gilyoines.com

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫גיליון ‪ | 263‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫מלחמה‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫בפתח‬ ‫• בני ‪ -‬לבן •‬ ‫בהירות בסערות התקופה לאור הפרשה‬ ‫גיליון ‪ | 263‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫בני ‪ -‬לבן‬ ‫בהירות בסערות התקופה לאור הפרשה‬ ‫ביתו ולטפל בו במשך חדש ימים‪ ,‬ומשם ואילך‬ ‫[שם הוי’ה] יהא לי לאלקים ויתנהג עמי במדת‬ ‫צופים אנו בפרשתנו בתקופה קצובה של‬ ‫נשתנתה מערכת היחסים‪ ,‬ביודעו שיעקב איש‬ ‫הדין‪( .‬ספורנו)‬ ‫עשרים שנה כה פוריות וכה מהותיות בהם‬ ‫מוסר ולא יסכים להתפרנס בחנם משל אחרים‬ ‫בחיר שבאבות‪ ,‬אדם שבמרכבה יוצא לדרך‬ ‫הופך בעל הבית ‪ -‬הדוד המארח ‪ -‬למעבידו‬ ‫ואמו אשר אהבתו וזכתה בו לאחר עשרים‬ ‫לקיום הבטחה שהבטיח לזקנו אברהם לפדותו‬ ‫המוכן לשלם משכורת עבור עבודת האחין‬ ‫שנות המתנתה מאז נשואיה בגיל שלש‪ ,‬היתה‬ ‫מצער גִדול בנים ולהותירו ביצחק שבו יקרֵא‬ ‫שהוא אורח שנטה ללון באכסניה‪.‬‬ ‫בשעת צאתו בת מאה שנים [מגיל כ”ג שילדתו‬ ‫לו זרע (סנהדרין יט‪ ):‬והוא יעקב הוטל עליו טורח‬ ‫ועוד ע”ז שני חייו]‪.‬‬ ‫העמדת השבטים‪.‬‬ ‫הוסכם והותנה בין שני הצדדים שבתמורה‬ ‫לעבודת שבע שנים [שהחלו מגיל ע”ז] יעמיד‬ ‫ואחיה שברכה בשלחה אותה‪ :‬אחותנו את היי‬ ‫למרות שהיה מצווה ועומד (כח ב) מאביו לקום‬ ‫בעל הבית את רחל בתו הקטנה לו לאשה‪.‬‬ ‫לאלפי רבבה (כד ס) והכריז שמן התורה אשה‬ ‫ולילך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמו וליקח‬ ‫[אריכות ופרוט תנאי התשלום הוצרכו עקב ההכרה‬ ‫מבנות לבן דודו לו לאישה‪ ,‬ולמרות שצויד‬ ‫באופיו ההפכפך של הדוד הרמאי ולמנוע שלא יביא‬ ‫רחל אחרת מן השוק ושלא יחליפנה בלא אחותנה ‪-‬‬ ‫ראוי לנו שנעמיד בראשנו‬ ‫מאביו בברכות אברהם שיעשהו לגוי גדול‬ ‫ושיתברכו בזרעו שיתקיימו בו לא נזדרז כדרך‬ ‫(כט יח ברש”י)]‬ ‫את המבוגרים ושבעי‬ ‫הצדיקים שכל מעשיהם בזריזות אלא נעלם‬ ‫ויהיו בעיניו כימים אחדים‪.‬‬ ‫הימים אשר מציגים‬ ‫מהשטח ותיתי לו כרש”י בסוף תולדות שחושף‬ ‫אותו טמון י”ד שנים בבית עבר בהליכתו לבית‬ ‫אך גלגל הזמן נוקף והשכיר הנאמן מודיע כי‬ ‫לכל את תעודת הזהות‬ ‫לבן כדי ללמוד תורה ממנו‪.‬‬ ‫החליף קדומת ומלאו ימיו והגיע לפ”ד שנים‬ ‫המכבדת ואומרת אם אדם‬ ‫וממה שלא נענש על אותם שנים למדים אנו‬ ‫(כט כא ‪-‬וברש”י) ושומה עליו להוציא לפועל את‬ ‫חובתו האלקית להעמיד י”ב שבטים‪.‬‬ ‫כשר הוא גם אנו כמותם‪,‬‬ ‫כי כולן שוים לטובה להיותן הכנה דאורייתא‬ ‫לעשרים השנה הבאות כדי לראות ברכה‬ ‫אך אם לרמאות הוא בא‬ ‫ולהצליח בתפקיד הנעלה של העמדת בית‬ ‫והמיועד להיות החותן – הדוד ‪ -‬התבגר אף‬ ‫הוא והגיע לגיל קי”ז ומכין עצמו לחתונה‬ ‫גם אנו אחים ברמאות‪.‬‬ ‫ישראל המושתת על י”ב שבטי י‪-‬ה המכוונים‬ ‫כנגד י”ב המזלות הקבועים במרום‪.‬‬ ‫שתאפשר ליתן את הבכירה לאחין לאשה כפי‬ ‫דרכיהם דרכי נועם וכל‬ ‫מנהג המקום‪ .‬ובתוך ביתו בת נוספת הצעירה‪,‬‬ ‫ושתי שפחותיו ‪ -‬בנותיו מפלגשותיו שלפיכך‬ ‫נתיבותיהם שלום‪ ,‬חוגרים‬ ‫כי להצליח במשימה קשה של “עִם לבן גרתי”‬ ‫ויחד עם זאת “ותרי”ג מצוות שמרתי” ולא‬ ‫מכונות שפחות‪.‬‬ ‫חרב על ירך גבור בתורה‬ ‫למדתי ממעשיו הרעים חובה להגות בתורת‬ ‫ומכרח המציאות ובהעדר בנים במשפחה‬ ‫וששים גבורים לה מגבורי‬ ‫גלות הנלמדת בכללותיה ובפרטותיה בבית‬ ‫עבר ‪ -‬שהמחזיקים בדעת מציאות הקל‬ ‫נשלחת רחל הקטנה לרעות לבדה את הצאן‬ ‫אשר לאביה [והרמב”ן נמק את הסבות לאי שליחת‬ ‫ישראל שכולם מלומדי‬ ‫ויכולתו והשגחתו נקראו עברים על שמו שכה‬ ‫לאה לתפקיד זה] ובראות זאת הבן דוד שבא‬ ‫מלחמתה של תורה‬ ‫השתדל להבין ולהורות זאת‪( .‬י כא בספורנו)‬ ‫מכנען חמל עליה שלא תשוב עוד לרעות‬ ‫הצאן ופרש חסותו על העדר והיה רועה אותו‬ ‫בריתחא דאורייתא‬ ‫ובכל אותן י”ד שנים לא שכב בלילה לפי שהיה‬ ‫עוסק בתורה (כח יא ברש”י) כי זו היא מדתו תתן‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫אמת ליעקב ‪ -‬מדת תפארת‪ ,‬מדת התלמוד‬ ‫תורה‪ .‬וכך מתוך המטמוניות בוקע הזיו ההוד‬ ‫משבע חדשים ילדה לאה את בניה‪ ,‬ולשבע‬ ‫לאיש ומה’ יצא הדבר‪ ,‬כפי הנראה אז היה‬ ‫וההדר של המקום כולו שהרי הצדיק שרוי בו‪,‬‬ ‫שנים נולדו ליעקב י”א בנים ובת אחת‪( .‬פירקי‬ ‫[בערך] בן מאה ועשר שנים לכל הפחות‪.‬‬ ‫וכשהגיע העת לצאת משם ‪ -‬פנה הודה‪ ,‬פנה‬ ‫דר”א פרק לו)‬ ‫המפגש המשפחתי המרגש שנערך בחרן בין‬ ‫זיוה ופנה הדרה‪.‬‬ ‫נמצא שבגיל צ”א שנים [כשהושלמו י”ד השנים‬ ‫הדוד לבן בן בתואל בן ק”י השנים ובין בן‬ ‫ויעקב בן ע”ז שנים בצאתו לקיום משימתו‬ ‫שעבד בעבור שתי הבנות (לא מא)] זכה יעקב‬ ‫אחותו בן הע”ז לווה באכזבה קלה מחוסר‬ ‫ותפקידו‪ ,‬ומלמד הוא לדורות שיהא האדם‬ ‫להעמיד את רוב ככל תפקידו הרוחני‪ ,‬והוסיף‬ ‫מציאת אמצעים כספיים [כשראה שאין עמו כלום‬ ‫נודר בשעת צרה וכך הוא נדרו (כח כ’) אם יהיה‬ ‫שש שנים בשכר הצאן שהיה משנולד יוסף‬ ‫ושלא כעבד הבית שבא לכאן בעשרה גמלים טעונים‪,‬‬ ‫אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני‬ ‫(רש”י סוף תולדות) ונמצא אתה אומר שבהיותו‬ ‫חבקו כדי לגלות את הזהובים המוחבאים בחיקו‪ ,‬ונשקו‬ ‫הולך‪ ...‬ושבתי בשלום אל בית אבי [שלא אלמד‬ ‫בגיל צ”ז שנים גמלה בלבו החלטה לעזוב‬ ‫כדי לזהות את המרגליות הצבורות לו בפיו]‪.‬‬ ‫מדרכי לבן ‪ -‬רש”י] והיה ה’ לי לאלקים כלומר‬ ‫את בית חותנו שהפליג והגיע לק”ל שנים‪.‬‬ ‫הנני מקבל עלי מעתה שהקל יתברך המרחם‬ ‫אך גברו רחמי הדוד והסכים לאספו לתוך‬ ‫וכתב רש”י למה נתעכב על ידך מלשוב‪ ,‬כלום‬ ‫אני ברמאות‪ ,‬יכולים הם לדור בכפיפה אחת‬ ‫[קי”ז‪+‬ז‪+‬ו’]‬ ‫אנו מייחלות לירש מנכסי אבינו כלום בין‬ ‫לאורך שנים ואדרבה לנחש ולהודות בפה מלא‬ ‫הזכרים ומטו משמי’ה ד”הקהילות יעקב”‬ ‫כי נתברך הבית בגללו‪.‬‬ ‫תכף לתלמיד חכם ‪ -‬ברכה שנאמר‪ :‬ויברכני ה’‬ ‫בגללך‪( .‬ברכות מב‪).‬‬ ‫שהקשה ממה שכתב רש”י (יבמות סב‪ ).‬שהבת‬ ‫והבן יורשים בנכריותן כהדדי‪ ,‬אכן זה בבית‬ ‫אך כאשר נתנת דריסת רגל לצעירי הצאן‬ ‫חזקה שבנין נערים סתירה (נדרים מ‪ ).‬ופגיעתם‬ ‫משפט זה מפורש יוצא מפי החותן ‪ -‬אבי‬ ‫שפוי ושלו שהצעירים צייתי דינא ומוכנים‬ ‫רעה‪ ,‬וצוותא דידהו גורמת ללבות את האש‬ ‫הבנות שהפכו לאמהות לבניהם נכדיו כהוקרה‬ ‫לחלוק בשוה עם אחיותיהן‪ .‬אבל כשנגעה‬ ‫היוצאת ללהב ולהבערה‪ ,‬אש היא עד שאול‬ ‫ותודה לברכה שנתגלגלה לביתו מאז בואו של‬ ‫בבנים אש הקנאה וחרב פיפיות בפיהם מאשר‬ ‫תוקד באף ותספה צדיק עם רשע‪ ,‬וחרצובות‬ ‫חתנו בן אחותו‪.‬‬ ‫לאבינו עשינו את החיל הזה שוב יודעות‬ ‫הלשון שמותרות מגדריהם יהרסו השתות ויכו‬ ‫ומבינות רחל ולאה שאין להם מה לייחל ולירש‬ ‫אכן הוסיף ונִחֵש וראה שעל ידי חתנו באה לו‬ ‫בלא מזור ובלא ארוכה‪.‬‬ ‫מנכסי אביהם‪.‬‬ ‫הברכה‪ .‬שכאשר הגיע לכאן היה נאלץ לשלוח‬ ‫ועל כן חרד יעקב ומוסיף לרחל ולאה שקראן‬ ‫את רחל בתו עם הצאן מכיון שעדין לא היו לו‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בנים ועכשיו היו לו בנים‪( .‬ל’ כ”ז ברש”י)‬ ‫הארץ תמלא באמר אויב‪ ,‬ארדף אשיג אחלק‬ ‫שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי‪ .‬נות בית‬ ‫ואל יסחבונו ואל יובילונו‬ ‫וכשנבא חשבון שברכת התלמיד חכם שקבע‬ ‫מושבו בבית היא שעמדה לברכת הבנים‬ ‫הומה לדודה ועיניה מטייפין לזכות ולו במעט‬ ‫צעירי הצאן שלא שתולים‬ ‫בתוככי בית לבן נגיע שהגדול שבהם הגיע‬ ‫להשיב את נפשה ונפש עמלי תורתה לחיות‬ ‫עם רב‪.‬‬ ‫היו בבית ה’ אלא פרחו‬ ‫לגיל כ’ שנים כזמן שהותו של החתן מרבה‬ ‫הברכה שם‪.‬‬ ‫ראוי לנו שנעמיד בראשנו את המבוגרים‬ ‫ב”חצרות” ועינהם צרות‬ ‫ושבעי הימים אשר מציגים לכל את תעודת‬ ‫ומיצרות על כי לקח יעקב‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הזהות המכבדת ואומרת אם אדם כשר הוא‬ ‫גם אנו כמותם‪ ,‬אך אם לרמאות הוא בא גם‬ ‫[אשר] את כל‪ ,‬ומאשר‬ ‫והנה לאחר שש שנות שכר בצאן שהחלו‬ ‫מלידת יוסף העידה התורה על העושר הרב‬ ‫אנו אחים ברמאות‪ .‬דרכיהם דרכי נועם וכל‬ ‫לאבינו עושה את “כל‬ ‫שזכה בו יעקב כנאמר‪ :‬ויפרץ האיש מאד‬ ‫נתיבותיהם שלום‪ ,‬חוגרים חרב על ירך גבור‬ ‫הכבוד” הזה‪ .‬כי בזה נראה‬ ‫מאד‪ .‬ויהי לו צאן רבות‪ ,‬ושפחות ועבדים‪,‬‬ ‫בתורה וששים גבורים לה מגבורי ישראל‬ ‫וגמלים וחמורים‪( .‬ל’ מג)‬ ‫שכולם מלומדי מלחמתה של תורה בריתחא‬ ‫כי אין פני אבינו שבשמים‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫עמנו כתמול שלשום‪,‬‬ ‫ורבוי זה היה לצנינים בעיני בני לבן הצעירים‬ ‫שמגיל כ’ ולמטה והחלו מלעיזים שלקח יעקב‬ ‫ואל יסחבונו ואל יובילונו צעירי הצאן שלא‬ ‫ואלקינו ‪ -‬נותן התורה ‪-‬‬ ‫את כל אשר לאבינו‪ ,‬ומאשר לאבינו עשה את‬ ‫שתולים היו בבית ה’ אלא פרחו ב”חצרות”‬ ‫ועינהם צרות ומיצרות על כי לקח יעקב [אשר]‬ ‫לא יהא ח”ו עמדנו‬ ‫כל הכבוד הזה‪ .‬והיינו שבקנאתם ספרו עליו‬ ‫לשון הרע‪( .‬ספורנו)‬ ‫את כל‪ ,‬ומאשר לאבינו עושה את “כל הכבוד”‬ ‫הזה‪ .‬כי בזה נראה כי אין פני אבינו שבשמים‬ ‫והנה כבר במפגש הראשון (כט יב) ברחל הציג‬ ‫עמנו כתמול שלשום‪ ,‬ואלקינו ‪ -‬נותן התורה ‪-‬‬ ‫השדה אל צאנו ומנמק להם את צווי ה’ אליו‬ ‫יעקב את זהותו הכפולה ומדרשו אם לרמאות‬ ‫לא יהא ח”ו עמדנו‪.‬‬ ‫שישוב אל ארץ מולדתו גם בנמוק משכנע‬ ‫הוא בא‪ ,‬גם אני אחיו ברמאות‪ .‬ואם אדם כשר‬ ‫[וכפי שלמדו בקלם מהנהגתו זו] שמאחר ובני לבן‬ ‫הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה‪.‬‬ ‫יהא מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬וכיעקב הזקן‬ ‫הצעירים בקנאתם מלבים את האש הקנאה‪,‬‬ ‫שקרא לאחיו הם בניו שהיו אחים נגשים אליו‬ ‫שוב אין אני וחותני ‪ -‬אביכם מזה עשרים שנה‬ ‫ואם כן יש לעיין בחששו של הרועה הנאמן בן‬ ‫לצרה ולמלחמה (לא מו‪ ,‬ברש”י) ליקח אבנים‬ ‫יכולים להמשיך ביחס המכובד שהיה עד עתה‪,‬‬ ‫הצ”ז שנים מלחשושים ודבורי לשון הרע של‬ ‫ולהקים גלעד והמצפה אשר יכריז ויאמר יצף‬ ‫ופני אביכם אינם אלי כתמול שלשום ‪ -‬ראה‬ ‫נערים צעירים מכ’ ולמטה‪ ,‬וכי לאלו לא תועיל‬ ‫ה’ בינינו לבינם ונזכה להסתר איש מרעהו ולא‬ ‫שקבל את הלשון הרע‪( .‬ספורנו)‬ ‫אחותו ברמאות ומסוגלתו להתפל עם עקש‪.‬‬ ‫נעבר עוד לרעה‪.‬‬ ‫ואף המה בתשובתן אליו (לא יד‪-‬טז) מוסיפות‬ ‫הא קמן ‪ -‬להחתינו ולצערינו ‪ -‬שכל זמן‬ ‫אלקי אברהם ‪,‬יצחק ויעקב ישפטו בינינו‬ ‫בהסכמתן להקשיב למאמר האלקים ליעקב‬ ‫שהמבוגרים שבנו מתנצים בהדי הדדי גם‬ ‫לשלוח את המשיב לב אבות על בנים ולב בנים‬ ‫לשוב למולדתו את הנמוק השכלי‪ :‬העוד לנו‬ ‫כשהאחד מנסה לרמאות את שכנגדו‪ ,‬נשמרים‬ ‫על אבותם‪ ,‬ודוד עבדו יהא לנו מלך לעולם‪.‬‬ ‫חלק ונחלה בבית אבינו‪.‬‬ ‫כללי האחווה‪ ,‬הוכוח נושא אופי מכובד ואחיו‬ ‫העלון השבוע נודב לזכות תלמידי מדרשת ורדיה חיפה‪ .‬ישכו לראות במוחש את השגחת ה'‬ ‫העלון השבוע נודב לזכות הר"ר אהרון מדן שליט"א וב"ב ‪ -‬שיזכה להמשיך בהעמדת תלמידים בקרן אורה‬ ‫העלון השבוע נודב לזכות המוציא ומביא הר"ר אלחנן עמנואל שליט"א וב"ב ‪ -‬שיזכה לרוב נחת דקדושהמכל יוצ"ח‬ ‫יו"ל ע"י המכון להוצאת כתבי הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א | לקבלת הגיליון בדוא"ל‪mlkr8114@gmail.com :‬‬