gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת ההלכה · Binas Hahalacha — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: בינת ההלכה · Binas Hahalacha

שבוע: ויצא (2026-11-16)

בינת ההלכה · Binas Hahalacha — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בינת ההלכה | הלכות טבילת כלים | שיעור א‬ ‫דיני הכלים החייבים בטבילה‬ ‫יורה דעה סימן ק"כ סעיף א‪ ,‬עם ביאור שיטות נושאי הכלים‬ ‫לשון השולחן ערוך‬ ‫"הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכת או של זכוכית‪ ,‬או כלים המצופים באבר‬ ‫מבפנים‪ ,‬אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה"‪.‬‬ ‫הרמ"א‪" :‬יש אומרים דכלים המצופים באבר‪ ,‬אפילו בפנים‪ ,‬יטבול בלא ברכה‪ ,‬וכן נוהגין"‪.‬‬ ‫ביאור ההלכות ושיטות הפוסקים‬ ‫א‪ .‬אילו כלים חייבים בטבילה‬ ‫הקונה מן הגוי כלי סעודה העשויים מתכת או זכוכית חייב להטבילם קודם השימוש‪ .‬דין זה נלמד‬ ‫מכלי מדין‪ ,‬שנאמר )במדבר לא‪ ,‬כג( "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר‪ ,‬אך במי נדה‬ ‫יתחטא"‪.‬‬ ‫הט"ז )ס"ק א( מבאר שדווקא כלי סעודה חייבים בטבילה‪ ,‬שהרי נאמר בתורה "כל דבר אשר יבא‬ ‫באש"‪ ,‬ואין דרך להשתמש באש אלא לצורכי סעודה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין כל כלי מתכת חייב בטבילה‪ ,‬אלא‬ ‫דווקא כלי המשמש לצורכי אכילה ושתייה או להכנת המאכל‪ ,‬כפי שיתבאר בסעיפים הבאים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬טעם מצוות טבילת כלים‬ ‫הט"ז )ס"ק א( מבאר שטעם הטבילה הוא כדי שיצאו הכלים מטומאת הגוי לקדושת ישראל‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫טבילת כלים אינה באה להוציא בליעות של מאכלות אסורות‪ ,‬אלא היא דין בפני עצמו‪ ,‬הנובע‬ ‫מהעברת הכלי מרשות הגוי לרשות ישראל‪.‬‬ ‫מטעם זה‪ ,‬אפילו כלי חדש לגמרי‪ ,‬שלא השתמש בו הגוי מעולם‪ ,‬חייב בטבילה‪ .‬וכן כלי משומש‬ ‫שהוכשר מבליעות האיסור עדיין צריך טבילה‪ ,‬משום שהכשר הכלי וטבילתו הם שני דינים נפרדים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כלי מתכת וכלי זכוכית‬ ‫כלי מתכת חייבים בטבילה מן התורה‪ ,‬שהרי נאמר בפרשת כלי מדין "אך את הזהב ואת הכסף את‬ ‫הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת"‪ ,‬והם ששת מיני המתכות שנזכרו בתורה‪.‬‬ ‫כלי זכוכית חייבים בטבילה מדרבנן‪ ,‬כמבואר בגמרא )עבודה זרה עה‪ ,‬ב(‪ ,‬מפני שיש להם דמיון לכלי‬ ‫מתכת‪ ,‬שאם נשברו אפשר להתיכם ולעשות מהם כלים חדשים‪ .‬וכן מבאר הט"ז )ס"ק א(‪.‬‬ ‫נמצא שכלי מתכת חייבים בטבילה מן התורה‪ ,‬ואילו כלי זכוכית חייבים מדרבנן‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫בשניהם מברכים על הטבילה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מה הם כלים המצופים באבר‬ ‫אבר הוא עופרת‪ ,‬שהיא אחת המתכות שנזכרו בתורה‪ .‬בזמנם היו עושים כלי חרס ומצפים אותם‬ ‫בחומר המכיל עופרת‪ ,‬כדי ליצור משטח חלק ואטום‪ ,‬שאינו סופג את המאכל והמשקה כחרס רגיל‪.‬‬ ‫ציפוי זה נעשה בדרך של זיגוג‪ ,‬ואין הכוונה בהכרח לשכבת עופרת מתכתית ממש‪.‬‬ ‫א‬ ‫בינת ההלכה | הלכות טבילת כלים | שיעור א‬ ‫דיני הכלים החייבים בטבילה‬ ‫הש"ך )ס"ק א( מבאר שהשולחן ערוך מדבר בכלי חרס וכיוצא בהם המצופים באבר‪ .‬כלומר‪ ,‬עיקר‬ ‫הכלי עשוי מחומר שאינו חייב בטבילה‪ ,‬אלא שיש עליו ציפוי של חומר מתכתי‪.‬‬ ‫ויש להבחין בין כלי שעיקרו מתכת‪ ,‬החייב בטבילה מצד עצמו‪ ,‬לבין כלי חרס שיש עליו ציפוי מתכתי‪,‬‬ ‫שבו יש לדון אם הציפוי מחייב את הכלי בטבילה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כלי חרס המצופים באבר מבפנים‬ ‫המחבר פוסק שכלי חרס המצופים באבר מבפנים חייבים בטבילה‪ .‬הטעם הוא שהציפוי נמצא‬ ‫במקום שבו משתמשים בכלי‪ ,‬והמאכל בא במגע עם הציפוי המתכתי‪.‬‬ ‫אולם הרמ"א מביא בשם הסמ"ק ואיסור והיתר הארוך‪ ,‬שיש אומרים שאפילו כאשר הכלי מצופה‬ ‫מבפנים‪ ,‬יש להטבילו בלא ברכה‪ ,‬ומסיים שכן נוהגים‪.‬‬ ‫הט"ז )ס"ק ג( מבאר שטעם השיטה המקילה הוא שהציפוי הפנימי אינו אלא לנוי‪ .‬כלומר‪ ,‬אף‬ ‫שהמאכל נוגע בציפוי‪ ,‬אין הציפוי נחשב לעיקר הכלי‪ ,‬ולכן אין לברך על טבילתו‪.‬‬ ‫הש"ך )ס"ק ג( מדגיש שדברי הרמ"א הם שיטה החולקת על הדעה הראשונה שהביא המחבר‪.‬‬ ‫נמצא שלדעת המחבר כלי חרס המצופה באבר מבפנים חייב בטבילה בברכה‪ ,‬ואילו לדעת הרמ"א‬ ‫מטבילים אותו בלא ברכה‪ ,‬מחמת השיטה הסוברת שאין הציפוי מחייב טבילה גמורה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬כלי חרס המצופים באבר מבחוץ בלבד‬ ‫כאשר הכלי מצופה באבר מבחוץ בלבד‪ ,‬והמאכל אינו נוגע כלל בציפוי‪ ,‬יש מקום לומר שאין הציפוי‬ ‫מחייב טבילה‪ ,‬מפני שעיקר תשמיש הכלי נעשה בצד הפנימי שאינו מצופה‪.‬‬ ‫אולם הש"ך )ס"ק ד( מביא בשם המרדכי‪ ,‬שאפילו כלי המצופה באבר מבחוץ בלבד צריך טבילה‬ ‫בלא ברכה‪.‬‬ ‫נמצא שאף שהציפוי אינו במקום תשמיש המאכל‪ ,‬יש שיטה המחייבת טבילה מחמת עצם הציפוי‬ ‫המתכתי‪ ,‬אלא שאין לברך על טבילה זו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬כלי חרס המצופים באבר מבפנים ומבחוץ‬ ‫הפרי חדש‪ ,‬שהובא בבאר היטב )ס"ק ב(‪ ,‬מחלק בין כלי המצופה באבר מבפנים בלבד‪ ,‬שמטבילים‬ ‫אותו בלא ברכה‪ ,‬לבין כלי המצופה מבפנים ומבחוץ‪ ,‬שחייב בטבילה בברכה‪.‬‬ ‫ביאור החילוק הוא שכאשר הציפוי נמצא מבפנים ומבחוץ‪ ,‬יש לו חשיבות גדולה יותר‪ ,‬ואין לראותו‬ ‫כציפוי פנימי לנוי בלבד‪.‬‬ ‫נמצא שלשיטה זו יש הבדל בין שלושה אופנים‪ :‬ציפוי מבפנים בלבד‪ ,‬ציפוי מבחוץ בלבד‪ ,‬וציפוי‬ ‫מבפנים ומבחוץ‪ .‬כאשר הציפוי נמצא משני הצדדים‪ ,‬החיוב חמור יותר‪ ,‬ולדעת הפרי חדש יש לברך‬ ‫על הטבילה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬כלי חרס המצופים בזכוכית‬ ‫הש"ך )ס"ק ב( מביא בשם איסור והיתר הארוך )כלל נח‪ ,‬דין עט(‪ ,‬שכלי חרס המצופים בזכוכית‬ ‫דינם ככלים המצופים באבר‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בינת ההלכה | הלכות טבילת כלים | שיעור א‬ ‫דיני הכלים החייבים בטבילה‬ ‫כלומר‪ ,‬אף שעיקר הכלי עשוי חרס‪ ,‬מכל מקום יש לדון בחיוב טבילתו מחמת הציפוי העשוי זכוכית‪,‬‬ ‫שהיא חומר החייב בטבילה מדרבנן‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬גם כלי חרס המצופה בזכוכית אינו נחשב בהכרח לכלי חרס פשוט הפטור מטבילה‪ ,‬אלא יש‬ ‫להטבילו לפי דיני הכלים המצופים שנתבארו לעיל‪.‬‬ ‫יש להעיר שאין ללמוד מכאן באופן גורף את דינם של כל כלי החרס המזוגגים המצויים בזמננו‪,‬‬ ‫משום שיש סוגים שונים של זיגוג וציפוי‪ ,‬ויש לדון בכל אחד מהם לפי מהותו‪.‬‬ ‫ט‪ .‬מנהג העולם שלא להטביל כלי חרס מצופים‬ ‫הש"ך )ס"ק ד( מביא את דברי הב"ח‪ ,‬שתמה על מנהג העולם להשתמש בקדרות חרס המצופות‬ ‫באבר מבפנים בלא טבילה כלל‪.‬‬ ‫שהרי אפילו לדעת הרמ"א‪ ,‬שפסק להטביל בלא ברכה‪ ,‬לא נאמר שהכלי פטור מטבילה‪ ,‬אלא שאין‬ ‫לברך על טבילתו‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬אין ללמוד מדברי הרמ"א היתר להשתמש בכלים אלו בלא טבילה‪ ,‬אלא יש להטבילם בלא‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫י‪ .‬כיצד מטבילים כלי שחיובו בלא ברכה‬ ‫הש"ך )ס"ק ה( כתב שראוי להטביל כלי המצופה באבר יחד עם כלי אחר שחייב בטבילה בברכה‪,‬‬ ‫ולברך על שניהם‪ ,‬וכן כתב איסור והיתר הארוך‪.‬‬ ‫הטעם הוא שכאשר יש ספק אם הכלי חייב בטבילה בברכה‪ ,‬אין לברך עליו בפני עצמו משום ספק‬ ‫ברכות‪ .‬אולם כאשר מטבילים אותו יחד עם כלי אחר שחייב בברכה בוודאות‪ ,‬אפשר לכלול את‬ ‫שניהם בברכה אחת‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬ראוי למי שיש לו כלי חרס מצופה באבר להטבילו יחד עם כלי מתכת החייב בטבילה בברכה‪,‬‬ ‫ובכך לצאת מן הספק‪.‬‬ ‫יא‪ .‬שיעור המים הנצרך לטבילת כלים‬ ‫המחבר פוסק שצריך להטביל את הכלי במקווה או במעיין שיש בהם ארבעים סאה‪ ,‬אפילו כאשר‬ ‫הכלי קטן ביותר‪.‬‬ ‫מקור הדין בגמרא )עבודה זרה עה‪ ,‬ב(‪ ,‬שדרשו מן הפסוק "אך במי נדה יתחטא"‪ ,‬שצריך להטביל‬ ‫את הכלים במים שהנידה טובלת בהם‪ ,‬דהיינו ארבעים סאה‪.‬‬ ‫אולם נחלקו הראשונים האם גם במעיין צריך ארבעים סאה‪.‬‬ ‫דעת הסמ"ק‪ ,‬שהביא הטור‪ ,‬שאף על פי שלעניין טבילת כלים מטומאה מצאנו שמעיין מטהר כלים‬ ‫בפחות מארבעים סאה‪ ,‬מכל מקום בטבילת כלים הנקנים מן הגוי צריך ארבעים סאה אף במעיין‪.‬‬ ‫דעת הטור‪ ,‬שאין להחמיר בטבילת כלי גויים יותר מבטבילת כלים מטומאה‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשם שבטבילת‬ ‫כלים מטומאה מועיל מעיין בפחות מארבעים סאה‪ ,‬כך יש להקל גם בטבילת כלים הנקנים מן הגוי‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בינת ההלכה | הלכות טבילת כלים | שיעור א‬ ‫דיני הכלים החייבים בטבילה‬ ‫הט"ז )ס"ק ב( מאריך בביאור שיטת הטור‪ ,‬ומבאר שיסוד טבילת כלי גויים נלמד מטבילת כלים‬ ‫טמאים‪ ,‬ולכן אין להחמיר בטבילתם יותר מן הדין שממנו נלמד חיוב הטבילה‪ ,‬אלא במקום‬ ‫שהתורה גילתה בפירוש שצריך ארבעים סאה‪.‬‬ ‫המחבר פסק כדעת הסמ"ק‪ ,‬שצריך ארבעים סאה בין במקווה ובין במעיין‪.‬‬ ‫ובבאר הגולה )אות ז( הביא בשם התוספות )עבודה זרה עה‪ ,‬ב(‪ ,‬שאף שלטבילת מחטים וצינוריות‬ ‫מטומאה די מן התורה ברביעית‪ ,‬מכל מקום טבילת כלי מדין היא חידוש‪ ,‬וצריך בה ארבעים סאה‪.‬‬ ‫נמצא שלהלכה אין להטביל כלי סעודה שנקנו מן הגוי במעיין שיש בו פחות מארבעים סאה‪ ,‬אף אם‬ ‫הכלי קטן ביותר‪.‬‬ ‫דינים העולים‬ ‫א‪ .‬הקונה מן הגוי כלי סעודה של מתכת או זכוכית חייב להטבילם קודם השימוש‪ ,‬אפילו הם‬ ‫חדשים לגמרי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כלי מתכת חייבים בטבילה מן התורה‪ ,‬וכלי זכוכית חייבים מדרבנן‪ ,‬ובשניהם מברכים על‬ ‫הטבילה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כלי חרס שאינם מצופים פטורים מטבילה‪ .‬אבל כלי חרס המצופים באבר מבפנים חייבים‬ ‫בטבילה לדעת המחבר‪ ,‬ולמנהג הרמ"א מטבילים אותם בלא ברכה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כלי חרס המצופים באבר מבחוץ בלבד‪ ,‬לדעת המרדכי יש להטבילם בלא ברכה‪ ,‬כפי שהביא‬ ‫הש"ך‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כלי חרס המצופים באבר מבפנים ומבחוץ‪ ,‬לדעת הפרי חדש חייבים בטבילה בברכה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬כלי חרס המצופים בזכוכית‪ ,‬כתב איסור והיתר הארוך שדינם ככלים המצופים באבר‪ ,‬והביאו‬ ‫הש"ך‪.‬‬ ‫ז‪ .‬כלי שחייב בטבילה בלא ברכה‪ ,‬ראוי להטבילו יחד עם כלי אחר שחייב בטבילה בברכה‪ ,‬ולברך‬ ‫על שניהם‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אין להשתמש בכלי החייב בטבילה בלא ברכה קודם טבילתו‪ ,‬וכפי שתמה הב"ח על מנהג העולם‬ ‫שלא להטביל קדרות המצופות באבר‪.‬‬ ‫ט‪ .‬טבילת כלים הנקנים מן הגוי צריכה ארבעים סאה‪ ,‬בין במקווה ובין במעיין‪ ,‬כדעת הסמ"ק‬ ‫שפסק המחבר‪ ,‬אף שהטור חולק לעניין מעיין‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬שולחן ערוך יורה דעה ק"כ‪ ,‬א‪ ,‬ט"ז ס"ק א–ג‪ ,‬ש"ך ס"ק א–ה‪ ,‬באר היטב ס"ק א–ב‪ ,‬באר‬ ‫הגולה אות ז‪ ,‬וטור ובית יוסף שם‪.‬‬ ‫ד‬