gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית מנחם · She'eiris Menachem — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: שארית מנחם · She'eiris Menachem

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שארית מנחם · She'eiris Menachem — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ז‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫הכתוב (תהלים ק"ב ט"ו) כי רצו עבדיך את אבניה‪( ,‬ועיין סוף כתובות‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬ובמדרש‪( ,‬ב"ר פ' ס"ח) אשא‬ ‫קי"ב ע"ב) ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצו וגו'‪.‬‬ ‫עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי‪ ,‬עזרי מעם ה' עושה שמים‬ ‫וישם מראשותיו שראש דאגותיו ותפלתו היתה על אבני‬ ‫וארץ‪ .‬אשא עיני אל ההורים היינו האבות‪ ,‬י"ל הרמז אשא עיני‬ ‫המקום הקודש והמקדש‪ ,‬ויחלום כי מקום המקדש אע"פ‬ ‫אל ההרים‪ ,‬כנגד האבות ואני רואה שכל מעשי הטובים כנגד‬ ‫שמוצב ארצה ראשו מגיע השמימה כי דרך שם עולים‬ ‫מעשיהם המה נחשבים לאין וכלום‪ ,‬וזה מאין יבוא עזרי‪ ,‬דהלא‬ ‫המלאכים שנבראים ע"י תפילת ישראל ומורידים שפע רב‬ ‫הכל נחשב לאין ואפס‪ ,‬אבל עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ‪,‬‬ ‫לישראל‪ ,‬וזהו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו‪ ,‬ומיושב‬ ‫דכמו בבריאת העולם הי' יש מאין‪ ,‬ה"נ גם לי יעזור השי"ת‬ ‫הקושיא (עיין חולין צ"א) מדוע כתיב עולים תחילה‪ ,‬כי קודם‬ ‫אע"פ שאין לי כלום בבחי' יש מאין‪.‬‬ ‫מעלים התפלות ואח"כ מורידים השפע‪ .‬ונאמר לו אני ה' אלהי‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום‬ ‫וגו' הארץ אשר אתה שוכב עליה‪ ,‬שהנך מתמסר ומשתטח‬ ‫וישם מראשותיו וגו'‪ .‬ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫עליה‪ ,‬כנאמר בשם המגיד הק' מקאזניץ זי"ע ועכי"א "די‬ ‫מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו וגו'‪,‬‬ ‫פארלייגסט דיך דערויף" במסי"נ שאתה מתמסר ומעורר‬ ‫ויאמר אני ה' אלהי וגו' הארץ אשר אתה שוכב עליה לך‬ ‫רחמים‪ ,‬לך אתננה ולזרעך‪.‬‬ ‫אתננה ולזרעך וגו'‪ ,‬ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא‬ ‫והנה ידוע ששם אלהים הוא מדה"ד‪ ,‬והגם שמדת הדין הנרמז‬ ‫ידעתי וגו'‪ ,‬אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים‪ .‬ידוע‬ ‫בשם אלהים מעכב‪ ,‬מ"מ ידוע דשם אל מאלהים הוא חסד ע"ד‬ ‫(רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ו הלט"ז) שקדושת המקדש קדשה‬ ‫חסד אל כל היום (תהלים נ"ב ג') רק "הים" הם דין‪ ,‬ועז"נ (שמות‬ ‫לשעתה וקדשה לעתיד לבוא‪ ,‬והש"י כבי' עומד אחר כתלנו‬ ‫י"ד כ"ד) ו"יהם" את מחנה מצרים שיהיה הדין מתוח עליהם‪,‬‬ ‫כותל המערבי שנא' (שה"ש ב' ט') הנה זה עומד אחר כתלנו‪,‬‬ ‫וכ"נ שם (שם ט"ז) ונטה את ידך על "הים" ובקעהו להמתיקו‪ ,‬כי‬ ‫ושוכן אתנו ומזה נמשך לנו חיות ותקותנו לגאולה שלימה‪,‬‬ ‫ידיו של משה עושין מלחמות וממתיק הדינים‪ ,‬וזה ע"י שהיה‬ ‫שע"ז צריך להיות עיקר תפילתנו‪ .‬ויש לרמז זה במשנה זבחים‬ ‫עניו מכל אדם‪ ,‬ע"ד זבחי אלהים רוח נשברה‪( ,‬תהלים נ"א י"ט)‬ ‫(כ"ט ע"ב) אמר רבי יהודה זה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה‬ ‫שרוח נשברה זובח אלהים ומשאיר רק אל בחי' חסד כנ"ל‪.‬‬ ‫למחשבת המקום פגול וחייבין כרת‪ ,‬ואם מחשבת המקום‬ ‫ולזה נאמר ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ‪ ,‬בענוה‪ ,‬ופרצת‪,‬‬ ‫קדמה וכו' א"ב כרת‪ ,‬פי' שאם מחשבת המקום‪ ,‬שרומז על‬ ‫תתגבר על הדינים המרומזים באותיות "ימה" ויומשך רחמים‪.‬‬ ‫הש"י מקומו של עולם‪ ,‬קודם ועיקר למחשבת "הזמן" עניני‬ ‫וזש"נ ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש "ה'" מדת הרחמים‬ ‫גשמיות שהוא זמנית ואזי דבוק הוא בהש"י ואין עליו כרת‪,‬‬ ‫במקום הזה אפילו בגלות‪ ,‬ולמה מפני ו"אנכי" אנוכיות "לא‬ ‫ולהיפך שמחשבת הזמן קודם למחשבת ה"מקום" מקומו של‬ ‫ידעתי" שלא התפללתי עלי רק ויפגע במקום מקומו של עולם‬ ‫עולם‪ ,‬פיגול הוא ח"ו‪ .‬וזה יל"פ ויפגע מלשון תפילה (עיין חולין‬ ‫ולא לגשמיות כנ"ל‪ ,‬והשכינה שורה אתנו על דרך בכל צרתם לו‬ ‫צ"א ע"ב)‪ ,‬במקום להש"י‪ ,‬והיתה בקשתו וילן שם‪ ,‬שהקב"ה ילין‬ ‫צר "בוא"ו"‪ ,‬ועד עתה חשב יעקב שבגלות יהיה לא באל"ף ח"ו‪,‬‬ ‫בכותל מערבי‪ ,‬אע"פ כי בא השמש שלא בעונתה ונחרב הבית‬ ‫וזהו ואנכי "לא" באלף ידעתי‪ .‬וירא ויאמר מה נורא המקום הזה‬ ‫עיין רש"י ואתחנן (ד' כ"ה) בשם הגמ' שהחורבן היה קודם זמנו‬ ‫דעיקר ביהמ"ק הוא להביא יראת שמים כנאמר (דברים י"ד כ"ג)‬ ‫שתי שנים (עיין דעת זקנים לבעלי תוס')‪ ,‬ויקח מאבני המקום ע"ד‬ ‫ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר וגו' למען תלמד‬ ‫וזשה"כ ויחלום שהאדם שנרמז במלת סולם כידוע‪ ,‬מוצב‬ ‫ליראה את ה' אלהיך כל הימים‪ ,‬והתורה הוא השער לבוא‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימה שיש בו נשמה חלק אלקי ממעל‬ ‫ליר"ש (עיין שבת ל"א ע"ב)‪ ,‬והנה אי"ן ז"ה גימ' חכמ"ה‪ ,‬שעיקרה‬ ‫והנה מלאכי האלהים הרומז על הנשמה‪ ,‬בשעת השינה או‬ ‫יר"ש כמש"נ (תהלים קי"א י') ראשית חכמה יראת ה'‪ ,‬וז"ה גימ'‬ ‫בשעת עבודתו בהתלהבות שמגיעין להתפשטות הגשמיות‬ ‫טו"ב (עם הכולל) שהוא התורה כמש"נ (משלי ד' ב') כי לקח טוב‬ ‫(עיין טואו"ח סי' צ"ח) עולים למעלה ורוצים להשאר שם‪ ,‬רק‬ ‫נתתי לכם תורתי אל תעזובו‪ ,‬וז"ש "אין זה"‪" ,‬חכמה" גרידא כי‬ ‫ויורדים בו משום שרואים והנה ה' ניצב עליו נושאת ק"ו‬ ‫אם בית אלהים יראת ה'‪ ,‬ו"זה" שרומז על תורה כנ"ל שער‬ ‫בעצמה ויורדת חזרה להגוף‪ ,‬ומיושב הקו' מדוע נאמר קודם‬ ‫השמים תרעא לדרתא כמבואר ביומא (ע"ב ע"ב) ועיי"ש‬ ‫עולים ואח"כ יורדים‪ .‬ועכשיו נבוא לבאר המשך הפסוקים‬ ‫בפרש"י ד"ה תרעא לדרתא שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה‬ ‫דהנה כדי לזכות שהשי"ת יהיה ניצב עליו‪ ,‬הוא רק ע"י ענוה (עיין‬ ‫ליראת שמים‪.‬‬ ‫סוטה ה' ע"א)‪ ,‬ומשו"ה הבטיחו השי"ת הארץ אשר אתה שוכב‬ ‫והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי‬ ‫עליה לך אתננה ולזרעך שתתקיים בהם ונפשי כעפר לכל‬ ‫אלהים עולים ויורדים בו‪ .‬י"ל עפ"י המובא שיש עצם באדם‬ ‫תהיה‪ ,‬וביאר לו עד היכן הדברים מגיעין ואמר לו והיה זרעך‬ ‫ששמו נסכא ואין לו הנאה משום אכילה וסעודה רק מסעודת‬ ‫כעפר הארץ בבחינת ענוה‪ ,‬אזי ופרצת ימה וקדמה באין הפסק‬ ‫מלוה מלכה‪ ,‬ומעצם זה יתחיל תחיית והתהוות הגוף מחדש‬ ‫כיון דאין בו דין אונאה‪ ,‬וכך רצונו יתברך ואין טעם ברצון‪ .‬וכיון‬ ‫בעת תחיית המתים‪[ ,‬ועי' בסידור בית יעקב עמדין למוצש"ק‬ ‫שע"י הענוה ה' אלהיו עמו כי אתו דכא‪ ,‬ממילא יהיה נשמר‬ ‫מש"כ באורך] וי"ל בזה מרומז כאן והנה סל"ם‪ ,‬שהוא ר"ת‬ ‫מכל רע‪ ,‬וזש"א והנה אנכי עמך אז ושמרתיך בכל אשר תלך‪.‬‬ ‫סעודת ללוות מלכה‪ ,‬היינו דע"י סעודה זאת אע"פ שיהי' מוצב‬ ‫והנה גאוה מרומז בתיבת אנכי שמחזיק עצמו ל"יש" וכמו‬ ‫ארצה‪ ,‬היינו שהגוף יהא מונח ושוכב בקבר מ"מ יהא וראשו‬ ‫שמפרשים הגמ' (סוטה מ"ט ע"ב) א"ל רב יוסף לתנא לא תיתני‬ ‫מגיע השמימה‪ ,‬דע"י סגולת סעודה זאת יקום בתחיית המתים‪,‬‬ ‫ענוה דאיכא אנא‪ ,‬פי' לא תתני ענוה‪ ,‬בזמן דאיכא "אנא"‪,‬‬ ‫והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו‪ ,‬היינו דבסעודה זו עולים‬ ‫כלומר‪ ,‬ישות‪ ,‬והוא המחיצה שמפסקת בינינו לבין אבינו‬ ‫מלאכי השרת המלוין לו לאדם בשבת כמבואר בגמ' (שבת קי"ט‬ ‫שבשמים‪ ,‬וכמו שפרשו תלמידי בעשה"ק בשם הגה"ק רי"מ‬ ‫ע"ב)‪ ,‬ויורדים המלאכים המלוין בחול‪.‬‬ ‫מזלאטשוב (עיין במאו"ש פר' בא) "אנכי" עומד בין ה' וביניכם‪,‬‬ ‫ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה‬ ‫ומשו"ה כשהקיץ יעקב משנתו אמר אכן יש ה' ששורה שכינתו‬ ‫מלאכי אלהים עולים ויורדים בו‪ .‬הדקדוקים רבו ויתורצו‬ ‫בתוכנו במקום הזה בבחינה זו‪ ,‬בחינת ארץ הרומז לענוה‪ ,‬הוא‬ ‫ממילא בהמשך דברינו‪ .‬דהנה נודע מאחז"ל דענוה היא הגדולה‬ ‫משום "ואנכי" "ישות" לא ידעתי‪ .‬והנה ענוה הוא מקור היראה‬ ‫מכל המדות עיין מס' ע"ז (כ' ע"ב)‪ ,‬וגם יש לנו המלצה גדולה על‬ ‫שע"י שרואה שפלות עצמו יכול להכיר קצת בגדלות הבורא‬ ‫ידה‪ ,‬דאם יטען המקטרג שח"ו יש אונאה במה שבחר בנו מכל‬ ‫ית"ש ונרתע לאחוריו מהדר גאונו‪ ,‬וכמאה"כ (משלי כ"ב ד') עקב‬ ‫העמים‪ ,‬יש לנו תשובה עפ"י הלכה שאין אונאה לקרקע (עיין‬ ‫ענוה יראת ה'‪ ,‬ומשו"ה אמר יעקב מה "נורא" המקום הזה אין‬ ‫חו"מ סי' רכ"ז) וכיון שחשובים אנחנו בעינינו כעפר יש לנו דין‬ ‫זה כ"א בית אלהים שאני שוכן את דכא‪ ,‬וזה שער השמים מקור‬ ‫עפר שאין בו אונאה‪ ,‬וכמאחז"ל לא מרובכם מכל העמים חשק‬ ‫כל מדות טובות‪.‬‬ ‫ה' בכם רק בשביל שאתם ממעטים עצמכם לפני (עיין חולין פ"ט‬ ‫והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪ .‬י"ל שבחינת‬ ‫ע"א)‪ .‬ולזה יצחק שהוא מדת הדין כנודע כאשר הריח ריח בגדיו‬ ‫יעקב הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה עפ"י‬ ‫שאחז"ל (סנהדרין ל"ז ע"א) אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו‪ ,‬ורצה‬ ‫מאמרם ז"ל בב"ר (פ"ב ב') שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד‪.‬‬ ‫לקטרג‪ ,‬אעפ"כ אמר "ראה" ריח בני שהוטב בעיניו‪ ,‬מלשון‬ ‫ולזה עבדי יעקב אשר בחרתיך (ישעי' מ"א ח') הוא ר"ת אבי"ע‬ ‫נראין דברי ר' יהודה (חולין ק"ח ע"ב) ואין בו טענת אונאה‪ ,‬מטעם‬ ‫שהוא ר"ת של הד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה‪,‬‬ ‫כריח השדה שאין בו דין אונאה‪ ,‬אשר ברכו ה' ואזי יהיה הברכה‬ ‫שעולה מעולם העשיה לבריאה‪ ,‬ומבריאה ליצירה עד ראשו‬ ‫בלי הפסק כיון דלאו מטעם זכות אנחנו מקבלין אותה‪ ,‬ולזה‬ ‫מגיע השמימה שהוא אצילות‪.‬‬ ‫מסיים ויתן לך האלהים יתן ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וגו'‪ .‬נודע מספה"ק דשם‬ ‫והנה נודע שבשעת השינה הולכים חלקי הנשמה למעלה ליתן‬ ‫אל מאלהים הוא חסד ע"ש הכתוב (תהלים נ"ב ג') חסד אל כל‬ ‫דין וחשבון‪ ,‬חשבון היומי‪ ,‬ולפעמים רוצה להשאר שמה ואינה‬ ‫היום‪ ,‬רק הי"ם הוא דין‪ ,‬ובשעת קריעת י"ס שהיו רחמים‬ ‫רוצה לחזור לגוף העכור‪ ,‬רק כשרואה שהשי"ת שוכן אתנו‬ ‫גדולים הלכו ביבשה בתוך הי"ם ונמתקו הדינים וניגפו מצרים‪,‬‬ ‫בתוך טומאותינו גם היא חוזרת להגוף‪ ,‬ובזה פי' האלשי"ך הק'‬ ‫עכ"נ (שמות י"ד כ"ד) ויה"ם את מחנה מצרים שכל הדינים חלו‬ ‫הפ' ונתתי משכני בתוככם‪ ,‬ועי"ז ולא תגאל נפשי אתכם‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ב‬ ‫רוחני ובגד שרומז על הגוף שהוא לבוש לנשמתו ללבוש שלא‬ ‫על ראש המצרים‪ ,‬והנה הי"ם גימ' ה"ן‪ ,‬וזה יל"פ בפסוק (דברים י'‬ ‫ימות‪ ,‬ושבתי בשלום אל בית אבי בלא מיתה‪ ,‬והיה ד' לי‬ ‫י"ד) "הן" לה' אלהיך השמים שהדינים ישארו שם בשמים‪ ,‬וז"ש‬ ‫לאלהים להידבק במקור החיים‪.‬‬ ‫(תהלים נ"ז ג') אקרא לאלהים עליון‪ ,‬שהדין ישאר עליון‪ .‬לאל‬ ‫ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר‬ ‫גומר עלי שיהי' הגמר וההתגלות בחסד אל‪ .‬והנה המתקת‬ ‫לראשונה‪ .‬אפשר לומר שהנה האגוז יש בתוכה דבר המפריד‬ ‫הדינים הוא ע"י לב נשבר כמש"נ (תהלים נ"א י"ט) זבחי אלהים‬ ‫בין הפרי‪ ,‬ומשו"ה הוא בגימ' ח"ט‪ ,‬כידוע שחט הוא מעלמא‬ ‫רוח נשברה‪ ,‬עם רוח נשברה זובחים את מדת הדין‪ ,‬וזש"ה והיה‬ ‫דפרודא ע"ד ונרגן מפריד אלף‪( ,‬משלי ט"ז כ"ח) ואגוזים קטנים‬ ‫זרעך כעפר הארץ‪ ,‬בלב נשבר ופרצת "ימה" להמתיקו‪.‬‬ ‫נקראים לוז ואצלם הפרי הוא באחדות‪ ,‬והנה ידוע שהגאולה‬ ‫והיה זרעך כעפר הארץ‪ .‬א"ל שבא לרמוז שמגלות אדום יצאו‬ ‫העתידה ב"ב יהי' בזכות אחדות שהוא תיקון לשנאת חנם‪,‬‬ ‫ישראל בעזה"י לחירות עולם‪ ,‬דהנה במג"ע פ' במדבר איתא‬ ‫וזש"ה ויקרא שם המקום ההוא בית אל רומז לבנין בית‬ ‫דאדום הוא נגד יסוד עפר עיי"ש‪ ,‬עכ"נ והיה זרעך כעפר הארץ‪,‬‬ ‫השלישי שנקרא בית‪ ,‬ואולם "לוז" הרומז לאחדות‪ ,‬שהוא תיקון‬ ‫שיהיו בגלות אדום‪ ,‬ומשם ופרצת בישועה שלימה בבי"א‪.‬‬ ‫לשנאת חינם שגרמה לחורבן הבית‪ ,‬שם העיר לראשונה‪ ,‬תנאי‬ ‫וגאולה זו תלויה בתשובה כמבואר בפרק חלק שמגעת עד כסא‬ ‫הראשון שיתקדש שמו יתברך על ירושלים עירו‪.‬‬ ‫הכבוד‪ ,‬ומשו"ה כשנאבק המלאך הוא שר אדום (עי' בז"ח סוף פר'‬ ‫ושמרני בדרך הזה וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪.‬‬ ‫נח) עם יעקב אע"ה העלו עפר עד כסא הכבוד‪.‬‬ ‫בחז"ל כתובות (ק"י ע"ב) עתידה א"י שתוציא כלי מלת‬ ‫והיה זרעך כעפר הארץ וגו'‪ .‬י"ל שטמון כאן ברכה שישראל‬ ‫וגלוסקאות‪ ,‬וזה אשר ביקש יעקב ונתן לי לחם לאכול‪ ,‬מוכן‬ ‫יתנהגו בבחי' ענוה שהוא מקור הקדושה‪ ,‬וזה נרמז באמרו‬ ‫תיכף לאכילה ובגד ללבוש‪ ,‬תיכף ללבישה‪ ,‬שיהיה כבר בבחינת‬ ‫כעפר הארץ רומז לענוה‪ ,‬ע"כ איל"ן הוא ר"ת של אשר נשבע יי‬ ‫א"י לעת"ל‪.‬‬ ‫לאבותיך‪ ,‬וגם ר"ת של יבחר לנו את נחלתינו (תהלים מ"ז ה') וגם‬ ‫ונתן לי לחם לאכו ל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי‬ ‫מכוון לר"ת של לא נראה אליך יי (שמות ד' א')‪ ,‬וכן הר"ת של‬ ‫וגו'‪ .‬אפשר לומר דיעקב אבינו ע"ה ביקש לחם הרומז לתוה"ק‬ ‫אשר נתן לך יי‪ ,‬והיינו שהקב"ה הבטיח ונשבע לאבותינו ברכת‬ ‫ע"ד הכתוב (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי‪ ,‬ובגד ללבוש‪ ,‬היינו‬ ‫והיה זרעך כעפר הארץ‪ ,‬היינו הענוה שהוא מקור הקדושה‪,‬‬ ‫שתוה"ק תלך עמו לג"ע‪ ,‬כי לבו"ש הוא הר"ת שבא לכאן‬ ‫שע"י יבוא להתרוממות הנפש‪ ,‬ח"ו ע"י גאוה לא נראה אליך ה'‪,‬‬ ‫ותלמודו בידו‪ ,‬וזהו ושבתי בשלום אל בית אבי שלם בתורתי‪.‬‬ ‫וע"י ענוה גם יזכה ליבחר לנו את נחלתינו היינו לבוא להגאולה‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר‬ ‫שלימה‪ ,‬וכמו שממשיך הכתוב והיה זרעך כעפר הארץ‪ ,‬ואז‬ ‫ופרצת ימה וגו'‪ .‬ואפשר שזה המכוון בגמ' תענית (ה' ע"ב)‬ ‫תתן לי עשר אעשרנו לך‪ .‬י"ל מכאן רמז למנהג שמקבצים‬ ‫שאמר ר' נחמן לרב יצחק אילן אילן במ"ה אברכך פירותיך‬ ‫צדקה בביהמ"ד‪ ,‬והאבן הזאת וגו' בית אלהים רומז לבתי‬ ‫מתוקים רמז לו ב"מה" היינו בענוה המרומז במ"ה ע"ד ונחנו‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬ושם עשר אעשרנו לך אתן צדקה כיון‬ ‫מ"ה‪ ,‬בזה אברכך שיהיו פירותיך מתוקים‪.‬‬ ‫שהיצה"ר אינו שולט שם כל כך לבטלו ממצוות ומשתיק‬ ‫הדינים מלקטרג כידוע מהרה"ק מבעלז זצ"ל‪.‬‬ ‫ויקץ יעקב משנתו וגו'‪ ,‬ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה‬ ‫ורחל באה עם הצאן אשר לאביה‪ .‬ר"ת של ורח"ל הוא‬ ‫וגו'‪ .‬וי"ל דידוע שיעקב אבינו לא מת (תענית ה' ע"ב)‪ ,‬ויען ששינה‬ ‫ומשביע לכל חי רצון‪ ,‬שרחל היא מבכה על בניה להשפיע להם‬ ‫אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב)‪ ,‬משו"ה לא ישן בבית עבר‬ ‫רב טוב‪ ,‬וע"י השפעות טובות זוכים לשמור חוקיך ולעשות‬ ‫כמו שכ' רש"י לעיל (פסוק י"א) שלא לטעום טעם מיתה‪ ,‬רק כיון‬ ‫שבא ללוז שמלאך המות אינו שולט שם כדאי' במס' סוטה (מ"ו‬ ‫רצונך ג"כ ר"ת ורח"ל‪ ,‬כי אם אין קמח אין תורה‪ .‬ב'א'ה' הר"ת‬ ‫של ברוך אל ההודאות‪ ,‬עם הצאן‪ ,‬שעי"ז שהוא משביע לבניו‬ ‫ע"ב) ולא ירא ממיתה ע"כ וישכב במקום ההוא‪ .‬אמנם בבוקר‬ ‫רב טוב הוא מתברך בפי עמו‪.‬‬ ‫כשראה שזהו בית אל התחרט על מה שישן שם דשמא טעם‬ ‫לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו‪ .‬אפשר לומר‬ ‫טעם מיתה והוא רצה לדבוק נפשו במקור החיים‪ ,‬ע"כ ניחמו‬ ‫ואולם לוז שם העיר לראשונה ונקרא בית אל עתה מחמת‬ ‫דלפעמים א"א לאדם להשלים עצמו בעוה"ז רק ע"י שמזכה‬ ‫השראת השכינה שהוא מקור החיים ית"ש‪ .‬ולזה אמר אם יהיה‬ ‫את אחרים‪ ,‬וזש"ה לא הגיע עוד עת האסף המקנה תיקון‬ ‫אלהים עמדי שאקיים ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים‬ ‫תפקידו שבגינו בא לעוה"ז‪ ,‬ע"כ העצה השקו הצאן קדשים‬ ‫וממילא ושמרני "בדרך" הזה‪ ,‬דרך שרומז על מיתה (ב"מ ל' ע"ב)‪,‬‬ ‫בתוי"ש ואזי ולכו‪ ,‬אפילו אחרי שתלכו מעוה"ז‪ ,‬אעפ"כ ורעו‪,‬‬ ‫אשר אנכי הולך שגם רומז על מיתה כמאמר דוד המע"ה‬ ‫שיהיו שפתותיו דובבות בקבר‪.‬‬ ‫(מלכים א' ב' ב') אנכי הולך בדרך כל הארץ‪ ,‬ונתן לי לחם מזון‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ג‬ ‫ארצם‪ ,‬עטוש"ע או"ח סי' צ"ד‪ .‬ממילא נמצא לפי"ז דהמשכין‬ ‫הפעם אודה את ה'‪ .‬י"ל כי מי שהשי"ת הטיב לו אין די שיודה‬ ‫ת"ח בביתו נעשה ביתו בבחינת א"י ותפלתו נשמעת‪ .‬ובזה יל"פ‬ ‫לו פ"א‪ ,‬רק תמיד צ"ל תהלתו בפיו‪ ,‬וזה שאמרה לאה הפעם‪,‬‬ ‫הפסוק במדבר (כ"ד ה') מה טובו אהליך יעקב שיהיו בבחי' א"י‪,‬‬ ‫בלשון תמי' וכי רק עתה אודה לה' ע"כ קראה שמו יהודה‬ ‫בזמן שמשכנותיך ישראל שהנך משכין ת"ח בביתך שהוא‬ ‫המורה על ההודאה בכל עת‪.‬‬ ‫בחינת ישראל כידוע‪ .‬ובזה יל"פ הפסוק תהלים (קמ"ז י"ב) שבחי‬ ‫ותאמר הפעם אודה את ה' וגו'‪ .‬ידוע מספה"ק שבאם הפה‬ ‫ירושלים את ה'‪ ,‬ע"י הללו אלהיך ציון‪ ,‬שערים המצוינים‬ ‫נפגם אי אפשר להודות להקב"ה כי אין קטיגור נעשה סניגור‪,‬‬ ‫בהלכה‪ .‬ומפרש עוד כמה טובות נצמחים ע"י שמארח ת"ח‬ ‫וי"ל דהנה הפע"ם הוא נוטריקון הסר ממך עקשות פה‪ ,‬דכאשר‬ ‫בביתו‪ .‬א‪ .‬כי חזק בריחי שעריך‪ ,‬דכיון שנשמע בו דברי תורה‬ ‫מתקן פגם הפה הנרמז בהפעם‪ ,‬אזי אודה את ה'‪ .‬והעצה‬ ‫אינו נחרב (עיין פ"ק דשבת י"א ע"א)‪ .‬ב‪ .‬ברך בניך בקרבך‪,‬‬ ‫היעוצה לשמירת ברית הלשון הוא ע"י שידע שכל אחד ואחד‬ ‫כמאחז"ל דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן (עיין שבת כ"ג ע"א) ג‪ .‬השם‬ ‫מישראל הוא עצם מעצמי וממילא לא ישא חרפה על קרובו‪,‬‬ ‫גבולך שלום‪ ,‬כי ת"ח מרבין שלום בעולם‪ .‬ד‪ .‬חלב חיטים‬ ‫וזש"ה (בראשית ב' כ"ג) זאת הפע"ם עצם מעצמי ובשר מבשרי‪,‬‬ ‫ישביעך‪ ,‬שמתברך בשבילו (עיין ברכות ס"ג ע"ב) וכמאה"כ‬ ‫פי' איך מגיעים ל"הפעם" שהוא ר"ת הסר ממך עקשות פה‪,‬‬ ‫שהתחלנו בו ויברכני ה' בגללך‪ .‬ה‪ .‬השולח אמרתו ארץ‪ ,‬מה‬ ‫ע"י הידיעה שכל ישראל הוא עצם מעצמי ובשר מבשרי‪.‬‬ ‫שצריך לשלוח תפלתו לא"י‪ ,‬מהרה ירוץ דברו‪ ,‬כי יהיה בביתו‬ ‫ותאמר אל יעקב הבה לי בנים וגו'‪ .‬הר"ת מכונים לושמרו בני‬ ‫מקדש מעט ע"י התורה והוי בבחינת א"י ומתקבלת תפלתו‪ .‬ו‪.‬‬ ‫ישראל את השבת לעשות (שמות ל"א ט"ז)‪ .‬יש לרמז בזה אמרם‬ ‫ועוד מרמז עד מהרה ירוץ דברו על ענין התפלה שהיא שגורה‬ ‫חז"ל דעונת ת"ח משבת לשבת‪.‬‬ ‫בפיו כשהתפלה מתקבלת כמאמר ר' חנינא בן דוסא בפרק אין‬ ‫ואבנה גם אנכי ממנה‪ .‬אפשר לומר עפ"י שפרשו בספה"ק את‬ ‫עומדין (ברכות ל"ד ע"ב) אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא‬ ‫הכתובים (שמות י"ט ד') אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים‬ ‫מקובל‪.‬‬ ‫וגו' אביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו וגו' והייתם לי‬ ‫כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב וגו'‪ .‬ידוע קושיית‬ ‫סגולה מכל העמים‪ .‬דביציאת מצרים היתה אתערותא דלעילא‪,‬‬ ‫המפרשים איך הולכים אחר הרוב בבית דין מטעם אחרי רבים‬ ‫והיינו אשר עשיתי למצרים ואביא אתכם אלי‪ ,‬ועתה אם שמוע‬ ‫להטות הלא המיעוט קבוע‪ ,‬וכל קבוע כמחצה על מחצה‪,‬‬ ‫תשמעו בקולי להתעורר באתערותא דלתתא‪ ,‬והייתם לי סגולה‬ ‫ומתרצים שכיון שהרוב והיוצא ממנו היה בבירור לפנינו לא‬ ‫מכל העמים‪ ,‬שאין להם אתערותא דלתתא‪ .‬וידוע דבמתן תורה‬ ‫שייך קבוע‪ ,‬ורק בתשע חנויות שאינו יודע אנה לקח וכדומה‬ ‫כפה עליהם הר כגיגית‪ .‬היינו אתערותא דלעילא‪ ,‬וכבר אמרו‬ ‫שייך קבוע‪ .‬וידוע שבית הלל היה רוב נגד בית שמאי (עיין יבמות‬ ‫חז"ל במס' שבת (פ"ח ע"א) שהדר קבלוהו ברצון בימי‬ ‫י"ד ע"א)‪ ,‬ע"כ בא הרמז בס"ת משה לעיני כל ישראל‪ ,‬היל"ל‪,‬‬ ‫אחשורוש באתערותא דלתתא‪ ,‬וזש"נ במגילת אסתר וקבל‬ ‫דהלכה כמותו‪ ,‬כיון שהכל לעיני כל ישראל ול"ש קבוע‪ .‬וזה‬ ‫היהודים את אשר החלו לעשות‪ ,‬וקבל שהוא ר"ת ואתעטרת‬ ‫יל"פ כאן הפסוק כי מעט היינו אף שיש מיעוט שחולקים על‬ ‫לתתא בעמא קדישא‪ ,‬את אשר החלו במעמד הנבחר‪ ,‬ולזה‬ ‫ב"ה א"כ נימא דליהוי קבוע‪ ,‬לא אמרינן כן‪ ,‬והטעם‪ ,‬אשר היה‬ ‫החל"ו הר"ת של חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כנ"ל שע"י‬ ‫לך לפני‪ ,‬כיון שהכל נעשה לפנינו‪ ,‬ע"כ ויפרוץ לרוב דהלכתא‬ ‫אתערותא דלתתא הם סגולה מכל העמים‪ .‬וע"י אתערותא‬ ‫כרובא‪ ,‬ומשו"ה הי' לך לפני ר"ת הל"ל דהיו רוב בגמ' דיבמות‬ ‫דלתתא זוכים שיתקבלו תפילות ישראל ברחמים‪ ,‬לכן וקב"ל‬ ‫והלכתא כוותייהו‪.‬‬ ‫הר"ת בצרתה לי קראתי ויענני‪( ,‬תהלים ק"כ א')‪ ,‬וזה יש לרמז‬ ‫והנה יש עוד תירוץ על הקושיא הנ"ל דכיון דהפלוגתא הוא‬ ‫בפסוק ואבנ"ה שהוא ר"ת אסתר ברוח הקודש נאמרה‪ ,‬שרומז‬ ‫בדיבור והדיבור הוי כפירש ולא הוי קבוע‪ .‬ויש לרמז בפסוק‬ ‫שקיבלוהו אז ברצון‪ ,‬עי"ז תקנו האנכי הרומז למתן תורה‬ ‫שמות (ד' ט"ז) הוא יהיה לך לפה‪ ,‬ר"ת היל"ל‪ ,‬דהלכה כמותו‬ ‫שקבלו בכפיית ההר‪ ,‬וזה ואבנה גם אנכ"י ממנ"ה אותיות‬ ‫דהוי רוב משום שהולכין אחר הדיבורים היוצאים מהפה ולא‬ ‫"מהמן" מאהבת הנס שנצלו ממחשבת המן קיבלו התורה‬ ‫הוי קבוע‪ ,‬ובית שמאי שחולקים על ב"ה ועושים כדבריהם‬ ‫ברצון ונבנה קבלת התורה בשלימות‪.‬‬ ‫אינם סוברים כתירוץ זה‪ ,‬וע"כ לא איש דברים אנכי (שמות ד' י')‬ ‫ויברכני ה' בגללך‪ .‬הנה מצינו בברכות (ח' ע"א) דאביי ושאר‬ ‫ס"ת שמאי שאינם הולכים אחרי הדיבור‪.‬‬ ‫אמוראי הוי מצלי ביני עמודי היכא דגרס‪ ,‬וכתבו המפרשים‬ ‫ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו‬ ‫הטעם עפ"י מה דאחז"ל (מגילה כ"ט ע"א) שבתי מדרשות יקבעו‬ ‫הלא כנכריות נחשבנו לו‪ .‬יל"פ דיעקב אבינו ע"ה ירא אולי יש‬ ‫בא"י‪ ,‬וקיימו בזה הפסוק (מלכים א' ח' מ"ח) והתפללו אליך דרך‬ ‫לרחל ולאה מעט רע מאביהם‪ ,‬ע"ז השיבו העוד לנו חלק ונחלה‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ד‬ ‫ע"ב)‪ ,‬וזו היתה טענת יעקב ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת‬ ‫בבית אבינו הלא כנכריות נחשבנו‪ ,‬וע"כ נסע יעקב אע"ה עמהן‬ ‫אחרי‪ ,‬דכיון שאתה דולק אחרי א"כ סימן הוא שחטאתי ח"ו‬ ‫למקום קדשו‪.‬‬ ‫להקב"ה דהרי אני מינך‪ .‬דלא לחנם הלך הזרזיר אצל העורב‬ ‫עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וגו' הכר לך מה עמדי‬ ‫אלא מפני שהוא מינו‪.‬‬ ‫וקח לך‪ .‬י"ל עפ"י המובא בספה"ק שיש ליקח דרך לעבודת ה'‬ ‫הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה וגו'‪ .‬אפשר לומר עפ"י‬ ‫מרשעים במה שרואים גודל להיטותם וחשקם ורודפים‬ ‫מה שאחז"ל בפ"ב דברכות (י"ד ע"א) המשביע עצמו מדברי‬ ‫לעבירות כדי למלאות תאותם‪ ,‬וכ"ש שצריכים לרדוף אחר‬ ‫תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות בלילה‪ ,‬ומובא‬ ‫עבודת ה' במסירות נפש‪ ,‬וזש"א יעקב אבינו ע"ה ללבן עם אשר‬ ‫בספה"ק שהכונה שאין שולט עליו שום רע בלילה לטמאו ח"ו‬ ‫תמצא אלהיך‪ ,‬כלומר אפילו תמצאנו‪ ,‬מכל מקום אתה יודע‬ ‫בחטא הידוע ר"ל‪ ,‬וזהו הייתי ביום אכלני חורב‪ ,‬רומז לתוה"ק‬ ‫אשר לו יחיה ודומם מת הוא‪ ,‬על כן הכר נא מה עמדי מלך חי‬ ‫שניתנה בחורב‪ ,‬ועי"ז וקרח בלילה בלי שום חמימות לעבירה‬ ‫וקיים לנצח וקח לך עול מלכותו‪ ,‬ולבן כמובן לא שמע לדבריו‬ ‫ר"ל‪.‬‬ ‫וילך בדרכו ורדפו‪ ,‬על כן אמר יעקב (להלן פסוק ל"ו) מה פשעי‬ ‫את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש‪ .‬אפשר לומר‬ ‫ומה חטאתי‪ ,‬שלא עבדתי בהתלהבות את מלכי וקדושי בק"ו‬ ‫דהנה העניות והדחקות ממתיקין הדינים‪ ,‬וזש"א את עניי ואת‬ ‫מלבן‪ ,‬כי דלקת אחרי במסירות נפש אחרי התרפים אשר גנבתי‬ ‫יגיע כפי‪ ,‬העניות והדחקות שלי ראה אלהים‪ ,‬ויכ"ח ר"ת ולא‬ ‫ושאין בהם ממש‪ ,‬ומכ"ש שהיה לו לעבוד את השי"ת‬ ‫יעיר כל חמתו‪ ,‬אמש‪ ,‬אפילו אמש שהוא לילה זמן שליטת‬ ‫בהתלהבות ומסירות נפש‪ ,‬וזה שהיה יעקב מתאונן (בראשית ל"ב‬ ‫הדינים‪ .‬ועל ידי דחקות שסובלים ישראל נעשה מן חימ"ה חסד‬ ‫ה') עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי בבית לבן‪ ,‬ולא למדתי‬ ‫יי מלאה הארץ‪ ,‬וזש"ה (ישעי' כ"ז ד') חימה אין לו‪ ,‬וזשאחז"ל‬ ‫ממעשיו הרעים איך לעשותן במסירות נפש‪ ,‬ומיושב בזה כמה‬ ‫בנדרים (ל"ב ע"א) דתרי חימה הם‪ ,‬היינו ח"ו חימ"ה שהוא דין‪,‬‬ ‫קושיות‪ ,‬וזה י"ל הסמיכות מה שאומרים בהגדה של פסח‬ ‫ובחי' ב' של המתקת הדין שנרמז בר"ת של וחסד יי מלאה‬ ‫שבכל דוד ודור עומדים אנו לכלותינו‪ ,‬אנו עומדים על זה‬ ‫הארץ שהוא חימה‪.‬‬ ‫שרוצים לכלותינו ועמידה זו היא המסירות נפש‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫והקב"ה מצילנו מידם בדרך נס‪ ,‬וע"ז אמר צא ולמד מסירות‬ ‫נפש לדבר ה' ממסירות נפש זו של לבן הארמי לדבר עבירה‬ ‫וק"ו בן בנו של ק"ו למסירות נפש למצות‪.‬‬ ‫הפטרה‬ ‫ותאמר אל אביה אל יחר וגו' כי לוא אוכל לקום מפניך כי‬ ‫צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם‪ .‬אפשר לומר דהנה‬ ‫דרך נשים לי‪ .‬ועיין בבעל הטורים שפירש לו"א מלא בוא"ו‬ ‫לכאורה תשובה אינה מועילה רק לשיטת רב במס' יומא (ס"ד‬ ‫ואלף‪ ,‬היינו מפניך לא אוכל לקום אבל מפני אחר כן אוכל‬ ‫ע"א) דסובר בעלי חיים אינן נדחין‪ ,‬דלר' יוחנן הא ס"ל בעלי‬ ‫לקום‪ ,‬נראה מזה שר"ל דמשום הכי כתיב מלא‪ ,‬שרחל לא‬ ‫חיים נידחין וכיון שחטא ונדחה מהשי"ת אמרינן כיון דאידחי‬ ‫שינתה ורמזה לו שרק מפניו לא תוכל לקום‪ ,‬וצ"ע הלא אמרה‬ ‫אידחי‪ ,‬ושוב אין מועיל תשובה‪ ,‬אך באמת פסקינן הלכה כרב‬ ‫כי דרך נשים לי‪ ,‬וי"ל עפ"י דברי הגה"ק רבי העשיל זצוק"ל‬ ‫דס"ל אין בע"ח נדחין‪( ,‬עיין רמב"ם פט"ו מה' מעשה הקרבנות הל"ד)‪,‬‬ ‫דכוונת רחל היתה עפ"י המשנה ר"פ אמר ר"ע (שבת פ"ב ע"א)‬ ‫ועפי"ז יל"פ מה שאנו אומרים בסליחות וסלחת לעוננו כי "רב"‬ ‫שע"ז מטמאה במשא כנדה‪ ,‬וכיון שהיו עמה התרפים שפיר‬ ‫הוא דכיון דהלכה כרב שפיר מועיל סליחה‪ .‬ועפי"ז גם יתפרש‬ ‫אמרה דרך נשים לי עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אתי שפיר פירושו של‬ ‫היטב מה שאומרים בהגדה של פסח רחום כהלכה‪ .‬פי'‬ ‫בעה"ט ז"ל שבאמת לא שינתה בכלל‪.‬‬ ‫שהקב"ה הוא רחום בתשובה‪ ,‬כהלכה‪ ,‬ע"י שהלכה כרב דמועיל‬ ‫ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי‪ .‬י"ל‬ ‫תשובה‪ .‬ועיין בגמ' יומא שם דרב יליף להו מבעל מום עובר‬ ‫עפ"י מה שאמרו חכמינו ז"ל (ב"ק צ"ב ע"ב) כל המחובר לטהור‬ ‫דכתיב בהו כי משחתם בהם מום בם‪ ,‬ודריש מום בם הוא דלא‬ ‫טהור וכל המחובר לטמא טמא‪ ,‬ר' אליעזר אומר לא לחנם הלך‬ ‫ירצו הא עבר מומן ירצו עיי"ש‪ ,‬ולכך ס"ל דבע"ח אינן נדחין‪.‬‬ ‫זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו‪ ,‬והנה אף שאמרו חכז"ל‬ ‫ועפי"ז יתפרש הפסוק צדיקים ילכו בם דקאי אבעלי תשובה‪,‬‬ ‫(ברכות י' ע"א) יתמו חטאים מן הארץ ולא חוטאים‪ ,‬היינו דצריך‬ ‫והיינו שילכו ממדריגה למדריגה יותר גבוה כי מעלתם גדולה‬ ‫לבקש רחמים עליהם שיעשו תשובה‪ ,‬אבל כל זמן שאינם‬ ‫כדאי' במס' ברכות (ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫עושים תשובה וודאי הצדיק שונא לרשע ואינו חפץ בקירבתו‪,‬‬ ‫צדיקים גמורים אינם עומדים‪ ,‬ומסיים הפסוק איך יגיעו‬ ‫ועוד יותר הרשע שונא את הצדיק כדאמר ר"ע כשהייתי עם‬ ‫למדרגתם‪ ,‬וקאמר "בם"‪ ,‬דמתיבת "בם" ילפינן דאינן נדחין‪,‬‬ ‫הארץ אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור (עיין פסחים מ"ט‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ה‬ ‫משא"כ הפושעים שאינם עושים תשובה‪ ,‬עלייהו ילפינן מהאי‬ ‫"בם" דכל זמן דמום בם לא ירצו‪ ,‬על כן ופושעים יכשלו "בם"‪,‬‬ ‫ולבעלי תשובה טוב להם‪.‬‬ ‫והנה לכאורה לפי מה שכתבנו דהא דתשובה מהני הוא רק לרב‬ ‫דס"ל אין בע"ח נדחין‪ ,‬א"כ תיקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן דסבירא‬ ‫ליה (יומא פ"ו ע"ב) דגדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה‪ ,‬הא‬ ‫ס"ל דבעלי חיים נידחין וכיון דאידחי אידחי‪ .‬וא"כ איך מהני‬ ‫תשובה‪ ,‬ואפשר לומר כיון דהתשובה עיקרית בלב‪ ,‬עיין מנחת‬ ‫חינוך מצוה שס"ד שהאריך להוכיח דעיקר התשובה הוא בלב‪,‬‬ ‫ווידוי בפה הוא מצוה בפ"ע‪ ,‬וא"כ כיון דלא הוי מחוסר מעשה‬ ‫בגופו‪ ,‬וגם חזיא לבו ביום דהא יכול לשוב מיד‪ ,‬ובכה"ג לא‬ ‫נחשב דיחוי‪( ,‬עיין תוס' יומא ס"ד ע"א ד"ה התם)‪ ,‬ועיין קידושין (מ"ט‬ ‫ע"ב) הרי את מקודשת על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור‬ ‫מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו‪ ,‬ממילא לא אידחי [ועל‬ ‫כרחו צריך לומר לר' יוחנן דעיקר תשובה בלב‪ ,‬דאם לא כן רק‬ ‫דעיקר תשובה הוא בוידוי פה‪ ,‬א"כ עדיין קשה דהא הוי מחוסר‬ ‫מעשה הלא ר' יוחנן סובר בב"מ (צ' ע"ב) חסמה בקול והנהיגה‬ ‫בקול חייב דעקימת שפתיו הוי מעשה‪ ,‬אלא על כרחך דעיקר‬ ‫תשובה בלב ואינו מחוסר מעשה וחזיא לבו ביום]‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ו‬