gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ הגה''צ רבי אהרן דוד בן‬ ‫בס"ד‬ ‫רבי מאיר חדש זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 361‬פרשת ויצא תשפ''ז‬ ‫ערכין ה‪-‬יא‬ ‫לשנותה‪ ,‬ולכאורה אם מדובר לדבר רשות הרי גם בישראל אסור אלא מדובר לדבר מצוה‬ ‫דף ה לגבי קדושת מזבח שנינו שר''מ סובר שהאומר רגלה של זו עולה אין כולה עולה‬ ‫ודוקא בקבלו מעכו''ם אין לשנות כי הוא צועק על כך אך בישראל שאינו צועק מותר לשנות‪.‬‬ ‫שכתוב כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קודש שרק ממנו קודש ולא כולה ואינה יוצאת לחולין‬ ‫ישמעאלי ששמו שעזרק התנדב נר לביהכנ''ס של רב יהודה ורחבא שינה את תרומתו ורבא‬ ‫שכתוב תהיה בהוייתה תהיה ותמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו האבר‪ ,‬ור'‬ ‫הקפיד על כך ויש אומרים שרבא שינה ורחבה הקפיד‪ ,‬ויש אומרים שהחזן של פומבדיתא‬ ‫יהודה ור' יוסי ור''ש סוברים שהאומר רגלה של זו עולה כולה נעשית עולה שכתוב כל אשר‬ ‫שינה ורחבה ורבה הקפידו‪ ,‬מי ששינה סבר שאותו ישמעאלי לא מצוי בביהכנ''ס ומי שהקפיד‬ ‫יתן ממנו לה' יהיה קדש לרבות את כולה‪ ,‬וגם ר''מ שסובר שאין כולה עולה זה רק באבר שאין‬ ‫כיון שלעתים הוא יכול לבא‪.‬‬ ‫הנשמה תלויה בו אך אם הנשמה תלויה בו קדשה כל הבהמה‪ ,‬ולפ''ז אי אפשר להעמיד אצלינו‬ ‫משנה גוסס ויוצא ליהרג לא נידר ולא נערך‪ ,‬ר' חנינא בן עקביא סובר שהוא נערך כי דמיו‬ ‫באומר ראש פרה זו הקדש קדשי מזבח שלא תפשוט הקדושה בכולה אלא צריך לחלק בין‬ ‫קצובים‪ ,‬ור' יוסי סובר שהוא נודר מעריך ומקדיש ואם הוא הזיק חייב‪ .‬גמרא מה שגוסס אינו‬ ‫קדושת הגוף לקדושת דמים שבמקדיש קדושת הגוף פשטה הקדושה בכולה ואילו במקדיש‬ ‫נידר כי הוא לא בר דמים והוא לא נערך כי הוא לא שייך בהעמדה והערכה‪ ,‬אך קשה על יוצא‬ ‫קדושת דמים קדש רק הראש‪ ,‬אך קשה שרבה אמר שמקדיש זכר לדמיו הוא קדוש קדושת‬ ‫ליהרג שאמנם הוא לא נידר כי אינו בר דמים אך מדוע אינו נערך‪ ,‬ויש לומר ששנינו שהיוצא‬ ‫הגוף וא''כ בהקדיש הראש זה קדושת הגוף שתתפשט בכולה‪ ,‬ויש לומר שהמקדיש זכר לדמיו‬ ‫ליהרג ואמר ערכי עלי לא אמר כלום שכתוב כל חרם לא יפדה‪ ,‬ואין לומר שגם קודם גמר דין‬ ‫מדובר בהקדיש כולו אך בהקדיש אבר אחד אינו קדוש בכולו‪ ,‬אך קשה שרבה הסתפק‬ ‫שהרי נאמר מן האדם ולא כל האדם‪ ,‬ור' חנינא שסובר שהיוצא נערך ילמד את הפסוק כל חרם‬ ‫בהקדיש אבר לדמיו‪ ,‬ויש לומר שרבה הסתפק בתם וכאן מדובר בבעל מום כמו חמור‪ ,‬אך‬ ‫כמו ששנינו שר' יוחנן בן ברוקה אומר שאמנם מצאנו שיש מומתים בידי שמים שמתכפרים‬ ‫קשה שרבה הסתפק גם במי שאינו קרב כגון שאמר דמי ראשי למזבח‪ ,‬ויש לומר שהוא הסתפק‬ ‫בממון‪ ,‬בשור שהרג אדם כתוב אם כופר יושת עליו ואין לומר שגם המומתים בידי אדם‬ ‫קודם ששמע ברייתא זו אך כששמע את הברייתא הזו הוא יסבור שהקדושה לא פושטת בכולו‪.‬‬ ‫פטורים בממון כי כתוב כל חרם לא יפדה ואין לומר שרק במיתות חמורות שאין כפרה‬ ‫רבה הסתפק באומר דמי ראשי לגבי מזבח האם נדון בכבודו או לא והספק הוא שלא מצאנו‬ ‫בשגגתם ומנין לרבות מיתות קלות שנתנה שגגתם לכפרה כי כתוב כל חרם‪.‬‬ ‫דמים שלא נידון בכבודו‪ ,‬או שלא מצאנו דבר קדוש למזבח שנידון בכבודו‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫ר' יוסי סובר שגוסס נודר ומעריך ומקדיש‪ ,‬יש להקשות הרי ת''ק דיבר רק על נידר ונערך והוא‬ ‫רבא מסתפק באומר ערכי עלי לגבי מזבח האם דנים אותו בהשג יד שאין ערך שלא נידון‬ ‫לא חולק שהוא מעריך ונודר‪ ,‬ויש לומר שהם נחלקו שלת''ק אם הזיק פטור ולר' יוסי הוא‬ ‫בהשג יד או שלא מצאנו דבר שקדוש למזבח שלא נפדה בשויו‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫חייב‪ ,‬ומבאר רב יוסף שהם נחלקו אם מלוה על פה גובה מיורשים שלת''ק מלוה על פה לא‬ ‫רב אשי מסתפק במקדיש שדה אחוזה למזבח שלא מצאנו פדיון אחר משיעור זרע חומר‬ ‫גובה מיורשים ולר' יוסי מלוה על פה גובה מהיורשים ורבה סובר שלכו''ע מלוה על פה לא‬ ‫שעורים בחמישים שקל כסף או שלא מצאנו קדוש למזבח שלא נפדה בשויו ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫גובה מיורשים והם נחלקו במלוה הכתובה בתורה אם היא ככתובה בשטר שלר' יוסי מלוה‬ ‫משנה פחות מבן חודש נידר אך אינו נערך‪ .‬גמרא שנו בברייתא שלר''מ המעריך פחות מבן‬ ‫הכתובה בתורה ככתובה בשטר ולכן גובה מיורשים‪ ,‬ויש ששנו את מחלוקת רבה ורב יוסף על‬ ‫חודש נותן דמיו ולחכמים לא חל עליו הערך‪ ,‬והם נחלקו שלר''מ אדם לא מוציא דבריו‬ ‫ברייתא אחרת שכתוב שהיוצא ליהרג וחבל באחרים חייב ואחרים שחבלו בו פטורים ור''ש בן‬ ‫לבטלה והוא יודע שאין ערך לפחות מבן חודש וכוונתו היא לשם דמים‪ ,‬ולחכמים אדם מוציא‬ ‫אלעזר אומר שגם הוא פטור כי אי אפשר להחזירו לב''ד לדונו שלא לענות את דינו‪,‬‬ ‫דבריו לבטלה‪ ,‬ומה שאמר רב גידל בשם רב שמי שאמר ערך כלי עלי נותן דמיו זה כדעת ר''מ‪,‬‬ ‫דף ז וקשה על ת''ק שסובר שניתן להחזירו לדין הרי זה עינוי דין ומבאר רב יוסף שנחלקו‬ ‫ולכאורה זה פשוט ויש לומר שהחידוש הוא שלא נאמר שגם רבנן יודו בזה שדוקא בפחות‬ ‫שלת''ק מלוה על פה גובה מיורשים ולר''ש בן אלעזר מלוה על פה לא גובה מיורשים‪ ,‬ורבה‬ ‫מבן חודש הוא טועה שכמו שיש ערך לבן חודש כך יש ערך לפחות מבן חודש‪ ,‬אך לגבי כלי‬ ‫סובר שלכו''ע מלוה על פה גובים מיורשים ונחלקו שלת''ק מלוה הכתובה בתורה ככתובה‬ ‫אדם יודע שאין לו ערך וא''כ כוונתו לשם דמים‪ ,‬קמ''ל שרבנן חולקים גם בכלי‪ ,‬עמוד ב אך‬ ‫בשטר וגובה מהיורשים ולר''ש בן אלעזר היא לא ככתובה בשטר‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שאם‬ ‫קשה א''כ מה מחדש רב לדעת ר''מ ויש לומר שהיינו אומרים שר''מ גזר בפחות מבן חודש‬ ‫אחד חפר בור ברה''ר ונפל עליו שור והרגו פטור בעל השור ואם מת השור יורשי החופר‬ ‫כבן חודש אך בכלי לא שייך לגזור והוא פטור‪ ,‬קמ''ל שטעמו של ר''מ הוא שאדם לא מוציא‬ ‫משלמים את דמיו לבעליו א''כ יורשים משלמים נזק‪ ,‬ור' אילא מבאר בשם רב שמדובר שעמד‬ ‫דבריו לבטלה וא''כ גם בכלי יהיה ערך‪ ,‬ומה שאמר רבה בר יוסף בשם רב ויש אומרים שרב‬ ‫בדין‪ ,‬אך קשה שכתוב הרגו ויש לומר שמדובר שהשור עשאו טריפה‪ ,‬אך קשה שר''נ אמר‬ ‫ייבא בר יוסי אמר בשם רב שמי שמקדיש את בהמת חבירו נותן דמיה‪ ,‬ולכאורה זה כר''מ‬ ‫שחגא שנה שהחופר מת וקברו שם‪ ,‬ויש לבאר שמדובר שהדיינים ישבו על פי הבור ודנוהו‪.‬‬ ‫שאדם לא מוציא דבריו לבטלה‪ ,‬אך קשה שרב גידל כבר אמר בשם רב שהאומר ערך כלי עלי‬ ‫שנו בברייתא שמזים על היוצא ליהרג על קרבן חטאתו ואשמו אך אם חטא באותה שעה לא‬ ‫נותן דמיו‪ ,‬ויש לומר שלא נאמר שרק בכלי שאדם יודע שאין ערך לכלי א''כ הוא ודאי נותן‬ ‫נזקקים לדונו ומבאר רב יוסף שלא מענים את דינו‪ ,‬ואביי מקשה א''כ מדוע מזים עלו מדם‬ ‫לשם דמים אבל בהמה שייך להקדישה וכוונתו שאם יאמר לבעליה שהקדישה הוא ימכרנה לי‬ ‫קרבנו ויש לומר שמדובר שזבחו היה זבוח כבר ומשמע שאם זבחו לא היה זבוח לא היו‬ ‫והקדושה תחול מעכשיו ואני אקריב אותה ואין כוונתו לדמים‪ ,‬קמ''ל שכוונתו לדמים‪ ,‬ואמר‬ ‫מקריבים‪ ,‬ויש להקשות א''כ מדוע הברייתא לא חילקה שרק אם זבחו זבוח יזו עליו ואם לא‬ ‫רב אשי שזה דוקא כשאמר הרי עלי אך אם אמר הרי זו לא הקדיש לדמים‪.‬‬ ‫לא יזו‪ ,‬ויש לומר שאכן זה החילוק של הברייתא שמזים מהדם רק אם זבחו זבוח אך אם הזבח‬ ‫משנה ר''מ סובר שעכו''ם נערך אך אינו מעריך ולר' יהודה עכו''ם מעריך ואינו נערך ושניהם‬ ‫לא היה זבוח זה כאילו חטא באותה שעה שלא נזקקים לו‪.‬‬ ‫מודים שעכו''ם נודרים ונידרים‪ .‬גמרא שנו בברייתא שר''מ למד בפסוק בני ישראל בפרשת‬ ‫משנה אשה מעוברת שיוצאת ליהרג לא ממתינים לה עד שתלד אך אם ישבה כבר על המשבר‬ ‫ערכין למעט עכו''ם שאינם מעריכים ואין לומר שלא יעריכו בעכו''ם כי כתוב איש‪ ,‬ואמר ר''מ‬ ‫ממתינים לה עד שתלד‪ ,‬אשה שנהרגה נהנים משערה אך בהמה שנהרגה אסור להנות משערה‪.‬‬ ‫שכיון שפסוק אחד מרבה ופסוק אחד ממעט עדיף לרבות שעכו''ם נערך ולא שמעריך כי‬ ‫גמרא יש להקשות מה החידוש שהורגים את המעוברת הרי הולד הוא חלק מגופה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫התורה רבתה נערכים יותר ממעריכים שהרי חרש שוטה וקטן נערכים ולא מעריכים ור' יהודה‬ ‫שלא נאמר שכמו שאם אחרים הפילו את הולד הם משלמים לבעל וזה ממונו וא''כ לא נהרוג‬ ‫למד שבני ישראל נערכים ולא עכו''ם ואין לומר שגם אינם מעריכים שנאמר איש לרבות‬ ‫את האשה כדי לא להפסיד לבעל את הולד קמ''ל שהיא נהרגת עם הולד‪ ,‬ואין לומר שאכן‬ ‫וכשפסוק אחד מרבה ואחד ממעט עדיף לרבות שעכו''ם נערך שהתורה רבתה מעריכים‬ ‫נמתין מבאר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שנאמר ומתו גם שניהם לרבות את הולד‪ ,‬אך קשה שר'‬ ‫מנערכים שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכים ולא נערכים‪ ,‬ואמר רבא שמסתבר כמו ההלכה‬ ‫יאשיה למד מפסוק זה שיהיו הבועל והנבעלת שוים שהם בני עונשים‪ ,‬ויש לומר שלומדים‬ ‫של ר''מ אך טעמו לא מסתבר וטעמו של ר' יהודה מסתבר אך לא מסתבר כמו ההלכה שלו‪,‬‬ ‫מגם שניהם‪ ,‬וכשישבה על המשבר ממתינים שתלד כיון שהוא נעקר להוולד זה נקרא גוף אחר‪.‬‬ ‫שיש ראיה לר''מ מהפסוק לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו ואין ראיה מחרש שוטה וקטן כי‬ ‫רב יהודה אומר בשם שמואל שאשה שיוצאת להריגה מכים אותה על בית ההריון להפיל את‬ ‫אינם בני דעת‪ ,‬וטעמו של ר' יהודה מסתבר שהוא הביא ראיה מטומטום ואנדרוגינוס שהתורה‬ ‫הולד כדי שלא יהיה בה ניוול אם הוולד יצא אחר מותה ומשמע שהיא מתה לפני הולד ויש‬ ‫מיעטה אותם אף שהם בני דעת אך ההלכה לא כמותו שהרי נאמר לא לכם ולנו לבנות בית‬ ‫להקשות ששנינו שתינוק בן יומו נוחל ומנחיל וביאר רב ששת שהוא נוחל את נכסי אמו‬ ‫לאלוקינו‪ ,‬ורב חסדא אומר בשם אבימי שר' יהודה סובר שערכו נגנז אף שאנו לא מקבלים‬ ‫להנחיל לאחיו מאביו ודוקא בן יום אחד אך עובר אינו נוחל ומנחיל כי הוא מת קודם אמו ואין‬ ‫ממנו‪ ,‬אך קשה א''כ לא ימעלו בו כמו ששנינו על חמש חטאות מתות שהולכות לים המלח‬ ‫בן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מהאב‪ ,‬ויש לומר שרק במוות עצמי כיון שהולד חיותו‬ ‫שלא נהנים ולא מועלים בהם ולגבי עכו''ם שנינו שרק בקדשי מזבח לא מועלים ובקדשי בדק‬ ‫קטנה יותר הוא מת קודם שהטיפה של מלאך המות חותכת קודם את סימניו אך כשהורגים את‬ ‫הבית שלהם מועלים‪ ,‬אלא מבאר רבא שר' יהודה סובר שאכן עכו''ם מקדיש לבדק הבית אך‬ ‫האם היא מתה קודם הולד‪ ,‬אך קשה שהיה מקרה שאשה מתה והוולד פרכס בתוכה עד ג'‬ ‫בימי עזרא לא קבלו מהם משום שריפו את ידי העובדים כמו שכתוב ויהי עם הארץ מרפים ידי‬ ‫פרכוסים ויש לומר שזה היה כזנב לטאה שמפרכסת גם בלי חיות‪.‬‬ ‫עם יהודה ומבהלים אותם לבנות‪.‬‬ ‫ר''נ אומר בשם שמואל שאשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאים סכין וקורעים את‬ ‫דף ו בברייתא אחת שנינו שמקבלים נדבה מעכו''ם שהתנדב לבדק הבית ויש ברייתא שלא‬ ‫כריסה כדי להוציא את הולד‪ ,‬ויש להקשות מה החידוש עמוד ב הרי זה רק חיתוך בשר בעלמא‬ ‫מקבלים‪ ,‬ור' אילא מבאר בשם ר' יוחנן שלתחלת הבנין לא מקבלים משום רפיון ידים אך‬ ‫ויש לומר שמותר גם להעביר את הסכין ברה''ר לצורך הצלת העובר אך עדיין קשה מה‬ ‫לחזק בדקו של הבית מקבלים מהם‪ ,‬כמו שאמר ר' אסי בשם ר' יוחנן שבתחלת הבנין לא‬ ‫החידוש הרי מחללים שבת גם לספק פיקוח נפש כמו ששנינו שמי שנפלה עליו מפולת ויש‬ ‫מקבלים מהם אפילו יין ומלח ובסוף הבנין לא מקבלים מהם דבר מסוים ומותר לקבל מהם‬ ‫ספק אם הוא שם או שאינו שם וספק אם הוא חי או מת וספק אם הוא יהודי או עכו''ם בכ''ז‬ ‫דבר שאינו מסוים‪ ,‬ודבר מסוים ביאר רב יוסף כמו האמה של כליא העורב‪ ,‬ורב יוסף מקשה‬ ‫מפקחים את הגל‪ ,‬ויש לומר שלא נאמר שרק שם מותר לחלל מספק כי יש לו חזקת חיות אך‬ ‫מהפסוק ואגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך וא''כ לקחו לבנין מעכו''ם אמר אביי‬ ‫לעובר עדיין אין חזרת חיות וא''כ אין להצילו מספק‪ ,‬קמ''ל שמותר‪.‬‬ ‫שממלכות מותר לקבל שהרי אם אמר המלך אני אעקור את ההר הוא עוקרו ואינו חוזר בו‪.‬‬ ‫יש להקשות איך נהנים משערה של הנהרגת הרי מת אסור בהנאה ומבאר רב שמדובר שהיא‬ ‫רב יהודה אומר בשם רב שאם עכו''ם הפריש תרומה מכריו בודקים אותו אם אומר שתלך‬ ‫אמרה שערי לבתי אך קשה וכי אם היא תאמר ידי לבתי נותנים לה את היד אלא מבאר רב‬ ‫למקום שישראל מפרישים מקבלים ממנו ואם לא היא טעונה גניזה שמא התכוון בלבו לשמים‪,‬‬ ‫שמדובר בפאה נכרית ודוקא כשאמרה תנו אך אם לא אמרה תנו לא נותנים כי זה כגופה‪ ,‬אך‬ ‫ויש להקשות ששנינו שאם עכו''ם התנדב קורה וכתוב עליה שם בודקים אותו אם הוא אומר‬ ‫קשה שר' יוסי בר' חנינא הסתפק בשער נשים צדקניות שבעיר הנדחת וביאר רבא שהספק הוא‬ ‫שעשאה כדעת ישראל מותר לגוד את השם ולהשתמש במותר הקורה‪ ,‬ואם לא היא טעונה‬ ‫בפאה נכרית של הצדקניות ויש לומר שר' יוסי בר' חנינא הסתפק בפאה שתלויה ביתד אך כאן‬ ‫גניזה שמא כוונתו להקדיש את כולה לשמים ומשמע שלולא ששם כתוב עליה היא לא טעונה‬ ‫מדובר בשיער שמחובר בה ודוקא כשאמרה תנו נותנים ואם לא אמרה תנו הוא כגופה והוא‬ ‫גניזה א''כ בסתמא לא חששו‪ ,‬ויש לומר שגם באין שם כתוב עליה היא טעונה גניזה והחידוש‬ ‫נאסר‪ ,‬ור''נ בר יצחק מקשה הרי המשנה מדברת באשה כמו בהמה ולא שייך בבהמה פאה‬ ‫בברייתא שאף ששם כתוב עליה יכול לגוד את מקומו ולהשתמש בשאר כי שם שלא במקומו‬ ‫נכרית‪ ,‬אלא מבאר ר''נ ששער הבהמה נאסר בגמר דינה ואילו שער האשה נאסר רק אחר‬ ‫אינו קדוש כמו ששנינו שאם היה כתוב שם על ידות הכלים ועל כרעי המיטה יגוד ויגנזנו‪.‬‬ ‫מותה‪ ,‬ולוי שנה ברייתא כרב שאשה שיוצאת ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנים ואם מתה‬ ‫ר''נ אומר בשם רבה בר אבוה שאם אדם אמר סלע זו לצדקה יכול לשנותה ולכאורה יש לומר‬ ‫לא נותנים כי המת אסור בהנאה ולכאורה זה פשוט ויש לבאר שהחידוש הוא שאפילו נויי המת‬ ‫שרק לעצמו מותר אך לא להלוותה לאחר אך שנינו שר' אמי אמר בשם ר' יוחנן שיכול לשנות‬ ‫אסורים בהנאה ולוי שנה גם כר''נ בר יצחק שאשה שמתה נהנים בשערה ובהמה שנהרגה‬ ‫בין לעצמו ובין לאחר‪ ,‬ור' זעירא אמר שרק כשאמר עלי יכול לשנותה אך אם אמר הרי זו צריך‬ ‫שערה אסור בהנאה והחילוק הוא שאשה מיתתה אוסרתה ואילו בהמה גמר דינה אוסרה‪.‬‬ ‫לתת אותה בעין‪ ,‬ורבא מקשה אדרבה מסתבר להיפך שאם אמר הרי זו הוא ישתמש בה כדי‬ ‫פרק אין נערכין‬ ‫להתחייב באחריותה אך אם אמר הרי עלי שממילא הוא חייב באחריותה לא ישתמש בה אלא‬ ‫משנה אין נערכין פחות מסלע ולא יותר מחמישים סלע‪ ,‬שאם עני נתן סלע כהשג ידו והעשיר‬ ‫שאין חילוק ומותר‪ ,‬ושנינו בברייתא שנדר הוא צדקה והקדש אינו צדקה ולכאורה מה הקשר‬ ‫אינו נותן כלום אך אם נתן פחות מסלע והעשיר יתן חמישים סלע‪ ,‬אם היו בידו חמשה סלעים‬ ‫בין נדר להקדש או צדקה ויש לפרש שבצדקה יש בל תאחר והיא לא כהקדש שאסור להשתמש‬ ‫לר''מ נותן סלע אחד ולחכמים יתן את כולם‪ ,‬לא נערכים פחות מסלע ולא יותר מחמישים סלע‪.‬‬ ‫בה ואילו בצדקה יכול להשתמש‪ ,‬ורב כהנא אמר שמועה זו לפני רב זביד מנהרדעא והוא אמר‬ ‫גמרא מנין שאין ערך פחות מסלע שכתוב וכל ערכך יהיה בשקל הקודש ולומדים מזה שכל‬ ‫אתם שניתם כך אך אני שניתי שר''נ אמר בשם רבה בר אבוה בשם רב שהאומר סלע זו לצדקה‬ ‫ערך שמעריכים לא יהיה פחות משקל הקודש‪ ,‬ולא יותר מחמישים למדו מהפסוק חמישים‪.‬‬ ‫יכול לשנותה בין לעצמו ובין לאחר בין שאמר הרי עלי ובין שאמר הרי זו‪.‬‬ ‫כשיש לו חמש סלעים לר''מ נותן סלע שכתוב חמישים וכתוב שקל והערך הוא או חמישים או‬ ‫שנו בברייתא שהאומר סלע זו לצדקה יכול לשנותה רק קודם שבאה ליד גבאי אך אחרי שבאה‬ ‫שקל וחכמים למדו מזה שאין ערך פחות משקל וכשיש לו יתן את מה שיש לו שכתוב אשר‬ ‫ליד גבאי אינו יכול לשנותה‪ ,‬עמוד ב ויש להקשות שר' ינאי לווה ופרע לצרכו ממעות צדקה‬ ‫תשיג יד הנודר והרי ידו משגת ור''מ למד משם יד הנודר ולא יד הנידר וחכמים אומרים‬ ‫ויש לומר שעדיף לעניים שהוא יתעכב יותר כדי שיכפה על האנשים לתת‪.‬‬ ‫שממילא לומדים מהפסוק שיקח ממנו מה שידו משגת‪.‬‬ ‫שנו בברייתא שאם ישראל התנדב מנורה או נר לביהכנ''ס אסור לשנות ור' חייא בר אבא סבר‬ ‫רב אדא בר אהבה אומר שאם היו בידיו חמש סלעים והוא אמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי‬ ‫שגם לדבר מצוה אסור לשנות אך רב אמי אמר בשם ר' יוחנן שרק לדבר רשות אסור אך מותר‬ ‫ונתן ארבע לערך השני ואחד לראשון יצא ידי שניהם כדין בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה‬ ‫לשנות לדבר מצוה וזה מוכח ממה שר' אסי אמר בשם ר' יוחנן שאם עכו''ם התנדב מנורה או‬ ‫שגבה גבה וכשנתן לשניה הוא משועבד עדיין לראשונה וכשנתן סלע לראשונה אין לו יותר‪.‬‬ ‫נר לביהכנ''ס קודם שהשתקע שם בעליה אסור לשנותה אך אחרי שהשתקע שם בעליה מותר‬ ‫השיר יהיה לכם כליל התקדש החג שרק לילה המקודש לחג טעון שירה ושאינו מקודש לחג‬ ‫דף ח אם נתן ארבע לראשונה ואחד לשניה יצא ידי השניה ולא ידי הראשונה שכולם‬ ‫אינו טעון שירה‪ ,‬ור''ה ויוה''כ אף שהתקדשו לחג ונקראים מועד לא גומרים בהם את ההלל‬ ‫משועבדים לראשונה‪ ,‬ורב אדא בר אהבה מסתפק כשהיו לו חמש סלעים ואמר שני ערכי עלי‬ ‫כדברי ר' אבהו שמלאכי השרת אמרו לפני הקב''ה מדוע אין ישראל אומרים שירה לפניך‬ ‫בבת אחת האם הם תופסים יחד וא''כ יתן שנים וחצי לאחד ושנים וחצי לשני‪ ,‬או שכל החמש‬ ‫בר''ה וביוה''כ אמר להם הקב''ה וכי אפשר שהמלך יושב על כסא הדין וספרי חיים ומתים‬ ‫ראוים לכל אחד מהערכים‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫פתוחים לפניו וישראל יאמרו שירה‪ ,‬בחנוכה גומרים הלל בגלל הנס ובפורים אף שיש נס ביאר‬ ‫יש להקשות מדוע המשנה חוזרת בסיפא שאין בערכין פחות מסלע ולא יותר מחמישים‪ ,‬יש‬ ‫ר' יצחק שלא אומרים שירה על נס שבחו''ל‪ ,‬ור''נ בר יצחק מקשה הרי יציאת מצרים זה נס‬ ‫לומר שזה כדברי חכמים שאין פחות מסלע אך יש ערך יותר מסלע ואין יותר מחמישים אך יש‬ ‫שבחו''ל ואומרים הלל‪ ,‬ויש לפרש כמו ששנינו שקודם שנכנסו ישראל הוכשרו כל הארצות‬ ‫פחות כפי השג ידו‪.‬‬ ‫לומר שירה על נס שאירע בהם אך אחרי שנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה‪,‬‬ ‫משנה אשה טועה שאינה יודעת אם היא בימי נדה ואינה צריכה ז' נקיים או שהיא בימי זיבה‬ ‫ור''נ מבאר שלא אומרים הלל בפורים שקריאת המגילה היא כמו הלל‪ ,‬ורבא אומר שלא‬ ‫וטהרתה רק ע''י ז' נקיים הפתח שלה הוא לפחות ז' נקיים ולא יותר מי''ז נקיים‪ .‬גמרא שנו‬ ‫אומרים הלל בפורים שרק ביציאת מצרים יצאנו מעבדות לחרות וניתן לומר הללו עבדי ה' ולא‬ ‫בברייתא שאשה טועה שאמרה ראיתי יום אחד טמא היא צריכה שבעה עשר נקיים שבתוכם‬ ‫עבדי פרעה אך בפורים אנו עדיין עבדי אחשורוש‪ ,‬ור''נ שאמר שקריאת מהגילה היא כהלל‬ ‫י''א ימי נדה ואח''כ ז' נקיים מזיבה‪ ,‬וכן כשאמרה ראיתי שני ימים טמאים או שלושה ימים‬ ‫יבאר שאמנם כתוב בברייתא שאחר שנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה אך אחר‬ ‫טמאים פתחה י''ז ימים‪ ,‬ואם אמרה ראיתי ארבעה ימי טומאה פתחה ט''ז שסופרים י''א ימי‬ ‫שגלו חזרו להיתרם הראשון לומר הלל גם על נס שבחו''ל‪.‬‬ ‫נדה עם הימים הטמאים שראתה ועוד ז' ימים נקיים לזיבתה‪ ,‬וכן אם ראתה חמשה ימים‬ ‫המשנה התחילה בחליל וסיימה באבוב אמר רב פפא שחליל הוא אבוב וקראו לו חליל שקולו‬ ‫טמאים פתחה ט''ו יום כנ''ל י''א עם ימי הטומאה וז' נקיים‪ ,‬אם אמרה ששה ימים טמאים‬ ‫מתוק‪ ,‬ושנו בברייתא שהחליל שבמקדש היה קלוף ודק ועשוי מקנה והוא היה מימות משה‬ ‫ראיתי פתחה י''ד י''א יום כולל ימי הטומאה ועוד ז' נקיים‪ ,‬וכן אם אמרה שבעה ימים טמאים‬ ‫והמלך צוה שיצפוהו זהב וקולו לא היה ערב וכשנטלו את הצפוי חזר קולו להיות ערב‪ ,‬וכן‬ ‫ראיתי פתחה י''ג כנ''ל י''א עם ימי הטומאה וז' נקיים‪ ,‬וכשאמרה שמונה ימים טמאים ראיתי‬ ‫היה צלצול של נחושת במקדש שקולו היה ערב והוא נפגם ושלחו חכמים והביאו אומנים‬ ‫פתחה י''ב‪ ,‬ואם אמרה תשעה ימים טמאים ראיתי פתחה י''א‪ ,‬ואם אמרה עשרה ימים טמאים‬ ‫מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו וקולו לא היה ערב וכשנטלו את תקונו חזר קולו להיות ערב‬ ‫ראיתי פתחה עשרה‪ ,‬ואם ראתה י''א ימים טמאים פתחה תשעה‪ ,‬עמוד ב ואם ראתה י''ב ימים‬ ‫כמו שהיה‪ ,‬ובמקדש היתה מכתשת של נחושת מימות משה שבה פיטמו את הבשמים והיא‬ ‫טמאים פתחה שמונה ואם ראתה י''ג ימים טמאים פתחה שבעה ולעולם אין פתח יותר מי''ז‬ ‫נפגמה והביאו אומנים מאלכסנדריא לתקנה אך היא לא פיטמה כמו שהיתה וכשנטלו את‬ ‫ופחות משבעה‪ ,‬ורב אדא בר אהבה הקשה מדוע צריך לספור יותר מז' הרי ממה נפשך יועילו‬ ‫התיקון היא חזרה לפטם כמו שהיתה‪ ,‬ושני כלים אלו נשארו ממקדש ראשון ונפגמו ולא עלתה‬ ‫ז' נקיים לזיבתה‪ ,‬ואמר רבא שהיא רוצה לתקן בה ימי נדה ופתחה‪.‬‬ ‫להם ארוכה ועליהם אמר דוד נחושת ממורט נחושת מרוק ועליהם נאמר וכלי נחושת מוצהב‬ ‫שנו בברייתא שכל אותן נשים טועות זבות מביאות קרבן אך אינו נאכל חוץ ממי שפתחה‬ ‫טובה שנים חמודות כזהב‪ ,‬ונחלקו רב ושמואל אם כל אחד ואחד מהם שקול כשנים של זהב‬ ‫שבעה ושמונה שמביאה קרבן ונאכל‪ ,‬ויש להקשות וכי כל הטועות הן זבות ועוד שבראתה יום‬ ‫או ששניהם שקולים כאחד של זהב ורב יוסף שנה ששניהם שקולים כאחד של זהב ושנינו שר'‬ ‫או שנים לא שייך קרבן‪ ,‬ויש לומר שהכוונה שכל הזבות הטועות מביאות קרבן שאינו נאכל‬ ‫נתן אמר שהם היו שניים שכתוב שנים ואין לקרוא שָנִים אלא שניים‪.‬‬ ‫מלבד מי שפתחה שבעה או שמונה שהן ודאי ומביאות קרבן ונאכל‪.‬‬ ‫שנו בברייתא שמעיין השילוח היה מקלח מים כאיסר והמלך צוה להרחיבו כדי שמימיו יתרבו‬ ‫משנה אין בנגעים פחות מהסגר של שבוע אחד ולא יותר מג' שבועות‪ .‬גמרא פחות משבוע‬ ‫אך הם התמעטו וחזרו ומיעטו אותו והוא קילח מים כבתחילה לקיים את הפסוק אל יתהלל‬ ‫בנגעי אדם ולא יותר מג' שבועות בנגעי בתים‪ ,‬רב פפא אומר שהפסוק צדקתך כהררי קל נאמר‬ ‫החכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו‪ ,‬וכן אמר רשב''ג שהרדולים היה במקדש וביאר‬ ‫על נגעי אדם שיש צדקה בבירור הטומאה בזמן קצר‪ ,‬משפטיך תהום רבה מדובר בנגעי בתים‪,‬‬ ‫אביי שהוא טבלא של זוג וענבל שאף שקולו עב הוא מערבב את הנעימה‪.‬‬ ‫ורב יהודה ביאר את פשט הפסוק שלולא צדקתך כהררי קל מי יכול לעמוד במשפטיך שהוא‬ ‫רבא בר שילא אומר בשם רב מתנה בשם שמואל שהיתה מגריפה במקדש‪,‬‬ ‫כתהום רבה‪ ,‬ורבה מבאר שצדקתך היא כהררי קל מפני שמשפטיך תהום רבה ונחלקו‬ ‫דף יא שהיו בה עשרה נקבים וכל אחד מהם הוציא עשרה מיני זמר וכולם יחד הוציאו מאה‬ ‫במחלוקת ר''א ור' יוסי בר' חנינא‪ ,‬שר''א אמר שמדת רחמים היא כובש את כף הזכויות ור'‬ ‫מיני זמר ושנו בברייתא שהיא היתה אמה ובגובה אמה ויוצא ממנה קת שיש בה עשרה נקבים‬ ‫יוסי בר' חנינא אמר שהמדה היא נושא שמגביה את כף העוונות‪ ,‬ורבה סובר כר''א שהצדקה‬ ‫שכל אחד מהם הוציא מאה מיני זמר סה''כ היא הוציאה אלף מיני זמר ואמר ר''נ שהסימן לכך‬ ‫במשפט היא כובש‪ ,‬ורב יהודה סובר כר' יוסי בר' חנינא שהצדקה היא בהגבהת העוונות‪.‬‬ ‫הוא שבברייתא יש גוזמא‪.‬‬ ‫משנה אין פוחתים מארבע חדשים מלאים בשנה ולא נראה יותר משמונה‪ ,‬שתי הלחם לא נאכל‬ ‫לכאורה נחלקו התנאים במשנה מי ניגן בכלים האם עיקר מצות שירה היא בפה והכלי הוא רק‬ ‫פחות משני ימים לאפייתו שאינו נאפה ביו''ט או שבת ולא יותר מג' ימים לאפייתו‪ ,‬לחם‬ ‫לבשם את הקול ומי שסובר שהם היו לויים כי עיקר שירה הוא בכלי‪ ,‬אך קשה לדעת ר' יוסי‬ ‫הפנים לא נאכל פחות מט' ימים לאפייתו ולא יותר מי''א ימים לאפייתו‪ ,‬קטן לא נימול פחות‬ ‫שהם היו ישראלים שאם עיקר שירה בפה א''כ עבדים כשרים לכלים ואם עיקר שירה בכלי‬ ‫מח' ימים ולא יותר מי''ב ימים ללידתו‪ .‬גמרא רב הונא מבאר לא נראה יותר על שמונה שלא‬ ‫א''כ צריך לויים‪ ,‬ויש לומר שלכו''ע עיקר השירה הוא בפה ונחלקו האם מעלים מדוכן‬ ‫נראה לחכמים לעבר יותר משמונה ימים‪ ,‬ולכאורה כמו שלא מעברים ט' חדשים‬ ‫ליוחסים ולמעשרות שלר''מ הם היו עבדים ולא מעלים מהדוכן ליוחסים ומעשרות ולר' חנינא‬ ‫דף ט שאז יקדים הירח ג' ימים קודם ראש חודש הרי גם כשיעברו שמונה חדשים הירח יקדים‬ ‫הם היו לויים ומעלים מהדוכן ליוחסים ומעשרות‪ ,‬ולר' יוסי הם היו ישראלים ומעלים מהדוכן‬ ‫יומיים‪ ,‬ויש לומר כדברי רב משרשיא שמדובר בשנה מעוברת כך כאן מדובר שהשנה שלפניה‬ ‫רק ליוחסין אך לא למעשרות‪.‬‬ ‫היתה מעוברת וחודש העיבור הוא חודש ומעמידים חודש מלא מול חסר ואנשים לא שמים לב‬ ‫שנו בברייתא שלר''מ השיר מעכב את הקרבן וחכמים סוברים שהשיר לא מעכב את הקרבן‬ ‫ליום אחד מוקדם‪ ,‬עולא מבאר במשנה שלא נראה לחכמים לחסר יותר משמונה חדשים‬ ‫ר''מ למד מהפסוק ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ולבניו מאת בני ישראל ולכפר על בני‬ ‫והמשנה אומרת טעם לדבריה מדוע אין פחות מארבעה חדשים מלאים כי לא נראה לחכמים‬ ‫ישראל וכמו שכפרה מעכבת כך השיר מעכב‪ ,‬וחכמים למדו מהפסוק הזה כמו שדרש ר''א‬ ‫לחסר יותר משמונה‪ ,‬אך קשה שכמו שתשעה לא מחסרים שא''כ הירח יאחר מראש חדש ג'‬ ‫שכמו שכפרה היא ביום כך השירה היא ביום‪.‬‬ ‫ימים א''כ גם אם נחסר שמונה הוא יהיה יתר יומיים‪ ,‬ויש לומר כדברי רב משרשיא שהיתה‬ ‫רב יהודה אומר בשם שמואל שהמקור לשירה הוא מהפסוק ושרת בשם ה' אלוקיו ושירות‬ ‫שנה מעוברת כך כאן מדובר שהשנה שלפניה היתה מעוברת ונוריד חדש חסר אחד מול חדש‬ ‫שמזכירים בשם זה שירה‪ ,‬אך קשה שנאמר שהכוונה לנשיאות כפים ויש לומר שנאמר לשרתו‬ ‫מלא ויש רק יום אחד שאנשים אומרים יתכן שנראה הירח אתמול ולא שמנו לב‪ ,‬עמוד ב‬ ‫ולברך בשמו א''כ הברכה היא לא שרות‪ ,‬ורב מתנה למד מהפסוק תחת אשר לא עבדת את ה'‬ ‫ולכאורה רב הונא ועולא נחלקו כמה הוא חודש העיבור ששנינו שעיבור השנה הוא שלושים‬ ‫אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ושירה היא עבודה שהיא בשמחה וטוב לבב‪ ,‬אך קשה שנאמר‬ ‫יום ורשב''ג אומר חדש‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שעצרת חלה רק ביום הנף ור''ה חל ביום הנף‬ ‫שהכוונה לדברי תורה כמו שכתוב פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬יש לומר שדברי תורה נקראים‬ ‫או לאור עבורו וקשה לעולא שאמר שלא עושים שמונה חדשים חסרים בשנה וא''כ כשיש שני‬ ‫משמחי לב ואינם נקראים טוב‪ ,‬אך קשה שנאמר שהכוונה לביכורים שנאמר בהם ושמחת בכל‬ ‫חדשים חסרים נוספים בשנה יתכן שר''ה יחול ביום הנף אם סיון היה חסר והחדשים כסדרם‬ ‫הטוב ‪ ,‬יש לומר שהם נקראים טוב אך לא טוב לבב‪ ,‬ורב מתנה אומר שביכורים טעונים שירה‬ ‫ר''ה יחול לאור עבורו של ניסן‪ ,‬אך לרב הונא שעושים ח' חדשים מעוברים א''כ יתכן שר''ה‬ ‫שלומדים גזירה שוה טוב טוב‪ ,‬אך קשה שר' שמואל בר נחמני אמר בשם ר' יונתן מנין שלא‬ ‫יחול יום קודם אור עבורו של ניסן‪ ,‬אך יש לומר שגם לעולא קשה הרי לעתים עושים שבעה‬ ‫אומרים שירה אלא על יין שכתוב ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלוקים‬ ‫חדשים חסרים ולא עשו בחורף ועושים בקיץ וא''כ יחול ר''ה יום קודם אור עבורו של ניסן‬ ‫ואנשים אם אנשים הוא משמח איך הוא משמח אלוקים אלא שאומרים שירה רק על יין וא''כ‬ ‫ויש לומר שהברייתא שר''ה חל ביום הנף ולאור עבורו זה כדעת אחרים שלעולם אין בין עצרת‬ ‫קשה איך שייך שירה בביכורים‪ ,‬ויש לבאר כדברי ר' יוסי שאמנם נאמר בביכורים פרי ולא‬ ‫לעצרת ובין ר''ה לר''ה אלא ד' ימים ובשנה מעוברת ה' ימים‪ ,‬אך יש לדחות שלאחרים לעולם‬ ‫משקים ואם הביא ענבים ודרכם לומדים מהפסוק תביא‪ ,‬חזקיה למד שירה מהפסוק וכנניהו‬ ‫לא יחול ר''ה ביום הנף ומבאר רב משרשיא שמדובר בשנה מעוברת ועיברו את השנה בל' יום‬ ‫שר הלויים יסר במשא כי מבין הוא ויש לקרוא ישיר‪ ,‬ובלווטי אמר בשם ר' יוחנן שלומדים‬ ‫ויעשו חדש חסר בקיץ מול חדש חסר בחורף ונמצא שר''ה חל ביום הנף‪ ,‬רב אדא בר אהבה‬ ‫מהפסוק לעבוד עבודת עבודה ושירה היא עבודה שצריכה עבודה‪ ,‬ר' יצחק למד מהפסוק שאו‬ ‫הקשה וכי אחרים באו לחדש מנין ימים אמר רבא שהחידוש הוא שלא אומרים שמצוה לקדש‬ ‫זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל‪ ,‬ר''נ בר יצחק למד מהפסוק ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו‬ ‫על פי הראיה‪ ,‬ומקשה רבינא הרי יש ימים עודפים בשעות אחת לג' שנים ועוד יום אחת לל'‬ ‫מים‪ ,‬ובברייתא למדו מהפסוק ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו‬ ‫שנים וא''כ ר''ה יחול ביום הנף‪ ,‬ויש לומר שכיון שזה לא מצוי כל שנה לא מנו את זה‪.‬‬ ‫ולכאורה אם כתוב כתף ודאי הכונה לשאת והתורה כתבה ישאו שהוא לשון שירה שכתוב שאו‬ ‫שמואל סובר כרב הונא שהוא אמר שאין שנת לבנה פחות משנ''ב ימים ולא יותר משנ''ו ימים‬ ‫זמרה ותנו תוף‪ ,‬ועוד נאמר ישאו קולם ירונו‪ ,‬חנניא בן אחי ר' יהושע למד מהפסוק משה ידבר‬ ‫שאם שני חדשים חשון ואייר מלאים השנה היא שנ''ו ואם שניהם חסרים השנה היא שנ''ב‬ ‫והאלוקים יעננו בקול‪ ,‬עמוד ב שהקב''ה צווהו על קול‪ ,‬רב אשי למד מהפסוק ויהי כאחד‬ ‫ואם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר השנה היא שנ''ד וא''כ רואים שעושים שמונה חדשים‬ ‫למחצצרים ולשוערים להשמיע קול אחד‪ ,‬ר' יונתן למד מהפסוק ולא ימותו גם הם גם אתם‬ ‫מלאים‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שאם אחד אמר הריני נזיר כימות החמה מונה שס''ה ימים כמנין‬ ‫כמו שהכהנים בעבודת המזבח כך הלויים בעבודת המזבח‪ ,‬וכן שנינו על פסוק זה ולא ימותו‬ ‫ימות החמה ואם אמר כימות הלבנה מונה שנ''ד ימים כמנין ימות הלבנה ולדברי שמואל ורב‬ ‫גם הם גם אתם אתם בשלהם במיתה והם בשלכם במיתה הם בשלהם בעבודות שונות זה רק‬ ‫הונא יתכן ששנת הלבנה היא פחות או יותר משנ''ד ימים‪ ,‬ויש לומר שבנדרים הולכים אחר‬ ‫אזהרה‪ ,‬אביי אומר שנוקטים שמשורר ששיער הוא במיתה שכתוב והחונים לפני המשכן קדמה‬ ‫לשון בני אדם וכוונת הנודר לרוב השנים‪.‬‬ ‫לפני אהל מועד והזר הקרב יומת ואין לומר זר ממש שהרי כבר נאמר שהוא במיתה אלא‬ ‫רבי סובר כרב הונא ששנינו שהיה מעשה שרבי עשה תשעה חדשים חסרים ונראה החדש‬ ‫הכוונה זר לאותה עבודה‪ ,‬אך קשה ששנינו שמשורר ששיער או שוער ששורר אינו במיתה אלא‬ ‫בזמנו ורבי תמה איך יתכן שהיו תשעה חדשים חסרים והחדש נראה בזמנו אמר לו ר''ש בנו‬ ‫באזהרה‪ ,‬ויש לומר שנחלקו בזה תנאים ששנינו מעשה שר' יהושע בן חנניה הלך לסייע את ר'‬ ‫שמא זה היה שנה מעוברת‪,‬‬ ‫יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות והוא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה משורר ולא שוער‬ ‫דף י ועיבור השנה הוא ל' יום ושנה שעברה עשינו שניהם מלאים ונעמיד שלושה מול‬ ‫ולכאורה נחלקו אם הוא במיתה וחכמים גזרו בו ומי שסובר שזה אזהרה לא גזרו בה‪ ,‬ויש‬ ‫שלושה והשנה עומדת במקומה‪ ,‬אמר לו רבי נר ישראל כך אכן היה‪.‬‬ ‫לדחות שלכו''ע זה אזהרה ונחלקו אם גזרו במסייע או לא‪.‬‬ ‫משנה לא פוחתים מכ''א תקיעות במקדש ולא מוסיפים על מ''ח‪ ,‬לא פוחתים משני נבלים ולא‬ ‫ר' אבין מסתפק אם נדבת עולת ציבור טעונה שירה או לא שהרי כתוב עולותיכם והכוונה‬ ‫מוסיפים על ששה לא פוחתים מב' חלילים ולא מוסיפים על י''ב‪ ,‬בי''ב יום בשנה מכים בחליל‬ ‫לעולת חובה ונדבה או שהכוונה לכלל ישראל‪ ,‬ויש להוכיח ממה שכתוב ויאמר חזקיהו‬ ‫לנעימת קול לפני המזבח‪ :‬בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני וביו''ט ראשון של פסח‬ ‫להעלות העולה על המזבח ובעת החל שיר ה' והחצוצרות על ידי כלי שיר דוד מלך ישראל‬ ‫ובעצרת ובשמונת ימי החג‪ ,‬לא הכו באבוב של נחושת אלא בקנה שקולו ערב ולא סיימו אלא‬ ‫ואם מדובר בעולת חובה מדוע צריכים להמלך אלא ודאי מדובר בעולת נדבה‪ ,‬ורב יוסף אומר‬ ‫באבוב יחידי שהוא מסיים יפה‪ ,‬לר''מ עבדי כהנים נגנו בכלים ולר' יוסי ממשפחת בית פגרים‬ ‫שמדובר בעולת ר''ח והיו צריכים להמלך אם נקבע החודש בזמנו או לא‪ ,‬ואביי דוחה שנאמר‬ ‫ובית צפריא שגרו באמאום והם השיאו לכהונה‪ ,‬ור' חנינא בן אנטיגנוס אומר שהם היו לויים‪.‬‬ ‫ביום ששה עשר לחדש הראשון ויאמר חזקיהו להעלות העולה‪ ,‬אלא מבאר רמי בר רב ייבא‬ ‫גמרא משנתינו שמנתה כ''א תקיעות לא כר' יהודה שאמר שלא פוחתים מז' תקיעות ולא יותר‬ ‫שהיה להם ספק על כבש שבא עם העומר האם נקבע החודש בזמנו או לא‪ ,‬ורב אויא מקשה‬ ‫מט''ז‪ ,‬ויש לומר שנחלקו שלר' יהודה מונים תקיעה תרועה ותקיעה לאחד ולחכמים תקיעה‬ ‫שיבדקו מתי הקריבו את הפסח ומתי אכלו מצות‪ ,‬אלא אמר רב אשי שנמלכו כמו ש''צ שנמלך‬ ‫תרועה ותקיעה נמנים בנפרד‪ ,‬ור' יהודה למד שבפסוק אחד כתוב ותקעתם תרועה ובפסוק‬ ‫קודם שהוא יורד לפני התיבה‪ ,‬ולפ''ז ניתן לפרש שמדובר בעולת חובה ונמלכו כש''ץ‪ ,‬ויש‬ ‫נוסף כתוב תרועה יתקעו א''כ תקיעה תרועה ותקיעה נחשבים לאחד‪ ,‬ולרבנן הפסוק בא לומר‬ ‫להוכיח ממה שאמר ר' יוסי שמגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב שכשחרב בית ראשון‬ ‫שיש תקיעה לפני התרועה ותקיעה אחרי התרועה‪ ,‬ורבנן למדו מהפסוק ובהקהיל את הקהל‬ ‫זה היה בט' באב ומוצ''ש ומוצאי שביעית ומשמרת יהויריב‪ ,‬והלויים עמדו על הדוכן ושוררו‬ ‫תתקעו ולא תריעו ואם נאמר שתקיעה תרועה ותקיעה נחשבים לאחד א''כ איך התורה אומרת‬ ‫את הפסוק וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלוקינו עד‬ ‫שיעשה חצי מצוה ור' יהודה סובר שהתקיעה להקהיל את הקהל היא לא מצוה אלא רק לסימן‪,‬‬ ‫שכבשום הגוים וכך היה בבית שני‪ ,‬ואין לומר שהשירה היתה על עולת חובה שהרי שנינו‬ ‫ומה שאמר רב כהנא שאין בין תקיעה לתרועה ולא כלום זה כדעת ר' יהודה‪ ,‬ולכאורה זה‬ ‫שבי''ז בתמוז בוטל התמיד אלא זה היה עולת נדבה‪ ,‬אך יש לדחות שאם לא היה חובה לא היה‬ ‫פשוט ויש לומר שהיינו אומרים שגם לרבנן לא יחלק ביניהם ולהוציא מדברי ר' יוחנן שאמר‬ ‫גם נדבה אך יש לומר שאמנם לא היה כבש לעולת חובה אך היה להם בן בקר באקראי‪ ,‬ורבא‬ ‫שאם שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא‪ ,‬קמ''ל שהם צריכים להיות יחד‪ ,‬ובאמת רב‬ ‫הקשה ויש אומרים שרב אשי הקשה הרי זה לא היה השיר של יום ראשון אלא של יום רביעי‬ ‫כהנא אמר רק לשיטת ר' יהודה כי הוא נקט שאין ביניהם ולא כלום שלא ישהה כלל‪.‬‬ ‫אלא שיצאה מפיהם קינה בעלמא‪ ,‬אך קשה שכתוב עומדים על דוכנם‪ ,‬ויש לומר כר''ל שאומר‬ ‫הימים שהמשנה מנתה שמכים בחליל הם הימים שגומרים בהם את ההלל כמו שאמר ר' יוחנן‬ ‫שניתן לומר שלא על הקרבן‪ ,‬אך לפ''ז יאמרו גם בעולת נדבה ויש לומר שיצא מזה קלקול‪ ,‬ויש‬ ‫בשם ר''ש בן יהוצדק שיחיד גומר את ההלל בי''ח ימים בשנה‪ :‬ח' ימי החג וח' ימי חנוכה‬ ‫להוכיח ממה שלמד רב מרי בר רב כהנא מהפסוק על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם כמו‬ ‫ויו''ט ראשון של פסח ובעצרת‪ ,‬ובחו''ל כ''א יום‪ :‬ט' ימי החג וח' ימי חנוכה ושני יו''ט של‬ ‫שעולה היא קודש קדשים כך בשלמים מדובר בקדשי קדשים וכמו שבשלמי ציבור קבוע להם‬ ‫פסח ושני יו''ט של עצרת‪.‬‬ ‫זמן כך בעולה מדובר בקבוע לה זמן והיינו עולת חובה ולהוציא עולת נדבת ציבור‪.‬‬ ‫הטעם לכך שבסוכות גומרים כל הימים ובפסח רק ביום הראשון עמוד ב שימי החג חלוקים‬ ‫בקרבנותיהם ובפסח הם לא חלוקים בקרבנותיהם‪ ,‬ושבת אף שהיא חלוקה בקרבן אך היא לא‬ ‫נקראת מועד‪ ,‬וראש חדש אף שהוא נקרא מועד אך הוא לא התקדש בעשיית מלאכה שכתוב‬