gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ערב שב”ק פרשת‬ ‫ויצא‬ ‫דברי חיזוק‬ ‫באמונה ובטחון ועוד‬ ‫י' כסלו‬ ‫על פרשיות השבוע‬ ‫שנת תשפ”ז‬ ‫מאת הרב אלי' מאיר סמיט שליט"א‬ ‫ביהמ"ד תוס' יו"ט ירושלים ‪058.323.1459 | 347.897.9968‬‬ ‫חובת ההשתדלות‪ ,‬ומאידך חובת ההכרה כי הישועה רק מאת ה' לבדו!!!‬ ‫ועם כל מה שכבש יהושע את מלכי כנען במלחמות‪,‬‬ ‫אָת ָלָ ֶֶהם ִִמּמּול ְּבָּכָ ִִאים‬ ‫השיבו הקב"ה‪ָָ :‬ה ֵֵסב ֶֶאל ַַא ֲֲח ֵֵר ֶיֶהם ָּוָב ָ‬ ‫אם לה' התשועה‪ ,‬למה צריכים סוס מוכן ליום מלחמה?‬ ‫כתוב בסוף ספרו (יהושע כד‪ ,‬יב) שאסף יהושע את כל שבטי‬ ‫(שמואל ב'‪ ,‬ה‪ ,‬כג)‪ ,‬ומבואר שציווה אותו השי"ת להשתדל‬ ‫ישראל‪ ,‬ואמר להם‪ֹ :‬לא ְְב ַַח ְְרְּבּ ָך ְוְ ֹלא ְְב ַַקְׁשֶּׁתּ ָך‪ .‬ופירש‬ ‫בדרך המנהג והטבע‪ ,‬כמנהג שאר אומות העולם המנצחים‬ ‫אּוֵבן ִּּב ֵיֵמי ְְק ִִציר‬‫כתוב בפרשתנו (בראשית ל‪ ,‬יד)‪ַ :‬וַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ְְר ֵ‬ ‫הרד"ק‪ ,‬שאם לא היה עוזר השי"ת לא היינו מנצחים כלל‪,‬‬ ‫במלחמה בדרך הטבע‪.‬‬ ‫ֶׂדה ַוַ ָּיּ ֵֵבא ֹא ָָֹתם ֶֶאל ֵלֵ ָָאה ִִאּמֹו‬ ‫דּוָד ִִאים ַּבּ ָּׂש� ֶ‬ ‫ִִח ִּּטים ַוַ ְִּיְּמ ָָצא ָ‬ ‫וכדרך שאמר דוד המלך ע"ה‪ֹ :‬לא ְְב ַַקְׁשִּׁתּ י ֶֶא ְְב ָָטח ְוְ ַַח ְְר ִּּבי ֹלא‬ ‫ּדּוָד ֵֵאי ְּבֵּנֵ ְך‪.‬‬ ‫ֹּתּאֶמר ָָר ֵֵחל ֶֶאל ֵלֵ ָָאה ְּתִּנִ י ָנָ א ִלִ י ִִמ ָ‬ ‫ַוַ ֶ‬ ‫וכן מצינו במלחמת העי‪ ,‬שאמר השי"ת ליהושע (יהושע‬ ‫יֵעִנִ י (תהלים מד‪ ,‬ז)‪ .‬וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים מד‪,‬‬ ‫תֹוִׁשׁ ֵ‬ ‫וכתב הספורנו בזה"ל‪ :‬״הודיע שבהיות כוונת האמהות‬ ‫ח‪ ,‬ב)‪ִׂ :‬שׂ ים ְלְ ָך ֹא ֵֵֹרב ָלָ ִִעיר ֵֵמ ַַא ֲֲח ֶֶר ָיָה‪ .‬ומטעם זה שלח משה‬ ‫ִּתָּּטֵּעם וגו'‪ִּ ,‬כּ י ֹלא ְְב ַַח ְְרָּבּ ם ָיָ ְְרׁשּו‬‫הֹוַרְׁשָּׁתּ ַוַ ֵ‬ ‫ג‪-‬ד) ַַאָּתּ ה ָיָ ְְדָך ּגֹוִיִ ם ַ‬ ‫רצויה לפני הא־ל יתברך בהשתדלותן בהכנסת הצרות‬ ‫רבינו ע"ה מרגלים במדבר פארן‪ ,‬שהקב"ה ציווהו על כך‪.‬‬ ‫רֹוֲעָך ְוְ אֹור ָּפֶּנֶ יָך‬ ‫רֹוָעם ֹלא הֹוִׁשׁ ָיָעה ָּלּמֹו‪ִּ ,‬כּ י ְיְ ִִמיְנְ ָך ּוְזְ ֲ‬ ‫ָָא ֶֶרץ ּוְזְ ָ‬ ‫וענין הדודאים‪ ,‬נשמעה תפילתן על זה‪ ,‬כי ראוי לצדיק‬ ‫עכת"ד הרבינו בחיי‪.‬‬ ‫ִּכּ י ְְר ִִצ ָיָתם‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬״תרע לאומים‪ ,‬הרעות לשבעה‬ ‫שיעשה השתדלות הטבעי האפשר אצלו להשיג חפצו‪,‬‬ ‫אומות גדולות ושלחתם מפנינו‪ ,‬ואתה בכוחך הורשתם‬ ‫הרי למדנו מדבריו‪ ,‬שעלינו להתנהג במלחמה עם‬ ‫ועם זה יתפלל שישיג התכלית״‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מתוך ארצם ותטעם לאבותינו בתוכה״‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שעל‬ ‫כל כללי המלחמה‪ ,‬להכין סוס מוכן למלחמה וכלי נשק‬ ‫ובביאור עומק דבריו‪ ,‬מצינו שכתב ה'רבינו בחיי' (בפתיחה‬ ‫אף כל המלחמות הגדולות שעשה יהושע‪ ,‬אמר דוד המלך‬ ‫לפרשת שלח)‪ ,‬דברים נפלאים ומאירים‪ ,‬המלמדים לאנוש‬ ‫רֹוָעם ֹלא הֹוִׁשׁ ָיָעה ָּלּמֹו‪ְ .‬וְ ֹלא ְְב ַַח ְְרָּבּ ם‬ ‫ע"ה ברוח קודשו‪ּ :‬וְזְ ָ‬ ‫דעה ובינה בכל ענין השתדלות הפרנסה‪:‬‬ ‫הֹוַרְׁשָּׁתּ ם‪.‬‬ ‫ָיָ ְְרׁשּו ָָא ֶֶרץ‪ .‬אלא ַַאָּתּ ה ְְבֹכ ֲֲֹחָך ַ‬ ‫אולם לאחר שעשינו את כל ההשתדלות הראויה‬ ‫"שאכן צריך לעשות‬ ‫שלמה המלך ע"ה אמר במשלי (כא‪ ,‬לא) סּוס מּוָכָ ן ְלְ יֹום‬ ‫ׁשּוָעה‪ .‬ויש להבין‪ ,‬הרי אם לה' התשועה‪,‬‬ ‫ִִמְלְ ָָח ָָמה ְוְ ַלַ ה' ַַה ְּּת ָ‬ ‫השתדלות‪ ,‬אך עם‬ ‫מצידנו‪ ,‬אין לנו לפחד‪ ,‬וכמו שנאמר (דברים כ‪ ,‬א) ְוְ ָָר ִִא ָיָת‬ ‫למה צריך סוס מוכן ליום מלחמה‪.‬‬ ‫ֹלֶקיָך ִִעָּמּ ְך‪,‬‬‫סּוס ָוָ ֶֶרֶכֶ ב ַַעם ַַרב ִִמְּמּ ָך ֹלא ִִת ָיָרא ֵֵמ ֶֶהם ִּכּ י ה' ֱֱא ֶ‬ ‫ומבאר הרבינו בחיי‪ ,‬ששלמה המלך ע"ה הזהיר בכתוב‬ ‫עשייתו ידע שעושה‬ ‫ֹלֵקיֶכֶ ם ַַהֹהֵֹלֵ ְך ִִעָּמֶּכֶ ם ְלְ הֹוִׁשׁ ַיַע ֶֶא ְְתֶכֶ ם‪.‬‬ ‫וכתיב (שם‪ ,‬ד)‪ִּ :‬כּ י ה' ֱֱא ֵ‬ ‫הרי שאף אם יהיה העם רב מאיתנו‪ ,‬אין לנו לפחד‪ ,‬כיון‬ ‫זה‪ ,‬שיעשה האדם כל דבר שצריך לעשות בדרך הטבע‪,‬‬ ‫וכל מה שבכוחו לעשות יעשה‪ ,‬ואת השאר ימסור בידי‬ ‫זאת רק מחמת רצון‬ ‫שה' אלקינו עמנו‪.‬‬ ‫שמים‪ .‬כי אדם הרוצה לצאת למלחמה ראוי לו שיכין כלי‬ ‫אין לבטוח לא בחוזק האויב ולא בחולשתו!‬ ‫זיין‪ ,‬סוסים ומרכבות ליום מלחמה‪ ,‬ואם אינו מכין ויסמוך‬ ‫וכן כשהאויב חלש מאיתנו‪ ,‬אין לנו לבטוח בכוחנו ולא‬ ‫ה' שיעשה מעשה‬ ‫על הנס‪ ,‬יימסר ביד אויביו‪.‬‬ ‫השתדלות‪ ,‬אבל לא‬ ‫לסמוך על חולשתו‪ .‬ויש ללמוד זאת מיהושע‪ ,‬שאחר‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אחר שעשה כל שביכולתו ובאמת פעל‬ ‫שהרגו את עכן שמעל בחרם‪ ,‬אמר לו הקב"ה (יהושע ח‪ ,‬א)‬ ‫והשתדל בכל כוחו‪ ,‬ועשה בדרך הטבע את כל הכנותיו‪ ,‬מכל‬ ‫שיש בזה איזה כח‬ ‫ֵּתָּחת‪ַַ ,‬קח ִִעְּמּ ָך ֵֵאת ָּכּל ַַעם ַַהִּמְּלְ ָָח ָָמה ְוְ קּום‬ ‫ַַאל ִּתּ ָיָרא ְוְ ַַאל ָ‬ ‫מקום אין לו לבטוח שישיג את רצונו מחמת הכנות אלו‬ ‫ֲֲעֵלֵ ה ָָה ָָעי‪ְְ ,‬ר ֵֵאה ָנָ ַַתִּתּ י ְְבָיָ ְְדָך ֶֶאת ֶֶמֶלֶ ְך ָָה ָָעי‪ .‬וכמו שמבואר‬ ‫שעשה‪ ,‬אלא חייב הוא לבטוח בה' יתברך ולא בהכנותיו‪,‬‬ ‫לקרב או לרחק"‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬שלקח יהושע שלושים אלף גיבורי חיל וישלחם לילה‪.‬‬ ‫כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל הכנותיו‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫ויש להבין‪ ,‬למה הוצרך יהושע לקחת שלושים אלף‬ ‫ׁשּוָעה‪.‬‬ ‫ֶׁשֶׁקר ַַהּסּוס ִלִ ְְת ָ‬ ‫(תהלים לג‪ ,‬יז) ֶ‬ ‫גיבורי חיל כנגד אלפיים או שלושת אלפים איש‪ ,‬כפי‬ ‫ולכן‪ ,‬מצינו שציוותה התורה את בני ישראל לפני‬ ‫״ַאל ְּתַּיַ ַּגּ ע ָׁשָּׁמּ ה ֶֶאת‬ ‫שאמרו לו המרגלים בפעם הראשונה‪ַ :‬‬ ‫כניסתם לארץ להשתדל בהכנות הראויות‪ ,‬שיצאו חלוצים‬ ‫ָּכּל ָָה ָָעם‪ִּ ,‬כּ י ֶֶאְלְ ַּפִּיִ ם אֹו ִּכְּׁשׁ ֹלֶׁשׁ ת ֲֲאָלָ ִִפים ִִאיׁש‪ִּ ,‬כּ י ְְמ ַַעט ֵֵהָּמּ ה״‪.‬‬ ‫בעלותם למלחמה על אויביהם‪ ,‬ושישלחו מרגלים בערי‬ ‫מן המשובחים‪ ,‬ולהשתמש בכל תחבולות המלחמה‬ ‫אלא מבואר שאמר לו הקב"ה שיקח את כל העם ולא‬ ‫שבכוחן לנצח את האויב‪ .‬ואין לנו לסמוך על הנס ולעשות‬ ‫האויבים‪ ,‬כי כל הענינים הללו הם הכנות לעשות מה‬ ‫יסמוך על חולשתם‪ ,‬כפי שאמרו לו המרגלים‪ .‬וכשם‬ ‫השתדלות כל שהיא בלבד‪ ,‬אלא צריך האדם לעשות כל‬ ‫שבכוח האדם לעשות בדרך הטבע‪.‬‬ ‫שאין לנו לפחד מחוזקו של האויב‪ ,‬כך אין לנו לסמוך‬ ‫מה שביכולתו ובכוחו להשתדל לצורך המלחמה‪ ,‬ועם‬ ‫ואף על פי שעם ישראל לא היו צריכים לכל זאת‪ ,‬לפי‬ ‫על חולשת האויב‪ .‬הרי לנו הנהגת עם ישראל במלחמה‪:‬‬ ‫כל זאת עליו לדעת שהישועה היא לה' וכמו שנאמר‪:‬‬ ‫שהרי פשוט וברור שניצחונם לא היה בדרך הטבע‪ ,‬כי‬ ‫״סּוס מּוָכָ ן ְלְ יֹום ִִמְלְ ָָח ָָמה״‪ ,‬צריך להכין למלחמה את כל‬ ‫ׁשּוָעה‪.‬‬ ‫ְוְ ַלַ ה' ַַה ְּּת ָ‬ ‫אם לפי הזכות והעונש‪ ,‬מכל מקום ציוותה התורה את‬ ‫המצטרך ולהתכונן בכל התחבולות‪ ,‬וכמו שנאמר (משלי‬ ‫בני ישראל שיעשו את כל ההשתדלות הזאת‪ ,‬ואחר כך‬ ‫והנה‪ ,‬בכל המלחמות שעשה יהושע עם מלכי כנען‪,‬‬ ‫כ‪ ,‬יח) ְּוְב ַַת ְְח ֻּּבלֹות ֲֲעֵׂשׂ ה ִִמְלְ ָָח ָָמה‪ ,‬ואין לנו לחסר דבר מכל‬ ‫ימסרו את התשועה למי שהתשועה שלו‪ .‬כי דרך התורה‬ ‫מצינו שנלחם בחרב ובחנית ובכל טכסיסי המלחמה‪,‬‬ ‫דרכי המלחמה‪ .‬ואחר שעשינו את כל זאת‪ ,‬יש לנו לבטוח‬ ‫היא לא לסמוך על הנס לעולם‪ ,‬אלא תמיד תצוה אותנו‬ ‫וכמו שמפורש במלחמת העי‪ ,‬ששם להם מארב‪ ,‬ועשו‬ ‫בה'‪ ,‬כי לא חוזק הצבא ולא חולשת האויב הם הגורמים‬ ‫שנשתדל בכל ההכנות האלו כפי כל המצטרך‪ ,‬ואחר כך‬ ‫עצמם כאילו הם נסים מלפני העי‪ ,‬כדי שירדפו אחריהם‬ ‫ֹלֵקיֶכֶ ם ַַהֹהֵֹלֵ ְך ִִעָּמֶּכֶ ם ְלְ הֹוִׁשׁ ַיַע ֶֶא ְְתֶכֶ ם‪.‬‬ ‫לניצחון‪ ,‬אלא ִּכּ י ה' ֱֱא ֵ‬ ‫עם כל השתדלותנו צריך להיות אמונה שלימה שאין‬ ‫ויינתקו מן העיר (עיין יהושע ח)‪ ,‬ואחר שרדפו אחריהם‬ ‫ׁשּוָעה‪.‬‬ ‫ְוְ ַלַ ה' ַַה ְּּת ָ‬ ‫עיקר התשועה אלא רק על ידי השם יתברך‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫ולא נשאר איש בעיר‪ ,‬קמו מן המארב ושרפו את העיר‪,‬‬ ‫ׁשּוָעה‪.‬‬ ‫שלמה המלך ע"ה סּוס מּוָכָ ן ְלְ יֹום ִִמְלְ ָָח ָָמה ְוְ ַלַ ה' ַַה ְּּת ָ‬ ‫נמצא לפי דברי הרבינו בחיי‪ ,‬שזה הניסיון הגדול‬ ‫ונלחמו אנשי העי פנים ואחור‪ ,‬ואף על פי שהיו מובטחים‬ ‫העומד לפני בני אדם‪ ,‬שמצד אחד‪ ,‬על האדם לעשות‬ ‫מאת ה' שינצחו‪.‬‬ ‫וכן מצינו אצל דוד המלך ע"ה‪ ,‬כששאל באורים ותומים‪,‬‬ ‫א‬ ‫כלומר‪ ,‬האדם חרש‪ ,‬זרע‪ ,‬קצר והביא את היבול אל‬ ‫פעולות השתדלות להשיגם‪ .‬אמנם‪ ,‬בד בבד עליו לזכור‬ ‫את כל הפעולות בדרך הטבע‪ ,‬אך מאידך יש לו לדעת‬ ‫תוך ביתו‪ ,‬ואחר כך הוא בא אל הכהן ואומר‪ְ :‬וְ ַַעָּתּ ה ִִהֵּנּ ה‬ ‫את האמונה הטהורה‪ ,‬שאי אפשר לו לאדם להשיג מאומה‬ ‫שאין המעשים פועלים כמו שנראה לעיני האדם‪ ,‬כאילו‬ ‫ְּפִּרי ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ֲֲאֶׁשׁ ר ָנָ ַַתָּתּ ה ִּלּ י ה' (דברים‬ ‫אִתי ֶֶאת ֵֵראִׁשׁ ית ִ‬ ‫ֵֵה ֵֵב ִ‬ ‫בכוחו ובעוצם ידו‪ ,‬ואין שום שייכות בין ההשתדלות‬ ‫ׁשּוָעה‪,‬‬ ‫הישועה היא תוצאה מהשתדלותו‪ ,‬אלא ַלַ ה' ַַהְיְ ָ‬ ‫ֹּכִּחי ְוְ ֹע ֶֶֹצם ָיָ ִִדי‪ ,‬ובאומרו‬ ‫כו‪ ,‬י)‪ .‬בזה הוא מבטל את מחשבת ִ‬ ‫לתוצאה‪ ,‬אלא הכל הוא רק ממתנת שמים‪.‬‬ ‫והשתדלותו אינה אלא לקיים גזירת המלך‪ ,‬כעין מס‬ ‫ֲֲאֶׁשׁ ר ָנָ ַַתָּתּ ה ִּלּ י הוא מראה בנפשו את ההכרה האמיתית‬ ‫שחייבים בני אדם למלכות‪.‬‬ ‫וכמו שמצינו אצל יצחק אבינו‪ ,‬דכתיב (בראשית כו‪ ,‬יב)‬ ‫שהכל נעשה מאת ה' יתברך‪.‬‬ ‫ְׁשָׁע ִִרים‬ ‫ָּבָּא ֶֶרץ ַַה ִִהוא ַוַ ְִּיְּמ ָָצא ַּבָּּׁש�ָׁנָ ה ַַה ִִהוא ֵֵמ ָָאה ָ‬ ‫ַוַ ִּיְּזְ ַַרע ִיִ ְְצ ָָחק ָ‬ ‫ההשתדלות אינה אלא מצד חובת האדם‪ ,‬והישועה מאת ה‬ ‫ובאמת‪ ,‬כשהאדם זורע‪ ,‬אמרו רז"ל (מובא בתוספות שבת לא‬ ‫ַוַ ְיְ ָָב ֲֲרֵכֵ הּו ה'‪ .‬ולכאורה צריך ביאור‪ ,‬הרי ״ַוַ ִּיְּזְ ַַרע״ היינו שהתייגע‬ ‫והנה נודע מה דאיתא במדרש (עי' רש"י בראשית כט‪ ,‬יא)‪,‬‬ ‫ע"א‪ ,‬ד"ה אמונת‪ ,‬בשם הירושלמי)‪ ,‬שעליו להאמין בחי העולמים‬ ‫בעבודת הארץ‪ ,‬ואם כן מהו שאמר ״ַוַ ְִּיְּמ ָָצא״‪ ,‬הלא מציאה‬ ‫בשעה שהלך יעקב חרנה במצות אביו לישא לו אשה‪ ,‬בא‬ ‫וזורע‪ ,‬כי יודע שצריך חסדי ה' שירדו גשמים וכו'‪ ,‬ובלי‬ ‫באה שלא בעמל ויגיעה‪.‬‬ ‫אליפז בן עשו הרשע ונטל ממנו את כל אשר לו‪ .‬אז אמר‬ ‫סייעתא דשמיא לא יצמח מאומה‪ .‬אולם אחר הקצירה‬ ‫וביאר הרה"ק הקדושת יום טוב זי"ע (תולדות‪ ,‬ד"ה ותקח‬ ‫״ֵמ ַַאִיִ ן ָיָ ֹבֹא ֶֶעְזְ ִִרי״ (תהלים קכא‪ ,‬א)‪ .‬אליעזר‪ ,‬בשעה שהלך‬ ‫יעקב ֵ‬ ‫ש‪ֹּ-‬כִּחי ְוְ ֹע ֶֶֹצם ָיָ ִִדי‬ ‫ִ‬ ‫עלול הוא לשכוח זאת ולחשוב בדעתו‬ ‫רבקה‪ ,‬וע"ש) שאכן בפועל היה ַוַ ִּיְּזְ ַַרע ִיִ ְְצ ָָחק‪ ,‬אולם מכל מקום‪,‬‬ ‫להביא את רבקה‪ ,‬מה כתיב ביה (בראשית כד‪ ,‬י) ַוַ ִּיּ ַּקּח ָָה ֶֶע ֶֶבד‬ ‫ָָעָׂשׂ ה ִלִ י ֶֶאת ַַה ַַחִיִ ל ַַהֶּזּ ה‪ ,‬ולטעות שעל ידי חכמתו וכשרונו‬ ‫כשבא למעשה וראה שהשבלים נבטו והתבואה גדלה‪ ,‬הוא‬ ‫ָׂשָׂרה ְגְ ַַמִּלּ ים וגו'‪ ,‬ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד וכו'‪.‬‬ ‫ֲֲע ָ‬ ‫באו לו היבולים‪.‬‬ ‫לא החשיב את כל יבולו אלא כמציאה גרידא וכמתנת‬ ‫חזר ואמר‪ :‬מה אנא מובד סברי מן בריי‪ ,‬חס ושלום לית‬ ‫ואם באמת הוא חושב כן אין הוא ראוי לברכה‪ ,‬וכמו‬ ‫שמים שבירכו ה'‪ ,‬כי ִּב ְְּרַּכּ ת ה' ִִהיא ַַת ֲֲעִׁשׁ יר (משלי י‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫אנא מובד סברי מן בריי [‪-‬מה אני מאבד תקוותי מבוראי‪ ,‬חס‬ ‫שאמרו חז"ל (עיין רמב"ן דברים כג‪ ,‬ה; ספר חסידים סי' תתרכ"ו)‪,‬‬ ‫וכל ענין ההשתדלות אינו אלא גזירת עליון ְּבֵּזֵ ַַעת ַַאֶּפּ יָך‬ ‫ושלום אין אני מאבד תקוותי מבוראי] ֶֶעְזְ ִִרי ֵֵמ ִִעם ה' (תהלים קכא‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ֹּתּאַכַ ל ֶלֶ ֶֶחם‪ ,‬אבל מאה השערים שבאו לו למעשה‪ ,‬הרי‬ ‫שאסור לעשות טובה למי שאינו מכיר טובה‪ ,‬ולכן הזהירה‬ ‫ומבאר הגה"ק הכתב סופר זי"ע‪ ,‬שבתחילה חשב יעקב‬ ‫הם כמציאה וכמתנה מן השמים‪.‬‬ ‫התורה להביא את הביכורים‪ ,‬שעל ידי זה יזכור שמאת‬ ‫לילך בדרכי האבות‪ ,‬שהנהיגו עצמם בדרך הטבע‪ ,‬שעל כן‬ ‫ה' היתה לו‪ ,‬וממילא יהיה ראוי לברכה ויתברכו הפירות‪,‬‬ ‫וכך ביאר המהר"ם שיק זי"ע (ד"ה ויצא)‪ ,‬במה שאמרו חז"ל‬ ‫נטל עמו אליעזר עשרה גמלים מכל טוב אדוניו בידו‪ ,‬ולא‬ ‫וכמו שכתב בספר החינוך‪.‬‬ ‫(חולין צא ע"ב)‪ ,‬שיעקב לקח מאבני המקום וישם מראשותיו‬ ‫סמכו על הנס‪ .‬ועל כן‪ ,‬כאשר לקח ממנו אליפז את הכל‪,‬‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יא)‪ ,‬והתחילו מריבות זו עם זו וכו'‪ ,‬מיד עשאן‬ ‫חשב לעצמו ֵֵמ ַַאִיִ ן ָיָ ֹבֹא ֶֶעְזְ ִִרי‪ ,‬היינו‪ ,‬היאך אשיג את זיווגי‬ ‫ועל כן לא די בדיבורים בעלמא‪ ,‬אלא צריך ְוְ ָָעִנִ ָיָת‬ ‫הקב"ה אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר (שם‪ ,‬יח)‪ַ :‬וַ ִּיּ ַּקּח ֶֶאת ָָה ֶֶא ֶֶבן‬ ‫הנקרא עזר‪ ,‬וכדכתיב (בראשית ב‪ ,‬יח) ֵֵעֶזֶ ר ְּכֶּנֶ ְגְ ּדֹו‪.‬‬ ‫ְוְ ָָא ַַמ ְְרָּתּ – מלשון הרמת קול‪ ,‬וכן צריך לעשות עסק גדול‬ ‫ֹׁשָׁתיו‪.‬‬ ‫ֲֲאֶׁשׁ ר ָׂשׂ ם ְְמ ַַר ֲֲא ָ‬ ‫בכל ענין הביכורים‪ ,‬כדי שיושרש בנפשו על ידי הפעולות‬ ‫אולם שוב חזר והתבונן‪ ,‬כי אף כשהולך האדם בדרך‬ ‫החיצוניות‪ ,‬שלא יהיה הדבר בדרך אגב‪ ,‬אלא בעסק גדול‪,‬‬ ‫וביאר את עומק ענין זה‪ ,‬שכאשר בא יעקב אבינו לשכב‬ ‫הטבע‪ ,‬אי אפשר לו להשיג מאומה אלא אם ה' בעזרו‪ ,‬כי‬ ‫שייקבע בנפשו ענין זה‪ ,‬להכיר בטובת ה'‪ ,‬״וענית ואמרת״‬ ‫שם‪ ,‬נתיירא מחיות רעות וליסטים‪ ,‬ועל כן בטח בה' ובטובו‪.‬‬ ‫הכל בידי שמים‪ ,‬והחריצות הבל ושוא היא‪ .‬ואצל הבורא‬ ‫– שאינך כפוי טובה‪.‬‬ ‫אך לא זו בלבד ששם מבטחו‪ ,‬אלא גם השתדל לעשות‬ ‫יתברך שמו אין שום חילוק בין דרך הטבע לחוץ לדרך‬ ‫הצלות מה שבידו‪ ,‬ואלו הן האבנים‪ ,‬כלומר‪ ,‬אבני היסוד‬ ‫הטבע‪ ,‬ומי שאמר לשמן וידלוק יכול לומר גם לחומץ‬ ‫ָּבָּרא״ – בזכות ביכורים‬ ‫״ְּבֵּראִׁשׁ ית ָ‬ ‫וזהו שאמרו חז"ל ֵ‬ ‫אשר שם מראשותיו‪ ,‬והם שני היסודות שעליהם נשען‪:‬‬ ‫שידלוק‪ ,‬אלא שהקב"ה רוצה למעט בנס‪ ,‬ועל כן ציווה‬ ‫שנקראו ראשית נברא העולם‪ .‬שהרי תכלית בריאת שמים‬ ‫האחד – השגחת ה'‪ ,‬והשני – השתדלותו ומעשי ידיו‪.‬‬ ‫על ההשתדלות‪ .‬אבל מי שאין בידו לעשות השתדלות‪,‬‬ ‫וארץ היא שהאדם הנברא יכיר שכל הבריאה וכל הכלול‬ ‫פטור הוא ממנה‪ ,‬ויכול לסמוך על הקב"ה שיעזור לו גם‬ ‫בה הם מאתו יתברך‪ ,‬ועל ידי ביכורים באים להכרה זו‪,‬‬ ‫ועל כן החלו האבנים מריבות זו עם זו‪ ,‬כי שני יסודות אלו‬ ‫בלי עזר מבשר ודם‪.‬‬ ‫ואם כן בזכותה נברא העולם‪.‬‬ ‫לכאורה הם כצרות זו לזו‪ ,‬שהרי אי אפשר לבטוח בהקב"ה‬ ‫מחד גיסא‪ ,‬ומאידך גיסא לבטוח במעשי ידיו‪ .‬אולם מיד‬ ‫ועל פי זה פירש הכתב סופר זי"ע‪ ,‬מה שאמר יעקב אבינו‪:‬‬ ‫ולפי זה מבואר היטב הטעם שנסמכה מצות ביכורים‬ ‫עשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬שנתן לו לב להבין שבאמת הכל‬ ‫ְּבָּר ִִאי״‪ ,‬כלומר‪ ,‬מה אנא – מה אני‪,‬‬ ‫מֹוֵבד ִִס ְְב ִִרי ִִמן ָ‬ ‫״ָמה ָָאָנָ א ֵ‬ ‫ָ‬ ‫לעמלק‪ ,‬כי מצות ביכורים היא היפך שורש עמלק‪ ,‬שהמצוה‬ ‫אחד‪ ,‬כי גם מעשה ידיו יהיה בהשגחת ה'‪ .‬והיינו‪ ,‬שאכן‬ ‫כשיש לי כל‪ ,‬אם אני מובד סברי מן בריי‪ ,‬מאבד תקוותי‬ ‫באה להשריש בנו ענין הכרת הטוב‪ ,‬שלא תהיה לעמלק‬ ‫צריך לעשות השתדלות‪ ,‬אך עם עשייתו ידע שעושה זאת‬ ‫מבוראי‪ ,‬ואיני סומך ובוטח בה'‪ ,‬הרי כל מה שיש לי כלא‬ ‫שליטה עלינו‪ ,‬כי כח עמלק הוא (מכילתא בשלח יז)‪ :‬״יבוא‬ ‫רק מחמת רצון ה' שיעשה מעשה השתדלות‪ ,‬אבל לא‬ ‫היה‪ .‬ואם כן‪ ,‬גם כשאין לי‪ ,‬אין אני מאבד תקוותי ובטחוני‬ ‫כפוי טובה ויפרע מכפוי טובה״‪ .‬וכלל ישראל בטבעם הם‬ ‫שיש בזה איזה כח לקרב או לרחק‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שעצם‬ ‫בקוני‪ ,‬ועזרי הוא העזר כנגדו מאת ה'‪ ,‬גם בלי השתדלות‪.‬‬ ‫ההיפך ממש‪ ,‬שמכירים טובה ויודעים שכל הטובה מאת‬ ‫עשיית ההשתדלות אף היא נעשית רק ברצון השי"ת‪ ,‬כי‬ ‫כמו דמצינו בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג) שרבי ינאי פחד‬ ‫ה' היא לנו‪ ,‬ובכח מצוה זו יוכל האדם לעקור את מחשבת‬ ‫אי אפשר לאדם להרים יד או רגל אם לא נגזר כן מלמעלה‪.‬‬ ‫מנחשים‪ ,‬והיה מניח ארבע כרעי מיטתו בדליים מלאים‬ ‫ֹּכִּחי ְוְ ֹע ֶֶֹצם ָיָ ִִדי‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫[פשיטא שאין הדברים אמורים כלפי יעקב ח"ו‪ ,‬אלא רק בדרך‬ ‫מים‪ ,‬כי הנחש אינו יכול לעבור ולדלג עליהם‪ .‬פעם אחת‪,‬‬ ‫ובזה יתיישבו דברי המדרש (תנחומא פר' כי תבוא)‪ ,‬שצפה‬ ‫הדרוש‪ ,‬ללמד לדורות עולם את המעשה אשר יעשון]‪.‬‬ ‫כשניעור משנתו‪ ,‬מצא נחש על מיטתו‪ .‬מאז ציווה רבי‬ ‫משה רבינו ע"ה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד‬ ‫מצות ביכורים עניינה להשריש בלב האדם שהכל מאתו‬ ‫ינאי להסיר את הדליים‪ ,‬ואמר‪ ,‬עלי לבטוח בה' שישמרני‬ ‫מן המזיקים‪.‬‬ ‫ליחרב והביכורים עתידין ליפסק‪ ,‬עמד והתקין לישראל‬ ‫יתברך‬ ‫שיהיו מתפללין שלוש פעמים בכל יום‪ .‬כי עיקר התפילה‬ ‫ולכאורה יש לתמוה‪ ,‬וכי מעיקרא לא בטח בה'? אלא‬ ‫הוא לידע ולזכור שהכל ממנו יתברך שמו‪ ,‬ומבקשין על‬ ‫יסוד חשוב זה באמונה משרישה בלבנו מצות ביכורים‪.‬‬ ‫ודאי‪ ,‬כי מתחילה קיים בעצמו חובת ההשתדלות לשמור‬ ‫כל פרט ופרט‪ ,‬לידע שהכל ממנו‪.‬‬ ‫ענין מצות ביכורים מפורש בתורה במקרא ביכורים (דברים‬ ‫עצמו ממזיקים ומרעין בישין‪ .‬אולם משנוכח שאין‬ ‫ַּבָּּיִּמים ָָה ֵֵהם‪ְ ,‬וְ ָָא ַַמ ְְרָּתּ ֵֵאָלָ יו‬ ‫ֹּכֵּהן ֲֲאֶׁשׁ ר ִיִ ְְהֶיֶ ה ִ‬ ‫אָת ֶֶאל ַַה ֵ‬ ‫כו‪ ,‬ג)‪ָּ :‬וָב ָ‬ ‫ולפי דברינו מבואר היטב‪ ,‬שכשראה משה רבינו ע"ה‬ ‫השתדלותו מועילה‪ ,‬ואין הדליים עוצרים בעד הנחשים‪,‬‬ ‫ִִה ְַּגְּדִּתּ י ַַהּיֹום וגו'‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬״ואמרת אליו שאינך כפוי‬ ‫שעתידין ביכורים ליבטל‪ ,‬והרי כל ענין הביכורים הוא לחזק‬ ‫הסיק מכך שאין מבקשים ממנו השתדלות בענין זה‪ ,‬ועליו‬ ‫טובה״‪.‬‬ ‫שהכל ממנו יתברך ולברך שמו‪ ,‬על כן תיקן משה רבינו‬ ‫רק לשים מבטחו בה' אלקים‪ .‬ומובן שאין הדברים באים‬ ‫ע"ה להתפלל בכל יום שלוש תפילות‪ ,‬כדי לזכור תמיד‬ ‫ובספר החינוך (מצוה צא) כתב‪ :‬״משרשי המצוה‪ ,‬כדי‬ ‫לגרוע מחובת ההשתדלות‪ ,‬אלא להבין ולהשכיל מהותה‬ ‫להעלות דבר השי"ת על ראש שמחתנו‪ ,‬ונזכור ונדע כי‬ ‫של השתדלות מהי‪.‬‬ ‫שהכל ממנו יתברך שמו‪.‬‬ ‫מאתו ב"ה יגיעו לנו כל הברכות בעולם‪ ,‬על כן נצטוינו‬ ‫נמצא‪ ,‬שחובת האדם לעשות כל אשר בידו בדרך הטבע‪,‬‬ ‫להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנותיו‪,‬‬ ‫כל תהלוכות האדם הכל ממתנת שמים!‬ ‫אך לאחר כל ההשתדלות עליו להסיר מלבו כל פחד ודאגה‪,‬‬ ‫ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו‪ ,‬והודאתנו לפניו כי הפירות‬ ‫זהו כלל גדול לכל תהלוכות החיים‪ ,‬שכך גזר הקב"ה‬ ‫ולידע כי אין הניצחון תלוי ברוב חיל ובחוזק יד‪ ,‬אלא הכל‬ ‫ויתר כל הטובה מאתו יבואו‪ ,‬נהיה ראויין לברכה ויתברכו‬ ‫שיצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב‪ ,‬וביגיע כפיו יאכל‬ ‫ׁשּוָעה‪.‬‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬כי‪ַ :‬לַ ה' ַַה ְּּת ָ‬ ‫פירותינו״‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחם‪ ,‬וכן לענין שאר צרכיו‪ ,‬שהטיל חיוב על האדם לעשות‬ ‫ב‬