gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ויום‪ ,‬שלושים ושש שעות‪ ,‬לאחר מכן לישון כמה שעות‬ ‫ושוב לחזור וללמוד‪ .‬כיוון שהיה צורך לנסוע ברכבת‪,‬‬ ‫עשה הסטייפלער חשבון שילמד ארבעים ושמונה שעות‬ ‫ברציפות‪ ,‬ולאחר מכן יוכל לישון ברכבת‪.‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫אלא שכאשר עלה לרכבת‪ ,‬הוא ראה שהמושבים‬ ‫שם מרופדים‪ ,‬והיה לו חשש שמא יש בהם שעטנז‪ ,‬לכן‬ ‫"וישכב במקום ההוא" (כח‪ ,‬יא)‬ ‫יעקב אבינו למד ארבע עשרה שנה ללא הפסקה‪ ,‬כמו נשאר לעמוד כל הנסיעה‪ .‬כך שכאשר הגיע למחוז חפצו‪,‬‬ ‫היה זה לאחר שלא ישן‬ ‫שמבאר רש"י על הפסוק‬ ‫חמישים ושתים שעות!‬ ‫יג)‬ ‫כט‪,‬‬ ‫(‬ ‫ה"‬ ‫ל‬ ‫ֶּ‬ ‫א‬‫ֵ‬ ‫הָ‬ ‫ים‬‫ר‬ ‫ִ‬ ‫בָ‬ ‫ד‬‫ְּ‬ ‫הַ‬ ‫ָּל‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫א‬‫ֵ‬ ‫ן‬ ‫בָ‬ ‫לָ‬ ‫לְ‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ֵּ‬ ‫ְסַ‬ ‫י‬‫ו‬‫ַ‬ ‫"‬ ‫"וישכב במקום ההוא"‬ ‫שר עָ בַ ר עָ לָיו‪ַ .‬ר ִׁש"י ְמ ָת ֵאר לפני הפגישה הוא ביקש‬ ‫ַי ֲעקֹב ְמסַ ֵּפר לְ לָבָ ן ֶאת אֲ ֶׁ‬ ‫(על פי בראשית רבה סח‪,‬‬ ‫ש ַּב ִּמפְ ג ָּׁש‪ .‬וְ כָאן שיאפשרו לו לישון מעט‪,‬‬ ‫ש ְּת ִחלָּה ֶאת הַ ָּממוֹן ֶׁ‬ ‫ֵּכיצַד לָבָ ן ִח ֵּפ ׂ‬ ‫יא)‪" :‬באותו מקום שכב‪,‬‬ ‫אבל גם לאחר השינה‬ ‫אבל י"ד שנים ששמש‬ ‫ע ֹולָה ְׁש ֵאלָה לְ עַ צְ ֵמנוּ‪ְּ :‬כ ֶׁשאָ ָדם ָּבא לְ סַ ֵּפר‪ ,‬הַ ִאם אֲ נ ְַחנ ּו‬ ‫הקצרה הגיע לפגישה‬ ‫בבית עבר לא שכב‬ ‫כשהוא עייף ורצוץ‪,‬‬ ‫יח ִמ ֶּמ ּנוּ‪ ,‬א ֹו ְמפַ ִּנים ל ֹו ָמקוֹם?‬ ‫ְמחַ ְּפ ִׂשים ַמה נ ְַּרוִ ַ‬ ‫בלילה‪ ,‬שהיה עוסק‬ ‫של הַ ַח ִּיים‪ .‬הַ כֹּל ובמהלכה נרדם מדי‬ ‫זֶה הָ יָה ְּבאַ ַחת הַ ְּתקוּפוֹת הַ ְמאַ ְת ְּגרוֹת ֶׁ‬ ‫בתורה"‪.‬‬ ‫הָ יָה נִ ְר ֶאה חָ ׁשו ְּך‪ָּ ,‬כל הָ ע ֹולָם הָ יָה נֶגְ ְּד ָך‪ ,‬אַ ף ֶאחָ ד ל ֹא פעם‪ ...‬אם לא די בכך‪ ,‬גם‬ ‫אם רוצים אנו לקבל‬ ‫שי ְִּהיֶה שמיעתו הייתה לקויה‪.‬‬ ‫ישה ּו אֶ חָ ד ֶׁ‬ ‫הֵ ִבין או ְֹת ָך‪ .‬וְ אַ ָּתה‪ַ ,‬רק ִח ַּפ ְׂש ָּת ִמ ֶׁ‬ ‫מושגים על התמדה‬ ‫ֶיך‪ ,‬הסיבה לכך‪ :‬הוא גויס‬ ‫אזֶן וָ לֵב‪ ,‬לְ הַ ְק ִׁשיב לְ מַה ֶּׁשעוֹבֵ ר עָ ל ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ ּוכָן ל ֵָתת לְ ך ֹ‬ ‫בתורה‪ ,‬ראינו בדורינו‬ ‫לצבא הרוסי‪ ,‬ושם הוצב‬ ‫את הסטייפלער זצ"ל‪,‬‬ ‫לִ ְׁשמֹעַ ֶאת הַ ְּלבָ ִטים‪ֶ ,‬את הַ ְּפחָ ִדים‪ֶ ,‬את הַ ּסוֹדוֹת‬ ‫באחד מלילות שבת‬ ‫גיסו של מרן ה"חזון איש"‬ ‫בעמדת שמירה‪ .‬היה זה‬ ‫ֶׁש ַּמכְ ִּב ִידים עַ ל לִ ְּב ָך‪.‬‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫של ֹּא רוֹצִ ים לְ ִהזָּכֵ ר ַּב ָּטעוּת הַ זּ ֹו בקור הרוסי‪ ,‬כאשר‬ ‫י ֵׁש ֵּבינֵינ ּו כָּאֵ לֶּה ֶׁ‬ ‫קרליץ‪,‬‬ ‫משפחת‬ ‫בחוץ‬ ‫ש ֵּתף'‪ִּ .‬ב ְמקוֹם ֶא ְמ ַּפ ְתיָה ‪ -‬הוּא ִק ֵּבל בּ וּז‪ .‬הטמפרטורה‬ ‫ֶׁש ְּׁשמָ ּה 'לְ ַׁ‬ ‫משפחתו של ה"חזון‬ ‫י‪.‬טי‪ִּ .‬ב ְמקוֹם הייתה הרבה מתחת‬ ‫'י‪.‬פ ִ‬ ‫שבָ ה ‪ -‬עֵ צוֹת ְּב ָר ָמה ֶׁשל ִּג ִּ‬ ‫ִּב ְמקוֹם הַ ְק ָׁ‬ ‫הייתה‬ ‫איש"‪,‬‬ ‫יִש ְּכח ּו אֶ ת לאפס‪ .‬לא היה לכל חייל‬ ‫ֶח ְמלָה ‪ִׁ -‬ש ּפו ִּט ּיוּת‪ .‬וְ י ֵׁש ָּכ ֵאלֶּה שֶׁל ֹּא ְׁ‬ ‫מהמשפחות החשובות‬ ‫מעיל חורפי‪ ,‬אלא מי‬ ‫ביותר בקוסובה‪ ,‬עיר‬ ‫שם ִּב ְׁשבִ ילָם‪ִ ,‬ה ְק ִׁשיב‪ ,‬ל ֹא הֵ ִעיר‪ֵּ ,‬כן‬ ‫הַ ַּמלְ אָ ְך ֶׁשהָ יָה ָׁ‬ ‫שיצא לשמירה קיבל‬ ‫הולדתו‪ .‬כאשר הגיעה‬ ‫מעיל חם כדי שיוכל‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ֵּ‬ ‫כ‬ ‫ִּ‬ ‫אחותו לפרקה‪ ,‬חיפש לה‬ ‫של הַ ַּמ ְק ִׁשיב‪ .‬לשרוד בקור‪.‬‬ ‫שיו אַ ָּתה עו ֵֹמד ֵמהַ צַּד הַ ֵּׁשנִ י‪ֵ ,‬מהַ צַּד ֶׁ‬ ‫וְ עַ כְ ָׁ‬ ‫ה"חזון איש" חתן‪ ,‬והגיע‬ ‫ש ְּל ָך‪ְּ ,‬בנֵי הַ ַּביִ ת‪ ,‬אָ ח א ֹו חָ בֵ ר‪ .‬הַ ִאם הוּא כאשר הגיע תורו של‬ ‫א ּולַי זֶה הַ ֶּילֶד ֶׁ‬ ‫אליו שמעו של תלמיד‬ ‫לצאת‬ ‫ש ַרק אַ ְק ִׁשיב? הַ ִאם עָ לַי הסטייפלער‬ ‫ר ֹוצֶה ֶׁשאֶ ֵּתן ל ֹו עֵ צוֹת ‪ -‬א ֹו ֶׁ‬ ‫חכם מופלג‪ ,‬ושמו רבי‬ ‫לשמירה בליל שבת‪ ,‬הוא‬ ‫לְ הָ ִאיר אֶ ת עֵ ינָיו ְּבטָ עֻ ּיוֹת?‬ ‫יעקב ישראל קנייבסקי‪.‬‬ ‫הָ בָ ה נִ בְ נֶה ִמ ְס ְּדרוֹן ִּד ְמיוֹנִ י ִעם ְׁשנֵי חֲ ָד ִרים‪ְּ :‬ב ֶח ֶדר ‪ 1‬גילה כי החייל שהיה‬ ‫באותם ימים הוא כבר‬ ‫לפניו תלה את המעיל על‬ ‫הוציא קונטרס תורני‪,‬‬ ‫עץ סמוך‪.‬‬ ‫ֹשב הַ ַּמ ְק ִׁשיב הַ הַ ְרסָ נִ י‪ ,‬ו ְּב ֶח ֶדר ‪ַ 2‬מ ְמ ִּתין הַ ַּמ ְק ִׁשיב‬ ‫יו ֵׁ‬ ‫וממנו ראה ה"חזון איש"‬ ‫לפי המסופר‪ ,‬הוא נמנע‬ ‫הַ ּמו ִֹעיל‪.‬‬ ‫את גדלותו בתורה‪.‬‬ ‫מלהוריד את המעיל מן‬ ‫כאשר הציעו לסטייפלער‬ ‫את השידוך‪ ,‬הוא היה צריך לנסוע ברכבת‪ ,‬כארבע שעות העץ מפני קדושת השבת‪ ,‬וכך העביר את כל הלילה בלי‬ ‫מעיל‪ ,‬בקור נורא‪ ,‬כשהוא מזיז את גופו כל הזמן כדי‬ ‫נסיעה‪.‬‬ ‫להתחמם‪ .‬אבל את האוזניים אי אפשר להזיז‪,‬‬ ‫סדר הלימוד שלו היה ללמוד ברציפות יום ולילה‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫[ב]‬ ‫המלך בכבודו ובעצמו! זהו ארמון המלוכה‪ ,‬השיב‬ ‫ומהקור נפגעה שמיעתו‪.‬‬ ‫כאשר הסתיימה הפגישה‪ ,‬סיפרה אחות ה"חזון איש" על המשרת‪".‬‬ ‫הבחור המיועד‪ ,‬שבמהלך הפגישה נרדם כמה פעמים‪" ,‬אינני מבין"‪ ,‬השתומם הכפרי‪" ,‬והרי כבר קודם‪ ,‬כאשר‬ ‫וגם כאשר היה ער‪ ,‬בקושי שמע את מה שאמרה‪ .‬ברר שאלתי בתחילה מהו המבצר הנשגב‪ ,‬השיבו לי כי זה‬ ‫ארמון המלך‪ ,‬ואילו אתה אומר לי עכשיו על הבית הזה‬ ‫ה"חזון איש" את העניין ואמר לאחותו‪:‬‬ ‫"הסיבה שהוא נרדם במהלך הפגישה‪ ,‬היא בגלל יראת כי הוא ארמון המלך?‪"...‬‬ ‫"אמת בפיך"‪ ,‬חייך משרת‬ ‫השמיים המיוחדת שלו‪,‬‬ ‫המלך‪" ,‬הארמון כולו‬ ‫אשוֹן‪ִ :‬ה ְתבּ וֹנְ נוּת‬ ‫שלָ ב ִר ׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫שנמנע מלישון בדרך‬ ‫הוא ארמון המלך‪ ,‬אלא‬ ‫מחשש שעטנז‪ ,‬ובעניין‬ ‫ֶח ֶדר ‪ : 1‬הוּא נִ כְ נָס‪ ,‬עֵ ינָיו נְ פוּחוֹת ִמ ְּד ָמעוֹת‪ .‬אֲ נִ י ְמסַ ֵּמן שהמלך נתן רשות גם‬ ‫השמיעה‪ ,‬אכן הוא לא‬ ‫ֹתי‪ .‬לאחרים לדור בחצר‬ ‫ּשה נִ פְ לָאָ ה ִמ ְת ַּפ ֶּׁש ֶטת ְּבעַ צְ מו ַ‬ ‫ַשב‪ְּ .‬תחו ָׁ‬ ‫ל ֹו לְ ִה ְתי ֵּׁ‬ ‫שומע טוב‪ ,‬אבל אני‬ ‫שה ּו הארמון‪ ,‬לפי שהוא זקוק‬ ‫סו ְֹמכִ ים עָ לַי‪ .‬אוֹהֲ ִבים או ִֹתי‪ַּ .‬כ ִּנ ְראֶ ה י ֵׁש ִּבי ַמ ֶּׁ‬ ‫מבטיח לך שכל העולם‬ ‫ְמיֻחָ ד‪ִ .‬אם הוּא רו ֶֹאה צ ֶֹר ְך לְ ִה ְתיַעֵ ץ ִא ִּתי ‪ַּ -‬כ ִּנ ְראֶ ה לשרותיהם‪ ,‬ולכך קבע‬ ‫ישמעו ממנו!"‬ ‫יך אֲ נִ י יָכוֹל מקום לכל אחד ואחד לפי‬ ‫שיו נִ ְׁשאַ ר לִ ְראוֹת אֵ ְ‬ ‫ֶׁשאֲ נִ י חָ כָ ם ִמ ֶּמ ּנוּ‪ .‬עַ כְ ָׁ‬ ‫זה היה הסטייפלער זצ"ל‪,‬‬ ‫הצורך‪.‬‬ ‫קודש הקודשים!‬ ‫ָלצֵאת הֲ כִ י חָ כָ ם ֵמהַ ִּׂשיחָ ה הַ זּוֹ‪ִ .‬מי יו ֵֹדעַ ‪ ,‬א ּולַי ְּבעוֹד‬ ‫אולם הבית הזה הוא‬ ‫(וקראת לשבת עונג)‬ ‫שהוּ‪ ,‬וְ הוּא יַצְ ִּביעַ עָ לַי ביתו של המלך‪ ,‬ולאיש‬ ‫יְר ְא ְינ ּו אוֹת ֹו ְּב ַמגָּזִ ין ָּכלְ ֶׁ‬ ‫שנִ ים ַ‬ ‫ָׁ‬ ‫אין רשות להיכנס אליו‬ ‫יפ אֶ חָ ד‪...‬‬ ‫ְּכ ִמי ֶׁש ִּׁשנָּה ֶאת ַחיָּיו ְּב ִט ּ‬ ‫"אכן יש ה' במקום הזה‬ ‫ל ֲעסֹק בּ ֹו ‪ -‬הַ ִאם עָ לַי ל ֹא אלא אם כן קיבל רשות‬ ‫ֶח ֶדר ‪ :2‬לִ פְ נֵי ֶׁשאֲ נִ י עוֹבֵ ר ַ‬ ‫ואנכי לא ידעתי‪ ...‬מה‬ ‫עוֹבְ ִרים ְּדבָ ִרים? הַ ִאם אֲ נִ י ָּת ִמיד ָרגוּעַ ? הוּא ֶּבן אָ ָדם‪ ,‬מאת המלך‪ ,‬וגם זאת יוכל‬ ‫נורא המקום הזה"‬ ‫וְ גַם אֲ נִ י‪ֻּ .‬כלָּנ ּו ֻמ ְׁשג ִָּחים עַ ל יְ ֵדי אוֹת ֹו אָ ב אוֹהֵ ב‪ .‬הוּא ל ֹא לעשות רק אם הוא לבוש‬ ‫(כח‪ ,‬טז‪-‬יז)‬ ‫כיאה לרואה פני המלך"‪.‬‬ ‫המגיד‬ ‫שאל‬ ‫יש להבין‪,‬‬ ‫ְּבעָ י ִָתי‪ ,‬אֲ נִ י ל ֹא ֻמ ְׁשלָם‪ְׁ .‬שנֵינ ּו ִּפ ּסוֹת פָּאזֶל ְּב ִס ּפוּר‬ ‫כן הוא גם הנמשל‪ ,‬סיים‬ ‫מדובנא‪ :‬מהו כפל הלשון‬ ‫ש ִּלי הוּא צִ ּנוֹר‪ ,‬וְ ִאם המגיד‪ :‬אמת הדבר כי‬ ‫אֱ לו ִֹקי אֶ חָ ד גָּדוֹל‪ .‬הַ ֶּפה וְ הַ לֵּב ֶׁ‬ ‫המוזכר כאן‪" ,‬אכן יש ה'‬ ‫הַ בּ ו ֵֹרא י ְִרצֶה ‪ -‬הוּא ְיז ֶַּכה או ִֹתי וְ ַיעֲבִ יר ל ֹו ֶאת הָ עֶ זְ ָרה כבוד ה' יתברך מלא את‬ ‫במקום הזה" וגם "מה‬ ‫כל הארץ‪ ,‬ועם כל זאת‪,‬‬ ‫ַּד ְר ִּכי‪.‬‬ ‫נורא המקום הזה"? אלא‪,‬‬ ‫הארץ נתן גם לבני האדם‪,‬‬ ‫תירץ המגיד‪ ,‬הדבר יובן‬ ‫אבל בית המקדש‪ ,‬מקום‬ ‫שבָ ה‬ ‫שלָ ב ֵׁשנִ י‪ :‬הַ ְק ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫על פי משל‪ :‬כפרי אחד‬ ‫משכן השכינה‪ ,‬מיוחד‬ ‫הגיע אל עיר הבירה‪ ,‬שם‬ ‫לבדו‪,‬‬ ‫יתברך‬ ‫ש ִּלי ַמ ְת ִחילִ ים לה'‬ ‫ֶח ֶדר ‪ :1‬הוּא ַמ ְת ִחיל לְ סַ ֵּפר‪ ,‬וְ גַלְ גַּלֵּי הַ מֹּחַ ֶׁ‬ ‫ברחובות‬ ‫שוטט‬ ‫יך אֲ נִ י ַמ ְרוִ יחַ ֵמהַ ִּסיטוּאַ צְ יָה? ִאם הַ ִּס ּפוּר והכניסה אליו מוגבלת‬ ‫ַל ֲעבֹד‪ .‬אֵ ְ‬ ‫ובשווקים ונפעם מגודלם‬ ‫ֲמם כפי קדושתו‪ :‬את ההיכל‬ ‫שע ֵ‬ ‫יסי ‪ -‬אֲ נִ י ְמ ַק ְטלֵג אוֹת ֹו ָּבאַ ְרכִ ּיוֹן‪ִ .‬אם הוּא ְמ ַׁ‬ ‫ע ֲִס ִ‬ ‫ומיופיים‪ .‬בדרכו הגיע‬ ‫ֹאשי ְּב ֶמ ֶרץ ְּכ ֵדי ל ֹא משרתים הכהנים בלבד‪,‬‬ ‫‪ -‬אֲ נִ י ְמפַ הֵ ק ַּבלֵּב‪ְ ,‬מהַ נְ הֵ ן ְּבר ִׁ‬ ‫הכפרי אל ארמון מבוצר‪,‬‬ ‫ואל קודש הקודשים אין‬ ‫גדול ומפואר‪" .‬של מי‬ ‫לְ הֵ ָראוֹת אָ ָדם ַקר וְ אָ טוּם‪ִ .‬אם זֶה ַמזְ ִּכיר לִ י ַמ ֶּׁשה ּו‬ ‫כניסה לאיש ‪" -‬והזר‬ ‫המבצר הזה?" שאל‬ ‫שזֶּה הֲ כִ י הקרב יומת" (במדבר יח‪,‬‬ ‫ֹשב ֶׁ‬ ‫ֶׁשעָ בַ ְר ִּתי ‪ -‬אֲ נִ י ע ֹוצֵר אוֹתוֹ‪" :‬אַ ָּתה חו ֵׁ‬ ‫הכפרי‪" .‬זהו ארמון‬ ‫גָּרוּעַ ? ִּת ְׁש ַמע ַמה אֲ נִ י עָ בַ ְר ִּתי‪ "...‬וְ ִאם י ֵׁש לִ י ְקצֵה חוּט ז) ‪ -‬ואף הכהן הגדול‬ ‫המלך!" השיבו לו‪.‬‬ ‫נכנס לשם רק במועד‬ ‫‪ -‬אֲ נִ י ְמ ַמהֵ ר ל ֵָתת ל ֹו ִּפ ְתרוֹן ַמ ְב ִריק‪.‬‬ ‫התקרב הכפרי אל חצר‬ ‫ש ׁש‪ ,‬אַ ַחר ָּכ ְך שנקבע‪ ,‬שנאמר "ואל יבא‬ ‫ֶח ֶדר ‪ :2‬הוּא ּפו ֵֹתחַ ֶאת הַ לֵּב‪ַּ .‬ב ְּת ִחלָּה ַּבחֲ ָׁ‬ ‫הארמון החיצונה וראה‬ ‫יקה עָ לָיו‪ .‬בכל עת אל הקדש"‬ ‫ְּב ֶׁש ֶטף‪ .‬אֲ נִ י ְמנ ֶַּסה לְ הָ ִבין ַמ ִהי הַ ְּנ ֻק ָּדה ֶׁש ְּמ ִע ָ‬ ‫שם בתי אבן קטנים‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ב)‪ .‬וזה מה‬ ‫ונאים‪" .‬של מי הבתים‬ ‫הָ עֵ ינַיִ ם ֶׁש ִּלי נְ עוּצוֹת בּ וֹ‪ ,‬הַ ֶּפה ֶׁש ִּלי נָעוּל‪ ,‬הָ אָ זְ ַנ ִים‬ ‫שנאמר כאן בפסוק‪" :‬אכן‬ ‫הללו?" הוסיף ושאל‪.‬‬ ‫שבָ ה ְמלֵאָ ה‪ ,‬הַ מֹּחַ ְמ ֻר ָּכז ַּב ִּמ ִּלים הַ ִּנזְ ָרקוֹת יש ה' במקום הזה"‪ ,‬כבכל‬ ‫ְּבעֶ ְמ ַּדת הַ ְק ָׁ‬ ‫"הבט"‪ ,‬השיב לו אחד‬ ‫הארץ‪ ,‬אולם "מה נורא‬ ‫לֶחָ לָל‪.‬‬ ‫ממשרתי המלך‪" ,‬בית זה‬ ‫המקום הזה" במיוחד‪.‬‬ ‫הוא של רופא המלך‪,‬‬ ‫ומדוע? "אין זה כי אם‬ ‫ובית ארוך זה הוא מקום מגורי המשרתים‪ ,‬הבית ההוא‬ ‫עם הגג האדום הוא ביתו של טבח המלך‪ ,‬ובבתים ההם בית אלוקים"‪ ,‬זהו המקום המיוחד לה' לבדו!‬ ‫גרים יועצי המלך הבכירים"‪.‬‬ ‫"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל‪ ...‬ויגש יעקב ויגל‬ ‫"ושל מי הבית הזה?" שאל הכפרי בהצביעו על בית גדול‬ ‫את האבן מעל פי הבאר" (כט‪ ,‬י)‬ ‫ומפואר במיוחד שעמד במרכז החצר‪" .‬ביתו של‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫[ג]‬ ‫אותה אבן שסתמה את פי הבאר הייתה‪ ,‬כידוע‪ ,‬גדולה ולא יבין איך היה מסוגל לעבור את המכשול הזה‪.‬‬ ‫וכבדה מאוד‪ .‬הרועים שהיו סביב הבאר לא יכלו להזיז כשאדם מבין שהמעשה שהוא צריך לעשות יציל את חייו‬ ‫את האבן מחמת כובדה הרב‪ ,‬והם חיכו לחבריהם‪ ,‬כדי או את חיי בני משפחתו‪ ,‬הוא מוצא בעצמו כוחות אדירים‬ ‫שלא ידע על קיומם‪ .‬מה אם אדם רוצה לעשות מעשה‬ ‫שיעשו זאת בחבורה גדולה‪ ,‬בכוחות משותפים‪.‬‬ ‫חשוב ביותר‪ ,‬שעליו יעמוד כלל ישראל?‬ ‫שיוכל‬ ‫כדי‬ ‫יעקב אבינו לבדו גלל את האבן הכבדה‪,‬‬ ‫להשקות את הצאן של רחל‪ .‬אומר רש"י‪ ,‬בשם המדרש‪ :‬אין ספק שימצא בתוכו כוחות חזקים ביותר‪ ,‬שאינם‬ ‫"ויגש יעקב ויגל ‪ -‬כמי שמעביר את הפקק מעל פי בגדר כוחות רגילים של אדם‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬יעקב אבינו עמד לעשות מעשה חסד קטן‬ ‫צלוחית‪ ,‬להודיעך שכחו גדול" (בראשית רבה)‪.‬‬ ‫ופשוט‪ :‬הוא רצה להזיז‬ ‫יעקב אבינו גלל את האבן‬ ‫את האבן מעל הבאר‪ ,‬כדי‬ ‫ישי‪ :‬עֵ ָרנוּת‬ ‫שלָ ב ְׁשלִ ִׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫בקלות רבה‪ ,‬כמו שאדם‬ ‫להשקות את הצאן של‬ ‫מסיר פקק מבקבוק‪.‬‬ ‫שעָ ה? י ֵׁש לִ י ָּכל ָּכך הַ ְר ֵּבה ִע ּסו ִּקים! ַמה רחל‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ֶח ֶדר ‪ַ :1‬מה הַ ָּׁ‬ ‫אצל העם היהודי אין‪,‬‬ ‫של כאשר אדם רוצה לעשות‬ ‫אֲ נִ י‪ְּ ,‬פ ִסיכוֹלוֹג? נִ ְראֶ ה לִ י ֶׁשהוּא ְקצָת ַמגְ זִ ים‪ .‬עֲוִ ית ֶׁ‬ ‫כבוד‬ ‫שום‬ ‫כידוע‪,‬‬ ‫מעשה שנחשב אצלו קטן‬ ‫חֹסֶ ר אֱ מוּן ִמ ְׁש ַּת ֶּקפֶ ת ֵמהַ ָּפנִ ים ֶׁש ִּלי‪.‬‬ ‫ל'תרבות השרירים'‪ .‬ללא‬ ‫ש ָמה אֱ לו ִֹקית ולא רב חשיבות במיוחד‪,‬‬ ‫ש ֵקט‪ .‬י ֵׁש כָּאן נְ ָׁ‬ ‫ֶח ֶדר ‪ :2‬הַ ֶּפלֶאפוֹן ְּב ַמצָּב ָׁ‬ ‫ספק‪ ,‬מידת הכוח הגופני‬ ‫ש ְּזקו ָּקה לִ י‪ ,‬י ֵׁש לִ י כָּאן ַּתפְ ִקיד‪ .‬אֲ נִ י נוֹכֵ חַ ַּב ֶח ֶדר‪ ,‬ל ֹא הוא לא ימצא בעצמו את‬ ‫של אדם‪ ,‬אין בה חשיבות‬ ‫ֶׁ‬ ‫האדירים‬ ‫הכוחות‬ ‫ואין בה עניין כשלעצמה‪.‬‬ ‫ְמזַלְ זֵל ְּב ַמה ֶּׁשהוּא ַמ ְר ִּג ׁיש‪ .‬הוּא ל ֹא ָּבא לְ כָאן ְּכ ֵדי לְ ַק ֵּבל‬ ‫הנגלים בשעת סכנה‪ .‬אם‬ ‫נאמר‬ ‫איפוא‬ ‫מדוע‬ ‫ש ֻנ ּיוֹת!‬ ‫ִמ ֶּמ ִּני ַּפ ְר ָׁ‬ ‫גדול"?‬ ‫שכחו‬ ‫"להודיעך‬ ‫כן‪ ,‬איך נמצאו ביעקב‬ ‫אבינו הכוחות האדירים?‬ ‫וכי חז"ל באים לשבח את‬ ‫יעי‪ִ :‬מ ּקוּד‬ ‫שלָ ב ְר ִב ִ‬ ‫ָׁ‬ ‫כוחו הגופני של יעקב‬ ‫בהכרח שאצל יעקב‬ ‫שגַּם אבינו אין מושג של חסד‬ ‫שם לֵב ֶׁ‬ ‫יך הוּא ל ֹא ִמ ְת ַּבי ֵּׁש? הוּא ל ֹא ָׂ‬ ‫ֶח ֶדר ‪ :1‬אֵ ְ‬ ‫אבינו?! ודאי שלא‪.‬‬ ‫שם ַּב ַּמצָּב? ָּכל ַמה 'קטן' או בינוני‪.‬‬ ‫הַ ְּס ִביבָ ה סוֹבֶ לֶת ִמ ֶּמ ּנוּ? ֶׁשגַּם הוּא אָ ֵׁ‬ ‫הוא‬ ‫חז"ל‬ ‫ההסבר בדברי‬ ‫כל חסד וכל מצווה היו‬ ‫חז"ל‬ ‫לחלוטין‪:‬‬ ‫אחר‬ ‫ֶּׁשאֲ נִ י ר ֹוצֶה זֶה לְ טַ לְ ֵטל אוֹתוֹ‪ :‬צֵא ֵמהַ בּ וּעָ ה ֶׁש ְּל ָך!‬ ‫חשובים בעיניו ביותר‪,‬‬ ‫מלמדים אותנו כאן‬ ‫ֶח ֶדר ‪ִ :2‬י ָּתכֵ ן ֶׁשי ֵּׁש בּ ֹו ְקצָת אַ ְׁש ָמה‪ֶׁ ,‬שי ֵּׁש נִ פְ ג ִָּעים גַּם‬ ‫ומשום כך מצא את הכוח‬ ‫שיעור בכוחות נפשו של‬ ‫לגלל את האבן הגדולה‬ ‫ם‬ ‫ָהֶ‬‫ל‬ ‫ן‬‫ֹת‬‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ית‬ ‫ִ‬ ‫י‬‫ִ‬ ‫הָ‬ ‫‪-‬‬ ‫ַי‬‫ל‬ ‫א‬ ‫ֵ‬ ‫ים‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫ב‬ ‫ָּ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫ם‬ ‫הֵ‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫י‪.‬‬ ‫נִ‬ ‫ש‬ ‫ֵּׁ‬ ‫הַ‬ ‫ַּד‬ ‫צ‬ ‫ב‬ ‫ַּ‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫שחבורה‬ ‫והכבדה‪,‬‬ ‫ּא‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י!‬ ‫ּלִ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ָּאן‬ ‫כ‬ ‫ּא‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫יו‬ ‫ש‬‫ָׁ‬ ‫כְ‬ ‫עַ‬ ‫ל‬ ‫בָ‬ ‫אֲ‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בָ‬ ‫ש‬‫ָׁ‬ ‫ק‬ ‫ְ‬ ‫הַ‬ ‫הַ‬ ‫ֹא‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫מ‬‫ְ‬ ‫ת‬ ‫אֶ‬ ‫נתאר לעצמנו אדם שרץ‬ ‫רועים‬ ‫של‬ ‫שלמה‬ ‫וְ הָ ְרג ָׁשוֹת ֶׁשלּ וֹ‪ ,‬וְ הַ חֲ וָ יָה ֶׁשלּ ֹו בַּ ִּס ּפוּר‪.‬‬ ‫בתחרות ריצה‪ .‬פתאום‬ ‫גברתנים הצליחה רק‬ ‫הוא נתקל במכשול מרגיז‬ ‫בקושי רב להזיזה‪.‬‬ ‫ּת‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ַּ‬ ‫זְ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫י‪:‬‬ ‫יש‬ ‫ִׁ‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫חֲ‬ ‫ב‬ ‫לָ‬ ‫ש‬ ‫ָׁ‬ ‫‪ -‬קיר בגובה ארבעה‬ ‫(רבי מרדכי דוד נויגרשל‬ ‫מטרים חוסם את דרכו‪.‬‬ ‫יתי ‪ -‬אֲ נִ י‬ ‫ֶח ֶדר ‪ְּ :1‬כ ֶׁשהוּא ְמסַ ֵּפר עַ ל ֶא ְתג ִָּרים ֶׁשל ֹּא חָ וִ ִ‬ ‫שליט"א)‬ ‫הוא לא מצליח לעבור‪.‬‬ ‫ְמג ֵַּמד אֶ ת ַמה ֶּׁשהוּא ַמ ְר ִּג ׁיש‪ ,‬א ֹו נִ ְׁשאָ ר ָרחוֹק‪ַ ,‬קר‬ ‫צועקים לו‪" :‬הי‪ ,‬אתה‬ ‫ו ְּמנ ָֻּתק‪.‬‬ ‫מפסיד את המדליה!" זה‬ ‫"ויהי בבקר והנה הוא‬ ‫ֶח ֶדר ‪ : 2‬ה' ל ֹא נִ ָּסה או ִֹתי ְּבכָ ל הַ ִּנ ְסיוֹנוֹת ָּבע ֹולָם‪ .‬נָכוֹן‪,‬‬ ‫מצער אותו מאוד‪ ,‬אבל‬ ‫לאה" (כט‪ ,‬כה)‬ ‫אמרו חז"ל (ב"ר ע‪ ,‬יט;‬ ‫ר‬ ‫ֹסֶ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ה‬ ‫ּש‬‫ָׁ‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ת‬‫ְּ‬ ‫י‬ ‫לִ‬ ‫ין‬ ‫א‬‫ֵ‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫הַ‬ ‫ל‬ ‫בָ‬ ‫אֲ‬ ‫יב‪,‬‬ ‫ַצ‬‫ִּ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ִּ‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ִ‬ ‫ב‬ ‫ַּ‬ ‫הַ‬ ‫הוא יודע שאין ברירה‪,‬‬ ‫תנחומא ויצא יא)‪ ,‬ששאל‬ ‫י‬ ‫לִ‬ ‫ין‬ ‫א‬ ‫ֵ‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫הַ‬ ‫ל‬ ‫בָ‬ ‫אֲ‬ ‫ת‪,‬‬ ‫ַחַ‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ֹת‬ ‫ִ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ים‬ ‫וִ‬ ‫ר‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ים‬ ‫ָד‬‫ִ‬ ‫ל‬ ‫יְ‬ ‫הַ‬ ‫ּת?‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫צִ‬ ‫י‬ ‫ְ‬ ‫הוא פשוט לא יכול‬ ‫של הַ חַ ִּיים? הַ לֵּב ִמ ְת ַמלֵּא יעקב את לאה בבקר‪ :‬הרי‬ ‫ּשה ַּבחֲ ל ִָקים אֲ ֵח ִרים ֶׁ‬ ‫בּ ו ָׁ‬ ‫להתגבר על המכשול‬ ‫בלילה קראתי לך 'רחל'‪,‬‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫ֹנ‬ ‫ו‬ ‫בּ‬ ‫ר‬ ‫ִ‬ ‫ית‪:‬‬ ‫ימ‬ ‫ִ‬ ‫נִ‬ ‫פ‬‫ְּ‬ ‫ָּה‬ ‫ל‬ ‫פִ‬ ‫ת‬ ‫ְ‬ ‫לִ‬ ‫ת‬ ‫כֶ‬ ‫ֹפֶ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ָה‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ח‬ ‫ֶ‬ ‫הַ‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ח‬ ‫ֶ‬ ‫הזה‪ .‬הקיר גבוה מדי‪.‬‬ ‫ָשאת ֶאת הַ ְּכ ֵאב‪ ,‬לְ הַ ִּגיעַ לְ ַק ְר ַקע וענית לי שאת רחל‪.‬‬ ‫ע ֹולָם‪ַּ ,‬ת ֲעזֹר ל ֹו ל ֵׂ‬ ‫הוא‬ ‫אבל מה יהיה‪ ,‬אם‬ ‫ש ִּלי‪ ,‬גַּם אֲ נִ י אמרה לו לאה‪ :‬וכי לא כך‬ ‫י ִַּציבָ ה‪ .‬גַּם אֲ נִ י זָקוּק ל ְַּיצִ יבוּת הַ זּ ֹו ַּבחֲ ל ִָקים ֶׁ‬ ‫רץ כשבערפו נושף אריה‬ ‫ל ֲעבֹר אֶ ת ַמעַ בְ ֵרי חַ יַּי ְּבלִ י ְט ָראוּמוֹת ְמי ָֻּתרוֹת‪ .‬עשית לאביך‪ ,‬שאמרת לו‬ ‫ְמ ַק ֶּוה ַ‬ ‫עוד‬ ‫זועם? הוא רץ כל‬ ‫שר 'אנכי עשו בכרך' (כז‪,‬‬ ‫נתקל‬ ‫רוחו בו‪ ,‬ופתאום‬ ‫הַ ֶח ְמלָה הַ זּוֹ‪ ,‬הַ ִהזְ ַּדהוּת‪ְ ,‬מ ַח ֶּב ֶרת ֵּבינֵינוּ‪ ,‬י ֹוצ ֶֶרת ֶק ֶׁ‬ ‫יט)? אם כן‪ ,‬למדתי ממך‪.‬‬ ‫בקיר בגובה ארבעה‬ ‫נַפְ ִׁשי עָ מֹק וּבָ ִריא‪.‬‬ ‫מטרים‪ .‬הוא לא יעצור‪.‬‬ ‫צריך לדעת‪ ,‬שאין זה‬ ‫כפשוטו‪ ,‬כאילו אמרה‬ ‫הוא ייתלה על הקיר‪,‬‬ ‫ליעקב‪ :‬אתה לא אמרת אמת לאביך‪ ,‬ולכן גם אני לא‬ ‫דם‪.‬‬ ‫זוב‬ ‫עד‬ ‫ייפצע‬ ‫אם‬ ‫גם‬ ‫ייאחז באבנים בציפורניו‪,‬‬ ‫אמרתי אמת לך‪ .‬חס ושלום לומר שזה היה הדין ודברים‬ ‫לאחר‬ ‫כך‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫השני‪.‬‬ ‫לצד‬ ‫ויקפוץ‬ ‫הוא יתאמץ ויטפס‪,‬‬ ‫ביניהם‪ .‬אלא הפירוש הנכון הוא‪ :‬הנה בעולם‬ ‫שתפוג חרדת המוות‪ ,‬הוא יסתכל על הקיר הגבוה‪,‬‬ ‫להצלחת‬ ‫החתן יצחק אהרן נ"י עב"ג זיסל תחי' לנישואיהם‬ ‫יזכו לבנות בית נאמן בישראל לתפארת המשפחות הנכבדות‬ ‫[ד]‬ ‫חז"ל (מדרש רבה‪ ,‬פרשת אחרי) כי שמשון האמין‬ ‫היו אומרים‪ :‬שני בנים יש לרבקה‪ ,‬ושתי בנות ללבן ‪-‬‬ ‫לאחרים בשבועה‪ ,‬כיוון שאף הוא עצמו היה זהיר‬ ‫הגדולה לגדול והקטנה לקטן (בבא בתרא קכג‪ ,‬א)‪ ,‬דהיינו‬ ‫בשבועה‪.‬‬ ‫לאה הגדולה צריכה להינשא לעשיו הבכור‪ .‬אבל אליבא‬ ‫זהו שטען יעקב ללבן‪ :‬הסיבה שמיששת את כל‬ ‫דאמת‪ ,‬עשיו אינו הבכור‪ ,‬כי מכר את בכורתו ליעקב‪.‬‬ ‫כליי‪ ,‬כדרך שעושים לגנב‪ ,‬היא מכיוון שאתה עצמך‬ ‫אם כן‪ ,‬יעקב נעשה הגדול‪ ,‬ולאה צריכה להינשא לו‪ .‬זאת‬ ‫רמאי וגנב‪ ,‬שהרי "ותחלף את משכרתי עשרת מנים"‪,‬‬ ‫אמרה לאה‪ :‬הרי אמרת 'אנכי עשו בכרך'‪ ,‬ובוודאי אין זה‬ ‫ולכן נדמים לך כולם כגנבים‪.‬‬ ‫שקר‪ ,‬כי אתה באמת הבכור‪ .‬ואם קנית את חלקו‪ ,‬אם כן‬ ‫(העמק דבר ‪ -‬הנצי"ב מוולאז'ין זצ"ל)‬ ‫אני שייכת לך‪ ,‬כי אתה הגדול ואני הגדולה‪.‬‬ ‫(עבודת ישראל)‬ ‫"ותחלף את משכרתי‬ ‫עשרת מנים" (לא‪ ,‬מא)‬ ‫שלָ ב ִׁש ִּׁשי‪ :‬הַ פְ ָר ָדה‬ ‫ָׁ‬ ‫"ויאמר לבן לא יעשה‬ ‫חסידים מספרים‪ ,‬שהגיע‬ ‫כן במקומנו לתת‬ ‫ֵח אחד לרבי ר' העניך‬ ‫יקרוֹפוֹן‪ .‬אֲ נִ י ּפ ֹוצ ַ‬ ‫ֶח ֶדר ‪ : 1‬סוֹף סוֹף ִק ַּבלְ ִּתי ֶאת הַ ִּמ ְ‬ ‫לפני‬ ‫הצעירה‬ ‫שה אֲ ֻרכָּה‪ַ ,‬מ ְס ִּביר ל ֹו הֵ יכָן הוּא טוֹעֶ ה‪ ,‬ל ָָּמה הוּא מאלכסנדר זצ"ל בשאלה‪.‬‬ ‫ִּב ְד ָר ָׁ‬ ‫הבכירה" (כט‪ ,‬כו)‬ ‫שיש‬ ‫התועלת‬ ‫מה‬ ‫אָ ֵׁשם‪ָּ .‬כל ַמה ֶּׁש ַּי ֲעזֹר לִ י לְ הַ ְר ִּג ׁיש הֲ כִ י טוֹב ִעם עַ צְ ִמי‪.‬‬ ‫מהו "במקומנו"? היה לו‬ ‫מנסיעתם‬ ‫ֶח ֶדר ‪ְּ : 2‬ד ָממָ ה ַּב ֶח ֶדר‪ .‬הוּא ְּכבָ ר ל ֹא ְמ ַד ֵּבר‪ .‬אֲ נִ י ע ֲַדיִן ל ֹא לחסידים‬ ‫לומר "לא יעשה כן לתת‬ ‫ַסה לְ הָ בִ ין הַ ִאם הוּא לרבי? מובן אלו היושבים‬ ‫ְמ ַד ֵּבר‪ .‬נו ֵֹתן ָּכבוֹד ל ִַּׁש ּתוּף ֶׁשלּ וֹ‪ְ .‬מנ ֶּ‬ ‫הצעירה לפני הבכירה"‪.‬‬ ‫ש אַ ַחר ִּפ ְתרוֹן‪ַ .‬רק ִאם ֵּכן בשלחן ושומעים את‬ ‫ר ֹוצֶה גַּם ֶׁש ֶא ְהיֶה ִא ּת ֹו ַּב ִח ּפ ּו ׂ‬ ‫אלא‪ ,‬לבן קנטר את יעקב‬ ‫התורה שהרבי אומר‬ ‫‪ -‬אֲ נִ י ַמ ְמ ִׁש ְ‬ ‫ברמז על שקנה את‬ ‫יך לַהַ פְ ָר ָדה‪ :‬לְ הַ בְ ִחין י ַַחד ֵּבין הַ ְּכ ֵאב‬ ‫ומקבלים שיריים‪.‬‬ ‫הבכורה מעשו‪ ,‬כאומר‪:‬‬ ‫הָ אֲ ִמ ִּתי וְ הַ ֻּמצְ ָּדק לְ בֵ ין הַ ַּמ ְס ָקנוֹת הַ ֻּמ ְטעוֹת ֶׁש ִּנ ְבנ ּו‬ ‫אבל הללו שנדחקים‬ ‫אולי במקומכם המנהג‬ ‫החמישית‪,‬‬ ‫ְסבִ יבוֹ‪ .‬אֲ נִ י ל ֹא ְמ ַמהֵ ר לְ הַ ְס ִּביר ל ֹו ֶאת הַ ְּכ ֵאב א ֹו ל ֵָתת בשורה‬ ‫להקדים את הצעיר לפני‬ ‫והעשירית‪,‬‬ ‫שאֲ נִ י דּ ו ֵֹר ׁש השביעית‬ ‫ל ֹו ִס ָּבה רוּחָ נִ ית‪ .‬הָ אֱ מ ּונָה ֶׁש ִּלי ֵאינ ָּה ּתו ָֹרה ֶׁ‬ ‫הבכור‪ ,‬אבל במקומנו לא‬ ‫אינם‬ ‫תורה‬ ‫שאֵ ר לְ צִ דּ וֹ‪ַ .‬רק ִאם דברי‬ ‫לְ ָפנָיו‪ֶ ,‬אלָּא הַ כ ַֹּח ֶׁש ַּמחֲ זִ יק או ִֹתי לְ ִה ָּׁ‬ ‫יעשה כן‪.‬‬ ‫הוּא ְמבַ ֵּק ׁש עֵ צָה א ֹו ִׂשיחָ ה ַּבאֱ מ ּונָה ‪ -‬אֲ נ ְַחנ ּו ְמבָ ְר ִרים שומעים‪ ,‬את הרבי אינם‬ ‫(בית הלוי)‬ ‫ל ֲעבֹר לַהַ פְ ָר ָדה רואים‪ ,‬ושיריים אינם‬ ‫י ַַחד ַמה ּיוּכַ ל ַל ֲעזֹר ל ֹו כָּעֵ ת‪ .‬אֲ בָ ל אָ סוּר ַ‬ ‫שלּ וֹ‪ֵ ,‬מבִ ין וְ ל ֹא ׁשוֹפֵ ט אוֹתוֹ! אַ ֶח ֶרת מגיעים אליהם‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫לִ פְ נֵי ֶׁשאֲ נִ י ַּבצַּד ֶׁ‬ ‫מה התועלת בנסיעה?‬ ‫"זה לי עשרים שנה‬ ‫הוּא יְ נ ֶַּסה לְ הָ גֵן עַ ל הַ ֵּתאו ְֹריוֹת ֶׁשלּ ֹו ְּבכָ ל הַ כ ַֹּח‪.‬‬ ‫ענה לו הרבי בסיפור‪:‬‬ ‫את‬ ‫בביתך‪ ...‬ותחלף‬ ‫כשהייתי ילד ולמדתי‬ ‫יעי‪ :‬עֶ זְ ָרה‬ ‫שלָ ב ְׁש ִב ִ‬ ‫ָׁ‬ ‫עשרת‬ ‫משכורתי‬ ‫בחדר‪ ,‬הגענו לפסוק‬ ‫מונים" (לא‪ ,‬מא)‬ ‫'ותחלף את משכרתי‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫עֵ‬ ‫הָ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ֵּ‬ ‫ק‬ ‫ַ‬ ‫מ‬‫ְ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ֹת‪,‬‬ ‫ו‬‫נ‬‫ּ‬ ‫ת‬ ‫ַּ‬ ‫ש‬‫ְׁ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫לְ‬ ‫ּכָן‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ּא‬‫ו‬ ‫ה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ֶ‬ ‫ח‬ ‫ֶ‬ ‫מדוע‬ ‫להבין‪,‬‬ ‫צריך‬ ‫ש ִּלי‪ .‬הַ ִּׂשיחָ ה ִמ ְס ַּתי ֶֶּמת‪ .‬הוּא י ֹוצֵא‪ .‬ל ֹא או ֵֹמר ּתו ָֹדה עַ ל עשרת מנים'‪ .‬שאלתי את‬ ‫ֶׁ‬ ‫התעורר יעקב דוקא‬ ‫שלּ ֹו חָ מוּץ? המלמד‪ :‬כיצד יתכן מאה‬ ‫שעָ ה ֶׁש ִה ְק ַּד ְׁש ִּתי עֲבוּרוֹ‪ .‬וְ ל ָָּמה הַ ַּפ ְרצוּף ֶׁ‬ ‫הַ ָּׁ‬ ‫עכשיו להוכיח את לבן‬ ‫ָשאת ְּבעֹל‪ ,‬לְ הָ ֵקל פעמים? הלוא הוא אמר‬ ‫ֶח ֶדר ‪ : 2‬אֲ נִ י כָּאן ִּב ְׁשבִ ילוֹ‪ ,‬מ ּוכָן ל ֵׂ‬ ‫על כל רמאויותיו במהלך‬ ‫עָ לָיו‪ .‬אֲ נִ י ל ֹא דּ ו ֵֹר ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו לְ ִה ְׁש ַּת ּנוֹת א ֹו לִ פְ תֹּחַ ֶאת ָּכל עקודים ועשה ברודים‪,‬‬ ‫השנים שבהן היה יעקב‬ ‫שהוּא ָקם‪ְּ ,‬בפָ נִ ים ְׁשטוּפוֹת ֶּד ַמע אבל למאה זה לא מגיע‪.‬‬ ‫בביתו? מבאר הנצי"ב‬ ‫סוֹדו ָֹתיו הַ ְּכמו ִּסים‪ְּ .‬כ ֶׁ‬ ‫שגֵּר עוֹד ִחיּו ְּך‪ ,‬ו ְּבלִ ִּבי ַמזְ ִּכיר ענה לי המלמד‪ :‬בני‬ ‫מוולאז'ין זצ"ל בספרו‬ ‫וְ אוֹר ָּבעֵ ינַיִ ם‪ ,‬אֲ נִ י ְמ ַׁ‬ ‫היקר‪ ,‬מה משנה איך‬ ‫'העמק דבר'‪:‬‬ ‫לְ עַ צְ ִמי‪ :‬זֶה ל ֹא אֲ נִ י! אֲ נִ י ל ֹא ְמקוֹר הָ ְרפוּאָ ה‪ ,‬אֲ נִ י ַרק‬ ‫ע‪,‬‬ ‫(קידושין‬ ‫חז"ל‬ ‫אומרים‬ ‫החליף?‬ ‫אני יודע דבר אחד‪ :‬סוף‬ ‫ים‬ ‫ל‬‫ִּ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫אֶ‬ ‫ן‬ ‫ֹת‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ּ‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ּא‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫וַה'‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫יד‬ ‫ִ‬ ‫ק‬ ‫ִ‬ ‫פְ‬ ‫ת‬‫ַּ‬ ‫ת‬ ‫אֶ‬ ‫ֵּא‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫א)‪" :‬כל הפוסל במומו‬ ‫כל סוף יעקב התעשר‬ ‫הַ ּמו ִֹעילוֹת ְּבפִ י! אֲ נִ י ְּבסַ ְך הַ כֹּל צִ ּנוֹר!‬ ‫פוסל"‪.‬‬ ‫מזה‪ .‬מה נפקא מינה איך‬ ‫אדם‬ ‫של‬ ‫טבעו‬ ‫היינו‪,‬‬ ‫העיקר‬ ‫התעשר?‬ ‫א)‬ ‫ק‬ ‫ָ‬ ‫ינְ‬ ‫פ‬ ‫ִּ‬ ‫ס‬ ‫ְ‬ ‫‪-‬‬ ‫ֹר‬‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫דּ‬‫ק‬ ‫ֻ‬ ‫נְ‬ ‫(ע"פ‬ ‫שדוקא בדבר שהוא‬ ‫שהתעשר‪.‬‬ ‫עצמו פגום בו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫גם אני‪ ,‬בני‪ ,‬רואה שעל‬ ‫לחשוד‬ ‫תמיד‬ ‫נוהג‬ ‫בזולתו שאף הוא פגום בכך‪ ,‬כי הוא שופט אותו על פי ידי הנסיעות נוסף לחסידים תורה‪ ,‬יראת שמים ויהדות‪.‬‬ ‫די לי בזה‪ .‬העיקר שהתעשרו‪.‬‬ ‫הבנתו והרגשתו‪ ,‬כיצד הוא עצמו היה נוהג‪.‬‬ ‫(יגדיל תורה)‬ ‫כך גם להיפך‪ :‬אדם הנקי באיזו מידה ונזהר באיזה פרט‪,‬‬ ‫מאמין לחברו בעניין זה ואינו חושד בו‪ .‬לכן אמרו‬