gilyoines.com

מעיינות הים · Maynois Hayum

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מעיינות הים · Maynois Hayum — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫בעזרת השם יתברך‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫שנה ו׳ · גליון ר"ל‬ ‫מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מעיין הבהירות‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫שנאמרו בעידן רעוא דרעוין‬ ‫מעיינות החכמה‬ ‫שאלות ותשובות ביסודות העבודה‬ ‫ַוַ �ָּיֶָגֶ ל ֶֶאת ָָה ֶֶא ֶֶבן‪:‬‬ ‫התכלית בצער יותר מבהרחבה?‬ ‫גלילת האבן לבד המקשרת עם השכינה הקד' ועם נשמות ישראל‬ ‫גלילת ה'אבן' שמביאה את הדבקות ב'ההיא אבנא' | הסט"א מונע את ההתקשרות הפנימית של יראי ה'‬ ‫⋅ שאלה ⋅‬ ‫המתאספים יחד | טבע האדם לרצות בפרסום תורתו – אזהרה להישמר מפרסום של שקר‬ ‫ידוע שתכלית האדם בעולמו היא להכיר אותו‬ ‫ית'; המציאות היא‪ ,‬שלפעמים קל יותר לזכור‬ ‫ומשם להתבונן באהבה ויראה שכליים‪ ,‬האיך להתקשר בבורא‬ ‫ולחיות את השי"ת בעת הצער והדוחק‪ ,‬מאשר‬ ‫ית' ע"י התורה והתפילה‪ .‬למעלה בקודש לעלות למדרגת‬ ‫א‬ ‫בעת הישועה וההרחבה – א"כ‪ ,‬אולי יש לו ית'‬ ‫רצון בצער יותר מבהרחבה‪ ,‬ולא בטוב הנראה‬ ‫הביטול במציאות אל הבורא ית"ש‪ .‬ועולה על כולנה היא‬ ‫מדרגת המסירות נפש‪ ,‬בבחי' הביטול מכל וכל‪ ,‬להיות כאין‬ ‫עליות בסולם העולה בית א‪-‬ל עם‬ ‫והנגלית?‬ ‫הגמור ולהיכלל בייחודו ית' לגמרי‪ .‬זהו הסולם העולה בית‬ ‫א"ל‪ ,‬שראשו מגיע השמימה‪( ,‬וכל הדרגות הללו הם נגד העולמות כפי‬ ‫השכינה הקד'‬ ‫סדרן‪ ,‬וכמו שנתבאר הרבה)‪.‬‬ ‫⋅ תשובה ⋅‬ ‫התדבקות יעקב אבינו בשכינה הקד' דרך אותיות התוה"ק‬ ‫ויעקב אבינו ביקש מהשי"ת (בראשית כ"ח‪ ,‬כ')‪" :‬אם יהיה אלקים‬ ‫זה ודאי שכשעוברים על האדם יסורים ח"ו‪,‬‬ ‫לָׁשה ֶֶע ְְד ֵֵרי ֹצֹאן ֹר ְְֹב ִִצים ָָעֶלֶ ָיָה ִּכִ י‬ ‫ַוַ ַּיַ ְְרא ְוְ ִִהֵּנֵ ה ְְב ֵֵאר ַַּב ָָּׂש ֶֶדה ְוְ ִִהֵּנֵ ה ָָׁשם ְְׁש ָ‬ ‫עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וכו'" – היינו שגם‬ ‫צריך להודות להשי"ת עליהם ועל הכאבים‪,‬‬ ‫ִִמן ַַה ְְּב ֵֵאר ַַה ִִהוא ַיַ ְְׁשקּו ָָה ֲֲע ָָד ִִרים ְוְ ָָה ֶֶא ֶֶבן ְְּגֹדָֹלָ ה ַַעל ִִּפי ַַה ְְּב ֵֵאר‪( :‬בראשית‬ ‫כשעולים במעלות הסולם השמימה‪ ,‬אין די שעולים בבחי'‬ ‫כ"ט‪ ,‬ב')‬ ‫כבן המקבל תוכחה מאביו ברחמים כדי להצילו‪.‬‬ ‫המידות וההרגש שבלב בלבד‪ ,‬אלא יש לעלות עם השכינה‬ ‫כי צריך לדעת שכל כוונתו יתברך היא אך ורק‬ ‫הק'‪ ,‬בסוד כח המדמה‪ ,‬שהוא שורש וראש לראייה העליונה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו אחר שהטמין עצמו י"ד שנים בישיבת שם ועבר‪,‬‬ ‫לטובה‪ ,‬והצער אינו בא אלא להגביר את הדעת‬ ‫מה כתיב ביה (בראשית כ"ח‪ ,‬י"ח)‪" :‬ויקח מאבני המקום וישם‬ ‫כי כן בכל עולם ועולם‪ ,‬צריך לראות לנגדו כל המידות‬ ‫וההכרה במציאותו‪ ,‬ועל נקודה זה יש להודות‬ ‫מראשותיו"‪ .‬ואיתא בזוה"ק (ח"ב רכ"ט ע"ב)‪" :‬אלין תריסר אבנין‬ ‫שכלולים בזה העולם‪ .‬וכמשצייר לנגדו השמות שכנגד‬ ‫להשי"ת‪.‬‬ ‫המידות‪ ,‬או כשמדמה בעיני רוחו עבודת הצדיקים שעבדו‬ ‫קדישין‪ ,‬כלהו אתעבידו חד אבנא‪ ,‬דכתיב 'והאבן הזאת אשר‬ ‫את בוראם נאמנה באלו המידות‪ ,‬אזי הוא בא לדבקות גדולה‬ ‫שמתי מצבה'‪ .‬וקרי להו 'אבן' מאי טעמא‪ ,‬בגין דכלהו תריסר‬ ‫אמנם מאידך גיסא אם עוצר האדם כאן וסובר‬ ‫ונוראה בבחי' 'אם יהיה אלקים עמדי'‪.‬‬ ‫אבנין אתכלילו באבנא חדא קדישא עלאה‪ ,‬דאיהי לעילא מנהון"‪.‬‬ ‫שהשי"ת חפץ בייסורים ובעצם הסבל‪ ,‬הרי‬ ‫כלומר‪ ,‬יעקב אבינו נתייחד עם בוראו דווקא ע"י 'ההיא אבנא'‪.‬‬ ‫זו טעות גדולה‪ .‬כי אין השי"ת חפץ בצער‬ ‫וכך זוכה לבחי' והיה הוי"ה לי לאלקים (שם‪ ,‬כ"א)‪ ,‬היינו שפנימיות‬ ‫המדרגות שבבחי' שם הוי"ה מתגלות גם בבחי' שם אלקים‪,‬‬ ‫דהנה ישנם הרבה אנשים העוסקים והוגים בתורה הק'‪ ,‬אך‬ ‫ואינו רוצה להעניקו‪ ,‬והרי זה רק כרופא הנותן‬ ‫שהוא בחי' המדמה‪ ,‬בחי' השכינה הק'‪ .‬והעיקר הוא שלא תהא‬ ‫אין להם נגיעה ב'ההיא אבנא'‪ .‬ויעקב אבינו כתיב בו "וישכב‬ ‫טיפול מכאיב כדי לרפא – שמקבלים ומודים‬ ‫עבודתו את בוראו יבשה וחרבה‪ .‬כי צריך בכל עת להתקשר‬ ‫במקום ההוא"‪' ,‬ישכב אותיות י"ש‪-‬כ"ב‪ ,‬מרמז על כ"ב אותיות‬ ‫על הטיפול על אף כאבו‪ ,‬כי יודעים שתכליתו‬ ‫בשכינה הק'‪ ,‬לעלות עימה בסולם העולה בית ה'‪.‬‬ ‫התורה שהם כללות בניין העולמות‪ ,‬על ידן נתייחד בסוד‬ ‫לרפואה‪.‬‬ ‫השכיבה עם 'ההיא אבנא'‪.‬‬ ‫אולם ברור שאין זה רצון הנטפל שיצטרך לרפואות‬ ‫העליות לכל העולמות על ידי התדבקות המחשבה בהם‬ ‫והנה‪ ,‬עיקר עבודת האיש הישראלי בהאי עלמא היא‪ ,‬לחיות‬ ‫אלו‪ ,‬כן אנו צריכים לכוון שרצוננו האמיתי יהיה‬ ‫זאת הייתה עיקר עבודתו של יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שעלה אל‬ ‫בבחינת 'שויתי הוי"ה לנגדי תמיד' – לצייר תמיד שם הוי"ה‬ ‫מכוון לרצונו ית'‪ ,‬שהוא השפעת הטוב הנראה‬ ‫מדרגת הלובן העליון להתדבק בייחוד האמיתי‪ ,‬להיכלל לגמרי‬ ‫לנגדו‪ .‬וכבר כתבו בספרים הק' בשם הבעש"ט‪ ,‬שאין העניין‬ ‫והנגלית לבניו אהוביו‪ ,‬ושירגישו את טובו‪ ,‬ושלא‬ ‫באור א"ס ב"ה‪ ,‬בבחי' 'לאשתאבא בגופא דמלכא' הנזכר‬ ‫לצייר השמות לנגדו גרידא – ללא שום דבקות‪ ,‬כי השכינה הק'‬ ‫ישכחו ממנו לעולם אף בשעה שיש לאדם רק‬ ‫בזוה"ק (ח"א רי"ז ע"ב)‪ .‬ובזאת העבודה עוסקים הצדיקים בכל‬ ‫אין ברצונה להתגלות‪ ,‬אם חושבים באותיות רק בבחי' חיצוניות‪,‬‬ ‫טוב מוחלט‪ .‬אז לא נצטרך לכל התרופות‪ ,‬כי רק‬ ‫ימיהם‪ ,‬והיא היא הסולם המוצב ארצה‪ ,‬שמעלה את הנשמה‬ ‫ואין מתקשרים באמת באור אלקותו ית"ש‪ .‬והגם שבאמת‬ ‫בגלל שנפלנו והתרחקנו נצרכנו לכל הרפואות‬ ‫'השמימה' – לשכון בעליונים‪.‬‬ ‫צריך לצייר שם הוי"ה לראותו כנגד עיני רוחו ממש‪ ,‬כל זה‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫וכמו שהגיד הבעש"ט הק'‪ ,‬שבמקום שמחשבתו של אדם – שם‬ ‫לתכלית שיבוא על ידי האותיות הקדושות‪ ,‬להתדבק בבוראו‬ ‫כי תכליתן האמיתית היא‪ ,‬שעל ידם יעלה האדם‬ ‫הוא נמצא‪ ,‬כי אין המחשבה דבר חיצוני אל האדם‪ .‬וכאשר‬ ‫בכל מדרגות הדבקות שכלולים בשם הוי"ה ב"ה‪.‬‬ ‫האדם מחשב במציאות העליון ולא באופן של יובש‪ ,‬הרי באיזו‬ ‫להכרה אמיתית באביו הטוב והמטיב בגשמיות‬ ‫מדרגה שהוא נמצא – בין במדרגת קבלת עול‪ ,‬ובין באהבה‬ ‫תפילת יעקב אבינו שעליותיו יהיו בחיות – עם‬ ‫וברוחניות – כך יוכל לקבל את טובו המוחלט של‬ ‫ויראה טבעיים ושכליים‪ ,‬או בכלל במדרגת הביטול והמסירות‬ ‫השכינה הקד'‬ ‫הבורא‪ ,‬להתענג עליו באמת כשהוא ממלא לו כל‬ ‫נפש אל הבורא ית' – באמת הוא נמצא לגמרי באותו המקום‪ ,‬כי‬ ‫ודרכי העבודה בזה ה' מדרגות הן‪ :‬תחילה‪ ,‬צריך שיקבל על עצמו‬ ‫משאלות ליבו‪.‬‬ ‫משם הוא חושב ולשם הוא מחובר‪.‬‬ ‫עול מלכות שמים‪ .‬משם יוכל לעופף באהבה ויראה אל בוראו‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫תוצאת ההשגה‪ :‬חוסר התפעלות‬ ‫יסוד העלייה‪ :‬האמונה וההערכה‬ ‫המסייעים לעלות‪ :‬התקשרות‬ ‫מהמציאות החיצונה‬ ‫בעבודתנו האישית‬ ‫והתחברות עם נשמות‬ ‫'מה שאני מגלה אני צריך לפרסם' – אמת שהיצר‬ ‫השפלות האמיתית היא זאת המגיעה מתוך הכרה‬ ‫האדם מוצא את עצמו ללא יכולת המשכת שפע‬ ‫משתמש עמה‬ ‫בכחותינו האלקיים‬ ‫מים חיים‬ ‫אמנם טבע האדם שכל נקודה שהוא חופר ומעמיק ומגלה‬ ‫אבל בד בבד נדרש מכל אחד להיכנס ולחדור לעמקי‬ ‫אמנם כנגד בחי' המדמה דקדושה ד'שויתי הוי"ה לנגדי תמיד'‬ ‫בתורה הק' ובדרכי עבודתו ית'‪ ,‬רצונו שתתקבל בקרב‬ ‫נפשו‪ ,‬להתייחד שם עם הבורא ית'‪ ,‬ולא להסתכל ולחשוב‬ ‫(תהלים ט"ז‪ ,‬ח')‪ ,‬יש בחי' המדמה דסט"א‪ ,‬שבמקום לחשוב על‬ ‫תלמידיו וחבריו ויתפרסם בשער בת רבים‪ .‬ואף שבעצם‬ ‫על שאר בני אדם; אלא יעבוד את הבורא ית' בבחי'‬ ‫מציאות הבורא ית'‪ ,‬אזי יום ולילה לא ישבות מלחשוב מחשבות‬ ‫אמת הדבר שצריך למצוא שכל טוב בעיני אלקים ואדם‪,‬‬ ‫התבודדות‪ ,‬בבחי' הצדיקים דעיילי בלי בר‪ .‬ולא יחשוב‬ ‫בני אדם ומהקורה אותם; וגם בעת שעומד להתפלל הוא טרוד‬ ‫ולחפש שכולם יקבלו השכל אלקי שהוא משיג; אך היצר‬ ‫שגילוי אלקותו ית' בתחתונים תלויה בעבודת אחרים‪ ,‬אלא ידע‬ ‫במחשבתו מכל הנעשה תחת השמש‪ ,‬וחלף זאת שישים‬ ‫הרע משתמש בזה ומפיל את האדם לעצבות כשרואה שאין‬ ‫נאמנה שהכל תלוי בו לבד‪ .‬והעיקר יהא אצלו בחי' "וישק‬ ‫מחשבתו בשמות הק' ובדבקות הבורא ויתבייש מלהסיח‬ ‫העולם אוחזים ממנו ומדרכו והנהגתו בקודש‪.‬‬ ‫יעקב לרחל" בזה שמתקשר בנקודת האמת‪ ,‬כי בכך תלויה‬ ‫דעתו לרגעא חדא ממציאותו ית'‪ ,‬הוא מצייר לעצמו דמיונות‬ ‫כי באמת אין הוא מחויב אלא להשלים הנקודה דיליה‪ ,‬כי צריך‬ ‫שלמות הגאולה‪.‬‬ ‫שוא מהקורה אצל פלוני ואצל אלמוני‪ ,‬וממילא נופל מרום‬ ‫להיכנס לדבקות בפנימיות נפשו‪ ,‬בסוד מה שנאמר אצל שאול‬ ‫והנה אצל משה רבינו כתיב "והאיש משה עניו מאוד מכל‬ ‫המעלות אל מקום עלמא דפרודא המלא קנאה תאווה וכבוד‪.‬‬ ‫שלא לימד תורתו לאחרים‪ ,‬ולא כדוד שהייתה תורתו תורת‬ ‫האדם אשר על פני האדמה"‪ ,‬ואין לחשוב ח"ו שענוותנותו‬ ‫על זה רומז הכתוב (בראשית כ"ט‪ ,‬ב')‪ :‬וירא והנה באר בשדה‪ ,‬והנה‬ ‫חסד שלימדה לאחרים‪ .‬והגם שכן צריך לילך גם בדרכו של‬ ‫של משה באה לו מחמת קטנות המוחין וקוצר השגתו‪ .‬אלא‬ ‫שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה‪ ,‬כי מין הבאר ההוא ישקו‬ ‫דוד ולבקש שכל העולם יקבלו תורתו‪ ,‬אמנם השי"ת עושה‬ ‫משה רבינו‪ ,‬הגם שהיה עניו ושפל מכל האדם ולא החזיק‬ ‫העדרים‪ ,‬והאבן גדולה על פי הבאר‪ .‬כלומר‪ ,‬דכאשר האדם‬ ‫זאת שהצדיק ירגיש שאין עבודתו מתקבלת בעולם בכדי‬ ‫עצמו לכלום‪ ,‬היה מעמיד עצמו בכפיפה אחת יחד עם‬ ‫עומד להתפלל או מתיישב לעסוק בדברי תורה‪ ,‬והוא מוצא‬ ‫שכל עבודתו תהא לשם שמים‪ .‬והשי"ת מנהיג הדבר שתורתו‬ ‫המצורעים‪.‬‬ ‫את עצמו בלי יכולת המשכת שפע מים חיים מן הבאר העליון‬ ‫תתגלה ממילא בעולם‪ ,‬ללא כוונת והשתדלות האדם‪.‬‬ ‫כי שפלותו הגדולה הגיעה מלמעלה דווקא בגלל שהכיר‬ ‫של השכינה הק'‪ ,‬כי אין הוא מקושר אליה ח"ו – אזי יתקשר‬ ‫זאת הייתה עבודתו של רשב"י ע"ה דעייל ללא בר‪ ,‬שלא היה‬ ‫בכחתיו‪ ,‬וכן כל ת"ח אשר בכל איבר ואיבר מתלבש בו נפשו‬ ‫תחילה אל השלושה עדרי צאן‪ ,‬שהם בכליליות עבודת‬ ‫איכפת ליה מחיצוניות העולם מה שאנשים מחשבים עליו‪,‬‬ ‫של משה רבינו‪ ,‬הגם שצריך להחזיק עצמו לשפל ונבזה וחדל‬ ‫ה'קבלת עול' שיש בה ג' מדרגות‪.‬‬ ‫ואעפ"כ 'יכול הוא לפטור את כל העולם מן הדין' – לפרסם‬ ‫אישים – אמנם אדרבה מתוך השפלות עצמה צריך לבוא אל‬ ‫כי כל הטעם שאין האדם יכול להתקשר ב'ההיא אבנא' –‬ ‫גילוי ית' בכל העולם‪ .‬כי אף שצריך לעשות הישר והטוב‬ ‫ההכרה שהשי"ת בחר בו ובעבודתו‪ ,‬לגלול הוא לבדו את האבן‬ ‫המלכות דקדושה‪ ,‬הוא‪ ,‬משום שפרק עול התורה הק' מעל‬ ‫בעיני אלקים ואדם‪ ,‬ולדאוג שכל מעשיו יהיו ישרים והגונים‬ ‫מעל פי הבאר‪ ,‬ולא ימתין עד שיאספו כל העדרים ויגללו את‬ ‫צווארו רח"ל ולא קיבל על עצמו עול מלכות שמים באהבה‪,‬‬ ‫בפני בני אדם‪ ,‬אך מחשבתו צריכה להיות רק בדבקות הבורא‪.‬‬ ‫האבן מעל פי הבאר יחד‪.‬‬ ‫היות וקבלת העול היא יסוד איתן לכל המדרגות שבעולם; ואם‬ ‫כל זה דלא כמו שרגילי אינשי‪ ,‬שכאשר מפרסמים איזה ספר‬ ‫לא קבל האדם על עצמו את עול מלכותו ית'‪ ,‬אזי לא יכול‬ ‫וכן כאשר מוסרים שיעור וכדומה‪ ,‬הם עסוקים במחשבתם כל‬ ‫האמת הפוכה מהטבע שלנו – לא להאמין ולא‬ ‫להעלות את השכינה הק'‪.‬‬ ‫היום כולו אם ימצא חן בעני אנשים‪ .‬כל זה הוא ממשאות שוא‬ ‫להעריך את עבודתנו‬ ‫ומדוחים של היצר הרע‪ ,‬כי בזה עצמו גורם ש'עוד היום גדול‬ ‫אכן אמת ונכון הדבר שיש לו להתקשר לכל נשמות ישראל‪,‬‬ ‫'ונאספו שמה' ‪ -‬האור הנמשך בהתאספות נשמות‬ ‫ולא יאספו כל העדרים' – שלא תהיה התכללות והתקשרות‬ ‫ועליו לעשות כל אשר לאל ידו להשפיע על זולתו‪ ,‬לילך‬ ‫ישראל‬ ‫כל נשמות ישראל‪ ,‬אלא כל כולו צריך לעבוד את קונו לשם‬ ‫בדרך הישר והרצוי לפניו ית'‪ .‬אמנם העיקר הוא שיתקשר עם‬ ‫העצה היעוצה לו היא שיקיים מאמר הכתוב (בראשית כ"ט‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬והשי"ת יעשה הטוב בעיניו‪.‬‬ ‫בחי' רשב"י דעייל בלא בר‪ ,‬ולא היה איכפת ליה מכל המציאות‬ ‫ג')‪" :‬ונאספו שמה כל העדרים" – שיחבר ויקשר עצמו בקרב‬ ‫החיצונה‪.‬‬ ‫אסיפת קהל ועדה העומדים להתפלל תפילה בציבור ולומדים‬ ‫ההצלחה בפרסום תורתו רק כשהכוונה היא רק לשמו ית'‬ ‫תורה ברבים‪ ,‬וכמו שאמר הר"ן בדרשותיו וכן דרש האלשיך‬ ‫וזה קשה מאוד‪ ,‬כי טבע האדם שאין מחשיב הנקודה הפנימית‬ ‫זהו סוד שנעוץ סוף התורה בתחילתה‪' ,‬בראשית' ו'לעיני‬ ‫דיליה ואינו מאמין שבעבודתו יכול הוא עצמו להמשיך אור‬ ‫הק'‪ ,‬שההכנה של הצדיקים מסייע בידי הבלתי מוכנים‪.‬‬ ‫כל ישראל' – היינו‪ ,‬ששלמות התורה היא כאשר מפרסמים‬ ‫הגאולה בעולם‪ .‬אמנם הבעש"ט הק' היה אומר‪ ,‬שכל הגאולה‬ ‫שם בהתאספות‪ ,‬אפי' שישנם אנשים שעדיין לא זכו לטהר‬ ‫התורה 'לעיני כל ישראל'; אך מאידך גיסא‪ ,‬צריך לבוא לבחי'‬ ‫תלויה בדבקות הייחוד של כל אחד מישראל‪ ,‬והכל בתנאי‬ ‫מוחם לחשוב מחשבות ולהתבונן במציאותו ית'‪ ,‬הרי בשעה‬ ‫'בראשית' אתוון ראש‪-‬בית בסוד רשב"י שהיה ראש בית‪,‬‬ ‫שתהא לו תקיפות ועזות דקדושה‪ ,‬בבחי' מה שהיה נדרש‬ ‫שיושבים בשבת אחים גם יחד‪ ,‬יוכלו להתקשר ביתר שאת וביתר‬ ‫שמצד אחד לא איכפת ליה כלל אם העולם מקבלים תורתו‪,‬‬ ‫מבועז בכדי להתקשר ברות היא השכינה הק'‪.‬‬ ‫עוז בבורא ית'‪.‬‬ ‫ומצד שני משפיע אור אלקותו ית' בכל העולם‪.‬‬ ‫ואם חושב האדם שגאולתו תלויה בדעת אחרים‪ ,‬מאבד את‬ ‫וכמו שהמשיך הבעש"ט הק' זה העניין והכניסו בקרב בני‬ ‫ולא ישמע בקול הס"מ שבא אליו בערמה ומלביש עצמו‬ ‫נקודת העזות דקדושה‪ .‬ע"כ כל אחד לפי מדרגתו ומעלתו‪,‬‬ ‫ישראל והפליג בגודל כח החבורה דקדושה‪ ,‬בגלותו שכאשר‬ ‫בכוונות של לשם שמים‪ ,‬וגורם לו שיחכוך בדעתו ויתבונן‬ ‫צריך להיות לו עזות דקדושה‪ ,‬לדבוק בשכינת עוזנו‪ ,‬להיות‬ ‫בני אדם יושבים בחבורה ומייחדים ייחוד השי"ת יחדיו‪,‬‬ ‫אם כל העולם קבלו הנהגתו‪ ,‬אלא ילך בדרך הצדיקים שלא‬ ‫בבחי' 'ויפגע במקום ההוא'‪.‬‬ ‫ומנגנים ומזמרים לכבוד יוצרם וקונם‪ ,‬כוחם גדול ונורא‬ ‫עשו שום תנועה למצוא חן בעיני אנשים‪ .‬וכמו מרדכי‬ ‫להמשיך האור העליון למטה בהאי עלמא‪.‬‬ ‫היהודי‪ ,‬שלא כרע ולא השתחווה וכפר בכל ע"ז שבעולם‬ ‫ועי"כ יוכל לגלות האור די"ב שבטי י"ה שהם התגלות אלקותו‬ ‫והתקשר רק באסתר‪ ,‬ועי"כ נתפרסם המלוכה דקדושה לעיני‬ ‫ית' בתחתונים‪ ,‬ולא ירפה ויתרשל במלאכתו לחשוב שכל‬ ‫התאספות אמיתית דורשת התקשרות – מה‬ ‫הגילויים וההשגות הכתובים בספרים הק' אין להם שייכות‬ ‫כל ישראל‪ ,‬בבחי' (אסתר ט'‪ ,‬ד')‪" :‬ושמעו הולך בכל המדינות"‪.‬‬ ‫שהסט"א מונע‬ ‫ואשר בכך חיבר הדרך של שאול אשר ממנו יצא מרדכי‬ ‫אליו כי אם לצדיקים ואנשי מעלה‪ .‬אלא יש לו לילך בעזות‬ ‫דקדושה ולידע שכל הנאמר בספרים הק' נאמרו דייקא עליו‪,‬‬ ‫אמנם דייקא אז בשעה שהוא מיסב באסיפת חברים‪ ,‬בא‬ ‫שהוא בבחי' אבא בחי' חכמה‪ ,‬ונתחבר עם בחי' דוד שעניינו‬ ‫הסט"א שנקרא 'חרן' בסוד הכתוב (שם ד')‪" :‬ויאמרו מחרן‬ ‫פרסום כבודו ית' בעולם‪.‬‬ ‫בכדי שיוכל לדבוק בבורא ית'‪ ,‬כי אלמלא כן לא היו הדברים‬ ‫הללו מתגלים לכל‪.‬‬ ‫אנחנו" – בחי' חרון אף‪ ,‬ומבלבל את דעת האדם‪ ,‬שבמקום‬ ‫כי בזה שאדם חושב בדעתו איך למצוא חן בעיני אחרים‪ ,‬לא‬ ‫שישתמש בשעת הכושר לעבוד את בוראו בשכם אחד עם‬ ‫נעשה התגלות והארת אלקות בעולם‪ .‬אלא רק אם הולך תמים‬ ‫הבנה של גאולה‪ :‬בעבודתנו העצמית תלויה‬ ‫כל אחד‪ ,‬מרפה הוא אותו ממלאכתו על ידי שהוא לא נותן‬ ‫עם ה' אלקיו להתדבק בו ית'‪ ,‬אזי השי"ת יגלה ויפרסם השגתו‬ ‫הגאולה‬ ‫לו להכיר בגודל השעה ובגודל העת רצון שיש בעת שיהודים‬ ‫ודרכו‪ .‬וכמו שיעקב אבינו שלבדו גלל האבן מעל פי הבאר‪,‬‬ ‫יושבים כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬וחושבים מחשבות להתדבק‬ ‫והבנה זו עצמה היא תוקף הגאולה‪ ,‬שכל אחד מישראל‬ ‫בכח זה גרם ש'וידעתם את לבן' ‪ -‬שכולם כאחד השיגו אור‬ ‫בבורא ית'‪.‬‬ ‫תהא לו שלמות העזות דקדושה להיכלל בנשמת רשב"י‬ ‫הלבנונית העליון‪ .‬ועיקר הכל הוא‪ ,‬שכלל תנועותיו של האדם‬ ‫דעייל בלא בר‪ ,‬ולא יפן כה וכה במציאת החיצונה‪ .‬וכמו‬ ‫כי הסט"א יודע שדווקא ע"י ההתאספות בדיבוק חברים‬ ‫יהיו לשם שמים‪ ,‬וכמו שהפליג בזה החידושי הרי"ם שיש בני‬ ‫שהגיד הבעש"ט הק'‪ ,‬שכאשר האדם מגיע לדבקות שבבחי'‬ ‫גוללים את ה'ההיא אבנא' דסט"א מעל פי הבאר העליון‪,‬‬ ‫אדם שיש להם ומשיגים איזו נקודה דקדושה‪ ,‬ואח"כ מנסים‬ ‫האצילות‪ ,‬אזי הוא משחק על כל העולם ולא איכפת ליה‬ ‫וזוכים לבחי' (שם ה') "הידעתם את לבן" – לעלות למקום הלובן‬ ‫להגדיל כבודם ולפרסם את הנקודה שלהם לצורך כבוד‬ ‫אם יש עוד בני אדם שהולכים בדרכו; אלא אדרבה אע"פ‬ ‫העליון‪ ,‬לאשתאבא בגופא דמלכא‪ .‬כי הגם שלא עולה ביד‬ ‫ופרסום‪ ,‬עד שלבסוף מאבדים גם את נקודת האמת‪.‬‬ ‫שהוא שפל מכל האדם אשר על פני האדמה‪ ,‬יש לו העזות‬ ‫האדם לעלות לבד בסולם העלייה‪ ,‬מ"מ ע"י ש'יאספו שמה‬ ‫ע"כ על האדם להיזהר שלא ליפן כלל להסתכל אם הברואים‬ ‫דקדושה שהוא עולה בלי בר‪ ,‬כאילו שאין הדבר תלוי‬ ‫כל העדרים' להתקשר בצדיקים ולישב כמה יהודים במסיבה‬ ‫מקבלים תורתו‪ ,‬כי זה הוא בבחי' שקר ושווא שהוא מייפה‬ ‫אלא בו לבד‪ ,‬ואעפ"כ הוא מתכלל ומתקשר בכלל נשמות‬ ‫אחת‪ ,‬שם נדברים איש עם רעהו לעבוד את הבורא ית' בשכם‬ ‫עצמו לאחרים‪ ,‬והוא עושה כמעשה קוף בבני אדם‪ ,‬שכאילו‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬עדיין יש לו תקוה ואחרית לעלות בהר ה' ולקום במקום‬ ‫עושה כמעשה הצדיקים שכל בקשתם ומגמתם הוא לפרסם‬ ‫קדשו‪ ,‬להגיע לסוד (בראשית כ"ט‪ ,‬ה')‪" :‬ויאמרו ידענו"‪.‬‬ ‫והנה כל איש ישראל הוא בבחי' אות אחת של התורה הק'‪,‬‬ ‫ולגלות כבודו ית' בעולם‪.‬‬ ‫כי כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל ישנם שישים ריבוא‬ ‫ברם הכתוב אומר (שם ח')‪ :‬ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל‬ ‫ואף שלכל אחד מישראל יש בו נקודת דוד – רצון להשפיע על‬ ‫אותיות לתורה‪ .‬וכל איש מישראל בפ"ע מגלה שכל אלקי‬ ‫העדרים‪ ,‬וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן"‪ ,‬כלומר‬ ‫זולתו‪ ,‬מ"מ הכל טוב וישר כשלא יוצא מן הגבולים ומשפיע רק‬ ‫בעולם‪ ,‬וממשיך גילוי מסוים באור אלקותו ית' בעולם‪ ,‬עד‬ ‫שגם כאשר יודעים את האמת שאי אפשר לשאוב מימי הבאר‬ ‫לשם שמים‪ ,‬אבל מיד כשעולה לו מחשבה במוחו דלא לשם‬ ‫כדי שכל העולם תלוי בכל חלקי התורה שמגלה כל איש‬ ‫העליון כי אם כשנמצאים באחדות עם בני ישראל‪ ,‬תנאי אחד‬ ‫שמים ח"ו‪ ,‬צריך להכנס שוב לעומק נפשו להתייחד בבוראו‬ ‫ישראל‪ .‬וכמו שבעת שנחסר בספר התורה אות אחת אזי‬ ‫ישנו‪ ,‬והוא‪ :‬שייחודם והתקשרותם תהא בנפש פנימה ולא מן‬ ‫בפנימיות‪ ,‬וע"י זה יקרב את הגאולה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫נפסל כולו‪ ,‬כן מעכב בשלמות הבריאה כל גילוי והשגה של‬ ‫השפה ולחוץ‪ ,‬אלא בבחי' 'לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים'‬ ‫(פרשת ויצא תשס"ז)‬ ‫כל איש מישראל‪.‬‬ ‫– היינו עד שתהא דבקותם והתקשרותם יחד גדולה ופנימית‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ענינים בדרכי עבודת השי"ת‬ ‫מתוך שיעורים בספרי החסידות‬ ‫מעינות העבודה‬ ‫'ארץ ישראל' ‪ -‬ההשקפה הנכונה‬ ‫השקרנים מסלפים את האמת ולא משקרים ממש | נחיצות העיסוק והזהירות בזה דווקא כעת‬ ‫איזה דיבור מגדול בישראל כלשהו‪ ,‬מעקמים אותם ומוציאים‬ ‫אלא אפילו האנשים שאינם חושבים ממש כן‪ ,‬אלא הם טועים‬ ‫אותם מכוונתם האמיתית‪ ,‬כדי להביא את הקוראים לאמץ‬ ‫לרצות את ארץ ישראל מטעם חיצוני כלשהו‪ ,‬ושוכחים שעיקר‬ ‫א‪ .‬אין הארץ אלא אמצעי לתכלית‬ ‫עניינה היא קיום המצוה שיש בישיבתה‪ ,‬והדבקות בקדושה‪,‬‬ ‫גדלות קדושת אר"י וחשיבות הישיבה בה ידועות‪ ,‬ומצות ישוב‬ ‫לעצמם‪ ,‬חלילה‪ ,‬דעות ציוניות‪ .‬וזהו נסיון קשה‪ ,‬ורבים עלולים‬ ‫שהיא נקודת האמונה וכנ"ל‪ ,‬הרי שיש בכך טעות שצריך להתריע‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬לדעת הרמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות‪,‬‬ ‫להתבלבל מכך‪ ,‬ולכן נחוצה זהירות מיוחדת‪.‬‬ ‫שכחת העשין מצוה ד')‪ ,‬היא מצות עשה‪ .‬האחרונים כבר האריכו‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬יש גליונות המפיצים דעות המזוהות עם המזרחי‪,‬‬ ‫עליה‪ .‬כי פעמים שהטעות מתחילה בדקות‪ ,‬ולאחר מכן היא‬ ‫בבירור השונות בעניין‪ ,‬אך מכל מקום ברור שמדובר בענין‬ ‫כגון שמותר לעלות להר הבית‪ ,‬בניגוד לדעתם של גדולי ישראל‬ ‫הולכת ומשתלשלת לעניינים חמורים וגסים יותר‪.‬‬ ‫נשגב הוא עד למאוד‪ .‬מי שזוכה לשבת באר"י יש לו לשמוח מאד‬ ‫שבכל הדורות‪ .‬בדברים אלו מעורבים כל הנ' שערי טומאה‪,‬‬ ‫במצוה זו‪ ,‬שהרי הקב"ה נתן לבני ישראל את ארץ ישראל במתנה‪.‬‬ ‫ובתוכם כביכול משולבים גם דברי אמת וחסידות‪ ,‬כדי להכשיר‬ ‫ג‪ .‬דרך הטועים‪ :‬משמשים את השקר‬ ‫ואשרי הזוכה לשבת בה‪.‬‬ ‫את הכל‪.‬‬ ‫בנקודה של אמת‬ ‫אמנם יש לזכור שכל מעלתה של הארץ היא‪ ,‬היותה המקום‬ ‫גם כאשר רואים מי שמתיר את הכלים הטמאים או את הצמחים‬ ‫ואדרבא מי שיודע ומכיר את ארץ ישראל באמת‪ ,‬אוהב את‬ ‫מיוחד שבחר הקב"ה לגלות אלקותו לכלל ישראל‪ ,‬ואר"י היא‬ ‫הטמאים‪ ,‬יש להעמיד על כך אזהרה גדולה‪ ,‬שייתכן שמדובר‬ ‫קדושתה הפנימית‪ ,‬ומתוך כך הוא שונא את הציונות וקלי'‪,‬‬ ‫המקום שהקב"ה רוצה להביא בו גילוי אלוקות לכלל ישראל‪,‬‬ ‫בהידרדרות לדעות כוזבות‪ .‬שהרי הקב״ה מתגלה רק על ידי‬ ‫ומפריד את עצמו מיד מכל אביזרייהו ומכל הטומאות האלו‪ .‬לכן‬ ‫ושם מאיר אור האמונה וגילוי אלקות‪ ,‬ושם יכול היחוד‬ ‫קדושה‪ ,‬ככתוב‪ :‬״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ (ויקרא כ״ב‪ ,‬ל״ב)‪.‬‬ ‫יש להיזהר בזה מאוד מאחר שיש אנשים שגונבים איזה ניצוץ‬ ‫להתגלות‪" ,‬אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד‬ ‫כל שהוא מן הקדושה‪ ,‬ובזה הם רוצים להתיר את כל איסורי‬ ‫מלבדו" (דברים ד'‪ ,‬ל"ה)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬עיקר הבדיקה על התוצאה‬ ‫התורה‪ .‬וצריך הבדלה יתירה לבל יטעו בכל הדברים האלה‪.‬‬ ‫וכמבואר בספר החרדים (דין מצות התלויות בארץ פ"ב)‬ ‫לא תמיד קל לזהות את הטעות‪ .‬כלפי חוץ נדמה לפעמים שאותם‬ ‫כי דרכם של הטועים היא‪ ,‬שהם נוטלים את קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫ומובא דבריו בדברי השל"ה הק' (שער האותיות אות ק')‬ ‫אנשים הולכים באותו מהלך של הצדיקים‪ .‬הם אינם מתירים‬ ‫כאיזה דבר אמת‪ ,‬כדי לחזק בו את שקריהם‪ .‬וכמו ששמעתי‬ ‫שאר"י נחשבת כבית המלך‪ ,‬וכל המצוות שעושין שם חשובים‬ ‫בגלוי את הדברים האסורים‪ ,‬ומדברים על כך שהכל אלקות ועל‬ ‫ממו"ר מהגה"צ המקובל ר' דוד בצרי זצ"ל‪ ,‬שזכר את ראשית‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬וע"כ יש להיזהר בה ביתר שאת בקיום המצוות‪,‬‬ ‫אהבת ישראל‪ .‬אולם בתוך הדברים עלולות להסתתר טעויות דקות‪,‬‬ ‫ימי המזרחי‪ ,‬שהכלל הראשון של המזרחי היה שדיברו בשבחה‬ ‫וכמו שהאריך בזה רבינו הק' מסאטמאר זי"ע בספרו ויואל‬ ‫שמהן מתפתחים לבסוף עניינים חמורים רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫של ארץ ישראל‪ ,‬אך מיד שילבו בדבריהם שיטות המרחיקות‬ ‫משה (מאמר ישוב אר"י סימן ס' קי"ז‪ ,‬קל"ג ועוד) שאף לאלו‬ ‫כי כאשר הטעות נמצאת בשורש‪ ,‬קשה לעיתים להבחין בה מחמת‬ ‫מן הקדושה‪ .‬משום כך צריך ליזהר מאוד בכל הדברים האלו‪,‬‬ ‫הסוברים שאין מצות ישוב אר"י בזמה"ז‪ ,‬אך לכו"ע כל המצוות‬ ‫עוצם דקותה‪ .‬לכן‪ ,‬גם אם אין רואים היתר מפורש בעניינים אלו‪,‬‬ ‫ולהתבדל לגמרי מן הקליפה‪.‬‬ ‫שעושין באר"י חשובה הרבה יותר בכלפיים‪ ,‬וכנ"ל שהוא‬ ‫צריך לבחון לאן הדברים מובילים ומהן המסקנות המשתלשלות‬ ‫אותם אנשים מרבים לדבר על 'אהבת ארץ ישראל'‪ ,‬ועושים ממנה‬ ‫המקום שנתגלית בה יחוד ה'‪ ,‬ומקום שמתגלה האמונה‪ ,‬שהיא‬ ‫מהם‪ ,‬כי עיקר הבדיקה היא על הפועל יוצא – אם הדרך מביאה‬ ‫עיקר גדול ומרכזי בפני עצמו‪ .‬אולם עלינו לדעת שאין לנו ענין‬ ‫תכלית כל המצוות‪.‬‬ ‫לזלזול בענייני הקדושה‪ ,‬או לכך שאנשים מתחילים לראות‬ ‫באהבה לארץ כדבר נפרד‪ ,‬אלא יש לנו אהבה לתורה ולדבקות‬ ‫זהו עומק מה שמצינו בספה"ק (עי' רמב"ן (בויקרא יח כה)‬ ‫במזרחי דבר חיובי‪ ,‬הרי זה סימן שיש טעות כבר בשורש הדרך‪.‬‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬וכל תכליתה של הארץ היא מכיון שעל ידה מקיימים את‬ ‫ששלימות קיום התורה והמצות היא דווקא בארץ ישראל‪ ,‬משום‬ ‫ובכלל בספרים בני זמננו יש ללמוד מתוך בירור‪ .‬בכל עת יש‬ ‫התורה ומצוות ביתר שאת‪ ,‬ובה זוכים לדבקות הבורא בניקל‪.‬‬ ‫שבה מתגלה האלקות בשלימות‪ ,‬שהיא תכלית כל מצוות התורה‪.‬‬ ‫להשוות את הדברים לדרכם של הצדיקים הקודמים‪ ,‬לבחון האם‬ ‫ויש גם אנשים שמדברים בחסידות ומרבים לדבר על קדושת‬ ‫הדרך המוצגת לפנינו תואמת את הדרך שראינו אצלם; ואם היא‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬על אהבת ישראל ועל כך שהכל אלקות‪ ,‬אך בתוך‬ ‫ב‪ .‬הראייה בא"י כמציאות לעצמה –‬ ‫שונה‪ ,‬צריך להתבונן מהיכן נובע השינוי ומדוע‪ .‬לפעמים הטעות‬ ‫דבריהם משולבים גם רעיונות המכשירים את קליפת המזרחי‬ ‫טעות גמורה‬ ‫דקה כל כך‪ ,‬עד שאפשר לעמוד עליה רק מתוך בדיקת התוצאות‬ ‫וכדומה‪ .‬ויש להיזהר מכך מאוד‪.‬‬ ‫ומאחר שכל ענין קדושת ארץ ישראל היא קדושת האמונה‪,‬‬ ‫שאליהן היא מובילה‪ ,‬כפי שנתבאר‪.‬‬ ‫יש לזכור את דברי רבינו הק' מסאטמאר זי"ע‪ :‬שבכל פעם‬ ‫אפשר להמחיש זאת באמצעות שתי רכבות הנוסעות זו לצד‬ ‫ד‪ .‬הסימן לאמת‪ :‬קדושה‬ ‫שמדברים על קדושת ארץ ישראל‪ ,‬צריך תיכף ומיד להבהיר‬ ‫זו‪ .‬למראית עין הן נראות כאילו הן נוסעות באותו מסלול‪ ,‬אך‬ ‫הכלל בזה הוא‪ ,‬שאת הדעות יש לקבל רק מגדולי ישראל – גדולי‬ ‫ולהזהיר שאין לגשם את קדושת ארץ ישראל‪ ,‬וממילא יש להזהיר‬ ‫לבסוף כל אחת מגיעה למקום אחר‪ .‬כך גם בדרכים הנראות‬ ‫הדור‪ ,‬קדושים וטהורים‪ ,‬צדיקים אמיתיים‪ ,‬אשר להם ההבחנה‬ ‫בתוקף להתרחק מכל הציונים ומכל השיטות האפיקורסיות‬ ‫בתחילתן דומות לדרכי הצדיקים‪ ,‬אך אם התוצאה שלהן היא‬ ‫הנכונה בין הקודש לחול‪.‬‬ ‫שלהם‪ ,‬המגשימות את עניינה של ארץ ישראל והופכות אותו‬ ‫שאנשים נכשלים בדרכי המזרחי רחמנא ליצלן‪ ,‬הרי זו הוכחה‬ ‫ואף שכל אחד אומר שהוא הולך בדרכו של הבעש"ט או‬ ‫לעניין גשמי וחיצוני‪.‬‬ ‫שיש בהן טעות בשורש‪ ,‬ואין זו דרכם של הצדיקים‪.‬‬ ‫בדרכו של האר"י הק'‪ ,‬סימן זה יהא בידך אם דרך זו קשורה‬ ‫כי לדאבונינו יש קליפה נוראה –שמגשימים את כל העניין‪ .‬לא‬ ‫ומכיוון שענייני הסטרא אחרא עמוקים מאוד‪ ,‬הרי שבאחרית‬ ‫לקדושה‪ :‬אם היא מתנהגת כדרכי הצדיקים בלי שינוי‪ ,‬ייתכן שאכן‬ ‫מיבעיא האנשים שחושבים שהתכלית היא עצם קיומה של ארץ‬ ‫הימים מצוה גדולה ללמוד בספרי הרה״ק מסאטמאר זי״ע‪,‬‬ ‫היא הולכת בדרך הבעש"ט‪ .‬אבל אם הדיבורים אינם עומדים‬ ‫או איזו מדינה לישראל‪ ,‬בדומה למדינות של אומות העולם‪ .‬זוהי‬ ‫שמסייע לצאת מן הטעויות שבעניינים אלו‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬מי‬ ‫בשלימות הקדושה‪ ,‬סימן הוא שאין זו דרך הבעש"ט ולא דרך‬ ‫שיטה אפיקורסית רחמנא ליצלן‪ ,‬מקליפת הערב רב‪ ,‬שהיא מן‬ ‫שרוצה להבין באמת מהי קדושת ארץ ישראל‪ ,‬צריך ללמוד‬ ‫האר"י‪ .‬כי אי אפשר שתהיה לאדם דעת אמת בלי קדושה‪ ,‬כי‬ ‫הגלויות הקשות ביותר‪ :‬היא נלחמת בנשמות ישראל‪ ,‬ומבקשת‬ ‫בספרים הקדושים המגלים את סודותיה ופנימיותה‪ .‬ומתוך כך‬ ‫דווקא הקדושה היא שמעמידה את הדעות על אמיתתן‪.‬‬ ‫להפוך את היהודים לעם ככל העמים‪ .‬כך נוטלים את עניינה של‬ ‫להיזהר שלא לגשם את קדושתה ולא לעקם את תכליתה‪.‬‬ ‫ובימינו אלה צריך להיזהר בכך ביתר שאת‪ ,‬כי נפוצו בבתי‬ ‫ארץ ישראל והופכים אותו לבניית מלכות ״עצמאית״ [עפ״ל]‪,‬‬ ‫(מתוך שיעור יום ג' פרשת וירא תשפ"ז‪ ,‬עם הוספות משב"ק פרשת נח תשפ"ז)‬ ‫מדרשות כל מיני גליונות המבלבלים את הדעת‪ ,‬הם נוטלים‬ ‫וזוהי המלכות הזלה הנזכרת בגמרא (סנהדרין צח‪.).‬‬ ‫ועיני לאה רכות (בראשית כט‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫הצדיקים מעלים את‬ ‫ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים‬ ‫(לב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ובמדרש רבה‪ :‬רכות מבכיותיה‪.‬‬ ‫לאה בוכה על הסכנות‬ ‫הנמוכים דווקא על ידי‬ ‫ידוע שדרך הצדיקים היא לעלות תמיד רק‬ ‫שבבחינת רחל‬ ‫בספה"ק בת עין (פרשתנו‪ ,‬עה"פ "וירא ה' כי שנואה לאה")‬ ‫למעלה‪ ,‬לידבק בעולמות העליונים‪ .‬ומאידך‬ ‫כתב‪ ,‬שלא בכתה לאה על עצמה‪ ,‬אלא על רחל‪,‬‬ ‫עלייתם הרמה‬ ‫מובא בהיכל הברכה (ר"פ ויקרא) בשם הרה"ק‬ ‫שהיתה בסכנה גדולה ממנה‪ .‬לפי שרחל כנגד עלמא דאתגליא‪ ,‬ובעבודת ה' היינו המצוות‬ ‫האוהב ישראל מאפטא זי"ע‪ ,‬בשם הרה"ק‬ ‫ומעשים טובים הנעשים בגלוי‪ ,‬המסוכנים יותר לפניות של התפארות וגאוה‪ .‬ועל כן התפללה‬ ‫מעינות‬ ‫הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע‪ ,‬שצריך לבוא למדרגת "אובין – הונטין‪ ,‬הונטין – אובין"‬ ‫שתינצל מעשו (עיי"ש)‪.‬‬ ‫(למעלה למטה‪ ,‬למטה למעלה)‪.‬‬ ‫אולם פשטות דברי חז"ל הוא שעל לאה שרתה סכנה גדולה יותר‪ ,‬לפי שהיו אומרים "הגדולה‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬שהצדיק צריך להתעלות לעילא ולעילא‪ ,‬עד שיעלה מעולם האצילות לעולם‬ ‫א"ק‪ .‬וכשמגיע לא"ק‪ ,‬ממילא יורדים רגליו גם לבי"ע‪ ,‬לתקן הקטנות והדינים שבהם‪ ,‬שהרי‬ ‫רגלי א"ק יורדים לבי"ע‪ .‬אך כל זה נעשה מאליו‪ ,‬ואין דרך עבודת הצדיק לרדת להדיא‬ ‫לגדול והקטנה לקטן"‪ ,‬והיתה בוכה שלא תפול בגורלו של רשע‪ .‬ויש לבארו על דרך הנ"ל‪.‬‬ ‫וי"ל עפ"י הידוע‪ ,‬שעיקר פגם חטא אדה"ר היה בבחי' לאה‪ ,‬עד שנפלה לגמרי למטה ונעשה‬ ‫ממנה עצמות בי"ע‪ .‬וע"כ פחדה מאוד לירד שוב לקליפה‪ .‬משא"כ רחל‪ ,‬שלא נפגמה כ"כ‪ ,‬אין‬ ‫הפרשה‬ ‫לבי"ע‪.‬‬ ‫לה פחד זה‪.‬‬ ‫וזהו 'ויעקב הלך לדרכו'‪ ,‬היינו שדרכו של יעקב‪ ,‬יושב אהלים‪ ,‬ללכת תמיד ממדרגה למדרגה‪.‬‬ ‫וכדחזינן שדוקא יוסף הצדיק‪ ,‬בן רחל‪ ,‬יכול לירד לערות מצרים‪ ,‬להכניע טומאתה ולמול‬ ‫וכשמגיע זמן הבירור והתיקון של הקטנות‪ ,‬היינו תיקון עולמות בי"ע‪ ,‬אזי 'ויפגעו בו' בעל כרחו‬ ‫את כל המצרים ולהכין את הארץ לפני בוא שאר שבטי י"ה‪ .‬וזה‪ ,‬מחמת שאינו נפגם‬ ‫'מלאכי אלקים'‪ ,‬המרמזים על מלאכי הקטנות‪ .‬והם פוגעים בו מחמת שהגיע זמנם להתעלות‬ ‫בירידתו למקום הקליפה‪ ,‬כרחל אמו‪ .‬ועפ"ז מובן שבכיות לאה היו על עצמה‪ ,‬כפשטות‬ ‫ולקבל תיקונם‪.‬‬ ‫דברי חז"ל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה‬ ‫מעינות הסוגיות‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוות שענינן הכשר‬ ‫זו מצד עצמה אינה מתחייבת מחמת חובת האדם לקיים‬ ‫הנתיה"מ (סי' קלד) שמצוה דרבנן אינה אלא חובת גברא‪ ,‬ואין עצמותה‬ ‫אחרי אשר בגליון הקודם באו דברי מרן שליט"א בביאור יסודותיה‬ ‫רצונו ית'‪.‬‬ ‫'מעשה מצוה'‪ ,‬ונמצא שהמעשה מצד עצמו אינו 'עשיה בשל גבוה'‪ ,‬אלא‬ ‫של סוגיית 'מצוות לאו ליהנות ניתנו'‪ ,‬ובמה שנחלקו בזה רבותינו‬ ‫הגברא הוא עושה בשלו בכדי לצאת ידי חובתו‪ ,‬ואולם יש להאריך בזה‪,‬‬ ‫במצוות קיומיות ובהכשר מצוה‪ - .‬בגליון זה תבוא תוספת דברים‬ ‫דיני התורה ‪ -‬סדרי הנהגת בנ"א‬ ‫והארכנו בזה הרבה‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬ולדברינו יש לומר דמאחר שאין מצוות דרבנן‬ ‫בזה‪ ,‬ובגדרי הדין בכמה מצוות נוספות‪.‬‬ ‫עפ"י התורה‬ ‫חמורה כ"כ‪ ,‬לא נחשב כ"כ כעול על צואריהן‪ ,‬שלא יחשב כהנאה)‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬הגדר השני הוא 'דיני התורה'‪ ,‬אשר כל ענינם הוא סדר‬ ‫[ואף שהשעה"מ (הל' לולב פ"ח ה"א)‪ ,‬כתב דדברי הבעה"מ אינם‬ ‫ההנהגה בהנהגת בני אדם‪ ,‬אשר קיומם ודינם הוא דוקא על‬ ‫ידי הנהגת בני אדם בענינם‪ ,‬וכמשפטי הנזיקין ודיני הממון‪,‬‬ ‫אלא במצוות שיש בהם הנאת הגוף‪ ,‬אכתי יש ליישב לענין‬ ‫א‬ ‫עירוב‪ ,‬כי אם מערבין לדבר הרשות‪ ,‬הרי ודאי יש בה גם‬ ‫אשר עיקר גדרם הוא שאילו יזיק ממונו של ראובן לממונו‬ ‫הנאת הגוף‪ ,‬ושוב שייכא סברת בעה"מ‪ ,‬ויתיישבו דברי‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוות‬ ‫של שמעון‪ ,‬אזי יהיה דינו של ראובן כך ושל שמעון כך‪ .‬והנה‬ ‫בזה‪ ,‬אף שהוא רצון ד' שכך יהיה המשפט‪ ,‬ודאי שקיומו אינו‬ ‫הפלתי‪].‬‬ ‫שמהותן הכשר‬ ‫בגדר 'מצוה'‪ ,‬אלא בגדר 'דין'‪ ,‬כי לא מחמת רצון ד' בא לידי‬ ‫הקדמה‬ ‫מעשה זה‪ ,‬אלא מחמת מעשיו ומעשי ממונו‪ ,‬ורצון ד' קובע‬ ‫סדר ההנהגה הנכונה במעשיו ומעשי ממונו‪ .‬וכדוותה כל דיני‬ ‫ב‬ ‫הנה בגליון הקודם הבאנו מה שנחלקו הפוסקים בהאי דינא‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אם נאמר כלל זה אף במצוות‬ ‫הממון והאישות‪ ,‬אשר כל ענינם הוא דינים מחויבים בסדר‬ ‫הנהגת האדם‪ .‬ומשא"כ 'מצוות'‪ ,‬שעיקרן הוא רצון ה' מצד‬ ‫יש לחלק בין 'מצות הכשר' ל'מתיר‬ ‫שעיקרן אינה אלא הכשר המצוה‪ ,‬או רק במצוות שמהותן הוא‬ ‫עצמן‪ ,‬שגדרם אינו תלוי בציור כל דהו‪.‬‬ ‫בעלמא'‬ ‫'חיוב קיום מצוה'‪ .‬ועוד הבאנו מה שנחלקו האם נאמר כלל‬ ‫זה רק במצוות חיוביות‪ ,‬או גם במצוות קיומיות‪ ,‬ובארנו‬ ‫מצוות הכשר שהם חלק מחיי האדם ‪ -‬הם‬ ‫עירוב ‪' -‬מתיר' בעלמא ולא 'מצוה'‬ ‫הסברות בשני הצדדים‪.‬‬ ‫בגדר 'מצוות'‬ ‫ובאבן האזל (השמטות ליבום וחליצה פ"ד ה"ד) יצא לדון בזה בדבר‬ ‫החדש‪ ,‬ובהקדם הביא בזה מה שנחלקו הראשונים אם מברכים‬ ‫שיטת הפלתי להתיר שחיטה בסכין של ע"ז‬ ‫ומעתה‪ ,‬בבואנו לדין מצוות שענינם הכשר‪ ,‬נראה למי דומה‪,‬‬ ‫על מצות עירוב‪ ,‬דהנה שיטת הרמב"ם פ"ו מהלכות עירובין‬ ‫(יו"ד י סק"ג)‬‫ותמצית הדברים שהבאנו בזה דברי הפלתי‬ ‫אם ל'מצוות'‪ ,‬או ל'דינים'‪ ,‬כי הנה מצד אחד נדמו למצוות‪,‬‬ ‫היא שמברכין על מצות עירוב‪( ,‬וכן נפסק לדינא באו"ח סימן‬ ‫והעונג יו"ט (סימן סא)‪ ,‬שכתבו דאף במצוות שענינן הכשר‪,‬‬ ‫שהרי אינם 'סדר הנהגה' בעלמא‪ ,‬אלא 'מעשה מצוה'‪ ,‬שאינו‬ ‫תט"ו)‪ ,‬אמנם שיטת הראב"ד (שם) היא שאין מברכין על מצות‬ ‫שפיר שייכא האי סברא דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וע"כ ס"ל‬ ‫חלק מסדר חיי האדם‪ .‬ומאידך גיסא אף למצוות לא נדמו‬ ‫העירוב‪ ,‬וכתב הטעם "כי אינה אלא קולא"‪ .‬והיינו שאין גופה‬ ‫דלדינא אין איסור לשחוט בסכין של עבודה זרה‪ ,‬כי השחיטה‬ ‫לגמרי‪ ,‬שהרי עיקר חיובם אינו נמשך רק מחמת רצון האדם‪,‬‬ ‫מצוה כל עיקר‪ ,‬וכל ענינה אינו אלא 'מתיר'‪ ,‬שכאשר עושה‬ ‫אינה הנאה‪ ,‬מאחר שענינה הוא קיום מצוה‪ ,‬ולפיכך נאמר בה‬ ‫ואינן מחויבות מצד עצמן‪ .‬והנה רוב הפוסקים הסוברים שאין‬ ‫עירוב שוב אין האיסור מוטל עליו‪.‬‬ ‫הכלל‪ ,‬דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫שייך בהם הכלל דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ע"כ סבירא להו‬ ‫דסו"ס בגדרם הרי הן שוות לדיני התורה ולא למצוות‪ ,‬כי לא‬ ‫שיטת החולקים דאין שייך בזה מצוות לאו‬ ‫כחובה הוטלו על צווארם של ישראל‪ .‬אמנם בשיטת הפלתי‬ ‫עירוב הוא 'מתיר'‪ ,‬ושחיטה היא‬ ‫'מצות הכשר'‬ ‫ליהנות ניתנו‬ ‫נראה‪ ,‬שיש לחלק בזה בין דינים ומצוות שהם מעיקרי סדר חיי‬ ‫והנה לגבי שחיטה‪ ,‬הרי כו"ע מודו דמברכין עליה ברכת המצוות‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כבר הבאנו שכמה אחרונים נחלקו עליו בזה‪ ,‬וס"ל‬ ‫האדם‪ ,‬שבהם י"ל שהם דומין יותר למצוות שעיקרן הוא רצון‬ ‫וע"כ דס"ל דמצות עירוב חלוקה בגדרה‪ ,‬ואין בה גדר מצוה‬ ‫דלא שייך האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו אלא במצוות‬ ‫ה'‪ ,‬כתקיעת שופר וחברותיה‪ ,‬ומשא"כ מצוות שאינם אלא‬ ‫כלל‪ ,‬ודלא כשחיטה‪ ,‬ושוב מיושבת היטב שיטת הפלתי‪,‬‬ ‫שמצד עצמן יש בהן קיום מצוה‪ ,‬דומיא דתקיעת שופר וכדו'‪,‬‬ ‫הכשר לצרכי האדם המזדמנים מעת לעת‪ ,‬שהן דומות בענינן‬ ‫דשפיר שייך במצוות שענינן הכשר האי כללא דמצוות לאו‬ ‫ומשא"כ מצוות שכל עיקר ענינן אינו אלא הכשר לדבר הרשות‪,‬‬ ‫ל'דיני התורה'‪ ,‬וכאשר יתבאר‪.‬‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬ובלבד שיהיו בגדר 'מעשה מצוה'‪.‬‬ ‫כגון שחיטה שכל ענינה הוא הכשר אכילה‪ ,‬שוב לא שייך בה‬ ‫מצות שחיטה ‪ -‬מצוה מחויבת ולא סדר הנהגה‬ ‫האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫דרך דוגמא לגבי מצות שחיטה‪ ,‬מאחר שהרי ע"כ אכילת בשר‬ ‫מהו שורש החילוק לקבוע ב' גדרים אלו‬ ‫וסברת שיטתם‪ ,‬נתבארה היטב ע"פ דברי רש"י (ר"ה כח‪ .‬ד"ה לא‬ ‫היא מעיקר חיי האדם‪ ,‬וכך היא צורת קיום האדם בעולמו‪,‬‬ ‫אמנם עיקר הסברא לחלק בזה צ"ב‪ ,‬ומאיזה טעם יתחלקו‬ ‫ליהנות) "מצוות לא ליהנות ניתנו להם לישראל‪ ,‬להיות קיומם להם‬ ‫הרי יש לחדש ולומר שמהות ענין השחיטה היא רצון ד' שכך‬ ‫בגדריהם‪ ,‬והרי לכאורה בשניהם אין חיוב בקיום עצם המצוה‪,‬‬ ‫הנאה‪ ,‬אלא לעול על צואריהם ניתנו"‪ ,‬ובארנו בזה‪ ,‬דלא שייכא‬ ‫תהיה צורת חיי ישראל‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬אף שהשחיטה הפרטית‪ ,‬בכל‬ ‫ואינו תלוי אלא ברצונו‪ ,‬שאם ברצונו לאכול בשר או לילך חוץ‬ ‫האי סברא אלא במצות שעיקרה חובה ועול על צואריהן של‬ ‫פעם שרוצה האדם לאכול‪ ,‬הרי היא תלויה ברצונו של האדם‪,‬‬ ‫לתחום‪ ,‬הרי חיו גמור מוטל עליו לשחוט או להניח עירוב‪,‬‬ ‫ישראל מצד עצמה‪ ,‬ולא בדבר התלוי ברצונו של האדם‪ ,‬כי‬ ‫וכשאר מצוה של הכשר‪ - ,‬אכתי‪ ,‬כללות מצות שחיטה‪ ,‬ע"כ‬ ‫ואם אינו רוצה לאכול או לילך חוץ לתחום‪ ,‬הרי אין מוטל‬ ‫בזה הרי הוא בגדר עושה בשלו‪ ,‬ושפיר מקרי 'נהנה'‪.‬‬ ‫רצונו ית' שכך תהיה צורת הנהגם של ישראל‪ ,‬ואי"ז תלוי דוקא‬ ‫עליו כלל‪ ,‬לא חיוב שחיטה‪ ,‬ולא חיוב לערב‪ .‬והנה נמצא‬ ‫ברצון האדם‪ ,‬ושוב חזר גדרה כגדר מצוה שעיקרה רצון‬ ‫ששניהם אין בגופם מצוה‪ ,‬ומהיכא נפק חילוק יסודי ושורשי זה‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו לגבי עירוב תחומין‬ ‫הבורא מצד עצמה‪.‬‬ ‫ביניהם‪( .‬ועיין בדברי האבן האזל מה שמחדש לחלק בזה)‪.‬‬ ‫והנה הרעק"א (יו"ד שם) הביא ראיה לנידון זה מדברי הגמ'‬ ‫(וביותר יש להבין לפי יסוד דברינו הנזכרים‪ ,‬דכל האי כלל דמצוות לאו‬ ‫עירובין (לא‪ ).‬שם מבואר לענין לקנות בבית של איסורי‬ ‫ונמצא‪ ,‬דשיטת הפלתי היא‪ ,‬דאף שעירוב הוא בגדר הכשר‬ ‫ליהנות ניתנו היינו דהחיוב בקיום המצוה גורם שיהיה המעשה בגדר עול על‬ ‫הנאה‪ ,‬לצורך עירובי תחומין‪ ,‬ומבואר בגמ' דאם ס"ל‬ ‫ומתיר גרידא‪ ,‬אך מצות שחיטה שאני‪ ,‬כי יש בה גדר מצוה‬ ‫צואריהן‪ ,‬וכדברי רש"י הנ"ל‪ ,‬ואשר משום כך נתבאר דלא שייך האי כללא‬ ‫דמערבין אף לדבר הרשות‪ ,‬שוב לא שייך בזה האי כלל‬ ‫ממש‪ .‬ואילו שיטת הרעק"א היא‪ ,‬דאף מצות שחיטה אין בה‬ ‫אלא בחיוב גמור ולא בדבר התלוי ברצונו‪ .‬ולפי"ז הרי אין מקום לכאורה כלל‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ואף דלכאורה עצם העירוב יש‬ ‫אלא גדר 'מצוה של הכשר'‪ ,‬וע"כ לא שייך בה כלל גדר‬ ‫לחלק בגדרי המצוה‪ ,‬אלא בגדרי החיוב‪ ,‬ושוב הרי גם מצות עירוב וגם מצות‬ ‫בו קיום מצוה‪ - ,‬אכתי מבואר‪ ,‬דאם העירוב הוא לצורך דבר‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וכעין מצות עירוב‪.‬‬ ‫שחיטה‪ ,‬תלויים ברצונו באותה מידה‪ ,‬ומשכך גדר חיובם שוה‪ ,‬ומה יושיענו‬ ‫הרשות‪ ,‬לא שייכא בזה סברת מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬והנה‬ ‫לחלק בגדר מצוותם‪ ,‬ועי' בזה‪).‬‬ ‫נמצא מפורש‪ ,‬דלא שייכא סברא זו אלא במצוות שהן מצוה‬ ‫ג‬ ‫כתכלית לעצמן‪ ,‬ולא במצוות שכל עיקרן אינה הכשר‪ ,‬וכעין‬ ‫מצוות חיוביות ‪ -‬רצון ה' שאינו תלוי בסדרי‬ ‫מצות שחיטה‪.‬‬ ‫ברכת המצוות ‪ -‬ב'מצוה של הכשר'‬ ‫הנהגת בנ"א‬ ‫ולא ב'הכשר מצוה'‬ ‫אמנם לכשתמצא לומר הרבה יש לחלק בזה‪ ,‬ובהקדם‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוות דרבנן‬ ‫אמנם יש ליישב דברי הגמרא בעירובין שם באופן אחר‪ ,‬והוא‬ ‫כי הנה יש לחלק בין ב' גדרים‪' ,‬מצוות' ו'דינים'‪ .‬ושורש‬ ‫חזי' לגבי שחיטה דברכת המצוות‬ ‫החילוק שבהם היינו‪ ,‬ד'מצוות'‪ ,‬כגון תקיעת שופר ונטילת‬ ‫ע"פ מה שמצינו שנחלקו הפוסקים‪ ,‬האם האי כלל דמצוות לאו‬ ‫גדרה חלוק‬ ‫לולב וחברותיהם‪ ,‬גוף מהותם ונקודת ענינם היינו שהם קיום‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬שייך במצוות דרבנן‪ ,‬דשיטת הבעה"מ מפורשת‬ ‫אמנם‪ ,‬הנה לענין ברכת המצוות הרי מבואר בהדיא חילוק‪,‬‬ ‫רצונו ית'‪ ,‬ועיקר ענינם הוא פעולה שעושה האדם עבור‬ ‫(ר"ה ז‪ .‬מדפי הרי"ף) דלא שייך האי כללא במצוות שאינן אלא‬ ‫שהרי לכו"ע מברכין על השחיטה‪ ,‬ואילו לגבי עירוב הרי לאו‬ ‫קיום רצונו ית'‪ .‬וזהו שורש המחייב שבהם‪ ,‬מה שמחויב‬ ‫מדרבנן‪ .‬ולעומתו היא שיטת הר"ן (שם)‪ ,‬דשפיר שייך האי‬ ‫מילתא דפשיטא היא ונחלקו בה הראשונים‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬דאמנם‬ ‫האדם לקיים רצון הש"י‪ .‬ובזה נתחלקו מצוות שעיקרן אינה‬ ‫כללא אף במצוות שהן מדרבנן‪ ,‬והנה לשיטת הבעה"מ אין‬ ‫הרמב"ם ס"ל שאף על מצות עירוב מברכים‪ ,‬אבל הראב"ד‬ ‫אלא הכשר‪ ,‬שאינן עיקר גדרן מצוות מצד עצמן‪ ,‬מאחר‬ ‫סרך ראיה מדברי הגמ' בעירובין דלא כהפלתי כי אף שעירוב‬ ‫ס"ל דאין מברכים עליה‪ .‬והנה את"ל כדברי הפלתי‪ ,‬דשחיטה‬ ‫שלולי רצון האדם בדבר הרשות‪ ,‬שמחמתו נתחייב להקדים‬ ‫הוא בגדר מצוה‪ ,‬כיון שעכ"פ אינו אלא מצוה דרבנן ‪ -‬לא‬ ‫יש בה גדר קיום מצוה ממש‪ ,‬ולא רק מצוה של הכשר‪,‬‬ ‫הכשר כל דהו‪ ,‬לא היה שייך קיום מצוה זו‪ ,‬ונמצא שמצוה‬ ‫נאמר בה הכלל דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪( .‬והסברא בזה‪ ,‬עפי"ד‬ ‫ד‬ ‫מעינות הענינים‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת‬ ‫ולעומתה מצות עירוב‪ ,‬מאחר שאינה מחויבת מצד סדר חיי‬ ‫ישראל‪ - ,‬אינה בגדר מצוה גמורה‪ ,‬שפיר יתיישבו הדברים‪.‬‬ ‫לימוד הקבלה – זמן תחילת לימודה ואופן הלימוד‬ ‫אבל לדברי הגרע"א נצטרך לדחוק בזה‪ ,‬דאף שאינה בגדר‬ ‫מצוה לגבי מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אכתי היא בגדר מעשה‬ ‫מצוה לגבי ברכת המצוות‪.‬‬ ‫משנות הארבעים ‪ -‬חצי היום‬ ‫אמנם נראה שמגיל ארבעים יחלק לימודו חציו בנגלה‬ ‫וחציו בנסתר‪ .‬והוא על פי המובא (לקוטי לוי יצחק עמ' רל"א;‬ ‫א‪.‬‬ ‫גבי קידושין נחלקו הראשונים אם יש מקום‬ ‫זמן התחלת לימוד הקבלה‬ ‫לברכת המצוות‬ ‫לקוטי שיחות חל"ב פרשת אמור‪ ,‬על פי דברי רבינו בעל התניא בלקו"ת‬ ‫פרשת צו‪ ,‬עיי"ש)‪ ,‬ששתי הלחם הקרבות בחג השבועות הן‬ ‫ההוראה בימינו שאין צריך להמתין למ' שנה‪ ,‬אלא תיכף‬ ‫אמנם מה שיש להקשות בזה הוא לאידך גיסא‪ ,‬דהנה‬ ‫כנגד תורת הנגלה ותורת הנסתר‪ ,‬המתחלקות שוה בשוה‪.‬‬ ‫אחר הנישואין יש לקבוע סדר בלימוד הקבלה‪ .‬ולפני‬ ‫נתבאר בדברינו מכבר שנחלקו הראשונים אם מברכין‬ ‫הנישואין תלוי בנפש האדם‪ :‬תחילה ילמד חסידות‪ ,‬ואם‬ ‫ברכת המצוות על מצות קידושין‪ ,‬והוא מה שנחלקו‬ ‫המקור ללימוד שליש קבלה‬ ‫נפשו מושכתו אח"כ ללימוד הקבלה בקדושה ובטהרה‪,‬‬ ‫הראשונים במהותה של ברכת אירוסין‪ ,‬אם ברכת המצוות‬ ‫ונראה שהמקור לכך שאין ללמוד נסתר יותר משליש היום‬ ‫שפיר דמי בדור הזה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬או שברכת השבח היא‪ .‬דהנה בדברי הרמב"ם בכמה‬ ‫הוא בדברי השו"ע הרב (פ"ב מהל' ת"ת ח"א)‪ ,‬שלימוד הקבלה‬ ‫וכן לא ימתין עד שימלא כרסו בש"ס ופוסקים‪ ,‬אלא‬ ‫מקומות מבואר (אישות פ"ב הכ"ג‪ ,‬ושם פ"א ה"ב)‪ ,‬דס"ל שהיא‬ ‫נכלל בשליש שבתלמוד‪ .‬אמנם בלקוטי תורה (ויקרא ה ע"ב)‬ ‫כדאיתא מהרה"ק העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬שהכוונה לכל‬ ‫ברכת המצוות‪ ,‬ודעת שאר הראשונים (הריטב"א כתובות‬ ‫מחדש שהיא נכללת גם בשליש שבמקרא‪ .‬וכיון שתורת‬ ‫הנסתר נכללת הן במקרא‪ ,‬שהוא כללות התורה‪ ,‬והן‬ ‫יום ויום‪ :‬ביום שמילא בו כרסו בש"ס ופוסקים ילמד גם‬ ‫ז‪ ,:‬והר"ן שם ב‪ ,.‬וכן מבואר ברא"ש כתובות פ"א סי"ב‪ ,‬ובהגהות‬ ‫בתלמוד‪ ,‬יש בזה רמז שהנסתר והנגלה הם בבחינת "שוה‬ ‫קבלה‪ .‬וכדאיתא בחז"ל (קידושין ל ע"א) שישלש אדם לימודו‪,‬‬ ‫אשר"י שם‪ ),‬שברכת השבח היא‪ ,‬ובארנו הענין‪ ,‬דס"ל להני‬ ‫בשוה"‪.‬‬ ‫שהוא בכל יום בפני עצמו‪.‬‬ ‫ראשונים שמאחר שאין בה גדר מצוה כשלעצמה‪ ,‬אלא‬ ‫ומובא (לקוטי לוי יצחק‪ ,‬תורה ד לא) ששורש ענין שתי הלחם‬ ‫ורואים בחוש אברכים צעירים שנפתחו מוחותיהם בנקל‬ ‫גדרה הוא כמצוה של הכשר‪ - ,‬שוב אין מברכין עליה ברכת‬ ‫הוא בדעת דעתיק‪ ,‬ששם מתגלה השוואת החכמה והבינה‬ ‫לתורת הקבלה‪ ,‬מחמת קרבת זמן הגאולה‪ ,‬שתורת הקבלה‬ ‫המצוות‪ ,‬וע"כ שברכת האירוסין אינה אלא בגדר ברכת‬ ‫בבחינת "שוה בשוה"‪ ,‬ומשם נמשך הלימוד חציו בנגלה‬ ‫היא התנוצצות ואור חוזר מאור הגאולה‪ .‬וכאילת השחר‬ ‫השבח‪.‬‬ ‫וחציו בנסתר‪.‬‬ ‫הבוקעת בטרם יזרח השמש‪ ,‬כך מאירים כבר עתה בלבבות‬ ‫ובדעת הרמב"ם בזה נתבאר‪ ,‬דאף שבמעשה הקידושין מצד‬ ‫ניצוצי אורו של משיח‪.‬‬ ‫עצמם אין בהם גדר מצוה‪ ,‬אולם מאחר שלעולם א"א לבוא‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וכתב הרה"ק מקאמארנא זי"ע בשם רבינו האריז"ל (היכל‬ ‫הברכה דברים דף רח ע"ב)‪ ,‬שבעקבתא דמשיחא הנסתרות‬ ‫לידי קיום מצות פו"ר בלעדיהם‪ ,‬שוב הוו הקידושין מצד עצמם‬ ‫כחובה‪( ,‬וכמו שנתבאר בדברינו באורך)‪.‬‬ ‫מעלת לימוד הזוהר הקדוש בעיון גדול‬ ‫נעשו נגלות‪ ,‬כי זהו צורך הדור‪ ,‬ובכחה של תורת הקבלה‬ ‫"מים עמוקים עצה בלב איש‪ ,‬ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ‪,‬‬ ‫והחסידות להוציא נשמות ישראל משבי הקליפות ולהשיבם‬ ‫לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫מפני מה גרעו קידושין מעירוב ומשחיטה‬ ‫ה)‪ .‬כך סודות הזוה"ק‪ ,‬רק איש תבונה המתייגע בעיון ‪ -‬יזכה‬ ‫ואולם‪ ,‬לפי מה שנתבאר עד עתה תקשי ביותר‪ ,‬שהרי‬ ‫לדלותם‪ .‬וכן מבאר האדמו"ר האמצעי (בהקדמה לביאורי הזוהר)‪,‬‬ ‫ענין מ' שנה בדורנו‬ ‫שעיקר מעלת לימוד הזוהר הק' היא ביגיעה ובעיון‪ ,‬ועל ידי‬ ‫לכאורה לא גרעה מצות קידושין ממצות שחיטה ולא כ"ש‬ ‫הנה מבואר‪ ,‬שאין להיכנס לפנימיות התורה אלא בגיל‬ ‫כך זכה האריז"ל להשגותיו הגדולות (פע"ח שער הנהגת הלימוד;‬ ‫ממצות עירוב‪ ,‬ומעתה‪ ,‬אם על מצות עירוב לדבר הרשות‪,‬‬ ‫ארבעים‪ ,‬כדאיתא בש"ך (יו"ד רמו‪ ,‬ו)‪ .‬והיינו שצריך מקודם‬ ‫שער רוה"ק דף לו)‪.‬‬ ‫להכניע את הקלי'‪ ,‬עד שזוכה לאור הבינה‪ ,‬שהיא בבחינת‬ ‫שנתבאר שאינה אלא הכשר לצרכי האדם‪ ,‬יש בה גדר‬ ‫וכן נהג רבינו בעל התניא לעמול בכל ליל שב"ק על דף‬ ‫"בן ארבעים לבינה" (אבות פ"ה מכ"א)‪ ,‬ואז זוכה לאור החכמה‪.‬‬ ‫מצוה לענין ברכת המצוות לרוב הראשונים‪ ,‬ומצות שחיטה‬ ‫אחד בזוהר הק' בעיון גדול‪ .‬ועוד מדייק כ"ק אדמו"ר הרמ"מ‬ ‫הרי לכו"ע יש בה ברכת המצוות‪ - .‬הרי מצות קידושין‪,‬‬ ‫ואעפ"כ‪ ,‬מובא בספרי חב"ד‪ ,‬שע"י לימודה עם ביאור‬ ‫מליובאוויטש זי"ע (שיחת ר"ח שבט תשמ"ב) מלשון הזוהר הק'‬ ‫שנתבאר שיש בה גדר הכשר לחובה גמורה‪ ,‬ואשר ע"כ‬ ‫החסידות אפשר להתחיל קודם מ'‪ ,‬ומסתמא כן מקובל‬ ‫(תיקו"ז תיקון ו' דף כג ע"ב)‪" :‬בגין דיתפרנסון מיניה" ‪ -‬מן‬ ‫בידם מרבינו הבעש"ט הק' זי"ע‪ .‬וכן איתא בשם הרה"ק‬ ‫נתבאר דס"ל להרמב"ם‪ ,‬דהויא בגדר מצוה ממש‪ ,‬הנה עכ"פ‬ ‫הזוהר הק' ‪" -‬עתידין למיפק מן גלותא ברחמי"‪ .‬הלשון‬ ‫הדברי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬שאם כוונתו לדבקות בה' ‪ -‬יכול‬ ‫לשיטת שאר הראשונים‪ ,‬אף אם נימא דהוי כגדר מצוה של‬ ‫"יתפרנסון" מורה על לימוד בעומק העיון דייקא‪ ,‬כמזון‬ ‫להגות בנסתר קודם שנת הארבעים‪.‬‬ ‫הכשר‪ ,‬אכתי לא גרעה ממצות שחיטה וכדו' שמברכין עליה‬ ‫הנעשה דם ובשר כבשרו‪.‬‬ ‫ברכת המצוות‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שההולכים בדרך היחוד והדבקות של הבעש"ט‪ ,‬אף‬ ‫מעלת גירסת הזוהר הקדוש‬ ‫שלא השלימו תיקון הבינה‪ ,‬יכולים להיכנס בסודות התורה‬ ‫ומאידך מצינו מהרה"ק הרבי מלובלין זי"ע‪ ,‬שאחרי שלמד‬ ‫ע"י הדבקות בה'‪ .‬כי הדבקות היא המפתח לכל השערים‪.‬‬ ‫ברכת המצוות ‪ -‬על מצות הכשר ולא על‬ ‫בעיון‪ ,‬חזר עליו באמירה בעלמא‪ ,‬לספוג מקדושת התיבות‬ ‫ולא מבעיא מגיל כ' לנשוי‪ ,‬כמובא ברמ"ק (תחילת פרדס‬ ‫הכשר מצוה‬ ‫של תושבע"פ בעצמן‪ .‬וכהאי גוונא מסופר על הרה"ק‬ ‫רימונים)‪ ,‬וזהו דרך הממוצע; אלא יתירה מכך גילו הצדיקים‬ ‫אמנם יש לחלק בזה‪ ,‬דאדרבא‪ ,‬קולתה של מצות עירוב‬ ‫מאוסטראווצא זי"ע‪.‬‬ ‫תלמידי הבעש"ט‪ ,‬שבדורות הסמוכים לגאולה מאיר אור‬ ‫היא חומרתה‪ ,‬דמהך טעמא גופא דאין בה כל הכרח‪ ,‬שוב‬ ‫(שארית ישראל‪,‬‬‫ואיתא מהרה"ק ר' אהרן מזיטאמיר זי"ע‬ ‫האמונה כל כך‪ ,‬עד שהמחפשים דרכי דבקות‪ ,‬אפילו‬ ‫אינה כגדר הכשר מצוה‪ ,‬אלא הוי כגדר מצוה בפני עצמה‬ ‫התקשרות‪ ,‬ה ב)‪ ,‬שלימוד הזוה"ק בלא הבנה גבוה מלימודו‬ ‫רחוקים לגמרי מתיקון המדות‪ ,‬זוכים לפנימיות התורה‪.‬‬ ‫של הכשר‪ .‬ומשום כך נחלקו בזה הראשונים לגבי ברכת‬ ‫בהבנה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומשכך‪ ,‬אסור כבר להמתין לגיל מ'‪ ,‬שאם לא יגלה את‬ ‫המצוות‪ ,‬אם מברכין על מצוה של הכשר‪ .‬ומאידך לענין‬ ‫הרי שיש להתייגע בעיון כמה שיכול‪ ,‬ואח"כ לחזור‬ ‫אור היחוד מיד‪ ,‬יש חשש שלא יזכה לזה אף בן שמונים‪,‬‬ ‫קידושין‪ ,‬הרי הוי גדרה כגדר הכשר למצוה גמורה‪ .‬ובזה‬ ‫בגירסא‪ ,‬לידע שהבנתו אינה התכלית‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬תכלית‬ ‫שיתגשם ויפול עד אז‪ .‬וכמו שכתב הרה"ק מקאמארנא‬ ‫נחלקו הראשונים‪ ,‬דלשיטת הרמב"ם כל הכשר של מצוה‬ ‫הידיעה שלא נדע‪ .‬וכן נהג הרה"ק מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬שאחרי‬ ‫זי"ע (נוצר חסד‪ ,‬אבות פרק ד' משנה כ')‪ ,‬שבזמננו‪ ,‬כשמתגברים‬ ‫שבהכרח לקיימה‪ ,‬שוב הרי היא בגדר מצוה בפני עצמה‪,‬‬ ‫כל מאמר שהבין חזר ללמדו (ראה הקדמת האמרי יוסף לליקוטי‬ ‫הנסיונות ונסתלקו הצדיקים‪ ,‬רק המתקשרים לפנימיות‬ ‫ולפיכך מברכין עליה ברכת המצוות‪ ,‬אך שטת שאר‬ ‫תורה וש"ס‪ ,‬דברים אות נ"ג)‪.‬‬ ‫התורה יכולים לעמוד בהם‪.‬‬ ‫ראשונים‪ ,‬דכל הכשר של מצוה‪ ,‬אף שא"א לקיים המצוה‬ ‫לימוד הזוהר הק' וכתבי האריז"ל נחשב ללימוד‬ ‫ושייך ענין זה דמ' שנה ‪ -‬בעיקר לגבי ריבוי הלימוד בתורת‬ ‫בלעדיו‪ ,‬עדיין אין גדרו אלא כהכשר של מצוה‪ ,‬וכענף‬ ‫אף בלי הבנה‬ ‫הקבלה‪ ,‬וכדאיתא בגמ' (שבת דף קנב ע"א)‪ :‬עד ארבעים ‪-‬‬ ‫מהמצוה‪ ,‬ואין מברכין על ענף של מצוה‪ ,‬אף שהוא בגדר‬ ‫והנה לימוד הזוהר הק' לכו"ע נחשב ללימוד אף בלי‬ ‫אכילה מעליא‪ ,‬מכאן ואילך ‪ -‬שתיה מעליא‪ .‬ומבאר הגר"א‬ ‫'מחויב' יותר ממצוה של הכשר‪.‬‬ ‫הבנה‪ ,‬כדאיתא בהרבה ספה"ק (שערוה"ק ט' ע"ד; הקדמת אור‬ ‫(בפירושו על ישעיה יא‪ ,‬יב)‪ ,‬שעד מ' שנה יהא רוב לימודו‬ ‫(והטעם שבאמת אין מברכין על מצות פו"ר נראה‪ ,‬דהרי ידוע שנחלקו‬ ‫החמה למהר"א אזולאי; פלא יועץ ערך זוהר; מאמרי אדה"ז הקצרים‬ ‫בנגלה‪ ,‬ומאז עיקר לימודו בקבלה‪ ,‬ולכל הפחות מחצה‬ ‫האחרונים בגדרה של מצות פו"ר‪ ,‬דשיטת המנחת חינוך (מצוה א) והפרי‬ ‫עמ' תקע"א; חנה אריאל שמות)‪ .‬משא"כ בשאר חלקי התורה‬ ‫על מחצה‪ .‬והן הן הדברים‪ :‬האכילה היא לחם הנגלה המזין‬ ‫ומחזק‪ ,‬והשתיה היא יין התורה‪ ,‬שעליו נאמר "נכנס יין יצא‬ ‫יצחק (או"ח חלק ב' סימן עו) והגר"י ענגיל (אתוון דאורייתא כב ג) ועוד‪,‬‬ ‫שנחלקו בזה הפוסקים‪.‬‬ ‫סוד"‪.‬‬ ‫דאין המצוה אלא בלידת הבנים‪ ,‬ומעשה הביאה אינו אלא בגדר הכשר‬ ‫ומובא בשם הרה"ק מקאצק זי"ע שהוא הדין בלימוד כתבי‬ ‫המצוה‪ ,‬ושוב מובן דלא שייך בזה גדר ברכת המצוות לעולם‪ ,‬כי לעולם אין‬ ‫ב‪.‬‬ ‫האריז"ל‪ .‬ואפשר לבארו על פי הלקו"ת הנזכר‪ ,‬שקבלה‬ ‫כאן פעולה של מעשה המצוה‪ ,‬אלא הכשר מצוה‪ ,‬ואף לשיטת הני אחרונים‪,‬‬ ‫בכלל תורה שבכתב‪ ,‬וכמו שבה נחשב ללימוד אף בלי‬ ‫(כמשמעות דברי התוס' ב"ק יג‪ ).‬דהביאה היא מעשה המצוה‪ ,‬הרי נראה‬ ‫הבנה‪ ,‬הכי נמי בקבלה‪.‬‬ ‫ללמוד שליש היום‬ ‫דמודו דגמר קיום המצוה אינו אלא בלידת הבנים‪ ,‬אלא שמעשה הביאה הוי‬ ‫והטעם‪ ,‬שבסודות התורה אי אפשר להשיג אלא ידיעת‬ ‫בענין הזמן להקדיש בכל יום לנסתר‪ ,‬איתא מהרה"ק הרש"ב‬ ‫בגדר מעשה מצוה‪ ,‬כי הוא ההכשר שא"א לקיים המצוה בלעדיו‪ ,‬אך עדיין‬ ‫המציאות ולא המהות‪ ,‬ובעל כרחך שבקבלה אין ההבנה‬ ‫מליובאוויטש זי"ע (קונטרס עץ החיים אות כ"ב)‪ ,‬שבסדר שיסד‬ ‫גמר קיום המצוה בלידת הבנים הוא‪ ,‬וכ"כ בקובץ הערות (סימן סט אות כז)‬ ‫מעכבת בלימודה‪.‬‬ ‫לישיבת תומכי תמימים קבע ארבע שעות לימוד חסידות‬ ‫ועוד‪ ,‬ושוב מובן דלא שייך לברך אלא על מעשה המצוה שיש בה גמר קיום‬ ‫(מתוך נשמתין חדתין בחקתי תשפ"ד‪ ,‬שארית יעקב ברכות דף ב' ע"א)‬ ‫ושמונה שעות נגלה‪ ,‬היינו שליש היום‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬והאחרונים האריכו בזה בעוד מהלכים‪ ,‬ואכ"מ)‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ענינים בדרכי החסידות‬ ‫והעבודה שנאמרו לאחרונה‬ ‫מעינות האורה‬ ‫פניני אורה‬ ‫תכלית החיפושים‪ :‬למצוא ולגלות את הצדיק שבנו‬ ‫היראה שלא נמאס בדורנו‬ ‫ידוע מה דאיתא מהרה"ק החוזה מלובלין זי"ע (בס' דברי‬ ‫והמשילו ע"ז צדיקים‪ ,‬משל ע"פ המעשה הידוע מר'‬ ‫לכתחילה‪ :‬מחפש אצל הצדיק ומוצא בתוך עצמו‬ ‫אמת פר' כי תצא) בשם הרה"ק הרר"ז מאניפאלי זי"ע‪ ,‬על‬ ‫אייזיק יעקל'ס מקרקא‪ ,‬שחלם שיש אוצר תחת הגשר‬ ‫כבר הארכנו הרבה בגודל החיוב המוטל על כל אדם‬ ‫מאמר המשנה (סוטה דף מט ע"ב) ד'בעקבתא דמשיחא יראי‬ ‫בעיר פראג‪ .‬כשהגיע לשם שמע מהשומר על הגשר‬ ‫'להתקשר לצדיקים' – הן הצדיקים הקודמים לנו‪ ,‬והן‬ ‫חטא ימאסו'‪ ,‬שפירש דהיינו לטיבותא – שבעקבתא דמשיחא‬ ‫שהוא חלם שטמון אוצר בתוך תנור בית ר' אייזיק‬ ‫הצדיקים החיים איתנו‪ .‬ובכלל המצוה‪ :‬החובה על האדם‬ ‫תהא כל עבודה"י מיוסדת על אהבת הש"י‪.‬‬ ‫יעקל'ס בקראקא‪ ,‬ואכן מצא את האוצר בתוך ביתו‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫לילך לחפש אחר הצדיקים שבדורו‪ ,‬ואכהל"ב‪.‬‬ ‫והיינו שעיקר הדגש בעבודה יהיה על עניין האהבה בעבודה‪,‬‬ ‫שבאמת היה טמון האוצר בביתו‪ ,‬אלא שהוצרך לנסוע עד‬ ‫אמנם תכלית החיפוש אחר הצדיקים‪ ,‬אינה אלא לראות‬ ‫בבחי' מה שאמרו חז"ל 'בך חותמין'‪ ,‬שהוא מצד אברהם‬ ‫העיר פראג‪ ,‬כדי לשמוע שם את הידיעה שהאוצר טמון וגנוז‬ ‫שיש צדיקים העובדים את השי"ת‪ ,‬אלא כל תכלית החיפוש‬ ‫אבינו מצד החסד‪ ,‬שהוא עיקר דרך העבודה בעקבתא‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫אחר הצדיקים‪ ,‬היא שעל ידם ימצא האדם שיש לו גנוז‬ ‫דמשיחא‪.‬‬ ‫ה"נ תכלית ההליכה אל הצדיקים היא‪ ,‬כדי למצוא‬ ‫בתוכו נקודת צדיק‪ ,‬ויגלה את שורש נשמתו האלקי‪ .‬ויבין‬ ‫וזה שורש הענין מה שידוע מכל מחנכי הדור‪ ,‬שעיקר החינוך‬ ‫ולגלות על ידם את הכח הרוחני של נשמתנו הק' הטמונה‬ ‫שמצד בחינה זו‪ ,‬אף הוא עצמו צדיק הוא באמת‪.‬‬ ‫בזה הזמן צריך להיות בקו האהבה והקירוב‪' ,‬בימין מקרבת'‪.‬‬ ‫בפנימיותנו‪ ,‬בבחי' 'לך לך' – לפנימיותך כנ"ל‪.‬‬ ‫וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ה מהל' תשובה ה"ב)‪ ,‬שכל יהודי‬ ‫אמנם עלינו לדעת את עומק הענין בזה‪ ,‬דאין הכונה שאי"צ‬ ‫וביותר שייך ענין זה‪ ,‬כשאין האדם יכול למצוא את‬ ‫צריך להיות כמשה רבינו‪ .‬ועומק הדברים הוא‪ ,‬שבכל אחד‬ ‫כלל למידת היראה‪ .‬אלא הכוונה שאף שוודאי צריך גם‬ ‫הצדיקים‪ ,‬אזי יקיים 'לך לך' – למצוא את אור הצדיק שהוא אור‬ ‫מישראל יש ניצוץ של משה רבינו ע"ה‪.‬‬ ‫ליראה‪ ,‬רק הדרך היא שהיראה תהיה מתוך אהבה‪ ,‬כמבואר‬ ‫נשמתו האלקות הטמון וגנוז בקרבו‪ ,‬למצוא את הצדיק הנסתר‬ ‫בגמ' סוטה דף לא ע"א‪ ,‬וכמ"ש בספה"ק שזוהי שלימות‬ ‫בדיעבד‪ :‬אם אין צדיק יחפש וימצא לבד‬ ‫היראה – שמרוב אהבה ירא שלא יכשל בחטא‪ ,‬כדי שלא‬ ‫הגנוז בתוכו בעצמו‪.‬‬ ‫זהו עיקר החיפוש אצל הצדיקים‪ ,‬שילך האדם לפנימיות‬ ‫תיפגם אהבתו לבורא‪ ,‬היות וכל חטא פוגם ומסלק את‬ ‫(שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז)‬ ‫נשמתו‪ ,‬לחפש ולמצוא הרוה"ק והשראת אלקות הגנוזה בו‪.‬‬ ‫האהבה‪.‬‬ ‫וכעין זה ידוע מדברי זקיני החת"ס זי"ע (דרשות ח"ב דף‬ ‫רעט ע"ב)‪ ,‬על הפסוק 'וכיראתך עברתך' – שצריך שתהא‬ ‫תורה לשם תענוג – 'תורה לשמה'‬ ‫ה'יראת שמים' של בנ"י 'כיראתך' של הש"י‪ .‬שאצל הש"י אין‬ ‫שייך יראה כפשוטה כי אין לו ממי לירא‪ ,‬אלא כל יראת הש"י‬ ‫כי ע"י הרגשת הערבות ההנאה והעונג שבתוה"ק‪,‬‬ ‫ההנאה בלימוד התורה לעומת ההנאה מעוה"ז‬ ‫היא שלא יחטאו בנ"י‪ ,‬כדי שלא יפגמו בקשר ובאהבה שבינו‬ ‫ממשיכים את גילוי אור השי"ת בדרגה גבוהה‪ .‬כך מחזירים‬ ‫ידועים דברי ה'אבני נזר'‪ ,‬בהקדמתו הידועה לספרו 'אגלי‬ ‫אליהם‪ .‬וכך צריך להיות היראה של בנ"י‪ ,‬שתהא יראתם‬ ‫את השכינה הק' לארץ‪ ,‬ומתקנים את חורבן ביהמ"ק ובונים‬ ‫טל'‪ ,‬שמבאר שמעיקרי מצות לימוד התורה היא‪ ,‬ליהנות‬ ‫שלא תפגם אהבת הש"י אצלם (וכעי"ז אי' מהרה"ק הרר"א‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫מדברי תורה‪ .‬ומבאר שדווקא ע"י הרגשת עריבות נעימות‬ ‫מליזענסק זי"ע (נועם אלימלך ריש פר' ויגש)‪.‬‬ ‫ומתיקות התורה‪ ,‬נדבקים בה‪.‬‬ ‫אין דבקות ללא הנאה‬ ‫(שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז)‬ ‫ומביא את דברי הזוה"ק שהיצר הטוב מתגדל ומתחזק‬ ‫ועוד מביא האבני נזר ראיה מרש"י (סנהדרין דף נח ע"א ד"ה‬ ‫מחדוותא והעונג דשמעתתא‪ ,‬לעומת היצה"ר שמתגדל‬ ‫ודבק) שאין דבקות אלא בהנאה‪ .‬ונמצא לדברינו‪ ,‬כיון‬ ‫שתכלית התוה"ק היא להביא את האדם לדבקות בהש"י‪,‬‬ ‫ומתחזק מהנאות ותאוות עוה"ז‪ .‬ע"כ‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬חדוותא‬ ‫דשמעתתא היא מעיקרי מצות ת"ת‪.‬‬ ‫אסור 'לעכב ולצמצם' מזונו מהיום למחר‬ ‫כדברי הזוה"ק שכל תרי"ג המצוות הן עיטין – עצות לבוא‬ ‫לידי דבקות בהש"י – 'ות"ת כנגד כולם'‪ ,‬הרי מדרגת‬ ‫והאמת היא‪ ,‬שעל כך נאמר בגמ' (קידושין דף ל ע"ב) 'בראתי‬ ‫הנה בזוה"ק איתא (ח"ב דף סב ע"א) שאסור להשאיר מזון‬ ‫הדבקות נקבעת לפי גודל ההנאה שנהנה ומתענג בשעת‬ ‫יצר הרע בראתי לו תורה תבלין'‪ ,‬והיינו שזה לעומת זה‬ ‫מיום אחד לחבירו‪ ,‬כי מראה בזה על חסרון אמונתו בהשי"ת‪.‬‬ ‫לימודו‪ .‬נמצא שוב‪ ,‬שדייקא ע"י ההנאה זוכים לשלימות‬ ‫עשה אלקים‪ ,‬שכמו שהיצה"ר מתגדל ומתחזק ע"י ההנאות‬ ‫דברי זוהר אלו הובאו במגן אברהם (או"ח סימן קנ"ז ס"ק ג')‬ ‫הדבקות‪.‬‬ ‫מתאוות עוה"ז‪ ,‬הרי לעומת זה ברא הקב"ה את תבלין התוה"ק‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ .‬ואכן מצינו שרבינו הרש"ש נהג להקפיד על דברי‬ ‫שיהנה האדם ויתענג מלימוד התורה"ק ויחפש אחר ההנאה‬ ‫הזוהר‪ ,‬וכמבואר בשו"ת לב חיים (או"ח חלק ד' סימן ק"ג)‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר עוד מימרא ידועה מהרה"ק האבני נזר זי"ע‬ ‫והעונג בזה‪ .‬ודייקא כך יזכה להינצל מכל התאוות הרעות‪,‬‬ ‫אמנם בעינינו אנו רואים שבפועל אין מי שנוהג כך‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫(אביר הרועים ח"א אות קיג)‪ ,‬שאמר בקדשו שהוא ערב בדבר‬ ‫כי ככל שהאדם מרבה בחיפוש העריבות בתורה‪ ,‬כך מתרחק‬ ‫המנחת אלעזר ממונקטאש זי"ע בספרו דברי תורה (מהדורא‬ ‫שאם ילמדו בנ"י התוה"ק בחיות ובהתלהבות אש קודש‪,‬‬ ‫ממילא מכל התאוות רעות‪.‬‬ ‫תנינא אות ס"ט)‪ .‬ולכאורה פלא הוא שלא הקפידו על דברי‬ ‫ולא כמו ההולך לישון בעייפות ובחלישות‪ ,‬שלא יחסר לבנ"י‬ ‫ממשיך שם האבני נזר וכותב‪ ,‬שע"י ההנאה שמרגישים‬ ‫זוהר מפורשים אלו‪.‬‬ ‫כלום – לא בגשמיות ולא ברוחניות‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫בעת לימוד התורה‪ ,‬נחשב כמכוון בלימודו לשמה‪ .‬ומסמיך‬ ‫אלא נראה שעיקר סברת ההיתר שנוהגים היום הוא‪ ,‬כי ס"ל‬ ‫ויש לפרש שזה גם לשיטה הנ"ל‪ ,‬שלימוד בחיות ובתענוג‬ ‫לזה ההלכה (כריתות י"ט ע"ב) שהמתעסק בחלבים ועריות‬ ‫שאיסור הזוה"ק מיירי באופן שנשאר לו רק קצת מזון‪ ,‬והיה‬ ‫הרי הוא בבחי' תורה לשמה‪ ,‬וכיון שהלומד תורה לשמה‬ ‫חייב אע"פ שלא כיון‪ ,‬היות שנהנה‪ ,‬וההנאה מחשיבה זאת‬ ‫רוצה לאכול כל המוכן היום‪ ,‬אלא שמשאיר מהמזון למחר‬ ‫'זוכה לדברים הרבה' ו'כל העולם כדאי הוא לו' – כי מעמיד‬ ‫כמכוון‪ .‬וה"נ ההנאה מלימוד התוה"ק‪ ,‬היא הנאה רוחנית‬ ‫מחמת קוצר אמונתו שחושש שלא ישיג מחר מזון‪ .‬אך בימינו‬ ‫ומקיים בתורתו את כל העולם‪ ,‬מובן ממילא שהוא מקבל‬ ‫מהחיות האלקית הגנוזה בתורה"ק‪ ,‬כך שהלומד באופן זה‬ ‫שהטעם שמשאירים המזון מיום ליום הוא מחמת שישנם‬ ‫את כל השפע ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬כערבות האבני נזר‬ ‫נחשב כלימוד לשמה‪.‬‬ ‫מקררים ואפשר לשמור בהם האוכל‪ ,‬ע"כ מלכתחילה עושים‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫אוכל בכמות גדולה יותר כדי שלא יצטרכו לבשל כל יום‬ ‫וכן אמר לי פעם המקובל הגדול ר' חיים אריה ארלנגר‬ ‫מקור התענוג מהתוה"ק – התענוג האלקי‬ ‫מחדש‪ ,‬ולכן משאירים מהמזון שבישלו‪ ,‬שוב בזה אין חשש‬ ‫זצ"ל משווייץ‪ ,‬שעיקר עבודת כל הצדיקים היא‪ ,‬שהשתדלו‬ ‫של חסרון וקוצר אמונה‪.‬‬ ‫ועומק העבודה בזה הוא‪ ,‬שכשזוכים להרגיש את העונג‬ ‫והתאמצו כל ימיהם ללמוד תורה בדבקות בהש"י‪ ,‬שזה‬ ‫וההנאה בלימוד התוה"ק‪ ,‬יש לקשר את העונג אל הש"י‪,‬‬ ‫וכן משמע ממה שכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע בשלחן הטהור‬ ‫נקרא 'תורה לשמה'‪.‬‬ ‫לזכור שאין זו הנאה גרידא‪ ,‬אלא באמת הנאה של דבקות‬ ‫(סימן קנ"ז סעיף ד')‪' :‬פת'‪ ,‬נוהגין לאפות לכמה ימים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בחיות האלקות שבתוה"ק‪ ,‬שהיא בחי' השראת השכינה הק'‬ ‫ולכאורה הסברא בזה היא היות שכך נשתרבב ונעשה מנהג‬ ‫החיוב הוא‪ :‬לבקש ולהתחנן‬ ‫אשר בתוה"ק‪ .‬אז זה ביותר בבחי' תורה לשמה – תורה לשם‬ ‫העולם‪ ,‬כי נשאר טרי לכמה ימים‪ ,‬ושוב אין עושין כך מחוסר‬ ‫אמנם כדי לזכות להרגיש עריבות ומתיקות התורה‪ ,‬יש‬ ‫דבקות בשכינה הק' השוכנת בתוכה‪ .‬כי בעומק של ההנאה‬ ‫אמונה‪ ,‬אין בה כל חשש‪.‬‬ ‫להרבות בתחינות ובקשות על כך‪ .‬וביותר יש להרבות‬ ‫והחדוותא דשמעתתא יש את הכח והאור הרוחני האלקי‬ ‫ולפי זה יש לומר שכהיום שיש לנו מקרר ומחמת כן אפשר‬ ‫בכוונה בברכת 'והערב נא' ובתפילת 'והאר עינינו בתורתך'‪.‬‬ ‫שבתוה"ק‪.‬‬ ‫להחזיק מאכלים ותבשילים למשך כמה ימים‪ ,‬ומחמת כן‬ ‫והמרבה בתפילה ע"ז‪ ,‬זוכה באמת להרגיש את העריבות‬ ‫ואלו הם ממש דברי הב"ח (סימן מ"ח) על מה שכתוב בגמ'‬ ‫נשתרבב אצל המון העם לאפות ולבשל לכמה ימים‪ ,‬באופן‬ ‫והמתיקות‪ ,‬הנועם והידידות‪ ,‬והאהבה האלקית הגנוזים‬ ‫שהטעם של חרבן בית המקדש הוא‪ ,‬שלא ברכו בתורה‬ ‫זה אפשר להשתמש בסברת הקאמאנע'ר גם על שאר‬ ‫בתורה"ק‪.‬‬ ‫תחלה‪ ,‬ומבאר שכל תכלית העסק בתורה היא "כדי שתתעצם‬ ‫תבשילים‪.‬‬ ‫לכן חובה מוטלת על כל אחד להרבות להתפלל על זה‬ ‫נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה"‪,‬‬ ‫וכן משמע ממה שכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע בזוהר חי (ח"ג‬ ‫ולבקש ע"כ רחמים מהש"י‪ ,‬שיזכה ל'והאר עינינו בתורתך‬ ‫ומאחר שלא עסקו בתורה כי אם לצורך דברים הגשמיים‬ ‫דף פ"א ע"ב)‪" :‬המעכב ומצמצם מזונו על יום מחר‪ ,‬הוא מחוסר‬ ‫וכו''‪ ,‬עד שיזכה להנאה אמיתית ופנימית בתוה"ק‪ ,‬ועי"ז‬ ‫להנאתם – לידע הדינים לצורך מו"מ‪ ,‬ולא נתכוונו להתעצם‬ ‫אמונה"‪.‬‬ ‫ינצל מההנאות המדומות והכוזבות של תאוות דמיונות‬ ‫ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה‪ ,‬ולהמשיך השכינה‬ ‫העוה"ז‪.‬‬ ‫למטה בארץ‪ ,‬עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה‬ ‫(יום ב' פרשת לך לך תשפ"ז)‬ ‫(מתוך שיעור יום ג' פרשת חיי שרה תשפ"ז)‬ ‫לה למעלה‪ ,‬והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה‪.‬‬ ‫ו‬ ‫מעינות הפנימיות‬ ‫יסודות וענינים בקבלה וחסידות‬ ‫כוונת ההויו"ת המנוקדות (ג')‬ ‫המשכת פנימיות אורות הנרנח"י במוחין ובכל העולמות כולם‬ ‫הגאון החסיד רבי גדליה חיון ז"ל‪ ,‬אשר העיד עליו החיד"א ז"ל‬ ‫המלך‪ .‬והרי זה כמי שנאמר בו "מי ביקש זאת מידכם" (ישעיהו‬ ‫‪ -‬המשך ‪-‬‬ ‫שהיה מכוין כל כוונות האריז"ל‪ ,‬אחת מהנה לא נעדרה‪ ,‬מסתבר‬ ‫א‪ ,‬יב)‪ .‬ולכן יש בזה קללה חזקה כל כך‪" ,‬ודאשתמש בתגא חלף"‬ ‫(משנה אבות א‪ ,‬יג; ד‪ ,‬ה)‪ .‬דלהשתמש בכתר המלך כנגדו ולמורת‬ ‫במאמרים הקודמים נתבארו עיקרי ההנחות בסוגיא‬ ‫שקודם שהכירו למרן היו מכוונים מבלי ההויו"ת המנוקדות‪.‬‬ ‫רוחו של המלך‪ ,‬הוא עוון פלילי וחמור ביותר‪.‬‬ ‫ד"הוויו"ת מנוקדות"‪ .‬עניינן להמשיך אור חיות אלוקות‬ ‫ומהשתא‪ ,‬וכי יעלה על הדעת שכיון מרן הרש"ש להטיל דופי‬ ‫מאור האין סוף ב"ה‪ ,‬הנקרא נרנח"י‪ ,‬אל תוך המוחין דזו"ן‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ח"ו בכל אלו הקדושים‪ ,‬לומר עליהם שלא היתה כוונתם שלימה‬ ‫ואף שההויו"ת משוייכות לבחינת החכמה‪ ,‬כסדר טנת"א‪,‬‬ ‫‪ -‬הס מלהזכיר‪.‬‬ ‫הרי בעת שנכוון בהן כראוי‪ ,‬ברעותא דליבא ובחן של אמת‪,‬‬ ‫נמשיך עליהן גם אור הטעמים שבכתר דא"ק‪ .‬ולזאת אמר‬ ‫העיקר הוא לכוון לקשר הכל לאור אין סוף‬ ‫דרך הצדיקים והחסידים בכוונת ההויו"ת‬ ‫מרן הרש"ש ז"ל‪" :‬באופן כי העשר הויו"ת המנוקדות הם‬ ‫והנראה בזה בעזה"י על פי מה שאמרנו לעיל‪ ,‬שכל רבותינו‬ ‫המנוקדות וטעמם‬ ‫עיקר המשכת המוחין"‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬עליונים למעלה‪ ,‬אף בלתי ראיית ההויו"ת המנוקדות‬ ‫מדברי רבינו האריז"ל בעץ חיים (שער ג פרק ג) עולה‪ ,‬שאור‬ ‫לנגד עיניהם בשעת הכוונה‪ ,‬לא הפרידו מחשבתם לרגע קטן‬ ‫דעת התו"ח‬ ‫הכתר אין בו מציאות להתלבש בי"ס דאצילות כי אם על‬ ‫מן הדביקות האמיתית באור האין סוף המתלבש בספירות‬ ‫ידי החכמה‪ ,‬וזהו "כלם בחכמה עשית"‪ .‬והמשכה זו אינה‬ ‫והנה מצאנו לרבינו התורת חכם זי"ע (דף לד ע"ב) שכתב בזה"ל‪:‬‬ ‫באמצעות החכמה‪ .‬שהרי אף לא היו עושים תנועה קלה כמות‬ ‫בסדר ההשתלשלות מפרצוף לפרצוף‪ ,‬אלא מכח "התכללות‬ ‫"ואף על פי שמורי הרב [הרש"ש] ז"ל כתב הדברים כפשטן‪ ,‬הוא‬ ‫שהיא בלתי יחודים וענינים עליונים ונשגבים‪ ,‬ומכל שכן שהיו‬ ‫והתקשרות"‪ :‬החכמה דא"ק נעשית א"ק דחכמה‪ ,‬היא הכתר‬ ‫בא להשמיענו שכוונת הרב [האריז"ל] הוא שאם יכוין האדם‬ ‫ההויו"ת המנוקדות מאירים לנגד עיני שכלם בלתי היסח הדעת‪.‬‬ ‫דאצילות‪ ,‬ולכן מאירה במוחין בלא אמצעי‪.‬‬ ‫בקיצור כפשט דברי הרב ז"ל יצא ידי חובתו‪ ...‬דאם לא כן‪ ,‬למה‬ ‫ואם כן‪ ,‬כיון שהשיגו המטרה שענינה הדביקות והמשכת השפע‬ ‫כתב הרב ז"ל כן בזה הלשון"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועל דרך החסידות‪ ,‬כמבואר בדברי רבינו בעל התניא זי"ע‬ ‫מאור האין סוף‪ ,‬שוב אין ראיית ההויו"ת המנוקדות מעכבת‬ ‫וכן הבין בפשיטות בדעתו בספר שערי רחמים (ח"ב סי' שנז‪ ,‬דף פה‬ ‫בשם המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪ :‬החכמה היא בחינת‬ ‫בעדם‪.‬‬ ‫ע"ג) שכתב‪" :‬מי שאינו יכול לכוין בארוכה כסדר הרש"ש ז"ל‪,‬‬ ‫ה"ביטול"‪ ,‬ואין אור א"ס ב"ה שורה אלא במקום ביטול‪ .‬ולכן‬ ‫היא הכלי לאור הכתר‪.‬‬ ‫עיקר הכוונה לאשפלא גרמיה קמיה דקוב"ה‬ ‫ורוצה לסמוך כפשט דברי הרב בקיצור‪ ,‬יש לו על מי לסמוך‪,‬‬ ‫שכן סבירא ליה להרב תורת חכם"‪.‬‬ ‫ומכאן עלתה הדרכה בעבודה ה'‪ ,‬שהדבקות היא בבחינת‬ ‫ולמסור נפשו לה'‬ ‫כתר‪ ,‬אור בלא כלי‪ ,‬ואי אפשר לאחוז בה כי אם ע"י התורה‬ ‫ולכאורה הוא פלאי‪ ,‬והלא להדיא שמענא ליה למרן הרש"ש ז"ל‬ ‫ואף על פי שודאי הרוצה לכוין בשמים עליותיו באופן היותר‬ ‫הק'‪ ,‬ד"אורייתא מחכמה נפקת"‪ ,‬לפי שעיקר העבודה היא‬ ‫שהזהיר מאוד על החיוב לכוין כל הפרטים שסימנם כ"ל צמ"א‪,‬‬ ‫מעולה והגון‪ ,‬ראוי לו לכוין כפי הפרטות שתיקן מרן הרש"ש‬ ‫להדבק בתורה‪ ,‬ולכוון בהויו"ת המנוקדות בהרגשת דבקות‬ ‫וביותר כוונת ההויו"ת המנוקדות‪ ,‬ואף החריד עלינו חרדה‬ ‫ז"ל‪ ,‬דדייקא באופן זה נקראת הכוונה בשם "כוונה שלימה"‪,‬‬ ‫גדולה דבלתי ההויו"ת הנ"ל איכא למיחש מלטותא דרשב"י‪.‬‬ ‫אמיתית‪.‬‬ ‫וכמפורש בדברי מרן‪ .‬מכל מקום‪ ,‬צדיק אמת שאינו מסיח דעתו‬ ‫ומעתה‪ ,‬וכי יעלה על הדעת דפליג התו"ח ארביה‪ ,‬ויבא להתיר‬ ‫מאמיתות הדביקות אליו ית' בלי הפסק רגע‪ ,‬על דרך הנזכר‬ ‫לעיל‪ ,‬הרי הוא כדוגמת צדיקי קמאי‪ ,‬שהיו מכוונים את לבם‬ ‫את אשר נצטער עליו רבו‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים ברעותא דליבא ובמס"נ בכל רגע ורגע‪.‬‬ ‫גדר אזהרת הרש"ש‬ ‫ובכגון אלו‪ ,‬אין כוונת ההויו"ת המנוקדות וכן שאר הפרטים‬ ‫חומר העניין והחיוב לכוון בהויו"ת המנוקדות‬ ‫והנראה בזה בעזה"י‪ ,‬דהנה אתה תחזה למרן הרש"ש ז"ל עצמו‬ ‫מעכבים בעד הכוונה מלהיות נקראת בשם כוונה שלימה‪.‬‬ ‫כהקדמה לכוונת ההויו"ת המנוקדות‪ ,‬הביא מרן הש"ש את דברי‬ ‫שזה דרכו בקדש‪ :‬פעמים בא בארוכה בפרטות כל שמות‬ ‫ואף מאן דלא מצי לכוין בלבו כל פרטי הכוונות‪ ,‬אף איהו אית‬ ‫הקדש‪ ,‬ופעמים בא בקצרה‪ .‬וכגון בהעלאת הבירורים בתיבות‬ ‫התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי באדרא רבא קדישא‪ ,‬וזה‬ ‫ליה תקנה‪ ,‬על דרך שכתב הרה"ק בעל המאור ושמש (פרשת‬ ‫"מלך העולם"‪" ,‬אחד" ו"באהבה"‪ ,‬וכן בהמשכת המוחין דיניקה‬ ‫לשון קדשו‪:‬‬ ‫ויצא ד"ה ויקח)‪" :‬כשאדם עושה היחודים צריך לייחד גם כן‬ ‫בפסוק ראשון דשמע‪ ,‬שלא צייר שם שמות הקדש‪ ,‬אלא הסתפק‬ ‫"והיא היא נשמתא דחיי שהזכיר רבי שמעון בר יוחאי עליו‬ ‫האותיות של השמות עם הנקודות והטעמים‪ ,‬אך לאו כל אדם‬ ‫בהוראה כללית לכוין בכינויי הפרצופים בעלמא‪.‬‬ ‫השלום באדרא רבא (זוהר חלק ג‪ ,‬קמא עמוד ב)‪ ,‬כמה דאת אמר‬ ‫זוכה לזה‪ ,‬כי צריך לזה קדושה ופרישות גדול‪ ,‬ולא כל הרוצה‬ ‫והגם שיש מקום ליישב ראיות אלו בכמה אופנים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫'ויפח באפיו נשמת חיים' (בראשית ב‪ ,‬ז) טברקא דגושפנקא גו בגו‬ ‫ליטול את השם כו'‪ .‬ושמעתי מרבותי הקדושים זלה"ה‪ ,‬שאף‬ ‫האמת יורה דרכו‪ ,‬שלא כיון מרן לאסור אלא במי שמכוין‬ ‫[כעין אבן טובה שחותמים בה‪ ,‬הקבועה בתוך הטבעת]‪ ,‬וכל דא‬ ‫שאין לאדם קדושה ופרישות יתירה ולא יוכל לייחד יחודים‬ ‫בשמות המוחין וכינויי הפרצופים בהיותם נפרדים ממאצילם‪,‬‬ ‫למה [וכל כך למה]‪ ,‬בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא‬ ‫כנ"ל‪ ,‬אזי יעבוד עבודתו ‪ -‬עבודה זו תפלה ‪ -‬בדחילו ורחימו‬ ‫כלומר בלתי אור האין סוף המלובש בהם‪ ,‬שהוא עיקר חיותם‪.‬‬ ‫עילאה [כדי להמשיך ולהכניס בה סתום ונעלם עליון] עד סופא‬ ‫מאד‪ ,‬בהתלהבות יתירה והשתוקקות גדול ובמסירות נפש‪ .‬אז‬ ‫דבכהאי גוונא הרי הוא נרגן מפריד אלוף ח"ו‪ ,‬בהיותו מפריד‬ ‫דכל סתימין [עד סוף המדרגות]‪ ,‬נשמתא דכל חיי דעילא ותתא‬ ‫אף שאין מייחד יחודים‪ ,‬רק מתפלל כפשוטו בהתלהבות גדול‬ ‫הכוונה מן האור אין סוף‪ ,‬ושפיר רמיא עליה כל חומר האזהרה‬ ‫תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה [והיא נשמה של כל החיים‬ ‫ובמסירות נפש‪ ,‬אזי כל היחודים אשר הם ראויים לתפלתו‬ ‫שבהקדמת רחובות הנהר‪ ,‬דלזה גופא כיוונו חז"ל באזהרת "אליו‬ ‫למעלה ולמטה]‪.‬‬ ‫לייחד אותם השמות על אותו דבר שמתפלל עליו‪ ,‬הם‬ ‫ולא למדותיו"‪.‬‬ ‫'ויהי האדם לנפש חיה' (בראשית ב‪ ,‬ז)‪ ,‬לאתרקא [להוריק] ולעיילא‬ ‫מתייחדים ממילא‪ ,‬ועולים למקור שרשם בעולמות העליונים‪,‬‬ ‫[ולהכניס] בתקונין בגוונא דא [בפרצופים עליונים כגון זה]‪,‬‬ ‫האמנם המכוין בשמות המוחין או בכינויי הפרצופים‪ ,‬ומחשב‬ ‫ומשפיעים שפע הדבר שהוא מתפלל עליו"‪ .‬והרי דהתפלה‬ ‫ולאשלפא לההיא נשמתא [ולהמשיך לאותה נשמה] מדרגא‬ ‫ברעותא דלבא אל שפע אור האין סוף המלובש בפנימיותם‪ ,‬שפיר‬ ‫בדחילו ורחימו‪ ,‬בהתלהבות ובהשתוקקות ובמס"נ‪ ,‬מועילה‬ ‫לדרגא עד סופא דכל דרגין‪ ,‬בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא‬ ‫קא עביד‪ ,‬אף על פי שאינו מכוין להדיא בהויו"ת המנוקדות‪ .‬לפי‬ ‫כדוגמת היחודים‪.‬‬ ‫בכולא‪ ,‬ולמהוי כלא ביחודא חד [שיהיו כולם ביחוד אחד]‪.‬‬ ‫שסוף כל סוף דעתו ולבו מכוונים אל אור האין סוף‪ ,‬ולא אל‬ ‫וכיוצא בזה כתב הרה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב בהקדמת ספרו פרי‬ ‫הפרצוף או אל המוחין‪ ,‬ומה שמכוין בכינויי הפרצופים אינו אלא‬ ‫ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא [ומי שמפסיק היחוד הזה‬ ‫קודש הלולים‪" :‬כי באמת עיקר הכוונה לאשפלא גרמיה קמיה‬ ‫לסימנא בעלמא‪ ,‬להורות על האור המלובש בתוכם‪ .‬דכלל הדבר‬ ‫מן העולם]‪ ,‬כמאן דפסיק נשמתא דא [נחשב כמי שמפסיק‬ ‫דקוב"ה ולמסור נפשו לה'‪ .‬אמנם היחודים של השמות הוא על‬ ‫הוא‪ ,‬שהכוונה צריכה להיות אל אור האין סוף המתגלה דרך‬ ‫נשמה זו]‪ ,‬ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי [ומראה כאילו‬ ‫דרך דמני פרחים או דמוסיא‪ ,‬הגם שאין זה מעיקר הכוונה אלא‬ ‫לבושי הפרצופים והספירות‪ ,‬ואם מכוין בזה ברעותא דלבא‪ ,‬הרי‬ ‫יש נשמה אחרת חוץ מזו‪ ,‬חס ושלום]‪ ,‬ובגין כך ישתצי הוא‬ ‫יחודים וצירופים‪ .‬אמנם אין צריך כוונה אחר שעלה במסירות‬ ‫מילט נפשו מן העונש‪ .‬ועיין מעין זה להרמ"ק ז"ל (פרדס רמונים‬ ‫ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין [ובגלל זאת יכרת הוא וזכרונו מן‬ ‫נפש לה' למדרגת אצילות"‪ ,‬עיי"ש באורך‪.‬‬ ‫שער לב פרק ב)‪.‬‬ ‫העולם לדורי דורות]"‪.‬‬ ‫באופן שאף מי שלא זכה לעת עתה למדרגת צדיקי אמת‪ ,‬ואף‬ ‫וביאר בקדשו‪ ,‬שכדי להינצל מקללת חכמים האמורה בזוהר‬ ‫אינו זוכה לכוין כל פרטי הכוונות שתיקן הרש"ש‪ ,‬אית ליה‬ ‫הקושיא ממנהג הצדיקים‬ ‫הקדוש‪ ,‬צריך לכוון בהויו"ת המנוקדות‪ .‬ובזה הוא ממשיך את‬ ‫תקנה‪ .‬שיכוין כפשט דברי האר"י ז"ל וכמסודר בסידורי האר"י‪,‬‬ ‫ויתירה מזו‪ ,‬דגוף החיוב לכוין ההויו"ת המנוקדות הוא חידוש‬ ‫הנשמה האמורה ואת החיות האלוקית לכל העולם‪ ,‬ונמלט‬ ‫ודי לו בכך‪ .‬ובלבד שפנימיות נפשו ולבו מכוונים לשמים בדחילו‬ ‫היוצא מבית מדרשו דמרן הרש"ש ז"ל‪ ,‬וכל המקובלים שקדמוהו‬ ‫מדבריו הנוראים של הזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫ורחימו ובמס"נ‪ ,‬בהתלהבות והשתוקקות ורעותא דליבא‪ ,‬להמשיך‬ ‫לא שמיעא להו לזה החידוש‪.‬‬ ‫אור האין סוף דייקא תוך הספירות באמצעות אור החכמה‪.‬‬ ‫וכאשר עינינו הרואות‪ ,‬בכל סידורי האריז"ל למיניהם נהגו‬ ‫אסור לשכוח את עיקר המכוון בהויו"ת‬ ‫ובל יחלש ליבו ודעתו‪ ,‬כאילו לאו מידי עביד‪ ,‬דהכוונות באופן‬ ‫לכוין כל הקדושים אשר בארץ‪ ,‬ובראשם מרן הבעש"ט הקדוש‬ ‫המנוקדות‪ ,‬ולא להיות ח"ו משתמש בתגא‬ ‫זה אין בהם מעלה יתירה‪ .‬דלא כן הוא הדבר‪ ,‬כי באמת לא די‬ ‫נבג"ם‪ ,‬ואחריו רוב ככל תלמידיו הקדושים ותלמידיהם זיע"א‪.‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬שעיקר הכוונה היא במחשבה עמוקה‪ ,‬לקשר הכל עם‬ ‫שמילט נפשו מן העונש האמור‪ ,‬אלא עוד ששכרו הרבה מאוד‪.‬‬ ‫וכיוצא בהם הגר"א מוילנא זי"ע ותלמידיו ‪ -‬כל אלו נהגו לכוין‬ ‫עצמותו ברוך הוא‪ .‬ואם חלילה מכוון רק בהשמות‪ ,‬דומה למי‬ ‫ובודאי המקום ימלא חסרונו‪ ,‬מאחר שיצא ידי חובת הכוונה‬ ‫בסידורי האריז"ל המצויים‪ ,‬שאין בהם זכר לכוונת ההויו"ת‬ ‫שפונה למידותיו לבדם מצד עצמם‪ ,‬חלילה וחלילה‪ ,‬ומכוין‬ ‫כדת וכדין‪ ,‬כפי פשט משמעות דברי הרז"ל‪ .‬וכוונתו מרוצה‬ ‫המנוקדות‪.‬‬ ‫למידות דאצילות בתורת כח בפני עצמן‪ .‬ובזה עונשו חמור יותר‬ ‫לשמים‪ ,‬ותפלתו תקובל לרצון בכלל תפלת הצדיקים‪.‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שאף חכמי בית אל יכב"ץ‪ ,‬ובראשם מייסדו‬ ‫ויותר ממי שלא כיון כלל‪ ,‬כי הלה בא להשתמש בכתרו של‬ ‫ז‬ ‫ענינים ועובדות‬ ‫מעבודת הצדיקים‬ ‫מעינות הצדיקים‬ ‫כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי דובער בן הרה"ק רבי שניאור זלמן זי"ע מליובאוויטש‬ ‫האדמו"ר האמצעי ‪ -‬ט' בכסלו ה'תקפ"ח‬ ‫א‬ ‫מיוחד‪ ,‬לבד שער היחוד ושערי אורה שהם כלליים‪ ,‬ונכתבו עבור כל‬ ‫וזה שכתב המהרח"ו ז"ל‪ ,‬שמי שניסה כוחו בלימוד הנגלה ולא ראה‬ ‫החסידים‪ :‬שער היחוד הוא המפתח דתורת החסידות‪ ,‬ושערי אורה אלף‪-‬‬ ‫סימן ברכה בלימודו‪ ,‬יעסוק בחכמת הנסתר – ופשטות הכוונה בזה‬ ‫בית דתורת החסידות"‪.‬‬ ‫שישנה דרך בעבודת ה' הבאה מלמעלה למטה‪ ,‬כעין סדר המוחין‬ ‫שבליל הפסח‪.‬‬ ‫"אין דבר העומד בפני הרצון"‬ ‫שילוב לימוד ספרי רבי אהרן מסטראשעלע‬ ‫ובחב"ד הלכו בדרך זו מלכתחילה‪ ,‬שנכנסו לפנימיות התורה מיד‬ ‫החסיד הנודע רבי יקותיאל ליעפליער ז"ל נמנה עם גדולי חסידי כ"ק‬ ‫ועוד עצה טובה ונכונה‪ ,‬ללמוד גם את ספרי הרה"ק רבי אהרן הלוי‬ ‫בלא הקדמות דמוחין דקטנות‪ .‬וכידוע מגדולי החסידים שעסקו‬ ‫אדמו"ר האמצעי זי"ע‪ .‬הוא היה חסיד נלהב שהתפלל ברגש גדול‪ ,‬אך‬ ‫מסטראשעלע זי"ע (כגון "שערי היחוד והאמונה" ו"עבודת הלוי")‪ .‬שכן מחמת‬ ‫בהשגת פנימיות התורה עוד קודם שהרחיבו ידיעתם בנגלה ובלא‬ ‫בלימוד היה ראשו חלש‪ ,‬ואף בנגלה לא הצליח לתפוס הרבה‪ ,‬ונאלץ‬ ‫ריבוי ההרחבה והאריכות שבמאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע‪,‬‬ ‫עבודה מרובה של זיכוך תחילה; כי סברו שבימינו אלה‪ ,‬עיקר‬ ‫להסתפק בידיעת ההלכות הפשוטות למעשה ("קיצור שולחן ערוך")‪.‬‬ ‫עלול הלומד לעיתים לאבד את חוט המחשבה בתוך ריבוי הפרטים‬ ‫תיקון האדם והחזרתו לבוראו הוא כסדר עבודת בעל תשובה‬ ‫הדבר הכאיב לו מאוד‪ ,‬ובפרט כשראה את האברכים הצעירים שבין‬ ‫וההסברים‪.‬‬ ‫השקוע במ"ט שערי טומאה – שעבודתו מתחילה מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫חסידי אדמו"ר האמצעי‪ ,‬העוסקים בעומק ורום לימוד החסידות‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הרה"ק רבי אהרן מסטראשעלע מבאר את יסודות תורת‬ ‫ומשוחחים ביניהם בדברים העומדים ברומו של עולם‪ ,‬והוא לא הבין‬ ‫החסידות בלשון תמציתי ומרוכז יותר‪ ,‬כשהוא מעמיד את עיקר‬ ‫צדיקים שהלכו בדרך זו בדורנו‬ ‫מדבריהם מאומה‪ .‬לימים‪ ,‬לאחר שצם כל היום‪ ,‬נכנס ליחידות אצל‬ ‫נקודת השכל בבהירות ובקצרה‪ .‬ולאחר שהמעיין קונה תחילה את‬ ‫גם בדורנו זה‪ ,‬מסופר על הגה"ק רבי מרדכי שרעבי זי"ע‪ ,‬שהיה מקרב‬ ‫אדמו"ר האמצעי ושפך את לבו בבכייה על שאינו מצליח להבין‬ ‫עיקרי היסודות ותמצית העניין‪ ,‬יכול הוא לשוב אל הרחבת הביאור‬ ‫אנשים פשוטים ללימוד חכמת הנסתר‪ ,‬ורבים מהם זכו להשגות‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫שבמאמרי אדמו"ר האמצעי ולהבינם על בוריים וביתר בהירות‪.‬‬ ‫גדולות בחכמה זו אף שהיו קטנים בידיעת הנגלה‪.‬‬ ‫השיב לו הרבי‪" :‬אין דבר העומד בפני הרצון"‪.‬‬ ‫ואף אני הכרתי מקובל גדול‪ ,‬שהגה"ק רבי יצחק כדורי זצ"ל העיד‬ ‫והסביר לו‪ ,‬שהרצון אמנם אינו עצם הנפש אלא אחד מכוחותיה‪,‬‬ ‫ג‬ ‫עליו שהוא כותב גימטריאות ברוח הקודש‪ .‬בתחילת דרכו היה אותו‬ ‫יהודי כתינוק שנשבה ולא שמר תורה ומצוות‪ ,‬אך ניחן בכישרון‬ ‫מיוחד בחשבון‪ .‬כשנודע הדבר להגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל‪,‬‬ ‫ומכל מקום יש בו כוח להטות את הנפש לגלות גילויים עצמיים‬ ‫בפתיחת הכוחות העצמיים והתפתחות החושים‪ .‬ובפרט על הכוחות‬ ‫שלמטה ממנו‪ ,‬השכל והמידות‪ ,‬פועל הרצון בדרך גזירה ופקודה‪,‬‬ ‫רצה שכל אחד יהיה מונח בחסידות‬ ‫שלח לו את ספר "פתחי שערים" להמהרי"א חבר זצ"ל‪ ,‬העוסק בין‬ ‫ככוח עליון השולט בהם‪.‬‬ ‫גודל תשוקתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע להפיץ את תורת‬ ‫השאר בענייני גימטריאות‪ .‬לימוד הספר עורר בו תשוקה עזה להכיר‬ ‫את פנימיות התורה‪ ,‬ומתוך כך חזר בתשובה שלמה‪ .‬לימים נעשה‬ ‫לכן כשאדם רוצה באמת‪ ,‬מתרחבים חושיו מעבר למידת יכולתו‬ ‫החסידות ולהנחילה לכלל ישראל היה מופלא ביותר‪.‬‬ ‫למקובל עצום‪ ,‬אף שלא הייתה לו ידיעה רחבה בנגלה‪.‬‬ ‫הרגילה‪ .‬גם מה שנראה בתחילה למעלה מיכולתו נעשה בהישג ידו‪,‬‬ ‫פעם התבטא‪" :‬כל רצונו ומגמתו היו ש'תשתפכנה אבני קודש ראש‬ ‫שכן הרצון מגלה ומפתח בו כוחות חדשים‪.‬‬ ‫כל חוצות'‪ ,‬שאם שנים יפגשו זה את זה ברחוב‪ ,‬יהיה דיבורם בדא"ח‬ ‫הרי לנו שישנה דרך לשוב בתשובה ולהתקרב להשי"ת על ידי‬ ‫המשכת מוחין דגדלות תחילה‪ ,‬כעין סדר העבודה שבליל הפסח‪.‬‬ ‫כששמע זאת רבי יקותיאל‪ ,‬החליט להישאר בליובאוויטש ושלח‬ ‫'אריך' ו'עתיק'” (בית רבי‪ ,‬ח"ב‪ ,‬פ"א‪ ,‬הערה ה)‪.‬‬ ‫להודיע לבני ביתו שינהלו את חנותו בלעדיו‪ .‬ובמשך כארבעה‬ ‫ופעם אחרת אמר‪" :‬אילו היה לי 'כל חללא דעלמא'‪ ,‬ואילו היה ניתן‬ ‫חודשים התייגע ביגיעת הנפש ויגיעת הבשר‪ ,‬והרגיל את עצמו‬ ‫ב‬ ‫להשיג זאת באמצעות 'כל חללא דעלמא'‪ ,‬הייתי נותן 'כל חללא‬ ‫להתבונן בעניין אחד כמה שעות רצופות ולחזור עליו עשרות פעמים‪,‬‬ ‫דעלמא' כדי שהאברכים בפוגשם זה את זה ברחוב‪ ,‬יהיה כל שיחם‬ ‫עד שנתיישבו הדברים היטב בשכלו‪.‬‬ ‫ושיגם ב'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה'‪( "...‬רשימות הרב"ש‪ ,‬עמ' לא; ספר‬ ‫יגיעתו נשאה פרי והוא החל להשיג עניינים עמוקים בחסידות‪ ,‬ונעשה‬ ‫השיחות תורת שלום‪ ,‬עמ' ‪.)852‬‬ ‫תורת האדמו"ר האמצעי – שער הכניסה להבנת‬ ‫לאחד מגדולי חסידי חב"ד‪ ,‬עד שאדמו"ר האמצעי חיבר עבורו את‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שאמר אדמו"ר האמצעי‪ ,‬שבכל עת שיהודי ילמד‬ ‫תורת החסידות‬ ‫הספר "אמרי בינה"‪ .‬לימים אף שלח כ"ק אדמו"ר הצמח צדק את בנו‪ ,‬כ"ק‬ ‫חסידות וירצה להבינה‪ ,‬באיזה עולם עליון שיהיה הוא עצמו‪ ,‬ירד‬ ‫תורתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע היא מפתח יסודי להבנת תורת‬ ‫אדמו"ר מהר"ש‪ ,‬אל רבי יקותיאל‪ ,‬שיבאר לו עניינים מוקשים בספר זה‪.‬‬ ‫משם אליו בעיבור נשמה‪ ,‬לסייע לו בהבנת דברי החסידות‪.‬‬ ‫החסידות בכלל‪ ,‬ותורת אביו רבינו בעל התניא זי"ע בפרט‪ .‬שכן אף‬ ‫והדבר מתאים למה שמובא בשם רבינו האריז"ל‪ ,‬שבכל פעם שיהודי‬ ‫שעיקרי הדברים כבר כלולים בתורתו של בעל התניא‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬ ‫מייחד ייחודים‪ ,‬יורדת אליו נשמתו של בניהו בן יהוידע לסייעו‬ ‫כדי לעמוד על עומקם‪ ,‬ולרדת לסוף דעת הרב‪ ,‬נצרכים להרחבת‬ ‫דברי מהרח"ו – לימוד פנימיות התורה כשאין הצלחה בנגלה‬ ‫בעבודתו‪ .‬ועל דרך זה יש לומר‪ ,‬שבמקום שבו שני יהודים יושבים‬ ‫הביאור שבתורת האדמו"ר האמצעי‪.‬‬ ‫והנה מסיפורו של רבי יקותיאל רואים‪ ,‬שבחב"ד נהגו כפשטות דברי‬ ‫ועוסקים בענייני עתיק ואריך‪ ,‬שם שורה בחינתו של אדמו"ר‬ ‫רבי חיים ויטאל ז"ל בהקדמתו ל"עץ חיים"‪ .‬הוא כותב שדרך המלך‬ ‫ואכן‪ ,‬רבינו בעל התניא עצמו ציווה על בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע‬ ‫האמצעי‪ .‬שהרי כל תשוקתו היתה שיהיו דברי החסידות שגורים בפי‬ ‫היא להתחיל בלימוד מקרא‪ ,‬משנה ותלמוד כפי יכולת השכל‪ ,‬ורק‬ ‫עוד בחייו (כידוע מעניין "תקנת החדרים")‪ ,‬לחזור לפני אנ"ש על מאמרי‬ ‫כל‪ ,‬ושכל יהודי יהיה מונח בהם באמת‪.‬‬ ‫אחר כך לעסוק בחכמת האמת‪ .‬אולם מי שאין ביכולתו ללכת בדרך‬ ‫החסידות ולהדריכם בעבודה‪ .‬הרי שרבינו הזקן עצמו קבע מלכתחילה‬ ‫זו – דהיינו שאדם מתקשה בעיון התלמוד ולא רואה בו סימן ברכה‬ ‫אשר השער להבנת דרכו עובר דרך הרחבת הביאור וההדרכה של בנו‬ ‫זכותו יגן ועלינו על כל ישראל‬ ‫אדמו"ר האמצעי‪.‬‬ ‫במשך חמש שנים (כדברי הגמרא בחולין כד‪ ,‬א) – "מוטב לו שיניח את ידו‬ ‫ממנו‪ ...‬ויעסוק בחכמת האמת"‪.‬‬ ‫וכל שדרכו בלימוד ספרי בעל התניא רואה זאת בעליל‪ ,‬שפעמים‬ ‫והנה שאר גדולי המקובלים תמהו על דברי מהרח"ו אלו‪ .‬הרי‬ ‫רבות הדרך לעמוד על עומק כוונת מאמריו ולהשיגם לאשורם היא‬ ‫המקובל בידינו להלכה הוא שאין ניגשים לסודות התורה אלא רק‬ ‫אך ורק על ידי ביאוריו והרחבותיו של אדמו"ר האמצעי – כאשר כל‬ ‫לאחר שאדם "מילא כריסו בש"ס ופוסקים"‪ ,‬ולכן הם נדחקו ליישב‬ ‫נקודת שכל נפתחת ומתפרטת לסעיפים ופרטים רבים‪ ,‬עד שהעניין‬ ‫את דבריו בדרכים שונות (עיין בספר "תיקון חצות" לרבי הירש מיכל שפירא‬ ‫מתברר ומתלבן היטב מכל צדדיו‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ובהקדמת בעל הסולם לזוהר)‪.‬‬ ‫"שער היחוד" ‪ -‬מפתח לתורת החסידות‬ ‫אולם הרמח"ל באגרותיו (אגרת פח) מפרש את דברי מהרח"ו כפשוטם‪,‬‬ ‫ועצה חשובה למי שמבקש להעמיק בחסידות בכלל ותורת האדמו"ר‬ ‫וכשיטת חב"ד הנ"ל‪.‬‬ ‫האמצעי בפרט‪ ,‬להתחיל בספר "שער היחוד" (החלק השני מספר "נר‬ ‫מצוה ותורה אור") המשמש כהקדמה ויסוד לכללות סדר ההשתלשלות‬ ‫גדלות קודם לקטנות ‪ -‬פנימיות התורה קודם לעבודת הקטנות‬ ‫– מריש כל דרגין דאין סוף ברוך הוא עד סוף כל דרגין דעולם‬ ‫ויש לדמות דרך זו לסדר העבודה והמוחין שבליל הפסח‪ ,‬שבו‬ ‫העשייה הגשמי‪ .‬הכל מסודר בו בקיצור ובשפה ברורה‪ ,‬למען יוכל כל‬ ‫מאירים מוחין דגדלות קודם למוחין דקטנות ‪ -‬שלא כסדר הרגיל‪.‬‬ ‫מעיין לצייר בשכלו את כל סדר השתלשלות האורות והכלים ודרכי‬ ‫דהנה‪ ,‬בסדר הרגיל העבודה היא מלמטה למעלה‪ :‬תחילה לימוד הנגלה‬ ‫העבודה דאחדות ה' וייחודו ‪ -‬והוא הוא הפותח שער להשגת אחדות‬ ‫ועבודת השי"ת בפשטות (מוחין דקטנות)‪ ,‬ורק לאחר זיכוך עצמו זוכה‬ ‫הבורא וייחודו בתורת החסידות כולה‪.‬‬ ‫למוחין דגדלות – לפנימיות התורה ולהארת הנשמה (מוחין דגדלות)‪.‬‬ ‫וכפי שהעיד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב זי"ע בשם אביו אדמו"ר מוהר"ש‬ ‫אמנם ביציאת מצרים ובליל הסדר‪ ,‬בהיותם שקועים במ"ט שערי‬ ‫זי"ע ("היום יום"‪ ,‬י"ט באייר)‪:‬‬ ‫טומאה בלא יכולת להתעורר מעצמם‪ ,‬נגלה עליהם הקב"ה וגאלם‪,‬‬ ‫"אאזמו"ר [מוהר"ש] אמר‪ ,‬אשר אדמו"ר האמצעי כתב בשביל כל‬ ‫והאיר להם מוחין דגדלות במתנה קודם שהיו להם כלים והכנה‬ ‫סוג וסוג מהמשכילים והעובדים אשר בעדת החסידים מאמרים וספר‬ ‫דקטנות ‪ -‬בבחינת לימוד הנסתר קודם לנגלה‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫שליט"א‬ ‫להנגיד המפואר הרה"ח ר' שמואל אריה ווייס‬ ‫נאמן ביתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בתו למזל"ט ובשעטו"מ ‪ -‬עב"ג החתן ארי רייכמאן הי"ו‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל בנין עדי עד דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ויזכה לראות מהם נחת ומכל יוצאי חלציו‬ ‫המברכים ‪ -‬מוסדות תורת חכם‬ ‫מערכת‬ ‫‪073-383-14-45‬‬ ‫שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים‬ ‫מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות‬ ‫למוקדי הפצה שותפות ותרומות‬