gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אור הדעת · Ohr Hadaas — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫ויצא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכיָך ָד ֵעהו ‪3 ..................................................................................‬‬ ‫צּופים ַמ ֲהמֹורֹות ‪4 .........................................................................‬‬ ‫ַחיִּ ים ְר ִּ‬ ‫ִּמלְ ֶח ֶמת ַה ַה ְרזָ יָ ה ‪4 ..................................................................................‬‬ ‫ּומה ֹלא ‪5 ................................................................................‬‬ ‫ָמה ָב ִּריא ָ‬ ‫ֵּבין ָרצֹון לְ ַה ְחלָ ָטה ‪6 ...............................................................................‬‬ ‫לְ נַ ֵּפץ ֶאת ַה ְ'בלֹוף' ‪7 ...............................................................................‬‬ ‫יתנָ ן ‪7 ....................................................................................‬‬ ‫וֵּ וי לָ ן ְד ִּמ ְ‬ ‫ַה ֶד ֶרְך לְ נַ ֵּצ ַח‪8 .......................................................................................‬‬ ‫מֹודדּות‪9 ..................................................................................‬‬ ‫כ ַֹּח ַה ִּה ְת ְ‬ ‫ְמ ִּציאּות ָה ָא ָדם ‪9 ...................................................................................‬‬ ‫יח ֶשל ַהגְ ָר"א ‪10 .............................................................................‬‬ ‫ַהּמֹוכִּ ַ‬ ‫ַמ ְט ַרת ַה ֲחלֹום ‪11 ...................................................................................‬‬ ‫ִּמן ַה ִּש ְפלּות ֶאל ַה ַּמ ֲעלָ ה ‪11 .......................................................................‬‬ ‫ּתֹורה ‪12 ...................................................................................‬‬ ‫סֹודֹות ַה ָ‬ ‫ֹלבן ָה ֶעלְ יֹון ‪13 ......................................................................................‬‬ ‫ֶ‬ ‫ֲחלֹום יַ ֲעקֹּב ‪14 ......................................................................................‬‬ ‫סֹובב כָ ל ָעלְ ִּמין‪14 ...........................................................‬‬ ‫ְמ ַמלֵּ א כָ ל ָעלְ ִּמין וְ ֵּ‬ ‫ֲעלִּ יָ ה וִּ ִּיר ָידה‪15 .....................................................................................‬‬ ‫ָה ֵּע ָצה לְ כָ ְך ִּהיא ֶ'ח ֶבל' ‪15 .........................................................................‬‬ ‫ַה ַה ְחלָ ָטה ‪16 .........................................................................................‬‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪16 ..................................................................................‬‬ ‫יע ‪17 .....................................................................................‬‬ ‫ַהכ ַֹּח לְּ ַה ְּש ִּפ ַ‬ ‫יהת יַ ֲעקֹּב‪17 ....................................................................................‬‬ ‫ְּת ִּמ ַ‬ ‫וַ יִּ ְשפֹּט ָשפֹוט ‪17 ....................................................................................‬‬ ‫ערלֶ אְך! ‪17 ....................................................................................‬‬ ‫ְב ִּר ֶיד ְ‬ ‫אֹור ּוכְ לִּ י ‪18 .........................................................................................‬‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪19 ..................................................................................‬‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫ְּבכָ ל ְּד ָרכֶ יָך ָד ֵעהו‬ ‫ַה ֶד ֶרְך לְּ יַ ֵשם ֶאת ְּרצֹון ַה ֵשם יִ ְּת ָב ַרְך ִב ְּשלֵ מות‪ִ ,‬מן ַהלִ ּמוד לְּ ַמ ֲע ֶשה‬ ‫בפרשה זו מגלה התורה הק' תכלית העבודה בזה העולם‪ ,‬כשנתבונן בבחינת‬ ‫'תורה היא וללמוד אני צריך'‪ .‬בשפה פשוטה‪ ,‬יושב יעקב אבינו ברומו של‬ ‫עולם‪ ,‬ארבע עשרה שנה רצופות בבית מדרשם של שם ועבר‪ ,‬אצל יצחק אבינו‬ ‫ורבקה אמנו‪ .‬השראת השכינה שהיתה שם‪ ,‬גן עדן העליון‪ ,‬הכיסופים‬ ‫והגעגועים וההתעלות שהיו שם‪ ,‬לא ניתן כלל וכלל לתאר‪ ,‬ודאי וודאי אנו‬ ‫קרוצי חומר בשר ודם‪.‬‬ ‫פתאום‪ ,‬טראח‪ ,‬בלאגן אחד גדול! אחיו רוצה להרגו‪ ,‬מתגורר לבד בין גדולי‬ ‫הרמאים‪ ,‬חמיו לבן גדול הנוכלים והפושעים‪ ,‬גיסים מאן דכר שמיה‪ ,‬מרמים‬ ‫אותו‪ ,‬גוזלים אותו‪ ,‬לא יום ולא יומיים‪ ,‬עשרים ושתיים שנה‪ ,‬ולבסוף הוא מקבל‬ ‫קבלת פנים ממלכתית מעשיו אחיו וארבע מאות איש עמו הרוצים להרגו‪ ,‬בנו‬ ‫יוסף הצדיק נעלם לו לעשרים ושתיים שנה‪ ,‬הכל נתקע!‬ ‫לשון יציאה‪ ,‬כמו אצל יעקב אבינו‪ ,‬כפי‬ ‫ר ֶֹּשם ֶשל ַצ ִּדיק‬ ‫שרש"י הק' מבאר‪' :‬ולמה הזכיר יציאתו‪,‬‬ ‫אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה‬ ‫שנה אחת הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק בעיר‪ ,‬הוא הודה‪,‬‬ ‫מלעכוביטש זי"ע לא אמר 'תורה'‬ ‫הוא זיוה‪ ,‬הוא הדרה‪ ,‬יצא משם‪ ,‬פנה‬ ‫בפרשת ויצא בשולחנו הק'‪ .‬שאלו‬ ‫הודה‪ ,‬פנה זיוה‪ ,‬פנה הדרה'?‬ ‫תלמידו הרה"ק רבי שלום אב"ד וילייקה‬ ‫זי"ע על פשר הדבר‪ ,‬והשיב לו הרבי‪:‬‬ ‫בחלומו נראה לפניו 'וַ יַ ֲחֹלם וְ ִּהנֵּ ה ֻסלָ ם‬ ‫בפרשה זו אנו רואים שנהיה תורה שלמה‪,‬‬ ‫יע‬ ‫ֻמ ָצב ַא ְר ָצה וְ רֹּאשֹו ַמגִּ ַ‬ ‫ממה שאיש יהודי אוכל ושותה‪ ,‬ישן‪,‬‬ ‫ַה ָש ָמיְ ָמה'‪ ,‬ויש להבין‪ ,‬הרי סולם הוא‬ ‫מוליד בנים‪ ,‬מתקוטט עם אחיו‪ ,‬ועוסק‬ ‫אמצעי ולא מטרה‪ ,‬לסולם יש שני כיוונים‬ ‫בעסקיו אפילו בערמומיות (פקחות)‪ ,‬אם‬ ‫– לעלות אך גם לרדת‪ ,‬הרי תכלית‬ ‫הוא מתכוין לשם שמים הוא גופא‬ ‫העבודה היא לעלות ולהתעלות ולא‬ ‫'תורה'‪...‬‬ ‫לרדת‪ ,‬ומהו ענין הסולם?‬ ‫ביציאת יעקב אבינו לארם נהרים נאמר‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬י–יז)‪' :‬וַ יֵּ ֵּצא יַ ֲעקֹּב ִּמ ְב ֵּאר‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מה הכוונה ' ָאכֵּ ן יֵּ ש ה'‬ ‫ָש ַבע וַ יֵּ לֶ ְך ָח ָרנָ ה‪ .‬וַ יִּ ְפגַ ע ַב ָּמקֹום וַ יָ לֶ ן ָשם‬ ‫ַב ָּמקֹום ַהזֶ ה וְ ָאנֹּכִּ י ֹלא יָ ָד ְע ִּּתי'‪,‬‬ ‫כִּ י ָבא ַה ֶש ֶמש וַ יִּ ַקח ֵּמ ַא ְבנֵּ י ַה ָּמקֹום וַ יָ ֶשם‬ ‫הרי מציאות אלקי עולם אשר הוא ממלא‬ ‫ְמ ַר ֲאש ָֹּתיו וַ יִּ ְשכַ ב ַב ָּמקֹום ַההּוא'‪.‬‬ ‫כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר‬ ‫פנוי מיניה‪ ,‬הלא ודאי לית אתר פנוי‬ ‫יש להתבונן‪ ,‬וכי אברהם ויצחק לא הלכו‬ ‫מיניה ומלא כל הארץ כבודו‪.‬‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬ולמה אצלם לא נכתב‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫וַ ַּת ֲחלֵּ ף ֶאת ַמ ְשכֻ ְר ִּּתי ֲע ֶש ֶרת מֹּנִּ ים"‪ ,‬לבן‬ ‫צופים ַמ ֲהמֹורֹות‬ ‫ַחיִּ ים ְּר ִּ‬ ‫רימה אותו ברחל ונתן לו את לאה‪ ,‬ואף‬ ‫אז לא שבר את הכלים והמשיך עוד שבע‬ ‫כשמתעמקים יותר נגלה לפנינו סיפור‬ ‫שנים בעבור רחל‪.‬‬ ‫לא פשוט‪ .‬נתאר זאת‬ ‫בשפה פשוטה‪ ,‬דברה תורה בלשון בני‬ ‫בנוסף‪ ,‬צער גידול בנים‪ ,‬ענין רחל אמנו‬ ‫אדם‪ :‬בחור צדיק מתמיד עצום‪ ,‬ארבע‬ ‫ולידת יוסף‪ ,‬החלפת הצאן כמאה‬ ‫עשרה שנה לומד בהתמדה מופלגת‪,‬‬ ‫פעמים‪ ,‬רדיפת לבן אחרי יעקב אבינו‬ ‫בבית שם ועבר‪ ,‬הוריו עשירים מופלגים‪,‬‬ ‫להרגו‪ ,‬מלבד פרשת עשיו וארבע מאות‬ ‫לא חסר לו כלום בגשמיות‪.‬‬ ‫איש עמו‪ ,‬פרשת שכם‪ ,‬פרשת יוסף‬ ‫הצדיק – בן נעלם לו באמצע החיים‪,‬‬ ‫ברוחניות הוא נמצא במקום הטוב ביותר‬ ‫ירידתו למצרים‪...‬‬ ‫עלי אדמות‪ ,‬בעונג רוחני‬ ‫ועילאי‪ ,‬בצילא דמיהמנותא של האבות‬ ‫כשמתבוננים עוד יותר‪ ,‬מה יעקב אבינו‬ ‫הק'‪ ,‬סבו אברהם אבינו‪ ,‬אביו יצחק‬ ‫עבר‪ ,‬מגלים שכבר ברחם‬ ‫אבינו‪ ,‬רבקה אמנו‪ ,‬ולא פסקה ישיבה‬ ‫אמו התקוטט יעקב אבינו עם אחיו עשיו‪.‬‬ ‫מעולם בבית מדרשם של ֵּשם ועבר‪.‬‬ ‫שאלה פשוטה אבקש לשאול‪ ,‬כיצד‬ ‫בגיל שבעים ושבע‪ ,‬כבר לא בחור צעיר‪,‬‬ ‫החזיק מעמד בהרפתקאות‬ ‫נשלח אי שם לארם נהרים‪ ,‬לקבוצת‬ ‫מורכבות אלו – תקוע בשידוכים‪,‬‬ ‫פושעים ושקצים‪ ,‬גדולי המכשפים‪ ,‬אל‬ ‫מאיימים לרוצחו‪ ,‬אשת נעוריו הלכה‬ ‫מקום של רוצחים‪ .‬חמיו חפץ ורודף‬ ‫לעולמה‪ ,‬חמיו מרמה אותו וחפץ להרגו‪,‬‬ ‫אחריו להרגו‪.‬‬ ‫איך?!‬ ‫לבד‪ ,‬בודד‪ ,‬עובד יעקב אבינו עבודה‬ ‫ִּמלְּ ֶח ֶמת ַה ַה ְּרזָ יָ ה‬ ‫פיזית מתישה‪ ,‬עם 'בהמות'‪ ,‬לא‬ ‫שנה ולא שנתיים‪ ,‬עשרים שנה! עבד‬ ‫להבנת עומק הדברים‪ ,‬אבקש להביא‬ ‫יעקב במסירות נפש וכפי שהתורה‬ ‫דוגמא מחיי המעשה‪ .‬אחד‬ ‫מעידה‪( ,‬בראשית לא‪ ,‬לו–מא)‪' :‬וַ יִּ ַחר לְ יַ ֲעקֹּב‬ ‫הדברים הנפוצים בקרב רבים הוא‬ ‫ֹּאמר לְ לָ ָבן ַמה‬ ‫וַ יָ ֶרב ְבלָ ָבן וַ יַ ַען יַ ֲעקֹּב וַ י ֶ‬ ‫'השמנה'‪ ,‬משמעות הדבר‪ ,‬עודף משקל‪,‬‬ ‫אתי כִּ י ָדלַ ְק ָּת ַא ֲח ָרי‪ .‬כִּ י‬ ‫ִּפ ְש ִּעי ַמה ַח ָט ִּ‬ ‫שהרבה סובלים מכך‪ ,‬הגורם קשיים‬ ‫את ִּמכֹּל כְ לֵּ י‬ ‫ִּמ ַש ְש ָּת ֶאת כָ ל כֵּ לַ י ַמה ָּמ ָצ ָ‬ ‫גדולים לאדם‪ ,‬לסחוב משא נוסף לאותן‬ ‫יתָך ִּשים כֹּה נֶ גֶ ד ַא ַחי וְ ַא ֶחיָך וְ יֹוכִּ יחּו ֵּבין‬ ‫ֵּב ֶ‬ ‫שתי הרגליים שאינן בנויות למשקל יתר‪,‬‬ ‫ְשנֵּ ינּו‪ .‬זֶ ה ֶע ְש ִּרים ָשנָ ה ָאנֹּכִּ י ִּע ָּמְך ְר ֵּחלֶ יָך‬ ‫פעמים זה גורם לבעיות בבריאות‪ ,‬כגון‬ ‫וְ ִּעזֶ יָך ֹלא ִּשכֵּ לּו וְ ֵּאילֵּ י צֹּאנְ ָך ֹלא ָאכָ לְ ִּּתי‪.‬‬ ‫לחץ דם‪ ,‬סוכר‪ ,‬קוצר נשימה ועוד‪ ,‬ירחם‬ ‫אתי ֵּאלֶ יָך ָאנֹּכִּ י ֲא ַח ֶטנָ ה ִּמיָ ִּדי‬ ‫ְט ֵּר ָפה ֹלא ֵּה ֵּב ִּ‬ ‫השם‪.‬‬ ‫ְּת ַב ְק ֶשנָ ה גְ נֻ ְב ִּתי יֹום ּוגְ נֻ ְב ִּתי לָ יְ לָ ה'‪.‬‬ ‫זה לא סוד‪ ,‬אנשים משקיעים הון רב‬ ‫ביום ובלילה עבד יעקב אבינו‪ ,‬ללא שינה‬ ‫וכוחות עצומים ב'דיאטה'‪ ,‬סדנאות‬ ‫יתי ַביֹום ֲאכָ לַ נִּ י ח ֶֹּרב‬ ‫(שם‪ ,‬מ–מא)‪ָ ' :‬היִּ ִּ‬ ‫שונות ומשונות‪ ,‬מומחים למיניהם‪,‬‬ ‫וְּ ֶק ַרח ַבלָ יְּ לָ ה וַ ִּת ַדד ְּשנָ ִּתי ֵמ ֵעינָ י‪ .‬זֶ ה לִּ י‬ ‫זריקות לדיכוי התיאבון‪ ,‬ולא ניתן לפרטם‬ ‫יתָך ֲע ַב ְד ִּּתיָך ַא ְר ַבע ֶע ְש ֵּרה‬ ‫ֶע ְש ִּרים ָשנָ ה ְב ֵּב ֶ‬ ‫כי רבים הם‪.‬‬ ‫ָשנָ ה ִּב ְש ֵּּתי ְבנ ֶֹּתיָך וְ ֵּשש ָשנִּ ים ְבצֹּאנֶ ָך‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫ההסבר לכך‪ :‬השם יתברך ברא לכל אחד‬ ‫הפלא הוא‪ ,‬שלאחר מאמצים מרובים‬ ‫ואחד מנגנון בתת מודע‪ ,‬שבו‬ ‫הורידו את המשקל העודף‪ ,‬עשו‬ ‫הוא מיישב את כל הכשלונות והעוולות‬ ‫את כל התחבולות‪ ,‬ולאחר תקופה קצרה‪,‬‬ ‫שלו באופן 'אוטומט'‪ .‬נקח את דוגמת‬ ‫'משלחה והיא חוזרת' בכפל או בארבעה‬ ‫'אכילת יתר'‪ ,‬או 'אוכל לא בריא'‪ ,‬מי אמר‬ ‫וחמשה‪ ,‬והשאלה – הרי אותו אדם הרזה‪,‬‬ ‫שזה לא בריא‪ ,‬ישנם ששומרים על אורח‬ ‫נהיה מקל‪ ,‬מדוע חזר לסורו‪.‬‬ ‫חיים בריא‪ ,‬ואוכלים רק ירקות וחסה‪,‬‬ ‫וחולים‪ ,‬ויש כאלו שאוכלים מתוק‪ ,‬עם‬ ‫השאלה מתעצמת‪ ,‬הרי לא מדובר על‬ ‫הרבה שומנים‪ ,‬ובריאים וחזקים‪ .‬לאדם זה‬ ‫בוקי סריקי‪ ,‬תאוותנים‪ ,‬שלא‬ ‫אין 'החלטה' ברורה מה נכון ומה לא‪.‬‬ ‫פסיק פומיה‪ ,‬מדובר על אנשים יודעי‬ ‫ספר‪ ,‬חכמים ונבונים‪ ,‬תלמידי חכמים‬ ‫בבית המדרש הכנתי קפה‪ ,‬לידי הגיע‬ ‫עצומים‪ ,‬וגם להם זה קורה והם סובלים‬ ‫יהודי שגילו מעל שמונים וחמש‪,‬‬ ‫מכך‪ ,‬ואף על פי כן הם חוזרים להשמנה‪,‬‬ ‫אם לא ראיתי במו עיני לא האמנתי‪ :‬עשר‬ ‫יש שעשו עשרים סוגי דיאטה ויותר ונחלו‬ ‫כפיות סוכר הכניס לקפה ועירבב‪.‬‬ ‫כישלון חרוץ‪ ,‬מה הסיבה לכך?‬ ‫תמהתי מאד ושאלתיו‪ :‬ילמדנו‪ ,‬הרי 'זה‬ ‫לא בריא'‪ .‬ענה באידיש‪ ,‬ואתרגם‪' :‬אל‬ ‫ומה ֹלא‬ ‫ָמה ָב ִּריא ָ‬ ‫תבלבל בשכל‪ ,‬כמה שיותר סוכר יותר‬ ‫בריא'‪ ,‬ויהודי זה בריא וחזק‪.‬‬ ‫ראיתי רעיון נפלא שמסביר המגיד רבי‬ ‫דבר זה נקרא תחום 'אפור'‪ ,‬לא כל כך‬ ‫בערל טאובר שליט"א‪ ,‬ואתרגם‬ ‫זאת‪ :‬מלחמה זה לא דרך חיים‪ ,‬אדם אינו‬ ‫ברור‪ .‬כל דבר שאינו ברור וחד‪,‬‬ ‫יכול לחיות באופן תמידי במצב של‬ ‫באופן שהקושי הוא גדול‪ ,‬כגון ענין‬ ‫'מלחמה'‪ ,‬זה לא שייך‪ ,‬השם יתברך ברא‬ ‫האכילה והרעב‪ ,‬אין לאדם כוחות הנפש‬ ‫שאדם צריך לאכול‪ ,‬נקודה‪ .‬לפניו אוכל‬ ‫להתגבר עליו באמת‪ ,‬ההתגברות היא רק‬ ‫שאינו בריא‪ ,‬הוא רעב‪ ,‬לחץ דם או סוכר‬ ‫זמנית‪.‬‬ ‫אינם סיבה למנוע מאדם זה לאכול‪.‬‬ ‫בשבוע האחרון סיפר לי יהודי‪ ,‬כיצד‬ ‫הסיבה לכך‪ ,‬כי להוריד משקל זה דבר‬ ‫קיבל ההחלטה שלא לעבור את‬ ‫קשה מנשוא‪ ,‬שהרי ללא המאכלים שאדם‬ ‫זמן קריאת שמע בזמן הראשון‪ .‬הוא ראה‬ ‫רגיל בהם‪ ,‬הוא נשאר 'רעב'‪ ,‬אין לו ישוב‬ ‫בזוהר הקדוש שמי שאינו קורא קריאת‬ ‫הדעת‪ .‬כשלוקח מיני מתיקה‪ ,‬או משקה‬ ‫שמע בזמנה הוא 'בנידוי כל היום'‪ ,‬אז‬ ‫מתוק שאליו הוא רגיל‪ ,‬משקיטים לו את‬ ‫נבהל‪ ,‬זה היה לו ברור‪ ,‬מאז אינו מפסיד‬ ‫הרעב ומרגיעים את נפשו‪.‬‬ ‫קריאת שמע בזמנה‪.‬‬ ‫סיבה של לחץ דם‪ ,‬קושי בנשימה וכדומה‬ ‫זוהי הסיבה שפעמים יש כאלו שלא כל‬ ‫אינה סיבה 'לרעוב' ולהלחם כל יום‬ ‫כך מקפידים על ההלכה‪ ,‬שהאדם‬ ‫וכל היום‪ ,‬בעת פתיחת המקרר או‬ ‫יודע משהו שיש עוד פוסקים‪ ,‬מנהגים‪,‬‬ ‫המקפיא הגדוש בעוגות קורצות לעיניים‪,‬‬ ‫מונח לו בזיכרון שיש עוד הרבה שיטות‪,‬‬ ‫ברגעים שאדם רעב מאד‪ ,‬כפי שיש פתגם‬ ‫משהו לא ברור שיש על מי לסמוך‪ .‬כמו‬ ‫– יש עשר טעמים לא לאכול שוקולד‪ ,‬אך‬ ‫אותו עם הארץ‪ ,‬שבתשעה באב אחר‬ ‫טעמו של השוקולד גובר על כולם‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫כל אחד יש לו 'החלטה' בחיים שגורמת‬ ‫חצות היה שותה כוס מים‪ ,‬שאלוהו לפשר‬ ‫לו לעשות שינוי דרסטי‪ ,‬ולא רק‬ ‫הדבר‪ ,‬וענה שהוא זוכר משהו שאחרי‬ ‫בענין השמנה‪ ,‬זוהי רק דוגמא‪ .‬יומיים‬ ‫חצות מותר לשתות רק מים‪ ,‬אינו זוכר‬ ‫לפני כתיבת מאמר זה‪ ,‬שמעתי אחד אומר‬ ‫אם זה בליל פסח אחר חצות‪ ,‬או בתשעה‬ ‫למעשן כבד‪ ,‬אולי תגמל מהעישון‪ ,‬ענה‬ ‫באב אחר חצות‪...‬‬ ‫לו ההוא‪ ,‬חלילה‪ ,‬פחות משתי קופסאות‬ ‫סיגריות ביום אין מה לדבר‪ ,‬זה אף בריא‪,‬‬ ‫ֵבין ָרצֹון לְּ ַה ְּחלָ ָטה‬ ‫הוא הוסיף לו אמרה שנונה‪' :‬בשר מעושן‬ ‫מה כן?!‬ ‫מחזיק יותר'‪.‬‬ ‫כדי ליישם 'החלטה' למעשה שתיחקק‬ ‫במערכת החיים יש לאדם 'רצונות'‬ ‫במוחו ולבו‪ ,‬אז לא יצטרך את כל‬ ‫טובים וגדולים‪ ,‬שנמצאים אי‬ ‫סוגי הדיאטות‪ ,‬צריך לקבל 'החלטה'‬ ‫שם בבוידם‪ ,‬כששואלים אותו האם אתה‬ ‫אמיתית בלי תחום אפור‪ ,‬לדוגמא לסמן‬ ‫רוצה‪ ,‬הוא עונה‪' :‬ודאי!' מה השאלה‬ ‫מאכל שהגיע למסקנא שהוא מזיק לו‬ ‫בכלל?! אך למעשה כלום‪.‬‬ ‫כדבר הגרוע ביותר ויסמנו כ'רעל'!‬ ‫זוהי 'החלטה' שעוצרת את האדם ברגעים‬ ‫יש מערכת 'החלטות'‪ ,‬אדם החליט – שם‬ ‫קשים שבהם הוא רעב מאד‪ ,‬ועוגת‬ ‫הוא מנצח‪ ,‬לשם הוא מגיע‪ .‬כל אדם‬ ‫שוקולד עם אגוזי לוז של שבע קומות עם‬ ‫רוצה להיות בקי בש"ס בעיון‪ ,‬וכאשר‬ ‫קרמים מסוגים שונים ומשונים עומדת‬ ‫תשאל אותו על כך התשובה תהיה 'ודאי!'‬ ‫לפניו‪ ,‬מה שברור 'רעל' לא אוכלים!‬ ‫אך הבקיאים בש"ס הם אלו שהחליטו‬ ‫ברור‪ ,‬אנחנו חייבים לדעת את כל הש"ס‪,‬‬ ‫רק האדם עצמו יכול לקבל את הההחלטה‬ ‫והם יודעים!‬ ‫עליוו‪ .‬אמר לי אדם שמשקלו היה‬ ‫מעבר למאה וחמישים ק"ג‪ ,‬והיה לו אוצר‬ ‫כך בכל תחום!‬ ‫גדול של סוכר‪ ,‬כולסטרול‪ ,‬לחץ דם‪,‬‬ ‫בקושי נשם‪ ,‬בקושי זז‪ ,‬ניסה כמובן את‬ ‫גם בגשמיות‪ ,‬המציאות הוכיחה‪ ,‬מי‬ ‫כל סוגי הדיאטות וכלום לא עזר‪ ,‬יום אחד‬ ‫הוא נכנס לרופא‪ ,‬ואמר לו הרופא‪ ,‬תשמע‬ ‫שרוצה באמת להיות 'עשיר'‪ ,‬נהיה‬ ‫טוב‪" :‬לפי המדדים‪ ,‬אתה 'מת'‪ ,‬גופך אינו‬ ‫עשיר‪ ,‬כולם יענו 'ודאי!' שרוצים להיות‬ ‫יכול לסבול זאת!" ברגע זה הוא קיבל‬ ‫עשירים‪ ,‬רוצים ליזום‪ ,‬רוצים להצליח‪,‬‬ ‫'החלטה' וירד לשמונים ק"ג וכל מחלותיו‬ ‫'ודאי!' מה הם עושים בשביל זה‪ ,‬קמים‬ ‫נעלמו‪.‬‬ ‫כשהשמש זורחת לפני שקיעתה‪ ,‬ומבלים‬ ‫בדיבורי סרק על דא ועל הא‪ ,‬בדברים‬ ‫בן עלייה הרצה לפני‪ ,‬כיצד הוא הוריד‬ ‫שאין להם כל ענין‪ ,‬ובזמן הפנוי שומעים‬ ‫משקל רב‪ ,‬הוא חשב והתבונן בעצמו‪,‬‬ ‫כמה קווים‪ ,‬וגם רוצים להצליח‪...‬‬ ‫וכי מה‪ ,‬אני לא מסוגל לסגור את הפה‪,‬‬ ‫קמח ומים עם שוקולד ופצפוצים יבלבלו‬ ‫בדרך מליצה‪ ,‬יש כאלו שמוכנים לעשות‬ ‫אותי‪ ,‬וכי בהמה אנוכי?! כך נכנס לעומק‬ ‫כדי להצליח‪ ,‬רק בזמן שראשם‬ ‫הדברים‪ ,‬סידר לעצמו ארוחה פעמיים‬ ‫נמצא על הכרית עד שהם נרדמים‪.‬‬ ‫ביום ותו לא‪ ,‬והתחיל לשתות מים‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫באפאי כי קאקי חיורי'‪ ,‬הוא לא נלחם‬ ‫לְּ נַ ֵפץ ֶאת ַה ְּ'בלֹוף'‬ ‫אלא פשוט גיחך ואמר את האמת‪ ,‬כפי‬ ‫שרש"י (ברכות כ‪ ,‬א ד"ה כי קאקי) מסביר שהיה‬ ‫אחת ההתמודדויות הקשות ברוחניות‬ ‫נראה בפניו כאווזים לבנים‪.‬‬ ‫היא 'שמירת העיניים'‪ ,‬מבחורים‬ ‫צעירים עד לזקנים‪ .‬לא פעם שחו לפני‬ ‫רב גידל לא פחד‪ ,‬הוא לא נלחם‪ ,‬בשבילו‬ ‫אנשים מכובדים וזקנים שענין שמירת‬ ‫זה נראה כאווזים לבנים‪ .‬אדם יסודו‬ ‫העיניים קשה להם מאוד‪ .‬מה התרופה‬ ‫מעפר וסופו לעפר‪ ,‬דע מאין באת ולאן‬ ‫לכך?‬ ‫אתה הולך‪ ...‬פשוט יש לגלות את האמת‬ ‫עצת חז"ל להתמודדות עם שמירת‬ ‫לאמיתה‪ ,‬לגלות את המציאות‪ ,‬שקר החן‬ ‫והבל היופי‪ ,‬אז התמודדות נעלמת‬ ‫העיניים‪ ,‬היא לא להלחם‪ ,‬אלא‬ ‫מאליה‪ ,‬בבחינת מעט מן האור דוחה‬ ‫להגיע לנקודת האמת‪ ,‬ואבאר‪ :‬אדם הולך‬ ‫הרבה מן החושך‪.‬‬ ‫לקנות 'יהלום' יקר ואיכותי ושילם‬ ‫ממיטב כספו טבין תקילין‪ .‬אחר תקופה‬ ‫יתנָ ן‬ ‫וֵ וי לָ ן ְּד ִּמ ְּ‬ ‫מתברר לו שזה 'זרקון' – חתיכת פלסטיק‬ ‫זורח שאינו שווה כמעט כלום‪ .‬מפח הנפש‬ ‫לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה‪,‬‬ ‫הוא בל יתואר‪ ,‬הוא כועס מאד כיצד רימו‬ ‫בחתונתו של בריה דרבינא (רבינא‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫נפטר בשנת ד' אלפים רנ"ט)‪.‬‬ ‫יש כאלו שמוכרים דברים זולים‪ ,‬אך‬ ‫נוצצים מאוד‪ ,‬לא עוברים יום או‬ ‫מספרים חז"ל בברכות (לא‪ ,‬א)‪ :‬אמרו‬ ‫יומיים והדבר מתפרק בידיים‪ .‬זה לא‬ ‫ליה רבנן לרב המנונא זוטי‬ ‫נורא כשמשלמים גרושים‪ ,‬אך זה נורא‬ ‫בהלולא דמר בריה דרבינא‪ ,‬לישרי לן מר‪,‬‬ ‫כשמשלמים טבין ותקילין‪ .‬אחד הדברים‬ ‫אמר להו‪ :‬ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן‪,‬‬ ‫שאדם לא מסוגל להשלים עמו זהו 'בלוף'‬ ‫אמרי ליה‪ :‬אנן מה נעני בתרך‪ ,‬א"ל הי‬ ‫ושקר‪ ,‬ודאי וודאי כשזה לא באופן חד‬ ‫תורה והי מצוה דמגנו עלן‪.‬‬ ‫פעמי‪ ,‬אלא באופן תמידי‪ ,‬על כך יש‬ ‫ביטוי בחז"ל‪ :‬אין אדם דר עם נחש‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬בואו ונתבונן בשלוש‬ ‫בכפיפה אחת‪ ,‬נקודה‪.‬‬ ‫השורות הפלאיות‪ .‬דברים דברי‬ ‫חכמים בחידותם‪ .‬אהה‪...‬‬ ‫כשאדם מתבונן ב'מי צבע'‪ ,‬או בדבר‬ ‫הנראה יפה וזה 'בלוף'‪ ,‬שקר‬ ‫'בהילולא דמר בריה דרבינא'‪ ,‬בחתונה‬ ‫בתוכו‪ ,‬דבר זה אמור לגרום לו לבחילה‬ ‫של מר בריה דרבינא – שהיה‬ ‫ולכאבי ראש‪ ,‬בפרט שזה גורם לכאב‬ ‫ראש הישבה בפומפדיתא‪ ,‬ללא כל ספק‬ ‫ראש ולטמטום המוחין‪ ,‬ולא יתכן לחזור‬ ‫השתתפו שם גדולי התנאים והאמוראים‪,‬‬ ‫פעם אחר פעם לאותה שטות‪.‬‬ ‫מי יוכל לתאר איזו אווירה מרוממת‬ ‫שררה בחתונה זו‪.‬‬ ‫מספרים חז"ל (ברכות כ‪ ,‬א)‪' :‬רב גידל‬ ‫הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב‬ ‫'בהילולא'‪ ,‬באמצע החתונה – באמצע‬ ‫אשערי דטבילה‪ ,‬אמר להו‪ :‬הכי טבילו‬ ‫הריקודים‪ ,‬הגיע האמורא רב‬ ‫והכי טבילו‪ .‬אמרי ליה רבנן‪ :‬לא קא‬ ‫המנונא‪ ,‬שכבר היה אדם זקן‪ ,‬לאחל מזל‬ ‫מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו‪ :‬דמיין‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫של דרך‪ ,‬ולאחר מאה ועשרים שנה‬ ‫טוב ולברך את רבינא בשמחת בנו‪ ,‬והנה‬ ‫לאוי"ט יש קבר! אל תחיה בדמיונות!‬ ‫באו רבנן ואומרים לו‪:‬‬ ‫ולכן כפל פעמיים את המילים 'ווי לן‬ ‫דמיתנן'‪ ,‬שייחקק הדבר בלב‪ ,‬כפי שאדם‬ ‫'לישרי לן מר'‪ ,‬ביקשו ממנו שישיר‪ ,‬לא‬ ‫שאינו רוצה להפנים‪ ,‬חוזרים לפניו על‬ ‫פחות ולא יותר‪ ,‬ביקשו ממנו‬ ‫הדברים פעמיים – הבנת?! שיהיה ברור!‬ ‫להיות 'זמר'‪ .‬מדוע כיבדו אותו לשיר‪,‬‬ ‫האם הוא זמר‪ ,‬חזן או בעל מנגן? אהה –‬ ‫ַה ֶד ֶרְך לְּ נַ ֵצ ַח‬ ‫מה אתם אומרים – נמשיך‪ ,‬רב המנונא‪,‬‬ ‫איך הוא ישיר‪ ,‬הלא הוא אדם זקן ומבוגר‪,‬‬ ‫כדי לנצח‪ ,‬לא ניתן לחיות במצב 'מלחמה'‬ ‫אז מסתמא היה לו מגביר קול [רמקול]‪.‬‬ ‫תמידי‪ ,‬יש להעלים את האויב במה‬ ‫שהוא בא להלחם‪ .‬אם זה בכוח 'המדמה'‪,‬‬ ‫'אמר להו' – התחיל לְ זַ ֵּמר‪' :‬ווי לן דמיתנן‪,‬‬ ‫לפענח את כוח המדמה ולראות כי עורבא‬ ‫ווי לן דמיתנן' – רב המנונא מתחיל‬ ‫פרח‪ .‬כמו בגשמיות‪ ,‬יש לכל 'אויב' מטרה‬ ‫לשיר‪ ,‬לשמחת חתן וכלה‪ ,‬כולם רוקדים‬ ‫וסיבה שבא להלחם‪ ,‬את הכוח והאנרגיה‪,‬‬ ‫ושמחים ואז הוא מתחיל לשיר‪ ,‬תארו‬ ‫והמוטיבציה להלחם‪ ,‬יש לנתח את כוחם‪,‬‬ ‫לעצמכם שמגיע זמר באמצע החתונה‬ ‫וכך להשיב מנה אחת אפיים‪ ,‬ואז האויב‬ ‫ומתחיל לשיר 'אנו הולכים למות‪ ,‬רבותי'!‬ ‫מתבטל מאליו וכוחו נעלם‪.‬‬ ‫מדוע כפל פעמיים את המילים 'ווי לן‬ ‫כדי להשכין שלום בין שני הצדדים‪,‬‬ ‫דמיתנן'?‬ ‫השיטה הטובה ביותר היא של אהרן‬ ‫'אמרי ליה‪ :‬אנן מה נעני בתרך' – היו‬ ‫הכהן‪' ,‬אוהב שלום'‪ .‬היה אומר לכל צד‬ ‫צריכים לשתוק‪ ,‬מה הפירוש 'מה‬ ‫כמה שהצד השני אוהבו ומחבבו‪ ,‬ואז‬ ‫נעני בתרך'‪ ,‬שיפנימו וישתקו!‬ ‫הכעסים והיצרים להלחם נעלמו‪ .‬לעולם‬ ‫לא ניתן להלחם עם מי שאוהב ומחבב‬ ‫'אמר ליה הי תורה והי מצוה דמגנו עלן'‪,‬‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫ע"כ – אמרו התלמידים‪ ,‬מה נעני‬ ‫בתרך‪ ,‬למה היה צריכים לענות – היו‬ ‫אם רוצים להתמודד עם 'אויב' לנצחו‪,‬‬ ‫צריכים לשתוק ולקבל את דבריו‪ ,‬והשיב‬ ‫אומר החכם מכל האדם (משלי כה‪ ,‬כא)‪:‬‬ ‫להם 'הי תורה והי מצוה דמגן עלן' – אני‬ ‫' ִּאם ָר ֵּעב שֹּנַ ֲאָך ַה ֲאכִּ לֵּ הּו לָ ֶחם וְ ִּאם ָצ ֵּמא‬ ‫לא מבין‪ ,‬מי שיש לו תורה ומצוות לא‬ ‫ַה ְש ֵּקהּו ָמיִּ ם'‪ ,‬זו העצה המועילה ביותר‪,‬‬ ‫מת?! הרי משה רבינו‪ ,‬יהושע בן נון‪ ,‬גם‬ ‫לקחת ממנו את הכוח להלחם‪.‬‬ ‫הם הלכו לעולמם‪ִּ ' ,‬מי גֶ ֶבר יִּ ְחיֶ ה וְ ֹלא‬ ‫יִּ ְר ֶאה־ ָּמוֶ ת'‪ ,‬אומר נעים זמירות ישראל‬ ‫לעולם אל תלחם עם אויב ותרקוד לפי‬ ‫דוד המלך ע"ה‪.‬‬ ‫מה שהוא רוצה‪ .‬תתבונן מה‬ ‫עומד מאחורי רצון האויב‪ ,‬ותשמוט את‬ ‫בדברי חז"ל אלה טמונים דרך החיים‬ ‫הקרקע משורשו‪ .‬רוצה להוריד במשקל‪,‬‬ ‫ועצות פרקטיות להתמודדות‬ ‫רוצה לשמור את העיניים‪ ,‬רוצה ללמוד‬ ‫במעגל החיים הסוער והגועש‪.‬‬ ‫חמש שעות רצופות? תתעמק‪ ,‬מה הסיבה‬ ‫ומה השורש כדי להצליח חמש שעות‬ ‫טמון כאן מסר עצום‪ ,‬דרך לחיים‬ ‫רצופות‪ ,‬או ללמוד לילה שלם‪ ,‬מה הם‬ ‫מאושרים ושמחים‪ .‬יש מציאות‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫בפרשה זו מגלה התורה הק' תכלית‬ ‫המפריעים‪ ,‬אילו דמינות מזיקים‪ ,‬תסיר‬ ‫העבודה בזה העולם‪ ,‬כשנתבונן‬ ‫זאת‪ ,‬והכל נפלא‪.‬‬ ‫בבחינת 'תורה היא וללמוד אני צריך'‪.‬‬ ‫בשפה פשוטה‪ ,‬יושב יעקב אבינו ברומו‬ ‫אחת הדוגמאות היא ה'צום'‪ .‬פעמים אדם‬ ‫של עולם‪ ,‬ארבע עשרה שנה רצופות‬ ‫אינו אוכל עד הערב ואינו שם לב‬ ‫בבית מדרשם של שם ועבר‪ ,‬אצל יצחק‬ ‫כלל‪ ,‬אך אם יאמרו לו לצום‪ ,‬הרי שכבר‬ ‫אבינו ורבקה אמנו‪ .‬השראת השכינה‬ ‫מהרגע כשהוא קם בבוקר‪ ,‬ראשו נשמט‪,‬‬ ‫שהיתה שם‪ ,‬גן עדן העליון‪ ,‬הכיסופים‬ ‫לבן כסיד‪ ,‬הולך לישון רוב היום‪ .‬מה‬ ‫והגעגועים וההתעלות שהיו שם‪ ,‬לא ניתן‬ ‫קרה‪ ,‬הרי אמש עשית אותו דבר? כוח‬ ‫כלל וכלל לתאר‪ ,‬ודאי וודאי אנו קרוצי‬ ‫הדמיון‪.‬‬ ‫חומר בשר ודם‪.‬‬ ‫מי קם לפנות בוקר‪ ,‬וכי יש מישהו שלא‬ ‫פתאום‪ ,‬טראח‪ ,‬בלאגן אחד גדול!‬ ‫רוצה לקום לפנות בוקר‪ ,‬הזוהר הק'‬ ‫מפליג בלימוד בלילה‪ ,‬כולם רוצים‪ ,‬ומי‬ ‫אחיו רוצה להרגו‪ ,‬מתגורר לבד בין גדולי‬ ‫קם‪ ,‬מי שקיבל החלטה ומבין את ענין‬ ‫הרמאים‪ ,‬חמיו לבן גדול הנוכלים‬ ‫הלימוד בלילה‪ ,‬תפילה בהנץ החמה‪ ,‬מבין‬ ‫והפושעים‪ ,‬גיסים מאן דכר שמיה‪ ,‬מרמים‬ ‫את מעלתה ושווה לו לשלם על כך‪ ,‬הוא‬ ‫אותו‪ ,‬גוזלים אותו‪ ,‬לא יום ולא יומיים‪,‬‬ ‫קם בבוקר‪.‬‬ ‫עשרים ושתיים שנה‪ ,‬ולבסוף הוא מקבל‬ ‫קבלת פנים ממלכתית מעשיו אחיו‬ ‫מֹודדות‬ ‫כ ַֹּח ַה ִּה ְּת ְּ‬ ‫וארבע מאות איש עמו הרוצים להרגו‪,‬‬ ‫בנו יוסף הצדיק נעלם לו לעשרים‬ ‫ראיתי במו עיני אברכים בני עלייה‬ ‫ושתיים שנה‪ ,‬הכל נתקע!‬ ‫הצמים יומיים‪ ,‬לומדים כרגיל‪,‬‬ ‫שמחים‪ ,‬וחיים ובריאים‪ .‬יכול אדם לצום‬ ‫לא מצאנו ששאל יעקב אבינו שאלות‪,‬‬ ‫שלושה ימים ויישאר לחיות‪ ,‬כמובן שדבר‬ ‫למה לחפש אשה מארם נהרים‪ ,‬ולא‬ ‫זה קשה אך צדיקים שקיבלו החלטה‬ ‫מבית מדרשם של שם ועבר בת יוחסין?‬ ‫שהגיעו לכך מסיבותיהם הם‪ ,‬יצרו כוח‬ ‫מדוע אני בן שבעים ושבע שנה רווק‬ ‫התמודדות‪.‬‬ ‫ועוד אין שידוך? מדוע יש לי צער גידול‬ ‫בנים עשרים ושתיים שנה שיוסף הצדיק‬ ‫דהיינו כוח ההתמודדות נובע מ'החלטה'‬ ‫נעלם! אשתו האהובה עליו שעבד ארבע‬ ‫ברורה‪ ,‬שהיא תוצאה של הבנה‬ ‫עשרה שנים בעבורה נפטרה באמצע‬ ‫במוח ובלב‪ ,‬אז ניתן להוציא את הדבר מן‬ ‫הדרך בעת לידת בנימין‪ .‬כמה שאלות‬ ‫הכוח אל הפועל‪ ,‬למעשה‪.‬‬ ‫יכל יעקב אבינו לשאול??? אך לא‪ ,‬תורה‬ ‫שלימה נעשתה מהרפתקאותיו של יעקב‬ ‫לכל אחד כמעט יש היום טלפון בכיסו‪,‬‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫ישנם המון אנשים שלא מחזיקים‬ ‫ְּמ ִּציאות ָה ָא ָדם‬ ‫כלל וכלל טלפון‪ ,‬זו החלטה שקיבלו‪ ,‬ולא‬ ‫רק שלא חסר להם כלום‪ ,‬הרווח שלהם‬ ‫ללמדנו כפי שהרמח"ל זיע"א כותב‬ ‫הוא עשרת מונים מאלו שכן מחזיקים‬ ‫(מסילת ישרים פרק א)‪' :‬כי עיקר‬ ‫טלפון‪ ,‬או יש כאלו שהטלפון שלהם סגור‬ ‫מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים‬ ‫חצי יום וכדומה‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫יח ֶשל ַהגְּ ָר"א‬ ‫ַהּמֹוכִּ ַ‬ ‫מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון‪ ,‬והנאות‬ ‫העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר‬ ‫מסופר שהגר"א זיע"א ביקש למגיד‬ ‫ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב‬ ‫מדובנא‪ ,‬שיוכיחנו מדי פעם‬ ‫דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה‬ ‫בתוכחות מוסר‪.‬‬ ‫הזאת המוטלת עליו‪.‬‬ ‫באחת הפעמים פנה המגיד מדובנא‬ ‫ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק‬ ‫בתוכחה להגאון‪ ,‬ואמר לו‪ :‬רבי‪,‬‬ ‫לבורא יתברך‪ ,‬ושלא יהיה לו‬ ‫הרי הנך כל היום וכל הלילה עוסק בתורה‬ ‫שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם‬ ‫בתוך ביתך ואינך יוצא החוצה‪ .‬כידוע‬ ‫קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך‬ ‫שהגאון מוילנא היה סוגר גם ביום תריסי‬ ‫ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו‬ ‫ביתו‪ ,‬ולומד לאור נר‪ .‬ובכן‪ ,‬מה החכמה‬ ‫לבין קונו‪ ,‬הן הנה כל עניני החומריות‬ ‫להיות צדיק וחסיד בתוך ד' כתלים?‬ ‫והתלוי בהם‪ ,‬עד שימשך אחריו יתברך‬ ‫הלוא הגבורה היא לצאת ולהיות מעורה‬ ‫ממש כברזל אחר אבן השואבת‪.‬‬ ‫עם בני אדם‪ ,‬ועם כל זה להתנהג אתם‬ ‫ביושר ובענווה ובשפלות הרוח ועוד‬ ‫וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫לקורבה הזאת‪ ,‬ירדוף אחריו ויאחז‬ ‫בכה הגאון ז"ל וענה‪ :‬נכון אמת‪ ,‬אולם מי‬ ‫בו ולא ירפהו‪ .‬וכל מה שיוכל לחשוב‬ ‫מחייב אדם לצאת לניסיונות‬ ‫שהוא מניעה לזה‪ ,‬יברח ממנו כבורח מן‬ ‫ולהתמודד אתם? אם בא ניסיון חייבים‬ ‫האש‪ ,‬וכענין שנאמר (תהלים סג)‪ :‬דבקה‬ ‫אנו להתמודד אתו‪ ,‬אולם לצאת לקראת‬ ‫נפשי אחריך בי תמכה ימינך‪ ,‬כיון‬ ‫הפיתויים והגירויים שברחוב‪ ,‬אין שום‬ ‫שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה‪,‬‬ ‫מחויבות לכך‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬להשיג את הקירבה הזאת במלטו‬ ‫נפשו מכל מונעיה ומפסידיה'‪.‬‬ ‫תשובתו זו של הגאון מוילנא זיע"א מובן‬ ‫שנובעת מענוותנותו‪ ,‬שהרי‬ ‫עוד מבאר הרמח"ל זיע"א (שם)‪' :‬האדם‬ ‫ודאי ופשוט‪ ,‬שגם אילו היה יוצא לרחובה‬ ‫לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה‬ ‫של עיר היה מיישם את חכמתו במלואה‪,‬‬ ‫אלא בעבור מצבו בעולם הבא‪ ,‬אלא‬ ‫ולכן גם מן השמים לא אילצוהו לצאת‬ ‫שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו‬ ‫לרחוב ליישם את חכמתו‪ ,‬כיון שגלוי‬ ‫בעולם הבא שהוא תכליתו‪.‬‬ ‫וידוע לפני יודע תעלומות פנימיותו‬ ‫הטהורה‪ ,‬ואין צורך לנסותו על כך‪ ,‬ועדיף‬ ‫על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים‬ ‫שישב במנוחה ויעסוק בתורה‪ ,‬וכמובן‬ ‫כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה‬ ‫שישנן סיבות נוספות לחוכמתו יתברך‬ ‫– למקום וזמן ההכנה‪ ,‬והעולם הבא –‬ ‫לנהוג עם צדיקיו וחסידיו עם כל אחד‬ ‫למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר‪ ,‬והוא‬ ‫באופן הנצרך‪ ,‬והנסתרות לה' אלוקינו את‬ ‫מה שאמרו‪ ,‬העולם הזה דומה לפרוזדור‪,‬‬ ‫מי לטלטל ממקומו ואת מי לא‪.‬‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪ :‬היום לעשותם ומחר‬ ‫לקבל שכרם (ע"ז ג)‪ .‬מי שטרח בערב שבת‪,‬‬ ‫למעשה הסכים הגאון עם הרעיון שעיקר‬ ‫יאכל בשבת‪ .‬העולם הזה דומה ליבשה‪,‬‬ ‫הגדלות היא מיישום החכמה‬ ‫והעולם הבא לים וכו' (ק"ר א)‪ .‬וכאלה רבים‬ ‫למעשה‪ ,‬ולמעשה ידוע שהגר"א עצמו‬ ‫על זה הדרך'‪.‬‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫ּובזַ ְר ֶעָך'‪ .‬לומר‬ ‫ְבָך כָ ל ִּמ ְש ְפחֹּת ָה ֲא ָד ָמה ְ‬ ‫ערך 'גלות' כדרך הפרושים שהיו אז‪,‬‬ ‫לאדם שאין לו כלום ואין לו סיכוי לכלום‪,‬‬ ‫ויצא זמן מה מביתו לגלות ממקום‬ ‫אתה תהיה גדול מאד?‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫מבאר הספורנו‪' :‬וזה שיהיו בתכלית‬ ‫מתפללים כל יום 'ללמוד וללמד לשמור‬ ‫השפלות אז תפרוץ בארץ אשר‬ ‫ולעשות'‪ ,‬שתכלית העבודה‬ ‫אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה‬ ‫היא 'למעשה'‪ ,‬בהתמודדות בבית‪ ,‬עם‬ ‫וצפונה ונגבה‪ ,‬כי אמנם תשועת הא‪-‬ל‬ ‫הילדים וכו'‪ ,‬כאן ניכרת תכלית העבודה‬ ‫העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל'‪,‬‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫נורא!‬ ‫כשמבינים‪ ,‬מפנימים‪ ,‬ומקבלים 'החלטה'‬ ‫וכן כותב הכלי יקר‪' :‬בזכות העינוי שיהיו‬ ‫ברורה ונהירה‪ ,‬תורה שלימה‪,‬‬ ‫כעפר זה שהכל דשים עליה יפרצו‬ ‫של מה‪ ,‬יעקב אבינו מביא פרנסה‪ ,‬רועה‬ ‫וירבו‪ ,‬כי כל מה שהיה בעינוי פן ירבה‬ ‫צאן‪ ,‬חמיו רע מעללים מציק לו‪ ,‬רוצה‬ ‫היה בשכר כן ירבה'‪.‬‬ ‫בגיל שבעים ושבע להקים בית בישראל‪,‬‬ ‫מרמים אותו אחר שבע שנים‪ ,‬עשרים‬ ‫מבאר הכלי יקר‪ ,‬מדוע רק כשמגיעים‬ ‫ושתיים שנה לבד! בודד! בקור ובחום!‬ ‫לתכלית השפלות רק אז מגיע‬ ‫הכל נפלא‪ ,‬זהו התורה הק'‪ ,‬לכן אנחנו‬ ‫לברכה 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה‬ ‫פה‪ ,‬נפלא‪.‬‬ ‫ונגבה'‪' :‬וטעם של דבר שכל זמן שאינן‬ ‫בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם‬ ‫ַמ ְּט ַרת ַה ֲחלֹום‬ ‫בה' וחושבים תחבולות להנצל מפח יקוש‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬נגלה אליו בחלום‪' :‬וַ יַ ֲחֹלם‬ ‫על ידי תחבולות אנושיות‪ ,‬ועל כן ריחק‬ ‫יע‬ ‫וְ ִּהנֵּ ה ֻסלָ ם ֻמ ָצב ַא ְר ָצה וְ רֹּאשֹו ַמגִּ ַ‬ ‫ה' את האדם ורבה העזובה‪ ,‬כי לא בטחו‬ ‫ַה ָש ָמיְ ָמה וְ ִּהנֵּ ה ַמלְ ֲאכֵּ י ֱאֹל ִּקים עֹּלִּ ים‬ ‫בתשועת ה' אך כשיראו כי אזלת יד‬ ‫וְ י ְֹּר ִּדים בֹו'‪ ,‬מבאר הרמב"ן‪' :‬הראהו‬ ‫השתדלותם ואין עוזר וסומך‪ ,‬אז עיניהם‬ ‫בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ‬ ‫נשואות אל ה' לקרוא אליו בעת הצר‬ ‫נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת‬ ‫להם וה' שומע‪ ,‬ובאותו זמן התשועה באה‬ ‫עליון עליהם'! 'והראהו כי הוא יתברך‬ ‫דרך בריחה מן הקצה אל הקצה‪ ,‬דהיינו‬ ‫נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה‬ ‫מן תכלית השפלות אל תכלית המעלה‪,‬‬ ‫גדולה להודיע שהוא לא יהיה ביד‬ ‫ולפי שכפי הטבע לא יאומן כי יסופר‬ ‫המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו‬ ‫שיעלו בשפל מצבם אל רום מעונה'‪.‬‬ ‫תמיד'!‬ ‫רבינו האריז"ל‪ ,‬לפני כל עלייה‪ ,‬סידר‬ ‫ִּמן ַה ִּש ְּפלות ֶאל ַה ַּמ ֲעלָ ה‬ ‫יחוד הנקרא 'יחוד מסירות נפש'‪,‬‬ ‫שהיא קבלת ארבע מיתת בית דין‪,‬‬ ‫יעקב אבינו נמצא בתכלית שפלות‬ ‫סקילה‪ ,‬שריפה‪ ,‬הרג וחנק‪ .‬לפני כל עליה‪,‬‬ ‫החומריות‪ ,‬לבד ובודד‪ ,‬אין לו‬ ‫כדי לעלות‪ ,‬חייבים להזיז את הרגל כלפי‬ ‫דולר בכיס‪ ,‬אליפז לקח ממנו הכל‪ ,‬עני‬ ‫מעלה‪ ,‬פסיעה אחר פסיעה‪ .‬לא ניתן‬ ‫חשוב כמת‪ ,‬ישן על אבנים‪ ,‬השם יתברך‬ ‫להשאיר רגל אחת למטה ורגל אחת‬ ‫מבטיח לו‪' :‬וְ ָהיָ ה זַ ְר ֲעָך כַ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫ּופ ַר ְצ ָּת יָ ָּמה וָ ֵּק ְד ָמה וְ ָצפֹּנָ ה וָ נֶ גְ ָבה וְ נִּ ְב ְרכּו‬ ‫ָ‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫ּוב ֻר ִּדים‪,‬‬ ‫ָהעֹּלִּ ים ַעל ַהצֹּאן ֲע ֻק ִּדים נְ ֻק ִּדים ְ‬ ‫טבע האדם‪ ,‬הוא רוצה גם וגם‪ ,‬קצת‬ ‫זה לשונו (עץ חיים – שער ו פרק א מ"ת)‪:‬‬ ‫גשמיות‪ ,‬קצת רוחניות‪ ,‬וכי אסור‬ ‫ליהנות מעולם הזה‪ ,‬למי נברא העולם‪,‬‬ ‫'ופירוש הענין כי הנה כתיב וארא בחלום‬ ‫קצת לעשות שטויות לבלות ולהתבטל‪,‬‬ ‫והנה העתודים העולים על‬ ‫ומצד שני הוא רוצה לדעת את כל התורה‬ ‫הצאן‪ ,‬עקודים‪ ,‬נקודים‪ ,‬וברודים‪ ,‬וגם‬ ‫כולה‪ ,‬וגם רוצה לקבל השגות של אחיה‬ ‫כתיב כי ראיתי את כל אשר לבן עושה‬ ‫השילוני רבו של הבעל שם טוב הק' עם‬ ‫לך ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו שאנו‬ ‫גילוי אליהו הנביא ע"ה‪.‬‬ ‫מדברים בכאן כי לבן הוא סוד לובן‬ ‫העליון אשר הוא קודם כל האצילות הזה‬ ‫אמר המגיד הגה"צ רבי יעקב גלינסקי‬ ‫והוא העושה כל אלו הבחינות שהם‬ ‫זצ"ל בדרך מליצה‪ ,‬שברכתו גדולה‬ ‫עקודים נקודים ברודים לצורך האצילות‬ ‫יותר משר התורה רבי חיים קניבסקי‬ ‫שיאציל אחריהם‪ ,‬אשר הוא נקרא בשם‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ולמה? מדי שנה רבי חיים זצ"ל‬ ‫יעקב'‪.‬‬ ‫בערב פסח היה מסיים את כל התורה‬ ‫כולה‪ ,‬בבלי‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬ספרא‪ ,‬ספרי‪,‬‬ ‫דווקא כאן בתוך הקושי העצום והנורא‬ ‫תוספתא‪ ,‬ועוד‪ ,‬ורבי יעקב היה נמצא שם‬ ‫שאין לשער ואין לתאר‪ ,‬טמונים‬ ‫בסיום‪ ,‬ורבי חיים בירכו שבשנה הבאה גם‬ ‫סודות התורה וגילויים הנוראים של‬ ‫הוא יסיים את כל התורה כולה‪ ,‬וענה לו‪:‬‬ ‫האריז"ל מפי אליהו הנביא!‬ ‫"אמן‪ ,‬גם אתם"‪ ,‬ולשנה אחרת רבי חיים‬ ‫בשביל לתת קצת 'הבנה' שאנחנו 'לא‬ ‫סיים והוא לא‪ ,‬אמר‪ ,‬ברכה של מי גדולה‬ ‫מבינים כלום'‪ ,‬אצטט קטע‬ ‫יותר?!‬ ‫מהמקובל רבי שלמה אלישיב זצ"ל בעל‬ ‫תֹורה‬ ‫סֹודֹות ַה ָ‬ ‫הלשם שבו ואחלמה (חלק הביאורים – שער‬ ‫העקודים פרק א)‪' :‬ולכן אחר שהשלים יעקב‬ ‫בפנימיות הענין‪ ,‬מגלה רבינו האריז"ל‬ ‫אבינו ע"ה את עצמו בכל זה‪ ,‬והוא אחר‬ ‫שכל סודות התורה‪ ,‬מכבשונו‬ ‫שעמד בבית לבן עשרים שנה‪ ,‬והתנהג‬ ‫של עולם‪ ,‬טמונים בפרשה זו‪ .‬עקודים‬ ‫עצמו בכל הנזכר‪ ,‬ובריר נהורא מגו‬ ‫מרמז על עולם העקודים‪ ,‬נקודים על‬ ‫חשוכא‪ ,‬ודחה לכלהו ויצא טהור ונקי כולו‬ ‫עולם הנקודים – עיקר עבודת האדם‬ ‫קודש לה'‪ ,‬הנה נראה לו בחלום כל‬ ‫בעולם הזה לתקן את השבירה‪ ,‬ו'ברודים'‬ ‫המראה‪ ,‬וכמ"ש וארא בחלום והנה‬ ‫שהוא עולם התיקון‪ ,‬ו'לבן' הוא גילוי של‬ ‫העתודים העולים כו'‪ ,‬כי הראה לו הקב"ה‬ ‫עולם האצילות‪.‬‬ ‫שכוון בכל פעולותיו אל המטרה‪ ,‬והוא‬ ‫עומד דבוק אל הקודש פנימה‪ ,‬עד שכל‬ ‫מאותה פרשה שנראית סיפור דברים‪,‬‬ ‫העולם כולו לא נברא אלא בשבילו‪.‬‬ ‫ענין נישואי יעקב אבינו ולידת‬ ‫ילדיו‪ ,‬וכל הרפתקאי דעדו עלייהו‪ ,‬כאן‬ ‫ולא עוד אלא שכל מעשיו ורמזיו אשר‬ ‫מגלה האריז"ל שטמונים סודות התורה‬ ‫עשה‪ ,‬הנה כוון בכולם מכוון ממש‪,‬‬ ‫ועיקר העבודה של הנשמה בעולם הזה‪.‬‬ ‫גם לשורש השרשים אשר בקודש קודש‬ ‫הקדשים‪ ,‬והוא עד עולם העקודים שהוא‬ ‫מגלה רבינו האריז"ל על הפסוק‬ ‫ראשית הגילוי ושורש האצילות‪ ,‬ולכן זכה‬ ‫(בראשית לא‪ ,‬י)‪ :‬וַ יְ ִּהי ְב ֵּעת יַ ֵּחם ַהצֹּאן‬ ‫שנעשה הוא מרכבה לכלל האצילות כולו‪,‬‬ ‫וָ ֶא ָשא ֵּעינַ י וָ ֵּא ֶרא ַב ֲחלֹום וְ ִּהנֵּ ה ָה ַע ֻּת ִּדים‬ ‫יג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫מקודם‪ ,‬לא היה ניכר שום דבר מחמת‬ ‫כי עולם האצילות הוא בבחינת יעקב‬ ‫האור הרב והחזק‪ ,‬עד שנתלבש בכלי אז‬ ‫בערך א"ק‪ ,‬ועולם העקודים הוא שורשו‪,‬‬ ‫היה ניכר מעט אורו‪ ,‬כי סתימת האור הוא‬ ‫ונעשה העקודים בשביל האצילות שהוא‬ ‫תיקון העולמות‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬והרי הוה העקודים שורש ליעקב‬ ‫אבינו ע"ה שהוא מרכבה להאצילות'‪.‬‬ ‫ואחר כך יצא יצחק‪ ,‬שהוא עולם‬ ‫הנקודים‪ ,‬שכן נקודי"ם גימטריא‬ ‫ֹלבן ָה ֶעלְּ יֹון‬ ‫ֶ‬ ‫ביצח"ק כנז"ל סוד כי ביצחק יקרא לך‬ ‫'ולכן נתגלה לו במראה הזה סוד לובן‬ ‫זרע‪ .‬ר"ל כי בעולם הנקודים שנק' יצחק‪,‬‬ ‫העליון דא"ק‪ ,‬שהוא שורש‬ ‫דינא קשיא בלא מיתוק כלל‪ ,‬ולכן יקרא‬ ‫העקודים‪ ,‬כמו שיתבאר למטה‪ ,‬כי הוא‬ ‫לך מקרה לילה‪ ,‬שהוא סוד הקרי לבטלה‪,‬‬ ‫הכל בשביל האצילות שהוא מדת יעקב‪,‬‬ ‫וז"ש יקרא לך זרע דייקא‪ .‬וז"ש רז"ל‬ ‫ונעשה הכל בשבילו‪ .‬וזהו שנאמר כי‬ ‫(נדרים לא‪ ,‬א) כי ביצחק ולא כל יצחק‪ ,‬ר"ל‬ ‫ראיתי את כל אשר לבן עושה לך‪ ,‬ור"ל‬ ‫שלא נחרבו כל הנקודים‪ ,‬כי הג"ר בכל‬ ‫שגם לבן שהוא סוד לובן העליון‪ ,‬שורש‬ ‫הה' פרצופים נשארו קיימים‪ ,‬ולא נשברו‬ ‫העקודים‪ ,‬הוא ג"כ נעשה רק בשבילך‪.‬‬ ‫מכל פרצוף אלא הז' תחתונות כנודע‪,‬‬ ‫וזהו שאמר עושה לך‪ ,‬כי הוא מעותד‬ ‫וז"ש כי ביצחק יקרא לך‪ ,‬המקרה לילה‬ ‫ומוכן אליך‪ ,‬כי שם ר"ל בלובן העליון‪,‬‬ ‫של הזרע לבטלה‪ ,‬ולא כל יצחק‪ ,‬אלא הז'‬ ‫הנה שם הוא סוד ברית אבות‪ ,‬כמו‬ ‫מלכים בלבד‪...‬‬ ‫שבארנו במ"א'‪.‬‬ ‫ואחר כך יצא יעקב‪ ,‬שהוא עולם‬ ‫(הרנ"ש)‬ ‫המקובל רבי נתן שפירא זצ"ל‬ ‫הברודים‪ ,‬שכן ברדי"ם גימטריא‬ ‫מבאר ביאור מופלא‪ ,‬אצטט‬ ‫רנ"ו‪ ,‬בסוד (ירמיהו לא‪ ,‬ו) רנ"ו ליעקב שמחה‪,‬‬ ‫כמה קטעים‪' :‬והנה נודע‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫ר"ל רנ"ו שהוא גימטריא ברדי"ם‪ ,‬הוא‬ ‫ע"ה בעבור שהיה עוקד את יצחק בנו ע"ג‬ ‫מכונה ליעקב ע"י התיקון והשמחה‬ ‫המזבח נק' עקידה על שמו‪ ,‬בסוד (בראשית‬ ‫שעשה‪ ,‬שהוא סוד הזווג מ"ה עם ב"ן‬ ‫כב‪ ,‬ט) ויעקוד את יצחק בנו‪ .‬והנה עולם‬ ‫כנודע‪ .‬ואז היה נק' מטתו שלמה שלא‬ ‫העקודים רומז לאברהם שהוא בעל‬ ‫היה בו פסול‪ ,‬כי מאברהם יצא ישמעאל‪,‬‬ ‫עקידת יצחק‪ .‬ועוד‪ ,‬הטעם שנק' עולם‬ ‫שהוא עולם העקודים שהיה בו מציאות‬ ‫העקודים על שמו דאברהם‪ ,‬שאז‬ ‫ביטול המלכים כמו בנקודים‪ ,‬כמ"ש‬ ‫בעקודים התחיל להתגלות בחי' כלי‪ ,‬כדי‬ ‫האר"י ז"ל (סוף שער העקודים)‪ .‬ואחר כך‬ ‫שיוכלו העולמות לקבל הארת אין סוף‪,‬‬ ‫מיצחק יצא עשיו‪ ,‬שהוא הקליפה הקשה‬ ‫ולידע שהוא נק' רחום וחנון‪ ,‬וזה עלה‬ ‫שיצא מעולם הנקודים כנודע (עי' ספר‬ ‫ברצון עליון מצד רחמיו שלו‪ .‬ומאחר‬ ‫הליקוטים פרשת וישלח)‪.‬‬ ‫שמעולם העקודים התחיל להתגלות‬ ‫שהוא בעל הרחמים‪.‬‬ ‫אבל יעקב יצא ממנו שנים עשר שבטים‪,‬‬ ‫שהוא תקון המ"ה החדש‪ ,‬שנתקן‬ ‫וז"ש מבן ג' שנים‪ ,‬לשון שינויים‪ ,‬ר"ל‪,‬‬ ‫באצילות שנים עשר פרצופים‪ .‬שהם‪:‬‬ ‫אחר שנשתנה אור דא"ק ג' שינויים‬ ‫עתיק ונוקביה‪ ,‬אריך ונוקביה‪ ,‬חכמה‬ ‫אז היה מעט כח שהיו יכולים העולמות‬ ‫ובינה‪ ,‬וישראל סבא ותבונה‪ ,‬ישראל זוטא‬ ‫להכיר אותו ע"י מעשיו ברוך הוא‪,‬‬ ‫ולאה‪ ,‬יעקב ורחל‪ ,‬הרי שנים עשר שבטי‬ ‫שנעשה כלי בעולם העקודים‪ ,‬אבל‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫יד‬ ‫אמנו‪ ,‬שכינה ביניהם‪ ,‬ישיבת שם ועבר‪,‬‬ ‫י"ה דע"ב ס"ג דא"ק‪ ,‬שע"י זיווגם דחכמה‬ ‫התמדה של ארבע עשרה שנה‪ ,‬גן עדן‬ ‫ובינה דא"ק‪ ,‬שהם נק' י"ה‪ ,‬יצאו אלו‬ ‫ממש‪ ,‬אל דרך ציה וצלמוות‪ ,‬אל גדול‬ ‫שבטי י"ה דעולם הברודים שנק' ע"ש‬ ‫המכשפים והקוסמים‪ ,‬גדול השקרנים‬ ‫יעקב‪ ,‬שהוא המ"ה החדש שיצא ממצח‬ ‫והנוכלים – לא פלא שזכה לגילוי של‬ ‫דא"ק כנודע‪ ,‬ולכן נק' יעקב‪ ,‬ע"ש‬ ‫בורא עולם וההבטחה שלא יפחד‪ .‬אך‬ ‫הבקיעה שבקע את המצח דא"ק ויצא‪.‬‬ ‫למה צריך סולם‪ ,‬בכל המראה העצום‬ ‫הזה?!‬ ‫אבל העקודים שיצאו מהפה דא"ק‪,‬‬ ‫והנקודים שיצאו מהעינים דא"ק‪,‬‬ ‫יקץ יַ ֲעקֹּב‬ ‫ואז יעקב אבינו מתעורר‪' :‬וַ יִּ ַ‬ ‫אלו לא היה צריך להם בקיעה‪ ,‬כי פתח‬ ‫ֹּאמר ָאכֵּ ן יֵּ ש ה' ַב ָּמקֹום ַהזֶ ה‬ ‫ִּמ ְשנָ תֹו וַ י ֶ‬ ‫פתוח מצאום ויצאו בנקל‪ .‬אבל שם מ"ה‬ ‫נֹורא‬ ‫ֹּאמר ַמה ָ‬ ‫וְ ָאנֹּכִּ י ֹלא יָ ָד ְע ִּּתי‪ ,‬וַ יִּ ָירא וַ י ַ‬ ‫החדש‪ ,‬שלא היה לו שום נקב ופתח שהיה‬ ‫ַה ָּמקֹום ַהזֶ ה ֵּאין זֶ ה כִּ י ִּאם ֵּבית ֱאֹל ִּקים וְ זֶ ה‬ ‫יכול לצאת‪ ,‬ולכן היה מוכרח לבקע את‬ ‫ַש ַער ַה ָש ָמיִּ ם'‪.‬‬ ‫המצח דא"ק ולצאת משם‪ ,‬וע"י אותה‬ ‫הבקיעה נקרא שם מ"ה החדש יעק"ב‪.‬‬ ‫סֹובב כָ ל ָעלְּ ִּמין‬ ‫ְּמ ַמלֵ א כָ ל ָעלְּ ִּמין וְּ ֵ‬ ‫וז"ש הרב זלה"ה (כאן ריש שער העקודים)‪,‬‬ ‫שעולם האצילות נק' ע"ש יעקב'‪.‬‬ ‫(פרשת‬ ‫מבאר הבאר מים חיים זיע"א‬ ‫ויצא)‪' :‬שאף כל דברים התחתונים‬ ‫ֲחלֹום יַ ֲעקֹּב‬ ‫הגשמיים המוצבים ארצה בגוש עפר‬ ‫הארץ‪ ,‬הנה ראשו מגיע השמימה וכולם‬ ‫בעת יציאת יעקב אבינו‪ ,‬נשכב יעקב‬ ‫יש להם שורש במרכבה העליונה‪ ,‬ואין‬ ‫אבינו וראה חלום (בראשית כח‪ ,‬י–יז)‪:‬‬ ‫חיותם וקיומם ועמדם עד עתה כי אם‬ ‫'וַ יֵּ ֵּצא יַ ֲעקֹּב ִּמ ְב ֵּאר ָש ַבע וַ יֵּ לֶ ְך ָח ָרנָ ה‪ ,‬וַ יִּ ְפגַ ע‬ ‫מאור וכח ה' המתלבש בהם‪.‬‬ ‫ַב ָּמקֹום וַ יָ לֶ ן ָשם כִּ י ָבא ַה ֶש ֶמש וַ יִּ ַקח ֵּמ ַא ְבנֵּ י‬ ‫ַה ָּמקֹום וַ יָ ֶשם ְמ ַר ֲאש ָֹּתיו וַ יִּ ְשכַ ב ַב ָּמקֹום‬ ‫ואדם המשכיל‪ ,‬כח בו לעשות יחודים‬ ‫ַההּוא‪ .‬וַ יַ ֲחֹלם וְּ ִּהנֵ ה ֻסלָ ם ֻמ ָצב ַא ְּר ָצה‬ ‫וזיווגים עליונים קדושים ונוראים‬ ‫יע ַה ָש ָמיְּ ָמה וְּ ִּהנֵ ה ַמלְּ ֲאכֵ י‬ ‫וְּ רֹּאשֹו ַמגִּ ַ‬ ‫למאוד‪ ...‬אבל עתה אכן נודע לו הדבר‬ ‫ֱאֹל ִּקים עֹּלִּ ים וְּ י ְֹּּר ִּדים בֹו'‪.‬‬ ‫הנורא הזה שגם מקום זה נורא הוא ליחד‬ ‫על ידו יחודים נפלאים ולעשות בזה נחת‬ ‫יעקב אבינו זכה לגילוי עצום והבטחה‪:‬‬ ‫רוח גדול לפני מי שאמר והיה העולם‪ ,‬אז‬ ‫ֹּאמר ֲאנִּ י ה'‬ ‫וְ ִּהנֵּ ה ה' נִּ ָצב ָעלָ יו וַ י ַ‬ ‫היה מותר לו ללכת ארצה בני קדם‪.‬‬ ‫ֱאֹל ֵּקי ַא ְב ָר ָהם ָא ִּביָך וֵּ אֹל ֵּקי יִּ ְצ ָחק ָה ָא ֶרץ‬ ‫יה לְ ָך ֶא ְּתנֶ נָ ה ּולְ זַ ְר ֶעָך‪.‬‬‫ֲא ֶשר ַא ָּתה שֹּכֵּ ב ָעלֶ ָ‬ ‫כי כשהוא בבחינה זו אינו ירא משום דבר‬ ‫ּופ ַר ְצ ָּת יָ ָּמה‬ ‫וְ ָהיָ ה זַ ְר ֲעָך כַ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ ָ‬ ‫כי כל דבר ודבר שרואה לפניו אינו‬ ‫וָ ֵּק ְד ָמה וְ ָצפֹּנָ ה וָ נֶ גְ ָבה וְ נִּ ְב ֲרכּו ְבָך כָ ל‬ ‫רואה כלל דבר הגשמיות שבו כי אם כח‬ ‫ּובזַ ְר ֶעָך‪ .‬וְ ִּהנֵּ ה ָאנֹּכִּ י ִּע ָּמְך‬ ‫ִּמ ְש ְפחֹּת ָה ֲא ָד ָמה ְ‬ ‫ואור ה' המתלבש בו להחיותו'‪.‬‬ ‫ּוש ַמ ְר ִּּתיָך ְבכֹּל ֲא ֶשר ֵּּתלֵּ ְך וַ ֲה ִּשב ִֹּּתיָך ֶאל‬ ‫ְ‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ַהזֹּאת כִּ י ֹלא ֶא ֱעזָ ְבָך ַעד ֲא ֶשר ִּאם‬ ‫מגלה אור שבעת הימים הבעל שם טוב‬ ‫יתי ֵּאת ֲא ֶשר ִּד ַב ְר ִּּתי לָ ְך'‪.‬‬‫ָע ִּש ִּ‬ ‫(פרשת ויגש אות ג)‪' :‬כי אנכי שהוא‬ ‫השכינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫לעזוב גן עדן רוחני בצל הסבא הגדול‬ ‫מגיע השמימה וכדאיתא בזוה"ק‪ ,‬משל‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬יצחק אבינו‪ ,‬רבקה‬ ‫טו‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫לכולם‪ ,‬ממש דומה למלך‪ ,‬נכנס לכולל‪,‬‬ ‫אחד יורד לבור צריך ליקח לעצמו סולם‬ ‫שוב קריסה מוחלטת‪.‬‬ ‫כדי שיוכל לחזור ולעלות‪ ,‬וזהו אנכי‬ ‫שהוא השכינה‪ ,‬ארד עמך מצרימה‪ ,‬ואנכי‬ ‫מהות החיים היא מציאות של עליה‬ ‫אעלך‪ ,‬היינו על ידי השכינה תוכל‬ ‫וירידה‪ ,‬גם אחר כך‪ ,‬כל שנה‪,‬‬ ‫לעלות‪ ,‬גם עלה‪ ,‬היינו שיהיה עלייתך‬ ‫חודש‪ ,‬יום‪ ,‬שעה‪ ,‬רגע‪ ,‬אדם מקבל מוחין‬ ‫טפל נגד מה שתעלה כמה וכמה נשמות‬ ‫חדשים‪ ,‬שהיום הקודם‪ ,‬או השנה‬ ‫העשוקים'‪.‬‬ ‫הקודמת‪ ,‬שהיתה מוצלחת מאוד‪ ,‬נקראים‬ ‫'מוחין דקטנות' לעומת השנה החדשה‪,‬‬ ‫אומר הנפש החיים (שער א פרק יט)‪:‬‬ ‫וכך כל החיים‪.‬‬ ‫'משם משתלשלת כסלם ושלשלת‬ ‫ומתקשרת עם הרוח והרוח בנפש עד‬ ‫כדי להצליח בחיים‪ ,‬הראה לו השם יתברך‬ ‫רדתה לזה העולם בגוף האדם‪ .‬שכל‬ ‫'סולם' לעליה אך גם לירידה‪ ,‬זה‬ ‫עלייתם וירידתם וכל סדרי הנהגתם כל‬ ‫המהות וזה המציאות‪ ,‬זה העבודה‪ ,‬וזה‬ ‫רגע תלוי רק כפי נטיית מעשיה ודבורה‬ ‫תכלית הבירור‪.‬‬ ‫ומחשבתה בגוף האדם כל רגע'‪.‬‬ ‫פלא פלאות‪ ,‬נמצא ששם בירידה‪ ,‬שם עם‬ ‫גדול הפושעים והרמאים‪ ,‬חמיו לבן‪,‬‬ ‫מבאר הקדושת לוי (פרשת ויצא)‪' :‬אף‬ ‫שם כשהחליף מאה פעמים‪ ,‬עקודים‪,‬‬ ‫שלעיני בשר ודם נדמה שהגלות‬ ‫נקודים וברודים‪ ,‬שם‪ ,‬ממש שם‪ ,‬באותו‬ ‫אינו אלא למטה בארציות‪ .‬וזה שכתוב‬ ‫טרטור‪ ,‬עושק‪ ,‬ליצנות שעשה ממנו לבן‪,‬‬ ‫'והנה סולם מוצב ארצה' אבל 'וראשו‬ ‫שם טמונים סודות נוראים מכבשונו של‬ ‫מגיע השמימה'‪ ,‬כי באמת שורש כל‬ ‫עולם‪ ,‬שכל כתבי האריז"ל בנויים על‬ ‫הגלות נוגע עד רום שמים העליונים‪ ,‬כי‬ ‫יסודות אלו – 'עקודים‪ ,‬נקודים וברודים'‪.‬‬ ‫בעת הגלות יש תשות כח למעלה ונפסק‬ ‫חלילה השפע עליונה'‪.‬‬ ‫ָה ֵע ָצה לְּ כָ ְך ִּהיא ' ֶח ֶבל'‬ ‫ֲעלִּ יָ ה וִּ ִּיר ָידה‬ ‫מגלה הרה"ק מאפטא זיע"א בספה"ק‬ ‫אוהב ישראל איך מיישמים זאת‬ ‫יש בסולם נקודה עמוקה מאוד‪ .‬בחיים יש‬ ‫למעשה (‪ ,‬פרשת ויצא)‪' :‬וגם צריך האדם‬ ‫מצבים של 'עליה' ומצבים של‬ ‫לצייר בשכלו ומחשבתו וידמה לו ממש‬ ‫'ירידה'‪ ,‬זהו החיים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬ילד שנהיה‬ ‫שהאדם הוא סולם מוצב ארצה בתוך‬ ‫בר מצוה‪ ,‬הוא מרגיש בעולמות‬ ‫ארציות וגשמיות‪ ,‬אך וראשו מגיע‬ ‫העליונים‪ ,‬כל התלמוד תורה מביט עליו‬ ‫השמימה‪ ,‬היינו שכלו ושורש נשמתו הוא‬ ‫בערגה ובהערכה‪ ,‬כבר יש לו כובע‬ ‫דבוק למעלה בשמים‪ ,‬והנה מלאכי‬ ‫וחליפה‪ ,‬הוא מסתובב כטווס נפוח‪.‬‬ ‫אלקים עולים ויורדים בו‪ ,‬ר"ל כשהאדם‬ ‫מגביה את לבו ומוחו לעבודת השם‬ ‫הוא עולה לישיבה קטנה‪ ,‬שיעור א'‪ ,‬הוא‬ ‫יתברך‪ ,‬אז מעלה כל המלאכים לרום‬ ‫מרגיש קטן‪ ,‬הרי ישנם שני שיעורים‬ ‫שמים העליונים ומשפיע להם חיות‬ ‫מעליו‪ ,‬מגיע לשיעור ג'‪ ,‬שוב מתנפח‬ ‫הקודש‪ ,‬ובאם לאו ח"ו אז ויורדים בו‪ ,‬יש‬ ‫ומרגיש גדול‪ ,‬עד שעולה לישיבה גדולה‬ ‫להם ירידה על ידו כמאמר חז"ל מתישין‬ ‫שיעור א'‪ ,‬שוב קריסה מוחלטת‪ ,‬ולאט‬ ‫כחו של מעלה ח"ו‪ ,‬גם זאת צריך האדם‬ ‫לאט עד שנהיה חתן ומחלק סוכריות‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְּב ָכל ְּד ָר ֶכ ָ‬ ‫יך ָד ֵעהו‬ ‫אוﬧ‬ ‫טז‬ ‫זהו סוד החבל! כל תנועה למטה מעוררת‬ ‫להיות תמיד במחשבתו איך שכל הכוחות‬ ‫אור עצום למעלה‪.‬‬ ‫כולם העליונים כולם כאחד תלויים‬ ‫במעשה האדם הן להעלותם או להיפך‬ ‫ַה ַה ְּחלָ ָטה‬ ‫ח"ו'‪.‬‬ ‫בפרשה זו יש לקבל החלטה (משלי ג‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫על כך אומרת התורה הק' (דברים לב‪ ,‬ט)‪:‬‬ ‫' ְבכָ ל ְד ָרכֶ יָך ָד ֵּעהּו וְ הּוא יְ יַ ֵּשר‬ ‫'כִּ י ֵּחלֶ ק ה' ַעּמֹו יַ ֲעקֹּב ֶח ֶבל נַ ֲחלָ תֹו'‪,‬‬ ‫א ְֹּרח ֶֹּתיָך'‪ ,‬שכל פעולה והתעסקות‬ ‫כביאור הבעל שם טוב (לך לך אות יט)‪' :‬אם‬ ‫בדברים הנראים גשמיים‪ ,‬שרשן גבוה ויש‬ ‫יקשר את עצמו תחילה בדביקה וחשיקה‬ ‫במעשים אלו סודות נפלאים בתיקון‬ ‫וחפיצה בו יתברך אז לא תפרד בין‬ ‫האדם‪ ,‬אם בהתעסקות בענין הבית‪,‬‬ ‫הדביקות גם אם ירד לשם‪ ,‬שיזכה לחזור‬ ‫הילדים‪ ,‬חסד‪ ,‬שאר הרפתקאי דעדו‬ ‫ולעלות‪ ,‬וכמו שהיורד לבור קושר את‬ ‫עלייהו‪ ,‬הכל הוא בחינת סולם מוצב‬ ‫עצמו תחילה בחבל כדי שיאחז בו לעלות‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימה‪ .‬זו ה'החלטה'‬ ‫מהבור‪ ,‬כך שורש ישראל הם יעקב חבל‬ ‫הבהירה והברורה אשר השם יתברך‬ ‫נחלתו‪ ,‬לאחוז בו בחבל זה הקשור בו‬ ‫מלמדנו בפרשה זו‪.‬‬ ‫יתברך ולעלות בו‪ ,‬וזהו סוד דעייל‬ ‫ונפיק'‪.‬‬ ‫כשמבינים שזה גופו של רצון השם‬ ‫יתברך‪ ,‬להתעסק עם הטף‪,‬‬ ‫(שער א – הערות‬‫כהגדרת נפש החיים‬ ‫אז הכל מקבל אור חדש ונפלא‪.‬‬ ‫פרק ה)‪' :‬זהו כי חלק ה' עמו יעקב חבל‬ ‫נחלתו שעיקרו קשור ונטוע למעלה חלק‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִּמכָ ל זֶ ה‬ ‫הוי"ה ממש כביכול‪ ,‬ומשתלשל כחבל עד‬ ‫תורה שלימה היא ענין הנישואין ולידת‬ ‫בואה לגוף האדם וכל מעשיו מגיעים‬ ‫הילדים‪ ,‬והרפתקאי דעדו עלייהו‪,‬‬ ‫לעורר שורשו העליון כענין החבל שאם‬ ‫כל סודות התורה וכתבי האריז"ל ותכלית‬ ‫ינענע קצהו התחתון מתעורר ומתנועע‬ ‫העבודה נרמזים בפסוקי פרשה זו‪ ,‬ללמדך‬ ‫גם ראש קצהו העליון'‪.‬‬ ‫שעיקר תיקון העבודה בזה העולם‪ ,‬הוא‬ ‫סיפר לי מו"ר הגה"צ חסידא ופרישא רבי‬ ‫בחלק ה'למעשה'‪ ,‬ושם טמונים סודות‬ ‫חיים מענדל זצ"ל ששאל את רבי‬ ‫נפלאים מכבשונו של עולם‪.‬‬ ‫מיכל'ה מזלאטשוב זצ"ל‪ ,‬כיצד אינו‬ ‫בסולם שם נמצאת המציאות של העליה‬ ‫חושש להסתובב במרכז העיר נתניה‬ ‫והירידה‪ ,‬שם טמונה מציאות‬ ‫המלא פריצות‪ .‬ענה‪ ,‬אם קשורים למעלה‪,‬‬ ‫החיים של האדם בעולם הזה‪ ,‬שהיא‬ ‫לא פוחדים ליפול למטה‪.‬‬ ‫תכלית העבודה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫יז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יע‬ ‫ַהכ ַֹּח לְּ ַה ְּש ִּפ ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫ַהכ ַֹּח לְּ ַה ְּש ִפ ַיע‬ ‫סֹוד ַה ִק ְּר ָבה וְּ ַהיְּ כֹּלֶ ת לְּ ַה ְּש ִפ ַיע ‪ַ -‬ה ַהנְּ ָהגָ ה ְּב ַא ְּחוָ ה‬ ‫יעקב פוגש את רועי הצאן לראשונה‪ ,‬ומיד תוקף אותם בשאלת ביקורת נוקבת‬ ‫' ֵהן עוֹּ ד ַהיוֹּ ם ָגדוֹּ ל‪ ...‬לְּ כו ְּרעו'‪ ,‬והרועים עונים לו ומשיבים לו על שאלתם‪,‬‬ ‫הדבר תמוה הלא על פי ההיגיון היו אמורים הרועים להתרגז‪' ,‬האחד בא‬ ‫וישפוט שפוט!!!'‪ ,‬היתכן?!‬ ‫וַ יִּ ְּשפֹּט ָשפֹוט‬ ‫יהת יַ ֲעקֹּב‬ ‫ְּת ִּמ ַ‬ ‫יש להשתומם‪ ,‬אמר ראש ישיבת פונביז'‬ ‫התורה הק' מספרת על הגעתו של יעקב‬ ‫הגרי"ש כהנמן זצ"ל‪ ,‬מדוע לא‬ ‫אבינו לארם נהרים (בראשית כט‪ ,‬א–‬ ‫התרעמו רועי הצאן על יעקב‪ ,‬הרי רק זה‬ ‫ט)‪' :‬וַ יִּ ָשא יַ ֲעקֹּב ַרגְ לָ יו וַ יֵּ לֶ ְך ַא ְר ָצה ְבנֵּ י‬ ‫עתה הוא הגיע לשם‪ ,‬ומיד הוא מוכיח‬ ‫ֶק ֶדם‪ ,‬וַ יַ ְרא וְ ִּהנֵּ ה ְב ֵּאר ַב ָש ֶדה וְ ִּהנֵּ ה ָשם‬ ‫אותם ואומר להם ללכת ולרעות את‬ ‫יה כִּ י ִּמן‬ ‫ֹלשה ֶע ְד ֵּרי צֹּאן ר ְֹּב ִּצים ָעלֶ ָ‬ ‫ְש ָ‬ ‫הצאן‪ .‬היה אפשר לצפות שיאמרו לו‪:‬‬ ‫ַה ְב ֵּאר ַה ִּהוא יַ ְשקּו ָה ֲע ָד ִּרים וְ ָה ֶא ֶבן גְ דֹּלָ ה‬ ‫אורח בא לעיר‪ ,‬וסמוך לבואו הוא מותח‬ ‫ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר‪ .‬וְ נֶ ֶא ְספּו ָש ָּמה כָ ל ָה ֲע ָד ִּרים‬ ‫ביקורת ומוכיח?! האחד בא לגור וישפוט‬ ‫וְ גָ לֲ לּו ֶאת ָה ֶא ֶבן ֵּמ ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר וְ ִּה ְשקּו ֶאת‬ ‫שפוט?!‬ ‫ַהצֹּאן וְ ֵּה ִּשיבּו ֶאת ָה ֶא ֶבן ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר‬ ‫לִּ ְמק ָֹּמּה'‪.‬‬ ‫וראה זה פלא‪ ,‬לא זו בלבד שלא התרעמו‬ ‫עליו‪ ,‬עוד ראו לנכון להתנצל‬ ‫מתנהלת שיחה עם שאלות נוקבות לרועי‬ ‫לפניו‪ ,‬ולהסביר לו את פשר מעשיהם‪:‬‬ ‫ֹּאמר לָ ֶהם יַ ֲעקֹּב ַא ַחי‬ ‫הצאן‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫"לא נוכל‪ ,‬עד אשר יאספו כל העדרים‪,‬‬ ‫ֹּאמר‬ ‫ֹּאמרּו ֵּמ ָח ָרן ֲאנָ ְחנּו‪ .‬וַ י ֶ‬ ‫ֵּמ ַאיִּ ן ַא ֶּתם וַ י ְ‬ ‫וגללו את האבן מעל פי הבאר‪ ,‬והשקינו‬ ‫ֹּאמרּו‬ ‫לָ ֶהם ַהיְ ַד ְע ֶּתם ֶאת לָ ָבן ֶבן נָ חֹור וַ י ְ‬ ‫הצאן"‪ .‬באמת כיצד ייתכן כדבר הזה?‬ ‫ֹּאמרּו‬ ‫ֹּאמר לָ ֶהם ֲה ָשלֹום לֹו וַ י ְ‬ ‫יָ ָד ְענּו‪ .‬וַ י ֶ‬ ‫ָשלֹום וְ ִּהנֵּ ה ָר ֵּחל ִּבּתֹו ָב ָאה ִּעם ַהצֹּאן'‪.‬‬ ‫ערלֶ אְך!‬ ‫ְּב ִּר ֶיד ְּ‬ ‫אז יעקב אבינו תמה מאד‪ ,‬מדוע הגיעו‬ ‫אם נשים ליבנו אל דבריו של יעקב‪,‬‬ ‫רועי הצאן כל כך מוקדם‪ ,‬יש עוד זמן‬ ‫נעמוד על סוד הענין‪ .‬יעקב פונה אל‬ ‫ֹּאמר ֵּהן עֹוד ַהיֹום גָ דֹול ֹלא ֵּעת‬ ‫לעבוד‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫רועי הצאן מיד עם בואו בלשון‬ ‫ֵּה ָא ֵּסף ַה ִּּמ ְקנֶ ה ַה ְשקּו ַהצֹּאן ּולְ כּו ְרעּו'?‬ ‫ברידערלאך (אחי)‪ ,‬כאן טמון סוד‬ ‫השפעתו‪ ,‬המילים 'ברידערלאך היקרים'‬ ‫ֹּאמרּו ֹלא נּוכַ ל‬ ‫משיבים לו רועי הצאן‪' :‬וַ י ְ‬ ‫הן המפתח לליבם של בני אדם‪ .‬כאשר‬ ‫ַעד ֲא ֶשר יֵּ ָא ְספּו כָ ל ָה ֲע ָד ִּרים‬ ‫יעקב קורא להם 'אחי'‪ ,‬הם מרגישים‬ ‫וְ גָ לֲ לּו ֶאת ָה ֶא ֶבן ֵּמ ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר וְ ִּה ְש ִּקינּו‬ ‫שהוא קרוב להם ואוהב אותם כאח!‬ ‫ַהצֹּאן'‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יע‬ ‫ַהכ ַֹּח לְּ ַה ְּש ִּפ ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫יח‬ ‫אליו‪ ,‬ולהפתעת האורח אף נתן לו‬ ‫עתה כבר אינו איש זר‪ ,‬וממילא גם לא‬ ‫נשיקה‪.‬‬ ‫בגדר 'האחד בא לגור וישפוט‬ ‫שפוט'‪ ,‬לכן לא הקפידו על שהוכיח‬ ‫הקצין שהתכונן לויכוח ולא לנשיקה‪,‬‬ ‫אותם‪ .‬כאשר מקרינים אהבה ואחוה‬ ‫התרשם עמוקות מיחסו של‬ ‫אמיתית‪ ,‬אפשר להוכיח ולהשפיע‪,‬‬ ‫רבינו‪ .‬לא זו בלבד שהרב לא מתח‬ ‫והדברים ייכנסו בלב השומעים ללא כל‬ ‫ביקורת על סירובו להתחשב בו‪ ,‬אלא‬ ‫טרוניה‪.‬‬ ‫שהראה לו הבנה וחיבה עד כדי נשיקה‪.‬‬ ‫יש כאן צוהר אל מהותו של הרב מפוניבז'‬ ‫בו במקום נענה והודיע‪ :‬כבוד הרב‪ ,‬אסדר‬ ‫זצ"ל‪ .‬סוד הצלחתו‪ ,‬הן בהשפעתו‬ ‫הכל בהתאם לבקשתך‪ ,‬לפי ההצעה‬ ‫הנדירה ברוחניות‪ ,‬והן בגיוס הכספים‬ ‫המפורטת שהעביר לי הרב לורנץ‪.‬‬ ‫למוסדותיו‪ ,‬היה בכך שליבו היה מלא על‬ ‫גדותיו באהבת ישראל יוקדת‪ .‬הוא היה‬ ‫אֹור וכְּ לִּ י‬ ‫חוזר שוב ושוב על מילת הקסם שלו‬ ‫"ברידערלאך‪ ,‬ברידערלאך" (אחי‪ ,‬אחי)‪ ,‬ולכן‬ ‫בפנימיות הענין‪ ,‬יש 'אור' ויש דבר‬ ‫כה לפעול גדולות ונצורות‪.‬‬ ‫הנקרא 'כלי'‪ .‬להמחיש את‬ ‫הענין‪ ,‬אדם מתבונן על סיר העשוי‬ ‫נְּ ִּשי ָקה‬ ‫מברזל או פלדה יצוקה‪ ,‬אין לו כל הערכה‬ ‫או חיבה לחתיכת ברזל דומם זה‪ ,‬הוא לא‬ ‫עוד מסופר‪ ,‬שבזמן שבנה הרב את‬ ‫רואה בו משהו מיוחד‪ ,‬אך כשבתוך סיר‬ ‫מוסדות התורה של פוניבז'‪ ,‬העמידו‬ ‫הברזל מתבשל מאכל ערב וטעים לחיך‪,‬‬ ‫בפניו אנשי הג"א (‪-‬התגוננות אזרחית) תנאים‬ ‫טשולנט בשרי שריחו נודף‪ ,‬או קוגל‪,‬‬ ‫קשים ביותר בקשר לבניית מקלטים‪ ,‬דבר‬ ‫הברזל מקבל ערך ומשמעות‪ ,‬הוא מקבל‬ ‫שהיה כרוך בהוצאות כספיות גדולות‪,‬‬ ‫טעם מיוחד‪ .‬מה קרה‪ ,‬נכנס בו 'אור'‪ ,‬אור‬ ‫שרבינו לא היה מסוגל לעמוד בהן‪ ,‬אך‬ ‫זה הוא המאכל‪ ,‬ונתן חיות לתוך הכלי‪.‬‬ ‫ללא קיום התנאים של הג"א‪ ,‬לא היתה‬ ‫אפשרות לקבל רישיון בניה‪ .‬ניסיתי‬ ‫עד כאן המשל‪.‬‬ ‫להשפיע על ראש הג"א שירכך את‬ ‫דרישתו‪ ,‬אך הלה הסביר שהוא דורש רק‬ ‫הנמשל הוא‪ ,‬כל העולם בנוי על שני‬ ‫את המינימום‪ ,‬ועל כך אינו יכול לוותר‬ ‫כוחות – 'משפיע' ו'מקבל'‪ .‬גם‬ ‫בשום אופן‪ .‬לנוכח העמדה העיקשת‪,‬‬ ‫בדומם‪ ,‬בצומח‪ ,‬בחי ובמדבר‪ ,‬ובכל דבר‬ ‫הצעתי לו שנבקר יחד אצל רבינו‪ ,‬מתוך‬ ‫ודבר‪ ,‬הקב"ה ברא את כוח המשפיע וכוח‬ ‫מחשבה שהחכמה והחן המיוחדים של‬ ‫המקבל‪.‬‬ ‫רבינו אולי ישפיעו עליו‪.‬‬ ‫המקבל הוא מציאות של כלי שאין לו‬ ‫כשנפגשנו בבית רבינו החל הקצין‬ ‫חיות משל עצמו‪ ,‬המשפיע נותן‬ ‫באריכות‬ ‫להסביר‬ ‫בו חיות‪ .‬כדי להזיז דעה של אדם‪,‬‬ ‫ובנימוקים מקצועיים‪ ,‬מדוע אסור לו‬ ‫להשפיע עליו‪ ,‬חייבים לייצר כוח השפעה‬ ‫לוותר על דרישתו‪ .‬רבינו האזין בסבלנות‬ ‫על 'המקבל'‪ ,‬אך יש להזהר שיהיו אור‬ ‫להרצאתו הארוכה‪ .‬הוא לא התווכח עמו‪,‬‬ ‫וכלי מתאימים זה לזה‪ ,‬ולא יתפוס אדם‬ ‫אלא הודה לו על שהטריח את עצמו ובא‬ ‫יט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יע‬ ‫ַהכ ַֹּח לְּ ַה ְּש ִּפ ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִּמכָ ל זֶ ה‬ ‫ברחוב וינשקו מכף רגל ועד ראש וידרוש‬ ‫ממנו מיליון דולר‪...‬‬ ‫עם כוח אהבה של משפיע ניתן למתק את‬ ‫הכלי‪ ,‬אין לך השפעה חזקה ועצומה‬ ‫ועל ידי אור ממתיקים את הכלי‪ ,‬ועל ידי‬ ‫וגדולה מזו‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬ניתן להשפיע עליו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יע‬ ‫ַהכ ַֹּח לְּ ַה ְּש ִּפ ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫כ‬