gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

על הצדיקים · Al Hatzadikim — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: על הצדיקים · Al Hatzadikim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

על הצדיקים · Al Hatzadikim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ַעַל ַַהַּצּ �ִּד�ּיִקִים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫אהבת השי"ת‬ ‫מידות טובות‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫אלומות אור‬ ‫מרבותינו צדיקי עולם‬ ‫פרשת ויצא | תשפ"ז‬ ‫ועל החסידים‬ ‫ותמוה‪ ,‬וכי שמירה יש בגדר אבנים סביב‬ ‫הראש בלבד‪ ,‬והרי עדיין כל גופו אינו שמור‬ ‫מן החיות והמזיקים‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א על אמונה והשתדלות‬ ‫והסיפור שאספר לכם‬ ‫הוא סיפור נורא‬ ‫הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל‬ ‫יַע (כח)‬ ‫ְוְ ִִהֵּנֵ ה ֻֻסָּלָ ם ֻֻמָּצָ ב ַַא ְְרָצָ ה ְוְ ֹרֹאׁשֹו ַַמִּגִ ַ‬ ‫מי שזכה פעם‪ ,‬לשמוע ולהתבשם מניחוחי‬ ‫שיעוריו של ר' שמואל‪( ...‬רוזובסקי)‬ ‫זה הרי היה פלאי פלאים‪...‬‬ ‫כאשר היה מתחיל לומר את הגמרא בלבד‪,‬‬ ‫והיה אומר את התיבות של הגמרא עם‬ ‫כל המתיקות‪ ,‬והיה מכניס בה חיים‪ ...‬היה‬ ‫מכניס חיות כזו‪ ,‬בכל הסוגיא‪...‬‬ ‫ַוַ ִּיִ ַַּקח ֵֵמ ַַא ְְבֵנֵ י ַַה ָָּמקֹום ַוַ ָּיָ ֶֶׂשם ְְמ ַַר ֲֲאֹׁש ָָֹתיו (כח)‬ ‫היתה אז הרגשה‪ ,‬כאילו עכשיו עומדים‬ ‫וביאור הדבר‪ ,‬כי באמת‪ ,‬גם כאשר‬ ‫בהר סיני‪ ...‬ממש‪ ,‬כאילו עכשיו הקדוש‬ ‫מקיים את ההשתדלות במלואה לא היא‬ ‫כבר הבאנו הקושיא הידועה על הנאמר‬ ‫ברוך הוא מדבר‪...‬‬ ‫המביאה את התוצאה ‪ -‬לא ההשתדלות‬ ‫בפרשתן (כח) 'ויקח מאבני המקום וישם‬ ‫היתה הרגשה שממש‪ ,‬שכינה מדברת מתוך‬ ‫תביא הפרנסה‪ ,‬ולא השמירה ממזיקים‬ ‫מראשתיו'‪ ,‬וברש"י‪' ,‬עשאן כמין מרזב‬ ‫גרונו‪ ,‬ושומעים‪ - ...‬את השכינה עצמה‪.‬‬ ‫תשמור את האדם‪ ,‬רק הקב"ה הוא העושה‬ ‫סביב לראשו‪ ,‬שירא מפני חיות רעות'‪,‬‬ ‫וזה לבד היה מכניס כזו חשקת התורה‪,‬‬ ‫ויעשה לכל המעשים והתוצאות‪ ,‬א"כ די‬ ‫ותמוה‪ ,‬וכי שמירה יש בגדר אבנים סביב‬ ‫וכזו אהבת התורה‪ ...‬ממש‪ ,‬לשמו ולזכרו‬ ‫לו במה שעשה כפי יכולתו‪ ,‬כי ממילא‬ ‫הראש בלבד‪ ,‬והרי עדיין כל גופו אינו‬ ‫תאות כל נפש‪.‬‬ ‫אין ה'תוצאה' שייכת להשתדלות‪.‬‬ ‫שמור מן החיות והמזיקים‪ ,‬אלא נתבאר‬ ‫עוד בחייו אמרתי‪ ,‬אם היו חותכים את‬ ‫והוא מפחד מהבלבול‬ ‫בספרים‪ ,‬כי לא היה ליעקב אפשרות‬ ‫הוורידים של ר' שמואל‪ ,‬לא היה נוזל‬ ‫להניח אבנים כי אם סביב ראשו‪ ,‬ובא‬ ‫משם דם‪ ,‬אלא היו נוזלים "קצות החושן"‪...‬‬ ‫אחד מחסידי הרה"ק רבי יחזקאל‬ ‫ללמדנו יסוד גדול‪ ,‬כי אין דורשים‬ ‫"נתיבות"‪" ...‬מחנה אפרים"‪" ...‬רבי עקיבא‬ ‫מקאזמיר זי"ע התאונן בפני רבו כי עליו‬ ‫מהאדם רק השתדלות גרידא‪ ,‬ומכיוון‬ ‫אייגר'ס"‪...‬‬ ‫לעזוב את שערי 'בית המדרש' לעסוק‬ ‫שעשה ככל אשר לאל ידו‪ ,‬ממילא יגיעו‬ ‫הכתבה המלאה בעמודים ‪>>> 6-7‬‬ ‫אליו תוצאות טוב מידי הבורא יתב"ש‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪>>> 2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫אנכי‪ ,‬לא מושקה ולא‬ ‫על המחיה ועל הכלכלה‪ ,‬והוא מפחד מהבלבול השורר‬ ‫בן מושקה‪ ,‬בעוד‬ ‫בשווקים וברחובות‪ ,‬אמר לו הרה"ק‪ ,‬כתיב בפרשתן 'ויקח‬ ‫שעתיים נגמר ה'שפיל'‬ ‫מאבני המקום וישם מראשתיו'‪ ,‬וברש"י‪' ,‬עשאן כמין מרזב‬ ‫והנני שב לאיתני‬ ‫סביב לראשו‪ ,‬שירא מפני חיות רעות'‪ ,‬ותמוה‪ ,‬וכי שמירה‬ ‫‪-‬להיות אברך מן‬ ‫יש בגדר אבנים סביב הראש בלבד‪ ,‬והרי עדיין כל גופו אינו‬ ‫השורה כמוני כמוך‪.‬‬ ‫שמור מן החיות והמזיקים‪ ,‬אלא‪ ,‬משל לציפור שנפלה לתוך‬ ‫ואף שבאותה שעה‬ ‫יָּצה) והחלה לשקוע בה יותר ויותר‪ ,‬כל עוד שכנפיה‬ ‫בוץ ּ(ִּב ּ‬ ‫הוא עושה את תפקידו‬ ‫עדיין לא טבעו‪ ,‬בידה לצאת מהבוץ ע"י כנפיה‪ ,‬ואם גם‬ ‫נאמנה בכל הרמ"ח‬ ‫כנפיה טבעו בתוככי הבוץ‪ ,‬כל זמן שראשה מחוץ לבוץ‬ ‫והשס"ה‪ ,‬מ"מ הנו יודע‬ ‫עדיין תוכל לזעוק 'הצלה' ויבואו להושיעה‪ ,‬אבל כשגם‬ ‫וזוכר היטב שאין זה אלא שפיל ומשחק‪ ...‬כיו"ב היא חובת‬ ‫הראש נשקע בבוץ‪ ,‬אוי לה‪ ...‬ולכן בצאת יעקב אבינו חרנה‪,‬‬ ‫ההשתדלות לפרנסה ולשאר צרכי העולם‪ ,‬כי הגם שעל האדם‬ ‫לבית לבן הרמאי‪ ,‬נתיירא מפני חיות רעות‪ ,‬וחשש מאד מה‬ ‫לעשות השתדלות באמת מבלי לזלזל ולהשתמט – כאילו‬ ‫מצפה לו שם‪ ,‬על כן עשה 'שמירה מעולה' סביב לראשו‪,‬‬ ‫אכן הפרנסה תלויה בהשתדלות זו‪ ,‬אך בד בבד יכיר וידע‬ ‫כי כל זמן שהראש לא 'שקע'‪ ,‬עדיין אפשר לו לאדם לזעוק‬ ‫בבירור שאין זה אלא 'שפיל'‪ ...‬הכל כבר נקבע ממעל‪ ,‬אלא‬ ‫לעזרה ולהצלה‪ ,‬כך גם אתה‪ ,‬כשהנך יוצא לעבודת הפרנסה‪,‬‬ ‫שרצונו ית' שנשחק ב'שפיל'‪ ...‬כי כך עלה ברצונו הפשוט‪.‬‬ ‫הזהר על 'ראשך' לבל ישקע בהבלי העולם הזה‪ ,‬ותשמור‬ ‫סיפר הגה"צ רבי שלמה יונגער שליט"א דומ"ץ טאהאש‬ ‫על ה'אמונה' שבמח‪ ,‬ובזה תנצל מכל הבלבול והרע‪ ,‬ובכל‬ ‫בקרית יואל‪ ,‬פעם אחת הוצרכו לסדר אצל הממשלה איזה‬ ‫עת ובכל זמן תהיה מקושר כראוי אל ה' הוא האלוקים‪.‬‬ ‫ענין לטובת המוסדות של טאהאש‪ ,‬והביאו עורך דין אל‬ ‫יגש אחד מהמשתתפים וישאל את 'מושקה'‬ ‫הרבי הרה"ק מטאהאש זי"ע‪ ,‬בגשתו אל המלאכה שאל‬ ‫העורך דין את הרבי‪ ,‬הגידה נא‪ ,‬למי שייכים כל המוסדות‬ ‫ויתבאר ביותר בדרך משל על דרך הנהוג לערוך 'שפיל'‬ ‫הללו‪ ,‬אמר הרבי‪ ,‬וואס הייסט‪ ,‬ס'איז דעם אייבערשטנ'ס‬ ‫(הצגה)‪ ,‬פעמים שיש באותו שפיל 'מושקה' – אברך המתחזה‬ ‫(מה השאלה‪ ,‬הם של הקב"ה)‪ ,‬אמר לו העורך דין‪ ,‬הבנתי‪,‬‬ ‫כמושקה מהעיירה‪ ,‬והנה עיקר עיסוקו של מושקה‪ ,‬שהוא‬ ‫אבל בכל זאת‪ ,‬הגידה נא מי ה'בעל הבית' – ענה הרבי‪,‬‬ ‫שוכר קרעטשמע (אכסניא ובית מרזח) מה'פריץ'‪ ...‬ובוודאי‬ ‫האייבערשטער‪ ,‬שוב שאל העורך דין (הנכרי) נו‪ ,‬בסדר‪,‬‬ ‫'בשעת מעשה' מתנהג האברך כאותו 'מושקה' בכל פרטיה‬ ‫אבל אמור נא‪ ,‬כשצריך לעשות החלטות – מי המחליט כאן‪,‬‬ ‫ודקדוקיה‪ ,‬בכל כוחו ונפשו‪ ,‬אבל‪ ,‬הגע בעצמך‪ ,‬אילו יגש אחד‬ ‫ענה הרבי האייבערשטער‪ ...‬וכל אחד ילמד לעצמו ביי זיין‬ ‫מהמשתתפים וישאל את 'מושקה' בתמימות מתי פותחים‬ ‫אייגענע מוסדות ('במוסדות' הפרטיים שלו‪ ,‬כלומר בענייני‬ ‫הקרעטשמע‪ ...‬יענה לו מושקה‪ ,‬וכי אכן נראה לך כי מושקה‬ ‫חייו הפרטיים) – אם בתורה ותפילה‪ ,‬וכן בגשמיות‪ ,‬ענייני‬ ‫הנהגת ביתו ובכל תהלוכות חייו‪ ,‬שרק הקב"ה בעל הבית‪,‬‬ ‫ורק הוא נותן וקובע את ההחלטות‪ ,‬וממילא‪ ,‬לא יעשה‬ ‫מאומה כנגד רצון הבורא שהוא הבעה"ב‪ ,‬וגם לא יבהל מכל‬ ‫נסיון בענייני בין אדם לחברו‪ ,‬כי ידע ויבין שיש כאן בעל‬ ‫הבית והוא זה שעושה ומחליט‪ ,‬לא בני האדם‪ ...‬אגב אורחא‪,‬‬ ‫כשעקר הרבי את דירתו מיורופ (אירופה) לקאנאדא (בשנת‬ ‫תשי"א)‪ ,‬בהגיעו לגבולות קאנאדא נשאל ע"י הפקידים מדוע‬ ‫באת הנה‪ ,‬ומה מעשיך כאן (כנהוג אצלם לשאול את הבאים‬ ‫בשערי הגבולות)‪ ,‬ענה הרבי‪ ,‬וואס הייסט (מה השאלה)‪ ,‬אני‬ ‫עבד ה'‪ ,‬ואעשה כאן מה שה' אמר לעשות‪.‬‬ ‫('באר הפרשה' ויצא תשפ"ו)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪2‬‬ ‫שאלו הרב‪" :‬אמור לי‪ ,‬אם עכשיו תשמע בת קול מן השמים‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬ה' יתברך מדבר אליך ואומר‪' :‬חתן יקר‪ ,‬עליך לעקור‬ ‫מדירתך ולקנות דירה במקום אחר!' מה תעשה?‬ ‫הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על יסוד גדול בהנהגת האיש בביתו‬ ‫ֹאַמ ְְרָנָ ה לֹו ַַהעֹוד ָלָ נּו ֵֵחֶלֶ ק ְוְ ַנַ ֲֲחָלָ ה ְְּב ֵֵבית ָָא ִִבינּו (לא)‬ ‫ַוַ ֹּת ַ‬ ‫משום שבכל‬ ‫מקום אחר‬ ‫מעשה בבחור שזכה לשידוך הגון‪ ,‬וגם קיבל דירה מסודרת‬ ‫יש אזניים‬ ‫במקום טוב‪ .‬זמן קצר אחרי חתונתו נכנס אל הגאון רבי‬ ‫לכותל או‬ ‫שלמה זלמן אויערבך זצ"ל‪.‬‬ ‫האזנות סתר‬ ‫שאלו הרב‪" :‬אמור לי‪ ,‬אם עכשיו תשמע בת קול מן השמים‪,‬‬ ‫– ומספר להן‬ ‫כביכול ה' יתברך בכבודו ובעצמו מדבר אליך ואומר‪' :‬חתן‬ ‫באריכות‬ ‫יקר‪ ,‬עליך לעקור מדירתך ולקנות דירה במקום אחר!' מה‬ ‫גדולה את‬ ‫תעשה?‬ ‫מוסדות אור החיים‬ ‫כל מעלליו‬ ‫"מה השאלה"‪ ,‬ענה החתן מיד‪" ,‬אם אשמע בת קול משמים‪,‬‬ ‫של לבן עמו ‪ -‬מחד גיסא‪ ,‬ואת עבודתו הנאמנה והמסורה‬ ‫תכף ומיד אארוז את חפצי ואעבור דירה!"‬ ‫‪ -‬מאידך גיסא‪ .‬הוא מוסיף לספר להן על התגלות ה' אליו‪,‬‬ ‫"חלילה"‪ ,‬אמר לו הרב‪" ,‬בשום אופן אין לנהוג כך!"‪...‬‬ ‫והוראתו לשוב לארץ מולדתו‪ ,‬וממתין לשמוע את חוות‬ ‫הלה לא הבין מה הרב מתכוון‪ ,‬הלא שמע בת קול!‬ ‫דעתן והסכמתן לענין‪.‬‬ ‫"ראה נא"‪ ,‬פתח הרב והסביר‪" ,‬גם אם בת קול אומרת לך‬ ‫לכאורה תמוה‪ :‬יעקב קיבל הוראה מה' יתברך לעזוב את בית‬ ‫לעקור מדירתך‪ ,‬אל לך לבוא הביתה ולהורות לאשתך לארוז‬ ‫לבן ולשוב הביתה – שיקום ויעזוב! מדוע הוא צריך להסביר‬ ‫את החפצים במהירות‪ .‬עליך לגרום לכך שהיא תגיע למסקנה‬ ‫את עצמו בצורה כל כך ארוכה ומפורטת? בפרט שהוא יודע‬ ‫הזו מעצמה‪ .‬זאת על ידי שתציג בפניה את חסרונות הדירה‪,‬‬ ‫היטב שהצדיקות הללו תלכנה אחריו באש ובמים‪ ,‬ואין להן‬ ‫כמו למשל‪' :‬את יודעת‪ ,‬נראה לי שהדירה הזאת לא מתאימה‬ ‫כל קשר לאביהן‪ ,‬כפי שאכן התבטאו 'העוד לנו חלק ונחלה‬ ‫לנו‪ .‬הנה‪ ,‬תראי את המטבח ‪ -‬כל אדם שנכנס הביתה רואה‬ ‫בבית אבינו הלוא נכריות נחשבנו לו וכו' ועתה כל אשר אמר‬ ‫אותך עומדת ומבשלת‪ ,‬זה לא מתאים לנו‪ .‬את ההערה הזאת‬ ‫אלוקים אליך עשה'!?‬ ‫את הערת‪ ,‬ואת צודקת‪'...‬‬ ‫אלא‪ ,‬יעקב אבינו מלמד אותנו כאן יסוד גדול בהנהגת‬ ‫אחרי שתסכים עמך‪ ,‬תאמר‪' :‬האמת שגם שמעתי בת קול‬ ‫האיש בביתו‪ :‬גם אם ברור לך מה צריך לעשות על פי‬ ‫משמים שאמרה לי לעבור דירה‪ '...‬והיא מיד תאמר‪' :‬מה‬ ‫תורה – הצג לפני רעייתך את הענין על כל צדדיו‪ ,‬ותן לה‬ ‫אתה מדבר?! אם הקב"ה אמר לך כך ‪ -‬אין שום שאלות!‬ ‫לומר מעצמה את ההכרעה‪ ,‬שתסכים מדעתה על הדבר‪ ,‬ואז‬ ‫מדוע בכלל הנך שואל לדעתי‪ ,‬ודאי שעוברים!'‪.‬‬ ‫תעשהו מתוך שמחה‪.‬‬ ‫לקיים את הדברים בכל מחיר‪ ,‬באש ובמים‬ ‫אתה שומע‪ ,‬חתן יקר‪ ,‬איך מתנהגים עם אשה?" פנה הרב‬ ‫אל החתן‪" .‬לא אומרים לה‪' :‬כך כתוב בהלכה‪ ,‬מה את רוצה‬ ‫"ואם תשאלני"‪ ,‬המשיך הרב בדבריו לחתן‪" ,‬מה פתאום‬ ‫ממני!‪ '...‬אלא צריך להראות לה את כל הנתונים‪ ,‬לכוון אותה‬ ‫לנהוג כך‪ ,‬הלא אם בת קול אומרת ‪ -‬צריכים לקיים את‬ ‫למסקנה המתבקשת‪ ,‬ואז לומר שיש גם תנא דמסייע לך‪,‬‬ ‫הדברים בכל מחיר‪ ,‬באש ובמים! ‪ -‬התשובה היא‪ ,‬שכך‬ ‫הלכה מפורשת‪ ...‬אין ספק כי תגיב בהתפעלות‪' :‬איזו הלכה‬ ‫רואים מפורש בתורה‪:‬‬ ‫מובחרת!‪ '...‬ותרצה בכל לבה לקיים את רצון ה'‪.‬‬ ‫מיד לאחר שהקב"ה נגלה אל יעקב ואומר לו‪' :‬שוב אל‬ ‫(מתוך הספר 'משכני')‬ ‫ארץ אבותיך ולמולדתך'‪ ,‬יעקב קורא לנשיו אל השדה –‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫באחת הפעמים כשנכנסתי לחדרו של הסטייפלער‪ ,‬הוא הגביה את‬ ‫ראשו מהגמרא‪ ,‬קבלני בהארת פנים וביקש‪" :‬ר' יעקב‪ ,‬שב נא"‪.‬‬ ‫מלאתי את בקשתו‪ ,‬התיישבתי על הכסא הישן שעמד שם‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל ‪ -‬היכן דפיקות הלב שלך?‬ ‫ובזכות זה‪ ,‬לפחות לא הרג‪ ,‬את יעקב אבינו‪.‬‬ ‫ַוַ ִּיִ ָָּׂשא ֶֶאת ֹקֹלֹו ַוַ ְֵּיְֵבְּךְ (כ"ט י"א)‪.‬‬ ‫רבותי‪ ,‬עלינו לדעת! לפעמים מישהו כאילו לוחש באוזן‬ ‫"שרדף אליפז בן עשו במצוות אביו אחריו להורגו והשיגו‪ ,‬ולפי‬ ‫ואומר לאדם‪" :‬שמע‪ ,‬עזוב את המאמצים המיותרים‪ ,‬וכי‬ ‫שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו‪ .‬אמר לו מה אעשה לציוויו‬ ‫של אבא‪ ,‬אמר לו יעקב טול מה שבידי‪ ,‬והעני חשוב כמת" (רש"י)‬ ‫יש לך סיכוי? האם אתה יכול להיות בן תורה מושלם?‪ ,‬מי‬ ‫אמר בכלל שתזכה להיות תלמיד חכם? ‪ -‬כלך לך מהגמרא‬ ‫אליפז לא רצח את יעקב אבינו ‪" -‬לפי שגדל בחיקו של‬ ‫מה כבר ייצא ממך"‪ .‬זו טענה אכזרית‪ .‬ולמה?‬ ‫יצחק"‪:‬‬ ‫כי עליו להשיב ליצר הרע‪" :‬אתה מבלבל את המוח‪ ,‬גם אם‬ ‫אליפז ישב בספסל הקרוב לסבא ‪ -‬יצחק אבינו‪ ,‬ממש "בחיקו"‬ ‫לא אהיה בן תורה מושלם‪ ,‬אבל עכ"פ‪ ,‬אחוזים מסוימים יהיו‬ ‫ליד יצחק אבינו‪ .‬כמו שמשמע מרש"י‪.‬‬ ‫לי‪ .‬לאותם אחוזים מסוגל אני בוודאי‪ ,‬ואם כן אשרי חלקי!"‪.‬‬ ‫תשמעו מה ששמעתי על כך מהסטייפלער זצ"ל‪:‬‬ ‫תראו‪ ,‬להבדיל‪ ,‬את אליפז ‪ -‬מה היה יוצא ממנו ואיך יכול‬ ‫באחת הפעמים כשנכנסתי לחדרו של הסטייפלער‪ ,‬הוא‬ ‫היה להראות ללא אותם אחוזים מועטים שהצליחו להדבק‬ ‫הגביה את ראשו מהגמרא‪ ,‬קבלני בהארת פנים וביקש‪" :‬ר'‬ ‫ברוחו‪ ...‬אכן כמה שווה כל אחוז נוסף!‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬שב נא"‪.‬‬ ‫אתמול היה אצלי בבית הדין דין תורה מעניין‬ ‫מלאתי את בקשתו‪ ,‬התיישבתי על הכסא הישן שעמד לצד‬ ‫השולחן‪.‬‬ ‫אספר דבר חכמה ששמעתי מהגאון רבי חיים קרייזווירט‬ ‫פתח הסטייפלער ואמר "חשבתי היום חידוש נפלא‪ .‬הנה‬ ‫מאנטוורפן‪ .‬נכנסתי לביתו והוא קיבל את פני בחיוך כדרכו‪,‬‬ ‫כתוב בזמן שיעקב עזב את ארם נהריים בציווי אביו ואמו‬ ‫והחל בסיפור‪:‬‬ ‫ויצא ללבן‪ ,‬נודע הדבר לעשו‪ ,‬ושלח אחריו את אליפז בנו‬ ‫"ר' יענק'ב‪ ,‬תשמע‪ ,‬אתמול היה אצלי בבית הדין דין תורה‬ ‫בפקודה‪ :‬לך הרוג את יעקב!‪ .‬אליפז רדף‪ ,‬השיגו‪ ,‬תפסו‪ ,‬אך‬ ‫מעניין‪ .‬שני אנשים באו להתדיין‪ .‬המתווך תבע ‪0.006%‬‬ ‫לא הרגו מיד‪ ,‬אלא החל לספר לו את הענין החמור ‪ -‬כי‬ ‫ובעה"ב רצה לתת לו רק‪ 0.005% :‬תגיד לי האם אין זה‬ ‫מוטל עלי צווי של כיבוד אב (שמעתם? כיבוד אב של לא‬ ‫מגוחך? המריבה ביניהם היתה עזה ‪ -‬על חלקיקי אחוז‪...‬‬ ‫תרצח‪ )...‬מה היה הסוף? אליפז ביקש מיעקב שיסייע לו איך‬ ‫הרב קרייזווירט המתין שאני אגחך מעט‪ ,‬שתק שניה קצרה‬ ‫להשתחרר מזה‪.‬‬ ‫והמשיך‪ :‬אבל דע ר' יענק'ב ‪ -‬שהקרן הייתה ‪ 15‬מיליון‪...‬‬ ‫"אמר לו יעקב טול מה שבידי‪ ,‬והעני חשוב כמת"‪ .‬זו העצה‬ ‫וא"כ כל חלק מאחוז‪ ,‬הוא הרבה מאוד‪.‬‬ ‫שיעקב אבינו הציע לו והוא קיבלה ולא הרג את יעקב‪,‬‬ ‫הבנתם? כשעוסקים באחוזים‪ ,‬יש לדעת קודם כמה שווה‬ ‫ולמה נמנע אליפז מלהורגו ‪" -‬ולפי שגדל אליפז בחיקו של‬ ‫הקרן‪( ...‬בניגון) כשיודעים את גודל הקרן של תורה ומצוות‪,‬‬ ‫יצחק משך ידו"‪ .‬משמע מכאן‪ ,‬שאם אליפז לא היה לומד‬ ‫מבינים למה גם אחוזים קטנים שווים כל כך!‪ ...‬כל עבירה‬ ‫בישיבה של יצחק אבינו‪ ,‬הוא לא היה חושב פעמיים ‪ -‬מיד‬ ‫אחת פחות ‪ -‬היא דבר גדול‪ ,‬מצווה אחת ומעשה אחד יותר‪,‬‬ ‫היה הורגו‪ .‬והיינו‪ ,‬שהלימוד בישיבה מנע את הריגתו של‬ ‫הינם רווח שאין לשער!‬ ‫יעקב אבינו ע"ה‪ .‬ראיה מכאן שכדאי להחזיק בחור בישיבה‪,‬‬ ‫תשמעו גמרא מופלאה מפורשת בחולין (דף צ"ב) "אלו‬ ‫על מנת שלא יהיה רוצח (שבמקום להיות רוצח הוא יהיה‬ ‫שלושים מצוות שקיבלו עליהם בני נח ואין מקיימים אלא‬ ‫רק גנב‪ )...‬אמר הסטייפלער‪.‬‬ ‫שלושה‪ ...... .‬שאין שוקלין בשר המת במקולין ואחת שמכבדין‬ ‫הביטוי של חז"ל "ולפי שגדל בחיקו" היינו‪ ,‬לא שהיה בא קצת‬ ‫את התורה" הם קיבלו עליהם שלושים ולא מקיימים אלא‬ ‫לסדרים‪ ,‬אלא היה רגיל לבוא לסדרים‪ ...‬ראש הישיבה היה‬ ‫שלושה‪ ,‬פשיטת רגל של ‪ ...90%‬ומה כבר הם כן מקיימים?‬ ‫יצחק אבינו ואליפז "ישב בחיקו" ממש לידו‪ ,‬ליד המשגיח‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪4‬‬ ‫את המינימום ‪ -‬שלא מוכרים בחנויות בפרהסיה בשר של‬ ‫מת‪( ...‬תראו ברש"י עוד פשט) ועוד‪ - ,‬שמכבדים את התורה‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬את זה אפשר להבין קצת "מכבדים את התורה" ‪ -‬דבר‬ ‫גדול באמת‪ ,‬אבל המצווה הקודמת‪ ,‬אינה מצווה אלא‪ ,‬שאת‬ ‫העבירה‪ ,‬אינם עושים בקול רעש גדול בפרהסיה (ואם זה‬ ‫המצוות שלהם תתארו לכם ‪ -‬מה כבר העבירות שלהם‪.)...‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מה הולך כאן‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מה הולך כאן‪ ,‬וכי אלו מצוות הן?! אתמהה‪.‬‬ ‫אך רבותי! אנו רגילים לחשוב שיש מצווה גמורה וישנה‬ ‫עבירה שלימה ‪ -‬כך או כך‪ .‬אבל כאן בגמרא מתגלה‪ ,‬שאם‬ ‫ביכולתו של אדם לעשות עבירה בשלמותה רח"ל ועושה‬ ‫אותה רק שמונים אחוז‪ ,‬הדבר נחשב לו כמצווה‪.‬‬ ‫כי "רחמנא ליבא בעי" וכאשר הלב נמנע מלעבור עבירה ‪-‬‬ ‫או יותר מצווה "אשרינו מה טוב חלקינו!"‬ ‫הוא מתאמץ‪ ,‬הלב עושה משהו סוחט טיפת דם‬ ‫אבל היכן דפיקות הלב שלך?‬ ‫מה המשקל והמידה של אותה טיפת דם שהלב סחט?‬ ‫עשרה אחוז בסך הכל‪ - .‬אבל זה כבר נקרא מצווה‪ .‬ומי‬ ‫למדנו‪ ,‬אוי‪ ,‬דבר נפלא‪:‬‬ ‫באמת גרם להם שישמרו לפחות את המעט הזה? ‪" -‬שהם‬ ‫לעשות עבירה בדפיקת לב ולעשות עבירה ללא דפיקת לב‪,‬‬ ‫מכבדים את התורה" ‪ -‬אם לא היו מכבדים את התורה הם‬ ‫ההבדל ביניהם גדול מאד ‪ -‬כמו הבדל שבין רשע לצדיק‪...‬‬ ‫היו עושים עבירות ‪...100%‬‬ ‫אדם‪ ,‬צעיר או מבוגר‪ ,‬עושה פעם דבר לא נכון "אין צדיק‬ ‫הקב"ה היודע כל נקודה בחיי האדם בנסתר ובנגלה ‪ -‬אצלו‬ ‫בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" וקורה שהוא מרגיע‬ ‫נבחנים ‪ -‬גם האחוזים הקטנים ביותר‪ ,‬גם חלקיקי אחוז‪.‬‬ ‫את עצמו‪" :‬לא חסרים אנשים שעושים עבירות"‪ ,‬אז אני‬ ‫עכשיו תחשבו טוב‪:‬‬ ‫רוצה להגיד לו‪ :‬נכון‪ ,‬גם אם המחשבה שלך נכונה‪ ,‬שלא‬ ‫אם‪ ,‬אחוז אחד פחות של עבירה נחשב לי כמצווה‪ ,‬קל‬ ‫אתה היחיד שעובר עבירות‪ ,‬בסדר‪ ,‬אבל היכן דפיקות הלב‬ ‫וחומר אחוז נוסף במצווה‪ :‬כאשר יהודי יכול להתפלל קצת‬ ‫שלך?‪ ,‬תאנח לרגע אחד! ואשר אתה ממשיך הלאה‪ ,‬להיכן‬ ‫יותר טוב בעוד כמה אחוזים‪ ,‬האם אנו יודעים להעריך את‬ ‫נעלם כאב הלב?‪ ...‬דע לך שדפיקות לב אלו יכולות לסייע‬ ‫שווי הדבר?‬ ‫לך מדינה של גהינום!‪...‬‬ ‫יהודי לומד יותר בהתמדה‪ ,‬ביותר קדושה‪ ,‬בתוספת אמונה‪,‬‬ ‫הקב"ה בוחן ויודע את תוך הלבבות‪.‬‬ ‫וכי יש לנו מושג בערך הדבר?‬ ‫לכן שלא יספרו לכם סיפורים "מה כבר יכול להיות ממני?"‬ ‫(נערך מתוך 'להגיד' חומש המגידים)‬ ‫הבל הבלים ‪ -‬כל מעלה נוספת אין ערוך לה‪ ,‬פחות עבירה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫ומכיוון שאני גר ברחוב וילקומירר‪ ,‬הייתי מכוון את השעה לראות‬ ‫איך שהוא עובר כל פעם‪ ...‬והסיפור שאספר לכם הוא סיפור‬ ‫נורא‪ ...‬בחור שאל אותו שאלה‪ ...‬שם‪ ,‬ב"כיכר ברטנורא"‬ ‫הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל על הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל‬ ‫ְוְ ִִהֵּנֵ ה ֻֻסָּלָ ם ֻֻמָּצָ ב ַַא ְְרָצָ ה ְוְ ֹרֹאׁשֹו ַַמִּגִ יַעַ ַַה ָָּׁש ָָמְיְ ָָמה (כח)‬ ‫"נתיבות"‪" ...‬מחנה אפרים"‪" ...‬רבי עקיבא אייגר'ס"‪ ...‬כי הרי‬ ‫לא דם נזל בעורקים שלו ! ! ! ‪ - -‬לא רק שדברי תורה‬ ‫מי שראה ומי ששמע‪...‬‬ ‫נטבעו בדמו‪ ,‬אלא שדמו נהפך להיות "רשב"א'ס"‪" ,‬רמב"ן'ס‪,"...‬‬ ‫מי שזכה פעם‪ ,‬לשמוע ולהתבשם מניחוחי שיעוריו של ר'‬ ‫"ריטב"א'ס‪ ,"...‬אחרונים‪ ...‬זו היתה כל המציאות שלו‪.‬‬ ‫שמואל‪( ...‬רוזובסקי) ראה‪ ,‬ממש‪ ,‬ככל הדברים האלה וככל‬ ‫אם אומרים שבן אדם יכול להיהפך לתורה‪ ,‬ראו את זה‬ ‫החזיון הזה‪...‬‬ ‫באיש הקדוש הזה‪.‬‬ ‫זה הרי היה פלאי פלאים‪...‬‬ ‫והשיעור‪ ...‬המחזה הנאדר בקודש‪ ...‬השיעור היה מתמשך‬ ‫כאשר היה מתחיל לומר את הגמרא בלבד‪ ,‬והיה אומר את‬ ‫בלי גבולות של זמן בכלל‪ - .‬ומה היו רואים? ‪...‬‬ ‫התיבות של הגמרא עם כל המתיקות‪ ,‬והיה מכניס בה חיים‪...‬‬ ‫כשהיו נמצאים בשיעור ראו בחוש מה שכל אחד מאמין‪- ...‬‬ ‫היה מכניס חיות כזו‪ ,‬בכל הסוגיא‪...‬‬ ‫כל אחד מאתנו‪ ,‬מאמינים בני מאמינים‪ ,‬יודע שאין בעולם‬ ‫היתה אז הרגשה‪ ,‬כאילו עכשיו עומדים בהר סיני‪ ...‬ממש‪,‬‬ ‫הזה כלום‪ ,‬חוץ מתורה בלבד וכל מה שרואים כאילו קיים‪,‬‬ ‫כאילו עכשיו הקדוש ברוך הוא מדבר‪...‬‬ ‫זה אחיזת עיניים בלבד‪ - .‬מה שיש זה רק תורה!!! התורה‬ ‫היתה הרגשה שממש‪ ,‬שכינה מדברת מתוך גרונו‪ ,‬ושומעים‪...‬‬ ‫היא שורש המציאות והיא מהווה את המציאות‪ ,‬רק זה‬ ‫‪ -‬את השכינה עצמה‪ .‬וזה לבד היה מכניס כזו חשקת התורה‪,‬‬ ‫הדבר שקיים וזו המציאות היחידה שישנה‪ ,‬ויודעים גם‬ ‫וכזו אהבת התורה‪ ...‬ממש‪ ,‬לשמו ולזכרו תאות כל נפש‪.‬‬ ‫ש‪ ...‬קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא ‪ -‬חד הוא! כל זה‬ ‫אם היו חותכים את הוורידים של ר' שמואל‪,‬‬ ‫אנחנו יודעים ומאמינים‪ .‬ומה שכולנו‪ ,‬מאמינים בני מאמינים‪,‬‬ ‫לא היה נוזל משם דם‬ ‫יודעים ומאמינים‪ ,‬אצלו‪ - ...‬בשיעורים‪ ,‬מיששו זאת בחוש‪.‬‬ ‫השמחה שהיתה בשיעור‪ ...‬הדברים שאמר היו מאירים‬ ‫‪ --‬מי שעוצם את עיניו‪ ...‬ונזכר בשיעורים שזכה לשמוע‬ ‫ושמחים כיום נתינתם בסיני‪ ,‬וכשהיה אומר סברא הוא היה‬ ‫אצלו‪ ...‬איך שאחרי שהיה אומר את הגמרא‪ ,‬הוא היה חורז‬ ‫מטעים אותה‪ ...‬ממש‪" ,‬הוצק חן בשפתותיו"‪ ...‬כמו שכתוב‪,‬‬ ‫מהגמרא לראשונים ומהראשונים לאחרונים והיה מפלפל‬ ‫'יפיפית מבני אדם‪ ,‬הוצק חן בשפתותיך‪ ,‬על כן ברכך אלקים‬ ‫בדבריהם‪ ,‬אשר לא רק שהיו הם טבועים בדמו‪ - ...‬אלא‬ ‫לעולם'‪ .‬כשאמר סברא‪ ,‬היו מרגישים את הסברא‪ ,‬והיו‬ ‫הרבה הרבה יותר מכך‪.‬‬ ‫ממששים אותה בחלל האויר‪ ,‬זה היה בבחינת 'וימש‪- .'...‬‬ ‫עוד בחייו אמרתי‪ ,‬אם היו חותכים את הוורידים של ר' שמואל‪,‬‬ ‫לא 'וימש חושך' אלא "וימש אור"‪ .‬היה אפשר למשש את‬ ‫לא היה נוזל משם דם‪ ,‬אלא היו נוזלים "קצות החושן"‪...‬‬ ‫הדברים בחלל האויר‪ ...‬לא שצריכים להתאמץ ולהתייגע‬ ‫ולהשתכנע‪ ...‬ואף להגיד‪' ,‬נו‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬אפשר הרי להגיד‬ ‫גם כך וכך‪ ...‬נו‪ ,‬אבל מאמינים לו שהסברא נכונה‪ - '...‬לא!‬ ‫היו ממששים אותה בידיים‪...‬‬ ‫והאמת‪ ...‬האמת‪ ,‬והעוז שהיה בו‪ ,‬לבוא ולומר‪' ,‬אמנם אתמול‬ ‫אמרתי כך וכך‪ ,‬אבל‪ ,‬הלכתי הביתה ולא היתה לי מנוחה‪'...‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪6‬‬ ‫וראיתי את הסיפור הידוע‬ ‫ר' שמואל‪ - ...‬לשמו ולזכרו תאוות נפש‪...‬‬ ‫מסתמא כל הבחורים שנמצאים כאן לא ראו את האדם הזה‪.‬‬ ‫אנחנו היינו רואים אותו יום‪-‬יום‪ ,‬כיוון שיום‪-‬יום הוא היה‬ ‫הולך כאן‪ ,‬ב"זיכרון מאיר"‪ .‬הוא היה גר ברחוב הרב מלצר‬ ‫וכשהוא היה הולך מביתו לישיבה‪ ,‬הוא היה הולך דרך רחוב‬ ‫וילקומירר‪ ,‬היכן שגר ר' מיכל יהודה (ליפקוביץ)‪ ,‬והוא היה‬ ‫עולה לישיבה‪ ,‬את רחוב וילקומירר יום‪-‬יום‪ ,‬בערך בשעה‬ ‫אחת עשרה‪ ,‬מכיוון שהוא היה הולך לישיבה עוד לפני‬ ‫השיעור‪ - ...‬אז‪ ,‬הוא היה עולה‪.‬‬ ‫ואחרי זה הוא היה יורד‪ ,‬לפעמים גם בשעה ארבע או חמש‪,‬‬ ‫כי אמנם כרגיל גומרים את השיעור בשעה אחת וחצי‪ ,‬אבל‬ ‫ברוך בער לא דיבר ככה‪ ,‬ר' ברוך בער היה אומר‪" ,‬זאך צו‬ ‫אצלו היה נגמר גם יותר מאוחר‪ .‬ואחרי זה היה מחזה‪,‬‬ ‫שטעלן"‪ ...‬ור' שמואל חידש שאפשר לדבר בעברית ולהגיד‬ ‫שהתושבים ב"זיכרון מאיר" לא ישכחו אותו אף פעם‪ ,‬איך‬ ‫"ְמְַצ ְׁׁש ֶֶטל"‪[ ...‬א‪.‬ה‪ .‬והיינו‪ ,‬מדמה]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫שהבחורים מלווים אותו‪ - ...‬אתם ראיתם את זה פעם?‬ ‫על כל פנים‪ ,‬הסיפור שאספר לכם הוא סיפור נורא‪ ...‬בחור‬ ‫הבחורים היו מלווים אותו‪ ,‬והוא היה עומד ומדבר אתם‬ ‫שאל אותו שאלה‪ ...‬מעשה שהיה‪ .‬שם‪ ,‬ב"כיכר ברטנורא"‪,‬‬ ‫בלימוד‪ ,‬פעם בכיכר [ברטנורא] פעם במקום אחר‪ ,‬וכך היו‬ ‫כאשר עוד עמדו בשעה ארבע ‪ -‬ארבע וחצי ודיברו עדיין‬ ‫עומדים ומדברים איתו שעות‪ ...‬ולפעמים היה נמשך עד‬ ‫בלימוד‪ ,‬כהמשך להשיעור שלו‪ .‬הבחור שאל אותו שאלה‪ ,‬ור'‬ ‫השעה חמש‪ ,‬שהיה מדבר עם בחורים יחידים בלימוד‪.‬‬ ‫שמואל שאג‪ - - ...‬ואמר‪' ,‬מוכרחים לראות את הרשב"א‪ ...‬איר‬ ‫ומכיוון שאני גר ברחוב וילקומירר‪ ,‬הייתי מכוון את השעה‬ ‫ווייסט די מעשה? [‪ -‬אתם יודעים את המעשה הזה?]‪- - .‬‬ ‫לראות איך שהוא עובר כל פעם‪ ,‬וראיתי את הסיפור הידוע‪,‬‬ ‫'מוכרחים לראות את הרשב"א‪ ...‬ועמדו שם מספר בחורים‪...‬‬ ‫שאמנם הוא כבר מפורסם אבל אני ראיתי את זה‪ ,‬שהוא נתקל‬ ‫יש קצת שהם "לא מבינים"‪ ...‬ויש בחורים שהם כן מבינים‪...‬‬ ‫בעמוד חשמל וביקש סליחה‪ - ...‬זה אני בעצמי ראיתי‪ .‬הוא‬ ‫יש בחור שמבין‪ ,‬שאם ר' שמואל אומר שצריך לראות את‬ ‫היה שקוע בלימוד‪ ,‬וכשהוא היה הולך הוא גם היה "עובד"‬ ‫הרשב"א‪ ,‬אז צריך לעשות משהו‪ ..‬והבחור התחיל לרוץ‪...‬‬ ‫עם הידיים‪ ,‬והואיל והוא היה שקוע בלימוד בצורה נוראה‪,‬‬ ‫‪ -‬ועלה את המדרגות‪ .‬הוא עלה את המדרגות המפורסמות‪,‬‬ ‫פתאום הוא הרגיש שהוא נתקל במישהו‪ ,‬ואמנם היה זה‬ ‫שעולים בהם מ"כיכר ברטנורא" אל הישיבה‪ ,‬והוא רץ‪...‬‬ ‫עמוד חשמל‪ ,‬אך הוא חשב שהיה זה ילד‪ ,‬הוא אמר 'סליחה‪,‬‬ ‫רץ‪ ...‬רץ‪ - ...‬בשביל להביא את הרשב"א‪ .‬בינתיים‪ ,‬שכן אחד‬ ‫סליחה‪ - '...‬כמו כל דבר שהיה אומר שניים שלושה פעמים‪.‬‬ ‫מהבניין הסמוך אשר שמע שר' שמואל אומר‪ ,‬שצריכים‬ ‫'סליחה‪ ,‬סליחה‪ ,‬סליחה‪ '...‬הוא ביקש סליחה מהעמוד ואמר‬ ‫לראות את הרשב"א‪ ,‬הוציא מהארון את ה"רשב"א"‪ ,‬ירד‬ ‫לו גם 'שלום' שלוש פעמים‪ ,‬והמשיך ללכת הלאה‪- - ...‬‬ ‫ורץ‪ ...‬והביא לר' שמואל את הרשב"א‪ ...‬אמר לו ר' שמואל‪,‬‬ ‫אשרי עין ראתה‪...‬‬ ‫'יישר כוח אייך‪ '...‬תודה רבה לכם‪ .‬יישר כוח‪ ...‬אבל‪ ,‬בחור‬ ‫הסיפור שאספר לכם הוא סיפור נורא‬ ‫אחד רץ עכשיו לישיבה להביא "רשב"א"‪ ,‬הנה עוד מעט‬ ‫הוא יחזור‪ ,‬ואם הוא יראה שכבר יש לנו רשב"א‪ ,‬יהיה לו‬ ‫ואספר לכם סיפור‪ ...‬הוא היה יורד במדרגות היורדות אל‬ ‫"מפח נפש"‪ ...' ...‬יהיה לו "מפח נפש"! לכן‪ ,‬קח את הרשב"א‪,‬‬ ‫מול "כיכר ברטנורא"‪ ,‬והיה עומד שם‪ ,‬בכיכר ברטנורא‬ ‫לך הביתה‪ ,‬ואנחנו נחכה‪ '...‬זה הסיפור‪ ,‬אולי הוא יבוא לכם‬ ‫ליד הקיוסק‪ ,‬ומדבר‪ ...‬והקול שלו‪ - ...‬קול ה' בכוח!! והיו‬ ‫פעם לשימוש‪ - ...‬אולי יבוא לשימוש‪– .‬‬ ‫שומעים למרחוק‪ ,‬איך שהוא מדבר עם הבחורים אשר‬ ‫'לעולם' כך כתוב בסידור‪' .‬יהא אדם‪ '!!...‬מ'דארף זיין א‬ ‫שאלו בלימוד‪ .‬עד הבית שלנו‪ - ...‬היו שומעים אותו‪ .‬והיו‬ ‫מענטש!!! צריך להיות בן אדם‪...‬‬ ‫"ְמְַצ ְׁׁש ֶֶטל"?‪ ...‬אני‬ ‫פעמים שפתאום שמעו אותו‪' ,‬מה אתה ַ‬ ‫(מתוך חוברת 'נזיר שמואל')‬ ‫"ְמְַצ ְׁׁש ֶֶטל"‪ .‬ר'‬ ‫חושב שהוא הכניס את הביטוי הזה בעולם‪ַ ,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫בחתונה של אחד מבני נ"י‪ ,‬זקני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה‬ ‫אמור להגיע לסדר קידושין‪ ,‬אך לבסוף שעות ספורות לפני החופה‬ ‫הודיעו כי אינו חש בטוב ולא יוכל להגיע‪ ,‬בצר לי עליתי לאאמו"ר‬ ‫הגאון הגדול רבי שלמה קנייבסקי שליט"א בהנהגות מרבותיו וזקניו זיע"א בעניני קידושין‬ ‫ֶֶאת ָּכָ ל ַַאְנְ ֵֵׁשי ַַה ָָּמקֹום ַוַ ַּיַ ַעַ ׂש ִִמ ְְׁש ֶֶּתה (כט)‬ ‫אאמו"ר זצ"ל לא הסכים בשום אופן לסדר קידושין‪,‬‬ ‫ובענוותנותו היה רגיל להסביר את סירובו בכך שהרי מבואר‬ ‫בגמ' (קידושין ו') כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא‬ ‫לו עסק עמהם‪ ,‬וכפי הנראה הסיבה האמיתית היתה‪ ,‬שחשש‬ ‫שדבר זה יפריע לסדרי לימודו כאשר לא יוכל לסרב לרבים‬ ‫שיבקשו ממנו‪ ,‬ולכן העדיף להימנע לחלוטין מכל הענין‪.‬‬ ‫ואמר לי שאעלה לביתו‬ ‫של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל‬ ‫והוא ענה לי‪" :‬שהיום זה הכבוד שהתלמיד נותן לראש‬ ‫הישיבה שלו‪ ,‬ואין להימנע מלקחת"‪ .‬ואף זכיתי לקבל ממנו‬ ‫בחתונה של אחד מבני נ"י‪ ,‬זקני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫כו"כ הוראות בעניני סידור קידושין‪.‬‬ ‫היה אמור להגיע לסדר קידושין‪ ,‬אך לבסוף שעות ספורות‬ ‫ולפתע הגיע אדם עני ואביון‬ ‫לפני החופה הודיעו כי הוא אינו חש בטוב ולא יוכל להגיע‪,‬‬ ‫בצר לי עליתי לאאמו"ר ובקשתי ממנו שבשל הנסיבות‬ ‫מנהגנו הוא שגם מי שלא אוכל בסעודת השבע ברכות‬ ‫המיוחדות יאות באופן חריג להגיע לסדר קידושין בחתונה‪,‬‬ ‫יכול לברך את הברכות‪ .‬אך אינו יכול להיות פנים חדשות‪,‬‬ ‫אך אעפ"כ סירב‪ ,‬ואמר לי שאעלה לביתו של מרן הגראי"ל‬ ‫כיון שכל העניין בפנים חדשות זה מה שמרבים הסעודה‬ ‫שטיינמן זצ"ל ואבקש ממנו שיגיע לסדר קידושין‪ ,‬וכך היה‪.‬‬ ‫בשבילו‪ ,‬ואם אינו אוכל הרי אין מרבים בשבילו (עי' בב"ש‬ ‫עד כדי כך היה איתן בדעתו‪.‬‬ ‫סי' ס"ב סק")‪ ,‬מספרים שהחזו"א השתתף בסעודת שבע‬ ‫אך היה פעם אחת שבה חרג ממנהגו‪ ,‬היה זה כאשר ח"א‬ ‫ברכות בסלובודקא‪ ,‬והיה חסר פנים חדשות‪ ,‬ולפתע הגיע‬ ‫זצ"ל מקרוביו התחתן בזיווג שני בגיל מבוגר‪ ,‬ובקש ממנו‬ ‫אדם עני ואביון‪ ,‬רבי אייזיק שר זצ"ל שנכח שם נתמלא‬ ‫לסדר קידושין בחתונתו‪ ,‬אאמו"ר הסכים‪ ,‬אך התנה זאת‬ ‫שמחה שהנה יש לנו פנים חדשות ‪" -‬צלם אלוקים"‪ ,‬אך‬ ‫בכך שאותו ח"א יהיה ה"עומד על גביו" ויקח על עצמו את‬ ‫החזו"א אמר שבשביל פנים חדשות צריך לברר במטבח אם‬ ‫האחריות‪ ,‬והסיבה לכך שהסכים כיון שרצה לזכות לומר את‬ ‫מרבים הסעודה בשבילו‪.‬‬ ‫הברכה לכה"פ פעם אחת בחייו‪.‬‬ ‫יש נידון בפוסקים לגבי חתן וכלה שמשתתפים בתוך ימי‬ ‫זכיתי שהסטייפלר זצ"ל סידר קידושין בחתונתי‪ ,‬וכן סידר‬ ‫השבע ברכות בסעודה שאינה נערכת לכבודם‪ ,‬כאשר הדוגמא‬ ‫אצל זקני רבי יעקב שניידמן זצ"ל (שלמד אצלו בישיבה)‬ ‫המצויה לכך היא בברית מילה‪ ,‬האם אפשר לברך את השבע‬ ‫וכמו"כ סידר קידושין אצל מו"ח שליט"א‪.‬‬ ‫ברכות כיון שעיקר הסעודה לכבוד הברית‪ ,‬ובאחת הבריתות‬ ‫שאלתי את זקני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫אצלנו השאלה הזו נגעה למעשה‪ ,‬ואאמו"ר זצ"ל הורה שאם‬ ‫יוסיפו מאכל חשוב לכבוד החתן והכלה יהיה אפשר לומר‬ ‫שאלתי את זקני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם נכון מה‬ ‫את הברכות דאז נחשב שהסעודה גם לכבודם‪.‬‬ ‫שנהוג בזמננו שמכבדים את ראש הישיבה לסדר קידושין‬ ‫(גליון 'נפשי חמדה' חיי שרה תשפ"ז)‬ ‫לתלמידיו‪ ,‬שהרי סידור קידושין זהו כיבוד ששייך לרבנים‪,‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪8‬‬ ‫אדם נורמאלי היה מבין מיד שיעקב אבינו הוא קמע מיוחד במינו‪,‬‬ ‫ומתאמץ לשמור עליו בכל כוחו ודואג שלא תהיה לו שום סיבה‬ ‫ללכת‪ .‬מדוע אינו דואג להנעים לו את השהות אצלו?‬ ‫הגאון רבי גואל אלקריף שליט"א על אדם שחי בלי אמונה‬ ‫ַוַ ָּיָ ָָרץ ִלִ ְְק ָָראתֹו ַוַ ְיְ ַַח ֶֶּבק לֹו ַוַ ְיְ ַנַ ֶֶּׁשק לֹו (כט)‬ ‫עם עשרה‬ ‫גמלים והרבה‬ ‫יש אנשים שבבית הכנסת ובבית המדרש הם מאמינים גדולים‪,‬‬ ‫כסף‪ ,‬ומסיק‬ ‫אך כשהם מגיעים הביתה הם שוכחים את כל השיעורים‬ ‫כי לנכד יעקב‬ ‫וכל האמונה‪ .‬בבית הם כועסים על השכנים‪ ,‬מתווכחים על‬ ‫יש כמויות‬ ‫עוולות שנעשו להם‪ ,‬וברגע אחד שוכחים את כל דרגות‬ ‫של כסף‪ ,‬ואינו‬ ‫האמונה שלהם‪ .‬אדם צריך לזכור שהבית שלו הוא בגדר‬ ‫מסוגל לעצור‬ ‫"בית אל"‪ ,‬ותפקידו הוא להביא את הקב"ה ואת השכינה‬ ‫את עצמו‪ .‬כך‬ ‫הקדושה לתוך הבית‪ .‬באחת השיחות שמסר המשגיח רבי‬ ‫נראה אדם שאין‬ ‫יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בישיבת פוניבז' הוא האריך לדבר‬ ‫לו שליטה על‬ ‫על ההבדל בין אדם שחי אמונה – לאדם שחי בלי אמונה‪.‬‬ ‫תאוותיו‪ .‬אדם‬ ‫חיי אמונה מחייבים את האדם להגיע לידי תיקון המידות‬ ‫שמעולם לא הורגל להתאפק‪ .‬וזה עדיין לא נגמר‪ .‬לבן היה‬ ‫ועבודה עצמית‪ .‬הוא יודע שהעולם אינו הפקר‪ ,‬מבין שיש‬ ‫עני ובלי בנים‪ .‬ברגע שהגיע יעקב אבינו לארם‪ ,‬נהייתה שם‬ ‫תכלית לכל מה שנעשה‪ ,‬וממילא שולט על יצריו ועל תאוותיו‪.‬‬ ‫ברכה גדולה‪ .‬ארם התברכה במים בשפע‪ ,‬ומלבד זאת ללבן‬ ‫הוא חי על פי השכל‪ ,‬ובמקום להיות עבד של תאוותיו‪ ,‬הוא‬ ‫עצמו החלו להיוולד בנים ‪ -‬בהיותו מעל גיל מאה‪ ,‬והוא‬ ‫מחפש לעשות את רצון ה' בכל אשר הוא פונה‪.‬‬ ‫התעשר עושר אגדי‪ .‬אדם נורמאלי היה מבין מיד שיעקב‬ ‫בגיל שישים ושלוש עוזב יעקב אבינו את בית הוריו‪ ,‬ולאחר‬ ‫אבינו הוא קמע מיוחד במינו‪ ,‬ומתאמץ לשמור עליו בכל‬ ‫מכן יושב בבית עבר במשך ארבע‪-‬עשרה שנה‪ .‬הוא מגיע‬ ‫כוחו ודואג שלא תהיה לו שום סיבה ללכת‪ .‬מדוע אינו דואג‬ ‫לבית לבן בגיל שבעים ושבע‪ .‬אמו רבקה הייתה עקרה לפני‬ ‫להנעים לו את השהות אצלו? מפני מה הוא מרמה אותו‬ ‫הולדתו במשך עשרים שנה‪ ,‬כך שהיא עצמה כעת בת מאה‪,‬‬ ‫שוב ושוב? הרי ברור שאדם שמרמים אותו‪ ,‬לבסוף יברח‪.‬‬ ‫ולבן ‪ -‬שהיה אחיה הגדול ‪ -‬הוא בן למעלה ממאה שנה‪.‬‬ ‫אלא שכך נראה אדם שאינו מאמין‪ .‬הוא רואה רק את הרגע‬ ‫זקן מופלג‪ .‬מלבד זקנותו היה לבן גם נכבד מאוד‪ .‬אביו היה‪,‬‬ ‫הזה‪ .‬כעת הוא יכול להרוויח כמה שקלים‪ ,‬אז הוא מרמה‪.‬‬ ‫הלא‪ ,‬המלך של ארם‪ .‬מתאים היה שכשיגיע יעקב הוא יקבלו‬ ‫הוא לא מסוגל להתאפק‪ ,‬אף על פי שהמעשים שלו יגרמו‬ ‫תחילה בהתעניינות במצב המשפחתי‪ ,‬שישאל מה קורה עם‬ ‫לו הפסד גדול בסופו של דבר‪ .‬האטימות השכלית הזו נובעת‬ ‫אברהם‪ ,‬מה שלום גיסו יצחק‪ ,‬מה שלום עשו‪ ,‬האחיין‪ .‬הם‬ ‫ממידות מקולקלות שלא עובדים עליהן‪ .‬אדם נגרר אחר‬ ‫היו אנשים מפורסמים‪ ,‬שכל העולם כולו ידע עליהם‪ .‬ומה‬ ‫תאוותיו בלי להקדיש מחשבה ולשתף את השכל‪ .‬בחוץ יש‬ ‫עושה לבן במפגש המרגש הזה? דבר ראשון הוא בודק מה‬ ‫אור ושמש‪ ,‬אבל מי שיושב בתוך בית עם תריסים מוגפים‬ ‫יש לו בכיסים‪ ...‬כשהוא לא מוצא בכיסים הוא מנשק אותו‬ ‫‪ -‬נמצא בחושך‪ .‬בדיוק כך מי שנמצא במצב 'אטום' – לכל‬ ‫ובודק את הפה‪ ,‬אם לא מוחבא שם יהלום‪ ...‬מה הדחיפות‬ ‫אדם יש צינור שמחבר אותו לקב"ה‪ ,‬צינור שיכול להזרים‬ ‫הגדולה? מה יקרה אם החיבוק הזה יחכה עוד חמש דקות?‬ ‫לו שפע של ברכה והצלחה‪ ,‬אבל מי שאוטם את הצינור‬ ‫מה פשר ההתנפלות הזו? אתה אדם מכובד!‬ ‫שלו במידות לא טובות‪ ,‬אינו יכול לקבל את הברכה כלל‪.‬‬ ‫ההסבר פשוט‪ :‬לבן כל כך אוהב כסף וחומד ממון‪ ,‬עד שאינו‬ ‫('שש באמרתך' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫מסוגל להתאפק‪ ...‬הוא זכר שאליעזר עבד אברהם הגיע‬ ‫‪9‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫ומי נמצא יחד עם יעקב אבינו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו‪ ,‬מי‬ ‫כל השושבינים מסביב‪ ,‬חבורה של גזלנים רצחנים ורמאים שהוא‬ ‫לא היה מתקרב אליהם‪ ,‬וכי יש לנו אפשרות לתאר את החושך‪...‬‬ ‫הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א ראש ישיבת 'עטרת שלמה' על נסיונות‬ ‫בכל העידונים שיכולים להימצא‪ ,‬זו הסביבה הטבעית של‬ ‫בפרשיות של יעקב אבינו‪ ,‬כמעט אין לנו בהם השגה‪ ,‬פרשת‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬במקום הקדושה‪ ,‬במקום התורה‪ ,‬במקום היראה‪,‬‬ ‫ויצא היא פרשה שלימה בתורה ואנחנו לא יודעים מה כתיב‬ ‫במקום שמדקדקים על קלה כבחמורה‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬פרשה שלימה איך יעקב אבינו התמודד עם הרמאות‬ ‫ועכשיו‪ ,‬יש איזה רשע שרוצה להרוג אותו‪ ,‬ומהאי טעמא‬ ‫של לבן הארמי ומה עשה כנגד "ותחלף את משכורתי"‪ ,‬עם‬ ‫הוא צריך להימצא בסביבה שהיא ההיפך הגמור ממש‪ ,‬כתוב‬ ‫המקלות בשקתות המים וכו'‪ ,‬וכמעט שלא נזכר בפרשה את‬ ‫ברש"י בתחילת פרשת תולדות "רבקה בת בתואל הארמי‬ ‫עבודת ה' של יעקב אבינו‪ ,‬רק ברמיזה‪.‬‬ ‫מפדן ארם"‪" ,‬מקומה אנשי רשע"‪ ,‬לא רק לבן היה רשע‬ ‫אנחנו יודעים ומאמינים‪ ,‬שבמקלות יש הרבה סודות והרבה‬ ‫שם‪ ,‬אלא כל המקום היה כמו לבן‪.‬‬ ‫גופי תורה בלי שום ספק‪ ,‬כך כתוב מפורש‪ ,‬וכך גם אנחנו‬ ‫חבורה של גזלנים רצחנים ורמאים‬ ‫מזכירים בתפילת גשם ובעוד מקומות‪" ,‬למען פיצל מקלות‬ ‫בשיקתות המים"‪ ,‬ודאי שהיו שם דברים גדולים‪ ,‬אבל כשאנחנו‬ ‫חשבתי‪ ,‬קראנו היום את הפסוק‪" ,‬ויאסוף לבן את כל אנשי‬ ‫לומדים את הפרשה כמדומני שמתחילתה ועד סופה זה רק‬ ‫המקום ויעש משתה"‪ ,‬החתונה של יעקב ורחל‪ ,‬מדברים‬ ‫החלק של הקשיים של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫על איש ואשה שכינה שורה ביניהם‪ ,‬מדברים על השיא‬ ‫המעשה אבות סימן לבנים של פרשת ויצא זה הגלות‪" ,‬ויצא‬ ‫שרק יכול להיות מבריאת העולם‪ ,‬חתונה של כזה זיווג‪ ,‬כזו‬ ‫יעקב מבאר שבע"‪ ..‬חז"ל אומרים (ב"ר סח)‪ ,‬שהפרק תהילים‬ ‫קדושה‪ ,‬יום החופה הוא כמו יום כיפור‪ ,‬עולמות העליונים‬ ‫של "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" היה של יעקב‬ ‫ממש‪ ,‬ומי נמצא יחד עם יעקב אבינו ביום חתונתו וביום‬ ‫אבינו‪ ,‬אחרי שאליפז לקח לו הכל והוא נשאר בעירום‬ ‫שמחת ליבו‪ ,‬מי כל השושבינים מסביב‪ ,‬חבורה של גזלנים‬ ‫ובחוסר כל‪ ,‬הוא היה נתון בין צרת עשיו לצרת לבן‪ ,‬הוא‬ ‫רצחנים ורמאים שהוא לא היה מתקרב אליהם‪ ,‬וכי יש לנו‬ ‫ידע לאן הוא הולך‪ ,‬הוא ידע שלבן הארמי זה צרה שאין‬ ‫אפשרות לתאר את הצרה והקושי‪ ,‬את החושך והגלות‪ ,‬שבה‬ ‫למעלה הימנה בגוף ובנפש‪ ,‬ועל זה הוא אמר‪ ,‬מאין יבוא‬ ‫יעקב היה נמצא‪.‬‬ ‫עזרי‪ ,‬וכתוב בחז"ל שהמשמעות היא שהיתה לו הוה אמינא‬ ‫וכך כל הפרשה‪" ,‬עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך"‪,‬‬ ‫ומסקנא‪ ,‬והמסקנא היתה שאמר‪" ,‬לית אנא מובד סברי מין‬ ‫ואחרי זה "שש שנים בצאנך"‪ ,‬במשך עשרים שנה יעקב אבינו‬ ‫בריי"‪ ,‬אני לא הולך לאבד את האמונה ואת הביטחון בבורא‬ ‫נמצא במקום הכי גרוע שרק יכול להיות‪ ,‬והיה לו שיג ושיח‬ ‫עולם‪ ,‬אלא‪" ,‬עזרי מעם ה'"‪ ,‬אבל המצב שלו היה בשפל‬ ‫כסדר עם לבן הארמי‪ ,‬הרי מאה פעמים לכל הפחות הוא‬ ‫שרק יכול להיות‪.‬‬ ‫נפגש איתו רק בשביל ה"ותחלף את משכורתי"‪ ,‬ובנוסף יש‬ ‫נתאר לעצמינו‪ ,‬יעקב אבינו‪ ,‬בחיר שבאבות‪ ,‬אנחנו לא יכולים‬ ‫גם את בני לבן ואת אנשי המקום‪.‬‬ ‫לתאר לעצמינו מה זה בחיר שבאבות‪ ,‬אין לנו השגה אפילו‬ ‫והמעט מן המעט שחז"ל גילו לנו‪ ,‬שיעקב אבינו עבד שם‬ ‫בהרבה הרבה פחות מזה‪ ,‬אבל נתאר לעצמינו גדולי עולם‬ ‫את בוראו באותה מדריגה ממש כמו שעבד אותו בארץ‬ ‫שאנחנו חושבים שיש לנו קצת השגה בתלמודם ובקדושתם‬ ‫כנען אצל יצחק אבינו‪ ,‬הרמב"ם מעיד לנו במורה נבוכים‬ ‫ובצדקתם‪ ,‬ונמצאים ביחד עם יצחק אבינו ורבקה‪ ,‬במקום‬ ‫שלא היה רגע בחיי האבות הקדושים שהם לא היו דבוקים‬ ‫שיש שם השראת השכינה‪ ,‬שהענן נמצא מעל האוהל‪ ,‬ואחרי‬ ‫בו יתברך במדריגות הכי גדולות‪.‬‬ ‫זה נמצאים בבית מדרשם של שם ועבר‪ ,‬שזה י"ד שנים‬ ‫לקחו את יעקב אבינו ושמו אותו במקום הכי גרוע‪ ,‬ושם הוא‬ ‫של עסק התורה‪ ,‬מבחינת יעקב אבינו זה העידון הגדול‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪10‬‬ ‫בונה את בית ישראל‪ ..,‬אם רק היה מישהו שיכול לתאר את‬ ‫הניגוד‪ ,‬את האיגרא רמא ואת הבירא עמיקתא שיעקב אבינו‬ ‫היה נמצא‪ ,‬וחושך על פני תהום כפשוטו‪.‬‬ ‫מה אנחנו צריכים ללמוד‪ ,‬על יעקב אבינו אין לנו רשות‬ ‫לחשוב ולדבר‪ ,‬אין לנו בו מקצת השגה‪ ,‬אבל התורה נכתבה‬ ‫לנו וכמדומני שהיא רוצה שנלמד גם את זה‪ .‬פרשה שלימה‬ ‫בתורה‪ ,‬מרמים אותו כסדר‪ ,‬ואעפ"כ הוא שומר את הנאמנות‬ ‫שלו‪ ,‬הוא לא זז מצידקו‪" ,‬ולית אנא מובד"‪ ,‬לא את הביטחון‬ ‫ואת האמונה ולא את הישרות‪.‬‬ ‫היה מותר על פי דין לרמות אותו בחזרה‬ ‫"ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ועבדים"‪ ,‬כתוב‬ ‫ברמב"ם בסוף הל' שכירות‪ ,‬למה יעקב אבינו זכה לעשירות‪,‬‬ ‫צילותא‪ .‬אני יודע קצת עובדות ששמעתי מאבי מורי זכרונו‬ ‫בגלל שמי שנזהר בדיני ממון והוא נאמן הקב"ה נותן לו שכרו‬ ‫לברכה‪ ,‬הוא היה בסיביר‪ ,‬היו קבוצה של עשרה בחורים בני‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬הפרשה מלמדת אותנו גם את זה‪ ,‬יעקב אבינו‬ ‫תורה צעירים שנשלחו לסיביר ונשלחו לסיביר זה אומר‬ ‫שמר שם כל דבר בשלימות‪ ,‬אפילו שנמצאים עם הרמאי‬ ‫שעומדים עליהם כמו בגזירת עבודת פרך של מצרים‪ ,‬ויש‬ ‫של כל הדורות ומסתמא בלי שום ספק היה מותר על פי‬ ‫יומנים שכתב אחד מהם שאחר כך‪ ,‬שאחרי יום של עבודה‬ ‫דין לרמות אותו בחזרה‪.‬‬ ‫קשה מתאספים ביחד‪ ,‬ואמרתי חבורה בענייני זרעים‪ ,‬ואחרי‬ ‫התורה הקדושה רוצה ללמד אותנו‪ ,‬זה לא משנה איפה אתה‬ ‫זה אמרתי חבורה בענייני טהרות‪ ,‬ואחרי זה אמרתי שיחת‬ ‫נמצא‪ ,‬כלל ישראל יכול להיות בבית המקדש‪ ,‬יכול להיות‬ ‫מוסר‪ ,‬ואחרי זה אמרתי שיחת הכנה לימים הנוראים וכו'‬ ‫איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ויש נביאים ומלכים‪ ,‬ויכול‬ ‫וכו'‪ ,‬וזה רק מה שנשאר לנו מאחד מהם‪.‬‬ ‫להיות בשפל המדריגה התחתונה‪ ,‬אנחנו קיבלנו מהאבות‬ ‫דאס איז כלל ישראל‪ ,‬ניתנו לנו כוחות בכל מצב‪ ,‬אפילו‬ ‫הקדושים את הכח והתעצומות לעבוד את העבודה גם שם‪,‬‬ ‫בעומקא דתהום רבה‪ ,‬אפילו כשיהיה המצב הכי לא מצב‪,‬‬ ‫"קראתי שמך ה' מבור תחתיות" (איכה ג)‪.‬‬ ‫הכי קשה‪" ,‬גדולי חכמי ישראל‪ ,‬והם מכלל מעתיקי השמועה‬ ‫וזה נוגע לנו‪ ,‬נכון שאנחנו ב"ה לא נמצאים במצב הזה‪ ,‬לא‬ ‫איש מפי איש"‪ ,‬דור דור ונסיונותיו‪.‬‬ ‫שלחו אותנו לסיביר ואנחנו לא נמצאים במחנות שכופים‬ ‫הנסיונות שלנו הם לא כאלו‪ ,‬אבל לכל אחד מאיתנו יש‬ ‫אותנו לחלל שבת‪ ,‬אבל לכל אחד יש את הנסיונות דידיה‪,‬‬ ‫את הנסיונות שלו‪ ,‬יש לנו את הנסיון של ביטול תורה‬ ‫אף אחד לא נקי מזה‪ ,‬אז נחזור על הדברים וזה יתן לנו‬ ‫כשהסביבה לא עוזרת ללמוד‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬כשיש זמני רפיון‪,‬‬ ‫חיזוק גדול‪ ,‬לעניינינו ולפי מדרגתינו וערכינו‪.‬‬ ‫אם זה בין הסדרים או ערבי שבתות‪ ,‬או בין הזמנים וכיוצא‬ ‫במשך כל הדורות היו תקופות קשות לעם ישראל‪ ,‬המעט‬ ‫בזה‪ ,‬ויש נסיון שמדברים שיחה בטילה לידי‪ ,‬כל השטויות‬ ‫שאנחנו יודעים‪ ,‬כתוב בספרים שהתקופה של בעלי התוספות‬ ‫שבעולם שמעניינים‪ ,‬וזה יכול להפריע לאדם ללמוד תורה‪,‬‬ ‫הייתה זמן שמד‪ ,‬בעלי התוספות‪ ,‬מהם יתד ומהם פינה‪ ,‬כמעט‬ ‫ואני עומד על כך ולא מקשיב‪.‬‬ ‫כל התורה כולה עומדת עליהם‪ ,‬ואומרים על תוס' מסויים‬ ‫צריך לדעת‪ ,‬כל נסיון שניתן לנו‪ ,‬ניתן בשביל זה‪ ,‬הקב"ה‬ ‫שנתחבר בזמן השמד ממש‪ ,‬בזמן שלא היה להם ספרים‪,‬‬ ‫ברא את כל הבריאה כולה רק בשביל עמלי התורה שיוכלו‬ ‫כשגזרו על שריפת התלמוד‪.‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬ואחד מהצרכים זה שיהיו נסיונות ויעמדו בהם‪ ,‬כי‬ ‫הטשעבינער רב נשלח לסיביר בזמן מלחמת עולם השניה‪,‬‬ ‫כך גדלים‪ ,‬וכך בונים את כלל ישראל‪ ,‬לוקחים את יעקב‬ ‫ויש תשובות שמודפסות בדובב מישרים שהוא כתב שם‬ ‫ואת רחל ולאה ושמים אותם במקום הכי קשה‪ ,‬ועומדים‬ ‫בלי גמ' ובלי חומש ובלי רגע‪ .‬מי שנשלח לשם לא נשלח‬ ‫בזה‪ ,‬וכך מעמידים י"ב שבטים‪.‬‬ ‫בשביל לנוח‪ ,‬כל מי שהיה שם היה טרוד בגופו ובנפשו‪,‬‬ ‫(מתוך שיחות 'דרך חיים')‬ ‫עם צרות‪ ,‬סבבוני גם סבבוני‪ ,‬ושם יש את השמעתתא בעי‬ ‫‪11‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫מידי פעם ניסיתי להסב את תשומת ליבם של הצעירים שלא יחסו‬ ‫חשיבות לזכות שנפלה בחלקם‪ ,‬ושיתפתי אותם מהרהורי ליבי‬ ‫הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א על לדבוק בחכמי הדור‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ֵצֵ א ַיַ ֲעֲ ֹקֹב ִִמ ְְּב ֵֵאר ָָׁש ַַבע (כה)‬ ‫ברכפלד במודיעין‪-‬עילית‪ ,‬פיארה בנוכחותה דמותו ההדורה‬ ‫‪...‬שבזמן שהצדיק בעיר הוא זיווה הוא הדרה (רש"י)‬ ‫והאצילית של ראש הישיבה הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל‪,‬‬ ‫מידי יום ביומו בעשור האחרון לחייו‪ .‬תמיד חשתי שעצם‬ ‫אחד מגדולי גאוני התורה המובהקים שהתברך בהם דורנו‪,‬‬ ‫ההימצאות בסמיכות אל איש רם מעלה כמותו‪ ,‬היא הזדמנות‬ ‫היה הגאון האדיר רבי ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל‪ ,‬ראש‬ ‫שלא תסולא בפז‪ ,‬והשתדלתי לבוא רבות להתפלל עימו‬ ‫ישיבת 'נצח ישראל' ריימלעס‪ .‬היתה לי זכות לשמוע מידי‬ ‫במחיצתו‪.‬‬ ‫שבוע את שיעוריו‪ ,‬במשך כמה שנים‪.‬‬ ‫כמדומני שצורת תפילתו הזכה היוותה דוגמא חיה כיצד‬ ‫מלבד גדלותו הנודעת בכל חלקי התורה בעיון עמוק‪ ,‬ומלבד‬ ‫הקדוש ברוך‪-‬הוא חפץ ומצפה מיהודי שיתפלל לפניו‪.‬‬ ‫שקידתו העצומה לילות כימים‪ ,‬זכה לרכוש את קנין 'שימוש‬ ‫אמירת ה'פסוקי דזמרא' נאמרו מפיו בניגון נעים במיוחד‪,‬‬ ‫חכמים' בצורה מהודרת‪ ,‬דבק בחכמי הדור‪ ,‬ויצק ממי הדעת‬ ‫בהשתפכות הנפש ובהתרגשות מיוחדת‪ .‬בעת שקיבל על‬ ‫על ידם‪ .‬עוד משחר נעוריו זכה לקרבה עזה מגאון הדור רבי‬ ‫עצמו עול מלכות שמים ברטט ובזיע‪ ,‬הסובבים יכלו לחוש‬ ‫חיים עוזר גרודז'ינסקי שהאציל עליו רבות מהודו ומחכמתו‪.‬‬ ‫את אהבת ה' הגואה בקרבו וממלאה את חללי הלב‪ .‬בכלל‬ ‫כמו כן זכה לקבל רבות משאר גאוני ליטא‪ :‬רבי שמעון שקאפ‪,‬‬ ‫קשה היה להישאר אדיש לשמע קולו הערב והנשנק בבכי‬ ‫בעל ה'מרחשת'‪ ,‬רבי ברוך בער ליבוביץ‪ ,‬ה'חזון איש'‪ ,‬רבי‬ ‫כשחינן על הגאולה השלימה‪ ,‬על התגלות השכינה ועל‬ ‫אהרן קוטלר ועוד רבים‪.‬‬ ‫צרתם של ישראל‪.‬‬ ‫בכל פעם שזכיתי להימצא במחיצתו השתדלתי לדלות ממנו‬ ‫גם לאחר התפילה היה זה לימוד מאלף בפני עצמו‪ ,‬להיווכח‬ ‫עובדות והנהגות אמרות ופנינים מגדולי עולם‪ .‬אלו קלחו‬ ‫בפניו המפיקות קרני אור מיוחדות במינן‪ .‬חיוכו הנצחי המלבב‪,‬‬ ‫מפיו במתיקות מיוחדת ללא הרף בזה אחר זה‪ .‬על פי רוב‬ ‫נועמו ויחסו האישי אל כל יחיד ויחיד ללא שום הבדלי גיל‬ ‫היו הם עדויות שנוכח בהן באופן אישי‪ ,‬או ששמע מכלי‬ ‫ומעמד‪ ,‬בהתעניינות כנה ואמיתית‪ ,‬לימדה מושגים ב'בין אדם‬ ‫ראשון מפי גדולי הדור באוזניו‪ .‬מהן הפיק לעצמו לקחי‬ ‫לחבירו' ו'בסבר פנים יפות'‪.‬‬ ‫מוסר‪ ,‬ולימד לאורן מה היא שקידת התורה‪ ,‬ידיעתה ואהבתה‪,‬‬ ‫מידי פעם ניסיתי להסב את תשומת ליבם של הצעירים‬ ‫יראת שמים ודקדוקי מצוות‪.‬‬ ‫שהתהלכו בינותיו ולא ייחסו חשיבות לזכות הזאת שנפלה‬ ‫ברגע של גילוי לב חשף פעם הרב גוסטמאן באוזני התלמידים‬ ‫בחלקם‪ ,‬ושיתפתי אותם מהרהורי ליבי אודות החובה המתבקשת‬ ‫את הנהגתו בשנות עלומיו‪:‬‬ ‫מאיתנו לפקוח את העינים להתבונן בדמות העילאית הזאת‬ ‫"בודאי הינכם מתפלאים מנין לי כל המעשיות הללו שאני‬ ‫המקדשת שם שמים בכל הליכותיה‪.‬‬ ‫מרבה לספר על גדולי הדור הקודם? אולם אגלה לכם את‬ ‫בהזדמנות מסויימת אמרתי לאחדים מהם‪:‬‬ ‫האמת‪ ,‬הן אמת שתמיד אהבתי ללמוד‪ ,‬אך לא פחות מכך‬ ‫תמיד הינכם שומעים על אנשים מבוגרים שבינינו‪ ,‬זקני‬ ‫אהבתי תלמידי חכמים! חיפשתי בכל עת מצוא אפשרות‬ ‫הדור‪ ,‬שזכו עוד לחזות בדמותו של ה'חפץ‪-‬חיים'‪ ,‬לשהות‬ ‫לשהות במחיצתם‪".‬‬ ‫במחיצתו של ה'חזון‪-‬איש'‪ ,‬ללמוד אצל רבי ברוך בער‬ ‫"כשפגשתי תלמיד חכם הייתי עוקב אחריו בשבע עינים‪,‬‬ ‫ליבוביץ‪ .‬מן הסתם מתעוררת גם בכם מידי פעם התחושה‪:‬‬ ‫מבלי לשים לב לאיזה חוג או לאיזו עדה הוא משתייך‪ ,‬אלא‬ ‫"הלוואי ואף אני הייתי זוכה לזכיה עצומה זו‪"...‬‬ ‫פשוט ישבתי מאחוריו ביראת הכבוד ובדקתיו מכף רגל ועד‬ ‫אולם כשאני רואה את רבי אריה‪ ,‬יורד לאחר התפילה ממקומו‬ ‫ראש‪ .‬הבטתי בהשתאות אחר כל הנהגה שלו‪ ,‬כל פעולה וכל‬ ‫בהיכל הישיבה ופניו קורנות אושר עילאי‪ ,‬נזכר אני בדמותם‬ ‫דיבור‪ ...‬מכך שאבתי את כל הידיעות הללו‪"...‬‬ ‫של צדיקי הדור הקודמים הגאון הרב מפוניבז'‪ ,‬רבי יחזקאל‬ ‫את תפילת השחרית השגרתית בהיכלה של ישיבת מיר‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪12‬‬ ‫לוינשטיין‪ ,‬הרב שך‪ ,‬רבי דוד פוברסקי ועוד‪ .‬כך בדיוק היתה‬ ‫נראית דמותם האצילית והקדושה‪ ,‬כשירדו מהמזרח לאחר‬ ‫התפילה‪ ,‬ועינינו לא זזה עד יציאתם מבית המדרש‪.‬‬ ‫אדרבה במקום להתרפק לאחר מעשה על עובדות והנהגות‬ ‫מהעבר‪ ,‬על הגדולים שהיו ואינם‪ ,‬הרי ישנה אפשרות לכל‬ ‫אחד מאיתנו להידבק בו בנקל‪ ,‬ללמוד ממנו אורחות חיים‬ ‫ולהתחקות אחר הליכותיו‪ .‬אך כשהאדם הגדול עדיין בחיים‬ ‫ישנה נטיה לרבים להתנזר מקרבתו‪ ,‬שמא מפחד שמא‬ ‫מסכלות‪ ,‬אך לאחר מות קדושים לפתע רגשות החרטה גואים‬ ‫ומבעבעים בתוכם‪" :‬אילו ידענו עד כמה הוא גדול‪" ,"...‬מדוע‬ ‫לא נצלנו אותו כראוי"‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫עימך‪ ,‬אך מה אעשה שקיימת בי תאווה מיוחדת להזכיר את‬ ‫כל אדם כשיתבונן סביבו ודאי יוכל להצביע על תלמיד‪-‬חכם‬ ‫שמו של ה'חפץ חיים'!‪"...‬‬ ‫בעל שיעור קומה או דמות חשובה שכל מעיינותיה היא תורה‬ ‫מהיכן שאב הרב דביקות עצומה כזו בדמותו של ה'חפץ‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬ובקצת נכונות ורצון להיות 'מקבלים'‪ ,‬מסוגלים‬ ‫חיים'‪ ,‬נוכל להבין מתוך דברים שהשמיע הרב מפוניבז'‬ ‫לספוג ממנו רבות‪ ,‬רק צריך להשכיל ולנצל זאת במועדו‪.‬‬ ‫עצמו בהזדמנות אחרת באוזני כמה תלמידים‪ .‬שמעתי זאת‬ ‫ההוראות וההנהגות הללו מסוגלות לשמש את האדם בכל‬ ‫מתלמידו הגאון רבי אברהם יצחק ברזל זצ"ל‪ ,‬מראשי ישיבת‬ ‫ימי חייו‪ ,‬בבחינת "כזה ראה וקדש"‪ ,‬והריוח העצום הן הרוחני‬ ‫מיר‪-‬ברכפלד‪ .‬הוא סיפר כי פעם התבטא הרב מפוניבז' בפני‬ ‫והן הגשמי הוא רב לאין ערוך‪.‬‬ ‫התלמידים בלשון זו‪" :‬פעם הייתי אדם פיקח!‪ "...‬התפלאו‬ ‫פעם הייתי אדם פיקח‬ ‫התלמידים לפשר כוונתו‪ ,‬מה הפשט 'פעם' הייתי אדם פיקח‪,‬‬ ‫וכי היום הוא איננו פיקח? הרב שהבחין בתמיהתם הסביר‬ ‫מרן הרב מפוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל זכה‬ ‫את כוונתו‪" :‬בצעירותי כשהייתי בראדין בצילו של ה'חפץ‪-‬‬ ‫ללמוד בישיבתו של מרן ה'חפץ‪-‬חיים' זצ"ל בראדין פחות‬ ‫חיים'‪ ,‬היה לי שכל לשתוק! במחיצתו לא דיברתי מאומה!‬ ‫משלוש שנים‪ ,‬החל מאייר תרס"ח ועד למועד נישואיו בראש‬ ‫למרות שמטבעי הנני דברן‪ ...‬זאת מהטעם הפשוט‪ ,‬שהרי כל‬ ‫חודש כסלו תרע"א‪ .‬לדידו אותה תקופה היתה המוצלחת‬ ‫משפט שהייתי אני מדבר היה נאלץ ה'חפץ‪-‬חיים' לשתוק‬ ‫ביותר בחייו מבחינה רוחנית‪ ,‬שכן באותה תקופה זכה לסיים‬ ‫כנגדי‪ ,‬שכן חכם אינו נכנס לתוך דברי חבירו‪ ,‬והבנתי אז שכל‬ ‫את כל הש"ס בחברותא עם מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל‬ ‫רגע שה'חפץ חיים' מדבר זה נכס עבורי לכל ימי חיי‪ ,‬ואילו‬ ‫בכולל 'קדשים' שעל יד הישיבה‪ .‬אך בעיקר הזכיר בערגה‬ ‫בכל רגע שהוא שותק זה הפסד עצום!‪ ...‬לכן פשוט העדפתי‬ ‫את העובדה שזכה אז לינוק ממקור טהור מרן ה'חפץ‪-‬חיים'‬ ‫לשתוק‪ ,‬כדי לזכות לשמוע ולקבל ממנו כמה שיותר!‪"...‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬להתבשם מתורתו חכמתו ואורחותיו הנאצלים‪.‬‬ ‫ואכן הרב מפוניבז' השכיל לדעת כמה ערך וחשיבות יש לכל‬ ‫למרות השהות הדי קצרה שלו במחיצת ה'חפץ‪-‬חיים'‪ ,‬חש‬ ‫רגע של הימצאות במחיצתו של צדיק‪ .‬כמה חכמה ותבונה‬ ‫עצמו כל ימיו כתלמידו המובהק‪ ,‬ודיבר בכיסופין על דמותו‬ ‫על תכלית החיים ניתן להחכים ולהבין מכל הגה ומכל דיבור‬ ‫הגדולה‪ ,‬שעמדה לנגד עיניו תמיד‪ .‬מהזכרונות והחוויות‬ ‫שלו‪ ,‬והיה ירא וחרד מלאבדם ולהפסידם‪ ,‬לכן גזר על עצמו‬ ‫השמורות איתו מהליכותיו של ה'חפץ חיים' הסיק כיצד לנהוג‬ ‫שתיקה‪ .‬הוא הפך את עצמו למהות של 'מקבל'‪ .‬הכין את‬ ‫הלכה למעשה בכל צעד ושעל ובהרבה דיונים שהתעוררו‬ ‫עצמו לספוג ולקלוט כמה שיותר בכל רגע נתון‪ .‬ואכן זכה‬ ‫אצלו עשרות שנים מאוחר יותר‪.‬‬ ‫בעקבות כך כל ימיו לחיות לאורם של אותם רגעים נפלאים‬ ‫שמעתי מיהודי תלמיד‪-‬חכם שהיה נוכח פעם בעת שהזכיר‬ ‫במחיצת ה'חפץ‪-‬חיים'‪ ,‬ולעצב את השקפת עולמו כפי שינק‬ ‫הרב מפוניבז' זצ"ל אמרה כל שהיא בשם ה'חפץ חיים'‪.‬‬ ‫בבית מדרשו‪ ,‬ובבחינת 'טופח על מנת להטפיח'‪ ,‬זכו תלמידיו‬ ‫העיר לו אחד השומעים שאמרה זו כבר הקדים מאן דהוא‬ ‫במשך עשרות שנים אף הם לנשום מאותו רוח טהרה שנשבה‬ ‫לכותבה הרבה לפני ה'חפץ חיים'‪ ,‬והיא נדפסה בספר פלוני‬ ‫(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')‬ ‫בראדין‪.‬‬ ‫בשם אומרה‪ .‬השיב לו הרב מפוניבז' כמצטדק‪" :‬יתכן והצדק‬ ‫‪13‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫כעת‪ ,‬נשואות היו עיני כל המשקיעים והמומחים אל המבחן‬ ‫המסחרי הראשון‪ ,‬אלא שכאשר נפתחו המעטפות והדו"ח‬ ‫התפרסם‪ ,‬המספרים הדהימו את 'וול‪-‬סטריט'‬ ‫משוק ההון לאמונה התמימה‬ ‫הרקיעה שחקים‪ ,‬ומנהל התרופות האמריקני (ה‪)FDA-‬‬ ‫מאת‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫העניק במהירות שיא את האישור המיוחל לשיווק התרופה‪.‬‬ ‫ֹאַמר ְנְ ֻֻק ִִּדים ִיִ ְְהֶיֶ ה ְְׂשָכָ ֶֶרָך ְוְ ָיָ ְלְ דּו ָכָ ל ַַהֹּצֹאן ְנְ ֻֻק ִִּדים (לא)‬ ‫ִִאם ֹּכֹה ֹי ַ‬ ‫עבור התרופה הספציפית הזו התמחור הרשמי בארצות‬ ‫הברית נקבע לפי הסטנדרט המקובל בתרופות מתקדמות‪:‬‬ ‫העולם הפיננסי המודרני חי בתוך אשליה מושלמת‪ :‬היכולת‬ ‫‪ 25,000‬דולר לחודש טיפול‪ ,‬ועלות טיפול שנתית כ ‪300,000‬‬ ‫לחזות‪ ,‬לתמחר ולשלוט בכל תרחיש‪.‬‬ ‫דולר למטופל לשנה‪.‬‬ ‫צבאות של אנליסטים וחוקרים בעלי תארים מתקדמים‬ ‫תג מחיר זה נגזר מכך שמדובר בתרופה יחודית לקו טיפול‬ ‫יושבים יומם וליל מול מסכים מרצדים‪ ,‬טוחנים אלגוריתמים‪,‬‬ ‫מתקדם במחלה יתומה וקטלנית‪ ,‬מה שאיפשר לחברה לדרוש‬ ‫מנתחים מאזנים ומנסים לגבש את "הנוסחה הבטוחה"‪ .‬התפיסה‬ ‫מחיר פרימיום מלא מחברות הביטוח בארה"ב‪.‬‬ ‫המקובלת גורסת שאם רק תחקור נכון‪ ,‬תבחר בחברה פורצת‬ ‫כעת‪ ,‬נשואות היו עיני כל המשקיעים והמומחים אל המבחן‬ ‫דרך ותניח את כל הנתונים במקומם – ההצלחה הכלכלית‬ ‫המסחרי הראשון‪ :‬פרסום הדו"ח הכספי‪ ,‬שיקבע האם החברה‬ ‫מובטחת מאליה‪.‬‬ ‫מתחילה סוף סוף להרויח‪ ,‬או שמא לא בדיוק‪ ...‬השאלה‬ ‫אלא שמפעם לפעם מתרחש מאורע שמנפץ לרסיסים את כל‬ ‫הגדולה היתה מה יקרה בשטח – האם בתוך חמישה שבועות‬ ‫חכמת המלומדים‪ ,‬ומציג באור בהיר את דברי שלמה המלך‪:‬‬ ‫קצרים בלבד מרגע ההשקה עד הדוחו"ת‪ ,‬תירשם היענות‬ ‫ְוְֵאין ֵֵעָצָ ה ְלְֶנֶ ֶגֶ ד ד'"‪.‬‬ ‫ְוְֵאין ְּּתבּוָנָ ה ֵ‬ ‫"ֵאין ָחְָכְָמָ ה ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ממשית‪ ,‬או שמא מדובר בהבטחה מדעית שיקח עוד חודשים‬ ‫דוגמה מוחשית ומאלפת שכזו התרחשה לא מכבר בעולם‬ ‫או שנים ארוכות עד שתתורגם למכירות?‬ ‫הביוטכנולוגיה‪ ,‬סביב חברת התרופות ‪.RVMD‬‬ ‫האנליסטים הציגו תחזיות מדודות וזהירות‪ ,‬כיאה לשבועות‬ ‫במשך למעלה מארבעים שנה ניצבה הרפואה חסרת אונים‬ ‫ספורים של הפצה‪ ,‬כאשר התחזית הטובה ביותר דיברה על‬ ‫מול אחת המחלות הקשות והממאירות ביותר – המחלה‬ ‫הכנסות של כ ‪ 40‬מיליון דולר‪ .‬אלא שכאשר נפתחו המעטפות‬ ‫הידועה בלבלב ר"ל‪ .‬בקרב כמעט תשעים אחוזים מהחולים‬ ‫והדו"ח התפרסם‪ ,‬המספרים הדהימו את 'וול‪-‬סטריט' לחלוטין‪:‬‬ ‫זוהה גן פגום (המוכר בשם ‪ ,)RAS‬שפעל כמו מתג מקולקל‬ ‫בתוך חמישה שבועות בלבד הגיעו מכירות התרופה לקרוב‬ ‫שנשאר דלוק ללא הרף ומאיץ את המחלה‪ .‬עשרות שנים‬ ‫למאתיים מיליון דולר! קרוב לשלושת אלפים רופאים‬ ‫הוגדר החלבון הזה בפי גדולי החוקרים כמבצר ש"אינו ניתן‬ ‫אונקולוגים כבר החלו לרשום את התרופה למטופליהם‪.‬‬ ‫לפיצוח" – שום תרופה לא הצליחה להיאחז בו או לבלום‬ ‫מדובר היה בהצלחה מסחרית ורפואית פנומנלית‪ ,‬נתון פתיחה‬ ‫אותו‪ ,‬והחולים נותרו תלויים בטיפולים קשים עם שיעורי‬ ‫היסטורי ששום מומחה לא העז לחזות אפילו באופטימיים‬ ‫הישרדות מזעריים‪.‬‬ ‫שבתרחישיו‪.‬‬ ‫ההתרגשות בעולם הרפואי הרקיעה שחקים‬ ‫ומה קורה באותו רגע? לפי כל כללי ההיגיון האנושי‪ ,‬חוקי‬ ‫הכלכלה וטבלאות המסחר – מניית החברה הייתה אמורה‬ ‫והנה‪ ,‬לאחר שנים רבות של ניסויי מעבדה מורכבים והשקעות‬ ‫לזנק באותו יום אל על‪ ,‬לשבור שיאים ולתגמל בעין יפה את‬ ‫עתק של מיליארדי דולרים‪ ,‬הצליחו חוקרי החברה לפתח‬ ‫כל מי ששם בה את כספו והמתין ומה קרה בפועל? באותו‬ ‫מנגנון מולקולרי חסר תקדים‪ .‬הם יצרו תרופה בצורת‬ ‫יום ממש‪ ,‬ברגע שבו המספרים המדהימים הוכרזו ברמה‬ ‫כדורים פשוטים לבליעה‪ ,‬שמסוגלת לנטרל את אותו חלבון‬ ‫– המניה פנתה לכיוון ההפוך לחלוטין‪ :‬היא צללה מטה‪...‬‬ ‫סורר במגוון רחב של מוטציות‪ .‬ההתרגשות בעולם הרפואי‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪14‬‬ ‫סוחרים ותיקים שפשפו את עיניהם בתדהמה‬ ‫כמה פעמים קרה לנו שעמדנו מול מהלך שנראה מושלם‬ ‫מכל זווית אפשרית? בדקנו‪ ,‬חישבנו‪ ,‬התייעצנו‪ ,‬והיינו בטוחים‬ ‫סוחרים ותיקים שפשפו את עיניהם בתדהמה‪ .‬אנליסטים מיהרו‬ ‫במאה אחוזים‪ :‬הנה‪ ,‬כאן טמון האוצר‪ ,‬כאן תבוא הפריצה‬ ‫לגבש בדיעבד שלל תירוצים מפותלים – אולי השוק כבר‬ ‫הגדולה‪ .‬שמנו שם את מירב המרץ‪ ,‬הזמן וההון – ולפתע‪ ,‬מול‬ ‫צפה זאת מראש‪ ,‬אולי משקיעים החליטו "לממש רווחים"‪,‬‬ ‫עינינו המשתאות‪ ,‬כל המגדל קרס ונשארנו עם מפח נפש‪.‬‬ ‫אולי עלו חששות לגבי המשך המכירות‪ .‬אבל לכל מי שעיני‬ ‫ומנגד – כמה פעמים דווקא פעולה קטנה וצדדית‪ ,‬צעד‬ ‫שכל לו בראשו‪ ,‬האמת הפשוטה והטהורה צעקה מתוך הגרף‬ ‫פשוט שבקושי ייחסנו לו חשיבות ולא ציפינו ממנו לגדולות‪,‬‬ ‫הנופל‪ :‬שום תוצאה אינה בידיים שלנו‪.‬‬ ‫פרץ פתאום מאליו והפך למקור ברכה שופע‪ ,‬בלי שום יחס‬ ‫ההשתדלות היתה מושלמת מכל כיוון אפשרי‪ :‬פיצוח מדעי‬ ‫למאמץ שהשקענו בו?‬ ‫שנמשך ארבעים שנה‪ ,‬פריצת דרך שמצילה חיי אדם‪ ,‬אישור‬ ‫ברגעים האלה נעמדים ורואים את הנהגת הבורא בחוש‬ ‫רגולטורי נדיר‪ ,‬ומכירות של מאות מיליונים בתוך ימים‬ ‫גלוי‪ ,‬ללא שום מחיצות‪ .‬זה בדיוק כמו אותו חקלאי שיוצא‬ ‫ספורים‪ .‬כל הכלים הטבעיים ניבאו הצלחה כלכלית גורפת‪.‬‬ ‫אל שדהו‪ :‬הוא עובד בזיעת אפיו‪ ,‬חורש עמוק‪ ,‬זורע את‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬התוצאה הסופית הראתה בדיוק את ההיפך‪.‬‬ ‫הזרעים המובחרים ביותר‪ ,‬מזבל‪ ,‬משקה ומנכש עשבים‬ ‫(לא לדאוג‪ ...‬כמה ימים אח"כ המשקיעים התעשתו והיא‬ ‫שוטים‪ .‬ההשתדלות שלו מלאה ונאמנה‪ .‬אך האם יש בכוחו‬ ‫החלה לעלות‪ ,‬אבל זו רק דוגמא)‪.‬‬ ‫של החקלאי להבטיח מה באמת יצמח מתוך האדמה? האם‬ ‫המראה הזה‪ ,‬של חוקי טבע וחישובי אנוש שמתהפכים באחת‪,‬‬ ‫תהיה זו שנת ברכה או בצורת? האם שיבולת אחת תעשה‬ ‫אינו חדש‪ .‬הוא מלווה את עם ישראל מראשית ימיו‪ ,‬כפי‬ ‫מאה שערים או שתקדם אותה שידפון? ברגע שהזרע הוטמן‬ ‫שאנו קוראים בפרשת השבוע‪ ,‬פרשת ויצא‪.‬‬ ‫בקרקע‪ ,‬כל שליטתו נעלמת‪ .‬רק מה שגוזר בורא עולם‬ ‫שם‪ ,‬בחרן‪ ,‬פגש יעקב אבינו את רב‪-‬התחבולנים הגדול‬ ‫בעולמו – הוא ורק הוא מה שייקצר אל תוך האסמים‪.‬‬ ‫של זמנו – לבן הארמי‪ .‬לבן הפעיל כל תכסיס ומניפולציה‬ ‫משום כך‪ ,‬התובנה הזו אינה אמורה להרפות את ידינו‪ ,‬אלא‬ ‫אפשרית כדי לדחוק את רגליו של יעקב אבינו‪ ,‬לנשול אותו‬ ‫להפך‪ :‬להאיר את מסלול חיינו‪.‬‬ ‫משכרו ולשלול ממנו כל רווח‪ .‬עשרות פעמים החליף לבן‬ ‫כאשר אנו עומדים שלוש פעמים ביום ומתחננים בתפילת‬ ‫ָׂכֶָרָך – ְוְָיְָלְ דּו‬ ‫ְנְֻק ִּּדים ִיְִהְֶיֶ ה ְׂש ֶ‬ ‫ֹאַמר ֻ‬‫את תנאי החוזה‪ִ" :‬אִ ם ֹּכּה ֹי ַ‬ ‫ַּדַּעת ּוְמְַלַ ֵּּמד ֶלֶ ֱֱאנֹוׁש ִּּביָנָ ה‪,‬‬ ‫"ַא ָּּתה חֹוֵנֵ ן ְלְָאָָדָ ם ַ‬ ‫שמונה עשרה‪ַ :‬‬ ‫ָׂכֶָרָך – ְוְָיְָלְ דּו‬ ‫ֹאַמר ֲֲע ֻֻק ִּּדים ִיְִהְֶיֶ ה ְׂש ֶ‬ ‫ְנְֻק ִּּדים‪ְ ,‬וְִאִ ם ֹּכּה ֹי ַ‬ ‫ָכָ ל ַַהֹּצּאן ֻ‬ ‫ְוְַהְׂשֵּׂכּ ל" – זו‬‫ָוָָדַָעת‪ .‬או ֵּדָּעָ ה‪ִּּ ,‬ביָנָ ה ַ‬ ‫ָחָ ֵּנּ נּו ֵֵמִאִ ְּּתָך ָחְָכְָמָ ה ִּּביָנָ ה ַ‬ ‫ָכָ ל ַַהֹּצּאן ֲֲע ֻֻק ִּּדים"‪.‬‬ ‫אינה בקשה סתם; זו ההכרה העמוקה ביותר שגם כושר‬ ‫לפי כל תחשיב כלכלי‪ ,‬מול מעביד ערמומי שמשנה את‬ ‫הניתוח‪ ,‬גם שורת החישוב וגם התבונה המעשית אינם שייכים‬ ‫הכללים בכל רגע נתון‪ ,‬יעקב היה אמור לצאת בידיים ריקות‪,‬‬ ‫לנו כלל‪ ,‬אלא הם מתנת חינם שמוענקת לנו מאיתו יתברך‪,‬‬ ‫מרושש וחסר כל‪ .‬אולם חוקי הטבע של חרן כרעו ברך בפני‬ ‫ושממנו בלבד מגיעה התוצאה‪.‬‬ ‫גזירת עליון‪ :‬ככל שלבן ניסה להערים ולשלוט בתוצאות –‬ ‫ההשתדלות אינה אלא "מס" שחייב האדם לפרוע לטבע‬ ‫כך הפך הבורא יתב' את הטבע‪ ,‬ויעקב יצא ברכוש עצום‪:‬‬ ‫בגזירת הבורא – כיסוי גשמי בלבד‪ .‬ברגע שנופל המסך‬ ‫ּוְׁשָפָ חֹות ַוַ ֲֲעָבִָדִ ים‬ ‫"ַוַ ִּיּ ְפְֹרֹץ ָהִָאִ יׁש ְמְֹאֹד ְמְֹאֹד ַוַ ְיְִהִ י לֹו ֹצֹאן ַַרּבֹות ׁ‬ ‫ומתברר שאין חכמה‪ ,‬אין תבונה‪ ,‬אין עצה ואין שום נוסחה‬ ‫ּוְגְַמִּלּ ים ַוַ ֲֲחֹמִֹרִ ים"‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫כלכלית שתוסיף או תגרע פרוטה אחת ממה שנקצב לאדם‬ ‫חובת האדם בעולמו היא לעשות השתדלות‪ .‬אך הטעות‬ ‫מראש השנה – יורד מן הלב כל כובד החרדה‪ ,‬הלחץ והאכזבה‪.‬‬ ‫השורשית מתחילה ברגע שבו האדם מאמין שההשתדלות‬ ‫עלינו לעשות את ההשתדלות באחריות‪ ,‬ביושר ובתמימות‬ ‫היא‪-‬היא שמייצרת את התוצאה‪ ,‬או שחכמת האדם היא‬ ‫– לפתוח את החריץ הצר במשעול הטבע‪ .‬אך יחד עם זאת‪,‬‬ ‫הקובעת את שכרו‪.‬‬ ‫עלינו לזכור בכל רגע ורגע‪ :‬אין שום נוסחה שתקבע מאין‬ ‫ולפתע‪ ,‬מול עינינו המשתאות‬ ‫תצמח הפרנסה‪ ,‬אין שום עצה שתוכל לשנות את מה שנגזר‪,‬‬ ‫ואיש מאיתנו אינו יודע מאיזה צינור תפציע הישועה‪ .‬האדם‬ ‫כל אחד מאיתנו שיוצא יום־יום להתפרנס‪ ,‬בכל תחום‬ ‫עושה את המוטל עליו ביושר‪ ,‬ומניח את הנהגת עולמו בידי‬ ‫ומלאכה שבהם שלח את ידו‪ ,‬מכיר את התחושה הזו היטב‬ ‫מי שבאמת מנהל אותו מאז ולעולמי עד‪.‬‬ ‫מתוך בשרו ומסחר חייו‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫באחד הימים לא התאפקתי‪ .‬ושאלתי‪:‬‬ ‫ַחִַּי �ִים‬ ‫"תגיד‪ ,‬מה אתה משתגע?"‬ ‫ֵחֵן ָוֶָחֶֶסֶד‬ ‫מאת‪ :‬חיים סויפר‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫רעש הפטישים והקונגו בבניין לא השאיר מקום לספק‪ :‬הדירה של שכני היקר‬ ‫נכנסה לשיפוץ יסודי‪ .‬פסולת בניין בשקים‪ ,‬וערמות של מרצפות גרניט פורצלן‬ ‫בחדר המדרגות‪ .‬שברו קירות‪ ,‬הזיזו מחיצות‪ ,‬הוסיפו מרפסת‪ ,‬וכל חלל הבית‬ ‫עבר מהפכה של ממש‪.‬‬ ‫אבל יותר מהכל משכה את עיניי דמותו של– השכן עצמו‪ .‬יום אחרי יום ראיתי‬ ‫אותו עומד שם שעות על גבי שעות‪ ,‬עומד מעל הפועלים‪ ,‬בחן כל פינה‪ ,‬מדד‬ ‫בסרט מדידה‪ ,‬והתעקש על כל תג ותג‪.‬‬ ‫באחד הימים לא התאפקתי‪ .‬ושאלתי‪" :‬תגיד‪ ,‬מה אתה משתגע? הפועלים האלה‬ ‫מנוסים‪ ,‬הם הרי יודעים את המלאכה‪ .‬וגם אם משהו לא ייצא מדויק – הרי יש‬ ‫קבלן‪ ,‬תמיד תוכל לפנות אליו ולדרוש תיקונים‪ .‬למה לך לבזבז ימים שלמים כאן?‬ ‫השכן חייך חיוך של אדם שמבין בדיוק מה עומד מול עיניו‪ ,‬והסביר לי דברים‬ ‫שנחרתו עמוק בזיכרוני‪:‬‬ ‫"אתה לא מבין‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬הדברים שנעשים כאן בימים אלו – הולכים להישאר‬ ‫לעשרים השנים הבאות! צבע תמיד אפשר לתקן בקלות‪ ,‬אבל קירות וריצוף לא‬ ‫מחליפים כל יום‪ .‬אם הרצף לא יקפיד על כיוון הדוגמה ויניח לי מרצפת עם‬ ‫דוגמה הפוכה ממש במרכז הסלון – אף אחד לא יפרק את כל הריצוף בגלל זה‪,‬‬ ‫ואנחנו ניאלץ לראות את הפגם הזה מול העיניים בכל יום במשך שנים‪.‬‬ ‫אם הפועל יבנה את קיר המקלחת רק עשרה סנטימטרים קרוב מדי – לא נוכל‬ ‫דרך אגב‪...‬‬ ‫לזוז שם בנוחות לעולם‪ .‬ואם הנישה למקרר תהיה צרה בכמה סנטימטרים בלבד‬ ‫– המקרר פשוט לא ייכנס‪ ,‬וזהו‪ ,‬נתקענו‪ .‬הפועלים והקבלן יסיימו את הפרויקט‬ ‫שמתם בוודאי לב‬ ‫וימשיכו לדירה הבאה‪ ,‬אבל אנחנו? אנחנו נחיה עם הטעויות האלו כל החיים‪.‬‬ ‫תמיד יהיה מישהו שחייב להגיד‬ ‫לכן אני חייב להיות כאן עכשיו‪ ,‬בעיניים פקוחות!"‬ ‫לכם משהו באמצע 'קדיש'‪...‬‬ ‫כשעליתי במדרגות‪ ,‬המילים שלו הידהדו בי בעוצמה רבה‪.‬‬ ‫הטלפון החשוב תמיד יגיע‬ ‫השכן שלי עומד על המשמר בשביל דירה שתעמוד עשרים או שלושים שנה‪.‬‬ ‫בכניסה לכולל‪...‬‬ ‫הוא מבין שבמלאכה שנשארת לדורות‪ ,‬עשרה סנטימטרים שחסרים‪ ,‬הופכים‬ ‫אתם חייבים תמיד לברוח לפני‬ ‫לבכייה לשנים רבות‪.‬‬ ‫'עלינו לשבח' כי עוד דקה‬ ‫ומה איתנו?‬ ‫ההסעה תברח‪...‬‬ ‫כשיהודי ניגש לקיים מצווה‪ ,‬לעמוד בתפילה‪ ,‬לפתוח גמרא וללמוד – מה הוא‬ ‫והחברותא של השכן שלך‬ ‫בונה באותו רגע? הוא לא משפץ דירה לשני עשורים; הוא בונה את בית עולמו‬ ‫בספסל‪ ,‬תמיד יהיה חסר‪ ,‬כשאין‬ ‫לנצח נצחים! כל ברכה‪ ,‬כל כוונה בתפילה וכל הבנה בסוגיה נחקקים בעולמות‬ ‫לך עכשיו פנאי לעזור לו‪...‬‬ ‫העליונים וקובעים את מראה הבניין הנצחי שלו לעדי עד‪.‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬הילדים הקטנים תמיד‬ ‫והיצר הרע‪ ,‬מה הוא מנסה לעשות? הוא מרדים את האדם בדיוק ברגע המכריע‪.‬‬ ‫ימצאו משהו להפריע באמצע‬ ‫הוא נותן לו לדפדף בעלונים בחזרת הש"ץ‪ ,‬לנמנם באמצע הלימוד‪ ...‬הוא גונב‬ ‫הקידוש‪...‬‬ ‫לנו עשרה סנטימטרים של כוונה‪ ,‬עוד חצי סנטימטר של ריכוז‪ ,‬עוד דף בעיון‪...‬‬ ‫אז תזכרו את הכלל‪ :‬שום דבר‬ ‫ואז‪ ,‬כשהאדם יגיע אחרי מאה ועשרים לראות את הדירה שבנה לעצמו לנצח‪,‬‬ ‫לא קורה בטעות‪ ,‬יש מישהו‬ ‫הוא עלול לגלות קירות עקומים‪ ,‬פתחים חסומים וריצוף פגום – ואין שום קבלן‬ ‫שקוראים לו יצר הרע‪ ,‬והקב"ה‬ ‫שאפשר לחזור אליו ולבקש תיקון‪ .‬הזמן לבנות היה כאן‪ ,‬בעולם המעשה‪ ,‬בזמן‬ ‫שלח אותו לעולם עבורך‪...‬‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫ומתפקידו להפריע לך בזמן‬ ‫לכן‪ ,‬כשאנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים‪ ,‬חובה עלינו לפקוח עיניים בשתי‬ ‫הכי נכון מבחינתו‪ .‬והוא משתדל‬ ‫ידיים‪ .‬כשאוחזים בבניין הנצח – שמים את כל הכוח‪ ,‬ומבינים שכל רגע של‬ ‫לעשות את תפקידו הכי טוב‪...‬‬ ‫תשומת לב בעולם הזה שווה היכל מפואר ומאיר לעולמי עולמים‪.‬‬ ‫אז תיזהרו‪...‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪16‬‬ ‫חייבים לברר את העניין עם אבא‪ ,‬מחליט הבן‪ ,‬אולם למרבה‬ ‫פליאתו סירב האב לדבר על המקווה מטוב ועד רע‬ ‫מאת‪ :‬הרב דוד משי‬ ‫שפתחה את שעריה בפנינו‪ ,‬אך כאן נתקלנו בניסיונות רוחניים‬ ‫ַוַ ֲֲא ִִביֶכֶ ן ֵֵה ֶֶתל ִִּבי ְוְ ֶֶה ֱֱחִלִ ף ֶֶאת ַַמ ְְׂשֻּכֻ ְְר ִִּתי ֲעֲ ֶֶׂש ֶֶרת ֹמִֹנִ ים (לא)‬ ‫לא פשוטים‪ ,‬משמירת שבת‪ ,‬דרך כשרות המאכלים‬ ‫ועד למקוואות שהיו בשפל המצב‪ .‬כשהתמניתי לרב העיר‪,‬‬ ‫המעשה התרחש לפני כמה‬ ‫התברר לי שהמקווה הקרוב ממוקם במרחק של שעתיים‬ ‫עשורים‪ .‬אחד מרבני עיר פלונית‬ ‫נסיעה‪ .‬הדבר הראשון שלקחתי על עצמי‪ ,‬אפוא‪ ,‬היה לבנות‬ ‫באמריקה פרש לגמלאות‪ ,‬ואת‬ ‫מקווה‪ .‬יהודי המקום ניסו להניאני מהעניין בטענה שחבל‬ ‫מקומו מילא בנו‪ .‬בין הצעדים‬ ‫על הכסף‪ ,‬אבל אני התעקשתי ולא נרגעתי עד שהמשימה‬ ‫הראשונים שנקט הבן עם‬ ‫הושלמה‪ .‬עכשיו רק נותר להמתין לגשם שימלא את ה'אוצר'‪,‬‬ ‫כניסתו לתפקיד‪ ,‬היה לבדוק‬ ‫אולם למרבה הפלא‪ ,‬למרות שבאזור זה יורדים גשמים ברוב‬ ‫את כשרות המקווה העירוני‪,‬‬ ‫חודשי השנה‪ ,‬החלה עצירת גשמים בלתי מוסברת‪ .‬הרגשתי‬ ‫אותו בנה אביו‪ .‬למרבה הצער‪,‬‬ ‫כמי שקיבל מלמעלה 'סטירת לחי' כואבת‪ .‬הרי כל כך הרבה‬ ‫המומחה שהוזמן לערוך את הבדיקה‪ ,‬גילה כי הצינורות‬ ‫השקעתי כדי שיהודים לא יכשלו! כל היהודים שלעגו לי מקודם‪,‬‬ ‫שנבנו בשעתו‪ ,‬שבו אמורים היו מי הגשמים להיכנס למקווה‪,‬‬ ‫לעגו לי כעת שבעתיים‪ ,‬עד שב'חדשות' כבר פרסם מישהו‬ ‫בנויים בצורה הנוגדת את ההלכה‪ ,‬כך שהמקווה פסולה‬ ‫שעצירת הגשמים באה בעטיו של הרב היהודי מעיר פלונית‪...‬‬ ‫למהדרין‪ .‬הבן נחרד למשמע אוזניו‪ .‬האם לאורך ארבעים‬ ‫אחרי ‪ 11‬חודשים של יובש‪ ,‬נסעתי להביא מרחוק שלג‪,‬‬ ‫השנים האחרונות נכשלו כאן יהודים באיסורים דאורייתא?‬ ‫מילאתי את ה'אוצר' והכשרתי את המקווה‪.‬‬ ‫"אולי כדאי לברר עם זה שבנה את המקווה‪ .‬יתכן שהצינורות‬ ‫אבא‪ ,‬אתה צריך לברך 'הגומל'‬ ‫האלה הם רק משיפוצים שנעשו לאחרונה‪ ,‬ואילו המקווה‬ ‫נבנתה בכשרות" ניסה המומחה לטעת תקווה‪ .‬מאתרים את‬ ‫את המכה השנייה קבלתי למחרת‪ ,‬עת החלו לרדת לפתע‬ ‫הפועל הקשיש‪ ,‬שמאשר כי הוא אכן בנה את המקווה‪ ,‬כולל‬ ‫גשמים מרובים‪ ...‬הדבר גרם לי לעצב גדול ולהחלטה שיותר‬ ‫את הצינורות הבעייתיים‪...‬‬ ‫אני לא נוגע במקווה ואפילו לא מחליף את האוצר" סיים‬ ‫ואז ניאות האב לגולל את הסיפור הכאוב‬ ‫האב את סיפורו‪.‬‬ ‫"אבא‪ ,‬אתה צריך לברך 'הגומל'‪ ,‬כי הכל היה לטובה!" התרגש‬ ‫"חייבים לברר את העניין עם אבא" מחליט הבן‪ ,‬אולם למרבה‬ ‫הבן והציג בפני אביו את תוצאות הבדיקה שהעלו כי המקווה‬ ‫פליאתו סירב האב לדבר על המקווה מטוב ועד רע‪ .‬אחרי‬ ‫נבנתה בצורה פסולה‪" .‬אילו היו יורדים גשמים‪ ,‬היתה‬ ‫כמה דקות של שיחה‪ ,‬מנסה שוב הבן להשחיל משפט בנוגע‬ ‫המקווה פסולה ורק בזכות עצירת הגשמים הלכת להביא‬ ‫למקווה‪ ,‬ואז ניאות האב לגולל את הסיפור הכאוב‪.‬‬ ‫שלג‪ ,‬ואפילו העצב שנגרם לך למחרת כשירדו גשמים היה‬ ‫"כמו פליטי חרב רבים‪ ,‬הגעתי אף אני אל ארצות הברית‬ ‫באשערט‪ ,‬כדי שתחליט שלא להחליף יותר את מי האוצר‪,‬‬ ‫כי אילו היית מחליף‪ ,‬שוב היה המקווה נפסל!"‪.‬‬ ‫לפעמים צריכים לעבור ארבעים שנה בשביל לקלוט שכל‬ ‫מה שהשם עושה איתנו זה רק מתוך חסדים ורחמים‪.‬‬ ‫(יש"כ למג"ש הגר"י בהגר"צ רכניצר שליט"א)‬ ‫(גליון התקרבות כי תבוא תשפ"ו)‬ ‫‪17‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫ַַּׁשַעַר ַלַד'‬ ‫ֶז ֶה ַה � � ׁ‬ ‫בּוַע‬ ‫ַַה ַַּׁש ַַער ְלְ ָָפ ָָר ַַׁשת ַַה ָָּׁש ַ‬ ‫ַצִַּד�ִיִקִים‬ ‫ָיָֹבֹאּוּ בֹו ֹ‬ ‫תושבי באר שבע הרגישו‬ ‫האבנים הבינו שיותר חשוב שיניח צדיק‬ ‫באווירת הקדושה‬ ‫ראשו עליהן מלהיות מזבח!‬ ‫הגאון רבי מאיר צימרוט שליט"א‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ֵצֵ א ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְְּב ֵֵאר ָָׁש ַַבע‬ ‫ַוַ ִּיִ ַַּקח ֵֵמ ַַא ְְבֵנֵ י ַַה ָָּמקֹום ַוַ ָּיָ ֶֶׂשם‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך ָָח ָָרָנָ ה (כח)‬ ‫ְְמ ַַר ֲֲאֹׁש ָָֹתיו (כח)‬ ‫פירש רש"י‪" :‬לא היה‬ ‫מרן הגאון רבי נסים‬ ‫צריך לכתוב אלא וילך‬ ‫קרליץ זצ"ל נשאל‬ ‫יעקב חרנה‪ ,‬ולמה‬ ‫פעם‪ :‬רואים כל כך‬ ‫הזכיר יציאתו? אלא‬ ‫הרבה מוסדות שיש בהם‬ ‫מגיד שיציאת צדיק מן‬ ‫מחלוקת‪ ,‬לכל אחד יש‬ ‫המקום עושה רושם‪,‬‬ ‫טענות משלו‪ ,‬איך אפשר‬ ‫שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה‪,‬‬ ‫לבחון ולדעת עם מי הצדק?! הוא ענה‪ :‬יש לבדוק מי אינו‬ ‫יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה"‪.‬‬ ‫עושה צרות לצד השני‪ .‬מי שיודע לא להגיב ולענות רק‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬שהרי מצאנו כמה וכמה פעמים‪ ,‬גם אצל‬ ‫לשתוק ולוותר ‪ -‬הוא הצודק!‬ ‫אברהם אבינו וגם אצל יצחק אבינו‪ ,‬שהתורה כתבה‬ ‫כתוב בפסוק‪" :‬ויקח את האבן אשר שם מראשתיו"‪ .‬קודם לכן‬ ‫"וילך" ולא "ויצא"‪" :‬וילך אברם כאשר דבר אליו ה'"‬ ‫נאמר‪" :‬ויקח מאבני המקום"‪ .‬מביא רש"י מחז"ל‪ ,‬שהאבנים‬ ‫(יב)‪" ,‬וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר" (כו)‪ .‬מדוע אצלם‬ ‫היו מריבות זו עם זו ‪ -‬עלי יניח צדיק ראשו‪ ,‬מיד עשאן‬ ‫לא כתבה התורה שיציאתם עשתה רושם‪ ,‬ורק אצל‬ ‫הקב"ה אבן אחת‪.‬‬ ‫יעקב כתבה זאת?‬ ‫למד מכך מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל יסוד‬ ‫אלא‪ ,‬לאברהם אבינו היה מפעל הכנסת אורחים‪ ,‬אש"ל‪.‬‬ ‫גדול‪ .‬בדרך כלל בכל מריבה זה אחד שנפרד לכמה‪ ,‬כאן קרה‬ ‫מי שהיה נכנס לאוהלו היה זוכה בסעודה דשנה‪ ,‬ובסיומה‬ ‫דבר מוזר‪ :‬ממריבה נוצר אחד! בהכרח שהייתה זו מריבה‬ ‫מברך את הבורא‪ .‬כשאברהם יצא מהמקום – האש"ל‬ ‫לשם שמים‪ ,‬כי כאשר המריבה היא לשם שמים‪ ,‬אם אפשר‬ ‫נסגר‪ .‬כולם הרגישו בדבר‪ .‬מילתא דפשיטא הוא שיציאתו‬ ‫שגם אני וגם השני נהיה ביחד ‪ -‬אז למה לא!‪ ...‬ואפילו שגם‬ ‫עשתה רושם‪ .‬פתאום אין בית הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫לאחר שהתחברו ונעשו אבן אחת יעקב לא הניח את ראשו‬ ‫יצחק אבינו היה עמוד העבודה‪ .‬כל מי שראה אותו קיבל‬ ‫על כל האבנים‪ ,‬רק על חלק מהאבן‪ ,‬עם כל זאת‪ ,‬עצם זה‬ ‫יראת שמים‪ .‬כשהוא יוצא מהמקום – בוודאי שזה עושה‬ ‫שראשו כבר מונח גם על שאר האבנים ‪ -‬זה כבר מספיק‪.‬‬ ‫רושם‪ .‬אין יותר על מי להסתכל כדי לרכוש יראת שמים‪.‬‬ ‫זוהי מריבה לשם שמים‪.‬‬ ‫אבל יעקב אבינו היה "איש תם יושב אוהלים"‪ .‬כל היום‬ ‫בספר "נאות אפרים" (על שמות סימן מה) מביא קושיה‬ ‫היה יושב בבית המדרש ליד הסטנדר ולומד‪ .‬מי הכיר‬ ‫מהפוסקים‪ .‬יעקב אבינו אומר‪" :‬והאבן הזאת אשר שמתי‬ ‫אותו? מי ידע עליו? מה הוא תרם לחברה? איזו השפעה‬ ‫מצבה יהיה בית אלקים" (כח)‪ .‬הדבר תמוה שהרי יש דין‬ ‫יש לו על העיר? מי יודע מתי הוא כאן ומתי הוא יצא‬ ‫שדבר שנשתמש בו הדיוט לא ישתמש בו לגבוה‪ ,‬והנה כאן‬ ‫מכאן? איזה רושם עושה יציאה של אדם כזה מהעיר?‬ ‫יעקב משתמש באבן תחת ראשו‪ .‬את אותה אבן הוא הופך‬ ‫באה התורה והוסיפה עוד מילה‪" :‬ויצא יעקב"‪ ,‬להגיד‬ ‫למזבח‪ ,‬וממזבח לתשתית של בית המקדש‪ .‬יש אומרים‬ ‫שגם יציאתו של יעקב עשתה רושם! כל עוד יעקב‬ ‫שאחר כך השתנו‪ ,‬שנהיו אבן אחת‪ ,‬אך עדיין תמוה‪ ,‬כיצד‬ ‫נמצא בעיר‪ ,‬ולומד תורה בבית המדרש‪ ,‬לימודו מקרין‬ ‫האבנים בתחילה ויתרו על הזכות להיעשות למזבח כדי‬ ‫אווירה של קדושה על כל העיר! תושבי באר שבע‬ ‫שישן עליהם הצדיק‪ .‬כתב ה"חתם סופר"‪ ,‬שכשראו האבנים‬ ‫הרגישו שאווירת הקדושה‪ ,‬שהיתה בעיר‪ ,‬פחתה והלכה‬ ‫שיש כאן צדיק שצריך להם‪ ,‬זה היה להם הרבה יותר חשוב‬ ‫עם יציאתו של יעקב ממנה‪.‬‬ ‫מאשר להיות במזבח‪ .‬האבנים הבינו שיותר חשוב שיניח צדיק‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫ראשו עליהן מלהיות מזבח!‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪18‬‬ ‫פעם באו אליו גבאי העיירה לבקש ממנו שיתרום‬ ‫איך יתכן לומר שיעקב אבינו‬ ‫לקופת העיר‬ ‫היה ירא מהחיות הרעות ?‬ ‫הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א‬ ‫הגאון רבי חזקיהו קרלינשטיין שליט"א‬ ‫ֹאֶמר ָלָ ָָבן טֹוב ִִּת ִִּתי ֹא ָָֹתּה ָלָ ְך ִִמ ִִּת ִִּתי ֹא ָָֹתּה ְלְ ִִאיׁש‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ַוַ ִּיִ ַַּקח ֵֵמ ַַא ְְבֵנֵ י ַַה ָָּמקֹום‬ ‫ַַא ֵֵחר ְְׁש ָָבה ִעִ ָָּמ ִִדי (כט)‬ ‫ַוַ ָּיָ ֶֶׂשם ְְמ ַַר ֲֲאֹׁש ָָֹתיו (כח)‬ ‫רבי איצל'ה מוולוז'ין זצ"ל היה אומר‪ :‬ראו‬ ‫פירש רש"י‪" :‬עשאן‬ ‫נא איזו תשובה 'דיפלומטית' ומתחכמת השיב‬ ‫כמין מרזב סביב‬ ‫לבן ליעקב‪ .‬הרי יעקב אמר לו "אעבדך שבע‬ ‫לראשו‪ ,‬שהיה ירא‬ ‫שנים ברחל בתך הקטנה"‪ .‬יעקב ידע עם מי‬ ‫מפני חיות רעות"‪.‬‬ ‫יש לו עסק‪ ,‬ולכן פירט בפניו את רצונו לשאת‬ ‫ַַּב ִּמְִדְָרָׁש (ִמְִׁשְֵלֵ י‬ ‫את 'רחל' ולא איזו רחל מהשוק אלא 'בתך'‪,‬‬ ‫כ) ָאְָמְ רּו‪ִׁ" :‬שְִבְָעָ ה‬ ‫ואל תנסה להערים עלי ולקרוא לבתך הגדולה רחל‪ ,‬כי אני מתכוון לבתך‬ ‫ְוְֵאּלּו ֵֵהן‪ֲֲ :‬אִרִ י‪ְּ ,‬כְִפִ יר‪,‬‬ ‫ָהַָאְרְֵיֵ ה‪ֵ ,‬‬ ‫ֵֵׁשמֹות ִנְִקְָרָ א ַ‬ ‫'הקטנה'‪ .‬הנה דברים ברורים וחד‪-‬משמעיים‪.‬‬ ‫ָלִָבִ יא‪ַ ,‬לַ ִיִׁש‪ַַׁ ,‬ש ַַחל‪ַַׁ ,‬ש ַַחץ‪ֲֲ .‬אִרִ י ‪ְּ -‬כְִמְִׁשְָמָ עֹו‪ֶֶׁ ,‬ש ַַהֹּכֹל‬ ‫ומה משיב לו לבן‪" :‬טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר"‪ .‬אם היה‬ ‫רֹוֶאה אֹותֹו‬ ‫ִמִֶּמּנּו‪ְּ .‬כְִפִ יר ‪ֶֶׁ -‬שָּכָ ל ִמִ י ֶֶׁש ֶ‬ ‫ִמְִתְָיְָרְִאִ ין ֶ‬ ‫מישהו אחר מבקש לשאת אותה‪ ,‬בוודאי שהייתי מעדיף לתת אותה‬ ‫חֹוֵטף ִלְִבְ בֹות ְּבְֵנֵ י‬‫ְּבְַחָּיָ יו‪ָ .‬לִָבִ יא ‪ֶֶׁ -‬שהּוא ֵ‬ ‫ּכֹוֵפר ַ‬‫ֵ‬ ‫לך‪ .‬אבל אם לא מגיע מישהו אחר‪ ,‬במקרה כזה לא התחייבתי להשיא‬ ‫ָאָָדָ ם‪ַ .‬לַ ִיִׁש ‪ֶֶׁ -‬שְּבְָׁשָָרָ ן ֶֶׁשל ְּבְֵנֵ י ָאָָדָ ם ְּכְ ֹלא ֵיֵ ׁש‬ ‫אותה לך‪...‬‬ ‫ׁשֹוֵחל ִמְִּלְָפָָנָ יו‪ַַׁ .‬ש ַַחץ‬‫ֵ‬ ‫ְּבְִׁשִָּנָ יו‪ַַׁ .‬ש ַַחל ‪ֶֶׁ -‬ש ַַהֹּכֹל‬ ‫לכן כאשר יעקב גילה את הרמאות ובא בטענה "למה רמיתני"‪ ,‬יכול‬ ‫‪ֶֶׁ -‬שהּוא ַַמְׁשְִחִ יץ ְּבְִׁשִָּנָ יו"‪.‬‬ ‫היה לבן לומר לו‪ ,‬שאין מדובר ברמאות‪ ,‬שהרי אמר לו מפורש שאין‬ ‫והנה‪ ,‬אדם רגיל צריך לפחד מחיות טרף‪ ,‬אבל‬ ‫הוא מתחייב להשיא אותה דווקא לו אם לא יבוא מישהו אחר וירצה‬ ‫על אנשי מעלה לא חלים הכללים הטבעיים‬ ‫לשאת אותה לאשה‪.‬‬ ‫הרגילים‪ ,‬וכמו שמסופר על דניאל שנכנס‬ ‫להמתיק את דברי רבי איצל'ה‪ ,‬אמרנו פעם משל‪ :‬בעיירה אחת התגורר‬ ‫לגוב אריות ולא ארע לו מאומה‪ .‬איך יתכן‪,‬‬ ‫גביר גדול‪ ,‬אבל ככל שהיה לו ממון רב יותר‪ ,‬כך הוא היה קמצן גדול‬ ‫אפוא‪ ,‬לומר שיעקב אבינו היה ירא מחיות‬ ‫יותר‪ .‬איש לא ראה ממנו פרוטה לצדקה‪.‬‬ ‫רעות שיפגעו בו?‬ ‫פעם באו אליו גבאי העיירה לבקש ממנו שיתרום לקופת העיר כי יש‬ ‫ביאר הנצי"ב‪ :‬לאריות יש יראה מיוחדת‬ ‫כלות עניות שאין להן פרוטה לפרטה‪ .‬הגבאים ניסו לדבר על לבו שיתרכך‬ ‫מצלם אלוקים‪ ,‬לכן הם אינם פוגעים לרעה‬ ‫מעט‪ ,‬ואמרו לו שהרי לא יקח את רכושו עמו לקבר‪...‬‬ ‫בבני אדם בעלי מדרגה‪ .‬אך לשאר בעלי‬ ‫השיב להם הגביר‪" :‬אתם מדברים איתי על הכנסת כלה? הרי יש לי אח‬ ‫החיים אין יראה מבני אדם‪ .‬ומה שאמרו‬ ‫שיש לו כמה בנות שהגיעו לפרקן‪ ,‬והוא זקוק לכסף רב כדי להשיאן‪,‬‬ ‫על יעקב שהיה ירא מפני חיות רעות‪ ,‬אין‬ ‫וכיצד עולה בדעתכם שאתן את הכסף לכם?" דבריו של הגביר התקבלו‬ ‫הכוונה לאריות אלא לשאר החיות‪.‬‬ ‫על דעתם‪ ,‬והם עזבו אותו לנפשו‪.‬‬ ‫אלא שעדיין אין הדברים מחוורים‪ .‬הרי‬ ‫למחרת התייצב אחיו של אותו גביר בפני גבאי הצדקה והתחנן לפניהם‬ ‫מעלתם של בעלי החיים גדולה מן הדומם‪,‬‬ ‫שיתנו לו כסף‪ ,‬כיוון שיש לו כמה בנות שהגיעו לפרקן ואין לו אפשרות‬ ‫ואם האבנים רבו ביניהן‪ ,‬וכל אחת אמרה‪:‬‬ ‫להשיא אותן‪.‬‬ ‫"עלי יניח צדיק את ראשו"‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫אמרו לו הגבאים‪" :‬הרי יש לך אח עשיר‪ ,‬ומדוע אינך מבקש ממנו?" אמר‬ ‫וכמה החיות יכבדו את הצדיק וירצו להיטיב‬ ‫להם הלה‪" :‬אל תזכירו בפני את השם של אחי‪ ,‬הוא קמצן גדול‪ ,‬ופרוטה‬ ‫לו‪ ,‬ובוודאי לא יעזו להזיק לו!‬ ‫אין הוא מוכן לתת לי!" חזרו הגבאים אל הגביר ואמרו לו‪" :‬אתמול‬ ‫מכוח קושיה זו אמר הרב דסלר זצ"ל יסוד‬ ‫דחית את בקשתנו לתת להכנסת כלה בטענה שיש לך אח נזקק‪ ,‬והנה‬ ‫נוקב‪ :‬לעתים אנשים פשוטים יודעים לייקר‬ ‫שומעים אנו שאינך נותן לו פרוטה"‪ .‬אמר להם הגביר‪" :‬וכי אמרתי לכם‬ ‫שאני נותן לאחי? כל מה שאמרתי שיש לי אח שזקוק להכנסת כלה‪ ,‬ואם‬ ‫את מעלת הצדיק ולכבדו יותר מאנשים‬ ‫לאחי אין אני נותן‪ ,‬כיצד עולה בדעתכם שאתן לכם?"‪...‬‬ ‫חשובים‪ ,‬שהם כחיות רעות המבקשות את‬ ‫זו הייתה הרמאות של לבן באומרו ליעקב‪" :‬טוב תתי אתה לך מתתי‬ ‫נפש הצדיק‪.‬‬ ‫אתה לאיש אחר"‪ .‬אני מעדיף לתת אותה לך מאשר לאיש אחר‪ ,‬אבל‬ ‫האבנים הפשוטות יריבו ביניהן על כבוד‬ ‫כאשר אין 'איש אחר'‪ ,‬לא התחייבתי לתת אותה דווקא לך!‬ ‫הצדיק‪ ,‬ואילו החיות המרוממות יותר יקומו‬ ‫עליו וינעצו בו את שיניהן‪.‬‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫‪19‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫ַצִַּד�ִיק‬ ‫ַּכ ַ� �ָָּתָמָר ִיְפְָרָח‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫צּוִפים ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫ֹנ ֶֶֹפת ִ‬ ‫אני אשתמש רק במאה דולר‬ ‫שלושה חילוקים‬ ‫ראיתי סיפור נפלא בספר "נפלאותיך אשיחה"‪ :‬מסופר שם‬ ‫בין מי שמטפס בסולם‬ ‫על יהודי עשיר שהגיעה אליו תביעה מ'מס הכנסה' לשלם‬ ‫סכום גדול מאוד של כסף‪ .‬הוא לא ידע איך להשתחרר מהם‬ ‫למי שעולה במדרגות‬ ‫ופנה אל אחד מגדולי האדמו"רים בבקשה שיתפלל עליו‬ ‫שיוושע מהצרה הזאת‪ .‬הוא הביא מעטפה ל'פדיון נפש' עם‬ ‫שמו לברכה ושם במעטפה עשרת אלפים דולר‪ .‬אמר לו הרב‪:‬‬ ‫אני אשתמש רק במאה דולר מתוך הסכום‪ ,‬ואילו את שאר‬ ‫הסכום בסך תשעת אלפים ותשע מאות דולר אשתמש רק‬ ‫אחרי שתיוושע‪ .‬אותו יהודי עשיר פנה למס הכנסה‪ ,‬ניהל‬ ‫איתם משא ומתן ובסופו פטרו אותו מלשלם את התשלום‬ ‫הגבוה שהשיתו עליו‪ .‬שב העשיר וסיפר לרבי על הישועה‬ ‫הגדולה שהייתה לו‪ ,‬והרבי אמר‪" :‬אם כך‪ ,‬יכול אני להשתמש‬ ‫ביתרת הכסף"‪ .‬לא חלף זמן רב‪ ,‬ואל האדמו"ר נכנס יהודי‬ ‫שעמד לפני חתונת בתו וסיפר לרבי שהוא נמצא בלחץ כספי‬ ‫הגאון רבי יהודה אריה הלוי דינר שליט"א‪ :‬הנה‪,‬‬ ‫כבד ואינו מצליח להשיג הלוואות כדי להתחיל לשלם את‬ ‫בעלי המוסר היו אומרים שיש ללמוד מהסולם‬ ‫הוצאות החתונה‪ .‬אמר לו הרבי‪" :‬הנה לפניך מעטפה ובה‬ ‫של יעקב כמה יסודות בעבודת ה'‪ ,‬שלכאורה יש‬ ‫תשעת אלפים ותשע מאות דולר‪ ,‬ואני אוסיף לך עוד מאה‬ ‫לשאול מדוע החלום היה דוקא על סולם ולא על‬ ‫דולר‪ ,‬כך שיהיו לך עשרת אלפים דולר כדי להתחיל לשלם‬ ‫מדרגות רגילות‪.‬‬ ‫את הוצאות החתונה"‪ .‬נטל היהודי את המעטפה‪ ,‬והנה הוא‬ ‫אכן יש שלושה חילוקים מהותיים בין מי שמטפס‬ ‫רואה שכתוב עליה את שמו של אותו יהודי עשיר שהיה‬ ‫בסולם למי שעולה במדרגות‪,‬‬ ‫ממכריו‪ .‬פנה אליו ושאל אותו‪" :‬אתה נתת לרבי את הסכום‬ ‫א‪ .‬המטפס בסולם עליו לאחוז חזק בסולם כל‬ ‫הזה?" השיב לו אותו עשיר בחיוב‪ .‬אמר לו היהודי‪" :‬ראה נא‬ ‫הזמן‪ ,‬ומשא"כ במדרגות אפשר לעלות גם בלי‬ ‫כי הרבי נתן לי את כל הסכום שהבאת לו להכנסת כלה"‪.‬‬ ‫לאחוז במעקה‪,‬‬ ‫השתומם העשיר ואמר לו‪" :‬ראה נא כיצד הבורא מגלגל את‬ ‫ב‪ .‬המטפס בסולם הוא עולה לאט לאט‪ ,‬שלב אחרי‬ ‫העניינים‪ .‬אתה הרי באת אלי לפני מספר חודשים וביקשת‬ ‫שלב‪ ,‬ואינו יכול לרוץ ולדלג‪ ,‬ומשא"כ במדרגות‬ ‫ממני הלוואה של עשרת אלפים דולר‪ ,‬ואני סירבתי להלוות‬ ‫אפשר לרוץ ולדלג‪,‬‬ ‫לך כיוון שאמרתי בליבי שאין סיכוי שתוכל להחזיר לי את‬ ‫ג‪ .‬סולם הוא נייד ההולך עם האדם ממקום למקום‪,‬‬ ‫ההלוואה‪ .‬מה עשה הקב"ה? הביא עליי את 'מס הכנסה'‬ ‫ומשא"כ מדרגות קבועות במקומם‪,‬‬ ‫ש'התלבשו' עלי‪ ,‬אני רצתי לרבי לבקש ישועה ואתה קיבלת‬ ‫ושלושה דברים הללו שיש בסולם הם יסודות‬ ‫את אותם עשרת אלפים דולר שביקשת‪ ,‬לא כהלוואה אלא‬ ‫חשובים מאוד בעבודת ה'‪,‬‬ ‫כמתנה‪ .‬לו הייתי חכם‪ ,‬הייתי נותן לך בשעתו את הכסף‬ ‫א‪ .‬על האדם כל הזמן לאחוז בסולם שבו הוא‬ ‫כהלוואה‪ ,‬ואז גם הייתי חוסך מעצמי את כל כאב הראש‬ ‫מתעלה בעבודת ה'‪ ,‬ואם הוא יעזוב אפילו לרגע‬ ‫של 'מס הכנסה'‪ ,‬וגם היה סיכוי שהכסף היה שב אלי בסופו‬ ‫הוא עלול ח"ו ליפול‪,‬‬ ‫של דבר‪ .‬ועתה זכית בכל הכסף כמתנה‪ ,‬מכיוון שחשבתי‬ ‫ב‪ .‬יש לעלות בעבודת ה' מדרגה אחרי מדרגה‪ ,‬ולא‬ ‫להתחכם כנגד רצונו יתברך"‪ .‬יהודי חושב שהוא יכול לפעול‬ ‫לקפוץ למדרגה גבוהה שהוא כעת לא אוחז בה‪,‬‬ ‫נגד רצון הבורא והנה השם יתברך מגלגל שבסופו של דבר‬ ‫ג‪ .‬על האדם לקחת את סולם העלייה שבו הוא‬ ‫רצונו ייעשה‪ .‬אם יש לו כסף להלוות ואינו מלווה מכל מיני‬ ‫חשבונות‪ ,‬התוצאה היא שהכסף יצא בסופו של דבר ממנו‪,‬‬ ‫מתעלה בעבודת ה' לכל מקום ומקום‪ ,‬ואל יאמר‬ ‫ויתכן גם שלא יחזור אליו לעולם‪...‬‬ ‫שכעת העלייה בעבודת ה' נשארה בבית‪ ...‬אלא‬ ‫כל הזמן‪ ,‬בכל מקום ובכל מצב שהוא האדם חייב‬ ‫ויכול להתעלות עוד ועוד‪.‬‬ ‫(הגאון רבי גואל אלקריף שליט"א מתוך 'שש באמרתך' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫(דברי השירה גליון ‪ 363‬ויצא תשפ"ד)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪20‬‬ ‫כשאחד השכנים‬ ‫הוציא ראשו מהחלון‬ ‫עטור בכיפת שינה לבנה‬ ‫מעשייה משעשעת ששמעתי מפי שני‬ ‫בעלי המעשה‪ :‬היה זה לפני שנים‪.‬‬ ‫שניהם היו בחורים בישיבה גדולה‬ ‫בכל לילה מתחולל בתוכנו נס של ממש‬ ‫ושקדו על תלמודם‪ .‬לחץ המבחנים‬ ‫והרצון לגמוע מסכתות בידיעה‪ ,‬עורר‬ ‫(כח)‬ ‫ַוַ ַּיַ ֲֲחֹלם ְוְ ִִהֵּנֵ ה ֻֻסָּלָ ם ֻֻמָּצָ ב ַַא ְְרָצָ ה‬ ‫אותם לקבוע לימוד משותף בשעה‬ ‫שבין לילה ליום‪ .‬בעפעפי שחר‪ .‬האחד‬ ‫חשבתם פעם מה מתרחש בגופנו בזמן שאנחנו עוצמים עיניים ושוקעים‬ ‫מהם הצליח להשכים קום מדי לפנות‬ ‫בשינה?‬ ‫בוקר ורעהו התקשה‪ .‬מה עשו? סיכמו‬ ‫בכל לילה מתחולל בתוכנו נס של ממש‪ .‬בעוד הגוף נראה דומם ושרוי‬ ‫ביניהם על הפתרון הנפוץ באותם ימים‪,‬‬ ‫במנוחה מוחלטת‪ ,‬בפנים פועלת "מעבדת תחזוקה" אדירה וסוערת‪ .‬המוח‬ ‫האחד יקשור על ידו חוט‪ ,‬אותו ישלשל‬ ‫אינו כבה לרגע; הוא ממשיך לעבד מידע‪ ,‬לברור חוויות‪ ,‬לסדר זיכרונות‬ ‫מהחלון למורד הרחוב ועמיתו יגיע‬ ‫וליצור עולמות שלמים ומלאי חיים – תמונות‪ ,‬קולות ורגשות עזים‪.‬‬ ‫עם שחר‪ ,‬ימשוך בחוט בכל כוחו עד‬ ‫לעיתים אנו מוצאים את עצמנו רצים‪ ,‬עפים‪ ,‬מדברים או נופלים‪ ,‬והכול‬ ‫שייעור חברו‪.‬‬ ‫נחווה כאמיתי ומוחשי לחלוטין‪.‬‬ ‫השחר עלה והחבר הזריז התיצב למרגלות‬ ‫וכאן מתגלה אחד ממנגנוני ההגנה המופלאים ביותר שטבע הבורא יתב'‬ ‫הבניין ועיניו תרות אחר החוט‪ .‬לא ידע‬ ‫בגופנו‪ :‬בשלב השינה שבו מתרחשים החלומות החיים ביותר‪ ,‬המוח פועל‬ ‫שחברו שכב לישון באישון ליל ושכח‬ ‫בקצב גבוה וגלגלי העיניים נעים במהירות מצד לצד‪ ,‬אך רוב שרירי הגוף‬ ‫לשלשל חוט‪ .‬חיפש וחיפש עד שאיתר‬ ‫נכנסים למצב של שיתוק זמני ומבוקר‪.‬‬ ‫חוט משונה והתחיל למשוך‪ .‬המשיכה‬ ‫מדוע? זהו "מנעול ביטחון" גאוני‪ .‬אילולא השיתוק הזה‪ ,‬היינו קמים‬ ‫לא הייתה קלה והיא עוררה קולות‬ ‫ומבצעים פיזית את כל מה שמתרחש בחלום! דמיינו מה היה קורה אילו‬ ‫חריקה‪ .‬זה הסתיים כשאחד השכנים‬ ‫רגלינו היו מנסות לרוץ בעולם האמיתי בזמן שאנו חולמים על מרדף‪ ,‬או‬ ‫הוציא ראשו מהחלון עטור בכיפת שינה‬ ‫מנופפות בידיים כשאנו חולמים שאנו ממריאים‪...‬‬ ‫לבנה וצעק עליו‪" :‬מה אתה עושה?‬ ‫מדוע השינה חיונית כל כך לגוף?‬ ‫למה אתה הורס את חוטי הטלפון של‬ ‫בזמן שאנו ישנים‪ ,‬מערכות הגוף עוברות ל"משמרת לילה" אינטנסיבית‬ ‫הבניין? כלך לך!"‬ ‫של שיקום וריפוי‪:‬‬ ‫הסיפור הותיר אותי עם חיוך רחב ותובנה‬ ‫בנייה והתחדשות תאים‪ :‬שרירים שנשחקו במשך היום נבנים מחדש‪ ,‬רקמות‬ ‫עוצמתית לכל מי שמושך בחוטים‪ :‬הורים‬ ‫מתרפאות‪ ,‬ומופרשים הורמוני גדילה ושיקום החיוניים לחידוש הכוחות‪.‬‬ ‫המחפשים למשוך בחוטים שיעוררו את‬ ‫חיזוק המערכת החיסונית‪ :‬הגוף מייצר חלבונים ונוגדנים הנלחמים בזיהומים‬ ‫צאצאיהם‪ ,‬מחנכים התרים אחר החוט‬ ‫ומחלות‪ .‬אדם שאינו ישן מספיק מחליש באופן ישיר את יכולת ההגנה‬ ‫שיצליח להעיר ולהאיר את התלמיד‬ ‫הטבעית שלו‪.‬‬ ‫וכל מי שמחפש לגרום להתעוררות‬ ‫איזון הלב ולחץ הדם‪ :‬הדופק מואט‪ ,‬קצב הנשימה מתייצב ולחץ הדם יורד‪,‬‬ ‫אצל זולתו‪.‬‬ ‫מה שמעניק למערכת הדם והלב הפוגה קריטית מעומס היום‪.‬‬ ‫לפני שאתה מושך בחוט בכל הכוח‪...‬‬ ‫ומה קורה לנפש? לא רק הגוף נבנה בלילה – גם הנפש מקבלת את חבל‬ ‫תוודא רק שאתה מושך בחוט הנכון‪.‬‬ ‫ההצלה שלה‪:‬‬ ‫לא החוט שנראה לך הכי בולט ושאתה‬ ‫עיבוד רגשי ואיפוס נפשי‪ :‬החלומות והשינה מאפשרים לנפש לפרוק‬ ‫מסיק שהוא הנכון – הוא תמיד זה‬ ‫מתחים‪" ,‬לעכל" חוויות מטלטלות או רגשות עזים שנצברו ביום שחלף‪,‬‬ ‫שקשור אל זרוע הלב‪ .‬לפעמים החוט‬ ‫ולהרגיע את מנגנוני החרדה והלחץ‪.‬‬ ‫שאתה מושך בכל הכוח‪ ,‬רק הורס את‬ ‫סדר בזיכרון‪ :‬המוח לוקח את אלפי רסיסי המידע של היום‪ ,‬מוחק את‬ ‫קו התקשורת ביניכם‪ ...‬ומאידך‪ ,‬אם‬ ‫הטפל‪ ,‬ומאחסן את העיקר בזיכרון לטווח ארוך – ממש כמו סידור מדפים‬ ‫תדע לכוון אל החוט הנכון‪ ,‬לא תצטרך‬ ‫ופינוי שולחן העבודה לקראת יום חדש‪.‬‬ ‫למשוך עד כדי חריקת בלמים‪ ,‬די לה‬ ‫בכל לילה מחדש‪ ,‬מעניק לנו הבורא יתברך מתנה עצומה בחסדו‪ :‬היכולת‬ ‫במשיכה קלה ועדינה כדי להעיר ולהאיר‬ ‫לעצור את מרוץ החיים הבלתי פוסק‪ ,‬להשיל את כובד טרדות היום‪,‬‬ ‫את כל החושים‪.‬‬ ‫לאפשר לגוף להתרפא ולנפש למצוא מנוחה ושלווה עמוקה‪.‬‬ ‫(ש‪.‬ק)‬ ‫(יקותיאל יהודה גנזל – המבשר כ"ב חשון תשפ"ז)‬ ‫‪21‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫ַהַַּצ�ִַּד�ִיִקִים‬ ‫ַהְַּצְ �ִעִי ִִרים‬ ‫המדור שבו תזכו בעוה"ז והשכר הגדול שמור לעתיד לבוא‬ ‫ַַהִּמ ְְּת ָָחִִרים ֶׁׁשָּלּ נּו ֵֵהִכִ ינּו ֲֲחִבִ ילֹות ֶׁׁשל ַּדּ ִּּפים ְוְ ֶֶע ְְפרֹונֹות ְְמ ֻֻחָּד ִִּדים‪ַּ ,‬ב ַַּה ְְפ ָָס ָָקה‪,‬‬ ‫ְׁשְּׁפֵּטי ַַהֶּק ֶֶּסם‬ ‫ְּפָּע ִִמים ֶֶאת ִִמ ֵ‬ ‫ְּפִּנָּיּה ִלִ ְכְ ֹּתּב ַּכָּּמּ ה ֶׁׁשּי ֵֹוֵתר ָ‬ ‫ָּכּ ל ֶיֶֶלֶ ד ַּבּ ֵ'ֵח ֶיֶדר' ִִקֵּבּ ל ִ‬ ‫'ִׁשְׁמעֹון ַַהַּצִּּדּ יק' ְוְ ַ'ַת ֲֲחרּות ָָהאֹור'‬ ‫ַַחִּיּ ים ְוְ ַיַ ֲֲעְנְ ִִקי ְְמ ַַס ְִּפִּרים ַַעל ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ּוְמְַדְּבִּרִ ים ְּדָּבִָרִ ים ָרִָעִ ים ַַעל ֲֲא ֵֵחִרִ ים‪.‬‬ ‫ָלֶָהם ֵֵמ ַַהֶּפּ ה‪ַ ,‬‬ ‫ֶׁשּׁיֹוְצְ אֹות ֶ‬ ‫ָהֶָרֶּבּ ה ִׁשְׁמְ עֹון ַלַ ִּכּ ָּּתה‪ּ ,‬וָפָָנָ יו ָקְָרְ נּו‬ ‫ְּבֹּרֹאׁש ֹח ֶֶֹדׁש ִּכּ ְסְֵלֵ ו‪ִ ,‬נְִכְַנַ ס ֶ‬ ‫ָהֵָאֶּלּ ה‪,‬‬ ‫'ְוְַהֵּׁשִׁנִ י ָעָָׂשׂ ה ָּכּ ָכָ ה'‪ֲֲ ...‬אָבָ ל ַַהְּדָּבִָרִ ים ּנֹוָרִָאִ ים ֵ‬ ‫ַ'ַההּוא ָּכּ ָכָ ה'‪ַ ,‬‬ ‫ֵֵמאֹור ְמְֻיֻ ָחָ ד‪.‬‬ ‫ֶׁשִּׁנּ ְקְָרִָאִ ים 'ְלְׁשֹון ָהָָרָ ע'‪ ,‬עֹוִׂשׂ ים ְנְָזִָקִ ים ְּגּ דֹוִלִ ים‪ְ ,‬וְ גֹוְרְִמִ ים ִקְִטְ רּוג‬ ‫"ַאֶּתּ ם יֹוְדְִעִ ים‬ ‫ְּמַּרֵּגּׁש‪ַ ,‬‬ ‫"ַּתְּלְִמִ יִדִ ים ְיְָקִָרִ ים‪ ",‬הּוא ָּּפ ַַתח ְּבּ קֹולֹו ַַה ַ‬ ‫ִלְִקְַראת ֲֲחֻנֻ ָּכּ ה‪ֲֲ ,‬אַנַ ְחְ נּו ְצְִרִ יִכִ ים‬‫ַּבָּּׁשַׁמִיִ ם ַַחס ְוְָחִָלִ יָלָ ה‪ָ .‬לֵָכֵ ן‪ַ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ָּגּ דֹול‬ ‫ֶׁשַׁעְכְָׁשׁ יו ֲֲאַנַ ְחְ נּו ִנְִכְָנִָסִ ים ַלַ ֹח ֶֶֹדׁש ֶׁשׁ ל ַַחג ַַה ֲֲחֻנֻ ָּכּ ה‪ֲֲ .‬חֻנֻ ָּכּ ה ֶזֶ ה‬ ‫ַ‬ ‫ּוְלְַהְגְ ִּּביר ֶֶאת ָהָ אֹור!‪".‬‬ ‫ְלְִהְִתְַחֵּזּ ק ָּּבֶזֶ ה ַ‬ ‫ַ‬ ‫ֶׁשֲׁאַנַ ְחְ נּו אֹוְמְִרִ ים – 'ְּכֶּׁשָׁעְָמְָדָ ה‬ ‫ַַהִּנּ ָּּצחֹון ֶׁשׁ ל ָהָ אֹור ַַעל ַַהֹחֶֹׁשׁ ְך‪ְּ .‬כּ מֹו ֲ‬ ‫ְוְִנְִרְֶאה ִמִ י‬ ‫ֶ‬ ‫ֵּצַּע ְמְִׂשׂ יָמָ ה‪,‬‬ ‫"ְנְַחֵּלּ ק ֶֶאת ַַהִּכּ ָּּתה ִלִ ְׁׁשַּתִּיִ ם‪ְ ,‬וְָכָ ל ַַצד ְַיְַב ַ‬ ‫ַ‬ ‫ּתֹוָרֶָתָך'‪ָ .‬אָ ז ָמָ ה ַַהִּנּ ָּּצחֹון‬ ‫ֶ‬ ‫ְלְַה ְׁׁשִּכּ יָחָ ם‬ ‫ַַמְלְ כּות ָיָָוָ ן ָהְָרְָׁשָׁעָ ה‪ַ ...‬‬ ‫ְוְָאַָמר‪:‬‬ ‫ְלְֶמְרְַּכּ ז ַַהִּכּ ָּּתה ַ‬ ‫ָהֶָרֶּבּ ה‪ .‬הּוא ָּּפ ַַסע ֶ‬ ‫ָקַָבע ֶ‬ ‫יֹוֵתר‪ַ ",‬‬ ‫יַח ֵ‬ ‫ַיַ ְצְִלִ ַ‬ ‫ִמִִּתי ֶׁשָּׁלּ נּו? ַַהִּנּ ָּּצחֹון ֶׁשָּׁלּ נּו הּוא ַּדְּוְָקָ א ֶׁשַׁנַ ְגְ ִּּביר ֶֶאת אֹור‬ ‫ָהֲָא ּ‬ ‫ֲ‬ ‫ְמְַחְּיִּבִ ים ֶֶאת‬‫ַּבַּחִּיּ ים‪ֶׁ ,‬שִׁאִ ם ַ‬ ‫"ַאֶּתּ ם יֹוְדְִעִ ים‪ֵ ...‬יֵ ׁש ַַהְרְֵּבּ ה ְּדָּבִָרִ ים ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְוְֶאת ַַהּטֹוב ָּּבעֹוָלָ ם! ְוְִהִ ֵּנּ ה‪ ,‬אֹור ַַה ֲֲחֻנֻ ָּכּ ה ֵֵמִבִ יא ַַהְרְֵּבּ ה‬ ‫ַַהּתֹוָרָ ה ֶ‬ ‫ָהָָאָָדָ ם ַלַ ֲֲעׂשֹות אֹוָתָ ם – ֶזֶ ה ַַמְרְִּגּ יׁש לֹו ְּכּ מֹו ֹעֶֹנֶ ׁש‪ֲֲ .‬אָבָ ל ִאִ ם הּוא‬ ‫ֶׁשַׁפע רּוָחִָנִ י ָעֵָלֵ ינּו‪ֲֲ ,‬אָבָ ל ֲֲאַנַ ְחְ נּו ְצְִרִ יִכִ ים ַּגּ ם ַלַ ֲֲעׂשֹות ַַמ ֶּׁׁשהּו‬ ‫ַ‬ ‫עֹוֶׂשׂ ה ֶֶאת ֶזֶ ה ֵֵמְרְ צֹונֹו ַַהּטֹוב ּוְבְִׂשְׂמְָחָ ה – ֶזֶ ה ֹלא ֹעֶֹנֶ ׁש ֶֶאָּלּ א ְּפָּרָ ס‬ ‫ַּתֲּחרּות‪,‬‬ ‫ְטְִּתי ֶׁשׁ ָּּצִרִ יְך ַלַ ֲֲעׂשֹות ֲ‬ ‫"ֶהְחְַלַ ּ‬ ‫ְלְַמ ָּּטה‪ָ .‬לֵָכֵ ן‪ֶ ,‬‬‫ִמִִּצֵּדּ נּו ֹּפּה ַ‬ ‫ּ‬ ‫ָיֶָפה ֶׁשָׁהָֹעֶֹנֶ ׁש‬ ‫ְלְֻדְגְָמָ א‪ִ :‬אִ ם ַנַ ִּגּ יד ְלְֶיֶ ֶלֶ ד ֶׁשׁ ֹּלא ִהְִתְַנַ ֵֵהג ֶ‬ ‫ָעָ צּום! ְקְ חּו ֻ‬ ‫ַּבֲּחֻנֻ ָּכּ ה!‪ֶ ,‬זֶ ה ֹלא ִחִ ידֹון ֲֲחֻנֻ ָּכּ ה‪ ,‬זֹו‬ ‫ֶׁשַׁה ִּּסּיּום ַַהָּגּ דֹול ֶׁשָּׁלּ ּה ִיְִהְֶיֶ ה ֲ‬ ‫ַ‬ ‫ַּבַּּמְּחְֶּבֶּרת‪ָ ,‬אָ ז ָקֶָׁשׁ ה‬ ‫ֶ‬ ‫ֶׁשּׁלֹו ִהִ יא ִלְִכְֹּתּב ‪ְּ 100‬פָּעִָמִ ים ֵֵאיֶזֶ ה ִמִ ְׁׁש ָּּפט‬ ‫ַּתֲּחרּות ְרְִצִ יִנִ ית ְוְָעְָצְָמִָתִ ית!"‬ ‫ַּתֲּחרּות‪ֲ .‬‬ ‫ֲ‬ ‫לֹו ַלַ ֲֲעׂשֹות ֶֶאת ֶזֶ ה‪ֲֲ .‬אָבָ ל‪ִ ...‬אִ ם הּוא ֵיֵ ֵׁשׁ ב ִלְִכְֹּתּב ְלְִמִ יֶׁשׁ הּו ֶׁשׁ הּוא‬ ‫"ְוְֵאיְך‬ ‫ָהֶָרֶּבּ ה‪ֵ .‬‬ ‫יֹוֵתר ֶֶאת ָהָ אֹור!" ִהְִכְִרִ יז ֶ‬ ‫ַּתֲּחרּות – ִמִ י ַיַ ְגְ ִּּביר ֵ‬ ‫"זֹו ֲ‬ ‫אֹוֵהב ִמְִכְַּתּ ב ּתֹוָדָ ה ָאָֹרְֹך ֶׁשׁ ל ‪ִ 100‬מִ ִּלּ ים? ֶזֶ ה ַַמ ָּּמׁש ֹלא ָקֶָׁשׁ ה‬ ‫ֵ‬ ‫ִמִָּב ֵֵצק ֶׁשׁ ל ֻֻסְפְָּגּ ִנִָּיּ ה‪ַּ .‬תְּחְ ְׁׁשבּו‬‫ַנַ ֲֲעֶׂשׂ ה ֶֶאת ֶזֶ ה? ּבֹואּו ִנִ ַּּקח ֻּדְּגְָמָ א ּ‬ ‫לֹו‪ִּ ,‬כּ י ֶזֶ ה ָּּבא ִמִ ִּּבְפְִנִ ים!"‬ ‫ָיֶָפה ֶׁשׁ ל ֻֻסְפְָּגּ ִנִָּיּ ה‪ָּּ ,‬ת ַַפח ְּכּ מֹו ֶׁשׁ ָּּצִרִ יְך‪ַ ,‬וַ ֲֲאִפִּלּו‬‫ֶׁשְּׁלִּמִ יֶׁשׁ הּו ֵיֵ ׁש ָּּב ֵֵצק ֶ‬ ‫לשון הרע זם איום ונורא‬ ‫ִרִָּבה ְמְ תּוָקָ ה ִּּבְפְִנִ ים‪ַַ .‬הִאִ ם ֶֶאְפְָׁשׁ ר ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֶֶאת ֶזֶ ה‬ ‫ֵיֵ ׁש ָלָ ּה ְּכָּבָ ר ּ‬ ‫ָּכּ ָכָ ה‪ַַ ,‬חי ֵֵמ ַַהְּקָּעָָרָ ה?"‬ ‫אֹוֲהִבִ ים‬‫ֵׂמִחִ ים ֶׁשׁ ֲ‬ ‫ְּכֶּׁשֲׁאַנַ ְחְ נּו ְיְָלִָדִ ים ָּכּ ל ָּכּ ְך ְׂש ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫"ָאָ ז ַּגּ ם ֲֲאַנַ ְחְ נּו –‬ ‫ְקְֵהָלָ ה‪ֶֶ ,‬חְלְָקָ ם ֲֲאִפִ יּלּו ָעָׂשּו‬ ‫ְּבַּמ ֵ‬‫ָׁשֲׁאגּו ֻּכָּּלּ ם ַ‬ ‫"ְּבַּוַ ַּדּ אי ֶׁשׁ ֹּלא!!!" ֲ‬ ‫ֶׁשּׁיֹוֵתר‬ ‫ֵ‬ ‫ַּכָּּמה‬ ‫ְצְָטֵָרְך ִלְִכְֹּתּב ּ‬ ‫ִמְִצְ וֹות – ִנְִכְֹּתּב ֵֵמ ַַהֵּלּ ב! ְקְ בּוָצָ ה ַַא ַַחת ִּּת ֵ‬ ‫ְוְֵאִלִ י‪.‬‬ ‫ֹּגַּעל‪ִ" .‬הִ יא ַַח ֶֶּיֶּבת ִטִּגּון אֹו ֲֲאִפִָּיּ ה!" הֹוִסִ יפּו יֹוִסִ י ֵ‬ ‫ְּּתנּוָעָ ה ֶׁשׁ ל ַ‬ ‫ְוְַהְּקּ בּוָצָ ה‬ ‫נֹוָרא!‪ַ .‬‬ ‫ְּפָּעִָמִ ים ֶֶאת ַַה ִּּמ ְׁׁש ָּּפט‪ָָ :‬לׁשֹון ָָה ָָרע ֶזֶ ה ָָאּיֹום ְוְ ָ‬ ‫ְלְַסֵּיּ ם ֶֶאת ַַהְּמָּלָ אָכָ ה‪.‬‬ ‫ָהֶָרֶּבּ ה‪ֶ" ,‬זֶ ה ִנְִקְָרָ א ַ‬ ‫ָאַָמר ֶ‬ ‫"ָנָ כֹון ְמְֹאֹד‪ַ ",‬‬ ‫ְצְָטֵָרְך ִלְִכְֹּתּב ׁשּוב ָוָׁשּוב ֶֶאת ַַה ִּּמ ְׁׁש ָּּפט‪ְְ :‬ל ַַד ֵּּבר טֹוב ֶזֶ ה‬ ‫ַַה ְּׁׁשִנִָּיּ ה ִּּת ֵ‬ ‫ְלְַבֵּׁשׁ ל‪ָּ .‬כּ ְך ְּבָּכָ ל ָּּדָבָ ר ַּגּ ְׁׁשִמִ י‬ ‫ְּבַּתְבְִׁשׁ יל – ֶזֶ ה ַ‬ ‫ְּבּ עּוָגָ ה – ֶזֶ ה ֶלֶ ֱֱאפֹות‪ַ .‬‬ ‫ֲֲהִכִ י טֹוב!‪".‬‬ ‫ְלְֻמ ְׁׁשָלָ ם‪ּ .‬וִמִֵּכּ יָוָ ן‬ ‫ֶׁשַּׁתֲּהֹפְֹך אֹותֹו ֻ‬ ‫ֲ‬ ‫ְּפֻּעָּלּ ה ֶֶאְקְִטִ יִבִ ית‬ ‫ָצִָרִ יְך ַלַ ֲֲעׂשֹות ֻ‬ ‫ָהֱָא ֶֶמת ִהִ יא ֶׁשְּׁבּ אֹותֹו ֶֶרַגַ ע ַַהִּנּ יצֹוץ ִנְִדְַלַ ק ָּּב ֵֵעיַנַ ִיִ ם ֶׁשׁ ל ֻּכָּּלּ נּו‪ֶ .‬זֶ ה‬ ‫ֱ‬ ‫ְּכֶּׁשֲׁאַנַ ְחְ נּו עֹוִׂשׂ ים ְּפּ עּולֹות‬ ‫ֲ‬ ‫מּוְׁשָלָ ם‪,‬‬ ‫ִאִָּתנּו ֹלא נֹוַלַ ד ׁ‬ ‫ֶׁשַׁאף ֶֶאָחָ ד ֵֵמ ּ‬ ‫ַ‬ ‫ִהְִתְַחְּלָּקָ ה ִלִ ְׁׁשַנַ ִיִ ם‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ַּכָּּמה ַּדּּקֹות ַַהִּכּ ָּּתה‬ ‫ִמִִּתי! ּתֹוְך ּ‬ ‫ָהָָיָ ה ֶֶאְתְָּגּ ר ֲֲא ּ‬ ‫חֹוֶד ֶֶרת ְלְֶנֶ ֶֶפׁש‬ ‫ְּפֻּעָּלּ ה ַַהּזֹו ֶ‬ ‫ְמְֻסָּיּ מֹות ְוְ חֹוְזְִרִ ים ֲֲעֵלֵ ֶיֶהן ׁשּוב ָוָׁשּוב‪ַַ ,‬ה ֻ‬ ‫ֻ‬ ‫ָיִָמִ ין ּוְׂשֹׂמֹאל‪.‬‬ ‫ָהָָאָָדָ ם ֶוֶ 'אֹוָפָ ה' אֹותֹו‪ִ .‬הִ יא ַַמְהְֶּפֶּכֶ ת אֹותֹו ִמִ ִּּבְפְִנִ ים ְלְָאָָדָ ם טֹוב‬ ‫ֶׁשּׁיֹוֵתר‬ ‫ֵ‬ ‫ַּכָּּמה‬ ‫ַּמָּּטָרָ ה ִהִ יא ֶלֶ ֱֱאֹסֹף ּ‬ ‫"ַה ּ‬‫ָהֶָרֶּבּ ה ִהְִסְ ִּּביר ֶֶאת ַַהְּכָּלִָלִ ים‪ַ :‬‬ ‫ֶ‬ ‫יֹוֵתר‪".‬‬ ‫ּוֵמִאִ יר ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ְוְַאֶּתּ ם‬ ‫ְּבַּעְצְְמְֶכֶ ם ַַהְרְֵּבּ ה‪ַ ,‬‬ ‫ִמִ ְׁׁש ָּּפִטִ ים ְּכּ תּוִבִ ים‪ַַ .‬אֶּתּ ם ְיְ כֹוִלִ ים ִלְִכְֹּתּב ַ‬ ‫ָהֶָרֶּבּ ה ִהְִמְִׁשׁ יְך‬ ‫ְּבֶּמ ַַתח‪ׁ ,‬שֹוִתִ ים ְּבָּצָָמָ א ָּכּ ל ִמִָּלּ ה‪ֶ .‬‬ ‫ֻּכָּּלּ נּו ִהְִקְַׁשְׁבְ נּו ֶ‬ ‫ְלְַבֵּקּׁש ֵֵמ ַַה ְּׁׁשֵכֵ ִנִ ים‬ ‫ְוְַההֹוִרִ ים‪ַ ,‬‬ ‫ָהַָאִחִ ים ַ‬ ‫ְלְַבֵּקּׁש ַּבַּּבִּיִ ת ֶׁשָּׁלּ ֶכֶ ם ֵֵמ ַ‬ ‫ֵּתְּלְ כּו ַ‬ ‫"ַאֶּתּ ם יֹוְדְִעִ ים ֶׁשַּׁגּ ם‬ ‫יֹוֵתר‪ַ :‬‬ ‫ְמְַעט ֵ‬ ‫ָהַָפְך ִלְִרְִצִ יִנִ י ַ‬ ‫ְּכֶּׁשׁ ּטֹון ִּּדּבּורֹו ַ‬ ‫ַּתֲּחרּות!‬ ‫ֶׁשַׁאֶּתּ ם ַַרק רֹוִצִ ים ֶׁשׁ ִּיּ ְכְֹּתּב ָלֶָכֶ ם ַלַ ֲ‬ ‫ּוִמִִּמי ַ‬ ‫ֶׁשָּׁלּ ֶכֶ ם‪ִ ,‬מִּדֹוִדִ ים‪ּ ,‬‬ ‫ְלְַצ ֲֲע ֵֵרנּו‪ֹ ,‬לא ָּּתִמִ יד ָׂשִׂמִ ים ֵלֵ ב ַלַ ִּּמִּלּ ים‬ ‫ְיְָלִָדִ ים ְוְַגַ ם ְמְ בּוָגִָרִ ים‪ַ ,‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪22‬‬ ‫ָּכּ ל ָּכּ ְך ָקֶָׁשׁ ה! ָרִָאִ ינּו אֹוָתָ ם ָרִָצִ ים ֵֵמ ֶֶאָחָ ד ַלַ ֵּׁשִׁנִ י‪ַַ ,‬מְסְ ִּּביִרִ ים‬ ‫ְּבְּכְַתב ָיָ דֹו! ׁשּום‬ ‫ַ‬ ‫ְּבַּעְצְּמֹו‪,‬‬ ‫ֲֲאָבָ ל ַַהְּכָּלָ ל הּוא ֶׁשָּׁכּ ל ֶֶאָחָ ד ִיְִכְֹּתּב ַ‬ ‫ְלְַדֵּבּ ר‬ ‫ֶּבֱּא ֶֶמת רֹוִצִ ים ֹלא ַ‬ ‫ַּכָּּמה ֵֵהם ֱ‬ ‫ּוְמְַׁשְׁכְְנְִעִ ים ִּּבְמְִסִ ירּות‪ָ .‬רִָאִ ינּו ּ‬ ‫כֹוֵתב‬ ‫ִצִּלּוֵמי ִמְִסְָמִָכִ ים ּוְמְ כֹונֹות ִצִּלּום! ִּּתְזְְּכּ רּו – ְּכֶּׁשָׁאָָדָ ם יֹוֵׁשׁ ב ְוְ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ַּתֲּחרּות – ֵֵהם ַַאף‬ ‫ְיְֵמי ַַה ֲ‬ ‫ֶׁשְּׁבֶּמֶׁשׁ ְך ָּכּ ל ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ְבְָּדה‬ ‫ְלְׁשֹון ָהָָרָ ע‪ִּ ,‬כּ י ֻֻע ּ‬ ‫חֹוֵרט‬ ‫ְּבַּעְצְּמֹו ׁשּוב ָוָׁשּוב‪ ,‬אֹוִתִּיֹות ִמְִצְָטְָרְ פֹות ְלְִמִ ִּלּ ים‪ֶ ,‬זֶ ה ֵ‬ ‫ַַמ ֶּׁׁשהּו ַ‬ ‫ַּפַּעם ֹלא ָאְָמְ רּו ׁשּום ָּּדָבָ ר ַַרע ַַעל ַַהְּקּ בּוָצָ ה ֶׁשָּׁלּ נּו! ָלֵָכֵ ן‪ֲֲ ,‬אַנַ ְחְ נּו‬ ‫ַ‬ ‫ֶּנֶּפׁש ֶׁשּׁלֹו‪".‬‬ ‫ְוְַה ֶ‬ ‫ַּמֲּחָׁשָׁבָ ה ַ‬ ‫אֹוָתָ ן ְּפִּנִ יָמָ ה ְוְֶזֶ ה ִנְִכְָנָ ס ָעָֹמֹק ְלְ תֹוְך ַַה ֲ‬ ‫ֵּצַּח‪".‬‬ ‫יַע ְלְַנַ ַ‬‫חֹוְׁשִבִ ים ֶׁשָּׁלּ ֶֶהם ַַמִּגּ ַ‬ ‫ַּבְּּקּ בּוָצָ ה ׁ‬ ‫ַּתֲּחרּות!‬ ‫ְוְָכָ ְך ְּבִּדִּיּוק ִהְִתְִחִ יָלָ ה ַַה ֲ‬ ‫ֶּנֶּפׁש ֶׁשׁ ל ִׁשׁ יִמִ י‪ֲֲ .‬אָבָ ל עֹוד ִלְִפְֵנֵ י‬ ‫ֻּכָּּלּ נּו ָיַָׁשְׁבְ נּו ַַהּמּוִמִ ים ִמִַּגְּדְ לּות ַַה ֶ‬ ‫ּתֹוְך יֹום ֶֶאָחָ ד ְּכָּבָ ר ַַהֹּכּל ִהְִתְִחִ יל‪ַַ .‬ה ִּּמְתְָחִָרִ ים ֶׁשָּׁלּ נּו ֵֵהִכִ ינּו ֲֲחִבִ ילֹות‬ ‫ְפְָּתִלִ י‪ֹ ,‬רֹאׁש ַַהְּקּ בּוָצָ ה ַַה ִּּמְתְָחָָרָ ה‪,‬‬ ‫ְלְַעֵּכּ ל ֶֶאת ֶזֶ ה‪ַ ,‬נַ ּ‬ ‫ֶׁשִׁהְִסְַּפְּקְ נּו ַ‬ ‫ַּבַּהְפְָסָָקָ ה‪ָּ ,‬כּ ל‬‫ְמְֻח ָּּדִדִ ים‪ְ ,‬וְָדָָבָ ר ִרִ אׁשֹון ַ‬ ‫ְוְֶעְפְ רֹונֹות ֻ‬ ‫ַּדִּּפים ֶ‬ ‫ֶׁשׁ ל ּ‬ ‫ְלְֵה ֶֶפְך!" ָקָָרָ א‬ ‫חֹוְׁשִבִ ים ֶׁשְּׁבִּדִּיּוק ֵ‬ ‫"ֲאַנַ ְחְ נּו ׁ‬ ‫ְלְַדֵּבּ ר‪ֲ :‬‬ ‫ָקַָפץ ּוִבִֵּקּׁש ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַּכָּּמה‬ ‫ָלֶָׁשֶׁבת ְוְִלְִכְֹּתּב ּ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶיֶ ֶלֶ ד ַּבּ ֵ'ֵח ֶיֶדר' ִמִִּכּ ּתֹות ֲֲא ֵֵחרֹות ִקִֵּבּ ל ְּפִּנִָּיּ ה‬ ‫'ְלְַדֵּבּ ר טֹוב ֲֲהִכִ י טֹוב' ִהִ יא‬ ‫"ַהְּקּ בּוָצָ ה ֶׁשׁ ל ַ‬ ‫ְּבִּהְִתְַרְּגּׁשּות‪ַ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ְפְָּתִלִ י‬ ‫ַנַ ּ‬ ‫ְלְַא ַַחר ַַהִּלּ ּמּוִדִ יְםְ ַַה ְּׁׁשֵכֵ ִנִ ים‬ ‫ֶּקֶּסם‪ַ .‬‬ ‫ְּפֵּטי ַַה ֶ‬ ‫ֶׁשּׁיֹוֵתר ְּפָּעִָמִ ים ֶֶאת ִמִ ְׁׁש ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵּצַּח! ָרִָאִ ינּו ֵֵאיְך ֵֵהם ְמְַנַ ִּּסים ְלְַׁשְׁכְֵנֵ ַַע ְיְָלִָדִ ים‬ ‫ּזֹו ֶׁשְּׁצִּרִ יָכָ ה ְלְַנַ ַ‬ ‫ַּבָּּקׁשֹות ִלְִכְֹּתּב‪ֶ .‬זֶ ה ָהָָיָ ה ַַמ ֲֲחֶזֶ ה ָּּפׁשּוט ַַמְדְִהִ ים‬ ‫ֶׁשׁ ל ַַהְיְָלִָדִ ים ִקְִּבּ לּו ּ‬ ‫נֹוַעם‪ֲֲ ,‬אָבָ ל ַּגּ ם ָרִָאִ ינּו ֶׁשַּׁלְּמְ רֹות‬ ‫ִלְִכְֹּתּב ֶֶאת ַַה ִּּסיְסְָמָ א ֶׁשָּׁלּ ֶֶהם ְּבּ ַ‬ ‫ָאֵָמן – ֶזֶ ה ִנְִרְָאָ ה ְּכִּאִּלּו ֵֵמאֹות‪ְ ,‬וְ אּוַלַ י ַַמ ָּּמׁש ֲֲאָלִָפִ ים ֶׁשׁ ל‬ ‫ְוְ ֹלא ֵיֵ ֵ‬ ‫ְמְַדְּבִּרִ ים טֹוב ַַעל ַַהְּקּ בּוָצָ ה ֶׁשָּׁלּ נּו! ַוַ ֲֲאִפִּלּו‬ ‫ַּכָּּמה ֵֵהם ַ‬ ‫ַּתֲּחרּות – ּ‬ ‫ַַה ֲ‬ ‫ְּכֶּאָחָ ד‪ֲֲ ,‬עסּוִקִ ים ֻּכָּּלּ ם ַַרק ְּבָּדָָבָ ר ֶֶאָחָ ד‪:‬‬ ‫ֲֲאָנִָׁשׁ ים‪ְ ,‬יְָלִָדִ ים ּוְמְ בּוָגִָרִ ים ֶ‬ ‫ַּכָּּמה ְיְָלִָדִ ים ִמִִּכּ ּתֹות ֲֲא ֵֵחרֹות‬ ‫יֹוֵתר‪ָ :‬הָ יּו ּ‬ ‫ָרִָאִ ינּו ַַמ ֶּׁׁשהּו ַַמְדְִהִ ים ֵ‬ ‫‪ְ"-‬לְַדֵּבּ ר טֹוב‬ ‫ַ‬ ‫ּכֹוְתְִבִ ים ִעִ ם ִחִּיּוְך – "ְלְׁשֹון ָהָָרָ ע ֶזֶ ה ָאָֹיֹם ְוְ נֹוָרָ א!" ְוְ‬ ‫ְבְֵרי ַַהְּקּ בּוָצָ ה ֶׁשׁ ל ִׁשׁ יִמִ י‬ ‫ְוְַח ֵ‬ ‫ָלֶָהם ִלְִכְֹּתּב‪ַ ,‬‬ ‫ֶׁשִׁהְִתְַלַ ְּבּ טּו ָמָ ה ָעִָדִ יף ֶ‬ ‫ֶזֶ ה ֲֲהִכִ י טֹוב!"‪ָ .‬הָ אֹור ַַהָּגּ דֹול ֶׁשׁ ל ַַהִּכּ ָּּתה ֶׁשָּׁלּ נּו ָיָָצָ א ְלְָהִָאִ יר ֶֶאת‬ ‫'ְמְֻצָּיּ ן‪ִ ,‬אִ ם ַַאֶּתּ ם ִמְִתְַלַ ְּבִּטִ ים‪ֵּ ,‬תְּלְ כּו ַלַ ְּקּ בּוָצָ ה‬ ‫ָלֶָהם‪ֻ :‬‬ ‫ָּּפׁשּוט ָאְָמְ רּו ֶ‬ ‫ָהָ עֹוָלָ ם ַּבּ חּוץ!‬ ‫ֶׁשֵׁהם ֵֵאֶּלּ ה‬‫ָלֶָהם!' ָאָ ז ֲֲאִנִ י חֹוֵׁשׁ ב ְּבַּוַ ָּּדאּות ֵ‬ ‫ְוְַת ַַעְזְ רּו ֶ‬‫ְפְָּתִלִ י ַ‬ ‫ֶׁשׁ ל ַנַ ּ‬ ‫המתח בכיתה היה בשיאו‬ ‫ְקְֻדָּׁשׁ ה ְוְֹט ַַֹהר ָעְָטְָפָ ה ֶֶאת ַַהִּכּ ָּּתה‪.‬‬ ‫ֵּצַּח!" ְּדָּמָָמָ ה ֶׁשׁ ל ֻ‬ ‫ֶׁשְּׁצִּרִ יִכִ ים ְלְַנַ ַ‬ ‫ְקְַטּנֹות ֶׁשׁ ל‬ ‫ָהֶָרֶּבּ ה ִׁשְׁמְ עֹון ָקָ ם ִמִִּכּ ְסְ אֹו‪ֵֵ ,‬עיָנָ יו ָּּבְרְ קּו ִמְִּדָּמָ עֹות ַ‬ ‫ֶ‬ ‫יַעת ַַהְּקּ בּוָצָ ה‬ ‫ּמֹוֵעד ַַהָּגּ דֹול ִלְִקְִבִ ַ‬ ‫יַע ַַה ֵ‬ ‫בּוַע ָׁשֵׁלֵ ם‪ְ ,‬וְִהִִּגּ ַ‬ ‫ָעַָבר ָׁשׁ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְוְָאַָמר‪:‬‬ ‫ְּבַּא ֲֲהָבָ ה ָרָָבָ ה ַ‬ ‫ֹאֶֹׁשׁ ר ְוְַגַ ֲֲאָוָ ה ֵּכָּנָ ה‪ .‬הּוא ִהִ ִּּביט ָּּבנּו ַ‬ ‫ֶּמַּתח ַּבִּּכּ ָּּתה ָהָָיָ ה ְּבִּׂשׂ יאֹו‪ֶֶ ,‬אְפְָׁשׁ ר‬ ‫ֶׁשִּׁנּ ְּצָּחָ ה ְּבּ ַ'ַת ֲֲחרּות ָהָ אֹור'‪ַַ .‬ה ַ‬ ‫ְּבַּסִּכּ ין!‬ ‫ָהָָיָ ה ַַמ ָּּמׁש ַלַ ְחְֹּתְּך אֹותֹו ַ‬ ‫ָצֲָעדּו ְלְ תֹוְך ַַהִּכּ ָּּתה‪ָּ .‬כּ ל ְקְ בּוָצָ ה‬ ‫ְוְִהִ ֵּנּ ה‪ְ ,‬נְִצִ יֵגֵ י ְׁׁשֵּתּ י ַַהְּקּ בּוצֹות ֲ‬ ‫ְּכֵּבִדִ ים ּוְמְֵלֵ ִאִ ים ַַעד ֶֶא ֶֶפס‬ ‫ָסֲָחָבָ ה ְּבַּגַ ֲֲאָוָ ה ְׁׁשֵנֵ י ַַקְרְ טֹוִנִ ים ֲֲעָנִָקִִּיִ ים‪ֵ ,‬‬ ‫ֲ‬ ‫ַּדִּּפים ְּכּ תּוִבִ ים‪ַּ .‬בּ ַּקְּרְ טֹוִנִ ים ֶׁשׁ ל ְקְ בּוָצָ ה ַַא ַַחת ָחַָזַ ר‬ ‫ְלְֵפי ּ‬‫ְּבַּא ֵ‬ ‫ָמָ קֹום ַ‬ ‫ּוַבַּקְּרְ טֹוִנִ ים‬ ‫נֹוָרא!"‪ַ ,‬‬ ‫"ָלׁשֹון ָָה ָָרע ֶזֶ ה ָָאּיֹום ְוְ ָ‬ ‫ַַעל ַַעְצְ מֹו ַַה ִּּמ ְׁׁש ָּּפט‪ָ :‬‬ ‫"ְל ַַד ֵּּבר טֹוב‬ ‫ַּבִּּמִּלּ ים‪ְ :‬‬‫ֶׁשׁ ל ַַהְּקּ בּוָצָ ה ַַה ְּׁׁשִנִָּיּ ה ָּכּ ל ַּדּ ף ָהָָיָ ה ָמֵָלֵ א ּ‬ ‫ֶזֶ ה ֲֲהִכִ י טֹוב"‪.‬‬ ‫ָלֶָרֶּבּ ה ִׁשְׁמְ עֹון‪.‬‬ ‫ֻּכָּּלּ נּו ִהִַּבְּטְ נּו ֶֶאָחָ ד ַּבֵּּׁשִׁנִ י‪ְ ,‬וְָאָ ז ָנָָׂשׂ אנּו ַַמ ָּּבט ֶ‬ ‫ַַה ְּׁׁש ֵֵאָלָ ה ָהְָיְָתָ ה ְרְׁשּוָמָ ה ְלְֻכֻ ָּלּ נּו ַַעל ַַה ָּּפִנִ ים‪ֵֵ :‬איְך ֶֶאְפְָׁשׁ ר ִּּבְכְָלָ ל‬ ‫ָלַָד ַַעת‬ ‫ִלְִסְֹּפּר ַּכּּמּות ַַא ִּּדיָרָ ה ָּכּ זֹו ֶׁשׁ ל ִמִ ְׁׁש ָּּפִטִ ים? ִמִ י ִּּבְכְָלָ ל ָיָ כֹול ַ‬ ‫ִמִִּתי?‬‫ָהֲָא ּ‬ ‫ֵּצַּח ֲ‬‫ּוְלְַחֵּׁשׁ ב ִמִ י הּוא ַַהְּמַּנַ ַ‬‫ַ‬ ‫ֶׁשַׁהְּמַּנַ ְּצִּחִ ים ֵֵהם‪...‬‬ ‫אֹוֵמר ָלֶָכֶ ם ַ‬ ‫"ַוַ ֲֲאִנִ י‪ֲֲ ...‬אִנִ י ֵ‬ ‫ְלְֶפ ַַתע ִּּפְתְ אֹום‪ָ ,‬קָ ם ִׁשׁ יִמִ י‪ִׁ .‬שׁ יִמִ י ָהָָיָ ה ֹרֹאׁש ַַהְּקּ בּוָצָ ה‬ ‫ֲֲאָבָ ל ָאָ ז‪ֶ ,‬‬ ‫ִמִִּתי ֶׁשׁ ל ֲֲחֻנֻ ָּכּ ה‪ָּ .‬כּ ל ַַהִּכּ ָּּתה‬ ‫ָהֲָא ּ‬‫ֶׁשָּׁקָרָ ה ֹּפּה ַַהּיֹום הּוא ַַהִּנּ ָּּצחֹון ֲ‬ ‫ָמָ ה ּ‬ ‫ָלֶָרֶּבּ ה ְּבּ קֹול ָּּברּור‪ֶ"ֶ :‬רֶּבּ ה‪ֲֲ ,‬אִנִ י‬ ‫"ְלְַדֵּבּ ר טֹוב"‪ְ ,‬וְ הּוא ָּּפָנָ ה ֶ‬ ‫ֶׁשׁ ל ַ‬ ‫ָהַָרע‪ָ ,‬עִָׂשׂ ינּו ְּדָּבִָרִ ים ָּכּ ל ָּכּ ְך טֹוִבִ ים ּוְטְ הֹוִרִ ים‪,‬‬ ‫ֵּיֶּצר ַ‬‫ַיַ ַַחד ִנְִּצָּחָ ה ֶֶאת ַַה ֶ‬ ‫ַּצַּחת ּזֹו ַַהְּקּ בּוָצָ ה ַַה ְּׁׁשִנִָּיּ ה‪ֶ ,‬זֶ ה ַַהְּקּ בּוָצָ ה‬ ‫ַּצַּחת‪ַַ .‬הְּמַּנַ ַ‬ ‫יֹוֵד ַַע ִמִ י ַַהְּמַּנַ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ָהֵָאֶּלּ ה ֶׁשָּׁכּ ַַתְבְֶּתּ ם ָּּפׁשּוט ָחְָדְ רּו ָלֶָכֶ ם ָיָָׁשׁ ר ְלְ תֹוְך ַַהֵּלּ ב!"‬ ‫ְוְַה ִּּמִּלּ ים ֵ‬ ‫ַ‬ ‫נֹוָרא!' ֻּכָּּלּ ם ִהְִסְַּתְּּכּ לּו ָעָָלָ יו‬ ‫ש'ָלׁשֹון ָָה ָָרע ֶזֶ ה ָָאּיֹום ְוְ ָ‬ ‫ֶׁשָּׁכּ ְתְָבָ ה ָ‬ ‫ֶׁשַּׁנֲּעֶׂשׂ ה הּוא‪:‬‬ ‫ָהֶָרֶּבּ ה ָמָָחָ א ַּכַּּפִּיִ ם ְּבִּהְִתְַלַ ֲֲהבּות ְוְ הֹוִסִ יף‪ָ" :‬לֵָכֵ ן‪ָ ,‬מָ ה ֲ‬ ‫ֶ‬ ‫ִהְִסְִּפיק ִלְִסְֹּפּר ֶֶאת‬ ‫ּ‬ ‫יֹוֵד ַַע? הּוא‬ ‫ְּבֶּהֶלֶ ם ֻֻמְחְָלָ ט‪ֵֵ .‬מ ֵֵאיֹפֹה הּוא ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫אֶתם ַַהּיֹום‪,‬‬ ‫ֶׁשֲׁה ֵֵב ֶ‬‫ָהֲָעמּוסֹות ֲ‬ ‫ֲֲאַנַ ְחְ נּו ִנִ ַּּקח ֶֶאת ֻֻקְפְְסְ אֹות ַַהַּקְּרְ טֹון ֲ‬ ‫ַּדִּּפים ַּבּ ַּקְּרְ טֹוִנִ ים ֵֵמ ַַהַּלְּיְָלָ ה?!‬ ‫ַַה ּ‬ ‫יַח אֹוָתָ ן ָּכּ אן‪ ,‬גלּויֹות ּוְמְֻכֻ ָּּבדֹות‪ִּּ ,‬ב ְׁׁשֵּתּ י ַַה ִּּפּנֹות ַַה ִּּקְדְִמִּיֹות ֶׁשׁ ל‬ ‫ַנַ ִּנּ ַ‬ ‫ֶׁשֲׁאַנַ ְחְ נּו‬ ‫"ִּתְרְ אּו‪ִ ,‬מִֵּכּ יָוָ ן ֲ‬ ‫ֲֲאָבָ ל ִׁשׁ יִמִ י ִחִֵּיּ ְך ֶֶאל ְקְ בּוָצָ תֹו ְוְִהְִמְִׁשׁ יְך‪ּ :‬‬ ‫ְלְַמד ֶׁשִּׁנּ ָּכּ ֵנֵ ס ְלְָכָ אן‪ֻּ ,‬כָּּלּ נּו ִנְִסְַּתֵּּכּ ל‬ ‫ַַהִּכּ ָּּתה ֶׁשָּׁלּ נּו‪ָּ .‬כּ ְך‪ָּ ,‬כּ ל ֹֹבָכָ ל יֹום ֶׁשִּׁנּ ַ‬ ‫'ְלְַדֵּבּ ר טֹוב ֶזֶ ה ֲֲהִכִ י טֹוב'‪ָ ,‬אָ ז ָחָׁשּוב ָלָ נּו‬ ‫בּוַע ֶׁשׁ ַ‬ ‫ָּכּ ַַתְבְ נּו ָּכּ ל ַַהָּׁשׁ ַ‬ ‫ֹּכַּח ֵיֵ ׁש ְלְִמִ ִּלּ ים ֶׁשָּׁלּ נּו‪ְ ,‬וְַכַ ָּּמה ָּּתִמִ יד‪,‬‬ ‫ַַעל ַַהֻּקְּפְָסָ אֹות ְוְִנְִזְ ֹּכּר ֵֵאיֶזֶ ה ַ‬ ‫ּוְלְַהִּגּ יד ָמָ ה ֶׁשָׁרִָאִ ינּו‪.‬‬ ‫ְלְַדֵּבּ ר ַַעְכְָׁשׁ יו טֹוב ַַעל ַַה ֲֲח ֵֵבִרִ ים ֶׁשָּׁלּ נּו ַ‬ ‫ְמְֹאֹד ַ‬ ‫ּוְכְַדאי ִלְִהְ יֹות טֹוִבִ ים ְוְֶלֶ ֱֱאֹהֹב ֶזֶ ה ֶֶאת ֶזֶ ה‪".‬‬ ‫ֲֲאָבָ ל ָּּתִמִ יד – ִמִ ְׁׁשַּתֵּּלּ ם ַ‬ ‫בּוַצת 'ְלְׁשֹון ָהָָרָ ע' – ָעְָבְָדָ ה‬ ‫ְפְָּתִלִ י – ְקְ ַ‬ ‫ָרִָאִ ינּו ֵֵאיְך ַַהְּקּ בּוָצָ ה ֶׁשׁ ל ַנַ ּ‬ ‫‪23‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫מתקרבים למיליון גיליונות‬ ‫זה התחיל כחלום טהור להרבות כבוד שמים‪ ,‬ללא שום ארגון ומוסד‬ ‫יש לנו תוכניות גדולות להרחיב את התפוצה‪ ,‬להגדיל את‬ ‫זה התחיל כחלום טהור להרבות כבוד שמים‪ ,‬ללא שום ארגון‬ ‫הכמויות ולהגיע לכל פינה בארץ שבה מבקשים חיזוק וקרבת‬ ‫ומוסד וללא תקציבי עתק‪ .‬רק קבוצת יהודים שפועלים לשם‬ ‫אלוקים‪ .‬התוכניות קיימות ומוכנות – אבל התקציב חסר‪.‬‬ ‫שמים‪" ,‬בלתי לד' לבדו"‪.‬‬ ‫הזכות הזו יכולה להיות שלכם‬ ‫בשנתיים האחרונות‪ ,‬בסייעתא דשמיא גלויה‪ ,‬החלום הזה‬ ‫צמח לממדים שלא שיערנו‪ :‬כ‪ 10,000-‬גיליונות של "על‬ ‫לא כל יום מגיע לידך זכות עצומה כזו‪ .‬אנו פונים אליך‪,‬‬ ‫הצדיקים" מודפסים ומופצים כמעט מדי שבוע‪ ,‬וכעת אנו‬ ‫קורא יקר שמתחזק ונהנה מהגיליון‪ .‬בוא להיות שותף מלא‬ ‫עומדים לחצות את רף המיליון גיליונות‪.‬‬ ‫בזכות העצומה של זיכוי הרבים‪.‬‬ ‫הגיליון שאתם מחזיקים כעת בידיכם הוא לא עוד כמה דפים‬ ‫מודפסים‪ .‬הוא השקעה ענקית של מיטב הכותבים ומאמץ‬ ‫בתרומה סמלית של ‪ 18‬ש"ח או ‪ 36‬ש"ח בחודש (ובוודאי‬ ‫מחשבתי רב‪ ,‬להביא ולקרב לאהבת השם יתב'‪ ,‬למידות‬ ‫בתרומה גדולה יותר)‪ ,‬אתה לא רק תורם להדפסה – אתה‬ ‫טובות ויראת שמים טהורה‪ .‬כעת‪ ,‬כשאנו מתקרבים לציון‬ ‫קונה לעצמך חלק נצחי בכל אות‪ ,‬בכל התעוררות של תשובה‪,‬‬ ‫דרך היסטורי של מיליון גיליונות‪ ,‬אנו קוראים לכם לקחת‬ ‫ובכל התחזקות במידות טובות שנגרמת בזכות הגיליון‪.‬‬ ‫חלק בזכות העצומה הזו‪.‬‬ ‫אלו זכויות נצח שיעמדו לך ולמשפחתך עדי עד‪.‬‬ ‫איך זוכים להיות שותפים?‬ ‫הצמאון אדיר‪ ,‬אך הידיים כבולות‪.‬‬ ‫בעמדות 'נדרים פלוס'‪ :‬חפשו את גליון 'על הצדיקים'‬ ‫למרות המספרים המדהימים‪ ,‬האמת היא שאנו לא מצליחים‬ ‫בטלפון‪ :‬חייגו עכשיו ‪055-4007720‬‬ ‫לספק אפילו מחצית מהביקוש‪ .‬יהודים מכל רחבי הארץ‬ ‫משתוקקים לקבל את הגיליון‪ ,‬ללמוד ולהתחזק‪ ,‬ואנו נאלצים‬ ‫להשיב פניהם ריקם‪ .‬הוצאות ההדפסה וההפצה כבדות מאוד‪,‬‬ ‫והעול נופל על כתפיים שכל מטרתן היא זיכוי הרבים‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אציו פ''ז‬ ‫‪24‬‬