gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יציאת‬ ‫כניסת‬ ‫י"א כסלו‬ ‫שבת‬ ‫שבת‬ ‫ה'תשפ"ז‬ ‫‪17:16‬‬ ‫‪16:03‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪17:17‬‬ ‫‪16:17‬‬ ‫ת"א‬ ‫‪17:15‬‬ ‫‪16:06‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪17:18‬‬ ‫‪16:20‬‬ ‫באר שבע‬ ‫פרשת " ַויֵּצֵּ א"‬ ‫אמר הרב גלינסקי‪" :‬בשביל ללמוד תורה"‪ .‬אך מרן הרב שך לא היה מרוצה‪,‬‬ ‫ברגשות מעורבים ובחששות כבדים‪ ,‬נאלץ יעקב אבינו לעשות את מה שאביו‬ ‫זה לא סיפק אותו‪" .‬בשביל מה אתה חי?"‬ ‫יצחק לא עשה ‪ -‬לצאת מארץ ישראל לתקופה ממושכת‪:‬‬ ‫ניסה הרב גלינסקי‪" :‬בשביל לקיים מצוות"‪.‬‬ ‫" ַויֵּצֵּ א ַי ֲעקֹב‪ִ ,‬מבְּ ֵּאר שָׁ בַ ע; ַו ֵּילְֶך‪ ,‬חָׁ ָׁרנָׁה‪ַ .‬ויִפְּ גַע בַ מָׁ קֹום ַו ָׁילֶן שָׁ ם‪ ,‬כִ י‪-‬בָׁ א‬ ‫אך עדיין הרב שך ציפה לתשובה אחרת‪.‬‬ ‫הַ שֶ מֶ ש‪( "...‬כ"ח‪ ,‬י‪ ,‬י"א)‬ ‫"שראש הישיבה יגיד לי!"‬ ‫אמר מרן הרב שך‪" :‬בשביל לשבור את המידות שלנו"‪ .‬והוא הוסיף ואמר‪:‬‬ ‫על יסוד הדברים האלה למדו חכמינו כי "יעקב תיקן תפילת ערבית"‪.‬‬ ‫"המתמיד הכי גדול‪ ,‬שתמיד ידע מה הערך של תורה‪ ,‬הגאון מווילנא‪ ,‬כתב‪:‬‬ ‫היסק זה מבוסס על המילה " ַויִּפְ גַע"‪ ,‬המציינת‪ ,‬כפשוטה‪ ,‬היתקלות‪ ,‬אך היא‬ ‫האדם לא נברא אלא לשבר את מידותיו‪ ,‬ואם לא‪ ,‬למה לו חיים?!"‬ ‫יכולה לציין גם תפילה ותחנונים – כמו בירמיהו (ז‪ ,‬טז)‪" :‬וְ ַא ָּתה ַאל ִּת ְת ַפלֵּל‬ ‫ּותפִּ לָּה וְ ַאל ִּתפְ גַע בִּ י‪ ,‬כִּ י ֵּאי ֶּננִּי שֹׁמֵּ עַ‬ ‫בְ עַ ד הָּ עָּ ם הַ זֶּה וְ ַאל ִּתשָּ א בַ עֲדָּ ם ִּרנָּה ְ‬ ‫כל מה שאנחנו מרוממים יותר מבעלי החיים‪ ,‬זה שאנחנו יודעים לשלוט‬ ‫א ָֹּׁתְך"‪ .‬חז"ל גם דרשו את המילה "בַ מָּ קֹום" כמציינת את ה'‪" ,‬מקומו של‬ ‫בעצמנו‪ .‬בעל חיים עושה מה שהוא רוצה‪ .‬הרבי ממודז'יץ זצ"ל הסביר את‬ ‫עולם"‪ .‬אם כן‪ַ " ,‬ויִּפְ גַע בַ מָּ קֹום" מתפרש כמעין "ויתפלל אל האלוהים"‪ .‬בכך‬ ‫הפסוק "נמשל כבהמות נדמו"‪ :‬אדם צריך למשול על יצרו‪ ,‬אבל אם הוא‬ ‫השלים יעקב את מעגל תפילות היום‪ .‬אברהם תיקן את תפילת שחרית‪,‬‬ ‫נמשל ‪ -‬שיצרו מושל עליו והוא עושה מה שהוא אומר לו ‪ -‬כבהמות נדמו‪.‬‬ ‫יצחק את מנחה‪ ,‬ויעקב את ערבית‪ ,‬היא מעריב‪.‬‬ ‫אברהם מייצג את הבוקר‪ .‬הוא היוזם‪ ,‬מי שמביא לעולם תודעה דתית‬ ‫קראנו בפרשה הקודמת‪ַ " :‬ויָּב ֹׁא עֵּ ׂשָּ ו ִּמן הַ שָּ דֶּ ה וְ הּוא עָּ יֵּף"‪ .‬אומר רש"י‪ :‬עייף‬ ‫חדשה‪ .‬איתו היום מתחיל‪ .‬יצחק מייצג את שעות אחר הצוהריים‪ ,‬את‬ ‫מרציחה‪.‬‬ ‫הגבורה בעבודת השם בעיצומו של יום‪ ,‬יעקב מייצג את הלילה‪ .‬הוא איש‬ ‫אומר מרן הרב אלישיב זצ"ל‪ :‬יש עייפות גופנית ויש עייפות נפשית‪ .‬לעשו לא‬ ‫הפחד והמנוסָּ ה‪ ,‬האיש הנאבק וׂשורה עם אלוהים‪ ,‬יעקב הוא זה המכיר‬ ‫היה סיפוק‪ ,‬לא הייתה לו הנאה‪ .‬חז"ל אומרים על זה "וגם הנפש לא‬ ‫מבפנים את חשכתו של עולמנו‪.‬‬ ‫תמלא"‪ :‬משל לבת מלך שנישאה לכפרי‪ ,‬אפילו אם אתה נותן לה כל מעדני‬ ‫ּושמָׁ ַרנִי בַ דֶ ֶרְך הַ זֶה אֲ שֶ ר עולם אינם שווים לה‪ ,‬לפי שהיא בת מלך‪ .‬הנפש רוצה משהו אחר‪.‬‬ ‫ֹלקים עִ מָׁ ִדי‪ְּ ,‬‬ ‫" ַויִדַ ר ַי ֲעקֹב‪ ,‬נֶדֶ ר לֵּאמֹר‪ִ :‬אם‪-‬י ְִּהיֶה אֱ ִ‬ ‫ָׁאנֹכִ י הֹולְֵּך‪ ,‬וְּ נ ַָׁתן‪-‬לִי לֶחֶ ם לֶאֱ כֹל‪ּ ,‬ובֶ גֶד ִל ְּלבֹש‪( ".‬כ"ח‪ ,‬כ')‬ ‫ואמר מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוב לנדו שליט"א‪ :‬כשיש סיפוק יש‬ ‫וכתב בעל ה'חובת הלבבות ' (שער הבחינה פ"ה)‪ :‬כי "זאת שאלת הצדיקים שמחה ובהנאת העולם הזה אין סיפוק‪ ,‬דבר ידוע‪ .‬סיפוק יש בתורה‪ ,‬על ידי‬ ‫מאת ה'‪ .‬לא ישאלו המותרות‪ ,‬רק הדבר ההכרחי בלבד‪ ,‬שאי אפשר לו לאדם שאדם עובד על עצמו ומתאמץ‪.‬‬ ‫שיחיה בלעדיו‪ .‬ובידוע כי נטיית האדם אחר בקשת המותרות‪ ,‬הוא גורם לו‬ ‫מהומות רבות‪ ,‬ועל כן כל איש ירא את ה'‪ ,‬ראוי לו שיהיה שמח בחלקו וכתב רבי ישראל סלנטר‪ :‬אדם שלא נותן לעצמו לעשות מה שהוא רוצה‪,‬‬ ‫שעובד על עצמו ויודע לזרז את עצמו‪ ,‬הוא יודע ליהנות מהחיים‪ּ" .‬ו ְלי ְִּש ֵּרי לֵּב‬ ‫ושיסתפק במועט‪ ,‬ושלא יתאוה המותרות‪ ,‬וייטיב לבו ביראת ה'"‪.‬‬ ‫ִּׂש ְמחָּ ה"‪ .‬וזה מה שמביא לאדם שמחה‪" ,‬פִּ ּקּודֵּ י ה' יְשָּ ִּרים ְמׂשַ ְמחֵּ י לֵּב"‪.‬‬ ‫רבי אברהם הראשון מסלונים זצ"ל (בספרו באר אברהם) מפרט את‬ ‫המעלות הטובות שזוכה להן האדם השמח בחלקו‪ ,‬וכה כתב‪ :‬המידה של אדם שיודע לעבוד על עצמו‪ ,‬האושר והשמחה בידיים שלו‪ .‬צריך בעיקר דבר‬ ‫אדם השמח בחלקו תמיד‪ ,‬נפלאות היא פועלת בלב האדם‪ .‬היא מביאה אותו אחד‪ּ" :‬ו ְלי ְִּש ֵּרי לֵּב"‪ .‬אל תעשה דברים עקומים‪ ,‬שתפסיד את הכל בקצת‬ ‫לעולם הזה ולעולם הבא‪ .‬ועל ידה יזכה לענוה ולשפלות הנפש והלב בקרבו‪ .‬רפיון ועצלות‪ .‬אומרים לבחור‪ :‬שב ותלמד‪ ,‬והוא מתפנק‪ .‬אחרי זה מגיעים‬ ‫השמח בחלקו‪ ,‬הקב"ה מקרבו‪ ,‬ואף רוח חכמים נוחה הימנו‪ ,‬וניצול מגאוה השידוכים והוא מקבל מין במינו‪ ,‬ואחרי זה החיים בהתאם‪.‬‬ ‫ומבושה רעה‪ ,‬וזוכה לאור מצוה ואור שבת‪ .‬אוהב לידידי השם ולחבריו אם הוא היה משקיע קצת יותר קודם‪ ....‬החיים היו משתנים‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬ואוהב גם לכל ישראל‪ .‬ניצול מכעס‪ .‬ניצול מקפדנות‪ .‬מעביר על פרשת 'ויצא' עוסקת בתקופה בת ‪ 20‬שנה‪ ,‬בה שהה יעקב בבית לבן‪ ,‬מתוכם‬ ‫עבד יעקב במשך ‪ 14‬שנה בשמירת הצאן‪ ,‬ובתמורה נתן לו לבן לאשה את‬ ‫מידותיו‪ ,‬וזוכה לתשובה מאהבה‪ .‬הכל בזכות שהוא שמח בחלקו‪.‬‬ ‫בנותיו רחל ולאה‪ ,‬ואף נשא את בלהה וזלפה‪ ,‬מהן נולדים י"ב השבטים‪.‬‬ ‫ואמר הגאון מוילנא‪" ,‬כל העבירות והחטאים באים מחמדה‪...‬‬ ‫"וְּ עֵּ ינֵּי ל ֵָּׁאה‪ַ ,‬רכֹות; וְּ ָׁרחֵּ ל‪ ,‬הָׁ י ְָּׁתה‪ְּ ,‬יפַת‪-‬ת ַֹאר‪ ,‬וִ יפַת מַ ְּר ֶאה‪( ".‬כ"ט‪ ,‬י"ז)‬ ‫והסתפקות שהוא ההיפוך‪ ,‬הוא היסוד של כל התורה"‪.‬‬ ‫מסופר שבימי החתם סופר התפנה כיסא הרבנות באחת העיירות‪ ,‬וראשי‬ ‫וכתב המאור ושמש‪ :‬השורש והתכלית לעבודת ה' הוא מדת ההסתפקות‪,‬‬ ‫הקהל חיפשו ובררו אחר רב הראוי לאותה איצטלא‪.‬‬ ‫שלא לרדוף אחר המותרות‪ .‬וכל זמן שאדם רודף אחר המותרות‪ ,‬הן באכילה‬ ‫הגיעו לידם ב' הצעות‪ ,‬אחד מהם היה תלמידו של החתם סופר‪ ,‬שהיה ידוע‬ ‫ושתיה והן בשאר התאוות‪ ,‬קשה לו לבוא לידי התכלית האמתית‪.‬‬ ‫בחריפותו ובבקיאותו‪ ,‬והשני על אף היותו תלמיד חכם מופלג‪ ,‬בכל זאת‬ ‫מסופר שלמרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זיע"א היה קרוב משפחה‬ ‫עדיין לא הגיע למעלת אותו תלמיד של החתם סופר‪ ,‬אך היה ידוע כאדם‬ ‫צעיר שהיתה לו סכרת נעורים‪ ,‬והיה אסור לו לאכול סוכריות‪ .‬יום אחד בא‬ ‫המרבה לחון את בוראו בתפילה ובמזמורי תהילים‪.‬‬ ‫הילד הביתה ואמר לאמו‪" :‬אמא‪ ,‬אני לוקח סוכריה…" כמה שהיא ניסתה‬ ‫ראשי הקהל התלבטו את מי להושיב על כיסא הרבנות‪ ,‬היו להם צדדים‬ ‫לשכנע אותו ולפייס אותו‪ ,‬הוא לא רצה לשמוע‪" .‬אני רוצה עכשיו סוכריה!"‬ ‫לכאן ולכאן‪ .‬דעתו של מרן החתם סופר היתה כי תלמידו הוא היותר ראוי‬ ‫אמרה לו אמא‪" :‬אתה יודע מה? בוא נשאל את הרב שטיינמן!"‬ ‫לאותה שררה‪ ,‬והשתדל הרבה לטובתו‪ .‬הוחלט שיבחרו ע''פ רוב דעת הקהל‪,‬‬ ‫אמר הילד‪" :‬בסדר‪ ,‬אני כבר אשכנע אותו…"‬ ‫אך תוצאות הבחירות הכריעו לטובת הרב השני‪.‬‬ ‫הם נכנסו אל מרן ראש הישיבה זיע"א‪ ,‬האמא מספרת את העניין‪ ,‬ומרן‬ ‫כשנודעה ההכרעה הסופית‪ ,‬נענה החת''ס ואמר‪ ,‬ראו כמה כוחה של אמירת‬ ‫ראש הישיבה רמז לה שהוא שמע והיא יכולה לצאת ולהשאיר לו את‬ ‫תהילים‪ ,‬על אף שידוע לכל כי תלמידי הוא היותר ראוי לאותה איצטלא‪ ,‬ועל‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫אף השתדלותי העצומה שבכוחה היה אמור תלמידי להיבחר‪ ,‬בכל זאת גברו‬ ‫האמא יצאה‪ ,‬ואז שאל אותו ראש הישיבה בחיבה‪" :‬תגיד לי‪ ,‬מה אתה רוצה‬ ‫מזמורי התהילים של אותו רב והכריעו לטובתו‪.‬‬ ‫להיות כשתהיה גדול? ראש ישיבה‪ ,‬דיין‪ ,‬רב וכיוצא בזה?"‬ ‫כעין זה רואים אנו בפרשתנו‪ ,‬הכתוב אומר‪" :‬וְ עֵּ ינֵּי ל ֵָּּאה‪ַ ,‬רכֹות; וְ ָּרחֵּ ל‪,‬‬ ‫אמר הילד‪" :‬מה פתאום‪ ,‬אני רוצה להיות 'גדול' כמו הרב שטיינמן!"‬ ‫הָּ י ְָּתה‪ְ ,‬יפַת‪-‬ת ַֹׁאר‪ ,‬וִּ יפַת מַ ְר ֶּאה‪ ,".‬ופירש רש"י‪ :‬שהיתה סבורה לעלות בגורלו‬ ‫שאל אותו ראש הישיבה‪" :‬איך אדם נהפך מ'לא גדול' ל'אדם גדול'? ללמוד‪,‬‬ ‫של עשיו‪ ,‬ובכתה‪ ,‬שהיו הכל אומרים‪ ,‬שני בנים לרבקה‪ ,‬ושתי בנות ללבן‪,‬‬ ‫הרבה יודעים ללמוד‪ ,‬אבל איך נהיים אדם גדול?"‬ ‫הגדולה לגדול‪ ,‬והקטנה לקטן‪:‬‬ ‫אמר הילד‪" :‬אתה יודע‪ ,‬אתה גדול‪ ,‬אז תגיד לי!"‬ ‫לאה אמנו ידעה כי כך הוא גורלה שהיא תינשא לעשיו‪ ,‬ורחל אחותה היא‬ ‫אמר לו ראש הישיבה‪" :‬אדם קטן‪ ,‬מה שבא לו הוא עושה מיד‪ ,‬אין לו דחיית‬ ‫המיועדת ליעקב‪ ,‬אך מאחר שלא רצתה בכך בכתה הרבה מאוד‪ ,‬והתחננה‬ ‫רצונות‪ .‬זה קטן‪ .‬גדול‪ ,‬גם אם מתחשק לו ו'בא לו'‪ ,‬הוא עושה מה שהוא‬ ‫לפני בוראה‪ ,‬ומה פעלה בתפילותיה?‬ ‫באמת צריך לעשות‪ ,‬והוא מתגבר על מה ש'בא לו'"‪.‬‬ ‫לא רק שלא נפלה בחלקו של עשיו‪ ,‬אלא זכתה להיכנס בחלקו של יעקב‪ ,‬ולא‬ ‫הילד הזה הבין טוב טוב‪ .‬הוא רץ החוצה עם הסוכריה ואמר לאמא שלו‪:‬‬ ‫זו בלבד‪ ,‬אלא העמידה ששה שבטים כמספר השבטים שהעמידו כל האמהות‬ ‫"מה נראה לך‪ ,‬שבשביל הסוכריה הזאת אני לא אהיה הרב שטיינמן?!" וזרק‬ ‫כולם‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא עוד זכתה שממנה יצאו שלושת הכתרים שנכתרו‬ ‫אותה לזבל‪.‬‬ ‫בהם ישראל‪ :‬כתר תורה שזכה בו יששכר‪ ,‬כתר כהונה שזכה בו לוי‪ ,‬וכתר‬ ‫מלכות שזכה בו יהודה‪.‬‬ ‫ומספרים שמרן הרב שך זצ"ל קרא פעם למגיד הגה"צ רבי יעקב גלינסקי‬ ‫גם בדברי קבלה בספרי האר"י ז"ל מבואר שמקומה של לאה גבוה יותר‬ ‫זצ"ל ושאל אותו‪" :‬בשביל מה נולדנו?"‬ ‫משל רחל‪ ,‬ולכל זאת לא זכתה אלא מכח דמעותיה ותפילותיה‪.‬‬ ‫מנִּים!" (לא‪ ,‬מא)‪ .‬טענותיו של יעקב‬ ‫בְ צ ֹׁאנֶָּך – ו ַַתחֲ לֵּף ֶּאת מַ ְׂשכ ְֻּר ִּתי עֲׂשֶּ ֶּרת ֹׁ‬ ‫" ו ַַתהַ ר ל ֵָּׁאה ו ֵַּתלֶד בֵּ ן ו ִַת ְּק ָׁרא ְּשמֹו ְּראּובֵּ ן כִ י ָׁא ְּמ ָׁרה כִ י ָׁר ָׁאה ה' בְּ עׇ ְּניִי כִ י עַ ָׁתה‬ ‫נסובו על כי לבן נהג בו באופן מחפיר‪ ,‬וניצל אותו עד כדי הפיכתו לעבד‪ ,‬אך‬ ‫ישי‪( ".‬כ"ט‪ ,‬ל"ב)‬ ‫יֶאֱ הָׁ בַ נִי ִא ִ‬ ‫לא על כי ניסה "להאביד אותו"‪ ,‬להורגו כמו שפרעה גזר על כל ב"י הזכרים‪.‬‬ ‫סיפר רבי אריה שכטר זצ''ל‪ :‬לפני מספר שנים הוזמנתי לשאת דברים‬ ‫ההגדה‪ ,‬ליל הסדר‪ ,‬חג הפסח כולו‪ ,‬עניינם ההצלה ממצרים‪ :‬משעבוד נורא‬ ‫בקיבוץ "בית השיטה" לרגל אזכרה למזכיר הקיבוץ‪ .‬בתו של המזכיר‪,‬‬ ‫עד כדי רצח‪-‬עם איטי‪ .‬מדוע להקטין את כל זה‪ ,‬לפתוח את תאור השעבוד‬ ‫שחזרה בתשובה‪ ,‬הזמינה אותי במלאות השלושים לפטירת אביה‪ .‬זהו‬ ‫בלבן? ולקבל אולי את הרושם שלבן היה הבסיס לכך?‬ ‫קיבוץ של "השומר הצעיר"‪ ,‬האזכרה התקימה ב"בית העם"‪ ,‬ונכחו שם‬ ‫מהו אפוא פשר המדרש הזה?‬ ‫קרוב למאה אנשים‪ .‬לפני דברו כמה מאנשי הקיבוץ שהתמקדו באישיותו‬ ‫הנה תשובה אפשרית‪ :‬התנהגותו של לבן היא הפרדיגמה להתנהגותם של‬ ‫של הנפטר‪ ,‬שהיה חברותי מאוד‪ ,‬כמה 'קומזיצים' הוא עשה‪ ,‬כמה‬ ‫האנטישמים שבכל דור ודור‪ .‬ההגדה מתעניינת פחות בלבן האיש ובמעשיו‪,‬‬ ‫'פלאפלים' אכל‪ ,‬ועוד כל מיני הבלים מעין אלו‪.‬‬ ‫ויותר במה שצמח ממנו כאב‪-‬טיפוס‪.‬‬ ‫ישבתי שם וחשבתי לעצמי‪ ,‬כיצד אנשים יכולים להספיד בצורה כזו‪ ,‬עד‬ ‫מהי הפרדיגמה של לבן? לבן ִּהתראה תחילה כחבר‪ .‬הוא הציע ליעקב מקלט‬ ‫שהגיע ה'שיא' של ההספדים‪ .‬אחיו של הנפטר קם ואמר‪" :‬אחי היה‬ ‫במנוסתו מפני אחיו עשו שגמר אומר להורגו‪ .‬אך עם הזמן התברר‬ ‫אתאיסט מושבע‪ .‬כופר בכל דבר רוחני‪ .‬והנה הבת שלו 'בגדה' בו‪ ,‬חזרה‬ ‫שהתנהגותו אינה נדיבה אלא מלאה תחבולות ואינטרסנטית‪.‬‬ ‫בתשובה וערכה לו הלוויה על פי ההלכה‪ .‬אין לי ספק שאילו אחי היה יכול‬ ‫יעקב עבד שבע שנים בשביל רחל‪ .‬בליל החתונה החליף לבן את רחל בלאה‪,‬‬ ‫לקום באמצע ההלוויה‪ ,‬הוא היה צועק על ביתו‪ ,‬על כך שערכה לו הלוויה‬ ‫ועל כן נאלץ יעקב לעבוד עוד שבע שנים ברחל‪ .‬כשיוסף נולד לרחל ניסה‬ ‫'דתית'‪ .‬הוא היה שואל אותה‪ :‬מי הרשה לך לעשות כך? ההורים שלנו כבר‬ ‫יעקב לעזוב‪ .‬לבן מחה על כך‪ ,‬לכן יעקב עבד עוד שש שנים‪ ,‬ואז הבין שהמצב‬ ‫היו אתאיסטים‪ ,‬אחי היה אתאיסט‪ ,‬ומדוע את פועלת נגד רצוני?" כך הוא‬ ‫אינו יכול להימשך‪ .‬בניו של לבן האשימו את יעקב כי הוא מתעשר על חשבון‬ ‫שפך עליה קיתונות של רותחין‪ ,‬והיא ישבה ושתקה‪.‬‬ ‫אביהם‪ .‬יעקב הבין שהאיבה מדביקה גם את לבן‪ .‬רחל ולאה חשו כך אף הן‪:‬‬ ‫לאחר מכן הגיע תורי לדבר‪ .‬כאשר ראו הנוכחים יהודי כמוני קם לדבר‪,‬‬ ‫"הַ עֹוד לָּנּו חֵּ לֶּק וְ נַחֲ לָּה בְ בֵּ ית ָּאבִּ ינּו? הֲ לֹוא נָּכְ ִּריֹות נ ְֶּחשַ בְ נּו לֹו‪ ,‬כִּ י ְמכ ָָּּרנּו וַי ֹׁאכַל‬ ‫חלקם עזבו את המקום‪ ,‬ואני פתחתי ואמרתי‪" :‬ברוכים היוצאים‪ ,‬וכל‬ ‫גַם ָּאכֹול ֶּאת כ ְַספֵּנּו!" (לא‪ ,‬יד‪-‬טו)‪.‬‬ ‫הכבוד לנשארים"‪ .‬אגב‪ ,‬בין הנשארים‪ ,‬היה גם אותו אח של הנפטר שדיבר‬ ‫יעקב הבין ששום דבר שיעשה או יאמר לא ישכנע את לבן לשחרר אותו‪.‬‬ ‫לפני‪ .‬ואז אמרתי להם‪" :‬הנה יושב כאן אחיו של הנפטר‪ ,‬והוא אמר שכבר‬ ‫לא נותרה לו ברירה כי אם לברוח‪ .‬לבן רדף אחריו‪ ,‬ואלמלא הזהירו ה'‬ ‫ההורים היו אתאיסטים‪ .‬אבל יש לי הוכחה ברורה שאין זה נכון‪ .‬איך‬ ‫בחלומו‪ ,‬ודאי היה מכריח את יעקב לחזור לחרן ולחיות את שארית חייו‬ ‫קוראים לאחיו של הנפטר? שמו הוא 'ראובן'‪ .‬ההורים לא קראו לו 'אחמד'‪,‬‬ ‫כפועל‪ -‬חינם‪ .‬למחרת אמר ליעקב‪" :‬הַ בָּ נֹות בְ נ ַֹׁתי! וְ הַ בָּ נִּים בָּ נַי! וְ הַ צ ֹׁאן צ ֹׁאנִּי!‬ ‫'מוסטפה'‪' ,‬היינריך' או כל שם לועזי אחר‪ ,‬אלא דוקא 'ראובן'‪ .‬וכי אנשים‬ ‫וְ כֹׁל אֲ שֶּ ר ַא ָּתה ר ֶֹּׁאה לִּי הּוא!" (לא‪ ,‬מג)‪ .‬מתברר שכל מה שלבן נתן לכאורה‬ ‫הכופרים בתורה ובכל דבר שבקדושה‪ ,‬נותנים שם כזה?"‬ ‫ליעקב‪ ,‬מבחינתו היה ונותר שלו‪.‬‬ ‫"אבל יותר מכך"‪ ,‬המשכתי ואמרתי‪" ,‬לאה אמנו העניקה את השם הזה‬ ‫לבן נוהג ביעקב כאילו היה רכושו‪ ,‬כאילו היה עבדו‪ .‬כאילו אינו אדם‪.‬‬ ‫לבנה הראשון‪ .‬מה משמעותו של שם זה? רבותינו בארו כי הכונה היא‪ְ :‬ראּו‬ ‫לתפיסתו ‪ ,‬ליעקב אין זכויות וגם לא קיום עצמאי‪ .‬הוא נתן ליעקב את‬ ‫כֹורה ְל ַי ֲעקֹׁב‪ ,‬וְ זֶּה ל ֹׁא‬ ‫מַ ה בֵּ ין בְ נִּי לְבֶּ ן חָּ ִּמי (עשו אחי בעלי)‪ ,‬שֶּ מָּ כַר ֶּאת הַ בְ ָּ‬ ‫בנותיו ככלות‪ ,‬ואף זכה במוהר עצום תמורתן ‪ -‬אך בכל זאת הוא טוען שהן‬ ‫ְמכ ָָּּרּה לְיֹוסֵּ ף; וְ ל ֹׁא עִּ ְרעֵּ ר עָּ לָּיו‪ ,‬וְ ל ֹׁא עֹוד שֶּ ל ֹׁא עִּ ְרעֵּ ר עָּ לָּיו‪ֶּ ,‬אלָּא שֶּ בִּ ֵּּקש לְהֹוצִּ יאֹו‬ ‫ובניהן שייכים לו ולא ליעקב‪ .‬הוא הגיע עם יעקב להסכם בדבר קבלת חלק‬ ‫ִּמן הַ בֹור (ברכות ז' ע"ב)‪.‬‬ ‫ממקנהו כשכר עבודה ‪ -‬ועדיין הוא טוען "הצאן צאני"‪.‬‬ ‫ונסביר‪ :‬מספרים חז"ל‪ ,‬שכאשר רצו בני יעקב לקבור אותו במערת‬ ‫מה מצית את חמתו של לבן? כנראה שניסיונותיו של יעקב לשמור על כבודו‬ ‫המכפילה‪ ,‬נסה עשו למנוע את הקבורה בטענה שהוא הבכור‪ ,‬לכן שלחו את‬ ‫ועל עצמאותו‪ .‬יעקב הלכוד בשלשלאות חותנו מוצא שוב ושוב דרך להמשיך‬ ‫נפתלי שהיה מהיר וזריז‪ ,‬להביא את שטר המכירה‪ .‬יעקב אבינו עצמו‪ ,‬כאשר‬ ‫הלאה‪ .‬לבן רימה אותו ולא נתן לו את רחל – והוא נושך שפתיים ועובד עוד‬ ‫ביקש מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה אמר לו (נ‪ ,‬ה)‪' :‬הנה אנכי מת‬ ‫שבע שנים כדי לקבל אותה‪ .‬לבן אילץ אותו לעבוד תמורת לא‪-‬כלום – והוא‬ ‫בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני' מה פרוש 'אשר כריתי'?‬ ‫משתמש בידע שצבר על רביית בעלי חיים כדי להציע ללבן עסקה שתאפשר‬ ‫בארו חז"ל‪' :‬אשר קניתי'‪ .‬זה היה קנין כדת וכדין‪ ,‬וליעקב היה שטר מכירה‪.‬‬ ‫לו להקים עדר משלו ולקיים את משפחתו הגדלה‪ .‬יעקב מסרב לתבוסה‪.‬‬ ‫למרות כל זאת‪ ,‬גם לאחר שמכר את הבכורה‪ ,‬עשו לא השלים עם המעשה"‬ ‫צרותיו צרות עליו סביב‪-‬סביב – והוא מוצא מנהרות מילוט‪ .‬זוהי גדולתו של‬ ‫"לעומת זאת‪ ,‬ראובן היה בכור הבנים‪ ,‬והנה לקחו ממנו את הבכורה ‪ -‬יעקב‬ ‫יעקב‪ .‬השיטות שהוא נוקט אינן אלו שהוא היה בוחר בנסיבות אחרות‪ ,‬אך‬ ‫אבינו אהב את יוסף מכל הבנים‪ ,‬ונתן לו את הבכורה‪ .‬ועם זאת‪ ,‬כאשר‬ ‫הוא מסרב להיכנע‪ ,‬להימעך ולהתייאש‪ .‬במציאות הנראית חסרת‪-‬מוצא הוא‬ ‫השבטים החליטו להרוג את יוסף‪ ,‬מי עמד להציל אותו? ראובן אחיו‪ ,‬כמו‬ ‫מצליח לשמור על כבודו‪ ,‬על עצמאותו ועל חירותו‪.‬‬ ‫שנאמר‪' :‬וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש'‪" .‬זה ההבדל בין‬ ‫לבן הוא למעשה האנטישמי הראשון‪ .‬עידן אחר עידן חיפשו היהודים מפלט‬ ‫בן תורה לבין אדם מהרחוב‪ .‬עשו הרשע‪ ,‬היה מוכן להרוג את אחיו‪ ,‬אף‬ ‫מפני הנשבעים כעׂשָּ ו להרגם‪ .‬העמים שנתנו להם מקלט נדמו תחילה‬ ‫שהוא היה זה שמכר לו את הבכורה‪ ,‬ואילו ראובן הציל את יוסף‪ ,‬אף שהוא‬ ‫כמיטיביהם‪ .‬אבל הם תבעו תמורה‪ .‬הם ציפו שהיהודים יהפכו אותם‬ ‫זה שנטל ממנו את הבכורה‪ .‬לכן‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬מי שנותן לבנו את השם‬ ‫לעשירים‪ .‬כי אכן‪ ,‬בכל מקום שהיהודים באו אליו הם הביאו ברכה‬ ‫'ראובן'‪ ,‬אינו יכול להיות אתאיסט…"‬ ‫למארחיהם‪ .‬אך היהודים סירבו להיות נכסים של העמים המארחים‪ .‬יש‬ ‫כך המשכתי בדרשה ודברתי על מצות "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬והנשארים‬ ‫להם זהות‪ ,‬אמונה‪ ,‬ואורחות חיים משלהם‪ ,‬והם עמדו על זכותם להיות‬ ‫האזינו בקשב רב‪ .‬בסיום דברי ניגש אלי אחי הנפטר‪ ,‬לחץ את ידי ואמר‪:‬‬ ‫חופשיים‪ .‬וכך‪ ,‬בכל ארץ מארחת‪ ,‬היחס ליהודים התהפך עם הזמן‪ .‬הגויים‪,‬‬ ‫"כל הכבוד לך"‪ .‬האתאיסט הזה‪ ,‬שדקות אחדות קודם לכן זעם את בת‬ ‫הנהנים מתרומתם הרבה של היהודים לשגשוג הכלכלי של ארצם‪ ,‬היו‬ ‫אחיו‪ ,‬בא לשבח אותי על הדרשה‪ .‬פלאי פלאים‪ .‬וכי יודעים אנו מהי נשמה‬ ‫טוענים שהיהודים מנצלים אותם‪ ,‬אף כי ההפך היה הנכון‪ .‬כשהיהודים‬ ‫יהודית? אני בטוח שיצרתי חריש בלבו‪ ,‬אין לי ספק שהדברים השפיעו עליו!‬ ‫הצליחו‪ ,‬הם הואשמו בגנבה‪" :‬הַ צ ֹׁאן צ ֹׁאנִּי‪ ,‬וְ כֹׁל אֲ שֶּ ר‪ַ -‬א ָּתה ר ֶֹּׁאה‪ ,‬לִּי‪-‬הּוא"‪.‬‬ ‫הצלחתם של היהודים לשמור על מידת מה של כבוד עצמי ועצמאות‪,‬‬ ‫בֹותינּו וְ ָּ ֵֽלנּו – שֶּ ל ֹׁא ֶּאחָּ ד‬‫עָּמדָּ ה לַאֲ ֵּ ֵֽ‬ ‫בליל הסדר‪ ,‬מיד בתום השירה של "וְ ִּהיא שֶּ ְ‬ ‫וליהנות אף הם מהשגשוג שנוצר בזכותם‪ ,‬גרמה לגויים לקנא בהם ואף‬ ‫ַלֹותנּו‪,‬‬ ‫עֹומ ִּדים עָּ ֵּ ֵֽלינּו ְלכ ֵּ ֵֽ‬ ‫ְ‬ ‫ַלֹותנּו‪ֶּ ,‬אלָּא שֶּ בְ כׇל ּדֹור וָּדֹור‬ ‫בִּ לְבָּ ד עָּ מַ ד עָּ ֵּ ֵֽלינּו ְלכ ֵּ ֵֽ‬ ‫לזעום‪ .‬ואז היה מגיע השלב שמסוכן בו להיות יהודי‪.‬‬ ‫ילנּו ִּמיָּדָּ ם‪ ".‬אנו קוראים את המדרש הבא‪:‬‬ ‫וְ הַ ָּּקדֹוש בָּ רּוְך הּוא מַ צִּ ֵּ ֵֽ‬ ‫לבן היה הראשון שביטא את התסמונת הזאת‪ ,‬אבל לא האחרון‪ .‬זה קרה‬ ‫" צֵּ א ּולְמַ ד מַ ה בִּ ֵּּקש לָּבָּ ן הָּ אֲ ַר ִּמי ַלעֲׂשֹות ְל ַי ֲעקֹׁב ָּא ִּ ֵֽבינּו – שֶּ פ ְַרעֹׁה ל ֹׁא ָּגזַר ֶּאלָּא‬ ‫שוב במצרים אחרי מות יוסף‪ .‬זה קרה אצל היוונים והרומאים‪ ,‬ובאימפריות‬ ‫עַ ל הַ זְ כ ִָּּרים‪ ,‬וְ לָּבָּ ן בִּ ֵּּקש ַלעֲקֹור ֶּאת הַ כֹׁל‪ ,‬שֶּ נֶּאֱ מַ ר‪" :‬אֲ ַר ִּמי אֹׁבֵּ ד ָּאבִּ י‪ ,‬וַיֵּ ֵֽ ֵֶּּֽרד‬ ‫הנוצריות והמוסלמיות של ימי הביניים‪ ,‬ובמדינות אירופה במאה ה‪19-‬‬ ‫ִּמצְ ַ ֵֽריְמָּ ה וַיָּ ֵֵּֽֽגׇר שָּ ם בִּ ְמ ֵּתי ְמעָּ ט‪ַ ,‬וי ְִּהי־שָּ ם לְגֹוי גָּדֹול‪ ,‬עָּ צּום ו ָָּּרב" (דברים כו‪ ,‬ה)‪.".‬‬ ‫ובתחילת המאה ה‪ ,20-‬ובברית המועצות‪.‬‬ ‫מדרש זה המובא בהגדה של פסח‪ ,‬ושיסודו בסיפור לבן ויעקב שבפרשתנו‪,‬‬ ‫דברי חכמים בהגדה מתבהרים עכשיו‪ .‬פרעה היה אויב היהודים בתקופה‬ ‫מעורר קשיים גדולים‪.‬‬ ‫מסוימת בעבר‪ ,‬ואילו לבן חי וקיים‪ ,‬בצורה זו או אחרת‪ ,‬מזה עידן ועידנים‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬המדרש בהגדה מבוסס על פרשת מקרא ביכורים בספר דברים‪,‬‬ ‫התסמונת קיימת גם כיום‪ .‬ישראל במזרח התיכון היא מיעוט מצליחן‬ ‫הפותחת במילים "אֲ ַר ִּמי אֹׁבֵּ ד ָּאבִּ י"‪ .‬רוב המפרשים גורסים כי שיעור הפסוק‬ ‫שהצלחתו בולטת‪ .‬זו מדינה קטנה‪ ,‬מיעוט בין מדינות ערביות ומוסלמיות‪.‬‬ ‫הוא "ארמי אובד היה אבי"‪ ,‬כלומר המילה "ארמי" מתארת את האב –‬ ‫והצלחתה – בפרט היום ‪ -‬בולטת לכל עין‪ .‬איכשהו‪ ,‬בארץ זערורית וענייה‬ ‫ושהאב הוא יעקב‪ ,‬שברח לחרן שבארם‪ ,‬או אברהם שעזב את חרן בצו ה'‬ ‫במשאבי טבע‪ ,‬זוהרת אומה המאפילה בזוהרה על שכנותיה‪ .‬התוצאה היא‬ ‫והלך לארץ כנען‪ .‬אמנם יש מפרשים הסבורים ששיעור הדברים הוא "ארמי‬ ‫קנאה הנעשית לכעס הנעשה לשנאה‪ .‬איפה זה התחיל? אצל לבן‪.‬‬ ‫ניסה לאבד את אבי"‪ ,‬כלומר לבן הארמי ניסה להאביד את יעקב מן העולם‪.‬‬ ‫אם לבן הוא הפרדיגמה הנצחית לשנאת מיעוטים שהצלחתם בולטת ‪ -‬יעקב‬ ‫אך גם אם זה שיעור הכתוב – האומנם כך היה? בסיפור יעקב ולבן בפרשתנו‬ ‫הוא הפרדיגמה הנצחית ליכולתם של בני אדם לשרוד גם בהיותם שנואים‪.‬‬ ‫אין שום סימן לכך שלבן רצה להאביד את יעקב‪ .‬הוא רימה אותו‪ ,‬הוא ניסה‬ ‫יעקב נעשה לקולה של התקווה‪ ,‬להוכחה החיה לכך שבאמונה תמימה כפי‬ ‫לנצל אותו‪ ,‬והוא גם רדף אחריו לאחר שברח‪ .‬כשהדביק את יעקב נראה‬ ‫שתאר באוזני נשותיו‪" :‬וֵּאֹלהֵּ י ָּאבִּ י‪ ,‬הָּ יָּה עִּ מָּ ִּדי"‪" ,‬וְ ל ֹׁא‪-‬נ ְָּתנֹו אֱ ֹל ִּקים‪ ,‬לְהָּ ַרע‬ ‫"השָּ מֶּ ר לְָך פֶּן ְתדַ בֵּ ר עִּ ם ַי ֲעקֹׁב ִּמּטֹוב עַ ד‬ ‫אליו אלוהים בחלום הלילה ואמר לו ִּ‬ ‫עִּ מָּ ִּדי" ‪ -‬תמיד ננצח! (מבוסס על מאמרו של הרב יונתן זקס זצ"ל)‬ ‫ָּרע" ( לא‪ ,‬כד)‪ .‬כשלבן נזף ביעקב על ניסיונות הבריחה שלו‪ ,‬יעקב ענה‪" :‬זֶּה‬ ‫יתָך עֲבַ ְד ִּתיָך – ַא ְרבַ ע עֶּ ְׂש ֵּרה שָּ נָּה בִּ ְש ֵּתי בְ נ ֶֹּׁתיָך וְ שֵּ ש שָּ נִּים‬ ‫לִּי עֶּ ְׂש ִּרים שָּ נָּה בְ בֵּ ֶּ‬