gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ברוך שאמר · Burich She'umar — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: ברוך שאמר · Burich She'umar

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ברוך שאמר · Burich She'umar — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת ויצא‬ ‫עמוד האמת – שנת תשס"ח‬ ‫מתנה לדורות – שנת תשפ"ו‬ ‫בר כוכבא מאיר בן אלינור אסתר אלקע‬ ‫בר כוכבא מאיר בן יואב‬ ‫רחמים בן ג'מילה‬ ‫דור בן גאולה‬ ‫ר' משה בן שוקת חיה וב"ב‬ ‫ר' משה ב"ר שמואל רפאל רייך‬ ‫שמחה בת יהודה‬ ‫ידידיה בן ליטל‬ ‫יוסף בן טובה וסיון אסנת בת שרה וב"ב‬ ‫מיכאל בן עובדיה‬ ‫דוד בן פרחה‬ ‫רעות ועידן שונם הלוי‬ ‫אהרן בן משה‬ ‫דני בן טטיאנה‬ ‫אורן חמו בן זהרי‬ ‫ינון בן מרים‬ ‫אלכס בן רחל‬ ‫רחל בת נחמה‬ ‫עמוס בן סעדיה‬ ‫אריאלה בת מלכה‬ ‫בנימין כהן בן יעקב‬ ‫ברוריה בת מלכה‬ ‫כל חיילי צה"ל וכוחות הבטחון‬ ‫מיכאל בן עובדיה‬ ‫משה בן בנימין‬ ‫רונית בת מזל‬ ‫ימלא ה' כל משאלות לבם לטובה!‬ ‫יעקב בן סלמן‬ ‫נועם בן מיכל‬ ‫טובה בת אהרן‬ ‫סמי בן סימי‬ ‫אהרן יוסף בן משה דוד הכהן‬ ‫שירה בת שרה וב"ב‬ ‫אלי סולטן בן אסתר‬ ‫רחל בת אסתר‬ ‫רותי בת חסיבה‬ ‫לאה שרה בת חנה‬ ‫יצחק בן שלמה ואסתר‬ ‫ישראל בן שמחה‬ ‫אריה יהודה בן רחל‬ ‫שאול בן מרדכי אריה‬ ‫חנה בת שושנה‬ ‫יפה שניידל בת יצחק‬ ‫יוסף מרדכי בן תהילה שמחה‬ ‫אסתר בת קמרה‬ ‫אסתר בת מסעודה‬ ‫סלמן בן יהודה‬ ‫אהרן בן יהודית‬ ‫מזל בת יוסף חיים הכהן‬ ‫משה ברבי בן שמחה אודט‬ ‫יואב בן אסתר אריקה‬ ‫משה נחמיה בן הרב יוסף צבי‬ ‫ציפורה פייגא בת הדסה‬ ‫סימי בת שרה‬ ‫כרמל בן נאגיה‬ ‫יואב בן עזרא‬ ‫תמר בת כרמלה‬ ‫אלינור אסתר אלקע בת בלומה‬ ‫מיילי רחל בת סיון‬ ‫משה חיים בן בתיה‬ ‫ר' עמוס חיים כמוס בן פורטונה‬ ‫שרה בת שמחה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫עמוד האמת – שנת תשס"ח‬ ‫פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו‪ ,‬פרשת ויצא‪ .‬עוסקת הפרשה בירידתו של יעקב אבינו מארץ ישראל‬ ‫לחרן‪ .‬בנוסף‪ ,‬עוסקת הפרשה בהקמת ביתו של יעקב אבינו מנישואיו ללאה ולרחל‪ .‬בפרשה מצוינים גם לידתם‬ ‫של י"א מתוך י"ב השבטיםא‪.‬‬ ‫כלומר בעולם האמת שו נמצאים אברהם ושרה‪ ,‬ואין לי כל‬ ‫באים חז"ל ומגלים לנו‪ ,‬שכשברא הקב"ה את העולם‪ ,‬הוא ברא‬ ‫סיבה להסתתר מפניו‪ .‬עייל עיין ונפק נכנס ר' בנאה למערה‪,‬‬ ‫אותו במערכות של שנים עשר;‬ ‫התבונן במידותיה ויצא‪ ,‬וסימן אותן מבחוץ‪ .‬כי מטא למערתא‬ ‫אומר המדרש (שמות רבה‪ ,‬פרשה טו‪ ,‬אות ו) – ַמהוּ ֲאיֻ ָּמה ַּכ ִ ּנ ְד ָגלוֹ ת‪,‬‬ ‫דאדם הראשון כשהגיע למערת אדם הראשון ורצה להיכנס גם‬ ‫ַא ָּתה מוֹ ֵצא ׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ַמ ָּזלוֹ ת יֵ ׁש ָ ּב ָר ִק ַיע‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶש ֵאין ַה ּׁ ָש ַמיִ ם יְ כוֹ לִ ין‬ ‫לתוכה ולמדודה‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני‬ ‫לַ ֲעמֹד חוּ ץ ִמ ּׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ַמ ָּזלוֹ ת‪ָּ ,‬כְך ֵאין ָהעוֹ לָ ם יָ כוֹ ל לַ ֲעמֹד חוּ ץ‬ ‫התבוננת בדמות הדומה לדמותי בדיוקני עצמה אל תסתכל זהו אדם‬ ‫ִמ ּׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ׁ ְש ָב ִטים‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (ירמיה לא‪ ,‬לה)‪ִ :‬אם יָ ֻמ ׁשוּ ַה ֻח ִ ּקים וגו'‪.‬‬ ‫הראשון ‪ ...‬א"ר בנאה‪ :‬נסתכלתי בשני עקיביו ודומים לשני גלגלי‬ ‫היות וכל הבריאה כולה מבוססת ומושתתת על שנים עשר‪ ,‬רצה‬ ‫חמה – ועוד מדובר באדם הראשון – לאחר החטא!‬ ‫הקב"ה שמאדם הראשון יבואו לעולם י"ב השבטים;‬ ‫אומר רש"י – בדמות דיוקני‪ .‬יעקב דאמרינן בסמוך שופריה‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה כד‪ ,‬אות ה) – ָא ַמר ַר ִּבי יַ ֲעקֹב ִ ּדכְ ַפר‬ ‫דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון‪.‬‬ ‫אשוֹ ן ׁ ֶש ַ ּי ַע ְמדוּ ִמ ֶּמנּ וּ י"ב ׁ ְש ָב ִטים‪ַ ,‬מאי ַט ְע ֵמ ּיה‬ ‫ָחנִ ין ָראוּ י ָהיָ ה ָא ָדם ָה ִר ׁ‬ ‫בתפילת 'יום כיפור קטן'‪ ,‬אנחנו מבקשים‪"ַ :‬ר ֲח ָמנָ א ִא ַּ‬ ‫ידכר לָ ן‬ ‫זֶ "ה ֵס ֶפר ּתוֹ לְ דֹת ָא ָדם‪ָ ,‬א ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ׁ ְשנֵ י ָבנִ ים נָ ַת ִּתי לוֹ‬ ‫ְקיָ ֵמ ּה ְ ּדיַ ֲעקֹב ׁ ְשלַ ָימא"; יעקב אבינו הגיע לדרגת שלימות‪ ,‬שהקנית‬ ‫ְו ָע ַמד ֶא ָחד ְו ָה ַרג ֶאת ֲח ֵברוֹ ְו ֵה ַיאְך ֲאנִ י נוֹ ֵתן לוֹ ׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ׁ ְש ָב ִטים‪.‬‬ ‫לו להיות 'מעין שופריה דאדם הראשון'‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שדמות האדם‬ ‫יצחק אבינו היה אמור להיות זה שדרכו יבואו לעולם י"ב‬ ‫שחקוקה בכיסא הכבוד‪ ,‬היא דמותו של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫השבטים‪ .‬אבל היות ולרבקה אמנו היה צער גדול בהריונה‪ ,‬היא‬ ‫אומרים חז"ל (בראשית רבה‪ ,‬פרשה סג‪ ,‬אות ב) – ַר ִּבי ׁ ְשמוּ ֵאל ַ ּבר‬ ‫ביקשה מהקב"ה שלא יוציא ממנה את י"ב השבטים‪ ,‬שנאמר (בראשית‬ ‫ַרב יִ ְצ ָחק ָא ַמר ַא ְב ָר ָהם ל ֹא נִ ּצֹל ִמ ִּכ ְב ׁ ַשן ָה ֵא ׁש ֶא ָּלא ִּבזְ כוּ ת ׁ ֶשל‬ ‫ֹאמר ִאם ֵּכן לָ ָּמה ֶּזה ָאנֹכִ י‪.‬‬ ‫כה‪ ,‬כב) וַ ּת ֶ‬ ‫יַ ֲעקֹב‪ָ ,‬מ ׁ ָשל לְ ֶא ָחד ׁ ֶש ָהיָ ה לוֹ ִ ּדין לִ ְפנֵ י ַה ּׁ ִשלְ טוֹ ן ְויָ ָצא ִדינוֹ ִמ ִּל ְפנֵ י‬ ‫היות וראה הקב"ה שרבקה מבקשת שלא להביא לעולם את י"ב‬ ‫ַה ּׁ ִשלְ טוֹ ן לִ ּ ָׂש ֵֹרף‪ְ ,‬ו ָצ ָפה אוֹ תוֹ ַה ּׁ ִשלְ טוֹ ן ְּב ַא ְס ְטרוֹ לוֹ גְ יָ אה ׁ ֶשלּ וֹ ׁ ֶשהוּ א‬ ‫השבטים‪ ,‬נתן הקב"ה ליעקב אבינו את הזכות שדרכו יבואו י"ב‬ ‫ָע ִתיד לְ הוֹ לִ יד ַ ּבת ְו ִהיא נִ ּ ַׂשֹאת לַ ֶּמלֶ ְך‪ָ ,‬א ַמר ְּכ ַדאי הוּ א לְ ִה ָ ּנ ֵצל ִּבזְ כוּ ת‬ ‫השבטים לעולם‪.‬‬ ‫ִּב ּתוֹ ׁ ֶשהוּ א ָע ִתיד לְ הוֹ לִ יד ְו ִהיא נִ ּ ַׂשֹאת לַ ֶּמלֶ ְך‪ָּ .‬כְך ַא ְב ָר ָהם יָ ָצא ִדינוֹ‬ ‫ִמ ִּל ְפנֵ י נִ ְמרוֹ ד לִ ּ ָׂש ֵֹרף‪ְ ,‬ו ָצ ָפה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ׁ ֶש ַ ּי ֲעקֹב ָע ִתיד לַ ֲעמֹד‬ ‫מגלים לנו רבותינו‪ ,‬שיעקב אבינו תיקן במימד מסוים את חטאו‬ ‫ִמ ֶּמנּ וּ‪ָ ,‬א ַמר ְּכ ַדאי הוּ א ַא ְב ָר ָהם לְ ִה ָ ּנ ֵצל ִּבזְ כוּ תוֹ ׁ ֶשל יַ ֲעקֹב‪ֲ ,‬ה ָדא הוּ א‬ ‫של אדם הראשון;‬ ‫ִדכְ ִתיב (ישעיה כט‪ ,‬כב)‪ :‬לָ ֵכן ּכֹה ָא ַמר ה' ֶאל ֵ ּבית יַ ֲעקֹב ֲא ׁ ֶשר ּ ָפ ָדה‬ ‫מספרת הגמרא (מסכת ב"ב נח‪ ,‬א) – ר' בנאה הוה קא מציין‬ ‫ֶאת ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬יַ ֲעקֹב ָפ ָדה ֶאת ַא ְב ָר ָהם‪.‬‬ ‫מערתא היה מציין מערות קבורה כי מטא למערתא דאברהם‬ ‫נשאלת השאלה – מה פירוש הדבר שלא ניצל אברהם אבינו‬ ‫כשהגיע למערת המכפלה ששם קבור אברהם ורצה להיכנס לתוכה‬ ‫מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב‪ ,‬האם לאברהם אבינו לא היו‬ ‫כדי למדוד את מידותיה כמנהגו‪ ,‬אשכחיה מצאו לאליעזר עבד‬ ‫די זכויות כדי להינצל?!‬ ‫אברהם דקאי קמי בבא שהיה עומד לפני פתח המערה‪ .‬א"ל ר'‬ ‫בנאה לאליעזר‪ :‬מאי קא עביד אברהם מה עושה אברהם בשעה זו?‬ ‫בא המדרש תנחומא‪ ,‬ונוקט לשון קשה יותר מלשון המדרש‬ ‫א"ל‪ :‬גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה הוא שוכב בין‬ ‫רבה כאן;‬ ‫זרועותיה של שרה והיא מעיינת בראשו‪ .‬א"ל ר' בנאה לאליעזר‪:‬‬ ‫אומר המדרש (תנחומא‪ ,‬תולדות‪ ,‬אות ד) – ַה ַ ּצ ִ ּד ִיקים ִמ ְת ַע ּ ְט ִרין ִּב ְבנֵ י‬ ‫זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא לך אמור לאברהם שבנאה עומד‬ ‫ְבנֵ ֶיהם ְוּבנֵ ֶיהם ִמ ְת ַע ּ ְט ִרין ַ ּב ֲאבוֹ ָתם‪ֵּ .‬כ ַיצד? ַא ְב ָר ָהם נִ ְת ַע ּ ֵטר ִּבזְ כוּ ת‬ ‫בפתח ומבקש רשות להיכנס‪ .‬ועשה אליעזר כבקשתו‪ .‬א"ל אברהם‬ ‫יַ ֲעקֹב‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ִה ׁ ְשלִ יְך אוֹ תוֹ נִ ְמרוֹ ד לְ תוֹ ְך ַה ִּכ ְב ׁ ָשן‪ ,‬יָ ַרד ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א‬ ‫לאליעזר‪ :‬ליעול שיכנס‪ .‬והוסיף והסביר‪ :‬מידע ידיע ידוע הדבר‬ ‫לְ ַה ִ ּצילוֹ ‪ָ .‬א ְמרוּ ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת‪ִ :‬רבּ וֹ נוֹ ׁ ֶשל עוֹ לָ ם‪ ,‬לָ זֶ ה ַא ָּתה ַמ ִ ּציל?‬ ‫ומפורסם דיצר בהאי עלמא ליכא שאין יצר ותאוות בעולם זה‪,‬‬ ‫א‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬שבנימין נולד בארץ ישראל‪ ,‬משום שעל שטחו הוקם המקדש ולכן לידתו היתה צריכה להיות בארץ ישראל בדוקא‪.‬‬ ‫ג‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫עץ ואבן מעשי ידי אדם לכן שברתי הצלמים אשר לאבי לא יגע‬ ‫ַּכ ָּמה ְר ׁ ָש ִעים ֲע ִת ִידין לַ ֲעמֹד ִמ ֶּמנּ וּ‪ָ ,‬א ַמר לָ ֶהן ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א‪:‬‬ ‫בו יד‪ ,‬כי גם נמרוד לא היה עובד צלמים אלא משתחוה לאש‪,‬‬ ‫ִּב ׁ ְש ִביל יַ ֲעקֹב ֶ ּבן ְּבנוֹ ׁ ֶש ָע ִתיד לַ ֲעמֹד ִמ ֶּמנּ וּ‪ֲ ,‬אנִ י ַמ ִ ּצילוֹ ‪.‬‬ ‫ואם אמר יאמר לו יודה לאלוהו אז ישיבנו אברהם שרוצה להבין‬ ‫ישנו ספר עתיק יומין בשם חן טוב‪ ,‬לר' טוביה הלוי – תלמידו‬ ‫בדברים מי הוא אדון הארץ‪ .‬לא כן עשה אלא ערך עמו דין‬ ‫של ר' יוסף קארו וחבירו של ר' משה אלשיך‪ .‬שם בספר‪ ,‬הוא‬ ‫ודברים לסתור טענותיוד וכשראה נמרוד שנצחו אברהם בטענותיו‬ ‫דן לגבי ביאור המדרש שהבאנו ואומר ביאור נפלא!‬ ‫חזר לסורו הראשון ואמר אני מנסה בך אם תוכל להינצל מאש‬ ‫אומר המדרש (שמות רבה‪ ,‬פרשה א‪ ,‬אות א) – (משלי יג‪ ,‬כד)‪ :‬חוֹ שֵׂ ְך‬ ‫האלוה שלי‪ ,‬ואם לא היה אברהם מתגרה בו לא היה מכריחו‬ ‫ׁ ִש ְבטוֹ שׂ וֹ נֵ א ְבנוֹ ְוא ֲֹהבוֹ ׁ ִש ֲחרוֹ מוּ ָסר‪ְּ ,‬בנ ַֹהג ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם ָא ָדם ׁ ֶשאוֹ ֵמר‬ ‫נמרוד להשתחוות לאלוהו אלא איש הישר בעיניו יעשה‪ ,‬אבל‬ ‫לוֹ ֲח ֵברוֹ ּ ְפלוֹ נִ י ִה ָּכה לְ ִבנְ ָך יוֹ ֵרד ִע ּמוֹ ַעד לְ ַח ָ ּייו‪ַ ,‬וּמה ַּתלְ מוּ ד לוֹ ַמר‪:‬‬ ‫מאחר שהתחיל לערוך תשובות עמו נתאמץ להפילו באש להראות‬ ‫חוֹ שֵׂ ְך ׁ ִש ְבטוֹ שׂ וֹ נֵ א ְבנוֹ ‪ ,‬לְ לַ ֶּמ ְדָך ׁ ֶש ָּכל ַה ּמוֹ נֵ ַע ְּבנוֹ ִמן ַה ַּמ ְר ּדוּ ת סוֹ ף‬ ‫את גבורת אלוהו‪.‬‬ ‫ָ ּבא לְ ַת ְרבּ וּ ת ָר ָעה ְושׂ וֹ נְ ֵאהוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ָמ ִצינוּ ְּביִ ׁ ְש ָמ ֵעאל ׁ ֶש ָהיוּ לוֹ ַ ּג ְעגּ וּ ִעים‬ ‫ואברהם כוונתו לטוב לקרוא כלם בשם ה' ולהביא למוסר לבם‪,‬‬ ‫ַעל ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו ְול ֹא ִר ָּדהוּ ְויָ ָצא לְ ַת ְרבוּ ת ָר ָעה וּ שְׂ נֵ ָאהוּ ְוהוֹ ִציאוֹ‬ ‫אז קטרג עליו מה שלא כן יעשה לבנו ישמעאל אלא שיהיה לו‬ ‫ִמ ֵ ּביתוֹ ֵר ָיקם‪ֶ .‬מה ָעשָׂ ה יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל ְּכ ׁ ֶש ָהיָ ה ֶ ּבן ֲח ֵמ ׁש ֶעשְׂ ֵרה ׁ ָשנָ ה‪,‬‬ ‫געגועין עליו ויצא לתרבות רעה לעבוד ע"א‪ ,‬שנאמר (בראשית כא‪,‬‬ ‫ִה ְת ִחיל לְ ָה ִביא ֶצלֶ ם ִמן ַה ּׁשוּ ק ְו ָהיָ ה ְמ ַצ ֵחק בּ וֹ ְועוֹ ְבדוֹ ‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָר ָאה‬ ‫ט) ותרא שרה את בן הגר וכו' מצחק‪ ,‬ואין צחוק אלא ע"א כמו‬ ‫ֵמ ֲא ֵח ִרים‪ִ .‬מ ָ ּיד (בראשית כא‪ ,‬ט)‪ :‬וַ ֵּת ֶרא שָׂ ָרה ֶאת ֶ ּבן ָה ָגר ַה ִּמ ְצ ִרית ֲא ׁ ֶשר‬ ‫שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬אם כן אדם מייסר את האחרים שאין בהם‬ ‫יָ לְ ָדה לְ ַא ְב ָר ָהם ְמ ַצ ֵחק וגו'‪ְ ,‬ו ֵאין ְמ ַצ ֵחק ֶא ָּלא ֲעבוֹ ַדת ּכוֹ ָכ ִבים‪ְּ ,‬כ ָמה‬ ‫תועלת אלא סכנה עצומה ואינו מייסר את בנו‪ ,‬לכן קטרג עליו‬ ‫ֹאמר‬ ‫ְד ַא ְּת ָא ַמר (שמות לב‪ ,‬ו)‪ :‬וַ ָ ּי ֻקמוּ לְ ַצ ֵחק‪ִ ,‬מ ָ ּיד (בראשית כא‪ ,‬י)‪ :‬וַ ּת ֶ‬ ‫עתה עוונות ישמעאל‪ ,‬גם ליצחק הדבר עצמו שלא יסר את בנו‬ ‫לְ ַא ְב ָר ָהם ָ ּג ֵר ׁש ָה ָא ָמה ַה ּזֹאת ְו ֶאת ְּבנָ ּה‪ֶ ׁ ,‬ש ָּמא יִ לְ ַמד ְּבנִ י ָא ְרחוֹ ָתיו‪,‬‬ ‫עשו‪ ,‬ומה להוכיח כל העולם לא את בנך‪ ,‬אז הצילו יעקב שהוא‬ ‫ִמ ָ ּיד (בראשית כא‪ ,‬יא)‪ :‬וַ ֵ ּי ַרע ַה ָּד ָבר ְמאֹד ְּב ֵעינֵ י ַא ְב ָר ָהם וגו' ַעל ׁ ֶש ֵ ּי ֵצא‬ ‫תיקן דבר זה להוכיח כל בניו ואהבם שחרם מוסר לכן יצאו‬ ‫ֹאמר ֱאל ִֹהים ֶאל ַא ְב ָר ָהם ַאל יֵ ַרע‬ ‫לְ ַת ְרבּ וּ ת ָר ָעה‪( ,‬בראשית כא‪ ,‬יב)‪ :‬וַ ּי ֶ‬ ‫צדיקים כולם‪ .‬שזהו שאמר הכתוב "אל בית יעקב אשר פדה את‬ ‫ְּב ֵעינֶ יָך וגו'‪ִ ,‬מ ָּכאן ַא ָּתה לָ ֵמד ׁ ֶש ָהיָ ה ַא ְב ָר ָהם ָט ֵפל לְ שָׂ ָרה ִּבנְ ִביאוּ ת‪.‬‬ ‫אברהם"‪ ,‬לומר בית יעקב כל הבית בכללו שהיו צדיקים זה פדה‬ ‫ִמ ָ ּיד (בראשית כא‪ ,‬יד)‪ :‬וַ ַ ּי ׁ ְש ֵּכם ַא ְב ָר ָהם ַ ּבבּ ֶֹקר וַ ִ ּי ַ ּקח לֶ ֶחם ְו ֵח ַמת ַמיִ ם‪,‬‬ ‫את אברהם‪ ,‬שאם לא כן לא ניצול אברהם מכבשן האש יען לא‬ ‫לְ לַ ֶּמ ְדָך ׁ ֶש ָהיָ ה שׂ וֹ נֵ א לְ יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל ַעל ׁ ֶש ָ ּי ָצא לְ ַת ְרבּ וּ ת ָר ָעה‪ְ ,‬ו ׁ ִש ְּלחוֹ‬ ‫היה בית אברהם כולו גם בית יצחק כמו בית יעקב‪ ,‬שלא הוכיחו‬ ‫הוּ א ְו ִא ּמוֹ ָה ָגר ֵר ָיקם וּ ְט ָרדוֹ ִמ ֵ ּביתוֹ ַעל ָּכְך ‪ְ ...‬ו ָכל ַה ְמיַ ֵּסר ֶאת ְּבנוֹ ‪,‬‬ ‫את בניהם ישמעאל ועשו‪.‬‬ ‫מוֹ ִסיף ַה ֵ ּבן ַא ֲה ָבה ַעל ָא ִביו ְוהוּ א ְמ ַכ ְּבדוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (משלי כט‪ ,‬יז)‪ :‬יַ ֵּסר‬ ‫ִּבנְ ָך ִוינִ ֶיחָך וגו'‪ְ ,‬ואוֹ ֵמר (משלי יט‪ ,‬יח)‪ :‬יַ ֵּסר ִּבנְ ָך ִּכי יֵ ׁש ִּת ְקוָ ה‪ .‬וּמוֹ ִסיף‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬אומר לנו הספר חן טוב‪ ,‬אילו נמרוד היה בא‬ ‫ָעלָ יו ַא ֲה ָבה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר‪ְ :‬וא ֲֹהבוֹ ׁ ִש ֲחרוֹ מוּ ָסר‪ ,‬לְ ִפי ׁ ֶש ּׁ ִש ֲחרוֹ מוּ ָסר לְ ָכְך‬ ‫להתעמת עם אברהם אבינו בשלב מאוחר יותר‪ ,‬היתה לו תשובה‬ ‫אוֹ ֲהבוֹ ‪ַ .‬א ָּתה מוֹ ֵצא ׁ ֶש ַא ְב ָר ָהם יִ ֵּסר ֶאת יִ ְצ ָחק ְּבנוֹ ְולִ ְּמדוֹ ּתוֹ ָרה ְו ִה ְד ִריכוֹ‬ ‫ניצחת עבורו; יכל נמרוד לומר לאברהם‪" :‬על מה אתה בא להוכיח‬ ‫ִּב ְד ָר ָכיו‪ּ ִ ,‬דכְ ִתיב ְּב ַא ְב ָר ָהם (בראשית כו‪ ,‬ה)‪ֵ :‬ע ֶקב ֲא ׁ ֶשר ׁ ָש ַמע ַא ְב ָר ָהם‬ ‫אותי – שאני עובד ע"ז?! תסתכל אצלך בבית – ישמעאל בנך‬ ‫ְּבקֹלִ י‪ ,‬וּכְ ִתיב (בראשית כה‪ ,‬יט)‪ְ :‬ו ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬לְ לַ ֶּמ ְדָך‬ ‫ג"כ עובד ע"ז‪ .‬תטפל קודם בבית שלך‪ ,‬אח"כ תבוא להוכיח אותי!"‪.‬‬ ‫עשר ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ָהיָ ה ּדוֹ ֶמה לְ ָא ִביו ְּב ָכל ָּד ָבר‪ְּ ,‬בנוֹ י ְּב ָחכְ ָמה ְּב ׁ ֶ‬ ‫ואם יצחק היה בא להוכיח את נמרוד‪ ,‬בטענה שהוא עובד ע"ז‪,‬‬ ‫היה נמרוד בא בטענה ליצחק‪" :‬מה אתה מוכיח אותי – תלך קודם‬ ‫אומר הספר חן טוב (תולדות אות ז') – הרי בפירוש שלא יפה‬ ‫לעשו בנך‪ ,‬שנשא נשים שמקטרות לע"ז אצלך בבית!"‪ .‬היחיד שיכל‬ ‫עשו אברהם ויצחק שעל ידם יצאו לתרבות רעה עשו וישמעאל‪,‬‬ ‫להתעמת עם נמרוד‪ ,‬זה יעקב אבינו שמיטתו שלימה – י"ב ילדים‪,‬‬ ‫וידועב שכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו‪.‬‬ ‫כולם עובדי ה'! – וזה פירוש הדבר‪ ,‬שלא ניצל אברהם מכבשן‬ ‫לכן עתה באור כשדים שמסר עצמו אברהם להישרף על היותו‬ ‫האש‪ ,‬אלא בזכותו של יעקב!‬ ‫קורא בשם ה' אל עולם ומתווכח עם נמרוד‪ ,‬ומה לו לערוך תשובות‬ ‫ופירכות נגדו‪ ,‬אחרי היותו מלך הארץ ומרד בהקב"ה והמריד את‬ ‫עכ"ד הנפלאים של ר' טוביה הלוי זצ"ל‪.‬‬ ‫באי עולם והחטיא את הרבים ואין מספיקין בידו לעשות תשובהג‪.‬‬ ‫יעקב אבינו יוצא מבית הוריו לחרן‪ .‬באמצע הדרך‪ ,‬אומרים‬ ‫אם כן אין תועלת בדברו עמו נכוחות אלא מה שגזר להפילו לאש‪,‬‬ ‫רבותינו‪ ,‬אמר יעקב‪" :‬אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי‬ ‫כי אם כה יאמר אברהם לפניו ראיתי שאין ממש בצלמים אלו‬ ‫ב‪ .‬ע"ז יח ע"א‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אבות פ"ה יח‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ב"ר לח‪ ,‬יג‪ :‬נַ ְס ֵב ּיה ְוּמ ָס ֵר ּיה לְ נִ ְמרוֹ ד‪ֲ .‬א ַמר לֵ ּיה נִ ְסגוֹ ד לְ נוּ ָרא‪ֲ ,‬א ַמר לֵ ּיה ַא ְב ָר ָהם ְונִ ְסגּ וֹ ד לְ ַמיָ א ְ ּד ַמ ְט ִפין נוּ ָרא‪ֲ .‬א ַמר לֵ ּיה נִ ְמרוֹ ד נִ ְסגּ וֹ ד לְ ַמיָ א‪ֲ ,‬א ַמר לֵ ּיה ִאם ֵּכן נִ ְסגּ וֹ ד‬ ‫לַ ֲענָ נָ א ְ ּד ָט ִעין ַמיָ א‪ֲ .‬א ַמר לֵ ּיה נִ ְסגּ וֹ ד לַ ֲענָ נָ א‪ָ .‬א ַמר לֵ ּיה ִאם ֵּכן נִ ְסגּ וֹ ד לְ רוּ ָחא ִ ּד ְמ ַב ַּדר ֲענָ נָ א‪ֲ .‬א ַמר לֵ ּיה נִ ְסגּ וֹ ד לְ רוּ ָחא‪ֲ .‬א ַמר לֵ ּיה ְונִ ְסגּ וֹ ד לְ ַבר ֵאינָ ׁ ָשא ְ ּד ָס ֵביל רוּ ָחא‪.‬‬ ‫ֲא ַמר לֵ ּיה ִמ ִּלין ַא ְּת ִמ ׁ ְש ָּת ֵעי‪ֲ ,‬אנִ י ֵאינִ י ִמ ׁ ְש ַּת ֲחוֶ ה ֶא ָּלא לָ אוּ ר‪ֲ ,‬ה ֵרי ֲאנִ י ַמ ׁ ְשלִ ֲיכָך ְּבתוֹ כוֹ ‪ְ ,‬ויָ בוֹ א ֱאלוֹ ַּה ׁ ֶש ַא ָּתה ִמ ׁ ְש ַּת ֲחוֶ ה לוֹ ְויַ ִ ּצילְ ָך ֵה ֶימנּ וּ‪ֲ .‬הוָ ה ַּת ָמן ָה ָרן ָק ֵאים ּ ְפלוּ ג‪,‬‬ ‫ָא ַמר ַמה ַ ּנ ְפ ׁ ָשְך ִאם נָ ַצח ַא ְב ָר ָהם ֲאנָ א ָא ַמר ִמן ְ ּד ַא ְב ָר ָהם ֲאנָ א ְו ִאם נָ ַצח נִ ְמרוֹ ד ֲאנָ א ֲא ַמר ְ ּדנִ ְמרוֹ ד ֲאנָ א‪ֵּ .‬כיוָ ן ׁ ֶש ָ ּי ַרד ַא ְב ָר ָהם לְ כִ ְב ׁ ַשן ָה ֵא ׁש ְונִ ּצֹל‪ָ ,‬א ְמ ִרין לֵ ּיה ְ ּד ַמאן‬ ‫ַא ְּת‪ֲ ,‬א ַמר לְ הוֹ ן ִמן ַא ְב ָר ָהם ֲאנָ א‪ ,‬נְ ָטלוּ הוּ ְו ִה ּׁ ְשלִ יכוּ הוּ לָ אוּ ר ְונֶ ְח ְמרוּ ְּבנֵ י ֵמ ָעיו‪ְ ,‬ויָ ָצא ֵוּמת ַעל ּ ְפנֵ י ֶּת ַרח ָא ִביו‪ֲ ,‬ה ָדא הוּ א ִדכְ ִתיב‪ :‬וַ ָ ּי ָמת ָה ָרן ַעל ּ ְפנֵ י ֶּת ַרח וגו'‪.‬‬ ‫ד‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫בא האור גדליה ואומר רעיון נפלא‪:‬‬ ‫ולא התפללתי בו"‪ ,‬יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה ח‪ ,‬אות ה) ‪ָ -‬א ַמר ַר ִּבי ִסימוֹ ן‪,‬‬ ‫לו הארץה‪.‬‬ ‫ְּב ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ָ ּבא ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א לִ ְברֹאת ֶאת ָא ָדם ָה ִר ׁ‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬נַ ֲעשׂ וּ‬ ‫אומרת התורה‪( :‬כח‪ ,‬יא) וַ ִ ּי ְפ ַ ּגע ַ ּב ָּמקוֹ ם וַ ָ ּילֶ ן ׁ ָשם ִּכי ָבא ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש‬ ‫ּ‬ ‫ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ִּכ ִּתים ִּכ ִּתים‪ ,‬וַ ֲחבוּ רוֹ ת ֲחבוּ רוֹ ת‪ֵ ,‬מ ֶהם אוֹ ְמ ִרים ַאל יִ ָב ֵרא‪,‬‬ ‫וַ ִ ּי ַ ּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם וַ ָ ּישֶׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ַ ּב ָּמקוֹ ם ַההוּ א‪(:‬יב) וַ ַ ּי ֲחל ֹם‬ ‫ֵוּמ ֶהם אוֹ ְמ ִרים יִ ָ ּב ֵרא‪ֲ ,‬ה ָדא הוּ א ִדכְ ִתיב (תהלים פה‪ ,‬יא)‪ֶ :‬ח ֶסד וֶ ֱא ֶמת‬ ‫ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַיע ַה ּׁ ָש ָמיְ ָמה ְו ִה ֵ ּנה ַמלְ ֲא ֵכי ֱאל ִֹהים‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמ ָ ּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ‬ ‫נִ ְפ ָ ּג ׁשוּ ֶצ ֶדק ְו ׁ ָשלוֹ ם נָ ׁ ָשקוּ‪ֶ .‬ח ֶסד אוֹ ֵמר יִ ָ ּב ֵרא‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א גּ וֹ ֵמל ֲח ָס ִדים‪.‬‬ ‫עֹלִ ים ְוי ְֹר ִדים בּ וֹ ‪.‬‬ ‫וֶ ֱא ֶמת אוֹ ֵמר ַאל יִ ָ ּב ֵרא‪ֶ ׁ ,‬ש ֻּכלּ וֹ ׁ ְש ָק ִרים‪ֶ .‬צ ֶדק אוֹ ֵמר יִ ָ ּב ֵרא‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א עוֹ שֶׂ ה‬ ‫נשאלת השאלה – מי אלה אותם מלאכים שעולים ויורדים?‬ ‫ְצ ָדקוֹ ת‪ָ ׁ .‬שלוֹ ם אוֹ ֵמר ַאל יִ ָ ּב ֵרא‪ּ ְ ,‬דכוּ לֵ ּיה ְק ָט ָטה ‪...‬‬ ‫אומר רש"י – עולים ויורדים‪ .‬עולים תחלה ואחר כך יורדים‪,‬‬ ‫אלו גם דברי הגמרא במסכת סנהדרין‪ ,‬רק בנוסח קצת שונה;‬ ‫מלאכים שלווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין לח‪ ,‬ב) ‪ -‬אמר רב יהודה א"ר‪ :‬בשעה‬ ‫מלאכי חוצה לארץ ללוותו‪.‬‬ ‫שבקש הקב"ה לבראות את האדם‪ ,‬ברא בתחילה כת אחת של מלאכי‬ ‫אומרים חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פל"ה) – ומלאכי השרת עולים‬ ‫השרת ואמר להם‪ :‬האם ברצונכם שנעשה אדם בצלמנו? אמרו‬ ‫ויורדים בו‪ ,‬ורואין פניו של יעקב‪ ,‬ואומרים זה הפנים כפני החיה‬ ‫לפניו‪ :‬רבש"ע מה יהיו מעשיו? אמר להן ה'‪ :‬כך וכך יהיו מעשיו‪.‬‬ ‫שבכסא הכבוד‪.‬‬ ‫אמרו המלאכים לפניו‪ :‬רבש"ע (תהילים ח‪-‬ה) מה אנוש כי תזכרנו‬ ‫ובן אדם כי תפקדנו בשביל מה אתה בורא את האדם ‪ -‬הרי סופו‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת חולין צא‪ ,‬ב) – עולין ומסתכלין בדיוקנו של‬ ‫למיתה‪ ,‬והרי הוא גם עתיד לחטוא לך?! הושיט הקב"ה את אצבעו‬ ‫מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה‪.‬‬ ‫הקטנה ביניהן ושרפם‪.‬‬ ‫כותב רש"י – דיוקנו של מעלה‪ .‬פרצוף אדם שבארבע חיות‬ ‫אומר האור גדליה – והנה הביאור בזה שנטרדו המלאכים‬ ‫בדמות יעקב‪.‬‬ ‫באמרם "משחיתים אנחנו"‪ ,‬שאותן המלאכים הן אותן שאמרו בעת‬ ‫א"כ‪ ,‬קינאו המלאכים ביעקב אבינו‪ ,‬שדמותם לא חקוקה בכיסא‬ ‫הבריאה‪ ,‬בעת שכביכול אמר 'נעשה אדם'‪" ,‬מה אנוש כי תזכרנו"‪,‬‬ ‫הכבוד ואילו דמותו חקוקה‪.‬‬ ‫שאמרו שאין בכח האדם לשלוט ביצרו בהיותו בעל בחירה בעולם‬ ‫מביא המדרש רבה רעיון נוסף‪ ,‬איזה מלאכים עלו וירדו‪:‬‬ ‫הזה‪ ,‬ובעת שבאו וראו ההשחתה בסדום‪ ,‬אמרו 'משחיתים אנחנו'‪,‬‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה שם) – ַר ִּבי לֵ ִוי ְּב ׁ ֵשם ַר ִּבי ׁ ְשמוּ ֵאל ַ ּבר‬ ‫היינו שאמת מה שאמרנו בעת הבריאה שהאדם אינו כדאי לבוראו‬ ‫נַ ְח ָמן ָא ַמר ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ַעל יְ ֵדי ׁ ֶש ִ ּגלּ וּ ִמ ְסטוֹ ִרין ׁ ֶשל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך‬ ‫שלא יעמוד בבחירתו‪ ,‬כי הוא מושחת‪ ,‬ולכן נטרדו‪...‬‬ ‫חוּמא ֲהוָ ה ַמ ּ ִפיק לִ ּׁ ָשנָ א ָקלָ א‪.‬‬ ‫הוּ א נִ ְדחוּ ִמ ְּמ ִח ָ ּצ ָתן קל"ח ׁ ָשנָ ה‪ַ ,‬ר ִּבי ַּתנְ ָ‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬בשעה שהגיעו אותם המלאכים לסדום וראו את‬ ‫ָא ַמר ַר ִּבי ָח ָמא ַ ּבר ֲחנִ ינָ א ַעל יְ ֵדי ׁ ֶש ִ ּנ ְת ָ ּגאוּ ְו ָא ְמרוּ (בראשית יט‪ ,‬יג)‪ִּ :‬כי‬ ‫הרשעות של התושבים שם – איך הם לוקחים אישה צדקנית‪,‬‬ ‫ַמ ׁ ְש ִח ִיתים ֲאנַ ְחנוּ ֶאת ַה ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה‪ֵ ,‬ה ָיכן ָחזְ רוּ‪ָּ ,‬כאן‪ ,‬עֹלִ ים ְוי ְֹר ִדים‪,‬‬ ‫שהלכה ונתנה פת לחם לעני ומורחים אותה בדבש ושמים אותה‬ ‫עֹלִ ים ְו ַא ַחר ָּכְך י ְֹר ִדים‪.‬‬ ‫על החומה‪ ,‬כדי שיבואו דבורים ויעקצו אותה עד שתצא נשמתה!‬ ‫נשאלת השאלה – מאיפה אנחנו יודעים שאותם מלאכים שראה‬ ‫נשאלת השאלה – איזה מין עונש אכזרי זה למרוח אותה בדבש‬ ‫יעקב אבינו בחלום הסולם‪ ,‬הם אותם מלאכים שנדחו ממחיצתו של‬ ‫– חסרים עונשים אחרים?!‬ ‫הקב"ה קל"ח שנים?‬ ‫כידוע‪ ,‬החוק בסדום אסר על נתינת צדקה; גם מי שמאד רצה‬ ‫אם נעשה חשבון‪ ,‬נקבל בדיוק קל"ח שנים; אותם המלאכים‪,‬‬ ‫לתת צדקה‪ ,‬היה צריך לתת צ'ק מבלי לחתום עליו‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬ ‫הם המלאכים שהגיעו אל ביתו של אברהם אבינו בפסח‪ ,‬כשהיה‬ ‫נאסר בתכלית האיסור לתת כסף מזומן‪ ,‬כי היה חוק נוסף שאסר‬ ‫בשלישי למילה‪ ,‬ואמרו לו (יח‪ ,‬י) ׁשוֹ ב ָא ׁשוּב ֵאלֶ יָך ָּכ ֵעת ַח ָ ּיה ְו ִה ֵ ּנה‬ ‫לתת אוכל לכל ה'שנוררים'‪ ,‬ואז ממילא הוא ימות לאחר כמה‬ ‫ֵבן לְ שָׂ ָרה ִא ׁ ְש ֶּתָך‪ .‬שנה מאוחר יותר‪ ,‬נולד יצחק אבינו בחודש ניסן‬ ‫ימים ללא אוכל; לאחר שהוא מת‪ ,‬היו מוציאים לו מהכיסים את‬ ‫וכאשר הוא היה בן שישים‪ ,‬נולדו יעקב ועשו; בגיל ‪ 63‬יעקב‬ ‫כל הצ'קים ומחזירים אותם לבעלים‪.‬‬ ‫אבינו מקבל את הברכות‪ ,‬הוא נטמן י"ד שנה בישיבת שם ועבר‬ ‫מבאר הספר מעין השבוע – אם עוקצת אותך דבורה אחת‪,‬‬ ‫כשהוא בן ‪ – 77‬ובגיל הזה הוא ישן בהר המוריה; אם ניקח ‪77‬‬ ‫זה לא נורא‪ .‬אבל אם בן פורת יוסף מגיעה אליך כוורת שלימה‬ ‫שנים ועוד ‪ 61‬שנים מזמן שביקרו המלאכים את אברהם אבינו‬ ‫ועוקצת אותך – אתה ז"ל; אמרו אנשי סדום‪" :‬אנחנו לא נגד עניים‬ ‫– נקבל בדיוק ‪ 138‬שנים! – ומכאן אמרו חז"ל‪ ,‬שאלו המלאכים‬ ‫– אם א' או שתים מגיעים‪ ,‬זה לא נורא‪ .‬אבל אם מגיעה 'להקה'‬ ‫שעלו בחלום הסולם‪.‬‬ ‫של עניים‪ ,‬זה כבר יותר מידי – בדיוק כמו כוורת של דבורים!"‬ ‫נשאלת השאלה – מה בדיוק קרה‪ ,‬שדוקא עכשיו החליטו‬ ‫אם ככה‪ ,‬אנשי סדום היו בדעה‪ ,‬שאם אתה נותן צדקה לאחד‬ ‫המלאכים לעלות בסולם – הם לא יכלו לעלות שבוע קודם?!‬ ‫– הוא יביא אחריו עוד אלף‪ ,‬ואת זה הם לא רצו!‬ ‫למה דוקא בחלום הסולם?!‬ ‫ה‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫ה‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫ְול ֹא ְּכ ׁ ֶש ִ ּנ ְת ָח ְר ׁ ָשה ְול ֹא ְּכ ׁ ֶש ֶ ּנ ְע ָּד ָרה‪ְ .‬ו ֵא ָימ ַתי עוֹ ֵמד ָעלֶ ָיה‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִהיא עוֹ ֶמ ֶדת‬ ‫היה יהודי שהתגורר בלונדון‪ .‬איתו בבנין התגוררו עוד שתי‬ ‫ֶּכ ִרי‪ָּ .‬כְך ַא ְב ָר ָהם ָע ַדר‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר‪ :‬קוּ ם ִה ְת ַה ֵּלְך ָ ּב ָא ֶרץ (בראשית יג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫משפחות חרדיות ועוד שכן גוי מבוגר – ששימש לגוי שבת במקרה‬ ‫יִ ְצ ָחק זָ ַרע‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר‪ :‬וַ ִ ּיזְ ַרע יִ ְצ ָחק (בראשית כו‪ ,‬יב)‪ .‬ל ֹא ָע ַמד ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫😊‬ ‫הצורך‬ ‫ָעלֶ ָיה ַעד ׁ ֶש ָ ּבא יַ ֲעקֹב ׁ ֶש ָהיָ ה ְּכ ִרי ׁ ֶשל ְּתבוּ ָאה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר‪ :‬ק ֶֹד ׁש יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫בשבת אחת‪ ,‬נסע היהודי לנופש שישי‪-‬שבת וגם הגוי נסע לסוף‬ ‫אשית ְּתבוּ ָאתֹה (ירמיה ב‪ ,‬ג)‪ְ .‬ו ָע ַמד ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ָעלָ יו‪,‬‬ ‫לַ ה' ֵר ׁ ִ‬ ‫שבוע‪ .‬חזרו במוצאי שבת – הדירה של הגוי כולה מרוקנת – לקחו‬ ‫ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר‪ְ :‬ו ִה ֵ ּנה ה' נִ ָ ּצב ָעלָ יו‪ֱ .‬הוֵ י‪ַ ,‬א ׁ ְש ֵרי ׁ ֶש ֵאל יַ ֲעקֹב ְּב ֶעזְ רוֹ ‪.‬‬ ‫😊‬ ‫את כל הבית‪ ,‬עקרו את הכספת – אפילו את השעון מעורר‬ ‫אומרים רבותינו‪ ,‬שיעקב אבינו הגיע לדרגת השלימות עד שקרא‬ ‫לעומתו‪ ,‬השכן החרדי פותח את הדלת – הבית עומד על מקומו‬ ‫לו הקב"ה בשם 'אל'‪ ,‬שנאמר (לג‪ ,‬כ) "וַ ִ ּי ְק ָרא לוֹ ֵאל ֱאל ֵֹהי יִ שְׂ ָר ֵאל";‬ ‫– לא נגעו בשום דבר!‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת מגילה יח‪ ,‬א) – וא"ר אחא א"ר אלעזר‪:‬‬ ‫שאל אותו הגוי‪" :‬איך יכל להיות שלא נגעו אצלך בשום דבר‬ ‫מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר (בראשית לג‪-‬כ) וַ ִ ּי ְק ָרא לוֹ‬ ‫– אצלי עקרו אפילו את הכספת מהקיר?!"‬ ‫ֵאל ֱאל ֵֹהי יִ שְׂ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫הראה לו היהודי את המזוזה שעל פתח הבית‪" :‬אתה רואה את‬ ‫אומר הזוהר הקדוש (תולדות דף קל"ח ע"א) – ְּב ֲא ַתר ָא ֳח ָרא ַמה ְּכ ִתיב‬ ‫זה?! זה שד"י – שומר דלתות ישראל – המזוזה היא השמירה‬ ‫להי יִ שְׂ ָר ֵאל‪,‬‬ ‫ְּב ָמקוֹ ם ַא ֵחר ַמה ָּכתוּב? (בראשית לג) וַ ִ ּי ְק ָרא לוֹ ֵאל ֱא ֵ‬ ‫שלנו!"‬ ‫קוּ ְד ׁ ָשא ְּב ִריְך הוּ א ָק ָרא לֵ ּיה לְ יַ ֲעקֹב ֵאל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ָק ָרא‬ ‫"מה אתה אומר?! וכמה זה עולה???"‪ ,‬שאל אותו הגוי‪.‬‬ ‫לְ יַ ֲעקֹב ֵאל‪ָ .‬א ַמר לֵ ּיה ָא ַמר לוֹ הקב"ה‪ֲ :‬אנָ א ֱאלָ ָהא ְּב ִע ָּל ֵאי ְו ַאנְ ְּת‬ ‫ֱאלָ ָהא ְּב ַת ָּת ֵאי ֲאנִ י ֱאלוֹ ַּה ָ ּב ֶעלְ יוֹ נִ ים‪ ,‬וְ ַא ָ ּתה ֱאלוֹ ַּה ַ ּב ַּת ְח ּתוֹ נִ ים‪.‬‬ ‫"‪ 100‬סטרלינג כל מזוזה"‬ ‫קוראים את דברי הזוהר הקדוש‪ ,‬ולא מבינים מה הולך כאן –‬ ‫"תעשה טובה‪ ,‬תקנה לי אחת לכניסה"‪ ,‬ביקש הגוי‪.‬‬ ‫הקב"ה קורא ליעקב אבינו בשם 'אל'?!‬ ‫הלך וקנה לו היהודי את המזוזה‪ ,‬וקבע לו אותה על פתח הבית‪.‬‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה עז‪ ,‬אות א) – ֵאין ָּכ ֵאל יְ ׁ ֻשרוּ ן‬ ‫לאחר שבועיים‪ ,‬ערב אחד‪ ,‬דפיקות בדלת אצל היהודי; בדלת עומד‬ ‫ר ֵֹכב ׁ ָש ַמיִ ם ְּב ֶעזְ ֶרָך‪ַ ,‬ר ִּבי ֶ ּב ֶרכְ יָ ה ְּב ׁ ֵשם ַר ִּבי יְ הוּ ָדה ְּב ַר ִּבי ִסימוֹ ן ָא ַמר‬ ‫השכן הגוי‪:‬‬ ‫ֵאין ָּכ ֵאל‪ִ ,‬וּמי ָכ ֵאל‪ ,‬יְ ּׁ ֻשרוּ ן‪ַ ,‬ה ָ ּנ ִאים ְו ַה ְמ ׁ ֻש ָ ּב ִחין ׁ ֶש ָ ּב ֶכם ‪ַ ...‬ר ִּבי ֶ ּב ֶרכְ יָ ה‬ ‫"שלום עליכם!"‪ ,‬אומר לו היהודי‪.‬‬ ‫ְּב ׁ ֵשם ַר ִּבי ִסימוֹ ן ָא ַמר ֵאין ָּכ ֵאל‪ִ ,‬וּמי ָּכ ֵאל‪ ,‬יְ ׁ ֻשרוּ ן‪ ,‬יִ שְׂ ָר ֵאל ָס ָבא‪ָ ,‬מה‬ ‫אומר לו הגוי‪" :‬תעשה טובה‪ ,‬בוא תוריד לי את המזוזה שלך‬ ‫ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ָּכתוּב בּ וֹ (ישעיה ב‪ ,‬יז)‪ְ :‬ונִ שְׂ ַ ּגב ה' לְ ַב ּדוֹ ‪ַ ,‬אף יַ ֲעקֹב‬ ‫מהמשקוף כמה שיותר מהר!!!"‬ ‫וַ ִ ּי ָ ּו ֵתר יַ ֲעקֹב לְ ַב ּדוֹ ‪.‬‬ ‫"למה‪ ,‬מה קרה – שוב פרצו לך???"‬ ‫מדרש נוסף (ויקרא רבה‪ ,‬פרשה לו‪ ,‬אות ד) – ְוזָ ַכ ְר ִּתי ֶאת ְּב ִר ִיתי יַ ֲעקוֹ ב‪,‬‬ ‫"לא פרצו ‪ ...‬אבל כל חמש דקות‪ ,‬דופקים לי בדלת לבקש‬ ‫ֲה ָדא הוּ א ִדכְ ִתיב (ישעיה מג‪ ,‬א)‪ְ :‬ו ַע ָּתה ּכֹה ָא ַמר ה' בּ ַֹר ֲאָך יַ ֲעקֹב ְוי ֶֹצ ְרָך‬ ‫אוּבן ָא ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א לְ עוֹ לָ מוֹ‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל‪ַ ,‬ר ִּבי ּ ִפנְ ָחס ְּב ׁ ֵשם ַר ִּבי ְר ֵ‬ ‫😊‬ ‫תרומות!!!"‬ ‫ממשיך האור גדליה ואומר – והתיקון להם היה עכשיו בראותם‬ ‫עוֹ לָ ִמי עוֹ לָ ִמי אוֹ ַמר לְ ָך ִמי ְּב ָר ֲאָך ִמי יְ ָצ ְרָך‪ ,‬יַ ֲעקֹב ְּב ָר ֲאָך יַ ֲעקֹב‬ ‫את יעקב – האדם השלם‪ ,‬אשר הוא צורת האדם החקוקה בכסא‬ ‫יְ ָצ ְרָך‪ַּ ,‬כ ָּכתוּב‪ :‬בּ ַֹר ֲאָך יַ ֲעקֹב ְוי ֶֹצ ְרָך יִ שְׂ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫הכבוד למעלה‪ ,‬ראו שיש ביכולת האדם להגיע להשלימות אשר‬ ‫לכאורה‪ ,‬הדברים תמוהים מאד – הקב"ה מכנה את יעקב אבינו‬ ‫אליה נתכוון הבורא ית' בעת בריאת האדם‪ ,‬והכירו טעותם באמרם‬ ‫'האלקים של התחתונים' ובשבילו היה כדאי לו לברוא את העולם‬ ‫"מה אנוש כי תזכרנו"‪ ,‬וחזרו על מה שאמרו כעין נצוח כלפי‬ ‫– מה מונח כאן?!‬ ‫מעלה "משחיתים אנחנו"‪.‬‬ ‫לא נכנס להסבר המדרשים הספציפיים האלה‪ ,‬אלא הייתי רוצה‬ ‫אם ככה‪ ,‬באותו רגע שהודו המלאכים בטעותם‪ ,‬ממילא יכלו‬ ‫להגיע רק לנק' אחת בדמותו של יעקב אבינו שקשורה לפרשת‬ ‫לחזור לשהות במחיצתו של הקב"ה‪ ,‬וז"ש ְ"ו ִה ֵ ּנה ַמלְ ֲא ֵכי ֱאל ִֹהים‬ ‫השבוע‪:‬‬ ‫עֹלִ ים ְוי ְֹר ִדים בּ וֹ "‪.‬‬ ‫כשעוסקים רבותינו בדמותו של יעקב‪ ,‬הם עומדים על דברי‬ ‫מציינים רבותינו‪ ,‬שיעקב אבינו היה הרגל השלישית שעליה‬ ‫הנביא מיכה (ז‪ ,‬כ) ִּת ֵּתן ֱא ֶמת לְ יַ ֲעקֹב ֶח ֶסד לְ ַא ְב ָר ָהם וגו'‪.‬‬ ‫הושתת העולם‪ ,‬ובלעדיה אין העולם יכול לעמודו‪.‬‬ ‫יעקב אבינו – מדתו אמת‪ ,‬משום שיעקב הוא שילוב של חסד‬ ‫אומרים חז"ל (תנחומא‪ ,‬מקץ‪ ,‬אות ה) – ַא ׁ ְש ֵרי ׁ ֶש ֵאל יַ ֲעקֹב ְּב ֶעזְ רוֹ‬ ‫ודיןז; הוא לקח את החסד מאברהם ואת הדין מיצחק‪ ,‬וכעת מדתו‬ ‫(תהלים קמו‪ ,‬ה)‪ .‬לָ ָּמה ל ֹא נֶ ֱא ַמר ׁ ֶש ֵאל ַא ְב ָר ָהם אוֹ ׁ ֶש ֵאל יִ ְצ ָחק ֶא ָּלא‬ ‫'תפארת'‪.‬‬ ‫ֵאל יַ ֲעקֹב‪ַ .‬א ְּת מוֹ ֵצא‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא נִ ַ ּצב ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ל ֹא ַעל ַא ְב ָר ָהם‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת שבת נה‪ ,‬א) – דאמר רבי חנינא‪ :‬חותמו של‬ ‫ל ֹא ַעל יִ ְצ ָחק ֶא ָּלא ַעל יַ ֲעקֹב‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר‪ְ :‬ו ִה ֵ ּנה ה' נִ ָ ּצב ָעלָ יו (בראשית‬ ‫הקב"ה אמת‪.‬‬ ‫כח‪ ,‬יג)‪ָ .‬א ַמר ַר ִּבי ִסימוֹ ן‪ֵ ,‬אין ַה ֶּמלֶ ְך עוֹ ֵמד ַעל שָׂ ֵדהוּ‪ ,‬ל ֹא ְּכ ׁ ֶש ִ ּנזְ ְר ָעה‬ ‫ו‪ .‬בראשית רבה פרשה סח‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬כך מביא הזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫ו‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫ַה ְּז ֵקנִ ים ׁ ֶש ָ ּב ּה ֶמה עוֹ שִׂ ין לָ ֶהם‪ֵּ ,‬כיוָ ן ׁ ֶש ֵהם זְ ֵקנִ ים ַה ְר ֵ ּבה מוֹ ִצ ִיאין אוֹ ָתם‬ ‫אומר רש"י – חותמו של הקב"ה אמת‪ .‬אמצעית לאותיות וראשון‬ ‫חוּ ץ לַ חוֹ ָמה ְו ֵהם ֵמ ִתים‪.‬‬ ‫ואחרון על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא‪ :‬אלו בני אדם‬ ‫נשאלת השאלה – איך בדיוק לא היה למלאך המוות שליטה‬ ‫שקיימו התורה כולה‪ :‬התיו סימן להם שקיימו התורה מראש עד‬ ‫באותה העיר?‬ ‫סוף‪.‬‬ ‫מספרת הגמרא (מסכת סנהדרין צז‪ ,‬א) – אמר רבא‪ :‬מריש בתחילה‬ ‫הוּכן‬ ‫הקב"ה אמת‪ ,‬חותמו אמת וכסאו אמת‪ ,‬כמ"ש (ישעיה טז‪ ,‬ה) ְו ַ‬ ‫הוה אמינא הייתי רגיל לומר‪ :‬ליכא קושטא בעלמא אין אמת‬ ‫ַ ּב ֶח ֶסד ִּכ ֵּסא ְויָ ׁ ַשב ָעלָ יו ֶ ּב ֱא ֶמת ְּבא ֶֹהל ָּד ִוד ׁש ֵֹפט ְוד ֵֹר ׁש ִמ ׁ ְש ּ ָפט ְוּמ ִהר‬ ‫בעולם‪ ,‬כלומר‪ :‬אין בעולם מי שידבר אמת תמיד [ולעולם לא‬ ‫ֶצ ֶדק‪.‬‬ ‫יוציא דבר שקר מפיו]‪ .‬עד ששמעתי את המעשה הבא‪ ,‬אשר‬ ‫ֹאש ְ ּד ָב ְרָך‬‫משבח דוד המלך את הקב"ה ואומר‪( :‬תהילים קי"ט‪ ,‬קס) ר ׁ‬ ‫אותו אמר לי ההוא מרבנן – חכם אחד‪ ,‬ורב טבות שמיה (שמו)‪,‬‬ ‫אשית‬ ‫ֱא ֶמת וּ לְ עוֹ לָ ם ָּכל ִמ ׁ ְש ּ ַפט ִצ ְד ֶקָך; התורה מתחילה בפס' ְּ"ב ֵר ׁ ִ‬ ‫ואמרי לה ויש אומרים רב טביומי שמיה‪ ,‬דאי הוו יהבי ליה אפילו‬ ‫ָ ּב ָרא ֱאל ִֹהים" סופי תיבות אמ"ת‪.‬‬ ‫אם היו נותנים לו כל חללי דעלמא כל דבר יקר הנמצא בחלל‬ ‫אומר המדרש (אותיות דרבי עקיבא‪ ,‬אות א) – אמר רבי עקיבא‪:‬‬ ‫העולם לא הוה משני בדבוריה לא היה מחליף דיבורו לשקר‪ ,‬וכל‬ ‫אל"ף‪ .‬מה הוא אל"ף? מלמד שאמרה תורה א'מת ל'מד פ'יך כדי‬ ‫סיפר לי‪ :‬זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא פעם אחת נזדמנתי‬ ‫שתזכה לחיי העולם [הבא]‪ ,‬הוה 'פיך' 'למד' 'אמת' כדי שתזכה‬ ‫למקום אחד‪ ,‬וקושטא שמיה אשר שמו 'קושטא' (אמת) ולא הוו‬ ‫לחיי עולם הבא מפני מה? מפני שהקב"ה נקרא אמת וכסאו מאז‬ ‫משני בדיבורייהו לא היו מחליפים דיבורם לשקר ולא הוה מיית‬ ‫יושב עליו באמת ופניו יקדמו חסד ואמת וכל דבריו דברי אמת‬ ‫איניש מהתם בלא זימניה ולכן לא היה מת אדם משם לפני זמנו‪...‬‬ ‫וכל משפטיו משפטי אמת וכל אורחותיו חסד ואמת‪ .‬ומנין שהקב"ה‬ ‫נסיבי איתתא מינהון נשאתי לי אשה מהם [מבנות קושטא] והוו‬ ‫נקרא אמת? שנאמר וה' אלהים אמת‪ .‬ומנין שכסאו מאז יושב‬ ‫לי תרתין בנין מינה והיו לי שני בנים ממנה‪ .‬יומא חד יום אחד‬ ‫עליו באמת? שנאמר 'והוכן בחסד כסא'‪ .‬ומנין שפניו יקדמו חסד‬ ‫הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה היתה אשתי יושבת וחופפת‬ ‫ואמת? שנאמר 'צדק ומשפט מכון כסאך וגו'‪ .‬ומנין שדבריו אמת?‬ ‫את ראשה‪ .‬אתאי שיבבתה טרפא ַא ַ ּד ָשא באה שכנתה ודפקה בדלת‬ ‫שנאמר 'ראש דברך אמת'‪ .‬ומנין שמשפטיו משפטי אמת? שנאמר‬ ‫(ורצתה לדבר עם אשתו)‪ .‬סבר לאו אורח ארעא חשב אותו אדם שאין‬ ‫'משפטי ה' אמת צדקו יחדיו'‪ .‬וכל אורחותיו חסד ואמת‪ ,‬שנאמר‬ ‫זה דרך ארץ לספר לשכנה שאשתו חופפת את ראשה‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫'כל אורחות ה' חסד ואמת'‪.‬‬ ‫לה‪ :‬ליתא הכא "אשתי איננה כאן"‪ .‬כתוצאה מכך ששיקר שכיבו‬ ‫בשעה שעוסקים רבותינו ביעקב אבינו‪ ,‬הם מייחסים לו שני‬ ‫ליה תרתין בנין מתו לו שני בניו‪ .‬אתו אינשי דאתרא לקמיה באו‬ ‫מזמורי תהילים – מזמור ט"ו ומזמור כ"ד;‬ ‫אנשי העיר לפניו ואמרו ליה‪ :‬מאי האי מהו זה? כלומר‪ :‬איך קרה‬ ‫מקרה כזה אצלך? אמר להו‪ :‬הכי הוה מעשה כך היה המעשה‪,‬‬ ‫אומר המדרש (ילקוט שמעוני‪ ,‬תהילים‪ ,‬רמז תרס"ה) – על הפס' (תהילים‬ ‫וסיפר להם מה שקרה‪ ,‬א"ל‪ :‬במטותא מינך בבקשה ממך‪ ,‬פוק‬ ‫טו‪ ,‬ב) הוֹ לֵ ְך ָּת ִמים וּ פ ֵֹעל ֶצ ֶדק ְוד ֵֹבר ֱא ֶמת ִּבלְ ָבבוֹ ‪ .‬הולך תמים זה‬ ‫מאתרין צא מעירנו‪ ,‬ולא ְת ָג ֵרי בהו מותנא בהנך אינשי ולא תגרה‬ ‫אברהם שנאמר (בראשית יז‪ ,‬א) התהלך לפני והיה תמים‪ .‬ופועל צדק‬ ‫בנו את המוות‪.‬‬ ‫זה יצחק שמסר עצמו לשחיטה‪ .‬ודובר אמת זה יעקב שנאמר (מיכה‬ ‫ז‪ ,‬כ) תתן אמת ליעקב‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה – מה טמון ב'אמת' שמספקת אריכות ימים‬ ‫ושנים?‬ ‫על מזמור כ"ד‪ ,‬דורש המדרש את כולו על יעקב אבינו;‬ ‫מסביר המהרש"א – בלא זימני' כו'‪ .‬כי חותמו של הקב"ה הוא‬ ‫אומר המדרש (שם‪ ,‬רמז תרצ"ז) – (תהילים כד‪ ,‬ג) ִמי יַ ֲעלֶ ה ְב ַהר ה'‬ ‫אמת ובו קיים את העולם כמ"ש בתחלת מעשה הבריאה 'בראשית‬ ‫וּמי יָ קוּ ם ִ ּב ְמקוֹ ם ָק ְד ׁשוֹ ‪ .‬מדבר ביעקב‪ ,‬מי יעלה בהר ה' – (בראשית‬ ‫ִ‬ ‫ברא אלהים' סופי תיבות 'אמת' ובסוף הבריאה 'ברא אלהים לעשות'‬ ‫לה‪ ,‬א) קום עלה בית אל‪ ,‬ומי יקום במקום קדשו – (שם כח‪ ,‬יא)‬ ‫סופי תיבות 'אמת'‪ .‬והרי המשנה בדיבורו מהרס החותם וקיומו של‬ ‫ויפגע במקום‪ ,‬נקי כפים (שם לא‪ ,‬לט) אנכי אחטנה‪ ,‬ובר לבב (שם לז)‬ ‫עולם ואף אם מהרס ופוחת ממנו מספר המועט שהוא א' נשאר‬ ‫כי מששת את כל כלי‪ ,‬אשר לא נשא לשוא נפשו – נפשו של‬ ‫'מת' ובהיפך מי שלא משנה בדבורו הוא מקיים עצמו ועולמו‬ ‫לבן‪ ,‬ולא נשבע למרמה (שם נג) וישבע יעקב‪ .‬ישא ברכה מאת ה'‬ ‫בחותמו של הבריאה שהיא אמת‪ ,‬והיינו דלא מת איניש בלא זמניה‬ ‫(שם לה‪ ,‬ט) וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו‪.‬‬ ‫שהשקר מביא מיתה בלא זמן‪ ,‬וכמ"ש מפץ וחרב וחץ שנון איש‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת תענית ה‪ ,‬ב) – א"ר יוחנן‪ :‬יעקב אבינו לא מת‪.‬‬ ‫עונה ברעהו עד שקר כדאמרינן בפרק זה בורר [דף כט ע"א]‪.‬‬ ‫כדי להבין את פירוש הדברים "יעקב אבינו לא מת"‪ ,‬נזדקק‬ ‫בהקשר הזה‪ ,‬מביאים רבותינו את דברי הגמרא במסכת כתובות;‬ ‫לפסוק בפרשת השבוע; לאחר שעוזב יעקב אבינו את הר המוריה‪,‬‬ ‫מספרת הגמרא (מסכת כתובות עז‪ ,‬ב) – ריב"ל [ר' יהושע בן לוי]‬ ‫נאמר בתורה‪( :‬כח‪ ,‬יט) וַ ִ ּי ְק ָרא ֶאת ׁ ֵשם ַה ָּמקוֹ ם ַההוּ א ֵ ּבית ֵאל ְואוּ לָ ם‬ ‫מיכרך בהו ועסיק בתורה היה מתדבק בבעלי ראתן ועוסק בתורה‪.‬‬ ‫אשֹנָ ה;‬ ‫לוּ ז ׁ ֵשם ָה ִעיר לָ ִר ׁ‬ ‫וכך אמר‪ :‬הפסוק קורא לתורה (משלי ה‪-‬יט) אילת אהבים ויעלת חן‪.‬‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה סט‪ ,‬אות ח) – ְואוּ לָ ם לוּ ז‪ִ ,‬היא‬ ‫אם חן היא מעלה על לומדיה [ויעלת חן] אגוני לא מגנא – וכי‬ ‫לוּ ז ׁ ֶש ּצוֹ ְב ִעין ָ ּב ּה ֶאת ַה ְּת ֵכלֶ ת‪ִ ,‬היא לוּ ז ׁ ֶש ָעלָ ה ַסנְ ֵח ִריב ְול ֹא ִּבלְ ְּבלָ ּה‪,‬‬ ‫לא תגן עליו גם מהמחלה? כי הוה שכיב כשהגיע זמנו של רבי‬ ‫בוּכ ְדנֶ ַ ּצר ְול ֹא ֶה ֱח ִר ָיב ּה‪ִ .‬היא לוּ ז ׁ ֶשל ֹא ׁ ָשלַ ט ָ ּב ּה ַמלְ ַאְך ַה ָּמוֶ ת ֵמעוֹ לָ ם‪,‬‬ ‫נְ ַ‬ ‫ז‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫באחד הימים‪ ,‬יצאתי מחוץ לבני ברק – הייתי צריך להיות באיזו‬ ‫יהושע בן לוי להיפטר מן העולם אמרו ליה‪ :‬למלאך המות‪ :‬זיל‬ ‫רשות מקומית מסוימת‪ ,‬שקבעתי שם פגישה בשעה אחת בצהרים‪,‬‬ ‫עביד ליה רעותי לך תעשה לו כל מה שהוא רוצה – תמלא את‬ ‫והגעתי לשם ברבע לאחת; העירייה זו הכיכר המרכזית של העיר‪,‬‬ ‫רצונו אזל איתחזי ליה הלך מלאך המות ונתראה לו א"ל רבי יהושע‬ ‫ואני רואה מסביב לכיכר ארבעים איש עומדים – בזריזות הכנסתי‬ ‫בן לוי‪ :‬הביאני לגן עדן ואחוי לי דוכתאי והראה לי את מקומי‬ ‫את הציציות בתוך המכנסיים‪ .‬הייתי בטוח לוויה! ‪" -‬מה יש לקבוצת‬ ‫שם‪ ,‬אמר ליה המלאך‪ :‬לחיי (בסדר)‪ .‬א"ל ריב"ל למלאך המות‪ :‬הב‬ ‫אנשים כזאת גדולה לעשות בשעה כזאת בכיכר העיר?!" – זה לא‬ ‫לי סכינך תן לי את סכינך שבו אתה הורג אנשים דלמא מבעתת‬ ‫😊‬ ‫היה נראה לי כמו הפגנה של הסתדרות המורים‬ ‫לי באורחא אני חושש שמא תפחיד אותי בדרך‪ ,‬יהבה ניהליה ונתן‬ ‫התקרבתי אל ההמולה ‪ ...‬הייתי בטוח שיש הספדים – מאן דכר‬ ‫לו מלאך המות את הסכין‪ .‬כי מטא להתם כשהגיע ריב"ל לשם‬ ‫שמיה – לא הספדים ולא נעליים‪ .‬אני רואה שני זקנים משחקים‬ ‫דלייה הרימו מלאך המות על גבי הקיר קא מחוי ליה והראה לו‬ ‫שש‪-‬בש‪ ,‬ושלשים ושמונה אנשים מסתכלים עליהם! מהר הוצאתי‬ ‫את מקומו בגן עדן שוור נפל לההוא גיסא קפץ ריב"ל לצד השני‪,‬‬ ‫את הציציות חזרה החוצה‪ .‬אמנם כתוב שהם כמו מתים‪ ,‬אבל עליהם‬ ‫כלומר לתוך גן עדן‪ .‬נקטיה בקרנא דגלימיה אך מלאך המות אחז‬ ‫😊‬ ‫לא נאמר שצריך להכניס את הציציות‬ ‫בו בפינת כסותו‪ .‬א"ל ריב"ל‪ :‬בשבועתא דלא אתינא שבועה שלא‬ ‫אחזור! ובכן‪ ,‬נוצרה בעיה חמורה‪ :‬מלאך המות רצה להחזיר את‬ ‫יעקב אבינו מגיע לחרן – צדיק‪ ,‬אבי השלמות – רואה חבורה‬ ‫רבי יהושע בן לוי‪ ,‬אך הוא נשבע שלא יחזור! אמר קודשא בריך‬ ‫של רועים בשעה אחת בצהריים‪ ,‬יושבים סביב לבאר ואומר להם‪:‬‬ ‫הוא אמר הקב"ה בישוב הבעיה‪ :‬אי איתשיל אשבועתא ניהדר אם‬ ‫"מה אתם יושבים בשעה אחת בצהריים?! ֵהן עוֹ ד ַה ּיוֹ ם ָ ּגדוֹ ל ל ֹא‬ ‫נשבע ריב"ל בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה‪ ,‬עליו לחזור;‬ ‫ֵעת ֵה ָא ֵסף ַה ִּמ ְקנֶ ה ַה ׁ ְשקוּ ַה ּצֹאן וּ לְ כוּ ְרעוּ "‬ ‫אי לא לא ניהדר אך אם לא‪ ,‬אינו צריך לחזור‪ .‬מכיון שלא נשאל‬ ‫אומר רש"י – הן עוד היום גדול‪ .‬לפי שראה אותם רובצים‪,‬‬ ‫ריב"ל להתיר שבועה מעולם‪ ,‬הותר לו להישאר בגן עדן‪ .‬אמר‬ ‫כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד‪ ,‬אמר להם‬ ‫ליה מלאך המות לריב"ל‪ :‬הב לי סכינאי תן לי את סכיני בחזרה‪.‬‬ ‫הן עוד היום גדול‪ ,‬כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעלת‬ ‫לא הוה קא יהיב ליה סרב ריב"ל להחזירה ולא נתן לו‪ ,‬כי פחד‬ ‫היום‪ ,‬ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לא עת האסף המקנה וגו'‪.‬‬ ‫שמא ישתמש בה נגדו‪ .‬נפקא בת קלא יצאה בת קול ואמרה ליה‬ ‫(לו) לריב"ל‪ :‬הב ניהליה דמיתבעא לברייתא תן לו (למלאך המות את‬ ‫אמרו לו הרועים‪" :‬תשמע‪ ,‬יש לנו בעיה – אתה רואה את האבן‬ ‫של הבאר? היא שוקלת מעל טון! א"א להזיז אותה לבד‪ ,‬רק אם‬ ‫סכינו) כי הוא נצרך לה לבריות אחרות‪ .‬הוא לא ישתמש בו נגדך‪,‬‬ ‫באים כל הרועים של חרן ודוחפים ביחד!"‬ ‫אלא נצרך הוא לו ליטול נשמתם של אנשים אחרים‪ .‬כששמע‬ ‫זאת ריב"ל – החזיר לו את הסכין‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה – למה צריך לשים על פי הבאר אבן ששוקלת‬ ‫טון‪ ,‬א"א לשים אבן ששוקלת ‪ 4‬קילו?!"‬ ‫יוצא א"כ‪ ,‬שאם מדתו של יעקב אבינו היא אמת – ואמת זה‬ ‫נצחיות‪ ,‬כמו שהתורה היא נצחית שנקראת 'תורת אמת'‪ ,‬והקב"ה‬ ‫אומרים המפרשים – בחרן כולם היו גנבים‪ .‬אמרו האנשים‪ ,‬אם‬ ‫הוא נצחי כי מדתו אמת‪ ,‬וכל דבר שהוא אמת‪ ,‬אומר השפת אמת‪,‬‬ ‫נשים אבן של ‪ 4‬קילו‪ ,‬כל א' יוכל לבוא באמצע הלילה‪ ,‬לשאוב‬ ‫הוא לעד ולנצח – ולכן אומרת הגמראח שיעקב אבינו לא מת!‬ ‫מים ולמכור אותם‪ .‬אם ככה‪ ,‬נשים אבן ששוקלת טון שצריך את‬ ‫כל התושבים בשביל להזיז אותה‪ ,‬וככה יהיה פיקוח על המים!‬ ‫לאחר הדברים האלה‪ ,‬נוכל לשאלה הגדולה שדנים בה רבותינו‪:‬‬ ‫ֹאמרוּ יָ ָד ְענוּ ‪:‬‬‫ֹאמר לָ ֶהם ַהיְ ַד ְע ֶּתם ֶאת לָ ָבן ֶ ּבן נָ חוֹ ר וַ ּי ְ‬ ‫(כט‪ ,‬ה) וַ ּי ֶ‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬עוסקת התורה בעשרים שנות גלותו של יעקב‬ ‫ֹאמרוּ ׁ ָשלוֹ ם ְו ִה ֵ ּנה ָר ֵחל ִּב ּתוֹ ָ ּב ָאה ִעם‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם ֲה ׁ ָשלוֹ ם לוֹ וַ ּי ְ‬‫(ו) וַ ּי ֶ‬ ‫אבינו; יעקב אבינו יוצא לחרן וברגע שהוא מגיע לשם‪ ,‬הוא פוגש‬ ‫ַה ּצֹאן ‪( ...‬יב) וַ ַ ּי ֵ ּגד יַ ֲעקֹב לְ ָר ֵחל ִּכי ֲא ִחי ָא ִב ָיה הוּ א ְוכִ י ֶבן ִר ְב ָקה הוּ א‬ ‫קבוצה של רועים יושבים על יד הבאר‪ .‬רבותינו מגלים לנו‪ ,‬שכל‬ ‫– "שלום‪ ,‬אני יעקב הבן של דודה רבקה!" – וַ ָּת ָרץ וַ ַּת ֵ ּגד לְ ָא ִב ָיה‪:‬‬ ‫תושבי חרן היו שקרנים – והשקרן מס' ‪ ,1‬מיודענו לבן! – הוא‬ ‫(יג) וַ יְ ִהי כִ ׁ ְשמ ַֹע לָ ָבן ֶאת ׁ ֵש ַמע יַ ֲעקֹב ֶ ּבן ֲאחֹתוֹ וַ ָ ּי ָרץ לִ ְק ָראתוֹ וַ יְ ַח ֶ ּבק‬ ‫היה נחשב לאבי אבות השקרנים; 'לבן הארמי' – 'ארמי' אותיות‬ ‫לוֹ וַ יְ נַ ּׁ ֶשק לוֹ וַ יְ ִב ֵיאהוּ ֶאל ֵ ּביתוֹ וַ יְ ַס ּ ֵפר לְ לָ ָבן ֵאת ָּכל ַה ְ ּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה‪.‬‬ ‫'רמאי'‪ .‬גם השם שלו נעשה בשקר‪ ,‬שקרא לעצמו לבן בעוד שכולו‬ ‫בא רש"י ואומר‪ ,‬שלא תחשוב שפתאום פרצה כאן אהבה;‬ ‫היה שחור!‬ ‫אומר רש"י – וירץ לקראתו‪ .‬כסבור ממון הוא טעון‪ ,‬שהרי עבד‬ ‫במדרשים על פרשת השבוע‪ ,‬מספרים רבותינו כיצד עבר יעקב‬ ‫הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים‪ :‬ויחבק‪ .‬כשלא ראה עמו‬ ‫אבינו ניסיונות שלא יאמנו! – בניסיונות של שקרים‪ ,‬בניסיונות של‬ ‫כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו‪ :‬וינשק לו‪ .‬אמר שמא‬ ‫כזבים‪ ,‬בהטחת האשמות שווא של אנשי חרן בו; בכל צעד ושעל‪,‬‬ ‫מרגליות הביא והם בפיו‪.‬‬ ‫כולם שם קראו לו 'גנב'‪ ,‬והשאלה שנשאלת היא‪ ,‬איך יתכן שיעקב‬ ‫אבינו – עמוד האמת‪ ,‬נופל דוקא במקום כזה במשך עשרים שנה?!‬ ‫שואל החפץ חיים – מאיפה ידעו חז"ל‪ ,‬שלבן חיבק אותו כדי‬ ‫לחפש דולרים ונישק אותו כדי לחפש יהלומים?‬ ‫נתחיל ונראה‪ ,‬עד כמה הדברים מזעזעים‪:‬‬ ‫ח‪ .‬תענית ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ח‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫הגיע לפה יש ברכה במקום‪ .‬אבל תדעו לכם שזה עומד להסתיים‪.‬‬ ‫בסוף הפרשה‪ ,‬יעקב בורח מלבן ולבן רודף אחריו; אומרת‬ ‫בעוד עשרה ימים‪ ,‬יעקב עוזב את המקום‪ ,‬הוא מתחתן עם רחל‪,‬‬ ‫ֹאמר לָ ָבן לְ יַ ֲעקֹב ֶמה ָעשִׂ ָית וַ ִּתגְ נֹב ֶאת לְ ָב ִבי וַ ְּתנַ ֵהג‬ ‫התורה‪(:‬לא‪ ,‬כו) וַ ּי ֶ‬ ‫ֲא ַמ ִרין לֵ ּיה ָוּמה ַא ֲהנֵ י לָ ְך מה אפשר לעשות‪ ,‬אי אפשר למנוע‬ ‫את לִ ְבר ַֹח וַ ִּתגְ נֹב א ִֹתי ְול ֹא‬ ‫ֶאת ְּבנ ַֹתי ִּכ ׁ ְש ֻביוֹ ת ָח ֶרב‪( :‬כז) לָ ָּמה נַ ְח ֵ ּב ָ‬ ‫בעדו?! ֲא ַמר לְ הוֹ ן ִאין ָ ּב ֲעיִ ין ַא ּתוּ ן ֲאנָ א ְמ ַר ֵּמי ֵב ּיה יש אפשרות‬ ‫ִה ַ ּג ְד ָּת ִּלי וָ ֲא ׁ ַש ֵּל ֲחָך ְּבשִׂ ְמ ָחה ְוּב ׁ ִש ִרים ְּבתֹף ְוּבכִ נּ וֹ ר‪( :‬כח) ְול ֹא נְ ַט ׁ ְש ַּתנִ י‬ ‫לעכב אותו בעוד שבע שנים‪ ,‬אבל בשביל זה אני צריך שיתוף‬ ‫לְ נַ ּׁ ֵשק לְ ָבנַ י ְולִ ְבנ ָֹתי ַע ָּתה ִה ְס ַּכלְ ָּת ֲעשׂ וֹ ‪( ...‬לב‪ ,‬א) וַ ַ ּי ׁ ְש ֵּכם לָ ָבן ַ ּבבּ ֶֹקר‬ ‫פעולה מצדכם‪ְ ,‬ויָ ֵהב לֵ ּיה לֵ ָאה ְ ּדהוּ א ְר ִחים לַ ֲה ָדא ָר ֵחל ַס ִ ּגי‪ְ ,‬והוּ א‬ ‫וַ יְ נַ ּׁ ֵשק לְ ָבנָ יו ְולִ ְבנוֹ ָתיו וַ יְ ָב ֶרְך ֶא ְת ֶהם וַ ֵ ּילֶ ְך וַ ָ ּי ׁ ָשב לָ ָבן לִ ְמקֹמוֹ ‪.‬‬ ‫ָע ֵבד ָה ָכא ַ ּג ְּבכוֹ ן ׁ ִש ְב ָעה ׁ ְשנִ ין אוֹ ֳח ִרין נעשה את החתונה בחושך‬ ‫נשאלת השאלה – גם יעקב נמצא כאן‪ ,‬למה אתה לא מנשק‬ ‫מוחלט‪ ,‬ואז אחליף לו את לאה ברחל ואז הוא יצטרך לעבוד‬ ‫עוד שבע שנים נוספת בשביל רחל‪ֲ .‬א ַמ ִרין לֵ ּיה ֲע ֵביד ַמה ַּד ֲהנֵ י‬ ‫גם אותו?!‬ ‫😊‬ ‫לָ ְך מה שתבקש מאיתנו – תקבל‪ֲ .‬א ַמר לְ הוֹ ן ָהבוּ לִ י ַמ ׁ ְש ּכוֹ ן תנו‬ ‫אומר החפץ חיים – וזהו לעד‪ ,‬כי בבואו חשדו שהביא מרגליות‬ ‫לי ערבויות ְ ּדלֵ ית ַחד ִמ ְ ּנכוֹ ן ְמ ַפ ְר ֵסם שאף אחד מכם לא יספר‬ ‫טמונות בפיו‪ ,‬אבל כאשר כבר נוכח שלשוא נשקו בבואו‪ ,‬נשק‬ ‫על התרגיל הזה‪ .‬אני לא סומך עליכם‪ .‬לא תספרו‪ ,‬אחרי החתונה‬ ‫בצאתו רק לבניו ולבנותיו אבל לא ליעקב‪.‬‬ ‫תקבלו בחזרה את הערבויות‪ְ ,‬ויַ ֲהבוּ ן לֵ ּיה ַמ ׁ ְש ּכוֹ נִ ין נתנו לו ערבויות;‬ ‫שאלה נוספת שיש לשאול – למה היתה התורה צריכה לספר‬ ‫אחד נתן שעון‪ ,‬השני אמרל ריזלינג‪ ,‬השלישי בקבוק ויסקי‪ ,‬וַ ֲאזַ ל‬ ‫לנו "וַ ַ ּי ׁ ְש ֵּכם לָ ָבן ַ ּבבּ ֶֹקר וַ יְ נַ ּׁ ֵשק לְ ָבנָ יו"‪ ,‬מה זה משנה אם זה היה‬ ‫ְו ַאיְ ֵתי ֲעלֵ יהוֹ ן ֲח ַמר ְמ ׁ ַשח ְוקוֹ ָפר הלך לבן והמיר את כל הערבויות‬ ‫בבוקר או בצהרים?!‬ ‫לכסף‪ ,‬ובכסף הזה קנה את כל הדברים לחתונה‪ֱ ,‬הוֵ י לָ ָּמה נִ ְק ָרא‬ ‫אמר א' המפרשים רעיון נפלא – הוא עשה את זה דוקא בבוקר‬ ‫ׁ ְשמוֹ לָ ָבן ָה ֲא ַר ִּמי ׁ ֶש ִר ָּמה ְּב ַאנְ ׁ ֵשי ְמקוֹ מוֹ ‪.‬‬ ‫– בעלות השחר כשכולם ישנים‪ ,‬שאף א' מהנכדים לא יתעורר‬ ‫יוצא‪ ,‬שכל אחד אכל ושתה מהכסף שלו‪ .‬דבר יצירתי מאוד 😊‬ ‫‪-‬‬ ‫😊‬ ‫ויבקש ממנו‪" :‬סבא‪ ,‬תן לי מאה דולר לפני שאתה הולך!"‬ ‫יעקב אבינו מגיע לאולם – חושך מוחלט‪ .‬הוא שומע אנשים‬ ‫קם בבוקר‪ ,‬נתן נשיקות וברח – שאף א' לא יבקש ממנו משהו!‬ ‫מתלחששים ‪" ...‬זה היה חלק מהתרגיל של לבן‪ ;" ...‬נכנס יעקב‬ ‫אומרת התורה‪( :‬שם יח) וַ ֶ ּי ֱא ַהב יַ ֲעקֹב ֶאת ָר ֵחל וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ֶא ֱע ָב ְדָך‬ ‫לאולם ושואל את לבן – "מה זה החושך הזה???" – איך אומרים‬ ‫ׁ ֶש ַבע ׁ ָשנִ ים ְּב ָר ֵחל ִּב ְּתָך ַה ְ ּק ַט ָ ּנה‪( :‬יט) וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר לָ ָבן טוֹ ב ִּת ִּתי א ָֹת ּה לָ ְך‬ ‫😊‬ ‫– חתונה כזאת לא רואים כל יום‬ ‫ִמ ִּת ִּתי א ָֹת ּה לְ ִא ׁיש ַא ֵחר ׁ ְש ָבה ִע ָּמ ִדי‪.‬‬ ‫אמר לו לבן – "זה מנהג המקום! כאן האנשים פרושים –‬ ‫רבותינו לומדים את המסירות נפש שצריכה להיות לגבי עובד‬ ‫אנשים צדיקים‪ .‬אתה חושב שהאנשים כאן פרוצים??? – אנחנו‬ ‫– מעביד‪ ,‬מיעקב אבינו;‬ ‫😐‬ ‫לא מסתכלים במקומות שלא צריך להסתכל!"‬ ‫כותב הרמב"ם (הלכות שכירות‪ ,‬פי"ג‪ ,‬ה"ז) – ְּכ ֶד ֶרְך ׁ ֶש ֻּמזְ ָהר ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת‬ ‫כמובן שיעקב אבינו לא 'יהרוס' את גדרי הצניעות במקום‪,‬‬ ‫אכת‬ ‫ׁ ֶשלּ ֹא יִ גְ זל שְׂ ַכר ָענִ י ְול ֹא יְ ַע ְּכ ֶבנּ וּ ָּכְך ֶה ָענִ י ֻמזְ ָהר ׁ ֶשלּ ֹא יִ גְ זל ְמלֶ ֶ‬ ‫והחתונה מתקיימת 'כמתוכנן'!‬ ‫ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת ְויִ ָ ּב ֵטל ְמ ַעט ְּב ָכאן ְוּמ ַעט ְּב ָכאן וּמוֹ ִציא ָּכל ַה ּיוֹ ם ְּב ִמ ְר ָמה‬ ‫ממשיך המדרש ואומר (שם) – ְו ָהיוּ כל תושבי חרן‪ ,‬ללא יוצא‬ ‫ֶא ָּלא ַח ָ ּיב לְ ַד ְק ֵּדק ַעל ַע ְצמוֹ ַ ּב ְּז ַמן ׁ ֶש ֲה ֵרי ִה ְק ּ ִפידוּ ַעל ְּב ָר ָכה ְר ִב ִיעית‬ ‫מן הכלל ְמ ַק ְּל ִסין קוֹ ְדמוֹ י שרים לפניו ְו ָא ְמ ִרין ָהא לַ יָ א ָהא לַ יָ א‪,‬‬ ‫ׁ ֶשל ִּב ְר ַּכת ַה ָּמזוֹ ן ׁ ֶשלּ ֹא יְ ָב ֵרְך אוֹ ָת ּה‪ְ .‬ו ֵכן ַח ָ ּיב לַ ֲעבֹד ְּב ָכל ּכֹחוֹ ׁ ֶש ֲה ֵרי‬ ‫ִהיא לֵ ָאה ִהיא לֵ ָאה‪.‬‬ ‫יַ ֲעקֹב ַה ַ ּצ ִ ּדיק ָא ַמר ִּכי ְּב ָכל ּכ ִֹחי ָע ַב ְד ִּתי ֶאת ֲא ִב ֶיכן‪ .‬לְ ִפ ָיכְך נָ ַטל שְׂ ַכר‬ ‫שאל אותם יעקב‪" :‬איזה מין שיר זה?!"‬ ‫זֹאת ַאף ָ ּבעוֹ לָ ם ַה ֶּזה ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (בראשית ל‪-‬מג) 'וַ ִ ּי ְפרֹץ ָה ִא ׁיש ְמאֹד ְמאֹד'‪.‬‬ ‫אמרו לו תושבי חרן‪" :‬הכוונה שלך נאה לשיר – בזכותך התברכו‬ ‫בשמונה בבוקר אתה מגיע לעבודה – עד השעה ‪ 11‬הוא עובד‬ ‫לנו המים!"‬ ‫בשיא התפוקה; משעה ‪ 11‬יש במדינה 'הפסקת תה' – מהרגע‬ ‫שמפסיקים לשתות את התה‪ ,‬נגמרת העבודה; מדברים קצת‬ ‫למחרת בבוקר‪ ,‬אומרת התורה‪( :‬כה) וַ יְ ִהי ַבבּ ֶֹקר ְו ִה ֵ ּנה ִהוא לֵ ָאה‪.‬‬ ‫פוליטיקה‪ ,‬שני טלפונים הביתה ‪ ...‬דיבור פה דיבור שם – והביתה!‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה ע‪ ,‬אות יח) – ְּב ַצ ְפ ָרא ְו ִה ֵ ּנה ִהיא‬ ‫לֵ ָאה‪ָ ,‬א ַמר לָ ּה ָמה ַר ָּמיְ ָתא ַ ּבת ַר ָּמ ָאה‪ ,‬לָ או ְּבלֵ ילְ יָ א ֲהוָ ה ָק ֵרינָ א ָר ֵחל‬ ‫יעקב אבינו במשך שבע שנים‪ ,‬עובד במסירות נפש עצומה‪.‬‬ ‫ְו ַא ְּת ֲענֵ ית לִ י אני קורא לך רחל‪ ,‬ואת עושה מה שאני אומר לך‬ ‫מסתיימים להם שבע השנים‪ ,‬והוא מבקש מלבן את רחל בתו;‬ ‫בשם רחל‪ ,‬כשאת לאה?! ָא ְמ ָרה לֵ ּיה אמרה לאה ליעקב ִאית ַס ּ ָפר‬ ‫קובעים תאריך ואולם‪ ,‬וממתינים ליום הגדול!‬ ‫ְ ּדלֵ ית לֵ ּיה ַּתלְ ִמ ִידים ראית פעם ספר שאין לו תלמידים?! ל ֹא ָכְך‬ ‫במדרשי חז"ל‪ ,‬כתוב דברים נוראים; הולך לבן הנוכל ותולה‬ ‫ָהיָ ה צוֹ וֵ ַח לָ ְך ֲאבוּ ְך לא כך אביך עשה איתך?! ֵעשָׂ ו‪ְ ,‬ו ַא ְּת ָענֵ י לֵ ּיה‬ ‫מודעות ברחוב – 'כינוס חירום סודי לתושבי חרן' – כולם מתכנסים‬ ‫הוא קרא לך עשו‪ ,‬ואתה ענית לו‪.‬‬ ‫בבונקר תת קרקעי ולבן מתחיל לנאום;‬ ‫אם ככה‪ ,‬קוראים את מדרשי חז"ל ואי אפשר להאמין עד כמה‬ ‫מספר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה ע‪ ,‬אות יח) ‪ -‬וַ ֶ ּי ֱאסֹף לָ ָבן ֶאת ָּכל‬ ‫רמאים היו תושבי חרן! במשך שבע שנים‪ ,‬עובד יעקב אבינו‬ ‫ַאנְ ׁ ֵשי ַה ָּמקוֹ ם וַ ַ ּי ַעשׂ ִמ ׁ ְש ֶּתה (בראשית כט‪ ,‬כב)‪ִּ ,‬כ ֵ ּנס ָּכל ַאנְ ׁ ֵשי ְמקוֹ מוֹ ‪,‬‬ ‫במסירות נפש – ומה הוא מקבל??? שווער רמאי‪ ,‬חבורה של‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם יוֹ ְד ִעים ַא ֶּתם ׁ ֶש ָהיִ ינוּ ְדחוּ ִקים לְ ַמיִ ם ְו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָ ּבא ַה ַ ּצ ִ ּדיק‬ ‫רמאים‪ ,‬ואשה שהוא לא חפץ בה בכלל!‬ ‫ַה ֶּזה לְ ָכאן נִ ְת ָ ּב ְרכוּ ַה ַּמיִ ם* רבותי‪ ,‬כולכם יודעים‪ ,‬שמרגע שיעקב‬ ‫ט‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫כל הרועים באים אלי בטענות‪ ,‬איך יכול להיות שעל הצאן‬ ‫יעקב אבינו מסיים את השבע ברכות‪ ,‬ומבקש מלבן‪" :‬אני רוצה‬ ‫שלי לא באו אף פעם זאבים‪ ,‬ואז מאשימים אותי‪" :‬אתה יודע‬ ‫את רחל"‪ ,‬אומר לו לבן‪" :‬אין בעיה – תעבוד אצלי עוד שבע‬ ‫איך זה יכול להיות?! גם אצלך היו זאבים‪ .‬אבל אחרי שהם טרפו‬ ‫שנים" – כל א' מאתנו‪ ,‬במקום יעקב אבינו‪ ,‬היה אומר‪" :‬מה‪ ,‬אני‬ ‫אצלך ‪ 4‬כבשים‪ ,‬באת וגנבת מאתנו ‪ 4‬כבשים ושמת אצלך!" – רק‬ ‫פראייר שלו?! אני אעבוד מהבוקר עד הלילה כמו חמור עוד‬ ‫בגללך מכנים אותי 'גנב'!‬ ‫שבע שנים?! מצדי שכל יום יטרפו לו שבע כבשים! אני אלמד‬ ‫נשאלת השאלה – איך יכול להיות‪ ,‬יעקב אבינו – עמוד האמת‪,‬‬ ‫את הרמאי הזה לקח!" – אבל יעקב אבינו לא כך עשה; אומרים‬ ‫נשלח לגלות של עשרים שנה במקום שכל כולו שקר – איך יתכן‬ ‫חז"ל‪ ,‬שבע השנים הראשונות‪ ,‬כשבע השנים האחרונות – אותה‬ ‫דבר כזה?!‬ ‫מסירות נפש בלי שום הבדל!‬ ‫הוא מסיים לעבוד ארבע עשרה שנה‪ ,‬אומר לו לבן‪" :‬תישאר‬ ‫אומרים רבותינו‪,‬ט בשעה שאדם בוחר לו דרך בעבודת ה' –‬ ‫אצלי עוד קצת‪ ,‬תרוויח קצת כסף!" – וכל רגע היה משנה לו‬ ‫הקב"ה בוחן אותו באותה הדרך שבה הוא בחר‪ ,‬שנאמר (תהילים יא‪,‬‬ ‫את התנאים‪ ,‬כמ"ש (לא‪ ,‬ז) וַ ֲא ִב ֶיכן ֵה ֶתל ִּבי ְו ֶה ֱחלִ ף ֶאת ַמשְׂ ֻּכ ְר ִּתי‬ ‫ה) ה' ַצ ִ ּדיק יִ ְב ָחן‪.‬‬ ‫ֲעשֶׂ ֶרת מֹנִ ים!‬ ‫אברהם אבינו בחר לעצמו את מדת החסד; מספר המדרש‪,‬‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה עד‪ ,‬אות י) – וַ ִ ּי ַחר לְ יַ ֲעקֹב וַ ָ ּי ֶרב‬ ‫שפגש אברהם אבינו את שם בן נח ושאל אותו באיזה זכות הם‬ ‫ְּבלָ ָבן (בראשית לא‪ ,‬לו)‪ַ ,‬ר ִּבי ֲעזַ ְריָ ה ְּב ׁ ֵשם ַר ִּבי ַח ַ ּגי ְו ַר ִּבי יִ ְצ ָחק ַ ּבר‬ ‫זכו לצאת מהתיבה‪ .‬השיב לו שם בן נח – "בזכות שטיפלנו בכל‬ ‫ָמרוֹ ן‪ְ ,‬ו ָתנֵ י לָ ּה ְּב ׁ ֵשם ַר ִּבי ֲחנִ ינָ א ַ ּבר יִ ְצ ָחק‪ַ ,‬ק ּ ְפ ָדנוּ ָתן ׁ ֶשל ָאבוֹ ת ְול ֹא‬ ‫החיות העופות והבהמות‪ ,‬ושנה שלמה לא ראינו שינה לעינינו – כל‬ ‫ִענְ ְו ָתנוּ ָתן ׁ ֶשל ָ ּבנִ ים‪ַ ,‬ק ּ ְפ ָדנוּ ָתן ׁ ֶשל ָאבוֹ ת ִמ ַ ּניִ ן‪ ,‬וַ ִ ּי ַחר לְ יַ ֲעקֹב וַ ָ ּי ֶרב ְּבלָ ָבן‪,‬‬ ‫חיה היתה צריכה את המזון שלה בשעה אחרת ביממה! ובזכות זה‬ ‫אתי ִּכי‬ ‫ֹאמר לְ לָ ָבן ַמה ּ ִפ ׁ ְש ִעי ַמה ַח ּ ָט ִ‬ ‫(בראשית לא‪ ,‬לו)‪ :‬וַ ַ ּי ַען יַ ֲעקֹב וַ ּי ֶ‬ ‫יצאנו מהתיבה"‪ ,‬אמר אברהם אבינו‪" :‬אם בזכות החסד שעשיתם‬ ‫ָדלַ ְק ָּת‪ָּ ,‬דא ַא ְּת ָסבוּ ר ׁ ֶש ָּמא ַמ ּכוֹ ת אוֹ ּ ְפ ָצ ִעים יִ ְהיוּ ׁ ָשם‪ֶ ,‬א ָּלא ִ ּד ְב ֵרי‬ ‫עם החיות יצאתם מהתיבה‪ ,‬אני אלך לעשות חסד עם בני האדם"‬ ‫ּ ִפ ּיוּ ִסים‪ ,‬יַ ֲעקֹב ְמ ַפ ֵ ּייס ֶאת ָח ִמיו‪( .‬בראשית לא‪ ,‬לז)‪ִּ :‬כי ִמ ּׁ ַש ׁ ְש ָּת ֶאת ָּכל‬ ‫– מיד (כא‪ ,‬לג) וַ ִ ּי ּ ַטע ֵא ׁ ֶשל ִּב ְב ֵאר ׁ ָש ַבע;‬ ‫את ִמ ּכֹל ְּכלֵ י ֵב ֶיתָך‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּבי ִסימוֹ ן ְּבנ ַֹהג ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם‬ ‫ֵּכלַ י ַמה ָּמ ָצ ָ‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה נד‪ ,‬אות ו) – ַא ְב ָר ָהם ָהיָ ה ְמ ַק ֵ ּבל‬ ‫ָח ָתן ׁ ֶשהוּ א ָּדר ֵא ֶצל ָח ִמיו ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ׁ ֶשל ֹא לֵ ָיהנוֹ ת ֲא ִפלּ וּ ְּכלִ י ֶא ָחד‬ ‫ֶאת ָהעוֹ ְב ִרים ְו ֶאת ַה ּׁ ָש ִבים‪ִ ,‬וּמ ּׁ ֶש ָהיוּ אוֹ כְ לִ ין ְו ׁשוֹ ִתין ָא ַמר לוֹ ן ְּב ִריכוּ‪,‬‬ ‫ֲא ִפלּ וּ ַס ִּכין ֶא ָחד‪ְּ ,‬ב ַרם ָה ָכא ִמ ּׁ ַש ׁ ְש ָּת ֶאת ָּכל ֵּכלַ י‪ֲ ,‬א ִפלּ וּ ַמ ַחט ֲא ִפלּ וּ‬ ‫ְו ֵהן ָא ְמ ִרין ַמה נֵ ימוֹ ר‪ ,‬וַ ֲא ַמר לְ הוֹ ן‪ּ ָ ,‬ברוּ ְך ֵאל עוֹ לָ ם ׁ ֶש ָא ַכלְ נוּ ִמ ּׁ ֶשלּ וֹ ‪,‬‬ ‫את‪.‬‬‫ִצנּ וֹ ָרא ל ֹא ָמ ָצ ָ‬ ‫ֲה ָדא הוּ א ִדכְ ִתיב (בראשית כא‪ ,‬לג)‪ :‬וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ָשם ְּב ׁ ֵשם ה' ֵאל עוֹ לָ ם‪.‬‬ ‫איזה יהודי‪ ,‬שנולד לו בן או בת ובא להתארח אצל הוריו או‬ ‫אצל השווער שלו לתקופה של כמה ימים‪ ,‬לא תיפול לו בתיק‬ ‫אומרים רבותינו – בוא וראה‪ ,‬היות ומדתו של אברהם אבינו‬ ‫איזה מגבת שלהם?! – 'בלי כוונה'‪ ,‬הוא רואה מגבת עם הכיתוב‬ ‫היא חסד‪ ,‬לכן כל ניסיונותיו היו של חסד; אומר לו הקב"ה‪" :‬לֶ ְך‬ ‫'הילטון'; הוא יודע שזה לא שלו‪ ,‬כי הוא אף פעם לא היה שם‬ ‫לְ ָך ֵמ ַא ְר ְצָך" – יש לו אבא זקן בבית‪ ,‬אומר לו הקב"ה‪" :‬תעזוב‬ ‫אותו – תתנתק!"‪" ,‬אבל הוא ישיש!"‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪" :‬אותך אני‬ ‫‪ -‬אבל‬ ‫😊‬ ‫– הוא יחזיר את זה מתישהו‪ ,‬זה לא מתאים לו לסט‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬אפילו מחט לא לקח מהשווער הרמאי שלו!‬ ‫פוטר ממצות כיבוד אב ואם!" – ואברהם עוזב!‬ ‫אמר לו יעקב‪( :‬לא‪ ,‬לח) זֶ ה ֶעשְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה ָאנֹכִ י ִע ָּמְך ְר ֵחלֶ יָך ְו ִע ֶּזיָך‬ ‫אברהם מוציא מהבית את ישמעאל בנו‪ ,‬בציווי שרה אשתו‪ .‬וכמו‬ ‫אתי ֵאלֶ יָך‬ ‫ל ֹא ׁ ִש ֵּכלוּ ְו ֵאילֵ י צֹאנְ ָך ל ֹא ָא ָכלְ ִּתי‪( :‬לט) ְט ֵר ָפה ל ֹא ֵה ֵב ִ‬ ‫שהבאנו בתחילת השיעור‪ ,‬שמרוב אהבתו הוא אפילו לא הוכיח‬ ‫ָאנֹכִ י ֲא ַח ּ ֶט ָ ּנה ִמ ָ ּי ִדי ְּת ַב ְק ׁ ֶש ָ ּנה ְ ּגנֻ ְב ִתי יוֹ ם וּ גְ נֻ ְב ִתי לָ יְ לָ ה‪( :‬מ) ָהיִ ִיתי ַב ּיוֹ ם‬ ‫אותו על מעשיו! – אבל אמר לו הקב"ה‪"ּ :‬כֹל ֲא ׁ ֶשר ּת ַ‬ ‫ֹאמר ֵאלֶ יָך‬ ‫ֲא ָכלַ נִ י ח ֶֹרב – "אין לך מושג איזה סבל היה לי מהחמסין!" ְו ֶק ַרח‬ ‫שָׂ ָרה ׁ ְש ַמע ְּבקֹלָ ּה" – והוא זורק את ישמעאל מהבית! – איך יכול‬ ‫ַ ּב ָּליְ לָ ה – "ובלילות קפאתי מקור!" – וַ ִּת ַּדד ׁ ְשנָ ִתי ֵמ ֵעינָ י‪.‬‬ ‫להיות‪ ,‬אברהם אבינו עמוד החסד??? את כולם הוא מכניס הביתה;‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה‪ ,‬פרשה עד‪ ,‬אות יא) – ְ ּגנֻ ְב ִתי יוֹ ם וּ גְ נֻ ְב ִתי‬ ‫יש לו מחסן לכל העבריינים‪ ,‬לכולם הוא נותן לאכול – אבל יש‬ ‫לָ יְ לָ ה‪ָ ,‬ק ְריִ ין לִ י ַ ּג ָ ּנ ָבא ִּב ָימ ָמא ְוגַ ָ ּנ ָבא ְּבלֵ ילְ יָ א – הרועים של היום‬ ‫לו בן בעייתי שהוא זורק אותו מהבית!‬ ‫קוראים לי 'גנב'‪ ,‬והרועים של הלילה קוראים לי 'גנב'! – כולם‬ ‫נשאלת השאלה – איך זה מסתדר עם מידת החסד שלו???‬ ‫מכנים אותי 'גנב' – בגללך!‬ ‫מסביר המלבי"ם‪ ,‬אברהם אבינו היה ראש המוכיחים כנגד אותם‬ ‫"למה בגללי?!"‪ ,‬שאל אותו לבן‪.‬‬ ‫האנשים שהיו מקריבים את בניהם למולך‪ .‬היה אומר להם אברהם‪:‬‬ ‫אמר לו יעקב‪" :‬עשרים שנה רעיתי את הצאן שלך – האם קרה‬ ‫"איך יתכן שאתם עובדים לאלוה כזה‪ ,‬שמצוה אתכם לקחת את‬ ‫פעם אחת‪ ,‬שכבשה לא חזרה?! קרה פעם אחת שעז לא חזרה?!‬ ‫הילדים שלכם ולשרוף אותם?!" – וככה הצליח אברהם אבינו לקרב‬ ‫תראה לי עדר אחד‪ ,‬שזאב לא טרף לו כמה כבשים! – לכולם‬ ‫אלפים ורבבות לקב"ה!‬ ‫בסביבה זה קרה‪ ,‬מלבד הצאן שלך!‬ ‫ט‪ .‬כך מובא בדבריו של האור גדליה‪ ,‬וכן בספרו של ר' יעקב קמינצקי‪.‬‬ ‫י‬ ‫שאמר‬ ‫ח"סשת תנש – תמאה דומע‬ ‫ברוך‬ ‫אנשים עובדים אצל בנאדם פרטי‪ ,‬אתה רואה אותם מדברים‬ ‫פתאום הוא מצווה – ַ"קח נָ א ֶאת ִּבנְ ָך ֶאת יְ ִח ְידָך ֲא ׁ ֶשר ָא ַה ְב ָּת‬ ‫בטלפון על ימין ועל שמאל; אתה שואל אותם‪" :‬תגיד לי‪ ,‬הבעל‬ ‫ֶאת יִ ְצ ָחק ְולֶ ְך לְ ָך ֶאל ֶא ֶרץ ַה ּמ ִֹר ָ ּיה ְו ַה ֲעלֵ הוּ ׁ ָשם לְ עֹלָ ה"י – היתכן‬ ‫הבית שלך מרשה לך לדבר בטלפון?!"‬ ‫דבר כזה?! את כולם הוא קירב בזכות זה‪ ,‬ופתאום הוא הולך‬ ‫"הוא צריך להרשות לי‪ ,‬אתה יודע כמה כסף הוא גונב ממני?!"‬ ‫לשחוט את הבן שלו?! אברהם אבינו איש החסד‪ ,‬הולך לעשות‬ ‫יעקב אבינו עובד עם נוכל‪ ,‬אבל למרות זאת‪ ,‬עשרים שנה‬ ‫פעולה שהיא אנטי חסד?!‬ ‫הוא לא לקח ממנו אפילו מחט! איזו נאמנות! התנהגות של מדת‬ ‫האמת בתוך השקר!‬ ‫באים רבותינו ואומרים – כן! כשאדם בוחר לעצמו הנהגה‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬דמותו של יעקב אבינו מלמדת אותנו כיצד להתמודד‬ ‫מסגל לעצמו מדה מסוימת – באותה מדה‪ ,‬באותה הנהגה‪ ,‬שם‬ ‫מול שקרים‪ ,‬כיצד לעמוד איתנים ולא ליפול בניסיונות השקר‪.‬‬ ‫יהיו המכשולים! שם הוא יעמוד‪ ,‬שם הוא הוא יתקל בבעיות‪ ,‬שם‬ ‫בכל בוקר‪ ,‬לאחר קריאת פרשת העקידה‪ ,‬אנחנו מבקשים‪"ִּ :‬ת ֵּתן‬ ‫הוא יעמוד בניסיונות!‬ ‫ֱא ֶמת לְ יַ ֲעקֹב ֶח ֶסד לְ ַא ְב ָר ָהם" – מזכירים לנו להידבק במדתו של‬ ‫יעקב אבינו! וכך אנחנו פותחים את תפילת שחרית‪" :‬לְ עוֹ לָ ם יְ ֵהא‬ ‫אם ככה‪ ,‬אברהם אבינו שהוא מדת החסד‪ ,‬התנסה בניסיונות‬ ‫ָא ָדם יְ ֵרא ׁ ָש ַמיִ ם ַ ּב ֵּס ֶתר ְּכ ַב ָ ּגלוּ י‪ ,‬וּמוֹ ֶדה ַעל ָה ֱא ֶמת‪ְ ,‬ודוֹ ֵבר ֱא ֶמת‬ ‫שהשורש שלהם הוא אנטי חסד; יעקב אבינו שבחר לעצמו את‬ ‫ִּבלְ ָבבוֹ ";‬ ‫מדת האמת‪ ,‬נתנסה בניסיונות של שקר – לחיות עשרים שנה בתוך‬ ‫אומרים חז"ל – "דוֹ ֵבר ֱא ֶמת ִּבלְ ָבבוֹ " זוהי מדתו של יעקב אבינו!‬ ‫עם של שקרנים! – לראות איך הוא מגיב‪ ,‬כשהוא נמצא בתוך עם‬ ‫אם כן‪ ,‬מדת האמת היא זו שמלווה אותנו! הקב"ה אמת ותורתו‬ ‫של שקרנים; האם ח"ו ידבק בו משהו ממידת השקר – "אם הוא‬ ‫אמת!‬ ‫גונב אותי‪ ,‬אני אגנוב אותו"?‬ ‫יזכנו הקב"ה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו‪ ,‬וישיב שכינתו לציון אמן ואמן!!!‬ ‫י‪ .‬כב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫אי‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫מתנה לדורות – שנת תשפ"ו‬ ‫פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו‪ ,‬פרשת ויצא‪ .‬עוסקת הפרשה ביציאתו של יעקב אבינו מביתו שבארץ‬ ‫ישראל לחרן;‬ ‫הארץ‪ – " ...‬הקב"ה השקיע לו את השמש שלא בעונתה – שעתיים‬ ‫אומרת התורה‪( :‬כח‪ ,‬י) וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע וַ ֵ ּילֶ ְך ָח ָרנָ ה‪.‬‬ ‫לפני הזמן‪ ,‬הוא אסף אבנים – כמה אבנים? על זה יש מחלוקת‬ ‫לכאורה‪ ,‬למה נאמר גם 'ויצא' וגם 'וילך' – לכאורה א' המילים‬ ‫בחז"ל וכמה וכמה דעות – מינימום ב' אבנים ומקסימום י"ב‪ .‬הוא‬ ‫מיותרות; אפשר היה לומר "וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע לְ ָח ָרנָ ה"‪ ,‬או‬ ‫פחד שמא יבואו חיות רעות לטרוף אותו‪ ,‬לכן שם אותם מתחת‬ ‫רק "וילך יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע לְ ָח ָרנָ ה"?‬ ‫לראשו והלך לישון;‬ ‫את השאלה הזאת שואל הבית הלוי ועונה גם תשובה;‬ ‫אומרים חז"ל (בראשית רבה‪ ,‬פרשה סח‪ ,‬אות יא) – וַ ִ ּי ַקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם‬ ‫כותב הבית הלוי – עוד י"ל דבכל אדם היוצא ממקום למקום‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יא)‪ַ ,‬ר ִּבי יְ הוּ ָדה ְו ַר ִּבי נְ ֶח ְמיָ ה ְו ַר ָ ּבנָ ן‪ַ ,‬ר ִּבי יְ הוּ ָדה ָא ַמר ׁ ְשנֵ ים‬ ‫יש בזה אופנים או דעיקר תכליתו היה היציאה ממקום הראשון‬ ‫ֶעשְׂ ֵרה ֲא ָבנִ ים נָ ַטל‪ָּ ,‬כְך ָ ּגזַ ר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ׁ ֶשהוּ א ַמ ֲע ִמיד ׁ ְשנֵ ים‬ ‫משום איזו סיבה וע"כ מוכרח הוא לילך למקום אחר אבל עיקר‬ ‫ָעשָׂ ר ׁ ְש ָב ִטים‪ָ ,‬א ַמר ַא ְב ָר ָהם ל ֹא ֶה ֱע ִמ ָידן‪ ,‬יִ ְצ ָחק ל ֹא ֶה ֱע ִמ ָידן‪ֲ ,‬אנִ י‬ ‫כוונתו ורצונו היא היציאה‪ .‬או משום דצריך להיות במקום השני‪.‬‬ ‫ִאם ִמ ְת ַאחוֹ ת ֵהן ׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ֲא ָבנִ ים זוֹ לָ זוֹ יוֹ ֵד ַע ֲאנִ י ׁ ֶש ֲאנִ י ַמ ֲע ִמיד‬ ‫וזהו עיקר תכלית כוונתו בההליכה‪ .‬וביעקב נתלכדו שתי הכוונות‪.‬‬ ‫ׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ׁ ְש ָב ִטים‪ֵּ ,‬כיוָ ן ׁ ֶש ִ ּנ ְת ַאחוּ ׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ֲא ָבנִ ים זוֹ לָ זוֹ ‪ ,‬יָ ַדע‬ ‫דעיקר כוונתו בהליכתו לקיים מצות כיבוד אב ואם‪ .‬דרבקה אמרה‬ ‫ׁ ֶשהוּ א ַמ ֲע ִמיד ׁ ְשנֵ ים ָעשָׂ ר ׁ ְש ָב ִטים‪.‬‬ ‫לו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך ועתה כו' קום ברח לך אל‬ ‫כותב התרגום יונתן בן עוזיאל – "‪ ...‬וּנְ ֵסיב ַא ְר ְּב ָעה ֵמ ַא ְבנֵ י ַא ְת ָרא‬ ‫לבן‪ ,‬דעיקר כוונתה היא שלא יהיה בבאר שבע מקום שעשו‬ ‫ַק ִד ׁיש‪ – " ...‬היינו שלקח ארבע אבנים‪.‬‬ ‫שם והעיקר בזה הוא היציאה‪ .‬וליצחק לא אמרה כל זאת רק‬ ‫ומה עשה יעקב אבינו עם אותה האבן?‬ ‫שלא יקח אשה מבנות כנען וצוה לו קום לך פדנה ארם וקח לך‬ ‫אשה מבנות לבן ותכלית ציויו היה ההליכה לחרן‪ .‬ויעקב קיים‬ ‫אומרת התורה‪( :‬כח‪ ,‬יח) וַ ַ ּי ׁ ְש ֵּכם יַ ֲעקֹב ַ ּבבּ ֶֹקר וַ ִ ּי ַ ּקח ֶאת ָה ֶא ֶבן ֲא ׁ ֶשר‬ ‫דברי שניהם שהוא היציאה וגם ההליכה לחרן ושניהם היה אצלו‬ ‫שָׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו וַ ָ ּישֶׂ ם א ָֹת ּה ַמ ֵ ּצ ָבה וַ ִ ּיצֹק ׁ ֶש ֶמן ַעל ר ׁ ָ‬ ‫ֹאש ּה‪.‬‬ ‫לעיקר ותכלית‪ .‬וזהו שאה"כ בפרשה שלמעלה וישמע יעקב אל‬ ‫זאת הפעם הראשונה שמופיע בתורה המילה שמן‪ ,‬וכבר אמרו‬ ‫אביו ואמו וילך פדנה ארם שנתכוין לקיים דברי שניהם‪ .‬ומצאתי‬ ‫חז"ל שבמקום שמופיע נושא כלשהו בפעם הראשונה‪ ,‬זה היסוד‬ ‫באוהל יעקב שכתב כעין זה‪.‬‬ ‫לכל התורה כולה;‬ ‫אומר רש"י – ויצא יעקב מבאר שבע‪ .‬לא היה צריך לכתוב‬ ‫כותב ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק‪ ,‬מועדים) – וידוע דכל אות‬ ‫אלא וילך יעקב חרנה‪ ,‬ולמה הזכיר יציאתו‪ ,‬אלא מגיד שיציאת‬ ‫במקום שנזכר ראשונה בתורה‪ ,‬שם מרומז שורש קדושת האות‬ ‫צדיק מן המקום עושה רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה‬ ‫אי‬ ‫כדמוכח בגמרא (ב"ק נה‪.).‬‬ ‫הוא זיוה הוא הדרה‪ ,‬יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן‬ ‫(שם כ) וַ ִ ּי ַּדר יַ ֲעקֹב נֶ ֶדר לֵ אמֹר ִאם יִ ְהיֶ ה ֱאל ִֹהים ִע ָּמ ִדי וּ ׁ ְש ָמ ַרנִ י‬ ‫(רות א‪ ,‬ז) ותצא מן המקום‪ ,‬האמור בנעמי ורות‪.‬‬ ‫ַ ּב ֶּד ֶרְך ַה ֶּזה ֲא ׁ ֶשר ָאנֹכִ י הוֹ לֵ ְך ְונָ ַתן לִ י לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹל ֶוּב ֶגד לִ לְ בּ ֹׁש‪:‬‬ ‫כל א' שקורא את דברי רש"י‪ ,‬שואל את עצמו – מה המשותף‬ ‫(כא) ְו ׁ ַש ְב ִּתי ְב ׁ ָשלוֹ ם ֶאל ֵ ּבית ָא ִבי ְו ָהיָ ה ה' לִ י לֵ אל ִֹהים‪( :‬כב) ְו ָה ֶא ֶבן‬ ‫בין יעקב אבינו שכשהוא יצא מהמקום 'פנה הודה פנה זיוה פנה‬ ‫ַה ּזֹאת ֲא ׁ ֶשר שַׂ ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה יִ ְהיֶ ה ֵ ּבית ֱאל ִֹהים ְוכֹל ֲא ׁ ֶשר ִּת ֶּתן לִ י ַע ּ ֵׂשר‬ ‫הדרה' – לבין נעמי ורות?‬ ‫ֲא ַע ּ ְׂש ֶרנּ וּ לָ ְך‪.‬‬ ‫אם רש"י הקדוש משווה ביניהם‪ ,‬משמע שישנו איזה קו משותף‬ ‫אומרים חז"ל (פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פל"ה) – וישב יעקב ללקוט את‬ ‫בשניהם – ועל הקו המשותף הזה הייתי רוצה לבנות היום את‬ ‫האבנים‪ ,‬ומצא אותם כולם אבן אחת‪ ,‬ושם אותה מצבה בתוך‬ ‫השיעור‪:‬‬ ‫המקום‪ ,‬וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה‪ ,‬שנאמר (כח‪ ,‬יח) וַ ִ ּיצֹק‬ ‫יעקב אבינו יוצא מארץ ישראל לחרן‪ ,‬אומר רש"י – "‪ ...‬כי‬ ‫ֹאש ּה‪ .‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬נטה רגל ימינו וטבעה באבן‬ ‫ׁ ֶש ֶמן ַעל ר ׁ ָ‬ ‫מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא‬ ‫עד עמקי תהומות‪ ,‬ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף‬ ‫התפללתי בו‪ ,‬יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו‬ ‫אי‪ .‬א"ר יהושע‪ ,‬הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו‪ .‬מאי טעמא וכו' אלא הואיל ופתח בו הכתוב תחילה (רש"י‪ :‬טי"ת שכתובה ראשון בתורה נאמרה לטובה) שמבראשית עד וירא‬ ‫אלקים את האור כי טוב (בראשית א‪ ,‬ד) לא כתיב טי"ת‪.‬‬ ‫בי‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫שהתחיל לבנות את בית המקדש‪ .‬ממילא‪ ,‬היציאה שלהם שווה‬ ‫לכפה‪ .‬לפיכך נקראת אבן השתיה‪ ,‬שמשם הוא טבור הארץ‪ ,‬ומשם‬ ‫ִּ‬ ‫– שיציאת יעקב אבינו הביאה את הנחת אבן הפינה לבנין בית‬ ‫נמתחה כל הארץ ועליה היכל ה' עומד‪ ,‬שנאמר (שם כב) ְו ָה ֶא ֶבן‬ ‫המקדש‪ ,‬והיציאה של נעמי הביאה לבסוף את רות – ממנה דוד‬ ‫ַה ּזֹאת ֲא ׁ ֶשר שַׂ ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה יִ ְהיֶ ה ֵ ּבית ֱאל ִֹהים וגו' – לקח הקב"ה את‬ ‫המלך – וממנו קנית גורן ארונה היבוסי – מקום המקדש‪.‬‬ ‫אותה האבן‪ ,‬ועשה אותה לאבן פינה לבית המקדש! – ונפל יעקב‬ ‫כשיעקב יצא מבאר שבע‪ ,‬נאמר 'פנה הודה פנה זוה' וכו' וכך‬ ‫על פניו ארצה לפני אבן השתיה‪ ,‬והיה מתפלל לפני הקב"ה ואמר‪:‬‬ ‫נאמר גם בנעמי; מה פירוש המילה 'הוד'?‬ ‫רבון כל העולמים‪ ,‬אם תשיבני למקום הזה בשלום‪ ,‬אזבחה לפניך‬ ‫זבחי תודות ועולות‪ ,‬שנאמר "וידר יעקב נדר לאמר"‪.‬‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת ברכות נח‪ ,‬א) – מה פירוש הפס' (דברי הימים א'‬ ‫כט‪ ,‬יא) לְ ָך ה' ַה ְ ּג ֻד ָּלה וְ ַה ְ ּגבוּ ָרה וְ ַה ִּת ְפ ֶא ֶרת וְ ַה ֵ ּנ ַצח וְ ַההוֹ ד? תנא משמיה‬ ‫יוצא א"כ‪ ,‬שהבנאדם הראשון שהתעסק בבנין בית המקדש היה‬ ‫דרבי עקיבא‪ :‬לך ה' הגדולה – זו קריעת ים סוף; והגבורה – זו‬ ‫יעקב אבינו; אברהם אבינו עשה במקום המקדש את העקידה; יצחק‬ ‫מכת בכורות; והתפארת – זו מתן תורה; והנצח – זו ירושלים;‬ ‫אבינו הלך להתפלל על אשתו‪ ,‬אומר התרגום יונתן בן עוזיאל –‬ ‫וההוד – זו בית המקדש‪.‬‬ ‫וַ ֲאזַ ל יִ ְצ ָחק לְ ַטוָ ור ּפוּ לְ ָחנָ א ֲא ַתר ְד ַכ ְפ ֵת ּיה ֲאבוֹ י ְו ָה ַפְך יִ ְצ ָחק ִּב ְצלוּ ֵת ּיה‬ ‫ַד ֲע ֵּתיה ְד ֻק ָ ּב"ה ִמ ַמה ִדגְ זַ ר ַעל ִאנְ ְּת ֵת ּיה ֲארוּ ם ַע ְק ָרא ֲהוַ ת גַ ֵ ּב ּיה ֶע ְש ִרין‬ ‫אומרים חז"ל‪ ,‬אברהם אבינו נקרא חסד‪ ,‬יצחק אבינו נקרא‬ ‫ְו ַת ְר ֵּתין ׁ ְשנִ ין ְו ִא ְת ֲה ּ ִפיְך ְּבגִ ינֵ ּיה ַד ֲע ֵּתיה ְד ֻק ָ ּב"ה ִמ ַמה ִדגְ זַ ר ֲעלֵ ּיה ְד ַאף‬ ‫גבורה ויעקב אבינו נקרא תפארת‪ ,‬הנצח זה משה וההוד זה אהרן‬ ‫הוּ א ֲהוָ ה ָע ָקר ְו ִא ְת ָרוַ ח ְו ִא ְת ַע ָ ּב ַרת ִר ְב ָקה ִאנְ ְּת ֵת ּיה‪.‬בי וכאן יעקב אבינו‬ ‫הכהן – וכשנכנס אהרן לקדש הקדשים‪ ,‬זה נקרא 'הוד שבהוד'‪.‬‬ ‫מטפל בנושא בית המקדש‪.‬‬ ‫מתי יום הפטירה של ר' שמעון בר יוחאי?! – ל"ג לעומר –‬ ‫הבא בתור שהתעסק עם בית המקדש‪ ,‬היה דוד המלך; דוד המלך‬ ‫ומהי הספירה של אותו היום?! הוד שבהוד! – שעליו נאמר ַ ּבר‬ ‫הולך לקנות את גורן ארונה היבוסי בשש מאות כסף‪ .‬הוא לוקח‬ ‫יוֹ ָחאי – ַ ּ"בר יוֹ ָחאי ‪ -‬נִ ְמ ׁ ַש ְח ָּת‪ַ ,‬א ׁ ְש ֶריָך‪ֶ ׁ ,‬ש ֶמן ָ ׂששׂ וֹ ן ֵמ ֲח ֵב ֶרָך‪ :‬מוֹ ׁ ַשב‬ ‫מכל א' מהשבטים ‪ 50‬כסף וקונה את גורן ארונה היבוסי; מיעקב‬ ‫טוֹ ב יָ ׁ ַש ְב ָּת‪ :‬יוֹ ם נַ ְס ָּת‪ ,‬יוֹ ם ֲא ׁ ֶשר ָ ּב ַר ְח ָּת‪ִּ ,‬ב ְמ ָע ַרת צוּ ִרים ׁ ֶש ָע ַמ ְד ָּת ׁ ָשם‬ ‫אבינו ועד דוד המלך‪ ,‬אף א' לא מתעסק עם מקום בית המקדש‪,‬‬ ‫ָקנִ ָית הוֹ ְדָך וַ ֲה ָד ֶרָך";‬ ‫כי לכאורה הסתיר הקב"ה את המקום מעיני הבריות כדי שלא‬ ‫מיד לאחר ששם יעקב אבינו את האבן למצבה‪ ,‬אומרת התורה‪:‬‬ ‫יהפכו אותו לבית ע"ז רח"ל‪ .‬אמנם דוד המלך קנה את מקום בית‬ ‫(כט‪ ,‬א) וַ ִ ּי ּ ָׂשא יַ ֲעקֹב ַרגְ לָ יו וַ ֵ ּילֶ ְך ַא ְר ָצה ְבנֵ י ֶק ֶדם;‬ ‫המקדש‪ ,‬אבל הקב"ה לא נתן לו לבנות אותו – אז מה עשה הקב"ה?‬ ‫אומר רש"י – וישא יעקב רגליו‪ .‬משנתבשר בשורה טובה‬ ‫ידועים דברי הנביא בספר שמואל‪ ,‬שבשעה ששלח הקב"ה את‬ ‫שהובטח בשמירה‪ ,‬נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת‪ .‬כך מפרש‬ ‫נתן הנביא לדוד המלך‪ ,‬כדי לומר לו שהוא לא יזכה לבנות את‬ ‫בבראשית רבה (ע ח)‪.‬‬ ‫בית המקדש אלא בנו שלמה – נאמר (ש"ב ז‪ ,‬יג) הוּ א יִ ְבנֶ ה ַ ּביִ ת‬ ‫הכלי יקר סובר אחרת ואומר – וישא יעקב רגליו וילך‪ .‬לפי‬ ‫לִ ׁ ְש ִמי ְוכֹנַ נְ ִּתי ֶאת ִּכ ֵּסא ַמ ְמלַ כְ ּתוֹ ַעד עוֹ לָ ם‪ ,‬ולכן אנחנו אומרים את‬ ‫שבהליכה ראשונה ארז"ל (סנהדרין צה‪ ).‬שקפצה לו הארץ ולפי זה לא‬ ‫המזמור (תהלים ל‪ ,‬א) ִמזְ מוֹ ר ׁ ִשיר ֲחנֻ ַּכת ַה ַ ּביִ ת לְ ָד ִוד – שלמרות שהוא‬ ‫היתה ההליכה תלויה בזירוז רגליו כי אם בנס‪ ,‬הוצרך לומר שמכאן‬ ‫לא הקים אותו בפועל‪ ,‬אבל היות והוא רצה להקים אותו והקב"ה‬ ‫והלאה לא הלך על ידי קפיצת הארץ כי אם ברגליו כשאר אדם‪.‬‬ ‫לא נתן‪ ,‬לכן הבית נקרא על שמו‪.‬‬ ‫בא הנצי"ב מוולוז'ין ואומר דבר נפלא – "וישא יעקב רגליו"‪,‬‬ ‫אומר דוד המלך‪( :‬תהלים קל"ב‪ ,‬ד) ִאם ֶא ֵּתן ׁ ְשנַ ת לְ ֵעינָ י לְ ַע ְפ ַע ּ ַפי‬ ‫ופירושו‪ ,‬שההולך בדרך מפולש ואין בו מכשולות הרי עוזב את‬ ‫נוּמה‪( :‬ה) ַעד ֶא ְמ ָצא ָמקוֹ ם לַ ה' ִמ ׁ ְש ָּכנוֹ ת לַ ֲא ִביר יַ ֲעקֹב;‬ ‫ְּת ָ‬ ‫רגליו שיוליכוהו מעצמם ושם עיונו בדברים אחרים‪ ,‬וזה מיקרי‬ ‫אם כן‪ ,‬קורא דוד המלך לבית המקדש ִמ ׁ ְש ָּכנוֹ ת לַ ֲא ִביר יַ ֲעקֹב –‬ ‫ש'רגליו נושאות אותו'‪ ,‬משא"כ ההולך במקום שהוא עלול להיכשל‬ ‫לא ִמ ׁ ְש ָּכנוֹ ת לַ ֲא ִביר 'אברהם'‪ ,‬ולא ִמ ׁ ְש ָּכנוֹ ת לַ ֲא ִביר 'יצחק'‪.‬‬ ‫אינו מניח רגליו לילך לפי דרכם‪ ,‬אלא עיניו בראשו להשגיח על‬ ‫כותב המצודת דוד – לאביר יעקב‪ .‬לחזקו ותקפו של יעקב‬ ‫רגליו שלא תכשלנה‪ ,‬וזה מיקרי ש'הוא נושא את רגליו'‪.‬‬ ‫והוא המקום ב"ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים‪.‬‬ ‫והנה בהיות יעקב בארץ ישראל שלא היו הכנענים משתמשים‬ ‫כותב הרד"ק – שנתייחד יעקב בענין המקדש‪ ,‬לפי שראה יעקב‬ ‫אז בכישוף וכד' רק משוקעים בעבודה זרה‪ ,‬ומזה היה יעקב כבר‬ ‫בחלום מקום המקדש והוא הסולם ועליו אמר מה נורא המקום‬ ‫נזהר‪ ,‬וכל בית אברהם אבינו האמינו שהקב"ה משגיח על העולם‬ ‫הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ושם שם מצבה‬ ‫ואין אלוה בלעדו‪ ,‬ולא היה יעקב נצרך לשום לב שלא יכשל‬ ‫ועשה שם מזבח ובית תפילה‪.‬‬ ‫בעבודה זרה שהרי מכבר היה נבדל מעצמו מתאוה זו‪ .‬אבל בהיותו‬ ‫הולך לארם שהיו רגילים בניחוש כבני קדם שהיו רגילים בכישוף‪,‬‬ ‫אם אלה הדברים‪ ,‬נוכל להתקדם לנק' נוספת‪:‬‬ ‫ולזה נמשך טבע לב האדם לדעת מה שיהיה‪ ,‬עד שהזהירה התורה‬ ‫"וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע" וגו' – מה הוא עשה?! – יצא להר‬ ‫אותנו על זה‪' ,‬לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קודם קסמים‬ ‫המוריה והניח את אבן הפינה לבנית בית המקדש; כאשר נעמי‬ ‫מעונן ומנחש ומכשף וגו' תמים תהיה עם ה' אלהיך" [דברים יח‪,‬‬ ‫יוצאת מארץ ישראל למואב – מה היא הולכת להביא?! את זה‬ ‫בי‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬פי'‪ ,‬הלך יצחק אל אותו מקום שעקד אותו אביו‪ ,‬ובאמצעות התפילה הצליח להפוך את הגזירה שגזר עליהם הקב"ה [שרבקה תהיה עקרה ‪ 22‬שנה]‪.‬‬ ‫גי‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬איך אתה אומר לי שיעקב אבינו כתב את ספר‬ ‫יג]‪ ,‬שלא יהיה רצונך לדעת עתידות‪ ,‬ובלעם שיבח את ישראל "כי‬ ‫תהילים‪ ,‬והרי אומרת הגמרא (מסכת ב"ב יד‪ ,‬ב) – דוד כתב ספר תהלים‬ ‫לא נחש ביעקב" [במדבר כג‪ ,‬כג]‪.‬‬ ‫ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי‬ ‫בא האלשיך הקדוש ואומר כמה תשובות;‬ ‫אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף ועל‬ ‫ידי שלשה בני קרח?‬ ‫כותב האלשיך הקדוש – וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם‪.‬‬ ‫מי לא ידע שעל ידי נשיאת רגליו ילך‪ ,‬ואמרו ז"ל (בראשית רבה‬ ‫התשובה פשוטה מאד – ולמה? ידוע שאת הפיוט 'אשת חיל'‬ ‫ע') שעל הבשורה טובה הקילו רגליו‪ .‬ויתכן שנצטרף לכתו ללמוד‬ ‫אמר אברהם אבינו בפטירת שרה אמנו – אה‪ ,‬אבל שלמה המלך‬ ‫תורה לבית מדרשו של שם ועבר ועל כן נשא לבו את רגליו‪,‬‬ ‫כתב אותו בספר משלי? – נכון‪ .‬אבל כמה זמן עבר ד"ב שבטי‬ ‫ומשם וילך כדרך כל אדם ארצה בני קדם‪ .‬ויתכן בשום לב כי‬ ‫י"ה ונולד לחבר האלהי"ם דאינון עלמא תתאי עם עלמא עליאה‬ ‫המהלך אינו נושא שתי רגליו כאחת‪ ,‬כי אם שנתקיים בו על כפים‬ ‫וכשנשלם שליחותו המוטל עליו להכין צרכי הבנין קדישא ב"ה‬ ‫ישאונך וכו' כי נישאו שני רגליו מדרוך על הארץ כי מלאכיו‬ ‫קרבו ימיו וכן גבי דוד קרבו ימים שנתן לו אדם הראשון שהיו‬ ‫יתברך נשאוהו‪ .‬או כי היתה נפשו בו כארון שנושא את נושאיו‪,‬‬ ‫שבעים שנים ובאו לפני ב"ד העליון ואמרו כבר נשלם שליחותו‬ ‫כן יעקב אחר מראה זו היתה נפשו נושאת את נושאיה הן רגליו‪.‬‬ ‫הה"ד "ויקרבו ימי ישראל למות"‪ ,‬אבל משה רבינו ע"ה עדיין לא‬ ‫או אפשר כי קפצה לו הארץ ובשתי פסיעות שנשא שתי רגליו‬ ‫נשלם שליחותו עד שיכניס צאן מרעיתו של הקב"ה לארץ (גלי רזיא)‪.‬‬ ‫זו הלך מבית מדרשו של שם ארצה בני קדם‪.‬‬ ‫כותב בעל הטורים – ויקרבו ימי‪ .‬ב' במסורה הכא ואידך גבי‬ ‫בא הספר חמודי יצחק ומביא תשובה נפלאה בשם ספר גן‬ ‫דוד איתא במדרש אמר הקב"ה אתה עשית קמ"ז מזמורים (חוץ‬ ‫רוה על הפס' הנ"ל – ואענה אף אני חלקי בס"ד‪ ,‬לפרש זאת‬ ‫מאסף והימן וידותן) כמנין שנות יעקב תזכה כמותו מה הוא ובנו מלכו‬ ‫עפ"י המדרש ריש פרשת בחקותי (ובילקוט תהלים בסופו) עה"פ (תהלים‬ ‫ביחד אף אתה ימלוך שלמה בניך בחייך‪ .‬ד"א מה יעקב לא הגיע‬ ‫קי"ט‪ ,‬נ"ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך"‪ ,‬אמר דוד לפני‬ ‫לימי אבותיו אף דוד כן דכתיב ביה והמלך דוד זקן בא בימים וגו'‪.‬‬ ‫הקב"ה בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך ולבית‬ ‫נק' חיבור נוספת שיש לנו בין יעקב אבינו לדוד המלך ע"ה –‬ ‫דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות‬ ‫מלמדים אותנו רבותינו‪ ,‬שכמו שצוה יעקב אבינו את בניו לפני‬ ‫ולבתי מדרשות‪ .‬ע"כגי‪ .‬וכך י"ל גבי יעקב שהיה 'איש תם יושב‬ ‫מותו‪ ,‬כך צוה דוד המלך את שלמה בנו לפני מותו‪.‬‬ ‫אהלים' (פרשת תולדות כ"ה כ"ז) [ופירושו שאין לו עסק אחר בעולם כי‬ ‫ידוע שדוד המלך ע"ה היה צריך להיות נפל ח"ו;‬ ‫אם 'יושב אוהלים'‪ ,‬וביארנו זאת בס"ד בפרשת תולדות שם עפ"י‬ ‫המהרש"א בסנהדרין שכתב וז"ל‪ :‬דמילת 'אהל' נאמר במי שמרחיק‬ ‫אומר המדרש (ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית‪ ,‬רמז מ – מא) – זה ספר תולדות‬ ‫עצמו מן עסקי העולם ועוסק בצרכי שמים‪ ,‬כמו 'ויעקב איש תם‬ ‫אדם‪ .‬אמר ר' יהודה בר סימון‪ :‬עד שאדם הראשון מוטל לפני מי‬ ‫יושב אהלים'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וגם ביארנו דלשון 'יושב' פירושו שעושה כן‬ ‫שאמר והיה העולם‪ ,‬הראה לו דור דור וחכמיו‪ ,‬דור דור וסופריו‪,‬‬ ‫בקביעות‪ ,‬ע"ש]‪ ,‬שגם בו היתה מידה זו שרגליו היו מוליכות אותו‬ ‫דור דור ופרנסיו‪ ,‬דור דור ומנהיגיו‪ ,‬הדא הוא דכתיב (תהילים קל"ט טז)‬ ‫מאליהם לבית המדרש‪ ,‬והואיל והשתא הוצרך יעקב לילך מבית‬ ‫גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו‪ ...‬העביר לפניו כל הדורות‪,‬‬ ‫מדרשו של עבר אל ארץ בני קדם‪ ,‬הוצרך יעקב 'לשאת את רגליו'‬ ‫הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעותדי ראה אדם הראשון‪ ,‬שלדוד‬ ‫ולהוליכם אל ארץ בני קדם‪ ,‬כי אם היה נותן לרגליו לשאת אותו‪,‬‬ ‫המלך נקצבו רק שלש שעות לחיות‪ ,‬אמר לפניו אדם הראשון‪:‬‬ ‫היו הן מוליכות אותו חזרה אל בית המדרש‪.‬‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬לא תהא תקנה לזה? אמר לו הקב"ה‪ :‬כך עלתה‬ ‫במחשבה לפני‪ .‬א"ל אדם הראשון‪ :‬כמה שני חיי כמה אני אחיה?‬ ‫א"כ למדנו מכנה משותף בין דוד המלך ליעקב אבינו – שניהם‬ ‫א"ל‪ :‬אלף שנים‪ .‬א"ל‪ :‬יש מתנה ברקיע אפשר לתת כאן מתנות?‬ ‫הכניעו את גופם כלפי הנשמה‪.‬‬ ‫א"ל‪ :‬הן [כן]‪ .‬א"ל‪ :‬ע' שנים משנותי יהיו למזל זה אני נותן לדוד‬ ‫עוד נק' נוספת שאנחנו מתחברים אליה בפרשת השבוע – מה‬ ‫שבעים שנה מחיי‪ .‬מה עשה אדם? הביא את השטר וכתב עליו‬ ‫עשה יעקב אבינו כשהיה רועה צאן לבן?‬ ‫שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון [שר הפנים] ואדם ‪...‬‬ ‫אומרים חז"ל (בראשית רבה פרשה סח‪ ,‬אות יא) – ַר ִּבי יְ הוֹ ׁ ֻש ַע ֶ ּבן לֵ ִוי‬ ‫מספרת הגמרא (מסכת שבת ל‪ ,‬א‪-‬ב) – דאמר רב יהודה אמר רב‪:‬‬ ‫ָא ַמר‪ :‬ט"ו ׁ ִשיר ַה ַּמ ֲעלוֹ ת ׁ ֶש ְּב ֵס ֶפר ְּת ִה ִּלים ָהיָ ה יעקב אוֹ ֵמר‪ֲ ,‬ה ָדא הוּ א‬ ‫מאי דכתיב (תהילים לט‪-‬ה) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה‬ ‫ֹאמר נָ א יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫ִדכְ ִתיב (תהלים קכד‪ ,‬א)‪ :‬לוּ לֵ י ה' ׁ ֶש ָהיָ ה לָ נוּ י ַ‬ ‫מה חדל אני אדע מתי אחדל להתקיים‪ .‬אמר דוד לפני הקדוש‬ ‫ָס ָבא‪ַ .‬ר ִּבי ׁ ְשמוּ ֵאל ַ ּבר נַ ְח ָמן ָא ַמר ָּכל ֵס ֶפר ְּת ִה ִּלים ָהיָ ה אוֹ ֵמר (תהלים‬ ‫ברוך הוא‪ :‬רבונו של עולם הודיעני ה' קצי הודיע לי מה עתיד‬ ‫כב‪ ,‬ד)‪ְ :‬ו ַא ָּתה ָקדוֹ ׁש יוֹ ׁ ֵשב ְּת ִהלּ וֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬יִ שְׂ ָר ֵאל ָס ָבא‪.‬‬ ‫גי‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬יש להוסיף ע"פ דברי המסילת ישרים (פי"ט) שמצינו עוד אצל דוד המלך שאמר (תהלים ע"א כ"ג) "תרננה שפתי כי אזמרה לך וגו'"‪ ,‬ומבאר זאת‬ ‫המסילת ישרים וז"ל‪ :‬והיינו כי כל כך היתה מתגברת בקרבו השמחה שכבר השפתים מתנענעות מאליהם ומרננות בהיותו עוסק בתהלותיו ית'‪ ,‬וכל זה מגודל‬ ‫התלהטות נפשו שהיתה מתלהטת בשמחתה לפניו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אלמלא דגם השפתים נעו מאליהן לעשות רצונו יתב'‪.‬‬ ‫די‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬ולמה דוקא ג' שעות? אומרים חז"ל‪ ,‬הקב"ה רצה שהוא יקבל חיים מאחרים – ולמה? כיון שאדם שיש לו מעצמו מרגיש את עצמו מורם מעל‬ ‫כולם‪ .‬אבל אם הוא מקבל 'תרומות' מאחרים הוא מרגיש נזקק לחסדי זאחרים‪ ,‬וזה ר" מל"ך – מ'גרמיה ל'ית כ'לום – ממילא אין לו על מה להתגאות‪.‬‬ ‫די‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫אם אלה הדברים‪ ,‬בואו נראה דבר יפה‪:‬‬ ‫לבוא עלי באחריתי‪ .‬סרב הקב"ה ואמר לו‪ :‬גזרה היא מלפני שאין‬ ‫איפה התחיל דוד המלך את מלכותו? שבע שנים הוא מלך‬ ‫מודיעין קצו של בשר ודם‪ .‬המשיך דוד לשאול‪" :‬ומדת ימי מה‬ ‫בחברון ול"ג שנה בירושלים – ולמה הוא התחיל את מלכותו‬ ‫היא" כמה שנים אחיה‪ .‬וגם בזה סרב הקב"ה‪ :‬גזרה היא מלפני שאין‬ ‫בחברון? אמר דוד‪" :‬היות וקיבלתי את החיים שלי מאדם הראשון‬ ‫מודיעין מדת ימיו של אדם‪ .‬ועדיין המשיך דוד ושאל‪" :‬ואדעה‬ ‫זט‬ ‫– לכן אני מתחיל את המלכות ממקום קבורתו"‬ ‫מה חדל אני" לכל הפחות אודיעיני באיזה יום מימות השבוע אני‬ ‫חדל ובטל מן העולם‪ .‬נענה לו הקב"ה ואמר לו‪ :‬בשבת תמות‪...‬‬ ‫ישנם אנשים שחיו '‪ 140‬שנה' – אבל מה עשו כל אותם השנים?‬ ‫מובא בסידור השל"ה הקדושוט כשבא אדם הראשון לתתק"ל‬ ‫‪ 70‬שנה עבדו את ה' וְ – ‪ 70‬שנה ישנו – כדברים האלה מצינו‬ ‫[‪ ]930‬שנים והגיע עתו למות רצה לחזור ממתנתו‪...‬‬ ‫בדברי הגמרא;‬ ‫בכל זאת‪ ,‬היות והוא בקש את שנותיו בחזרה‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪:‬‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת שבת פט‪ ,‬ב) ‪ -‬לעתיד לבא‪ ,‬יאמר לו הקב"ה‬ ‫"אם כבר ביקשת את השנים בחזרה‪ ,‬אקח את השבעים שנה ממקום‬ ‫לאברהם‪" :‬בניך חטאו לי"‪ .‬אמר אברהם לפניו‪" :‬רבש"ע ימחו על‬ ‫אחר" – וממי הוא לקח? כאן יש מחלוקת; הזוהר הקדוש בפרשת‬ ‫קדושת שמך" כלומר‪ ,‬עשה דין בעוברים על דברך ובכך יתקדש‬ ‫וישלח כותב‪ ,‬שהוא לקח את השנים מהאבות הקדושים;‬ ‫שמך בעולם! אבל ה' לא יהיה מרוצה מהתשובה הזו‪ .‬אמר יאמר‬ ‫כותב הזוהר הקדוש (ח"א קס"ח ע"א – ע"ב) – תוּ ֲא ָב ָהן ׁ ָש ְבקוּ לֵ ּיה‬ ‫לעצמו‪ :‬אימר ליה אומר לו ליעקב‪ ,‬דהוה ליה שמכיון שהיה לו‬ ‫ֵמ ַח ֵ ּייהוֹ ן ָּכל ַחד ְו ַחד עוֹ ד ָה ָאבוֹ ת ִהׁ ְש ִאירוּ לוֹ ֵמ ַח ֵ ּי ֶיהם ָּכל ֶא ָחד‬ ‫צער גידול בנים‪ ,‬אפשר דבעי רחמי עלייהו יתכן שיבקש רחמים‬ ‫וְ ֶא ָחד‪ַ .‬א ְב ָר ָהם ׁ ָש ַבק לֵ ּיה ַא ְב ָר ָהם ִהׁ ְש ִאיר לוֹ ‪ְ ,‬ו ֵכן יַ ֲעקֹב ְויוֹ ֵסף‪ .‬יִ ְצ ָחק‬ ‫עליהם‪ .‬לכן אמר ליה יאמר ה' ליעקב‪ :‬בניך חטאו‪ .‬אמר יאמר יעקב‬ ‫לָ א ׁ ָש ַבק לֵ ּיה ְּכלוּ ם‪ְּ ,‬בגִ ין ְ ּד ָד ִוד ַמלְ ָּכא ִמ ִּס ְט ֵר ּיה ָקא ֲא ָתא יִ ְצ ָחק לא‬ ‫לפניו‪" :‬רבש"ע ימחו על קדושת שמך"‪ .‬אמר יאמר אז ה'‪ :‬לא בסבי‬ ‫ִהׁ ְש ִאיר לוֹ ְּכלוּ ם‪ִ ,‬מׁ ּשוּ ם ׁ ֶש ָּדוִ ד ַה ֶּמ ֶלְך ָ ּבא ִמ ִ ּצ ּדוֹ ‪.‬‬ ‫טעמא ולא בדרדקי עצה אין טעם בזקנים ולא עצה בצעירים! לא‬ ‫הסבא‪ ,‬אברהם‪ ,‬ולא הנכד‪ ,‬יעקב‪ ,‬יודעים ללמד סנגוריא על כלל‬ ‫וַ ַּדאי ַא ְב ָר ָהם ׁ ָש ַבק לֵ ּיה ָח ֵמ ׁש ׁ ְשנִ ין וַ ַּדאי ַא ְב ָר ָהם ִהׁ ְש ִאיר לוֹ ָח ֵמׁש‬ ‫ישראל‪ .‬לכן אמר יאמר לו ליצחק‪" :‬בניך חטאו לי"‪ .‬אמר יאמר‬ ‫ׁ ָשנִ ים‪ּ ְ ,‬ד ֲהוָ ה לֵ ּיה לְ ִא ְת ַק ְ ּי ָימא ֵמ ָאה וּ ְת ָמנִ ין ׁ ְשנִ ין ׁ ֶש ָהיָ ה לוֹ לְ ִה ְת ַק ֵ ּים‬ ‫יצחק לפניו‪" :‬רבש"ע בני ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך נעשה‬ ‫ֵמ ָאה וּ ׁ ְשמוֹ נִ ים ׁ ָשנִ ים‪ְ ,‬ו ִא ְת ְק ַ ּיים ֵמ ָאה ְו ׁ ִש ְב ִעין ְו ָח ֵמ ׁש ׁ ְשנִ ין‪ֲ ,‬ח ֵס ִרין‬ ‫לנשמע‪ ,‬קראת להם (שמות ד‪-‬כב) בני בכורי‪ ,‬עכשיו אתה אומר לי‬ ‫ָח ֵמ ׁש‪ .‬יַ ֲעקֹב ֲהוָ ה לֵ ּיה לְ ִא ְת ָקיְ ָימא ְּב ַעלְ ָמא ְּכיוֹ ֵמי ְד ַא ְב ָר ָהם יַ ֲעקֹב ָהיָ ה‬ ‫שהם בני ולא בניך?! ועוד‪ ,‬בסכ"ה‪ ,‬כמה חטאו? כמה שנותיו של‬ ‫לוֹ לְ ִה ְת ַק ֵ ּים ָ ּבעוֹ ָלם ִּכ ֵימי ַא ְב ָר ָהם‪ְ ,‬ולָ א ִא ְת ְק ַ ּיים (דף קסח ע"ב) ֶא ָּלא ֵמ ָאה‬ ‫אדם? שבעים שנה‪ .‬דל עשרין הורד את עשרים השנים הראשונות‪,‬‬ ‫ְו ַא ְר ָ ּב ִעין ְו ׁ ֶש ַבע ׁ ְשנִ ין וְ לֹא ִה ְת ַק ֵ ּים ֶא ָּלא ֵמ ָאה וְ ַא ְר ָ ּב ִעים וְ ׁ ֶש ַבע ׁ ָשנִ ים‪,‬‬ ‫דלא ענשת עלייהו שעליהן אין אתה מעניש‪ ,‬פשו להו חמשין‬ ‫ֲח ֵס ִרים ְּת ַמנְ יָ א ְו ֶעשְׂ ִרין ֲח ֵס ִרים ֶעשְׂ ִרים וּ ׁ ְשמוֹ נֶ ה‪ִ .‬א ׁ ְש ַּת ָּכחוּ ְ ּד ַא ְב ָר ָהם‬ ‫נשארו חמשים שנה‪ .‬דל כ"ה דלילותא הורד עשרים וחמש של‬ ‫ְויַ ֲעקֹב ׁ ְש ָבקוּ לֵ ּיה ֵמ ַח ֵ ּייהוֹ ן ְּתלָ ִתין וּ ְתלַ ת ׁ ְשנִ ין נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ַא ְב ָר ָהם וְ יַ עקֹב‬ ‫הלילות‪ ,‬שבהם אנשים נחים וישנים‪ ,‬פשו להו נשארו כ"ה‪ .‬דל‬ ‫ִהׁ ְש ִאירוּ לוֹ ֵמ ַח ֵ ּי ֶיהם ׁ ְשלֹׁ ִשים וְ ׁ ָשלֹׁש ׁ ָשנִ ים‪ .‬יוֹ ֵסף ְ ּד ִא ְת ְק ַ ּיים ְמ ָאה‬ ‫תרתי סרי ופלגא הורד שתים עשרה וחצי‪ ,‬דצלויי ומיכל של‬ ‫ְו ֶעשֶׂ ר ׁ ְשנִ ין‪ֲ ,‬הוָ ה לֵ ּיה לְ ִא ְת ַק ָ ּי ָימא ְמ ָאה ְו ַא ְר ָ ּב ִעין ְו ׁ ֶש ַבע ׁ ְשנִ ין ְּכיוֹ ֵמי‬ ‫תפילה ואכילה ודבית הכסא התופסים כמחצית משעות היום‪ ,‬פשו‬ ‫ְדיַ ֲעקֹב יוֹ ֵסף ׁ ֶש ִה ְת ַק ֵ ּים ֵמ ָאה וְ ֶעשֶׂ ר ׁ ָשנִ ים‪ָ ,‬היָ ה לוֹ לְ ִה ְת ַק ֵ ּים ֵמ ָאה‬ ‫להו תרתי סרי ופלגא נשארו רק שתים עשרה וחצי שנים שבהן‬ ‫וְ ַא ְר ָ ּב ִעים וְ ׁ ֶש ַבע ׁ ָשנִ ים ִּכ ֵימי יַ ֲעקֹב‪ְ ,‬ו ָח ֵסר ִמ ְ ּנהוֹ ן ְּתלָ ִתין ְו ׁ ֶש ַבע ׁ ְשנִ ין‬ ‫שייך לחטוא‪ ,‬אם אתה סובל את כולם נוטל על עצמך את עול‬ ‫וְ ָח ֵסר ֵמ ֶהם ׁ ְשלֹׁ ִשים וְ ׁ ֶש ַבע ׁ ָשנִ ים‪ָ .‬הא ׁ ִש ְב ִעין ׁ ְשנִ ין ִ ּד ׁ ְש ָבקוּ לֵ ּיה לְ ָד ִוד‬ ‫העבירות של כל אותן שנים‪ ,‬מוטב‪ .‬ואם לאו‪ ,‬פלגא חצי עלי‬ ‫ַמלְ ָּכא לְ ִא ְת ָקיְ ָימא ְּבהוֹ ן‪ְ ,‬וּבהוּ ִא ְת ַקיַ ים ָּד ִוד ְּב ָכל ִאינוּ ן ׁ ְשנִ ין ִ ּד ׁ ְש ָבקוּ‬ ‫ופלגא וחצי עליך‪ .‬ואת"ל [ואם תמצא לומר] שכולם יהיו עלי‪ ,‬הא‬ ‫לֵ ּיה ֲא ָב ָהן ֲה ֵרי ׁ ִש ְב ִעים ׁ ָשנִ ים ׁ ֶש ִהׁ ְש ִאירוּ לְ ָדוִ ד ַה ֶּמ ֶלְך לְ ִה ְת ַק ֵ ּים ָ ּב ֶהם‪,‬‬ ‫קריבית נפשי קמך הרי כבר הקרבתי את נפשי לפניך! לאחר שבני‬ ‫ָוּב ֶהם ִה ְת ַק ֵ ּים ָּדוִ ד ְּב ָכל אוֹ ָתם ַהׁ ּ ָשנִ ים ׁ ֶש ִהׁ ְש ִאירוּ לוֹ ָה ָאבוֹ ת‪.‬‬ ‫ישראל ישמעו את דברי הסנגוריה של יצחק‪ ,‬פתחו ואמרו יפתחו‬ ‫מפרשים אחרים אומרים לא כך‪ ,‬אלא יעקב נתן לו ל"ג שנים‬ ‫ויאמרו (את המלים שבתחילת הפסוק‪" :‬כי אתה (יצחק) אבינו‪ .‬אמר‬ ‫ויוסף נתן לו ל"ז שנים – ביחד שבעים שנה‪.‬‬ ‫(יאמר) להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה שהוא‬ ‫נשאלת השאלה – בשביל מה היה דוד צריך גם שבעים שנה‬ ‫אביכם באמת‪ .‬ומחוי להו ויראה להם יצחק את הקב"ה‪ ,‬בעינייהו‬ ‫מהאבות הקדושים‪ ,‬והרי השבעים שנה שנתן לו אדם הראשון לא‬ ‫בעיניהם‪ .‬מיד נשאו (ישאו) עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג‪-‬‬ ‫חזרו אליו בחזרה – וידוע שדוד המלך לא חי ‪ 140‬שנה?‬ ‫טז) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך‪.‬‬ ‫יש אומרים‪ ,‬היות ודוד המלך לא ישן‪ ,‬אז היו לו גם ימים וגם‬ ‫ממשיך השל"ה הקדוש ואומר – והראה לו הקב"ה שעתיד אחד‬ ‫לילות מלאים ולכן הוא היה צריך פעמיים שבעים שנה‪.‬‬ ‫מבניו לקיים כל נדריו והוא יעקב אבינו ע"ה כאמור (בפרשת ויצא)‬ ‫יש אומרים‪ ,‬שהשבעים שנה שהוא קיבל מאדם הראשון‪ ,‬היו‬ ‫"אם יהיה אלקים עמדי וגו' גם הוא קיים נדרו לזה אמר (תהילים קמ"ו‪,‬‬ ‫לאחר חטאו – ודוד המלך רצה שנים שאין בהם חטא‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫ג) ַאל ִּת ְב ְטחוּ ִבנְ ִד ִיבים ְּב ֶבן ָא ָדם מרומז על אדם הראשון – ׁ ֶש ֵאין‬ ‫לקח שנים מהאבות הקדושים ומיוסף‪.‬‬ ‫וט‪ .‬שער השמים‪ ,‬דף ס"ה ע"א ד"ה 'אל תבטחו'‬ ‫זט‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬ולמאן דאמר שקיבל את חייו מהאבות הקדושים – גם הם קבורים בחברון‪.‬‬ ‫וט‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫ֹאמרוּ ן לַ אדֹנִ י לְ ֵעשָׂ ו ּכֹה‬ ‫עוד‪ ,‬מבקש יעקב אבינו‪( :‬שם ה) ּכֹה ת ְ‬ ‫לוֹ ְת ׁשוּ ָעה – כאשר הרגיש ְש – (שם ד) ֵּת ֵצא רוּ חוֹ יָ ׁ ֻשב לְ ַא ְד ָמתוֹ‬ ‫ָא ַמר ַע ְב ְ ּדָך יַ ֲעקֹב ִעם לָ ָבן ַ ּג ְר ִּתי וָ ֵא ַחר ַעד ָע ָּתה – מה פירוש ּ"כֹה"?‬ ‫– ביום שהיה צריך להחזיר את נשמתו לבורא – ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּ א ָא ְבדוּ‬ ‫נוּכה‪,‬‬ ‫כותב הזוהר הקדוש (תיקוני זוהר‪ ,‬תיקון י"ג) – ְּת ַמנְ יָ א יוֹ ֵמי ַד ֲח ָּ‬ ‫ֶע ׁ ְש ּ ֹתנ ָֹתיו – שרצה לחזור בו‪( :‬ה) ַא ׁ ְש ֵרי ׁ ֶש ֵאל יַ ֲעקֹבזי ְּב ֶעזְ רוֹ – לולא‬ ‫לְ ַא ְר ָ ּב ָעה ְו ִִעשְׂ ִרין יוֹ ִמין‪ּ ְ ,‬ד ִאינוּ ן ָ ּברוּ ְך ׁ ֵשם ְּכבוֹ ד ַמלְ כוּ תוֹ לְ עוֹ לָ ם וָ ִִעד‪,‬‬ ‫ה' ית' שהראה לו נדרו של יעקב אבינו לא הוה מקיים‪.‬‬ ‫ִוּמ ָ ּיד ַּד ֲעלֵ ה זַ יִ ת ָט ָרף ְּב ִפ ָיה‪ַ ׁ ,‬ש ְריָ א כ"ה ַעל יִ שְׂ ָר ֵאל ְּבכ"ה ְּבכִ ְסלֵ ו‪,‬‬ ‫א"כ יוצא שבזכות הנדר שנדר יעקב אבינו בפרשת השבוע‪ ,‬אדם‬ ‫ְו ִא ֵּלין ִאינוּ ן כ"ה ַא ְתוָ ון ְ ּדיִ חוּ ָדא‪ְ ,‬ד ִאינוּ ן ׁ ְש ַמע יִ שְׂ ָר ֵאל ְוגוֹ ֵמר‪ְ ,‬ו ָדא‬ ‫הראשון לא חזר בו מתרומתו‪ .‬ממילא יוצא‪ ,‬שכל שבעים שנותיו‬ ‫נוּכ"ה ֲחנ"וּ ָּכ"ה‪.‬‬ ‫ִאיהוּ ֲח ָּ‬ ‫של דוד המלך היו בזכות יעקב אבינו!‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬חנוכה זה ביום הכ"ה בחודש‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שקודם‬ ‫אם נסכם את החיבורים שהבאנו עד עכשיו‪ :‬הראשון‪ ,‬יעקב‬ ‫חנוכה יש כ"ד ימים בחודש; כמה אותיות יש ב'ברוך שם'? כ"ד‬ ‫אבינו שם את אבן הפינה לבית המקדש – מצד שני‪ ,‬דוד המלך‬ ‫אותיות – זאת אומרת‪ ,‬כ"ד ימים שקודם החנוכה‪ ,‬הם כנגד כ"ד‬ ‫קנה את מקום בית המקדש מארונה היבוסי‪ .‬חיבור נוסף‪ ,‬דוד המלך‬ ‫אותיות שבפס' 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ .‬וכ"ה זה‬ ‫אימן את גופו להיות חפצא של רוחניות וכך גם יעקב אבינו‪ .‬חיבור‬ ‫היחוד של חנוכה‪.‬‬ ‫נוסף גם יעקב אבינו וגם דוד המלך חיברו את מזמורי התהילים‪.‬‬ ‫בא הספר צרור המור בפרשת ואתחנן ואומר דבר נפלא –‬ ‫וחיבור נוסף‪ ,‬את שנות חייו קיבל דוד המלך מאדם הראשון – אבל‬ ‫החשמונאים לפי שמרוב הצרות והגזרות לא היו יכולים לעסוק‬ ‫בזכותו של יעקב אבינו!‬ ‫בתורה‪ ,‬היו מייחדים את השם בפס' שמע ישראל‪ ,‬שיש בו כ"ה‬ ‫לאחר הדברים האלה‪ ,‬נוכל לגשת לעוד נק' א'‪:‬‬ ‫אותיות ובכח זה הייחוד נצחו אויביהם‪ .‬עד שלזה קראו שם המועד‬ ‫בפרשת שבוע הבא‪ ,‬פרשת וישלח‪ ,‬יעקב אבינו נערך למפרש‬ ‫הזה חנוכה‪ ,‬כי זה שמו האמיתי בלי תוספת בי"ת‪ ,‬לרמוז הייחוד של‬ ‫עם עשו – (לב‪ ,‬ד) וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח יַ ֲעקֹב ַמלְ ָאכִ ים לְ ָפנָ יו ֶאל ֵעשָׂ ו ָא ִחיו ַא ְר ָצה‬ ‫פסוק שמע ישראל שיש בו כ"ה אותיות‪ .‬וזהו חנוכה‪ ,‬חנו לדגליכם‬ ‫שֵׂ ִעיר שְׂ ֵדה ֱאדוֹ ם‪( :‬ה) וַ יְ ַצו א ָֹתם לֵ אמֹר ּכֹה ת ְ‬ ‫ֹאמרוּ ן לַ אדֹנִ י לְ ֵעשָׂ ו‬ ‫של שם ה' שבו סוד הייחוד‪ ,‬כאומרו ובשם אלהינו נדגול (תהלים‬ ‫ּכֹה ָא ַמר ַע ְב ְ ּדָך יַ ֲעקֹב ִעם לָ ָבן ַ ּג ְר ִּתי וָ ֵא ַחר ַעד ָע ָּתה‪( :‬ו) וַ יְ ִהי לִ י ׁשוֹ ר‬ ‫כ‪ ,‬ט)‪ .‬שהוא שם ה' שעולה כ"ו‪ ,‬כ"ה אותיות של שמע ישראל‪,‬‬ ‫וַ ֲחמוֹ ר צֹאן ְו ֶע ֶבד ְו ׁ ִש ְפ ָחה וָ ֶא ׁ ְשלְ ָחה לְ ַה ִ ּגיד לַ אדֹנִ י לִ ְמצֹא ֵחן ְּב ֵעינֶ יָך;‬ ‫ואם השם שבו מייחדים הוא כ"ו‪ .‬וזהו חנוכה‪ ,‬לרמוז שבכח שם‬ ‫ה' וייחודו נצחו המלחמה‪ .‬לא בחיל ולא בכח ולא בחנית‪ ,‬אלא‬ ‫אומרים חז"ל (בראשית רבה‪ ,‬פרשה עה‪ ,‬אות יב) – (בראשית לב‪ ,‬ו)‪ :‬וַ יְ ִהי לִ י‬ ‫בשם ה' של הייחוד שהוא כלול בשם המפורש של ע"ב‪ .‬וזהו מי‬ ‫ׁשוֹ ר וַ ֲחמוֹ ר‪ׁ ,‬שוֹ ר‪ ,‬זֶ ה יוֹ ֵסף‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (דברים לג‪ ,‬יז)‪ְּ :‬בכוֹ ר ׁשוֹ רוֹ ָה ָדר לוֹ ‪.‬‬ ‫כמוך באלים י"י (שמות יד‪ ,‬יא) בראשי תיבות מכב"י שעולה ע"ב‬ ‫ֹשכר ֲחמֹר ָ ּג ֶרם‪ְ ...‬וצֹאן‪,‬‬ ‫ֹשכר‪ּ ִ ,‬דכְ ִתיב (בראשית מט‪ ,‬יד)‪ :‬יִ ּ ָׂש ָ‬‫ֲחמוֹ ר‪ ,‬זֶ ה יִ ּ ָׂש ָ‬ ‫‪ ...‬ובכח שם המפורש של ע"ב שהוא מכב"י‪ ,‬ובכח הייחוד כ"ה‬ ‫ֵאלּ וּ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (יחזקאל לד‪ ,‬לא)‪ְ :‬ו ַא ֵּתן צֹאנִ י צֹאן ַמ ְר ִע ִיתי ָא ָדם‬ ‫אותיות של שמע ישראל‪ ,‬וזהו חנוכ"ה‪ ,‬לרמוז שהחשמונים חנו‬ ‫ַא ֶּתם‪ְ .‬ו ֶע ֶבד‪ ,‬זֶ ה ָּד ִוד‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (תהלים קטז‪ ,‬טז)‪ֲ :‬אנִ י ַע ְב ְ ּדָך ֶ ּבן ֲא ָמ ֶתָך‪.‬‬ ‫בסוד הייחוד של כ"ה אותיות‪ .‬וכן ראוי לנו לעשות בצרת הגלות‬ ‫ְו ׁ ִש ְפ ָחה‪ ,‬זוֹ ֲא ִביגַ יִ ל‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמואל א כה‪ ,‬מא)‪ִ :‬ה ֵ ּנה ֲא ָמ ְתָך לְ ׁ ִש ְפ ָחה‪.‬‬ ‫ליחד שם המיוחד בענין שנצא מהצרות‪ .‬ולכן נקרא שם המועד‬ ‫מה יש לדוד המלך ב'ארסנל'? את יוסף הצדיק – סמל הקדושה‪,‬‬ ‫חנוכ"ה‪ ,‬להורות שבכח אלו כ"ה אותיות של הייחוד חנו לדגליהם‬ ‫את יששכר עמוד התורה‪ ,‬את דוד המלך ואת אביגיל שממנה נולד‬ ‫וכן נצחו המלחמות ‪...‬‬ ‫כלאב שמת בעתיו של נחש – ממילא‪ ,‬יש לנו מכנה משותף נוסף‬ ‫א"כ כאשר הולך יעקב להילחם מול עשו‪ ,‬עם מה הוא הולך‬ ‫בין יעקב לדוד‪.‬‬ ‫ֹאמרוּ ן לַ אדֹנִ י לְ ֵעשָׂ ו ּכֹה ָא ַמר ַע ְב ְ ּדָך יַ ֲעקֹב‬ ‫להילחם??? – ּכֹה ת ְ‬ ‫דבר נוסף‪ ,‬ליעקב נולד את בנימין שמת בעתיו של נחש‪ ,‬ולדוד‬ ‫וכו' – הוא קרא קריאת שמע שיש בה כ"ה אותיות – ובזה הוא‬ ‫נולד את כלאב שג"כ מת בעטיו של נחש – כפי שאומרת הגמרא‬ ‫ינצח אותו!‬ ‫(מסכת ב"ב יז‪ ,‬א‪ .‬שבת נה‪ ,‬ב) – ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן‪:‬‬ ‫ומי השתמש בזה עוד?‬ ‫בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד‪.‬‬ ‫משה רבינו כשהרג את המצרי‪ ,‬נאמר (שמות ב‪ ,‬יב) וַ ִ ּי ֶפן ּכֹה וָ כֹה‬ ‫עוד‪ ,‬מבקש יעקב אבינו‪( :‬לב‪ ,‬יב) ַה ִ ּצילֵ נִ י נָ א ִמיַ ד ָא ִחי ִמ ַ ּיד ֵעשָׂ ו‬ ‫– שאמר קריאת שמע בבוקר ובערב – וַ ַ ּי ְרא ִּכי ֵאין ִא ׁיש וַ ַ ּיְך‬ ‫ִּכי יָ ֵרא ָאנֹכִ י אֹתוֹ ּ ֶפן יָ בוֹ א ְו ִה ַּכנִ י ֵאם ַעל ָ ּבנִ ים;‬ ‫ֶאת ַה ִּמ ְצ ִרי וַ ִ ּי ְט ְמנֵ הוּ ַ ּבחוֹ ל‪.‬‬ ‫כותב בעל הטורים – והכני‪ .‬ב' במסורה‪ .‬הכא ואידך (ש"א יז) "אם‬ ‫בא המגלה עמוקות ומביא דברי גמרא;‬ ‫יוכל להלחם אתי והכני" – גבי גלית לומר מה יעקב נתיירא אף‬ ‫אומרת הגמרא (מסכת קידושין כט‪ ,‬ב) – הגמרא דנה איזה משני‬ ‫דוד נתיירא מה יעקב נרדף אף דוד נרדף וכשם שיעקב ניצל מעשו‬ ‫ענינים קודם‪ ,‬מצות האב ללמד את בנו תורה‪ ,‬או המצוה ללמוד‬ ‫אף דוד ניצל מגלית וזכות יעקב עמד לדוד וכשם שגבי דוד היה‬ ‫בעצמו‪ :‬ת"ר הוא רוצה ללמוד תורה ובנו ללמוד‪ ,‬ואין לו ממון‬ ‫מלחמה אף יעקב הכין עצמו למלחמה שהתקין עצמו לג' דברים‪.‬‬ ‫המספיק לפרנס את שניהם בתקופת הלימודים‪ ,‬הוא קודם לבנו‬ ‫א"כ בזכות מה ניצח דוד המלך את גלית?! בזכות מה שבקש‬ ‫שהמצוה שלו קודמת למצוה של בנו‪ ,‬וילך האב ללמוד ויתפרנס‬ ‫כאן יעקב אבינו – ּ ֶ"פן יָ בוֹ א ְו ִה ַּכנִ י ֵאם ַעל ָ ּבנִ ים"‪.‬‬ ‫זי‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬שיעקב אבינו נקרא בפי חז"ל 'ראשון לנודרים'‪.‬‬ ‫זט‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫אומר הזוהר הקדוש (זוהר חדש‪ ,‬ספרא תנינא) – קוּ ם ַקח ַה ַּמ ְקלֵ ַע ׁ ֶש ְּלְך‬ ‫ממה שיש לו‪ ,‬והבן טרח אחר מזונות לעצמו‪ .‬ר' יהודה אומר‪ :‬אם‬ ‫ֲעלֵ ֶיהם‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ְּב ַמ ְקלְ עוֹ ׁ ֶשל ָּד ִוד נֶ ֱא ַמר (שמואל א‪ ,‬יז) וַ ִ ּי ְב ַחר לוֹ ֲח ִמ ּׁ ָשה‬ ‫בנו זריז שלומד ומבין מהר‪ ,‬וממולח חריף‪ ,‬ותלמודו מתקיים בידו‬ ‫ַח ֻּל ֵקי ֲא ָבנִ ים ִמן ַה ַ ּנ ַחל‪ .‬נָ ַטל אוֹ ָתן ְּב ָח ֵמ ׁש ֵתבוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהן ׁ ְש ַמע יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫שזוכר את מה שלומד‪ ,‬והאב רואה שהבן יצליח בלימודיו יותר‬ ‫ה' ֱאל ֵֹהינוּ ה' ֶא ָחד‪ .‬וּכְ ׁ ֶש ּ ָׂשם אוֹ תוֹ ַ ּב ַּמ ְקלֵ ַע‪ ,‬נַ ֲעשׂ וּ ַא ַחת‪ֶ ,‬א ֶבן ַא ַחת‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬בנו קודמו והוא יטרח לפרנסו‪ .‬כי הא דרב יעקב בריה דרב‬ ‫ְו ָה ַרג ֶאת ַה ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתי‪ְ .‬ו ַעל ָה ֶא ֶבן ַהזּוֹ נֶ ֱא ַמר (דניאל ב) ְו ָה ֶא ֶבן ׁ ֶש ִה ְּכ ָתה‬ ‫אחא בר יעקב כאותו מעשה שהיה ברב יעקב‪ ,‬בנו של רב אחא‬ ‫וּמ ְּל ָאה ָּכל ָה ָא ֶרץ‪ .‬זֶ הוּ ׁ ֶש ָּכתוּב (יחזקאל‬ ‫ֶאת ַה ֶ ּצלֶ ם ָהיְ ָתה לְ ַהר ָ ּגדוֹ ל‪ִ ,‬‬ ‫בר יעקב‪ ,‬שדריה אבוה לקמיה דאביי ששלחו אביו (רב אחא) ללמוד‬ ‫ג) ְמל ֹא ָכל ָה ָא ֶרץ ְּכבוֹ דוֹ ‪ִ .‬וּב ׁ ְש ִבילוֹ נֶ ֱא ַמר (תהלים קיח) ֶא ֶבן ָמ ֲאסוּ‬ ‫תורה לפני אביי‪ .‬כי אתא כשבא לביתו לאחר זמן מה חזייה דלא‬ ‫ֹאש ּ ִפ ָ ּנה‪ֵ .‬מ ֵאת ה' ָהיְ ָתה ּזֹאת‪ִ .‬וּב ׁ ְש ִבילָ ּה ָא ַמר ָּד ִוד‪,‬‬ ‫ַהבּ וֹ נִ ים ָהיְ ָתה לְ ר ׁ‬ ‫הוה מיחדדין שמעתיה ראה אביו שאין שמועותיו מחודדות‪ ,‬היינו‬ ‫(שם כז) ִאם ַּת ֲחנֶ ה ָעלַ י ַמ ֲחנֶ ה ל ֹא יִ ָירא לִ ִּבי ְוגוֹ '‪ְּ ,‬ב ּזֹאת ֲאנִ י בוֹ ֵט ַח‪.‬‬ ‫שאין לו סברא כל כך‪ ,‬ולכן א"ל לבנו‪ :‬אנא עדיפא מינך אני עדיף‬ ‫אומר המדרש (ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת חוקת רמז תשס"ג) – (תהילים קי‪ ,‬ב)‬ ‫ממך‪ ,‬שאני מחודד יותר ממך‪ ,‬ולכן תוב את‪ ,‬דאיזיל אנא שוב‬ ‫ַמ ּ ֵטה ֻע ְּזָך יִ ׁ ְשלַ ח ה' ִמ ִ ּצ ּיוֹ ן ְר ֵדה ְּב ֶק ֶרב אֹיְ ֶביָך‪ .‬זה המטה שהיה בידיו‬ ‫אתה הביתה‪ ,‬כדי שאוכל אני ללכת ללמוד‪ .‬שמע אביי דקא הוה‬ ‫של יעקב אבינו‪ ,‬שנאמר (בראשית לב‪ ,‬יא) ְב ַמ ְקלִ י ָע ַב ְר ִּתי ֶאת ַה ַ ּי ְר ֵּדן‬ ‫אתי שמע אביי שרב אחא בר יעקב עומד לבוא ללמוד לפניו‪.‬‬ ‫ַה ֶ ּזה‪ ,‬וזה המטה שהיה ביד יהודה‪ ,‬שנאמר (בראשית לח‪ ,‬יח) ח ָֹת ְמָך‬ ‫הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי והיה שם‪ ,‬בבית מדרשו של אביי‪,‬‬ ‫שהיה רחוק מן היישוב‪" ,‬מזיק" אחד‪ ,‬היינו מין שד [היפראקטיבי‬ ‫ילָך וּ ַמ ּ ְטָך ֲא ׁ ֶשר ְ ּביָ ֶדָך‪ ,‬והוא היה ביד משה שנאמר (שמות ד‪,‬‬ ‫יז) ואת המטה הזה תקח בידך‪ ,‬והוא היה ביד אהרן שנאמר (שם‬ ‫ְוּפ ִת ֶ‬ ‫– כלשון הרב ] המזיק לבני אדם‪ ,‬דכי הוו עיילי ִב ְת ֵרין אפי'‬ ‫😊‬ ‫ביממא הוו מיתזקי שאפילו כשהיו נכנסים שם שנים יחד‪ ,‬ואפילו‬ ‫ז‪ ,‬י) וישלח אהרן את מטהו‪ ,‬והוא היה ביד דוד‪ ,‬שנאמר (ש"א יז‪,‬‬ ‫מ) ויקח מקלו בידו‪ ,‬והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית‬ ‫😊‬ ‫ביום‪ ,‬היו ניזוקים [כנראה שאותו השד היה זקוק לריטלין ]‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח‪ ,‬וכן עתיד‬ ‫ולכן אמר להו אביי לתלמידו‪ :‬לא ליתיב ליה ִאינָ ש אושפיזא לא‬ ‫לרדות בו את אומות העולם לכך נאמר 'מטה עוזך ישלח ה' מציון'‪.‬‬ ‫יתן שום אדם לו מקום לינה‪ ,‬לרב אחא‪ ,‬ומתוך כך ייאלץ ללון‬ ‫בבית המדרש‪ ,‬ואפשר דמתרחיש ניסא אפשר שיתרחש לו נס‪,‬‬ ‫ממשיך הנביא ואומר‪( :‬שם מב) וַ ַ ּי ֵ ּבט ַה ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתי וַ ִ ּי ְר ֶאה ֶאת ָּד ִוד‬ ‫מתוך צדקותו וחסידותו‪ ,‬ויהרוג את המזיק‪ .‬ואכן כך היה‪ ,‬ורב‬ ‫ֹאמר ַה ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתי‬ ‫וַ ִ ּי ְבזֵ הוּ חי ִּכי ָהיָ ה נַ ַער ְו ַא ְדמֹנִ י ִעם יְ ֵפה ַמ ְר ֶאה‪( :‬מג) וַ ּי ֶ‬ ‫אחא על בת בההוא בי רבנן נכנס ולן באותו בית מדרש‪ .‬אידמי‬ ‫ֶאל ָּד ִוד ֲה ֶכלֶ ב ָאנֹכִ י ִּכי ַא ָּתה ָבא ֵאלַ י ַ ּב ַּמ ְקלוֹ ת וַ יְ ַק ֵּלל ַה ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתי ֶאת‬ ‫ליה כתנינא דשבעה רישוותיה המזיק נראה לרב אחא כתנין בעל‬ ‫ֹאמר ָּד ִוד ֶאל ַה ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתי ַא ָּתה ָ ּבא ֵאלַ י ְּב ֶח ֶרב‬ ‫ָּד ִוד ֵ ּבאל ָֹהיו ‪( ...‬מה) וַ ּי ֶ‬ ‫שבעה ראשים‪ .‬כל כריעה דכרע רב אחא בתפילתו‪ ,‬שהתפלל‬ ‫ַוּב ֲחנִ ית ְוּבכִ ידוֹ ן ְו ָאנֹכִ י ָבא ֵאלֶ יָך ְּב ׁ ֵשם ה' ְצ ָבאוֹ ת ֱאל ֵֹהי ַמ ַע ְרכוֹ ת‬ ‫על אותו מזיק שימות נתר נפל חד רישיה ראש אחד מראשיו‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ֲא ׁ ֶשר ֵח ַר ְפ ָּת ‪( ...‬מט) וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח ָּד ִוד ֶאת יָ דוֹ ֶאל ַה ֶּכלִ י וַ ִ ּי ַ ּקח‬ ‫של המזיק‪ ,‬עד שמת‪ .‬אמר להו רק אחא לאביי ותלמידיו למחר‪:‬‬ ‫ִמ ׁ ּ ָשם ֶא ֶבן וַ יְ ַק ַּלע וַ ַ ּיְך ֶאת ַה ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתי ֶאל ִמ ְצחוֹ וַ ִּת ְט ַ ּבע ָה ֶא ֶבן ְּב ִמ ְצחוֹ‬ ‫אי לא איתרחיש ניסא ַס ִּכינְ ִתין אילו לא היה מתרחש נס‪ ,‬הייתם‬ ‫וַ ִ ּי ּפֹל ַעל ּ ָפנָ יו ָא ְר ָצה‪.‬‬ ‫מסכנים אותי!‬ ‫בא המשבצות זהב וכותב דבר נפלא – ושמעתי לפי"ז רמז‬ ‫אומר המגלה עמוקות‪ ,‬ומה אמר רב אחא בר יעקב בכל‬ ‫בפייט "חד גדיא" הנאמר בליל הסדר בסוף ההגדה‪" :‬ואתא חוטרא‬ ‫השתחוויה?! 'שמע ישראל'!‬ ‫והכה לכלבא"‪ ,‬ו"חוטרא" הוא המטה של משה רבינו שהיה ביד‬ ‫דוד‪ ,‬והכה ל"כלבא" הוא גלית שנקרא כאן בשם "כלב"‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫היסוד הזה של הנצחון במלחמה ע"י קריאת שמע‪ ,‬נאמר בפרשת‬ ‫"הכלב אני בעיניך"‪" .‬ואתא נורא ושרף לחוטרא"‪ ,‬היינו‪ ,‬האש של‬ ‫כי תצא‪ ,‬בפס' (כ‪ ,‬ג) ְו ָא ַמר ֲאלֵ ֶהם ׁ ְש ַמע יִ שְׂ ָר ֵאל ַא ֶּתם ְק ֵר ִבים ַה ּיוֹ ם‬ ‫חורבן בית המקדש שבגללה נגנז המטה כמבואר בדברי הילקוט‬ ‫לַ ִּמלְ ָח ָמה ַעל אֹיְ ֵב ֶיכם וגו'‪.‬‬ ‫שמעוני‪ .‬וזה מעין מה שפירש הגר"א‪ ,‬שהמטה הוא מטהו של‬ ‫נשאלת השאלה – וכי בלי 'שמע ישראל' א"א לצאת למלחמה?‬ ‫משה שהכה לפרעה שנקרא בלשון חז"ל "כלב"‪ ,‬והיה עמם עד‬ ‫אומר רש"י – שמע ישראל‪ .‬אפלו אין בכם זכות אלא קרית‬ ‫שנשרף בית המקדש‪.‬‬ ‫שמע בלבד‪ ,‬כדאי אתם שיושיע אתכם‪.‬‬ ‫אם אלה הדברים‪ ,‬נוכל להתקדם‪:‬‬ ‫עוד‪ ,‬אומר הנביא בספר שמואל א'‪( :‬יז‪ ,‬מ) וַ ִ ּי ַ ּקח ַמ ְקלוֹ ְּביָ דוֹ‬ ‫יעקב אבינו מתפייס עם עשו‪ ,‬והתוצאה היתה‪ ,‬אומרת התורה‪:‬‬ ‫וַ ִ ּי ְב ַחר לוֹ ֲח ִמ ׁ ּ ָשה ַח ֻּל ֵקי ֲא ָבנִ ים ִמן ַה ַ ּנ ַחל וַ ָ ּישֶׂ ם א ָֹתם ִּבכְ לִ י ָהר ִֹעים‬ ‫ארו וַ ִ ּי ּׁ ָש ֵקהוּ וכו'‪:‬‬ ‫(לג‪ ,‬ד) וַ ָ ּי ָרץ ֵעשָׂ ו לִ ְק ָראתוֹ וַ יְ ַח ְּב ֵקהוּ וַ ִ ּי ּפֹל ַעל ַצ ָ ּו ָ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר לוֹ ַוּב ַ ּילְ קוּ ט ְו ַק ְּלעוֹ ְביָ דוֹ וַ ִ ּי ַ ּג ׁש ֶאל ַה ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתי‪.‬‬ ‫(שם טז) וַ ָ ּי ׁ ָשב ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּ א ֵעשָׂ ו לְ ַד ְר ּכוֹ שֵׂ ִע ָירה;‬ ‫ולמה לקח דוד דוקא חמשה אבנים לא פחות ולא יותר?‬ ‫ואיפה כל הארבע מאות חיילים של עשו???‬ ‫אומרים חז"ל (ילקוט שמעוני‪ ,‬שמואל א'‪ ,‬רמז קכ"ז) – ויבחר לו חמישה‬ ‫אומר רש"י – וישב ביום ההוא עשו לדרכו‪ .‬עשו לבדו וארבע‬ ‫חלקי אבנים‪ .‬אחד לשמו של הקב"ה‪ ,‬ואחד לשמו של אהרן (שהיה‬ ‫מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד‪ .‬והיכן פרע להם‬ ‫גואל הדם של גולית – שהרג את חופני ופנחס)‪ ,‬ושלשה לשלשה אבות העולם‪.‬‬ ‫חי‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬שהיה גולית בטוח שיבואו להילחם מולו עם 'דבר יותר רציני' – דוגמת טומהוק 😊‬ ‫זי‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫ברחו להן‪ ,‬ובשכר שברחו הציל הקב"ה מבני בניהם ארבע מאות‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬בימי דוד‪ ,‬שנאמר (ש"א ל יז) כי אם ארבע מאות‬ ‫איש בימי דוד‪.‬‬ ‫איש נער אשר רכבו על הגמלים‪.‬‬ ‫וכתב בכלי יקר שבאמת היו ארבע מאות 'נער'‪ ,‬אבל רומז לך‬ ‫חיבור נוסף שמצינו בין דוד ליעקב‪:‬‬ ‫הנביא מדוע ניצולו‪ ,‬בזכות ארבע מאות 'איש' שהיו בימי עשו ‪...‬‬ ‫דוד המלך מקבל במתנה מאכיש מלך גת עיר שנקראת ִ'צ ְקלַ ג'‪,‬‬ ‫חיבור נוסף בין יעקב אבינו לדוד;‬ ‫ואמר לו ליישב את שש מאות החילים שלו שם‪ .‬בין האנשים‬ ‫בשעה שעשו מציע ליעקב לבוא איתו‪ ,‬מסרב לו יעקב ואומר‬ ‫שהתגוררו שם‪ ,‬היו גם שתי נשיו של דוד ֲא ִחינ ַֹעם ַה ִ ּיזְ ְר ֵעלִ ית‬ ‫לו‪( :‬לג‪ ,‬יג) ֲאדֹנִ י י ֵֹד ַע ִּכי ַהיְ לָ ִדים ַר ִּכים ְו ַה ּצֹאן ְו ַה ָ ּב ָקר ָעלוֹ ת ָעלָ י‬ ‫וַ ֲא ִביגַ יִ ל ֵאׁ ֶשת נָ ָבל ַה ַּכ ְר ְמלִ י‪ .‬דוד מלך לוקח את חייליו והולך‬ ‫וּ ְד ָפקוּ ם יוֹ ם ֶא ָחד וָ ֵמתוּ ָּכל ַה ּצֹאן‪.‬‬ ‫לאכיש מלך גת כדי לומר לו שהוא לצדו במלחמה מול העמלקים‪.‬‬ ‫אבל אכיש אומר לו שהוא לא מעוניין שהוא יצטרף איתו למלחמה‪,‬‬ ‫כותב בעל הטורים – עלות‪ .‬ה' במסורה דין ואידך (ש"א ז') פרות‬ ‫אחרת שאול יצטרף לפלשתים כדי להילחם בו ובאם הוא יצטרך‬ ‫עלות ב"פ‪ .‬ובדוד מאחר עלות הביאו‪ .‬ואידך ובחקו ישא עלות‬ ‫בכל זאת עזרה הוא יקרא לו‪ .‬דוד חוזר לְ ִ'צ ְקלַ ג' ומוצא שכל העיר‬ ‫ינהל‪ .‬ארז"ל דוד המלך ויעקב היו מרחמין על הצאן והיו מרעין‬ ‫נשרפה באש ע"י העמלקים ואת כל האנשים והנשים לקחו בשבי!‬ ‫אותן במרעה רך וז"ש כאן עלות ובדוד מאחר עלות הביאו ומה‬ ‫היו עושים כרועה עררו ירעה‪.‬‬ ‫אומר הנביא‪( :‬ש"א ל‪ ,‬ו) וַ ֵּת ֶצר לְ ָד ִוד ְמאֹד ִּכי ָא ְמרוּ ָה ָעם לְ ָס ְקלוֹ ִּכי‬ ‫רחל אמנו נפטרת בלידת בנימין; אומרת התורה‪( :‬לה‪ ,‬יז) וַ יְ ִהי‬ ‫ָמ ָרה נֶ ֶפ ׁש ָּכל ָה ָעם ִא ׁיש ַעל ָ ּבנָ יו ְו ַעל ְּבנ ָֹתיו וַ ִ ּי ְת ַח ֵּזק ָּד ִוד ַ ּבה' ֱאל ָֹהיו;‬ ‫ֹאמר לָ ּה ַה ְמיַ ֶּל ֶדת ַאל ִּת ְיר ִאי ִּכי גַ ם זֶ ה לָ ְך ֵ ּבן‪:‬‬ ‫ְב ַה ְק ׁש ָֹת ּה ְּבלִ ְד ָּת ּה וַ ּת ֶ‬ ‫אומר המדרש (ילקוט מעם לועז ש"א) – ועל הצרה הזאת אמר דוד‬ ‫(יח) וַ יְ ִהי ְּב ֵצאת נַ ְפ ׁ ָש ּה ִּכי ֵמ ָתה וַ ִּת ְק ָרא ׁ ְשמוֹ ֶ ּבן אוֹ נִ י ְו ָא ִביו ָק ָרא‬ ‫את המזמור "ה' אורי וישעי בקרוב עלי מרעים" אלו העמלקים‪,‬‬ ‫לוֹ ִבנְ יָ ִמין;‬ ‫'לאכול את בשרי'‪ ,‬הכוונה לנשותיו שנשבו‪ .‬וזכה לנצחון‪ .‬מכאן‬ ‫אומר הספר מה שהיה הוא שיהיה – ברחל כתיב "כי לא ילדה‬ ‫ואילך אמר דוד אם תחנה עלי מחנה של עמלקים‪ ,‬לא יירא לבי‪.‬‬ ‫ליעקב" ובמיכל כתיב "ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד וגו'"‬ ‫אם תקום עלי מלחמה של עמלקים‪ ,‬בזאת אני בוטח‪ ,‬היינו בהבטחה‬ ‫(ועיי' רד"ק שהביא מחז"ל דמיכל ילדה ביום מותה כמו רחל)‪.‬‬ ‫שהבטיח משה וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו'‪.‬‬ ‫נק' חיבור נוספת מצינו‪ ,‬ששניהם נולדו מהוליםכ‪ .‬עוד‪ ,‬שניהם‬ ‫ממשיך הנביא‪( :‬שם יא) וַ ִ ּי ְמ ְצאוּ ִא ׁיש ִמ ְצ ִרי ַ ּב ּ ָשׂ ֶדה וַ ִ ּי ְקחוּ אֹתוֹ ֶאל‬ ‫נקראו 'עבד'‪ ,‬יעקב אמר (לב‪ ,‬יא) ָקטֹנְ ִּתי ִמ ּכֹל ַה ֲח ָס ִדים ִוּמ ָּכל ָה ֱא ֶמת‬ ‫ֹאכל וַ ַ ּי ׁ ְש ֻקהוּ ָמיִ ם‪( :‬יב) וַ ִ ּי ְּתנוּ לוֹ ֶפלַ ח ְ ּד ֵבלָ ה‬ ‫ָּד ִוד וַ ִ ּי ְּתנוּ לוֹ לֶ ֶחם וַ ּי ַ‬ ‫ית ֶאת ַע ְב ֶּדָך וגו'‪ .‬והקב"ה קרא לו 'עבד' שנאמר (ירמיה‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָעשִׂ ָ‬ ‫ֹאכל וַ ָּת ׁ ָשב רוּ חוֹ ֵאלָ יו ִּכי ל ֹא ָא ַכל לֶ ֶחם ְול ֹא ׁ ָש ָתה‬ ‫וּ ׁ ְשנֵ י ִצ ֻּמ ִקים וַ ּי ַ‬ ‫ל‪ ,‬י) ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו'‪ .‬ודוד המלך אמר‪( :‬תהלים קטז‪,‬‬ ‫ֹאמר לוֹ ָד ִוד לְ ִמי ַא ָּתה‬ ‫ַמיִ ם ׁ ְשל ֹׁ ָשה יָ ִמים וּ ׁ ְשל ֹׁ ָשה לֵ ילוֹ ת‪( :‬יג) וַ ּי ֶ‬ ‫טז) ֲאנִ י ַע ְב ְ ּדָך ֶ ּבן ֲא ָמ ֶתָך‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ֹאמר נַ ַער ִמ ְצ ִרי ָאנֹכִ י ֶע ֶבד לְ ִא ׁיש ֲע ָמלֵ ִקי וַ ַי ַעזְ ֵבנִ י‬ ‫ְו ֵאי ִמ ֶּזה ָא ָּתה וַ ּי ֶ‬ ‫ֲאדֹנִ י ִּכי ָחלִ ִיתי ַה ּיוֹ ם ׁ ְשל ֹׁ ָשה‪( :‬יד) ֲאנַ ְחנוּ ּ ָפ ׁ ַש ְטנוּ נֶ ֶגב ַה ְּכ ֵר ִתי ְו ַעל‬ ‫לאחר הדברים האלה‪ ,‬בואו נחזור אל תחילת הפרשה‪:‬‬ ‫ֹאמר‬ ‫ֲא ׁ ֶשר לִ יהוּ ָדה ְו ַעל נֶ ֶגב ָּכלֵ ב ְו ֶאת ִצ ְקלַ ג שָׂ ַר ְפנוּ ָב ֵא ׁש‪( :‬טו) וַ ּי ֶ‬ ‫אומרת התורה‪( :‬כח‪ ,‬יח) וַ ַ ּי ׁ ְש ֵּכם יַ ֲעקֹב ַ ּבבּ ֶֹקר וַ ִ ּי ַ ּקח ֶאת ָה ֶא ֶבן ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ֹאמר ִה ׁ ּ ָש ְב ָעה ִּלי ֵבאל ִֹהים ִאם‬ ‫ֵאלָ יו ָּד ִוד ֲהתוֹ ִר ֵדנִ י ֶאל ַה ְ ּגדוּ ד ַה ֶּזה וַ ּי ֶ‬ ‫שָׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו וַ ָ ּישֶׂ ם א ָֹת ּה ַמ ֵ ּצ ָבה וַ ִ ּיצֹק ׁ ֶש ֶמן ַעל ר ׁ ָ‬ ‫ֹאש ּה‪.‬‬ ‫ְּת ִמ ֵיתנִ י ְו ִאם ַּת ְס ִ ּג ֵרנִ י ְּביַ ד ֲאדֹנִ י ְואוֹ ִר ְדָך ֶאל ַה ְ ּגדוּ ד ַה ֶּזה‪( :‬טז) וַ ּי ִֹר ֵדהוּ‬ ‫ומאיפה היה לו שמן בהר המוריה?!‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה נְ ֻט ׁ ִשים ַעל ּ ְפנֵ י ָכל ָה ָא ֶרץ אֹכְ לִ ים ְו ׁש ִֹתים ְוחֹגְ גִ ים ְּבכֹל ַה ׁ ּ ָשלָ ל‬ ‫ַה ָ ּגדוֹ ל ֲא ׁ ֶשר לָ ְקחוּ ֵמ ֶא ֶרץ ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתים ֵוּמ ֶא ֶרץ יְ הוּ ָדה‪( :‬יז) וַ ַ ּי ֵּכם ָּד ִוד‬ ‫אומר השפתי כהן [מגורי האר"י הקדוש] – ויותר יעקב לבדו‪.‬‬ ‫ֵמ ַה ֶ ּנ ׁ ֶשף ְו ַעד ָה ֶע ֶרבטי לְ ָמ ֳח ָר ָתם ְול ֹא נִ ְמלַ ט ֵמ ֶהם ִא ׁיש ִּכי ִאם ַא ְר ַ ּבע‬ ‫אז"ל‪ :‬אל תקרי לבדו אלא לכדו‪ ,‬מאין בא לו זה הכד? כשיעקב‬ ‫ֵמאוֹ ת ִא ׁיש נַ ַער ֲא ׁ ֶשר ָרכְ בוּ ַעל ַה ְ ּג ַמ ִּלים וַ ָ ּינֻ סוּ ‪( :‬יח) וַ ַ ּי ֵ ּצל ָּד ִוד ֵאת‬ ‫שם האבנים מראשותיו והשכים בבקר ומצאן אבן אחת ונתבצר‬ ‫ָּכל ֲא ׁ ֶשר לָ ְקחוּ ֲע ָמלֵ ק ְו ֶאת ׁ ְש ֵּתי נָ ׁ ָשיו ִה ִ ּציל ָּד ִוד‪.‬‬ ‫לו כד של שמן ויצק על ראשה וחזר הכד ונתמלא‪ ,‬אז ידע יעקב‬ ‫שהוא מזומן לברכה ואמר אין זה ראוי להניחו כאן‪ ,‬והוא השמן‬ ‫ומי היו אותם ארבע מאות איש שהצליחו להימלט?‬ ‫שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרן ובניו והמלכים‬ ‫כותב הספר דברי טובה (על ש"א) – וכבר הקשה הכלי יקר‬ ‫ועדיין כולו קיים‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‪ :‬זה לי לדורותיכם‪ ,‬והוא כד‬ ‫מדוע כתוב ארבע מאות 'איש נער'‪ ,‬שיאמר הנביא או נער או‬ ‫השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה‪ ,‬והוא‬ ‫איש‪ ,‬ובכלי יקר תירץ שני תירוצים‪ :‬א' תירץ לפי המדרש משנת‬ ‫אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא‪ ,‬כשראה יעקב שכל כך נסים‬ ‫רבי אליעזר בפרשה תשיעית‪ ,‬וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שהיה‬ ‫עתיד להיות בו‪ ,‬סיכן עצמו והביאו‪ ,‬כן מצאתי‪.‬‬ ‫הוא ובניו לבדם‪ ,‬והיה עשו עמו ארבע מאות איש‪ ,‬וכיון שבא‬ ‫בא הברכת שמואל‪ ,‬מביא את דברי הש"ך ומוסיף על דבריו;‬ ‫עשו אצל יעקב להרגו נסתכל לאחוריו‪ ,‬והנה ארבע מאות איש‬ ‫טי‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬שואלים חז"ל‪ ,‬איך אפשר להילחם גם בערב והלא הכל חשוך? אומרים חז"ל (פתיחה לאיכה רבה אות ל) – רבי יהושע בן לוי אמר לשני לילות ויום‬ ‫אחד‪ ,‬היה הקב"ה מאיר לו בלילות בזיקין וברקים וכו'‪ .‬ובמדרש הגדול כתיב‪ ,‬שהזריח לו הקב"ה חמה כמו שעשה ליהושע 'שמש בגבעון דום'‪.‬‬ ‫כ‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬ביעקב כך נאמר בדברי המדרש [ב"ר פרשה פ"ד אות ו] ובדוד כך נאמר בילקוט שמעוני [תהלים רמז תשע"ד] – "‪ ...‬שנולד כשהוא מהול"‪.‬‬ ‫חי‬ ‫שאמר‬ ‫ו"פשת תנש – תורודל הנתמ‬ ‫ברוך‬ ‫יונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברו בני חשמונאי בדקו ולא‬ ‫כותב הברכת שמואל (פרשת מקץ) – והנה פשוט הוא בעיני שגם‬ ‫מצאו כי אם פך א' מאלו הפכים שהיה עושה הכ"ג חתום בחותמו‬ ‫אותו הפך נתגלה ג"כ לבני חשמונאי שהיה חתום בחותמו של כהן‬ ‫לעשות החביתין ולקחו ולא היה בו להדליק אפילו לילה אחת ‪...‬‬ ‫גדול‪ ,‬של אהרן הכהן‪ ,‬דכתוב בו "זה לי לדורותיכם" – לעולם הבא‪,‬‬ ‫בא השמן ראש ואומר דבר נפלא ביותר;‬ ‫ובו הדליקו שמונה ימים לפי צרכם ‪ ...‬והמותר נגנז לעולם הבא‪.‬‬ ‫נמצא פך שמן בחותמו של כהן גדול – מי חתם את הפך???‬ ‫בא בעל קב הישר – בנו של הברכת שמואל‪ ,‬ומוסיף על דברי‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬שנאמר (כח‪ ,‬כ) וַ ִ ּי ַּדר יַ ֲעקֹב נֶ ֶדר לֵ אמֹר ִאם יִ ְהיֶ ה ֱאל ִֹהים‬ ‫אביו – ואח"כ באו בני חשמונאי לבית המקדש ולא מצאו כי אם‬ ‫ִע ָּמ ִדי וּ ׁ ְש ָמ ַרנִ י ַ ּב ֶּד ֶרְך ַה ֶּזה ֲא ׁ ֶשר ָאנֹכִ י הוֹ לֵ ְך ְונָ ַתן לִ י לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹל‬ ‫צלוחית אחת של שמן אשר היתה חתומה בטבעת של כהן גדול‬ ‫ֶוּב ֶגד לִ לְ בּ ֹׁש;‬ ‫אשר באותו צלוחית היו מושחין בו המלכי ישראל וכל כהן גדול‬ ‫כותב בעל הטורים – ללבוש‪ .‬ב' במסורה הכא ואידך ללבוש‬ ‫שהיה טעון משיחה נמשח באותו פך של שמן המשחה‪...‬‬ ‫את הבגדים‪ .‬מלמד שיעקב היה כהן גדול כדאיתא בב"ר אמר‬ ‫שואלים המפרשים‪ ,‬אותו הפך שמצא יעקב אבינו – האם הוא‬ ‫הקב"ה למיכאל אתה עשית יעקב כהן גדול שלי בעל מום שהוא‬ ‫חולין או קודש?‬ ‫צולע על ירכו חייך שאתה צריך להיות כהן גדול למעלה במקומו‬ ‫עוד שאלה שצריכה ביאור;‬ ‫זה שאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש שתקיים לי הכהונה‬ ‫בשעה שנכנסו היונים וטימאו את כל השמנים ולא נמצא עם‬ ‫שקניתי מעשו שהעבודה היתה בבכורות‪.‬‬ ‫מה להדליק‪ ,‬חיפשו ומצאו פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול‪.‬‬ ‫א"כ מי היה הכהן הגדול הראשון??? – יעקב אבינו! ומי הראשון‬ ‫נשאלת השאלה – ממתי כהן גדול חותם על פכים של שמן?!‬ ‫שמצא פך שמן??? יעקב אבינו! – שהוא שפך את השמן על‬ ‫כותב הספר שבת של מי [לר' יעקב שמשון סיניגליה כ"א ע"ב] –‬ ‫המצבה‪ ,‬נתמלא השמן בחזרה – לקח וחתם על הפך בחותמו של‬ ‫מה ששמעתי מפום ממלל רברבן אריא דבי עילאי פלפולא חריפא‬ ‫כהן גדול‪.‬‬ ‫הרב המובהק עטרת ראשינו כמוהר"ר רפאל ישעיה אזולאיאכ נר"ו‬ ‫א"כ נוכל להבין דבר נוסף‪:‬‬ ‫דאמר מר ידוע כי בכל יום ויום חוב היה מוטל על הכ"ג להקריב‬ ‫מאותו פך שמן שמצא יעקב אבינו ויצק אותו על האבן שעשה‬ ‫מנחה מחציתה בבקר ומחציתה בערב והיא נקראת חביתין ‪ ...‬והיה‬ ‫אותה מצבה לבית המקדש – שאותו רצה דוד המלך לבנות‪ .‬אבל‬ ‫מביא עמה שלשת לוגין שמן ‪ ...‬אמור מעתה הכהן הגודל היה מכין‬ ‫דוד נמשח באותו פך שמן להיות מלך על ישראל – ללמדנו את‬ ‫פכים משמן טוב לעשות חביתין והיה חותם כולם בחותמו כדי שלא‬ ‫החיבור שיש לנו בין דוד המלך ליעקב אבינו‪.‬‬ ‫יתערבו בשמן אחר וכל אחד מהם שיעורו היה ג' לוגין וכשנכנסו‬ ‫ויהי רצון שישלח לנו הקב"ה את משיח צדקנו ב"ב אמן ואמן!!!‬ ‫אכ‪ .‬ברוך שאמר‪ :‬בנו של החיד"א זיע"א‪.‬‬ ‫טי‬