gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב ׁשְּ ֹלמ ֹה ְּ‬ ‫לּורי ָה אַ ׁשְּ ְּכ ָנזִי‪ -‬המהרש"ל זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב שלמה לוריא אשכנזי (המהרש"ל) זצ"ל‪ -‬נולד בסביבות שנת ה'רע"א (‪)5151‬‬ ‫בבריסט שבליטא‪ .‬נצר למשפחה מיוחסת‪ ,‬ששלשלת יוחסיה מגיעה עד רש"י הקדוש וממנו‬ ‫לרבי יוחנן הסנדלר ולרבן גמליאל הזקן‪ .‬בצעירותו למד תורה בפוזנא אצל סבו מצד אמו‬ ‫שהיה מגדולי חכמי העיר‪ .‬בשנת ה'רצ"ה (‪ )5151‬נשרף בית סבו ובעקבות זאת שב לבריסק‪.‬‬ ‫מנעוריו נודע בגאונותו ובחריפותו ורבים פנו אליו בשאלות הלכתיות‪ .‬שימש ברבנות‬ ‫בקהילות שונות בפולין ובליטא‪ ,‬ייסד ישיבה גדולה והעמיד תלמידים רבים‪ .‬בסביבות שנת‬ ‫ה'ש"י (‪ )5111‬התמנה לראש ישיבה באוסטראה‪ .‬בהמשך כיהן כרב מדינת ווהלין‪ .‬באמצע‬ ‫שנות ה'ש"י עבר ללובלין שבה כיהן כאב"ד וכראש ישיבה‪ .‬תחילה עמד בראש ישיבה קיימת‬ ‫ולאחר מכן ייסד ישיבה משלו‪ ,‬שבה הנהיג דרך לימוד עצמאית והעמיד תלמידי חכמים‬ ‫רבים‪ .‬ענוותן מופלא היה‪ .‬לפני שנכנס לבית הדין להורות הלכה‪ ,‬נהג לקבל דברי תוכחה‬ ‫מאדם מיוחד שמינה לשם כך שהזכיר לו את גודל האחריות המוטלת עליו כאב"ד‪ .‬באותה‬ ‫שעה השפיל את עיניו‪ ,‬ישב בהכנעה והאזין לדברי המוכיח‪ .‬גאון אדיר בנגלה ובנסתר‪ .‬בעל‬ ‫רוח הקודש‪ .‬יומם ולילה שקד על לימוד התורה‪ .‬התכתב עם גדולי דורו‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ב בכסלו‬ ‫ה'של"ד (‪ ,)5155‬בגיל ‪ 35‬לערך‪ .‬ציונו בבית העלמין היהודי העתיק בלובלין שבפולין‪.‬‬ ‫סבו (מצד אמו)‪ :‬הגאון ר' יצחק קלויבר מוורמייזא (כיהן כרב בפוזנא)‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' יחיאל‬ ‫לוריא (רבה של סלוצק)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת ליפקא (בת הגאון ר' קלמן קלונימוס הברקסטן‪ ,‬שכיהן כראש‬ ‫מתיבתא באוסטראה ונודע כבעל מופת‪ .‬כאשר העלילו על היהודים שרצחו גוי‪ ,‬כתב על מצח המת‬ ‫והוא קם לתחייה וסיפר מי הרגו)‪ .‬בניו‪ :‬ר' בנימין זאב (וואלף)‪ ,‬ר' חיים‪ ,‬ר' יהושע משה‪ ,‬ר'‬ ‫אליקים‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת ולנטינה (נישאה לרבי אפרים פישל אשכנזי)‪ ,‬מרת מרים (נישאה לרבי‬ ‫אהרן‪ ,‬אחיו של הרמ"א‪ ,‬לפי אחת המסורות)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' יחיאל לוריא (אביו)‪ ,‬ר' יצחק‬ ‫קלויבר מפוזנא (סבו מצד אמו)‪ ,‬ר' קלונימוס הברקסטן (חותנו)‪ ,‬ר' שלום שכנא מלובלין‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' יהושע פאלק כץ (בעל ה'סמ"ע')‪ ,‬ר' שלמה אפרים מלונטשיץ (בעל‬ ‫ה'כלי יקר' ו'עוללות אפרים')‪ ,‬ר' חיים מפרידברג (אחי המהר"ל מפראג ובעל 'ספר החיים')‪ ,‬ר' אליהו בעל שם‪ ,‬ר' משה מת (בעל‬ ‫ה'מטה משה')‪ ,‬ר' בנימין סלניק (בעל ה'משאת בנימין')‪ ,‬ר' אברהם הורביץ (אביו של השל"ה)‪ ,‬ר' מרדכי יפה (בעל ה'לבושים')‪ ,‬ר'‬ ‫מנוח הענדיל (בעל ה'חכמת מנוח')‪ ,‬ר' אלעזר אלטשולר‪ .‬מספריו‪• :‬ים של שלמה‪ -‬חידושים ובירורי הלכה על מסכתות ביצה‪,‬‬ ‫יבמות‪ ,‬כתובות‪ ,‬גיטין‪ ,‬קידושין‪ ,‬בבא קמא וחולין (כתב חידושים על ‪ 53‬מסכתות אך רק ‪ 5‬חיבורים נדפסו) •חכמת שלמה‪ -‬הגהות‬ ‫וביאורים על הש"ס •יריעות שלמה‪ -‬הגהות וביאורים על פירוש רש"י והרא"ם •עטרת שלמה‪ -‬הגהות וביאורים על 'שערי דורא'‬ ‫•עמודי שלמה‪ -‬על מצוות גדול (סמ"ג) •שו"ת מהרש"ל •חידושים על הגדת פסח •זמירות לשבת ולמוצ"ש •הגהות‪-‬‬ ‫ביאורים על הרי"ף‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬המרדכי‪ ,‬הטור ועוד‬ ‫באחד הימים אשתו של בן ישיבה נפטרה בצעירותה‪ .‬הרב פגש את האבל וראה אותו בוכה‪ .‬הרב ניסה לעודד אותו כי הכל מהשמיים‪.‬‬ ‫הבחור ענה‪ ,‬כי יש בעיה נוספת‪ :‬האישה‪ ,‬בהיותה על ערש דווי‪ ,‬ביקשה ממנו כי יאות להבטיח בתקיעת כף‪ ,‬שלא יינשא לאישה אחרת‪.‬‬ ‫מאחר הבין כי סירוב לדבריה יעיק עליה ברגעיה האחרונים‪ ,‬נאות לה‪ .‬בינתיים התחרט מכיוון שהוא צעיר ואינו יכול להתחתן שנית‬ ‫ולזכות בזרע בר‪-‬קיימא‪ .‬רבינו עיין בנידון ומצא פתח להתיר את שבועתו בהטעימו‪ ,‬כי אנוס היה ולכן הוא יכול להתחתן שנית‪ .‬לשמע דברי‬ ‫הצדיק הלה שמח ולאחר זמן מה התחתן‪ .‬לאחר זמן מה בן הישיבה נפטר‪ .‬החלו לרנן כי פסק דינו של הרב היה מוטעה‪ ,‬ולכן נפטר אותו‬ ‫בחור ישיבה‪ .‬הרב‪ ,‬כששמע זאת‪ ,‬ביקש שיקראו לו בזמן הלוויה‪ .‬בהגיעו לבית‪-‬הקברות ביקש שלא יכסו את הקבר ולא יטמנו את הנפטר‪,‬‬ ‫אלא רק יניחו אותו שם‪ .‬הרב ניגש לנפטרת‪ ,‬נשא ידיו לשמים ואמר‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬הן ידעת כי אני התרתי לו להינשא‪ ,‬אחר שהפרתי את‬ ‫שבועתו‪ ,‬כדי שיוכל להעמיד תולדות‪ .‬הן לא לתוהו בראת את העולם‪ ,‬האם תעשה תורתך פלסתר?!"‪ .‬הקהל התפזר‪ .‬והנה‪ ,‬בשעת לילה‬ ‫מאוחרת נשמעות נקישות בבית האלמנה הטריה‪ .‬היא מתעוררת בבעתה ושואלת‪" :‬מי שם?"‪ .‬לתדהמתה‪ ,‬היא שומעת את בעלה‪,‬‬ ‫המבקש ממנה להכניסו כיוון שקר בחוץ‪ .‬למשמע הדברים החלה צורחת לעברו‪" :‬חזור למקום ממנו באת"‪ .‬כאשר הבין הבעל‪ ,‬שממנה לא‬ ‫תבוא הישועה‪ ,‬החל לנק וש בבית מכריו‪ .‬אולם‪ ,‬כולם ללא יוצא מן הכלל סירבו מפחד‪ .‬בצר לו נכנס לבית‪-‬המדרש‪ ,‬שהיה פתוח כל הזמן‪.‬‬ ‫בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬כאשר הגיע השמש וראה את הנפטר‪ ,‬מרוב בהלה רץ למהרש"ל בקריאות אימה‪ .‬רק לאחר דקות ארוכות ניתן היה‬ ‫להרגיע את השמש ולהבין את המתרחש‪ .‬הצדיק בראותו זאת‪ ,‬גזר בכוח התורה הקדושה‪ ,‬כי שכחה תבוא על העיר וישכחו כי נפטר‬ ‫האברך‪ .‬כך נשתכח הסיפור מעין כל‪ ,‬והאברך חי שנים רבות עם אשתו החדשה‪.‬‬ ‫כ אשר אדם חפץ לקיים מצווה ואינו יכול לה‪ ,‬הקב"ה ישדד עבורו את מערכת הטבע‪ .‬כאשר ישב רבנו לחבר את הספר 'חכמת שלמה' לא‬ ‫היה לו‪ ,‬כי אם נר קטן של חלב בגודל של כחצי אצבע לשיעור כחצי שעה והצטער על כך מאוד‪ ,‬ונעשה נס ודלק הנר עד אור הבוקר‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק ר' יצחק מנשכיז זצ"ל (זכרון טוב אות כ"ה) כי רבינו בתחילה התנגד לאריז"ל‪ .‬המקובל שלח אליו שני תלמידיו בערב ש"ק‬ ‫ובקפיצת הדרך הגיעו למהרש"ל‪ ,‬והנה הבחין כי מאחוריו שני תלמידים‪ .‬שאל רבינו‪" :‬מאין אתם?" והשיבו לו כי הם תלמידי האריז"ל‪,‬‬ ‫ושיצאו היום מארץ הקודש‪ ,‬ונתנו לו סימן כי בתפילתו עסק בהלכה פלונית‪ ,‬והאמין להם‪ ,‬והלכו עם רבינו למרתף במערת הקרקע והראוהו‬ ‫בדרך מופת בריאת שמיים וארץ‪ ,‬וענה הרב‪" :‬מעתה מודה אני‪ ,‬שדרככם רצויה להשי"ת‪ ,‬אבל אני אלך בדרך שבה הורגלתי"‪.‬‬ ‫תחת ביהמ"ד של הרב הייתה חנות ירקות‪ .‬בעל הבית ר' אברהם היה צנוע ושקט‪ ,‬ומעולם לו שוחח עם אף אדם‪ .‬באחד הלילות שמע רבינו‬ ‫שר' אברהם מתעמק באחת מהסוגיות הקשות שבש"ס ומפרש אותה בעמקות‪ .‬למחרת שלח שליח‪ ,‬שישאל אותו שאלה שהתקשה בה‪.‬‬ ‫אולם כששב הלה‪ ,‬אמר לרב כי ר' אברהם אינו אלא עם הארץ‪ .‬המהרש"ל לא שקט והלך לר' אברהם ולאחר שהפציר בו‪ ,‬השיב לשאלה‬ ‫והתחנן לפני הרב שיישאר הדבר בסוד‪ .‬וכך במשך תקופה ארוכה היה המהרש"ל מתפלפל עם ר' אברהם בתורה הקדושה ואיש לא ידע‬ ‫מכך דבר‪ .‬כשעמד הצדיק להיפטר מן העולם‪ ,‬ציווה לתדהמת הסובבים למנות לרב העיר אחריו את ר' אברהם מוכר הירקות‪ ,‬כי אין גדול‬ ‫כמוהו! והחיד"א היה אומר על הסיפור הזה‪ ,‬שמכאן ילמד האדם עד כמה הצניעות והענווה הן האמצעי להגיע לתורה לשמה ולחכמה‪...‬‬ ‫‪2/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים – הַ גָאֹון הָ ַרב ַאב ְָּרהָ ם ד ֹב מֵ ָאב ְִּריטְּ ׁש זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב אברהם דב מאבריטש זצ"ל‪ -‬נולד בין השנים ה'תק"ך‪-‬ה'תרכ"ה (‪)5531-5531‬‬ ‫לערך בחמילניק‪ .‬אימו נפטרה עליו בילדותו והוא גדל אצל סבתו (אם אימו)‪ .‬בבית אביו עלה‬ ‫במעלות רמות ונשגבות בתורה‪ ,‬יראה וחסידות‪ .‬בצעירותו כבר התפרסם בבקיאותו בהלכה‪,‬‬ ‫באגדה ובדרוש והתפרסם כעילוי‪ .‬לאחר פטירת אביו שימש כאב"ד חמילניק למשך תקופה‬ ‫קצרה‪ ,‬שכן בשנת ה'תקמ"ה (‪ )5571‬נפטר חותנו ורבינו שימש כאב"ד אווריטש‪ .‬תפקיד אותו‬ ‫מילא למשך כ‪ 01-‬שנים‪ .‬מצודתו הייתה פרוסה גם בקהילות נאריגסק‪ ,‬גאראדיטץ‬ ‫וסלאוויזשנא‪ .‬שמו התפרסם כאיש קדוש המורם מעם‪ .‬בשנת ה'תקפ"ה (‪ )5781‬שימש‬ ‫כאב"ד זיטאמיר‪ .‬בשנת ה'תקצ"א (‪ )5755‬נסע לארץ ישראל והתיישב בצפת‪ .‬כשהגיע לשם‬ ‫התחיל להפיח רוח חיים ביישוב ונעשה לראש כולל החסידים‪ .‬קדושת הארץ הייתה בראש‬ ‫מעייניו ואכל רק את לחם הארץ‪ .‬גם בשנת בצורת לא רצה לאכול מתבואת חו"ל‪ .‬ב‪-‬כ"ד‬ ‫טבת ה'תקצז (‪ )5755‬בעת רעידת האדמה הגדולה בצפת‪ ,‬שהה בבית מדרשו‪ .‬מסופר‬ ‫שכאשר החלו הזעזועים הורה למתפללים להתאסף סביבו‪ ,‬חלק מבית המדרש התמוטט‪,‬‬ ‫אך המקום שבו עמדו רבינו והמתפללים נותר על תילו והם ניצלו‪ .‬בשנת ה'תר"א (‪)5701‬‬ ‫פרצה מגיפה בעיר (מחלת העיפוש) ורבינו הבטיח שהוא יהיה אחרון שייפטר במגיפה‪ .‬נפטר‬ ‫לאחר ייסורים ב‪-‬י"ב כסליו ה'תר"א (‪ )5701‬ואכן פסקה המגפה לאחר פטירתו‪ .‬ציונו בצפת‬ ‫במערה בה טמונים ר' דוד שלמה אייבשיץ (מח"ס ערבי נחל) והרה"ק ר' אריה לייב‬ ‫מוואליטשיסק‪ .‬מקום מנוחתו ידוע כמסוגל לישועות‪ .‬עד היום יש רבים הרואים ניסים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' דוד אויעברך (מגיד מישרים בחמילניק)‪ .‬אשתו‪ :‬בת ר' נתן נטע מאבריטש (תלמיד‬ ‫הבעש"ט)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הצדיקים ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל‪ ,‬ר' מרדכי טברסקי‬ ‫מצ'רנוביל‪ ,‬ר' לוי יצחק מברדיצ'וב‪ ,‬ר' אהרון מזיטאמיר‪ ,‬ר' זושא מאניפולי‪ ,‬ר' אברהם יהושע‬ ‫העשיל מאפטא (ה'אוהב ישראל')‪ ,‬ר' משה חיים אפרים מסדילקוב ('דגל מחנה אפרים')‪ ,‬ר'‬ ‫מרדכי מקרמניץ‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' שמואל העליר‪ ,‬ר' הילל מפאריטש (מח"ס 'פלח הרימון')‪ ,‬ר'‬ ‫משולם זוסמן‪ ,‬ר' שלמה חיים מקוידנוב‪ .‬ילדיו‪ :‬אין‪ .‬מספריו‪• :‬בת עין‪ -‬על התורה בדרך‬ ‫הפרד"ס‪.‬‬ ‫בחודש אלול ה'תשע"ו התקשר יהודי ממונסי למנהל חיידר 'בת עין' ושאל‪" :‬כמה עולה דמי שכר‬ ‫לימוד לתלמיד בחודש?"‪ .‬המנהל בירר לשם מה ברצונו לדעת‪ .‬סיפר אותו יהודי‪ ,‬כי יש לו ילד בן‬ ‫אחת‪-‬עשרה‪ ,‬אשר לצערו הרב אינו מצליח בלימודו ומוחו אינו קולט את הנלמד‪ .‬ועל אף שניסו לעזור‬ ‫לו ע"י לקיחת מורה פרטי‪ ,‬וכן עצות של מומחים גדולים לא הועילו במאומה ולא ניכר שום שינוי‬ ‫לטובה‪ .‬המצב הגיע כבר‪ ,‬שהתקשרו מטעם החיידר וביקשו לסלקו משם‪" .‬ניסיתי סגולות רבות וכל‬ ‫אלו לא הועילו‪ ,‬עד שהציע לי חבר‪" :‬תיסע לארץ ישראל‪ ,‬תלך שם למירון אצל ציון הרשב"י‪ .‬אולי‬ ‫תמצא שם צדיקים שתוכל להתברך אצלם‪ ,‬יתכן ומשם תגיע הישועה"‪ .‬כשהגעתי לארץ ישראל הציע‬ ‫לי מכר ללכת אל המקובל הצדיק רבי דוד אבוחצירא‪ ,‬שרבים נושעו מברכותיו‪ ,‬ותבקש ממנו ברכה או‬ ‫סגולה‪ .‬אומנם לא היה לי חשק לזה‪ ,‬הנסיעה לנהריה הייתה לי לטורח עצום‪ .‬אך לנגד עיניי עמד דבר‬ ‫אחד ‪ -‬להציל את הבן‪ .‬כשנכנסתי לצדיק וסיפרתי על הקושי הגדול שלי‪ ,‬נתן לי הצדיק סגולה‪' :‬אני‬ ‫מציע‪ ,‬שתשלם שכר לימוד עבור ילד בעיר הקודש צפת‪ ,‬לעילוי נשמת הצדיק רבי אברהם דוב ב"ר‬ ‫דוד ה'בת עין'‪ ,‬ובזכות זה בעז"ה יצליח בנך בלימודיו'‪.‬‬ ‫"וכעת כשבידי הסגולה‪ ,‬אבקש לעשותה בשלמות"‪ ,‬אמר אותו יהודי‪" ,‬אני מבקש שתמצא ילד אשר‬ ‫הוריו מתקשים לשלם בעבורו את שכר הלימוד ולומד בצפת במוסד הקדוש של ה'בת עין'‪ .‬להלן‬ ‫מספר כרטיס האשראי שלי‪ ,‬ולמשך שנים‪-‬עשר חודשים תחייב בכל חודש את הסכום של שכר‬ ‫הלימוד"‪ .‬האב גם מסר את שמו של הילד‪ ,‬כדי שיזכירו אותו על ציון ה'בת עין' בכל ערב ראש חודש‬ ‫(כנהוג בת"ת 'בת עין'‪ ,‬שבכל ערב ראש חודש יוצאת קבוצת תלמידים להתפלל על הציון עבור‬ ‫הזקוקים לברכה וישועה)‪ .‬בחודש אלול ה'תשע"ז מתקשר האב למשרדי 'בת עין'‪ ,‬ומבקש להמשיך‬ ‫בתרומתו החודשית באופן קבוע‪ .‬האדם שענה לטלפון שאל את האב‪" :‬מה קורה עם הבן שלך?"‪-‬‬ ‫"ניסים גלויים ! ישועה מחוץ לדרך הטבע!" ‪ -‬זעק האב‪" .‬שמע נא מה שקרה‪ ,‬בקיץ נעשה בו שינוי מן‬ ‫הקצה אל הקצה‪ .‬הילד התחיל ללמוד והפך להיות מישהו אחר‪ ,‬וכעת הוא מן המצוינים בכיתה‪...‬‬ ‫לכן החלטנו בבית‪ ,‬שעל אף שהמצב הכלכלי שלנו אינו קל‪ ,‬בכל זאת אנו חייבים להמשיך לשלם את‬ ‫שכר הלימוד עבורו"‪.‬‬ ‫ב ישיבת 'בית אברהם' בירושלים‪ ,‬יש 'קרן' לעריכת סעודות מדי שנה בשנה ביארצייט‪ ,‬ומעשה‬ ‫שהיה‪ -‬כך היה‪ :‬לפני עשרות שנים היה יהודי בשם הרה"ח ר' שלמה גראס‪ .‬לפרנסתו עסק במכירת‬ ‫נפט‪ .‬עסק זה‪ -‬יגיעתו רבה ושכרו מועט‪ ,‬ומכיוון שכך‪ ,‬רעב ומחסור שררו בדרך קבע בביתו‪ .‬בליל ההילולא של רבינו‪ ,‬השתטח הלה על ציון‬ ‫הקודש‪ ,‬ושפך את ליבו כמים‪ ,‬בתפילה ובתחנונים‪ ,‬שירוויחו לו פרנסתו מן השמיים‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬חזר לביתו ועלה על יצועו‪ .‬והנה בחלומו‬ ‫הוא רואה את ה'בת עין'‪ ,‬כשהוא אומר לו‪" :‬דע לך שקורת רוח מרובה הסבת לי בתפילתך אך זאת אשאלך ‪ -‬מדוע לא ערכת סעודה לכבוד‬ ‫ההילולא?"‪ .‬תיכף התעורר ר' שלמה משנתו‪ ,‬וקיבץ משארית לחמו הדל וכינס עשרה יהודים‪ ,‬וערכו יחדיו סעודת הילולא‪ .‬למחרת הלך ר'‬ ‫שלמה וקנה כרטיס הגרלה‪ ,‬שממנו התעשר מאוד והקים 'קרן'‪ ,‬אשר עד עצם היום הזה עדיין עורכים ממנו את סעודות הילולא‪.‬‬ ‫מרן הרמ"ח אמר בשם צדיקים‪" :‬הרה"ק השר שלום מבעלז‪ ,‬הרה"ק רבי שלום רוזנפלד מקאמינקה והרה"ק מאבריטש משמשים דיינים‬ ‫בבי"ד של מעלה"‪( .‬מזקנים אתבונן)‬ ‫‪3/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב י ִשְּ ָראֵ ל פְּ ִר ְּ‬ ‫ידמָ ן מִ טְּ ְּ‬ ‫ׁשֹורטְּ קֹוב זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מטשורטקוב זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י' אייר ה'תרי"ד (‪ )5710‬בפאטיק‬ ‫שבגליציה‪ .‬נקרא ע"ש סבו‪ ,‬האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין‪ .‬כבר בילדותו ניכרו בו הנהגותיו המופלאות‬ ‫ופקחותו המיוחדת‪ .‬היה חריף ובקיא בש"ס ובפוסקים ראשונים ואחרונים‪ .‬גאוני טשורטקוב שהיו‬ ‫מגיעים לאביו הקדוש ומשוחחים עימו בדברי תורה ונשארים פעורי פה לנוכח חריפותו וסברותיו‪.‬‬ ‫הרבה בסיגופים ובתעניות‪ .‬מצעירותו סייע בהנהגת החסידים‪ .‬בשנת ה'תרס"ד (‪ )5015‬עם פטירת‬ ‫אביו החל לכהן כאדמו"ר השני של חסידות טשורטקוב‪ .‬ענייני הכלל נגעו לליבו והעסיקו אותו‪.‬‬ ‫בתקופתו הגיעה החסידות לשיאה כאשר אלפי חסידים מכל אירופה גדשו את בית מדרשו‪ .‬בזמן‬ ‫מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה שבאוסטריה‪ .‬לאחר סיום המלחמה עבר לווינה אך המשיך‬ ‫לבקר בטשורטקוב בחגים‪ .‬בדרכו התאספו אלפי יהודים בתחנות הרכבת כדי לראותו ולהתברך‬ ‫מפיו‪ .‬נמנה עם מקימי 'הסתדרות החרדים'‪ .‬היה חבר מועצת גדולי התורה ונבחר לאחד מנשיאי‬ ‫הכבוד שלה‪ .‬פעל לחיזוק היהדות‪ ,‬עודד עלייה לארץ וביקש להקים מוסדות חינוך שישלבו לימודי‬ ‫תורה עם הכשרה לפרנסה‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ ,‬ענוותן‪ ,‬מלומד בניסים ובעל רוח הקודש‪ .‬רבים‬ ‫שיחרו לפתחו ונושעו‪ .‬נפטר בעש"ק‪ ,‬י"ג בכסלו ה'תרצ"ד (‪ ,)5055‬בגיל ‪ .50‬בהלווייתו השתתפו‬ ‫רבבות בני אדם‪ .‬נטמן בבית העלמין המרכזי בווינה (צנטראלפרידהוף)‪ ,‬בחלקת אדמו"רי בית רוז'ין‪.‬‬ ‫את מקומו בהנהגת החסידות מילאו בניו‪ ,‬האדמו"רים ר' נחום מרדכי ורבי דב בער מטשורטקוב‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר ר' אהרן מטשרנוביל‪ .‬אביו‪:‬‬ ‫האדמו"ר ר' דוד משה מטשורטקוב‪ .‬אמו‪ :‬מרת פייגא (בת האדמו"ר ר' אהרן מטשרנוביל)‪ .‬אשתו‪:‬‬ ‫מרת בת שבע רוחמה (בת דודו האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסאדיגורא‪ .‬נישאו ב‪-‬ד' בסיוון ה'תרל"א‬ ‫[‪ .)]5755‬בניו‪ :‬האדמו"ר ר' נחום מרדכי מטשורטקוב‪ ,‬האדמו"ר ר' דב בער מטשורטקוב‪ ,‬ר' חיים‬ ‫אהרן‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת חוה (נישאה לאדמו"ר ר' צבי אריה טברסקי מזלוטיפולי)‪ ,‬מרת מרים (נישאה‬ ‫לאדמו"ר ר' מנחם נחום פרידמן מאיצקאן‪-‬שטפנשט)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים ר' דוד משה מטשורטקוב‬ ‫(אביו)‪ ,‬ר' אהרן מטשרנוביל (סבו מצד אמו)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' מאיר אריק (אב"ד טארנוב)‪ ,‬ר'‬ ‫משולם ראטה‪ ,‬ר' אברהם מנחם מבראד‪ ,‬ר' מאיר שפירא מלובלין (ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד‬ ‫הדף היומי)‪ ,‬ר' דב בריש וידנפלד (גאב"ד טשבין)‪ ,‬ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון (המהרש"ם)‪ .‬מספריו‪:‬‬ ‫•גנזי ישראל‪ -‬דברי תורה וחסידות על התורה והמועדים •ישמח ישראל‪ -‬דברי תורה על המועדים‬ ‫•תפארת ישראל‪ -‬דברי תורה וחסידות‬ ‫הובא בספר 'מדברנא דאימתיה' כשרבינו גר בוינה הוא נהג לנסוע פעמיים בשנה לטשורטקוב‪ ,‬בחודש‬ ‫תשרי ובחג השבועות‪ .‬הנסיעה לוינה היתה קשה לחסידים בפולין וגאליציה ויקרה מאוד לרובם‪ .‬השיירות‬ ‫לא היו מצויות‪ .‬בזמן שרבינו הגיע לשם‪ ,‬אלפים רבים מקהל החסידים באו לשהות בצל קדושתו‪ .‬מאחר ולא‬ ‫היה די מקום לעריכת השולחנות‪ ,‬הכשירו שטח רחב ידים‪ ,‬ומסביב לשולחן הרחב‪ ,‬בנו אצטבאות רחבות‬ ‫מעץ‪ ,‬ועליו החסידים עמדו‪ .‬הציבור נכנס הרבה לפני הרבי לתפוס מקום טוב‪ .‬אחת מהאצטבאות לא עמדה‬ ‫בעומס‪ ,‬וקרסה על אברך‪ ,‬שעמד מתחתיה‪ ,‬שהתמוטט במקום ואיבד את הכרתו‪ .‬הרופאים‪ ,‬שהוזעקו‬ ‫אליו קבעו‪ ,‬שאפסו סיכויו לחיות רח"ל‪ .‬רצו לרבינו וסי פרו לו בחרדה את אשר אירע‪ ,‬רבינו ביקש שיביאו לפניו את התפילין‪ ,‬והוציא את‬ ‫התפילין‪ ,‬פ תח את הרצועות‪ ,‬והחל לסובבם שוב מסביב לבית התפילין‪ .‬ותוך כדי מעשה שאל‪" :‬נו‪ ,‬מה חדש" (אצל האברך)‪ ,‬ונענה שאין‬ ‫שינוי‪ .‬פתח רבינו שוב את הרצועות‪ ,‬והחל לסובבם‪ ,‬ושאל בשנית‪" :‬נו‪ ,‬מה חדש"‪ ,‬ונענה‪" :‬שוב אין שינוי"‪ .‬פתח רבינו שוב את הרצועות‬ ‫והחל לסובבם‪ ,‬ושאל בשלישית‪ ,‬ואז אכן למרבה הפלא התעורר האברך‪ ,‬וחזר לבריאותו‪ .‬אז נכנס רבינו לעריכת שולחנו הטהור‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ג ר' ישראל חיים אטרי בספר 'שיח זקנים' שמעתי ממחו"ז הגה"צ מוואדיסלוב זצ"ל‪ :‬זקנתו של הגה"צ מוואדיסלוב‪ ,‬אמו של‬ ‫אביו‪ ,‬שהייתה הרבנית של הרה"ק ר' אברהם שלום פנחס מטשנסטחויב זצ"ל‪ ,‬היתה צריכה לעבור ניתוח קל‪ .‬היא נסעה לוינה לערוך שם‬ ‫את הניתוח‪ .‬אחרי שנסעה מהעיר‪ ,‬האמא של הגה"צ מוואדיסלוב‪ ,‬השנור [הכלה] של זקנתו שנסעה לוינה חלתה בטיפוס והגיעה עד שערי‬ ‫מוות רח"ל‪ .‬זקנתו היתה בוינה ולא רצו לצערה לכן לא הודיעו לה מאומה‪ .‬יום לפני הניתוח נכנסה לרבינו עם פיתקא‪ ,‬וכתבה את שמות‬ ‫הבנים והנכדים וכל צאצאיה‪ .‬הרבי קרא בעיון את הפיתקא‪ .‬כשהגיע לשם של אמו של הגה"צ מוואדיסלוב‪ ,‬נעצר ואמר‪" :‬שיהיה לביילא‬ ‫רפואה שלימה"‪ .‬והיא השיבה‪" :‬לא התכוונתי מאומה‪ ,‬כשכתבתי את שמה‪ ,‬היא ב"ה בריאה"‪ .‬הרה"ק הביט שוב בפיתקא‪ ,‬ואמר "שיהיה‬ ‫לביילא רפואה שלימה"‪ .‬כעבור שבועיים החלימה מהניתוח שעברה ונסעה לביתה‪ .‬כשהגיעה שאלה‪" :‬משהו קרה לביילא?" הבנים שאלו‪:‬‬ ‫"מהיכן את יודעת?"‪ .‬היא השיבה‪" :‬נכנסתי לרב ישראל פרידמן והוא בירך אותה ברפואה שלמה"‪ .‬סיפרו לה‪ ,‬שחלתה בטיפוס‪ ,‬והגיעה‬ ‫עד שערי מוות‪ ,‬אך היא שבועיים לאחר המשבר והיא מחלימה‪ .‬לתדהמת כולם התברר‪ ,‬כי רפואתה החלה בזמן שרבינו בירך אותה‪.‬‬ ‫בספר 'שיח זקנים' הובא סיפור מפי האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע מלעלוב ששמע מהרה"ג ר' שמואל אהרן וובר שהיה במשך תקופה‬ ‫מסוימת בוינה‪ .‬הגיע אליו מכתב מביתו‪ ,‬שבתו מאטיל חלתה מאוד בעיניה רח"ל‪ .‬הרופאים הבהילו אודות המצב‪ .‬ר' שמואל אהרן כתב‬ ‫פתק עם שמות בני משפחתו ובתוכם שמה של הבת והוסיף לרפואה‪ .‬כאשר הצדיק קרא את הפתק והגיע לשם של הבת מאטיל‪ ,‬לקח עט‬ ‫וכתב בצד איזה תיבות‪ .‬כשר' שמואל אהרן ראה שרבינו כותב על הפתק‪ ,‬חשב‪ ,‬שהרבי לא יכול לקרוא את הכתב שלו למרות שהיה לו‬ ‫כתב נאה מאוד אבל היה מסולסל‪ .‬לכן אמר לרבינו שכתב שם בתו לרפואה בעיניה‪ .‬רבינו אמר‪" :‬מה אתה רוצה?"‪ .‬אחר כך ר' שמואל‬ ‫אהרן הסתכל בפתק‪ ,‬וראה שרבינו כתב בצד הפתקא 'לרפואת עיניה'‪ .‬אח"כ נודע לו מבתו‪ ,‬שהוטב לה והתרפאה לגמרי‪.‬‬ ‫בספר 'יו סף תהילות' הובא סיפור נוסף המראה‪ ,‬כי רבינו היה בעל רוח‪-‬הקודש‪ :‬סיפר הרה"ח ר' דוד שכטר שזוכר שפעם אחת בא ר'‬ ‫שמואל הלפרין זצ"ל רב אמסטרדם‪ ,‬ורבה הראשון של שכונת זיכרון מאיר בבני ברק לביקור בוינה‪ ,‬בשעה שנכנס אל רבינו‪ ,‬שאלו ‪" :‬מה‬ ‫הביא אותך לוינה?"‪ .‬ענה לו ר' שמואל‪" :‬אני מאמין באמונה שלמה‪ ,‬שהרבי יודע למה אני באתי!"‪ .‬הביט בו הרבי ואמר‪" :‬הגעת בגלל‬ ‫רופא!"‪ ,‬ואכן כך היה‪ ,‬שסיבת ביאתו לוינה היה‪ ,‬כי חלה פתאום באיזה מחלה‪ ,‬והוצרך להגיע לעיר הגדולה להתייעץ עם רופא גדול‪.‬‬ ‫‪4/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב ׁשְּ ֹלמ ֹה ַזלְּ מָ ן יֹוסֵ ף פְּ ֶרנ ְֶּקל זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב שלמה זלמן יוסף פרנקל זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקס"ד (‪ )5715‬בעיר‬ ‫פאטשינוב‪ .‬בצעירותו למד אצל אביו‪ .‬כשגדל למד אצל צדיקי הדור‪ ,‬ביניהם‪ :‬ר' מאיר הלוי‬ ‫רוטנברג מאפטא‪ ,‬ר' נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ‪ ,‬ר' צבי הירש הכהן מרימינוב ור' אשר‬ ‫ישעיה רובין מרופשיץ‪ .‬היה בסיגופים ותעניות רוב ימיו‪ .‬בענוותנותו הסתיר את ידיעותיו‪.‬‬ ‫התגלותו היתה על ידי הרה"ק ר' מאיר לייפר מפרמישלאן שפרסם את גדולתו בעולם‪,‬‬ ‫למרות שלא ראה אותו מימיו‪ .‬לאחר מכן רבינו עבר לוויליפאלי‪ .‬אנשים רבים הגיעו אל‬ ‫רבינו והגישו לפניו פתקאות‪ .‬הצדיק אמר להם דברים מפורשים מכל ענייניהם ומעשיהם‬ ‫בסתר ובגלוי‪ .‬הם אמרו כי רוח‪-‬הקודש שורה על רבינו‪.‬‬ ‫גילוי מעשיהם של אנשים גרם לחלק מצדיקי הדור לומר כי אסור לרבינו לגלות סודות‬ ‫לעיני כל הקהל וגם בגלל העובדה שהוא משמש ברבנות בעיר הסמוכה לרבו הרה"ק ר'‬ ‫אשר ישעיה רובין מרופשיץ‪ .‬האדמו"ר ר' מאיר לייפר מפרמישלאן חיזק את רבינו‬ ‫להמשיך בדרכו‪ .‬הוא שלח לו מכתב וביקש שימשיך לפרסם הלאה מה שהוא רואה ויודע‪.‬‬ ‫אם צדיקי הדור היו רואים ויודעים מה שהוא מקבל‪ ,‬גם הם היו מפרסמים וכן בגלל‬ ‫העובדה שלרבינו היו מתנגדים‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ג בכסליו ה'תרי"ח (‪ )5715‬בקראקוב‪ .‬חי כ‪10-‬‬ ‫שנים‪ .‬בנו רבי אברהם וחתנו ר' נטע ליפשיץ מילאו את מקומו‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם מפאטשינוב‪ .‬אשתו‪ :‬בת הגאון ר' יוסף מרגליות (אב"ד‬ ‫וייליפולי)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם (התפרסם כעושה מופתים ורבים נושעו מברכותיו)‪.‬‬ ‫חתניו‪ :‬האדמו"ר ר' נטע (נתן דב) ליפשיץ‪ ,‬הרה"ק ר' משה טרום‪ ,‬הרה"ק ר' נפתלי‬ ‫גולדברג מגניבישוב‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים הגאונים אביו ר' אברהם‪ ,‬ר' שמעון מירוסלב‪,‬‬ ‫ר' מאיר הלוי רוטנברג מאפטא (מח"ס 'אור לשמים')‪ ,‬ר' נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ (מח"ס‬ ‫'זרע קודש')‪ ,‬ר' צבי הירש הכהן מרימנוב‪ ,‬ר' אשר ישעיה רובין מרופשיץ‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬שלשלת הזהב‪ -‬ליקוט מתורתו‪ ,‬הנהגותיו וסיפורי חייו‪.‬‬ ‫תגלותו של רבינו היתה על ידי ר' מאיר לייפר מפרמישלאן שפרסם את גדלתו בעולם‪ ,‬למרות שלא‬ ‫ה‬ ‫ראה אותו מימיו‪ .‬פעם אחת שלושה אנשים מארץ האגר באו לפני האדמו"ר ר' מאיר לייפר‬ ‫מפרמישלאן עם בקשה לישועה גדולה‪ .‬הם ביקשו מהצדיק שיושיע אותם‪ .‬ר' מאיר שלח אותם לרבינו‪.‬‬ ‫הוא אמר להם כי רבינו יכול להושיע אותם‪ .‬הוא נמצא כעת ברופשיץ והוא אחד מתלמידיו של‬ ‫האדמו"ר הרה"ק ר' אשר ישעיה רובין מרופשיץ‪ .‬כאשר הם שאלו את רבינו איך הם יוכלו לזהות אותו‬ ‫בתוך כל תלמידיו של האדמו"ר ר' אשר ישעיה רובין‪ ,‬ר' מאיר תיאר להם את צורתו‪ .‬האנשים פנו מיד‬ ‫לרופשיץ‪ .‬לאחר כמה שעות הגיעו לשם לפנות לילה‪ .‬לפי התיאור של האדמו"ר ר' מאיר‪ ,‬הם הגיעו‬ ‫לאכסניה בה רבינו התגורר‪.‬‬ ‫הם זיהוי אותו בוודאות ופנו אליו‪ .‬הם ביקשו ממנו שיושיע אותם‪ ,‬מכיוון שהם נמצאים בצרה גדולה‪.‬‬ ‫כאשר רבינו שמע אותם‪ ,‬הוא בר ח מהאכסניה ישר לשדה סמוך‪ .‬רבינו לא רצה לשמוע מה בפיהם‬ ‫מכיוון שהוא נמצא במקום בו מתגורר רבו‪ ,‬האדמו"ר ר' אשר ישעיה רובין מרופשיץ‪ .‬אותם אנשים רדפו אחרי רבינו ולא הניחו לו‪ .‬כשהגיעו‬ ‫אליו‪ ,‬סיפרו לו שהם באו אליו בהוראת האדמו"ר ר' מאיר לייפר מפרמישלאן‪ .‬הם אף סיפרו כל מה שאירע עימם‪ .‬לבסוף לאחר מסע‬ ‫שכנועים רבינו הסכים‪ .‬הוא לקח את הפתקא בפעם הראשונה וקרא מה כתוב בה לאור הלבנה‪ .‬הוא בירך את האנשים ואכן הם נושעו‬ ‫בדרך פלא‪ .‬מאותו מקרה התפרסם שמו של רבינו לצדיק בעל רוח‪-‬הקודש‪ ,‬מלומד בניסים ועושה נפלאות‪.‬‬ ‫' ברוך קאנר סיפר‪ ,‬ששמע מהחסיד ר' שאול שטרן כי רבינו אמר לפני שהתבקש לבית עולמו‪ ,‬כי בקשתו לא חזרה מעולם ולכל היותר‬ ‫ר‬ ‫התעכבה ג' ימים מעת לעת (שיח זקנים)‬ ‫כל שנות פעולותיו מאז שהתפרסם‪ ,‬לא היה יום שלא הראה בו נפלאות גדולות‪ .‬ביחוד עשה רושם עצום הסיפור‪ ,‬שהתחיל לפני פטירתו‬ ‫ב‬ ‫והסתיים לאחר פטירתו‪ .‬בימי נעוריו של הרב ר' יוסף בעריש ליפשיץ היתה לו חנות לטבק בקראקא‪ .‬בנו‪ ,‬בן ארבע שנים‪ ,‬השתתק לפתע‬ ‫והתחרש‪ .‬הם פנו לרופאים מומחים‪ ,‬אבל הם לא הצליחו לרפא אותו‪ .‬בצר להם פנו לרופאים גדולים יותר‪ ,‬אך גם רופאים אלו לא הצליחו‬ ‫לסייע בעדם‪ .‬עם הזמן ההורים קיבלו את רוע הגזירה והשלימו עם המצב של הבן‪.‬‬ ‫כשהיה כבן אחת‪-‬עשרה‪ ,‬אימו החליטה כי טוב שילמד בעיר וויען בבית‪-‬ספר לחרשים ואילמים והם יקדמו אותו‪ .‬כשהיתה בדרך חזרה‪,‬‬ ‫התחרטה ואמרה כי עדיף שישאר חירש כל ימיו בביתו‪ ,‬ממה שיגדל בעיר וויען ויהיה חלילה רפורמי‪ .‬היא חזרה והוציאה את בנה ונסעה‬ ‫משם לרבינו‪ .‬היא שהתה שם במשך שלושה חודשים וסירבה לעזוב את המקום עד שרבינו יושיע אותה‪.‬‬ ‫רבינו קרא לה לפני ראש‪ -‬השנה ה'תרי"ח ואמר לה לנסוע לביתה‪ .‬הוא ביקש ממנה לחזור לשבת חנוכה בשנת ה'תרי"ח‪ .‬הרב עוד הוסיף‬ ‫ואמר כי אם לא יהיה אז בין החיים‪ ,‬היא תעלה על ציונו ותבקש‪ .‬כידוע רבינו נפטר ב‪-‬י"ג כסליו ה'תרי"ח‪ .‬האישה הגיעה לשבת חנוכה‬ ‫ושמעה כי רבינו נפטר ימים ספורים לפני כן‪ .‬היא נאלצה לעלות לקברו ובכתה שם במשך כמה שעות‪ .‬היא ביקשה מהצדיק שיפנה לבורא‬ ‫עולם שיושיע אותה וירפא את בנה מחרשותו‪.‬‬ ‫לאחר מכן חזרה אל חנותה‪ .‬שם מצאה את בנה ממתין לה‪ .‬מיד כשראה את אימו‪ ,‬אמר בקול‪" :‬אמא‪ ,‬היכן היית? בזמן שלא היית כאן‪ ,‬היו‬ ‫הרבה קונים!"‪ .‬האם כמעט התעלפה כששמעה את בנה מדבר אליה‪ .‬מאותו היום הבן חזר לדבר ולשמוע‪ .‬עובדה זו הפליאה את כל אנשי‬ ‫העיר קראקא‪ .‬כששמעו זאת שונאיו ומתנגדיו של רבינו‪ ,‬לא יכלו לדבר עוד כנגדו‪( .‬מעובד מספר החסידות)‬ ‫‪5/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ מְּ ֻק ָבל הָ ַרב ׁשָ לֹום הֵ ָדאי ָה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הגאון ר' שלום הדאיה זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרכ"ב (‪ )5738‬בארם צובא שבסוריה‪.‬‬ ‫כשהיה כבן שלוש שנים בלבד התייתם מאביו‪ ,‬וגדל בהשגחת אמו וסבתו מצד אמו‪,‬‬ ‫שהייתה בתו של הגאון ר' יצחק עטיה בעל 'זרע יצחק'‪ .‬בצעירותו למד תורה אצל גדולי‬ ‫חכמי ארם צובא‪ ,‬וכבר בהיותו כבן שמונה עשרה התכתב בדברי תורה והלכה עם רבנים‬ ‫ופוסקים‪ ,‬ובהם ר' אליהו חמווי ורבי ישעיה דיין‪ ,‬אב בית הדין בארם צובא‪ .‬היה מקורב‬ ‫לחכם באשי ולחכמים נוספים בעיר‪ .‬מצבו הכלכלי היה דחוק‪ ,‬וכמעט שנאלץ לפרוש‬ ‫מלימודיו‪ ,‬אולם חכמי העיר ונדיביה תמכו בו ודאגו שיוכל להמשיך להתעלות בתורה‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרמ"ד (‪ )5770‬התחתן‪ .‬בשנת ה'תרמ"ז (‪ )5775‬ביקר בארץ ישראל והתארח בבית‬ ‫הראשון לציון ר' יעקב שאול אלישר בירושלים‪ .‬לאחר מכן שב לארם צובא‪ .‬בתקופה זו חלה‬ ‫בעיניו וכמעט שהתעוור לחלוטין‪ ,‬ונאלץ להמשיך בלימוד התורה מתוך זיכרונו‪ .‬בעקבות‬ ‫הידרדרות מצבו ובהמלצת רופאיו נסע לנא אמון שבמצרים‪ ,‬שם עבר ניתוח בידי רופא‬ ‫מומחה‪ ,‬וראייתו שבה אליו באופן חלקי‪.‬‬ ‫בחודש אלול ה'תרנ"ח (‪ )5707‬עלה לירושלים עם חמיו ומשפחתו‪ .‬תחילה התגוררו בשכונת‬ ‫הבוכרים ולאחר מכן בשכונת אהל משה‪ .‬בשנת ה'תרס"ד (‪ )5010‬התמנה לדיין ולמורה צדק‬ ‫בבית הדין לעדת הספרדים בירושלים‪ .‬בשנת ה'תרפ"ו (‪ )5083‬שימש גם כדיין וכמורה צדק‬ ‫בבית הדין של יוצאי ארם צובא בשכונת הבוכרים‪ .‬נחשב לאחד מגדולי המקובלים‬ ‫בירושלים‪ ,‬והצטרף לחבורת המקובלים בישיבת 'בית א‪-‬ל'‪ ,‬שבה למד אצל גדולי חכמי‬ ‫הקבלה‪ .‬בשנת ה'תרפ"ז (‪ )5085‬לאחר פטירת ראש הישיבה‪ ,‬התמנה לראש ישיבת‬ ‫המקובלים 'בית א‪-‬ל' ולראש המכוונים‪ .‬זכה לתואר 'הרב החסיד'‪ .‬לפי אחד המקורות‬ ‫התמנה לראש אב בית הדין הספרדי כבר בשנת ה'תר"ע (‪ )5051‬ואילו מקורות אחרים‬ ‫מציינים את שנת ה'תר"ץ (‪ .)5051‬במשך יותר מארבעים שנה ישב על כס הדיינות‪ ,‬ונודע‬ ‫ביושרו‪ ,‬בבקיאותו ובאומץ לבו בפסיקת ההלכה‪ .‬דרשותיו השפיעו רבות על הציבור‪ ,‬והוא‬ ‫פעל גם להוצאתם לאור של כתבי יד עתיקים מחכמי ארם צובא‪ .‬נהג לחתום את כתביו‬ ‫במילים 'עבד אל ואחד' (עבד לא‪-‬ל אחד)‪ .‬למרות חולשת עיניו ומחלותיו המשיך ללמוד‪ ,‬לכתוב ולהרביץ תורה‪ .‬נודע‬ ‫בצניעותו ובמעשי החסד שלו‪ ,‬וסייע לעניים ולתלמידי חכמים בסתר‪ .‬נפטר בירושלים ב‪-‬י"ג בכסלו ה'תש"ה (‪ )5000‬בגיל‬ ‫‪ .78‬ציונו בהר‪-‬הזיתים בחלקת הספרדים בירושלים‪ .‬לאחר פטירתו המשיך בנו בהנהגת ישיבת המקובלים 'בית א‪-‬ל'‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' משה חיים הדאיה‪ .‬אמו‪ :‬מרת סבתיה (נכדת הגאון ר' יצחק עטיה‪ ,‬בעל 'זרע יצחק')‪ .‬אשתו‪ :‬מרת שרה (בת‬ ‫הגאון ר' יצחק לבטון‪ .‬נישאו בשנת ה'תרמ"ד [‪ .)]5770‬בניו‪ :‬המקובל הגאון ר' עובדיה הדאיה (ראש ישיבת המקובלים 'בית א‪-‬ל'‪,‬‬ ‫בעל שו"ת 'ישכיל עבדי' וראב"ד לעדת הספרדים בפתח תקווה)‪ ,‬הגאון ר' עזרא הדאיה (ראש אב בית הדין בחיפה ובעל 'נחלת עזרא')‪,‬‬ ‫המקובל ר' יצחק הדאיה‪ ,‬ר' משה הדאיה‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת מזל (נישאה למקובל ר' יעקב קצין‪ ,‬מייסד ישיבת המקובלים 'גן הלבנון'‬ ‫בירושלים)‪ ,‬מרת רינה (נישאה לגאון ר' משה עזרא מזרחי‪ .‬אב"ד ורבה הראשי של חאלב)‪ .‬מרבותיו‪ :‬המקובלים והגאונים ר' ששון‬ ‫בכר משה פריסיאדו‪ ,‬ר' משה סוויד (רבה של ארם צובא ובעל שו"ת 'אמת ומשפט')‪ ,‬ר' יצחק בכור מזרחי‪ ,‬ר' רפאל יעקב חיים‬ ‫ישראל אלפיה‪ ,‬ר' מסעוד הכהן אלחדד‪ .‬מתלמידיו‪ :‬המקובלים והגאונים ר' עובדיה הדאיה‪ ,‬ר' מתתיה דוויס (ר"מ בישיבת‬ ‫'עץ חיים')‪ ,‬ר' יהודה הכהן שאקו (ראב"ד לעדת הספרדים בירושלים)‪ ,‬ר' אברהם פטאל (חותנו של מרן הרב עובדיה יוסף)‪ ,‬ר'‬ ‫ניסים לופס‪ ,‬ר' מרדכי שרעבי‪ ,‬ר' שלום יצחק מזרחי‪ .‬מספריו‪• :‬שלום לעם‪ -‬דרושים במעלת הצדקה ומידת הרחמנות‬ ‫•ודובר שלום‪ -‬שו"ת על ארבעת חלקי הטור •החיים והשלום‪ -‬דרושים בעניינים שונים •שאלת שלום‪ -‬קונטרס שאלות‬ ‫בהלכה •שה לבית אבות‪ -‬פירוש על פרקי אבות‪.‬‬ ‫רן המקובל הגדול הרב בניהו שמואלי סיפר‪ :‬חמיו של הרב שלום הדאיה היה רבי יצחק לבטון אב"ד של חאלב‪ .‬לעת זקנותו עלה לארץ‬ ‫מ‬ ‫ישראל ובא לחתנו (רבינו)‪ .‬רבינו אמר לו‪" :‬אולי נלמד ביחד?"‪ .‬חמיו שאל‪" :‬מה נלמד?"‪ .‬רבינו הציע לו‪" :‬נלמד קבלה‪ -‬עץ חיים"‪ .‬חמיו‬ ‫הסכים‪ .‬במשך שנתיים הם למדו יחד 'עץ חיים'‪ .‬הם קבעו ביניהם שמי שיפטר ראשון יבוא לשני ויספר מה קורה איתו למעלה‪ .‬מטבע‬ ‫הדברים הרב יצחק לבטון שהיה מבוגר יותר נפטר ראשון לבית עולמו‪ .‬לאחר תקופה רבינו ראה אותו בחלום‪.‬‬ ‫חמיו אמר לו‪" :‬באתי לקיים את הבטחתי‪ .‬אסור לי לספר לך מה קורה למעלה‪ .‬אבל אומר לך רק שעשית איתי חסד גדול שהצעת לי ללמוד‬ ‫ביחד עץ חיים‪ -‬קבלה‪ .‬כל מה שלמדתי‪ ,‬לימדתי ודנתי את עם ישראל במשך כל החיים שלי עד זקנותי בחאלב לא עזר לי כמו השנים‬ ‫שהיתי בארץ ישראל ולמדתי איתך את ספר 'עץ חיים'‪ .‬השנתיים הללו עולים על כל מה שעשיתי בחיים שלי"‪ .‬מכאן אנחנו למדים מהי‬ ‫המעלה העצומה של לימוד קבלה‪.‬‬ ‫מרות שרבינו היה חסר אמצעים הוא השתדל רבות למען עניי העיר‪ .‬מצעירותו עד יומו האחרון נזהר להפריש מעשר מכל כספו‪ .‬הרב‬ ‫ל‬ ‫חילק מכספו לעניים ולתלמודי התורה‪ .‬רבינו סייע אישית לתלמידי חכמים צנועים כדי שלא יתבטלו מלימודם‪ .‬מדי ערב שבת היה מסייע‬ ‫לעניים ותלמידי חכמים צנועים בסיוע כספי שיהיה להם להוצאות השבת‪ .‬בהשפעתו עזבו את המלאכה וחזרו ללמוד תורה וכיום משמשים‬ ‫ברבנות במקומות שונים‪ .‬ענוותנותו וצניעותו היו לשם דבר‪ .‬היה משמח לב אנשים ומרנין לב עגומים‪ .‬רבינו לא חת מפני איש‪ .‬היה חוקר‬ ‫ודורש כדי להוציא משפט לאשורו‪ .‬ידוע בצניעותו הרבה‪ ,‬ובגמילות החסדים שבו‪ .‬הפרסם כבקי עצום וגאון בנגלה ובנסתר‪ .‬היה שקדן גדול‬ ‫בתורה‪ .‬כח זכרונו היה מפליא וידע בעל־פה את ארבע חלקי שולחן ערוך וכמה ראשונים ואחרונים‪ .‬כאשר שאלו אותו לגבי דבר הלכה היה‬ ‫ממהר לענות ולציין את כל המקורות‪.‬‬ ‫‪6/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב חֲ ַכם בָ רּוְך עָ מֵ ִדי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הרב ברוך עמדי זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ט"ז בשבט ה'תרס"ט (‪ )5010‬בעמדיה שבכורדיסטן‪.‬‬ ‫שמו מופיע במקורות גם בצורה ברוך עמרדי ובמסמכים מן התקופה כברוך חיים עמרדי‪.‬‬ ‫מקובל‪ ,‬נודע בשקידתו בעסק התורה והתפילה‪ ,‬בצניעות הליכותיו ובענוותנותו המופלגת‪.‬‬ ‫הכבוד היה ממנו והלאה‪ .‬סיפור לידתו מופלא‪ .‬כאשר הייתה אמו בחודש השביעי להריונה‬ ‫איבדה לפתע את מאור עיניה‪ ,‬וכל ניסיונות הרופאים לרפאותה לא הועילו‪ .‬בעקבות זאת‬ ‫ביקשה שייקחוה למערת 'אליהו הנביא' ויניחוה שם עד הבוקר‪ .‬באמצע הלילה‪ ,‬נגלה אליה‬ ‫אליהו הנביא‪ ,‬העביר את ידו על עיניה ומיד שבה ראייתה‪ .‬למחרת‪ ,‬כאשר ראו שכניה כי‬ ‫מאור עיניה חזר‪ ,‬סיפרה להם מה שאירע לה‪ .‬לאחר פטירת אביו‪ ,‬בהיותו כבן ‪ ,53‬החל‬ ‫לשמש כחזן וכבעל קורא בביה"כ המשפחתי‪ ,‬ובקריאת התורה המשיך לעסוק במשך עשרות‬ ‫שנים‪ .‬בשנת ה'תרצ"ה (‪ ,)5051‬לאחר תלאות רבות בדרך‪ ,‬עלה לארץ והגיע לירושלים‪.‬‬ ‫התיישב ברובע היהודי בעיר העתיקה והצטרף לחבורת המקובלים 'צמח צדיק'‪ ,‬שפעלה‬ ‫בביה"ח 'משגב לדך' ובראשה עמד המקובל הרב יצחק אלפיה‪ .‬לצד לימודיו ועבודתו‬ ‫הרוחנית התפרנס בדוחק כפועל בניין ולאחר מכן כסבל‪ .‬ברובע היהודי היה מן הדמויות‬ ‫המרכזיות של קהילת יוצאי כורדיסטן‪ .‬בשנת ה'ת"ש (‪ )5001‬הקים את ביה"כ 'צעקת הדל'‪.‬‬ ‫ב‪-‬י"ט באייר ה'תש"ח (‪ ,)5007‬עם נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות‪ ,‬נלקח בשבי‬ ‫הלגיון הירדני יחד עם גברים נוספים מתושבי הרובע‪ .‬השבויים יצאו מן הרובע ללא סידורים‬ ‫ומחזורים‪ ,‬ורבינו‪ ,‬שחשש כי נוסח תפילות הימים הנוראים יישכח‪ ,‬שיחזר מזיכרונו את‬ ‫התפילות והפיוטים‪ .‬הוא כתב את תפילות ראש השנה‪ ,‬יום הכיפורים ומוסף‪ ,‬מוסף ותפילות‬ ‫חול‪ ,‬שבת וראש חודש‪ .‬הסידור שימש את השבויים לתפילתם ונודע בשם 'מחזור עמדי'‪.‬‬ ‫ב‪-‬ב' באדר ה'תש"ט (‪ )5000‬השתחרר מהשבי והתיישב עם משפחתו בקטמון‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תשי"ב (‪ )5018‬עמד בראש קבוצת פליטים‪ ,‬רובם יוצאי כורדיסטן‪ ,‬שעברה לכפר יובל‬ ‫שבאצבע הגליל‪ .‬לאחר כשנתיים‪ ,‬בעקבות הקשיים במקום‪ ,‬רבינו שב עם בני קהילתו‬ ‫לירושלים והשתקע בקטמון‪ .‬כאשר ראה שביה"כ 'צעקת הדל' שבעיר העתיקה חרב‪ ,‬פעל‬ ‫להקימו מחדש בקטמון‪ .‬רבינו ניקה את ביה"כ בעצמו ועסק בו בתורה שעות רבות‪ .‬לימים‬ ‫קיבל יחד עם שכנו‪ ,‬האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי‪ ,‬הנהגה שלפיה יחלקו ביניהם את‬ ‫שעות היממה בלימוד תורה‪ ,‬כדי שבכל עת יעסוק אחד מהם בתורה‪ .‬ענוותן מופלג‪ .‬נודע‬ ‫בשקידתו העצומה בתורה ובתפילה‪ ,‬בצניעות ובנקיות כפיים‪ .‬ממנהיגיה הרוחניים של קהילת‬ ‫יוצאי כורדיסטן בירושלים‪ .‬אף שהיה בקי בתורת הנסתר וחבר בחבורת המקובלים‪ ,‬חי‬ ‫בפשטות‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ד כסלו ה'תשנ"ט (‪ .)5007‬חי כ־‪ 70‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' חיים (נפטר כאשר רבינו היה כבן ‪ .)53‬מרבותיו‪ :‬המקובל ר' יצחק אלפיה (ראש חבורת המקובלים 'צמח צדיק'‬ ‫בירושלים)‪ .‬חברותא‪ :‬האדמו"ר ר' יוחנן סופר מערלוי‪ .‬ספריו‪• :‬מחזור עמדי‪ -‬סידור ומחזור תפילה ששחזר מזיכרונו בעת‬ ‫שהיה בשבי הירדני‪ .‬המחזור נשמר באוסף מוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים‪.‬‬ ‫כם ברוך היה בקשר הדוק עם האדמו"ר מערלוי הן מבחינה רוחנית והן מבחינה נפשית‪ .‬ועל כן הסכימו שניהם‪ ,‬שאל לעולם להישאר‬ ‫ח‬ ‫ללא רגע אחד של לימוד תורה ובקיימם "לולי בריתי יומם ולילה‪ -‬חוקות שמים וארץ לא שמתי"‪ .‬דהיינו‪ ,‬אם חלילה יישאר העולם ללא‬ ‫לימוד התורה לרגע אחד‪ -‬יחזור העולם לתוהו ובוהו ולא יהיה קיום לעולם‪ .‬לאחר התייעצות החליטו לעשות משמרות של לימוד תורה‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬האדמו"ר למד עד השעה עשר בלילה ברציפות וחכם ברוך המשיך את לימודו עד הבוקר וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫בכל לילה טרם חצות הלך לבית‪-‬הכנסת ועסק בתורה עד אור הבוקר‪ .‬לאחר מכן היה חוזר לביתו עד שעת אחר‪-‬הצהריים ואז שב בחזרה‬ ‫לבית‪-‬הכנסת ללימוד עד תפילת ערבית‪ .‬ואף היה מקיים שיעורי תורה לאנשי בית‪-‬הכנסת‪ .‬במשך כ‪ 05-‬שנים כיבד וניקה את בית‪-‬‬ ‫הכנסת בעצמו‪ ,‬תוך כדי שהוא מסתיר זאת ומקיים את הפסוק 'והצנע לכת עם אלוקיך'‪.‬‬ ‫רבינו לא היה החשיב מהכבוד מאומה‪ .‬באחד הלילות כדרכו בקודש בעת לימודו בבית‪-‬הכנסת "עזרא הסופר" בכורדיסטן‪ ,‬התגלה אליו‬ ‫עזרא הסופר בכבודו ובעצמו‪ .‬כתוצאה מראייה זו נתקף הרב פח ד גדול וחלה‪ .‬כתוצאה מחולי זה התדרדר מצבו הרפואי והגיע שערי‬ ‫מוות‪ .‬לא ידע הרב את נפשו ובצר לו ביקש שיקחו אותו למקום הנקרא 'בחזנה' בו קבורים שני נביאים‪ .‬לאחר שלקחו אותו שם‪ ,‬ביקש‪,‬‬ ‫שישאירו אותו למשך הלילה‪ .‬באותו הלילה התפלל הרב מעומק לבו על חייו‪ ,‬והנה בבוקר חש חכם ברוך כי כוחותיו שבו אליו‬ ‫כבראשונה! רבינו ביקש ללכת לביתו וראה‪ ,‬כי יכול הוא‪ .‬כאשר חזר לביתו התפלאו כל האנשים על הנס שאירע עימו‪.‬‬ ‫פעם אחרת‪ ,‬כאשר באחד הלילות ש בהם עסק בלימוד התורה‪ ,‬הופיע לפתע פתאום אדם בעל הדרת פנים עם זקן ארוך‪ .‬בראותו את‬ ‫ב‬ ‫ההלך הזר שאל הרב‪" :‬את מי כבודו מבקש?"‪ ,‬השיב הלה כי כל מבוקשו כי הרב יברך אותו‪ .‬רבינו הסכים בחפץ לב והעתיר עליו ברכות‪.‬‬ ‫לאחר שסיים לברכו‪ ,‬ביקש האורח לצאת מן בית‪-‬הכנסת והרב ביקש ללוותו עד הדלת‪ ,‬אך האורח אמר לרב‪ ,‬שיכול הוא לצאת לבדו‬ ‫ואינו מבקש להטריח את הרב ולהפסיקו מלימוד התורה הקדושה‪.‬‬ ‫לאחר שניות מועטות נזכר‪ ,‬כי הוא בעצמו נעל את בית‪-‬הכנסת על מנעול ובריח‪ ,‬ולכן תמוה הדבר בעיניו‪ ,‬מהיכן נכנס ויצא ההלך הזר?‬ ‫הרי בית‪-‬הכנסת נעול? הרב ביקש לחפש את איש‪ ,‬הלך ובדק‪ ,‬האם האורח עדיין נמצא בבית‪-‬הכנסת‪ ,‬חיפש בכל מקום‪ -‬אך לא מצא אותו‬ ‫ודלת ביה"כ היתה עדיין נעולה‪ .‬הרב פתח את הדלת וחיפשו ברחוב‪ .‬אולם הרחוב היה שומם ללא נפש אדם‪ .‬הבין הרב‪ ,‬כי אדם זה הגיע‬ ‫מעולם האמת כדי לבקש את ברכתו‪.‬‬ ‫‪7/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב הַ צ ִַדיק ָדוִד אָ בִיחָ צ ַ‬ ‫ִירא זצ"ל הי"ד‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הצדיק המקובל רבי דוד אביחצירא הי"ד המכונה 'עטרת ראשנו'‪ -‬נולד בשנת ה'תרכ"ו‬ ‫(‪ )5733‬בעיר ריסאני שבמחוז תאפיללת במרוקו‪ ,‬כבן בכור‪ .‬כבר בצעירותו נודע כעילוי‪,‬‬ ‫והתחנך על ברכי גדולי משפחתו בתורת הנגלה והנסתר‪ .‬לאחר שסבו יצא לדרכו לארץ בשנת‬ ‫ה'תר"ם (‪ )5771‬קיבל אביו את הנהגת הקהילה והישיבה‪ .‬באותן שנים עסק רבינו לבדו‬ ‫בתורה‪ ,‬נהג במנהגי פרישות ולא התערב בהנהגת הקהילה‪ .‬בשנת ה'תרס"ח (‪ )5017‬לאחר‬ ‫פטירת אביו‪ ,‬בהיותו כבן ‪ 08‬שנים‪ ,‬קיבל על עצמו את הנהגת הקהילה והישיבה‪ ,‬אולם כעבור‬ ‫פחות משנה חילק את סמכויותיו בין קרובי משפחתו‪ .‬משנת ה'תרס"ט (‪ )5010‬ועד סוף שנת‬ ‫ה'תרע"ד (‪ )5050‬הסתגר רבינו עם שני מקובלים גדולים‪ ,‬חמיו וחברו‪ ,‬בעליית הגג שבביתו‪.‬‬ ‫שם התבודדו‪ ,‬הרבו בתעניות ובסיגופים ולמדו יומם ולילה את תורת הנגלה והנסתר‪.‬‬ ‫התחתן והתאלמן פעמיים‪ .‬נולדו לו שמונה בנים ובת‪ .‬רוב בניו נפטרו בחייו‪ .‬אף שסבל‬ ‫ממחלות רבות ומייסורים קשים בעקבות פטירת ילדיו‪ ,‬היה ידוע כאדם שמח שעודד אחרים‪.‬‬ ‫נמנע ככל האפשר מלצאת לרחוב‪ ,‬ובית מדרשו והמקווה שלו היו בתוך ביתו‪ .‬כאשר נאלץ‬ ‫לצאת מביתו‪ ,‬דילג מגג לגג‪ ,‬ובאותה שעה הכריזו שלא תצא אישה מפתח ביתה עד שישוב‪.‬‬ ‫פרישותו המופלאה נודעה ברבים‪ .‬נמנע מאכילת בשר בשל חשש בענייני שחיטה‪ ,‬הרבה‬ ‫בתעניות‪ ,‬לעיתים אף משבת לשבת‪ ,‬מיעט באכילה‪ .‬לא ישן על מיטה אלא על כיסא‪ .‬מדי‬ ‫בוקר‪ ,‬לפני לימודיו‪ ,‬היה מסתגר בחדרו‪ ,‬נכנס לארון קבורה וכיסה את‬ ‫עצמו בעפר‪ ,‬כדי לזכור את יום המיתה‪ ,‬להכניע את מידת הגאווה ולהתגבר‬ ‫על יצרו‪ .‬בשנת ה'תר"פ (‪ )5081‬בתקופת המאבקים בין המורדים‬ ‫המקומיים לשלטון הצרפתי במרוקו‪ ,‬האשים מנהיג המורדים מולאי מוחמד‬ ‫אל‪-‬קאסם את יהודי ריסאני בשיתוף פעולה עם הצרפתים וגזר עליהם‬ ‫גזרת מוות‪ .‬לבסוף החליט להוציא להורג את רבינו ושניים מפרנסי‬ ‫הקהילה‪ .‬בשבת קודש‪ ,‬י"ד כסלו ה'תר"פ (‪ )5050‬נרצח רבינו על קידוש ה'‬ ‫בירי תותח‪ ,‬יחד עם ר' יצחק בן שמחון ובנו ר' דוד‪ .‬קודם הריגתו הודיע‬ ‫לבני הקהילה כי מיתתו תהיה לכפרה עליהם‪ .‬לאחר הרצח נאסר על יהודי העיר להתאבל עליו‪ .‬אחיו הצעירים נמלטו לבודניב‬ ‫ושם חידשו את פעילות הישיבה‪ .‬אחיו‪ ,‬ה'בבא סאלי'‪ ,‬התאבל עליו במשך כשבע שנים‪ ,‬עד שרבינו נגלה אליו בחלום והורה לו‬ ‫להפסיק להתאבל‪ .‬חי כ‪ 15-‬שנים‪ .‬ציונו בריסאני שבמרוקו‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬המקובל ר' יעקב (בעל 'אביר יעקב')‪ .‬אביו‪ :‬המקובל ר' מסעוד‪ .‬אמו‪ :‬מרת עיישה‪ .‬נשותיו‪ :‬בת המקובל ר'‬ ‫אליהו הכהן‪ .‬בניו‪ :‬שמונה‪ ,‬רובם נפטרו בחייו‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת אסתר (נישאה לדודה‪ ,‬המקובל ר' יצחק אביחצירא‪ ,‬ה'בבא חאקי')‪.‬‬ ‫אחיו‪ :‬המקובלים ר' ישראל (ה'בבא סאלי')‪ ,‬ר' יצחק (ה'בבא חאקי')‪ .‬מרבותיו‪ :‬המקובלים ר' יעקב (סבו)‪ ,‬ר' יצחק (דודו)‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬ר' אליהו הכהן (חמיו)‪ ,‬ר' משה תורג'מן (ה'בבא סי')‪ .‬מספריו‪• :‬פתח האהל‪ -‬ביאורים על התורה בדרך הפרד"ס‬ ‫•שכל טוב‪ -‬דרשות‪ ,‬חידושי תנ"ך ומוסר •רישא וסיפא‪ -‬קשר בין סוף הפרשה לתחילתה •ליקוטי תורה‪ -‬ליקוטים מתורתו‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרע"ז (‪ )5055‬צבא צרפת כבש את מרוקו‪ .‬הערבים התארגנו בראשות מולאי מוחמד בן קאסם ונלחמו בצרפתים‪ .‬לאחר תקופה‬ ‫ארוכה נסוגו הצרפתים‪ .‬מולאי מוחמד נלחם מול משפחת המלוכה המרוקאית‪ ,‬הרגם ותפס את כס השלטון בכח זרועו‪ .‬בשנת ה'תר"פ‬ ‫(‪ )5050‬הוציא גזירה להרוג את כל היהודים שגרים במחוז תאפיללת‪ ,‬בטענה שהם קושרים קשר חשאי עם הכובש הצרפתי כדי לגרש‬ ‫את שלטון המורדים בראשותו‪ .‬כדי להגביר את החרדה לא פורסם תאריך לביצוע הגזירה‪ .‬בשבת י"ד כסליו ה'תר"ץ (‪ )5080‬לבש רבינו‬ ‫בגדי חול שחורים במקום בגדי השבת הלבנים אותם שנהג ללבוש‪ .‬התושבים היהודים התפלאו מאוד והבינו‪ ,‬כי רבינו יודע דבר מה ומכינם‬ ‫לכך‪ .‬בשבת בצהריים החל מולאי מוחמד לרכז את יהודי האזור‪ ,‬כדי להוציאם להורג‪ .‬חייליו הקיפו את האיזור וגרמו לפחד רב‪ .‬אז הצדיק‬ ‫עודד את הקהילה ואמר כי התפלל לבורא עולם שבמקום שיהרגו כל אנשי הקהילה‪ ,‬ביקש למות כפרת כולם‪.‬‬ ‫לאחר שהתקבצו כל היהודים אל הכיכר המרכזית‪ ,‬שכנעו יועציו של מולאי שכדאי לו להרוג רק את רבם של היהודים‪ ,‬בהטעימם שאם‬ ‫ימותו כולם לא יוכלו לגבות מהם מיסים ותשלומים אחרים‪ .‬תפילתו של ר' דוד נענתה בשמיים ונכנסו דברי יועציו של מולאי מוחמד‬ ‫באוזניו‪ .‬מיד ציווה לקחת את רבינו ואת שני עשירי העיר‪ ,‬ר' יצחק בן שמחון ובנו ר' דוד למפקדתו‪ .‬העריץ הציב את גופם מול לוע של‬ ‫תותח וירה משם פגז‪ .‬לאחר מותו גזר מולאי מוחמד‪ ,‬כי אסור להתאבל על מות רבינו ואיים כי מי שימצא מתאבל על פטירת הצדיק‬ ‫יוצא להורג! מספר ימים אחרי הריגתו של רבינו הועברה גופתו לראשי הקהילה‪ .‬הוא נקבר בלוויה צנועה‪ ,‬שאף בה בלשו חיילי המורדים‬ ‫שלא יעז איש לבכות על פטירת הצדיק‪ .‬שנים אחר כך סיפר ה'בבא סאלי' זצ"ל‪ ,‬אח רבינו סיפור מדהים‪ -‬כשבאו אנשי החברא קדישא של‬ ‫תפלילת לאסוף את חלקי גופתו הקדושים לקבורה‪ ,‬הם לא מצאו חלק מיד שמאל באזור השריר שעליו מניחים את התפילין של יד‪,‬‬ ‫ולאחר חיפושים רבים נאלצו לקבור את הצדיק ללא חלק זה של גופו‪ .‬אנשי ה'חברא קדישא' סיפרו שרבי דוד בא בחלום לאחר הקבורה‬ ‫ואמר להם שלא יצטערו‪ ,‬כי זה עונשו משמיים על שפעם אחת בשעת הנחת תפילין‪ ,‬בין תפילין של יד לתפילין של ראש הרהר בדברי‬ ‫תורה ולכן נענש שאותו חלק באזור השריר מיד שמאל‪ ,‬במקום בו מניח את תפילין של יד דווקא הוא נעלם! הוא אף גילה להם איפה‬ ‫נמצא החלק החסר והם הלכו לאותו מקום‪ ,‬וכמובן‪ ,‬מצאו את החלק‪ ,‬כפי שגילה להם ר' דוד והוסיפו אותו לקבורה בדיעבד‪.‬‬ ‫הצדיק ר' ישראל אביחצירא זצוק"ל (ה'בבא סאלי') מיאן להתנחם על אחיו‪ ,‬ונהג אבלות מעבר לשנה הנהוגה‪ .‬לאחר שבע שנים בדיוק‪,‬‬ ‫ביום ההילולה‪ ,‬חלם חלום‪ .‬בחלומו טבל במקווה של סבו ה'אביר יעקב' זיע"א‪ .‬לפתע נפתחו השמיים‪ .‬ממעל ירדו שבעת רועי ישראל‬ ‫בדמות מנורות אש בוהקות‪ ,‬ונבלעו בביה" מ‪ .‬אחריהם הופיעה דמותו המאירה של רבי דוד‪ .‬הבבא סאלי רצה להיכנס איתו להיכל‪ ,‬אולם‬ ‫אחיו עצר בעדו‪" :‬אינך יכול להיכנס‪ ,‬מפני שאתה עדיין בעולם החיים‪ .‬אני מתיר לך לשבת סמוך לפתח ולומר איתנו תיקון חצות"‪.‬‬ ‫לאחר מכן הוסיף‪" :‬דע לך‪ ,‬אחי‪ ,‬שיש לי צער גדול מכך ש אתה מוסיף להתאבל עלי‪ .‬כל הצער שהיה לי לא ארך יותר משניה אחת‪ .‬תיכף‬ ‫ומיד העלו אותי למחיצתי בעולמות העליונים‪ ,‬למקום שאיני יכול לפרט לך את גודל מעלתו ועוצם התענוגים שבו‪ .‬ואם ברצונך לגרום לי‬ ‫קורת רוח‪ ,‬הפסק להתאבל!"‪ .‬הבבא סאלי התעורר מחלומו‪ .‬לאחר שהתפלל שחרית‪ ,‬ערך התרת נדרים למנהגי האבלות שקיבל על עצמו‪.‬‬ ‫הוא סיפר ברבים את דבר החלום‪ ,‬ואותו יום נקבע ליום משתה ושמחה לכבוד נשמת הקדוש‪ ,‬רבי דוד אביחצירא הי"ד‪.‬‬ ‫‪8/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב מְּ נַחֵ ם נַחּום פְּ ִר ְּ‬ ‫ידמַ ן מִ ׁשְּ טֶ פֵ נֶׁשְּ ט זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקפ"ג (‪)5785‬‬ ‫ברוז'ין‪ .‬נקרא על שם אבי סבתו‪ ,‬האדמו"ר ר' מנחם נחום טברסקי (בעל 'מאור עיניים')‪ .‬כבר‬ ‫בצעירותו התבלט בשקידתו בתורה‪ .‬בהיותו כבן ‪ 55‬התחתן‪ .‬לאחר פטירת אביו בשנת‬ ‫ה'תרי"א (‪ )5711‬עבר לשטפנשט‪ ,‬ובשנת ה'תרי"ב (‪ )5718‬ייסד בה את חסידות שטפנשט‪,‬‬ ‫שהייתה לאחד מענפי בית רוז'ין‪ .‬נהג בדרכו של בית רוז'ין ולא הרבה באמירת דברי תורה‬ ‫ברבים‪ .‬היה ידוע באהבת ישראל ובקבלת כל אדם בסבר פנים יפות‪ .‬נודע כבעל מופת‪,‬‬ ‫וחסידים רבים מרומניה‪ ,‬מבסרביה ומארצות הסביבה ואף לא‪-‬יהודים‪ ,‬נהרו אליו לקבל את‬ ‫ברכתו ועצתו‪ .‬בביתו הקים בית מדרש שנקרא 'קלויז'‪ ,‬ובו 'חדרו של משיח' שקירותיו‬ ‫עוטרו בציורים ובו הונח כתר זהב‪ .‬החדר נפתח לעיתים רחוקות בלבד ורבינו אמר לחסידיו‬ ‫שכאשר יבוא המשיח ישכון בו‪ .‬כל ימיו היה חלוש בגופו וסבל ממחלות‪.‬‬ ‫לעיתים היה מרותק למיטתו במשך שבועות‪ .‬בחודש חשוון ה'תרכ"ט (‪ )5737‬נסע לקבלת‬ ‫טיפול רפואי בעיר יאסי שברומניה‪ .‬בתחילת חודש כסלו ביקש לכתוב צוואה‪ .‬ביום פטירתו‬ ‫קם ממיטתו‪ ,‬רחץ את פניו‪ ,‬סידר את זקנו ואת פאותיו‪ ,‬התיישב על מיטתו והחל לנגן את‬ ‫ניגון 'הדביקות' של אביו‪ .‬לאחר מכן אסף את רגליו אל המיטה והשיב את נשמתו ליוצרה‪.‬‬ ‫נפטר ב‪-‬י"ד בכסלו ה'תרכ"ט (‪ .)5737‬חי כ‪ 01-‬שנים‪ .‬נטמן בבית העלמין העתיק ביאסי ועל‬ ‫קברו הוקם אוהל‪ .‬בתקופת מלחמת העולם השנייה הועבר ארונו לבית העלמין החדש‬ ‫בשכונת פאקוראר בעיר‪ .‬את מקומו מילא בנו‪ ,‬שהמשיך את הנהגת חסידות שטפנשט‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' שלום שכנא‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬ר' משה אפרתי מברדיטשוב‪ .‬סבתו (מצד אביו)‪ :‬מרת חוה‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר'‬ ‫ישראל מרוז'ין‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרה (בת ר' משה אפרתי מברדיטשוב)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת פערל (בת ר' אליעזר קושאנסקי)‪ .‬בנו‪ :‬האדמו"ר ר'‬ ‫אברהם מתתיהו משטפנשט‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת בת שבע (נישאה לאדמו"ר ר' אברהם יהושע העשיל מאדז'וד)‪ ,‬מרת גיטל (נישאה בזיווג‬ ‫שני לאדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורא)‪ .‬אחיו‪ :‬האדמו"רים ר' שלום יוסף מרוז'ין‪ ,‬ר' אברהם יעקב מסדיגורא‪ ,‬ר' דוב בער‬ ‫מליאובה‪ ,‬ר' דוד משה מטשורטקוב ור' מרדכי שרגא מהוסיאטין‪ .‬אחיותיו‪ :‬מרת גיטל (נישאה לר' יוסף מונזון)‪ ,‬מרת חיה מלכה‬ ‫(נישאה לאדמו"ר ר' יצחק טברסקי מסקווירא)‪ ,‬מרת לאה (נישאה לר' דוד הלפרין)‪ ,‬מרת מרים (נישאה לאדמו"ר ר' מנחם מנדל הגר‬ ‫מוויז'ניץ)‪ .‬מספריו‪• :‬אמונת אמת‪ -‬דברי תורתו שנאספו ונדפסו לאחר פטירתו‬ ‫עשיר גדול ובעל נכסים רבים היה ר' אליהו‪ ,‬ובכל עסקיו ראה ברכה והצלחה‪ .‬אך לא היו לו ילדים‪ .‬שנים ציפו לישועת ה'‪ ,‬אך לא נענו‪ .‬עברו‬ ‫שנים ושמעו של רבינו התפרסם כפועל ישועות‪ .‬ניגשו הזוג לרבי וביקשו את ברכתו‪ ,‬אך הוא ענה לעומתם בשפה רפה כלאחר יד‪" :‬ה'‬ ‫יעזור"‪ .‬חלפה שנה והישועה טרם באה‪ .‬עתה‪ ,‬הבינו כי ברכתו הדלה של הרבי לא היה כדי להבטיחם בישועה‪ .‬שוב נסעו לבקש את ברכת‬ ‫הרבי‪ .‬אך גם הפעם קיבלו את ברכת‪" :‬ה' יעזור" בלבד‪" .‬גם השנה‪ ,‬כנראה‪ ,‬אין אנו ראויים לישועה"‪ .‬נענה ר' אליהו לאשתו משחזר לביתו‪.‬‬ ‫במלאת שנה נוספת שוב נסעו הזוג לרבינו לבקש ברכה‪ .‬משנכנס ר' אליהו לחדר הרבי הושיט פתקה שהייתה רווית דמעות ולצידה‬ ‫מעטפה ובה דמי פדיון בסך עתק‪" .‬סעו לביתכם לשלום"‪ ,‬אמר הרבי ועיניו אורו‪" .‬יש הגזרה עליכם שלא תזכו לפרי בטן‪ ,‬אך בכח התשובה‬ ‫תפילה וצדקה זכיתם לבטל את רוע הגזירה"‪ .‬בלב שמח חזרו הזוג לביתם‪ ,‬ובחסדי ה' לפקודת השנה זכו לחבוק בן זכר‪ .‬לשמחתם‬ ‫לא הייתה גבול‪ ,‬הם הודו‪ ,‬היללו ושבחו לבורא עולם על כל הטוב‪ .‬חג החנוכה הגיע ועימו השלג והכפור‪ .‬אך מי כר' אליהו ימנע לנסוע אל‬ ‫הרבי לכבוד חג החנוכה‪ .‬זו גם תהיה הזדמנות להודות לרבי‪" .‬ומה בדבר הכרת הטוב לרבי"‪ ,‬שאלה רעייתו בשעה שארז ר' אליהו את‬ ‫מטלטליו והתכונן לנסיעה‪" .‬ודאי‪ ,‬הן זהו הדבר הראשון שברצוני לעשות‪ ".‬ענה‪" .‬אך אין די בכך‪ ,‬עלינו לנסוע עם התינוק אל הרבי‪ ,‬כדי‬ ‫שיאציל עליו מברכתו‪ .‬וזו תהיה גם הכרת הטוב"‪" -‬וכי איך תחשבי על מסע בקור ובצינה שבחוץ עם תינוק‪ ,‬שאך מלאו לו שלשה‬ ‫חודשים?!"‪ .‬תמה הבעל‪ .‬אך האישה עמדה על דעתה בכל תוקף‪" .‬אנו נשכור עגלת צב אטומה וסגורה‪ ,‬נעטוף את הילד בשכבות וניסע‬ ‫יחדיו אל הרבי"‪ .‬קבעה‪ .‬ר' אליהו שלא איש מריבות היה ולא רצה לצער את אישתו‪ .‬נאות לקיים את דבריה‪.‬‬ ‫עגלת הצב ובה בני המשפחה יצאו לדרך‪ .‬במהלכה עצרו להפוגה קלה ר' אליהו ורעייתו והנוסעים‪ .‬אך‪ ,‬כיוון שהיו מצוידים בשמיכות לרב‪,‬‬ ‫נאלצו לנבור בתוך ערימת השמיכות ולחפש אחר דברי המאכל‪ .‬לשם כך הוצרכה האישה לצאת למס' רגעים מהעגלה שכשהתינוק העטוף‬ ‫בידה‪ .‬לאחר הפסקה המשיכו הזוג בנסיעה‪ .‬צליל ערב נטו ועימם חטפו הנוסעים תנומה‪ ,‬כשלפתע התעוררה האישה בבעתה‪" :‬אבדוק את‬ ‫התינוק" הרהרה לעצמה‪" ,‬הן זה זמן רב שלא נשמעה יבבתו‪ ,‬ומה בדבר האוכל שצריך לאכול?" תוך כדי מחשבות מיששה בין ערימת‬ ‫השמיכות לחפש אחר העולל‪ .‬פתחה שמיכה ועוד אחת‪ ,‬חיפשה בתחתית העגלה ובסביבתה ולפתע פרצה מגרונה זעקת אימים נוראה‪,‬‬ ‫שהפרה את הדממה‪" :‬אליהו‪ ,‬הילד איננו! הילד איננו!" כמתוך חלום בלהות התעורר ר' אליהו והחל מסייע לאשתו בחיפוש אחר התינוק‪,‬‬ ‫משלא מצאוהו‪ ,‬פנו בזעקה לעגלון שיחזור לחפש את העולל‪ ,‬אולי יש תקווה‪ .‬הסב העגלון חזרה אל הדרך שבה הגיעו ובני הזוג תרו‬ ‫בעיניהם‪ ,‬אולי יראו 'חבילה' מונחת על השלג‪" .‬אולי מת חלילה ממכת קור " המשיכה לדמיין‪" .‬אל לך לפתוח פה לשטן‪ ,‬הבה נתפלל‬ ‫ונחשוב טוב‪ ,‬וה' הטוב יעשה עימנו אך טוב"‪ .‬הפעם צווחתו של העגלון הייתה זו‪ ,‬שהפרה את הדממה‪" :‬רואה אני‪ ,‬כי חבילה מוטלת על‬ ‫השלג‪ ,‬ייתכן וזהו בנכם"‪ .‬משהתקרבו עוד אל היעד‪ ,‬הבחינו כי אכן זהו בנם‪ .‬אך‪ ,‬משני צידיו עמדו שני זאבים מטילי אימה‪.‬‬ ‫משראה זאת ר' אליהו‪ ,‬לא עמד באיפוקו וזעק ‪" :‬אבוי לי‪ ,‬בני מחמד ליבי אשר חיכיתי לו שנים רבות ניתן מאכל לזאבים אלו"‪" .‬מה לך כי‬ ‫תבכה" הרגיעו העגלון‪" .‬וכי אינך רואה‪ ,‬כי הזאבים כלל לא נוגעים בו לרעה‪ ,‬להיפך הוא הדבר‪ ,‬אם תתבונן היטב‪ ,‬תבחין‪ ,‬כי בהבל פיהם‬ ‫מפזרים חום מסביב לתינוק‪ ,‬כדי שלא ימות בקור"‪ .‬ירד העגלון מן העגלה‪ ,‬ומיד ברגע זה נסו שני הזאבים ונעלמו‪ .‬הרים העגלון את‬ ‫התינוק וראה זה נס ופלא‪ ,‬התינוק חי בריא ושלם ומזג גופו חמים ונעים‪ .‬הודו בני הזוג לה' הטוב על הנס הגדול‪ ,‬שנעשה להם בליל חג‬ ‫החנוכה‪" .‬כמדומני"‪ ,‬אמרה האישה לאחר שנרגעה מעט‪" ,‬כי לא היו אלו זאבים‪ ,‬אלא מלאכים בדמות זאבים‪ ,‬שבאו להגן על בננו‬ ‫הקטן"‪.‬לאחר שהודו לבורא העולם‪ ,‬לא נותר להם‪ ,‬אלא לספר את הנס לרבם הנערץ‪ .‬החל חוכך בדעתו ר' אליהו‪ ,‬איך וכיצד יספר לרבי על‬ ‫שרשרת הניסים שקרו להם‪ .‬משנכנסו בני הזוג אל הרבי‪ ,‬פתח לעומתם הרבי ואמר‪" :‬נו‪ ,‬איך היו הזאבים ששלחתי‪ ,‬האם מִ ילאּו את‬ ‫תפקידם נאמנה?"‪ .‬כשברכו בני הזוג על נרות החנוכה באותו לילה ובשאר לילות החנוכה והזכירו את ברכת "על הניסים"‪ ,‬ברכו אותה‬ ‫בכוונה גדולה ויתירה על עוצמת הנס‪,‬שנעשה גם להם "בזמן הזה"‪ .‬חג החנוכה היה להם חג הודיה כפול ומכופל על הנס הגדול‪...‬‬ ‫‪9/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב נָתַ ן גֶׁשְּ טֶ טְּ ֵנר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב נתן גשטטנר זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ח אדר א' ה'תרצ"ב (‪ )5058‬בעיירה ג'יער (ראאב)‬ ‫שבהונגריה‪ .‬בשנת ה'תרצ"ג (‪ )5055‬עברה משפחתו לנייפעסט‪ .‬באלול ה'ת"ש (‪,)5001‬‬ ‫בהיותו כבן שמונה וחצי‪ ,‬החל ללמוד בישיבתו של הרה"ג ר' בנימין ברגר‪ ,‬מחשובי חסידי‬ ‫באבוב‪ .‬כעבור שנתיים עבר לישיבת הגאון ר' יוסף גרינוואלד‪ ,‬הרב מפאפא‪ ,‬ולמד בה עד‬ ‫תחילת שנת ה'תש"ד (‪ .)5000‬בשואה האיומה איבד את הוריו ונדד ממקום למקום‪ .‬לאחר‬ ‫המלחמה למד בישיבת הגאון ר' משה ניישלאס בסרדהלי‪ .‬בשנת ה'תש"ז (‪ )5005‬למד‬ ‫בישיבת 'מתיבתא' בלונדון‪ ,‬ובהמשך למד במשך שנתיים באנטוורפן אצל רבו‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫מפאפא‪ .‬בשנת ה'תש"ט (‪ )5000‬עלה לארץ ישראל ולמד כשנה וחצי בישיבת בעלזא‬ ‫בירושלים‪ ,‬בהסתופפו בצלו של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא‪.‬‬ ‫לאחר נישואיו כיהן במשך מספר שנים כר"מ בישיבות פרשבורג וערלוי בירושלים‪ .‬באותה‬ ‫תקופה עסק גם בההדרת כתבי יד ובהוצאת ספרי קדמונים‪ .‬בשנת ה'תשכ"ה (‪)5031‬‬ ‫התמנה לרב שיכון אגודת ישראל בבני‪-‬ברק‪ .‬בשנת ה'תשל"ט (‪ )5050‬ייסד את ישיבת 'פנים‬ ‫מאירות'‪ ,‬על שם אחד מאבות משפחתו‪ ,‬ועמד בראשה‪ .‬במשך כשלושים שנה שימש דיין‬ ‫בבית דינו של מרן הגאון רבי שמואל ואזנר‪ .‬הצדיק רבי יעקב ישראל קניבסקי (ה'סטייפלר')‬ ‫הפנה אליו שאלות בהלכה ואף התבטא עליו‪" :‬עמוד התורה בדורנו"‪ .‬באחת ההזדמנויות‬ ‫אמר עליו‪" :‬הוא בקי גדול‪ .‬הוא יודע הכל!"‪ .‬רבינו נודע בענוותנותו ובבריחתו מן הכבוד‪ ,‬ואף‬ ‫סירב להצעה לכהן כגאב"ד העדה החרדית בירושלים‪ .‬כל חייו עסק בתורה ובהלכה‪ ,‬חיבר‬ ‫עשרות ספרים בכל מכמני התורה והעמיד תלמידים רבים‪ .‬בשנתו האחרונה חלה‪ ,‬אך‬ ‫המשיך בלימודו ובעבודת הקודש ככל שיכול‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ד בכסלו ה'תשע"א (‪ .)8151‬חי כ‪57-‬‬ ‫שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין ויז'ניץ בבני‪-‬ברק‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' נתן‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' עמרם הי"ד (מצאצאי מרן ה'חת"ם סופר' והגאון ר' מאיר‬ ‫אייזנשטט‪ ,‬ה'פנים מאירות')‪ .‬אמו‪ :‬מרת מלכה (לבית שרייבר)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אטל (בת הגאון ר'‬ ‫מאיר חיים אונגר‪ ,‬אב"ד לאקנבך)‪ .‬בניו‪ :‬ר' עמרם יעקב (רב שיכון אגודת ישראל)‪ ,‬ר' יהודה (ראש‬ ‫כולל 'פנים מאירות')‪ ,‬ר' שלמה (האדמו"ר מטשאקאווא ומו"צ העדה החרדית)‪ ,‬ר' עקיבא (ר"מ‬ ‫בבני‪-‬ברק)‪ ,‬ר' יחיאל מיכל (ר"מ ומחבר ספרים)‪ ,‬ר' חיים (נשיא מוסדות 'פנים מאירות להורות‬ ‫נתן')‪ .‬חתניו‪ :‬ר' חיים יוסף בידרמן (אב"ד לעלוב בבני‪-‬ברק)‪ ,‬ר' יחיאל וידר (מח"ס 'בצדק‬ ‫ובמשפט' על חושן משפט)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' בנימין ברגר‪ ,‬ר' יוסף גרינוואלד (הרב‬ ‫מפאפא)‪ ,‬ר' משה ניישלאס‪ ,‬האדמו"ר ר' אהרן רוקח מבעלזא‪ ,‬ר' עקיבא סופר (בעל 'דעת‬ ‫סופר')‪ .‬מספריו‪• :‬להורות נתן‪ -‬שו"ת‪ ,‬על מסכת אבות‪ ,‬מועדי השנה והתורה •נתן פריו‪-‬‬ ‫חידושים על הש"ס‪ ,‬שביעית‪ ,‬מקוואות •טל נתן‪ -‬חידושים בענייני ל"ט מלאכות שבת •דרושי‬ ‫חנוכה‪ -‬דרושים ופלפולים בענייני חנוכה •הלכות ומנהגים‪ -‬ערב פסח שחל בשבת •ונתן‬ ‫לכהן‪ -‬הערות על 'תקפו כהן' לש"ך •מאורות נתן‪ -‬דיני ברכת החמה •מקדש מעט‪ -‬איסור‬ ‫שיחה בבתי כנסיות •שיחות מלוה מלכה‪ -‬עובדות והנהגות •קבא דתירוצא‪ -‬תירוצים‬ ‫לקושיות 'קבא דקשייתא' •שער ההקדמות‪ -‬דרוש ואגדה •מבעד לצמתך‪ -‬דיני כיסוי שיער‬ ‫•דברי בן עמרם‪ -‬חידושים והערות על הש"ס‪.‬‬ ‫פעם תלמידיו בישיבה שאלו אותו מה מספר הטלפון בביתו‪ .‬רבינו השיב שהוא לא יודע‪ ,‬כי דבר‬ ‫שלא מוכרחים לדעת הוא לא מכניס בזה מחשבה‪ .‬פעם דיבר עם נכדו שהחזיק ביד מטבע של ‪51‬‬ ‫שקלים‪ .‬רבינו שאל‪" :‬מה המטבע הזה?"‪ .‬כלל לא ידע שקרוב לעשר שנים משתמשים במטבע‪ .‬פעם‬ ‫נתן לאחד מתלמידיו שטר של ‪ 511‬שקלים לצלם דפים של שיעור כללי עבור ‪ 81‬בחורים‪ .‬לפני‬ ‫שהלך‪ ,‬נתן לו שטר נוסף של ‪ 81‬שקלים ואמר‪" :‬אם השטר הראשון לא יספיק"‪...‬‬ ‫בניו שיח' סיפרו בימי ה'שבעה'‪ ,‬שהם זוכרים למעלה מחמישים שנה‪ ,‬כל מוצאי שבת קודש‪ ,‬מוצאי‬ ‫יום טוב ואפילו מוצאי יום הכיפורים‪ ,‬מיד אחרי 'הבדלה' כולם היו חייבים לצאת מחדרו‪ .‬רבינו היה‬ ‫מתיישב לכתוב מיד במשך כמה שעות את כל מה שהתחדש לו באותו יום – כדי שלא ישכח‪ .‬הרי זה‬ ‫פלא גדול‪ .‬ביום הכיפורים היה מתפלל לפני ה'עמוד' כשליח ציבור את רוב התפילות ובכל זאת היה‬ ‫מוצא זמן ללמוד בעיון ולחדש חידושי תורה רבים‪...‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי יעקב ישראל קניבסקי (ה'סטייפלר' זיע"א) היה שואל את רבינו שאלות בהלכה‪.‬‬ ‫בנוסף הסטייפלר התבטא פעם אחת על רבינו שהוא 'עמוד התורה בדורנו'‪ .‬סיפר אדם ששמע ממקור ראשון מאדם שהיתה לו שאלה‬ ‫חמורה בהלכות אבלות‪ .‬הוא נכנס לסטייפלר ושאל את אותה שאלה חמורה‪ .‬הסטייפלר חשב במשך כמה רגעים ולאחר מכן אמר לו‪" :‬לך‬ ‫אל הרב גשטטנר ותשאל אותו כיצד להתנהג"‪ .‬הסטייפלר הוסיף ואמר לו‪" :‬הוא בקי גדול‪ .‬הוא יודע הכל!"‪ .‬לאחר מכן הסטייפלר אמר לו‪:‬‬ ‫"אבל אל תאמר לו מה שאמרתי לך‪ .‬לך עכשיו"‪( ...‬הסיפורים מעובדים מאת נועם שיח‪ -‬אב"ד סאנטוב שליט"א ולהורות נתן)‬ ‫פעם זקן אחד שהיה מהתלמידים בישיבת פאפא באנטוורפן ביקר בישיבת 'פנים מאירות' ולמד עם רבינו זצ"ל‪ .‬הזקן סיפר שהוא היה‬ ‫הממונה מטעם הישיבה לכבות את האור בבית המדרש לפני השינה‪ .‬פעמים רבות הוא היה צריך להתווכח עם רבינו שילך לישון כבר‪.‬‬ ‫פעם אחת אחרי שהתווכחו ביניהם ורבינו נשאר בעמדתו‪ ,‬רגלי רבינו היו מונחות אחת על הכיסא ואחת על הארץ וכולו שקוע בדברי‬ ‫הרי"ף‪ .‬הממונה כאשר קם בבוקר להעיר את הבחורים משנתם היה מוצא את רבינו באותה תנוחה‪ .‬ההבדל היחיד היה שכבר למד כמה‬ ‫קרדיט תמונות‪ ,Mimi4040 :‬מתוך ‪ ,Wikimedia Commons‬ברישיון ‪.CC BY-SA 3.0‬‬ ‫דפים ברי"ף‪...‬‬ ‫‪10/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב שִ מְּ חָ ה בּו ִנם סֹופֵ ר‪ׁ -‬שֵ ֶבט סֹופֵ ר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון ר' שמחה בונם סופר (שרייבר) זצ"ל‪ ,‬בעל 'שבט סופר'‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ה בכסלו ה'תר"ג‬ ‫(‪ )5708‬בפרשבורג‪ ,‬כבן שלישי‪ .‬גדל בבית אביו ולמד בישיבתו‪ ,‬שם התחנך לאהבת תורה‪,‬‬ ‫למידות טובות וליראת שמיים‪ .‬הצטיין בהתמדתו‪ ,‬בחריפותו‪ ,‬בבקיאותו ובצניעותו‪ .‬כבר‬ ‫בצעירותו נודע כעילוי בין טובי תלמידי הישיבה‪ .‬לאחר נישואיו תמך בו חותנו כדי שיוכל‬ ‫להמשיך בלימוד התורה‪ ,‬ואכן ישב שלוש שנים רצופות בפרשבורג‪ .‬לאחר מכן עבר לווינה‪ ,‬שם‬ ‫עסק במסחר לצד לימודיו‪ .‬קהילות רבות ביקשו למנותו לרבן‪ ,‬אך הוא סירב‪ .‬למרות שהיה בנו‬ ‫השלישי אביו ייעדו למלא את מקומו‪ .‬לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרל"ב (‪ )5755‬בהיותו כבן‬ ‫‪ 80‬שנים‪ ,‬התמנה לרבה של פרשבורג ולראש הישיבה‪ ,‬שבה למדו כ‪ 011-‬בחורים ורבים‬ ‫מתלמידיה נעשו לימים רבני קהילות‪ .‬נודע בחריפותו ובשנינותו ומכל רחבי המדינה הופנו אליו‬ ‫שאלות בהלכה ובענייני הנהגת הציבור‪ .‬פעל לחיזוק היהדות האורתודוקסית בהונגריה ועמד‬ ‫בראש המאבק בתנועת הנאולוגים‪ .‬ביתו היה פתוח‪ .‬הרבה במעשי צדקה וחסד‪ .‬שקידתו‬ ‫הייתה עצומה‪ .‬במשך היום היה ביתו הומה במבקשי עצתו‪ ,‬ואילו את הלילות הקדיש ללימוד‬ ‫התורה‪ ,‬כשהוא מסתפק בשעתיים או שלוש שעות שינה‪.‬‬ ‫גדולי הדור הפליגו בשבחו‪ .‬האדמו"ר ר' חיים הלברשטאם מצאנז אמר עליו בהיותו בחור‬ ‫צעיר‪" :‬תלמיד חכם רך בשנים כזה‪ ,‬לא נמצא אצלנו בגליציה"‪ .‬כאשר הגיע הגאון ר' משה שיק‬ ‫(המהר"ם שיק) לפרשבורג‪ ,‬הקדים לבקר את רבינו בטרם פנה לאכסנייתו ובצאתו צעד לאחור‬ ‫כשפניו מופנות אליו‪ ,‬ואף כינה אותו 'הדרת גאונותו'‪ .‬מסופר שכאשר נפגש עם הגאון ר'‬ ‫אליעזר זוסמן סופר‪ ,‬אב"ד פאקש ובעל 'ילקוט אליעזר' ו'ספר המקנה'‪ ,‬שהיה מבוגר ממנו‬ ‫ונמנה עם גדולי תלמידי ה'כתב סופר'‪ ,‬הרכין הגאון את ראשו כדי לנשק את יד ימינו של רבינו‪.‬‬ ‫הגאון ר' שמואל לוי וינברגר‪ ,‬אב"ד סרדאהלי‪ ,‬אמר עליו‪" :‬דרך לימודו של הרב מפרשבורג‪,‬‬ ‫כדרכו של הרשב"א!"‪ .‬ואילו הגאון ר' שמואל רוזנברג‪ ,‬אב"ד אונסדורף ובעל 'באר שמואל'‬ ‫התבטא כי מוחו כמוחו של זקנו‪ ,‬הגאון ר' עקיבא איגר‪ .‬בשנותיו האחרונות נחלש ונאלץ‬ ‫לצמצם את שיעוריו‪ ,‬ובנו סייע לו בהנהגת הישיבה והקהילה‪ .‬בשנת ה'תרס"ו (‪ )5013‬נסע‬ ‫לפרנקפורט כדי להתרפא ממחלתו‪ ,‬אך הרופאים לא הצליחו לפראותו‪ .‬נפטר בפרנקפורט ב‪-‬‬ ‫ט"ו בכסלו ה'תרס"ז (‪ .)5013‬חי כ‪ 30-‬שנים‪ .‬ארונו הועבר לפרשבורג ונטמן בבית העלמין‬ ‫האורתודוקסי סמוך לציון אביו‪ .‬שימש כ‪ 51-‬שנים כרבה של פרשבורג וכראש הישיבה‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' משה (בעל 'חת"ם סופר')‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' אברהם שמואל בנימין (בעל‬ ‫'כתב סופר')‪ .‬אמו‪ :‬מרת חוה לאה (בת ר' יצחק וייס מגורליץ)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רחל (בת הגביר ר' פרץ‬ ‫ניימאן מווינה)‪ .‬בניו‪ :‬הגאון ר' עקיבא (בעל 'דעת סופר'‪ ,‬ממלא מקומו ברבנות פרשבורג)‪ ,‬ר' משה‬ ‫(נפטר בצעירותו)‪ .‬אחיו‪ :‬הגאונים ר' יעקב עקיבא‪ ,‬ר' משה‪ ,‬ר' יצחק לייב‪ ,‬ר' שלמה (בעל 'חוט‬ ‫המשולש')‪ ,‬ר' שמעון (בעל 'התעוררות תשובה')‪ .‬אחיותיו‪ :‬מרת הינדל (נישאה לר' אברהם יעקב‬ ‫הירש)‪ ,‬מרת רוזה (נישאה לר' יצחק צבי פרי)‪ ,‬מרת רחל (נישאה בזיווג ראשון לר' רפאל דייטש‬ ‫ובזיווג שני לר' צבי הירש וייס)‪ ,‬מרת שרה (נישאה לר' יעקב יהודה הכהן שטרסר)‪ .‬חברותא‪ :‬הגאון ר' עקיבא יוסף שלזינגר (בעל 'לב‬ ‫העברי')‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' ישראל משה מאנדל מטעגלאש‪ ,‬ר' יצחק וייס הי"ד (ראב"ד וערבוי)‪ ,‬ר' מרדכי אפרים פישל סופר‬ ‫(רב בנאדי סנט מיקלוש)‪ .‬מספריו‪• :‬שבט סופר‪ -‬שו"ת על ארבעת חלקי שו"ע וחידושים על מסכתות הש"ס‪ ,‬ובהן חולין‪ ,‬גיטין‬ ‫וכתובות •שערי שמחה‪ -‬חידושים וביאורים על התורה‪.‬‬ ‫שחלה אחד מתלמידיו ונפל למשכב‪ ,‬הובא לידיעת רבינו‪ ,‬כי מחלתו גברה‪ ,‬ומצבו מוגדר כמסוכן‪ .‬נחרד הצדיק ועלה לבקרו‪ ,‬כשהוא‬ ‫כ‬ ‫מעתיר על ראשו של החולה ומברכו‪ ,‬שיזכה לאריכות ימים עד מאה שנים!‪ .‬פלא מופלא היה‪ ,‬שאותו תלמיד לא זו בלבד שנחלץ‪ .‬ממחלתו‬ ‫ושב לארצות החיים ‪ ,‬אלא שזכה להינצל ממוראות השואה האיומה באורח פלאי והאריך ימים בירושלים עיה"ק עד מאה שנים כברכת רבינו‪.‬‬ ‫(הקדמת 'שערי שמחה ‪ -‬שבט סופר')‬ ‫יש כפרי בא לפני רבינו בזעקה גדולה ובבכיה מרה‪ .‬בכפרו לא היה להם בית עלמין משלהם‪ ,‬מכיוון שמעולם לא השיגה ידם של יהודי‬ ‫א‬ ‫הכפר מספיק כסף לקנות‪ ,‬אלא היה הקרקע בשכירות מאלמנה נוכרית אחת‪ ,‬שאת שטר השכירות חידשה מזמן לזמן‪ .‬והנה כעת‪ ,‬לאחר‬ ‫שנים רבות‪ ,‬שהם קוברים את נפטריהם בחלקה זו‪ ,‬מתעקשת הנו כרית ואינה רוצה בשום אופן להשכיר להם עוד את קרקע בית העלמין‪,‬‬ ‫והסכנה מרחפת על קברי ישראל‪ ,‬שלא יתחללו ח"ו‪ .‬האיש שפך את מרי שיחו לפני רבינו ושאל ממנו עצה ותושיה‪.‬‬ ‫רבינו ענהו‪ " :‬יסע לביתו בשקט ובטחה‪ .‬והנני מבטיחו שלא יקרה שום דבר‪ ,‬וזכות הנטמנים שם יגן בעדם"‪ .‬האיש נסע לביתו למרחקים‪.‬‬ ‫לאחר זמן בהיות רבינו במרחץ קרלסבד יחד עם זוגתו הרבנית‪ ,‬ראתה הרבנית יום אחד את האיש הכפרי ההוא שם‪ .‬מחמת רוב המורא לא‬ ‫מלאו ליבו לגשת אל רבינו‪ .‬הצדיק ציווה לקרותו ושאלו על סופו של דבר‪ .‬האיש סיפר‪" :‬בערב‪ ,‬כשחזרתי לביתי שכבתי לישון‪ ,‬והנה בחצות‬ ‫לילה נשמעו נקישות חזקות בחלון וקול גדול קרא "פתחו!"‪ .‬כשהצצתי מבעד האשנב ראיתי‪ ,‬כי היא זאת הנוכרית‪ ,‬שממנה כל הצרות!‬ ‫לא ידעתי‪ ,‬מה מביאה לביתי בשעת חצות לילה‪.‬‬ ‫כשנכנסה‪ ,‬פתחה ואמרה‪ ,‬כי כל מה שאמרה בעניין בית העלמין בטל ומבוטל‪ ,‬וכי יכולים אנו להמשיך ולשכור את המקום לעולמי עד‪ .‬ובעודה‬ ‫מבוהלת‪ ,‬סיפרה‪ ,‬כי כעת ראתה בחלומה את בעלה המנוח שנפטר לפני שנים רבות‪ ,‬שבא אליה בפנים זועפות ומקל בידו‪ ,‬והיכה‬ ‫אותה מכות אכזריות על רוע מחשבתה לחלל את בית העלמין‪ ,‬וכשאמרה זאת‪ ,‬הראתה חבורות ופצעים‪ ,‬שיש עליה מאותן המכות‪.‬‬ ‫(כתב זאת זכרון)‬ ‫‪11/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב ָדוִד טְּ ב ְֶּרסְּ ִקי מסקווירא זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי דוד טברסקי מסקווירא זצ"ל המכונה ר' דוד'ל‪ -‬נולד בערב פסח‪ ,‬י"ד בניסן‬ ‫ה'תר"ח (‪ .)5707‬ביום השמיני ללידתו‪ ,‬שביעי של פסח‪ ,‬נכנס בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬באותו‬ ‫יום חל יום ההילולא של זקנו‪ ,‬הרה"ק רבי דוד לייקעס‪ ,‬ולכן נקרא על שמו‪ .‬אביו קרא לארבעת‬ ‫בניו על פי אותיות השם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ :‬ר' אברהם יהושע העשיל‪ ,‬ר' דוד‪ ,‬ר' נחום משפיקוב ור'‬ ‫ישראל מסקווירא‪ .‬בשולחנו הטהור היו בניו יושבים לפי סדר אותיות השם הקדוש‪ .‬כבר בהיותו‬ ‫כבן שש נהג לסגף את גופו‪ .‬כשהיה כבן שמונה הבחינה אמו שהוא הולך ונעשה רזה מיום‬ ‫ליום‪ .‬היא הכינה לו מאכלים מזינים‪ ,‬אך רבינו המשיך לרזות‪ .‬אביו ציווה לעקוב אחר מעשיו‪,‬‬ ‫והתברר שכאשר הגישו לו את המאכלים‪ ,‬אכל מעט כדי חיותו ואת השאר נתן לאחרים‪.‬‬ ‫כששאלו אביו‪" :‬מה אתה לומד?"‪ ,‬השיב שהוא לומד בספר 'ראשית חכמה'‪ .‬אביו הורה לו‬ ‫ללמוד במקומו את הספרים 'שערי תשובה' לרבינו יונה ו'שערי קדושה' לרבי חיים ויטאל‪.‬‬ ‫לאחר פטירת אביו ב‪-‬י"ז בניסן ה'תרמ"ה (‪ )5771‬מילא רבינו את מקומו יחד עם אחיו הגדולים‪.‬‬ ‫סביב כל אחד מהם התקבצו חסידים רבים‪ .‬לאחר פטירת אחיו הבכור ב‪-‬ג' בכסלו ה'תרמ"ז‬ ‫(‪ )5773‬מינו החסידים את בנו לממלא מקומו‪ ,‬ואילו רבינו פתח חצר עצמאית בסקווירא‪.‬‬ ‫רבינו היה נערץ על כל חוגי החסידים‪ ,‬ורוב חסידי סקווירא ברחבי אירופה נהרו אליו‪ .‬נודע‬ ‫בקדושתו‪ ,‬ביראת השמים שלו ובמופתים שיוחסו לו‪ ,‬ורבים פנו אליו לקבל את ברכתו‪ .‬כל ימיו‬ ‫הצניע את מעלותיו ואת השגותיו הרוחניות והרבה בשתיקה‪ .‬מיוחסת לו האמרה‪" :‬צריכים‬ ‫לשתוק‪ ...‬ולשתוק‪ ...‬ולשתוק‪ ...‬ואם מתייגעים מרוב שתיקה – עושים אתנחתא מתוך שתיקה‬ ‫וממשיכים להחריש"‪ .‬הרבה בטבילות‪ ,‬ועל פי המסופר‪ ,‬השעה שבה עלה מן המקווה נחשבה‬ ‫לעת רצון‪ ,‬ורבים נושעו מברכותיו באותה שעה‪ .‬בתחילת שנת ה'תרנ"ח (‪ )5705‬נשרפה חצרו‬ ‫בסקווירא‪ ,‬והוא עבר להתגורר בחמלניק‪ .‬לאחר שהושלמה בניית החצר מחדש שב לסקווירא‪.‬‬ ‫בקיץ ה'תרע"ט (‪ )5050‬בעקבות המהפכה והפרעות באוקראינה‪ ,‬כאשר כנופיות חמושות פשטו‬ ‫על העיירות‪ ,‬הרגו ובזזו‪ ,‬נמלטו רבים מן העיירות הקטנות לערים הגדולות‪ .‬בתחילה סירב‬ ‫רבינו לעזוב את סקווירא‪ ,‬אולם לבסוף נאלץ לעבור לקייב‪ .‬בשל הצפיפות‪ ,‬הרעב והמגפות‬ ‫נפטרו כמה מבניו ומנכדיו‪ .‬לאחר שהגיע לקייב הזכיר פעמים אחדות את הפסוק‪" :‬ו ְהֹוצאתַ נִי מִ ן‬ ‫הַ ַבי ִת הַ זֶּה" (בראשית מ'‪ ,‬י"ד)‪ .‬השומעים לא הבינו את כוונתו‪ ,‬ורק לאחר פטירתו ראו בדבריו‬ ‫רמז להסתלקותו‪ .‬נפטר במוצאי שבת פרשת וישב‪ ,‬ט"ו בכסלו ה'תר"פ (‪ .)5050‬חי כ‪ 55-‬שנים‪.‬‬ ‫נטמן בבית העלמין הישן בקייב‪ .‬בשנת ה'תשכ"ב (‪ )5038‬הועבר ארונו לבית העלמין החדש‬ ‫בעיר‪ ,‬בעקבות תוכניות השלטונות לפיתוח שטח בית העלמין הישן‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' מרדכי מצ'רנוביל‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר ר' נפתלי צבי‬ ‫מסקווירא‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' יצחק (מייסד חסידות סקווירא)‪ .‬אמו‪ :‬מרת חנה סימא‪ .‬נשותיו‪:‬‬ ‫מרת גולדה (זיווג ראשון‪ ,‬בת האדמו"ר ר' שמעון שלמה גוטרמן מסאווראן)‪ ,‬מרת ציפורה (זיווג שני‪,‬‬ ‫בת האדמו"ר ר' אליקום געציל מאוסטראה)‪ .‬ילדיו (מזיווג ראשון)‪ :‬מרת פייגא (נפטרה לפני‬ ‫נישואיה)‪ ,‬ר' מרדכי‪ ,‬ר' משה (חתן האדמו"ר ר' יעקב אריה מטריסק)‪ ,‬ר' אהרן (חתן האדמו"ר ר'‬ ‫יצחק מבוהוש)‪ ,‬האדמו"ר ר' שלמה מסקווירא (חתן ר' אריה לייב ממגרוב‪ ,‬מילא את מקום אביו)‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' מנחם נחום (חתן האדמו"ר ר' יוסף מאיר ממכנובקה‪ ,‬ובזיווג שני חתן ר' פנחס ספרד מקוניב)‪ .‬ילדיו (מזיווג שני)‪:‬‬ ‫האדמו"ר ר' יצחק הי"ד (חתן האדמו"ר ר' שמואל שלמה מצ'רנוביל‪ ,‬נרצח בשואה בטרנסניסטריה)‪ ,‬האדמו"ר ר' יעקב יוסף (חתן‬ ‫האדמו"ר ר' פנחס טברסקי מאוסטילה‪ ,‬חידש את חסידות סקווירא בארצות הברית)‪ ,‬ר' יהודה לייב‪ ,‬ר' פינחס‪ ,‬מרת חנה סימא‪ .‬אחיו‪:‬‬ ‫האדמו"רים ר' אברהם יהושע העשיל מסקווירא‪ ,‬ר' מנחם נחום משפיקוב‪ ,‬ר' ישראל מסקווירא‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר'‬ ‫יצחק‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' זיידל שוחט‪ .‬מכתביו‪• :‬אגרות קודש‪ -‬אגרותיו שנדפסו בקובץ‪.‬‬ ‫מעשה שהיה אצל רבינו שנושעו על ידו בדרך מעבר הטבע‪ .‬בימים ההם היה כל הפרנסה מהפונדקים שחכרו מהפריצים‪ .‬הפריצים היה‬ ‫בכוחם לקחת מהם כמה שרצו ואחרי תשלומים גבוהים כמובן לא נשאר עבורם שום פרנסה‪ .‬למזלם הפריצים היו תמיד שתויי יין ושיכורים‬ ‫וממילא היו שוכחים מזה ולא היו גובים את החובות‪ .‬בעיר יאנוב קרה פעם שנפלו החוכרים במצוקה קשה‪ ,‬הפריץ הזקן מת ובנו התמנה‬ ‫תחתיו וירש את כל רכושו‪ .‬הוא התחיל לעבור על כל החשבונות של אביו‪ ,‬וראה שחייבים החוכרים לשלם לו הון עתק‪ .‬הוא התחיל לגבות‬ ‫את החובות‪ ,‬כמובן שלא היה בידם ממה לשלם‪ .‬הפריץ לא הרפה‪ .‬כדי להראות להם שהוא המושל התחיל לבנות חומה גבוה מסביב‬ ‫לפונדק‪ .‬זו היתה גזירה קשה כי לא היה מצוי פרנסה אחרת‪ ,‬וממש לא היה להם לחם לאכול‪ ,‬והיה מצב של פיקוח נפשות‪.‬‬ ‫בלית ברירה החוכרים טיכסו עצה בנפשם‪ .‬הם הלכו מדי לילה בלילה ושברו את כל מה שהוסיפו לבנות בחומה ביום‪ .‬הפריץ הבחין בדבר‬ ‫והזמין אותם למשפט‪ .‬קמה מהומה גדולה בין החוכרים והתחילו לחפש עורך דין‪ .‬הם הלכו מאחד לשני‪ ,‬ולא היה מי שיקבל על עצמו לטפל‬ ‫במשפט הקשה הזה‪ ,‬שהרי באמת הפריץ צודק שהרי הכל שייך לו‪ .‬בצר להם נסעו לרבינו ושפכו לפניו את מר ליבם‪ ,‬וסיפרו לו הכל‬ ‫בפרטות‪ .‬רבינו אמר להם‪" :‬על דבר כזה צריכים לבכות? בגלל דבר כזה צריך לדאוג? זה בדיחה! תצחקו מזה!"‪ ,‬ונסעו לביתם‪ ,‬כשהגיע יום‬ ‫המשפט באו בעצמם ללא שום עורך דין‪ .‬לתמיהת כל‪ ,‬השופט הוציא פסק דין שמכיוון שלא היה להם פרנסה‪ ,‬הם זכאים במה שעשו וזיכה‬ ‫אותם במשפט ללא שום עורך דין‪.‬‬ ‫אחד מתלמידי ישיבת קישינוב בשם ר' אלתר הזכיר פעם את עצמו לפני רבינו‪ .‬הוא סיפר כי זומן לצבא‪ .‬רבינו ציווה עליו להתחיל להניח‬ ‫תפילין של ר"ת למרות שזה היה עוד קודם נישואיו‪ ,‬ואמר‪" :‬רמז לזה שכתוב‪" :‬שמור תם וראה ישר"‪ ,‬שישמור להניח תפילין דר"ת ותפילין‬ ‫דרש"י‪ ,‬יש"ר אותיות רש"י ועל ידי זה‪" :‬אחרית לאיש שלום"‪ ,‬יהיה לו שלום ושלווה שלא יגייסו אותו לעבודת הצבא‪ .‬ואכן כך היה‪.‬‬ ‫הסיפורים והביוגרפיה מעובדים מתוך 'קובץ משכנות יעקב'‪' ,‬מאורי אור'‪' ,‬אמרות טהורות' ועוד‬ ‫‪12/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב מְּ נַחֵ ם ָקאלִ יׁש זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב מנחם קאליש מאמשינוב זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תר"כ (‪)5731‬‬ ‫באמשינוב‪ .‬מכיוון שרבינו נולד בתוך שנה להסתלקות של מרן רבי מנחם מנדל‬ ‫מקאצק (נפטר ב‪-‬כ"ב שבט ה'תרי"ט)‪ ,‬אביו של רבינו (האדמו"ר הזקן) קרא לילד בשם‬ ‫מנחם (הוא לא הוסיף את השם מנדל לפי שדוד רבינו הרה"ק רבי מנחם מנדל מווארקא היה אז‬ ‫מנהיג של רבבות אלפי חסידים ולכבודו לא קרא לו בשם מנחם מנדל)‪ .‬כבר בצעירותו נודע‬ ‫בהתמדתו המופלאה ובבקיאותו המבהילה בכל חדרי תורה‪ ,‬בנגלה ובנסתר‪ .‬מידת‬ ‫ענוותנותו ואהבת ישראל היתה בלי גבול‪ .‬בשנת ה'תרל"ח (‪ )5757‬כשהיה כבן שמונה‬ ‫עשרה שנים בלבד‪ ,‬אביו נפטר ועל רבינו הוטל לשמש כאדמו"ר במקום אביו‪ ,‬לפרנס‬ ‫את משפחתו ולגדל ולחנך את שני אחיו הצעירים ‪ -‬רבי ישעיה (מפשיסחא) ורבי ירמיה‬ ‫(מאופולע)‪ .‬כמה מזקני החסידים שזכו להסתופף בצילו של אביו הסתפקו אם לקבל‬ ‫עליהם את מרותו של אברך צעיר זה‪ ,‬אבל אחרי ימים רבים שהם הסתובבו בחצר‬ ‫רבינו בהתבוננות תמידית אחרי מעשיו החליטו כי הוא ראוי‪ .‬רבינו נהג בקרבה‬ ‫ובאהבה עם חסידיו ותחת הנהגתו החסידות התרחבה‪ .‬היה פעיל בענייני ציבור‪,‬‬ ‫כאביו וסבו‪ .‬השתתף בכנסים ציבוריים רבים‪ .‬נודע גם כבעל חסד ונותן צדקה‪.‬‬ ‫בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה‪ .‬הוא נרתם לעזרת הפליטים ואלפי‬ ‫היהודים שהוגלו לשם עקב המלחמה מצאו אוזן קשבת‪ .‬ביתו היה בית ועד לענייני‬ ‫ציבור‪ .‬נהג עם חסידיו ובאי ביתו כבנים יחידים ממש‪ .‬הקדיש תשומת לב מלאה לכל‬ ‫אחד מהם‪ .‬התעמק בבקשותיהם ועזר להם‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪.‬‬ ‫שימש קרוב לארבעים שנה באדמו"רות‪ .‬עבודת הקודש ללא ליאות בצורכי הכלל‬ ‫והפרט החלישה את גופו וגרמה לו מחלת לב מסוכנת‪ .‬רבינו נפטר בליל שבת קודש‬ ‫פרשת וישלח‪ ,‬ט"ז כסליו ה'תרע"ח (‪ .)5055‬חי כ‪ 15-‬שנים‪ .‬ציונו בוורשה‪ .‬על ציונו‬ ‫הוקם אוהל גדול‪ ,‬ולימים נקברו בו בנו רבי יוסף ונכדו רבי יעקב דוד‪ .‬האדמו"ר ר'‬ ‫אברהם מרדכי אלתר מגור התבטא על רבינו כי הוא היה "משיירי כנסת הגדולה"‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר רבי יעקב דוד ('האדמו"ר הזקן')‪ .‬סבא (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' ישראל‬ ‫יצחק מוורקא‪ .‬אימו‪ :‬מרת חיה (בת ר' יעקב מזרנובצה)‪ .‬אחיו‪ :‬האדמו"רים ר' ישעיה‬ ‫מפשיסחא‪ ,‬ר' ירמיה מאופולה (שני האחים הצעירים התחנכו בהשגחת רבינו לאחר פטירת‬ ‫אביהם)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אסתר גולדה (בת ר' שמואל משה אלברשטיין מביאלא)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר רבי יעקב דוד ('האדמו"ר הזקן')‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר רבי יוסף‬ ‫מאמשינוב (מילא את מקום רבינו)‪ ,‬האדמו"ר רבי שמעון שלום (כיהן באוטבוצק ובהמשך‬ ‫בארצות הברית)‪ ,‬האדמו"ר רבי אברהם (כיהן בראדומסק‪ .‬חתנו של רבי אברהם יששכר)‪ ,‬יעקב‬ ‫דוד (נפטר בצעירותו)‪ .‬מרת רחל (נישאה לרבי חיים יעקב אריה מורגנשטרן הי"ד אב"ד‬ ‫מראדזימין‪-‬וישקוב)‪ ,‬מרת יוטא פייגא (נישאה לרבי ישראל נח איגר‪ ,‬בנו של רבי אברהם‬ ‫מלובלין)‪.‬‬ ‫הרב החסיד רבי אברהם וישקובסקי (חתנו של הרה"ק רבי שאול ידידיה אלעזר ממודזיץ בעל‬ ‫'ישא ברכה' זצ"ל) סיפר‪ :‬כשהגיע זמנו של אחי ר' משה להתייצב לצבא הרוסי‪ ,‬אבי נסע איתו‬ ‫לרבינו והזכיר אותו לפניו שיוושע במהרה וישוחרר מהצבא הרוסי‪ .‬על שולחנו של הרבי היה‬ ‫מונח חומש‪ .‬הרבי קרא לאחי ואמר‪" :‬משה‪ ,‬קרב הנה ונראה אם הנך יודע לקרוא בחומש"‪ ...‬אחי‬ ‫התקרב במהירות לשולחן‪ ,‬פתח את החומש וניסה לקרוא בו‪ .‬אך הרבי מנע ממנו לקרוא‪ ,‬סגר‬ ‫את החומש ואמר‪" :‬הלא אינך רואה כלום ומדוע אתה מפחד מהם?"‪.‬‬ ‫אביו ואחיו השתוממו למשמע אוזניהם‪ .‬הם היו אדוקים ברבם הגדול ולכן האמינו כי הישועה קרובה לבוא‪ .‬רוח קודשו של הרבי התגלתה‬ ‫אחרי שמשה הופיע בפני הועדה הצבאית שהיתה צריכה לקבוע אם הוא כשיר לשרת בצבא‪ .‬כשהגיע תורו להיבדק אצל הרופא הרוסי‪,‬‬ ‫הוא הרים עליו את קולו ואמר‪" :‬ברח לך מכאן מהר‪ .‬לצבא המהולל של הצאר הרוסי אין צורך בעיוורים"‪ ...‬הדבר יצא מפי הרופא הרוסי‬ ‫ומשה הוצא מחדר הרופא כשתעודת שחרור בידו‪ .‬אז הבינו מה שהרבי אמר לו‪" :‬הרי אינך רואה כלום ומה אתה מפחד מהם"‪...‬‬ ‫רה"ג רבי מרדכי זאב לדרמן מבריסק סיפר מעשה שאירע לו אצל רבינו‪ :‬אשתו חלתה מאוד ושכבה על ערש דוי‪ ,‬גוססת‪ ,‬ימים‬ ‫ה‬ ‫אחדים‪ .‬מצבה היה כה חמור עד שיכלו רק לתת לה מעט מים בכפית ישר לפיה‪ .‬יותר מזה היא לא יכלה לאכול או לשתות‪ .‬ר' מרדכי‬ ‫זאב לדרמן נסע לרבינו מבריסק לאמשינוב‪ .‬כאשר נכנס לקודש פנימה הרבי מיד אמר לו‪" :‬מהר סע לביתך ותאמר לה כך‪' :‬הרב‬ ‫מאמשינוב אמר שאל תפחדי‪ .‬את תהיי בריאה'‪.‬‬ ‫מיודענו נסע תיכף ומיד לביתו‪ .‬נשות העיר עמדו שם ולא הניחו לו לבוא הביתה כי קרב מועד יציאת נשמתה‪ .‬באמונתו החזקה ברבו‬ ‫לקח לו את גיסו לעזר‪ .‬הם גירשו את הנשים ונכנסו הביתה‪ .‬הבעל ניגש למיטת אשתו ואמר לה כפי שהצטווה‪" :‬הרב מאמשינוב אמר‬ ‫שלא תפחדי‪ .‬את תהיי בריאה"‪ .‬היא מיד פתחה את עיניה ואמרה‪" :‬אם כן‪ ,‬תנו לי את המלבושים ללבוש!"‪.‬‬ ‫הם מיד כיבו את הנרות שהדליקו ליד מיטתה‪ ,‬כפי שנהגו לעשות לגוסס בטרם ייפטר מן העולם‪ ,‬שלא תראה ותפחד‪ .‬אמרו לה‪" :‬הרי זה‬ ‫כמה ימים שלא אכלת כלום"‪ .‬אמרה להם‪" :‬תנו לי ליטול את ידי"‪ .‬נתנו לה מעט חלב ושתתה כוס וחצי חלב‪ .‬לאחר מכן נרדמה למשך‬ ‫שעתיים‪ .‬לאחר שהתעוררה‪ ,‬היא עזרה לבשל לכבוד שבת קודש ויהי לנס‪.‬‬ ‫‪13/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב יֹוסֵ ף יּו ֵזל הֹורֹובִ יץ הַ 'סַ בָ א מְּ נֹובְּהָ ְּרדֹוק' זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הצדיק רבי יוסף יוזל הורוביץ זצ"ל‪ ,‬המכונה 'הסבא מנובהרדוק'‪ -‬נולד בשנת‬ ‫ה'תר"י (‪ )5711‬בפלונגיאן שבליטא‪ .‬כבר בצעירותו ניכרו בו כישרונות מיוחדים‪ ,‬ובהיותו כבן‬ ‫שש עשרה מינהו אביו למסור שיעורי תורה בבית המדרש בעיירה‪ .‬בגיל שמונה עשרה‬ ‫התארס עם בת העיירה שוויקשנה‪ ,‬אולם בין האירוסין לנישואין נפטר חותנו‪ ,‬ורבינו נאלץ‬ ‫לשאת בעול פרנסת משפחתו‪ .‬בתחילה עסק במסחר אריגים‪ ,‬ולרגל עסקיו נסע לעיר ממל‬ ‫(קליפדה)‪ .‬שם פגש את הגאון רבי ישראל סלנטר‪ ,‬ובעקבות שיעוריו החליט לעזוב את‬ ‫המסחר ולהקדיש את חייו ללימוד התורה והמוסר‪ .‬הצטרף לכולל בקובנה‪ ,‬ושקד על לימודיו‬ ‫במשך שעות רבות מדי יום‪.‬‬ ‫בהמשך הסתגר במשך שנה ותשעה חודשים בבית בעיירה סלובודקה שבליטא‪ ,‬ולא הניח‬ ‫לאיש להיכנס אליו‪ .‬בתום תקופה זו נפגש עם הגאון רבי שמחה זיסל זיו‪ ,‬ה'סבא מקלם'‪,‬‬ ‫ששכנעו כי אין להסתפק בהתעלות אישית‪ ,‬אלא יש לפעול להשפעה רוחנית על הציבור‪.‬‬ ‫בעקבות זאת יצא למסע בקהילות היהודיות והקים בתי מדרש ללימוד גמרא ומוסר‪ ,‬בסיועו‬ ‫של הנדיב רבי עובדיה לחמן מברלין‪ .‬בשנת ה'תרנ"ו (‪ )5703‬החליט להקים ישיבה שתשמש‬ ‫מרכז להפצת תנועת המוסר‪ .‬הישיבה נוסדה בעיר נובהרדוק ונקראה על שמה‪ .‬מטרתו‬ ‫הייתה להחדיר בלב התלמידים את ההכרה בחובת האדם בעולמו‪ .‬במשך השנים התרחבה פעילותו‪ ,‬ונוסדו ישיבות ובתי‬ ‫מדרש רבים ברוח שיטתו‪.‬‬ ‫שיטת נובהרדוק הדגישה את שבירת המידות הרעות‪ ,‬את ההתרחקות מן התאוות והחומריות ואת ההשתחררות מן התלות‬ ‫בכבו ד ובדעת הבריות‪ .‬רבינו לימד כי נגיעות אישיות עלולות לפגוע בשיקול דעתו של האדם‪ ,‬ולכן יש להילחם בהן באמצעות‬ ‫עבודה מעשית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מי שחש כי הוא תלוי בכבוד הזולת נדרש לתרגל מצבים שבהם לא יזכה לכבוד‪ ,‬כדי להתגבר על‬ ‫מידתו‪ .‬יסוד מרכזי נוסף בשיטתו היה הביטחון בהקב"ה‪ ,‬תוך צמצום ההשתדלות בענייני העולם‪ .‬בישיבותיו נהגו ללמוד מוסר‬ ‫בהתעוררות גדולה ובקול רם‪ ,‬במשך שעות ארוכות‪ ,‬ולהתאגד בחבורות לעבודת המידות ולחיזוק הדדי‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרע"ו (‪ )5053‬בעקבות מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬עבר עם ישיבתו לעיר הומל‪ ,‬שהייתה מרוחקת יותר משדה הקרב‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרע"ט (‪ )5050‬נסע עם חלק מתלמידיו לקייב כדי לחזק את הפליטים היהודים שהגיעו לעיר‪ .‬התנאים הסניטריים היו‬ ‫קשים‪ ,‬ומגפת הטיפוס שהתפשטה בעיר הפילה חללים רבים‪ .‬רבינו טיפל במסירות בתלמידיו החולים‪ ,‬עד שנדבק בעצמו‬ ‫במחלה‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ז בכסלו ה'תר"פ (‪ )5050‬בקייב שבאוקראינה‪ .‬חי כ‪ 30-‬שנים‪ .‬בשנת ה'תשכ"ג (‪ )5035‬הועלה ארונו לארץ‬ ‫ישראל ונטמן בחלקת הרבנים האשכנזים שבהר המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' שלמה זלמן זיו (דיין בפלונגיאן ולימים רבה של קורטביאן)‪ .‬אשתו‪ :‬בת ר' יעקב שטיין משוויקשנה‪ .‬בנו‪ :‬ר' יצחק‪.‬‬ ‫בנותיו‪ :‬ארבע בנות‪ .‬חתניו‪ :‬הגאונים ר' אברהם יפה'ן (ראש ישיבת נובהרדוק)‪ ,‬ר' רפאל אלתר שמואלביץ (רבה של סטוצ'ין)‪ ,‬ר'‬ ‫ישראל יעקב ליובצ'נסקי (משגיח בישיבת 'אוהל תורה')‪ ,‬ר' ראובן סילבר (שליוואנסקי)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' ישראל סלנטר‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם שינקר‪ ,‬ר' שמחה זיסל זיו (ה'סבא מקלם')‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אברהם יפה'ן (חתנו וראש ישיבת נובהרדוק)‪ ,‬ר'‬ ‫ישראל יעקב ליובצ'נסקי (חתנו ומשגיח בישיבת 'אוהל תורה')‪ ,‬ר' רפאל אלתר שמואלביץ (חתנו ורבה של סטוצ'ין)‪ ,‬ר' יהושע לב‬ ‫(ראש ישיבת נובהרדוק בלובר)‪ ,‬ר' יואל ברנצ'יק (ראש ישיבת נובהרדוק בצריצין)‪ ,‬ר' אברהם זלמנס (ראש ישיבת נובהרדוק ברוסטוב)‪,‬‬ ‫ר' דוד בליאכר (מייסד ישיבות 'בית יוסף')‪ ,‬ר' יעקב ישראל קניבסקי (ה'סטייפלר')‪ ,‬ר' שמואל וינטרוב (ראש ישיבת 'בית יוסף'‬ ‫בפינסק)‪ ,‬ר' אהרן וינשטיין (ראש ישיבת 'בית יוסף' בתל אביב)‪ ,‬ר' הלל ויטקינד (מייסד ישיבת 'בית יוסף' בתל אביב)‪ ,‬ר' חיים‬ ‫זייצ'יק (ראש ישיבת 'בית יוסף' בבוצ'אץ')‪ ,‬ר' ירחמיאל אליהו בוצ'קו (ראש ישיבת 'עץ חיים' במונטרה)‪ ,‬ר' דוד בודניק‪ ,‬ר' שלמה‬ ‫בלוך‪ ,‬ר' שבתי נחומוביץ‪ .‬מספריו‪• :‬מדרגת האדם‪ -‬מאמרי מוסר‪ ,‬אמונה‪ ,‬ביטחון ועבודת המידות‬ ‫באחד מימי השישי היה רבינו בדרכו לעיירה מרוחקת‪ ,‬שבה תכנן לשהות במהלך השבת‪ .‬כשהגיעה העגלה ליעדה‪ ,‬פנה לחפש אכסניה‪,‬‬ ‫שבה ישהה בשבת‪ .‬כשהגיע לשם‪ ,‬הוכנס לחדר‪ ,‬שבו השתכן יהודי נוסף‪ .‬מיד כשנכנס רבינו‪ ,‬התחיל את הכנותיו לשבת‪ ,‬שכן השעה הייתה‬ ‫מאוחרת‪ .‬הוא הוציא את בגדי השבת שלו וחיפש מברשת ע"מ לנקותם‪ ,‬אולם זו לא נמצאה‪ .‬שכנו לחדר שראה את חיפושיו הגיש לו את‬ ‫המברשת שלו‪ .‬רבינו נטלה בתודה‪ ,‬ניקה את חליפתו ופנה לשאר ההכנות‪ .‬כשחזר לחדר‪ ,‬רצה להחזיר את המברשת לבעליה‪ ,‬אולם‬ ‫שכנו כבר יצא לביה"כ‪.‬‬ ‫הוא הניח את המברשת בצד יחד עם דברי המוקצה שלו ויצא לתפילה‪ .‬כך עברה השבת‪ ,‬כשהמברשת ברשותו‪ .‬בצאת השבת‪ ,‬כשחזר‬ ‫לאכסניה‪ ,‬נוכח לראות‪ ,‬שהיהודי כבר יצא לדרכו‪ ,‬והמברשת נותרה בפינת החדר‪ .‬הצדיק היה מודאג מאוד‪ .‬כיצד ימצא את בעל‬ ‫המברשת כדי מ להחזיר לו את הפיקדון? הוא לא ידע דבר עיו מלבד שמו ושם משפחתו (שלמה לוי)‪ ,‬אותם בירר אצל בעל האכסניה‪.‬‬ ‫עברו שנתיים מאותו מקרה‪ ,‬ורבינו הסתובב בכל רחבי רוסיה‪ ,‬כשהוא מקים סניפים לישיבתו בערים השונות‪ .‬בכל מקום אליו הגיע לא שכח‬ ‫לשאול אודות בעל המברשת‪ .‬מנסה נואשות להשיג מישהו‪ ,‬המכיר אותו שידע לומר עליו פרטים מזהים‪ .‬פעם אחת הגיע לפתרון חלקי‬ ‫של התעלומה‪ .‬באחת העיירות פגש אדם‪ ,‬שאמר שהוא מכיר את היהודי והוא מתגורר במוסקבה‪ .‬אולם לא ידע היכן בדיוק‪.‬‬ ‫"מי שעזר לי להגיע לידיעה הזאת‪ ,‬יעזור גם להגיע לאותו יהודי ולהחזיר את המברשת" אמר באמונה וביטחון‪ .‬חלפו שנתיים נוספות‬ ‫והמברשת עדיין מלווה אותו לכל מקום אליו הוא מגיע והרב ממשיך לחפש את בעל המברשת‪ .‬כך עברו להם שבע שנים!‪ .‬יום אחד נסע‬ ‫ברכבת‪ .‬לידו ישב יהודי‪ ,‬וכיוון שהדרך הייתה ארוכה פתחו השניים בשיחה‪ .‬תוך כדי שיחה שאל הרב את היהודי היכן הוא מתגורר והלה‬ ‫השיבו במוסקבה‪" .‬במוסקבה?!"‪ ,‬שאל בשמחה‪" .‬ואולי מכיר אתה יהודי בשם ר' שלמה לוי?" ‪"-‬בודאי"‪ ,‬ענה היהודי‪" ,‬הוא שכן שלי!"‪.‬‬ ‫"ברוך ה!'"‪ ,‬אמר הרב ואנחת רווחה פרצה מפיו‪ .‬למראה פליאתו של אותו יהודי‪ ,‬הוציא רבינו מאמתחתו מברשת ישנה והגישה לו‪ .‬הלה‬ ‫הביט בפליאה ולא הבין מדוע הרב הוציא מברשת‪ .‬חלפו שניות אחדות והרב פתר את סקרנותו‪" .‬עכשיו אני ממנה אותך שליח להחזיר‬ ‫את האבידה‪ ,‬שהייתה מופקדת אצלי שבע שנים!"‪.‬‬ ‫‪14/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב יֹוסֵ ף יּו ֵזל הֹורֹובִ יץ הַ 'סַ בָ א מְּ נֹובְּהָ ְּרדֹוק' זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫מ סופר על עשיר בשם שלמה‪ ,‬שמעשה החסד שלו נודעו ברבים‪ .‬אין עני שנכנס לביתו ולא קיבל סכום גדול‪ ,‬ביטנו שבעה ובאמתחתו מזון‬ ‫לימים הקרובים‪ .‬ראשי ישיבות רבים צבאו על ביתו ולכולם השיב ביד נדיבה‪ .‬יום אחד‪ ,‬ראש ישיבה התדפק בדלת ביתו‪ ,‬במטרה לזכותו‬ ‫בתרומה לישיבתו‪ .‬היה זה יום גשם‪ .‬מעילו היה רטוב וערדליו היו מלוכלכים בבוץ‪ .‬לפני הכניסה לבית‪ ,‬פשט את מעילו וחלץ את ערדליו‪,‬‬ ‫כדי שלא יזיק לשטיחים היקרים‪ .‬הגביר הושיב את ראש הישיבה על כורסה בסמוך לאח‪ ,‬הורה למשרתו להגיש שתיה חמה‪ ,‬שמע את‬ ‫תיאור ראש הישיבה על מצבה הקשה של הישיבה והחשש לסגירתה‪ .‬לאחר מכן רשם המחאה בסכום מכובד לישיבה‪.‬‬ ‫עוד בטרם יצא ראש הישיבה‪ ,‬נכנס לחדר רבינו כשמעילו מטפטף סביבו והערדליים שלרגליו מכתימים את השטיחים היקרים‪ .‬בעל הבית‪,‬‬ ‫שכיבד תלמידי חכמים‪ ,‬שתק‪" .‬כמה שעות למדת היום?" שאל הסבא את בעל הבית‪ .‬זה האחרון השפיל את מבטו ושתק‪ .‬הסבא סקר‬ ‫את החדר‪ ,‬והתבונן על הרהיטים היקרים‪ ,‬על השטיחים המפוארים והתמונות שנתלו בחדר במבט מזלזל‪ .‬הוא הניף את ידו בביטול ואמר‪:‬‬ ‫"כל אלה‪ :‬הרהיטים‪ ,‬השטיחים‪ ,‬התמונות ושאר הדברים אינם שווים שעה אחת של לימוד תורה!"‪ .‬ובעל הבית עדיין שתק‪ .‬הסבא‬ ‫התיישב על אחת הכורסאות כשמעילו הרטוב מכתים את הריפוד היקר‪ ,‬וסיפר לגביר על הישיבות שהקים בכל עיירה‪ ,‬על בני התורה‬ ‫הלומדים בהתמדה כשאין לו מאום להאכילם ולשכנם‪ .‬על המצב הגשמי הדחוק‪ ,‬שאינו מאפשר הקמת ישיבות נוספות‪ .‬שלמה הגביר האזין‬ ‫בעניין רב‪ .‬לאחר מכן קם ממקומו‪ ,‬רשם המחאה והגישה לסבא‪.‬‬ ‫ראש הישיבה הביט בהמחאה וראה סכום גדול כמעט פי שניים מהסכום שנרשם עבורו‪ .‬לאחר שיצא רבינו‪ ,‬פנה ראש הישיבה לשלמה‬ ‫ושאל‪" :‬אינני רוצה חלי לה להיות כפוי טובה‪ .‬אני מודה מאוד על הסכום שנרשם עבורי‪ .‬רציתי להבין עניין אחד‪ .‬כשאני נכנסתי‪ ,‬השתדלתי‬ ‫לכבד את המקום ולכן הסרתי את מעילי וערדלי בכניסה‪ .‬והנה‪ ,‬נכנס רב נוסף‪ ,‬שהוא לא הסיר את מעילו וערדליו‪ ,‬השאיר טביעות בוץ‬ ‫ופתח בדברים קשים! ודווקא הוא מקבל סכום גדול כ"כ?!"‪ .‬הגביר הסביר‪" :‬אתם נכנסתם‪ ,‬וכיבדתם את המקום ואת כספי! למדתי‬ ‫מהתנהגותכם שכסף זה דבר טוב‪ ,‬שצריך לכבד אותו‪ .‬אם כך‪ -‬אני רוצה אותו עבורי! לכן נתתי סכום לא קטן אבל לא גדול‪ .‬כאשר ה'סבא‬ ‫מנובהרדוק' נכנס‪ ,‬הוא לא כיבד את הריהוט היקר והשטיחים‪ ,‬אלא אמר שכל כספי ורכושי אינו שווה אפילו שעת לימוד‪ .‬אם הכסף אינו‬ ‫שווה‪ -‬אז איני צריך הרבה בעבורי‪ .‬ואם שעה אחת לימוד שווה יותר מכל מה שיש לי‪ ,‬אני רוצה חלק בה! אז נתתי סכום גדול!"‪.‬‬ ‫יצא ספר מדרגת האדם של הסבא‬ ‫במהדורה חדשה לאחר הגהות ותוספות חשובות‬ ‫‪15/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב ְּרפָ אֵ ל חַ יִים ׁשְּ ֹלמ ֹה הֵ ימָ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב רפאל חיים שלמה היימן זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרנ"ב (‪ )5708‬בפאריץ' שליד‬ ‫מינסק‪ .‬בצעירותו למד בישיבת 'כנסת בית יצחק' בסלבודקה ובישיבת ה'חפץ חיים בראדין'‬ ‫ונודע בשם 'העילוי מפאריץ'‪ .‬לאחר נישואיו (בזמן המלחמה) כיהן כר"מ בישיבת קרמנצוג'‬ ‫ולאחר שנאלץ לעזוב בגלל הסובייטים כיהן זמן מה בישיבת סמילוביץ (עפ"י בקשת ה'חפץ חיים'‬ ‫ולימד בתנאים קשים ביותר)‪ .‬בשנת ה'תרפ"ג (‪ )5085‬נענה לבקשת ר' אלחנן וסרמן הי"ד לשמש‬ ‫כר"מ בישיבת 'אהל תורה' בברנוביץ‪ ,‬ובשנת ה'תרפ"ז (‪ )5085‬נעתר לבקשתו של רבי חיים‬ ‫עוזר גרודז'נסקי לכהן כר"מ בישיבת 'רמיילס' בוילנה‪.‬‬ ‫לאחר פרישת הרב חיים דוד ליבוביץ מראשות ישיבת תורה ודעת בברוקלין‪ ,‬חיפשו מנהליה‬ ‫ראש ישיבה חדש‪ .‬לשם כך פנו לרב חיים עוזר גרודזנסקי שהמליץ על רבינו כמתאים‬ ‫לתפקיד‪ .‬רבינו קיבל את המינוי‪ ,‬ובאייר ה'תרצ"ה (‪ )5051‬עבר לויליאמסבורג שבארה"ב‪ ,‬שם‬ ‫שימש כראש ישיבת 'תורה ודעת'‪ .‬ממייסדי וראשי 'אגודת ישראל' באמריקה ושימש גם כסגן‬ ‫נשיאה וכן היה פעיל ביסוד 'תורה ומסורה'‪ .‬שימש כחבר מועצת גדולי התורה‪ .‬הרב הצטיין‬ ‫מאוד במידותיו וגילה עמקנות בלימוד‪ .‬אהוב וחביב מאוד בכל החוגים‪ .‬למרות חריפותו‬ ‫העצומה הדריך את תלמידיו בדרך 'ישרות עומק הסברא'‪ ,‬שלא להטותם מהדרך הסלולה‪.‬‬ ‫הגאון רבי ראובן גרוזובסקי אמר עליו כי היו לו "מאזניים במוחו" לשקול כל סברא‪ ,‬את‬ ‫ישרותה‪ ,‬עומקה ואמיתתה‪ .‬סבל הרבה למען הרבצת התורה‪ ,‬ואף לאחר שחלה והיה מדוכא‬ ‫ביסורים גדולים התמסר לתורה ויראת ה' באופן נפלא‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ז בכסליו ה'תש"ה (‪)5000‬‬ ‫ונקבר למחרת בניו יורק‪ .‬חי כ‪ 18-‬שנים‪ .‬מילא את מקומו הרב ראובן גרוזובסקי (שמסר את‬ ‫השיעורים הכלליים) ומאוחר יותר שימש גם הרב יעקב קמנצקי (שמסר את השיעורים היומיים)‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יחיאל מיכל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חיה פייגא (בת ר' יוחנן רודנסקי מוולוז'ין; נישאה לרבינו בשנת‬ ‫ה'תרע"ח‪ .‬לאחר פטירת רבינו נישאה לר' איסר יהודה אונטרמן‪ ,‬לימים הרב הראשי האשכנזי לישראל)‪.‬‬ ‫ילדיו‪ :‬לא היו לו ילדים‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאון ר' ברוך בר ליבוביץ (ר"י 'כנסת בית יצחק')‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ‪ ,‬ר' אליהו שמחה שוסטל (ראש ישיבת 'בית בנימין'‬ ‫בסטמפורד ובעל 'חמד שמחה')‪ ,‬ר' יצחק שיינר‪ ,‬ר' מרדכי אילן‪ ,‬ר' שלמה קרליבך‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬חידושי רבי שלמה‪ -‬חידושים על הש"ס‪ ,‬על התורה ומועדים •שיעורי רבי שלמה‪-‬‬ ‫שיעורים ובירורי סוגיות בש"ס‪.‬‬ ‫על מנת להבין מעט מגדלותו של רבינו‪ ,‬כדאי לציין את דברי רבו המובהק הגאון ר' ברוך בר ליבוביץ זצ״ל‬ ‫שכתב אליו בברכה לרגל התמנותו לראש ישיבת תורה ודעת בזה הלשון‪" :‬כדאים היו כל החבלי לידה‪,‬‬ ‫של אמי ע"ה להעמיד תלמיד כמותך"‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬שהיה מגדולי תלמידי ר' ברוך בער זצוק"ל‪ ,‬נפטר צעיר לימים כבן חמישים שנה ללא ילדים‪ .‬בימי‬ ‫'השבעה' רק את אשתו הרבנית היה צריך לנחם‪ .‬תלמידיו הרבים קיימו מניינים בביתו בזמן השבעה לאחר‬ ‫מכן מנחמים את הרבנית והולכים לדרכם‪ .‬פעם אחת‪ ,‬לאחר התפילה בעת שישבו התלמידים נכנסה‬ ‫הרבנית מהחדר הפנימי‪ ,‬נעמדה בפתח וביקשה את רשות הדיבור ואז אמרה‪" :‬אתם שמעתם מבעלי‬ ‫הגדול שיעורים רבים בגמרא ובהלכה‪ .‬כעת תשמעו ממני שיעור במידות! על בעלי מתוך חייו האישיים שחי‬ ‫איתי"‪ .‬כולם כרו אוזנם כאפרכסת‪ ,‬והרבנית המשיכה ואמרה‪:‬‬ ‫"דעו לכם‪ ,‬כי בעלי זצ"ל‪ ,‬חי איתי כעשרים ושש שנים בלא בנים‪ ,‬כפי שמוכן מאליו‪ ,‬הרי בדרך הטבע‪,‬‬ ‫במצב כזה שאין לבני הזוג ילדים‪ ,‬נוצרים חיכוכים ונערמות טענות בלב וכו' – וכמובן‪ ,‬המצב רוח‬ ‫בבית ירוד‪ ,‬מה שגורם לכך שהכבוד ההדדי‪ ,‬לא שלם‪ .‬ועתה‪ ,‬מעידה אני על בעלי ז"ל‪ ,‬שבכל העשרים‬ ‫ושש שנים‪ ,‬עד יומו האחרון‪ ,‬ועד רגע הפטירה‪ ,‬לא שמעתי ממנו ולו מילה אחת‪ ,‬שיכולה הייתה להתפרש‬ ‫כאילו ישנה איזה תרעומת או איזה תביעה כלפיי‪ ,‬והשלום והשלווה‪ ,‬הכבוד והאחווה‪ ,‬שררו בינינו כל‬ ‫חיינו‪ ,‬כמו בשנה הראשונה לנישואינו! ועוד יתרה מזאת‪ ,‬שהיו פעמים‪ ,‬כאשר מיהרתי לצאת‪ ,‬ולפיכך לא‬ ‫הכנתי בשבילו ארוחת ערב‪ ,‬לא די שלא הקפיד‪ ,‬אלא שכאשר חזרתי הביתה‪ ,‬היו על השולחן שתי‬ ‫חתיכות עוגה‪ ,‬ולצידן שני כוסות קפה‪ ,‬והקומקום היה חם‪ ,‬מוכן למזיגה‪ .‬הכל ערוך ומסודר בשבילי!!‬ ‫הנה שמעתם ממני‪ ,‬שיעור במידות מהנהגות של בעלי זצ"ל!"‪ ,‬סיימה הרבנית את דבריה‪ .‬כל זאת סיפר‬ ‫הגה"צ ר' משה אהרן שטרן זצ"ל שהיה מתלמידיו‪.‬‬ ‫יחסו של רבינו לכל תלמיד היה מופלא‪ ,‬הוא פנה לכל תלמיד בלשון כבוד‪" :‬אתם"‪ -‬כפי שפונים לאדם‬ ‫חשוב‪ .‬שיחתו עם תלמידיו הייתה כדבר איש אל רעהו‪ ,‬מעולם לא שמעו ממנו ביטוי של התנשאות על‬ ‫איזה תלמיד למרות שהיו צעירים ממנו בעשרות שנים‪ .‬כאשר תלמיד שאל‪ ,‬הרב הקשיב במתינות‪ ,‬עיניו‬ ‫המאירות עודדו לשאול ותמכו בתלמיד הצעיר לסדר את דבריו בבהירות‪ ,‬משסיים לשאול‪ ,‬אם הייתה‬ ‫השאלה שייכת לגוף העניין והסוגיה‪ ,‬היה חוזר עליה‪ .‬מוסיף בה ומרחיבה לבארה ולהסבירה‪ ,‬כשהוא‬ ‫משבח את התלמיד על שאלתו לעניין והבנתו הברורה‪ .‬באחד המקרים תלמיד חדש הגיע ללמוד בשיעורו של רבינו‪ ,‬רצה התלמיד‬ ‫להוכיח את כוחו בהבנת הגמרא‪ .‬בשעת השיעור הוא שאל שאלה ‪ -‬שעצם השאלה העלו בת שחוק אצל שומעי השיעור האחרים‪ ,‬אולם‬ ‫הצדיק חיזקו ועודדו‪ ,‬וחזר על שאלתו כשהוא מסבירה בטוב טעם ודעת‪ .‬ממעשה קירוב זה גדל התלמיד עד שפרח לאילנא רברבא‬ ‫בישראל‪ .‬לא לחינם העיד עליו הגאון ר' חיים עוזר באגרותיו‪ ,‬כי התלמידים נמשכים אחריו בלב ונפש‪ ,‬והינו אהוב וחביב אצלם‪.‬‬ ‫‪16/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ מְּ ֻק ָבל הָ ַרב ׁשָ לֹום עָ גִיב זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הגאון רבי שלום עגיב זצ"ל‪ -‬נולד בסביבות שנת ה'תקנ"ט (‪ )5500‬בטריפולי שבלוב‪ .‬כבר‬ ‫בילדותו ניכרו בו כישרונות מופלאים ושקידה עצומה בתורה‪ .‬גדל בתורה וביראת שמיים והתעלה‬ ‫במעלות התורה עד שנמנה עם גדולי חכמי טריפולי‪ .‬היה גאון בנגלה ובנסתר‪ ,‬בקי מופלג בתלמוד‬ ‫ובפוסקים ומגדולי המקובלים בדורו‪ .‬על אף היותו סגי נהור‪ ,‬ידע את תוכנם של ספרים רבים בעל פה‪,‬‬ ‫והפליא את שומעיו בבקיאותו העצומה‪ .‬נודע בכינוי 'סיני ועוקר הרים'‪ ,‬המעיד על בקיאותו הרחבה ועל‬ ‫חריפותו בתורה‪ .‬לגדלותו בחוכמת הקבלה יצא שם דבר‪ ,‬עד שחכמי דורו היו אומרים עליו‪" :‬אל תקרא‬ ‫עגיב אלא עג'יב"‪ ,‬כלומר מופלא‪ .‬רבים פנו אליו לקבל את ברכתו‪ ,‬ובקרב יהודי לוב השתמרו מסורות‬ ‫על ניסים וישועות שנעשו בזכותו‪.‬‬ ‫רבינו שימש כאב"ד בטריפולי ונמנה עם מנהיגיה הרוחניים של הקהילה‪ .‬בבית הדין פעל לצד הגאונים ר' אברהם חיים אדאדי‪,‬‬ ‫ר' פריג'א דאבוש ור' יוסף רובין‪ .‬לצד פסיקת ההלכה עסק גם בתקנות שנועדו לשמור על חיי הדת והקהילה‪ .‬הקדיש את חייו‬ ‫ללימוד תורת הנסתר ולהרבצתה ברבים‪ .‬בכל לילה קם לפני חצות הלילה ללימודו‪ .‬בשל היותו סגי נהור היו מלווים אותו‬ ‫לביה"כ ולביהמ" ד‪ ,‬אולם גם כאשר לא הגיע מלווה‪ ,‬לא ויתר על לימודו הקבוע‪ .‬היה יוצא לדרכו בחשיכה וצועד באיטיות כדי‬ ‫שלא לאחר לביהמ"ד‪ .‬משהגיע למקום היה עוסק בלימוד הזוהר הקדוש עד אור הבוקר‪ ,‬כשהנוכחים מקשיבים לביאוריו‬ ‫העמוקים‪ .‬תלמידים רבים התקרבו אליו ולמדו מפיו את תורת הקבלה‪ .‬נודע בקרב יהודי טריפולי כצדיק וקדוש‪ ,‬ומסורות רבות‬ ‫על מופתיו וישועותיו עברו מדור לדור‪ .‬בני הקהילה ראו בו אחד מגדולי חכמיה ופנו אליו בענייני תורה‪ ,‬עצה וברכה‪ .‬על אף‬ ‫עיוורונו המשיך לשקוד על התורה‪ ,‬ללמד את תלמידיו ולהאיר את עיניהם בתורת הנגלה והנסתר‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ז כסליו ה'תרכ"ט‬ ‫(‪ .)5730‬חי כ־‪ 51‬שנים‪ .‬ציונו בעיר טריפולי שבלוב‪ .‬זכרו נותר חקוק בלב בני הקהילה‪ ,‬ותורתו והנהגותיו נמסרו מדור לדור‪.‬‬ ‫בנו‪ :‬הגאון ר' רחמים (כיהן כרב וכדיין בטריפולי‪ .‬למד תורה וקבלה מפי אביו והמשיך את דרכו)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬המקובלים הגאון רבי‬ ‫אברהם חיים אדאדי (מח"ס 'השומר אמת' ו'ויקרא אברהם')‪ ,‬הגאון ר' חי מימון (מח"ס 'באר לחי'‪ ,‬שבו הביא מחידושי רבינו)‪ ,‬בנו‬ ‫הגאון ר' רחמים‪ .‬מספריו‪• :‬באר לחי‪ -‬ספרו של תלמידיו ר' חי מימון והביא שם גם מחידושי רבינו‪.‬‬ ‫ה מצב הכלכלי של יהודי טריפולי תחת שלטון הטורקים היה ירוד מאוד‪ .‬חוץ מכמה עשירים בודדים‪ ,‬הייתה העניות מנת חלקם‪ .‬בין העניים‬ ‫המרודים היה גם 'בארה'‪ ,‬שמשו של רבינו‪ .‬משכורתו הדלה לא הספיקה למחייתו ולכן חיפש‪ ,‬ככל יהודי המקום‪ ,‬הכנסות צדדיות‪ .‬היה לו‬ ‫סכום כסף שאותו צ בר במשך שנים רבות והיה משתמש בו כדי להלוות לשוטרי המקום סכומי כסף קטנים עד לתשלום משכורתם על ידי‬ ‫השלטונות‪ .‬כך הרוויח משהו נוסף על משכורתו הדלה‪ .‬פעם בא אליו שוטר וביקש הלוואה גדולה מהרגיל ולזמן ארוך‪' .‬בארה' סירב למלא‬ ‫בקשה זו‪ .‬השוטר אמר לו‪" :‬אגלה לך סוד שיגר ום לך רווח גדול מאוד‪ :‬בעוד ימים אחדים המלכות תפסול מטבע פלונית‪ .‬אם תיפטר מן‬ ‫המטבעות האלו אשר ברשותך‪ ,‬תצא ברווח גדול"‪' .‬בארה' הלווה לשוטר את ההלוואה והרהר‪" :‬מה לעשות במטבעות הנמצאות תחת‬ ‫ידי?"‪ .‬הוא החליט לקנות תמורתן חיטה ושמן בשוק‪ .‬ביום השוק הקרוב נטל את כספו וקנה בו את כל כמויות החיטה והשמן שהגיעו באותו‬ ‫יום לשוק‪ .‬לשאר הקונים שבאו לקנות מצרכים אלה‪ ,‬כדרכם מדי שבוע בשבוע‪ ,‬לצורכי ביתם‪ ,‬לא נשאר מה לקנות‪ ,‬כי כל הסחורה אזלה‪.‬‬ ‫התושבים התלוננו אצל חמודה באשה‪ ,‬שהיה המושל של טריפולי‪ .‬הלה חקר בדבר‪ ,‬וכאשר נודע לו על מעשהו של 'בארה'‪ ,‬ציווה להשליכו‬ ‫לבית הסוהר ולפצות את האנשים שבאו להתלונן על המחסור בחיטה ובשמן‪ .‬למחרת קיים המושל את משפטו של 'בארה'‪ ,‬שהואשם‬ ‫בכוונה להרעיב את תושבי העיר ולג רום על ידי כך להתמרדות ולמהומות‪ .‬דינו יצא לתלייה ומועדה נקבע ליום השבת הקרוב‪ ,‬מול בית‬ ‫הכנסת הגדול‪ ,‬למען ישמעו וייראו כל המעיזים להמרות את חוקי המלכות‪ .‬השמועה התפשטה בעיר ואבל כבד ירד על יהודי טריפולי‪.‬‬ ‫מאות נשים נהרו לבית 'בארה' כדי לבכות עם אשתו הצעירה ואימו על גורלו המר‪ .‬בין הנשים הייתה רוכלת בשם מסעודה‪ ,‬שהיו לה‬ ‫מהלכים בבתיהם של נכבדי העיר והקצינים הטורקיים‪ ,‬ובכללם גם בביתו של המושל‪ .‬צרת אימו ואשתו של 'בארה' נגעה לליבה‪ ,‬והיא‬ ‫אמרה להן‪" :‬אני מוכנה ללכת איתכן לבית המושל ולהתחנן בפני אימו שתשפיע על בנה לבטל את גזר הדין"‪ .‬שלוש הנשים הלכו לאם‬ ‫המושל וזו הושפעה מדבריהן והבטיחה לעשות כמיטב יכולתה‪ .‬היא ביקשה מהן לשוב למחרת כדי שתעדכן אותן‪.‬‬ ‫המושל בא לאימו כדי לקבל את ברכתה לפני לכתו לתפילה במסגד‪ ,‬אולם היא סירבה לברך אותו עד שיבטיח לה לחון את 'בארה'‪ ,‬אבל‬ ‫כל הפצרותיה ותוכחותיה שלא לשפוך דם נקי עלו בתוהו‪ .‬למחרת‪ ,‬יום שישי‪ ,‬שמעו שתי הנשים‪ ,‬אימו ואשתו של 'בארה'‪ ,‬את הבשורה‬ ‫המרה מפי אימו של המושל‪ .‬שתיהן חזרו מיואשות לביתן ולאבלן‪ .‬מישהו אז יעץ להן לפנות לרבינו ולהתחנן לפניו שידאג לשמשו הנאמן‪.‬‬ ‫הנשים הלכו לבית הרב וראו אותו מתכונן לקבלת השבת‪ ,‬כי דרכו בקודש הייתה לקבל את השבת ביום שישי כבר משעת הצהריים‪.‬‬ ‫אחרי שהרב שמע מה שקרה‪ ,‬אמר להן‪" :‬לכו הביתה ותכינו את כל צורכי השבת‪ .‬הלילה לפני חצות ישוב 'בארה' לביתו ויספיק לקדש על‬ ‫שולחנו"‪ .‬אחרי אכילת פת ערבית בליל שבת נרדם המושל חמודה באשה‪ .‬לא עברה שעה קלה והוא הרגיש שמישהו מכה אותו חבטות‬ ‫כואבות‪ .‬הוא התעורר‪ ,‬הדליק אור‪ ,‬אבל בחדר לא היה איש‪ .‬השומרים עמדו בחוץ כרגיל‪ .‬המושל חזר למיטתו ונרדם‪ ,‬אבל כעבור רגע הוא‬ ‫הרגיש מכות חזקות יותר‪ .‬צעקות וצרחות איומות נשמעו מפיו‪ .‬השומרים הוצבו גם בחדר השינה‪ .‬הם היו אובדי עצות‪ ,‬כי לא ראו דבר‪.‬‬ ‫היועצים הובהלו להתייעצות דחופה בארמון המושל‪ .‬אחד מהם אמר‪" :‬אדוני המושל‪ ,‬אנחנו רואים במכות אלו עונש מן השמיים‪ .‬עליך‬ ‫לבקש חנינה מן המכים ולשאול לסיבת הדבר"‪ .‬כאשר חזרו ונשנו המכות‪ ,‬הוא צעק כלפי המכים‪" :‬מה פשעי ומה חטאתי? הודיעוני ואדע‬ ‫לתקן את דרכי"‪ .‬בת קול נשמעה‪" :‬איך העזת להשאיר את ר' שלום עגיב בלי שמש שילווה אותו לבית הכנסת? מדוע אסרת את שמשו?"‪.‬‬ ‫"מי אתם?"‪ ,‬המושל תמה‪ .‬שוב נשמעה בת קול‪" :‬אנחנו ר' שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בנו‪ ,‬אשר ר' שלום הוגה יומם ולילה בספרנו‪ ,‬ספר‬ ‫ה'זוהר'‪ .‬אם ל א תשחרר את שמשו עוד הלילה‪ ,‬מרה תהיה אחריתך"‪ .‬המושל קם ממיטתו‪ ,‬מבוהל ורועד‪ ,‬התלבש ויצא בחשכת הלילה עם‬ ‫יועציו אל בית הסוהר‪ .‬שם דרש ממנהל הכלא לפתוח לו מיד את דלת התא שבו כלוא 'בארה'‪ ,‬כבול בידיו וברגליו‪.‬‬ ‫'בארה'‪ ,‬שחשב כי באים להובילו לתלייה‪ ,‬ביקש בקול תחנונים שהות לקרוא 'וידוי' וקריאת שמע‪ .‬אבל המושל הרגיעו ושאל‪" :‬מדוע לא‬ ‫הודעת לי כי אתה שמשו של ר' שלום עגיב? עליך למהר עכשיו וללכת איתי לבית הרב‪ ,‬כדי לבקש יחד את סליחתו"‪ .‬בחשכת הלילה עשו‬ ‫המושל‪ ,‬יועציו וכמה שוטרים את דרכם אל בית הרב‪ ,‬ובראש השיירה 'בארה'‪ ,‬המראה את הדרך‪ .‬כשהגיעו לבית הרב ביקשו כולם את‬ ‫סליחתו‪ .‬הרב האיץ ב'בארה' שימהר לביתו ויקדש על שולחנו לפני חצות‪" .‬כך הבטחתי לאימך ולאשתך"‪ ,‬הרב אמר‪ .‬הדבר היה לנס‬ ‫ולמופת בעיני כל תושבי טריפולי‪ ,‬יהודים ונוכרים כאחד‪ .‬ושם שמיים התקדש ברבים‪.‬‬ ‫אם למישהו מהקוראים יש את תמונת הציון או איור כיצד רבינו נראה‪ ,‬נשמח מאוד שישלח למייל‬ ‫‪17/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪18/18‬‬ ‫‪ | 346‬פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪346‬‬ ‫–י"ז כסליו תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא | י"א כסליו תשפ"ז –י"ז‬