gilyoines.com

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫‪1‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא‬ ‫)כח יא(‪ .‬וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אותה מצבה ויצק שמן‬ ‫על ראשה )כח יח(‪.‬‬ ‫פי' רש"י‪ ,‬עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות‪ ,‬התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת‬ ‫אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן את‪ ,‬וזהו שנאמר ויקח‬ ‫את הבאן אשר שם מראשותיו‪.‬‬ ‫ובמס' חולין )צא‪ ,(:‬כתיב ויקח מאבני המקום )פי' רש"י מאבני משמע טובא(‪ ,‬וכתיב ויקח את‬ ‫א[‬ ‫האבן‪ ,‬אמר רבי יצחק‪ ,‬מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד‪ ,‬וכל אחת ואחת אומרת עלי‬ ‫יניח צידק זה ראשו‪ ,‬תנא וכולן נבלעו באחת‪.‬‬ ‫אפשר לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום‬ ‫ובתוס' )ד"ה כתיב ויקח( כתבו‪ ,‬לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום‪.‬‬ ‫ב[‬ ‫לקח י"ב אבנים‬ ‫ובמדרש רבה )סח יג(‪ ,‬רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן‪ ,‬רבי יהודה אמר‪ ,‬שנים עשרה אבנים‬ ‫ג[‬ ‫נטל‪ ,‬כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים‪ ,‬אמר‪ ,‬אברהם לא העמידן‪ ,‬יצחק לא העמידן‪,‬‬ ‫אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו‪ ,‬יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים‪ ,‬כיון שנתאחדו‬ ‫י"ב אבנים זו לזו‪ ,‬ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים‪.‬‬ ‫לקח ג' אבנים‬ ‫ר' נחמיה אמר נטל ג' אבנים‪ ,‬אמר אברהם יחד הקב"ה שמו עליו‪ ,‬יצחק יחד הקב"ה שמו עליו‪ ,‬ואני‬ ‫אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו‪ ,‬יודע אני שהקב"ה מיחד שמו עלי‪ ,‬וכיון שנתאחו ידע שהקב"ה מיחד‬ ‫שמו עליו וכו' ר' לוי ור"א בשם ר' יוסי בר זמרא אמר עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו שהיה מתירא‬ ‫מן החיות‪.‬‬ ‫האבנים שלקח היה מאבני מזבח שנעקד עליו יצחק‬ ‫ובפרקי דרבי אליעזר )פרק לה( כתב‪ ,‬לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח‬ ‫ד[‬ ‫שנעקד עליו יצחק אביו‪ ,‬וישם אותם מראשתיו באותו מקום‪ ,‬להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים‬ ‫עשר שבטים‪ ,‬ונעשו כלן אבן אחת‪ ,‬להודיעו שכולם עתידים להיות גוי אחד בארץ‪.‬‬ ‫היה רק סביב ראשו דכשיבאו החיות לגופו יקודם כנגדם‬ ‫וכתב היפה תואר‪ ,‬ואע"פ שמצד גופו היה מגולה‪ ,‬ליכא כל כך פחד‪ ,‬וכשתבא החיה ירגיש‬ ‫ה[‬ ‫בה ויקום כנגדה‪ ,‬אבל אם תבא מצד ראשו ותפגע בו‪ ,‬לא יוכל להתקומם כנגדה עכ"ל‪.‬‬ ‫היה אבנים גם סביב כל גופו‬ ‫ו[ והנזר הקודש כתב דדוחק גדול‪ ,‬וכתב דעשה כמין מרזב סביב כל גופו‪ ,‬וכן סביב ראשו‪ ,‬ועל‬ ‫האבן אשר היה עיקר קדקד ראשו סמוך עליו נאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וכדפרישית‪.‬‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וכתב המזרחי‪ ,‬על מה שכתב רש"י שעשאן כמין מרזב סביב לראשו‪ ,‬בבראשית רבה‪ ,‬דאם‬ ‫ז[‬ ‫לא כן מאי 'מאבני' דמשמע טובא‪ ,‬בחד סגי‪ ,‬ואם תאמר מנא ליה לומר שלקח אבנים הרבה‪ ,‬דילמא‬ ‫ויקח אבן אחת מאבני המקום הוא דקאמר‪ ,‬והיינו דכתיב בתריה ויקח את האבן אשר שם מראשותיו‪,‬‬ ‫כבר תרצו התוס' בפרק גיד הנשה שזהו לפי פשוטו של מקרא‪ ,‬אבל לפי מדרשו לא היה לו לכתוב‬ ‫אלא ויקח אבן‪ ,‬כמו ויקחו אבן וישימו תחתיו‪ ,‬שהרי הכתוב לא בא לסתום אלא לפרש‪ ,‬אלא מדכתיב‬ ‫'מאבני'‪ ,‬ש"מ אבנים טובא הוו‪.‬‬ ‫משמע מדברי הגמ' שהאבנים היה תחת ראשו ולא סביב ראשו‬ ‫וכתב‪ ,‬אבל מה שאמרו בפרק גיד הנשה כתיב ויקח מאבני המקום‪ ,‬וכתיב ויקח את האבן‪ ,‬אמר רבי‬ ‫יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים למקום אחד‪ ,‬וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו‪,‬‬ ‫תנא וכולן נבלעו כאחת‪ ,‬ופי' רש"י נעשו אבן אחת‪ ,‬דמשמע שאותן האבנים לא היו סביב ראשו להגן‬ ‫עליו מפני חיות רעות‪ ,‬דאם כן מאי עלי יניח צדיק זה ראשו דקאמר‪ ,‬הא לא הניח ראשו בשום אחת‬ ‫מהן‪ ,‬אלא הסתיר ראשו לתוך סביבם שלא יטרפוהו חיות רעות‪ ,‬ואם היה מניח ראשו על שום אחת‬ ‫מהן מה תועלת בסבוב האבנים‪ ,‬הרי החיות היו טורפות אותו‪.‬‬ ‫אגדות חלוקות וצ"ע ברש"י‬ ‫וצריך לומר שהן אגדות חלוקות‪ ,‬אלא שאם כן לא היה לו לרש"י ז"ל לחבר שתיהן כדמות אגדה‬ ‫אחת‪ ,‬לומר מתחלה עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות‪ ,‬שהיא האגדה של בראשית‬ ‫רבה‪ ,‬ולסיים בה התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו וכו'‪ ,‬שהיא האגדה של‬ ‫גיד הנשה‪ ,‬מאחר שהן חלוקות‪.‬‬ ‫האבן הסמוך לקדקדו הוא יותר מעולה‬ ‫לפיכך על כרחינו לומר שפירוש עלי יניח צדיק זה ראשו‪ ,‬עלי יסמוך צדיק זה ראשו‪ ,‬שאע"פ שכולן‬ ‫היו סביב לראשו‪ ,‬מכל מקום אותה האבן שקדקדו נוגע בה מבפנים‪ ,‬היא יותר מעולה משאר האבנים‪,‬‬ ‫שהן לצד קדקדו‪ ,‬שאינן נוגעת לראשו‪.‬‬ ‫היה מרזב ואבן אחת לפנים תחת ראשו‬ ‫אי נמי‪ ,‬אותה האבן ששם תחת ראשו לא היתה מהמרזב‪ ,‬אלא אבן אחרת היתה לפנים מהמרזב‪,‬‬ ‫ואפי' הכי היו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת וכו'‪ ,‬מפני שכל אחת מאבני המרזב היתה רוצה להיות‬ ‫תחת ראש הצדיק לפנים מהמרזב‪.‬‬ ‫ומה שתרצו בקושית כתיב מאבני וכתיב האבן‪ ,‬שנבלעו ונעשו כלן אבן אחת‪ ,‬ולא אמרו מאי 'מאבני'‬ ‫אבני המרזב‪ ,‬ומאי האבן האבן שהיתה תחת ראשו‪ ,‬הוא מפני שבשניהם יחד כתיב מראשותיו‪ ,‬ומשמע‬ ‫שהאבן הכתוב באחרונה הוא האבן הכתוב בראשונה‪.‬‬ ‫ומה שלא אמרו 'מראשותיו' שבמלת 'מאבני' פירוש מצד ראשותיו‪ ,‬שעשאן כמין מרזב‪ ,‬ו'מראשותיו'‬ ‫שבמלת האבן פירושו תחת ראשותיו‪ ,‬ולכן היה אבן אחד בלבד‪ ,‬הוא מפני שהמ"ם בשניהם הוא‬ ‫בשוא‪ ,‬ונראה שפירוש המ"ם שבשניהם אחד הוא‪.‬‬ ‫אבל יש לתמוה על בעלי האגדה‪ ,‬היאך לא השגיחו על מ"ם מראשותיו שהוא בשוא‪ ,‬ואם כדבריהם‬ ‫שפירשו אותו מ"ם השמוש שהוא במקום מן‪ ,‬כמו שנראה מאמרם עשאן כמין מרזב סביב לראשו‪,‬‬ ‫היה ראוי שינקד בצרי‪ ,‬כמשפט כל הממי"ן הבאים עם הרי"ש‪ ,‬מלבד מועטים שבאו בחירק‪ ,‬ושמא‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪3‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫יש לומר‪ ,‬שבעלי האגדה אינם מקפידים על הנקוד‪ ,‬מפני שראו שקצת מאותיות השמוש משתנים‬ ‫בנקוד‪ ,‬כשי"ן השמוש שהיא נקודה בכל מקום בסגול‪ ,‬ונשתנו קצתם ובאו בשוא במקום סגול‪.‬‬ ‫היה אבן אחת תחת ראשו וסביב היה עוד אבנים‬ ‫והמהרש"א שם במס' חולין כתב‪ ,‬בב"ר מפורש שעשאן כמין מרזב‪ ,‬כפי' רש"י בחומש‪,‬‬ ‫ח[‬ ‫והוא שהניח מלמטה אבן אחד להניח ראשו עליו‪ ,‬וסביב אותו האבן הניח הרבה אבנים בגובה מג'‬ ‫צדדים עד שנעשו ג' דפנות כמין מרזב שיש דף אחד מלמטה וג' דפנות מצדדין‪ ,‬התחילו כל אבנים‬ ‫מריבות עם אותו אבן שהניח מלמטה‪ ,‬כל אחד אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬עד וכולן נבלעים‬ ‫באבן א'‪ ,‬ר"ל שכולן נבלעו באותה אבן אחת שלמטה‪ ,‬כדי שיניח ראשו על כולן‪ ,‬ודברי הרא"ם בזה‬ ‫אינם מבוררים ואין להאריך‪.‬‬ ‫והגור אריה כתב‪ ,‬עלי ינוח צדיק ראשו‪ ,‬אע"ג דהיה עושה אותם כמין מרזב לשמור אותו מן‬ ‫ט[‬ ‫חיות רעות‪ ,‬מכל מקום היה סומך ראשו על אחת מן האבנים‪.‬‬ ‫אבנים שאין בהם דעת מהו המריבה בהם‬ ‫ואם תאמר מה ריב היה לאבנים שאין בהם דעת‪ ,‬כך שואלים בני אדם‪ ,‬ולא ידעו אלו בני אדם דעת‬ ‫חכמים‪ ,‬ואכתוב אלו דברים‪.‬‬ ‫מעלת יעקב נפרדת ומיוחדת‬ ‫והנה אם היה המריבה לאלו האבנים בלי ענין ובלי סבה‪ ,‬היה קשה מה ענין המריבה‪ ,‬אבל המריבה‬ ‫היתה לסבה גדולה‪ ,‬כמו שאמרנו‪ ,‬דע כי מעלת יעקב מעלה נפרדת ומיוחדת מאוד‪ ,‬ידוע לחכמים‬ ‫ולמשכילים בחכמה שהיה קדוש ונבדל מכל עניני העולם‪ ,‬ולפיכך נאמר אצלו והקדישו את קדוש‬ ‫יעקב‪ ,‬נקרא השם יתברך קדוש יעקב‪ ,‬על שם שהיה יעקב הקדוש והנבדל וכו'‪ ,‬ודבר שהוא קדוש‬ ‫ונבדל הוא דבר שלא יתחלק‪ ,‬והוא אחד‪ ,‬כשאר ידוע לחכמים‪ ,‬וידוע כי יעקב עיקר האחדות‪ ,‬ולפיכך‬ ‫אמרו בני יעקב אל יעקב כשם שאין בלבך אלא אחד‪ ,‬כך אין בלבבינו אלא אחד‪ ,‬ומפני זה היה‬ ‫המחלוקת של האבנים‪ ,‬כי דבר שהוא נבדל הוא אחד מכל צד‪ ,‬ולא יצטרף אליו רבוי כלל רק אחדות‪,‬‬ ‫לכך היה המריבה עלי יניח צדיק את ראשו‪.‬‬ ‫והבן למה היה רוצים שיניח הצדיק את הראש‪ ,‬כי שם הנשמה של יעקב קדושה ונבדלת‪ ,‬ואין ראוי‬ ‫לה רק דבר אחד כמו שראוי לדבר שהוא שכל‪ ,‬והשכלי הוא מתייחס ומצטרף אל כל וכו'‪ ,‬ולפיכך‬ ‫עשאן הקב"ה אחד‪ ,‬כי השכל מצטרף אל רבוי הפרטים במה שהם דבר אחד‪ ,‬לכך נבלעו כאחד‪,‬‬ ‫ואז היו מצטרפים תחת ראש יעקב‪.‬‬ ‫ובין שתאמר כי כך היה בפועל שנעשו כל האבנים אבן אחד‪ ,‬ודבר זה אין פלא ואין ראוי להפליא‬ ‫על זה‪ ,‬ובין שנאמר שבעת המראה היו אבן אחד כאשר עלה יעקב במעלתו‪ ,‬ואחר כך חזר להיות‬ ‫כמו בראשונה‪ ,‬כמו הרבה נסים שהיה המטה לנחש‪ ,‬שחזר לקדמותו‪ ,‬אין הפרש‪ ,‬ואע"ג כי מה שכתב‬ ‫ויקח האבן אחר שהקיץ משנתו‪ ,‬מפני שהיה אבן אחת כשהיו מראשותיו‪ ,‬קרא אותם על שם זה וכו'‪.‬‬ ‫הריב היה בשר של האבנים‬ ‫ובנזר הקודש כתב לתרץ‪ ,‬וקרוב לומר שזה נאמר על שורש שרן ומזלן למעלה‪ ,‬כי אין לך‬ ‫י[‬ ‫דבר למטה שאין לו שורש למעלה כנודע‪.‬‬ ‫אבני קודש יש להם רוחניות‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫או אבני קודש במקום הנבחר נתעלו למעלה להיות בהם רוחניות‪.‬‬ ‫ועוד כתב בנזר הקודש להאריך וכתב‪ ,‬אבל יותר נ"ל הטעם‪ ,‬כי גם הם ידעו שה' יתגלה אז בכבודו‬ ‫על ראש יעקב‪ ,‬וכדכתיב והנה ה' נצב עליו‪ ,‬ועבור זה האבן אשר שם מראשותיו הקים מצבה לבית‬ ‫אלהים‪ ,‬באשר אז היה השכינה חופף על אותו האבן‪ ,‬ובפרקי דרבי אלעיזר מפורש שמאבן זה נעשה‬ ‫אבן השתיה אשר היה במקום הארון בבית קדשי הקדשים‪ ,‬ולפיכך כולם נתאמצו לזכות למדרגה זו‪,‬‬ ‫ועשה ה' פשר דבר ביניהם שנעשו כולם אבן אחד‪.‬‬ ‫ובצידה לדרך כתב‪ ,‬לעיל בפרשת בראשית )א' יא( בפסוק עץ פרי‪ ,‬שפי' רש"י והיא לא‬ ‫יא[‬ ‫עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי‪ ,‬לא העץ פרי‪ ,‬לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם‬ ‫היא על עוונה ונתקללה‪ ,‬כתב עליו בעל תולדות יצחק‪ ,‬איני מבין זה המאמר‪ ,‬וכי הארץ בעלת שכל‬ ‫לתת לה שכר ועונש‪ ,‬ועוד הלא אין לארץ בחירה ורצון לעשות ושלא לעשות‪ ,‬אלא מה שהקב"ה נתן‬ ‫בטבעה תעשה‪ ,‬לכן אמרתי שהוא דרש ואין משיבין על הדרש‪ ,‬או יש לזה המאמר צורה עכ"ל‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ותמהני עליו‪ ,‬למה לא הרגיש גם כן בזה המאמר התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי וכו'‪,‬‬ ‫וכי האבנים הם בעלי שכל ויש להם בחירה ורצון לומר עלי יניח הצדיק את ראשו‪ ,‬וכבר סתר הרמב"ן‬ ‫ז"ל דעת רש"י בפרשת חוקת בענין החטא במי מריבה שלא היה החטא על שלא דברו אל הסלע‪,‬‬ ‫מפני שהשם יתברך לא יצוה אלא לבעל שכל ואין הסלע בעל שכל שיבאוהו ציווי השם לתת מימיו‪.‬‬ ‫אמנם לפי האמת לא קשיא מידי כמו שכתב הרב בעל העיקרים בפרק כב מהמאמר הרביעי על‬ ‫סתירת הרמב"ן הנ"ל שאינו ראייה וז"ל‪ ,‬שהחומר לא יתפעל מעצמו‪ ,‬אלא ממניע יניעהו ויבינהו לקבל‬ ‫הצורה וכשיצוה השם על החומר שיקבל צורה מה‪ ,‬או שישתנה שינוי מה‪ ,‬באומרו תוצא הארץ נפש‬ ‫חיה וגו' ישרצו המים נפש חיה וגו'‪ ,‬וכיוצא בו‪ ,‬אין הציווי ההוא אל החומר‪ ,‬אלא אל המניע‪ ,‬שיכיון‬ ‫החומר לקבל הצורה ההיא או השינוי ההוא‪ ,‬והנה הציווי שהוא על המניע הוא אל בעל שכל בלי‬ ‫ספק‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואין דבריו צריכין חיזוק כי כבר גילו לנו רז"ל דברים הנאמרים באמת‪ ,‬אין לך כל עשב‬ ‫ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל וכו'‪.‬‬ ‫ובזה נתיישב גם כן המאמר שכתב רש"י בפר' תולדות בפסוק ותוצא הארץ וגו'‪ ,‬אע"פ שלא נאמר‬ ‫למינהו בדשאין בצוויהן שמעו שנצטוו האילנות על כן ונשאו ק"ו בעצמן וכו'‪ ,‬וכי הדשאים הם בעלי‬ ‫שכל ובעלי בחירה ורצון לעשות ק"ו בעצמן‪ ,‬אבל לפי דברי בעל העיקרים הנ"ל לא קשה מידי‬ ‫כדאמרן‪ ,‬מפני שאף אם הדשאין בעצמן אינן בעלי שכל ואין להם בחירה ורצון ודאי שלא נשאו הק"ו‬ ‫הזה בעצמן‪ ,‬אלא המניע שלהם שהוא בעל שכל וכו'‪ ,‬גם מה שאמרו שהארץ לא עשתה ציווי הקב"ה‪,‬‬ ‫על המניע נאמר‪ ,‬שלא עשה ציווי הקב"ה‪ ,‬ואם תאמר למה שינה המניע ציווי השי"ת‪ ,‬מאחר שהקב"ה‬ ‫צווהו‪ ,‬והלא המלאכים והמזלות לא ישנו את תפקידם‪ ,‬כבר תירץ יפה החזקוני‪ ,‬שיש לומר כי לטובה‬ ‫נתכוון‪ ,‬לפי שכמה אילנות יחסרו באכילה אם העץ עצמו כפירי‪ ,‬ואע"פ כן נחשב לעונש לעץ‪ ,‬כי‬ ‫בהדי כבשיה דרחמנא למה ליוכו'‪ ,‬וכן מצינו במדרש בפסוק למה תרצדון ההרים‪ ,‬וכו' בשעת מתן‬ ‫תורה התחילו ההרים מריבות זו את זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יתן התורה וכו'‪ ,‬והכל עולה אל מקום אחד‪.‬‬ ‫המריבה היתה בהנשמות שהיו באבנים‬ ‫וכן בדברי יואל בפרשתינו )עמ' כג( כתב‪ ,‬והקשו המפרשים כי דבר זה רחוק מן המציאות‬ ‫יב[‬ ‫שהאבנים יריבו זה עם זה‪ ,‬ואבן דומם יבקש עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬והלא אין בהם דעת להיותן‬ ‫בעלי השגה כזה‪ ,‬גם לא ניתן בהם כח הדיבור להיות כל אחד אומרת כן‪ ,‬כי לא נמצא מציאות כזו‬ ‫לא בפסוקים ולא בדרשות חז"ל שידבר האבן ויריב ריב‪ ,‬והוא דבר רחוק מן השכל‪ ,‬ואם היה בדרך‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫נס‪ ,‬למה יעשה ה' נס זה‪ ,‬ומה צורך בו וכו'‪ ,‬ומהר"ל מפראג זלה"ה כתב שיש בזה סוד עמוק‪ ,‬וכן כתב‬ ‫היפ"ת‪ ,‬והנזה"ק כתב שקרוב לומר שזה נאמר על שורשן של אבנים ומזלן למעלה וכו'‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ונקדים מה שכתב ק"ז הישמח משה זלה"ה פר' נח לפרש מה שאמרו חז"ל במס' סוטה )לח(‬ ‫אריב"ל מנין שהעופות מכירין בצרי עין‪ ,‬שנאמר כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעלי כנף‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫שאלו צרי עין מאבדים מזונות שזורים ברשתם‪ ,‬שהעופות מכירין בהן‪ ,‬ואין נהנין ממזונותיהם ע"כ‪,‬‬ ‫והקשה הוא ז"ל דאין זה אלא תימה‪ ,‬וכי מי נתן לשכוי בינה‪ ,‬ולשאר עופות דעת שיהיו מכירין בצרי‬ ‫עין‪ ,‬ואין זה אלא נביאות‪ ,‬וכי הם במדרגה יותר מבני אדם שהם כולם נביאים בתמי'‪ ,‬ותירץ בנועם‬ ‫דבריו על פי הקדמה הידוע מפי חכמי אמת דיש נפשות מגוגלים בבעלי חיים ובדומם וצומח‪ ,‬ועוד‬ ‫אמרו ז"ל דנשמה המגולגלת באדם אינה יודעת ואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה הוא באה‬ ‫בגלגול‪ ,‬ומהו עבודתה לתקן וכו'‪ ,‬אבל הנשמה המגולגלת בבעלי חיים יודעת וזוכרת משל מי הוא‬ ‫ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה וכו'‪,‬‬ ‫ועל כן אמרו חז"ל שהעופות מכירין בצרי עין‪ ,‬ואין הכוונה שהעופות בעצמן יש להם דעת להבחנה‬ ‫זו‪ ,‬אבל הנשמה המגולגלת בה בורחת מרשעים שהין צרי עין‪ ,‬דיודעת בנפשה שהרשע לא יתקנה‪,‬‬ ‫ואדרבה עוד יקלקלה‪ ,‬וגם אין לה תקוה שיאכיל מבשרה לאורח או לעני צדיק וכו'‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב הנר הקודש עמ"ש דחמורו של ר' פנחס בן יאיר לא רצתה לאכול תבואה שאינה‬ ‫מעושרת‪ ,‬וכי חמור נביא היה דהוא יודע דלא עשרינהו‪ ,‬ועוד וכי בר מצוה היא דלא בעי למיכל בלתי‬ ‫מעושר וכו'‪ ,‬ותי' על פי דעת חכמי האמת שהיה בחמור הזה גלגול נפש האדם‪ ,‬ומצד זה הגיע חמור‬ ‫זה לאותו מדריגה וידיעה ההוא‪ ,‬ומ"מ תלי חז"ל הפעולה בבהמתן של צדיקים וכו'‪ ,‬ע"כ נתגלגל בו‬ ‫נפש צדיק עכ"ל‪.‬‬ ‫וכתב בספר הגלגולים‪ ,‬שהאר"י ז"ל הראה למהרח"ו זלה"ה אבן אחת שהיה מגולגל בתוכו נשמת‬ ‫צדיק ותלמיד חכם בשביל עבירה אחת שעשה‪ ,‬וסיפר לו כל פרטי קורותיו וכו'‪.‬‬ ‫ומעתה כמו כן אפשר לומר שאותן האבנים שנזדמנו ליעקב אבינו‪ ,‬היו מגולגלים בהם נשמות גבוהות‪,‬‬ ‫ואפשר שהיו בהם נשמת י"ב שבטים‪ ,‬והנשמות מגולגלים משתוקקים להתקרב אל הצדיק כדי‬ ‫שיעלה אותם למדרגת מדבר וכו'‪ ,‬ועל כן באו אלו הנשמות אל יעקב אבינו‪ ,‬שימשיך אותם ויקרבם‬ ‫אל הקדושה‪ ,‬ויעלה אותם למדרגת מדבר‪ ,‬וא"ש מה שהיו האבנים מריבות וכל אחד אומרת עלי יניח‬ ‫צדיק זה את ראשו‪ ,‬כי אע"פ שאין באבנים פשוטים דעת והשגה‪ ,‬אבל הנשמה המגולגלת ה"ה‬ ‫כשכליים נבדלים‪ ,‬וכל תשוקתה ורצונה להתקרב אל נפש הצדיק‪ ,‬וע"כ היו מריבות וכל אחד היתה‬ ‫רצונה לתקרב אל הצדיק ואומרת עלי יניח צדיק זה את ראשו‪ ,‬ולבסוף נתאחדו כולם לאבן אחת וכו'‪,‬‬ ‫ומאותן האבנים יצאו הנשמות של שבטי ה' וכו'‪.‬‬ ‫מדחה המפרשים שכתבו שלקח אחד מאבני המקום‬ ‫ועוד כתב שם הגור אריה‪ ,‬ויש מפרשים )אבע"ז רד"ק( מאי מאבני המקום‪ ,‬אחד מאבני‬ ‫יג[‬ ‫המקום‪ ,‬ואלו האנשים מצאו תורה של הפקר לפרש בה כרצונם‪ ,‬כי אף הדיוט אינו מדבר כדברים‬ ‫האלו‪ ,‬דמאחר שלא לקח רק אבן אחד‪ ,‬לא הוי ליה למכתב רק ויקח אבן‪ ,‬כי אחר שלקח אבן יחידי‪,‬‬ ‫מה לו לכתוב ולהשתתף אותו עם שאר אבני אמקום לכתוב 'מאבני'‪ ,‬אבל אם רבים לקח‪ ,‬מרבים‬ ‫שייך בו מאבני המקום‪ ,‬כי לקח מצקת אבנים‪ ,‬כי רבים מרבים הם מאבני המקום‪ ,‬אבל אבן יחידי אין‬ ‫זה מקצת‪ ,‬ודבר זה ברור למשכיל‪ ,‬רק מפני שרדפו אחר פשט הכתוב נהגו בתורה הפקר‪.‬‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫האיך לקח אבנים למזבח ולא חשש שנעבד ע"ז‬ ‫ובפנים יפות הביא דברי התוס' הנ"ל‪ ,‬וכתב‪ ,‬ויש לפרש לפי מה שכתבו תוס' בע"ז )מה‪(.‬‬ ‫יד[‬ ‫בשם הירושלמי לפי מה שאמרו שם אין לך הר וגבעה שלא עבדו ע"ז‪ ,‬אם כן איך בנו בית המקדש‬ ‫על הר המוריה‪ ,‬ותי' על פי הדיבור הוי‪ ,‬אם כן קשה‪ ,‬איך לקח יעקב האבן מאבני המקום שהוא הר‬ ‫המוריה‪ ,‬למצבה‪ ,‬שהוא המזבח‪ ,‬הא קיי"ל הר שנעבד אבניו אסורים למזבח‪.‬‬ ‫כיון דנשתנה מכמה אבנים לאבן אחת מותר‬ ‫והיינו דמקשה כיון דכתיב מאבני המקום‪ ,‬והיינו הר המוריה‪ ,‬אם כן איך לקח אותו למזבח‪ ,‬אלא‬ ‫דאמרינן שם דיש שינוי בנעבד‪ ,‬דאם נשתנה מותר‪ ,‬אם כן היינו דמשני כיון דנעשה אבן אחת אין לך‬ ‫שינוי גדול מזה‪.‬‬ ‫כיון הקדיש אברהם אבינו אי אפשר לאסרו‬ ‫וכתב‪ ,‬ומיהו יש לומר‪ ,‬דלפי מאי דאמרינן בע"ז )נג‪ (:‬דארץ ישראל ירושה מאבותינו‪ ,‬ולכך‬ ‫טו[‬ ‫נאסרו כל עבודות זרות מארץ ישראל בשעה שהיו ישראל חוטאים במדבר וניחא להו בע"ז‪ ,‬וכיון‬ ‫שאמר הקב"ה לאברהם להעלות יצחק בהר המוריה‪ ,‬ע"כ שלא היה נעבד‪ ,‬וממילא לא היו יכולים‬ ‫אחר כך לאוסרו‪ ,‬כיון שכבר היה של אברהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב בית אל ימצאנו )הושע יב ה'(‪ ,‬כפי' רש"י ז"ל בפסוק לא יעקב וגו'‪ ,‬שם הודה לו‬ ‫על הברכות‪ ,‬וצריך להבין מה ענין הודאת הברכות בבית אל‪ ,‬ולפי מה שכתבנו יש לומר‪ ,‬כיון שאמר‬ ‫הקב"ה קום עלה בית אל ועשה שם מזבח‪ ,‬אם כן לפי מה שכתבנו שלא היה כח לאומות לאסור כיון‬ ‫שכבר ניתן לאברהם‪ ,‬אם כן אם היה לעשו חלק בארץ ישראל היו יכולים לאסרו‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‬ ‫בחטא המדבר כיון דניחא להו בע"ז היו יכולין לאסרו‪ ,‬לכך הוצרך להודאתו שם על הברכות‪ ,‬שלא‬ ‫יהיה לו חלק בארץ ישראל‪ ,‬וממילא אין יכולים לאוסרו‪.‬‬ ‫כיון שלא ידע מתחילה שהוא מקום המקדש נתחללו האבנים והיה צריך שוב לקדשן‬ ‫וכתב‪ ,‬עוד יש לפרש בדרך אחר‪ ,‬לפי מה דאיתא שאותן אבנים היו מאבני מזבח שבנה‬ ‫טז[‬ ‫אברהם‪ ,‬לכאורה קשה‪ ,‬דאם כן למה היה צריך להקדיש אותם‪ ,‬כמו דכתיב וישם אותה מצבה‪,‬‬ ‫וקידשה במשיחה‪ ,‬שאמר לו השי"ת אשר משחת‪ ,‬ואמר יעקב עוד והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬ ‫יהיה בית אלהים‪ ,‬ולמה הוצרך להקדישו כיון שכבר היה קדוש מאברהם‪.‬‬ ‫וצריך לומר‪ ,‬כיון שלקח יעקב אותו אבן ושם מראשותיו יצא לחולין‪ ,‬והיינו דקאמר ואנכי לא ידעתי‪,‬‬ ‫דקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל‪.‬‬ ‫והיינו דמקשה בגמ' כיון שהיו שם אבנים אחרות‪ ,‬כמשמעות הכתוב שלקח אבן מאבני המקום‪ ,‬אם‬ ‫כן למה נטל אותו אבן שיצא לחולין והוצרך להקדישו‪ ,‬ולא נטל מאבנים אחרות שכבר קדושים ולא‬ ‫נתחללו‪ ,‬על זה אמר משום שכולם נעשו אבן אחתץ‬ ‫ובזה יש לפרש לשון הכתוב‪ ,‬שבתחלה אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ ,‬ואח"כ אמר מה‬ ‫נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וגו'‪ ,‬לפי שהיה אפשר לומר שקדושת ומורא המקום ההוא‬ ‫לאו מקדושת המקדש‪ ,‬כדכתיב ומקדשי תיראו‪ ,‬אלא קדושת אבנים שנתקדשו על ידי אברהם בהר‬ ‫המוריה‪ ,‬לכך אמר‪ ,‬כיון שאנכי לא ידעתי‪ ,‬וקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל‪ ,‬וכבר נתחללו האבנים‪ ,‬אם‬ ‫כן מה נורא המקום הזה‪ ,‬אלא ע"כ אין זה כי אם מורא המקדש שזה בית אלהים ושער השמים‪.‬‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫אם היו ממזבח שנעקד עליו יצחק הרי היו אסורים בהנאה‬ ‫והנה לעיל הבאנו מדברי הפרקי דרבי אליעזר שהיו האבנים ממזבח שנעקד עליו יצחק‪,‬‬ ‫יז[‬ ‫וכן מצינו שכתב בילקוט שמעוני כתב‪ ,‬לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק‬ ‫אביו‪ ,‬ושם אותם מראשותיו וכו'‪,‬‬ ‫ובזית רענן כתב להקשות‪ ,‬קשה דהא אבני מזבח קודש הם ואסורין בהנאה‪ ,‬וא"ל דלא בנאו‬ ‫אברהם אלא לפי שעה ואח"כ בטל קדושתו‪ ,‬דהא הוא המזבח שהקריב בו נח‪.‬‬ ‫היה שלא כדרך הנאתן‬ ‫וי"ל דכיון שנתנו סביב לראשו להגן מפני החיות‪ ,‬מקרי שלא כדרך הנאתן ושרי וכו'‪) .‬אלא שיש‬ ‫להקשות דאותו האבן שהיה תחת לראשו לא היה שלא כדרך הנאה(‪.‬‬ ‫היה פיקוח נפש‬ ‫ועוד י"ל דהיה פקוח נפש מפני החיות‪ ,‬ודוחק‪ ,‬אטו לא הוי אבנים אחרות‪.‬‬ ‫אבן שנעשה בו מצוה אחת יעשה מצוה אחרת‬ ‫והחיד"א בספרו פתח עינים שם במס' חולין כתב‪ ,‬כתבו התוס' לפי פשוטו לקח אבן אחד‬ ‫יח[‬ ‫מאבני המקום‪ ,‬שמעתי מרב אשכנזי‪ ,‬דמלבד דכלם היו תמהים על דברי התוס' מאי בעו הכא‬ ‫בפשטיה דקרא‪ ,‬עוד צריך להבין מה שאמרו תנא וכולן נבלעו‪ ,‬ועוד צריך לדעת מריבת האבנים‬ ‫ולמה הקב"ה עשה נס בשביל האבנים‪.‬‬ ‫ופירש הרב הנזכר‪ ,‬כי בספר זית רענן מקשה על מה שאמרו ויקח את האבן‪ ,‬אבן השתיה שהקריבו‬ ‫עליה אברהם ויצחק‪ ,‬דאיך נהנה ממנה‪ ,‬ותירץ הרב‪ ,‬דלשכיבה הוי שלא כדרך הנאתן‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ויש מפרשים שלהציל עצמו עשה כמו שאמרו עשאן כמין מרזב להנצל מחיות‪ ,‬וקשה‪ ,‬דהרי‬ ‫היו אבנים אחרים עכ"ד‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬וקושייתו על היש מפרשים עצמה קשה על תירוצו‪ ,‬דהגם דהיה שלא כדרך הנאתה‪ ,‬מכל‬ ‫מקום מאחר שהיו הרבה אבנים‪ ,‬מי הכניסו בזה‪.‬‬ ‫אך יש לתרץ דדבר שנעשה בו מצוה יעשה בו מצוה אחרת‪ ,‬כמו שמובא בכמה דוכתי‪ ,‬וזה היה‬ ‫מחלוקת האבנים‪ ,‬האבן הקדושה זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו‪ ,‬ושלא כדרך הנאתן שרי‪ ,‬ומאחר‬ ‫שנעשה בה מצוה יעשה מצות אחרות‪ ,‬ואבנים אחרות היו אומרות דמאחר שיש שם אבנים אחרים‪,‬‬ ‫אינו נכון לעשות כן‪ ,‬כי קודש היא‪ ,‬ויעקב אבינו ע"ה עצמו היה מסופק‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר ויקח את האבן בה"א הידיעה‪ ,‬שהיא אבן שהקריבו עליה‪ ,‬וכתיב מאבני ופשטיה דקרא‬ ‫כמו שכתבו התוס' שלקח אבן מאבני המקום‪ ,‬ואם כן היו שאר אבנים‪ ,‬ואיך נשמתש בקודש‪ ,‬לזה‬ ‫אמר שהיו מריבות בטענות אלו‪ ,‬תנא וכולן נבלעו בעת ההיא‪ ,‬לאפוקי מהתנחומא דקאמר שבזמן‬ ‫שראה המלאכים נבלעו‪ ,‬ויהי לנס‪ ,‬מפני שגם יעקב אבינו ע"ה היה מסתפק כיצד יעשה‪ ,‬ודוק היטב‪.‬‬ ‫מה שלא נאסר למזבח מפני שנשתמש בו הדיוט‪ ,‬לפי שבבמה מותר‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ובפי' הטור על התורה כתב להקשות להיפוך מזה‪ ,‬שכתב‪ ,‬ויקח את האבן אשר שם‬ ‫יט[‬ ‫מראשותיו‪ ,‬אע"ג דאיתא בפרק בתרא דזבחים )קטז‪ (:‬דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט‪,‬‬ ‫בבמה שרי‪ ,‬וכן כתב החזקוני‪ ,‬בבמת יחיד אין להקפיד‪.‬‬ ‫לכאורה גם בבמה יש איסור‬ ‫ובמנחת חינוך )מצוה מ'( בקומץ המנחה כתב על דברי הטור‪ ,‬והוא תמוה‪ ,‬הלא בזבחים שם‬ ‫כ[‬ ‫מבואר דאפי' בבמה נמי אסור‪ ,‬דפריך והא מודה ר' אלעזר בן שמוע בבמה דתניא וכו'‪ ,‬ומשני ורבא‬ ‫אמר לך התם בחדתי‪ ,‬וכן מבואר במנחות כב‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫כיון שכבר היו קדושים מאברהם אבינו לא נאסר בהשתשמות יעקב אבינו‬ ‫וכתב‪ ,‬ונראה לענ"ד ליישב קושית הטור הנ"ל‪ ,‬דמבואר בילקוט )בראשית רמז קיט(‪ ,‬דהאבנים שלקח‬ ‫יעקב אבינו ע"ה היו מהמזבח שנעקד עליו יצחק‪ ,‬והם מהאבנים שהקריב עליהם אדם הראשון‪ ,‬וא"כ‬ ‫היו האבנים הללו קודש‪ ,‬כי אדם היה יכול להקדישן שהיו שלו )עי' רמב"ם פ"ב מבית הבחירה הלכה‬ ‫ב'(‪ ,‬וא"כ היו קודש מכבר‪ ,‬ודבר שבקדושה לא מצינו שאם נשתמש בו הדיוט שיהיה אסור לגבוה‬ ‫)עי' פרשת דרכים דרוש יב(‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ובזה מיושב קושית הפנים יפות )ריש פרשתינו( שהקשה דאמרינן בש"ס אין לך הר וגבעה‬ ‫שלא עבדו עבודה זרה‪ ,‬ואיך יכול היה יעקב אבינו ע"ה לעשות מצבה בהר המוריה‪ ,‬והלא נעבד‬ ‫במחובר אסור לגבוה‪ ,‬ולפי מה שכתבנו‪ ,‬כיון דאדם הראשון הקדישו אין אדם יכול לאסור דבר שאינו‬ ‫שלו אפי' לגבוה‪ ,‬כמבואר בפוסקים‪ ,‬אך הר"מ )פ"ד מאיסורי מזבח ה"ו( פסק דיכול לאסור של‬ ‫הקדש אפי' שאינו שלו לגבוה וכו'‪ ,‬שוב ראיתי בפנים יפות שדרך בעצמו בדרך זה‪ ,‬אך כתב שהיה‬ ‫המזבח של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬והיה ידוע לו שלא נעבד‪ ,‬ולפי מה שכתבנו אתי שפיר טפי‪.‬‬ ‫כיון שנעשו אבן אחת בטל ברוב כיון שעל רובו לא השתמש‬ ‫כא[ והחת"ס בדרשות )עמ' שעז( כתב לבאר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו' ואיתא‬ ‫במדרש שראה חורבן בית המקדש‪ ,‬וכתב לבאר דנרמז לו גם ענין מיתת צדיקים‪ ,‬וכתב בא"ד‪ ,‬הנה‬ ‫אמרו חז"ל פרק גיד הנשה וכו' והקשו התוס' שם דפשטיה דקרא יש לפרש שלא לקח אלא אבן אחת‬ ‫מכל אבני המקום ואותו שם מראשותיו ואח"כ עשה אותו מצבה‪ ,‬ולפנע"ד זה אי אפשר‪ ,‬דהא קיי"ל‬ ‫אבן שנשתמש בו הדיוט‪ ,‬פסול למזבח‪ ,‬ואיך עשה מצבה ובית אלקים מהאבן אשר שכב עליו בראשו‪,‬‬ ‫אלא ע"כ היה המעשה‪ ,‬שלקח אבנים הרבה‪ ,‬ועל אחת שכב בפועל‪ ,‬ואינך עשה כעין מרזב להגן‪,‬‬ ‫וכששכב ועשו מריבה נעשו כולם אבן אחת גדולה העשויה כעין מרזב‪ ,‬ואותו עשאו מצבה‪ ,‬ולא נפסל‬ ‫האבן הגדול הזה‪ ,‬אע"פ ששכב על אחד מקצוותיו‪ ,‬כי על רובו של אבן לא השתמש כנ"ל‪.‬‬ ‫יותר היה ניחא להם להפסיד מלהיות למזבח כדי שיהיו תחת ראשו של הצדיק‬ ‫אלא לכאורה קשה עכ"פ טרם שנעשה הנס הזה מכל מקום עשו מריבה שרצו שישכב הצדיק על‬ ‫כל אחת‪ ,‬אם כן יפסלו מהיות מזבח לה' ויהיה הפסדם רב‪ ,‬וע"כ צ"ל כי נוח להם יותר שכיבת ראש‬ ‫הצדיק עליו מלהיות מזבח ומצבה לה'‪ ,‬אם כן מזה מובן מבאר שקשה העדר וסילוק הצדיק יותר‬ ‫משריפה בית אלקינו‪.‬‬ ‫האבן שהיה תחת מראשותיו לא היו מאבני המזבח‪ ,‬והמרזב היה מאבני המזבח‪ ,‬ולכן היו‬ ‫מריבות להיות תחת ראש הצדיק‪ ,‬כיון שלא יאסור למזבח‪ ,‬שכבר נתקדשו‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫כב[ ובפרשתינו כתב החתם סופר‪ ,‬דמה שהקשה התוס' דפשט הפסוק משמע שלקח אבן אחת‬ ‫מאבני המקום‪ ,‬לי נראה דהש"ס הוכיח דעל כרחך יותר מאבן אחד לקח‪ ,‬דאי לאו הכי איך לקח אבן‬ ‫זה אשר הניח ראשו עליו וישימהו מצבה‪ ,‬הלא קיימא לן דבעינן מזבח שלא נשתמש בו הדיוט מעולם‪,‬‬ ‫כמבואר סוף זבחים עיי"ש קטז‪ ,:‬על כרחך שהיה לו כמה אבנים שהיו רק סביב ראשו למחסה כעין‬ ‫מרזב להגין מפני החיות‪ ,‬וזה לא נקרא נשתמש בו הדיוט כדמשמע לי בפסחים פרק כל שעה‪,‬‬ ‫דלדרוש בצלו של הכיל לא מקרי נהנה להיות מועל‪ ,‬ואם כן שפיר קא מקשה‪ ,‬האיך קאמר והאבן‬ ‫כנ"ל נכון‪.‬‬ ‫וכתב דשוב מצא את דברי הזית רענן הנ"ל‪ ,‬וכתב גם כן דהיה סביב ראשו להגן והוי שלא כדרך‬ ‫הנאתן‪ ,‬כוונתו למה שכתבתי‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬והנה לפי דברינו הנ"ל יובן מנא לן למדרש שהיו מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק ושהקריב‬ ‫עליו נח‪ ,‬עיי"ש בזית רענן‪ ,‬והשתא אתי שפיר‪ ,‬דלכאורה קשה מה היה המריבה בין האבנים שיניח‬ ‫הצדיק ראשו עליהם‪ ,‬הלא ע"כ לא האבנים היו מריבים אלא השר והמלאך הממונה על כל‬ ‫אבן מאותן האבנים הקדושים שמהם נעשה אבן שתיה‪ ,‬כמבואר במדרש בשם פרקי דרבי‬ ‫אליעזר שעליהם נבנה בית המקדש‪ ,‬ואותן המלאכים היו להם להבין נמי שאם יניח הצדיק ראשו‬ ‫עליהם מקרי נשתמש בהו הדיוט‪ ,‬ולא יהיו ראויים למזבח ולבית המקדש‪ ,‬ואם כן מה שירוויחו בהנחת‬ ‫ראש הצדיק יפסדו מלהיות מזבח ובית ה'‪.‬‬ ‫אכן י"ל שהרי על כרחך אותו האבן שהניח ראשו ממש עליו לא היה מאבני מזבח ממש הנ"ל‪ ,‬דאם‬ ‫כן היה מועל בהם‪ ,‬רק אותן האבנים אשר שם סביבותיו הם היו מאבני מזבח כמו שכתב זית רענן‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ולא יכול לאוסרם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו‪ ,‬ולא יופסדו בהנחת ראשו של צדיק מהיותם‬ ‫מזבח‪ ,‬ואין לומר דכיון שנמעל בהם יצאו לחולין‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דבכלי השרת יש בהם מועל אחר מועל‪,‬‬ ‫פירוש שאינם יוצאים מקדושתם על ידי מעילה‪ ,‬ואם כן שפיר מוכח דהיה ע"כ אבני הקדש‪ ,‬דאי לאו‬ ‫הכי למה ישתוקקו בהנחת ראש הצדיק להפסיד מהיות מזבח ה'‪ ,‬על כרחך שכבר הוקדשו וכנ"ל‪,‬‬ ‫ולא מצינו אבנים שהוקדשו באותו זמן בהר המוריה כי אם שנעקד עליהם יצחק ודוק‪.‬‬ ‫היה מבטיח שישלם חומש‪ ,‬כיון שנעשו אבן אחת ונהנה מאבני קודש‬ ‫וכתב‪ ,‬וזה פירוש הפסוק והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר‬ ‫אעשרנו לך‪ ,‬ופירשו חז"ל דהיינו חומש‪ ,‬וקשה מה זה ענין לכאן שיהיה בית אלקים‪ ,‬והשתא ניחא‬ ‫שעל כל פנים כיון שנעשה נס ונבלעו כל האבנים באבן אחת ושכב עליהם‪ ,‬ומכל מקום מעל דשכב‬ ‫על אבני קדש‪ ,‬שהרי עיקר דין מעילה הוא בשוגג ולא במזיד וצריך לשלם להקדש‪ ,‬אך כיון שהאבנים‬ ‫עדיין ראוים כמקדם‪ ,‬שאינם יוצאים לחולין על ידי מעילה‪ ,‬שדינם ככלי שרת ולא כקדשי בדק הבית‪,‬‬ ‫אינו צריך לשלם כי אם מה שנהנה ולא שויים‪ ,‬והייינו הנאת שינה של אותו הלילה‪ ,‬וגם להוסיף‬ ‫חומש‪.‬‬ ‫והנה מי שיש לו מוח בקדקדו יעיד כי שינה של אותו הלילה כל חפציה לא ישוו בה‪ ,‬וכל אשר לו יתן‬ ‫בעדה‪ ,‬אך אמרו אמרו חז"ל )מנחות קד‪ (:‬העני המקריב מנחה כאילו מקריב נפשו‪ ,‬ומכל שכן יעקב‬ ‫שלא היה לו אפי' אסוך שמן‪ ,‬והוו כאילו הקריב נפשו ושילם קרן מן ההנאה‪ ,‬אכן החומש‪ ,‬אמר‬ ‫שמכל אשר יתן לו ה' יפריש החומש‪ ,‬וכיון שההנאה היא כל אשר לו‪ ,‬אם כן נתן עתה כל אשר לו‬ ‫הוא הקרן‪ ,‬והחומש מכל אשר לו הוא החומש‪ ,‬וזהו שאמר האבן יהיה בית אלקים‪ ,‬היינו כלי שרת‪,‬‬ ‫ועדיין ראוי לבית ואין כאן רק דמי ההנאה‪ ,‬וכבר שלם בעשר עשהו מצבה‪ ,‬והציק שמן כנ"ל‪ ,‬והחומש‬ ‫יהיה כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך‪.‬‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫כיון שהיה להם קדושת הגוף לא נאסרו‬ ‫ועוד כתב להלן אכן יש ה' במקם הזה ואנכי לא ידעתי‪ ,‬יש לדקדק מה תועלת בהודעה זו‪,‬‬ ‫כג[‬ ‫ולא היה לו לומר אלא וישכם ויקם האבן מצבה‪ ,‬וי"ל שכבר כתבתי שיש להקשות איך הוכשר האבן‬ ‫למצבה הא הוה נשתמש בו הדיוט ואסור לגבוה‪ ,‬ותירצתי כיון שהיה מאבני מזבח של יצחק‪ ,‬כבר‬ ‫נתקדשו מקודם ולא נאסרו עתה על ידי שמושו של יעקב‪ ,‬שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו‪ ,‬אלא‬ ‫שקשה‪ ,‬הא יעקב לא ידע‪ ,‬והקדש בשוגג מתחלל ויצאו לחולין והדר נאסרו על ידי תשמיש הדיוט‪,‬‬ ‫וי"ל דהאבנים הוי ליה קדושת הגוף שאי אפשר לשנותם על ידי שום פדיון בעולם‪ ,‬ומשום הכי אינם‬ ‫יוצאין לחולין על ידי מעילה‪ ,‬ויש בהם מועל אחר מועל‪ ,‬והוכשרו שפיר למצבה‪.‬‬ ‫והשתא אתי שפיר‪ ,‬שיעקב היה תמה אחר שהרגיש שעדיין האבנים בקדושתן ולא נתחללו גם עתה‪,‬‬ ‫אמא כמתמיה‪ ,‬אכן עדיין יש ה' במקום הזה בקדושתו קמייתא‪ ,‬והלא אנכי לא ידעתי‪ ,‬והקדש מתחלל‬ ‫בשוגג‪ ,‬אין זה כי אם בית אלקים ולא מילתא אחריתא‪ ,‬כי אין להם פדיון והם קדושים קדושת הגוף‬ ‫ולא יצאו לחולין‪ ,‬וכיון שכן ממילא שלא נאסרו משום תשמיש הדיוט‪ ,‬אם כן מעתה וישכם וישם‬ ‫אותה מצבה‪ ,‬דלא נאסר לגבוה על ידי תשמישו של יעקב‪.‬‬ ‫כד[ בשו"ת חת"ס )או"ח סי' מ'( כתב לדון בענין שאין לעשות מעילים לספר תורה מדברים‬ ‫שנשתמשו בהם להדיוט‪ ,‬וכן עמא דבר‪ ,‬וכתב להאריך בזה‪ ,‬ובא"ד כתב‪ ,‬ובחידושי תורה פר' ויצא‬ ‫כתבתי בהא דויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ואח"כ עשה אותם מצבה אע"ג דנשתמש בו‬ ‫הדיוט‪ ,‬לפ"מ דאיתא בילקוט שם שהיו אבני מזבח של נח ושנעקד עליו יצחק‪ ,‬והקשה בזית רענן איך‬ ‫שכב עליהם יעקב הא מעל בהקדש‪ ,‬ותירץ שלא שכב ממש עליהם אלא עשאן כמין מרזב ויעויין‬ ‫בזה ברא"ם וביפ"ת שם ולא מיקרי תשמיש לענין מעילה כמו שדרש ריב"ז בצילו של היכל‪ ,‬אלו דברי‬ ‫זית רענן‪ ,‬א"כ הה"נ דלא מקרי תשמיש לענין תשמיש הדיוט‪ ,‬ואפי' למ"ש עוד שם משום פקוח נפש‬ ‫להגן מן החיות שכב על אבני הקודש‪ ,‬משמע דשכב ממש עליהם‪ ,‬מ"מ לא קשה מידי מתשמיש‬ ‫הדיוט‪ ,‬לא מבעיא אי נימא דהיה יודע שאלו האבנים הם של הקדש ושכב עליהם משום פקוח נפש‪,‬‬ ‫א"כ הא הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל‪ ,‬ואפי' אי לא ידע מקדושתן עד הקיצו משנתו והו"ל‬ ‫שוגג‪ ,‬מ"מ אבני מזבח אינם מתחללין‪ ,‬דיש בהם מועל אחר מועל‪ ,‬וכיון שלא נתחללו מקדושתן לא‬ ‫נאסרו בתשמיש וכו'‪.‬‬ ‫האיך הניחם אברהם אבינו הפקר‬ ‫כה[ ובכלי חמדה הביא דברי החתם סופר דהאבנים כבר היו מוקדשין מאברהם אבינו וכו'‪ ,‬וכתב‪,‬‬ ‫אמנם לענ"ד יש לעיין בזה‪ ,‬דאם היה בהם קדושת הגוף והיו אסורין בהנאה‪ ,‬איך הניח אברהם אע"ה‬ ‫מכשול להניח אותם אבנים בממקום הפקר שישתמשו בהם בני אדם‪ ,‬והרי אנו למידין בצפורי מצורע‬ ‫ובשעיר המשתלח דמותרין להדיוט בהנאה‪ ,‬משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה‪ ,‬וא"כ ה"נ מוכח‬ ‫מזה דאברהם הניחם במקום הפקר ולא חש שיבואו בני אדם וישתמשו באותן אבנים דלא נאסרו‬ ‫בהנאה‪ ,‬ובפרט לפי מה שכתבו האחרונים דגם ב"נ מצווה באיסורי הנאה דהקדש דהוי גזל גבוה‪,‬‬ ‫וב"נ מוזהר על הגזל‪ ,‬א"כ נראה מזה דלא הקדישו האבנים כלל שיהיה קדושתן קיימת לעולם‪.‬‬ ‫כיון שעשה רק מצבה ולא מזבח לא נאסר מחמת שנשתמש בו הדיוט‬ ‫אמנם הא דלא חשש יעקב אבינו ועשה מהם מצבה אע"ג דנשתמש בהם להדיוט‪ ,‬נראה לי לפי מה‬ ‫שכתב הרמב"ן ז"ח )כח יז( דמצבה היינו רק לנסך עליו‪ ,‬אבל לא היו מקטירין לגבוה כלל על מצבה‪,‬‬ ‫יש לומר דבזה לא נאסר שימוש הדיוט‪ ,‬וכמו שכתב המג"א )סי' קמ"ז ס"ק ה'( דדוקא מזבח אסור‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ממה שנשתמש להדיוט‪ ,‬אך אכתי אינו מיושב‪ ,‬דלפי האמת הרי אבן הזה נעשה אבן שתיה ומקום‬ ‫המקודש ביתר שאת ויתר עוז‪ ,‬וקשה הא נשתמש בו הדיוט‪.‬‬ ‫אע"ג שנשתמש בו הדיוט‪ ,‬כיון שנמשח בשמן המשחה נשתנה לגמרי‬ ‫וכתב‪ ,‬אמנם מה שנלע"ד בזה דבר חדש‪ ,‬בהקדם לתרץ דברי הגמ' מנחות )כב‪ (.‬ר"א בן‬ ‫כו[‬ ‫שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט‪ ,‬אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט‪ ,‬וקשה מאי‬ ‫פיסקא‪ ,‬ומנ"ל דמזבח לא נשתמש בו הדיוט‪ ,‬ועי' חת"ס שנדחק מאד בזה‪.‬‬ ‫לכן נלפע"ד על פי מה דמבואר בילקוט שמעוני )שמואל אות קכז( בשם המדרש בזה"ל‪ ,‬ללמדך‪,‬‬ ‫שהמלך כיון שהוא מתמנה למלך והוא קצר‪ ,‬מיד הוא נעשה ארוך בשביל שמן המשחה שנמשח בו‪,‬‬ ‫וכן אתה מוצא בכהן גדול שהוא גדול בה' דברים‪ ,‬בנוי בכח בחכמה ובעושר וכו'‪ ,‬ואם אין לו‪ ,‬אחיו‬ ‫הכהנים מגדלים אותו‪ ,‬ולכאורה אינו מובן מה זה שהביא הכא מכהן גדול‪.‬‬ ‫ונראה דכוונת הילקוט‪ ,‬דגם בכה"ג משיחת שמן המשחה עשה פעולה זו שנתן לו כח חדש ושינתה‬ ‫תוארו בנוי וביופי‪ ,‬כיון שנראה שהוא דבר המעכב‪ ,‬וזה פשוט‪ ,‬דאם היה כה"ג ממלא מקום אביו‬ ‫בתורה וביראה היה הוא נעשה כה"ג‪ ,‬וקשה‪ ,‬איך נעשין בו המעלות והמדות הגופניות האלו‪ ,‬וע"כ‬ ‫דהיה על ידי שמן המשחה‪ ,‬וכן נראה במדרש רבה‪.‬‬ ‫ואולי י"ל דמהאי טעמא קיי"ל )יומא עב‪ (:‬דאף כה"ג בן כה"ג טען שמן המשחה ולא כבן המלך‬ ‫שאינו צריך שמן המשחה לבד היכא דאיכא מחלוקת‪ ,‬וי"ל הטעם‪ ,‬דבמלך אין מעלות אלו מעכבות‪,‬‬ ‫ולכן דוקא במקום שיש מחלוקת היה נמשח‪ ,‬כדי שיזכה לכל אותן המעלות‪ ,‬וממילא ימצא כן בעיני‬ ‫כל‪ ,‬אמנם כה"ג היה תמיד צריך שמן המשחה‪ ,‬וכבוד ידידי הגאון מוה"י מבענדין נ"י כתב לי בתשובתו‬ ‫בשם הגאון המקובל בעל קהלת יעקב ז"ל שכתב בשם ילקוט ישעיה‪ ,‬דכהן גדול לאחר שמן המשחה‬ ‫נעשה כבריה חדשה לגמרי‪ ,‬הרי דשמן המשחה עשה בריה חדשה מכה"ג‪.‬‬ ‫ומעתה נראה דלאו דוקא כה"ג‪ ,‬רק כל המקדש וכל הכלים שנמשחו בשמן המשחה נעשין דברים‬ ‫חדשים לגמרי ואינן אותן הדברים שהיו קודם לכן‪ ,‬ובאמת שמן המשחה היה כח אלוקי‪ ,‬דהשמן עשו‬ ‫נשאר לגמרי‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )הוריות יא‪ (:‬שכולו קיים‪ ,‬וא"כ שפיר י"ל דנעשה דבר חדש לגמרי‬ ‫על ידי שמן המשחה‪.‬‬ ‫ומעתה מובן היטב דברי הגמ' מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט‪ ,‬כיון דלאחר שנמשח לא נשתמש‬ ‫בו הדיוט‪ ,‬ממילא לא נשתמש בו הדיוט כלל‪ ,‬דמה ששימש בו הדיוט קודם שנתקדש ונמשח‪ ,‬אינו‬ ‫מקרי שימוש כלל‪ ,‬כיון דלאחר שימוש נעשה כלי חדש לגמרי‪ ,‬ה"ה העצים והאש שלוקחין למזבח‬ ‫צריך שלא התשמש בהין הדיוט מעולם‪ ,‬וא"ש מאוד דברי הגמ'‪.‬‬ ‫ומעתה אתי שפיר מאוד דברי הפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬דבאמת קודם שבא השמן מן השמים היה יעקב‬ ‫אבינו עושהו רק למצבה‪ ,‬שלא נאסר בו שימוש הדיוט‪ ,‬אמנם אח"כ כשבא לו השמן מן השמים ויצק‬ ‫עליו ונתקדש על ידי שמן המשחה ונעשה דבר חדש לגמרי‪ ,‬שוב אינו פוסל בו שימוש הקודם‪ ,‬ולכן‬ ‫שפיר אמר יעקב אבינו ע"ה והאבן הזה אשר שמתיו מצבה‪ ,‬מעתה יהיה בית אלקים ממש‪ ,‬ונעשה‬ ‫ממנו אבן שתיה ‪.1‬‬ ‫‪ 1‬טעם האיסור למשוח בשמן המשחה בשבת‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וכדי לציין תוכן הדברים מה שמצינו בספר בשו"ת בן פורת לר' יוסף ענגל )סי' ב' אות ה'( שהבעל כלי‬ ‫חמדה כתב לו מה שכתב ברמ"ע מפאנו סי' קב שהשאיל לו מדברי הגמ' מס' הוריות‪ ,‬והשיב לו בנתרבה‬ ‫ביום הכפורים שאין משיחתו דוחה לא שבת ולא יום טוב‪ ,‬והקשה לו הכלי חמדה דמה איסור שבת יש במשיחה‪.‬‬ ‫והשיב לו הבן פורת‪ ,‬דעל ידי המשיחה נעשה מקודש טפי להביא פר הבא על כל המצות וכו'‪ ,‬והאריך בזה‬ ‫אם יש שבות במקדש‪ ,‬וגם דאם נימא הכי‪ ,‬וכי יהיה אסור לעשות נזירות בשבת‪ ,‬הרי מצינו בתוס' מס' נזיר‬ ‫כשמת משה הרבה נזרו עצמן‪ ,‬וכתב דיש לחלק בין נזירות לכהונה עיי"ש‪.‬‬ ‫הוי כמו איסור מוליד כיון שנתמלא הפך‬ ‫ועוד רצה לומר דהוי כמו איסור מוליד‪ ,‬והאריך בזה‪ ,‬וכתב עוד שהו"ל מוליד כיון שאמרו שא' מן הנסים שנעשה‬ ‫בשמן דתיכף אחר שנמשח הכהן בזה‪ ,‬שוב נתמלא הפך והו"ל איסור מוליד‪ .‬והאריך בזה אם הוי בזה איסור‬ ‫מוליד או לא‪ ,‬ושוב כתב על זה דיש לספק אם היה ענין הנס שנתחדש השמן אחרי שניטל ממו‪ ,‬או היה עניין‬ ‫הנס שלא הותחל להיות נחסר כלל‪ ,‬דאף שאין זה מובן‪ ,‬מ"מ אחרי היות הדבר עניין נסיי יכול להיות שפיר‬ ‫דהיה גם כן‪ ,‬ואם נאמר כאופן הב' הנ"ל הא בטלו דברינו וכמובן‪ ,‬וכה"ג נסתפקתי בחידושי בנס דחנוכה מה‬ ‫היה עניינו‪ ,‬והארכתי בחידושי בסוג' דחנוכה בזה מאוד ואכ"מ‪ ,‬ועי' בעל הטורים ויקרא כא י' יוצק ב' במסורה‬ ‫א' דין‪ ,‬ואידך ונהר יוצק יסודם‪ ,‬מלמד ששמן המשחה היה מושך כנהר וכו'‪ ,‬ומשמע דהיה כנהר ומעיין המתגבר‪,‬‬ ‫דכשלוקחין מים באין אחרים במקומן‪ ,‬וכך בשמן היה הנס שאם לקחו ממנו היה מתחדש שנית‪ ,‬וא"כ שפיר‬ ‫קמו דברינו דיש כאן משום הולדה‪ ,‬ובאתי רק להעיר‪.‬‬ ‫הו"ל מוליד שנעשה הכהן גדול כבריה חדשה ממש‬ ‫ושוב הביא דבספר קהלת יעקב חיבור על חכמת האמת להגאון המלוא הרועים ז"ל במערכת אות ש' ערך‬ ‫שמן המשחה הביא ילקוט ישעי' וז"ל‪ ,‬על ידי שמן המשחה נעשה הכהן ברי' חדשה עכ"ל‪ ,‬ואיני זוכר כעת אנה‬ ‫נמצא כן בילקוט ישעי' ובילקוט שמואל רמז קכ"ז איתא דנמשח בשמן המשחה אפי' הוא קצר נעשה ארוך‪ ,‬וכן‬ ‫הוא בתנחומא אמרו בשינוי קצת והובא ג"כ בקהלת יעקב שם‪ ,‬ואולם נאמנת לנו עדותו של הגאון הנ"ל ז"ל‪,‬‬ ‫וא"כ לילקוט ישעי' הנ"ל הו"ל המשיחה הולדה ממש שמוליד ברי' חדשה ויע' רש"י שבת דף נא‪ :‬ואין מזרקין‬ ‫את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו וכו'‪ ,‬ועוד האריך שם‪ ,‬בענין גרות בשבת והאיך היה מותר‬ ‫ליתן תורה בשבת הרי נתגיירו וגר שנתגייר כקטן שנולד‬ ‫הוי ככתיבה‬ ‫ושוב כתב כיון דהיה צריך לעשות כמין כ' יונית הרי הוי כתיבה ולא הוי המתקיים‪ ,‬מ"מ פטור אבל אסור‪.‬‬ ‫ושוב כתב עוד טעם למה אי אפשר למשוח בשבת‪ ,‬על פי ש"ס מס' שבמת קנג‪ .‬ושמן על ראשך לא יחסק אלו‬ ‫תפלין‪ ,‬ויש לומר דכוונת הגמ' אשמן המשחה הניתן על ראש כהן גדול וכך נראה מדברי ס' הנתיבות למהר"ל‬ ‫נתיב העבודה פרק טו ע"ש‪ ,‬שכתב ז"ל ואמר ושמן על ראשך לא יחסר זהו מצות תפלין וכו'‪ ,‬כי השמן הוא‬ ‫קודש‪ ,‬וכל קודש מושחין אותו בשמן וזהו שאמר אלו תפלין של ראש כי התפלין הם קדושים‪ ,‬והם מונחים על‬ ‫הראש‪ ,‬ולכך קראן שמן‪ ,‬כי כל דבר מקדשין אותו בשמן שהוא קדוש עכ"ל‪ ,‬הרי דכוונת ושמן על ראשך וכו'‬ ‫לשמן המחשה שמושחין ומקדשין וכו' ומדנמשל לשמן שעל הראש‪ ,‬לכך נראה דמתייחס בפרט לשמן‬ ‫שמושחין בו כהן גדול דניתן על ראשו‪ ,‬והוא דוגמת הכתוב כשמן הטוב על ראש יורד על הזקן זקן אהרן ועי'‬ ‫ספר כד הקמח לרבינו בחיי ערך תפלין דכתב ג"כ בש"ס הנ"ל דהכוונה על שמן המשחה וכו'‪ ,‬וא"כ מבואר‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ואל יקשה עליך מה שיצא מדברינו דבר חדש מאוד לדינא‪ ,‬דמה שנתקדש על ידי שמן המשחה לא‬ ‫פוסל בו שימוש הדיוט‪ ,‬מדברי הר"מ ז"ל )פ"ו מהל' איסור מזבח הלכה ב'( שכתב סתמא‪ ,‬דכללא‬ ‫הוא דכל מה שצריך לבנין המקדש ולכלים הכל היה צריך להיות חדש ממש‪ ,‬וזה לא קשה מידי‪,‬‬ ‫דהרי קיי"ל דרק כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן‪ ,‬אבל מכאן ואילך אף שהיה שמן המשחה‬ ‫לא נמשחו המקדש והכלים בשמן המשחה רק עבודתן מחנכתן‪ ,‬ושפיר צריך שיהיה חדש ממש‪.‬‬ ‫דמשיחת שמן המשחה על ראש כהן גדול ענינו כמו תפלין של ראש ועי' רמבן על התורה שמות כט ז' וז"ל‬ ‫ואם היתה המשיחה בכל הראש וכו' תהיה היציקה במקום הנחת תפלין דייקא וכו'‪ ,‬וא"כ כמו דאין זמן תפלין‬ ‫בשבת ויו"ט‪ ,‬כך אין משיחה אז‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫יעקב אבינו משח השמן בשבת ויש לעיין בזה‬ ‫אלא שיש לעיין בזה דלפי מה שכתב החתם סופר דיעקב אבינו פגע במקום בערב שבת‪ ,‬דמבאר דמצינו שהיה‬ ‫מתפלל ערבית מבעוד יום‪ ,‬דלפי מ"ש המג"א סי' רס"א )ס"ק א'( דבליל שבת יש להתפלל ערבית ביום‪ ,‬כיון‬ ‫שתפילת ערבית נתקן כנגד ופדרים שלא נתעכלו מבערב שקרבים והולכים כל הלילה כמ"ש בברכות‪ ,‬ובליל‬ ‫שבת איברים ופדרים של חול אינם קריבין בשבת וכו' ולכן יש להקדים תפלת ערבית מבעוד יום‪ ,‬וביום‬ ‫שלמחרת שהיה בשבת וישא יעקב רגליו והלך על ידי שם בקפיצת הדרך למעלה מעשרה וכו'‪.‬‬ ‫וא"כ לפי זה לא היה מותר לצוק השמן המשחה בשבת דהיה איסור מוליד לפי הנ"ל‪ ,‬ובפרט לפי מה שמצינו‬ ‫שכתבו המפרשים דגם אז היה הנס שנתמלא הכלי‪ ,‬וכמו שמצינו בש"ך על התורה‪ ,‬ועי' בדברי יואל לחנוכה‬ ‫)ח"ב עמ' קס( מה שכתב בכל הענין של שמן המשחה‪ ,‬ובא"ד כתב‪ ,‬שוב הראוני ובינותי בספרים שדבר זה‬ ‫כבר נפתר בגדולים וכו' דבאמת בצלוחית הזה של שמן המשחה נעשו בו נסים הרבה וכו'‪ ,‬וכולו קיים לעתיד‬ ‫לבוא וכו'‪ ,‬וכתיב בפ' וישלח ויותר יעקב לבדו ודרשו ז"ל והובא ברשיז"ל ששכח פכים קטנים וחזר עליהם‪ ,‬ועוד‬ ‫דרשו בו אל תקרי לבדו אלא לכדו ולכאורה למה היה לו מסירת נפש כל כך עבור אלו הכדים‪.‬‬ ‫אך דהנה כתיב ביע"א בצאתו מבית אביו וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה‬ ‫מצבה ויצוק שמן על ראשה‪ ,‬ולכאורה מאין היה לו שמן מאחר שאליפז לקח ממנו את כל אשר לו ולא השאיר‬ ‫לו מאומה‪ ,‬אמנם בש"ך הע"ת שם איתא וז"ל כשיעקב שם האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת‬ ‫ונתבצר לו כד של שמן ויצוק על ראשה וחזר הכד ונתמלא אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה ואמר אין זה ראוי‬ ‫להניחו כאן‪ ,‬והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח והארון ובניו והמלכים ועדיין כולו קיים וכו'‪,‬‬ ‫והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תתכלה והוא אסרוך שמן של אשת עובדיה וכו'‪,‬‬ ‫והוא ענין פלא‪.‬‬ ‫והנה בספר ברכת שמואל מהרב בעל ברכת הזבח אביו של הרב בעל קב הישר מביא דברי הש"ך הנל‪,‬‬ ‫וכתב עלה ופשוט בעיני שגם אותו הפך נתגלה לבני חשמונאי שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וכו'‪ ,‬וממנו‬ ‫הדליקו ח' ימים והמותר נגנז לעוה"ב וכו'‪ ,‬והביא דבריו החיד"א זל בספר דברים אחדים לחנוכה דרוש לב וכתב‬ ‫עלה שהיא הקדמה תמיה ונפלאה ואם קבלה נקבל‪.‬‬ ‫ובזה מיישב מרן זצל מהו שאמרו חתום בחותמו של כהן גדול וכו'‪ ,‬אלא שהקשה דאם כן הרי הוא אסור בהנאה‬ ‫והאיך היה מותר בצרפית וכו'‪ ,‬ומיישב באריכות‪ ,‬ובזה מיישב קושית הב"י דיום ראשון היה הנס עצם זה שמצאו‬ ‫הפך של שמן המשחה‪.‬‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫רמז לאבנים שנבנו בהם הבתי מדרשים בגלות‬ ‫ועי' עוד בחת"ס שכתב בא"ד‪ ,‬דידוע שיעקב ראה אז סימני חורבן‪ ,‬ולכך נתן אבן תחת‬ ‫כז[‬ ‫מראשותיו וכו'‪ ,‬והנה י"ל ויקח מאבני המקום‪ ,‬הם רמז לאבני המזבח ששקצו הגוים בעת החורבן‪ ,‬או‬ ‫ירמוז לאבנים ועפר שלקחו עמם יכניה וגלותו‪ ,‬על שם כי רצו עבדיך את אבניה‪ ,‬ובנו בו מקדש מעט‬ ‫דשף ויתיב בנהרדעא כמבואר במגילה‪ ,‬והיינו לשומרו מן החיות וליסטים בגלות‪ ,‬הצפיר והשעיר‬ ‫)דניאל ח' כא( וחזיר מיער‪ ,‬וכאשר בשרו והשיבותיך שיתקנו ועתידים בתי כנסיות שבבכל לקבעם‬ ‫בארץ ישראל כמבואר‪.‬‬ ‫כח[ ועוד כתב‪ ,‬ויפגע במקום‪ ,‬רמז לישראל שפגעו ופגמו במקום ובאה שמשם בעוד יומם ונחרב‬ ‫הבית וגלו ממנו‪ ,‬ויקח מאבני המקם וישם מראשותיו‪ ,‬רצונו כמו כי רצו עבדיך את אבניה‪ ,‬ששמו כל‬ ‫ראשם ומגמתם את אבני המקום להרימם וליסדם על מכונם‪ ,‬ועל ידי זה וישכב במקם‪ ,‬רצונו בכל‬ ‫מקום גלותם אשר המה שוכבים בראש כל חוצות‪ ,‬אפי' הכי נחשב כאילו המה במקום ההוא בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬על ידי רצו את אבניו ואת עפריו‪ ,‬ויחלום על דרך היינו כחולמים‪ ,‬והנה סלם מצב ארצה הם‬ ‫ישראל בגלות שהם יורדים עד לעפר‪ ,‬ולעולם ראשם מגיע השמימה‪ ,‬ומלאכי אלקים שרים עליונים‬ ‫עולים ויורדים על ידיהם‪ ,‬כי אין טובה באה לעולם ולא פורעניות אלא בשביל ישראל‪ ,‬והנה ה' נצב‬ ‫עליו‪ ,‬השוכן אתם בתוך טומאתם וכו'‪.‬‬ ‫כט[ ובספר משנת שכיר כתב‪ ,‬ארשום מה ששמעתי היום בש"ק פר' ויצא תרצ"ד מהרב ר' יצחק‬ ‫אייזיק פרידמן אבד"ק יאנאשי במדינת הגר נכד הק' ר' נפתלי הערצא מראצפערט ז"ל‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫בנסעו לצאנז על היארצייט‪ ,‬עבר דרך קאשוי ושהה שם לערך שעה‪ ,‬ודבקו כל העם אליו וכל אחד‬ ‫רצה לדבר אתו תחלה‪ ,‬ולא היה העת מספיק לשהות עם כל אחד ואחד ולשמוע שיחתו‪ ,‬אמר ידעתי‬ ‫שיש לכל אחד ואחד בקשה‪ ,‬ורוצה לשפוך שיחו לפני‪ ,‬אבל אין העת מספיק לזה לפנות לכל אחד‬ ‫ואחד בפרטיות‪ ,‬על כן אתפלל לה' בעדכם בדרך כלל שה' יושיע אתכם בכלל‪ ,‬וממילא יהיה לכל‬ ‫אחד ואחד ישועה‪.‬‬ ‫ופירש בזה את דברי רש"י בפ' ויצא דכתיב ויקח מאבני המקום‪ ,‬הרי דהיו אבנים הרבה‪ ,‬ואח"כ כתיב‬ ‫ויקח את האבן אשר שם מראשותיו‪ ,‬משמע דלא היתה רק אבן אחת‪ ,‬ופי' רש"י דהתחילו מריבות זו‬ ‫את זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו‪ ,‬וזאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן‬ ‫אחת‪ ,‬והנה שגור בפי העולם‪ ,‬אם יש לאדם דבר אחד המכאיב את לבו‪ ,‬אומר איין שטיין ליעגט מיר‬ ‫אויף דעם הארץ‪ ,‬הרי דהצרה מכנה בשם אבן המעמיס על לב האדם‪ ,‬והנה כתיב ויפגע במקום‪,‬‬ ‫ואמרו במדרש דראה החורבן‪ ,‬ורש"י פי' שויפגע לשון תפלה‪ ,‬דיעקב אבינו התפלל על בניו בשעת‬ ‫הגלות שה' יושיעם בכל עת שיצטרך להם איזה ישועה‪.‬‬ ‫וזה הרמז שלקח מאבני המקום‪ ,‬ואמרו חז"ל שלקח י"ב אבנים כנגד י"ב השבטים‪ ,‬היינו שראה ברוח‬ ‫קדשו שיהיה לכל אחד מהשבטים בימי גלותם אבנים גדולים שיעמיס על לבותם‪ ,‬היינו צרות גדולות‬ ‫המכונה בשם האבן‪ ,‬והיינו דכתיב מאבני המקום בה"א הידיעה‪ ,‬היינו המקום שהזכיר הכתוב לעיל‬ ‫שנרמז על הגלות והגלות יגרום להם צרות גדולות‪ ,‬ורצה להתפלל עליהם‪ ,‬אבל ראה שאם יתפלל‬ ‫על כל אחד בפרטיות‪ ,‬לא יספיק לו העת‪ ,‬ולא יגמר‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬והיינו שרמז לו‬ ‫הקב"ה שיעשה מאבנים אלו אבן אחת‪ ,‬שיעשה מהצרות של כל אחד מישראל צרה אחת מכללות‬ ‫ישראל ויתפלל עליהם בכלל‪ ,‬וממילא אם כלל כל ישראל יהיו נושעים‪ ,‬יהיה ישועה גם להפרט וכו'‪.‬‬ ‫להערות והארות נא לשלוח ‪saifermechon@gmail.com‬‬