ממגד · Mimeged
הטקסט של גיליון זה
'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת ויצא תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון * 265עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
'ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן'
מקור דברי הרמב"ם בסוף הל' שכירות
כדרך הטבע. הרמב"ם בסוף הל' שכירות מבאר
את חיובי הפועל במלאכתו לבעל
ואחר כך נאמר "וירא יעקב את הבית ,ובשיעור החיוב כתב שם:
דבריהם הם זכרונם פני לבן והנה איננו עימו כתמול
שלשום" ,אחר שבני לבן דיברו
"כדרך שמוזהר בעל הבית שלא
בכל כוחו יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך
על כך ,ראה יעקב שגם לבן אינו העני מוזהר שלא יגזול מלאכת
כתב הרמב"ם בסוף הל' שכירות ,בשיעור חיוב הפועל לבעל הבית" -וכן חייב לעבוד בכל כוחו, מתייחס אליו כמו תמיד ,כי גם הוא בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט
שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כוחי עבדתי את אביכן ,לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה חושד בו שגנב ,ואמנם לא דיבר בכאן וכו' וכן חייב לעבוד בכל כוחו,
שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד" ,עכ"ל .היינו שכל העשירות הגדולה שהייתה ליעקב אבינו עימו על כך ,כי יעקב היה חתנו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל
היא בזכות זה שעבד ללבן בכל כוחו. ולא היה נעים לו לדבר איתו על זה, כוחי עבדתי את אביכן ,לפיכך נטל
אבל היה ניכר על פניו שהוא חושד שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר
למדים אנו מכאן שאם אדם עושה בכל כוחו את מה שהוא חייב לעשות ,משלמים לו עבור זה ובטוח שיעקב גנב ממנו.
מידה כנגד מידה ,והרמב”ם מדבר בענייני העולם הזה ,שמי שעושה בכל כוחו טובות לחברו, (בראשית ל,מג) ויפרוץ האיש מאד
נותנים לו מן השמים טובות בעולם הזה ,ופשוט שהוא הדין גם בענייני רוחניות ,אם אדם וכיון שכן ,אמר הקב"ה ליעקב מאד" ,עכ"ל.
עוסק בכל כוחו בדברים שבין אדם למקום ,מקבל סייעתא דשמיא להצלחה ברוחניות ,וכגון "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך",
כשעוסק בתורה בכל כוחו ,זוכה להצלחה בתורה יותר מכוחו ,מאד מאד – למעלה מן הטבע. וצ"ב מהיכן לקח הרמב"ם שזוהי
כי כבר אינו יכול להסתדר עם לבן, סיבת העשירות ,בזכות זו שעבד
ומצינו בכמה מקומות שהוזכר לגבי רוחניות שצריך להיות בכל כוחו ,כגון מה שאמרו חז"ל וביקש יעקב תחילה להסביר לרחל ללבן בכל כוחו ,הרי בודאי היו
(שבת קיט ,ב) כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו ,ופירש רש"י ולאה מדוע הוא עוזב את בית ליעקב אבינו עוד הרבה זכויות
שם :בכל כוחו – בכל כוונתו ,ועוד אמרו (בברכות לב,ב) ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן תורה אביהן ,ולכן "וישלח יעקב ויקרא שראוי להתעשר בעבורם ,וכפי
ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ ,ופירש רש"י :שיתחזק אדם בהם תמיד ובכל כוחו ,ע"כ ,והוא לרחל וללאה השדה אל צאנו", שמצינו גם אצל שאר האבות
חיוב חמור לנצל כל הכוחות ברוחניות ,וכשאדם עושה כל מה שבכוחו זוכה לסייעתא דשמיא. היינו ביחידות במקום שאין בני הקדושים שהיו עשירים ,כמו
אדם שומעים [וכדאיתא בברכות שכתוב באברהם "ויהי לו צאן ובקר
אבל אם אינו עושה בכל כוחו אין סייעתא דשמיא ,כמו שמצינו בגמרא (קידושין ל,ב) יצרו של
אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא דף ח' וכשיועצין אין יועצין אלא וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות
הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלוקים לא יעזבנו בידו ,וביארו המסילת ישרים (פרק ב') וכן בשדה וכו' מאי קראה? וישלח וגמלים" ,וכן כתוב ביצחק "וילך
הגר"א בקול אליהו (סוכה) וזה לשונו" :ובאו חכמינו ז"ל האמיתיים לפרש מתי עוזר לו הקב"ה יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה הלוך וגדל עד כי גדל מאד" ,ופירש
בזמן שעשה האדם כל מה שבכוחו לעשות לכבוש את יצרו והגיע למדרגה כזו שאלמלא אל צאנו ,ופירש רש"י :אלא בשדה רש"י שהיו אומרים זבל פרדותיו
הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לעשות יותר מפני שכבר בא עד קצה גבול יכולתו במעשהו ואין – דאמרי אינשי אוזניים לכותל]. של יצחק ולא כספו וזהבו של
לאל ידו לעשות יותר ,אז ישלח עזרו מקודש ולא יעזבנו בידו ,אולם אם יש לו יכולת עדיין אבימלך ,ואם כן יתכן שגם יעקב
לעשות יותר ממה שעשה כבר ואינו עושה גם השם לא יעזור לו!" ע"כ. וסיפר להן יעקב את כל הענין
ואמר "רואה אנכי את פני אביכן כי נתעשר מחמת שאר זכויות שהיו
והיינו כנ"ל ,שרק אם האדם משתמש בכל כוחו ,אז יש סייעתא דשמיא אף יותר מכוחו ,אבל איננו אלי כתמול שלשום" ,שהוא לו ,ומנין למד הרמב"ם כי דווקא
אם אינו עושה כל מה שבכוחו ,אזי הקב"ה מניחו ביד היצר ,ואין לו סייעתא דשמיא כלל. חושד בי שגנבתי ממנו ,ואיני יכול בזכות עבודתו ללבן בכל כוחו זכה
להמשיך להיות אצלו תחת חשדות לזה ,וחיפשתי הרבה במדרשים
וזהו כי מן השמים נותנים לאדם כוחות הנפש והגוף כדי שינצלם לעבודת השם ,ולצורך זה ובמפרשים ולא מצאתי מקור לזה.
ניתנו לו הכוחות והאפשרויות שיוכל להצליח בתורה ובמעשים טובים ,ואם אינו משתמש אלו ,והסביר להן כי באמת חשדות
בכל הכוחות שקיבל לזה ,נמצא שאין לו תועלת בהם ,ותכלית כל הבריאה הוא לכבוד שמים אלו שחושדים בו אינם נכונים, אך שוב התבוננתי וראיתי שזה
כמו שכתוב (ישעיה מג ,ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' ,כל הכוחות שיש לאדם הם אלא "אלקי אבי היה עמדי" היינו מפורש בפסוקים עצמם ,כי הנה
כדי שיעשה כבוד שמים ,ואם אינו משתמש בכל כוחותיו לכבוד שמים למה לו הכוחות ,וכבר שהקב"ה הוא זה שנתן לי את בתחילה כתוב "ויפרוץ האיש מאד
לא מגיעים לו הכוחות ,ולכן לא רק שאין לו סייעתא דשמיא יותר מכוחו ,אלא גם לוקחים לו העשירות. מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות
את הכוחות והיצר הרע מתגבר עוד יותר. ועבדים וגמלים וחמורים" ,היינו
והוכיח להן את צדקתו שלא גנב,
וכפי שמצינו בשאול המלך ,שנאמר (שמואל א' טו,ט) "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב אלא מן השמים קיבל את העושר, שנתעשר בעשירות גדולה שלא
הצאן והבקר" ,ואמרו חז"ל (יומא כב,ב) שאול באחת ועלתה לו ,דוד בשתים ולא עלתה לו, שהרי "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי כדרך הטבע" ,מאד מאד" היינו
היינו שדוד המלך אף שנכשל בשני חטאים לא הפסיד את המלוכה ,ואילו שאול המלך מחמת עבדתי את אביכן" ,והיינו שאתן למעלה מן הטבע ,והיה לו רכוש
חטא אחד הפסיד את המלוכה ,והוא מה שחמל על עמלק ,ואף שלא היה זה איסור בידים, עצמכן יודעות שבכל כוחי עבדתי עצום של עבדים ושפחות גמלים
הפסיד בזה את מלכותו ,ויש להבין מדוע דוד נשאר במלכותו ,ואילו שאול הפסיד בחטאו את את אביכן וממילא עבור זה זכיתי וחמורים ,שזה היה עיקר העשירות
המלוכה? בימים ההם.
לכל העשירות ,ואף שלבן אינו מבין
ובספר העיקרים (מאמר רביעי פרק כ"ו) ביאר ,כי דוד נכשל בעניינים פרטיים שאינם שייכים את זה ,מכל מקום אתם יכולות ומיד אחר כך כתוב "וישמע את
לתפקיד המלוכה ,ולכן לא הפסיד את מלכותו בזה ,אבל שאול נכשל בדברים שמחויב בהם להבין ,שלא כפי שחושדים בי דברי בני לבן לאמר לקח יעקב
מצד תפקיד המלוכה ,שהרי מצות מחיית עמלק היא מחיובי המלך ,וכמבואר בגמרא (סנהדרין שגנבתי ממנו ,אלא מפני שעבדתי את כל אשר לאבינו" ,היינו שבני
כ ,ב) שלא נצטוו ישראל במחיית עמלק אלא לאחר שהעמידו להם מלך ,וכיון שחטא שלא בכל כוחי ,זוהי סיבת העשירות. לבן ראו שיעקב נתעשר פתאום,
קיים מצוה זו בשלמות ,ניטלה ממנו המלוכה ,כי לא שייך ליתן מלוכה למי שאינו מקיים את וחשדו בו שגנב הכל מאביהם ,ולא
כל חיובי המלוכה. הרי מפורש להדיא כדברי הרמב"ם,
דיברו על כך מאומה עם יעקב,
שיעקב בעצמו פירש ואמר שזו
ויש ללמוד מכך התעוררות לכל אחד ואחד ,שכל אדם ניתנו לו כוחות מן השמים שיוכל אבל הוא שמע אותם מדברים בינם
סיבת העשירות ,שאין זה בגניבה
להתעלות בתורה ובמעשים טובים ,ואם אינו מנצל כוחותיו וכישרונותיו לקיים את חיוביו, לבין עצמם ,שהם חושדים בו שגנב
כבר אינו ראוי לכוחות הללו ,וכמו שכתב רבינו יונה בשע"ת בדרך החרטה (א,י) "והנה הבורא כפי שחושדים לבן ובניו ,אלא מן
ממון מאביהם ,ומזה קנה את כל
נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל השמים ,בזכות שעבד ללבן בכל
העבדים והרכוש שיש לו ,ולא סתם
תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה, כוחו.
באו בעלילה עליו ,אלא כך הם היו
ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי ,ויהי בי הפך מזה ,למה לי חיים" ,עכ"ל [וע"ע בפירוש רבינו (משיחות רבינו ,והובא מלפנים בטוחים ,כי לא הבינו מהיכן השיג
יונה על אבות פ"ג משנה י'] ,ואדם שיש לו יותר כוחות ואפשרויות לעסוק בתורה ולקיים בס' משמר הרש"מ בשמו) פתאום עשירות גדולה כזו שלא
כל החיובים שצריכים לעשות ,גם התביעה ממנו גדולה יותר ,שינצל את כוחותיו בשלמות,
וכאשר אינו מנצלם כראוי נוטלים ממנו את כוחותיו ,וכשאול המלך שנכשל בחטא מצד חובת
המלוכה וניטלה ממנו מלכותו.
בכניסתו לבית הכנסת
במקום קדוש כמו בית המקדש ,ולא כולם שמים לב לחשוב על זה ,ולהתנהג באופן "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"
המתאים לזה במורא מקדש. בסנהדרין דף ק"ה דרשו פסוק זה על בתי כנסיות ובתי מדרשות ,ונאמר עליהם
ומסתבר ששייך להרגיש את הקדושה בבית הכנסת ובבית המדרש ,שהמקום 'מה טובו' -מפני שיש בהם קדושה ,וכמאמרם (מגילה כט ,א) על הפסוק "ואהי
הקדוש משפיע קדושה על מי שנמצא שם ,וכפי ששמעתי ממו"ר הגה"צ רא"א להם למקדש מעט" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ,שיש בהם קדושה מעין בית
דסלר זצ"ל שאמר לגבי שבת כי אפשר להרגיש את הנשמה היתירה בשבת, המקדש ,וכשאדם נמצא במקום קדוש ,בבית הכנסת ובבית המדרש ,קדושת
שהנשמה היתירה היא תוספת קדושה בנשמה מחמת קדושת השבת ,ויכולים המקום משפיעה עליו ,וידוע כי הקדושה נותנת הרגשה טובה ונעימה מאד ,וזהו
להרגיש בזה. שנאמר 'מה טובו' אהליך יעקב.
ונזכרו בלשון הפסוק שני עניינים ,האחד הוא 'אהליך יעקב' ,והשני 'משכנותיך
א"כ ,כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש ,צריכים להרגיש את קדושת המקום,
ישראל' ,ויש להבין מהו אוהל ומהו משכן ,ומדוע לגבי אוהל נקראים בשם יעקב,
ולהתנהג באופן המתאים לזה במורא מקדש ,וח"ו שלא לדבר שיחה בטלה בתוך ולגבי משכן נקראו ישראל.
בית הכנסת ,ומי שהוא בעל מדרגה יכול גם להרגיש את קדושת המקום ,וכפי
שאמר מרן הרב מפוניבז' שהוא מרגיש את הקדושה בביתו של החזון איש ,וכאשר ונראה בזה כי הנה ידוע שיעקב וישראל הם שתי מדרגות של כלל ישראל,
מרגישים את הקדושה זה נותן הרגשה טובה ונעימה מאד. כשעומדים בדרגה נמוכה נקראים יעקב ,ובמדרגה גבוהה יותר נקראים ישראל
שהיא בבחינת כי שרית עם אלוקים וגו' ,ויש לפרש עוד כי אוהל הוא דירת עראי,
"ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך"
ואילו משכן הוא קבוע.
היינו שיש אהבה וחשק להיות בבית המקדש במקום קדוש ,זוהי ההשפעה של
ועל פי זה יש לבאר 'מה טובו אהליך יעקב' ,היינו בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות
בית המקדש ,שהלב נמשך יותר לעסוק בתורה ובמצוות ושאר דברים המקדשים הם רק עראי כמו אוהל ,אז כלל ישראל עומדים בדרגה נמוכה ונקראים יעקב .אבל
את האדם ,וזו המטרה בעשיית המשכן ובית המקדש ,להשפיע קדושה על כל אחד בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות הם משכן קבוע ,היינו שיש בהם הרבה תורה
ואחד שכל ההנהגה שלו תהיה הנהגה של קדושה. ותפילה ,אז זה משפיע על כלל ישראל דרגה יותר גבוהה ,ומתעלים לדרגת ישראל
* – 'משכנותיך ישראל'.
כפי שאדם מרגיש נעימות לשהות בחברת בני משפחתו ,כך נעים מאד לישב ליד וכעין זה כתב האור החיים הקדוש "מה טובו אהליך וגו' .פירוש לפי שיש בישראל
הגמרא וללמוד... כת שקובעים עתים לתורה ,וכת שעוסקים בה יתד התקועה ,כנגד בעלי עתים אמר
מה טובו אהליך יעקב כאהל זה שאינו קבוע ,וכנגד כת התקועה אמר משכנותיך
אך כמובן זה תלוי גם בצורת הלימוד ,אם הוא לומד בצורה המתאימה לפי כוחו ולפי ישראל" ,עכ"ד.
טבעו ,ומי שמתאמץ יותר מכוחו הלימוד קשה לו ואינו נמשך לזה ,אבל כשלומד
*
לפי כוחו ולפי טבעו זה מעניין ומושך מאד ,והמחשבה נמשכת לזה ממילא ,כי כן
הוא הטבע שאדם נמשך לחשוב על מה שמעניין אותו. מעתה ,כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש ,הרי צריכים להרגיש שנמצאים
הזהירות משיחת חולין בשעת התפילה ובבית הכנסת
השפעה להיזהר שלא לדבר בשעת התפילה דברי חול ,ונזהרו בזה שלא לדבר אנו רואים בגזירות ת"ח ות"ט ,שהיו שם גזירות שמד כאלה עם אלפי-אלפי הרוגים,
שיחת חולין בבית הכנסת חוץ מדבר מצוה ,ומחמת זה זכו בזכויות ,ויש סימנים ובאותה תקופה נתמעטו כלל ישראל מאד ,ורבים מסרו נפשם על קידוש השם,
מובהקים שמן השמים החשיבו את זה ,ואם ביחידים הדברים אמורים ,על אחת ומה היה החטא? ששחו שיחת חולין באמצע התפילה ,כך קבע התוספות יום טוב
כמה וכמה בציבור ,שצריכים להיזהר יותר מכל דבר שיש בו איזה זלזול במקדש שזה היה החטא ,ותיקן מי שברך מיוחד למי ששומר פיו ולשונו מלהפסיק בשום
מעט. דיבור בשעת בתפילה ,שאף על פי שאין זה איסור המפורש בתורה ,זהו חטא חמור
של חילול השם.
*
נשים אל לבנו עד כמה חמור הוא הדבר ,שבעיצומה של התפילה ,בשעה
בשעת מגיפת הקורונה ,בשנת תש"פ ,נסגרו בתי הכנסת לתפילות הציבור מחשש שמקדשים ,שחים שיחת חולין ,הלא בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט,
הדבקה ל"ע ,והרבו גדולי ישראל לעורר על מה עשה ה' ככה ,והוציאו (ביום כ"ד וכמו שבבית המקדש אסור היה לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו ,כך
אייר) מרן הגר"ח קניבסקי ועמו מרן רבינו זצ"ל קול הקורא ליראי ה' להימנע במקדש מעט יש הלכות אחרות של כבוד ,אף על פי שמותר לשבת בהם.
מהשתמשות במכשיר הפלאפון בביהכנ"ס וביהמ"ד ,כי בעבור זלזול בכבוד בתי
כנסיות ובתי מדרשות מנעו מן השמים את התכנסות הציבור לתפילה ,רח"ל. וישנם רבים שנזהרים משיחת חולין בבית הכנסת לא רק בשעת התפילה ,אלא כל
זמן שהם בבית הכנסת אפילו אחר התפילה אינם שחים שיחת חולין ,ויש אנשים
והוסיף על כך רבינו בכת"י -כמו כן יש ליזהר מלדבר דברים בטלים בבית הכנסת. פשוטים מאד שנזהרים בזה וקיבלו שכר ,ומעשים שהיו בכמה חברים שקיבלו
מעלת התפילה בישיבה
ועלינו ללמוד מזה את חשיבות התפילה במקום תורה – בישיבה .מצב התפילות הנה בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט ,וכמו שבבית המקדש אסור היה
בישיבה אינו כמו שהיה פעם ,מלפנים בשעות התפילה היה היכל הישיבה (בישיבת לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו ,כך במקדש מעט יש הלכות אחרות של
פוניבז') מלא ,והמשגיחים היו רושמים את מי שלא היה מגיע לתפילת שחרית עד כבוד ,אף על פי שמותר לשבת בהם.
אחר ברכו ,ואם היה תלמיד שבקביעות לא התפלל בישיבה ,הוציאוהו מן הישיבה,
אפילו אם היה מתמיד בתורה ,ורק בתחנונים גדולים הסכימו להחזיר אותו ,כך והרי קדושת בית המדרש גדולה יותר מקדושת בית הכנסת ,כי בית המדרש הוא
היה המצב. גם מקום תורה ,וכמו שאמרו (ברכות ו,א) במקום רינה שם תהא תפילה ,וכן מצינו
(תמיד לא,ב) שהתפילה בבית המקדש הייתה בלשכת הגזית -לא בעזרה במחנה
ואמנם התפילה יותר בכוונה היא בישיבה ,יש כאלה שמכוונים יותר כשמתפללים שכינה אלא בלשכת הגזית ,אף על פי שלשכת הגזית היתה רק חצייה בקודש
מהר ,מפני שאם הם מתפללים לאט הרי הם חולמים ומסיחים דעת ,אך אין בכך (יומא כה,א) ,בכל זאת עדיף היה להתפלל שם ,מפני שזהו מקום ישיבת הסנהדרין
סתירה לתפילה בישיבה ,כי הם יכולים להתפלל כפי הקצב שלהם ,וימתינו עד לעסוק בתורה ,והתפילה במקום תורה עדיפה יותר מקדושת מחנה שכינה ,כך
שיסיים השליח ציבור. מפורש הטעם בתפארת ישראל על המשניות שם.
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל.
