gilyoines.com

אור יוסף · Ohr Yosef

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אור יוסף · Ohr Yosef — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד א‬ ‫"קנאה במעשיה הטובים"‬ ‫לאחר שנשא יעקב אבינו את לאה ואת רחל‪ ,‬נולדו ללאה ארבעה בנים‪ ,‬ואילו רחל‬ ‫היתה עקרה‪ .‬מצב זה הביא את רחל לקנא בלאה‪ ,‬כפי שנאמר‪" :‬ו ֵַּת ֶרא ָרחֵּ ל כִּ י ל ֹא‬ ‫ָילְדָ ה ְל ַי ֲעקֹב‪ ,‬ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה‪ ,‬וַת ֹאמֶ ר ֶאל ַי ֲעקֹב הָ בָ ה לִּי בָ נִּים‪ ,‬וְ ִּאם ַאיִּן מֵּ ָתה‬ ‫ָאנֹכִּ י"‪ .‬על קינאה זו של רחל בלאה‪ ,‬כתב רש"י (שם)‪" :‬קינאה במעשיה הטובים‪.‬‬ ‫אמרה‪ ,‬אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים"‪ .‬כלומר‪ ,‬קינאתה של רחל לא היתה‬ ‫על כך שאין לה ילדים כפי שיש ללאה‪ ,‬אלא על כך שאין מעשיה טובים כשל לאה‪.‬‬ ‫רחל הבינה שמשום שמעשיה של לאה טובים משלה‪ ,‬לאה זכתה לילדים והיא לא‬ ‫זכתה‪ ,‬ולכן קינאה רחל בלאה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אמרו חז"ל (מועד קטן כח ע"א)‪" :‬אמר רבא‪ ,‬חיי‪ ,‬בני ומזוני‪ ,‬לא בזכותא תליא‬ ‫מילתא‪ ,‬אלא במזלא תליא מילתא"‪ .‬כלומר‪ ,‬חיי האדם‪ ,‬ילדיו ופרנסתו אינם‬ ‫תלויים בזכויותיו‪ ,‬אלא תלויים הם במזלו‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע זה קינאה רחל במעשיה‬ ‫הטובים של לאה‪ ,‬וחשבה שבזכותם זכתה לאה לילדים‪ ,‬והרי ילדים אינם תלויים‬ ‫במעשים טובים אלא במזל‪.‬‬ ‫ישי"‬ ‫"הַ ְּמעַ ט ַק ְּח ֵּתְך ֶאת ִא ִ‬ ‫התורה מספרת שבימי קציר החיטים‪ ,‬חזר ראובן‪ ,‬בנה של לאה‪ ,‬מהשדה‪ ,‬ובידיו‬ ‫דודאים שקטף עבור אמו‪ .‬משראתה זאת רחל‪ ,‬היא ביקשה מלאה אחותה שתיתן‬ ‫ישי‪,‬‬ ‫לה מהדודאים‪ ,‬אולם לאה ענתה לה כך (בראשית ל טו)‪" :‬הַ ְּמעַ ט ַק ְּח ֵּתְך ֶאת ִא ִ‬ ‫וְּ ל ַָקחַ ת גַם ֶאת ּדּודָ ֵּאי בְּ נִי"? כלומר‪ ,‬האין די בכך שלקחת ממני את יעקב‪ ,‬שהיה‬ ‫ישן באהלה של רחל‪ ,‬ורוצה את לקחת גם את הדודאים שהביא בני? רחל ענתה‬ ‫לה (שם)‪ָ " :‬לכֵּן י ְִּשכַב עִּ מָ ך הַ ַל ְילָה ַתחַ ת ּדּודָ ֵּאי בְ נֵּך"‪ .‬כלומר‪ ,‬רחל ויתרה על יעקב‬ ‫ללילה אחד עבור לאה אחותה‪ ,‬כדי שלאה תתן לה מהדודאים‪.‬‬ ‫סיפור זה דורש הסבר‪ .‬הגמרא (מגילה יג ע"ב) מספרת שיעקב ורחל חששו מכך שלבן‬ ‫יחליף את רחל בלאה‪ ,‬ויתן ליעקב את לאה במקום רחל‪ .‬לשם כך‪ ,‬מסר יעקב‬ ‫לרחל כמה סימנים‪ ,‬כדי שאם יחליף לבן את רחל בלאה‪ ,‬וישאל אותה יעקב את‬ ‫הסימנים‪ ,‬לאה לא תדע להשיב‪ ,‬וכך ידע יעקב שאין זו רחל‪ .‬ואכן‪ ,‬לבן החליף את‬ ‫רחל בלאה‪ ,‬אולם רחל חששה שלאה אחותה תתבייש כאשר יתגלה הסוד‪ ,‬ומסרה‬ ‫לה את הסימנים‪ .‬כך לא ידע יעקב שלאה היא עד שהאיר הבוקר‪ ,‬כפי שנאמר‪:‬‬ ‫" ַוי ְִּהי בַ ב ֶֹקר וְ ִּהנֵּה ִּהוא ל ֵָּאה"‪ .‬כלומר‪ ,‬כדי שלאה אחותה לא תתבייש‪ ,‬מסרה לה‬ ‫רחל את הסימנים שסיכמה עליהם עם יעקב‪ ,‬והסכימה לוותר עבורה על יעקב‪.‬‬ ‫נערך ע"י ר' יוסף ארי' ראבינאוויטץ‪ ,‬ניתן לקבל הגליון באתר גליונות ובאתר לדעת‪ ,‬ובדו"א ‪gilyonOhrYosef@gmail.com‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד ב‬ ‫ישי"? האם‬ ‫אם כן‪ ,‬היאך זה יכולה היתה לאה לומר לה "הַ ְּמעַ ט ַק ְּח ֵּתְך ֶאת ִא ִ‬ ‫רחל לקחה את יעקב מלאה‪ ,‬והרי להיפך‪ ,‬היא ויתרה עליו עבור לאה?‬ ‫[אכן‪ ,‬יש מתרצים שרחל מסרה את הסימנים באופן שלאה לא ידעה שמוסרת היא‬ ‫לה סימנים‪ ,‬אלא אמרה אותם בדרך אגב וכדומה‪ ,‬אולם אין נראה כך מהסיפור‬ ‫בגמרא‪ ,‬וגם קשה לומר שלאה‪ ,‬שנביאה היתה‪ ,‬לא ידעה ממעשה מסירת הסימנים‬ ‫של רחל‪].‬‬ ‫סיפור הויתור של רחל על הסימנים‪ ,‬קשה הוא בפני עצמו‪ .‬הגם שהסכימה רחל‬ ‫לוותר על יעקב עבור לאה אחותה‪ ,‬כדי שלא תתבייש‪ ,‬אולם מדוע היה מותר לה‬ ‫לעשות כן בלא שיעקב הסכים? האם מותר היה לה לגרום ליעקב להינשא לאשה‬ ‫אחרת שלא רצה בה מתחילה? יעקב קבע איתה סימנים‪ ,‬כדי שהיא זו שתינשא‬ ‫לו‪ ,‬ואיך מותר היה לה לגרום לו לשאת את לאה?‬ ‫נתינת השפחות ליעקב‬ ‫לאה ורחל נתנו את שפחותיהן ליעקב‪ .‬רחל נתנה לו את בלהה שפחתה‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫(בראשית ל ג‪-‬ד)‪" :‬וַת ֹאמֶ ר‪ִ ,‬הנֵּה אֲ מָ ִתי בִ לְּהָ ה ב ֹא ֵּאלֶיהָ ‪ ,‬וְ ֵּתלֵּד עַ ל בִּ ְרכַי‪ ,‬וְ ִּאבָ נֶה גַם‬ ‫ָאנֹכִּ י ִּממֶ נָה‪ .‬ו ִַּת ֶתן לֹו ֶאת בִּ לְהָ ה ִּשפְ חָ ָתּה ל ְִּאשָ ה‪ַ ,‬ויָב ֹא ֵּאלֶיהָ ַי ֲעקֹב"‪ ,‬ולאה נתנה לו‬ ‫את זלפה שפחתה‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית ל ט)‪" :‬ו ֵַּת ֶרא ל ֵָּאה כִּ י עָ ְמדָ ה ִּמלֶדֶ ת ו ִַת ַקח‬ ‫ֶאת זִ ְּלפָה ִשפְּ חָ ָתה ו ִַת ֵּתן א ָֹתה ְּל ַי ֲעקֹב ל ְִּאשָ ה"‪.‬‬ ‫התורה מספרת שרחל נתנה את בלהה שפחתה ליעקב לאחר שדיברה איתו על כך‬ ‫שאין לה בנים‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית ל א‪-‬ב)‪" :‬ו ְַת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתּה‪ ,‬וַת ֹאמֶ ר ֶאל ַי ֲעקֹב‬ ‫ֹלהים‬‫הָ בָ ה לִּי בָ נִּים וְ ִּאם ַאיִּן מֵּ ָתה ָאנֹכִּ י‪ַ .‬ויִחַ ר ַאף ַי ֲעקֹב בְּ ָרחֵּ ל‪ ,‬וַי ֹאמֶ ר‪ ,‬הֲ ַתחַ ת אֱ ִּ‬ ‫ָאנֹכִּ י אֲ שֶ ר מָ נַע ִּממֵּ ך פְ ִּרי בָ טֶ ן?"‪ .‬ומיד לאחר שיחה זו‪ ,‬נתנה רחל את בלהה שפחתה‬ ‫ליעקב‪.‬‬ ‫על שיחה זו‪ ,‬מובא במדרש (בראשית רבה פרשה עא אות ז)‪ַ '" :‬ויִּחַ ר ַאף ַי ֲעקֹב בְ ָרחֵּ ל‪,‬‬ ‫וַי ֹאמֶ ר וגו''‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כך עונים את המעיקות? חייך שבניך‬ ‫ֹלהים ָאנֹכִּ י אֲ שֶ ר מָ נַע ִּממֵּ ך פְ ִּרי בָ טֶ ן'‪,‬‬ ‫עתידים לעמוד לפני בנה‪' .‬וַי ֹאמֶ ר הֲ ַתחַ ת אֱ ִּ‬ ‫ממך מנע ממני לא מנע‪ .‬אמרה לו כך עשה אביך לאמך‪ ,‬לא חגר מתניו כנגדה?‬ ‫אמר לה‪ ,‬אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים‪ .‬אמרה לו‪ ,‬וזקינך לא היה לו‬ ‫בנים‪ ,‬וחגר מתניו כנגד שרה‪ .‬אמר לה‪ ,‬יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי‪.‬‬ ‫אמרה לו‪ ,‬מה עשתה? אמר לה‪ ,‬הכניסה צרתה לתוך ביתה‪ .‬אמרה לו‪ ,‬אם הדבר‬ ‫הזה מעכב‪ִּ ' ,‬הנֵּה אֲ מָ ִּתי בִּ לְהָ ה ב ֹא ֵּאלֶיהָ ‪ ...‬וְ ִּאבָ נֶה גַם ָאנֹכִּ י'‪ ,‬מה זו נבנית על ידי‬ ‫צרתה אף זו נבנית על ידי צרתה"‪.‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד ג‬ ‫והנה‪ ,‬דברי חז"ל אלו טעונים ביאור‪.‬‬ ‫הכיצד זה יעקב ענה כך לרחל‪ ,‬וציער אותה? מדוע זה הותר ליעקב לצערה ולומר‬ ‫לה שממנה מנע ה' ילדים ולא ממנו? והמדרש מספר שאף הקדוש ברוך הוא גער‬ ‫בו‪ ,‬ואמר לו "כך עונים את המעיקות?"‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע עשה זאת יעקב? ועוד‪ ,‬הרי‬ ‫אמרו חז"ל (בבא בתרא קטז ע"א)‪" :‬כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו‪ ,‬ילך אצל חכם‬ ‫ויבקש עליו רחמים"‪ ,‬ומדוע זה לא התפלל יעקב על רחל‪ ,‬אלא אמר לה שאין‬ ‫הדבר תלוי בו?‬ ‫ועוד‪ ,‬מדוע זה אומר יעקב לרחל‪ ,‬שהיא אינה כשרה אשר הכניסה צרתה לביתה‪,‬‬ ‫והרי רחל הכניסה את לאה לביתה‪ ,‬ומסרה לה את הסימנים? האם אין זה נחשב‬ ‫שהכניסה צרתה לביתה?‬ ‫עוד יש להבין‪ ,‬מדוע לאחר שנתנה לאה את זלפה שפחתה ליעקב‪ ,‬ונולד יששכר‪,‬‬ ‫היא מסבירה שקראה לו כך‪ ,‬וזה לשון הכתוב (בראשית ל יח)‪" :‬וַת ֹאמֶ ר ל ֵָּאה‪ ,‬נ ַָתן‬ ‫ישי‪ ,‬ו ִַּת ְק ָרא ְשמֹו יִּשָ שכָר"‪ .‬ולכאורה קשה‪,‬‬ ‫ֹלהים ְשכ ִָּרי אֲ שֶ ר נ ַָת ִּתי ִּשפְ חָ ִּתי ל ְִּא ִּ‬ ‫אֱ ִּ‬ ‫שהרי לאחר שנתנה את שפחתה ליעקב עבר זמן רב‪ ,‬ונולדו בינתיים לזלפה הבנים‬ ‫גד ואשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע זה תולה לאה את לידת יששכר במעשה שקרה זמן רב‬ ‫קודם לכן? מהיכן ידעה לאה שנתינת זלפה ליעקב היא הגורם ללידת יששכר?‬ ‫הקינאה מוציאה את האדם מן העולם‬ ‫כדי להבין ענינים אלו‪ ,‬עלינו לבאר קינאה מה היא‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬שנינו (אבות פ"ד מכ"א)‪" :‬רבי אלעזר הקפר אומר‪ ,‬הקנאה והתאוה והכבוד‬ ‫מוציאין את האדם מן העולם"‪ .‬כלומר‪ ,‬הקינאה היא אחד משלושה דברים‬ ‫שמוציאים את האדם מן העולם‪ .‬וביאר רבינו יונה (אבות שם) שיש כמה מיני‬ ‫קינאה‪ .‬יש מי שרע בעיניו מה שיש לחברו‪ ,‬והוא הגרוע ביותר‪ .‬יש מי שרע בעיניו‬ ‫שאין לו כמו לחברו‪ ,‬והוא פחות גרוע‪ .‬על אדם זה שרוצה להצליח כחברו‪ ,‬מביא‬ ‫רבינו יונה את מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא כא ע"א)‪" :‬קנאת סופרים תרבה חכמה"‪,‬‬ ‫ואומר שאם מדובר בדבר רוחני‪ ,‬הרי שהקינאה מביאה לתועלת‪ ,‬של עליה‬ ‫ברוחניות המקנא מתאמץ להתעלות ולהיות בדרגה הרוחנית של חברו‪ .‬אך הדרגה‬ ‫הגבוהה ביותר‪ ,‬אומר רבינו יונה‪ ,‬היא של מי שלא מקנא אפילו ברוחניות‪ ,‬ואפילו‬ ‫לא קנאת סופרים‪ ,‬ומגיע לדרגות גבוהות ברוחניות בלא לקנא‪.‬‬ ‫שמעתי ממורי הרה"צ ר' אביגדור מילער זצ"ל‪ ,‬שביאר מדוע הקינאה גרועה כל‬ ‫כך‪ ,‬עד שעדיף שלא להעזר בה אף לעליה ברוחניות‪ ,‬וביאר שהמלה "קינאה"‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד ד‬ ‫מיוסדת על המלה "קנין"‪ .‬המקנא הוא אדם שרוצה בטבעו שיהיו לו קנינים‬ ‫רבים‪ .‬אין הוא מסתפק במה שיש לו‪ ,‬ורוצה תמיד להשיג יותר ויותר‪ ,‬ומקנא במי‬ ‫שיש לו יותר‪.‬‬ ‫הוא מפרש שהסיבה שקין קינא בהבל‪ ,‬והרגו משום כך‪ ,‬היה משום ששמו "קין"‬ ‫ִיתי‬ ‫הוא מלשון קנין‪ ,‬וכפי שאמרה חוה כאשר קראה לו כך (בראשית ד א)‪ָ " :‬קנ ִ‬ ‫ִאיש ֶאת ה'"‪ .‬תכונה זו של קנין המרומזת בשמו‪ ,‬גרמה למידת הקינאה שבו‪ ,‬ולכן‬ ‫הוא קינא כל כך בהבל‪.‬‬ ‫האדם המקנא גורם לנזק בעולם‪ ,‬לו ולשאר העולם‪ ,‬כפי שנאמר (משלי יד ל)‪ְּ " :‬ור ַקב‬ ‫עֲצָ מֹות ִּקנ ְָאה"‪ ,‬ואמרו חז"ל (שבת קנב ע"ב)‪" :‬כל מי שיש לו קנאה בלבו‪ ,‬עצמותיו‬ ‫מרקיבים"‪ .‬כלומר הוא גורם לרקבון ולהפסד‪ .‬ומפני שהקינאה היא רצון הקנין‪,‬‬ ‫יובן שהאדם המקנא רוצה תמיד את מה שאין לו‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל (קהלת רבה א‬ ‫יג) שמי שיש לו מאה רוצה מאתיים‪ ,‬ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות‪ .‬נמצא‬ ‫שככל שיש למקנא יותר כך חסר לו יותר‪ ,‬שכן הקינאה גורמת לו לחסרון יותר‬ ‫ויותר‪ .‬ונראה שזו היא כוונת הכתוב (משלי כח כב)‪ִ " :‬נבֳהָ ל לַהֹון ִאיש ַרע עָ יִן‪ ,‬וְּ ל ֹא‬ ‫יֵּדַ ע כִ י חֶ סֶ ר ְּיב ֶֹאנּו"‪ .‬כלומר‪ ,‬האדם שרודף אחר ההון‪ ,‬והוא איש רע עין‪ ,‬שרעה‬ ‫עינו במה שיש לזולתו‪ ,‬אינו יודע שגורם הוא לעצמו בכך לחסר ולהפסד‪.‬‬ ‫נזק זה של המקנא מרומז גם בכתוב (משלי כג ז)‪" :‬כִּ י כְ מֹו שָ עַ ר בְ נַפְ שֹו כֶן הּוא אֱ כֹל‬ ‫ּוש ֵּתה י ֹאמַ ר לָך וְ לִּבֹו בַ ל עִּ מָ ך"‪ .‬ומבאר המלבי"ם (שם)‪" :‬שכבר בארו הטבעיים‬ ‫ְ‬ ‫שניצוצות רעות יוצאים מעין הרע‪ ,‬ששרשם מפחיתת הנפש המביט ברעת עינו‪,‬‬ ‫והם כזיקי מות על הדבר המובט‪ ,‬וכבר הזכירו שבעל עין הרע הביט בקביעות על‬ ‫פת לחם ונמצא בו מות ומשכלת‪ .‬ולזה אמר‪ ,‬שהשער‪ ,‬רצה לומר דבר פגום ונמאס‬ ‫אשר נמצא בנפשו הפנימית כן הוא הלחם‪ ,‬שמקבל השער הזה ונעשה לחם‬ ‫הקלוקל‪ ,‬שיאמר לך אכל ושתה‪ ...‬ובמה שסיים ושחת דבריך הנעימים גלה לנו‬ ‫שדבר במשל על הלחם הנפשיי"‪ .‬כלומר‪ ,‬כתוב זה מלמד שעין רעה‪ ,‬היינו קינאה‪,‬‬ ‫היא כרעל המזיק‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬מצינו במי שמצא כסות‪ ,‬שעליו לשטוח אותה‪ ,‬כדי לשומרה (משנה בבא‬ ‫מציעא כט ע"ב)‪ ,‬ומכל מקום לא יעשה כן אם נזדמנו לו אורחים‪ ,‬שכן הם יזיקו לה‬ ‫בעינם הרעה (ראה גמרא שם ל ע"א)‪ .‬הרי שהקינאה מזיקה‪ ,‬הן לאדם עצמו והן‬ ‫לסביבתו‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬כל זה דוקא בדברים גשמיים‪ ,‬שהרי בגשמיות מה שיש לאחד אין לשני‪,‬‬ ‫מה שאין כן בענין רוחני‪ ,‬שהרי רוחניות היא אור‪ ,‬וכל שיש יותר אור אצל אחד‪,‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד ה‬ ‫נתרבה האור גם אצל השני‪ ,‬וזו היא קנאת סופרים שמרבה חכמה‪ ,‬ויש בה יתרון‬ ‫ולא חסרון‪ .‬ומכל מקום מזהיר רבינו יונה גם בזה‪ ,‬שהדרגה הגבוהה ביותר היא‬ ‫שלא לקנא אף ברוחניות‪ ,‬מפני החלק שלא לשמה שבקינאה‪ ,‬שהוא החלק הגשמי‬ ‫שבה‪ ,‬ובו יש חסרון‪.‬‬ ‫הנזק שגרמה רחל בקינאתה‬ ‫עתה יתורצו היטב כל התמיהות שהובאו לעיל‪.‬‬ ‫הקשינו לעיל‪ ,‬היאך זה מעלה רחל באמונו של יעקב‪ ,‬ומסרה את הסימנים ללאה‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שהרי כאשר נשא יעקב את רחל ולאה‪ ,‬היה כולו קודש ורוחני ולשם‬ ‫שמים‪ ,‬להקים את י"ב השבטים שהם היסוד לעם ישראל‪ ,‬ובכגון זה‪ ,‬כאמור‪ ,‬כל‬ ‫ריבוי מוסיף אורה‪ ,‬ומביא יתרון ולא חסרון‪ .‬ולכן‪ ,‬כאשר הבינה רחל שגם לאה‬ ‫מתכוונת כולה לשם שמים‪ ,‬ידעה רחל שיסכים יעקב לכך‪ ,‬שבאופן זה לא יהיה‬ ‫שום גרעון‪ .‬ומה שחששה רחל מתחילה שמא יחליף אותה לבן בלאה‪ ,‬לא היה אלא‬ ‫משום שחששה שתקנא בלאה‪ ,‬וקינאה זו תגרום לנזק‪ .‬משראתה רחל שלבן אכן‬ ‫החליף אותה בלאה‪ ,‬החליטה שיכולה היא לשלוט בעצמה‪ ,‬וסמכה על עצמה שלא‬ ‫תקנא‪ ,‬ולכן מסרה את הסימנים ללאה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬לאחר מכן התקנאה רחל בלאה אחותה‪ ,‬וחשבה שאין מעשיה טובים כשל‬ ‫לאה‪ .‬ואין להקשות שהרי ילדים אינם תלויים במעשים הטובים אלא במזל‪ .‬זאת‬ ‫ידעה גם רחל‪ .‬אלא שהיא חשבה שהואיל ועסוקות הן בבנין היסוד של עם‬ ‫ישראל‪ ,‬ובהעמדת י"ב השבטים‪ ,‬אין היא זוכה לכך שכן אינה צדיקה דיה כדי‬ ‫להקים את השבטים הקדושים הללו‪ .‬ואף שקינאה זו במעשים טובים היתה‪,‬‬ ‫ולשם שמים התכוונה‪ ,‬מכל מקום מפני שהיה לה צער מכך‪ ,‬וחשבה על עצמה‬ ‫שהיא חסרה‪ ,‬הרי שהיה בקינאתה צד של חסרון‪ ,‬וכפי שנתבאר‪ ,‬כל שיש בקינאה‬ ‫חסרון‪ ,‬יש בה גם נזק‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שקינאתה של רחל היא שגרמה ללאה לעמוד מלדת לאחר לידת‬ ‫יהודה‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית כט לה)‪" :‬ו ַַתהַ ר עֹוד ו ֵַּתלֶד בֵּ ן וַת ֹאמֶ ר הַ פַעַ ם אֹודֶ ה ֶאת‬ ‫ה' עַ ל כֵּן ָק ְר ָאה ְשמֹו יְהּודָ ה ו ַַת ֲעמֹד ִּמלֶדֶ ת"‪ .‬ויש לדייק כן מסמיכות הפסוקים‪,‬‬ ‫שמיד לאחר שנאמר "ו ַַת ֲעמֹד ִּמלֶדֶ ת"‪ ,‬נאמר (בראשית ל א)‪" :‬ו ְַת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתּה"‪.‬‬ ‫ואף שהכתוב מקדים את עמידתה של לאה מלדת לקינאתה של רחל‪ ,‬יש לומר‬ ‫שחס הכתוב על כבודה של רחל‪ ,‬ולא כתב בפירוש שקינאתה היא שגרמה לכך‪,‬‬ ‫שכן לא היתה זו קינאה ממש‪ ,‬אלא צער על שלא הגיעה למעשים טובים כאחותה‪,‬‬ ‫ורחל לא התכוונה כלל להזיק לאחותה‪ ,‬והרי אמר רבא (בבא בתרא טז ע"ב)‪" :‬אין‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד ו‬ ‫אדם נתפס על צערו"‪ .‬וזו היתה כוונתה של לאה באומרה לרחל כשביקשה ממנה‬ ‫ישי וְ ל ַָקחַ ת גַם ֶאת ּדּודָ ֵּאי בְ נִּי"‪ .‬גם‬ ‫מהדודאים (בראשית ל טו)‪" :‬הַ ְמעַ ט ַק ְח ֵּתך ֶאת ִּא ִּ‬ ‫לאה ידעה שיעקב היה מיועד לרחל‪ ,‬ושרחל מסרה לה את הסימנים וויתרה לה‬ ‫בכך על יעקב‪ ,‬ולא היתה כוונתה שרחל לקחה ממנה את יעקב‪ ,‬אלא כוונתה היתה‬ ‫שרחל בקינאתה‪ ,‬גרמה לה לכך שתעמוד מלדת לאחר לידת יהודה‪ .‬כוונתה היתה‬ ‫שרחל הזיקה לאישות שלה עם יעקב בכך שקינאה בה‪ .‬היא ניסתה לומר לרחל‬ ‫שתפסיק לקנא‪ ,‬כדי שיפסק הנזק שנגרם מהקינאה‪ ,‬והיא תוכל ללדת עוד‪.‬‬ ‫ויש לדייק כן מלשונה של לאה‪ .‬בלידת בניה הראשונים תלתה לאה את קרבתו של‬ ‫יעקב אליה בבנים שנולדו לה‪ ,‬כפי שאמרה בלידת ראובן (בראשית כט לב)‪" :‬כִּ י עַ ָתה‬ ‫ישי ֵּאלַי"‪ .‬הרי שבעיני‬ ‫ישי"‪ ,‬ובלידת לוי (שם פסוק לד)‪" :‬עַ ָתה הַ פַעַ ם ִּי ָלוֶה ִּא ִּ‬ ‫יֶאֱ הָ בַ נִּי ִּא ִּ‬ ‫לאה‪ ,‬הבנים הם שקושרים את אישה אליה‪ .‬משום כך‪ ,‬משעמדה מלדת בעטיה‬ ‫של קינאת רחל‪ ,‬ראתה בכך לאה כאילו לקחה רחל את אישה ממנה‪ ,‬ועל כך אמרה‬ ‫ישי"‪.‬‬ ‫"הַ ְמעַ ט ַק ְח ֵּתך ֶאת ִּא ִּ‬ ‫בכך גם מיושב מדוע אמר יעקב לרחל שיכולה היא לעשות כפי שעשתה שרה‪,‬‬ ‫שהכניסה צרתה לביתה‪ ,‬והקשינו‪ ,‬מדוע ציער אותה יעקב‪ ,‬וכפי שמצינו שנזף בו‬ ‫הקדוש ברוך הוא על כך‪ ,‬וכן הקשינו שהרי רחל הכניסה גם היא צרתה לביתה‪,‬‬ ‫כשמסרה את הסימנים ללאה אחותה‪ .‬ונראה לומר‪ ,‬שיעקב לא התכוין לומר‬ ‫לרחל שעליה לתת לו את בלהה שפחתה לאשה‪ .‬יעקב התכוין לומר לה שהיא לא‬ ‫הכניסה צרתה לביתה כפי שעשתה זאת שרה‪ .‬היא אמנם הכניסה את לאה‬ ‫לביתה‪ ,‬אך עדיין קינאה בה‪ ,‬ולא הכניסה אותה לביתה בלב שלם‪ ,‬וקינאה זו‪ ,‬היא‬ ‫שגורמת לרחל שלא תלד‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬הקינאה מזיקה‪ .‬יעקב רצה שרחל תפסיק‬ ‫לקנא בלאה‪ ,‬כשם ששרה לא קינאה בהגר‪ ,‬ודבר זה יעזור לה להיפקד בילדים‪.‬‬ ‫ולכן אמר לה יעקב שאין הדבר תלוי בו ובתפילתו‪ ,‬אלא בה‪ ,‬שעליה להמשיך‬ ‫בטובת העין שהתחילה בה‪ ,‬ולשמוח בעבור לאה על כל ילד שנולד לה‪ ,‬וכעין מה‬ ‫שאמרו חז"ל (בבא קמא צב ע"א)‪" :‬כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫דבר‪ ,‬הוא נענה תחילה"‪ .‬יעקב ידע שדברים אלו יצערו את רחל‪ ,‬והקדוש ברוך‬ ‫הוא גער בו על כך‪ ,‬אך הוא התכוין לטובה – להצילה מקינאתה המזיקה‪.‬‬ ‫ויש סמך לכך שלא התכוין יעקב לבלהה אלא ללאה‪ ,‬שהרי כפי שהביא רש"י‬ ‫(בראשית ל ג)‪ ,‬טענה רחל ליעקב‪" :‬זקנך אברהם היו לו בנים מהגר‪ ,‬וחגר מתניו כנגד‬ ‫שרה"‪ .‬והרי בנים אלו נולדו לאברהם רק לאחר שהכניסה שרה את הגר לביתה‪,‬‬ ‫ולא שהכניסה אותה עתה‪ .‬וממש כך היה אצל יעקב‪ ,‬שנולדו לו בנים לאחר‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד ז‬ ‫שהכניסה רחל את לאה לביתה‪ .‬נמצא שכוונת יעקב היתה למה שכבר עשתה רחל‪,‬‬ ‫שתכניס את לאה לביתה בלב שלם‪.‬‬ ‫אולם רחל הבינה שיעקב מתכוין שהיא תתן לו את בלהה שפחתה לאשה‪ ,‬והיא‬ ‫אכן עשתה כך‪ .‬אך הדבר לא סייע לה‪ ,‬שהרי לא נולד יוסף לאחר שנתנה רחל את‬ ‫בלהה‪ ,‬אלא רק הרבה יותר מאוחר‪ ,‬לאחר מעשה הדודאים‪ .‬וזאת משום‬ ‫שהקינאה בלאה היא שהזיקה לה‪ .‬רק לאחר שאמרה לה לאה במעשה הדודאים‬ ‫ישי" הבינה רחל את הנזק הנובע מקינאתה‪ ,‬והפסיקה‬ ‫"הַ ְּמעַ ט ַק ְּח ֵּתְך ֶאת ִא ִ‬ ‫לקנא‪ .‬היא ויתרה בלב שלם על יעקב לאותו הלילה‪ .‬ואף לאה השיבה לה טובה‬ ‫תחת טובה‪ ,‬שכן אמרו חז"ל (ברכות ס ע"א) שכאשר הרתה לאה את דינה‪ ,‬דנה דין‬ ‫בעצמה‪ ,‬שאם יהיה זה זכר לא תהיה אחותה רחל אפילו כאחת השפחות‪ ,‬ומיד‬ ‫נהפך העובר לנקבה‪ .‬ולאחר מכן נולד יוסף‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית ל כב‪-‬כד)‪ַ " :‬ויִּזְ כֹר‬ ‫ֹלהים‪ַ ,‬ויִּפְ ַתח ֶאת ַר ְחמָ ּה‪ .‬ו ַַתהַ ר ו ֵַּתלֶד בֵּ ן‪ ...‬ו ִַּת ְק ָרא‬ ‫ֹלהים ֶאת ָרחֵּ ל‪ַ ,‬וי ְִּשמַ ע ֵּאלֶיהָ אֱ ִּ‬‫אֱ ִּ‬ ‫ֶאת ְשמֹו יֹוסֵּ ף"‪.‬‬ ‫עתה יובן מדוע כשנולד יששכר‪ ,‬אמרה לאה (בראשית ל יח)‪" :‬וַת ֹאמֶ ר ל ֵָּאה‪ ,‬נ ַָתן‬ ‫ישי‪ ,‬ו ִַּת ְק ָרא ְשמֹו יִּשָ שכָר"‪ .‬והקשינו‪ ,‬שהרי‬ ‫ֹלהים ְשכ ִָּרי אֲ שֶ ר נ ַָת ִּתי ִּשפְ חָ ִּתי ל ְִּא ִּ‬ ‫אֱ ִּ‬ ‫לאחר שנתנה את שפחתה ליעקב עבר זמן רב‪ ,‬ונולדו בינתיים לזלפה הבנים גד‬ ‫ואשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע זה תלתה לאה את לידת יששכר במעשה שקרה זמן רב קודם‬ ‫לכן? ונראה‪ ,‬שמשראתה לאה שרחל מתגברת על מדת הקינאה‪ ,‬ונותנת את‬ ‫שפחתה בלהה ליעקב‪ ,‬עשתה לאה כמוה‪ ,‬ונתנה אף היא את שפחתה זלפה ליעקב‪.‬‬ ‫היה ברור ללאה שהיא תזכה לבן בעבור זה‪ ,‬אולם עבר זמן רב‪ ,‬והיא לא נפקדה‬ ‫שוב‪ .‬לאה הבינה שקינאתה של רחל בה‪ ,‬היא שמעכבת אותה מללדת‪ ,‬ורק‬ ‫משאמרה רחל (בראשית ל טו)‪ָ " :‬לכֵּן י ְִּשכַב עִּ מָ ך הַ ַל ְילָה ַתחַ ת ּדּודָ ֵּאי בְ נֵּך" וביטלה‬ ‫לגמרי את הקינאה שהיתה לה על לאה‪ ,‬זכתה לאה שיוולד לה יששכר‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫יששכר היה ראוי להיוולד משנתנה את זלפה שפחתה ליעקב‪ ,‬ורק הקינאה של‬ ‫רחל עיכבה את לידתו‪ .‬לכן‪ ,‬קראה לו לאה יששכר‪ ,‬משום שנתן ה' שכרה על‬ ‫שנתנה את שפחתה ליעקב‪.‬‬ ‫"אלַי ָתבֹוא‬ ‫ובזה מתבאר גם מה שאמרה לאה ליעקב באותו הלילה (בראשית ל טז)‪ֵּ :‬‬ ‫כִּ י שָ כֹר ְשכ ְַר ִּתיָך בְ דּודָ ֵּאי בְ נִּי"‪ ,‬ולכאורה נראה מכאן שיששכר נקרא על שם‬ ‫הדודאים ולא על שם נתינת זלפה‪ .‬אולם לפי מה שנתבאר אין כאן סתירה‪ ,‬שכן‬ ‫מעשה הדודאים הוא שבו ביטלה רחל את קינאתה‪ ,‬ונמצא שיששכר נולד על ידי‬ ‫שני הויתורים יחד‪ ,‬ויתורה של לאה שנתנה את שפחתה ליעקב‪ ,‬וויתורה של רחל‬ ‫שנתנה ללאה את הלילה‪.‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬ויצא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קס"א‬ ‫"ו ְַּת ַקנֵּא ָרחֵּ ל בַ אֲ ח ָֹתה"‬ ‫עמוד ח‬ ‫"זוכה לנחלת שני שבטים"‬ ‫נמצא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שיששכר ויוסף נולדו לאחר שביטלה רחל לגמרי את קינאתה‬ ‫בלאה‪ .‬משהתבטלה הקינאה‪ ,‬התבטל גם נזק הקינאה‪ ,‬ונולדו שניהם‪.‬‬ ‫בכך ניתן לבאר מה שאמר ר' יוחנן בשם רשב"י (בבא קמא יז ע"א)‪" :‬כל העוסק‬ ‫בתורה ובגמילות חסדים‪ ,‬זוכה לנחלת שני שבטים‪[ ...‬ואיכא דאמרי] אויביו‬ ‫נופלים לפניו כיוסף‪ ,‬דכתיב (דברים לג יז)‪' :‬בָ הֶ ם עַ ִּמים ְי ַנגַח י ְַחּדָ ו ַאפְ סֵּ י ָא ֶרץ'‪ ,‬וזוכה‬ ‫יֹודעֵּ י בִּ ינָה לַעִּ ִּתים לָדַ עַ ת‬ ‫ּומבְ נֵּי יִּשָ שכָר ְ‬ ‫לבינה כיששכר‪ ,‬דכתיב (דברי הימים א' יב לג)‪ִּ :‬‬ ‫מַ ה ַיעֲשֶ ה י ְִּש ָר ֵּאל'"‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬ניתן אמנם להבין מדוע העוסק בתורה זוכה לבינה כיששכר‪ ,‬שכן‬ ‫מהכתוב המובא לעיל על שבט יששכר‪ ,‬למד רבא (יומא כו ע"א) שכל תלמיד חכם‬ ‫המורה הוראה בישראל הוא משבט לוי או משבט יששכר‪ ,‬אך מדוע העוסק‬ ‫בגמילות חסדים זוכה לנחלתו של יוסף?‬ ‫ועוד יש להבין‪ ,‬מדוע הובאו שני ענינים אלו יחד‪ ,‬ומה הוא הקשר בין מי שעוסק‬ ‫בתורה‪ ,‬שזוכה לנחלתו של יששכר‪ ,‬למי שעוסק בגמילות חסדים‪ ,‬שזוכה‬ ‫לנחלתו של יוסף? מדברי הגמרא (בבא קמא שם) נראה שהכוונה היא לאותו אדם‬ ‫העוסק בתורה ובגמילות חסדים‪ ,‬שזוכה לנחלת שני השבטים הללו‪ ,‬ולכאורה היה‬ ‫נראה ששני ענינים נפרדים הם‪ ,‬והדברים טעונים הסבר‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שהואיל ושניהם‪ ,‬יששכר ויוסף‪ ,‬נולדו בזכות ביטול הקינאה של‬ ‫רחל‪ ,‬שהרי גם יששכר שנולד משום מסירת זלפה ליעקב‪ ,‬נולד רק לאחר שהוסרה‬ ‫הקינאה שמנעה מלאה ללדת‪ ,‬וגם יוסף נולד משום שהופסק הנזק של הקינאה‬ ‫לאחר שרחל הסירה את קינאתה מלאה‪ ,‬לכן שניהם נולדו בזכות הויתור‪ .‬משום‬ ‫כך‪ ,‬הובאו שני ענינים אלו יחד‪ ,‬ומשום כך העוסק בגמילות חסדים זוכה לנחלות‬ ‫אלו של השבטים שנולדו לאחר הסרת הקינאה‪ ,‬שהרי אין גמילות חסדים גדולה‬ ‫יותר מהויתור וביטול הקינאה‪ .‬וגמילות חסדים היא גם מדתו של יוסף‪ ,‬שכלכל‬ ‫את אביו ואחיו‪ .‬אכן‪ ,‬עיקר מהותו של יששכר היא התורה והוראתה‪ ,‬ולכן כדי‬ ‫לזכות לנחלתו לא די בעסק של גמילות חסדים‪ ,‬אלא יש גם לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫עלינו להתרחק ככל יכולתנו ממידת הקינאה‪ ,‬המזיקה הן למקנא והן לסובבים‬ ‫אותו‪ ,‬והעושה כן יזכה בעז"ה לנחלות השבטים שנולדו לאחר כיבוש הקינאה‪.‬‬