מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil
הטקסט של גיליון זה
קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
פרשת ויצא תשפ"ז • גליון תקנח
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
א"סשת אציו תשרפל שורד
דרוש לפרשת ויצא
תשס"א
מעלין בקודש בחפץ אחד שיש בו ב' צדדים
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא (כח ,יא) .ובגמ' (חולין
צא ,ב) ,כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב (להלן פסוק יח) ויקח את האבן,
אמר רבי יצחק ,מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת
אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו ,תנא וכולן נבלעו באחד [נעשו אבן אחת ,רש"י].
ובתוס' שם (ד"ה כתיב) כתבו וזה לשונם ,לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת
מאבני המקום ,עכ"ל .נראה מפשטות לשון התוס' שכוונתם לתרץ את קושיית
הגמ' שהקשו קראי אהדדי על פי פשוטו ,ואין צריך לתרץ כתירוצו של רבי
יצחק שכולם נבלעו באחד .והקשו המפרשים (עיין בתפארת יעקב בחולין שם ובחוט
המשולש בפרשתן) ,דאם כן הו"ל להתוס' לכתוב את דבריהם בלשון קושיא על
קושיית הגמ' ,ולא לכתוב בפשיטות שלפי פשוטו יש לפרש שלא כדרך הש"ס.
אם שייך לומר מעלין בקודש בחפץ אחד שיש בו ב' צדדים ,וראיה לדבר
מאבני המקום שנעשו אבן אחת
א) ונראה לומר ,דהנה כתב המג"א (או"ח סי' מב ,סק"ג) ,אם נפסקה לו רצועה
של יד סמוך להקשר ,צ"ע אם מותר להפוך ראש האחר למעלה
ולעשות בו קשר של יד והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור למטה ,או נימא
דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ,ועתה יעשה בו כריכות
האצבעות ,ומסיק לאיסור ,וסיים שם ,וגדולה מזו כתבו התוס' (שבת צח ,א ,ד"ה
הניחא) ,כשמניחין הקרשים על העגלות גנאי הוא להשים צד העב של קרש
העומד סמוך לקרקע אצל צד הקצר שהיה למעלה מקום שהיריעות פרוסות
עליהן ,ודמי להא דאמרינן מעלין בקודש ואין מורידין ,א"כ כל שכן כאן דאסור,
עכ"ד.
[ג]
א"סשת אציו תשרפל שורד
אכן באליה רבא שם (סק"א) הביא בשם זקינו הגאון מהר"ש שהיה מתיר
להפוך רצועה של תפילין וליתן הקצה שלמטה למעלה בבתים ,והביא
ראיה מפירוש רש"י לפנינו ,שהיו האבנים מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי
יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו עשאן הקב"ה אבן
אחת ,והא עדיין יש ביניהן קנאה לאיזה צד יונח האבן ,אלא על כרחך שאין
קפידא בזה .אכן כתב שם דבסימן י' משמע כדברי המג"א שיש קפידא בדבר.
וכוונתו למה שכתב שם (בסקי"ד) בשם לחם חמודות (הלכות קטנות ,הלכות ציצית,
סי' כ) ושל"ה (מסכת חולין ,דרך חיים ,ד"ה בענין) בטעם מה שנהגו לעשות עטרה
בטלית ,כדי שיהא היכר למקום המונח על הראש שלא להורידו בפעם אחרת,
דמעלין בקודש ואין מורידין ,הרי שיש קפידא גם בחפץ עצמו באיזה צד יונח,
ולפי”ז אין להקל ברצועה של תפילין להפך מה שלמעלה לצד הבתים למטה.
אמנם למעשה העלה שם להקל גם בטלית אם נקרע למעלה וכיוצא בזה.
ובאמת בגוף ראיית המג"א שיש קפידא גם בחפץ אחד שלא להוריד אחד מן
הצדדים ממעלתו מדברי התוס' בשבת ,הנה ראייתו היא מתירוצו של
הרב פור"ת בתוס' שם ,דלהכי לא סדרו הלויים נושאי המשכן את הקרשים
להשים צד העב אצל הקצר משום דגנאי הוא ומעלין בקודש ואין מורידין,
אולם הרי רבינו תם ורבינו יצחק בתוס' שם כתבו תירוצים אחרים ,רבינו תם
תירץ ,דכמו שהיו פורקין אותן מן המשכן כך היו מניחין על העגלה שהיתה
אצל דופן המשכן כי כך היו עושין בלא טורח ,אבל להפכן היה טורח גדול,
ורבינו יצחק תירץ ,דשמא מחציין ולמעלה היו כלין והולכין והשתא אי אפשר
לסדר יותר ,עיי"ש .ולכאורה יש לומר דבאמת מהאי טעמא לא הונח לרבינו תם
ולרבינו יצחק בתירוצו של הרב פור"ת ,משום דסבירא להו דבכהאי גוונא ליכא
קפידא ,כסברת האליה רבה בשם זקינו הגאון מהר"ש .נמצא דהרב פור"ת
ורבינו תם קמיפלגי במחלוקת המג"א והאליה רבה.
דחיית האחרונים שכל אותם האבנים שנעשו אבן אחת נקבצו במקום
אחד תחת מראשותיו
ב) ובשערי תשובה (בסימן מב ,סק"ב) כתב לדחות את הראיה שהביא האליה
רבה בשם זקינו מהאבנים ששם יעקב מראשותיו ,דכיון דמעשה
נסים היו ,שמא לא היו בדרך דביקות זו בזו ,כי אם נעשה גוש אחד בלול מכולם,
ולא היה הבדל מקום בין אבן אחת לחברתה ,עיי"ש .וקרוב לזה כתב בפני אריה
זוטא (פרשתן) ,שהביא תחילה בשם מהר"ר לייב'ל חסיד שאין להקפיד מלהפוך
[ד]
א"סשת אציו תשרפל שורד
הטלית ,והביא ראיה מאבני יעקב כנ"ל ,וכתב עליו הפני אריה ,וזה לשונו ,אמנם
תמה אני אם יצאו דברים אלו הנ"ל מפיו ,כי ביעקב כך היה הנס ,שנעשו כולם
אבן אחת ולא היה חוץ לראשו כלום ,רק מראשותיו ממש היו שנבלעו כולם
באחד ,אבל בדבר המתפשט חוץ לראשו מן הצדדים ולמטה ,עדיין יש קפידא,
דלעולם חשיב יותר צד הראש ממש משאר הצדדים ,עיי"ש .והביא ראיה
לדבריו מדברי המהרש"א (בחידושי אגדות בחולין שם) ,שכתב וזה לשונו ,וכולן
באבן אחת ,ר"ל שכולן נבלעו באותה אבן אחת שלמטה כדי שיניח ראשו על
כולן ,עיי"ש ,הרי שלא נעשו כל האבנים אבן אחת גדולה כשיעור כל האבנים,
אלא כולם נבלעו באותה האבן שהיתה מראשותיו.
הברייתא ורבי יצחק נחלקו בפלוגתא זו אם כל האבנים נהפכו לגוש
אחד גדול או שכולם נבלעו באבן אחת
והנה לכאורה יש לדקדק בדברי הגמ' בחולין שם ,דמקשה תרי קראי אהדדי
כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן ,ומתרץ ,אמר רבי יצחק
מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח
צדיק זה ראשו ,ושוב אמר ,תנא וכולן נבלעו באחד .ולכאורה תמוה ,שהרי סיום
המאמר כולן נבלעו באחד אינו מדברי רבי יצחק אלא מדברי הברייתא ,נמצא
שרבי יצחק עצמו עדיין לא תירץ כלום ,ובהכרח שרבי יצחק סמך בדבריו על
הברייתא שהביא בסמוך שכולן נבלעו באחד ,ואם כן הו"ל למימר ותנא' בוי"ו
החיבור לסיים את המאמר .וממה שאמרו בגמ' תנא ,בלא וי"ו החיבור ,נראה
שזהו תירוץ בפני עצמו ,וכפי שכבר עמדו בזה המפרשים (עי' חוט המשולש בשער
אשר בפרשתן ,ועיין עוד בגור אריה עה"ת בפרשתן ,ובתפארת יעקב עמ"ס חולין שם).
על כן נראה לומר ,שמה שאמרו תנא וכולם נבלעו באחד ,אינו סיום דברי רבי
יצחק ,אלא רבי יצחק הוא עצמו סיים כל התירוץ מבלי הברייתא ,ומה
שאמר מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד ,לא היתה כוונתו לומר
שנתקבצו להתווכח ביניהם על מי יניח יעקב את ראשו ,אלא שכל האבנים
נתקבצו בדרך נס להיות לגוש אחד ,לפי שקודם לכן היתה כל אחת ואחת מהן
אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו .ועל כך מייתי הש"ס תנא וכולן נבלעו באחד,
לחלוק על רבי יצחק ,שלא נתקבצו האבנים ונתחברו זה לזה ,אלא נבלעו כולם
באבן אחת כדברי המהרש"א .והדבר מדוקדק בלשון הברייתא דקתני וכולן
נבלעו באחד ,ולא קתני וכולן נעשו אבן אחת ,דלשון בליעה משמעו התכללות
כל הנבלעים בתוך הדבר הבולע מבלי שיהא ניכר על הבולע ,על דרך שנאמר
[ה]
א"סשת אציו תשרפל שורד
(שמות ז ,יב) ויבלע מטה אהרן את מטותם ,והביא המהרש"א (חידושי אגדות שבת
צז ,א) ממדרש תנחומא (פרשת וארא ,ג) ,שהנס היה שלא נתעבה המטה יותר אחר
הבליעה ,עיי"ש.
ומעתה יש לומר דרבי יצחק ומתניתא בהא קמיפלגי ,רבי יצחק סבר שאף
שנעשו כל האבנים לאבן אחת גדולה ,מכל מקום אין ביניהם קנאה
על איזה צד יניח צדיק את ראשו ,כסברת האליה רבה בשם זקינו שאין קפידא
בזה ,ואילו מתניתא ס"ל כסברת המג"א שיש קפידא גם בצדדין ,ולכן ההכרח
שכולן נבלעו באבן אחת כתירוץ הפני אריה זוטא.
ביאור דברי התוס' שכתבו לפרש את הפסוק ויקח מאבני המקום כפי
פשוטו
והשתא דאתינן להכי יתכן לומר שגם התוס' שכתבו דלפי פשוטו יש לפרש
שלקח אבן אחת מאבני המקום ,לא באו לפרש פירוש אחר שלא
נתפרש בגמ' ,אלא באו לפרש את דברי רבי יצחק שתירץ מלמד שנתקבצו
כל האבנים למקום אחד ,דלכאורה קשה ,איך התיישבו הני קראי בדברי רבי
יצחק ,ואין לומר שרבי יצחק סמך את דבריו על הא דקתני וכולן נבלעו באחד,
שהרי כבר הוכחנו מדיוק לשון הגמ' ד'תנא' הוא תירוץ בפני עצמו ואינו סיום
דברי רבי יצחק ,ובהכרח שרבי יצחק סיים את דבריו מבלי להביא את הברייתא
שכולם נבלעו באחד .ולזה פירשו התוס' ,דרבי יצחק ס"ל שלפי פשוטו אין
צריך לומר שנעשה נס גדול כזה שכולם נבלעו באחת ,אלא שלקח אבן אחת
גדולה שנעשה מאבני המקום שכולם נתקבצו ונתחברו להיות אבן אחת ,וכיון
שהיתה האבן מצורפת מאבנים הרבה שפיר קרי לה אבן בלשון יחיד.
ד
[ו]
ב"סשת אציו תשרפ ר"דער
בעידן רעוא דרעוין פרשת ויצא
תשס"ב
בתוה"ק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ,ויפגע במקום וילן שם כי בא
השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא
(כח ,י-יא) .וברש"י (ד"ה ויצא) לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ,ולמה
הזכיר יציאתו ,אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם ,שבזמן
שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה ,יצא משם פנה הודה פנה זיוה
פנה הדרה .ותמהו בזה המפרשים (ראה בראשית רבה סח ,ו) דהרי אביו יצחק נשאר
שם בעיר ומאי טעמא פנה הודה זיוה והדרה בצאתו של יעקב משם ,וראה מה
שכתב בכלי יקר (ד"ה ויצא יעקב).
עוד ברש"י ,וישם מראשותיו ,עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות
רעות .ועמדו בזה המפרשים (ראה משכיל לדוד ,נפש יהונתן) דמה הועיל יעקב
בעשותו מרזב סביב לראשו ,הרי כל שאר הגוף לא היה מוגן בזה מפני חיות
רעות .עוד ברש"י וישכב במקום ההוא ,לשון מיעוט באותו מקום שכב אבל י"ד
שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה .וצריך להבין מאי
טעמא העלימה התוה"ק ענין נשגב זה שנטמן יעקב אבינו בבית עבר למשך
ארבע עשרה שנה ועסק בתורה יומם ולילה ,ונזכר רק ברמז מאמר הכתוב
וישכב במקום ההוא .עוד צריך ביאור מה הוצרך לרמז זאת כאן אחר שכבר
למדנו דבר זה מתוך מנין שנות חיי ישמעאל ,כדאמרינן במגילה (יז ,א) והובא
ברש"י סוף פרשת חיי שרה (כה ,יז ,ד"ה ואלה) וסוף פרשת תולדות (כח ,ט ,ד"ה אחות
נביות) למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב ,ומשם
למדנו ששימש יעקב בבית עבר י"ד שנה ,עיי"ש.
ולהלן כתיב (כח ,יג-טו) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך
ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ,והיה זרעך
כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה
ובזרעך ,והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת
[ז]
ב"סשת אציו תשרפ ר"דער
כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך .וכבר עמדו המפרשים
(ראה לבוש האורה ,גור אריה) לדקדק באומרו כי לא אעזבך ,דמשמע שהוא נתינת
טעם על מה שאמר בסמוך ליה והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' ,ולפי פשוטו
נראה דאינו אלא המשך ההבטחה לא נתינת טעם והול"ל ולא אעזבך וגו'.
וברש"י (ד"ה שכב עליה) קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו ,רמז לו שתהא
נוחה ליכבש לבניו ,ע"כ .ויש לבאר הרמז בזה שדייקא הכא עשה
הקב"ה כדבר הזה לרמז שתהא נוחה ליכבש לבניו.
ובמדרש רבה ריש פרשתן (סח ,ב) איתא עה"פ ויצא יעקב מבאר שבע ,ר'
שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא ,א) שיר למעלות אשא עיני אל
ההרים ,אשא עיני אל ההורים ,למלפני ולמעבדני ,מאין יבוא עזרי ,אליעזר
בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (לעיל כד ,י) ויקח העבד עשרה
גמלים וגו' ,ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד וכו' ,חזר ואמר מה אנא מובד סברי
מן בריי חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' וגו' ,ע"כ.
וצריך ביאור בזה ,דמעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר.
לבאר כל אלה יתכן בהקדם מה שיש לתמוה לכאורה על יעקב אבינו אשר
כבר מלאו לו ס"ג שנים ושלחוהו אביו ואמו אל בית לבן ליקח לו משם
אשה ,ומה ראה להתעכב עוד ארבע עשרה שנה ולהיטמן בבית עבר לעסוק
בתורה ,והן אמנם ידוע מה שפסק הרמב"ם (הלכות אישות ,פרק טו ,הלכה ג) דמי
שחשקה נפשו בתורה תמיד כבן עזאי ולא נשא אשה אין בידו עון ,מכל מקום
לא יתיישב הכא ,שהרי היה דעתו וכוונתו של יעקב אבינו לישא אשה ולהעמיד
י"ב שבטי י-ה והרי הלך לשם כך בציוויו של אביו ,ולמה המתין ונתעכב כל כך.
ובפשטות היה אפשר לומר על פי מה דאיתא (ראה רמב"ן בפרשתן כט ,ט ,דרחל
היתה קטנה ,וכ"ה ברבינו בחיי שם ,וראה בסדר עולם רבה פרק ב' דרחל ולאה
תאומות היו) דרחל ולאה היו קטנות כשעבד יעקב בבית לבן .ובכן מיושב מה
שעבד אצל לבן בשבילם ,וזה היה הכסף קידושין ,דכסף קידושי קטנה לאביה.
ונמצא לפי"ז דכשיצא יעקב אבינו מבאר שבע עדיין לא נולדו רחל ולאה,
ומשו"ה לא הלך מיד אלא נטמן י"ד שנים בבית עבר (ראה בראשית רבתי לה ,יט),
וכמו שמצינו אצל יצחק שהמתין מלישא את רבקה עד שהיתה ראויה לביאה
(רש"י ,לעיל כה ,כ ,ד"ה בן ארבעים שנה) .אמנם לפי זה לא יובן מה שאמר לו יצחק
[ח]
ב"סשת אציו תשרפ ר"דער
אביו (לעיל כח ,ב) קום לך פדנה ארם וגו' וקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך,
מאחר ועדיין לא נולדו בנות לבן.
אכן יתבאר הענין ,דהנה כאשר נתבונן בסדר המאורעות שאירעו ליעקב אבינו
אחר שמסר נפשו במצוות אמו לקבל הברכות מפי יצחק אביו אשר אכן
בירכו בכל הברכות מטל השמים ומשמני הארץ ,ואביו אף הסכים שהברכות
יחולו על ראשו באמרו גם ברוך יהיה ,והנה תיכף לאחר מכן כאשר שלחוהו אביו
ואמו פדנה ארם ,רדף אחריו אליפז בן עשיו להרגו ,ולבסוף נתרצה להשאירו
בחיים אחר שנטל ממנו כל ממונו כאשר יעקב נותר בעירום ובחוסר כל ,והיכן
נתקיימה בו ברכת אביו יצחק ,אתמהה.
ויש לומר בטעמא דמילתא ,דהן אמנם בירכו יצחק אבינו ,ואף נתרצה
שהברכות יחולו עליו ,מכל מקום יעקב אבינו שמידתו אמת כדכתיב (מיכה
ז ,כ) תתן אמת ליעקב ,אין מן הראוי שישתמש ויהנה מן הברכה שבאה לחלקו
על ידי שמץ של ערמה ,אף שלא היה בכך דבר עולה מעיקר הדין ,כי לגבי יעקב
אבינו עמוד האמת צריך שיהא הכל צח ומצוחצח בתכלית האמת והיושר ללא
כל כחל ושרק.
כפי שמסופר (מובא בליקוטי אמרי פנחס החדש ,שער הסיפורים ,אות קצא) על הרה"ק
רבי רפאל מבערשיד זי"ע תלמידו המובהק של הרה"ק רבי פנחס מקאריץ
זי"ע ,אשר כידוע היה נזהר מאוד במידת האמת ,ואף עבור כל הון דעלמא לא
היה משנה מדיבורו ,שפעם אירע בימיו שיהודי אחד נשפט לעונש מות ע"י
המלכות בגין איזה דבר עוול שתפסו בו ,ואחר השתדלות של בני העיר הסכים
השופט שבאם הרה"ק רבי רפאל זי"ע [יחד עם עוד צדיק] יעידו בבית המשפט
כי פלוני חף ונקי מכל פשע ,אזי יפטרוהו לחפשי ,וזאת ביודעם בהרה"ק רבי
רפאל כי אך ורק אמת יהגה חכו.
והרה"ק רבי רפאל זי"ע לא ידע לשית עצה לנפשו ,דמחד גיסא הרי מעודו
היה נזהר במאוד מאוד במוצא פיו שיהא הכל בתכלית האמת ללא
שום חשש שקר ומרמה ,אמנם מאידך גיסא עומד חייו של אדם מישראל
על כף המאזניים ,ובודאי לפי שורת הדין מותר להעיד בערכאות של עכו"ם
לטובתו של הנידון ולהצילו מעונש מות ,אף שגובל הדבר בשקר .ועמד בבכי
ובתחנונים לפני הבוכ"ע שלא תצא תקלה מתחת ידו ,שלא יגרום ח"ו למותו
של אדם מישראל ,ומאידך אף לא יכשל בלשונו בדבר שקר ומרמה ,ואכן פעל
[ט]
ב"סשת אציו תשרפ ר"דער
בתפילתו ויצאה נשמתו בטהרה טרם הזמן שהיה צריך להגיד עדותו לפני
השופט.
הרי לנו מעובדא זו ,שהצדיק אשר הוא דבוק בכל ישותו במידת האמת
בתכלית ,אינו חפץ לשנות מדיבורו אפילו עבור כל חללי דעלמא ,ואף
כשלפי שורת הדין היה מקום להורות היתר בדבר .כמו כן היה גבי יעקב אבינו
ע"ה עמוד האמת ,שלא היה נכון הדבר שיהנה מן הברכות שקיבל באופן של
רמיה.
עוד נזכיר מה שדיברנו בשב"ק פרשת תולדות העעל"ט (אהל שלמה פרשת
תולדות ,מאמר ה) בטעמא דמילתא שיצחק חפץ היה לברך את עשיו ולא
את יעקב ,כי יעקב אבינו היה עמוד התורה הק' שהיא מקור הברכה ,ושוב אינו
נצרך להתברך מפיו של יצחק ,ורק עשיו הרשע אשר לא היה לו זכות לימוד
התורה נצרך היה להתברך בזכות מצות כיבוד אב שהיה לו ,אלא שרבקה אמנו
רצתה שיתברך יעקב משום שראתה שיבואו עתים וימים שלא יהא לזרעו של
ישראל זכות התורה כל כך בשלימות ,וחפצה שאעפ"כ יהיו זכאים לברכה.
ובכן יתבאר ,דכאשר ראה יעקב אבינו שתיכף לאחר שנתברך מאת אביו בכל
מיני ברכות מטל השמים ומשמני הארץ ,והנה צריך הוא לנדוד מבית
אביו ,ואף נותר בעירום ובחוסר כל אחר שהלך אליפז ונטל ממנו הכל ,מכאן
הבין יעקב אבינו כי לא יאה לו ליהנות מן הברכות שקיבלם בעקבה וברמיה,
שהרי הוא עמוד האמת ,ואין לו לקבל דבר שיש בו שמץ ענין של שקר
וכיוצ"ב .ולכן נטמן בבית עבר לעסוק בתורה הק' יומם ולילה ,ובכח התורה
יזכה שיתקיימו בו הברכות ,כי התורה היא מקור הברכה והשפע.
ואכן זכות וכח התוה"ק היא שעמדה לו ליעקב אבינו וליוותה אותו בשמירה
מעולה בכל הדרך אשר המשיך לילך בה לאחר מכן ,וכמו שאמר החכם
מכל האדם על סגולת התורה הק' (משלי ו ,כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך
תשמור עליך וגו' ,והיינו דכתיב אחר ששהה בבית עבר י"ד שנה ועסק בתורה
וישכב במקום ההוא ,כי אחר שהיה לו כבר כח התורה בשלימות נתקיים בו
בשכבך תשמור עליך.
והנה ידוע מה שאמר רביה"ק בעל דברי חיים זי"ע דאף האדם השרוי בחוץ
לארץ ,אם הוא מקדש את עצמו בד' אמות של הלכה ,בכל מקום שנמצא
הוא בבחינת ארץ ישראל .על פי זה י"ל דזה נרמז לו ליעקב אבינו במה שקיפל
[י]
ב"סשת אציו תשרפ ר"דער
הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו ,כי אחרי שהותו בבית עבר ונתקדש בד' אמות
של הלכה ארבע עשרה שנה ,מעתה בכל מקום שילך יהא בבחינת ארץ ישראל.
ואתי שפיר מה שאמר הכתוב כאן וישכב במקום ההוא בלשון מיעוט לרמז
שרק כאן שכב אבל בי"ד שנים שישב בבית עבר לא שכב שהיה עוסק
בתורה ,כי רצה ליתן טעם לדבר שזכה יעקב אבינו למדריגה עליונה זו שהקב"ה
קיפל כל ארץ ישראל תחתיו ואף כשיצא מגבולות הארץ יהא נחשב כיושב
בארץ הקדושה ,זאת משום שישב קודם לכן ועסק בתורה י"ד שנים בד' אמות
של הלכה ,ומשם זכה לבחינת ארץ ישראל.
זהו שהמשיך הקב"ה ואמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו',
רצ"ל שבכל מקום שתלך יהא בבחינת ארץ ישראל ,וזאת בכח התורה
הק' מקור הברכה ,והיינו דקמסיים ואזיל כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את
אשר דברתי לך ,רצ"ל ,כי היות שיש לך כח התורה אינך נצרך להנות מן הברכות
שקיבלת ברמיה ,כי התורה היא מקור כל הברכות מאת הקב"ה אשר לא יעזוב
את העוסק בה עד שימלא כל מחסורו.
ויתיישב בזה מה שהקיף יעקב אבינו אבנים סביב לראשו למגן ולמחסה,
ואילו על שאר חלקי גופו לא חשש ,כי אם ראשו מוגן מפני מרעין
בישין ,וזאת על ידי שראשו ומוחו שקועים בד' אמות של הלכה ,אזי התוה"ק
משמרתו מכל רע ומכל מכשול ,ואין שום מקום לחשש ולדאגה מפני החיות
והליסטים.
על פי הדברים האמורים יתבאר בדרך רמז דברי חכמינו ז"ל שכשיצא יעקב
אבינו מבאר שבע והלך חרנה פנה הודה זיוה והדרה ,ועל פי מה שכתבו
התוספות (שבת מא ,ב ,ד"ה מידי מיחם) דלשון פינוי פעמים קאי על הדבר גופיה
שמפנין ומזיזים אותו ממקום למקום ופעמים הכוונה שפינו מה שבתוכו יעו"ש,
ולפי"ז נאמר אף אנן הכא ,שבכל מקום שהלך יעקב אבינו פנה והלך עמו הודה
זיוה והדרה של הארץ דהיינו קדושת ארץ ישראל ,וזאת מכיון שקידש עצמו
בד' אמות של הלכה.
נשובה לביאור דברי המדרש שהסמיך לכאן מאמר הכתוב אשא עיני אל
ההרים מאין יבא עזרי ,עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ ,ודרשוהו
שדאג יעקב אבינו על שנשאר ריק מכל ואין לו אפילו נזם או צמיד אחד,
ולדרכינו ייאמר שנצטער יעקב אבינו כראותו שלא נתקיימה בו ברכתו של
[אי]
ב"סשת אציו תשרפ ר"דער
יצחק שבירכו מטל השמים ומשמני הארץ ,והנה אין לו מאומה .אמנם תיכף
ומיד נתחזק ואמר חס ושלום לית אנא מוביד סברי מן בריי ,כי הבין לנכון את
טעם הדבר שאין מן הראוי שיהנה מן הברכות שבאו בעקבה ורמיה ,אלא בכח
התורה הק' כי היא מקור הברכה מאת הקב"ה ,וז"ש עזרי מעם ה' עשה שמים
וארץ ,דכיון שהוא זוכה לישב בד' אמות של הלכה שוב איננו זקוק לברכתו
של אביו שבאו לו בערמה ,כי זכות התורה גדולה מזו ,וזהו 'עושה שמים וארץ'
רומז שכל ארץ ישראל נתקפלה תחתיו וזכה לקדושת ארץ ישראל ושמירתה
בכל מקום שהלך.
הנה אתמול סיימו רבבות מבני ישראל מסכת בבא קמא בסדר הדף היומי,
ונהוג עלמא לעשות משתה לגומרה של תורה ,אמנם יש לשים על לב
ולהתבונן לשמחה מה זו עושה אם האדם רק למד המסכתא במהירות ולא
נשאר ממנו מאומה בזכרונו ,והאף אמנם כי מצות לימוד התורה היא מצוה
בפני עצמה ואינה תלויה במצות ידיעת התורה דייקא ,אבל אעפ"כ לא מצינו
כן בקיום שאר המצוות שיעשה האדם משתה ושמחה בגמר כל מצוה ,ואדרבה
באם למד באופן שלא נתקיים אצלו כלום מתלמודו הרי זה היה צריך לגרום
לו צער ועגמת נפש לאמור לריק יגעתי ח"ו .ולכל הפחות ירגיש כהאדם אשר
השקיע דמים מרובים בענייני מסחרו והכל הלך לטמיון ,כך על האדם להצטער
כאשר מסיים מסכתא ולא נשאר לו ממנה מאומה.
על כן על האדם מוטל לעשות ככל שביכלתו שתלמודו יתקיים בידו ,ואף
שאין דבר זה מסור בידו ובכוחותיו של האדם ,כי לאוקמי גירסא סייעתא
דשמיא הוא (מגילה ו ,ב) ,מכל מקום אי אתה בן חורין ליפטר מלעשות כל טצדקי
ותחבולות שלא ישכח תלמודו ,כגון לעשות סימנים לדברי תורה ,כמו שמצינו
הרבה בדברי חז"ל שעשו סימנים לדברי תורה ,ועוד יש כהנה וכהנה ענינים
ועצות שמועילים לזכרון.
ועיקר הדבר שצריך חיזוק בענין זה ,הוא שלא ילמד מקופיא וכדי לצאת ידי
חובתו ,אלא ילמד בהתמדה ובבהירות למען יהיו דברי התורה מחוורים
וברורים כשמלה .וי"ל רמז לדבר בסוגיית הגמ' בריש מסכת בבא מציעא (ב,
א) שהתחילו ללמוד היום ,והכי איתא התם ,בהא דקתני מתניתין שנים אוחזין
בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה
אומר כולה שלי ,ד'זה אומר כולה שלי' משנה יתירא היא ואתא לאשמועינן
דבראיה בעלמא לא קני.
[בי]
ב"סשת אציו תשרפ ר"דער
ולדרכינו נאמר כי התוה"ק נקראת מציאה ,כמה דכתיב (משלי ד ,כב) כי חיים
הם למוצאיהם ,וכאשר האדם עוסק בתורה ורוצה שיהא לו לקנין
נצחי בבחינת כולה שלי ,לזה נצרך 'משנה יתירה' ,היינו שילמד וישנן היטב את
הלימוד ,והיינו דקאמרי דבראיה בעלמא לא קני ,שאי אפשר לקנות את דברי
התורה לקנין נצח אם הוא לומד בראיה והעברה בעלמא מקופיא.
ובפרט בעומדינו בחודש כסליו וכבר מתנוצץ עלינו קדושת ימי החנוכה
הבאים עלינו לטובה ,הזמן גרמא להתחזק ולהוסיף אומץ בעסק
התוה"ק ,וכמו שכתב בספה"ק תפארת שלמה (לחנוכה ,ד"ה גדולים מעשי ד')
להמליץ בלשון חכמינו ז"ל (שבת כא ,ב) מאי חנוכה ,דתנו רבנן ,שעיקר ענין ימי
החנוכה הוא ההתחזקות בלימוד התורה הק' ,עיי"ש .והחיזוק בקבלת עול תורה
הוא ההיפך ממה שרצו היוונים להשכיחם תורתך ,ועל ידי זה יושפע עלינו
מאור הגנוז ונזכה בקרוב לגאולה העתידה בביאת גואל צדק במהרה בימינו
אמן( .אהל שלמה רעד"ר ,חלק ב ,מאמר ז)
ד
[גי]
