צפונות · Tzfinois — ויצא (2026-11-16)

עניני
מעשר כספים
פרשת ויצא
תשפ''ז
גליון רל"ז
צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים
יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל
ּש ֶרּנּו לָ ְך"
ּשר ֲא ַע ְ ׂ
"וְ כֹל ֲא ֶׁשר ִּת ֶּתן לִ י ַע ֵ ׂ
פסקי רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל
שנשאלו על ע"י מרן הגאב"ד שליט"א שנשאלו ע"י רבינו מרן עמוד ההוראה שליט"א
קדימה לארגון שמתקשה בגיוס כספים לשמור כספי מעשרות לנישואי ילדיו בעתיד
ארגון שמציל בחורים שלא יצאו לרחוב אם הצדקה ליתן להם עדיפא אף מצדקה ליתומים מי שאוסף את כספי המעשרות שלו במשך השנים בכדי להשתמש בהם לנישואי בתו או
ואלמנות רח"ל. בנו שיוכל לקבל עליו ולא יצטרך לחזר אחר הכנסת כלה וכו'.
והשיב (אחרי שאמרתי לו שלארגון אין פרסום גדול ואין אוספים וכו') ,דבודאי חשיב טפי מו”ח זצ"ל לא הסכים לכך אף אם יקנה כבר לבתו את הכסף ורק אם נתארסה דאז הוי עלה
להקדים ליתן להם אבל לא משום חשיבות הדבר שהוי יותר מצדקה לאלמנות אלא דהוי שם עני שצריכה כבר להתחתן יוכל לאסוף עד החתונה אמנם אח"כ שמעתי דאם הגיעה
כמת מצוה שאין נותנים אנשים. לפרקה סגי בכך.
נתינת כספי מעשר לתכנית כל ישראל ערבים להפקיד כספי מעשר כגמ"ח
שאלתי בדבר הארגון 'כל ישראל ערבים' וכו' ליתן ממעשר כספים והשיב דכיון דקיימי להפקיד כסף מעשר בגמ"ח ע"מ לצוברם לכמה שנים לשם נשואי הצאצאים .דעת רבינו
עניים גביה מתחייב ליתן להם וא"א ליתן לדבר שעדיין לא בא לפניו ,ואמר שיש גם סיבה שאלו שנוהגים לתת רק לעניים שכך הדין לכתחלה ,יתנו לגמ"ח רק שליש מהכספי מעשר
דהוי במסחר כיון שלו יכול להיות תועלת. וכהיתר של האהבת חסד (ח"ב פרק יח סעיף א) ,ואלו הנוהגים לתת לצרכי מצוה יכולים
נטילת צדקה מעכו"ם לתת לגמ"ח את כל כספי המעשר.
בהא דיש משפחות בגרמניה שהתאחדו לעזור ליהודים עניים בארץ ישראל לחפות על לענין לקיחת נדבה מעכו"ם עבור ישיבה
מצפונם שעמם השמיד מליוני בני ישראל הי"ד ועד עתה עזרו לשאינם שומרי תורה ומצוות דעת רבינו דעבור צרכי הבנין מותר ועבור הישיבה הוי צדקה ואסור ,ואם מתכוין לכבודו
ועתה רוצים לדבר עמם להועיל לעזור לשומרי תורה ומצוות החרדים לדבר ה' ,אי שרי ליקח מותר (חסד לאברהם).
דאין לוקחין צדקה מן העכו"ם. גדר מומר לענין לקיחת צדקה ממנו
והשיב דיש לסמוך בזה על שו"ת חסד לאברהם שהתיר כשמתכוון לכפר על עצמו וא"כ מומר המובא בשו"ע דאסור לקבל ממנו היינו בנשתמד או בנשא אשה גויה אבל מומר
המשך בעמ' ב' בנידון דידן שכונתם רק להשקיט מצפונם שרי. לחלל שבת וכדומה נוהגין להקל בזמנינו הן לענין צדקה ובית הכנסת והן לענין אבילות.
שו"ת בהלכות מעשר כספים ממורינו הרב שליט"א
ת .הא למעשה לא נתן מעיקרא מעשר ממעות אלו וע"כ ודאי חייב ,אולם כיון דהמדינה גוזלת ש .מי שקיבל מתנות כסף ,אם המקבל יודע בבירור שכוונת הנותן היתה לעזור לו בהוצאותיו,
ממנו הרבה ע"י מיסים שונים אי ניתן להתייחס למעות אלו כהחזרת גזילה ,וע"כ מדינא אינו האם פטור ממעשר:
חייב ,ובייחוד אם הי' דעתו מעיקרא ע"ז ,ומ"מ ראוי ליתן. ת .חייב.
ש .מי שמקבל כסף מהמדינה ובכלל זה הכסף שחילקו בזמן מגיפת ה'קורונה' ,האם יש ליתן ש .מתנות כסף שלא ניתנו עבור הוצאותיו ,אבל המקבל יודע שכוונת הנותן היתה ליתן לו
מעשר אם אין צריך את הכסף לפרנסתו? סתם מתנה ולא כדי לעזור לו בהוצאותיו האם חייב במעשר?
ת .חייב אך עיין לעיל. ת .חייב.
ש .שוכר דירה שמקבל כסף מהמדינה עבור שכר דירתו ,והם נותנים הכסף כל חודש ישר ש .קיבל מתנות כסף אם הנותן או המוריש מפרט שהוא נותן לו את הכסף כדי שיקנה איזה
למשכיר ,האם יש לתת מזה מעשר? דבר לעצמו האם פטור ממעשר?
ת .פטור. ת .אם אינו זוכה בכסף עד שקונה הדבר (ול"ש כן בירושה) אינו חייב ,אבל אם זכה אזי אם ייחד
ש .מי שמקבל מהמדינה תלושי קניה לרכישת מוצרים מסויימים האם פטור ממעשר? לחפץ מסויים יש להקל ,אבל אם לא"ה צריך לתת ,ולכתחילה בכל גווני יתן ממעות אחרים.
ת .פטור. ש .קיבל כסף והתנה הנותן שלא ישתמש בה עבור צרכי ביתו כי אם לפרוע חובתיו האם
ש .מה השיעור מעשר כספים שיש לתת לקרוב עני ,שהרי קרוב שומר תומ"צ קודם גם פטור ממעשר?
לת"ח? ת .אם לא זכה במעות אי"צ אבל אם זכה ראוי ליתן.
ת .אין בזה כלל ברור ,אבל להורים צריך ליתן כמעט כל המעשר ,ולקרוב אחר כמחצית ,אבל ש .קיבל כסף בירושה האם חייב במעשר?
הכל לפי הענין. ת .ודאי.
ש .מי שלא עשה תנאי בל"נ ונתן מעשר כספים האם כעת חייב לתת מצד נדרי מצוה? ש .מי שמצא כסף ברחוב האם יש ליתן מעשר ממנה?
ת .יש לחוש ,אבל יש מקום לסמוך על מסירת מודעא. ת .אם בכוונתו לזכות בו (ע"פ הלכה) ודאי חייב.
ש .מי שהוריו נהגו לתת מעשר כספים ,האם הילדים חייבים להמשיך בזה מדין אל תטוש? ש .מי שקיבל חפץ במתנה פטור ממעשר?
לא שייך לאל תטוש. ת .נהגו שלא ליתן מעשר מחפצים ,אבל אם דעתו למוכרו חייב ליתן.
ש .האם מעשר כספים צריך להפריש בדוקא מדויק או שאין בזה קפידא אם נותן רק בערך? ש .פועל שעשה עבודה אצל בעה"ב והתנה הבעה"ב שאינו נותן לו כסף בשכרו כי אם חפץ
ת .ראוי ליתן מדויק ,אבל יכול ליתן יותר ולכוון דהמעשר המדויק הוא מעשר וההפרש צדקה. השוה לשכר עבודתו האם חייב במעשר?
ש .למי לתת את המעשר? ת .נהגו שאין נותנים מחפצים.
ת .לפי דיני קדימה ,ומ"מ להשתדל לעמלי תורה ובכלל זה למוסדות תורה ובתי המדרשות של ש .כסף שמקבל מהחזרי מס האם חייב במעשר כמו שאר רווחים ,אמנם החלק שמחזירים
המשך בעמ' ד' עמלי התורה. לו עבור מה ששילם למטפלת פטור ממעשר ,מאחר שכבר נתן מעשר עליו.
לזכות החתן הרב אברהם משה ב"ר יצחק אייזיק שליט''א
והכלה תרצה ב"ר שמואל בנימין כהן תחי'
חיימוביץ
א יהא רעוא שיעלה הזיווג יפה
ויזכו לבנות בית נאמן בישראל
קושיא עצומה | כיבוד אב ואם דיעקב אבינו
“ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (כח י) וצריך עיון
מבואר בגמ' (מגילה יז ).דיעקב אבינו שהה בבית עבר י"ד שנה ולא נענש על זה משום שגדול קושיות מבי מדרשא
תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם ,אך נענש על מה ששהה כ"ב שנה בבית לבן.
וקשה טובא חדא הא מפורש בפסוק (כח ז) 'וישמע יעקב אל אביו ואמו וילך פדנה ארם' ,א"כ “ויצא יעקב מבאר שבע” (כח י)
להדיא ששמע בקול אביו ואמו .ועוד קשה הלא אמו אמרה לו (כז מד) 'עד שוב חמת אחיך',
נמצא דכל רגע שהוא היה שם ,היה בזה קיום כיבוד אם ,ולא היה בזה סתירה לכיבוד אב דלא וברש”י‘ :מלמד שיציאת צדיק עושה רושם’ .וקשה הא כבר לעיל בפרשת תולדות מובא
נצטווה לחזור ,וא"כ מ"ט נענש ע"ז יעקב אבינו ‘וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם’ ומאי טעמא התם לא נאמר ‘ויצא’
שיציאת צדיק עושה רושם.
[הרב יעקב ישראל שניידר]
צפונות רבותינו לבית הלוי “ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה” (כח י)
הרב אהרן שמואל הלוי הטעם שהלך לחרן היה משום הציווי של יצחק שלא ליקח אשה מבנות כנען ,כי אם מבנות
לבן .וקשה מדוע דוקא אצל יצחק ויעקב מצינו אזהרה זו מטעם שאין ארור מדבר בברוך,
“וישא את קלו ויבך" (כט יא) ואילו אצל השבטים עצמם מפורש ברש”י (לקמן נ יג) דנשאו נשים מבנות כנען.
ד"א לפי שבא בידים ריקניות ,אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים [הרב ישראל מאיר הלוי אייזנטל]
ומגדנות ,ואני אין בידי כום (רש"י)
והוא מהמדרש אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי אמר אליעזר כשהלך ליקח לרבקה
וכו' ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד ,אמר מה אנא מוביד סברי מבחיי (מאבד תקותי “ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו” (כח יא)
מבוראי) עזרי מעם ד' עשה שמים וארץ ע"כ. וברש”י‘ :וישם מראשותיו -עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות.
ופירש הבית הלוי דרש המדרש לתיבת 'עזרי' לענין אשה כמו 'אעשה לו עזר כנגדו'. התחילו מריבות זו עם זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,וזאת אומרת עלי יניח,
וביאור דברי המדרש דמלמדנו גודל הבטחון של יעקב ,דהנה זה בטבע האדם גם אם יהי' מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת ,וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם
בוטח יחקור בשכלו באיזו אופן ישיג הדבר הנצרך לו וכיון שנצרך לאיזה דבר ואין בידו מראשותיו’.
מעות הגם כי לבו חזק בבטחון שבודאי יעזור לו הקב"ה עכ"ז לבו חושב באיזו אופן ישיג קשה מחד אנו אומרים שהוא סביב לראשו ,ומאידך אנו אומרים שהם אמרו עלי יניח צדיק
הדבר ,ולכאורה אין בזה חסרון בטחון ,אחר גם להסיבה אין לו שום דרך ומבוא שתהי' רק את ראשו ומשמע מזה שהוא היה על ראשו ממש ולא היה לשם הגנה דהרי אם היה לשם
ה' יזמין לו ורק דאחר כך חזר בו וחשב גם זאת לחסרון ,דלמה לו לבטוח שיזמין הסיבה הגנה ודאי שלא שייך לומר כאן שהוא יניח את ראשו וא”כ יקשה איזה תועלת יש בזה
שבזה אשיג העזר ,ואמר 'עזרי מעם ה' ,וגם בלא שום סיבה אשיג העזר. שהוא שם אבנים בשעה שראשו עומד מעל האבנים.
[הרב אשר פורמן]
“וילך ראובן וגו' וימצא דודאים בשדה ,ויבא אותם אל לאה" (ל יד)
הובא בשם הגרי"ז לבאר בהא שנתן ראובן מציאתו ללאה אף דלכאורה מציאת קטן “והנה ה’ ניצב עליו” (כח יג)
לאביו ,וביאר דרק בישראל הגדלות תלוי בשנים אבל בבני נח הגדלות הוא בדעת ולא כתב רש”י‘ :לשמרו’ .ולכאורה הוא פלא מדוע היה צריך דוקא שמירה מיוחדת ,ובשפתי
בשנים ,ושפיר הדודאים של ראובן.
חכמים ביאר שהוא משום דהיה זה ביציאה לחו”ל ולא היה מלאכים ,אך הוא פלא הרי
(רש"ת ממרן הגרי"ז) זה היה בהר המוריה ולא היה זה חו”ל ושוב יקשה מאי טעמא היה צריך שמירה מיוחדת
מאת הקב”ה.
“וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" (לא נג) [הרב יעקב ישראל שניידר]
כתוב בשם הבית הלוי לפרש דכיון דלבן אמר 'אלוקי אברהם ואלוהי נחור' ושיתף קדש
וחול ,לכן נקט יעקב אבינו מידת היראה 'פחד' ,כי ביראה אי אפשר שיהי' שיתוף קדש “והנה ה’ ניצב עליו ויאמר אני ה’ אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק” (כח יג)
וחול.
פרש”י‘ :אע”פ שלא מצינו במקרא שיחד הקב”ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלקי
פלוני ,משום שנאמר (איוב טו) הן בקדושיו לא יאמין ,כאן יחד שמו על יצחק לפי שכהו
עיניו וכלוא היה בבית ,והרי הוא כמת ,ויצה”ר פסק ממנו’.
המשך מעמ' א' | מרן הגאב"ד שליט"א מבואר מהכא דדוקא גבי יצחק פסק יצה”ר ממנו ועל כן יחד הקב”ה שמו על יצחק ,וקשה
הבטיח צדקה למימון תפילות והחולה הבריא הא מבואר בספ”ק דב”ב (יז‘ ).שלשה לא שלט בהן יצה”ר ,אלו הן :אברהם ,יצחק ויעקב,
שאלתי נתנו קהילה ממון לועדת צדקה שיפרסמו תפלה עבור חולה והבריא ,האם צריכים דכתיב בהו :בכל ,מכל ,כל ’.וא”כ מה חידוש איכא גבי יצחק דוקא.
ליתן מה שהובטח על ידם .והשיב שאין צריכים לתת כי היה בעבור תפלה ולא לצדקה [הרב אשר פורמן[
גרידא וצריכים להחזיר
סוכם שיתפלל מ’ יום רצופים עבור חולה והתפלל רק ל”ט יום
בדבר מי שאמרו לו שיתפלל ארבעים יום עבור הצלחת וכו' ,והתחייבו לו תשלום לזה “ואנכי לא ידעתי” (כח טז)
והתפלל רק ל"ט יום וכו'. וברש”י‘ :שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה’ .וקשה טובא הלא הקב”ה בעצמו
ואמר שבודאי יש ליתן ולשלם לו על ל"ט יום שהתפלל כי כל תפלה בפני עצמה מועלת אומר ‘צדיק בא לבית מלוני יפטר בלא לינה’ נמצא דהקב”ה רוצה שהוא יישן בכזה מקום
ויש לשלם לו בתשלום של ל"ט יום מתוך מ' יום. והוא סתירה מיניה וביה.
[הרב יעקב ישראל שניידר]
הערה | ארבע אמהות
“וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם
יש להעיר דמצינו בכל מקום שהיה רק ארבע אמהות ולא יותר ,ולכאורה הוא תימה ,הא
אם אמהות יסודם הוא אמהות של השבטים א"כ היה ששה אמהות ,וביותר הרי לבסוף לאכל ובגד ללבש :ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלהים” (כח כ-כא)
נשאן יעקב והיו נשיו ,ומאי טעמא לא זכו לתואר 'אמהות'. פירש”י‘ :ונתן לי לחם לאכול ,כמו שאמר כי לא אעזבך’ ,ע”כ .וצ”ע לפ”ז למה הקדים
תפילה זו לתפילת ושבתי בשלום ,והוא היפך הסדר דלעיל (פס’ טו) ‘והשיבותיך אל
האדמה הזאת כי לא אעזבך’ כו’.
[הרב אשר גרינוולד]
זכות הסימנים
“ויזכר אלוקים את רחל" (ל כד) “והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך” (כח כב)
כתב רש"י' :זכר לה שמסרה סימניה לאחותה ,ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו
שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים'. וברש”י‘ :וכן עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה בית אל ,מה נאמר שם ויצב יעקב
מצינו א"כ אצל רחל שבזכות זה שהיא ויתרה על הסימנים היה לה ילדים. מצבה וגו’ ויסך עליה נסך’ ,ע”כ .מבואר בדבריו דמה שנאמר להלן ‘ויצב יעקב מצבה’ זהו
קיום נדרו שנדר כאן ‘והאבן הזאת אשר שמתי מצבה’ כו’ .וצ”ע לפי”ז היאך נכתב שם
ישנו דבר מאד מיוחד בזה והוא דהרי אם באמת לא היתה מגלה ויעקב היה נושא את רחל
היה צריך להיות שרחל תהיה עקרה וממילא יעקב היה מגרש אותה ועשו היה נושא אותה, ‘ויצב יעקב מצבה’ ,והרי כבר כעת ביציאתו עשאה מצבה ,והנדר לא היה אלא לעשותו
ועל זה יצא בדיוק הפוך דמה שיצא הוא שבזכות זה שהיא מסרה את הסימנים לא גירשה בית אלקים.
יעקב וממילא היא היתה שוב אשתו ונולד לה ילד. [הרב אהרן דיקמן]
לתרומות עבור אחזקת הכולל להפקדות נא לפנות אל
לתרומות עבור עניי הקהילה הרב י.י .שניידר
נא לפנות אל בפיקוח מורינו הרב שליט''א
הרב י.י .שניידר 054-8475219
054-8475219
נא לפנות לגבאי ביהמ''ד או הרב שמואל קארפ
050-4106327
ב
הבטחת הקב"ה לאבות הקדושים על אר"י
וצריך עיון הרב יעקב ישראל שניידר
קושיות מבי מדרשא
‘והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך
“וישא את קולו ויבך” (כט יא) אתננה ולזרעך .והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת
פרש”י‘ :לפי שצפה ברוה”ק שאינה נכנסת עמו לקבורה’ .וצ”ע מה השייכות דוקא האדמה ובזרעך' (כח יג) -זוהי ההבטחה שהבטיח הקב"ה ליעקב אבינו.
עכשיו לבכות על מה שהיא לא נכנסת עמו לקבורה. מלבד זה מצינו הבטחה מיוחדת ליצחק אבינו 'גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך
[הרב יעקב ישראל שניידר] ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך' (כו ג).
ומלבד זה כידוע בברית בין הבתרים הבטיח הקב"ה את ארץ ישראל לזרעו של אברהם והוא
“כי אחי אביה הוא” (כט יב) 'ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר
הגדל נהר פרת( :טו יח)
כתב רש”י‘ :ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות ,ואם אדם כשר
הוא ,גם אני בן רבקה אחותו הכשרה’ .ויל”ע וכי היה לו ספק האם הוא אדם כשר ולכאורה הוא פלא מאי טעמא הוצרך הקב"ה להבטיח לכל אב ואב בפני עצמו ועוד איזה
או שאינו אדם כשר והרי הוא ידע בדיוק מי הוא לבן שהר ידע גם מאמו וכידוע מה תוספת יש בהבטחה זו שכבר הובטח על ידי הקב"ה לאברהם אבינו והוא גילה שיהיה זה
שהוא הלך ללמוד י”ד שנה היה בשביל שהוא לא יהיה מושפע מלבן. ליצחק על ידי הנאמר 'כי ביצחק יקרא לך זרע' והוא הוסיף על זה 'כי ביצחק' ולא כל יצחק
והוא יעקב אשר כידוע זכה לברכת אברהם על ידי ברכות אלו ,ומעתה חוזרת התמיהה הגדולה
וביותר הרי למעשה לכאורה נראה שלבן הצליח לרמות אותו ואיך הוא אמר ‘אחיו
מה הביאור בזה.
אני ברמאות’.
[הרב אשר פורמן] ויתכן לומר דבר חדש:
באמת בכל הבטחה של הקב"ה יש שינוי ותוספת לכל אב ואב ,והוא מה שמבואר בפרשתינו
תחילה גבי יעקב אבינו ,דמבואר בפסוקים וברש"י שהקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל מתחת
“המעט קחתך את אישי” (ל טו) ליעקב אבינו ואמר לו שכל זה יהיה שלו ,ועל זה ממשיך הקב"ה 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה
לכאורה יש להעיר הלא ודאי יעקב אבינו רצה את רחל ועל כן הוא מסר לה סימנים, ונגבה' ולכאורה הוא פלא הרי הוא כבר קיבל את ארץ ישראל ומה התווסף כאן ליעקב אבינו,
ומה שהיא מסרה לה סימנים לכאורה היה בניגוד לרצונו של יעקב אבינו ,וקשה הרי ואולי נראה לומר שבאמת יש חלקים כידוע בארץ ישראל אשר אינם ארץ ישראל ממש
יכולה היתה לומר לה שזה בניגוד לרצון יעקב אבינו וממילא היא לא תכנס תחת כדוגמת עבר הירדן שהיא אינה ארץ ישראל לכל הדברים כולם אלא הוא רק מקצת ארץ
החופה עם יעקב ,אע”כ דרחל רצתה שלאה גם תנשא ,א”כ יש לה חיוב הכרת הטוב, ישראל ,וכמו שידוע ברש"י שאומר שהיא נקראת המבוא לארץ ישראל ועל כן חשב משה רבינו
ויקשה איך יכולה היתה לאה לומר לה ‘המעט קחתך את אישי’ והרי יש לה חיוב שמא הותר הנדר לבוא לארץ אך היא אינה ארץ ישראל ממש.
הכרת הטוב שהרי כל מה שיש לה את יעקב הוא בזכותה. ועל זה אמר לו הקב"ה 'ופרצת ימה' וכו' שהוא בא לומר שמלבד מה שהוא קיפל תחתיו
[הרב יהודה הלוי] את ארץ ישראל הוא גם נתן לו מלבד זה עוד חלק שהוא יהיה יכול לפרוץ לשטחים נוספים
כדוגמת עבר הירדן וכו' ,אך הוא אינו ארץ ישראל ממש וזה מה שהתווסף ליעקב אבינו יותר
“שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי” (ל כה) מאשר שאר האבות.
צ”ע שלא ענהו ע”ז מאומה ,רק אמר לו ‘נקבה שכרך אלי ואתנה’ ,והסכים יעקב ולגבי יצחק נראה לומר גם בזה דהנה יש הערה גדולה בגדר גרר וכבר הובא בגליון קודם
ואמר ‘מתי אעשה גם אנוכי לביתי’. שבאמת יש להעיר מה היה המעמד המיוחד של ארץ זו ,דמחד ודאי שהיא לא היתה בגדר עבר
[הרב ישראל הכהן ארנטרוי] הירדן שהרי הקב"ה אמר ליצחק שישאר בארץ ומלבד זה גם לדינא יש לה את כל דיני ארץ
ישראל ,ומאידך רש"י כ' מפורש שהיא לא היתה ארץ ישראל ממש כמו ארץ שבעת העמים,
ועל כן יש מקום גדול לשאול מה היה גידרה.
“ויהי לו צאן רבות” (ל מג) ונראה מזה שבאמת ארץ גרר מחד לא היה עצם הלוז של ארץ ישראל אך מאידך היא ודאי
וברש”י‘ :פרות ורבות משאר צאן’ .לכאו’ לפי דבריו הי’ צריך להינקד ָרבֹות ל’ רבייה, לא היתה עבר הירדן אלא היה כאן מעמד נוסף וזה נתחדש במה שאמר לו הקב"ה שהוא יגור
ואילו הניקוד דלפנינו ַרּבות משמעו ל’ ריבוי ,וצ”ע. בארץ גרר כי הקב"ה הבטיח לו תוספת שיהיה לו את ארץ גרר על מה שהובטח לאברהם אבינו
[הרב ישראל הכהן ארנטרוי] (וייתכן שהוא כלול בהבטחה של אברהם אבינו ביסודו אך לא בבפועל ודו"ק).
ולפי זה נראה להוסיף דבר נוסף ,והוא דהנה מצינו דבר קשה מאוד שכ' בפרשת וישלח
“לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת בפטירת רחל אמנו שהיא נפטרה בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה וכו' וברש"י מביא שהוא עדיין
יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש” (לא מב) לא נכנס לארץ והוא פלא מה הביאור בזה שאנו אומרים שהוא לא נכנס לארץ והרי בית לחם
פרש”י‘ :ופחד יצחק -לא רצה לומר אלהי יצחק ,שאין הקב”ה מיחד שמו על היה הרבה אחרי שהוא כבר נכנס לארץ ומה חידוש יש כאן ,וביותר הרי ידוע מה שכ' הרמב"ן
הצדיקים בחייהם ,ואע”פ שאמר לו בצאתו מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה’ אלהי לייסד שהאבות קיימו את התורה רק בארץ ולא בחו"ל ,ועל כן יעקב אבינו שנשא שתי אחיות
אברהם אביך ואלהי יצחק ,בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת ,יעקב נתיירא לומר היה מוכרח להיפרד מאחת מהן בשעה שהוא יהיה בארץ ישראל ,ולכאורה אם היא לא מתה
אלהי ואמר ופחד’. מיד (וביותר שהרי שהה בא"י כמה חודשים) א"כ יקשה טובא הרי יעקב אבינו שמר את כל
התורה ואיך היו לו ב' אחיות בארץ ישראל.
ולכאורה הוא פלא הרי הקב”ה בעצמו מייחד את שמו על התדיקים ואיך יתכן
שיעקב אבינו עצמו מתיירא ,והרי יש הבטחה של הקב”ה שהוא לא יחטא. אמנם לפי הנ"ל יבואר דחלק זה של ארץ ישראל אפילו שהוא היה כלול בהבטחה של אברהם
אבינו אך הוא לא היה חלק ממש מארץ ישראל ועל כן רק בשעה שהוא עדיין לא נכנס לארץ
[הרב אשר פורמן] ישראל המקורית היה אפשרות שרחל תמשיך לחיות ,וברגע שהוא הגיע לעוד כברת ארץ לבוא
אפרתה שוב לא היה אפשרות שרחל תחיה והיא נפטרה.
הערה | נפילת עשו בידי יוסף
הישיבות הקדושות | ברכת פרץ למרן הקה”י זצ”ל
איתא בגמ' (ב"ב קכג' ).בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני ,כתיב ויהי
כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' ,מא"ש כי אתיליד יוסף ,אמר ליה :ראה יעקב אבינו וכזאת י"ל בזמנינו כי לפנים בישראל כשבתי ישראל היו מיוסדים ע"פ שמירת התורה
שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף ,שנאמר והיה בית יעקב אש וכל הסביבה היתה ספוגה אהבת התורה ,אזי גם מי שלא נסע ללמוד בישיבה והיה יוצא
ובית יוסף להבה ובית עשו לקש' וגו'. מנערותו לעסוק באיזו פרנסה ,היה נשאר עכ"פ יהודי שומר תורה ומחובר לטהור .והנה גם
מבואר בגמ' שכל הנפילה הוא של זרעו של עשו ביד זרעו של יוסף ומיירי לעתיד אז היה חובה לחנך את בני הנעורים בלימוד התורה בשנות הבחרות והשחרות מפאת עצם
לבא ,וא"כ מה שייכות איכא למה שעכשיו נולד שטנו של עשו ,ועוד צריך עיון חיוב לימוד התורה ומפאת כי אין ע"ה חסיד ,ואז היתה ההליכה למקום תורה לא בשביל
דלקמן אמרינן ויהי לי שור וחמור' ומבואר דהכוונה בזה הוא ליוסף ויששכר' לברוח מבית אביו ומסביבתו הקודמת ,אלא לשם המקום המיועד לו ללמוד תורה אצל רב
וצריך עיון מאי טעמא הוא מזכיר את יששכר ,והרי העיקר הוא יוסף. מובהק וכו' ,והיה זה בבחינת 'וילך'.
והנה ברש"י הכא איתא משנולד שטנו של עשו ,שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית אבל כהיום אשר הפרוץ מרובה על העומד מכל צד ,ומי שאינו לומד בישיבה מצבו מסוכן
יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ,אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, ועלול מאד שלא ישאר אצלו ח"ו אפילו משהו מיהדות ,והאורבים על נפשות בנ"י להדיחם
משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב. ר"ל רבו מכל צד ,ובמצב פרוע ומסוכן כזה ,הרי אפילו אילו ידע ברור שח"ו לא יצליח
וצריך עיון האם יש חיוב מחיית עמלק על מי שאינו מבני יוסף דהלא כיון שאינם בתורה בישיבה ,היתה החובה להיות בכל ימי הנערות בתוך כותלי הישיבה למען הנצל
נמסרים בידו נמצא שאין לו חיוב מחייה ,וצ"ע מהא דמצינו דשאול ודוד נצטוו מפגעי הזמן האורבים על יהדותו ר"ל ,ונמצא שהיציאה מסביבה של חולין זהו כבר תכלית
להרוג את עמלק ,ואמאי הא אין להם את היכולת להרוג את עמלק כיון שאנו לעצמו .אכן גם התכלית השני לספוג תורה ויר"ש ולהיות באמת ת"ח מצויין יכול להשיג
נמסר בידם. בישיבה ,אם רק יתמיד בלימודו ,ויש בהליכתו לישיבה משום 'ויצא' ומשום 'וילך'.
לעילוי נשמת הר"ר מרדכי יוסף הכהן לע"נ מרן הגאון רבי צבי ב”ר שמואל מרקוביץ זצוק”ל
בן הר"ר יצחק אייזיק וילקומיץ זצ"ל נלב”ע כ"ג מר חשון התשס”ז
ג נלב"ע יא טבת תש"פ
ת.נ.צ.ב.ה.
ת.נ.צ.ב.ה
נתרם ע’’י נכדו הרב שמואל מרקוביץ שליט’’א
מקור מעשר כספים מן התורה
“כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך” (כח כב)
בגמ’ (כתובות נ ).איתא‘ :אמר רבי אילעא ,באושא התקינו המבזבז (לעניים ,רש”י) ,אל יבזבז יותר מחומש ,שמא יצטרך לבריות וכו’ .אמר רב נחמן ואיתימא ראב”י מאי קרא ,וכל אשר תתן לי
עשר אעשרנו לך’ .וכתב בבעה”ט‘ :עשר אעשרנו – בגימטריא :זה כל המבזבז אל יבזבז ביותר מחומש’.
ובתוס’ (ב”ק ט :ד”ה אילימא) והרא”ש (שם סי’ ז) כתבו ,דה”ה בכל מצות עשה ,ואף מצוה עוברת כאתרוג וסוכה ,שבכל אלו אין צריך לפזר כל נכסיו אלא עד חומש ,ע”ש .וכן פסק הרמב”ם (ערכין
וחרמים פ”ח הי”ג)‘ :כל המפזר ממונו במצוות ,אל יפזר יותר מחומש’ .וכן ברמ”א (או”ח סי’ תרנו ס”א).
שו"ת מורינו הרב שליט"א | המשך מעמ' א'
ש .תלושי מזון (כגון של ברכל) שיש מוכרים אותם בזול יחסית בין שמונים וששה ועד ש .אחר שהפריש שיעור מעשר כספים האם עובר על לאו דלא תקפוץ כאשר עניים מבקשים
תשעים ואפשר לקנות באמצעותם מוצרים במאה ,ויש כולל שכחלק מהמשכורת משלם ממנו צדקה?
בתלושים אלו ,האם צריך לתת מזה מעשר כספים או שאין חיוב כי זה אינו כסף ממש? ת .לענ"ד מלבד שי' הגר"א דעד חומש עובר ,נלע"ד דלכו"ע כיון דאיכא איסור דאל ישיב דך נכלם
(השאלה רק לסוברים שמעשר כספים יש לתת רק מכסף ולא משוה כסף). וצריך ליתן קצת ע"כ עובר בזה נמי לא תקפוץ.
ת .תלוש של מקום א' אי"ז כמעות. ש .האם תלמיד המקבל כסף מאביו להוצאות קטנות חייב לתת מזה מעשר כספים?
ש .בעל מאפיה בערב שבת לקראת סגירת המאפיה מעונין לתת את החלות שנשארו לישיבה ת .צריך ליתן ,אבל מצי האב לומר לו דלא יזכה בגוף המעות ודו"ק.
ורוצה להחשיבם ממעשר כספים האם בכה"ג מהני לצאת מצות מעשר כספים? ש .קיבל לחתונתו דירה באופן שפטור לדעת הסוברים שלא צריך לתת מעשר כספים מחפצים,
ת .צריך לידע מה ערך החלות אז כאשר אין להם קונים ולפי"ז לשער. כגון שקיבל את הדירה במתנה לאפוקי שקיבל מעות ע"מ לקנות דירה ,האם כשמוכר את
ש .באיזה אופן לשיטות שמעשר כספים יש לתת רק מממון ולא חפצים אם מקבל מעות ע"מ הדירה ורוצה לקנות חדשה כיון שזכה בכסף חייב במעשר ,או דלמא כיון שהדירה הייתה
לקנות דירה וכד' יוכל לפטור את עצמו מלתת מעשר כספים? פטורה ממעשר כספים כי קיבלה במתנה וגם כעת מוכר על מנת לקנות דירה אחרת פטור?
ת .העצה המהודרת שלא לזכות במעות. ת .פטור.
ש .האם אפשר לתת מעשר כספים להידור מצוה? ש .על הצד שחייב לתת מעשר כספים מדירה שמכר מה הדין אם ההורים מוחים ואומרים
ת .הידור מצוה שאינו נשאר ברשותו המיקל יש לו על מי לסמוך. שמקפידים שלא יתן מהדירה מעשר כספים ,האם כיון שכבר זכה בדירה ולא התנו אתו
ש .מה הדין במי שרוצה לשלוח מכתבים או לאסוף כסף לעניים ובזה לצאת ידי חובת מעשר במפורש שהזכיה מוגבלת בזה שגם כשימכור לא יתן מעשר כספים שוב אין להורים זכות
כספים עבור שכר הפעולה? ותנאי בדירה וחייב במעשר כספים ,או ששייך בזה אומדנא שנתנו על דעת זה שלא יתן
ת .צריך לסכם קודם עם אחר דכוונתו לגבות שכר ע"ז ואז מצי לגבות שכר ממעש"כ. מעשר כספים ,מזה שלא נתנו לו מלכתחילה מעות לקנות דירה אלא דירה?
ש .להוציא כסף עבור שמירת העיניים :האם מותר להוציא כסף עבור שמירת העיניים ממעשר ת .על הצד שחייב בלא"ה לא מהני התנאי דהוי כמתנה על מה שכ' בתורה.
כספים כגון :ליסע במונית שלא יכשל במראות אסורות בנסיעה בתח"צ (במקום פרוץ ש .מה הדין במי שהזיק חפץ של חבירו וצריך עפ"י דין לשלם לו וחבירו מחל ,האם צריך
ובמקום שאינו פרוץ)? לשלם מעשר ממה שהרויח בזה שנפטר מתשלום ,או דילמא כיון שכל כספו מעושר ואין
ת .ה"ז כהוצאת ממון למצוות ,ומ"מ בכל גווני לא יטול הכל דהא נהנה מזה אלא בערך מחצית. כעת רווח חדש בעין רק מניעת הפסד ופטור?
ש .להוציא כסף עבור כרטיס הגרלה :האם מותר לקנות כרטיסי הגרלה מכספי מעשר וכן אם ת .פטור.
עלה שמו בגורל למי שייך הפרס לרוכש או לקופת מעשר כספים? ש .האם יכול לייחד כסף מעשר כספים שלו לישיבה או כולל עבור המזגן שם דהרי החזקת
ת .לע"ד כרטיסי הגרלה שאינו שווה כ"כ (כגון לפי כללי מפעל הפיס) ה"ז טוה"נ גרידא ושרי הכולל היא חלק מהחזקת עניים ושפיר דמי או דלמא כיון שלא נותן עבור העני רק למזגן
לקנות והפרס שלו. לא מהני?
ש .אברכי כולל בזמנינו האם מחוייבים במעשר כספים? ת .יכול דה"ז צורך עניים.
ת .כן. ש .כיצד מפריש חומש ,האם מעשר ואח"כ ממה שנשאר מעשר נוסף ובסה"כ מקרי חומש
אבל אין זה חומש מנכסיו לפני ההפרשה ,או דלמא חומש לגמרי ממה שיש כעת לפני
ש .קנה דולר בשלושה שקלים ועלה שער הדולר האם מחוייב במעש"כ? ההפרשה רק שמחלק זאת לפעמיים מעשר?
ת .אם קנה להשקעה ע"מ למכור אח"כ צריך. ת .מעיקר הדין מעשר ואח"כ מעשר נוסף ומ"מ כד קיימי עניים צריך חומש ממש.
ש .הלכות קדימה :מוסדות התורה ,ארגונים העוסקים בהצלה מגזירת הגיוס ,הורים? ש .לפי דעת החזו"א שלא ניתן לחתן ילדיו ממעשר כספים מה הדין בכספי החומש?
ת .הכל פיקו"נ רוחני והכל לפי הענין. ת .גם לפי"ד השמועה מהחזו"א ה"ז בסכום היותר קטן אשר מוכרח להתחייב לבחור כן ,ומ"מ
ש .שכר לימוד והחזקת הבנים :האם בזמנינו ניתן לשלם שכר הלימוד למוסדות (שהם על מחומש נראה דאפשר בכל גווני.
טה"ק והמחיר גבוה יותר) מכספי מעשר? ש .באיזה אופן מותר לבזבז יותר מחומש?
ת .קשה לענות בפרטות ,אבל הא ודאי דבמקום דאסור לשלוח למקום אחר ,אזי א"א ליטול ת .כבר האריכו בספרים בכמה אופנים ,ולע"ד נראה עוד דאם רוצה ליתן משום דקשה עליו
מכספי מעשר ודו"ק. לראות בצער העני (ועי' רבינו יונה דלא תאמץ הוא ציווי דיצטער בצער העניים) ,א"כ שפיר דמי
ש .האם יש חיוב מעשר בזמן ללמד לאחרים תורה? ליתן להקל על צערו דילי' ,וקיצרתי.
ת .עי' בהקדמת השערי ישר. ש .אדם שמתבקש לעשות הוראת קבע לביהכנ"ס שמתפלל בו ,ויש לו אי נעימות לסרב האם
מועיל בכה"ג להחשיב סכום זה ממעשר כספים או מחומש?
ת .הא דיש לו אי נעימות אי"ז טעם לטוב ולמוטב ,וע"כ אופן דשפיר דמי ליתן לביהכנ"ס ממעשר
שערי ישר הקדמה וכו' אף במקום אי נעימות שפיר דמי.
ועל פי דרך זה יובן סגולת הצדקה שמעשרת את בעליה ,כמו שדרשו חז"ל על הכתוב ש .מה הדין כשיש לו טובת הנאה מכך שעשה הוראת קבע לביהכנ"ס כגון שיכול לערוך
עשר תעשר ,עשר בשביל שתתעשר (תענית דף ט) ,שכמו שהממונה על אוצרות הממשלה שמחות בביהכנ"ס או לקבל הנחה בקנית מקומות לימים הנוראים?
באוצר קטן ,אם ישמור תפקידו כראוי אז יתמנה להיות גזבר על אוצר גדול מזה ,אף אם ת .יש לחלק בכמות טובת הנאה שמקבל אי חשיב ממון ממש.
לא יצטיין במעלות אחרות ,ולהיפך ,אם יתגלה חסרון במשמרתו ,לא יועילו לו כל מעלות ש .מי שמחמיר ליתן מעשר כספים רק לעניים ,האם יכול ליתן למי שלא נצרך לבריות
שימצאו בו ,ויורידוהו למשרה קטנה מזה ,כמו כן באוצרות שמים הניתנים לאדם ,אם במזונותיו ,אבל אין לו די לצורך קנית דירה תשלום שכר דירה וכדו' וע"כ נצרך לבריות?
מעשר כראוי ממלא תפקיד הגזברות שלו כראוי ליטול לעצמו כפי דרכי התורה ,ומחלק ת .ודאי חשיב עני לכל דבר.
למי שראוי כ"כ עפ"י הוראת התורה ,אז יתעשר ויתמנה לגזברות על אוצר גדול מזה וכן ש .האם יוצאים ידי חובה בנתינת מעשר כספים לישיבה ,שהרי לגבי נתינה ישירות לבחורים
הלאה למעלה למעלה ,למען יתקיים רצון העליון בהטבת הכלל ע"י שמירת האוצר ,ובזה שסמוכים על שולחן הישיבה ומצד זה מסודרים בפרנסתם ,או שיש בחורים שאינם עניים
איש נאמן רוח עושה רצון קונו יתברך. מצד שהוריהם דואגים להם לכל מחסורם כתב הקהילות יעקב סוכה (סי' כט) שאפשר
וכן אפשר להרגיש בענין המסופר בגמרא תענית דף כ"ו מעשה נורא ,באיש קדוש נחום שאין בהם דין צדקה אלא אם אין להם כדי סיפוקם ,האם אעפי"כ יוצאים ידי חובה בנתינה
איש גם זו שע"י שפעם אחת לא מילא חובתו במצות צדקה לפי הרגשתו ,גזר על עצמו לישיבה?
שיסומאו עיניו ויתגדמו ידיו ויתקטעו רגליו ,וכן נתקיימה גזירתו ,והוא כפי הדרך הנהוג ת .כיון דרוב הציבור בגדר עניים וקשה להם לשלם כל הוצאות הישיבה ע"כ הוי נתינה לעניים.
אצל השרים הגדולים שאם מרגיש בעצמו שלא מילא חובת משמרתו ,הוא מגיש בקשה ש .מהו הזמן המקסימלי לעריכת חשבון מעשר כספים?
לפטרו ממשמרתו ,כל זאת נהג בעצמו איש קדוש זה אחרי שידע בעצמו שכל כוחותיו
אינם שלו והוא רק כגזבר על זה ,לכן אם רק קרה לו משגה בשמירת תפקיד הגזברות שלו, ת .משמע באחרו' דלא יותר משנה ,אבל ודאי מי שאין לו חנות וכדו' ראוי לחשוב כל חודש או
גזר על כל אבריו להתפטר מעבודתם ,וכן הוא בשפע טל שמים של קניני החכמה ,שראוי חודשיים.
לכל איש שחננו העליון יתברך איזה יתרון חכמה ,להשריש בנפשו שורש עמוק ,שקנין זה ש .מי שיש לו יותר הוצאות מהכנסות ,אולם מאידך יש לו חיסכון בצד האם חייב במעשר
לא ניתן לו לעצמו ,רק להיות כגזבר ע"ז לחלק למי שראוי לזה ,ואם ישמור כראוי תפקיד על הכנסותיו?
זה ללמד למי שראוי ללמד אז יתעלה למשרה גדולה מזה ,ויתעשר יותר ויהיה גזבר על ת .להצד דמעשר הוא חיוב גמור אזי בכל גווני חייב ,אבל לצד דאי"ז חיוב לפעמים פטור בכהאי
אוצר גדול מזה .ואולי יש להסביר ענין זה מה שאמרו ומתלמידי יותר מכולם ,שמלבד גונא והכל לפי הענין.
ענין הטבעי שבזה ,הנה סגולת הצדקה ומעשר הרוחני מועיל לזה להתעלות ולהתגדל, ש .מי שיש לו קרוב שצריך בעוד שנה שנתים להשיא את ילדיו האם יכול להפקיד את כספי
כמו בסגולת מעשר כספים כנ"ל. מעשר כספים שלו בגמ"ח בשביל שיוכל לתת לקרובו כשיצטרך?
והנה אנכי אשר בחמלת ה' עלי שם חלקי בין העמלים עם הציבור ,אשר בשנת תרמ"ד ת .כן.
נקראתי ע"י דו"ז הגאון רבי אליעזר גארדאן ז"ל ,להיות מורה לתלמידים בטעלז ש .מי שקנה ספרים ממעות מעשר כספים ונהיה עני ורוצה למוכרם ע"מ שיוכל ללמוד תורה
בהישיבה שמה ,ובשנת תרס"ג לעיר מאלטש ,ובשנת תרס"ז לעיר בריינסק ,ובשנת ולישא אישה מה דינו?
תר"פ להוראדנא ,וזכיתי למשוך אחרי לב שומעי לקחי בכל המקומות של מרביצי ת .עצם קניית הספרים קשה להתיר ,אבל בכל ענין ודאי אם מוכר אינו מוציא כספי מעשר לישא
התורה הנ"ל ,אשר כל זה הוא לא לפי מעשי ולא לפי כשרונותי ,רק בסגולת עשר אשה.
תעשר כמו שכתבנו ,שמעודי עד היום עתותי מעושרים לעצמי ולשומעי לקחי.
ש .האם צריך לתת מעשר כספים ממעות שמקבלים בכולל?
ת .כן.
ד
עומק הדין -בדין חומש לצדקה | הרב אהרן דיקמן
והנראה לבאר ,דיסוד דינא דחומש הוא ,דעד חומש מקרי 'נתינה מנכסיו' ,וביותר מחומש א.
מקרי נתינת נכסיו בעצמם ,וכמו לענין מעשר תבואה דנותנים ב' מעשרות דהויין חומש כתובות נ' א' ,המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות כו' א"ר נחמן ואיתימא
(עי' בשט"מ כתובות שם) וזה מקרי נתינה מתבואתו ,אבל יותר מזה מקרי נתינת תבואתו רב אחא בר יעקב מאי קרא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שני עישורין) .וכתב הב"י
עצמה ובזה אינו מחוייב ,וזהו דינא דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש ,דיכול ליתן הנתינה סי' רמ"ט דאף דבגמ' לא נזכר דמצוה ליתן חומש ,מ"מ בדברי הרמב"ם פ"ז ממתנו"ע
היותר גדולה מנכסיו ,אבל אין לו לבזבז נכסיו בעצמם בנתינה יותר מחומש. מבואר דהוא מצוה ,ולמד כן מהירושלמי ריש פאה ,וגם בבבלי יש לדקדק כן שהרי למדו
ועפ”ז מבואר היטב שיטת הרמב"ם ,דזה פשוט מסברא דבדקיימי עניים קמיה רמי עליה כן מקרא דיעקב ,ע"ש.
כעת מצוה לפרנסם כדי מחסורם ,וממילא הוא מחוייב ליתן לזה הנתינה היותר גדולה והנה הרמב"ם בפיה"מ ריש פאה חידש דיש ב' אופנים בדין זה ,היכא דקיימי עניים קמיה,
שיכול ליתן ,ואינו נפטר אלא ביותר מחומש ,דבזה הוא כבר נתינת נכסיו עצמם וזה לא והיכא דלא קיימי עניים קמיה ,היכא דליכא עניים קמיה אין חיוב ליתן חומש אלא רק
חייבה תורה[ ,ומ"מ אין בזה איסורא ליתן יותר מחומש ,דהאיסור נאמר רק על המבזבז למצוה מן המובחר ,ויותר מחומש איכא איסורא ,אבל כשיש עניים לפניו והם נצרכים
ולא על זה דרמי עליה מצוה] ,ודו"ק. ליותר מחומש ,אזי הוא חיוב גמור ליתן חומש ואם לא נתן יש עליו חטא ,ויותר מחומש
ב. אין בו איסור אלא אדרבה יש בזה מידת חסידות ,וזהו שאמרו המבזבז אל יבזבז כו',
בירושלמי ריש פאה (והובא בתוס' כתובות נ') ,ר"ג בן אינינוא בעי קומי ר' מנא מה חומש דהאיסור הוא דוקא במי שבא לבזבז ממונו למצוות ,ולא במי שיש מצוה לפניו .כל זה
בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה ,א"ל בתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר ,ע"כ. מבואר מתוך דברי רבותינו האחרונים (מהר"י קורקוס פ"ז ממתנו"ע ,והברכ"י יו"ד סי'
והנה אין כוונת הירושלמי בקושייתו דיפסיד כל נכסיו ממש ,שהרי כל פעם נותן חומש רמ"ט ,והח"ח בס' אהבת חסד ח"ב פי"ט) בביאור דברי הרמב"ם.
מן הנשאר (כעשורייתא דרבי) ,אלא ר"ל דיפסיד רוב נכסיו (כן פירש היש"ש כתובות שם), [ואולם בפרט זה דבדאיכא עניים איכא חיוב גמור עד חומש ,דקדק הברכ"י מדברי
וע"ז קאמר דאין לו חיוב אלא פעם אחת מן הקרן ,וחוזר ומפריש מכל רווח שמגיע אליו. הרמב"ם בהל' מתנו"ע שחזר בו מזה ,וס"ל דאף בזה ליכא חיוב ליתן חומש אלא למצוה
והנה הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל האריך לבאר דבדאיכא עניים קמיה נותן חמישית מנכסיו, מן המובחר ,והח"ח כתב לפרש גם דברי הרמב"ם בהלכותיו דאיכא חיוב עד חומש ,וכתב
וסיים שם וז"ל :אבל אם לא יזדמן לו שום דבר מכל מה שאמרנו ,מפריש את החומש מכל שם שזהו דעת הגר"א באגרתו דהיכא דקיימי עניים גביה הוא חיוב גמור ליתן חומש].
הכנסותיו לא מן הקרן ומוציאו בדבר מצוה ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דדברי הירושלמי הוא רק והנה האחרונים (הברכ"י והח"ח והתו"ז) כתבו לפרש בדעת הרמב"ם דס"ל דב' תקנות
לענין ליכא עניים קמיה ,אבל בדאיכא עניים קמיה חוזר ומפריש חומש גם מן הקרן עצמה, אושא הן ,דבבבלי הלשון "באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" ,ובירושלמי
וכן פשטות דברי הרמב"ם בהלכותיו (פ"ז ממתנו"ע ה"ה) דכשבא עני נותן לו חמישית הלשון "באושא נמנו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה" ,ונקט הרמב"ם דבבבלי
מנכסיו ומשמע אף שכבר נתן בעבר ,וכן נקט המהר"י קורקוס שם וז"ל ונראה שדעת רבינו מיירי באופן דליכא עניים ,ולכך נקט הלשון 'המבזבז' שהוא בא לבזבז נכסיו לצדקה,
דכשבא עני ושאל חייב לתת לו די מחסורו עד חומש ,ואם בא עני אחר חומש מהנשאר ובזה איכא איסורא דלא יתן יותר מחומש ,אבל בירושלמי מיירי שיש עניים לפניו ,ובזה
וכן לעולם כו' ,ע"ש .ובאמת הוא מבואר מאד מסברא ,דכשבא עני לפניו חייל עליה חיוב לא נאמר איסור אלא דמצוה ליתן חומש ,דבזה הוא חיובא ליתן חומש ,וליכא איסורא
מחודש כפי שיעור מה שיש לו עכשיו ,ומה בכך שנתן מכבר חמישית ממונו לצדקה. ביותר מחומש.
אך הדברים צע"ג ,דא"כ אכתי קשיא קושיית הירושלמי דבה' עניים שיבואו אליו הוא אולם הדברים צע"ג דבסוגיית הירושלמי גופא מבואר להדיא דבתקנת אושא יש בה
מפסיד כל ממונו ,ועוד קשה שכמדומה לא מצינו אדם בעולם שיעשה כן ,שכל עני שיבא איסור ליתן יותר מחומש (יעו"ש במעשה דר' ישבב) ,ובע"כ גם שם מיירי בדליכא עניים
אליו וכדי מחסורו גדול ,יתן לו חמישית מנכסיו .אולם לכאורה הדברים מפורשים בדברי קמיה ,וכן פירש המהר"י קורקוס שם ,ולפ"ז צ"ע טובא מהיכן לקח הרמב"ם הך דינא
הרמב"ם בפיה"מ ,וכדפירש המהר"י קורקוס ,וצע"ג. דבקיימי עניים קמיה יש חיוב עד חומש.
ויעוי’ בדברי הח"ח שם שפירש דברי הרמב"ם דאדרבה הירושלמי מיירי בדאיכא עניים וגם יש להתבונן בעצם הדבר שעולה לדעת הרמב"ם דשיעור חומש נאמר לענין ב' ענינים
קמיה דבזה נותן שנה ראשונה מן הקרן ואח"כ מן הרווח ,אבל בליכא עניים קמיה אינו חלוקים ,האחד לענין המבזבז דחומש הוא שיעור עד כמה מותר ליתן ,והשני לענין קיימי
נותן אלא מן הרווח בלחוד ,ע"ש .ולא זכיתי להבין כלל ,מה שייך לומר שאינו נותן כלל מן עניים קמיה דשם הוא שיעור עד כמה הוא חייב ליתן ,וצ"ב איך שיעור זה של חומש
הקרן ,הלא כשבא אליו הקרן בראשונה היא בגדר רווח ,וצע"ג. משמש ב' ענינים חלוקים.
מראה מקומות | יותר מחומש שינוי המעשר כספים מ'הקופה המרכזית' לקופת השכונה 'צדקת האי"ש'
הרב מאיר טעפ הרב רפאל אלחנן רבינוביץ
מצינו אופנים שלא חשו לבזבז אף יותר מן החומש: ידוע מה שכתבו המשנה למלך (פ”ז מהל’ מעשר ה”ו) והש”ך (יו”ד סי’ רנז סקי”ג) בשם ס’ התרומת והחת”ס (יו”ד
א .תלמוד תורה :כתב הח"ח זיע"א בספרו ליקוטי הלכות (יומא יב:): סי’ רלז) שכשם שיש דין מכירי כהונה במתנת כהונה כך גם יש דין של ‘מכירי עני’ בצדקה לעניים ,והיינו שאם
'אדם שאינו יכול ללמוד בעצמו ,ומוכרח לשכור איזה מלמד לזה, רגיל האדם לתת בקביעות צדקה לעני מסוים ,לא ישנה את מנהגו בשביל לתת לעני לאחר ,וכן הוא הכרעת רוב
והוא איש עני ,שמוכרח להרויח ממלאכה שעושה בשל אחרים, האחרונים שגם בצדקה לעניים יש דין ‘מכירי עני’ .ומטעם זה כתב בס’ שערי צדק (פ”ז סקס”ג) שאם רגיל לתת
אעפ"כ צריך לצמצם משכירותו ולחיות בצמצום רב ,ולשכור אחר למוסד מסוים ,לא יפסיק את נתינתו בשביל מוסד אחר.
שילמדהו תורת ה' .ואינו דומה להא דאמרי' המבזבז אל יבזבז ולפי”ז יל”ע באנשים שרגילים לתת לקופה של צדקה של השכונה’-צדקת האי”ש’ ,או אנשים שהתחייבו בהוראת
יותר מחומש ,דזהו רק לענין צדקה ,אבל לא לענין תורה ,שהוא קבע לקופה של צדקה של השכונה אם מותר להם לשנות את הצדקה בשביל ארגוני צדקה אחרים כמו ‘הקופה
מחויב לידע אותה והיא חייו לנצח' .וראה גם אבע"ז (משלי ד ז): המרכזית’ או ‘חסדי שלום’ ,וכמו”כ יל”ע אם מותר למי שהתחייב בהוראת קבע לארגונים אלו ,לשנות זאת בשביל
'ואם לא תוכל לדעתה ,תן כל הונך'. קופת הצדקה השכונתי גם בשביל לקיים ההידור של עניי עירך קודמים וכ”ש שעניי השכונה קודמים לעניי העיר.
ב .החזקת תורה :כתב בשטמ"ק (שם) ,דלענין החזקת תורה ,מותר ועי’ בשו”ת מהרש”ם (ח”ו סי’ קה) שכתב שאם נהגו באיזה מקום לתת צדקה רק לקופות של מוסד מסוים ,אסור
להוציא אף יותר מחומש ,והוכיח כן ממעשה במדרש (ויק"ר לד למוסד אחר להוסיף עוד קופות עבורם ,אלא”כ הם מזהירים את הציבור שלא יגרעו ממה שהיו רגילים לתת
טז) שר"ע פיזר יותר .וביאר באהבת חסד (פ"כ ס"ד) ,דהוא משום למקום הראשון.
שבהחזקת תורה נחשב הנותן לשותף עם המקבל כעין יששכר ובשיעור הרגילות שבזה אומרים שיש דין ‘מכירי עני’ כתב בדרך אמונה (הל’ מעשר פ”ז סקל”ז) בשם ס’ מלא
וזבולון ,וממילא חשיב כמבזבז לצרכו שמותר אף ביותר מן העומר (סי’ שכו סק”ד) שהמהרי”ל דיסקין הנהיג לענין מתנות כהונה בבית המטבחיים שאם נתן לכהן ג’ פעמים
החומש .ובראה חיים לר"ח פלאג'י (ח"א א) ביאר לפי"ז אמאי בקביעות נחשב לרגיל.
אמרו (פסחים מט' ).לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ,וישיא ולפי”ז יל”ע במי שרגיל לתת ונתן כבר ג’ פעמים מעשר כספים לקופת הצדקה של השכונה’-צדקת האי”ש’ ורוצה
בתו לת"ח'. לשנות את רגילותו ולתת הצדקה לקופת צדקה של ארגוני צדקה שונים כמו ‘הקופה המרכזית’ או ‘חסדי שלום’,
ג .עשיר מופלג :אם הנותן הוא עשיר מופלג ,מותר לו ליתן אף יותר אם זה בכלל הדין של מכירי עני ,ויתכן שהדין של מכירי עני זה כשרגיל לתת לעני מסוים ולכן כשרוצה לתת
מן החומש( .שאילת יעבץ ח"א סי' ג .חכמ"א כלל קמד ס"י). לעני אחר אינו יכול ,וגם מה שכתב בשערי צדק שאם רגיל לתת למוסד מסוים שאינו יכול לשנות למוסד אחר
ד .קודם מותו :קודם מותו מותר לאדם לבזבז יותר מחומש( .רמ"א לכאו’ נראה שזה רק כשב’ המוסדות הם ב’ ענינים שונים או ב’ דברים שונים כמו ‘קרן הבנין של פוניבז’ ו’מעמידי
יו"ד סי' רמט א ,ממשמעות הגמ' בכתובות סז .):ובפמ"ג ורע"א עולם’ שזה ב’ ענינים שונים ,או אפי’ כששניהם הם מוסדות של ישיבה אבל כל מוסד זה ישיבה אחרת ולכן שייך
בהגהות (שם) הביאו מהשאלתות דהוא עד שליש. לומר בזה ‘מכירי עני’ ,אבל בב’ ארגוני צדקה ששם אחד יש לזה והוא ‘קופת צדקה לעניים’ ומה לי קופה זו ומה
ה .עומדים עניים לפניו :אם עומדים עניים לפניו וזקוקים לצדקה, לי קופה אחרת וכשם שלא מצינו שיש דין של מכרי עני בין גבאי צדקה זה לגבאי צדקה אחר באותו קופה של
מותר ליתן להם אף יותר מחומש( .ברכ"י יו"ד סי' רמט ,וכ"כ צדקה שהרי שניהם מעבירים הכסף לעניים ,כך גם בב’ קופות הרי שניהם מגיעים לעניים ,או שמא י”ל שגם בב’
האהבת חסד פי"ט הערה ד בדעת הרמב"ם). קופות נאמר הדין של מכירי עני ,וצ”ע.
ו .משתכר יותר מכדי מחייתו :אם יש לו פרנסה קבועה ,ומשתכר והרוצה לצאת מדי ספק יכול לעשות תנאי כמש”כ בשו”ת אמרי יושר (ח”א סי’ ד) שהעולם נהגו להקל ע”י תנאי,
בה כדי מחייתו ,ונשאר לו יותר מכדי מחייתו ,את זאת מותר לו שאם כשהתחיל לתת לעני זה התנה ואמר שיוכל להפסיק בכל עת ,רשאי להפסיק מלתת לו.
ליתן לצדקה ,אף שהוא יותר מן החומש( .אהבת חסד פ"כ ס"ג). ומטעם זה כתב בשערי צדק (פ”ז סקס”ה) שאם התחיל לתת סכום קבוע לצדקה מסוימת ללא הגבלת זמן ע”י
ז .מפזר מעותיו להבל :אם הוא אדם המפזר מעותיו להבל ,כגון הוראת קבע מהבנק ,שיכול לבטלה ,מפני שבדרך כלל מודיעים המחתימים שביד החותם לבטל את ההוראה בכל
להתלבש במלבושי רקמה ,ולדור בהיכלי כבוד ,ולהשתמש בריבוי עת שירצה ,וכך גם דעת החותם .ולפי”ז גם מי שעשה הוראת קבע לקופת הצדקה השכונתי שלכאו’ יכול לבטלה,
משרתים וכלים היותר יקרים ,יתכן דבהוא לא שייך כלל תקנה זו. אך עי”ש שכתב בשם הגרנ”ק שכיון שהרגילות לתת הוראת קבע לפחות לי”ב תשלומים לכן אין לבטלה בפחות
(אהבת חסד שם). מזמן זה .אמנם כבר העיר על זה בס’ פסקים ותשובות (סי’ רנז הע’ )120שיל”ע אם כן הוא המנהג הפשוט כהיום.
ח .צריך לכפרה :מי שצריך לכפרה על חטאיו יכול לבזבז יותר אך במקרה הפוך ,כשרגיל לתת צדקה ל’קופה המרכזית’ או ל’חסדי שלום’ וכד’ אם רשאי לשנות לקופת הצדקה
מחומש( .של"ה .וכ"כ בספר משנה ראשונה פאה פ"א מ"א בשם השכונתי ,מסתבר שמותר ,דהא מפורש בשו”ת חכם צבי (סי’ ע) ובשו”ת מהרש”ם (ח”ה סי’ עז) ובשו”ת מהרש”ג
בני יששכר). (ח”ב סי’ רב) שהדין שלא לשנות מצד מכירי עני לא שייך כשמשנה לעני אחר בשביל לקיים מצוה מן המובחר,
ט .מצות מזוזה :חידש המנח"ח (מצוה תכג) דלענין מצות מזוזה, כגון שהעני השני הוא קרובו או תלמיד חכם .ולפי”ז כ”ש כשרוצה לתת לקופה השכונתי כדי לקיים הדין של עניי
צריך לבזבז יותר מחומש נכסיו ,כיון שבכל רגע עובר בעשה ,הרי עירך קודמים ,שזה פשוט שעניי השכונה קודמים לשאר עניים כמפורש ברמ”א (יו”ד סי’ רנא ס”ג) ,ואף שבשו”ת
הוא חמור יותר משאר מצוות. פרי יצחק (ח”ב סי’ לא) מפקפק בהיתר זה ,מ”מ גם הוא בעצמו כתב שכל האיסור לשנות הוא דוקא לאחר שכבר
הפריש את המעות לצדקה ,אבל אם עדיין לא הפרישם ,רשאי לחזור בו ולתת לעני אחר .ולשיטתו אם לא הפריש
ה המעות אין כלל איסור בזה.
משנת הס"ק החפץ חיים -אהבת חסד
בשביל להחזיק לעמלי תורה דז"ל המדרש תנחומא פ' ראה עשר תעשר עשר בשביל אהבת חסד פרק י"ח
שתתעשר עשר**) בשביל שלא תתחסר רמז למפרשי ימים (היינו שאותן אנשים עוסקין בו יבואר ענין מעשר כספים בכל פרטיה:
במסחר) שיפרישו אחד מעשרה לעמלי תורה וגם עי"ז הבטיח הכתוב שבאה ברכה לתוך
ביתו של אדם כדכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא א)* ועתה נבוא לבאר איזה דרך יבור האדם לצאת ידי חובת מצות חסד בתמידות .הנה
בזאת וגו' היינו ע"י שיהיה טרף בביתי יוכלו הכהנים והלוים לעסוק בתורת ה' ועבור זה לעיל בפרקים שעברו ביארנו דטוב שיפריש האדם מעות שיהיה מוכן למצוה זו אך כדי
והריקותי לכם ברכה עד בלי די כי תיכף לת"ח ברכה כמו שאחז"ל (ברכות מב( ).וכענין שלא יכבד זה על האדם טוב שירגיל את עצמו להפריש מעשר מכל מה שיזמין לו ה'
שאמרו בחולין קל"א אין נותנין מתנה לכהן ע"ה שנאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען ריוח בעניניו ומזה יפזר שני שלישים לצדקה כי עניים שצריך ליתן להם במתנה מצוי יותר
יחזקו בתורת ה' וגו'). ושליש יהיה מונח אצלו כדי לקיים בו מדת החסד**).
ואם אינו יכול לחלק כולם לבעלי תורה יראה לחלק להם עכ"פ רובם או חציים וכן מצאתי וכשיתקבץ אצלו שיעור חשוב שהוא משער שיותר אין צריך בעירו יהיה אח"כ כל המעשר
בכנה"ג על יו"ד בסי' רמט ס"א ע"ש וכן מוכח משיטה מקובצת על כתובות דף נ' בשם שיזמין לו ה' מהריוח שלו רק לצדקה לבד .והפרשת מעשר הוא ענין גדול כמ"ש בתענית
הרב המעילי דמעשר הוא דוגמא דמעשר הניתן לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה'. דף ט' על הפסוק עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ובכל דבר אסור לנסות הקדוש ברוך
הוא ובזה מותר מטעם שאמר הכתוב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף
ב) ודע דכתבו האחרונים דיכול להכניס חתן וכלה לחופה ממעות מעשר אם לא היה בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי
יכולת בידו לעשות המצוה בלתי זה וכן כה"ג לענין להיות בעל ברית ממעות מעשר או לכם ברכה עד בלי די וכן נפסק ביו"ד סימן רמ"ז דבמעשר מותר לנסות הש"י***).
לכתוב בהן ספרים ולהשאילם לאחרים ומותר ללמוד בהן ג"כ בעצמו רק שיזהר לכתוב
עליהן שהם ממעות מעשר כדי שלא יחזיקו בהן בניו אחר פטירתו כשלהן ויש שמפקפקין וגדר המעשר הוא דצריך להפריש מתחלה מעשר מן הקרן ואח"כ כשיזמין לו הש"י ריוח
בכל זה עיין בפתח"ת (בשם החת"ס בסי' רמט) שכתב דלמהרי"ל והרמ"א המעשר הוא יתן מעשר מן הריוח .והנה יש הרבה אנשים שנזהרים במדת מעשר אבל אין נזהרים רק
רק לעניים לבד ולא שאר דבר מצוה כלל .ונראה דאם ע"י שהוא בעל ברית יש טובה ליתן מן הריוח אבל לא מן הקרן ולא כן דרך האמת לצאת ידי חובת מעשר כמבואר
לאבי הבן שמטה ידו ואין לאל ידו להוציא הוצאות וכן להכנסת חתן וכלה לחופה אם בפוסקים אלא מתחלה יפריש מן הקרן .אמנם בעו"ה שהיצר מתגבר על האדם ואינו
מטה ידם וכה"ג לענין לקנות ספרים להשאילם לאחרים שאין ביכולתם לקנות לעצמם מניחו לחסר מעותיו העצה היעוצה בזה נ"ל שיפריש המעשר מן הקרן לעשות בזה
אין להחמיר בזה כלל דזה גופא הוא כמו צדקה .ולקנות עליות ממעות מעשר אם המעות גמ"ח לעניים וגם הוא יהיה מותר להלות לעצמו כשיצטרך להם אך בתנאי שכשיבוא מי
מתחלק לעניים ג"כ אין להחמיר לכו"ע .ולשלם ממעות מעשר שכר לימוד לבניו אסור שהשעה דחוקה לו ללות יראה ללות מאחר וליתן לו בכדי שיעור מה שלוה בעצמו מאלו
לכו"ע דזה הוי מצוה שמחויב בעצמו ללמד לבניו או לשכור להם מלמד ואין לפרוע חובו המעות ויוצא בזה ידי חובת מעשר שגם זה נקרא בשם צדקה וכנ"ל****).
ממעות מעשר אבל לבני עניים אחרים מותר ומצוה רבה איכא בזה. אך כל זה הוא לשיטת הרמב"ם והשו"ע שמכנה את החזקת ידי עני שמך בהלואה בשם
ג) ודע עוד דמידת מעשר הוא להנוהג בצדקה במדה בינונית אבל הרוצה להתנהג בעין מצות צדקה אבל להרמב"ן בספר המצות שאין מכנה זה בשם צדקה רק הוא מצוה בפני
יפה צריך להפריש מנכסיו אחד מחמשה ואסמכו חז"ל אקרא דכתיב וכל אשר תתן לי עצמה אין לנו ראיה לומר שיקיים בזה מצות מעשר היכא שלבסוף יוחזר המעות לו
עשר אעשרנו לך***) שני פעמים מעשר עולה חומש .וההנהגה בזה יהיה ג"כ כנ"ל פעם וליורשיו .אך היכא שמפריש המעות לחלוטין לשם גמ"ח לדעת הרמב"ם והשו"ע בודאי
ראשונה מהקרן ומכאן ואילך מהריוח שיזדמן לו .ואופן החלוקה של מדת חומש מהנכון מותר אם מתנהג כן בתחלת קבלתו את המצוה כמבואר פה בהג"ה ואפילו לדעת הרמב"ן
לחלקם לחצאין באופן זה היינו מעשר אחד לבעלי תורה כי הוא דומיא דמעשר ראשון נראה דיש להקל בזה (היינו לפי מה שכתב הש"ך שם בשם הפוסקים דאפילו שאר דבר
הניתן לכהנים ולוים למען יחזקו בתורת ה' כדכתיב בקרא ומעשר שני לשאר צרכי מצוה מצוה מותר לעשות ממעות מעשר כגון ליקח בו ספרים להשאילן לאחרים וכה"ג ומ"מ
וכעין זה מצאתי בשיטה מקובצת כתובות מ"ט בשם הרב המעילי ז"ל ע"ש. לפי שיש מחמירים ואוסרים בשאר דבר מצוה (עיין ביו"ד סי' רמט בפ"ת בשם החתם
סופר) מהנכון להחמיר אם לא התנה לזה בתחלת קבלתו את המצוה להרמב"ן ואפילו
ד) ועתה נבאר פרט אחד הנוגע הרבה בענין צדקה****) ,י"א דמה שאמרו דחומש הוא להרמב"ם יש לעיין בזה כאשר ביארתי בהג"ה).
מדה יפה ה"מ בשלא נודע לו שיש בעיר עניים התאבים ללחם או ערומים שצריכים
לכסות אבל כשיודע שיש בעיר אלמנות ויתומים וכה"ג אנשים מצוקים כאלו שאין לאל והנה כל מה שכתבנו בזה הענין הוא בשרוצה לקבוע המעות מעשר רק להלואה ולא
ידם להושיע את עצמם מחויב מדינא להפריש עד חומש נכסיו וכן משמע מדברי הגר"א למתנה לעניים אבל אם רוצה להלות לפי שעה ממעות מעשר שהפריש כבר ליד איש
שדעתו כן וה"מ כשידו משגת ליתן שיעור זה אבל אין מחויב לדחוק את עצמו לזה רק אמיד וכ"ש להמתמוטטים או לעניים גמורים ולפרוע אחר תחתיו כשיזדמן לו עני הגון
מצד מצוה וכנ"ל ועיין בהג"ה שהארכנו בזה. לתת לו אין להחמיר אפילו להרמב"ן וכמ"ש בסי' רנ"ח ס"א שוב מצאתי בעז"ה בא"ר
סימן קנ"ו שכתב בהדיא כמו שכתבנו דאפילו לאיש אמיד מותר להלות גמ"ח ממעות
פרק יט הערה ****) הג"ה: מעשר ונראה דכונתו לפי שעה עד שיזדמן לו העני שצריך ליתן לו.
****) הג"ה י"א דמה שאמרו וכו' .הוא נובע מפירוש המשנה להרמב"ם בפ"א דפאה ב) ועתה נחזור לבאר קצת את אופן ההנהגה שצריך להיות במעות מעשר .ויתנה בתחלת
דז"ל ומה שאמר בכאן גמ"ח אין לו שיעור רוצה לומר לעזור האדם בגופו אך שיעזור קבלתו שיתנהג באופן זה ובזה יסתלקו מעליו כל הפקפוקים .א) ראשון לכל טוב שיתנה
אותו בממונו יש לו שיעור והוא חמישית ממונו ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו בתחלת קבלתו את המצוה שהוא בלי נדר כדי שלא יכשל ח"ו בעון נדרים ע"י איזה
לבד אם עשה כן במידות חסידות ואמרו (היינו בירושלמי פ"א דפאה ובטעות ציינו שם סיבה לפעמים .גם יראה שיהיה לו פנקס מיוחד שיכתוב בו כל הריוח שיזמין לו ה' אחר
המדפיסים) נמנו באושא להיות אדם מפריש חומש נכסיו למצוה וביאור זאת ההלכה ניכוי ההוצאות מהעסק .ב) יעשה חשבון בכל חצי שנה או עכ"פ בכל שנה ואם יזדמן
אצלי מה שאומר והוא כשהאדם יראה שבוים שהוא חייב לפדותם כאשר צוה הקדוש לו ח"ו הפסד בתוך זמן זה ינכה מחשבון הריוח ומותר הריוח יהיה שייך מזה מעשר
ברוך הוא או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם כמו שאמר לצדקה .ג) בכל משך הזמן הזה יכתוב בהפנקס כל הנתינות שיוציא על צדקה ויוכל
די מחסורו אשר יחסר לו ופירושו למלאות חסרונם כשיהיה מה שיחסר להם או מה לכלול בהחשבון של המעשר כל מה שרגיל ליתן בביתו לעניים אפילו איזה פרוטה וינכה
שיצטרכו לפדיונם פחות מחמישית ממונו או כפי חמישיתו אבל אם יצטרך להם יותר מן כ"ז לבסוף מהמעשר .ד) אם לעת החשבון יראה שיש עודף בהמעשר על מה שהוציא
החומש יתן חמישית בלבד ויסתלק מלתת עוד ולא יהיה עון עליו בהמנעו להשלים כל יראה להפרישם ולחלקם תיכף ואם אין מזדמן לפניו כעת האנשים שבדעתו ליתן להם
מה שצריך להם לפי שצרכם יותר מן החומש. יכול להשהות העודף מהמעשר אצלו עד שיזדמנו לו ואין מוכרח לחלקם תיכף ומותר
לע"ע להשתמש בהמעות לעצמו אך כשיזדמנו לו האנשים שרגיל לחלק להם מזה מחויב
אבל אם לא נזדמן לו דבר מאשר זכרנו יוציא החומש מן הריוח ולא מן הקרן ויתנהו ללות ולשלם תיכף .ה) אם ימצא שהוציא על צדקה יותר מהמעשר י"א דיוכל לנכות זה
בצרכי מצות עכ"ל ולכאורה הלא בגמרא שלנו משמע דהתקינו שלא ליתן יותר ע"ש בדף לבסוף מהמעשר של שנה שניה ויש מחמירין בזה ע"כ טוב לעשות כאשר כתבנו למעלה
מ"ט ובדף ס"ז ע"ב בקושית הגמרא על מר עוקבא והוא קאמר דיש בזה מדת חסידות דהיינו שיתנה בפירוש בתחלת קבלתו את מצות מעשר שיהיה יוכל לתת מעות לצדקה
גם בגמרא שלנו משמע דהוא רק מדה טובה ומצוה להמבזבז ליתן עד חומש והוא קאמר על סמך שיגבה לבסוף ממעשר מתי שיזדמן.
דיש בזה חיוב מצד הדין ויש עליו עון אם ימנע מן החומש .גם מאין חידש הרמב"ם
דחומש מן ריוח ולא מן הקרן הלא בירושלמי מפורש דשנה ראשונה מן הקרן. ג) והנה כל זה טוב אם יש לו עסק פרטי שיוכל לכתוב הריוח שמזמין לו ה' בכל פעם
אבל אם הוא איש חנוני כמעט א"א לכתוב בכל פעם את מעט הריוח שמזדמן לו ע"כ
אך באמת ניחא הכל דהרמב"ם בפי' המשנה סובר דלשון הירושלמי דקאמר באושא העצה לזה שבכל שנה יעשה חשבון מסחורותיו דרך כלל וחשבון פנקסו השייך להעסק
נמנו שיהא אדם מפריש חומש נכסיו למצוה משמע דצריך להפריש מדינא ולא למצוה וידע את מה שניתוסף לו גם יחשוב לערך את חשבון הוצאות הבית על מזונותיו ומלבושיו
בעלמא ובבבלי קאמר המבזבז משמע דהוא רק מדה טובה בעלמא גם בבבלי לא נזכר שהיה לו במשך הזמן הזה ולעומת כל זה יחשוב מה שכתוב בפנקסו שהוציא על צדקה
דהוא מן הקרן ודרך הבבלי לפרש יותר וע"כ מחלק בין ענין לענין והוא דהבבלי מיירי גם כל עניני צדקה שרגיל ליתן בתוך ביתו לעניים ויתנה כ"ז בתחלת קבלתו את המצוה
היכא דלא קיימי עניים והוא מבזבז נכסיו ומחפש אחר עניים ושאר מצות לחלק להם שיהיה יוכל לשער בכל ענינים אלו לפי דעתו בערך ולא בצמצום .גם מירושה צריך ליתן
ולכך חומש הוא רק מדה טובה בעלמא ורק מן הריוח (ושארי פוסקים לא הזכיר דבר מעשר (א"ר בסי' קנו.):
זה דמן הריוח משמע דלא ס"ל כוותיה בזה) והירושלמי מיירי היכא דקיימי עניים לכך פרק יט
עד חומש צריך להפריש מדינא אם ידו משגת כדי לקיים די מחסורו אשר יחסר לו ,ומה
שאמר נמנו וכו' היינו שהסכימו ביניהם דמה שאמרה תורה די מחסורו היינו רק עד חומש בו יבואר מדין חלוקת מעשר ודין חומש:
מנכסיו ולא יותר. א) ועתה נבוא לבאר את אופן החלוקה של מעות מעשר .הנה ידוע דמעות מעשר עיקרו
ועי”ש בירושלמי עוד שכן היתה בידם מתחלה הלכה למשה מסיני ע"ש ושכחוה וחזרו הוא לצדקה לחלק לעניים וקרוביו העניים הם קודמין בזה לאחרים (ודין הקדימה בהן
ויסדו וכיונו למה שנאמר מתחלה ההלכה ע"ז (ומה שהקשה שם בירושלמי אח"כ עד היכן גופא עיין ביו"ד סי' רנא ס"ג) .ואפילו לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם יכול ליתן
חד אמר עד כדי תרומה וכו' היינו עד היכן הוא השיעור האחרון למטה דנימא דאם חיסר להם מעשרותיו דכיון שאין להם משל עצמם הוי צדקה גמורה ואפילו יש יכולת בידו
השיעור הוי כלא קיים המצוה כלל דומיא דמאי דאמרינן בבבלי ונפסק ביו"ד דבפחות לפרנסם ממקום אחר .ואפילו לאביו ואמו מותר לתת אם הוא עני אך אם יש יכולת בידו
משליש השקל בשנה לא קיים מצות צדקה כלל) ,וס"ל להרמב"ם דהיכא דקיימי עניים לפרנסם ממקום אחר אמרו חכמים תבא מארה למי שמפרנס אביו ואמו ממעות צדקה
לא תקנו רבנן בזה כלל דאל יבזבז יותר מחומש דאם רוצה יכול להפריש ממדת חסידות (עיין בסי' רמ ורמט בש"ך שם).
ונפקא ליה להרמב"ם זה מהא דאיתא בתענית כ"ד גבי אליעזר איש ברתותא דהוו טשו ואם קרוביו*) אינם עניים ומחלקם לעניים אחרים מהנכון שיהדר לכתחלה לחלקם
מניה גבאי צדקה דכל מה דהוה גביה הוי יהיב להו והלא הוא יותר מחומש אלא ע"כ לעמלי תורה למען יחזקו בתורת ה' ,כי משמע במדרש דעיקר המעשר ניתקן
ו
גודל זכות מצות מעשר כספים
בגודל זכות מצות מעשר כספים כתב רבי יצחק אבוהב בספרו מנורת המאור משום דגבאי צדקה היו הולכין עבור העניים והיה עושה כן ממידת חסידות.
(נר שלישי פ"ד) 'לפיכך אל ירפה אדם ידו מן המעשרות ויתנם כראוי מן השדה ובהכי ניחא קושית בעל גבורות ארי ע"ש ומ"מ כל נכסיו אסור לחלק מדכתיב מכל אשר לו
ומן הבית ומכל מה שיבוא לידו בשום ענין בעולם ובזה מולחו לממונו' (עפ'ד ולא כל אשר לו גבי מחרים לגבוה וכ"ש להדיוט וכמ"ש בערכין כח [(ואף די"ל דהיכא דקיימי
הגמרא בכתובות סו ב) 'מלח ממון חסר' ומקיימו עליו אלף פעמים' ורבנו מוהר''ח עניים להדיוט עדיף מלגבוה דשם הלא אינו מחויב ליתן כלל רק שהוא רוצה מעצמו לנדור
מוולאז'ין ז"ל ברוח חיים (פ"א מ"ה) ועי"ש פ"ג מי"ג כתב דטבע הצדקה שמעשרת לגבוה משא"כ הכא דחייבתו התורה ליתן להם דבר מה מ"מ הלא לחלק כל נכסיו שישאר
וכמו שאמרו (כתובות סו ע"ב מלח ממון חסר וכו' ואם כי אין זה מורגש לכל מכל הוא עני בודאי אינו מחויב דחייך קודמין לחיי חבירך) ,וע"כ לא שייך למיתני ע"ז אין לו שיעור
מקום בכל דור רואים אנו שכן הוא וכתיב (הושע י יב) 'זרעו לכם לצדקה קצרו כמו דלא תני על תרומה שאין לו שיעור משום דאסור לעשות כל שדהו תרומה וכמו דמשני
לפי חסד' כי הזורע נוטל תבואה ומשליך בתוך רגבים וכי יאמר הזורע אוי לי כי בירושלמי שם .ובהכי מתרצה קושיא השניה של בעל גבורות ארי על הרמב"ם ע"ש.
נדמתי למשוגע וחסר הבינה לקחת יגיע כפי לזרוק לארץ חטה ושעורה במפולת
יד כיון שבאמת הוא להרוחה מכניס קימעא ומוציא הרבה מפזר חטים מעט ונוסף ומה שהתקינו שלא לבזבז יותר מחומש היינו במבזבז מעצמו דומיא דמחרים אדם מצאנו
עוד הרבה כן הדבר בענין זריעת הצדקה נראה מחסר מעותיו אבל באמת הלא ובקרו שם בערכין כ"ח ע"א שאין מצווה על זה כלל דאי מיירי היכא דקיימי עניים לא אתיא
זריעה היא להרויח הרבה בצמיחה עכ''ל. שפיר כל כך הק"ו דראב"ע שם ע"ש .נחזור לענינינו דהיכא דקיימי עניים ס"ל להרמב"ם
דמדינא חייב עד חומש נכסיו ובהכי נתיישב לי מה שכתב הגר"א באגרתו הק' עלים לתרופה
שכתב לב"ב וז"ל שם שלמע"ה שתפריש את החומש כאשר צויתיך ולא תפחות כאשר
הזהרתיך כי בפחות מזה עוברים כל רגע על כמה לאוין ועשין (היינו הלאו דלא תאמץ ולא
תקפוץ ועשה דפתוח תפתח את ידך לו נתן תתן כי ימוך אחיך וגו' וחי אחיך עמך) ושקול
סגולת העושר ממעשר כספים כאלו כפר בתורה הקדושה ח"ו עכ"ל (היינו מה שאמרו דהוא כאילו עובד ע"ז ונקרא בליעל).
ולכאורה הוא נגד הגמרא דמגמרא משמע דאין מחויב מצד הדין בחומש רק שהמבזבז לא
יבזבז יותר מחומש ,וע"כ דהגר"א מיירי היכא דקיימי עניים ,וס"ל להגר"א כמו הרמב"ם
בספר מנוחה וקדושה 'שער התורה השני סי כה' כותב שמי שרוצה להשיג עושר דהיכא דקיימי עניים מחויב מדינא עד חומש נכסיו.
ע''י הצדקה צריך להיות בקי היטב בדיניה ,וכשאדם עשה את שלו והפריש צדקה
כדין הקב''ה יעשה את שהבטיח ויעשיר אותו .ואכן מעיד הערוך השולחן בהל' אמנם מדברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פ"ח שכתב בא עני ושאל וכו' עד חומש נכסיו
צדקה סי' רמז סעיף ו' וזה לשונו 'יש מי שאומר דרק אמעשר תבואה קאי ענין מצוה מן המובחר ע"ש משמע דס"ל דאפילו היכא דקיימי עניים אין מחויב מן הדין להפריש
מעשרות בשביל להתעשר כדכתיב עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וגם זהו חומש נכסיו רק למצוה מן המובחר וסותר לפירושו ומה שלא הזכיר הרמב"ם התקנה דאל
דווקא אם נותן בשביל עשירות דווקא ולענ"ד אין שום סברא לחלק בכל אלו וגם יבזבז יותר דאזיל לשיטתיה דבקיימי עניים מותר ומידת חסידות איכא נמי בזה .אמנם
החוש מעיד מכמה עשירים שכל מה שנותנים יותר מתעשרים יותר ,והגם שיש קושיתינו הנ"ל קשה דסותר לדבריו בפירושו ,ואולי י"ל דבחיבורו איירי דאין ידו משגת בריוח
שעשירותם נאבדו זהו מהנסתרות לד' אלוקינו ובוודאי טובתם היא ,ועל פי הרוב ליתן עד חומש נכסיו לכן הוא רק מצוה מן המובחר לדחוק עצמו לזה משא"כ כשידו משגת
אינו כן ,ועוד שהצדקה דוחה את הגזירות הקשות עכ"ל ומשמיה דרבנו מהר'ח לזה נהי דאין יכול ליתן די מחסורו של העני הלא עכ"פ מה שיכול ליתן אמאי לא יתן.
מוולאז'ין זללה''ה משמי' דרבי' אדוננו הגר''א זי"ע (כתר ראש קכג) דכל השומר ואולם אעפ"כ ק"ק עדיין דמלשון הרמב"ם בחיבורו והשו"ע משמע לכאורה דאם ידו משגת
מעשר מובטח לו שלא יבא לידי היזק כלל והשומר חומש מובטח שיתעשר יתן כפי צורך העניים אפילו יותר מחומש וכמ"ש היפ"מ שם בירושלמי ,ומפירושו במשנה
ויושרש בזה מדת הבטחון והלואי כל ישראל היו שומרים מעשר הי' מתקיים משמע דיותר מחומש אין מחויב ליתן דע"ז נמנו באושא שם ומשמע אפילו ידו משגת דאל"ה
הפסוק 'אפס כי לא יהיה בך אביון'. אפילו חומש אין חייב וצ"ע .ומש"כ הרמב"ם לענין פדיון שבוים עיין מה שכתבתי לעיל
בפתיחה אודות זה.
נחזור לענינינו דהיכא דקיימי עניים שיטת הרמב"ם דחייב מדינא להפריש עד חומש נכסיו,
וכן דעת הגר"א .כנלענ"ד ברור בעז"ה ואח"כ מצאתי הרבה מדברי אלו בעז"ה בספר ברכי
לנסות את הקב"ה במעשר כספים יוסף ,וגם הוא כתב דדעת הרמב"ם לחלק בין היכא דקיימי עניים ללא קיימי וכמ"ש למעלה.
אך הוא נשאר בקושיא מדברי הרמב"ם בחבורו וכמו שהקשינו למעלה .וכתב שהרמב"ם חזר
בו בחיבורו .ולדברינו הנ"ל א"צ לכל זה ,ומ"מ לדינא צ"ע מדלא נזכר בשו"ע שום רמז חילוק
מבואר בגמרא בתענית כי בהפרשת מעשר מותר לנסות את הקב"ה בקיום זה וכתב סתמא משמע דאין חייב בכל גווני .ויש לדחות להיפך דלא צריך המחבר בסי' רמט
ההבטחה 'עשר בשביל שתתעשר' וכדכתיב (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר לבאר זה דממילא מוכח מדתלי באם אין ידו משגת לענין ליתן כדי צורך העניים הא אם
אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים ידו משגת אפילו לחומש לבד מחויב ליתן עכ"פ חומש ,ומש"כ דהוא מצוה מן המובחר ליתן
והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכן נפסק ברמ'א יוד סימן רמז ס"ד ועי' בפתחי חומש מיירי דאין ידו משגת בריוח ליתן חומש כ"א בדוחק.
תשובה ושם ס"ק א שכתב שמותר לנסות רק אם עושה על מנת להתעשר אבל
בשביל טובה אחרת אסור לנסות. ותדע דאם לא תאמר כן אלא תאמר דאפילו אם ידו משגת לחומש כיון דאין ידו משגת לכדי
ועוד הביא בס"ק ב מחלוקת האחרונים אם ההיתר לנסות את הקב"ה נאמר רק צורך העניים תו הוי חומש רק מצוה מן המובחר לבד .וידוקדק בזה יותר לשון המחבר שכתב
במעשר תבואה או גם במעשר כספים כפשטות לשון רמ"א וכ"כ באהבת חסד ואם אין ידו משגת כ"כ א"כ תקשי לן קושיא גדולה אמאי כתב המחבר דאם הוא נותן פחות
וגבי צדקה עי' בטור וב"י שם ובפ"ת בכרבנו יונה יש סתירה דבשערי תשובה ממעשר הוא עין רעה משמע דהוא רק עין רעה לבד יותר הו"ל לכתוב דהוא עובר על לאו
ש"ג או' ל כתב דלא יאמר אדם אנסה את ה' בעבודת הצדקה ובפירושו לאבות דלא תאמץ ולא תקפוץ הנאמרים במצות צדקה דהוא קאי על הפוחת משיעור שראוי לו
פ"ג מי"ג כתב דהרוצה להעשיר יתן מעשרותיו בעין יפה וענין הצדקה הוא כמו ליתן כמו שכתב בסי' רמח כיון שידו משגת ליתן חומש והוא מגרע אפילו ממעשר ואיה די
המעשרות וצ"ל דאף שודאי רוח ה' לו מ"מ בזה לא הותר לנסות. מחסורו שאמרה תורה דאטו אם אינו יכול לקיים בשלימות די מחסורו לא יקיים כלל ,אלא
ועיין היטב בהקדמה לספר סמיכת חכמים להגה''ק רבי נפתלי הכהן זי''ע כתב ע"כ דמיירי שאין ידו משגת בריוח ליתן מעשר וחומש (ולא שאין ידו משגת כלל לזה דא"כ
ליישב מאי שנא מצות מעשר דשרי לנסות בה משאר מצות שנאמר בהם לא אפילו עין רעה לא הוי) ,לכך אינו עובר על הלאו דלא תאמץ ולא תקפוץ והעשה דדי מחסורו,
תנסו והשיב דהנה אמרו חז"ל באבות פ"א מט"ז אל תרבה לעשר אומדות ,וכן רק דנקרא בשם עין רעה על דהוא אינו מתחזק בענין זה.
בקידושין דנ"א המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין נמצא שהבא להפריש אמנם מדברי רבינו ירוחם שכתב דאפילו למצוה עוברת אין מחויב מדינא להפריש רק מעשר
מעשר מפירותיו צריך צריך שימדוד מתחילה כמה פירות יש לו כדי שלא יעשר נכסיו ולמצוה מן המובחר חומש (והובא דבריו בשו"ע או"ח סי' תרנו במ"א ע"ש) ,משמע
מאומד. לכאורה היפך דברינו דהא מצוה עוברת הוא כמו קיימי עניים לענין צדקה אבל באמת ג"ז
והנה מבואר בתענית ד"ח שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד אינה ראיה דהא הפוסקים מדמו זה הענין למצות צדקה ונוכל לאמר דגם שם מיירי דאין ידו
אלא בדבר הסמוי מן העין ומעתה יוצא שהמודד את פירותיו כדי לעשר אי אפשר משגת בריוח לפזר עד חומש נכסיו לכך אינו מחויב אבל אם משגת בריוח אה"נ דחייב מדינא
שתחול ברכה בפירותיו כיון דהוי דבר הנמדד אולם הקב''ה עושה לו נס גלוי וצע"ג בכל זה למעשה אבל דעת הרמב"ם בפי' המשנה והגר"א מבואר בהדיא להחמיר ועפ"ז
היפוך מן הרגיל דאע''ג שהוא דבר המדוד ואינו סמוי מן העין מכל מקום שולח כתבנו דברינו שבפנים.
ברכה בפירותיו בזכות קיום מצות מעשר ולכן דוקא במצות מעשר רשאי לנסות נוסח מסירת מודעה קודם קיום המצווה
דבשאר מצות אם ינסה ותבוא אליו הברכה יתכן שיתלה כי כוחו ועוצם ידו עשה
לו את החיל הזה ולא יכיר כי מאת ה' היתה זאת להביא ברכה אל תוך ביתו ולכן הנני מקבל על עצמי בלי נדר מצות מעשר כספים ,והריני מוכן ומזמן להפריש מעשר מממוני
אסור לנסות אבל במעשר הלא בהכרח יודה כי הברכה היא מאת ה' כי אם לאו כמו שאמרו חז"ל ואסמכוה אמצות עשה שציוני בוראי יתברך שמו בתורתו הקד' להפריש
שהשי'ת ציוה לו את הברכה היה מן הראוי שלא תחול הברכה על פירותיו מכיון מעשר שנאמר דברים (יד כב) 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך' ,ואסמכוה אקרא שנאמר
שנמדדו ואינו סמוי מן העין ולכן דוקא במעשר רשאי לנסות עכ'ד. (בראשית יד כ) 'ויתן לו מעשר מכל' ונאמר שם (כח כב) 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך'.
ובחינוך מצ' תכד כתב דאיסור לא תנסו' הוא משום דשכר מצות בהאי עלמא ומפיל אני תחנתי לפניך מלך רחמן ,שתתן לי תמיד פרנסה טובה וכלכלה ועשר וכבוד לי
ליכא אכן במעשר יש שכר אף בעוה"ז והרדב"ז שו"ת ח"ג סי תמא כתב דהטעם ולזרעי עד עולם .ואין דעתי לנהוג כן לעולם ,רק כשארצה ,ואין כוונתי להתפיס את הכסף
משום תקנת עניים מרן החפץ חיים באהבת חסד' חלק ב פרק ח א' הכריע שמותר המפרש לצדקה גם כשאתננו לתוך הקפה המיוחדת לכך ,רק כשיבוא לידי עניים ,ואני מכוון
לנסות את הקב''ה גם במעשר כספים ולא רק במעשר תבואה. בזה שאוכל לתת את המעשר באומד ,ובאם אוסיף ליתן יותר מהמחויב ,יהיה בתורת צדקה
בעלמא ולא בתורת מעשר .ואם אתן בשיעור חומש ,אכון בזה שיהיה שתי פעמים מעשר.
עוד הקשו הראשונים אמאי לא הוי כעבד המשמש את רבו ע''מ לקבל פרס ואף ובאם ארצה אחשב את תוספת המעשר על חשבון הרוח העתיד לבוא ,ואם אמעט משיעור
אם אכו''ע הוי כנותן צדקה ע"מ שיחיה בני (ר"ה ד) מ'מ איך אמר כן יעקב אם מעשר כוונתי שיתעשר ממוני רק תשעה חלקים כמותו ,ודעתי ,שאוכל להוציא ממעות מעשר
יהיה אלקים עמדי וגו' וכבר הקשו כן בדעת זקנים עה''ת עי'ש ובשו"ת עונג יו"ט גם לדבר מצוה ,ובכלל זה גם מצות הלואה לעניים ולעשירים ,והריני קובע בזה זמן לעשיית
סי' פט. החשבון של המעשר ,עד עשי"ת שבכל שנה ושנה.
ז
תגובות לגליון הקודם ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה
ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ
הרב מאיר טעפ
עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א”ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח”י):
ראשונים כמלאכים | ליקוט דברי פלא מרבותינו הראשונים זיע"א
הובאו דברי ספר הקנה כי ע”י הברכות האלו אנו חיים וקיימים בגלות ,עכ”ד .וכתבתי מעשה בבתולה שעפה למרום בכנפי המלאכים
דאפשר דלכן שוויוה לתפילת ערבית בגלות לחובה. כתב בפי' הרא"ש עה"ת (ו ב)' :נערה בתולה צדקת היתה ,וכשירדו בני האלוקים א"ל השמעי לנו ,וא"ל
הנה כך כתב הרמ”ק ,שבגלות קבעוה לתפילת ערבית חובה כי בעוונותינו איו אנו לא אשמע לכם אם לא שתתנו לי כנפיים שלכם כמה דאת אמר 'שש כנפים לאחד' ,נתנו לה כנפיהם
כדאיים לתקן השחרית והמנחה כראוי ,ואנו צריכים את תפילת ערבית לחזק שתיהם, מיד פרחה לשמים ונמלטה ואחזה פני כסא ,והקב"ה פרש עליה עננו וקבלה וקבעה במזלות ,והיינו
בבחינת החלבים והפדרים של שני התמידים (תפילה למשה ט א). מזל בתולה .והמלאכים נשארו בארץ ולא יכלו לעלות ,עד שמצאו סולם שיעקב אבינו חלם ועלו'.
וכ”כ הרמ”ע מפאנו (תשובה יד) ,שכיון שיעקב אבינו ע”ה תיקנה בגלותו ,לפיכך בגלות הטעם שלא עפו המלאכים בכנפיהם
החל הזה שלא נגלה קיצו חובה עלינו להרבות בתפילה( .וע”ש שביאר המחלוקת, מובא בספר הציוני (יט יג)' :כי משחיתים אנחנו ,מצאתי בספר החיים להרוקח ,אלו ב' המלאכים
דמ”ד רשות סבר דתסתיים הגלות מהר וע”כ תשאר רשות כמו שהיתה בגלות בבל, מחמת שגילו הסוד ללוט ,נדחפו ממחיצתם קל"ח שנה עד ימי יעקב ,ולא יכלו לעוף בשמים ,אך
וכשראה שאין איש שם על לב לעשות תשובה גמורה הודה לו שזה חובה) .וציינו דכן דרך סולם עלו'.
ביאר הגר”א. כשיושפלו ישראל כעפר אז יגאלו
הרב א .ש .הלוי ביאר הספורנו המקרא 'והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה' (כח יד)' :אחר שיהיה זרעך כעפר
הארץ כו' ,וזה שיהיו בתכלית השפלות ,אז תפרוץ את כל גבולות הארץ אשר אתה שוכב עליה ,מכל
צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה .כי אמנם תשועת ה' העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל ההווה היום
בשבוע שעבר נשאלה קושיא אם ארץ גרר הויא ארץ ישראל או חוצה לארץ .ובענ”ד בגלותם ,אשר כמוהו לא נהיה ,כמ"ש אם ראית דור שצרות רבות עליו כנהר חכה לו'.
קושיא מעיקרא ליתא ,דודאי ארץ פלשתים מכלל ארץ ישראל שבתורה ,ונכללת בכל היה ליעקב שמן בתוך מקלו
כתב בפענח רזא (כח יח)' :ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה ,גבולות האמורות בתורה ,אלא שיש שתי ענינים נפרדים האחד ארץ ישראל וגבולותי’,
וקשה הלא אליפז בן עשו רדף אחריו וגזל ממנו כל אשר לו .ומהיכן נטל א"כ השמן .וי"ל דמקלו והשני זבת חלב ודבש דארץ ישראל .והארץ שהיא זבת חלב ודבש היא רק הארץ שהיו
נשאר לו כדכתיב כי במקלי כו' ,והוא היה חלול ,שהביאו עמו תמיד מלא שמן שיהיה לו להדליק ללמוד בה שבעת עממי הכנעני ,וארץ פלשתים היתה פחות זבת חלב ודבש.
ומה שהוסיפו להקשות כיון שזרע יצחק והצליח למה הי’ צריך לצאת למצרים ,הוא תורה'.
צ”ב כיון שכל מה שזרע יצחק הוא רק אחר הנבואה שהוצרך לגור שם אז זרע והצליח, עבודת י"ד שנה בעסקי החומר כנגד י"ד של עסקי הנפש
כתב רבינו בחיי (תשא ל יג)' :יעקב השתדל בעסקי הנפש י"ד שנה בבית עבר ,והשתדל בעסקי הגוף אמנם קודם הנבואה רצה לירד מצרימה ולא לסמוך על הנס לזרוע בימי רעבון.
הרב ח .פרידלנדר -בני ברק בעבודת החומר י"ד שנה ג"כ בשתי בנותיו של לבן .ותכלית כוונתו בעבודת החומר היתה לתועלת
הנפש השכלית שהיא מחצית השקל ראוי שיהיה לשם ה' כו' ,ויעלה מזה למדרגות הפרושיות והק־
דושה' .ועוד כתב (לעיל כח ה)' :וישלח יצחק את יעקב -יש לשאול כיון שבשליחותם הלך והם מחלו
לו ,למה נענש על מצות כבוד אב כשנתעכב כ"ב שנה ,שפירש ממנו יוסף כ"ב שנה כנגדן .ואפ"ל כי
בואכם לשלום בואכם לשלום דעתם היה שיקח את לאה ,ושיחזור מיד כשישלח בשבילו .אבל הוא נתן עיניו ברחל הקטנה כו' ,ואמר
נקדם בברכה את פני ידידנו הנכבד נקדם בברכה את פני ידידנו הנכבד אעבדך ז' שנים ברחל ,וא"כ כל זמן שנתעכב היה ברצונו ולכך נענש כנגדן'( .הראני מו"ח שליט"א).
הייתילוימנהלת שני בני בשתי ידי ,ועכשיו שנולד לו הרב יעקב ישראל קסלר שליט''א הרב אברהם משה חיימוביץ שליט''א ביאור השם
ביאר החזקוני' :הפעם ילוה אישי אלי ,עד עכשיו
לרגל בואו לשכונתנו והצטרפותו לרגל בואו לשכונתנו והצטרפותו בן שלישי ,יצטרך אישי לסייע לי לנהלם'.
לקהילתנו הק' לקהילתנו הק' כיצד הותר ליעקב לרמות את לבן במקלות
בברכת יישוב טוב בברכת יישוב טוב דעת זקנים (ל לז)' :וא"ת צדיק גמור כיעקב היאך עשה רמאות .וי"ל כי יעקב אמר ללבן בתנאי שלו,
הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים ,ר"ל הקטנים ,כדי שלא יאמרו גנובים הם איתי,
'ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל' אבל הגדולים לא אמר לו להסיר כדי שיוליד כמותן .והוא שינה את התנאי והסיר אפי' הגדולים,
ברכת מזל טוב מעומקא דליבא קמיה ידידינו הדגול: כדכתיב ויסר ביום ההוא את התישים אף הגדולים ,לפיכך עשה יעקב כ"מ שיכול לעשות .ועוד אומר
החכם רבי חיים ,שלבן שינה תנאו שלא התנה להסיר אלא הנקודים ,והוא הסיר אף העקודים ,ולכן
הרב אריה ארנפלד שליט"א ונו''ב תחי' הציג את המקלות ,כדכתיב ועם עקש תתפל'.
לרגל אירוסי בתם תחי עב"ג הבה"ח שלמה הרשלר נ"י'
יתן ד' והזיווג יעלה יפה ויראו דורות ישרים מבורכים לתפארת המשפחות הנכבדות 'בשבילי נברא עולם' ' -אל תאמר נער אנכי' – להאמין בכוחנו
במדרש (ויק"ר כט ב) על סולם יעקב' :אמר ה' ליעקב אף אתה עולה ,באותה שעה נתירא יעקב
בשורה משמחת ואמר ,שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן .א"ל ה' ואתה אל תירא ,אם אתה עולה אין לך ירידה
בסיעתא דשמיא יצא לאור כרכי עולמית ,לא האמין ולא עלה' .ולא האמינו בנפלאותיו' ,זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה .א"ל
צפונות של שנים תשפ"ב - ה' אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת ,ועכשיו שלא האמנת ולא עלית ,עתידין בנך שיהיו משתעבדין
תשפ"ה בד' מלכויות בעוה"ז'( .הראני הגר"ר פריימן שליט"א).
ניתן להשיג בביהמ"ד במחיר של לשאלת רבים וביאר במכתב מאליהו (ג עמ' רז)' :דברים אלו נאמרו על הדרגות העליונות והרמות של יעקב
25ש"ח לחוברת המדורים המיוחדים בעלון צפונות אבינו ,אך גם אנו בדרגותנו השפלות חייבים ללמוד בשביל עבודתנו ממה שגילו לנו חז"ל ,אם אין
יופיעו אחת לשבועיים בעז"ה בל"נ:
הלומדים מתבקשים למסור תורתם אנו רואים פירות בעבודתנו ואין החיזוקים שלנו מחזיקים מעמד ,אל ישלה אותנו היצה"ר כאילו
לל ומשנתם למערכת עד יום ג'. החסרון ביכולת ובכח שלנו ,אלא נדע שלא זו הסיבה .השואף אל הטוב בכל כחו ,יסבור שיש בידו
אי"ה הנושאים לשבועות הבאים: היכולת להגיע אליו ,וממילא יתחזק ויתאמץ ,ובסופו של דבר יתקן את עצמו ויעלה במעלות
ישא דברים: התורה והיראה .מאידך גיסא המרגיש כאלו אין בידו היכולת ,עליו לדעת שחסר באמיתת שאיפתו,
בין קבלת שבת למעריב פרשת וישלח: ומחובתו לחזק את שאיפתו ודבקותו אל המעלה ההיא בלימוד המוסר ובתפלה לעזר ה' .כשתהפך
ק י י מ ו הא ב ו ת כל ה ת ו ר ה
הג"ר שמואל בנימין כהן שליט"א חנוכה:
השאיפה הטובה לקנין אמיתי בנפשו ,אז ירגיש כי גם היכולת בידו ועלה יעלה'.
לאחר תפילת מוסף מק ו ם ה הדלק ה וראה עוד המסופר בירמיהו (א) ,שמיאן ירמיהו להוכיח את ישראל בעודו נער וטען 'הנה לא ידעתי
דבר כי נער אנכי' ,השיבו הקב"ה 'אל תאמר נער אנכי' .וכתב רבי ירוחם (לקט רשימות ,תפלה)' :כמה
הרב אברהם משה כהן שליט"א כוחות נאבדו לנו ,כמה גדולים נפלו ,כמה גדולי ישראל הפסדנו בגלל שלא שמעו את מה שנאמר
ל ל 'אל תאמר נער אנכי' .אדם חושב כי הוא נער ואין לו כח לעשות כלום ,לכן באה תשובת השי"ת
אל תאמר נער אנכי ,כי בכח האדם לזכות למדרגות גבוהות מאד עד קרוב למדרגות הראשונים,
אילו רק ידע כח עצמו'.
ובנפה"ח (א ד)' :וזאת תורת האדם ,כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו ,מה אני ומה כוחי לפעול
טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה במעשי השפלים שום ענין בעולם .אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו ,שכל פרטי מעשיו ודבוריו
השרויה במעונם: ומחשבותיו כל עת ורגע לא אתאבידו ח"ו ,ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו שכל אחת עולה כפי
הרב מרדכי טולדנו שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הבת תחי' שרשה לפעול פעולתה במרומים'.
ועוד זאת מצינו בפרשתן שיעקב אמר על מקום המקדש (כח טז)' :אכן יש ה' במקום הזה ואנכי
לא ידעתי' ,וצ"ב דהא מה שחזר לאחוריו למקום זה הוא מחמת קדושתו ,וכפרש"י מחז"ל' :כי מטא
������
���
��������
����
��
לחרן אמר ,אפשר שעברתי ע"מ שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו ,יהב דעתיה למהדר ,וחזר עד
מעריב ליל שבת5:18 : �������������� ����������������������
בית אל וקפצה לו הארץ' ,הרי שמה שחזר לשם הוא מחמת קדושת מקום 'שהתפללו אבותיו',
שחרית בשב''ק :א' | 5:30 :ב' | 7:10 :ג'755 :
ומסתמא ידע גם שהקריב שם אברהם זקנו את יצחק בנו ,וקידשו בקדושת מזבח וקרבנות ,וא"כ
מדוע אמר אחר שנתו 'ואנכי לא ידעתי'.
מנחה :א' | 12:30ב' 3:48 �����
������
���������
בשורה משמחת לשוחרי התורה ושמעתי מאת אאמו"ר זצ"ל לבאר ,דיש לחלק בין 'אני' ל'אנכי' ,ובהקדם מה שדרשו חז"ל (שבת
מעריב מוצ"ש :א' | 5:23ב' | 5:28ג' 5:50
�����������
����������
������������
שיעור הלכה ממורינו הרב שליט"א קה ).על תיבת 'אנכי' שבעשרת הדברות – 'אנא נפשי כתבית יהבית' ,הרי שאנכי מורה על התוך
�������������
������������
המשך הלכות שבת והנפש .ובאריכות בדברי רבינו בחיי (כ יז) ,ד'אנכי' הוי יותר ענין פנימי מ'אני' .ושמא הכוונה בזה
ימות החול �����������������
�����������
����� יתקיים במוצאי שב"ק אל הישות העצמית והפנימית של האדם ,והיינו שבודאי ידע יעקב מגדולת וקדושת המקום ,ולכן
שחרית :נה"ח | 6:30 ������
�������� בשעה 10:00בבית שני לא אמר 'ואני' לא ידעתי – כי ידע ,אלא אמר 'אנכי' ,היינו שלא ידעתי שגם אנכי שייך לקדושת
מנחה13:20 : �����������
������
�������� בברכת התורה המקום ,דאה"נ אבותי בודאי התפללו והתעלו במקום זה ,אבל מהכ"ת שגם לי יש זיקה
מעריב23:00 | 19:00 : לכך ,ורק אחרי שהתגלה לו שם מראה הסולם וגובה הענין ,הבין וידע שגם הוא שייך
לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה :פקס 039578855 :או במיילgmail.com@7177790 : בקדושת המקום. ח
