שארית מנחם · She'eiris Menachem — ויצא (2026-11-16)

ז
פרשת ויצא
הכתוב (תהלים ק"ב ט"ו) כי רצו עבדיך את אבניה( ,ועיין סוף כתובות ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה .ובמדרש( ,ב"ר פ' ס"ח) אשא
קי"ב ע"ב) ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצו וגו'. עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי ,עזרי מעם ה' עושה שמים
וישם מראשותיו שראש דאגותיו ותפלתו היתה על אבני וארץ .אשא עיני אל ההורים היינו האבות ,י"ל הרמז אשא עיני
המקום הקודש והמקדש ,ויחלום כי מקום המקדש אע"פ אל ההרים ,כנגד האבות ואני רואה שכל מעשי הטובים כנגד
שמוצב ארצה ראשו מגיע השמימה כי דרך שם עולים מעשיהם המה נחשבים לאין וכלום ,וזה מאין יבוא עזרי ,דהלא
המלאכים שנבראים ע"י תפילת ישראל ומורידים שפע רב הכל נחשב לאין ואפס ,אבל עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ,
לישראל ,וזהו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ,ומיושב דכמו בבריאת העולם הי' יש מאין ,ה"נ גם לי יעזור השי"ת
הקושיא (עיין חולין צ"א) מדוע כתיב עולים תחילה ,כי קודם אע"פ שאין לי כלום בבחי' יש מאין.
מעלים התפלות ואח"כ מורידים השפע .ונאמר לו אני ה' אלהי ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום
וגו' הארץ אשר אתה שוכב עליה ,שהנך מתמסר ומשתטח וישם מראשותיו וגו' .ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו
עליה ,כנאמר בשם המגיד הק' מקאזניץ זי"ע ועכי"א "די מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו וגו',
פארלייגסט דיך דערויף" במסי"נ שאתה מתמסר ומעורר ויאמר אני ה' אלהי וגו' הארץ אשר אתה שוכב עליה לך
רחמים ,לך אתננה ולזרעך.
אתננה ולזרעך וגו' ,ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא
והנה ידוע ששם אלהים הוא מדה"ד ,והגם שמדת הדין הנרמז
ידעתי וגו' ,אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים .ידוע
בשם אלהים מעכב ,מ"מ ידוע דשם אל מאלהים הוא חסד ע"ד
(רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ו הלט"ז) שקדושת המקדש קדשה
חסד אל כל היום (תהלים נ"ב ג') רק "הים" הם דין ,ועז"נ (שמות
לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ,והש"י כבי' עומד אחר כתלנו
י"ד כ"ד) ו"יהם" את מחנה מצרים שיהיה הדין מתוח עליהם,
כותל המערבי שנא' (שה"ש ב' ט') הנה זה עומד אחר כתלנו,
וכ"נ שם (שם ט"ז) ונטה את ידך על "הים" ובקעהו להמתיקו ,כי
ושוכן אתנו ומזה נמשך לנו חיות ותקותנו לגאולה שלימה,
ידיו של משה עושין מלחמות וממתיק הדינים ,וזה ע"י שהיה
שע"ז צריך להיות עיקר תפילתנו .ויש לרמז זה במשנה זבחים
עניו מכל אדם ,ע"ד זבחי אלהים רוח נשברה( ,תהלים נ"א י"ט)
(כ"ט ע"ב) אמר רבי יהודה זה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה
שרוח נשברה זובח אלהים ומשאיר רק אל בחי' חסד כנ"ל.
למחשבת המקום פגול וחייבין כרת ,ואם מחשבת המקום
ולזה נאמר ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ ,בענוה ,ופרצת,
קדמה וכו' א"ב כרת ,פי' שאם מחשבת המקום ,שרומז על
תתגבר על הדינים המרומזים באותיות "ימה" ויומשך רחמים.
הש"י מקומו של עולם ,קודם ועיקר למחשבת "הזמן" עניני
וזש"נ ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש "ה'" מדת הרחמים
גשמיות שהוא זמנית ואזי דבוק הוא בהש"י ואין עליו כרת,
במקום הזה אפילו בגלות ,ולמה מפני ו"אנכי" אנוכיות "לא
ולהיפך שמחשבת הזמן קודם למחשבת ה"מקום" מקומו של
ידעתי" שלא התפללתי עלי רק ויפגע במקום מקומו של עולם
עולם ,פיגול הוא ח"ו .וזה יל"פ ויפגע מלשון תפילה (עיין חולין
ולא לגשמיות כנ"ל ,והשכינה שורה אתנו על דרך בכל צרתם לו
צ"א ע"ב) ,במקום להש"י ,והיתה בקשתו וילן שם ,שהקב"ה ילין
צר "בוא"ו" ,ועד עתה חשב יעקב שבגלות יהיה לא באל"ף ח"ו,
בכותל מערבי ,אע"פ כי בא השמש שלא בעונתה ונחרב הבית
וזהו ואנכי "לא" באלף ידעתי .וירא ויאמר מה נורא המקום הזה
עיין רש"י ואתחנן (ד' כ"ה) בשם הגמ' שהחורבן היה קודם זמנו
דעיקר ביהמ"ק הוא להביא יראת שמים כנאמר (דברים י"ד כ"ג)
שתי שנים (עיין דעת זקנים לבעלי תוס') ,ויקח מאבני המקום ע"ד
ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר וגו' למען תלמד
וזשה"כ ויחלום שהאדם שנרמז במלת סולם כידוע ,מוצב ליראה את ה' אלהיך כל הימים ,והתורה הוא השער לבוא
ארצה וראשו מגיע השמימה שיש בו נשמה חלק אלקי ממעל ליר"ש (עיין שבת ל"א ע"ב) ,והנה אי"ן ז"ה גימ' חכמ"ה ,שעיקרה
והנה מלאכי האלהים הרומז על הנשמה ,בשעת השינה או יר"ש כמש"נ (תהלים קי"א י') ראשית חכמה יראת ה' ,וז"ה גימ'
בשעת עבודתו בהתלהבות שמגיעין להתפשטות הגשמיות טו"ב (עם הכולל) שהוא התורה כמש"נ (משלי ד' ב') כי לקח טוב
(עיין טואו"ח סי' צ"ח) עולים למעלה ורוצים להשאר שם ,רק נתתי לכם תורתי אל תעזובו ,וז"ש "אין זה"" ,חכמה" גרידא כי
ויורדים בו משום שרואים והנה ה' ניצב עליו נושאת ק"ו אם בית אלהים יראת ה' ,ו"זה" שרומז על תורה כנ"ל שער
בעצמה ויורדת חזרה להגוף ,ומיושב הקו' מדוע נאמר קודם השמים תרעא לדרתא כמבואר ביומא (ע"ב ע"ב) ועיי"ש
עולים ואח"כ יורדים .ועכשיו נבוא לבאר המשך הפסוקים בפרש"י ד"ה תרעא לדרתא שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה
דהנה כדי לזכות שהשי"ת יהיה ניצב עליו ,הוא רק ע"י ענוה (עיין ליראת שמים.
סוטה ה' ע"א) ,ומשו"ה הבטיחו השי"ת הארץ אשר אתה שוכב והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי
עליה לך אתננה ולזרעך שתתקיים בהם ונפשי כעפר לכל אלהים עולים ויורדים בו .י"ל עפ"י המובא שיש עצם באדם
תהיה ,וביאר לו עד היכן הדברים מגיעין ואמר לו והיה זרעך ששמו נסכא ואין לו הנאה משום אכילה וסעודה רק מסעודת
כעפר הארץ בבחינת ענוה ,אזי ופרצת ימה וקדמה באין הפסק מלוה מלכה ,ומעצם זה יתחיל תחיית והתהוות הגוף מחדש
כיון דאין בו דין אונאה ,וכך רצונו יתברך ואין טעם ברצון .וכיון בעת תחיית המתים[ ,ועי' בסידור בית יעקב עמדין למוצש"ק
שע"י הענוה ה' אלהיו עמו כי אתו דכא ,ממילא יהיה נשמר מש"כ באורך] וי"ל בזה מרומז כאן והנה סל"ם ,שהוא ר"ת
מכל רע ,וזש"א והנה אנכי עמך אז ושמרתיך בכל אשר תלך. סעודת ללוות מלכה ,היינו דע"י סעודה זאת אע"פ שיהי' מוצב
והנה גאוה מרומז בתיבת אנכי שמחזיק עצמו ל"יש" וכמו ארצה ,היינו שהגוף יהא מונח ושוכב בקבר מ"מ יהא וראשו
שמפרשים הגמ' (סוטה מ"ט ע"ב) א"ל רב יוסף לתנא לא תיתני מגיע השמימה ,דע"י סגולת סעודה זאת יקום בתחיית המתים,
ענוה דאיכא אנא ,פי' לא תתני ענוה ,בזמן דאיכא "אנא", והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ,היינו דבסעודה זו עולים
כלומר ,ישות ,והוא המחיצה שמפסקת בינינו לבין אבינו מלאכי השרת המלוין לו לאדם בשבת כמבואר בגמ' (שבת קי"ט
שבשמים ,וכמו שפרשו תלמידי בעשה"ק בשם הגה"ק רי"מ ע"ב) ,ויורדים המלאכים המלוין בחול.
מזלאטשוב (עיין במאו"ש פר' בא) "אנכי" עומד בין ה' וביניכם, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה
ומשו"ה כשהקיץ יעקב משנתו אמר אכן יש ה' ששורה שכינתו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו .הדקדוקים רבו ויתורצו
בתוכנו במקום הזה בבחינה זו ,בחינת ארץ הרומז לענוה ,הוא ממילא בהמשך דברינו .דהנה נודע מאחז"ל דענוה היא הגדולה
משום "ואנכי" "ישות" לא ידעתי .והנה ענוה הוא מקור היראה מכל המדות עיין מס' ע"ז (כ' ע"ב) ,וגם יש לנו המלצה גדולה על
שע"י שרואה שפלות עצמו יכול להכיר קצת בגדלות הבורא ידה ,דאם יטען המקטרג שח"ו יש אונאה במה שבחר בנו מכל
ית"ש ונרתע לאחוריו מהדר גאונו ,וכמאה"כ (משלי כ"ב ד') עקב העמים ,יש לנו תשובה עפ"י הלכה שאין אונאה לקרקע (עיין
ענוה יראת ה' ,ומשו"ה אמר יעקב מה "נורא" המקום הזה אין חו"מ סי' רכ"ז) וכיון שחשובים אנחנו בעינינו כעפר יש לנו דין
זה כ"א בית אלהים שאני שוכן את דכא ,וזה שער השמים מקור עפר שאין בו אונאה ,וכמאחז"ל לא מרובכם מכל העמים חשק
כל מדות טובות. ה' בכם רק בשביל שאתם ממעטים עצמכם לפני (עיין חולין פ"ט
והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה .י"ל שבחינת ע"א) .ולזה יצחק שהוא מדת הדין כנודע כאשר הריח ריח בגדיו
יעקב הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה עפ"י שאחז"ל (סנהדרין ל"ז ע"א) אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו ,ורצה
מאמרם ז"ל בב"ר (פ"ב ב') שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד. לקטרג ,אעפ"כ אמר "ראה" ריח בני שהוטב בעיניו ,מלשון
ולזה עבדי יעקב אשר בחרתיך (ישעי' מ"א ח') הוא ר"ת אבי"ע נראין דברי ר' יהודה (חולין ק"ח ע"ב) ואין בו טענת אונאה ,מטעם
שהוא ר"ת של הד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, כריח השדה שאין בו דין אונאה ,אשר ברכו ה' ואזי יהיה הברכה
שעולה מעולם העשיה לבריאה ,ומבריאה ליצירה עד ראשו בלי הפסק כיון דלאו מטעם זכות אנחנו מקבלין אותה ,ולזה
מגיע השמימה שהוא אצילות. מסיים ויתן לך האלהים יתן ויחזור ויתן.
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וגו' .נודע מספה"ק דשם והנה נודע שבשעת השינה הולכים חלקי הנשמה למעלה ליתן
אל מאלהים הוא חסד ע"ש הכתוב (תהלים נ"ב ג') חסד אל כל דין וחשבון ,חשבון היומי ,ולפעמים רוצה להשאר שמה ואינה
היום ,רק הי"ם הוא דין ,ובשעת קריעת י"ס שהיו רחמים רוצה לחזור לגוף העכור ,רק כשרואה שהשי"ת שוכן אתנו
גדולים הלכו ביבשה בתוך הי"ם ונמתקו הדינים וניגפו מצרים, בתוך טומאותינו גם היא חוזרת להגוף ,ובזה פי' האלשי"ך הק'
עכ"נ (שמות י"ד כ"ד) ויה"ם את מחנה מצרים שכל הדינים חלו הפ' ונתתי משכני בתוככם ,ועי"ז ולא תגאל נפשי אתכם.
גליון שארית מנחם -ב
רוחני ובגד שרומז על הגוף שהוא לבוש לנשמתו ללבוש שלא על ראש המצרים ,והנה הי"ם גימ' ה"ן ,וזה יל"פ בפסוק (דברים י'
ימות ,ושבתי בשלום אל בית אבי בלא מיתה ,והיה ד' לי י"ד) "הן" לה' אלהיך השמים שהדינים ישארו שם בשמים ,וז"ש
לאלהים להידבק במקור החיים. (תהלים נ"ז ג') אקרא לאלהים עליון ,שהדין ישאר עליון .לאל
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר גומר עלי שיהי' הגמר וההתגלות בחסד אל .והנה המתקת
לראשונה .אפשר לומר שהנה האגוז יש בתוכה דבר המפריד הדינים הוא ע"י לב נשבר כמש"נ (תהלים נ"א י"ט) זבחי אלהים
בין הפרי ,ומשו"ה הוא בגימ' ח"ט ,כידוע שחט הוא מעלמא רוח נשברה ,עם רוח נשברה זובחים את מדת הדין ,וזש"ה והיה
דפרודא ע"ד ונרגן מפריד אלף( ,משלי ט"ז כ"ח) ואגוזים קטנים זרעך כעפר הארץ ,בלב נשבר ופרצת "ימה" להמתיקו.
נקראים לוז ואצלם הפרי הוא באחדות ,והנה ידוע שהגאולה והיה זרעך כעפר הארץ .א"ל שבא לרמוז שמגלות אדום יצאו
העתידה ב"ב יהי' בזכות אחדות שהוא תיקון לשנאת חנם, ישראל בעזה"י לחירות עולם ,דהנה במג"ע פ' במדבר איתא
וזש"ה ויקרא שם המקום ההוא בית אל רומז לבנין בית דאדום הוא נגד יסוד עפר עיי"ש ,עכ"נ והיה זרעך כעפר הארץ,
השלישי שנקרא בית ,ואולם "לוז" הרומז לאחדות ,שהוא תיקון שיהיו בגלות אדום ,ומשם ופרצת בישועה שלימה בבי"א.
לשנאת חינם שגרמה לחורבן הבית ,שם העיר לראשונה ,תנאי וגאולה זו תלויה בתשובה כמבואר בפרק חלק שמגעת עד כסא
הראשון שיתקדש שמו יתברך על ירושלים עירו. הכבוד ,ומשו"ה כשנאבק המלאך הוא שר אדום (עי' בז"ח סוף פר'
ושמרני בדרך הזה וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. נח) עם יעקב אע"ה העלו עפר עד כסא הכבוד.
בחז"ל כתובות (ק"י ע"ב) עתידה א"י שתוציא כלי מלת והיה זרעך כעפר הארץ וגו' .י"ל שטמון כאן ברכה שישראל
וגלוסקאות ,וזה אשר ביקש יעקב ונתן לי לחם לאכול ,מוכן יתנהגו בבחי' ענוה שהוא מקור הקדושה ,וזה נרמז באמרו
תיכף לאכילה ובגד ללבוש ,תיכף ללבישה ,שיהיה כבר בבחינת כעפר הארץ רומז לענוה ,ע"כ איל"ן הוא ר"ת של אשר נשבע יי
א"י לעת"ל. לאבותיך ,וגם ר"ת של יבחר לנו את נחלתינו (תהלים מ"ז ה') וגם
ונתן לי לחם לאכו ל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי מכוון לר"ת של לא נראה אליך יי (שמות ד' א') ,וכן הר"ת של
וגו' .אפשר לומר דיעקב אבינו ע"ה ביקש לחם הרומז לתוה"ק אשר נתן לך יי ,והיינו שהקב"ה הבטיח ונשבע לאבותינו ברכת
ע"ד הכתוב (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי ,ובגד ללבוש ,היינו והיה זרעך כעפר הארץ ,היינו הענוה שהוא מקור הקדושה,
שתוה"ק תלך עמו לג"ע ,כי לבו"ש הוא הר"ת שבא לכאן שע"י יבוא להתרוממות הנפש ,ח"ו ע"י גאוה לא נראה אליך ה',
ותלמודו בידו ,וזהו ושבתי בשלום אל בית אבי שלם בתורתי. וע"י ענוה גם יזכה ליבחר לנו את נחלתינו היינו לבוא להגאולה
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר שלימה ,וכמו שממשיך הכתוב והיה זרעך כעפר הארץ ,ואז
ופרצת ימה וגו' .ואפשר שזה המכוון בגמ' תענית (ה' ע"ב)
תתן לי עשר אעשרנו לך .י"ל מכאן רמז למנהג שמקבצים
שאמר ר' נחמן לרב יצחק אילן אילן במ"ה אברכך פירותיך
צדקה בביהמ"ד ,והאבן הזאת וגו' בית אלהים רומז לבתי
מתוקים רמז לו ב"מה" היינו בענוה המרומז במ"ה ע"ד ונחנו
כנסיות ובתי מדרשות ,ושם עשר אעשרנו לך אתן צדקה כיון
מ"ה ,בזה אברכך שיהיו פירותיך מתוקים.
שהיצה"ר אינו שולט שם כל כך לבטלו ממצוות ומשתיק
הדינים מלקטרג כידוע מהרה"ק מבעלז זצ"ל. ויקץ יעקב משנתו וגו' ,ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה
ורחל באה עם הצאן אשר לאביה .ר"ת של ורח"ל הוא וגו' .וי"ל דידוע שיעקב אבינו לא מת (תענית ה' ע"ב) ,ויען ששינה
ומשביע לכל חי רצון ,שרחל היא מבכה על בניה להשפיע להם אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב) ,משו"ה לא ישן בבית עבר
רב טוב ,וע"י השפעות טובות זוכים לשמור חוקיך ולעשות כמו שכ' רש"י לעיל (פסוק י"א) שלא לטעום טעם מיתה ,רק כיון
שבא ללוז שמלאך המות אינו שולט שם כדאי' במס' סוטה (מ"ו
רצונך ג"כ ר"ת ורח"ל ,כי אם אין קמח אין תורה .ב'א'ה' הר"ת
של ברוך אל ההודאות ,עם הצאן ,שעי"ז שהוא משביע לבניו ע"ב) ולא ירא ממיתה ע"כ וישכב במקום ההוא .אמנם בבוקר
רב טוב הוא מתברך בפי עמו. כשראה שזהו בית אל התחרט על מה שישן שם דשמא טעם
לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו .אפשר לומר טעם מיתה והוא רצה לדבוק נפשו במקור החיים ,ע"כ ניחמו
ואולם לוז שם העיר לראשונה ונקרא בית אל עתה מחמת
דלפעמים א"א לאדם להשלים עצמו בעוה"ז רק ע"י שמזכה
השראת השכינה שהוא מקור החיים ית"ש .ולזה אמר אם יהיה
את אחרים ,וזש"ה לא הגיע עוד עת האסף המקנה תיקון
אלהים עמדי שאקיים ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים
תפקידו שבגינו בא לעוה"ז ,ע"כ העצה השקו הצאן קדשים
וממילא ושמרני "בדרך" הזה ,דרך שרומז על מיתה (ב"מ ל' ע"ב),
בתוי"ש ואזי ולכו ,אפילו אחרי שתלכו מעוה"ז ,אעפ"כ ורעו,
אשר אנכי הולך שגם רומז על מיתה כמאמר דוד המע"ה
שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.
(מלכים א' ב' ב') אנכי הולך בדרך כל הארץ ,ונתן לי לחם מזון
גליון שארית מנחם -ג
ארצם ,עטוש"ע או"ח סי' צ"ד .ממילא נמצא לפי"ז דהמשכין הפעם אודה את ה' .י"ל כי מי שהשי"ת הטיב לו אין די שיודה
ת"ח בביתו נעשה ביתו בבחינת א"י ותפלתו נשמעת .ובזה יל"פ לו פ"א ,רק תמיד צ"ל תהלתו בפיו ,וזה שאמרה לאה הפעם,
הפסוק במדבר (כ"ד ה') מה טובו אהליך יעקב שיהיו בבחי' א"י, בלשון תמי' וכי רק עתה אודה לה' ע"כ קראה שמו יהודה
בזמן שמשכנותיך ישראל שהנך משכין ת"ח בביתך שהוא המורה על ההודאה בכל עת.
בחינת ישראל כידוע .ובזה יל"פ הפסוק תהלים (קמ"ז י"ב) שבחי ותאמר הפעם אודה את ה' וגו' .ידוע מספה"ק שבאם הפה
ירושלים את ה' ,ע"י הללו אלהיך ציון ,שערים המצוינים נפגם אי אפשר להודות להקב"ה כי אין קטיגור נעשה סניגור,
בהלכה .ומפרש עוד כמה טובות נצמחים ע"י שמארח ת"ח וי"ל דהנה הפע"ם הוא נוטריקון הסר ממך עקשות פה ,דכאשר
בביתו .א .כי חזק בריחי שעריך ,דכיון שנשמע בו דברי תורה מתקן פגם הפה הנרמז בהפעם ,אזי אודה את ה' .והעצה
אינו נחרב (עיין פ"ק דשבת י"א ע"א) .ב .ברך בניך בקרבך, היעוצה לשמירת ברית הלשון הוא ע"י שידע שכל אחד ואחד
כמאחז"ל דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן (עיין שבת כ"ג ע"א) ג .השם מישראל הוא עצם מעצמי וממילא לא ישא חרפה על קרובו,
גבולך שלום ,כי ת"ח מרבין שלום בעולם .ד .חלב חיטים וזש"ה (בראשית ב' כ"ג) זאת הפע"ם עצם מעצמי ובשר מבשרי,
ישביעך ,שמתברך בשבילו (עיין ברכות ס"ג ע"ב) וכמאה"כ פי' איך מגיעים ל"הפעם" שהוא ר"ת הסר ממך עקשות פה,
שהתחלנו בו ויברכני ה' בגללך .ה .השולח אמרתו ארץ ,מה ע"י הידיעה שכל ישראל הוא עצם מעצמי ובשר מבשרי.
שצריך לשלוח תפלתו לא"י ,מהרה ירוץ דברו ,כי יהיה בביתו ותאמר אל יעקב הבה לי בנים וגו' .הר"ת מכונים לושמרו בני
מקדש מעט ע"י התורה והוי בבחינת א"י ומתקבלת תפלתו .ו. ישראל את השבת לעשות (שמות ל"א ט"ז) .יש לרמז בזה אמרם
ועוד מרמז עד מהרה ירוץ דברו על ענין התפלה שהיא שגורה חז"ל דעונת ת"ח משבת לשבת.
בפיו כשהתפלה מתקבלת כמאמר ר' חנינא בן דוסא בפרק אין ואבנה גם אנכי ממנה .אפשר לומר עפ"י שפרשו בספה"ק את
עומדין (ברכות ל"ד ע"ב) אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא הכתובים (שמות י"ט ד') אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים
מקובל. וגו' אביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו וגו' והייתם לי
כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב וגו' .ידוע קושיית סגולה מכל העמים .דביציאת מצרים היתה אתערותא דלעילא,
המפרשים איך הולכים אחר הרוב בבית דין מטעם אחרי רבים והיינו אשר עשיתי למצרים ואביא אתכם אלי ,ועתה אם שמוע
להטות הלא המיעוט קבוע ,וכל קבוע כמחצה על מחצה, תשמעו בקולי להתעורר באתערותא דלתתא ,והייתם לי סגולה
ומתרצים שכיון שהרוב והיוצא ממנו היה בבירור לפנינו לא מכל העמים ,שאין להם אתערותא דלתתא .וידוע דבמתן תורה
שייך קבוע ,ורק בתשע חנויות שאינו יודע אנה לקח וכדומה כפה עליהם הר כגיגית .היינו אתערותא דלעילא ,וכבר אמרו
שייך קבוע .וידוע שבית הלל היה רוב נגד בית שמאי (עיין יבמות חז"ל במס' שבת (פ"ח ע"א) שהדר קבלוהו ברצון בימי
י"ד ע"א) ,ע"כ בא הרמז בס"ת משה לעיני כל ישראל ,היל"ל, אחשורוש באתערותא דלתתא ,וזש"נ במגילת אסתר וקבל
דהלכה כמותו ,כיון שהכל לעיני כל ישראל ול"ש קבוע .וזה היהודים את אשר החלו לעשות ,וקבל שהוא ר"ת ואתעטרת
יל"פ כאן הפסוק כי מעט היינו אף שיש מיעוט שחולקים על לתתא בעמא קדישא ,את אשר החלו במעמד הנבחר ,ולזה
ב"ה א"כ נימא דליהוי קבוע ,לא אמרינן כן ,והטעם ,אשר היה החל"ו הר"ת של חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כנ"ל שע"י
לך לפני ,כיון שהכל נעשה לפנינו ,ע"כ ויפרוץ לרוב דהלכתא אתערותא דלתתא הם סגולה מכל העמים .וע"י אתערותא
כרובא ,ומשו"ה הי' לך לפני ר"ת הל"ל דהיו רוב בגמ' דיבמות דלתתא זוכים שיתקבלו תפילות ישראל ברחמים ,לכן וקב"ל
והלכתא כוותייהו. הר"ת בצרתה לי קראתי ויענני( ,תהלים ק"כ א') ,וזה יש לרמז
והנה יש עוד תירוץ על הקושיא הנ"ל דכיון דהפלוגתא הוא בפסוק ואבנ"ה שהוא ר"ת אסתר ברוח הקודש נאמרה ,שרומז
בדיבור והדיבור הוי כפירש ולא הוי קבוע .ויש לרמז בפסוק שקיבלוהו אז ברצון ,עי"ז תקנו האנכי הרומז למתן תורה
שמות (ד' ט"ז) הוא יהיה לך לפה ,ר"ת היל"ל ,דהלכה כמותו שקבלו בכפיית ההר ,וזה ואבנה גם אנכ"י ממנ"ה אותיות
דהוי רוב משום שהולכין אחר הדיבורים היוצאים מהפה ולא "מהמן" מאהבת הנס שנצלו ממחשבת המן קיבלו התורה
הוי קבוע ,ובית שמאי שחולקים על ב"ה ועושים כדבריהם ברצון ונבנה קבלת התורה בשלימות.
אינם סוברים כתירוץ זה ,וע"כ לא איש דברים אנכי (שמות ד' י') ויברכני ה' בגללך .הנה מצינו בברכות (ח' ע"א) דאביי ושאר
ס"ת שמאי שאינם הולכים אחרי הדיבור. אמוראי הוי מצלי ביני עמודי היכא דגרס ,וכתבו המפרשים
ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הטעם עפ"י מה דאחז"ל (מגילה כ"ט ע"א) שבתי מדרשות יקבעו
הלא כנכריות נחשבנו לו .יל"פ דיעקב אבינו ע"ה ירא אולי יש בא"י ,וקיימו בזה הפסוק (מלכים א' ח' מ"ח) והתפללו אליך דרך
לרחל ולאה מעט רע מאביהם ,ע"ז השיבו העוד לנו חלק ונחלה
גליון שארית מנחם -ד
ע"ב) ,וזו היתה טענת יעקב ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת בבית אבינו הלא כנכריות נחשבנו ,וע"כ נסע יעקב אע"ה עמהן
אחרי ,דכיון שאתה דולק אחרי א"כ סימן הוא שחטאתי ח"ו למקום קדשו.
להקב"ה דהרי אני מינך .דלא לחנם הלך הזרזיר אצל העורב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וגו' הכר לך מה עמדי
אלא מפני שהוא מינו. וקח לך .י"ל עפ"י המובא בספה"ק שיש ליקח דרך לעבודת ה'
הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה וגו' .אפשר לומר עפ"י מרשעים במה שרואים גודל להיטותם וחשקם ורודפים
מה שאחז"ל בפ"ב דברכות (י"ד ע"א) המשביע עצמו מדברי לעבירות כדי למלאות תאותם ,וכ"ש שצריכים לרדוף אחר
תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות בלילה ,ומובא עבודת ה' במסירות נפש ,וזש"א יעקב אבינו ע"ה ללבן עם אשר
בספה"ק שהכונה שאין שולט עליו שום רע בלילה לטמאו ח"ו תמצא אלהיך ,כלומר אפילו תמצאנו ,מכל מקום אתה יודע
בחטא הידוע ר"ל ,וזהו הייתי ביום אכלני חורב ,רומז לתוה"ק אשר לו יחיה ודומם מת הוא ,על כן הכר נא מה עמדי מלך חי
שניתנה בחורב ,ועי"ז וקרח בלילה בלי שום חמימות לעבירה וקיים לנצח וקח לך עול מלכותו ,ולבן כמובן לא שמע לדבריו
ר"ל. וילך בדרכו ורדפו ,על כן אמר יעקב (להלן פסוק ל"ו) מה פשעי
את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש .אפשר לומר ומה חטאתי ,שלא עבדתי בהתלהבות את מלכי וקדושי בק"ו
דהנה העניות והדחקות ממתיקין הדינים ,וזש"א את עניי ואת מלבן ,כי דלקת אחרי במסירות נפש אחרי התרפים אשר גנבתי
יגיע כפי ,העניות והדחקות שלי ראה אלהים ,ויכ"ח ר"ת ולא ושאין בהם ממש ,ומכ"ש שהיה לו לעבוד את השי"ת
יעיר כל חמתו ,אמש ,אפילו אמש שהוא לילה זמן שליטת בהתלהבות ומסירות נפש ,וזה שהיה יעקב מתאונן (בראשית ל"ב
הדינים .ועל ידי דחקות שסובלים ישראל נעשה מן חימ"ה חסד ה') עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי בבית לבן ,ולא למדתי
יי מלאה הארץ ,וזש"ה (ישעי' כ"ז ד') חימה אין לו ,וזשאחז"ל ממעשיו הרעים איך לעשותן במסירות נפש ,ומיושב בזה כמה
בנדרים (ל"ב ע"א) דתרי חימה הם ,היינו ח"ו חימ"ה שהוא דין, קושיות ,וזה י"ל הסמיכות מה שאומרים בהגדה של פסח
ובחי' ב' של המתקת הדין שנרמז בר"ת של וחסד יי מלאה שבכל דוד ודור עומדים אנו לכלותינו ,אנו עומדים על זה
הארץ שהוא חימה. שרוצים לכלותינו ועמידה זו היא המסירות נפש ,ובזכות זה
והקב"ה מצילנו מידם בדרך נס ,וע"ז אמר צא ולמד מסירות
נפש לדבר ה' ממסירות נפש זו של לבן הארמי לדבר עבירה
וק"ו בן בנו של ק"ו למסירות נפש למצות.
הפטרה ותאמר אל אביה אל יחר וגו' כי לוא אוכל לקום מפניך כי
צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם .אפשר לומר דהנה דרך נשים לי .ועיין בבעל הטורים שפירש לו"א מלא בוא"ו
לכאורה תשובה אינה מועילה רק לשיטת רב במס' יומא (ס"ד ואלף ,היינו מפניך לא אוכל לקום אבל מפני אחר כן אוכל
ע"א) דסובר בעלי חיים אינן נדחין ,דלר' יוחנן הא ס"ל בעלי לקום ,נראה מזה שר"ל דמשום הכי כתיב מלא ,שרחל לא
חיים נידחין וכיון שחטא ונדחה מהשי"ת אמרינן כיון דאידחי שינתה ורמזה לו שרק מפניו לא תוכל לקום ,וצ"ע הלא אמרה
אידחי ,ושוב אין מועיל תשובה ,אך באמת פסקינן הלכה כרב כי דרך נשים לי ,וי"ל עפ"י דברי הגה"ק רבי העשיל זצוק"ל
דס"ל אין בע"ח נדחין( ,עיין רמב"ם פט"ו מה' מעשה הקרבנות הל"ד), דכוונת רחל היתה עפ"י המשנה ר"פ אמר ר"ע (שבת פ"ב ע"א)
ועפי"ז יל"פ מה שאנו אומרים בסליחות וסלחת לעוננו כי "רב" שע"ז מטמאה במשא כנדה ,וכיון שהיו עמה התרפים שפיר
הוא דכיון דהלכה כרב שפיר מועיל סליחה .ועפי"ז גם יתפרש אמרה דרך נשים לי עיי"ש ,ולפי"ז אתי שפיר פירושו של
היטב מה שאומרים בהגדה של פסח רחום כהלכה .פי' בעה"ט ז"ל שבאמת לא שינתה בכלל.
שהקב"ה הוא רחום בתשובה ,כהלכה ,ע"י שהלכה כרב דמועיל ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי .י"ל
תשובה .ועיין בגמ' יומא שם דרב יליף להו מבעל מום עובר עפ"י מה שאמרו חכמינו ז"ל (ב"ק צ"ב ע"ב) כל המחובר לטהור
דכתיב בהו כי משחתם בהם מום בם ,ודריש מום בם הוא דלא טהור וכל המחובר לטמא טמא ,ר' אליעזר אומר לא לחנם הלך
ירצו הא עבר מומן ירצו עיי"ש ,ולכך ס"ל דבע"ח אינן נדחין. זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ,והנה אף שאמרו חכז"ל
ועפי"ז יתפרש הפסוק צדיקים ילכו בם דקאי אבעלי תשובה, (ברכות י' ע"א) יתמו חטאים מן הארץ ולא חוטאים ,היינו דצריך
והיינו שילכו ממדריגה למדריגה יותר גבוה כי מעלתם גדולה לבקש רחמים עליהם שיעשו תשובה ,אבל כל זמן שאינם
כדאי' במס' ברכות (ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדים עושים תשובה וודאי הצדיק שונא לרשע ואינו חפץ בקירבתו,
צדיקים גמורים אינם עומדים ,ומסיים הפסוק איך יגיעו ועוד יותר הרשע שונא את הצדיק כדאמר ר"ע כשהייתי עם
למדרגתם ,וקאמר "בם" ,דמתיבת "בם" ילפינן דאינן נדחין, הארץ אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור (עיין פסחים מ"ט
גליון שארית מנחם -ה
משא"כ הפושעים שאינם עושים תשובה ,עלייהו ילפינן מהאי
"בם" דכל זמן דמום בם לא ירצו ,על כן ופושעים יכשלו "בם",
ולבעלי תשובה טוב להם.
והנה לכאורה לפי מה שכתבנו דהא דתשובה מהני הוא רק לרב
דס"ל אין בע"ח נדחין ,א"כ תיקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן דסבירא
ליה (יומא פ"ו ע"ב) דגדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה ,הא
ס"ל דבעלי חיים נידחין וכיון דאידחי אידחי .וא"כ איך מהני
תשובה ,ואפשר לומר כיון דהתשובה עיקרית בלב ,עיין מנחת
חינוך מצוה שס"ד שהאריך להוכיח דעיקר התשובה הוא בלב,
ווידוי בפה הוא מצוה בפ"ע ,וא"כ כיון דלא הוי מחוסר מעשה
בגופו ,וגם חזיא לבו ביום דהא יכול לשוב מיד ,ובכה"ג לא
נחשב דיחוי( ,עיין תוס' יומא ס"ד ע"א ד"ה התם) ,ועיין קידושין (מ"ט
ע"ב) הרי את מקודשת על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור
מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ,ממילא לא אידחי [ועל
כרחו צריך לומר לר' יוחנן דעיקר תשובה בלב ,דאם לא כן רק
דעיקר תשובה הוא בוידוי פה ,א"כ עדיין קשה דהא הוי מחוסר
מעשה הלא ר' יוחנן סובר בב"מ (צ' ע"ב) חסמה בקול והנהיגה
בקול חייב דעקימת שפתיו הוי מעשה ,אלא על כרחך דעיקר
תשובה בלב ואינו מחוסר מעשה וחזיא לבו ביום].
גליון שארית מנחם -ו
