gilyoines.com

דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: ויצא (2026-11-16)

דפירשנו · Daph-irshuni — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שיג שנה ז' פרשת ויצא חודש כסלו שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג‬ ‫בכורות נו‪ – .‬סא‪ & :‬ערכין ב‪ – .‬ב‪:‬‬ ‫פד‪.‬‬ ‫פה‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫פז‪.‬‬ ‫פח‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫שגורה בזאת‬ ‫לכ''ק מרן אדונינו מורנו ורבנו‬ ‫שליט''א‬ ‫לרגל שמחת נישואי נכדו חביבו‬ ‫הרב מאיר שלום הי''ו‬ ‫בן הרה''צ רב דקהילתנו שליט''א‬ ‫חתן כ''ק האדמו''ר מדזיקוב ויזניץ שליט''א‬ ‫עב''ג נכדת‬ ‫כ''ק האדמו''רים ממעליץ ומדעעש שליט''א‬ ‫יהא רעוא מן קדם שמיא שיאריך ימים על‬ ‫ממלכתו בבריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫ונשפע כולנו משמחה זו השפעות טובות‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‬ ‫בברכה‬ ‫מערכת דפירשנו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• הא דאמרו בגמ' גופא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לקח עשרה‬ ‫עוברים במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וכו' איתיביה ר'‬ ‫שמעון בן אליקים לר' אלעזר הלקוח חל על מחוסר זמן אמר‬ ‫ליה זו אינה משנה ואת''ל משנה ר' שמעון בן יהודה היא משום‬ ‫ר' שמעון דאמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר‪ ,‬והיינו דהקשה‬ ‫ר' שמעון בן אליקים דאיך אמרת דבמעי אמן כיון דלאו בשעת‬ ‫עשייה היא‪ ,‬דעדיין אי אפשר לעשרם קודם שנולדו‪ ,‬אין להם‬ ‫פטור מעשר משום לקוח‪ ,‬והרי אפי' על מחוסר זמן שכבר נולד‬ ‫רק שעדיין אינו בן שבעת ימים מצינו ברייתא דחל עליו פטור‬ ‫לקוח לגבי מעשר‪ ,‬וא''כ כ''ש כאן גבי עובר במעי אמו שיהא‬ ‫חל עליו פטור לקוח לגבי מעשר‪ .‬והשיב לו ר' אלעזר דאינה‬ ‫משנה דאין זו משנה מדוייקת‪ ,‬ואפי' אם כן תאמר דמדוייקת היא‬ ‫ודאי כר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון היא‪ ,‬והטעם דהוא‬ ‫סובר דפטור משום דלדעתו הגם שמחוסר זמן הוא מ''מ נכנס‬ ‫להתעשר‪ ,‬דממילא משום דשעת עשייה היא לכך חל עליו פטור‬ ‫לקוח לגבי מעשר‪ ,‬אבל גבי מעי אמן דאין זה שעת עשייה ודאי‬ ‫לא חל עליו פטור לקוח‪ ,‬וקשה דאיך אמר כאן ר' אלעזר דשיטת‬ ‫ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון היא‪ ,‬ומשמע דאין זה להלכה‬ ‫ואנן לא סבירא לן כן‪ ,‬והרי מדברי ר' יוחנן עצמו משמע דהוא‬ ‫סובר כמותו‪ ,‬דהרי ר' יוחנן אמר דינו דווקא גבי עובר במעי‬ ‫אמו‪ ,‬ואם לדעתו מחוסר זמן אינו נכנס דיר להתעשר ולא נחשב‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫לשעת עשייה‪ ,‬א''כ למה לא אמר ר' יוחנן דינו גם לגבי מחוסר‬ ‫זמן‪ ,‬הרי בזה איכא חידוש גדול יותר שלא יהא חל עליו פטור‬ ‫לקוח‪ ,‬ואפי' אחר שנולד והוא לפנינו‪ ,‬ומשום דאין זה שעת עשייה‪,‬‬ ‫ומכך דלא אמר כן ר' יוחנן משמע דגם הוא סובר דמחוסר זמן‬ ‫כן הוי שעת עשייה וכן חל עליו פטור לקוח‪ ,‬וממילא למה אמר‬ ‫ר' אלעזר דשיטת ר' שמעון היא? (הערה פ''ג)‬ ‫• הא דתירצו בגמ' אלא תרגמה ר' שמעון בר' אבא קמיה דר'‬ ‫יוחנן במעשר בזמן הזה עסקינן ומשום תקלה אי הכי מאי איריא‬ ‫תרי אפי' חד נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא חד דלית ליה‬ ‫פסידא אבל תרי כיון דנפישי פסידא לישהינהו עד דניפול בהו‬ ‫מומא וליכלינהו קמ''ל‪ .‬היינו דהו''א דהיות ובשנים איירי‬ ‫והפסידו מרובה לא נמותם‪ ,‬אלא נמתין עד שיפול בהם מום‬ ‫וייאכלו‪ ,‬וזה קמ''ל דגם בשנים הדין הוא דימותו ומשום תחשש‬ ‫תקלה שיבואו לגוז אותם או לעבוד בהם‪ .‬אבל קשה דאם משום‬ ‫תקלה ימותו‪ ,‬למה בברייתא דכתיב בה דהדין הוא שירעו‪ ,‬וכפי‬ ‫שביארנו דהיינו כרבנן דסברו דאין מביאין קדשים לבית הפסול‪,‬‬ ‫והיינו בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬למה שם לא חיישינן לתקלה ולא‬ ‫אמרו דהדין הוא שימותו‪ ,‬ואם שם כן אפשר להמתין שיפול בהם‬ ‫מום‪ ,‬למה כאן בזמן הזה אי אפשר להמתין וכן חיישינן לתקלה‪,‬‬ ‫ומאי שנא? (הערה פ''ט)‬ ‫מסכת ערכין‬ ‫• מה דאמרו במשנה הכל מעריכין ונערכין וכו' טומטום‬ ‫ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין אבל לא נערכין שאינו נערך‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית‪ ,‬והיינו דבתורה כתוב רק ערך של‬ ‫זכר או של נקבה‪ ,‬ואילו הטומטום והאנדרוגינוס כיון דאינם לא‬ ‫זכר ודאי ולא נקבה ודאית‪ ,‬אי אפשר להעריכם‪ ,‬דספק נינהו‪,‬‬ ‫וקשה דלמה לא נעריכם לכל הפחות כנקבה‪ ,‬והיינו דגם אם‬ ‫לכתחילה אין להעריכם מספק‪ ,‬מ''מ מי שאמר על טומטום או‬ ‫אנדרוגינוס ערכו עלי למה לא יהא חייב מספק לכל הפחות כפי‬ ‫ערך נקבה‪ .‬ובשלמא לאלו הסוברים שהם בריה בפני עצמם‪ ,‬ניחא‬ ‫למה אין נערכין אפי' בדיעבד‪ ,‬כיון דאולי גרעו מנקבה‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫דאין זה מה שכתוב בתורה‪ ,‬דבתורה איירי בזכר או בנקבה‪ ,‬ואילו‬ ‫בריה זו של טומטום ואנדרוגינוס לא איירי בה התורה‪ ,‬אבל לאלו‬ ‫הסוברים שספק בין זכר ונקבה נינהו‪ ,‬הקושיא במקומה עומדת‬ ‫למה לא יהא חייב לכל הפחות כנקבה? (הערה א')‬ ‫• הא דאמרו בגמ' לאתויי סומא באחת מעיניו ודלא כי האי תנא‬ ‫דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו‬ ‫פטור מן הראייה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא‬ ‫ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו‪ .‬היינו‬ ‫דכשם שהקב''ה בבואו לראות את ישראל באים לפניו‪ ,‬בב' עיניו‬ ‫הוא רואה אותם‪ ,‬כך מי שבא ליראות היינו דווקא מי שבא עם‬ ‫שתי עיניו‪ ,‬ומי שאין לו אלא עין אחת‪ ,‬דהיינו סומא באחת מעיניו‬ ‫אינו חייב ליראות‪ .‬אבל קשה דהיכן מצינו דהקב''ה יש לו ב'‬ ‫עיניים‪ ,‬וכי צורת פנים יש לו כביכול להקב''ה‪ ,‬ומה הוא הדמיון‬ ‫שבא לראות בשתי עיניו? (הערה ג')‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫משום דלדעתו הגם שמחוסר זמן‬ ‫דף נו ע''א‬ ‫להתעשר‪,‬‬ ‫נכנס‬ ‫מ''מ‬ ‫הוא‬ ‫פג‪ .‬בגמ' גופא אמר ר' אסי אמר ר'‬ ‫דממילא משום דשעת עשייה‬ ‫יוחנן לקח עשרה עוברים במעי‬ ‫היא לכך חל עליו פטור לקוח‬ ‫אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר‬ ‫לגבי מעשר‪ ,‬אבל גבי מעי אמן‬ ‫וכו' איתיביה ר' שמעון בן‬ ‫דאין זה שעת עשייה ודאי לא חל‬ ‫אליקים לר' אלעזר הלקוח חל על‬ ‫עליו פטור לקוח‪ .‬אבל קשה דאיך‬ ‫מחוסר זמן אמר ליה זו אינה‬ ‫אמר כאן ר' אלעזר דשיטת ר'‬ ‫משנה ואת''ל משנה ר' שמעון‬ ‫שמעון בן יהודה משום ר' שמעון‬ ‫בן יהודה היא משום ר' שמעון‬ ‫היא‪ ,‬ומשמע דאין זה להלכה ואנן‬ ‫דאמר מחוסר זמן נכנס לדיר‬ ‫לא סבירא לן כן‪ ,‬והרי מדברי ר'‬ ‫ר'‬ ‫דהקשה‬ ‫היינו‬ ‫להתעשר‪.‬‬ ‫יוחנן עצמו משמע דהוא סובר‬ ‫שמעון בן אליקים דאיך אמרת‬ ‫כמותו‪ ,‬דהרי ר' יוחנן אמר דינו‬ ‫דבמעי אמן כיון דלאו בשעת‬ ‫דווקא גבי עובר במעי אמו‪ ,‬ואם‬ ‫עשייה היא‪ ,‬דעדיין אי אפשר‬ ‫לדעתו מחוסר זמן אינו נכנס דיר‬ ‫לעשרם קודם שנולדו‪ ,‬אין להם‬ ‫לשעת‬ ‫נחשב‬ ‫ולא‬ ‫להתעשר‬ ‫פטור מעשר משום לקוח‪ ,‬והרי‬ ‫עשייה‪ ,‬א''כ למה לא אמר ר'‬ ‫אפי' על מחוסר זמן שכבר נולד‬ ‫יוחנן דינו גם לגבי מחוסר זמן‪,‬‬ ‫רק שעדיין אינו בן שבעת ימים‬ ‫הרי בזה איכא חידוש גדול יותר‬ ‫מצינו ברייתא דחל עליו פטור‬ ‫שלא יהא חל עליו פטור לקוח‪,‬‬ ‫לקוח לגבי מעשר‪ ,‬וא''כ כ''ש כאן‬ ‫ואפי' אחר שנולד והוא לפנינו‪,‬‬ ‫גבי עובר במעי אמו שיהא חל‬ ‫ומשום דאין זה שעת עשייה‪,‬‬ ‫עליו פטור לקוח לגבי מעשר‪.‬‬ ‫ומכך דלא אמר כן ר' יוחנן‬ ‫והשיב לו ר' אלעזר דאינה משנה‬ ‫משמע דגם הוא סובר דמחוסר‬ ‫דאין זו משנה מדוייקת‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫זמן כן הוי שעת עשייה וכן חל‬ ‫כן תאמר דמדוייקת היא ודאי כר'‬ ‫עליו פטור לקוח‪ ,‬וממילא למה‬ ‫שמעון בן יהודה משום ר' שמעון‬ ‫אמר ר' אלעזר דשיטת ר' שמעון‬ ‫היא‪ ,‬והטעם דהוא סובר דפטור‬ ‫היא‪ .‬ואולי יש לומר דעל אף דלא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫למכור‬ ‫נאסרו‬ ‫דלא‬ ‫אמרנו‬ ‫סבר ר' יוחנן כר' שמעון דמחוסר‬ ‫ולשחוט קודם הגורן‪ ,‬דממילא איך‬ ‫זמן נכנס להתעשר‪ ,‬מ''מ רצה‬ ‫הוא מתירן כטבל דגורן‪ .‬ועיין‬ ‫לומר דינו לפי כולי עלמא‪ ,‬ולכך‬ ‫ברש''י דביאר דהיינו מדרבנן‬ ‫אמר כן על עובר במעי אמו דגם‬ ‫כפי שאמרו במשנה דמשהגיע‬ ‫לר' שמעון לא חל עליו פטור‬ ‫הגורן לא ימכור ולא ישחוט עד‬ ‫לקוח‪ .‬אבל קשה דלפי מה שאמר‬ ‫שיעשר‪ .‬אבל גם על זה קשה‬ ‫הא‬ ‫גבי‬ ‫בתחלה‬ ‫אלעזר‬ ‫ר'‬ ‫דהרי אין כמעט זמן זנאסר‬ ‫דהלקוח חל על מחוסר זמן דאינה‬ ‫למכור ולשחוט‪ ,‬דעד הגורן דהיינו‬ ‫משנה‪ ,‬והיינו דאינה מדוייקת‬ ‫עד פרוס הפסח לא נאסרו‪,‬‬ ‫ואינה נכונה‪ ,‬למה אינה נכונה‪,‬‬ ‫ומשהגיע הגורן דהיינו בפרוס‬ ‫והרי מדברי ר' יוחנן עצמה‬ ‫הפסח מיד הוא מעשרן‪ ,‬דממילא‬ ‫משמע כן וכנ''ל‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫איה איסור הוא מתיר‪ ,‬ואיך‬ ‫דף נח ע''א‬ ‫אפשר לדמותו לטבל שהיה אסור‬ ‫כל זמן שלא נאסרו אפי' קודם זמן‬ ‫פד‪ .‬בגמ' ואע''ג דתנן עד שלא הגיע‬ ‫הגורן‪ .‬וצריך לומר דאין נפק''מ‬ ‫הגורן מותר למכור ולשחוט‬ ‫כמה זמן האיסור‪ ,‬דהרי גם בטבל‬ ‫מצוה‬ ‫דליתעביד‬ ‫ליה‬ ‫ניחא‬ ‫אין בהכרח הרבה זמן אסור‪,‬‬ ‫בממוניה והדר לזבון וליכול‬ ‫דהרי יכול לעשרן מיד שקטפן מן‬ ‫ואמאי קרי ליה גורן דטבלה‬ ‫העץ ומיד יותרו באכילה‪ ,‬וכל‬ ‫כגורן‪ .‬היינו דעד שלא הגיע‬ ‫אין‬ ‫דכאן‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫החילוק‬ ‫פרוס הפסח או אחד מג' זמני‬ ‫מעשרין מיד עד שיגיע זמן‬ ‫הגורן האחרים מותר למכור‬ ‫הגורן‪ ,‬ואילו בסתם טבל מעשרן‬ ‫ולשחוט הבהמות‪ ,‬ומה דאין מצוי‬ ‫בזמן‬ ‫דממילא‬ ‫שירצה‪,‬‬ ‫מתי‬ ‫לקנות קודם פרוס הפסח משום‬ ‫האסור הם שווים‪ ,‬דבשניהם‬ ‫דאינשי ניחא להו לעביד מצוה‬ ‫הם‬ ‫לעשרן‬ ‫החיוב‬ ‫משעת‬ ‫בממונם‪ ,‬ונקרא גורן כיון דהגורן‬ ‫אסורים‪ ,‬ובשניהם יכול לעשרן‬ ‫מתיר הבהמות כמו טבל שניתר‬ ‫כשהוא מעשרן‪ .‬אבל קשה דהרי‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יהא קדוש‪ ,‬מ''מ בשקרא שמו חל‬ ‫מיד ולהתירן‪ ,‬דממילא ניחא למה‬ ‫עליו קדושת מעשר‪ .‬אבל באמת‬ ‫נקרא גורן דטבלה כגורן‪.‬‬ ‫קשה דהיכן מצינו כלל לימוד‬ ‫דף נח ע''ב‬ ‫לקריאת השם שהוא מקדשו‪,‬‬ ‫דהרי לכאורה כאן מצינו לימוד‬ ‫פה‪ .‬בגמ' תנו רבנן כל אשר יעבר‬ ‫לשיעבור ושיהא נמנה בשבט‪,‬‬ ‫שאינה‬ ‫לטריפה‬ ‫פרט‬ ‫תחת‬ ‫אבל לקריאת השם היכן מצינו‬ ‫מצוה‬ ‫השבט‬ ‫תחת‬ ‫עוברת‬ ‫כאן‬ ‫דאמרו‬ ‫והגם‬ ‫לימוד‪,‬‬ ‫למנותן בשבט לא מנאן בשבט‬ ‫בברייתא ואין לי אלא שקרא‬ ‫או שמנאן רבוצים או עומדים‬ ‫שמו עשירי‪ ,‬מ''מ קשה היכן‬ ‫מנין תלמוד לומר העשירי קדש‬ ‫מצינו באמת לימוד לזה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫מכל מקום ואין לי אלא שקרא‬ ‫שמו עשירי לא קרא שמו עשירי‬ ‫דף נט ע''א‬ ‫מנין תלמוד לומר יהיה קדש‬ ‫פו‪ .‬בגמ' אמר רבא עשירי מאליו‬ ‫אף‬ ‫דעל‬ ‫היינו‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫מכל‬ ‫הוא קדוש מנא ליה לרבא הא‬ ‫שלכתחילה צריך לקרותו עשירי‬ ‫אילימא מהא דתניא אין לי אלא‬ ‫כדי לקדשו‪ ,‬מכל מקום גם בלא‬ ‫שקרא שמו עשירי לא קרא שמו‬ ‫שקרא שמו עשירי יהיה קדוש אם‬ ‫עשירי מנין תלמוד לומא עשירי‬ ‫הוא עבר עשירי‪ .‬אבל קשה דא''כ‬ ‫יהיה קדש מכל מקום ודלמא‬ ‫למה בשקרא לתשיעי ולעשירי‬ ‫עשירי הוא דלא קרייה קדש‬ ‫ולאחד עשר עשירי כולם קדושין‪,‬‬ ‫קרייה‪ .‬היינו דהו''א שלמד רבא‬ ‫וכפי שמצינו מתניתין בזה‪ ,‬הרי‬ ‫דעשירי קדוש מאליו מהא דאמרו‬ ‫לא השם הוא המקדשו וממילא‬ ‫שקראו‬ ‫בלא‬ ‫דגם‬ ‫בברייתא‬ ‫למה שם לא נאמר דרק העשירי‬ ‫עשירי הוא קדוש‪ ,‬וזה דחו בגמ'‬ ‫קדוש‪ ,‬דהרי אמרנו כאן דלא‬ ‫דמשם איכא ראיה רק דעשירי‬ ‫בקראית השם תליא מילתא‪.‬‬ ‫אין צריך לקרותו‪ ,‬אבל אפשר‬ ‫וצריך לומר דגם אם אין זה‬ ‫דקדש כן בעינן לקרותו כדי‬ ‫מעכב‪ ,‬ובלא קריאת השם גם‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫הראוי‪ .‬אבל קשה דלמה לא‬ ‫שיהא קדוש‪ ,‬ומנין לרבא דמאליו‬ ‫נאמר דיעבור ולא שכבר עבר‬ ‫הוא קדוש‪ .‬אבל קשה דהרי‬ ‫איירי בשכבר עישרו עליהם‪ ,‬ומה‬ ‫הלימוד בברייתא דאין צריך‬ ‫דקשיא לך עשר עילוייהו צריכא‬ ‫לקרותו עשירי‪ ,‬הוא מכך דכתיב‬ ‫למימרא‪ ,‬יש לומר דאיירי באופן‬ ‫בפסוק עשירי יהיה קדש דמשמע‬ ‫שקפץ אחד מן אלו שעברו‬ ‫שאין הדבר תלוי באיזה מעשה‬ ‫ועישרו עליהם לתוך אלו שעדיין‬ ‫אלא מאליו בשביל שהוא עשירי‬ ‫לא עברו ונמנו‪ ,‬דהחידוש הוא‬ ‫הוא קדוש‪ ,‬וממילא כשם שיש‬ ‫וכפי‬ ‫מספק‬ ‫כולן‬ ‫דפטורים‬ ‫ללמוד מינה דלא בעינן לקרותו‬ ‫שאמרנו למעלה‪ ,‬ואין אומרים‬ ‫עשירי‪ ,‬יש ללמוד מינה דגם קדש‬ ‫דיעביר שוב את כולן וימעט מן‬ ‫דמשמע‬ ‫לקרותו‪,‬‬ ‫בעינן‬ ‫לא‬ ‫המנין כמה שקפצו מן המנויין‪,‬‬ ‫דמאליו הוא קדוש בשביל שהוא‬ ‫ומשום דבעינן יעבור ולא שכבר‬ ‫עשירי‪ ,‬וממילא שפיר ילמד רבא‬ ‫עברו‪ ,‬וממילא מה ההכרח לומר‬ ‫מינה‪ ,‬ומה היא הדחייה שדחו‬ ‫דלא שכבר עבר במנויין ובלא‬ ‫בגמ' על זה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫שעישרו עליהן איירי‪ ,‬וממילא‬ ‫דף נט ע''ב‬ ‫עדיין יקשה לרבא מניין לו דמנין‬ ‫הראוי פוטר‪ .‬ועוד קשה האיך‬ ‫פז‪ .‬אמר רבא מנין הראוי פוטר מנא‬ ‫שייך כלל לומר דאיירי שם במנין‬ ‫ליה לרבא הא וכו' אלא אמר‬ ‫הראוי דפוטר‪ ,‬ונלמד מיעבור ולא‬ ‫רבא אמר קרא יעבור ולא‬ ‫שכבר עבר‪ ,‬הרי במנין הראוי‬ ‫שכבר עבר מאי שכבר עבר אי‬ ‫פטרינן אפי' שעדיין לא עבר‪ ,‬ורק‬ ‫דעשר עילוייהו צריכא למימרא‬ ‫במה שהיה ראוי לעבור כבר‬ ‫אלא לאו דאיפטרו להו במנין‬ ‫פטרינן אותן מלעבור‪ ,‬וזה מניין‬ ‫הראוי‪ .‬היינו דמכך שלמידים‬ ‫לו לרבא‪ ,‬דלמא דווקא בשכבר‬ ‫מדכתיב יעבור תחת השבט ולא‬ ‫עבר תחת השבט בזה פטרינן‬ ‫שכבר עבר‪ ,‬במנין הראוי איירי‬ ‫אפי' שעדיין לא עישר עליהם‪,‬‬ ‫דמלמדנו הכתוב דלא יעבור שוב‬ ‫אבל באלו שהיה ראויין למנין‬ ‫במנין‬ ‫ונפטרו‬ ‫השבט‬ ‫תחת‬ ‫יא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫איך שייך לומר דאיירי בשני‬ ‫ועדיין נשארו בדיר ולא עברו‬ ‫משני‬ ‫כולן‬ ‫ושהוציא‬ ‫פתחים‬ ‫תחת השבט‪ ,‬מנין שגם הם‬ ‫כתיב‬ ‫להדיא‬ ‫הרי‬ ‫הפתחים‪,‬‬ ‫יפטרו במנין הראוי‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫בברייתא דהוציא רק עשרה‬ ‫דף ס ע''א‬ ‫והשאר פטורין‪ ,‬משמע דהתשעה‬ ‫האחרים נשארו בדיר ולא הוציאן‬ ‫פח‪ .‬בגמ' והתניא תעה עשר טלאים‬ ‫כלל‪ ,‬ומ''מ אמרו דהשאר פטורין‬ ‫לא יאמר אברר עשרה ואטול‬ ‫ואפי' דלא היו במנין הראוי‪,‬‬ ‫מהן אחד והשאר פטורין אלא‬ ‫וממילא הסתירה בעינה עומדת‪,‬‬ ‫כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל‬ ‫וגם באמת קשה על ברייתא זו‬ ‫מהן אחד והשאר פטורין תרגמה‬ ‫למה השאר פטורין‪ .‬ואולי יש‬ ‫רב הונא בר סחורה קמיה דרבא‬ ‫שכתוב‬ ‫שמה‬ ‫בדוחק‬ ‫לומר‬ ‫בריגלא בדיר שיש לו שני‬ ‫שהוציא עשרה‪ ,‬היינו דמפתח‬ ‫פתחים עסקינן ויצאו תשעה‬ ‫אחד הוציא עשרה‪ ,‬ואילו מן‬ ‫בפתח זה ותשעה בפתח זה‬ ‫הפתח השני הוציא רק תשעה‪,‬‬ ‫דהאיך חד חזי להכא ולהכא‪.‬‬ ‫והשאר היינו אוץם שלא יצאו‬ ‫היינו מה שהקשו סתירה בין‬ ‫באותו פתח שיצאו בו עשרה‪,‬‬ ‫הברייתות דלעיל כתיב דבתשעה‬ ‫להוקים‬ ‫שייך‬ ‫כן‬ ‫וממילא‬ ‫עשר השאר מצטרפין לגורן‬ ‫הברייתא בשהיו בו ב' פתחים‬ ‫אחר‪ ,‬ואילו כאן כתיב דהשאר‬ ‫שוכולן היו במנין הראוי‪ ,‬דהרי‬ ‫פטורין‪ ,‬תירץ רב הונא בר‬ ‫קודם שהוציא העשירי מפתח‬ ‫סחורה דאיירי בשהיו שם שני‬ ‫אחד היה ראוי לצאת מהא‬ ‫פתחים דבאמת כולם נמנו והיו‬ ‫ומהכא‪.‬‬ ‫במנין הראוי‪ ,‬דהרי אותו חד חזיא‬ ‫להכא ולהכא‪ ,‬ולכך כולן פטורין‪,‬‬ ‫דף סא ע''א‬ ‫אבל באמת בהיה רק פתח אחד‬ ‫פט‪ .‬בגמ' אלא תרגמה ר' שמעון בר'‬ ‫השאר‬ ‫עשרה‬ ‫רק‬ ‫והוציא‬ ‫אבא קמיה דר' יוחנן במעשר‬ ‫מצטרפין לגורן אחר‪ .‬אבל קשה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫בהם‪ .‬אבל קשה דאם משום‬ ‫בזמן הזה עסקינן ומשום תקלה‬ ‫תקלה ימותו‪ ,‬למה בברייתא‬ ‫אי הכי מאי איריא תרי אפי' חד‬ ‫דכתיב בה דהדין הוא שירעו‪,‬‬ ‫נמי לא מיבעיא קאמר לא‬ ‫וכפי שביארנו דהיינו כרבנן‬ ‫מיבעיא חד דלית ליה פסידא‬ ‫דסברו דאין מביאין קדשים לבית‬ ‫אבל תרי כיון דנפישי פסידא‬ ‫שבית‬ ‫בזמן‬ ‫והיינו‬ ‫הפסול‪,‬‬ ‫לישהינהו עד דניפול בהו מומא‬ ‫המקדש קיים‪ ,‬למה שם לא‬ ‫וליכלינהו קמ''ל‪ .‬היינו דהו''א‬ ‫חיישינן לתקלה ולא אמרו דהדין‬ ‫דהיות ובשנים איירי והפסידו‬ ‫הוא שימותו‪ ,‬ואם שם כן אפשר‬ ‫מרובה לא נמותם‪ ,‬אלא נמתין‬ ‫להמתין שיפול בהם מום‪ ,‬למה‬ ‫עד שיפול בהם מום וייאכלו‪ ,‬וזה‬ ‫כאן בזמן הזה אי אפשר להמתין‬ ‫קמ''ל דגם בשנים הדין הוא‬ ‫וכן חיישינן לתקלה‪ ,‬ומאי שנא‪,‬‬ ‫דימותו ומשום תחשש תקלה‬ ‫וצ''ע‪.‬‬ ‫שיבואו לגוז אותם או לעבוד‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יג‬ ‫צא‪.‬‬ ‫מסכת ערכין‬ ‫בדיעבד‪ ,‬כיון דאולי גרעו מנקבה‪,‬‬ ‫דף ב ע''א‬ ‫ועוד‪ ,‬דאין זה מה שכתוב בתורה‪,‬‬ ‫א‪ .‬במשנה הכל מעריכין ונערכין‬ ‫דבתורה איירי בזכר או בנקבה‪,‬‬ ‫וכו' טומטום ואנדרוגינוס נודרין‬ ‫טומטום‬ ‫בריה זו של‬ ‫ואילו‬ ‫לא‬ ‫אבל‬ ‫ומעריכין‬ ‫ונידרין‬ ‫בה‬ ‫איירי‬ ‫לא‬ ‫ואנדרוגינוס‬ ‫נערכין שאינו נערך אלא הזכר‬ ‫התורה‪ ,‬אבל לאלו הסוברים‬ ‫היינו‬ ‫ודאית‪.‬‬ ‫ונקבה‬ ‫ודאי‬ ‫שספק בין זכר ונקבה נינהו‪,‬‬ ‫דבתורה כתוב רק ערך של זכר‬ ‫הקושיא במקומה עומדת למה לא‬ ‫או של נקבה‪ ,‬ואילו הטומטום‬ ‫יהא חייב לכל הפחות כנקבה‪,‬‬ ‫והאנדרוגינוס כיון דאינם לא זכר‬ ‫וצ''ע‪ .‬ומה שיקשה האיך אינם‬ ‫ודאי ולא נקבה ודאית‪ ,‬אי אפשר‬ ‫ילפינן‬ ‫בגמ'‬ ‫והא‬ ‫נערכים‬ ‫להעריכם‪ ,‬דספק נינהו‪ .‬אבל קשה‬ ‫מבערכך נפשות דנפש כל דהו‬ ‫דלמה לא נעריכם לכל הפחות‬ ‫יש לו ערך‪ ,‬ומינה ילפינן למנוול‬ ‫כנקבה‪ ,‬והיינו דגם אם לכתחילה‬ ‫ומוכה שחין‪ ,‬וא''כ האיך נאמר‬ ‫אין להעריכם מספק‪ ,‬מ''מ מי‬ ‫אין‬ ‫ואנדרוגינוס‬ ‫דטומטום‬ ‫או‬ ‫טומטום‬ ‫על‬ ‫שאמר‬ ‫נערכין‪ ,‬וכי אינם בכלל נפש כל‬ ‫אנדרוגינוס ערכו עלי למה לא‬ ‫דהו‪ .‬צריך לומר דבכלל נפשות‬ ‫יהא חייב מספק לכל הפחות כפי‬ ‫נינהו‪ ,‬אבל בכלל ערכך אינם‪,‬‬ ‫לאלו‬ ‫ובשלמא‬ ‫נקבה‪.‬‬ ‫ערך‬ ‫דאין אנו יודעים כמה ערכם‪,‬‬ ‫הסוברים שהם בריה בפני עצמם‪,‬‬ ‫והתורה אמרה בערכך היינו‬ ‫ניחא למה אין נערכין אפי'‬ ‫בדבר שאפשר לידע ערכו‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יד‬ ‫דף ב ע''ב‬ ‫ב‪ .‬בגמ' דתניא יורש סומך יורש‬ ‫מימר ר' יהודה אומר יורש אינו‬ ‫באחת‬ ‫סומא‬ ‫לאתויי‬ ‫בגמ'‬ ‫ג‪.‬‬ ‫סומך יורש אינו מימר מאי‬ ‫מעיניו ודלא כי האי תנא דתניא‬ ‫טעמא דר' יהודה קרבנו ולא‬ ‫יוחנן בן דהבאי אומר משום ר'‬ ‫קרבן אביו ויליף תחלת הקדש‬ ‫יהודה סומא באחת מעיניו פטור‬ ‫מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש‬ ‫מן הראייה שנאמר יראה יראה‬ ‫אינו סומך אף תחלת הקדש‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא‬ ‫יורש אינו מימר ורבנן המר‬ ‫ליראות מה לראות בשתי עיניו‬ ‫ימיר לרבות את היורש וילפינן‬ ‫אף ליראות בשתי עיניו‪ .‬היינו‬ ‫סוף הקדש מתחלת הקדש וכו'‪.‬‬ ‫דכשם שהקב''ה בבואו לראות‬ ‫היינו דר' יהודה ורבנן לכל אחד‬ ‫את ישראל באים לפניו‪ ,‬בב' עיניו‬ ‫יש לימוד או לרבות או לעט‬ ‫הוא רואה אותם‪ ,‬כך מי שבא‬ ‫הדינים‬ ‫מן‬ ‫באחד‬ ‫היורש‪,‬‬ ‫ליראות היינו דווקא מי שבא עם‬ ‫דתמורה או סמיכה‪ ,‬וילפינן זה‬ ‫שתי עיניו‪ ,‬ומי שאין לו אלא עין‬ ‫מזה להשוות דין היורש בשני‬ ‫אחת‪ ,‬דהיינו סומא באחת מעיניו‬ ‫הדינים‪ .‬אבל קשה דממה נפך אם‬ ‫אינו חייב ליראות‪ .‬אבל קשה‬ ‫בסתם יש לומר מסברא דיורש‬ ‫דהיכן מצינו דהקב''ה יש לו ב'‬ ‫כאביו‪ ,‬למאי צריכין רבנן לימוד‬ ‫עיניים‪ ,‬וכי צורת פנים יש לו‬ ‫דמימר‬ ‫למימר‬ ‫ימיר‬ ‫מהמר‬ ‫כביכול להקב''ה‪ ,‬ומה הוא הדמיון‬ ‫כאביו‪ ,‬ואם בסתם ברור לן דיורש‬ ‫שבא לראות בשתי עיניו‪ .‬וצריך‬ ‫אינו כאביו‪ ,‬למאי צריך ר' יהודה‬ ‫לומר דאין כוונת ר' יוחנן בן‬ ‫לימוד מקרבנו לומר דדינו כאביו‪,‬‬ ‫דהבאי דיש לו להקב''ה ב'‬ ‫דממילא אם לא היה לימוד לא‬ ‫עיניים‪ ,‬אלא כוונתו שהקב''ה‬ ‫היה‬ ‫האיך‬ ‫לכאן‬ ‫ולא‬ ‫לכאן‬ ‫רואה בכל יכולתו‪ ,‬ואין לו איזה‬ ‫מסתבר דהיורש או כאביו או לאו‬ ‫חסרון בראייתו‪ ,‬ולכך גם בעינן‬ ‫כאביו‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫שהבא ליראות יבוא רק עם אין‬ ‫לו איזה חסרון בראייתו‪ ,‬וכלפי‬ ‫טו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫כמו בהקב''ה שבא לראות דאין‬ ‫האדם היינו ב' עיניים ולא סומא‬ ‫חסר לו כלום בראייתו‪ .‬אבל לפי‬ ‫באחת מעיניו דהוא אינו חייב‬ ‫זה צריך ביאור מה יהא באדם‬ ‫ליראות‪ .‬ובזה גם יצורץ עוד‬ ‫שכן רואה בשתי עיניו אך אינו‬ ‫קושיא‪ ,‬דלכאורה היות והקב''ה‬ ‫רואה ברור‪ ,‬או שנפגם קצת‬ ‫רואה בכל העולם כולו‪ ,‬אולי לא‬ ‫ראייתו‪ ,‬דלכאורה יש לו חסרון‬ ‫יהא חייב אדם לבוא כיון דאינו‬ ‫מיראה‬ ‫נמעטו‬ ‫ואולי‬ ‫בעיניו‬ ‫שווה בראייתו אל הקב''ה‪ ,‬שהרי‬ ‫יראה‪ .‬וצריך לומר דדווקא חסרון‬ ‫האדם אינו רואה בכל העולם‪,‬‬ ‫ניכר כסומא באחת מעיניו הוא‬ ‫דבעינן לראות דומיא דליראות‪.‬‬ ‫דנתמעט מיראה יראה ולא כל‬ ‫ולפי דברינו ניחא‪ ,‬דמה שלמדנו‬ ‫חסרון קטן שאינו ניכר‪.‬‬ ‫מיראה יראה דבעינן שלא יחסר‬ ‫אצל הבא ליראות מראייתו כלום‬