gilyoines.com

ממגד · Mimeged

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ממגד · Mimeged — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'‬ ‫אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר‬ ‫(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)‬ ‫גרש ירחים‬ ‫ממגד‬ ‫פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון ‪ * 265‬עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים‬ ‫'ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן'‬ ‫מקור דברי הרמב"ם בסוף הל' שכירות‬ ‫כדרך הטבע‪.‬‬ ‫הרמב"ם בסוף הל' שכירות מבאר‬ ‫את חיובי הפועל במלאכתו לבעל‬ ‫ואחר כך נאמר "וירא יעקב את‬ ‫הבית‪ ,‬ובשיעור החיוב כתב שם‪:‬‬ ‫דבריהם הם זכרונם‬ ‫פני לבן והנה איננו עימו כתמול‬ ‫שלשום"‪ ,‬אחר שבני לבן דיברו‬ ‫"כדרך שמוזהר בעל הבית שלא‬ ‫בכל כוחו‬ ‫יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך‬ ‫על כך‪ ,‬ראה יעקב שגם לבן אינו‬ ‫העני מוזהר שלא יגזול מלאכת‬ ‫כתב הרמב"ם בסוף הל' שכירות‪ ,‬בשיעור חיוב הפועל לבעל הבית‪" -‬וכן חייב לעבוד בכל כוחו‪,‬‬ ‫מתייחס אליו כמו תמיד‪ ,‬כי גם הוא‬ ‫בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט‬ ‫שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כוחי עבדתי את אביכן‪ ,‬לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה‬ ‫חושד בו שגנב‪ ,‬ואמנם לא דיבר‬ ‫בכאן וכו' וכן חייב לעבוד בכל כוחו‪,‬‬ ‫שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬היינו שכל העשירות הגדולה שהייתה ליעקב אבינו‬ ‫עימו על כך‪ ,‬כי יעקב היה חתנו‪,‬‬ ‫שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל‬ ‫היא בזכות זה שעבד ללבן בכל כוחו‪.‬‬ ‫ולא היה נעים לו לדבר איתו על זה‪,‬‬ ‫כוחי עבדתי את אביכן‪ ,‬לפיכך נטל‬ ‫אבל היה ניכר על פניו שהוא חושד‬ ‫שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר‬ ‫למדים אנו מכאן שאם אדם עושה בכל כוחו את מה שהוא חייב לעשות‪ ,‬משלמים לו עבור זה‬ ‫ובטוח שיעקב גנב ממנו‪.‬‬ ‫מידה כנגד מידה‪ ,‬והרמב”ם מדבר בענייני העולם הזה‪ ,‬שמי שעושה בכל כוחו טובות לחברו‪,‬‬ ‫(בראשית ל‪,‬מג) ויפרוץ האיש מאד‬ ‫נותנים לו מן השמים טובות בעולם הזה‪ ,‬ופשוט שהוא הדין גם בענייני רוחניות‪ ,‬אם אדם‬ ‫וכיון שכן‪ ,‬אמר הקב"ה ליעקב‬ ‫מאד"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עוסק בכל כוחו בדברים שבין אדם למקום‪ ,‬מקבל סייעתא דשמיא להצלחה ברוחניות‪ ,‬וכגון‬ ‫"שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך"‪,‬‬ ‫כשעוסק בתורה בכל כוחו‪ ,‬זוכה להצלחה בתורה יותר מכוחו‪ ,‬מאד מאד – למעלה מן הטבע‪.‬‬ ‫וצ"ב מהיכן לקח הרמב"ם שזוהי‬ ‫כי כבר אינו יכול להסתדר עם לבן‪,‬‬ ‫סיבת העשירות‪ ,‬בזכות זו שעבד‬ ‫ומצינו בכמה מקומות שהוזכר לגבי רוחניות שצריך להיות בכל כוחו‪ ,‬כגון מה שאמרו חז"ל‬ ‫וביקש יעקב תחילה להסביר לרחל‬ ‫ללבן בכל כוחו‪ ,‬הרי בודאי היו‬ ‫(שבת קיט‪ ,‬ב) כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫ולאה מדוע הוא עוזב את בית‬ ‫ליעקב אבינו עוד הרבה זכויות‬ ‫שם‪ :‬בכל כוחו – בכל כוונתו‪ ,‬ועוד אמרו (בברכות לב‪,‬ב) ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן תורה‬ ‫אביהן‪ ,‬ולכן "וישלח יעקב ויקרא‬ ‫שראוי להתעשר בעבורם‪ ,‬וכפי‬ ‫ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬שיתחזק אדם בהם תמיד ובכל כוחו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והוא‬ ‫לרחל וללאה השדה אל צאנו"‪,‬‬ ‫שמצינו גם אצל שאר האבות‬ ‫חיוב חמור לנצל כל הכוחות ברוחניות‪ ,‬וכשאדם עושה כל מה שבכוחו זוכה לסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫היינו ביחידות במקום שאין בני‬ ‫הקדושים שהיו עשירים‪ ,‬כמו‬ ‫אדם שומעים [וכדאיתא בברכות‬ ‫שכתוב באברהם "ויהי לו צאן ובקר‬ ‫אבל אם אינו עושה בכל כוחו אין סייעתא דשמיא‪ ,‬כמו שמצינו בגמרא (קידושין ל‪,‬ב) יצרו של‬ ‫אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא‬ ‫דף ח' וכשיועצין אין יועצין אלא‬ ‫וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות‬ ‫הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלוקים לא יעזבנו בידו‪ ,‬וביארו המסילת ישרים (פרק ב') וכן‬ ‫בשדה וכו' מאי קראה? וישלח‬ ‫וגמלים"‪ ,‬וכן כתוב ביצחק "וילך‬ ‫הגר"א בקול אליהו (סוכה) וזה לשונו‪" :‬ובאו חכמינו ז"ל האמיתיים לפרש מתי עוזר לו הקב"ה‬ ‫יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה‬ ‫הלוך וגדל עד כי גדל מאד"‪ ,‬ופירש‬ ‫בזמן שעשה האדם כל מה שבכוחו לעשות לכבוש את יצרו והגיע למדרגה כזו שאלמלא‬ ‫אל צאנו‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬אלא בשדה‬ ‫רש"י שהיו אומרים זבל פרדותיו‬ ‫הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לעשות יותר מפני שכבר בא עד קצה גבול יכולתו במעשהו ואין‬ ‫– דאמרי אינשי אוזניים לכותל]‪.‬‬ ‫של יצחק ולא כספו וזהבו של‬ ‫לאל ידו לעשות יותר‪ ,‬אז ישלח עזרו מקודש ולא יעזבנו בידו‪ ,‬אולם אם יש לו יכולת עדיין‬ ‫אבימלך‪ ,‬ואם כן יתכן שגם יעקב‬ ‫לעשות יותר ממה שעשה כבר ואינו עושה גם השם לא יעזור לו!" ע"כ‪.‬‬ ‫וסיפר להן יעקב את כל הענין‬ ‫ואמר "רואה אנכי את פני אביכן כי‬ ‫נתעשר מחמת שאר זכויות שהיו‬ ‫והיינו כנ"ל‪ ,‬שרק אם האדם משתמש בכל כוחו‪ ,‬אז יש סייעתא דשמיא אף יותר מכוחו‪ ,‬אבל‬ ‫איננו אלי כתמול שלשום"‪ ,‬שהוא‬ ‫לו‪ ,‬ומנין למד הרמב"ם כי דווקא‬ ‫אם אינו עושה כל מה שבכוחו‪ ,‬אזי הקב"ה מניחו ביד היצר‪ ,‬ואין לו סייעתא דשמיא כלל‪.‬‬ ‫חושד בי שגנבתי ממנו‪ ,‬ואיני יכול‬ ‫בזכות עבודתו ללבן בכל כוחו זכה‬ ‫להמשיך להיות אצלו תחת חשדות‬ ‫לזה‪ ,‬וחיפשתי הרבה במדרשים‬ ‫וזהו כי מן השמים נותנים לאדם כוחות הנפש והגוף כדי שינצלם לעבודת השם‪ ,‬ולצורך זה‬ ‫ובמפרשים ולא מצאתי מקור לזה‪.‬‬ ‫ניתנו לו הכוחות והאפשרויות שיוכל להצליח בתורה ובמעשים טובים‪ ,‬ואם אינו משתמש‬ ‫אלו‪ ,‬והסביר להן כי באמת חשדות‬ ‫בכל הכוחות שקיבל לזה‪ ,‬נמצא שאין לו תועלת בהם‪ ,‬ותכלית כל הבריאה הוא לכבוד שמים‬ ‫אלו שחושדים בו אינם נכונים‪,‬‬ ‫אך שוב התבוננתי וראיתי שזה‬ ‫כמו שכתוב (ישעיה מג‪ ,‬ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'‪ ,‬כל הכוחות שיש לאדם הם‬ ‫אלא "אלקי אבי היה עמדי" היינו‬ ‫מפורש בפסוקים עצמם‪ ,‬כי הנה‬ ‫כדי שיעשה כבוד שמים‪ ,‬ואם אינו משתמש בכל כוחותיו לכבוד שמים למה לו הכוחות‪ ,‬וכבר‬ ‫שהקב"ה הוא זה שנתן לי את‬ ‫בתחילה כתוב "ויפרוץ האיש מאד‬ ‫לא מגיעים לו הכוחות‪ ,‬ולכן לא רק שאין לו סייעתא דשמיא יותר מכוחו‪ ,‬אלא גם לוקחים לו‬ ‫העשירות‪.‬‬ ‫מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות‬ ‫את הכוחות והיצר הרע מתגבר עוד יותר‪.‬‬ ‫ועבדים וגמלים וחמורים"‪ ,‬היינו‬ ‫והוכיח להן את צדקתו שלא גנב‪,‬‬ ‫וכפי שמצינו בשאול המלך‪ ,‬שנאמר (שמואל א' טו‪,‬ט) "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב‬ ‫אלא מן השמים קיבל את העושר‪,‬‬ ‫שנתעשר בעשירות גדולה שלא‬ ‫הצאן והבקר"‪ ,‬ואמרו חז"ל (יומא כב‪,‬ב) שאול באחת ועלתה לו‪ ,‬דוד בשתים ולא עלתה לו‪,‬‬ ‫שהרי "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי‬ ‫כדרך הטבע‪" ,‬מאד מאד" היינו‬ ‫היינו שדוד המלך אף שנכשל בשני חטאים לא הפסיד את המלוכה‪ ,‬ואילו שאול המלך מחמת‬ ‫עבדתי את אביכן"‪ ,‬והיינו שאתן‬ ‫למעלה מן הטבע‪ ,‬והיה לו רכוש‬ ‫חטא אחד הפסיד את המלוכה‪ ,‬והוא מה שחמל על עמלק‪ ,‬ואף שלא היה זה איסור בידים‪,‬‬ ‫עצמכן יודעות שבכל כוחי עבדתי‬ ‫עצום של עבדים ושפחות גמלים‬ ‫הפסיד בזה את מלכותו‪ ,‬ויש להבין מדוע דוד נשאר במלכותו‪ ,‬ואילו שאול הפסיד בחטאו את‬ ‫את אביכן וממילא עבור זה זכיתי‬ ‫וחמורים‪ ,‬שזה היה עיקר העשירות‬ ‫המלוכה?‬ ‫בימים ההם‪.‬‬ ‫לכל העשירות‪ ,‬ואף שלבן אינו מבין‬ ‫ובספר העיקרים (מאמר רביעי פרק כ"ו) ביאר‪ ,‬כי דוד נכשל בעניינים פרטיים שאינם שייכים‬ ‫את זה‪ ,‬מכל מקום אתם יכולות‬ ‫ומיד אחר כך כתוב "וישמע את‬ ‫לתפקיד המלוכה‪ ,‬ולכן לא הפסיד את מלכותו בזה‪ ,‬אבל שאול נכשל בדברים שמחויב בהם‬ ‫להבין‪ ,‬שלא כפי שחושדים בי‬ ‫דברי בני לבן לאמר לקח יעקב‬ ‫מצד תפקיד המלוכה‪ ,‬שהרי מצות מחיית עמלק היא מחיובי המלך‪ ,‬וכמבואר בגמרא (סנהדרין‬ ‫שגנבתי ממנו‪ ,‬אלא מפני שעבדתי‬ ‫את כל אשר לאבינו"‪ ,‬היינו שבני‬ ‫כ‪ ,‬ב) שלא נצטוו ישראל במחיית עמלק אלא לאחר שהעמידו להם מלך‪ ,‬וכיון שחטא שלא‬ ‫בכל כוחי‪ ,‬זוהי סיבת העשירות‪.‬‬ ‫לבן ראו שיעקב נתעשר פתאום‪,‬‬ ‫קיים מצוה זו בשלמות‪ ,‬ניטלה ממנו המלוכה‪ ,‬כי לא שייך ליתן מלוכה למי שאינו מקיים את‬ ‫וחשדו בו שגנב הכל מאביהם‪ ,‬ולא‬ ‫כל חיובי המלוכה‪.‬‬ ‫הרי מפורש להדיא כדברי הרמב"ם‪,‬‬ ‫דיברו על כך מאומה עם יעקב‪,‬‬ ‫שיעקב בעצמו פירש ואמר שזו‬ ‫ויש ללמוד מכך התעוררות לכל אחד ואחד‪ ,‬שכל אדם ניתנו לו כוחות מן השמים שיוכל‬ ‫אבל הוא שמע אותם מדברים בינם‬ ‫סיבת העשירות‪ ,‬שאין זה בגניבה‬ ‫להתעלות בתורה ובמעשים טובים‪ ,‬ואם אינו מנצל כוחותיו וכישרונותיו לקיים את חיוביו‪,‬‬ ‫לבין עצמם‪ ,‬שהם חושדים בו שגנב‬ ‫כבר אינו ראוי לכוחות הללו‪ ,‬וכמו שכתב רבינו יונה בשע"ת בדרך החרטה (א‪,‬י) "והנה הבורא‬ ‫כפי שחושדים לבן ובניו‪ ,‬אלא מן‬ ‫ממון מאביהם‪ ,‬ומזה קנה את כל‬ ‫נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל‬ ‫השמים‪ ,‬בזכות שעבד ללבן בכל‬ ‫העבדים והרכוש שיש לו‪ ,‬ולא סתם‬ ‫תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה‪,‬‬ ‫כוחו‪.‬‬ ‫באו בעלילה עליו‪ ,‬אלא כך הם היו‬ ‫ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי‪ ,‬ויהי בי הפך מזה‪ ,‬למה לי חיים"‪ ,‬עכ"ל [וע"ע בפירוש רבינו‬ ‫(משיחות רבינו‪ ,‬והובא מלפנים‬ ‫בטוחים‪ ,‬כי לא הבינו מהיכן השיג‬ ‫יונה על אבות פ"ג משנה י']‪ ,‬ואדם שיש לו יותר כוחות ואפשרויות לעסוק בתורה ולקיים‬ ‫בס' משמר הרש"מ בשמו)‬ ‫פתאום עשירות גדולה כזו שלא‬ ‫כל החיובים שצריכים לעשות‪ ,‬גם התביעה ממנו גדולה יותר‪ ,‬שינצל את כוחותיו בשלמות‪,‬‬ ‫וכאשר אינו מנצלם כראוי נוטלים ממנו את כוחותיו‪ ,‬וכשאול המלך שנכשל בחטא מצד חובת‬ ‫המלוכה וניטלה ממנו מלכותו‪.‬‬ ‫בכניסתו לבית הכנסת‬ ‫במקום קדוש כמו בית המקדש‪ ,‬ולא כולם שמים לב לחשוב על זה‪ ,‬ולהתנהג באופן‬ ‫"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"‬ ‫המתאים לזה במורא מקדש‪.‬‬ ‫בסנהדרין דף ק"ה דרשו פסוק זה על בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬ונאמר עליהם‬ ‫ומסתבר ששייך להרגיש את הקדושה בבית הכנסת ובבית המדרש‪ ,‬שהמקום‬ ‫'מה טובו'‪ -‬מפני שיש בהם קדושה‪ ,‬וכמאמרם (מגילה כט‪ ,‬א) על הפסוק "ואהי‬ ‫הקדוש משפיע קדושה על מי שנמצא שם‪ ,‬וכפי ששמעתי ממו"ר הגה"צ רא"א‬ ‫להם למקדש מעט" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬שיש בהם קדושה מעין בית‬ ‫דסלר זצ"ל שאמר לגבי שבת כי אפשר להרגיש את הנשמה היתירה בשבת‪,‬‬ ‫המקדש‪ ,‬וכשאדם נמצא במקום קדוש‪ ,‬בבית הכנסת ובבית המדרש‪ ,‬קדושת‬ ‫שהנשמה היתירה היא תוספת קדושה בנשמה מחמת קדושת השבת‪ ,‬ויכולים‬ ‫המקום משפיעה עליו‪ ,‬וידוע כי הקדושה נותנת הרגשה טובה ונעימה מאד‪ ,‬וזהו‬ ‫להרגיש בזה‪.‬‬ ‫שנאמר 'מה טובו' אהליך יעקב‪.‬‬ ‫ונזכרו בלשון הפסוק שני עניינים‪ ,‬האחד הוא 'אהליך יעקב'‪ ,‬והשני 'משכנותיך‬ ‫א"כ‪ ,‬כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש‪ ,‬צריכים להרגיש את קדושת המקום‪,‬‬ ‫ישראל'‪ ,‬ויש להבין מהו אוהל ומהו משכן‪ ,‬ומדוע לגבי אוהל נקראים בשם יעקב‪,‬‬ ‫ולהתנהג באופן המתאים לזה במורא מקדש‪ ,‬וח"ו שלא לדבר שיחה בטלה בתוך‬ ‫ולגבי משכן נקראו ישראל‪.‬‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬ומי שהוא בעל מדרגה יכול גם להרגיש את קדושת המקום‪ ,‬וכפי‬ ‫שאמר מרן הרב מפוניבז' שהוא מרגיש את הקדושה בביתו של החזון איש‪ ,‬וכאשר‬ ‫ונראה בזה כי הנה ידוע שיעקב וישראל הם שתי מדרגות של כלל ישראל‪,‬‬ ‫מרגישים את הקדושה זה נותן הרגשה טובה ונעימה מאד‪.‬‬ ‫כשעומדים בדרגה נמוכה נקראים יעקב‪ ,‬ובמדרגה גבוהה יותר נקראים ישראל‬ ‫שהיא בבחינת כי שרית עם אלוקים וגו'‪ ,‬ויש לפרש עוד כי אוהל הוא דירת עראי‪,‬‬ ‫"ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך"‬ ‫ואילו משכן הוא קבוע‪.‬‬ ‫היינו שיש אהבה וחשק להיות בבית המקדש במקום קדוש‪ ,‬זוהי ההשפעה של‬ ‫ועל פי זה יש לבאר 'מה טובו אהליך יעקב'‪ ,‬היינו בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫בית המקדש‪ ,‬שהלב נמשך יותר לעסוק בתורה ובמצוות ושאר דברים המקדשים‬ ‫הם רק עראי כמו אוהל‪ ,‬אז כלל ישראל עומדים בדרגה נמוכה ונקראים יעקב‪ .‬אבל‬ ‫את האדם‪ ,‬וזו המטרה בעשיית המשכן ובית המקדש‪ ,‬להשפיע קדושה על כל אחד‬ ‫בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות הם משכן קבוע‪ ,‬היינו שיש בהם הרבה תורה‬ ‫ואחד שכל ההנהגה שלו תהיה הנהגה של קדושה‪.‬‬ ‫ותפילה‪ ,‬אז זה משפיע על כלל ישראל דרגה יותר גבוהה‪ ,‬ומתעלים לדרגת ישראל‬ ‫*‬ ‫– 'משכנותיך ישראל'‪.‬‬ ‫כפי שאדם מרגיש נעימות לשהות בחברת בני משפחתו‪ ,‬כך נעים מאד לישב ליד‬ ‫וכעין זה כתב האור החיים הקדוש "מה טובו אהליך וגו'‪ .‬פירוש לפי שיש בישראל‬ ‫הגמרא וללמוד‪...‬‬ ‫כת שקובעים עתים לתורה‪ ,‬וכת שעוסקים בה יתד התקועה‪ ,‬כנגד בעלי עתים אמר‬ ‫מה טובו אהליך יעקב כאהל זה שאינו קבוע‪ ,‬וכנגד כת התקועה אמר משכנותיך‬ ‫אך כמובן זה תלוי גם בצורת הלימוד‪ ,‬אם הוא לומד בצורה המתאימה לפי כוחו ולפי‬ ‫ישראל"‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫טבעו‪ ,‬ומי שמתאמץ יותר מכוחו הלימוד קשה לו ואינו נמשך לזה‪ ,‬אבל כשלומד‬ ‫*‬ ‫לפי כוחו ולפי טבעו זה מעניין ומושך מאד‪ ,‬והמחשבה נמשכת לזה ממילא‪ ,‬כי כן‬ ‫הוא הטבע שאדם נמשך לחשוב על מה שמעניין אותו‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש‪ ,‬הרי צריכים להרגיש שנמצאים‬ ‫הזהירות משיחת חולין בשעת התפילה ובבית הכנסת‬ ‫השפעה להיזהר שלא לדבר בשעת התפילה דברי חול‪ ,‬ונזהרו בזה שלא לדבר‬ ‫אנו רואים בגזירות ת"ח ות"ט‪ ,‬שהיו שם גזירות שמד כאלה עם אלפי‪-‬אלפי הרוגים‪,‬‬ ‫שיחת חולין בבית הכנסת חוץ מדבר מצוה‪ ,‬ומחמת זה זכו בזכויות‪ ,‬ויש סימנים‬ ‫ובאותה תקופה נתמעטו כלל ישראל מאד‪ ,‬ורבים מסרו נפשם על קידוש השם‪,‬‬ ‫מובהקים שמן השמים החשיבו את זה‪ ,‬ואם ביחידים הדברים אמורים‪ ,‬על אחת‬ ‫ומה היה החטא? ששחו שיחת חולין באמצע התפילה‪ ,‬כך קבע התוספות יום טוב‬ ‫כמה וכמה בציבור‪ ,‬שצריכים להיזהר יותר מכל דבר שיש בו איזה זלזול במקדש‬ ‫שזה היה החטא‪ ,‬ותיקן מי שברך מיוחד למי ששומר פיו ולשונו מלהפסיק בשום‬ ‫מעט‪.‬‬ ‫דיבור בשעת בתפילה‪ ,‬שאף על פי שאין זה איסור המפורש בתורה‪ ,‬זהו חטא חמור‬ ‫של חילול השם‪.‬‬ ‫*‬ ‫נשים אל לבנו עד כמה חמור הוא הדבר‪ ,‬שבעיצומה של התפילה‪ ,‬בשעה‬ ‫בשעת מגיפת הקורונה‪ ,‬בשנת תש"פ‪ ,‬נסגרו בתי הכנסת לתפילות הציבור מחשש‬ ‫שמקדשים‪ ,‬שחים שיחת חולין‪ ,‬הלא בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט‪,‬‬ ‫הדבקה ל"ע‪ ,‬והרבו גדולי ישראל לעורר על מה עשה ה' ככה‪ ,‬והוציאו (ביום כ"ד‬ ‫וכמו שבבית המקדש אסור היה לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו‪ ,‬כך‬ ‫אייר) מרן הגר"ח קניבסקי ועמו מרן רבינו זצ"ל קול הקורא ליראי ה' להימנע‬ ‫במקדש מעט יש הלכות אחרות של כבוד‪ ,‬אף על פי שמותר לשבת בהם‪.‬‬ ‫מהשתמשות במכשיר הפלאפון בביהכנ"ס וביהמ"ד‪ ,‬כי בעבור זלזול בכבוד בתי‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות מנעו מן השמים את התכנסות הציבור לתפילה‪ ,‬רח"ל‪.‬‬ ‫וישנם רבים שנזהרים משיחת חולין בבית הכנסת לא רק בשעת התפילה‪ ,‬אלא כל‬ ‫זמן שהם בבית הכנסת אפילו אחר התפילה אינם שחים שיחת חולין‪ ,‬ויש אנשים‬ ‫והוסיף על כך רבינו בכת"י‪ -‬כמו כן יש ליזהר מלדבר דברים בטלים בבית הכנסת‪.‬‬ ‫פשוטים מאד שנזהרים בזה וקיבלו שכר‪ ,‬ומעשים שהיו בכמה חברים שקיבלו‬ ‫מעלת התפילה בישיבה‬ ‫ועלינו ללמוד מזה את חשיבות התפילה במקום תורה – בישיבה‪ .‬מצב התפילות‬ ‫הנה בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט‪ ,‬וכמו שבבית המקדש אסור היה‬ ‫בישיבה אינו כמו שהיה פעם‪ ,‬מלפנים בשעות התפילה היה היכל הישיבה (בישיבת‬ ‫לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו‪ ,‬כך במקדש מעט יש הלכות אחרות של‬ ‫פוניבז') מלא‪ ,‬והמשגיחים היו רושמים את מי שלא היה מגיע לתפילת שחרית עד‬ ‫כבוד‪ ,‬אף על פי שמותר לשבת בהם‪.‬‬ ‫אחר ברכו‪ ,‬ואם היה תלמיד שבקביעות לא התפלל בישיבה‪ ,‬הוציאוהו מן הישיבה‪,‬‬ ‫אפילו אם היה מתמיד בתורה‪ ,‬ורק בתחנונים גדולים הסכימו להחזיר אותו‪ ,‬כך‬ ‫והרי קדושת בית המדרש גדולה יותר מקדושת בית הכנסת‪ ,‬כי בית המדרש הוא‬ ‫היה המצב‪.‬‬ ‫גם מקום תורה‪ ,‬וכמו שאמרו (ברכות ו‪,‬א) במקום רינה שם תהא תפילה‪ ,‬וכן מצינו‬ ‫(תמיד לא‪,‬ב) שהתפילה בבית המקדש הייתה בלשכת הגזית ‪ -‬לא בעזרה במחנה‬ ‫ואמנם התפילה יותר בכוונה היא בישיבה‪ ,‬יש כאלה שמכוונים יותר כשמתפללים‬ ‫שכינה אלא בלשכת הגזית‪ ,‬אף על פי שלשכת הגזית היתה רק חצייה בקודש‬ ‫מהר‪ ,‬מפני שאם הם מתפללים לאט הרי הם חולמים ומסיחים דעת‪ ,‬אך אין בכך‬ ‫(יומא כה‪,‬א)‪ ,‬בכל זאת עדיף היה להתפלל שם‪ ,‬מפני שזהו מקום ישיבת הסנהדרין‬ ‫סתירה לתפילה בישיבה‪ ,‬כי הם יכולים להתפלל כפי הקצב שלהם‪ ,‬וימתינו עד‬ ‫לעסוק בתורה‪ ,‬והתפילה במקום תורה עדיפה יותר מקדושת מחנה שכינה‪ ,‬כך‬ ‫שיסיים השליח ציבור‪.‬‬ ‫מפורש הטעם בתפארת ישראל על המשניות שם‪.‬‬ ‫‪mimeged111@gmail.com‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪:‬‬ ‫כמו כן לתרומות והנצחות‪ ,‬ולשליחת ד"ת‪ ,‬עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל‪.‬‬