מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah
הטקסט של גיליון זה
1 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
בעזהשי"ת
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא
)כח יא( .וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אותה מצבה ויצק שמן
על ראשה )כח יח(.
פי' רש"י ,עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות ,התחילו מריבות זו עם זו ,זאת
אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,וזאת אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקב"ה אבן את ,וזהו שנאמר ויקח
את הבאן אשר שם מראשותיו.
ובמס' חולין )צא ,(:כתיב ויקח מאבני המקום )פי' רש"י מאבני משמע טובא( ,וכתיב ויקח את א[
האבן ,אמר רבי יצחק ,מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד ,וכל אחת ואחת אומרת עלי
יניח צידק זה ראשו ,תנא וכולן נבלעו באחת.
אפשר לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום
ובתוס' )ד"ה כתיב ויקח( כתבו ,לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום. ב[
לקח י"ב אבנים
ובמדרש רבה )סח יג( ,רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן ,רבי יהודה אמר ,שנים עשרה אבנים ג[
נטל ,כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים ,אמר ,אברהם לא העמידן ,יצחק לא העמידן,
אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו ,יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים ,כיון שנתאחדו
י"ב אבנים זו לזו ,ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.
לקח ג' אבנים
ר' נחמיה אמר נטל ג' אבנים ,אמר אברהם יחד הקב"ה שמו עליו ,יצחק יחד הקב"ה שמו עליו ,ואני
אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו ,יודע אני שהקב"ה מיחד שמו עלי ,וכיון שנתאחו ידע שהקב"ה מיחד
שמו עליו וכו' ר' לוי ור"א בשם ר' יוסי בר זמרא אמר עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו שהיה מתירא
מן החיות.
האבנים שלקח היה מאבני מזבח שנעקד עליו יצחק
ובפרקי דרבי אליעזר )פרק לה( כתב ,לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח ד[
שנעקד עליו יצחק אביו ,וישם אותם מראשתיו באותו מקום ,להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים
עשר שבטים ,ונעשו כלן אבן אחת ,להודיעו שכולם עתידים להיות גוי אחד בארץ.
היה רק סביב ראשו דכשיבאו החיות לגופו יקודם כנגדם
וכתב היפה תואר ,ואע"פ שמצד גופו היה מגולה ,ליכא כל כך פחד ,וכשתבא החיה ירגיש ה[
בה ויקום כנגדה ,אבל אם תבא מצד ראשו ותפגע בו ,לא יוכל להתקומם כנגדה עכ"ל.
היה אבנים גם סביב כל גופו
ו[ והנזר הקודש כתב דדוחק גדול ,וכתב דעשה כמין מרזב סביב כל גופו ,וכן סביב ראשו ,ועל
האבן אשר היה עיקר קדקד ראשו סמוך עליו נאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וכדפרישית.
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
2 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
וכתב המזרחי ,על מה שכתב רש"י שעשאן כמין מרזב סביב לראשו ,בבראשית רבה ,דאם ז[
לא כן מאי 'מאבני' דמשמע טובא ,בחד סגי ,ואם תאמר מנא ליה לומר שלקח אבנים הרבה ,דילמא
ויקח אבן אחת מאבני המקום הוא דקאמר ,והיינו דכתיב בתריה ויקח את האבן אשר שם מראשותיו,
כבר תרצו התוס' בפרק גיד הנשה שזהו לפי פשוטו של מקרא ,אבל לפי מדרשו לא היה לו לכתוב
אלא ויקח אבן ,כמו ויקחו אבן וישימו תחתיו ,שהרי הכתוב לא בא לסתום אלא לפרש ,אלא מדכתיב
'מאבני' ,ש"מ אבנים טובא הוו.
משמע מדברי הגמ' שהאבנים היה תחת ראשו ולא סביב ראשו
וכתב ,אבל מה שאמרו בפרק גיד הנשה כתיב ויקח מאבני המקום ,וכתיב ויקח את האבן ,אמר רבי
יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים למקום אחד ,וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו,
תנא וכולן נבלעו כאחת ,ופי' רש"י נעשו אבן אחת ,דמשמע שאותן האבנים לא היו סביב ראשו להגן
עליו מפני חיות רעות ,דאם כן מאי עלי יניח צדיק זה ראשו דקאמר ,הא לא הניח ראשו בשום אחת
מהן ,אלא הסתיר ראשו לתוך סביבם שלא יטרפוהו חיות רעות ,ואם היה מניח ראשו על שום אחת
מהן מה תועלת בסבוב האבנים ,הרי החיות היו טורפות אותו.
אגדות חלוקות וצ"ע ברש"י
וצריך לומר שהן אגדות חלוקות ,אלא שאם כן לא היה לו לרש"י ז"ל לחבר שתיהן כדמות אגדה
אחת ,לומר מתחלה עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות ,שהיא האגדה של בראשית
רבה ,ולסיים בה התחילו מריבות זו עם זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו וכו' ,שהיא האגדה של
גיד הנשה ,מאחר שהן חלוקות.
האבן הסמוך לקדקדו הוא יותר מעולה
לפיכך על כרחינו לומר שפירוש עלי יניח צדיק זה ראשו ,עלי יסמוך צדיק זה ראשו ,שאע"פ שכולן
היו סביב לראשו ,מכל מקום אותה האבן שקדקדו נוגע בה מבפנים ,היא יותר מעולה משאר האבנים,
שהן לצד קדקדו ,שאינן נוגעת לראשו.
היה מרזב ואבן אחת לפנים תחת ראשו
אי נמי ,אותה האבן ששם תחת ראשו לא היתה מהמרזב ,אלא אבן אחרת היתה לפנים מהמרזב,
ואפי' הכי היו מריבות זו עם זו ,זאת אומרת וכו' ,מפני שכל אחת מאבני המרזב היתה רוצה להיות
תחת ראש הצדיק לפנים מהמרזב.
ומה שתרצו בקושית כתיב מאבני וכתיב האבן ,שנבלעו ונעשו כלן אבן אחת ,ולא אמרו מאי 'מאבני'
אבני המרזב ,ומאי האבן האבן שהיתה תחת ראשו ,הוא מפני שבשניהם יחד כתיב מראשותיו ,ומשמע
שהאבן הכתוב באחרונה הוא האבן הכתוב בראשונה.
ומה שלא אמרו 'מראשותיו' שבמלת 'מאבני' פירוש מצד ראשותיו ,שעשאן כמין מרזב ,ו'מראשותיו'
שבמלת האבן פירושו תחת ראשותיו ,ולכן היה אבן אחד בלבד ,הוא מפני שהמ"ם בשניהם הוא
בשוא ,ונראה שפירוש המ"ם שבשניהם אחד הוא.
אבל יש לתמוה על בעלי האגדה ,היאך לא השגיחו על מ"ם מראשותיו שהוא בשוא ,ואם כדבריהם
שפירשו אותו מ"ם השמוש שהוא במקום מן ,כמו שנראה מאמרם עשאן כמין מרזב סביב לראשו,
היה ראוי שינקד בצרי ,כמשפט כל הממי"ן הבאים עם הרי"ש ,מלבד מועטים שבאו בחירק ,ושמא
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
3 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
יש לומר ,שבעלי האגדה אינם מקפידים על הנקוד ,מפני שראו שקצת מאותיות השמוש משתנים
בנקוד ,כשי"ן השמוש שהיא נקודה בכל מקום בסגול ,ונשתנו קצתם ובאו בשוא במקום סגול.
היה אבן אחת תחת ראשו וסביב היה עוד אבנים
והמהרש"א שם במס' חולין כתב ,בב"ר מפורש שעשאן כמין מרזב ,כפי' רש"י בחומש, ח[
והוא שהניח מלמטה אבן אחד להניח ראשו עליו ,וסביב אותו האבן הניח הרבה אבנים בגובה מג'
צדדים עד שנעשו ג' דפנות כמין מרזב שיש דף אחד מלמטה וג' דפנות מצדדין ,התחילו כל אבנים
מריבות עם אותו אבן שהניח מלמטה ,כל אחד אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,עד וכולן נבלעים
באבן א' ,ר"ל שכולן נבלעו באותה אבן אחת שלמטה ,כדי שיניח ראשו על כולן ,ודברי הרא"ם בזה
אינם מבוררים ואין להאריך.
והגור אריה כתב ,עלי ינוח צדיק ראשו ,אע"ג דהיה עושה אותם כמין מרזב לשמור אותו מן ט[
חיות רעות ,מכל מקום היה סומך ראשו על אחת מן האבנים.
אבנים שאין בהם דעת מהו המריבה בהם
ואם תאמר מה ריב היה לאבנים שאין בהם דעת ,כך שואלים בני אדם ,ולא ידעו אלו בני אדם דעת
חכמים ,ואכתוב אלו דברים.
מעלת יעקב נפרדת ומיוחדת
והנה אם היה המריבה לאלו האבנים בלי ענין ובלי סבה ,היה קשה מה ענין המריבה ,אבל המריבה
היתה לסבה גדולה ,כמו שאמרנו ,דע כי מעלת יעקב מעלה נפרדת ומיוחדת מאוד ,ידוע לחכמים
ולמשכילים בחכמה שהיה קדוש ונבדל מכל עניני העולם ,ולפיכך נאמר אצלו והקדישו את קדוש
יעקב ,נקרא השם יתברך קדוש יעקב ,על שם שהיה יעקב הקדוש והנבדל וכו' ,ודבר שהוא קדוש
ונבדל הוא דבר שלא יתחלק ,והוא אחד ,כשאר ידוע לחכמים ,וידוע כי יעקב עיקר האחדות ,ולפיכך
אמרו בני יעקב אל יעקב כשם שאין בלבך אלא אחד ,כך אין בלבבינו אלא אחד ,ומפני זה היה
המחלוקת של האבנים ,כי דבר שהוא נבדל הוא אחד מכל צד ,ולא יצטרף אליו רבוי כלל רק אחדות,
לכך היה המריבה עלי יניח צדיק את ראשו.
והבן למה היה רוצים שיניח הצדיק את הראש ,כי שם הנשמה של יעקב קדושה ונבדלת ,ואין ראוי
לה רק דבר אחד כמו שראוי לדבר שהוא שכל ,והשכלי הוא מתייחס ומצטרף אל כל וכו' ,ולפיכך
עשאן הקב"ה אחד ,כי השכל מצטרף אל רבוי הפרטים במה שהם דבר אחד ,לכך נבלעו כאחד,
ואז היו מצטרפים תחת ראש יעקב.
ובין שתאמר כי כך היה בפועל שנעשו כל האבנים אבן אחד ,ודבר זה אין פלא ואין ראוי להפליא
על זה ,ובין שנאמר שבעת המראה היו אבן אחד כאשר עלה יעקב במעלתו ,ואחר כך חזר להיות
כמו בראשונה ,כמו הרבה נסים שהיה המטה לנחש ,שחזר לקדמותו ,אין הפרש ,ואע"ג כי מה שכתב
ויקח האבן אחר שהקיץ משנתו ,מפני שהיה אבן אחת כשהיו מראשותיו ,קרא אותם על שם זה וכו'.
הריב היה בשר של האבנים
ובנזר הקודש כתב לתרץ ,וקרוב לומר שזה נאמר על שורש שרן ומזלן למעלה ,כי אין לך י[
דבר למטה שאין לו שורש למעלה כנודע.
אבני קודש יש להם רוחניות
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
4 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
או אבני קודש במקום הנבחר נתעלו למעלה להיות בהם רוחניות.
ועוד כתב בנזר הקודש להאריך וכתב ,אבל יותר נ"ל הטעם ,כי גם הם ידעו שה' יתגלה אז בכבודו
על ראש יעקב ,וכדכתיב והנה ה' נצב עליו ,ועבור זה האבן אשר שם מראשותיו הקים מצבה לבית
אלהים ,באשר אז היה השכינה חופף על אותו האבן ,ובפרקי דרבי אלעיזר מפורש שמאבן זה נעשה
אבן השתיה אשר היה במקום הארון בבית קדשי הקדשים ,ולפיכך כולם נתאמצו לזכות למדרגה זו,
ועשה ה' פשר דבר ביניהם שנעשו כולם אבן אחד.
ובצידה לדרך כתב ,לעיל בפרשת בראשית )א' יא( בפסוק עץ פרי ,שפי' רש"י והיא לא יא[
עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ,לא העץ פרי ,לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם
היא על עוונה ונתקללה ,כתב עליו בעל תולדות יצחק ,איני מבין זה המאמר ,וכי הארץ בעלת שכל
לתת לה שכר ועונש ,ועוד הלא אין לארץ בחירה ורצון לעשות ושלא לעשות ,אלא מה שהקב"ה נתן
בטבעה תעשה ,לכן אמרתי שהוא דרש ואין משיבין על הדרש ,או יש לזה המאמר צורה עכ"ל.
וכתב ,ותמהני עליו ,למה לא הרגיש גם כן בזה המאמר התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי וכו',
וכי האבנים הם בעלי שכל ויש להם בחירה ורצון לומר עלי יניח הצדיק את ראשו ,וכבר סתר הרמב"ן
ז"ל דעת רש"י בפרשת חוקת בענין החטא במי מריבה שלא היה החטא על שלא דברו אל הסלע,
מפני שהשם יתברך לא יצוה אלא לבעל שכל ואין הסלע בעל שכל שיבאוהו ציווי השם לתת מימיו.
אמנם לפי האמת לא קשיא מידי כמו שכתב הרב בעל העיקרים בפרק כב מהמאמר הרביעי על
סתירת הרמב"ן הנ"ל שאינו ראייה וז"ל ,שהחומר לא יתפעל מעצמו ,אלא ממניע יניעהו ויבינהו לקבל
הצורה וכשיצוה השם על החומר שיקבל צורה מה ,או שישתנה שינוי מה ,באומרו תוצא הארץ נפש
חיה וגו' ישרצו המים נפש חיה וגו' ,וכיוצא בו ,אין הציווי ההוא אל החומר ,אלא אל המניע ,שיכיון
החומר לקבל הצורה ההיא או השינוי ההוא ,והנה הציווי שהוא על המניע הוא אל בעל שכל בלי
ספק ,עכ"ל ,ואין דבריו צריכין חיזוק כי כבר גילו לנו רז"ל דברים הנאמרים באמת ,אין לך כל עשב
ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל וכו'.
ובזה נתיישב גם כן המאמר שכתב רש"י בפר' תולדות בפסוק ותוצא הארץ וגו' ,אע"פ שלא נאמר
למינהו בדשאין בצוויהן שמעו שנצטוו האילנות על כן ונשאו ק"ו בעצמן וכו' ,וכי הדשאים הם בעלי
שכל ובעלי בחירה ורצון לעשות ק"ו בעצמן ,אבל לפי דברי בעל העיקרים הנ"ל לא קשה מידי
כדאמרן ,מפני שאף אם הדשאין בעצמן אינן בעלי שכל ואין להם בחירה ורצון ודאי שלא נשאו הק"ו
הזה בעצמן ,אלא המניע שלהם שהוא בעל שכל וכו' ,גם מה שאמרו שהארץ לא עשתה ציווי הקב"ה,
על המניע נאמר ,שלא עשה ציווי הקב"ה ,ואם תאמר למה שינה המניע ציווי השי"ת ,מאחר שהקב"ה
צווהו ,והלא המלאכים והמזלות לא ישנו את תפקידם ,כבר תירץ יפה החזקוני ,שיש לומר כי לטובה
נתכוון ,לפי שכמה אילנות יחסרו באכילה אם העץ עצמו כפירי ,ואע"פ כן נחשב לעונש לעץ ,כי
בהדי כבשיה דרחמנא למה ליוכו' ,וכן מצינו במדרש בפסוק למה תרצדון ההרים ,וכו' בשעת מתן
תורה התחילו ההרים מריבות זו את זו ,זאת אומרת עלי יתן התורה וכו' ,והכל עולה אל מקום אחד.
המריבה היתה בהנשמות שהיו באבנים
וכן בדברי יואל בפרשתינו )עמ' כג( כתב ,והקשו המפרשים כי דבר זה רחוק מן המציאות יב[
שהאבנים יריבו זה עם זה ,ואבן דומם יבקש עלי יניח צדיק את ראשו ,והלא אין בהם דעת להיותן
בעלי השגה כזה ,גם לא ניתן בהם כח הדיבור להיות כל אחד אומרת כן ,כי לא נמצא מציאות כזו
לא בפסוקים ולא בדרשות חז"ל שידבר האבן ויריב ריב ,והוא דבר רחוק מן השכל ,ואם היה בדרך
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
5 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
נס ,למה יעשה ה' נס זה ,ומה צורך בו וכו' ,ומהר"ל מפראג זלה"ה כתב שיש בזה סוד עמוק ,וכן כתב
היפ"ת ,והנזה"ק כתב שקרוב לומר שזה נאמר על שורשן של אבנים ומזלן למעלה וכו'.
וכתב ,ונקדים מה שכתב ק"ז הישמח משה זלה"ה פר' נח לפרש מה שאמרו חז"ל במס' סוטה )לח(
אריב"ל מנין שהעופות מכירין בצרי עין ,שנאמר כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעלי כנף ,ופי' רש"י
שאלו צרי עין מאבדים מזונות שזורים ברשתם ,שהעופות מכירין בהן ,ואין נהנין ממזונותיהם ע"כ,
והקשה הוא ז"ל דאין זה אלא תימה ,וכי מי נתן לשכוי בינה ,ולשאר עופות דעת שיהיו מכירין בצרי
עין ,ואין זה אלא נביאות ,וכי הם במדרגה יותר מבני אדם שהם כולם נביאים בתמי' ,ותירץ בנועם
דבריו על פי הקדמה הידוע מפי חכמי אמת דיש נפשות מגוגלים בבעלי חיים ובדומם וצומח ,ועוד
אמרו ז"ל דנשמה המגולגלת באדם אינה יודעת ואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה הוא באה
בגלגול ,ומהו עבודתה לתקן וכו' ,אבל הנשמה המגולגלת בבעלי חיים יודעת וזוכרת משל מי הוא
ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה וכו',
ועל כן אמרו חז"ל שהעופות מכירין בצרי עין ,ואין הכוונה שהעופות בעצמן יש להם דעת להבחנה
זו ,אבל הנשמה המגולגלת בה בורחת מרשעים שהין צרי עין ,דיודעת בנפשה שהרשע לא יתקנה,
ואדרבה עוד יקלקלה ,וגם אין לה תקוה שיאכיל מבשרה לאורח או לעני צדיק וכו'.
וכעין זה כתב הנר הקודש עמ"ש דחמורו של ר' פנחס בן יאיר לא רצתה לאכול תבואה שאינה
מעושרת ,וכי חמור נביא היה דהוא יודע דלא עשרינהו ,ועוד וכי בר מצוה היא דלא בעי למיכל בלתי
מעושר וכו' ,ותי' על פי דעת חכמי האמת שהיה בחמור הזה גלגול נפש האדם ,ומצד זה הגיע חמור
זה לאותו מדריגה וידיעה ההוא ,ומ"מ תלי חז"ל הפעולה בבהמתן של צדיקים וכו' ,ע"כ נתגלגל בו
נפש צדיק עכ"ל.
וכתב בספר הגלגולים ,שהאר"י ז"ל הראה למהרח"ו זלה"ה אבן אחת שהיה מגולגל בתוכו נשמת
צדיק ותלמיד חכם בשביל עבירה אחת שעשה ,וסיפר לו כל פרטי קורותיו וכו'.
ומעתה כמו כן אפשר לומר שאותן האבנים שנזדמנו ליעקב אבינו ,היו מגולגלים בהם נשמות גבוהות,
ואפשר שהיו בהם נשמת י"ב שבטים ,והנשמות מגולגלים משתוקקים להתקרב אל הצדיק כדי
שיעלה אותם למדרגת מדבר וכו' ,ועל כן באו אלו הנשמות אל יעקב אבינו ,שימשיך אותם ויקרבם
אל הקדושה ,ויעלה אותם למדרגת מדבר ,וא"ש מה שהיו האבנים מריבות וכל אחד אומרת עלי יניח
צדיק זה את ראשו ,כי אע"פ שאין באבנים פשוטים דעת והשגה ,אבל הנשמה המגולגלת ה"ה
כשכליים נבדלים ,וכל תשוקתה ורצונה להתקרב אל נפש הצדיק ,וע"כ היו מריבות וכל אחד היתה
רצונה לתקרב אל הצדיק ואומרת עלי יניח צדיק זה את ראשו ,ולבסוף נתאחדו כולם לאבן אחת וכו',
ומאותן האבנים יצאו הנשמות של שבטי ה' וכו'.
מדחה המפרשים שכתבו שלקח אחד מאבני המקום
ועוד כתב שם הגור אריה ,ויש מפרשים )אבע"ז רד"ק( מאי מאבני המקום ,אחד מאבני יג[
המקום ,ואלו האנשים מצאו תורה של הפקר לפרש בה כרצונם ,כי אף הדיוט אינו מדבר כדברים
האלו ,דמאחר שלא לקח רק אבן אחד ,לא הוי ליה למכתב רק ויקח אבן ,כי אחר שלקח אבן יחידי,
מה לו לכתוב ולהשתתף אותו עם שאר אבני אמקום לכתוב 'מאבני' ,אבל אם רבים לקח ,מרבים
שייך בו מאבני המקום ,כי לקח מצקת אבנים ,כי רבים מרבים הם מאבני המקום ,אבל אבן יחידי אין
זה מקצת ,ודבר זה ברור למשכיל ,רק מפני שרדפו אחר פשט הכתוב נהגו בתורה הפקר.
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
6 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
האיך לקח אבנים למזבח ולא חשש שנעבד ע"ז
ובפנים יפות הביא דברי התוס' הנ"ל ,וכתב ,ויש לפרש לפי מה שכתבו תוס' בע"ז )מה(. יד[
בשם הירושלמי לפי מה שאמרו שם אין לך הר וגבעה שלא עבדו ע"ז ,אם כן איך בנו בית המקדש
על הר המוריה ,ותי' על פי הדיבור הוי ,אם כן קשה ,איך לקח יעקב האבן מאבני המקום שהוא הר
המוריה ,למצבה ,שהוא המזבח ,הא קיי"ל הר שנעבד אבניו אסורים למזבח.
כיון דנשתנה מכמה אבנים לאבן אחת מותר
והיינו דמקשה כיון דכתיב מאבני המקום ,והיינו הר המוריה ,אם כן איך לקח אותו למזבח ,אלא
דאמרינן שם דיש שינוי בנעבד ,דאם נשתנה מותר ,אם כן היינו דמשני כיון דנעשה אבן אחת אין לך
שינוי גדול מזה.
כיון הקדיש אברהם אבינו אי אפשר לאסרו
וכתב ,ומיהו יש לומר ,דלפי מאי דאמרינן בע"ז )נג (:דארץ ישראל ירושה מאבותינו ,ולכך טו[
נאסרו כל עבודות זרות מארץ ישראל בשעה שהיו ישראל חוטאים במדבר וניחא להו בע"ז ,וכיון
שאמר הקב"ה לאברהם להעלות יצחק בהר המוריה ,ע"כ שלא היה נעבד ,וממילא לא היו יכולים
אחר כך לאוסרו ,כיון שכבר היה של אברהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
וזהו שאמר הכתוב בית אל ימצאנו )הושע יב ה'( ,כפי' רש"י ז"ל בפסוק לא יעקב וגו' ,שם הודה לו
על הברכות ,וצריך להבין מה ענין הודאת הברכות בבית אל ,ולפי מה שכתבנו יש לומר ,כיון שאמר
הקב"ה קום עלה בית אל ועשה שם מזבח ,אם כן לפי מה שכתבנו שלא היה כח לאומות לאסור כיון
שכבר ניתן לאברהם ,אם כן אם היה לעשו חלק בארץ ישראל היו יכולים לאסרו ,כמו שאמרו חז"ל
בחטא המדבר כיון דניחא להו בע"ז היו יכולין לאסרו ,לכך הוצרך להודאתו שם על הברכות ,שלא
יהיה לו חלק בארץ ישראל ,וממילא אין יכולים לאוסרו.
כיון שלא ידע מתחילה שהוא מקום המקדש נתחללו האבנים והיה צריך שוב לקדשן
וכתב ,עוד יש לפרש בדרך אחר ,לפי מה דאיתא שאותן אבנים היו מאבני מזבח שבנה טז[
אברהם ,לכאורה קשה ,דאם כן למה היה צריך להקדיש אותם ,כמו דכתיב וישם אותה מצבה,
וקידשה במשיחה ,שאמר לו השי"ת אשר משחת ,ואמר יעקב עוד והאבן הזאת אשר שמתי מצבה
יהיה בית אלהים ,ולמה הוצרך להקדישו כיון שכבר היה קדוש מאברהם.
וצריך לומר ,כיון שלקח יעקב אותו אבן ושם מראשותיו יצא לחולין ,והיינו דקאמר ואנכי לא ידעתי,
דקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל.
והיינו דמקשה בגמ' כיון שהיו שם אבנים אחרות ,כמשמעות הכתוב שלקח אבן מאבני המקום ,אם
כן למה נטל אותו אבן שיצא לחולין והוצרך להקדישו ,ולא נטל מאבנים אחרות שכבר קדושים ולא
נתחללו ,על זה אמר משום שכולם נעשו אבן אחתץ
ובזה יש לפרש לשון הכתוב ,שבתחלה אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ,ואח"כ אמר מה
נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וגו' ,לפי שהיה אפשר לומר שקדושת ומורא המקום ההוא
לאו מקדושת המקדש ,כדכתיב ומקדשי תיראו ,אלא קדושת אבנים שנתקדשו על ידי אברהם בהר
המוריה ,לכך אמר ,כיון שאנכי לא ידעתי ,וקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל ,וכבר נתחללו האבנים ,אם
כן מה נורא המקום הזה ,אלא ע"כ אין זה כי אם מורא המקדש שזה בית אלהים ושער השמים.
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
7 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
אם היו ממזבח שנעקד עליו יצחק הרי היו אסורים בהנאה
והנה לעיל הבאנו מדברי הפרקי דרבי אליעזר שהיו האבנים ממזבח שנעקד עליו יצחק, יז[
וכן מצינו שכתב בילקוט שמעוני כתב ,לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק
אביו ,ושם אותם מראשותיו וכו',
ובזית רענן כתב להקשות ,קשה דהא אבני מזבח קודש הם ואסורין בהנאה ,וא"ל דלא בנאו
אברהם אלא לפי שעה ואח"כ בטל קדושתו ,דהא הוא המזבח שהקריב בו נח.
היה שלא כדרך הנאתן
וי"ל דכיון שנתנו סביב לראשו להגן מפני החיות ,מקרי שלא כדרך הנאתן ושרי וכו') .אלא שיש
להקשות דאותו האבן שהיה תחת לראשו לא היה שלא כדרך הנאה(.
היה פיקוח נפש
ועוד י"ל דהיה פקוח נפש מפני החיות ,ודוחק ,אטו לא הוי אבנים אחרות.
אבן שנעשה בו מצוה אחת יעשה מצוה אחרת
והחיד"א בספרו פתח עינים שם במס' חולין כתב ,כתבו התוס' לפי פשוטו לקח אבן אחד יח[
מאבני המקום ,שמעתי מרב אשכנזי ,דמלבד דכלם היו תמהים על דברי התוס' מאי בעו הכא
בפשטיה דקרא ,עוד צריך להבין מה שאמרו תנא וכולן נבלעו ,ועוד צריך לדעת מריבת האבנים
ולמה הקב"ה עשה נס בשביל האבנים.
ופירש הרב הנזכר ,כי בספר זית רענן מקשה על מה שאמרו ויקח את האבן ,אבן השתיה שהקריבו
עליה אברהם ויצחק ,דאיך נהנה ממנה ,ותירץ הרב ,דלשכיבה הוי שלא כדרך הנאתן.
וכתב ,ויש מפרשים שלהציל עצמו עשה כמו שאמרו עשאן כמין מרזב להנצל מחיות ,וקשה ,דהרי
היו אבנים אחרים עכ"ד.
וכתב ,וקושייתו על היש מפרשים עצמה קשה על תירוצו ,דהגם דהיה שלא כדרך הנאתה ,מכל
מקום מאחר שהיו הרבה אבנים ,מי הכניסו בזה.
אך יש לתרץ דדבר שנעשה בו מצוה יעשה בו מצוה אחרת ,כמו שמובא בכמה דוכתי ,וזה היה
מחלוקת האבנים ,האבן הקדושה זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו ,ושלא כדרך הנאתן שרי ,ומאחר
שנעשה בה מצוה יעשה מצות אחרות ,ואבנים אחרות היו אומרות דמאחר שיש שם אבנים אחרים,
אינו נכון לעשות כן ,כי קודש היא ,ויעקב אבינו ע"ה עצמו היה מסופק.
וזהו שנאמר ויקח את האבן בה"א הידיעה ,שהיא אבן שהקריבו עליה ,וכתיב מאבני ופשטיה דקרא
כמו שכתבו התוס' שלקח אבן מאבני המקום ,ואם כן היו שאר אבנים ,ואיך נשמתש בקודש ,לזה
אמר שהיו מריבות בטענות אלו ,תנא וכולן נבלעו בעת ההיא ,לאפוקי מהתנחומא דקאמר שבזמן
שראה המלאכים נבלעו ,ויהי לנס ,מפני שגם יעקב אבינו ע"ה היה מסתפק כיצד יעשה ,ודוק היטב.
מה שלא נאסר למזבח מפני שנשתמש בו הדיוט ,לפי שבבמה מותר
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
8 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
ובפי' הטור על התורה כתב להקשות להיפוך מזה ,שכתב ,ויקח את האבן אשר שם יט[
מראשותיו ,אע"ג דאיתא בפרק בתרא דזבחים )קטז (:דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט,
בבמה שרי ,וכן כתב החזקוני ,בבמת יחיד אין להקפיד.
לכאורה גם בבמה יש איסור
ובמנחת חינוך )מצוה מ'( בקומץ המנחה כתב על דברי הטור ,והוא תמוה ,הלא בזבחים שם כ[
מבואר דאפי' בבמה נמי אסור ,דפריך והא מודה ר' אלעזר בן שמוע בבמה דתניא וכו' ,ומשני ורבא
אמר לך התם בחדתי ,וכן מבואר במנחות כב .וכו'.
כיון שכבר היו קדושים מאברהם אבינו לא נאסר בהשתשמות יעקב אבינו
וכתב ,ונראה לענ"ד ליישב קושית הטור הנ"ל ,דמבואר בילקוט )בראשית רמז קיט( ,דהאבנים שלקח
יעקב אבינו ע"ה היו מהמזבח שנעקד עליו יצחק ,והם מהאבנים שהקריב עליהם אדם הראשון ,וא"כ
היו האבנים הללו קודש ,כי אדם היה יכול להקדישן שהיו שלו )עי' רמב"ם פ"ב מבית הבחירה הלכה
ב'( ,וא"כ היו קודש מכבר ,ודבר שבקדושה לא מצינו שאם נשתמש בו הדיוט שיהיה אסור לגבוה
)עי' פרשת דרכים דרוש יב(.
וכתב ,ובזה מיושב קושית הפנים יפות )ריש פרשתינו( שהקשה דאמרינן בש"ס אין לך הר וגבעה
שלא עבדו עבודה זרה ,ואיך יכול היה יעקב אבינו ע"ה לעשות מצבה בהר המוריה ,והלא נעבד
במחובר אסור לגבוה ,ולפי מה שכתבנו ,כיון דאדם הראשון הקדישו אין אדם יכול לאסור דבר שאינו
שלו אפי' לגבוה ,כמבואר בפוסקים ,אך הר"מ )פ"ד מאיסורי מזבח ה"ו( פסק דיכול לאסור של
הקדש אפי' שאינו שלו לגבוה וכו' ,שוב ראיתי בפנים יפות שדרך בעצמו בדרך זה ,אך כתב שהיה
המזבח של אברהם אבינו ע"ה ,והיה ידוע לו שלא נעבד ,ולפי מה שכתבנו אתי שפיר טפי.
כיון שנעשו אבן אחת בטל ברוב כיון שעל רובו לא השתמש
כא[ והחת"ס בדרשות )עמ' שעז( כתב לבאר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו' ואיתא
במדרש שראה חורבן בית המקדש ,וכתב לבאר דנרמז לו גם ענין מיתת צדיקים ,וכתב בא"ד ,הנה
אמרו חז"ל פרק גיד הנשה וכו' והקשו התוס' שם דפשטיה דקרא יש לפרש שלא לקח אלא אבן אחת
מכל אבני המקום ואותו שם מראשותיו ואח"כ עשה אותו מצבה ,ולפנע"ד זה אי אפשר ,דהא קיי"ל
אבן שנשתמש בו הדיוט ,פסול למזבח ,ואיך עשה מצבה ובית אלקים מהאבן אשר שכב עליו בראשו,
אלא ע"כ היה המעשה ,שלקח אבנים הרבה ,ועל אחת שכב בפועל ,ואינך עשה כעין מרזב להגן,
וכששכב ועשו מריבה נעשו כולם אבן אחת גדולה העשויה כעין מרזב ,ואותו עשאו מצבה ,ולא נפסל
האבן הגדול הזה ,אע"פ ששכב על אחד מקצוותיו ,כי על רובו של אבן לא השתמש כנ"ל.
יותר היה ניחא להם להפסיד מלהיות למזבח כדי שיהיו תחת ראשו של הצדיק
אלא לכאורה קשה עכ"פ טרם שנעשה הנס הזה מכל מקום עשו מריבה שרצו שישכב הצדיק על
כל אחת ,אם כן יפסלו מהיות מזבח לה' ויהיה הפסדם רב ,וע"כ צ"ל כי נוח להם יותר שכיבת ראש
הצדיק עליו מלהיות מזבח ומצבה לה' ,אם כן מזה מובן מבאר שקשה העדר וסילוק הצדיק יותר
משריפה בית אלקינו.
האבן שהיה תחת מראשותיו לא היו מאבני המזבח ,והמרזב היה מאבני המזבח ,ולכן היו
מריבות להיות תחת ראש הצדיק ,כיון שלא יאסור למזבח ,שכבר נתקדשו
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
9 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
כב[ ובפרשתינו כתב החתם סופר ,דמה שהקשה התוס' דפשט הפסוק משמע שלקח אבן אחת
מאבני המקום ,לי נראה דהש"ס הוכיח דעל כרחך יותר מאבן אחד לקח ,דאי לאו הכי איך לקח אבן
זה אשר הניח ראשו עליו וישימהו מצבה ,הלא קיימא לן דבעינן מזבח שלא נשתמש בו הדיוט מעולם,
כמבואר סוף זבחים עיי"ש קטז ,:על כרחך שהיה לו כמה אבנים שהיו רק סביב ראשו למחסה כעין
מרזב להגין מפני החיות ,וזה לא נקרא נשתמש בו הדיוט כדמשמע לי בפסחים פרק כל שעה,
דלדרוש בצלו של הכיל לא מקרי נהנה להיות מועל ,ואם כן שפיר קא מקשה ,האיך קאמר והאבן
כנ"ל נכון.
וכתב דשוב מצא את דברי הזית רענן הנ"ל ,וכתב גם כן דהיה סביב ראשו להגן והוי שלא כדרך
הנאתן ,כוונתו למה שכתבתי.
וכתב ,והנה לפי דברינו הנ"ל יובן מנא לן למדרש שהיו מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק ושהקריב
עליו נח ,עיי"ש בזית רענן ,והשתא אתי שפיר ,דלכאורה קשה מה היה המריבה בין האבנים שיניח
הצדיק ראשו עליהם ,הלא ע"כ לא האבנים היו מריבים אלא השר והמלאך הממונה על כל
אבן מאותן האבנים הקדושים שמהם נעשה אבן שתיה ,כמבואר במדרש בשם פרקי דרבי
אליעזר שעליהם נבנה בית המקדש ,ואותן המלאכים היו להם להבין נמי שאם יניח הצדיק ראשו
עליהם מקרי נשתמש בהו הדיוט ,ולא יהיו ראויים למזבח ולבית המקדש ,ואם כן מה שירוויחו בהנחת
ראש הצדיק יפסדו מלהיות מזבח ובית ה'.
אכן י"ל שהרי על כרחך אותו האבן שהניח ראשו ממש עליו לא היה מאבני מזבח ממש הנ"ל ,דאם
כן היה מועל בהם ,רק אותן האבנים אשר שם סביבותיו הם היו מאבני מזבח כמו שכתב זית רענן
הנ"ל ,ולא יכול לאוסרם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ,ולא יופסדו בהנחת ראשו של צדיק מהיותם
מזבח ,ואין לומר דכיון שנמעל בהם יצאו לחולין ,זה אינו ,דבכלי השרת יש בהם מועל אחר מועל,
פירוש שאינם יוצאים מקדושתם על ידי מעילה ,ואם כן שפיר מוכח דהיה ע"כ אבני הקדש ,דאי לאו
הכי למה ישתוקקו בהנחת ראש הצדיק להפסיד מהיות מזבח ה' ,על כרחך שכבר הוקדשו וכנ"ל,
ולא מצינו אבנים שהוקדשו באותו זמן בהר המוריה כי אם שנעקד עליהם יצחק ודוק.
היה מבטיח שישלם חומש ,כיון שנעשו אבן אחת ונהנה מאבני קודש
וכתב ,וזה פירוש הפסוק והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר
אעשרנו לך ,ופירשו חז"ל דהיינו חומש ,וקשה מה זה ענין לכאן שיהיה בית אלקים ,והשתא ניחא
שעל כל פנים כיון שנעשה נס ונבלעו כל האבנים באבן אחת ושכב עליהם ,ומכל מקום מעל דשכב
על אבני קדש ,שהרי עיקר דין מעילה הוא בשוגג ולא במזיד וצריך לשלם להקדש ,אך כיון שהאבנים
עדיין ראוים כמקדם ,שאינם יוצאים לחולין על ידי מעילה ,שדינם ככלי שרת ולא כקדשי בדק הבית,
אינו צריך לשלם כי אם מה שנהנה ולא שויים ,והייינו הנאת שינה של אותו הלילה ,וגם להוסיף
חומש.
והנה מי שיש לו מוח בקדקדו יעיד כי שינה של אותו הלילה כל חפציה לא ישוו בה ,וכל אשר לו יתן
בעדה ,אך אמרו אמרו חז"ל )מנחות קד (:העני המקריב מנחה כאילו מקריב נפשו ,ומכל שכן יעקב
שלא היה לו אפי' אסוך שמן ,והוו כאילו הקריב נפשו ושילם קרן מן ההנאה ,אכן החומש ,אמר
שמכל אשר יתן לו ה' יפריש החומש ,וכיון שההנאה היא כל אשר לו ,אם כן נתן עתה כל אשר לו
הוא הקרן ,והחומש מכל אשר לו הוא החומש ,וזהו שאמר האבן יהיה בית אלקים ,היינו כלי שרת,
ועדיין ראוי לבית ואין כאן רק דמי ההנאה ,וכבר שלם בעשר עשהו מצבה ,והציק שמן כנ"ל ,והחומש
יהיה כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
10 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
כיון שהיה להם קדושת הגוף לא נאסרו
ועוד כתב להלן אכן יש ה' במקם הזה ואנכי לא ידעתי ,יש לדקדק מה תועלת בהודעה זו, כג[
ולא היה לו לומר אלא וישכם ויקם האבן מצבה ,וי"ל שכבר כתבתי שיש להקשות איך הוכשר האבן
למצבה הא הוה נשתמש בו הדיוט ואסור לגבוה ,ותירצתי כיון שהיה מאבני מזבח של יצחק ,כבר
נתקדשו מקודם ולא נאסרו עתה על ידי שמושו של יעקב ,שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ,אלא
שקשה ,הא יעקב לא ידע ,והקדש בשוגג מתחלל ויצאו לחולין והדר נאסרו על ידי תשמיש הדיוט,
וי"ל דהאבנים הוי ליה קדושת הגוף שאי אפשר לשנותם על ידי שום פדיון בעולם ,ומשום הכי אינם
יוצאין לחולין על ידי מעילה ,ויש בהם מועל אחר מועל ,והוכשרו שפיר למצבה.
והשתא אתי שפיר ,שיעקב היה תמה אחר שהרגיש שעדיין האבנים בקדושתן ולא נתחללו גם עתה,
אמא כמתמיה ,אכן עדיין יש ה' במקום הזה בקדושתו קמייתא ,והלא אנכי לא ידעתי ,והקדש מתחלל
בשוגג ,אין זה כי אם בית אלקים ולא מילתא אחריתא ,כי אין להם פדיון והם קדושים קדושת הגוף
ולא יצאו לחולין ,וכיון שכן ממילא שלא נאסרו משום תשמיש הדיוט ,אם כן מעתה וישכם וישם
אותה מצבה ,דלא נאסר לגבוה על ידי תשמישו של יעקב.
כד[ בשו"ת חת"ס )או"ח סי' מ'( כתב לדון בענין שאין לעשות מעילים לספר תורה מדברים
שנשתמשו בהם להדיוט ,וכן עמא דבר ,וכתב להאריך בזה ,ובא"ד כתב ,ובחידושי תורה פר' ויצא
כתבתי בהא דויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ואח"כ עשה אותם מצבה אע"ג דנשתמש בו
הדיוט ,לפ"מ דאיתא בילקוט שם שהיו אבני מזבח של נח ושנעקד עליו יצחק ,והקשה בזית רענן איך
שכב עליהם יעקב הא מעל בהקדש ,ותירץ שלא שכב ממש עליהם אלא עשאן כמין מרזב ויעויין
בזה ברא"ם וביפ"ת שם ולא מיקרי תשמיש לענין מעילה כמו שדרש ריב"ז בצילו של היכל ,אלו דברי
זית רענן ,א"כ הה"נ דלא מקרי תשמיש לענין תשמיש הדיוט ,ואפי' למ"ש עוד שם משום פקוח נפש
להגן מן החיות שכב על אבני הקודש ,משמע דשכב ממש עליהם ,מ"מ לא קשה מידי מתשמיש
הדיוט ,לא מבעיא אי נימא דהיה יודע שאלו האבנים הם של הקדש ושכב עליהם משום פקוח נפש,
א"כ הא הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל ,ואפי' אי לא ידע מקדושתן עד הקיצו משנתו והו"ל
שוגג ,מ"מ אבני מזבח אינם מתחללין ,דיש בהם מועל אחר מועל ,וכיון שלא נתחללו מקדושתן לא
נאסרו בתשמיש וכו'.
האיך הניחם אברהם אבינו הפקר
כה[ ובכלי חמדה הביא דברי החתם סופר דהאבנים כבר היו מוקדשין מאברהם אבינו וכו' ,וכתב,
אמנם לענ"ד יש לעיין בזה ,דאם היה בהם קדושת הגוף והיו אסורין בהנאה ,איך הניח אברהם אע"ה
מכשול להניח אותם אבנים בממקום הפקר שישתמשו בהם בני אדם ,והרי אנו למידין בצפורי מצורע
ובשעיר המשתלח דמותרין להדיוט בהנאה ,משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה ,וא"כ ה"נ מוכח
מזה דאברהם הניחם במקום הפקר ולא חש שיבואו בני אדם וישתמשו באותן אבנים דלא נאסרו
בהנאה ,ובפרט לפי מה שכתבו האחרונים דגם ב"נ מצווה באיסורי הנאה דהקדש דהוי גזל גבוה,
וב"נ מוזהר על הגזל ,א"כ נראה מזה דלא הקדישו האבנים כלל שיהיה קדושתן קיימת לעולם.
כיון שעשה רק מצבה ולא מזבח לא נאסר מחמת שנשתמש בו הדיוט
אמנם הא דלא חשש יעקב אבינו ועשה מהם מצבה אע"ג דנשתמש בהם להדיוט ,נראה לי לפי מה
שכתב הרמב"ן ז"ח )כח יז( דמצבה היינו רק לנסך עליו ,אבל לא היו מקטירין לגבוה כלל על מצבה,
יש לומר דבזה לא נאסר שימוש הדיוט ,וכמו שכתב המג"א )סי' קמ"ז ס"ק ה'( דדוקא מזבח אסור
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
11 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
ממה שנשתמש להדיוט ,אך אכתי אינו מיושב ,דלפי האמת הרי אבן הזה נעשה אבן שתיה ומקום
המקודש ביתר שאת ויתר עוז ,וקשה הא נשתמש בו הדיוט.
אע"ג שנשתמש בו הדיוט ,כיון שנמשח בשמן המשחה נשתנה לגמרי
וכתב ,אמנם מה שנלע"ד בזה דבר חדש ,בהקדם לתרץ דברי הגמ' מנחות )כב (.ר"א בן כו[
שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט ,אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט ,וקשה מאי
פיסקא ,ומנ"ל דמזבח לא נשתמש בו הדיוט ,ועי' חת"ס שנדחק מאד בזה.
לכן נלפע"ד על פי מה דמבואר בילקוט שמעוני )שמואל אות קכז( בשם המדרש בזה"ל ,ללמדך,
שהמלך כיון שהוא מתמנה למלך והוא קצר ,מיד הוא נעשה ארוך בשביל שמן המשחה שנמשח בו,
וכן אתה מוצא בכהן גדול שהוא גדול בה' דברים ,בנוי בכח בחכמה ובעושר וכו' ,ואם אין לו ,אחיו
הכהנים מגדלים אותו ,ולכאורה אינו מובן מה זה שהביא הכא מכהן גדול.
ונראה דכוונת הילקוט ,דגם בכה"ג משיחת שמן המשחה עשה פעולה זו שנתן לו כח חדש ושינתה
תוארו בנוי וביופי ,כיון שנראה שהוא דבר המעכב ,וזה פשוט ,דאם היה כה"ג ממלא מקום אביו
בתורה וביראה היה הוא נעשה כה"ג ,וקשה ,איך נעשין בו המעלות והמדות הגופניות האלו ,וע"כ
דהיה על ידי שמן המשחה ,וכן נראה במדרש רבה.
ואולי י"ל דמהאי טעמא קיי"ל )יומא עב (:דאף כה"ג בן כה"ג טען שמן המשחה ולא כבן המלך
שאינו צריך שמן המשחה לבד היכא דאיכא מחלוקת ,וי"ל הטעם ,דבמלך אין מעלות אלו מעכבות,
ולכן דוקא במקום שיש מחלוקת היה נמשח ,כדי שיזכה לכל אותן המעלות ,וממילא ימצא כן בעיני
כל ,אמנם כה"ג היה תמיד צריך שמן המשחה ,וכבוד ידידי הגאון מוה"י מבענדין נ"י כתב לי בתשובתו
בשם הגאון המקובל בעל קהלת יעקב ז"ל שכתב בשם ילקוט ישעיה ,דכהן גדול לאחר שמן המשחה
נעשה כבריה חדשה לגמרי ,הרי דשמן המשחה עשה בריה חדשה מכה"ג.
ומעתה נראה דלאו דוקא כה"ג ,רק כל המקדש וכל הכלים שנמשחו בשמן המשחה נעשין דברים
חדשים לגמרי ואינן אותן הדברים שהיו קודם לכן ,ובאמת שמן המשחה היה כח אלוקי ,דהשמן עשו
נשאר לגמרי ,כמו שאמרו חז"ל )הוריות יא (:שכולו קיים ,וא"כ שפיר י"ל דנעשה דבר חדש לגמרי
על ידי שמן המשחה.
ומעתה מובן היטב דברי הגמ' מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט ,כיון דלאחר שנמשח לא נשתמש
בו הדיוט ,ממילא לא נשתמש בו הדיוט כלל ,דמה ששימש בו הדיוט קודם שנתקדש ונמשח ,אינו
מקרי שימוש כלל ,כיון דלאחר שימוש נעשה כלי חדש לגמרי ,ה"ה העצים והאש שלוקחין למזבח
צריך שלא התשמש בהין הדיוט מעולם ,וא"ש מאוד דברי הגמ'.
ומעתה אתי שפיר מאוד דברי הפרקי דרבי אליעזר ,דבאמת קודם שבא השמן מן השמים היה יעקב
אבינו עושהו רק למצבה ,שלא נאסר בו שימוש הדיוט ,אמנם אח"כ כשבא לו השמן מן השמים ויצק
עליו ונתקדש על ידי שמן המשחה ונעשה דבר חדש לגמרי ,שוב אינו פוסל בו שימוש הקודם ,ולכן
שפיר אמר יעקב אבינו ע"ה והאבן הזה אשר שמתיו מצבה ,מעתה יהיה בית אלקים ממש ,ונעשה
ממנו אבן שתיה .1
1טעם האיסור למשוח בשמן המשחה בשבת
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
12 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
וכדי לציין תוכן הדברים מה שמצינו בספר בשו"ת בן פורת לר' יוסף ענגל )סי' ב' אות ה'( שהבעל כלי
חמדה כתב לו מה שכתב ברמ"ע מפאנו סי' קב שהשאיל לו מדברי הגמ' מס' הוריות ,והשיב לו בנתרבה
ביום הכפורים שאין משיחתו דוחה לא שבת ולא יום טוב ,והקשה לו הכלי חמדה דמה איסור שבת יש במשיחה.
והשיב לו הבן פורת ,דעל ידי המשיחה נעשה מקודש טפי להביא פר הבא על כל המצות וכו' ,והאריך בזה
אם יש שבות במקדש ,וגם דאם נימא הכי ,וכי יהיה אסור לעשות נזירות בשבת ,הרי מצינו בתוס' מס' נזיר
כשמת משה הרבה נזרו עצמן ,וכתב דיש לחלק בין נזירות לכהונה עיי"ש.
הוי כמו איסור מוליד כיון שנתמלא הפך
ועוד רצה לומר דהוי כמו איסור מוליד ,והאריך בזה ,וכתב עוד שהו"ל מוליד כיון שאמרו שא' מן הנסים שנעשה
בשמן דתיכף אחר שנמשח הכהן בזה ,שוב נתמלא הפך והו"ל איסור מוליד .והאריך בזה אם הוי בזה איסור
מוליד או לא ,ושוב כתב על זה דיש לספק אם היה ענין הנס שנתחדש השמן אחרי שניטל ממו ,או היה עניין
הנס שלא הותחל להיות נחסר כלל ,דאף שאין זה מובן ,מ"מ אחרי היות הדבר עניין נסיי יכול להיות שפיר
דהיה גם כן ,ואם נאמר כאופן הב' הנ"ל הא בטלו דברינו וכמובן ,וכה"ג נסתפקתי בחידושי בנס דחנוכה מה
היה עניינו ,והארכתי בחידושי בסוג' דחנוכה בזה מאוד ואכ"מ ,ועי' בעל הטורים ויקרא כא י' יוצק ב' במסורה
א' דין ,ואידך ונהר יוצק יסודם ,מלמד ששמן המשחה היה מושך כנהר וכו' ,ומשמע דהיה כנהר ומעיין המתגבר,
דכשלוקחין מים באין אחרים במקומן ,וכך בשמן היה הנס שאם לקחו ממנו היה מתחדש שנית ,וא"כ שפיר
קמו דברינו דיש כאן משום הולדה ,ובאתי רק להעיר.
הו"ל מוליד שנעשה הכהן גדול כבריה חדשה ממש
ושוב הביא דבספר קהלת יעקב חיבור על חכמת האמת להגאון המלוא הרועים ז"ל במערכת אות ש' ערך
שמן המשחה הביא ילקוט ישעי' וז"ל ,על ידי שמן המשחה נעשה הכהן ברי' חדשה עכ"ל ,ואיני זוכר כעת אנה
נמצא כן בילקוט ישעי' ובילקוט שמואל רמז קכ"ז איתא דנמשח בשמן המשחה אפי' הוא קצר נעשה ארוך ,וכן
הוא בתנחומא אמרו בשינוי קצת והובא ג"כ בקהלת יעקב שם ,ואולם נאמנת לנו עדותו של הגאון הנ"ל ז"ל,
וא"כ לילקוט ישעי' הנ"ל הו"ל המשיחה הולדה ממש שמוליד ברי' חדשה ויע' רש"י שבת דף נא :ואין מזרקין
את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו וכו' ,ועוד האריך שם ,בענין גרות בשבת והאיך היה מותר
ליתן תורה בשבת הרי נתגיירו וגר שנתגייר כקטן שנולד
הוי ככתיבה
ושוב כתב כיון דהיה צריך לעשות כמין כ' יונית הרי הוי כתיבה ולא הוי המתקיים ,מ"מ פטור אבל אסור.
ושוב כתב עוד טעם למה אי אפשר למשוח בשבת ,על פי ש"ס מס' שבמת קנג .ושמן על ראשך לא יחסק אלו
תפלין ,ויש לומר דכוונת הגמ' אשמן המשחה הניתן על ראש כהן גדול וכך נראה מדברי ס' הנתיבות למהר"ל
נתיב העבודה פרק טו ע"ש ,שכתב ז"ל ואמר ושמן על ראשך לא יחסר זהו מצות תפלין וכו' ,כי השמן הוא
קודש ,וכל קודש מושחין אותו בשמן וזהו שאמר אלו תפלין של ראש כי התפלין הם קדושים ,והם מונחים על
הראש ,ולכך קראן שמן ,כי כל דבר מקדשין אותו בשמן שהוא קדוש עכ"ל ,הרי דכוונת ושמן על ראשך וכו'
לשמן המחשה שמושחין ומקדשין וכו' ומדנמשל לשמן שעל הראש ,לכך נראה דמתייחס בפרט לשמן
שמושחין בו כהן גדול דניתן על ראשו ,והוא דוגמת הכתוב כשמן הטוב על ראש יורד על הזקן זקן אהרן ועי'
ספר כד הקמח לרבינו בחיי ערך תפלין דכתב ג"כ בש"ס הנ"ל דהכוונה על שמן המשחה וכו' ,וא"כ מבואר
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
13 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
ואל יקשה עליך מה שיצא מדברינו דבר חדש מאוד לדינא ,דמה שנתקדש על ידי שמן המשחה לא
פוסל בו שימוש הדיוט ,מדברי הר"מ ז"ל )פ"ו מהל' איסור מזבח הלכה ב'( שכתב סתמא ,דכללא
הוא דכל מה שצריך לבנין המקדש ולכלים הכל היה צריך להיות חדש ממש ,וזה לא קשה מידי,
דהרי קיי"ל דרק כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן ,אבל מכאן ואילך אף שהיה שמן המשחה
לא נמשחו המקדש והכלים בשמן המשחה רק עבודתן מחנכתן ,ושפיר צריך שיהיה חדש ממש.
דמשיחת שמן המשחה על ראש כהן גדול ענינו כמו תפלין של ראש ועי' רמבן על התורה שמות כט ז' וז"ל
ואם היתה המשיחה בכל הראש וכו' תהיה היציקה במקום הנחת תפלין דייקא וכו' ,וא"כ כמו דאין זמן תפלין
בשבת ויו"ט ,כך אין משיחה אז ,וכו',
יעקב אבינו משח השמן בשבת ויש לעיין בזה
אלא שיש לעיין בזה דלפי מה שכתב החתם סופר דיעקב אבינו פגע במקום בערב שבת ,דמבאר דמצינו שהיה
מתפלל ערבית מבעוד יום ,דלפי מ"ש המג"א סי' רס"א )ס"ק א'( דבליל שבת יש להתפלל ערבית ביום ,כיון
שתפילת ערבית נתקן כנגד ופדרים שלא נתעכלו מבערב שקרבים והולכים כל הלילה כמ"ש בברכות ,ובליל
שבת איברים ופדרים של חול אינם קריבין בשבת וכו' ולכן יש להקדים תפלת ערבית מבעוד יום ,וביום
שלמחרת שהיה בשבת וישא יעקב רגליו והלך על ידי שם בקפיצת הדרך למעלה מעשרה וכו'.
וא"כ לפי זה לא היה מותר לצוק השמן המשחה בשבת דהיה איסור מוליד לפי הנ"ל ,ובפרט לפי מה שמצינו
שכתבו המפרשים דגם אז היה הנס שנתמלא הכלי ,וכמו שמצינו בש"ך על התורה ,ועי' בדברי יואל לחנוכה
)ח"ב עמ' קס( מה שכתב בכל הענין של שמן המשחה ,ובא"ד כתב ,שוב הראוני ובינותי בספרים שדבר זה
כבר נפתר בגדולים וכו' דבאמת בצלוחית הזה של שמן המשחה נעשו בו נסים הרבה וכו' ,וכולו קיים לעתיד
לבוא וכו' ,וכתיב בפ' וישלח ויותר יעקב לבדו ודרשו ז"ל והובא ברשיז"ל ששכח פכים קטנים וחזר עליהם ,ועוד
דרשו בו אל תקרי לבדו אלא לכדו ולכאורה למה היה לו מסירת נפש כל כך עבור אלו הכדים.
אך דהנה כתיב ביע"א בצאתו מבית אביו וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה
מצבה ויצוק שמן על ראשה ,ולכאורה מאין היה לו שמן מאחר שאליפז לקח ממנו את כל אשר לו ולא השאיר
לו מאומה ,אמנם בש"ך הע"ת שם איתא וז"ל כשיעקב שם האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת
ונתבצר לו כד של שמן ויצוק על ראשה וחזר הכד ונתמלא אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה ואמר אין זה ראוי
להניחו כאן ,והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח והארון ובניו והמלכים ועדיין כולו קיים וכו',
והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תתכלה והוא אסרוך שמן של אשת עובדיה וכו',
והוא ענין פלא.
והנה בספר ברכת שמואל מהרב בעל ברכת הזבח אביו של הרב בעל קב הישר מביא דברי הש"ך הנל,
וכתב עלה ופשוט בעיני שגם אותו הפך נתגלה לבני חשמונאי שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וכו' ,וממנו
הדליקו ח' ימים והמותר נגנז לעוה"ב וכו' ,והביא דבריו החיד"א זל בספר דברים אחדים לחנוכה דרוש לב וכתב
עלה שהיא הקדמה תמיה ונפלאה ואם קבלה נקבל.
ובזה מיישב מרן זצל מהו שאמרו חתום בחותמו של כהן גדול וכו' ,אלא שהקשה דאם כן הרי הוא אסור בהנאה
והאיך היה מותר בצרפית וכו' ,ומיישב באריכות ,ובזה מיישב קושית הב"י דיום ראשון היה הנס עצם זה שמצאו
הפך של שמן המשחה.
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
14 פרשת ויצא מתיקות הפרשה
רמז לאבנים שנבנו בהם הבתי מדרשים בגלות
ועי' עוד בחת"ס שכתב בא"ד ,דידוע שיעקב ראה אז סימני חורבן ,ולכך נתן אבן תחת כז[
מראשותיו וכו' ,והנה י"ל ויקח מאבני המקום ,הם רמז לאבני המזבח ששקצו הגוים בעת החורבן ,או
ירמוז לאבנים ועפר שלקחו עמם יכניה וגלותו ,על שם כי רצו עבדיך את אבניה ,ובנו בו מקדש מעט
דשף ויתיב בנהרדעא כמבואר במגילה ,והיינו לשומרו מן החיות וליסטים בגלות ,הצפיר והשעיר
)דניאל ח' כא( וחזיר מיער ,וכאשר בשרו והשיבותיך שיתקנו ועתידים בתי כנסיות שבבכל לקבעם
בארץ ישראל כמבואר.
כח[ ועוד כתב ,ויפגע במקום ,רמז לישראל שפגעו ופגמו במקום ובאה שמשם בעוד יומם ונחרב
הבית וגלו ממנו ,ויקח מאבני המקם וישם מראשותיו ,רצונו כמו כי רצו עבדיך את אבניה ,ששמו כל
ראשם ומגמתם את אבני המקום להרימם וליסדם על מכונם ,ועל ידי זה וישכב במקם ,רצונו בכל
מקום גלותם אשר המה שוכבים בראש כל חוצות ,אפי' הכי נחשב כאילו המה במקום ההוא בארץ
ישראל ,על ידי רצו את אבניו ואת עפריו ,ויחלום על דרך היינו כחולמים ,והנה סלם מצב ארצה הם
ישראל בגלות שהם יורדים עד לעפר ,ולעולם ראשם מגיע השמימה ,ומלאכי אלקים שרים עליונים
עולים ויורדים על ידיהם ,כי אין טובה באה לעולם ולא פורעניות אלא בשביל ישראל ,והנה ה' נצב
עליו ,השוכן אתם בתוך טומאתם וכו'.
כט[ ובספר משנת שכיר כתב ,ארשום מה ששמעתי היום בש"ק פר' ויצא תרצ"ד מהרב ר' יצחק
אייזיק פרידמן אבד"ק יאנאשי במדינת הגר נכד הק' ר' נפתלי הערצא מראצפערט ז"ל ,שפעם אחת
בנסעו לצאנז על היארצייט ,עבר דרך קאשוי ושהה שם לערך שעה ,ודבקו כל העם אליו וכל אחד
רצה לדבר אתו תחלה ,ולא היה העת מספיק לשהות עם כל אחד ואחד ולשמוע שיחתו ,אמר ידעתי
שיש לכל אחד ואחד בקשה ,ורוצה לשפוך שיחו לפני ,אבל אין העת מספיק לזה לפנות לכל אחד
ואחד בפרטיות ,על כן אתפלל לה' בעדכם בדרך כלל שה' יושיע אתכם בכלל ,וממילא יהיה לכל
אחד ואחד ישועה.
ופירש בזה את דברי רש"י בפ' ויצא דכתיב ויקח מאבני המקום ,הרי דהיו אבנים הרבה ,ואח"כ כתיב
ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ,משמע דלא היתה רק אבן אחת ,ופי' רש"י דהתחילו מריבות זו
את זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו ,וזאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו ,מיד עשאן הקב"ה אבן
אחת ,והנה שגור בפי העולם ,אם יש לאדם דבר אחד המכאיב את לבו ,אומר איין שטיין ליעגט מיר
אויף דעם הארץ ,הרי דהצרה מכנה בשם אבן המעמיס על לב האדם ,והנה כתיב ויפגע במקום,
ואמרו במדרש דראה החורבן ,ורש"י פי' שויפגע לשון תפלה ,דיעקב אבינו התפלל על בניו בשעת
הגלות שה' יושיעם בכל עת שיצטרך להם איזה ישועה.
וזה הרמז שלקח מאבני המקום ,ואמרו חז"ל שלקח י"ב אבנים כנגד י"ב השבטים ,היינו שראה ברוח
קדשו שיהיה לכל אחד מהשבטים בימי גלותם אבנים גדולים שיעמיס על לבותם ,היינו צרות גדולות
המכונה בשם האבן ,והיינו דכתיב מאבני המקום בה"א הידיעה ,היינו המקום שהזכיר הכתוב לעיל
שנרמז על הגלות והגלות יגרום להם צרות גדולות ,ורצה להתפלל עליהם ,אבל ראה שאם יתפלל
על כל אחד בפרטיות ,לא יספיק לו העת ,ולא יגמר ,מיד עשאן הקב"ה אבן אחת ,והיינו שרמז לו
הקב"ה שיעשה מאבנים אלו אבן אחת ,שיעשה מהצרות של כל אחד מישראל צרה אחת מכללות
ישראל ויתפלל עליהם בכלל ,וממילא אם כלל כל ישראל יהיו נושעים ,יהיה ישועה גם להפרט וכו'.
להערות והארות נא לשלוח saifermechon@gmail.com
