gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪17:47‬‬ ‫‪17:12‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*16:21‬‬ ‫‪17:43‬‬ ‫‪17:10‬‬ ‫ת"א ‪16:20‬‬ ‫‪17:42‬‬ ‫‪17:10‬‬ ‫חיפה ‪16:19‬‬ ‫‪17:47‬‬ ‫‪17:12‬‬ ‫ב"ש ‪16:22‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪16:01 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.........................................................‬‬ ‫ההצלחה בתורה תלויה בעמל‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫המתחשב בזולתו זוכה לחיים ‪.............................................................‬‬ ‫‪11‬‬ ‫כשתתייעץ דבריך יתקבלו בשמחה ‪.....................................................‬‬ ‫‪13‬‬ ‫שידוך מן השמים ‪.............................................................................‬‬ ‫ההצלחה בתורה תלויה בעמל‬ ‫ההצלחה בתורה תלויה בעמל‬ ‫צעיר ממנו בארבעים שנה‪ ,‬היה אומר‪:‬‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְפַּגַ ע ַּבַ ָָּמקֹום ַוַ ָּיָ ֶלֶ ן ָָׁשם ִּכִ י ָָבא ַַה �ֶֶּׁש ֶֶמׁש‬ ‫"זהו‪ ,‬מספיק‪ .‬לך לישון!‪ "...‬אבל הוא‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫עצמו המשיך ללמוד‪.‬‬ ‫יעקב אבינו עובר דרך הר המוריה ‪-‬‬ ‫בוקר אחד‪ ,‬הגיע רבי אליהו שטרית‪,‬‬ ‫הר הבית ובית המקדש‪ ,‬המקום בו‬ ‫שהיה כותב את‬ ‫אביו – יצחק אבינו –‬ ‫חידושיו‪ ,‬וראה את‬ ‫"אין הכוונה‬ ‫נעקד על גבי המזבח‪.‬‬ ‫"אמר הקב"ה‪ :‬צדיק‬ ‫כמות הדפים ‪ -‬מלאי‬ ‫‪-‬‬ ‫החידושים‬ ‫לעוני ולעושר‬ ‫זה בא לבית מלוני‬ ‫ויפטר בלא לינה?‬ ‫שהתחדשו במהלך‬ ‫מיד בא השמש"‬ ‫הלילה‪ .‬הוא פנה‬ ‫כספי‪ ,‬אלא‬ ‫(חולין צא ע"ב)‪.‬‬ ‫למרן ושאלו‪" :‬רבינו‬ ‫לא ישן כל הלילה?"‬ ‫לעוני ועושר‬ ‫"כי בא השמש"‬ ‫נענה מרן והשיב לו‪:‬‬ ‫שיעקב‬ ‫פירושו‪,‬‬ ‫"לא באה לי שינה"‪...‬‬ ‫בדעת! "‬ ‫אבינו לא הלך לישון‪.‬‬ ‫הוא לא בא אל‬ ‫מרן לא היה הולך‬ ‫השינה‪ ,‬אלא השינה‬ ‫לישון! הוא היה לומד ולומד עד‬ ‫באה אליו‪.‬‬ ‫שהשינה היתה באה אליו‪ .‬שם –‬ ‫מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה יושב‬ ‫במקום שלמד – נרדם‪ .‬בבחינת מה‬ ‫כל לילה ולומד עד שעה שתיים או‬ ‫שנאמר ביעקב אבינו "ַוַ ָּיָ ֶלֶ ן ָָׁשם ‪ִּ -‬כִ י ָבָ א‬ ‫שלוש לפנות בוקר‪ .‬בשעות אלו גם‬ ‫ַַה �ֶֶּׁש ֶֶמׁש"‪.‬‬ ‫היה כותב את חידושיו‪ .‬כל זאת גם‬ ‫בהגיעו לגיל תשעים‪ .‬לעוזרו‪ ,‬שהיה‬ ‫‪1‬‬ ‫ההצלחה בתורה תלויה בעמל‬ ‫אין הכוונה לעוני ולעושר כספי‪ ,‬אלא‬ ‫אמרו חז"ל (אבות ד‪ ,‬ט)‪" :‬כל המקיים את‬ ‫לעוני ועושר בדעת!‬ ‫התורה מעוני סופו לקיימה מעושר"‪.‬‬ ‫מי שקשה לו ללמוד‪ ,‬הוא מתקשה‬ ‫פשטות הדברים היא‪ ,‬כי מי שיקיים‬ ‫להבין את השקלא וטריא של הגמרא‪,‬‬ ‫את התורה מעוני ‪ -‬יזכה להעשיר‪.‬‬ ‫מוחו אינו קולט את קושיית התוספות‬ ‫ותמה על כך האלשיך הקדוש (ויקרא כה‪,‬‬ ‫ותירוצו‪ ,‬ואף על פי כן הוא ממשיך‬ ‫לז)‪ ,‬שהלא היו גדולי תורה רבים‬ ‫לעמול ולהתייגע‪ ,‬לנסות להבין – זהו‬ ‫שלמדו בעוני ולא העשירו‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫"המקיים את התורה מעוני"‪ ,‬ולו‬ ‫"והנה ֵֵעד ְְמ ַַמ ֵֵהר רבי חנינא בן דוסא‪,‬‬ ‫מובטח כי "סופו לקיימה מעושר" ‪-‬‬ ‫שקיים את התורה מעוני ולא העשיר‬ ‫הוא יזכה שיגיע יום וליבו ומוחו ייפתחו‬ ‫עד יום מותו‪ ,‬וכן רבי אלעזר בן פדת‬ ‫להבין ולהשכיל‪ ,‬ללמוד וללמד‪ .‬כי‬ ‫ורבה בר נחמני‪ ,‬ורבים עד אין קץ‬ ‫"ֶנֶ ֶֶפׁש ָָע ֵֵמל ָָע ְְמָלָ ה ּלֹו" (משלי טז‪ ,‬כו)‪,‬‬ ‫כיוצא בהם"‪.‬‬ ‫והבא להיטהר – מסייעין אותו"‪.‬‬ ‫הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל‪ ,‬מי‬ ‫כשרבי אהרן קוטלר שמע את הפירוש‬ ‫שהקים את יהדות אמריקה ואת עולם‬ ‫הנ"ל הוא פרץ בבכי‪.‬‬ ‫התורה שבה‪ ,‬ישב פעם עם ידידו‬ ‫שאלו הרב הוטנר לסיבת בכיו‪ ,‬והוא‬ ‫הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל‪ ,‬והלה‬ ‫השיב‪" :‬הקב"ה חנן אותי בכישרונות‬ ‫אמר ביאור נפלא על דברי חז"ל אלו‪,‬‬ ‫מיוחדים‪ .‬בכל שלב בחיי לא היה לי‬ ‫דברים המשמחים את הלב‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ההצלחה בתורה תלויה בעמל‬ ‫וכך סיפר לי‪ :‬פעם אחת‪ ,‬כשמרן יצא‬ ‫קושי בלימוד התורה‪ .‬לא קיימתי את‬ ‫מהיזדים‪ ,‬ואני כהרגלי הרחקתי מעליו‬ ‫התורה מעוני‪ .‬ומשום כך אני בוכה‪:‬‬ ‫את הקהל‪ ,‬שמעתי שהנהג מזכיר‬ ‫אילו היה לי קושי בלימוד התורה –‬ ‫למרן שעליו להגיד לי תודה על כך‬ ‫הייתי יכול להעפיל לגבהים גבוהים‬ ‫שאני מפנה לו את הדרך‪.‬‬ ‫יותר מאשר מה שאני עכשיו!"‬ ‫מרן השיב לו שבוודאי הוא מעוניין‬ ‫להודות לי‪ ,‬והורה לנהג לומר לי‬ ‫עמל התורה ‪ -‬זו היתה מעלתו‬ ‫להיכנס לרכב‪ ,‬ושם יודה לי‪.‬‬ ‫המיוחדת של מרן זצוק"ל!‬ ‫מרן התיישב ברכב ומיד שקע‬ ‫רבים שואלים‪ :‬איך יתכן כדבר הזה‪,‬‬ ‫בתלמודו‪ .‬הנהג הציע לי להתלוות‬ ‫שבן אנוש יידע עשרות אלפי ספרים‬ ‫אליהם לנסיעה ולעלות הביתה‪ ,‬שם‬ ‫על בוריים בעל פה? התשובה לכך‬ ‫ייתן לי הרב את ברכתו‪.‬‬ ‫היא‪ :‬עמל התורה! מרן עמל בכל‬ ‫אלא‪ ,‬שמיד כשמרן הגיע הביתה –‬ ‫כוחותיו על התורה הקדושה‪ ,‬וגם‬ ‫והשעה היתה קרוב לאחת עשרה‬ ‫דברים שכבר שלט בהם – היה ירא‬ ‫בלילה ‪ -‬הוא פשט את גלימתו‪ ,‬וממש‬ ‫שמא ישכחם‪ ,‬ולכן היה חוזר עליהם‬ ‫רץ לשולחנו והחל לכתוב‪ .‬נעמדתי‬ ‫שוב ושוב‪ .‬החזרה היא עמל התורה‪.‬‬ ‫ליד השולחן בתקווה שיבחין בי ויזכור‬ ‫ובעת לימודו – היה שוכח מכל העולם!‬ ‫לברך אותי‪ .‬אני מצידי לא העזתי‪,‬‬ ‫פגשתי‪ ,‬באחת הבריתות‪ ,‬יהודי שהיה‬ ‫כמובן‪ ,‬להפריע לו‪.‬‬ ‫נוהג לגונן על מרן כשהיה יוצא‬ ‫בשעה שלוש בלילה הרים מרן בפעם‬ ‫מהשיעור בבית הכנסת היזדים‪,‬‬ ‫הראשונה את עיניו מהספרים בהם‬ ‫וההמונים היו מתנפלים עליו לשאול‬ ‫למד‪ ,‬והבחין בי!‬ ‫ולהתברך‪ ,‬והוא – שהיה גיבור כוח ‪-‬‬ ‫"מי אתה ומה אתה עושה כאן"?‬ ‫היה מרחיק את האנשים שלא ילחצו‬ ‫שאל‪.‬‬ ‫את מרן‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ההצלחה בתורה תלויה בעמל‬ ‫בחלומי פלפול ארוך בדברי הפוסקים‬ ‫"אני הוא זה שהרב הסכים לברכו"‪,‬‬ ‫ואני ממהר לכתוב אותו פן אשכח‬ ‫השבתי‪.‬‬ ‫ממנו משהו!" וכי באמת היה חשש‬ ‫"אוי ואבוי! תמחל לי"! התחנן מרן‬ ‫שמרן ישכח? הלא כל התורה כולה‬ ‫לאחר שנזכר בהבטחתו‪" .‬פשוט‬ ‫היתה מונחת בזיכרונו כמונחת על כף‬ ‫שקעתי מיד בלימוד ושכחתי‪ .‬ועתה‬ ‫ידו! אלא‪ ,‬כך היה מרן! היה לו פחד‬ ‫שב עימדי ותשתה משהו"‪.‬‬ ‫שמא ישכח‪!...‬‬ ‫"רבנו לא צריך לבקש את מחילתי"‪,‬‬ ‫"ַוַ ִּיִ ַיַקץ ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ �ְְּׁשָנָ תֹו" (בראשית כח‪ ,‬טז) –‬ ‫הסמקתי כולי‪ .‬ומרן הודה לי בכל לב‪,‬‬ ‫אומרים על כך חז"ל (ילקוט שמעוני פרשת‬ ‫ונתן לי את ברכתו‪.‬‬ ‫ויצא רמז קכ)‪" :‬אל תקרי ִִמ �ְְּׁשָנָ תֹו אלא‬ ‫מרן‪ ,‬שידע את ערכה של התורה‬ ‫ִִמ ִִּמ ְְׁשָנָ תֹו"‪ .‬וכי איזו שינה היתה‬ ‫הקדושה‪ ,‬השקיע בה את כל כוחותיו‪.‬‬ ‫ליעקב? שינה עם סולם שראשו מגיע‬ ‫עמל והתייגע בה‪ ,‬בשקיעות מוחלטת‪,‬‬ ‫השמימה‪ ,‬עם מלאכי אלוקים עולים‬ ‫בלי להתעייף‪ ,‬כמעט בלי לאכול ובלי‬ ‫ויורדים‪ ,‬שינה עם הבטחות מפליגות‬ ‫לישון‪.‬‬ ‫ונשגבות‪ ,‬ואף על פי כן הדבר החשוב‬ ‫בניו סיפרו‪ ,‬כי בבוקר‪ ,‬מיד לאחר‬ ‫ביותר ליעקב אבינו הוא המשנה‪,‬‬ ‫שאמר את ברכות התורה‪ ,‬רץ ללמוד‪,‬‬ ‫התורה בה הוא עסוק‪ .‬עד כדי כך‬ ‫בלי להתמהמה‪ ,‬עד שהגיע זמן‬ ‫שהוא קץ בשינה הזאת – וייקץ מלשון‬ ‫התפילה‪ .‬ובוקר אחד‪ ,‬כשראוהו רץ‬ ‫ֶֶׁש ָָּקץ בה ‪ -‬ובלבד שיוכל להמשיך‬ ‫לשולחן הכתיבה ומתחיל לכתוב‪,‬‬ ‫לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫שאלוהו‪ :‬מה קרה? והשיב‪" :‬הראוני‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫המתחשב בזולתו זוכה לחיים‬ ‫על כל פרטיהן‪ ,‬ובליל החופה אבחן‬ ‫ַוַ ָּיָ ֹבֹא ַּגַ ם ֶֶאל ָרָ ֵֵחל ַוַ ֶּיֶ ֱֱא ַַהב ַּגַ ם ֶֶאת ָרָ ֵֵחל‬ ‫אותך על כל אשר למדת‪ ,‬וכך אדע‬ ‫ִִמֵּלֵ ָָאה (בראשית כט‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫כי ָָא ְְּת הכלה ולא אחרת!‬ ‫הגמרא (בבא בתרא קכג ע"א) מספרת‪,‬‬ ‫ואכן רחל למדה את כל ההלכות‪,‬‬ ‫שכאשר יעקב אבינו ביקש להינשא‬ ‫והחלה להתכונן לחתונה‪ ,‬הלכה‬ ‫לרחל‪ ,‬היא אמרה לו מלכתחילה כי‬ ‫וקנתה נדוניה‪ ,‬בגדים ושמלת חופה‪,‬‬ ‫אביה רמאי ולא יעלה בידו לנצחו‪,‬‬ ‫והנה אומר לה לבן אביה‪' :‬אל תאמרי‬ ‫כיון שיבקש להשיא לו קודם כל את‬ ‫לאף אחד‪ ,‬אבל שמלת הכלה נועדה‬ ‫אחותה הגדולה‪.‬‬ ‫עבור לאה ‪ -‬היא תלבש אותה!'‬ ‫אמר לה יעקב‪" :‬אחיו אני ברמאות"‬ ‫חז"ל (אסתר רבה ו‪ ,‬יב) מספרים דבר‬ ‫‪ -‬אל תדאגי‪ ,‬גם לי יש תחבולות‪,‬‬ ‫נורא‪ :‬במשך כל אותן שנים היה‬ ‫אני אסתדר ואנצח את לבן למרות‬ ‫יעקב שולח סבלונות לרחל‪ ,‬כדי‬ ‫רמאויותיו‪.‬‬ ‫לחבר את הנפשות קודם הנישואין‪.‬‬ ‫"אתן לך סדר של הלכות‪ ,‬שאיש‬ ‫אך יעקב‪ ,‬חסידא קדישא‪ ,‬לא ראה‬ ‫לא יודע כאן בחרן‪ .‬אלמדך הלכות‬ ‫את רחל ולא נפגש איתה קודם‬ ‫טהרת המשפחה וכל ההלכות‬ ‫חתונתו‪ ,‬ולכן נתן את המתנות ללבן‬ ‫הקשורות למאכלות אסורות ‪ -‬חלה‬ ‫שימסור אותן לרחל‪ .‬אולם לבן‬ ‫וכשרות המטבח‪ ,‬וכן הלכות שבת‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ּדּוָד ֵֵאי ְְּבִנִ י?!"‬ ‫יִׁשי ְוְ ָלָ ַַק ַַחת ַּגַ ם ֶֶאת ָ‬ ‫ִִא ִ‬ ‫הרשע נתן את כל המתנות ללאה‪,‬‬ ‫(שם טו)‪.‬‬ ‫בעוד רחל רואה את סבלונותיה ביד‬ ‫ולכאורה היה מקום לתמוה‪ :‬הלא‬ ‫אחותה ואינה אומרת מילה!‬ ‫לאה היא זו שלקחה את בעלה של‬ ‫כאשר ראתה רחל כי שמלת החופה‬ ‫רחל‪ ,‬אשר מסרה את הסימנים‬ ‫ניתנת לאחותה לאה‪ ,‬פנתה אליה‬ ‫בידה! רק בזכות רחל‪ ,‬זכתה לאה‬ ‫ואמרה‪' :‬שמעי אחותי‪ ,‬ישנן כמה‬ ‫להינשא ליעקב‪ ,‬ואם כן כיצד ענתה‬ ‫הלכות שלמדתי מיעקב‪ ,‬הלכות‬ ‫לרחל בצורה קשה כזו?!‬ ‫טהרת המשפחה‪ ,‬חלה‪ ,‬כשרות‬ ‫אלא‪ ,‬שרחל הצדקת לא רצתה‬ ‫ושבת‪ ,‬כדאי לך ללמוד אותן'‪...‬‬ ‫שאחותה תדע כי היא מוסרת נפשה‬ ‫וכך היא לימדה אותה כל ההלכות‬ ‫עבורה‪ .‬היא לימדה אותה את כל‬ ‫בלי שתדע כי הלכות אלו הן בעצם‬ ‫ההלכות בדרך אגב‪ ,‬ואפילו לא‬ ‫הסימנים שיעקב מסר לרחל‪.‬‬ ‫יידעה אותה כי נותנת לה בכך את‬ ‫לאה אמנו לא ידעה מעולם כי רחל‬ ‫הסימנים‪ ,‬וזאת כדי שלא תכיר לה‬ ‫בצדקותה מסרה לה את הסימנים!‬ ‫טובה ולא תחיה כל חייה בתחושה‬ ‫לכן בשעה שרחל ביקשה מלאה‪:‬‬ ‫כי היא זו שלקחה את בעלה של‬ ‫ּדּוָד ֵֵאי ְְּבֵנֵ ְך" (לקמן ל‪ ,‬יד)‪,‬‬ ‫"ְּתִנִ י ָנָ א ִלִ י ִִמ ָ‬ ‫ְ‬ ‫רחל‪.‬‬ ‫"ַה ְְמ ַַעט ַַק ְְח ֵֵּתְך ֶֶאת‬ ‫השיבה לה לאה‪ַ :‬‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מבאר‪ ,‬כי רחל אמנו זכתה לבנים רק‬ ‫בליל חתונתו‪ ,‬בחן יעקב את כלתו‬ ‫בזכות שוויתרה על הסימנים ללאה‪.‬‬ ‫על כל ההלכות וראה כי היא בקיאה‬ ‫רחל היתה יכולה לחשוב‪' :‬נתתי את‬ ‫בהן לפרטי פרטים‪ ,‬ולפיכך חשב כי‬ ‫הסימנים‪ ,‬הקרבתי עבור אחותי‪,‬‬ ‫זו רחל‪.‬‬ ‫הייתי יכולה להיות רעייתו היחידה‬ ‫לאחר שיעקב אבינו גילה כי רחל‬ ‫של יעקב!'‬ ‫מסרה את הסימנים ללאה‪ ,‬לכאורה‬ ‫אבל האמת היא שדווקא בזכות‬ ‫הוא היה אמור לסבור כי היא נהגה‬ ‫מעשה החסד הזה‪ ,‬היא זכתה‬ ‫שלא ביושר ולשנוא אותה‪.‬‬ ‫לבנים ונותרה להיות אשת יעקב‪,‬‬ ‫אולם למעשה אירע ההיפך‪ ,‬ואהבתו‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת‬ ‫כפי שנאמר‪ַ" :‬וַ ִּיִ ְזְ ֹּכֹר ֱֱא ִ‬ ‫והערכתו אליה רק גדלה והתעצמה‪,‬‬ ‫ֹלִקים ַוַ ִּיִ ְְפ ַַּתח‬ ‫ָרָ ֵֵחל ַוַ ִּיִ ְְׁש ַַמע ֵֵאֶלֶ ָיָה ֱֱא ִ‬ ‫כיון שמסרה את נפשה שלאה‬ ‫ֶֶאת ַרַ ְְח ָָמּה" (לקמן ל‪ ,‬כב)‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫אחותה לא תינשא לעשו‪.‬‬ ‫(בראשית רבה עג‪ ,‬ד)‪" :‬מה זכירה זכר לה?‬ ‫הדבר נרמז בפסוק‪ַ" :‬וַ ֶּיֶ ֱֱא ַַהב ַּגַ ם‬ ‫שתיקה ששתקה לאחותה‪ ,‬בשעה‬ ‫שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת‬ ‫ֶֶאת ָָר ֵֵחל ִִמֵּלֵ ָָאה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אהבת‬ ‫ושותקת"‪ .‬וכן מבאר רש"י‪" :‬ויזכור‬ ‫יעקב לרחל רבתה בזכות המעשה‬ ‫אלוקים את רחל ‪ -‬זכר לה שמסרה‬ ‫שעשתה עם לאה‪.‬‬ ‫סימניה לאחותה"‪.‬‬ ‫אם רחל לא היתה נותנת את‬ ‫ה"דעת זקנים מבעלי תוספות"‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫התגורר הגאון רבי יצחק מרגליות‬ ‫הסימנים ללאה‪ ,‬אזי בתחילה היא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שחשק לקחתו כחתן לבתו‬ ‫היתה מתחתנת לבדה עם יעקב‪ .‬אך‬ ‫בת השתים‪-‬עשרה‪ ,‬אך קודם כל‬ ‫לאחר עשר שנות עקרות‪ ,‬יעקב היה‬ ‫ביקש לבחון את בקיאותו בתורה‪.‬‬ ‫מגרשה ונושא את לאה לאישה‪,‬‬ ‫רבי יצחק לקח עימו שני גאונים‪,‬‬ ‫בעוד רחל היתה נופלת בחלקו של‬ ‫נסעו לעירו של רבי עקיבא איגר‬ ‫עשיו‪.‬‬ ‫ונכנסו לבית המדרש‪ ,‬שם ראו את‬ ‫אם כן מתברר כי נתינת הסימנים‬ ‫הנער הנודע יושב והוגה בתלמודו‪.‬‬ ‫היא זו שהביאה לכך שה' פתח את‬ ‫השלושה ניגשו אל העילוי הצעיר‬ ‫רחמה של רחל‪ ,‬ועל ידי זאת היא‬ ‫ושאלוהו‪" :‬אתה עקיבא?"‬ ‫זכתה הן לבעל צדיק והן לבנים‬ ‫כאשר הנער השיב בחיוב‪ ,‬החלו‬ ‫צדיקים‪ ,‬שהבכור בהם הוא יוסף‪,‬‬ ‫לדבר עימו בלימוד‪" .‬נו עקיבא‪,‬‬ ‫שטנו של עשיו‪ ,‬אשר עליו נאמר‪:‬‬ ‫מה חידשת בסוגיא זו‪ ,‬מה חידשת‬ ‫יֹוֵסף‬ ‫"ְוְ ָָהָיָ ה ֵֵבית ַיַ ֲֲעֹקֹב ֵֵאׁש ֵּוֵבית ֵ‬ ‫בסוגיא אחרת?" מושכים אותו‬ ‫ֶלֶ ָָה ָָבה ֵּוֵבית ֵֵע ָָׂשו ְלְ ַַקׁש ְוְ ָָדְלְ קּו ָָב ֶֶהם‬ ‫לפלפל בעומקם של דברים‪ .‬אבל‬ ‫ַוַ ֲֲאָכָ לּום ְוְ ֹלא ִיִ ְְהֶיֶ ה ָָׂש ִִריד ְלְ ֵֵבית ֵֵע ָָׂשו‬ ‫הנער הצעיר לא הגיב לדבריהם ולו‬ ‫ִּכִ י ה' ִִּד ֵֵּבר" (עובדיה א יח)‪.‬‬ ‫במילה אחת!‬ ‫לפעמים אדם חושב כי הוא מקריב‬ ‫השלושה כבר עמדו לעזוב את בית‬ ‫ונותן משלו‪ ,‬אבל למעשה ההקרבה‬ ‫המדרש באכזבה‪ ,‬כשלפתע הופיע‬ ‫הזו היא שנותנת לו את הכל!‬ ‫במקום הגאון רבי וולף איגר זצ"ל‪,‬‬ ‫דודו של רבי עקיבא איגר‪.‬‬ ‫כאשר הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל‬ ‫הוא נטל את אחיינו‪ ,‬הכניסו לחדר‬ ‫היה בגיל שלוש‪-‬עשרה שנים‪,‬‬ ‫צדדי וציווה עליו לדבר בפני רבי‬ ‫שמו כבר נודע בשערים והתפרסם‬ ‫יצחק מרגליות ומלויו ולהראות‬ ‫בעולם כפלפלן‪ ,‬ידען וגדול בתורה‪.‬‬ ‫להם את עוצם כוחו בתורה‪.‬‬ ‫שמעו הגיע עד העיר ליסא‪ ,‬בה‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מהסיפור הבא‪:‬‬ ‫"דודי היקר‪ ,‬מה אומר ומה אדבר?"‬ ‫השיב הנער עקיבא בענווה‪" ,‬הרי‬ ‫עומדים לפני גאונים בתורה‪ ,‬אבל‬ ‫מעשה ביהודי שהפליג בספינה‪,‬‬ ‫מה אעשה והם טועים בדבר משנה‪,‬‬ ‫והנה לפתע פרצה סערה וגל מים‬ ‫כיצד אומר להם כי כל דבריהם‬ ‫אדיר הפך את הספינה והטיל את‬ ‫יסודם בטעות?!"‬ ‫כל הנוסעים לים‪ .‬היהודי שחה‬ ‫הלך הדוד והעמיד את רבי יצחק‬ ‫בשארית כוחותיו עד שהגיע לאי‬ ‫ומלויו על טעותם והסביר להם כי‬ ‫שומם‪ ,‬עלה על החוף והתעלף‪.‬‬ ‫מפאת כבודם נמנע אחיינו מלבטל‬ ‫במשך מספר שעות שכב האיש על‬ ‫את דבריהם‪ .‬וכך זכה רבי עקיבא‬ ‫החול‪ ,‬מחוסר הכרה‪ .‬כאשר הקיץ‬ ‫איגר להינשא לבתו של רבי יצחק‬ ‫מעלפונו‪ ,‬התבונן במקום אליו נקלע‬ ‫מרגליות ולקבל נדוניה גדולה‪,‬‬ ‫וראה אי ריק בלי נפש חיה‪ .‬האיש‬ ‫כדי שיוכל לשקוד על התורה ללא‬ ‫בנה לעצמו צריף מענפים והדליק‬ ‫דאגה‪.‬‬ ‫מדורה‪ .‬לאחר מכן יצא לשוטט באי‬ ‫הרי לנו שכאשר אדם נזהר לא‬ ‫ואסף פירות להחיות את גופו‪.‬‬ ‫לבזות את זולתו‪ ,‬הוא לא מפסיד‬ ‫והנה באחד הימים‪ ,‬כשעזב את‬ ‫מכך דבר!‬ ‫הצריף ויצא לחפש מזון‪ ,‬אחזה אש‬ ‫בענפי הצריף‪ ,‬שהפך תוך דקות‬ ‫ספורות לאפר‪.‬‬ ‫הקב"ה הטביע בבריאה ובבריות‬ ‫את היכולת להתבונן ולראות כיצד‬ ‫כשחזר למקומו‪ ,‬גילה כי כל עמלו‬ ‫ניתן להועיל לזולת‪ ,‬אפילו כשהדבר‬ ‫היה למאכולת אש‪.‬‬ ‫כרוך בצער מצד הנותן‪ .‬אולם‬ ‫היהודי החל לבכות ואמר לקב"ה‪:‬‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬על אף שהדבר נראה‬ ‫'ריבונו של עולם‪ ,‬הבאת אותי לאי‬ ‫כפועל לרעת הנותן‪ ,‬למעשה הוא‬ ‫בודד‪ ,‬אבל למה הוספת לי צרה על‬ ‫פועל לטובתו‪ ,‬כפי שניתן ללמוד‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫העשן הגבוה שהתאבך מהמדורה‬ ‫צרה?'‬ ‫שהדלקת‪ ,‬זיהינו את האי ובאנו‬ ‫בערב מצא לו היהודי נקיק צר‬ ‫לחלץ אותך!"‬ ‫בין הסלעים ונרדם בלב מר‪ .‬והנה‬ ‫כאשר הצריף עלה באש‪ ,‬חשב‬ ‫לפנות בוקר הוא מתעורר לשמע‬ ‫היהודי כי לקה בכפליים‪ ,‬אבל‬ ‫רעש של ספינת הצלה‪ .‬בקול נרגש‬ ‫למעשה חייו ניצלו הודות לעשן‬ ‫הוא זעק‪" :‬אני פה לבד באי‪ ,‬בואו‬ ‫המיתמר שעורר את תשומת ליבם‬ ‫לחלץ אותי!"‬ ‫של המצילים‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬אנחנו מחפשים אותך‪,‬‬ ‫היסוד הגדול הנלמד ממעשה זה‬ ‫באנו לחלץ אותך‪ "...‬נשמע הקול‬ ‫הוא‪ ,‬שגם אם עוברות חלילה על‬ ‫מהספינה‪.‬‬ ‫האדם צרות על גבי צרות‪ ,‬אל לו‬ ‫"אבל איך ידעתם לבוא לכאן?"‬ ‫להישבר ברוחו‪ ,‬כי יתכן שדווקא‬ ‫קרא האיש בתדהמה‪" ,‬מה הוביל‬ ‫על ידי הצרה תבוא לו ישועה‪,‬‬ ‫אתכם אלי?!"‬ ‫ובסופו של דבר הכל ייהפך לטובה‪,‬‬ ‫"ֵעת ָָצ ָָרה ִִהיא ְלְ ַיַ ֲֲעֹקֹב‬ ‫כפי שנאמר‪ֵ :‬‬ ‫"לאחר שהספינה טבעה‪ ,‬מנו את‬ ‫ּוִמ ֶֶּמָּנָ ה ִיִ ָּוָ ֵֵׁש ַַע" (ירמיהו ל‪ ,‬ז)‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫כל הניצולים והנספים וראו כי נוסע‬ ‫הצרה עצמה היא המביאה את‬ ‫אחד חסר‪ .‬במשך שבועיים אנחנו‬ ‫הישועה!‬ ‫מחפשים אותך‪ ,‬ובזכות עמוד‬ ‫לרפואת‬ ‫אברהם בן אסתר‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כשתתייעץ דבריך יתקבלו בשמחה‬ ‫"ראה נא"‪ ,‬פתח הרב והסביר‪" ,‬גם אם‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְׁשַלַ ח ַיַ ֲֲעֹקֹב ַוַ ִּיִ ְְקָרָ א ְלְ ָרָ ֵֵחל ּוְלְ ֵלֵ ָָאה‬ ‫בת קול אומרת לך לעקור מדירתך‪,‬‬ ‫ֹאֶמר ָלָ ֶֶהן ֹר ֶֶֹאה ָָאֹנִֹכִ י ֶֶאת‬ ‫ַַה �ָָּׂש ֶֶדה‪ַ ...‬וַ ֹּי ֶ‬ ‫אל לך לבוא הביתה ולהורות לאשתך‬ ‫ְְּפֵנֵ י ֲֲא ִִביֶכֶ ן‪( ...‬בראשית לא‪ ,‬ד‪-‬ה)‪.‬‬ ‫לארוז את החפצים במהירות‪ .‬עליך‬ ‫מעשה בבחור שזכה לשידוך הגון‪,‬‬ ‫לגרום לכך שהיא תגיע למסקנה הזו‬ ‫וגם קיבל דירה מסודרת במקום‬ ‫מעצמה‪ ,‬וזאת על ידי שתציג בפניה‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫את חסרונות הדירה‪ ,‬כמו למשל‪:‬‬ ‫זמן קצר אחרי חתונתו נכנס אל‬ ‫'את יודעת‪ ,‬נראה לי שהדירה הזאת‬ ‫הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך‬ ‫לא מתאימה לנו‪ .‬הנה‪ ,‬תראי את‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫המטבח ‪ -‬כל אדם שנכנס הביתה‬ ‫רואה אותך עומדת ומבשלת‪ ,‬זה לא‬ ‫שאלו הרב‪" :‬אמור לי‪ ,‬אם עכשיו‬ ‫מתאים לנו‪ ...‬את הערה הזאת ַַא ְְּת‬ ‫תשמע בת קול מן השמים‪ ,‬כביכול‬ ‫הערת ְוְ ַַא ְְּת צודקת‪'...‬‬ ‫ה' יתברך בכבודו ובעצמו מדבר‬ ‫"אחרי שתסכים עימך‪ ,‬תאמר‪:‬‬ ‫אליך ואומר‪' :‬חתן יקר‪ ,‬עליך לעקור‬ ‫'האמת שגם שמעתי בת קול‬ ‫מדירתך ולקנות דירה במקום אחר!'‬ ‫משמים שאמרה לי לעבור דירה‪'...‬‬ ‫מה תעשה?‬ ‫והיא מיד תאמר‪' :‬מה אתה מדבר!‬ ‫"מה השאלה"‪ ,‬ענה החתן מיד‪" ,‬אם‬ ‫אם הקב"ה אמר לך כך ‪ -‬אין שום‬ ‫אשמע בת קול משמים‪ ,‬תיכף ומיד‬ ‫שאלות! מדוע בכלל הינך שואל‬ ‫אארוז את חפציי ואעבור דירה!"‬ ‫לדעתי‪ ,‬ודאי שעוברים!"‬ ‫"חלילה"‪ ,‬אמר לו הרב‪" ,‬בשום אופן‬ ‫"ואם תשאלני"‪ ,‬המשיך הרב בדבריו‬ ‫אין לנהוג כך!"‪...‬‬ ‫לחתן‪" ,‬מה פתאום לנהוג כך‪,‬‬ ‫הבחור לא הבין מה הרב מתכוון‪,‬‬ ‫הלא אם בת קול אומרת ‪ -‬צריכים‬ ‫הלא שמע בת קול!‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לאביהן‪ ,‬וכפי שאכן התבטאו (שם‪,‬‬ ‫לקיים את הדברים בכל מחיר‪ ,‬באש‬ ‫"ַהעֹוד ָלָ נּו ֵֵחֶלֶ ק ְוְ ַנַ ֲֲחָלָ ה ְְּב ֵֵבית‬ ‫יד‪-‬טז)‪ַ :‬‬ ‫ובמים! ‪ -‬התשובה היא‪ ,‬שכך רואים‬ ‫ָָא ִִבינּו ֲֲהלֹוא ָנָ ְכְ ִרִ ּיֹות ֶנֶ ְְח ַַׁש ְְבנּו לֹו וכו'‬ ‫מפורש בתורה‪:‬‬ ‫ֹלִקים ֵֵאֶלֶ יָך‬ ‫ְוְ ַַע ָָּתה ֹּכֹל ֲֲא ֶֶׁשר ָָא ַַמר ֱֱא ִ‬ ‫"מיד לאחר שהקב"ה נגלה אל יעקב‬ ‫ֲֲע ֵֵׂשה"!?‬ ‫בֹוֶתיָך‬ ‫ואומר לו‪ׁ" :‬שּוב ֶֶאל ֶֶא ֶֶרץ ֲֲא ֶ‬ ‫"אלא‪ ,‬יעקב אבינו מלמד אותנו כאן‬ ‫ּוְלְ מֹוַלַ ְְד ֶֶּתָך" (בראשית לא‪ ,‬ג)‪ ,‬יעקב‬ ‫יסוד גדול בהנהגת האיש בביתו‪ :‬גם‬ ‫קורא לנשיו אל השדה – [משום‬ ‫אם ברור לך מה צריך לעשות על פי‬ ‫שבכל מקום אחר יש אוזניים לכותל‬ ‫תורה – הצג לפני רעייתך את הענין‬ ‫או האזנות סתר‪ – ]...‬ומספר להם‬ ‫על כל צדדיו‪ ,‬ותן לה לומר מעצמה‬ ‫באריכות גדולה את כל מעלליו של‬ ‫את ההכרעה‪ ,‬שתסכים מדעתה על‬ ‫לבן עימו ‪ -‬מחד גיסא‪ ,‬ואת עבודתו‬ ‫הדבר ואז תעשהו מתוך שמחה"‪.‬‬ ‫הנאמנה והמסורה ‪ -‬מאידך גיסא‪.‬‬ ‫"אתה שומע‪ ,‬חתן יקר‪ ,‬איך מתנהגים‬ ‫הוא מוסיף לספר להן על התגלות‬ ‫עם אישה?" פנה הרב אל החתן‪.‬‬ ‫ה' אליו‪ ,‬והוראתו לשוב לארץ‬ ‫"לא אומרים לה‪' :‬כך כתוב בהלכה‪,‬‬ ‫מולדתו‪ ,‬וממתין לשמוע את חוות‬ ‫מה את רוצה ממני!‪ '...‬אלא צריך‬ ‫דעתן והסכמתן לעניין‪.‬‬ ‫להראות לה את כל הנתונים‪,‬‬ ‫"ולכאורה תמוה‪ :‬יעקב קיבל הוראה‬ ‫לכוון אותה למסקנה המתבקשת‪,‬‬ ‫מה' יתברך לעזוב את בית לבן ולשוב‬ ‫ואז לומר שיש גם תנא דמסייע‬ ‫הביתה – שיקום ויעזוב! מדוע הוא‬ ‫לך‪ ,‬הלכה מפורשת‪ ...‬אין ספק‬ ‫צריך להסביר את עצמו בצורה כל‬ ‫כי תגיב בהתפעלות‪' :‬איזו הלכה‬ ‫כך ארוכה ומפורטת? בפרט שהוא‬ ‫מובחרת!‪ '...‬ותרצה בכל ליבה‬ ‫יודע היטב שהצדיקות הללו תלכנה‬ ‫לקיים את רצון ה'"‪.‬‬ ‫אחריו באש ובמים ואין להן כל קשר‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שידוך מן השמים‬ ‫הדבר היחיד שיכול אדם לעשות‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְְּב ֵֵאר ָָׁש ַַבע ַוַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך ָָחָרָ ָנָ ה‪.‬‬ ‫בעניין זה הוא‪" :‬ויפגע במקום ההוא"‬ ‫ַוַ ְִּיְּפַּגּ ע ַּבָּּמּ קֹום ַוַ ָּיֶּלֶ ן ָׁשׁ ם ִּכּ י ָָבא ַַה �ֶֶּׁש ֶֶמׁש‬ ‫– להתפלל מעומק הלב שהקב"ה‬ ‫ָּיֶּׂשם ְְמַרַ ֲֲאֹׁש ָָֹתיו‬ ‫ַוַ ִּיּ ַּּקח ֵֵמ ַַא ְְבֵנֵ י ַַהָּמּ קֹום ַוַ ֶ‬ ‫ימציא לו את זיווגו על הצד הטוב‬ ‫ִּיְּׁשַּכּ ב ַּבָּּמּ קֹום ַַההּוא (בראשית כח‪ ,‬י‪-‬יא)‪.‬‬ ‫ַוַ ְ‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫במדרש (בראשית רבה סח‪ ,‬ג) אמרו‬ ‫בכוחה של תפילה שנושא אדם בכל‬ ‫"מצינו בתורה בנביאים ובכתובים‬ ‫מאודו‪ ,‬עוד משנות צעירותו‪ ,‬לשנות‬ ‫שאין זיווגו של איש אלא מן הקדוש‬ ‫סדרי עולם ולהפוך את מזלו לטובה‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ...‬יש שהוא הולך אצל‬ ‫"'ַעל‬ ‫וכבר אמרו חז"ל (ברכות ח ע"א)‪ַ :‬‬ ‫זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו‪ .‬יצחק‬ ‫ֹזֹאת ִיִ ְְתַּפֵּּלּ ל ָּכּ ל ָָח ִִסיד ֵֵאֶלֶ יָך ְלְ ֵֵעת‬ ‫זיווגו בא אצלו ‪ַ' -‬וַ ְַּיְּרא ְוְ ִִהֵּנּ ה ְגְ ַַמִּלּ ים‬ ‫ְְמֹצֹא' (תהלים לב‪ ,‬ו)‪ ,‬אמר רבי חנינא‪:‬‬ ‫ָּבִּאים' (בראשית כד‪ ,‬סג)‪ ,‬יעקב הלך אצל‬ ‫ִ‬ ‫לעת מֹצֹא ‪ -‬זו אישה שנאמר‪ָ'ָ :‬מ ָָצא‬ ‫זיווגו‪ ,‬דכתיב 'ַוַ ֵּיֵ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב'"‪.‬‬ ‫ִִא �ָָּׁשה ָָמ ָָצא טֹוב' (משלי יח‪ ,‬כב)"‪.‬‬ ‫ענייני השידוכים הם דברים שאין‬ ‫לאדם שליטה בהם‪ .‬הכל נגזר מאיתו‬ ‫המדרש (בראשית רבה סח‪ ,‬ד) מספר‪ ,‬כי‬ ‫יתברך‪ ,‬והקב"ה‪ ,‬מסובב כל הסיבות‪,‬‬ ‫מטרוניתא אחת שאלה את רבי יוסי‬ ‫מסובב את כל עניין זיווגו של האדם‪.‬‬ ‫להצלחת‬ ‫גדי בן מלכה‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫רוצה אותו‪ ,‬וזה אומר שאין היא‬ ‫בר חלפתא‪ :‬בכמה ימים ברא הקב"ה‬ ‫ראויה לו‪.‬‬ ‫את עולמו? השיב לה‪ :‬בשישה ימים‪,‬‬ ‫שלחה לקרוא לרבי יוסי בן חלפתא‬ ‫שהרי כתוב "ִּכּ י ֵׁשֶׁׁשׁ ת ָיָ ִִמים ָָעָׂשׂ ה ה'‬ ‫ואמרה לו‪ :‬אכן‪ ,‬אין כאלוקיכם‬ ‫ֶֶאת ַַה �ָָּׁש ַַמִיִ ם ְוְ ֶֶאת ָָה ָָא ֶֶרץ"‪.‬‬ ‫שיודע לזווג‪ .‬יפה אמרת‪ ,‬ותורתכם‬ ‫המשיכה ושאלה‪ :‬ומה עושה הקב"ה‬ ‫נאה ומשובחת‪.‬‬ ‫מאז ועד היום? ענה לה‪ :‬יושב ומזווג‬ ‫אמר לה רבי יוסי‪ :‬הנה ראית במו‬ ‫זיווגים‪.‬‬ ‫עיניך כי קשה זיווגו של אדם‬ ‫צחקה אותה מטרוניתא ואמרה‪:‬‬ ‫כקריעת ים סוף‪ .‬לפעמים מזווגם‬ ‫וכי זו אומנות גדולה לזווג זיווגים‪,‬‬ ‫הקב"ה בעל כורחם‪ ,‬שלא בטובתם‪,‬‬ ‫עד שצריך שבורא העולם בכבודו‬ ‫כמו שאומר דוד המלך בתהילים‬ ‫ובעצמו יעשה כן? הרי גם אני יכולה‬ ‫מֹוִׁשיב ְיְ ִִח ִיִדים ַַּבְיְ ָָתה‬ ‫ֹלִקים ִ‬ ‫"ֱא ִ‬ ‫(סח‪ ,‬ז)‪ֱ :‬‬ ‫לעשות זאת‪.‬‬ ‫ּכֹוָׁשרֹות"‪ .‬יש‬ ‫מֹוִציא ֲֲא ִִס ִיִרים ַַּב ָ‬ ‫ִ‬ ‫אמר לה רבי יוסי‪ :‬אם בעיניך קל‬ ‫בכי ויש שירות‪ .‬לפעמים המרוצה‬ ‫עניין הזיווג‪ ,‬בעיני הקב"ה הוא קשה‪,‬‬ ‫בזיווגו אומר שירה‪ ,‬לפעמים הוא‬ ‫כפי שנאמר (סוטה ב ע"א)‪" :‬קשה זיווגו‬ ‫בוכה‪ ,‬אבל עליו לדעת כי הכל מאיתו‬ ‫של אדם כקריעת ים סוף"‪.‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫מה עשתה אותה מטרוניתא? לקחה‬ ‫אלף עבדים ואלף שפחות‪ ,‬וזיווגה‬ ‫לפני שנים ספורות הכרתי קצין‬ ‫אותם זה עם זה‪.‬‬ ‫שהתקרב ליהדות‪ .‬בעקבות הכרות‬ ‫הבוקר אור‪ ,‬וכל העבדים השכימו‬ ‫זו החל להתארח מפעם לפעם‬ ‫לפתחה עם צעקות איומות‪ ,‬בכיות‬ ‫בישיבה בשבתות‪ .‬הוא כבר היה די‬ ‫וזעקות‪ .‬יצאה וראתה שאחד רגלו‬ ‫מבוגר‪ ,‬ועדיין לא התחתן‪ .‬בהזדמנות‬ ‫פצועה‪ ,‬השני ידו שמוטה‪ ,‬שוד‬ ‫שאלתי אותו‪ ,‬למה הוא מחכה‪.‬‬ ‫ושבר בגבולם‪ .‬זו אומרת שאין היא‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ניפגש כעת אנחנו ונבדוק את מידת‬ ‫בתחילה התחמק‪ ,‬אך כשעודדתי‬ ‫ההתאמה בינינו?" הציע לה‪.‬‬ ‫אותו לעשות את ההשתדלות‬ ‫הבחורה היססה מעט ולבסוף‬ ‫המינימאלית המוטלת עליו ולטפל‬ ‫בעניין‪ ,‬שמע לי‪.‬‬ ‫הסכימה‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה הוצעה לו הצעת‬ ‫הם ישבו ודיברו‪ ,‬ומצאו כי טוב‪ .‬יצאו‬ ‫שידוך‪ .‬הוא בירר‪ ,‬העניין נשמע‬ ‫משם‪ ,‬ערכו כל אחד את הבירורים‬ ‫לו‪ ,‬ונקבעה פגישה בלובי של מלון‬ ‫הנדרשים‪ ,‬ושבו לעוד פגישה‪,‬‬ ‫מסוים בשעה פלונית‪.‬‬ ‫שהובילה לבסוף לגמר השידוך על‬ ‫הצד הטוב ביותר‪ .‬תוך חודש וחצי‬ ‫הוא הגיע בזמן‪ ,‬התיישב והמתין‬ ‫התחתנו‪...‬‬ ‫למיועדת‪ ,‬אך היא משום מה לא‬ ‫הופיעה בכלל‪ .‬המתין והמתין עד‬ ‫כיום הוא תלמיד חכם שוקד‬ ‫בוש‪ ,‬עד שלפתע שם לב לבחורה‬ ‫באוהלה של תורה‪ ,‬ומודה לה' על‬ ‫שנראית גם היא ממתינה למישהו‪.‬‬ ‫האישה הנפלאה שניתנה לו‪ ,‬ממש‬ ‫ניגש ושאלה מה היא מחפשת‪.‬‬ ‫משמים‪.‬‬ ‫למרבה הפתעתו ענתה לו‪" :‬קבעתי‬ ‫להיפגש כאן עם בחור מסוים‪ ,‬אך‬ ‫כל ענייני הזיווג מתגלגלים משמיים‬ ‫הוא לא הגיע"‪...‬‬ ‫על ידי הקב"ה‪ ,‬שרק רוצה להיטיב‬ ‫"גם אני קבעתי להיפגש לצורך‬ ‫לאדם‪.‬‬ ‫שידוך‪ ,‬והבחורה לא הגיעה‪ .‬אולי‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מעשה בבחור שהציעו לו הצעה‬ ‫לבן הרשע ניסה לרמאות את יעקב‬ ‫מצוינת – בחורה טובה מבית אצילי‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬אך הסיבה שבשלה קיבל‬ ‫שהתברכו בנוסף לשלל מעלותיהם‬ ‫יעקב את לאה‪ ,‬זילפה ובלהה‪ ,‬לא‬ ‫גם בעושר והביעו את רצונם לתמוך‬ ‫היתה משום שהרמאות הזו הצליחה‬ ‫בילדיהם‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬אלא כיון שכך נגזר עליו משמים‬ ‫במטרה להיטיב לו‪.‬‬ ‫במהלך הפגישות חשה הבחורה‬ ‫שאינם מתאימים‪ ,‬וגם התרשמה‬ ‫התוכנית האלוקית ביחס ליעקב‬ ‫שהבחור המיועד לא התברך‬ ‫אבינו היתה‪ ,‬שיוליד שנים עשר‬ ‫במידות טובות‪ .‬לאחר שלוש‬ ‫שבטי י‪-‬ה‪ ,‬והדרך לעשות זאת‬ ‫פגישות החליטה להשיב בשלילה‪,‬‬ ‫היתה על ידי שישא לנשים את לאה‬ ‫כשהיא מוצאת לה סיבה צדדית‬ ‫ואת רחל‪ ,‬את בלהה ואת זילפה!‬ ‫שלא תגרום לפגיעה‪.‬‬ ‫אין בכוח אדם להזיק לאיש! כל מה‬ ‫אבל הבחור נפגע קשות‪ .‬ומאחר‬ ‫שנעשה לאדם – נעשה ברצון ה'‬ ‫ובאמת לא התברך במידות טובות‪,‬‬ ‫לטובתו‪.‬‬ ‫בלשון המעטה‪ ,‬החליט למצוא‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫בשבע בערב נשמעו נקישות בבית‬ ‫הזדמנות להתנקם בה‪.‬‬ ‫הבחורה‪ .‬אביה של הבחורה פתח‬ ‫עד מהרה עלה רעיון במוחו‪.‬‬ ‫את הדלת וגילה בחור מעונב‪ .‬נרגש‬ ‫תהיה זו דרך נהדרת להשפיל את‬ ‫למדי‪.‬‬ ‫הבחורה‪ ,‬את אביה‪ ,‬ובדרך גם לחסל‬ ‫"מי אתה?"‬ ‫חשבונות ישנים עם אחד הבחורים‬ ‫הבחור התבלבל‪" .‬הגעתי לבית‬ ‫שמאז ומעולם סלד ממנו‪...‬‬ ‫משפחת‪"?...‬‬ ‫הוא ניגש אל חבר בישיבה והציע לו‬ ‫"כן"‬ ‫שידוך מיוחד – את אותה בחורה‪.‬‬ ‫"קבעו לי פגישה‪"...‬‬ ‫הכביר בשבחים ודחק בו לברר‬ ‫עליה ועל משפחתה‪.‬‬ ‫"איתנו לא דיברו כלום"‪.‬‬ ‫החבר‪ ,‬שלא העלה על דעתו שום‬ ‫הבחור הסמיק והשפיל את ראשו‪.‬‬ ‫כוונה זדונית מצידו‪ ,‬התייחס להצעה‬ ‫הלוואי שתפצה האדמה את פיה‬ ‫ברצינות‪ .‬בירר ומצא את העניין כולו‬ ‫ותבלע אותו מראשו ועד קצה‬ ‫עניבתו החגיגית‪.‬‬ ‫טוב ויפה‪ ,‬והביע נכונות לפגישה‪.‬‬ ‫אבל אבי הבת‪ ,‬ששמע ממנו את שם‬ ‫הלך המושחת לאן שהלך‪ ,‬וכעבור‬ ‫השדכן‪ ,‬המוכר לו – ולא לטובה – לא‬ ‫זמן מה חזר ואמר‪" :‬גם הם רוצים‪.‬‬ ‫נתן לו ללכת‪" .‬בוא לרגע‪ .‬רק תשתה‬ ‫בוא אליהם מחר בשבע בערב‬ ‫משהו‪ .‬הרי שנינו מבינים מה בעצם‬ ‫לפגישה"‪.‬‬ ‫קרה פה"‪.‬‬ ‫למותר לציין‪ ,‬שהוא לא דיבר עם צד‬ ‫הוא שתה ובינתיים התפתחה‬ ‫הכלה בכלל‪ ...‬כל רעיון הפגישה היה‬ ‫ביניהם שיחה‪ .‬מיהו‪ ,‬מה מוצא‬ ‫שקר אחד גדול מתחילתו ועד סופו‪,‬‬ ‫המשפחה‪ ,‬איפה הוא לומד ומה‬ ‫במטרה לגרום אי נעימות גדולה‬ ‫לומדים‪ ,‬ושאר מילי דעלמא‪.‬‬ ‫לשני הצדדים‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ולהוציא מהם את עם ישראל‪ ,‬ועליו‬ ‫מרגע לרגע מצא הבחור חן בעיני‬ ‫נאמר‪ַ" :‬וַ ָּיֹּבֹא ַיַ ֲֲעֹקֹב ָׁשֵׁלֵ ם" (בראשית לג‪,‬‬ ‫האב‪ ,‬והוא הרגיש שזה באמת‬ ‫יח) – שלם בממונו‪ ,‬בתורתו ובבניו‬ ‫הבחור שהיה רוצה עבור בתו כלילת‬ ‫(בראשית רבה עט‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫המעלות‪.‬‬ ‫על כך אמרו חז"ל‪" :‬מן התורה ומן‬ ‫עד מהרה הובאה הבת בסוד‬ ‫הנביאים ומן הכתובים מה' אישה‬ ‫העניינים‪" .‬מהיכן שלא תביטי בו‬ ‫לאיש" (מועד קטן יח ע"ב)‪ ,‬ומי שהולך‬ ‫תראי שהוא מתאים לך"‪ ,‬אמר‬ ‫עם ה' בתמימות ועובדו בכל ליבו‪,‬‬ ‫לה אביה‪" ,‬האם תסכימי לפגישה‬ ‫זוכה לראות כיצד דואג לו ה' יתברך‬ ‫כעת?"‬ ‫גם בעניין הזה‪.‬‬ ‫היא הסכימה‪ ,‬ומכאן התגלגלו‬ ‫העניינים במהירות עד לסיומם‬ ‫האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫זצ"ל היה חתנו של הגאון רבי ברוך‬ ‫והשידוך‬ ‫צלחת‬ ‫כשנשברה‬ ‫פרנקל‪-‬תאומים זצ"ל‪ ,‬בעל ה"ברוך‬ ‫התפרסם‪ ,‬הגיע הבחור המושחת‬ ‫טעם"‪' ,‬ברוך שאמר' ועוד‪ .‬סיפור‬ ‫וביקש בעזות‪-‬פנים דמי שדכנות‪...‬‬ ‫השתדכותו המופלא מעיד על דרכי‬ ‫כמובן שבקשתו החצופה נדחתה‬ ‫השתלשלות ההשגחה הפרטית‪:‬‬ ‫מכל וכל‪ .‬דומה הוא ללבן הרשע‬ ‫בנו בכורו של רבי ברוך‪ ,‬רבי יהושע‬ ‫שיבקש דמי שדכנות מיעקב אבינו‬ ‫העשיל‪ ,‬לא רצה ליהנות מכספי‬ ‫על השידוכים הנוספים ששידך לו‪...‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ולפיכך עסק מעט בסחורה‪,‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬מהלכו של לבן הצליח‬ ‫ולאחר שהרוויח סכום מסוים‬ ‫לו‪ .‬יעקב‪ ,‬אכן‪ ,‬נישא ללאה במקום‬ ‫המספיק לו למחייתו ‪ -‬היה חוזר‬ ‫לרחל‪ ,‬אבל מי שבאמת הצליח‬ ‫לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫כאן הוא יעקב אבינו‪ ,‬שזכה לגדל‬ ‫לרגל מסחרו הזדמן לעיר טרנוגרוד‪,‬‬ ‫שנים‪-‬עשר בנים שבטי י‪-‬ה‪ ,‬לחנכם‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫קם ממקומו להביא ספר כלשהו‪,‬‬ ‫וכשהתפנה מעסקיו והלך לבית‬ ‫צלע על ירכו‪ .‬אך גאונותו היתה כה‬ ‫המדרש ללמוד‪ ,‬מצא שם את העלם‬ ‫גדולה‪ ,‬עד שאותו מום בטל כלא‬ ‫רבי חיים‪ ,‬עילוי נודע ששמו יצא‬ ‫היה בעיניו‪.‬‬ ‫לתפארת‪ ,‬כשהוא יושב ושוקד על‬ ‫הוא הריץ מכתב אל אביו‪ ,‬רבי ברוך‬ ‫לימודו בעיון רב‪ ,‬בהתמדה גדולה‬ ‫פרנקל‪-‬תאומים‪ ,‬שכיהן כאב בית‬ ‫ובשמחה‪.‬‬ ‫הדין בעיר לייפניק‪ ,‬ובו בישר לו כי‬ ‫ניגש אליו והחל להתפלפל עימו‬ ‫מצא שידוך הגון עבור אחותו ‪ -‬חתן‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬ובמהרה נוכח כי לפניו‬ ‫מופלג‪ ,‬עילוי עצום‪ ,‬גדול בתורה‬ ‫עילוי וגאון‪" ,‬סיני ועוקר הרים"‪.‬‬ ‫וביראת שמים כאחד מגדולי הדור‪.‬‬ ‫ברצונו הגדול שהשידוך יצא לפועל‪,‬‬ ‫התעניין על יחוסו‪ ,‬וכשנחה דעתו‬ ‫ללא עיכובים ושהיות‪ ,‬העלים את‬ ‫החליט כי אין ראוי ממנו עבור‬ ‫דבר המום במכתבו‪.‬‬ ‫אחותו הצעירה‪ ,‬כלילת המעלות‪,‬‬ ‫בדיוק בפרק הזמן הזה שהה רבי‬ ‫רחל פייגה‪.‬‬ ‫אריה לייב‪ ,‬אביו של החתן העילוי‪,‬‬ ‫פגם אחד בכל זאת מצא בו ‪ -‬כאשר‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫המשיך הרב ואמר‪" :‬הפלא גדול עוד‬ ‫בעיר לייפניק‪ ,‬לרגל מסחרו‪ .‬הוא‬ ‫יותר‪ ,‬כשנותנים את הדעת לתאריך‬ ‫נכנס לבקר את המרא דאתרא‪ ,‬רבי‬ ‫של היום‪ ,‬ט"ו בשבט‪ .‬שכן כבר כמה‬ ‫ברוך פרנקל‪-‬תאומים‪ ,‬ושוחח עימו‬ ‫חודשים מדברים נכבדות עבור בתי‬ ‫בדברי תורה‪.‬‬ ‫עם בנו של הגאון רבי אפרים זלמן‬ ‫תוך כדי שהיו נושאים ונותנים‬ ‫מרגליות‪ .‬מאחר וטרם הגענו לעמק‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬נכנס פנימה הדוור‬ ‫השווה‪ ,‬סיכמתי עימו‪ ,‬שאם לא‬ ‫ומסר לידי הרב את מכתבו של בנו‪,‬‬ ‫אקבל ממנו תשובה חיובית עד ט"ו‬ ‫באומרו כי בידו מכתב דחוף מאת‬ ‫בשבט אהיה חופשי לשדך את בתי‬ ‫בנו‪.‬‬ ‫לאחר‪ .‬והנה‪ ,‬עד כה לא נתקבלה‬ ‫תשובה‪ .‬אמתין‪ ,‬אם כן‪ ,‬עד הערב‪,‬‬ ‫פתח הרב את המכתב‪ ,‬קרא את‬ ‫ואם לא תגיע תשובה חיובית ממנו‪,‬‬ ‫הדברים‪ ,‬ומיד אמר בהתפעלות‬ ‫אגמור את השידוך עימכם"‪.‬‬ ‫לרבי אריה לייב‪" :‬ראה זה פלא!‬ ‫זהו מכתב מבני ר' יהושע העשיל‪,‬‬ ‫רבי אריה לייב פנה ויצא לעסקיו‪,‬‬ ‫מבלי לשער בדעתו כי באותם‬ ‫המציע לי שידוך עם כבודו‪ .‬האם‬ ‫רגעים נכנס בשערי בית המלון‬ ‫מסכימים אתם לשידוך הזה?"‬ ‫בלייפניק שליחו של רבי אפרים‬ ‫ויען רבי אריה לייב‪" :‬נראה כי מה'‬ ‫זלמן מרגליות‪ ,‬על מנת להשיב‬ ‫ָיָ ָָצא ַַה ָָּד ָָבר (בראשית כד‪ ,‬נ)‪ .‬הנני מקדם‬ ‫למרא דאתרא תשובה חיובית‪...‬‬ ‫את השידוך בברכה ובשמחה"‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫שאול בן סביחה ז"ל‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫באה שום ידיעה‪ ,‬והזמן המוגבל‬ ‫בהיותו עייף ויגע מן הדרך‪ ,‬החליט‬ ‫הסתיים‪ .‬לפיכך מוכן אני לגמור‬ ‫השליח לאכול דבר מה לפני השלמת‬ ‫כעת את השידוך"‪.‬‬ ‫השליחות‪.‬‬ ‫בו במקום נערכו התנאים‪ ,‬ושתו‬ ‫הזמין לו סעודה משובחת ויין ישן‪,‬‬ ‫לחיים‪.‬‬ ‫אכל ושתה לשכרה ושכב לנוח‬ ‫כדי להתאושש מעט ולבצע את‬ ‫בבוקרו של יום המחרת הזדרז‬ ‫שליחותו על הצד היותר טוב‪...‬‬ ‫השליח להגיע אל הרב‪ .‬בבואו מצא‬ ‫אלא שמרוב עייפות נרדם והתעורר‬ ‫את כל הבחורים ששים ושמחים‪.‬‬ ‫רק קרוב לחצות הלילה‪ ...‬אז‪ ,‬כבר‬ ‫עֹוָׂשה?" (קהלת ב‪,‬‬ ‫"ּוְלְ ִִׂש ְְמ ָָחה ַַמה ּזֹו ָ‬ ‫היה מאוחר מכדי להיכנס ולהטריד‬ ‫ב)‪ ,‬שאל‪ ,‬כשליבו מנבא לו רעות‪.‬‬ ‫את הרב‪ ,‬והחליט לעשות זאת מיד‬ ‫בשרוהו על אירוסיה אמש של בת‬ ‫בבוקר‪...‬‬ ‫הרב עם ביתו של רבי אריה לייב‪.‬‬ ‫בינתיים הלך רבי אריה לייב אצל‬ ‫פלצות אחזה את השליח בשומעו‬ ‫הרב‪ ,‬כדי לברר האם כבר התקבלה‬ ‫זאת‪ַ ,‬וַ ֶּיֶ ֱֱח ַַרד ֲֲח ָָר ָָדה ְּגְ ֹדָֹלָ ה ַַעד ְְמֹאֹד‬ ‫תשובה מרבי אפרים זלמן‪" .‬לא‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫את התנאים‪ ,‬אך רבי ברוך השיבו‬ ‫(מושאל בראשית כז‪ ,‬לג)‪" .‬האומנם לא‬ ‫שלא יוכל לעשות זאת‪ ,‬אלא אם‬ ‫המתינו כפי שסוכם?!"‬ ‫כן יתרצה רבי אריה לייב לבטל את‬ ‫"הן עבר המועד" – ענה לו רבי ברוך‬ ‫התנאים ולמחול עליהם‪.‬‬ ‫– "קיימתי מוצא שפתיי וחיכיתי‬ ‫"מן השמים זכו לי"‪ ,‬סירב רבי אריה‬ ‫עד ליל אמש‪ .‬בדיוק כמו שכתבתי‬ ‫לייב לוותר‪ ,‬ובלית ברירה נאלץ‬ ‫לרבי אפרים זלמן‪ .‬המתנתי שיעבור‬ ‫השליח לחזור לברודי בפחי נפש‪,‬‬ ‫אפילו זמן רבנו תם ועוד יותר מזה‪,‬‬ ‫והתנאים נותרו שרירים וקיימים‪.‬‬ ‫שֵאין קֹול ְוְ ֵֵאין ֹעֶֹנֶ ה ְוְ ֵֵאין‬ ‫וכשנוכחתי ֵ‬ ‫כשנודע לבחורי הישיבה של רב‬ ‫ָָק ֶֶׁשב (מלכים א' יח‪ ,‬כט)‪ ,‬כתבתי תנאים‬ ‫העיר‪ ,‬כי התנאים נעשו מבלי‬ ‫עם רבי אריה לייב"‪.‬‬ ‫שמורם ורבם ראה את פני החתן‬ ‫"אהה" – נאנח השליח אנחה גדולה‬ ‫ותהה על קנקנו‪ ,‬השתוממו מאוד‪.‬‬ ‫– "כבר הייתי בעיר‪ ,‬ורק מחמת‬ ‫הם החליטו‪ ,‬על דעתם‪ ,‬לשלוח‬ ‫שניים מבחורי הישיבה לעיר‬ ‫עייפות הדרך התמהמהתי לבוא"‪.‬‬ ‫טרנוגרוד‪ ,‬לתהות על קנקנו של‬ ‫הוא ניסה לבקש מהרב שיבטל‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לחתן לאחר שתראה אותו לא יכוף‬ ‫החתן‪ .‬עד מהרה חזרו השליחים‬ ‫אותה לעשות כן‪ ,‬היא נרגעה קצת‬ ‫וסיפרו כי החתן צולע‪ .‬ותהום כל‬ ‫והסכימה לבואו‪.‬‬ ‫העיר כמרקחה‪ .‬עד כאן!‪ ...‬שרוחל'ה‬ ‫בבית נעשו בינתיים הכנות לקראת‬ ‫המשכילה והנבונה‪ ,‬בת הרב‪ ,‬תינשא‬ ‫בוא החתן‪ ,‬כשהכל מלאי ציפייה‬ ‫לחתן חיגר?!‪...‬‬ ‫לראות איך יתפתחו העניינים‪.‬‬ ‫בבית הרב מהומה ומבוכה‪ .‬הכלה‬ ‫כשהגיע העלם‪ ,‬ונודע לו כי הכלה‬ ‫ממררת בבכי‪ ,‬והרב חורה אפו בבנו‬ ‫המיועדת לו מפקפקת בגלל מומו‪,‬‬ ‫רבי יהושע העשיל‪ ,‬שלא גילה את‬ ‫נענה ואמר‪" :‬יודע אני שאין נהוג‬ ‫דבר המום‪.‬‬ ‫לעשות כך במקומנו‪ ,‬אולם ברצוני‬ ‫רבי יהושע העשיל‪ ,‬האשם העיקרי‬ ‫לדבר עם הכלה ביחידות דברים‬ ‫בעניין כולו‪ ,‬ניסה לנחם את אביו‬ ‫אחדים‪ ,‬ורק לאחר מכן תחליט ִ'ִאם‬ ‫והציע לו שיזמין את החתן אליו‪,‬‬ ‫ְלְ ֵֵׁש ֶֶבט ִִאם ְלְ ֶֶח ֶֶסד'" (איוב לז יג)‪.‬‬ ‫יבחן אותו וייווכח כי הוא באמת‬ ‫הסכימה הכלה‪ ,‬ולאחר שדברו‬ ‫ובתמים גאון גדול‪ ,‬עד שהמום אינו‬ ‫מעט‪ ,‬יצאה והביעה את הסכמתה‬ ‫נחשב כלל לעומת גדלותו בתורה‪.‬‬ ‫להינשא לו‪.‬‬ ‫"משוכנע אני כי גם הכלה תסכים‬ ‫מה דיבר עימה לא נודע בבירור‪ ,‬אך‬ ‫בסופו של דבר לשידוך המצוין‬ ‫יש אומרים שביקש ממנה לגשת‬ ‫הזה"‪ ,‬חתם דבריו‪.‬‬ ‫אל המראה ולהתבונן בדמותה‪,‬‬ ‫אך רק כאשר הבטיח הרב לבתו‬ ‫וכשעמדה נבהלה לראות את עצמה‬ ‫הכלה‪ ,‬כי אם לא תאבה להינשא‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫בעיר לייפניק‪ .‬האברך העילוי רבי‬ ‫צולעת על ירכה‪ .‬או אז אמר לה‬ ‫חיים נשאר בבית חותנו והיה סמוך‬ ‫חתנה הגדול‪" :‬דעי לך‪ ,‬כי משמיים‬ ‫על שולחנו‪ .‬הוא למד עימו את רוב‬ ‫גזרו עליך שתהיי בעלת מום כל ימי‬ ‫הש"ס והפוסקים‪ ,‬ועל ידי התמדתו‬ ‫חייך‪ ,‬אך אני כבן זוגך המיועד לך‬ ‫ושקידתו התעלה מעלה מעלה‬ ‫בקשתי רחמים מן השמים שאת‬ ‫לגאון ולתפארת‪ ,‬עד שזכה לייסד‬ ‫תהיי שלימה בגופך ואני אקבל על‬ ‫עצמי את המום שלך‪ .‬סברתי‪ ,‬שאם‬ ‫את חסידות צאנז הנודעת לתהילה‪,‬‬ ‫את תהיי צולעת‪ ,‬לא אצליח ללמוד‬ ‫ולראות את בניו הצדיקים ממשיכים‬ ‫תורה‪ ,‬משום שאצטרך כל הזמן‬ ‫את דרכו‪.‬‬ ‫לעסוק בענייני הבית‪ ,‬לקנות עבורך‬ ‫כשהיו שניהם – החותן וחתנו ‪-‬‬ ‫ולבשל‪ ,‬והעדפתי שאני‪ ,‬אשר‬ ‫משתעשעים בפלפולא דאורייתא‪,‬‬ ‫מתכוון ממילא לשבת ולשקוד על‬ ‫ורבי ברוך פרנקל‪-‬תאומים התפעל‬ ‫תלמודי יומם ולילה‪ ,‬אקבל במקומך‬ ‫משכלו הגאוני של חתנו‪ ,‬נהג‬ ‫את הצליעה‪ .‬עתירתי התקבלה לפני‬ ‫להתבטא בבדיחותא‪" :‬אומנם‬ ‫המקום ברוך הוא‪ ,‬ובכל זאת ‪ -‬את‬ ‫לחתני רגל עקומה‪ ,‬אבל הוא ניחן‬ ‫מסרבת להינשא לי?‪."...‬‬ ‫במוח ישר מאוד"‪...‬‬ ‫החתונה נערכה ברוב פאר והדר‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪,‬‬ ‫עופר בן ציונה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬גוטה מטילדה בת סוליקה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬