דפירשנו · Daph-irshuni
הטקסט של גיליון זה
א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שיג שנה ז' פרשת ויצא חודש כסלו שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג
בכורות נו – .סא & :ערכין ב – .ב:
פד.
פה.
והערות מסכת בכורות ביאורים ב
פז.
פח.
ג והערות מסכת בכורות ביאורים
ברכת מזלא טבא וגדיא יאה
שגורה בזאת
לכ''ק מרן אדונינו מורנו ורבנו
שליט''א
לרגל שמחת נישואי נכדו חביבו
הרב מאיר שלום הי''ו
בן הרה''צ רב דקהילתנו שליט''א
חתן כ''ק האדמו''ר מדזיקוב ויזניץ שליט''א
עב''ג נכדת
כ''ק האדמו''רים ממעליץ ומדעעש שליט''א
יהא רעוא מן קדם שמיא שיאריך ימים על
ממלכתו בבריות גופא ונהורא מעליא
ונשפע כולנו משמחה זו השפעות טובות
ברוחניות ובגשמיות
בברכה
מערכת דפירשנו
והערות מסכת בכורות ביאורים ד
• הא דאמרו בגמ' גופא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לקח עשרה
עוברים במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וכו' איתיביה ר'
שמעון בן אליקים לר' אלעזר הלקוח חל על מחוסר זמן אמר
ליה זו אינה משנה ואת''ל משנה ר' שמעון בן יהודה היא משום
ר' שמעון דאמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר ,והיינו דהקשה
ר' שמעון בן אליקים דאיך אמרת דבמעי אמן כיון דלאו בשעת
עשייה היא ,דעדיין אי אפשר לעשרם קודם שנולדו ,אין להם
פטור מעשר משום לקוח ,והרי אפי' על מחוסר זמן שכבר נולד
רק שעדיין אינו בן שבעת ימים מצינו ברייתא דחל עליו פטור
לקוח לגבי מעשר ,וא''כ כ''ש כאן גבי עובר במעי אמו שיהא
חל עליו פטור לקוח לגבי מעשר .והשיב לו ר' אלעזר דאינה
משנה דאין זו משנה מדוייקת ,ואפי' אם כן תאמר דמדוייקת היא
ודאי כר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון היא ,והטעם דהוא
סובר דפטור משום דלדעתו הגם שמחוסר זמן הוא מ''מ נכנס
להתעשר ,דממילא משום דשעת עשייה היא לכך חל עליו פטור
לקוח לגבי מעשר ,אבל גבי מעי אמן דאין זה שעת עשייה ודאי
לא חל עליו פטור לקוח ,וקשה דאיך אמר כאן ר' אלעזר דשיטת
ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון היא ,ומשמע דאין זה להלכה
ואנן לא סבירא לן כן ,והרי מדברי ר' יוחנן עצמו משמע דהוא
סובר כמותו ,דהרי ר' יוחנן אמר דינו דווקא גבי עובר במעי
אמו ,ואם לדעתו מחוסר זמן אינו נכנס דיר להתעשר ולא נחשב
ה והערות מסכת בכורות ביאורים
לשעת עשייה ,א''כ למה לא אמר ר' יוחנן דינו גם לגבי מחוסר
זמן ,הרי בזה איכא חידוש גדול יותר שלא יהא חל עליו פטור
לקוח ,ואפי' אחר שנולד והוא לפנינו ,ומשום דאין זה שעת עשייה,
ומכך דלא אמר כן ר' יוחנן משמע דגם הוא סובר דמחוסר זמן
כן הוי שעת עשייה וכן חל עליו פטור לקוח ,וממילא למה אמר
ר' אלעזר דשיטת ר' שמעון היא? (הערה פ''ג)
• הא דתירצו בגמ' אלא תרגמה ר' שמעון בר' אבא קמיה דר'
יוחנן במעשר בזמן הזה עסקינן ומשום תקלה אי הכי מאי איריא
תרי אפי' חד נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא חד דלית ליה
פסידא אבל תרי כיון דנפישי פסידא לישהינהו עד דניפול בהו
מומא וליכלינהו קמ''ל .היינו דהו''א דהיות ובשנים איירי
והפסידו מרובה לא נמותם ,אלא נמתין עד שיפול בהם מום
וייאכלו ,וזה קמ''ל דגם בשנים הדין הוא דימותו ומשום תחשש
תקלה שיבואו לגוז אותם או לעבוד בהם .אבל קשה דאם משום
תקלה ימותו ,למה בברייתא דכתיב בה דהדין הוא שירעו ,וכפי
שביארנו דהיינו כרבנן דסברו דאין מביאין קדשים לבית הפסול,
והיינו בזמן שבית המקדש קיים ,למה שם לא חיישינן לתקלה ולא
אמרו דהדין הוא שימותו ,ואם שם כן אפשר להמתין שיפול בהם
מום ,למה כאן בזמן הזה אי אפשר להמתין וכן חיישינן לתקלה,
ומאי שנא? (הערה פ''ט)
מסכת ערכין
• מה דאמרו במשנה הכל מעריכין ונערכין וכו' טומטום
ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין אבל לא נערכין שאינו נערך
והערות מסכת בכורות ביאורים ו
אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית ,והיינו דבתורה כתוב רק ערך של
זכר או של נקבה ,ואילו הטומטום והאנדרוגינוס כיון דאינם לא
זכר ודאי ולא נקבה ודאית ,אי אפשר להעריכם ,דספק נינהו,
וקשה דלמה לא נעריכם לכל הפחות כנקבה ,והיינו דגם אם
לכתחילה אין להעריכם מספק ,מ''מ מי שאמר על טומטום או
אנדרוגינוס ערכו עלי למה לא יהא חייב מספק לכל הפחות כפי
ערך נקבה .ובשלמא לאלו הסוברים שהם בריה בפני עצמם ,ניחא
למה אין נערכין אפי' בדיעבד ,כיון דאולי גרעו מנקבה ,ועוד,
דאין זה מה שכתוב בתורה ,דבתורה איירי בזכר או בנקבה ,ואילו
בריה זו של טומטום ואנדרוגינוס לא איירי בה התורה ,אבל לאלו
הסוברים שספק בין זכר ונקבה נינהו ,הקושיא במקומה עומדת
למה לא יהא חייב לכל הפחות כנקבה? (הערה א')
• הא דאמרו בגמ' לאתויי סומא באחת מעיניו ודלא כי האי תנא
דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו
פטור מן הראייה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא
ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו .היינו
דכשם שהקב''ה בבואו לראות את ישראל באים לפניו ,בב' עיניו
הוא רואה אותם ,כך מי שבא ליראות היינו דווקא מי שבא עם
שתי עיניו ,ומי שאין לו אלא עין אחת ,דהיינו סומא באחת מעיניו
אינו חייב ליראות .אבל קשה דהיכן מצינו דהקב''ה יש לו ב'
עיניים ,וכי צורת פנים יש לו כביכול להקב''ה ,ומה הוא הדמיון
שבא לראות בשתי עיניו? (הערה ג')
ז והערות מסכת בכורות ביאורים
משום דלדעתו הגם שמחוסר זמן דף נו ע''א
להתעשר, נכנס מ''מ הוא
פג .בגמ' גופא אמר ר' אסי אמר ר'
דממילא משום דשעת עשייה
יוחנן לקח עשרה עוברים במעי
היא לכך חל עליו פטור לקוח
אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר
לגבי מעשר ,אבל גבי מעי אמן
וכו' איתיביה ר' שמעון בן
דאין זה שעת עשייה ודאי לא חל
אליקים לר' אלעזר הלקוח חל על
עליו פטור לקוח .אבל קשה דאיך
מחוסר זמן אמר ליה זו אינה
אמר כאן ר' אלעזר דשיטת ר'
משנה ואת''ל משנה ר' שמעון
שמעון בן יהודה משום ר' שמעון
בן יהודה היא משום ר' שמעון
היא ,ומשמע דאין זה להלכה ואנן
דאמר מחוסר זמן נכנס לדיר
לא סבירא לן כן ,והרי מדברי ר'
ר' דהקשה היינו להתעשר.
יוחנן עצמו משמע דהוא סובר
שמעון בן אליקים דאיך אמרת
כמותו ,דהרי ר' יוחנן אמר דינו
דבמעי אמן כיון דלאו בשעת
דווקא גבי עובר במעי אמו ,ואם
עשייה היא ,דעדיין אי אפשר
לדעתו מחוסר זמן אינו נכנס דיר
לעשרם קודם שנולדו ,אין להם
לשעת נחשב ולא להתעשר
פטור מעשר משום לקוח ,והרי
עשייה ,א''כ למה לא אמר ר'
אפי' על מחוסר זמן שכבר נולד
יוחנן דינו גם לגבי מחוסר זמן,
רק שעדיין אינו בן שבעת ימים
הרי בזה איכא חידוש גדול יותר
מצינו ברייתא דחל עליו פטור
שלא יהא חל עליו פטור לקוח,
לקוח לגבי מעשר ,וא''כ כ''ש כאן
ואפי' אחר שנולד והוא לפנינו,
גבי עובר במעי אמו שיהא חל
ומשום דאין זה שעת עשייה,
עליו פטור לקוח לגבי מעשר.
ומכך דלא אמר כן ר' יוחנן
והשיב לו ר' אלעזר דאינה משנה
משמע דגם הוא סובר דמחוסר
דאין זו משנה מדוייקת ,ואפי' אם
זמן כן הוי שעת עשייה וכן חל
כן תאמר דמדוייקת היא ודאי כר'
עליו פטור לקוח ,וממילא למה
שמעון בן יהודה משום ר' שמעון
אמר ר' אלעזר דשיטת ר' שמעון
היא ,והטעם דהוא סובר דפטור
היא .ואולי יש לומר דעל אף דלא
והערות מסכת בכורות ביאורים ח
למכור נאסרו דלא אמרנו סבר ר' יוחנן כר' שמעון דמחוסר
ולשחוט קודם הגורן ,דממילא איך זמן נכנס להתעשר ,מ''מ רצה
הוא מתירן כטבל דגורן .ועיין לומר דינו לפי כולי עלמא ,ולכך
ברש''י דביאר דהיינו מדרבנן אמר כן על עובר במעי אמו דגם
כפי שאמרו במשנה דמשהגיע לר' שמעון לא חל עליו פטור
הגורן לא ימכור ולא ישחוט עד לקוח .אבל קשה דלפי מה שאמר
שיעשר .אבל גם על זה קשה הא גבי בתחלה אלעזר ר'
דהרי אין כמעט זמן זנאסר דהלקוח חל על מחוסר זמן דאינה
למכור ולשחוט ,דעד הגורן דהיינו משנה ,והיינו דאינה מדוייקת
עד פרוס הפסח לא נאסרו, ואינה נכונה ,למה אינה נכונה,
ומשהגיע הגורן דהיינו בפרוס והרי מדברי ר' יוחנן עצמה
הפסח מיד הוא מעשרן ,דממילא משמע כן וכנ''ל ,וצ''ע.
איה איסור הוא מתיר ,ואיך
דף נח ע''א
אפשר לדמותו לטבל שהיה אסור
כל זמן שלא נאסרו אפי' קודם זמן פד .בגמ' ואע''ג דתנן עד שלא הגיע
הגורן .וצריך לומר דאין נפק''מ הגורן מותר למכור ולשחוט
כמה זמן האיסור ,דהרי גם בטבל מצוה דליתעביד ליה ניחא
אין בהכרח הרבה זמן אסור, בממוניה והדר לזבון וליכול
דהרי יכול לעשרן מיד שקטפן מן ואמאי קרי ליה גורן דטבלה
העץ ומיד יותרו באכילה ,וכל כגורן .היינו דעד שלא הגיע
אין דכאן רק הוא החילוק פרוס הפסח או אחד מג' זמני
מעשרין מיד עד שיגיע זמן הגורן האחרים מותר למכור
הגורן ,ואילו בסתם טבל מעשרן ולשחוט הבהמות ,ומה דאין מצוי
בזמן דממילא שירצה, מתי לקנות קודם פרוס הפסח משום
האסור הם שווים ,דבשניהם דאינשי ניחא להו לעביד מצוה
הם לעשרן החיוב משעת בממונם ,ונקרא גורן כיון דהגורן
אסורים ,ובשניהם יכול לעשרן מתיר הבהמות כמו טבל שניתר
כשהוא מעשרן .אבל קשה דהרי
ט והערות מסכת בכורות ביאורים
יהא קדוש ,מ''מ בשקרא שמו חל מיד ולהתירן ,דממילא ניחא למה
עליו קדושת מעשר .אבל באמת נקרא גורן דטבלה כגורן.
קשה דהיכן מצינו כלל לימוד
דף נח ע''ב
לקריאת השם שהוא מקדשו,
דהרי לכאורה כאן מצינו לימוד פה .בגמ' תנו רבנן כל אשר יעבר
לשיעבור ושיהא נמנה בשבט, שאינה לטריפה פרט תחת
אבל לקריאת השם היכן מצינו מצוה השבט תחת עוברת
כאן דאמרו והגם לימוד, למנותן בשבט לא מנאן בשבט
בברייתא ואין לי אלא שקרא או שמנאן רבוצים או עומדים
שמו עשירי ,מ''מ קשה היכן מנין תלמוד לומר העשירי קדש
מצינו באמת לימוד לזה ,וצ''ע. מכל מקום ואין לי אלא שקרא
שמו עשירי לא קרא שמו עשירי
דף נט ע''א
מנין תלמוד לומר יהיה קדש
פו .בגמ' אמר רבא עשירי מאליו אף דעל היינו מקום. מכל
הוא קדוש מנא ליה לרבא הא שלכתחילה צריך לקרותו עשירי
אילימא מהא דתניא אין לי אלא כדי לקדשו ,מכל מקום גם בלא
שקרא שמו עשירי לא קרא שמו שקרא שמו עשירי יהיה קדוש אם
עשירי מנין תלמוד לומא עשירי הוא עבר עשירי .אבל קשה דא''כ
יהיה קדש מכל מקום ודלמא למה בשקרא לתשיעי ולעשירי
עשירי הוא דלא קרייה קדש ולאחד עשר עשירי כולם קדושין,
קרייה .היינו דהו''א שלמד רבא וכפי שמצינו מתניתין בזה ,הרי
דעשירי קדוש מאליו מהא דאמרו לא השם הוא המקדשו וממילא
שקראו בלא דגם בברייתא למה שם לא נאמר דרק העשירי
עשירי הוא קדוש ,וזה דחו בגמ' קדוש ,דהרי אמרנו כאן דלא
דמשם איכא ראיה רק דעשירי בקראית השם תליא מילתא.
אין צריך לקרותו ,אבל אפשר וצריך לומר דגם אם אין זה
דקדש כן בעינן לקרותו כדי מעכב ,ובלא קריאת השם גם
והערות מסכת בכורות ביאורים י
הראוי .אבל קשה דלמה לא שיהא קדוש ,ומנין לרבא דמאליו
נאמר דיעבור ולא שכבר עבר הוא קדוש .אבל קשה דהרי
איירי בשכבר עישרו עליהם ,ומה הלימוד בברייתא דאין צריך
דקשיא לך עשר עילוייהו צריכא לקרותו עשירי ,הוא מכך דכתיב
למימרא ,יש לומר דאיירי באופן בפסוק עשירי יהיה קדש דמשמע
שקפץ אחד מן אלו שעברו שאין הדבר תלוי באיזה מעשה
ועישרו עליהם לתוך אלו שעדיין אלא מאליו בשביל שהוא עשירי
לא עברו ונמנו ,דהחידוש הוא הוא קדוש ,וממילא כשם שיש
וכפי מספק כולן דפטורים ללמוד מינה דלא בעינן לקרותו
שאמרנו למעלה ,ואין אומרים עשירי ,יש ללמוד מינה דגם קדש
דיעביר שוב את כולן וימעט מן דמשמע לקרותו, בעינן לא
המנין כמה שקפצו מן המנויין, דמאליו הוא קדוש בשביל שהוא
ומשום דבעינן יעבור ולא שכבר עשירי ,וממילא שפיר ילמד רבא
עברו ,וממילא מה ההכרח לומר מינה ,ומה היא הדחייה שדחו
דלא שכבר עבר במנויין ובלא בגמ' על זה ,וצ''ע.
שעישרו עליהן איירי ,וממילא
דף נט ע''ב
עדיין יקשה לרבא מניין לו דמנין
הראוי פוטר .ועוד קשה האיך פז .אמר רבא מנין הראוי פוטר מנא
שייך כלל לומר דאיירי שם במנין ליה לרבא הא וכו' אלא אמר
הראוי דפוטר ,ונלמד מיעבור ולא רבא אמר קרא יעבור ולא
שכבר עבר ,הרי במנין הראוי שכבר עבר מאי שכבר עבר אי
פטרינן אפי' שעדיין לא עבר ,ורק דעשר עילוייהו צריכא למימרא
במה שהיה ראוי לעבור כבר אלא לאו דאיפטרו להו במנין
פטרינן אותן מלעבור ,וזה מניין הראוי .היינו דמכך שלמידים
לו לרבא ,דלמא דווקא בשכבר מדכתיב יעבור תחת השבט ולא
עבר תחת השבט בזה פטרינן שכבר עבר ,במנין הראוי איירי
אפי' שעדיין לא עישר עליהם, דמלמדנו הכתוב דלא יעבור שוב
אבל באלו שהיה ראויין למנין במנין ונפטרו השבט תחת
יא והערות מסכת בכורות ביאורים
איך שייך לומר דאיירי בשני ועדיין נשארו בדיר ולא עברו
משני כולן ושהוציא פתחים תחת השבט ,מנין שגם הם
כתיב להדיא הרי הפתחים, יפטרו במנין הראוי ,וצ''ע.
בברייתא דהוציא רק עשרה
דף ס ע''א
והשאר פטורין ,משמע דהתשעה
האחרים נשארו בדיר ולא הוציאן פח .בגמ' והתניא תעה עשר טלאים
כלל ,ומ''מ אמרו דהשאר פטורין לא יאמר אברר עשרה ואטול
ואפי' דלא היו במנין הראוי, מהן אחד והשאר פטורין אלא
וממילא הסתירה בעינה עומדת, כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל
וגם באמת קשה על ברייתא זו מהן אחד והשאר פטורין תרגמה
למה השאר פטורין .ואולי יש רב הונא בר סחורה קמיה דרבא
שכתוב שמה בדוחק לומר בריגלא בדיר שיש לו שני
שהוציא עשרה ,היינו דמפתח פתחים עסקינן ויצאו תשעה
אחד הוציא עשרה ,ואילו מן בפתח זה ותשעה בפתח זה
הפתח השני הוציא רק תשעה, דהאיך חד חזי להכא ולהכא.
והשאר היינו אוץם שלא יצאו היינו מה שהקשו סתירה בין
באותו פתח שיצאו בו עשרה, הברייתות דלעיל כתיב דבתשעה
להוקים שייך כן וממילא עשר השאר מצטרפין לגורן
הברייתא בשהיו בו ב' פתחים אחר ,ואילו כאן כתיב דהשאר
שוכולן היו במנין הראוי ,דהרי פטורין ,תירץ רב הונא בר
קודם שהוציא העשירי מפתח סחורה דאיירי בשהיו שם שני
אחד היה ראוי לצאת מהא פתחים דבאמת כולם נמנו והיו
ומהכא. במנין הראוי ,דהרי אותו חד חזיא
להכא ולהכא ,ולכך כולן פטורין,
דף סא ע''א
אבל באמת בהיה רק פתח אחד
פט .בגמ' אלא תרגמה ר' שמעון בר' השאר עשרה רק והוציא
אבא קמיה דר' יוחנן במעשר מצטרפין לגורן אחר .אבל קשה
והערות מסכת בכורות ביאורים יב
בהם .אבל קשה דאם משום בזמן הזה עסקינן ומשום תקלה
תקלה ימותו ,למה בברייתא אי הכי מאי איריא תרי אפי' חד
דכתיב בה דהדין הוא שירעו, נמי לא מיבעיא קאמר לא
וכפי שביארנו דהיינו כרבנן מיבעיא חד דלית ליה פסידא
דסברו דאין מביאין קדשים לבית אבל תרי כיון דנפישי פסידא
שבית בזמן והיינו הפסול, לישהינהו עד דניפול בהו מומא
המקדש קיים ,למה שם לא וליכלינהו קמ''ל .היינו דהו''א
חיישינן לתקלה ולא אמרו דהדין דהיות ובשנים איירי והפסידו
הוא שימותו ,ואם שם כן אפשר מרובה לא נמותם ,אלא נמתין
להמתין שיפול בהם מום ,למה עד שיפול בהם מום וייאכלו ,וזה
כאן בזמן הזה אי אפשר להמתין קמ''ל דגם בשנים הדין הוא
וכן חיישינן לתקלה ,ומאי שנא, דימותו ומשום תחשש תקלה
וצ''ע. שיבואו לגוז אותם או לעבוד
והערות מסכת בכורות ביאורים יג
צא.
מסכת ערכין
בדיעבד ,כיון דאולי גרעו מנקבה, דף ב ע''א
ועוד ,דאין זה מה שכתוב בתורה,
א .במשנה הכל מעריכין ונערכין
דבתורה איירי בזכר או בנקבה,
וכו' טומטום ואנדרוגינוס נודרין
טומטום בריה זו של ואילו
לא אבל ומעריכין ונידרין
בה איירי לא ואנדרוגינוס
נערכין שאינו נערך אלא הזכר
התורה ,אבל לאלו הסוברים
היינו ודאית. ונקבה ודאי
שספק בין זכר ונקבה נינהו,
דבתורה כתוב רק ערך של זכר
הקושיא במקומה עומדת למה לא
או של נקבה ,ואילו הטומטום
יהא חייב לכל הפחות כנקבה,
והאנדרוגינוס כיון דאינם לא זכר
וצ''ע .ומה שיקשה האיך אינם
ודאי ולא נקבה ודאית ,אי אפשר
ילפינן בגמ' והא נערכים
להעריכם ,דספק נינהו .אבל קשה
מבערכך נפשות דנפש כל דהו
דלמה לא נעריכם לכל הפחות
יש לו ערך ,ומינה ילפינן למנוול
כנקבה ,והיינו דגם אם לכתחילה
ומוכה שחין ,וא''כ האיך נאמר
אין להעריכם מספק ,מ''מ מי
אין ואנדרוגינוס דטומטום
או טומטום על שאמר
נערכין ,וכי אינם בכלל נפש כל
אנדרוגינוס ערכו עלי למה לא
דהו .צריך לומר דבכלל נפשות
יהא חייב מספק לכל הפחות כפי
נינהו ,אבל בכלל ערכך אינם,
לאלו ובשלמא נקבה. ערך
דאין אנו יודעים כמה ערכם,
הסוברים שהם בריה בפני עצמם,
והתורה אמרה בערכך היינו
ניחא למה אין נערכין אפי'
בדבר שאפשר לידע ערכו.
והערות מסכת בכורות ביאורים יד
דף ב ע''ב ב .בגמ' דתניא יורש סומך יורש
מימר ר' יהודה אומר יורש אינו
באחת סומא לאתויי בגמ' ג.
סומך יורש אינו מימר מאי
מעיניו ודלא כי האי תנא דתניא
טעמא דר' יהודה קרבנו ולא
יוחנן בן דהבאי אומר משום ר'
קרבן אביו ויליף תחלת הקדש
יהודה סומא באחת מעיניו פטור
מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש
מן הראייה שנאמר יראה יראה
אינו סומך אף תחלת הקדש
כדרך שבא לראות כך בא
יורש אינו מימר ורבנן המר
ליראות מה לראות בשתי עיניו
ימיר לרבות את היורש וילפינן
אף ליראות בשתי עיניו .היינו
סוף הקדש מתחלת הקדש וכו'.
דכשם שהקב''ה בבואו לראות
היינו דר' יהודה ורבנן לכל אחד
את ישראל באים לפניו ,בב' עיניו
יש לימוד או לרבות או לעט
הוא רואה אותם ,כך מי שבא
הדינים מן באחד היורש,
ליראות היינו דווקא מי שבא עם
דתמורה או סמיכה ,וילפינן זה
שתי עיניו ,ומי שאין לו אלא עין
מזה להשוות דין היורש בשני
אחת ,דהיינו סומא באחת מעיניו
הדינים .אבל קשה דממה נפך אם
אינו חייב ליראות .אבל קשה
בסתם יש לומר מסברא דיורש
דהיכן מצינו דהקב''ה יש לו ב'
כאביו ,למאי צריכין רבנן לימוד
עיניים ,וכי צורת פנים יש לו
דמימר למימר ימיר מהמר
כביכול להקב''ה ,ומה הוא הדמיון
כאביו ,ואם בסתם ברור לן דיורש
שבא לראות בשתי עיניו .וצריך
אינו כאביו ,למאי צריך ר' יהודה
לומר דאין כוונת ר' יוחנן בן
לימוד מקרבנו לומר דדינו כאביו,
דהבאי דיש לו להקב''ה ב'
דממילא אם לא היה לימוד לא
עיניים ,אלא כוונתו שהקב''ה
היה האיך לכאן ולא לכאן
רואה בכל יכולתו ,ואין לו איזה
מסתבר דהיורש או כאביו או לאו
חסרון בראייתו ,ולכך גם בעינן
כאביו ,וצ''ע.
שהבא ליראות יבוא רק עם אין
לו איזה חסרון בראייתו ,וכלפי
טו והערות מסכת בכורות ביאורים
כמו בהקב''ה שבא לראות דאין האדם היינו ב' עיניים ולא סומא
חסר לו כלום בראייתו .אבל לפי באחת מעיניו דהוא אינו חייב
זה צריך ביאור מה יהא באדם ליראות .ובזה גם יצורץ עוד
שכן רואה בשתי עיניו אך אינו קושיא ,דלכאורה היות והקב''ה
רואה ברור ,או שנפגם קצת רואה בכל העולם כולו ,אולי לא
ראייתו ,דלכאורה יש לו חסרון יהא חייב אדם לבוא כיון דאינו
מיראה נמעטו ואולי בעיניו שווה בראייתו אל הקב''ה ,שהרי
יראה .וצריך לומר דדווקא חסרון האדם אינו רואה בכל העולם,
ניכר כסומא באחת מעיניו הוא דבעינן לראות דומיא דליראות.
דנתמעט מיראה יראה ולא כל ולפי דברינו ניחא ,דמה שלמדנו
חסרון קטן שאינו ניכר. מיראה יראה דבעינן שלא יחסר
אצל הבא ליראות מראייתו כלום
