אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech
הטקסט של גיליון זה
רשימת ספרי "בן מלך"
אוצרות
בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה פרשת ויצא תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com :
גליון מס' 443
מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת ויצא
הכנסת .והנה עד אז בנה מזבחות שהם מקום להקרבת ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע
קרבנות לה' ,אבל עתה עשה מקום קבוע עבור הבריות השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו
להתקבץ שמה לעבוד את ה' ,כלומר שהאשל הוא סוג וגו' ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם
אילן רחב שמתכנסים תחתיו ,וכמו שמצינו בספר שמואל בית אלוקים וזה שער השמים (כח ,יב)
' -ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו וכל וברש"י (כח ,יז) ' -אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן
זמרא ,הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע
בגליון:
כנגד בית המקדש ,שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה,
וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין ,ובית אל
היה בצפון של נחלת בנימין ,בגבול שבין בנימין ובין בני
ביאורי פסוקים יוסף ,נמצא סולם שרגליו בבאר שבע ,וראשו בבית אל,
פרשת ויצא מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים'.
עמוד 1 ונראה בביאור הדבר שהראו כאן ליעקב את שלימות
ענין המקדש בישראל שהוא מורכב משני חלקים.
היכל השבת
כי הנה באברהם אבינו כתיב (לעיל כא ,לג) ' -ויטע
גדרי איסור המלאכה אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם' .ובאונקלוס
בשלשת פרשיות השבת ' -וצלי תמן בשמא דה' אלקא דעלמא' .ועיין שם ברשב"ם
עמוד 6
שפירש 'ויטע אשל -פרדס היה והתפלל שם' .כלומר
חכמה ומוסר שהיתה זו נטיעה מיוחדת לצורך תפילה ועבודת ה'.
אשרי כל חוסי בו ונראה בדרך פשוטו של מקרא ,שאשל הוא אילן
עמוד 9 גדול ,אשר שם קבע אברהם אבינו מקום לעבוד את ה',
כלומר שבנה מקום עבודה להתאספות ותפילה ,כבית
פרנס השבוע
כסלו תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גליון זה נודב לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו ,רב פעלים וכביר המעש לתורה ולתעודה ,מתומכי מכוננו
הרב ראובן קרישבסקי שליט"א
לרגל השמחה השרויה במעונו באירוסי בנו
החתן יצחק הי"ו
עב"ג הכלה החשובה תחי'
בת ידידנו מחשובי אברכי קהילתנו מתומכי מכוננו
הרב שמואל מאיר לוי שליט"א
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד להם ולמשפחתם להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
עליו'(דברים לג ,ו) ,ושבט יהודה מבטא את התאספות עבדיו נצבים עליו' (שמואל א' כב ,ו) .והוא מקום מכובד
העם שהרי הוא המלך .ומשני השבטים יחד נעשה ונאה לעבוד את האלוקים בצלו.
בית המקדש. והנה יעקב אבינו כאשר ראה את מראה הסולם
ועיין ברמב"ם ריש הלכות בית הבחירה ,שהגדיר בחלום ,אמר 'אין זה כי אם בית אלוקים' ,וכמו שביארנו
מהותו של בית המקדש ' -מצות עשה לעשות בית לה' בזה ,כי כל המזבחות שבנה אברהם עדיין לא היו בחינת
מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות ,וחוגגין אליו שלש 'בית אלוקים' ,אלא העבודה בהם היתה כלפי ה' אשר
פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש' (פ"א ה"א) .הרי בשמים .אבל מאחר שיש סולם המקשר בין הארץ
מבואר שיסוד בית המקדש הוא שני דברים אלו ,שהוא לשמים ,משמעותו שה' נמצא גם בארץ ,כלומר שיש
מקום להתקבצות העם לעבוד את ה' ,ומקום להקרבת גם כאן השראת השכינה ,ולכן עשה מצבת אבן עבור
הקרבנות לה'. 'בית אלוקים'.
וכן מצינו בכתוב שבית המקדש מלבד היותו וביארנו במקו"א שהמצבה אינה כעין מזבח שנועד
מקום הקרבנות ,נקרא 'בית תפילה' ' -והביאותים אל להקרבה ,אלא עניינה של המצבה לסמל את מקום
הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי ,עולותיהם וזבחיהם האלוקים ,אשר מייחדים לו מקום ,וסמוך אליו בונים
לרצון על מזבחי ,כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים' מזבח להקריב נוכח מקום האלוקים.
(ישעיה נו ,ז). והנה האשל שהוא מקום התקבצות העם היה בבאר
שבע ,והמצבה שהיא מקום השראת השכינה היה בבית
[] אל ,והם שני החלקים הנחוצים לשלימות העבודה.
אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר מקום העם ומקום העבודה.
אנכי הולך ,ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ולכן כאשר נגלה ליעקב מחזה חלום הסולם ,נגלה
וגו' ,והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית לו 'ראש הסולם' כנגד בית אל ,והיינו מקום השכינה
אלוקים (כח ,כ-כב) והמזבח ,שהוא מקום 'ראש הסולם' ,כלומר כנגד שער
וברש"י ' -כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה' ,וכן השמים שמשם שורה השכינה בעולם ,ולעומת זאת
עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה בית אל 'רגלי הסולם' היה בבאר שבע ,כלומר ,בארץ מקום
(לקמן לה ,יד) מה נאמר שם ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך התאספות העם ,שזה היה ב'אשל' שנטע אברהם ב'באר
עליה נסך'. שבע' ,וכנגדו הוא מקום 'רגלי הסולם'.
והנה הדברים צריכים ביאור ,וכי תנאי התנה יעקב ואמצע הסולם היה כנגד ירושלים ,כלומר שהוא
עם הקב"ה ,כי רק אם ירעיף עליו מידה מרובה של המקום שמאחד את שני החלקים ,המצבה והאשל יחדיו.
ברכה -יקים לה' בית לכבודו .והלא אם אכן ראה יעקב והנה איתא בגמרא (זבחים קיח ):שהמזבח וקודש
לנכון את הקמת בית לה' ,כלום לא היה ראוי שיעשה הקדשים היו בחלקו של בנימין ,ולשכת הגזית והעזרה
כן בכל אופן ,ותהיה הנהגת ה' עמו אשר תהיה .ועוד היו בחלקו של יהודה.
תמהו המפרשים ,שאחר שכבר הובטח מאת ה' ,איך ומה מאד תואמים הדברים ,כי אכן מקום המזבח
תלה הדבר בתנאי כמסופק אם יתקיים הדבר. של אברהם אבינו היה בבית אל שהוא בנחלת בנימין,
וכמו כן צריך ביאור מה הטעם לעבוד את ה' דווקא וכן יעקב עשה את המצבה בבית אל ,כנגד ראש
במקום המסויים הזה ,ומה המשמעות שהאבן הזאת הסולם .ואילו ה'אשל' שהוא כאמור התאספות העם
'יהיה בית אלוקים'. לעבודה היה בבאר שבע שהוא בנחלת יהודה ,וכן רגלי
והנראה בזה ,שהקמת 'בית אלוקים' בארץ ,יש לה הסולם היו בבאר שבע .וכמו כן היה בבית המקדש
מקום רק כאשר הנהגת ה' היא באופן כזה ,כאשר הקב"ה שהגבול עבר באמצעו ,והקודש והמזבח היו בחלקו של
משרה את שכינתו בקרב יראיו ,והנהגתו והשגחתו בנימין ,וחצרות ה' בהם מתאסף העם היה בחלקו של
הפרטית עליהם ניכרת וגלויה ,הן בשמירה ,הן בריבוי יהודה .ומשני החלקים יחדיו מתהווה המציאות של
הברכה הניתנת להם מאוצר טובו יתברך ,כי אז אכן יש בית המקדש.
מקום להקים בית לשמו ,ולכונן מקום להשראת שכינתו והנה לשבט בנימין יש שייכות מיוחדת לענין
במחניהם .כמו שנאמר ' -כי בחר ה' בציון אוה למושב השראת השכינה ,וכמו שכתוב 'ידיד ה' ישכון לבטח
3
שהארון היה מכלה בהם' (פסוק לד) .ויש לדעת קשר לו ,זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ,צידּה ברך
הדרש עם הפשט. אברך אביוניה אשביע לחם' (תהילים קלב ,יג-טו) .כי בכך
ולפי דברינו בביאור לשון 'על כן' ,יש לומר שהיכן שהשגחת ה' מוכחת בבירור לעין כל ,משמעות הדבר
שנאמר בהם 'ותקרא' היינו שנולדו מחמת טעם מסויים, היא שהוא כביכול יושב בתוכם ומשפיע מקרוב ,ואך
ויש ללידתו אופי שנולד ביד קמוצה רק מחמת הסיבה מתוך בחינה זו יש מקום להקים לו דירה בתחתונים,
המסויימת ,וכביכול בקושי ניתן כל מציאותו משום שישמש כבית משכן לשכינתו.
כורח הסיבה האמורה אצלו ,ואם כן די בעצם היותו, ומשום כך תלה יעקב את הקמת הבית לה' ,בהתגלות
[בבחינת המוכר שאינו מוכר בעין יפה (ב"ב סה ,).מכיוון השפעתו והשגחתו המיוחדת ' -אם יהיה אלוקים עמדי
שמוכר רק מה שהוא מוכרח] ,ולכן אינו מבורך ומרובה ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול
באוכלוסין. ובגד ללבוש' -ואין זה תנאי התלוי ועומד בספק ,אלא
אולם אלו שנאמר בהם 'על כן' היינו שהבן נולד שכאשר יתקיים הדבר בפועל ,אזי יוכח הדבר שהנהגת
בלי גורם מכריח כאמור ,ומשום כך נמצא שנולד באופן ה' עם יעקב באה לידי בחינה נשגבה זו ,ובכן השעה
מבורך מתוך השראה של נדיבות וברכה ,ולכן הוא ראויה ומתאימה להקמת בית לכבודו.
מרובה באוכלוסין[ .וכמו שמצינו במתנה שהנותן בעין ואכן כך היה כאשר שב מפדן ארם שלם לבית
יפה הוא נותן (ב"ב שם)]. אל עם כל בני משפחתו' ,שלם בגופו ,שלם בממונו,
שלם בתורתו' (רש"י לג ,יח) .אז קבע את המצבה לבית
[] אלוקים המסמלת את מקום השראת השכינה בארץ,
הפעם ילוה אישי אלי ,כי ילדתי לו שלשה בנים, וכמו שיבואר שם (לה ,ו-טו).
על כן קרא שמו לוי (כט ,לד)
[]
וכתב רש"י ' -קרא שמו לוי וכו' ויש מדרש אגדה
(דברים רבה) ,ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא ותהר עוד ותלד בן ,ותאמר עתה הפעם ילוה
לו שם זה ,ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה ,ועל שם אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים ,על כן קרא
שלווהו במתנות קראו לוי'. שמו לוי .ותהר עוד ותלד בן ,ותאמר הפעם אודה
את ה' ,על כן קראה שמו יהודה ,ותעמוד מלדת
שלשה שבטי ישראל הם ,הקשורים באופן ישיר
(כט ,לד-לה)
לענייני בית המקדש ועבודתו ואלו הן -לוי ,יהודה,
ובנימין .ובכולן מצינו את שורש עניינם טמון ומיוסד אצל ראובן ושמעון נאמר 'ותקרא שמו' ,ואילו אצל
בשמם ,כדלהלן. לוי ויהודה נאמר 'על כן קרא שמו'' .על כן קראה שמו'.
ויש לבאר טעם הדברים על פי פשוטו.
הראשון שבכולן הוא שבט לוי -מזרעו נבחרו אהרן
ובניו לכהונה ,ושאר צאצאיו ללויה .זהו השבט שכולו ונראה שלשון 'ותקרא' מורה על קשר ישיר ומובן
קודש לה' ' -ה' הוא נחלתו' .ושורש הדברים טמון בשמו, בין הטעם לנתינת השם ,עד שאין צורך לומר 'על כן'.
המעיד על מהותו אשר נובע מנסיבות היוולדו .כי כדרך כלומר שקריאת השם היתה משום שזה הטעם שעבורו
שנולד לוי בסימן 'הפעם ילווה אישי אלי' -כאשר באותו זכתה ללידת ילד זה .אצל ראובן כיון שראה ה' בענייה,
הזמן היו האבות הקדושים מרכבה לשכינה ,ובחינת בית ואצל שמעון משום שראה כי שנואה ,ולכן נולדו לה
המקדש התגלמה בהם -כך גם כשנבנה בית המקדש בנים אלו ,וכביכול מאליו התבקשה נתינת שם זה
הקבוע ,היו בני לוי נלווים על ה' ,נושאי ארון בריתו 'ותקרא שמו שמעון'.
ומופקדים על עבודתו ,והמה 'שלוחי דרחמנא' ו'שלוחי אולם השמות של לוי ויהודה באים משום שעל
דידן' לשרתו ולברך בשמו ,ולהורות חוקיו ומשפטיו ידי הלידה נתהוו מצבים חדשים ,והטעם לנתינת
לישראל .ולהשכין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. השם הוא על המצב שנוצר כתוצאה מהלידה ,שלאחר
השבט השני המקושר אל ענייני בית המקדש הוא שנולד נתהווה 'עתה ילווה' ,ולכן מתאים הלשון 'על כן
שבט יהודה ,בחלקו נבנה בית המקדש ותחת מלכותו קרא' .והבן.
הוא פעל .שבט יהודה הוא אשר העמיד מזרעו את וברש"י מביא דרשת חז"ל (ב"ר עא ,ה) ' -על כן -
'מלכות בית דוד' אשר בנתה וכוננה את מקדש ה' ,ואף כל מי שנאמר בו 'על כן' מרובה באוכלוסין ,חוץ מלוי
4
הדבר הוא בהלל ,שלקראת סיומו מוסיפים בקשות - הלכה שנויה היא ש'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית
'אנא ה' הושיעה נא ,אנא ה' הצליחה נא'. דוד בלבד' (יומא כה.).
שמו של יהודה ,שנולד בסימן 'הפעם אודה את ה'',
[] מעיד על הקשר הישיר והאמיץ בין החיים הארציים לבין
ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת השפע האלוקי ,וייחוס כל הצלחות האדם ,מחשבותיו
אשר היה מקנך אתי .ויאמר מה אתן לך ,ויאמר ותחבולותיו -לחסד הקב"ה אשר בידו כל נפש ורוח.
יעקב לא תתן לי מאומה ,אם תעשה לי הדבר יהודה מסמל אפוא את ענין ההודאה לפני ה' שבעבודת
הזה ,אשובה ארעה צאנך אשמור (ל ,כט-לא) הקרבנות בבית המקדש ובעליה לרגל להשתחוות לפניו,
יש להבחין שלגבי השנים שעבד אותו תחילה נקט וממלא את תפקיד מלכות ישראל בארץ -הנאצלת
בלשון 'עבדתיך' ,וכן בתחילה כאשר התנה עמו על מכוחה של מלכות ה' ,מלך ישראל וגואלו.
כך קרא לכך 'עבודה'' .אעבדך שבע שנים ברחל בתך האחרון החביב שבכולן הוא בנימין ,אשר חלק את
הקטנה' (כט ,יח) 'ונתנה לך גם את זאת בעבודה אשר מקום המקדש יחד עם יהודה אחיו .את שמו של 'בנימין'
תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות' (כט ,כז) .אולם כאן דרשו חז"ל בהרבה פנים (ראה מדרש שכ"ט בראשית לה,
כאשר דיבר על העתיד ,קרא זאת 'ארעה צאנך אשמור'. ומדרש אגדה במדבר כו) 'בן ימין'' ,בן מיומן'' ,בן הנוטה
והטעם כי כאשר האדם עובד עבור אחרים הוא לימין ולא לשמאל' ועוד כהנה .כל אלה מורים על היותו
מיוחד ומובחר מאחיו ,והדבר נובע משלש מעלות
גדר של 'עבדות' ,שמתמסר עבור הזולת והוא רק מקבל
יתירות שהיו בו ,האחד שהוא נולד ב'ארץ ישראל',
שכר .אולם כאשר עובד בדרך שותפות אינו עבדות ,אלא
ובנוסף נולד ליעקב אביו משנקרא שמו 'ישראל',
מתאר את מהות העבודה שהוא 'ארעה צאנך אשמור'.
ועוד שנולד לאחר שכבר קיים יעקב את נדרו והקים
והנה כתיב ' -ויברח יעקב שדה ארם ,ויעבוד ישראל בית לה' בארץ.
באשה ,ובאשה שמר .ובנביא העלה ה' את ישראל שלש המעלות הללו משמעותם אחת ,שמראשיתו
ממצרים ובנביא נשמר' (הושע יב ,יג-יד) .ונתקשו שם כבר נולד לתוך מציאות נשגבה -לאב הנושא את שם
המפרשים להבין שייכות הדברים זה לזה ,עיי"ש. ה' ,ושוכן בארץ ה' ,אשר בתוכו כבר קיים ועומד בית
והנראה לבאר שמתוארים כאן שני חלקים שהיו מקדש לה' .ולכן זכה להשכנת המקדש בחלקו ,ועיין
בעבודת יעקב כאשר ברח לשדה ארם ,תחילה 'ויעבוד להלן בפרשת וישלח (לה ,יח) שהרחבנו בביאור שמו
ישראל באשה' ,והיינו הארבע עשרה שנה שעבד עבור של בנימין.
רחל ולאה שהיה באופן של 'ויעבוד' .ולאחר מכן היה
'ובאשה שמר' .כלומר ששמר את הצאן עבור המטרה []
לעשות לביתו לצורך גידול נשותיו וילדיו ,אלא שעבודה ותעמוד מלדת (כט ,לה)
זו היתה באופן של 'שמר' ,כאמור. עיין באבן עזרא שכתב שמשום שלא המשיכה
והנה כנגד זה זכה מידה כנגד מידה ,שכשם לבקש על בן נוסף בשעת הודאתה ,על כן עמדה מלדת.
שהתאמץ יעקב בבנין עם ישראל בשני החלקים ,תחילה וכמו דאיתא במשנה ' -ונותן הודאה על העבר וצועק
'ויעבוד' בבנין המשפחה ,ואחר כך 'שמירה' עבור המשך על העתיד' (ברכות נד ,).כלומר שצריך האדם להוסיף
קיום המשפחה .כמו כן עשה ה' למען עם ישראל צאצאי בקשה אחר ההודאה ,שאם לא יבקש אחר ההודאה הרי
יעקב ,שני חלקים אלו על ידי נביא ' -ובנביא העלה ה' הוא כאומר שדי לו במה שקיבל כבר ואין צריך עוד.
את ישראל ממצרים' שזה חלק הבנין שה' בנה את עם ואכן מצינו שכן הדרך בכל מקום של הודאה ,לסיים
ישראל בעת היציאה ממצרים .ואחר כך 'ובנביא נשמר' בדברי בקשה ותחנונים ,שכשם שגמל עמנו חסדיו עד
שה' שמר על קיומו של עם ישראל על ידי נביא ,הן עתה כן יגמלנו לעד ולנצח נצחים .וכגון בקשות 'הרחמן'
במדבר והן אחר כך בארץ ישראל. שלאחר ברכת המזון שיסודם ממנהגא (טור או"ח סי'
קפז) .וטעם המנהג הוא כאמור להוסיף בקשות אחר
[] כל הודאה .וכיוצא בזה מצינו בברכת 'מודים דרבנן',
אלוקי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו ,אלהי שבד בבד עם דברי ההודאה באה כרוכה בקשה ' -על
אביהם ,וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (לא ,נג) שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקיימנו' וכו' .ושורש
5
בינינו' ,בא הכתוב לפרש משמעות דבריהם -שהתכוונו חלקו הראשון של הכתוב פשוט ומבואר ,כי כוונת
בכך להשביע עצמם ב'אלהי אביהם'. לבן בדבריו היתה לתלות שבועתם בשורש שניהם,
ולפי זה משמעות 'אלהי אביהם' הוא עירבוב קודש תוך שהוא מזכיר את אלוקי אברהם -שרשו של יעקב,
וחול ,שהרי הוא מתייחס הן לאלוקי אברהם שהוא ואלוהי נחור -שרשו של לבן בן בתואל ,ממשפחת נחור.
קודש והן לאלוהי נחור שהוא חול .ואכן מצינו שני אך מיהו 'אלהי אביהם' -סתם הכתוב ולא פירש.
מדרשים חלוקים בזה ,כי הנה מקור דברי רש"י הוא והנה רש"י כתב ' -אלוקי אברהם -קודש ,ואלהי
במסכת סופרים (פ"ד ה"ז) ובמסכת ספר תורה (פ"ד ה"ד), נחור -חול ,אלהי אביהם -חול' .ואם כן צריך לומר,
אולם בבראשית רבה (עד ,טז) מצינו מפורש ' -אלוקי ש'אלהי אביהם' מוסב על שורש השרשים הקדום של
אברהם קודש ,ואלהי נחור חול ,אלהי אביהם -משמעו שניהם ,הלא הוא תרח אבי אברהם ואבי נחור גם יחד,
קודש וחול' .וכמבואר. שאף הוא היו לו אלהים אחרים משלו ,וגם בהם ביקש
אמנם נראה ,כי גם מדרשו של מקרא זה ,לפיו הוא לבן לתלות את השבועה.
מוסב על תרח ,מקושר יפה עם פשוטו של מקרא ונלמד אלא שעדיין יש לדקדק בלשון המקרא ,כי לפי זה
ממנו .כי לאחר שכבר הזכיר הכתוב שסיבת תלייתם את היה הסדר הנכון להזכיר 'אלהי אביהם' לפני תיבות
השבועה באלוקי אברהם ואלהי נחור הוא מצד היותם 'ישפטו בינינו' ,על מנת לכלול את 'אלוהי תרח' בין
'אלוהי אביהם' ,הרי מעתה מתבקש אפוא להתייחס שופטי השבועה .ומן הסדר האמור כאן ,משמע לכאורה
גם לאלוהיו של תרח ,כי לא יאות הוא ללבן להתעלם שתיבות 'אלהי אביהם' אינן שייכות לעיקר דברי לבן על
משרשם המשותף ,ולכן דרשו חכמים מכאן ,כי מכלל האלוהויות שישפטו ביניהם.
דברי לבן עולה רמז מובן מאליו ,כי גם אלהי תרח -שאף ונראה כי לפי פשוטם של דברים' ,אלהי אביהם'
הוא נכלל בהגדרת 'אלוהי אביהם' -ישפוט ביניהם. מוסב עליהם עצמם ,דהיינו על יעקב ולבן ,שאלהי
והנה כל אלה הם דברי לבן הרשע ,שטוף הגילולים אביהם -אברהם ונחור -ישפטו ביניהם .ומתוך שלא
והתרפים ,עובד הכוכבים והמזלות .אך להבדיל בין נאמר 'אלהי אבותינו' (בגוף ראשון) ,אלא 'אלהי אביהם'
קודש לחול ,יעקב אבינו ע"ה ,לא העלה על דל שפתיו (בגוף שלישי) ,נמצינו למדים שהתיבות הללו אינן מדברי
שיתוף שם שמים עם דבר אחר ,אלא 'וישבע יעקב לבן ליעקב ,אלא משה רבינו כותבן .שאחר שהזכיר
בפחד יצחק אביו'. דברי לבן שאמר ' -אלוקי אברהם ואלהי נחור ישפטו
היכל השבת
גדרי איסור המלאכה בשלשת פרשיות השבת
חידושי דינים מיוחדים ,הנובעים מאותו התוכן והגדר פרשיותיה של שבת
המיוחד והגוון המסויים במצות השבת שנתחדש מצות השבת חוזרת ונשנית בתורה הרבה פעמים
בפרשה זו .וגם משום כך לא נאמרו כל פרשיות השבת בכמה פרשיות .וכבר הזכרנו הרבה את היסוד הגדול
ודיניהן במקום אחד ,כי נכתבה כל פרשה וחידושי דיניה והכלל החשוב ,שכל מצוה בתורה אשר חוזרת ונשנית
במקומה הראוי לה לפי תוכן עניינה. בכמה פרשיות ,אין זה רק לשם זירוז ותוספת צווי
והרחבנו בארוכה בספר 'בן מלך -שבת קודש' לחיזוק קיומה ,אלא כל פרשה באה לחדש לנו גדר חדש
לבאר את תוכנם של שלשת הפרשיות העיקריות בהם וצד נוסף במצוה .ובכל פרשה מבוארת סיבה נוספת
נשנית מצות השבת בהרחבה - ותוכן מחודש במצוה זו.
א' .פרשת המן' בפרשת בשלח .שעניינה ותוכנה וכמו כן היינו טעמא בפרשיות של מצות השבת,
הוא 'ברכת השבת' ,מה שהשבת הוא יום מבורך. אשר חוזרים ונשנים כמה וכמה פעמים בתורה ,כי
ב' .עשרת הדברות' בפרשת יתרו .שתוכן עניינו הוא יש בכל פרשה צד נוסף וגדר מחודש במצות השבת,
'קדושת השבת' ,מה שהשבת הוא יום קדוש. שמשום כך חזרה ונשנית פרשה זו .ובכל פרשה ישנם
6
זו דכתיב 'והכינו' ,שזה גם נובע מתוך גדרה המיוחד של ג .פרשת 'אך את שבתתי תשמורו' בפרשת כי-
פרשה זו ,ששבת צריכה הכנה. תשא .שתוכן עניינו הוא 'מנוחת השבת' ,שהשבת הוא
וכן שורש איסור מוקצה ,נמי דרשינן מקרא יום מנוחה.
ד'והכינו' [עיין רש"י ביצה כו :ד"ה ואי דלא אחזו .ועיין והנה גדרה המיוחד של כל פרשה ופרשה ביסוד
פסחים מז :דמאן דאית ליה מוקצה דאורייתא יליף לה רעיון מצות השביתה ,מביא גם גדרים נבדלים ביסוד
מהאי קרא ד'והכינו'] .והיינו משום דיסוד איסור מוקצה איסור המלאכה ,שמכל פרשה ופרשה יש להבחין בגדר
הוא ,שכאשר משתמש בחפץ שלא הוכן ויועד לשימוש שונה באיסור המלאכה המבואר בה.
זה ,הרי עצם השימוש נחשב שהאדם מייצר בחפץ מצב
חדש ,ואסרוהו חכמים .ויסוד זה אית לן למילף מתוך גדר איסור המלאכה מצד פרשת המן
גדר פרשה זו ,שאסור בשבת כל פעולת חידוש אף -ברכת השבת שהכל כבר מוכן
שלא עשה שינוי בגוף החפץ ,וכמו שמצינו בהוצאה
א .בפרשה הראשונה שהיא בפרשת המן בפרשת
ותחומין כנ"ל.
בשלח ,העלינו כי גדרה ורעיונה הוא שהשביתה באה
מצד 'ברכת השבת' ,כלומר שמכיון שהיום הוא יום
גדר איסור מלאכה מצד 'קדושת השבת' מבורך ,לכן מצוותו לעשותו ,יום שאינו נצרך למלאכה
-שלא יהיה עסוק במלאכת עצמו אלא הכל כבר יהיה מוכן וכדכתיב 'והכינו את אשר
ב .בפרשת יתרו " -ששת ימים תעבוד ועשית יביאו' ,ובזה הוא יום מבורך ,ולכן אסור בכל מלאכה.
כל מלאכתך ,ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" .ביארנו וממילא גדר איסור המלאכה הנובע מתוך כך הוא
כי גדר רעיון השביתה בפרשה זו הוא מחמת 'קדושת 'הכנה' ,כלומר שלא יכין האדם לעצמו ויצור דברים
השבת' ,ואיסור המלאכה הוא שלא יסתלק האדם חדשים שלא היו מאתמול.
מקדושת היום ויפנה לעסוק בעשיית מלאכתו ,כיון
שהיום מיוחד וקדוש לה' .וממילא גדר איסור המלאכה ומתוך גדר זה נובע האיסור שחידשה תורה בפרשה
הוא שלא להיות שקוע ועסוק במלאכתו. זו דכתיב – 'שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו
ביום השביעי' (שמות טז ,כ) .אשר מכאן למדו חכמים
ובפרשה זו חידשה תורה לאו ד'מחמר' ,האיסור
שורש איסור תחומין (עירובין נא .).כי עצם היציאה
ד'-מחמר אחר בהמתו' (שבת קנג ):מדכתיב – 'ובהמתך'
מחוץ לתחום אין זה מלאכה ,אלא שאיסורו הוא משום
(שמות כ ,י) .והיינו כשמפעיל את הבהמה לעשות
שנכנס האדם לתחום מקום חדש שלא היה בו מאתמול,
מלאכה ,על אף שאינו עושה בעצמו את המלאכה ,אלא
והוא משנה את מקומו ,שנמצא שעשה לעצמו מקום
הוא מפעיל את הבהמה וגורם לה לעשותה[ .ובגמרא
חדש .וכתבה תורה איסור תחומין כאן ,כי איסורה
פליגי אמוראי אם חייב חטאת וסקילה על איסור מחמר,
נובע משורש עניינה של פרשה זו ,שלא יכין ויחדש
או שעובר עליה רק בלאו ,וכן נקטינן להלכה] .ואיסור זה
האדם דברים בשבת ,אלא כל שימושו יהיה במה שמוכן
נובע מגדר איסור המלאכה דפרשה זו ,שכל התעסקות
לו מאתמול.
והשתקעות במלאכת האדם הוא חילול קדושת היום.
ומשום כך גם כאשר אינו עושה המלאכה בעצמו ,אלא וכן מה שדרשו מפסוק זה ד'אל יצא' איסור מלאכת
עוסק בה על ידי בהמתו ,הרי הוא פוגע בקדושת השבת. הוצאה (עירובין יז ,):הרי גם איסור זה שייך דווקא לפרשה
זו ,שהרי במלאכת הוצאה אין כאן מלאכת יצירה ,כמו
איסור מלאכת בן ועבד -שלא בשאר המלאכות שמחדש דבר בעצם החפץ ,אלא כל
תתחלל קדושת השבת ברשותו מה שעשה הוא ,שחידש מקום חדש למציאות החפץ
כמו כן כתוב בפרשה זו האיסור של – 'אתה ובנך [וגם מלאכת מעביר ד' אמות ברשות הרבים טעמו הוא
ובתך ועבדך ואמתך' .והיינו בנו ובתו הקטנים ,והנה משום דברה"ר כיון שרבים מצויים בו ,אין נחשב מקומו
גם בכל איסורי תורה צריך להפרישו מדדרשינן 'לא המיוחד של החפץ אלא בד' אמות שלו ,ויבואר בעז"ה
תאכילום' ,וכן האב חייב להפרישו גם מדין חינוך במקו"א ].ומצד גדר איסור המלאכה של פרשה זו קבעה
(כמבואר בשו"ע או"ח סימן שמג ובמ"ב שם) ,אולם בשבת תורה שגם זה יחשב מלאכה .משום שמכין את החפץ
נוסף איסור מיוחד שמוזהר האב על בניו הקטנים מצד שיהא עומד לשימושו במקום הרצוי עבורו.
פסוק זה דכתיב 'לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך'. וכן איסור 'הכנה דרבה' ,ילפינן מהפסוק שבפרשה
7
חפציו ועסקיו יש בזה הסתלקות מקדושת היום .ושורש וכמו שכתב רש"י ' -אתה ובנך ובתך -אלו קטנים ,או
איסורים אלו הוא מגדר איסור המלאכה המבואר אינו אלא גדולים ,אמרת הרי כבר מוזהרים הם ,אלא
בפרשה זו של 'קדושת השבת' .וכלשון הפסוק 'עשות לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים ,וזהו
חפציך ביום קדשי'. ששנינו (שבת קכא) ,קטן שבא לכבות אין שומעין לו
מפני ששביתתו עליך' (שמות כ ,י) .וברמב"ן – 'אתה
גדר איסור מלאכה של 'מנוחת השבת' ובנך ובתך הקטנים ,הזהירנו בשבת שלא יעשו הבנים
הפרשה השלישית היא פרשת כי תשא 'אך את הקטנים מלאכה לדעתינו וברצוננו' (שם).
שבתותי תשמורו' ,וב'ויקהל' שהוא המשך לפרשה זו, ובדבריהם יש להסתפק ,אם האזהרה היא דווקא
שורש עניינה הוא 'מנוחת השבת' ,שניתנה השבת מתנה לאביו של הקטן ,או שכל הגדולים מוזהרים על הקטנים,
לישראל לעשות את יום מנוחתו של הקב"ה ליום מנוחה ומצווים להפרישו.
להם .וממילא אף גדר איסור המלאכה הנובע מכך ,הוא אכן עיין במ"ב שכתב שהפסוק קאי דווקא על האב
שלא לחלל את המנוחה על ידי מלאכות .וביארנו שם
שנאמר בשבת איסור מיוחד להזהיר על בניו הקטנים –
שבעומק ,הרי מצד שביתה זו ששבת הבורא ,קבע
'ולענ"ד ,דבדליקת אביו מחוייב אביו מן התורה למחות
לעצמו שיהיה תמיד מנוחה לפניו ביום השביעי ,והוא
בידו ,כיון שהוא עושה לדעתו ,כדי שלא יעבור אמה
יום מנוחתו של הקב"ה .אלא שכיוון שעם ישראל הם
דכתיב לא תעשה וגו' ובנך ובתך' (שער הציון סימן
דבקים עמו ,על כן נתן להם מתנה טובה להשתתף עמו,
שלד אות נד)
ולעשות את השבת שלו ,עיי"ש בארוכה.
ויש להוסיף שגדר זה חלוק הוא ביסודו מגדר איסור וכמו כן עבד ואמה ,איירי הכא בעבד ואמה שטבלו
המלאכה שבעשרת הדיברות .כי בעשרת הדיברות ומלו שדינם כישראל לכל דבר ,וחייבים במצוות כנשים.
קדושת השבת חלה על 'היום' ,משום שהוא יום שביעי ובלאו הכי מוזהרים על השבת מצד עצמם ,אלא שנוסף
למלאכת ה' – 'ויום השביעי שבת לה' אלוקיך' .אולם כאן איסור מיוחד על האדון .וכמו שכתב הרמב"ן –
בפרשיות 'כי-תשא' ו'ויקהל' גדרה להיות שובת ונופש 'ועבדך ואמתך -העבדים שמלו וטבלו שחייבין בכל דיני
ביום זה ,משום שיום השביעי של 'האדם' יהיה לו קודש. השבת כישראל וכו' וראוי היה שיזהיר להם בעצמם ,כי
וכדכתיב בפרשת ויקהל – 'ששת ימים יעשה מלאכה הם עצמם מצווים בשבת ,אבל דיבר הכתוב עמנו מפני
וביום השביעי יהיה לכם קודש' .ולא כתיב כאן 'ויום שהעבדים ברשותנו ,לומר ששביתתם עלינו ,ואם לא
השביעי שבת' כמו ביתרו ,אלא 'וביום השביעי יהיה נמנעם אנחנו נענשים עליהם' (שם).
לכם קודש' ,כלומר שמדובר לגבי האדם שהיום השביעי וכן פסק במ"ב – 'אתי האי קרא לאורויי ,דשביתת
שלו יהיה לו קודש. העבד מוטל גם על רבו ,שהוא מצווה עליו למנעו
בפרשת יתרו ,הרי מחמת שהוא יום שביתה אצל מעשות מלאכה ,אפילו לצורך עצמו של העבד' (סימן
הקב"ה ,קבע את היום הזה שיהיה ל'יום קדוש' ,והזהירנו דש ס"ק א).
על קדושת ושביתת 'היום' והמצוה היא על ה'חפצא' של והיינו שמדין 'קדושת השבת' מוטל על האדם שכל
היום .אולם בפרשת כי תשא ,גדר הדברים הוא שיש בני ביתו והנמצאים ברשותו יהיו מקדשים את השבת,
מצות שבת על האדם עצמו. וימנע מהם עשיית מלאכה .שכאשר המה עוסקים
כלומר שאין מצות שבת מוטלת עלינו רק מצד היום במלאכה כשבידו למנעם ,יש בזה גם עבורו משום
שהוא היום השביעי ,אשר הוא קדוש לה' .אלא גם על חילול קדושת היום .שמתחלל השבת על ידי בר ישראל
האדם עצמו חלה מצות שבת ,שיהיה בו סדר של ששה בביתו ובחסותו.
זמני מלאכה וזמן שביעי שלו יהיה קודש ,שבת לה'. וכן ביארנו שם שכל האיסורים שמדברי קבלה,
המבוארים בפסוק ' -אם תשיב משבת רגלך ,עשות
גדר 'שמיטה' על הארץ ' -שבת' חפציך ביום קדשי וגו' וכבדתו מעשות דרכיך ,ממצוא
על הימים ועל האדם חפצך ודבר דבר' (ישעיה נח ,יג) .שאסור לעסוק בחפצי
וביאור הדברים הוא ,כענין שמצינו במצות חול ואפילו לדבר דברי חול וחשבונות ומשא ומתן,
השביעית ,שנצטווינו לעשות בארץ שבת לה' ,שגם כמבואר בגמרא (שבת קנ .).אף שכל אלו אין בהם
'הארץ' צריכה לשבות שבת לה' ,דהיינו שיהיה סדר מעשה מלאכה ,אולם כיון שהוא נפנה ועוסק בענייני
8
היא רק בעם ישראל ,שכיון שה' מתהלך בתוכם משגיח עבודתה והשימוש בה ,ששה תקופות של עבודה זרע
עליהם ומנהיגם ,נחשבים הימים שלהם הימים של ה', וקציר ,ותקופה אחת של שבת לה' .וכענין זה חלה
ולכן היום השביעי שלהם הוא יום השביעי של ה' -יום המצוה גם על 'עם ישראל' ,שבעם עצמו צריך להתקיים
השבת .אבל לאומות העולם אין כלל שבת ,לא רק משום מציאות וסדר של שבת ,דהיינו ,שאחר ששת זמני
שאינם מצווים ,אלא שהיום השביעי שלהם אינו כלל מלאכה שלהם ,יהיה להם זמן קדושה ושבת לה' .אלא
שבת ,שאין הימים שלהם נחשבים לימים של ה' .והבן. שפרק זמן מלאכתו של האדם ,גם הוא מחולק לימים,
ולכן גם בהאדם שביתת השביעי היא בימים .ולו יצוייר
עוצם קדושת ישראל שפרקי זמן מלאכתו של האדם היו מחולקים באופן
אחר ,היתה מצוה זו של שבת נקבעת לפי אותה חלוקה.
ומתוך גדר זה במצות שבת ,עולה עוצם מעלתם
והוא לשון הכתוב 'ושמרתם את השבת כי קודש היא
וגדולתם של ישראל ,השבת היא אות כי ה' מקדש את לכם' ,שהשבת היא קודש 'לכם'.
ישראל .שמשום כך חל עלינו המצוה ,לקדש את פרק
הזמן השביעי שלנו ולעשות בו שבת ,משום שאנו עם ונמצא שיום השבת יש בו מצות שביתה וקדושה
ה' חלקו ונחלתו בבריאה ,הנושאים את שמו בעולם. משני צדדים ,גם מדין פרשת יתרו מצד מצות שבת
שחל על הימים ,כלומר שמצד הימים עצמם יש קדושה
וכשם שבשנת השמיטה ,הארץ עצמה חל בה ביום השביעי ,ובנוסף לכך חל המצוה על עם ישראל,
קדושת השבת .כמו כן מצד גדר זה במצות השבת, לעשות את פרק הזמן השביעי שלהם שבת לה'[ .אלא
האדם עצמו מתקדש בקדושת השבת ,בכל יום שביעי ש'שבת הימים' ,חופף את 'שבת עם ישראל'].
שלו .והוא מה שאמרו חז"ל בפרשה זו – 'ושמרתם ולפי זה ,מצות השבת ניתנה בשלשה אופנים' ,שבת
את השבת כי קודש היא לכם -מגיד שהשבת מוספת הארץ' בשמיטה' ,שבת הימים' של פרשת יתרו ,ו'שבת
קדושה על ישראל' (מכילתא פרשת כי תשא) .כלומר עם ישראל' של פרשת כי תשא.
שקדושת השבת חלה על ישראל מצד עצמם .וכן הוא
ובעומק הדבר ,היינו כי מציאות השבת היא רק אצל
לשון הכתוב שם ' -וביום השביעי יהיה לכם קודש'.
הקב"ה ,והשבת שייכת רק בענייניו ,והיינו בארץ ישראל
ומשום כך חלה תוספת הברכה של שבת ,במציאות שהיא ארץ ה' שבה הוא נוה קדשו והר נחלתו ,ובעם
האדם עצמו ,שדרשו בפרשה זו – 'נשמה יתירה נותן ישראל שהקב"ה משרה בהם את שכינתו ,ושם ה' נקרא
הקב"ה באדם ערב שבת וכו' שנאמר שבת וינפש' עליהם .ואכן מצות שבת של עם ישראל נאמרה כאן יחד
(ביצה טז .).כלומר שהאדם עצמו מתגדל ונכפלת עם מצות המשכן ,שעל ידו השרה ה' את שכינתו בעם
אישיותו ונפשו. ישראל .ונראה שגם מצות 'יום השבת' שמצד הימים,
חכמה ומוסר
אשרי כל חוסי בו
בבירור ששום בריה אינה יכולה להזיק לו ,אם לא ציוה המאורעות אינם סיבה לפחד
ה' .וכן לא יקרהו שום מקרה אם לא הכינו והזמינו אחד התוצאות החשובות והניכרות של החיים על
מלך העולם. פי 'מידת הבטחון' ,הוא שהבוטח חי חיים של רגיעה
ונתבארו הדברים בתמצית מזוקקת בדברי מרן ושלווה ,כי אינו חושש ממקרים ואינו ירא מפחד פתאום.
החזון איש בספרו 'אמונה ובטחון' (פרק ב) – 'וכאשר ואין זה משום שהוא מובטח שלא תבוא אליו כלל
האדם נפגש במקרה זה ,אשר לפי הנוהג שבעולם צפויה רעה לעולם ,שהרי לא הובטח על כך[ ,ומעשים בכל יום
מטבעת העולם ,וקשת אליו סכנה מדרכי הטבע ,לפחוד ִ יוכיחו] .אלא שעצם הידיעה כי ה' הוא המנהיג והוא
רוחו ירפהו מלזכור שאין המקרה אדוניה לנו ,ושאין המכוון את כל העניינים ,וכל אשר נעשה בעולם הוא
מעצור לה' מלהושיעו ולהכין מסבבים שיחליפו את כל רק ממנו ית"ש ,מביא לנפשו שלווה גדולה .כיון שיודע
9
ויצר לו' .ופירשו חז"ל ' -שמא יגרום החטא'' .דרבי המסובבים ,וההבלגה בשעה הקשה הלזו ,ולהשרות
יעקב בר אידי רמי ,כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל בקרבו את האמת הידועה ,כי אין כאן לפניו שום פגע
אשר תלך ,וכתיב ויירא יעקב מאד ,אמר שמא יגרום רע מיד המקרה ,רק הכל מאתו יתברך ,בין לטוב בין
החטא' (ברכות דף ד .).ולמרות שתמיד קיים החשש של למוטב ,ואשר שורש אמונתו מפיגה פחדתו ,ונותנת
שמא יגרום החטא ,בכל זאת כל התייחסותו אל הסכנה לו אומץ להאמין באפשרות ההצלה ,ושאין לפניו
היא במבט שונה לגמרי ,וכל יראתו אינה אלא יראת ה' נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה ,ענין זה יקראוהו
טהורה שמא נתרחק מאתו ויגרום החטא לעונש. מידת הבטחון'.
ובגמרא – 'תנו רבנן ,מעשה במקום אחד שהיה דהיינו שהבוטח יודע וזוכר תמיד ,כי הסיבות
ערוד ,והיה מזיק את הבריות ,באו והודיעו לו לרבי הגורמות הסכנה ,אינן מקרבות את הדבר יותר מאשר
חנינא בן דוסא ,אמר להם הראו לי את חורו ,הראוהו בלי הגורמים הנראים לעין .וכמו שאמר יהונתן לנערו
את חורו ,נתן עקבו על פי החור ,יצא ונשכו ומת אותו נושא כליו כאשר בא להלחם לבדו בפלשתים – 'כי
ערוד ,נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש ,אמר להם, אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט' (שמואל א ,יד).
ראו בני אין ערוד ממית ,אלא החטא ממית' (ברכות לג.). כי מה שנזדמנו הגורמים אינו סיבה לוודאות הסכנה.
וכיון שהכל נתון ביד ה' ובידו לשנות הכל ברגע ומאידך גם כשאין עדיין סיבות מזומנות לפניו ,בכל
קטן ,הרי אין הסיבות גורמות לייאש את האדם ,כי רגע יכול לבא עליו הסכנה ,וכדכתיב – 'אשרי אדם
עדיין בידו להטותו על ידי שישוב בתשובה וירבה מפחד תמיד' (משלי כח ,יד) .וכתיב – 'אל תירא מפחד
בזכויות וכן על ידי תפילה ,שיעורר רחמים להסיר פתאום ומשואת רשעים כי תבא' (שם ג ,כה) .והצדיק
העונש מעליו ,וכמו שאמרו חז"ל במאמרו של חזקיהו אינו שאנן גם כשאין סיבות ,אלא תמיד פחד ה' עליו.
המלך לישעיה – 'כך מקובלני מבית אבי אבא ,אפילו ומאידך גם בעת הסכנה אינו אובד עשתונותיו ,אלא
חרב חדה מונחת על צוארו של אדם ,אל ימנע עצמו בוטח על ה' אלוקיו.
מן הרחמים' (ברכות י .).והיינו כאמור ,כי מה שנסתבב
סיבות שונות כגון חולי מסוכן וחרב חדה ,אינו מהווה הבטחון -לא להתייאש מן הרחמים
סיבה לעכב את הרחמים ,וברצון ה' יסתלקו סיבות אלו ועיין ב'שערי תשובה' לרבינו יונה (שער ג אות לב)
כמו אלמלא היו הסיבות. שמנה מצות הבטחון למצות לא תעשה ,בין האזהרות
התלויות בלב – 'כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה
הבוטח אינו תולה יהבו בסיבות ממני איכה אוכל להורישם ,לא תירא מהם (דברים ז,
כמו כן יש הבדל בגישתו ובפעולותיו של הבוטח, יז) .כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם
כאשר מתרגש ובא מצב של סכנה ח"ו .שמאחר שרואה רב ממך ,לא תירא מהם (שם כ ,א) .הוזהרנו בזה ,שאם
את הדברים במבט הנכון ,הרי אף שמקדם את פני יראה האדם כי צרה קרובה ,תהיה ישועת ה' בלבבו
הרעה בהשתדלות הראויה ,אך עיקר ההשתדלות שלו ויבטח עליה ,כענין שנאמר (תהלים פה ,י) אך קרוב
הוא בענין התפילה והתחנונים ,וימהר ויחיש לחזור ליראיו ישעו ,וכן כתוב (ישעיה נא ,יב) מי את ותיראי
בתשובה ולבקש סליחה ומחילה כדי לבטל את החטא מאנוש ימות'.
שהוא הגורם כל הסכנה ,ומוסיף ומרבה זכויות למצוא ועיין בספר 'חרדים' שהביא דבריו במנין המצוות
חן בעיני ה' ,וכן מתחזק בתפילה ובקשה מאת ה' (פרק כא מצוה לא) ,בלשון זה – 'הוזהרנו בזה שאפילו
שיושיעו מצרתו .ואינו רואה את תקוותו בהשתדלות יראה האדם הצרה קרובה ,לא יתייאש מן הרחמים,
ובסיבות שהכין להצלה ,אלא סברו ותקוותו הוא על אלא יקוה ישועות ה'.
ה' שיחיש לו ישועה' .מקוה ישראל מושיעו בעת צרה' ואם כי בכל זאת קיים חשש שסכנה זו תתממש,
(ירמיה יד ,ח). כי שמא רצון ה' להביא עליו איזו עונש ,הרי אין חששו
שטבעתובלשון החזו"א ' -גם עילות של ההצלה ִ נובע מכך שהסיבה היא שתגרום הסכנה ,או מחמת
בני האדם להשתדל בהן ,משתנות אצל הבוטח ,כי שיקום עליו איזה אויב ,שהרי כל אלו אינם יכולים
תחת לרדוף אחר נדיבים ושרים ולבקש תחבולות שוא, לשנות מאומה במה שיועד לו .אלא כל פחדו הוא שמא
יפשפש הבוטח במעשיו ויפנה את לבו לתשובה תפלה מחמת חטאיו יהיה ענשו מאת ה' שיבואו עליו שונאיו,
וצדקה להעביר רוע הגזירה'. וכפי שאמרו חז"ל על יעקב אבינו – 'וירא יעקב מאד
10
אז תחבולות ומתחנן לרודפו ואינו נותן ללבו לבקש ועל זה כתיב – 'שבתי וראה תחת השמש כי לא
מאת ה' ,הרי זה דומה למוכה שבוכה ומרבה תחנונים לקלים המרוץ ,ולא לגבורים המלחמה ,וגם לא לחכמים
להשבט והמטה ,ואין לך פתיות גדול מזה .וכמאמר לחם ,וגם לא לנבונים עושר ,וגם לא ליודעים חן ,כי עת
הכתוב 'ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ופגע יקרה את כלם' (קהלת ט ,יא).
ישראל בכל פה גו' והעם לא שב עד המכהו (רש"י -עד ועיין בספר שערי קדושה למהרח"ו (חלק א שער
הקב"ה ,שהוא מביא עליו המכות האלה) ואת ה' צבקות ו) – 'יקנה מידת הבטחון באמת ,כי עיניו על כל דרכי
לא דרשו' (שם ט) והבקשה להשבט לא יועיל ,וכן בענין איש ,לתת לו כדרכיו .ואין מעשיו וגם תחבולותיו
מזונותיו של אדם כל יגיעתו והשתדלותו לא יועילו לו מעלין ומורידין כלל ,כי לא לקלים המרוץ (קהלת ט,
מאומה להעדיף על הנגזר לו ,וכמאמר הכתוב 'ולא יא) ,וישליך יהבו עליו ,וכמו שאומרים (תפילת ר"ה)
העדיף המרבה והממעיט לא החסיר' ,והמן היה סימן אשרי איש שלא ישכחך ,ובן אדם יתאמץ בך ,כי דורשיך
לדורות כי ההשתדלות לא יועיל כלל להרבות לו'. לעולם לא יכשלו ,ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך'.
וכן כתב רבינו יונה (משלי ג ,כו) – 'אמנם בבא ועיין מה שכתב בענין זה בליקוטי מאמרים מבעל
הצרה ,מדעתו כי הכל ביד השי"ת וכו' פני לבבו 'בית הלוי' (בית הלוי על התורה עם הוספות מכת"י -
מועדות אל השי"ת וכו' ולא ישים לבו לפחד המכה, ירושלים תשנ"ו) – 'וגם בעת אשר שלט האדם באדם
ויוסיף יראה לה' ותקוה ותוחלת אליו ,כדכתיב (ישעיה לרע חלילה ,יבין כי הכל מאתו יתברך ואין האדם
י ,כ) והיה ביום ההוא ,לא יוסיף עוד שאר ישראל ההוא רק השבט אשר בו מעניש להחייבים ,וכמאמר
ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ,ונשען על ה' הכתוב 'אשור שבט אפי' (ישעיה י) וכתיב עוד שם
קדוש ישראל באמת'. 'היתפאר הגרזן על החוצב בו' .וא"כ כשהאדם מבקש
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב חיים זאב ב"ר יואל ערנטל שליט"א הרב נתן מאיר גבירץ שליט"א
לרגל הולדת הבן למזל"ט לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב משולם פרידמן שליט"א הרב חיים דרוק שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב בעריש בר"ש קורנבליט שליט"א הרב יצחק וולס שליט"א
לרגל הכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט לרגל הכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב אפרים קלפהולץ שליט"א הרב צבי מינצברג שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל הולדת הבן למזל"ט
11
בעזרת ה' יתברך
כסלו תשפ"ז
כי נר מצוה ותורה אור
בשורה גדולה ומשמחת
'ספר המפתח 'בן מלך -חנוכה וט"ו בשבט' -
בן מלך עה"ת' מהדורה חדשה ומורחבת
(מהדורת בערקאוויטש) (מהדורת בראך)
כשמו כן הוא -מפתח אשר עבר עריכה מחודשת
ערכים ומקורות כוללת ומקיפה מהחל ועד כלה
רחב ומפורט בתוספת מרובה כפליים על
עם קרוב לשלושים הקודם
אלף (!!!) ערכים וציונים וכן נוספו בו כחמישה-עשר
ערכים בכל ענייני התורה, מאמרים חדשים הנדפסים
וציונים לכל חלקי התורה לראשונה בכל צדדי וענייני החג
מסודר באופן נאות -בהלכה ובאגדה ובהשקפה
ומאיר עיניים עם חידושים מרובים בסוגיות
לתועלת מבקשי חנוכה מכתבי-ידיו של רבינו,
תורת רבינו ומשיעוריו לאברכים ולבחורים
פנים חדשות באו לכאן
המעמד הגדול לגמרה של תורה ,וחלוקת הספרים למנויים
יתקיימו אי"ה במסגרת "מעמד שירין ורחשין -ההכנה לחנוכה" שע"י מוסדות קהילתנו
בליל שישי פרשת וישב אור לכ"ד כסליו
בברכת התורה
הנהלת מכון כתבי בן מלך
העם ההולכים בחושך ראו אור גדול
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
