gilyoines.com

עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: ויצא (2026-11-16)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫עומקא דפרשה‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫מלאכים המכירים ארמית‬ ‫השתא בעגלא‬ ‫תפילה על חולה בלעז‬ ‫פר' ויצא ‪ -‬בענייני תפילה בארמית‬ ‫בקשות ביחיד בארמית‬ ‫טעם הקדיש בארמית‬ ‫בס"ד ערב ש"ק י"א בכסלו תשפ"ז‬ ‫שאלת צרכיו בארמית‬ ‫שנה י"ט‬ ‫תגובות‬ ‫שער הציון‬ ‫גליון‬ ‫בקשות בלשון ארמית ביחיד‬ ‫תתע"ז‬ ‫אמירת 'אחינו כל בית ישראל' ביחיד‬ ‫הרב י‪ .‬פרלמוטר‬ ‫הרב צבי רותן‬ ‫כתב במ"ב סי' תקפ"א סקי"ד וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי‬ ‫בתקופה זו רבים תחנונינו לפני השי”ת על הצלת כלל ישראל מכל צרותיו‪,‬‬ ‫וכו' ומרן די בשמיא כו' לא יאמר כשאין שם מנין עשרה (א"ר) עכ"ל‪ .‬והא"ר ציין‬ ‫וכמעט אחר כל אמירת תהילים לישועה אומרים את תפילת ‘אחינו כל בית‬ ‫לספר תניא רבתי סי' ע"ב דהביא את הגמ' בסוטה ל"ג‪ .‬דהשואל צרכיו בלשון‬ ‫ישראל וכו’ להצלה מצרה ושביה‪ ,‬ובסוף התפילה הנוסח הוא ‘השתא בעגלא‬ ‫ארמית אין נזקקין לו והגמ' שם מסיק דדווקא ביחיד אך בצבור מותר ומסיים‬ ‫ובזמן קריב ונאמר אמן’ והוא חלק מהתפילה שתהא הישועה קרובה לבא‪,‬‬ ‫התניא ומסתברא היכא דליכא מנין עשרה שאין לומר אלו הבקשות בלשון ארמית‬ ‫ותפילה זו נאמרת גם ע”י הנמצאים בביתם‪ ,‬נשים וקטנים המתפללים ביחידות‪.‬‬ ‫לפי שיש מן המלאכים שאין מכירין בלשון ארמית ואין נזקקין לו‪ ,‬שהרי המלאכים‬ ‫המצוין עליו לשומרו אינן מבינין אלא לשונו‪ ,‬אבל המלאכים המסורים לצבור‬ ‫והנה בשו”ע סי’ ק”א סעי’ ד’ יכול להתפלל בכל לשון שירצה וה”מ בציבור אבל‬ ‫מבינין בכל לשון לפיכך אומר אותו בצבור עכ"ל‪ .‬ומשמע שיש קפידא לא להתפלל‬ ‫ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש וכו’ ויש אומרים דאף יחיד כששואל‬ ‫בלשון ארמי ביחיד‪ ,‬דכתב אבל בצבור מותר ומשמע דביחיד לא [ואף אם אינו‬ ‫צריכו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי‪ .‬ובמשנ”ב שם ס”ק י”ט‬ ‫איסור‪ ,‬אך עכ"פ אין בזה ענין]‪.‬‬ ‫כ’ דלפי”ז אם מתפלל בביתו אין יכול לומר שום יקום פורקן כיון שהוא לשון‬ ‫והנה בגמ' שבת י"ב‪ :‬איתא על ר' אלעזר כשהלך לבקר את החולה היה מברכו בלשון‬ ‫ארמי‪ ,‬וכמו כן הביא המשנ”ב בסימן תקפ”א סק”ד בשם האליהו רבא שיחיד לא‬ ‫ארמי ומקשה הגמ' היכי עביד הכי וקאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו‬ ‫יאמר את הבקשות שהם בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו’ ומרן די בשמיא וכו’‬ ‫בלשון ארמי‪ ,‬ואמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין‬ ‫כשאין שם מנין עשרה והטעם משום שאין המלאכים מכירים בלשון ארמית‬ ‫לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ומתרצת הגמ' שאני חולה דשכינה עמו‬ ‫אם לא המסורים לציבור‪.‬‬ ‫דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי‬ ‫ועיי’ שו”ת הר צבי סי’ ס”ד שהתקשה במה שמזמרים קה ריבון ביחיד וכולו‬ ‫וכו'‪ ,‬ופרש"י דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס‬ ‫בלשון ארמי‪ ,‬וכ’ דכיון שרובו של הפיוט הוא שבחו של מקום ואינו תפילה‬ ‫תפלתו לפנים מן הפרגוד‪ ,‬ומבואר דהמתפלל על החולה בפניו יכול להתפלל‬ ‫ובקשה על צרכים‪ ,‬ורק בסופו מבקשים ‘פרוק ית ענך’ ו’למקדשך תוב’‪ ,‬ובפרט‬ ‫בלשון ארמי וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' של"ה ס"ה ומסתברא דה"ה החולה עצמו‬ ‫שגם בקשות אלו הם על גאולת כלל ישראל ובנין בית המקדש אינו מתפלל על‬ ‫ולפי"ז החולה יכול לומר מחי ומסי ושאר סליחות שבלשון ארמי כיון דשכינה עמו‬ ‫עצמו לכן אפשר לאמרו בלשון ארמי‪.‬‬ ‫ושמעתי מהרב נחום גמזו שליט"א להסתפק באנשים המשמשים ומבקרים את‬ ‫ועכ”פ לענין תפילת ‘אחינו כל בית ישראל’ יל”ע אם אפשר לאמרה ביחיד כיון‬ ‫החולה ואומרים שם סליחות ואין מנין עשרה האם יוכלו לומר מחי ומסי וכדו' כיון‬ ‫שחלק ממנה נאמר בלשון ארמי‪.‬‬ ‫שיש שם שכינה במקום שהחולה נמצא או דרק לחולה עצמו וכן כשמתפללים על‬ ‫וביומא נג‪ :‬בתפילת כה”ג כשיצא מקה”ק אמרי’ רב אחא בריה דרבא מסיים‬ ‫החולה ע"ז מהני הא דשכינה עמו דא"צ מלאכים שיכניסו תפלתו‪ ,‬וכלשון הראב"ד‬ ‫דלקמן והשו"ע‪ ,‬אך שאר התפלות שאין מתפללים בפרטות על החולה‪ ,‬לא מהני‬ ‫בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך‬ ‫[ובגליון הש"ס בסוטה לג‪ .‬ציין לספר בתי כהונה שמעמיד את ההיתר של חולה‬ ‫ישראל צריכין לפרנס זה מזה ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים‪ .‬והקשה‬ ‫רק בעשי"ת דא"צ מליץ כתפלת רבים (ודלא בסתימת השו"ע) ‪ ,‬ולפי"ד יהא חילוק‬ ‫הגבורת ארי הא קיי”ל כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין‬ ‫דסליחות שלפני ר"ה אין לומר מחי ומסי ביחיד ושל עשי"ת יכול לומר ביחיד]‪.‬‬ ‫לו להעלות תפילתו‪ ,‬ואיך התפלל הכה”ג בלשון ארמי‪[ ,‬ומבואר מדבריו שגם‬ ‫ויש לדון בדבר המצוי שהציבור כבר אמר יקום פורקן ויש יחידים שעדיין לא אמרו‪,‬‬ ‫אם חלק מהתפילה בלשון ארמי נחשב לשון ארמי שאין להתפלל]‪ .‬ובאמת‬ ‫וכן בסליחות שיש יחידים שעדיין לא אמרו יקום פורקן‪ ,‬וראיתי שנסתפקו האם‬ ‫הרמב”ם בהל’ עבודת יוה”כ פ”ד ה”א כ’ נוסח זה בלשון הקודש ולא יסור שבט‬ ‫דינם כתפלת צבור או כיחיד ויש להם לדלג‪ ,‬והנה בפמ"ג בא"א סו"ס ק"א כתב‬ ‫מבית יהודה‪ ,‬ונראה שסבר הרמב”ם שכשהתפלל הכה”ג תפילתו זו היה זה‬ ‫דיחיד בבית הכנסת מתפלל בלשון ארמי כיון שיש שם שכינה כמבואר בברכות ו'‬ ‫בלה”ק‪.‬‬ ‫ע"א וכמו שחולה מתפלל בלשון ארמי ולפי"ז באופן המצוי דהסליחות הם בבהכנ"ס‬ ‫ובגבורת ארי כ’ שאפשר שכשמתפלל על הציבור אפשר גם בלשון ארמי‪,‬‬ ‫פשוט דיכול לומר מחי ומסי אף אם דינו כיחיד ויל"ע אם הא"ר שהביא המ"ב מודה‬ ‫ושוב דחה תי’ זה דמה שמצינו היתר להתפלל בלשון ארמי הוא תפילת ציבור‬ ‫לפמ"ג דא"כ נצטרך לאוקמי לא"ר שאמר לומר רק במנין עשרה בסליחות שלא‬ ‫ולא תפילה על הציבור‪ .‬ובסו”ד כתב ליישב שבמקדש שהשכינה שורה שם‬ ‫אומרים בבהכנ"ס‪.‬‬ ‫שאני שאפי’ יחיד יכול להתפלל שם בלשון ארמית דבמקום שיש שכינה א”צ‬ ‫והגרע"א בגליון הש"ס בשבת י"ב‪ :‬ציין לראב"ד בתמים דעים סי' קפ"ד דאחר‬ ‫למלאכי השרת וכדמצינו בשבת י”ב שחולה ששכינה למראשותיו אין צריך‬ ‫שהביא הגמ' דשאני חולה דשכינה עמו ולכן מתפללים עליו בלשון ארמי‪ ,‬הוסיף‬ ‫למלאכי השרת‪.‬‬ ‫דה"ה אם מתפללים בדמעה וצעקה על אונאה דשערי דמעה ואונאה לא ננעלו‪,‬‬ ‫ועיי’ תוס’ שאנץ בשבת יב‪ :‬שכתב ומה שאנו אומרים קדיש ויקום פורקן‬ ‫וכן אם מתפללים בכונה גדולה מתוך צרה‪ ,‬א"צ שיביאו המלאכים את התפילה‬ ‫ותפילת כה”ג ביומא דכפורי דהוה אמר לא יעדון עבד שולטן היינו תפילת‬ ‫ובכה"ג מתפלים בלשון ארמי וראייתו ממנשה שהיה רשע וכיון שהתפלל בכונה‬ ‫ציבור ובתפילת ציבור שכינה שריא כמו שמשני גבי חולה עכ”ל‪ ,‬וצ”ב דקדיש‬ ‫מתוך תשובה הקב"ה קיבל את תפלתו בעל כרחן של מלאכים שהיו מסתמין את‬ ‫ויקום פורקן נאמרים בציבור אבל תפילת כה”ג ביום הכיפורים נאמרת רק על‬ ‫החלונות ברקיע שלא תכנס תפלתו וחתר הקב"ה הרקיע וקבל תפלתו ולפי"ז‬ ‫ידו ולא ע”י הציבור‪ ,‬ונראה שכוונתו שתפילה שכלל הציבור אומרה על עצמו‬ ‫סליחות בדמעות או בכונה גדולה אפשר לומר מחי ומסי ביחיד‪.‬‬ ‫אפשר לאמרה בלשון ארמי ונחשבת תפילת ציבור‪ ,‬והך כה”ג שהוא שליח של‬ ‫אמנם בתניא שם הביא ממדרש שה"ש על הפסוק השבעתי אתכם‪ ,‬אומרת כנסת‬ ‫הציבור נחשבת תפילתו כתפילת ציבור ונאמרת בלשון ארמי‪.‬‬ ‫ישראל למלאכים העומדים על שערי תפלה ועל שערי דמעה הוליכו‬ ‫תפלתי ודמעתי לפני הקב"ה וכו' ומשמע דגם לתפלה בדמעות יש‬ ‫ולפי זה י”ל שגם בתפילה זו של ‘אחינו כל בית ישראל’ שהיא תפילה‬ ‫מלאכים שמקבלים התפלה ולפי"ז גם תפלה בדמעות‬ ‫שכל הציבור אומרה על עצמו נחשבת תפילת כל אחד ואחד‬ ‫אין להתפלל בלשון ארמי‪.‬‬ ‫כתפילת ציבור ואפשר לאומרה גם בלשון ארמי ועיי’‪.‬‬ ‫הגליון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫הרב יוסף אליקום ב"ר שלום אריה קורלנסקי זצ"ל‬ ‫שרומם קרן התורה ביסוד עיר התורה ‪ -‬קרית ספר ת"ו‬ ‫נלב"ע י"ב כסלו תשנ"ה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫שאלת צרכיו בלשון ארמית‬ ‫לשון ארמי‬ ‫הרב זיו שצ'לקה‬ ‫לשון ארמי ניתן בסיני‪ ,‬שהרי יש בתורה לשון תרגום‪ ,‬בפר’ ויצא “יגר שהדותא”‪,‬‬ ‫בגמ' סוטה (לג‪ ).‬מבואר שתפילה נאמרת בכל לשון‪ ,‬ומקשה הגמ' והאמר רב‬ ‫וכמבואר בשבת (קטו‪ - ):‬תרגום שבתורה מאי ניהו יגר שהדותא‪ .‬ובמגילה‬ ‫יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית‪ ,‬דאמר רבי יוחנן כל השואל‬ ‫(ג‪ ).‬ובראשונים ברכות ח‪ .‬בדין שמו”ת‪ .‬ואי’ במדרש (ב”ר עד‪,‬יד) אמר רבי‬ ‫צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו‪ ,‬לפי שאין מלאכי השרת מכירין‬ ‫בלשון ארמי‪ ,‬ומתרצים לא קשיא הא ביחיד הא בציבור‪ ,‬ופרש רש"י וז"ל יחיד‬ ‫שמואל בר נחמן אל תהי לשון ארמית קלה בעיניך שמצינו בתורה [בנביאים]‬ ‫צריך שיסיעוהו מלאכי השרת‪ ,‬ציבור לא צריכי להו‪ ,‬דכתיב הן אל כביר לא‬ ‫ובכתובים שהקב”ה חולק לו כבוד‪ ,‬בתורה יגר שהדותא וכו’‪ .‬והובא בתוס’ ב”ב‬ ‫ימאס‪ ,‬אינו מואס בתפילתן של רבים עכ"ל‪.‬‬ ‫(צ‪ :‬ד”ה לסוריא)‪.‬‬ ‫וכן מצינו בגמ' שבת (יב‪ ):‬שרבי אליעזר כשהיה מבקר חולה היה מתפלל עליו‬ ‫וכ’ המהרש”א (סנהדרין כא‪ ):‬דמשו”כ נקרא הכתב ‘ליבונאה’ ע”ש לבן‪ ,‬שע”ש‬ ‫בלשון ארמית‪ ,‬ומקשה הגמ' כנ"ל שאסור להתפלל בלשון ארמית כיון שאין‬ ‫זה ג”כ נקרא כתב עברי שהוא מעבר הנהר‪ .‬וגם לשון ארמית הוא לשון לבן‬ ‫מלאכי השרת נזקקין לה‪ ,‬ומתרצים שאני חולה דשכינה עמו‪ ,‬ופרש רש"י כיון‬ ‫שהיה מדבר בו כמ”ש יגר שהדותא‪ ,‬ונקרא הוא ארמי אובד אבי‪ .‬ולכך ניתנה‬ ‫שהשכינה עמו אין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפילתו‬ ‫התורה מתחלה בכתב עברי שהוא כתב שהורגלו בו ישראל מאבי אמם לבן‪,‬‬ ‫לפנים מן הפרגוד עכ"ל‪.‬‬ ‫שלא היה להם כתב אשורית עד שהביאו מאשור‪ ,‬אבל לשון הקודש הורגלו‬ ‫ומבואר בגמ' שיחיד שמתפלל בלשון זרה אין תפילתו נשמעת כיוון שהוא זקוק‬ ‫מאביהם יעקב שאמר ‘גל עד’ ולא הוצרכו ללשון ארמית‪.‬‬ ‫לסיוע של מלאכי השרת להכנסת תפילותיו‪ ,‬והם אינם מכירים שום לשון פרט‬ ‫כתב בשו”ת הרמ”א (קכח) שלשון ארמי נקרא לשון קודש מאחר ששניהם‬ ‫ללשון הקודש (וכדעה זו פסקו רוב הראשונים)‪ ,‬אלא שיש מרבותינו הראשונים‬ ‫קרובים בלשון ושניהם ניתנו בסיני‪ .‬ועוד שם (סי’ קל) שמעלתו אינה משום‬ ‫שכתבו שגם נשים שמתפללות ביחידות בלשון לעז תפילתן נשמעת ואמרו‬ ‫שדומה ללה”ק‪ ,‬אלא שלשון ארמי בעצמו ניתן בסיני וברוח הקדש‪ ,‬וזה הוא‬ ‫שני תרוצים שלא יקשה מהגמ' וכדלהלן‪:‬‬ ‫מעלתו‪ ,‬ולכן עדיף על שאר הלועזים משום שניתן בסיני ולא משום שהוא‬ ‫הרבינו יונה (ברכות ז‪ ).‬תרץ‪ ,‬שדוקא לבקש צרכיו הפרטיים כגון להתפלל על‬ ‫לשה”ק‪[ .‬ועי’ ברמ”א אה”ע קכו‪,‬א שנקראים לשון אחד]‪.‬‬ ‫חולה או על איזה צער שיש לו בביתו‪ ,‬צריך להתפלל בלשון הקודש דוקא‪ ,‬אבל‬ ‫תפילה שקבועה לציבור אפשר להתפלל בכל לשון‪ ,‬ודינה כדין תפילת ציבור‬ ‫תפילה בלשון ארמי‬ ‫שאינה צריכה למלאכי השרת‪.‬‬ ‫אי’ בגמ’ שבת (יב‪ ):‬אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי‬ ‫הרא"ש (ברכות ס"ב סי' ב') כתב שהאיסור להתפלל בלשון לעז הוא דוקא‬ ‫בלשון ארמית‪ ,‬כיון שלשון זו מגונה בעיני המלאכים‪ ,‬ולכן אינם נזקקים לה‪,‬‬ ‫ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו‬ ‫אבל בשאר לשונות שאינם מגונים בעיני המלאכים‪ ,,‬אפשר להתפלל כל תפילה‬ ‫שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי‪.‬‬ ‫שהיא‪ ,‬כיון שהם מעלים את התפילה‪.‬‬ ‫ועי’ ט”ז סי’ קא (סק”ד‪ ,‬ובמ”ב סקט”ו) דה”ה שאר לשונות‪[ ,‬ופי’ הא”ר (קא‪ ,‬ז)‬ ‫והשו"ע (ק"א‪ ,‬ד') הביא את ג' הדעות וז"ל יכול להתפלל בכל לשון שירצה‪,‬‬ ‫דהרבותא אפילו לשון ארמי שהוא קרוב ללשה”ק וכ”ש שאר לשונות]‪ .‬והיא‬ ‫והני מילי בציבור אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש‪ ,‬וי"א דהני מילי‬ ‫דעת הרי”ף והרמב”ם בפיה”מ‪ ,‬אולם לשי’ התוס’ הוא דוקא לשון ארמי כדלק’‪.‬‬ ‫כששואל צרכיו‪ ,‬כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו‪ ,‬אבל‬ ‫(ט”ז שם סק”ה ומ”ב יח)‪.‬‬ ‫תפילה הקבועה לציבור‪ ,‬אפילו יחיד יכול לאמרה בכל לשון‪ ,‬וי"א דאף יחיד‬ ‫ורבינו פרחיה פי’ בגמ’ דאין נזקקין לשמוע דבריו כיון שלא נזקק לעצמו ללמוד‬ ‫כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי עכ"ל‪.‬‬ ‫לשון הקודש‪ ,‬ולכן הוי כאילו אינם מכירים‪.‬‬ ‫ולפי זה יוצא שכל מי שמתפלל תפילה אישית במשך היום באחת מלשונות‬ ‫והמאירי (שבת יב) פי’ שאין להתפלל בלשון ארמי‪ ,‬שמתוך שאין הלשון שגור‬ ‫העמים‪ ,‬לדעת רוב רובם של הראשונים (כעשרה ראשונים) אין תפילתו‬ ‫בפי הבריות אין הכונה מצויה בדבריו עד שתהא תפלתו מקובלת‪ .‬אמנם תפלת‬ ‫מתקבלת‪ ,‬אולם בדברי התמים דעים להראב"ד (קפ"ד) מצינו ב' אופנים שגם‬ ‫הציבור היא בכל לשון מטעם שהציבור שכינה עמהם כלומר שכונתם מצויה‬ ‫תפילת יחיד בלשון לעז יכולה להתקבל וז"ל ועוד נוכל לפרש שאין מלאכי‬ ‫הרבה‪.‬‬ ‫השרת מכירים שום לשון בעולם כי אם לשון הקודש‪ ,‬שזהו לשון המלאכים‬ ‫וכו'‪ ,‬ולפי הפירוש הזה אין הנשים נשמעות כשהן מתפללות בלשון לעז בלא‬ ‫תפילה בציבור בלשון ארמי‬ ‫ציבור‪ ,‬שאין המלאכים מביאים לפני הקב"ה שום לשון שבעולם כי אם לשון‬ ‫בגמ’ סוטה (לג‪ ).‬אמרו דתפילה נאמרת בכל לשון כיון שתפילה רחמי היא‬ ‫הקודש שהם מבינים‪ ,‬אבל בציבור ששם השכינה שורה יכולות הנשים להתפלל‬ ‫[וההוא לישנא דידע לכוון לבו ליצלי ‪ -‬רש”י]‪ .‬ומ”ש רב יהודה ורבי יוחנן שלא‬ ‫בכל לשון כדמשני בסוטה (לג) לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור וכו'‪ .‬אבל אם‬ ‫ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית הוא דוקא ביחיד ולא בציבור‪ .‬ופי’ רש”י שיחיד‬ ‫מתפללות בדמעה וצעקה על אונאה‪ ,‬אז אינן צריכות שיביאו המלאכים את‬ ‫צריך שיסייעוהו מלאכי השרת‪ ,‬אבל ציבור לא צריכי להו דכתיב הן אל כביר לא‬ ‫תפילתן לפני המקום‪ ,‬שהרי שערי דמעה ושערי אונאה לא ננעלו (ב"מ נט)‪ ,‬והוא‬ ‫ימאס‪ ,‬אינו מואס בתפלתן של רבים‪.‬‬ ‫הדין אם מתפללות בכיוון גדול מתוך צרה שהן נשמעות אעפ"י שאין המלאכים‬ ‫ומשו”כ אומרים יקום פורקן ובריך שמיה בצבור אע”פ שאין מבקשין צרכים‬ ‫מכירים לשונם‪ ,‬שהרי מנשה היה מתפלל בלשון הקודש ומתוך תשובתו קבל‬ ‫בארמית‪ ,‬כמו שכ’ הפמ”ג (קא ה) כיון שבצבור מותר‪( ,‬והובא במ”ב יט)‪.‬‬ ‫הקב"ה את תפילתו בע"כ של מלאכים וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ועי’ בחי’ הגרי”ז (סוטה לג‪ .‬מהגרי”ד) שעזרא ובי”ד הוצרכו לתקן את נוסח‬ ‫ומצינו עוד עצה למי שאינו יודע לשון הקודש והיא להתפלל בבית הכנסת‬ ‫התפילה משום יחיד המתפלל‪ ,‬דאם יתפלל בלשונו בעירבוב הלשונות לא‬ ‫(אפילו ביחידות) וזאת עפ"י דברי הפמ"ג (קא א"א ס"ק ז') שכתב‪ ,‬שכיון‬ ‫יסייעוהו המלאכים‪.‬‬ ‫שהקב"ה מצוי בבית הכנסת כדאיתא בברכות (ו‪ ).‬ממילא א"צ שם לעזרת‬ ‫וכ’ רבינו יונה (ברכות ז‪ .‬מד”ה) בשם רבני צרפת שיחיד שמתפלל את התפלה‬ ‫המלאכים בקבלת התפילות ולכן אפשר להתפלל שם בכל לשון‪.‬‬ ‫שמתפללין הצבור דינה כתפילת צבור אפילו כשמתפלל ביחידות‪ .‬ומ”ש רב‬ ‫ולפי דבריו לכאורה יוצא שגם במקום מושב בית דין‪ ,‬או במקום שיש מישהו‬ ‫יהודה שלא ישאל צרכיו בלשון ארמית זהו דוקא בשואל צרכיו כגון שמתפלל‬ ‫העוסק בתורה אפשר להתפלל בכל לשון‪ ,‬שהרי גם במקומות אלו השכינה‬ ‫על חולה או על צער שבביתו וכיו”ב‪ .‬והביאו הרא”ש בברכות (פ”ב סי’ ב) עי”ש‬ ‫שורה כמו בבית הכנסת כמבואר בגמ' (שם)‪.‬‬ ‫שחולק‪ .‬ועי’ בשו”ע (סי’ קא ס”ד) שהביא את ב’ הדעות‪.‬‬ ‫ושו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א‪ ,‬לה) שהאריך להוכיח שיש כמה דרגות של השראת‬ ‫שכינה והביא את דברי המדרש שמואל (אבות‪ ,‬פ"ג מ"ז) שכתב וז"ל אמנם‬ ‫ושי’ השבולי הלקט (עי’ לק’) שהחילוק בין יחיד לציבור‪ ,‬הוא שיחיד מלאכי‬ ‫העניין שאף שכולם שווים לטובה בזה שהשכינה שרויה ביניהם (עשרה‪,‬‬ ‫השרת המצווין עליו לשומרו אין נזקקין לו שאינם מבינים ארמית‪ ,‬אבל‬ ‫חמישה‪ ,‬שלושה ואחד שעוסקים בתורה)‪ ,‬עכ"ז יש הפרש והדרגות ביניהם‪,‬‬ ‫מלאכים המסורין לצבור הן מבינים בכל לשון‪.‬‬ ‫ולכן הוצרך לדרוש כל אחד בפני עצמו ועשרה שיושבין ועוסקין בתורה הוא‬ ‫היותר מעולה שבכולם וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫אין המלאכים מכירים ארמית‬ ‫ועפ"י זה פסק היבי"א שגם בבית הכנסת אין להתפלל ביחידות בלשון ארמית‬ ‫התוס’ (שבת יב‪ ):‬הק’ על מ”ש בגמ’ שאין מלאה”ש מכירין בלשון ארמית‪,‬‬ ‫(בסליחות)‪ ,‬ואעפ"י שיש שם השראת שכינה‪ ,‬כיון שרק במקום שיש ציבור או‬ ‫ותימה דאפי’ מחשבה שבלב כל אדם יודעים [עי’ בזה בשפ”א ובשש”מ]‪ ,‬והיאך‬ ‫חולה אין צריך לסיוע של מלאכי השרת‪ ,‬אבל לא בשאר מקומות שיש בהם‬ ‫לשון ארמי אין יודעים‪ ,‬והניחו בקו’‪.‬‬ ‫השראת שכינה‪.‬‬ ‫והרא”ש (ברכות פ”ב סי’ ב) יישב דמ”ש אין מכירין‪ ,‬הכוונה שלשון זה מגונה‬ ‫והנה כל מה שכתבנו עד עתה לכאורה אינו נוגע כ"כ לבני א"י כיון שהם‬ ‫בעיניהן להזקק לו‪ .‬ועי’ באר שבע (סוטה לג‪ ).‬שתמה היאך אפשר לומר דלשון‬ ‫מדברים בלשון הקודש‪ ,‬אולם בספר פסקי תשובות (ק"א הערה ‪ )58‬ראיתי‬ ‫ארמי מגונה בעיניהם‪ ,‬והרי ניתן מהר סיני וגם נביאים דברו בארמית כעזרא‬ ‫שכתב וז"ל והכונה על לשון הקודש דייקא‪ ,‬אבל לשון עברית המדוברת‬ ‫ודניאל‪[ .‬אכן הר”מ אלשיך (לא‪,‬כה) שהוא לשון מיוחד לחיצונים‪ ,‬ולכן אין‬ ‫בימינו אצל רבים‪ ,‬שמעורב בו ביטויים שונים ומשונים שאין להם כלל יסוד‬ ‫מלאכי הקדש מבינים אותו]‪.‬‬ ‫ושורש ללשון הקודש‪ ,‬וחיבורוהו מינים ואפיקורסים הרי זה מאוס להתחנן בו‬ ‫בקשותיו לפני המלך אם יודע שפה אחרת‪ ,‬ואפילו לשונות העמים עדיפא‬ ‫ובתוס’ רא”ש (בשבת ובסוטה) הביא פי’ ר”ת שאין חוששין אבל‬ ‫טפי מיניה עכ"ל‪ ,‬ולפי דבריו גם לבני א"י יש להשתדל להתפלל‬ ‫מכירין בו שהרי אף מחשבות הלבבות הם יודעין‪ .‬וכעי”ז פי’‬ ‫תפילות פרטיות בכוונה ובדמעה כדי שלא יצטרכו לסיוע‬ ‫של מלאכי השרת וכמשנ"ת‪.‬‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫קדיש בלשון ארמי‬ ‫החת”ס (בחי’ שבת) שהמלאכים מבינים כל לשון אך הקב”ה אוהב לשה”ק ואין‬ ‫תקנו את הקדיש בלשון ארמי‪ ,‬מלבד יתברך וישתבח ויתפאר וכו’ שכ’‬ ‫כבודו של מלך שישלחו אליו בקשות בלשון אחר‪ ,‬ואין המליץ מביא לפני המלך‬ ‫האבודרהם שאותם תקנו בלשה”ק כי השבח א”א לשנות ללשון תרגום‪ .‬והטור‬ ‫אא”כ כתובה בצחות לשונו‪ ,‬וע”ע בתשו’ חת”ס ח”ו סי’ פד‪.‬‬ ‫(סי’ נו) הביא ג’ טעמים שהקדיש בלשון תרגום‪[ ,‬ועי”ש ובב”ח ובפרישה דהוא‬ ‫וכה”ק רבינו בחיי (פר’ נח) שהרי דעת המלאכים גדולה מדעת האדם ואיך‬ ‫נפק”מ גם לפי’ ‘יהא שמיה רבא’]‪:‬‬ ‫אפשר שלא יכירו מלאכי השרת הלשונות‪ .‬וביאר דבודאי מכירים הם אלא שאין‬ ‫א) מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה‪ .‬ומקורו‬ ‫נזקקים לו בלשון אחר עד שישאל בלשון הקדש‪ ,‬מפני שיש להם להמשיך כח‬ ‫בתוס’ ברכות (ג‪ .‬ד”ה ועונין)‪ ,‬ועי”ש שדחו פי’ זה שהרי כמה תפלות יפות שהם‬ ‫במנוים מלשון הקדש שהוא אלקי ישראל‪ ,‬ואין להם פעולה וכח זולתו‪.‬‬ ‫בלשון עברי‪ .‬והב”ח ביאר שאנו מתפללין על שם י”ה שאינו שלם שיתגדל‬ ‫והבאר שבע (שם) פירש שבאמת אין המלאכים מבינים לשון ארמי‪ ,‬והטעם לפי‬ ‫שרצה הקב”ה שלא יבינו כשאנו אומרים תפלות נאות ושבחות גדולות בלשון‬ ‫ויחזור להיות שלם וכו’ עד והכסא שלם דהשתא שבח נאה כזה גורם שיתקנאו‬ ‫ארמי‪ ,‬כדי שלא יתקנאו בנו [עפ”י מ”ש הטור בסי’ נו‪ ,‬עי’ לק’ בענין קדיש]‪.‬‬ ‫בנו המלאכים‪ .‬ועי’ בזה בשו”ת תורה לשמה סי’ מט‪.‬‬ ‫והביא הא”ר סי’ קא‪.‬‬ ‫ב) שע”י איש”ר עולה לפני השי”ת חורבן הבית וגלות ישראל (עי’ ברכות ג‪).‬‬ ‫וכ”ד המהר”ל בתפא”י שהמלאכים אינם מכירים בכל הלשונות מפני שהלשון‬ ‫וכביכול שיש דאגה לפניו ואם יבינו המלאכים יקטרגו עלינו‪ .‬וכך כ’ רבינו‬ ‫אינה טבעית ומושכלת אלא הסכמה בין בנ”א‪ ,‬משא”כ לשה”ק‪.‬‬ ‫שמחה תלמיד רש”י (מח”ו סי’ פז) שאילו יהיו מבינים בקדיש כשאומ’ אותו‬ ‫אך העקידה (שער נ”ח פר’ צו) כ’ שרחוק מאד שכוונת חז”ל שמלאכי השרת‬ ‫למטה יבלבלו את כולם ויהיו דוחים אותו מלעלות למעלה לפי כי עצבון רב‬ ‫אינן מבינין לשון ארמית שהרי הם הראשונים לכל שבמדע‪ ,‬אלא כוונתם לזרז‬ ‫יש למעלה בשעה שעונין למטה יש”ר וכו’ וכשהמלאכים שומעין את העצב‬ ‫שנשתדל לדעת ולהשכיל בתורה ובחכמה עד שתהא לשוננו מסודרת בתפילה‬ ‫הזה מתבהלין ונרתעין ביניהן‪ .‬והפרישה פי’ שיקטרגו המלאכים לומר בזוים‬ ‫לפני ה’ בלשון התורה‪ ,‬ואלו שמבקשים בלשון הדיוט לא ימצאו להם מליצים‪,‬‬ ‫ושפלים כאלו יזכירו ויגרמו דאגה וצער קמי קב”ה כביכול‪ .‬והב”ח ביאר‬ ‫ולזה הכוונה שהמלאכים אינן נזקקין ללשון הדיוט‪.‬‬ ‫שכשהמלאכים רואין כביכול דאגה לפניו יתעלה‪ ,‬באים להסיר הדאגה ולהגיע‬ ‫שמחה וחדוה לפניו‪ .‬וע”ע בסידור הרוקח סי’ לט‪.‬‬ ‫מלאכים המכירים ארמית‬ ‫ג) ר”י פירש לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה והיו שם עמי הארץ שאינן‬ ‫עי’ בגמ’ סוטה שם שהק’ וכי אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי והתניא‬ ‫מכירין אלא ארמית שהוא לשונם לכן נהגו לאומרו בלשון שהכל מבינין בו‪.‬‬ ‫יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קה”ק שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא‬ ‫וכעי”ז כ’ בעקידה (שער נ”ח) שתקנו הקדיש בלשון ארמי כדי לצרף הרבים‬ ‫קרבא לאנטוכיא‪ ,‬ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קה”ק‬ ‫בהבנתו ולשתף עמי הארץ למנין עשרה‪.‬‬ ‫שהוא אומר בטילת עבידתא וכו’ ובלשון ארמי היה אומר‪ ,‬ותי’ בגמ’ שבת קול‬ ‫שאני דלאשמועי עבידא‪ .‬ועוד תי’ בגמ’ דגבריאל הוה‪ ,‬דאמר מר בא גבריאל‬ ‫ומצינו בראשונים עוד ביאורים‪,‬‬ ‫ולימדו שבעים לשון‪.‬‬ ‫ד) כ’ הרוקח בסידורו (סי’ עז) לפי שהקדיש תקנת אחרונים‪ ,‬לכך תיקנוהו‬ ‫וכ’ השבולי הלקט (סי’ רפב) דמלבד גבריאל‪ ,‬כן יש לומר במיטטרון שהוא סופר‬ ‫בלשון ארמי שידעו שהוא תקנת אחרונים ולא מתקנת ראשונים‪ ,‬ועי”ש עוד‬ ‫שהוא מבין כל לשון שהרי יש לו לכתוב זכות כל אומה וחובתה‪ ,‬וכן במיכאל‬ ‫טעמים‪.‬‬ ‫שהרי יש לו לדון על כל אומה ואומה‪ .‬וכן יש לומר במלאכים הממונים על שערי‬ ‫ה) בתניא רבתי (סו”ס ב‪ ,‬מובא בא”ר נו)‪ ,‬כתב הטעם לפי שבימיהם גזרו אויביהם‬ ‫התפלה שהן מבינים בכל לשון לשמוע תפלת כל אומה ולשון‪ .‬וכעי”ז הביא‬ ‫שלא יאמר קדיש‪ ,‬והנהיגו לאומרו בלשון ארמי שלא יכירו בו‪ .‬ואף שבטלה‬ ‫הא”ר (סי’ נו) בשם ס’ המנהיג (כה) דמיכאל וגבריאל ורפאל הממונים על ישראל‬ ‫הגזירה לא רצו להחזיר הדבר ליושנה כדי שלא ישתכחו הניסים והנפלאות‪.‬‬ ‫מכירין בלשון ארמי‪.‬‬ ‫ו) והר”א מלוניל בספר המנהגות (י‪ ).‬כ’ שהוא בעבור שישמעו הכל ויבינו‬ ‫ועוד כ’ השבה”ל דמ”ש שיחיד אל ישאל צרכיו בארמית‪ ,‬הוא מפני שאין מלאכי‬ ‫שעתיד הב”ה להתגדל ולהתקדש לעיני עמים רבים לימות המשיח‪ .‬וכ”כ הכלבו‬ ‫השרת המצווין עליו לשומרו נזקקין לו שהרי אינם מבינים אלא לשונן‪ ,‬אבל‬ ‫(סי’ ז)‪.‬‬ ‫מלאכים המסורין לצבור הן מבינים בכל לשון‪.‬‬ ‫ז) ובשבולי הלקט (סי’ ח) ביאר שהקדיש תחילתו בלשון עברי וסופו בלשון‬ ‫ועי’ מהרש”א בסנהדרין (צב‪ ):‬דמאי דאמרינן בעלמא שהמלאכים אינן מבינין‬ ‫בלשון ארמי ולכן אומרים קדיש בלשון ארמי‪ ,‬י”ל היינו המלאכים המקטרגין‬ ‫ארמי‪ ,‬והטעם בשם ר’ שלמה זצ”ל לפי שהשם המיוחד הנכתב ביו”ד ה”א עיקר‬ ‫לישראל‪ ,‬אבל המלמדים זכות לישראל ודאי מבינים בכל לשון‪.‬‬ ‫קריאתו בלשון ארמי וקמוץ הוא כי הוא השם המיוחד לעבודה‪ .‬ובעוה”ב יקרא‬ ‫בארמית ככתבו שנא’ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד‪.‬‬ ‫תפילה על החולה בארמית ולעז‬ ‫ועי’ מגיד מישרים פר’ תולדות דלעת”ל יהא לשון תרגום שקול כלשון הקודש‬ ‫בגמ’ בשבת שם‪ ,‬מבואר דרבי אלעזר היה מברך את החולים ‘רחמנא ידכרינך‬ ‫דכולהו יהא יחודא חד‪ ,‬והוא רזא דאמרינן קדיש בלשון תרגום‪.‬‬ ‫לשלם’‪ ,‬והק’ בגמ’ היכי עביד הכי בלשון ארמי וכו’‪ ,‬ותי’ בגמ’ שאני חולה‬ ‫דשכינה עמו‪ .‬ופירש”י שאין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס‬ ‫קדושה דסדרא‬ ‫תפלתו לפנים מן הפרגוד‪.‬‬ ‫בטעם שאומרים את פסוקי הקדושה עם התרגום‪ ,‬מצינו ב’ טעמים בראשונים‪,‬‬ ‫והמאירי פי’ לשיטתו [כנ”ל שטעם הדין מפני הכוונה]‪ ,‬דלענין חולה מתוך‬ ‫הטור (סי’ קלב) כ’ שהוא כדי שיבינו כל העם‪[ .‬ומשמע מהמשך לשונו דהוא‬ ‫שאדם מכוין בתפלתו ביותר אין בזה בית מיחוש‪.‬‬ ‫כיון שצריך לאומרה בכוונה גדולה] וכך דעת רש”י ועוד ראשונים שהוא לקיים‬ ‫וכעי”ז כ’ רבינו פרחיה לשיטתו שאין מכירין היינו משום שאינו מתפלל כראוי‬ ‫מצות ת”ת‪ ,‬שכ’ (סוטה מט‪ ).‬שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה‬ ‫[כדלעיל]‪ ,‬שבחולה מועיל גם בל’ ארמי‪“ ,‬מתוך צערו של חולה והכנעתו‬ ‫בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה‪.‬‬ ‫ביסורין ושבירת לבו לפני בוראו יש לו חן לשמוע כל לשון שהוא שואל בו‪,‬‬ ‫דכתיב קרוב ה’ לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע”‪.‬‬ ‫אך השבולי הלקט (סי’ מד) כ’ שמתרגמין אותו מפני החיבה‪ ,‬והוא כדי שייחשב‬ ‫ומ”ש רבינו יונה (הנ”ל) שתפילת יחיד שאין מתפללין בארמית היינו כגון‬ ‫כאמירת ב’ פעמים קדושה‪ ,‬מכיון שנתקן בשעת הגזירה שלא יכלו לומר‬ ‫תפילה על החולה‪ ,‬ביאר המ”ב (סי’ קא סקט”ז) דהיינו שלא בפניו‪ ,‬אבל בפניו‬ ‫קדושה בתפילה‪ ,‬ואמירה זו באה במקום קדושה דיוצר וקדושה דתפילה‪.‬‬ ‫של חולה מותר בכל לשון דהקב”ה מצוי שם וכמבואר בגמ’‪.‬‬ ‫ועוד טעם מצינו במש”ח (פר’ קדושים) שאומרים קדושה זו בלשון תרגום שלא‬ ‫והוא עפ”י מ”ש השו”ע בהל’ ביקור חולים (יו”ד סי’ שלה ס”ה) כשמבקש עליו‬ ‫יתקנאו בנו המלאכים‪ ,‬שאין זה ביכולתם להעמיד את העולם מכח תהילות‬ ‫רחמים‪ ,‬אם מבקש לפניו‪ ,‬יכול לבקש בכל לשון שירצה‪ .‬ואם מבקש שלא בפניו‬ ‫ותפילות‪.‬‬ ‫לא יבקש אלא בלשון הקודש‪ .‬ופי’ הש”ך שאם מבקש לפניו הרי מבקש כביכול‬ ‫וכ’ הב”י (סי’ נט) שאין לאומרה בקול רם והביאו הרמ”א (בסי’ קלב ס”א)‪ .‬ועי’‬ ‫בפני השכינה עצמה שהרי היא מראשותיו של חולה‪ ,‬אבל אם מבקש שלא‬ ‫בשע”ת (קלב‪,‬ב) בשם סה”כ שהאר”י לא היה חושש לזה והיה אומר התרגום‬ ‫בפניו אין המלאכי השרת מכירין בכל לשון‪.‬‬ ‫בקול רם‪ .‬וביאר עפ”י הטעם דמשמע בב”י (נט) שעיקר הטעם שלא יקראו‬ ‫ועי’ ט”ז שם שהק’ שהרי שי’ הרא”ש ששאר לשונות אינן כארמית‪ ,‬וא”כ אמאי‬ ‫בקול רם כדי שלא יהיו הצבור אומרים יחד ולשון תרגום ביחיד דוקא כמ”ש‬ ‫סתם הטור כשי’ שיבקש דוקא בלשה”ק‪ .‬ויישב “דמשום דחולה בעי רחמי טובא‬ ‫בזוהר‪[ .‬וכן ביאר המ”ב שכל שהוא בלשון תרגום אין לומר אותם ברבים וע”כ‬ ‫על כן כתב כאן שיעשה אליבא דכו”ע”‪.‬‬ ‫כשאומרים קדושה דסדרא בציבור אומר כל יחיד בפנ”ע בלחש התרגום של‬ ‫וכ’ המהרי”ל דיסקין (בשו”ת קונ”א קפב) דראוי להחמיר לבקש בלשון הקודש‬ ‫הקדושה דאז לא מיקרי בציבור]‪ .‬אבל לקרות בקול רם בפ”ע שלא ביחד עם‬ ‫גם בפניו‪ ,‬שהרי כוללו עם שאר חולי ישראל‪ ,‬ולדידהו שמא תפילה בלעז‬ ‫שאר אנשים מהצבור יכול לומר אף בקול רם‪ .‬ועי’ בן איש חי (ש”א כי‬ ‫אינה נשמעת‪[ .‬די”ל דמה ששכינה למראשותיו של חולה מועיל דוקא‬ ‫לחולה זה‪ .‬ועי’ בצי”א ח”ה ר”ר סי’ יג]‪.‬‬ ‫תשא טז) שנהגו לומר התרגום בלחש‪.‬‬ ‫איבעיא‬ ‫תגובות‬ ‫איבעיא‬ ‫בזוהר הק’ (הובא ביסוד ושרש העבודה שער ד’ פ”ז)‬ ‫פנינים‬ ‫לגליון פר’ תולדות ‪ -‬שנאת עשו ואוה”ע‬ ‫כתב שתיבת ‘ויציב’ שבברכת אמת ויציב היא בלשון‬ ‫מליבא דעומקא‬ ‫בזוהר הק’ (הובא ביסוד ושרש העבודה שער ד’ פ”ז)‬ ‫חז”ל‬ ‫הרב מתתיהו אליהו זילביגר דן בענין שאמרו‬ ‫כתב שתיבת ‘ויציב’ שבברכת אמת ויציב היא בלשון‬ ‫ארמי‪.‬‬ ‫“הלכה עשו שונא ליעקב”‪ ,‬והביא כמה נפק”מ במה‬ ‫ארמי‪.‬‬ ‫ויל”ע דהא אמרו (שבת י”ב ע”ב) שאין לשאול צרכיו‬ ‫אין מכירין בו‬ ‫שהיא ‘הלכה’‪ .‬ויש להוסיף עוד נפק’’מ שראיתי‬ ‫ויל”ע דהא אמרו (שבת י”ב ע”ב) שאין לשאול צרכיו‬ ‫בלשון ארמי‪ ,‬והניחא להסוברים (עי’ סי’ ק”א ס”ד)‬ ‫השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי‬ ‫שלכן‬ ‫ק”א הגר‬ ‫ס”ד) שכל‬ ‫מרדכי‬ ‫להרב‬ ‫(עי’ סי’‬ ‫זצ’’ל שאמר‬ ‫להסוברים‬ ‫הגרח’’קוהניחא‬ ‫בשם‬ ‫בלשון ארמי‪,‬‬ ‫שכל תפילה הקבועה לציבור אף יחיד יכול להתפלל‬ ‫השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי‬ ‫‪,‬וביארו‬ ‫ליעקב‬ ‫שונא‬ ‫שעשיו‬ ‫כיון‬ ‫גוי‬ ‫להרוג‬ ‫תפילה הקבועה לציבור אף יחיד יכול להתפלל בלשון‬ ‫מותר‬ ‫השרת מכירין בלשון ארמי (גמ' שבת‬ ‫להרגו או‬ ‫השכם‬ ‫בזה יל”ע‪.‬‬ ‫להרגך‬ ‫חילקו‬ ‫אבלמשום הבא‬ ‫להראשונים שלא‬ ‫ארמי‪ ,‬או‬ ‫בכוונתו‬ ‫בלשון ארמי‪ ,‬אבל להראשונים שלא חילקו‬ ‫יב)‪ .‬כלומר אין נזקקין לו לשמוע‬ ‫בזה יל”ע‪.‬‬ ‫שטראוסכוחו של‬ ‫היאש‪.‬בעיקרה‬ ‫הרב י‪.‬‬‫זו‬ ‫ששנאה‬ ‫הגרח’’ק‬ ‫דכוונת‬ ‫דבריו‪ ,‬ומתוך כך הוו להו כאילו אינם‬ ‫עמלק ולכן מי שרואים עליו שנאה זו הוא מזרע‬ ‫הרב י‪ .‬ש‪ .‬שטראוס‬ ‫מכירים לשון לעז‪ .‬שהרי אדם שלא‬ ‫עמלק ולכן יש להרגו‪.‬‬ ‫נזקק לעצמו להתלמד לשון הקודש‬ ‫ובנחלת בנימין הוכיח מכמה מקומות ששורש שנאת‬ ‫ולא הכירה‪ ,‬כמו כן נמי עושין לו שאין‬ ‫נזקקין לתפלתו ולא מכירין מה שהוא‬ ‫עמלק ומלחמתו הוא מחמת שנאת עשיו אבי אביו‬ ‫אומר‪ ,‬שמדבר דבריו בפני מי שאינו‬ ‫ליעקב‪.‬דבמדרש על הפס’ על ענין מלחמת עמלק‬ ‫מבואר שעשה כן מחמת שעורר שנאת אבות ‪-‬עשיו‬ ‫המשך תגובות‬ ‫רוצה לשמוע דבריו שאומר לו 'אין אני‬ ‫מכיר דבריך'‪ ...‬שלא היה לו חן בעיניו‬ ‫לבנים לדורו וזהו מה שאומרים באשר הניא כעין‬ ‫לשמוע דבריו‪.‬‬ ‫זה ‪.‬וכן בהמן מצינו שנכתב בו “אשר קרהו” ודרשו‬ ‫רבינו פרחיה (שבת יב‪ ,‬ב)‬ ‫בו שהוא בן בנו של קרהו מלשון “אשר קרך” שכ’‬ ‫כיון שהוא לא נימול‪ ,‬אבל רבקה ידעה ברוה”ק שיעב‬ ‫בעמלק‪.‬‬ ‫הוא זרעם ולא עשו וא”כ אינו פוסל את יצחק מקרבן‬ ‫וביותר נראה שכעין מאי דאמרינן מצוה שהחזיקו בה‬ ‫פסח וע”כ הקריבה בעבורו שני גדיי עזים‪ ,‬אחד לפסח‬ ‫אין נזקקין לו‬ ‫כותים מדקדקין בה יותר מישראל כן עמלק במצוות‬ ‫ואחד לחגיגה‪.‬‬ ‫כוונתם ז"ל לזרז האנשים שישתדלו‬ ‫לדעת ולהשכיל בתורה ובחכמה על‬ ‫כיבוד אב מדקדק טפי מאחרים ולכן בא להלחם‬ ‫הרב יחיאל מיכאל רוטשילד‬ ‫עם ישראל בכל הזדמנות שיכול לקרר את האמבטי‬ ‫הדרך שאמרנו עד שיוכר שלמותו‬ ‫השאלה שכתב הרב סיני פרלמוטר‪ ,‬כבר הוזכרה‬ ‫בסדור לשונו בבואו להתפלל לפני‬ ‫ולהוכיח שאין לישראל כח טפי ממנו שהרי אבי אביו‬ ‫בקדמונים‪ .‬וז”ל הר”ב בפי’ עמר נקא על רש”י (כה‪,‬כ)‬ ‫אלקיו בלשון התורה הקדושה‬ ‫עשיו הוא הבכור והוא הממשיך של אברהם ויצחק‪.‬‬ ‫לפי שקשה מעט איך שהה יצחק מ' שנה קודם‬ ‫והנקייה מכל סיג‪ ,‬כדי שימצאו לו‬ ‫וכן מבארים במה שאומרים שושנת יעקב צהלה‬ ‫שישא אשה שהרי שנינו בן י"ח לחופה וכו' לכך אמר‬ ‫האמצעיים הנאותים להשלים רצונו‬ ‫ושמחה ולא שושנת ישראל דעיקר בוא המן מזרע‬ ‫רש"י אל תתמה על זה שהרי לא יכול לקחת קודם‬ ‫ושלא ישים אדם עצמו כאלו שאינם‬ ‫עמלק על ישראל הוא המשך ישיר למלחמת יעקב‬ ‫לכן שהרי מבנות כנען לא יכול לקחת וכשבא מהר‬ ‫יודעים לבקש צרכיהם רק בלשון‬ ‫ועשיו לעורר ההלכה דעשיו שונא ליעקב‪.‬‬ ‫המוריה נתבשר שנולדה רבקה‪.‬‬ ‫הדיוט‪ ,‬והוא הלעז המשותף לנשים‬ ‫ולכן מבואר משנ’’ת גבי עשיו שונא ליעקב שנפק’’מ‬ ‫ונערים‪ .‬כי אנשים אשר כאלה כאשר‬ ‫לענין להרגו משום שאצל עמלק מצינו שכל‬ ‫וכ”כ הר”י קארו (דודו של הב”י) בתולדות יצחק‬ ‫יצטרכו לבקש צורכיהם מבוראם לא‬ ‫פר’ תולדות שלא נשא בן י"ח הוא משום שלא מצא‬ ‫התעסקותו עם ישראל מחמת שמחזיק בכבוד אב‬ ‫ימצאו להם מליצים ואמצעיים מפני‬ ‫של זקנו עשיו לשנוא ליעקב‪ .‬אמנם לפי’’ז בשאר‬ ‫במשפחתו אשה הגונה ראויה לחופה עד עתה‪ .‬וכן‬ ‫חסרונן‪.‬‬ ‫אומות לא יהא דין זה דעשיו שונא ליעקב והראוני‬ ‫בדרך פיקודיך מצוה א‪ ,‬כ' שמאברהם שלא השיא‬ ‫עקידת יצחק (שער נ"ח)‬ ‫דבאגרות משה נקט שהוא דין בכל הגוים ‪.‬וצ’’ע‬ ‫ליצחק לא קשה כי לא הי' לו בת זוג עד היות רבקה‬ ‫ועוד נפק’’מ אפשר לומר דבאגר’’מ הביא מהתשב’’ץ‬ ‫בת ג' שנים‪ ,‬וגם מיצחק שלא השיא ליעקב ג"כ‬ ‫לשון שהקב”ה אוהב‬ ‫שגוי פסול לעדות בממון רק מדרבנן ולא מה’’ת‬ ‫מטעם הנ"ל כי לא הי' לו בת זוג בא"י והוצרך יעקב‬ ‫בודאי המלאכים מבינים כל לשון אך‬ ‫ולכאורה אם ההלכה שעשיו שונא ליעקב הוא בכל‬ ‫בעצמו להרחיק נדוד‪ .‬ועי’ בשו”ת משנה הלכות חי”ז‬ ‫יען שעיקר לשון שהקב"ה אוהב הוא‬ ‫האומות א’’כ יש סיבה לפוסלו מה’’ת דהא השונא‬ ‫סי’ א שהביאו‪.‬‬ ‫לה"ק שבו ברא עולמו ודבר עם נביאיו‬ ‫פסול לעדות ‪.‬וצ’’ע שלא מצאתי שעמדו בזה‪.‬‬ ‫והר”י אברבנאל (תולדות) ג"כ שאל (השאלה הב')‬ ‫ונתן בו תורתו‪ ,‬א"כ מי שמכיר באותו‬ ‫הרב שמואל ברגמן‬ ‫למה נתעכב יצחק מלקחת אשה עד היותו בן‬ ‫לשון אין נכון שיבא לפני הקב"ה‬ ‫ארבעים שנה וכבר אחז"ל בן י"ח לחופה‪ .‬והוסיף‬ ‫בלשון אחר ואין כבודו של מלך בכך‬ ‫אפי' מלך בשר ודם נאמר ומדבר‬ ‫ראיתי המאמר הנפלא מהרב שלמה גרדנר לתרץ‬ ‫דאף שאי' בחז"ל שנתעכב עד שתהיה רבקה בת ג'‬ ‫למה רק רבקה הקריבה קרבן פסח ויצחק ביקש‬ ‫כלשון עמו‪.‬‬ ‫שנים ונולדה אחר העקדה ויצחק היה אז בן ל"ז שנים‬ ‫חתם סופר (עמ"ס שבת יב)‬ ‫להביא ציד שהוא בשר חיה שאין יוצאים י”ח פסח‪.‬‬ ‫אבל זה דרך דרש הוא‪ .‬וביאר שכל תולדות יצחק‬ ‫ונראה לתרץ באופן אחר‪ ,‬דיש להקשות עוד קושיא‬ ‫הם בדמיון לקורות אברהם‪ ,‬וכיון אברהם נשא בן מ'‬ ‫כיצד הקריב יצחק קרבן פסח‪ ,‬והלא היה ערל בביתו‬ ‫שנה גם יצחק לקחה בן מ' שנה‪ ,‬עי"ש‪ .‬ובס' הקדמון‬ ‫לימוד זכות בכל לשון‬ ‫ואסור להקריב ולאכול הפסח כדכת’ ‘המול לו כל זכר‬ ‫משיבת נפש (פר' במדבר) כ' דענין בן י"ח לחופה הוא‬ ‫ודאמרינן בעלמא שהמלאכים אינן‬ ‫ואז יקרב לעשותו’? ועי’ במנחת חינוך מצוה ב אות‬ ‫מפני שהוא שליש מימות אדם הראויים לו שהם ס'‬ ‫מבינין בלשון ארמי‪ ,‬היינו המלאכים‬ ‫יז שלדעת הרמב”ם בבנו הגדול אין החיוב על אביו‬ ‫המקטרגין לישראל‪ ,‬אבל המלמדים‬ ‫למולו ומילתו אינו מעכבתו מקרבן פסח‪ ,‬ולפי”ד א”ש‬ ‫שנים‪ ,‬ולכן אמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו‬ ‫זכות לישראל ודאי מבינים בכל לשון‪.‬‬ ‫את רבקה‪ ,‬כי חשב שמא יגיעו ימיו קכ"ב שנים‪.‬‬ ‫שעשו היה אז בן ס”ג‪ ,‬ועי”ש שהוכיח מתוס’ שפליג‬ ‫מהרש"א (סנהדרין צב‪ ,‬ב)‬ ‫על הרמב”ם‪( .‬ואע”פ שיצחק היה אנוס כי עשו סירב‪,‬‬ ‫הרי שליש ימיו בהיותו בן מ’‪.‬‬ ‫שמעתי מג”א שליט”א שרק אם בתחי’ היה אנוס אין‬ ‫הרב ש‪ .‬ציון‬ ‫מעכבתו‪ ,‬אבל אם בתחי’ לא היה אנוס שוב אין האונס‬ ‫פוטרו‪ ,‬וראיה מיבמות עא ע”א שמשכחת ליה מילת‬ ‫בניו מעכבתו בשעת אכילה ולא בשעת עשייה‪ ,‬ואם‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫איתא הרי לעולם הוא אנוס בשעת אכילה שבליל‬ ‫פסח א”א למול דמילה הוא ביום‪ ,‬ועי”ש בערוך לנר‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה‬ ‫וישלח ‪ -‬דרכי שלום עם נכרי‬ ‫ד”ה דיהבינן)‪.‬‬ ‫וישב ‪ -‬חנוכה בהלכה‬ ‫ואשר נראה דחדא קושיא מתורצת בשניה‪ ,‬דהגמ’‬ ‫בנדרים פלוס – עומקא דפרשה‬ ‫מקץ ‪ -‬חנוכה באגדה‬ ‫בסנהדרין נט ע”ב אומרת ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’‪,‬‬ ‫או בנדרים פון ‪ 03-76-30-585‬שלוחה ‪74‬‬ ‫ולא כל יצחק‪ ,‬לאפוקי ישמעאל ועשו שאינם זרע‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים] יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬שהקב”ה הפקיע אותם מזרעו‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫של אברהם‪ .‬ויצחק לא ידע שעשו אינו זרעו‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫וחשב שהוא בנו הבכור וא”כ פוסל‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר‬ ‫אותו מלהקריב קרבן פסח‬ ‫[‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫בגליון חנוכה תינתן עדיפות‬ ‫לחדשים וצעירים!‬