נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel — ויצא (2026-11-16)

נעימו<ת
בס"ד
יו"ל ע"י
גליון
פרשת ויצא תשפ"ז
גליון מ"ה
יש+רא<ל דברי תורה ושיחות מאת כ"ק הגה"צ אב"ד שליט"א
מעלת התפילה ובפרט בשב"ק
יבאר כי עבודת ימי החול יש לה עלייה בכח הארה של שב"ק המתנוצצת בימי החול,
וכל זה נעשה על ידי התפילה אשר מעלה את התורה והמצוות
מפורש 'שאם שמרו ישראל שבת אחת -מיד (שער רוח הקודש ,יב ע"ב) ,וכיוצא בזה ישנם ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח
נגאלים' ,נמצא דסתרי אהדדי ,האם שבת עוד כמה חטאים שעל ידם מפסיד האדם כל מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום
אחת או שתי שבתות גורמים לגאולת ישראל. עבודתו הקדושה ח"ו. ההוא .ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו
ומבאר כי בכל שבת ושבת יש שתי אמנם אם האדם מקדים ומתפלל מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים
בחינות ,הנקראין בזוה"ק (הקדמה ,דף ה להשי"ת' :אבי הרחמן הצילני ברוב רחמיך ויורדים בו (בראשית כח ,יא-יב).
ע"ב) 'שבת עילאה' ו'שבת תתאה' .וזהו 'את מידי היצר הרע' ,הקב"ה שומרו ומצילו שלא וכתב האור החיים הק' ,שאמר הכתוב
שבתותי' ,היינו שתי שבתות פרטיות שיש יכשל ח"ו בעוונות הללו. 'והנה' להורות שלא היה החלום בדמיון,
בכל שבת ,בסוד 'עולת שבת בשבתו' שרומז וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה ללבן הארמי אלא כל דבר נגלה אצלו ומבואר כיום יאיר,
על שבת עילאה ושבת תתאה. 'לולי אלהי אבי' ,היינו השי"ת שאני מרגיש כי היתה נבואה ממש .וכן כתבו הרמב"ן
והענין בזה ,כי כל המצוות ומעשים שהוא אבי ואליו אני צועק ומתפלל 'אבי והקדמונים ,שנגלה אל יעקב מראה נבואה,
טובים של ששת ימי החול צריך להעלות הרחמן הצילני שלא אמוט ולא יכשל בעוונות להורות דרך ההנהגה לישראל .ויש להבין מה
את כולם לשורשם העליון ,ועלייה זו נעשית כאלו' ,ואם לא הייתי מתפלל אל השי"ת נוכל ליקח מחלום יעקב מוסר השכל וארחות
בשב"ק ,כנודע מכתבי האריז"ל על עליית תפילות כאלו 'כי עתה ריקם שלחתני' -היית חיים לעבוד את בוראינו.
העולמות שיש בשב"ק ,וזהו 'עולת שבת' - מפיל אותי לעוונות שמאבדים ממני הכל
מלשון עליית שבת. והייתי נשאר ריקם מכל וכל .עד כאן דברי אלקי אבי היה עמדי
אאמו"ר זי"ע. ונקדים את דברי כ"ק אאמו"ר זי"ע
העליה בשעת התפילה והעולה מדברי קדשו ,כי גדול כח בספה"ק דברי אמונה על דברי יעקב אבינו
ומוסיף הרב בעל התניא לבאר עוד ,כי התפילה להושיע את האדם בכל מצב שהוא, ע"ה אל האימהות הקדושות (בראשית לא,
כל העליות נעשות בכח השבת ,אך השבת בין בגשמיות ובין ברוחניות ,ומי שבוטח בה' ה) 'רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי
קודש רחוקה ונבדלת משאר ימות החול, ומשליך אליו יהבו מובטח שינצל מכל פגע כתמול שלשום ואלהי אבי היה עמדי'.
כמו שמקדשים אותה בליל שבת לקדשה גשמי ורוחני. דהנה ידוע מהרה"ק רבי משה מקאברין
ולרוממה מכל ימות החולין ,וכן במוצאי זי"ע על הפסוק (תהלים פט ,כז) 'הוא יקראני
שב"ק יש להבדיל בין יום השביעי לששת ימי עליית העולמות בשבת אבי אתה אלי וצור ישועתי' ,שאם האדם
המעשה ,וא"כ כיצד יכולה השבת להעלות ויש להרחיב הענין ,למה ומדוע גדולה כל קורא "אבי אתה" ומגלה שהכל שעובר עליו
את עבודת ימי החול. כך מעלת התפילה ,והלוא מצינו ש'תלמוד הוא מאת אביו שבשמים ,אזי 'אלי וצור
והארה זו היא נמשכת בזמן התפילה, תורה כנגד כולם' וכן צדקה שקולה כנגד כל ישועתי' ,שמקבל חיזוק מאת ה' ,ומתבטלים
ונמצא שבכח התפילה יש עליה לכל עבודת התורה ,ועוד מצוות חשובות ,ומדוע איפוא הימנו כל הייסורים.
ימי החול ,באמצעות הארת שבת המתנוצצת התפילה היא יתד שהכל תלוי בה. וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה 'רואה אנכי
באותה שעה. וביאור הדברים הוא על פי מה שהקשה את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום',
ועל זה נאמר 'עולת תמיד' ,כי כמו בספה"ק ליקוטי תורה מהרב בעל התניא והיינו שנתמלא פחד מלבן הארמי שלא ירע
שהשבת נקראת 'עולת שבת' על שם עליית זי"ע (פר' בהר) אמאי כתיב (ויקרא כו ,ב) 'את לו ,על כן מיד רץ אל אביו שבשמים להתפלל
העולמות שנעשית בשבת ,כך התפילה שבתותי תשמורו' לשון רבים ,הרי כל שבת ולהשליך יהבו על השי"ת ,ולכן אמר 'ואלהי
נקראת 'עולת תמיד' על שם העלייה בעת הוא חיוב בפני עצמו .וכן מצינו שאמרו חז"ל אבי היה עמדי' ,ועל כן אינו מפחד כלום כי
התפילה שיש בה הארה מיום השבת. (שבת קיח ע"ב)' :אמר רבי יוחנן משום רבי סמוך לבו בטוח בה'.
ועל כן ,לצורך עלייה זו ,צריך שיהא שמעון בן יוחי ,אלמלי משמרין ישראל שתי וכתיב בהמשך הפרשה (בראשית לא,
ממוצע בין שבת לחול ,וממוצע זה הוא שבתות כהלכתן -מיד נגאלים' .וגם כאן יש מב) 'לולי אלהי אבי ,אלהי אברהם ופחד
הארה מועטת של שבת היורדת בכל יום לבאר מה ענין ב' שבתות ואמאי גרע חלקה יצחק היה לי ,כי עתה ריקם שלחתני' ,ומפרש
מימי השבוע ,וכמו שכתב הרמב"ן שיש של שבת אחת שאין בה כח כ"כ להביא הכוונה בזה ,כי ישנם כמה עוונות שגורמים
חיוב מן התורה של 'זכור את יום השבת לגאולתן של ישראל. לנער את האדם מכל התורה והמצוות אשר
לקדשו' -להזכיר בכל יום את יום השבת עוד יש לבאר דלכאורה יש סתירה בין רכש ,כגון הכועס שנאמר בו (איוב יח ,ד)
ולומר 'היום יום ראשון בשבת' ,כדי להכניס ב' מאמרי חז"ל ,כי במקום אחד אמרו (שבת 'טורף נפשו באפו' ,ואמרו בזוה"ק (תצוה,
קדושת השבת לכל ימי השבוע ,אשר זו קיח ע"ב) 'אלמלי משמרין ישראל שתי קפב ע"א) שעל ידי כעס עוקר האדם את
היא בחינת ההארה של שבת המאירה שבתות' ,ובירושלמי (תענית פ"א ה"א) נמצא כל הקדושה מנפשו ,וכן כתב האריז"ל
התורה גדולה מאוד ' -ותלמוד תורה כנגד מדרש פליאה (זוה"ק רע"מ קורח קעט ע"ב): בימות החול ,ובכח הארה מועטת זו הנקראת
כולם' ,וכן שאר מצוות ומעשים טובים יש בהם 'לא זזה שכינה מישראל בכל שבתות ויו"ט, 'שבת תתאה' ,יכולה עבודת האדם בימי החול
ששקולים נגד כל התורה ,ועם כל זאת מעלת ואפילו בשבתות דחול' .ולכאורה קשה מהו להתעלות למעלה בשבת קודש שהיא בחינת
התפילה גבוהה מהם ,כי ללא התפילה נשארים 'שבתות של חול' ,אך לפי האמור יובן שפיר, 'שבת עילאה'.
כולם למטה ויש סכנה פן יאחזו החיצונים בהם כי בכל יום מימי החול יורדת הארה של שבת
חלילה ,ורק באמצעות כח התפילה יש להם הנקראת 'שבת תתאה' ,והיא בחינת 'שבתות שבת עילאה ושבת תתאה
עליה ,וא"כ לא יפלא מדוע משקיע היצר את כל של חול' שמעלה קימעא את עבודת ימי החול,
כוחו להפריע את האדם בעת התפילה. ובהארה זו לא מסתלקת שכינה מישראל. והכלל בזה ,כי הארת 'שבת תתאה'
המאירה בכל יום בשבוע ,מעלה ומנשאת את
עבודת האדם שעבד באותו יום ,וכיון שיש כבר
עצות שיוכל האדם לכוין בעת התפילה עיקר כח היצר הוא נגד התפילה עלייה מועטת לעבודה של אותו יום ,שפיר
ואם ישאל השואל ,מה אעשה ,כי עז רצוני ובזה יובן מה שכתב בספה"ק מאור ושמש יכולה להיות עלייה כוללת בשב"ק עצמה,
להתעלות בעבודת התפילה ,אך לבי רחק ממני, (פר' כי תצא) וזל"ק :ועוד זאת ידעו בני עמנו כי כיון שכבר נתעלו כולם מעט בששת ימי
ואיני מרגיש חיות והתלהבות בתפילה. כי עיקר מלחמת היצר היא על התפילה ,כי גם המעשה על ידי 'שבת תתאה' יכולים כולם
והתשובה לזה כתב בספה"ק מאור ושמש אם ירבה האדם לעסוק בתורה ומצוות ולגמול להיכלל ב'שבת עילאה' ולהתעלות למקום
(פר' כי תצא) וזל"ק :ואם יראה כי כבד ממנו חסד בגופו וממונו ולהחזיק יד עני ואביון ,על מנוחתם עד לאצילות ,כנודע מהאריז"ל.
הדבר להתפלל תפילה כזו ,ישוב בתשובה כל זה לא ישים היצר את כל תוקף מלחמתו, נמצא כי דוקא על ידי שני כוחות אלו
שלימה על חטאות נעוריו ויתעצב אל לבו על מפני אשר בזה עוד לא יסתלק מכל וכל (וימצא של שבת עילאה ותתאה יכולים להעלות את
מעלו אשר מעל למרות בה' ,ועל ידי זה יסיר מקום לתפוש אותם בלבותם בפניות ולחשוב עבודת כל ימי החול לשורשם העליון.
מסך המבדיל בינו לבין אלהיו ,ואז יוכל לחזות מחשבות).
ולפי זה מתיישבת הסתירה הנ"ל ,דאכן יש
בנועם דרך התפילה .עכ"ד. אכן באם איש ישראלי יעמוד לשפוך שיח רק 'שבת אחת' ובתוך שבת זו עצמה יש 'שתי
נוכח פני ה' ומקבל עליו עול מלכות שמים, שבתות' .וזהו שאמרו חז"ל 'אלמלי משמרין
לימוד קודם התפילה ואמרי פיו יביעו ממקור לבבו בלי תערובות סיג ישראל שתי שבתות כהלכתן -מיד נגאלים',
מחשבה הפוסלת ,וילהיב לבבו לנועם ה' עד כי על ידי שתי שבתות אלו יכולים להיגאל ,לפי
ומלבד ענין התשובה שנזכרת בדברי שיהיה קרוב להתפשטות הגשמיות ,כמבואר
ה'מאור ושמש' יש עצה נוספת להועיל לקרב שזה מסייע לזה בעליית העולמות.
בשולחן ערוך אורח חיים (סימן צח סעיף א)
לבו לעבודת התפילה ,והוא על ידי שלומד ויתר ספרי קודש ,הנה על זה יוציא היצר כל ועל כן עליית כל ימות החול נקראת 'עולת
ומכין לבבו טרם גשתו להתפלל לפני הבורא עוזו להילחם ולבלבלו ,כי זה יגיע עדיו להכניעו תמיד' ,שזוהי עלייה תמידית מצד 'שבת
ית"ש. יותר מכל המצוות ,ועל כן יראה האדם להתגבר תתאה' ,ואילו בשבת קודש נקראת עלייה
וכה כתב בספה"ק תפארת שלמה (רמזי בזה .ע"כ. זו 'עולה שבת בשבתו' ,לפי ששבת תתאה
פורים) על מאמר הכתוב (אסתר ט ,כה) 'ובבואה מסייעת בידי שבת עילאה לעלייה הכוללת
ולמדנו מדברי קדשו ,כי עיקר התגברות שנעשית בשב"ק.
לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו היצר הוא בענין התפילה ,שמכניס עצמו לבל
הרעה' ,וזל"ק :נראה לרמז בזה עפ"י מה שכתבו יוכל איש ישראל לשפוך נפשו לפני קונו ,כמו
בספרים כי העצה הנכונה להינצל ממחשבות שמובא בשם צדיקים שהתפילה נוגעת לנפש
כ"ד שעות השבת מתקדשים מעבודת ימי
זרות בשעת התפילה ,שיכין את עצמו קודם היצה"ר להכריתו מכל וכל ,ועל כן מתחזק בכל החול
התפילה בלימוד התורה הקדושה .וזה הרמז כוחותיו להפריעו מעבודת התפילה.
בפסוק הנ"ל' :ובבואה לפני המלך' -זה המלך וענין זה שעליית השבת נעשית בכח הארה
מלכי המלכים הקב"ה לעמוד בתפילה' ,אמר עליית התורה והתפילה על ידי אהבה שמקבלת מימות השבוע ,נזכר בספה"ק גליא
עם הספר' -ע"י שלמד בספר' ,ישוב מחשבתו ויראה רזא שבכל יום מימי השבוע צריך האדם לקדש
הרעה' -יבטל כל המחשבות רעות בשעת ארבע שעות ,וכאשר מקדש בכל יום ארבע
וטעם הדבר ,כי גם כשעוסקים בתורה
התפילה ,ויהיה תפילתו זכה צלולה וברורה. שעות נמצא שמתקדשין בששת ימי החול
ובמצוות ,צריך גדפין שיתעלו המצוות למעלה,
סך כ"ד שעות שמהן מתקדשין כ"ד שעות של
עכד"ק. וגדפין אלו הם אהבה ויראה שעל ידן נעשית
שב"ק.
וזהו כח ההכנה לתפילה על ידי העסק עליית העולמות ,ועיקר האהבה ויראה מתגלה
על ידי התפילה ,וכמו שדרשו חז"ל (תענית ב ומבואר בספרים כי ארבע שעות אלו
בתורה הקדושה ,שמטהר כל החושים ומכין
ע"א) על הפסוק (דברים יא ,יג) 'ולעבדו בכל נחלקות לשלוש שעות של תפילה ,שהרי
את חדרי הלב טרם יתקדש בעבודת התפילה.
לבבכם' ,איזו היא עבודה שהיא בלב -הוי אומר שלוש תפילות יש ביום וכל תפילה נמשכת
וכל שכן שכל מי שמשוחח בדברי חול זו תפילה. שעה אחת (ברכות לב ע"ב) ,ועוד שעה אחת
ודבר שטות והבל הרי הוא דוחה בידים את רגש של קריאת שמע.
הקדושה ואת הלב הטהור שיש לו תיכף בקומו ונודע המעשה עם הבעש"ט הק' שנכנס
פעם לבית מדרש ,ואמר שאינו יכול להיכנס נמצא מפורש כי בכח עבודת התפילה
בבוקר ,וצריך להתחזק מאוד בזה שלא לדבר
פנימה כי בית המדרש מלא מתורה ומצוות. של ימי החול נתקנת קדושת השבת ,וככל
דברי חול קודם התפילה ,ובכך יוכל להתקרב
ותמהו תלמידיו על זה ,שהרי אם בית המדרש שמתאמץ יותר לשפוך שיח אל בוראו ,כך
לעבודת הדביקות וירגיש תענוג דקדושה,
מלא בעניני קדושה למה לא יכנס .ולימד אותם נוספת אצלו קדושת השבת.
לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
כלל גדול בעבודת ה' ,כי איתא בתיקוני הזוהר ובספר עמק תפילה (פר' בהר) מבאר הענין,
(תיקון י ,כה ע"ב) 'אורייתא בלא דחילו ורחימו
הקובע מקום לתפילתו לא פרחת לעילא' ,כי אהבה ויראה הם כנפיים
למה דוקא בכח התפילה נגרמין כל עליות
השבת ,כי הנה שב"ק היא יומא דנשמתא,
עוד סיוע יש להתקרב לעמוד התפילה הנקראים גדפין להעלות את עבודת האדם קמי ומקור נשמת ישראל היא במחשבה ,כמ"ש
כאשר קובע מקום אחד בתפילתו ואינו נע ונד שמיא ,אך באם חסר אהבה ויראה נשארים 'הנשמה שבמוחי' שמחשבה היא סוד הנשמה,
ממקום למקום ,ואפשר לרמז בזה מה שאמרו התורה והמצוות למטה ,ועל כן לא היה יכול וכדכתיב (בראשית ב ,ז) 'ויפח באפיו נשמת
חז"ל (ברכות ו ע"ב)' :כל הקובע מקום לתפילתו להיכנס לאותו ביהמ"ד כי היה מלא בתורה חיים ויהי האדם לנפש חיה' ,ותרגומו 'והות
-אלהי אברהם בעזרו' .כי הקובע מקום אחד ומצוות מחמת שלא נתעסקו בהם באהבה באדם לרוח ממללא' ,נמצא שנשמת האדם
להתפלל בו זוכה לקבל סייעתא מיוחדת ויראה. הוא הרוח שבאפיו שזהו ענין התפילה שבחלק
ממרום ,שיוכל להתדבק בתיבות התפילה. ונמצא שעבודת האדם בימי החול היא הדיבור ,ולכן התפילה שבחלק המחשבה
ואיתא מהנודע ביהודה על מאמרם ז"ל להתקשר בתפילה שאז יש הארה של שבת והלב והדיבור ,מעלה את כל העבודה התלויה
(סוטה מה ע"א) 'מלמד שהמקום גורם', קודש ,ובזה יש עלייה לכל עבודתו ,וכל ששה במחשבה ,אימתי ,ביום השבת שהיא יומא
שהרמז בזה שהמקום של האדם שקובע שם ימים מקבלים קדושה משבת קדשך ,כי מיניה דנשמתא כנזכר ,כי מצא מין את מינו וניעור.
את תפילתו גורם לסייעתא דשמיא ותוספת מתברכין כל שיתא יומין.
קדושה אל המתפלל. ולכן דוקא בתפילה נעמד היצר להפריע 'שבתות של חול'
ויש להוסיף בשבח מעלת התפילה ,דהנה ולעכב את האדם .כי אין הכי נמי שמעלת ובספר אמרי קודש מבאר בזה
// 2 //
והירידות שיש לאדם -הכל הוא מכח השב"ק. על השיר דוקא. תיבות התפילה נתייסדו על ידי רועי ישראל
זכה -יש לו עלייה ,לא זכה -יש לו ירידה. יחידי הדורות ואנשי כנסת הגדולה ,ויש בהן
וזהו הרמז בפסוק 'וראשו מגיע השמיימה', נבואת יעקב על עליית העולמות בשבת ע"י צירופי שמות וכוונות קדושות ושמות הקודש
התפילה עד אין חקר ,כנודע מכוונות האריז"ל וסידור
כי הנה שב"ק עומדת בראש כל תקופות השנה,
הרש"ש ז"ל ,ועוד סודות רמים ונשגבים שאין
כמ"ש 'תחילה למקראי קודש' ,וכן אומרים והנה כתיב 'ויפגע במקום ההוא' ,ודרשו לנו קצה השגה בהם ,ונמצא שיש בתיבות
בתפילת ליל שבת 'וקדשתו מכל הימים' .וזהו חז"ל (ב"ר סח ,ט) שתיקן תפילת ערבית ,וכתב התפילה קדושה עליונה ,ועצם הדבר שהאדם
'וראשו' -היינו יום השבת העומד בראש' ,מגיע החת"ס שהיה אז ערב שבת עם חשיכה וקיבל מוציא בשפתיו אותיות קדושות אלו יכול
השמיימה' -דמטו עד לשמי מרומא עילאה, אז שבת ,כמאמרם ז"ל (ברכות כז ע"ב) 'רב צלי לעורר בהן את לבו להתעורר באהבה ויראה
כי בכח השבת יכול כל איש ישראל להתרומם של שבת בערב שבת' ,וכמו שפסק המג"א (סי' קמיה דקודשא בריך הוא ,על ידי אמונה
לעילא ולעילא ,ונגרם עלייה לכל עבודת ימי רסז סק"א) כי בער"ש רשאי להקדים להתפלל פשוטה בקדושת תיבות התפילה.
החול. ערבית מבעוד יום.
וכתיב בתריה 'וייקץ יעקב משנתו ויאמר ונמצא שהמשך הכתובים 'וישכב במקום 'בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר'
אכן יש ה' במקום הזה' ,כי 'אכן' הוא לשון ההוא ויחלום' וגו' קאי על ליל שב"ק ,כדכתיב והנה הדרך כיצד מתעלים העולמות
אמת ,כי שבת היא מקור האמת ,שהרי אמ"ת 'כי בא השמש' שכבר ירדה חחשיכה ,ואז בשבת קודש ,העיקר הוא על ידי שירה וזמרה,
ראשי תיבות א'ם ת'שוב מ'שבת ,וכן אמרו ז"ל ראה יעקב את חזיון הנבואה 'והנה סולם מוצב בפרט שירות ותשבחות שמתאספין יחדיו
(ירושלמי דמאי פ"ד ה"א) :עם-הארץ אימת ארצה' וגו' ,שרומז על עליות התפילה ,כמובא כללות ישראל שבת אחים גם יחד בליל שב"ק
שבת עליו והוא אומר אמת. בספה"ק נועם אלימלך בפרשתינו ,וזל"ק' :והנה ובסעודת רעוא דרעוין שהוא זמן התעוררות
וכל זאת הראו ליעקב שהוא בחינת אמת, סולם מוצב ארצה' ,רוצה לומר התפילה שהיא תשובה ברבים ,ואז יש עלייה לכל עבודת ימי
כדכתיב 'תתן אמת ליעקב' .וגם יעקב רומז עולה למעלה ,לזה רומז 'סולם' ,ע"כ .וכן נזכר החול ,וכמו שכתב בליקוטי תורה הנזכר לעיל,
לשבת ,כמאמר הכתוב 'נחלת יעקב אביך', נמי בזוה"ק (השמטות ח"א ,רסו ע"ב)' :והנה כי כל הילוך ועלייה הוא על ידי תנועת השיר
שהוא בחינת נחלה בלי מצרים ,וכן 'נחלת יעקב סולם' -דא צלותא' ,מוצב ארצה' -דמצלאן שנמשך כלפי מעלה ,בסוד המשנה (שבת
אביך' עולה כמנין 'שבת' עם הכולל. בני נשא לית בארעא' ,וראשו מגיע השמיימה' נא ע"ב)' :בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין
-דמטא לשמיא דאיהו קודשא בריך הוא בשיר' ,ובפרט בזמירות קודש שנתייסדו על
ועל כן אמר יעקב 'אכן' -מלשון קושט דאיתמר ביה (מלכים א' ח ,לב) 'ואתה תשמע ידי צדיקי הדורות שיש בהן בבחינת טופח על
אמת' ,יש ה' במקום הזה' -כי עיקר שכינתו השמים'. מנת להטפיח לעורר הרוחות ולרומם הנפשות.
ית"ש מאירה בשב"ק כנודע ,וכה נתפעל
ובזה יובן שפיר אמאי דוקא ב'שיר של יום'
יעקב אבינו לאחר מראה הנבואה שנתגלה עולים ויורדים -בשבת מזכירין את השבת בימי החול ,שהרי הטעם
אליו 'ויירא ויאמר ,מה נורא המקום הזה' ,כי
בשבת קודש מתעוררת היראה בלב כל ישראל ולפי זה מפרש בספר אמרי קודש את שמזכירין 'היום יום ראשון בשבת' הוא משום
חזיון נבואת הסולם ,שהראו ליעקב שעתה שעליית עבודת ימי החול היא בכח הארת שבת
>>
המשך בעמוד 4
כדאיתא בתיקונים' :בראשית -
יר"א בש"ת'. בהגיע יום השב"ק יש עלייה לתפילה שנרמז
בסולם שעולים ויורדים בו ,והיינו שכל העליות
המאירה בימי החול ,והלוא עלייה זו נעשית
באמצעות השיר ,ולכן יש להזכיר את השבת
הילולא דצדיקיא
הרה"ק רבי אברהם דוב מאווריטש זי"ע ה'בת עין' //י"ב כסלו תר"א
• כשהיה הרעידת אדמה בעיה"ק צפת תובב"א ,היה אז רבינו בבית פעם עשה רבינו סעודה גדולה ,והקהל לא ידעו לשמחה מה זו עושה
מדרשו עם המתפללים ,וצוה לכל המתפללים שיתקבצו על ידו לצד כי לא היה אז שום יומא דפגרא ,ושאלו לרבינו למה עושה הסעודה,
אחד של הביהמ"ד ,ונעשה אז נס גלוי כי בזה הצד שעמד רבינו עם וסיפר לו רבינו שכשהיה עדיין בחו"ל הגיע פעם משולח מארץ ישראל,
המתפללים לא קרה כלום רק בצד השני שלא עמדו שם נפל התקרה, והמשולח תיאר לפניו קדושת וגדולת ארץ הקדושה ,שיש עדיין הכותל
ועד היום רואים בבית מדרשו בצפת האיך שחלק מהתקרה הוא תקרה המערבי והמקומות הקדושים ,עד שהתבטא שהאבנים בארץ ישראל
הישנה ,וחלק מהתקרה הוא גג שנבנה מחדש. מאירים ממש כספירים ,וכשהגעתי לאה"ק ראיתי שהכל נכון ,אמנם
• רבינו היה על הברית של ר' בנימין ר' פישל'עס ז"ל מצפת ,ובא לא ראיתי על האבנים שמאירים כספירים ,והייתי מתבודד ומסגף זמן
אח"כ גם על הסעודה( ,בדרך כלל הלך רבינו רק על סעודה משלישי מה שאזכה לראות איך שהאבנים מאירים באה"ק ,ואתמול ראיתי
למילה ולא על הסעודה של הברית) ,ר' פישל חילק בהסעודה יין ישן, שהאבנים מאירים ממש כמרגליות ,לכן אני עושה עכשיו הסעודה.
ורבינו שתה מהיין ואחר הסעודה היו צריכים לאחזו ולעזור לו ללכת • רבי שמואל העלער זי"ע אב"ד צפת עיה"ק תוב"א היה נוהג אם
הביתה ,אמר אז רבינו הגמרא אומר בברכות פרק כיצד מברכין טובא נולד לו במשך היום איזה שאלות וספיקות היה רושמם על פתקא,
מגרר גריר ,שצריכים לגררו ,ולאחר שהגיע רבינו לביתו באו להזכיר וכשבא לתפלת מנחה נתן הפתקא לרבינו ,והוא פשט לו כל השאלות
אצלו את הרך הנימול בנימין שהתחיל דמו לנזול ,אך כשנכנסו לביתו
והספיקות ,פעם היה לו פתקא עם הרבה שאלות וספיקות וכשהראה
של רבינו ראו כי על הסטענדער מונח רי"ף פתוח ורבינו לא נמצא בבית,
ולאחר כמה דקות חזר רבינו מבחוץ והזכירו לפניו את הרך הנימול, הפתקא לרבינו פשט לו כל הספיקות תוך כמה דקות ,כשראה רבינו
אמר רבינו כי עשה עכשיו שלום בין הרמב"ן עם הבעל המאור והיו על רבי שמואל שיש לו קצת חלישת הדעת ,אמר לו רבינו תאמין לי כי
אצלו והלך ללוותם ,ובזכות זה שעשה שלום ביניהם יהיה להרך הנימול להתפלל שמו"ע אחת הוא יותר קשה לי מכל אלו הדברים.
רפואה שלימה ,וכך הוה שנתרפא לגמרי. • פעם ראה רבי שמואל העלער זי"ע איך שרבינו תוחב את ידו לתוך
• בעיה"ק טבריא תובב"א היה איזה יהודי שבכל ראש חודש הלך כוורת של דבורים ,וידו נעשה נפוח ,ואח"כ הלך רבינו לרבי שמואל
לעיה"ק צפת תובב"א לאכול סעודת ראש חודש אצל רבינו ,וכשנסתלק וביקש תרופה לידו ,אמר רבי שמואל לכל אחד יש לי רפואה אבל
היהודי אמר שרוצה גם עכשיו ללכת לרבינו ,כי הלך אליו בכל ראש עבורכם לא כי ראיתי מה שעשיתם ,ענה לו רבינו ,ממה אתם חושבים
חודש ,ופסקו בשמים שמוכרחים ליתן לו רשות ללכת ,וכשהגיע לרבינו נעשים רבי מצלחת מרק עם לאקשין?.
אמר לו שישאר כאן ,ואכן נשאר אצלו. • כידוע נתן רבי שמואל העלער זי"ע רפואות לאנשים ,פעם התלונן
• כשהיה רבינו ילד בן תשעה היה ניעור פעם בליל שישי ,למחרת רבי שמואל לפני רבינו ,על שצריך לכתוב הרפואות באותיות מלשון
נתנה לו אמו ראסל פלייש ,וחשב בדעתו כי נותנים לו זאת עבור זה עמים וזה מבלבל אותו ,אז נתן רבינו ידיו על המצח של רבי שמואל
שהיה נעור בלילה ,אזי מרוב צער נשך בעצמו חתיכת בשר מהיד. על רגע ,ומאז כבר לא בלבלוהו.
// 3 //
המשך מאמר הפרשה מעמוד 3 >>
ומובא מהרה"ק מלעכאוויטש זי"ע על מאמר הכתוב אוצר של יראת שמים המאיר ביום השב"ק
(בראשית ד ,יד-טו) ויאמר קין וגו' הן גרשתאותי היום מעל פני
האדמה ומפניך אסתרוהייתי נע ונד בארץ וגו' וישם ה' לקין אות וכן דרשו חז"ל (שבת י ע"ב)' :אמר לו הקב"ה למשה ,מתנה
טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה' .ומהו 'בית גנזי' ,הלוא הוא
לבלתי הכות אותו כל מוצאו .ופירשו זאתבדרכי העבודה ,כי בכל
אוצר של יראת שמים ,כמאמרם ז"ל (ברכות לג ע"ב) :אין לו
ששת ימי החולין מתבלבלין מחשבות האדם ,והוא נע ונד כל
להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים ,שנאמר' :יראת ה'
היום ,וינוע כשיכור ולא מיין ,ברוב טרדות ויגיעות בלא מנוחת היא אוצרו' .ע"כ .ובשבת נשפע אוצר זה מבית גנזיו של הקב"ה,
הנפש ,עד שנהפך עלינו בבחינת 'שבע למעלה ואחת למטה', דהיינו אוצר של יראת שמים כנ"ל ,ועל כן אמר 'מה נורא המקום
ואנוצועקים להשי"ת על גודל הריחוק איך שאנונסתרים כל כך הזה' ,כי חזיון הנבואה נתגלה אליו בליל שב"ק כאמור לעיל .וכן
מפניו. כתב בספה"ק אמרי נועם (פר' עקב) שרמזו בספרים אשר 'מתנה
אך השי"ת ברוב רחמיו נותן לישראל 'אות' ,היא יום השב"ק, טובה בבית גנזי' עולה בגימטריא 'יראת שמים'.
כדכתיב 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם' ,ובזה אנו יכולים ובזה יובן המשך הכתוב (בראשית כח ,יח) 'וישכם יעקב
להתקיים ולעצור קימעא מטירדת ימיהחול ,בא שבת בא מנוחה, בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו' ,כי הנה היצר נקרא
ומרגיש אור חדש ועולם נעלה לגמרי שיוכל להתענג בנועם זיו 'אבן' ,כאומרם ז"ל (סוכה נב ע"ב)' :אם פגע בך מנוול זה וכו' אם
שבת בדביקות גמורה להשי"ת,בבחינת ויניחהו בגן עדן'. אבן הוא נימוח' ,ורמז הכתוב כי אפילו אם יש לבר ישראל לב
האבן שאינו מרגיש חיות והתלהבות מפני שהיצר הרע הנרמז
ויהא רעוא מן קדם אבוהון דבשמיא שתתקיים בנו הבטחת באבן נתגבר עליו ,בכל זאת בהגיע יום השבת שהוא ראש לכל
הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה ולזרעו אחריו' :והנה אנכי עמך, מועדי השנה בבחינת 'וישם מראשותיו' ,אזי מתעורר כל אחד
ושמרתיך בכל אשר תלך ,והשיבותיך אל האדמה הזאת ,כי לא 'וישם אותה מצבה' ,כי בכל ימות השבוע האדם נע ונד ומתרוצץ
אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך' ,שלא יעזבנו בחפזון להביא טרף הביתה לחם לפי הטף ,אך בהגיע השבת יום
השי"ת ואל יטשנו ,אלא שם נעלה ונראה בעליות השבת בכח מנוחה מיד הכל נח ונשקט בבחינת 'מצבה' שניצב על מקום
התפילות של ששת ימי המעשה ובכח שירות ותשבחות ביום אחד ,ונעמד בחצרות בית ה'' ,ויצוק שמן על ראשה' הוא סוד
השב"ק ,ובמהרה נזכה לאור הגנוז ,אורו של משיח ,ויתקיים בנו שמן משחת קודש -מחשבות קדושות ומוחין עילאין שנשפעים
'ערכתי נר למשיחי' בקרוב בימינו ,אמן כן יהי רצון. בשב"ק.
עימוד ועיצוב :משה קלמן פריינד MKF62602@GMAIL.COM
רוממות א-ל בגרונם //ה
רוממות הקול בתפילה
נקרא התפילה 'חרב' כמו"ש (בראשית מח ,כב) בחרבי גלות הדיבור
ובקשתי ,ופי' התרגום 'בצלותי ובעותי'.
ומצינו שיש מעכב גדול המונע את האדם לבלתי יתפלל
ובזה מפרש מאמר חז"ל (ב"ר פד ,ג) 'ביקש יעקב לישב בקול ,והוא הנקרא בלשון הספה"ק 'גלות הדיבור' שאדם
בשלוה' -שאינו רוצה להתייגע בעבודת התפילה ,רק לישב בוש מחבריו להרים את קולו בתפילה אל אלוקיו.
בעצלתים בבחי' שלום עלי נפשי ,אזי מיד 'קפץ עליו רוגזו
של יוסף' שמתגברים עליו נסיונות ,בעבור שאין בידו הכלי וכדברים האלו כתב בספה"ק 'תולדות יעקב יוסף' (וישב
אות א') וז"ל :כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך ,דמצינו
זין כנזכר ,אמנם כשהאדם מוסר עצמו להקב"ה בכל כוחו
שהיה הדיבור בגלות מצרים וכו' ,ור"ל כי ע"י הכח בכל
בעבודת התפילה ,אזי אין להיצה"ר שליטה עליו .ומלבד
רמ"ח איבריו ,במצוה אחת לבד ניצול מגיהנם ,והכי נמי
זאת הלא ידוע שבעצם התפילה יכול לפעול הכל אצל
הדיבור שהיא בהכרזה ובכח .מה שאין כן אמירה בחשאי.
הקב"ה ,עכ"ל. והי' הדיבור בגלות להתפלל בכח ובהרמת קול ,שהיה כל
וכן על דרך זה פירש בספה"ק 214נועם מגדים (פרשת אחד בוש מחבירו .וז"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך
נח) בזה הלשון :אלה תולדות נח ,יובן עם אמרם ז"ל עשה ,כי נודע מעלת הצעקה יותר מכל עשרה מיני לשונות
(סנהדרין צט ע"ב) אדם לעמל יולד (איוב ה ,ז) לעמל תורה, של תפלה ,וגם כשהוא בכח בוקע כל האוירים כמו שכתבו
כי בזולת זה ילכד במצודת היצר הרע כאומרם (קידושין הקדמונים והבן .עכ"ל.
ל ע"ב) אם אתם עוסקים בתורה אי אתם נמסרים בידו. עוד כתב שם ב'תולדות' (פר' קדושים אות ח') וזל"ק:
ובזוהר הקדוש פרשת פקודי איתא ,כי תבת אלה הוא שמא מחמת שהדעת בגלות שהוא בוש להרים קולו ,או מצד
דסטרא אחרא עיין שם באורך גדול מזה .הנה נודע כי היפוך מצות אנשים מלומדה ,ומתפלל ולומד בחשאי ,והדיבור
העמל הוא ההשקט והנוח .וזהו יאמר הכתוב אלה וכו' ,רצונו בגלות אף ליחידי סגולה שאין דעת שלו בגלות ורוצה
לומר שליטת הסטרא אחרא היצר וחילותיו הנקראים 'אלה', להרים קולו ואי אפשר ביחידי מכמה טעמים כנודע מסוג
הם תולדות נח מי שנח ואינו יגע ועמל ,זה מוליד לו אל"ה. זה ,ומאחר שאין קול לעורר הכוונה והשמחה אז עמלק
והבן. שהוא היצר הרע חותך מילת זכריו ,שנוטל מהם התענוג
ושמעתי מחסיד זקן ששמע מכ"ק אא"ז זצוק"ל על מאנשים שנקרא זכרים ולא נקבות.
מאמר חז"ל 'נח היה צריך סעד לתמכו משא"כ אברהם
לא היה צריך סעד לתמכו' .ופירש כי 'נח' מורה על האדם היגיעה בתפילה
המבקש מנוחה לעצמו ,ואינו רוצה להתייגע ,והאיש הלזה ועל פי זה כתב כ"ק אאז"ל בדברי אמונה (פר' וישב)
צריך הרבה סעד שלא יפול רח"ל .אמנם אברהם ,היינו אב"ר שאנו רואים אשר זה היה עיקר דרך הבעש"ט ותלמידיו,
מ"ה ,שמבטל כל אבריו בבחי' מ"ה ומתדבק בכל חושיו שהשקיעו כוחות עצומים בעבודת התפילה במסירות
ואבריו לעבודת התפילה ,אינו צריך סעד לתמכו ,והבן. נפש ,וזהו הכלי זין היותר גדול נגד כוחות היצר ,ולכן
יו"ל ע"י מוסדות האר"י שבחבורה ללימוד תורת הנגלה והנסתר בארה"ק //רחוב ר‘ יהושע - 7בית שמש
טלפון // 025600080 :אימיילA6639095@gmail.com :
