gilyoines.com

אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫גליון מס׳‬ ‫‪237‬‬ ‫ערש"ק פרשת ויצא‬ ‫י' כסלו תשפ"ז‬ ‫'ומה אשיב לך והכל שלך'‬ ‫'כולנו כאחד יחד באור פניך'‬ ‫'שבטי י‪-‬ה עדות לישראל'‬ ‫וְ כֹל ֲא ׁ ֶשר ִּת ֶּתן לִ י ַע ּ ֵׂשר ֲא ַע ּ ְׂש ֶר ּנ ּו לָ ְך‪.‬‬ ‫וַ ִ ּי ַּקח ֶאת ָה ֶאבֶ ן ֲא ׁ ֶשר שָׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו‪.‬‬ ‫וַ ִ ּי ַּקח ֵמ ַאבְ נֵ י ַה ָּמקוֹ ם וַ ָ ּישֶׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו‪.‬‬ ‫בבעלותו של גביר אדיר היו בתי חרושת רבים‪ ,‬שבהם עבדו אלפי‬ ‫"התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח‬ ‫ובמדרש (רבה)‪" :‬שנים עשר אבנים נטל‪ ,‬כך גזר‬ ‫פועלים‪ ,‬פקידים ומנהלים‪ .‬בהיותו 'מקרב את קרוביו'‪ ,‬נעתר מפעם‬ ‫צדיק את ראשו וכו'‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן אחת"‬ ‫הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים"‪.‬‬ ‫(רש"י)‪.‬‬ ‫לפעם להפצרות בני משפחה קרובים‪-‬רחוקים כמו גם מסעי שתדלנות‬ ‫והנה השבטים נמשלו לחיות‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל‬ ‫הקב"ה הראה ליעקב את חורבן ביהמ"ק ואת‬ ‫(שמו"ר א‪ ,‬טז)‪" ,‬אומה זו כחיות השדה נמשלות‪ .‬יהודה‬ ‫של 'עסקנים מטעם'‪ ,‬וצירף לצוותות המקצועיים גם כאלו שלא תרמו‬ ‫בניינו לעתיד לבוא‪ ,‬כמאמר המדרש "מלמד‬ ‫נמשל כאריה‪ ,‬דכתיב 'גור אריה יהודה'‪ .‬דן‪' ,‬יהי דן‬ ‫רבות מדי לפסי הייצור‪ ,‬ואך בטוב לבו זכו להתפרנס בכבוד בקצבה‬ ‫שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב‬ ‫נחש'‪ .‬נפתלי‪' ,‬אילה שלוחה' וכו'"‪ .‬וכיון שהי"ב‬ ‫חדשית נאה בשל תפקידם הבלתי‪-‬מוגדר‪.‬‬ ‫ובנוי וכו'‪' .‬כי אם בית אלקים'‪ ,‬בנוי ומשוכלל‬ ‫שבטים נמשלו לחיות‪ ,‬על כן היה יעקב אבינו‬ ‫ויהי היום‪ ,‬והעשיר הגיע לבקר באחד מבתי החרושת‪ ,‬כדי לראות‬ ‫לעתיד לבוא"‪.‬‬ ‫"ירא מפני חיות רעות" (רש"י)‪ ,‬כלומר שחשש מפני‬ ‫מקרוב את תהליכי הייצור‪ ,‬ולהכיר את מנהלי העבודה ואת הפועלים‪.‬‬ ‫מתוך מחזה זה‪ ,‬צירף הקב"ה את כל י"ב האבנים‬ ‫התכונות הרעות של החיות שהשבטים נמשלו‬ ‫בהן‪ ,‬שלא יידבקו בהם ולא יפגמו בקדושתם‪.‬‬ ‫בהתעניינותו אצל כל עובד על רמת מקצועיותו וכמה הוא מקבל בשכרו‪,‬‬ ‫לאבן אחת‪ .‬כי הנה י"ב האבנים היו מכוונים כנגד‬ ‫י"ב השבטים שהיה יעקב עתיד להעמיד‪ ,‬כאמור‬ ‫לכן "עשאן כמין מרזב סביב לראשו"‪ ,‬כי‬ ‫נמצא אחד שהשיב בקצרה "אני מקבל שכר קצוב מדי חודש בחדשו"‪.‬‬ ‫במדרש המובא לעיל (בפסקא "שבטי י‪-‬ה עדות לישראל")‪.‬‬ ‫שכשהמחשבה שבראש נשמרת בקדושה ובטהרה‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שאינו אלא אחד ממקבלי שכר בטלה‪ ,‬אוכל ואינו עושה‪ .‬נקל‬ ‫ובא להורות בצירופן יחד‪ ,‬שכדי לזכות לגאולה‬ ‫אזי כל שאר איברי הגוף נמשכים אחרי הראש‪,‬‬ ‫לתאר את הבושה של הקרוב הזה באותו מעמד‪ .‬אמנם‪" ,‬כל ישראל יש‬ ‫השלימה צריכים כל חלקי בני ישראל מכל י"ב‬ ‫וכל התכונות והמידות הרעות נהפכים לטוב‪ .‬וע"ד‬ ‫להם חלק לעולם הבא"‪ ,‬אך אין להשוות בין מי שיזכה בחלקו בזכות‬ ‫השבטים להיות באחדות גמורה‪ ,‬כי "אין ישראל‬ ‫ששנינו‪" ,‬יהודה בן תימא אומר‪ ,‬הוי עז כנמר וקל‬ ‫יגיעו ועמלו‪ ,‬לבין מי שיאכל שם נהמא דכיסופא (משלי החפץ חיים)‪.‬‬ ‫נגאלין עד שיהיו כולן באגודה אחת"‪.‬‬ ‫כנשר‪ ,‬רץ כצבי וגבור כארי‪ ,‬לעשות רצון אביך‬ ‫שבשמים"‪ ,‬הרי שאפשר להשתמש בתכונותיהם של‬ ‫ומה הרגיש אותו 'פועל'‪ ,‬כאשר ועד העובדים החליט לגבות מכל אחד‬ ‫'יעלה וייראה'‬ ‫כל החיות לטובה‪ ,‬ולשעבדם לעבודת הבורא ית"ש‪.‬‬ ‫כמה פרוטות כדי לקנות מתנה סמלית‪ ,‬אך מביעה הערכה‪ ,‬לרגל נישואי‬ ‫בנו של בעל הבית‪ .‬הלוא המעות הבודדות שגם הוא יכניס לקופה אינם‬ ‫ֹאמר ָאכֵ ן יֵ ׁש ה' ַּב ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה וְ ָאנֹכִ י ל ֹא‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫יָ ָד ְע ִּתי‪.‬‬ ‫'הטעם שנעקר הר‬ ‫שלו כלל וכלל‪ ,‬ובמה התבטאה אפוא הוקרתו ל"מעבידו"‪...‬‬ ‫כשאדם עושה מצוה או תורה‪ ,‬נברא מלאך ועומד‬ ‫המוריה לקראת יעקב'‬ ‫***‬ ‫מיד לפני השי"ת ואומר "פלוני בנך עשאני"‪.‬‬ ‫ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵּבית ֱאל ִֹקים וְ זֶ ה ׁ ַש ַער‬ ‫כאשר כוונתו של האדם היא רק לשם עבודת ה' באמת‪ ,‬בלי שום פניות‬ ‫ובלילה בעת השינה‪ ,‬אם המצוה ההיא נעשתה‬ ‫ַה ּׁ ָש ָמיִ ם‪.‬‬ ‫וכוונות זרות‪ ,‬אז נחשב לו שהממון שנתן לצדקה הוא אכן שלו‪ .‬אבל‬ ‫כתיקונה‪ ,‬אז המלאך נשאר שם לגמרי‪ ,‬ונשמת‬ ‫הר המוריה היה מפורסם למקום תפילה כבר‬ ‫כשאין כוונתו רק לשם עשיית רצונו ית'‪ ,‬אלא גם משום רצונות עצמו‪,‬‬ ‫האדם חוזרת לגופה‪ .‬ואם לאו‪ ,‬המצוה נדחית‬ ‫מימי אברהם אבינו‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם (מו"נ‬ ‫אז הצדקה אינה נקראת על שמו וממונו‪ .‬שהרי "אם נתת צדקה‪ ,‬לא‬ ‫מלמעלה וזורקין אותה על פניו‪ ,‬וגם המלאך נדחה‬ ‫ח"ג פמ"ה) "שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה‬ ‫ויורד למטה (ערבי נחל חוקת‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫משלך נתת‪ ,‬אלא משל הקב"ה‪ ,‬שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב'‪ ,‬וכן הוא‬ ‫היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים‪ ,‬שאברהם‬ ‫ואפשר לומר שעל זה רמז הכתוב‪' ,‬והנה סולם‬ ‫ציוה אותם שיהיה בית עבודה"‪ .‬אך מן הסתם‪,‬‬ ‫אומר‪' ,‬כי ממך הכל ומידך נתנו לך'" (מדרש)‪.‬‬ ‫מוצב ארצה'‪ ,‬ניצב לא נאמר אלא 'מוצב' ע"י‬ ‫בין הבאים להתפלל שם היו גם אינשי דלא מעלי‬ ‫כל בקשותיו של יעקב אבינו היו על רוחניות‪ .‬כמו שפירש הכלי יקר‪,‬‬ ‫אחרים‪ ,‬היינו ע"י האדם המקיים את המצוות‪.‬‬ ‫שתפילותיהם היו מעורבבות בפניות זרות‪ ,‬וברוב‬ ‫"שיעקב לא ביקש כי אם על שמירת הנפש מן החטא‪ ,‬על כן אמר‬ ‫'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו'‪ ,‬כשהמצוה‬ ‫קדושתו של יעקב אבינו‪ ,‬היו עלולות מחשבותיהם‬ ‫'ושמרני בדרך הזה'‪ ,‬דרך ה' בתורה ומצוות‪' .‬ונתן לי לחם לאכול ובגד‬ ‫מקובלת אזי המלאכים עולים‪ ,‬ואם היא נדחית‬ ‫להפריע לתפילתו‪ .‬לכן העדיף להתפלל ב'לוז'‪,‬‬ ‫ללבוש'‪ ,‬דהיינו ההכרחי‪ ,‬ולא יתן לו מותרות יותר מכדי צורכו‪' .‬ושבתי‬ ‫ח"ו‪ ,‬אז גם המלאכים יורדים‪.‬‬ ‫במקום מוצנע‪ ,‬שאין בני אדם מצויין שם‪.‬‬ ‫בשלום אל בית אבי'‪ ,‬שלם מן החטא"‪ .‬ומאחר שתשמרני מן החטא‬ ‫ומשום כך‪' ,‬ויאמר אכן יש ה' במקום הזה'‪ ,‬עתה‬ ‫אמנם מן השמים רצו שיתפלל דוקא במקום‬ ‫נודע הדבר עד כמה חשוב לכווין בשעת הלימוד‬ ‫המקדש‪ ,‬לכן "נעקר הר המוריה‪ ,‬ובא בית המקדש‬ ‫ותזכני לעבדך באמת‪ ,‬בלי שום פניות וכוונות זרות‪ ,‬ממילא 'וכל‬ ‫וקיום המצוות אך ורק לשם ה'‪' .‬ואנכי'‪ ,‬ומחשבת‬ ‫לקראתו עד בית א‪-‬ל" (רש"י)‪ ,‬כדי שיוכל להתפלל‬ ‫אשר תתן ‪ -‬לי'‪ ,‬שייחשב שהוא שלי ממש‪ ,‬ואז‪' ,‬עשר אעשרנו ‪ -‬לך'‪,‬‬ ‫פניה לתועלת עצמית‪' ,‬לא ידעתי'‪ ,‬אין להעלותה‬ ‫שם בדבקות וביישוב הדעת‪ ,‬בכוונות גבוהות‬ ‫שהצדקה שאתן תיקרא על שמי‪ ,‬שכביכול אני הוא הנותן 'לך'‪ .‬אבל‬ ‫על הדעת ח"ו‪.‬‬ ‫ונעלות‪.‬‬ ‫אלמלא כן‪ ,‬הלוא ממך הכל והכל שלך‪.‬‬ ‫‪6776952@gmail.com‬‬ ‫‪03-6776953‬‬ ‫‪22‬‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬באורו של רבינו זי“ע‬ ‫מעשה ולקחו‬ ‫הציפייה של מגש הארוחה בחדר‪-‬האוכל בישיבה‬ ‫לבבות החסידים‪ .‬הכף שהיתה אחוזה בידיהם‬ ‫(שמואל‪-‬א ו‪ ,‬יב); וקל וחומר בן בנו של‬ ‫נשמטה לאלתר‪.‬‬ ‫קל וחומר‪ ,‬שהיהודי על כל חלקי גופו‬ ‫ומעשיו המה מלאי השתוקקות פנימית‬ ‫וַ ִ ּי ַּקח ֶאת ָה ֶאבֶ ן ֲא ׁ ֶשר שָׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו‪.‬‬ ‫עדיין לא נחה דעתו של רבי ארון לייב‪ ,‬ומפי‬ ‫למלא את ייעודם ולהתקדש לגבוה‪.‬‬ ‫"התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את‬ ‫קדשו נשמעו מילות תוכחה קצרות‪" :‬אחר‬ ‫ראשו וכו'‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן אחת" (רש"י)‪.‬‬ ‫'נשמת'‪ ,‬אחר 'הכל יודוך'‪ ,‬ועדיין שקועים‬ ‫ידוע ידע רבינו‪ ,‬כי כל 'באנדל'‪ ,‬עולם‬ ‫דבר גדול אנו לומדים כאן‪ .‬האבנים דוממות הן‪ ,‬ולכאורה אף‬ ‫בחתיכת בשר בהמה"?!‬ ‫מלא מצד עצמו הוא‪ .‬ניצוץ אלקי‬ ‫אין בהן תבונה ודעת‪ .‬עם זאת‪ ,‬נוכחים אנו לראות שמפעמת‬ ‫מפעם בתוכו‪ ,‬ואי אפשר לוותר עליו‪...‬‬ ‫בהם תשוקה אדירה להתעלות ולהיכלל בדבר רוחני‪ ,‬וכל אחת‬ ‫ודי היה באותן מילים קצרות‪ ,‬ותחושת מיאוס‬ ‫מן האבנים כמהה וערגה שהיא זו שתזכה להיות משכב לצדיק‪.‬‬ ‫איומה לפתה את לבבות החסידים כלפי כל דבר‬ ‫***‬ ‫כי אכן‪ ,‬כלל גדול הוא‪ ,‬שכל דבר בעולם החומרי אינו אלא כלי‬ ‫מאכל גשמי‪ .‬מעיהם נהפכו בקרבם ולבם ניקב‬ ‫היטב יובעו הדברים‪ ,‬במעשה שהיה‪.‬‬ ‫ומושב לניצוץ אלקי הקיים בקרבו ומחייה אותו‪ .‬כל מציאות‬ ‫ככברה‪ .‬הם לא היו מסוגלים להביט כלל על כלי‬ ‫והמעשה התרחש ב‪...‬מטבח שבחדר‬ ‫גשמית‪ ,‬היא כעין 'בית מקדש מעט' לניצוץ האלקי שבתוכה‬ ‫הסעודה שלפניהם‪.‬‬ ‫וכל‪-‬כולה נועדה לשרת את הניצוץ ולתת לו אופן וצורה להביא‬ ‫האוכל של הישיבה‪.‬‬ ‫לייעודו הרוחני בגילוי אלקות עד לעולם התחתון‪ ,‬ולולא כן לא‬ ‫ראה רבי ארון לייב כי יצר התאוה כבר נעקר‬ ‫עובדי המטבח‪ ,‬עומדים היו נבוכים‪ .‬הם‬ ‫היה כלל באפשרי שתהא המציאות החומרית קיימת‪.‬‬ ‫מקרבם‪ ,‬ושוב פצה פי קדשו במילים מדודות‪:‬‬ ‫לא הצליחו להבין מה אירע‪ .‬התיבול‬ ‫אשר על כן‪ ,‬אחר שכל האבנים הגיעו כאחת אל נקודתם‬ ‫"חבריא קדישא‪ ,‬הן שבת היום‪ ,‬ומצות היום לענגו‬ ‫לא השתנה בשבוע האחרון‪ ,‬המנות לא‬ ‫הפנימית בתשוקה לשמש משכב לצדיק‪ ,‬והתדבקו באור‬ ‫במאכל ומשתה"!‬ ‫האלקי המחייה אותם אשר הוא 'רזא דאחד'‪ ,‬נעשו אכן‬ ‫נחרכו בתנור יתר על המידה‪ ,‬והמוצרים‬ ‫לאחדים כסוד מקור חיותם‪.‬‬ ‫ודי היה באותן מילים ספורות‪ ,‬ושלהבת אש‬ ‫היו טריים למדיי‪ .‬הכל כרגיל‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫קודש ניצתה מחדש במסובים‪ .‬ברגשי התלהבות‬ ‫המגשים נורו שלמים כמעט‪ .‬בקושי‬ ‫דקדושה נטלו מחדש את הכף לידיהם‪ ,‬ועתה‬ ‫נגעו בהם‪.‬‬ ‫‪ -‬מתוך רוממות דעת של 'אתקינו סעודתא‬ ‫בתמהונם כי רב‪ ,‬ניסו 'לגשש' אצל‬ ‫הנהגה מופלאה נוכחו הכל לראות במחיצתו של‬ ‫דמהימנותא' ועילאיות נפש של 'נהורא ישרי בה‬ ‫הבחורים מה פגם מצאו במגשי האוכל‪.‬‬ ‫רבינו‪.‬‬ ‫בקידושא רבא'‪...‬‬ ‫ורק על תשובה כזאת לא פיללו‪" :‬הרבי דיבר‬ ‫בלילי שבתות‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬בעת חלוקת ה'באנדלעך'‬ ‫וכשסיפר זאת רבינו‪ ,‬נימק והסביר‪:‬‬ ‫חזק"‪ ,‬הגיבו הבחורים‪" .‬אנחנו בקושי מסוגלים‬ ‫מלוא חפניים‪ ,‬אם אירע שנשמט 'באנדל' אחד‬ ‫הרי בכל מאכל טמון ניצוץ של קדושה‪ ,‬ותפקידו‬ ‫להכניס משהו לפה"‪...‬‬ ‫והחליק ארצה‪ ,‬לא נחה דעתו של רבינו ולא זז‬ ‫של היהודי הוא להעלותו לשורשו‪ ,‬בכח האכילה‬ ‫התברר להם‪ ,‬לטבח המופתע ולעוזריו‪ ,‬כי בדברי‬ ‫משם‪ ,‬עד שמצא את הבאנדל והרימו‪ .‬הוא היה‬ ‫דקדושה‪ ,‬עם ברכות כתיקונן‪ ,‬ומתוך כוונה‬ ‫קדשו של רבינו בשולחן הטהור בליל שבת‬ ‫יכול להתכופף מלוא קומתו ולהתאמץ מרום‬ ‫טהורה להשי"ת‪ .‬מאכל הנאכל בשבת קודש‬ ‫שלפני כן‪ ,‬הרעיש נוראות אודות ענייני האכילה‬ ‫מעמדו לחפש בכל סביבותיו‪ ,‬עד שאיתר את‬ ‫לכבוד שבת‪ ,‬הרי אין כמוה להעלות את הניצוץ‬ ‫וה'עבודה' המונחת לפתחו של כל אחד ואחד‬ ‫הבאנדל האבוד‪.‬‬ ‫שבמאכל‪ ,‬המתעלה להיות חפצא דמצוה של‬ ‫בעת מאכלו‪ .‬כה היטיב להמאיס את התאווה‬ ‫אין עמנו יודע סודם של צדיקים‪ ,‬אבל הרשות‬ ‫'עונג שבת' ובא אל תיקונו‪ .‬מעתה‪ ,‬אפוא‪ ,‬אין‬ ‫הבהמית ולעומתה רומם את האכילה הנעלית‪,‬‬ ‫ניתנה ביד חסידים להציע פירושים וביאורים על‬ ‫כל מקום להימנע מן האכילה‪ ,‬אלא אדרבה ‪-‬‬ ‫עד שנכנסו הדברים בלב שומעיהם והותירו‬ ‫פי משנתו הצרופה של הצדיק עצמו‪.‬‬ ‫להשקיע כח ומח שתהא האכילה כתיקונה!‬ ‫רושם עצום על התלמידים‪ ,‬והתאבון פג מהם‬ ‫ובכן‪ ,‬רבינו הקדוש‪ ,‬אשר כל רז לא אניס ליה‪,‬‬ ‫לימים לא מעטים‪...‬‬ ‫כאשר מבינים זאת‪ ,‬יכולים גם הבחורים בחדר‬ ‫משמיע היה לעיתים מילין סתימין אודות הניצוץ‬ ‫האוכל להזין נפשם כדבעי במאכל ובמשתה‬ ‫חסידים נזכרו בעובדא שיש בה הרבה מן הדמיון‪,‬‬ ‫האלקי שיש בכל מאכל ומאכל וממתין להעלאתו‪.‬‬ ‫במידה ובמשורה ככל הצורך‪ ,‬מתוך כוונה טהורה‬ ‫אותה סח פעם רבינו ביקוד‪:‬‬ ‫רבינו‪ ,‬דורש היה לשבח כי מריבת האבנים‬ ‫שיש בהם כח לעבודתו ית"ש ‪-‬‬ ‫חסידיו של רבינו הקדוש רבי ארון לייב‬ ‫בפרשתנו היא גילוי נאדר של תשוקת הנבראים‬ ‫והרי אותו מגש של אוכל שהטבח הכין להם‪,‬‬ ‫מפרימישלאן זיע"א הסבו פעם במחיצת‬ ‫‪ -‬ואפילו הדוממים ‪ -‬לעלות לשורשם ולהתדבק‬ ‫עומד ומייחל בכמיהה רבתי שאכן בחור ירא‬ ‫רבם בסעודת יום השבת‪ ,‬והרה"ק הבחין כי‬ ‫בעליונים (ראה המאמר בראש העמוד)‪ ,‬וכ"ש שכל‬ ‫ה' השוקד בתורה ‪ -‬הוא זה שיאכל אותו‬ ‫הם להוטים יתר על המידה אחר המאכלים‬ ‫אשר רוח חיים בקרבו משתוקק כן ‪ -‬וכאשר‬ ‫ויבליעהו בדמו‪ ,‬אחר ברכה בכוונה ומתוך כוונה‬ ‫המהבילים‪ .‬הצר לו הדבר‪ ,‬וכף ידו הונפה בכעין‬ ‫המחיש רבינו תחת אחד השיחים ממעשה‬ ‫נכונה כאמור‪ ,‬וכל תשוקתו היא להיכלל ב'רזא‬ ‫הבעה של אי שביעות רצון‪.‬‬ ‫הפרות שנשאו את ארון הברית בימי דוד ובדרכם‬ ‫דאחד'‪---‬‬ ‫די היה באותה תנועה קלה‪ ,‬וחלחלה לפתה את‬ ‫שוררו בפיהם שירות ותשבחות‪ ,‬כדאיתא בנביא‬ ‫עושים רצון צדיק‬ ‫ניתן למסור שיחות וכל חומר מרבינו הק' זיע"א‬ ‫בפקס ‪ | 03-6776953‬אימייל‪6776952@gmail.com :‬‬ ‫לפרטים‪058-3200027 :‬‬ ‫נפשי תערוג‬ ‫פרקי זכרונות ונגוהות אור מאוצרם של חסידים ומקושרים לרבינו הקדוש זי"ע‬ ‫בעדויות אישיות מרטיטות לב מתקופת היות נר הצדיק מאיר על ראשם‬ ‫אוצר בלום ויקר‪-‬ערך‬ ‫זכרונות הוד על פני שנות דור מפי איש אמונם‪ ,‬מקורבם ואיש סודם של רבותינו הקדושים זיע"א‬ ‫הרב הגאון רבי ישראל מנחם קליין שליט"א‬ ‫רבה של פרנקפורט דמיין יצ"ו‬ ‫ומבוניה ואבני בנייניה של תקומת בית נדבורנה בארה"ק‬ ‫ה‬ ‫השעה?"‪ ,‬הבטתי בשעוני‪ ,‬והשבתי‪' :‬שבע ודקה'‪.‬‬ ‫בהגיעני‪ ,‬ממש בכניסה לבניין‪ ,‬פגשנו את הגה"ח רבי‬ ‫***** יח ******‬ ‫הבחורים שעמדו סביב חייכו ביניהם למשמע דייקנותי‪,‬‬ ‫שמואל צבי קובלסקי ע"ה והוא קידם אותנו בברכה‪ .‬גם‬ ‫אך הרבי ה'דבר חיים' שיבחני על כך באזני כולם ואמר‪:‬‬ ‫רעו וידידו הקרוב הגה"ח רבי שמואל צבי אלבוים ע"ה‬ ‫זכרתי ימים מקדם‬ ‫"הלא כך אמר הרה"ק מבעלזא‪ ,‬שכששואלים אדם‬ ‫הגיע אלינו והצטרף לקבל פנינו‪ ,‬ושניהם המליצו לנו‬ ‫בעקבות המאמרים האחרונים על ימי הראשית לצדו‬ ‫'מה השעה' עליו להשיב במדויק‪ ,‬כדי לעשות חסד‬ ‫לפנות אל 'דעם רבי'נס זוהן' ‪ -‬הלא הוא רבינו זיע"א‪.‬‬ ‫של רבינו הקדוש זיע"א עוד במחיצת הרבי כ"ק הדבר‬ ‫בשלמות"‪...‬‬ ‫חיים זיע"א‪ ,‬הנני נשאל רבות כיצד כלל הגעתי לחצר‬ ‫טרם היה לו לרבינו חדר נפרד‪ ,‬והוא ישב בחדר אביו‪.‬‬ ‫הקודש נדבורנה‪.‬‬ ‫***‬ ‫נכנסנו אליו והוא שאל אותי כמה שאלות‪ ,‬ואז ביקש‬ ‫מאבי שימתין בביהמ"ד‪ ,‬ולי אמר שאבוא אתו לביתו‬ ‫אכן‪ ,‬הקדמנו קמעא את המאוחר‪ ,‬ואחזור לספר על‬ ‫***** יט ******‬ ‫(ברחוב רבי יוסי)‪ .‬התלוויתי אליו (היה זה לבוסס כברת דרך‬ ‫תחילת התקרבותי למחיצת רבותינו הקדושים‪ ,‬הגם‪,‬‬ ‫"את כל התפילות העברנו"‬ ‫בחולות המושבה‪ ,‬בתוואי שסלול כהיום רחוב הרצוג)‪ ,‬ותוך‬ ‫כי סיפור ההשתלשלות של קרבתי הרבה לרבינו זיע"א‬ ‫כדי הליכה שאל אותי שאלות בזו אחר זו ועקב אחר‬ ‫מימי צעירותו ‪ -‬מלופפת וקשורה בסיפור מופלא‬ ‫אדלג לעוד סיפור מופלא מאד שהיה לי עם רבינו‬ ‫שהיה לי עמו באחרית ימיו ממש‪ ,‬ואז נשלמה לי חוליה‬ ‫תשובותיי‪.‬‬ ‫זיע"א כעבור ימים ושנים‪ ,‬שאז נתגלה לי למפרע‬ ‫בסיפור זה של קרבתי אליו והדבר קיבל אצלי ביטוי‬ ‫עוד רובד מרטיט אודות חלקם ועבודתם של רבותינו‬ ‫הקדושים באותו בניין של הישיבה ברחוב מינץ‪.‬‬ ‫"אני זוכר הכל!"‬ ‫נעלה ביותר‪.‬‬ ‫כאן אני מוכרח לעצור את שטף סיפורי‪ ,‬ולדלג באחת‬ ‫ואסביר שיחתי‪.‬‬ ‫הדבר היה ביום המעמד האדיר של חנוכת הבית‬ ‫עשרות שנים קדימה‪ ,‬אל שנת תשע"ב‪.‬‬ ‫ל"היכלי רוזנטל"‪ ,‬שבחסדי השי"ת זכיתי ליטול חלק‬ ‫את התקרבותי לנדבורנה‪ ,‬אני חב לסבתי הצדקנית‬ ‫בכל שלבי הקמתו וחנוכתו (ועוד חזון למועד בעז"ה לגולל‬ ‫היה זה כ‪ 3-‬חדשים לפני הסתלקות רבינו לחיי עד‪ ,‬הוא‬ ‫ע"ה‪ .‬בשנת הבר מצוה‪ ,‬בהיותי בן י"ג‪ ,‬הייתי מתגורר‬ ‫את השתלשלות הדברים)‪ .‬אותו יום‪ ,‬היה יום עמוס וגדוש‬ ‫שהה אז בטבריה ובאתי אליו‪ .‬רבינו פנה אלי ואמר לי‬ ‫בבית סבי החסיד הוותיק רבי שלמה קליין ע"ה שבבתי‬ ‫ביותר‪ .‬רבינו זיע"א היה שרוי כולו בחרדת קודש‬ ‫משפט שמטלטל אותי כל פעם שאני נזכר בו‪" :‬מנחם‪,‬‬ ‫אונגארי"ן‪ ,‬מאחר שבית הוריי היה בן חדר אחד בלבד‬ ‫עצומה‪ ,‬וראו אצלו 'עבודות' נשגבות ביותר‪.‬‬ ‫אני זוכר את כל השאלות ששאלתי אותך אז בדרך‪,‬‬ ‫ולא היה בו מקום לינה לכל הילדים‪ .‬סבתי ע"ה היתה‬ ‫ואת כל התשובות שענית לי"‪---‬‬ ‫בתו של הגאון הצדיק רבי חיים הכהן זצ"ל‪ ,‬שנקרא‬ ‫בשעות המאוחרות של הלילה‪ ,‬כשוך חצוצרות התרועה‬ ‫התברר לי למפרע‪ ,‬שכל השיחה הזאת לא היתה‬ ‫'הדיין דמונקאטש'‪ ,‬והיה מקובל גדול וצדיק מופלג‪,‬‬ ‫של המעמד‪ ,‬באתי ועליתי אל רבינו בחדרו‪ .‬רבינו‬ ‫סתם שיחה אקראית כדרך מי שרוצה 'להנעים את‬ ‫והוא עוד ערך נסיעות לסב"ק הרבי ר' מרדכי'לה זיע"א‪.‬‬ ‫קיבלני בארשת פנים מאירות ואמר לי‪" :‬היה היום יום‬ ‫האווירה'‪ ,‬אלא שיחה מחושבת ומדוקדקת שרבינו בחר‬ ‫בערוב ימיו התגורר בירושלים עיה"ק וערך סעודה‬ ‫שמח מאד ב"ה‪ ,‬אבל לי אישית היה זה גם יום קשה‬ ‫בכוונה תחילה מה לשאול אותי בכדי לתהות על קנקני‬ ‫שלישית לשומעי לקחו‪ ,‬ובכל שבוע בקביעות היה‬ ‫מאד"‪.‬‬ ‫והתייחס בשים לב לתשובותיי‪ ,‬עד שיכל לומר כעבור‬ ‫מספר אז עובדא מרבו הסב"ק‪.‬‬ ‫נחרדתי‪ .‬מה יכול להעיק על לבו של הרבי אחרי‬ ‫עשרות שנים שהוא זוכר כל פרט!‬ ‫השקעה כה גדולה?‬ ‫באותם ימים היו כמה 'ישיבות ערב' בירושלים‬ ‫דבר זה מעביר בי צמרמורת‪ .‬הרי ידוע כמה השקיע‬ ‫והסתובבתי שם‪ ,‬אך סבתי ע"ה לא היתה מרוצה שאין‬ ‫אמר לי הרבי מילים מרטיטות‪" :‬עבורי היה זה גם יום‬ ‫רבינו בכל תלמיד את תמצית נשמתו‪ ,‬וכאן נוכחתי‬ ‫לי מקום מוגדר וקבעה לי‪" :‬אתה תלך לאן שאבי היה‬ ‫פרידה מבית‪-‬המדרש שאותו הספיג אבי הקדוש זיע"א‬ ‫לראות מקרוב‪ ,‬שגם לקבל את פני בחור חדש‬ ‫הולך"‪ .‬היא ביררה ושמעה שר' אהרן יוסף אייזנבאך‬ ‫בכל כך הרבה תפילות‪ .‬קשה עלי הפרידה"‪---‬‬ ‫שמתדבק על דלתי הישיבה ועדיין אופיו ותכונותיו‬ ‫[שעוד היה אז בחור והתגורר בבתי אונגארי"ן] נוסע‬ ‫וטרם אמשיך לספר את המשפט המופלא שהשמיע לי‬ ‫אינם מוכרים כלל לצוות הישיבה‪ ,‬אבל הרבי שם עינו‬ ‫לנדבורנה‪ ,‬ועשתה מעשה‪ :‬היא יצאה בנחרצות מן‬ ‫אז רבינו‪ ,‬אעשה גם כאן אתנחתא קצרה ואשלים את‬ ‫מיד לבדוק אצלו כל מיני נקודות שחשובות לו‪ ,‬ומשכיל‬ ‫הבית ללכת ולחפש בעצמה את אהרן יוסף‪.‬‬ ‫התמונה עם מה שהתוודע לי אחר כך‪ .‬במעמד הפרידה‬ ‫לעמוד על כך באמצעות שאלות ותשובות בהן הוא‬ ‫אחר בירורים נודע לה שהוא לומד ב'פאפא שוהל'‪ ,‬היא‬ ‫שערך רבינו בבוקרו של אותו יום בביהמ"ד במינץ (אני‬ ‫בוחן את טיבו של הבחור!‬ ‫פנתה לשם וקראה לו‪ ,‬ואמרה‪" :‬קח נא את נכדי לרבך‪,‬‬ ‫אישית לא זכיתי להיות שם‪ ,‬כי רבצה עלי מלאכה רבה בהכנת‬ ‫אני רוצה שהוא יסתופף בצלו"‪ ...‬הוא אמר לה שבכדי‬ ‫המעמד ב'היכלי רוזנטל')‪ ,‬היו רגעים שהרעידו את הלבבות‬ ‫"שבע ודקה"‬ ‫להכנס לישיבה צריכים לעמוד בכור המבחן‪ ,‬נענתה‬ ‫באופן נורא‪ .‬רבינו התמוגג שם בבכי תמרורים שהניע‬ ‫אחזור לסיפור ההתקרבות‪ :‬רבינו עלה לביתו לסעוד‬ ‫אפוא סבתי שהיא מבקשת ממנו ללמדני את הסוגיא‬ ‫את אמות הספים‪ ,‬הוא הפיל ראשו לתוך פרוכת ארון‬ ‫את סעודת הצהרים‪ ,‬ונתן גם לי לסעוד‪ .‬אחר כך‬ ‫הנצרכת תיכף ומיד‪...‬‬ ‫הקודש והתלעלע בבכי‪ ,‬וטרם צאתו ניגש לכל קיר ולכל‬ ‫חזר עמי לישיבה‪ ,‬ואמר לאבי‪ :‬הנכם יכולים לשוב‬ ‫פינה והרעיף נשיקין של חביבות מתוך המיית נפש‪.‬‬ ‫לירושלים‪ ,‬הבחור שלכם נשאר כאן"‪ ...‬אבי לא התכונן‬ ‫היות שבבית סבי לא היה באותם ימים ש"ס שלם כפי‬ ‫המעמד היה מרטיט לבבות‪ .‬על אותם רגעים סיפר לי‬ ‫לכך שאפשר להתקבל על אתר‪ ,‬ואמר שאין כאן‬ ‫שכולנו מורגלים היום‪ ,‬לקח עמו ר' אהרן יוסף גמרא‬ ‫רבינו בערבו של יום שהיה זה עבורו קשה מאד‪.‬‬ ‫חפצים עבורי‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬תנוח דעתכם‪ ,‬אני אדאג‬ ‫בבא קמא ובא עד אלי לבית סבי ולמד אתי עוד באותו‬ ‫לכל מחסורו"!‬ ‫לילה‪ ,‬ולמחרת יצא עמי אבי ע"ה לעבר הישיבה בבני‬ ‫אבל אז המשיך רבינו והפטיר בביטוי נורא‪" :‬עבדנו קשה‬ ‫ברק‪ .‬הישיבה היתה אז ממש בראשית דרכה בבני ברק‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬ואת כל התפילות העברנו ולקחנו עמנו"!!!‪---‬‬ ‫מני אז החלה פרשת התקרבותי לרבינו זיע"א‪.‬‬ ‫ממש אז נכנסו לבניין ברחוב מינץ ‪ -‬שלמעשה לא היה‬ ‫ואציין פרט פלאי שהבחנתי בו‪ ,‬שמאז אותו יום אכן לא‬ ‫אגב‪ ,‬את הרבי ה"דבר חיים" זיע"א ראיתי אז לראשונה‬ ‫אז יותר משלד‪ ,‬ללא מדרגות‪ ,‬ללא קירות מסוידות‬ ‫הביע רבינו שום התעניינות אודות הבניין במינץ!‬ ‫בתחילת ערבית‪ .‬אחר התפילה פנה אלי בשאלה "מה‬ ‫וללא טיח‪ ,‬ואף ללא דלתות‪...‬‬ ‫'לפולחנא דקודשא‬ ‫בריך הוא!'‪---‬‬ ‫‪ /‬פרק יח‬ ‫א‬ ‫"ְׁש ָָא ָָגה לֹוֹ ַ�ַּכ ָ�ָּל ִִביא"‬ ‫�ְ‬ ‫"בכל מה שיהודי עושה‪ ,‬קטנה כגדולה‪ ,‬ימי חול כימי מועד‪,‬‬ ‫עליו להתדבק כליל בעבודתו זאת לקונו‪ ,‬ולעשותה כמי‬ ‫ומהחדר הפנימי בוקעים קולות תבערה‪ .‬היו אלו מעשים‬ ‫של יום‪-‬יום‪ ,‬שעה‪-‬שעה‪ .‬תבערה שאינה יודעת השקט‪.‬‬ ‫"ּבֹּוֹ ֵֵער ָ �ָּב ֵֵאׁשׁ ַַעד ֵֵלב ַַה � � ָָּׁש ַַמ ִִים"‬ ‫אש תמיד‪.‬‬ ‫שזו עבודה שאין בלתה עלי תבל"‪ ,‬פירט‪" .‬כי עכשיו‪ ,‬ברגע‬ ‫יוצא ובא היה אל בית התפילה‪ ,‬בחדרו הצמוד לבית‬ ‫הנוכחי‪ ,‬זה מה שהשי"ת רוצה מעמו"‪.‬‬ ‫אש תמיד תוקד‪ ,‬לא תכבה‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬ונהם קולו בקע ועלה משם‪ .‬אם בהכנה לתפילה‪,‬‬ ‫מה נפלאת היא מאמרו של רבינו‪ ,‬המגלמת ומשקפת את‬ ‫אם בתפילה עצמה‪ ,‬ואם בלימודיו אחר התפילה‪ .‬בכל עת‬ ‫זהו‪ ,‬אולי‪ ,‬התיאור הממצה ביותר על מה שהתחולל בבתי‬ ‫נקודת לבבו‪-‬שלו‪.‬‬ ‫ובכל שעה‪ ,‬כולו כתנור אש לוהט‪ .‬גחלים בלבו‪ ,‬ושפתותיו‬ ‫גוואי‪ ,‬בחדר משכיתו של רבינו הקדוש זיע"א‪.‬‬ ‫מרחשין ‪" -‬אה‪ ,‬אה"!‪" ,‬אוי יו יו‪ ,‬אוי אוי אוי"!!!‬ ‫אש תמיד‪ .‬תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים‪ .‬אש‬ ‫בפרשת נח‪ ,‬מצינו לכאורה כפל לשון בפסוק‪ .‬נאמר שם‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬כב) "ויעש נח ככל אשר ציווה אותו אלוקים"‪,‬‬ ‫ומי שח על שעות האורה טרם פרוש השבת כנפיה‪.‬‬ ‫גדולה ונישאה‪ ,‬שלא דעכה מעולם ולעולם‪ .‬תמידין כסדרן‪.‬‬ ‫והפסוק שונה ואומר "כן עשה"‪ .‬המפרשים כבר עמדו על‬ ‫חסידים שהקדימו לבוא לבית המדרש‪ ,‬מחבבים היו להטות‬ ‫בשנות נעורים ובשנות שיבה‪ ,‬בימי שלווה ובימי חולי‪ ,‬תמיד‬ ‫כך‪.‬‬ ‫אוזן אחורי דלתו כאשר מסתגר היה רבינו בחדרו שעה‬ ‫תוקד‪ .‬לא תכבה‪.‬‬ ‫ניכרת לפני תחילת התפילה‪ ,‬ספון אחורי מסגר ובריח‬ ‫על מה שהתחולל בלבבו פנימה‪ ,‬אין בנו שמץ השגה‪ .‬וכי‬ ‫רש"י הקדוש בא אף הוא ליישב כפילות זו‪ ,‬וכותב‪" :‬זה בנין‬ ‫ומייחד מחשבותיו בואה של שבת המלכה‪ ,‬ומבעד לדלת‪,‬‬ ‫התיבה"‪ .‬כלומר‪ ,‬התורה באה להדגיש כאן במיוחד את שלב‬ ‫מה יבין איש בן‪-‬ה'תשפ"ז במדרגות עילאיות של עבודת‪-‬‬ ‫תוך כדי עיסוקו בספרי חסידות שונים ובקריאת 'שיר‬ ‫ענקים של קדוש עליון השייך לדורות דעה מימים קדמונים‪,‬‬ ‫הבניין‪ ,‬שהיה כאשר ציווה אותו אלקים‪.‬‬ ‫השירים'‪ ,‬בקעו שאגות ארי וקריאות אדירים כקול ָָׁש ַַחל‪.‬‬ ‫ואך ברוב טובו של הקב"ה נטעו בדור אחרון להחיות עם‬ ‫ואמר רבינו‪:‬‬ ‫"אוי‪ ,‬שבת"! "אוי אוי‪ ,‬שבת קודש"! והקול חוזר ונשנה‪,‬‬ ‫רב‪ .‬מה שראו‪-‬גם‪-‬ראו כל סובביו בעיני בשר‪ ,‬היה המחזה‬ ‫חוזר ונכפל‪ ,‬חוזר ונשלש‪ ,‬עולה ומשתאג ביקוד‪" :‬אוי‪ ,‬אוי‪,‬‬ ‫דלהלן‪ :‬מדורת אש אדירה שלהבותיה מפזזים ומלהטים‬ ‫דבר גדול בא רש"י ללמדנו בזאת‪ .‬כאשר זוכה אדם לקבל‬ ‫שבת‪ ,‬שבת קודש"‪---‬‬ ‫עד שמי שמים‪ ,‬המלובשת בתוככי גיד ורקמה ששמו 'דער‬ ‫ציווי אלוקי לעסוק במצוה פלונית‪ ,‬אין כל ספק שמתלהטת‬ ‫בקרבו התלהבות ניכרת והוא יקיים חובתו בכל כוחו ונפשו‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬תמיד‪ .‬כל מציאותו‪ ,‬כל הווייתו‪ ,‬זועקת ושואגת 'נלכה‬ ‫נדבורנה'ער רבי'‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬אם מדובר במצווה הנמשכת בקביעות על פני זמן‬ ‫נרדפה לדעת את ה''‪ .‬כל ישותו‪ ,‬כל רום קומתו‪ ,‬מבעבעת‬ ‫איננו שחים עתה על שעת התפילה דייקא; איננו מתמקדים‬ ‫רב‪ ,‬טבע הבריות שההתלהבות פוחתת והולכת ככל שחולף‬ ‫ומלהטת בתשוקת 'א‪-‬ל נא רפא נא חה בהראות לה נועם‬ ‫עתה בשעת עריכת השולחן גרידא; איננו תוחמים עתה‬ ‫הזמן ונוקפות השנים‪.‬‬ ‫זיווך'‪.‬‬ ‫את דברינו לעתות קיום מצוה ממצוות ה'‪ ,‬אם זמנית ואם‬ ‫על זאת באה התורה להשמיענו שבחו של נח‪.‬‬ ‫וכבר סופרב על אותו יהודי שנקלע באישון לילה לבית‬ ‫תמידית‪ .‬דברינו נסובים על מקשה אחת ארוכה ומתמשכת‬ ‫מדרשו של כ"ק הרבי ה"דבר חיים" זיע"א ביפו ונחשף‬ ‫של עשרות שנות זוהר‪ 365 ,‬ימים בשנה‪ 24 ,‬שעות ביממה‪,‬‬ ‫בניית התיבה‪ ,‬הרי נמשכה מאה עשרים שנה‪ ,‬כנודע‪ .‬כדרך‬ ‫למחזה המרטיט‪ .‬ההיכל ריק היה מנפש חיה‪ ,‬למעט 'דעם‬ ‫‪ 60‬דקות בשעה‪ ,‬ו‪ 60-‬רגעים ותתי‪-‬רגעים‪ .‬אש‪ .‬אש תמיד‪.‬‬ ‫שנראתה עשייתו בעת "אשר ציווה אותו אלוקים"‪ ,‬כך‬ ‫רבי'נס זוהן' ‪ -‬הוא ניהו רבינו ‪ -‬שישב בפינתו שקוע בספריו‪,‬‬ ‫אש שאיננה יודעת מנוח‪.‬‬ ‫בדיוק "כן עשה" ‪ -‬במשך כל מאה ועשרים השנים של בניין‬ ‫ומפיו געשו קריאות יוקדות של "שבת קודש‪ ,‬אה‪ ,‬שבת‬ ‫התיבהד‪ .‬התלהבותו לא פגה‪ ,‬לא שככה‪ ,‬ואף לא דעכה‪120 .‬‬ ‫זה היה רבינו‪.‬‬ ‫קודש"!‪ .‬הלה‪ ,‬שלא הסכין לכגון דא‪ ,‬עמד כמסומר על‬ ‫שנה ‪ -‬והיה זה תמיד 'כאשר ציווה אותו אלקים'‪ ,‬כלומר ‪-‬‬ ‫מקומו‪ ,‬משתומם ומתפלא‪ ,‬ובפתע נפתחה הדלת‪.‬‬ ‫כל‪-‬כולו ‪ -‬כמזבח של מסירות נפש להשי"ת; ונימי לבבו ‪-‬‬ ‫כאותו רגע נלהב ונרעש של קבלת הציווי בראשיתו!‬ ‫כעצי המערכה של אש המזבח‪ .‬ערב ובוקר‪ ,‬שחר ונשף‪ ,‬קור‬ ‫ועמד שם בכל הדרו הרבי הקדוש‪ ,‬ה"דבר חיים" זי"ע‪ .‬הרבי‬ ‫וחום וקיץ וחורף ויומם ולילה לא ישבותו‪.‬‬ ‫"כי בכל רגע שהקדיש נח לעסק בנייתה"‪ ,‬נימק רבינו‪,‬‬ ‫ש'תפיסת מחשבה' היתה לדידו מן הדברים הזוטריים‪.‬‬ ‫"באותו הזמן היה זה הדבר הנעלה והמקודש ביותר בעיניו‪.‬‬ ‫ויותר מאשר ראו הכל‪ ,‬שמעו זאת המקורבים‪ .‬הרבה יותר‪.‬‬ ‫הוא מקיים עכשיו את מצוות בוראו‪ .‬ולב מי לא יתלהב‬ ‫ויפן אל האיש‪ ,‬וכחץ שנון הצליף לעברו משפט‪-‬מחץ קצר‬ ‫ומתמצת‪" :‬דע‪ ,‬שבערעל'ע בני בוער תמיד לקונו‪ .‬מדורת‬ ‫מסוגר היה רבינו בחדרו בביתו‪ ,‬עסוק בסדרי לימודיו‬ ‫בעסקו בדבר הנעלה והמקודש מכל"‪.‬‬ ‫אש יוקדת בלבבו‪ .‬ובשל אישו הגדולה ‪ -‬מתפרצת קדושת‬ ‫ובנתיבי עבודתו‪ ,‬ואת חרכי הדלת בקעו גיצי אש יוקדים‬ ‫מאמר נפלא זה‪ ,‬דם‪-‬הנפש של רבינו משוח עליו‪.‬‬ ‫השבת מתוך לבו"‪---‬‬ ‫שנשתלחו מתוך מדורת לבבו והתפשטו בכל חלל הבית‪:‬‬ ‫מנקודת לבבו נבט ופרץ ביאורו זה‪.‬‬ ‫"אוי"!‪" ,‬אוי"!!! ‪-‬‬ ‫***‬ ‫ויש שהיה הקול נוקב ופולח‪ ,‬יורד עד עמקי תהום רבה‬ ‫"ַל ֲֲעׂשֹׂוֹ ת ְְרצֹוֹ ְְנ ָָך ֱֱאֹל ַַֹקי ָָח ָָפ ְְצ ִ�ִּתי"‬ ‫כי כך היתה עבודת חייו בכל מגילת ימיו‪ :‬כל רגע‪ ,‬כל רגע‬ ‫מצד עצמו‪ ,‬עבודת ה' צרופה היתה‪' .‬שהכל' כמו 'שופר'‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ונוסק עד שמי שמים‪" :‬וויי! אוי וויי איז מיר"!!!‬ ‫האש יקדה בקרבו תדיר‪ ,‬גחליו לחשו ללא הרף‪ ,‬ביקשו‬ ‫"תכלית העבודה עלי אדמות"‪ ,‬אמר רבינו לא‪-‬אחת‪" ,‬היא‬ ‫כה מורגלים היו בני הבית בזעקות‪-‬לב אלו‪ ,‬עד שהיו לחלק‬ ‫אחת בלבד‪" :‬לעשות רצונך‪ ,‬אלקי‪ ,‬חפצתי"‪---‬‬ ‫שברכת 'שהכל' תהא כברכת 'לשמוע קול שופר'"ג‪.‬‬ ‫בלתי נפרד מהוויית החיים‪ .‬הקומקום שורק‪ ,‬הסיר מבעבע‪,‬‬ ‫מפי הרה”ח רבי יעקב משה רוזנפלד שיחי’‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫א‪ .‬לשה”כ בישעיה (ה‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫‘שערי משה’ (פרשת יתרו) להרה”ג רבי משה מנחם זילבר שליט”א‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ראה בספרנו במבוא לפרקי מערכת “שבת קודש”‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪03-7654021‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪6776952@gmail.com‬‬ ‫‪050-4165319‬‬ ‫‪03-6776953‬‬