gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: ויצא (2026-11-16)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫ויצא‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫כנגד כל העולם כולו‪ ,‬נתכוון לעולם‬ ‫הקדמה לפרשת ויצא‬ ‫התיכון הוא עולם התכונה‪ ,‬השמש‬ ‫והירח והכוכבים‪.‬‬ ‫אֱֹלהים‬ ‫֥סֹוף דָּ ָּ ָ֖בר הַ ֹּ֣כל נִ ְׁש ָּ ָ֑מע אֶ ת‪-‬הָּ ִ ִ֤‬ ‫ג‪ .‬לשמעון בן עזאי או לשמעון בן זומא‬ ‫ֹותיו ְׁש ֔מֹור כִ י‪-‬זֶ ָ֖ה כָּל‪-‬‬‫יְׁ ָּרא֙ וְׁ אֶ ת‪ִ -‬מ ְׁצ ָּ ֹּ֣‬ ‫שאמר לא נברא כל העולם כולו אלא‬ ‫הָּ אָּ ָּ ָֽדם (קהלת‪ ,‬יב‪,‬יג')‬ ‫לְׁ צֶ ֶוות לְׁ זֶה‪ ,‬נתכוון לעולם תחתון [הוא‬ ‫עולם העשייה] שלא נברא אלא להיות‬ ‫ונדרש פסוק זה בברכות ו‪ :‬וכן‬ ‫לו לצוותא בעלמא ולשמשו‪.‬‬ ‫בשבת דף ל עמ' ב' בג' אופנים‪:‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫מאי כִ י זֶה כָּל‪-‬הָּ אָּ דָּ ם‬ ‫תבואר פרשת ויצא וכן פרשת וישלח‬ ‫א‪ .‬ר' אליעזר אומר כל העולם כולו לא‬ ‫על פי המהרש"א הנ"ל‪ :‬שכל ג'‬ ‫ש ִביל ֶזה‪[ .‬בשביל הירא‪-‬‬ ‫נברא אלא ִב ְׁ‬ ‫העולמות הנתונים בידי הירא שמים‪,‬‬ ‫שמים]‪.‬‬ ‫נתקיימו ביעקב אבינו שנאמרה בו‬ ‫ב‪ .‬ר' אבא בר כהנא אמר שָּ קּול ֶזה‬ ‫ירא֙‬ ‫יראת אלקים ככתוב‪( :‬כח‪,‬יז') וַיִ ָּ‬ ‫כנגד כל העולם כולו‪.‬‬ ‫ּנֹורא הַ מָ ֣קֹום הַ זֶּ֑ה וגו'‪.‬‬ ‫ֹּאמר מַ ה‪ָ֖ ָּ -‬‬ ‫ַוי ַ֔ ַ‬ ‫ג‪ .‬שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה‬ ‫שמעון בן זומא אומר לא נברא כל‬ ‫והרי נמצא יעקב שולט בעולם‬ ‫העולם כולו אלא לְׁ צֶ ֶוות לְׁ ֶזה‪[ .‬מלשון‬ ‫המלאכים שנא' (כח‪,‬יב') וְ הִ נֵּה֙ מַ לְׁ אֲ כֹּ֣י‬ ‫צוותא‪ ,‬יחדיו‪ ,‬ויש מנקדים לִ צְ וָות לזה]‪.‬‬ ‫ֱֹלהים עֹּ ִ ִ֥לים וְ יֹּ ְר ִ ִ֖דים ּֽבֹו‪ ,‬וכן לקמן‬ ‫א ִַ֔‬ ‫(לב‪,‬ד') ַוי ְִש ַַ֨לח ַ ּֽיעֲקֹֹּ֤ ב מַ לְׁ אָּ כִ ים֙ לְ ָפ ַָ֔ניו‬ ‫ומפרש המהרש"א שאין מחלוקת‬ ‫ופירש רש''י מלאכים ממש‪.‬‬ ‫בדברי התנאים הנ''ל‪ ,‬אלא ג' עולמות‬ ‫וכן נמצא יעקב שולט בעולם התיכון‪,‬‬ ‫הן‪ ,‬הנתונים בידי האדם הירא‪-‬‬ ‫הוא עולם התכונה‪ ,‬השמש והירח‬ ‫שמים‪ :‬עולם המלאכים‪ ,‬עולם התיכון‬ ‫והכוכבים‪ ,‬שנא' (כח‪,‬יא') וַיָ ֹ֤לן שָ ם֙ כִ י‪-‬‬ ‫ועולם התחתון‪.‬‬ ‫ָב֣א הַ שֶ֔ מֶ ש ששקעה חמה בעבורו‪ ,‬וכן‬ ‫וביאור דבריו‪:‬‬ ‫ַו ִיז ְַרח‪-‬ל֣ ֹו הַ שֶ֔ מֶ ש (לב‪,‬לב')‪.‬‬ ‫א‪ .‬לר''א שאמר כל העולם כולו לא‬ ‫וכן נמצא שולט הוא בעולם התחתון‪,‬‬ ‫נברא אלא ִב ְׁש ִביל זֶה‪ ,‬נתכוון לעולם‬ ‫עולם הטבע והעשייה‪ ,‬שנא' וַיָּ ִָּ֤֤גֶל אֶ ת‪-‬‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫הָּ ֶ֙אבֶ ן֙ מֵּ ַע ֙ל ִ ֣פי הַ בְ ַ֔ ֵּאר‪( .‬כט‪,‬י') וכפירוש‬ ‫ב‪ .‬לר' אבא בר כהנא שאמר שָּ קּול זֶה‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫תחול עליו רק ברכה‪.‬‬ ‫רש''י‪ :‬כמי שמעביר את הפקק מעל פי‬ ‫צלוחית‪ ,‬להודיעך שכחו גדול‪.‬‬ ‫ועוד יאָּ מר לעומקו של מקרא‪ ,‬כי‬ ‫יתבאר הפסוק בקהלת ֥סֹוף דָּ ָּ ָ֖בר הַ ֹּ֣כל‬ ‫ועוד יאָּ מר לעומקו של מקרא‪ ,‬כי‬ ‫ֹלהים יְׁ ָּרא֙ וְׁ אֶ ת‪-‬‬ ‫נִ ְׁש ָּ ָ֑מע אֶ ת‪-‬הָּ אֱ ִ ִ֤‬ ‫שלשה עולמות אלו הם כנגד ג' סוגים‬ ‫של יראת שמים‪ ,‬ושלשתם נתקיימו‬ ‫ֹותיו ְׁש ֔מֹור כִ י‪-‬זֶ ָ֖ה כָּל‪-‬הָּ אָּ ָּ ָֽדם‬ ‫ִמ ְׁצ ָּ ֹּ֣‬ ‫ביעקב‪:‬‬ ‫(קהלת‪ ,‬יב‪,‬יג') ועל פי דברי התנאים‬ ‫א‪ .‬יראת הרוממות כנגד עולם עליון‬ ‫הנ''ל בדרך נוספת‪ :‬שיכוונו דבריהם‬ ‫הוא עולם המלאכים‪ .‬ככתוב‪( :‬כח‪,‬יז')‬ ‫כנגד ג' עולמות של הנשמה‪:‬‬ ‫ּנֹורא הַ מָּ ֹּ֣קֹום הַ זֶּ֑ה ֵּ ֣אין‬ ‫אמר מַ ה‪ָ֖ ָּ -‬‬‫ירא֙ וַי ֔ ַ‬ ‫וַיִ ָּ‬ ‫א‪ .‬עולם הזה‪ ,‬בו הנשמה בגוף‪,‬‬ ‫ֱֹלהים וְ זִ֖ה ַ ִ֥שעַר הַ שָ ָ ּֽמ ִים‪,‬‬‫ֶ֗זה ִּ֚ ִכי ִאם‪ֵּ -‬ב֣ית א ִַ֔‬ ‫וכנגד זה אמר שמעון בן עזאי או‬ ‫שמעון בן זומא‪ :‬לא נברא כל‬ ‫ב‪ .‬יראת חטא כנגד עולם התכונה‪,‬‬ ‫העולם כולו אלא לְׁ צֶ ֶוות לְׁ זֶה‪ .‬ועל‬ ‫ירא ַ ּֽיעֲקֹֹּ֛ ב‬ ‫ככתוב‪[ :‬וישלח‪ ,‬לב‪,‬ח'] ַו ִי ָ ָ֧‬ ‫דרך "אל תקרי"‪ .‬אל תקרי צֶ ֶוות‬ ‫ִירא‬ ‫ְמאִֹּ֖ ד וַיֵּ ֣צר לֶּ֑ ֹו וכפירוש רש''י שם‪ַ :‬וי ָ ָ֧‬ ‫אלא ְׁצבָּ ת‪ .‬כמשנה ו' בפרק ה' של‬ ‫שמא ֵּיהָ ֵּרג‪ ,‬ויצר לו‪ ,‬אם יהרוג הוא‬ ‫פרקי אבות‪ :‬עֲשָּ ָּרה ְׁדבָּ ִרים נִ ְׁב ְׁראּו‬ ‫ויהיה נחשב שופך‬ ‫את אחרים‪.‬‬ ‫אֹומ ִרים] אַ ף ְׁצבָּ ת‬ ‫ְׁבעֶ ֶרב שַ בָּ ת [וְ יֵּש ְ‬ ‫דמים כאחיו עשו‪ ,‬וכפי שאמרו [שבת‬ ‫קנו‪ ].‬שמזל מאדים‪ ,‬יכול להשפיע על‬ ‫ִב ְׁצבָּ ת עֲשּויָּה‪ .‬והיינו שבעולם הזה‬ ‫האדם להיות שופך דמים‪ ,‬ויעקב שלט‬ ‫הגוף והנשמה אחוזים זה בזה כצבת‬ ‫בתכונה ובמזלות לבלתי היות שופך‬ ‫בצבת עשוייה‪ ,‬ואינם יכולים זה בלא‬ ‫דמים כאחיו‪ ,‬בכח היראת חטא שלו‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬והם משמשים זה את זה כל אחד‬ ‫ג‪ .‬יראת העונש‪ ,‬כנגד עולם העשייה‪,‬‬ ‫לצוותא לשני‪ ,‬והיינו שאמר לְׁ צֶ ֶוות‬ ‫וכאומרו לרבקה אמו [תולדות כז‪,‬יב']‪:‬‬ ‫לְׁ זֶה‪.‬‬ ‫ִ֥יתי בְ עֵּינָ ִ֖יו כִ ְמתַ עְ ֵּ ֶּ֑ת ַע‬ ‫אּולַ ֹ֤י יְ מֻשֵַּ֨ נִ י֙ אָ ִַ֔בי וְ הָ יִ ִ‬ ‫ב‪ .‬עולם הנשמות‪ ,‬לאחר פטירת‬ ‫אתי עָלַ ֹ֛י קְ לָלָ ִ֖ה וְ ִ֥ל ֹּא בְ ָר ָ ּֽכה‪ַ :‬ו ֹ֤ת ֹּאמר‬ ‫וְ ֵּ ּֽהבֵּ ִ ִ֥‬ ‫האדם‪ ,‬וכר' אבא בר כהנא שאמר‬ ‫לֹו֙ ִא ַ֔מֹו [שם כז‪,‬יב']‪ :‬עָלַ ִ֥י קִ לְ ָ ּֽל ְתךִ֖ בְ ִנֶּ֑י‪.‬‬ ‫שָּ קּול זֶה כנגד כל העולם כולו‪,‬‬ ‫ולא חששה שתחול עליה הקללה של‬ ‫ויהיה אומרו שָּ קּול מלשון משקל על‬ ‫יעקב כי ידעה שבכח היראת עונש של‬ ‫בנה לא יאונה לו כל רע‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫האדם אלא כדי להגיע לעולם שכולו‬ ‫המאזנים‪ .‬שם‪ ,‬בעולם הנשמות‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬לעולם תחיית המתים‪ .‬שכל‬ ‫שוקלים את האדם לשפטו עבירות‬ ‫תכליתו של האדם הוא לזכות לעולם‬ ‫כנגד זכויות‪ ,‬ואם זכה מתקיים‬ ‫התחייה והוא עולם הבא האמור‬ ‫כנאמר על ידי דניאל [יב‪,‬ג']‪:‬‬ ‫במשנה א' בפרק חלק‪ :‬כָל יִ ְש ָראֵּ ל יֵּש‬ ‫וְׁ הַַ֨ מַ ְׁשכִ לִ֔ ים ַיז ִ ְָׁ֖הרּו כְׁ ֹּ֣זהַ ר הָּ ָּר ִ ָ֑קיעַ‬ ‫לָהם חֵּ לק לָעֹולָם הַ בָ א וכמסקנת‬ ‫עֹולם‬ ‫ּומַ ְׁצ ִדיקי֙ ָּ ָֽה ַר ִ֔בים כַכֹוכ ִ ָָּ֖בים לְׁ ָּ ֥‬ ‫הגמרא שם‪[ ,‬סנהדרין צ‪ ].‬שהכופר‬ ‫ו ֶ ָָּֽעד‪.‬‬ ‫בעולם הבא הוא תחיית המתים לא‬ ‫ג‪ .‬עולם התחייה‪ ,‬בו יורדת הנשמה‬ ‫יהי לו חלק בתחיית המתים‪ .‬וכל‬ ‫מעולם הנשמות לדשן העצמות‬ ‫המאמין בתחיית המתים והיינו יראת‬ ‫בקבר ולהעלותו לתחיית המתים‪.‬‬ ‫הרוממות‪ ,‬הרי יש לו חלק לעולם‬ ‫וכר' אליעזר שאמר‪ :‬כל העולם כולו‬ ‫הבא‪ ,‬בתחיית המתים‪ .‬ככתוב‬ ‫לא נברא אלא בשביל זֶה‪ .‬שכָל‬ ‫בשירת האזינו [לב‪,‬ט']‪ֹ֛ ִ :‬כי ֵּחִ֥לק‬ ‫עולם התחייה לא נברא אלא בשביל‬ ‫יְ הֹּ וָ ִ֖'ה ע ֶַּ֑מֹו ַ ָֽיע ֲָ֖קב ֶ ֥חבֶ ל ַ ָֽנ ֲחל ָָּֽתֹו‪ .‬וכדברי‬ ‫הירא שמים‪.‬‬ ‫רב יצחק בשם ר' יוחנן [תענית ה‪]:‬‬ ‫יעקב אבינו לא מת וכדמסיים שם‪:‬‬ ‫או כלך לדרך זו‪ :‬שכָל עולם‬ ‫מה זרעו בחיים אף הוא בחיים‪.‬‬ ‫התחייה לא נברא אלא בשביל זֶה‬ ‫אותה העת שבה עתידים הצדיקים‬ ‫^^^^‬ ‫להצביע על הקב''ה ולומר‬ ‫הִ נֵּה אֱֹלהֵּ ינּו זֶה כמובא בסוף מסכת‬ ‫שבַ ע ו ַָ֖ילְֶך‬ ‫ַיע ֲָ֖קב ִמ ְׁב ֹּ֣אר ָּ ָ֑‬ ‫וַי ֥צא‬ ‫תענית [לא‪ :].‬אמר עולא ביראה‬ ‫חָּ ָּ ָֽרנָּה (כח‪,‬י')‬ ‫אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך‬ ‫הוא לעשות מחול לצדיקים והוא‬ ‫פירש רש"י‪ :‬וַיצא‪ .‬לא היה צריך‬ ‫יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד‬ ‫לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה‬ ‫מראה באצבעו שנאמ' {ישעיה כה‪-‬‬ ‫הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק‬ ‫ט} וְ אָ מַ ר בַ יֹום הַ הּוא הִ נֵּה אֱֹלהֵּ ינּו זֶה‬ ‫מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק‬ ‫יֹושיעֵּנּו זֶה ה' קִ ּוִ ינּו לֹו‬ ‫קִ ּוִ ינּו לֹו וְ ִ‬ ‫בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא‬ ‫נָגִ ילָה וְ נִ ְש ְמחָ ה בִ ישּועָתֹו‪ .‬שלא נברא‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫עושה רושם‪ .‬לא רק רושם על המקום‬ ‫משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה‪.‬‬ ‫שיצא משם כגון פנה זיוה וכו'‪ ,‬אלא גם‬ ‫וכן (רות א) ותצא מן המקום האמור‬ ‫רושם על המקום שמגיע לשם‪.‬‬ ‫בנעמי ורות‪.‬‬ ‫וכן יציאת צדיק עושה רושם לא רק על‬ ‫סיבת עזיבתו‪ ,‬אלא גם על תכלית‬ ‫ויש להבין מה בא רש"י לחדש לנו‬ ‫הגעתו‪.‬‬ ‫על ידי רות‪.‬‬ ‫ועוד בענין ההשואה של רות ליעקב‪:‬‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬י''ל שבא לברר‬ ‫כשם ששרשו של דוד בא מרות ובועז‪,‬‬ ‫מה תכלית יציאתו של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫כן שרשו של משיח בן יוסף בא‬ ‫האם כדי לברוח מעשו או כדי להקים‬ ‫מיציאתו של יעקב אל רחל‪ .‬ולכן‬ ‫ולבנות את בית ישראל‪.‬‬ ‫הקדים את רחל ללאה להיות רחל שרש‬ ‫ועיקר למלכות‪.‬‬ ‫והנה כי כן יגלו לנו הפסוקים במגילת‬ ‫רות כי תכלית יציאתן של רות ונעמי‬ ‫ולכן יצאו נעמי ורות ריקם ממואב‪,‬‬ ‫משדה מואב חזרה לארץ ישראל‪ ,‬היא‬ ‫כשם שיצא יעקב ריקם בממונו‪ .‬כדי‬ ‫לבנות את בית ישראל‪ ,‬כפי שמובא‬ ‫לבנות את ביתו מן היסוד‪ .‬וכשם‬ ‫ַיאמרּו כָל הָ עָם‬ ‫בהמשך מגילת רות ו ְ‬ ‫שקבלו עליהם נעמי ורות מלכות שמים‬ ‫אֲשר בַ שַ עַר וְ הַ זְקֵּ נִ ים עֵּדִ ים יִתֵּ ן ה' את‬ ‫בצאתם ממואב‪ ,‬כן קבל על עצמו יעקב‪,‬‬ ‫הָ ִאשָ ה הַ בָ אָ ה אל בֵּ יתך כְׁ ָּרחל ּוכְׁ לאָּ ה‬ ‫בהיותו טמון בבית שם ועבר י"ד שנה‪,‬‬ ‫ֲאשֶ ר בָּ נּו ְׁשתיהֶ ם אֶ ת‪-‬בית יִ ְׁש ָּראל"‪.‬‬ ‫כדי להגיע לתכלית העליונה הנ"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫[רות‪ ,‬פרק ד פס' יא]‪.‬‬ ‫יציאתן של רות ונעמי כמו של יעקב היו‬ ‫ובזה נתבאר כוונת רבקה באומרה‬ ‫בבחינת "צא מאיצטגנינות שלך"‪.‬‬ ‫ליצחק רק את הטעם של מציאת שידוך‬ ‫יציאה מוחלטת מהחומריות אל הבנין‬ ‫הגון ליעקב ולא את טעם הבריחה‬ ‫הרוחני‪ .‬ולכן סובב הקב"ה סיבותיו‬ ‫מעשו‪ .‬שהבינה רבקה כי בריחתו‬ ‫שיעקב יצא ללא ממון וללא רכוש‪,‬‬ ‫מעשיו הרשע היא רק סיבובי סיבות‬ ‫ויזדקק לבנין גשמי של פרנסה כמו רות‬ ‫לתכלית הנרצית לבנות את בית‬ ‫ונעמי שנאמר בהן [רות א‪,‬כא'] אֲ נִ י‬ ‫ישראל‪ .‬ולפי זה יובן ַפן חדש‬ ‫ֱשיבַ נִ י ה'‪ .‬וכל‬ ‫ְׁמלאָּ ה הָּ לַכְׁ ִתי וְׁ ריקָּ ם ה ִ‬ ‫בפירוש"י כאן מה כוונתו יציאת צדיק‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫וַיִ פְׁ ַ֨ ַגע בַ מָּ ֜קֹום וַיָּ ִ֤לֶן שָּ ם֙ כִ י‪ֹּ֣ ָּ -‬בא‬ ‫כך למה כי מתוך כך יבנה את הבית‬ ‫הַ שֶ֔ מֶ ש וַיִ קַ ח֙ ָֽמאַ ְׁבנֹּ֣י הַ מָּ ֔קֹום וַיָּ ָ֖שֶ ם‬ ‫הרוחני‪.‬‬ ‫ְׁמ ַ ָֽראֲש ָּ ָ֑תיו וַיִ ְׁש ַכָ֖ב בַ מָּ ֥קֹום הַ ָֽהּוא‬ ‫(כח‪,‬יא')‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬לפירושו של רש''י‪,‬‬ ‫שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא‬ ‫על דרך הצח‪ ,‬ידרשו שני הפסוקים‬ ‫זיוה הוא הדרה וכשהוא יוצא מן העיר‬ ‫הראשונים [י'‪-‬יא'] כמין חומר‪ :‬וַי ֥צא‬ ‫ההוד הזיו וההדר אמנם פנו מן העיר‪ ,‬אך‬ ‫ַיע ֲָ֖קב מבטן אמו לאחר שדלה ִמ ְׁב ֹּ֣אר‬ ‫הם הולכים עם הצדיק לכל מקום אשר‬ ‫התורה שלימדהו שם המלאך עד אשר‬ ‫יפנה‪.‬‬ ‫שָּ בַ ע וְ נִ ְׁשבַ ע להמשיך לימוד התורה גם‬ ‫ולכן נקט בלשון פנה‪ .‬פנה לכל פינה‬ ‫בצאתו‪ ,‬ו ַָ֖ילְֶך חָּ ָּ ָֽרנָּה אל עולם חרון האף‬ ‫ופינה אשר יהיו מועדות פניו של‬ ‫של עשו‪ ,‬וַיִ פְׁ ַ֨ ַגע בַ מָּ ֜קֹום אשר שם‬ ‫הצדיק‪ .‬והוא עניין הרושם‪ .‬שיציאתו‬ ‫השכינה‪ ,‬באהלה של תורה‪ ,‬וַיָּ ִ֤לֶן שָּ ם֙‬ ‫של הצדיק עושה רושם בעולמות‪,‬‬ ‫לקיים את הפסוק בצל שדי יתלונן‪ ,‬כִ י‪-‬‬ ‫ומלאכים יחפזון לפניו להנחותו בדרך‬ ‫ָּ ֹּ֣בא הַ שֶ֔ מֶ ש במות אברהם‪ ,‬ולעת ב ֹּא‬ ‫אשר ילך בה‪.‬‬ ‫הַ שֶ֔ מֶ ש עת הגיע זמנו של יעקב לזרוח‬ ‫ולהאיר את העולם בתפארת תורתו‬ ‫והוא המובן שאמר מבאר שבע‪ ,‬שדולה‬ ‫הכלולה מגבורת תורתו של אביו יצחק‬ ‫מהבאר של התורה שנאמר בה באר‬ ‫ומתורת החסד של זקנו אברהם‪ ,‬ועל ידי‬ ‫היטב‪ ,‬והיא מאירת פניו אפילו‬ ‫כך לשכך חרון האף של עשו בעולם‪,‬‬ ‫במקומות החשוכים כמו חרן אשר שלט‬ ‫וַיִ קַ ח֙ מאַ ְׁבנֹּ֣י מיסודות התורה של‬ ‫שם בימי תרח חרון אף של מקום‪ .‬והוא‬ ‫הקב''ה הנקרא הַ מָּ ֔קֹום‪ ,‬להיות אב‬ ‫אומרו וַיִ פְׁ ַ֨ ַגע בַ מָּ ֜קֹום‪ .‬הוא לשון תפילה‪,‬‬ ‫לבנים אשר יהיו בוני הטרקלין של‬ ‫שהתפלל במקום של גילוי שכינה‪.‬‬ ‫שבכל מקום אשר ילך‪ ,‬שם מביא עמו‬ ‫העולם הבא‪ ,‬וַיָּ ָ֖שֶ ם תכלית זאת‬ ‫גילוי שכינה של מקומו של עולם‪.‬‬ ‫ְׁמ ַ ָֽר ֲאש ָּ ָ֑תיו‪ ,‬ובראש מעייניו‪ ,‬וַיִ ְׁש ַכָ֖ב‬ ‫לקפל תחתיו את כל תכניותיו ולהיות‬ ‫מרכבה לשכינה אשר תוציא בַ מָּ ֥קֹום‬ ‫^^^^‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫ומבואר בספר שערי אורה לר'‬ ‫הַ ָֽהּוא‪ ,‬בארבע אמות של הלכה‪ ,‬את כל‬ ‫יוסף ג'יקיטאלי‪ ,‬שמקורו של החלום‬ ‫מאוויו מן הכח אל הפעל‪.‬‬ ‫הנבואי הוא בנקודה העליונה של קוצו‬ ‫של יוד אשר בכתר עליון בעולם‬ ‫ובמסכת חולין (צא‪ (:‬מובא שקפל כל‬ ‫האצילות‪ ,‬ונקודה עליונה זו נקראת‬ ‫הארץ תחתיו‪ .‬וארכה ורוחבה של הארץ‬ ‫חו ָּלם‪ .‬והיא כהנקודה מעל ה‪ֹ -‬ו‪ .‬היא הו‬ ‫נבחן בהליכה של אברהם אבינו שנאמר‬ ‫שעתיד אליהו ליתן ליעקב כמשכון‬ ‫לו קום התהלך בארץ וגו'‪ ,‬ואמרו אל‬ ‫שיגאל את בניו‪ ,‬ואשר על כן יִ קָ ֵּרא‬ ‫תקרי הליכות אלא הלכות‪ .‬מכאן ששכב‬ ‫בארבע אמות של הלכה‪.‬‬ ‫יעקֹוב עם ֹו הוא הסולם של יעקב‬ ‫המחבר שמים וארץ‪ .‬שראשו מגיע‬ ‫^^^^‬ ‫השמימה‪ ,‬ומשם משתלשל אל עולם‬ ‫העשייה‪ ,‬והופך למציאות של ברכה‪.‬‬ ‫ֻצב ֔ ַא ְׁרצָּ ה‬ ‫ַ ָֽוָּ֤ ַיח ֲֹֹ֗לם וְׁ ִהּנִ֤ה ֻסלָּם֙ מ ָּ ֹּ֣‬ ‫ובראשו החֹולם הנכסף המקשר דרך ה‪-‬‬ ‫אשֹו מַ ִ ֹּ֣גיעַ הַ שָּ ָּ ָ֑מיְׁ מָּ ה וְׁ ִהּנה֙ מַ לְׁ אֲכֹּ֣י‬ ‫וְׁ ר ָ֖‬ ‫אֱֹלהים ע ִ ֥לים וְׁ י ְׁר ִ ָ֖דים ָֽבֹו‪[ .‬כח‪,‬יב']‬ ‫ִ֔‬ ‫ֹו בין עולם האצילות לעולם העשייה‪ ,‬בו‬ ‫מקבל יעקב את שפע הברכה‪.‬‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל מבואר‬ ‫שהם המלאכים אשר נשלחו להפוך את‬ ‫^^^^‬ ‫סדום‪ ,‬ומשום שגילו מסתורין של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שעתידה סדום ליהפך‪ ,‬נדחו‬ ‫מהמחיצה קל"ח שנה‪ ,‬ועתה קבלו רשות‬ ‫ֹלהים‬ ‫לעלות‪ .‬וזה שנאמר וְׁ ִהּנה֙ מַ לְׁ ֲאכֹּ֣י ֱא ֔ ִ‬ ‫ע ִ ֥לים וגו'‪.‬‬ ‫בתחילת דרכו של יעקב לחרן נאמר‬ ‫לו‪[ :‬פרק כח‪,‬טו']‬ ‫ועל פי זה מבואר כי החלום הנבואי‪,‬‬ ‫ּושמַ ְר ַ֨ ִתיך֙ בְ ֣ ֹּכל‬ ‫וְׁ ִה ַּ֨נה ָּ ָֽאנ ֜ ִכי עִ ֹ֗ ָּמְך ְ‬ ‫הוא מציאות רוחנית‪ ,‬אשר יש בו ממש‬ ‫אֲשר‪-‬תֵּ ֵַּ֔לְך ַ ּֽוה ִ ֲ֣שבֹּ ַ֔ ִתיך אל‪ּֽ ָ -‬האֲדָ ָ ִ֖מה‬ ‫רוחני‪ .‬ואשר על כן יכול החלום הנבואי‬ ‫הַ ֶּ֑ז ֹּאת ִּ֚ ִכי ֣ל ֹּא ּֽא ֱעזָבְ ַ֔ך ִַּ֚עד ֲא ֣שר ִאם‪-‬‬ ‫ליהפך ממציאות רוחנית למציאות‬ ‫גשמית‪ ,‬ובמציאות זו יתקיימו כל‬ ‫יתי ֵּ ִ֥את אֲשר‪ִ -‬ד ַב ְִ֖ר ִתי ָ ּֽלְך‪.‬‬ ‫ע ַ֔ ִָש ִ‬ ‫הברכות שהובאו בחלום‪.‬‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫שּוב אל ארץ אֲבֹותיך ּולְ מֹול ְַדתך וְׁ אֶ ְׁהיֶה‬ ‫ובחזרתו מחרן נאמר לו‪:‬‬ ‫עִ מָּ ְך‪ .‬מכאן ואילך היתה ההנהגה של‬ ‫[פרק לא‪,‬ג'] ַו ֹ֤י ֹּאמר יְ הֹּ ָו'ה֙ אל‪ּֽ ַ -‬יעֲקַֹּ֔ ב‬ ‫הקב"ה באָּ נכִ י אֶ ְׁהיֶה‪.‬‬ ‫ֲבֹותיך ּולְ ּֽמֹול ְַד ֶּ֑תך‬ ‫ֹ֛שּוב אל‪ִ֥ -‬ארץ א ִ֖‬ ‫וְׁ ֶ ָֽא ְׁהיֶ ָ֖ה עִ ָּ ָֽמְך‪:‬‬ ‫ועל פי הזוה"ק ובספרים הק' מובא כי‬ ‫מידת אנכי היא כמידת מלא כל העולם‬ ‫ואשר על כן יש לברר שתי מידות אלו‪,‬‬ ‫כולו‪ ,‬לעילא ולתתא‪ ,‬גניז וסתים‪ ,‬והיא‬ ‫ָּ ָֽאנכִ י וְׁ ֶ ָֽא ְׁהיֶה‪.‬‬ ‫הנקראת השגחת השם‪ ,‬לעתים נגלית‬ ‫לעתים נסתרת‪ ,‬היא התגלות השגחת‬ ‫השם בעולם בשבילי התורה‪ ,‬והנבואה‪.‬‬ ‫מידת אָּ נכִ י‬ ‫וכמובא בזהר הק'‪( ,‬דף צ''א ע''א)‬ ‫ומידת אֶ ְׁהיֶה‬ ‫אָּ נכִ י‪ָ ,‬רזָא דְ עָלְ מָ א עִ לָאָ ה‪ ,‬בְ ָרזָא דִ ְשמָ א‬ ‫(כח‪ ,‬טו')‬ ‫וְׁ ִה ַּ֨נה אָּ נ ֜ ִכי עִ ֹ֗ ָּמְך וגו'‪.‬‬ ‫קַ ִדישָ א יה''ו‪ .‬אָ נֹּ כִ י‪ִ ,‬א ְתּגַלְ יָא וְ ִא ְתּגְ נִ יז‪.‬‬ ‫וְׁ ֶ ָֽא ְׁהיֶה עִ ָּ ָֽמְך (לא‪,‬ג')‬ ‫ִא ְתּגַלְ יָא בְ ָרזָא קַ דִ ישָ א ְדכ ְֻרסְ יָיא‪,‬‬ ‫ְד ִסיה ֲָרא קַ ְיימָ א בִ ְשלִ ימּו ַכחֲדָ א‪ ,‬כַד‬ ‫יש ליתן את הדעת על ההבדלים‬ ‫ִש ְמשָ א שַ לְ טָ א‪ ,‬וְ סִ יה ֲָרא ִא ְתנְהִ ַירת‪ ,‬וְ לֵּית‬ ‫בין אנכי‪ ,‬אהיה‪ ,‬והשילוב ביניהם‬ ‫לָּה ְשבָ חָ א‪ ,‬בַ ר ְשבָ חָ א (דף צ''א ע''א)‬ ‫ואנכי אהיה‪.‬‬ ‫נְהֹורא ְדנָהִ יר ָעלָה‪ .‬אָ נֹּ כִ י‪ ,‬בְ אַ ְשלְ מּות‬ ‫ִד ָ‬ ‫כּור ְסיָיא לְ תַ תָ א‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ָרזִין ִד ְשלִ ימּו ְד ְ‬ ‫אָּ נכִ י‪ ,‬היא המידה אשר בה נתברך‬ ‫אברהם‪ .‬שנאמר [בברית בה"ב טו‪,‬א']‬ ‫ומידת אֶ ְׁהיֶה היא מידה של גבוה‬ ‫מעל גבוה‪ ,‬שרש כל המעשים והנשמות‬ ‫ירא אַ בְ ָ ֶ֗רם ָּ ָֽאנכִ י מָ גֵּ ֣ ֵ֣ן ַָ֔לְך‪.‬‬ ‫אַ ל‪ִ -‬ת ָ ֣‬ ‫בעולמות עליונים אשר מהם מתברכת‬ ‫אֶ ְׁהיֶה היא המידה שבה נתברך יצחק‪.‬‬ ‫מידת האָּ נכִ י להשפיע טוב ה' לבריותיו‪.‬‬ ‫שנאמר (בפר' תולדות כו‪,‬ג') ּגּור בָ אָ רץ‬ ‫וכמובא בזה"ק (דף ס''ה ע''ב)‬ ‫הַ ז ֹּאת וְׁ אֶ ְׁהיֶה עִ ְמך ַואֲבָ ְרכ ָך‪ .‬וליעקב‬ ‫ברך בשתיהן‪ :‬גם במידת אָּ נכִ י וגם‬ ‫אֶ ְׁהיֶה‪ ,‬דָ א כְ ָללָא ְדכֹּ לָא‪ְ .‬דכַד ְשבִ ילִ ין‬ ‫במידת אֶ ְׁהיֶה‪ ,‬שנא' והנה אָּ נכִ י עמך‬ ‫ימין וְ לָא ִמ ְתפ ְָרשָ ן‪ּ ,‬וכְ לִ ילָן בְ חַ ד אֲתַ ר‪.‬‬ ‫ְס ִת ִ‬ ‫וגו'‪ ,‬וכן נאמר [שם] ַוי ֹּאמר ה' אל ַיעֲקֹּ ב‬ ‫כְ דֵּ ין ִאקְ ֵּרי אהְ יה‪ ,‬כְ ָללָא כֹּ לָא‪ ,‬סָ ִתים וְ לָא‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫ובעולם התיכון ובעולמות עליונים‬ ‫ִא ְתּגַלְ יָיא‪ .‬בָ תַ ר דְ ָנפַק ִמנֵּיּה שֵּ ירּותָ א‪,‬‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫וְ הַ הּוא נָהָ ר ִא ְתעַבָ ר לְ אַ ְמשָ כָא כֹּ לָא‪ ,‬כְ דֵּ ין‬ ‫ִאקְ ֵּרי אֲשר אהְ יה‪ .‬כְ לֹומַ ר‪ ,‬עַל כֵּן אהְ יה‪,‬‬ ‫והיא היא הברכה אשר ברך יצחק את‬ ‫אהְ יה ז ִַמין לְ אַ ְמשָ כָא ּולְ אֹולָדָ א כֹּ לָא‪.‬‬ ‫יעקב לפני צאתו לחרן בא‪-‬ל שַ דַ י‪.‬‬ ‫אהְ יה‪ :‬כְ לֹומַ ר‪ ,‬הַ ְשתָ א ֲאנָא הּוא כְ לַל‬ ‫שהיא מלשון ִשדּוד מַ ע ֲָּרכֹות הטבע‪,‬‬ ‫כֹּ לָא‪ ,‬כְ ָללָא דְ כָל פְ ָרטָ א‪ .‬עי"ש‪.‬‬ ‫שהוא כעין שינוי סדרי בראשית‪ ,‬לא כפי‬ ‫שהוטבעו בבריאת העולם‪ ,‬כאומרו‪:‬‬ ‫וביאור הדברים לעומקו של מקרא‪:‬‬ ‫(בראשית מג‪ ,‬יד)‪" :‬וְׁ אל שַ דַ י יִ תן ָּלכֶם‬ ‫היא‬ ‫אָּ נכִ י‬ ‫שבעוד‬ ‫ּומ ְד ָרשֹו ‪ִ -‬מי‬ ‫ַרח ֲִמים"‪ .‬וְ עֹוד שָ ם בְ ַר ִש"י‪ִ :‬‬ ‫מידת הסתום והגלוי‪ ,‬מידת השכר‬ ‫שֶ אָ מַ ר לָעֹולָם דַ י‪ ,‬י ֹּאמַ ר לְ צָ רֹותַ י דַ י‪ .‬שד''י‬ ‫והעונש‪ ,‬מידת החיבור בין שמים וארץ‪,‬‬ ‫נוטריקון שאמר לעולם די‪ .‬ונקראת ברכת‬ ‫הרי מידת אֶ ְׁה ֶיה היא מידת הסתום‬ ‫אברהם‪ ,‬וכן נקראת המעולה שבברכות‪,‬‬ ‫הבלתי נגלה‪ .‬גבוה מעל גבוה‪ .‬הכוללת‬ ‫שהיא הפותחת את השערים לגבהי גבהים‬ ‫הכל ולא מתפרשת אלא רק במידת ֲאשֶ ר‬ ‫לשערי שמי שמים עליונים של אֶ ְׁה ֶיה ושל‬ ‫אֶ ְׁה ֶיה [שמות ג‪ ,‬יד']‪ ,‬שהוא כנהר‬ ‫אֲ שֶ ר אֶ ְׁה ֶיה ושל המידה המשותפת של אָּ נכִ י‬ ‫הממשיך את הנאצל אל מציאות האדם‪,‬‬ ‫אֶ ְׁה ֶיה‪.‬‬ ‫באשר מידת ֲאשֶ ר אֶ ְׁה ֶיה מזומנת‬ ‫להמשיך את האצילות העליונה אל תוך‬ ‫^^^^‬ ‫עולם העשיה של אנכי עד פרטי‬ ‫הפרטים‪.‬‬ ‫אשֹו מַ ִ ֹּ֣גיעַ‬ ‫ֻצב ֔ ַא ְׁרצָּ ה וְׁ ר ָ֖‬ ‫וְׁ ִהּנִ֤ה ֻסלָּם֙ מ ָּ ֹּ֣‬ ‫ֹלהים ע ִ ֥לים‬ ‫הַ שָּ ָּ ָ֑מיְׁ מָּ ה וְׁ ִהּנה֙ מַ לְׁ אֲכֹּ֣י אֱ ִ֔‬ ‫ואברהם התברך במידת אָּ נכִ י‬ ‫וְׁ י ְׁר ִ ָ֖דים ָֽבֹו (כח‪,‬יב')‬ ‫על ידי מידת החסד שלו‪ ,‬ויצחק התברך‬ ‫במידת אֶ ְׁה ֶיה על ידי מידת הגבורה שלו‪,‬‬ ‫וְׁ ִהּנִ֤ה ֻסלָּם֙ ‪ .‬סלם בגימטרי' קל‪ .‬הַ קֹּ ל‬ ‫כפי דרגת העבודה והיראה שהגיע אליה‬ ‫קֹול יעקב‪ .‬לומר לך מתי הקל קול יעקב‬ ‫בעת אשר פשט צוארו בעקידה‪ ,‬ויעקב‬ ‫כאשר הוא שואף בענותנותו כלפי‬ ‫על ידי מידת התפארת ובכח התורה הגיע‬ ‫הארץ‪ .‬וזהו שכתוב מצב ארצה‪ .‬וכן‬ ‫לשתי הדרגות גם יחד‪ ,‬אָּ נכִ י אֶ ְׁה ֶיה‪ .‬ועל‬ ‫שואף הוא להגיע השמימה‪ .‬לקבל שפע‬ ‫ידי כך יכול היה לשלוט בעולם התחתון‬ ‫רוחניות ולגלות רזין סתימין‪.‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫יקץ ַיעֲקב֮ ִמ ְׁשנָּת ֹֹ֒ו ו ַֹּ֕יאמֶ ר אָּ כן֙ יֹּ֣ש‬ ‫וַיִ ַ ֹּ֣‬ ‫ולכן נכתב קל ללא ו'‪ ,‬כי ה‪-‬ו' הוא‬ ‫ה' בַ מָּ ָ֖קֹום הַ זֶ ָ֑ה וְׁ אָּ נ ִ ָ֖כי ֥לא‬ ‫הסולם דרכו עולה קול התפילה למעלה‪,‬‬ ‫ּנֹורא‬ ‫אמר מַ ה‪ָ֖ ָּ -‬‬ ‫י ָּ ָָּֽדעְׁ ִתי‪ :‬וַיִ ָּירא֙ וַי ֔ ַ‬ ‫וכשה‪"-‬קל" הוא עצמו הסולם‪ ,‬אינו‬ ‫הַ מָּ ֹּ֣קֹום הַ זֶ ָ֑ה ֹּ֣אין ֶֹ֗זה ִּ֚ ִכי ִאם‪ֹּ֣ -‬בית‬ ‫צריך ל‪-‬ו'‪.‬‬ ‫שעַר הַ שָּ ָּ ָֽמיִ ם‪( :‬כח‪,‬טז')‬ ‫אֱֹלהים וְׁ זֶ ָ֖ה ַ ֥‬ ‫ִ֔‬ ‫ואשר על כן ירמוז הסולם בחלום‬ ‫יעקב לסולם התפילה‪:‬‬ ‫יקץ ַיעֲקב֮ ִמ ְׁשנָּת ֹֹ֒ו‪ .‬ואמר ר' יוחנן‬ ‫וַיִ ַ ֹּ֣‬ ‫וכפי שאמרו בברכות כו‪ :‬אין פגיעה‬ ‫(מדרש רבה) אל תקרי ִמ ְׁשנָּת ֹֹ֒ו אלא‬ ‫אלא [לשון] תפילה‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫ִמ ִמ ְׁשנָּתֹו‪ .‬שלמד עד קצה היכולת ומכח‬ ‫[וברש"י כי תשא שמות לג‪ ,‬כא'] אין‬ ‫ִמ ְׁשנָּתֹו ראה מראות אלקים חיים‬ ‫המקום אלא הקב"ה שנקרא מקום‪,‬‬ ‫ִב ְׁש ָּנתֹו‪.‬‬ ‫שנאמר וַיאמֶ ר יְׁ ה ָּו'ה ִהּנה מָּ קֹום ִא ִתי‪.‬‬ ‫ואשר על כן באומרו [כח‪ ,‬יא'] וַיִ פְׁ ַ֨ ַגע‬ ‫וְׁ אָּ נ ִ ָ֖כי ֥לא י ָּ ָָּֽדעְׁ ִתי‬ ‫בַ מָּ ֜קֹום היינו כוונת התפילה‪ ,‬ויתפלל‬ ‫בשימת לב‪ ,‬וְׁ אָּ נ ִ ָ֖כי בטיפחא‪ .‬והוא כעין‬ ‫לקב"ה שנקרא מקום‪ .‬ואין מקרא יוצא‬ ‫הפסקה קלה‪ .‬וכאומרו‪ :‬והתגלות השם‬ ‫מידי פשוטו‪ ,‬שמכוון ופוגע במטרה‪ ,‬עד‬ ‫במידת ה‪ -‬אָּ נכִ י‪ ,‬לא התגלתה לי עד כה‪.‬‬ ‫שמגיע עד כסא הכבוד‪ .‬והיינו דאמרו‬ ‫ועוד‪ ,‬עם כל לימוד ולימוד אני מגלה‬ ‫ִתכֹון תפילתי‪ ,‬והוא מלשון התכוננות‪,‬‬ ‫יותר ויותר את מידת האנכי ה' אלקיך‪,‬‬ ‫ומלשון מוכנות כעין והכן לבבם אליך‪,‬‬ ‫ומגלה עד כמה יודע אני יותר מה שלא‬ ‫ומלשון מָּ כון לשבתך‪ ,‬ומלשון כוונה‪.‬‬ ‫ידעתי עד הנה‪ .‬ולכן אמר ר' יוחנן (שבת‬ ‫וכוונה יש בה ב' טעמים‪ .‬כוונת התפילה‬ ‫קה‪ ).‬אנכי ר"ת אנא נפשי כתבית‬ ‫לְׁ מַ ה שהוא אומר‪ ,‬וכוונת התפילה למי‬ ‫יהבית‪ .‬ופירושו לפי פשוטו‪ :‬אני עצמי‬ ‫שהוא אומר‪ .‬וכמו שמכוונים את החץ‬ ‫את הכתב [שבלוחות] נתתי‪ .‬ודרשו בו‬ ‫מקשת למטרה‪ ,‬כן יש לכוון את התפילה‬ ‫רוב דרשות‪ ,‬וכגון על דרך החסידות‪:‬‬ ‫למטרה‪ .‬והיינו שיכוון למי שהוא אומר‪.‬‬ ‫כביכול אומר הקב''ה‪ :‬את עצמי נתתי‬ ‫והיינו ַלמָּ קֹום ב"ה‪.‬‬ ‫בתוך הכתב‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא יאָּ מר‪ :‬שככל‬ ‫שהכתבית יהבית יותר בגילוי‪ ,‬כלומר‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫ז']‪ַ :‬רבִ י ִש ְמעֹון אֹומֵּ ר‪ ,‬הַ ְמהַ לְֵּך בַ דרְך‬ ‫ככל שעל ידי הלימוד מתגלה יותר ויותר‬ ‫וְ שֹונה‪ּ ,‬ומַ פְׁ ִסיק ִמ ִמ ְׁשנָּתֹו וְ אֹומֵּ ר‪ ,‬מַ ה‬ ‫עומק הכתוב‪ ,‬בדרך של פשט רמז דרש‬ ‫ּנָּאֶ ה ִאילָּן זֶה וכו' מַ עֲלה ָעלָיו הַ כָתּוב‬ ‫סוד‪ ,‬כן כביכול האנא נפשי של הקב"ה‬ ‫כְ ִאלּו ִמ ְתחַ יֵּב בְ נַפְ שֹו‪.‬‬ ‫יותר בגילוי‪.‬‬ ‫ולחדד הקושיא מפרש הרע''ב‪ :‬וְ יֵּש‬ ‫ועוד יש לומר בזה‪ ,‬באומרו וַיִ ַ ֹּ֣‬ ‫יקץ‬ ‫אֹומ ִרים‪ְׁ ,‬דאַ ְׁשמֹועִ ינַן ְׁרבּותָּ א דְ אַ ף עַל‬ ‫ְ‬ ‫ַיעֲקב֮ ִמ ְׁשנָּת ֹֹ֒ו‪ ,‬חשש יעקב כי עתה יהיה‬ ‫ּגַב ְדעַל יְדֵּ י כֵּן הּוא ְמבָ ֵּרְך בָּ רּוְך שֶ ָּככָּה‬ ‫קץ לְׁ ִמ ְׁש ָּנתֹו‪ ,‬שלא יוכל עוד ללמוד‬ ‫לֹו ְׁבעֹולָּמֹו‪ ,‬אַ ף עַל פִ י כֵּן מַ עֲלִ ין ָעלָיו‬ ‫בבית לבן‪ ,‬ובקש שכָל מה שלמד עד‬ ‫כְ ִאלּו ִמ ְתחַ יֵּב בְ נַפְ שֹו‪ִ ,‬מפְׁ ני שֶ ִהפְׁ ִסיק‬ ‫עתה ישאיר בו רושם וישאר להיות איש‬ ‫ִמ ִמ ְׁשנָּתֹו‪.‬‬ ‫תם‪.‬‬ ‫ובשימת לב י ֵָּראה ל ְַמ ַעיֵּן כי אין הדבר‬ ‫וכך יהיה ערך הדברים‪ :‬אכן‪ ,‬יש‬ ‫דומה‪.‬‬ ‫אנכי [ה' אלקיך] במקום הזה‪ ,‬בזכות מה‬ ‫שלמדתי עד עתה‪ ,‬ויהי רצון שיהיה עמי‬ ‫שהאומר מה נאה אילן זה מחליף הפרט‬ ‫גם מכאן ולהבא גם אם לא אוכל להיות‬ ‫בהכלל‪ .‬כי כל העולם כולו כלול‬ ‫פנוי ללימודי‪.‬‬ ‫במשנתו‪ ,‬כולל אילן זה שהוא מתפעל‬ ‫ועל דרך סמוכים וסרסהו ודרשהו‪ ,‬יש‬ ‫ממנו‪ .‬והמפסיק ואומר מה נאה אילן זה‪,‬‬ ‫לדרוש על דרך הצח‪ּ :‬ובִ ְמקֹום שכתוב‬ ‫כאילו מחליף הפרט בהכלל‪ .‬שהאילן‬ ‫אָ כֵּן֙ יֵּ ֣ש ה' בַ מָ ִ֖קֹום הַ זֶּ֑ה וְ אָ נֹּ ִ ִ֖כי ִ֥ל ֹּא י ָ ָּֽדעְ ִתי‪,‬‬ ‫הנאה הוא פרט בבריאה‪ .‬ומשנתו היא‬ ‫יהיה אומרו‪ :‬אָּ כן֙ יֹּ֣ש אָּ נכִ י ה' בַ מָּ ָ֖קֹום‬ ‫כלל הבריאה‪ ,‬שכל העולם כולו יונק‬ ‫הַ זֶ ָ֑ה ויהי רצון שיהיה עמדי‪ ,‬אע''פ שלא‬ ‫חיותו מהמשנה שהאדם שונה‪ ,‬אפילו‬ ‫ידעתי אם אוכל עוד ללמוד מהיום‬ ‫בדרך‪ .‬וכיצד יחליף זה בזה‪.‬‬ ‫והלאה‪.‬‬ ‫אבל הכא‪ ,‬שונה הדבר‪ .‬כי משנתו של‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬לדרשת ר' יוחנן‬ ‫יעקב היא אמנם כלל הבריאה‪ ,‬אך היא‬ ‫שהקיצוהו מן השמים ליעקב ִמ ִמ ְש ָנתֹו‪:‬‬ ‫עדין פרט אצל הקב''ה‪ ,‬שהוא כולל כל‬ ‫מדוע יכשילוהו לכאורה לצדיק‪,‬‬ ‫העולמות כולם‪ ,‬שהוא מקומו של עולם‬ ‫במשנה מפורשת [פרקי אבות פרק ג משנה‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫לעומקו של מקרא ידרשו פסוקים‬ ‫ואין העולם מקומו‪ .‬וכשהקיצוהו‬ ‫אלו כמן חומר לשמירת השבת‪,‬‬ ‫ממשנתו אמר מה נורא המקום הזה‪,‬‬ ‫שבזכותה ינצל ויחזור בשלום אל בית‬ ‫אכן יש ה' במקום הזה והרי זה כולל‬ ‫אביו‪ :‬שנאמר‪ :‬וְׁ שַ ְׁב ִ ֥תי ְׁבשָּ לָ֖ ֹום‪.‬‬ ‫כל העולמות כולם וגם את משנתו‬ ‫וְׁ שַ ְׁב ִתי לשון שבת‪ .‬ובדרך של אל‬ ‫שעסק בה בחלומו‪ ,‬ועתה משעה‬ ‫תקרי‪ ,‬אל תקרי וְׁ שַ ְׁב ִתי אלא וְׁ שַ בַ ִתי‪.‬‬ ‫שהקיץ הוא עוסק בעיקר ובכלל היותר‬ ‫וְׁ שַ בַ ִתי ְׁבשָּ לֹום‪ .‬ובקש בזה שיזכה‬ ‫גדול‪ ,‬שממנו כל המשניות כולן‪ ,‬וממנו‬ ‫לשמור שבת בכל אשר ילך‪ ,‬כי השבת‬ ‫תוצאות חיים‪.‬‬ ‫מקור הברכה‪.‬‬ ‫ובדבריו רמז לל"ט מלאכות שבת‪,‬‬ ‫וזה שאמר ר' יוחנן אל תקרי ִמ ְׁשנָּת ֹֹ֒ו‬ ‫שיזכה לשמור את כולן כהלכתן‪.‬‬ ‫אלא ִמ ִמ ְׁשנָּתֹו‪ .‬להגיד שבחו של יעקב‬ ‫כיצד‪:‬‬ ‫אבינו‪ ,‬שלא החליף העיקר בטפל והכלל‬ ‫ֶ ֶ֛לחֶ ם ֶל ֱא ָ֖כל היינו המלאכות הנעשות‬ ‫בהפרט‪ ,‬ושיבח למי שהשבח שלו‪,‬‬ ‫בלחם כגון החורש‪ ,‬הזורע‪ ,‬הקוצר‪,‬‬ ‫וקשר העטרה למי שהעטרה שלו‪.‬‬ ‫המעמר‪ ,‬הדש‪ ,‬זורה‪ ,‬הבורר‪ ,‬הטוחן‪,‬‬ ‫המרקד‪ ,‬הלש‪ ,‬האופה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ּובגֶד לִ לְׁ ָֽבש הן המלאכות הנעשות‬ ‫ֶ֥‬ ‫בבגד‪ ,‬כגון הגוזז המלבן המנפץ הצובע‬ ‫וְׁ שַ בַ ִתי ְׁבשָּ לֹום‬ ‫הטווה המיסך העושה שני בתי נירים‪,‬‬ ‫אורג שני חוטים‪ ,‬הפוצע שני חוטים‪,‬‬ ‫אמר ִאם‪-‬יִ ְׁה ֶַ֨יה‬ ‫וַיִ ַ ֥דר ַיע ֲָ֖קב נֶ ָֹּּ֣֤דֶ ר ל ָ֑‬ ‫הקושר‪ ,‬המתיר‪ ,‬התופר שתי תפירות‪,‬‬ ‫הקורע על מנת לתפור שתי תפירות‪,‬‬ ‫ּושמָּ ַ ֙רנִ י֙ בַ ֶ ִ֤ד ֶרְך הַ זֶה֙‬ ‫אֱֹלהים עִ מָּ ִֹ֗די ְׁ‬ ‫ִ֜‬ ‫ֶאֱכל‬ ‫הֹולְך וְׁ ָּנָֽתַ ן‪֥ ִ -‬לי ֶ ֶ֛לחֶ ם ל ָ֖‬ ‫אֲשר אָּ נ ִ ֹּ֣כי ֔‬‫ֶ ֹּ֣‬ ‫וְׁ שַ ְׁב ִ ֥תי ְׁבשָּ לָ֖ ֹום היינו מזוזה השומרת‬ ‫ּובגֶד לִ לְׁ ָֽבש‪{ :‬כא} וְׁ שַ ְׁב ִ ֥תי ְׁבשָּ לָ֖ ֹום‬ ‫ֶ֥‬ ‫על האדם שישוב בשלום לביתו‪ ,‬ולשם‬ ‫אֹלהים‪:‬‬ ‫אֶ ל‪ֹּ֣ -‬בית אָּ ִ ָ֑בי וְׁ הָּ יָּ ָ֧ה ה' ִ ָ֖לי ל ִ ָֽ‬ ‫כתיבת מזוזה יש מלאכות כגון‪ :‬הַ צָ ד‬ ‫{כב} וְׁ הָּ ֶ ֹּ֣אבֶ ן הַ ֹ֗זאת אֲשֶ ר‪-‬שַַ֨ ְׁמ ִתי֙‬ ‫צְ בי‪ ,‬הַ שֹוחֲטֹו‪ ,‬הַ מַ פְ ִשיטֹו‪ ,‬הַ מֹולְ חֹו‪,‬‬ ‫אֲשר‬ ‫ֹלהים וְׁ כ ֙ל ֶ ֹּ֣‬ ‫מַ צ ֔ ָּבה יִ ְׁהיֶ ָ֖ה ֹּ֣בית אֱ ִ ָ֑‬ ‫וְ הַ ְמעַבֵּ ד את עֹורֹו‪ ,‬וְ הַ מֹוחֲקֹו‪ ,‬וְ הַ ְמחַ ְתכֹו‪,‬‬ ‫עַש ֶ ֥רּנּו ָּ ָֽלְך‪( :‬כח‪,‬כ‪-‬‬ ‫עַשר אֲ ְׁ‬ ‫ִתתֶ ן‪-‬לִ֔ י ָ֖‬ ‫כב')‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫בָּ ָּ ָ֖אה עִ ם‪-‬הַ ָֽצאן בהווה‪ .‬ולכן‬ ‫אֹותיֹות‪ ,‬וְ הַ מֹוחֵּ ק עַל ְמנָת‬ ‫הַ כֹותֵּ ב ְשתֵּ י ִ‬ ‫המילה באה נקודה ומוטעמת במלרע‪.‬‬ ‫אֹותיֹות‪.‬‬ ‫לִ כְ תֹּ ב ְשתֵּ י ִ‬ ‫בָּ ָּ ָ֖אה‪ .‬שיש לה מציאות של בָּ ָּ ָ֖אה תמיד‪.‬‬ ‫וְׁ הָּ ֶ ֹּ֣אבֶ ן הַ ֹ֗זאת היינו הבונה והסותר‪,‬‬ ‫וכן לעתיד לבוא‪ ,‬רחל עתידה להיות‬ ‫מַ צ ֔ ָּבה היינו מכה בפטיש‪,‬‬ ‫בָּ ָּ ָ֖אה עִ ם הצאן עִ ם צאן קדשים‪ ,‬עִ ם עַ ם‬ ‫ִתתֶ ן‪-‬לִ֔ י היינו הכנסה‪,‬‬ ‫ישראל השבים מן הגלות‪ .‬שהלכה‬ ‫עַשר אֲ עַ ְׁש ֶ ֥רּנּו ָּ ָֽלְך היינו הוצאה שהם‬ ‫ָ֖‬ ‫ורעתה את רחליה בלא לאות‪ ,‬וברחמים‬ ‫הכנסה והוצאה של עשיר ומתנות‬ ‫ובחמלה‪ .‬ואע"פ שלאחר מכן כתיב‬ ‫עניים‪.‬‬ ‫ֹ֗ ָּבאָּ ה בלשון עבר‪ ,‬רמז הוא שכשם‬ ‫וְׁ שַ בַ ִתי ְׁבשָּ לֹום [כנ''ל] ירמוז לנר שבת‬ ‫שבאה בעבר כן תבוא לעתיד לבוא‪ .‬לכן‬ ‫והיינו המכבה והמבעיר‪,‬‬ ‫עֹודנּו ְמדַ ֵּב֣ר עִ ָ ֶּ֑מם וְ ָר ֵּח֣ל |‬ ‫כתיב [כט‪,‬ט'] ִ֖‬ ‫ויחד הם ל''ט מלאכות האסורות בשבת‪,‬‬ ‫ֲשר‬‫ֹ֗ ָּבאָּ ה [באה כבר‪ ,‬עבר]‪ ,‬עִ ם‪-‬הַ צ ֹּאן֙ א ֣‬ ‫ארבעים חסר אחת‪.‬‬ ‫לְ אָ ִַ֔ביהָ ִ ֥כי ר ָּעָ֖ה ִ ָֽהוא‪ .‬מאי ִ ֥כי ר ָּעָ֖ה ִ ָֽהוא‪,‬‬ ‫כי זה תפקידה בעבר‪ ,‬בהווה ובעתיד‪.‬‬ ‫וזה שאמר בתחילה וְ ָנּֽתַ ן לִ י‪ .‬לִ י‬ ‫להיות רועה לצאן קדשים‪ ,‬עד עת שָ בִ ים‬ ‫בגימט' מ'‪ .‬והמילה לִ י למעט אחת‪.‬‬ ‫מן הגלויות‪.‬‬ ‫והיינו ל"ט מלאכות‪ ,‬ארבעים חסר‬ ‫ועל דרך הצח‪֥ ִ ,‬כי ר ָּעָ֖ה ִ ָֽהוא‪ ,‬קרי היא‬ ‫אחת‪ .‬שכל מעייניו של יעקב שיוכל‬ ‫וכתיב הוא‪ .‬ירמוז לגואל אחרון‬ ‫לשמור שבת בארץ נכריה אצל לבן‬ ‫כראשון‪ ,‬הרועה הנאמן‪ ,‬יחד עם כל‬ ‫הארמי‪ .‬והשמירת שבת תשמרנו‪ .‬וזה‬ ‫שבעת הרועים בב''א‪.‬‬ ‫ּושמַ ְׁר ִתיָך זו‬ ‫שאמר לו הקב"ה (כח‪,‬טו') ְׁ‬ ‫ֲשב ִתיָך בזכות השבת‪.‬‬ ‫שמירת שבת ַ ָֽוה ִ‬ ‫^^^^‬ ‫וזה שאמר וְׁ שַ ְׁב ִ ֥תי ְׁבשָּ לָ֖ ֹום‪ .‬אל תקרי‬ ‫וְׁ שַ ְׁב ִתי אלא וְׁ שַ בַ ִתי‪ .‬וְׁ שַ בַ ִתי ְׁבשָּ לֹום‪.‬‬ ‫ו ַֹ֗יאמֶ ר ֥הן עֹוד֙ הַ יֹּ֣ ֹום ג ָּ֔דֹול לא‪-‬עָ֖ת‬ ‫האָּ ֹּ֣סף הַ ִמקְׁ נֶ ָ֑ה הַ ְׁש ֥קּו הַ ָ֖צאן ּולְׁ ֥כּו‬ ‫^^^^‬ ‫ְׁר ָֽעּו (כט‪,‬ז')‬ ‫וְׁ ִהּנה֙ ָּר ֹּ֣חל ִב ֔תֹו בָּ ָּ ָ֖אה עִ ם‪-‬הַ ָֽצאן‬ ‫יש ליתן טעם לג' תמיהות לכאורה‪:‬‬ ‫(כט‪,‬ו')‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫לכן אומר להם יעקב‪ :‬מה שחשכה‬ ‫א‪ .‬מה הוא זה שפסקו הרועים להשקות‬ ‫אתמול זה‬ ‫ביום‬ ‫החמה‬ ‫לכם‬ ‫הצאן בעיצומו של יום‪ ,‬עד כדי שצריך‬ ‫היה בעבורי‪ .‬והיום אין חשש לזה‪֥ ,‬הן‬ ‫לומר להם ֥הן עֹוד֙ הַ יֹּ֣ ֹום ג ָּ֔דֹול לא‪-‬עָ֖ת‬ ‫עֹוד֙ הַ יֹּ֣ ֹום ג ָּ֔דֹול לא‪-‬עָ֖ת האָּ ֹּ֣סף הַ ִמקְׁ נֶ ָ֑ה‬ ‫האָּ ֹּ֣סף הַ ִמקְׁ נֶ ָ֑ה‪.‬‬ ‫הַ ְׁש ֥קּו הַ ָ֖צאן ּולְׁ ֥כּו ְׁר ָֽעּו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לאומרו הן עוד היום גדול‪ .‬והרי‬ ‫בעיצומו של יום הוא מדבר אליהם‪.‬‬ ‫אלא שלתשובה זו יש ליתן טעם מדוע‬ ‫וברור לכל‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שעוד היום גדול‪.‬‬ ‫אמנם לא הלכו הרועים כסברת יעקב‪,‬‬ ‫ג‪ .‬מדוע כביכול נותן מוסר לאנשים‬ ‫אלא המשיכו עדריהם לרבוץ שם‪,‬‬ ‫אשר לא ידעם‪ ,‬באומרו הַ ְׁש ֥קּו הַ ָ֖צאן‬ ‫כנאמר‪[ :‬כט‪,‬ב'] ַו ַַּ֞י ְרא וְ הִ נֵּ ָ֧ה בְ ֵּ ֣אר בַ שָ ֶ֗דה‬ ‫ּולְׁ ֥כּו ְׁר ָֽעּו‪.‬‬ ‫לשה ע ְד ֵּרי‪-‬צ ֹּאן֙ ּֽרֹּ בְ ִ ֣צים‬ ‫וְ הִ נֵּה‪-‬שַָּ֞ ם ְש ָ ֹ֤‬ ‫ע ַָ֔ליהָ ִּ֚ ִכי ִמן‪ -‬הַ בְ ֵּ ֣אר הַ ִַ֔הוא י ְַש ִ֖קּו ָ ּֽהעֲדָ ִ ֶּ֑רים‬ ‫ותשובה אחת לכולן וכפירוש רש''י‪:‬‬ ‫וְ הָ ִ֥אבן ּגְ דֹּ לָ ִ֖ה עַל‪ִ֥ ִ -‬פי הַ בְ ֵּ ּֽאר‪:‬‬ ‫אותם‬ ‫שראה‬ ‫לפי‬ ‫[כט‪,‬ז']‬ ‫שרוצים‬ ‫רובצים‪ ,‬כסבור [יעקב]‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵּאָ מֵּ ר‪ ,‬כי היו‬ ‫לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד‪,‬‬ ‫ִמ ְשתָ ִאים לנוכח גדלותו של יעקב‪ .‬כי‬ ‫אמר להם‪ ,‬הן עוד היום גדול‪ ,‬וגו'‪.‬‬ ‫ראו אדם גדול עומד לפניהם‪ .‬שלא‬ ‫הבינו שינוי מנהגו של עולם‪ ,‬מדוע‬ ‫פירוש‪ :‬יעקב סובר שהרועים רוצים‬ ‫אמש שקעה החמה מוקדם והיום לא‪.‬‬ ‫לאסוף את המקנה בעיצומו של יום בלי‬ ‫והרי עתה עומד לפניהם האדם‬ ‫לרעות עוד‪ ,‬כי אולי חושבים הם שגם‬ ‫שבעבורו נשתנה מנהגו של עולם‪.‬‬ ‫היום יחשיך העולם מוקדם כאתמול‪,‬‬ ‫שהרי אתמול בשעה כזאת שקעה‬ ‫ועוד‪ ,‬שראו הרועים כי יעקב גלל לבדו‬ ‫החמה‪ ,‬וחָּ שַ ְך כל‬ ‫בשבילו‬ ‫את האבן מעל פי הבאר מה שאין הם‬ ‫בעיצומו של יום‪ ,‬ואולי‬ ‫העולם‬ ‫יכולים לעשות ללא שאר הרועים‪,‬‬ ‫חושבים הם כי מעתה זה מנהגו של‬ ‫ובזה ידעו כולם כי לא רק אדם גדול‬ ‫העולם‪ .‬ולכן סבר יעקב שגם היום‬ ‫לפניהם‪ ,‬אלא אדם כמלאך‪ ,‬השולט‬ ‫סיימו הרועים להשקות עדריהם מוקדם‬ ‫במערכות הטבע‪ ,‬ובמערכות התכונה‪,‬‬ ‫בעיצומו של יום‪ ,‬ולשוב מיד לביתם‬ ‫השמש הירח והכוכבים‪.‬‬ ‫בטרם יחשך‪.‬‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫עם הצאן‪ ,‬והרי אתמול בשעה כזו‬ ‫ועל דרך הרמז‪ ,‬תרמוז הפרשה‬ ‫שקעה החמה‪.‬‬ ‫למחלוקת ר' יהודה ורבנן‪ ,‬במסכת‬ ‫ברכות‪ ,‬תחילת פרק תפילת השחר‪ ,‬גבי‬ ‫ויש לומר דלכן כתיב וְ הִ נֵּה֙ ָר ֵּח֣ל בִ ַ֔תֹו‬ ‫תפילת המנחה‪ .‬רבנן אומרים תפילת‬ ‫בָּ ָּ ָ֖אה עִ ם‪-‬הַ ּֽצ ֹּאן‪ ,‬בהווה‪ .‬שהיא במציאות‬ ‫המנחה עד הערב‪ ,‬ור' יהודה אומר‬ ‫של בָּ ָּ ָ֖אה‪ ,‬כנגד כל חשבון והגיון‪ .‬וכאז‬ ‫תפילת המנחה עד פלג המנחה‪ ,‬שהוא‬ ‫כן עתה ולעתיד לבא‪ .‬היא באה ובאה‬ ‫שעה ורבע לפני השקיעה‪ .‬ומכאן‬ ‫ובאה‪ ,‬כנגד כל חשבון של חשכת‬ ‫ואילך אפשר להתפלל מעריב אפי'‬ ‫הגלות‪ ,‬ומביאה אתה את אור הגאולה‪.‬‬ ‫בעוד היום גדול‪.‬‬ ‫ומסקנת התוספות לגבי תפילת ערבית‬ ‫^^^^‬ ‫[ברכות בדף ב‪ ].‬דְ ָעבַ ד כְ מַ ר ָעבַ ד‪,‬‬ ‫ּודְ ָעבַ ד כְ מַ ר ָעבַ ד‪ְׁ .‬דעָּבַ ד כְׁ מַ ר עָּבַ ד‬ ‫שתפילת ערבית משעת צאת הכוכבים‪,‬‬ ‫ּודעָּבַ ד כְׁ מַ ר עָּבַ ד שיכול להתפלל‬ ‫ְׁ‬ ‫שמַ ע ַיע ֲֹּ֣קב‬ ‫וַיְׁ ִה ֩י כִ ְׁש ַ֨מעַ ל ֜ ָָּּבן אֶ ת‪ֹּ֣ -‬‬ ‫ערבית כבר מפלג המנחה‪.‬‬ ‫בֶ ן‪-‬אֲ ח ֹ֗תֹו (כט‪,‬יג')‬ ‫ומפרשתנו אתי שפיר מסקנת הגמ'‪,‬‬ ‫יש לשאול מדוע נכתב בכפילות‬ ‫ּודעָּבַ ד כְׁ מַ ר עָּבַ ד‪.‬‬ ‫ְׁדעָּבַ ד כְׁ מַ ר עָּבַ ד‪ְׁ ,‬‬ ‫שמַ ע‪ ,‬מה שמועה שמע‬‫כִ ְׁש ַ֨מעַ אֶ ת‪ֹּ֣ -‬‬ ‫שאתמול עשה יעקב כר' יהודה‪,‬‬ ‫ובא‪ ,‬ויש לומר כנ"ל‪ ,‬את השמועה‬ ‫והתפלל מעריב מוקדם‪ ,‬והיינו ב"פלג"‪.‬‬ ‫שיצאה עליו שאדם גדול הוא‪ ,‬ושולט‬ ‫[כי השקיע הקב''ה חמה מוקדם‬ ‫בעולמות‪ .‬ויחבק לו וינשק אותו‪,‬‬ ‫בעבורו]‪ ,‬והיום הוא אומר לרועים הן‬ ‫ופירש"י שחפש שמא זהובים הביא‬ ‫עוד היום גדול‪ ,‬כרבנן‪ ,‬שהיום עתיד‬ ‫והנם בחיקו‪.‬‬ ‫להסתיים היום בצאת הכוכבים‪ ,‬ולכן‬ ‫אמר להם‪ ,‬לכו רעו‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר לאור‬ ‫הנ"ל שחפש אצל יעקב היכן הם‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬לגבי רחל הבאה עם‬ ‫התרפים שבעזרתם חולל כל הנפלאות‬ ‫הצאן‪ ,‬מה היה בדעתה לצאת עכשיו‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫הבטחון להתחייב ללבן ארבע עשרה‬ ‫האלו‪ .‬ולכן כשדולק אחריו לאחר כ'‬ ‫שנה בבנותיו ועוד שש שנים בעבודת‬ ‫שנה מזכיר ואומר לו (לא‪,‬ל') לָ ִ֥מָ ה גָנַ ִ֖בְ תָ‬ ‫הצאן‪.‬‬ ‫ֱֹלהי‪ ,‬הרי יש לך כוחות משלך‪.‬‬ ‫את‪-‬א ָ ּֽ‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שכל מה‬ ‫וכן אמר שם ַע ָּ ָ֖תה ִה ְׁס ַכ֥לְׁ ָּ ָֽת ע ֲָֽשֹו‬ ‫שהתחייב ללבן נרמז בימים‬ ‫(לא‪,‬כח)‪.‬‬ ‫אחדים שאמרה לו אמו‪.‬‬ ‫ולית מלתא דלא רמיזא באורייתא‪:‬‬ ‫וכאומרו‪ ,‬כשהגעת חוללת נפלאות‬ ‫וכן רמזה לו אמו‪ ,‬שיהיה שבע ועוד‬ ‫במערכות הטבע‪ .‬ועתה‪ ,‬בלכתך תפשת‬ ‫שבע ועוד שש‪.‬‬ ‫אומנות עשו אחיך שפונה אל רהבים?‬ ‫וכדי לנקות עצמו מכל וכל מאשמה זו‬ ‫כיצד‪:‬‬ ‫אמר יעקב ללבן [פרק לא פס' לב'] ִ֠עִ ם‬ ‫שהרי אמרה לו רבקה אמו בפרשת‬ ‫יך ֣ל ֹּא ִ ּֽיחְ י ֒ה ֣נֵ֣גד‬ ‫ֱֹלה ֶ֘‬‫א ֲַ֨שר ִת ְמ ָצ֣א את‪-‬א ֶ֘‬ ‫תולדות (כ‪ ,‬מד'‪-‬מה')‪ :‬וְ ָיּֽשַ בְ ָ ִ֥ת עִ ִ֖מֹו י ִ ָ֣מים‬ ‫אַ ֵּחָ֧ינּו ַ ּֽהכר‪-‬לְ ךֹ֛ ָ ִ֥מה עִ מָ ִ ִ֖די וְׁ קַ ח‪ָ֑ ָּ -‬לְך כי לְׁ ָך‬ ‫אֲחָ ִ ֶּ֑דים ַע֥ד אֲשֶ ר‪-‬תָּ ָ֖שּוב ח ֲַמִ֥ת אָ ִ ּֽחיך‪:‬‬ ‫הם ראויים‪.‬‬ ‫עַד‪ַ֨ -‬שּוב אַ ף‪-‬אָ ִִ֜חיך ִמ ְמ ֶ֗ך‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וכך הוא החשבון‪ :‬עד אשר תשוב‬ ‫חמת אחיך הוא לשון שבע‪ .‬עד שוב אף‬ ‫שבַ ע שָּ ֔ ִנים‬ ‫ֶ ָֽאעֱבָּ ְׁדָך֙ ֶ ֹּ֣‬ ‫אחיך הוא לשון של עוד שבע‪ .‬הרי‬ ‫פעמיים שבע‪ .‬ולשון תשו"ב ושו"ב‬ ‫ֶאֱהב ַיע ֲָ֖קב אֶ ת‪ָּ -‬ר ָ֑חל ו ַֹ֗יאמֶ ר‬ ‫ַוי ַ ֥‬ ‫סובלת ו' באמצען‪ ,‬והוא רמז לשש‬ ‫שבַ ע שָּ ֔ ִנים ְׁב ָּר ֥חל ִב ְׁתָךָ֖‬‫ֶ ָֽאעֱבָּ ְׁדָך֙ ֶ ֹּ֣‬ ‫שנים נוספות‪ .‬ו' אחת לשון תוספת‪ ,‬ו'‬ ‫הַ קְׁ טַ ָּּנָֽה (כט‪,‬יח')‬ ‫שניה שהתוספת שש שנים‪ .‬ובזה נרמז‬ ‫לו שיהיה אצל לבן עשרים שנה‪.‬‬ ‫שבַ ע‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬לאומרו ֶ ָֽאעֱבָּ ְׁדָך֙ ֶ ֹּ֣‬ ‫שָּ ֔ ִנים‪ ,‬והרי רבקה אומרת לו [כז‪ ,‬מד‪-‬‬ ‫מה'] וְ ָיּֽשַ בְ ָ ִ֥ת עִ ִ֖מֹו י ִ ָֹּּ֣מים אֲחָּ ִ ָ֑דים עַ ִ֥ד‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬מאי אומרו‬ ‫אֲשר‪-‬תָ ִ֖שּוב ח ַ ֲִ֥מת אָ ִ ּֽחיך‪ ,‬עַד‪ַ֨ -‬שּוב אַ ף‪-‬‬ ‫שבַ ע שָּ ֔ ִנים‪ .‬והרי עד עתה‬ ‫ֶ ָֽאעֱבָּ ְׁדָך֙ ֶ ֹּ֣‬ ‫ָשיתָ ַ֔לֹו‬ ‫אָ ִִ֜חיך ִמ ְמ ֶ֗ך וְ שָ כַח֙ ֵּ ֣את אֲשר‪-‬ע ִ ֣‬ ‫היה יושב אהלים ולא ידע עבודה מה‬ ‫שם‪ .‬ומניין לו‬ ‫וְׁ ָּ ָֽשל ְַׁח ִ ָ֖תי ּולְׁ קַ ְׁח ִ ֹּ֣תיָך ִמ ָּ ָ֑‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫עוד רמז רמז לו‪ ,‬טוב ִת ִתי אותה [את‬ ‫היא‪ .‬ומהיכן בטוח היה בעבודתו שבע‬ ‫לאה] לך‪ִ ,‬מ ִת ִתי אותה לאיש אחר‪,‬‬ ‫שנים‪ .‬אלא מתוך ההבטחה של הקב"ה‬ ‫ומיהו איש אַ חֵּ ר ‪ -‬זה עשו‪ .‬שעשו עכשיו‬ ‫כי לא ֶ ָֽא ֱעז ְָּׁבָך‪ ,‬נתנו לבו לומר ֶ ָֽאעֱבָּ ְׁדָך‪.‬‬ ‫הוא איש אחר לאחר שמכר לך את‬ ‫שהאותיות "ד" ו‪"-‬ז" מתחלפות הן‪ ,‬וכן‬ ‫הבכורה‪ .‬והרי היו אומרים הגדולה‬ ‫יחליפו מקומן‪ .‬ולכן לא חשש כי אתה‬ ‫לגדול והקטנה לקטן‪.‬‬ ‫עמדי‪.‬‬ ‫ועוד רמז רמז לו‪ ,‬שאמר לו‬ ‫^^^^‬ ‫ְׁשבָּ ה עמדי‪ .‬חלק התיבה עמדי‬ ‫לשניים‪ :‬שבה עמ‪-‬די עם ד"י‪ .‬שבה עם‬ ‫ִת ִתי ִמ ִת ִתי‬ ‫לאה י"ד שנה‪ .‬ויעקב רצה קודם כל‬ ‫וַיאמֶ ר לָּבָּ ן טֹוב ִת ִתי אתָּ ּה לְָּך ִמ ִת ִתי‬ ‫להתחתן עם רחל‪ ,‬לצד היותה באה עם‬ ‫אתָּ ּה לְׁ ִאיש אַ חר ְׁשבָּ ה עִ מָּ ִדי‬ ‫הצאן‪ ,‬להבטיח גאולתנו טרם גלותנו‪.‬‬ ‫(כט‪,‬יט')‬ ‫^^^^‬ ‫יש ליתן טעם מדוע אמר ִת ִתי‬ ‫שבַ ע שָּ ִנָ֑ים‬ ‫ו ַ ַָֽיע ֲָ֧בד ַ ָֽיע ֲֶ֛קב ְׁב ָּר ָ֖חל ֶ ֹּ֣‬ ‫ִמ ִת ִתי‪.‬‬ ‫ו ִ ַָֽי ְׁהיִ֤ ּו ְׁבעינָּיו֙ כְׁ י ִ ָֹּּ֣מים אֲ חָּ ִ֔דים‬ ‫ויש לומר‪ ,‬לפי שנאמר במדרש‬ ‫ְׁב ַ ָֽאהֲבָּ ָ֖תֹו א ָּ ָֽתּה (כט‪,‬כ)‬ ‫תנחומא לבן זה בלעם‪ ,‬מצינו לשון של‬ ‫רמאות זו של ִת ִתי ִמ ִת ִתי שגורה בפיו‬ ‫כְׁ י ִ ָֹּּ֣מים אֲ חָּ ִ֔דים‬ ‫של לבן הוא בלעם‪ .‬וכן אמר בלעם‪.‬‬ ‫כוונתו בזה שהיו אלו כעין מה שאמרה‬ ‫שנאמר ַויָקָ ם בִ לְ עָם בַ בֹּ קר ַוי ֹּאמר אל‪-‬‬ ‫לו אמו‪[ ,‬תולדות‪,‬כז‪,‬מד'] וְ ָיּֽשַ בְ ָ ִ֥ת עִ ִ֖מֹו‬ ‫שָ ֵּרי בָ לָק לְ כּו ּֽאל‪-‬אַ ְרצְ כם כִ י מֵּ אֵּ ן ה'‬ ‫י ִ ָֹּּ֣מים אֲחָּ ִ ָ֑דים‪ .‬אלא שליעקב נדמו‬ ‫לְׁ ִת ִתי ַלהֲֹלְך עִ מָ ּֽכם‪[ .‬במדבר כב‪,‬יג'] הרי‬ ‫הימים עוד יותר קלים ממה שאמרה לו‬ ‫שלשון של רמאות שגורה בפיו‪ .‬כי‬ ‫אמו‪ ,‬לכן נכתב כאן בכ''ף הדמיון‬ ‫בלבו רצה לילך לקללם‪.‬‬ ‫וכן כאן רמז לו את רמאותו‪ .‬שהרי ִת ִתי‬ ‫ובניקוד של ''שוא''‪ :‬ו ִ ַּֽיהְ יֹ֤ ּו בְ עֵּינָיו֙ כְׁ י ִ ָ֣מים‬ ‫בגימט' קטנה לאה (‪ִ .)9‬מ ִת ִתי‬ ‫אֲחָ ִַ֔דים‪ ,‬שהיו בעיניו כתרגומו זעירין‬ ‫בגימטריא קטנה רחל (‪ )4‬רמז לו שטוב‬ ‫[ובתרגום יונתן קלילין]‪ ,‬ואף פחות‬ ‫לו לתת את לאה מלתת את רחל‪.‬‬ ‫מזה‪ ,‬שנדמו לו כימים של שָּ וְׁ א וכהרף‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫וכאומרו הלא לא תחליף לי את רחל‬ ‫עין‪ ,‬וכפי שמנוקד כְׁ י ִ ָ֣מים ב‪ְׁ -‬שוָּא‪.‬‬ ‫בלאה‪ .‬ולכן מן הדין מגיע לו גם את‬ ‫ונרמז באותן אותיות בניקוד הפוך‪,‬‬ ‫רחל‪ .‬אלא שנתרצה לבקשתו של לבן‬ ‫שנהפכו לו מ ְׁשוָּא לשָּ וְׁ א והיינו שכל‬ ‫לעבוד עוד שבע שנים אחרות‪ ,‬כי‬ ‫עבודתו אצל לבן לא שָּ וָּה לו ליעקב‬ ‫ממילא לא הגיע זמנו לשוב‪ ,‬כפי שרמזה‬ ‫כנגד אהבתו לרחל אלא לשוא והבל‪,‬‬ ‫לו אמו‪ ,‬וכמובא לעיל כט‪,‬יח' בעניין‬ ‫וכהרף עין‪.‬‬ ‫שאמרה לו אמו בפרשת תולדות‬ ‫תשו"ב ושו"ב‪ ,‬שהוא חשבון של‬ ‫או כלך לדרך זו‪ :‬אל תקרי אֲחָּ ִדים‬ ‫עשרים שנה‪ ,‬כנ''ל‪ ,‬ארבע עשרה שנה‬ ‫אלא אחוזים‪ .‬שכן ד' וז' מתחלפות‬ ‫בנשיו‪ ,‬ועוד שש שנים בצאן‪.‬‬ ‫במוצא הפה‪ .‬ורצה לומר שהיו כל ימיו‬ ‫אחוזים בידו כאדם המחזיק חפץ יקר‬ ‫בשמירה מעולה שלא לאבדו‪ .‬וכבר‬ ‫^^^^‬ ‫למוד הוא בכך מבטן אמו שנאמר וְ י ָֹ֤דֹו‬ ‫אחֶַ֨ זֶת֙ ַ ּֽבע ֵּ ֲ֣קב עֵּשַָ֔ ו‪ ,‬ואחיזה זו היא מקור‬ ‫הברכה‪ ,‬שלא ליתן לבעל הדין לחלוק‬ ‫וַיְׁ ִ ֹּ֣הי בַ ֔בקֶ ר וְׁ ִהּנה‪ָ֖ ִ -‬הוא ל ָּ ָ֑אה (כט‪,‬כה')‬ ‫ולקטרג‪ ,‬ויוכל להוציא ברכת ה' אל‬ ‫הפועל‪.‬‬ ‫ִהיא לאָּ ה‪ִ .‬הוא כתיב‪ .‬וכאילו כתוב‬ ‫^^^^‬ ‫והנה הּוא לאה‪ .‬ומאי הוא לאה‪.‬‬ ‫ושמא י"ל שהיתה מסטרא דדכורא‪,‬‬ ‫הֲלא ְׁב ָּרחל‬ ‫ממידת הזכר שאינה יכולה ללדת‪ ,‬רק‬ ‫(כט‪,‬כה') וַיְׁ ִ ֹּ֣הי בַ ֔בקֶ ר וְׁ ִהּנה‪ָ֖ ִ -‬הוא‬ ‫מתוך שהיתה שנואה התהפך מזלה‪,‬‬ ‫ל ָּ ָ֑אה ו ַֹּ֣יאמֶ ר אֶ ל‪-‬ל ֹ֗ ָָּּבן מַ ה‪-‬זאת֙‬ ‫ֹלהים‬ ‫לקיים את הפסוק (קהלת ג‪,‬טו') וְׁ הָּ אֱ ִ‬ ‫עָּ ִ ֹּ֣שיתָּ לִ֔ י ה ֲִ֤לא ְׁב ָּרח ֙ל עָּ ַב ְֹּׁ֣ד ִתי עִ מָּ֔ ְך‬ ‫יְׁ בַ קש אֶ ת נִ ְׁרדָּ ף‪.‬‬ ‫יתנִ י (כט‪,‬כה')‬ ‫וְׁ ָּ ָ֖למָּ ה ִר ִמ ָּ ָֽ‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬י"ל שהבין‬ ‫הלא לשון לאה‪ .‬הלא ברחל‪ ,‬שחשד בו‬ ‫יעקב בשפת המלאכים שהוא‪ ,‬המלאך‬ ‫מתחילה שיחליף לו רחל בלאה‪ .‬לכן‬ ‫הנקרא בשם לאה‪ ,‬ובן זוגו המלאך‬ ‫אמר בחילוף אותיות הלא ברחל‪.‬‬ ‫הנקרא בשם האל‪[ ,‬היוצאים מע"ב שמות‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫ו ַֹּ֣ת ֶרא ָּר ֹ֗חל ִ ֹּ֣כי ִ֤לא ָּיָֽלְׁ דָּ ה֙ לְׁ ַ ָֽיע ֲ֔קב‬ ‫של ג' פסוקים ויסע ויבא ויט‪ ,‬לפי שיטה ג'‬ ‫ו ְַׁתקַ ּנ֥א ָּר ָ֖חל ַ ָֽבאֲ ח ָּ ָ֑תּה ו ִַ֤תאמֶ ר אֶ ל‪-‬‬ ‫כמפורט בארוכה בלעומקו של מקרא‪ ,‬פר'‬ ‫בשלח]‪ ,‬הם שהיו בעצה עמוקה‬ ‫ַ ָֽיעֲקב֙ ָּ ָֽהבָּ ה‪ֹּ֣ ִ -‬לי בָּ ֔ ִנים וְׁ ִאם‪ָ֖ ַ -‬איִ ן מ ָּ ֥תה‬ ‫להסכים עם לבן להחליף את רחל‬ ‫אָּ ָֽנכִ י‪( :‬ל‪,‬א')‬ ‫בלאה‪ ,‬מהיות מצולות עמוקים נסתרים‬ ‫וַיִ חַ ר אַ ף ַיעֲקב ְׁב ָּרחל וַיאמֶ ר הֲתַ חַ ת‬ ‫מעין הנבראים‪ .‬ולכן נאמר הוא לאה‪,‬‬ ‫אֱֹלהים אָּ נכִ י אֲ שֶ ר מָּ נַע ִממְך פְׁ ִרי‬ ‫ִ‬ ‫וכאומרו‪ :‬הוא השם הקדוש האל‪ ,‬הוא‬ ‫בָּ טֶ ן (ל‪,‬ב')‬ ‫השם הק' לאה‪ .‬שנשתוו בתפקידם‬ ‫להחליף זו בזו‪.‬‬ ‫ויש לשאול מדוע וַיִ חַ ר אַ ף ַיעֲקב‬ ‫ואשר על כן י"ל כי מעולם לא שָ ָנא‬ ‫ְׁב ָּרחל‪ .‬והרי הוא בעל מידת התפארת‪,‬‬ ‫יעקב ללאה‪ ,‬אלא נקראת שנואה על שם‬ ‫היא התורה הק' שנאמר בה וכל‬ ‫שהיתה בתחילה ראויה לעשו השנוא‬ ‫נתיבותיה שלום‪.‬‬ ‫שו‬‫שנאמר עליו [מלאכי א‪,‬ג'] וְׁ אֶ ת‪-‬ע ָּ ָ֖‬ ‫ָ֑אתי‪ .‬וכן מובא במדרש רבה (ע‪,‬טו')‬ ‫שָּ נ ִ‬ ‫ולעומקו של מקרא י''ל שהכעס‬ ‫אֹומ ִרים כְָך הָ יּו הַ ְתנ ִָאים‪ ,‬הַ גְׁ דֹולָּה‬ ‫שהָ יּו ְ‬ ‫היה על כך שיש כאן חשש היפוך‬ ‫ַלגָּדֹול וְ הַ קְ טַ נָה לַקָ טָ ן‪ ,‬וְ הָ יְתָ ה בֹוכָה‬ ‫בצינורות השפע‪ ,‬ולכן בחר בחרון אף‬ ‫גֹורלֹו של‬ ‫וְ אֹומרת יְהִ י ָרצֹון של ֹּא אפֹּ ל בְ ָ‬ ‫בשר ודם כדי לא לעורר חרון אף של‬ ‫ָרשָ ע‪.‬‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫וממשיך המדרש לברר עד כמה‬ ‫וכפי שמובא לעיל בפתח הדברים יעקב‬ ‫גדולה תפילה בדמעות ושערי תפילה‬ ‫אבינו נתברך במידת אנכי ובמידת‬ ‫לא ננעלו‪ :‬אָּ מַ ר ַרב הּונָּא קָּ שָּ ה ִהיא‬ ‫אהיה‪ .‬וראה סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫הַ ְׁתפִ לָּה [כלומר בעלת כוח ומשקל]‬ ‫מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים‬ ‫שֶ ִב ְׁטלָּה אֶ ת הַ גְׁ ז ָּרה‪ ,‬וְׁ לא עֹוד אֶ לָּא‬ ‫ויורדים בו‪ .‬והנה ה' ניצב עליו‪ .‬וידע‬ ‫שֶ קָּ ְׁדמָּ ה ַלאֲחֹותָּ ה‪ .‬ובכך הבין יעקב‬ ‫היטב מה היא המידה של גבוה מעל‬ ‫שמה' יצא הדבר‪.‬‬ ‫גבוה‪ .‬שמידת ההשגחה השולטת בארץ‬ ‫היא מידת אלהים‪ ,‬היא מידת הטבע‬ ‫^^^^‬ ‫ובגימ' הטבע הוא אלהים‪ .‬ומעל הטבע‬ ‫היא מידת הוי"ה ב"ה‪ .‬וגבוה מעל גבוה‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫אומרת אמיתתך היא אמיתתי‪.‬‬ ‫הוא מידת ה"אנכי" שבעולם עליון‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וגבוה מעל גבוה היא מידת אהיה הק'‪.‬‬ ‫ו ַֹּ֕תאמֶ ר ִהּנֶ֛ה אֲ מָּ ִ ֥תי ִבלְׁ ָּהָ֖ה ֹּ֣בא א ֶ ָ֑ליהָּ‬ ‫כפי שהתגלה בהר סיני אנכי ה'‬ ‫וְׁ תלד֙ עַ ל‪ִ -‬ב ְׁר ַ֔כי וְׁ ִאבָּ נֶ ֥ה גַם‪-‬אָּ נ ִ ָ֖כי‬ ‫אלהיך‪ .‬אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪.‬‬ ‫ִמ ֶ ָֽמּנָּה (ל‪,‬ג')‬ ‫והן ג' שמות ה'‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪.‬‬ ‫יש לשאול מאי גַם שאמרה וְׁ ִאבָּ נֶ ֥ה‬ ‫גַם‪-‬אָּ נ ִ ָ֖כי ִמ ֶ ָֽמּנָּה‪ .‬וְׁ ִאבָּ נֶ ֥ה ִמ ֶ ָֽמּנָּה הוי ליה‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר תובעת ממנו ָּ ָֽהבָּ ה‪ֹּ֣ ִ -‬לי‬ ‫למימר‪ .‬ומאי גם‪.‬‬ ‫בָּ ֔ ִנים וְ ִאם‪ִ֖ ַ -‬איִן מֵּ ָ ִ֥תה אָּ ָֽנכִ י‪ .‬הבה לי אתה‬ ‫בדרך ִשידּוד מערכות הטבע כפי שאתה‬ ‫אלא כמובא במדרש פרקי דר' אליעזר‪.‬‬ ‫יודע‪ ,‬ואם אַ יִ ן‪ ,‬כביכול‪ ,‬מתה אנכי‪,‬‬ ‫שאמרה אעשה כמעשיה של שרה‪.‬‬ ‫תמה מידת האנכי שמושפעת עליך‪.‬‬ ‫כשם שאמרה שרה וְׁ ִאבָּ ֶנה ִממֶ ּנָּה מהגר‬ ‫ונראית רחל ליעקב כאילו תובעת‬ ‫שפחתה‪ ,‬כן ִאבָּ נֶה גם אנכי ממנה‪,‬‬ ‫ממנו בדרך הטבע להתערב בענין‬ ‫מבלהה שפחתי‪.‬‬ ‫ההשגחה שלמעלה מן הטבע‪.‬‬ ‫אלא ששם במדרש מבואר‪ ,‬ששרה‬ ‫התכוונה שישמעאל הפסול ִי ָּו ֵּלד בהגר‪,‬‬ ‫ולזה כעס ואמר התחת אלקים אנכי‪.‬‬ ‫ואז שרה ִתבָּ ֶנה ביצחק בזרע כשר‪ .‬אבל‬ ‫האם מידת האנכי שהיא מעל הטבע‪,‬‬ ‫כאן אינו דומה‪ ,‬כי אין פסול בזרעו של‬ ‫האם יעלה על הדעת להציבה מתחת‬ ‫יעקב‪ ,‬וחוזרת השאלה מאי ואבנה גם‬ ‫מידת הטבע הוא האלהים‪ .‬ואת תובעת‬ ‫אנכי ממנה‪.‬‬ ‫ממני בדרך הטבע להשפיע על מידת‬ ‫האנכי‪ .‬והרי מידת האנכי צריכה‬ ‫ושמא יש לומר שרחל התכוונה להגיע‬ ‫להוריד השפע אל מידת ההויה ומשם‬ ‫למידת הוותרנות של שרה‪ ,‬שמתוך‬ ‫אל האלקים הוא דרך הטבע‪ .‬ולכן בחר‬ ‫שויתרה לשפחתה‪ ,‬נפקדה‪ .‬וזה‬ ‫יעקב בחרון אף בשר ודם כדי לא‬ ‫שהתכוונה רחל‪ .‬שמוותרת היא‬ ‫לעורר חרון אף של מקום‪.‬‬ ‫לשפחתה‪ ,‬שתלד ליעקב‪ ,‬ומויתור זה‬ ‫ִתבָּ ֶנה גם היא‪ ,‬כמו שנבנתה שרה‪ .‬ועל‬ ‫לכן אמרה ִהּנֶ֛ה אֲ מָּ ִ ֥תי‪ .‬לא אמרה‬ ‫כן באומרה ממנה אינה מתכוונת‬ ‫שפחתי‪ .‬אלא אֲמָּ ִ ֥תי‪ .‬שחזרה מיד לדבוק‬ ‫וכאילו‬ ‫במידת האמת של יעקב‪.‬‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫של אבנה‪ ,‬א‪-‬י של אנכי ו‪-‬ם של גַם‪,‬‬ ‫לבלהה‪ ,‬אלא לשרה‪ .‬ממנה‪ ,‬משרה‬ ‫הרי יחד אלהי"ם‪.‬‬ ‫למדתי‪ .‬וְׁ ִאבָּ נֶ ֥ה גם אנכי ממנה‪ ,‬משרה‪.‬‬ ‫ויש להבין מאי אנכי‪ ,‬שאמרה‬ ‫הרי לפנינו השתלשלויות כל ההויות‬ ‫וְ ִאבָ נִ֥ה גַם‪-‬אָּ נ ִ ָ֖כי ִמ ּֽמנָה‪ .‬שהרי אנכי הוא‬ ‫בכל העולמות על פי הסדר של ירידת‬ ‫כינוי לקב"ה‪ .‬ומי ילוד אשה שיקח‬ ‫השפע בדרך האמת‪:‬‬ ‫לעצמו כינוי זה‪ ,‬בלי לרמוז לבורא‬ ‫אנכי‪-‬הוי'ה‪-‬א'לקים‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫ועל דרך הדרש מובא במדרש רבה‬ ‫ויש לומר שזו כוונתה‪ :‬שֶ אֶ ְׁב ֶנה את‬ ‫ויצא פרשה ע''א‪ ,‬שבשעה שאמר‬ ‫מידת דביקותי באנכי‪ ,‬ממנה‪,‬‬ ‫יעקב לרחל ברוגזא התחת אלקים‬ ‫מאמיתתי זאת אשר קבלתי ממך‪ ,‬ועל‬ ‫אנכי‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה‪ ,‬כך עונין‬ ‫ידי כך שאגדל את בני שפחתי‪ ,‬ואשפיע‬ ‫ידים‬‫את המעוקות? חַ יֶיָך שֶ בָּ נֶיָך ע ֲִת ִ‬ ‫עליהם רחמים‪ ,‬כן יושפעו רחמי שמים‬ ‫ַלעֲמד לִ פְׁ ני ְׁבנָּה‪.‬‬ ‫ממרומי מידת האהיה‪ ,‬אל מידת‬ ‫האנכי ומשם אל מידת ההויה ומשם‬ ‫ואף כי פעמים מספר עמדו האחים‬ ‫אל דרך האלהות שבטבע ליתן לי בן‪.‬‬ ‫לפני יוסף בהכנעה ובהשתחוויה‪ ,‬יש‬ ‫וְׁ אֶ ְׁב ֶנה גם את מידת האנכי ממנה‪,‬‬ ‫לומר שדברי המדרש התקיימו דווקא‬ ‫ממידת האהיה‪.‬‬ ‫באותה פעם שחזרו מלקבור את‬ ‫אביהם‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬רמוזות המידות האלה‬ ‫בר"ת ובס"ת של וְׁ ִאבָּ נֶ ֥ה גַם‪-‬אָּ נ ִ ָ֖כי‬ ‫כשאמרו הננו לך לעבדים‪ ,‬ויבך יוסף‬ ‫ִמ ֶ ָֽמּנָּה‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫בדברם אליו ויאמר התחת אלהים אני‪,‬‬ ‫בזה תיקן את מידת הרוגז של אביו‪,‬‬ ‫וְׁ ִאבָ ִ֥נה גַם‪-‬אָ נֹּ ִ ִ֖כי ִמ ּֽמ ָנה הרי מידת‬ ‫למפרע‪ .‬שכן אמר את אותן המלים‬ ‫הוי"ה רמוזה בסופי תיבות ובאות ו‬ ‫שאמר אביו ברוגז ‪ -‬אמרן יוסף בנחת‪.‬‬ ‫שבתחילה‪ .‬ומידת האנכי מפורשת בה‪,‬‬ ‫יעקב אומר ברוגזא לרחל בטרם נולד‬ ‫ומידת אלהי"ם רמוזה במילת גַם‬ ‫יוסף‪ :‬התחת אלקים אנכי? ויוסף אומר‬ ‫שהאות ג' תורה על ל' בגימ' קטנה‪ .‬ה'‬ ‫לאחיו בנחת‪ :‬התחת אלקים אני‪.‬‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫אלהים אני ביטל את קיצור ימיו לפי‬ ‫ומפרש רבנו בחיי שהתכוון בזה לומר‬ ‫שעה‪.‬‬ ‫בענווה‪ ,‬אני תחת המרכבה‪ .‬ובזה תיקן‬ ‫רוגזו של אביו‪ .‬והיה זה נ"ב שנה‬ ‫ואע''פ שאמירתו הרכה של יוסף‬ ‫לאחר שאמר יעקב התחת אלקים‬ ‫התחת אלהים אני נאמרה לאחיו‬ ‫אנכי‪ .‬ובאומרו כן לאחר נ"ב שנה‪ ,‬נרמז‬ ‫בחזרתם מלקבור את אביו‪ ,‬ולכאורה‬ ‫בזה מידת ב"ן‪ ,‬היא הופעת ה'‬ ‫מאי דהוה הוה‪ ,‬ומה תיקון יש כאן‬ ‫במרכבה בעולם העשייה והשם‬ ‫לקיצור ימיו‪ ,‬מכל מקום הקב''ה מצרף‬ ‫השולט בה הוא הוי"ה במילוי וו‪,‬הה‪,‬‬ ‫מחשבה טובה למעשה‪ ,‬ומכיון שזו‬ ‫כזה‪ :‬יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה‪ .‬גימ' ב"ן‬ ‫היתה מחשבתו עוד לפני מות יעקב‪ ,‬עזר‬ ‫הדבר לתקן קיצור ימיו והעמידם על‬ ‫ועל דרך הצח יש לומר‪ ,‬כי אנכי‬ ‫מאה ושמונים שנה כבתחילה‪.‬‬ ‫שאמר יעקב הוא אני עם כ'‪ ,‬והאות כ'‬ ‫מורה על הכעס‪ .‬ויוסף השמיט את כ'‬ ‫ומעתה‪ ,‬אמנם‪ ,‬היה ראוי יעקב לחיות‬ ‫הכעס ואמר בניחותא התחת אלהים‬ ‫מאה ושמונים שנה כיצחק אביו‪ .‬אלא‬ ‫אני‪ .‬כלומר באומרו אני‪ ,‬תיקן את כ'‬ ‫שגרם דבר אחר לקיצור ימיו והוא‬ ‫הכעס של אביו‪.‬‬ ‫בעמדו לפני פרעה אמר ל"ג תיבות‬ ‫שנראו כמתרעם על מידותיו‪ .‬כשאמר‬ ‫ועוד‪ ,‬יש לעיין בדברי המדרש‬ ‫מעט ורעים היו ימי שני חיי וכו' ועל‬ ‫שנאמר בו חַ יֶיָך‪ .‬חַ יֶיָך שֶ בָּ נֶיָך‬ ‫כן חזרה מידת הדין והורידה מסכום‬ ‫ידים ַלעֲמד לִ פְׁ ני ְׁבנָּה‪ .‬שנרמז בזה‬ ‫ע ֲִת ִ‬ ‫חייו את ל"ג השנים שקבל חזרה‬ ‫שהיה ראוי לנכות לו מחייו ל"ג שנה‪,‬‬ ‫בתיקון יוסף‪[ .‬כמידת התיבות‬ ‫כמנין ל"ג אותיות בדבריו‪ ,‬וַיאמֶ ר‬ ‫שהתרעם לכאורה לפני פרעה‪ ,‬ויבואר‬ ‫ֹלהים אָּ נכִ י ֲאשֶ ר מָּ נַע ִממְך‬ ‫הֲתַ חַ ת ֱא ִ‬ ‫במקומו בפרשת ויגש מז‪,‬ט']‪ .‬ואשר על‬ ‫פְׁ ִרי בָּ טֶ ן והם ל"ג אותיות‪ ,‬שבגללן היה‬ ‫כן בתקנו את מידת אביו אמר המדרש‬ ‫ראוי לקצר ימיו בשלשים ושלש‬ ‫ידים ַלעֲמד‬ ‫על יעקב‪ ,‬חַ יֶיָך‪ .‬שֶ בָּ נֶיָך ֲע ִת ִ‬ ‫שנים‪ .‬שכן במקום מאה ושמונים שנה‬ ‫לִ פְׁ ני ְׁבנָּה‪ ,‬ובזה קבלת את חַ יֶיָך‪.‬‬ ‫שחי יצחק אביו חי יעקב רק מאה‬ ‫וארבעים ושבע שנה‪ .‬אלא שתיקון‬ ‫יוסף באומרו באמירה רכה התחת‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫לכן אמר‪ :‬אני מרכבה לשכינה‪ ,‬ולכן‬ ‫ועוד על דרך הרמז והסוד יֵּאָ מֵּ ר‬ ‫אכלכל אתכם ואת טפכם‪ .‬ובזה תיקן לא‬ ‫שהמלה אני היא אחת משמות ע"ב‬ ‫רק את מידת אביו אלא גם את מידת‬ ‫הקדושים‪ ,‬כפי המובא במסכת סוכה‬ ‫אמו‪ ,‬והסיר חרון אף מן העולם‪ .‬ומידה‬ ‫מה‪ .‬במשנה ובגמרא וברש"י על‬ ‫זו תפסה רחל בצאת נשמתה ותקרא לו‬ ‫המשנה מה היו אומרים "אני והו‬ ‫בן אוני‪ .‬וכאומרה‪ :‬בן ואני וכאומרה‬ ‫הושיעה נא"‪.‬‬ ‫אני והו הושיעה נא‪.‬‬ ‫והם שני שמות השם מע"ב‬ ‫הקדושים היוצאים מן הפסוקים ויסע‬ ‫ויבא ויט שבפרשת בשלח‪ .‬ושמות אלה‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫אני והו‪ ,‬הן הנהגת ה' בעולמו‪ ,‬והם‬ ‫וְׁ אֶ תנָּה ‪ -‬וְׁ אַ תנָּה‬ ‫תחת מידת האלקים והם כמלאכים‬ ‫אשר שלח יעקב מלאכים ממש‪ .‬והם‬ ‫אמר נָּקְׁ ָּבָ֧ה ְׁשכ ְָּׁרָךֶ֛ עָּ ַ ָ֖לי וְׁ אֶ ָֽתנָּה‪.‬‬ ‫וַי ַ ָ֑‬ ‫אכן תחת אלקים בהשתלשלות‬ ‫(ל‪,‬כח')‬ ‫ההויה‪.‬‬ ‫וְׁ אֶ תנָּה‪ .‬לשון תנאי‪ .‬שכלפי חוץ אמר‬ ‫וְׁ אֶ תנָּה מלשון נתינה‪ ,‬ובלבו ברמאותו‬ ‫ומה שאמר יעקב ברוגזא התחת‬ ‫התכוון לומר וְׁ אַ ְׁתנֶה‪ ,‬שאחליף תנאי‬ ‫אלקים אנכי וכנ"ל שמא התהפכו‬ ‫עבודתך עשרת מונים‪.‬‬ ‫הצינורות ומידת האנכי שמעל אלקים‬ ‫וזה שאמר יעקב לנשיו בשדה‪:‬‬ ‫האם היא ח"ו תחת אלקים?!‬ ‫(לא‪,‬ו') וְׁ אַ ָ֖תנָּה יְדַ עְ ֶּ֑תן ִּ֚ ִכי בְ כָל‪-‬כֹּ ִַ֔חי ע ַָבִ֖דְ ִתי‬ ‫אשר על כן‪:‬‬ ‫יכן‪ :‬רצונו לומר וְׁ אַ ָ֖תנָּה יְׁ דַ עְׁ ֶ ָ֑תן‬ ‫את‪-‬אֲבִ ּֽ‬ ‫כאן אומר יוסף בנחת‪ :‬מידת ה"אני"‬ ‫את אשר אמר וְׁ אֶ תנָּה ואת אשר החליף‬ ‫היא תחת מידת אלקים לפי הסדר‬ ‫תנאיו וכו'‪ַ .‬ואֲבִ יכן הֵּ תל בִ י וְ החֱלִ ף את‬ ‫הראוי‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫מַ ְשכ ְֻר ִתי עֲשרת מֹּ נִ ים‪ .‬והקב"ה שילם לו‬ ‫אהיה‬ ‫מידה כנגד מידה‪ ,‬וְ ל ֹּא נְׁ תָּ נֹו אֱֹלהִ ים לְ הָ ַרע‬ ‫אנכי‬ ‫עִ מָ ִדי‪ .‬ולא נתנו להחליף תנאיו‪.‬‬ ‫הויה‬ ‫אלהים‬ ‫^^^^‬ ‫אני‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שיעקב‬ ‫וְׁ הַ כְׁ שָּ ִבים֮ ִהפְׁ ִ ֹּ֣ריד ַיעֲק ֹ֒ב וגו' ו ַָּיָֽשֶ ת‪-‬‬ ‫למד מידה זאת להיבדל מן הגויים‪,‬‬ ‫לִ֤ ֹו עֲדָּ ִרים֙ לְׁ בַ ֔דֹו וְׁ ֥לא שָּ ָּ ָ֖תם עַ ל‪֥ -‬צאן‬ ‫מאברהם [כמובא בפרשת וירא]‪,‬‬ ‫ל ָּ ָָּֽבן‪( :‬ל‪,‬מ')‬ ‫בהציבו את שבע כבשות הצאן לבדהן‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו וְ ִ֥ל ֹּא שָּ ָּ ָ֖תם‪.‬‬ ‫עת כרת ברית עם אבימלך‪ .‬לבדד‬ ‫שהרי על דרך הפשט‪ ,‬שָּ ָּ ָ֖תם הוא‬ ‫ישכון‪ ,‬גם כאשר נכרתת ברית עם‬ ‫מלשון שָּ ם כמו לא שָּ ת לבו‪ .‬וְׁ ֥לא שָּ ָּ ָ֖תם‬ ‫הגויים‪.‬‬ ‫ַעל‪֥ -‬צאן ל ָּ ָָּֽבן לא שָּ ם אותם יחד עם צאן‬ ‫לבן‪ .‬ומדוע ישתמש הכתוב דוקא בלשון‬ ‫^^^^‬ ‫שָּ ת לומר וְׁ ֥לא שָּ ָּ ָ֖תם עַל‪֥ -‬צאן ל ָּ ָָּֽבן‪.‬‬ ‫וְׁ הָּ יָּ ִ֤ה הָּ ֲעטֻפִ ים֙ לְׁ ָּל ֔ ָּבן וְׁ הַ קְׁ שֻ ִ ָ֖רים‬ ‫ויש לומר לעומקו של מקרא‪ ,‬ועל‬ ‫לְׁ ַיע ֲָֽקב (ל‪,‬מב')‬ ‫דרך הרמז‪ ,‬כאן רמז הפסוק ללבן הוא‬ ‫בלעם שתום העין‪ ,‬אשר בעינו האחת‬ ‫לית מילתא דלא רמיזא באורייתא‪ .‬רמז‬ ‫רצה לתת עין רעה בעם שלם‪ .‬ולא‬ ‫למה שמתעטפים בטלית לבן‪ ,‬ואח"כ‬ ‫עלתה בידו‪ .‬באשר היו ישראל בדד עין‬ ‫קושרים התפילין‪ .‬וזה ניתן רק ליעקב‬ ‫יעקב‪ .‬הן עם לבדד ישכון ובגויים לא‬ ‫ולבניו‪ ,‬וזר לא יבין את זאת‪ .‬שנא' וְׁ הָּ יָּ ִ֤ה‬ ‫יתחשב‪ .‬ולכן לא עלתה לו לבלעם‪.‬‬ ‫הָּ ֲעטֻפִ ים֙ לְׁ ל ֔ ָָּּבן וְׁ הַ קְׁ שֻ ִ ָ֖רים לְׁ ַיע ֲָֽקב וקרי‬ ‫וכך רמז הפסוק‪ :‬וְׁ הַ כְׁ שָּ ִבים֮ ִהפְׁ ִ ֹּ֣ריד‬ ‫ביה‪ :‬וְ הָ יּו הָּ ֲעטֻפִ ים֙ בְ ל ַ֔ ָָבן וְׁ הַ קְׁ שֻ ִ ָ֖רים –‬ ‫ַיעֲק ֹ֒ב‪ ,‬הם צאן קדושים עם ישראל‬ ‫לְׁ ַיע ֲָֽקב‪.‬‬ ‫הנפרדים מן הגויים‪ ,‬ו ַָּיָֽשֶ ת‪-‬לִ֤ ֹו עֲדָּ ִרים֙‬ ‫מה שעטופים בלבן וקשורים (בתפילין)‪,‬‬ ‫לְׁ בַ ֔דֹו‪ ,‬וישת מלשון שת לבו‪ ,‬נתן אל‬ ‫זה אך ורק ליעקב‪.‬‬ ‫לבו להיות עם לבדד ישכון‪ ,‬כדי שלבן‬ ‫הוא בלעם ְׁשתֻ ם הָּ עַיִ ן‪ ,‬לא יוכל ליתן‬ ‫עין רעה על צאן קדושים‪ .‬זה שכתוב‬ ‫^^^^‬ ‫וְׁ ֥לא שָּ ָּ ָ֖תם ַעל‪֥ -‬צאן ל ָּ ָָּֽבן‪ .‬סרסהו‬ ‫ודרשהו‪ :‬וְׁ ֥לא שָּ ָּ ָ֖תם ל ָּ ָָּֽבן ְׁשתֻ ם הָּ עַיִ ן את‬ ‫עינו הרעה עַ ל‪֥ -‬צאן קדושים‪ ,‬משום‬ ‫שיעקב ֥לא שָּ ָּ ָ֖תם עַל‪֥ -‬צאן ל ָּ ָָּֽבן‪.‬‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫וַיָּ ֥שָּ ב ל ָָּּבָ֖ן לִ ְׁמק ָֽמֹו‪ .‬וְׁ ַיע ֲָ֖קב הָּ ַ ֹּ֣לְך‬ ‫יכָ֖ם וַיִ תֶ ן‪-‬‬ ‫אֱֹלהים אֶ ת‪ִ -‬מקְׁ נ֥ה אֲ ִב ֶ‬ ‫ַוי ַָ֧צל ִ ֶ֛‬ ‫לְׁ דַ ְׁר ָ֑כֹו וגו'‪( .‬לב‪,‬א‪-‬ב')‬ ‫שא עינַ ֶ֛י ו ָָּ֖א ֶרא בַ חֲלָ֑ ֹום‬ ‫ִ ָֽלי‪ :‬וגו' וָּאֶ ָּ ֥‬ ‫אֱֹלהים‬ ‫וגו' ו ַַ֨יאמֶ ר א ַ֜לי מַ לְׁ ַ ָ֧אְך הָּ ִ ֶ֛‬ ‫ואמרו בתנחומא (בראשית טו)‪ ,‬לבן‬ ‫בַ חֲלָ֖ ֹום וגו'‪( .‬לא‪ ,‬ט‪-‬יא')‬ ‫הוא בלעם‪ ,‬ומצינו גם אצל בלעם לשון‬ ‫זאת של לבן ויקם בלעם וילך וישב‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו ויצל אלקים‪,‬‬ ‫למקומו‪ ,‬וגם בלק הלך לדרכו‪.‬‬ ‫ואחרי כן ויאמר אלי מלאך‪ .‬והרי הוי‬ ‫(כד‪,‬כה')‬ ‫ליה למימר ויאמר אלי אלקים‪ ,‬ואמאי‬ ‫אמר ַו ַ֨י ֹּאמר אֵּ ִַ֜לי מַ לְׁ ַ ָ֧אְך הָּ אֱ ִ ֶ֛‬ ‫ֹלהים‪.‬‬ ‫ורמז בזה‪ ,‬שבלעם שב למקומו‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הסוד‬ ‫שב למקומו השפל ולמדריגתו השפלה‬ ‫יש לומר‪ ,‬שנקרא מַ לְׁ ַ ָ֧אְך הָּ ֱא ִ ֶ֛‬ ‫ֹלהים על‬ ‫שהיה בה בתחילה‪ .‬וזאת למרות הנבואה‬ ‫ֹלהים‪ ,‬הוא המלאך‬ ‫דרך אומרו ַוי ַָ֧צל ֱא ִ ֶ֛‬ ‫האלקית שנזרקה בו‪ ,‬כביכול‪ .‬וגם בלק‬ ‫הלך לדרכו‪ .‬לדרך החטאים והאבדון‬ ‫מע"ב שמות הנקרא יצל‪ ,‬היוצא מג'‬ ‫כבתחילה‪.‬‬ ‫פסוקים ויסע ויבא ויט‪( ,‬בשלח יד‪ ,‬יט‪-‬‬ ‫ונאמר אצל בלק "וגם"‪ ,‬לרמוז‬ ‫כא)‪ ,‬הוא המלאך הממונה להציל‬ ‫לנו בזה‪ ,‬שגם בלעם הלך לדרך החטאים‬ ‫רכושם של ישראל‪ .‬ומכוון כנגד המילה‬ ‫והאבדון‪.‬‬ ‫להם בפרשת ציצית‪( .‬וְ עָשּו ָּלהֶ ם‬ ‫צִ יצִ ית)‪.‬‬ ‫וכן כאן בויצא נאמר וַיָּ ֥שָּ ב ל ָָּּבָ֖ן‬ ‫ֱֹלהים אֶ ת‪ִ -‬מקְׁ נ֥ה‬ ‫וכאומרו ַוי ַָ֧צל א ִ ֶ֛‬ ‫לִ ְׁמק ָֽמֹו‪ ,‬שב למקומו השפל ולמדריגתו‬ ‫ֹלהים אלא‬ ‫א ֲִביכֶ ָ֖ם‪ ,‬אל תקרי ַוי ַָ֧צל ֱא ִ ֶ֛‬ ‫השפלה שהיה בה בתחילה‪ .‬וזאת למרות‬ ‫כביכול אלקים וְ ַיצֵּ ל‪ .‬אלקים והמלאך‬ ‫שהיה במחיצתו של קדוש עליון‪ ,‬יעקב‬ ‫יצל‪ ,‬שנשלח על ידו‪ .‬ולכן נאמר‬ ‫אבינו‪ ,‬השולט בכל העולמות‪.‬‬ ‫ֹלהים‬ ‫בהמשך ו ַַ֨יאמֶ ר א ַ֜לי מַ לְׁ ַ ָ֧אְך הָּ ֱא ִ ֶ֛‬ ‫בַ חֲלָ֖ ֹום וגו'‪ .‬הוא המלאך יצל האמור‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬כאן בויצא לא כתוב‬ ‫ביעקב גם (וגם יעקב הלך לדרכו‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫ככתוב בבלעם)‪ .‬אלא וַיָּ ֥שָּ ב ל ָָּּבָ֖ן‬ ‫לִ ְׁמק ָֽמֹו‪ .‬וְׁ ַיע ֲָ֖קב הָּ ַ ֹּ֣לְך לְׁ דַ ְׁר ָ֑כֹו‪ .‬שאין‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫יִש ָראֵּ ל אָ נִ י ַו ֲאנִ י יְהו'ָה‬ ‫וִ ידַ עְ תם כִ י בְ קרב ְ‬ ‫ליעקב שייכות וזיקה וקשר כלל למקומו‬ ‫וְׁ לא‬ ‫עֹוד‬ ‫וְ אֵּ ין‬ ‫אֱֹלהֵּ יכם‬ ‫השפל של לבן‪ .‬לבן למקומו השפל‪,‬‬ ‫יבשּו ע ִַמי לְׁ עֹולָּם‪:‬‬ ‫ויעקב לדרכו לדרך העולה בית א‪-‬ל‪.‬‬ ‫ויבואר לקמן‪.‬‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫^^^^‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫הפטרת ויצא‬ ‫בין למנהג הספרדים ובין למנהג‬ ‫בספר הושע‬ ‫האשכנזים נראה בעליל כי פסוק יג‬ ‫נמצאו בזה כמה מנהגים‪:‬‬ ‫אֲרם ַו ַיעֲבד יִ ְׁש ָּראל‬ ‫וַיִ ְׁב ַרח ַיעֲקב ְׁשדה ָּ‬ ‫למנהג הספרדים והתימנים וכן מנהג‬ ‫ּוב ִאשָּ ה שָּ מָּ ר‪ ,‬הוא השייך‬ ‫ְׁב ִאשָּ ה ְׁ‬ ‫חב''ד הפטרת ויצא בהושע פרק י"א‬ ‫לפרשת ויצא והוא שקושר את תוכחת‬ ‫לּואים לִ ְׁמשּובָּ ִתי ועד‬ ‫פסוק ז' וְׁ ע ִַמי ְׁת ִ‬ ‫הנביא לפרשתנו‪.‬‬ ‫פרק י"ב פסוק י"ב‪ ,‬ויש מוסיפים‬ ‫פסוקים י''ג‪-‬י''ד‪ ,‬הם הפסוקים של‬ ‫ויש להבין כיצד שאר הפסוקים‬ ‫תחילת ההפטרה למנהג האשכנזים‪:‬‬ ‫בהפטרה גם הם משתייכים‬ ‫{יג} וַיִ ְׁב ַרח ַיעֲקב ְׁשדה א ֲָּרם ַו ַיעֲבד‬ ‫לפרשתנו‪.‬‬ ‫ּוב ִאשָּ ה שָּ מָּ ר‪:‬‬ ‫ְׁ‬ ‫יִ ְׁש ָּראל ְׁב ִאשָּ ה‬ ‫ּובנ ִָּביא הֶ ֱעלָּה יהו'ה אֶ ת יִ ְׁש ָּראל‬ ‫{יד} ְׁ‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬פסוקים י''ג י''ד הם‬ ‫ּובנ ִָּביא נִ ְׁשמָּ ר‪ ,‬עד סוף הספר‬ ‫ִמ ִמ ְׁצ ָּריִ ם ְׁ‬ ‫כעין אותה מטבע לשון‪ַ :‬ו ַיעֲבד יִ ְׁש ָּראל‬ ‫פרק י''ד פס' י' ִמי חָּ כָּם וְׁ יָּבן אלֶה נָּבֹון‬ ‫ּובנ ִָּביא הֶ ֱעלָּה‬ ‫ּוב ִאשָּ ה שָּ מָּ ר‪ְׁ ,‬‬ ‫ְׁב ִאשָּ ה ְׁ‬ ‫וְׁ ידָּ עם כִ י יְׁ שָּ ִרים דַ ְׁרכי יהו'ה וְׁ צַ ִדקִ ים‬ ‫ּובנ ִָּביא‬ ‫יהו'ה אֶ ת יִ ְׁש ָּראל ִמ ִמ ְׁצ ָּריִ ם ְׁ‬ ‫ָּשלּו בָּ ם‪.‬‬‫ילְׁ כּו בָּ ם ּופ ְׁשעִ ים יִ כ ְׁ‬ ‫נִ ְׁשמָּ ר‪ .‬וכאומרו‪ :‬אל תהיו בזים‬ ‫לתוכחת הנביא‪ ,‬כי כשם שהעלה אתכם‬ ‫ויש מוסיפים עוד שני פסוקים מהנביא‬ ‫נביא ממצרים‪ ,‬כן נשלח נביא‬ ‫הבא יואל ב‪ ,‬כ''ו‪-‬כ''ז כדי לסיים בדבר‬ ‫ולהחזירכם בתשובה‪.‬‬ ‫להעלותכם‬ ‫טוב ַו ֲאכַלְ תם אָ כֹול וְ שָ בֹו ַע וְ הִ לַלְ תם את‬ ‫ודימה זאת ליעקב‪ :‬כשם שסובב הקב''ה‬ ‫שֵּ ם יְה ָו'ה אֱֹלהֵּ יכם אֲשר עָשָ ה עִ מָ כם‬ ‫ליעקב לעבוד ברחל‪ ,‬ולשמור הצאן‬ ‫לְ הַ פְ לִ יא וְׁ לא יבשּו ע ִַמי לְׁ עֹולָּם‪:‬‬ ‫כז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫ועל התשובה מוכיח הושע את ישראל‬ ‫בלאה‪ ,‬כן סובב הקב''ה לישראל לעלות‬ ‫באומרו‪[ :‬יב‪,‬א']‪ְׁ :‬סבָּ בֻנִ י ְׁבכַחַ ש אפְ ַריִ ם‬ ‫ממצרים על ידי משה ולחזור בתשובה‬ ‫ּובְ ִמ ְרמָ ה בֵּ ית י ְִש ָראֵּ ל‪ .‬ופירש המצודות‪:‬‬ ‫על ידי הנביאים כנאמר [פרק יד‪,‬ב']‬ ‫הנה מלכות אפרים סבבו אותי ְׁבכַחַ ש‬ ‫שּובָּ ה יִ ְׁש ָּראל עַד יהו'ה ֱאֹלהֶ יָך כִ י‬ ‫כאלו שָּ ִבים אלי‪ ,‬אבל יכחשו בי כי‬ ‫כָּשַ לְׁ תָּ בַ עֲֹונֶָך‪ .‬ולזה התכוון הנביא‬ ‫לבם בל עמם‪ .‬ועל כך מוכיחם הנביא‬ ‫ּובנ ִָּביא נִ ְׁשמָּ ר‪ .‬שעל ידי‬ ‫באומרו‪ְׁ :‬‬ ‫שתפסו אומנותו של לבן‪ ,‬שניסה לסובב‬ ‫תוכחות הנביאים‪ ,‬ישראל נשמרים‬ ‫בכחש ולרמות את יעקב עשרת מונים‪,‬‬ ‫להיות מובדלים מן האומות‪ ,‬וחזרתם‬ ‫תחת אשר היו צריכים לתפוש אומנותו‬ ‫בתשובה היא עלייתם‪ .‬ובכך יובנו‬ ‫של יעקב אביהם להיות איש תם יושב‬ ‫הפסוקים של ההפטרה גם למנהג‬ ‫אהלים‪ .‬וכן פירש רש''י על פס' ד‪-‬ו‪:‬‬ ‫לּואים‬ ‫הספרדים‪[ :‬הושע יא‪ ,‬ז'] וְׁ ע ִַמי ְׁת ִ‬ ‫ּובאֹונֹו‬ ‫[פס' ד'] בַ בֶ טֶ ן עָּקַ ב אֶ ת אָּ ִחיו ְׁ‬ ‫לִ ְׁמשּובָּ ִתי‪ ,‬וכפירוש המלבי''ם‪ :‬עיניהם‬ ‫ֹלהים‪[:‬פס' ה'] ָּויָּשַ ר אֶ ל‬ ‫שָּ ָּרה אֶ ת ֱא ִ‬ ‫תולות למרום ומיחלות שאשוב אליהם‬ ‫מַ לְׁ אָּ ְך ַויֻכָּל בָּ כָּה וַיִ ְׁתחַ ּנֶן לֹו [פס' ו']‬ ‫בצר להם‪ ,‬ועכ"פ יבקשו שלא אתרחק‬ ‫וַיהו'ה ֱאֹלהי הַ ְׁצבָּ אֹות יהו'ה זִכְׁ רֹו‪.‬‬ ‫עוד יותר למעלה כדי שאהיה קרוב‬ ‫אומר הקב''ה‪:‬‬ ‫להם‪ ,‬וזה שהבטיחו הקב''ה ליעקב‬ ‫בצאתו לחרן‪{ :‬טו} וְ הִ ֵַּ֨נה ָ ּֽאנֹּ ִ֜ ִכי עִ ֶ֗ ָמְך‬ ‫כל זה עשיתי לו‪ ,‬אחזו בעקבו סימן‬ ‫ֲשב ֔ ִתיָך‬ ‫ּושמַ ְר ִַ֨תיך֙ בְ ֣ ֹּכל אֲשר‪-‬תֵּ ֵַּ֔לְך ַ ָֽוה ִ ֹּ֣‬ ‫ְ‬ ‫שהוא יהיה לו גביר‪ ,‬וכאשר הייתי‬ ‫אל‪ּֽ ָ -‬האֲדָ ָ ִ֖מה הַ ֶּ֑ז ֹּאת ִּ֚ ִכי ֣ל ֹּא ּֽא ֱעזָבְ ַ֔ך ִּ֚ ַעד‬ ‫[עם יעקב] מאז כן עתה‪ .‬ואם הייתם‬ ‫יתי ֵּ ִ֥את אֲשר‪-‬דִ ַב ְִ֖ר ִתי ָ ּֽלְך‪.‬‬ ‫ֲשר ִאם‪-‬ע ַ֔ ִָש ִ‬ ‫א ֣‬ ‫הולכים עמי בתמימות כיעקב אביכם‬ ‫שהרי התפלל יעקב בצאתו לחרן‪[ :‬כח‪,‬‬ ‫הייתי נוהג עמכם כאשר נהגתי עמו‪ ,‬וכן‬ ‫ּושמָ ַ ַ֨רנִ י֙‬‫ֹלהים עִ מָּ ִֹ֗די ְ‬ ‫כ‪-‬כא] ִאם‪ָֽ ִ -‬י ְׁה ֶַ֨יה ֱא ִ֜‬ ‫הייתי שומר עליכם כאשר שמרתי‬ ‫ֲשר ָ ּֽאנֹּ ִ ֣כי הֹו ֵַּ֔לְך וְ ָנּֽתַ ן‪ִ֥ ִ -‬לי‬ ‫בַ ֹ֤דרְך הַ זה֙ א ֣‬ ‫על יעקב אביכם‪ ,‬עת שמר על צאנו‪.‬‬ ‫לֹ֛חם ּֽלא ִ֖ ֱֹּכל ּובִ֥גד לִ לְ בֹּּֽ ש‪ :‬וְׁ שַ ְׁב ִ ֥תי בְ שָ לִ֖ ֹום‬ ‫אֹלהים‪:‬‬ ‫אל‪ֵּ -‬ב֣ית אָ ִ ֶּ֑בי וְ הָ יָ ָ֧ה יְהֹּ וָ ֹ֛'ה ִ ִ֖לי ֵּ ּֽל ִ ּֽ‬ ‫ולהמשך ההפטרה כמנהג האשכנזים‪:‬‬ ‫ומצינו כאן לשון נופל על הלשון‪ ,‬לשון‬ ‫אֲרם ַו ַיעֲבד‬ ‫{יג} וַיִ ְׁב ַרח ַיעֲקב ְׁשדה ָּ‬ ‫תשובה ולשון הֲשָּ בָּ ה‪ ,‬להשיבו אל‬ ‫ּוב ִאשָּ ה שָּ מָּ ר‪:‬‬ ‫ְׁ‬ ‫יִ ְׁש ָּראל ְׁב ִאשָּ ה‬ ‫אביו‪ ,‬תרתי משמע‪ .‬אל אביו שבשמים‬ ‫ּובנ ִָּביא הֶ ֱעלָּה יהו'ה אֶ ת יִ ְׁש ָּראל‬ ‫{יד} ְׁ‬ ‫ואל אביו שבארץ כנען‪.‬‬ ‫ּובנ ִָּביא נִ ְׁשמָּ ר‪:‬‬ ‫ִמ ִמ ְׁצ ָּריִ ם ְׁ‬ ‫כח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫כי יצר מחשבות לבם יסלף להם‬ ‫פירש''י ועל שאתם מבזין את הנביאים‬ ‫הדרכים ולא כן אל הצדיקים המיישרים‬ ‫ומלעיגין בדבריהם הלא בנביא העלה‬ ‫ארחותם‪.‬‬ ‫וגו'‪ .‬וראוי לכם לשמוע אל נביאיכם‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬מכאן ואילך עד סיום ההפטרה‬ ‫ולעומקו של מקרא יאמר כי כשם‬ ‫מוכיחם הנביא על עבודת גילולים‬ ‫שפתח ההפטרה ביעקב אבינו‪ ,‬וַיִ ְׁב ַרח‬ ‫שבידם‪ :‬שּובָּ ה יִ ְׁש ָּראל עַד יהו'ה‬ ‫ַיעֲקב ְׁשדה א ֲָּרם ַו ַיעֲבד יִ ְׁש ָּראל ְׁב ִאשָּ ה‬ ‫אֱ ֹלהֶ יָך כִ י כָּשַ לְׁ תָּ בַ עֲֹונֶָך‪ .‬עד אשר‬ ‫ּוב ִאשָּ ה שָּ מָּ ר‪ ,‬כן סיים בו וכוונתו‬ ‫ְׁ‬ ‫מסיים הנביא בפסוקי הנחמה‪ ,‬ומבטיחם‬ ‫לומר‪ ,‬מי חכם יתבונן בדרכו של יעקב‪,‬‬ ‫שלא תפסיק השגחתו מהם‪ ,‬כטל הזה‬ ‫מצאתו ועד חזרתו‪ ,‬וישכיל אשר דרכי‬ ‫שאין בו הפסק כלל‪ .‬שעל כן נשלחתי‬ ‫ה' המה ישרים‪ ,‬אין בהם נפתל ועקש‬ ‫אומר הנביא להחזירכם בתשובה‪ :‬וכפי‬ ‫כְׁ ָּלבָּ ן‪ ,‬וצדיקים כיעקב יֵּלְ כּו בָ ם‬ ‫שהבטיחו הקב''ה ליעקב בצאתו‬ ‫ורשעים כלבן יכשלו בם‪ .‬וכפי שנאמר‬ ‫לחרן‪{ :‬כח‪,‬טו'} וְ הִ ֵַּ֨נה ָ ּֽאנֹּ ִ֜ ִכי עִ ֶ֗ ָמְך‬ ‫בסיום הפרשה‪ :‬וְׁ ַ ָֽיע ֲָ֖קב הָּ ַ ֹּ֣לְך לְׁ דַ ְׁר ָ֑כֹו‪,‬‬ ‫ֲשב ֔ ִתיָך‬ ‫ּושמַ ְר ִַ֨תיך֙ בְ ֣ ֹּכל אֲשר‪-‬תֵּ ֵַּ֔לְך ַ ָֽוה ִ ֹּ֣‬ ‫ְ‬ ‫היא דרך הצדיקים‪ ,‬ומיד כתיב ביה‬ ‫אל‪ּֽ ָ -‬האֲדָ ָ ִ֖מה הַ ֶּ֑ז ֹּאת ִּ֚ ִכי ֹּ֣לא ֶ ָֽא ֱעז ְָּׁב ָ֔ך ִּ֚ ַעד‬ ‫ֱֹלהים‪ ,‬כנאמר‬ ‫ַוֵּֽ֣יִפְ ּגְ עּו‪ִ֖ -‬בֹו מַ לְ אֲכֵּ ִ֥י א ִ ּֽ‬ ‫יתי ֵּ ִ֥את אֲשר‪-‬דִ ַב ְִ֖ר ִתי ָ ּֽלְך‪.‬‬ ‫ֲשר ִאם‪-‬ע ַ֔ ִָש ִ‬ ‫א ֣‬ ‫[תהלים צא‪,‬יא] ִ ֹּ֣כי מַַ֭ לְׁ אָּ כָּיו יְצַ ּוה־לָ ְֶּ֑ך‬ ‫ׇל־ד ָּר ֶ ָֽכיָך כפי הבטחת ה'‬ ‫לִִ֝ ְשמׇ ְר ֶ֗ך ְׁבכ ְׁ‬ ‫ומסיים הנביא‪:‬‬ ‫ליעקב בצאתו לחרן‪ ,‬וכנאמר [תהלים‬ ‫אתָך ּובֹואֶ ָך‬ ‫יִשמָ ר צ ְׁ‬ ‫קכא ח] יְה ָו'ה ְ‬ ‫{י} ִמי חָּ כָּם וְׁ יָּבן אלֶה נָּבֹון וְׁ ידָּ עם כִ י‬ ‫מֵּ עַתָ ה וְ עַד עֹולָם‪ .‬זה שאמר הנביא‬ ‫יְׁ שָּ ִרים דַ ְׁרכי יהו'ה וְׁ צַ ִדקִ ים ילְׁ כּו בָּ ם‬ ‫וְׁ צַ ִדקִ ים ילְׁ כּו בָּ ם‪.‬‬ ‫ָּשלּו בָּ ם‪.‬‬ ‫ּופ ְׁשעִ ים יִ כ ְׁ‬ ‫ועוד יש לומר לעומקו של מקרא לגבי‬ ‫ופירש מצודת דוד‪ :‬מי חכם‪ .‬מי שהוא‬ ‫מה שיש מוסיפים שני פסוקים מיואל ב‬ ‫חכם יבין אלה הדברי' ואם הוא נבון‬ ‫כו‪-‬כז כדי לסיים בדבר טוב‪:‬‬ ‫להבין דבר מתוך דבר ידע וישכיל אשר‬ ‫דרכי ה' המה ישרים אין בהם נפתל‬ ‫ַו ֲאכַלְ תם אָ כֹול וְ שָ בֹו ַע וְ הִ לַלְ תם את שֵּ ם‬ ‫יְה ָו'ה אֱֹלהֵּ יכם אֲשר עָשָ ה עִ מָ כם‬ ‫ועקש וצדיקים ילכו בהם כדרך מהלכם‬ ‫עַמי לְׁ עֹולָּם‪:‬‬ ‫ִ‬ ‫לְ הַ פְ לִ יא וְׁ לא יבשּו‬ ‫מבלי כשלון‪ ,‬אבל הפושעים יכשלו‬ ‫יִש ָראֵּ ל אָ נִ י ַו ֲאנִ י יְהו'ָה‬ ‫וִ ידַ עְ תם כִ י בְ קרב ְ‬ ‫בהם כאלו היה בהם מקום נפתל ועקש‬ ‫כט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫ויצא‬ ‫וְׁ לא‬ ‫עֹוד‬ ‫וְ אֵּ ין‬ ‫אֱֹלהֵּ יכם‬ ‫יבשּו ע ִַמי לְׁ עֹולָּם‪:‬‬ ‫בשימת לב‪ ,‬חזר הנביא ַפעֲמַ ִים על‬ ‫הסיומת‪ :‬וְׁ לא יבשּו ע ִַמי לְׁ עֹולָּם‪ ,‬לומר‬ ‫לך שבזכות יושרו של יעקב לא יבושו‬ ‫בניו לעולם‪ ,‬לא בעולם הזה ולא‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬ובזה הוא ממשיך את‬ ‫כוונתו של הנביא הושע‪ :‬כִ י יְׁ שָּ ִרים‬ ‫דַ ְׁרכי יְׁ ה ָּו'ה וְׁ צַ ִדקִ ים ילְׁ כּו בָּ ם‪ ,‬ילכו‬ ‫מחיל אל חיל בדרך הישר‪ ,‬בעולם הזה‬ ‫ובעולם הבא‪.‬‬ ‫^^^^‬