מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — ויצא (2026-11-16)

לע''נ הגה''צ רבי אהרן דוד בן בס"ד
רבי מאיר חדש זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 361פרשת ויצא תשפ''ז ערכין ה-יא
לשנותה ,ולכאורה אם מדובר לדבר רשות הרי גם בישראל אסור אלא מדובר לדבר מצוה דף ה לגבי קדושת מזבח שנינו שר''מ סובר שהאומר רגלה של זו עולה אין כולה עולה
ודוקא בקבלו מעכו''ם אין לשנות כי הוא צועק על כך אך בישראל שאינו צועק מותר לשנות. שכתוב כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קודש שרק ממנו קודש ולא כולה ואינה יוצאת לחולין
ישמעאלי ששמו שעזרק התנדב נר לביהכנ''ס של רב יהודה ורחבא שינה את תרומתו ורבא שכתוב תהיה בהוייתה תהיה ותמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו האבר ,ור'
הקפיד על כך ויש אומרים שרבא שינה ורחבה הקפיד ,ויש אומרים שהחזן של פומבדיתא יהודה ור' יוסי ור''ש סוברים שהאומר רגלה של זו עולה כולה נעשית עולה שכתוב כל אשר
שינה ורחבה ורבה הקפידו ,מי ששינה סבר שאותו ישמעאלי לא מצוי בביהכנ''ס ומי שהקפיד יתן ממנו לה' יהיה קדש לרבות את כולה ,וגם ר''מ שסובר שאין כולה עולה זה רק באבר שאין
כיון שלעתים הוא יכול לבא. הנשמה תלויה בו אך אם הנשמה תלויה בו קדשה כל הבהמה ,ולפ''ז אי אפשר להעמיד אצלינו
משנה גוסס ויוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ,ר' חנינא בן עקביא סובר שהוא נערך כי דמיו באומר ראש פרה זו הקדש קדשי מזבח שלא תפשוט הקדושה בכולה אלא צריך לחלק בין
קצובים ,ור' יוסי סובר שהוא נודר מעריך ומקדיש ואם הוא הזיק חייב .גמרא מה שגוסס אינו קדושת הגוף לקדושת דמים שבמקדיש קדושת הגוף פשטה הקדושה בכולה ואילו במקדיש
נידר כי הוא לא בר דמים והוא לא נערך כי הוא לא שייך בהעמדה והערכה ,אך קשה על יוצא קדושת דמים קדש רק הראש ,אך קשה שרבה אמר שמקדיש זכר לדמיו הוא קדוש קדושת
ליהרג שאמנם הוא לא נידר כי אינו בר דמים אך מדוע אינו נערך ,ויש לומר ששנינו שהיוצא הגוף וא''כ בהקדיש הראש זה קדושת הגוף שתתפשט בכולה ,ויש לומר שהמקדיש זכר לדמיו
ליהרג ואמר ערכי עלי לא אמר כלום שכתוב כל חרם לא יפדה ,ואין לומר שגם קודם גמר דין מדובר בהקדיש כולו אך בהקדיש אבר אחד אינו קדוש בכולו ,אך קשה שרבה הסתפק
שהרי נאמר מן האדם ולא כל האדם ,ור' חנינא שסובר שהיוצא נערך ילמד את הפסוק כל חרם בהקדיש אבר לדמיו ,ויש לומר שרבה הסתפק בתם וכאן מדובר בבעל מום כמו חמור ,אך
כמו ששנינו שר' יוחנן בן ברוקה אומר שאמנם מצאנו שיש מומתים בידי שמים שמתכפרים קשה שרבה הסתפק גם במי שאינו קרב כגון שאמר דמי ראשי למזבח ,ויש לומר שהוא הסתפק
בממון ,בשור שהרג אדם כתוב אם כופר יושת עליו ואין לומר שגם המומתים בידי אדם קודם ששמע ברייתא זו אך כששמע את הברייתא הזו הוא יסבור שהקדושה לא פושטת בכולו.
פטורים בממון כי כתוב כל חרם לא יפדה ואין לומר שרק במיתות חמורות שאין כפרה רבה הסתפק באומר דמי ראשי לגבי מזבח האם נדון בכבודו או לא והספק הוא שלא מצאנו
בשגגתם ומנין לרבות מיתות קלות שנתנה שגגתם לכפרה כי כתוב כל חרם. דמים שלא נידון בכבודו ,או שלא מצאנו דבר קדוש למזבח שנידון בכבודו ,ונשאר בתיקו.
ר' יוסי סובר שגוסס נודר ומעריך ומקדיש ,יש להקשות הרי ת''ק דיבר רק על נידר ונערך והוא רבא מסתפק באומר ערכי עלי לגבי מזבח האם דנים אותו בהשג יד שאין ערך שלא נידון
לא חולק שהוא מעריך ונודר ,ויש לומר שהם נחלקו שלת''ק אם הזיק פטור ולר' יוסי הוא בהשג יד או שלא מצאנו דבר שקדוש למזבח שלא נפדה בשויו ,ונשאר בתיקו.
חייב ,ומבאר רב יוסף שהם נחלקו אם מלוה על פה גובה מיורשים שלת''ק מלוה על פה לא רב אשי מסתפק במקדיש שדה אחוזה למזבח שלא מצאנו פדיון אחר משיעור זרע חומר
גובה מיורשים ולר' יוסי מלוה על פה גובה מהיורשים ורבה סובר שלכו''ע מלוה על פה לא שעורים בחמישים שקל כסף או שלא מצאנו קדוש למזבח שלא נפדה בשויו ונשאר בתיקו.
גובה מיורשים והם נחלקו במלוה הכתובה בתורה אם היא ככתובה בשטר שלר' יוסי מלוה משנה פחות מבן חודש נידר אך אינו נערך .גמרא שנו בברייתא שלר''מ המעריך פחות מבן
הכתובה בתורה ככתובה בשטר ולכן גובה מיורשים ,ויש ששנו את מחלוקת רבה ורב יוסף על חודש נותן דמיו ולחכמים לא חל עליו הערך ,והם נחלקו שלר''מ אדם לא מוציא דבריו
ברייתא אחרת שכתוב שהיוצא ליהרג וחבל באחרים חייב ואחרים שחבלו בו פטורים ור''ש בן לבטלה והוא יודע שאין ערך לפחות מבן חודש וכוונתו היא לשם דמים ,ולחכמים אדם מוציא
אלעזר אומר שגם הוא פטור כי אי אפשר להחזירו לב''ד לדונו שלא לענות את דינו, דבריו לבטלה ,ומה שאמר רב גידל בשם רב שמי שאמר ערך כלי עלי נותן דמיו זה כדעת ר''מ,
דף ז וקשה על ת''ק שסובר שניתן להחזירו לדין הרי זה עינוי דין ומבאר רב יוסף שנחלקו ולכאורה זה פשוט ויש לומר שהחידוש הוא שלא נאמר שגם רבנן יודו בזה שדוקא בפחות
שלת''ק מלוה על פה גובה מיורשים ולר''ש בן אלעזר מלוה על פה לא גובה מיורשים ,ורבה מבן חודש הוא טועה שכמו שיש ערך לבן חודש כך יש ערך לפחות מבן חודש ,אך לגבי כלי
סובר שלכו''ע מלוה על פה גובים מיורשים ונחלקו שלת''ק מלוה הכתובה בתורה ככתובה אדם יודע שאין לו ערך וא''כ כוונתו לשם דמים ,קמ''ל שרבנן חולקים גם בכלי ,עמוד ב אך
בשטר וגובה מהיורשים ולר''ש בן אלעזר היא לא ככתובה בשטר ,ויש להקשות ששנינו שאם קשה א''כ מה מחדש רב לדעת ר''מ ויש לומר שהיינו אומרים שר''מ גזר בפחות מבן חודש
אחד חפר בור ברה''ר ונפל עליו שור והרגו פטור בעל השור ואם מת השור יורשי החופר כבן חודש אך בכלי לא שייך לגזור והוא פטור ,קמ''ל שטעמו של ר''מ הוא שאדם לא מוציא
משלמים את דמיו לבעליו א''כ יורשים משלמים נזק ,ור' אילא מבאר בשם רב שמדובר שעמד דבריו לבטלה וא''כ גם בכלי יהיה ערך ,ומה שאמר רבה בר יוסף בשם רב ויש אומרים שרב
בדין ,אך קשה שכתוב הרגו ויש לומר שמדובר שהשור עשאו טריפה ,אך קשה שר''נ אמר ייבא בר יוסי אמר בשם רב שמי שמקדיש את בהמת חבירו נותן דמיה ,ולכאורה זה כר''מ
שחגא שנה שהחופר מת וקברו שם ,ויש לבאר שמדובר שהדיינים ישבו על פי הבור ודנוהו. שאדם לא מוציא דבריו לבטלה ,אך קשה שרב גידל כבר אמר בשם רב שהאומר ערך כלי עלי
שנו בברייתא שמזים על היוצא ליהרג על קרבן חטאתו ואשמו אך אם חטא באותה שעה לא נותן דמיו ,ויש לומר שלא נאמר שרק בכלי שאדם יודע שאין ערך לכלי א''כ הוא ודאי נותן
נזקקים לדונו ומבאר רב יוסף שלא מענים את דינו ,ואביי מקשה א''כ מדוע מזים עלו מדם לשם דמים אבל בהמה שייך להקדישה וכוונתו שאם יאמר לבעליה שהקדישה הוא ימכרנה לי
קרבנו ויש לומר שמדובר שזבחו היה זבוח כבר ומשמע שאם זבחו לא היה זבוח לא היו והקדושה תחול מעכשיו ואני אקריב אותה ואין כוונתו לדמים ,קמ''ל שכוונתו לדמים ,ואמר
מקריבים ,ויש להקשות א''כ מדוע הברייתא לא חילקה שרק אם זבחו זבוח יזו עליו ואם לא רב אשי שזה דוקא כשאמר הרי עלי אך אם אמר הרי זו לא הקדיש לדמים.
לא יזו ,ויש לומר שאכן זה החילוק של הברייתא שמזים מהדם רק אם זבחו זבוח אך אם הזבח משנה ר''מ סובר שעכו''ם נערך אך אינו מעריך ולר' יהודה עכו''ם מעריך ואינו נערך ושניהם
לא היה זבוח זה כאילו חטא באותה שעה שלא נזקקים לו. מודים שעכו''ם נודרים ונידרים .גמרא שנו בברייתא שר''מ למד בפסוק בני ישראל בפרשת
משנה אשה מעוברת שיוצאת ליהרג לא ממתינים לה עד שתלד אך אם ישבה כבר על המשבר ערכין למעט עכו''ם שאינם מעריכים ואין לומר שלא יעריכו בעכו''ם כי כתוב איש ,ואמר ר''מ
ממתינים לה עד שתלד ,אשה שנהרגה נהנים משערה אך בהמה שנהרגה אסור להנות משערה. שכיון שפסוק אחד מרבה ופסוק אחד ממעט עדיף לרבות שעכו''ם נערך ולא שמעריך כי
גמרא יש להקשות מה החידוש שהורגים את המעוברת הרי הולד הוא חלק מגופה ,ויש לומר התורה רבתה נערכים יותר ממעריכים שהרי חרש שוטה וקטן נערכים ולא מעריכים ור' יהודה
שלא נאמר שכמו שאם אחרים הפילו את הולד הם משלמים לבעל וזה ממונו וא''כ לא נהרוג למד שבני ישראל נערכים ולא עכו''ם ואין לומר שגם אינם מעריכים שנאמר איש לרבות
את האשה כדי לא להפסיד לבעל את הולד קמ''ל שהיא נהרגת עם הולד ,ואין לומר שאכן וכשפסוק אחד מרבה ואחד ממעט עדיף לרבות שעכו''ם נערך שהתורה רבתה מעריכים
נמתין מבאר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שנאמר ומתו גם שניהם לרבות את הולד ,אך קשה שר' מנערכים שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכים ולא נערכים ,ואמר רבא שמסתבר כמו ההלכה
יאשיה למד מפסוק זה שיהיו הבועל והנבעלת שוים שהם בני עונשים ,ויש לומר שלומדים של ר''מ אך טעמו לא מסתבר וטעמו של ר' יהודה מסתבר אך לא מסתבר כמו ההלכה שלו,
מגם שניהם ,וכשישבה על המשבר ממתינים שתלד כיון שהוא נעקר להוולד זה נקרא גוף אחר. שיש ראיה לר''מ מהפסוק לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו ואין ראיה מחרש שוטה וקטן כי
רב יהודה אומר בשם שמואל שאשה שיוצאת להריגה מכים אותה על בית ההריון להפיל את אינם בני דעת ,וטעמו של ר' יהודה מסתבר שהוא הביא ראיה מטומטום ואנדרוגינוס שהתורה
הולד כדי שלא יהיה בה ניוול אם הוולד יצא אחר מותה ומשמע שהיא מתה לפני הולד ויש מיעטה אותם אף שהם בני דעת אך ההלכה לא כמותו שהרי נאמר לא לכם ולנו לבנות בית
להקשות ששנינו שתינוק בן יומו נוחל ומנחיל וביאר רב ששת שהוא נוחל את נכסי אמו לאלוקינו ,ורב חסדא אומר בשם אבימי שר' יהודה סובר שערכו נגנז אף שאנו לא מקבלים
להנחיל לאחיו מאביו ודוקא בן יום אחד אך עובר אינו נוחל ומנחיל כי הוא מת קודם אמו ואין ממנו ,אך קשה א''כ לא ימעלו בו כמו ששנינו על חמש חטאות מתות שהולכות לים המלח
בן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מהאב ,ויש לומר שרק במוות עצמי כיון שהולד חיותו שלא נהנים ולא מועלים בהם ולגבי עכו''ם שנינו שרק בקדשי מזבח לא מועלים ובקדשי בדק
קטנה יותר הוא מת קודם שהטיפה של מלאך המות חותכת קודם את סימניו אך כשהורגים את הבית שלהם מועלים ,אלא מבאר רבא שר' יהודה סובר שאכן עכו''ם מקדיש לבדק הבית אך
האם היא מתה קודם הולד ,אך קשה שהיה מקרה שאשה מתה והוולד פרכס בתוכה עד ג' בימי עזרא לא קבלו מהם משום שריפו את ידי העובדים כמו שכתוב ויהי עם הארץ מרפים ידי
פרכוסים ויש לומר שזה היה כזנב לטאה שמפרכסת גם בלי חיות. עם יהודה ומבהלים אותם לבנות.
ר''נ אומר בשם שמואל שאשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאים סכין וקורעים את דף ו בברייתא אחת שנינו שמקבלים נדבה מעכו''ם שהתנדב לבדק הבית ויש ברייתא שלא
כריסה כדי להוציא את הולד ,ויש להקשות מה החידוש עמוד ב הרי זה רק חיתוך בשר בעלמא מקבלים ,ור' אילא מבאר בשם ר' יוחנן שלתחלת הבנין לא מקבלים משום רפיון ידים אך
ויש לומר שמותר גם להעביר את הסכין ברה''ר לצורך הצלת העובר אך עדיין קשה מה לחזק בדקו של הבית מקבלים מהם ,כמו שאמר ר' אסי בשם ר' יוחנן שבתחלת הבנין לא
החידוש הרי מחללים שבת גם לספק פיקוח נפש כמו ששנינו שמי שנפלה עליו מפולת ויש מקבלים מהם אפילו יין ומלח ובסוף הבנין לא מקבלים מהם דבר מסוים ומותר לקבל מהם
ספק אם הוא שם או שאינו שם וספק אם הוא חי או מת וספק אם הוא יהודי או עכו''ם בכ''ז דבר שאינו מסוים ,ודבר מסוים ביאר רב יוסף כמו האמה של כליא העורב ,ורב יוסף מקשה
מפקחים את הגל ,ויש לומר שלא נאמר שרק שם מותר לחלל מספק כי יש לו חזקת חיות אך מהפסוק ואגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך וא''כ לקחו לבנין מעכו''ם אמר אביי
לעובר עדיין אין חזרת חיות וא''כ אין להצילו מספק ,קמ''ל שמותר. שממלכות מותר לקבל שהרי אם אמר המלך אני אעקור את ההר הוא עוקרו ואינו חוזר בו.
יש להקשות איך נהנים משערה של הנהרגת הרי מת אסור בהנאה ומבאר רב שמדובר שהיא רב יהודה אומר בשם רב שאם עכו''ם הפריש תרומה מכריו בודקים אותו אם אומר שתלך
אמרה שערי לבתי אך קשה וכי אם היא תאמר ידי לבתי נותנים לה את היד אלא מבאר רב למקום שישראל מפרישים מקבלים ממנו ואם לא היא טעונה גניזה שמא התכוון בלבו לשמים,
שמדובר בפאה נכרית ודוקא כשאמרה תנו אך אם לא אמרה תנו לא נותנים כי זה כגופה ,אך ויש להקשות ששנינו שאם עכו''ם התנדב קורה וכתוב עליה שם בודקים אותו אם הוא אומר
קשה שר' יוסי בר' חנינא הסתפק בשער נשים צדקניות שבעיר הנדחת וביאר רבא שהספק הוא שעשאה כדעת ישראל מותר לגוד את השם ולהשתמש במותר הקורה ,ואם לא היא טעונה
בפאה נכרית של הצדקניות ויש לומר שר' יוסי בר' חנינא הסתפק בפאה שתלויה ביתד אך כאן גניזה שמא כוונתו להקדיש את כולה לשמים ומשמע שלולא ששם כתוב עליה היא לא טעונה
מדובר בשיער שמחובר בה ודוקא כשאמרה תנו נותנים ואם לא אמרה תנו הוא כגופה והוא גניזה א''כ בסתמא לא חששו ,ויש לומר שגם באין שם כתוב עליה היא טעונה גניזה והחידוש
נאסר ,ור''נ בר יצחק מקשה הרי המשנה מדברת באשה כמו בהמה ולא שייך בבהמה פאה בברייתא שאף ששם כתוב עליה יכול לגוד את מקומו ולהשתמש בשאר כי שם שלא במקומו
נכרית ,אלא מבאר ר''נ ששער הבהמה נאסר בגמר דינה ואילו שער האשה נאסר רק אחר אינו קדוש כמו ששנינו שאם היה כתוב שם על ידות הכלים ועל כרעי המיטה יגוד ויגנזנו.
מותה ,ולוי שנה ברייתא כרב שאשה שיוצאת ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנים ואם מתה ר''נ אומר בשם רבה בר אבוה שאם אדם אמר סלע זו לצדקה יכול לשנותה ולכאורה יש לומר
לא נותנים כי המת אסור בהנאה ולכאורה זה פשוט ויש לבאר שהחידוש הוא שאפילו נויי המת שרק לעצמו מותר אך לא להלוותה לאחר אך שנינו שר' אמי אמר בשם ר' יוחנן שיכול לשנות
אסורים בהנאה ולוי שנה גם כר''נ בר יצחק שאשה שמתה נהנים בשערה ובהמה שנהרגה בין לעצמו ובין לאחר ,ור' זעירא אמר שרק כשאמר עלי יכול לשנותה אך אם אמר הרי זו צריך
שערה אסור בהנאה והחילוק הוא שאשה מיתתה אוסרתה ואילו בהמה גמר דינה אוסרה. לתת אותה בעין ,ורבא מקשה אדרבה מסתבר להיפך שאם אמר הרי זו הוא ישתמש בה כדי
פרק אין נערכין להתחייב באחריותה אך אם אמר הרי עלי שממילא הוא חייב באחריותה לא ישתמש בה אלא
משנה אין נערכין פחות מסלע ולא יותר מחמישים סלע ,שאם עני נתן סלע כהשג ידו והעשיר שאין חילוק ומותר ,ושנינו בברייתא שנדר הוא צדקה והקדש אינו צדקה ולכאורה מה הקשר
אינו נותן כלום אך אם נתן פחות מסלע והעשיר יתן חמישים סלע ,אם היו בידו חמשה סלעים בין נדר להקדש או צדקה ויש לפרש שבצדקה יש בל תאחר והיא לא כהקדש שאסור להשתמש
לר''מ נותן סלע אחד ולחכמים יתן את כולם ,לא נערכים פחות מסלע ולא יותר מחמישים סלע. בה ואילו בצדקה יכול להשתמש ,ורב כהנא אמר שמועה זו לפני רב זביד מנהרדעא והוא אמר
גמרא מנין שאין ערך פחות מסלע שכתוב וכל ערכך יהיה בשקל הקודש ולומדים מזה שכל אתם שניתם כך אך אני שניתי שר''נ אמר בשם רבה בר אבוה בשם רב שהאומר סלע זו לצדקה
ערך שמעריכים לא יהיה פחות משקל הקודש ,ולא יותר מחמישים למדו מהפסוק חמישים. יכול לשנותה בין לעצמו ובין לאחר בין שאמר הרי עלי ובין שאמר הרי זו.
כשיש לו חמש סלעים לר''מ נותן סלע שכתוב חמישים וכתוב שקל והערך הוא או חמישים או שנו בברייתא שהאומר סלע זו לצדקה יכול לשנותה רק קודם שבאה ליד גבאי אך אחרי שבאה
שקל וחכמים למדו מזה שאין ערך פחות משקל וכשיש לו יתן את מה שיש לו שכתוב אשר ליד גבאי אינו יכול לשנותה ,עמוד ב ויש להקשות שר' ינאי לווה ופרע לצרכו ממעות צדקה
תשיג יד הנודר והרי ידו משגת ור''מ למד משם יד הנודר ולא יד הנידר וחכמים אומרים ויש לומר שעדיף לעניים שהוא יתעכב יותר כדי שיכפה על האנשים לתת.
שממילא לומדים מהפסוק שיקח ממנו מה שידו משגת. שנו בברייתא שאם ישראל התנדב מנורה או נר לביהכנ''ס אסור לשנות ור' חייא בר אבא סבר
רב אדא בר אהבה אומר שאם היו בידיו חמש סלעים והוא אמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי שגם לדבר מצוה אסור לשנות אך רב אמי אמר בשם ר' יוחנן שרק לדבר רשות אסור אך מותר
ונתן ארבע לערך השני ואחד לראשון יצא ידי שניהם כדין בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה לשנות לדבר מצוה וזה מוכח ממה שר' אסי אמר בשם ר' יוחנן שאם עכו''ם התנדב מנורה או
שגבה גבה וכשנתן לשניה הוא משועבד עדיין לראשונה וכשנתן סלע לראשונה אין לו יותר. נר לביהכנ''ס קודם שהשתקע שם בעליה אסור לשנותה אך אחרי שהשתקע שם בעליה מותר
השיר יהיה לכם כליל התקדש החג שרק לילה המקודש לחג טעון שירה ושאינו מקודש לחג דף ח אם נתן ארבע לראשונה ואחד לשניה יצא ידי השניה ולא ידי הראשונה שכולם
אינו טעון שירה ,ור''ה ויוה''כ אף שהתקדשו לחג ונקראים מועד לא גומרים בהם את ההלל משועבדים לראשונה ,ורב אדא בר אהבה מסתפק כשהיו לו חמש סלעים ואמר שני ערכי עלי
כדברי ר' אבהו שמלאכי השרת אמרו לפני הקב''ה מדוע אין ישראל אומרים שירה לפניך בבת אחת האם הם תופסים יחד וא''כ יתן שנים וחצי לאחד ושנים וחצי לשני ,או שכל החמש
בר''ה וביוה''כ אמר להם הקב''ה וכי אפשר שהמלך יושב על כסא הדין וספרי חיים ומתים ראוים לכל אחד מהערכים ,ונשאר בתיקו.
פתוחים לפניו וישראל יאמרו שירה ,בחנוכה גומרים הלל בגלל הנס ובפורים אף שיש נס ביאר יש להקשות מדוע המשנה חוזרת בסיפא שאין בערכין פחות מסלע ולא יותר מחמישים ,יש
ר' יצחק שלא אומרים שירה על נס שבחו''ל ,ור''נ בר יצחק מקשה הרי יציאת מצרים זה נס לומר שזה כדברי חכמים שאין פחות מסלע אך יש ערך יותר מסלע ואין יותר מחמישים אך יש
שבחו''ל ואומרים הלל ,ויש לפרש כמו ששנינו שקודם שנכנסו ישראל הוכשרו כל הארצות פחות כפי השג ידו.
לומר שירה על נס שאירע בהם אך אחרי שנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנה אשה טועה שאינה יודעת אם היא בימי נדה ואינה צריכה ז' נקיים או שהיא בימי זיבה
ור''נ מבאר שלא אומרים הלל בפורים שקריאת המגילה היא כמו הלל ,ורבא אומר שלא וטהרתה רק ע''י ז' נקיים הפתח שלה הוא לפחות ז' נקיים ולא יותר מי''ז נקיים .גמרא שנו
אומרים הלל בפורים שרק ביציאת מצרים יצאנו מעבדות לחרות וניתן לומר הללו עבדי ה' ולא בברייתא שאשה טועה שאמרה ראיתי יום אחד טמא היא צריכה שבעה עשר נקיים שבתוכם
עבדי פרעה אך בפורים אנו עדיין עבדי אחשורוש ,ור''נ שאמר שקריאת מהגילה היא כהלל י''א ימי נדה ואח''כ ז' נקיים מזיבה ,וכן כשאמרה ראיתי שני ימים טמאים או שלושה ימים
יבאר שאמנם כתוב בברייתא שאחר שנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה אך אחר טמאים פתחה י''ז ימים ,ואם אמרה ראיתי ארבעה ימי טומאה פתחה ט''ז שסופרים י''א ימי
שגלו חזרו להיתרם הראשון לומר הלל גם על נס שבחו''ל. נדה עם הימים הטמאים שראתה ועוד ז' ימים נקיים לזיבתה ,וכן אם ראתה חמשה ימים
המשנה התחילה בחליל וסיימה באבוב אמר רב פפא שחליל הוא אבוב וקראו לו חליל שקולו טמאים פתחה ט''ו יום כנ''ל י''א עם ימי הטומאה וז' נקיים ,אם אמרה ששה ימים טמאים
מתוק ,ושנו בברייתא שהחליל שבמקדש היה קלוף ודק ועשוי מקנה והוא היה מימות משה ראיתי פתחה י''ד י''א יום כולל ימי הטומאה ועוד ז' נקיים ,וכן אם אמרה שבעה ימים טמאים
והמלך צוה שיצפוהו זהב וקולו לא היה ערב וכשנטלו את הצפוי חזר קולו להיות ערב ,וכן ראיתי פתחה י''ג כנ''ל י''א עם ימי הטומאה וז' נקיים ,וכשאמרה שמונה ימים טמאים ראיתי
היה צלצול של נחושת במקדש שקולו היה ערב והוא נפגם ושלחו חכמים והביאו אומנים פתחה י''ב ,ואם אמרה תשעה ימים טמאים ראיתי פתחה י''א ,ואם אמרה עשרה ימים טמאים
מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו וקולו לא היה ערב וכשנטלו את תקונו חזר קולו להיות ערב ראיתי פתחה עשרה ,ואם ראתה י''א ימים טמאים פתחה תשעה ,עמוד ב ואם ראתה י''ב ימים
כמו שהיה ,ובמקדש היתה מכתשת של נחושת מימות משה שבה פיטמו את הבשמים והיא טמאים פתחה שמונה ואם ראתה י''ג ימים טמאים פתחה שבעה ולעולם אין פתח יותר מי''ז
נפגמה והביאו אומנים מאלכסנדריא לתקנה אך היא לא פיטמה כמו שהיתה וכשנטלו את ופחות משבעה ,ורב אדא בר אהבה הקשה מדוע צריך לספור יותר מז' הרי ממה נפשך יועילו
התיקון היא חזרה לפטם כמו שהיתה ,ושני כלים אלו נשארו ממקדש ראשון ונפגמו ולא עלתה ז' נקיים לזיבתה ,ואמר רבא שהיא רוצה לתקן בה ימי נדה ופתחה.
להם ארוכה ועליהם אמר דוד נחושת ממורט נחושת מרוק ועליהם נאמר וכלי נחושת מוצהב שנו בברייתא שכל אותן נשים טועות זבות מביאות קרבן אך אינו נאכל חוץ ממי שפתחה
טובה שנים חמודות כזהב ,ונחלקו רב ושמואל אם כל אחד ואחד מהם שקול כשנים של זהב שבעה ושמונה שמביאה קרבן ונאכל ,ויש להקשות וכי כל הטועות הן זבות ועוד שבראתה יום
או ששניהם שקולים כאחד של זהב ורב יוסף שנה ששניהם שקולים כאחד של זהב ושנינו שר' או שנים לא שייך קרבן ,ויש לומר שהכוונה שכל הזבות הטועות מביאות קרבן שאינו נאכל
נתן אמר שהם היו שניים שכתוב שנים ואין לקרוא שָנִים אלא שניים. מלבד מי שפתחה שבעה או שמונה שהן ודאי ומביאות קרבן ונאכל.
שנו בברייתא שמעיין השילוח היה מקלח מים כאיסר והמלך צוה להרחיבו כדי שמימיו יתרבו משנה אין בנגעים פחות מהסגר של שבוע אחד ולא יותר מג' שבועות .גמרא פחות משבוע
אך הם התמעטו וחזרו ומיעטו אותו והוא קילח מים כבתחילה לקיים את הפסוק אל יתהלל בנגעי אדם ולא יותר מג' שבועות בנגעי בתים ,רב פפא אומר שהפסוק צדקתך כהררי קל נאמר
החכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ,וכן אמר רשב''ג שהרדולים היה במקדש וביאר על נגעי אדם שיש צדקה בבירור הטומאה בזמן קצר ,משפטיך תהום רבה מדובר בנגעי בתים,
אביי שהוא טבלא של זוג וענבל שאף שקולו עב הוא מערבב את הנעימה. ורב יהודה ביאר את פשט הפסוק שלולא צדקתך כהררי קל מי יכול לעמוד במשפטיך שהוא
רבא בר שילא אומר בשם רב מתנה בשם שמואל שהיתה מגריפה במקדש, כתהום רבה ,ורבה מבאר שצדקתך היא כהררי קל מפני שמשפטיך תהום רבה ונחלקו
דף יא שהיו בה עשרה נקבים וכל אחד מהם הוציא עשרה מיני זמר וכולם יחד הוציאו מאה במחלוקת ר''א ור' יוסי בר' חנינא ,שר''א אמר שמדת רחמים היא כובש את כף הזכויות ור'
מיני זמר ושנו בברייתא שהיא היתה אמה ובגובה אמה ויוצא ממנה קת שיש בה עשרה נקבים יוסי בר' חנינא אמר שהמדה היא נושא שמגביה את כף העוונות ,ורבה סובר כר''א שהצדקה
שכל אחד מהם הוציא מאה מיני זמר סה''כ היא הוציאה אלף מיני זמר ואמר ר''נ שהסימן לכך במשפט היא כובש ,ורב יהודה סובר כר' יוסי בר' חנינא שהצדקה היא בהגבהת העוונות.
הוא שבברייתא יש גוזמא. משנה אין פוחתים מארבע חדשים מלאים בשנה ולא נראה יותר משמונה ,שתי הלחם לא נאכל
לכאורה נחלקו התנאים במשנה מי ניגן בכלים האם עיקר מצות שירה היא בפה והכלי הוא רק פחות משני ימים לאפייתו שאינו נאפה ביו''ט או שבת ולא יותר מג' ימים לאפייתו ,לחם
לבשם את הקול ומי שסובר שהם היו לויים כי עיקר שירה הוא בכלי ,אך קשה לדעת ר' יוסי הפנים לא נאכל פחות מט' ימים לאפייתו ולא יותר מי''א ימים לאפייתו ,קטן לא נימול פחות
שהם היו ישראלים שאם עיקר שירה בפה א''כ עבדים כשרים לכלים ואם עיקר שירה בכלי מח' ימים ולא יותר מי''ב ימים ללידתו .גמרא רב הונא מבאר לא נראה יותר על שמונה שלא
א''כ צריך לויים ,ויש לומר שלכו''ע עיקר השירה הוא בפה ונחלקו האם מעלים מדוכן נראה לחכמים לעבר יותר משמונה ימים ,ולכאורה כמו שלא מעברים ט' חדשים
ליוחסים ולמעשרות שלר''מ הם היו עבדים ולא מעלים מהדוכן ליוחסים ומעשרות ולר' חנינא דף ט שאז יקדים הירח ג' ימים קודם ראש חודש הרי גם כשיעברו שמונה חדשים הירח יקדים
הם היו לויים ומעלים מהדוכן ליוחסים ומעשרות ,ולר' יוסי הם היו ישראלים ומעלים מהדוכן יומיים ,ויש לומר כדברי רב משרשיא שמדובר בשנה מעוברת כך כאן מדובר שהשנה שלפניה
רק ליוחסין אך לא למעשרות. היתה מעוברת וחודש העיבור הוא חודש ומעמידים חודש מלא מול חסר ואנשים לא שמים לב
שנו בברייתא שלר''מ השיר מעכב את הקרבן וחכמים סוברים שהשיר לא מעכב את הקרבן ליום אחד מוקדם ,עולא מבאר במשנה שלא נראה לחכמים לחסר יותר משמונה חדשים
ר''מ למד מהפסוק ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ולבניו מאת בני ישראל ולכפר על בני והמשנה אומרת טעם לדבריה מדוע אין פחות מארבעה חדשים מלאים כי לא נראה לחכמים
ישראל וכמו שכפרה מעכבת כך השיר מעכב ,וחכמים למדו מהפסוק הזה כמו שדרש ר''א לחסר יותר משמונה ,אך קשה שכמו שתשעה לא מחסרים שא''כ הירח יאחר מראש חדש ג'
שכמו שכפרה היא ביום כך השירה היא ביום. ימים א''כ גם אם נחסר שמונה הוא יהיה יתר יומיים ,ויש לומר כדברי רב משרשיא שהיתה
רב יהודה אומר בשם שמואל שהמקור לשירה הוא מהפסוק ושרת בשם ה' אלוקיו ושירות שנה מעוברת כך כאן מדובר שהשנה שלפניה היתה מעוברת ונוריד חדש חסר אחד מול חדש
שמזכירים בשם זה שירה ,אך קשה שנאמר שהכוונה לנשיאות כפים ויש לומר שנאמר לשרתו מלא ויש רק יום אחד שאנשים אומרים יתכן שנראה הירח אתמול ולא שמנו לב ,עמוד ב
ולברך בשמו א''כ הברכה היא לא שרות ,ורב מתנה למד מהפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' ולכאורה רב הונא ועולא נחלקו כמה הוא חודש העיבור ששנינו שעיבור השנה הוא שלושים
אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ושירה היא עבודה שהיא בשמחה וטוב לבב ,אך קשה שנאמר יום ורשב''ג אומר חדש ,ויש להקשות ששנינו שעצרת חלה רק ביום הנף ור''ה חל ביום הנף
שהכוונה לדברי תורה כמו שכתוב פקודי ה' ישרים משמחי לב ,יש לומר שדברי תורה נקראים או לאור עבורו וקשה לעולא שאמר שלא עושים שמונה חדשים חסרים בשנה וא''כ כשיש שני
משמחי לב ואינם נקראים טוב ,אך קשה שנאמר שהכוונה לביכורים שנאמר בהם ושמחת בכל חדשים חסרים נוספים בשנה יתכן שר''ה יחול ביום הנף אם סיון היה חסר והחדשים כסדרם
הטוב ,יש לומר שהם נקראים טוב אך לא טוב לבב ,ורב מתנה אומר שביכורים טעונים שירה ר''ה יחול לאור עבורו של ניסן ,אך לרב הונא שעושים ח' חדשים מעוברים א''כ יתכן שר''ה
שלומדים גזירה שוה טוב טוב ,אך קשה שר' שמואל בר נחמני אמר בשם ר' יונתן מנין שלא יחול יום קודם אור עבורו של ניסן ,אך יש לומר שגם לעולא קשה הרי לעתים עושים שבעה
אומרים שירה אלא על יין שכתוב ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלוקים חדשים חסרים ולא עשו בחורף ועושים בקיץ וא''כ יחול ר''ה יום קודם אור עבורו של ניסן
ואנשים אם אנשים הוא משמח איך הוא משמח אלוקים אלא שאומרים שירה רק על יין וא''כ ויש לומר שהברייתא שר''ה חל ביום הנף ולאור עבורו זה כדעת אחרים שלעולם אין בין עצרת
קשה איך שייך שירה בביכורים ,ויש לבאר כדברי ר' יוסי שאמנם נאמר בביכורים פרי ולא לעצרת ובין ר''ה לר''ה אלא ד' ימים ובשנה מעוברת ה' ימים ,אך יש לדחות שלאחרים לעולם
משקים ואם הביא ענבים ודרכם לומדים מהפסוק תביא ,חזקיה למד שירה מהפסוק וכנניהו לא יחול ר''ה ביום הנף ומבאר רב משרשיא שמדובר בשנה מעוברת ועיברו את השנה בל' יום
שר הלויים יסר במשא כי מבין הוא ויש לקרוא ישיר ,ובלווטי אמר בשם ר' יוחנן שלומדים ויעשו חדש חסר בקיץ מול חדש חסר בחורף ונמצא שר''ה חל ביום הנף ,רב אדא בר אהבה
מהפסוק לעבוד עבודת עבודה ושירה היא עבודה שצריכה עבודה ,ר' יצחק למד מהפסוק שאו הקשה וכי אחרים באו לחדש מנין ימים אמר רבא שהחידוש הוא שלא אומרים שמצוה לקדש
זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל ,ר''נ בר יצחק למד מהפסוק ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו על פי הראיה ,ומקשה רבינא הרי יש ימים עודפים בשעות אחת לג' שנים ועוד יום אחת לל'
מים ,ובברייתא למדו מהפסוק ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו שנים וא''כ ר''ה יחול ביום הנף ,ויש לומר שכיון שזה לא מצוי כל שנה לא מנו את זה.
ולכאורה אם כתוב כתף ודאי הכונה לשאת והתורה כתבה ישאו שהוא לשון שירה שכתוב שאו שמואל סובר כרב הונא שהוא אמר שאין שנת לבנה פחות משנ''ב ימים ולא יותר משנ''ו ימים
זמרה ותנו תוף ,ועוד נאמר ישאו קולם ירונו ,חנניא בן אחי ר' יהושע למד מהפסוק משה ידבר שאם שני חדשים חשון ואייר מלאים השנה היא שנ''ו ואם שניהם חסרים השנה היא שנ''ב
והאלוקים יעננו בקול ,עמוד ב שהקב''ה צווהו על קול ,רב אשי למד מהפסוק ויהי כאחד ואם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר השנה היא שנ''ד וא''כ רואים שעושים שמונה חדשים
למחצצרים ולשוערים להשמיע קול אחד ,ר' יונתן למד מהפסוק ולא ימותו גם הם גם אתם מלאים ,ויש להקשות ששנינו שאם אחד אמר הריני נזיר כימות החמה מונה שס''ה ימים כמנין
כמו שהכהנים בעבודת המזבח כך הלויים בעבודת המזבח ,וכן שנינו על פסוק זה ולא ימותו ימות החמה ואם אמר כימות הלבנה מונה שנ''ד ימים כמנין ימות הלבנה ולדברי שמואל ורב
גם הם גם אתם אתם בשלהם במיתה והם בשלכם במיתה הם בשלהם בעבודות שונות זה רק הונא יתכן ששנת הלבנה היא פחות או יותר משנ''ד ימים ,ויש לומר שבנדרים הולכים אחר
אזהרה ,אביי אומר שנוקטים שמשורר ששיער הוא במיתה שכתוב והחונים לפני המשכן קדמה לשון בני אדם וכוונת הנודר לרוב השנים.
לפני אהל מועד והזר הקרב יומת ואין לומר זר ממש שהרי כבר נאמר שהוא במיתה אלא רבי סובר כרב הונא ששנינו שהיה מעשה שרבי עשה תשעה חדשים חסרים ונראה החדש
הכוונה זר לאותה עבודה ,אך קשה ששנינו שמשורר ששיער או שוער ששורר אינו במיתה אלא בזמנו ורבי תמה איך יתכן שהיו תשעה חדשים חסרים והחדש נראה בזמנו אמר לו ר''ש בנו
באזהרה ,ויש לומר שנחלקו בזה תנאים ששנינו מעשה שר' יהושע בן חנניה הלך לסייע את ר' שמא זה היה שנה מעוברת,
יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות והוא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה משורר ולא שוער דף י ועיבור השנה הוא ל' יום ושנה שעברה עשינו שניהם מלאים ונעמיד שלושה מול
ולכאורה נחלקו אם הוא במיתה וחכמים גזרו בו ומי שסובר שזה אזהרה לא גזרו בה ,ויש שלושה והשנה עומדת במקומה ,אמר לו רבי נר ישראל כך אכן היה.
לדחות שלכו''ע זה אזהרה ונחלקו אם גזרו במסייע או לא. משנה לא פוחתים מכ''א תקיעות במקדש ולא מוסיפים על מ''ח ,לא פוחתים משני נבלים ולא
ר' אבין מסתפק אם נדבת עולת ציבור טעונה שירה או לא שהרי כתוב עולותיכם והכוונה מוסיפים על ששה לא פוחתים מב' חלילים ולא מוסיפים על י''ב ,בי''ב יום בשנה מכים בחליל
לעולת חובה ונדבה או שהכוונה לכלל ישראל ,ויש להוכיח ממה שכתוב ויאמר חזקיהו לנעימת קול לפני המזבח :בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני וביו''ט ראשון של פסח
להעלות העולה על המזבח ובעת החל שיר ה' והחצוצרות על ידי כלי שיר דוד מלך ישראל ובעצרת ובשמונת ימי החג ,לא הכו באבוב של נחושת אלא בקנה שקולו ערב ולא סיימו אלא
ואם מדובר בעולת חובה מדוע צריכים להמלך אלא ודאי מדובר בעולת נדבה ,ורב יוסף אומר באבוב יחידי שהוא מסיים יפה ,לר''מ עבדי כהנים נגנו בכלים ולר' יוסי ממשפחת בית פגרים
שמדובר בעולת ר''ח והיו צריכים להמלך אם נקבע החודש בזמנו או לא ,ואביי דוחה שנאמר ובית צפריא שגרו באמאום והם השיאו לכהונה ,ור' חנינא בן אנטיגנוס אומר שהם היו לויים.
ביום ששה עשר לחדש הראשון ויאמר חזקיהו להעלות העולה ,אלא מבאר רמי בר רב ייבא גמרא משנתינו שמנתה כ''א תקיעות לא כר' יהודה שאמר שלא פוחתים מז' תקיעות ולא יותר
שהיה להם ספק על כבש שבא עם העומר האם נקבע החודש בזמנו או לא ,ורב אויא מקשה מט''ז ,ויש לומר שנחלקו שלר' יהודה מונים תקיעה תרועה ותקיעה לאחד ולחכמים תקיעה
שיבדקו מתי הקריבו את הפסח ומתי אכלו מצות ,אלא אמר רב אשי שנמלכו כמו ש''צ שנמלך תרועה ותקיעה נמנים בנפרד ,ור' יהודה למד שבפסוק אחד כתוב ותקעתם תרועה ובפסוק
קודם שהוא יורד לפני התיבה ,ולפ''ז ניתן לפרש שמדובר בעולת חובה ונמלכו כש''ץ ,ויש נוסף כתוב תרועה יתקעו א''כ תקיעה תרועה ותקיעה נחשבים לאחד ,ולרבנן הפסוק בא לומר
להוכיח ממה שאמר ר' יוסי שמגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב שכשחרב בית ראשון שיש תקיעה לפני התרועה ותקיעה אחרי התרועה ,ורבנן למדו מהפסוק ובהקהיל את הקהל
זה היה בט' באב ומוצ''ש ומוצאי שביעית ומשמרת יהויריב ,והלויים עמדו על הדוכן ושוררו תתקעו ולא תריעו ואם נאמר שתקיעה תרועה ותקיעה נחשבים לאחד א''כ איך התורה אומרת
את הפסוק וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלוקינו עד שיעשה חצי מצוה ור' יהודה סובר שהתקיעה להקהיל את הקהל היא לא מצוה אלא רק לסימן,
שכבשום הגוים וכך היה בבית שני ,ואין לומר שהשירה היתה על עולת חובה שהרי שנינו ומה שאמר רב כהנא שאין בין תקיעה לתרועה ולא כלום זה כדעת ר' יהודה ,ולכאורה זה
שבי''ז בתמוז בוטל התמיד אלא זה היה עולת נדבה ,אך יש לדחות שאם לא היה חובה לא היה פשוט ויש לומר שהיינו אומרים שגם לרבנן לא יחלק ביניהם ולהוציא מדברי ר' יוחנן שאמר
גם נדבה אך יש לומר שאמנם לא היה כבש לעולת חובה אך היה להם בן בקר באקראי ,ורבא שאם שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ,קמ''ל שהם צריכים להיות יחד ,ובאמת רב
הקשה ויש אומרים שרב אשי הקשה הרי זה לא היה השיר של יום ראשון אלא של יום רביעי כהנא אמר רק לשיטת ר' יהודה כי הוא נקט שאין ביניהם ולא כלום שלא ישהה כלל.
אלא שיצאה מפיהם קינה בעלמא ,אך קשה שכתוב עומדים על דוכנם ,ויש לומר כר''ל שאומר הימים שהמשנה מנתה שמכים בחליל הם הימים שגומרים בהם את ההלל כמו שאמר ר' יוחנן
שניתן לומר שלא על הקרבן ,אך לפ''ז יאמרו גם בעולת נדבה ויש לומר שיצא מזה קלקול ,ויש בשם ר''ש בן יהוצדק שיחיד גומר את ההלל בי''ח ימים בשנה :ח' ימי החג וח' ימי חנוכה
להוכיח ממה שלמד רב מרי בר רב כהנא מהפסוק על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם כמו ויו''ט ראשון של פסח ובעצרת ,ובחו''ל כ''א יום :ט' ימי החג וח' ימי חנוכה ושני יו''ט של
שעולה היא קודש קדשים כך בשלמים מדובר בקדשי קדשים וכמו שבשלמי ציבור קבוע להם פסח ושני יו''ט של עצרת.
זמן כך בעולה מדובר בקבוע לה זמן והיינו עולת חובה ולהוציא עולת נדבת ציבור. הטעם לכך שבסוכות גומרים כל הימים ובפסח רק ביום הראשון עמוד ב שימי החג חלוקים
בקרבנותיהם ובפסח הם לא חלוקים בקרבנותיהם ,ושבת אף שהיא חלוקה בקרבן אך היא לא
נקראת מועד ,וראש חדש אף שהוא נקרא מועד אך הוא לא התקדש בעשיית מלאכה שכתוב
