gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫וירא צורת אביו‬ ‫ויצא יעקב (כח‪ ,‬י)‬ ‫ידוע הרמז המובא בספרים‪“ ,‬ויצא” ראשי תיבות‪ :‬ו’ירא י’עקב צ’ורת א’ביו‪.‬‬ ‫והיה רמז זה שגור על לשונו של אאמו”ר‪ ,‬הרה”צ ר' מאיר ב”ר מנחם זיע”א‪,‬‬ ‫שביאר אשר בשעה שיצא יעקב מבית אביו יצחק והלך אל לבן הארמי‪ ,‬שמר‬ ‫תמיד נגד עיניו את צורת אביו על מנת שיהיה לו זה סיוע שלא ייכשל‪.‬‬ ‫וכן עבד עובדא בנפשיה‪ :‬אחר שניצל בחסדי השי”ת מעמק הבכא באושוויץ‪,‬‬ ‫לא היו לו הורים ולא מלמד ומורה דרך‪ ,‬רק קומץ בחורים צעירים שהיו יחד‪,‬‬ ‫אשר נפשם היתה להם לשלל‪ ,‬ונצרכו לסדר בעצמם אורחות חייהם אפילו‬ ‫בעניני שידוכין וכיוצא בזה‪ .‬היה אז אאמו”ר זיע”א מעורר לחבריו‪ ,‬שבכל החלטה‬ ‫חשובה שיצטרכו להחליט ישערו כיצד היו מורים ומייעצים רבותיהם והוריהם‬ ‫הי”ד‪ ,‬ולפי זה ינהגו בעצמם‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ולפרש בענין זה של “וירא יעקב צורת אביו”‪ ,‬דאף על פי שהיה‬ ‫יעקב בסכנה בהלכו אל לבן הרשע‪ ,‬ומה גם שאליפז בן עשו בא להרגו ולבסוף‬ ‫לקח ממנו כל ממונו‪ ,‬הנה מה שנתן חיזוק ליעקב שלא לירא ממצבו היה זה‬ ‫שידע שהולך לקיים מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬שהורו לו יצחק ורבקה לילך אל לבן‪,‬‬ ‫וידע שבזכות מצוה זו ישמרהו השי”ת ויגן עליו בפני כל הסכנות‪.‬‬ ‫וזהו וירא יעקב צורת אביו‪ ,‬שזכר אשר הולך כעת בשליחות אביו ולכן היה‬ ‫סמוך ובטוח שלא יינזק ח”ו‪.‬‬ ‫***‬ ‫תפילת יעקב אבינו‬ ‫ויפגע במקום (כח‪ ,‬יא)‬ ‫פירשו חז”ל (ברכות כו‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם רש”י כאן)‪ ,‬יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר‬ ‫“ויפגע במקום וילן שם” ואין פגיעה אלא תפלה‪.‬‬ ‫אמנם עד אז לא מצינו שהתפלל יעקב ערבית‪ ,‬ובדרכו לחרן היתה זו הפעם‬ ‫***** ב ******‬ ‫הראשונה שהתפלל ערבית (והוא אז בגיל שבעים ושבע)‪ – .‬ויש לבאר טעם הדבר‬ ‫עפ”י מה שאמרו חז”ל שמי שתורתו אומנותו פטור מתפילה‪ .‬לכן בכל י”ד השנים‬ ‫שהיה בבית שם ועבר‪ ,‬והרי אז עסק בתורה יומם ולילה‪ ,‬היתה תורתו אומנותו‬ ‫והיה פטור מתפילה‪ .‬רק כאשר הלך לבית לבן‪ ,‬ושם היה עוסק ב”יגיע כפי” (אע”פ‬ ‫שפשוט שגם שם עסק בתורה‪ ,‬אבל לא היה זה באותו האופן של תורתו אומנותו כמו בבית שם‬ ‫ועבר)‪ ,‬לכן כבר בדרכו לשם התפלל ערבית‪.‬‬ ‫*‬ ‫נחלקו תנאים אם תפילת ערבית רשות או חובה (ברכות כז‪ ,‬ב)‪ .‬ויש לבאר סברת‬ ‫מאן דאמר רשות‪ ,‬כי יעקב שהתפלל תפילת ערבית עשה זאת בלי הכנה אלא‬ ‫כאילו נקרה נקרה‪ .‬דהנה אצל אברהם שתיקן תפילת שחרית נאמר “וישכם‬ ‫אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם”‪ ,‬וכן אצל יצחק שתיקן תפילת מנחה‬ ‫נאמר “ויצא יצחק לשוח בשדה”‪ .‬משא”כ אצל יעקב נאמר “ויפגע במקום”‪,‬‬ ‫משמע שהזדמן כך ולא היה בדעתו להתפלל‪ ,‬ואם כן אין ללמוד מכאן תפילה‬ ‫בתורת חיוב‪.‬‬ ‫***‬ ‫דיני קדימה במלאכים‬ ‫והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו (כח‪ ,‬יב)‬ ‫פירש רש”י‪ :‬עולים תחלה ואח”כ יורדים‪ .‬מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים‬ ‫חוצה לארץ‪ ,‬ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו‪.‬‬ ‫אמנם צריך להבין‪ ,‬מדוע היה בסדר זה שתחילה עולים מלאכי ארץ ישראל‬ ‫ואח”כ יורדים מלאכי חוצה לארץ‪ ,‬דהלא כתב השערי אפרים‪ :‬אם זה היורד מן‬ ‫התיבה בין גברא לגברא פוגע בזה שקראוהו לעלות בפתח התיבה‪ ,‬או מקום‬ ‫צר שאין דרך שיעברו שניהם‪ ,‬יניח את העולה לעבור תחילה‪ .‬לפי שזה הולך‬ ‫לעשיית מצוה‪ ,‬וזה כבר נסתלק ממנה‪ .‬עד כאן‪ .‬ולפי זה היה לכאורה מן הראוי‬ ‫שמלאכי חו”ל‪ ,‬שהם הולכים כעת לקיים מצות ה’‪ ,‬ירדו תחילה‪ ,‬ולאחר מכן יעלו‬ ‫מלאכי א”י שסיימו את תפקידם‪.‬‬ ‫ונראה לבאר שהיו ב’ כתות שונות של מלאכים‪ ,‬וכנרמז בפס’ “ויקרא שם‬ ‫המקום ההוא מחנים”‪ ,‬שני מחנות‪ .‬וכן מצינו בנוסח “שלום עליכם” שנוהגים לומר‬ ‫בליל ש”ק‪ ,‬שיש “מלאכי עליון” ו”מלאכי השרת”‪“ :‬מלאכי עליון” הם מלאכים‬ ‫שבורא אותם הקב”ה על מנת לשלחם בשליחות מסויימת וכיוצא בזה‪ ,‬אמנם‬ ‫עצם יצירתם לא באה מחמת מעשה הנבראים ולכן נקראים “מלאכי עליון”‪ ,‬שכל‬ ‫הווייתם הינה מלמעלה; ואילו “מלאכי השרת” הם המלאכים שנבראים מהמצוות‬ ‫שעושים בני ישראל כאן בעולם הזה‪ ,‬ונקראים “מלאכי השרת” כי באו בזכות‬ ‫השירות שמשרתים בני ישראל ועובדים את הקב”ה‪.‬‬ ‫***** ג ******‬ ‫והנה המלאכים שנבראים ע”י מצוות‪ ,‬מעלתם גדולה מ”מלאכי עליון” [וכמאמר‬ ‫חז”ל (כתובות ה‪ ,‬א) גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ‪ ,‬דבפשטות‬ ‫נכלל בזה כל הבריאה שברא הקב”ה שלא ע”י התעוררות הנבראים‪ ,‬כולל גם‬ ‫המלאכים “מלאכי עליון”]‪ .‬לכן תחילה עלו מלאכי א”י – שהם המלאכים שנבראו‬ ‫מהמצוות שעשה כבר בא”י וליווהו עד עתה – ורק אח”כ ירדו מלאכי חו”ל‪ ,‬דכיון‬ ‫שרק זה עתה נכנס לחו”ל הרי פשוט שמלאכי חו”ל היינו מלאכים חדשים ולא‬ ‫כאלו שנבראו ממצוות‪ .‬ולפי זה אתי שפיר שהיו קודמים להם‪ ,‬ואין זה סותר‬ ‫להדין שכתב השע”א‪ ,‬כי שם מיירי באופן ששניהם שווים במעלה‪ ,‬אלא שזה‬ ‫הולך לעשות מצוה וזה סיים‪ .‬משא”כ כאן שמעלתם שונה‪.‬‬ ‫[ויש להעיר שבהשקפה ראשונה נראה שיש סתירה לדברינו ממאמר חז”ל‬ ‫בסנהדרין (צג‪ ,‬א) “גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת”‪ ,‬דלכאורה מלאכי השרת‬ ‫הם הם הנבראים ממעשי הצדיקים‪ .‬אלא שבאמת בנוסח “שלום עליכם” מזכירים‬ ‫סוג שלישי של מלאכים‪“ ,‬מלאכי השלום”‪ .‬ויש לפרש ש”מלאכי השלום” הם‬ ‫הנבראים ע”י מעשה המצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬ולכן נקראים “שלום”; וממצוות‬ ‫שבין אדם למקום נוצרים “מלאכי השרת”‪ .‬וא”כ יתכן לומר ש”גדולים צדיקים”‬ ‫שבסנהדרין היינו מעשה הצדיקים בין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫או שיש לחלק בין הצדיקים עצמם למעשה הצדיקים‪ ,‬שהצדיקים עצמם‬ ‫גדולים מהמלאכים שנבראו ע”י מעשיהם]‪.‬‬ ‫***‬ ‫רמז על לעתיד לבוא‬ ‫הארץ אשר אתה שוכב עליה (כח‪ ,‬יג)‬ ‫ברש”י‪ :‬קיפל הקב”ה כל ארץ ישראל תחתיו‪ .‬יש לומר שבזה רמז לו גם הא‬ ‫דאמרו חז”ל‪ ,‬שעתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל – דהיינו שלעתיד‬ ‫לבוא יתרחב שטחה של ירושלים עד שיכלול את כל הארץ‪ ,‬ונמצא שעצם‬ ‫שכיבתו של יעקב על הארץ היתה כבר למעשה שכיבה במקום שעתיד להיות‬ ‫חלק מירושלים‪.‬‬ ‫***‬ ‫האדמה והארץ‬ ‫והשיבותיך אל האדמה הזאת (כח‪ ,‬טו)‬ ‫יש לפרש מהו דיוק הלשון “האדמה הזאת”‪ ,‬שהוא סגנון מחודש ולא נזכר‬ ‫שוב בתורה אף פעם אחת‪.‬‬ ‫הנה ידוע מספה”ק והביאו רביה”ק מסאטמאר זיע”א כמה פעמים באריכות‪,‬‬ ‫שבמקום שבו עובדים את השם יתברך הרי זה ארץ ישראל‪ ,‬ואילו מקום שבו‬ ‫***** ד ******‬ ‫עובדים עבודה זרה להבדיל הוא בבחינת חוץ לארץ‪ .‬והיינו שכאשר עובדים‬ ‫את ה' אפילו בחו”ל‪ ,‬מתחלף המקום ונעשה בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬ולהיפך – אם‬ ‫עובדים ח”ו עבודה זרה בתוך גבולות ארץ ישראל‪ ,‬נעשה אותו מקום בבחינת‬ ‫חוץ לארץ‪.‬‬ ‫ולפי זה הרי מובן שגם בהיות יעקב אבינו בחרן‪ ,‬ועסק שם בתורה ועבודת ה’‪,‬‬ ‫בודאי האירה במקומו בחינת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫[ולפי זה יש לפרש מה שנאמר “והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו”‪,‬‬ ‫ופירש רש”י מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו‬ ‫מלאכי חוצה לארץ ללוותו‪ .‬אמנם לדרכנו יש לומר שאותם מלאכי ארץ ישראל‬ ‫שעלו‪ ,‬הם עצמם שבו וירדו ללוותו גם בחו”ל‪ .‬אלא שסוף סוף היתה זו ירידה‬ ‫להם‪ ,‬כי אינו דומה בחינת ארץ ישראל כפי שהיא במקומה לבחינת ארץ ישראל‬ ‫שבאדמת חו”ל‪ ,‬ולכן נאמר על זה “יורדים”]‪.‬‬ ‫וכלפי זה באה ההבטחה “והשיבותיך אל האדמה הזאת”‪ ,‬שלא יישאר בבחינת‬ ‫ארץ ישראל כפי שהיא באדמת חו”ל בלבד‪ ,‬אלא יזכה לשוב אל האדמה שמצד‬ ‫עצמה היא ארץ ישראל‪.‬‬ ‫***‬ ‫כוחה של נבואה לטובה‬ ‫כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (כח‪ ,‬טו)‬ ‫הטעם שדייק השי”ת להזכיר ליעקב שכבר “דיברתי לך”‪ ,‬יש לומר עפ”י מ”ש‬ ‫הרמב”ם (הל’ יסוה”ת פ”י ה”ד)‪ ,‬שכל דבר טובה שיאמר הקב”ה לנביא בודאי לא‬ ‫יחזור בו‪ .‬על פי זה אפשר לומר שלכן אמר הקב”ה “את אשר דיברתי לך” –‬ ‫שכיון שאמרתי זאת לך בדרך נבואה‪ ,‬אין לך מה לחשוש‪ ,‬כי בודאי תתקיים‬ ‫הברכה ולא שייך שיגרום החטא לבטל הבטחה זו‪.‬‬ ‫***‬ ‫תכלית הידיעה שלא נדעך‬ ‫אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח‪ ,‬טז)‬ ‫הרה”ק רבי שלום מבעלזא זיע”א עשה פעם סעודה גדולה‪ ,‬וביאר שהוא‬ ‫לכבוד זאת שהשיג השגה גדולה וחדשה שלא השיג עד אז‪ .‬ומה היתה אותה‬ ‫השגה החדשה? – אחר כל ההשגות שהיו לו עד עתה בתורה ובעבודת ה’‪ ,‬הגיע‬ ‫כעת להכרה שידיעת אלקות היא עוד עמוקה ורחוקה ממנו‪ ,‬וכל כמה שמשיג‬ ‫השגות גדולות ונפלאות עדיין לא בא לתכלית הידיעה‪ ,‬והוא עדיין רחוק מאד‬ ‫מידיעת ה’‪.‬‬ ‫***** ה ******‬ ‫לפי זה יש לפרש מה שאמר יעקב “ואנכי לא ידעתי”‪ :‬זה היה גודל הדרגה‬ ‫שהגיע אליה ע”י ההתגלות שזכה אליה בחלום‪ ,‬שהכיר בזה שהוא עוד רחוק‬ ‫מידיעת אלקות‪“ ,‬אנכי לא ידעתי”‪.‬‬ ‫***‬ ‫שער התפילות השמימה‬ ‫וזה שער השמים (כח‪ ,‬יז)‬ ‫פירש רש”י‪ :‬מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה‪ .‬והוסיף וכ'‪ :‬ומדרשו‪ ,‬שבית‬ ‫המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה [ולכן נקרא מקום זה‬ ‫“שער השמים”‪ ,‬שדרכו עולות התפילות למעלה]‪.‬‬ ‫ונראה ששני הפירושים אחד הם – דהיינו מקום התפילה‪ .‬בזמן שבית המקדש‬ ‫קיים‪ ,‬עולות התפילות דרכו; וכאשר ביהמ”ק חרב‪ ,‬וכן בחו”ל‪ ,‬הנה בכל מקום‬ ‫שיהודי מתפלל עולה תפילתו למעלה‪“ ,‬זה שער השמים”‪.‬‬ ‫*‬ ‫“וזה שער השמים” – “זה” בגימטריא שנים עשר‪ ,‬רומז לשנים עשר שערים‪,‬‬ ‫אשר כידוע (וכמ”ש החת”ס‪ ,‬הדברי חיים ועוד) יש י”ב נוסחאות בתפילה כנגד י”ב‬ ‫השבטים‪ ,‬וכל שבט במסילתו יעלה‪ ,‬וכולם אהובים ונחמדים למעלה‪.‬‬ ‫אמנם מפסוק דידן יש להסיק יתירה מכך‪ :‬מזה שנאמר “שער” לשון יחיד מובן‬ ‫שכולם עולים כאחד ממש‪ ,‬דאע”פ שמצד האדם המתפלל הרי כל אחד נכנס‬ ‫ב”שער” אחר‪ ,‬מכל מקום למעלה מתקבלים כולם יחד‪“ ,‬זה” – י”ב הנוסחאות –‬ ‫“שער השמים”‪ ,‬שער אחד‪.‬‬ ‫***‬ ‫כיצד הותר ליעקב להקדיש את האבן‬ ‫וישם אותה מצבה (כח‪ ,‬יח)‬ ‫הקשו רבים מהאחרונים‪ ,‬כיצד היה מותר להשתמש באבן זו למצבה‪ ,‬אחר‬ ‫שיעקב השתמש בה תחילה לעצמו‪ .‬והרי קיי”ל שדבר שהשתמש בו הדיוט אסור‬ ‫לגבוה‪.‬‬ ‫ונראה בס”ד לבאר שאין זו קושיא כלל‪ ,‬דהלא גם ההשתמשות שעשה בזה‬ ‫יעקב לפנ”ז לא היתה לצרכו הפרטי‪ ,‬אלא לקבל ההוראה מהקב”ה בחלום‪ .‬וא”כ‬ ‫אין זה בכלל דבר שנשתמש בו הדיוט‪.‬‬ ‫[ואע”פ שבתחילה לא ידע יעקב מקדושת המקום‪ ,‬וכמ”ש (כח‪ ,‬טז וברש”י) “ואנכי‬ ‫לא ידעתי‪ ,‬שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה” – אבל אחר שנודע לו היכן‬ ‫***** ו ******‬ ‫שכב‪ ,‬וגודל השארת השכינה שהיתה לו שם – שוב התברר לו שהאבנים היו צורך‬ ‫גבוה בלבד]‪.‬‬ ‫ובזה מיושב גם מה שהקשה החת”ס‪ ,‬כיצד יכול היה יעקב ליקח מאבני המזבח‬ ‫וכו' – אלא שכנ”ל יעקב לא לקח את האבנים לצרכו הפרטי‪ ,‬כי לכתחילה לקחם‬ ‫לצורך גבוה‪.‬‬ ‫***‬ ‫ניסי פך השמן‬ ‫ויצוק שמן על ראשה (כח‪ ,‬יח)‬ ‫במדרש איתא (ב”ר פס”ט‪ ,‬ח)‪ :‬ויצק שמן על ראשה‪ ,‬שופע לו מן השמים כמלא‬ ‫פי הפך‪ .‬וכמו כן מצינו להלן בפרשת וישלח‪ ,‬שנאמר (לה‪ ,‬יד) “ויצב יעקב מצבה‬ ‫וגו' ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן” – גם על זה מבואר במדרש (פפ”ב‪ ,‬ו)‪ :‬יצק‬ ‫עליה שמן כמלא פי הפך‪.‬‬ ‫והדבר אומר דרשני – למה ירמזון מלות המדרש‪ ,‬ומה הענין בזה שהיה השמן‬ ‫מלא בדיוק “כמלא פי הפך”?‬ ‫כתב הש”ך על התורה (בפרשת וישלח‪ ,‬בפס' “ויותר יעקב לבדו”)‪ :‬כשיעקב שם‬ ‫האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת ונתבצר לו כד של שמן‪,‬‬ ‫ויצק על ראשה וחזר הכד ונתמלא‪ ,‬אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה‪ .‬ואמר‬ ‫אין זה ראוי להניחו כאן‪ .‬והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח‬ ‫ואהרן ובניו והמלאכים ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז”ל (הוריות יא‪ ,‬ב) “זה לי‬ ‫לדורותיכם”‪ ,‬והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה‪,‬‬ ‫והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא‪ .‬כשראה יעקב שכל כך נסים עתיד‬ ‫להיות בו סכן עצמו והביאו‪ .‬כן מצאתי‪.‬‬ ‫ולפי זה צריך לומר שכבר אצל יעקב לא נחסר השמן‪ ,‬וזהו “כמלא פי הפך”‪,‬‬ ‫שגם אחר שיצק יעקב מן השמן‪ ,‬נשאר הפך מלא כבתחילה‪ .‬וכשם שמצינו בנס‬ ‫חנוכה‪ ,‬שיש המבארים שכאשר מזגו השמן אל המנורה אעפ”כ לא נחסר מכמות‬ ‫השמן שבפך (תוס' הרא”ש שבת כא‪ ,‬ב ד”ה ונעשה נס תי' הג'‪ .‬ב”י ד”ה והטעם שהוצרכו סי'‬ ‫עת”ר תי' הב')‪.‬‬ ‫***‬ ‫תפילה בזמן הזה כעין תפילה דלעתיד לבוא‬ ‫ויקרא את שם המקום ההוא בית אל (כח‪ ,‬יט)‬ ‫איתא בגמ’ (פסחים פח‪ ,‬א)‪ :‬אמר ר' אלעזר‪ ,‬מאי דכתיב “והלכו עמים רבים ואמרו‬ ‫לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו'” ‪ ...‬לא כאברהם שכתוב בו הר‬ ‫***** ז ******‬ ‫שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא‬ ‫יצחק לשוח בשדה‪ ,‬אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום‬ ‫ההוא בית אל‪.‬‬ ‫בביאור הפסוק (ישעיה נו‪ ,‬ז) “והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי‬ ‫גו'‪ ,‬כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים” נראה לומר‪ ,‬שלעתיד לבוא הרי‬ ‫לישראל יהיה ריבוי השפעה ולא יחסר להם מאומה; ולכן עיקר עבדתם לה’‬ ‫תהיה בהודאה ושמחה – וכמש”נ (ירמיה לג‪ ,‬י‪-‬יא) כה אמר ה' עוד ישמע במקום‬ ‫הזה גו' בערי יהודה ובחוצות ירושלם גו’ קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול‬ ‫כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות גו' מביאים תודה בית ה'” – ולא כל כך‬ ‫בתפילה ובקשה‪.‬‬ ‫אמנם אומות העולם עדיין יזדקקו להשפעה פרטית‪ ,‬ואז יכירו הם בכך שכל‬ ‫ההשפעה באה מאת השי”ת‪ ,‬ולכן הם יבואו לביהמ”ק להתפלל‪ .‬וזהו שלישראל‬ ‫יהיה ביהמ”ק בעיקר מקום להודאה ושמחה‪“ ,‬ושימחתים”; ואילו “בית תפילה” –‬ ‫“יקרא לכל העמים” דוקא‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר דרך נוספת בהא דתפילת ערבית רשות [בנוסף למה שנתבאר‬ ‫לעיל בפס’ “ויפגע במקום”]‪ :‬כיון שג’ אבות וג’ התפילות הם כנגד ג’ בתי המקדש‪,‬‬ ‫ותפילת ערבית היא כנגד בית המקדש השלישי שנקרא בית‪ ,‬כפי שיעקב קראו‬ ‫“בית” – וכיון שבאותו זמן לא יהיה אצל ישראל כ”כ ענין התפילה‪ ,‬לכן כבר עתה‬ ‫תפילה זו אינה חובה‪.‬‬ ‫עוד זאת‪ ,‬לפי הידוע מחלוקת הרמב”ם והרמב”ן האם מצות תפילה היא מצוה‬ ‫מן התורה או מד”ס‪ .‬אמנם כאשר יש עת צרה‪ ,‬מודים כולי עלמא שמצוה מן‬ ‫התורה להתפלל – אמנם כיון שלעתיד לבוא לא יהיה עת צרה כלל‪ ,‬לכן גם‬ ‫תפילת ערבית שכנגד אותו הזמן כבר עכשיו אינה בגדר חובה‪.‬‬ ‫***‬ ‫החידוש במאמר “אם יהיה אלקים עמדי”‬ ‫אם יהיה אלקים עמדי (כח‪ ,‬כ)‬ ‫אמרו חז”ל (כתובות קי‪ ,‬ב)‪ ,‬כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה‬ ‫וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה‪ .‬ויש לומר על פי מה שהובא‬ ‫לעיל‪ ,‬שהעובד את ה' בחו”ל נעשה המקום בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬ושזה היה‬ ‫תוכן בקשת יעקב “אם יהיה אלקים עמדי” – שאזכה להיות כל העת בבחינת‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואזי יהיה השי”ת תמיד עמדי ולא אהיה ח”ו כמי שאין לו אלוקה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ידוע מש”נ (תהלים צא‪ ,‬טו) “עמו אנכי בצרה”‪ ,‬שבכל צרה שמתרחשת על אחד‬ ‫מבני ישראל נמצא הקב”ה כביכול עמו בצרה‪ .‬ומקובל מספה”ק שבעת צרה‬ ‫***** ח ******‬ ‫יש להתפלל על צער השכינה הנמצאת עמו‪ ,‬וכן פירשו בפסוק “ימלא ה' כל‬ ‫משאלותיך”‪ ,‬שהתפילה תהיה למלא החיסרון והצער של ה' כביכול‪ .‬ואזי כאשר‬ ‫תתקבל תפילתו ותהיה גאולה לשכינה‪ ,‬ייטב גם לו יחד עמה‪.‬‬ ‫על פי זה יש לפרש תפילת יעקב “אם יהיה אלקים עמדי”‪ ,‬דהיינו שיזכור‬ ‫תמיד על צער השכינה שעמו ויתפלל על כך‪ ,‬ואזי יקויים בו “ושמרני בדרך הזה”‪,‬‬ ‫“ושבתי בשלום” וכו'‪.‬‬ ‫וכן מצינו לעיל מיניה‪ ,‬שאמר לו הקב”ה בחלום “כי לא אעזבך”‪ ,‬דהיינו שאהיה‬ ‫תמיד עמך‪ ,‬וכאשר הקיץ יעקב משנתו אמר “אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא‬ ‫ידעתי”‪ ,‬דהיינו שעד אז לא ידע שהקב”ה עמו בעת צרה‪.‬‬ ‫והנה מצינו (שבת י‪ ,‬א) שתורה נקראת חיי עולם‪ ,‬ותפילה חיי שעה‪ ,‬וידועים‬ ‫דברי רביה”ק מסאטמאר זיע”א‪ ,‬שהמתפלל עבור צרכי שמים הרי זה נחשב גם‬ ‫כן חיי עולם‪.‬‬ ‫וכן יש לרמוז בלשון הכתוב בתהלים (קמה‪ ,‬כא) “תהלת ה’ ידבר פי” – אם‬ ‫התפילות שבפיו הן “תהלת ה’”‪ ,‬דהיינו שכוונתו לשמים‪ ,‬אזי – “ויברך כל בשר‬ ‫שם קדשו לעולם ועד”‪ ,‬חיי עולם‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לפרש מה שבהמשך לבקשתו זו אמר יעקב “והאבן הזאת גו' יהיה‬ ‫בית אלקים” – בית הוא דבר קבוע‪ ,‬דלא כאוהל וכדומה שהוא בנין עראי‪ .‬וכיון‬ ‫שהתפלל יעקב על צער השכינה‪ ,‬בדין הוא שיזכה לחיי עולם – “בית”‪.‬‬ ‫***‬ ‫השייכות בין שתי הבקשות‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי (כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‬ ‫שתי הבקשות תלויות זו בזו‪ ,‬ויש לבאר זאת בכמה דרכים‪ .‬וראשית בפשוטם‬ ‫של דברים‪ ,‬דהנה איתא בגמ'‪ :‬בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא‬ ‫[היו שתי צרות‪ ,‬רעב ומגיפת מוות] וכו'‪ ,‬אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי‬ ‫רחמי אכפנא‪ ,‬דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב [נבקש רחמים על הרעב‬ ‫שיסור מעלינו [ועי”ז ממילא תסור גם המגיפה‪ ,‬כין] שכאשר נותן הקב”ה שובע‬ ‫– כדי שיחיו ממנו הוא נותן] דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון‪.‬‬ ‫ולפי זה מבואר שכאשר יהיה “ונתן לי לחם לאכול” וכו' בודאי ישוב בשלום‪,‬‬ ‫דהיינו שלא ימות בקיצור ימים ח”ו‪.‬‬ ‫*‬ ‫בגמרא (יומא כח‪ ,‬ב) למדו מהפסוק “ואברהם זקן בא בימים” (כד‪ ,‬א) שאברהם‬ ‫אבינו “זקן ויושב בישיבה היה”‪ .‬והנה המשך הכתוב הוא “וה' ברך את אברהם‬ ‫בכל”‪ ,‬ובפשטות פירושו שבירכו בברכות גשמיות‪ .‬וביארנו בזה לעיל בפרשת חיי‬ ‫***** ט ******‬ ‫שרה ששני חלקי הפסוק תלויים זה בזה‪ ,‬דכאשר ה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬במילא‬ ‫יכול היה להיות זקן ויושב בישיבה‪ .‬והוא על פי המובא בשם הרה”ק רבי בונם‬ ‫מפשיסחא זיע”א‪ ,‬שכדי לשוב לפני ה' נדרש יהודי לפרנסה ושפע טוב בגשמיות‪.‬‬ ‫וכן נרמז בתהלים (כג‪ ,‬ו)‪“ ,‬אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי‪[ ,‬ואזי‪ ]:‬ושבתי בבית‬ ‫ה' לאורך ימים”‪.‬‬ ‫והנה איתא בגמ' (מגילה כא‪ ,‬א)‪ :‬כתוב אחד אומר “ואשב בהר”‪ ,‬וכתוב אחד אומר‬ ‫“ואנכי עמדתי בהר”? ‪ ...‬רבא אמר רכות מעומד וקשות מיושב‪ .‬ופירש רש”י‪:‬‬ ‫רכות‪ ,‬דברים רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען‪.‬‬ ‫ובמקום אחר אמרו (סוטה מ‪ ,‬א)‪ :‬ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא‬ ‫אתרא‪ ,‬רבי אבהו דרש באגדתא‪ ,‬רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא‪ .‬שבקוה כולי‬ ‫עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו‪ .‬חלש דעתיה‪ .‬אמר ליה [רבי‬ ‫אבהו לרבי חייא בר אבא]‪ :‬אמשל לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬לשני בני אדם אחד‬ ‫מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית‪ ,‬על מי קופצין לא על זה שמוכר‬ ‫מיני סידקית‪ .‬עד כאן‪ .‬ונמצא שההלכות הן בחינת קשות‪ ,‬שלומדים אותן מיושב‪,‬‬ ‫ואגדתא היא רכות שלמדים מעומד‪.‬‬ ‫ולפי כל הנ”ל יש להוסיף נופך בפירוש הכתוב “אך טוב וחסד ירדפוני –‬ ‫ושבתי בבית ה' לאורך ימים”‪ :‬כאשר יהיה לאדם הרחבת הדעת‪ ,‬אזי יוכל לעסוק‬ ‫בעיון ההלכה‪ ,‬שזהו בישיבה כנרמז בלשון הכתוב “ושבתי”‪ .‬ואם לאו‪ ,‬אזי יקשה‬ ‫בעיניו לעסוק בהלכה ויעסוק רק באגדה‪ ,‬בחינת מעומד‪.‬‬ ‫וענין זה נרמז אף בבקשת יעקב‪ ,‬שכאשר יהיה לו השפעת הפרנסה ברווח‬ ‫מתוך הרחבת הדעת‪“ ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש” – אזי יהיה “ושבתי” –‬ ‫לשון ישיבה‪ ,‬שיוכל לעסוק בעיון ההלכה ביישוב הדעת‪.‬‬ ‫***‬ ‫רוחניות מושפעת מהגשמיות‬ ‫עוד יש לבאר תוכן הבקשה בדרך הדרש‪ .‬ובהקדים מה שלקח אליפז את כל‬ ‫רכושו של יעקב‪ ,‬דיש לברר ולבאר מה רצה להרוויח בזה‪ .‬אלא שהנזקק לרשע‬ ‫ונהנה מממונו‪ ,‬עלול להיות מושפע ממנו‪ .‬ולזאת רצה אליפז שיישאר יעקב חסר‬ ‫כל ויאלץ להתפרנס מלבן‪ ,‬ואזי יושפע ח”ו יעקב מלבן וירד מדרגתו [והפניה של‬ ‫אליפז בזה היתה‪ ,‬על מנת שלא יהיה יעקב בבחינת “הקול קול יעקב”‪ ,‬ושוב לא‬ ‫יהיה ראוי לברכות שלקח במרמה והן תעבורנה לעשו]‪.‬‬ ‫כלפי זה ביקש יעקב מלפני השי”ת‪“ ,‬אם יהיה אלקים עמדי גו'‪ ,‬ונתן לי לחם‬ ‫גו'” – שהלחם וכו' יינתנו לי מאת ה'‪ ,‬ולא אזדקק להנות מלבן‪.‬‬ ‫כאשר כל פרנסתי תהיה ישירות מאת ה' בלי אמצעות יד הרשע‪ ,‬אזי לא אפול‬ ‫מדרגתי‪ ,‬ואזכה ל”ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים”‪.‬‬ ‫***** י ******‬ ‫[ועוד יש להוסיף בזה‪ ,‬שדייק יעקב לומר “ובגד ללבוש”‪ .‬ואע”פ שעיקר צורך‬ ‫האדם וחייו הם מהמאכלים שאוכל‪ ,‬הקפיד יעקב לבקש להדיא גם על הבגדים‪,‬‬ ‫שגם בזה לא יזדקק לבגדי לבן‪ .‬והיינו עפ”י הידוע שהלבוש משפיע על האדם‬ ‫המלובש בו‪ ,‬שיהיה באותה בחינה של בעל הלבוש (וראה מה שהבאנו בזה לעיל‬ ‫בפרשת תולדות)‪ .‬ולכן נזהר יעקב שגם ה”בגד ללבוש” יהיה מהקב”ה ולא ח”ו מלבן‪,‬‬ ‫ואזי לא ירד מדרגתו ויוכל לשוב אח”כ “ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי‬ ‫לאלקים”]‪.‬‬ ‫***‬ ‫מעלת יגיע כפיים‬ ‫איתא במדרש (ב”ר פע”ד‪ ,‬יב)‪ ,‬ר' ירמיה אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות‪,‬‬ ‫שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות‪ ,‬זכות אבות הצילה ממון‬ ‫שנאמר לולי אלקי אבי וגו'‪ ,‬ומלאכה הצילה נפשות [שנאמר] את עניי ואת יגיע‬ ‫כפי ראה אלקים וגו'‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬תחילה נאמר (בפרשתנו לא‪ ,‬מב) “לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד‬ ‫יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני”‪ ,‬שבזכות אבותיו אברהם ויצחק לא יכל‬ ‫לבן לשלחו ריקם‪ ,‬נמצא שזכות אבות הגינה על ממונו‪ .‬ובהמשך אותו פס' נאמר‬ ‫“את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש”‪ ,‬שבזכות עניו ויגיע כפיו הזהיר‬ ‫הקב”ה את לבן שלא להרע ליעקב‪ .‬ומזה נלמד שחביבה היא המלאכה מזכות‬ ‫אבות‪.‬‬ ‫וכן מצינו ברמב”ם שזכות יגיע כפיים באמונה מביאה אחרית טבה גם בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬שכתב (סוף הל' שכירות)‪ :‬יעקב הצדיק אמר כי “בכל כוחי עבדתי את אביכן”‪,‬‬ ‫לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד‪.‬‬ ‫ויש לומר שענין זה נרמז בבקשת יעקב אבינו‪ ,‬שכאשר יהיה “ונתן לי לחם‬ ‫לאכול ובגד ללבוש” – דהיינו שעניני ההצטרכות שלו יהיו בבחינת “לי”‪ ,‬שיבואו‬ ‫על ידי עבודתו ויגיע כפיו באמונה‪ ,‬אזי על ידי זה יהיה אף הוא עצמו שלם בלי‬ ‫כל נזק‪ ,‬וישוב בשלום אל בית אביו‪.‬‬ ‫[ובזה יש לפרש בדרך רמז הפס' (איכה ה‪ ,‬ט) “בנפשנו נביא לחמנו” [וכן נוסח‬ ‫התפילה בימים נוראים על פי לשון זה – “בנפשו יביא לחמו”] – “נפשנו” תלויה‬ ‫בזה ש”נביא לחמנו”‪ ,‬שכן העוסק בפרנסתו בעמל ויגיעה ובאמונה‪ ,‬בשכר זאת‬ ‫זוכה שיהיה שלם בגופו ובנפשו ללא נזק]‪.‬‬ ‫*‬ ‫ואגב הכי יש להוסיף ולבאר דרך נוספת בנוטריקון המפורסם שהובא לעיל‪,‬‬ ‫“ויצא” ראשי תיבות וירא יעקב צורת אביו – דאחר שלקח אליפז כל רכושו של‬ ‫***** אי ******‬ ‫יעקב‪ ,‬ונשאר יעקב במקלו לבד‪ ,‬הזכיר צורת אביו כדי לעורר זכות אבות‪ ,‬שהרי‬ ‫זכות אבות מסוגלת להמשכת ממון ופרנסה כנ”ל מהמדרש‪.‬‬ ‫***‬ ‫“בית אבי”‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי (כח‪ ,‬כא)‬ ‫יש לפרש אל בית אבי – אבי שבשמים‪ .‬דהיינו שהתפלל שיישאר בשלימות‬ ‫ביראת שמים ועבודת ה'‪ ,‬ולא יהיה פגם ח”ו בבואו לפני השי”ת‪.‬‬ ‫וכשם שמתפללים על הצלחה בענינים גשמיים‪“ ,‬לחם לאכול ובגד ללבוש”‪,‬‬ ‫הנה על ענינים רוחניים בודאי שצריך להתפלל‪.‬‬ ‫*‬ ‫פירש רש”י‪ :‬ושבתי – כמו שאמר לי והשיבותיך אל האדמה; בשלום – שלם‬ ‫מן החטא‪ ,‬שלא אלמד מדרכי לבן‪.‬‬ ‫ונראה ששני הדברים תלויים זה בזה‪ ,‬ולא בכדי הסמיכם יעקב זל”ז‪ .‬והיינו על‬ ‫פי הידוע הא דאיתא בספרים (תשבץ קטן ועוד‪ ,‬ובכמה מקומות בדברי יואל) שהחוטא‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬בפלטרין של מלך‪ ,‬הרי הוא גרוע הרבה מהחוטא סתם‪ .‬וכן הבאנו‬ ‫לעיל שהעובר ח”ו על רצון ה' בארץ ישראל נעשה המקום בבחינת חוצה לארץ‪.‬‬ ‫– לפי זה‪ ,‬כיון שהובטח יעקב “והשיבותיך אל האדמה”‪ ,‬ביקש מיד להבטיח‬ ‫שיהיה זה כדבעי למהוי‪ ,‬שלם מן החטא‪ ,‬שלא תיפגם על ידו ח”ו קדושת ארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫***‬ ‫פשט ודרש שלובים זב”ז‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬כא)‬ ‫פירש רש”י‪ :‬בשלום – שלם מן החטא‪ ,‬שלא אלמד מדרכי לבן; והיה ה' לי‬ ‫לאלקים – שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף‪ ,‬שלא ימצא פסול בזרעי‪ .‬נמצא‬ ‫שלרש”י שני חלקי הפס' עוסקים בשלילת החטא‪“ ,‬ושבתי בשלום” – שלא יחטא‬ ‫הוא עצמו‪“ ,‬והיה ה' לי לאלקים” – שלא יימצא פסול‪ ,‬דהיינו חטא‪ ,‬בזרעו‪.‬‬ ‫אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬ובפשטות “שלום” היינו אהבה ורעות בין‬ ‫בנ”א (ראה נחלת אבות להאברבנאל על אבות פ”א מי”ב‪ :‬בכל מקום שנזכר “שלום” בכתוב‪ ,‬חשבו‬ ‫המפרשים שענינו תמיד הסכמה בין הכתות המתקוטטות כו'‪ .‬עם היות שיאמר [“שלום”] על הסכמת‬ ‫המריבים כמו שחשבו‪ ,‬הנה גם כן יאמר שלום מזולת מריבה וקטטה על הטוב המשותף‪ ,‬ועל הסכמת‬ ‫האנשים ואהבתם זה לזה‪ ,‬שהוא הדבר ההכרחי בקבוץ המדיני‪ ,‬והוא החוט הקושר והמחבר את‬ ‫כולם‪ .‬ובכלל יאמר השלום על בריאות הדבר ושלמותו וטובו ויופיו)‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫ובאמת שני הפירושים עולים בקנה אחד‪ ,‬והוא על פי מה שכתבו הכלי יקר‬ ‫והחת”ס שבמקום שיש מחלוקת הרי זו ראיה שיש שם חטא‪ ,‬כי חטאים גורמים‬ ‫למחלוקת‪ .‬וזהו שבפרשת קרח‪ ,‬שעיקר חטאו היה מחלוקת‪ ,‬נאמר בכללות “את‬ ‫מחתות החטאים האלה בנפשותם” – כי מחלוקת מורה על חטא בכלל‪.‬‬ ‫וכאשר יבוא משיח בב”א ויהיה שלום בכל העולם‪ ,‬אזי גם חטאים לא יהיו‪,‬‬ ‫וכמש”נ (מלאכי ג‪ ,‬כד) “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”‪.‬‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬חטא ומחלוקת תלויים זה בזה‪ ,‬ולא תמצא זה בלא זה‪.‬‬ ‫וא”כ הפשט והדרש בתיבת “שלום”‪ ,‬וכן שני חלקי הפסוק – תלויים זה בזה‪,‬‬ ‫דכיון שיהיה “ושבתי בשלום”‪ ,‬בלי מחלוקת‪ ,‬ממילא יהיה גם “והיה ה' לי לאלקים”‬ ‫כפי דרשת רש”י‪ ,‬דהיינו ללא חטא‪.‬‬ ‫ואכן זכה יעקב ל”מטתו שלמה”‪ ,‬שלא נמצא פסול בזרעו [עי' שבת נה‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫“ויהיו בני יעקב שנים עשר” – מלמד שכולן שקולים כאחת‪ .‬ולכן כל האומר‬ ‫ראובן חטא אינו אלא טועה]‪ ,‬ואף יעקב עצמו העיד על עצמו “עם לבן הרשע‬ ‫גרתי‪ ,‬ותרי”ג מצות שמרתי‪ ,‬ולא למדתי ממעשיו הרעים” (רש”י בריש פרשת וישלח‪,‬‬ ‫פסוק ה);‬ ‫וכן לענין שלילת המחלוקת – הרי אמר יעקב (בראשית מט‪ ,‬ו) “בקהלם אל תחד‬ ‫כבודי”‪ ,‬שלא רצה להיות נזכר במקום שיש מדון ומחלוקת‪ ,‬ומטעם זה לא נזכר‬ ‫שמו בפרשת קרח‪ ,‬שהכתוב שם ייחסו לקרח עד לוי ולא עד יעקב‪ ,‬וכן בכל‬ ‫מקום שיש מחלוקת לא נזכר שמו של יעקב‪[ .‬וראה מה שביארנו לעיל פרשת‬ ‫תולדות‪ ,‬שכאשר ראה משה שני אנשים עברים ניצים אמר (שמות ב‪ ,‬יד) “אכן נודע‬ ‫הדבר”‪“ ,‬אכן” ראשי תיבות אריה כרוב נשר‪ ,‬ולא נזכר יעקב שהוא בחינת דמות‬ ‫אדם שבארבע חיות המרכבה כדאמרו רז”ל (חולין צא‪ ,‬ב) – כביכול נסתלק יעקב‬ ‫מן המרכבה מפני המריבה שהיתה ביניהם]‪.‬‬ ‫***‬ ‫מעלת יעקב בשובו מחרן‬ ‫והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬כא)‬ ‫בארץ ישראל הוא השראת שם הוי”ה‪ ,‬ובחוצה לארץ בחינת שם אלקים (ראה‬ ‫אלשיך פרשתנו לא‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫איתא במסכת כתובות (עה‪ ,‬א)‪ :‬אמר אביי וחד מינייהו [מבני ארץ ישראל]‬ ‫עדיף כתרי מינן [מבני בבל]‪ ,‬אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם [כאשר אחד‬ ‫מבני בבל עולה לארץ ישראל‪ ,‬הרי הוא מתעלה ו]עדיף כתרי מינייהו‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר בקשת יעקב בדרך רמז‪ :‬אם יהיה אלקים עמדי‪ ,‬היינו שגם‬ ‫בהיותו בחרן‪ ,‬בחו”ל‪ ,‬יזכה לעסוק בתורה ובעבודת ה'‪ .‬ולאחר מכן כאשר ישוב‬ ‫אל בית אביו בארץ ישראל‪ ,‬אזי “והיה הוי”ה לי לאלקים” – לא רק שם הוי”ה‬ ‫***** גי ******‬ ‫כמו אצל שאר יושבי ארץ ישראל‪ ,‬אלא יזכה לב' השמות גם יחד‪ ,‬וכדברי רבא‪,‬‬ ‫שמי שבא מחו”ל לארץ ישראל הרי הוא בדרגה גבוהה יותר מיושבי ארץ ישראל‬ ‫דמעיקרא‪.‬‬ ‫***‬ ‫יחוד השמות הקדושים‬ ‫יהיה בית אלקים (כח‪ ,‬כב)‬ ‫יש לומר הרמז בזה‪ ,‬דהנה הוי”ה בגימטריא עשרים ושש‪ ,‬אלהי”ם בגימטריא‬ ‫שמונים ושש‪ ,‬ויחוד הוי”ה ואלהי”ם – דהיינו מספר שניהם יחד – עולה מאה‬ ‫ושתים עשרה‪ ,‬כמנין השם הקדוש יב”ק‪.‬‬ ‫וזהו היחוד בזמן הזה‪ .‬אמנם לעתיד לבוא איתא בכתבי האריז”ל שיהיה השם‬ ‫פעמיים י”ה (כנרמז בפסוק “ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד”)‪ .‬כי היום השם המפורש‬ ‫הוא י'ה'ו'ה'‪ ,‬והאות וא”ו היא בחינת המשכה‪ ,‬שעל ידה יכולה להשתלשל‬ ‫ההשפעה למטה עד שיוכל להיות יש ודבר בפני עצמו‪ ,‬אבל אז יהיה הכל בחינת‬ ‫י”ה‪ ,‬למטה כמו למעלה‪ .‬וזהו “יהיה בית אלקים” – שהיחוד יהיה בשמות יהי”ה‬ ‫ואלהי”ם‪.‬‬ ‫***‬ ‫הטעות שהתבררה כנכונה‬ ‫ועיני לאה רכות (כט‪ ,‬יז)‬ ‫כתב רש”י‪ ,‬שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה‪ .‬ומקורו בגמ' מסכת‬ ‫ב”ב (קכג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אמנם הרי ידוע שהאמהות נביאות היו‪ ,‬ואם כן מה זאת שהיתה סבורה לעלות‬ ‫בגורלו של עשו‪ ,‬אחרי שידוע לנו אליבא דאמת שסוף סוף לא נישאה לו‪ ,‬ואם‬ ‫כן מדוע לא היה הדבר ברור לה שלא תעלה בגורלו?‬ ‫אמנם הנה איתא בגמ' (ע”ז כ‪ ,‬א)‪ ,‬רבי עקיבא ראה אשת טורנוסרופוס הרשע‬ ‫כו'‪ ,‬שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה [ראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר‬ ‫והוא – רבי עקיבא – ישא אותה לאשה]‪ .‬ומבואר בכתבי האריז”ל‪ ,‬שטורנוסרופוס‬ ‫הרשע היה גלגול של עשו‪ ,‬אשתו היתה גלגול של לאה אמנו‪ ,‬ורבי עקיבא היה‬ ‫גלגול של יעקב אבינו ע”ה‪ .‬וזהו שנשא ר”ע את אשת טורנוסרופוס‪ ,‬כי היא היתה‬ ‫לאה שכבר היתה אשתו בגלגול קודם‪.‬‬ ‫ומעתה יובן‪ ,‬שאכן לאה ראתה בנבואתה שתעלה בגורלו של עשו‪ ,‬והיינו מה‬ ‫שבאה להיות אשת טורנוסרופוס באותו הגלגול‪ .‬ולא ידעה שהדברים מראים על‬ ‫מה שיהיה בגלגול אחר‪.‬‬ ‫***** די ******‬ ‫*‬ ‫בענין מ”ש האריז”ל שרבי עקיבא היה גלגול של יעקב כנ”ל [ולהעיר שכל‬ ‫אותיות השם “יעקב” נמצאות בתוך שמו של רבי עקיבא]‪ ,‬יש לבאר מה שמצינו‬ ‫הן אצל אברהם והן אצל יצחק שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך – אברהם‬ ‫באור כשדים ויצחק בעקידה – ואילו אצל יעקב לא מצינו כן‪ .‬אלא שרבי עקיבא‬ ‫כידוע נהרג עק”ה‪ ,‬וא”כ גם יעקב זכה למעלה זו‪ ,‬אלא שבגלגול אחר‪.‬‬ ‫***‬ ‫פירוש הדין ודברים בין יעקב ורחל‬ ‫התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן (ל‪ ,‬ב)‬ ‫יש לעיין טובא‪ ,‬מה זאת רואה יעקב לנכון להוכיח את רחל ולגעור בה‪,‬‬ ‫והלא בשעה שהאדם בצער ממדת האנושיות היא להשתתף בצערו ולנחמו וכו'‪,‬‬ ‫ולא לגעור בו‪ .‬ובפרט שהרי יעקב אהב את רחל‪ ,‬ובודאי שאף הוא רצה לזכות‬ ‫לצאצאים ממנה‪.‬‬ ‫ומה גם לפי דברי רש”י “את אמרת שאעשה כאבא‪ ,‬אני איני כאבא‪ ,‬אבא לא‬ ‫היו לו בנים אני יש לי בנים‪ ,‬ממך מנע ולא ממני” – תמוה ביותר מה שיעקב‬ ‫מבטא כאילו שלא אכפת לו בצרתה‪.‬‬ ‫אלא ודאי מוכרחים לומר שהיתה לו בזה כוונה מיוחדת‪.‬‬ ‫והנה בפרשת תולדות נאמר “ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא‪,‬‬ ‫ויעתר לו ה'”‪ .‬כתב רש”י‪“ ,‬ויעתר לו – לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפלת צדיק בן‬ ‫צדיק לתפלת צדיק בן רשע‪ ,‬לפיכך לו ולא לה”‪ .‬וכבר הקשו דלכאורה אדרבה‪,‬‬ ‫לצדיק בן רשע יש מעלה גדולה לעומת צדיק בן צדיק‪ ,‬כי מי שגדל בבית צדיק‬ ‫אזי חינוכו והרגליו מקטנותו כבר מושכים אותו לילך בדרך הישר‪ ,‬ואילו מי‬ ‫שגדל בבית רשע מתגבר בעצמו על משפחתו ועל כל הסובבים אותו כדי לילך‬ ‫בדרך ה'‪ ,‬ואביו ואמו אינם מסייעים בעדו וכו'‪ .‬ומה גם שמן הסתם הוא יותר‬ ‫בעל לב נשבר‪ .‬ואם כן מדוע עדיפה תפילת צדיק בן צדיק על פני תפילת צדיק‬ ‫בן רשע?‬ ‫והארכנו בזה לעיל בפרשת תולדות‪ ,‬ונקודת הדברים דאכן תפילת צדיק בן‬ ‫רשע מעולה יותר‪ ,‬אלא שכאשר אביו של אותו צדיק התפלל גם כן וזכה לישועה‬ ‫בענין מסויים קל יותר לבנו הצדיק להתפלל על אותו ענין‪ ,‬כי הברכה שקיבל‬ ‫האב בתפילתו נמשכת גם לבנו‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לבאר בענייננו‪ ,‬שרחל ביקשה מיעקב דוקא שיתפלל‪ ,‬כי היתה‬ ‫סבורה שתפילתו תתקבל יותר בהיותו צדיק בן צדיק (וכפי שהיה אצל יצחק אביו‪,‬‬ ‫שתפילתו התקבלה ולא תפילת רבקה)‪ .‬ועל זה ענה לה יעקב “אבא לא היו לו בנים‪ ,‬אני‬ ‫יש לי בנים”‪ ,‬וממילא מעלת תפילת צדיק בן צדיק אין לי – כי איני שרוי באותה‬ ‫***** וט ******‬ ‫הצרה בה היה אבי‪ .‬ומעתה‪ ,‬שממך מנע ולא ממני‪ ,‬תתפללי את‪ ,‬כי באופן זה אין‬ ‫דבר הגובר על מעלת צדיק בן רשע‪ ,‬ובודאי שתפילתך תתקבל‪.‬‬ ‫*‬ ‫עוד יש לבאר‪ ,‬שרחל ביקשה “הבה לי בנים” לא היתה כוונתה שיתפלל עליה‪,‬‬ ‫אלא רצתה שיהיה זה בדרך “צדיק גוזר והקב”ה מקיים”‪ .‬אמנם יעקב השיב‬ ‫לעומתה שהכל צריך לבוא בדרך תפילה‪ .‬ועל ידי זה שרחל התפללה לבנים‪,‬‬ ‫השפיעה תפילתה גם על הדורות הבאים אחריה‪.‬‬ ‫רחל נקברה בדרך כדי שתהיה עזרה לבניה‪ ,‬שכל מי שיהיה שרוי בצרה יוכל‬ ‫לבוא ולהתפלל על קברה והיא תתפלל עבורו‪ .‬ויש לומר שכל זה היה כלול‬ ‫בדברי יעקב לרחל שתתפלל היא לבנים‪ ,‬ומכוח תפילה זו יבואו ישועות ונחמות‬ ‫לכל בני ישראל העתידים לבוא בכל הדורות להתפלל בקבר רחל‪.‬‬ ‫*‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שרחל חששה שחטאו ח”ו היא ויעקב בזה שנשא אותה אחר‬ ‫שכבר נשא את לאה אחותה‪ .‬ועל זה השיב לה יעקב “תחת אלקים אני” (בניחותא)‪,‬‬ ‫והיינו עפ”י דעת הרמב”ן שרק בארץ ישראל נזהרו האבות בשמירת תרי”ג מצוות‬ ‫ולא בעת היותם בחו”ל‪ .‬ולזאת רמז יעקב‪ ,‬שהרי כעת נמצאים אנו תחת הנהגת‬ ‫שם אלקים ולא תחת שם הוי”ה‪ ,‬דהיינו כפי שנזכר לעיל כי בארץ ישראל הוא‬ ‫השראת שם הוי”ה ובחוצה לארץ בחינת שם אלקים‪ ,‬וכיון שכן אין בזה שום‬ ‫חטא ועוון‪.‬‬ ‫***‬ ‫מתפילה לפקידה‬ ‫ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים (ל‪ ,‬כב)‬ ‫סופי התיבות “וישמ'ע אלי'ה” הן ע”ה‪ .‬ואיתא בגמ' (נדה טז‪ ,‬ב)‪ ,‬אותו מלאך‬ ‫הממונה על ההריון לילה שמו‪ .‬והנה “לילה” בגימטריא ע”ה‪ .‬וזהו שנרמז בלשון‬ ‫הכתוב‪ ,‬שה' שמע אליה ופקד אותה ע”י המלאך “לילה”‪.‬‬ ‫***‬ ‫מה התחדש לרחל כשילדה את יוסף‬ ‫אסף אלקים את חרפתי (ל‪ ,‬כג)‬ ‫יש לבאר מה חרפה היתה לרחל – רחל היתה סבורה שחטאה בזה שנישאה‬ ‫ליעקב אחר שכבר נשא את לאה אחותה‪ ,‬ומחמת זה אינה ראויה שייעשה לה‬ ‫נס‪ .‬אמנם כעת‪ ,‬כאשר ילדה בן‪ ,‬התברר לה שודאי לא חטאה‪ ,‬כי אלמלי חטאה‬ ‫***** זט ******‬ ‫לא היה הקב”ה עושה לה נס [ובלי נס לא יכלה ללדת שהרי היתה עקרה] – ואם‬ ‫כן‪ ,‬שהתברר שצדקת היא‪ ,‬בזה בטלה חרפתה‪.‬‬ ‫***‬ ‫מלחמת יוסף בקליפת עשו‬ ‫כאשר ילדה רחל את יוסף (ל‪ ,‬כה)‬ ‫פירש רש”י‪ :‬משנולד שטנו של עשו‪ ,‬שנא' והיה בית יעקב אש ובית יוסף‬ ‫להבה ובית עשו לקש אש וכו'‪ ,‬משנולד יוסף בטח יעקב בהקב”ה ורצה לשוב‪.‬‬ ‫יש להעיר שאכן מצינו אצל יוסף כבר בילדותו שניצב נגד טומאתו של עשו‪,‬‬ ‫כפי שנאמר בפרשת וישלח (לג‪ ,‬ז)‪ ,‬כאשר נפגשו יעקב ומשפחתו עם עשו‪“ ,‬ואחר‬ ‫נגש יוסף ורחל”‪ ,‬ופירש רש”י‪ :‬בכולן האמהות נגשות לפני הבנים אבל ברחל‬ ‫יוסף נגש לפניה‪ ,‬אמר‪ :‬אמי יפת תואר‪ ,‬שמא יתלה בה עיניו אותו רשע‪ ,‬אעמוד‬ ‫כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה‪.‬‬ ‫***‬ ‫מהו “ביתו” של יהודי‬ ‫מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל‪ ,‬ל)‬ ‫“לביתי” רומז לבית המקדש‪ ,‬או ל”בית ישראל” היינו כלל ישראל‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש‪ ,‬ועל פי המעשה הבא‪ :‬אברך אחד מחושבי ספסלי בית המדרש‬ ‫חשב להפסיק את חוק לימודו בכולל‪ ,‬ולהתחיל להתפרנס ממלאכה‪ .‬הוא נכנס‬ ‫אל רביה”ק מסאטמאר זיע”א לשאול אותו על דבר זה‪ ,‬ובתוך דבריו נקט בלישנא‬ ‫דקרא “מתי אעשה גם אנכי לביתי”‪ .‬נענה רביה”ק ואמר‪“ :‬ביתי” – זו תורה‪.‬‬ ‫ולפי דברי קדשו צריך לומר שזו היתה גם כוונת יעקב אבינו באמרו כן‪ .‬ויש‬ ‫לבאר‪ ,‬שבהיותו אצל לבן‪ ,‬אע”פ שעסק בתורה‪ ,‬הנה לא היה בידו כ”כ לעשות‬ ‫מעשים טובים‪ .‬ועל זה ביקש לעזוב את לבן‪ ,‬עבור “אעשה גם אנכי לביתי” –‬ ‫שיחד עם התורה יהיו גם מעשים‪.‬‬ ‫ועוד יש להוסיף בזה עפ”י מה ששמעתי מפי רביה”ק זיע”א בהזדמנות אחרת‪,‬‬ ‫לבאר מהו החילוק בין “מצוות” ל”מעשים טובים” – ש”מצוות” היינו לעצמו‪,‬‬ ‫ו”מעשים טובים” היינו כשגורם לאחרים לעשות מצוות‪ .‬ולפי זה יש לפרש דברי‬ ‫יעקב “מתי אעשה”‪ ,‬שאכן בעצמו קיים ודקדק בכל המצוות‪ ,‬אבל השתוקק “מתי‬ ‫אעשה”‪ ,‬מתי אוכל להרבות כבוד שמים על ידי שאלמד דרך ה' גם לאחרים‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** זי ******‬ ‫כוחו של יעקב נגד לבן הרשע‬ ‫מקל לבנה לח ולוז וערמון (ל‪ ,‬לז)‬ ‫הראשי תיבות “מ'קל ל'בנה ל'ח ו'לוז ו'ערמון” – אותיות מ'ל'ל'ו'ו' – עולה‬ ‫בגימטריא קי”ב‪ ,‬כמנין השם הקדוש יב”ק [שהוא כמנין ב' השמות הוי”ה אלהי”ם‬ ‫יחד]‪ .‬יש לומר שעל ידי זה התגבר יעקב על הכישופים של לבן הרשע‪.‬‬ ‫***‬ ‫שמות הפרנסה‬ ‫ויפרוץ האיש מאד מאד (ל‪ ,‬מג)‬ ‫עיקר הברכה שבה מדבר הפסוק הוא השפעת הפרנסה שהיתה לו ברווח‪.‬‬ ‫והנה השמות הקדושים המסוגלים לפרנסה הם שם פא”י ושם סא”ל‪ .‬ונרמז‬ ‫זאת בלשון הכתוב‪ ,‬כי כל אחד מב' שמות הנ”ל עולה בגימטריא צ”א [כמנין‬ ‫ב' השמות הוי”ה אדנ”י יחד]‪ ,‬וכן הראשי תיבות “ו'יפרוץ ה'איש מ'אד מ'אד” –‬ ‫אותיות ו'ה'מ'מ' – עולה בגימטריא צ”א‪.‬‬ ‫כמו כן נרמז מספר זה בפס' (ל‪ ,‬לא) “אשוב ארעה צאנך אשמור” – הראשי‬ ‫תיבות “צ'אנך א'שמור” הן צ”א‪ .‬וכידוע שבצאן לבן היו נשמות שיעקב עסק‬ ‫בתיקונן‪.‬‬ ‫[ואגב הכי יש להעיר ולבאר מה שתיקנו לומר בנוסח ההגדה של פסח “לבן‬ ‫ביקש לעקור את הכל”‪ ,‬דלכאורה לא מצינו שלבן ניסה לעקור את הכל? אלא‬ ‫שבזה שהחליף את משכורתו של יעקב עשרת מונים‪ ,‬ורצה להכניס לרשותו את‬ ‫הצאן של יעקב‪ ,‬הרי אילו היה מצליח בזה ח”ו היה מוריד את אותם הנשמות‬ ‫שיעקב תיקן‪ .‬וזהו שרצה לעקור את הכל]‪.‬‬ ‫*‬ ‫ידוע מה שאמרו חז”ל שיעקב תיקן חטא אדם הראשון‪ .‬יש לומר שהדבר נרמז‬ ‫בפסוק‪ ,‬כי “מאד” אותיות “אדם”‪.‬‬ ‫***‬ ‫שמירת יעקב בהיותו בדרך‬ ‫ויפגעו בו מלאכי אלקים (לב‪ ,‬ב)‬ ‫בפסוק דידן נרמז שיעקב זכה לשמירה בדרך‪ ,‬כי הראשי תיבות “מ'לאכי‬ ‫א'לקים” בגימטריא יהו”ך‪ ,‬הוא השם הקדוש המסוגל לשמירה בדרך (שם זה נרמז‬ ‫בסופי תיבות של הפסוק “כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך”)‪.‬‬ ‫***** חי ******‬ ‫משנים קדמוניות‬ ‫‘ויצא’ – וירא יעקב צורת אביו‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ ...‬וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי‬ ‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי‬ ‫בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬י‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘בשלום‪ .‬שלם מהחטא’‪.‬‬ ‫הדרשה האחרונה שנשא אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל‪ ,‬היה‬ ‫בשבת של שמחה במשפחה‪ ,‬שבת פרשת ויצא‪ .‬ופלא והפלא היה הדבר‪ ,‬כאשר‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬כשנפטר לבית עולמו‪ ,‬התבררו אלו הדיבורים כמו צוואה‪ ,‬שיש בהם‬ ‫הוראה והדרכה לדורות‪.‬‬ ‫וכה אמר‪‘ ,‬ויצא’ ר”ת ‘וירא יעקב צורת אביו’‪.‬‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי הנה יעקב מהיכן יצא יעקב‪ ,‬ממקום מגורי הצדיקים‪ ,‬בית‬ ‫המדרש של עבר שם ישב ולמד תורה בחבורה שנים ארוכות‪ ,‬ולהיכן הלך לחרן‪,‬‬ ‫מקום שאין שם צדיקים‪ .‬וחשש יעקב מאוד‪ ,‬פן יושפע חלילה מאנשי המקום‪,‬‬ ‫אנשים שאינם צדיקים וטובים‪.‬‬ ‫ועל כן נהג בעצה נפלאה‪ ,‬עצה שהיא לימוד לזרע בני יעקב‪ ,‬לנהוג בה‪‘ ,‬וירא‬ ‫יעקב צורת אביו’‪ ,‬יעקב אבינו יצא לדרך כאשר הציב את תמונת צורת אביו‬ ‫יצחק הצדיק‪ ,‬לנוכח עיניו‪ ,‬וידע כי על ידי שצורת אביו תהא למולו כל העת‪,‬‬ ‫יבחן כל מעשה ומעשה האם יש לאביו נחת רוח ממעשה זה‪ ,‬והאם אביו היה‬ ‫מתיר לו עשיית דבר זה‪.‬‬ ‫ואמר אדאמו”ר‪ ,‬הנה אני וחבירי כאשר ניצלו ממוות לחיים‪ ,‬ויצאנו מידי‬ ‫הצוררים הגרמנים‪ ,‬בגפנו יצאנו‪ ,‬הורינו וכל משפחתנו נעקדו על קידוש שמו‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫כשבאנו על אדמת אמריקה‪ ,‬כאשר נפתחו בפנינו דרכים ואפשרויות שונות‪,‬‬ ‫לא היה לנו אב ומורה דרך שינהיגנו בדרך הישרה‪ ,‬אך איזו עצה עמדה לנו‪,‬‬ ‫עצת יעקב‪ ,‬השתדלנו להיזכר כל העת בצורת פני הורינו‪ ,‬לחשוב האם הדרכים‬ ‫***** טי ******‬ ‫שאנו הולכים בהם כעת‪ ,‬הם הדרכים שהורינו היו מוליכים אותנו‪ .‬ועצה זו היא‬ ‫שעמדה לנו בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הוסיף אדאמו”ר וסיפר‪ ,‬כי ידיד אחד היה לו‪ ,‬ניצול כמוהו ממוראות המלחמה‪,‬‬ ‫אשר הציעו לו הצעת שידוך שאינה ראויה כל כך‪ ,‬הבחור ההוא לא פסל את‬ ‫ההצעה וסבר לקבל אותה‪ .‬אדאמו”ר נחרד אודות גורלו ועתידו של ידידו אשר‬ ‫אין לו אב ואם‪ ,‬והוא עומד בודד במערכה מול היצר הרע והבלבול‪ ,‬וניגש אליו‬ ‫ואמר לו‪ ,‬ידידי‪ ,‬איני מבקש ממך דבר‪ ,‬כי אם זאת‪ ,‬נא צייר את דמות הוריך‬ ‫לנוכח עיניך‪ ,‬האיך פניהם ייראו כאשר ישמעו כי הנך עומד להתחתן עם נערה‬ ‫זו‪ ,‬חשוב נא היטיב אילו הוריך היו עומדים עמך כעת היאך היית נוהג‪ .‬זאת‬ ‫אייעץ לך‪ ,‬התנהג כאילו הם עומדים לידך עכשיו‪ .‬דברים אלו היו דיבורים נכונים‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬דברים שיצאו מלב של מי שהיה נצרך לעצה זו ועשה עצה זו‪ ,‬ונכנסו‬ ‫ללבו של בחור‪ ,‬שבאמת היה רוצה לילך בדרכי אבות‪ ,‬אולם בצוק העתים‪ ,‬כאשר‬ ‫התייתם מהוריו ומכל משפחתו‪ ,‬שכח את מקור מחצבתו‪.‬‬ ‫בענין זה‪ ,‬שצייר יעקב צורת אביו לנגד עיניו בעת שהלך לחרן‪ ,‬יש להוסיף‬ ‫כי הנה אמרו בגמרא (קידושין פב‪‘ ):‬אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה’‪.‬‬ ‫והענין בזה יבואר בהקדם מה שכתב בספה”ק ייטב לב (פר’ פנחס ד”ה במסורה אשר‬ ‫יצא) ‘ועובדא ידענא מאשר סיפרו לנו אשר היה בימי מחותני האי סבא קדישא‬ ‫הצדיק הקדוש מו”ה נפתלי זלה”ה מראפשיטץ באחד מגדולי תלמידיו שרצה‬ ‫לגשת אל אשתו בל”ט‪ ,‬והם לא ידעו כי איננה טהורה‪ ,‬וראה בהקיץ צורת רבו‬ ‫הק’ ונרתע ושב לאחריו‪ ,‬ואח”כ נודע הדבר כי רבו רגליו ישמור‪ ,‬וכן מצינו ביוסף‬ ‫שניצל מחטא על ידי שראה דמות דיוקנו של אביו שלמד אצלו תורה‪ .‬כי מבואר‬ ‫בספרים כי מי שחוקק לבו ומצייר בעיני צורת רבו הצדיק הוא לו לעזר ולהועיל‬ ‫להגן עליו ולהנצל עליו מן החטא’‪.‬‬ ‫וכתב הרה”ק ר’ אריה ליב מלאנהצוט זי”ע (הובא בליקוטים בספר אמרי שפר להרה”ק‬ ‫מראפשיץ) לפרש בזה מאמר הגמרא ‘אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה’‪,‬‬ ‫כי כתב האר”י הק’ כי בעת שהאדם מגיע בלימוד התורה לענין שאינו זוכה להבין‬ ‫בה‪ ,‬היא סגולה לצייר נגד עיניו צורת אביו או רבו שלמדו תורה‪ ,‬וזה יאיר לו‬ ‫הדרך למצוא את לימוד על ישרו‪.‬וזה מאמר הגמרא‪ ,‬אשרי מי שאינו עומד בפני‬ ‫ניסיונות קשים בהם הוא נצרך לסיוע משמים בראיית פני אביו‪ ,‬אלא עוסק‬ ‫בתורה במדרגה נעלה עד שרואה אביו מלמדו תורה ומדריכו בעבודה‪.‬‬ ‫על פי דבריו יש לומר‪ ,‬כי יעקב אבינו כאשר ראה צורת אביו בעת הליכתו‬ ‫ושהותו בבית לבן בחרן‪ ,‬ביקש וייחל לראות צורת אביו באומנות נקיה‪ ,‬שלא‬ ‫בעת נסיון כי אם בעת עמל ויגיעה בדברי תורה‪ ,‬ועל כן עמד וביקש ‘אם יהיה‬ ‫אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד‬ ‫ללבוש‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי’‪ ,‬והיינו שלם מהחטא‪ ,‬וכוונתו שביקש לצאת‬ ‫בשלום ממקום הניסון בבית לבן בלא שום מכשול‪ ,‬ולשוב אל בית אבי לעסוק‬ ‫***** כ ******‬ ‫שם בתורה ועבודה מתוך הרחבה‪ .‬ופירש בקשתו‪ ,‬שרצונו לראות את פני אביו‬ ‫שלא מתוך ניסיון‪ .‬אלא במקום שהוא שלם מהחטא‪ ,‬שמה אראה את בית אבי‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בבקשת יעקב‪ ,‬על פי מה שיש לפרש הפסוק (בראשית ב‪ ,‬כד) ‘על‬ ‫כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד’‪ ,‬כי הנה הנישואין‬ ‫הוא עצה כנגד היצר הרע‪ ,‬שיש ליצר הרע יותר שליטה ואחיזה על מי שאין‬ ‫לו אשה‪ ,‬מאשר על הנשוי‪ ,‬וזהו מאמר הפסוק ‘על כן יעזוב איש את אביו ואת‬ ‫אמו’‪ ,‬ראוי לאדם לצאת משליטת היצר הרע‪ ,‬ומהצורך לצייר לנגד עיניו את‬ ‫הוריו כסגולה להנצל מהיצר הרע‪ ,‬וזה על ידי ש’ודבק באשתו והיו לבשר אחד’‪,‬‬ ‫כי אחר הנישואין נחלש כח היצר הרע‪.‬‬ ‫ובדברי יעקב אבינו ‘ונתן לי לחם לאכול’‪ ,‬יש לפרש כי כוונתו לבקש שיתן לו‬ ‫השי”ת זיווג‪ ,‬והוא על פי מה שפירש רש”י בפסוק (בראשית לט‪ ,‬ו) ‘ויעזוב כל אשר‬ ‫לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל’‪‘ ,‬כי אם הלחם‪.‬‬ ‫היא אשתו‪ ,‬אלא שדיבר בלשון נקייה’‪.‬‬ ‫וזהו שאמר יעקב ‘ונתן לי לחם לאכול’‪ ,‬היינו זיווג‪ ,‬ועל ידי זה ‘ושבתי בשלום‬ ‫אל בית אבי’‪ ,‬היינו שלא אצטרך עוד לראות פני אבי בשעת נסיון‪ ,‬משום שאעמוד‬ ‫אחר הנישואין‪ ,‬ורק אראה פני אבי בעת הלימוד‪.‬‬ ‫‘והיה ה’ לי לאלקים’ – הצלה מטומאת לבן בכח שם המפורש‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ ...‬וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי‬ ‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי‬ ‫בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬י‪-‬כא)‪.‬‬ ‫להלן (כט‪ ,‬יא) כתיב ‘וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך’‪ ,‬וברש”י ‘ויבך‪ .‬לפי‬ ‫שבא בידים ריקניות‪ ,‬אמר‪ ,‬אליעזר עבד אבי אבא‪ ,‬היו בידיו נזמים וצמידים‬ ‫ומגדנות‪ ,‬ואני אין בידי כלום‪ .‬לפי שרדף אליפז בן עשיו במצוות אביו אחריו‬ ‫להרגו‪ ,‬והשיגו‪ ,‬ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק‪ ,‬משך ידו‪ ,‬אמר לו מה אעשה‬ ‫לצווי של אבא‪ ,‬אמר לו יעקב טול מה שבידי‪ ,‬והעני חשוב כמת’‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר”ר סח‪ ,‬ב) אמרו על הפסוק ‘ויצא יעקב מבאר שבע’‪‘ ,‬ר’ שמואל‬ ‫בר נחמן פתח ‘שיר למעלות אשא עיני אל ההרים’ (תהלים קכא‪ ,‬א)‪ ,‬אשא עיני אל‬ ‫ההורים‪ ,‬למלפני ולמעבדני‪ .‬מאין יבוא עזרי‪ ,‬אליעזר בשעה שהלך להביא את‬ ‫רבקה מה כתיב ביה ‘ויקח העבד עשה גמלים’ וגו’‪ ,‬ואני לא נזם אחד ולא צמיד‬ ‫אחד‪ .‬ר’ חנינא אמר גדוד שלחו‪ .‬ר’ יהושע בן לוי אמר שלח עמו אלא שעמד‬ ‫עשו ונטלה ממנו‪ ,‬חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי‪ ,‬חס ושלום לית אנא‬ ‫מובד סברי מן בריי‪ ,‬אלא (שם ג‪-‬ח) ‘עזרי מעם ה’‪ ,‬אל יתן למוט רגלך אל ינום‬ ‫שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו’‪ ,‬ה’ ישמרך מכל רע’ מעשיו ומלבן ‘ישמור את‬ ‫נפשך’‪ ,‬ממלאך המוות‪ .‬ה’ ישמור צאתך ובואך’ ‘ויצא יעקב’’‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫יש לפרש כוונת עשיו ואליפז שביקשו ליקח מיעקב אבינו את כל רכושו‪ ,‬על‬ ‫פי מה שאמרו בירושלמי (יומא פ”ג ה”ז) ‘ומאן דרגיל ליה [בשם המפורש] לא יכיל‬ ‫מיכיל מברנש כלום’‪ ,‬וידעו עשיו ואליפז‪ ,‬כי עתה כאשר יבוא יעקב אל בית‬ ‫לבן‪ ,‬בית מלא כשפים וטומאה‪ ,‬יבקש להיות רגיל בשם המפורש לסלק בכך כח‬ ‫הטומאה‪ ,‬לבל יהא לו שליטה ואחיזה בו‪ ,‬ועל כן אמרו ליטול ממנו כל ממנו‪,‬‬ ‫בכדי שיהא מוכרח לאכול מאחרים‪ ,‬ובזה שוב לא יהא רשאי להשתמש בכח שם‬ ‫המפורש‪ ,‬וממילא יפול ברשת הטומאה והס”א‪.‬‬ ‫יעקב אבינו הבין היטיב את עצתם הרשעה‪ ,‬ואמר ‘מאין יבוא עזרי’‪ ,‬הנה הם‬ ‫חפצים ליטול ממני את העצה היחידה שיש לי כנגד כח הטומאה הגדול והעצום‬ ‫שיש בבית לבן‪ ,‬כח השם המפורש‪.‬‬ ‫והוסיף וביקש ‘ונתן לי לחם לאכול’‪ ,‬שיתן ‘לי’ הקב”ה אוכל לאכול‪ ,‬אוכל‬ ‫משלי‪ ,‬ולא משל לבן‪ ,‬בכדי ‘והיה ה’ לי לאלקים’‪ ,‬שאוכל להשתמש בכח שם‬ ‫המפורש‪ ,‬שיעמוד לי להינצל משליטת הקליפה והס”א‪ .‬וסיים את בקשתו ‘עזרי‬ ‫מעם ה’’‪ ,‬היינו שכאשר יהא לו אוכל משלו‪ ,‬תבוא עזרתו מעם שם המפורש‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כאשר בא עשיו להלחם עם יעקב‪ ,‬ציוה יעקב לומר לו ‘כה אמר עבדך‬ ‫יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה‪ .‬ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה’ (להלן‬ ‫לב‪ ,‬ה‪-‬ו)‪ ,‬כוונתו לומר לעשיו‪ ,‬עצתך ליטול ממני את ממוני ורכושי‪ ,‬בכדי שאצטרך‬ ‫לאכול מממון לבן‪ ,‬ולמנוע ממני את האפשרות להשתמש בשם המפורש‪ ,‬לא‬ ‫עלתה בידך‪ ,‬אלא ‘ויהי לי שור וחמור’ משלי‪ ,‬ואכלתי מרכושי ולא מרכוש לבן‪,‬‬ ‫וממילא דע לך כי אוכל להשתמש בכח שם המפורש כנגדך‪ ,‬לנצחך ולהכניעך‪.‬‬ ‫‘עזרי מעם ה’ עושה שמים וארץ’ – שכר אמונה‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (בר”ח סח‪ ,‬ב) ‘ר’ שמואל בר נחמן פתח ‘שיר למעלות אשא עיני‬ ‫אל ההרים’ (תהלים קכא‪ ,‬א)‪ ,‬מאין יבוא עזרי וכו’ ‪ ,‬חזר ואמר מה אנא מוביד סברי‬ ‫מן בריי‪ ,‬חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי‪ ,‬אלא (שם ג‪-‬ח) ‘עזרי מעם ה’’‪.‬‬ ‫יש לפרש בדרך רמז כוונת דברי יעקב‪ ,‬כי הנה לפני שיצא יעקב מבאר שבע‬ ‫וילך חרנה‪ ,‬הטמין עצמו בבית עבר י”ד שנים ועסק בתורה (רש”י כח‪ ,‬ט)‪ ,‬ועתה‬ ‫חדל יעקב מעסק התורה במעלה של הישיבה בבית עבר‪ ,‬והחל לחשוש‪ ,‬כי כל‬ ‫עוד שהיה לומד תורה‪ ,‬עמדה לו זכות התורה‪ ,‬אך עתה איזה זכות תעמוד לו‪,‬‬ ‫ו’מאין יבוא עזרי’‪.‬‬ ‫אז התחזק ואמר ‘עזרי מעם ה’’‪ ,‬והוא על פי מה שאמרו במדרש (עי’ דב”ר ג‪ ,‬ג)‬ ‫ששכר אמונה איכא בהאי עלמא‪ ,‬וזה אמר יעקב‪ ,‬כי על ידי שיתחזק באמונה‪,‬‬ ‫בכל מה שיעבור עליו בבית לבן‪ ,‬יהא לו שכר בהאי עלמא‪.‬‬ ‫***** בכ ******‬ ‫המלאכים שליוו את יעקב באהלי שם ועבר‬ ‫עולים תחילה משום כבוד התורה‬ ‫ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים‬ ‫עולים ויורדים בו (כח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫פירש רש”י ‘עולים ויורדים‪ .‬עולים תחילה ואחר כך יורדים‪ .‬מלאכים שליווהו‬ ‫בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו’‪.‬‬ ‫בהלכות קריאת התורה מצאנו חקירה שחקר השערי אפרים (שער ד סי’ לה)‪,‬‬ ‫בענין בימת קריאת התורה שדרך העליה והירידה צר ואינו רחב בכדי שיוכלו‬ ‫לעלות ולרדת בו כאחד‪ .‬דהנה כשקוראים אדם לעלות לתורה בעליית שני‪,‬‬ ‫והעולה הראשון עומד לרדת מהבימה והעולה השני בדרכו לעלות אל הבימה‪,‬‬ ‫הדין הוא‪ ,‬שעל העולה הראשון להמתין על מקומו ולא לרדת עד אחר שהאדם‬ ‫שקראוהו לעלות לעלית שני‪ ,‬עלה כבר‪ .‬והוא ‘לפי שזה הולך לעשיית מצוה וזה‬ ‫כבר נסתלק ממנה’‪ ,‬שהעולה השני בא עתה לעשות את המצוה‪ ,‬ואילו העולה‬ ‫הראשון קיים כבר את המצוה‪ ,‬ולמי שבא עתה לקיים את המצוה יש דין קדימה‬ ‫על פני מי שכבר קיים את המצוה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬החקירה היא באופן שהאיש שעלה לתורה בעליית ראשון הינו תלמיד‬ ‫חכם מופלג בתורה‪ ,‬שיש בעיכובו על הבימה משום ביזיון תלמיד חכם‪ ,‬האם‬ ‫כבוד תלמיד חכם עדיף מכבוד מי שבא לקיים מצוה‪ ,‬ועל כן יש לעולה השני‬ ‫לתת לתלמיד חכם העולה הראשון לרדת תחילה‪ ,‬ואף שיש בכך משום פגם כבוד‬ ‫המצוה‪ ,‬שהנקרא לקיים את המצוה מתעכב בדרכו‪ .‬או שמא כבוד המצוה עדיף‪,‬‬ ‫ועל התלמיד חכם לתת כבוד לאדם שהולך בדרכו לקיים מצוה ואף שהוא איש‬ ‫פשוט‪ .‬והשערי אפרים מביא‪ ,‬שכתב בעל שו”ת גינת ורדים (כלל א סי’ כג) שהדין‬ ‫הוא שכבוד תלמיד חכם עדיף‪ ,‬ועל ההולך לקיים את המצוה להמתין על מקומו‬ ‫ולא לעכב את התלמיד חכם בדרך ירידתו מן הבימה‪.‬‬ ‫והנה הסולם המוצב ארצה בו עלו וירדו מלאכי אלוקים היה צר‪ ,‬ולא היה‬ ‫בו בכדי לעלות ולרדת כאחד‪ ,‬כמו שפירש רש”י‪ ,‬מלאכי ארץ ישראל עולים‬ ‫תחילה ואחר כך יורדים מלאכי חוץ לארץ‪ .‬ולכאורה‪ ,‬על פי מה ששנינו בהלכות‬ ‫קריאת התורה‪ ,‬שמי שהולך לקיים המצוה קודם למי שקיימה כבר‪ ,‬הכא נמי‪ ,‬היה‬ ‫למלאכי ארץ ישראל לתת למלאכי חוץ לארץ לרדת תחילה‪ ,‬שכן מלאכי חוץ‬ ‫לארץ היו בדרכם ללוות את יעקב לקיים מצוות התורה‪ ,‬שכן כל הליכתו הייתה‬ ‫בקיום מצות כיבוד אם‪ ,‬שציוותה עליו רבקה לעזוב את מקומו וללכת לחרן‪ ,‬וכן‬ ‫הייתה הליכתו לקחת אשה ולקיים מצוות נישואין ומצוות פריה ורביה‪ .‬ואילו‬ ‫מלאכי ארץ ישראל קיימו כבר את המצוה והיו בדרכם החוצה מקיום המצוה‪,‬‬ ‫ותמוה מדוע היה הסדר להיפך‪ ,‬שמלאכי ארץ ישראל קדמו למלאכי חוץ לארץ‪.‬‬ ‫אלא יש לומר‪ ,‬שמלאכי ארץ ישראל יש להם דין כמו תלמיד חכם שעלה‬ ‫***** גכ ******‬ ‫לתורה‪ ,‬שכן המלאכים נבראו בכוח התורה שלמד יעקב בי”ד השנים שישב טמון‬ ‫באהלי שם ועבר‪ ,‬ובכך יש להם מעלת כבוד התורה שכל בריאתם ויצירתם הוא‬ ‫מכוח התורה‪ ,‬ובמעלה זו קדמו למלאכי חוץ לארץ בעלייתם השמימה‪.‬‬ ‫מעלה זו של מלאכי ארץ ישראל מרומזת בכינוים בכתוב‪‘ ,‬מלאכי אלוקים’‪,‬‬ ‫שכן איתא בזוה”ק (עי’ ח”ג עג‪‘ ).‬קוב”ה ואורייתא חד הוא’‪ ,‬על כן‪ ,‬מלאכי ארץ‬ ‫ישראל שנבראו בבית שם ועבר‪ ,‬שכל מהותם היא קדושת התורה הקדושה‪,‬‬ ‫נקראים ‘מלאכי אלוקים’ שקוב”ה ואורייתא חד הוא‪.‬‬ ‫מלאכי ארץ ישראל בחוץ לארץ‬ ‫ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים‬ ‫עולים ויורדים בו (כח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘עולים ויורדים‪ .‬עולים תחילה ואחר כך יורדים‪ .‬מלאכים שליווהו‬ ‫בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו’‪.‬‬ ‫אמנם בגמרא (חולין צא‪ ):‬אמרו כי אותם המלאכים אשר ליוו את יעקב בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬הם הם שליוו אותו גם בחוץ לארץ‪ ,‬ואף שהם מלאכי ארץ ישראל‪,‬‬ ‫שכן כאשר עלו למרום נאמר להם‪ ,‬שלא דין יעקב כדין סתם אנשים‪ ,‬דיעקב‬ ‫אבינו בעת שהוא יוצא מארץ ישראל‪ ,‬הוא ממשיך עמו את קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫ונחשב כאילו הוא עומד והולך בתוך ארץ ישראל‪ ,‬וממילא יש לאלו המלאכים‬ ‫שעלו לירד שוב ללוותו אף בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫תפילת הדור האחרון‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויפגע‪ .‬רבותינו פירשו לשון תפילה‪ ,‬ולמדנו שתיקן תפילת ערבית כי‬ ‫בא השמש’‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (ברכות עב‪‘ ).‬תפילת ערבית רשות’‪.‬‬ ‫ויש לומר הענין בזה‪ ,‬כי יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית עבור הדורות‬ ‫האחרונים‪ ,‬שבאלו הדורות לא יהא לבני ישראל הכחות להתפלל כראוי‪ ,‬והקב”ה‬ ‫יקבל תפילתם באופן של ‘טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע’‪,‬‬ ‫אף לפני אשר יאמרו בפה ויבטאו בקול את תפילתם‪ ,‬ישמע הקב”ה את זעקת‬ ‫לבם ויענם‪.‬‬ ‫וזהו ‘תפילת ערבית רשות’‪ ,‬היינו התפילה של הדורות האחרונים‪ ,‬רשות‪ ,‬שאף‬ ‫בלעדיה‪ ,‬היינו אף בלא שתיאמר בפה‪ ,‬היא מתקבלת‪.‬‬ ‫עוד יש לומר בדרך רמז‪‘ ,‬תפילת ערבית רשות’‪ ,‬היינו שהתפילות של הדור‬ ‫האחרון נראות כתפילות רשות ולא כתפילות חובה‪ ,‬כלומר שאין יוצאים‬ ‫***** דכ ******‬ ‫בתפילות אלו ידי חובת תפילה‪ ,‬כהלכותיה ודיניה‪ ,‬שכן אין התפילות נאמרות‬ ‫בכוונה וברעותא דליבא כדבעי‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬דוקא תפילות אלו תיקן יעקב אבינו‪ ,‬שהם מתקבלות לרחמים ולרצון‪,‬‬ ‫ובשמים מחשיבים ביותר את תפילות הרשות האלו‪.‬‬ ‫ובגמרא כתב הרי”ף (שם יט‪ .‬מדפי הרי”ף) והרמב”ם (פ”א מהלכות תפילה ה”ו) כי‬ ‫האידנא קבלוה עלייהו חובה‪ .‬והרמז בזה‪ ,‬שהתפילה מתקבלת לרחמים ולרצון‪,‬‬ ‫באותו אופן כאילו התפללו ערבית על פי ההלכה‪ ,‬כפי החובה‪.‬‬ ‫וכך כתב הרה”ק מטריסק זי”ע (מגן אברהם פר’ בלק) ‘בשם הבעל שם טוב‬ ‫זצוקללה”ה‪ ,‬שגם זה האיש המוטרד בעסקיו כל היום בשווקים וברחובות‪,‬‬ ‫וכמעט שוכח שיש בורא עולם‪ ,‬רק בעת שמגיע זמן תפילת מנחה עולה על‬ ‫זכרונו שהגיע זמן תפילה‪ ,‬וגונח ונאנח בלבו בהתבוננות האיך שפנה כל היום‬ ‫בהבלי העולם‪ ,‬והוא רץ לסמטא אחת מן הצד ומתפלל מנחה‪ .‬הגם שאינו יודע‬ ‫כלל מה הוא מדבר‪ ,‬עם כל זה גם זה חשוב יקר מאוד לפני הבורא ב”ה והאנחה‬ ‫שלו בוקעת רקיעים’‪.‬‬ ‫‘והאבן הזאת’ – ירושלים לא נתחלקה לשבטים‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו‪.‬‬ ‫ויחלום והנה סולם מוצב ארצה‪ ...‬ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי‬ ‫אם בית אלקים וזה שער השמים (כח‪ ,‬יא‪-‬יז)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘וישם מראשותיו‪ .‬עשאן כמין מרזב סביב לראשון‪ ,‬שירא מפני חיות‬ ‫רעות‪ ,‬התחילו מריבות זו את זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת‬ ‫אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב”ה אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר ‘ויקח את האבן אשר‬ ‫שם מראשותיו’‪ .‬כי אם בית אלקים‪ .‬אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זרמא‪,‬‬ ‫הסולם הזה עומד בבאר שבע‪ ,‬ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש’‪.‬‬ ‫הנה ארץ ישראל נתחלקה לשבטים‪ ,‬אך ירושלים עיר הקודש לא נתחלקה‬ ‫לשבטים‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בענין האבנים ששכב עליהם יעקב‪ ,‬כי איתא שמספר האבנים‬ ‫היה שנים עשר‪ ,‬ויש לומר כי הם כנגד י”ב שבטי יה’‪ ,‬שהם חלוקים כל אחד‬ ‫בחלקו ונחלתו בארץ ישראל‪ .‬אולם ‘עשאן הקב”ה אבן אחת’‪ ,‬כנגד בית המקדש‪,‬‬ ‫ד’ירושלים לא נתחלקה לשבטים’‪.‬‬ ‫משיח יבוא בעת שיתאחדו י”ב השבטים‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו‪.‬‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫לך (כח‪ ,‬יא‪-‬כב)‪.‬‬ ‫***** הכ ******‬ ‫וברש”י ‘וישם מראשותיו‪ .‬עשאן כמין מרזב סביב לראשון‪ ,‬שירא מפני חיות‬ ‫רעות‪ ,‬התחילו מריבות זו את זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת‬ ‫אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב”ה אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר ‘ויקח את האבן אשר‬ ‫שם מראשותוי’‪.‬‬ ‫מספר האבנים שהיו מריבות זו את זו‪ ,‬היה י”ב‪ ,‬והוא רמז כנגד י”ב שבטי יה‪.‬‬ ‫ויש לרמז בדברי יעקב אבינו ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים’‪,‬‬ ‫כי כל עוד שבני ישראל מריבים האחד עם השני‪ ,‬ואינם באחדות ובשלום‪ ,‬אין‬ ‫משיח יכול לבוא אליהם‪ ,‬ורק בעת שיתאחדו יוכל להתגלות מלך המשיח‪.‬‬ ‫והוא הרמז ‘והאבן הזאת’‪ ,‬היינו לאחר שי”ב האבנים יעשו אבן אחת‪‘ ,‬יהיה בית‬ ‫אלקים’‪ ,‬יבנה בית המקדש השלישי‪.‬‬ ‫יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית לפי שקיעת החומה שלא בעונתה‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויפגע במקום‪ .‬הוא הר המוריה‪ .‬ויפגע‪ .‬רבותינו פירשו לשון תפילה‪,‬‬ ‫ולמדנו שתיקן תפילת ערבית כי בא השמש‪ .‬היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם‪,‬‬ ‫כי בא השמש משמע‪ ,‬ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם’‪.‬‬ ‫נחלקו בגמרא (ברכות כח) עד אימתי זמן תפילת מנחה‪ ,‬ר’ יהודה אומר על פלג‬ ‫המנחה‪ .‬וכתבו התוס’ דמאן דעביד כרבי יהודה‪ ,‬ומתפלל תפילת ערבית מפלג‬ ‫המנחה‪ ,‬עביד‪ ,‬ויצא ידי חובת תפילה‪.‬‬ ‫בשאגת אריה מבאר טעם התוס’‪ ,‬דהנה איתא בגמרא (זבחים נו‪‘ ).‬מנין לדם‬ ‫שנפסל בשקיעת החמה‪ ,‬דכתיב (ויקרא ז‪ ,‬טז) ‘ביום הקריבו את זבחו יאכל’’‪ ,‬ויש‬ ‫להקשות על כך שצריך פסוק מיוחד למעט דם‪ ,‬דהא שנינו במשנה (מגילה כ‪):‬‬ ‫שאין עבודת הקרבנות כשרה אלא ביום‪ ,‬כנלמד מקרא (ויקרא ז‪ ,‬לח) ‘ביום צוותו‪...‬‬ ‫להקריב את קרבניהם לה’’‪ ,‬וכמו ששנינו במשנה (מגילה כ‪ ,):‬ומה אם כן הלימוד‬ ‫המיוחד לגבי פסול הדם לזריקה‪.‬‬ ‫וכתבו התוס’ ליישב וז”ל‪ ,‬ויש לפרש שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה‬ ‫קודם צאת הכוכבים ד’ מילין’ בפרק מי שהיה טמא וחשוב יום לענין שמצוותן‬ ‫ביום ומפסוק מיוחד ממעט ליה הכא מביום הקריבו ובכל דוכתא חשוב יום עד‬ ‫צאת הכוכבים‪ ,‬עכ”ל‪ .‬והיא שיטת רבינו תם הידועה‪ ,‬שיש ב’ שקיעות החמה‪,‬‬ ‫הא’ שקיעת גופה של חמה‪ ,‬הב’ שקיעת אורה של חמה המתרחשת כעבור זמן‬ ‫מה‪ .‬ומבארים התוס’ שעבודת הקרבנות צריכה להיות לפני השקיעה הראשונה‪.‬‬ ‫והנה איתא בגמרא (ברכות כו‪ ):‬תפילת מנחה נתקנה כנגד בין הערביים‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫אליבא דרבנו תם הלומד מהגמרא בזבחים‪ ,‬איסור עבודת הקרבנות משעת שקיעה‬ ‫ראשונה‪ ,‬נמצא‪ ,‬שמשעה זו לא יכלו להקריב קרבן תמיד של בין הערביים‪ .‬ועל‬ ‫כן אין להתפלל משעה זו תפילת מנחה המתוקנת כנגד תמיד של בין הערביים‪.‬‬ ‫***** וכ ******‬ ‫ואפשר להתפלל תפילת ערבית שכן משעה שתם זמן תפילת המנחה‪ ,‬מתחיל‬ ‫זמן תפילת ערבית‪ .‬ומבאר השאגת אריה‪ ,‬שהתוספות בברכות שכתבו דמאן‬ ‫דעביד כרבי יהודה ומתפלל תפילת ערבית מפלג המנחה שפיר עביד‪ ,‬הוא משום‬ ‫דסבירא להו כסברת רבינו תם‪.‬‬ ‫ויותר מזה כתב החת”ס במסכת סוכה (לח‪ ).‬חידוש מופלג‪ ,‬שבמקום המקדש‬ ‫נוהג זמן שקיעה ראשונה‪ ,‬אף בכל המצוות שעשו בבית המקדש‪ .‬וכותב שם‬ ‫לענין נטילת לולב‪ ,‬שבגבולין אפשר עד לשקיעה שניה‪ ,‬אך במקדש היו נוטלין‬ ‫עד שקיעה ראשונה בלבד‪ .‬ודבריו מחודשים וצ”ב מהיכן מקורו‪ ,‬דהא הפסוק‬ ‫אינו מלמד אלא לעבודת המקדש‪.‬‬ ‫והנה יעקב אבינו פגע במקום‪ ,‬היינו בהר המוריה שהוא מקום המקדש‪ ,‬בעת‬ ‫ש’בא השמש’‪ ,‬ולפי המתבאר היינו בשקיעה ראשונה‪ ,‬שכן זה הזמן שנחשב‬ ‫לשקיעת החמה במקום המקדש‪ ,‬כדברי השאגת אריה והחת”ס‪ ,‬ובזמן הזה תיקן‬ ‫תפילת מנחה‪.‬‬ ‫‘והאבן הזאת’ – כל הדרכים מוליכות למקום אחד‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו‪.‬‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫לך (כח‪ ,‬יא‪-‬כב)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘וישם מראשותיו‪ .‬עשאן כמין מרזב סביב לראשון‪ ,‬שירא מפני חיות‬ ‫רעות‪ ,‬התחילו מריבות זו את זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת‬ ‫אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב”ה אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר ‘ויקח את האבן אשר‬ ‫שם מראשותי’‪.‬‬ ‫במדרש (בר”ר סח‪ ,‬יא) אמרו כי י”ב אבנים נטל יעקב‪ ,‬כנגד י”ב שבטי יה העתידים‬ ‫לצאת ממנו‪.‬‬ ‫ויש לרמז בזה הענין‪ ,‬כי הנה מצאנו שלכל צדיק וצדיק דרך משלו בעבודת‬ ‫השי”ת‪ ,‬ואינה דומה דרכו של זה לדרכו של זה‪ ,‬אמנם האמת היא‪ ,‬כי כוונת כל‬ ‫הצדיקים שוה ואחת‪ ,‬להתקרב אל הבורא יתברך‪ ,‬וכל הדרכים מוליכות למקום‬ ‫אחד‪ ,‬והוא עשיית רצון שמים‪.‬‬ ‫והוא שנרמז בדברי יעקב אבינו‪ ,‬כי י”ב האבנים הם כנגד י”ב השבטים שיש‬ ‫לכל אחד דרך משלו בעבודת הבורא‪ ,‬ו’התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת‬ ‫עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח’‪ ,‬הרמז‪ ,‬שכל צדיק טוען כי הדרך‬ ‫שלו היא הדרך המעולה שמוליכה לתכלית‪ ,‬לעשות רצון שמים‪.‬‬ ‫אמנם האמת היא‪ ,‬כי כל הדרכים שוות לטובה‪ ,‬שבסוף כל הדרכים באים‬ ‫ומגיעים לעשיית רצון הבורא יתברך שמו ו’עשאן הקב”ה אבן אחת’‪ ,‬היינו שהם‬ ‫כמו אבן אחת בענין עשיית רצון הקב”ה‪.‬‬ ‫***** זכ ******‬ ‫והוא שאמר יעקב ‘והאבן הזאת’‪ ,‬היינו שכל האבנים הם כאבן אחת לעינן‬ ‫‘יהיה בית אלקים’‪ ,‬לעשות רצון שמים‪.‬‬ ‫הטעם שלא אמר ‘ואלקי יצחק אביך’‬ ‫והנה ה’ נצב עליו ויאמר אני ה’ אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק (כח‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫תמוה מדוע לא אמר הקב”ה ליעקב ‘אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק אביך’‪,‬‬ ‫ומה זה אשר השמיט את הזכרת ‘אביך’ אצל יצחק‪.‬‬ ‫ויש לומר כי הוא מפני שיעקב אבינו לא היה שלם במדת כיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫שבמשך כ”ב שנים תמימות עלה בידו לכבדם (רש”י לז‪ ,‬לד)‪ ,‬וביקש הקב”ה שלא‬ ‫לעורר פגם וחסרון זה אצל יעקב אבינו בהזכרת ‘יצחק אביך’‪ ,‬ועל כן אמר רק‬ ‫אצל אברהם ‘אברהם אביך’‪ ,‬ולא אצל יצחק‪.‬‬ ‫באופן אחר יש לומר‪ ,‬כי הנה כל הטעם מדוע הוצרך יעקב לצאת מבאר שבע‬ ‫ולילך חרנה‪ ,‬הוא מפני שיצחק אהב את עשיו והעדיף אותו על פני יעקב‪ ,‬וביקש‬ ‫למסור לו את הברכות ולא ליעקב‪ ,‬נמצא שבהזכרת שם ‘אביך’ על יצחק‪ ,‬יתעורר‬ ‫בכך הענין שיצחק היה אב לעשיו ויעקב‪ ,‬והעדיף את עשיו על פני יעקב‪.‬‬ ‫‘יש ה’ במקום הזה’ – הר המוריה בא אצל הר סיני‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו‬ ‫וישכב במקום ההוא‪ .‬ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪ ...‬וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום‬ ‫הזה ואנכי לא ידעתי (כח‪ ,‬יא‪-‬טז)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויפגע במקום‪ .‬לא הזכיר הכתוב באיזה מקום‪ ,‬אלא במקום הנזכר‬ ‫במקום אחר‪ ,‬הוא הר המוריה‪ ,‬שנאמר בו וירא את המקום מרחוק’‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (בר”ר סח‪ ,‬יב) ‘ויחלום והנה סולם‪ ,‬זה סיני וכו’‪ .‬והנה מלאכי‬ ‫אלקים‪ ,‬זה משה ואהרן’‪.‬‬ ‫הנה אמרו בגמרא (תענית טז‪‘ ).‬מאי הר המוריה‪ ,‬פליגי בה ר’ לוי בר חמא ור’‬ ‫חנינא‪ ,‬חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל‪ ,‬וחד אמר הר שיצא ממנו מורא‬ ‫לעובדי כוכבים’‪ .‬וברש”י כתב ב’ פירושים מהו הר המוריה‪ ,‬או הר סיני או מקום‬ ‫העקידה‪ .‬ובמהרש”א מקשה על הפירוש כי הר המוריה הוא הר סיני‪ ,‬שלא משם‬ ‫יצאה הוראה לישראל‪.‬‬ ‫בפשוטו יש ליישב קושיית המהרש”א‪ ,‬דהסנהדרין נמצאו בהר סיני‪ ,‬ומשם‬ ‫יצאה הוראות סנהדרין לבני ישראל‪.‬‬ ‫אך לאמתו של דבר‪ ,‬נראה ליישב על פי דברי המדרש (הובא בילקוט ראובני פר’‬ ‫***** חכ ******‬ ‫יתרו) שבעת מתן תורה בא הר המוריה אצל הר סיני‪ ,‬נמצא אף על הר סיני יש‬ ‫לומר שיצאה ממנו הוראה לישראל‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש הענין שאמר יעקב אבינו‪ ,‬כי הנה יעקב בא אצל הר המוריה‪,‬‬ ‫ויחלום והנה סולם‪ ,‬זה סיני‪ ,‬היינו שראה כאן בהר המוריה את הר סיני‪ ,‬והנה‬ ‫מלאכי אלקים זה משה ואהרן‪ ,‬היינו שראה את מסירת התורה לבני ישראל בהר‬ ‫סיני‪ ,‬פה בהר המוריה‪.‬‬ ‫ויען ויאמר ‘אכן יש ה’ במקום הזה’‪ ,‬היינו שפה במקום הזה נמצא הר סיני‪,‬‬ ‫ההר שנגלה ה’ לבני ישראל ונתן להם את התורה‪‘ ,‬ואנכי לא ידעתי’ כי הר‬ ‫המוריה הוא בא אצל הר סיני בעת מתן תורה‪.‬‬ ‫‘ופרצת ימה וקדמה’ – נחלה בלי מצרים‬ ‫והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (כח‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫איתא כי הקב”ה התגלה ליעקב והבטיחו דברים אלו בליל שבת‪.‬‬ ‫והנה אמרו בגמרא (שבת קיח‪‘ ).‬כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי‬ ‫מצרים’‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן במאמר הקב”ה ליעקב בעצם יום השבת ‘והיה זרעך כעפר הארץ‬ ‫ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה’‪ ,‬על ידי שמירת שבת‪ ,‬והעונג והשמחה בה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו התחזק בבטחון בה’‬ ‫והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבותיך אל האדמה הזאת כי לא‬ ‫אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (כח‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫איתא בזוהר הק’ (ח”ב רסא‪ ;.‬פע”ח שער כב פ”ג) דהמתקת שם ‘אלקים’ המורה על‬ ‫דין‪ ,‬הוא באותיות שלפני אותיות ‘אלקים’ שהם אותיות ‘אכדט”מ’‪ ,‬ומהות שם זה‬ ‫מבואר בכתבי האר”י ז”ל (פע”ח שער חג המצות פרק ב)‪ ,‬אשר סוד הבטחון הוא בשם‬ ‫אכדט”מ‪ ,‬שהוא בגימטריא ‘ע”ד’ המורה על בטחון שנאמר (ישעיה כו‪ ,‬ד) ‘בטחו‬ ‫בה’ עדי עד’‪.‬‬ ‫שם ‘אכדט”מ’ נרמז במאמר הקב”ה אל יעקב ‘כי לא אעזבך עד אשר אם‬ ‫עשיתי את אשר דברתי לך’‪ ,‬שכן הר”ת של ‘א’שר א’ם ע’שיתי א’ת א’שר’‪ ,‬הוא‬ ‫בגמטריא ע”ד‪ ,‬מספר ‘אכדט”מ’‪.‬‬ ‫והענין בזה יש לומר כי הנה במדרש (בר”ר סח‪ ,‬ב) אמרו על הפסוק ‘ויצא יעקב‬ ‫מבאר שבע’‪‘ ,‬ר’ שמואל בר נחמן פתח ‘שיר למעלות אשא עיני אל ההרים’ (תהלים‬ ‫קכא‪ ,‬א)‪ ,‬אשא עיני אל ההורים‪ ,‬למלפני ולמעבדני‪ .‬מאין יבוא עזרי‪ ,‬אליעזר בשעה‬ ‫שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ‘ויקח העבד עשה גמלים’ וגו’‪ ,‬ואני לא‬ ‫נזם אחד ולא צמיד אחד‪ .‬ר’ חנינא אמר גדוד שלחו‪ .‬ר’ יהושע בן לוי אמר שלח‬ ‫***** טכ ******‬ ‫עמו אלא שעמד עשו ונטלה ממנו‪ ,‬חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי‪ ,‬חס‬ ‫ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי‪ ,‬אלא (שם ג‪-‬ח) ‘עזרי מעם ה’‪ ,‬אל יתן למוט‬ ‫רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו’‪ ,‬ה’ ישמרך מכל רע’ מעשיו‬ ‫ומלבן ‘ישמור את נפשך’‪ ,‬ממלאך המוות‪ .‬ה’ ישמור צאתך ובואך’ ‘ויצא יעקב’’‪.‬‬ ‫והרי שיעקב אבינו עמד בפני מצב קשה‪ ,‬שנלקח ממנו כל ממונו ואליפז‬ ‫ביקש להרע לו‪ ,‬ובאותה העת התחזק בבטחון בה’‪ ,‬שאף בשעת הקושי לא יטוש‬ ‫ה’ אותו‪ ,‬ובטחון זה הוא סגולה לשמירה עליו‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הקב”ה ליעקב‪ ,‬כי על ידי הבטחון‪‘ ,‬לית אנא מובד סברי מן בריי’‪,‬‬ ‫יהא לו שמירה והגנה מפני מדת הדין‪.‬‬ ‫הגאולה תבוא בעת ‘ואנכי לא ידעתי’‬ ‫וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫בספה”ק נתנו סימן לדעת אימתי הוא הזמן של קץ הימים‪ ,‬שאחריו מוכרח‬ ‫להיות שיבוא מלך המשיח ותתגלה מלכות שמים‪ ,‬כאשר יהא ההסתר פנים כבד‬ ‫ועצום כל כך‪ ,‬עד שלא יהא ניכר גילוי כבודו יתברך כלל וכלל‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק ‘אכן יש ה’ במקום הזה’‪ ,‬מתי‪ ,‬בזמן ש’ואנכי לא ידעתי’‪,‬‬ ‫כאשר אין יודעים ומכירים כלום במלכות ה’ ובכך שהוא נמצא ומושל בכל‪ ,‬אז‬ ‫יש לדעת כי בקרוב יתגלה כי אכן יש ה’ במקום הזה‪.‬‬ ‫כי האור עתיד להתגלות מתוך עומק החשיכה דוקא‪.‬‬ ‫וכך אמר הבעש”ט הק’ זי”ע על הפסוק ‘והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה‬ ‫וקדמה וצפנה ונגבה’‪ ,‬שרק לאחר שיהא מצבך שפל ביותר‪ ,‬עד שתחשב כמו שפל‬ ‫ונבזה כעפר הארץ שהכל דורכים עליו‪ ,‬אז ‘ופרצת’ וגו’‪ ,‬בביאת מלך המשיח‪.‬‬ ‫וכך אמרו בגמרא ‘אם ראית דור שצרות רבות באות עליו‪ ,‬כמי הנהר השוטפים‪,‬‬ ‫חכה למשיח’‪.‬‬ ‫‘יש ה’ במקום הזה’ – השגת גדלותו יתברך‬ ‫וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫כך ייסדו בספה”ק‪ ,‬שככל שהאדם מתעלה בהשגת השי”ת וידיעתו‪ ,‬הוא‬ ‫מבין עוד ועוד שבאמת אין הוא מבין כלום‪ ,‬כי לעומת עוצם גדלותו יתברך אין‬ ‫נחשבת ידיעתו והשגתו כלום‪.‬‬ ‫כי עד שלא השיג קצת בידיעת הקב”ה לא היה לו ידיעה בגדלותו יתברך‪,‬‬ ‫וככל שהוא משיג יותר‪ ,‬הרי הוא מכיר כי אין לגדלותו יתברך שום סוף וקץ‪,‬‬ ‫וממילא כל שיבין אין זה כלום‪.‬‬ ‫***** ל ******‬ ‫והוא מרומז בפסוק ‘אכן יש ה’ במקום הזה’‪ ,‬כאשר האדם משיג את השי”ת‪,‬‬ ‫הוא יודע כי ‘ואנכי לא ידעתי’‪ ,‬באמת‪ ,‬אין לו שום השגה וידיעה בגדלותו יתברך‪.‬‬ ‫עוד יש לרמז בפסוק‪ ,‬כלל אחר שכתבו בספה”ק‪ ,‬כי אין לך מונע ומפסיק‬ ‫את השגת ידיעת הקב”ה כמו הגאוה והרגשת האנוכיות‪ .‬וזהו ‘אכן יש ה’ במקום‬ ‫הזה’‪ ,‬באיזה מקום ניתן להשיג את ה’‪ ,‬במקום ש’ואנכי לא ידעתי’‪ ,‬לא נמצא שם‬ ‫שום הרגשת אנוכיות‪.‬‬ ‫טעם ‘נדר לאמר’‬ ‫וידור יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עמדי‪ ...‬והאבן הזאת אשר שמתי‬ ‫מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח‪ ,‬כ‪-‬כב)‪.‬‬ ‫האור החיים הק’ מדייק מלשון הכתוב ‘נדר לאמור’‪ ,‬מהו הלשון לאמור‪ ,‬וכי‬ ‫למי אמר‪ .‬אלא‪ ,‬הפירוש בכתוב‪ ,‬שהוציא יעקב את הנדר בשפתיו ואמר בפירוש‬ ‫את דבר הנדר‪ .‬ומכתוב זה נלמד‪ ,‬שנדר שבלב אינו נדר‪ ,‬ועל כן הוצרך יעקב‬ ‫לפרש הנדר ‘לאמור’‪.‬‬ ‫אמנם יש להקשות סתירה מפורשת בדברי האור החיים הק’‪ ,‬דהנה‪ ,‬בפרשת‬ ‫כי תצא בפסוק (דברים כג‪ ,‬כד) ‘מוצא שפתיך תשמור ועשית‪ ...‬אשר דברת בפיך’‪,‬‬ ‫כותב האוה”ח הק’ (ד”ה ואמרו אשר דברת בפיך)‪ ,‬לפרש ייתור תיבת בפיך ‘למה הוצרך‬ ‫לומר בפיך‪ ,‬וכי איננו יודעים שהדיבור הוא בפה’‪ .‬ומבאר‪ ,‬הנה הכתוב אומר‬ ‫‘מוצא שפתיך תשמור’‪ ,‬הרי שיש לקיים דברי נדר שיצאו משפתי הנודר‪ ,‬אך על‬ ‫נדר שאינו במוצא שפתיים לא ציוותה תורה לשמור‪ ,‬שכן לא נחשב כנדר‪ .‬אך‬ ‫בסיום הפסוק באה התורה ללמד‪ ,‬שהאמת היא‪ ,‬שכל נדר הוא כמוצא שפתיים‪,‬‬ ‫ואף נדר שמצד האדם היא במחשבה בלבד‪ ,‬והביאור בזה על פי מה שכתוב‬ ‫בזוהר הק’ שכשהאדם חושב בדעתו מחשבה‪ ,‬שפתותיו דובבות מעצמן בלא‬ ‫ידיעתו‪ .‬ומכאן‪ ,‬שאף שהאדם עצמו לא הוציא מחשבת נדרו בשפתיו‪ ,‬שפתותיו‬ ‫דבבו מעצמן ויצא הנדר מפיו‪ ,‬ועל כן יש לנדר במחשבה דין נדר גמור‪ .‬ובדבריו‬ ‫אלו של האוה”ח הק’ יש סתירה מפורשת למה שכותב בפרשתן‪ ,‬שכאן מבואר‬ ‫שנדר שבלב הוי נדר‪ ,‬מאחר ואליבא דאמת הוא נדר שבפה‪ ,‬ששפתותיו דבבו‬ ‫מעצמן‪.‬‬ ‫ויראה לומר ביישוב הסתירה‪ ,‬דבר חידוש על פיו יובן מדוע בנדרו של יעקב‬ ‫היה צריך לפרש הנדר בפיו‪ ,‬באופן ששפתותיו דובבות מדעתו‪ ,‬ולא באופן של‬ ‫שפתותיו דובבות מעצמן‪ .‬דיש לחלק בנדר שבלב‪ ,‬בין גופו של נדר‪ ,‬לפרטי הנדר‪.‬‬ ‫גופו של נדר יכול לחול במחשבה בלבד‪ ,‬אכן בכדי להתחייב על פרטי הנדר‪ ,‬סכום‬ ‫וכמות הנדר‪ ,‬יש לנודר לקבל על עצמו באופן שמפרש הסכום בשפתיו דוקא‪.‬‬ ‫ובכך תתיישב בסתירה‪ ,‬הכתוב בפרשת כי תצא ‘מוצא שפתיך תשמור’‪ ,‬היינו גופו‬ ‫של נדר ועל כן אומר הכתוב ‘דברת בפיך’ ללמד שתמיד נחשב כדיבור פה כדברי‬ ‫***** אל ******‬ ‫האוה”ח הק’‪ .‬נדרו של יעקב ‘עשר אעשרנו לך’‪ ,‬שניתוסף בנדר התחייבות לסכום‬ ‫מסוים‪ ,‬צריכה התחייבות הזמן להיות מפורשת בפה‪‘ ,‬וידור יעקב נדר לאמור’‪.‬‬ ‫באופן אחר יש ליישב הסתירה ולבאר הטעם מדוע בנדרו של יעקב נאמר‬ ‫‘לאמר’ כי אמרו יעקב בפה‪ ,‬ובנדר סתם אמרינן דדברים שבלב הוי דברים‪ ,‬דהנה‬ ‫מצינו שיעקב אבינו נענש על איחור נדרו (בר”ר פא‪ ,‬ב; רש”י להלן לה‪ ,‬א)‪ ,‬ובפנים‬ ‫יפות (ר”פ מטות) מבאר טעם העונש‪ ,‬כי הנה אמרו במדרש על הפסוק (במדבר ל‪,‬‬ ‫ב) ‘זה הדבר אשר צוה ה’ לא יחל דברו’‪‘ ,‬בני ישראל עוברין משום לא יחל‪ ,‬ואין‬ ‫הגוים עוברין בלא יחל’‪ .‬וצריך ביאור הטעם מדוע דוקא במצוה זו הוצרכה תורה‬ ‫למעט את העכו”ם מחיוב‪.‬‬ ‫ומבאר דהטעם משום דהנה אמרו חז”ל (ספרי שם) ‘מה הפרש בין נדרים‬ ‫לשבועה‪ ,‬בנדרים כנודר בחיי המלך וכו’’‪ ,‬והיינו שהנודר הוי כנודר בחיי המלך‪,‬‬ ‫הוא הקב”ה‪ ,‬נמצא בזה‪ ,‬כי מי שעובר על הנדר הרי הוא כמברך את השם‪ ,‬שהרי‬ ‫נשבע בחיי השם‪ ,‬ומברך את השם הוא בכלל שבע מצוות בני נח (עי’ סנהדרין נו‪,:‬‬ ‫ושם נט‪ ,).‬לכן חייבים אף העכו”ם על נדרים‪ .‬ובא הכתוב למעט אותם‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬לפני שנתמעטו העכו”ם היו בכלל איסור נדר‪ ,‬ויעקב אבינו בעת שנדר את‬ ‫נדרו היה בכלל בן נח‪ ,‬ועונשו היה מפני שנחשב כמברך את השם‪.‬‬ ‫וכותב הפנים יפות‪ ,‬דהטעם שמיעטה תורה את העכו”ם מ’לא יחל דברו’‪,‬‬ ‫משום דעל כל פנים לא פירש את הנדר בשפתיו‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר הטעם דכתיב אצל יעקב ‘לאמר’ לומר שדיבר בפה‪ ,‬לבאר‬ ‫הטעם שנענש משום מברך את השם‪ ,‬שכן פירש והוציא את הנדר בשפתיו‪.‬‬ ‫שלום על ידי שלימות מהחטא‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘בשלום‪ .‬שלם מהחטא’‪.‬‬ ‫איתא בכלי יקר (פר’ קרח) ובחתם סופר שהמחלוקת סימן היא לחטאים‪ ,‬היינו‬ ‫שבמקום שיש מחלוקת הרי זה ראיה והוכחה שבעלי המחלוקת המה חוטאים‬ ‫לה’‪ ,‬וזה הביאם להיות בעלי מחלוקת‪.‬‬ ‫וזהו פירוש הכתוב (במדבר יז‪ ,‬ג) האמור במחלוקת קרח‪‘ ,‬את מחתות החטאים‬ ‫האלה בנפשותם’‪ ,‬ומנלן דהם חטאים בנפשותם‪ ,‬אלא מכך שהם בעלי מחלוקת‬ ‫סימן הוא שהם חטאים בנפשותם‪.‬‬ ‫ביסוד זה יש לפרש בקשת יעקב אבינו ‘ושבתי בשלום’‪ ,‬שאשוב בשלום‪ ,‬בלא‬ ‫מחלוקת‪ ,‬וזה יהא סימן‪ ,‬כי אני שלם מהחטא‪ ,‬כי אין המחלוקת נובעת אלא מן‬ ‫החטאים‪.‬‬ ‫***** בל ******‬ ‫שלם מהחטא בארץ ישראל‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘בשלום‪ .‬שלם מהחטא’‪.‬‬ ‫כתב רביה”ק זי”ע בספה”ק ויואל משה (מאמר ישוב ארץ ישראל קמ) בענין חומר‬ ‫חטאים הנעשים בארץ ישראל‪‘ ,‬בשביל שהוא פלטין של מלך אין לבוא אל שער‬ ‫המלך בלבוש שק ואפר בגדים הצואים מהעונות המכעיסים את המלך מלכו של‬ ‫עולם ב”ה‪ ,‬ובתשובת מהר”ם שבכלבו‪ ,‬וכן החרדים והשל”ה הקדוש כתבו אותו‬ ‫הטעם שהוא בהיכל המלך‪ ,‬שבשביל זה צריך להיות ירא וחרד מאוד כל הבא‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬וכדי בזיון וקצף אם פלטין של מלך הפקר ואין צריך‬ ‫בדיקה מי ומי הראוי לבוא בפלטין של מלך‪.‬‬ ‫וכך הוא דברי תשובת מהר”ם שהובא בכלבו סי’ קכז‪ ,‬שהעליה לארץ ישראל‬ ‫היא ‘בלבד שיהא פרוש ונזהר מכל עון ומקיים כל המצוות הנוהגות בארץ’‪,‬‬ ‫שאם יחטא שם יענש יותר מאם יחטא בחוץ לארץ‪ ,‬כי ה’ דורש אותה תמיד‪,‬‬ ‫ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין‪ ,‬והוא ארץ אוכלת יושביה‪,‬‬ ‫ואותם ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה‪ ,‬קורא‬ ‫אני עליהם ‘ותבאו ותטמאו את ארצי’ (ירמיה ב‪ ,‬ז)’‪.‬‬ ‫ובחרדים (פרק נט) כתב ‘אותם הבאים לארץ ישראל ואינם שמים על לב כי‬ ‫המה בהיכל מלך‪ ,‬ומורדים ופושעים‪ ,‬ומרבים במשתאות וכו’ עליהם הכתוב אומר‬ ‫(ירמיה ב‪ ,‬ז) ‘ותבואו ותטמאו את ארצי’’‪.‬‬ ‫ובשל”ה הק’ (שער האותיות אות קדושה) כתב ‘והנה שנה אחת אחר בואי לירושלים‬ ‫תובב”א הי’ שנת השמיטה‪ ,‬ורבים מיושבי ארץ הקודש רצו לפטור עצמם מדיני‬ ‫שביעית מחמת הדוחק הגדול‪ ,‬שהיה ערב שביעית רעב במדינה ולא הי’ סיפק‬ ‫בידם לאכול דבר יום ביומו ק”ו להכין איזה ענינים בביתם על שנת השביעית‪,‬‬ ‫ואמרו שינויי דחיקי להתיר איסורי שביעית ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי‬ ‫אני מחויב לקיים יותר מהם ואפילו למכור גלימא שעל כתפאי כדי לקיים‬ ‫בשלימות מצות שביעית כי יאמר לי הקב”ה למה באת ממקום שהית פטור מזה‬ ‫ובאת למקום החיוב וכו’’‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש כוונת בקשתו ותפילתו של יעקב אבינו ‘ושבתי בשלום אל בית‬ ‫אבי’‪ ,‬היינו אל ארץ ישראל‪‘ ,‬שלם מהחטא’‪ ,‬כלומר‪ ,‬שכאשר אבוא לארץ ישראל‬ ‫אהיה שלם מהחטא כדבעי למי שיושב בארץ ישראל‪ ,‬הקדושה והטהורה‪ ,‬שאסור‬ ‫לחטוא בה כלל וכלל‪.‬‬ ‫ביקש יעקב שפע פרנסה בכדי להיטיב לאחרים‬ ‫ונתן לי לחם לאכול (כח‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫***** גל ******‬ ‫הלשון תמוה‪ ,‬לחם לאכול‪ ,‬וכי למה משמש לחם אם לא לאכול‪ ,‬ולאפוקי מאי‬ ‫אתא קרא‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬הגמרא במסכת בכורות (ט‪ ):‬לומדת מהכתוב (ויקרא יא‪ ,‬לד) מכל האוכל‬ ‫אשר יאכל‪ ,‬אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל‪ ,‬אוכל שאין אתה יכול‬ ‫להאכילו לאחרים‪ ,‬אינו קרוי אוכל‪ .‬יש לומר שזו הייתה בקשת יעקב‪ ,‬ונתן לי‬ ‫ה’ לחם הקרוי לחם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שאקבל די לחם‪ ,‬שיהיה די בעבורי‪ ,‬ובעבור לחלק‬ ‫מהלחם לאחרים לאכול‪.‬‬ ‫‘עשר אעשרנו’ – מעשיו מרובים מחכמתו‬ ‫וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים‪...‬‬ ‫וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח‪ ,‬כ‪-‬כב)‪.‬‬ ‫בגמרא (כתובות נ‪ ).‬אמרו כי יעקב אבינו קיבל על עצמו לתת חומש מממונו‬ ‫לצדקה‪.‬‬ ‫והנה אמרו בגמרא שתלמיד חכם שבא מבבל לארץ ישראל מחכים בכפליים‪.‬‬ ‫והנה במשנה אמרו ‘כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת’‪ ,‬ויש‬ ‫לומר בזה‪ ,‬כי יעקב אבינו אמר ‘ושבתי בשלום אל בית אבי’‪ ,‬היינו שאשוב מחוץ‬ ‫לארץ לארץ ישראל‪ ,‬ובזה אהיה חכם גדול‪‘ ,‬עשר אעשרנו’‪ ,‬אתן מעשר כפול‪,‬‬ ‫לא רק מעשר כפי החיוב‪ ,‬אלא אף חומש‪ ,‬כנגד החכמה הכפולה שניתוספה בי‪,‬‬ ‫להיות בכלל מעשיו מרובים מחכמתו‪.‬‬ ‫‘בדרך הזה’ – של העמדת י”ב השבטים‬ ‫וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים‬ ‫(כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫יעקב אבינו ידע כי מטרתו ותכליתו‪ ,‬להעמיד י”ב שבטים מהזיווג הממתין‬ ‫לו בחרן‪ ,‬ועמד והתפלל ‘אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי‬ ‫הולך’‪‘ ,‬הזה’ הוא מספר ‘י”ב’‪ ,‬והיינו שכוונת יעקב לומר ‘בדרך הזה אשר אנכי‬ ‫הולך’‪ ,‬בדרך העמדת י”ב שבטים‪ ,‬שמה אני הולך‪ ,‬כי זו מטרתי ותכליתי‪ ,‬ולזה‬ ‫אני מבקש את ישועת ה’ ושמירתו והגנתו עלי‪.‬‬ ‫‘והיה הוי”ה לי לאלקים’ – כמו בארץ ישראל‬ ‫וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים‬ ‫(כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫***** דל ******‬ ‫וברש”י ‘בשלום‪ .‬שלם מהחטא’‪.‬‬ ‫איתא בספה”ק ששליטת ארץ ישראל היא תחת השם הקדוש ‘הוי”ה’‪ ,‬ושליטת‬ ‫חוץ לארץ היא תחת השם הקדוש ‘אלקים’‪.‬‬ ‫והנה איתא בגמרא (מגילה כט‪‘ ).‬עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל‬ ‫שיקבעו בארץ ישראל’ והקדושת לוי (פתגמין קדישין) מחדש שלא רק בתי הכנסיות‬ ‫יקבעו בארץ ישראל אלא בתי מגורי בני ישראל בבל יקבעו גם הם בארץ ישראל‪.‬‬ ‫והדבר קל וחומר‪ ,‬מה אם הבתים והמקומות בהם לומדים ודורשים האיך יש‬ ‫להתנהג בקיום המצות יקבעו בארץ ישראל הבתים אשר בהם קיימו ועשו את‬ ‫המצוות בפועל ממש על אחת כמה וכמה שיקבעו בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ורביה”ק זי”ע בספר ויואל משה (מאמר ישוב א”י סי’ קכ”ט) מביא בשם ספר צמח‬ ‫ה’ לצבי (פרשת ראה) שכאשר האדם מתנהג כדבעי ומקדש עצמו בקיום התורה‬ ‫והמצוות והתנזרות מעבירות הרי הוא זוכה שקדושת ארץ ישראל חלה עליו ועל‬ ‫ביתו בכל מקום אשר שם הוא נמצא‪.‬‬ ‫והרי מדברות קדשם‪ ,‬שיכול האדם להמצא בחוץ לארץ‪ ,‬ולהחשב כאילו הוא‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬בזה יש לומר שביקש יעקב אבינו ‘אם יהיה אלקים עמדי’‪ ,‬שאף‬ ‫בעת שאהיה בחוץ לארץ תחת שליטת שם ‘אלקים’‪‘ ,‬ושמרני בדרך הזה אשר‬ ‫אנכי הולך‪ ...‬ושבתי בשלום אל בית אבי’‪‘ ,‬שלם מהחטא’‪ ,‬ואז‪ ,‬כאשר אהיה נקי‬ ‫מחטא ומתנהג כדבעי בחוץ לארץ‪ ,‬אזכה כי ‘והיה הוי”ה לי לאלקים’‪ ,‬שאף בחוץ‬ ‫לארץ יומשך אצלי קדושת ארץ ישראל‪ ,‬ואחשב כמו שאני יושב בבית בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬תחת שליטת שם הוי”ה‪.‬‬ ‫‘ושבתי בשלום’ – להיות כשר לעדות‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘בשלום‪ .‬שלום מהחטא’‪.‬‬ ‫איתא כי קודם אמירת קידוש בליל שבת צריך האדם לשוב בתשובה‪ ,‬שכן‬ ‫בעת הקידוש מעיד האדם כי הקב”ה ברא את העולם‪ ,‬ודינא הוא ש’רשע פסול‬ ‫לעדות’‪ ,‬ועל כן צריך האדם לעשות תשובה ולצאת מכלל רשע‪.‬‬ ‫בזה יש לומר כי יעקב אבינו‪ ,‬עמד וביקש ‘ושבתי בשלום אל בית אבי’‪ ,‬שאהיה‬ ‫שלם מהחטא ונקי מכל עוון ופגם‪ ,‬שבכך ‘והיה ה’ לי לאלקים’‪ ,‬היינו שאוכל‬ ‫להעיד שהקב”ה ברא את השמים ואת הארץ והוא מושל על כל הארץ‪ ,‬בתורת‬ ‫עד כשר‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בענין אמירת קידוש בליל שבת‪ ,‬דהנה אומרים ‘ואעיד אשר בראת‬ ‫בששה ימים כל היצור ואשנה ואשלש עוד להעיד על כוסי בתוך שמחתי’‪ ,‬ויש‬ ‫לפרש‪ ,‬דבגמרא אמרינן דהאומר ויכולו מוחלים לו על כל עוונותיו‪ ,‬נמצא כי עד‬ ‫אמירת ויכולו אינו ראוי האדם להעיד על בריאת שמים וארץ על ידי הקב”ה‪,‬‬ ‫***** הל ******‬ ‫כיון שרשע פסול לעדות‪ ,‬אך לאחר שאמר ‘ויכולו’ יצא מכלל רשע ונתכפרו על‬ ‫כל עוונותיו ושוב נהיה צדיק הכשר לעדות‪ .‬וזהו ‘ואעיד אשר בראת בששה ימים‬ ‫כל היצור ואשנה ואשלש עוד להעיד על כוסי בתוך שמחתי’‪ ,‬כי העדות בפעם‬ ‫השניה‪ ,‬לאחר אמירת ויכולו‪ ,‬מתוך השמחה‪ ,‬היינו שמחת מחילת העוונות‪ ,‬היא‬ ‫עדות כשרה וראויה‪.‬‬ ‫‘ונתן לי לחם לאכול’ – בכדי לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל‬ ‫וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים‬ ‫(כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫כתב במעיל צדקה (סימן כו) כי מי שיושב בארץ ישראל‪ ,‬ומתפרנס מממון חוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬אינו מקיים מצוות יישוב ארץ ישראל‪ .‬וכן כתב באבני נזר (יו”ד סימן תנד)‬ ‫‘וגם בגוף הדבר לא ידעתי‪ ,‬אם במצוה תמידית השקולה כנגד כל המצוות‪ ,‬נאמר‬ ‫כדי שלא יצטרך לבריות‪ ,‬לעבור עליה’‪ .‬וכן הובא בויואל משה (מאמר ישוב ארץ‬ ‫ישראל)‪.‬‬ ‫אמנם יעקב אבינו ביקש לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל בהידור ולכתחילה‪,‬‬ ‫ועל כן ביקש ‘ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי’‪,‬‬ ‫שכאשר אשוב לארץ ישראל‪ ,‬לקיים מצוות הישיבה בה‪ ,‬יהא לי משלי לחם‬ ‫לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬שלא להצטרך לממון חוץ לארץ‪.‬‬ ‫זה יש לומר הענין שכאשר יצא יעקב מבית לבן‪ ,‬מיאן ליטול עמו שום דבר‬ ‫מבית לבן‪ ,‬והטעם‪ ,‬בכדי שבישיבתו בארץ ישראל לא יהנה ויתפרנס מממון חוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬למען יקיים בשלימות מצוות ישוב ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ורש”י (להלן מו‪ ,‬ו) כתב ‘מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשיו בשביל חלקו‬ ‫במערת המכפלה‪ ,‬אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי’‪ .‬והיינו נמי מהאי טעמא‬ ‫שנתבאר‪.‬‬ ‫‘אלקים עמדי’ – שמירה בדרך הטבע‬ ‫וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים‬ ‫(כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫תמה הרמב”ן‪ ,‬היתכן שיעקב אבינו היה מסופק אם ישמרהו אלקים בדרך‪,‬‬ ‫והלא הקב”ה אמר לו בפירוש ‘והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך’‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי יעקב אבינו ביקש שלא תהא השמירה בדרך נס ופלא‪ ,‬שכן‬ ‫מי שנעשה עמו נס מנכין לו מזכיותיו והוא ביקש להשאר שלם בזכויותיו‪ ,‬וזהו‬ ‫***** ול ******‬ ‫שאמר ‘ושבתי בשלום אל בית אבי’‪ ,‬היינו שלם בזכויות‪ ,‬שלא יגרע מזכויותיו‬ ‫כלום עקב נס שיארע עמדי‪.‬‬ ‫וענין התפילה שהתפלל יעקב‪ ,‬יבואר על פי דברי המהרש”א‪ ,‬דהנה בגמרא‬ ‫מסכת קידושין (כט‪ ):‬מסופר שבבית מדרשו של אביי נמצא פעם שד המזיק‪,‬‬ ‫והכל חששו ממנו מאוד‪ .‬עד שרבי אחא בריה דרבי יעקב הגיע לעיר‪ ,‬וציוה אביי‬ ‫על כל בני העיר לבל יכניסו אותו לביתם ללינת לילה‪ ,‬וכוונתו הייתה שיצטרך‬ ‫רבי אחא ללון בבית המדרש‪ ,‬ושם לעמוד מול השד המזיק‪ ,‬ואכן כך הוה‪ ,‬שלן‬ ‫רבי אחא בבית המדרש והשד המזיק הופיע בפניו‪ ,‬והיה נראה כתנין בן שבע‬ ‫ראשים‪ ,‬התפלל רבי אחא בריה דרבי יעקב‪ ,‬וקם עליו והרגו‪ .‬וכך הייתה הרווחה‬ ‫לאביי ויושבי בית מדרשו‪.‬‬ ‫ומקשה המהרש”א בחידושי אגדות‪ ,‬הרי איתא בגמרא (קידושין לט‪ :‬ועוד) שאין‬ ‫סומכין על הנס‪ ,‬ואם כן האיך הכניס אביי את רבי אחא בסכנה גדולה לעמוד‬ ‫מול השד המזיק‪ .‬ומיישב המהרש”א ביסוד גדול‪ ,‬שנס הנעשה בכוח התפילה‬ ‫אינו חשוב נס מעל הטבע‪ ,‬שמדרך הטבע הוא שתפילה פועלת אף בדרך נס‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אביי הכיר את רבי אחא וידע שכאשר ימצא את המזיק יעמוד בתפילה‪,‬‬ ‫ועל כך סמך שבכוח התפילה יעשה נס לרבי אחא וינצל מהמזיק‪ .‬נמצא דשפיר‬ ‫עביד אביי‪.‬‬ ‫וזהו שהתפלל יעקב‪‘ ,‬אם יהיה אלקים עמדי’‪ ,‬שעל ידי זה לא תחשב כנס‪,‬‬ ‫שמה שהוא על ידי תפילה‪ ,‬אינו נס‪.‬‬ ‫עוד יש לומר הטעם שביקש יעקב שלא תהא השמירה בדרך נס‪ ,‬משום מה‬ ‫שאמרו חז”ל שאין להנות ממעשי נסים‪.‬‬ ‫ובקשתו שלא תהא השמירה בדרך נס‪ ,‬מדויקת בלשונו ‘אם יהיה אלקים‬ ‫עמדי’‪ ,‬על פי מה שכתבו בספה”ק כי שם ‘אלקים’ מורה על הנהגת העולם בדרך‬ ‫הטבע‪ ,‬וזהו שאמר שיהא אלקים עמו לשמרו בדרך הטבע ולא בדרך נס‪.‬‬ ‫כח התורה‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ ...‬וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי‬ ‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי‬ ‫בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬י‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘בשלום‪ .‬שלם מהחטא’‪.‬‬ ‫בעת שבת יעקב בבאר שבע‪ ,‬הטמין עצמו בבית עבר י”ד שנים ועסק בתורה‬ ‫(רש”י כח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫והנה בעיר באר שבע דר עשיו הרשע בעצמו‪ ,‬אולם בכל זאת‪ ,‬לא חשש יעקב‬ ‫ממנו‪ ,‬ורק בעת שיצא מבאר שבע החל לחשוש מאוד‪ ,‬והתפלל בחזקה ‘ושבתי‬ ‫בשלום אל בית אבי’‪‘ ,‬שלם מהחטא’‪.‬‬ ‫***** זל ******‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬משום שבשעה שדר בבאר שבע‪ ,‬עסק בתורה‪ ,‬ויפה כח התורה‬ ‫להציל ולהגן מפני כח עשיו הרשע‪ ,‬שכן כתיב ‘הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו’‪,‬‬ ‫ודרשו חז”ל שבזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו שולטות‪ ,‬עד שיעקב‬ ‫לא חשש כלל וכלל‪ ,‬ולא היה צריך לבקש על כך רחמים‪ ,‬אולם בשעה שעזב‬ ‫את בית עבר‪ ,‬התחיל לחשוש מאוד‪ ,‬יראת החטא‪ ,‬שהיה יעקב דחיל חטאן מאוד‬ ‫מאוד‪ ,‬והתפלל לשוב בשלום‪ ,‬שלם מהחטא‪ ,‬אף בעת שתחסר לו כח התורה‪.‬‬ ‫‘והיה ה’ לי לאלקים’ – עדות מפי הקב”ה‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫על הפסוק (במדבר כו‪ ,‬ה) ‘ראובן בכור ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנוכי‬ ‫לפלוא משפחת הפלואי’‪ ,‬פירש רש”י ‘לפי שהיו האומות מבזין אותם‪ ,‬ואומרים‪,‬‬ ‫מה אלו מתייחסין על שבטיהם‪ ,‬סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם‪,‬‬ ‫אם בגופם היו מושלים קל וחומר בשנותיהם‪ ,‬לפיכך הטיל הקב”ה שמו עליהם‪,‬‬ ‫ה”א מצד זה ויו”ד מצד זה‪ ,‬לומר‪ ,‬מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם‪ ,‬וזה הוא‬ ‫שמפורש על ידי דוד‪‘ ,‬שבטי יה עדות לישראל’ (תהלים קכב‪ ,‬ד)‪ ,‬השם הזה מעיד‬ ‫עליהם לשבטיהם‪ ,‬לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי’‪.‬‬ ‫על דרך זו יש לומר שביקש יעקב אבינו‪‘ ,‬ושבתי בשלום אל בית אבי’‪ ,‬שלא‬ ‫ינזקו חלילה‪‘ ,‬והיה ה’ לי לאלקים’‪ ,‬ובעת שובי יוכל הקב”ה להעיד עלינו לטובה‪.‬‬ ‫‘ושבתי בשלום’ – ואהיה כשר לעבודת הקרבנות‬ ‫וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים‪.‬‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים (כח‪ ,‬כ‪-‬כב)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו’‪ .‬כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה’‪,‬‬ ‫וכן עשה בשובו מפדן ארם‪ ,‬וכשאמר לו (לה‪ ,‬א) ‘קום עלה בית אל’‪ ,‬מה נאמר שם‬ ‫(פסוק יד) ‘ויצב יעקב מצבה וגו’ ויסך עליה נסך’’‪.‬‬ ‫בדברי יעקב אבינו ‘ונתן לי לחם לאכול’‪ ,‬יש לפרש כי כוונתו לבקש שיתן לו‬ ‫השי”ת זיווג הגון‪ ,‬והוא על פי מה שפירש רש”י בפסוק (בראשית לט‪ ,‬ו) ‘ויעזוב כל‬ ‫אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל’‪‘ ,‬כי אם‬ ‫הלחם‪ .‬היא אשתו‪ ,‬אלא שדיבר בלשון נקייה’‪.‬‬ ‫והנה כתב הזוהר (ח”ג ה‪ ):‬דכהן שאינו נשוי פסול בעבודת הקרבנות‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש דברי יעקב‪‘ ,‬ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים’‪,‬‬ ‫‘ושבתי בשלום’‪ ,‬היינו שכבר לא אהיה פלג גופא‪ ,‬אלא ‘שלם’ משום האשה‬ ‫שעמדי‪ ,‬ובזה ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים’‪ ,‬שאהיה מוכשר‬ ‫וראוי לעבודת הקרבנות‪ ,‬כי מי שאינו נשוי פסול בעבודת הקרבנות‪.‬‬ ‫***** חל ******‬ ‫‘והאבן הזאת’ – שעליה נתגלה השי”ת‬ ‫וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה‪...‬‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה (כח‪ ,‬יח‪-‬כב)‪.‬‬ ‫הקשו המפרשים (טור עה”ת; חת”ס ועוד) האיך הקדיש יעקב את האבן עליה‬ ‫שכב להיות מצבה לגבוה‪ ,‬הלא הגמרא (זבחים קט”ז‪ ):‬אוסרת לעשות מזבח מדבר‬ ‫שנשתמש בו להדיוט‪.‬‬ ‫אמנם נראה כי בפנימיות הענין כלל לא קשה‪ ,‬כי מה תימה יש האיך‬ ‫הקדיש יעקב את ‘האבן הזאת’ עליה שכב והשתמש בה עבור צורך גבוה‪ ,‬הרי‬ ‫כל שימושו לא היה שימוש סתם‪ ,‬עבור שינה בעלמא‪ ,‬אלא עבור שינה נעלה‬ ‫ונשגבה וקדושה‪ ,‬שבה התגלה ה’ אליו‪ .‬ועל השתמשות כזו לא שייך לומר כי‬ ‫מאבן כזו אסור לעשות מזבח‪ ,‬שכן אין לך אבן ראויה יותר לעשות ממנה מזבח‪,‬‬ ‫כהאבן הזו‪ ,‬עליה נאמר ‘מה נורא המקום הזה’ ובה ניצב ה’ עליו‪.‬‬ ‫ביותר יש לומר‪ ,‬כי שינה שנראה ה’ בה לאדם‪ ,‬אינה קרויה שינה‪ ,‬נמצא כלל‬ ‫לא נהנה יעקב מהאבן‪.‬‬ ‫וזהו שאמר יעקב ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה’‪ ,‬היינו האבן הזו‪ ,‬שלא‬ ‫נהנתי בה בשינה סתם‪ ,‬אלא בשינה שנראה אלי ה’ בה‪.‬‬ ‫‘ויגל את האבן’ – בכח השמחה והגילה‬ ‫ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (כט‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ובמסורה‪‘ ,‬ויגל יעקב’‪‘ ,‬ויגל כבודי’‪.‬‬ ‫ויש לומר בזה רמז בעבודת השי”ת‪ ,‬כי ‘ויגל את האבן מעל פי הבאר’ הוא רמז‬ ‫לאבן‪ ,‬הוא היצר הרע שנמשל לאבן‪ ,‬היושב בין המשפתים‪ ,‬בפתחי הלב‪ ,‬לאטום‬ ‫ולסתום כל רגש דקדושה וכל התעוררות לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫ומהי העצה כנגדו‪‘ ,‬ויגל כבודי’‪ ,‬היינו שמחה וגילה‪‘ ,‬כי בשמחה תצאון’‬ ‫משליטת היצר הרע‪.‬‬ ‫‘הפקק’ – המתקת פ”ר דינים‬ ‫ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (כט‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויגש יעקב ויגל‪ .‬כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית‪ ,‬להודיעך‬ ‫שכחו גדול’‪.‬‬ ‫‘פקק’ הוא בגמטריא ‘פ”ר’‪ ,‬והוא רמז ל’פ”ר דינים’‪.‬‬ ‫ויעקב אבינו העביר את אלו הפ”ר דינים‪ ,‬והמתיקם והוציא מהם את הרע‪.‬‬ ‫והאיך עשה כן‪ ,‬על ידי שהוסיף להם מספר ה”א‪ ,‬כך שמפ”ר נהיה ‘פר”ה’‪.‬‬ ‫***** טל ******‬ ‫וזהו לשון רש”י כמי שמעביר את ‘הפקק’‪ ,‬היינו שיעקב אבינו העביר את‬ ‫ה’פקק’‪ ,‬היינו ‘פ”ר’ הדינים‪ ,‬על ידי שהוסיף את האות ‘ה”א’‪ ,‬ומ’פקק’ נהיה‬ ‫‘הפקק’‪.‬‬ ‫כל אחד אשר נדבה רוחו נכלל בשבט לוי‬ ‫ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה‬ ‫בנים על כן קרא שמו לוי (כט‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫הגאון ר’ חיים קנייבסקי זצ”ל תמה מדוע בקריאת השם של שאר שבטים נזכר‬ ‫שם ה’‪ ,‬ובשם לוי לא נזכר שמו יתברך‪.‬‬ ‫ויש לומר כי הנה כתב הרמב”ם (פי”ג מהלכות שמיטה ויובל הי”ג) כי ‘לא שבט לוי‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא כל אחד אשר נדבה רוחו והבינו מדעו לעמוד לפני ה’ לשרתו לדעת‬ ‫ה’ וכו’ הרי זה נתקדש קודש קדשים וכו’ כמו שזכה לכהנים ללויים וכו’’‪.‬‬ ‫והוא מרומז בכך שלא הוזכר שם ה’ על לוי‪ ,‬לרמז כי לאו דוקא עליו במיוחד‬ ‫נקרא שם ה’‪ ,‬אלא על כל אחד ואחד שירצה להיות כמוהו‪.‬‬ ‫כח השמות הקדושים המסוגלים לבני‬ ‫ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנה רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי‬ ‫בנים ואם אין מתה אנכי (ל‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הרה”ק השר שלום מבעלזא זי”ע כותב בפסוק (בראשית יח‪ ,‬יג) ‘האף אמנם אלד‬ ‫ואני זקנתי’‪ ,‬שיש ב’ שמות בסדר הע”ב שמות הקודש המסוגלות לבנים‪ ,‬השם‬ ‫אל”ד והשם אנ”י‪ ,‬והם נרמזות בדברי שרה אמנו ‘האם אמנם אלד ואני זקנתי’‪.‬‬ ‫ב’ השמות הללו נרמזים בדברי רחל ליעקב‪ ,‬כי כוונתה היתה‪ ,‬שיעקב אבינו‬ ‫יעתר לה’ ויעורר כח אלו השמות‪ ,‬להחיש לה ישועה בבני‪.‬‬ ‫וכך הוא הרמז‪‘ ,‬הבה לי’‪ ,‬הר”ת הוא בגמטריא שם ‘אל”ד’‪‘ ,‬ואם אין’ הרמז לשם‬ ‫‘אנ”י’‪.‬‬ ‫וכן הגמטריא של ר”ת ‘הבה לי בנים’ הוא מספר מ”ז‪ ,‬והוא גמטריא ב’ השמות‬ ‫‘הוי”ה’ ו’אהי”ה’‪ .‬ואמר הרה”ק מבעלזא זי”ע כי ב’ שמות אלו מסוגלים לבני‪.‬‬ ‫נמצא שרחל אמנו באה אצל יעקב ואמרה לו שיעורר נא את סגולות השמות‬ ‫הק’ המיוחדים להשפעת בני‪ ,‬כפי כחו והשפעתו‪ ,‬בכמה וכמה אופנים‪ ,‬למען שלא‬ ‫תמות בלא בני‪.‬‬ ‫‘לביתי’ – בית המקדש השלישי‬ ‫ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (פסחים פח‪‘ ).‬מאי דכתיב ‘והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה‬ ‫***** מ ******‬ ‫אל הר ה’ אל בית אלקי יעקב’ וגו’‪ ,‬אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק‪ ,‬אלא‬ ‫לא כאברהם שכתוב בו הר וכו’ ולא כיצחק שכתוב בו שדה וכו’ אלא כיעקב‬ ‫שקראו בית’‪.‬‬ ‫על פי דברי הגמרא יש לפרש ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’‪ ,‬היינו לפעול למען‬ ‫בנין בית המקדש השלישי‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’‪ ,‬הכוונה ל’בית ישראל’‪ ,‬להקים את‬ ‫י”ב שבטי יה בארץ ישראל‪ ,‬שמהם בנין בית ישראל לדורי דורות‪.‬‬ ‫‘מתי אעשה’ – לזכות את הרבים‬ ‫ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫יש לפרש כי יעקב אבינו חשק להשפיע לאחרים‪ ,‬שבהיותו יושב בבית לבן‬ ‫לא היה לו על מי להשפיע‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’‪ ,‬על פי מה שפירש רביה”ק‬ ‫זי”ע מאמר המשנה (אבות פ”ו מי”א) ‘אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב אלא‬ ‫מצוות ומעשים טובים’‪ ,‬כי לכאורה היינו הך‪ ,‬מצוות ומעשים טובים‪ .‬אלא‪ ,‬מצוות‬ ‫היינו מצוות שהאדם עושה בעצמו‪ ,‬ו’מעשים טובים’‪ ,‬הכוונה למה שהוא מעורר‬ ‫אחרים לעשות מעשים טובים‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש ‘מה אעשה גם אנכי’ היינו מתי אגרום לאחרים לעשות מצוות‪.‬‬ ‫שם הק’ ‘יב”ק’‬ ‫ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון (ל‪ ,‬לז)‪.‬‬ ‫ר”ת ‘מקל לבנה לח ולוז וערמון’‪ ,‬הוא במספר השם הקדוש ‘יב”ק’‪ .‬שהוא‬ ‫מספר שמות ‘אלקים’ ו’הוי”ה’‪ ,‬ומורה על היחוד ביניהם‪ .‬והוא מרמז על עבודת‬ ‫הקדוש של יעקב אבינו‪ ,‬בעת היותו אצל לבן‪.‬‬ ‫הטעם שפתחה רחל בדברים‬ ‫ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו (לא‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (בר”ר עד‪ ,‬ד) כי משום שדברה רחל לפני לאה אחותה הגדולה‬ ‫נענשה שמתה קודם‪.‬‬ ‫ויש לומר כי רחל עשתה כן בדוקא‪ ,‬שכן איתא שיעקב הותר לו לישא ב’‬ ‫אחיות בחוץ לארץ‪ ,‬ועל כן בבואו לארץ ישראל מתה עליו אשה אחת‪.‬‬ ‫ורחל אמנו ידעה כי היא עתידה למות לפני שיכנסו לארץ‪ ,‬ובקשה לומר כי‬ ‫יעשה כן יעקב ולא יחשוש עליה‪ ,‬ועל כן אמרה לפני לאה כי היא רוצה לעזוב‬ ‫***** אמ ******‬ ‫את חרן‪ ,‬כי אם תתן ללאה לומר לפניה‪ ,‬אולי תעדיף שלא לעלות לארץ‪ ,‬בכדי‬ ‫שלא תמות רחל‪.‬‬ ‫גדול יגיע כפים‬ ‫לולי אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחני את עניי ואת‬ ‫יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש (לא‪ ,‬מב)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (בר”ר עד‪ ,‬יב) כי מהפסוק יש ללמוד ש’גדול יגיע כפים יותר‬ ‫מזכות אבות’‪ ,‬שזכות אבות עומדת לאדם להצלת ממונו‪ ,‬וזכות יגיע כפים עומדת‬ ‫לאדם אף להצלת נפשו‪ ,‬שדבר זה נלמד מיעקב אבינו‪ ,‬שלבן ביקש לנשל את‬ ‫יעקב מממונו ולשלחו מאתו ללא כל תשלום שכר‪ ,‬בנוסף ביקש לבן לקחת את‬ ‫נפשו של יעקב‪ .‬ואמר יעקב שזכות אבות ‘אלוקי אבי אברהם ופחד יצחק’‪ ,‬עמדה‬ ‫לו לבל יוכל ‘ריקם שלחני’ בחוסר ממון‪ .‬וזכות יגיע כפים ‘את עניי ואת יגיע כפי’‪,‬‬ ‫עמדה לו ש’ראה אלוקים ויוכח אמש’‪ ,‬להינצל נפשו מיד לבן מבקש רעתו‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬כי הוא שביקש יעקב אבינו ‘ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪.‬‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים’‪ ,‬שעל ידי שיהא ‘לי לחם לאכול’‪,‬‬ ‫היינו לחם השייך לי‪ ,‬מיגיע כפי‪‘ ,‬ושבתי בשלום אל בית אבי’‪ ,‬כי גדול יגיע כפים‬ ‫להצלת נפשות‪.‬‬ ‫עוד יש לרמז כן‪ ,‬במה שאומרים ‘בנפשו יביא לחמו’‪ ,‬שיש לקרוא כך‪‘ ,‬בנפשו‬ ‫יביא’‪ ,‬על ידי ‘לחמו’‪ ,‬שהלחם מביא את הנפש‪ ,‬כי גדול יגיע כפים להצלת נפשות‪.‬‬ ‫והוא שאמר הקב”ה לאדם הראשון‪ ,‬לאחר שנגזרה עליו מיתה‪‘ ,‬בזיעת אפיך‬ ‫תאכל לחם’‪ ,‬שעל ידי שיטרח ויעמול על הלחם‪ ,‬ינצל מגזירת מוות‪.‬‬ ‫‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’ – תיקון חטא אדם הראשון‬ ‫ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים‬ ‫(לא‪ ,‬מג)‪,‬‬ ‫‘מאד’ הוא אותיות ‘אדם’‪ ,‬והוא רמז לאדם הראשון‪.‬‬ ‫והרמז יבואר על פי מה דאיתא שהאבות הק’ תיקנו את חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫ואופן התיקון היה על ידי תשובה מאהבה‪ ,‬ובכח תשובת האבות הק’ נעשה‬ ‫מהחטא תיקון וזכות‪ ,‬שכן איתא בגמרא (יומא פו‪ ).‬שעל ידי תשובה מאהבה נעשים‬ ‫הזדונות לזכויות‪.‬‬ ‫וזהו ‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’‪ ,‬היינו שבכח יעקב אבינו‪ ,‬פרץ ורבה חטא‬ ‫אדם הראשון‪‘ ,‬מאד מאד’‪ ,‬היינו שלא די שהחטא לא היה חטא עוד‪ ,‬אלא נהיה‬ ‫לו תיקון כפול‪ ,‬שנהפך מזדון לשגגה ומשגגה לזכות‪.‬‬ ‫***** במ ******‬ ‫‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’ – מאוד מאוד היה יעקב שפל רוח‬ ‫ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים‬ ‫(לא‪ ,‬מג)‪,‬‬ ‫‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’‪ ,‬ראשי התיבות‪ ,‬האותיות ‘והמ”מ’‪ ,‬עולות כמנין‬ ‫צ”א‪ ,‬שהוא השם שממנו נמשך שפע פרנסה (שער הכוונות תפילת השחר)‪ .‬ובכך נרמז‬ ‫בכתוב מקור הקדושה לשפע הפרנסה שנמשך ליעקב בשבתו בבית לבן‪.‬‬ ‫וכן הוא מרומז בפסוק (ל‪ ,‬לא) ‘את צאנך אשמור’‪ ,‬שר”ת ‘צאנך אשמור’ הוא‬ ‫במספר ‘צ”א’‪ ,‬והוא רמז למקור הפרנסה שהיה ליעקב בעסק המרעה‪.‬‬ ‫והנה דרך הצדיקים‪ ,‬ככל שנשפע אליהם שפע רב משמים‪ ,‬וכרוב החסדים‬ ‫והטובות הנעשים עמהם‪ ,‬יותר ויותר הם בענוה ושפלות‪ ,‬בחושבם כי אינם‬ ‫ראויים כלל לטובה הגדולה הזאת‪ .‬וכפי שמצאנו שאמר יעקב (בראשית לב‪ ,‬יא)‬ ‫‘קטונתי מכל החסדים’‪ ,‬איני ראוי וכדאי לחסדים המרובים שעושה הקב”ה עמדי‪.‬‬ ‫אף כאן כש’ויפרוץ האיש’ יעקב‪ ,‬ויהי לו רוב עושר‪ ,‬כרוב עושרו‪ ,‬רוב ענוותנותו‪.‬‬ ‫וזה מרומז בכתוב ‘מאוד מאוד’‪ ,‬המתפרש כמאמרם ז”ל (אבות פ”ד מ”ד) מאוד מאוד‬ ‫הוי שפל רוח‪.‬‬ ‫‘לקטו אבנים’ ‪ -‬מוקצה‬ ‫ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל‬ ‫(לא‪ ,‬מו)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘לאחיו‪ .‬הם בניו‪ ,‬שהיו לו אחים‪ ,‬נגשים אליו לצרה ולמלחמה’‪.‬‬ ‫וכן הוא במדרש (עד‪ ,‬יג) ‘ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים‪ .‬כמה אחין היו‬ ‫לו‪ ,‬חד ולווי קבריה אלא אלו בניו שהוא קורא אותן בלשון הקודש אחיו‪ .‬אמר‬ ‫ר’ הונא גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו‪ .‬אמר ר’ יודן לבש אדם לבושו של‬ ‫אביו הרי הוא כיוצא בו’‪.‬‬ ‫אך הרמב”ן מפרש ‘ויאמר יעקב לאחיו‪ .‬לאחי לבן הנזכר אשר באו עמו’‪.‬‬ ‫יש לומר סמך לדברי הרמב”ן כי לא היו אלו בניו‪ ,‬כי אם אחי לבן‪ ,‬שכן איתא‬ ‫(פיוט ויהי בחצי הלילה) כי העת הזו היה ביום חג הפסח‪ ,‬ואם כן היה אסור להתעסק‬ ‫עם האבנים‪ ,‬שהם מוקצה‪ ,‬ואתי שפיר רק לפירוש ‘לאחי לבן’‪.‬‬ ‫הכנת דברי מאכל לעכו”ם ביום טוב‬ ‫ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכול לחם ויאכלו לחם וילינו בהר (לא‪,‬‬ ‫נד)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויזבח יעקב זבח‪ .‬שחט בהמות למשתה‪ .‬לאחיו‪ .‬לאוהביו שעם לבן‪.‬‬ ‫לאכל לחם‪ .‬כל דבר מאכל קרוי לחם’‪.‬‬ ‫***** גמ ******‬ ‫אותו היום היה יום טוב פסח‪ ,‬כדאיתא (פיוט ויהי בחצי הלילה)‪ ,‬והדין בהלכות יום‬ ‫טוב שאין לאפות לחם לצורך עכו”ם‪ ,‬אמנם אם שוחטים ומכינים בהמה‪ ,‬מותר‬ ‫אפילו אם הישראל אינו אוכל ממנו כי אם כזית אחד‪.‬‬ ‫בזה מבוארים דברי רש”י היטיב‪ ,‬כי ‘ויקרא לאחיו’ היינו לאוהביו שעם לבן‪,‬‬ ‫עכו”ם‪ ,‬ועל כן הוצרך רש”י לפרש ‘לאכל לחם‪ .‬כל דבר מאכל קרוי לחם’‪ ,‬לשלול‬ ‫את הפירוש שאפה בעבורם לחם‪ ,‬שכן אסור לאפות עבור עכו”ם‪.‬‬ ‫אולם הא ד’שחט בהמות למשתה’ לא קשה‪ ,‬שכן הוא אכל מזה כזית‪ ,‬ובזה‬ ‫הותר לו להכין אפילו לעכו”ם‪.‬‬ ‫‘ויעקב הלך לדרכו’ – רמז שם יוה”כ‬ ‫ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים (לב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫סיפר הרה”ק מבעלזא זי”ע‪ ,‬כי פעם אחת נסע הרה”ק מלובלין זי”ע עם כמה‬ ‫מתלמידיו ביום הששי‪ ,‬והנה כבר נתאחרה השעה ועדיין היתה העגלה רחוקה מן‬ ‫העיר‪ .‬פנו החסידים אל רבם הגדול ואמרו לו‪ ,‬רבינו פעל נא לנו קפיצת הדרך‪,‬‬ ‫השיבם הרה”ק מלובלין ‘יא‪ ,‬ווער כען היינט‪ .’...‬והנה‪ ,‬לפתע פתאום הם רואים‬ ‫לנגד עיניהם את העיר‪ ,‬מחוז חפצם‪ ,‬מקום משם היו רחוקים לפני רגע מרחק‬ ‫עצום‪ .‬ואמר הרה”ק מבעלזא כי בדברי הרה”ק מלובלין ‘י’א ו’וער כ’ען ה’יינט’‪,‬‬ ‫כיוון לר”ת שהוא ‘יוה”כ’‪ ,‬וזהו שם המסוגל לשמירה בדרך וקפיצת הדרך‪.‬‬ ‫שם זה מרומז בפסוק ‘ויעקב הלך לדרכו’‪ ,‬שכן הר”ת הוא במספר של השם‬ ‫‘יוה”כ’‪.‬‬ ‫‘ויפגעו בו מלאכי אלקים’ – יעקב אבינו פגע בצורתו שלו‬ ‫ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים‪ .‬ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה‬ ‫אלקים זה (לב‪ ,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫יעקב אבינו היה מושלם במדת הענוה‪ ,‬וכעניו ושפל ברך לא הכיר ולא ידע‬ ‫את רום ערכו וגודל מעלתו וחשיבותו‪ ,‬עד אשר ‘ויפגעו בו מלאכי אלקים’‪.‬‬ ‫דהנה איתא מהרה”ק ר’ יחזקאל משינאווא זי”ע כי המלאכים הנוצרים ממצוות‬ ‫ומעשים טובים שהאדם עושה זיו אוקנין שלהם דומה לצורת פני האדם עושה‬ ‫המצוות‪ .‬בזה יש לומר כי כאשר פגעו מלאכי אלקים את יעקב‪ ,‬והם אלו‬ ‫המלאכים שנבראו מכח המצוות והמעשים טובים שעשה‪ ,‬וראה יעקב בהם כי‬ ‫הם חשובים ונעלים ביותר‪ ,‬אז הבין וידע כי אין הוא איש פשוט‪ ,‬ואמר ‘מחנה‬ ‫אלקים זה’‪ ,‬וכוונתו‪ ,‬דהנה כתיב (לעיל כ‪ ,‬כ) ‘ויקרא לו אל אלקי ישראל’‪ .‬וברש”י‬ ‫‘שהקב”ה קראו ליעקב אל’‪ ,‬וזהו שאמר יעקב‪ ,‬כי למלאכים אלו יש את כח שם‬ ‫‘אלקים’‪ ,‬משום שנוצרו בכח מעשים טובים שלו‪.‬‬ ‫***** דמ ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫קדושת מאכלי שבת‬ ‫הרה”ק מהר”א מבעלזא זצ”ל היה צדיק קדוש פרוש ונעלה מכל עניני עולם‬ ‫הזה‪ ,‬משום שגב קדושתו לא היה יכול לסבול את גשמיות העולם השפל הזה‪,‬‬ ‫וכאשר היה מכניס לפיו אוכל‪ ,‬לא היה בולע כי אם מעט מזעיר‪ ,‬והרב היה פולט‬ ‫מפיו‪ ,‬וכל קיומו לא היה אלא על אוכל מועט מאוד‪ ,‬והתקיים בדרך נס‪.‬‬ ‫אולם באכילה דקדושה הכניס הרה”ק מהר”א מבעלזא זצ”ל עבודה רבה‬ ‫ועצומה‪ ,‬ובהכנת מאכלי שבת דאג שהכל יתבצע על פי פרטי המנהגים וההלכות‪.‬‬ ‫ויהי בימי המלחמה הנוראה הגיע הרה”ק מהר”א מבעלזא זי”ע לעיר פעסט‬ ‫שבהונגריה כפליט‪ .‬אף בשבתו שם לא ויתר על עבודתו בקודש בכהוא זה‪ ,‬וכן‬ ‫היה בענין הכנת מאכלי שבת‪ ,‬שדרש מנאמניו למנות איש חסיד אחראי ומבין‪,‬‬ ‫שיכין את המאכלים באופן הראוי‪ .‬לתפקיד נבחר הרה”ח ר’ שמעון רייך ז”ל‪ ,‬אשר‬ ‫היה חסיד נאמן אדוק ומקושר לרביה”ק זי”ע‪.‬‬ ‫שבוע אחד נודע לבני העיר כי רביה”ק זי”ע עתיד להופיע בהדרו לעשות את‬ ‫השבת בעיר בודאפעסט‪ ,‬רביה”ק הגיע לשבות בצד השני של העיר‪‘ ,‬בודא’‪ ,‬ולא‬ ‫באותו צד שדר הרה”ק מהר”א מבעלזא‪‘ ,‬פעסט’‪ .‬רביה”ק היה מגיע רבות באותה‬ ‫תקופה נוראה לעיר הבירה‪ ,‬בכדי לאסוף כספים לטובת מפעל פדיון שבויים‬ ‫והצלה ממוות לחיים שניהל בעת המלחמה האיומה‪.‬‬ ‫הרה”ק מהר”א מבעלזא שמע את השמועה כי הרבי מסאטמאר יהיה בשבת‬ ‫בעיר‪ ,‬הלך וקרא למבשל הרה”ח ר’ שמעון רייך‪ ,‬וביודעו כי הלה חסידו הנאמן‬ ‫והותיק של הרבי מסאטמאר אמר לו כי בשבת אין לו לבוא לכאן‪ ,‬אלא יכול הוא‬ ‫לילך לשבות בצל רבו‪.‬‬ ‫והוסיף הרה”ק מהר”א מבעלזא זי”ע וציוה עליו שימסור פרישת שלום לרבי‬ ‫מסאטמאר‪ ,‬ויאמר לו כי אני מברכו שמאכלי השבת יהיו מבושמים‪.‬‬ ‫וסיפר הרה”ח ר’ שמעון כי כאשר הגיע אל רביה”ק ואמר לו כי הוא מוסר‬ ‫פרישת שלום מהרבי מבעלזא‪ ,‬וקיים את שליחותו למסור לרביה”ק את מאמר‬ ‫הרבי מבעלזא ‘שמאכלי השבת יהיו מבושמים’‪ ,‬התלהב רביה”ק מאוד‪.‬‬ ‫***** המ ******‬ ‫והוא פלא‪ ,‬שהצדיקים אשר בארץ מדברים ביניהם בשפה שאינה מובנת לכל‪,‬‬ ‫ועוסקים בצוותא בעבודת הקודש הנעלית שאין לנו בה שום השגה‪.‬‬ ‫זמן תפילה‬ ‫עוד יסופר אודות קשרי הצדיקים‪ ,‬בין רביה”ק זי”ע והרה”ק מהר”א מבעלזא‬ ‫זצ”ל בהונגריה שבשנות המלחמה‪.‬‬ ‫כאשר הגיע הרה”ק מבעלזא למדינת הונגריה‪ ,‬בירר ושאל האם יש איזה‬ ‫צדיק פה במדינה אשר נוהג להתפלל בשעה מאוחרת‪ .‬כנודע מנהגו של הרה”ק‬ ‫מבעלזא להתפלל בשעה מאוחרת מאוד‪.‬‬ ‫כאשר נפגשו רביה”ק זי”ע והרה”ק מהר”א מבעלזא זצ”ל בפעם הראשונה‬ ‫בפעסט‪ ,‬שאל הרה”ק מבעלזא את רביה”ק ‘האם הנך מתפלל מאוחר’‪ ,‬ענהו‬ ‫רביה”ק כי אכן הוא מתפלל מאוחר‪ ,‬אך לא עדי כדי כך כמו הרה”ק מבעלזא‪.‬‬ ‫היתר תפילה שלא בזמנה‬ ‫אגב יסופר אודות זמן התפילה אצל רביה”ק זי”ע‪ .‬ידיד אחד היה לי בישיבה‪,‬‬ ‫שסבר יום אחד להתפלל אצל רביה”ק זי”ע‪ ,‬והיות וידע כי זמן התפילה אצל‬ ‫רביה”ק הוא בערך בשעות הצהריים‪ ,‬התיישב ללמוד בבית המדרש של הישיבה‬ ‫שעמד למעלה מבית מדרשו של רביה”ק ובשעה שתים סיים את הלימוד וירד‬ ‫לתפילה‪ ,‬כאשר הגיע ראה כי בזה היום התפלל רביה”ק בשעה מוקדמת‪ ,‬ובשעה‬ ‫שתים אחז כבר לאחר התפילה‪.‬‬ ‫הבחור נבוך ולא ידע האיך לנהוג‪ ,‬כי הנה הוא הפסיד את זמן התפילה‪ .‬מה‬ ‫עשה‪ ,‬ניגש לרביה”ק ושטח את שאלתו מה יעשה כעת וכבר מאוחר‪ ,‬ורביה”ק‬ ‫אוחז כבר אחר התפילה‪ ,‬רביה”ק השיבו‪‘ ,‬רוצה הנך לומר כי אני מתפלל‬ ‫מוקדם‪.’...‬‬ ‫ואמר לו ‘לך התפלל בזריזות’‪.‬‬ ‫והוסיף וצוה עליו שיותר אל יבוא להתפלל עמו‪.‬‬ ‫ראיה שאין בה השגה‬ ‫סיפר אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל‪ .‬הרה”ק ר’ יצחק אייזיק‬ ‫מקאלוב זי”ע נישא בזיווג שני‪ ,‬ובהיות והמצב גשמי ששרר בביתו נאוה קודש‬ ‫היה דחוק ביותר‪ ,‬לא היה בבית חדר נפרד להרה”ק מקאלוב ולזוגתו‪ ,‬והיו שוהים‬ ‫בחדר אחד ורק מחיצת בד היתה מפסקת בין מקומו של הרה”ק למקום הרבנית‪.‬‬ ‫הרה”ק מקאלוב הזהיר את הרבנית‪ ,‬שבשעות הלילה לא תהין בשום פנים‬ ‫ואופן להסיט את מחיצת הבד ולהביט בו‪.‬‬ ‫***** ומ ******‬ ‫אולם‪ ,‬פעם אחת אזרה הרבנית עוז ואומץ‪ ,‬ברוב חשקה לראות את מדריגת‬ ‫ועבודת בעלה הק’ בשעות אלו‪ ,‬ובשקט ובלי קול הביטה פנימה‪ ,‬וסיפרה אחר‬ ‫כך כי מה שראתה אז הוא למעלה מהשגת אנוש‪.‬‬ ‫אף חידוש הכרוך בכריכת עור יש להבין‬ ‫תענוג מיוחד ועילאי‪ ,‬שאינו נשכח‪ ,‬היה כאשר בא רביה”ק זי”ע אל הישיבה‬ ‫בשנות לימודי‪ ,‬והיינו מתפלפלים בלימוד‪ ,‬חברים מקשיבים על רביה”ק זי”ע‪,‬‬ ‫בזמנים אלו הרכין רביה”ק עצמו אל התלמידים והיה משתעשע עמנו בתורה‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחת לימדנו רביה”ק כלל ולימוד חשוב בפלפול התורה‪ ,‬היה זה‬ ‫כאשר רביה”ק זי”ע הרצה בפנינו חידוש בדברי הגמרא‪ ,‬אנו התלמידים התפלפלנו‬ ‫בלימוד ולא אבינו לקבל את החידוש כמות שהוא‪ ,‬תוך כדי שהתפלפלנו נענה‬ ‫תלמיד אחד‪ ,‬החידוש כתוב כבר בפני יהושע‪ ,‬כאשר שמענו כן חדלנו מלהתכווח‬ ‫עוד וקיבלנו את החידוש בהסכמה‪.‬‬ ‫רביה”ק לא היה שבע רצון מזה‪ ,‬ואמר ‘וכי בגלל שזה כרוך בכריכת עור‬ ‫מתיישבים כל הקושיות’‪ ...‬כוונתו‪ ,‬כי כי בכל חידוש יש להתבונן היטיב ולהתפלפל‬ ‫בו‪ ,‬ולא להסכים עמו אך ורק בגלל שגדול בתורה אמרו‪ ,‬כי הלומד צריך להבין‬ ‫ולהשכיל בדברי תורה בעצמו‪.‬‬ ‫המאור הקטן‬ ‫זכיתי להיות תלמיד וללמוד תורה מפי רביה”ק זי”ע‪ .‬בפעם הראשונה‪ ,‬בהיותי‬ ‫בחור צעיר‪ ,‬כשנכנסתי אל רביה”ק זי”ע בתור תלמיד‪ ,‬שאלני רביה”ק אודות‬ ‫לימודי‪ .‬דרכו של רביה”ק היתה לעורר את הבחורים צרי הצאן להגות ולהתעמק‬ ‫בדברי רבותינו הראשונים‪ ,‬והיה תובע זאת מאת התלמידים בשפה יפה‪ ,‬לדוגמא‬ ‫יסופר כי פעם אחת שאל תלמיד אחד‪ ,‬מידידי‪‘ ,‬למדת כבר את ה’מלחמות’’‪ ,‬ידידי‬ ‫השיב שלא‪ ,‬סנט בו רבהי”ק בחיבה ‘האם אינך יכול לנהל מלחמות‪.’...‬‬ ‫והנה‪ ,‬רביה”ק שאל אותי ‘האם למדת כבר את ה’בעל המאור’’‪ .‬הפחד שהיה‬ ‫שורר תמיד בסביבת רביה”ק היה גדול‪ ,‬ובפרט בעת שאנכי עמדתי לבדי לפניו‬ ‫ורביה”ק בחן ושאל אותי בלימוד‪ ,‬שררה עלי פחד‪ ,‬וכך השבתי ‘למדתי אביסל’‪...‬‬ ‫רביה”ק ענה לי בחיבה‪ ,‬תשובה חביבה ונעימה‪‘ ,‬אה‪ ,‬הנך מחזיק עצמך‬ ‫בקטנות‪‘ ,‬המאור הקטן’‪.’....‬‬ ‫באותו שבוע לא בחן רביה”ק את ידיעותי בסוגיא הנלמדת‪ ,‬בהנאתו ממני‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬לאחר מכן היה רביה”ק בוחן אותי כדבעי‪ ,‬והייתי צריך ללמוד היטיב בכדי‬ ‫לעמוד בכור המבחן אצלו‪.‬‬ ‫***** זמ ******‬ ‫לא כל מה שמותר מצוה‬ ‫זכורני‪ ,‬שנה אחת ביום צום גדליה נערך ברית מילה אצל רביה”ק זי”ע‪ ,‬ונתכבד‬ ‫רביה”ק לשמש כסנדק‪ ,‬הרה”ק הויחי יוסף מפאפא זצ”ל שימש בברית מילה זו‬ ‫כמוהל‪ ,‬כמו בבריתות אחרות רבות בצל קדשו של רביה”ק‪.‬‬ ‫לאחר הברית אמר הרב מפאפא לרביה”ק כי על פי ההלכה מותר לסנדק‬ ‫בברית לאכול‪ ,‬אף שיום צום היום‪.‬‬ ‫השיבו רביה”ק ‘לא כל מה שמותר אני צריך עושה‪’...‬‬ ‫חלילה לבוא לידי כעס‬ ‫שמעתי מהגה”צ ר’ יחיאל מיכל פריד מקראסנא זצ”ל חתנא דבי נשיאה‬ ‫הגה”צ ר’ הילל ליכטנשטיין זצ”ל מקראסנא‪ ,‬כי פעם אחת דיבר עם רביה”ק‬ ‫בנדון קולא וחומרא בתעניות‪.‬‬ ‫ואמר לו רביה”ק כי הענין שיש להחשיב בשאלה הבאה אודות תענית‪ ,‬האם‬ ‫עלול השואל לבוא לידי כעס משום התענית‪.‬‬ ‫הלכה ואין מורין כן‬ ‫הרה”ח הר’ חיים אלתר בראך שימש כהויז בחור אצל רביה”ק זי”ע‪ ,‬וממנו‬ ‫זכיתי לשמוע כמה וכמה עובדות קודש אודות רביה”ק זי”ע‪.‬‬ ‫וכה סיפר לי‪ ,‬שנה אחת קודם ליל הסדר הורה לי רביה”ק זי”ע לומר להרב‬ ‫ממוזאי זצ”ל‪ ,‬ש”ב של רביה”ק‪ ,‬שהיה בא לרביה”ק לליל הסדר‪ ,‬כי הנה שנה‬ ‫שעברה נהג רביה”ק לאכול הכרפס בהסיבה‪ ,‬ועתה דאג רביה”ק שלא יעשה‬ ‫הרב ממוזאי כמותו‪ .‬ואמר רביה”ק כי נהגתי כן רק שנה שעברה והשנה לא אנהג‬ ‫עוד כן‪.‬‬ ‫וכלל היה אצל רביה”ק לבל יחקו אותו וינהגו כמותו‪ ,‬משום שלא היה נוהג‬ ‫תמיד באופן אחד‪ ,‬והכל לפי הזמן והענין ושאר חשבונותיו הקדושים‪.‬‬ ‫בענין זה זוכר אני‪ ,‬כי פעם אחת היתה שאלה בשבת מיוחדת‪ ,‬אם יש לומר‬ ‫בה ‘כגוונא’‪ ,‬שאלו בקודש‪ ,‬ורבהי”ק ענה כי יראה בשעת מעשה האיך לנהוג‪.‬‬ ‫וכך ראינו בחוש‪ ,‬כי הנהגותיו של רביה”ק אינם לפי סדר מסויים‪ ,‬אלא כפי‬ ‫ענינים שאין לנו בהם הבנה‪.‬‬ ‫ואין להתפלא האיך יתכן ש’הלכה’ תהא תלויה בדברים אחרים ולא תהא‬ ‫קבועה‪ ,‬כי כן הוא בכל דיני התורה‪ ,‬וכמו שמצינו שנאמר על כל מחלוקת בדברי‬ ‫תורה ‘אלו ואלו דברי אלקים חיים’‪ ,‬וכן איתא שאף שעתה נפסקה הלכה כדברי‬ ‫בית הלל במחלוקתם עם בית שמאי‪ ,‬לעתיד לבוא ישתנה הדין‪ ,‬ותהא הלכה‬ ‫כבית שמאי‪.‬‬ ‫***** חמ ******‬ ‫והביאור בזה יש לומר על פי מה שיש לפרש מה שאמרו ‘תנא דבי אליהו‬ ‫כל השונה הלכות בכל יום וכו’‪‘ ,‬אל תיקרי הליכות אלא הלכות’‪ ,‬וכך יש לפרש‬ ‫שאין לקרוא ‘הלכות’ בלבד‪ ,‬אלא ‘הליכות’‪ ,‬פירוש‪ ,‬שפסק ההלכות נקבע לפי‬ ‫ה’הליכות’‪ ,‬והעומק בזה‪ ,‬שהכל תלוי באותו אופן שהעולם מתנהג בזה הזמן‪,‬‬ ‫באיזה מדות הקב”ה מנהיג את הבריאה‪.‬‬ ‫ומשום שלעתיד לבוא ישתנה סדר הנהגות העולם‪ ,‬יהא נכון יותר פסק‬ ‫ההלכה כדברי בית שמאי‪ .‬וכן מה שאמרו ‘אלו ואלו דברי אלקים חיים’‪ ,‬היינו‬ ‫משום שאף לדברי מי שאין הלכה כמותו‪ ,‬יש מקום בזמן אחר‪ ,‬שהעולם מתנהג‬ ‫על פי מדות אחרים‪.‬‬ ‫וצדיקים‪ ,‬כדוגמת רביה”ק‪ ,‬היה בכחם להרגיש בכל עת באיזה מדות מתנהג‬ ‫העולם‪ ,‬ולדעת לפי זה האיך ראוי לנהוג‪.‬‬ ‫‘לביתי’ – זה תורה‬ ‫ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫בהיותי אברך בן כמה שנים מעת החתונה‪ ,‬התעורר צורך בביתי להביא פרנסה‪,‬‬ ‫ושקלנו האם לצאת מאהלה של תורה לעסוק בפרנסה‪.‬‬ ‫אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל נכנס אל הקודש פנימה לרביה”ק‬ ‫זי”ע ושטח בפניו את לבטי וספקותי‪ ,‬כי מצד אחד ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’‪,‬‬ ‫וצריך אני לעשות לפרנסת הבית‪ ,‬אך מצד שני אולי עלי להשאר באהלה של‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫פסק רביה”ק זי”ע ואמר ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’ זה תורה‪ ,‬וכאומר‪,‬‬ ‫התשובה פשוטה‪ ,‬כי אכן מוטל עלי החובה לעשות לביתי‪ ,‬והוא בלימוד התורה‪.‬‬ ‫ימים מקדם‬ ‫***** טמ ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫דער אייבערשטער זאל העלפן‪ ,‬מ’זאל מעורר זיין בזכות די צדיקים‬ ‫ישועות פאר אלעס‪.‬‬ ‫מיין טאטע הרה”צ ר’ מאיר בן מנחם זצ”ל‪ ,‬האט פארציילט אז ער‬ ‫האט געהאט א חבר א תלמיד חכם‪ ,‬וואס האט געהייסן ר’ מרדכי‬ ‫גרינפעלד ע”ה‪ ,‬ער איז געווען א רב אין וויען‪ ,‬און פארדעם איז‬ ‫ער געווען א רב אין אונגארן נאכן קריג‪ .‬ער איז געווען א גרויסער‬ ‫תלמיד פונעם מהרש”ג‪ .‬דער מהרש”ג פלעגט אים זאגן אז ער האט‬ ‫אים אינזין ביי ‘מבחר שלשיו’‪ ,‬ר’ מרדכי בן חנה‪.‬‬ ‫ער איז געווען אן אייניקל פונעם מראה יחזקאל‪ ,‬און דער זון‬ ‫פונעם מראה יחזקאל פלעגט גיין צום הייליגן אך פרי תבואה זי”ע‪,‬‬ ‫דער הייליגער ליסקער‪ .‬ביים שלושים פון זיין פטירה‪ ,‬איז זיין זון‬ ‫אנגעקומען אויף שבת צו ליסקא‪ ,‬האט אים דער ליסקער צדיק‬ ‫געזאגט ער זאל שטעלן ביר לכבוד די שלושים‪ .‬שבת איז ער‬ ‫אריינגעקומען צום אך פרי תבואה‪ ,‬האט ער אים געזאגט‪ ,‬א שאד‬ ‫איר זענט נישט געקומען אביסל פריער‪ ,‬ממש פריער איז אייער‬ ‫טאטע ארויס פון מיר‪ .‬ער האט זיך זייער דערשראקן‪ ,‬עס איז שוין‬ ‫געווען שלושים טאג נאך די פטירה‪ ,‬האט זיך דער אך פרי תבואה‬ ‫אנגערופן‪ ,‬וואס זענט איר אזוי פארחידוש’ט‪ ,‬ווי מ’גייט בחיים חיותו‪,‬‬ ‫גייט מען לאחר מאה ועשרים שנה אויכעט‪ ,‬דארט וואו דער צוגאנג‬ ‫צו צדיקים איז‪ ,‬האט מען די זכיה נאך מאה ועשרים שנה אויך צו‬ ‫קומען‪ ,‬צו גיין דארטן אין דעם זעלבן פלאץ‪ ,‬לויט’ן וועג וואו מ’גייט‬ ‫דא‪ .‬זכותו יגן עלינו‪.‬‬ ‫*‬ ‫אין די שטאט וואו דער הייליגער בעל שם טוב זי”ע האט‬ ‫***** נ ******‬ ‫געוואוינט‪ ,‬האט געוואוינט א גרויסער תלמיד חכם‪ ,‬און א גרויסער‬ ‫גאון‪ ,‬א גרויסער ערליכער איד‪ ,‬אבער ער האט נישט געגלייבט אין‬ ‫די גרויסקייט פונעם בעל שם הקדוש‪ .‬דער בעל שם הקדוש האט‬ ‫אים זייער געוואלט מקרב זיין‪ .‬איינמאל האט דער חכם גדול געהאט‬ ‫א שטארקע קשיא אין א טיפע סוגיא אין ש”ס‪ ,‬און ער האט זיך‬ ‫געשטעלט אויף א תוספות‪ ,‬און ער האט נישט געקענט פארשטיין‬ ‫דעם תוספות‪ .‬ער האט זיך זייער געפלאגט אויף דעם עטליכע וואכן‬ ‫צו פארשטיין דעם תוספות‪ ,‬ס’איז אים נישט געגאנגען‪ ,‬און ער האט‬ ‫זיך זייער מצער געווען‪.‬‬ ‫איינמאל ביינאכט חלומ’ט ער אז ער גייט אויבן אין הימל אין‬ ‫עולמות העליונים‪ ,‬און מ’טראגט אים פון איין היכל צום אנדערן‪,‬‬ ‫מיטאמאל זעט ער א געוואלדיגן גרויסן היכל‪ ,‬וואס צוליב די‬ ‫גרויסע לעכטיגקייט האט ער נישט געקענט קוקן‪ ,‬און ער האט‬ ‫געמוזט צומאכן זיינע אויגן‪ ,‬און מ’האט אים אריינגעפירט אין היכל‪,‬‬ ‫און מ’האט אים געהייסן עפענען די אויגן‪ ,‬ער האט געזען גרויסע‬ ‫גרויסע חכמים‪ ,‬גרויסע צדיקים לערנען דארטן‪ ,‬און דער הייליגער‬ ‫בעל שם טוב זיצט אויבן אן‪ .‬און דער בעל שם טוב הקדוש האט‬ ‫זיך אנגערופן צו דעם חכם אין חלום דארטן אין עולם העליון‪ ,‬וואס‬ ‫פלאגסטו זיך אזוי שטארק אויף דעם תוספות‪ ,‬ס’איז א פשוט’ער‬ ‫פשט‪ .‬און ער האט אים געזאגט דעם פשט אין תוספות‪ .‬און ווען‬ ‫ער האט זיך אויפגעוועקט צופרי‪ ,‬האט ער אריינגעזען אין תוספות‪,‬‬ ‫און ער האט געזען אז ס’איז טאקע זייער א גוטער פשט‪ ,‬און ס’איז‬ ‫ברור כשמש‪ .‬אבער ער האט געמיינט אז ס’איז נאר א חלום אן‬ ‫אינטערעסאנטער חלום‪ ,‬און ער האט זיך נישט וויסנדיג געמאכט‪,‬‬ ‫און עס נישט אנגענומען פאר א גרויסקייט‪.‬‬ ‫ווען ער איז געקומען צו שלוש סעודות צום הייליגן בעל שם טוב‬ ‫דארטן אין בית המדרש‪ ,‬אזוי ווי דער בעל שם טוב זעט אים האט‬ ‫ער זיך אנגערופן ברוך הבא‪ ,‬נו‪ ,‬וואס זאגט איר‪ ,‬האט איר מעיין‬ ‫געווען אין דעם פשט וואס איך האב אייך געזאגט נעכטן נאכט‪,‬‬ ‫ס’איז טאקע אן אמת’דיגער פשט‪ ,‬יא? ער האט נישט געקענט‬ ‫***** אנ ******‬ ‫קומען צו זיך‪ .‬האט יענער געזען די גרויסקייט פונעם הייליגן בעל‬ ‫שם הקדוש‪.‬‬ ‫מ’זאגט נאך וועגן די גאונות פונעם בעל שם טוב הקדוש אין נגלה‪,‬‬ ‫וואס מ’האט נישט געוואוסט דערפון אזוי אין גרויסן‪ .‬און דער אמת‬ ‫איז אז ער איז געווען אזוי גרויס‪ ,‬אז די תלמידים האבן געזאגט אז‬ ‫ביים לערנען‪ ,‬ווען מ’האט געהאט א שטארקע קשיא האט ער שוין‬ ‫געהאט אויף דעם תירוצים‪ ,‬און שוין געהאט נאך א קשיא אויף דעם‬ ‫תירוץ‪ ,‬און ס’איז געווען כמעין המתגבר‪ ,‬עס האט זיך קיינמאל נישט‬ ‫געענדיגט‪ ,‬און ס’איז אזוי ווייטער געגאנגען כסדר‪ .‬דאס איז געווען‬ ‫דער התורה זיינער ווייל ער איז געווען דבוק כביכול אין אייבערשטן‪,‬‬ ‫ממילא די תורה האט דאך נישט קיין סוף‪ ,‬ס’קען זיך קיינמאל נישט‬ ‫ענדיגן‪ .‬און דער בעל שם טוב הקדוש האט זוכה געווען צום כח‬ ‫התורה‪ ,‬צום עכטן כח התורה‪ ,‬פון תורת השם‪ ,‬ממילא האט זיך עס‬ ‫קיינמאל נישט געענדיגט‪ ,‬כמעין המתגבר‪.‬‬ ‫כעין זה האט מען געזען טאקע ביי רבינו הקדוש דעם רבי’ן זכרונו‬ ‫לברכה כמה פעמים‪ ,‬ער האט געקענט מפלפל זיין‪ ,‬און ווען מ’האט‬ ‫אים געפרעגט א שטארקע קשיא‪ ,‬פלעגט ער ארויפפירן די האנט‬ ‫אויף די שטערן אויף א פאר מינוט‪ ,‬און ער האט זיך אזוי פארטיפט‪,‬‬ ‫און שוין געקענט זאגן א גאנץ נייעם מהלך אויף די גאנצע סוגיא‪.‬‬ ‫דאס איז געווען ממש אפן‪ ,‬כמעט יעדן טאג האט מען דאס געקענט‬ ‫זען‪ .‬געגעבן אזא מאך מיט דער האנט איבער די הייליגע צורה איבער‬ ‫די בארד‪ ,‬און געגעבן אזא קוק‪ ,‬און ער האט געקענט אין א פאר‬ ‫מינוט צוגעגעבן א נייעם מהלך‪ ,‬און צוגעבן א גאנצן שיינעם פלפול‪,‬‬ ‫און נייע חידושים‪ .‬דאס איז געווען ממש בכל יום‪ .‬דאס איז געווען א‬ ‫הימלישע זאך‪ ,‬ער האט זוכה געווען צו די תורה פון הימל‪.‬‬ ‫כעין זה האב איך געהערט פון מיין טאטן הרה”צ ר’ מאיר בן‬ ‫מנחם זכותו יגן עלינו‪ ,‬ער האט פארציילט א מורא’דיגע מעשה‪,‬‬ ‫דער הייליגער עטרת צבי דער זידיטשוב’ער רבי ר’ צבי הערש פון‬ ‫זידיטשוב זכותו יגן עלינו‪ ,‬האט מען גערופן ‘שר בית הזוהר’‪ ,‬ער איז‬ ‫געווען א יחיד בדורו אין חכמת הקבלה‪ ,‬דער הייליגער בני יששכר‬ ‫ברענגט אים נאך זייער גרויס‪ ,‬און דער ישמח משה ברענגט‪ ,‬אז מען‬ ‫***** בנ ******‬ ‫קען זאגן‪ ,‬אז דער ספר עטרת צבי אויפ’ן זוהר איז א חלק פון זוהר‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫ס’איז באקאנט‪ ,‬אז ער האט געשיקט אמאל א קוויטל אויף‬ ‫ארץ ישראל צום קבר פון רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬האט ער זיך‬ ‫אונטערגעשריבן תלמידו צבי הערש בן הינדא‪.‬‬ ‫האט מיין טאטע פארציילט‪ ,‬אז ער האט געהאט אן איידעם הרב‬ ‫הקדוש ר’ יהודה צבי מראזלא זי”ע‪ ,‬וואס איז געווען שפעטער דער‬ ‫שווער פון דעם שינאווא רב זכרונו לברכה‪ .‬איינמאל ביינאכט הערט‬ ‫ער ביים טיר‪ ,‬ווי דער שווער דער עטרת צבי רעדט דארטן‪ ,‬און‬ ‫ער איז זיך מפלפל מיט נאך מענטשן‪ ,‬און קיינער איז נישט דארט‬ ‫געווען אין שטוב‪ .‬און דער בעל שם טוב הקדוש איז געווען דארטן‪,‬‬ ‫זיי האבן זיך מפלפל געווען אין א פשט אין א זוהר הקדוש‪ .‬און‬ ‫אויך שפעטער האט ער געהערט ווי דער אר”י הקדוש קומט דארטן‪,‬‬ ‫און האט זיך אויך מפלפל געווען‪ ,‬און דער עטרת צבי האט זיך‬ ‫געהאלטן מיט זיינעם אז זיין פשט איז אן אמת’דיגער פשט‪ .‬ביז ער‬ ‫האט געזאגט‪ ,‬לאמיר הערן פון רבי שמעון בר יוחאי אליינס‪ ,‬און ער‬ ‫האט געהערט א קול ווי רבי שמעון בר יוחאי איז זיך מפלפל אין‬ ‫דעם פשט פון דעם זוהר‪ ,‬און טאקע אזוי ווי דער עטרת צבי האט‬ ‫געזאגט‪ .‬שוין‪ ,‬איז דאס געווען א חידוש‪.‬‬ ‫שבת ביי שלוש סעודות ביי דער תורה פונעם הייליגן עטרת צבי‬ ‫וואס איז געווען רזא דרזין‪ ,‬הויכע סודות כדרכו בקודש‪ ,‬האט ער זיך‬ ‫געזאגט אז ס’איז דא א שווערער פשט אין א זוהר‪ ,‬אויפ’ן זעלבן זוהר‬ ‫הקדוש וואס דער הייליגער רבי יהודה צבי האט אונטערגעהערט‪.‬‬ ‫און הגם פונעם אר”י הקדוש איז משמע אזוי‪ ,‬און פונעם בעל שם‬ ‫הקדוש איז משמע אזוי‪ ,‬אבער איך מיין אז דער אמת’דיגער פשט איז‬ ‫אזוי ווי איך זאג‪ ,‬און רבי שמעון בר יוחאי איך מיין ער האט אויך אזוי‬ ‫געזאגט‪ ,‬דאס איז געווען די עכטע כוונה פון זוהר הקדוש‪ .‬טאמער‬ ‫גלייב איר מיר נישט‪ ,‬האט ער זיך אנגערופן‪ ,‬קענט איר פרעגן דעם‬ ‫שווארצן יונגערמאן‪ ,‬דאס איז געווען זיין איידעם רבי יהודה צבי‪ .‬ער‬ ‫האט מרגיש געווען אז דער איידעם האט זיך אונטערגעהערט דעם‬ ‫גאנצן פלפול‪ .‬ער איז זייער גרויס געווען‪.‬‬ ‫***** גנ ******‬ ‫ס’איז באקאנט‪ ,‬אמאל זענען געווען די זייגערס וואס פלעגן קלינגען‬ ‫יעדע שעה אזוי ווי א גלעקל‪ ,‬די אלטע זייגערס‪ ,‬די גרויסע זייגערס‪.‬‬ ‫און ס’איז געווען אמאל ביים עטרת צבי ווען ער האט געהאלטן‬ ‫א שלוש סעודות תורה‪ ,‬און געזאגט הייליגע תורה מיט התלהבות‬ ‫ברשפי אש קודש‪ ,‬און דאס גלעקל ביים זייגער האט זיך גערוקט‪,‬‬ ‫און אנגעפאנגען צו מאכן א גערודער‪ .‬האט זיך דער הייליגער עטרת‬ ‫צבי אנגערופן‪ ,‬שא‪ ,‬דרך ארץ‪ .‬און דאס גלעקל ביים זייגער האט זיך‬ ‫אויפגעהערט‪ ,‬און ס’איז געווארן שטיל‪ ,‬ס’איז געווארן קאפוט‪ ,‬ס’איז‬ ‫צובראכן געווארן‪ .‬און מ’האט עס נישט געקענט פאררעכטן‪ .‬ווייל‬ ‫דער הייליגער עטרת צבי האט געזאגט‪ ,‬שא‪ ,‬בלייב שטיל‪ ,‬האב דרך‬ ‫ארץ פאר די תורה הקדושה‪ .‬און מ’האט פרובירט צו פאררעכטן‪,‬‬ ‫אבער מ’האט קיינמאל נישט געקענט פאררעכטן‪.‬‬ ‫דער הייליגער שינאווער רב האט געזאגט‪ ,‬אז ס’איז א חידוש‪,‬‬ ‫גדולים מעשי צדיקים‪ ,‬זיי האבן א כח‪ .‬מילא אויף א בעל חי‪ ,‬אויף‬ ‫א צומח‪ ,‬אבער אפילו אויף א דומם האבן זיי א כח‪ .‬ווי ער זאגט אז‬ ‫ער זאל זיין שא‪ ,‬זאל זיין שטיל‪ ,‬האט מען עס טאקע נישט געקענט‬ ‫פאררעכטן‪ .‬דאס איז געווען דער כח פון צדיקים‪.‬‬ ‫דער הייליגער בעל שם טוב האט זייער נישט געוואלט נתגלה‬ ‫ווערן‪ ,‬ער האט זיך צוריקגעהאלטן‪ ,‬זעקס יאר האט מען אים געהייסן‬ ‫פון הימל גיין נתגלה ווערן‪ ,‬ער האט בשום אופן נישט געוואלט‪.‬‬ ‫מ’זעט דאך ביי משה רבינו אז דער אייבערשטער האט אים געהייסן‪,‬‬ ‫און ער האט זייער נישט געוואלט‪ ,‬ווי לאנג דער אייבערשטער האט‬ ‫אים מכריע געווען כביכול‪.‬‬ ‫האט דער בעל שם טוב הקדוש געזאגט פאר זיין הסתלקות‪ ,‬אז‬ ‫ער האט געדארפט נאך לעבן זעקס יאר‪ ,‬אבער ווייל ער האט נישט‬ ‫געוואלט נתגלה ווערן די זעקס יאר‪ ,‬האט מען צוגענומען זעקס יאר‬ ‫פון זיין לעבן‪ .‬ממש נורא ונשגב‪.‬‬ ‫דער בעל שם טוב הקדוש האט געפאסט אסאך תעניתים‪ ,‬און‬ ‫אסאך תפילות געדאוונט אז ער זאל קענען אומגיין מיט מענטשן‪.‬‬ ‫ער איז געווען דבוק אין עולמות עליונים‪ ,‬בפרט פרייטאג צונאכטס‬ ‫ליל שבת קודש‪ ,‬ער האט נישט געקענט רעדן צו מענטשן‪ .‬מענטשן‬ ‫***** דנ ******‬ ‫האבן אים געפרעגט אבער ער איז נישט געווען דא‪ ,‬ער איז געווען‬ ‫אין עולמות עליונים‪ .‬האט ער געבעטן‪ ,‬און אסאך תעניתים געפאסט‪,‬‬ ‫אז אפילו ער וועט זיין דבוק אין עולמות עליונים‪ ,‬זאל ער זיין צווישן‬ ‫מענטשן‪ ,‬ער זאל קענען ענטפערן‪ .‬דאס איז געווען דער גרויסער‬ ‫בעל שם הקדוש‪.‬‬ ‫עס שטייט אין שבחי בעל שם טוב‪ ,‬ס’איז געווען אמאל טאקע אין‬ ‫מעז’בוז‪ ,‬אין דער שטאט וואו ער האט געוואוינט‪ ,‬מ’האט געדארפט‬ ‫האבן אסאך ישועות‪ ,‬מענטשן זענען געווען זייער נישט געזונט‬ ‫רחמנא ליצלן‪ .‬איז מען געקומען צו לויפן צום בעל שם טוב הקדוש‪,‬‬ ‫האט דער בעל שם טוב הקדוש געזאגט‪ ,‬דאס האט גארנישט צו‬ ‫טון מיט מיר‪ ,‬איר דארפט אליין טון עפעס‪ ,‬איר דארפט מקבל זיין‬ ‫עפעס א דבר טוב‪ .‬האבן זיי דארט מקבל געווען‪ ,‬זיי גייען שרייבן א‬ ‫ספר תורה‪.‬‬ ‫און דער הייליגער סופר פונעם בעל שם טוב הקדוש ר’ צבי‬ ‫סופר‪ ,‬אזוי ווי ער האט אנגעפאנגען צו שרייבן א ספר תורה פאר די‬ ‫שטאט‪ ,‬ווען ער האט אנגעשריבן צוויי עמודים‪ ,‬זענען אלע קראנקע‬ ‫געהיילט געווארן‪ ,‬פון גרויס קדושה פונעם הייליגן בעל שם טוב‪ .‬אז‬ ‫ווען מ’האט אנגעפאנגען צו שרייבן דעם ספר תורה‪ ,‬זענען געווארן‬ ‫רפואות‪ ,‬און אלע קראנקהייטן האבן זיך אפגעשטעלט‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער זאל העלפן טאקע‪ ,‬אז דער זכות פונעם בעל‬ ‫שם הקדוש‪ ,‬דער זכות פון צדיקים‪ ,‬זאל מגין זיין אויף אונז‪ ,‬און פאר‬ ‫אלע וואס דארפן ישועות‪ ,‬זאל ממשיך זיין ישועות‪ .‬און אז מ’רעדט‬ ‫פון זיי ברענגט מען דאך השפעה פון זיי‪ ,‬אז זיי זאלן ווייטער ממשיך‬ ‫זיין ישועות ורפואות פאר אלע אידן וואס פארא ישועה מען דארף‪.‬‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫***** הנ ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫שטייט אין די וואכעדיגע סדרה ‘ויצא יעקב’‪ ,‬יעקב איז ארויסגעגאנגען‪.‬‬ ‫איז דא א באקאנטער מדרש (ב”ר סח‪ ,‬ב) אז יעקב אבינו האט זיך געטראפן‬ ‫אליינס בגשמיות וברוחניות‪ .‬בגשמיות נאך ווען אליפז‪ ,‬דער זון פון‬ ‫עשו‪ ,‬האט אים צוגערויבט אלעס וואס ער האט געברענגט פון זיינע‬ ‫עלטערנ’ס הויז‪ .‬ברוחניות‪ ,‬ער איז געקומען פון זיין הייליגער שטוב‬ ‫מיט די הייליגע עלטערן‪ ,‬יצחק מיט רבקה‪ .‬און נאכדעם איז ער געווען‬ ‫ביי זיינע רבי’ס שם ועבר פערצן יאר‪ ,‬און דא טרעפט ער זיך אליינס‬ ‫בגשמיות וברוחניות‪ ,‬ער האט נישט קיין טאטן און מאמע לעבן זיך‪ ,‬ער‬ ‫האט נישט קיין רבי’ס לעבן זיך‪ ,‬ער גייט לעבן מיט א גרויסן רשע‪ ,‬לבן‬ ‫הארמי‪ ,‬און ער טרעפט זיך אליינס‪.‬‬ ‫שטייט אין מדרש אז עס שטייט א פסוק אין תהלים וואס דוד המלך‬ ‫האט אויך אזוי געזאגט‪‘ ,‬מאין יבא עזרי’‪ ,‬פון וואו וועט קומען מיין הילף‪,‬‬ ‫ער האט זיך מחזק געווען און געזאגט‪‘ ,‬עזרי מעם ה’ עושה שמים וארץ’‪,‬‬ ‫מיין הילף וועט קומען פון דעם הייליגן באשעפער וואס האט באשאפן‬ ‫דעם הימל און די ערד‪.‬‬ ‫מען קען אפשר אריינלייגן אין דעם‪ ,‬איך האב געהערט פון מיין רבי’ן‪,‬‬ ‫דער הייליגער קאלובער רבי’ן‪ ,‬מנחם שלמה בן רבי משה זכותו יגן עלינו‪,‬‬ ‫וואס ער האט נאכגעזאגט פון זיין זיידן‪ ,‬דער עטרת צבי דער הייליגער‬ ‫זידיטשובער רבי זכותו יגן עלינו‪ .‬אז ער האט זיך אמאל געשטעלט‬ ‫דאווענען‪ ,‬און כדרכם פון די גרויסע צדיקים אז זיי האלטן זיך קליין‬ ‫מיט א גרויסער ענוה‪ ,‬איז ער געקומען מיט א צובראכנקייט‪ ,‬ווי קען‬ ‫איך מיך שטעלן דאווענען פאר אזא גרויסן הייליגן באשעפער‪ ,‬ווער בין‬ ‫איך‪ ,‬איך בין נישט ראוי‪ ,‬ווי קען איך מיך שטעלן דאווענען פאר’ן הייליגן‬ ‫באשעפער‪.‬‬ ‫און ער האט זיך פרובירט מחזק צו זיין‪ ,‬און געטראכט צו זיך אז דוד‬ ‫***** ונ ******‬ ‫המלך שרייבט אויך אויף זיך אז ער איז אן עני‪ ,‬ער איז גארנישט‪ ,‬און‬ ‫האט זיך געהאלטן פאר גארנישט‪ ,‬און דאך האט ער געדאוונט פאר’ן‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬און פרובירט זיך מחזק צו זיין מיט דעם‪ .‬טראכט ער ביי‬ ‫זיך‪ ,‬גוט‪ ,‬דאס איז דוד המלך‪ ,‬אפילו ער האט זיך געהאלטן טאקע‬ ‫קליין‪ ,‬אבער ער איז געווען דוד המלך‪ ,‬דער גרויסער מלכא קדישא‪,‬‬ ‫דער גרויסער הייליגער דוד המלך‪ ,‬אבער ווי קומען מיר צו דוד המלך‪,‬‬ ‫ווי קען מען זיך מדמה זיין‪ ,‬ווי קען מען זיך מחזק זיין‪ ,‬אז ער האט‬ ‫געקענט דאווענען‪ ,‬אפילו ער האט זיך געהאלטן קליין‪ ,‬אבער ער איז‬ ‫געווען דוד המלך‪.‬‬ ‫איז ער געווען זייער צובראכן‪ ,‬ביז ער האט זיך דערמאנט‪ ,‬און זיך מחזק‬ ‫געווען‪ ,‬אמת‪ ,‬איך קען מיך נישט מדמה זיין צו דוד המלך‪ ,‬נאר וואס‬ ‫דען‪ ,‬דער הייליגער באשעפער איז אזוי גרויס‪ ,‬מ’קען זיך נישט מדמה‬ ‫זיין צו אים‪ ,‬מ’קען נישט משער זיין די גרויסקייט פונעם באשעפער‪,‬‬ ‫פאר’ן הייליגן באשעפער איז דוד המלך אויך גארנישט געווען‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫אקעגן דעם הייליגן באשעפער איז אלעס גארנישט‪.‬‬ ‫דער אמת איז‪ ,‬שטייט דאך אין די גמרא אויך אזוי (ערכין יז‪ ).‬אז טאמער‬ ‫מ’גייט מיט עומק הדין און גרויסקייט פונעם הייליגן באשעפער‪ ,‬וואלטן‬ ‫אפילו אברהם יצחק ויעקב אויך נישט געקענט ביישטיין‪ ,‬וואס מ’קען‬ ‫פארלאנגען צו דינען אזא גרויסן באשעפער‪.‬‬ ‫איז פאר’ן הייליגן באשעפער נישט קיין נפקא מינה ווער דאס איז‪,‬‬ ‫אפילו דער גרעסטער צדיק אין דער וועלט איז גארנישט לגבי די‬ ‫גרויסקייט פונעם באשעפער‪ .‬און אז דוד המלך האט געקענט דאווענען‬ ‫פאר’ן הייליגן באשעפער‪ ,‬קען יעדער איינער‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער כביכול פארלאנגט און ער וויל‪ ,‬אז יעדע‬ ‫באשעפעניש זאל אים דינען‪ .‬יעדער מענטש וואס דער אייבערשטער‬ ‫האט באשאפן איז פאר עפעס‪.‬‬ ‫ס’איז געווען אמאל א חסיד‪ ,‬וואס ער איז שוין געווען אן אלטער‬ ‫איד‪ ,‬ער האט נישט געקענט געהעריג דאווענען‪ ,‬נישט לערנען‪ ,‬ער איז‬ ‫געווען זייער מיואש‪ ,‬צו וואס לעב איך האט ער געזאגט‪ .‬האט אים דער‬ ‫הייליגער בעל שם טוב געזאגט‪ ,‬ווי קענסטו זיין אזוי נאריש‪ ,‬איינמאל‬ ‫צו אנטון תפילין‪ ,‬איינמאל זאגן קריאת שמע‪ ,‬איינמאל טון א מצוה‪,‬‬ ‫***** זנ ******‬ ‫לוינט זיך צו לעבן הונדערט יאר‪ ,‬צו קענען איינמאל טון א נחת רוח‬ ‫פאר’ן הייליגן באשעפער‪.‬‬ ‫פשט איז‪ ,‬די גמרא זאגט (סנהדרין לז‪ ).‬יעדער מענטש איז מחויב צו‬ ‫זאגן ‘בשבילי נברא העולם’‪ ,‬וועגן מיר איז באשאפן געווארן די גאנצע‬ ‫וועלט‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬דער אייבערשטער האט א נחת רוח‪ ,‬טאמער נישט‪,‬‬ ‫וואלט ער מיך נישט באשאפן‪ ,‬אז ער וויל מיך דא‪ ,‬איז נישטא קיין‬ ‫גרעסערע ראיה פון דעם‪ ,‬און א גרעסערער חיזוק פון דעם‪ .‬ווייל דער‬ ‫אייבערשטער וויל מיך‪ ,‬און אז איך זאל אים טון א נחת רוח‪ ,‬איך זאל‬ ‫זוכה זיין צו טון עפעס פאר’ן אייבערשטן‪.‬‬ ‫זעט מען פון דעם‪ ,‬אז ביים הייליגן באשעפער איז נישט קיין נפקא‬ ‫מינה וואס מ’איז‪ ,‬אפילו מ’איז נישט‪ ,‬מ’האט נישט די גרויסע צדיקים‬ ‫וואס זענען געווען אמאל‪ ,‬נאר ווי עס שטייט אין די גמרא (סוטה מט‪,).‬‬ ‫‘אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים’‪ ,‬קען מען זיך נישט פארלאזן‬ ‫היינט נאר אויפן גרויסן באשעפער‪.‬‬ ‫אמאל זענען געווען צדיקים וואס האבן צוגעהאלפן‪ ,‬וואס זענען‬ ‫געווען פול מיט קדושה‪ ,‬און די וועלט האט אנדערש אויסגעקוקט‪,‬‬ ‫נישט ווי די שפל’דיגע וועלט פון היינט‪ .‬איז קען מען זיך אמאל צוברעכן‬ ‫ביי זיך‪ ,‬וואו זענען די צדיקים‪ ,‬אידישע קינדער דארפן גרויסע ישועות‬ ‫בגשמיות וברוחניות‪ ,‬און ביי וואס מ’זעט ביי זיך‪ .‬אבער מ’טאר זיך נישט‬ ‫אויפגעבן‪ ,‬מ’טאר זיך נישט מייאש זיין און אלעס נאכלאזן חס ושלום‪,‬‬ ‫נאר מ’דארף זיך מחזק זיין אז ביים הייליגן באשעפער איז נישט קיין‬ ‫נפקא מינה צו ס’איז געווען א דור פון צדיקים‪ ,‬צו עס איז א דור נישט‬ ‫פון צדיקים‪ .‬און אדרבה‪ ,‬ווי שווערער עס איז‪ ,‬זעט ער אלס מער און‬ ‫מער די חשיבות פון אן איד וואס ער טוט א מצוה‪ ,‬ער טוט חסד‪ ,‬ער‬ ‫לערנט‪ ,‬יעדע מצוה וואס אן איד טוט‪ .‬די מלאכים און שרפים וואלטן‬ ‫אלעס אוועקגעגעבן זיי זאלן קענען איינמאל טון א מצוה‪ ,‬איין ציצית‬ ‫אנטון‪.‬‬ ‫אזוי ווי עס שטייט אין אקדמות אויך‪ ,‬אז די מלאכים ווארטן פופציג‬ ‫יאר א יובל צייט זיי זאלן קענען איינמאל זאגן שירה פאר’ן הייליגן‬ ‫באשעפער‪ ,‬און מיר קענען זאגן כסדר הונדערט ברכות יעדן טאג‪,‬‬ ‫דאנקען דעם באשעפער אויף יעדע זאך‪ .‬מ’דערמאנט זיך אז מ’גלייבט‬ ‫אין הייליגן באשעפער‪ ,‬מ’איז אן איד‪ ,‬דאס אליינס איז שוין די גרעסטע‬ ‫***** חנ ******‬ ‫זאך וואס איז דא‪ ,‬א קידוש השם‪ ,‬וואס מען זעט פון דעם‪ .‬און פון‬ ‫דעם זעט מען אויכעט‪ ,‬אז ער קען האבן א געוואלדיגן חיזוק‪ ,‬אז דער‬ ‫אייבערשטער וויל מיך‪ ,‬און ער וועט מיר העלפן‪ ,‬ער איז מיט אונז‪.‬‬ ‫דאס האט יעקב אבינו געזאגט‪ ,‬ער האט זיך געטראפן אליינס‬ ‫בגשמיות און ברוחניות‪ ,‬ער איז אוועקגעגאנגען פון זיינע עלטערן‪,‬‬ ‫הייליגע צדיקים‪ ,‬און שם ועבר‪ ,‬זיינע רבי’ס‪ ,‬צרות בגשמיות וברוחניות‪.‬‬ ‫אבער ער האט זיך דערמאנט‪ ,‬אז דער אייבערשטער האט באשאפן די‬ ‫וועלט‪ ,‬און פאר’ן אייבערשטן וואס האט באשאפן הימל און ערד‪ ,‬ער‬ ‫איז אזוי גרויס‪ ,‬פאר אים איז נישט קיין נפקא מינה ווי גרויס‪ ,‬צי די‬ ‫גרעסטע צדיקים‪ ,‬צי דער קלענסטער מענטש אויף דער וועלט‪ ,‬אז דער‬ ‫אייבערשטער וויל מיך‪ ,‬איז אלעס דא‪.‬‬ ‫ווען מ’גייט לעבן דעם טאטן‪ ,‬פארלירט מען זיך נישט‪ ,‬דער טאטע‬ ‫איז דא מיט דיר‪ ,‬וואס האסטו מורא‪ ,‬דער באשעפער איז דא‪ .‬דאס איז‬ ‫‘עושה שמים וארץ’‪ ,‬ער האט באשאפן הימל און ערד‪‘ ,‬בשבילי נברא‬ ‫העולם’‪.‬‬ ‫זאל טאקע דער אייבערשטער העלפן‪ ,‬מ’זאל זיך מחזק זיין‪ ,‬זיך‬ ‫שטארקן‪ ,‬גלייבן און פילן‪ ,‬מרגיש זיין‪ ,‬אז מיר האבן ברוך השם א טאטע‬ ‫אין הימל וואס ער גיט אכטונג אויף אונז‪ ,‬און ער וויל אונז‪ ,‬ער האט‬ ‫א נחת רוח פון יעדע גוטע זאך וואס מיר טוען‪ ,‬יעדע גוטע זאך וואס‬ ‫א איד טוט איז דא א נחת רוח פאר’ן הייליגן באשעפער‪ ,‬דאס איז דער‬ ‫גרעסטער חיזוק וואס מ’קען האבן‪ .‬זאל דער אייבערשטער העלפן‬ ‫טאקע מ’זאל שפירן‪ ,‬מ’זאל מרגיש זיין די קרבת אלוקים‪ ,‬און שפירן אז‬ ‫דער אייבערשטער איז מיט אונז‪ ,‬און ער וועט טאקע זיין מיט אונז‪ ,‬און‬ ‫ארויסווייזן זיינע חסדים וישועות פאר אלע אידישע קינדער‪ ,‬יעדער‬ ‫איינער בכל מקום שהם‪.‬‬ ‫***** טנ ******‬ ‫ברכת מזל טובה שלוחה‬ ‫מריחוק מקום וקירוב הלב‬ ‫לאיש רב הפעלים ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫עושה צדקה וחסד בהצנע לכת‪,‬‬ ‫הלא הוא‬ ‫שליט"א‬ ‫חתני כבני הר"ר משה צבי ראטבארט‬ ‫ונוות ביתו העומדת לימין בעלה‬ ‫לרגל אירוסי בתם בשעטומ"צ‬ ‫ולרגל היכנסו לעול תורה ומצוות של נכדם וניני‬ ‫ני"ו‬ ‫הבחור היקר יהודה זאב ראטבארט‬ ‫בן לבנו ונכדי‬ ‫הלן באוהלה של תורה יום ולילה‬ ‫שליט"א‬ ‫הר"ר אליעזר אבא‬ ‫יה"ר שירוו רוב נחת דקדושה מהם מכל יוצ"ח‪,‬‬ ‫בנקל מתוך הרחבת הדעת‪,‬‬ ‫ובורא עולם בקנין השלם זה הבנין‪.‬‬