אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu
הטקסט של גיליון זה
גליון מס׳
237
ערש"ק פרשת ויצא
י' כסלו תשפ"ז
'ומה אשיב לך והכל שלך'
'כולנו כאחד יחד באור פניך' 'שבטי י-ה עדות לישראל' וְ כֹל ֲא ׁ ֶשר ִּת ֶּתן לִ י ַע ּ ֵׂשר ֲא ַע ּ ְׂש ֶר ּנ ּו לָ ְך.
וַ ִ ּי ַּקח ֶאת ָה ֶאבֶ ן ֲא ׁ ֶשר שָׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו. וַ ִ ּי ַּקח ֵמ ַאבְ נֵ י ַה ָּמקוֹ ם וַ ָ ּישֶׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו.
בבעלותו של גביר אדיר היו בתי חרושת רבים ,שבהם עבדו אלפי
"התחילו מריבות זו עם זו ,זאת אומרת עלי יניח ובמדרש (רבה)" :שנים עשר אבנים נטל ,כך גזר
פועלים ,פקידים ומנהלים .בהיותו 'מקרב את קרוביו' ,נעתר מפעם
צדיק את ראשו וכו' ,מיד עשאן הקב"ה אבן אחת" הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים".
(רש"י). לפעם להפצרות בני משפחה קרובים-רחוקים כמו גם מסעי שתדלנות
והנה השבטים נמשלו לחיות ,כמו שדרשו חז"ל
הקב"ה הראה ליעקב את חורבן ביהמ"ק ואת (שמו"ר א ,טז)" ,אומה זו כחיות השדה נמשלות .יהודה
של 'עסקנים מטעם' ,וצירף לצוותות המקצועיים גם כאלו שלא תרמו
בניינו לעתיד לבוא ,כמאמר המדרש "מלמד נמשל כאריה ,דכתיב 'גור אריה יהודה' .דן' ,יהי דן רבות מדי לפסי הייצור ,ואך בטוב לבו זכו להתפרנס בכבוד בקצבה
שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב נחש' .נפתלי' ,אילה שלוחה' וכו'" .וכיון שהי"ב חדשית נאה בשל תפקידם הבלתי-מוגדר.
ובנוי וכו'' .כי אם בית אלקים' ,בנוי ומשוכלל שבטים נמשלו לחיות ,על כן היה יעקב אבינו ויהי היום ,והעשיר הגיע לבקר באחד מבתי החרושת ,כדי לראות
לעתיד לבוא". "ירא מפני חיות רעות" (רש"י) ,כלומר שחשש מפני
מקרוב את תהליכי הייצור ,ולהכיר את מנהלי העבודה ואת הפועלים.
מתוך מחזה זה ,צירף הקב"ה את כל י"ב האבנים התכונות הרעות של החיות שהשבטים נמשלו
בהן ,שלא יידבקו בהם ולא יפגמו בקדושתם. בהתעניינותו אצל כל עובד על רמת מקצועיותו וכמה הוא מקבל בשכרו,
לאבן אחת .כי הנה י"ב האבנים היו מכוונים כנגד
י"ב השבטים שהיה יעקב עתיד להעמיד ,כאמור לכן "עשאן כמין מרזב סביב לראשו" ,כי
נמצא אחד שהשיב בקצרה "אני מקבל שכר קצוב מדי חודש בחדשו".
במדרש המובא לעיל (בפסקא "שבטי י-ה עדות לישראל"). שכשהמחשבה שבראש נשמרת בקדושה ובטהרה, כלומר ,שאינו אלא אחד ממקבלי שכר בטלה ,אוכל ואינו עושה .נקל
ובא להורות בצירופן יחד ,שכדי לזכות לגאולה אזי כל שאר איברי הגוף נמשכים אחרי הראש, לתאר את הבושה של הקרוב הזה באותו מעמד .אמנם" ,כל ישראל יש
השלימה צריכים כל חלקי בני ישראל מכל י"ב וכל התכונות והמידות הרעות נהפכים לטוב .וע"ד להם חלק לעולם הבא" ,אך אין להשוות בין מי שיזכה בחלקו בזכות
השבטים להיות באחדות גמורה ,כי "אין ישראל ששנינו" ,יהודה בן תימא אומר ,הוי עז כנמר וקל יגיעו ועמלו ,לבין מי שיאכל שם נהמא דכיסופא (משלי החפץ חיים).
נגאלין עד שיהיו כולן באגודה אחת". כנשר ,רץ כצבי וגבור כארי ,לעשות רצון אביך
שבשמים" ,הרי שאפשר להשתמש בתכונותיהם של ומה הרגיש אותו 'פועל' ,כאשר ועד העובדים החליט לגבות מכל אחד
'יעלה וייראה' כל החיות לטובה ,ולשעבדם לעבודת הבורא ית"ש. כמה פרוטות כדי לקנות מתנה סמלית ,אך מביעה הערכה ,לרגל נישואי
בנו של בעל הבית .הלוא המעות הבודדות שגם הוא יכניס לקופה אינם
ֹאמר ָאכֵ ן יֵ ׁש ה' ַּב ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה וְ ָאנֹכִ י ל ֹא וַ ּי ֶ
יָ ָד ְע ִּתי.
'הטעם שנעקר הר שלו כלל וכלל ,ובמה התבטאה אפוא הוקרתו ל"מעבידו"...
כשאדם עושה מצוה או תורה ,נברא מלאך ועומד
המוריה לקראת יעקב' ***
מיד לפני השי"ת ואומר "פלוני בנך עשאני". ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵּבית ֱאל ִֹקים וְ זֶ ה ׁ ַש ַער כאשר כוונתו של האדם היא רק לשם עבודת ה' באמת ,בלי שום פניות
ובלילה בעת השינה ,אם המצוה ההיא נעשתה ַה ּׁ ָש ָמיִ ם. וכוונות זרות ,אז נחשב לו שהממון שנתן לצדקה הוא אכן שלו .אבל
כתיקונה ,אז המלאך נשאר שם לגמרי ,ונשמת הר המוריה היה מפורסם למקום תפילה כבר כשאין כוונתו רק לשם עשיית רצונו ית' ,אלא גם משום רצונות עצמו,
האדם חוזרת לגופה .ואם לאו ,המצוה נדחית מימי אברהם אבינו ,וכמו שכתב הרמב"ם (מו"נ אז הצדקה אינה נקראת על שמו וממונו .שהרי "אם נתת צדקה ,לא
מלמעלה וזורקין אותה על פניו ,וגם המלאך נדחה ח"ג פמ"ה) "שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה
ויורד למטה (ערבי נחל חוקת ,ב). משלך נתת ,אלא משל הקב"ה ,שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב' ,וכן הוא
היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים ,שאברהם
ואפשר לומר שעל זה רמז הכתוב' ,והנה סולם ציוה אותם שיהיה בית עבודה" .אך מן הסתם,
אומר' ,כי ממך הכל ומידך נתנו לך'" (מדרש).
מוצב ארצה' ,ניצב לא נאמר אלא 'מוצב' ע"י בין הבאים להתפלל שם היו גם אינשי דלא מעלי כל בקשותיו של יעקב אבינו היו על רוחניות .כמו שפירש הכלי יקר,
אחרים ,היינו ע"י האדם המקיים את המצוות. שתפילותיהם היו מעורבבות בפניות זרות ,וברוב "שיעקב לא ביקש כי אם על שמירת הנפש מן החטא ,על כן אמר
'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' ,כשהמצוה קדושתו של יעקב אבינו ,היו עלולות מחשבותיהם 'ושמרני בדרך הזה' ,דרך ה' בתורה ומצוות' .ונתן לי לחם לאכול ובגד
מקובלת אזי המלאכים עולים ,ואם היא נדחית להפריע לתפילתו .לכן העדיף להתפלל ב'לוז',
ללבוש' ,דהיינו ההכרחי ,ולא יתן לו מותרות יותר מכדי צורכו' .ושבתי
ח"ו ,אז גם המלאכים יורדים. במקום מוצנע ,שאין בני אדם מצויין שם.
בשלום אל בית אבי' ,שלם מן החטא" .ומאחר שתשמרני מן החטא
ומשום כך' ,ויאמר אכן יש ה' במקום הזה' ,עתה אמנם מן השמים רצו שיתפלל דוקא במקום
נודע הדבר עד כמה חשוב לכווין בשעת הלימוד המקדש ,לכן "נעקר הר המוריה ,ובא בית המקדש
ותזכני לעבדך באמת ,בלי שום פניות וכוונות זרות ,ממילא 'וכל
וקיום המצוות אך ורק לשם ה'' .ואנכי' ,ומחשבת לקראתו עד בית א-ל" (רש"י) ,כדי שיוכל להתפלל אשר תתן -לי' ,שייחשב שהוא שלי ממש ,ואז' ,עשר אעשרנו -לך',
פניה לתועלת עצמית' ,לא ידעתי' ,אין להעלותה שם בדבקות וביישוב הדעת ,בכוונות גבוהות שהצדקה שאתן תיקרא על שמי ,שכביכול אני הוא הנותן 'לך' .אבל
על הדעת ח"ו. ונעלות. אלמלא כן ,הלוא ממך הכל והכל שלך.
6776952@gmail.com 03-6776953 22
בפרשת השבוע ,באורו של רבינו זי“ע מעשה ולקחו
הציפייה של מגש הארוחה בחדר-האוכל בישיבה
לבבות החסידים .הכף שהיתה אחוזה בידיהם (שמואל-א ו ,יב); וקל וחומר בן בנו של
נשמטה לאלתר. קל וחומר ,שהיהודי על כל חלקי גופו
ומעשיו המה מלאי השתוקקות פנימית וַ ִ ּי ַּקח ֶאת ָה ֶאבֶ ן ֲא ׁ ֶשר שָׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו.
עדיין לא נחה דעתו של רבי ארון לייב ,ומפי
למלא את ייעודם ולהתקדש לגבוה. "התחילו מריבות זו עם זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את
קדשו נשמעו מילות תוכחה קצרות" :אחר ראשו וכו' ,מיד עשאן הקב"ה אבן אחת" (רש"י).
'נשמת' ,אחר 'הכל יודוך' ,ועדיין שקועים ידוע ידע רבינו ,כי כל 'באנדל' ,עולם דבר גדול אנו לומדים כאן .האבנים דוממות הן ,ולכאורה אף
בחתיכת בשר בהמה"?! מלא מצד עצמו הוא .ניצוץ אלקי אין בהן תבונה ודעת .עם זאת ,נוכחים אנו לראות שמפעמת
מפעם בתוכו ,ואי אפשר לוותר עליו... בהם תשוקה אדירה להתעלות ולהיכלל בדבר רוחני ,וכל אחת
ודי היה באותן מילים קצרות ,ותחושת מיאוס מן האבנים כמהה וערגה שהיא זו שתזכה להיות משכב לצדיק.
איומה לפתה את לבבות החסידים כלפי כל דבר ***
כי אכן ,כלל גדול הוא ,שכל דבר בעולם החומרי אינו אלא כלי
מאכל גשמי .מעיהם נהפכו בקרבם ולבם ניקב היטב יובעו הדברים ,במעשה שהיה. ומושב לניצוץ אלקי הקיים בקרבו ומחייה אותו .כל מציאות
ככברה .הם לא היו מסוגלים להביט כלל על כלי והמעשה התרחש ב...מטבח שבחדר גשמית ,היא כעין 'בית מקדש מעט' לניצוץ האלקי שבתוכה
הסעודה שלפניהם. וכל-כולה נועדה לשרת את הניצוץ ולתת לו אופן וצורה להביא
האוכל של הישיבה. לייעודו הרוחני בגילוי אלקות עד לעולם התחתון ,ולולא כן לא
ראה רבי ארון לייב כי יצר התאוה כבר נעקר עובדי המטבח ,עומדים היו נבוכים .הם היה כלל באפשרי שתהא המציאות החומרית קיימת.
מקרבם ,ושוב פצה פי קדשו במילים מדודות: לא הצליחו להבין מה אירע .התיבול אשר על כן ,אחר שכל האבנים הגיעו כאחת אל נקודתם
"חבריא קדישא ,הן שבת היום ,ומצות היום לענגו לא השתנה בשבוע האחרון ,המנות לא הפנימית בתשוקה לשמש משכב לצדיק ,והתדבקו באור
במאכל ומשתה"! האלקי המחייה אותם אשר הוא 'רזא דאחד' ,נעשו אכן
נחרכו בתנור יתר על המידה ,והמוצרים לאחדים כסוד מקור חיותם.
ודי היה באותן מילים ספורות ,ושלהבת אש היו טריים למדיי .הכל כרגיל .ובכל זאת,
קודש ניצתה מחדש במסובים .ברגשי התלהבות המגשים נורו שלמים כמעט .בקושי
דקדושה נטלו מחדש את הכף לידיהם ,ועתה נגעו בהם.
-מתוך רוממות דעת של 'אתקינו סעודתא בתמהונם כי רב ,ניסו 'לגשש' אצל הנהגה מופלאה נוכחו הכל לראות במחיצתו של
דמהימנותא' ועילאיות נפש של 'נהורא ישרי בה הבחורים מה פגם מצאו במגשי האוכל. רבינו.
בקידושא רבא'... ורק על תשובה כזאת לא פיללו" :הרבי דיבר בלילי שבתות ,לדוגמא ,בעת חלוקת ה'באנדלעך'
וכשסיפר זאת רבינו ,נימק והסביר: חזק" ,הגיבו הבחורים" .אנחנו בקושי מסוגלים מלוא חפניים ,אם אירע שנשמט 'באנדל' אחד
הרי בכל מאכל טמון ניצוץ של קדושה ,ותפקידו להכניס משהו לפה"... והחליק ארצה ,לא נחה דעתו של רבינו ולא זז
של היהודי הוא להעלותו לשורשו ,בכח האכילה התברר להם ,לטבח המופתע ולעוזריו ,כי בדברי משם ,עד שמצא את הבאנדל והרימו .הוא היה
דקדושה ,עם ברכות כתיקונן ,ומתוך כוונה קדשו של רבינו בשולחן הטהור בליל שבת יכול להתכופף מלוא קומתו ולהתאמץ מרום
טהורה להשי"ת .מאכל הנאכל בשבת קודש שלפני כן ,הרעיש נוראות אודות ענייני האכילה מעמדו לחפש בכל סביבותיו ,עד שאיתר את
לכבוד שבת ,הרי אין כמוה להעלות את הניצוץ וה'עבודה' המונחת לפתחו של כל אחד ואחד הבאנדל האבוד.
שבמאכל ,המתעלה להיות חפצא דמצוה של בעת מאכלו .כה היטיב להמאיס את התאווה אין עמנו יודע סודם של צדיקים ,אבל הרשות
'עונג שבת' ובא אל תיקונו .מעתה ,אפוא ,אין הבהמית ולעומתה רומם את האכילה הנעלית, ניתנה ביד חסידים להציע פירושים וביאורים על
כל מקום להימנע מן האכילה ,אלא אדרבה - עד שנכנסו הדברים בלב שומעיהם והותירו פי משנתו הצרופה של הצדיק עצמו.
להשקיע כח ומח שתהא האכילה כתיקונה! רושם עצום על התלמידים ,והתאבון פג מהם
ובכן ,רבינו הקדוש ,אשר כל רז לא אניס ליה,
לימים לא מעטים...
כאשר מבינים זאת ,יכולים גם הבחורים בחדר משמיע היה לעיתים מילין סתימין אודות הניצוץ
האוכל להזין נפשם כדבעי במאכל ובמשתה חסידים נזכרו בעובדא שיש בה הרבה מן הדמיון, האלקי שיש בכל מאכל ומאכל וממתין להעלאתו.
במידה ובמשורה ככל הצורך ,מתוך כוונה טהורה אותה סח פעם רבינו ביקוד:
רבינו ,דורש היה לשבח כי מריבת האבנים
שיש בהם כח לעבודתו ית"ש - חסידיו של רבינו הקדוש רבי ארון לייב בפרשתנו היא גילוי נאדר של תשוקת הנבראים
והרי אותו מגש של אוכל שהטבח הכין להם, מפרימישלאן זיע"א הסבו פעם במחיצת -ואפילו הדוממים -לעלות לשורשם ולהתדבק
עומד ומייחל בכמיהה רבתי שאכן בחור ירא רבם בסעודת יום השבת ,והרה"ק הבחין כי בעליונים (ראה המאמר בראש העמוד) ,וכ"ש שכל
ה' השוקד בתורה -הוא זה שיאכל אותו הם להוטים יתר על המידה אחר המאכלים אשר רוח חיים בקרבו משתוקק כן -וכאשר
ויבליעהו בדמו ,אחר ברכה בכוונה ומתוך כוונה המהבילים .הצר לו הדבר ,וכף ידו הונפה בכעין המחיש רבינו תחת אחד השיחים ממעשה
נכונה כאמור ,וכל תשוקתו היא להיכלל ב'רזא הבעה של אי שביעות רצון. הפרות שנשאו את ארון הברית בימי דוד ובדרכם
דאחד'--- די היה באותה תנועה קלה ,וחלחלה לפתה את שוררו בפיהם שירות ותשבחות ,כדאיתא בנביא
עושים רצון צדיק
ניתן למסור שיחות וכל חומר מרבינו הק' זיע"א
בפקס | 03-6776953אימייל6776952@gmail.com :
לפרטים058-3200027 :
נפשי תערוג
פרקי זכרונות ונגוהות אור מאוצרם של חסידים ומקושרים לרבינו הקדוש זי"ע
בעדויות אישיות מרטיטות לב מתקופת היות נר הצדיק מאיר על ראשם
אוצר בלום ויקר-ערך
זכרונות הוד על פני שנות דור מפי איש אמונם ,מקורבם ואיש סודם של רבותינו הקדושים זיע"א
הרב הגאון רבי ישראל מנחם קליין שליט"א
רבה של פרנקפורט דמיין יצ"ו
ומבוניה ואבני בנייניה של תקומת בית נדבורנה בארה"ק
ה
השעה?" ,הבטתי בשעוני ,והשבתי' :שבע ודקה'. בהגיעני ,ממש בכניסה לבניין ,פגשנו את הגה"ח רבי ***** יח ******
הבחורים שעמדו סביב חייכו ביניהם למשמע דייקנותי, שמואל צבי קובלסקי ע"ה והוא קידם אותנו בברכה .גם
אך הרבי ה'דבר חיים' שיבחני על כך באזני כולם ואמר: רעו וידידו הקרוב הגה"ח רבי שמואל צבי אלבוים ע"ה
זכרתי ימים מקדם
"הלא כך אמר הרה"ק מבעלזא ,שכששואלים אדם הגיע אלינו והצטרף לקבל פנינו ,ושניהם המליצו לנו בעקבות המאמרים האחרונים על ימי הראשית לצדו
'מה השעה' עליו להשיב במדויק ,כדי לעשות חסד לפנות אל 'דעם רבי'נס זוהן' -הלא הוא רבינו זיע"א. של רבינו הקדוש זיע"א עוד במחיצת הרבי כ"ק הדבר
בשלמות"... חיים זיע"א ,הנני נשאל רבות כיצד כלל הגעתי לחצר
טרם היה לו לרבינו חדר נפרד ,והוא ישב בחדר אביו.
הקודש נדבורנה.
*** נכנסנו אליו והוא שאל אותי כמה שאלות ,ואז ביקש
מאבי שימתין בביהמ"ד ,ולי אמר שאבוא אתו לביתו אכן ,הקדמנו קמעא את המאוחר ,ואחזור לספר על
***** יט ****** (ברחוב רבי יוסי) .התלוויתי אליו (היה זה לבוסס כברת דרך תחילת התקרבותי למחיצת רבותינו הקדושים ,הגם,
"את כל התפילות העברנו" בחולות המושבה ,בתוואי שסלול כהיום רחוב הרצוג) ,ותוך כי סיפור ההשתלשלות של קרבתי הרבה לרבינו זיע"א
כדי הליכה שאל אותי שאלות בזו אחר זו ועקב אחר מימי צעירותו -מלופפת וקשורה בסיפור מופלא
אדלג לעוד סיפור מופלא מאד שהיה לי עם רבינו שהיה לי עמו באחרית ימיו ממש ,ואז נשלמה לי חוליה
תשובותיי.
זיע"א כעבור ימים ושנים ,שאז נתגלה לי למפרע בסיפור זה של קרבתי אליו והדבר קיבל אצלי ביטוי
עוד רובד מרטיט אודות חלקם ועבודתם של רבותינו
הקדושים באותו בניין של הישיבה ברחוב מינץ.
"אני זוכר הכל!" נעלה ביותר.
כאן אני מוכרח לעצור את שטף סיפורי ,ולדלג באחת ואסביר שיחתי.
הדבר היה ביום המעמד האדיר של חנוכת הבית עשרות שנים קדימה ,אל שנת תשע"ב.
ל"היכלי רוזנטל" ,שבחסדי השי"ת זכיתי ליטול חלק את התקרבותי לנדבורנה ,אני חב לסבתי הצדקנית
בכל שלבי הקמתו וחנוכתו (ועוד חזון למועד בעז"ה לגולל
היה זה כ 3-חדשים לפני הסתלקות רבינו לחיי עד ,הוא ע"ה .בשנת הבר מצוה ,בהיותי בן י"ג ,הייתי מתגורר
את השתלשלות הדברים) .אותו יום ,היה יום עמוס וגדוש שהה אז בטבריה ובאתי אליו .רבינו פנה אלי ואמר לי בבית סבי החסיד הוותיק רבי שלמה קליין ע"ה שבבתי
ביותר .רבינו זיע"א היה שרוי כולו בחרדת קודש משפט שמטלטל אותי כל פעם שאני נזכר בו" :מנחם, אונגארי"ן ,מאחר שבית הוריי היה בן חדר אחד בלבד
עצומה ,וראו אצלו 'עבודות' נשגבות ביותר. אני זוכר את כל השאלות ששאלתי אותך אז בדרך, ולא היה בו מקום לינה לכל הילדים .סבתי ע"ה היתה
ואת כל התשובות שענית לי"--- בתו של הגאון הצדיק רבי חיים הכהן זצ"ל ,שנקרא
בשעות המאוחרות של הלילה ,כשוך חצוצרות התרועה
התברר לי למפרע ,שכל השיחה הזאת לא היתה 'הדיין דמונקאטש' ,והיה מקובל גדול וצדיק מופלג,
של המעמד ,באתי ועליתי אל רבינו בחדרו .רבינו
סתם שיחה אקראית כדרך מי שרוצה 'להנעים את והוא עוד ערך נסיעות לסב"ק הרבי ר' מרדכי'לה זיע"א.
קיבלני בארשת פנים מאירות ואמר לי" :היה היום יום
האווירה' ,אלא שיחה מחושבת ומדוקדקת שרבינו בחר בערוב ימיו התגורר בירושלים עיה"ק וערך סעודה
שמח מאד ב"ה ,אבל לי אישית היה זה גם יום קשה
בכוונה תחילה מה לשאול אותי בכדי לתהות על קנקני שלישית לשומעי לקחו ,ובכל שבוע בקביעות היה
מאד".
והתייחס בשים לב לתשובותיי ,עד שיכל לומר כעבור מספר אז עובדא מרבו הסב"ק.
נחרדתי .מה יכול להעיק על לבו של הרבי אחרי עשרות שנים שהוא זוכר כל פרט!
השקעה כה גדולה? באותם ימים היו כמה 'ישיבות ערב' בירושלים
דבר זה מעביר בי צמרמורת .הרי ידוע כמה השקיע והסתובבתי שם ,אך סבתי ע"ה לא היתה מרוצה שאין
אמר לי הרבי מילים מרטיטות" :עבורי היה זה גם יום רבינו בכל תלמיד את תמצית נשמתו ,וכאן נוכחתי לי מקום מוגדר וקבעה לי" :אתה תלך לאן שאבי היה
פרידה מבית-המדרש שאותו הספיג אבי הקדוש זיע"א לראות מקרוב ,שגם לקבל את פני בחור חדש הולך" .היא ביררה ושמעה שר' אהרן יוסף אייזנבאך
בכל כך הרבה תפילות .קשה עלי הפרידה"--- שמתדבק על דלתי הישיבה ועדיין אופיו ותכונותיו [שעוד היה אז בחור והתגורר בבתי אונגארי"ן] נוסע
וטרם אמשיך לספר את המשפט המופלא שהשמיע לי אינם מוכרים כלל לצוות הישיבה ,אבל הרבי שם עינו לנדבורנה ,ועשתה מעשה :היא יצאה בנחרצות מן
אז רבינו ,אעשה גם כאן אתנחתא קצרה ואשלים את מיד לבדוק אצלו כל מיני נקודות שחשובות לו ,ומשכיל הבית ללכת ולחפש בעצמה את אהרן יוסף.
התמונה עם מה שהתוודע לי אחר כך .במעמד הפרידה לעמוד על כך באמצעות שאלות ותשובות בהן הוא
אחר בירורים נודע לה שהוא לומד ב'פאפא שוהל' ,היא
שערך רבינו בבוקרו של אותו יום בביהמ"ד במינץ (אני בוחן את טיבו של הבחור!
פנתה לשם וקראה לו ,ואמרה" :קח נא את נכדי לרבך,
אישית לא זכיתי להיות שם ,כי רבצה עלי מלאכה רבה בהכנת אני רוצה שהוא יסתופף בצלו" ...הוא אמר לה שבכדי
המעמד ב'היכלי רוזנטל') ,היו רגעים שהרעידו את הלבבות "שבע ודקה" להכנס לישיבה צריכים לעמוד בכור המבחן ,נענתה
באופן נורא .רבינו התמוגג שם בבכי תמרורים שהניע אחזור לסיפור ההתקרבות :רבינו עלה לביתו לסעוד אפוא סבתי שהיא מבקשת ממנו ללמדני את הסוגיא
את אמות הספים ,הוא הפיל ראשו לתוך פרוכת ארון את סעודת הצהרים ,ונתן גם לי לסעוד .אחר כך הנצרכת תיכף ומיד...
הקודש והתלעלע בבכי ,וטרם צאתו ניגש לכל קיר ולכל חזר עמי לישיבה ,ואמר לאבי :הנכם יכולים לשוב
פינה והרעיף נשיקין של חביבות מתוך המיית נפש. לירושלים ,הבחור שלכם נשאר כאן" ...אבי לא התכונן היות שבבית סבי לא היה באותם ימים ש"ס שלם כפי
המעמד היה מרטיט לבבות .על אותם רגעים סיפר לי לכך שאפשר להתקבל על אתר ,ואמר שאין כאן שכולנו מורגלים היום ,לקח עמו ר' אהרן יוסף גמרא
רבינו בערבו של יום שהיה זה עבורו קשה מאד. חפצים עבורי .אמר לו רבינו" :תנוח דעתכם ,אני אדאג בבא קמא ובא עד אלי לבית סבי ולמד אתי עוד באותו
לכל מחסורו"! לילה ,ולמחרת יצא עמי אבי ע"ה לעבר הישיבה בבני
אבל אז המשיך רבינו והפטיר בביטוי נורא" :עבדנו קשה ברק .הישיבה היתה אז ממש בראשית דרכה בבני ברק,
מאד ,ואת כל התפילות העברנו ולקחנו עמנו"!!!--- מני אז החלה פרשת התקרבותי לרבינו זיע"א. ממש אז נכנסו לבניין ברחוב מינץ -שלמעשה לא היה
ואציין פרט פלאי שהבחנתי בו ,שמאז אותו יום אכן לא אגב ,את הרבי ה"דבר חיים" זיע"א ראיתי אז לראשונה אז יותר משלד ,ללא מדרגות ,ללא קירות מסוידות
הביע רבינו שום התעניינות אודות הבניין במינץ! בתחילת ערבית .אחר התפילה פנה אלי בשאלה "מה וללא טיח ,ואף ללא דלתות...
'לפולחנא דקודשא
בריך הוא!'---
/פרק יח
א
"ְׁש ָָא ָָגה לֹוֹ ַ�ַּכ ָ�ָּל ִִביא"
�ְ
"בכל מה שיהודי עושה ,קטנה כגדולה ,ימי חול כימי מועד,
עליו להתדבק כליל בעבודתו זאת לקונו ,ולעשותה כמי
ומהחדר הפנימי בוקעים קולות תבערה .היו אלו מעשים
של יום-יום ,שעה-שעה .תבערה שאינה יודעת השקט.
"ּבֹּוֹ ֵֵער ָ �ָּב ֵֵאׁשׁ ַַעד ֵֵלב ַַה � � ָָּׁש ַַמ ִִים"
אש תמיד.
שזו עבודה שאין בלתה עלי תבל" ,פירט" .כי עכשיו ,ברגע יוצא ובא היה אל בית התפילה ,בחדרו הצמוד לבית
הנוכחי ,זה מה שהשי"ת רוצה מעמו". אש תמיד תוקד ,לא תכבה.
המדרש ,ונהם קולו בקע ועלה משם .אם בהכנה לתפילה,
מה נפלאת היא מאמרו של רבינו ,המגלמת ומשקפת את אם בתפילה עצמה ,ואם בלימודיו אחר התפילה .בכל עת זהו ,אולי ,התיאור הממצה ביותר על מה שהתחולל בבתי
נקודת לבבו-שלו. ובכל שעה ,כולו כתנור אש לוהט .גחלים בלבו ,ושפתותיו גוואי ,בחדר משכיתו של רבינו הקדוש זיע"א.
מרחשין " -אה ,אה"!" ,אוי יו יו ,אוי אוי אוי"!!! אש תמיד .תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים .אש
בפרשת נח ,מצינו לכאורה כפל לשון בפסוק .נאמר שם
(בראשית ו ,כב) "ויעש נח ככל אשר ציווה אותו אלוקים", ומי שח על שעות האורה טרם פרוש השבת כנפיה. גדולה ונישאה ,שלא דעכה מעולם ולעולם .תמידין כסדרן.
והפסוק שונה ואומר "כן עשה" .המפרשים כבר עמדו על חסידים שהקדימו לבוא לבית המדרש ,מחבבים היו להטות בשנות נעורים ובשנות שיבה ,בימי שלווה ובימי חולי ,תמיד
כך. אוזן אחורי דלתו כאשר מסתגר היה רבינו בחדרו שעה תוקד .לא תכבה.
ניכרת לפני תחילת התפילה ,ספון אחורי מסגר ובריח על מה שהתחולל בלבבו פנימה ,אין בנו שמץ השגה .וכי
רש"י הקדוש בא אף הוא ליישב כפילות זו ,וכותב" :זה בנין ומייחד מחשבותיו בואה של שבת המלכה ,ומבעד לדלת,
התיבה" .כלומר ,התורה באה להדגיש כאן במיוחד את שלב מה יבין איש בן-ה'תשפ"ז במדרגות עילאיות של עבודת-
תוך כדי עיסוקו בספרי חסידות שונים ובקריאת 'שיר ענקים של קדוש עליון השייך לדורות דעה מימים קדמונים,
הבניין ,שהיה כאשר ציווה אותו אלקים. השירים' ,בקעו שאגות ארי וקריאות אדירים כקול ָָׁש ַַחל. ואך ברוב טובו של הקב"ה נטעו בדור אחרון להחיות עם
ואמר רבינו: "אוי ,שבת"! "אוי אוי ,שבת קודש"! והקול חוזר ונשנה, רב .מה שראו-גם-ראו כל סובביו בעיני בשר ,היה המחזה
חוזר ונכפל ,חוזר ונשלש ,עולה ומשתאג ביקוד" :אוי ,אוי, דלהלן :מדורת אש אדירה שלהבותיה מפזזים ומלהטים
דבר גדול בא רש"י ללמדנו בזאת .כאשר זוכה אדם לקבל
שבת ,שבת קודש"--- עד שמי שמים ,המלובשת בתוככי גיד ורקמה ששמו 'דער
ציווי אלוקי לעסוק במצוה פלונית ,אין כל ספק שמתלהטת
בקרבו התלהבות ניכרת והוא יקיים חובתו בכל כוחו ונפשו. כך ,תמיד .כל מציאותו ,כל הווייתו ,זועקת ושואגת 'נלכה נדבורנה'ער רבי'.
ואולם ,אם מדובר במצווה הנמשכת בקביעות על פני זמן נרדפה לדעת את ה'' .כל ישותו ,כל רום קומתו ,מבעבעת איננו שחים עתה על שעת התפילה דייקא; איננו מתמקדים
רב ,טבע הבריות שההתלהבות פוחתת והולכת ככל שחולף ומלהטת בתשוקת 'א-ל נא רפא נא חה בהראות לה נועם עתה בשעת עריכת השולחן גרידא; איננו תוחמים עתה
הזמן ונוקפות השנים. זיווך'. את דברינו לעתות קיום מצוה ממצוות ה' ,אם זמנית ואם
על זאת באה התורה להשמיענו שבחו של נח. וכבר סופרב על אותו יהודי שנקלע באישון לילה לבית תמידית .דברינו נסובים על מקשה אחת ארוכה ומתמשכת
מדרשו של כ"ק הרבי ה"דבר חיים" זיע"א ביפו ונחשף של עשרות שנות זוהר 365 ,ימים בשנה 24 ,שעות ביממה,
בניית התיבה ,הרי נמשכה מאה עשרים שנה ,כנודע .כדרך למחזה המרטיט .ההיכל ריק היה מנפש חיה ,למעט 'דעם 60דקות בשעה ,ו 60-רגעים ותתי-רגעים .אש .אש תמיד.
שנראתה עשייתו בעת "אשר ציווה אותו אלוקים" ,כך רבי'נס זוהן' -הוא ניהו רבינו -שישב בפינתו שקוע בספריו, אש שאיננה יודעת מנוח.
בדיוק "כן עשה" -במשך כל מאה ועשרים השנים של בניין ומפיו געשו קריאות יוקדות של "שבת קודש ,אה ,שבת
התיבהד .התלהבותו לא פגה ,לא שככה ,ואף לא דעכה120 . זה היה רבינו.
קודש"! .הלה ,שלא הסכין לכגון דא ,עמד כמסומר על
שנה -והיה זה תמיד 'כאשר ציווה אותו אלקים' ,כלומר - מקומו ,משתומם ומתפלא ,ובפתע נפתחה הדלת. כל-כולו -כמזבח של מסירות נפש להשי"ת; ונימי לבבו -
כאותו רגע נלהב ונרעש של קבלת הציווי בראשיתו! כעצי המערכה של אש המזבח .ערב ובוקר ,שחר ונשף ,קור
ועמד שם בכל הדרו הרבי הקדוש ,ה"דבר חיים" זי"ע .הרבי וחום וקיץ וחורף ויומם ולילה לא ישבותו.
"כי בכל רגע שהקדיש נח לעסק בנייתה" ,נימק רבינו, ש'תפיסת מחשבה' היתה לדידו מן הדברים הזוטריים.
"באותו הזמן היה זה הדבר הנעלה והמקודש ביותר בעיניו. ויותר מאשר ראו הכל ,שמעו זאת המקורבים .הרבה יותר.
הוא מקיים עכשיו את מצוות בוראו .ולב מי לא יתלהב ויפן אל האיש ,וכחץ שנון הצליף לעברו משפט-מחץ קצר
ומתמצת" :דע ,שבערעל'ע בני בוער תמיד לקונו .מדורת מסוגר היה רבינו בחדרו בביתו ,עסוק בסדרי לימודיו
בעסקו בדבר הנעלה והמקודש מכל".
אש יוקדת בלבבו .ובשל אישו הגדולה -מתפרצת קדושת ובנתיבי עבודתו ,ואת חרכי הדלת בקעו גיצי אש יוקדים
מאמר נפלא זה ,דם-הנפש של רבינו משוח עליו. השבת מתוך לבו"--- שנשתלחו מתוך מדורת לבבו והתפשטו בכל חלל הבית:
מנקודת לבבו נבט ופרץ ביאורו זה. "אוי"!" ,אוי"!!! -
*** ויש שהיה הקול נוקב ופולח ,יורד עד עמקי תהום רבה
"ַל ֲֲעׂשֹׂוֹ ת ְְרצֹוֹ ְְנ ָָך ֱֱאֹל ַַֹקי ָָח ָָפ ְְצ ִ�ִּתי"
כי כך היתה עבודת חייו בכל מגילת ימיו :כל רגע ,כל רגע
מצד עצמו ,עבודת ה' צרופה היתה' .שהכל' כמו 'שופר'. ַ ונוסק עד שמי שמים" :וויי! אוי וויי איז מיר"!!!
האש יקדה בקרבו תדיר ,גחליו לחשו ללא הרף ,ביקשו "תכלית העבודה עלי אדמות" ,אמר רבינו לא-אחת" ,היא כה מורגלים היו בני הבית בזעקות-לב אלו ,עד שהיו לחלק
אחת בלבד" :לעשות רצונך ,אלקי ,חפצתי"--- שברכת 'שהכל' תהא כברכת 'לשמוע קול שופר'"ג. בלתי נפרד מהוויית החיים .הקומקום שורק ,הסיר מבעבע,
מפי הרה”ח רבי יעקב משה רוזנפלד שיחי’. ג. א .לשה”כ בישעיה (ה ,כט).
‘שערי משה’ (פרשת יתרו) להרה”ג רבי משה מנחם זילבר שליט”א. ד. ב .ראה בספרנו במבוא לפרקי מערכת “שבת קודש”.
22
03-7654021 24 46
6776952@gmail.com 050-4165319 03-6776953
