gilyoines.com

נועם ורצון · Noyam Verutzoin

שבוע: ויצא (2026-11-16)

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫ג׵יון‬ ‫נועם ורצון‬ ‫ג׵יון‬ ‫ורצון‬ ‫נועם‬ ‫פט‪ --‬נח‬ ‫ויצא‬ ‫נועם ורצון‬ ‫גליוןצד‬ ‫ג׵יון‬ ‫גליון‬ ‫שיחות ומאמרים ממו"ר המשפיע‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫ממו"ר המשפיע‬‫תמימות‬ ‫ממו"ר המשפיע‬ ‫שיחות ומאמרים‬ ‫שיחות ומאמרים‬ ‫שליט"א‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫נועם השבת ‪ -‬ל אשת חיל‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫לגדידנו עוז הרה"ח המפואר‬ ‫ישראל משה מאיר ניימאן שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בנישואי בתו‬ ‫פתח להם נועם ורצון‬ ‫לפתוח שערי רצונך‬ ‫שערים בתורת החסידות‬ ‫בהבנה בהירה ובנפש האדם‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫לידידנו עוז הרה"ח המפואר‬ ‫מאיר שלום גרטנער שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫©‬ ‫בנישואי בנו‬ ‫כל הזכיות שמורות‬ ‫מכון נועם ורצון‬ ‫רחוב רבי יהושע ‪ ,12‬בית שמש‬ ‫איימיל‪w5187272@gmail.com :‬‬ ‫להצלחת ידידנו עוז‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫לקבלת גליונות באיימיל‬ ‫יעקב יואל אליעזר בן שפרינצא‬ ‫‪w5187272@gmail.com‬‬ ‫פערל ובני ביתו שיחיו‬ ‫ניתן לשמוע כל שיעורי הרב‬ ‫באתר קול הלשון‬ ‫מספר ישיר‬ ‫ארץ ישראל‪073.2951207 :‬‬ ‫ארצות הברית‪646.5134509 :‬‬ ‫בקול נועם ורצון‪718.4007221 :‬‬ ‫ובאתר תורה אני טיים‬ ‫עימוד‪:‬‬ ‫ש"ס ‪053.3177225 -‬‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות לטלפון ‪0556781410‬‬ ‫אדרת ‪050.4107439 -‬‬ ‫כמו כן אפשר לתרום להוצאות הגליון בנדרים פלוס‬ ‫נועם ורצון ‪ -‬בית שמש (ע"ר)‬ ‫|א‬ ‫תמימות‬ ‫תמימות‬ ‫פרק א‬ ‫‪ êøãá‬כלל כאשר אחד מכנה את חבירו בכינוי 'תמים'‪ ,‬מזדעזע השומע קלות‪,‬‬ ‫ומנסה בכל כוחו ויכלתו לנער מעצמו כינוי מעליב זה‪ ,‬מגייס הוא את‬ ‫כל כח השכנוע אשר בקרבו להוכיח כמה הוא רחוק מלהיות תמים‪ ,‬ועד כמה‬ ‫הוא חכם מחוכם ופיקח‪ ,‬ומביא ראיות לנקות כתם התמימות שחבירו רוצה‬ ‫להדביק עליו‪.‬‬ ‫‪ úìàùðå‬השאלה‪ ,‬מדוע האדם בוש כל כך במידה זו‪ .‬המענה‪ ,‬כי תואר 'תמים'‬ ‫ניתן בדרך כלל לאנשים הנבערים מדעת שאפשר להטעותם ולהערים‬ ‫עליהם‪ ,‬אינם בודקים כל דבר במאזני השכל כראוי לאדם חכם‪ ,‬וכמו כן אפשר‬ ‫לנצל אותם בקל‪ ,‬מכיון שמאמינים הם לכל דבר‪ ,‬כנאמר )משלי יד טו( "פתי יאמין‬ ‫לכל דבר"‪.‬‬ ‫תמים תהיה עם ה' אלוקיך‬ ‫‪ íðîà‬לא רק שתואר 'תמים' מושלל לגמרי מכל אלו‪ ,‬אלא שמידת התמימות‬ ‫מעלה היא עליונה העולה על כל שאר מידות האדם‪ ,‬והיא יסוד קיומו‬ ‫בגשמיות ורוחניות‪ .‬באם התורה מצווה את האדם להיות תמים עם הקב"ה‪ ,‬כנאמר‬ ‫"תמים תהיה עם ה' אלוקיך"‪ .‬הרי שזהו מפתח הדבקות‪ ,‬הן בעניני עבודה בינו‬ ‫לבין קונו‪ ,‬הן בשאר הלכי חייו בעולם הגשמי‪ .‬ובעצם משמשת כמפתח לחיים‬ ‫אמיתיים ומאושרים‪.‬‬ ‫‪ úãéî‬התמימות נובעת מחכמה יתירה שניתן לאדם‪ ,‬בכך שיודע להשתמש עם‬ ‫מידה זו במקום המתאים והנכון‪ .‬וכדברי הרה"ק מראפשיץ על הפסוק "תמים‬ ‫תהיה"‪ :‬כמה פקחות נדרש לאדם בכדי להיות תמים‪ .‬אין זה רק אימרה שנונה‪ ,‬כי‬ ‫אם טמון בה שורש ומידת התמימות‪.‬‬ ‫פרק א‬ ‫ב|‬ ‫איש תם‬ ‫‪ úåîéîúä‬אינה מידה פרטית בקומת נפשו של איש הישראלי‪ ,‬אלא מושרשת היא‬ ‫בעצם הנפש‪ ,‬יסוד קיומו של האדם‪ ,‬והוא המשפיע על האדם שמחת‬ ‫חיים ובהירות בכל הלכי החיים‪ .‬התורה מגדירה את נח "צדיק תמים"‪ .‬גם אברהם‬ ‫קיבל תואר תמים בברית מילה כנאמר "התהלך לפני והיה תמים"‪.‬‬ ‫יעקב אבינו בחיר שבאבות מכונה על ידי התורה‪" ,‬איש תם"‪ .‬כנאמר )בראשית כה‬ ‫‪íâ‬‬ ‫כז( "ויעקב איש תם יושב אהלים"‪ .‬התמימות מבדילו מעשו הרשע "איש יודע‬ ‫ציד איש שדה"‪ ,‬ובהכרח שאינו משמעות התמים בלשון העולם‪ ,‬כי רואים אנו‬ ‫ערמימיות דקדושה ביעקב אבינו "בא אחיך במרמה" בבואו להוציא את הברכות מיד‬ ‫עשו‪ .‬גם עם דודו וחמיו לבן ידע להתנהג ברמאות‪ ,‬כדברי המדרש 'אחיו אני ברמאות'‪.‬‬ ‫תתן אמת ליעקב‬ ‫‪ ïåéëî‬שהתמימות היא יסוד קיומו ושלימות האדם עלינו להרחיב את היריעה‬ ‫בהגדרתה‪ .‬שורש הלשון הוא 'תם' מלשון שלימות פנימית ועצמית‪ ,‬וכדברי‬ ‫תרגום אונקלוס )שם( 'גבר שלים'‪ .‬שורש התמימות הוא ברצון שאינו נותן צד לדבר‬ ‫אחר‪ ,‬שלם הוא עם רצונו וכוחותיו ומעשיו‪ ,‬ואין שום מקום לספק וצדדים אחרים‪.‬‬ ‫כאמור התמימות היא כח עצמי בלתי ניתנת לשינויים‪ ,‬מושרשת היא במידת האמת‬ ‫המוחלטת‪ ,‬וכדברי הרמב"ם האמת עד לעצמו מכל צד ופינה‪ ,‬ואינו סובל צד אחר‪.‬‬ ‫‪ ùøåù‬התמימות הוא בנקודת אמת‪ ,‬חותמו של הקב"ה אמת‪ ,‬א' תם‪ ,‬כאשר מכניסים‬ ‫אות א' אלופו של עולם‪ ,‬נהפך המ"ת לחי ‪ -‬אמ"ת‪ ,‬ועל כן יעקב אבינו‬ ‫שמידתו אמת כנאמר "תתן אמת ליעקב"‪ ,‬הוא הנקרא 'איש תם'‪.‬‬ ‫‪ íâ‬אחרי כל מעבריו בברחו מפני עשו אחיו‪ ,‬והתמודדותו היום יומית עם לבן‬ ‫הארמי‪ ,‬נקרא שלם‪ ,‬כנאמר‪" ,‬ויבוא יעקב שלם"‪ .‬בגופו ובממונו ובתורתו‪,‬‬ ‫כפירוש רש"י‪ .‬שלם היה בכל העובר עליו‪ ,‬הן בקומת נפשו‪ ,‬והן בכל מעשיו‪ ,‬המקום‬ ‫והאנשים מסביב אינם משנים את מציאותו‪ ,‬ויודע היטב מה אמור לעשות בכל‬ ‫מצב‪ ,‬ומה היא נקודת עבודתו‪ ,‬כי התמימות אינה נותנת מקום לצד אחר ולספקות‪,‬‬ ‫"הוודאי שמו כן תהלתו" ‪.à‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫אפשר לבאר כי מידת אברהם היה 'נאמנות'‪.‬‬ ‫לפי מה שהרחבנו לבאר בגליונות‬ ‫‪à‬‬ ‫ומידת יצחק 'מסירות'‪ ,‬ומידת יעקב‬ ‫הקודמים עבודת האבות אברהם ויצחק‪.‬‬ ‫|ג‬ ‫תמימות‬ ‫מידת הדעת‬ ‫‪ ãåò‬כח מצינו ביעקב והוא מידת ה'דעת'‪ ,‬כח ההבדלה‪' ,‬אם אין דעת הבדלה מנין'‪,‬‬ ‫יכול הוא להבחין מתי צריך ללכת במידת התמימות‪ ,‬ומתי אמור לדעת‬ ‫להתעקש עם העיקש ולהתפתל עם הפתלתל‪ ,‬כנאמר )תהילים יח כז( "עם נבר תתברר‬ ‫ועם עקש תתפתל"‪.‬‬ ‫‪ úìàùðå‬השאלה‪ ,‬כיצד ילכו שניהם יחדיו‪ ,‬והלא תנועות הפכיות הם התמימות‬ ‫והעיקשות והרמאות‪ .‬המענה‪ .‬שלא זו בלבד שאינם סותרים זה את זה‪,‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬בכח התמימות טמון נקודת ההבדלה‪ ,‬להריח מיד כל דבר שקר ורמאות‬ ‫היוצא משורת התמימות והאמת‪ ,‬התמימות אינה נותנת צד לשקר‪ ,‬ועל כן התמים‬ ‫באמת מריח מיד כל מה שדבר שקר נודף ממנו‪ ,‬ויודע הוא להבדיל בין שקר‬ ‫ואמת המעורבים יחדיו‪ ,‬חלק מהתמימות הוא לזהות מורכבות של כל דבר‪ ,‬ולהבדיל‬ ‫בין הדרוש תמימות מוחלטת‪ ,‬לחכמה מיוחדת לפקוח עין בדבר המעורר חשד‪.‬‬ ‫וכאימרת השרף מקאצק‪' :‬אין דבר ישר יותר מסולם עקום'‪ .‬לפעמים מידת האמת‬ ‫הוא ללכת בעקמימיות‪.‬‬ ‫‪ êøãáå‬אפשר נקרא יעקב 'איש תם'‪ ,‬כלומר מתחילה איש‪ ,‬ולאחר מכן תם‪ ,‬היינו‬ ‫היה בעלים על התמימות‪.‬‬ ‫עצם וכוחות‬ ‫‪ øåîàë‬התמימות מושרשת בעצם הנפש‪ ,‬שאינו נוטה ימין ושמאל‪ ,‬הכלל הוא‬ ‫ש'עצם בלתי משתנה'‪ ,‬ואין ביד הסובב אותו לשנות מהותו‪ .‬ובזה שונה‬ ‫הוא עצם הנפש משאר הכוחות‪ ,‬דוגמת החכמה והבינה וכו'‪ ,‬היות ואינם דבר עצמי‪,‬‬ ‫הרי שבהכרח יחול עליהם השינוי‪ .‬ויראה כן בחוש‪ ,‬שהרי שכלו ומידותיו של האדם‬ ‫משתנים משך הזמן‪ ,‬היינו יש בהם כמה צדדים‪ .‬עשו שלא היה לו 'תמימות' היינו‬ ‫הערות וציונים‬ ‫להחזיר בתשובה גם את הרשע הגדול‬ ‫'תמימות'‪ .‬וההבדל ביניהם‪ ,‬כי מידת‬ ‫מכולם בנו עשו‪ .‬מידת יעקב הוא מידת‬ ‫הנאמנות הוא שרואה רק את אור ה'‬ ‫התפארת קו אמצעי הממזג‪ ,‬מצד אחד תמים‬ ‫המתגלה בעולם ועל כן אינו מבחין כל כך‬ ‫הוא לגמרי עם הקב"ה ומאידך מגלה מידה‬ ‫בין רעים לטובים‪ ,‬ומאכיל גם את הערביים‪,‬‬ ‫זו בעולם על ידי בירור הדעת להבדיל בין‬ ‫יצחק מסור לגמרי להקב"ה לוקח את כל‬ ‫רעים לטובים בין אמת לשקר‪.‬‬ ‫הבריאה כולה ומוסר אותה להקב"ה‪ ,‬חפץ‬ ‫פרק א‬ ‫ד|‬ ‫'עצם'‪ ,‬נקרא 'איש ציד'‪ .‬מלשון 'צד' הולך הוא בצדדים‪ ,‬וצד אנשים‪ .‬וכן 'איש שדה'‪.‬‬ ‫נע ונד ממקום למקום מבלי נקודה עצמית‪.‬‬ ‫מעשה בחכם ותם‬ ‫‪ ÷"äøä‬מוהר"ן מברסלב בספר סיפורי מעשיות מרחיב את הדיבור במעלת התם‪,‬‬ ‫ומחדד ההבדל בין החכם הנשען על כוחתיו‪ ,‬לבין התם החי בנקודה עצמית‬ ‫והטבעית שלו‪ .‬מתאר את התם כאיש השמח תמיד עם מה שיש לו‪ ,‬שלם עם עצמו‬ ‫וכן בכל מה שהוא עושה‪ ,‬אינו מתאונן על שום דבר כי אינו רואה צד אחר שאינו‬ ‫נוגע אליו‪ ,‬טבע המתאונן כי חושב שהיה יכול להיות אחרת‪ ,‬אמנם התם אינו‬ ‫מתאונן ‪ .á‬מתעסק הוא באומנות תיקון נעלים‪ ,‬וכאשר אשתו שואלת מדוע אינו‬ ‫לוקח דמים מרובים כמו שאר הסנדלרים‪ ,‬עונה לה‪' :‬זה מעשה שלי וזה מעשה‬ ‫שלו'‪' ,‬ועוד מה לנו לדבר מאחרים'‪.‬‬ ‫‪ íâ‬הוא זה המייצר את המקום‪ ,‬ואין המקום מייצר אותו‪ .‬בהיותו עני אין לו כי‬ ‫אם לחם צר ומים לחץ‪ ,‬ומכל מקום מרגיש בו כל הטעמים שבעולם‪ ,‬גם רואה‬ ‫בבגדו הבלוי כל גווני היופי שבעולם‪ ,‬כל פעולה שהוא עושה מלאה חן‪ ,‬ושלם בה‬ ‫לגמרי‪ ,‬אינו חושב שמא היה יכול לעשות טוב יותר‪ ,‬כי שמח בחלקו‪ ,‬אינו מנסה‬ ‫להראות חכמתו לעין כל‪ ,‬אדרבה מתנהג בתמימות ובפשיטות‪ ,‬ומקבל את כולם‬ ‫בסבר פנים יפות‪ ,‬אך 'רק בלי ליצנות'‪ ,‬וחי בשלימות כל מקרה אשר נקרא לפניו‪.‬‬ ‫‪ åúîåòì‬החכם אין לו חיים פנימיים ועצמיים‪ ,‬מנסה בחכמתו לעמוד על שורש‬ ‫התכלית המביא תענוג ושמחה‪ ,‬בסיפור מתואר החכם כאחד המחפש‬ ‫נקודת חיותו חוץ לעצמו‪ ,‬ועל כן רודף הוא אחרי כל חכמות העולם‪ ,‬ואינו מניח‬ ‫שום חכמה שבעולם שאינו לומד אותה‪ ,‬נוסע למרחקים לעמוד על עוד חכמה ועוד‬ ‫תבונה כדי להשלים קומתו‪ ,‬גם אינו מדבר עם כולם‪ ,‬כי אם עם החכמים‪ .‬ועם כל‬ ‫חכמתו סובב הוא בעולם מחוסר טעם חיים עצמיים ופנימיים‪.‬‬ ‫הולך תם הולך בטח‬ ‫‪ úãå÷ð‬התמימות אמורה להשלים בדרך ממילא את כל הסובב אותו‪ ,‬דוגמת מידת‬ ‫האמת שהיא עד לעצמה והיא ככלל אל הפרטים‪ .‬לדוגמא‪ .‬כאשר בחור‬ ‫הערות וציונים‬ ‫מחייב באופן אחר‪ ,‬ועל כן הוא מתאונן‪,‬‬ ‫‪ á‬ראה ספר המאמרים תרע"ב )‪:(úåëåñá ä"ã à"ç‬‬ ‫והתמים בשכלו לא יתאונן לעולם‪ ,‬מפני‬ ‫ובכלל זהו שהתמים אינו מתאונן לא יתאונן‬ ‫שאינו חושב באופן אחר כלל‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬דענין ההתאוננות הוא מפני ששכלו‬ ‫|ה‬ ‫תמימות‬ ‫נשאל על ידי המשגיח בישיבה על עוולה מסוימת שנעשה על ידו‪ ,‬וברוב חכמתו‬ ‫בודה בדימיונו הפורה סיפור שאין לו שחר‪ ,‬בכדי להסתיר את מעשיו‪ ,‬הגם שבמידה‬ ‫מסוימת יצליח להערים ולחפות על מעשיו‪ ,‬אמנם עם הזמן יצוף השקר מכל מיני‬ ‫מקומות‪ ,‬כי בהכרח ישאר כמה קצוות שהשקר אינו יכול לסגור בשלימות‪ .‬אמנם‬ ‫הבחור שיענה דבר אמת‪ ,‬שוב לא יצטרך להוסיף שקרים על שקרו הראשון‪ ,‬וכפתגם‬ ‫העולם‪ :‬דער אמת איז דער בעסטער שווינדל )תרגום ‪ -‬האמת הוא הערמימיות הטובה ביותר(‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬הוא בנפש האדם‪ ,‬טבע האדם שקשה לו לעמוד מול נקודת אמת שנתגלה לו‬ ‫בנפשו או במעשיו‪ ,‬ומנסה להצטדק בכל מיני תירוצים שונים‪ ,‬ועושה שקר‬ ‫בנפשו‪ ,‬ובהכרח שבמשך הזמן יצטרך לסדר אחר כך ריבוי מחשבות והרגשים‬ ‫שקריים שנתוספו על ידי שקר אחד‪ .‬אמנם ההולך בתמימות נפשו בכל דבר שחושב‬ ‫ומרגיש‪ ,‬לא ינסה לדחות נקודת האמת‪ ,‬גם אם יש לו קושי נפשי בכך‪ ,‬ושוב לא‬ ‫יצטרך להסתבך בסבכי השקר‪.‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ו|‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ ÷"äøä‬הרש"ב מליובאוויטש )ספר המאמרים תער"ב ח"א ד"ה בסוכות( מיטיב להגדיר את‬ ‫נקודת התמימות‪ ,‬ומבאר שהיא מושרשת ברצון העצמי שאינו נוטה לשום‬ ‫צד‪ ,‬ושלם בכל דבר‪ ,‬וכמו כן מגדיר זאת 'רצינות' )ערנשקייט(‪ ,‬ואין הכוונה על לחץ‪,‬‬ ‫כי אם מסירות לענין‪ .‬ובהיות התמימות שורש בנפש האדם בהכרח שהתמימות‬ ‫תסתעף בכל שאר כוחות הנפש‪ .‬ומפרט כיצד התמימות מתגלה בכל חמש מדרגות‬ ‫קומת הנפש‪ .‬נ'פש ר'וח נ'שמה ח'יה י'חידה‪.‬‬ ‫תמימות בתענוג‬ ‫‪ úåîéìù‬מידת התמימות הוא בדרגת ה'יחידה'‪ ,‬התענוג עם עצם מהותו‪ ,‬שלם הוא‬ ‫עם קיומו האנושי והנשמתי‪ ,‬ומשם שואב נקודת חיותו‪ ,‬אינו מחפש לבנות‬ ‫קיומו וחיותו דרך כוחות הנפש‪ ,‬ורואה אותם רק כשליחים לגלות את נקודת התענוג‬ ‫בכל שאר כוחות נפשו‪ .‬בעבודת ה' הוא הדבקות והחיפוש בעצם אלקות ואינו נשאב‬ ‫כל כך למדרגות פרטיות של גילוי אלוקות‪.‬‬ ‫רצון השלם‬ ‫‪ íâ‬בדרגת 'חיה' שהיא ה'רצון'‪ ,‬קיימת מידת התמימות‪ ,‬לאחר שבירר ועמד על‬ ‫נקודת רצונו הטבעי והעצמי‪ ,‬שוב אינו מתפעל מהסביבה‪ ,‬ושלם עם רצונו‬ ‫אשר נשאב אליה‪ ,‬אם זה בלימוד העיון או הבקיאות או הלכה או חסידות‪ ,‬וכן‬ ‫בשאר הליכות עולם‪ .‬ובעבודת ה' הוא המסירות נפש והביטול הגמור להקב"ה‬ ‫למעלה מטעם ודעת‪ ,‬ואין שום צד אחר מלבד זה‪.‬‬ ‫תמים בשכל‬ ‫‪ úãéî‬התמימות שולחת פארותיה גם בדרגת 'נשמה'‪ ,‬היינו השכל‪ .‬שלם הוא בהלך‬ ‫מחשבתו‪ ,‬ואינו נותן מקום לדברים הנוטים מהשכל הישר‪ ,‬וכמו כן לאחר‬ ‫שמשכיל את הדבר בטוב מתמסר לגמרי לענין ולשיטה שבירר בשכלו‪ .‬משתמש‬ ‫עם כח 'הדעת' שבו להתחבר לנקודת השכל ועל פיה מנהל את חייו‪ ,‬והולך עם‬ ‫|ז‬ ‫תמימות‬ ‫זה עד הסוף‪ ,‬ואינו פוסח על כל הסעיפים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬כאשר מברר בשכלו אמיתיות‬ ‫יחודו ואחדותו יתברך‪ ,‬אזי אין שום מקום לצד אחר‪.‬‬ ‫‪ êôéä‬התמימות בשכל הוא‪ ,‬כאשר ראשו מלא בידיעות ושיטות שונות‪ ,‬גם בלתי‬ ‫מבוררים‪ ,‬וגם הוא כשלעצמו אינו חלק מאחד מהם‪ ,‬ואינו אלא כחמור נושא‬ ‫ספרים‪ ,‬חסר הוא במידת התמימות להיות שלם בשכלו להיכן דעתו נוטה‪ .‬גם אם‬ ‫אינו מוסמך להכריע בין השיטות‪ ,‬מכל מקום עליו להיות ברור בדרכו ושיטתו‪.‬‬ ‫תמים ברגש‬ ‫‪ åîë‬כן יש תמים בדרגת 'רוח'‪ ,‬המידות שבלב‪ .‬אינו מנסה להתרגש מדברים שאינם‬ ‫מרגשים אותו‪ ,‬ושלם בכך שאינו מתרגש לעת עתה מדבר האמור לעורר‬ ‫לכאורה לעורר את לבו‪ ,‬ולאידך כאשר מתרגש מנקודה מסוימת נותן דרור לרגשי‬ ‫לבו‪ ,‬ואינו מנסה לעצור אותם‪ .‬מה שכואב כואב לו‪ ,‬ומה שלא לא‪ .‬וכלשונו הק'‪:‬‬ ‫וואס עם ארט ארט‪ ,‬און וואס עם ארט נישט ארט נישט‪.‬‬ ‫‪ øåàéá‬דבריו‪ .‬לפעמים מוצא האדם את עצמו לפני טרגדיה גדולה שאירע בסביבתו‪,‬‬ ‫אמנם לאמיתו של דבר‪ ,‬מקרה זה אינו מרגש אותו‪ ,‬ולבו אינו דואב‪ ,‬והיות‬ ‫ומרגיש שהוא אכזר ומוג לב‪ ,‬מתמלא בושה על מצבו הנפשי‪ ,‬ומנסה בכל יכולתו‬ ‫לעורר רגשי לבו‪ ,‬בכדי לדחות תחושת השפלות מאטימות לבו‪ .‬אמנם התמים בלב‬ ‫אינו עושה שקר בנפשו‪ ,‬אינו מנסה לעורר את לבו ברגש שקרי לחפות על אטימות‬ ‫לב‪ ,‬ויכול לסבול נקודת שפלותו על טמטום לבו ‪ ,â‬ובלבד שלא יאבד תמימות הלב‪,‬‬ ‫ובבוא העת המתאים יטפל בתיקון מדותיו‪ .‬מעלתו של התמים במדות‪ ,‬כאשר יעמוד‬ ‫לפני כאב אמיתי‪ ,‬יהיה לבו דואב באמת‪ ,‬ונקודת הרגש יהיה פתוח‪ ,‬ויפעול בפעולה‬ ‫הנדרשת בפועל ממש לסייע בכל יכולתו‪.‬‬ ‫‪ øåîà‬מעתה כאשר אדם משקר ברגשי לבו‪ ,‬מרגיל את נטית לבו ברגש שקרי‬ ‫וחיצוני‪ ,‬וגם כאשר יתעורר בו רגש אמיתי יהיה כבר במידת מה מזויף‬ ‫מתוכו‪ ,‬כי נתרגל להתפעל באופן של שקר‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫מיני שפלות‪ ,‬קיומו אינו בנוי על מעלה זו או‬ ‫‪ â‬נקודת התמימות נעוצה בנקודת החיים‬ ‫אחרת כי עם קיום עצמי‪.‬‬ ‫לאור עצם הנפש‪ ,‬ועל כן יכול לסבול כל‬ ‫פרק ב‬ ‫ח|‬ ‫תמים במעשה‬ ‫‪ øùàë‬אדם תמים בכל כוחות נפשו הרי שהוא גם תמים במעשה דרגת נפש‪ .‬מסור‬ ‫בקיום התורה והמצוות בפועל ממש‪ ,‬והמקום הנפשי או הפיזי אינו מונע‬ ‫אותו להשלים עבודת קונו‪ ,‬ואין לו שום צד אחר בדבר‪ .‬כמו כן מונח בכל מה‬ ‫שהוא עוסק בכל כוחו‪ ,‬ואינו נותן לענינים אחרים להסיח דעתו בעת ההיא‪ .‬כאשר‬ ‫הוא מתפלל מונח בתפילה בשלימות‪ ,‬ודוחה כל מחשבה אחרת שאינה מענין‬ ‫התפילה‪ ,‬כאשר לומד סוגיה מונח בה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‪ ,‬ואינו מהרהר‬ ‫בסוגיות אחרות בש"ס‪ ,‬כאשר הוא מקיים מצווה בפועל כתפלין וציצית‪ ,‬כל ליבו‬ ‫ונפשו שקוע במעשה המצוה זו‪ .‬וכן הוא בעניניו הגשמיים‪ ,‬אינו רץ מענין לענין‪,‬‬ ‫ושלם בכל דבר שהוא עושה‪.‬‬ ‫|ט‬ ‫תמימות‬ ‫פרק ג‬ ‫‪ øçàì‬שביארנו מהות התמימות הנובעת ממידת האמת‪ ,‬נרחיב את היריעה בדברים‬ ‫המאבדים את התמימות‪ .‬במשך החיים אנו נפגשים אם חברים לשעבר שהיה‬ ‫בהם מידת התמימות‪ ,‬ולפתע פתאום ניכר מתוך דבריהם שאיבדו את תמימותם‪,‬‬ ‫נוטים להפריך כל מה שנאמר להם‪ ,‬דורשים הם ראיות מוצקות על כל דבר‪ ,‬ולו‬ ‫על הקטן שבהם‪ .‬נטיית נפשם לא להאמין לשום דבר עד שרואים זאת בעיניהם‬ ‫הגשמיים או השכליים‪ .‬אין להם שיטה מוצקת‪ ,‬אלא כל כוחם וגבורתם בלהפריך‬ ‫כל שיטה ודרך‪ .‬וחבריו עומדים משתאים מה עבר עליו‪ ,‬והיכן איבד את תמימותו‪.‬‬ ‫פתי 'אינו' מאמין לכל דבר‬ ‫‪ íà‬נרצה להתנסח בחדות‪ ,‬ולקלוע אל המטרה‪ ,‬על פי רוב כל אלו הנראים‬ ‫מחוכמים מדי )מה שנקרא אויבער חכם(‪ ,‬הם אלו שמידת תמימותם מפותחת מאוד‪,‬‬ ‫אלא שבמשך החיים היה אחד שניצל זאת לרעה‪ ,‬אם זה היה על ידי ניצול כספי‬ ‫שהוציאו ממנו במרמה‪ ,‬או שאחד מידידיו שהיה קשור עימו באהבת אחים בגד בו‪,‬‬ ‫או שאחד קירר אמונתו בעניני דעות‪ ,‬ומכיון שאינו מתמצא היטב בסוגיא זו איבד‬ ‫נקודת אמונתו‪ .‬הצד השוה שביניהם שאנשים ניצלו תמימותו לרעה‪ ,‬ועל כן שומרים‬ ‫הם בכל משמר על נקודת היסוד שלהם שהוא התמימות בל יפגעו בה שוב לרעה‪.‬‬ ‫יש מאלו שגם פיתחו חוש ליצנות מכל דבר‪ ,‬וגם זה נועד לחפות על תמימותם‬ ‫שנפגעה בצוק העיתים‪.‬‬ ‫‪ äâäðä‬זו נובעת מתמימות לא מבוררת‪ ,‬כי גם הפקפוק בכל דבר לתמימות ייקרא‪,‬‬ ‫ועל כגון דא אמר הרה"ק מראפשיץ כמה פיקח צריך להיות האדם בכדי‬ ‫להיות תמים‪ ,‬ואלו חסרים הם בפקחות זו‪ .‬וכמאמר החכם‪' :‬פתי יאמין לכל דבר'‪,‬‬ ‫ו'פתי אינו מאמין בכל דבר'‪ ,‬שניהם לפתאים ייקראו‪.‬‬ ‫כבדהו וחשדהו‬ ‫‪ íöò‬ידיעה זו אמור לפתוח עיני אלו שבצוק הזמן נאבד תמימותם‪ ,‬בידעם שהיא‬ ‫הנקודה החזקה בנפשם‪ ,‬אלא שצריכים הם להתלמד כיצד להשתמש בה עם‬ ‫פרק ג‬ ‫י|‬ ‫פקחות‪ ,‬במקום הנדרש תמימות להשתמש עמה עד הסוף‪ ,‬ובמקום הנדרש לפקוח‬ ‫עין‪ ,‬בל ישתמש במידה זו כלל‪ ,‬ואמור לחקור ולדרוש היטב אם נכון הדבר‪.‬‬ ‫‪ íâ‬אם חברו נטש אותו‪ ,‬ומרגיש תחושת בגידה‪ ,‬אינו אמור להסיק מסקנה שכל‬ ‫שאר חבריו דומים לחבר זה‪ .‬נקודת חיבור לאנשים בקשר נכון הוא דבר המוטבע‬ ‫בלב איש הישראלי‪ ,‬ו'אם אין כסף לאדון זה יש כסף לאדון אחר'‪ ,‬כלומר‪ ,‬נקודת‬ ‫חברים הוא דבר אמיתי‪ ,‬ויש הרבה שיש להם טבע נאמנות לחבריהם‪ ,‬ואינו צריך‬ ‫להיות תמים על הצד השני שכולם שקרנים ורמאים‪ ,‬ובל ירפה ידיו למצוא חבר‬ ‫אמת שיכול לקשור עימו ידידות נאמנה‪ ,‬ומכל מקום בל ילך אחריו כסומא בארובה‪,‬‬ ‫אלא בתחילת הדרך יתנהג עימו כמאמר חז"ל 'כבדהו וחשדהו'‪ ,‬ועם הזמן יטיב בעצמו‬ ‫לזהות נכון אם זה ידידות אמת או הבנויה על אינטרסים‪ .‬וגם בזה בל יהיה תמים‬ ‫לצד השני שלחבירו אין כלל אינטרסים שונים‪ ,‬כי כמעט שאין אדם הנקי כלל‬ ‫מנגיעות אישיות‪ ,‬אלא יבחין בנפשו מה גובר על מה‪ ,‬אם הידידות או האינטרסים‪.‬‬ ‫חוש ביקורת‬ ‫‪ íãà‬המכבד נקודת תמימותו ומתנהג עימה בפקחות‪ ,‬אין דעתו נחלשת כאשר‬ ‫חבירו רימה אותו בדבר שבדרך כלל דעת האדם נוטה לקבל‪ ,‬וגם אם חבירו‬ ‫יצחק עליו כאשר מגלה לו אחר כך שסיפור זה לא היה ולא נברא‪ ,‬מהרהר בליבו‬ ‫לא אני הוא זה השוטה‪ ,‬כי אם החבר שסיפר את דבר השקר‪ ,‬כי מדוע לא אקבל‬ ‫את דבריו האמורים להתקבל על דעתו של האדם‪ ,‬ואין אני אמור לסבור שחברי‬ ‫בא לפני לספר בדותות ושקרים‪ .‬אמנם סיפור אשר במושכל ראשון נראה כמופרך‬ ‫מיסודו‪ ,‬אמור לעורר חושיו‪ ,‬ולברר אם נכונים הדברים או לא‪ ,‬ובל יקבל כל מה‬ ‫שמספרים לו כדבר המובן מאליו‪.‬‬ ‫‪ øúéìå‬חידוד על האדם לעורר את חוש הביקורת )‪ -‬קריטיק( לבל יקבל כל מה שהוא‬ ‫שומע‪ ,‬עם כל זה התמימות אמור לגבור על חוש הביקורת שלא נועד כי‬ ‫אם לשמור על התמימות מהיזק המצוי‪.‬‬ ‫| יא‬ ‫תמימות‬ ‫פרק ד‬ ‫‪ øçàì‬שביארנו נקודת התמימות בחיי המעשה‪ ,‬נבוא לבאר מידה זו בעבודת ה'‪,‬‬ ‫כי היא המפתח של דבקות האמיתית והפנימית עם הקב"ה ובתורתו‬ ‫ועבודתו‪ .‬וכנאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"‪.‬‬ ‫תומך תמימים‬ ‫‪ øùôà‬להבחין כי הרבה מבעלי התשובה‪ ,‬או ליתר דיוק בעלי בחירה‪ ,‬שטבעם‬ ‫להתנגד לכל דבר‪ ,‬ואינם מקבלים שום דבר כמובן מאיליו‪ ,‬ומהם הרבה‬ ‫אנטי ממסדיים )אנרכיסטים(‪ ,‬המורה על היפך מידת התמימות‪ ,‬ומאידך‪ ,‬כל מה שנוגע‬ ‫בקשר בינם לבין קונם‪ ,‬הולכים הם בתמימות עוורת‪ ,‬ובנאמנות מוחלטת אל הקב"ה‪.‬‬ ‫האדם מן הצד שואל את עצמו‪ ,‬איך יתכן שדווקא אלו השוברים כל מוסכמה וכל‬ ‫כללי העולם‪ ,‬דבקים כל כך באמונה זכה ובהירה ותמימה ביהדותם‪.‬‬ ‫‪ ,äðä‬מלבד מה שביררו מתחילה מכל צד ופינה במאזני האמת אמיתת דת ישראל‪,‬‬ ‫התמימות הוא הצד החזק שלהם‪ ,‬אלא שבמשך חייהם נפגם תכונה זו על‬ ‫ידי אנשים שונים ושיטות שונות ומשונות‪ ,‬ולכן שומרים הם על מידת תמימותם‬ ‫מכל משמר‪ ,‬אמנם כאשר זכו ונגה עליהם אור האמונה בבורא כל עולמים‪ ,‬שהוא‬ ‫כל יכול ושלם בתכלית מבלי חסרון‪ ,‬ובהכרח נאמן לבניו האהובים בני ישראל‪,‬‬ ‫מוסרים הם לגמרי את נקודת תמימותם להקב"ה‪ ,‬ועם זה עובדים את הקב"ה בכל‬ ‫כוחות נפשם‪ ,‬נקודת תמימותם משמש כמניע עיקרי לדבוק בהקב"ה ובקיום תורתו‬ ‫ומצוותיו בלבב שלם‪.‬‬ ‫תורת ה' תמימה משיבת נפש‬ ‫‪ ìë‬יהודי יש בו בטבע מידת התמימות והאמת של יעקב אבינו‪ ,‬שהרי ירושה לנו‬ ‫מאבותינו‪ ,‬ועל כן אמור הוא להכניס את אלופו של עולם במידת תמימותו‪,‬‬ ‫ואזי ינהיר בפניו מידת האמת‪ ,‬להדבק בשלימות נפשו בהקב"ה‪ ,‬ולהבטל בתכלית‬ ‫התמימות לכל דיבור של התורה‪ ,‬ובקיום המצוות בשלימות‪ .‬כמו כן מברר לעצמו‬ ‫פרק ד‬ ‫יב |‬ ‫מהו נקודת עבודתו הנוגע לנפשו‪ ,‬ומבחין בנפשו לאיזה לימוד נמשך יותר לבו‪,‬‬ ‫שלם הוא עם עצמו‪ ,‬ואינו נותן לסובב להניע אותו מדרכי עבודתו‪.‬‬ ‫שפכי כמים לבך‬ ‫‪ íâ‬יפה כח התמימות לפתוח שערי הלב להשיח כל מעברי נפשו נוכח פני ה'‪,‬‬ ‫מרגיש שהקב"ה גם כן הולך עימו במידת התמימות‪ ,‬וכמים פנים אל פנים‪,‬‬ ‫ובכך נפתח צפונות לבו לגלות להקב"ה כל מה שעל נפשו‪ ,‬גם דברים כאלו שאינו‬ ‫יכול להשיח לפני שום בריה שבעולם‪ ,‬ובמידת מה גם לא לעצמו‪ ,‬כי בוש להעלותם‬ ‫על מחשבתו ולבו‪ ,‬והולך ומתייסר בינו לבין עצמו‪ .‬כוחה של מידת התמימות להיות‬ ‫שלם עם הקב"ה ולא להסתיר מעימו שום דבר‪ ,‬משיח את נפשו לפני אדון כל‪,‬‬ ‫ובטוח שהקב"ה שומע אל רחשי לבו ההומים‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא מרגיש שהקב"ה‬ ‫מרגיש כל מעברו וצערו ועומקי כאבי לבו‪ ,‬וזה לבד מפיח בו כוחות נעלמים‬ ‫להעלות על לבו מכאביו וצפונות לבו‪ ,‬וסמוך ובטוח שהקב"ה יהיה בעזרו‪.‬‬ ‫תמימות בזמן‬ ‫‪ é"ùø‬הק' מפרש גדרה של מצוות "תמים תהיה"‪ ,‬שלא לחקור אחר העתידות‪.‬‬ ‫בפירושו טמון עוד יסוד גדול בעבודת ה'‪ ,‬מלבד האיסור לילך למנחש וקוסם‬ ‫או שאר מגידי עתידות‪ ,‬הרי שעל האדם לחיות בנקודת התמימות בגדר הזמן‪ ,‬היינו‬ ‫לחיות עם ההוה‪ ,‬ולהיות שלם עמו‪ .‬אדם ההולך למנחש וקוסם לדעת עתידות‪ ,‬הרי‬ ‫שבעומק נפשו רוצה לשלוט על החיים‪ ,‬כאשר יודע קודם מה הולך לקרות עימו‬ ‫יודע להיזהר שבעתיים בל יבוא למקום זה‪ ,‬או גם אם אינו רואה עצה ותבונה לפחות‬ ‫יודע שאמור לנחות עליו מקרה מסוים‪ ,‬ומכין היטב את נפשו לקראת הבאות‪.‬‬ ‫‪ éãåäé‬ההולך בתמימות אינו מחפש ידיעת עתידות‪ ,‬חי עם הקב"ה בנקודת ההוה‪,‬‬ ‫ואינו רוצה להסיח דעתו עם דברים שאינו אמור לדעת כרגע‪ ,‬דוחה הוא כל‬ ‫מחשבה המפריעה לחיות את נקודת ההוה‪ ,‬גם אם כאשר יגלה שהעתיד הולך להיות‬ ‫טוב יותר‪ ,‬תמים הוא בנקודת עבודתו השייכת אליו בזמן זה‪.‬‬ ‫‪ úãå÷ð‬התמימות טומנת בו חיי ההוה‪ ,‬החשבונות רבים מהעבר והעתיד מכלים כל‬ ‫חלקה טובה מנפש הישראלית‪ ,‬בדרך כלל בונה את עתידו לפי מה שהיה‬ ‫עימו בעבר וכדו'‪ ,‬אדם שאינו חוקר אחר עתידות‪ ,‬אמור להתנער מלחקור גם מה‬ ‫שעבר עליו‪ ,‬אינו סוחב קשיי החיים על גבו‪ ,‬כי שמח בנקודת הוה‪ ,‬לזה ייקרא‬ ‫תמימות בזמן‪.‬‬ ‫| יג‬ ‫תמימות‬ ‫טהרת הלב‬ ‫'‪ úøäè‬הלב' גם היא אחוזה ודבוקה בנקודת תמימות‪ ,‬אדם שיש לו חבר נאמן‪,‬‬ ‫גם אם יזדמן לפניו איזה עסק שחבירו יכול להנזק מכך‪ ,‬או אפילו מניעת‬ ‫רווח‪ ,‬גם אם בטוח שחבירו לא יוודע מזה לעולם‪ ,‬לא יעשה זאת לחבירו הטוב‪,‬‬ ‫כי טהרת לבו מונע אותו לגרום רעה ולו הקטן ביותר לחבירו‪ .‬וכן הוא בעבודת‬ ‫ה'‪ ,‬אדם מהרהר בליבו בעמדו לפני נסיון ולו על הדבר הקטן ביותר‪ ,‬איך העשה‬ ‫הרעה הזאת לאבי שבשמים‪ ,‬גם מבלי לעשות חשבון של שכר ועונש‪ ,‬לא יעשה‬ ‫כזאת‪ ,‬כי תמימותו וטהרת לבו שומרים אותו מכל משמר בל יעבור את פי ה'‪.‬‬ ‫אז איתם ונקתי מפשע רב‬ ‫‪ ìòå‬זה נאמר "גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי‪ .‬אז איתם ונקיתי מפשע רב"‪.‬‬ ‫וכפירוש האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש )בתחילת ספר דרך חיים( כוונת הדברים‪,‬‬ ‫'זדים' הם כוחות של מחשבות רעות הנשפעים מהעבירות של האדם הדוחפים את‬ ‫האדם לחטא‪ ,‬כנאמר 'עבירה גוררת עבירה'‪ ,‬עד כדי כך שזדים אלו שולטים עליו‬ ‫להסיתו לדבר עבירה‪ .‬ועל זה נאמר "גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי"‪ .‬וכיצד‬ ‫יכול להינצל מהם‪ ,‬על כך בא המשך הפסוק "אז איתם ונקתי מפשע רב"‪ .‬איתם‬ ‫הוא א' תם‪ ,‬נקודת היחידה‪ ,‬התמימות בהקב"ה‪ ,‬כאשר מעורר האדם נקודה זו בנפשו‬ ‫והיא מאירה‪ ,‬אזי "ונקיתי מפשע רב"‪ ,‬נקודת התמימות פותח לפני איש הישראלי‬ ‫טהרת הלב לבל לעבור את פי ה'‪.‬‬ ‫טעם חיים‬ ‫‪ úãå÷ð‬התמימות נוטעת בלב איש הישראלי טעם חיים‪ ,‬מקבל דברי הצדיקים‬ ‫בתמימות בלא שום פקפוק‪ ,‬ועל ידי כך עושים דבריהם פירות בלבו‪ ,‬חי‬ ‫ורואה את העולם הרוחני והפנימי כמציאות מוחלטת‪.‬‬ ‫‪ øùàë‬לומד בדברי האריז"ל וספרי הבעל שם טוב ותלמידיו על גודל הארה המאיר‬ ‫בכל שבת ויום טוב‪ ,‬וכמו כן האור המתגלה בכל מצוה‪ ,‬אוחז בהם בתמימות‬ ‫ובפשיטות‪ ,‬ועל ידי כך נקל לו להתחבר לכל דבר שבקדושה‪ ,‬הארת הרצון המתגלה‬ ‫בחצות לילה אינו אצלו כבחינה או ענין‪ ,‬כי אם מציאות מוחלטת‪ ,‬בנפשו נחקק‬ ‫שמציאות רוחנית לא רק שהיא שוה למציאות גשמית‪ ,‬אלא רק המציאות הרוחנית‬ ‫היא זו המוחלטת‪ ,‬כי התורה אמיתית ונצחית‪ ,‬וכל דבר בעולם הוה ונפסד‪ ,‬ולאור‬ ‫פרק ד‬ ‫יד |‬ ‫דברי הצדיקים חי את חייו בטוב ובנעימים‪ ,‬בהתקשרות נכונה לכל זמן שמאיר בה‬ ‫הארה מלמעלה‪.‬‬ ‫‪ íâ‬הלימוד וידיעת כוחות הנפש הוא על פי מאורי החסידות‪ ,‬שדבריהם אמת‪ ,‬תורת‬ ‫אמת תורת חיים‪ .‬אחיו אני ברמאות‪ ,‬יודע להטיל ספקות בכל חכמות הגויים‬ ‫שמקורם לא טהור‪ ,‬ומשתמש עם חכמתו להפריך תאוריות העולים בחלל העולם‬ ‫מדי יום‪ ,‬ולוקח ערמימיותו של יעקב לבלבל עצת יצרו‪.‬‬ ‫תמים בפרנסה‬ ‫‪ úìòî‬התמים הוא גם בנקודת בטחונו בהקב"ה‪ ,‬עוסק למחיותו במה שניתן לו‬ ‫ממעל‪ ,‬ובטוח הוא כי הקב"ה ישפיע לו שפע ברכה והצלחה במעשה ידיו‪,‬‬ ‫ועל כן אינו מרבה בעצות ותחבולות להגדיל את פרנסתו‪ ,‬ובטוח "כי ברכת ה'‬ ‫תעשיר" )משלי י כב(‪ ,‬כמו כן יודע נאמנה שלא יתכן להרוויח יותר על ידי זלזול‬ ‫בסעיף קטן בשו"ע‪ ,‬ואין לו כל צד אחר בכך‪.‬‬ ‫| טו‬ ‫נועם השבת ל אשת חיל‬ ‫נועם השבת ל אשת חיל‬ ‫פרק א‬ ‫‪ øçàì‬ברכת צאתכם לשלום למלאכי השלום‪ ,‬נועלים עצמם הקב"ה ‪ -‬החתן וכנסת‬ ‫ישראל ‪ -‬הכלה בחדר היחוד ‪ -‬קודש הקדשים‪ ,‬המלך במסיבו עם המלכה‪,‬‬ ‫ואין הכוונה רק על כללות נשמת ישראל‪ ,‬כי כי 'חייב אדם לומר בשבילי נברא‬ ‫העולם'‪ ,‬ואל יוציא את עצמו מהכלל‪.‬‬ ‫תענוג תמידי אינו תענוג‬ ‫‪ òåáùä‬החולף עורר בהקב"ה ובני ישראל תשוקה עליונה להתייחד שוב בדרגה‬ ‫נעלית יותר מהשבת שחלף‪ ,‬כי 'תענוג תמידי אינו תענוג'‪ ,‬ועל כן ששת‬ ‫ימי המעשה מפסיק ביניהם‪ ,‬בימות החול עוסק היהודי במלאכתו בחריש ובקציר‪,‬‬ ‫וכן במלחמת היצר לברר טוב מרע‪ ,‬ונתעלם במידת מה נקודת התענוג והיחוד‪ ,‬וכל‬ ‫זה לעורר תשוקה חדשה לאהבת רעים משוש דודים בליל שבת‪ .‬דומה זה לשלום‬ ‫בית שבמשך ימות השבוע הבעל והאשה עסוקים בתפקידם ואין להם שעת פנאי‬ ‫לשבת יחדיו‪ ,‬כי אם ביום שבת יום מנוחה‪ ,‬כן הוא צורת יחוד של בני ישראל עם‬ ‫הקב"ה שמתענגים זה על זה‪.‬‬ ‫דברי שיר‬ ‫‪ êøãá‬העולם כאשר שני ידידים נפגשים ואחד מהם משבח את חבירו בדברי שבח‬ ‫היוצאים מהלב‪ ,‬מתעורר לב חבירו גם הוא לשבח את חבירו במעלתו‬ ‫המיוחדת השמור רק לו‪ ,‬וחוזר חלילה בשירות ותשבחות ביניהם‪.‬‬ ‫‪ ìéìá‬שבת משוש דודים נפתח בדברי שיר על ידי הכלה הכלולה בנעימה‪ ,‬משבחת‬ ‫היא את החתן בדברי חן‪ ,‬לעורר בו תשוקת נקודת היחוד כאשר הקב"ה מוסר‬ ‫את טבעת הקדושין בשעת קידוש‪ ,‬ועל ידי כך מתעורר בלב הקב"ה שבח הכלה‬ ‫ומזמר לעומתה אשת חיל מי ימצא‪.‬‬ ‫פרק א‬ ‫טז |‬ ‫מלך אביר‬ ‫‪ úå÷÷åúùä‬של הכלה בכל ימות השבוע אל דודה באים ומתפרצים בבת אחת‪,‬‬ ‫פותחת היא בשיר קדם החתן רבון עלם‪ ,‬הלא אתה בלתי בעל גבול‬ ‫ובלתי בעל תכלית‪ ,‬והשמים ושמי השמים לא יכלכלוך‪ ,‬וכל השבחים שבעולם אינם‬ ‫יכולים לתאר גדולתך ורוממתך‪ ,‬הזמן יכלה והם לא יכלו‪ ,‬על כן הוציא בפי כ"ב‬ ‫אותיות התורה שבהם נבראו שמים וארץ‪ ,‬ויצטרפו לצירופים עד אין קץ בשבחך‬ ‫הגדול‪ .‬והיהודי משורר בנעימה‪ ,‬מלך א'ביר מלך ב'רוך מלך ג'דול מל דובר שלום‪.‬‬ ‫פארו עלי‬ ‫‪ òåîùá‬הקב"ה את שבח זה יוצא מפי הכלה‪ ,‬מתעורר גם הוא בשבחן של ישראל‪,‬‬ ‫'פארו עלי ופארי עליו'‪ ,‬ועונה לעומתה‪ ,‬גם שבחן של ישראל בלתי מוגבלים‬ ‫הם‪ ,‬וכל השבחים שבעולם אינם יכולים לתאר ולו במקצת פאר קדושת ישראל‪,‬‬ ‫ועל כן גם אני אקח את כ"ב אותיות התורה שבהם נבראו שמים וארץ‪ ,‬ויצטרפו‬ ‫לרבבות אלפי צירופים בשבחן של ישראל‪.‬‬ ‫בטח בה לב בעלה‬ ‫‪ úù'à‬חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה‪ .‬ב'טח בה לב בעלה ושלל לא יחסר‪.‬‬ ‫בכל ימות השבוע קשה לאדם לשמוע פארו של הקב"ה עליו כי לובש הוא‬ ‫בגדי חול‪ ,‬אמנם בליל שבת שורה על איש הישראלי רוח נבואי והשראה של רוח‬ ‫הקודש‪ ,‬ושומע כיצד הקב"ה משבח אותו ומתיישבים על לבו‪' ,‬אשת חיל'‪ ,‬כל יהודי‬ ‫הוא כלה לפני המקום וחידוש כמהו לא היה מעולם‪ ,‬מי ימצא‪' .‬בטח בה לב בעלה'‬ ‫הקב"ה שם בטחנו בכל איש מישראל ועל כן הוריד נשמתו בגוף ובטוח הוא שבלתי‬ ‫ידח ממנו נדח וישלים עבודתו בעולם הגשמי‪ ,‬ולא זו בלבד אלא ושלל לא יחסר‬ ‫איש הישראלי בהיותו מלובש בגוף גשמי מברר את הרע שבעולם והופך את החושך‬ ‫לאור כמוצא שלל רב‪.‬‬ ‫‪ äðåîà‬יתירה יש להקב"ה בדורנו זה‪ ,‬ועל כן בחר בנשמתנו לרדת בעמקי החושך‬ ‫והרע המתגבר כי בוטח בנו שנוכל לעמוד בנסיונות הזמן‪ ,‬פוק חזי כי מרגל‬ ‫במדינה השכינה לא שולחים כי אם הנאמן הכי גדול למלך‪ ,‬שמלבד שבוטחים שלא‬ ‫יעבור לצד האויב‪ ,‬אלא בנוסף יביא כל סודות של המדינה השניה ‪.à‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫הוא לשתי סבות‪ .‬או להתברר‪ ,‬או לברר‪.‬‬ ‫‪ à‬ראה כתבי רמ"ד וואלי )‪'åîò à"ç íéèå÷éìä øôñ‬‬ ‫להתברר מפני שהם ילדי פשע זרע שקר‪,‬‬ ‫‪ :(èî‬סוד ענין היהודים היוצאים מכלל הדת‪,‬‬ ‫| יז‬ ‫נועם השבת ל אשת חיל‬ ‫גמלתהו טוב ולא רע‬ ‫‪ òåîùá‬איש הישראלי דברים אלו יוצאים מפורש מפיו של הקב"ה‪ ,‬מתמלא בבושה‬ ‫של קדושה‪ ,‬וקשה לו לקבל שבחו ומעלתו עד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬טרם‬ ‫ניער עצמו לגמרי ממחשבת חול ובוך לבו עולה החשש שמא כל דיבורים אלו אינו‬ ‫אלא לחזק ולרומם את איש הישראלי‪ ,‬כי יודע הוא היטב מצבו השפל‪ ,‬ועד כמה‬ ‫היה שקוע בחלקי הרע משך ימות השבוע‪ ,‬ולב יודע מרת נפשו‪.‬‬ ‫'÷‪ ìå‬ה' בהדר' קוטע את הרהורי החול‪ ,‬בשמוע שוב‪' ,‬ג'מלתהו טוב ולא רע כל‬ ‫ימי חייה'‪ .‬הקב"ה לוחש באוזנה של הכלה‪ ,‬בזמן יחוד יכול אני לגלות לך‬ ‫סודות נסתרים‪" ,‬גמלתהו טוב ולא רע"‪ ,‬אין לך כלל שייכות לרע‪ ,‬כי מי שיודע‬ ‫מהיכן נשמות ישראל נלקחים יודע שאינם שייכים כלל חטא ‪ .á‬ובאמת כל תשוקתך‬ ‫וחפצך היה רק אלי‪ ,‬אלא שבימות החול שכבודי מוסתר בעולם הלכת לחפש אותי‬ ‫ברחובות ואפילו באשפתות‪ ,‬כי עזות יש בך ואינך בוחלת משום דבר‪ ,‬כי חולת‬ ‫האהבה את‪ ,‬אלא שטעית בדרך ונדבק בך הרע‪ ,‬הכוני השומרים‪ ,‬אמנם בשבת ש'כל‬ ‫דינים מתעברין מינה' מתגלה נקודת לבך הטהור‪ ,‬ויכול אני להעיד עלייך כי בכל‬ ‫השבוע היה "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה" ‪.â‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫שאביו חיבר עבורו ניגון מיוחד ונפלא‪ ,‬בחלוף‬ ‫כדכתיב וברותי מכם המורדים והפושעים בי‬ ‫הימים ירד בן המלך מדרך המלך והתחבר‬ ‫וגו'‪ .‬לברר‪ ,‬מפני שהם נשמות עליונות מאד‬ ‫לחברים רעים ופושעים‪ ,‬עד שהתדרדר לדיוטא‬ ‫ויש לאל ידם להכנס בתוך הקליפה ולברר‬ ‫תחתונה‪ .‬עם כל זאת השתוקק מאוד לשמוע‬ ‫מתוכה ולחזור אחר כך לשרשם הקדוש‪.‬‬ ‫שוב את הניגון שאביו חיבר עבורו‪ .‬כל הכספים‬ ‫והמשל בזה למלך שיש לו עסק גדול לעשות‬ ‫שאסף בזבז עבור יודעי נגן‪ ,‬שמא אליהם הגיע‬ ‫בארצות אויביו ואינו מוסרו כי אם לעבד‬ ‫הניגון האבוד‪ ,‬ולא עלתה בידו‪ .‬לימים שמע‬ ‫נאמן‪ ,‬ולכן ישלחהו ויצוהו שיתחפש במלבוש‬ ‫מרחוק קול נגן נעים‪ ,‬ומיד נתחדד חושיו שזהו‬ ‫נכרי כדי שלא יכירוהו‪ ,‬ויוכל להשלים את‬ ‫הניגון האבוד‪ ,‬ורץ לפי מקור הקול עד שהגיע‬ ‫חפץ שולחו‪.‬‬ ‫אליהם‪ ,‬והם חזרו לנגן ניגון זה שוב ושוב‪ ,‬עד‬ ‫‪ á‬ראה ליקוטי מוהר"ן )‪ :(æ äøåú Y àøúá‬כי מי‬ ‫שנחקק בזכרונו‪ ,‬ואז התמלא געגועים אל אביו‪,‬‬ ‫שיודע קדשת ישראל מאין הם לקוחים‪,‬‬ ‫וחזר אל ארמון המלך‪ .‬טרם הפרדו מחבריו‬ ‫ויודע רוחניות ודקות של ישראל‪ ,‬הוא יודע‬ ‫שאלו אותו‪ ,‬הרי שכחת לגמרי את הניגון‪ ,‬אם כן‬ ‫שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון‪.‬‬ ‫מהיכן ידעת שזהו ניגון האבוד‪ .‬ענה להם בן‬ ‫המלך אכן שכחתי את הניגון אבל כן זכרתי מה‬ ‫‪ â‬רבי הלל מפאריטש מביא משל נפלא על‬ ‫הוא לא הניגון‪ .‬הנמשל‪ ,‬לכל נשמה ונשמה יש‬ ‫גלות הנשמה השייך לעניננו‪ .‬מעשה מבן מלך‬ ‫פרק א‬ ‫יח |‬ ‫רבות בנות עשו חיל‬ ‫‪ ä"á÷ä‬ממשיך לסדר שבחה של הכלה הקב"ה בסדר א"ב‪ ,‬ובהגיע לאות ר' פורץ‬ ‫נחשולי אהבה הבוקעים מלבו של הקב"ה‪ ,‬מראה באצבעו על הכלה‪" ,‬רבות‬ ‫בנות עשו חיל" אבל "ואת עלית על כולנה"‪ ,‬התענוג והשעשוע שיש לי ממך נפלא‬ ‫כל כך וטרם היה לי כזאת מתחילת הבריאה‪" ,‬ואת עלית על כולנה"‪ ,‬היהודי מהרהר‬ ‫שוב בלבו‪ ,‬מי יאמר זיכתי את לבי‪ ,‬יודע אני היטב מעמד ומצבי הרוחני‪ ,‬שמא‬ ‫דיבורו של הקב"ה לא נעדו אלא לרומם את נפשי‪ ,‬וכי יתכן שאני עולה על כולנה‪,‬‬ ‫הרי יש צדיקים שלא חטאו מימיהם‪ ,‬ובודאי מהם מתענג הקב"ה יותר‪ ,‬כמו כן יש‬ ‫הרשעים שביכלתם עוד לעשות תשובה מאהבה ולהפוך את הזדונות לזכיות‪ ,‬ויש‬ ‫בהם פונטציאל טמון‪ ,‬אמנם אני סתם יהודי מן השורה מבלי מעלה מיוחדת‪ ,‬במשך‬ ‫השבוע בילתי את זמני בהבל וריק‪ ,‬לא צדיק ולא רשע‪ .‬אמנם קול ה' יחולל אילות‪,‬‬ ‫ואינו מרפה מלזמר רבות בנות עשו חיל הם הצדיקים ושאר אנשים כשרים‪ ,‬עם‬ ‫כל זאת "ואת עלית על כולנה"‪ ,‬כי לא מחשבותי מחשבותיכם‪ ,‬רואה אני בך נקודת‬ ‫עבודה בשבוע החולף שטרם גילה שום נברא בעולם‪.‬‬ ‫שקר החן והבל היופי‬ ‫'‪ ø÷ù‬החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל'‪ ,‬הקב"ה בוחן ובודק גנזי נסתרות‪,‬‬ ‫האדם יראה לעינים ואלוקים ללבב‪ ,‬ועל כן 'תנו לה מפרי ידיה ויהללו‬ ‫בשערים מעשיה'‪ ,‬אתה הגיע עת דודים לגלות עומק נקודת עבודת איש הישראלי‬ ‫בעולם הגשמי והחומרי‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫וכך הולכים מתאוה לתאוה כי אינו ממלא את‬ ‫לה ניגון משלה שחיבר לה הקב"ה טרם ירידתה‬ ‫נפשם‪ ,‬כי לא זה הניגון שהוא מחפש‪ ,‬עד‬ ‫בגוף בגן עדן מקדם‪ ,‬בירידת הנשמה בגוף יתכן‬ ‫שהקב"ה עוזרו ומתגלה הניגון שלו‪ ,‬בציור‬ ‫שנשכח הניגון‪ ,‬והיהודי מחפש את הניגון‪ ,‬בדרך‬ ‫עבודתו וחלקו בתורה‪ ,‬ואז מתנער מעפרו ושב‬ ‫כלל מוצא זאת בתורה ובעבודה‪ ,‬אמנם יש כאלו‬ ‫אל בית אביו בכל לב ונפש‪.‬‬ ‫המחפשים ניגון זה באשפתות בתאוות וכדו'‪,‬‬ ‫| יט‬ ‫נועם השבת ל אשת חיל‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ ïåéëî‬שבליל שבת הוא זמן עליית המלכות‪ ,‬וקרוי על שמה‪' ,‬חקל תפוחין קדישין'‪,‬‬ ‫והיא זו המכינה את הסעודה לחתן הקב"ה‪ ,‬הרי מן הראוי להרבות בשבחיה‬ ‫של כנסת ישראל‪' ,‬נעטר להון כתרין במילין יקירין'‪ ,‬ועל כך תיקן לנו האריז"ל נוסח‬ ‫זמירות בליל שבת בשבח הכלה‪ ,‬בהקדים 'אתקינו סעודתא שלימתא חדוותא דמלכא‬ ‫קדישה וכו'' דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין‪ ,‬וזעיר אנפין ועתיקא קדישא‬ ‫אתין לסעדא בהדה‪.‬‬ ‫בגן עדן מקדם‬ ‫‪ ãò‬כאן דיברו החתן והכלה בשבחם של עבודת ימי החול‪ ,‬לכן הכלה מכנה את‬ ‫החתן כ'מלך'‪ ,‬על גילוי כבוד מלכותו בעולם‪] ,‬אמנם בשבת יש מדרגה עליונה‬ ‫יותר כחתן וכלה[‪ ,‬וכן הקב"ה משבח את הכלה בעבודתה בימות החול‪ .‬אמנם‬ ‫ברגעים אלו נכנסים בשלב נוסף לנקודת היחוד‪ ,‬טבעת הקידושין הניתן לה בזמן‬ ‫קידוש‪ ,‬הרי שרוח חדש נוסך באיש הישראלי‪ ,‬ונגד עיניו נפתחים לרווחה שערי גן‬ ‫עדן‪' ,‬למיעל גו פתחין'‪ ,‬ומרגיש ככלה המלובשת יקר ותפארת בגדי לבן‪ ,‬סובבת‬ ‫היא בין גנות ופרדסים המעלים ניחוח ריח גן עדן‪ ,‬ונרגש תשוקת הדוד אל הכלה‪.‬‬ ‫אזמר בשבחין‬ ‫‪ çëá‬הרגשת תשוקת הדוד אל הכלה‪ ,‬מקבלת כח לשורר על מעלת כנסת ישראל‬ ‫כפי שנראה בעולמו של הקב"ה‪ ,‬ופותחת בנעימה‪' .‬אזמר בשבחין למיעל גו‬ ‫פתחין דבחקל תפוחין דאנון קדישין'‪ ,‬הרגשת היהודי ככלה הלבושה בגדי לבן‬ ‫מעוטרת בקישוטין 'ימינה ושמאלה וביניהו כלה‪ ,‬בקישוטין אזלא ומאנין ולבושין'‪,‬‬ ‫מרוצה היא להקב"ה בתכלית‪ ,‬ועל כן 'יחבק לה בעלה ביסודה דילה דעביד ניחא‬ ‫לה'‪ .‬כל העלמות וההסתרים בטלים ומבוטלים‪ ,‬כי אם הארת פנים בין הקב"ה לכנסת‬ ‫ישראל‪' ,‬צווחין אף עקתין בטלין ושביתין ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין'‪.‬‬ ‫לארוס וארוסה‬ ‫‪ ä"á÷ä‬מתבונן בכל פרט מהסעודה שהכינה עטרת בעלה‪' ,‬אסדר לדרומה מנרתא‬ ‫דסתימא ושולחן עם נהמא בצפונה ארשין'‪ ,‬דוגמת בית המקדש‪ .‬ניחוח היין‬ ‫פרק ב‬ ‫כ|‬ ‫המשומר לעתיד לבוא עולה מהיין שבגביע הקידוש‪' ,‬בחמרא גו כסא'‪ ,‬ומעורר רצון‬ ‫הקדושין בין שניהם‪' ,‬לארוס וארוסה לתקפא חלשין'‪ .‬סוד הכמוס של לחם הפנים‬ ‫מתגלה ביום השבת‪' ,‬שכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר בווין תתקטר וזינין דכנישין'‪.‬‬ ‫בגו האי הילולא‬ ‫‪ êðä‬יפה רעייתי ומום אין בך ועל כן 'שביתין ושביקין מסאבין דרחיקין חבילין‬ ‫דמעיקין וכל זיני חרשין'‪' .‬אתעטרא כלה ברזין דלעילא בגו האי הילולא‬ ‫דעירין קדישין'‪ ,‬ליל שבת דומה לסעודת חתונה בו שמחים החתן והכלה ושאר‬ ‫כל השושבינין‪ ,‬ובזמן מתגלה נסתרים ורזין קדישין בעומק יחודם של הקב"ה‬ ‫וכנסת ישראל‪.‬‬