אמרי מנחם · Imrei Menachem — ויצא (2026-11-16)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת ויצא
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת ויצא
וירא צורת אביו
ויצא יעקב (כח ,י)
ידוע הרמז המובא בספרים“ ,ויצא” ראשי תיבות :ו’ירא י’עקב צ’ורת א’ביו.
והיה רמז זה שגור על לשונו של אאמו”ר ,הרה”צ ר' מאיר ב”ר מנחם זיע”א,
שביאר אשר בשעה שיצא יעקב מבית אביו יצחק והלך אל לבן הארמי ,שמר
תמיד נגד עיניו את צורת אביו על מנת שיהיה לו זה סיוע שלא ייכשל.
וכן עבד עובדא בנפשיה :אחר שניצל בחסדי השי”ת מעמק הבכא באושוויץ,
לא היו לו הורים ולא מלמד ומורה דרך ,רק קומץ בחורים צעירים שהיו יחד,
אשר נפשם היתה להם לשלל ,ונצרכו לסדר בעצמם אורחות חייהם אפילו
בעניני שידוכין וכיוצא בזה .היה אז אאמו”ר זיע”א מעורר לחבריו ,שבכל החלטה
חשובה שיצטרכו להחליט ישערו כיצד היו מורים ומייעצים רבותיהם והוריהם
הי”ד ,ולפי זה ינהגו בעצמם.
ויש להוסיף ולפרש בענין זה של “וירא יעקב צורת אביו” ,דאף על פי שהיה
יעקב בסכנה בהלכו אל לבן הרשע ,ומה גם שאליפז בן עשו בא להרגו ולבסוף
לקח ממנו כל ממונו ,הנה מה שנתן חיזוק ליעקב שלא לירא ממצבו היה זה
שידע שהולך לקיים מצות כיבוד אב ואם ,שהורו לו יצחק ורבקה לילך אל לבן,
וידע שבזכות מצוה זו ישמרהו השי”ת ויגן עליו בפני כל הסכנות.
וזהו וירא יעקב צורת אביו ,שזכר אשר הולך כעת בשליחות אביו ולכן היה
סמוך ובטוח שלא יינזק ח”ו.
***
תפילת יעקב אבינו
ויפגע במקום (כח ,יא)
פירשו חז”ל (ברכות כו ,ב .וראה גם רש”י כאן) ,יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר
“ויפגע במקום וילן שם” ואין פגיעה אלא תפלה.
אמנם עד אז לא מצינו שהתפלל יעקב ערבית ,ובדרכו לחרן היתה זו הפעם
***** ב ******
הראשונה שהתפלל ערבית (והוא אז בגיל שבעים ושבע) – .ויש לבאר טעם הדבר
עפ”י מה שאמרו חז”ל שמי שתורתו אומנותו פטור מתפילה .לכן בכל י”ד השנים
שהיה בבית שם ועבר ,והרי אז עסק בתורה יומם ולילה ,היתה תורתו אומנותו
והיה פטור מתפילה .רק כאשר הלך לבית לבן ,ושם היה עוסק ב”יגיע כפי” (אע”פ
שפשוט שגם שם עסק בתורה ,אבל לא היה זה באותו האופן של תורתו אומנותו כמו בבית שם
ועבר) ,לכן כבר בדרכו לשם התפלל ערבית.
*
נחלקו תנאים אם תפילת ערבית רשות או חובה (ברכות כז ,ב) .ויש לבאר סברת
מאן דאמר רשות ,כי יעקב שהתפלל תפילת ערבית עשה זאת בלי הכנה אלא
כאילו נקרה נקרה .דהנה אצל אברהם שתיקן תפילת שחרית נאמר “וישכם
אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם” ,וכן אצל יצחק שתיקן תפילת מנחה
נאמר “ויצא יצחק לשוח בשדה” .משא”כ אצל יעקב נאמר “ויפגע במקום”,
משמע שהזדמן כך ולא היה בדעתו להתפלל ,ואם כן אין ללמוד מכאן תפילה
בתורת חיוב.
***
דיני קדימה במלאכים
והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו (כח ,יב)
פירש רש”י :עולים תחלה ואח”כ יורדים .מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים
חוצה לארץ ,ועלו לרקיע ,וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.
אמנם צריך להבין ,מדוע היה בסדר זה שתחילה עולים מלאכי ארץ ישראל
ואח”כ יורדים מלאכי חוצה לארץ ,דהלא כתב השערי אפרים :אם זה היורד מן
התיבה בין גברא לגברא פוגע בזה שקראוהו לעלות בפתח התיבה ,או מקום
צר שאין דרך שיעברו שניהם ,יניח את העולה לעבור תחילה .לפי שזה הולך
לעשיית מצוה ,וזה כבר נסתלק ממנה .עד כאן .ולפי זה היה לכאורה מן הראוי
שמלאכי חו”ל ,שהם הולכים כעת לקיים מצות ה’ ,ירדו תחילה ,ולאחר מכן יעלו
מלאכי א”י שסיימו את תפקידם.
ונראה לבאר שהיו ב’ כתות שונות של מלאכים ,וכנרמז בפס’ “ויקרא שם
המקום ההוא מחנים” ,שני מחנות .וכן מצינו בנוסח “שלום עליכם” שנוהגים לומר
בליל ש”ק ,שיש “מלאכי עליון” ו”מלאכי השרת”“ :מלאכי עליון” הם מלאכים
שבורא אותם הקב”ה על מנת לשלחם בשליחות מסויימת וכיוצא בזה ,אמנם
עצם יצירתם לא באה מחמת מעשה הנבראים ולכן נקראים “מלאכי עליון” ,שכל
הווייתם הינה מלמעלה; ואילו “מלאכי השרת” הם המלאכים שנבראים מהמצוות
שעושים בני ישראל כאן בעולם הזה ,ונקראים “מלאכי השרת” כי באו בזכות
השירות שמשרתים בני ישראל ועובדים את הקב”ה.
***** ג ******
והנה המלאכים שנבראים ע”י מצוות ,מעלתם גדולה מ”מלאכי עליון” [וכמאמר
חז”ל (כתובות ה ,א) גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ ,דבפשטות
נכלל בזה כל הבריאה שברא הקב”ה שלא ע”י התעוררות הנבראים ,כולל גם
המלאכים “מלאכי עליון”] .לכן תחילה עלו מלאכי א”י – שהם המלאכים שנבראו
מהמצוות שעשה כבר בא”י וליווהו עד עתה – ורק אח”כ ירדו מלאכי חו”ל ,דכיון
שרק זה עתה נכנס לחו”ל הרי פשוט שמלאכי חו”ל היינו מלאכים חדשים ולא
כאלו שנבראו ממצוות .ולפי זה אתי שפיר שהיו קודמים להם ,ואין זה סותר
להדין שכתב השע”א ,כי שם מיירי באופן ששניהם שווים במעלה ,אלא שזה
הולך לעשות מצוה וזה סיים .משא”כ כאן שמעלתם שונה.
[ויש להעיר שבהשקפה ראשונה נראה שיש סתירה לדברינו ממאמר חז”ל
בסנהדרין (צג ,א) “גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת” ,דלכאורה מלאכי השרת
הם הם הנבראים ממעשי הצדיקים .אלא שבאמת בנוסח “שלום עליכם” מזכירים
סוג שלישי של מלאכים“ ,מלאכי השלום” .ויש לפרש ש”מלאכי השלום” הם
הנבראים ע”י מעשה המצוות שבין אדם לחבירו ,ולכן נקראים “שלום”; וממצוות
שבין אדם למקום נוצרים “מלאכי השרת” .וא”כ יתכן לומר ש”גדולים צדיקים”
שבסנהדרין היינו מעשה הצדיקים בין אדם לחבירו.
או שיש לחלק בין הצדיקים עצמם למעשה הצדיקים ,שהצדיקים עצמם
גדולים מהמלאכים שנבראו ע”י מעשיהם].
***
רמז על לעתיד לבוא
הארץ אשר אתה שוכב עליה (כח ,יג)
ברש”י :קיפל הקב”ה כל ארץ ישראל תחתיו .יש לומר שבזה רמז לו גם הא
דאמרו חז”ל ,שעתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל – דהיינו שלעתיד
לבוא יתרחב שטחה של ירושלים עד שיכלול את כל הארץ ,ונמצא שעצם
שכיבתו של יעקב על הארץ היתה כבר למעשה שכיבה במקום שעתיד להיות
חלק מירושלים.
***
האדמה והארץ
והשיבותיך אל האדמה הזאת (כח ,טו)
יש לפרש מהו דיוק הלשון “האדמה הזאת” ,שהוא סגנון מחודש ולא נזכר
שוב בתורה אף פעם אחת.
הנה ידוע מספה”ק והביאו רביה”ק מסאטמאר זיע”א כמה פעמים באריכות,
שבמקום שבו עובדים את השם יתברך הרי זה ארץ ישראל ,ואילו מקום שבו
***** ד ******
עובדים עבודה זרה להבדיל הוא בבחינת חוץ לארץ .והיינו שכאשר עובדים
את ה' אפילו בחו”ל ,מתחלף המקום ונעשה בבחינת ארץ ישראל ,ולהיפך – אם
עובדים ח”ו עבודה זרה בתוך גבולות ארץ ישראל ,נעשה אותו מקום בבחינת
חוץ לארץ.
ולפי זה הרי מובן שגם בהיות יעקב אבינו בחרן ,ועסק שם בתורה ועבודת ה’,
בודאי האירה במקומו בחינת ארץ ישראל.
[ולפי זה יש לפרש מה שנאמר “והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו”,
ופירש רש”י מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו
מלאכי חוצה לארץ ללוותו .אמנם לדרכנו יש לומר שאותם מלאכי ארץ ישראל
שעלו ,הם עצמם שבו וירדו ללוותו גם בחו”ל .אלא שסוף סוף היתה זו ירידה
להם ,כי אינו דומה בחינת ארץ ישראל כפי שהיא במקומה לבחינת ארץ ישראל
שבאדמת חו”ל ,ולכן נאמר על זה “יורדים”].
וכלפי זה באה ההבטחה “והשיבותיך אל האדמה הזאת” ,שלא יישאר בבחינת
ארץ ישראל כפי שהיא באדמת חו”ל בלבד ,אלא יזכה לשוב אל האדמה שמצד
עצמה היא ארץ ישראל.
***
כוחה של נבואה לטובה
כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (כח ,טו)
הטעם שדייק השי”ת להזכיר ליעקב שכבר “דיברתי לך” ,יש לומר עפ”י מ”ש
הרמב”ם (הל’ יסוה”ת פ”י ה”ד) ,שכל דבר טובה שיאמר הקב”ה לנביא בודאי לא
יחזור בו .על פי זה אפשר לומר שלכן אמר הקב”ה “את אשר דיברתי לך” –
שכיון שאמרתי זאת לך בדרך נבואה ,אין לך מה לחשוש ,כי בודאי תתקיים
הברכה ולא שייך שיגרום החטא לבטל הבטחה זו.
***
תכלית הידיעה שלא נדעך
אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח ,טז)
הרה”ק רבי שלום מבעלזא זיע”א עשה פעם סעודה גדולה ,וביאר שהוא
לכבוד זאת שהשיג השגה גדולה וחדשה שלא השיג עד אז .ומה היתה אותה
השגה החדשה? – אחר כל ההשגות שהיו לו עד עתה בתורה ובעבודת ה’ ,הגיע
כעת להכרה שידיעת אלקות היא עוד עמוקה ורחוקה ממנו ,וכל כמה שמשיג
השגות גדולות ונפלאות עדיין לא בא לתכלית הידיעה ,והוא עדיין רחוק מאד
מידיעת ה’.
***** ה ******
לפי זה יש לפרש מה שאמר יעקב “ואנכי לא ידעתי” :זה היה גודל הדרגה
שהגיע אליה ע”י ההתגלות שזכה אליה בחלום ,שהכיר בזה שהוא עוד רחוק
מידיעת אלקות“ ,אנכי לא ידעתי”.
***
שער התפילות השמימה
וזה שער השמים (כח ,יז)
פירש רש”י :מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה .והוסיף וכ' :ומדרשו ,שבית
המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה [ולכן נקרא מקום זה
“שער השמים” ,שדרכו עולות התפילות למעלה].
ונראה ששני הפירושים אחד הם – דהיינו מקום התפילה .בזמן שבית המקדש
קיים ,עולות התפילות דרכו; וכאשר ביהמ”ק חרב ,וכן בחו”ל ,הנה בכל מקום
שיהודי מתפלל עולה תפילתו למעלה“ ,זה שער השמים”.
*
“וזה שער השמים” – “זה” בגימטריא שנים עשר ,רומז לשנים עשר שערים,
אשר כידוע (וכמ”ש החת”ס ,הדברי חיים ועוד) יש י”ב נוסחאות בתפילה כנגד י”ב
השבטים ,וכל שבט במסילתו יעלה ,וכולם אהובים ונחמדים למעלה.
אמנם מפסוק דידן יש להסיק יתירה מכך :מזה שנאמר “שער” לשון יחיד מובן
שכולם עולים כאחד ממש ,דאע”פ שמצד האדם המתפלל הרי כל אחד נכנס
ב”שער” אחר ,מכל מקום למעלה מתקבלים כולם יחד“ ,זה” – י”ב הנוסחאות –
“שער השמים” ,שער אחד.
***
כיצד הותר ליעקב להקדיש את האבן
וישם אותה מצבה (כח ,יח)
הקשו רבים מהאחרונים ,כיצד היה מותר להשתמש באבן זו למצבה ,אחר
שיעקב השתמש בה תחילה לעצמו .והרי קיי”ל שדבר שהשתמש בו הדיוט אסור
לגבוה.
ונראה בס”ד לבאר שאין זו קושיא כלל ,דהלא גם ההשתמשות שעשה בזה
יעקב לפנ”ז לא היתה לצרכו הפרטי ,אלא לקבל ההוראה מהקב”ה בחלום .וא”כ
אין זה בכלל דבר שנשתמש בו הדיוט.
[ואע”פ שבתחילה לא ידע יעקב מקדושת המקום ,וכמ”ש (כח ,טז וברש”י) “ואנכי
לא ידעתי ,שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה” – אבל אחר שנודע לו היכן
***** ו ******
שכב ,וגודל השארת השכינה שהיתה לו שם – שוב התברר לו שהאבנים היו צורך
גבוה בלבד].
ובזה מיושב גם מה שהקשה החת”ס ,כיצד יכול היה יעקב ליקח מאבני המזבח
וכו' – אלא שכנ”ל יעקב לא לקח את האבנים לצרכו הפרטי ,כי לכתחילה לקחם
לצורך גבוה.
***
ניסי פך השמן
ויצוק שמן על ראשה (כח ,יח)
במדרש איתא (ב”ר פס”ט ,ח) :ויצק שמן על ראשה ,שופע לו מן השמים כמלא
פי הפך .וכמו כן מצינו להלן בפרשת וישלח ,שנאמר (לה ,יד) “ויצב יעקב מצבה
וגו' ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן” – גם על זה מבואר במדרש (פפ”ב ,ו) :יצק
עליה שמן כמלא פי הפך.
והדבר אומר דרשני – למה ירמזון מלות המדרש ,ומה הענין בזה שהיה השמן
מלא בדיוק “כמלא פי הפך”?
כתב הש”ך על התורה (בפרשת וישלח ,בפס' “ויותר יעקב לבדו”) :כשיעקב שם
האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת ונתבצר לו כד של שמן,
ויצק על ראשה וחזר הכד ונתמלא ,אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה .ואמר
אין זה ראוי להניחו כאן .והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח
ואהרן ובניו והמלאכים ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז”ל (הוריות יא ,ב) “זה לי
לדורותיכם” ,והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה,
והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא .כשראה יעקב שכל כך נסים עתיד
להיות בו סכן עצמו והביאו .כן מצאתי.
ולפי זה צריך לומר שכבר אצל יעקב לא נחסר השמן ,וזהו “כמלא פי הפך”,
שגם אחר שיצק יעקב מן השמן ,נשאר הפך מלא כבתחילה .וכשם שמצינו בנס
חנוכה ,שיש המבארים שכאשר מזגו השמן אל המנורה אעפ”כ לא נחסר מכמות
השמן שבפך (תוס' הרא”ש שבת כא ,ב ד”ה ונעשה נס תי' הג' .ב”י ד”ה והטעם שהוצרכו סי'
עת”ר תי' הב').
***
תפילה בזמן הזה כעין תפילה דלעתיד לבוא
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל (כח ,יט)
איתא בגמ’ (פסחים פח ,א) :אמר ר' אלעזר ,מאי דכתיב “והלכו עמים רבים ואמרו
לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו'” ...לא כאברהם שכתוב בו הר
***** ז ******
שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה ,ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא
יצחק לשוח בשדה ,אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום
ההוא בית אל.
בביאור הפסוק (ישעיה נו ,ז) “והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי
גו' ,כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים” נראה לומר ,שלעתיד לבוא הרי
לישראל יהיה ריבוי השפעה ולא יחסר להם מאומה; ולכן עיקר עבדתם לה’
תהיה בהודאה ושמחה – וכמש”נ (ירמיה לג ,י-יא) כה אמר ה' עוד ישמע במקום
הזה גו' בערי יהודה ובחוצות ירושלם גו’ קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול
כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות גו' מביאים תודה בית ה'” – ולא כל כך
בתפילה ובקשה.
אמנם אומות העולם עדיין יזדקקו להשפעה פרטית ,ואז יכירו הם בכך שכל
ההשפעה באה מאת השי”ת ,ולכן הם יבואו לביהמ”ק להתפלל .וזהו שלישראל
יהיה ביהמ”ק בעיקר מקום להודאה ושמחה“ ,ושימחתים”; ואילו “בית תפילה” –
“יקרא לכל העמים” דוקא.
ובזה יש לבאר דרך נוספת בהא דתפילת ערבית רשות [בנוסף למה שנתבאר
לעיל בפס’ “ויפגע במקום”] :כיון שג’ אבות וג’ התפילות הם כנגד ג’ בתי המקדש,
ותפילת ערבית היא כנגד בית המקדש השלישי שנקרא בית ,כפי שיעקב קראו
“בית” – וכיון שבאותו זמן לא יהיה אצל ישראל כ”כ ענין התפילה ,לכן כבר עתה
תפילה זו אינה חובה.
עוד זאת ,לפי הידוע מחלוקת הרמב”ם והרמב”ן האם מצות תפילה היא מצוה
מן התורה או מד”ס .אמנם כאשר יש עת צרה ,מודים כולי עלמא שמצוה מן
התורה להתפלל – אמנם כיון שלעתיד לבוא לא יהיה עת צרה כלל ,לכן גם
תפילת ערבית שכנגד אותו הזמן כבר עכשיו אינה בגדר חובה.
***
החידוש במאמר “אם יהיה אלקים עמדי”
אם יהיה אלקים עמדי (כח ,כ)
אמרו חז”ל (כתובות קי ,ב) ,כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה
וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה .ויש לומר על פי מה שהובא
לעיל ,שהעובד את ה' בחו”ל נעשה המקום בבחינת ארץ ישראל ,ושזה היה
תוכן בקשת יעקב “אם יהיה אלקים עמדי” – שאזכה להיות כל העת בבחינת
ארץ ישראל ,ואזי יהיה השי”ת תמיד עמדי ולא אהיה ח”ו כמי שאין לו אלוקה.
*
ידוע מש”נ (תהלים צא ,טו) “עמו אנכי בצרה” ,שבכל צרה שמתרחשת על אחד
מבני ישראל נמצא הקב”ה כביכול עמו בצרה .ומקובל מספה”ק שבעת צרה
***** ח ******
יש להתפלל על צער השכינה הנמצאת עמו ,וכן פירשו בפסוק “ימלא ה' כל
משאלותיך” ,שהתפילה תהיה למלא החיסרון והצער של ה' כביכול .ואזי כאשר
תתקבל תפילתו ותהיה גאולה לשכינה ,ייטב גם לו יחד עמה.
על פי זה יש לפרש תפילת יעקב “אם יהיה אלקים עמדי” ,דהיינו שיזכור
תמיד על צער השכינה שעמו ויתפלל על כך ,ואזי יקויים בו “ושמרני בדרך הזה”,
“ושבתי בשלום” וכו'.
וכן מצינו לעיל מיניה ,שאמר לו הקב”ה בחלום “כי לא אעזבך” ,דהיינו שאהיה
תמיד עמך ,וכאשר הקיץ יעקב משנתו אמר “אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא
ידעתי” ,דהיינו שעד אז לא ידע שהקב”ה עמו בעת צרה.
והנה מצינו (שבת י ,א) שתורה נקראת חיי עולם ,ותפילה חיי שעה ,וידועים
דברי רביה”ק מסאטמאר זיע”א ,שהמתפלל עבור צרכי שמים הרי זה נחשב גם
כן חיי עולם.
וכן יש לרמוז בלשון הכתוב בתהלים (קמה ,כא) “תהלת ה’ ידבר פי” – אם
התפילות שבפיו הן “תהלת ה’” ,דהיינו שכוונתו לשמים ,אזי – “ויברך כל בשר
שם קדשו לעולם ועד” ,חיי עולם.
ולפי זה יש לפרש מה שבהמשך לבקשתו זו אמר יעקב “והאבן הזאת גו' יהיה
בית אלקים” – בית הוא דבר קבוע ,דלא כאוהל וכדומה שהוא בנין עראי .וכיון
שהתפלל יעקב על צער השכינה ,בדין הוא שיזכה לחיי עולם – “בית”.
***
השייכות בין שתי הבקשות
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי (כח ,כ-כא)
שתי הבקשות תלויות זו בזו ,ויש לבאר זאת בכמה דרכים .וראשית בפשוטם
של דברים ,דהנה איתא בגמ' :בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא
[היו שתי צרות ,רעב ומגיפת מוות] וכו' ,אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי
רחמי אכפנא ,דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב [נבקש רחמים על הרעב
שיסור מעלינו [ועי”ז ממילא תסור גם המגיפה ,כין] שכאשר נותן הקב”ה שובע
– כדי שיחיו ממנו הוא נותן] דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.
ולפי זה מבואר שכאשר יהיה “ונתן לי לחם לאכול” וכו' בודאי ישוב בשלום,
דהיינו שלא ימות בקיצור ימים ח”ו.
*
בגמרא (יומא כח ,ב) למדו מהפסוק “ואברהם זקן בא בימים” (כד ,א) שאברהם
אבינו “זקן ויושב בישיבה היה” .והנה המשך הכתוב הוא “וה' ברך את אברהם
בכל” ,ובפשטות פירושו שבירכו בברכות גשמיות .וביארנו בזה לעיל בפרשת חיי
***** ט ******
שרה ששני חלקי הפסוק תלויים זה בזה ,דכאשר ה' ברך את אברהם בכל ,במילא
יכול היה להיות זקן ויושב בישיבה .והוא על פי המובא בשם הרה”ק רבי בונם
מפשיסחא זיע”א ,שכדי לשוב לפני ה' נדרש יהודי לפרנסה ושפע טוב בגשמיות.
וכן נרמז בתהלים (כג ,ו)“ ,אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי[ ,ואזי ]:ושבתי בבית
ה' לאורך ימים”.
והנה איתא בגמ' (מגילה כא ,א) :כתוב אחד אומר “ואשב בהר” ,וכתוב אחד אומר
“ואנכי עמדתי בהר”? ...רבא אמר רכות מעומד וקשות מיושב .ופירש רש”י:
רכות ,דברים רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען.
ובמקום אחר אמרו (סוטה מ ,א) :ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא
אתרא ,רבי אבהו דרש באגדתא ,רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא .שבקוה כולי
עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו .חלש דעתיה .אמר ליה [רבי
אבהו לרבי חייא בר אבא] :אמשל לך משל למה הדבר דומה ,לשני בני אדם אחד
מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית ,על מי קופצין לא על זה שמוכר
מיני סידקית .עד כאן .ונמצא שההלכות הן בחינת קשות ,שלומדים אותן מיושב,
ואגדתא היא רכות שלמדים מעומד.
ולפי כל הנ”ל יש להוסיף נופך בפירוש הכתוב “אך טוב וחסד ירדפוני –
ושבתי בבית ה' לאורך ימים” :כאשר יהיה לאדם הרחבת הדעת ,אזי יוכל לעסוק
בעיון ההלכה ,שזהו בישיבה כנרמז בלשון הכתוב “ושבתי” .ואם לאו ,אזי יקשה
בעיניו לעסוק בהלכה ויעסוק רק באגדה ,בחינת מעומד.
וענין זה נרמז אף בבקשת יעקב ,שכאשר יהיה לו השפעת הפרנסה ברווח
מתוך הרחבת הדעת“ ,ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש” – אזי יהיה “ושבתי” –
לשון ישיבה ,שיוכל לעסוק בעיון ההלכה ביישוב הדעת.
***
רוחניות מושפעת מהגשמיות
עוד יש לבאר תוכן הבקשה בדרך הדרש .ובהקדים מה שלקח אליפז את כל
רכושו של יעקב ,דיש לברר ולבאר מה רצה להרוויח בזה .אלא שהנזקק לרשע
ונהנה מממונו ,עלול להיות מושפע ממנו .ולזאת רצה אליפז שיישאר יעקב חסר
כל ויאלץ להתפרנס מלבן ,ואזי יושפע ח”ו יעקב מלבן וירד מדרגתו [והפניה של
אליפז בזה היתה ,על מנת שלא יהיה יעקב בבחינת “הקול קול יעקב” ,ושוב לא
יהיה ראוי לברכות שלקח במרמה והן תעבורנה לעשו].
כלפי זה ביקש יעקב מלפני השי”ת“ ,אם יהיה אלקים עמדי גו' ,ונתן לי לחם
גו'” – שהלחם וכו' יינתנו לי מאת ה' ,ולא אזדקק להנות מלבן.
כאשר כל פרנסתי תהיה ישירות מאת ה' בלי אמצעות יד הרשע ,אזי לא אפול
מדרגתי ,ואזכה ל”ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים”.
***** י ******
[ועוד יש להוסיף בזה ,שדייק יעקב לומר “ובגד ללבוש” .ואע”פ שעיקר צורך
האדם וחייו הם מהמאכלים שאוכל ,הקפיד יעקב לבקש להדיא גם על הבגדים,
שגם בזה לא יזדקק לבגדי לבן .והיינו עפ”י הידוע שהלבוש משפיע על האדם
המלובש בו ,שיהיה באותה בחינה של בעל הלבוש (וראה מה שהבאנו בזה לעיל
בפרשת תולדות) .ולכן נזהר יעקב שגם ה”בגד ללבוש” יהיה מהקב”ה ולא ח”ו מלבן,
ואזי לא ירד מדרגתו ויוכל לשוב אח”כ “ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי
לאלקים”].
***
מעלת יגיע כפיים
איתא במדרש (ב”ר פע”ד ,יב) ,ר' ירמיה אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות,
שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות ,זכות אבות הצילה ממון
שנאמר לולי אלקי אבי וגו' ,ומלאכה הצילה נפשות [שנאמר] את עניי ואת יגיע
כפי ראה אלקים וגו'.
כלומר ,תחילה נאמר (בפרשתנו לא ,מב) “לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד
יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני” ,שבזכות אבותיו אברהם ויצחק לא יכל
לבן לשלחו ריקם ,נמצא שזכות אבות הגינה על ממונו .ובהמשך אותו פס' נאמר
“את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש” ,שבזכות עניו ויגיע כפיו הזהיר
הקב”ה את לבן שלא להרע ליעקב .ומזה נלמד שחביבה היא המלאכה מזכות
אבות.
וכן מצינו ברמב”ם שזכות יגיע כפיים באמונה מביאה אחרית טבה גם בעולם
הזה ,שכתב (סוף הל' שכירות) :יעקב הצדיק אמר כי “בכל כוחי עבדתי את אביכן”,
לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד.
ויש לומר שענין זה נרמז בבקשת יעקב אבינו ,שכאשר יהיה “ונתן לי לחם
לאכול ובגד ללבוש” – דהיינו שעניני ההצטרכות שלו יהיו בבחינת “לי” ,שיבואו
על ידי עבודתו ויגיע כפיו באמונה ,אזי על ידי זה יהיה אף הוא עצמו שלם בלי
כל נזק ,וישוב בשלום אל בית אביו.
[ובזה יש לפרש בדרך רמז הפס' (איכה ה ,ט) “בנפשנו נביא לחמנו” [וכן נוסח
התפילה בימים נוראים על פי לשון זה – “בנפשו יביא לחמו”] – “נפשנו” תלויה
בזה ש”נביא לחמנו” ,שכן העוסק בפרנסתו בעמל ויגיעה ובאמונה ,בשכר זאת
זוכה שיהיה שלם בגופו ובנפשו ללא נזק].
*
ואגב הכי יש להוסיף ולבאר דרך נוספת בנוטריקון המפורסם שהובא לעיל,
“ויצא” ראשי תיבות וירא יעקב צורת אביו – דאחר שלקח אליפז כל רכושו של
***** אי ******
יעקב ,ונשאר יעקב במקלו לבד ,הזכיר צורת אביו כדי לעורר זכות אבות ,שהרי
זכות אבות מסוגלת להמשכת ממון ופרנסה כנ”ל מהמדרש.
***
“בית אבי”
ושבתי בשלום אל בית אבי (כח ,כא)
יש לפרש אל בית אבי – אבי שבשמים .דהיינו שהתפלל שיישאר בשלימות
ביראת שמים ועבודת ה' ,ולא יהיה פגם ח”ו בבואו לפני השי”ת.
וכשם שמתפללים על הצלחה בענינים גשמיים“ ,לחם לאכול ובגד ללבוש”,
הנה על ענינים רוחניים בודאי שצריך להתפלל.
*
פירש רש”י :ושבתי – כמו שאמר לי והשיבותיך אל האדמה; בשלום – שלם
מן החטא ,שלא אלמד מדרכי לבן.
ונראה ששני הדברים תלויים זה בזה ,ולא בכדי הסמיכם יעקב זל”ז .והיינו על
פי הידוע הא דאיתא בספרים (תשבץ קטן ועוד ,ובכמה מקומות בדברי יואל) שהחוטא
בארץ ישראל ,בפלטרין של מלך ,הרי הוא גרוע הרבה מהחוטא סתם .וכן הבאנו
לעיל שהעובר ח”ו על רצון ה' בארץ ישראל נעשה המקום בבחינת חוצה לארץ.
– לפי זה ,כיון שהובטח יעקב “והשיבותיך אל האדמה” ,ביקש מיד להבטיח
שיהיה זה כדבעי למהוי ,שלם מן החטא ,שלא תיפגם על ידו ח”ו קדושת ארץ
ישראל.
***
פשט ודרש שלובים זב”ז
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,כא)
פירש רש”י :בשלום – שלם מן החטא ,שלא אלמד מדרכי לבן; והיה ה' לי
לאלקים – שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף ,שלא ימצא פסול בזרעי .נמצא
שלרש”י שני חלקי הפס' עוסקים בשלילת החטא“ ,ושבתי בשלום” – שלא יחטא
הוא עצמו“ ,והיה ה' לי לאלקים” – שלא יימצא פסול ,דהיינו חטא ,בזרעו.
אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ,ובפשטות “שלום” היינו אהבה ורעות בין
בנ”א (ראה נחלת אבות להאברבנאל על אבות פ”א מי”ב :בכל מקום שנזכר “שלום” בכתוב ,חשבו
המפרשים שענינו תמיד הסכמה בין הכתות המתקוטטות כו' .עם היות שיאמר [“שלום”] על הסכמת
המריבים כמו שחשבו ,הנה גם כן יאמר שלום מזולת מריבה וקטטה על הטוב המשותף ,ועל הסכמת
האנשים ואהבתם זה לזה ,שהוא הדבר ההכרחי בקבוץ המדיני ,והוא החוט הקושר והמחבר את
כולם .ובכלל יאמר השלום על בריאות הדבר ושלמותו וטובו ויופיו).
***** בי ******
ובאמת שני הפירושים עולים בקנה אחד ,והוא על פי מה שכתבו הכלי יקר
והחת”ס שבמקום שיש מחלוקת הרי זו ראיה שיש שם חטא ,כי חטאים גורמים
למחלוקת .וזהו שבפרשת קרח ,שעיקר חטאו היה מחלוקת ,נאמר בכללות “את
מחתות החטאים האלה בנפשותם” – כי מחלוקת מורה על חטא בכלל.
וכאשר יבוא משיח בב”א ויהיה שלום בכל העולם ,אזי גם חטאים לא יהיו,
וכמש”נ (מלאכי ג ,כד) “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”.
כלל הדברים ,חטא ומחלוקת תלויים זה בזה ,ולא תמצא זה בלא זה.
וא”כ הפשט והדרש בתיבת “שלום” ,וכן שני חלקי הפסוק – תלויים זה בזה,
דכיון שיהיה “ושבתי בשלום” ,בלי מחלוקת ,ממילא יהיה גם “והיה ה' לי לאלקים”
כפי דרשת רש”י ,דהיינו ללא חטא.
ואכן זכה יעקב ל”מטתו שלמה” ,שלא נמצא פסול בזרעו [עי' שבת נה ,ב,
“ויהיו בני יעקב שנים עשר” – מלמד שכולן שקולים כאחת .ולכן כל האומר
ראובן חטא אינו אלא טועה] ,ואף יעקב עצמו העיד על עצמו “עם לבן הרשע
גרתי ,ותרי”ג מצות שמרתי ,ולא למדתי ממעשיו הרעים” (רש”י בריש פרשת וישלח,
פסוק ה);
וכן לענין שלילת המחלוקת – הרי אמר יעקב (בראשית מט ,ו) “בקהלם אל תחד
כבודי” ,שלא רצה להיות נזכר במקום שיש מדון ומחלוקת ,ומטעם זה לא נזכר
שמו בפרשת קרח ,שהכתוב שם ייחסו לקרח עד לוי ולא עד יעקב ,וכן בכל
מקום שיש מחלוקת לא נזכר שמו של יעקב[ .וראה מה שביארנו לעיל פרשת
תולדות ,שכאשר ראה משה שני אנשים עברים ניצים אמר (שמות ב ,יד) “אכן נודע
הדבר”“ ,אכן” ראשי תיבות אריה כרוב נשר ,ולא נזכר יעקב שהוא בחינת דמות
אדם שבארבע חיות המרכבה כדאמרו רז”ל (חולין צא ,ב) – כביכול נסתלק יעקב
מן המרכבה מפני המריבה שהיתה ביניהם].
***
מעלת יעקב בשובו מחרן
והיה ה’ לי לאלקים (כח ,כא)
בארץ ישראל הוא השראת שם הוי”ה ,ובחוצה לארץ בחינת שם אלקים (ראה
אלשיך פרשתנו לא ,ג).
איתא במסכת כתובות (עה ,א) :אמר אביי וחד מינייהו [מבני ארץ ישראל]
עדיף כתרי מינן [מבני בבל] ,אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם [כאשר אחד
מבני בבל עולה לארץ ישראל ,הרי הוא מתעלה ו]עדיף כתרי מינייהו.
לפי זה יש לבאר בקשת יעקב בדרך רמז :אם יהיה אלקים עמדי ,היינו שגם
בהיותו בחרן ,בחו”ל ,יזכה לעסוק בתורה ובעבודת ה' .ולאחר מכן כאשר ישוב
אל בית אביו בארץ ישראל ,אזי “והיה הוי”ה לי לאלקים” – לא רק שם הוי”ה
***** גי ******
כמו אצל שאר יושבי ארץ ישראל ,אלא יזכה לב' השמות גם יחד ,וכדברי רבא,
שמי שבא מחו”ל לארץ ישראל הרי הוא בדרגה גבוהה יותר מיושבי ארץ ישראל
דמעיקרא.
***
יחוד השמות הקדושים
יהיה בית אלקים (כח ,כב)
יש לומר הרמז בזה ,דהנה הוי”ה בגימטריא עשרים ושש ,אלהי”ם בגימטריא
שמונים ושש ,ויחוד הוי”ה ואלהי”ם – דהיינו מספר שניהם יחד – עולה מאה
ושתים עשרה ,כמנין השם הקדוש יב”ק.
וזהו היחוד בזמן הזה .אמנם לעתיד לבוא איתא בכתבי האריז”ל שיהיה השם
פעמיים י”ה (כנרמז בפסוק “ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד”) .כי היום השם המפורש
הוא י'ה'ו'ה' ,והאות וא”ו היא בחינת המשכה ,שעל ידה יכולה להשתלשל
ההשפעה למטה עד שיוכל להיות יש ודבר בפני עצמו ,אבל אז יהיה הכל בחינת
י”ה ,למטה כמו למעלה .וזהו “יהיה בית אלקים” – שהיחוד יהיה בשמות יהי”ה
ואלהי”ם.
***
הטעות שהתבררה כנכונה
ועיני לאה רכות (כט ,יז)
כתב רש”י ,שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה .ומקורו בגמ' מסכת
ב”ב (קכג ,א).
אמנם הרי ידוע שהאמהות נביאות היו ,ואם כן מה זאת שהיתה סבורה לעלות
בגורלו של עשו ,אחרי שידוע לנו אליבא דאמת שסוף סוף לא נישאה לו ,ואם
כן מדוע לא היה הדבר ברור לה שלא תעלה בגורלו?
אמנם הנה איתא בגמ' (ע”ז כ ,א) ,רבי עקיבא ראה אשת טורנוסרופוס הרשע
כו' ,שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה [ראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר
והוא – רבי עקיבא – ישא אותה לאשה] .ומבואר בכתבי האריז”ל ,שטורנוסרופוס
הרשע היה גלגול של עשו ,אשתו היתה גלגול של לאה אמנו ,ורבי עקיבא היה
גלגול של יעקב אבינו ע”ה .וזהו שנשא ר”ע את אשת טורנוסרופוס ,כי היא היתה
לאה שכבר היתה אשתו בגלגול קודם.
ומעתה יובן ,שאכן לאה ראתה בנבואתה שתעלה בגורלו של עשו ,והיינו מה
שבאה להיות אשת טורנוסרופוס באותו הגלגול .ולא ידעה שהדברים מראים על
מה שיהיה בגלגול אחר.
***** די ******
*
בענין מ”ש האריז”ל שרבי עקיבא היה גלגול של יעקב כנ”ל [ולהעיר שכל
אותיות השם “יעקב” נמצאות בתוך שמו של רבי עקיבא] ,יש לבאר מה שמצינו
הן אצל אברהם והן אצל יצחק שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך – אברהם
באור כשדים ויצחק בעקידה – ואילו אצל יעקב לא מצינו כן .אלא שרבי עקיבא
כידוע נהרג עק”ה ,וא”כ גם יעקב זכה למעלה זו ,אלא שבגלגול אחר.
***
פירוש הדין ודברים בין יעקב ורחל
התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן (ל ,ב)
יש לעיין טובא ,מה זאת רואה יעקב לנכון להוכיח את רחל ולגעור בה,
והלא בשעה שהאדם בצער ממדת האנושיות היא להשתתף בצערו ולנחמו וכו',
ולא לגעור בו .ובפרט שהרי יעקב אהב את רחל ,ובודאי שאף הוא רצה לזכות
לצאצאים ממנה.
ומה גם לפי דברי רש”י “את אמרת שאעשה כאבא ,אני איני כאבא ,אבא לא
היו לו בנים אני יש לי בנים ,ממך מנע ולא ממני” – תמוה ביותר מה שיעקב
מבטא כאילו שלא אכפת לו בצרתה.
אלא ודאי מוכרחים לומר שהיתה לו בזה כוונה מיוחדת.
והנה בפרשת תולדות נאמר “ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא,
ויעתר לו ה'” .כתב רש”י“ ,ויעתר לו – לו ולא לה ,שאין דומה תפלת צדיק בן
צדיק לתפלת צדיק בן רשע ,לפיכך לו ולא לה” .וכבר הקשו דלכאורה אדרבה,
לצדיק בן רשע יש מעלה גדולה לעומת צדיק בן צדיק ,כי מי שגדל בבית צדיק
אזי חינוכו והרגליו מקטנותו כבר מושכים אותו לילך בדרך הישר ,ואילו מי
שגדל בבית רשע מתגבר בעצמו על משפחתו ועל כל הסובבים אותו כדי לילך
בדרך ה' ,ואביו ואמו אינם מסייעים בעדו וכו' .ומה גם שמן הסתם הוא יותר
בעל לב נשבר .ואם כן מדוע עדיפה תפילת צדיק בן צדיק על פני תפילת צדיק
בן רשע?
והארכנו בזה לעיל בפרשת תולדות ,ונקודת הדברים דאכן תפילת צדיק בן
רשע מעולה יותר ,אלא שכאשר אביו של אותו צדיק התפלל גם כן וזכה לישועה
בענין מסויים קל יותר לבנו הצדיק להתפלל על אותו ענין ,כי הברכה שקיבל
האב בתפילתו נמשכת גם לבנו.
ועל פי זה יש לבאר בענייננו ,שרחל ביקשה מיעקב דוקא שיתפלל ,כי היתה
סבורה שתפילתו תתקבל יותר בהיותו צדיק בן צדיק (וכפי שהיה אצל יצחק אביו,
שתפילתו התקבלה ולא תפילת רבקה) .ועל זה ענה לה יעקב “אבא לא היו לו בנים ,אני
יש לי בנים” ,וממילא מעלת תפילת צדיק בן צדיק אין לי – כי איני שרוי באותה
***** וט ******
הצרה בה היה אבי .ומעתה ,שממך מנע ולא ממני ,תתפללי את ,כי באופן זה אין
דבר הגובר על מעלת צדיק בן רשע ,ובודאי שתפילתך תתקבל.
*
עוד יש לבאר ,שרחל ביקשה “הבה לי בנים” לא היתה כוונתה שיתפלל עליה,
אלא רצתה שיהיה זה בדרך “צדיק גוזר והקב”ה מקיים” .אמנם יעקב השיב
לעומתה שהכל צריך לבוא בדרך תפילה .ועל ידי זה שרחל התפללה לבנים,
השפיעה תפילתה גם על הדורות הבאים אחריה.
רחל נקברה בדרך כדי שתהיה עזרה לבניה ,שכל מי שיהיה שרוי בצרה יוכל
לבוא ולהתפלל על קברה והיא תתפלל עבורו .ויש לומר שכל זה היה כלול
בדברי יעקב לרחל שתתפלל היא לבנים ,ומכוח תפילה זו יבואו ישועות ונחמות
לכל בני ישראל העתידים לבוא בכל הדורות להתפלל בקבר רחל.
*
עוד יש לומר ,שרחל חששה שחטאו ח”ו היא ויעקב בזה שנשא אותה אחר
שכבר נשא את לאה אחותה .ועל זה השיב לה יעקב “תחת אלקים אני” (בניחותא),
והיינו עפ”י דעת הרמב”ן שרק בארץ ישראל נזהרו האבות בשמירת תרי”ג מצוות
ולא בעת היותם בחו”ל .ולזאת רמז יעקב ,שהרי כעת נמצאים אנו תחת הנהגת
שם אלקים ולא תחת שם הוי”ה ,דהיינו כפי שנזכר לעיל כי בארץ ישראל הוא
השראת שם הוי”ה ובחוצה לארץ בחינת שם אלקים ,וכיון שכן אין בזה שום
חטא ועוון.
***
מתפילה לפקידה
ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים (ל ,כב)
סופי התיבות “וישמ'ע אלי'ה” הן ע”ה .ואיתא בגמ' (נדה טז ,ב) ,אותו מלאך
הממונה על ההריון לילה שמו .והנה “לילה” בגימטריא ע”ה .וזהו שנרמז בלשון
הכתוב ,שה' שמע אליה ופקד אותה ע”י המלאך “לילה”.
***
מה התחדש לרחל כשילדה את יוסף
אסף אלקים את חרפתי (ל ,כג)
יש לבאר מה חרפה היתה לרחל – רחל היתה סבורה שחטאה בזה שנישאה
ליעקב אחר שכבר נשא את לאה אחותה ,ומחמת זה אינה ראויה שייעשה לה
נס .אמנם כעת ,כאשר ילדה בן ,התברר לה שודאי לא חטאה ,כי אלמלי חטאה
***** זט ******
לא היה הקב”ה עושה לה נס [ובלי נס לא יכלה ללדת שהרי היתה עקרה] – ואם
כן ,שהתברר שצדקת היא ,בזה בטלה חרפתה.
***
מלחמת יוסף בקליפת עשו
כאשר ילדה רחל את יוסף (ל ,כה)
פירש רש”י :משנולד שטנו של עשו ,שנא' והיה בית יעקב אש ובית יוסף
להבה ובית עשו לקש אש וכו' ,משנולד יוסף בטח יעקב בהקב”ה ורצה לשוב.
יש להעיר שאכן מצינו אצל יוסף כבר בילדותו שניצב נגד טומאתו של עשו,
כפי שנאמר בפרשת וישלח (לג ,ז) ,כאשר נפגשו יעקב ומשפחתו עם עשו“ ,ואחר
נגש יוסף ורחל” ,ופירש רש”י :בכולן האמהות נגשות לפני הבנים אבל ברחל
יוסף נגש לפניה ,אמר :אמי יפת תואר ,שמא יתלה בה עיניו אותו רשע ,אעמוד
כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה.
***
מהו “ביתו” של יהודי
מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל ,ל)
“לביתי” רומז לבית המקדש ,או ל”בית ישראל” היינו כלל ישראל.
עוד יש לפרש ,ועל פי המעשה הבא :אברך אחד מחושבי ספסלי בית המדרש
חשב להפסיק את חוק לימודו בכולל ,ולהתחיל להתפרנס ממלאכה .הוא נכנס
אל רביה”ק מסאטמאר זיע”א לשאול אותו על דבר זה ,ובתוך דבריו נקט בלישנא
דקרא “מתי אעשה גם אנכי לביתי” .נענה רביה”ק ואמר“ :ביתי” – זו תורה.
ולפי דברי קדשו צריך לומר שזו היתה גם כוונת יעקב אבינו באמרו כן .ויש
לבאר ,שבהיותו אצל לבן ,אע”פ שעסק בתורה ,הנה לא היה בידו כ”כ לעשות
מעשים טובים .ועל זה ביקש לעזוב את לבן ,עבור “אעשה גם אנכי לביתי” –
שיחד עם התורה יהיו גם מעשים.
ועוד יש להוסיף בזה עפ”י מה ששמעתי מפי רביה”ק זיע”א בהזדמנות אחרת,
לבאר מהו החילוק בין “מצוות” ל”מעשים טובים” – ש”מצוות” היינו לעצמו,
ו”מעשים טובים” היינו כשגורם לאחרים לעשות מצוות .ולפי זה יש לפרש דברי
יעקב “מתי אעשה” ,שאכן בעצמו קיים ודקדק בכל המצוות ,אבל השתוקק “מתי
אעשה” ,מתי אוכל להרבות כבוד שמים על ידי שאלמד דרך ה' גם לאחרים.
***
***** זי ******
כוחו של יעקב נגד לבן הרשע
מקל לבנה לח ולוז וערמון (ל ,לז)
הראשי תיבות “מ'קל ל'בנה ל'ח ו'לוז ו'ערמון” – אותיות מ'ל'ל'ו'ו' – עולה
בגימטריא קי”ב ,כמנין השם הקדוש יב”ק [שהוא כמנין ב' השמות הוי”ה אלהי”ם
יחד] .יש לומר שעל ידי זה התגבר יעקב על הכישופים של לבן הרשע.
***
שמות הפרנסה
ויפרוץ האיש מאד מאד (ל ,מג)
עיקר הברכה שבה מדבר הפסוק הוא השפעת הפרנסה שהיתה לו ברווח.
והנה השמות הקדושים המסוגלים לפרנסה הם שם פא”י ושם סא”ל .ונרמז
זאת בלשון הכתוב ,כי כל אחד מב' שמות הנ”ל עולה בגימטריא צ”א [כמנין
ב' השמות הוי”ה אדנ”י יחד] ,וכן הראשי תיבות “ו'יפרוץ ה'איש מ'אד מ'אד” –
אותיות ו'ה'מ'מ' – עולה בגימטריא צ”א.
כמו כן נרמז מספר זה בפס' (ל ,לא) “אשוב ארעה צאנך אשמור” – הראשי
תיבות “צ'אנך א'שמור” הן צ”א .וכידוע שבצאן לבן היו נשמות שיעקב עסק
בתיקונן.
[ואגב הכי יש להעיר ולבאר מה שתיקנו לומר בנוסח ההגדה של פסח “לבן
ביקש לעקור את הכל” ,דלכאורה לא מצינו שלבן ניסה לעקור את הכל? אלא
שבזה שהחליף את משכורתו של יעקב עשרת מונים ,ורצה להכניס לרשותו את
הצאן של יעקב ,הרי אילו היה מצליח בזה ח”ו היה מוריד את אותם הנשמות
שיעקב תיקן .וזהו שרצה לעקור את הכל].
*
ידוע מה שאמרו חז”ל שיעקב תיקן חטא אדם הראשון .יש לומר שהדבר נרמז
בפסוק ,כי “מאד” אותיות “אדם”.
***
שמירת יעקב בהיותו בדרך
ויפגעו בו מלאכי אלקים (לב ,ב)
בפסוק דידן נרמז שיעקב זכה לשמירה בדרך ,כי הראשי תיבות “מ'לאכי
א'לקים” בגימטריא יהו”ך ,הוא השם הקדוש המסוגל לשמירה בדרך (שם זה נרמז
בסופי תיבות של הפסוק “כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך”).
***** חי ******
משנים קדמוניות
‘ויצא’ – וירא יעקב צורת אביו
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ...וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי
ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי
בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,י-כא).
וברש”י ‘בשלום .שלם מהחטא’.
הדרשה האחרונה שנשא אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל ,היה
בשבת של שמחה במשפחה ,שבת פרשת ויצא .ופלא והפלא היה הדבר ,כאשר
לאחר זמן ,כשנפטר לבית עולמו ,התבררו אלו הדיבורים כמו צוואה ,שיש בהם
הוראה והדרכה לדורות.
וכה אמר‘ ,ויצא’ ר”ת ‘וירא יעקב צורת אביו’.
והענין בזה ,כי הנה יעקב מהיכן יצא יעקב ,ממקום מגורי הצדיקים ,בית
המדרש של עבר שם ישב ולמד תורה בחבורה שנים ארוכות ,ולהיכן הלך לחרן,
מקום שאין שם צדיקים .וחשש יעקב מאוד ,פן יושפע חלילה מאנשי המקום,
אנשים שאינם צדיקים וטובים.
ועל כן נהג בעצה נפלאה ,עצה שהיא לימוד לזרע בני יעקב ,לנהוג בה‘ ,וירא
יעקב צורת אביו’ ,יעקב אבינו יצא לדרך כאשר הציב את תמונת צורת אביו
יצחק הצדיק ,לנוכח עיניו ,וידע כי על ידי שצורת אביו תהא למולו כל העת,
יבחן כל מעשה ומעשה האם יש לאביו נחת רוח ממעשה זה ,והאם אביו היה
מתיר לו עשיית דבר זה.
ואמר אדאמו”ר ,הנה אני וחבירי כאשר ניצלו ממוות לחיים ,ויצאנו מידי
הצוררים הגרמנים ,בגפנו יצאנו ,הורינו וכל משפחתנו נעקדו על קידוש שמו
יתברך.
כשבאנו על אדמת אמריקה ,כאשר נפתחו בפנינו דרכים ואפשרויות שונות,
לא היה לנו אב ומורה דרך שינהיגנו בדרך הישרה ,אך איזו עצה עמדה לנו,
עצת יעקב ,השתדלנו להיזכר כל העת בצורת פני הורינו ,לחשוב האם הדרכים
***** טי ******
שאנו הולכים בהם כעת ,הם הדרכים שהורינו היו מוליכים אותנו .ועצה זו היא
שעמדה לנו בסייעתא דשמיא.
הוסיף אדאמו”ר וסיפר ,כי ידיד אחד היה לו ,ניצול כמוהו ממוראות המלחמה,
אשר הציעו לו הצעת שידוך שאינה ראויה כל כך ,הבחור ההוא לא פסל את
ההצעה וסבר לקבל אותה .אדאמו”ר נחרד אודות גורלו ועתידו של ידידו אשר
אין לו אב ואם ,והוא עומד בודד במערכה מול היצר הרע והבלבול ,וניגש אליו
ואמר לו ,ידידי ,איני מבקש ממך דבר ,כי אם זאת ,נא צייר את דמות הוריך
לנוכח עיניך ,האיך פניהם ייראו כאשר ישמעו כי הנך עומד להתחתן עם נערה
זו ,חשוב נא היטיב אילו הוריך היו עומדים עמך כעת היאך היית נוהג .זאת
אייעץ לך ,התנהג כאילו הם עומדים לידך עכשיו .דברים אלו היו דיבורים נכונים
בעת ההיא ,דברים שיצאו מלב של מי שהיה נצרך לעצה זו ועשה עצה זו ,ונכנסו
ללבו של בחור ,שבאמת היה רוצה לילך בדרכי אבות ,אולם בצוק העתים ,כאשר
התייתם מהוריו ומכל משפחתו ,שכח את מקור מחצבתו.
בענין זה ,שצייר יעקב צורת אביו לנגד עיניו בעת שהלך לחרן ,יש להוסיף
כי הנה אמרו בגמרא (קידושין פב‘ ):אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה’.
והענין בזה יבואר בהקדם מה שכתב בספה”ק ייטב לב (פר’ פנחס ד”ה במסורה אשר
יצא) ‘ועובדא ידענא מאשר סיפרו לנו אשר היה בימי מחותני האי סבא קדישא
הצדיק הקדוש מו”ה נפתלי זלה”ה מראפשיטץ באחד מגדולי תלמידיו שרצה
לגשת אל אשתו בל”ט ,והם לא ידעו כי איננה טהורה ,וראה בהקיץ צורת רבו
הק’ ונרתע ושב לאחריו ,ואח”כ נודע הדבר כי רבו רגליו ישמור ,וכן מצינו ביוסף
שניצל מחטא על ידי שראה דמות דיוקנו של אביו שלמד אצלו תורה .כי מבואר
בספרים כי מי שחוקק לבו ומצייר בעיני צורת רבו הצדיק הוא לו לעזר ולהועיל
להגן עליו ולהנצל עליו מן החטא’.
וכתב הרה”ק ר’ אריה ליב מלאנהצוט זי”ע (הובא בליקוטים בספר אמרי שפר להרה”ק
מראפשיץ) לפרש בזה מאמר הגמרא ‘אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה’,
כי כתב האר”י הק’ כי בעת שהאדם מגיע בלימוד התורה לענין שאינו זוכה להבין
בה ,היא סגולה לצייר נגד עיניו צורת אביו או רבו שלמדו תורה ,וזה יאיר לו
הדרך למצוא את לימוד על ישרו.וזה מאמר הגמרא ,אשרי מי שאינו עומד בפני
ניסיונות קשים בהם הוא נצרך לסיוע משמים בראיית פני אביו ,אלא עוסק
בתורה במדרגה נעלה עד שרואה אביו מלמדו תורה ומדריכו בעבודה.
על פי דבריו יש לומר ,כי יעקב אבינו כאשר ראה צורת אביו בעת הליכתו
ושהותו בבית לבן בחרן ,ביקש וייחל לראות צורת אביו באומנות נקיה ,שלא
בעת נסיון כי אם בעת עמל ויגיעה בדברי תורה ,ועל כן עמד וביקש ‘אם יהיה
אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד
ללבוש .ושבתי בשלום אל בית אבי’ ,והיינו שלם מהחטא ,וכוונתו שביקש לצאת
בשלום ממקום הניסון בבית לבן בלא שום מכשול ,ולשוב אל בית אבי לעסוק
***** כ ******
שם בתורה ועבודה מתוך הרחבה .ופירש בקשתו ,שרצונו לראות את פני אביו
שלא מתוך ניסיון .אלא במקום שהוא שלם מהחטא ,שמה אראה את בית אבי.
ויש להוסיף בבקשת יעקב ,על פי מה שיש לפרש הפסוק (בראשית ב ,כד) ‘על
כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד’ ,כי הנה הנישואין
הוא עצה כנגד היצר הרע ,שיש ליצר הרע יותר שליטה ואחיזה על מי שאין
לו אשה ,מאשר על הנשוי ,וזהו מאמר הפסוק ‘על כן יעזוב איש את אביו ואת
אמו’ ,ראוי לאדם לצאת משליטת היצר הרע ,ומהצורך לצייר לנגד עיניו את
הוריו כסגולה להנצל מהיצר הרע ,וזה על ידי ש’ודבק באשתו והיו לבשר אחד’,
כי אחר הנישואין נחלש כח היצר הרע.
ובדברי יעקב אבינו ‘ונתן לי לחם לאכול’ ,יש לפרש כי כוונתו לבקש שיתן לו
השי”ת זיווג ,והוא על פי מה שפירש רש”י בפסוק (בראשית לט ,ו) ‘ויעזוב כל אשר
לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל’‘ ,כי אם הלחם.
היא אשתו ,אלא שדיבר בלשון נקייה’.
וזהו שאמר יעקב ‘ונתן לי לחם לאכול’ ,היינו זיווג ,ועל ידי זה ‘ושבתי בשלום
אל בית אבי’ ,היינו שלא אצטרך עוד לראות פני אבי בשעת נסיון ,משום שאעמוד
אחר הנישואין ,ורק אראה פני אבי בעת הלימוד.
‘והיה ה’ לי לאלקים’ – הצלה מטומאת לבן בכח שם המפורש
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ...וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי
ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי
בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,י-כא).
להלן (כט ,יא) כתיב ‘וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך’ ,וברש”י ‘ויבך .לפי
שבא בידים ריקניות ,אמר ,אליעזר עבד אבי אבא ,היו בידיו נזמים וצמידים
ומגדנות ,ואני אין בידי כלום .לפי שרדף אליפז בן עשיו במצוות אביו אחריו
להרגו ,והשיגו ,ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק ,משך ידו ,אמר לו מה אעשה
לצווי של אבא ,אמר לו יעקב טול מה שבידי ,והעני חשוב כמת’.
ובמדרש (בר”ר סח ,ב) אמרו על הפסוק ‘ויצא יעקב מבאר שבע’‘ ,ר’ שמואל
בר נחמן פתח ‘שיר למעלות אשא עיני אל ההרים’ (תהלים קכא ,א) ,אשא עיני אל
ההורים ,למלפני ולמעבדני .מאין יבוא עזרי ,אליעזר בשעה שהלך להביא את
רבקה מה כתיב ביה ‘ויקח העבד עשה גמלים’ וגו’ ,ואני לא נזם אחד ולא צמיד
אחד .ר’ חנינא אמר גדוד שלחו .ר’ יהושע בן לוי אמר שלח עמו אלא שעמד
עשו ונטלה ממנו ,חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ,חס ושלום לית אנא
מובד סברי מן בריי ,אלא (שם ג-ח) ‘עזרי מעם ה’ ,אל יתן למוט רגלך אל ינום
שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו’ ,ה’ ישמרך מכל רע’ מעשיו ומלבן ‘ישמור את
נפשך’ ,ממלאך המוות .ה’ ישמור צאתך ובואך’ ‘ויצא יעקב’’.
***** אכ ******
יש לפרש כוונת עשיו ואליפז שביקשו ליקח מיעקב אבינו את כל רכושו ,על
פי מה שאמרו בירושלמי (יומא פ”ג ה”ז) ‘ומאן דרגיל ליה [בשם המפורש] לא יכיל
מיכיל מברנש כלום’ ,וידעו עשיו ואליפז ,כי עתה כאשר יבוא יעקב אל בית
לבן ,בית מלא כשפים וטומאה ,יבקש להיות רגיל בשם המפורש לסלק בכך כח
הטומאה ,לבל יהא לו שליטה ואחיזה בו ,ועל כן אמרו ליטול ממנו כל ממנו,
בכדי שיהא מוכרח לאכול מאחרים ,ובזה שוב לא יהא רשאי להשתמש בכח שם
המפורש ,וממילא יפול ברשת הטומאה והס”א.
יעקב אבינו הבין היטיב את עצתם הרשעה ,ואמר ‘מאין יבוא עזרי’ ,הנה הם
חפצים ליטול ממני את העצה היחידה שיש לי כנגד כח הטומאה הגדול והעצום
שיש בבית לבן ,כח השם המפורש.
והוסיף וביקש ‘ונתן לי לחם לאכול’ ,שיתן ‘לי’ הקב”ה אוכל לאכול ,אוכל
משלי ,ולא משל לבן ,בכדי ‘והיה ה’ לי לאלקים’ ,שאוכל להשתמש בכח שם
המפורש ,שיעמוד לי להינצל משליטת הקליפה והס”א .וסיים את בקשתו ‘עזרי
מעם ה’’ ,היינו שכאשר יהא לו אוכל משלו ,תבוא עזרתו מעם שם המפורש.
ואכן ,כאשר בא עשיו להלחם עם יעקב ,ציוה יעקב לומר לו ‘כה אמר עבדך
יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה .ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה’ (להלן
לב ,ה-ו) ,כוונתו לומר לעשיו ,עצתך ליטול ממני את ממוני ורכושי ,בכדי שאצטרך
לאכול מממון לבן ,ולמנוע ממני את האפשרות להשתמש בשם המפורש ,לא
עלתה בידך ,אלא ‘ויהי לי שור וחמור’ משלי ,ואכלתי מרכושי ולא מרכוש לבן,
וממילא דע לך כי אוכל להשתמש בכח שם המפורש כנגדך ,לנצחך ולהכניעך.
‘עזרי מעם ה’ עושה שמים וארץ’ – שכר אמונה
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח ,י).
אמרו במדרש (בר”ח סח ,ב) ‘ר’ שמואל בר נחמן פתח ‘שיר למעלות אשא עיני
אל ההרים’ (תהלים קכא ,א) ,מאין יבוא עזרי וכו’ ,חזר ואמר מה אנא מוביד סברי
מן בריי ,חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי ,אלא (שם ג-ח) ‘עזרי מעם ה’’.
יש לפרש בדרך רמז כוונת דברי יעקב ,כי הנה לפני שיצא יעקב מבאר שבע
וילך חרנה ,הטמין עצמו בבית עבר י”ד שנים ועסק בתורה (רש”י כח ,ט) ,ועתה
חדל יעקב מעסק התורה במעלה של הישיבה בבית עבר ,והחל לחשוש ,כי כל
עוד שהיה לומד תורה ,עמדה לו זכות התורה ,אך עתה איזה זכות תעמוד לו,
ו’מאין יבוא עזרי’.
אז התחזק ואמר ‘עזרי מעם ה’’ ,והוא על פי מה שאמרו במדרש (עי’ דב”ר ג ,ג)
ששכר אמונה איכא בהאי עלמא ,וזה אמר יעקב ,כי על ידי שיתחזק באמונה,
בכל מה שיעבור עליו בבית לבן ,יהא לו שכר בהאי עלמא.
***** בכ ******
המלאכים שליוו את יעקב באהלי שם ועבר
עולים תחילה משום כבוד התורה
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים
עולים ויורדים בו (כח ,י).
פירש רש”י ‘עולים ויורדים .עולים תחילה ואחר כך יורדים .מלאכים שליווהו
בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע ,וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו’.
בהלכות קריאת התורה מצאנו חקירה שחקר השערי אפרים (שער ד סי’ לה),
בענין בימת קריאת התורה שדרך העליה והירידה צר ואינו רחב בכדי שיוכלו
לעלות ולרדת בו כאחד .דהנה כשקוראים אדם לעלות לתורה בעליית שני,
והעולה הראשון עומד לרדת מהבימה והעולה השני בדרכו לעלות אל הבימה,
הדין הוא ,שעל העולה הראשון להמתין על מקומו ולא לרדת עד אחר שהאדם
שקראוהו לעלות לעלית שני ,עלה כבר .והוא ‘לפי שזה הולך לעשיית מצוה וזה
כבר נסתלק ממנה’ ,שהעולה השני בא עתה לעשות את המצוה ,ואילו העולה
הראשון קיים כבר את המצוה ,ולמי שבא עתה לקיים את המצוה יש דין קדימה
על פני מי שכבר קיים את המצוה.
אכן ,החקירה היא באופן שהאיש שעלה לתורה בעליית ראשון הינו תלמיד
חכם מופלג בתורה ,שיש בעיכובו על הבימה משום ביזיון תלמיד חכם ,האם
כבוד תלמיד חכם עדיף מכבוד מי שבא לקיים מצוה ,ועל כן יש לעולה השני
לתת לתלמיד חכם העולה הראשון לרדת תחילה ,ואף שיש בכך משום פגם כבוד
המצוה ,שהנקרא לקיים את המצוה מתעכב בדרכו .או שמא כבוד המצוה עדיף,
ועל התלמיד חכם לתת כבוד לאדם שהולך בדרכו לקיים מצוה ואף שהוא איש
פשוט .והשערי אפרים מביא ,שכתב בעל שו”ת גינת ורדים (כלל א סי’ כג) שהדין
הוא שכבוד תלמיד חכם עדיף ,ועל ההולך לקיים את המצוה להמתין על מקומו
ולא לעכב את התלמיד חכם בדרך ירידתו מן הבימה.
והנה הסולם המוצב ארצה בו עלו וירדו מלאכי אלוקים היה צר ,ולא היה
בו בכדי לעלות ולרדת כאחד ,כמו שפירש רש”י ,מלאכי ארץ ישראל עולים
תחילה ואחר כך יורדים מלאכי חוץ לארץ .ולכאורה ,על פי מה ששנינו בהלכות
קריאת התורה ,שמי שהולך לקיים המצוה קודם למי שקיימה כבר ,הכא נמי ,היה
למלאכי ארץ ישראל לתת למלאכי חוץ לארץ לרדת תחילה ,שכן מלאכי חוץ
לארץ היו בדרכם ללוות את יעקב לקיים מצוות התורה ,שכן כל הליכתו הייתה
בקיום מצות כיבוד אם ,שציוותה עליו רבקה לעזוב את מקומו וללכת לחרן ,וכן
הייתה הליכתו לקחת אשה ולקיים מצוות נישואין ומצוות פריה ורביה .ואילו
מלאכי ארץ ישראל קיימו כבר את המצוה והיו בדרכם החוצה מקיום המצוה,
ותמוה מדוע היה הסדר להיפך ,שמלאכי ארץ ישראל קדמו למלאכי חוץ לארץ.
אלא יש לומר ,שמלאכי ארץ ישראל יש להם דין כמו תלמיד חכם שעלה
***** גכ ******
לתורה ,שכן המלאכים נבראו בכוח התורה שלמד יעקב בי”ד השנים שישב טמון
באהלי שם ועבר ,ובכך יש להם מעלת כבוד התורה שכל בריאתם ויצירתם הוא
מכוח התורה ,ובמעלה זו קדמו למלאכי חוץ לארץ בעלייתם השמימה.
מעלה זו של מלאכי ארץ ישראל מרומזת בכינוים בכתוב‘ ,מלאכי אלוקים’,
שכן איתא בזוה”ק (עי’ ח”ג עג‘ ).קוב”ה ואורייתא חד הוא’ ,על כן ,מלאכי ארץ
ישראל שנבראו בבית שם ועבר ,שכל מהותם היא קדושת התורה הקדושה,
נקראים ‘מלאכי אלוקים’ שקוב”ה ואורייתא חד הוא.
מלאכי ארץ ישראל בחוץ לארץ
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים
עולים ויורדים בו (כח ,י).
וברש”י ‘עולים ויורדים .עולים תחילה ואחר כך יורדים .מלאכים שליווהו
בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע ,וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו’.
אמנם בגמרא (חולין צא ):אמרו כי אותם המלאכים אשר ליוו את יעקב בארץ
ישראל ,הם הם שליוו אותו גם בחוץ לארץ ,ואף שהם מלאכי ארץ ישראל,
שכן כאשר עלו למרום נאמר להם ,שלא דין יעקב כדין סתם אנשים ,דיעקב
אבינו בעת שהוא יוצא מארץ ישראל ,הוא ממשיך עמו את קדושת ארץ ישראל,
ונחשב כאילו הוא עומד והולך בתוך ארץ ישראל ,וממילא יש לאלו המלאכים
שעלו לירד שוב ללוותו אף בחוץ לארץ.
תפילת הדור האחרון
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח ,יא).
וברש”י ‘ויפגע .רבותינו פירשו לשון תפילה ,ולמדנו שתיקן תפילת ערבית כי
בא השמש’.
אמרו בגמרא (ברכות עב‘ ).תפילת ערבית רשות’.
ויש לומר הענין בזה ,כי יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית עבור הדורות
האחרונים ,שבאלו הדורות לא יהא לבני ישראל הכחות להתפלל כראוי ,והקב”ה
יקבל תפילתם באופן של ‘טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע’,
אף לפני אשר יאמרו בפה ויבטאו בקול את תפילתם ,ישמע הקב”ה את זעקת
לבם ויענם.
וזהו ‘תפילת ערבית רשות’ ,היינו התפילה של הדורות האחרונים ,רשות ,שאף
בלעדיה ,היינו אף בלא שתיאמר בפה ,היא מתקבלת.
עוד יש לומר בדרך רמז‘ ,תפילת ערבית רשות’ ,היינו שהתפילות של הדור
האחרון נראות כתפילות רשות ולא כתפילות חובה ,כלומר שאין יוצאים
***** דכ ******
בתפילות אלו ידי חובת תפילה ,כהלכותיה ודיניה ,שכן אין התפילות נאמרות
בכוונה וברעותא דליבא כדבעי.
אמנם ,דוקא תפילות אלו תיקן יעקב אבינו ,שהם מתקבלות לרחמים ולרצון,
ובשמים מחשיבים ביותר את תפילות הרשות האלו.
ובגמרא כתב הרי”ף (שם יט .מדפי הרי”ף) והרמב”ם (פ”א מהלכות תפילה ה”ו) כי
האידנא קבלוה עלייהו חובה .והרמז בזה ,שהתפילה מתקבלת לרחמים ולרצון,
באותו אופן כאילו התפללו ערבית על פי ההלכה ,כפי החובה.
וכך כתב הרה”ק מטריסק זי”ע (מגן אברהם פר’ בלק) ‘בשם הבעל שם טוב
זצוקללה”ה ,שגם זה האיש המוטרד בעסקיו כל היום בשווקים וברחובות,
וכמעט שוכח שיש בורא עולם ,רק בעת שמגיע זמן תפילת מנחה עולה על
זכרונו שהגיע זמן תפילה ,וגונח ונאנח בלבו בהתבוננות האיך שפנה כל היום
בהבלי העולם ,והוא רץ לסמטא אחת מן הצד ומתפלל מנחה .הגם שאינו יודע
כלל מה הוא מדבר ,עם כל זה גם זה חשוב יקר מאוד לפני הבורא ב”ה והאנחה
שלו בוקעת רקיעים’.
‘והאבן הזאת’ – ירושלים לא נתחלקה לשבטים
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה ...ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי
אם בית אלקים וזה שער השמים (כח ,יא-יז).
וברש”י ‘וישם מראשותיו .עשאן כמין מרזב סביב לראשון ,שירא מפני חיות
רעות ,התחילו מריבות זו את זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,וזאת
אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקב”ה אבן אחת ,וזהו שנאמר ‘ויקח את האבן אשר
שם מראשותיו’ .כי אם בית אלקים .אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זרמא,
הסולם הזה עומד בבאר שבע ,ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש’.
הנה ארץ ישראל נתחלקה לשבטים ,אך ירושלים עיר הקודש לא נתחלקה
לשבטים.
ויש לרמז כן בענין האבנים ששכב עליהם יעקב ,כי איתא שמספר האבנים
היה שנים עשר ,ויש לומר כי הם כנגד י”ב שבטי יה’ ,שהם חלוקים כל אחד
בחלקו ונחלתו בארץ ישראל .אולם ‘עשאן הקב”ה אבן אחת’ ,כנגד בית המקדש,
ד’ירושלים לא נתחלקה לשבטים’.
משיח יבוא בעת שיתאחדו י”ב השבטים
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו
לך (כח ,יא-כב).
***** הכ ******
וברש”י ‘וישם מראשותיו .עשאן כמין מרזב סביב לראשון ,שירא מפני חיות
רעות ,התחילו מריבות זו את זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,וזאת
אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקב”ה אבן אחת ,וזהו שנאמר ‘ויקח את האבן אשר
שם מראשותוי’.
מספר האבנים שהיו מריבות זו את זו ,היה י”ב ,והוא רמז כנגד י”ב שבטי יה.
ויש לרמז בדברי יעקב אבינו ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים’,
כי כל עוד שבני ישראל מריבים האחד עם השני ,ואינם באחדות ובשלום ,אין
משיח יכול לבוא אליהם ,ורק בעת שיתאחדו יוכל להתגלות מלך המשיח.
והוא הרמז ‘והאבן הזאת’ ,היינו לאחר שי”ב האבנים יעשו אבן אחת‘ ,יהיה בית
אלקים’ ,יבנה בית המקדש השלישי.
יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית לפי שקיעת החומה שלא בעונתה
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח ,יא).
וברש”י ‘ויפגע במקום .הוא הר המוריה .ויפגע .רבותינו פירשו לשון תפילה,
ולמדנו שתיקן תפילת ערבית כי בא השמש .היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם,
כי בא השמש משמע ,ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם’.
נחלקו בגמרא (ברכות כח) עד אימתי זמן תפילת מנחה ,ר’ יהודה אומר על פלג
המנחה .וכתבו התוס’ דמאן דעביד כרבי יהודה ,ומתפלל תפילת ערבית מפלג
המנחה ,עביד ,ויצא ידי חובת תפילה.
בשאגת אריה מבאר טעם התוס’ ,דהנה איתא בגמרא (זבחים נו‘ ).מנין לדם
שנפסל בשקיעת החמה ,דכתיב (ויקרא ז ,טז) ‘ביום הקריבו את זבחו יאכל’’ ,ויש
להקשות על כך שצריך פסוק מיוחד למעט דם ,דהא שנינו במשנה (מגילה כ):
שאין עבודת הקרבנות כשרה אלא ביום ,כנלמד מקרא (ויקרא ז ,לח) ‘ביום צוותו...
להקריב את קרבניהם לה’’ ,וכמו ששנינו במשנה (מגילה כ ,):ומה אם כן הלימוד
המיוחד לגבי פסול הדם לזריקה.
וכתבו התוס’ ליישב וז”ל ,ויש לפרש שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה
קודם צאת הכוכבים ד’ מילין’ בפרק מי שהיה טמא וחשוב יום לענין שמצוותן
ביום ומפסוק מיוחד ממעט ליה הכא מביום הקריבו ובכל דוכתא חשוב יום עד
צאת הכוכבים ,עכ”ל .והיא שיטת רבינו תם הידועה ,שיש ב’ שקיעות החמה,
הא’ שקיעת גופה של חמה ,הב’ שקיעת אורה של חמה המתרחשת כעבור זמן
מה .ומבארים התוס’ שעבודת הקרבנות צריכה להיות לפני השקיעה הראשונה.
והנה איתא בגמרא (ברכות כו ):תפילת מנחה נתקנה כנגד בין הערביים .והנה,
אליבא דרבנו תם הלומד מהגמרא בזבחים ,איסור עבודת הקרבנות משעת שקיעה
ראשונה ,נמצא ,שמשעה זו לא יכלו להקריב קרבן תמיד של בין הערביים .ועל
כן אין להתפלל משעה זו תפילת מנחה המתוקנת כנגד תמיד של בין הערביים.
***** וכ ******
ואפשר להתפלל תפילת ערבית שכן משעה שתם זמן תפילת המנחה ,מתחיל
זמן תפילת ערבית .ומבאר השאגת אריה ,שהתוספות בברכות שכתבו דמאן
דעביד כרבי יהודה ומתפלל תפילת ערבית מפלג המנחה שפיר עביד ,הוא משום
דסבירא להו כסברת רבינו תם.
ויותר מזה כתב החת”ס במסכת סוכה (לח ).חידוש מופלג ,שבמקום המקדש
נוהג זמן שקיעה ראשונה ,אף בכל המצוות שעשו בבית המקדש .וכותב שם
לענין נטילת לולב ,שבגבולין אפשר עד לשקיעה שניה ,אך במקדש היו נוטלין
עד שקיעה ראשונה בלבד .ודבריו מחודשים וצ”ב מהיכן מקורו ,דהא הפסוק
אינו מלמד אלא לעבודת המקדש.
והנה יעקב אבינו פגע במקום ,היינו בהר המוריה שהוא מקום המקדש ,בעת
ש’בא השמש’ ,ולפי המתבאר היינו בשקיעה ראשונה ,שכן זה הזמן שנחשב
לשקיעת החמה במקום המקדש ,כדברי השאגת אריה והחת”ס ,ובזמן הזה תיקן
תפילת מנחה.
‘והאבן הזאת’ – כל הדרכים מוליכות למקום אחד
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו
לך (כח ,יא-כב).
וברש”י ‘וישם מראשותיו .עשאן כמין מרזב סביב לראשון ,שירא מפני חיות
רעות ,התחילו מריבות זו את זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,וזאת
אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקב”ה אבן אחת ,וזהו שנאמר ‘ויקח את האבן אשר
שם מראשותי’.
במדרש (בר”ר סח ,יא) אמרו כי י”ב אבנים נטל יעקב ,כנגד י”ב שבטי יה העתידים
לצאת ממנו.
ויש לרמז בזה הענין ,כי הנה מצאנו שלכל צדיק וצדיק דרך משלו בעבודת
השי”ת ,ואינה דומה דרכו של זה לדרכו של זה ,אמנם האמת היא ,כי כוונת כל
הצדיקים שוה ואחת ,להתקרב אל הבורא יתברך ,וכל הדרכים מוליכות למקום
אחד ,והוא עשיית רצון שמים.
והוא שנרמז בדברי יעקב אבינו ,כי י”ב האבנים הם כנגד י”ב השבטים שיש
לכל אחד דרך משלו בעבודת הבורא ,ו’התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת
עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח’ ,הרמז ,שכל צדיק טוען כי הדרך
שלו היא הדרך המעולה שמוליכה לתכלית ,לעשות רצון שמים.
אמנם האמת היא ,כי כל הדרכים שוות לטובה ,שבסוף כל הדרכים באים
ומגיעים לעשיית רצון הבורא יתברך שמו ו’עשאן הקב”ה אבן אחת’ ,היינו שהם
כמו אבן אחת בענין עשיית רצון הקב”ה.
***** זכ ******
והוא שאמר יעקב ‘והאבן הזאת’ ,היינו שכל האבנים הם כאבן אחת לעינן
‘יהיה בית אלקים’ ,לעשות רצון שמים.
הטעם שלא אמר ‘ואלקי יצחק אביך’
והנה ה’ נצב עליו ויאמר אני ה’ אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק (כח ,יג).
תמוה מדוע לא אמר הקב”ה ליעקב ‘אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק אביך’,
ומה זה אשר השמיט את הזכרת ‘אביך’ אצל יצחק.
ויש לומר כי הוא מפני שיעקב אבינו לא היה שלם במדת כיבוד אב ואם,
שבמשך כ”ב שנים תמימות עלה בידו לכבדם (רש”י לז ,לד) ,וביקש הקב”ה שלא
לעורר פגם וחסרון זה אצל יעקב אבינו בהזכרת ‘יצחק אביך’ ,ועל כן אמר רק
אצל אברהם ‘אברהם אביך’ ,ולא אצל יצחק.
באופן אחר יש לומר ,כי הנה כל הטעם מדוע הוצרך יעקב לצאת מבאר שבע
ולילך חרנה ,הוא מפני שיצחק אהב את עשיו והעדיף אותו על פני יעקב ,וביקש
למסור לו את הברכות ולא ליעקב ,נמצא שבהזכרת שם ‘אביך’ על יצחק ,יתעורר
בכך הענין שיצחק היה אב לעשיו ויעקב ,והעדיף את עשיו על פני יעקב.
‘יש ה’ במקום הזה’ – הר המוריה בא אצל הר סיני
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו
וישכב במקום ההוא .ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה
מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ...וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום
הזה ואנכי לא ידעתי (כח ,יא-טז).
וברש”י ‘ויפגע במקום .לא הזכיר הכתוב באיזה מקום ,אלא במקום הנזכר
במקום אחר ,הוא הר המוריה ,שנאמר בו וירא את המקום מרחוק’.
אמרו במדרש (בר”ר סח ,יב) ‘ויחלום והנה סולם ,זה סיני וכו’ .והנה מלאכי
אלקים ,זה משה ואהרן’.
הנה אמרו בגמרא (תענית טז‘ ).מאי הר המוריה ,פליגי בה ר’ לוי בר חמא ור’
חנינא ,חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל ,וחד אמר הר שיצא ממנו מורא
לעובדי כוכבים’ .וברש”י כתב ב’ פירושים מהו הר המוריה ,או הר סיני או מקום
העקידה .ובמהרש”א מקשה על הפירוש כי הר המוריה הוא הר סיני ,שלא משם
יצאה הוראה לישראל.
בפשוטו יש ליישב קושיית המהרש”א ,דהסנהדרין נמצאו בהר סיני ,ומשם
יצאה הוראות סנהדרין לבני ישראל.
אך לאמתו של דבר ,נראה ליישב על פי דברי המדרש (הובא בילקוט ראובני פר’
***** חכ ******
יתרו) שבעת מתן תורה בא הר המוריה אצל הר סיני ,נמצא אף על הר סיני יש
לומר שיצאה ממנו הוראה לישראל.
בזה יש לפרש הענין שאמר יעקב אבינו ,כי הנה יעקב בא אצל הר המוריה,
ויחלום והנה סולם ,זה סיני ,היינו שראה כאן בהר המוריה את הר סיני ,והנה
מלאכי אלקים זה משה ואהרן ,היינו שראה את מסירת התורה לבני ישראל בהר
סיני ,פה בהר המוריה.
ויען ויאמר ‘אכן יש ה’ במקום הזה’ ,היינו שפה במקום הזה נמצא הר סיני,
ההר שנגלה ה’ לבני ישראל ונתן להם את התורה‘ ,ואנכי לא ידעתי’ כי הר
המוריה הוא בא אצל הר סיני בעת מתן תורה.
‘ופרצת ימה וקדמה’ – נחלה בלי מצרים
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (כח ,יד).
איתא כי הקב”ה התגלה ליעקב והבטיחו דברים אלו בליל שבת.
והנה אמרו בגמרא (שבת קיח‘ ).כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי
מצרים’.
ויש לרמז כן במאמר הקב”ה ליעקב בעצם יום השבת ‘והיה זרעך כעפר הארץ
ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה’ ,על ידי שמירת שבת ,והעונג והשמחה בה.
יעקב אבינו התחזק בבטחון בה’
והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבותיך אל האדמה הזאת כי לא
אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (כח ,טו).
איתא בזוהר הק’ (ח”ב רסא ;.פע”ח שער כב פ”ג) דהמתקת שם ‘אלקים’ המורה על
דין ,הוא באותיות שלפני אותיות ‘אלקים’ שהם אותיות ‘אכדט”מ’ ,ומהות שם זה
מבואר בכתבי האר”י ז”ל (פע”ח שער חג המצות פרק ב) ,אשר סוד הבטחון הוא בשם
אכדט”מ ,שהוא בגימטריא ‘ע”ד’ המורה על בטחון שנאמר (ישעיה כו ,ד) ‘בטחו
בה’ עדי עד’.
שם ‘אכדט”מ’ נרמז במאמר הקב”ה אל יעקב ‘כי לא אעזבך עד אשר אם
עשיתי את אשר דברתי לך’ ,שכן הר”ת של ‘א’שר א’ם ע’שיתי א’ת א’שר’ ,הוא
בגמטריא ע”ד ,מספר ‘אכדט”מ’.
והענין בזה יש לומר כי הנה במדרש (בר”ר סח ,ב) אמרו על הפסוק ‘ויצא יעקב
מבאר שבע’‘ ,ר’ שמואל בר נחמן פתח ‘שיר למעלות אשא עיני אל ההרים’ (תהלים
קכא ,א) ,אשא עיני אל ההורים ,למלפני ולמעבדני .מאין יבוא עזרי ,אליעזר בשעה
שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ‘ויקח העבד עשה גמלים’ וגו’ ,ואני לא
נזם אחד ולא צמיד אחד .ר’ חנינא אמר גדוד שלחו .ר’ יהושע בן לוי אמר שלח
***** טכ ******
עמו אלא שעמד עשו ונטלה ממנו ,חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ,חס
ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי ,אלא (שם ג-ח) ‘עזרי מעם ה’ ,אל יתן למוט
רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו’ ,ה’ ישמרך מכל רע’ מעשיו
ומלבן ‘ישמור את נפשך’ ,ממלאך המוות .ה’ ישמור צאתך ובואך’ ‘ויצא יעקב’’.
והרי שיעקב אבינו עמד בפני מצב קשה ,שנלקח ממנו כל ממונו ואליפז
ביקש להרע לו ,ובאותה העת התחזק בבטחון בה’ ,שאף בשעת הקושי לא יטוש
ה’ אותו ,ובטחון זה הוא סגולה לשמירה עליו.
וזהו שאמר הקב”ה ליעקב ,כי על ידי הבטחון‘ ,לית אנא מובד סברי מן בריי’,
יהא לו שמירה והגנה מפני מדת הדין.
הגאולה תבוא בעת ‘ואנכי לא ידעתי’
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח ,טז).
בספה”ק נתנו סימן לדעת אימתי הוא הזמן של קץ הימים ,שאחריו מוכרח
להיות שיבוא מלך המשיח ותתגלה מלכות שמים ,כאשר יהא ההסתר פנים כבד
ועצום כל כך ,עד שלא יהא ניכר גילוי כבודו יתברך כלל וכלל.
והוא מרומז בפסוק ‘אכן יש ה’ במקום הזה’ ,מתי ,בזמן ש’ואנכי לא ידעתי’,
כאשר אין יודעים ומכירים כלום במלכות ה’ ובכך שהוא נמצא ומושל בכל ,אז
יש לדעת כי בקרוב יתגלה כי אכן יש ה’ במקום הזה.
כי האור עתיד להתגלות מתוך עומק החשיכה דוקא.
וכך אמר הבעש”ט הק’ זי”ע על הפסוק ‘והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה
וקדמה וצפנה ונגבה’ ,שרק לאחר שיהא מצבך שפל ביותר ,עד שתחשב כמו שפל
ונבזה כעפר הארץ שהכל דורכים עליו ,אז ‘ופרצת’ וגו’ ,בביאת מלך המשיח.
וכך אמרו בגמרא ‘אם ראית דור שצרות רבות באות עליו ,כמי הנהר השוטפים,
חכה למשיח’.
‘יש ה’ במקום הזה’ – השגת גדלותו יתברך
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח ,טז).
כך ייסדו בספה”ק ,שככל שהאדם מתעלה בהשגת השי”ת וידיעתו ,הוא
מבין עוד ועוד שבאמת אין הוא מבין כלום ,כי לעומת עוצם גדלותו יתברך אין
נחשבת ידיעתו והשגתו כלום.
כי עד שלא השיג קצת בידיעת הקב”ה לא היה לו ידיעה בגדלותו יתברך,
וככל שהוא משיג יותר ,הרי הוא מכיר כי אין לגדלותו יתברך שום סוף וקץ,
וממילא כל שיבין אין זה כלום.
***** ל ******
והוא מרומז בפסוק ‘אכן יש ה’ במקום הזה’ ,כאשר האדם משיג את השי”ת,
הוא יודע כי ‘ואנכי לא ידעתי’ ,באמת ,אין לו שום השגה וידיעה בגדלותו יתברך.
עוד יש לרמז בפסוק ,כלל אחר שכתבו בספה”ק ,כי אין לך מונע ומפסיק
את השגת ידיעת הקב”ה כמו הגאוה והרגשת האנוכיות .וזהו ‘אכן יש ה’ במקום
הזה’ ,באיזה מקום ניתן להשיג את ה’ ,במקום ש’ואנכי לא ידעתי’ ,לא נמצא שם
שום הרגשת אנוכיות.
טעם ‘נדר לאמר’
וידור יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עמדי ...והאבן הזאת אשר שמתי
מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח ,כ-כב).
האור החיים הק’ מדייק מלשון הכתוב ‘נדר לאמור’ ,מהו הלשון לאמור ,וכי
למי אמר .אלא ,הפירוש בכתוב ,שהוציא יעקב את הנדר בשפתיו ואמר בפירוש
את דבר הנדר .ומכתוב זה נלמד ,שנדר שבלב אינו נדר ,ועל כן הוצרך יעקב
לפרש הנדר ‘לאמור’.
אמנם יש להקשות סתירה מפורשת בדברי האור החיים הק’ ,דהנה ,בפרשת
כי תצא בפסוק (דברים כג ,כד) ‘מוצא שפתיך תשמור ועשית ...אשר דברת בפיך’,
כותב האוה”ח הק’ (ד”ה ואמרו אשר דברת בפיך) ,לפרש ייתור תיבת בפיך ‘למה הוצרך
לומר בפיך ,וכי איננו יודעים שהדיבור הוא בפה’ .ומבאר ,הנה הכתוב אומר
‘מוצא שפתיך תשמור’ ,הרי שיש לקיים דברי נדר שיצאו משפתי הנודר ,אך על
נדר שאינו במוצא שפתיים לא ציוותה תורה לשמור ,שכן לא נחשב כנדר .אך
בסיום הפסוק באה התורה ללמד ,שהאמת היא ,שכל נדר הוא כמוצא שפתיים,
ואף נדר שמצד האדם היא במחשבה בלבד ,והביאור בזה על פי מה שכתוב
בזוהר הק’ שכשהאדם חושב בדעתו מחשבה ,שפתותיו דובבות מעצמן בלא
ידיעתו .ומכאן ,שאף שהאדם עצמו לא הוציא מחשבת נדרו בשפתיו ,שפתותיו
דבבו מעצמן ויצא הנדר מפיו ,ועל כן יש לנדר במחשבה דין נדר גמור .ובדבריו
אלו של האוה”ח הק’ יש סתירה מפורשת למה שכותב בפרשתן ,שכאן מבואר
שנדר שבלב הוי נדר ,מאחר ואליבא דאמת הוא נדר שבפה ,ששפתותיו דבבו
מעצמן.
ויראה לומר ביישוב הסתירה ,דבר חידוש על פיו יובן מדוע בנדרו של יעקב
היה צריך לפרש הנדר בפיו ,באופן ששפתותיו דובבות מדעתו ,ולא באופן של
שפתותיו דובבות מעצמן .דיש לחלק בנדר שבלב ,בין גופו של נדר ,לפרטי הנדר.
גופו של נדר יכול לחול במחשבה בלבד ,אכן בכדי להתחייב על פרטי הנדר ,סכום
וכמות הנדר ,יש לנודר לקבל על עצמו באופן שמפרש הסכום בשפתיו דוקא.
ובכך תתיישב בסתירה ,הכתוב בפרשת כי תצא ‘מוצא שפתיך תשמור’ ,היינו גופו
של נדר ועל כן אומר הכתוב ‘דברת בפיך’ ללמד שתמיד נחשב כדיבור פה כדברי
***** אל ******
האוה”ח הק’ .נדרו של יעקב ‘עשר אעשרנו לך’ ,שניתוסף בנדר התחייבות לסכום
מסוים ,צריכה התחייבות הזמן להיות מפורשת בפה‘ ,וידור יעקב נדר לאמור’.
באופן אחר יש ליישב הסתירה ולבאר הטעם מדוע בנדרו של יעקב נאמר
‘לאמר’ כי אמרו יעקב בפה ,ובנדר סתם אמרינן דדברים שבלב הוי דברים ,דהנה
מצינו שיעקב אבינו נענש על איחור נדרו (בר”ר פא ,ב; רש”י להלן לה ,א) ,ובפנים
יפות (ר”פ מטות) מבאר טעם העונש ,כי הנה אמרו במדרש על הפסוק (במדבר ל,
ב) ‘זה הדבר אשר צוה ה’ לא יחל דברו’‘ ,בני ישראל עוברין משום לא יחל ,ואין
הגוים עוברין בלא יחל’ .וצריך ביאור הטעם מדוע דוקא במצוה זו הוצרכה תורה
למעט את העכו”ם מחיוב.
ומבאר דהטעם משום דהנה אמרו חז”ל (ספרי שם) ‘מה הפרש בין נדרים
לשבועה ,בנדרים כנודר בחיי המלך וכו’’ ,והיינו שהנודר הוי כנודר בחיי המלך,
הוא הקב”ה ,נמצא בזה ,כי מי שעובר על הנדר הרי הוא כמברך את השם ,שהרי
נשבע בחיי השם ,ומברך את השם הוא בכלל שבע מצוות בני נח (עי’ סנהדרין נו,:
ושם נט ,).לכן חייבים אף העכו”ם על נדרים .ובא הכתוב למעט אותם.
אך ,לפני שנתמעטו העכו”ם היו בכלל איסור נדר ,ויעקב אבינו בעת שנדר את
נדרו היה בכלל בן נח ,ועונשו היה מפני שנחשב כמברך את השם.
וכותב הפנים יפות ,דהטעם שמיעטה תורה את העכו”ם מ’לא יחל דברו’,
משום דעל כל פנים לא פירש את הנדר בשפתיו.
ובזה יש לבאר הטעם דכתיב אצל יעקב ‘לאמר’ לומר שדיבר בפה ,לבאר
הטעם שנענש משום מברך את השם ,שכן פירש והוציא את הנדר בשפתיו.
שלום על ידי שלימות מהחטא
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,כ-כא).
וברש”י ‘בשלום .שלם מהחטא’.
איתא בכלי יקר (פר’ קרח) ובחתם סופר שהמחלוקת סימן היא לחטאים ,היינו
שבמקום שיש מחלוקת הרי זה ראיה והוכחה שבעלי המחלוקת המה חוטאים
לה’ ,וזה הביאם להיות בעלי מחלוקת.
וזהו פירוש הכתוב (במדבר יז ,ג) האמור במחלוקת קרח‘ ,את מחתות החטאים
האלה בנפשותם’ ,ומנלן דהם חטאים בנפשותם ,אלא מכך שהם בעלי מחלוקת
סימן הוא שהם חטאים בנפשותם.
ביסוד זה יש לפרש בקשת יעקב אבינו ‘ושבתי בשלום’ ,שאשוב בשלום ,בלא
מחלוקת ,וזה יהא סימן ,כי אני שלם מהחטא ,כי אין המחלוקת נובעת אלא מן
החטאים.
***** בל ******
שלם מהחטא בארץ ישראל
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,כ-כא).
וברש”י ‘בשלום .שלם מהחטא’.
כתב רביה”ק זי”ע בספה”ק ויואל משה (מאמר ישוב ארץ ישראל קמ) בענין חומר
חטאים הנעשים בארץ ישראל‘ ,בשביל שהוא פלטין של מלך אין לבוא אל שער
המלך בלבוש שק ואפר בגדים הצואים מהעונות המכעיסים את המלך מלכו של
עולם ב”ה ,ובתשובת מהר”ם שבכלבו ,וכן החרדים והשל”ה הקדוש כתבו אותו
הטעם שהוא בהיכל המלך ,שבשביל זה צריך להיות ירא וחרד מאוד כל הבא
לארץ ישראל ,ולא להיפך .וכדי בזיון וקצף אם פלטין של מלך הפקר ואין צריך
בדיקה מי ומי הראוי לבוא בפלטין של מלך.
וכך הוא דברי תשובת מהר”ם שהובא בכלבו סי’ קכז ,שהעליה לארץ ישראל
היא ‘בלבד שיהא פרוש ונזהר מכל עון ומקיים כל המצוות הנוהגות בארץ’,
שאם יחטא שם יענש יותר מאם יחטא בחוץ לארץ ,כי ה’ דורש אותה תמיד,
ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין ,והוא ארץ אוכלת יושביה,
ואותם ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה ,קורא
אני עליהם ‘ותבאו ותטמאו את ארצי’ (ירמיה ב ,ז)’.
ובחרדים (פרק נט) כתב ‘אותם הבאים לארץ ישראל ואינם שמים על לב כי
המה בהיכל מלך ,ומורדים ופושעים ,ומרבים במשתאות וכו’ עליהם הכתוב אומר
(ירמיה ב ,ז) ‘ותבואו ותטמאו את ארצי’’.
ובשל”ה הק’ (שער האותיות אות קדושה) כתב ‘והנה שנה אחת אחר בואי לירושלים
תובב”א הי’ שנת השמיטה ,ורבים מיושבי ארץ הקודש רצו לפטור עצמם מדיני
שביעית מחמת הדוחק הגדול ,שהיה ערב שביעית רעב במדינה ולא הי’ סיפק
בידם לאכול דבר יום ביומו ק”ו להכין איזה ענינים בביתם על שנת השביעית,
ואמרו שינויי דחיקי להתיר איסורי שביעית ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי
אני מחויב לקיים יותר מהם ואפילו למכור גלימא שעל כתפאי כדי לקיים
בשלימות מצות שביעית כי יאמר לי הקב”ה למה באת ממקום שהית פטור מזה
ובאת למקום החיוב וכו’’.
בזה יש לפרש כוונת בקשתו ותפילתו של יעקב אבינו ‘ושבתי בשלום אל בית
אבי’ ,היינו אל ארץ ישראל‘ ,שלם מהחטא’ ,כלומר ,שכאשר אבוא לארץ ישראל
אהיה שלם מהחטא כדבעי למי שיושב בארץ ישראל ,הקדושה והטהורה ,שאסור
לחטוא בה כלל וכלל.
ביקש יעקב שפע פרנסה בכדי להיטיב לאחרים
ונתן לי לחם לאכול (כח ,כ).
***** גל ******
הלשון תמוה ,לחם לאכול ,וכי למה משמש לחם אם לא לאכול ,ולאפוקי מאי
אתא קרא.
אלא ,הגמרא במסכת בכורות (ט ):לומדת מהכתוב (ויקרא יא ,לד) מכל האוכל
אשר יאכל ,אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל ,אוכל שאין אתה יכול
להאכילו לאחרים ,אינו קרוי אוכל .יש לומר שזו הייתה בקשת יעקב ,ונתן לי
ה’ לחם הקרוי לחם ,דהיינו ,שאקבל די לחם ,שיהיה די בעבורי ,ובעבור לחלק
מהלחם לאחרים לאכול.
‘עשר אעשרנו’ – מעשיו מרובים מחכמתו
וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים...
וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח ,כ-כב).
בגמרא (כתובות נ ).אמרו כי יעקב אבינו קיבל על עצמו לתת חומש מממונו
לצדקה.
והנה אמרו בגמרא שתלמיד חכם שבא מבבל לארץ ישראל מחכים בכפליים.
והנה במשנה אמרו ‘כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת’ ,ויש
לומר בזה ,כי יעקב אבינו אמר ‘ושבתי בשלום אל בית אבי’ ,היינו שאשוב מחוץ
לארץ לארץ ישראל ,ובזה אהיה חכם גדול‘ ,עשר אעשרנו’ ,אתן מעשר כפול,
לא רק מעשר כפי החיוב ,אלא אף חומש ,כנגד החכמה הכפולה שניתוספה בי,
להיות בכלל מעשיו מרובים מחכמתו.
‘בדרך הזה’ – של העמדת י”ב השבטים
וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים
(כח ,כ-כא).
יעקב אבינו ידע כי מטרתו ותכליתו ,להעמיד י”ב שבטים מהזיווג הממתין
לו בחרן ,ועמד והתפלל ‘אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי
הולך’‘ ,הזה’ הוא מספר ‘י”ב’ ,והיינו שכוונת יעקב לומר ‘בדרך הזה אשר אנכי
הולך’ ,בדרך העמדת י”ב שבטים ,שמה אני הולך ,כי זו מטרתי ותכליתי ,ולזה
אני מבקש את ישועת ה’ ושמירתו והגנתו עלי.
‘והיה הוי”ה לי לאלקים’ – כמו בארץ ישראל
וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים
(כח ,כ-כא).
***** דל ******
וברש”י ‘בשלום .שלם מהחטא’.
איתא בספה”ק ששליטת ארץ ישראל היא תחת השם הקדוש ‘הוי”ה’ ,ושליטת
חוץ לארץ היא תחת השם הקדוש ‘אלקים’.
והנה איתא בגמרא (מגילה כט‘ ).עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל
שיקבעו בארץ ישראל’ והקדושת לוי (פתגמין קדישין) מחדש שלא רק בתי הכנסיות
יקבעו בארץ ישראל אלא בתי מגורי בני ישראל בבל יקבעו גם הם בארץ ישראל.
והדבר קל וחומר ,מה אם הבתים והמקומות בהם לומדים ודורשים האיך יש
להתנהג בקיום המצות יקבעו בארץ ישראל הבתים אשר בהם קיימו ועשו את
המצוות בפועל ממש על אחת כמה וכמה שיקבעו בארץ ישראל.
ורביה”ק זי”ע בספר ויואל משה (מאמר ישוב א”י סי’ קכ”ט) מביא בשם ספר צמח
ה’ לצבי (פרשת ראה) שכאשר האדם מתנהג כדבעי ומקדש עצמו בקיום התורה
והמצוות והתנזרות מעבירות הרי הוא זוכה שקדושת ארץ ישראל חלה עליו ועל
ביתו בכל מקום אשר שם הוא נמצא.
והרי מדברות קדשם ,שיכול האדם להמצא בחוץ לארץ ,ולהחשב כאילו הוא
בארץ ישראל .בזה יש לומר שביקש יעקב אבינו ‘אם יהיה אלקים עמדי’ ,שאף
בעת שאהיה בחוץ לארץ תחת שליטת שם ‘אלקים’‘ ,ושמרני בדרך הזה אשר
אנכי הולך ...ושבתי בשלום אל בית אבי’‘ ,שלם מהחטא’ ,ואז ,כאשר אהיה נקי
מחטא ומתנהג כדבעי בחוץ לארץ ,אזכה כי ‘והיה הוי”ה לי לאלקים’ ,שאף בחוץ
לארץ יומשך אצלי קדושת ארץ ישראל ,ואחשב כמו שאני יושב בבית בארץ
ישראל ,תחת שליטת שם הוי”ה.
‘ושבתי בשלום’ – להיות כשר לעדות
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,כא).
וברש”י ‘בשלום .שלום מהחטא’.
איתא כי קודם אמירת קידוש בליל שבת צריך האדם לשוב בתשובה ,שכן
בעת הקידוש מעיד האדם כי הקב”ה ברא את העולם ,ודינא הוא ש’רשע פסול
לעדות’ ,ועל כן צריך האדם לעשות תשובה ולצאת מכלל רשע.
בזה יש לומר כי יעקב אבינו ,עמד וביקש ‘ושבתי בשלום אל בית אבי’ ,שאהיה
שלם מהחטא ונקי מכל עוון ופגם ,שבכך ‘והיה ה’ לי לאלקים’ ,היינו שאוכל
להעיד שהקב”ה ברא את השמים ואת הארץ והוא מושל על כל הארץ ,בתורת
עד כשר.
ויש להוסיף בענין אמירת קידוש בליל שבת ,דהנה אומרים ‘ואעיד אשר בראת
בששה ימים כל היצור ואשנה ואשלש עוד להעיד על כוסי בתוך שמחתי’ ,ויש
לפרש ,דבגמרא אמרינן דהאומר ויכולו מוחלים לו על כל עוונותיו ,נמצא כי עד
אמירת ויכולו אינו ראוי האדם להעיד על בריאת שמים וארץ על ידי הקב”ה,
***** הל ******
כיון שרשע פסול לעדות ,אך לאחר שאמר ‘ויכולו’ יצא מכלל רשע ונתכפרו על
כל עוונותיו ושוב נהיה צדיק הכשר לעדות .וזהו ‘ואעיד אשר בראת בששה ימים
כל היצור ואשנה ואשלש עוד להעיד על כוסי בתוך שמחתי’ ,כי העדות בפעם
השניה ,לאחר אמירת ויכולו ,מתוך השמחה ,היינו שמחת מחילת העוונות ,היא
עדות כשרה וראויה.
‘ונתן לי לחם לאכול’ – בכדי לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל
וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים
(כח ,כ-כא).
כתב במעיל צדקה (סימן כו) כי מי שיושב בארץ ישראל ,ומתפרנס מממון חוץ
לארץ ,אינו מקיים מצוות יישוב ארץ ישראל .וכן כתב באבני נזר (יו”ד סימן תנד)
‘וגם בגוף הדבר לא ידעתי ,אם במצוה תמידית השקולה כנגד כל המצוות ,נאמר
כדי שלא יצטרך לבריות ,לעבור עליה’ .וכן הובא בויואל משה (מאמר ישוב ארץ
ישראל).
אמנם יעקב אבינו ביקש לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל בהידור ולכתחילה,
ועל כן ביקש ‘ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי’,
שכאשר אשוב לארץ ישראל ,לקיים מצוות הישיבה בה ,יהא לי משלי לחם
לאכול ובגד ללבוש ,שלא להצטרך לממון חוץ לארץ.
זה יש לומר הענין שכאשר יצא יעקב מבית לבן ,מיאן ליטול עמו שום דבר
מבית לבן ,והטעם ,בכדי שבישיבתו בארץ ישראל לא יהנה ויתפרנס מממון חוץ
לארץ ,למען יקיים בשלימות מצוות ישוב ארץ ישראל.
ורש”י (להלן מו ,ו) כתב ‘מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשיו בשביל חלקו
במערת המכפלה ,אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי’ .והיינו נמי מהאי טעמא
שנתבאר.
‘אלקים עמדי’ – שמירה בדרך הטבע
וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים
(כח ,כ-כא).
תמה הרמב”ן ,היתכן שיעקב אבינו היה מסופק אם ישמרהו אלקים בדרך,
והלא הקב”ה אמר לו בפירוש ‘והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך’.
ויש לומר ,כי יעקב אבינו ביקש שלא תהא השמירה בדרך נס ופלא ,שכן
מי שנעשה עמו נס מנכין לו מזכיותיו והוא ביקש להשאר שלם בזכויותיו ,וזהו
***** ול ******
שאמר ‘ושבתי בשלום אל בית אבי’ ,היינו שלם בזכויות ,שלא יגרע מזכויותיו
כלום עקב נס שיארע עמדי.
וענין התפילה שהתפלל יעקב ,יבואר על פי דברי המהרש”א ,דהנה בגמרא
מסכת קידושין (כט ):מסופר שבבית מדרשו של אביי נמצא פעם שד המזיק,
והכל חששו ממנו מאוד .עד שרבי אחא בריה דרבי יעקב הגיע לעיר ,וציוה אביי
על כל בני העיר לבל יכניסו אותו לביתם ללינת לילה ,וכוונתו הייתה שיצטרך
רבי אחא ללון בבית המדרש ,ושם לעמוד מול השד המזיק ,ואכן כך הוה ,שלן
רבי אחא בבית המדרש והשד המזיק הופיע בפניו ,והיה נראה כתנין בן שבע
ראשים ,התפלל רבי אחא בריה דרבי יעקב ,וקם עליו והרגו .וכך הייתה הרווחה
לאביי ויושבי בית מדרשו.
ומקשה המהרש”א בחידושי אגדות ,הרי איתא בגמרא (קידושין לט :ועוד) שאין
סומכין על הנס ,ואם כן האיך הכניס אביי את רבי אחא בסכנה גדולה לעמוד
מול השד המזיק .ומיישב המהרש”א ביסוד גדול ,שנס הנעשה בכוח התפילה
אינו חשוב נס מעל הטבע ,שמדרך הטבע הוא שתפילה פועלת אף בדרך נס.
והנה ,אביי הכיר את רבי אחא וידע שכאשר ימצא את המזיק יעמוד בתפילה,
ועל כך סמך שבכוח התפילה יעשה נס לרבי אחא וינצל מהמזיק .נמצא דשפיר
עביד אביי.
וזהו שהתפלל יעקב‘ ,אם יהיה אלקים עמדי’ ,שעל ידי זה לא תחשב כנס,
שמה שהוא על ידי תפילה ,אינו נס.
עוד יש לומר הטעם שביקש יעקב שלא תהא השמירה בדרך נס ,משום מה
שאמרו חז”ל שאין להנות ממעשי נסים.
ובקשתו שלא תהא השמירה בדרך נס ,מדויקת בלשונו ‘אם יהיה אלקים
עמדי’ ,על פי מה שכתבו בספה”ק כי שם ‘אלקים’ מורה על הנהגת העולם בדרך
הטבע ,וזהו שאמר שיהא אלקים עמו לשמרו בדרך הטבע ולא בדרך נס.
כח התורה
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ...וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי
ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי
בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,י-כא).
וברש”י ‘בשלום .שלם מהחטא’.
בעת שבת יעקב בבאר שבע ,הטמין עצמו בבית עבר י”ד שנים ועסק בתורה
(רש”י כח ,ט).
והנה בעיר באר שבע דר עשיו הרשע בעצמו ,אולם בכל זאת ,לא חשש יעקב
ממנו ,ורק בעת שיצא מבאר שבע החל לחשוש מאוד ,והתפלל בחזקה ‘ושבתי
בשלום אל בית אבי’‘ ,שלם מהחטא’.
***** זל ******
והביאור בזה ,משום שבשעה שדר בבאר שבע ,עסק בתורה ,ויפה כח התורה
להציל ולהגן מפני כח עשיו הרשע ,שכן כתיב ‘הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו’,
ודרשו חז”ל שבזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו שולטות ,עד שיעקב
לא חשש כלל וכלל ,ולא היה צריך לבקש על כך רחמים ,אולם בשעה שעזב
את בית עבר ,התחיל לחשוש מאוד ,יראת החטא ,שהיה יעקב דחיל חטאן מאוד
מאוד ,והתפלל לשוב בשלום ,שלם מהחטא ,אף בעת שתחסר לו כח התורה.
‘והיה ה’ לי לאלקים’ – עדות מפי הקב”ה
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים (כח ,כ-כא).
על הפסוק (במדבר כו ,ה) ‘ראובן בכור ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנוכי
לפלוא משפחת הפלואי’ ,פירש רש”י ‘לפי שהיו האומות מבזין אותם ,ואומרים,
מה אלו מתייחסין על שבטיהם ,סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם,
אם בגופם היו מושלים קל וחומר בשנותיהם ,לפיכך הטיל הקב”ה שמו עליהם,
ה”א מצד זה ויו”ד מצד זה ,לומר ,מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם ,וזה הוא
שמפורש על ידי דוד‘ ,שבטי יה עדות לישראל’ (תהלים קכב ,ד) ,השם הזה מעיד
עליהם לשבטיהם ,לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי’.
על דרך זו יש לומר שביקש יעקב אבינו‘ ,ושבתי בשלום אל בית אבי’ ,שלא
ינזקו חלילה‘ ,והיה ה’ לי לאלקים’ ,ובעת שובי יוכל הקב”ה להעיד עלינו לטובה.
‘ושבתי בשלום’ – ואהיה כשר לעבודת הקרבנות
וידר יעקב לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים.
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים (כח ,כ-כב).
וברש”י ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו’ .כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה’,
וכן עשה בשובו מפדן ארם ,וכשאמר לו (לה ,א) ‘קום עלה בית אל’ ,מה נאמר שם
(פסוק יד) ‘ויצב יעקב מצבה וגו’ ויסך עליה נסך’’.
בדברי יעקב אבינו ‘ונתן לי לחם לאכול’ ,יש לפרש כי כוונתו לבקש שיתן לו
השי”ת זיווג הגון ,והוא על פי מה שפירש רש”י בפסוק (בראשית לט ,ו) ‘ויעזוב כל
אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל’‘ ,כי אם
הלחם .היא אשתו ,אלא שדיבר בלשון נקייה’.
והנה כתב הזוהר (ח”ג ה ):דכהן שאינו נשוי פסול בעבודת הקרבנות.
לפי זה יש לפרש דברי יעקב‘ ,ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים’,
‘ושבתי בשלום’ ,היינו שכבר לא אהיה פלג גופא ,אלא ‘שלם’ משום האשה
שעמדי ,ובזה ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים’ ,שאהיה מוכשר
וראוי לעבודת הקרבנות ,כי מי שאינו נשוי פסול בעבודת הקרבנות.
***** חל ******
‘והאבן הזאת’ – שעליה נתגלה השי”ת
וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה...
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה (כח ,יח-כב).
הקשו המפרשים (טור עה”ת; חת”ס ועוד) האיך הקדיש יעקב את האבן עליה
שכב להיות מצבה לגבוה ,הלא הגמרא (זבחים קט”ז ):אוסרת לעשות מזבח מדבר
שנשתמש בו להדיוט.
אמנם נראה כי בפנימיות הענין כלל לא קשה ,כי מה תימה יש האיך
הקדיש יעקב את ‘האבן הזאת’ עליה שכב והשתמש בה עבור צורך גבוה ,הרי
כל שימושו לא היה שימוש סתם ,עבור שינה בעלמא ,אלא עבור שינה נעלה
ונשגבה וקדושה ,שבה התגלה ה’ אליו .ועל השתמשות כזו לא שייך לומר כי
מאבן כזו אסור לעשות מזבח ,שכן אין לך אבן ראויה יותר לעשות ממנה מזבח,
כהאבן הזו ,עליה נאמר ‘מה נורא המקום הזה’ ובה ניצב ה’ עליו.
ביותר יש לומר ,כי שינה שנראה ה’ בה לאדם ,אינה קרויה שינה ,נמצא כלל
לא נהנה יעקב מהאבן.
וזהו שאמר יעקב ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה’ ,היינו האבן הזו ,שלא
נהנתי בה בשינה סתם ,אלא בשינה שנראה אלי ה’ בה.
‘ויגל את האבן’ – בכח השמחה והגילה
ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (כט ,י).
ובמסורה‘ ,ויגל יעקב’‘ ,ויגל כבודי’.
ויש לומר בזה רמז בעבודת השי”ת ,כי ‘ויגל את האבן מעל פי הבאר’ הוא רמז
לאבן ,הוא היצר הרע שנמשל לאבן ,היושב בין המשפתים ,בפתחי הלב ,לאטום
ולסתום כל רגש דקדושה וכל התעוררות לעבודת הבורא.
ומהי העצה כנגדו‘ ,ויגל כבודי’ ,היינו שמחה וגילה‘ ,כי בשמחה תצאון’
משליטת היצר הרע.
‘הפקק’ – המתקת פ”ר דינים
ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (כט ,י).
וברש”י ‘ויגש יעקב ויגל .כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית ,להודיעך
שכחו גדול’.
‘פקק’ הוא בגמטריא ‘פ”ר’ ,והוא רמז ל’פ”ר דינים’.
ויעקב אבינו העביר את אלו הפ”ר דינים ,והמתיקם והוציא מהם את הרע.
והאיך עשה כן ,על ידי שהוסיף להם מספר ה”א ,כך שמפ”ר נהיה ‘פר”ה’.
***** טל ******
וזהו לשון רש”י כמי שמעביר את ‘הפקק’ ,היינו שיעקב אבינו העביר את
ה’פקק’ ,היינו ‘פ”ר’ הדינים ,על ידי שהוסיף את האות ‘ה”א’ ,ומ’פקק’ נהיה
‘הפקק’.
כל אחד אשר נדבה רוחו נכלל בשבט לוי
ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה
בנים על כן קרא שמו לוי (כט ,לד).
הגאון ר’ חיים קנייבסקי זצ”ל תמה מדוע בקריאת השם של שאר שבטים נזכר
שם ה’ ,ובשם לוי לא נזכר שמו יתברך.
ויש לומר כי הנה כתב הרמב”ם (פי”ג מהלכות שמיטה ויובל הי”ג) כי ‘לא שבט לוי
בלבד ,אלא כל אחד אשר נדבה רוחו והבינו מדעו לעמוד לפני ה’ לשרתו לדעת
ה’ וכו’ הרי זה נתקדש קודש קדשים וכו’ כמו שזכה לכהנים ללויים וכו’’.
והוא מרומז בכך שלא הוזכר שם ה’ על לוי ,לרמז כי לאו דוקא עליו במיוחד
נקרא שם ה’ ,אלא על כל אחד ואחד שירצה להיות כמוהו.
כח השמות הקדושים המסוגלים לבני
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנה רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי
בנים ואם אין מתה אנכי (ל ,א).
הרה”ק השר שלום מבעלזא זי”ע כותב בפסוק (בראשית יח ,יג) ‘האף אמנם אלד
ואני זקנתי’ ,שיש ב’ שמות בסדר הע”ב שמות הקודש המסוגלות לבנים ,השם
אל”ד והשם אנ”י ,והם נרמזות בדברי שרה אמנו ‘האם אמנם אלד ואני זקנתי’.
ב’ השמות הללו נרמזים בדברי רחל ליעקב ,כי כוונתה היתה ,שיעקב אבינו
יעתר לה’ ויעורר כח אלו השמות ,להחיש לה ישועה בבני.
וכך הוא הרמז‘ ,הבה לי’ ,הר”ת הוא בגמטריא שם ‘אל”ד’‘ ,ואם אין’ הרמז לשם
‘אנ”י’.
וכן הגמטריא של ר”ת ‘הבה לי בנים’ הוא מספר מ”ז ,והוא גמטריא ב’ השמות
‘הוי”ה’ ו’אהי”ה’ .ואמר הרה”ק מבעלזא זי”ע כי ב’ שמות אלו מסוגלים לבני.
נמצא שרחל אמנו באה אצל יעקב ואמרה לו שיעורר נא את סגולות השמות
הק’ המיוחדים להשפעת בני ,כפי כחו והשפעתו ,בכמה וכמה אופנים ,למען שלא
תמות בלא בני.
‘לביתי’ – בית המקדש השלישי
ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל ,ל).
אמרו בגמרא (פסחים פח‘ ).מאי דכתיב ‘והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה
***** מ ******
אל הר ה’ אל בית אלקי יעקב’ וגו’ ,אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק ,אלא
לא כאברהם שכתוב בו הר וכו’ ולא כיצחק שכתוב בו שדה וכו’ אלא כיעקב
שקראו בית’.
על פי דברי הגמרא יש לפרש ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’ ,היינו לפעול למען
בנין בית המקדש השלישי.
עוד יש לפרש ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’ ,הכוונה ל’בית ישראל’ ,להקים את
י”ב שבטי יה בארץ ישראל ,שמהם בנין בית ישראל לדורי דורות.
‘מתי אעשה’ – לזכות את הרבים
ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל ,ל).
יש לפרש כי יעקב אבינו חשק להשפיע לאחרים ,שבהיותו יושב בבית לבן
לא היה לו על מי להשפיע.
והוא מרומז בפסוק ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’ ,על פי מה שפירש רביה”ק
זי”ע מאמר המשנה (אבות פ”ו מי”א) ‘אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב אלא
מצוות ומעשים טובים’ ,כי לכאורה היינו הך ,מצוות ומעשים טובים .אלא ,מצוות
היינו מצוות שהאדם עושה בעצמו ,ו’מעשים טובים’ ,הכוונה למה שהוא מעורר
אחרים לעשות מעשים טובים.
בזה יש לפרש ‘מה אעשה גם אנכי’ היינו מתי אגרום לאחרים לעשות מצוות.
שם הק’ ‘יב”ק’
ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון (ל ,לז).
ר”ת ‘מקל לבנה לח ולוז וערמון’ ,הוא במספר השם הקדוש ‘יב”ק’ .שהוא
מספר שמות ‘אלקים’ ו’הוי”ה’ ,ומורה על היחוד ביניהם .והוא מרמז על עבודת
הקדוש של יעקב אבינו ,בעת היותו אצל לבן.
הטעם שפתחה רחל בדברים
ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו (לא ,יד).
אמרו במדרש (בר”ר עד ,ד) כי משום שדברה רחל לפני לאה אחותה הגדולה
נענשה שמתה קודם.
ויש לומר כי רחל עשתה כן בדוקא ,שכן איתא שיעקב הותר לו לישא ב’
אחיות בחוץ לארץ ,ועל כן בבואו לארץ ישראל מתה עליו אשה אחת.
ורחל אמנו ידעה כי היא עתידה למות לפני שיכנסו לארץ ,ובקשה לומר כי
יעשה כן יעקב ולא יחשוש עליה ,ועל כן אמרה לפני לאה כי היא רוצה לעזוב
***** אמ ******
את חרן ,כי אם תתן ללאה לומר לפניה ,אולי תעדיף שלא לעלות לארץ ,בכדי
שלא תמות רחל.
גדול יגיע כפים
לולי אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחני את עניי ואת
יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש (לא ,מב).
אמרו במדרש (בר”ר עד ,יב) כי מהפסוק יש ללמוד ש’גדול יגיע כפים יותר
מזכות אבות’ ,שזכות אבות עומדת לאדם להצלת ממונו ,וזכות יגיע כפים עומדת
לאדם אף להצלת נפשו ,שדבר זה נלמד מיעקב אבינו ,שלבן ביקש לנשל את
יעקב מממונו ולשלחו מאתו ללא כל תשלום שכר ,בנוסף ביקש לבן לקחת את
נפשו של יעקב .ואמר יעקב שזכות אבות ‘אלוקי אבי אברהם ופחד יצחק’ ,עמדה
לו לבל יוכל ‘ריקם שלחני’ בחוסר ממון .וזכות יגיע כפים ‘את עניי ואת יגיע כפי’,
עמדה לו ש’ראה אלוקים ויוכח אמש’ ,להינצל נפשו מיד לבן מבקש רעתו.
ויש להוסיף ,כי הוא שביקש יעקב אבינו ‘ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלקים’ ,שעל ידי שיהא ‘לי לחם לאכול’,
היינו לחם השייך לי ,מיגיע כפי‘ ,ושבתי בשלום אל בית אבי’ ,כי גדול יגיע כפים
להצלת נפשות.
עוד יש לרמז כן ,במה שאומרים ‘בנפשו יביא לחמו’ ,שיש לקרוא כך‘ ,בנפשו
יביא’ ,על ידי ‘לחמו’ ,שהלחם מביא את הנפש ,כי גדול יגיע כפים להצלת נפשות.
והוא שאמר הקב”ה לאדם הראשון ,לאחר שנגזרה עליו מיתה‘ ,בזיעת אפיך
תאכל לחם’ ,שעל ידי שיטרח ויעמול על הלחם ,ינצל מגזירת מוות.
‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’ – תיקון חטא אדם הראשון
ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים
(לא ,מג),
‘מאד’ הוא אותיות ‘אדם’ ,והוא רמז לאדם הראשון.
והרמז יבואר על פי מה דאיתא שהאבות הק’ תיקנו את חטא אדם הראשון,
ואופן התיקון היה על ידי תשובה מאהבה ,ובכח תשובת האבות הק’ נעשה
מהחטא תיקון וזכות ,שכן איתא בגמרא (יומא פו ).שעל ידי תשובה מאהבה נעשים
הזדונות לזכויות.
וזהו ‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’ ,היינו שבכח יעקב אבינו ,פרץ ורבה חטא
אדם הראשון‘ ,מאד מאד’ ,היינו שלא די שהחטא לא היה חטא עוד ,אלא נהיה
לו תיקון כפול ,שנהפך מזדון לשגגה ומשגגה לזכות.
***** במ ******
‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’ – מאוד מאוד היה יעקב שפל רוח
ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים
(לא ,מג),
‘ויפרוץ האיש מאוד מאוד’ ,ראשי התיבות ,האותיות ‘והמ”מ’ ,עולות כמנין
צ”א ,שהוא השם שממנו נמשך שפע פרנסה (שער הכוונות תפילת השחר) .ובכך נרמז
בכתוב מקור הקדושה לשפע הפרנסה שנמשך ליעקב בשבתו בבית לבן.
וכן הוא מרומז בפסוק (ל ,לא) ‘את צאנך אשמור’ ,שר”ת ‘צאנך אשמור’ הוא
במספר ‘צ”א’ ,והוא רמז למקור הפרנסה שהיה ליעקב בעסק המרעה.
והנה דרך הצדיקים ,ככל שנשפע אליהם שפע רב משמים ,וכרוב החסדים
והטובות הנעשים עמהם ,יותר ויותר הם בענוה ושפלות ,בחושבם כי אינם
ראויים כלל לטובה הגדולה הזאת .וכפי שמצאנו שאמר יעקב (בראשית לב ,יא)
‘קטונתי מכל החסדים’ ,איני ראוי וכדאי לחסדים המרובים שעושה הקב”ה עמדי.
אף כאן כש’ויפרוץ האיש’ יעקב ,ויהי לו רוב עושר ,כרוב עושרו ,רוב ענוותנותו.
וזה מרומז בכתוב ‘מאוד מאוד’ ,המתפרש כמאמרם ז”ל (אבות פ”ד מ”ד) מאוד מאוד
הוי שפל רוח.
‘לקטו אבנים’ -מוקצה
ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל
(לא ,מו).
וברש”י ‘לאחיו .הם בניו ,שהיו לו אחים ,נגשים אליו לצרה ולמלחמה’.
וכן הוא במדרש (עד ,יג) ‘ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים .כמה אחין היו
לו ,חד ולווי קבריה אלא אלו בניו שהוא קורא אותן בלשון הקודש אחיו .אמר
ר’ הונא גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו .אמר ר’ יודן לבש אדם לבושו של
אביו הרי הוא כיוצא בו’.
אך הרמב”ן מפרש ‘ויאמר יעקב לאחיו .לאחי לבן הנזכר אשר באו עמו’.
יש לומר סמך לדברי הרמב”ן כי לא היו אלו בניו ,כי אם אחי לבן ,שכן איתא
(פיוט ויהי בחצי הלילה) כי העת הזו היה ביום חג הפסח ,ואם כן היה אסור להתעסק
עם האבנים ,שהם מוקצה ,ואתי שפיר רק לפירוש ‘לאחי לבן’.
הכנת דברי מאכל לעכו”ם ביום טוב
ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכול לחם ויאכלו לחם וילינו בהר (לא,
נד).
וברש”י ‘ויזבח יעקב זבח .שחט בהמות למשתה .לאחיו .לאוהביו שעם לבן.
לאכל לחם .כל דבר מאכל קרוי לחם’.
***** גמ ******
אותו היום היה יום טוב פסח ,כדאיתא (פיוט ויהי בחצי הלילה) ,והדין בהלכות יום
טוב שאין לאפות לחם לצורך עכו”ם ,אמנם אם שוחטים ומכינים בהמה ,מותר
אפילו אם הישראל אינו אוכל ממנו כי אם כזית אחד.
בזה מבוארים דברי רש”י היטיב ,כי ‘ויקרא לאחיו’ היינו לאוהביו שעם לבן,
עכו”ם ,ועל כן הוצרך רש”י לפרש ‘לאכל לחם .כל דבר מאכל קרוי לחם’ ,לשלול
את הפירוש שאפה בעבורם לחם ,שכן אסור לאפות עבור עכו”ם.
אולם הא ד’שחט בהמות למשתה’ לא קשה ,שכן הוא אכל מזה כזית ,ובזה
הותר לו להכין אפילו לעכו”ם.
‘ויעקב הלך לדרכו’ – רמז שם יוה”כ
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים (לב ,ב).
סיפר הרה”ק מבעלזא זי”ע ,כי פעם אחת נסע הרה”ק מלובלין זי”ע עם כמה
מתלמידיו ביום הששי ,והנה כבר נתאחרה השעה ועדיין היתה העגלה רחוקה מן
העיר .פנו החסידים אל רבם הגדול ואמרו לו ,רבינו פעל נא לנו קפיצת הדרך,
השיבם הרה”ק מלובלין ‘יא ,ווער כען היינט .’...והנה ,לפתע פתאום הם רואים
לנגד עיניהם את העיר ,מחוז חפצם ,מקום משם היו רחוקים לפני רגע מרחק
עצום .ואמר הרה”ק מבעלזא כי בדברי הרה”ק מלובלין ‘י’א ו’וער כ’ען ה’יינט’,
כיוון לר”ת שהוא ‘יוה”כ’ ,וזהו שם המסוגל לשמירה בדרך וקפיצת הדרך.
שם זה מרומז בפסוק ‘ויעקב הלך לדרכו’ ,שכן הר”ת הוא במספר של השם
‘יוה”כ’.
‘ויפגעו בו מלאכי אלקים’ – יעקב אבינו פגע בצורתו שלו
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים .ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה
אלקים זה (לב ,ב-ג).
יעקב אבינו היה מושלם במדת הענוה ,וכעניו ושפל ברך לא הכיר ולא ידע
את רום ערכו וגודל מעלתו וחשיבותו ,עד אשר ‘ויפגעו בו מלאכי אלקים’.
דהנה איתא מהרה”ק ר’ יחזקאל משינאווא זי”ע כי המלאכים הנוצרים ממצוות
ומעשים טובים שהאדם עושה זיו אוקנין שלהם דומה לצורת פני האדם עושה
המצוות .בזה יש לומר כי כאשר פגעו מלאכי אלקים את יעקב ,והם אלו
המלאכים שנבראו מכח המצוות והמעשים טובים שעשה ,וראה יעקב בהם כי
הם חשובים ונעלים ביותר ,אז הבין וידע כי אין הוא איש פשוט ,ואמר ‘מחנה
אלקים זה’ ,וכוונתו ,דהנה כתיב (לעיל כ ,כ) ‘ויקרא לו אל אלקי ישראל’ .וברש”י
‘שהקב”ה קראו ליעקב אל’ ,וזהו שאמר יעקב ,כי למלאכים אלו יש את כח שם
‘אלקים’ ,משום שנוצרו בכח מעשים טובים שלו.
***** דמ ******
שפתי ישנים
קדושת מאכלי שבת
הרה”ק מהר”א מבעלזא זצ”ל היה צדיק קדוש פרוש ונעלה מכל עניני עולם
הזה ,משום שגב קדושתו לא היה יכול לסבול את גשמיות העולם השפל הזה,
וכאשר היה מכניס לפיו אוכל ,לא היה בולע כי אם מעט מזעיר ,והרב היה פולט
מפיו ,וכל קיומו לא היה אלא על אוכל מועט מאוד ,והתקיים בדרך נס.
אולם באכילה דקדושה הכניס הרה”ק מהר”א מבעלזא זצ”ל עבודה רבה
ועצומה ,ובהכנת מאכלי שבת דאג שהכל יתבצע על פי פרטי המנהגים וההלכות.
ויהי בימי המלחמה הנוראה הגיע הרה”ק מהר”א מבעלזא זי”ע לעיר פעסט
שבהונגריה כפליט .אף בשבתו שם לא ויתר על עבודתו בקודש בכהוא זה ,וכן
היה בענין הכנת מאכלי שבת ,שדרש מנאמניו למנות איש חסיד אחראי ומבין,
שיכין את המאכלים באופן הראוי .לתפקיד נבחר הרה”ח ר’ שמעון רייך ז”ל ,אשר
היה חסיד נאמן אדוק ומקושר לרביה”ק זי”ע.
שבוע אחד נודע לבני העיר כי רביה”ק זי”ע עתיד להופיע בהדרו לעשות את
השבת בעיר בודאפעסט ,רביה”ק הגיע לשבות בצד השני של העיר‘ ,בודא’ ,ולא
באותו צד שדר הרה”ק מהר”א מבעלזא‘ ,פעסט’ .רביה”ק היה מגיע רבות באותה
תקופה נוראה לעיר הבירה ,בכדי לאסוף כספים לטובת מפעל פדיון שבויים
והצלה ממוות לחיים שניהל בעת המלחמה האיומה.
הרה”ק מהר”א מבעלזא שמע את השמועה כי הרבי מסאטמאר יהיה בשבת
בעיר ,הלך וקרא למבשל הרה”ח ר’ שמעון רייך ,וביודעו כי הלה חסידו הנאמן
והותיק של הרבי מסאטמאר אמר לו כי בשבת אין לו לבוא לכאן ,אלא יכול הוא
לילך לשבות בצל רבו.
והוסיף הרה”ק מהר”א מבעלזא זי”ע וציוה עליו שימסור פרישת שלום לרבי
מסאטמאר ,ויאמר לו כי אני מברכו שמאכלי השבת יהיו מבושמים.
וסיפר הרה”ח ר’ שמעון כי כאשר הגיע אל רביה”ק ואמר לו כי הוא מוסר
פרישת שלום מהרבי מבעלזא ,וקיים את שליחותו למסור לרביה”ק את מאמר
הרבי מבעלזא ‘שמאכלי השבת יהיו מבושמים’ ,התלהב רביה”ק מאוד.
***** המ ******
והוא פלא ,שהצדיקים אשר בארץ מדברים ביניהם בשפה שאינה מובנת לכל,
ועוסקים בצוותא בעבודת הקודש הנעלית שאין לנו בה שום השגה.
זמן תפילה
עוד יסופר אודות קשרי הצדיקים ,בין רביה”ק זי”ע והרה”ק מהר”א מבעלזא
זצ”ל בהונגריה שבשנות המלחמה.
כאשר הגיע הרה”ק מבעלזא למדינת הונגריה ,בירר ושאל האם יש איזה
צדיק פה במדינה אשר נוהג להתפלל בשעה מאוחרת .כנודע מנהגו של הרה”ק
מבעלזא להתפלל בשעה מאוחרת מאוד.
כאשר נפגשו רביה”ק זי”ע והרה”ק מהר”א מבעלזא זצ”ל בפעם הראשונה
בפעסט ,שאל הרה”ק מבעלזא את רביה”ק ‘האם הנך מתפלל מאוחר’ ,ענהו
רביה”ק כי אכן הוא מתפלל מאוחר ,אך לא עדי כדי כך כמו הרה”ק מבעלזא.
היתר תפילה שלא בזמנה
אגב יסופר אודות זמן התפילה אצל רביה”ק זי”ע .ידיד אחד היה לי בישיבה,
שסבר יום אחד להתפלל אצל רביה”ק זי”ע ,והיות וידע כי זמן התפילה אצל
רביה”ק הוא בערך בשעות הצהריים ,התיישב ללמוד בבית המדרש של הישיבה
שעמד למעלה מבית מדרשו של רביה”ק ובשעה שתים סיים את הלימוד וירד
לתפילה ,כאשר הגיע ראה כי בזה היום התפלל רביה”ק בשעה מוקדמת ,ובשעה
שתים אחז כבר לאחר התפילה.
הבחור נבוך ולא ידע האיך לנהוג ,כי הנה הוא הפסיד את זמן התפילה .מה
עשה ,ניגש לרביה”ק ושטח את שאלתו מה יעשה כעת וכבר מאוחר ,ורביה”ק
אוחז כבר אחר התפילה ,רביה”ק השיבו‘ ,רוצה הנך לומר כי אני מתפלל
מוקדם.’...
ואמר לו ‘לך התפלל בזריזות’.
והוסיף וצוה עליו שיותר אל יבוא להתפלל עמו.
ראיה שאין בה השגה
סיפר אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל .הרה”ק ר’ יצחק אייזיק
מקאלוב זי”ע נישא בזיווג שני ,ובהיות והמצב גשמי ששרר בביתו נאוה קודש
היה דחוק ביותר ,לא היה בבית חדר נפרד להרה”ק מקאלוב ולזוגתו ,והיו שוהים
בחדר אחד ורק מחיצת בד היתה מפסקת בין מקומו של הרה”ק למקום הרבנית.
הרה”ק מקאלוב הזהיר את הרבנית ,שבשעות הלילה לא תהין בשום פנים
ואופן להסיט את מחיצת הבד ולהביט בו.
***** ומ ******
אולם ,פעם אחת אזרה הרבנית עוז ואומץ ,ברוב חשקה לראות את מדריגת
ועבודת בעלה הק’ בשעות אלו ,ובשקט ובלי קול הביטה פנימה ,וסיפרה אחר
כך כי מה שראתה אז הוא למעלה מהשגת אנוש.
אף חידוש הכרוך בכריכת עור יש להבין
תענוג מיוחד ועילאי ,שאינו נשכח ,היה כאשר בא רביה”ק זי”ע אל הישיבה
בשנות לימודי ,והיינו מתפלפלים בלימוד ,חברים מקשיבים על רביה”ק זי”ע,
בזמנים אלו הרכין רביה”ק עצמו אל התלמידים והיה משתעשע עמנו בתורה.
בהזדמנות אחת לימדנו רביה”ק כלל ולימוד חשוב בפלפול התורה ,היה זה
כאשר רביה”ק זי”ע הרצה בפנינו חידוש בדברי הגמרא ,אנו התלמידים התפלפלנו
בלימוד ולא אבינו לקבל את החידוש כמות שהוא ,תוך כדי שהתפלפלנו נענה
תלמיד אחד ,החידוש כתוב כבר בפני יהושע ,כאשר שמענו כן חדלנו מלהתכווח
עוד וקיבלנו את החידוש בהסכמה.
רביה”ק לא היה שבע רצון מזה ,ואמר ‘וכי בגלל שזה כרוך בכריכת עור
מתיישבים כל הקושיות’ ...כוונתו ,כי כי בכל חידוש יש להתבונן היטיב ולהתפלפל
בו ,ולא להסכים עמו אך ורק בגלל שגדול בתורה אמרו ,כי הלומד צריך להבין
ולהשכיל בדברי תורה בעצמו.
המאור הקטן
זכיתי להיות תלמיד וללמוד תורה מפי רביה”ק זי”ע .בפעם הראשונה ,בהיותי
בחור צעיר ,כשנכנסתי אל רביה”ק זי”ע בתור תלמיד ,שאלני רביה”ק אודות
לימודי .דרכו של רביה”ק היתה לעורר את הבחורים צרי הצאן להגות ולהתעמק
בדברי רבותינו הראשונים ,והיה תובע זאת מאת התלמידים בשפה יפה ,לדוגמא
יסופר כי פעם אחת שאל תלמיד אחד ,מידידי‘ ,למדת כבר את ה’מלחמות’’ ,ידידי
השיב שלא ,סנט בו רבהי”ק בחיבה ‘האם אינך יכול לנהל מלחמות.’...
והנה ,רביה”ק שאל אותי ‘האם למדת כבר את ה’בעל המאור’’ .הפחד שהיה
שורר תמיד בסביבת רביה”ק היה גדול ,ובפרט בעת שאנכי עמדתי לבדי לפניו
ורביה”ק בחן ושאל אותי בלימוד ,שררה עלי פחד ,וכך השבתי ‘למדתי אביסל’...
רביה”ק ענה לי בחיבה ,תשובה חביבה ונעימה‘ ,אה ,הנך מחזיק עצמך
בקטנות‘ ,המאור הקטן’.’....
באותו שבוע לא בחן רביה”ק את ידיעותי בסוגיא הנלמדת ,בהנאתו ממני.
אולם ,לאחר מכן היה רביה”ק בוחן אותי כדבעי ,והייתי צריך ללמוד היטיב בכדי
לעמוד בכור המבחן אצלו.
***** זמ ******
לא כל מה שמותר מצוה
זכורני ,שנה אחת ביום צום גדליה נערך ברית מילה אצל רביה”ק זי”ע ,ונתכבד
רביה”ק לשמש כסנדק ,הרה”ק הויחי יוסף מפאפא זצ”ל שימש בברית מילה זו
כמוהל ,כמו בבריתות אחרות רבות בצל קדשו של רביה”ק.
לאחר הברית אמר הרב מפאפא לרביה”ק כי על פי ההלכה מותר לסנדק
בברית לאכול ,אף שיום צום היום.
השיבו רביה”ק ‘לא כל מה שמותר אני צריך עושה’...
חלילה לבוא לידי כעס
שמעתי מהגה”צ ר’ יחיאל מיכל פריד מקראסנא זצ”ל חתנא דבי נשיאה
הגה”צ ר’ הילל ליכטנשטיין זצ”ל מקראסנא ,כי פעם אחת דיבר עם רביה”ק
בנדון קולא וחומרא בתעניות.
ואמר לו רביה”ק כי הענין שיש להחשיב בשאלה הבאה אודות תענית ,האם
עלול השואל לבוא לידי כעס משום התענית.
הלכה ואין מורין כן
הרה”ח הר’ חיים אלתר בראך שימש כהויז בחור אצל רביה”ק זי”ע ,וממנו
זכיתי לשמוע כמה וכמה עובדות קודש אודות רביה”ק זי”ע.
וכה סיפר לי ,שנה אחת קודם ליל הסדר הורה לי רביה”ק זי”ע לומר להרב
ממוזאי זצ”ל ,ש”ב של רביה”ק ,שהיה בא לרביה”ק לליל הסדר ,כי הנה שנה
שעברה נהג רביה”ק לאכול הכרפס בהסיבה ,ועתה דאג רביה”ק שלא יעשה
הרב ממוזאי כמותו .ואמר רביה”ק כי נהגתי כן רק שנה שעברה והשנה לא אנהג
עוד כן.
וכלל היה אצל רביה”ק לבל יחקו אותו וינהגו כמותו ,משום שלא היה נוהג
תמיד באופן אחד ,והכל לפי הזמן והענין ושאר חשבונותיו הקדושים.
בענין זה זוכר אני ,כי פעם אחת היתה שאלה בשבת מיוחדת ,אם יש לומר
בה ‘כגוונא’ ,שאלו בקודש ,ורבהי”ק ענה כי יראה בשעת מעשה האיך לנהוג.
וכך ראינו בחוש ,כי הנהגותיו של רביה”ק אינם לפי סדר מסויים ,אלא כפי
ענינים שאין לנו בהם הבנה.
ואין להתפלא האיך יתכן ש’הלכה’ תהא תלויה בדברים אחרים ולא תהא
קבועה ,כי כן הוא בכל דיני התורה ,וכמו שמצינו שנאמר על כל מחלוקת בדברי
תורה ‘אלו ואלו דברי אלקים חיים’ ,וכן איתא שאף שעתה נפסקה הלכה כדברי
בית הלל במחלוקתם עם בית שמאי ,לעתיד לבוא ישתנה הדין ,ותהא הלכה
כבית שמאי.
***** חמ ******
והביאור בזה יש לומר על פי מה שיש לפרש מה שאמרו ‘תנא דבי אליהו
כל השונה הלכות בכל יום וכו’‘ ,אל תיקרי הליכות אלא הלכות’ ,וכך יש לפרש
שאין לקרוא ‘הלכות’ בלבד ,אלא ‘הליכות’ ,פירוש ,שפסק ההלכות נקבע לפי
ה’הליכות’ ,והעומק בזה ,שהכל תלוי באותו אופן שהעולם מתנהג בזה הזמן,
באיזה מדות הקב”ה מנהיג את הבריאה.
ומשום שלעתיד לבוא ישתנה סדר הנהגות העולם ,יהא נכון יותר פסק
ההלכה כדברי בית שמאי .וכן מה שאמרו ‘אלו ואלו דברי אלקים חיים’ ,היינו
משום שאף לדברי מי שאין הלכה כמותו ,יש מקום בזמן אחר ,שהעולם מתנהג
על פי מדות אחרים.
וצדיקים ,כדוגמת רביה”ק ,היה בכחם להרגיש בכל עת באיזה מדות מתנהג
העולם ,ולדעת לפי זה האיך ראוי לנהוג.
‘לביתי’ – זה תורה
ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי (ל ,ל).
בהיותי אברך בן כמה שנים מעת החתונה ,התעורר צורך בביתי להביא פרנסה,
ושקלנו האם לצאת מאהלה של תורה לעסוק בפרנסה.
אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל נכנס אל הקודש פנימה לרביה”ק
זי”ע ושטח בפניו את לבטי וספקותי ,כי מצד אחד ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’,
וצריך אני לעשות לפרנסת הבית ,אך מצד שני אולי עלי להשאר באהלה של
תורה.
פסק רביה”ק זי”ע ואמר ‘מתי אעשה גם אנכי לביתי’ זה תורה ,וכאומר,
התשובה פשוטה ,כי אכן מוטל עלי החובה לעשות לביתי ,והוא בלימוד התורה.
ימים מקדם
***** טמ ******
שפתי ישנים
דער אייבערשטער זאל העלפן ,מ’זאל מעורר זיין בזכות די צדיקים
ישועות פאר אלעס.
מיין טאטע הרה”צ ר’ מאיר בן מנחם זצ”ל ,האט פארציילט אז ער
האט געהאט א חבר א תלמיד חכם ,וואס האט געהייסן ר’ מרדכי
גרינפעלד ע”ה ,ער איז געווען א רב אין וויען ,און פארדעם איז
ער געווען א רב אין אונגארן נאכן קריג .ער איז געווען א גרויסער
תלמיד פונעם מהרש”ג .דער מהרש”ג פלעגט אים זאגן אז ער האט
אים אינזין ביי ‘מבחר שלשיו’ ,ר’ מרדכי בן חנה.
ער איז געווען אן אייניקל פונעם מראה יחזקאל ,און דער זון
פונעם מראה יחזקאל פלעגט גיין צום הייליגן אך פרי תבואה זי”ע,
דער הייליגער ליסקער .ביים שלושים פון זיין פטירה ,איז זיין זון
אנגעקומען אויף שבת צו ליסקא ,האט אים דער ליסקער צדיק
געזאגט ער זאל שטעלן ביר לכבוד די שלושים .שבת איז ער
אריינגעקומען צום אך פרי תבואה ,האט ער אים געזאגט ,א שאד
איר זענט נישט געקומען אביסל פריער ,ממש פריער איז אייער
טאטע ארויס פון מיר .ער האט זיך זייער דערשראקן ,עס איז שוין
געווען שלושים טאג נאך די פטירה ,האט זיך דער אך פרי תבואה
אנגערופן ,וואס זענט איר אזוי פארחידוש’ט ,ווי מ’גייט בחיים חיותו,
גייט מען לאחר מאה ועשרים שנה אויכעט ,דארט וואו דער צוגאנג
צו צדיקים איז ,האט מען די זכיה נאך מאה ועשרים שנה אויך צו
קומען ,צו גיין דארטן אין דעם זעלבן פלאץ ,לויט’ן וועג וואו מ’גייט
דא .זכותו יגן עלינו.
*
אין די שטאט וואו דער הייליגער בעל שם טוב זי”ע האט
***** נ ******
געוואוינט ,האט געוואוינט א גרויסער תלמיד חכם ,און א גרויסער
גאון ,א גרויסער ערליכער איד ,אבער ער האט נישט געגלייבט אין
די גרויסקייט פונעם בעל שם הקדוש .דער בעל שם הקדוש האט
אים זייער געוואלט מקרב זיין .איינמאל האט דער חכם גדול געהאט
א שטארקע קשיא אין א טיפע סוגיא אין ש”ס ,און ער האט זיך
געשטעלט אויף א תוספות ,און ער האט נישט געקענט פארשטיין
דעם תוספות .ער האט זיך זייער געפלאגט אויף דעם עטליכע וואכן
צו פארשטיין דעם תוספות ,ס’איז אים נישט געגאנגען ,און ער האט
זיך זייער מצער געווען.
איינמאל ביינאכט חלומ’ט ער אז ער גייט אויבן אין הימל אין
עולמות העליונים ,און מ’טראגט אים פון איין היכל צום אנדערן,
מיטאמאל זעט ער א געוואלדיגן גרויסן היכל ,וואס צוליב די
גרויסע לעכטיגקייט האט ער נישט געקענט קוקן ,און ער האט
געמוזט צומאכן זיינע אויגן ,און מ’האט אים אריינגעפירט אין היכל,
און מ’האט אים געהייסן עפענען די אויגן ,ער האט געזען גרויסע
גרויסע חכמים ,גרויסע צדיקים לערנען דארטן ,און דער הייליגער
בעל שם טוב זיצט אויבן אן .און דער בעל שם טוב הקדוש האט
זיך אנגערופן צו דעם חכם אין חלום דארטן אין עולם העליון ,וואס
פלאגסטו זיך אזוי שטארק אויף דעם תוספות ,ס’איז א פשוט’ער
פשט .און ער האט אים געזאגט דעם פשט אין תוספות .און ווען
ער האט זיך אויפגעוועקט צופרי ,האט ער אריינגעזען אין תוספות,
און ער האט געזען אז ס’איז טאקע זייער א גוטער פשט ,און ס’איז
ברור כשמש .אבער ער האט געמיינט אז ס’איז נאר א חלום אן
אינטערעסאנטער חלום ,און ער האט זיך נישט וויסנדיג געמאכט,
און עס נישט אנגענומען פאר א גרויסקייט.
ווען ער איז געקומען צו שלוש סעודות צום הייליגן בעל שם טוב
דארטן אין בית המדרש ,אזוי ווי דער בעל שם טוב זעט אים האט
ער זיך אנגערופן ברוך הבא ,נו ,וואס זאגט איר ,האט איר מעיין
געווען אין דעם פשט וואס איך האב אייך געזאגט נעכטן נאכט,
ס’איז טאקע אן אמת’דיגער פשט ,יא? ער האט נישט געקענט
***** אנ ******
קומען צו זיך .האט יענער געזען די גרויסקייט פונעם הייליגן בעל
שם הקדוש.
מ’זאגט נאך וועגן די גאונות פונעם בעל שם טוב הקדוש אין נגלה,
וואס מ’האט נישט געוואוסט דערפון אזוי אין גרויסן .און דער אמת
איז אז ער איז געווען אזוי גרויס ,אז די תלמידים האבן געזאגט אז
ביים לערנען ,ווען מ’האט געהאט א שטארקע קשיא האט ער שוין
געהאט אויף דעם תירוצים ,און שוין געהאט נאך א קשיא אויף דעם
תירוץ ,און ס’איז געווען כמעין המתגבר ,עס האט זיך קיינמאל נישט
געענדיגט ,און ס’איז אזוי ווייטער געגאנגען כסדר .דאס איז געווען
דער התורה זיינער ווייל ער איז געווען דבוק כביכול אין אייבערשטן,
ממילא די תורה האט דאך נישט קיין סוף ,ס’קען זיך קיינמאל נישט
ענדיגן .און דער בעל שם טוב הקדוש האט זוכה געווען צום כח
התורה ,צום עכטן כח התורה ,פון תורת השם ,ממילא האט זיך עס
קיינמאל נישט געענדיגט ,כמעין המתגבר.
כעין זה האט מען געזען טאקע ביי רבינו הקדוש דעם רבי’ן זכרונו
לברכה כמה פעמים ,ער האט געקענט מפלפל זיין ,און ווען מ’האט
אים געפרעגט א שטארקע קשיא ,פלעגט ער ארויפפירן די האנט
אויף די שטערן אויף א פאר מינוט ,און ער האט זיך אזוי פארטיפט,
און שוין געקענט זאגן א גאנץ נייעם מהלך אויף די גאנצע סוגיא.
דאס איז געווען ממש אפן ,כמעט יעדן טאג האט מען דאס געקענט
זען .געגעבן אזא מאך מיט דער האנט איבער די הייליגע צורה איבער
די בארד ,און געגעבן אזא קוק ,און ער האט געקענט אין א פאר
מינוט צוגעגעבן א נייעם מהלך ,און צוגעבן א גאנצן שיינעם פלפול,
און נייע חידושים .דאס איז געווען ממש בכל יום .דאס איז געווען א
הימלישע זאך ,ער האט זוכה געווען צו די תורה פון הימל.
כעין זה האב איך געהערט פון מיין טאטן הרה”צ ר’ מאיר בן
מנחם זכותו יגן עלינו ,ער האט פארציילט א מורא’דיגע מעשה,
דער הייליגער עטרת צבי דער זידיטשוב’ער רבי ר’ צבי הערש פון
זידיטשוב זכותו יגן עלינו ,האט מען גערופן ‘שר בית הזוהר’ ,ער איז
געווען א יחיד בדורו אין חכמת הקבלה ,דער הייליגער בני יששכר
ברענגט אים נאך זייער גרויס ,און דער ישמח משה ברענגט ,אז מען
***** בנ ******
קען זאגן ,אז דער ספר עטרת צבי אויפ’ן זוהר איז א חלק פון זוהר
הקדוש.
ס’איז באקאנט ,אז ער האט געשיקט אמאל א קוויטל אויף
ארץ ישראל צום קבר פון רבי שמעון בר יוחאי ,האט ער זיך
אונטערגעשריבן תלמידו צבי הערש בן הינדא.
האט מיין טאטע פארציילט ,אז ער האט געהאט אן איידעם הרב
הקדוש ר’ יהודה צבי מראזלא זי”ע ,וואס איז געווען שפעטער דער
שווער פון דעם שינאווא רב זכרונו לברכה .איינמאל ביינאכט הערט
ער ביים טיר ,ווי דער שווער דער עטרת צבי רעדט דארטן ,און
ער איז זיך מפלפל מיט נאך מענטשן ,און קיינער איז נישט דארט
געווען אין שטוב .און דער בעל שם טוב הקדוש איז געווען דארטן,
זיי האבן זיך מפלפל געווען אין א פשט אין א זוהר הקדוש .און
אויך שפעטער האט ער געהערט ווי דער אר”י הקדוש קומט דארטן,
און האט זיך אויך מפלפל געווען ,און דער עטרת צבי האט זיך
געהאלטן מיט זיינעם אז זיין פשט איז אן אמת’דיגער פשט .ביז ער
האט געזאגט ,לאמיר הערן פון רבי שמעון בר יוחאי אליינס ,און ער
האט געהערט א קול ווי רבי שמעון בר יוחאי איז זיך מפלפל אין
דעם פשט פון דעם זוהר ,און טאקע אזוי ווי דער עטרת צבי האט
געזאגט .שוין ,איז דאס געווען א חידוש.
שבת ביי שלוש סעודות ביי דער תורה פונעם הייליגן עטרת צבי
וואס איז געווען רזא דרזין ,הויכע סודות כדרכו בקודש ,האט ער זיך
געזאגט אז ס’איז דא א שווערער פשט אין א זוהר ,אויפ’ן זעלבן זוהר
הקדוש וואס דער הייליגער רבי יהודה צבי האט אונטערגעהערט.
און הגם פונעם אר”י הקדוש איז משמע אזוי ,און פונעם בעל שם
הקדוש איז משמע אזוי ,אבער איך מיין אז דער אמת’דיגער פשט איז
אזוי ווי איך זאג ,און רבי שמעון בר יוחאי איך מיין ער האט אויך אזוי
געזאגט ,דאס איז געווען די עכטע כוונה פון זוהר הקדוש .טאמער
גלייב איר מיר נישט ,האט ער זיך אנגערופן ,קענט איר פרעגן דעם
שווארצן יונגערמאן ,דאס איז געווען זיין איידעם רבי יהודה צבי .ער
האט מרגיש געווען אז דער איידעם האט זיך אונטערגעהערט דעם
גאנצן פלפול .ער איז זייער גרויס געווען.
***** גנ ******
ס’איז באקאנט ,אמאל זענען געווען די זייגערס וואס פלעגן קלינגען
יעדע שעה אזוי ווי א גלעקל ,די אלטע זייגערס ,די גרויסע זייגערס.
און ס’איז געווען אמאל ביים עטרת צבי ווען ער האט געהאלטן
א שלוש סעודות תורה ,און געזאגט הייליגע תורה מיט התלהבות
ברשפי אש קודש ,און דאס גלעקל ביים זייגער האט זיך גערוקט,
און אנגעפאנגען צו מאכן א גערודער .האט זיך דער הייליגער עטרת
צבי אנגערופן ,שא ,דרך ארץ .און דאס גלעקל ביים זייגער האט זיך
אויפגעהערט ,און ס’איז געווארן שטיל ,ס’איז געווארן קאפוט ,ס’איז
צובראכן געווארן .און מ’האט עס נישט געקענט פאררעכטן .ווייל
דער הייליגער עטרת צבי האט געזאגט ,שא ,בלייב שטיל ,האב דרך
ארץ פאר די תורה הקדושה .און מ’האט פרובירט צו פאררעכטן,
אבער מ’האט קיינמאל נישט געקענט פאררעכטן.
דער הייליגער שינאווער רב האט געזאגט ,אז ס’איז א חידוש,
גדולים מעשי צדיקים ,זיי האבן א כח .מילא אויף א בעל חי ,אויף
א צומח ,אבער אפילו אויף א דומם האבן זיי א כח .ווי ער זאגט אז
ער זאל זיין שא ,זאל זיין שטיל ,האט מען עס טאקע נישט געקענט
פאררעכטן .דאס איז געווען דער כח פון צדיקים.
דער הייליגער בעל שם טוב האט זייער נישט געוואלט נתגלה
ווערן ,ער האט זיך צוריקגעהאלטן ,זעקס יאר האט מען אים געהייסן
פון הימל גיין נתגלה ווערן ,ער האט בשום אופן נישט געוואלט.
מ’זעט דאך ביי משה רבינו אז דער אייבערשטער האט אים געהייסן,
און ער האט זייער נישט געוואלט ,ווי לאנג דער אייבערשטער האט
אים מכריע געווען כביכול.
האט דער בעל שם טוב הקדוש געזאגט פאר זיין הסתלקות ,אז
ער האט געדארפט נאך לעבן זעקס יאר ,אבער ווייל ער האט נישט
געוואלט נתגלה ווערן די זעקס יאר ,האט מען צוגענומען זעקס יאר
פון זיין לעבן .ממש נורא ונשגב.
דער בעל שם טוב הקדוש האט געפאסט אסאך תעניתים ,און
אסאך תפילות געדאוונט אז ער זאל קענען אומגיין מיט מענטשן.
ער איז געווען דבוק אין עולמות עליונים ,בפרט פרייטאג צונאכטס
ליל שבת קודש ,ער האט נישט געקענט רעדן צו מענטשן .מענטשן
***** דנ ******
האבן אים געפרעגט אבער ער איז נישט געווען דא ,ער איז געווען
אין עולמות עליונים .האט ער געבעטן ,און אסאך תעניתים געפאסט,
אז אפילו ער וועט זיין דבוק אין עולמות עליונים ,זאל ער זיין צווישן
מענטשן ,ער זאל קענען ענטפערן .דאס איז געווען דער גרויסער
בעל שם הקדוש.
עס שטייט אין שבחי בעל שם טוב ,ס’איז געווען אמאל טאקע אין
מעז’בוז ,אין דער שטאט וואו ער האט געוואוינט ,מ’האט געדארפט
האבן אסאך ישועות ,מענטשן זענען געווען זייער נישט געזונט
רחמנא ליצלן .איז מען געקומען צו לויפן צום בעל שם טוב הקדוש,
האט דער בעל שם טוב הקדוש געזאגט ,דאס האט גארנישט צו
טון מיט מיר ,איר דארפט אליין טון עפעס ,איר דארפט מקבל זיין
עפעס א דבר טוב .האבן זיי דארט מקבל געווען ,זיי גייען שרייבן א
ספר תורה.
און דער הייליגער סופר פונעם בעל שם טוב הקדוש ר’ צבי
סופר ,אזוי ווי ער האט אנגעפאנגען צו שרייבן א ספר תורה פאר די
שטאט ,ווען ער האט אנגעשריבן צוויי עמודים ,זענען אלע קראנקע
געהיילט געווארן ,פון גרויס קדושה פונעם הייליגן בעל שם טוב .אז
ווען מ’האט אנגעפאנגען צו שרייבן דעם ספר תורה ,זענען געווארן
רפואות ,און אלע קראנקהייטן האבן זיך אפגעשטעלט.
דער אייבערשטער זאל העלפן טאקע ,אז דער זכות פונעם בעל
שם הקדוש ,דער זכות פון צדיקים ,זאל מגין זיין אויף אונז ,און פאר
אלע וואס דארפן ישועות ,זאל ממשיך זיין ישועות .און אז מ’רעדט
פון זיי ברענגט מען דאך השפעה פון זיי ,אז זיי זאלן ווייטער ממשיך
זיין ישועות ורפואות פאר אלע אידן וואס פארא ישועה מען דארף.
אמן.
***** הנ ******
מנחם משיב נפשי
שטייט אין די וואכעדיגע סדרה ‘ויצא יעקב’ ,יעקב איז ארויסגעגאנגען.
איז דא א באקאנטער מדרש (ב”ר סח ,ב) אז יעקב אבינו האט זיך געטראפן
אליינס בגשמיות וברוחניות .בגשמיות נאך ווען אליפז ,דער זון פון
עשו ,האט אים צוגערויבט אלעס וואס ער האט געברענגט פון זיינע
עלטערנ’ס הויז .ברוחניות ,ער איז געקומען פון זיין הייליגער שטוב
מיט די הייליגע עלטערן ,יצחק מיט רבקה .און נאכדעם איז ער געווען
ביי זיינע רבי’ס שם ועבר פערצן יאר ,און דא טרעפט ער זיך אליינס
בגשמיות וברוחניות ,ער האט נישט קיין טאטן און מאמע לעבן זיך ,ער
האט נישט קיין רבי’ס לעבן זיך ,ער גייט לעבן מיט א גרויסן רשע ,לבן
הארמי ,און ער טרעפט זיך אליינס.
שטייט אין מדרש אז עס שטייט א פסוק אין תהלים וואס דוד המלך
האט אויך אזוי געזאגט‘ ,מאין יבא עזרי’ ,פון וואו וועט קומען מיין הילף,
ער האט זיך מחזק געווען און געזאגט‘ ,עזרי מעם ה’ עושה שמים וארץ’,
מיין הילף וועט קומען פון דעם הייליגן באשעפער וואס האט באשאפן
דעם הימל און די ערד.
מען קען אפשר אריינלייגן אין דעם ,איך האב געהערט פון מיין רבי’ן,
דער הייליגער קאלובער רבי’ן ,מנחם שלמה בן רבי משה זכותו יגן עלינו,
וואס ער האט נאכגעזאגט פון זיין זיידן ,דער עטרת צבי דער הייליגער
זידיטשובער רבי זכותו יגן עלינו .אז ער האט זיך אמאל געשטעלט
דאווענען ,און כדרכם פון די גרויסע צדיקים אז זיי האלטן זיך קליין
מיט א גרויסער ענוה ,איז ער געקומען מיט א צובראכנקייט ,ווי קען
איך מיך שטעלן דאווענען פאר אזא גרויסן הייליגן באשעפער ,ווער בין
איך ,איך בין נישט ראוי ,ווי קען איך מיך שטעלן דאווענען פאר’ן הייליגן
באשעפער.
און ער האט זיך פרובירט מחזק צו זיין ,און געטראכט צו זיך אז דוד
***** ונ ******
המלך שרייבט אויך אויף זיך אז ער איז אן עני ,ער איז גארנישט ,און
האט זיך געהאלטן פאר גארנישט ,און דאך האט ער געדאוונט פאר’ן
אייבערשטן ,און פרובירט זיך מחזק צו זיין מיט דעם .טראכט ער ביי
זיך ,גוט ,דאס איז דוד המלך ,אפילו ער האט זיך געהאלטן טאקע
קליין ,אבער ער איז געווען דוד המלך ,דער גרויסער מלכא קדישא,
דער גרויסער הייליגער דוד המלך ,אבער ווי קומען מיר צו דוד המלך,
ווי קען מען זיך מדמה זיין ,ווי קען מען זיך מחזק זיין ,אז ער האט
געקענט דאווענען ,אפילו ער האט זיך געהאלטן קליין ,אבער ער איז
געווען דוד המלך.
איז ער געווען זייער צובראכן ,ביז ער האט זיך דערמאנט ,און זיך מחזק
געווען ,אמת ,איך קען מיך נישט מדמה זיין צו דוד המלך ,נאר וואס
דען ,דער הייליגער באשעפער איז אזוי גרויס ,מ’קען זיך נישט מדמה
זיין צו אים ,מ’קען נישט משער זיין די גרויסקייט פונעם באשעפער,
פאר’ן הייליגן באשעפער איז דוד המלך אויך גארנישט געווען ,כביכול,
אקעגן דעם הייליגן באשעפער איז אלעס גארנישט.
דער אמת איז ,שטייט דאך אין די גמרא אויך אזוי (ערכין יז ).אז טאמער
מ’גייט מיט עומק הדין און גרויסקייט פונעם הייליגן באשעפער ,וואלטן
אפילו אברהם יצחק ויעקב אויך נישט געקענט ביישטיין ,וואס מ’קען
פארלאנגען צו דינען אזא גרויסן באשעפער.
איז פאר’ן הייליגן באשעפער נישט קיין נפקא מינה ווער דאס איז,
אפילו דער גרעסטער צדיק אין דער וועלט איז גארנישט לגבי די
גרויסקייט פונעם באשעפער .און אז דוד המלך האט געקענט דאווענען
פאר’ן הייליגן באשעפער ,קען יעדער איינער.
דער אייבערשטער כביכול פארלאנגט און ער וויל ,אז יעדע
באשעפעניש זאל אים דינען .יעדער מענטש וואס דער אייבערשטער
האט באשאפן איז פאר עפעס.
ס’איז געווען אמאל א חסיד ,וואס ער איז שוין געווען אן אלטער
איד ,ער האט נישט געקענט געהעריג דאווענען ,נישט לערנען ,ער איז
געווען זייער מיואש ,צו וואס לעב איך האט ער געזאגט .האט אים דער
הייליגער בעל שם טוב געזאגט ,ווי קענסטו זיין אזוי נאריש ,איינמאל
צו אנטון תפילין ,איינמאל זאגן קריאת שמע ,איינמאל טון א מצוה,
***** זנ ******
לוינט זיך צו לעבן הונדערט יאר ,צו קענען איינמאל טון א נחת רוח
פאר’ן הייליגן באשעפער.
פשט איז ,די גמרא זאגט (סנהדרין לז ).יעדער מענטש איז מחויב צו
זאגן ‘בשבילי נברא העולם’ ,וועגן מיר איז באשאפן געווארן די גאנצע
וועלט .דאס הייסט ,דער אייבערשטער האט א נחת רוח ,טאמער נישט,
וואלט ער מיך נישט באשאפן ,אז ער וויל מיך דא ,איז נישטא קיין
גרעסערע ראיה פון דעם ,און א גרעסערער חיזוק פון דעם .ווייל דער
אייבערשטער וויל מיך ,און אז איך זאל אים טון א נחת רוח ,איך זאל
זוכה זיין צו טון עפעס פאר’ן אייבערשטן.
זעט מען פון דעם ,אז ביים הייליגן באשעפער איז נישט קיין נפקא
מינה וואס מ’איז ,אפילו מ’איז נישט ,מ’האט נישט די גרויסע צדיקים
וואס זענען געווען אמאל ,נאר ווי עס שטייט אין די גמרא (סוטה מט,).
‘אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים’ ,קען מען זיך נישט פארלאזן
היינט נאר אויפן גרויסן באשעפער.
אמאל זענען געווען צדיקים וואס האבן צוגעהאלפן ,וואס זענען
געווען פול מיט קדושה ,און די וועלט האט אנדערש אויסגעקוקט,
נישט ווי די שפל’דיגע וועלט פון היינט .איז קען מען זיך אמאל צוברעכן
ביי זיך ,וואו זענען די צדיקים ,אידישע קינדער דארפן גרויסע ישועות
בגשמיות וברוחניות ,און ביי וואס מ’זעט ביי זיך .אבער מ’טאר זיך נישט
אויפגעבן ,מ’טאר זיך נישט מייאש זיין און אלעס נאכלאזן חס ושלום,
נאר מ’דארף זיך מחזק זיין אז ביים הייליגן באשעפער איז נישט קיין
נפקא מינה צו ס’איז געווען א דור פון צדיקים ,צו עס איז א דור נישט
פון צדיקים .און אדרבה ,ווי שווערער עס איז ,זעט ער אלס מער און
מער די חשיבות פון אן איד וואס ער טוט א מצוה ,ער טוט חסד ,ער
לערנט ,יעדע מצוה וואס אן איד טוט .די מלאכים און שרפים וואלטן
אלעס אוועקגעגעבן זיי זאלן קענען איינמאל טון א מצוה ,איין ציצית
אנטון.
אזוי ווי עס שטייט אין אקדמות אויך ,אז די מלאכים ווארטן פופציג
יאר א יובל צייט זיי זאלן קענען איינמאל זאגן שירה פאר’ן הייליגן
באשעפער ,און מיר קענען זאגן כסדר הונדערט ברכות יעדן טאג,
דאנקען דעם באשעפער אויף יעדע זאך .מ’דערמאנט זיך אז מ’גלייבט
אין הייליגן באשעפער ,מ’איז אן איד ,דאס אליינס איז שוין די גרעסטע
***** חנ ******
זאך וואס איז דא ,א קידוש השם ,וואס מען זעט פון דעם .און פון
דעם זעט מען אויכעט ,אז ער קען האבן א געוואלדיגן חיזוק ,אז דער
אייבערשטער וויל מיך ,און ער וועט מיר העלפן ,ער איז מיט אונז.
דאס האט יעקב אבינו געזאגט ,ער האט זיך געטראפן אליינס
בגשמיות און ברוחניות ,ער איז אוועקגעגאנגען פון זיינע עלטערן,
הייליגע צדיקים ,און שם ועבר ,זיינע רבי’ס ,צרות בגשמיות וברוחניות.
אבער ער האט זיך דערמאנט ,אז דער אייבערשטער האט באשאפן די
וועלט ,און פאר’ן אייבערשטן וואס האט באשאפן הימל און ערד ,ער
איז אזוי גרויס ,פאר אים איז נישט קיין נפקא מינה ווי גרויס ,צי די
גרעסטע צדיקים ,צי דער קלענסטער מענטש אויף דער וועלט ,אז דער
אייבערשטער וויל מיך ,איז אלעס דא.
ווען מ’גייט לעבן דעם טאטן ,פארלירט מען זיך נישט ,דער טאטע
איז דא מיט דיר ,וואס האסטו מורא ,דער באשעפער איז דא .דאס איז
‘עושה שמים וארץ’ ,ער האט באשאפן הימל און ערד‘ ,בשבילי נברא
העולם’.
זאל טאקע דער אייבערשטער העלפן ,מ’זאל זיך מחזק זיין ,זיך
שטארקן ,גלייבן און פילן ,מרגיש זיין ,אז מיר האבן ברוך השם א טאטע
אין הימל וואס ער גיט אכטונג אויף אונז ,און ער וויל אונז ,ער האט
א נחת רוח פון יעדע גוטע זאך וואס מיר טוען ,יעדע גוטע זאך וואס
א איד טוט איז דא א נחת רוח פאר’ן הייליגן באשעפער ,דאס איז דער
גרעסטער חיזוק וואס מ’קען האבן .זאל דער אייבערשטער העלפן
טאקע מ’זאל שפירן ,מ’זאל מרגיש זיין די קרבת אלוקים ,און שפירן אז
דער אייבערשטער איז מיט אונז ,און ער וועט טאקע זיין מיט אונז ,און
ארויסווייזן זיינע חסדים וישועות פאר אלע אידישע קינדער ,יעדער
איינער בכל מקום שהם.
***** טנ ******
ברכת מזל טובה שלוחה
מריחוק מקום וקירוב הלב
לאיש רב הפעלים ראש וראשון לכל דבר שבקדושה,
עושה צדקה וחסד בהצנע לכת,
הלא הוא
שליט"א חתני כבני הר"ר משה צבי ראטבארט
ונוות ביתו העומדת לימין בעלה
לרגל אירוסי בתם בשעטומ"צ
ולרגל היכנסו לעול תורה ומצוות של נכדם וניני
ני"ו הבחור היקר יהודה זאב ראטבארט
בן לבנו ונכדי
הלן באוהלה של תורה יום ולילה
שליט"א הר"ר אליעזר אבא
יה"ר שירוו רוב נחת דקדושה מהם מכל יוצ"ח,
בנקל מתוך הרחבת הדעת,
ובורא עולם בקנין השלם זה הבנין.
