gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להבין · Lehuvin — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: להבין · Lehuvin

שבוע: ויצא (2026-11-16)

להבין · Lehuvin — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת‬ ‫ויצא‬ ‫תְבׁשְ ו | הפ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫וְ ׁ ַשבְ ִּתי בְ ׁ ָשלוֹ ם ֶאל ֵּבית ָאבִ י‬ ‫ס ו ד ה אב נ ים ש ה תא ח ד ו לא ח ת ו ה ע י ר ' בית אל ' ו ' ל ו ז '‬ ‫"וַ ִי ַ ּּק ח ֵמ ַא בְ נֵ י ַה ָּמ קוֹ ם"‬ ‫בתחילת פרשת ויצא מתואר שיעקב אבינו יצא מבאר שבע בדרכו אל לבן‪ ,‬ובאמצע‬ ‫הדרך לן במקום‪:200‬‬ ‫ַו ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹ ב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע ַו ֵ ּילֶ ְך ָח ָרנָ ה‪ַ .‬ו ִ ּי ְפ ַ ּגע ַּב ָּמקוֹ ם ַו ָ ּילֶ ן ׁ ָשם ִּכי ָבא ַה ֶּׁש ֶמׁש‬ ‫ַו ִ ּי ַּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם ַו ָ ּי ֶ ׂשם ְמ ַר ֲאׁשֹ ָתיו ַו ִ ּיׁ ְש ַּכב ַּב ָּמקוֹ ם ַההוּא‪.‬‬ ‫"ו ִ ּי ַ ּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם‪,‬‬ ‫התורה טורחת לספר לנו שהאופן שהוא שכב לישון היה על ידי ַ‬ ‫ַו ָ ּישֶׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו"‪ ,‬ומוכרח שיש לפרט הזה משמעות מיוחדת‪ ,‬שהרי בוודאי התורה‬ ‫אינה מספרת פרטים שאין בהם ענין ‪ -‬איזה צבע היו האבנים‪ ,‬כיצד הלך יעקב בדרך‪,‬‬ ‫ומה אכל וכדומה ‪ -‬אלא רק דברים שיש בהם תוכן ומשמעות מהותית‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אותן האבנים מופיעות שוב בהמשך ‪ -‬בבוקר הוא משכים ורואה אותם כשהפכו‬ ‫לאבן אחת (רש"י)‪ ,‬ושׂ ם אותם למצבה ויוצק עליהם שמן‪ ,‬וכל המעשה סובב סביב‬ ‫אותן אבנים‪.‬‬ ‫ויש להבין מה סודם של האבנים‪ ,‬ומדוע הם בעלי משמעות יותר מסתם כרית לשכב‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫"א נִ י ה' ֱא ל ֵֹה י ַא בְ ָר ָה ם ָא בִ ָ‬ ‫יך "‬ ‫ֲ‬ ‫"ו ִה ֵ ּנה ֻס ָ ּלם ֻמ ָ ּצב‬ ‫לאחר שיעקב אבינו סידר את אבנים מראשותיו‪ ,‬הוא ראה בחלומו ְ‬ ‫יע ַה ּ ׁ ָש ָמ ְי ָמה"‪ ,‬והקב"ה נצב עליו ואומר לו‪:201‬‬ ‫ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַ‬ ‫ַא ְר ָצה ְור ׁ‬ ‫אמר ֲאנִ י הוי"ה ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם ָא ִב ָיך ֵואל ֵֹהי יִ ְצ ָחק‪ָ ,‬ה ָא ֶרץ‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ה' נִ ָ ּצב ָעלָ יו ַו ֹ ּי ַ‬ ‫ֲאׁ ֶשר ַא ָּתה ׁשֹ ֵכב ָעלֶ ָיה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה וּלְ זַ ְר ֶע ָך‪.‬‬ ‫בהסתכלות שטחית נראה‪ ,‬שהקב"ה כביכול 'מציג את עצמו' בתחילת השיחה‬ ‫כמנהג דרך ארץ ‪' -‬אני האלקים של אביך ושל אבי אביך'‪ .‬אבל ודאי שאין זה‬ ‫‪ .200‬בראשית כח‪ ,‬י‪-‬יא‪.‬‬ ‫‪ .201‬בראשית כח‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫ופ | להתבונן‬ ‫הפירוש‪ .‬וכי יעקב אבינו צריך שיציגו לפניו מיהו אלקי אביו? ומה בא הקב"ה‬ ‫לחדש לו בתיבות אלו?‬ ‫"אנִ י הוי"ה" היתה בעלת משמעות גדולה מאוד‪ ,‬ועלינו‬ ‫ברור הדבר שגם האמירה ֲ‬ ‫להבין מה טמון בזה‪.‬‬ ‫'בית אלקים' ו'בית אל'‬ ‫כשהקיץ יעקב משנתו‪ ,‬אמר‪:202‬‬ ‫ַו ִ ּי ָירא ַו ֹ ּי ַ‬ ‫אמר ַמה נּ וֹ ָרא ַה ָּמקוֹ ם ַהזֶ ּה ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵּבית ֱאל ִֹהים ְוזֶ ה ׁ ַש ַער‬ ‫ַה ָּׁש ָמיִ ם‪.‬‬ ‫ואחר כך נאמר‪:203‬‬ ‫ַו ִ ּי ְק ָרא ֶאת ׁ ֵשם ַה ָּמקוֹ ם ַההוּא ֵּבית ֵאל ְואוּלָ ם לוּז ׁ ֵשם ָה ִעיר לָ ִר ׁ‬ ‫אשֹ נָ ה‪.‬‬ ‫"ה ָּמקוֹ ם ַה ֶ ּזה"‪ ,‬ואילו כשהוא קורא שם‬ ‫נשים לב לשינוי הלשון‪ .‬בתחילה אומר יעקב ַ‬ ‫"ה ָּמקוֹ ם ַההוּ א" ‪ -‬כמדבר על מקום אחר‪ ,‬רחוק‪.‬‬‫הוא אומר ַ‬ ‫ואכן‪ ,‬הרמב"ן‪ 204‬מביא את דברי רבי יהודה ברבי סימון במדרש‪ ,‬שהמקום שבו לן יעקב‬ ‫היה הר המוריה‪ ,‬ושם עמדו רגלי הסולם שראה בחלומו‪ ,‬ואילו ראש הסולם היה מגיע‬ ‫עד כנגד בית אל‪:‬‬ ‫הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל‪ ...‬ואמר כי זה‬ ‫המקום בית אלהים‪ ,‬ושיפוע הסולם שער השמים‪.‬‬ ‫"אין ֶזה ִּכי ִאם ֵּבית ֱאלֹ ִהים" ‪ -‬הוא הר‬ ‫כלומר‪ ,‬על המקום שבו הוא נמצא אומר יעקב ֵ‬ ‫הוא" ‪ -‬מקום רחוק‪,‬‬ ‫"ה ָּמקוֹ ם ַה ּ‬ ‫המוריה‪ ,‬מקום בית המקדש‪ .‬ואילו על בית אל נאמר ַ‬ ‫"ש ַער ַה ּ ׁ ָש ָמיִ ם"‪.‬‬ ‫שראה אותו בחלומו בראש הסולם‪ ,‬והוא ַׁ‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מדוע יעקב קורא שם למקום שבכלל אינו נמצא בו? אם הוא עומד בהר‬ ‫המוריה‪ ,‬מה לו לקרוא בשם למקום הרחוק שבראש הסולם?‬ ‫ועוד יש להבין את ההבדל בין השמות‪ .‬מדוע למקום שבו הוא עומד ‪ -‬מקום בית‬ ‫המקדש‪ ,‬הוא קורא 'בית אלקים' ‪ -‬בלשון רבים‪ .‬ואילו את שער השמים הוא מכנה 'בית‬ ‫אל' ‪ -‬בלשון יחיד‪ .‬מה פשר ההבדל?‬ ‫‪ .202‬בראשית כח‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪ .203‬שם‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪ .204‬רמב"ן בראשית כח‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | זפ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫"וַ ִ ּי ֹצ ק ׁ ֶש ֶמ ן ַע ל ֹר ׁ ָ‬ ‫אש ּה "‬ ‫בין שני הפסוקים הללו ‪ -‬בין 'המקום הזה' שהוא 'בית אלקים' לבין קריאת השם 'בית‬ ‫אל' ‪ -‬מספרת התורה מה עשה יעקב בבוקר‪:205‬‬ ‫ַו ַ ּיׁ ְש ֵּכם יַ ֲעקֹ ב ַּב ֹּב ֶקר ַו ִ ּי ַּקח ֶאת ָה ֶא ֶבן ֲאׁ ֶשר ָ ׂשם ְמ ַר ֲאׁשֹ ָתיו ַו ָ ּי ֶ ׂשם א ָֹת ּה ַמ ֵ ּצ ָבה‬ ‫אש ּה‪.‬‬ ‫ַו ִ ּיצֹ ק ׁ ֶש ֶמן ַעל רֹ ׁ ָ‬ ‫"מ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם" ‪ -‬בלשון רבים‪ ,‬ואילו בבוקר‬ ‫מדייקים חז"ל שבתחילה נאמר שלקח ֵ‬ ‫"את ָה ֶא ֶבן" ‪ -‬בלשון יחיד‪ .‬ולומדים מזה חז"ל שבתחילה היו אבנים‬ ‫נאמר שלקח ֶ‬ ‫נפרדות‪ ,‬אך בלילה הם התאחדו לאבן אחת‪ .‬ויש להבין מה הרעיון של תופעה‬ ‫מחודשת זו‪.‬‬ ‫ועוד יש להבין‪ ,‬מה הענין במעשה הזה של יציקת השמן על האבן?‬ ‫ובפרט שמבואר בפרקי דרבי אליעזר‪ 206‬ש"ירד לו שמן מן השמים ויצק עליה"‪.‬‬ ‫ואם השמן ירד בעבורו מן השמים‪ ,‬ודאי שיש ליציקה הזו משמעות גדולה‪ .‬ויש‬ ‫לברר מה פעל יעקב בכך שיצק את השמן על האבן?‬ ‫"וְ א ּו ָל ם ל ּו ז ׁ ֵש ם ָה ִע יר ָל ִר ׁ‬ ‫אשֹ נָ ה"‬ ‫והנה‪ ,‬כפי שניכר ברור‪ ,‬הנושא של הפסוקים הוא ה'אבן' ‪ -‬יעקב לוקח אותה בלילה‪,‬‬ ‫עושה אותה מצבה בבוקר‪ ,‬ונודר עליה שתהיה בית אלקים‪.‬‬ ‫אך באמצע התהליך הזה נכנס פסוק שנראה כמאמר מוסגר שלא קשור לעצם המהלך‬ ‫שנָ ה"‪.‬‬ ‫"ואוּ ָלם לוּ ז ׁ ֵשם ָה ִעיר ָל ִרא ׁ ֹ‬ ‫של קידוש האבן הזאת‪ :‬יעקב קורא למקום 'בית אל'‪ְ ,‬‬ ‫"ו ֶזה ׁ ַש ַער ַה ּ ׁ ָש ָמ ִים"‪ ,‬שהרי‬ ‫ולכאורה מן הראוי היה שקריאת השם תיכתב מיד אחרי ְ‬ ‫שם הכיר יעקב את המקום של גמר שיפועו של הסולם‪ .‬מדוע הפסיקה התורה ביניהם‬ ‫בסיפור הקמת המצבה‪ ,‬והכניסה את קריאת השם 'בית אל' באמצע הסיפור על מה‬ ‫שנעשה באבן?‬ ‫יש כאן לכאורה חוסר סדר זועק‪.‬‬ ‫שנָ ה" צריכה ביאור רב‪ ,‬מה נפקא מינה בידיעה‬ ‫"ואוּ ָלם לוּ ז ׁ ֵשם ָה ִעיר ָל ִרא ׁ ֹ‬ ‫גם ההוספה ְ‬ ‫זו‪ ,‬ומה בא ללמדנו מה שהיה בעבר‪.‬‬ ‫העולה מכל זה שלשונות הפסוקים כאן זועקים שהנושא של קריאת השמות 'שער‬ ‫השמים' 'בית אל' ו'לוז'‪ ,‬הוא חלק מרכזי בעצם הסוד של האבן‪.‬‬ ‫‪ .205‬בראשית כח‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪ .206‬פרקי דרבי אליעזר פרק לה‪.‬‬ ‫חפ | להתבונן‬ ‫"וְ ׁ ַש בְ ִּת י בְ ׁ ָש לוֹ ם ֶא ל ֵּב ית ָא בִ י"‬ ‫בסיום הענין יעקב נודר נדר‪:207‬‬ ‫ַו ִ ּי ַ ּדר יַ ֲעקֹ ב נֶ ֶדר לֵ אמֹ ר ִאם יִ ְהיֶ ה ֱאל ִֹהים ִע ָּמ ִדי וׁ ְּש ָמ ַרנִ י ַּב ֶ ּד ֶר ְך ַהזֶ ּה ֲאׁ ֶשר ָאנֹ ִכי‬ ‫הוֹ לֵ ְך ְונָ ַתן לִ י לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹ ל ו ֶּבגֶ ד לִ לְ ֹּבׁש‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה החידוש בבקשה זו? שה' ישמור עליו בדרך ויתן לו לחם לאכול ובגד‬ ‫שר‬ ‫ללבוש ‪ -‬הרי זו הנהגה רגילה‪ ,‬שהקב"ה דואג לכל אדם ‪" -‬הוּ א נוֹ ֵתן ֶל ֶחם ְל ָכל ָ ּב ָ ׂ‬ ‫ִּכי ְלעוֹ ָלם ַח ְסדוֹ "‪.‬‬ ‫וממשיך יעקב אבינו ואומר‪:208‬‬ ‫ְוׁ ַש ְב ִּתי ְבׁ ָשלוֹ ם ֶאל ֵּבית ָא ִבי ְו ָהיָ ה ה' לִ י לֵ אל ִֹהים‪.‬‬ ‫"אל ֵ ּבית ָא ִבי"‪ ,‬מה ענין בית אביו‪ ,‬והלא הוא היה‬ ‫ומקשה הרמ"ד וואלי‪ ,‬מדוע אמר ֶ‬ ‫נשוי עם בית משלו‪ ,‬ומתאים לכאורה שיאמר "אל ביתי"?‬ ‫"ו ָה ָיה ה' ִלי ֵלאל ִֹהים"‪ .‬ומבואר ברש"י‪ 209‬שאין זה קיום הנדר‪,‬‬ ‫ובסוף הפסוק אומר יעקב ְ‬ ‫אלא תיבות אלו הם חלק מן התנאי‪ ,‬ממה שיעקב מבקש ומצפה מן הקב"ה‪" :‬שיחול‬ ‫"ו ָה ֶא ֶבן ַה ּ ֹזאת"‬ ‫שמו עלי מתחלה ועד סוף‪ ,‬שלא ימצא פסול בזרעי"‪ .‬ורק מהמילים ְ‬ ‫ואילך מתחיל התחייבות הנדר של יעקב ‪" -‬אם תעשה לי את אלה‪ ,‬אף אני אעשה זאת"‪.‬‬ ‫ש"ו ָה ָיה ה' ִלי ֵלאל ִֹהים" הוא חלק ממה שיעקב נודר ומבטיח‬ ‫ְ‬ ‫אבל הרמ"ד וואלי מפרש‬ ‫בתמורה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאם יקיים הקב"ה את בקשותיו‪ ,‬יהיה ה' לו לאלקים‪ ,‬ואם לא ‪ -‬לא‬ ‫יהיה‪ .‬והדבר תמוה ביותר‪ .‬ולפיכך הוא מקשה‪:‬‬ ‫ומהו זה שתלה אמונתו בהצלחתו‪ ,‬בענין אמרו "והיה ה' לי לאלקים"‪ ,‬כאילו‬ ‫אמר חס ושלום ואם לאו ‪ -‬לאו‪ .‬ואין זה מדרכן של הצדיקים‪ ,‬שצריכין‬ ‫לעמוד באמונתם בין בטיבו בין בעקו [‪-‬בקושי]‪.‬‬ ‫"ע ּ ֵ ׂש ר ֲא ַע ּ ְ ׂש ֶר ּנ ּו ָל ְך "‬ ‫ַ‬ ‫ולבסוף אומר יעקב‪:210‬‬ ‫ְו ָה ֶא ֶבן ַהזֹ ּאת ֲאׁ ֶשר ַ ׂש ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה יִ ְהיֶ ה ֵּבית ֱאל ִֹהים ְוכֹ ל ֲאׁ ֶשר ִּת ֶּתן לִ י ַע ֵּ ׂשר‬ ‫ֲא ַע ְּ ׂש ֶרנּ ּו לָ ְך‪.‬‬ ‫‪ .207‬בראשית כח‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪ .208‬בראשית כח‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ .209‬רש"י שם‪.‬‬ ‫‪ .210‬בראשית כח‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | טפ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה הקשר של נתינת המעשר לכל הענין שהיה כאן‪ .‬ובפרט שזה כתוב‬ ‫בפסוק כהמשך אחד לעשיית האבן ל'בית אלקים'‪ ,‬ועל פניו אין כל קשר ביניהם‪ .‬מהיכן‬ ‫לפתע נכנס לכאן ענין נתינת המעשר?!‬ ‫הרי לפנינו שאלות על כל פסוק ופסוק בפרשה זו‪ .‬וכדי להבין את הענין כולו‪ ,‬עלינו‬ ‫להבין את סוד האבנים‪ ,‬וקריאת השמות 'בית אלקים' 'בית אל' ו'לוז'‪ ,‬ובזאת נזכה‬ ‫בס"ד להבין את כל הסוגיא‪.‬‬ ‫*‬ ‫"אם מתאחות הן ‪ -‬אני מעמיד י"ב שבטים"‬ ‫כפי שדויק לעיל‪ ,‬יש שינוי בלשון הפסוק בענין האבנים ‪ -‬בלילה נאמר שיעקב לקח‬ ‫"את ָה ֶא ֶבן"‪ ,‬בלשון יחיד‪.‬‬ ‫"מ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם"‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬ובבוקר נאמר שלקח ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫וידועים דברי רש"י‪:‬‬ ‫התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת‬ ‫אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר‬ ‫"ויקח את האבן אשר שם מראשותיו"‪.‬‬ ‫אולם במדרש מצינו יותר מזה‪:211‬‬ ‫רבי יהודה אמר‪ :‬שנים עשרה אבנים נטל‪ .‬כך גזר הקדוש ברוך הוא שהוא‬ ‫מעמיד שנים עשר שבטים‪ .‬אמר (יעקב אבינו)‪ :‬אברהם לא העמידן‪ ,‬יצחק‬ ‫לא העמידן‪ ,‬אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו‪ ,‬יודע אני שאני‬ ‫מעמיד שנים עשר שבטים‪ .‬כיון שנתאחו שנים עשר אבנים זו לזו‪ ,‬ידע‬ ‫שהוא מעמיד שנים עשר שבטים‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬יעקב אבינו מלכתחילה נטל י"ב אבנים‪ ,‬ועשה סימן‪ :‬אם בבוקר יתאחדו כולן‬ ‫לאבן אחת‪ ,‬יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים‪.‬‬ ‫ומקשה בעל היפה תואר‪ ,‬שלכאורה הסימן היה צריך להיות הפוך ‪ -‬לקחת אבן אחת‬ ‫ולצפות שהיא תתחלק לי"ב אבנים‪:‬‬ ‫ולא לקח אבן אחת לראות אם תתחלקנה לי"ב אבנים‪ ,‬אשר בזה היה‬ ‫הסימן יותר מבורר כי י"ב שבטים יקומו ממנו‪.‬‬ ‫כי אם אבן אחת היתה מתפצלת לשתים עשרה – יש כאן ראיה שממנו יצאו שנים עשר‬ ‫שבטים‪ .‬ואילו יעקב אבינו לקח שתים עשרה אבנים נפרדות‪ ,‬ואמר‪ :‬אם יתאחדו ‪ -‬זו‬ ‫ראיה שאעמיד שנים עשר שבטים‪ .‬מה פשר הדבר?‬ ‫‪ .211‬בראשית רבה סח‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫צ | להתבונן‬ ‫ומיישב היפה תואר על פי דברי פרקי דרבי אליעזר‪:212‬‬ ‫ונעשו כלן אבן אחת‪ ,‬להודיעו שכלן עתידים להיות גוי אחד בארץ‪.‬‬ ‫רואים מכאן‪ ,‬שהסוגיא של "מעמיד שנים עשר שבטים" איננה ריבוי ילדים בעלמא‪,‬‬ ‫אלא דוקא שתים עשרה שכולם מאוחדים תחת רעיון אחד‪ ,‬וזה הכוונה 'להעמיד'‬ ‫שבטים ‪ -‬כלומר‪ ,‬להעמיד אותם כעם אחד‪.‬‬ ‫"כשם שאין בלבך אלא אחד"‬ ‫וכיוצא בזה מצינו בסוף ימיו של יעקב אבינו‪:213‬‬ ‫ַ"ו ִ ּי ְק ָרא יַ ֲעקֹ ב ֶאל ָּבנָ יו ַו ֹ ּי ֶ‬ ‫אמר ֵה ָא ְספ ּו ְו ַא ִ ּג ָידה לָ ֶכם"‪ .214‬ביקש יעקב לגלות‬ ‫לבניו קץ הימין‪ ,‬ונסתלקה ממנו שכינה‪ .‬אמר‪ :‬שמא חס ושלום יש במטתי‬ ‫פסול‪ ,‬כאברהם שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ואבי יצחק שיצא ממנו עשו?‬ ‫אמרו לו בניו‪ְ ׁ :‬‬ ‫"ש ַמע יִ ְ ׂש ָר ֵאל ה' ֱאל ֵֹהינ ּו ה' ֶא ָחד"‪ .‬אמרו‪ :‬כשם שאין בלבך‬ ‫אלא אחד‪ ,‬כך אין בלבנו אלא אחד‪ .‬באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר‪:‬‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪.‬‬ ‫מה שיעקב ביקש לגלות את הקץ לא היה בתורת 'סיפור' ו'הגדת עתידות'‪ ,‬אלא יעקב‬ ‫רצה לפרש לבניו את נקודת התכלית של הבריאה ‪ -‬מתי תבוא הבריאה אל תכליתה‪.‬‬ ‫וכשנסתלקה ממנו השכינה‪ ,‬חשש שמא יש פסול בזרעו‪.‬‬ ‫ותשובת הבנים היתה "ה' ֶא ָחד" ‪ -‬כי זו היתה נקודת המבחן של העמדת שנים עשר‬ ‫השבטים‪ :‬האם כולם מאוחדים סביב "ה' ֶא ָחד"‪.‬‬ ‫נמצא שיעקב ידע שיצאו ממנו שנים עשר שבטים‪ ,‬אבל הוא רצה לדעת שכולם יהיו‬ ‫מאוחדים סביב ה"אחד"‪ ,‬ורק בזה ייחשב שהוא "העמיד" שנים עשר שבטים‪ ,‬מה שלא‬ ‫היה אצל אברהם ויצחק‪.‬‬ ‫סוד האבן בסוד יו"ד‬ ‫ומדוע נבחר עבור הסימן דוקא מבחן אבנים?‬ ‫בספר 'שערי אורה'‪ 215‬מבואר ש'אבן' היא כינוי לספירת המלכות‪:‬‬ ‫‪ .212‬פרקי דרבי אליעזר פרק לה‪ ,‬הובא ברמב"ן בראשית כח‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪ .213‬פסחים נו ע"א‪.‬‬ ‫‪ .214‬בראשית מט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .215‬השער הראשון‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | אצ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫ולפעמים נקרא שם אדנ"י בכינוי אבן‪ ,‬לפי שהוא היסוד לכל הבניינים‬ ‫אשר בעולם‪ ,‬וכל הנמצאים שבעולם הם עליה סמוכים ואליה צריכין‪.‬‬ ‫ובספר 'פרדס רימונים'‪ 216‬מוסיף הרמ"ק עוד עומק במהותה של ה'אבן'‪:‬‬ ‫אבן לעולם הוא בסוד יו"ד‪ ,‬ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה‪ ...‬וכן‬ ‫המלכות היא יסוד ואבן שכל הבנין העליון עליה‪ .‬ועליה נאמר ַ"על ֶא ֶבן‬ ‫ַא ַחת ׁ ִש ְב ָעה ֵעינָ יִ ם"‪.217‬‬ ‫ונבאר‪:‬‬ ‫האבן היא מיסוד העפר‪ .‬והעפר הוא הדבר המפורט ביותר שיש ‪ -‬ההתפרטות הגדולה‬ ‫ביותר שבעולם‪ ,‬גרגרים על גבי גרגרים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬האבן מאחדת את כל העפר להיות‬ ‫גוש אחד קשה מאד‪ ,‬סלע יצוק‪ .‬עד כדי כך שאפשר לבנות עליה את הבנין כולו‪ ,‬והיא‬ ‫היסוד של הכל‪.‬‬ ‫מה הופך את האבן להיות כל כך חזקה?‬ ‫זה מה שמלמדנו הרמ"ק‪" :‬אבן לעולם הוא בסוד יו"ד"‪ .‬היו"ד היא תמיד הנקודה‬ ‫הפנימית והשורשית ביותר‪ ,‬הנקודה שמחברת את הכל אליה ועל ידה הם נהפכים‬ ‫להיות אחד‪ .‬וזו הדרך שהעפר נעשה אבן‪ ,‬כאשר יש בו נקודה שורשית אחת שמאחדת‬ ‫את כל הגרגרים אליה‪.‬‬ ‫כמו חלל של חדר המורכב מארבע קירות‪ ,‬גג ורצפה‪ ,‬הרי יש כאן ששה עצמים‬ ‫נפרדים‪ ,‬אך לשם מטרת הווית החדר הם מתחברים להיות אחד‪.‬‬ ‫וזה היה תפקידו של יעקב אבינו‪ :‬לא רק להוליד ילדים רבים‪ ,‬אלא‪ ,‬כמבואר במדרש‪,‬‬ ‫"להעמיד שנים עשר שבטים" שמאוחדים כולם סביב "ה' ֱאל ֵֹהינוּ ה' ֶא ָחד"‪ .‬וזה היה‬ ‫הנושא של לקיחת ה'אבן'‪.‬‬ ‫שלש מדרגות בגילוי האלוקי‬ ‫וכדי להבין מהו ה'אחד' הזה‪ ,‬נחדד את הדברים יותר‪.‬‬ ‫בגילוי ה' בעולם יש שלש מדרגות ‪-‬‬ ‫המדרגה הבסיסית היא ההכרה שיש כח שמנהיג את הבריאה‪ .‬וזה שם אלקים ‪ -‬כנגד‬ ‫כלל הכוחות שבבריאה‪.‬‬ ‫‪ .216‬פרדס רימונים שער כג פרק א‪ ,‬ערך אבן‪.‬‬ ‫‪ .217‬זכריה ג‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫בצ | להתבונן‬ ‫באמירת השם "אלוקים" אנו מכוונים שהוא בעל הכוחות כולם‪ ,‬לעומת אומות‬ ‫העולם מאמינים בשם "אלוקים"‪ ,‬אולם אצלם אין זה מתחבר לישות אחת‬ ‫המנהלת הכל – ולכן אצלם זה "אלוהים אחרים"‪.‬‬ ‫מדרגה גבוהה יותר היא ההשגה של שם הוי"ה‪ .‬כלומר‪ ,‬שהקב"ה מהוה את העולם לפי‬ ‫תכנית של 'היה הוה ויהיה'‪ ,‬והכל צועד והולך לעבר תכלית‪.‬‬ ‫כשאנו אומרים 'הוי"ה הוא האלקים'‪ ,‬פירוש הדבר שאנו מכירים שכל הכוחות‬ ‫הנפרדים שאנו רואים פועלים בבריאה‪ ,‬כולם יונקים משורש אחד וכולם‬ ‫מחוברים לתכלית אחת של גילוי שם הוי"ה‪.‬‬ ‫"אנִ י הוי"ה‬ ‫ובזה מתבאר מה שאמר הקב"ה ליעקב אבינו בתחילת הנבואה שבחלום‪ֲ :‬‬ ‫יך"‪ .‬לא היה זה ענין של מנהג דרך ארץ בעלמא‪ ,‬אלא כמו שמצינו‬ ‫ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם ָא ִב ָ‬ ‫"אנִ י הוי"ה"‪ 218‬ופירוש הדבר הוא ‪ -‬אני‬ ‫בתחילת פרשת וארא שהקב"ה אומר למשה ֲ‬ ‫רוצה שתכיר מעתה הנהגה חדשה וגילוי חדש של שם הוי"ה‪ .‬כך גם כאן‪ ,‬הקב"ה מגלה‬ ‫ליעקב גילוי חדש של שם הוי"ה‪ ,‬המתגלה ב'מלכות'‪.219‬‬ ‫ומבאר הרמ"ד וואלי זי"ע שדבר הגילוי החדש הזה מתאים מאוד לתפקידו של יעקב‬ ‫אבינו בעולם‪ ,‬שכידוע שהוא מרכבה למידת התפארת‪ ,‬שהיא הלב של כל הספירות‬ ‫שאמורות להתגלות במלכות‪ .‬וכדי שיעקב יוכל לתקן את הדבר הזה‪ ,‬צריך שיכיר את‬ ‫הגילוי של שם הוי"ה באופן מלא ‪ -‬שהוא השם שכנגד מידת התפארת‪.‬‬ ‫אבל גם ׁ ֵשם הוי"ה איננו סוף הגילוי‪ .‬יש בחינה עליונה יותר ‪ -‬לדעת שכל מה שנעשה‬ ‫בבריאה יש לו מקור עליון יותר במידת הכתר ‪ -‬שורש הרצון להתגלות‪ ,‬וזה כנגד שם‬ ‫אהי"ה‪ .‬וזה טמון בתוכן המילה "אהי"ה"‪ ,‬כלומר רצוני להתגלות ולהיות‪.‬‬ ‫ההכרה בגילוי הזה מלמדת שכל הפרטים שבבריאה וכלל האירועים המתרחשים בה‬ ‫מיועדים עבור מטרה תכליתית אחת – לגילוי רצונו יתברך בעולם‪.‬‬ ‫זה הופך את כל המציאות להיות אחד‪ .‬כלומר‪ ,‬אין כאן הרבה רעיונות נפרדים המנהלים‬ ‫את הבריאה‪ ,‬ואין כאן באמת מציאות של דברים טובים ודברים רעים‪ ,‬אלא כל מה‬ ‫שנעשה‪ ,‬הכל הוא ענין 'אחד' מאוחד ‪ -‬להוציא את הרצון האלוקי לפועל‪.‬‬ ‫וזה מה שנאמר בפסוק‪:220‬‬ ‫חש ְך‪ ,‬עֹ ֶ ׂשה ׁ ָשלוֹ ם וּבוֹ ֵרא ָרע‪ֲ ,‬אנִ י הוי"ה עֹ ֶ ׂשה ָכל ֵא ֶּלה"‪.‬‬ ‫"יוֹ ֵצר אוֹ ר וּבוֹ ֵרא ׁ ֶ‬ ‫‪ .218‬שמות ו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪" .219‬אני" זה ביטוי לגילוי שבמידת מלכות‪.‬‬ ‫‪ .220‬ישעיהו מה‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | גצ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫וכנגד זה אנו אומרים בתפילה בברכת 'יוצר אור'‪:‬‬ ‫"יוֹ ֵצר אוֹ ר וּבוֹ ֵרא חֹ ׁ ֶש ְך עוֹ ֶ ׂשה ׁ ָשלוֹ ם וּבוֹ ֵרא ֶאת ַה ּ ֹכל"‬ ‫כי ההבנה שכל מציאות הבריאה נועדה לתכלית אחת מבארת שאפילו מה שנראה‬ ‫כחושך והעדר ורע‪ ,‬הוא באמת עוד כלי להביא את העולם לתכליתו‪ ,‬ולגלות בסופו של‬ ‫דבר את רצונו יתברך ‪ -‬וזהו סוד היחוד‪.‬‬ ‫דומה הדבר לאומן ששובר חלק מהכלי כדי שיהיה מושלם‪ ,‬לא תמיד הצופה‬ ‫מן הצד רואה את כל התמונה‪ ,‬והוא חושב בטעות שהאומן הורס את הכלי‪,‬‬ ‫אבל רק אחרי שישלים את מלאכתו הוא יבין שכל פעולותיו היו לתכלית אחת‬ ‫טובה ומושלמת‪.‬‬ ‫שלימות עבודתו של יעקב אבינו היתה בשני שלבים‪ :‬תחילה ‪ -‬להכיר את הגילוי של‬ ‫שם הוי"ה ולדעת ש"הוי"ה הוּא ָה ֱאל ִֹהים"‪ ,221‬שיהיה בירור מלא שכל מה שקורה למטה‬ ‫מקורו בהנהגת שם הוי"ה‪ .‬ובשלב הבא ‪ -‬להבין שהוי"ה הוא אחד‪.‬‬ ‫זהו התוכן של מה שאנו אומרים פעמיים ביום בקבלת עול מלכות שמים‪:‬‬ ‫ׁ ְש ַמע יִ ְ ׂש ָר ֵאל הוי"ה ֱאל ֵֹוקינוּ‪ ,‬הוי"ה ֶא ָחד‪.‬‬ ‫"אנִ י הוי"ה"‪ ,‬והשלב‬ ‫השלב הראשון נתגלה לו בתחילת החלום‪ ,‬כשאמר לו הקב"ה ֲ‬ ‫השני ‪ -‬בבוקר‪ ,‬כשראה ששתים עשרה האבנים התאחדו לאבן אחת‪.‬‬ ‫*‬ ‫ברכת המינים ‪ -‬כנגד 'אל'‪' ,‬אחד' ו'חוליה קטנה'‬ ‫את עומק משמעות הכוונה ב'אחד' נוכל להבין היטב מתוך ברכה אחת מברכות‬ ‫התפילה‪ .‬ובה נמצא גם את המפתח לשמות 'בית אל' ו'לוז' שבפרשתנו‪.‬‬ ‫הגמרא‪ 222‬אומרת ששמונה עשרה ברכות התפילה הן כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר‬ ‫ב"הבוּ ַלה' ְ ּבנֵ י ֵא ִלים"‪ ,‬וכן כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע‪ ,‬וכן כנגד‬ ‫ָ‬ ‫דוד‬ ‫שמונה עשרה חוליות שבשדרה‪.‬‬ ‫שואלת הגמרא‪ :‬והרי בהמשך הוסיפו חכמים את ברכת המינים ‪' -‬ולמלשינים'‪ ,‬ואיך‬ ‫זה מסתדר עם הרמזים הנזכרים שמקבילים רק לי"ח ברכות‪.‬‬ ‫מתרצת הגמרא‪:‬‬ ‫"אל ַה ָּכבוֹ ד ִה ְר ִעים"‪.‬‬ ‫כנגד ֵ‬ ‫‪ .221‬דברים ד‪ ,‬לה‪.‬‬ ‫‪ .222‬ברכות כח ע"ב‪.‬‬ ‫דצ | להתבונן‬ ‫כנגד "אחד" שבקריאת שמע‪.‬‬ ‫כנגד חוליא קטנה שבשדרה‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ :‬מדוע ברכת המינים רמוזה דוקא בשם 'אל' ובמילה 'אחד'‪ ,‬ולא בשם הוי"ה‬ ‫כשאר הברכות? ומדוע היא דוקא כנגד 'החוליה הקטנה' ולא כנגד חוליה רגילה? ועוד‪,‬‬ ‫מדוע תיקנו ברכה זו רק ביבנה‪ ,‬אחרי החורבן‪ ,‬ולא יחד עם כל הברכות?‬ ‫ביאור הענין ‪-‬‬ ‫התקופה שבה תיקנו את ברכת המינים היא תחילת 'שני אלפים ימות המשיח'‪ .‬זו‬ ‫התקופה שבה התורה באה לידי ההתפרטות הגדולה ביותר שלה‪ ,‬בתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫וכדי לגלות את התורה שבעל פה היה צריך שיהיה חורבן וחושך גדול‪ ,‬שרק מתוכו‬ ‫יעלה האור הגדול בפרוטרוט‪.223‬‬ ‫משול הדבר לחדר חשוך לגמרי‪ ,‬והאדם מזהה את החפצים שבחדר על ידי חוש‬ ‫המישוש‪ .‬על ידי החוויה החושית הזאת הוא חווה כל חפץ וחפץ באופן חזק‬ ‫ומפורט ‪ -‬במידה מסוימת אף יותר מאם האור היה נדלק בחלל החדר‪ ,‬שבו הוא‬ ‫רק היה צופה בעצמים הנמצאים שם‪.‬‬ ‫ההנהגה של חורבן הבית השני ושל כל הגלות שבאה בעקבותיו במבט אמיתי היה‬ ‫ברכה‪ ,‬כי רק על ידה התפתח הגילוי של התורה שבעל פה‪ .‬אלא שהיא פעלה מתוך‬ ‫תהליך נורא של הסתר פנים‪.‬‬ ‫אמנם המינים והאפיקורסים אשר ראו את החורבן וההסתר פנים טענו לעם ישראל‬ ‫שהקב"ה גירש את ישראל‪ ,‬ואינו אוהב אותם עוד‪ ,‬וכפי שהגמרא ‪ 224‬מספרת על‬ ‫טרנוסרופוס הרשע ששאל את רבי עקיבא‪:‬‬ ‫אמר לו‪ :‬אתם קרוים בנים וקרוין עבדים‪ ,‬בזמן שאתם עושין רצונו של‬ ‫מקום אתם קרוין בנים‪ ,‬ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם‬ ‫קרוין עבדים‪ ,‬ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום‪.‬‬ ‫רבי עקיבא ענה לו שבכל מצב הקב"ה דואג לנו‪ ,‬גם כשאיננו עושים רצונו כראוי‪,‬‬ ‫עיי"ש‪.225‬‬ ‫כדי להבין את עומק התשובה‪ ,‬יש להבחין בין שתי הנהגות שהזכרנו קודם ‪-‬‬ ‫"אם ְ ּב ֻח ּ ֹ‬ ‫ק ַתי ֵּת ֵלכוּ ‪...‬‬ ‫יש גילוי שנקרא שם הוי"ה‪ .‬זהו גילוי לפי מעשיהם של ישראל‪ִ :‬‬ ‫"ה ָעם ַהה ְֹל ִכים ַ ּבח ׁ ֶֹש ְך ָראוּ אוֹ ר ָ ּגדוֹ ל"‪.‬‬ ‫‪ .223‬כנאמר בישעיה ט‪ ,‬א ‪ָ -‬‬ ‫‪ .224‬בבא בתרא י ע"א‪.‬‬ ‫‪ .225‬עיין במהרש"א ובבן יהוידע שם‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | הצ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫ְונָ ַת ִּתי ׁ ָשלוֹ ם ָ ּב ָא ֶרץ"‪ ,226‬ואם לא ‪ -‬לא‪ .‬זו מערכת שבה הקב"ה מתגלה בעולם בדרך של‬ ‫משפט‪ :‬כשעושים רצונו יש גילוי ושפע‪ ,‬וכשעוברים על רצונו יש הסתר‪.‬‬ ‫אבל יש גילוי שנקרא שם אהי"ה‪ ,‬והוא הנהגה שנקראת פרצוף אבא‪ .227‬זהו גילוי שמעל‬ ‫המשפט‪ ,‬מעל המערכת הרגילה‪ ,‬ועניינו היא ‪ -‬להוביל את מימוש רצונו יתברך בבריאה‬ ‫בכל מצב‪ ,‬ובהנהגה הזו‪ ,‬לפעמים אופן הגילוי הוא בניסים גלויים שלא כדרך הטבע‪,‬‬ ‫ולפעמים הוא דוקא דרך הסתר פנים‪.‬‬ ‫נמצא שאדם המסתכל על מציאות החושך והחורבן בשטחיות הרי הוא רואה הסתר‬ ‫פנים‪ .‬אבל באמת‪ ,‬בעומק‪ ,‬גם מה שנראה רע נועד לסובב דבר טוב‪ ,‬אף שלא תמיד אנו‬ ‫מבינים זאת בהשגתנו‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬הקב"ה בעצמו "בוֹ ֵרא ָרע"‪ 228‬כדי להוביל לטוב‪ ,‬כי רק דרך הרע הזה יגיע‬ ‫הטוב‪ .‬וזה אינו רע בעצם‪ ,‬אלא רק גילוי של רע כביכול‪ ,‬והכל הוא מכבשי דרחמנא‬ ‫כדי להוביל את הבריאה לתכליתה‪.‬‬ ‫וזו הבחינה של "אחד"‪ ,‬סוד היחוד שהרמח"ל מרחיב בו בספר 'דעת תבונות' ‪ -‬שהכל‬ ‫מוביל לתכלית אחת‪.‬‬ ‫נשים לב שהמילה 'אחד' היא בגימטריה שלש עשרה‪ .‬כי שתים עשרה הן‬ ‫מורות על שנים עשר הקצוות של החלל‪ ,‬והשלש עשרה היא הנקודה המרכזית‬ ‫שמאחדת את כל ההתפרטות להיות סביב התכלית האחת‪.‬‬ ‫כפי שהובא לעיל במשל חלל החדר‪ ,‬והנקודה המרכזית היא המרכזת את כל‬ ‫פרטי הקצוות להיות 'חדר'‪.‬‬ ‫וזה מה שראה יעקב באבנים‪ :‬שתים עשרה אבנים‪ ,‬כנגד שנים עשר השבטים‪ ,‬שהתאחדו‬ ‫לאבן האחת‪ ,‬השלש עשרה‪ ,‬ה'אחד'‪.‬‬ ‫כך גם בתפילת שמונה עשרה‪ ,‬כל ברכה היא כנגד הנהגה אחרת מתוך שם הוי"ה‪ .‬אבל‬ ‫ברכת 'ולמלשינים' היא כנגד מידת ה'כתר'‪ ,‬שהיא הרצון העליון שמוביל את כלל‬ ‫הגילויים‪ .‬הנהגת הכתר נקראת 'אין'‪ ,‬כיון שאין לנו השגה בה‪.‬‬ ‫זו האמונה שחז"ל בקשו לחזק בישראל אחר עליית כוחם של המינים‪ ,‬שידעו וישכילו‬ ‫שגם כאשר נראה כלפי חוץ שיש הסתר פנים ‪ -‬באמת הקב"ה מוביל את הבריאה‬ ‫לתיקונה כפי רצונו – שהוא מידת "כתר"‪ ,‬ולא כמו שטענו המינים שההסתר פנים הוא‬ ‫מחמת עזיבת הקב"ה את עמו ישראל ח"ו‪.‬‬ ‫‪ .226‬ויקרא כו‪ ,‬ג‪-‬ו‪.‬‬ ‫‪ .227‬מקביל לספירת "חכמה"‪.‬‬ ‫‪ .228‬ישעיה מה‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫וצ | להתבונן‬ ‫וזה הטעם שברכת המינים כנגד שם 'אל'‪ .‬השם 'אל' הוא שם של מידת החסד‪ .‬בשונה‬ ‫משם אלקים‪ ,‬שהוא השפעות מדודות‪' ,‬אל' הוא השפעה של חסד עצום בלי גבול ‪-‬‬ ‫מקור ההשפעות כולן‪ ,‬בלי גבורות‪ .‬וזה מעין עניינה של מידת הכתר‪.‬‬ ‫ולכן מובן ששמואל הקטן הוא שתיקן את הברכה‪ ,‬שהיה מחובר לעולם העליון‬ ‫שלמעלה מן ההתפרטות ואכמ"ל‪.229‬‬ ‫עצם הלוז ‪ -‬השורש שממנו מתחדש הכל‬ ‫וברכת המינים היא גם כנגד "חוליא קטנה שבשדרה" ‪ -‬והיא הנקראת 'לוז'‪ ,230‬כשמה‬ ‫שנָ ה"‪.‬‬ ‫"ל ִרא ׁ ֹ‬ ‫של העיר בית אל ָ‬ ‫והדבר יתבאר על פי מה שכתב רבינו בחיי בפרשתינו‪:231‬‬ ‫מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז מתחילה‪ ,‬ומה תועלת המגעת אלינו‬ ‫מזה?‬ ‫ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם‬ ‫להשתכלל ולהתחדש‪ ,‬והנה הוא ראשית הבריאה והחידוש‪.‬‬ ‫ועל כן גלה לנו כי שם העיר לראשונה לוז‪ ,‬מלשון לוז השדרה באדם‪,‬‬ ‫שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחיית המתים‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬עצם הלוז ‪ -‬החוליה הקטנה שבשדרה‪ ,‬איננה אחת מתוך כלל החוליות‪,‬‬ ‫אלא היא השורש של כולן‪ ,‬שממנה כולן מתחדשות‪ .‬היא אינה מושפעת כמו כולן‪ ,‬אלא‬ ‫היא מקור ההשפעה‪.‬‬ ‫והיא מידה שאינה גלויה‪ ,‬כמו הכתר שהוא נמצא מעל לקומת האדם‪ ,‬ומחמת העלמותה‬ ‫מיכולת ההשגה של האדם היא נקראת "עצם קטנה"‪ ,‬ולכן מי שתיקנה היה "שמואל‬ ‫הקטן" דוקא‪.232‬‬ ‫ולכן מצינו שבעיר לוז "מלאך המות אין לו רשות לעבור בה"‪ .233‬כי הלוז הוא‬ ‫נקודת השורש והמקור של כל ההשפעה‪ ,‬והקליפה והרע יכולים רק לחסום את‬ ‫צינורות השפע ‪ -‬אבל אינם יכולים להמית את נקודת העצם של מקור ההשפעה‪.‬‬ ‫‪ .229‬והארכנו בזה בספר 'להבין בתפילה' במאמר על ברכת ולמלשינים‪.‬‬ ‫‪ .230‬ראה בראשית רבה כח‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ .231‬רבינו בחיי בראשית כח‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪ .232‬כפי שמבואר בספר הקדוש "תומר דבורה" בריש הפרק השני‪.‬‬ ‫‪ .233‬סוטה מו ע"ב‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | זצ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫וכך כל הברכות שבשמונה עשרה הם כנגד כלל המידות המגולות והם תלויות במקור‬ ‫ההשפעה‪ ,‬ואילו ברכת 'ולמלשינים'‪ ,‬שהיא ב'כתר'‪ ,‬היא שורש כל ההשפעות הנקרא‬ ‫בקריאת שמע "אחד"‪.‬‬ ‫*‬ ‫שער השמים ‪' -‬בית אל'‬ ‫ומעתה נחזור אל הפסוקים לפי סדרם‪ ,‬ונראה כיצד הכל מתחבר כמין חומר‪.‬‬ ‫יע ַה ּ ׁ ָש ָמ ְי ָמה"‪.234‬‬ ‫"ס ָ ּלם ֻמ ָ ּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ‬ ‫ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַ‬ ‫יעקב אבינו חולם על ֻ‬ ‫משמעות הדבר היא‪ ,‬שכל השפע שאתה רואה למטה ‪ -‬יש לו מקור עליון‪.‬‬ ‫"אנִ י הוי"ה"‪ .‬כפי שנתבאר‪ ,‬רצונו יתברך שיעקב אבינו יכיר לא רק‬ ‫והקב"ה מגלה לו ֲ‬ ‫את הבחינה של 'יש אלוקים'‪ ,‬אלא את הבחינה של מקור ההשפעה‪ ,‬שהוא שם הוי"ה‪.‬‬ ‫"ב ית ֱא ל ִֹה ים" ‪ -‬המלכות‪ ,‬שמקבלת מכל הכוחות כולם‪,‬‬ ‫המקדש שבארץ נקרא ֵ ּ‬ ‫זה המקום שמגלה שכל הכוחות הנפרדים באמת מאוחדים ויונקים משם הוי"ה‬ ‫המתגלה שם‪.‬‬ ‫"ש ַער‬ ‫ויש בחינה עליונה יותר‪ ,‬שהיא מקור השפע ביחס ל"בית אלוקים"‪ .‬היא נקראת ׁ ַ‬ ‫ַה ּ ׁ ָש ָמ ִים"‪ ,‬וזה ֵ ּ‬ ‫"בית ֵאל"‪.‬‬ ‫בזוהר הקדוש‪ 235‬מבואר ששער השמים הוא מידת היסוד‪:‬‬ ‫ְוזֶ ה ׁ ַש ַער ַה ָּׁש ָמיִ ם ‪ּ ָ -‬דא ַּת ְר ָעא ְ ּדגו ָּפא ַו ַ ּדאי‪ַּ ,‬ת ְר ָעא ִאיה ּו לְ ַא ְר ָקא ִּב ְר ָכאן‬ ‫לְ ַת ָּתא‪ָ ,‬א ִחיד לְ ֵעילָ א ְו ָא ִחיד לְ ַת ָּתא‪.‬‬ ‫["וזה שער השמים" ‪ -‬זהו ודאי השער של הגוף‪ ,‬שער הוא להריק ברכות‬ ‫למטה‪ ,‬אחוז למעלה ואחוז למטה]‪.‬‬ ‫ומעתה יתבאר מה שדקדקנו על ההבדל בין השמות‪:‬‬ ‫'בית אלקים' ‪ -‬בלשון רבים‪ ,‬הוא המלכות שמקבלת מכל המידות‪ ,‬ולכן היא‬ ‫נקראת בלשון רבים‪.‬‬ ‫ו'בית אל' ‪ -‬בלשון יחיד‪ ,‬הוא היסוד שהוא 'בית' לקבל מהמקור והשורש‬ ‫העליון שהוא מידת 'אל' שבחכמה ובחסד [ולכן שמו של היסוד הוא 'אל חי‬ ‫שדי' ‪' -‬אל' כנגד החסד‪' ,‬חי' כנגד החכמה‪ ,‬ו'שדי' כנגד היסוד עצמו]‪.‬‬ ‫‪ .234‬בראשית כח‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪ .235‬זוהר ח"א קנ ע"ב‪.‬‬ ‫חצ | להתבונן‬ ‫הגילוי במה שהאבנים התאחדו‬ ‫ובבוקר‪ ,‬כשיעקב אבינו ראה שי"ב האבנים התאחדו לאבן אחת‪ ,‬פירוש הדבר שהקב"ה‬ ‫"אנִ י הוי"ה" ‪ -‬שהגילוי במלכות הוא כלל המידות של שם הוי"ה‪ ,‬אלא‬ ‫לא רק גילה לו ֲ‬ ‫גילה לו בחינה עליונה עוד יותר – שהוא סוד היחוד‪ .‬הבחינה השורשית העליונה‬ ‫שמחברת את כל שנים עשר צירופי שם הוי"ה לבחינה אחת‪ .‬זו הנקודה השלש עשרה‪,‬‬ ‫שמאחדת את הכל סביב תכלית אחת של מימוש רצון ה' בעולם‪.‬‬ ‫"ו ִ ּיצֹק ׁ ֶש ֶמן ַעל ר ׁ ָ‬ ‫ֹאש ּה"‪ .‬שמן זית הוא כנגד מידת החכמה‪ ,236‬שהוא מקור ההשפעות‬ ‫ואז ַ‬ ‫‪237‬‬ ‫בעולם בפועל ‪ .‬כלומר‪ ,‬ביציקת השמן עשה יעקב אתערותא דלתתא‪ ,‬לחבר בפועל‬ ‫את כל הפירוט של שבטי י‪-‬ה אל שורש ההשפעה העליון ‪ -‬לגלות את האחד שמאחד‬ ‫את כל צירופי הוי"ה‪.‬‬ ‫ומיד הוא הוסיף והגדיר את "שער השמים"‪ ,‬וגילה שהשורש שלו הוא 'לוז' ‪ -‬המקור‬ ‫העליון עוד יותר‪ ,‬שורש הבריאה‪ ,‬הנקודה השורשית שכנגד היו"ד‪ .‬ולכן היא חוליה‬ ‫קטנה‪ ,‬כצורת האות י'‪ ,‬שהיא נקודה ראשונית‪.‬‬ ‫"ו ִ ּי ְק ָרא ֶאת ׁ ֵשם ַה ָּמקוֹ ם ַההוּ א ֵ ּבית ֵאל ְואוּ ָלם לוּ ז ׁ ֵשם‬ ‫ובזה מובן היטב מדוע הפסוק ַ‬ ‫שנָ ה" נכתב דוקא אחרי הקמת המצבה ויציקת השמן‪ .‬אין זה מאמר מוסגר‪,‬‬ ‫ָה ִעיר ָל ִרא ׁ ֹ‬ ‫אלא זה ההסבר לכל התהליך שנעשה כאן‪ .‬האבנים שהתאחדו לאחת‪ ,‬השמן שמחבר‬ ‫אותן אל החכמה‪ ,‬והשם 'בית אל' שהשורש שלו הוא 'לוז' ‪ -‬כולם ענין אחד‪ :‬חיבור‬ ‫כל הגילויים שבשם הוי"ה אל המקור העליון ברצון ה'אחד'‪.‬‬ ‫"ה ָּמקוֹ ם ַההוּ א"‪ .‬כשהוא עומד‬ ‫וזו גם הסיבה שיעקב קורא שם למקום שאינו נמצא בו‪ַ ,‬‬ ‫במקום המקדש‪ ,‬משם הוא משיג את מקור ההשפעה בראש הסולם שבמקום הגבוה‬ ‫והרחוק ‪' -‬בית אל'‪ ,‬ושורשו 'לוז'‪ .‬כי תמיד השגת ה'אחד' היא השגה של מה שמעל‬ ‫המקום שבו האדם עומד‪.‬‬ ‫*‬ ‫הנדר ‪ -‬חיבור למקור העליון‬ ‫"ו ִ ּי ַ ּדר ַי ֲעקֹב נֶ ֶדר"‪ .‬וכידוע הנדר הוא חיבור למקור העליון שמעל‬ ‫ומיד אחר כך ַ‬ ‫המציאות‪ .‬ולכן אחרי שהשיג יעקב את ה'אחד'‪ ,‬הוא נודר נדר‪.‬‬ ‫ב ׁש"‪ .‬ותמהנו על כך‪ ,‬הרי לכל אדם בעולם‬ ‫"ל ֶחם ֶל ֱאכֹל וּ ֶב ֶגד ִל ְל ּ ֹ‬ ‫ובתחילה הוא מבקש ֶ‬ ‫יש את זה‪ ,‬ומה הבקשה המיוחדת כאן‪.‬‬ ‫‪ .236‬עי' מנחות פה ע"ב‪ ,‬ובזוהר ח"ג לד ע"א‪.‬‬ ‫‪ .237‬ונקרא "יש מאין" – כי הוא יוצא מה'כתר' הנקרא אין‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | טצ‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫ויש לומר שלפני ההליכה לבית לבן‪ ,‬ביקש יעקב שיזכה להיות מחובר תמיד למקור‬ ‫ההשפעה‪ ,‬ולא יחשוב שלבן הוא המפרנס אותו‪ ,‬אלא שירגיש שהקב"ה הוא הנותן לו‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ולא יהיה מנותק מהקב"ה כלל‪.‬‬ ‫ל"ב ית ָא בִ י"‬ ‫"וְ ׁ ַש בְ ִּת י בְ ׁ ָש לוֹ ם" על ידי החיבור ֵּ‬ ‫אך העיקר נמצא במה שהוסיף יעקב וביקש‪:‬‬ ‫ְ"וׁ ַש ְב ִּתי ְבׁ ָשלוֹ ם ֶאל ֵּבית ָא ִבי"‪.‬‬ ‫ומפרש רש"י‪:238‬‬ ‫בשלום ‪ -‬שלם מן החטא‪ ,‬שלא אלמד מדרכי לבן‪.‬‬ ‫ויש להתבונן‪ :‬מה הסכנה המיוחדת שהיתה בבית לבן יותר מכל מקום אחר‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך שצריך בקשה מיוחדת שלא ילמד ממנו לחטוא‪.‬‬ ‫ביאור הדבר‪ :‬הטומאה של לבן היתה חמורה ונוראה ביותר‪ .‬כי בעל עבירה רגיל‬ ‫שחוטא מחמת תאוותו או מחמת שטועה וכופר‪ ,‬עדיין יש לו סיכוי לתקן ‪ -‬כאשר‬ ‫יתוודע למציאות ה' והנהגתו והשגחתו התמידית וכיוצ"ב‪.‬‬ ‫אולם לבן היה "יודע את רבונו ומתכוון למרוד בו"‪ ,‬כפי שבהמשך הוא התגלגל‬ ‫בבלעם‪ 239‬שהיה שייך לאותה טומאה‪ .‬ובמצב כזה אין שום סיכוי לתקן‪ .‬ואין מה לקוות‬ ‫שאם הקב"ה יתגלה אליו הוא יחזור למוטב ‪ -‬שהרי זה כבר אירע‪ ,‬כמו בלעם‪ ,‬שהיה‬ ‫נביא והשיג הכל‪ ,‬ובכל זאת לא הושפע‪ .‬וזה המצב הגרוע ביותר‪ ,‬שאין לו סיכוי לתיקון‪.‬‬ ‫טומאה זו נקראת 'טומאת שער החמישים' ואכמ"ל‪.‬‬ ‫נמצא שלחיות אצל לבן‪ ,‬פירושו לחיות בפסגת הטומאה האפשרית‪ .‬ואיך באמת הצליח‬ ‫יעקב לחזור משם ולהישאר צדיק?!‬ ‫מבאר הרמ"ד וואלי‪ :‬על ידי חיבור לאור גבוה יותר מן המציאות ‪ -‬הארת אבא‪.‬‬ ‫לפי שידע יעקב אבינו שעכשיו נטרד מן הימין דאיהו סטרא דאבא‪...‬‬ ‫וכל מגמתו ודאי לחזור אל הימין שהוא מקום השלוה והמנוחה‪ .‬ולכן אמר‬ ‫"ושבתי בשלום ֶאל ֵּבית ָא ִבי"‪ ,‬שגם ראשי תיבות 'אבא'‪ ,‬לרמוז אל סיטרא‬ ‫דאבא ממש‪.‬‬ ‫‪ .238‬רש"י בראשית כח‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ .239‬תרגום יונתן במדבר לא‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫ק | להתבונן‬ ‫"אל ֵ ּבית ָא ִבי" ולא "אל ביתי" ‪ -‬לרמוז שיזכה להתחבר אל בחינת‬ ‫יעקב דקדק ואמר ֶ‬ ‫'אבא' שכידוע היא הבחינה של ה'חכמה'‪ ,‬הנקודה השורשית של החיבור להקב"ה –‬ ‫בה טמונה ההבנה שגם בתוך ההסתרה הקב"ה נמצא‪.‬‬ ‫הוא מבקש שגם כשיחזור משם יהיה עדיין מחובר אל 'בית אבי'‪ ,‬אל הנקודה הפנימית‬ ‫העליונה שמלמדת שגם בזמן של הסתר הפנים הנורא ביותר‪ ,‬גם בשיא הטומאה‪ ,‬הכל‬ ‫רצונו יתברך והכל מאתו‪ .‬וזה מה שנותן ליעקב את הכח להיות בבית לבן ולא להיות‬ ‫מושפע ממנו לרעה‪.‬‬ ‫וזה כמו שראינו בברכת 'ולמלשינים'‪ .‬שגם בזמן שהמינים והמלשינים טוענים שיש‬ ‫הסתר פנים‪ ,‬שהקב"ה בגד בנו ואינו מעוניין בנו‪ ,‬גם אז אנו מתחברים אל הכתר ‪ -‬רצונו‬ ‫יתברך‪ ,‬ובזה מתרוממים מכל הטענות הללו‪ ,‬ומכירים בכך שיש רצון אלוקי מאחורי‬ ‫הכל שמכוון לטובתנו ולהארת פנים‪.‬‬ ‫משל לבן שאביו‪ ,‬המנתח‪ ,‬מכניס אותו לחדר הניתוח וחותך בבשרו בסכינים‪.‬‬ ‫הבן אינו חושב שאביו מסתיר ממנו פנים‪ ,‬אלא ברור לו שאביו עושה הכל‬ ‫לטובתו‪ ,‬אף שכרגע הדבר נראה ככאב וכחתכים‪.‬‬ ‫כך באמצעות ההתחברות ל'הארת אבא' אנו מתמודדים עם כל ההסתרות‬ ‫ומבינים שהכל נעשה על ידי אבינו מלכנו‪ ,‬שאוהב אותנו ומכוון לטובתנו‪.‬‬ ‫"וְ ָה יָ ה הוי"ה ִל י ֵל א ל ִֹה ים" ‪ -‬מכאן ואילך‬ ‫"ו ָה ָיה הוי"ה ִלי ֵלאל ִֹהים" ‪-‬‬ ‫ומעתה מובן גם המשך הנדר‪ְ ,‬‬ ‫"ו ִי ֶּתן ְל ָך ָה ֱאלֹ ִהים"‪,‬‬ ‫מבאר הרמ"ד וואלי‪ :‬עד עתה‪ ,‬כשבירך יצחק את יעקב‪ ,‬אמר לו ְ‬ ‫"ו ֵאל ַׁש ַ ּדי ְי ָב ֵר ְך א ְֹת ָך"‪ ,‬ולא הזכיר שם הוי"ה כלל‪ .‬ולכן היתה כוונתו‬ ‫ובפעם השניה ְ‬ ‫של יעקב לעבוד ולהתפלל אל הגילוי של השמות האלו‪.‬‬ ‫"אבל עכשיו כשראה שנגלה לו בחלומו שם הוי"ה ברוך הוא ודיבר עמו‬ ‫והבטיחו כל אותן ההבטחות‪ ,‬מיד חשב בלבו שהיה מן הראוי שכל מגמת‬ ‫עבודתו ותפלתו תהיה מכוונת אל השם הקדוש הזה‪ ,‬ושיקבלנו עליו לאלוקו‬ ‫המיוחד‪...‬‬ ‫וזהו שאמר "והיה הוי"ה לי לאלקים"‪ ,‬כלומר שמכאן ואילך שם הוי"ה ברוך‬ ‫הוא יהיה האלוק שלו"‪.‬‬ ‫נמצא שאין כאן תנאי באמונה חלילה‪ .‬יעקב אינו אומר 'אם לא תעשה לי ‪ -‬לא תהיה לי‬ ‫לאלקים'‪ ,‬אלא הוא מקבל על עצמו שמעתה כל עבודתו תהיה אל שם הוי"ה‪ ,‬שנתגלה‬ ‫לו עכשיו לראשונה‪.‬‬ ‫תְבׁשְ ו | אק‬ ‫ב י ַ‬ ‫לָׁש ִּ‬ ‫יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫הענין הפנימי של נתינת המעשר‬ ‫"ו ָה ֶא ֶבן ַה ּ ֹזאת ֲא ׁ ֶשר ַ ׂ‬ ‫ש ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה ִי ְה ֶיה ֵ ּבית ֱאל ִֹהים"‪ .‬כלומר‪ ,‬אם אזכה‬ ‫ואז אומר יעקב‪ְ :‬‬ ‫לחיות ולראות באופן מוחשי שה' אחד‪ ,‬ואהיה מחובר אל הארת אבא‪' ,‬בית אבי' ‪ -‬אז‬ ‫האבן הזו תהיה מצבה של חיבור כל השנים עשר לאחד‪.‬‬ ‫ש ֶרנּ וּ ָל ְך"‪ ,‬ותמוה מה עניינו של‬ ‫שר ֲא ַע ְּ ׂ‬ ‫"ע ֵּ ׂ‬ ‫ומעתה מובן גם מה שיעקב ממשיך ואומר ַ‬ ‫המעשר לכאן‪.‬‬ ‫אלא שהרעיון העומד מאחורי מצוות 'נתינת מעשר' הוא‪ ,‬לגלות שבכל עשרה יש נקודה‬ ‫פנימית אחת שמחיה את הכל ‪ -‬והיא המעשר‪ .‬זו בחינת הכתר ו'עצם הלוז' שבכל מוצר‬ ‫ומוצר‪ ,‬החלק של הקב"ה שאין לחומריות עסק עמו‪.‬‬ ‫ולכן אמר יעקב‪ :‬אם אהיה מחובר אל 'בית אבי'‪ ,‬בחינת חכמה‪ ,‬אראה בכל דבר את‬ ‫הנקודה השורשית שמקיימת את הכל – נקודת הרצון של הקב"ה המחיה את הכל לפי‬ ‫רצונו יתברך‪ ,‬אזי אתן מעשר מן הכל‪ ,‬להורות שזה החלק הוא קודש קדשים השייך‬ ‫לחלקו של הבורא‪ ,‬ולכן הוא ינתן ללווים‪.‬‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר‪ 240‬מסופר‪ ,‬שכאשר רצה יעקב לעבור את מעבר יבוק‪ ,‬טען כנגדו‬ ‫המלאך שלא קיים את נדרו במלואו‪:‬‬ ‫יעקב‪ ,‬לא נתת מעשר מכל‪ ,‬והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי‪ ...‬ועלה‬ ‫לוי מעשר קדש לה'‪.‬‬ ‫זה בדיוק הסוגיא של שבט לוי‪ .‬הוא כולו לקב"ה‪ ,‬ואין לו חלק ונחלה בארץ‪ .‬הוא פרק‬ ‫מעליו את "החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם"‪ ,‬כלשון הרמב"ם‪.241‬‬ ‫שבט לוי הוא 'עצם הלוז' של כלל ישראל – ולכן לו מגיע חלק ה'מעשר'‪ ,‬הנקודה‬ ‫הפנימית שמעניקה חיות לכל העם‪.‬‬ ‫*‬ ‫סיכום‬ ‫מהדברים האמורים אנו לומדים‪ ,‬שיעקב אבינו עובר בפרשה זו שני שלבים‪.‬‬ ‫"אנִ י הוי"ה" שהקב"ה מגלה לו בתחילת החלום‪ .‬אם‬ ‫השלב הראשון ‪ -‬ההיכרות עם ֲ‬ ‫עד אז היה לו חיבור עם 'אלקים' ועם 'אל שדי'‪ ,‬הרי שעכשיו לראשונה הוא מכיר את‬ ‫שם הוי"ה‪.‬‬ ‫‪ .240‬פרקי דרבי אליעזר פרק לז‪.‬‬ ‫‪ .241‬רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג‪.‬‬ ‫בק | להתבונן‬ ‫והשלב המשמעותי יותר הוא השלב הבא‪ ,‬שהתגלה בהתאחדות האבנים‪ ,‬ובראיית שער‬ ‫השמים‪ ,‬שבו התגלתה הבחינה של 'בית אל' ו'לוז' ‪ -‬שגם שם הוי"ה איננו הסוף‪ ,‬אלא‬ ‫סוד היחוד הוא תכלית הגילוי‪.‬‬ ‫סוד היחוד בא לידי ביטוי באחדות השבטים‪ ,‬שמבינים שהם שנים עשר צדדים שונים‬ ‫של אותו שם הוי"ה‪ ,‬ויש לכולם תכלית אחת‪ .‬וכמו שאמרו הבנים ליעקב‪" :‬כשם שאין‬ ‫בלבך אלא אחד‪ ,‬כך אין בלבנו אלא אחד"‪.‬‬ ‫והגילוי הזה של ה'אחד' הוא הבסיס לכך שגם בעת החשכה הגדולה יש אור גדול‪ .‬מי‬ ‫שמכיר רק את המערכת הגלויה‪ ,‬את המשפט ואת השכר והעונש‪ ,‬עלול לחשוב בשעת‬ ‫הסתר הפנים שהקשר נותק‪.‬‬ ‫אבל מי שזוכה להתחבר אל 'בית אבי'‪ ,‬אל הנקודה שבה הכל מאוחד תחת רצונו‬ ‫יתברך‪ ,‬יודע שגם החושך הוא חלק מן התוכנית הטובה‪ .‬הוא יכול לשהות עשרים שנה‬ ‫"ב ׁ ָשלוֹ ם" ‪ -‬שלם מן החטא‪ ,‬עם שנים עשר שבטים מאוחדים‪ ,‬עד‬ ‫בבית לבן ולחזור ְ‬ ‫"ו ָהיוּ ֶא ָחד ְ ּב ָי ִדי"‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫שיתקיים ְ‬ ‫‪‬‬