gilyoines.com

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪443‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫הכנסת‪ .‬והנה עד אז בנה מזבחות שהם מקום להקרבת‬ ‫ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫קרבנות לה'‪ ,‬אבל עתה עשה מקום קבוע עבור הבריות‬ ‫השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו‬ ‫להתקבץ שמה לעבוד את ה'‪ ,‬כלומר שהאשל הוא סוג‬ ‫וגו' ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם‬ ‫אילן רחב שמתכנסים תחתיו‪ ,‬וכמו שמצינו בספר שמואל‬ ‫בית אלוקים וזה שער השמים (כח‪ ,‬יב)‬ ‫‪' -‬ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו וכל‬ ‫וברש"י (כח‪ ,‬יז) ‪' -‬אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן‬ ‫זמרא‪ ,‬הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫כנגד בית המקדש‪ ,‬שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה‪,‬‬ ‫וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין‪ ,‬ובית אל‬ ‫היה בצפון של נחלת בנימין‪ ,‬בגבול שבין בנימין ובין בני‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫יוסף‪ ,‬נמצא סולם שרגליו בבאר שבע‪ ,‬וראשו בבית אל‪,‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים'‪.‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ונראה בביאור הדבר שהראו כאן ליעקב את שלימות‬ ‫ענין המקדש בישראל שהוא מורכב משני חלקים‪.‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫כי הנה באברהם אבינו כתיב (לעיל כא‪ ,‬לג) ‪' -‬ויטע‬ ‫גדרי איסור המלאכה‬ ‫אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א‪-‬ל עולם'‪ .‬ובאונקלוס‬ ‫בשלשת פרשיות השבת‬ ‫‪' -‬וצלי תמן בשמא דה' אלקא דעלמא'‪ .‬ועיין שם ברשב"ם‬ ‫עמוד ‪6‬‬ ‫שפירש 'ויטע אשל ‪ -‬פרדס היה והתפלל שם'‪ .‬כלומר‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫שהיתה זו נטיעה מיוחדת לצורך תפילה ועבודת ה'‪.‬‬ ‫אשרי כל חוסי בו‬ ‫ונראה בדרך פשוטו של מקרא‪ ,‬שאשל הוא אילן‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫גדול‪ ,‬אשר שם קבע אברהם אבינו מקום לעבוד את ה'‪,‬‬ ‫כלומר שבנה מקום עבודה להתאספות ותפילה‪ ,‬כבית‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫כסלו תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גליון זה נודב לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו‪ ,‬רב פעלים וכביר המעש לתורה ולתעודה‪ ,‬מתומכי מכוננו‬ ‫הרב ראובן קרישבסקי שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו באירוסי בנו‬ ‫החתן יצחק הי"ו‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי'‬ ‫בת ידידנו מחשובי אברכי קהילתנו מתומכי מכוננו‬ ‫הרב שמואל מאיר לוי שליט"א‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד להם ולמשפחתם להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫עליו'(דברים לג‪ ,‬ו)‪ ,‬ושבט יהודה מבטא את התאספות‬ ‫עבדיו נצבים עליו' (שמואל א' כב‪ ,‬ו)‪ .‬והוא מקום מכובד‬ ‫העם שהרי הוא המלך‪ .‬ומשני השבטים יחד נעשה‬ ‫ונאה לעבוד את האלוקים בצלו‪.‬‬ ‫בית המקדש‪.‬‬ ‫והנה יעקב אבינו כאשר ראה את מראה הסולם‬ ‫ועיין ברמב"ם ריש הלכות בית הבחירה‪ ,‬שהגדיר‬ ‫בחלום‪ ,‬אמר 'אין זה כי אם בית אלוקים'‪ ,‬וכמו שביארנו‬ ‫מהותו של בית המקדש ‪' -‬מצות עשה לעשות בית לה'‬ ‫בזה‪ ,‬כי כל המזבחות שבנה אברהם עדיין לא היו בחינת‬ ‫מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות‪ ,‬וחוגגין אליו שלש‬ ‫'בית אלוקים'‪ ,‬אלא העבודה בהם היתה כלפי ה' אשר‬ ‫פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש' (פ"א ה"א)‪ .‬הרי‬ ‫בשמים‪ .‬אבל מאחר שיש סולם המקשר בין הארץ‬ ‫מבואר שיסוד בית המקדש הוא שני דברים אלו‪ ,‬שהוא‬ ‫לשמים‪ ,‬משמעותו שה' נמצא גם בארץ‪ ,‬כלומר שיש‬ ‫מקום להתקבצות העם לעבוד את ה'‪ ,‬ומקום להקרבת‬ ‫גם כאן השראת השכינה‪ ,‬ולכן עשה מצבת אבן עבור‬ ‫הקרבנות לה'‪.‬‬ ‫'בית אלוקים'‪.‬‬ ‫וכן מצינו בכתוב שבית המקדש מלבד היותו‬ ‫וביארנו במקו"א שהמצבה אינה כעין מזבח שנועד‬ ‫מקום הקרבנות‪ ,‬נקרא 'בית תפילה' ‪' -‬והביאותים אל‬ ‫להקרבה‪ ,‬אלא עניינה של המצבה לסמל את מקום‬ ‫הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי‪ ,‬עולותיהם וזבחיהם‬ ‫האלוקים‪ ,‬אשר מייחדים לו מקום‪ ,‬וסמוך אליו בונים‬ ‫לרצון על מזבחי‪ ,‬כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'‬ ‫מזבח להקריב נוכח מקום האלוקים‪.‬‬ ‫(ישעיה נו‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫והנה האשל שהוא מקום התקבצות העם היה בבאר‬ ‫שבע‪ ,‬והמצבה שהיא מקום השראת השכינה היה בבית‬ ‫[]‬ ‫אל‪ ,‬והם שני החלקים הנחוצים לשלימות העבודה‪.‬‬ ‫אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר‬ ‫מקום העם ומקום העבודה‪.‬‬ ‫אנכי הולך‪ ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‬ ‫ולכן כאשר נגלה ליעקב מחזה חלום הסולם‪ ,‬נגלה‬ ‫וגו'‪ ,‬והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית‬ ‫לו 'ראש הסולם' כנגד בית אל‪ ,‬והיינו מקום השכינה‬ ‫אלוקים (כח‪ ,‬כ‪-‬כב)‬ ‫והמזבח‪ ,‬שהוא מקום 'ראש הסולם'‪ ,‬כלומר כנגד שער‬ ‫וברש"י ‪' -‬כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה'‪ ,‬וכן‬ ‫השמים שמשם שורה השכינה בעולם‪ ,‬ולעומת זאת‬ ‫עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה בית אל‬ ‫'רגלי הסולם' היה בבאר שבע‪ ,‬כלומר‪ ,‬בארץ מקום‬ ‫(לקמן לה‪ ,‬יד) מה נאמר שם ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך‬ ‫התאספות העם‪ ,‬שזה היה ב'אשל' שנטע אברהם ב'באר‬ ‫עליה נסך'‪.‬‬ ‫שבע'‪ ,‬וכנגדו הוא מקום 'רגלי הסולם'‪.‬‬ ‫והנה הדברים צריכים ביאור‪ ,‬וכי תנאי התנה יעקב‬ ‫ואמצע הסולם היה כנגד ירושלים‪ ,‬כלומר שהוא‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬כי רק אם ירעיף עליו מידה מרובה של‬ ‫המקום שמאחד את שני החלקים‪ ,‬המצבה והאשל יחדיו‪.‬‬ ‫ברכה ‪ -‬יקים לה' בית לכבודו‪ .‬והלא אם אכן ראה יעקב‬ ‫והנה איתא בגמרא (זבחים קיח‪ ):‬שהמזבח וקודש‬ ‫לנכון את הקמת בית לה'‪ ,‬כלום לא היה ראוי שיעשה‬ ‫הקדשים היו בחלקו של בנימין‪ ,‬ולשכת הגזית והעזרה‬ ‫כן בכל אופן‪ ,‬ותהיה הנהגת ה' עמו אשר תהיה‪ .‬ועוד‬ ‫היו בחלקו של יהודה‪.‬‬ ‫תמהו המפרשים‪ ,‬שאחר שכבר הובטח מאת ה'‪ ,‬איך‬ ‫ומה מאד תואמים הדברים‪ ,‬כי אכן מקום המזבח‬ ‫תלה הדבר בתנאי כמסופק אם יתקיים הדבר‪.‬‬ ‫של אברהם אבינו היה בבית אל שהוא בנחלת בנימין‪,‬‬ ‫וכמו כן צריך ביאור מה הטעם לעבוד את ה' דווקא‬ ‫וכן יעקב עשה את המצבה בבית אל‪ ,‬כנגד ראש‬ ‫במקום המסויים הזה‪ ,‬ומה המשמעות שהאבן הזאת‬ ‫הסולם‪ .‬ואילו ה'אשל' שהוא כאמור התאספות העם‬ ‫'יהיה בית אלוקים'‪.‬‬ ‫לעבודה היה בבאר שבע שהוא בנחלת יהודה‪ ,‬וכן רגלי‬ ‫והנראה בזה‪ ,‬שהקמת 'בית אלוקים' בארץ‪ ,‬יש לה‬ ‫הסולם היו בבאר שבע‪ .‬וכמו כן היה בבית המקדש‬ ‫מקום רק כאשר הנהגת ה' היא באופן כזה‪ ,‬כאשר הקב"ה‬ ‫שהגבול עבר באמצעו‪ ,‬והקודש והמזבח היו בחלקו של‬ ‫משרה את שכינתו בקרב יראיו‪ ,‬והנהגתו והשגחתו‬ ‫בנימין‪ ,‬וחצרות ה' בהם מתאסף העם היה בחלקו של‬ ‫הפרטית עליהם ניכרת וגלויה‪ ,‬הן בשמירה‪ ,‬הן בריבוי‬ ‫יהודה‪ .‬ומשני החלקים יחדיו מתהווה המציאות של‬ ‫הברכה הניתנת להם מאוצר טובו יתברך‪ ,‬כי אז אכן יש‬ ‫בית המקדש‪.‬‬ ‫מקום להקים בית לשמו‪ ,‬ולכונן מקום להשראת שכינתו‬ ‫והנה לשבט בנימין יש שייכות מיוחדת לענין‬ ‫במחניהם‪ .‬כמו שנאמר ‪' -‬כי בחר ה' בציון אוה למושב‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬וכמו שכתוב 'ידיד ה' ישכון לבטח‬ ‫‪3‬‬ ‫שהארון היה מכלה בהם' (פסוק לד)‪ .‬ויש לדעת קשר‬ ‫לו‪ ,‬זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה‪ ,‬צידּה ברך‬ ‫הדרש עם הפשט‪.‬‬ ‫אברך אביוניה אשביע לחם' (תהילים קלב‪ ,‬יג‪-‬טו)‪ .‬כי בכך‬ ‫ולפי דברינו בביאור לשון 'על כן'‪ ,‬יש לומר שהיכן‬ ‫שהשגחת ה' מוכחת בבירור לעין כל‪ ,‬משמעות הדבר‬ ‫שנאמר בהם 'ותקרא' היינו שנולדו מחמת טעם מסויים‪,‬‬ ‫היא שהוא כביכול יושב בתוכם ומשפיע מקרוב‪ ,‬ואך‬ ‫ויש ללידתו אופי שנולד ביד קמוצה רק מחמת הסיבה‬ ‫מתוך בחינה זו יש מקום להקים לו דירה בתחתונים‪,‬‬ ‫המסויימת‪ ,‬וכביכול בקושי ניתן כל מציאותו משום‬ ‫שישמש כבית משכן לשכינתו‪.‬‬ ‫כורח הסיבה האמורה אצלו‪ ,‬ואם כן די בעצם היותו‪,‬‬ ‫ומשום כך תלה יעקב את הקמת הבית לה'‪ ,‬בהתגלות‬ ‫[בבחינת המוכר שאינו מוכר בעין יפה (ב"ב סה‪ ,).‬מכיוון‬ ‫השפעתו והשגחתו המיוחדת ‪' -‬אם יהיה אלוקים עמדי‬ ‫שמוכר רק מה שהוא מוכרח]‪ ,‬ולכן אינו מבורך ומרובה‬ ‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול‬ ‫באוכלוסין‪.‬‬ ‫ובגד ללבוש' ‪ -‬ואין זה תנאי התלוי ועומד בספק‪ ,‬אלא‬ ‫אולם אלו שנאמר בהם 'על כן' היינו שהבן נולד‬ ‫שכאשר יתקיים הדבר בפועל‪ ,‬אזי יוכח הדבר שהנהגת‬ ‫בלי גורם מכריח כאמור‪ ,‬ומשום כך נמצא שנולד באופן‬ ‫ה' עם יעקב באה לידי בחינה נשגבה זו‪ ,‬ובכן השעה‬ ‫מבורך מתוך השראה של נדיבות וברכה‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫ראויה ומתאימה להקמת בית לכבודו‪.‬‬ ‫מרובה באוכלוסין‪[ .‬וכמו שמצינו במתנה שהנותן בעין‬ ‫ואכן כך היה כאשר שב מפדן ארם שלם לבית‬ ‫יפה הוא נותן (ב"ב שם)]‪.‬‬ ‫אל עם כל בני משפחתו‪' ,‬שלם בגופו‪ ,‬שלם בממונו‪,‬‬ ‫שלם בתורתו' (רש"י לג‪ ,‬יח)‪ .‬אז קבע את המצבה לבית‬ ‫[]‬ ‫אלוקים המסמלת את מקום השראת השכינה בארץ‪,‬‬ ‫הפעם ילוה אישי אלי‪ ,‬כי ילדתי לו שלשה בנים‪,‬‬ ‫וכמו שיבואר שם (לה‪ ,‬ו‪-‬טו)‪.‬‬ ‫על כן קרא שמו לוי (כט‪ ,‬לד)‬ ‫[]‬ ‫וכתב רש"י ‪' -‬קרא שמו לוי וכו' ויש מדרש אגדה‬ ‫(דברים רבה)‪ ,‬ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא‬ ‫ותהר עוד ותלד בן‪ ,‬ותאמר עתה הפעם ילוה‬ ‫לו שם זה‪ ,‬ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה‪ ,‬ועל שם‬ ‫אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים‪ ,‬על כן קרא‬ ‫שלווהו במתנות קראו לוי'‪.‬‬ ‫שמו לוי‪ .‬ותהר עוד ותלד בן‪ ,‬ותאמר הפעם אודה‬ ‫את ה'‪ ,‬על כן קראה שמו יהודה‪ ,‬ותעמוד מלדת‬ ‫שלשה שבטי ישראל הם‪ ,‬הקשורים באופן ישיר‬ ‫(כט‪ ,‬לד‪-‬לה)‬ ‫לענייני בית המקדש ועבודתו ואלו הן ‪ -‬לוי‪ ,‬יהודה‪,‬‬ ‫ובנימין‪ .‬ובכולן מצינו את שורש עניינם טמון ומיוסד‬ ‫אצל ראובן ושמעון נאמר 'ותקרא שמו'‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫בשמם‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫לוי ויהודה נאמר 'על כן קרא שמו'‪' .‬על כן קראה שמו'‪.‬‬ ‫ויש לבאר טעם הדברים על פי פשוטו‪.‬‬ ‫הראשון שבכולן הוא שבט לוי ‪ -‬מזרעו נבחרו אהרן‬ ‫ובניו לכהונה‪ ,‬ושאר צאצאיו ללויה‪ .‬זהו השבט שכולו‬ ‫ונראה שלשון 'ותקרא' מורה על קשר ישיר ומובן‬ ‫קודש לה' ‪' -‬ה' הוא נחלתו'‪ .‬ושורש הדברים טמון בשמו‪,‬‬ ‫בין הטעם לנתינת השם‪ ,‬עד שאין צורך לומר 'על כן'‪.‬‬ ‫המעיד על מהותו אשר נובע מנסיבות היוולדו‪ .‬כי כדרך‬ ‫כלומר שקריאת השם היתה משום שזה הטעם שעבורו‬ ‫שנולד לוי בסימן 'הפעם ילווה אישי אלי' ‪ -‬כאשר באותו‬ ‫זכתה ללידת ילד זה‪ .‬אצל ראובן כיון שראה ה' בענייה‪,‬‬ ‫הזמן היו האבות הקדושים מרכבה לשכינה‪ ,‬ובחינת בית‬ ‫ואצל שמעון משום שראה כי שנואה‪ ,‬ולכן נולדו לה‬ ‫המקדש התגלמה בהם ‪ -‬כך גם כשנבנה בית המקדש‬ ‫בנים אלו‪ ,‬וכביכול מאליו התבקשה נתינת שם זה‬ ‫הקבוע‪ ,‬היו בני לוי נלווים על ה'‪ ,‬נושאי ארון בריתו‬ ‫'ותקרא שמו שמעון'‪.‬‬ ‫ומופקדים על עבודתו‪ ,‬והמה 'שלוחי דרחמנא' ו'שלוחי‬ ‫אולם השמות של לוי ויהודה באים משום שעל‬ ‫דידן' לשרתו ולברך בשמו‪ ,‬ולהורות חוקיו ומשפטיו‬ ‫ידי הלידה נתהוו מצבים חדשים‪ ,‬והטעם לנתינת‬ ‫לישראל‪ .‬ולהשכין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫השם הוא על המצב שנוצר כתוצאה מהלידה‪ ,‬שלאחר‬ ‫השבט השני המקושר אל ענייני בית המקדש הוא‬ ‫שנולד נתהווה 'עתה ילווה'‪ ,‬ולכן מתאים הלשון 'על כן‬ ‫שבט יהודה‪ ,‬בחלקו נבנה בית המקדש ותחת מלכותו‬ ‫קרא'‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫הוא פעל‪ .‬שבט יהודה הוא אשר העמיד מזרעו את‬ ‫וברש"י מביא דרשת חז"ל (ב"ר עא‪ ,‬ה) ‪' -‬על כן ‪-‬‬ ‫'מלכות בית דוד' אשר בנתה וכוננה את מקדש ה'‪ ,‬ואף‬ ‫כל מי שנאמר בו 'על כן' מרובה באוכלוסין‪ ,‬חוץ מלוי‬ ‫‪4‬‬ ‫הדבר הוא בהלל‪ ,‬שלקראת סיומו מוסיפים בקשות ‪-‬‬ ‫הלכה שנויה היא ש'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית‬ ‫'אנא ה' הושיעה נא‪ ,‬אנא ה' הצליחה נא'‪.‬‬ ‫דוד בלבד' (יומא כה‪.).‬‬ ‫שמו של יהודה‪ ,‬שנולד בסימן 'הפעם אודה את ה''‪,‬‬ ‫[]‬ ‫מעיד על הקשר הישיר והאמיץ בין החיים הארציים לבין‬ ‫ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת‬ ‫השפע האלוקי‪ ,‬וייחוס כל הצלחות האדם‪ ,‬מחשבותיו‬ ‫אשר היה מקנך אתי‪ .‬ויאמר מה אתן לך‪ ,‬ויאמר‬ ‫ותחבולותיו ‪ -‬לחסד הקב"ה אשר בידו כל נפש ורוח‪.‬‬ ‫יעקב לא תתן לי מאומה‪ ,‬אם תעשה לי הדבר‬ ‫יהודה מסמל אפוא את ענין ההודאה לפני ה' שבעבודת‬ ‫הזה‪ ,‬אשובה ארעה צאנך אשמור (ל‪ ,‬כט‪-‬לא)‬ ‫הקרבנות בבית המקדש ובעליה לרגל להשתחוות לפניו‪,‬‬ ‫יש להבחין שלגבי השנים שעבד אותו תחילה נקט‬ ‫וממלא את תפקיד מלכות ישראל בארץ ‪ -‬הנאצלת‬ ‫בלשון 'עבדתיך'‪ ,‬וכן בתחילה כאשר התנה עמו על‬ ‫מכוחה של מלכות ה'‪ ,‬מלך ישראל וגואלו‪.‬‬ ‫כך קרא לכך 'עבודה'‪' .‬אעבדך שבע שנים ברחל בתך‬ ‫האחרון החביב שבכולן הוא בנימין‪ ,‬אשר חלק את‬ ‫הקטנה' (כט‪ ,‬יח) 'ונתנה לך גם את זאת בעבודה אשר‬ ‫מקום המקדש יחד עם יהודה אחיו‪ .‬את שמו של 'בנימין'‬ ‫תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות' (כט‪ ,‬כז)‪ .‬אולם כאן‬ ‫דרשו חז"ל בהרבה פנים (ראה מדרש שכ"ט בראשית לה‪,‬‬ ‫כאשר דיבר על העתיד‪ ,‬קרא זאת 'ארעה צאנך אשמור'‪.‬‬ ‫ומדרש אגדה במדבר כו) 'בן ימין'‪' ,‬בן מיומן'‪' ,‬בן הנוטה‬ ‫והטעם כי כאשר האדם עובד עבור אחרים הוא‬ ‫לימין ולא לשמאל' ועוד כהנה‪ .‬כל אלה מורים על היותו‬ ‫מיוחד ומובחר מאחיו‪ ,‬והדבר נובע משלש מעלות‬ ‫גדר של 'עבדות'‪ ,‬שמתמסר עבור הזולת והוא רק מקבל‬ ‫יתירות שהיו בו‪ ,‬האחד שהוא נולד ב'ארץ ישראל'‪,‬‬ ‫שכר‪ .‬אולם כאשר עובד בדרך שותפות אינו עבדות‪ ,‬אלא‬ ‫ובנוסף נולד ליעקב אביו משנקרא שמו 'ישראל'‪,‬‬ ‫מתאר את מהות העבודה שהוא 'ארעה צאנך אשמור'‪.‬‬ ‫ועוד שנולד לאחר שכבר קיים יעקב את נדרו והקים‬ ‫והנה כתיב ‪' -‬ויברח יעקב שדה ארם‪ ,‬ויעבוד ישראל‬ ‫בית לה' בארץ‪.‬‬ ‫באשה‪ ,‬ובאשה שמר‪ .‬ובנביא העלה ה' את ישראל‬ ‫שלש המעלות הללו משמעותם אחת‪ ,‬שמראשיתו‬ ‫ממצרים ובנביא נשמר' (הושע יב‪ ,‬יג‪-‬יד)‪ .‬ונתקשו שם‬ ‫כבר נולד לתוך מציאות נשגבה ‪ -‬לאב הנושא את שם‬ ‫המפרשים להבין שייכות הדברים זה לזה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ושוכן בארץ ה'‪ ,‬אשר בתוכו כבר קיים ועומד בית‬ ‫והנראה לבאר שמתוארים כאן שני חלקים שהיו‬ ‫מקדש לה'‪ .‬ולכן זכה להשכנת המקדש בחלקו‪ ,‬ועיין‬ ‫בעבודת יעקב כאשר ברח לשדה ארם‪ ,‬תחילה 'ויעבוד‬ ‫להלן בפרשת וישלח (לה‪ ,‬יח) שהרחבנו בביאור שמו‬ ‫ישראל באשה'‪ ,‬והיינו הארבע עשרה שנה שעבד עבור‬ ‫של בנימין‪.‬‬ ‫רחל ולאה שהיה באופן של 'ויעבוד'‪ .‬ולאחר מכן היה‬ ‫'ובאשה שמר'‪ .‬כלומר ששמר את הצאן עבור המטרה‬ ‫[]‬ ‫לעשות לביתו לצורך גידול נשותיו וילדיו‪ ,‬אלא שעבודה‬ ‫ותעמוד מלדת (כט‪ ,‬לה)‬ ‫זו היתה באופן של 'שמר'‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫עיין באבן עזרא שכתב שמשום שלא המשיכה‬ ‫והנה כנגד זה זכה מידה כנגד מידה‪ ,‬שכשם‬ ‫לבקש על בן נוסף בשעת הודאתה‪ ,‬על כן עמדה מלדת‪.‬‬ ‫שהתאמץ יעקב בבנין עם ישראל בשני החלקים‪ ,‬תחילה‬ ‫וכמו דאיתא במשנה ‪' -‬ונותן הודאה על העבר וצועק‬ ‫'ויעבוד' בבנין המשפחה‪ ,‬ואחר כך 'שמירה' עבור המשך‬ ‫על העתיד' (ברכות נד‪ ,).‬כלומר שצריך האדם להוסיף‬ ‫קיום המשפחה‪ .‬כמו כן עשה ה' למען עם ישראל צאצאי‬ ‫בקשה אחר ההודאה‪ ,‬שאם לא יבקש אחר ההודאה הרי‬ ‫יעקב‪ ,‬שני חלקים אלו על ידי נביא ‪' -‬ובנביא העלה ה'‬ ‫הוא כאומר שדי לו במה שקיבל כבר ואין צריך עוד‪.‬‬ ‫את ישראל ממצרים' שזה חלק הבנין שה' בנה את עם‬ ‫ואכן מצינו שכן הדרך בכל מקום של הודאה‪ ,‬לסיים‬ ‫ישראל בעת היציאה ממצרים‪ .‬ואחר כך 'ובנביא נשמר'‬ ‫בדברי בקשה ותחנונים‪ ,‬שכשם שגמל עמנו חסדיו עד‬ ‫שה' שמר על קיומו של עם ישראל על ידי נביא‪ ,‬הן‬ ‫עתה כן יגמלנו לעד ולנצח נצחים‪ .‬וכגון בקשות 'הרחמן'‬ ‫במדבר והן אחר כך בארץ ישראל‪.‬‬ ‫שלאחר ברכת המזון שיסודם ממנהגא (טור או"ח סי'‬ ‫קפז)‪ .‬וטעם המנהג הוא כאמור להוסיף בקשות אחר‬ ‫[]‬ ‫כל הודאה‪ .‬וכיוצא בזה מצינו בברכת 'מודים דרבנן'‪,‬‬ ‫אלוקי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו‪ ,‬אלהי‬ ‫שבד בבד עם דברי ההודאה באה כרוכה בקשה ‪' -‬על‬ ‫אביהם‪ ,‬וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (לא‪ ,‬נג)‬ ‫שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקיימנו' וכו'‪ .‬ושורש‬ ‫‪5‬‬ ‫בינינו'‪ ,‬בא הכתוב לפרש משמעות דבריהם ‪ -‬שהתכוונו‬ ‫חלקו הראשון של הכתוב פשוט ומבואר‪ ,‬כי כוונת‬ ‫בכך להשביע עצמם ב'אלהי אביהם'‪.‬‬ ‫לבן בדבריו היתה לתלות שבועתם בשורש שניהם‪,‬‬ ‫ולפי זה משמעות 'אלהי אביהם' הוא עירבוב קודש‬ ‫תוך שהוא מזכיר את אלוקי אברהם ‪ -‬שרשו של יעקב‪,‬‬ ‫וחול‪ ,‬שהרי הוא מתייחס הן לאלוקי אברהם שהוא‬ ‫ואלוהי נחור ‪ -‬שרשו של לבן בן בתואל‪ ,‬ממשפחת נחור‪.‬‬ ‫קודש והן לאלוהי נחור שהוא חול‪ .‬ואכן מצינו שני‬ ‫אך מיהו 'אלהי אביהם' ‪ -‬סתם הכתוב ולא פירש‪.‬‬ ‫מדרשים חלוקים בזה‪ ,‬כי הנה מקור דברי רש"י הוא‬ ‫והנה רש"י כתב ‪' -‬אלוקי אברהם ‪ -‬קודש‪ ,‬ואלהי‬ ‫במסכת סופרים (פ"ד ה"ז) ובמסכת ספר תורה (פ"ד ה"ד)‪,‬‬ ‫נחור ‪ -‬חול‪ ,‬אלהי אביהם ‪ -‬חול'‪ .‬ואם כן צריך לומר‪,‬‬ ‫אולם בבראשית רבה (עד‪ ,‬טז) מצינו מפורש ‪' -‬אלוקי‬ ‫ש'אלהי אביהם' מוסב על שורש השרשים הקדום של‬ ‫אברהם קודש‪ ,‬ואלהי נחור חול‪ ,‬אלהי אביהם ‪ -‬משמעו‬ ‫שניהם‪ ,‬הלא הוא תרח אבי אברהם ואבי נחור גם יחד‪,‬‬ ‫קודש וחול'‪ .‬וכמבואר‪.‬‬ ‫שאף הוא היו לו אלהים אחרים משלו‪ ,‬וגם בהם ביקש‬ ‫אמנם נראה‪ ,‬כי גם מדרשו של מקרא זה‪ ,‬לפיו הוא‬ ‫לבן לתלות את השבועה‪.‬‬ ‫מוסב על תרח‪ ,‬מקושר יפה עם פשוטו של מקרא ונלמד‬ ‫אלא שעדיין יש לדקדק בלשון המקרא‪ ,‬כי לפי זה‬ ‫ממנו‪ .‬כי לאחר שכבר הזכיר הכתוב שסיבת תלייתם את‬ ‫היה הסדר הנכון להזכיר 'אלהי אביהם' לפני תיבות‬ ‫השבועה באלוקי אברהם ואלהי נחור הוא מצד היותם‬ ‫'ישפטו בינינו'‪ ,‬על מנת לכלול את 'אלוהי תרח' בין‬ ‫'אלוהי אביהם'‪ ,‬הרי מעתה מתבקש אפוא להתייחס‬ ‫שופטי השבועה‪ .‬ומן הסדר האמור כאן‪ ,‬משמע לכאורה‬ ‫גם לאלוהיו של תרח‪ ,‬כי לא יאות הוא ללבן להתעלם‬ ‫שתיבות 'אלהי אביהם' אינן שייכות לעיקר דברי לבן על‬ ‫משרשם המשותף‪ ,‬ולכן דרשו חכמים מכאן‪ ,‬כי מכלל‬ ‫האלוהויות שישפטו ביניהם‪.‬‬ ‫דברי לבן עולה רמז מובן מאליו‪ ,‬כי גם אלהי תרח ‪ -‬שאף‬ ‫ונראה כי לפי פשוטם של דברים‪' ,‬אלהי אביהם'‬ ‫הוא נכלל בהגדרת 'אלוהי אביהם' ‪ -‬ישפוט ביניהם‪.‬‬ ‫מוסב עליהם עצמם‪ ,‬דהיינו על יעקב ולבן‪ ,‬שאלהי‬ ‫והנה כל אלה הם דברי לבן הרשע‪ ,‬שטוף הגילולים‬ ‫אביהם ‪ -‬אברהם ונחור ‪ -‬ישפטו ביניהם‪ .‬ומתוך שלא‬ ‫והתרפים‪ ,‬עובד הכוכבים והמזלות‪ .‬אך להבדיל בין‬ ‫נאמר 'אלהי אבותינו' (בגוף ראשון)‪ ,‬אלא 'אלהי אביהם'‬ ‫קודש לחול‪ ,‬יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬לא העלה על דל שפתיו‬ ‫(בגוף שלישי)‪ ,‬נמצינו למדים שהתיבות הללו אינן מדברי‬ ‫שיתוף שם שמים עם דבר אחר‪ ,‬אלא 'וישבע יעקב‬ ‫לבן ליעקב‪ ,‬אלא משה רבינו כותבן‪ .‬שאחר שהזכיר‬ ‫בפחד יצחק אביו'‪.‬‬ ‫דברי לבן שאמר ‪' -‬אלוקי אברהם ואלהי נחור ישפטו‬ ‫היכל השבת‬ ‫גדרי איסור המלאכה בשלשת פרשיות השבת‬ ‫חידושי דינים מיוחדים‪ ,‬הנובעים מאותו התוכן והגדר‬ ‫פרשיותיה של שבת‬ ‫המיוחד והגוון המסויים במצות השבת שנתחדש‬ ‫מצות השבת חוזרת ונשנית בתורה הרבה פעמים‬ ‫בפרשה זו‪ .‬וגם משום כך לא נאמרו כל פרשיות השבת‬ ‫בכמה פרשיות‪ .‬וכבר הזכרנו הרבה את היסוד הגדול‬ ‫ודיניהן במקום אחד‪ ,‬כי נכתבה כל פרשה וחידושי דיניה‬ ‫והכלל החשוב‪ ,‬שכל מצוה בתורה אשר חוזרת ונשנית‬ ‫במקומה הראוי לה לפי תוכן עניינה‪.‬‬ ‫בכמה פרשיות‪ ,‬אין זה רק לשם זירוז ותוספת צווי‬ ‫והרחבנו בארוכה בספר 'בן מלך ‪ -‬שבת קודש'‬ ‫לחיזוק קיומה‪ ,‬אלא כל פרשה באה לחדש לנו גדר חדש‬ ‫לבאר את תוכנם של שלשת הפרשיות העיקריות בהם‬ ‫וצד נוסף במצוה‪ .‬ובכל פרשה מבוארת סיבה נוספת‬ ‫נשנית מצות השבת בהרחבה ‪-‬‬ ‫ותוכן מחודש במצוה זו‪.‬‬ ‫א‪' .‬פרשת המן' בפרשת בשלח‪ .‬שעניינה ותוכנה‬ ‫וכמו כן היינו טעמא בפרשיות של מצות השבת‪,‬‬ ‫הוא 'ברכת השבת'‪ ,‬מה שהשבת הוא יום מבורך‪.‬‬ ‫אשר חוזרים ונשנים כמה וכמה פעמים בתורה‪ ,‬כי‬ ‫ב‪' .‬עשרת הדברות' בפרשת יתרו‪ .‬שתוכן עניינו הוא‬ ‫יש בכל פרשה צד נוסף וגדר מחודש במצות השבת‪,‬‬ ‫'קדושת השבת'‪ ,‬מה שהשבת הוא יום קדוש‪.‬‬ ‫שמשום כך חזרה ונשנית פרשה זו‪ .‬ובכל פרשה ישנם‬ ‫‪6‬‬ ‫זו דכתיב 'והכינו'‪ ,‬שזה גם נובע מתוך גדרה המיוחד של‬ ‫ג‪ .‬פרשת 'אך את שבתתי תשמורו' בפרשת כי‪-‬‬ ‫פרשה זו‪ ,‬ששבת צריכה הכנה‪.‬‬ ‫תשא‪ .‬שתוכן עניינו הוא 'מנוחת השבת'‪ ,‬שהשבת הוא‬ ‫וכן שורש איסור מוקצה‪ ,‬נמי דרשינן מקרא‬ ‫יום מנוחה‪.‬‬ ‫ד'והכינו' [עיין רש"י ביצה כו‪ :‬ד"ה ואי דלא אחזו‪ .‬ועיין‬ ‫והנה גדרה המיוחד של כל פרשה ופרשה ביסוד‬ ‫פסחים מז‪ :‬דמאן דאית ליה מוקצה דאורייתא יליף לה‬ ‫רעיון מצות השביתה‪ ,‬מביא גם גדרים נבדלים ביסוד‬ ‫מהאי קרא ד'והכינו']‪ .‬והיינו משום דיסוד איסור מוקצה‬ ‫איסור המלאכה‪ ,‬שמכל פרשה ופרשה יש להבחין בגדר‬ ‫הוא‪ ,‬שכאשר משתמש בחפץ שלא הוכן ויועד לשימוש‬ ‫שונה באיסור המלאכה המבואר בה‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬הרי עצם השימוש נחשב שהאדם מייצר בחפץ מצב‬ ‫חדש‪ ,‬ואסרוהו חכמים‪ .‬ויסוד זה אית לן למילף מתוך‬ ‫גדר איסור המלאכה מצד פרשת המן‬ ‫גדר פרשה זו‪ ,‬שאסור בשבת כל פעולת חידוש אף‬ ‫‪ -‬ברכת השבת שהכל כבר מוכן‬ ‫שלא עשה שינוי בגוף החפץ‪ ,‬וכמו שמצינו בהוצאה‬ ‫א‪ .‬בפרשה הראשונה שהיא בפרשת המן בפרשת‬ ‫ותחומין כנ"ל‪.‬‬ ‫בשלח‪ ,‬העלינו כי גדרה ורעיונה הוא שהשביתה באה‬ ‫מצד 'ברכת השבת'‪ ,‬כלומר שמכיון שהיום הוא יום‬ ‫גדר איסור מלאכה מצד 'קדושת השבת'‬ ‫מבורך‪ ,‬לכן מצוותו לעשותו‪ ,‬יום שאינו נצרך למלאכה‬ ‫‪ -‬שלא יהיה עסוק במלאכת עצמו‬ ‫אלא הכל כבר יהיה מוכן וכדכתיב 'והכינו את אשר‬ ‫ב‪ .‬בפרשת יתרו ‪" -‬ששת ימים תעבוד ועשית‬ ‫יביאו'‪ ,‬ובזה הוא יום מבורך‪ ,‬ולכן אסור בכל מלאכה‪.‬‬ ‫כל מלאכתך‪ ,‬ויום השביעי שבת לה' אלוקיך"‪ .‬ביארנו‬ ‫וממילא גדר איסור המלאכה הנובע מתוך כך הוא‬ ‫כי גדר רעיון השביתה בפרשה זו הוא מחמת 'קדושת‬ ‫'הכנה'‪ ,‬כלומר שלא יכין האדם לעצמו ויצור דברים‬ ‫השבת'‪ ,‬ואיסור המלאכה הוא שלא יסתלק האדם‬ ‫חדשים שלא היו מאתמול‪.‬‬ ‫מקדושת היום ויפנה לעסוק בעשיית מלאכתו‪ ,‬כיון‬ ‫שהיום מיוחד וקדוש לה'‪ .‬וממילא גדר איסור המלאכה‬ ‫ומתוך גדר זה נובע האיסור שחידשה תורה בפרשה‬ ‫הוא שלא להיות שקוע ועסוק במלאכתו‪.‬‬ ‫זו דכתיב – 'שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו‬ ‫ביום השביעי' (שמות טז‪ ,‬כ)‪ .‬אשר מכאן למדו חכמים‬ ‫ובפרשה זו חידשה תורה לאו ד'מחמר'‪ ,‬האיסור‬ ‫שורש איסור תחומין (עירובין נא‪ .).‬כי עצם היציאה‬ ‫ד‪'-‬מחמר אחר בהמתו' (שבת קנג‪ ):‬מדכתיב – 'ובהמתך'‬ ‫מחוץ לתחום אין זה מלאכה‪ ,‬אלא שאיסורו הוא משום‬ ‫(שמות כ‪ ,‬י)‪ .‬והיינו כשמפעיל את הבהמה לעשות‬ ‫שנכנס האדם לתחום מקום חדש שלא היה בו מאתמול‪,‬‬ ‫מלאכה‪ ,‬על אף שאינו עושה בעצמו את המלאכה‪ ,‬אלא‬ ‫והוא משנה את מקומו‪ ,‬שנמצא שעשה לעצמו מקום‬ ‫הוא מפעיל את הבהמה וגורם לה לעשותה‪[ .‬ובגמרא‬ ‫חדש‪ .‬וכתבה תורה איסור תחומין כאן‪ ,‬כי איסורה‬ ‫פליגי אמוראי אם חייב חטאת וסקילה על איסור מחמר‪,‬‬ ‫נובע משורש עניינה של פרשה זו‪ ,‬שלא יכין ויחדש‬ ‫או שעובר עליה רק בלאו‪ ,‬וכן נקטינן להלכה]‪ .‬ואיסור זה‬ ‫האדם דברים בשבת‪ ,‬אלא כל שימושו יהיה במה שמוכן‬ ‫נובע מגדר איסור המלאכה דפרשה זו‪ ,‬שכל התעסקות‬ ‫לו מאתמול‪.‬‬ ‫והשתקעות במלאכת האדם הוא חילול קדושת היום‪.‬‬ ‫ומשום כך גם כאשר אינו עושה המלאכה בעצמו‪ ,‬אלא‬ ‫וכן מה שדרשו מפסוק זה ד'אל יצא' איסור מלאכת‬ ‫עוסק בה על ידי בהמתו‪ ,‬הרי הוא פוגע בקדושת השבת‪.‬‬ ‫הוצאה (עירובין יז‪ ,):‬הרי גם איסור זה שייך דווקא לפרשה‬ ‫זו‪ ,‬שהרי במלאכת הוצאה אין כאן מלאכת יצירה‪ ,‬כמו‬ ‫איסור מלאכת בן ועבד ‪ -‬שלא‬ ‫בשאר המלאכות שמחדש דבר בעצם החפץ‪ ,‬אלא כל‬ ‫תתחלל קדושת השבת ברשותו‬ ‫מה שעשה הוא‪ ,‬שחידש מקום חדש למציאות החפץ‬ ‫כמו כן כתוב בפרשה זו האיסור של – 'אתה ובנך‬ ‫[וגם מלאכת מעביר ד' אמות ברשות הרבים טעמו הוא‬ ‫ובתך ועבדך ואמתך'‪ .‬והיינו בנו ובתו הקטנים‪ ,‬והנה‬ ‫משום דברה"ר כיון שרבים מצויים בו‪ ,‬אין נחשב מקומו‬ ‫גם בכל איסורי תורה צריך להפרישו מדדרשינן 'לא‬ ‫המיוחד של החפץ אלא בד' אמות שלו‪ ,‬ויבואר בעז"ה‬ ‫תאכילום'‪ ,‬וכן האב חייב להפרישו גם מדין חינוך‬ ‫במקו"א‪ ].‬ומצד גדר איסור המלאכה של פרשה זו קבעה‬ ‫(כמבואר בשו"ע או"ח סימן שמג ובמ"ב שם)‪ ,‬אולם בשבת‬ ‫תורה שגם זה יחשב מלאכה‪ .‬משום שמכין את החפץ‬ ‫נוסף איסור מיוחד שמוזהר האב על בניו הקטנים מצד‬ ‫שיהא עומד לשימושו במקום הרצוי עבורו‪.‬‬ ‫פסוק זה דכתיב 'לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך'‪.‬‬ ‫וכן איסור 'הכנה דרבה'‪ ,‬ילפינן מהפסוק שבפרשה‬ ‫‪7‬‬ ‫חפציו ועסקיו יש בזה הסתלקות מקדושת היום‪ .‬ושורש‬ ‫וכמו שכתב רש"י ‪' -‬אתה ובנך ובתך ‪ -‬אלו קטנים‪ ,‬או‬ ‫איסורים אלו הוא מגדר איסור המלאכה המבואר‬ ‫אינו אלא גדולים‪ ,‬אמרת הרי כבר מוזהרים הם‪ ,‬אלא‬ ‫בפרשה זו של 'קדושת השבת'‪ .‬וכלשון הפסוק 'עשות‬ ‫לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים‪ ,‬וזהו‬ ‫חפציך ביום קדשי'‪.‬‬ ‫ששנינו (שבת קכא)‪ ,‬קטן שבא לכבות אין שומעין לו‬ ‫מפני ששביתתו עליך' (שמות כ‪ ,‬י)‪ .‬וברמב"ן – 'אתה‬ ‫גדר איסור מלאכה של 'מנוחת השבת'‬ ‫ובנך ובתך הקטנים‪ ,‬הזהירנו בשבת שלא יעשו הבנים‬ ‫הפרשה השלישית היא פרשת כי תשא 'אך את‬ ‫הקטנים מלאכה לדעתינו וברצוננו' (שם)‪.‬‬ ‫שבתותי תשמורו'‪ ,‬וב'ויקהל' שהוא המשך לפרשה זו‪,‬‬ ‫ובדבריהם יש להסתפק‪ ,‬אם האזהרה היא דווקא‬ ‫שורש עניינה הוא 'מנוחת השבת'‪ ,‬שניתנה השבת מתנה‬ ‫לאביו של הקטן‪ ,‬או שכל הגדולים מוזהרים על הקטנים‪,‬‬ ‫לישראל לעשות את יום מנוחתו של הקב"ה ליום מנוחה‬ ‫ומצווים להפרישו‪.‬‬ ‫להם‪ .‬וממילא אף גדר איסור המלאכה הנובע מכך‪ ,‬הוא‬ ‫אכן עיין במ"ב שכתב שהפסוק קאי דווקא על האב‬ ‫שלא לחלל את המנוחה על ידי מלאכות‪ .‬וביארנו שם‬ ‫שנאמר בשבת איסור מיוחד להזהיר על בניו הקטנים –‬ ‫שבעומק‪ ,‬הרי מצד שביתה זו ששבת הבורא‪ ,‬קבע‬ ‫'ולענ"ד‪ ,‬דבדליקת אביו מחוייב אביו מן התורה למחות‬ ‫לעצמו שיהיה תמיד מנוחה לפניו ביום השביעי‪ ,‬והוא‬ ‫בידו‪ ,‬כיון שהוא עושה לדעתו‪ ,‬כדי שלא יעבור אמה‬ ‫יום מנוחתו של הקב"ה‪ .‬אלא שכיוון שעם ישראל הם‬ ‫דכתיב לא תעשה וגו' ובנך ובתך' (שער הציון סימן‬ ‫דבקים עמו‪ ,‬על כן נתן להם מתנה טובה להשתתף עמו‪,‬‬ ‫שלד אות נד)‬ ‫ולעשות את השבת שלו‪ ,‬עיי"ש בארוכה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף שגדר זה חלוק הוא ביסודו מגדר איסור‬ ‫וכמו כן עבד ואמה‪ ,‬איירי הכא בעבד ואמה שטבלו‬ ‫המלאכה שבעשרת הדיברות‪ .‬כי בעשרת הדיברות‬ ‫ומלו שדינם כישראל לכל דבר‪ ,‬וחייבים במצוות כנשים‪.‬‬ ‫קדושת השבת חלה על 'היום'‪ ,‬משום שהוא יום שביעי‬ ‫ובלאו הכי מוזהרים על השבת מצד עצמם‪ ,‬אלא שנוסף‬ ‫למלאכת ה' – 'ויום השביעי שבת לה' אלוקיך'‪ .‬אולם‬ ‫כאן איסור מיוחד על האדון‪ .‬וכמו שכתב הרמב"ן –‬ ‫בפרשיות 'כי‪-‬תשא' ו'ויקהל' גדרה להיות שובת ונופש‬ ‫'ועבדך ואמתך ‪ -‬העבדים שמלו וטבלו שחייבין בכל דיני‬ ‫ביום זה‪ ,‬משום שיום השביעי של 'האדם' יהיה לו קודש‪.‬‬ ‫השבת כישראל וכו' וראוי היה שיזהיר להם בעצמם‪ ,‬כי‬ ‫וכדכתיב בפרשת ויקהל – 'ששת ימים יעשה מלאכה‬ ‫הם עצמם מצווים בשבת‪ ,‬אבל דיבר הכתוב עמנו מפני‬ ‫וביום השביעי יהיה לכם קודש'‪ .‬ולא כתיב כאן 'ויום‬ ‫שהעבדים ברשותנו‪ ,‬לומר ששביתתם עלינו‪ ,‬ואם לא‬ ‫השביעי שבת' כמו ביתרו‪ ,‬אלא 'וביום השביעי יהיה‬ ‫נמנעם אנחנו נענשים עליהם' (שם)‪.‬‬ ‫לכם קודש'‪ ,‬כלומר שמדובר לגבי האדם שהיום השביעי‬ ‫וכן פסק במ"ב – 'אתי האי קרא לאורויי‪ ,‬דשביתת‬ ‫שלו יהיה לו קודש‪.‬‬ ‫העבד מוטל גם על רבו‪ ,‬שהוא מצווה עליו למנעו‬ ‫בפרשת יתרו‪ ,‬הרי מחמת שהוא יום שביתה אצל‬ ‫מעשות מלאכה‪ ,‬אפילו לצורך עצמו של העבד' (סימן‬ ‫הקב"ה‪ ,‬קבע את היום הזה שיהיה ל'יום קדוש'‪ ,‬והזהירנו‬ ‫דש ס"ק א)‪.‬‬ ‫על קדושת ושביתת 'היום' והמצוה היא על ה'חפצא' של‬ ‫והיינו שמדין 'קדושת השבת' מוטל על האדם שכל‬ ‫היום‪ .‬אולם בפרשת כי תשא‪ ,‬גדר הדברים הוא שיש‬ ‫בני ביתו והנמצאים ברשותו יהיו מקדשים את השבת‪,‬‬ ‫מצות שבת על האדם עצמו‪.‬‬ ‫וימנע מהם עשיית מלאכה‪ .‬שכאשר המה עוסקים‬ ‫כלומר שאין מצות שבת מוטלת עלינו רק מצד היום‬ ‫במלאכה כשבידו למנעם‪ ,‬יש בזה גם עבורו משום‬ ‫שהוא היום השביעי‪ ,‬אשר הוא קדוש לה'‪ .‬אלא גם על‬ ‫חילול קדושת היום‪ .‬שמתחלל השבת על ידי בר ישראל‬ ‫האדם עצמו חלה מצות שבת‪ ,‬שיהיה בו סדר של ששה‬ ‫בביתו ובחסותו‪.‬‬ ‫זמני מלאכה וזמן שביעי שלו יהיה קודש‪ ,‬שבת לה'‪.‬‬ ‫וכן ביארנו שם שכל האיסורים שמדברי קבלה‪,‬‬ ‫המבוארים בפסוק ‪' -‬אם תשיב משבת רגלך‪ ,‬עשות‬ ‫גדר 'שמיטה' על הארץ ‪' -‬שבת'‬ ‫חפציך ביום קדשי וגו' וכבדתו מעשות דרכיך‪ ,‬ממצוא‬ ‫על הימים ועל האדם‬ ‫חפצך ודבר דבר' (ישעיה נח‪ ,‬יג)‪ .‬שאסור לעסוק בחפצי‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬כענין שמצינו במצות‬ ‫חול ואפילו לדבר דברי חול וחשבונות ומשא ומתן‪,‬‬ ‫השביעית‪ ,‬שנצטווינו לעשות בארץ שבת לה'‪ ,‬שגם‬ ‫כמבואר בגמרא (שבת קנ‪ .).‬אף שכל אלו אין בהם‬ ‫'הארץ' צריכה לשבות שבת לה'‪ ,‬דהיינו שיהיה סדר‬ ‫מעשה מלאכה‪ ,‬אולם כיון שהוא נפנה ועוסק בענייני‬ ‫‪8‬‬ ‫היא רק בעם ישראל‪ ,‬שכיון שה' מתהלך בתוכם משגיח‬ ‫עבודתה והשימוש בה‪ ,‬ששה תקופות של עבודה זרע‬ ‫עליהם ומנהיגם‪ ,‬נחשבים הימים שלהם הימים של ה'‪,‬‬ ‫וקציר‪ ,‬ותקופה אחת של שבת לה'‪ .‬וכענין זה חלה‬ ‫ולכן היום השביעי שלהם הוא יום השביעי של ה' ‪ -‬יום‬ ‫המצוה גם על 'עם ישראל'‪ ,‬שבעם עצמו צריך להתקיים‬ ‫השבת‪ .‬אבל לאומות העולם אין כלל שבת‪ ,‬לא רק משום‬ ‫מציאות וסדר של שבת‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שאחר ששת זמני‬ ‫שאינם מצווים‪ ,‬אלא שהיום השביעי שלהם אינו כלל‬ ‫מלאכה שלהם‪ ,‬יהיה להם זמן קדושה ושבת לה'‪ .‬אלא‬ ‫שבת‪ ,‬שאין הימים שלהם נחשבים לימים של ה'‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫שפרק זמן מלאכתו של האדם‪ ,‬גם הוא מחולק לימים‪,‬‬ ‫ולכן גם בהאדם שביתת השביעי היא בימים‪ .‬ולו יצוייר‬ ‫עוצם קדושת ישראל‬ ‫שפרקי זמן מלאכתו של האדם היו מחולקים באופן‬ ‫אחר‪ ,‬היתה מצוה זו של שבת נקבעת לפי אותה חלוקה‪.‬‬ ‫ומתוך גדר זה במצות שבת‪ ,‬עולה עוצם מעלתם‬ ‫והוא לשון הכתוב 'ושמרתם את השבת כי קודש היא‬ ‫וגדולתם של ישראל‪ ,‬השבת היא אות כי ה' מקדש את‬ ‫לכם'‪ ,‬שהשבת היא קודש 'לכם'‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬שמשום כך חל עלינו המצוה‪ ,‬לקדש את פרק‬ ‫הזמן השביעי שלנו ולעשות בו שבת‪ ,‬משום שאנו עם‬ ‫ונמצא שיום השבת יש בו מצות שביתה וקדושה‬ ‫ה' חלקו ונחלתו בבריאה‪ ,‬הנושאים את שמו בעולם‪.‬‬ ‫משני צדדים‪ ,‬גם מדין פרשת יתרו מצד מצות שבת‬ ‫שחל על הימים‪ ,‬כלומר שמצד הימים עצמם יש קדושה‬ ‫וכשם שבשנת השמיטה‪ ,‬הארץ עצמה חל בה‬ ‫ביום השביעי‪ ,‬ובנוסף לכך חל המצוה על עם ישראל‪,‬‬ ‫קדושת השבת‪ .‬כמו כן מצד גדר זה במצות השבת‪,‬‬ ‫לעשות את פרק הזמן השביעי שלהם שבת לה'‪[ .‬אלא‬ ‫האדם עצמו מתקדש בקדושת השבת‪ ,‬בכל יום שביעי‬ ‫ש'שבת הימים'‪ ,‬חופף את 'שבת עם ישראל']‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬והוא מה שאמרו חז"ל בפרשה זו – 'ושמרתם‬ ‫ולפי זה‪ ,‬מצות השבת ניתנה בשלשה אופנים‪' ,‬שבת‬ ‫את השבת כי קודש היא לכם ‪ -‬מגיד שהשבת מוספת‬ ‫הארץ' בשמיטה‪' ,‬שבת הימים' של פרשת יתרו‪ ,‬ו'שבת‬ ‫קדושה על ישראל' (מכילתא פרשת כי תשא)‪ .‬כלומר‬ ‫עם ישראל' של פרשת כי תשא‪.‬‬ ‫שקדושת השבת חלה על ישראל מצד עצמם‪ .‬וכן הוא‬ ‫ובעומק הדבר‪ ,‬היינו כי מציאות השבת היא רק אצל‬ ‫לשון הכתוב שם ‪' -‬וביום השביעי יהיה לכם קודש'‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והשבת שייכת רק בענייניו‪ ,‬והיינו בארץ ישראל‬ ‫ומשום כך חלה תוספת הברכה של שבת‪ ,‬במציאות‬ ‫שהיא ארץ ה' שבה הוא נוה קדשו והר נחלתו‪ ,‬ובעם‬ ‫האדם עצמו‪ ,‬שדרשו בפרשה זו – 'נשמה יתירה נותן‬ ‫ישראל שהקב"ה משרה בהם את שכינתו‪ ,‬ושם ה' נקרא‬ ‫הקב"ה באדם ערב שבת וכו' שנאמר שבת וינפש'‬ ‫עליהם‪ .‬ואכן מצות שבת של עם ישראל נאמרה כאן יחד‬ ‫(ביצה טז‪ .).‬כלומר שהאדם עצמו מתגדל ונכפלת‬ ‫עם מצות המשכן‪ ,‬שעל ידו השרה ה' את שכינתו בעם‬ ‫אישיותו ונפשו‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬ונראה שגם מצות 'יום השבת' שמצד הימים‪,‬‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫אשרי כל חוסי בו‬ ‫בבירור ששום בריה אינה יכולה להזיק לו‪ ,‬אם לא ציוה‬ ‫המאורעות אינם סיבה לפחד‬ ‫ה'‪ .‬וכן לא יקרהו שום מקרה אם לא הכינו והזמינו‬ ‫אחד התוצאות החשובות והניכרות של החיים על‬ ‫מלך העולם‪.‬‬ ‫פי 'מידת הבטחון'‪ ,‬הוא שהבוטח חי חיים של רגיעה‬ ‫ונתבארו הדברים בתמצית מזוקקת בדברי מרן‬ ‫ושלווה‪ ,‬כי אינו חושש ממקרים ואינו ירא מפחד פתאום‪.‬‬ ‫החזון איש בספרו 'אמונה ובטחון' (פרק ב) – 'וכאשר‬ ‫ואין זה משום שהוא מובטח שלא תבוא אליו כלל‬ ‫האדם נפגש במקרה זה‪ ,‬אשר לפי הנוהג שבעולם צפויה‬ ‫רעה לעולם‪ ,‬שהרי לא הובטח על כך‪[ ,‬ומעשים בכל יום‬ ‫מטבעת העולם‪ ,‬וקשת‬ ‫אליו סכנה מדרכי הטבע‪ ,‬לפחוד ִ‬ ‫יוכיחו]‪ .‬אלא שעצם הידיעה כי ה' הוא המנהיג והוא‬ ‫רוחו ירפהו מלזכור שאין המקרה אדוניה לנו‪ ,‬ושאין‬ ‫המכוון את כל העניינים‪ ,‬וכל אשר נעשה בעולם הוא‬ ‫מעצור לה' מלהושיעו ולהכין מסבבים שיחליפו את כל‬ ‫רק ממנו ית"ש‪ ,‬מביא לנפשו שלווה גדולה‪ .‬כיון שיודע‬ ‫‪9‬‬ ‫ויצר לו'‪ .‬ופירשו חז"ל ‪' -‬שמא יגרום החטא'‪' .‬דרבי‬ ‫המסובבים‪ ,‬וההבלגה בשעה הקשה הלזו‪ ,‬ולהשרות‬ ‫יעקב בר אידי רמי‪ ,‬כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל‬ ‫בקרבו את האמת הידועה‪ ,‬כי אין כאן לפניו שום פגע‬ ‫אשר תלך‪ ,‬וכתיב ויירא יעקב מאד‪ ,‬אמר שמא יגרום‬ ‫רע מיד המקרה‪ ,‬רק הכל מאתו יתברך‪ ,‬בין לטוב בין‬ ‫החטא' (ברכות דף ד‪ .).‬ולמרות שתמיד קיים החשש של‬ ‫למוטב‪ ,‬ואשר שורש אמונתו מפיגה פחדתו‪ ,‬ונותנת‬ ‫שמא יגרום החטא‪ ,‬בכל זאת כל התייחסותו אל הסכנה‬ ‫לו אומץ להאמין באפשרות ההצלה‪ ,‬ושאין לפניו‬ ‫היא במבט שונה לגמרי‪ ,‬וכל יראתו אינה אלא יראת ה'‬ ‫נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה‪ ,‬ענין זה יקראוהו‬ ‫טהורה שמא נתרחק מאתו ויגרום החטא לעונש‪.‬‬ ‫מידת הבטחון'‪.‬‬ ‫ובגמרא – 'תנו רבנן‪ ,‬מעשה במקום אחד שהיה‬ ‫דהיינו שהבוטח יודע וזוכר תמיד‪ ,‬כי הסיבות‬ ‫ערוד‪ ,‬והיה מזיק את הבריות‪ ,‬באו והודיעו לו לרבי‬ ‫הגורמות הסכנה‪ ,‬אינן מקרבות את הדבר יותר מאשר‬ ‫חנינא בן דוסא‪ ,‬אמר להם הראו לי את חורו‪ ,‬הראוהו‬ ‫בלי הגורמים הנראים לעין‪ .‬וכמו שאמר יהונתן לנערו‬ ‫את חורו‪ ,‬נתן עקבו על פי החור‪ ,‬יצא ונשכו ומת אותו‬ ‫נושא כליו כאשר בא להלחם לבדו בפלשתים – 'כי‬ ‫ערוד‪ ,‬נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש‪ ,‬אמר להם‪,‬‬ ‫אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט' (שמואל א‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫ראו בני אין ערוד ממית‪ ,‬אלא החטא ממית' (ברכות לג‪.).‬‬ ‫כי מה שנזדמנו הגורמים אינו סיבה לוודאות הסכנה‪.‬‬ ‫וכיון שהכל נתון ביד ה' ובידו לשנות הכל ברגע‬ ‫ומאידך גם כשאין עדיין סיבות מזומנות לפניו‪ ,‬בכל‬ ‫קטן‪ ,‬הרי אין הסיבות גורמות לייאש את האדם‪ ,‬כי‬ ‫רגע יכול לבא עליו הסכנה‪ ,‬וכדכתיב – 'אשרי אדם‬ ‫עדיין בידו להטותו על ידי שישוב בתשובה וירבה‬ ‫מפחד תמיד' (משלי כח‪ ,‬יד)‪ .‬וכתיב – 'אל תירא מפחד‬ ‫בזכויות וכן על ידי תפילה‪ ,‬שיעורר רחמים להסיר‬ ‫פתאום ומשואת רשעים כי תבא' (שם ג‪ ,‬כה)‪ .‬והצדיק‬ ‫העונש מעליו‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל במאמרו של חזקיהו‬ ‫אינו שאנן גם כשאין סיבות‪ ,‬אלא תמיד פחד ה' עליו‪.‬‬ ‫המלך לישעיה – 'כך מקובלני מבית אבי אבא‪ ,‬אפילו‬ ‫ומאידך גם בעת הסכנה אינו אובד עשתונותיו‪ ,‬אלא‬ ‫חרב חדה מונחת על צוארו של אדם‪ ,‬אל ימנע עצמו‬ ‫בוטח על ה' אלוקיו‪.‬‬ ‫מן הרחמים' (ברכות י‪ .).‬והיינו כאמור‪ ,‬כי מה שנסתבב‬ ‫סיבות שונות כגון חולי מסוכן וחרב חדה‪ ,‬אינו מהווה‬ ‫הבטחון ‪ -‬לא להתייאש מן הרחמים‬ ‫סיבה לעכב את הרחמים‪ ,‬וברצון ה' יסתלקו סיבות אלו‬ ‫ועיין ב'שערי תשובה' לרבינו יונה (שער ג אות לב)‬ ‫כמו אלמלא היו הסיבות‪.‬‬ ‫שמנה מצות הבטחון למצות לא תעשה‪ ,‬בין האזהרות‬ ‫התלויות בלב – 'כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה‬ ‫הבוטח אינו תולה יהבו בסיבות‬ ‫ממני איכה אוכל להורישם‪ ,‬לא תירא מהם (דברים ז‪,‬‬ ‫כמו כן יש הבדל בגישתו ובפעולותיו של הבוטח‪,‬‬ ‫יז)‪ .‬כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם‬ ‫כאשר מתרגש ובא מצב של סכנה ח"ו‪ .‬שמאחר שרואה‬ ‫רב ממך‪ ,‬לא תירא מהם (שם כ‪ ,‬א)‪ .‬הוזהרנו בזה‪ ,‬שאם‬ ‫את הדברים במבט הנכון‪ ,‬הרי אף שמקדם את פני‬ ‫יראה האדם כי צרה קרובה‪ ,‬תהיה ישועת ה' בלבבו‬ ‫הרעה בהשתדלות הראויה‪ ,‬אך עיקר ההשתדלות שלו‬ ‫ויבטח עליה‪ ,‬כענין שנאמר (תהלים פה‪ ,‬י) אך קרוב‬ ‫הוא בענין התפילה והתחנונים‪ ,‬וימהר ויחיש לחזור‬ ‫ליראיו ישעו‪ ,‬וכן כתוב (ישעיה נא‪ ,‬יב) מי את ותיראי‬ ‫בתשובה ולבקש סליחה ומחילה כדי לבטל את החטא‬ ‫מאנוש ימות'‪.‬‬ ‫שהוא הגורם כל הסכנה‪ ,‬ומוסיף ומרבה זכויות למצוא‬ ‫ועיין בספר 'חרדים' שהביא דבריו במנין המצוות‬ ‫חן בעיני ה'‪ ,‬וכן מתחזק בתפילה ובקשה מאת ה'‬ ‫(פרק כא מצוה לא)‪ ,‬בלשון זה – 'הוזהרנו בזה שאפילו‬ ‫שיושיעו מצרתו‪ .‬ואינו רואה את תקוותו בהשתדלות‬ ‫יראה האדם הצרה קרובה‪ ,‬לא יתייאש מן הרחמים‪,‬‬ ‫ובסיבות שהכין להצלה‪ ,‬אלא סברו ותקוותו הוא על‬ ‫אלא יקוה ישועות ה'‪.‬‬ ‫ה' שיחיש לו ישועה‪' .‬מקוה ישראל מושיעו בעת צרה'‬ ‫ואם כי בכל זאת קיים חשש שסכנה זו תתממש‪,‬‬ ‫(ירמיה יד‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫כי שמא רצון ה' להביא עליו איזו עונש‪ ,‬הרי אין חששו‬ ‫שטבעת‬‫ובלשון החזו"א ‪' -‬גם עילות של ההצלה ִ‬ ‫נובע מכך שהסיבה היא שתגרום הסכנה‪ ,‬או מחמת‬ ‫בני האדם להשתדל בהן‪ ,‬משתנות אצל הבוטח‪ ,‬כי‬ ‫שיקום עליו איזה אויב‪ ,‬שהרי כל אלו אינם יכולים‬ ‫תחת לרדוף אחר נדיבים ושרים ולבקש תחבולות שוא‪,‬‬ ‫לשנות מאומה במה שיועד לו‪ .‬אלא כל פחדו הוא שמא‬ ‫יפשפש הבוטח במעשיו ויפנה את לבו לתשובה תפלה‬ ‫מחמת חטאיו יהיה ענשו מאת ה' שיבואו עליו שונאיו‪,‬‬ ‫וצדקה להעביר רוע הגזירה'‪.‬‬ ‫וכפי שאמרו חז"ל על יעקב אבינו – 'וירא יעקב מאד‬ ‫‪10‬‬ ‫אז תחבולות ומתחנן לרודפו ואינו נותן ללבו לבקש‬ ‫ועל זה כתיב – 'שבתי וראה תחת השמש כי לא‬ ‫מאת ה'‪ ,‬הרי זה דומה למוכה שבוכה ומרבה תחנונים‬ ‫לקלים המרוץ‪ ,‬ולא לגבורים המלחמה‪ ,‬וגם לא לחכמים‬ ‫להשבט והמטה‪ ,‬ואין לך פתיות גדול מזה‪ .‬וכמאמר‬ ‫לחם‪ ,‬וגם לא לנבונים עושר‪ ,‬וגם לא ליודעים חן‪ ,‬כי עת‬ ‫הכתוב 'ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את‬ ‫ופגע יקרה את כלם' (קהלת ט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫ישראל בכל פה גו' והעם לא שב עד המכהו (רש"י ‪ -‬עד‬ ‫ועיין בספר שערי קדושה למהרח"ו (חלק א שער‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שהוא מביא עליו המכות האלה) ואת ה' צבקות‬ ‫ו) – 'יקנה מידת הבטחון באמת‪ ,‬כי עיניו על כל דרכי‬ ‫לא דרשו' (שם ט) והבקשה להשבט לא יועיל‪ ,‬וכן בענין‬ ‫איש‪ ,‬לתת לו כדרכיו‪ .‬ואין מעשיו וגם תחבולותיו‬ ‫מזונותיו של אדם כל יגיעתו והשתדלותו לא יועילו לו‬ ‫מעלין ומורידין כלל‪ ,‬כי לא לקלים המרוץ (קהלת ט‪,‬‬ ‫מאומה להעדיף על הנגזר לו‪ ,‬וכמאמר הכתוב 'ולא‬ ‫יא)‪ ,‬וישליך יהבו עליו‪ ,‬וכמו שאומרים (תפילת ר"ה)‬ ‫העדיף המרבה והממעיט לא החסיר'‪ ,‬והמן היה סימן‬ ‫אשרי איש שלא ישכחך‪ ,‬ובן אדם יתאמץ בך‪ ,‬כי דורשיך‬ ‫לדורות כי ההשתדלות לא יועיל כלל להרבות לו'‪.‬‬ ‫לעולם לא יכשלו‪ ,‬ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך'‪.‬‬ ‫וכן כתב רבינו יונה (משלי ג‪ ,‬כו) – 'אמנם בבא‬ ‫ועיין מה שכתב בענין זה בליקוטי מאמרים מבעל‬ ‫הצרה‪ ,‬מדעתו כי הכל ביד השי"ת וכו' פני לבבו‬ ‫'בית הלוי' (בית הלוי על התורה עם הוספות מכת"י ‪-‬‬ ‫מועדות אל השי"ת וכו' ולא ישים לבו לפחד המכה‪,‬‬ ‫ירושלים תשנ"ו) – 'וגם בעת אשר שלט האדם באדם‬ ‫ויוסיף יראה לה' ותקוה ותוחלת אליו‪ ,‬כדכתיב (ישעיה‬ ‫לרע חלילה‪ ,‬יבין כי הכל מאתו יתברך ואין האדם‬ ‫י‪ ,‬כ) והיה ביום ההוא‪ ,‬לא יוסיף עוד שאר ישראל‬ ‫ההוא רק השבט אשר בו מעניש להחייבים‪ ,‬וכמאמר‬ ‫ופליטת בית יעקב להשען על מכהו‪ ,‬ונשען על ה'‬ ‫הכתוב 'אשור שבט אפי' (ישעיה י) וכתיב עוד שם‬ ‫קדוש ישראל באמת'‪.‬‬ ‫'היתפאר הגרזן על החוצב בו'‪ .‬וא"כ כשהאדם מבקש‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב חיים זאב ב"ר יואל ערנטל שליט"א‬ ‫הרב נתן מאיר גבירץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב משולם פרידמן שליט"א‬ ‫הרב חיים דרוק שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב בעריש בר"ש קורנבליט שליט"א‬ ‫הרב יצחק וולס שליט"א‬ ‫לרגל הכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט‬ ‫לרגל הכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב אפרים קלפהולץ שליט"א‬ ‫הרב צבי מינצברג שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫‪11‬‬ ‫בעזרת ה' יתברך‬ ‫כסלו תשפ"ז‬ ‫כי נר מצוה ותורה אור‬ ‫בשורה גדולה ומשמחת‬ ‫'ספר המפתח‬ ‫'בן מלך ‪ -‬חנוכה וט"ו בשבט' ‪-‬‬ ‫בן מלך עה"ת'‬ ‫מהדורה חדשה ומורחבת‬ ‫(מהדורת בערקאוויטש)‬ ‫(מהדורת בראך)‬ ‫כשמו כן הוא ‪ -‬מפתח‬ ‫אשר עבר עריכה מחודשת‬ ‫ערכים ומקורות‬ ‫כוללת ומקיפה מהחל ועד כלה‬ ‫רחב ומפורט‬ ‫בתוספת מרובה כפליים על‬ ‫עם קרוב לשלושים‬ ‫הקודם‬ ‫אלף (!!!) ערכים וציונים‬ ‫וכן נוספו בו כחמישה‪-‬עשר‬ ‫ערכים בכל ענייני התורה‪,‬‬ ‫מאמרים חדשים הנדפסים‬ ‫וציונים לכל חלקי התורה‬ ‫לראשונה בכל צדדי וענייני החג‬ ‫מסודר באופן נאות‬ ‫‪ -‬בהלכה ובאגדה ובהשקפה‬ ‫ומאיר עיניים‬ ‫עם חידושים מרובים בסוגיות‬ ‫לתועלת מבקשי‬ ‫חנוכה מכתבי‪-‬ידיו של רבינו‪,‬‬ ‫תורת רבינו‬ ‫ומשיעוריו לאברכים ולבחורים‬ ‫פנים חדשות באו לכאן‬ ‫המעמד הגדול לגמרה של תורה‪ ,‬וחלוקת הספרים למנויים‬ ‫יתקיימו אי"ה במסגרת "מעמד שירין ורחשין ‪ -‬ההכנה לחנוכה" שע"י מוסדות קהילתנו‬ ‫בליל שישי פרשת וישב אור לכ"ד כסליו‬ ‫בברכת התורה‬ ‫הנהלת מכון כתבי בן מלך‬ ‫העם ההולכים בחושך ראו אור גדול‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬