gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫יו"ל ע"י מכון‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫בהנהלת הרב ש‪ .‬י‪.‬‬ ‫הגליון נתנדב ע"י הרוצה בעילום שמו‬ ‫אטלאס‬ ‫שנה ח'‬ ‫ביאורים בספרי בעל הבני יששכר‬ ‫גליון ו'‬ ‫מאמר זיווגו של אדם‬ ‫הערות הקורא‬ ‫מקבל השפע ממנו‪ .‬ובספירה השני'‬ ‫נעשית ענין הדומה לעיבור ע ד‬ ‫שנולד אור חדש ויורד האור‬ ‫וכדתיב וישמע יעקב וכו' וילך פדנה‬ ‫ארם‪ ,‬וא"כ אין צורך לכפול הדברים‬ ‫שיצא מבאר שבע והלך לחרן‪ .‬וע"כ‬ ‫פרק א'‬ ‫גליונות שעברו הובא‬ ‫חידוש מרבינו (דרך‬ ‫ב‬ ‫פקודיך מצוה א' חלק המחשבה כ"ה‬ ‫בא להדגיש התורה שהלך אצל‬ ‫ויצא יעקב‬ ‫כ"ו) שעיקר מצות פו"ר הוא‬ ‫לספירות ועולמות שלמטה מהם‪.‬‬ ‫וביארנו באופן כללי‪ ,‬שהיחוד‬ ‫שאנחנו עסוקים בו‪ ,‬היינו שגורמים‬ ‫זיווגו‪ ,‬לא שבאתה היא אצלו‪.‬‬ ‫י צא י ע ק ב מ ב א ר ש ב ע ו י ל ך‬ ‫חרנה‪( .‬כ"ח י')‬‫ו‬ ‫ע"י חידושי תורה‪ .‬אלא‬ ‫שסוכ"ס צוה הקב"ה לקיים‬ ‫המצוה ע"י בנים גשמיים‪.‬‬ ‫היחוד ע"י מעשינו הטובים‪ ,‬הוא‬ ‫פרק ב'‬ ‫דברים תמוהים עשה יעקב אבינו‬ ‫ובזה ביאר הנהגת בן עזאי‪,‬‬ ‫היחוד ז"א עם מלכות‪ ,‬והיינו שז"א‬ ‫בפרשה הזאת‪ ,‬שלא אהב רק את‬ ‫שלא נשא אשה אלא עסק‬ ‫בבחי' הדכר ומלכות בבחי' הנוק'‪.‬‬ ‫פרצופי יעקב רחל ולאה‬ ‫אשתו רחל אבל לאה היתה שנואה‪,‬‬ ‫כל ימי חייו בתורה‪ ,‬וכמו‬ ‫הנה גם היחוד שבין חכמה ובינה‬ ‫וכדי להבין המשך דברי רבינו‪ ,‬יש‬ ‫וכדכתיב וירא ד' כי שנואה לאה‪.‬‬ ‫שאמר אפשר שהעולם‬ ‫שהוא למעלה מזה יש לו בחי' של‬ ‫להקדים מה דמבואר בספה"ק מענין‬ ‫וצריכים להבין היאך נהג יעקב כן‬ ‫מתקיים ע"י אחרים‪ ,‬היינו‬ ‫דכר ונוק'‪ ,‬דחכמה בבחי' הדכר‬ ‫זעיר אנפין (ז"א)‪ ,‬יעקב‪ ,‬לאה‪ ,‬ורחל‪.‬‬ ‫לאשה כשירה כזאת‪ .‬ואי"ה יתבאר‬ ‫לומר שחלק הגשמי של מצות‬ ‫והוא‪ ,‬שעולם האצילות (וכן כל העולמות‬ ‫הדברים ע"פ מה שביאר רבינו בענין‬ ‫פו"ר‪ ,‬להוליד בנים‪ ,‬יכולים‬ ‫ובינה הנוק'‪ ,‬וכמו שביארנו במ"א‬ ‫כפי בחינתם) כלול מחמשה ספירות‬ ‫ב' מיני זיווגים‪ ,‬א' כאשר האשה‬ ‫גם אחרים לעשות‪ ,‬אבל מה‬ ‫במשל לעצם החכמה והבנת החכמה‪,‬‬ ‫כלליות‪ ,‬דהיינו ספירות הכלולים מן‬ ‫תהיה בבחי' לאה‪ ,‬והשני' כשהיא‬ ‫יהיה עם חידושי תורה שהוא‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫שיעור קומה שלימה של יו"ד‬ ‫בבחי' רחל‪.‬‬ ‫ג"כ פו"ר‪ ,‬אם לא אחדש‬ ‫ספירות‪ .‬והם כתר‪ ,‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬ז"א‬ ‫"ויצא יעקב‪ ,‬ר' אבהו פתח‪ ,‬בית‬ ‫תורה מי יקיימנה‪.‬‬ ‫הארת חכמה ובינה‬ ‫(כנגד הו' מידות) ‪ ,‬ומלכות (שנקראת ג"כ‬ ‫והון נחלת אבות ומד' אשה משכלת‪,‬‬ ‫והעירו הקוראים החשובים‬ ‫עוד נקדים‪ ,‬שפרצוף יעקב‪ ,‬שהוא‬ ‫רחל‪ ,‬וכמו שיתבאר להלן)‪ .‬וכל אחד נקרא‬ ‫רבי פנחס בשם ר' אבהו‪ ,‬מצינו‬ ‫מהו המקור לחידוש הזאת‪.‬‬ ‫הארה מחכמה‪ ,‬הוא ג"כ בבחי' דכר‪,‬‬ ‫ו ג ם ש י ש ל ה סת פ ק ב ג ד ר‬ ‫פרצוף‪ ,‬מלשון פרצוף ודמות אדם‪,‬‬ ‫בתורה ונביאים וכתובים שאין זיווגו‬ ‫ולאה שהוא הארת הבינה בבחי'‬ ‫חידוש‪ ,‬אם כיוון רבינו לומר‬ ‫משום שמשתמשים בכינויים של‬ ‫של אדם אלא מן הקדוש ברוך הוא‬ ‫נוק'‪ .‬עוד צריכים לידע‪ ,‬שבחי' לאה‬ ‫כן גם להלכה‪ ,‬שהרי בזה‬ ‫חלקי גוף האדם כדי לתאר היו"ד‬ ‫וכו'‪( ",‬אגד"כ)‬ ‫הוא כחלק מספירת מלכות‪ ,‬אע"פ‬ ‫ביאר ההיתר של בן עזאי לא‬ ‫ספירות שבתוכם‪.‬‬ ‫וד ר ש ר ' א בה ו פ סו ק י ם ב ת ו ר ה‬ ‫שב עצ ם הי א ענ ין א חר ת‪ ,‬ו כמ ה‬ ‫לישא אשה‪ .‬או אפשר כיון‬ ‫וחוץ מזה יש עוד ג' פרצופים שאינם‬ ‫בנביאים ובכתובים שמבואר שאין‬ ‫פעמים מוצאים שנקראת חלק העליון‬ ‫שחידוש הזאת לא נזכר רק‬ ‫מחשבון פרצופים העיקריים האלו‬ ‫זיווגו של אדם אלא מהקב"ה‪.‬‬ ‫של מלכות‪ ,‬וחלק התחתון נקראת‬ ‫בחלק המחשבה של דרך‬ ‫אלא באים מארה מפרצופים‬ ‫ובכתובים דרשו הפסוק שהתחיל בו‪,‬‬ ‫רחל‪ .‬והוא הסוד מה שדרשו ז"ל על‬ ‫פקודיך‪ ,‬וגם ביאר רבינו טעם‬ ‫שלמעלה מהם‪ .‬והם יעקב‪ ,‬שבא‬ ‫ומד' אשה משכלת‪.‬‬ ‫חוה‪ ,‬ויבן ה' אלהים את הצלע‪ ,‬רב‬ ‫אחרת לעיקר היתר של בן‬ ‫מהארה מפרצוף חכמה‪ ,‬ולאה שבא‬ ‫"יש שהוא הולך אצל זיווגו‪ ,‬ויש‬ ‫ושמואל; חד אמר פרצוף‪ ,‬וחד אמר‬ ‫עזאי‪ ,‬אפשר שלא כיוון לומר‬ ‫מהארה מפרצוף בינה‪.‬‬ ‫שזיווגו בא אצלו וכו' עיין שם" (שם)‬ ‫חידוש הזאת להלכה‪.‬‬ ‫זנב‪ ,‬דשניהם אמת‪ ,‬הזנב רומז על‬ ‫וסיים המדרש‪ ,‬יצחק זיווגו בא אצלו‪,‬‬ ‫והא לך דברים חדשים מן‬ ‫הנוק' בבחי' לאה‪ ,‬שהיא כמו זנב‬ ‫בחי' דכר ונוק'‬ ‫והיינו שהובא רבקה מחו"ל להיות‬ ‫הקוראים החשובים‪.‬‬ ‫לבינה‪ ,‬וזה שנבראת פרצוף אחור‬ ‫הנה ביארנו כמה פעמים בביאור ענין‬ ‫אצלו בא"י בלי יציאתו מן הארץ‬ ‫———————‬ ‫באחור עם אדה"ר בבחי' רחל‪.‬‬ ‫היחוד‪ ,‬ולמשל שאומרים לשם יחוד‬ ‫לחפש אחריה‪ ,‬ויעקב הלך אצל‬ ‫שמחתי לראות התשובה מן‬ ‫והנה לא בכל זמן זוכים לייחד ז"א‬ ‫קוב"ה ושכנתי'‪ ,‬דכל יחוד דומה‬ ‫זיווגו‪ ,‬והיינו דכתיב ויצא יעקב‪,‬‬ ‫המכון להערת ר' שמוא ל‬ ‫עם המלכות‪ ,‬שהוא יחוד גדול מאד‪,‬‬ ‫לזיווג איש ואשה‪ ,‬שכמו האיש‬ ‫שיצא לילך לקראת זיווגו‪.‬‬ ‫פעדער‪ ,‬שיש מקורות‬ ‫רק בעתים מזומנים‪ ,‬אבל בדרך כלל‬ ‫שמשפיע לאשתו כמו כן הספירה (או‬ ‫"בא לבאר למה הוצרך שוב לומר‬ ‫לחידושו של הבני יששכר‬ ‫היחוד שגורמים הוא או עם יעקב‬ ‫פרצוף כנ"ל) בבחי' דכר משפיע‬ ‫ויצא יעקב וכו'‪ ,‬כיון שכבר נאמר‬ ‫בענין חידושי תורה‪ .‬אמנם‬ ‫ורחל או עם יעקב ולאה‪.‬‬ ‫להספירה שכנגד בחי' הנקבה‪ ,‬והיא‬ ‫בפרשה הקודמת‪( ".‬שם)‬ ‫אחר העיון בדברי הראשית‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ב‘‬ ‫בבחינת לאה או בחינת רחל‪( ".‬שם)‬ ‫היפך כוונת הבריאה‪ .‬ובזה מובן למה‬ ‫ז"ל‪ ,‬האשה שהיא בחינת לאה‪ ,‬שהיא‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫דהיינו‪ ,‬שהקב"ה הוא אשר מזמין‬ ‫לאה היתה שנואה‪ ,‬היינו משום שאין‬ ‫הארה ולא בחינת פרצוף ממש‪( ",‬שם)‬ ‫נסים וטבע‬ ‫לאדם את זיווגו כפי רצונו‪ ,‬אם יבא‬ ‫זו תכלית הבריאה בהנהגה הזאת‪,‬‬ ‫וכמו שביארנו לעיל‪ ,‬שפרצוף לאה‬ ‫ויש לבאר ב' בחי' אלו‪ ,‬לאה‬ ‫לו אשה בבחי' לאה‪ ,‬או אם זיווגו‬ ‫אלא בבחי' רחל ובטבע‪.‬‬ ‫אינו מפרצופים העיקריים של‬ ‫ורחל‪ ,‬ע"ד עבודה‪ .‬דהנה ב' מיני‬ ‫אשה בבחי' רחל והוא צריך לילך‬ ‫אצילות‪ ,‬רק הארה מבינה‪.‬‬ ‫הת ג ל ות מ ל כ ות ו י ת ' י ש ‪ ,‬א '‬ ‫אחריה‪ ,‬ואין זו בידו של אדם כלל‪.‬‬ ‫פרק ד'‬ ‫"תלך היא אצל הזכר לזיווג‪( ",‬שם)‬ ‫ונקדים בהקדמה קטנה‪ ,‬שהפרצוף‬ ‫כאשר נעשה נס‪ ,‬שאז הקב"ה‬ ‫מגלה את עצמו בפני כל שהוא‬ ‫כוונת יעקב לרחל‬ ‫ז"א עומד בין פרצוף יעקב לפרצופי‬ ‫מנהיג את העולם כפי רצונו‪,‬‬ ‫ויצא יעקב לרחל‬ ‫"והנה יעקב אצל רחל הלך ולא‬ ‫רחל ולאה‪ ,‬שיעקב עומד לפני ז"א‪,‬‬ ‫שהוא ביכולתו לשדד המערכות‬ ‫"וה נה ביע קב היו ב' הב חינ ות ‪,‬‬ ‫בשביל לאה‪ ,‬והנה בבחינת רחל‬ ‫ורחל ולאה עומדות מאחוריו‪ ,‬לאה‬ ‫נגד הטבע‪ .‬והשני'‪ ,‬כשהקב"ה‬ ‫משמיענו זאת התורה הגם שאביו‬ ‫נקרא הולך אצל זיווגו‪ ,‬ובחינת לאה‬ ‫כנגד חצי העליון של ז"א ורחל כנגד‬ ‫מנהיג את העולם בהילוכו יום‬ ‫ואמו ציוו עליו קום לך וכו' וקח לך‬ ‫זיווגו בא אצלו‪( ".‬שם)‬ ‫חצי התחתון‪ .‬וכדי שיהא יחוד בין‬ ‫יום‪ ,‬באופן טבעי‪ ,‬שאע"פ שאינו‬ ‫משם אשה וכו'‪ ,‬היינו שילך אצל‬ ‫שהרי כוונת יעקב בבואו לחרן היתה‬ ‫יעקב לב' בחי' המלכות צריכים הם‬ ‫ניכר כ"כ שהדבר בא מאתו ית'‪,‬‬ ‫זיווגו‪ ,‬עם כל זה ב' הפעולות נעשה‬ ‫להינשא רחל ולא לאה‪ ,‬רק שלאה‬ ‫לעמוד זה אצל זה ולהתאחד כאילו‬ ‫אבל כל בעל שכל יכול למצוא‬ ‫בו‪ ,‬וזהו ויצא יעקב מבאר שבע‪,‬‬ ‫באתה לידו בלא יודעים בחתונתו‬ ‫הם אחד‪ .‬וכדי שיתייחד לאה עם‬ ‫הס י מנ י ם ש הק ב "ה הוא א ש ר‬ ‫בבחינת באר שבע רחל יצא יעקב‬ ‫הרא שו ן‪ .‬אד רב ה‪ ,‬לא רצ ה כל ל‬ ‫יעקב באתה היא מאחורי ז"א לפניו‪.‬‬ ‫מנהיג את הבריאה‪ .‬ובפרט כאשר‬ ‫ללכת אליה‪( ",‬שם)‬ ‫בלאה וכמו שביארנו לעיל‪.‬‬ ‫והוא אשר ביאר רבינו שהיא‪ ,‬היינו‬ ‫בולט נס מתוך הטבע‪ ,‬דהיינו‬ ‫מלכות בכלל‪ ,‬ורחל בפרט‪ ,‬נקראת‬ ‫לאה‪ ,‬תלך אצל הזכר‪ ,‬יעקב‪ ,‬לזיווג‪.‬‬ ‫בנסים נסתרים‪ ,‬אז ניכר לכל‬ ‫באר‪ ,‬וכמו שבארנו במ"א החילוק‬ ‫דינא קשיא ורפיא‬ ‫"ובחינת רחל פרצוף‪ ,‬בעלה יבא‬ ‫שהוא ית' עשה את זאת‪.‬‬ ‫בין המשפיע בבחי' גשמים שמשפיע‬ ‫"והנה ידוע למשכילים ב' הבחינות‬ ‫אצלה‪( ",‬שם)‬ ‫הנה הנהגת הנסיי הוא באמת‬ ‫מלמעלה למטה‪ ,‬להמקבל שעולה‬ ‫הללו בגבהי מרומים דינא קשיא‬ ‫דהיינו‪ ,‬שגם היחוד שבין יעקב ורחל‬ ‫הנהגה שלמעלה מן זה העולם‪ ,‬רק‬ ‫התעוררות מלמטה למעלה לעורר‬ ‫ודינא רפיא‪ ,‬בענין ב' ימים דראש‬ ‫א"א עד שימצאו שניהם במקום אחד‪,‬‬ ‫שנכנס מלמעלה הארה ממקום‬ ‫השנה‪( ".‬שם)‬ ‫וביחוד הזאת לא עוד דרחל באה‬ ‫שלמעלה מן טבע העולם ושידד‬ ‫המשפיע שירצה ליתן‪ ,‬שדומה הדבר‬ ‫דהיינו‪ ,‬שר"ה הוא יום הדין‪ ,‬בבחי'‬ ‫מאחורי ז"א לפניו‪ ,‬אלא שגם יעקב‬ ‫המערכות‪ ,‬משא"כ הטבע שהוא‬ ‫לבאר שהמים באים מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫מל כ ו ת ו כ מ ו ש ר מ ז ו ח ז " ל ד י נ א‬ ‫מתקרב אצלה‪.‬‬ ‫עצם מהותו של זה העולם‪ ,‬שבדין‬ ‫ונקראת באר שבע‪ ,‬וכמו דאיתא‬ ‫דמלכותא דינא‪ .‬ויש ב' ימי ר"ה הם‬ ‫הוא שיתנהג העולם בזה האופן‪.‬‬ ‫בזוה"ק שאין מלכות אור עצמי‪ ,‬רק‬ ‫כנגד ב' בחי' אלו של לאה ורחל‪,‬‬ ‫תכלית הבריאה‬ ‫ובזה יתבאר‪ ,‬שבחי' רחל כנגד‬ ‫מה שמקבלת מן הו' ספירות‬ ‫דיום ראשון דר"ה כנגד לאה ויום ב'‬ ‫והחילוק בין רחל ולאה יובן ע"פ‬ ‫התגלות מלכותו ית' באופן‬ ‫שלמעלה ממנה‪ ,‬ע"כ היא שבע‪,‬‬ ‫כנגד רחל‪ .‬והם ב' מדריגות של דין‪,‬‬ ‫ד ר כ י נ ו ‪ ,‬ש ה ת ג ל ו ת מ ל כ ות ו י ת '‬ ‫הפשוט‪ ,‬באופן הטבעי‪ ,‬שכמו רחל‬ ‫דהיינו כלולה מכל הז' ספירות‪,‬‬ ‫לא ה ב י ו ם א ' ד ר " ה ב ב ח י ' ד י ן‬ ‫שבתוך הטבע‪ ,‬כנגד רחל‪ ,‬אינו דבר‬ ‫שעצם מקומ ה היא למט ה‪ ,‬כ ן‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הקשה‪ ,‬ורחל ביום ב' בבחי' דין‬ ‫שבא לאדם ממילא‪ ,‬אלא שצריך‬ ‫הנהגת הטבע הזאת הוא באמת‬ ‫ופירש רבינו‪ ,‬שלא יצא יעקב רק כדי‬ ‫הרפה‪.‬‬ ‫האדם לעבוד ע"ז כדי שיכיר‬ ‫מזה העולם‪ .‬משא"כ התגלות של‬ ‫ליקח הבאר שבע‪ ,‬היא רחל‪.‬‬ ‫והחילוק הזאת יתבאר‪ ,‬שהנהגת לאה‬ ‫שבאמת הכל מאתו ית'‪ ,‬והוא הולך‬ ‫נס שהוא הארה מלמעלה הוא‬ ‫ש ה ו א י ות ר ג ב ו ה ‪ ,‬ל מ ע ל ה מ ז ה‬ ‫אחר המלכות‪ .‬משא"כ בהנהגת הנסיי‬ ‫בחי' לאה‪ ,‬שאין מקומה בעצם‬ ‫וילך חרן ליעקב‬ ‫העולם‪ ,‬הוא מדריגת צדיקים‪ ,‬וכמו‬ ‫כנגד לאה בא בהתגלותו להאדם‪,‬‬ ‫למטה‪ ,‬רק כמו זנב המדלדל למטה‬ ‫"וילך חרנה יש לתאר בכאן חרן‬ ‫שמצינו שאין הקב" ה עושה נסים רק‬ ‫שאפי' אם אינו משתדל להכיר הנס‬ ‫ומצא מקומה שם‪ ,‬אבל עיק ר‬ ‫דינא קשיא לאה‪( ",‬שם)‬ ‫אם ראויים לכך‪ .‬והצדיק שזוכה‬ ‫הרי הדבר ניכר ממילא‪ ,‬וכמו לאה‬ ‫פרצופה למעלה בבינה‪.‬‬ ‫דהיינו שחרן מרמז ללאה בחי' דינא‬ ‫למדריגה הזאת נוהגין בו בדין היותר‬ ‫שהולכת ליעקב כן התגלות מלכותו‬ ‫וכן ביאר האריז"ל השם לאה‪,‬‬ ‫קשיא כנ"ל‪ ,‬שיש לפחד מדין הקשה‬ ‫מדוקדק‪ ,‬וכמו שאמרו ז"ל שהקב"ה‬ ‫הולך אחר האדם‪.‬‬ ‫שהוא מלשון גוף חלש ונלאה‪,‬‬ ‫דן צדיקים כחוט השערה‪ ,‬ע"כ הוא‬ ‫והנה מבואר בספה"ק שעיקר תכלית‬ ‫ועפ"ז יובן‪ ,‬שאין לאה בחי' מזה‬ ‫כזאת‪.‬‬ ‫דינא קשיא‪ .‬משא"כ ברחל שהוא‬ ‫הבריאה היא כדי שיכירו כל יושבי‬ ‫העולם‪ ,‬ע"כ כשנמצא בזה העולם‬ ‫"הלכה אליו‪ ,‬ע"כ לא נאמר לחרן‬ ‫הנהגה הרגילה גם לאנשים פשוטים‬ ‫תבל במלכותו ית'‪ .‬הנה בעולמות‬ ‫הרי הוא חלש בבחי' גוף‬ ‫רק חרנה‪ ,‬ר"ל החרן הלך‬ ‫שאין הדין קשה כ"כ‪.‬‬ ‫העליונים אין זו עבודה כלל ששם‬ ‫וגשמיותה‪ ,‬רק ברוחניות הוא‬ ‫אליו‪( ",‬שם)‬ ‫מלכותו גלוי‪ .‬אבל הש"י ברא זאת‬ ‫בתוקפו‪.‬‬ ‫דהגם דע"פ פשט חרנה פירושה‬ ‫זיווגים ביד ד'‬ ‫העולם‪ ,‬בתוך ההסתר‪ ,‬כדי שישתדלו‬ ‫לחרן‪ ,‬אבל הרמז בכאן כאילו‬ ‫פירושה וילך חרנה‪ ,‬היינו שחרן הלך‪,‬‬ ‫"וז"ש ר' אבהו בית והון נחלת‬ ‫בני אדם להכיר מלכותו‪ ,‬ונדע שאפי'‬ ‫פרק ג'‬ ‫אבות‪ ,‬זה יכולין האבות להנחיל‪,‬‬ ‫במקום ההסתר ג"כ נמצא‪ ,‬וגם שם‬ ‫והכוונה שלאה בבחי' חרן הלכה אחר‬ ‫אבל מד' אשה משכלת‪ ,‬אם בבחינת‬ ‫הוא מנהיג את הבריאה‪.‬‬ ‫מי ומי ההולכים‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫זיווגו בא אצלו אם בבחינת הולך‬ ‫על כן אין תכלית הבריאה להתנהג‬ ‫ועל פי הקדמה הזאת יובן דברי‬ ‫"והשם הטוב יודע‪ ,‬יהי רצון שלא‬ ‫אצל זיווגו‪ ,‬אין יכולין האבות רק‬ ‫ע"י נסים‪ ,‬רק ע"י הטבע‪ .‬ולפיכך על‬ ‫רבינו‪.‬‬ ‫יאמר פינו דבר שלא כרצונו‪( ".‬שם)‬ ‫כפי הדבר הנעשה בגבהי מרומים‬ ‫האדם למאוס בנסים שבעצם הם‬ ‫"והנה תתבונן בכתבי מרן האר"י‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫עמוד ג‘‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫גאון ר' שלמה קלוגר‪,‬‬ ‫שהיה אחד מגדולי‬ ‫הרבנים בשעתו‪ ,‬והיה גאון‬ ‫ה‬ ‫ההיא רוחא דידך דשדית בגוואי‬ ‫להספיק להתחלק לבנים‪ ,‬ואם אין‪,‬‬ ‫ר"ל ואם אינו באפשרי‪ ,‬אזי עכ"פ‬ ‫לברוח‪ ,‬והיה רוצה לפנים להשתחוות‬ ‫לע"ז כדי שיצדיקו כל העולם‬ ‫משפטיו ית' ויאמרו צדיק הוא ד'‬ ‫ויצא יעקב‬ ‫יש בי ההוא רוחא המספיק לחיותי‬ ‫אלקינו‪ .‬כן הוא הענין ביעקב אבינו‪,‬‬ ‫תפילת יעקב לישועה‬ ‫גדול מאד‪ ,‬החשיב תור ת‬ ‫וא י ן א נ י מ ו ל י ד ‪ ,‬כ י א י ן ב י ר ק‬ ‫ידע שאפשר שיגרום החטא שלא‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע‪( .‬כ"ח י')‬ ‫רבינו מאד‪ .‬וכמו שמצינו‬ ‫כשיעור חיותי‪ ,‬ובאם אוליד אז יקח‬ ‫יקויים ההבטחה בשמירה‪ ,‬וכשיראה‬ ‫במדרש‪ ,‬ויצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬ר'‬ ‫בספרו שו"ת טוב טעם ודעת‬ ‫החיות ויתבטל חיותי‪ ,‬הנני מסכים‬ ‫אשר ח"ו לא יקויים ההבטחה אזי לא‬ ‫שמואל בר נחמן פתח‪ ,‬שיר למעלות‬ ‫( ה ל ' ת " ת ר ט " ז ) שדן בענין‬ ‫לזה‪ ,‬זה שאמרה ואם אין‪ ,‬ר"ל ואם‬ ‫ישלם נדרו וידעו כל העולם כי צדיק‬ ‫אשא עיני אל ההרים‪ ,‬למלפני‬ ‫ירושת הרבנות מאב לבן‪,‬‬ ‫זה אינו באפשרי שיתחלק ההוא‬ ‫הוא הצור תם‪ .‬הנה מעשיו לשם‬ ‫ולמעבדני מאין יבא עזרי‪ ,‬אליעזר‬ ‫רוחא לבנים ואעפי"כ אשאר בחיותי‪,‬‬ ‫שמים באיחור הנדר‪( .‬שם)‬ ‫בשעה שהלך וכו' ואני לא נזם אחד‬ ‫ושאלוהו השואלים אודות‬ ‫הנני מסכים לאופן השני‪ ,‬והבן‪( ...‬שם)‬ ‫וכו'‪ ,‬חזר ואמר מה אנא מוביד סברי‬ ‫פסק רבינו שפסק שהרבנות‬ ‫גירוש הקלי' דימות החול‬ ‫מן בריי אלא עזרי מעם ד' וכו' אל‬ ‫שייכת להבן היורש‪ .‬וז"ל‬ ‫ד' ממית ומחיה‬ ‫וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני‬ ‫יתן למוט וכו'‪ ...‬ודרש שאמר יעקב‬ ‫שהובא שם בשם רבינו‪,‬‬ ‫וילך ראובן בימי קציר חטים וכו'‪.‬‬ ‫קדם‪( .‬כ"ט א')‬ ‫מאין יבא עזרי‪ ,‬היינו אשתי עזר שלי‬ ‫(שם י"ד)‬ ‫‪...‬דהנה דרגין תתאין דעשיה ויצירה‬ ‫(אעשה לו עזר)‪ ,‬מאין יבא לי על פי‬ ‫"וכתב להרב הגאון דק"ק‬ ‫שם [במדרש] פרשה ע"ב‪ ,‬עד עקרה‬ ‫הם בתוך הקליפות‪ ,‬ובשבת קודש‬ ‫הטבע שאין בידי כלום אפילו נזם‬ ‫דינוב שהיה סמוך לעירו‪,‬‬ ‫ילדה שבעה‪ ,‬זו לאה שהיתה עיקרה‬ ‫כשמתעלין העולמות אזי מתעלים‬ ‫אחד וכו'‪ .‬חזר ואמר מה אנא מוביד‬ ‫והשיב לו שמה‪ ,‬מאוד צדקו‬ ‫של בית‪ ,‬ורבת בנים אומללה‪ ,‬זו רחל‬ ‫מתוך הקליפות כנודע‪ ,‬ע"כ נשכח‬ ‫סברי מן בריי עזרי מעם ד' וכו' עד‬ ‫דבריו ( ש ל ב ן ה ר ב ) ‪ ,‬כי מן‬ ‫שהיתה ראויה שיעמדו ממנה רובו‬ ‫מישראל העצבות והדאגות הבאים‬ ‫ד' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד‬ ‫היושר‪ ,‬וגם לפי דתוה"ק הבן‬ ‫של בנים‪ ,‬אומללה‪ ,‬ומי עשה כן‪ ,‬ד'‬ ‫מצד הק לי פות דש שת ימ י ה חו ל‬ ‫עולם‪ ,‬הנה הם שבעה פסוקים של‬ ‫ממית ומחיה‪ ...‬ומובן הוא על פי דברי‬ ‫המשוקעים בארציות‪ ...‬והקליפות‬ ‫נחמה לו ברוח הקודש‪ ,‬ואז נשא‬ ‫ממלא מק ום אבו תיו בכ ל‬ ‫מרן האר"י ז"ל בסוד אין האשה‬ ‫המפתים לארציות ולחומריות בו' ימי‬ ‫רגליו ויצא בהבטחה‪ ,‬וזהו ויצא יעקב‬ ‫התמנות שבעולם‪ ,‬שכך השיב‬ ‫כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי‪,‬‬ ‫החול נקראים בני קדם‪ .‬וזה שרמז‬ ‫מבאר שבע‪ ,‬לאחר שנתבאר ל ו‬ ‫לכמה אנשים אשר שאלו‬ ‫הוא סוד ההוא רוחא דשדי בגווה‪...‬‬ ‫וישא יעקב רגליו‪ ,‬היינו בעת שיעקב‬ ‫שבעה נחמות‪( .‬אגד"כ)‬ ‫ודרשו מאתו להשתדל‬ ‫וממנה נתחלק חלק א' לכל בן הנולד‪,‬‬ ‫מנשא את רגליו דהיינו דרגין תתאין‬ ‫הרבנות עבורם‪ ,‬והשיב להם‬ ‫וא ם לא נ ש א ר ב ה ר ק כ ש י ע ו ר‬ ‫דעשיה ויצ ירה‪ ,‬וזה הוא בשבת‬ ‫סגולה לשידוך‬ ‫חיותה‪ ,‬אז בהולידה תצא נפשה‪...‬‬ ‫קודש‪ ,‬אזי וילך ארצה בני קדם‪ ,‬היינו‬ ‫בעשרה מאמרות מאמר חיקור דין‬ ‫שהוא נגד דתוה"ק‬ ‫הנה רחל מתה בבן השני‪ ,‬כי יצא‬ ‫שנסתלק והולך מבני יעקב הארציות‬ ‫ח"ד פי"ז‪ ,‬כל האומר מזמור שיר‬ ‫וכו'‪( ",‬ע"ש לפרטי השאלה)‪ .‬ור'‬ ‫החלק המגיע לנפשה‪ .‬והנה ההוא‬ ‫דבני קד"ם‪ ,‬היינו הקליפות הנ"ל‪...‬‬ ‫למעלות אשא עיני אל ההרים וכו'‬ ‫שלמה ק לוגר מ סכים ש ם‬ ‫רוחא דשדי בגווה לשיספיק לכמה‬ ‫(שם)‬ ‫סוף כל תפילותיו קודם עקירת רגליו‬ ‫לדברי רבינו שהדין עם הבן‪.‬‬ ‫בנים והיא תשאר בחיים‪ ,‬או שתוליד‬ ‫מזמנין לו בת זוגו ההוגנת לו‪ ,‬גם‬ ‫וכן מסופר‪ ,‬שכאשר הגיע‬ ‫מעט וגם בזאת תוציא רוחה בקרבה‬ ‫הולדת בנים‬ ‫המבקש רחמים על הזיווג העליון‬ ‫הספר בני יששכר לידיו של‬ ‫ליתן לבן והיא תלך לעולמה‪ ,‬אין‬ ‫והוא צריך לזיווג‪ ,‬הוא נענה תחלה‪.‬‬ ‫מבוא להבעל לעשות איזה פעולה‬ ‫רחל מסרה נפשה להוליד‬ ‫(אגד"פ ס"ג)‬ ‫הגאון ר' שלמה‪ ,‬התפעל מאד‬ ‫לזה רק השי"ת‪ ,‬וז"ש ומי עשה כן‬ ‫ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם‬ ‫מדברי תורתו של רבינו ‪.‬‬ ‫ד' ממית ומחיה‪( ...‬שם)‬ ‫אין מתה אנכי‪( .‬ל' א')‬ ‫יעקב רצה שיצדק הדין‬ ‫ואמר‪ ,‬שהן אמת שכבר שמע‬ ‫‪...‬ונ"ל לפרש דבריו על פי דברי מרן‬ ‫וידר יעקב נדר וכו'‪( .‬שם כ')‬ ‫וידע על גדולת רבינו‬ ‫יעקב לא גרם הדין‬ ‫הא ר " י ז " ל ש כ ת ב ד א י ן הא ש ה‬ ‫שם [במדרש] ‪ ,‬וידר יעקב נדר לאמר‬ ‫בתור ה‪ ,‬אבל לא יד ע ע ד‬ ‫ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת‬ ‫כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי‪,‬‬ ‫אם יהיה אלקים עמדי‪ ,‬רבי אבהו ור'‬ ‫אלקים אנכי וכו'‪( .‬שם ב')‬ ‫היינו ההוא רוחא דשדי בגווה בביאה‬ ‫יונתן‪ ...‬וחד אמר על הסדר נאמרה‪,‬‬ ‫היכן הדברים מגיעים‪ ,‬שהיא‬ ‫‪...‬בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא‬ ‫ראשונה שנשאר בה לנפש חיותא‪...‬‬ ‫מה אני מקיים אם יהיה אלקים עמדי‪,‬‬ ‫כה רבה כמו שנראית מתוך‬ ‫מלתא אלא במזלא וכו'‪ ,‬והכוונה‬ ‫ומההוא רוחא מקבלים כל הבנים‬ ‫אלא כך אמר יעקב אם יתקיימו לי‬ ‫ספרו‪.‬‬ ‫זכות היינו היכל הזכות אשר הוא‬ ‫שתוליד חלק אחד‪ ,‬וכשיושלם תפסק‬ ‫התנאים שאמר לי להיות עמי‬ ‫———————‬ ‫מסוד הגבורה‪ ,‬ומזלא הוא סוד מזל‬ ‫מלהוליד‪ ,‬ואעפי"כ גם כשפסקה‬ ‫ולשמרני אני אקיים את נדרי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' שלום מקאמינקא‬ ‫העליון‪ ...‬אשר בהופיע מזל העליון‪...‬‬ ‫מלדת אינו נפסק לגמרי ההוא רוחא‬ ‫‪...‬ויראה לי על דרך אומרם בפסוק‬ ‫היה תלמיד של הרה"ק ר'‬ ‫אזי יושפע רוב רחמים ובני חיי‬ ‫רק נשאר ב ה כש יע ור ה מצ טר ך‬ ‫ויהי דוד בא עד ראש וכו'‪ ,‬שביקש‬ ‫מזוני‪ ...‬וז"ש ויחר וכו' ויאמר התחת‬ ‫לחיותא‪ ,‬ובאם תלד אחר זה השיעור‪,‬‬ ‫דוד לעבוד ע"ז‪ ,‬פגע בו חושי הארכי‬ ‫נפתלי צבי מראפשיץ‪ ,‬חבירו‬ ‫אלקים אנכי‪ ,‬האם אני ח"ו תחת מדת‬ ‫דהיינו כשלא נשאר בה רק שיעור‬ ‫וא"ל יאמרו מלך שכמותך יעבוד‬ ‫של רבינו‪ .‬אמנם לא היתה‬ ‫הדין להסתלק מדת הרחמים‪ ...‬מזל‬ ‫החיות שלה ואעפ"כ נתעברה ויולדת‪,‬‬ ‫ע"ז‪ ,‬והשיב לו הנה כעת יאמרו מלך‬ ‫זאת מ נ י ע ה ש ל א י ס ע ר '‬ ‫העליון‪ ...‬אין אני חייב בדבר‪ ,‬כי‬ ‫מוכרחת למות כי יצא ממנה נפשה‬ ‫שכמותו יברח‪ .‬והכוונה שדוד ביקש‬ ‫שלום לרבינו לשבות אצלו‬ ‫בודאי לא בחטאי נתהווה הענין‬ ‫וחיותא לגמרי‪ .‬ובזה מצאנו טוב טעם‬ ‫לעשות לשם שמים כדי שלא ימצאו‬ ‫שבתו‪ .‬וביום א' הכין רבינו‬ ‫ההוא‪ ,‬שהוא סיבה מאת השי"ת‬ ‫לדברי רחל שאמרה הבה לי בנים‪,‬‬ ‫עול במשפטיו ית' ויאמרו האיש מלך‬ ‫היודע הטוב לכל אדם‪( .‬שם)‬ ‫ר"ל תראה בתפילתך לעשות שיהיה‬ ‫כמו דוד עובד הש"י בכל לב יצטרך‬ ‫לכבודו סעודה מיוחדת‪.‬‬ ‫להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון‬ ‫טלפון ‪ 777-707-2788‬אימייל ‪mechonusicha@gmail.com‬‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"ו ‪ -‬ע"ז‬ ‫ויש להוסיף קצת ביאור‪ ,‬דהנה החילוק בין חסד לגבורה הוא שהחסד מורה‬ ‫על התפשטות וגילוי‪ ,‬וגבורה על ההעדר וההסתר‪ .‬והנה במקום שיש גילוי‬ ‫מלכותו ית' פשוט שאין מקום להרע כלל‪ ,‬רק במקום ההסתר‪ .‬דהיינו‪ ,‬שרק‬ ‫בזוהר בראשית דף ע"ב‪ ,‬שם תראה מבואר שבלימוד התורה צריך‬ ‫להיות עומד או יושב לבוש במלבושיו‪ ,‬ולא ישכב במטתו וילמוד‪,‬‬ ‫"‬ ‫ובפרט בתורה שאחר חצות לילה‪".‬‬ ‫במקום ההסתר שייך שלא להאמין חלילה בהבורא ית'‪ ,‬וגם שייך שלא‬ ‫איתא בזוה"ק‪ ,‬שר' יהודה היה אורח במתא מחסיא‪ ,‬ולילה אחד קם בחצות‬ ‫להאמין בעונשו או בתורתו חלילה‪ .‬ועי"ז יכול האדם לעבור עבירות‪ ,‬ולילך‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬וכמו שהיה מנהגם‪ .‬והיה עמו בבית יהודי אחד‪ .‬והתחיל ר'‬ ‫אחר דברי היצר הרע‪ ,‬וכמו שהלכו אדם וחוה אחר עצת הנחש‪.‬‬ ‫יהודה לדרוש איזה דרש‪ ,‬והאיש ההוא שהיה שם עמו הקשה על הדרש‪.‬‬ ‫והנה הגבורות הם קודש‪ ,‬שבאמיתות הדברים גם במקום שלא נראה לנו גילוי‬ ‫אמנם ר' יהודה לא השגיח בדבריו‪ ,‬כיון שהיה עדיין במיטתו‪ ,‬ולא היה‬ ‫כבודו ית' הרי הוא שם‪ .‬אבל מעורבת שם פסולת‪ ,‬דהיינו ההסתר והכח‬ ‫לבוש בגדיו רק היה תחת המכסה‪.‬‬ ‫להכחיש האמת והטוב‪ .‬וחם שהיה בבחי' הזאת של פסולת הגבורות‪ ,‬הוציא‬ ‫אלא התחיל ר' יהודה לומר דברי מוסר‪ ,‬דכתיב הכון לקראת אלקיך‬ ‫כנען שהוא בבחי' הרע עצמו‪ ,‬הנחש‪ ,‬שהוא הס"מ‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכתיב הסכת ושמע ישראל‪ ,‬מכאן נלמד דדברי תורה צריכים‬ ‫וממשיך הזוה"ק בביאור החילוק בין ארץ כנען לארץ ישראל‪ .‬ונקדים מה‬ ‫כוונה‪ ,‬שכן פירושו הסכת‪ ,‬כוון את לבך‪ ,‬וצריכים הכון‪ ,‬להכין הגוף‪ ,‬כי‬ ‫דמבואר בספה"ק‪ ,‬דישראל הוא כינוי לבחי' זעיר אנפין (ז"א) ‪ ,‬הנקרא ג"כ‬ ‫בהתעוררות הגוף יתעורר גם השכל שיכוון דברי תורה כראוי‪ .‬וכוונתו בזה‬ ‫קודשא בריך הוא‪ ,‬וכמו שביארנו כמה פעמים‪ .‬וארץ הוא כינוי למלכות (הנוק')‪,‬‬ ‫שצריכים לקום מן המטה וללבוש בגדים כדי ללמוד תורה‪.‬‬ ‫שהוא השכינה הק'‪ ,‬שכמו האשה שמקבלת מבעלה ומולידה בנים‪ ,‬כמו כן‬ ‫האיש קיבל דברי המוסר ועשה כמו שצוה ר' יהודה‪ .‬שוב הוסיף ר' יהודה‬ ‫הארץ מקבל גשם מלמעלה ומצמיח פירות‪.‬‬ ‫עוד סיבה שאין ללמוד תורה בשכיבה בתוך המטה‪ ,‬שכאשר לומדים תורה‬ ‫ובזה יובן שבחי' ארץ ישראל מורה על היחוד קוב"ה ושכנתי'‪ ,‬ארץ ‪,‬שהוא‬ ‫מתחברת השכינה עמו‪ ,‬ובפרט כאשר לומדים תורה מחצות הלילה ואילך‬ ‫השכינה‪ ,‬השייכת לישראל‪ ,‬קוב"ה‪ .‬זה לעומת זה‪ ,‬כשחלילה גובר הרע אז‬ ‫שהקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים הלומדים אז תורה ושומע דברי‬ ‫נקראת ארץ כנען‪ ,‬ארץ‪ ,‬שהוא השכינה‪ ,‬השייכת ותחת שליטת כנען‪ ,‬הס"מ‪.‬‬ ‫תורתם‪ .‬וא"כ היאך יכולים להיות מוטה ע"ג המטה בשעה שהשכינה עמו‪.‬‬ ‫ולפי זה ביאר הזוה"ק‪ ,‬שכאשר בא אברהם לארץ ישראל היה עדיין הארץ‬ ‫ומזה נלמד דאין ללמוד תורה בשכיבה‪ ,‬רק עומד או יושב‪ ,‬וגם מלובש‬ ‫נקרא ארץ כנען‪ ,‬וכדכתיב ויעבור אברם בארץ וכו' והכנעני אז בארץ‪ ,‬דכיון‬ ‫בבגדים‪ ,‬וכ"ש כשלומדים תורה אחר חצות הלילה שצריכים להיזהר בזה‪.‬‬ ‫שעדיין לא באו כל שלשה אבות לבטל זוהמת הנחש‪ ,‬ועדיין לא באו בני‬ ‫—————————————‬ ‫ישראל שפסקה זוהמתם אצל הר סיני‪ ,‬כדי שיצא שם כנען מן הארץ המורה‬ ‫"שם דף ע"ג‪ ,‬כד הוו זכאין ישראל איקרי ארעא על שמא דא ארץ‬ ‫על שליטת הנחש‪ ,‬ויהיה ארץ ישראל‪ ,‬דהיינו היחוד קוב"ה ושכנתי' כנ"ל‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כד לא זכו איקרי ארעא על שמא אחרא ארץ כנען עיין שם‪".‬‬ ‫וע"י ישראל‪ ,‬דהיינו מעשיהם הטובים‪ ,‬גורמים יחוד זו"ן ונקראת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫איתא בזוה"ק ששורש נשמת חם בן נח היה מן הפסולת של הגבורות‪,‬‬ ‫וכאשר אין זוכים נקראת ארץ כנען‪ ,‬בחי' הנחש ששולט עליה‪.‬‬ ‫אשר שם יש יניקה להחיצונים‪ .‬וחם הוא המעורר רוח הטומאה של הנחש‬ ‫"תראה בעוה"ר בגלותא דא אסיקו לה לארץ הקדושה שמות אחרים‪ ,‬עד‬ ‫הקדמוני‪ ,‬ע"כ יצא ממנו כנען בבחי' הנחש הקדמוני שהוא הס"מ‪.‬‬ ‫ירחם הש"י עלינו וישיבנו לארצנו‪".‬‬ ‫ולפיכך נתקלל כנען‪ ,‬וכמו שהביא הנחש קללות על העולם‪ ,‬שנתקלל אדם‬ ‫פירוש‪ ,‬שכאשר ישראל בארצם‪ ,‬בזמן הגאולה‪ ,‬ושומרים הם המצוות‪ ,‬גורמים‬ ‫בגזירת מיתה ע"י הנחש‪ ,‬כמו כן נתקלל כנען‪ ,‬וזהו דכתיב ארור כנען כמו‬ ‫עי"ז היחודים בין קוב"ה ושכנתי'‪ ,‬ע"כ נקראת ארץ ישראל ע"ש היחוד‪ .‬אבל‬ ‫דכתיב על הנחש ארור אתה מכל הבהמה‪ .‬ולפיכך נקרא כנען בבחי' הנחש‬ ‫כשחוטאים והולכים בגלות‪ ,‬אז מתבטל היחוד‪ ,‬ולפיכך מתבטל ג"כ השם ארץ‬ ‫עבד עבדים‪ ,‬פירוש שכל הבהמות הם עבדים לבני אדם‪ ,‬והנחש שהוא‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ארור מכל הבהמה‪ ,‬ולמטה ממדרגת בהמה‪ ,‬הוא עבד עבדים‪.‬‬ ‫בביאור דברי בן עזאי אינם נכתבים רק בחלק המחשבה של דרך פקודיך‪,‬‬ ‫המשך פקודיך הבינני מעמוד א' חכמה נראה שאין מדבריו ראי'‪ .‬שכתב‬ ‫שמצד זה יש מקום לטעות שאינם להלכה‪ ,‬אבל כיון שעיקר החידוש כבר יסד‬ ‫שכמו שיש מצוה לפרות ולרבות בגשמיות‪ ,‬כן יש מצוה לפרות ולרבות‬ ‫רבינו בחלק המעשה‪ ,‬ע"כ שגם מה שכתב בחלק המחשבה הם ג"כ‬ ‫ברוחניות ע"י חידושי תורה‪ ,‬הנה לא כתב שחידושי תורה הוא מצות פו"ר‪,‬‬ ‫להלכה ממש‪ .‬ע"כ שפיר יש להעיר מדיוק לשון הראשנים והשו"ע שאינו‬ ‫אלא שענין אחד‪ ,‬ורעיון אחד הם‪ .‬גם במחזיק ברכה לא כתוב כלום ממצות‬ ‫משמע כדבריו הק'‪.‬‬ ‫פו"ר‪ ,‬רק שלא יהא אדם עקר‪ ,‬ויטריח לחדש תורה‪ ,‬ובפשיטות כיוון רק‬ ‫ש‪ .‬הורוויץ‬ ‫להענין שבו‪ ,‬שמי שאינו מחדש תורה דומה לעקר‪ ,‬ומי שמוליד חידושי‬ ‫—————————————‬ ‫תורה דומה למי שהוליד בנים‪ ,‬אבל לא שהוא חלק ממצות פו"ר‪ .‬ומה‬ ‫‪...‬ורצוני להעיר‪ ,‬מה שכתב הצבי לצדיק [נכדו של רבינו] בתשובותיו [סי' י"ג]‬ ‫שכתוב בספר אור צדיקים וז"ל‪ ,‬מצות פו"ר בדברי תורה שלא יהיה עקר‬ ‫ששייך שיעשה צדיק טעות בלימודו‪ ,‬הרי אינו מלא ך אלא בן אדם‪ ,‬וממילא‬ ‫בשכלו וכו' וצריך שיחדש בכל יום וכו'‪ ,‬פירושו ג"כ כנ"ל‪ ,‬לא שע"י‬ ‫אינו קשה כלל אם נמצא טעות בדברי הבני יששכר‪ ,‬שאינם עולים יפה עם‬ ‫חידושי תורה נכלל בפו"ר‪ ,‬אלא שגם בלימוד התורה נכלל מצות פו"ר‪,‬‬ ‫הש"ס ופוסקים‪ .‬ועוד‪ ,‬דעיקר כוונת התורות שבבני יששכר ואגד"כ (ולכאורה‬ ‫דהיינו הענין של הולדת חידושי תורה‪ .‬ואפילו אם נאמר שכוונת הנך‬ ‫גם אגד"פ) היו לעורר לבבות ישראל אצל שולחנות הטהור‪ ,‬בליל שבת‬ ‫רבוותא שנכלל חידושי תורה במצות פו"ר‪ ,‬אבל מה שכתב הבני יששכר‬ ‫ובשל"ס‪ ,‬ע"כ באמת לא דקדק בדבריו כ"כ‪ ,‬רק בעיקר כוונת דבריו‪ ,‬הוא‬ ‫שזוהי "עיקר" מצות פו"ר לא נמצא בספרים אלו‪ .‬על כן נראה פשוט‬ ‫חלק המוסר וחסידות‪ .‬ולפ " ז גם מה שכתב בחלק המחשבה בדרך פקודיך‪,‬‬ ‫שדברים אלו לא נאמרו להלכה כלל‪ ,‬ואע"פ שפירש הבני יששכר עפ"ז‬ ‫ובפרט כאשר בונה הדברים ע"פ דברי האריז"ל ושאר מקובלים‪ ,‬וכן כמעט‬ ‫דברי הגמ' בבן עזאי‪ ,‬פשוט שלא כתב כן רק ע"פ דרוש ולא ע"פ פשט‪.‬‬ ‫כל המקורות שהובא בגליון העבר אינם ספרי הלכה אלא ספרי מוסר‪ ,‬פשוט‬ ‫בברכת הצלחה‪ ,‬מ‪ .‬לאווי‬ ‫שלא נאמרו להלכה כלל וכלל‪ ,‬רק לעורר לבבות ישראל שילמדו תורה‬ ‫—————————————‬ ‫ויחדשו חידושים‪ .‬רק בדרך דרש הוסיף רמז הדברים בדברי בן עזאי‪.‬‬ ‫נהנתי מאד מתשובת המכון שדברי רבינו בענין חידושי תורה הם נאמנים‬ ‫ויה"ר שתתרבה חידושי תורה אצל כל בני ישראל‪ ,‬אליהו ב‪.‬‬ ‫ומיוסדים על דברי הקדמונים‪ .‬ורצוני להוסיף‪ ,‬שאע"פ שתוספת הדברים‬