מעיינות הים · Maynois Hayum
הטקסט של גיליון זה
בעזרת השם יתברך
פרשת ויצא תשפ"ז
שנה ו׳ · גליון ר"ל
מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
מעיין הבהירות
דברי אלוקים חיים
שנאמרו בעידן רעוא דרעוין מעיינות החכמה
שאלות ותשובות ביסודות העבודה
ַוַ �ָּיֶָגֶ ל ֶֶאת ָָה ֶֶא ֶֶבן:
התכלית בצער יותר מבהרחבה? גלילת האבן לבד המקשרת עם השכינה הקד' ועם נשמות ישראל
גלילת ה'אבן' שמביאה את הדבקות ב'ההיא אבנא' | הסט"א מונע את ההתקשרות הפנימית של יראי ה'
⋅ שאלה ⋅ המתאספים יחד | טבע האדם לרצות בפרסום תורתו – אזהרה להישמר מפרסום של שקר
ידוע שתכלית האדם בעולמו היא להכיר אותו
ית'; המציאות היא ,שלפעמים קל יותר לזכור ומשם להתבונן באהבה ויראה שכליים ,האיך להתקשר בבורא
ולחיות את השי"ת בעת הצער והדוחק ,מאשר ית' ע"י התורה והתפילה .למעלה בקודש לעלות למדרגת
א
בעת הישועה וההרחבה – א"כ ,אולי יש לו ית'
רצון בצער יותר מבהרחבה ,ולא בטוב הנראה
הביטול במציאות אל הבורא ית"ש .ועולה על כולנה היא
מדרגת המסירות נפש ,בבחי' הביטול מכל וכל ,להיות כאין
עליות בסולם העולה בית א-ל עם
והנגלית? הגמור ולהיכלל בייחודו ית' לגמרי .זהו הסולם העולה בית
א"ל ,שראשו מגיע השמימה( ,וכל הדרגות הללו הם נגד העולמות כפי
השכינה הקד'
סדרן ,וכמו שנתבאר הרבה).
⋅ תשובה ⋅ התדבקות יעקב אבינו בשכינה הקד' דרך אותיות התוה"ק
ויעקב אבינו ביקש מהשי"ת (בראשית כ"ח ,כ')" :אם יהיה אלקים
זה ודאי שכשעוברים על האדם יסורים ח"ו, לָׁשה ֶֶע ְְד ֵֵרי ֹצֹאן ֹר ְְֹב ִִצים ָָעֶלֶ ָיָה ִּכִ י
ַוַ ַּיַ ְְרא ְוְ ִִהֵּנֵ ה ְְב ֵֵאר ַַּב ָָּׂש ֶֶדה ְוְ ִִהֵּנֵ ה ָָׁשם ְְׁש ָ
עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וכו'" – היינו שגם
צריך להודות להשי"ת עליהם ועל הכאבים, ִִמן ַַה ְְּב ֵֵאר ַַה ִִהוא ַיַ ְְׁשקּו ָָה ֲֲע ָָד ִִרים ְוְ ָָה ֶֶא ֶֶבן ְְּגֹדָֹלָ ה ַַעל ִִּפי ַַה ְְּב ֵֵאר( :בראשית
כשעולים במעלות הסולם השמימה ,אין די שעולים בבחי'
כ"ט ,ב')
כבן המקבל תוכחה מאביו ברחמים כדי להצילו. המידות וההרגש שבלב בלבד ,אלא יש לעלות עם השכינה
כי צריך לדעת שכל כוונתו יתברך היא אך ורק הק' ,בסוד כח המדמה ,שהוא שורש וראש לראייה העליונה. יעקב אבינו אחר שהטמין עצמו י"ד שנים בישיבת שם ועבר,
לטובה ,והצער אינו בא אלא להגביר את הדעת מה כתיב ביה (בראשית כ"ח ,י"ח)" :ויקח מאבני המקום וישם
כי כן בכל עולם ועולם ,צריך לראות לנגדו כל המידות
וההכרה במציאותו ,ועל נקודה זה יש להודות מראשותיו" .ואיתא בזוה"ק (ח"ב רכ"ט ע"ב)" :אלין תריסר אבנין
שכלולים בזה העולם .וכמשצייר לנגדו השמות שכנגד
להשי"ת. המידות ,או כשמדמה בעיני רוחו עבודת הצדיקים שעבדו קדישין ,כלהו אתעבידו חד אבנא ,דכתיב 'והאבן הזאת אשר
את בוראם נאמנה באלו המידות ,אזי הוא בא לדבקות גדולה שמתי מצבה' .וקרי להו 'אבן' מאי טעמא ,בגין דכלהו תריסר
אמנם מאידך גיסא אם עוצר האדם כאן וסובר
ונוראה בבחי' 'אם יהיה אלקים עמדי'. אבנין אתכלילו באבנא חדא קדישא עלאה ,דאיהי לעילא מנהון".
שהשי"ת חפץ בייסורים ובעצם הסבל ,הרי כלומר ,יעקב אבינו נתייחד עם בוראו דווקא ע"י 'ההיא אבנא'.
זו טעות גדולה .כי אין השי"ת חפץ בצער וכך זוכה לבחי' והיה הוי"ה לי לאלקים (שם ,כ"א) ,היינו שפנימיות
המדרגות שבבחי' שם הוי"ה מתגלות גם בבחי' שם אלקים, דהנה ישנם הרבה אנשים העוסקים והוגים בתורה הק' ,אך
ואינו רוצה להעניקו ,והרי זה רק כרופא הנותן
שהוא בחי' המדמה ,בחי' השכינה הק' .והעיקר הוא שלא תהא אין להם נגיעה ב'ההיא אבנא' .ויעקב אבינו כתיב בו "וישכב
טיפול מכאיב כדי לרפא – שמקבלים ומודים
עבודתו את בוראו יבשה וחרבה .כי צריך בכל עת להתקשר במקום ההוא"' ,ישכב אותיות י"ש-כ"ב ,מרמז על כ"ב אותיות
על הטיפול על אף כאבו ,כי יודעים שתכליתו
בשכינה הק' ,לעלות עימה בסולם העולה בית ה'. התורה שהם כללות בניין העולמות ,על ידן נתייחד בסוד
לרפואה.
השכיבה עם 'ההיא אבנא'.
אולם ברור שאין זה רצון הנטפל שיצטרך לרפואות העליות לכל העולמות על ידי התדבקות המחשבה בהם והנה ,עיקר עבודת האיש הישראלי בהאי עלמא היא ,לחיות
אלו ,כן אנו צריכים לכוון שרצוננו האמיתי יהיה זאת הייתה עיקר עבודתו של יעקב אבינו ע"ה ,שעלה אל בבחינת 'שויתי הוי"ה לנגדי תמיד' – לצייר תמיד שם הוי"ה
מכוון לרצונו ית' ,שהוא השפעת הטוב הנראה מדרגת הלובן העליון להתדבק בייחוד האמיתי ,להיכלל לגמרי לנגדו .וכבר כתבו בספרים הק' בשם הבעש"ט ,שאין העניין
והנגלית לבניו אהוביו ,ושירגישו את טובו ,ושלא באור א"ס ב"ה ,בבחי' 'לאשתאבא בגופא דמלכא' הנזכר לצייר השמות לנגדו גרידא – ללא שום דבקות ,כי השכינה הק'
ישכחו ממנו לעולם אף בשעה שיש לאדם רק בזוה"ק (ח"א רי"ז ע"ב) .ובזאת העבודה עוסקים הצדיקים בכל אין ברצונה להתגלות ,אם חושבים באותיות רק בבחי' חיצוניות,
טוב מוחלט .אז לא נצטרך לכל התרופות ,כי רק ימיהם ,והיא היא הסולם המוצב ארצה ,שמעלה את הנשמה ואין מתקשרים באמת באור אלקותו ית"ש .והגם שבאמת
בגלל שנפלנו והתרחקנו נצרכנו לכל הרפואות 'השמימה' – לשכון בעליונים. צריך לצייר שם הוי"ה לראותו כנגד עיני רוחו ממש ,כל זה
הללו. וכמו שהגיד הבעש"ט הק' ,שבמקום שמחשבתו של אדם – שם לתכלית שיבוא על ידי האותיות הקדושות ,להתדבק בבוראו
כי תכליתן האמיתית היא ,שעל ידם יעלה האדם הוא נמצא ,כי אין המחשבה דבר חיצוני אל האדם .וכאשר בכל מדרגות הדבקות שכלולים בשם הוי"ה ב"ה.
האדם מחשב במציאות העליון ולא באופן של יובש ,הרי באיזו
להכרה אמיתית באביו הטוב והמטיב בגשמיות
מדרגה שהוא נמצא – בין במדרגת קבלת עול ,ובין באהבה
תפילת יעקב אבינו שעליותיו יהיו בחיות – עם
וברוחניות – כך יוכל לקבל את טובו המוחלט של
ויראה טבעיים ושכליים ,או בכלל במדרגת הביטול והמסירות השכינה הקד'
הבורא ,להתענג עליו באמת כשהוא ממלא לו כל
נפש אל הבורא ית' – באמת הוא נמצא לגמרי באותו המקום ,כי ודרכי העבודה בזה ה' מדרגות הן :תחילה ,צריך שיקבל על עצמו
משאלות ליבו.
משם הוא חושב ולשם הוא מחובר. עול מלכות שמים .משם יוכל לעופף באהבה ויראה אל בוראו.
המשך בעמ' ב'
א
המשך מעמ' א'
ד ג ב
תוצאת ההשגה :חוסר התפעלות יסוד העלייה :האמונה וההערכה המסייעים לעלות :התקשרות
מהמציאות החיצונה בעבודתנו האישית והתחברות עם נשמות
'מה שאני מגלה אני צריך לפרסם' – אמת שהיצר השפלות האמיתית היא זאת המגיעה מתוך הכרה האדם מוצא את עצמו ללא יכולת המשכת שפע
משתמש עמה בכחותינו האלקיים מים חיים
אמנם טבע האדם שכל נקודה שהוא חופר ומעמיק ומגלה אבל בד בבד נדרש מכל אחד להיכנס ולחדור לעמקי אמנם כנגד בחי' המדמה דקדושה ד'שויתי הוי"ה לנגדי תמיד'
בתורה הק' ובדרכי עבודתו ית' ,רצונו שתתקבל בקרב נפשו ,להתייחד שם עם הבורא ית' ,ולא להסתכל ולחשוב (תהלים ט"ז ,ח') ,יש בחי' המדמה דסט"א ,שבמקום לחשוב על
תלמידיו וחבריו ויתפרסם בשער בת רבים .ואף שבעצם על שאר בני אדם; אלא יעבוד את הבורא ית' בבחי' מציאות הבורא ית' ,אזי יום ולילה לא ישבות מלחשוב מחשבות
אמת הדבר שצריך למצוא שכל טוב בעיני אלקים ואדם, התבודדות ,בבחי' הצדיקים דעיילי בלי בר .ולא יחשוב בני אדם ומהקורה אותם; וגם בעת שעומד להתפלל הוא טרוד
ולחפש שכולם יקבלו השכל אלקי שהוא משיג; אך היצר שגילוי אלקותו ית' בתחתונים תלויה בעבודת אחרים ,אלא ידע במחשבתו מכל הנעשה תחת השמש ,וחלף זאת שישים
הרע משתמש בזה ומפיל את האדם לעצבות כשרואה שאין נאמנה שהכל תלוי בו לבד .והעיקר יהא אצלו בחי' "וישק מחשבתו בשמות הק' ובדבקות הבורא ויתבייש מלהסיח
העולם אוחזים ממנו ומדרכו והנהגתו בקודש. יעקב לרחל" בזה שמתקשר בנקודת האמת ,כי בכך תלויה דעתו לרגעא חדא ממציאותו ית' ,הוא מצייר לעצמו דמיונות
כי באמת אין הוא מחויב אלא להשלים הנקודה דיליה ,כי צריך שלמות הגאולה. שוא מהקורה אצל פלוני ואצל אלמוני ,וממילא נופל מרום
להיכנס לדבקות בפנימיות נפשו ,בסוד מה שנאמר אצל שאול והנה אצל משה רבינו כתיב "והאיש משה עניו מאוד מכל המעלות אל מקום עלמא דפרודא המלא קנאה תאווה וכבוד.
שלא לימד תורתו לאחרים ,ולא כדוד שהייתה תורתו תורת האדם אשר על פני האדמה" ,ואין לחשוב ח"ו שענוותנותו על זה רומז הכתוב (בראשית כ"ט ,ב') :וירא והנה באר בשדה ,והנה
חסד שלימדה לאחרים .והגם שכן צריך לילך גם בדרכו של של משה באה לו מחמת קטנות המוחין וקוצר השגתו .אלא שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה ,כי מין הבאר ההוא ישקו
דוד ולבקש שכל העולם יקבלו תורתו ,אמנם השי"ת עושה משה רבינו ,הגם שהיה עניו ושפל מכל האדם ולא החזיק העדרים ,והאבן גדולה על פי הבאר .כלומר ,דכאשר האדם
זאת שהצדיק ירגיש שאין עבודתו מתקבלת בעולם בכדי עצמו לכלום ,היה מעמיד עצמו בכפיפה אחת יחד עם עומד להתפלל או מתיישב לעסוק בדברי תורה ,והוא מוצא
שכל עבודתו תהא לשם שמים .והשי"ת מנהיג הדבר שתורתו המצורעים. את עצמו בלי יכולת המשכת שפע מים חיים מן הבאר העליון
תתגלה ממילא בעולם ,ללא כוונת והשתדלות האדם. כי שפלותו הגדולה הגיעה מלמעלה דווקא בגלל שהכיר של השכינה הק' ,כי אין הוא מקושר אליה ח"ו – אזי יתקשר
זאת הייתה עבודתו של רשב"י ע"ה דעייל ללא בר ,שלא היה בכחתיו ,וכן כל ת"ח אשר בכל איבר ואיבר מתלבש בו נפשו תחילה אל השלושה עדרי צאן ,שהם בכליליות עבודת
איכפת ליה מחיצוניות העולם מה שאנשים מחשבים עליו, של משה רבינו ,הגם שצריך להחזיק עצמו לשפל ונבזה וחדל ה'קבלת עול' שיש בה ג' מדרגות.
ואעפ"כ 'יכול הוא לפטור את כל העולם מן הדין' – לפרסם אישים – אמנם אדרבה מתוך השפלות עצמה צריך לבוא אל כי כל הטעם שאין האדם יכול להתקשר ב'ההיא אבנא' –
גילוי ית' בכל העולם .כי אף שצריך לעשות הישר והטוב ההכרה שהשי"ת בחר בו ובעבודתו ,לגלול הוא לבדו את האבן המלכות דקדושה ,הוא ,משום שפרק עול התורה הק' מעל
בעיני אלקים ואדם ,ולדאוג שכל מעשיו יהיו ישרים והגונים מעל פי הבאר ,ולא ימתין עד שיאספו כל העדרים ויגללו את צווארו רח"ל ולא קיבל על עצמו עול מלכות שמים באהבה,
בפני בני אדם ,אך מחשבתו צריכה להיות רק בדבקות הבורא. האבן מעל פי הבאר יחד. היות וקבלת העול היא יסוד איתן לכל המדרגות שבעולם; ואם
כל זה דלא כמו שרגילי אינשי ,שכאשר מפרסמים איזה ספר לא קבל האדם על עצמו את עול מלכותו ית' ,אזי לא יכול
וכן כאשר מוסרים שיעור וכדומה ,הם עסוקים במחשבתם כל
האמת הפוכה מהטבע שלנו – לא להאמין ולא להעלות את השכינה הק'.
היום כולו אם ימצא חן בעני אנשים .כל זה הוא ממשאות שוא להעריך את עבודתנו
ומדוחים של היצר הרע ,כי בזה עצמו גורם ש'עוד היום גדול אכן אמת ונכון הדבר שיש לו להתקשר לכל נשמות ישראל, 'ונאספו שמה' -האור הנמשך בהתאספות נשמות
ולא יאספו כל העדרים' – שלא תהיה התכללות והתקשרות ועליו לעשות כל אשר לאל ידו להשפיע על זולתו ,לילך ישראל
כל נשמות ישראל ,אלא כל כולו צריך לעבוד את קונו לשם בדרך הישר והרצוי לפניו ית' .אמנם העיקר הוא שיתקשר עם העצה היעוצה לו היא שיקיים מאמר הכתוב (בראשית כ"ט,
שמים ,והשי"ת יעשה הטוב בעיניו. בחי' רשב"י דעייל בלא בר ,ולא היה איכפת ליה מכל המציאות ג')" :ונאספו שמה כל העדרים" – שיחבר ויקשר עצמו בקרב
החיצונה. אסיפת קהל ועדה העומדים להתפלל תפילה בציבור ולומדים
ההצלחה בפרסום תורתו רק כשהכוונה היא רק לשמו ית' תורה ברבים ,וכמו שאמר הר"ן בדרשותיו וכן דרש האלשיך
וזה קשה מאוד ,כי טבע האדם שאין מחשיב הנקודה הפנימית
זהו סוד שנעוץ סוף התורה בתחילתה' ,בראשית' ו'לעיני דיליה ואינו מאמין שבעבודתו יכול הוא עצמו להמשיך אור הק' ,שההכנה של הצדיקים מסייע בידי הבלתי מוכנים.
כל ישראל' – היינו ,ששלמות התורה היא כאשר מפרסמים הגאולה בעולם .אמנם הבעש"ט הק' היה אומר ,שכל הגאולה שם בהתאספות ,אפי' שישנם אנשים שעדיין לא זכו לטהר
התורה 'לעיני כל ישראל'; אך מאידך גיסא ,צריך לבוא לבחי' תלויה בדבקות הייחוד של כל אחד מישראל ,והכל בתנאי מוחם לחשוב מחשבות ולהתבונן במציאותו ית' ,הרי בשעה
'בראשית' אתוון ראש-בית בסוד רשב"י שהיה ראש בית, שתהא לו תקיפות ועזות דקדושה ,בבחי' מה שהיה נדרש שיושבים בשבת אחים גם יחד ,יוכלו להתקשר ביתר שאת וביתר
שמצד אחד לא איכפת ליה כלל אם העולם מקבלים תורתו, מבועז בכדי להתקשר ברות היא השכינה הק'. עוז בבורא ית'.
ומצד שני משפיע אור אלקותו ית' בכל העולם.
ואם חושב האדם שגאולתו תלויה בדעת אחרים ,מאבד את וכמו שהמשיך הבעש"ט הק' זה העניין והכניסו בקרב בני
ולא ישמע בקול הס"מ שבא אליו בערמה ומלביש עצמו נקודת העזות דקדושה .ע"כ כל אחד לפי מדרגתו ומעלתו, ישראל והפליג בגודל כח החבורה דקדושה ,בגלותו שכאשר
בכוונות של לשם שמים ,וגורם לו שיחכוך בדעתו ויתבונן צריך להיות לו עזות דקדושה ,לדבוק בשכינת עוזנו ,להיות בני אדם יושבים בחבורה ומייחדים ייחוד השי"ת יחדיו,
אם כל העולם קבלו הנהגתו ,אלא ילך בדרך הצדיקים שלא בבחי' 'ויפגע במקום ההוא'. ומנגנים ומזמרים לכבוד יוצרם וקונם ,כוחם גדול ונורא
עשו שום תנועה למצוא חן בעיני אנשים .וכמו מרדכי להמשיך האור העליון למטה בהאי עלמא.
היהודי ,שלא כרע ולא השתחווה וכפר בכל ע"ז שבעולם ועי"כ יוכל לגלות האור די"ב שבטי י"ה שהם התגלות אלקותו
והתקשר רק באסתר ,ועי"כ נתפרסם המלוכה דקדושה לעיני ית' בתחתונים ,ולא ירפה ויתרשל במלאכתו לחשוב שכל התאספות אמיתית דורשת התקשרות – מה
הגילויים וההשגות הכתובים בספרים הק' אין להם שייכות
כל ישראל ,בבחי' (אסתר ט' ,ד')" :ושמעו הולך בכל המדינות". שהסט"א מונע
ואשר בכך חיבר הדרך של שאול אשר ממנו יצא מרדכי אליו כי אם לצדיקים ואנשי מעלה .אלא יש לו לילך בעזות
דקדושה ולידע שכל הנאמר בספרים הק' נאמרו דייקא עליו, אמנם דייקא אז בשעה שהוא מיסב באסיפת חברים ,בא
שהוא בבחי' אבא בחי' חכמה ,ונתחבר עם בחי' דוד שעניינו הסט"א שנקרא 'חרן' בסוד הכתוב (שם ד')" :ויאמרו מחרן
פרסום כבודו ית' בעולם. בכדי שיוכל לדבוק בבורא ית' ,כי אלמלא כן לא היו הדברים
הללו מתגלים לכל. אנחנו" – בחי' חרון אף ,ומבלבל את דעת האדם ,שבמקום
כי בזה שאדם חושב בדעתו איך למצוא חן בעיני אחרים ,לא שישתמש בשעת הכושר לעבוד את בוראו בשכם אחד עם
נעשה התגלות והארת אלקות בעולם .אלא רק אם הולך תמים הבנה של גאולה :בעבודתנו העצמית תלויה כל אחד ,מרפה הוא אותו ממלאכתו על ידי שהוא לא נותן
עם ה' אלקיו להתדבק בו ית' ,אזי השי"ת יגלה ויפרסם השגתו הגאולה לו להכיר בגודל השעה ובגודל העת רצון שיש בעת שיהודים
ודרכו .וכמו שיעקב אבינו שלבדו גלל האבן מעל פי הבאר, יושבים כאיש אחד בלב אחד ,וחושבים מחשבות להתדבק
והבנה זו עצמה היא תוקף הגאולה ,שכל אחד מישראל
בכח זה גרם ש'וידעתם את לבן' -שכולם כאחד השיגו אור בבורא ית'.
תהא לו שלמות העזות דקדושה להיכלל בנשמת רשב"י
הלבנונית העליון .ועיקר הכל הוא ,שכלל תנועותיו של האדם
דעייל בלא בר ,ולא יפן כה וכה במציאת החיצונה .וכמו כי הסט"א יודע שדווקא ע"י ההתאספות בדיבוק חברים
יהיו לשם שמים ,וכמו שהפליג בזה החידושי הרי"ם שיש בני
שהגיד הבעש"ט הק' ,שכאשר האדם מגיע לדבקות שבבחי' גוללים את ה'ההיא אבנא' דסט"א מעל פי הבאר העליון,
אדם שיש להם ומשיגים איזו נקודה דקדושה ,ואח"כ מנסים
האצילות ,אזי הוא משחק על כל העולם ולא איכפת ליה וזוכים לבחי' (שם ה') "הידעתם את לבן" – לעלות למקום הלובן
להגדיל כבודם ולפרסם את הנקודה שלהם לצורך כבוד
אם יש עוד בני אדם שהולכים בדרכו; אלא אדרבה אע"פ העליון ,לאשתאבא בגופא דמלכא .כי הגם שלא עולה ביד
ופרסום ,עד שלבסוף מאבדים גם את נקודת האמת.
שהוא שפל מכל האדם אשר על פני האדמה ,יש לו העזות האדם לעלות לבד בסולם העלייה ,מ"מ ע"י ש'יאספו שמה
ע"כ על האדם להיזהר שלא ליפן כלל להסתכל אם הברואים דקדושה שהוא עולה בלי בר ,כאילו שאין הדבר תלוי כל העדרים' להתקשר בצדיקים ולישב כמה יהודים במסיבה
מקבלים תורתו ,כי זה הוא בבחי' שקר ושווא שהוא מייפה אלא בו לבד ,ואעפ"כ הוא מתכלל ומתקשר בכלל נשמות אחת ,שם נדברים איש עם רעהו לעבוד את הבורא ית' בשכם
עצמו לאחרים ,והוא עושה כמעשה קוף בבני אדם ,שכאילו ישראל. אחד ,עדיין יש לו תקוה ואחרית לעלות בהר ה' ולקום במקום
עושה כמעשה הצדיקים שכל בקשתם ומגמתם הוא לפרסם קדשו ,להגיע לסוד (בראשית כ"ט ,ה')" :ויאמרו ידענו".
והנה כל איש ישראל הוא בבחי' אות אחת של התורה הק',
ולגלות כבודו ית' בעולם.
כי כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל ישנם שישים ריבוא ברם הכתוב אומר (שם ח') :ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל
ואף שלכל אחד מישראל יש בו נקודת דוד – רצון להשפיע על אותיות לתורה .וכל איש מישראל בפ"ע מגלה שכל אלקי העדרים ,וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן" ,כלומר
זולתו ,מ"מ הכל טוב וישר כשלא יוצא מן הגבולים ומשפיע רק בעולם ,וממשיך גילוי מסוים באור אלקותו ית' בעולם ,עד שגם כאשר יודעים את האמת שאי אפשר לשאוב מימי הבאר
לשם שמים ,אבל מיד כשעולה לו מחשבה במוחו דלא לשם כדי שכל העולם תלוי בכל חלקי התורה שמגלה כל איש העליון כי אם כשנמצאים באחדות עם בני ישראל ,תנאי אחד
שמים ח"ו ,צריך להכנס שוב לעומק נפשו להתייחד בבוראו ישראל .וכמו שבעת שנחסר בספר התורה אות אחת אזי ישנו ,והוא :שייחודם והתקשרותם תהא בנפש פנימה ולא מן
בפנימיות ,וע"י זה יקרב את הגאולה במהרה בימינו אמן. נפסל כולו ,כן מעכב בשלמות הבריאה כל גילוי והשגה של השפה ולחוץ ,אלא בבחי' 'לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים'
(פרשת ויצא תשס"ז) כל איש מישראל. – היינו עד שתהא דבקותם והתקשרותם יחד גדולה ופנימית.
ב
ענינים בדרכי עבודת השי"ת
מתוך שיעורים בספרי החסידות מעינות העבודה
'ארץ ישראל' -ההשקפה הנכונה
השקרנים מסלפים את האמת ולא משקרים ממש | נחיצות העיסוק והזהירות בזה דווקא כעת
איזה דיבור מגדול בישראל כלשהו ,מעקמים אותם ומוציאים אלא אפילו האנשים שאינם חושבים ממש כן ,אלא הם טועים
אותם מכוונתם האמיתית ,כדי להביא את הקוראים לאמץ לרצות את ארץ ישראל מטעם חיצוני כלשהו ,ושוכחים שעיקר
א .אין הארץ אלא אמצעי לתכלית
עניינה היא קיום המצוה שיש בישיבתה ,והדבקות בקדושה, גדלות קדושת אר"י וחשיבות הישיבה בה ידועות ,ומצות ישוב
לעצמם ,חלילה ,דעות ציוניות .וזהו נסיון קשה ,ורבים עלולים
שהיא נקודת האמונה וכנ"ל ,הרי שיש בכך טעות שצריך להתריע ארץ ישראל ,לדעת הרמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות,
להתבלבל מכך ,ולכן נחוצה זהירות מיוחדת.
שכחת העשין מצוה ד') ,היא מצות עשה .האחרונים כבר האריכו
כך ,למשל ,יש גליונות המפיצים דעות המזוהות עם המזרחי, עליה .כי פעמים שהטעות מתחילה בדקות ,ולאחר מכן היא
בבירור השונות בעניין ,אך מכל מקום ברור שמדובר בענין
כגון שמותר לעלות להר הבית ,בניגוד לדעתם של גדולי ישראל הולכת ומשתלשלת לעניינים חמורים וגסים יותר.
נשגב הוא עד למאוד .מי שזוכה לשבת באר"י יש לו לשמוח מאד
שבכל הדורות .בדברים אלו מעורבים כל הנ' שערי טומאה, במצוה זו ,שהרי הקב"ה נתן לבני ישראל את ארץ ישראל במתנה.
ובתוכם כביכול משולבים גם דברי אמת וחסידות ,כדי להכשיר ג .דרך הטועים :משמשים את השקר ואשרי הזוכה לשבת בה.
את הכל. בנקודה של אמת אמנם יש לזכור שכל מעלתה של הארץ היא ,היותה המקום
גם כאשר רואים מי שמתיר את הכלים הטמאים או את הצמחים ואדרבא מי שיודע ומכיר את ארץ ישראל באמת ,אוהב את מיוחד שבחר הקב"ה לגלות אלקותו לכלל ישראל ,ואר"י היא
הטמאים ,יש להעמיד על כך אזהרה גדולה ,שייתכן שמדובר קדושתה הפנימית ,ומתוך כך הוא שונא את הציונות וקלי', המקום שהקב"ה רוצה להביא בו גילוי אלוקות לכלל ישראל,
בהידרדרות לדעות כוזבות .שהרי הקב״ה מתגלה רק על ידי ומפריד את עצמו מיד מכל אביזרייהו ומכל הטומאות האלו .לכן ושם מאיר אור האמונה וגילוי אלקות ,ושם יכול היחוד
קדושה ,ככתוב :״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ (ויקרא כ״ב ,ל״ב). יש להיזהר בזה מאוד מאחר שיש אנשים שגונבים איזה ניצוץ להתגלות" ,אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד
כל שהוא מן הקדושה ,ובזה הם רוצים להתיר את כל איסורי מלבדו" (דברים ד' ,ל"ה).
ה .עיקר הבדיקה על התוצאה התורה .וצריך הבדלה יתירה לבל יטעו בכל הדברים האלה.
וכמבואר בספר החרדים (דין מצות התלויות בארץ פ"ב)
לא תמיד קל לזהות את הטעות .כלפי חוץ נדמה לפעמים שאותם כי דרכם של הטועים היא ,שהם נוטלים את קדושת ארץ ישראל, ומובא דבריו בדברי השל"ה הק' (שער האותיות אות ק')
אנשים הולכים באותו מהלך של הצדיקים .הם אינם מתירים כאיזה דבר אמת ,כדי לחזק בו את שקריהם .וכמו ששמעתי שאר"י נחשבת כבית המלך ,וכל המצוות שעושין שם חשובים
בגלוי את הדברים האסורים ,ומדברים על כך שהכל אלקות ועל ממו"ר מהגה"צ המקובל ר' דוד בצרי זצ"ל ,שזכר את ראשית הרבה יותר ,וע"כ יש להיזהר בה ביתר שאת בקיום המצוות,
אהבת ישראל .אולם בתוך הדברים עלולות להסתתר טעויות דקות, ימי המזרחי ,שהכלל הראשון של המזרחי היה שדיברו בשבחה וכמו שהאריך בזה רבינו הק' מסאטמאר זי"ע בספרו ויואל
שמהן מתפתחים לבסוף עניינים חמורים רחמנא ליצלן. של ארץ ישראל ,אך מיד שילבו בדבריהם שיטות המרחיקות משה (מאמר ישוב אר"י סימן ס' קי"ז ,קל"ג ועוד) שאף לאלו
כי כאשר הטעות נמצאת בשורש ,קשה לעיתים להבחין בה מחמת מן הקדושה .משום כך צריך ליזהר מאוד בכל הדברים האלו, הסוברים שאין מצות ישוב אר"י בזמה"ז ,אך לכו"ע כל המצוות
עוצם דקותה .לכן ,גם אם אין רואים היתר מפורש בעניינים אלו, ולהתבדל לגמרי מן הקליפה. שעושין באר"י חשובה הרבה יותר בכלפיים ,וכנ"ל שהוא
צריך לבחון לאן הדברים מובילים ומהן המסקנות המשתלשלות אותם אנשים מרבים לדבר על 'אהבת ארץ ישראל' ,ועושים ממנה המקום שנתגלית בה יחוד ה' ,ומקום שמתגלה האמונה ,שהיא
מהם ,כי עיקר הבדיקה היא על הפועל יוצא – אם הדרך מביאה עיקר גדול ומרכזי בפני עצמו .אולם עלינו לדעת שאין לנו ענין תכלית כל המצוות.
לזלזול בענייני הקדושה ,או לכך שאנשים מתחילים לראות באהבה לארץ כדבר נפרד ,אלא יש לנו אהבה לתורה ולדבקות זהו עומק מה שמצינו בספה"ק (עי' רמב"ן (בויקרא יח כה)
במזרחי דבר חיובי ,הרי זה סימן שיש טעות כבר בשורש הדרך. בהשי"ת ,וכל תכליתה של הארץ היא מכיון שעל ידה מקיימים את ששלימות קיום התורה והמצות היא דווקא בארץ ישראל ,משום
ובכלל בספרים בני זמננו יש ללמוד מתוך בירור .בכל עת יש התורה ומצוות ביתר שאת ,ובה זוכים לדבקות הבורא בניקל. שבה מתגלה האלקות בשלימות ,שהיא תכלית כל מצוות התורה.
להשוות את הדברים לדרכם של הצדיקים הקודמים ,לבחון האם ויש גם אנשים שמדברים בחסידות ומרבים לדבר על קדושת
הדרך המוצגת לפנינו תואמת את הדרך שראינו אצלם; ואם היא ארץ ישראל ,על אהבת ישראל ועל כך שהכל אלקות ,אך בתוך ב .הראייה בא"י כמציאות לעצמה –
שונה ,צריך להתבונן מהיכן נובע השינוי ומדוע .לפעמים הטעות דבריהם משולבים גם רעיונות המכשירים את קליפת המזרחי טעות גמורה
דקה כל כך ,עד שאפשר לעמוד עליה רק מתוך בדיקת התוצאות וכדומה .ויש להיזהר מכך מאוד.
ומאחר שכל ענין קדושת ארץ ישראל היא קדושת האמונה,
שאליהן היא מובילה ,כפי שנתבאר.
יש לזכור את דברי רבינו הק' מסאטמאר זי"ע :שבכל פעם
אפשר להמחיש זאת באמצעות שתי רכבות הנוסעות זו לצד ד .הסימן לאמת :קדושה שמדברים על קדושת ארץ ישראל ,צריך תיכף ומיד להבהיר
זו .למראית עין הן נראות כאילו הן נוסעות באותו מסלול ,אך הכלל בזה הוא ,שאת הדעות יש לקבל רק מגדולי ישראל – גדולי ולהזהיר שאין לגשם את קדושת ארץ ישראל ,וממילא יש להזהיר
לבסוף כל אחת מגיעה למקום אחר .כך גם בדרכים הנראות הדור ,קדושים וטהורים ,צדיקים אמיתיים ,אשר להם ההבחנה בתוקף להתרחק מכל הציונים ומכל השיטות האפיקורסיות
בתחילתן דומות לדרכי הצדיקים ,אך אם התוצאה שלהן היא הנכונה בין הקודש לחול. שלהם ,המגשימות את עניינה של ארץ ישראל והופכות אותו
שאנשים נכשלים בדרכי המזרחי רחמנא ליצלן ,הרי זו הוכחה ואף שכל אחד אומר שהוא הולך בדרכו של הבעש"ט או לעניין גשמי וחיצוני.
שיש בהן טעות בשורש ,ואין זו דרכם של הצדיקים. בדרכו של האר"י הק' ,סימן זה יהא בידך אם דרך זו קשורה כי לדאבונינו יש קליפה נוראה –שמגשימים את כל העניין .לא
ומכיוון שענייני הסטרא אחרא עמוקים מאוד ,הרי שבאחרית לקדושה :אם היא מתנהגת כדרכי הצדיקים בלי שינוי ,ייתכן שאכן מיבעיא האנשים שחושבים שהתכלית היא עצם קיומה של ארץ
הימים מצוה גדולה ללמוד בספרי הרה״ק מסאטמאר זי״ע, היא הולכת בדרך הבעש"ט .אבל אם הדיבורים אינם עומדים או איזו מדינה לישראל ,בדומה למדינות של אומות העולם .זוהי
שמסייע לצאת מן הטעויות שבעניינים אלו ,ומאידך גיסא ,מי בשלימות הקדושה ,סימן הוא שאין זו דרך הבעש"ט ולא דרך שיטה אפיקורסית רחמנא ליצלן ,מקליפת הערב רב ,שהיא מן
שרוצה להבין באמת מהי קדושת ארץ ישראל ,צריך ללמוד האר"י .כי אי אפשר שתהיה לאדם דעת אמת בלי קדושה ,כי הגלויות הקשות ביותר :היא נלחמת בנשמות ישראל ,ומבקשת
בספרים הקדושים המגלים את סודותיה ופנימיותה .ומתוך כך דווקא הקדושה היא שמעמידה את הדעות על אמיתתן. להפוך את היהודים לעם ככל העמים .כך נוטלים את עניינה של
להיזהר שלא לגשם את קדושתה ולא לעקם את תכליתה. ובימינו אלה צריך להיזהר בכך ביתר שאת ,כי נפוצו בבתי ארץ ישראל והופכים אותו לבניית מלכות ״עצמאית״ [עפ״ל],
(מתוך שיעור יום ג' פרשת וירא תשפ"ז ,עם הוספות משב"ק פרשת נח תשפ"ז) מדרשות כל מיני גליונות המבלבלים את הדעת ,הם נוטלים וזוהי המלכות הזלה הנזכרת בגמרא (סנהדרין צח.).
ועיני לאה רכות (בראשית כט ,יז).
הצדיקים מעלים את ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים
(לב ,ב). ובמדרש רבה :רכות מבכיותיה.
לאה בוכה על הסכנות
הנמוכים דווקא על ידי ידוע שדרך הצדיקים היא לעלות תמיד רק שבבחינת רחל
בספה"ק בת עין (פרשתנו ,עה"פ "וירא ה' כי שנואה לאה")
למעלה ,לידבק בעולמות העליונים .ומאידך כתב ,שלא בכתה לאה על עצמה ,אלא על רחל,
עלייתם הרמה מובא בהיכל הברכה (ר"פ ויקרא) בשם הרה"ק שהיתה בסכנה גדולה ממנה .לפי שרחל כנגד עלמא דאתגליא ,ובעבודת ה' היינו המצוות
האוהב ישראל מאפטא זי"ע ,בשם הרה"ק ומעשים טובים הנעשים בגלוי ,המסוכנים יותר לפניות של התפארות וגאוה .ועל כן התפללה
מעינות
הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע ,שצריך לבוא למדרגת "אובין – הונטין ,הונטין – אובין" שתינצל מעשו (עיי"ש).
(למעלה למטה ,למטה למעלה). אולם פשטות דברי חז"ל הוא שעל לאה שרתה סכנה גדולה יותר ,לפי שהיו אומרים "הגדולה
והענין בזה הוא ,שהצדיק צריך להתעלות לעילא ולעילא ,עד שיעלה מעולם האצילות לעולם
א"ק .וכשמגיע לא"ק ,ממילא יורדים רגליו גם לבי"ע ,לתקן הקטנות והדינים שבהם ,שהרי
רגלי א"ק יורדים לבי"ע .אך כל זה נעשה מאליו ,ואין דרך עבודת הצדיק לרדת להדיא
לגדול והקטנה לקטן" ,והיתה בוכה שלא תפול בגורלו של רשע .ויש לבארו על דרך הנ"ל.
וי"ל עפ"י הידוע ,שעיקר פגם חטא אדה"ר היה בבחי' לאה ,עד שנפלה לגמרי למטה ונעשה
ממנה עצמות בי"ע .וע"כ פחדה מאוד לירד שוב לקליפה .משא"כ רחל ,שלא נפגמה כ"כ ,אין
הפרשה
לבי"ע. לה פחד זה.
וזהו 'ויעקב הלך לדרכו' ,היינו שדרכו של יעקב ,יושב אהלים ,ללכת תמיד ממדרגה למדרגה. וכדחזינן שדוקא יוסף הצדיק ,בן רחל ,יכול לירד לערות מצרים ,להכניע טומאתה ולמול
וכשמגיע זמן הבירור והתיקון של הקטנות ,היינו תיקון עולמות בי"ע ,אזי 'ויפגעו בו' בעל כרחו את כל המצרים ולהכין את הארץ לפני בוא שאר שבטי י"ה .וזה ,מחמת שאינו נפגם
'מלאכי אלקים' ,המרמזים על מלאכי הקטנות .והם פוגעים בו מחמת שהגיע זמנם להתעלות בירידתו למקום הקליפה ,כרחל אמו .ועפ"ז מובן שבכיות לאה היו על עצמה ,כפשטות
ולקבל תיקונם. דברי חז"ל.
ג
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה מעינות הסוגיות
מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוות שענינן הכשר
זו מצד עצמה אינה מתחייבת מחמת חובת האדם לקיים הנתיה"מ (סי' קלד) שמצוה דרבנן אינה אלא חובת גברא ,ואין עצמותה אחרי אשר בגליון הקודם באו דברי מרן שליט"א בביאור יסודותיה
רצונו ית'. 'מעשה מצוה' ,ונמצא שהמעשה מצד עצמו אינו 'עשיה בשל גבוה' ,אלא של סוגיית 'מצוות לאו ליהנות ניתנו' ,ובמה שנחלקו בזה רבותינו
הגברא הוא עושה בשלו בכדי לצאת ידי חובתו ,ואולם יש להאריך בזה, במצוות קיומיות ובהכשר מצוה - .בגליון זה תבוא תוספת דברים
דיני התורה -סדרי הנהגת בנ"א והארכנו בזה הרבה ,ואכמ"ל ,ולדברינו יש לומר דמאחר שאין מצוות דרבנן בזה ,ובגדרי הדין בכמה מצוות נוספות.
עפ"י התורה חמורה כ"כ ,לא נחשב כ"כ כעול על צואריהן ,שלא יחשב כהנאה).
ואולם ,הגדר השני הוא 'דיני התורה' ,אשר כל ענינם הוא סדר [ואף שהשעה"מ (הל' לולב פ"ח ה"א) ,כתב דדברי הבעה"מ אינם
ההנהגה בהנהגת בני אדם ,אשר קיומם ודינם הוא דוקא על
ידי הנהגת בני אדם בענינם ,וכמשפטי הנזיקין ודיני הממון,
אלא במצוות שיש בהם הנאת הגוף ,אכתי יש ליישב לענין א
עירוב ,כי אם מערבין לדבר הרשות ,הרי ודאי יש בה גם
אשר עיקר גדרם הוא שאילו יזיק ממונו של ראובן לממונו הנאת הגוף ,ושוב שייכא סברת בעה"מ ,ויתיישבו דברי מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוות
של שמעון ,אזי יהיה דינו של ראובן כך ושל שמעון כך .והנה
בזה ,אף שהוא רצון ד' שכך יהיה המשפט ,ודאי שקיומו אינו
הפלתי]. שמהותן הכשר
בגדר 'מצוה' ,אלא בגדר 'דין' ,כי לא מחמת רצון ד' בא לידי הקדמה
מעשה זה ,אלא מחמת מעשיו ומעשי ממונו ,ורצון ד' קובע
סדר ההנהגה הנכונה במעשיו ומעשי ממונו .וכדוותה כל דיני ב הנה בגליון הקודם הבאנו מה שנחלקו הפוסקים בהאי דינא
דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,אם נאמר כלל זה אף במצוות
הממון והאישות ,אשר כל ענינם הוא דינים מחויבים בסדר
הנהגת האדם .ומשא"כ 'מצוות' ,שעיקרן הוא רצון ה' מצד
יש לחלק בין 'מצות הכשר' ל'מתיר שעיקרן אינה אלא הכשר המצוה ,או רק במצוות שמהותן הוא
עצמן ,שגדרם אינו תלוי בציור כל דהו. בעלמא' 'חיוב קיום מצוה' .ועוד הבאנו מה שנחלקו האם נאמר כלל
זה רק במצוות חיוביות ,או גם במצוות קיומיות ,ובארנו
מצוות הכשר שהם חלק מחיי האדם -הם עירוב ' -מתיר' בעלמא ולא 'מצוה' הסברות בשני הצדדים.
בגדר 'מצוות' ובאבן האזל (השמטות ליבום וחליצה פ"ד ה"ד) יצא לדון בזה בדבר
החדש ,ובהקדם הביא בזה מה שנחלקו הראשונים אם מברכים
שיטת הפלתי להתיר שחיטה בסכין של ע"ז
ומעתה ,בבואנו לדין מצוות שענינם הכשר ,נראה למי דומה,
על מצות עירוב ,דהנה שיטת הרמב"ם פ"ו מהלכות עירובין (יו"ד י סק"ג)ותמצית הדברים שהבאנו בזה דברי הפלתי
אם ל'מצוות' ,או ל'דינים' ,כי הנה מצד אחד נדמו למצוות,
היא שמברכין על מצות עירוב( ,וכן נפסק לדינא באו"ח סימן והעונג יו"ט (סימן סא) ,שכתבו דאף במצוות שענינן הכשר,
שהרי אינם 'סדר הנהגה' בעלמא ,אלא 'מעשה מצוה' ,שאינו
תט"ו) ,אמנם שיטת הראב"ד (שם) היא שאין מברכין על מצות שפיר שייכא האי סברא דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,וע"כ ס"ל
חלק מסדר חיי האדם .ומאידך גיסא אף למצוות לא נדמו
העירוב ,וכתב הטעם "כי אינה אלא קולא" .והיינו שאין גופה דלדינא אין איסור לשחוט בסכין של עבודה זרה ,כי השחיטה
לגמרי ,שהרי עיקר חיובם אינו נמשך רק מחמת רצון האדם,
מצוה כל עיקר ,וכל ענינה אינו אלא 'מתיר' ,שכאשר עושה אינה הנאה ,מאחר שענינה הוא קיום מצוה ,ולפיכך נאמר בה
ואינן מחויבות מצד עצמן .והנה רוב הפוסקים הסוברים שאין
עירוב שוב אין האיסור מוטל עליו. הכלל ,דמצוות לאו ליהנות ניתנו.
שייך בהם הכלל דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,ע"כ סבירא להו
דסו"ס בגדרם הרי הן שוות לדיני התורה ולא למצוות ,כי לא שיטת החולקים דאין שייך בזה מצוות לאו
כחובה הוטלו על צווארם של ישראל .אמנם בשיטת הפלתי
עירוב הוא 'מתיר' ,ושחיטה היא
'מצות הכשר' ליהנות ניתנו
נראה ,שיש לחלק בזה בין דינים ומצוות שהם מעיקרי סדר חיי
והנה לגבי שחיטה ,הרי כו"ע מודו דמברכין עליה ברכת המצוות, אמנם ,כבר הבאנו שכמה אחרונים נחלקו עליו בזה ,וס"ל
האדם ,שבהם י"ל שהם דומין יותר למצוות שעיקרן הוא רצון
וע"כ דס"ל דמצות עירוב חלוקה בגדרה ,ואין בה גדר מצוה דלא שייך האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו אלא במצוות
ה' ,כתקיעת שופר וחברותיה ,ומשא"כ מצוות שאינם אלא
כלל ,ודלא כשחיטה ,ושוב מיושבת היטב שיטת הפלתי, שמצד עצמן יש בהן קיום מצוה ,דומיא דתקיעת שופר וכדו',
הכשר לצרכי האדם המזדמנים מעת לעת ,שהן דומות בענינן
דשפיר שייך במצוות שענינן הכשר האי כללא דמצוות לאו ומשא"כ מצוות שכל עיקר ענינן אינו אלא הכשר לדבר הרשות,
ל'דיני התורה' ,וכאשר יתבאר.
ליהנות ניתנו ,ובלבד שיהיו בגדר 'מעשה מצוה'. כגון שחיטה שכל ענינה הוא הכשר אכילה ,שוב לא שייך בה
מצות שחיטה -מצוה מחויבת ולא סדר הנהגה האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו.
דרך דוגמא לגבי מצות שחיטה ,מאחר שהרי ע"כ אכילת בשר
מהו שורש החילוק לקבוע ב' גדרים אלו וסברת שיטתם ,נתבארה היטב ע"פ דברי רש"י (ר"ה כח .ד"ה לא
היא מעיקר חיי האדם ,וכך היא צורת קיום האדם בעולמו, אמנם עיקר הסברא לחלק בזה צ"ב ,ומאיזה טעם יתחלקו ליהנות) "מצוות לא ליהנות ניתנו להם לישראל ,להיות קיומם להם
הרי יש לחדש ולומר שמהות ענין השחיטה היא רצון ד' שכך בגדריהם ,והרי לכאורה בשניהם אין חיוב בקיום עצם המצוה, הנאה ,אלא לעול על צואריהם ניתנו" ,ובארנו בזה ,דלא שייכא
תהיה צורת חיי ישראל ,ולפיכך ,אף שהשחיטה הפרטית ,בכל ואינו תלוי אלא ברצונו ,שאם ברצונו לאכול בשר או לילך חוץ האי סברא אלא במצות שעיקרה חובה ועול על צואריהן של
פעם שרוצה האדם לאכול ,הרי היא תלויה ברצונו של האדם, לתחום ,הרי חיו גמור מוטל עליו לשחוט או להניח עירוב, ישראל מצד עצמה ,ולא בדבר התלוי ברצונו של האדם ,כי
וכשאר מצוה של הכשר - ,אכתי ,כללות מצות שחיטה ,ע"כ ואם אינו רוצה לאכול או לילך חוץ לתחום ,הרי אין מוטל בזה הרי הוא בגדר עושה בשלו ,ושפיר מקרי 'נהנה'.
רצונו ית' שכך תהיה צורת הנהגם של ישראל ,ואי"ז תלוי דוקא עליו כלל ,לא חיוב שחיטה ,ולא חיוב לערב .והנה נמצא
ברצון האדם ,ושוב חזר גדרה כגדר מצוה שעיקרה רצון ששניהם אין בגופם מצוה ,ומהיכא נפק חילוק יסודי ושורשי זה מצוות לאו ליהנות ניתנו לגבי עירוב תחומין
הבורא מצד עצמה. ביניהם( .ועיין בדברי האבן האזל מה שמחדש לחלק בזה). והנה הרעק"א (יו"ד שם) הביא ראיה לנידון זה מדברי הגמ'
(וביותר יש להבין לפי יסוד דברינו הנזכרים ,דכל האי כלל דמצוות לאו עירובין (לא ).שם מבואר לענין לקנות בבית של איסורי
ונמצא ,דשיטת הפלתי היא ,דאף שעירוב הוא בגדר הכשר
ליהנות ניתנו היינו דהחיוב בקיום המצוה גורם שיהיה המעשה בגדר עול על הנאה ,לצורך עירובי תחומין ,ומבואר בגמ' דאם ס"ל
ומתיר גרידא ,אך מצות שחיטה שאני ,כי יש בה גדר מצוה
צואריהן ,וכדברי רש"י הנ"ל ,ואשר משום כך נתבאר דלא שייך האי כללא דמערבין אף לדבר הרשות ,שוב לא שייך בזה האי כלל
ממש .ואילו שיטת הרעק"א היא ,דאף מצות שחיטה אין בה
אלא בחיוב גמור ולא בדבר התלוי ברצונו .ולפי"ז הרי אין מקום לכאורה כלל דמצוות לאו ליהנות ניתנו .ואף דלכאורה עצם העירוב יש
אלא גדר 'מצוה של הכשר' ,וע"כ לא שייך בה כלל גדר
לחלק בגדרי המצוה ,אלא בגדרי החיוב ,ושוב הרי גם מצות עירוב וגם מצות בו קיום מצוה - ,אכתי מבואר ,דאם העירוב הוא לצורך דבר
מצוות לאו ליהנות ניתנו ,וכעין מצות עירוב.
שחיטה ,תלויים ברצונו באותה מידה ,ומשכך גדר חיובם שוה ,ומה יושיענו הרשות ,לא שייכא בזה סברת מצוות לאו ליהנות ניתנו .והנה
לחלק בגדר מצוותם ,ועי' בזה). נמצא מפורש ,דלא שייכא סברא זו אלא במצוות שהן מצוה
ג כתכלית לעצמן ,ולא במצוות שכל עיקרן אינה הכשר ,וכעין
מצוות חיוביות -רצון ה' שאינו תלוי בסדרי מצות שחיטה.
ברכת המצוות -ב'מצוה של הכשר' הנהגת בנ"א
ולא ב'הכשר מצוה' אמנם לכשתמצא לומר הרבה יש לחלק בזה ,ובהקדם מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוות דרבנן
אמנם יש ליישב דברי הגמרא בעירובין שם באופן אחר ,והוא
כי הנה יש לחלק בין ב' גדרים' ,מצוות' ו'דינים' .ושורש
חזי' לגבי שחיטה דברכת המצוות החילוק שבהם היינו ,ד'מצוות' ,כגון תקיעת שופר ונטילת ע"פ מה שמצינו שנחלקו הפוסקים ,האם האי כלל דמצוות לאו
גדרה חלוק לולב וחברותיהם ,גוף מהותם ונקודת ענינם היינו שהם קיום ליהנות ניתנו ,שייך במצוות דרבנן ,דשיטת הבעה"מ מפורשת
אמנם ,הנה לענין ברכת המצוות הרי מבואר בהדיא חילוק, רצונו ית' ,ועיקר ענינם הוא פעולה שעושה האדם עבור (ר"ה ז .מדפי הרי"ף) דלא שייך האי כללא במצוות שאינן אלא
שהרי לכו"ע מברכין על השחיטה ,ואילו לגבי עירוב הרי לאו קיום רצונו ית' .וזהו שורש המחייב שבהם ,מה שמחויב מדרבנן .ולעומתו היא שיטת הר"ן (שם) ,דשפיר שייך האי
מילתא דפשיטא היא ונחלקו בה הראשונים ,וכנ"ל ,דאמנם האדם לקיים רצון הש"י .ובזה נתחלקו מצוות שעיקרן אינה כללא אף במצוות שהן מדרבנן ,והנה לשיטת הבעה"מ אין
הרמב"ם ס"ל שאף על מצות עירוב מברכים ,אבל הראב"ד אלא הכשר ,שאינן עיקר גדרן מצוות מצד עצמן ,מאחר סרך ראיה מדברי הגמ' בעירובין דלא כהפלתי כי אף שעירוב
ס"ל דאין מברכים עליה .והנה את"ל כדברי הפלתי ,דשחיטה שלולי רצון האדם בדבר הרשות ,שמחמתו נתחייב להקדים הוא בגדר מצוה ,כיון שעכ"פ אינו אלא מצוה דרבנן -לא
יש בה גדר קיום מצוה ממש ,ולא רק מצוה של הכשר, הכשר כל דהו ,לא היה שייך קיום מצוה זו ,ונמצא שמצוה נאמר בה הכלל דמצוות לאו ליהנות ניתנו( .והסברא בזה ,עפי"ד
ד
מעינות הענינים
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת
ולעומתה מצות עירוב ,מאחר שאינה מחויבת מצד סדר חיי
ישראל - ,אינה בגדר מצוה גמורה ,שפיר יתיישבו הדברים.
לימוד הקבלה – זמן תחילת לימודה ואופן הלימוד אבל לדברי הגרע"א נצטרך לדחוק בזה ,דאף שאינה בגדר
מצוה לגבי מצוות לאו ליהנות ניתנו ,אכתי היא בגדר מעשה
מצוה לגבי ברכת המצוות.
משנות הארבעים -חצי היום
אמנם נראה שמגיל ארבעים יחלק לימודו חציו בנגלה
וחציו בנסתר .והוא על פי המובא (לקוטי לוי יצחק עמ' רל"א;
א. גבי קידושין נחלקו הראשונים אם יש מקום
זמן התחלת לימוד הקבלה לברכת המצוות
לקוטי שיחות חל"ב פרשת אמור ,על פי דברי רבינו בעל התניא בלקו"ת
פרשת צו ,עיי"ש) ,ששתי הלחם הקרבות בחג השבועות הן ההוראה בימינו שאין צריך להמתין למ' שנה ,אלא תיכף אמנם מה שיש להקשות בזה הוא לאידך גיסא ,דהנה
כנגד תורת הנגלה ותורת הנסתר ,המתחלקות שוה בשוה. אחר הנישואין יש לקבוע סדר בלימוד הקבלה .ולפני נתבאר בדברינו מכבר שנחלקו הראשונים אם מברכין
הנישואין תלוי בנפש האדם :תחילה ילמד חסידות ,ואם ברכת המצוות על מצות קידושין ,והוא מה שנחלקו
המקור ללימוד שליש קבלה
נפשו מושכתו אח"כ ללימוד הקבלה בקדושה ובטהרה, הראשונים במהותה של ברכת אירוסין ,אם ברכת המצוות
ונראה שהמקור לכך שאין ללמוד נסתר יותר משליש היום שפיר דמי בדור הזה ,ואכמ"ל. היא ,או שברכת השבח היא .דהנה בדברי הרמב"ם בכמה
הוא בדברי השו"ע הרב (פ"ב מהל' ת"ת ח"א) ,שלימוד הקבלה
וכן לא ימתין עד שימלא כרסו בש"ס ופוסקים ,אלא מקומות מבואר (אישות פ"ב הכ"ג ,ושם פ"א ה"ב) ,דס"ל שהיא
נכלל בשליש שבתלמוד .אמנם בלקוטי תורה (ויקרא ה ע"ב)
כדאיתא מהרה"ק העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע ,שהכוונה לכל ברכת המצוות ,ודעת שאר הראשונים (הריטב"א כתובות
מחדש שהיא נכללת גם בשליש שבמקרא .וכיון שתורת
הנסתר נכללת הן במקרא ,שהוא כללות התורה ,והן יום ויום :ביום שמילא בו כרסו בש"ס ופוסקים ילמד גם ז ,:והר"ן שם ב ,.וכן מבואר ברא"ש כתובות פ"א סי"ב ,ובהגהות
בתלמוד ,יש בזה רמז שהנסתר והנגלה הם בבחינת "שוה קבלה .וכדאיתא בחז"ל (קידושין ל ע"א) שישלש אדם לימודו, אשר"י שם ),שברכת השבח היא ,ובארנו הענין ,דס"ל להני
בשוה". שהוא בכל יום בפני עצמו. ראשונים שמאחר שאין בה גדר מצוה כשלעצמה ,אלא
ומובא (לקוטי לוי יצחק ,תורה ד לא) ששורש ענין שתי הלחם ורואים בחוש אברכים צעירים שנפתחו מוחותיהם בנקל גדרה הוא כמצוה של הכשר - ,שוב אין מברכין עליה ברכת
הוא בדעת דעתיק ,ששם מתגלה השוואת החכמה והבינה לתורת הקבלה ,מחמת קרבת זמן הגאולה ,שתורת הקבלה המצוות ,וע"כ שברכת האירוסין אינה אלא בגדר ברכת
בבחינת "שוה בשוה" ,ומשם נמשך הלימוד חציו בנגלה היא התנוצצות ואור חוזר מאור הגאולה .וכאילת השחר השבח.
וחציו בנסתר. הבוקעת בטרם יזרח השמש ,כך מאירים כבר עתה בלבבות
ובדעת הרמב"ם בזה נתבאר ,דאף שבמעשה הקידושין מצד
ניצוצי אורו של משיח.
עצמם אין בהם גדר מצוה ,אולם מאחר שלעולם א"א לבוא
ג. וכתב הרה"ק מקאמארנא זי"ע בשם רבינו האריז"ל (היכל
הברכה דברים דף רח ע"ב) ,שבעקבתא דמשיחא הנסתרות
לידי קיום מצות פו"ר בלעדיהם ,שוב הוו הקידושין מצד עצמם
כחובה( ,וכמו שנתבאר בדברינו באורך).
מעלת לימוד הזוהר הקדוש בעיון גדול נעשו נגלות ,כי זהו צורך הדור ,ובכחה של תורת הקבלה
"מים עמוקים עצה בלב איש ,ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ,
והחסידות להוציא נשמות ישראל משבי הקליפות ולהשיבם
לאביהם שבשמים. מפני מה גרעו קידושין מעירוב ומשחיטה
ה) .כך סודות הזוה"ק ,רק איש תבונה המתייגע בעיון -יזכה
ואולם ,לפי מה שנתבאר עד עתה תקשי ביותר ,שהרי
לדלותם .וכן מבאר האדמו"ר האמצעי (בהקדמה לביאורי הזוהר), ענין מ' שנה בדורנו
שעיקר מעלת לימוד הזוהר הק' היא ביגיעה ובעיון ,ועל ידי לכאורה לא גרעה מצות קידושין ממצות שחיטה ולא כ"ש
הנה מבואר ,שאין להיכנס לפנימיות התורה אלא בגיל
כך זכה האריז"ל להשגותיו הגדולות (פע"ח שער הנהגת הלימוד; ממצות עירוב ,ומעתה ,אם על מצות עירוב לדבר הרשות,
ארבעים ,כדאיתא בש"ך (יו"ד רמו ,ו) .והיינו שצריך מקודם
שער רוה"ק דף לו). להכניע את הקלי' ,עד שזוכה לאור הבינה ,שהיא בבחינת
שנתבאר שאינה אלא הכשר לצרכי האדם ,יש בה גדר
וכן נהג רבינו בעל התניא לעמול בכל ליל שב"ק על דף "בן ארבעים לבינה" (אבות פ"ה מכ"א) ,ואז זוכה לאור החכמה. מצוה לענין ברכת המצוות לרוב הראשונים ,ומצות שחיטה
אחד בזוהר הק' בעיון גדול .ועוד מדייק כ"ק אדמו"ר הרמ"מ הרי לכו"ע יש בה ברכת המצוות - .הרי מצות קידושין,
ואעפ"כ ,מובא בספרי חב"ד ,שע"י לימודה עם ביאור
מליובאוויטש זי"ע (שיחת ר"ח שבט תשמ"ב) מלשון הזוהר הק' שנתבאר שיש בה גדר הכשר לחובה גמורה ,ואשר ע"כ
החסידות אפשר להתחיל קודם מ' ,ומסתמא כן מקובל
(תיקו"ז תיקון ו' דף כג ע"ב)" :בגין דיתפרנסון מיניה" -מן בידם מרבינו הבעש"ט הק' זי"ע .וכן איתא בשם הרה"ק
נתבאר דס"ל להרמב"ם ,דהויא בגדר מצוה ממש ,הנה עכ"פ
הזוהר הק' " -עתידין למיפק מן גלותא ברחמי" .הלשון הדברי חיים מצאנז זי"ע ,שאם כוונתו לדבקות בה' -יכול לשיטת שאר הראשונים ,אף אם נימא דהוי כגדר מצוה של
"יתפרנסון" מורה על לימוד בעומק העיון דייקא ,כמזון להגות בנסתר קודם שנת הארבעים. הכשר ,אכתי לא גרעה ממצות שחיטה וכדו' שמברכין עליה
הנעשה דם ובשר כבשרו. ברכת המצוות.
והיינו ,שההולכים בדרך היחוד והדבקות של הבעש"ט ,אף
מעלת גירסת הזוהר הקדוש שלא השלימו תיקון הבינה ,יכולים להיכנס בסודות התורה
ומאידך מצינו מהרה"ק הרבי מלובלין זי"ע ,שאחרי שלמד ע"י הדבקות בה' .כי הדבקות היא המפתח לכל השערים. ברכת המצוות -על מצות הכשר ולא על
בעיון ,חזר עליו באמירה בעלמא ,לספוג מקדושת התיבות ולא מבעיא מגיל כ' לנשוי ,כמובא ברמ"ק (תחילת פרדס
הכשר מצוה
של תושבע"פ בעצמן .וכהאי גוונא מסופר על הרה"ק רימונים) ,וזהו דרך הממוצע; אלא יתירה מכך גילו הצדיקים אמנם יש לחלק בזה ,דאדרבא ,קולתה של מצות עירוב
מאוסטראווצא זי"ע. תלמידי הבעש"ט ,שבדורות הסמוכים לגאולה מאיר אור היא חומרתה ,דמהך טעמא גופא דאין בה כל הכרח ,שוב
(שארית ישראל,ואיתא מהרה"ק ר' אהרן מזיטאמיר זי"ע האמונה כל כך ,עד שהמחפשים דרכי דבקות ,אפילו אינה כגדר הכשר מצוה ,אלא הוי כגדר מצוה בפני עצמה
התקשרות ,ה ב) ,שלימוד הזוה"ק בלא הבנה גבוה מלימודו רחוקים לגמרי מתיקון המדות ,זוכים לפנימיות התורה. של הכשר .ומשום כך נחלקו בזה הראשונים לגבי ברכת
בהבנה ,ע"כ. ומשכך ,אסור כבר להמתין לגיל מ' ,שאם לא יגלה את המצוות ,אם מברכין על מצוה של הכשר .ומאידך לענין
הרי שיש להתייגע בעיון כמה שיכול ,ואח"כ לחזור אור היחוד מיד ,יש חשש שלא יזכה לזה אף בן שמונים, קידושין ,הרי הוי גדרה כגדר הכשר למצוה גמורה .ובזה
בגירסא ,לידע שהבנתו אינה התכלית ,ואדרבה ,תכלית שיתגשם ויפול עד אז .וכמו שכתב הרה"ק מקאמארנא נחלקו הראשונים ,דלשיטת הרמב"ם כל הכשר של מצוה
הידיעה שלא נדע .וכן נהג הרה"ק מזידיטשוב זי"ע ,שאחרי זי"ע (נוצר חסד ,אבות פרק ד' משנה כ') ,שבזמננו ,כשמתגברים שבהכרח לקיימה ,שוב הרי היא בגדר מצוה בפני עצמה,
כל מאמר שהבין חזר ללמדו (ראה הקדמת האמרי יוסף לליקוטי הנסיונות ונסתלקו הצדיקים ,רק המתקשרים לפנימיות ולפיכך מברכין עליה ברכת המצוות ,אך שטת שאר
תורה וש"ס ,דברים אות נ"ג). התורה יכולים לעמוד בהם. ראשונים ,דכל הכשר של מצוה ,אף שא"א לקיים המצוה
לימוד הזוהר הק' וכתבי האריז"ל נחשב ללימוד ושייך ענין זה דמ' שנה -בעיקר לגבי ריבוי הלימוד בתורת בלעדיו ,עדיין אין גדרו אלא כהכשר של מצוה ,וכענף
אף בלי הבנה הקבלה ,וכדאיתא בגמ' (שבת דף קנב ע"א) :עד ארבעים - מהמצוה ,ואין מברכין על ענף של מצוה ,אף שהוא בגדר
והנה לימוד הזוהר הק' לכו"ע נחשב ללימוד אף בלי אכילה מעליא ,מכאן ואילך -שתיה מעליא .ומבאר הגר"א 'מחויב' יותר ממצוה של הכשר.
הבנה ,כדאיתא בהרבה ספה"ק (שערוה"ק ט' ע"ד; הקדמת אור (בפירושו על ישעיה יא ,יב) ,שעד מ' שנה יהא רוב לימודו
(והטעם שבאמת אין מברכין על מצות פו"ר נראה ,דהרי ידוע שנחלקו
החמה למהר"א אזולאי; פלא יועץ ערך זוהר; מאמרי אדה"ז הקצרים בנגלה ,ומאז עיקר לימודו בקבלה ,ולכל הפחות מחצה
האחרונים בגדרה של מצות פו"ר ,דשיטת המנחת חינוך (מצוה א) והפרי
עמ' תקע"א; חנה אריאל שמות) .משא"כ בשאר חלקי התורה על מחצה .והן הן הדברים :האכילה היא לחם הנגלה המזין
ומחזק ,והשתיה היא יין התורה ,שעליו נאמר "נכנס יין יצא יצחק (או"ח חלק ב' סימן עו) והגר"י ענגיל (אתוון דאורייתא כב ג) ועוד,
שנחלקו בזה הפוסקים.
סוד". דאין המצוה אלא בלידת הבנים ,ומעשה הביאה אינו אלא בגדר הכשר
ומובא בשם הרה"ק מקאצק זי"ע שהוא הדין בלימוד כתבי המצוה ,ושוב מובן דלא שייך בזה גדר ברכת המצוות לעולם ,כי לעולם אין
ב.
האריז"ל .ואפשר לבארו על פי הלקו"ת הנזכר ,שקבלה
כאן פעולה של מעשה המצוה ,אלא הכשר מצוה ,ואף לשיטת הני אחרונים,
בכלל תורה שבכתב ,וכמו שבה נחשב ללימוד אף בלי
(כמשמעות דברי התוס' ב"ק יג ).דהביאה היא מעשה המצוה ,הרי נראה
הבנה ,הכי נמי בקבלה.
ללמוד שליש היום דמודו דגמר קיום המצוה אינו אלא בלידת הבנים ,אלא שמעשה הביאה הוי
והטעם ,שבסודות התורה אי אפשר להשיג אלא ידיעת
בענין הזמן להקדיש בכל יום לנסתר ,איתא מהרה"ק הרש"ב בגדר מעשה מצוה ,כי הוא ההכשר שא"א לקיים המצוה בלעדיו ,אך עדיין
המציאות ולא המהות ,ובעל כרחך שבקבלה אין ההבנה
מליובאוויטש זי"ע (קונטרס עץ החיים אות כ"ב) ,שבסדר שיסד גמר קיום המצוה בלידת הבנים הוא ,וכ"כ בקובץ הערות (סימן סט אות כז)
מעכבת בלימודה.
לישיבת תומכי תמימים קבע ארבע שעות לימוד חסידות ועוד ,ושוב מובן דלא שייך לברך אלא על מעשה המצוה שיש בה גמר קיום
(מתוך נשמתין חדתין בחקתי תשפ"ד ,שארית יעקב ברכות דף ב' ע"א) ושמונה שעות נגלה ,היינו שליש היום. המצוה ,והאחרונים האריכו בזה בעוד מהלכים ,ואכ"מ).
ה
ענינים בדרכי החסידות
והעבודה שנאמרו לאחרונה מעינות האורה פניני אורה
תכלית החיפושים :למצוא ולגלות את הצדיק שבנו היראה שלא נמאס בדורנו
ידוע מה דאיתא מהרה"ק החוזה מלובלין זי"ע (בס' דברי
והמשילו ע"ז צדיקים ,משל ע"פ המעשה הידוע מר' לכתחילה :מחפש אצל הצדיק ומוצא בתוך עצמו אמת פר' כי תצא) בשם הרה"ק הרר"ז מאניפאלי זי"ע ,על
אייזיק יעקל'ס מקרקא ,שחלם שיש אוצר תחת הגשר כבר הארכנו הרבה בגודל החיוב המוטל על כל אדם מאמר המשנה (סוטה דף מט ע"ב) ד'בעקבתא דמשיחא יראי
בעיר פראג .כשהגיע לשם שמע מהשומר על הגשר 'להתקשר לצדיקים' – הן הצדיקים הקודמים לנו ,והן חטא ימאסו' ,שפירש דהיינו לטיבותא – שבעקבתא דמשיחא
שהוא חלם שטמון אוצר בתוך תנור בית ר' אייזיק הצדיקים החיים איתנו .ובכלל המצוה :החובה על האדם תהא כל עבודה"י מיוסדת על אהבת הש"י.
יעקל'ס בקראקא ,ואכן מצא את האוצר בתוך ביתו .היינו, לילך לחפש אחר הצדיקים שבדורו ,ואכהל"ב. והיינו שעיקר הדגש בעבודה יהיה על עניין האהבה בעבודה,
שבאמת היה טמון האוצר בביתו ,אלא שהוצרך לנסוע עד
אמנם תכלית החיפוש אחר הצדיקים ,אינה אלא לראות בבחי' מה שאמרו חז"ל 'בך חותמין' ,שהוא מצד אברהם
העיר פראג ,כדי לשמוע שם את הידיעה שהאוצר טמון וגנוז
שיש צדיקים העובדים את השי"ת ,אלא כל תכלית החיפוש אבינו מצד החסד ,שהוא עיקר דרך העבודה בעקבתא
בביתו.
אחר הצדיקים ,היא שעל ידם ימצא האדם שיש לו גנוז דמשיחא.
ה"נ תכלית ההליכה אל הצדיקים היא ,כדי למצוא בתוכו נקודת צדיק ,ויגלה את שורש נשמתו האלקי .ויבין וזה שורש הענין מה שידוע מכל מחנכי הדור ,שעיקר החינוך
ולגלות על ידם את הכח הרוחני של נשמתנו הק' הטמונה שמצד בחינה זו ,אף הוא עצמו צדיק הוא באמת. בזה הזמן צריך להיות בקו האהבה והקירוב' ,בימין מקרבת'.
בפנימיותנו ,בבחי' 'לך לך' – לפנימיותך כנ"ל. וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ה מהל' תשובה ה"ב) ,שכל יהודי אמנם עלינו לדעת את עומק הענין בזה ,דאין הכונה שאי"צ
וביותר שייך ענין זה ,כשאין האדם יכול למצוא את צריך להיות כמשה רבינו .ועומק הדברים הוא ,שבכל אחד כלל למידת היראה .אלא הכוונה שאף שוודאי צריך גם
הצדיקים ,אזי יקיים 'לך לך' – למצוא את אור הצדיק שהוא אור מישראל יש ניצוץ של משה רבינו ע"ה. ליראה ,רק הדרך היא שהיראה תהיה מתוך אהבה ,כמבואר
נשמתו האלקות הטמון וגנוז בקרבו ,למצוא את הצדיק הנסתר בגמ' סוטה דף לא ע"א ,וכמ"ש בספה"ק שזוהי שלימות
בדיעבד :אם אין צדיק יחפש וימצא לבד היראה – שמרוב אהבה ירא שלא יכשל בחטא ,כדי שלא
הגנוז בתוכו בעצמו.
זהו עיקר החיפוש אצל הצדיקים ,שילך האדם לפנימיות תיפגם אהבתו לבורא ,היות וכל חטא פוגם ומסלק את
(שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז) נשמתו ,לחפש ולמצוא הרוה"ק והשראת אלקות הגנוזה בו. האהבה.
וכעין זה ידוע מדברי זקיני החת"ס זי"ע (דרשות ח"ב דף
רעט ע"ב) ,על הפסוק 'וכיראתך עברתך' – שצריך שתהא
תורה לשם תענוג – 'תורה לשמה' ה'יראת שמים' של בנ"י 'כיראתך' של הש"י .שאצל הש"י אין
שייך יראה כפשוטה כי אין לו ממי לירא ,אלא כל יראת הש"י
כי ע"י הרגשת הערבות ההנאה והעונג שבתוה"ק, ההנאה בלימוד התורה לעומת ההנאה מעוה"ז היא שלא יחטאו בנ"י ,כדי שלא יפגמו בקשר ובאהבה שבינו
ממשיכים את גילוי אור השי"ת בדרגה גבוהה .כך מחזירים ידועים דברי ה'אבני נזר' ,בהקדמתו הידועה לספרו 'אגלי אליהם .וכך צריך להיות היראה של בנ"י ,שתהא יראתם
את השכינה הק' לארץ ,ומתקנים את חורבן ביהמ"ק ובונים טל' ,שמבאר שמעיקרי מצות לימוד התורה היא ,ליהנות שלא תפגם אהבת הש"י אצלם (וכעי"ז אי' מהרה"ק הרר"א
אותו. מדברי תורה .ומבאר שדווקא ע"י הרגשת עריבות נעימות מליזענסק זי"ע (נועם אלימלך ריש פר' ויגש).
ומתיקות התורה ,נדבקים בה.
אין דבקות ללא הנאה (שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז)
ומביא את דברי הזוה"ק שהיצר הטוב מתגדל ומתחזק
ועוד מביא האבני נזר ראיה מרש"י (סנהדרין דף נח ע"א ד"ה
מחדוותא והעונג דשמעתתא ,לעומת היצה"ר שמתגדל
ודבק) שאין דבקות אלא בהנאה .ונמצא לדברינו ,כיון
שתכלית התוה"ק היא להביא את האדם לדבקות בהש"י,
ומתחזק מהנאות ותאוות עוה"ז .ע"כ ,הוא אומר ,חדוותא
דשמעתתא היא מעיקרי מצות ת"ת. אסור 'לעכב ולצמצם' מזונו מהיום למחר
כדברי הזוה"ק שכל תרי"ג המצוות הן עיטין – עצות לבוא
לידי דבקות בהש"י – 'ות"ת כנגד כולם' ,הרי מדרגת והאמת היא ,שעל כך נאמר בגמ' (קידושין דף ל ע"ב) 'בראתי הנה בזוה"ק איתא (ח"ב דף סב ע"א) שאסור להשאיר מזון
הדבקות נקבעת לפי גודל ההנאה שנהנה ומתענג בשעת יצר הרע בראתי לו תורה תבלין' ,והיינו שזה לעומת זה מיום אחד לחבירו ,כי מראה בזה על חסרון אמונתו בהשי"ת.
לימודו .נמצא שוב ,שדייקא ע"י ההנאה זוכים לשלימות עשה אלקים ,שכמו שהיצה"ר מתגדל ומתחזק ע"י ההנאות דברי זוהר אלו הובאו במגן אברהם (או"ח סימן קנ"ז ס"ק ג')
הדבקות. מתאוות עוה"ז ,הרי לעומת זה ברא הקב"ה את תבלין התוה"ק, עיי"ש .ואכן מצינו שרבינו הרש"ש נהג להקפיד על דברי
שיהנה האדם ויתענג מלימוד התורה"ק ויחפש אחר ההנאה הזוהר ,וכמבואר בשו"ת לב חיים (או"ח חלק ד' סימן ק"ג).
ובזה יש לבאר עוד מימרא ידועה מהרה"ק האבני נזר זי"ע
והעונג בזה .ודייקא כך יזכה להינצל מכל התאוות הרעות, אמנם בעינינו אנו רואים שבפועל אין מי שנוהג כך ,וכמו שכתב
(אביר הרועים ח"א אות קיג) ,שאמר בקדשו שהוא ערב בדבר
כי ככל שהאדם מרבה בחיפוש העריבות בתורה ,כך מתרחק המנחת אלעזר ממונקטאש זי"ע בספרו דברי תורה (מהדורא
שאם ילמדו בנ"י התוה"ק בחיות ובהתלהבות אש קודש,
ממילא מכל התאוות רעות. תנינא אות ס"ט) .ולכאורה פלא הוא שלא הקפידו על דברי
ולא כמו ההולך לישון בעייפות ובחלישות ,שלא יחסר לבנ"י
ממשיך שם האבני נזר וכותב ,שע"י ההנאה שמרגישים זוהר מפורשים אלו.
כלום – לא בגשמיות ולא ברוחניות ,עכד"ק.
בעת לימוד התורה ,נחשב כמכוון בלימודו לשמה .ומסמיך אלא נראה שעיקר סברת ההיתר שנוהגים היום הוא ,כי ס"ל
ויש לפרש שזה גם לשיטה הנ"ל ,שלימוד בחיות ובתענוג
לזה ההלכה (כריתות י"ט ע"ב) שהמתעסק בחלבים ועריות שאיסור הזוה"ק מיירי באופן שנשאר לו רק קצת מזון ,והיה
הרי הוא בבחי' תורה לשמה ,וכיון שהלומד תורה לשמה
חייב אע"פ שלא כיון ,היות שנהנה ,וההנאה מחשיבה זאת רוצה לאכול כל המוכן היום ,אלא שמשאיר מהמזון למחר
'זוכה לדברים הרבה' ו'כל העולם כדאי הוא לו' – כי מעמיד
כמכוון .וה"נ ההנאה מלימוד התוה"ק ,היא הנאה רוחנית מחמת קוצר אמונתו שחושש שלא ישיג מחר מזון .אך בימינו
ומקיים בתורתו את כל העולם ,מובן ממילא שהוא מקבל
מהחיות האלקית הגנוזה בתורה"ק ,כך שהלומד באופן זה שהטעם שמשאירים המזון מיום ליום הוא מחמת שישנם
את כל השפע ברוחניות ובגשמיות ,כערבות האבני נזר
נחשב כלימוד לשמה. מקררים ואפשר לשמור בהם האוכל ,ע"כ מלכתחילה עושים
הנ"ל.
אוכל בכמות גדולה יותר כדי שלא יצטרכו לבשל כל יום
וכן אמר לי פעם המקובל הגדול ר' חיים אריה ארלנגר מקור התענוג מהתוה"ק – התענוג האלקי מחדש ,ולכן משאירים מהמזון שבישלו ,שוב בזה אין חשש
זצ"ל משווייץ ,שעיקר עבודת כל הצדיקים היא ,שהשתדלו של חסרון וקוצר אמונה.
ועומק העבודה בזה הוא ,שכשזוכים להרגיש את העונג
והתאמצו כל ימיהם ללמוד תורה בדבקות בהש"י ,שזה
וההנאה בלימוד התוה"ק ,יש לקשר את העונג אל הש"י, וכן משמע ממה שכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע בשלחן הטהור
נקרא 'תורה לשמה'.
לזכור שאין זו הנאה גרידא ,אלא באמת הנאה של דבקות (סימן קנ"ז סעיף ד')' :פת' ,נוהגין לאפות לכמה ימים ,עכ"ל.
בחיות האלקות שבתוה"ק ,שהיא בחי' השראת השכינה הק' ולכאורה הסברא בזה היא היות שכך נשתרבב ונעשה מנהג
החיוב הוא :לבקש ולהתחנן
אשר בתוה"ק .אז זה ביותר בבחי' תורה לשמה – תורה לשם העולם ,כי נשאר טרי לכמה ימים ,ושוב אין עושין כך מחוסר
אמנם כדי לזכות להרגיש עריבות ומתיקות התורה ,יש דבקות בשכינה הק' השוכנת בתוכה .כי בעומק של ההנאה אמונה ,אין בה כל חשש.
להרבות בתחינות ובקשות על כך .וביותר יש להרבות והחדוותא דשמעתתא יש את הכח והאור הרוחני האלקי ולפי זה יש לומר שכהיום שיש לנו מקרר ומחמת כן אפשר
בכוונה בברכת 'והערב נא' ובתפילת 'והאר עינינו בתורתך'. שבתוה"ק. להחזיק מאכלים ותבשילים למשך כמה ימים ,ומחמת כן
והמרבה בתפילה ע"ז ,זוכה באמת להרגיש את העריבות
ואלו הם ממש דברי הב"ח (סימן מ"ח) על מה שכתוב בגמ' נשתרבב אצל המון העם לאפות ולבשל לכמה ימים ,באופן
והמתיקות ,הנועם והידידות ,והאהבה האלקית הגנוזים
שהטעם של חרבן בית המקדש הוא ,שלא ברכו בתורה זה אפשר להשתמש בסברת הקאמאנע'ר גם על שאר
בתורה"ק.
תחלה ,ומבאר שכל תכלית העסק בתורה היא "כדי שתתעצם תבשילים.
לכן חובה מוטלת על כל אחד להרבות להתפלל על זה נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה", וכן משמע ממה שכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע בזוהר חי (ח"ג
ולבקש ע"כ רחמים מהש"י ,שיזכה ל'והאר עינינו בתורתך ומאחר שלא עסקו בתורה כי אם לצורך דברים הגשמיים דף פ"א ע"ב)" :המעכב ומצמצם מזונו על יום מחר ,הוא מחוסר
וכו'' ,עד שיזכה להנאה אמיתית ופנימית בתוה"ק ,ועי"ז להנאתם – לידע הדינים לצורך מו"מ ,ולא נתכוונו להתעצם אמונה".
ינצל מההנאות המדומות והכוזבות של תאוות דמיונות ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ,ולהמשיך השכינה
העוה"ז. למטה בארץ ,עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה (יום ב' פרשת לך לך תשפ"ז)
(מתוך שיעור יום ג' פרשת חיי שרה תשפ"ז) לה למעלה ,והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה.
ו
מעינות הפנימיות
יסודות וענינים בקבלה וחסידות
כוונת ההויו"ת המנוקדות (ג')
המשכת פנימיות אורות הנרנח"י במוחין ובכל העולמות כולם
הגאון החסיד רבי גדליה חיון ז"ל ,אשר העיד עליו החיד"א ז"ל המלך .והרי זה כמי שנאמר בו "מי ביקש זאת מידכם" (ישעיהו -המשך -
שהיה מכוין כל כוונות האריז"ל ,אחת מהנה לא נעדרה ,מסתבר א ,יב) .ולכן יש בזה קללה חזקה כל כך" ,ודאשתמש בתגא חלף"
(משנה אבות א ,יג; ד ,ה) .דלהשתמש בכתר המלך כנגדו ולמורת במאמרים הקודמים נתבארו עיקרי ההנחות בסוגיא
שקודם שהכירו למרן היו מכוונים מבלי ההויו"ת המנוקדות.
רוחו של המלך ,הוא עוון פלילי וחמור ביותר. ד"הוויו"ת מנוקדות" .עניינן להמשיך אור חיות אלוקות
ומהשתא ,וכי יעלה על הדעת שכיון מרן הרש"ש להטיל דופי מאור האין סוף ב"ה ,הנקרא נרנח"י ,אל תוך המוחין דזו"ן.
ב.
ח"ו בכל אלו הקדושים ,לומר עליהם שלא היתה כוונתם שלימה ואף שההויו"ת משוייכות לבחינת החכמה ,כסדר טנת"א,
-הס מלהזכיר. הרי בעת שנכוון בהן כראוי ,ברעותא דליבא ובחן של אמת,
נמשיך עליהן גם אור הטעמים שבכתר דא"ק .ולזאת אמר
העיקר הוא לכוון לקשר הכל לאור אין סוף דרך הצדיקים והחסידים בכוונת ההויו"ת מרן הרש"ש ז"ל" :באופן כי העשר הויו"ת המנוקדות הם
והנראה בזה בעזה"י על פי מה שאמרנו לעיל ,שכל רבותינו המנוקדות וטעמם עיקר המשכת המוחין".
הנ"ל ,עליונים למעלה ,אף בלתי ראיית ההויו"ת המנוקדות מדברי רבינו האריז"ל בעץ חיים (שער ג פרק ג) עולה ,שאור
לנגד עיניהם בשעת הכוונה ,לא הפרידו מחשבתם לרגע קטן דעת התו"ח הכתר אין בו מציאות להתלבש בי"ס דאצילות כי אם על
מן הדביקות האמיתית באור האין סוף המתלבש בספירות ידי החכמה ,וזהו "כלם בחכמה עשית" .והמשכה זו אינה
והנה מצאנו לרבינו התורת חכם זי"ע (דף לד ע"ב) שכתב בזה"ל:
באמצעות החכמה .שהרי אף לא היו עושים תנועה קלה כמות בסדר ההשתלשלות מפרצוף לפרצוף ,אלא מכח "התכללות
"ואף על פי שמורי הרב [הרש"ש] ז"ל כתב הדברים כפשטן ,הוא
שהיא בלתי יחודים וענינים עליונים ונשגבים ,ומכל שכן שהיו והתקשרות" :החכמה דא"ק נעשית א"ק דחכמה ,היא הכתר
בא להשמיענו שכוונת הרב [האריז"ל] הוא שאם יכוין האדם
ההויו"ת המנוקדות מאירים לנגד עיני שכלם בלתי היסח הדעת. דאצילות ,ולכן מאירה במוחין בלא אמצעי.
בקיצור כפשט דברי הרב ז"ל יצא ידי חובתו ...דאם לא כן ,למה
ואם כן ,כיון שהשיגו המטרה שענינה הדביקות והמשכת השפע כתב הרב ז"ל כן בזה הלשון" ,עכ"ל. ועל דרך החסידות ,כמבואר בדברי רבינו בעל התניא זי"ע
מאור האין סוף ,שוב אין ראיית ההויו"ת המנוקדות מעכבת
וכן הבין בפשיטות בדעתו בספר שערי רחמים (ח"ב סי' שנז ,דף פה בשם המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע :החכמה היא בחינת
בעדם.
ע"ג) שכתב" :מי שאינו יכול לכוין בארוכה כסדר הרש"ש ז"ל, ה"ביטול" ,ואין אור א"ס ב"ה שורה אלא במקום ביטול .ולכן
היא הכלי לאור הכתר.
עיקר הכוונה לאשפלא גרמיה קמיה דקוב"ה ורוצה לסמוך כפשט דברי הרב בקיצור ,יש לו על מי לסמוך,
שכן סבירא ליה להרב תורת חכם". ומכאן עלתה הדרכה בעבודה ה' ,שהדבקות היא בבחינת
ולמסור נפשו לה' כתר ,אור בלא כלי ,ואי אפשר לאחוז בה כי אם ע"י התורה
ולכאורה הוא פלאי ,והלא להדיא שמענא ליה למרן הרש"ש ז"ל
ואף על פי שודאי הרוצה לכוין בשמים עליותיו באופן היותר הק' ,ד"אורייתא מחכמה נפקת" ,לפי שעיקר העבודה היא
שהזהיר מאוד על החיוב לכוין כל הפרטים שסימנם כ"ל צמ"א,
מעולה והגון ,ראוי לו לכוין כפי הפרטות שתיקן מרן הרש"ש להדבק בתורה ,ולכוון בהויו"ת המנוקדות בהרגשת דבקות
וביותר כוונת ההויו"ת המנוקדות ,ואף החריד עלינו חרדה
ז"ל ,דדייקא באופן זה נקראת הכוונה בשם "כוונה שלימה", גדולה דבלתי ההויו"ת הנ"ל איכא למיחש מלטותא דרשב"י. אמיתית.
וכמפורש בדברי מרן .מכל מקום ,צדיק אמת שאינו מסיח דעתו ומעתה ,וכי יעלה על הדעת דפליג התו"ח ארביה ,ויבא להתיר
מאמיתות הדביקות אליו ית' בלי הפסק רגע ,על דרך הנזכר
לעיל ,הרי הוא כדוגמת צדיקי קמאי ,שהיו מכוונים את לבם
את אשר נצטער עליו רבו. א.
לאביהם שבשמים ברעותא דליבא ובמס"נ בכל רגע ורגע. גדר אזהרת הרש"ש
ובכגון אלו ,אין כוונת ההויו"ת המנוקדות וכן שאר הפרטים חומר העניין והחיוב לכוון בהויו"ת המנוקדות
והנראה בזה בעזה"י ,דהנה אתה תחזה למרן הרש"ש ז"ל עצמו
מעכבים בעד הכוונה מלהיות נקראת בשם כוונה שלימה. כהקדמה לכוונת ההויו"ת המנוקדות ,הביא מרן הש"ש את דברי
שזה דרכו בקדש :פעמים בא בארוכה בפרטות כל שמות
ואף מאן דלא מצי לכוין בלבו כל פרטי הכוונות ,אף איהו אית הקדש ,ופעמים בא בקצרה .וכגון בהעלאת הבירורים בתיבות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי באדרא רבא קדישא ,וזה
ליה תקנה ,על דרך שכתב הרה"ק בעל המאור ושמש (פרשת "מלך העולם"" ,אחד" ו"באהבה" ,וכן בהמשכת המוחין דיניקה לשון קדשו:
ויצא ד"ה ויקח)" :כשאדם עושה היחודים צריך לייחד גם כן בפסוק ראשון דשמע ,שלא צייר שם שמות הקדש ,אלא הסתפק "והיא היא נשמתא דחיי שהזכיר רבי שמעון בר יוחאי עליו
האותיות של השמות עם הנקודות והטעמים ,אך לאו כל אדם בהוראה כללית לכוין בכינויי הפרצופים בעלמא. השלום באדרא רבא (זוהר חלק ג ,קמא עמוד ב) ,כמה דאת אמר
זוכה לזה ,כי צריך לזה קדושה ופרישות גדול ,ולא כל הרוצה והגם שיש מקום ליישב ראיות אלו בכמה אופנים ,מכל מקום 'ויפח באפיו נשמת חיים' (בראשית ב ,ז) טברקא דגושפנקא גו בגו
ליטול את השם כו' .ושמעתי מרבותי הקדושים זלה"ה ,שאף האמת יורה דרכו ,שלא כיון מרן לאסור אלא במי שמכוין [כעין אבן טובה שחותמים בה ,הקבועה בתוך הטבעת] ,וכל דא
שאין לאדם קדושה ופרישות יתירה ולא יוכל לייחד יחודים בשמות המוחין וכינויי הפרצופים בהיותם נפרדים ממאצילם, למה [וכל כך למה] ,בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא
כנ"ל ,אזי יעבוד עבודתו -עבודה זו תפלה -בדחילו ורחימו כלומר בלתי אור האין סוף המלובש בהם ,שהוא עיקר חיותם. עילאה [כדי להמשיך ולהכניס בה סתום ונעלם עליון] עד סופא
מאד ,בהתלהבות יתירה והשתוקקות גדול ובמסירות נפש .אז דבכהאי גוונא הרי הוא נרגן מפריד אלוף ח"ו ,בהיותו מפריד דכל סתימין [עד סוף המדרגות] ,נשמתא דכל חיי דעילא ותתא
אף שאין מייחד יחודים ,רק מתפלל כפשוטו בהתלהבות גדול הכוונה מן האור אין סוף ,ושפיר רמיא עליה כל חומר האזהרה תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה [והיא נשמה של כל החיים
ובמסירות נפש ,אזי כל היחודים אשר הם ראויים לתפלתו שבהקדמת רחובות הנהר ,דלזה גופא כיוונו חז"ל באזהרת "אליו למעלה ולמטה].
לייחד אותם השמות על אותו דבר שמתפלל עליו ,הם ולא למדותיו". 'ויהי האדם לנפש חיה' (בראשית ב ,ז) ,לאתרקא [להוריק] ולעיילא
מתייחדים ממילא ,ועולים למקור שרשם בעולמות העליונים, [ולהכניס] בתקונין בגוונא דא [בפרצופים עליונים כגון זה],
האמנם המכוין בשמות המוחין או בכינויי הפרצופים ,ומחשב
ומשפיעים שפע הדבר שהוא מתפלל עליו" .והרי דהתפלה ולאשלפא לההיא נשמתא [ולהמשיך לאותה נשמה] מדרגא
ברעותא דלבא אל שפע אור האין סוף המלובש בפנימיותם ,שפיר
בדחילו ורחימו ,בהתלהבות ובהשתוקקות ובמס"נ ,מועילה לדרגא עד סופא דכל דרגין ,בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא
קא עביד ,אף על פי שאינו מכוין להדיא בהויו"ת המנוקדות .לפי
כדוגמת היחודים. בכולא ,ולמהוי כלא ביחודא חד [שיהיו כולם ביחוד אחד].
שסוף כל סוף דעתו ולבו מכוונים אל אור האין סוף ,ולא אל
וכיוצא בזה כתב הרה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב בהקדמת ספרו פרי הפרצוף או אל המוחין ,ומה שמכוין בכינויי הפרצופים אינו אלא ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא [ומי שמפסיק היחוד הזה
קודש הלולים" :כי באמת עיקר הכוונה לאשפלא גרמיה קמיה לסימנא בעלמא ,להורות על האור המלובש בתוכם .דכלל הדבר מן העולם] ,כמאן דפסיק נשמתא דא [נחשב כמי שמפסיק
דקוב"ה ולמסור נפשו לה' .אמנם היחודים של השמות הוא על הוא ,שהכוונה צריכה להיות אל אור האין סוף המתגלה דרך נשמה זו] ,ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי [ומראה כאילו
דרך דמני פרחים או דמוסיא ,הגם שאין זה מעיקר הכוונה אלא לבושי הפרצופים והספירות ,ואם מכוין בזה ברעותא דלבא ,הרי יש נשמה אחרת חוץ מזו ,חס ושלום] ,ובגין כך ישתצי הוא
יחודים וצירופים .אמנם אין צריך כוונה אחר שעלה במסירות מילט נפשו מן העונש .ועיין מעין זה להרמ"ק ז"ל (פרדס רמונים ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין [ובגלל זאת יכרת הוא וזכרונו מן
נפש לה' למדרגת אצילות" ,עיי"ש באורך. שער לב פרק ב). העולם לדורי דורות]".
באופן שאף מי שלא זכה לעת עתה למדרגת צדיקי אמת ,ואף וביאר בקדשו ,שכדי להינצל מקללת חכמים האמורה בזוהר
אינו זוכה לכוין כל פרטי הכוונות שתיקן הרש"ש ,אית ליה
הקושיא ממנהג הצדיקים הקדוש ,צריך לכוון בהויו"ת המנוקדות .ובזה הוא ממשיך את
תקנה .שיכוין כפשט דברי האר"י ז"ל וכמסודר בסידורי האר"י, ויתירה מזו ,דגוף החיוב לכוין ההויו"ת המנוקדות הוא חידוש הנשמה האמורה ואת החיות האלוקית לכל העולם ,ונמלט
ודי לו בכך .ובלבד שפנימיות נפשו ולבו מכוונים לשמים בדחילו היוצא מבית מדרשו דמרן הרש"ש ז"ל ,וכל המקובלים שקדמוהו מדבריו הנוראים של הזוהר הקדוש.
ורחימו ובמס"נ ,בהתלהבות והשתוקקות ורעותא דליבא ,להמשיך לא שמיעא להו לזה החידוש.
אור האין סוף דייקא תוך הספירות באמצעות אור החכמה. וכאשר עינינו הרואות ,בכל סידורי האריז"ל למיניהם נהגו אסור לשכוח את עיקר המכוון בהויו"ת
ובל יחלש ליבו ודעתו ,כאילו לאו מידי עביד ,דהכוונות באופן לכוין כל הקדושים אשר בארץ ,ובראשם מרן הבעש"ט הקדוש המנוקדות ,ולא להיות ח"ו משתמש בתגא
זה אין בהם מעלה יתירה .דלא כן הוא הדבר ,כי באמת לא די נבג"ם ,ואחריו רוב ככל תלמידיו הקדושים ותלמידיהם זיע"א. וכמובן ,שעיקר הכוונה היא במחשבה עמוקה ,לקשר הכל עם
שמילט נפשו מן העונש האמור ,אלא עוד ששכרו הרבה מאוד. וכיוצא בהם הגר"א מוילנא זי"ע ותלמידיו -כל אלו נהגו לכוין עצמותו ברוך הוא .ואם חלילה מכוון רק בהשמות ,דומה למי
ובודאי המקום ימלא חסרונו ,מאחר שיצא ידי חובת הכוונה בסידורי האריז"ל המצויים ,שאין בהם זכר לכוונת ההויו"ת שפונה למידותיו לבדם מצד עצמם ,חלילה וחלילה ,ומכוין
כדת וכדין ,כפי פשט משמעות דברי הרז"ל .וכוונתו מרוצה המנוקדות. למידות דאצילות בתורת כח בפני עצמן .ובזה עונשו חמור יותר
לשמים ,ותפלתו תקובל לרצון בכלל תפלת הצדיקים. ולא עוד ,אלא שאף חכמי בית אל יכב"ץ ,ובראשם מייסדו ויותר ממי שלא כיון כלל ,כי הלה בא להשתמש בכתרו של
ז
ענינים ועובדות
מעבודת הצדיקים מעינות הצדיקים
כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי דובער בן הרה"ק רבי שניאור זלמן זי"ע מליובאוויטש
האדמו"ר האמצעי -ט' בכסלו ה'תקפ"ח
א
מיוחד ,לבד שער היחוד ושערי אורה שהם כלליים ,ונכתבו עבור כל וזה שכתב המהרח"ו ז"ל ,שמי שניסה כוחו בלימוד הנגלה ולא ראה
החסידים :שער היחוד הוא המפתח דתורת החסידות ,ושערי אורה אלף- סימן ברכה בלימודו ,יעסוק בחכמת הנסתר – ופשטות הכוונה בזה
בית דתורת החסידות". שישנה דרך בעבודת ה' הבאה מלמעלה למטה ,כעין סדר המוחין
שבליל הפסח. "אין דבר העומד בפני הרצון"
שילוב לימוד ספרי רבי אהרן מסטראשעלע ובחב"ד הלכו בדרך זו מלכתחילה ,שנכנסו לפנימיות התורה מיד החסיד הנודע רבי יקותיאל ליעפליער ז"ל נמנה עם גדולי חסידי כ"ק
ועוד עצה טובה ונכונה ,ללמוד גם את ספרי הרה"ק רבי אהרן הלוי בלא הקדמות דמוחין דקטנות .וכידוע מגדולי החסידים שעסקו אדמו"ר האמצעי זי"ע .הוא היה חסיד נלהב שהתפלל ברגש גדול ,אך
מסטראשעלע זי"ע (כגון "שערי היחוד והאמונה" ו"עבודת הלוי") .שכן מחמת בהשגת פנימיות התורה עוד קודם שהרחיבו ידיעתם בנגלה ובלא בלימוד היה ראשו חלש ,ואף בנגלה לא הצליח לתפוס הרבה ,ונאלץ
ריבוי ההרחבה והאריכות שבמאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע, עבודה מרובה של זיכוך תחילה; כי סברו שבימינו אלה ,עיקר להסתפק בידיעת ההלכות הפשוטות למעשה ("קיצור שולחן ערוך").
עלול הלומד לעיתים לאבד את חוט המחשבה בתוך ריבוי הפרטים תיקון האדם והחזרתו לבוראו הוא כסדר עבודת בעל תשובה
הדבר הכאיב לו מאוד ,ובפרט כשראה את האברכים הצעירים שבין
וההסברים. השקוע במ"ט שערי טומאה – שעבודתו מתחילה מלמעלה למטה.
חסידי אדמו"ר האמצעי ,העוסקים בעומק ורום לימוד החסידות,
לעומת זאת ,הרה"ק רבי אהרן מסטראשעלע מבאר את יסודות תורת
ומשוחחים ביניהם בדברים העומדים ברומו של עולם ,והוא לא הבין
החסידות בלשון תמציתי ומרוכז יותר ,כשהוא מעמיד את עיקר צדיקים שהלכו בדרך זו בדורנו
מדבריהם מאומה .לימים ,לאחר שצם כל היום ,נכנס ליחידות אצל
נקודת השכל בבהירות ובקצרה .ולאחר שהמעיין קונה תחילה את גם בדורנו זה ,מסופר על הגה"ק רבי מרדכי שרעבי זי"ע ,שהיה מקרב
אדמו"ר האמצעי ושפך את לבו בבכייה על שאינו מצליח להבין
עיקרי היסודות ותמצית העניין ,יכול הוא לשוב אל הרחבת הביאור אנשים פשוטים ללימוד חכמת הנסתר ,ורבים מהם זכו להשגות
חסידות.
שבמאמרי אדמו"ר האמצעי ולהבינם על בוריים וביתר בהירות. גדולות בחכמה זו אף שהיו קטנים בידיעת הנגלה.
השיב לו הרבי" :אין דבר העומד בפני הרצון".
ואף אני הכרתי מקובל גדול ,שהגה"ק רבי יצחק כדורי זצ"ל העיד
והסביר לו ,שהרצון אמנם אינו עצם הנפש אלא אחד מכוחותיה,
ג עליו שהוא כותב גימטריאות ברוח הקודש .בתחילת דרכו היה אותו
יהודי כתינוק שנשבה ולא שמר תורה ומצוות ,אך ניחן בכישרון
מיוחד בחשבון .כשנודע הדבר להגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל,
ומכל מקום יש בו כוח להטות את הנפש לגלות גילויים עצמיים
בפתיחת הכוחות העצמיים והתפתחות החושים .ובפרט על הכוחות
שלמטה ממנו ,השכל והמידות ,פועל הרצון בדרך גזירה ופקודה,
רצה שכל אחד יהיה מונח בחסידות שלח לו את ספר "פתחי שערים" להמהרי"א חבר זצ"ל ,העוסק בין
ככוח עליון השולט בהם.
גודל תשוקתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע להפיץ את תורת השאר בענייני גימטריאות .לימוד הספר עורר בו תשוקה עזה להכיר
את פנימיות התורה ,ומתוך כך חזר בתשובה שלמה .לימים נעשה לכן כשאדם רוצה באמת ,מתרחבים חושיו מעבר למידת יכולתו
החסידות ולהנחילה לכלל ישראל היה מופלא ביותר.
למקובל עצום ,אף שלא הייתה לו ידיעה רחבה בנגלה. הרגילה .גם מה שנראה בתחילה למעלה מיכולתו נעשה בהישג ידו,
פעם התבטא" :כל רצונו ומגמתו היו ש'תשתפכנה אבני קודש ראש
שכן הרצון מגלה ומפתח בו כוחות חדשים.
כל חוצות' ,שאם שנים יפגשו זה את זה ברחוב ,יהיה דיבורם בדא"ח הרי לנו שישנה דרך לשוב בתשובה ולהתקרב להשי"ת על ידי
המשכת מוחין דגדלות תחילה ,כעין סדר העבודה שבליל הפסח. כששמע זאת רבי יקותיאל ,החליט להישאר בליובאוויטש ושלח
'אריך' ו'עתיק'” (בית רבי ,ח"ב ,פ"א ,הערה ה).
להודיע לבני ביתו שינהלו את חנותו בלעדיו .ובמשך כארבעה
ופעם אחרת אמר" :אילו היה לי 'כל חללא דעלמא' ,ואילו היה ניתן
חודשים התייגע ביגיעת הנפש ויגיעת הבשר ,והרגיל את עצמו
ב
להשיג זאת באמצעות 'כל חללא דעלמא' ,הייתי נותן 'כל חללא
להתבונן בעניין אחד כמה שעות רצופות ולחזור עליו עשרות פעמים,
דעלמא' כדי שהאברכים בפוגשם זה את זה ברחוב ,יהיה כל שיחם
עד שנתיישבו הדברים היטב בשכלו.
ושיגם ב'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה'( "...רשימות הרב"ש ,עמ' לא; ספר
יגיעתו נשאה פרי והוא החל להשיג עניינים עמוקים בחסידות ,ונעשה
השיחות תורת שלום ,עמ' .)852 תורת האדמו"ר האמצעי – שער הכניסה להבנת לאחד מגדולי חסידי חב"ד ,עד שאדמו"ר האמצעי חיבר עבורו את
ולא עוד ,אלא שאמר אדמו"ר האמצעי ,שבכל עת שיהודי ילמד תורת החסידות הספר "אמרי בינה" .לימים אף שלח כ"ק אדמו"ר הצמח צדק את בנו ,כ"ק
חסידות וירצה להבינה ,באיזה עולם עליון שיהיה הוא עצמו ,ירד תורתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע היא מפתח יסודי להבנת תורת אדמו"ר מהר"ש ,אל רבי יקותיאל ,שיבאר לו עניינים מוקשים בספר זה.
משם אליו בעיבור נשמה ,לסייע לו בהבנת דברי החסידות. החסידות בכלל ,ותורת אביו רבינו בעל התניא זי"ע בפרט .שכן אף
והדבר מתאים למה שמובא בשם רבינו האריז"ל ,שבכל פעם שיהודי שעיקרי הדברים כבר כלולים בתורתו של בעל התניא ,מכל מקום,
מייחד ייחודים ,יורדת אליו נשמתו של בניהו בן יהוידע לסייעו כדי לעמוד על עומקם ,ולרדת לסוף דעת הרב ,נצרכים להרחבת
דברי מהרח"ו – לימוד פנימיות התורה כשאין הצלחה בנגלה
בעבודתו .ועל דרך זה יש לומר ,שבמקום שבו שני יהודים יושבים הביאור שבתורת האדמו"ר האמצעי. והנה מסיפורו של רבי יקותיאל רואים ,שבחב"ד נהגו כפשטות דברי
ועוסקים בענייני עתיק ואריך ,שם שורה בחינתו של אדמו"ר רבי חיים ויטאל ז"ל בהקדמתו ל"עץ חיים" .הוא כותב שדרך המלך
ואכן ,רבינו בעל התניא עצמו ציווה על בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע
האמצעי .שהרי כל תשוקתו היתה שיהיו דברי החסידות שגורים בפי היא להתחיל בלימוד מקרא ,משנה ותלמוד כפי יכולת השכל ,ורק
עוד בחייו (כידוע מעניין "תקנת החדרים") ,לחזור לפני אנ"ש על מאמרי
כל ,ושכל יהודי יהיה מונח בהם באמת. אחר כך לעסוק בחכמת האמת .אולם מי שאין ביכולתו ללכת בדרך
החסידות ולהדריכם בעבודה .הרי שרבינו הזקן עצמו קבע מלכתחילה
זו – דהיינו שאדם מתקשה בעיון התלמוד ולא רואה בו סימן ברכה
אשר השער להבנת דרכו עובר דרך הרחבת הביאור וההדרכה של בנו
זכותו יגן ועלינו על כל ישראל אדמו"ר האמצעי.
במשך חמש שנים (כדברי הגמרא בחולין כד ,א) – "מוטב לו שיניח את ידו
ממנו ...ויעסוק בחכמת האמת".
וכל שדרכו בלימוד ספרי בעל התניא רואה זאת בעליל ,שפעמים
והנה שאר גדולי המקובלים תמהו על דברי מהרח"ו אלו .הרי
רבות הדרך לעמוד על עומק כוונת מאמריו ולהשיגם לאשורם היא
המקובל בידינו להלכה הוא שאין ניגשים לסודות התורה אלא רק
אך ורק על ידי ביאוריו והרחבותיו של אדמו"ר האמצעי – כאשר כל
לאחר שאדם "מילא כריסו בש"ס ופוסקים" ,ולכן הם נדחקו ליישב
נקודת שכל נפתחת ומתפרטת לסעיפים ופרטים רבים ,עד שהעניין
את דבריו בדרכים שונות (עיין בספר "תיקון חצות" לרבי הירש מיכל שפירא
מתברר ומתלבן היטב מכל צדדיו.
זצ"ל ,ובהקדמת בעל הסולם לזוהר).
"שער היחוד" -מפתח לתורת החסידות אולם הרמח"ל באגרותיו (אגרת פח) מפרש את דברי מהרח"ו כפשוטם,
ועצה חשובה למי שמבקש להעמיק בחסידות בכלל ותורת האדמו"ר וכשיטת חב"ד הנ"ל.
האמצעי בפרט ,להתחיל בספר "שער היחוד" (החלק השני מספר "נר
מצוה ותורה אור") המשמש כהקדמה ויסוד לכללות סדר ההשתלשלות גדלות קודם לקטנות -פנימיות התורה קודם לעבודת הקטנות
– מריש כל דרגין דאין סוף ברוך הוא עד סוף כל דרגין דעולם ויש לדמות דרך זו לסדר העבודה והמוחין שבליל הפסח ,שבו
העשייה הגשמי .הכל מסודר בו בקיצור ובשפה ברורה ,למען יוכל כל מאירים מוחין דגדלות קודם למוחין דקטנות -שלא כסדר הרגיל.
מעיין לצייר בשכלו את כל סדר השתלשלות האורות והכלים ודרכי דהנה ,בסדר הרגיל העבודה היא מלמטה למעלה :תחילה לימוד הנגלה
העבודה דאחדות ה' וייחודו -והוא הוא הפותח שער להשגת אחדות ועבודת השי"ת בפשטות (מוחין דקטנות) ,ורק לאחר זיכוך עצמו זוכה
הבורא וייחודו בתורת החסידות כולה. למוחין דגדלות – לפנימיות התורה ולהארת הנשמה (מוחין דגדלות).
וכפי שהעיד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב זי"ע בשם אביו אדמו"ר מוהר"ש אמנם ביציאת מצרים ובליל הסדר ,בהיותם שקועים במ"ט שערי
זי"ע ("היום יום" ,י"ט באייר): טומאה בלא יכולת להתעורר מעצמם ,נגלה עליהם הקב"ה וגאלם,
"אאזמו"ר [מוהר"ש] אמר ,אשר אדמו"ר האמצעי כתב בשביל כל והאיר להם מוחין דגדלות במתנה קודם שהיו להם כלים והכנה
סוג וסוג מהמשכילים והעובדים אשר בעדת החסידים מאמרים וספר דקטנות -בבחינת לימוד הנסתר קודם לנגלה.
ברכת מזל טוב
שליט"א להנגיד המפואר הרה"ח ר' שמואל אריה ווייס
נאמן ביתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א
לרגל אירוסי בתו למזל"ט ובשעטו"מ -עב"ג החתן ארי רייכמאן הי"ו
יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל בנין עדי עד דורות ישרים ומבורכים ,ויזכה לראות מהם נחת ומכל יוצאי חלציו
המברכים -מוסדות תורת חכם
מערכת
073-383-14-45 שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים
מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות
למוקדי הפצה שותפות ותרומות
