להבין · Lehuvin — ויצא (2026-11-16)

פרשת
ויצא
תְבׁשְ ו | הפ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
וְ ׁ ַשבְ ִּתי בְ ׁ ָשלוֹ ם ֶאל ֵּבית ָאבִ י
ס ו ד ה אב נ ים ש ה תא ח ד ו לא ח ת ו ה ע י ר ' בית אל ' ו ' ל ו ז '
"וַ ִי ַ ּּק ח ֵמ ַא בְ נֵ י ַה ָּמ קוֹ ם"
בתחילת פרשת ויצא מתואר שיעקב אבינו יצא מבאר שבע בדרכו אל לבן ,ובאמצע
הדרך לן במקום:200
ַו ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹ ב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע ַו ֵ ּילֶ ְך ָח ָרנָ הַ .ו ִ ּי ְפ ַ ּגע ַּב ָּמקוֹ ם ַו ָ ּילֶ ן ׁ ָשם ִּכי ָבא ַה ֶּׁש ֶמׁש
ַו ִ ּי ַּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם ַו ָ ּי ֶ ׂשם ְמ ַר ֲאׁשֹ ָתיו ַו ִ ּיׁ ְש ַּכב ַּב ָּמקוֹ ם ַההוּא.
"ו ִ ּי ַ ּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם,
התורה טורחת לספר לנו שהאופן שהוא שכב לישון היה על ידי ַ
ַו ָ ּישֶׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו" ,ומוכרח שיש לפרט הזה משמעות מיוחדת ,שהרי בוודאי התורה
אינה מספרת פרטים שאין בהם ענין -איזה צבע היו האבנים ,כיצד הלך יעקב בדרך,
ומה אכל וכדומה -אלא רק דברים שיש בהם תוכן ומשמעות מהותית.
ואכן ,אותן האבנים מופיעות שוב בהמשך -בבוקר הוא משכים ורואה אותם כשהפכו
לאבן אחת (רש"י) ,ושׂ ם אותם למצבה ויוצק עליהם שמן ,וכל המעשה סובב סביב
אותן אבנים.
ויש להבין מה סודם של האבנים ,ומדוע הם בעלי משמעות יותר מסתם כרית לשכב
עליהם.
"א נִ י ה' ֱא ל ֵֹה י ַא בְ ָר ָה ם ָא בִ ָ
יך " ֲ
"ו ִה ֵ ּנה ֻס ָ ּלם ֻמ ָ ּצב
לאחר שיעקב אבינו סידר את אבנים מראשותיו ,הוא ראה בחלומו ְ
יע ַה ּ ׁ ָש ָמ ְי ָמה" ,והקב"ה נצב עליו ואומר לו:201
ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַ
ַא ְר ָצה ְור ׁ
אמר ֲאנִ י הוי"ה ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם ָא ִב ָיך ֵואל ֵֹהי יִ ְצ ָחקָ ,ה ָא ֶרץ ְו ִה ֵ ּנה ה' נִ ָ ּצב ָעלָ יו ַו ֹ ּי ַ
ֲאׁ ֶשר ַא ָּתה ׁשֹ ֵכב ָעלֶ ָיה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה וּלְ זַ ְר ֶע ָך.
בהסתכלות שטחית נראה ,שהקב"ה כביכול 'מציג את עצמו' בתחילת השיחה
כמנהג דרך ארץ ' -אני האלקים של אביך ושל אבי אביך' .אבל ודאי שאין זה
.200בראשית כח ,י-יא.
.201בראשית כח ,יג.
ופ | להתבונן
הפירוש .וכי יעקב אבינו צריך שיציגו לפניו מיהו אלקי אביו? ומה בא הקב"ה
לחדש לו בתיבות אלו?
"אנִ י הוי"ה" היתה בעלת משמעות גדולה מאוד ,ועלינו
ברור הדבר שגם האמירה ֲ
להבין מה טמון בזה.
'בית אלקים' ו'בית אל'
כשהקיץ יעקב משנתו ,אמר:202
ַו ִ ּי ָירא ַו ֹ ּי ַ
אמר ַמה נּ וֹ ָרא ַה ָּמקוֹ ם ַהזֶ ּה ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵּבית ֱאל ִֹהים ְוזֶ ה ׁ ַש ַער
ַה ָּׁש ָמיִ ם.
ואחר כך נאמר:203
ַו ִ ּי ְק ָרא ֶאת ׁ ֵשם ַה ָּמקוֹ ם ַההוּא ֵּבית ֵאל ְואוּלָ ם לוּז ׁ ֵשם ָה ִעיר לָ ִר ׁ
אשֹ נָ ה.
"ה ָּמקוֹ ם ַה ֶ ּזה" ,ואילו כשהוא קורא שם
נשים לב לשינוי הלשון .בתחילה אומר יעקב ַ
"ה ָּמקוֹ ם ַההוּ א" -כמדבר על מקום אחר ,רחוק.הוא אומר ַ
ואכן ,הרמב"ן 204מביא את דברי רבי יהודה ברבי סימון במדרש ,שהמקום שבו לן יעקב
היה הר המוריה ,ושם עמדו רגלי הסולם שראה בחלומו ,ואילו ראש הסולם היה מגיע
עד כנגד בית אל:
הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל ...ואמר כי זה
המקום בית אלהים ,ושיפוע הסולם שער השמים.
"אין ֶזה ִּכי ִאם ֵּבית ֱאלֹ ִהים" -הוא הר כלומר ,על המקום שבו הוא נמצא אומר יעקב ֵ
הוא" -מקום רחוק, "ה ָּמקוֹ ם ַה ּ
המוריה ,מקום בית המקדש .ואילו על בית אל נאמר ַ
"ש ַער ַה ּ ׁ ָש ָמיִ ם". שראה אותו בחלומו בראש הסולם ,והוא ַׁ
ויש להבין ,מדוע יעקב קורא שם למקום שבכלל אינו נמצא בו? אם הוא עומד בהר
המוריה ,מה לו לקרוא בשם למקום הרחוק שבראש הסולם?
ועוד יש להבין את ההבדל בין השמות .מדוע למקום שבו הוא עומד -מקום בית
המקדש ,הוא קורא 'בית אלקים' -בלשון רבים .ואילו את שער השמים הוא מכנה 'בית
אל' -בלשון יחיד .מה פשר ההבדל?
.202בראשית כח ,יז.
.203שם ,יט.
.204רמב"ן בראשית כח ,יז.
תְבׁשְ ו | זפ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
"וַ ִ ּי ֹצ ק ׁ ֶש ֶמ ן ַע ל ֹר ׁ ָ
אש ּה "
בין שני הפסוקים הללו -בין 'המקום הזה' שהוא 'בית אלקים' לבין קריאת השם 'בית
אל' -מספרת התורה מה עשה יעקב בבוקר:205
ַו ַ ּיׁ ְש ֵּכם יַ ֲעקֹ ב ַּב ֹּב ֶקר ַו ִ ּי ַּקח ֶאת ָה ֶא ֶבן ֲאׁ ֶשר ָ ׂשם ְמ ַר ֲאׁשֹ ָתיו ַו ָ ּי ֶ ׂשם א ָֹת ּה ַמ ֵ ּצ ָבה
אש ּה. ַו ִ ּיצֹ ק ׁ ֶש ֶמן ַעל רֹ ׁ ָ
"מ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם" -בלשון רבים ,ואילו בבוקר
מדייקים חז"ל שבתחילה נאמר שלקח ֵ
"את ָה ֶא ֶבן" -בלשון יחיד .ולומדים מזה חז"ל שבתחילה היו אבנים נאמר שלקח ֶ
נפרדות ,אך בלילה הם התאחדו לאבן אחת .ויש להבין מה הרעיון של תופעה
מחודשת זו.
ועוד יש להבין ,מה הענין במעשה הזה של יציקת השמן על האבן?
ובפרט שמבואר בפרקי דרבי אליעזר 206ש"ירד לו שמן מן השמים ויצק עליה".
ואם השמן ירד בעבורו מן השמים ,ודאי שיש ליציקה הזו משמעות גדולה .ויש
לברר מה פעל יעקב בכך שיצק את השמן על האבן?
"וְ א ּו ָל ם ל ּו ז ׁ ֵש ם ָה ִע יר ָל ִר ׁ
אשֹ נָ ה"
והנה ,כפי שניכר ברור ,הנושא של הפסוקים הוא ה'אבן' -יעקב לוקח אותה בלילה,
עושה אותה מצבה בבוקר ,ונודר עליה שתהיה בית אלקים.
אך באמצע התהליך הזה נכנס פסוק שנראה כמאמר מוסגר שלא קשור לעצם המהלך
שנָ ה".
"ואוּ ָלם לוּ ז ׁ ֵשם ָה ִעיר ָל ִרא ׁ ֹ
של קידוש האבן הזאת :יעקב קורא למקום 'בית אל'ְ ,
"ו ֶזה ׁ ַש ַער ַה ּ ׁ ָש ָמ ִים" ,שהרי
ולכאורה מן הראוי היה שקריאת השם תיכתב מיד אחרי ְ
שם הכיר יעקב את המקום של גמר שיפועו של הסולם .מדוע הפסיקה התורה ביניהם
בסיפור הקמת המצבה ,והכניסה את קריאת השם 'בית אל' באמצע הסיפור על מה
שנעשה באבן?
יש כאן לכאורה חוסר סדר זועק.
שנָ ה" צריכה ביאור רב ,מה נפקא מינה בידיעה
"ואוּ ָלם לוּ ז ׁ ֵשם ָה ִעיר ָל ִרא ׁ ֹ
גם ההוספה ְ
זו ,ומה בא ללמדנו מה שהיה בעבר.
העולה מכל זה שלשונות הפסוקים כאן זועקים שהנושא של קריאת השמות 'שער
השמים' 'בית אל' ו'לוז' ,הוא חלק מרכזי בעצם הסוד של האבן.
.205בראשית כח ,יח.
.206פרקי דרבי אליעזר פרק לה.
חפ | להתבונן
"וְ ׁ ַש בְ ִּת י בְ ׁ ָש לוֹ ם ֶא ל ֵּב ית ָא בִ י"
בסיום הענין יעקב נודר נדר:207
ַו ִ ּי ַ ּדר יַ ֲעקֹ ב נֶ ֶדר לֵ אמֹ ר ִאם יִ ְהיֶ ה ֱאל ִֹהים ִע ָּמ ִדי וׁ ְּש ָמ ַרנִ י ַּב ֶ ּד ֶר ְך ַהזֶ ּה ֲאׁ ֶשר ָאנֹ ִכי
הוֹ לֵ ְך ְונָ ַתן לִ י לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹ ל ו ֶּבגֶ ד לִ לְ ֹּבׁש.
ויש להבין ,מה החידוש בבקשה זו? שה' ישמור עליו בדרך ויתן לו לחם לאכול ובגד
שר
ללבוש -הרי זו הנהגה רגילה ,שהקב"ה דואג לכל אדם " -הוּ א נוֹ ֵתן ֶל ֶחם ְל ָכל ָ ּב ָ ׂ
ִּכי ְלעוֹ ָלם ַח ְסדוֹ ".
וממשיך יעקב אבינו ואומר:208
ְוׁ ַש ְב ִּתי ְבׁ ָשלוֹ ם ֶאל ֵּבית ָא ִבי ְו ָהיָ ה ה' לִ י לֵ אל ִֹהים.
"אל ֵ ּבית ָא ִבי" ,מה ענין בית אביו ,והלא הוא היה
ומקשה הרמ"ד וואלי ,מדוע אמר ֶ
נשוי עם בית משלו ,ומתאים לכאורה שיאמר "אל ביתי"?
"ו ָה ָיה ה' ִלי ֵלאל ִֹהים" .ומבואר ברש"י 209שאין זה קיום הנדר,
ובסוף הפסוק אומר יעקב ְ
אלא תיבות אלו הם חלק מן התנאי ,ממה שיעקב מבקש ומצפה מן הקב"ה" :שיחול
"ו ָה ֶא ֶבן ַה ּ ֹזאת"
שמו עלי מתחלה ועד סוף ,שלא ימצא פסול בזרעי" .ורק מהמילים ְ
ואילך מתחיל התחייבות הנדר של יעקב " -אם תעשה לי את אלה ,אף אני אעשה זאת".
ש"ו ָה ָיה ה' ִלי ֵלאל ִֹהים" הוא חלק ממה שיעקב נודר ומבטיח
ְ אבל הרמ"ד וואלי מפרש
בתמורה ,כלומר ,שאם יקיים הקב"ה את בקשותיו ,יהיה ה' לו לאלקים ,ואם לא -לא
יהיה .והדבר תמוה ביותר .ולפיכך הוא מקשה:
ומהו זה שתלה אמונתו בהצלחתו ,בענין אמרו "והיה ה' לי לאלקים" ,כאילו
אמר חס ושלום ואם לאו -לאו .ואין זה מדרכן של הצדיקים ,שצריכין
לעמוד באמונתם בין בטיבו בין בעקו [-בקושי].
"ע ּ ֵ ׂש ר ֲא ַע ּ ְ ׂש ֶר ּנ ּו ָל ְך "
ַ
ולבסוף אומר יעקב:210
ְו ָה ֶא ֶבן ַהזֹ ּאת ֲאׁ ֶשר ַ ׂש ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה יִ ְהיֶ ה ֵּבית ֱאל ִֹהים ְוכֹ ל ֲאׁ ֶשר ִּת ֶּתן לִ י ַע ֵּ ׂשר
ֲא ַע ְּ ׂש ֶרנּ ּו לָ ְך.
.207בראשית כח ,כ.
.208בראשית כח ,כא.
.209רש"י שם.
.210בראשית כח ,כב.
תְבׁשְ ו | טפ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
ויש להבין ,מה הקשר של נתינת המעשר לכל הענין שהיה כאן .ובפרט שזה כתוב
בפסוק כהמשך אחד לעשיית האבן ל'בית אלקים' ,ועל פניו אין כל קשר ביניהם .מהיכן
לפתע נכנס לכאן ענין נתינת המעשר?!
הרי לפנינו שאלות על כל פסוק ופסוק בפרשה זו .וכדי להבין את הענין כולו ,עלינו
להבין את סוד האבנים ,וקריאת השמות 'בית אלקים' 'בית אל' ו'לוז' ,ובזאת נזכה
בס"ד להבין את כל הסוגיא.
*
"אם מתאחות הן -אני מעמיד י"ב שבטים"
כפי שדויק לעיל ,יש שינוי בלשון הפסוק בענין האבנים -בלילה נאמר שיעקב לקח
"את ָה ֶא ֶבן" ,בלשון יחיד.
"מ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם" ,בלשון רבים ,ובבוקר נאמר שלקח ֶ
ֵ
וידועים דברי רש"י:
התחילו מריבות זו עם זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,וזאת
אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת ,וזהו שנאמר
"ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".
אולם במדרש מצינו יותר מזה:211
רבי יהודה אמר :שנים עשרה אבנים נטל .כך גזר הקדוש ברוך הוא שהוא
מעמיד שנים עשר שבטים .אמר (יעקב אבינו) :אברהם לא העמידן ,יצחק
לא העמידן ,אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו ,יודע אני שאני
מעמיד שנים עשר שבטים .כיון שנתאחו שנים עשר אבנים זו לזו ,ידע
שהוא מעמיד שנים עשר שבטים.
כלומר ,יעקב אבינו מלכתחילה נטל י"ב אבנים ,ועשה סימן :אם בבוקר יתאחדו כולן
לאבן אחת ,יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים.
ומקשה בעל היפה תואר ,שלכאורה הסימן היה צריך להיות הפוך -לקחת אבן אחת
ולצפות שהיא תתחלק לי"ב אבנים:
ולא לקח אבן אחת לראות אם תתחלקנה לי"ב אבנים ,אשר בזה היה
הסימן יותר מבורר כי י"ב שבטים יקומו ממנו.
כי אם אבן אחת היתה מתפצלת לשתים עשרה – יש כאן ראיה שממנו יצאו שנים עשר
שבטים .ואילו יעקב אבינו לקח שתים עשרה אבנים נפרדות ,ואמר :אם יתאחדו -זו
ראיה שאעמיד שנים עשר שבטים .מה פשר הדבר?
.211בראשית רבה סח ,יא.
צ | להתבונן
ומיישב היפה תואר על פי דברי פרקי דרבי אליעזר:212
ונעשו כלן אבן אחת ,להודיעו שכלן עתידים להיות גוי אחד בארץ.
רואים מכאן ,שהסוגיא של "מעמיד שנים עשר שבטים" איננה ריבוי ילדים בעלמא,
אלא דוקא שתים עשרה שכולם מאוחדים תחת רעיון אחד ,וזה הכוונה 'להעמיד'
שבטים -כלומר ,להעמיד אותם כעם אחד.
"כשם שאין בלבך אלא אחד"
וכיוצא בזה מצינו בסוף ימיו של יעקב אבינו:213
ַ"ו ִ ּי ְק ָרא יַ ֲעקֹ ב ֶאל ָּבנָ יו ַו ֹ ּי ֶ
אמר ֵה ָא ְספ ּו ְו ַא ִ ּג ָידה לָ ֶכם" .214ביקש יעקב לגלות
לבניו קץ הימין ,ונסתלקה ממנו שכינה .אמר :שמא חס ושלום יש במטתי
פסול ,כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ,ואבי יצחק שיצא ממנו עשו?
אמרו לו בניוְ ׁ :
"ש ַמע יִ ְ ׂש ָר ֵאל ה' ֱאל ֵֹהינ ּו ה' ֶא ָחד" .אמרו :כשם שאין בלבך
אלא אחד ,כך אין בלבנו אלא אחד .באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר:
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
מה שיעקב ביקש לגלות את הקץ לא היה בתורת 'סיפור' ו'הגדת עתידות' ,אלא יעקב
רצה לפרש לבניו את נקודת התכלית של הבריאה -מתי תבוא הבריאה אל תכליתה.
וכשנסתלקה ממנו השכינה ,חשש שמא יש פסול בזרעו.
ותשובת הבנים היתה "ה' ֶא ָחד" -כי זו היתה נקודת המבחן של העמדת שנים עשר
השבטים :האם כולם מאוחדים סביב "ה' ֶא ָחד".
נמצא שיעקב ידע שיצאו ממנו שנים עשר שבטים ,אבל הוא רצה לדעת שכולם יהיו
מאוחדים סביב ה"אחד" ,ורק בזה ייחשב שהוא "העמיד" שנים עשר שבטים ,מה שלא
היה אצל אברהם ויצחק.
סוד האבן בסוד יו"ד
ומדוע נבחר עבור הסימן דוקא מבחן אבנים?
בספר 'שערי אורה' 215מבואר ש'אבן' היא כינוי לספירת המלכות:
.212פרקי דרבי אליעזר פרק לה ,הובא ברמב"ן בראשית כח ,יז.
.213פסחים נו ע"א.
.214בראשית מט ,א.
.215השער הראשון.
תְבׁשְ ו | אצ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
ולפעמים נקרא שם אדנ"י בכינוי אבן ,לפי שהוא היסוד לכל הבניינים
אשר בעולם ,וכל הנמצאים שבעולם הם עליה סמוכים ואליה צריכין.
ובספר 'פרדס רימונים' 216מוסיף הרמ"ק עוד עומק במהותה של ה'אבן':
אבן לעולם הוא בסוד יו"ד ,ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה ...וכן
המלכות היא יסוד ואבן שכל הבנין העליון עליה .ועליה נאמר ַ"על ֶא ֶבן
ַא ַחת ׁ ִש ְב ָעה ֵעינָ יִ ם".217
ונבאר:
האבן היא מיסוד העפר .והעפר הוא הדבר המפורט ביותר שיש -ההתפרטות הגדולה
ביותר שבעולם ,גרגרים על גבי גרגרים .ובכל זאת ,האבן מאחדת את כל העפר להיות
גוש אחד קשה מאד ,סלע יצוק .עד כדי כך שאפשר לבנות עליה את הבנין כולו ,והיא
היסוד של הכל.
מה הופך את האבן להיות כל כך חזקה?
זה מה שמלמדנו הרמ"ק" :אבן לעולם הוא בסוד יו"ד" .היו"ד היא תמיד הנקודה
הפנימית והשורשית ביותר ,הנקודה שמחברת את הכל אליה ועל ידה הם נהפכים
להיות אחד .וזו הדרך שהעפר נעשה אבן ,כאשר יש בו נקודה שורשית אחת שמאחדת
את כל הגרגרים אליה.
כמו חלל של חדר המורכב מארבע קירות ,גג ורצפה ,הרי יש כאן ששה עצמים
נפרדים ,אך לשם מטרת הווית החדר הם מתחברים להיות אחד.
וזה היה תפקידו של יעקב אבינו :לא רק להוליד ילדים רבים ,אלא ,כמבואר במדרש,
"להעמיד שנים עשר שבטים" שמאוחדים כולם סביב "ה' ֱאל ֵֹהינוּ ה' ֶא ָחד" .וזה היה
הנושא של לקיחת ה'אבן'.
שלש מדרגות בגילוי האלוקי
וכדי להבין מהו ה'אחד' הזה ,נחדד את הדברים יותר.
בגילוי ה' בעולם יש שלש מדרגות -
המדרגה הבסיסית היא ההכרה שיש כח שמנהיג את הבריאה .וזה שם אלקים -כנגד
כלל הכוחות שבבריאה.
.216פרדס רימונים שער כג פרק א ,ערך אבן.
.217זכריה ג ,ט.
בצ | להתבונן
באמירת השם "אלוקים" אנו מכוונים שהוא בעל הכוחות כולם ,לעומת אומות
העולם מאמינים בשם "אלוקים" ,אולם אצלם אין זה מתחבר לישות אחת
המנהלת הכל – ולכן אצלם זה "אלוהים אחרים".
מדרגה גבוהה יותר היא ההשגה של שם הוי"ה .כלומר ,שהקב"ה מהוה את העולם לפי
תכנית של 'היה הוה ויהיה' ,והכל צועד והולך לעבר תכלית.
כשאנו אומרים 'הוי"ה הוא האלקים' ,פירוש הדבר שאנו מכירים שכל הכוחות
הנפרדים שאנו רואים פועלים בבריאה ,כולם יונקים משורש אחד וכולם
מחוברים לתכלית אחת של גילוי שם הוי"ה.
"אנִ י הוי"ה
ובזה מתבאר מה שאמר הקב"ה ליעקב אבינו בתחילת הנבואה שבחלוםֲ :
יך" .לא היה זה ענין של מנהג דרך ארץ בעלמא ,אלא כמו שמצינו ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם ָא ִב ָ
"אנִ י הוי"ה" 218ופירוש הדבר הוא -אני
בתחילת פרשת וארא שהקב"ה אומר למשה ֲ
רוצה שתכיר מעתה הנהגה חדשה וגילוי חדש של שם הוי"ה .כך גם כאן ,הקב"ה מגלה
ליעקב גילוי חדש של שם הוי"ה ,המתגלה ב'מלכות'.219
ומבאר הרמ"ד וואלי זי"ע שדבר הגילוי החדש הזה מתאים מאוד לתפקידו של יעקב
אבינו בעולם ,שכידוע שהוא מרכבה למידת התפארת ,שהיא הלב של כל הספירות
שאמורות להתגלות במלכות .וכדי שיעקב יוכל לתקן את הדבר הזה ,צריך שיכיר את
הגילוי של שם הוי"ה באופן מלא -שהוא השם שכנגד מידת התפארת.
אבל גם ׁ ֵשם הוי"ה איננו סוף הגילוי .יש בחינה עליונה יותר -לדעת שכל מה שנעשה
בבריאה יש לו מקור עליון יותר במידת הכתר -שורש הרצון להתגלות ,וזה כנגד שם
אהי"ה .וזה טמון בתוכן המילה "אהי"ה" ,כלומר רצוני להתגלות ולהיות.
ההכרה בגילוי הזה מלמדת שכל הפרטים שבבריאה וכלל האירועים המתרחשים בה
מיועדים עבור מטרה תכליתית אחת – לגילוי רצונו יתברך בעולם.
זה הופך את כל המציאות להיות אחד .כלומר ,אין כאן הרבה רעיונות נפרדים המנהלים
את הבריאה ,ואין כאן באמת מציאות של דברים טובים ודברים רעים ,אלא כל מה
שנעשה ,הכל הוא ענין 'אחד' מאוחד -להוציא את הרצון האלוקי לפועל.
וזה מה שנאמר בפסוק:220
חש ְך ,עֹ ֶ ׂשה ׁ ָשלוֹ ם וּבוֹ ֵרא ָרעֲ ,אנִ י הוי"ה עֹ ֶ ׂשה ָכל ֵא ֶּלה".
"יוֹ ֵצר אוֹ ר וּבוֹ ֵרא ׁ ֶ
.218שמות ו ,ב.
" .219אני" זה ביטוי לגילוי שבמידת מלכות.
.220ישעיהו מה ,ז.
תְבׁשְ ו | גצ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
וכנגד זה אנו אומרים בתפילה בברכת 'יוצר אור':
"יוֹ ֵצר אוֹ ר וּבוֹ ֵרא חֹ ׁ ֶש ְך עוֹ ֶ ׂשה ׁ ָשלוֹ ם וּבוֹ ֵרא ֶאת ַה ּ ֹכל"
כי ההבנה שכל מציאות הבריאה נועדה לתכלית אחת מבארת שאפילו מה שנראה
כחושך והעדר ורע ,הוא באמת עוד כלי להביא את העולם לתכליתו ,ולגלות בסופו של
דבר את רצונו יתברך -וזהו סוד היחוד.
דומה הדבר לאומן ששובר חלק מהכלי כדי שיהיה מושלם ,לא תמיד הצופה
מן הצד רואה את כל התמונה ,והוא חושב בטעות שהאומן הורס את הכלי,
אבל רק אחרי שישלים את מלאכתו הוא יבין שכל פעולותיו היו לתכלית אחת
טובה ומושלמת.
שלימות עבודתו של יעקב אבינו היתה בשני שלבים :תחילה -להכיר את הגילוי של
שם הוי"ה ולדעת ש"הוי"ה הוּא ָה ֱאל ִֹהים" ,221שיהיה בירור מלא שכל מה שקורה למטה
מקורו בהנהגת שם הוי"ה .ובשלב הבא -להבין שהוי"ה הוא אחד.
זהו התוכן של מה שאנו אומרים פעמיים ביום בקבלת עול מלכות שמים:
ׁ ְש ַמע יִ ְ ׂש ָר ֵאל הוי"ה ֱאל ֵֹוקינוּ ,הוי"ה ֶא ָחד.
"אנִ י הוי"ה" ,והשלב
השלב הראשון נתגלה לו בתחילת החלום ,כשאמר לו הקב"ה ֲ
השני -בבוקר ,כשראה ששתים עשרה האבנים התאחדו לאבן אחת.
*
ברכת המינים -כנגד 'אל'' ,אחד' ו'חוליה קטנה'
את עומק משמעות הכוונה ב'אחד' נוכל להבין היטב מתוך ברכה אחת מברכות
התפילה .ובה נמצא גם את המפתח לשמות 'בית אל' ו'לוז' שבפרשתנו.
הגמרא 222אומרת ששמונה עשרה ברכות התפילה הן כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר
ב"הבוּ ַלה' ְ ּבנֵ י ֵא ִלים" ,וכן כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע ,וכן כנגד
ָ דוד
שמונה עשרה חוליות שבשדרה.
שואלת הגמרא :והרי בהמשך הוסיפו חכמים את ברכת המינים ' -ולמלשינים' ,ואיך
זה מסתדר עם הרמזים הנזכרים שמקבילים רק לי"ח ברכות.
מתרצת הגמרא:
"אל ַה ָּכבוֹ ד ִה ְר ִעים".
כנגד ֵ
.221דברים ד ,לה.
.222ברכות כח ע"ב.
דצ | להתבונן
כנגד "אחד" שבקריאת שמע.
כנגד חוליא קטנה שבשדרה.
ויש להבין :מדוע ברכת המינים רמוזה דוקא בשם 'אל' ובמילה 'אחד' ,ולא בשם הוי"ה
כשאר הברכות? ומדוע היא דוקא כנגד 'החוליה הקטנה' ולא כנגד חוליה רגילה? ועוד,
מדוע תיקנו ברכה זו רק ביבנה ,אחרי החורבן ,ולא יחד עם כל הברכות?
ביאור הענין -
התקופה שבה תיקנו את ברכת המינים היא תחילת 'שני אלפים ימות המשיח' .זו
התקופה שבה התורה באה לידי ההתפרטות הגדולה ביותר שלה ,בתורה שבעל פה.
וכדי לגלות את התורה שבעל פה היה צריך שיהיה חורבן וחושך גדול ,שרק מתוכו
יעלה האור הגדול בפרוטרוט.223
משול הדבר לחדר חשוך לגמרי ,והאדם מזהה את החפצים שבחדר על ידי חוש
המישוש .על ידי החוויה החושית הזאת הוא חווה כל חפץ וחפץ באופן חזק
ומפורט -במידה מסוימת אף יותר מאם האור היה נדלק בחלל החדר ,שבו הוא
רק היה צופה בעצמים הנמצאים שם.
ההנהגה של חורבן הבית השני ושל כל הגלות שבאה בעקבותיו במבט אמיתי היה
ברכה ,כי רק על ידה התפתח הגילוי של התורה שבעל פה .אלא שהיא פעלה מתוך
תהליך נורא של הסתר פנים.
אמנם המינים והאפיקורסים אשר ראו את החורבן וההסתר פנים טענו לעם ישראל
שהקב"ה גירש את ישראל ,ואינו אוהב אותם עוד ,וכפי שהגמרא 224מספרת על
טרנוסרופוס הרשע ששאל את רבי עקיבא:
אמר לו :אתם קרוים בנים וקרוין עבדים ,בזמן שאתם עושין רצונו של
מקום אתם קרוין בנים ,ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם
קרוין עבדים ,ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום.
רבי עקיבא ענה לו שבכל מצב הקב"ה דואג לנו ,גם כשאיננו עושים רצונו כראוי,
עיי"ש.225
כדי להבין את עומק התשובה ,יש להבחין בין שתי הנהגות שהזכרנו קודם -
"אם ְ ּב ֻח ּ ֹ
ק ַתי ֵּת ֵלכוּ ... יש גילוי שנקרא שם הוי"ה .זהו גילוי לפי מעשיהם של ישראלִ :
"ה ָעם ַהה ְֹל ִכים ַ ּבח ׁ ֶֹש ְך ָראוּ אוֹ ר ָ ּגדוֹ ל".
.223כנאמר בישעיה ט ,א ָ -
.224בבא בתרא י ע"א.
.225עיין במהרש"א ובבן יהוידע שם.
תְבׁשְ ו | הצ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
ְונָ ַת ִּתי ׁ ָשלוֹ ם ָ ּב ָא ֶרץ" ,226ואם לא -לא .זו מערכת שבה הקב"ה מתגלה בעולם בדרך של
משפט :כשעושים רצונו יש גילוי ושפע ,וכשעוברים על רצונו יש הסתר.
אבל יש גילוי שנקרא שם אהי"ה ,והוא הנהגה שנקראת פרצוף אבא .227זהו גילוי שמעל
המשפט ,מעל המערכת הרגילה ,ועניינו היא -להוביל את מימוש רצונו יתברך בבריאה
בכל מצב ,ובהנהגה הזו ,לפעמים אופן הגילוי הוא בניסים גלויים שלא כדרך הטבע,
ולפעמים הוא דוקא דרך הסתר פנים.
נמצא שאדם המסתכל על מציאות החושך והחורבן בשטחיות הרי הוא רואה הסתר
פנים .אבל באמת ,בעומק ,גם מה שנראה רע נועד לסובב דבר טוב ,אף שלא תמיד אנו
מבינים זאת בהשגתנו.
כאמור ,הקב"ה בעצמו "בוֹ ֵרא ָרע" 228כדי להוביל לטוב ,כי רק דרך הרע הזה יגיע
הטוב .וזה אינו רע בעצם ,אלא רק גילוי של רע כביכול ,והכל הוא מכבשי דרחמנא
כדי להוביל את הבריאה לתכליתה.
וזו הבחינה של "אחד" ,סוד היחוד שהרמח"ל מרחיב בו בספר 'דעת תבונות' -שהכל
מוביל לתכלית אחת.
נשים לב שהמילה 'אחד' היא בגימטריה שלש עשרה .כי שתים עשרה הן
מורות על שנים עשר הקצוות של החלל ,והשלש עשרה היא הנקודה המרכזית
שמאחדת את כל ההתפרטות להיות סביב התכלית האחת.
כפי שהובא לעיל במשל חלל החדר ,והנקודה המרכזית היא המרכזת את כל
פרטי הקצוות להיות 'חדר'.
וזה מה שראה יעקב באבנים :שתים עשרה אבנים ,כנגד שנים עשר השבטים ,שהתאחדו
לאבן האחת ,השלש עשרה ,ה'אחד'.
כך גם בתפילת שמונה עשרה ,כל ברכה היא כנגד הנהגה אחרת מתוך שם הוי"ה .אבל
ברכת 'ולמלשינים' היא כנגד מידת ה'כתר' ,שהיא הרצון העליון שמוביל את כלל
הגילויים .הנהגת הכתר נקראת 'אין' ,כיון שאין לנו השגה בה.
זו האמונה שחז"ל בקשו לחזק בישראל אחר עליית כוחם של המינים ,שידעו וישכילו
שגם כאשר נראה כלפי חוץ שיש הסתר פנים -באמת הקב"ה מוביל את הבריאה
לתיקונה כפי רצונו – שהוא מידת "כתר" ,ולא כמו שטענו המינים שההסתר פנים הוא
מחמת עזיבת הקב"ה את עמו ישראל ח"ו.
.226ויקרא כו ,ג-ו.
.227מקביל לספירת "חכמה".
.228ישעיה מה ,ז.
וצ | להתבונן
וזה הטעם שברכת המינים כנגד שם 'אל' .השם 'אל' הוא שם של מידת החסד .בשונה
משם אלקים ,שהוא השפעות מדודות' ,אל' הוא השפעה של חסד עצום בלי גבול -
מקור ההשפעות כולן ,בלי גבורות .וזה מעין עניינה של מידת הכתר.
ולכן מובן ששמואל הקטן הוא שתיקן את הברכה ,שהיה מחובר לעולם העליון
שלמעלה מן ההתפרטות ואכמ"ל.229
עצם הלוז -השורש שממנו מתחדש הכל
וברכת המינים היא גם כנגד "חוליא קטנה שבשדרה" -והיא הנקראת 'לוז' ,230כשמה
שנָ ה".
"ל ִרא ׁ ֹ
של העיר בית אל ָ
והדבר יתבאר על פי מה שכתב רבינו בחיי בפרשתינו:231
מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז מתחילה ,ומה תועלת המגעת אלינו
מזה?
ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם
להשתכלל ולהתחדש ,והנה הוא ראשית הבריאה והחידוש.
ועל כן גלה לנו כי שם העיר לראשונה לוז ,מלשון לוז השדרה באדם,
שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחיית המתים.
במילים אחרות ,עצם הלוז -החוליה הקטנה שבשדרה ,איננה אחת מתוך כלל החוליות,
אלא היא השורש של כולן ,שממנה כולן מתחדשות .היא אינה מושפעת כמו כולן ,אלא
היא מקור ההשפעה.
והיא מידה שאינה גלויה ,כמו הכתר שהוא נמצא מעל לקומת האדם ,ומחמת העלמותה
מיכולת ההשגה של האדם היא נקראת "עצם קטנה" ,ולכן מי שתיקנה היה "שמואל
הקטן" דוקא.232
ולכן מצינו שבעיר לוז "מלאך המות אין לו רשות לעבור בה" .233כי הלוז הוא
נקודת השורש והמקור של כל ההשפעה ,והקליפה והרע יכולים רק לחסום את
צינורות השפע -אבל אינם יכולים להמית את נקודת העצם של מקור ההשפעה.
.229והארכנו בזה בספר 'להבין בתפילה' במאמר על ברכת ולמלשינים.
.230ראה בראשית רבה כח ,ג.
.231רבינו בחיי בראשית כח ,יט.
.232כפי שמבואר בספר הקדוש "תומר דבורה" בריש הפרק השני.
.233סוטה מו ע"ב.
תְבׁשְ ו | זצ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
וכך כל הברכות שבשמונה עשרה הם כנגד כלל המידות המגולות והם תלויות במקור
ההשפעה ,ואילו ברכת 'ולמלשינים' ,שהיא ב'כתר' ,היא שורש כל ההשפעות הנקרא
בקריאת שמע "אחד".
*
שער השמים ' -בית אל'
ומעתה נחזור אל הפסוקים לפי סדרם ,ונראה כיצד הכל מתחבר כמין חומר.
יע ַה ּ ׁ ָש ָמ ְי ָמה".234 "ס ָ ּלם ֻמ ָ ּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ
ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַ יעקב אבינו חולם על ֻ
משמעות הדבר היא ,שכל השפע שאתה רואה למטה -יש לו מקור עליון.
"אנִ י הוי"ה" .כפי שנתבאר ,רצונו יתברך שיעקב אבינו יכיר לא רק
והקב"ה מגלה לו ֲ
את הבחינה של 'יש אלוקים' ,אלא את הבחינה של מקור ההשפעה ,שהוא שם הוי"ה.
"ב ית ֱא ל ִֹה ים" -המלכות ,שמקבלת מכל הכוחות כולם,
המקדש שבארץ נקרא ֵ ּ
זה המקום שמגלה שכל הכוחות הנפרדים באמת מאוחדים ויונקים משם הוי"ה
המתגלה שם.
"ש ַער
ויש בחינה עליונה יותר ,שהיא מקור השפע ביחס ל"בית אלוקים" .היא נקראת ׁ ַ
ַה ּ ׁ ָש ָמ ִים" ,וזה ֵ ּ
"בית ֵאל".
בזוהר הקדוש 235מבואר ששער השמים הוא מידת היסוד:
ְוזֶ ה ׁ ַש ַער ַה ָּׁש ָמיִ ם ּ ָ -דא ַּת ְר ָעא ְ ּדגו ָּפא ַו ַ ּדאיַּ ,ת ְר ָעא ִאיה ּו לְ ַא ְר ָקא ִּב ְר ָכאן
לְ ַת ָּתאָ ,א ִחיד לְ ֵעילָ א ְו ָא ִחיד לְ ַת ָּתא.
["וזה שער השמים" -זהו ודאי השער של הגוף ,שער הוא להריק ברכות
למטה ,אחוז למעלה ואחוז למטה].
ומעתה יתבאר מה שדקדקנו על ההבדל בין השמות:
'בית אלקים' -בלשון רבים ,הוא המלכות שמקבלת מכל המידות ,ולכן היא
נקראת בלשון רבים.
ו'בית אל' -בלשון יחיד ,הוא היסוד שהוא 'בית' לקבל מהמקור והשורש
העליון שהוא מידת 'אל' שבחכמה ובחסד [ולכן שמו של היסוד הוא 'אל חי
שדי' ' -אל' כנגד החסד' ,חי' כנגד החכמה ,ו'שדי' כנגד היסוד עצמו].
.234בראשית כח ,יב.
.235זוהר ח"א קנ ע"ב.
חצ | להתבונן
הגילוי במה שהאבנים התאחדו
ובבוקר ,כשיעקב אבינו ראה שי"ב האבנים התאחדו לאבן אחת ,פירוש הדבר שהקב"ה
"אנִ י הוי"ה" -שהגילוי במלכות הוא כלל המידות של שם הוי"ה ,אלא
לא רק גילה לו ֲ
גילה לו בחינה עליונה עוד יותר – שהוא סוד היחוד .הבחינה השורשית העליונה
שמחברת את כל שנים עשר צירופי שם הוי"ה לבחינה אחת .זו הנקודה השלש עשרה,
שמאחדת את הכל סביב תכלית אחת של מימוש רצון ה' בעולם.
"ו ִ ּיצֹק ׁ ֶש ֶמן ַעל ר ׁ ָ
ֹאש ּה" .שמן זית הוא כנגד מידת החכמה ,236שהוא מקור ההשפעות ואז ַ
237
בעולם בפועל .כלומר ,ביציקת השמן עשה יעקב אתערותא דלתתא ,לחבר בפועל
את כל הפירוט של שבטי י-ה אל שורש ההשפעה העליון -לגלות את האחד שמאחד
את כל צירופי הוי"ה.
ומיד הוא הוסיף והגדיר את "שער השמים" ,וגילה שהשורש שלו הוא 'לוז' -המקור
העליון עוד יותר ,שורש הבריאה ,הנקודה השורשית שכנגד היו"ד .ולכן היא חוליה
קטנה ,כצורת האות י' ,שהיא נקודה ראשונית.
"ו ִ ּי ְק ָרא ֶאת ׁ ֵשם ַה ָּמקוֹ ם ַההוּ א ֵ ּבית ֵאל ְואוּ ָלם לוּ ז ׁ ֵשם
ובזה מובן היטב מדוע הפסוק ַ
שנָ ה" נכתב דוקא אחרי הקמת המצבה ויציקת השמן .אין זה מאמר מוסגר, ָה ִעיר ָל ִרא ׁ ֹ
אלא זה ההסבר לכל התהליך שנעשה כאן .האבנים שהתאחדו לאחת ,השמן שמחבר
אותן אל החכמה ,והשם 'בית אל' שהשורש שלו הוא 'לוז' -כולם ענין אחד :חיבור
כל הגילויים שבשם הוי"ה אל המקור העליון ברצון ה'אחד'.
"ה ָּמקוֹ ם ַההוּ א" .כשהוא עומד
וזו גם הסיבה שיעקב קורא שם למקום שאינו נמצא בוַ ,
במקום המקדש ,משם הוא משיג את מקור ההשפעה בראש הסולם שבמקום הגבוה
והרחוק ' -בית אל' ,ושורשו 'לוז' .כי תמיד השגת ה'אחד' היא השגה של מה שמעל
המקום שבו האדם עומד.
*
הנדר -חיבור למקור העליון
"ו ִ ּי ַ ּדר ַי ֲעקֹב נֶ ֶדר" .וכידוע הנדר הוא חיבור למקור העליון שמעל
ומיד אחר כך ַ
המציאות .ולכן אחרי שהשיג יעקב את ה'אחד' ,הוא נודר נדר.
ב ׁש" .ותמהנו על כך ,הרי לכל אדם בעולם
"ל ֶחם ֶל ֱאכֹל וּ ֶב ֶגד ִל ְל ּ ֹ
ובתחילה הוא מבקש ֶ
יש את זה ,ומה הבקשה המיוחדת כאן.
.236עי' מנחות פה ע"ב ,ובזוהר ח"ג לד ע"א.
.237ונקרא "יש מאין" – כי הוא יוצא מה'כתר' הנקרא אין.
תְבׁשְ ו | טצ
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
ויש לומר שלפני ההליכה לבית לבן ,ביקש יעקב שיזכה להיות מחובר תמיד למקור
ההשפעה ,ולא יחשוב שלבן הוא המפרנס אותו ,אלא שירגיש שהקב"ה הוא הנותן לו
לחם לאכול ובגד ללבוש ,ולא יהיה מנותק מהקב"ה כלל.
ל"ב ית ָא בִ י"
"וְ ׁ ַש בְ ִּת י בְ ׁ ָש לוֹ ם" על ידי החיבור ֵּ
אך העיקר נמצא במה שהוסיף יעקב וביקש:
ְ"וׁ ַש ְב ִּתי ְבׁ ָשלוֹ ם ֶאל ֵּבית ָא ִבי".
ומפרש רש"י:238
בשלום -שלם מן החטא ,שלא אלמד מדרכי לבן.
ויש להתבונן :מה הסכנה המיוחדת שהיתה בבית לבן יותר מכל מקום אחר ,עד כדי
כך שצריך בקשה מיוחדת שלא ילמד ממנו לחטוא.
ביאור הדבר :הטומאה של לבן היתה חמורה ונוראה ביותר .כי בעל עבירה רגיל
שחוטא מחמת תאוותו או מחמת שטועה וכופר ,עדיין יש לו סיכוי לתקן -כאשר
יתוודע למציאות ה' והנהגתו והשגחתו התמידית וכיוצ"ב.
אולם לבן היה "יודע את רבונו ומתכוון למרוד בו" ,כפי שבהמשך הוא התגלגל
בבלעם 239שהיה שייך לאותה טומאה .ובמצב כזה אין שום סיכוי לתקן .ואין מה לקוות
שאם הקב"ה יתגלה אליו הוא יחזור למוטב -שהרי זה כבר אירע ,כמו בלעם ,שהיה
נביא והשיג הכל ,ובכל זאת לא הושפע .וזה המצב הגרוע ביותר ,שאין לו סיכוי לתיקון.
טומאה זו נקראת 'טומאת שער החמישים' ואכמ"ל.
נמצא שלחיות אצל לבן ,פירושו לחיות בפסגת הטומאה האפשרית .ואיך באמת הצליח
יעקב לחזור משם ולהישאר צדיק?!
מבאר הרמ"ד וואלי :על ידי חיבור לאור גבוה יותר מן המציאות -הארת אבא.
לפי שידע יעקב אבינו שעכשיו נטרד מן הימין דאיהו סטרא דאבא...
וכל מגמתו ודאי לחזור אל הימין שהוא מקום השלוה והמנוחה .ולכן אמר
"ושבתי בשלום ֶאל ֵּבית ָא ִבי" ,שגם ראשי תיבות 'אבא' ,לרמוז אל סיטרא
דאבא ממש.
.238רש"י בראשית כח ,כא.
.239תרגום יונתן במדבר לא ,ח.
ק | להתבונן
"אל ֵ ּבית ָא ִבי" ולא "אל ביתי" -לרמוז שיזכה להתחבר אל בחינת
יעקב דקדק ואמר ֶ
'אבא' שכידוע היא הבחינה של ה'חכמה' ,הנקודה השורשית של החיבור להקב"ה –
בה טמונה ההבנה שגם בתוך ההסתרה הקב"ה נמצא.
הוא מבקש שגם כשיחזור משם יהיה עדיין מחובר אל 'בית אבי' ,אל הנקודה הפנימית
העליונה שמלמדת שגם בזמן של הסתר הפנים הנורא ביותר ,גם בשיא הטומאה ,הכל
רצונו יתברך והכל מאתו .וזה מה שנותן ליעקב את הכח להיות בבית לבן ולא להיות
מושפע ממנו לרעה.
וזה כמו שראינו בברכת 'ולמלשינים' .שגם בזמן שהמינים והמלשינים טוענים שיש
הסתר פנים ,שהקב"ה בגד בנו ואינו מעוניין בנו ,גם אז אנו מתחברים אל הכתר -רצונו
יתברך ,ובזה מתרוממים מכל הטענות הללו ,ומכירים בכך שיש רצון אלוקי מאחורי
הכל שמכוון לטובתנו ולהארת פנים.
משל לבן שאביו ,המנתח ,מכניס אותו לחדר הניתוח וחותך בבשרו בסכינים.
הבן אינו חושב שאביו מסתיר ממנו פנים ,אלא ברור לו שאביו עושה הכל
לטובתו ,אף שכרגע הדבר נראה ככאב וכחתכים.
כך באמצעות ההתחברות ל'הארת אבא' אנו מתמודדים עם כל ההסתרות
ומבינים שהכל נעשה על ידי אבינו מלכנו ,שאוהב אותנו ומכוון לטובתנו.
"וְ ָה יָ ה הוי"ה ִל י ֵל א ל ִֹה ים" -מכאן ואילך
"ו ָה ָיה הוי"ה ִלי ֵלאל ִֹהים" -
ומעתה מובן גם המשך הנדרְ ,
"ו ִי ֶּתן ְל ָך ָה ֱאלֹ ִהים",
מבאר הרמ"ד וואלי :עד עתה ,כשבירך יצחק את יעקב ,אמר לו ְ
"ו ֵאל ַׁש ַ ּדי ְי ָב ֵר ְך א ְֹת ָך" ,ולא הזכיר שם הוי"ה כלל .ולכן היתה כוונתו
ובפעם השניה ְ
של יעקב לעבוד ולהתפלל אל הגילוי של השמות האלו.
"אבל עכשיו כשראה שנגלה לו בחלומו שם הוי"ה ברוך הוא ודיבר עמו
והבטיחו כל אותן ההבטחות ,מיד חשב בלבו שהיה מן הראוי שכל מגמת
עבודתו ותפלתו תהיה מכוונת אל השם הקדוש הזה ,ושיקבלנו עליו לאלוקו
המיוחד...
וזהו שאמר "והיה הוי"ה לי לאלקים" ,כלומר שמכאן ואילך שם הוי"ה ברוך
הוא יהיה האלוק שלו".
נמצא שאין כאן תנאי באמונה חלילה .יעקב אינו אומר 'אם לא תעשה לי -לא תהיה לי
לאלקים' ,אלא הוא מקבל על עצמו שמעתה כל עבודתו תהיה אל שם הוי"ה ,שנתגלה
לו עכשיו לראשונה.
תְבׁשְ ו | אק
ב י ַ
לָׁש ִּ
יִבא תיֵּב לֶ םאֹו ְ
ָ
הענין הפנימי של נתינת המעשר
"ו ָה ֶא ֶבן ַה ּ ֹזאת ֲא ׁ ֶשר ַ ׂ
ש ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה ִי ְה ֶיה ֵ ּבית ֱאל ִֹהים" .כלומר ,אם אזכה ואז אומר יעקבְ :
לחיות ולראות באופן מוחשי שה' אחד ,ואהיה מחובר אל הארת אבא' ,בית אבי' -אז
האבן הזו תהיה מצבה של חיבור כל השנים עשר לאחד.
ש ֶרנּ וּ ָל ְך" ,ותמוה מה עניינו של
שר ֲא ַע ְּ ׂ
"ע ֵּ ׂ
ומעתה מובן גם מה שיעקב ממשיך ואומר ַ
המעשר לכאן.
אלא שהרעיון העומד מאחורי מצוות 'נתינת מעשר' הוא ,לגלות שבכל עשרה יש נקודה
פנימית אחת שמחיה את הכל -והיא המעשר .זו בחינת הכתר ו'עצם הלוז' שבכל מוצר
ומוצר ,החלק של הקב"ה שאין לחומריות עסק עמו.
ולכן אמר יעקב :אם אהיה מחובר אל 'בית אבי' ,בחינת חכמה ,אראה בכל דבר את
הנקודה השורשית שמקיימת את הכל – נקודת הרצון של הקב"ה המחיה את הכל לפי
רצונו יתברך ,אזי אתן מעשר מן הכל ,להורות שזה החלק הוא קודש קדשים השייך
לחלקו של הבורא ,ולכן הוא ינתן ללווים.
בפרקי דרבי אליעזר 240מסופר ,שכאשר רצה יעקב לעבור את מעבר יבוק ,טען כנגדו
המלאך שלא קיים את נדרו במלואו:
יעקב ,לא נתת מעשר מכל ,והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי ...ועלה
לוי מעשר קדש לה'.
זה בדיוק הסוגיא של שבט לוי .הוא כולו לקב"ה ,ואין לו חלק ונחלה בארץ .הוא פרק
מעליו את "החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" ,כלשון הרמב"ם.241
שבט לוי הוא 'עצם הלוז' של כלל ישראל – ולכן לו מגיע חלק ה'מעשר' ,הנקודה
הפנימית שמעניקה חיות לכל העם.
*
סיכום
מהדברים האמורים אנו לומדים ,שיעקב אבינו עובר בפרשה זו שני שלבים.
"אנִ י הוי"ה" שהקב"ה מגלה לו בתחילת החלום .אם
השלב הראשון -ההיכרות עם ֲ
עד אז היה לו חיבור עם 'אלקים' ועם 'אל שדי' ,הרי שעכשיו לראשונה הוא מכיר את
שם הוי"ה.
.240פרקי דרבי אליעזר פרק לז.
.241רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג.
בק | להתבונן
והשלב המשמעותי יותר הוא השלב הבא ,שהתגלה בהתאחדות האבנים ,ובראיית שער
השמים ,שבו התגלתה הבחינה של 'בית אל' ו'לוז' -שגם שם הוי"ה איננו הסוף ,אלא
סוד היחוד הוא תכלית הגילוי.
סוד היחוד בא לידי ביטוי באחדות השבטים ,שמבינים שהם שנים עשר צדדים שונים
של אותו שם הוי"ה ,ויש לכולם תכלית אחת .וכמו שאמרו הבנים ליעקב" :כשם שאין
בלבך אלא אחד ,כך אין בלבנו אלא אחד".
והגילוי הזה של ה'אחד' הוא הבסיס לכך שגם בעת החשכה הגדולה יש אור גדול .מי
שמכיר רק את המערכת הגלויה ,את המשפט ואת השכר והעונש ,עלול לחשוב בשעת
הסתר הפנים שהקשר נותק.
אבל מי שזוכה להתחבר אל 'בית אבי' ,אל הנקודה שבה הכל מאוחד תחת רצונו
יתברך ,יודע שגם החושך הוא חלק מן התוכנית הטובה .הוא יכול לשהות עשרים שנה
"ב ׁ ָשלוֹ ם" -שלם מן החטא ,עם שנים עשר שבטים מאוחדים ,עד בבית לבן ולחזור ְ
"ו ָהיוּ ֶא ָחד ְ ּב ָי ִדי" ,במהרה בימינו אמן.
שיתקיים ְ
