gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: ויצא (2026-11-16)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫העלון יוצא לאור‬ ‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫לרפואה השלמה והמהירה של‬ ‫ר' משה בן קיטנה שליט"א‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫אמן‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫ירושליםשליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורני‬ ‫נעם יעקובי‬ ‫שע"י‬ ‫ועריכה‪ :‬הרב‬ ‫ויצא ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 212‬הפקה‬ ‫שהרגשנו בשעת התפלה‪ .‬ויש לנו ללמוד ענין זה לעבודת‬ ‫ו‪‬ל‪   ‬‬ ‫חרנה" )בראשית כח‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫‪‬בע ‪  ‬‬ ‫מ‪‬אר ‪ ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬צא ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ה'‪ ,‬שכאשר איש ישראל מסתופף בצל צדיק בדורו‪ ,‬או‬ ‫יציאת צדיק עושה רושם‬ ‫כשלומד מתוך ספר הנכתב ע"י איזה צדיק‪ ,‬שומה עליו‬ ‫מביא רש"י מאמר חז"ל )ב"ר סח‪ ,‬ו( שלא היה צריך לכתוב‬ ‫לראות ולהתבונן שגם אחר הזמן הנפלא שחווה‪ ,‬ביציאתו‬ ‫אלא 'וילך' יעקב חרנה‪ ,‬ולמה הזכיר יציאתו‪ ,‬אלא מגיד‬ ‫מהיכלו של הצדיק או בגמר הלימוד בספר הקדוש‪ ,‬ישאר‬ ‫שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק בעיר‬ ‫עליו רושם מקדושת הצדיק ומדבריו הקדושים‪ ,‬שתלווה‬ ‫הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה‪ ,‬יצא משם פנה הודה פנה‬ ‫אותו לימים הבאים‪ ,‬להתעלות על ידה בעבודת ה' וקרבת‬ ‫זיוה פנה הדרה‪.‬‬ ‫אלוקים יותר ויותר‪ .‬וכעין מש"כ הרמב"ן באגרתו‪ :‬וכאשר‬ ‫והנה הפשט הפשוט שבא רש"י לומר שיציאת צדיק מן‬ ‫תקום מן הספר חפש באשר למדת אם יש בו דבר שתוכל‬ ‫העיר עושה הפסד ליושבי העיר‪ ,‬שבזמן שהצדיק יושב בה‬ ‫לקיימו‪ ,‬והיינו שישאר עליו רושם להתלמד מהלימוד איזה‬ ‫יש לה את ההוד וההדר‪ ,‬וכאשר הוא יוצא ממנה נפסד ההוד‬ ‫מידה טובה והארה קדושה שתסייע בעדו להתקדם בעבודתו‬ ‫וההדר הזה‪.‬‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫אבל בספר "שפת אמת" )תרל"ו( כתב שהענין הוא להיפך‪,‬‬ ‫ויסוד הדברים כתב הרמב"ן )בספר האמונה והבטחון פי"ט( על‬ ‫שאין יציאתו של הצדיק משאירה רושם הפסד על העיר אלא‬ ‫ואם ּ‪‬תעוֹ ‪‬רר ּו ‪‬את ‪   ‬‬ ‫האהבה‬ ‫"אם ּ‪‬ת ‪‬עיר ּו ‪ ‬‬ ‫הפסוק )שיר השירים ב‪ ,‬ז( ‪‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬היא משאירה רושם טוב וחשיבות‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי בעת‬ ‫חפץ"‪ ,‬שכאשר יש לאדם התעוררות של אהבת ה'‬ ‫ש ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫‪‬עד ׁ‪‬‬ ‫שהצדיק עצמו נמצא בעיר‪ ,‬אז אין שבח ליושבי המקום כי‬ ‫ואהבת מצוותיו‪ ,‬צריך לעשות ממנה חפץ ולהכניסה לקבלה‬ ‫הרי הטובה הזו אינה שלהם כי היא באה רק מכוחו של‬ ‫למעשה‪ ,‬כדי שיהא לה קיום ותישאר בו על הימים הבאים‪.‬‬ ‫הצדיק‪ ,‬והשבח הוא לצדיק לבדו‪ ,‬אבל כאשר הצדיק יוצא‬ ‫ועבודה זו שייכת בכל דבר שבקדושה שמתעסק בו‪ ,‬שצריך‬ ‫מן העיר ופנה ההוד וההדר מתוכה‪ ,‬אזי יש שבח גדול לבני‬ ‫להשאיר בנפשו רושם טוב ממנו‪ ,‬שגם בעזבו את הדבר‬ ‫העיר משום שלקחו הרושם שהשאיר הצדיק שם והמשיכו‬ ‫ישאר עליו ההשפעה מהקדושה‪ .‬וכגון כאשר מגיע לקראת‬ ‫לחיות עמו הלאה‪ .‬וזהו שאמרו 'יציאת צדיק מן העיר עושה‬ ‫יום השבת קודש‪ ,‬שמיניה מתברכין כל שיתין יומין )זוה"ק‬ ‫רושם' היינו הרושם הרוחני שהוא משאיר ליושבי העיר‪,‬‬ ‫שמות סג(‪ ,‬יש לו להתבונן בזה ולחפש כל מיני דרכים ואופנים‬ ‫וזוהי חשיבות שמשתבחת ממה שהיה הצדיק יושב בה עד‬ ‫שהשבת תשפיע עליו רושם דקדושה לכל ימי המעשה‬ ‫עתה‪.‬‬ ‫הבאים‪ ,‬שכעת שיוצא מן השבת ישאר מרומם וקרוב‬ ‫וב"כלי יקר" למד ג"כ שהכוונה על הרושם הרוחני שמשאיר‬ ‫לעבודת ה' כמו שהרגיש ועמד במשך יום השבת‪.‬‬ ‫הצדיק ביציאתו מן העיר‪ ,‬שהקשה על לשון רש"י‪ ,‬וכי‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫אברהם ויצחק לא הלכו ממקום למקום ולמה לא נכתב‬ ‫‪‬‬ ‫אצלם לשון יציאה‪ ,‬אלא דלרבותא נקט כאן "ויצא" כי‬ ‫אברהם ויצחק לא הניחו במקום שהלכו משם צדיק כמותם‬ ‫'יציאת צדיק מן העיר עושה רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק בעיר‬ ‫וא"כ פשיטא שיציאתם עשה רושם‪ ,‬אבל כאן הרי יצחק‬ ‫הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה‪ ,‬יצא משם פנה הודה פנה‬ ‫ורבקה נשארו שם סד"א שאין יציאתו עשה רושם‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬ ‫זיוה פנה הדרה' )רש"י(‪.‬‬ ‫הרי רואים שלמד שהרושם שעושה יציאת צדיק מן העיר‪,‬‬ ‫התורה העירה אותנו על העובדה המעציבה‪ ,‬שכל זמן‬ ‫היינו הרשימה הרוחנית שמשאיר מקדושתו על אנשי‬ ‫שהצדיק בעיר אין בני העיר מרגישים שהוא הודה זיוה‬ ‫המקום‪ .‬וזהו על דרך שמסופר על הבני יששכר מדינוב זצ"ל‬ ‫והדרה‪ ,‬ומרגישים זאת רק כשבא לצאת מן העיר‪ ,‬ורק יציאת‬ ‫שביקר פעם בעיר אחת ועמד להתפלל בחדר בבית מלונו‪,‬‬ ‫)רבי זלמן סורוצקין(‬ ‫צדיק מן העיר עושה רושם‪...‬‬ ‫והיתה התפילה הזאת מיוחדת במעלתה לפי מדרגותיו‬ ‫הקדושות‪ ,‬יותר ממה שהיה רגיל כל יום בתפילתו‪ .‬ואחר‬ ‫‪‬‬ ‫התפלה היה משתומם על ההארה הזו מה ענינה לכאן‪,‬‬ ‫ורמזה התורה לנו את זה ביעקב דווקא‪ ,‬דלא מיבעיא אצל‬ ‫וחיפש אחר זקני העיר לברר האם יש סיבה לדבר‪ ,‬ואכן נודע‬ ‫אברהם שעסק בזיכוי הרבים להורות להעולם מציאות ה'‪,‬‬ ‫שבאכסניא זו שהה אחד מצדיקי הדור הקודם שגם הוא‬ ‫ולא מיבעיא אצל יצחק שחפר את הבארות שחפר אביו‬ ‫התפלל תפילתו במקום זה‪ ,‬וכששמע זאת נחה דעתו‬ ‫ובכח תפילתו הגין על מושבו‪ ,‬שבזה ודאי הרגישו שהודה‬ ‫והסביר‪ ,‬שבודאי נשאר רושם דקדושה מעבודת הקודש‬ ‫פונה‪ ,‬אלא אפילו יעקב שהסתגר באהלו ועסק בתורה‪ ,‬והיה‬ ‫שהתפלל הצדיק בזה המקום‪ ,‬ומכאן ההארה הנפלאה‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫לא יצליח בתורה בישיבה‪ ,‬הוי חובה להיות בין כותלי‬ ‫מקום לומר שאצלו אין השפעה להעם ‪ -‬קא משמע לן דגם‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הישיבה להינצל מפגעי הזמן'‪.‬‬ ‫)רבי אליהו לופיאן(‬ ‫צדיק כזה הוא הודה זיוה והדרה!‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ו‪     ‬‬ ‫מרא‪‬תיו" )בראשית כח‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫ה‪‬ק‪   ‬‬ ‫מאבני ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬ח ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫היה רבי יצחק הוטנר מספר בהזדמנויות שונות על אותו‬ ‫'התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את‬ ‫אדם שהגיע לווילנא‪ ,‬והתפלא לראות שאף הבעל עגלה‪,‬‬ ‫ראשו וזאת אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן אחת'‬ ‫סמל הפשטות‪ ,‬בווילנא 'רעדט אין לערנען' ]מדבר בלימוד[‪.‬‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫כששאל לפשר דבר‪ ,‬ענהו בעל העגלה‪ :‬הלא ידעת‪ ,‬הלא‬ ‫ידועה השאלה הנשאלת כאן לחידודא‪ ,‬וכי מה יועיל לטענת‬ ‫שמעת‪ ,‬שבווילנא היה הגר"א!‬ ‫האבנים כשיתחברו כולם לאחד‪ ,‬הרי עדיין יש מקום שכל‬ ‫המשיך האדם לשאול ‪ -‬ומה היה? הרב של ווילנא? ‪ -‬לא!‬ ‫חלק מהאבן יאמר עלי יניח צדיק את ראשו‪.‬‬ ‫הדיין? לא! המגיד מישרים? לא! ואם כן‪ ,‬במה היתה‬ ‫ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל כתב במכתב קודש‪ ,‬וכן איתא‬ ‫השפעתו וכוחו? ‪ -‬ווייל ער איז דא געווען ]מפני שהוא היה‬ ‫בספרי בעלי המוסר תירוץ מפורסם ע"ד העבודה‪ ,‬שלא שייך‬ ‫)ספר הזכרון למרן בעל 'פחד יצחק'(‬ ‫פה[!‬ ‫מריבה ומחלוקת רק כאשר יש פירוד בין הדבקים‪ ,‬אבל‬ ‫ברגע שמתחברים כולם כאחד ושוררת אחדות ביניהם‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫מעתה שוב אין שום מקום למריבה ופירוד‪.‬‬ ‫'לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה‪ ,‬ולמה הזכיר‬ ‫ובשם הגאון רבי יוסף דב סאלאווייצ'יק זצ"ל ראש ישיבת‬ ‫יציאתו‪ ,‬אלא מגיד' וכו' )רש"י(‪.‬‬ ‫בריסק אמרו שהסביר שאינו מבין את השאלה כלל‪ ,‬כי‬ ‫במקור דברי רש"י שהם בלשון הגמרא )חולק צא‪ ,‬ב( נאמר‬ ‫בספר "בית הלוי" ובספר "אוהל יעקב" להמגיד מדובנא‬ ‫שנתקבצו כל אותן אבנים וכו' וכולן נבלעו באחד‪ ,‬ואם כן‬ ‫כתבו לפרש תמיהתו של רש"י בפנים אחרים‪ ,‬והוא כי בכל‬ ‫לאחר שנבלעו בתוך אבן אחת הרי אין הבדל בין אבן זו לזו‪,‬‬ ‫אדם היוצא ממקום למקום יש בזה שני אופני כוונה‪ ,‬או‬ ‫שהרי כאחד נחשבין וכשמניח ראשו על האבן הריהו נח על‬ ‫שעיקר תכליתו היא היציאה ממקום הראשון משום איזו‬ ‫כולן‪ .‬וכמו שמצינו אצל הפרות שבחלום פרעה דכתיב )לקמן‬ ‫סיבה‪ ,‬ומה שהולך למקום האחר אין זה מטרה כלל אלא‬ ‫קרב ‪‬נה"‪,‬‬ ‫קרב ‪‬נה ‪‬ו‪‬א נוֹ ‪‬דע ּ‪‬כי ‪‬בא ּו ‪‬אל ‪ּ  ‬‬ ‫באנה ‪‬אל ‪ּ  ‬‬ ‫"ות ‪ ‬‬ ‫מא כא( ‪ּ ‬‬ ‫אמצעי איך ללכת מקומו‪ ,‬או משום שצריך להיות במקום‬ ‫כלומר שנבלעו כולם בתוך קרבה של אחת מהם ולא ניכרה‬ ‫השני וזהו עיקר תכלית כוונתו בהליכתו להגיע למקום‬ ‫על זו שבלעה אותן שום שינוי‪ ,‬וכמו כן כאן אחר שנבלעו‬ ‫שרוצה להגיע‪ .‬וביעקב נתלכדו שתי הכוונות‪ ,‬שעיקר כוונתו‬ ‫בהליכתו לקיים מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬שרבקה אמרה לו )לעיל‬ ‫כולן באבן אחת שוב אין הבדל בין צד לצד‪.‬‬ ‫בני ׁ ‪‬ש ‪‬מע‬ ‫ועתה ‪ ‬‬ ‫להרג‪ּ   ‬‬ ‫מתנחם ‪‬ל‪    ‬‬ ‫אחי‪    ‬‬ ‫עשו ‪ ‬‬ ‫"הנּ‪ ‬ה ‪ׂ ‬‬ ‫כז מב( ‪‬‬ ‫ודבר פלא יש לציין שמובאת שאלה זו בספרי הפוסקים‪,‬‬ ‫חרנה"‪ ,‬ועיקר כוונתה היה‬ ‫אחי ‪  ‬‬ ‫לבן ‪ ‬‬ ‫קלי ‪‬וק ּום ּ‪‬ב‪‬רח ‪‬ל‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫המעלים ממנה הלכה למעשה בנוגע לחפץ המשמש לדבר‬ ‫עשו שם‪ ,‬ומצד מצוותה‬ ‫ש ‪ׂ ‬‬ ‫שלא יהיה בבאר שבע מקום ׁ‪‬‬ ‫שבקדושה אם מותר לשנות ההשתמשות שלו מצד לצד‪ ,‬ואי‬ ‫העיקר בזה הוא היציאה‪ .‬ויצחק ציוה לו רק "ק ּום ק ּום ‪‬ל‪‬‬ ‫אמרינן בזה מעלין בקודש ולא מורידין‪ ,‬וכגון כשנפסקה‬ ‫א‪‬ה ‪ּ ‬‬ ‫מבנוֹ ת‬ ‫מ‪‬ם ‪ ‬‬ ‫וקח ‪‬ל‪  ‬‬ ‫אמ‪  ‬‬‫אבי ‪ּ ‬‬ ‫יתה ‪‬בת ּו ‪‬אל ‪ ‬‬‫ארם ּ‪‬ב ‪‬‬‫ּ‪‬פ‪‬דּ ‪‬נה ‪ ‬‬ ‫רצועת התפילין של יד סמוך לקשר‪ ,‬אם מותר להפוך‬ ‫אמ‪) "‬פסוק ב( ותכלית ציוויו היה ההליכה לחרן‪.‬‬ ‫אחי ‪ּ ‬‬ ‫לבן ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫הרצועה ולהשים החלק התחתון שלה למעלה לחברה אל‬ ‫הבית‪ ,‬והיינו שתעלה קדושתה מרצועה פשוטה לקשר של‬ ‫ולכן אמר הכתוב לשון 'יציאה' בנוסף ללשון 'הליכה' שאמר‬ ‫יו"ד‪ ,‬והחלק העליון שהיה מחובר עד עכשיו אל הבית ירד‬ ‫מקודם‪ ,‬מפני שיעקב אכן עשה כאן פעולה אחת שהיה בה‬ ‫מקדושתו לקשור בו קשרי האצבעות‪.‬‬ ‫שני כוונות‪ ,‬מצד אחד 'היציאה' מבאר שבע לקיים דברי‬ ‫באליה רבה )או"ח סי' מב סק"א( כתב בשם זקנו להביא‬ ‫אמו‪ ,‬ומצד שני ה'הליכה' לחרן לקיים ציווי אביו‪ ,‬ושניהם‬ ‫ראיה משאלה זו שאין איסור מעלין בקודש בחפץ אחד‪ ,‬כי‬ ‫היה אצלו לעיקר ותכלית‪.‬‬ ‫באם לא נאמר כן ונפסוק שגם בחפץ אחד יש להקפיד שלא‬ ‫ובספר "ברכת פרץ" להגאון בעל "קהילות יעקב"‬ ‫לשנות ההשתמשות שלו מצד זה לצד זה‪ ,‬אזי עלינו להבין‬ ‫מסטייפלער זצ"ל מעלה מרעיון זה לימוד נורא השייך‬ ‫מה הועיל שנעשו האבנים כולם לאבן אחת הרי עדיין יש‬ ‫אלינו‪ ,‬והוא‪ ,‬כי מלפנים זאת בישראל‪ ,‬כשהיה בחור יוצא‬ ‫הקנאה לאיזה צד יונח האבן‪ ,‬אלא ודאי שבחפץ אחד אין‬ ‫מבית אביו וגולה למקום תורה‪ ,‬לא היתה כוונתו 'לצאת'‬ ‫חילוק באיזה צד בו משמש הקדושה‪ ,‬וככל שמשתמש‬ ‫מבית אביו‪ ,‬אלא 'ללכת' למקום תורה להתעלות בקרבת ה'‬ ‫באותו החפץ נחשב כמשתמש בכל צדדיו‪.‬‬ ‫ועסק התורה הקדושה‪ ,‬אבל בימינו כאשר התדרדרו הדורות‬ ‫ובשערי תשובה )שם סק"ב( דוחה הראיה דיש לומר‬ ‫ורוח הרחוב ירדה פלאים‪ ,‬עד שצדו צעדנו מלכת‬ ‫שמעשה נסים היה שם‪ ,‬ולא נדבקו בדרך דביקות זה בזה‪ ,‬כי‬ ‫ברחובותינו ורוח הפריצות וההפקרות שולטת בכל ה"י‪,‬‬ ‫אם נעשה גוש אחד בלול מכולם‪ .‬ודבריו אינם כמו שדייק‬ ‫מעתה ישנה חובה ומצוה על כל בחור ירא שמים 'לצאת'‬ ‫הגרי"ד הלוי מהגמרא שהאבנים 'נבלעו' באבן אחת‪ ,‬אלא‬ ‫מבית אביו ולברוח מהרחוב אל תוך היכלי התורה והישיבות‬ ‫'שנבללו' יחדיו וראשו של הצדיק הונח על כל חלקיק מכל‬ ‫הקדושות‪ ,‬והיציאה בלבד היא כבר תכלית ומטרה בפני‬ ‫אבן לעצמה‪ .‬עוד כתב שבלא"ה אין ראיה מדברי אגדה‬ ‫עצמה בנוסף לעצם הרווח של 'ההליכה' לישיבה‪ .‬ומוסיף‬ ‫ואסמכתא בעלמא קאמר )וע"ע בהר צבי עה"ת ובשפתי צדיק(‪.‬‬ ‫דברים כדרבונות בזה הלשון‪' :‬ואפילו יודע בבירור שח"ו‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫וזו עצה גדולה לאדם שעוברות עליו צרות ח"ו‪ ,‬לשבת‬ ‫ואם כדברי השע"ת יש לתמוה על הא דאיתא בדרשות חתם‬ ‫וללמוד בהתמדה‪ ,‬וכמו שאמר דוד המלך ע"ה "ל ּו ‪‬לי תוֹ ‪ ‬‬ ‫רת‪‬‬ ‫סופר )שעח‪ (:‬לתרץ קושית הטור בפירושו עה"ת על הפסוק‬ ‫אבדתי ‪   ‬‬ ‫בעניי" )תהלים קיט‪ ,‬צב(‪.‬‬ ‫עש ‪‬עי ‪‬אז ‪ּ   ‬‬ ‫ש ‪ׁ ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫מצ ‪‬בה"‪ ,‬שלכאורה‬ ‫אתה ‪ּ ‬‬ ‫שם ‪ּ  ‬‬ ‫האבן וגו' ‪‬ו ּ‪‬י ׂ‪‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ‪‬את ‪  ‬‬ ‫)להלן יח( ‪‬‬ ‫והמשגיח מו"ר הרב דוד קראנגלאס זצ"ל כתב בהקדמה‬ ‫איך עשה ממנה מצבת קדושה‪ ,‬הרי אמרינן )זבחים קטז‪ ,‬ב( דאין‬ ‫לספרו "דרכי דוד" על סדר זרעים‪ ,‬שספר זה נכתב בהיותו‬ ‫עושין מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט‪ .‬ומבאר שהואיל ולא‬ ‫בגלות בעיר שנחאי במצב של יאוש‪ ,‬ומתוך כך קיבל על‬ ‫נשתמש בו לגמרי‪ ,‬כי לא שכב רק על אחת מקצותיו וברובו‬ ‫עצמו ללמוד סדר זה בהתמדה ובעמקות‪ ,‬וזה מה שנתן לו‬ ‫לא השתמש‪ ,‬לכן לא נפסל למזבח‪ ,‬שלא נקראת השתמשות‬ ‫את הכח והעוז להמשיך אה חייו בימים הקשים האלו‪ .‬וכמו‬ ‫בכך‪ .‬ולכאורה אי"ז כפסקו של השע"ת דסבירא ליה‬ ‫עמדה ּ‪‬לי" )קהלת ב‪ ,‬ט(‪ ,‬התורה‬ ‫חכמתי ‪  ‬‬ ‫"אף ‪   ‬‬ ‫שאמרו חז"ל‪ :‬‬ ‫שבהשתמשות בחלק אחד מן החפץ נחשב כמשתמש‬ ‫שלמדתי באף היא שעמדה לי )ילקו"ש שם‪ ,‬ועיין רמב"ם ת"ת ג‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫בכולו‪.‬‬ ‫וזכה ללמוד סדר זה על בוריו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ש ּ‪‬ב ּתוֹ היחידה‬ ‫וכן היה אצל ר' חיים עוזר גרודזנסקי זצ"ל‪ׁ ,‬‬ ‫היתה חולה מסוכנת‪ ,‬וכשהחמיר מצבה חיזק את עצמו‬ ‫"‪‬י ‪‬בא ‪  ‬‬ ‫ה‪‬מ‪) "‬בראשית כח‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫תפילת ערבית מבעוד יום‬ ‫בלימוד התורה בהתמדה‪.‬‬ ‫כתב חד מקמאי‪' :‬מרבי יחיה שמעתי‪ ,‬מכאן דיכול אדם‬ ‫וכן אמר מו"ר ר' יעקב יצחק רודרמן זצ"ל‪ ,‬שהזמן שלמד‬ ‫להתפלל תפלת ערבית מבעוד יום‪ ,‬לפי שאמרו בתר דצלי‬ ‫באופן הטוב ביותר היה בזמן המלחמה‪ ,‬כשלא היו לו כי אם‬ ‫בעא למיזל אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא‬ ‫פת ומים משך כל השבוע‪.‬‬ ‫לינה מיד בא השמש‪ ,‬אלמא קודם שבא השמש התפלל‪ ,‬ולא‬ ‫ולכן אף שאין לאדם לחפש אחר נסיונות‪ ,‬אבל כשהוא כבר‬ ‫בעינן צאת הכוכבים אלא לקריאת שמע של ערבית'‪.‬‬ ‫נמצא במצב של נסיון‪ ,‬צריך הוא לדעת שתורתו ועבודתו‬ ‫)'חצי מנשה'(‬ ‫חביבים מאד אצל הקב"ה‪ ,‬וזו עיקר עבודת האדם בעולם‬ ‫'לעבוד ולעמוד בנסיון' )מסילת ישרים פרק א'(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וזהו גם לימוד גדול לאדם שנמצא בזמן קשה והמצב קשה‬ ‫ו‪‬ל‪ ‬‬ ‫‪) "‬בראשית כח‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫‪‬ק‪   ‬‬ ‫"ו‪‬פ‪‬ע ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לו‪ ,‬העצה היא להשקיע את עצמו לגמרי בתורה‪ ,‬וע"י זה‬ ‫תפילת ערבית רשות‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫יוכל להתגבר על הקושי ולשכוח מצרותיו‪.‬‬ ‫יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר "ויפגע במקום וילן שם"‬ ‫‪‬‬ ‫)ברכות כו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫יש לעיין בטעמא דמילתא‪ ,‬למה תפילת ערבית רשות )לחד מאן‬ ‫מ‪‬יע ‪    ‬‬ ‫ה‪‬מימה"‬ ‫ורא‪   ‬‬ ‫ארצה ‪ ‬‬ ‫מ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫ס‪  ‬‬ ‫וה‪‬ה ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬ח‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫דאמר בברכות כז‪ ,‬ב(‪ ,‬ומה נשתנה משאר התפלות שהם חובה‪.‬‬ ‫)בראשית כח‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬דהנה יעקב הוא עמוד התורה כידוע‪ ,‬ואיתא‬ ‫כתב בעל הטורים‪" :‬סולם" בגימטריא 'ממון'‪ .‬ומרמז על‬ ‫בגמ' )שבת יא‪ ,‬א( שתלמידי חכמים שתורתם אומנתם כגון‬ ‫אופן שבו צריך האדם להתנהג בהשתמשותו בעניני ממון‪,‬‬ ‫רשב"י פטורים מתפלה‪ ,‬ואמרו )בראש השנה לה‪ ,‬א( שרב יהודה‬ ‫שהוא דבר גשמי וחומרי המוצב ארצה‪ ,‬ויש בכוח האדם‬ ‫היה מתפלל מל' יום לל' יום‪ ,‬וערבית היא תפילת הלילה‪,‬‬ ‫להשתמש בו לדברים שבקדושה ולהתעלות בזה לבחינת‬ ‫ולא איברי סיהרא אלא לגירסא כמ"ש בעירובין )סה‪ ,‬א(‪ ,‬ולכך‬ ‫"וראשו מגיע השמימה"‪.‬‬ ‫יעקב אבינו שהוא עמוד התורה‪ ,‬לא תיקן תפילת ערבית‬ ‫וזכורני שבשנת תשל"ט הלכתי לבקר את הגאון רבי ליב‬ ‫חובה אלא רשות‪ .‬ורק האידנא מחמת ירידת הדורות‪ ,‬שויוהו‬ ‫לאפיאן זצ"ל והיה זה טרם פטירתו לעולמו‪ ,‬ודרכו בקודש‬ ‫עלייהו כחובה ]ויסוד הדברים מבואר בזוה"ק חיי שרה‬ ‫תמיד היה לדבר בלומדות‪ ,‬והפעם שינה מדרכו ואמר‬ ‫)רבי שמואל אויערבאך(‬ ‫קל"ב עמו' ב'[‪.‬‬ ‫במאמר המשנה שאמרו חז"ל )אבות פ"ג מי"ז( 'אם אין קמח אין‬ ‫תורה' וכו'‪ ,‬שהגימטריא של 'קמח' הוא כמספר גימטריא‬ ‫‪‬‬ ‫של 'עולם הבא'‪ ,‬וזה מרמז שעל האדם להשתמש בקמח‪,‬‬ ‫מאבני ‪ ‬‬ ‫ה‪‬ק‪‬‬ ‫ו‪‬ח ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מ‪   ‬‬ ‫ו‪‬ל‪  ‬י ‪‬בא ‪  ‬‬ ‫‪‬ק‪   ‬‬ ‫"ו‪‬פ‪‬ע ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫כלומר בעניני העוה"ז‪ ,‬כדי להשיג בהם חיי העוה"ב‪.‬‬ ‫‪‬ק‪ ‬הה‪‬א" )בראשית כח‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫ו‪‬ב ‪ ‬‬ ‫מרא‪‬תיו ‪   ‬‬ ‫ו‪     ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫לולי תורתך שעשועי‬ ‫‪‬‬ ‫"וישכב במקום ההוא"‪ ,‬לשון מיעוט‪ ,‬באותו מקום שכב‪,‬‬ ‫אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה‬ ‫ה‪‬ה ‪   ‬‬ ‫ואנכי‬ ‫‪‬ק‪  ‬‬ ‫אכ‪ ‬י‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪ ‬‬ ‫מ‪‬נת‪   ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬יק‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עוסק בתורה )רש"י(‪.‬‬ ‫‪‬א ‪   ‬‬ ‫ידע‪‬י" )בראשית כח‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫נתבונן קצת במצבו של יעקב אבינו באותו זמן‪ ,‬הרי מעשה‬ ‫'שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה' )רש"י(‪.‬‬ ‫זה היה בשעה שברח מפני עשו שרצה להרגו‪ ,‬ועזב את אביו‬ ‫והקשה לפירושו ב"אור החיים" הק' שאם לזה לבד נתכוין‪,‬‬ ‫ואמו הצדיקים וגם היה הוא בדרכו לבית לבן הרמאי‪ ,‬ובכל‬ ‫נאמר אליו‪ ,‬ואם לא ישנת לא היית חולם חלום נבואי בכל‬ ‫זאת צרותיו לא הפריעו לו מלהיות נטמן בבית מדרשו של‬ ‫ש‪ּ ‬‬ ‫אל ּו ידעתי הייתי מכין‬ ‫ההבטחות‪ .‬ולכן כתב הסבר טענתו‪ׁ :‬‬ ‫עבר וללמוד בהתמדה גדולה‪ ,‬ואף לא שכב בלילה כל אותן‬ ‫עצמי לנבואה כי הנבואה צריכה הכנה כידוע‪ .‬ואפשר אם‬ ‫י"ד שנים‪ ,‬וזה גופה הועיל לו לשכוח מכל הצרות‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬דהנה איתא בגמ' )שבת לג‪ ,‬ב( שכשיצאו רשב"י‬ ‫היה מכין עצמו היה מתנבא בהקיץ ולא בחלום ידבר בו‪.‬‬ ‫ורבי אלעזר בנו מהמערה‪ ,‬כל מקום שהיו מביטים בו היו‬ ‫ולזה מתאונן על מה שלא השכיל על הדבר‪ ,‬וכן הוא‬ ‫שורפים אותו‪ ,‬משום דאמרו הם עוסקין בחיי שעה ומניחין‬ ‫בספורנו‪.‬‬ ‫חיי עולם‪ .‬וכן היה ביעקב אבינו; אחר שישב י"ד שנה בבית‬ ‫ובעלי המוסר תירצו שהיה מתאונן על מה שישן במקום‬ ‫מדרשו של שם ועבר‪ ,‬אמר 'נוטשין חיי עולם ועוסקין בחיי‬ ‫קדוש‪ ,‬שהיה מוכן ומזומן לוותר על החלום הנבואי ועל‬ ‫שעה' ועל כן לא התפלל שם‪ ,‬דהרי תפילה מיקרי חיי שעה‬ ‫ההבטחות הגדולות‪ ,‬ובלבד שלא לזלזל בקדושת המקום‪,‬‬ ‫כדאמרינן בגמ' )שבת י‪ ,‬א(‪ .‬אולם אחר כך נתיישב בדעתו‬ ‫ועל דרך הוראת חז"ל )ויק"ר ט‪ ,‬ג( 'דרך ארץ קדמה לתורה'‪,‬‬ ‫ואמר‪' ,‬אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא‬ ‫דהיינו‪ ,‬שההתנהגות בדרך ארץ קודמת לכל ענין וסגולה‪.‬‬ ‫התפללתי בו'‪ ,‬והיינו דאם אבותי אחזו שצריכים להתפלל‪,‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫לא אהיה יותר חכם מהם‪...‬‬ ‫)רבי דוב בעריש ודיידינעפעלד ‪ ‬גאב"ד טשעבין(‬ ‫‪‬‬ ‫'שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה' )רש"י(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מכאן אנו למדים‪ ,‬היה אומר הסבא מסלבודקא‪ ,‬עד היכן‬ ‫א‪‬ר ‪     ‬‬ ‫מרא‪‬תיו‬ ‫האב‪  ‬‬ ‫ו‪‬ח ‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬קר ‪  ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫"ו‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫מגיע החיוב של 'דרך ארץ'‪ ,‬שכיון שאינו דרך ארץ לישון‬ ‫‪‬מ‪ ‬על ‪ ‬‬ ‫רא‪) "‬בראשית כח‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫ו‪‬צק ‪ ‬‬ ‫מ‪‬בה ‪  ‬‬ ‫את‪   ‬‬ ‫ו‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫במקום קדוש‪ ,‬אם כן היה כדאי לו להפסיד כל מה שזכה‬ ‫באותה שינה‪ ,‬רק כדי שלא יפגע במדת דרך ארץ!‬ ‫אותו שמן שיצק יעקב על האבן היה כד השמן של אליהו‪,‬‬ ‫)רבי יעקב יצחק רודערמאן(‬ ‫וגם נתגלה גם כן לבני חשמונאי שהיה חתום בחותמו של‬ ‫כהן גדול של אהרן הכהן‪ ,‬והמותר נגנז לעולם הבא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫)'ספד הליקוטים' לרבי יחיאל הלפרין‪ ,‬בעל 'סדר הדורות'(‬ ‫היה אומר בזה דודי הגרי"ז מבריסק‪ ,‬דהנה יעקב אבינו יצא‬ ‫‪‬‬ ‫נקי מנכסיו אחר שגנבו אליפז‪ ,‬והיה בורח מעשו ללבן‪ ,‬וגם‬ ‫היה זקן‪ ,‬וכשישן פעם אחת השיג ברכות ויעודים שלא‬ ‫‪    ‬‬ ‫ה‪‬ט‪‬ה" )בראשית כט‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫‪‬רחל ‪ ‬‬ ‫‪‬ני‪   ‬‬ ‫‪‬בע ‪ ‬‬ ‫"אעבד‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫השיגו אבותיו‪ ,‬והיינו חושבים שבהקיצו יהא מלא שמחה‪,‬‬ ‫לאחר את הנישואין?‬ ‫מה היה ההיתר של יעקב אבינו ְ ַ ֵ‬ ‫ולמעשה אנו רואים שתיכף בהקיצו משנתו אמר שיש מורא‬ ‫יש לעיין מה היה ההיתר של יעקב אבינו ‪  ‬‬ ‫לאחר כל כך את‬ ‫מקדש ואסור לישב שם‪ ,‬ולא הניעוהו רק ההלכה ולא שום‬ ‫הנישואין‪ ,‬דהא איתא בקידושין )כט‪ ,‬ב( עד עשרים שנה ולא‬ ‫הבטחות!‬ ‫נשא אשה וכו'‪.‬‬ ‫ויש להוסיף על דבריו הק'‪ ,‬דלא רק דבמקום קדוש לא היה‬ ‫ואולי י"ל דבשביל שרצה יעקב אבינו ללמוד תורה מקודם‪,‬‬ ‫לי לישון‪ ,‬אלא דאילו הייתי יודע גודל קדושת המקום הייתי‬ ‫ד"יעקב איש תם יושב אהלים"‪ ,‬ונטמן בבית מדרשו של שם‬ ‫לומד פה כל הלילה ולא ישנתי כלל‪ ,‬כי על ידי לימוד התורה‬ ‫ועבר‪ ,‬וכמש"כ ברמב"ם )הל' אישות טו‪ ,‬ב( דבשביל שלא יטרד‬ ‫במקום קדוש כזה הייתי עולה הרבה יותר מאשר על ידי‬ ‫בפרנסה ויוכל לעסוק בתורה מותר להתאחר מלהינשא‪ .‬וכן‬ ‫)רבי משה הלוי סאלאוויציק מציריך(‬ ‫השינה!‬ ‫‪‬‬ ‫נפסק בשו"ע )אה"ע סימן א סעי' ג(‪ .‬אולם יש לעיין בהלכה זו‬ ‫גופא עד מתי מותר להתאחר בשביל זה‪ ,‬והנה עי' ב"בית‬ ‫שמואל" )שם ס"ק ה( שהאריך בזה‪ ,‬ומסיק דאין קצבה לדבר‪,‬‬ ‫סח רבי אריה לוין‪' :‬כאן בעולם הזה אנו זוכים להימצא‬ ‫ואפילו כל ימיו‪ .‬אבל עי' בפרישה )שם( דרק להתאחר בשביל‬ ‫סמוך ונראה להמקומות שהם 'בית אלוקים'‪ ,‬וכמה חבל‬ ‫זה מותר אבל לא ליבטל לגמרי‪ .‬ויעויין עוד בלבוש )שם(‬ ‫שהאדם יתעורר מהשינה מאוחר מידי ויאמר 'אוי‪ ,‬כמה‬ ‫שכתב דהיינו עד שימלא כריסו בתורה‪ .‬אולם עי' בבית‬ ‫חבל‪ ,‬אילו ידעתי לא ישנתי'‪ .‬וכאשר מגיעים לגיל הבגרות‬ ‫שמואל הנ"ל כתב דכל ההיתר לאחר כל ימיו מלהינשא‬ ‫אומרים 'אילו ידעתי לא ישנתי'‪ ,‬ולא היה מבזבז ימי‬ ‫נאמר רק למי שהוא בדרגת בן עזאי שלא נשא כל ימיו מפני‬ ‫הנעורים‪ ,‬וכל אחד לפי גילו יש לו ללמוד ולהתעורר‬ ‫שנפשו חשקה בתורה‪ ,‬כדאיתא ביבמות )סג‪ ,‬ב(‪ .‬ועי'‬ ‫)רבי שמואל אויערבאך(‬ ‫מזה‪.'...‬‬ ‫בריטב"א )שם( שאין בדורינו מי שהוא כבן עזאי‪ .‬ובכל הנ"ל‬ ‫‪‬‬ ‫יש לדון לגבי יעקב אבינו‪] .‬ויעו"ע אריכות דברים בזה‬ ‫ה‪‬ה ‪‬אי‪ ‬זה ‪‬י ‪‬א‪ ‬ית‬ ‫ה‪‬ק‪  ‬‬ ‫‪‬רא ‪ ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪‬מה ‪‬‬ ‫"ו‪‬ירא ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)גיצי אורה(‬ ‫בדברות משה עמ"ס קידושין )סימן מ"ג ענף א'([‪.‬‬ ‫‪‬ער ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪) "‬בראשית כח‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫וזה ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫'ואם תאמר כשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו‬ ‫ש ‪‬בע" )בראשית כח‪ ,‬י(‪" .‬יעקב מבאר שבע"‬ ‫מב ‪‬אר ׁ‪‬‬ ‫יעקב ‪ּ ‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬צא ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שם‪ ,‬איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו‬ ‫סופי תיבות אותיות 'עב"ר'‪ ,‬כי בבית שם ועבר נטמן‬ ‫ומן השמים יעכבוהו‪ ,‬איהו עד חרן אזל‪ ...‬כי מטא לחרן אמר‬ ‫בינתיים והיציאה לישא אשה היתה קודם לזה‪ ,‬וגמר הדבר‬ ‫אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי‬ ‫היה אחר כך‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬יהב דעתיה למהדר' וכו' )רש"י(‪.‬‬ ‫כי יש בזה דעות שונות בתלמוד )קידושין כט‪ ,‬ב( לומר ישא‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬מעיקרא מאי קא סבר יעקב אבינו שלא נתעכב‬ ‫אשה ואחר כך ילמוד תורה בשירצה ללמוד תורה בטהרה‪,‬‬ ‫להתפלל‪ ,‬ולבסוף מאי קא סבר‪ ,‬ולמה שינה דעתו‬ ‫ויש אומרים ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה משום ריחים‬ ‫והליכותיו‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫ענה לו הגר"ח‪ :‬הנה בני אדם פשוטים יראי ה' מהפכים את‬ ‫בצוארו‪ ,‬לכן התחיל יעקב אבינו ז"ל בהשתדלות נשיאות‬ ‫הגשמיות הניתן להם לרוחניות‪ ,‬בנתנם מרכושם לצדקה‪,‬‬ ‫אשה הגונה תחלה‪ ,‬ואף על פי כן לא עשה נשואין גמורין‬ ‫לכן נחוצים להם הרבה דברים גשמיים; אבל אצלינו הרבנים‬ ‫עד אחרי מלאות כריסו בתורה‪ ,‬לכוון דעות שניהם‪ .‬כי‬ ‫והאדמורי"ם הוא להיפך‪ ,‬אנחנו מוכרים את הרוחניות שלנו‬ ‫שניהם כאחד טובים‪ ,‬ובלבד שיכוון לבו לשמים!‬ ‫לעשות מזה גשמיות‪ ,‬לכן נחוצה לנו רוחניות במדה מרובה‬ ‫)'חתן דמים' לרבי זלמן רונקיל‪ ,‬מחכמי אשכנז בדורו של המהרי"ל(‬ ‫כדי שיהיה לנו מה למכור‪ ,‬ושתשאר עוד מעט עבורינו‪...‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ע‪‬די וגו' ‪ ‬‬ ‫וכל‬ ‫א‪‬קי‪   ‬‬ ‫יהיה ‪ ‬‬ ‫לאמר ‪‬א‪   ‬‬ ‫נדר ‪ ‬‬ ‫יעקב ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)בראשית‬ ‫והיה ה' ‪‬לי ‪ ‬‬ ‫לא‪‬הי‪"‬‬ ‫אבי ‪  ‬‬ ‫ב‪‬ל‪ ‬אל ‪‬ית ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬ב‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אע‪‬ר‪ ‬‬ ‫ל‪) "‬בראשית כח‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫ע‪‬ר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬לי ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כח‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫בענין התנאי של יעקב לא היה תנאי כפול‬ ‫פירוש‪ ,‬אז "והיה ה' לי לאלהים"‪ ,‬ומכאן דהולכי דרכים‬ ‫יש להעיר דבפשטות היה נדר יעקב על תנאי‪ ,‬ואם כן יש‬ ‫פטורים מתעניות ומכמה מצות‪.‬‬ ‫לעיין‪ ,‬הלא לא כפל את התנאי‪.‬‬ ‫)רבינו אביגדור צרפתי‪ ,‬מאחרוני בעלי התוס'(‬ ‫ויש ליישב על פי דברי הרמב"ן הידועים בבבא בתרא )קכו‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב( דדוקא בתנאי שבין אדם לחבירו בעינן דיני תנאים דומיא‬ ‫דבני גד ובני ראובן‪ ,‬אבל בנדר שנודר אדם בינו לבין עצמו‬ ‫)בראשית‬ ‫והיה ה' ‪‬לי ‪ ‬‬ ‫לא‪‬הי‪"‬‬ ‫אבי ‪  ‬‬ ‫ב‪‬ל‪ ‬אל ‪‬ית ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬ב‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לא בעינן תנאי כפול‪ ,‬ולא שאר דקדוקי התנאים‪ .‬ושפיר מהני‬ ‫כח‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫תנאי‪ ,‬והובאו דבריו בבית יוסף )יו"ד סי רי"ח ד"ה תניא(‪ ,‬ועיין שם‬ ‫כשאני בחוץ לארץ טרוד בדרכים‪ ,‬מרוב הטרדות לא אוכל‬ ‫שהביא כן גם משו"ת הריב"ש )סימן קצה(‪ ,‬וכן כתב בדרכי‬ ‫לעבוד את ה'‪ .‬אבל כשאשוב לביתי‪ ,‬אז הנני מובטח בי‬ ‫משה ]וכ"כ הרמ"א בהלכ' נדרים )סימן רכ( דבנדרים לא‬ ‫שאוכל לעבוד את ה' כל כך עד שאני אעשה שיקרא שמי‬ ‫צריכינן תנאי כפול‪ .‬ועיי"ש בשיירי ברכה דמקורו מהריב"ש‬ ‫עלי אפילו בחיים חיותי‪" ,‬ויקרא לו אל אלהי ישראל"‪.‬‬ ‫)גיצי אורה(‬ ‫הנ"ל‪ .‬והביא שם שכמה ראשונים חולקים ע"ז[‪.‬‬ ‫)'דרשות רבינו יוסף קארו'(‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬בגד ‪  ‬‬ ‫לל‪) "‬בראשית כח‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫לאכל ‪ ‬‬ ‫"לח‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)בראשית‬ ‫האס‪    ‬‬ ‫ה‪‬קנה"‬ ‫"ו‪‬אמר ‪‬ה‪ ‬ע‪‬ד ‪‬ה‪ ‬ד‪‬ל ‪‬א ‪‬עת ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫משל לאופה ולסוחר בגדים אשר חנויותיהם מלאות בלחם‬ ‫כט‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫ובבגדים‪ ,‬אך הינם שוכבים חולים במטתם‪ ,‬ואינם יכולים‬ ‫תימה הכי שמוהו הרועים שופט עליהם שיטיף להם מוסר‬ ‫להשתמש בסחורתם‪ .‬ולזאת ביקש יעקב לחם 'לאכול' ובגד‬ ‫על התנהגותם‪ ,‬ומה גם שאורח הוא במקום זר וישפוט‬ ‫'ללבוש'‪ ,‬לא רק שיתן לו כל טוב‪ ,‬אך גם את האפשרויות‬ ‫שפוט‪ ,‬האם חשב שיקבלו את דבריו‪.‬‬ ‫)רבי עזריאל הילדסהיימר(‬ ‫להשתמש בהם!‬ ‫ובספורנו כתב שלא התכוין להטיף להם מוסר אלא שדיבר‬ ‫אליהם כך‪ ,‬מפני שהצדיק ימאס את העוול ג"כ אל האחרים‬ ‫‪‬‬ ‫איש ‪ ‬‬ ‫עול" )משלי כט‪ ,‬כז(‪.‬‬ ‫יקים ‪ׁ ‬‬ ‫צדּ ‪‬‬ ‫עבת ‪ ‬‬ ‫"תוֹ ‪ ‬‬ ‫כאמרו ּ‬ ‫‪‬בגד ‪  ‬‬ ‫לל‪) "‬בראשית כח‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫לאכל ‪ ‬‬ ‫"לח‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫והגאון רבי יוסף שלמה כהנמן מפונובי'ז זצ"ל אמר‪ ,‬שלכן‬ ‫כשחתנו הגה"ק בעל ה'תניא' והגה"ק בעל ה'קדושת לוי' את‬ ‫מאין ‪ּ ‬‬ ‫אתם"‪ ,‬כדי לרכך‬ ‫"אחי ‪  ‬‬ ‫הקדים ואמר להם בלשון רכה ‪ ‬‬ ‫נכדיהם‪ ,‬בעידן חדוותא ברכם בעל התניא ב'גשמיות‬ ‫ש ּ‪‬י ּט ּו אוזניהם לדבריו בשמעם איך שאורח זר‬ ‫את לבם אליו ׁ‪‬‬ ‫ורוחניות'‪.‬‬ ‫מדבר אליהם בכבוד ולבביות‪.‬‬ ‫שאל אותו רבי לוי יצחק‪ ,‬הלא רוחניות קודם לגשמיות‪,‬‬ ‫ובספר "הר סיני" מתרץ‪ ,‬שכשבא יעקב אבינו אל הבאר‬ ‫השיבו הבעל התניא – מקרא אני קורא‪" ,‬ונתן לי לחם לאכול‬ ‫וראה את הרועים רובצים‪ ,‬עשה חשבון שהסיבה מה‬ ‫ובגד ללבוש"‪.‬‬ ‫שהזדרזו להתאסף בשעה מוקדמת כל כך‪ ,‬היא מן הסתם‬ ‫מפני שאתמול שקעה השמש לפני זמנה‪ ,‬וחוששים שמא גם‬ ‫שאלו רבי לוי יצחק‪ ,‬וכי הגשמיות שלנו דומה להגשמיות‬ ‫היום יקרה המקרה הזה ויצרכו לרעות צאנם בחושך‪ ,‬ולכן‬ ‫של יעקב אבינו‪ ,‬שאתה מדמה את שלנו לשלו?!‬ ‫הודיעם שמה שהיה אתמול אין אלו מעשים שבכל יום‪ ,‬ו"הן‬ ‫השיבו הבעל התניא ואמר לו‪ ,‬וכלום הרוחניות שלנו דומה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫עוד היום גדול"‪.‬‬ ‫להרוחניות של יעקב אבינו?!‪...‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫קל‪    ‬‬ ‫ו‪‬ב‪) "‬בראשית כט‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫ו‪‬א ‪‬את ‪‬‬ ‫לרחל ‪  ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬ק ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש נפגש פעם עם הגר"ח‬ ‫עזרי מעם ה'‬ ‫מבריסק‪ ,‬כשנפרדו ביקש הגר"ח מהרש"ב שיאציל לו ברכה‪,‬‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬ויבך" ‪ -‬דבר אחר‪ ,‬לפי שבא בידים ריקניות‬ ‫ברכו האדמו"ר לאמר‪ :‬שיתברך מאת ה' ברוחניות‬ ‫אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬ועל זה השיב הגר"ח שרצונו להתברך ברוחניות‬ ‫ומגדנות ואני אין בידי כלום‪ .‬לפי שרדף אליפז בן עשו‬ ‫לבד‪.‬‬ ‫במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו‬ ‫התפלא על כך האדמו"ר ושאל‪ ,‬ומדוע לא בגשמיות?‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬ ‫ממנו שישלים לו החסר‪ ,‬אלא הניח עצמו בעניות גדולה‬ ‫של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי של אבא אמר לו‬ ‫והלך אל לבן כשרק מקלו בידו‪ ,‬ולכאורה נראה זאת קצת‬ ‫יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת‪.‬‬ ‫כתימה מה שלא עשה כן‪ .‬ולדברנו ניחא גם זאת‪ ,‬שיעקב‬ ‫ואחר שלקח ממנו כל רכושו נשאר יעקב עם מקלו לבד כמו‬ ‫אבינו מחמת עוצם בטחונו בה' לא רצה לסמוך על שום‬ ‫ה ‪ּ ‬זה" )בראשית‬‫רדּ ן ‪‬‬ ‫עברתי ‪‬את ‪‬ה‪ּ‬י ‪ ‬‬ ‫במקלי ‪ּ   ‬‬ ‫"כי ‪   ‬‬ ‫שהעיד על עצמו ּ‪‬‬ ‫אמצעי של בשר ודם‪ ,‬ואפילו לא על אביו‪ׂ  ,‬‬ ‫ושם ביטחונו‬ ‫לב‪ ,‬יא( ובידים ריקניות הלך לבית לבן אחיו‪.‬‬ ‫הגמור רק בה' שהוא ימציא לו מבוקשו שלא ‪  ‬‬ ‫יחסר לו כלום‪.‬‬ ‫ובספרים הקדושים כתבו שמעשה אבות זה הוא סימן לבנים‬ ‫וכן איתא בזוה"ק )ח"ב קצח‪ (.‬שזו היתה דרכו של יעקב אבינו‬ ‫האיך עלינו להתנהג בנוגע לשאלה הידועה מה היא חובת‬ ‫ש ‪‬אל‬ ‫"אש‪‬רי ׁ‪‬‬ ‫ע"ה‪ ,‬שאמרו וז"ל‪ :‬פתח ואמר‪) ,‬תהלים קמו‪ ,‬ה( ‪ ׁ ‬‬ ‫ההשתדלות המותרת‪ .‬דהנה כשאדם מישראל רוצה להשיג‬ ‫א‪‬היו"‪ ,‬וכי אל יעקב ולא אל‬ ‫ש ‪‬ברוֹ ‪‬על ה' ‪ ‬‬ ‫עזרוֹ ‪ׂ ‬‬ ‫יעקב ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫איזה ענין עבור עצמו‪ ,‬יש לפניו שני דרכים שאפשר לו‬ ‫אברהם ולא אל יצחק‪ ,‬אלא‪' ,‬אל יעקב' בגין דיעקב לא‬ ‫לפעול בהם להשיג מבוקשו‪ ,‬מצד אחד יכול לעשות‬ ‫אתרחיץ באבוהי ולא באמיה ]לא בטח לא על אביו ולא על‬ ‫השתדלות ועל ידה להמציא לו הענין הנצרך‪ ,‬ומצד שני יכול‬ ‫אמו[‪ ,‬כד ערק קמי אחוי ואזל יחידאי בלא ממונא ]כאשר‬ ‫לחשוב שמאחר וממילא אי אפשר לו להשיג כלום רק כאשר‬ ‫ברח מאת עשו אחיו והלך יחידי בלא ממון[‪ ,‬כמה דאת אמר‬ ‫ירצה הבורא ית' בזה‪ ,‬א"כ הרי ההשתדלות מיותרת כלל‪,‬‬ ‫"כי במקלי עברתי את הירדן הזה"‪ ,‬ואיהו אתרחיץ ביה‬ ‫ועדיף לו למשוך ידיו לגמרי מן הענין ולהמתין שיעשה‬ ‫בקודשא בריך הוא ]וסמך עצמו על הקב"ה[‪ ,‬דכתיב )כח‪ ,‬כ(‬ ‫השי"ת עבורו את כל הפעולה הנצרכת ללא התערבותו‬ ‫מרני" וגו'‪ .‬וכולא שאיל מקמיה‬ ‫עמ ‪‬די ּו ׁ ‪‬ש ‪  ‬‬ ‫א‪‬קים ‪ּ ‬‬‫יהיה ‪ ‬‬ ‫"אם ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫העצמית‪.‬‬ ‫דקודשא בריך הוא‪ ,‬ויהב ליה ]וכל מה שהיה נצטרך לו שאל‬ ‫וכתבו הקדמונים‪ ,‬שהמידה המובחרת ביותר היא שימשוך‬ ‫מה‪ ,‬ונתן לו[‪.‬‬ ‫האדם את עצמו מכל הענין לגמרי‪ ,‬וישים מבטחו בה' באופן‬ ‫ולפי זה יש לתת טעם על מה דאיתא באגדה )דע"ז בעה"ת שמות‬ ‫מוחלט‪ ,‬כי באם יעשה איזה פעולה מצידו‪ ,‬יש לחשוש שמא‬ ‫כה‪ ,‬ה( שהבריח התיכון שהיה במשכן )שם כו‪ ,‬כח( היה ממקלו‬ ‫לאחר שירחם עליו השי"ת וישיג הישועה יעלה על דעתו‬ ‫של יעקב‪ ,‬כד"א "כי במקלי עברתי את הירדן הזה"‪ ,‬והביאו‬ ‫לחשוב שיש לו חלק בישועתו וניתן לייחס הישועה למה‬ ‫למצרים וכשיצאו העלוהו עמם‪ .‬ולהבין מדוע טרחו כ"כ‬ ‫שעשה בעצמו‪ ,‬ויאמר שכוחו ועוצם ידו עשו לו החיל הזה‪,‬‬ ‫הרבה טרחות ושמרו על המקל הזה כדי לעשות דווקא ממנו‬ ‫וח"ו ישכח לגמרי שאי אפשר לבוא לשום השגה רק כאשר‬ ‫את הבריח התיכון‪ ,‬וכי לא היו להם מקלות נוספות‪ .‬אלא‬ ‫השי"ת רוצה בכך‪ ,‬וכי הקב"ה הוא אדון כל המעשים ועושה‬ ‫מפני שהמקל הזה הרי מורה על מידת ביטחונו הגדול של‬ ‫כל העשיות‪ .‬ועל כן מוטב שלא יעשה כלום מצד עצמו‪ ,‬ואזי‬ ‫יעקב בה'‪ ,‬שכאשר נשאר עם מקלו לבד הראה לרבים עוצם‬ ‫ידע ויבין‬ ‫כאשר יעזרהו השי"ת ויראה ישועתו בעיניו‪  ,‬‬ ‫הביטחון החזק שלא פנה לבקש שום עזרה מאיש אחר‪ ,‬אלא‬ ‫בבירור גמור שרק מאת ה' היתה זאת הישועה והוא עשה לו‬ ‫הסתפק עם המקל היחידי ותלה בטחונו רק בהשי"ת ולא על‬ ‫הכל מהחל ועד כלה‪.‬‬ ‫זולתו‪ .‬ועל דרך דברי הגאון רבי שלמה זלמן עהרנרייך‬ ‫ולמד מכאן בספר "שם משמואל" )תרע"ח( לבאר הא דאיתא‬ ‫משאמלויא זצ"ל שמק"ל הוא ראשי תיבות מ'עולם ק'וינו‬ ‫במדרש )ב"ר סח ב( שבשעה שלקח אליפז מיעקב את כל‬ ‫ל'ך‪ ,‬ומרמז על גודל אמונתו ובטחונו של יעקב‪ .‬ולכן שימש‬ ‫יבא ‪  ‬‬ ‫עזרי"‬ ‫מאין ‪ ‬‬ ‫ההרים ‪  ‬‬ ‫עיני ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫"א‪‬א ‪ ‬‬‫ממונו‪ ,‬אמר יעקב ‪ ‬‬ ‫המקל הזה דווקא לבריח התיכון שבו הקימו את המשכן‪,‬‬ ‫)תהלים קכא‪ ,‬א(‪ ,‬אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה‬ ‫להראות שהעיקר והיסוד להביא השראת השכינה וסייעתא‬ ‫גמלים" וגו' ואני לא נזם‬ ‫עש‪‬רה ‪ּ  ‬‬‫העבד ‪ׂ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ‪  ‬‬ ‫כתיב ביה )כד‪ ,‬י( ‪‬‬ ‫דשמיא הוא במידת הביטחון‪.‬‬ ‫אחד ולא צמיד אחד‪ ,‬חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי‬ ‫ודומה לזה שמעתי בענין בני חשמונאי‪ ,‬שידוע שהיו נקראים‬ ‫]האם אני מאבד בטחוני בבוראי[‪ ,‬חס ושלום לית אנא מובד‬ ‫בתואר 'מכבי'‪ ,‬ואמר לי הרב יוסף הלפרין ז"ל ממנשסתר‪,‬‬ ‫סברי מן בריי אלא "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"‪.‬‬ ‫שראה בכת"י ישן שנכתב 'מקבי' בקו"ף‪ ,‬והר"ת שלו הוא‬ ‫ודקדקו המפרשים בלשון המדרש‪ ,‬שמשמע כאילו בתחילה‬ ‫מ'עולם ק'וינו ב'ך ה'‪ .‬וזה מרמז גם על מידת הביטחון‬ ‫היה לו צד לאבד בטחונו בה'‪ ,‬ואח"כ התחזק בעצמו ואמר‬ ‫הגדולה שלהם‪ ,‬כי הרי עצם הדבר שקמו ויצאו למלחמה‬ ‫"עזרי מעם ה'"‪ ,‬וזה לא יתכן לומר על יעקב אבינו ע"ה‬ ‫כבדה כזו מעטים וחלשים נגד רבים וגיבורים‪ ,‬אינו אלא‬ ‫שבחד קטירא אתקטר בקוב"ה כל ימיו‪ ,‬ובודאי שאין להבין‬ ‫בכח ביטחונם העצום בה'‪.‬‬ ‫מהלך המחשבה כפשוטו‪ ,‬ויש ליישב מעיקרא מאי קסבר‬ ‫והנה המדרגה הזו היא מדרגה גדולה מאוד במעלות‬ ‫ולבסוף מאי קסבר‪.‬‬ ‫הביטחון‪ ,‬שאינו נוקט בשום פעולת השתדלות‪ ,‬וגם כשיש‬ ‫ולפי יסוד הדברים האמורים‪ ,‬מובנים שפיר דבריו של יעקב‬ ‫לו לאן לפנות ולבקש עזרה‪ ,‬הוא מוותר על האפשרות ועוזב‬ ‫אבינו‪ ,‬שבתחילה עשה חשבון לעצמו אולי הוא מחויב‬ ‫הכל ופונה רק אל ה'‪ .‬וזוהי מדרגת הצדיקים תמיד‪ ,‬כדאיתא‬ ‫לעשות איזה השתדלות להשיג כסף וזהב עבור האשה‬ ‫"ש ‪‬ברוֹ ‪‬על ה'‬ ‫בהמשך דברי הזוה"ק )שם( על המשך הפסוק ‪ׂ ‬‬ ‫שעומד להינשא לה‪ ,‬ולאחר התבוננות קטנה חזר בו‬ ‫א‪‬היו" ]"שברו" – תקותו )מצ"צ([ )תהלים קמו‪ ,‬ה(‪ ,‬שאמר‬ ‫‪ ‬‬ ‫מהשקפתו הראשונה‪ ,‬והחליט שאין לו לעשות כלום לשם‬ ‫הכתוב לשון "שברו" ולא אמר 'קוו' ולא 'בטחונו'‪ ,‬אלא‬ ‫השתדלות‪ ,‬כי "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"‪ ,‬שהוא‬ ‫יק ּ‪‬ייא‬ ‫לצדּ ‪‬‬ ‫ניחא ‪‬לה ּו ‪  ‬‬ ‫אלא ׁ ‪‬ש ‪‬ברוֹ ‪ .‬דּ ‪ ‬‬ ‫ש ‪‬ברוֹ ‪ּ ‬‬ ‫קרי ‪ׂ ‬‬ ‫"שברו"‪ ,‬אל ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫ימציא לו כל מה שיצטרך וכל הוצאותיו‪.‬‬ ‫וכלא ‪‬על ‪ ‬‬ ‫יי'‬ ‫לאתב‪‬רא ּ‪‬ת ‪‬ביר ּו ‪‬על ּ‪‬ת ‪‬ביר ּו‪ּ   ,‬‬ ‫רמייה ּו‪ּ ,‬ו ‪ּ   ‬‬ ‫ברא גּ‪   ‬‬ ‫לת ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫ועל פי זה מובן גם מדוע לא שלח יעקב אל אביו לספרו על‬ ‫הרגנ ּו ‪‬כל‬ ‫עלי‪  ‬‬ ‫"כי ‪ ‬‬ ‫אמר )תהלים מד‪ ,‬כג( ּ‪‬‬ ‫דאת ‪ ‬‬ ‫אלהיו‪ּ ,‬כ ‪‬מה ‪ּ  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כל מה שהיה שהשאירו אליפז בעירום ובחוסר כל‪ ,‬ולבקש‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]6‬‬ ‫קל‪    ‬‬ ‫ו‪‬ב‪) "‬בראשית כט‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫"ו‪‬א ‪‬את ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬ה ּיוֹ ם"‪ .‬דהיינו שהצדיקים עומדים חזקים ואיתנים בביטחונם‬ ‫סיבת הבכיה של יעקב‬ ‫הגמור ומוכנים לשבור את עצמם‪ ,‬שבר על שבר‪ ,‬מתוך‬ ‫רש"י הביא טעם )והוא ממד"ר‪ ,‬פרשה ע‪ ,‬יב( לסיבת בכיו של יעקב‪,‬‬ ‫ביטחון וסמיכות על ה'‪.‬‬ ‫לפי שבא בידים ריקניות‪ ,‬אמר‪ ,‬אליעזר עבד אבי אבא היו‬ ‫חסדּ ‪ּ    ‬‬ ‫בטחתי‬ ‫"ואני ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫וכך פירש הגר"א את הפסוק )תהלים יג‪ ,‬ו( ‪  ‬‬ ‫בידיו נזמים צמידים ומגדנות‪ ,‬ואני אין בידי כלום‪ .‬דבר‬ ‫עת‪ ,"‬שבא דוד המלך ללמד את האדם מה‬ ‫יש ּו ‪ ‬‬‫לבי ּ‪‬ב ׁ‬ ‫יגל ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫פשוט הוא שאם התורה מספרת על הבכי הזה סימן שדבר‬ ‫יעשה כאשר מתרגשת עליו איזה צרה ל"ע‪ ,‬ישים מבטחו‬ ‫חשוב הוא שיש בו לימוד‪.‬‬ ‫בה' ולא יעשה מעצמו השתדלות להחיש הישועה‪ ,‬וכך אמר‬ ‫והנה בגמרא )פסחים מט‪ ,‬א( מצינו מחלוקת לגבי סעודה‬ ‫דוד להשי"ת "ואני בחסדך בטחתי" כשהייתי בצרה בטחתי‬ ‫שעושים כשהחתן מביא מתנות אם נחשבת סעודת מצוה או‬ ‫בחסדך ולא סמכתי על השתדלותי‪ ,‬ואזי כאשר באה הישועה‬ ‫לאו‪ .‬והטעם בזה שע"י המתנות נעשה קירוב הדעת‪ ,‬וממילא‬ ‫"יגל לבי" הייתי שמח "בישועתך" במה שאתה עזרתני ולא‬ ‫זה נחשב "מצוה" כחלק ממצות הנשואין‪ .‬ועל כך בכה יעקב‬ ‫ירה‬ ‫"אש ‪‬‬ ‫התבלבלתי לתלות הישועה במעשי ידי‪ ,‬ועל זאת ‪ ׁ ‬‬ ‫שלא יכול לקיים את המצוה הזו וליתן מתנות‪ .‬ובא הדבר‬ ‫עלי" )תהלים יג‪ ,‬ו(‪ ,‬אודה ואשבח את ה' על‬ ‫גמל ‪ ‬‬ ‫‪‬לה' ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫ללמדנו יקרת ענף מענין הנשואין בעיניו של יעקב אבינו‬ ‫הישועה הגדולה שהביא לי‪ ,‬שאילו הייתי עושה איזה‬ ‫)כרם טוביה(‬ ‫עליו השלום‪ ,‬עד שבכה על כך‪.‬‬ ‫השתדלות‪ ,‬הרי לא הייתי מזמר ומשבח לה' כראוי‪ ,‬כי שמא‬ ‫היה יצרי פוחז עלי לתלות הישועה בהשתדלותי ולא‬ ‫‪‬‬ ‫בביטחון גמור בה'‪.‬‬ ‫וכי ‪‬ב‪   ‬‬ ‫רבקה ה‪‬א‬ ‫אביה ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫אחי ‪  ‬‬‫לרחל ‪‬י ‪ ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬ד ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ובזה יש לפרש גם מה שמצינו באליעזר עבד אברהם כשהלך‬ ‫ו‪‬ד ‪   ‬‬ ‫לאביה" )בראשית כט‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫ו‪‬ר‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫למצוא זיווג ליצחק‪ ,‬שבכל הפרשה מדבר הפסוק בלשון‬ ‫ביאור הפסוק הוא‪ ,‬שרבקה היתה צדקת וידעה באביה שהוא‬ ‫"ות‪‬רץ עוֹ ד ‪‬אל‬ ‫לקראתה" )כד‪ ,‬יז(‪ּ  ,‬‬ ‫העבד ‪ּ    ‬‬ ‫"ו‪ּ‬י ‪‬רץ ‪  ‬‬ ‫מהירות וריצה ‪‬‬ ‫ערמן ורוצה לגזול ממון אחרים‪ ,‬ואם לא היה מגיד לה שגם‬ ‫אמ ּה" )פסוק‬ ‫לבית ‪ּ ‬‬ ‫ותגּ‪ ‬ד ‪ ‬‬‫ער ‪ּ ‬‬ ‫"ות‪‬רץ ‪‬הנּ‪  ‬‬ ‫אב" )פסוק כ(‪ּ  ,‬‬ ‫לש ‪‬‬‫הב ‪‬אר ‪ ׁ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫תפ ּ‪‬תל" )תהלים יח‪ ,‬כז( ‪-‬‬‫עק ׁש ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬‫"ועם ‪ּ ‬‬ ‫הוא יכול לעשות ערמה ‪  -‬‬ ‫כח(‪ ,‬ויש לתת הדעת להבין ריצה זו על שם מה היתה‪ ,‬ומה‬ ‫לא היתה הולכת להגיד לאביה‪ ,‬ו"לפני עור לא תתן מכשול"‬ ‫דחפו לאליעזר למהר כל כך לגמור הענין בכי טוב ולא חיכה‬ ‫כתיב‪ .‬ורק אחר שאמר יעקב "כי אחי אביה הוא" ודרשו‬ ‫עד למחרת‪.‬‬ ‫ותגּ‪ ‬ד ‪   ‬‬ ‫לאביה" )בראשית‬ ‫"ות‪‬רץ ‪ּ ‬‬ ‫רז"ל אחיו אני ברמאות‪ ,‬רק אז ‪ּ ‬‬ ‫וביותר לפי מה שדייק הגרי"ז מבריסק זצ"ל בלשון הפסוק‬ ‫)בן יהוידע(‬ ‫כט‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫שמהירות זו בדווקא היתה‪ ,‬שכן ביקש אליעזר בתפלתו‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהגם שכבר היה לעת ערב ובדרך הטבע אי אפשר עוד‬ ‫ש ‪ּ ‬יגּ‪ ‬מר הדבר באותו היום‪ ,‬יתרחש נס ויקרה לפניו "היום"‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫לאה ‪‬ר‪‬ת" )בראשית כט‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫"ועיני ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫דהיינו שקודם שקיעת החמה כבר תבוא הנערה‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫'שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה שהיו הכל‬ ‫"ותמהר" שמיהרה להשקותו שקודם שקיעת החמה‪,‬‬ ‫אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול‬ ‫ונתקיים גם מה שבקש שיהא עוד באותו היום‪ .‬והא גופא‬ ‫והקטנה לקטן' )רש"י(‪.‬‬ ‫ש ‪ּ ‬יגּ‪ ‬מר היום דוקא‪.‬‬ ‫צריכים להבין‪ ,‬מפני מה התפלל על כך ׁ‪‬‬ ‫ובדעת זקנים מפרשים היפך דבריו‪ ,‬וכתבו שלשון "רכות"‬ ‫ולפי דרכנו אפשר לישב‪ ,‬שרצה אליעזר להוכיח לבתואל‬ ‫הוא לשון רך וטוב‪ ,‬כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו‬ ‫ולבן שמה' יצא הדבר‪ ,‬ולכן ביקש שיעשה השי"ת נס למעלה‬ ‫עיניה יפות ונראית רכה וילדה‪ ,‬אבל רחל היתה משובחת‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬כדי שלא יהיה מי שיאמר שמכוחו ועוצם ידו‬ ‫ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן הבכי לפי שראתה‬ ‫נגמר השידוך הזה‪ ,‬אלא יכירו כולם שמה' יצא הדבר והוא‬ ‫שתפול לגורלו של עשו לפי שהיתה עקרה ויגרשנה יעקב‬ ‫עשה הכל מהחל ועד כלה‪ .‬וזה לפי יסוד הדברים שאמרנו‪,‬‬ ‫וישאנה עשו‪.‬‬ ‫שהדרך המובחרת היא להימנע משום השתדלות כדי לתלות‬ ‫‪‬‬ ‫הישועה בלתי בה' לבדו‪ .‬וכן איתא בספרים כוונת דוד המלך‬ ‫מכיר‬ ‫ואין ‪‬לי ‪ּ ‬‬ ‫ראה ‪ ‬‬ ‫ימין ּו ‪ ‬‬ ‫"הביט ‪ ‬‬ ‫בתפילתו )תהלים קמב‪ ,‬ה‪-‬ו( שאמר ‪ּ ‬‬ ‫ויפת ‪  ‬‬ ‫מראה‪,‬‬ ‫‪‬אר ‪ ‬‬ ‫יפת ‪ ‬‬‫היתה ‪ ‬‬ ‫ורחל ‪  ‬‬ ‫לאה ‪‬ר‪‬ת ‪  ‬‬ ‫"ועיני ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אתה‬ ‫אמרתי ‪ּ ‬‬ ‫אלי‪ ‬ה' ‪ּ   ‬‬ ‫זעקתי ‪ ‬‬ ‫לנפשי‪ּ    ,‬‬‫רש ‪ ׁ   ‬‬ ‫ממנּ‪ ‬י ‪‬אין דּ וֹ ‪ׁ ‬‬ ‫אבד ‪‬מנוֹ ס ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫יעקב ‪‬את ‪ ‬‬ ‫רחל" )בראשית כט‪ ,‬יז‪‬יח(‪.‬‬ ‫ו‪‬אהב ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מחסי"‪ ,‬דהנה ממשמעות הלשון ניתן להבין בטעות‪ ,‬שהיה‬ ‫‪  ‬‬ ‫כתב הרד"ק בפירושו על התורה‪ :‬ויש לשאול אחר שכוונת‬ ‫דוד מתאונן על כך שאין לו מכיר וגואל שיושיעו‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫הצדיקים לאשה לזרע‪ ,‬למה היו מחזירים אחר אשה יפה‪,‬‬ ‫פונה אל ה'‪ ,‬ואילו אם היה לו מנוס אחר לא היה פונה אליו‬ ‫כיון שאין כוונתם לתאוה‪ ,‬ויעקב אבינו בחר ברחל לפי‬ ‫ית'‪ ,‬וזה לא יתכן לומר על דוד המלך ע"ה‪ .‬וכתבו הביאור‪,‬‬ ‫שהיתה יפה מאוד ועבד בה שבע שנים‪ ,‬והתרעם בלבן אחר‬ ‫שעמד דוד ואמר אל ה'‪ ,‬שמאחר ובחן את מצבו ונוכח לראות‬ ‫שנתן לו לאה תמורתה לפי שלא היתה יפה כמו רחל‪.‬‬ ‫שאין לו מכיר ומנוס ואין לו על מי לסמוך‪ ,‬הנה מעתה הנני‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כיו כוונתם לטובה לפי שהאשה יפה מעוררת‬ ‫שלם באמונתי ובודאי שלא אכשל להרגיש בעצמי שכוחי‬ ‫התאוה‪ ,‬וכדי להרבות בנים היתה כוונתם לעורר תאוותם‪.‬‬ ‫ועוצם ידי עשתה לי הישועה‪ ,‬שהרי אפילו השתדלות קטנה‬ ‫ועוד‪ ,‬כדי שיהיו הבנים והבנות יפה מראה ויהיו דומים להם‪.‬‬ ‫איני יכול לעשות‪ ,‬ובלתי שום ספק אדע תמיד באופן ברור‬ ‫ועוד‪ ,‬כי הצרה הנאה משמחת לב האדם‪ ,‬כל שכן הצורה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫שאך אתה מחסי‪ ,‬ורק בכוחך נושעתי‪.‬‬ ‫שתהיה לפניו תמיד שתהיה שמחתו בה תמידי‪ ,‬וצריך שיהיה‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]7‬‬ ‫מכח שלא החשיבה את עצמה‪ ,‬לכן גם הסכימה לאבד את‬ ‫האדם שמח בעולמו ובחלקו שנתן לו הקל‪ ,‬כי האלוקים‬ ‫הזכות להיות אמם של כלל ישראל‪ ,‬ולוותר על הכל בשביל‬ ‫מענה בשמחת אדם‪ ,‬ומזמין לצדיק אשה יפה‪ ,‬כמו שעשה‬ ‫שלא תתבייש אחותה‪ .‬ואדם שחושב רק על עצמו‪ ,‬לעולם‬ ‫לאבות ולשאר הצדיקים שיהיו שמחים בחלקם ומולידים‬ ‫לא ימסור לאחר את המפתח לנצחיות שלו‪ ,‬ולא יהיה מוכן‬ ‫בנים כמותם‪.‬‬ ‫להישאר בלי כלום רק כדי לעשות חסד לאחר‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומצינו הנהגה זו גם אצל לאה‪ ,‬שאף שהיתה מתאוה ומחזרת‬ ‫מה שמצינו שאבות העולם הידרו אחרי היופי‪ ,‬לא היה זה‬ ‫להרבות שבטים כמו שכתב רש"י )ל‪ ,‬יז(‪ ,‬אעפ"כ כשהיתה‬ ‫ח"ו לשום תאוה‪ ,‬כי אם מדין "זה אלי ואנוהו" כי גם האשה‬ ‫מעוברת אחר לידת זבולון‪ ,‬ראתה שאם תלד עוד בן‪ ,‬לא‬ ‫היא חפץ של מצוה ומהראוי להדר אחריה כמה שאפשר‪ ,‬רק‬ ‫תהיה רחל אף כאחת מן השפחות‪ ,‬מפני שלא יהיה לה אלא‬ ‫ששאר בני אדם הולכים אחר יצרם‪ ,‬אבל הם בקדושתם‬ ‫שבט אחד‪ ,‬והתפללה על העובר ונהפך לנקבה )ברכות ס‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ביטלו היצר הרע מגופם‪.‬‬ ‫הרי שגם לאה היתה מסכמת לוותר על היות אם של עוד‬ ‫שבט משבטי ישראל שזה דבר נצחי‪ ,‬כדי שלא תתבייש‬ ‫וזהו מש"כ ביעקב‪ ,‬כאשר ראה אותה יפת תואר ‪ -‬חפץ של‬ ‫אחותה‪.‬‬ ‫מצוה המצטרכת לו‪ ,‬מהודר ביופי‪ ,‬נשקה לעין כל באין‬ ‫בושת כמו הנושק חפץ של מצוה‪ ,‬ורצה בה דווקא בהיותה‬ ‫ובתפילות תיקנו חז"ל בהרבה מקומות להזכיר זכות האבות‬ ‫)בעל ה'בני יששכר' בספרו 'אגרא דפדקא מ"ע א' ז'(‬ ‫חפץ של מצוה מהודר!‬ ‫והאמהות‪ ,‬אכן כדי שנוכל לעורר את זכות אמהות צריכים‬ ‫אנו לילך בדרכן‪ .‬לכן עלינו להתעורר להתחזק במדה זו של‬ ‫‪‬‬ ‫ענוה וצניעות‪ ,‬שלא נחשוב רק על עצמנו אלא גם על‬ ‫)בראשית‬ ‫ללאה ‪‬ב‪   ‬‬ ‫‪‬פחה"‬ ‫‪‬פחת‪   ‬‬ ‫זל‪‬ה ‪  ‬‬ ‫לב‪ ‬ל‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫"ו‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ולזכור שאמהותינו הקדושות היו מסכימות לאבד‬ ‫כט‪ ,‬כד(‪.‬‬ ‫נצחי בשביל אחרים‪ ,‬וכל שכן שאנו צריכים להיות מוכנים‬ ‫לוותר על דברים גשמיים עבור אחרים‪ .‬וזו עבודה גדולה‬ ‫יעויין בתרגום יונתן 'ויהב לבן ליה ית זלפה ברתיה דילידת‬ ‫המוטלת על האדם‪ ,‬לחשוב על אחרים‪ ,‬ועלי ידי זה זוכה‬ ‫ליה פלקתיה ]פלגשו[ ומסרה ללאה ברתיה לאמהו'‪ ,‬הרי‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫הוא לשכר גדול‪.‬‬ ‫שהיו זלפה ובלהה בנותיו של לבן‪.‬‬ ‫ובאמת כך מוכרח הוא הדבר שזלפה ובלהה היו בנותיו של‬ ‫‪‬‬ ‫"וקח ‪‬ל‪‬‬ ‫לבן‪ ,‬דהנה מצינו שיצחק צוה לבנו יעקב )לעיל כח‪ ,‬ב( ‪ ‬‬ ‫רחל ‪ ‬ל‪   ‬‬ ‫לא‪‬ה" )בראשית כט‪ ,‬כח(‪.‬‬ ‫"ו‪ ‬ל‪ ‬את ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אמ‪ ."‬ואם כן הציווי ליעקב היה‬ ‫אחי ‪ּ ‬‬ ‫לבן ‪ ‬‬ ‫מבנוֹ ת ‪ ‬‬ ‫א‪‬ה ‪ּ ‬‬ ‫מ‪‬ם ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ידוע קושיית הראשונים היאך נשא יעקב שתי אחיות‪ ,‬הרי‬ ‫שיקח לו אשה דווקא 'מבנות לבן'‪ ,‬על כן מוכרח להיות‬ ‫האבות קיימו את כל התורה‪ ,‬ובתורה נאמר )ויקרא יח‪ ,‬יח(‬ ‫שזלפה ובלהה שנישאו בסופו של דבר ליעקב‪ ,‬היו בנותיו‬ ‫תקח"‪ ,‬ורבו התירוצים המיישבים‬ ‫אחתה ‪‬א ‪ּ ‬‬ ‫"וא‪‬ה ‪‬אל ‪ּ   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫של לבן‪ ,‬שאלמלא כן לא נתקיים ציוויו של יצחק ליעקב‪.‬‬ ‫מעשהו של צדיק‪.‬‬ ‫)רבי יחיאל מיכל פיינשטיין(‬ ‫יש שכתבו שלא עשה יעקב אבינו כהוגן ואכן יתחרט על‬ ‫‪‬‬ ‫שגגת חטא זו‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא )פסחים קיט‪ ,‬ב( שלעתיד‬ ‫לבא מתקן הקב"ה סעודה לצדיקים‪ ,‬וכשבאין לברך אומר‬ ‫לב‪ ‬מה ‪‬את ‪  ‬‬ ‫ע‪‬ית‬ ‫ו‪‬אמר ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫לאה ‪  ‬‬ ‫וה‪‬ה ‪‬הוא ‪ ‬‬ ‫ב‪‬קר ‪  ‬‬ ‫"ויהי ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הקב"ה ליעקב טול וברך‪ ,‬אומר להם‪ ,‬איני מברך‪ ,‬שנשאתי‬ ‫ול‪‬ה ‪   ‬‬ ‫ר‪‬יתני" )בראשית כט‪ ,‬כה(‪.‬‬ ‫ע‪   ‬‬ ‫עבד‪‬י ‪ ‬‬ ‫ברחל ‪   ‬‬ ‫‪‬י ‪‬ה‪‬א ‪  ‬‬ ‫שתי אחיות בחייהן‪ ,‬שעתידה תורה לאוסרן עלי‪ .‬אלא שרוב‬ ‫מידת הצניעות והוותרנות‬ ‫המפרשים אינם הולכים בדרך זו ומיישבים מעשהו להלכה‬ ‫'בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא מנה שאול וכו'‪,‬‬ ‫כל אחד לפי דרכו‪.‬‬ ‫ומאי צניעות היתה בה ברחל וכו'‪ ,‬מסר לה ]יעקב לרחל[‬ ‫אברהם ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫קלי"‬ ‫ש ‪‬מע ‪   ‬‬ ‫אשר ׁ‪‬‬ ‫"עקב ‪ׁ ‬‬ ‫הרמב"ן )לעיל כו‪ ,‬ה( בפסוק ‪ ‬‬ ‫סימנים‪ ,‬כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי‪,‬‬ ‫כתב‪ ,‬שהאבות שמרו התורה בשלמותה רק בארץ ישראל‬ ‫מסרתינהו ניהלה ]עכשיו תיכלם אחותי‪ ,‬מסרה לה את‬ ‫בלבד‪ ,‬ויעקב נשא האחיות כשהיה בחוצה לארץ‪ .‬ובפרשת‬ ‫הסימנים[' )מגילה יג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫אחרי )ויקרא יח‪ ,‬כה( מוסיף שלכן נסתלקה רחל מיד כשנכנס‬ ‫יש להבין מה שייכת מדת הצניעות לכאן‪ ,‬דאמנם במעשה‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬כי שם היה אסור לו לגור עם שתי אחיות‪.‬‬ ‫זה היה ויתור וחסד גדול מצד רחל שויתרה לאחותה על‬ ‫ובשו"ת הרשב"א )ח"א סי' צ"ד( כתב לתרץ קושיא זו בלשון‬ ‫הזכות לינשא ליעקב כדי להצילה מבושה ]שהרי לא ידעה‬ ‫פלאי וזה לשונו‪ :‬ועל אשר נשא יעקב שתי אחיות‪ ,‬דע‬ ‫שיעקב ישאנה אח"כ[‪ ,‬אבל מה ענינה של מדת צניעות‬ ‫שהתורה נכונה על שלושה עמודים האחד זמן והשני מקום‬ ‫למעשה זה‪.‬‬ ‫והשלישי כלים‪' ,‬הזמן' לא כל הימים אסורים במלאכה‬ ‫ויש לבאר על פי מה שמבואר בספרים )עיין ב"אורחות צדיקים"‬ ‫כשבת וכיום טוב וכו' ו'המקום' שלא בכל מקום חייבין‬ ‫שער הענוה( שענוה וצניעות הן ביסודן מדה אחת‪ ,‬ענוה היא‬ ‫בתרומות ובמעשרות ואסורין בטבל כארץ ישראל וכו'‪,‬‬ ‫במחשבה‪ ,‬שהאדם אינו מחשיב עצמו משום טעם )מסילת‬ ‫ו'הכלים' לא בכל דבר יוצאין תמורת הלולב והאתרוג וכו'‬ ‫ישרים פרק כ"ב(‪ ,‬וצניעות היא במעשה‪ .‬והיינו שאדם שהוא עניו‬ ‫ואיני יכול לפרש יותר ומשכיל על דבר ימצא‪ ,‬ע"כ לשונו‬ ‫ואינו מחשיב את עצמו‪ ,‬מכח זה גם יתנהג בצניעות‪ ,‬ולא‬ ‫הקדוש‪ .‬וכבר נלאה הרדב"ז )ח"ב סי' תרצ"ו( לרדת לסוף דעת‬ ‫יחפש לפרסם את מעשיו הטובים אלא יעשה אותם בהצנע‪.‬‬ ‫קדשו‪ .‬ולענ"ד יתכן לפרש ע"ד הפשט שכוונתו במה שכתב‬ ‫וזו היתה מדירגתה של רחל‪ ,‬שהצניעות שהיתה בה באה‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]8‬‬ ‫כדברי החזקוני‪ .‬וגם בספר הישר כתב להדיא שהיו תאומות‪.‬‬ ‫'שלא בכל מקום חייבין וכו' כארץ ישראל' לומר כפירושו‬ ‫אמנם מזה אין להפריך את דברי החזקוני‪ ,‬וכדמצינו ברמב"ן‬ ‫של הרמב"ן שרק בא"י קיימו האבות את כל התורה‪.‬‬ ‫שפקפק קצת בדבריו וכתב הלשון )להלן לד‪ ,‬יג( 'ואם נאמין‬ ‫ב"אור החיים" הק' )להלן מט‪ ,‬ג( כתב שכמו שאחר נתינת‬ ‫לדברי ספר הישר'‪.‬‬ ‫התורה יש מצות שאם יעשה אותם האדם יטול שכר ואם‬ ‫בחידושי הגרי"ז עה"ת )פרשת לך לך( כתב עפ"ד הרמב"ן )יבמות‬ ‫לאו אין לו עונש עליהם‪ ,‬כמו כן היה מיום בריאת העולם‬ ‫צח‪ ,‬ב( שאין אישות לעכו"ם‪ ,‬וא"כ גם לפני קבלת התורה לא‬ ‫על כל התורה חוץ מז' המצות‪ ,‬שאם קיימו המצוות קבלו‬ ‫היו עדיין דיני אישות קיימים‪ ,‬וממילא לא היה איסור לישא‬ ‫שכר‪ ,‬ואם לא קיימו לא נענשו על זה‪ .‬והאבות לצד חביבותם‬ ‫ב' אחיות‪.‬‬ ‫בה' קיימו הכל‪ ,‬אבל במקום שהיו רואים תועלת דבר‬ ‫וב"פרשת דרכים" )פ"א( בשם מהר"ש יפה כתב לתרץ‬ ‫ההצלחה להם כמו שתאמר יעקב כשהרגיש בהצלחתו‬ ‫בפשיטות שעפ"י הדיבור נשאם‪.‬‬ ‫בנישואי שתי האחיות‪ ,‬העלים עין מריוח הנמשך מקיום‬ ‫המצוה ההוא‪ ,‬כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה כל עוד‬ ‫ועוד עיין בשו"ת הרמ"א )סי' י'( שכתב להוכיח מזה שנשא‬ ‫שלא נתנה תורה‪ .‬וכעי"ז כתב גם ב"נפש החיים" )שער א‬ ‫יעקב שתי אחיות‪ ,‬שרק אברהם קיים כל התורה ולא שאר‬ ‫פכ"א(‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫האבות‪ ,‬אבל אין זה כשיטת כל הראשונים‪.‬‬ ‫וב"דעת זקנים" )לז‪ ,‬לה( מפרש ג"כ עד"ז ומסיים‪ :‬והא‬ ‫‪‬‬ ‫דאמרינן בערבי פסחים )שם( שבסעודה של צדיקים לעתיד‬ ‫הנה המפרשים הקשו‪ ,‬הא האבות קיימו כל התורה כולה‪,‬‬ ‫לבא נותנים כוס של ברכה לברך ליעקב וכו' אלמא דשלא‬ ‫ואם כן היאך נשא יעקב אבינו ב' אחיות‪.‬‬ ‫כהוגן עשה‪ .‬אפשר לומר דמ"מ הואיל ועתידה תורה לצוות‬ ‫ובאמת לא קשה מידי ואין ‪   ‬‬ ‫רגלים לשאלה כזו כלל‪ ,‬דאין‬ ‫איכא קצת עונש בדבר‪ ,‬ואפ"ה נשאן לפי שלא היה רוצה‬ ‫קיום המצות קודם מתן תורה ]שאינה חיובית ורק מעלה[‬ ‫אלא מן הצדקניות ולא מצא בדור צדקניות כמותן וגם אחת‬ ‫דוחה את רחל שהיתה מחכה לו בכל יום שיבוא אליה‪ ,‬ואין‬ ‫מהן לא היתה יכולה להוליד לבדה כל השנים עשר שבטים‪.‬‬ ‫זה מדרך היושר להצטדק הרבה על חשבון אחרים‪ .‬אלא אי‬ ‫המהרש"א )יומא כח‪ ,‬ב( והמהר"ל )להלן מו‪ ,‬י( תירצו דבנות‬ ‫קשיא הכי קשיא‪ ,‬למה סיבב הקב"ה דבר כזה שיעקב אבינו‬ ‫נכרים היו האמהות וכשנשאו ליעקב נתגיירו‪ ,‬וגלל כן אין‬ ‫)רבי יעקב קמינצקי(‬ ‫יצטרך לישא ב' אחיות‪.‬‬ ‫להם קורבה כלל ולא נאסרו ליעקב כלל‪ ,‬דגר שנתגייר כקטן‬ ‫שנולד דמי )יבמות כב‪ ,‬א ועוד(‪ ,‬ודבר זה גם התורה עתידה‬ ‫‪‬‬ ‫להתיר‪.‬‬ ‫‪‬דה ‪  ‬‬ ‫ו‪‬בא‬ ‫ד‪‬דאי‪   ‬‬ ‫ו‪‬מצא ‪ ‬‬ ‫ח‪‬י‪    ‬‬ ‫קציר ‪ ‬‬ ‫‪‬ימי ‪ ‬‬ ‫רא‪‬ב‪  ‬‬ ‫"ו‪‬ל‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫והחזקוני כתב ג"כ כך‪ ,‬ומוסיף‪ ,‬שלא היו מאם אחת‪ ,‬ורק אב‬ ‫‪‬ני ‪‬נא ‪‬לי‬ ‫לאה ‪ ‬‬ ‫רחל ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪ ‬‬ ‫לאה ‪‬א‪   ‬‬ ‫את‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אחד היה להן‪ ,‬וגרים אינם מתייחסים אחר האב אלא אחר‬ ‫"כי ‪ ‬‬ ‫יסיר‬ ‫האם‪ ,‬כדנפק"ל )יבמות כג‪ ,‬א ועוד( מהפסוק )דברים ז‪ ,‬ד( ּ‪‬‬ ‫‪‬נ‪) "‬בראשית ל‪ ,‬יד(‪.‬‬‫מ‪‬דאי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מאחרי" ולכך הותרו ליעקב‪ .‬אבל דבריו צריכים‬ ‫‪‬את ּ‪‬ב ‪‬נ‪    ‬‬ ‫איך ביקשה רחל את הדודאים של ראובן שהם שייכים ליעקב‬ ‫עיון קצת‪ ,‬שהרי לפי המבואר שם לומדים מפסוק זה‬ ‫בספר "שיעורי ר' משולם דוד הלוי" הקשה דצריך עיון איך‬ ‫שבגוים מייחסים את הולד אחרי האם‪ ,‬אבל דברי הגמרא‬ ‫ביקשה רחל מלאה את הדודאים‪ ,‬הלא מציאת קטן לאביו‬ ‫בפסחים אזלא שהאבות היו מתנהגים כדין ישראל‪ ,‬ומה ענין‬ ‫)ב"מ יב‪ ,‬ב(‪ ,‬ואם כן היו הדודאים של יעקב ולא של לאה‪.‬‬ ‫לזה מה שבגוים הולכים אחר האם‪.‬‬ ‫והביא בשם אביו הגרי"ז ז"ל שאמר ליישב‪ ,‬דבישראל‬ ‫ובעצם דבריו שרחל ולאה לא היו מאם אחת‪ ,‬לאו כו"ע מודו‬ ‫הגדלות היא בשנים ואילו בבן נח הגדלות היא בדעת ולא‬ ‫בזה‪ ,‬כמו שכתב הגאון המהרש"ם בספרו תכלת מרדכי‬ ‫בשנים‪ ,‬ועל כן היו הדודאים של ראובן‪ ,‬ויכל ליתנם לאמו‪.‬‬ ‫ובספר בית פנחס להגאון בעל פתחא זוטא להקשות מדוע‬ ‫אך הקשה ר' משולם דוד זצ"ל דהא כל מה שקנתה אשה‬ ‫רצה יעקב לישא את רחל קודם שנישאה לאה אחותה‬ ‫קנה בעלה )גיטין עז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫הגדולה‪ ,‬הרי אין זה הדרך להשיא הקטנה קודם הגדולה‪,‬‬ ‫והנה על מש"כ בשם הגרי"ז הגדלות בבני נח תלויה בדעת‪,‬‬ ‫יעשה ‪‬כן ּ‪‬ב ‪‬מקוֹ ‪‬מנ ּו ‪ ‬‬ ‫לתת‬ ‫וכמו שאמר לו לבן אח"כ "‪‬א ‪ׂ  ‬‬ ‫כך אכן ידוע בשם ה"חתם סופר" )שו"ת יו"ד סי' קפד‪ ,‬וסי' שיז‪ ,‬ובחי'‬ ‫כירה"‪ ,‬ומה גם שבשו"ע )יר"ד סי' רמ"ד סעי' יח(‬ ‫הב ‪ ‬‬ ‫לפני ‪ּ ‬‬‫עירה ‪  ‬‬‫הצ ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫לשבת קלט‪ ,‬א(‪ ,‬והובא ב"מנחת חינוך" )מצוה קצ אוח ה( בשמו‪ .‬אך‬ ‫נפסק כן להלכה שבנישואים הולכים אחר הזקנה‪ ,‬עיי"ש‬ ‫על מה שהקשה מ'מה שקנתה אשה קנה בעלה'‪ ,‬יש להעיר‬ ‫בב"ח ובש"ך )ועי' משחת שמן ח"א סי' מו(‪.‬‬ ‫דמצינו בזה דעות באחרונים אם נאמר כלל זה גם בנכרים‪,‬‬ ‫ומתרצים ע"פ מה שכתב החיד"א בשם רבינו אפרים שרחל‬ ‫ובפרט דבפשטות אין זו רק תקנה דרבנן ]כמבואר בתוס'‬ ‫ולאה היו תאומות‪ ,‬ומצינו גבי לידת יעקב ועשו שמספר‬ ‫הרא"ש יבמות )סו‪ ,‬א(‪ ,‬וב"פני יהושע" )גיטין שם(‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫הכתוב )לעיל כו‪ ,‬כה( על לידת יעקב הצעיר שיצא אחרי אחיו‬ ‫"נודע ביהודה" )תנינא סי' עד([‪ .‬אך יעויין במהרש"א במגילה‬ ‫עשו"‪ ,‬ופירש רש"י שם שעשה זאת משום‬ ‫עקב ‪ׂ ‬‬ ‫אחזת ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"וידוֹ ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)טו‪ ,‬ב( שכתב לגבי אחשורוש כל מה שקנתה אשה קנה‬ ‫שלדעתו הוא הבכור‪ ,‬כיון שנוצר ראשון והראשון ליצירה‬ ‫בעלה‪ ,‬ובשו"ת "שבות יעקב" )ח"א סי' כ( דייק מדברי‬ ‫שני ליציאה‪ .‬ולכן סבר כן גם לענין רחל ולאה‪ ,‬שאף שהיתה‬ ‫המהרש"א‪ ,‬דכלל זה נאמר אף בנכרים‪ ,‬ויעויין עוד ב"שדי‬ ‫רחל הקטנה שנולדה אחרי לאה‪ ,‬מכ"מ יש לה דין בכירה‪,‬‬ ‫)גיצי אורה(‬ ‫חמד" )מערכת ג' סי' ו אוח י( מה שציין בזה‪.‬‬ ‫מפני שנוצרה ראשונה‪ ,‬ולכן רצה לישאנה קודם לאה‪ .‬והנה‬ ‫‪‬‬ ‫לפי מש"כ שהיו תאומות‪ ,‬בודאי שנולדו מאם אחת‪ ,‬ודלא‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]9‬‬ ‫באמונה‪ ,‬ולאידך גיסא יש פועלים המשוללים מתואר יראי‬ ‫והיה ‪  ‬‬ ‫‪‬כרי"‬ ‫‪‬ע‪‬י‪   ‬‬ ‫ונקד ‪  ‬‬ ‫וטל‪‬א ‪  ‬‬ ‫‪‬בי‪  ‬‬ ‫"וכל ‪‬ה ח‪    ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ה'‪ ,‬שהם אינם מדקדקים בזמנם כראוי ומזלזלים בנכסי בעל‬ ‫)בראשית ל‪ ,‬לב(‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬וביותר מצוי כאלו אם נדמה לפועל שהבעלים אינו‬ ‫ב"קצות החושן" )סי' שלב סק"ו( מקשה‪ ,‬היאך קנה יעקב‬ ‫מתנהג עמו ביושר‪ ,‬שאז מורה היתר לעצמו להוזיל לכיסו‬ ‫הכבשים העתידים להיוולד‪ ,‬הרי הוי דבר שלא בא לעולם‪.‬‬ ‫מרכוש הבעלים פה ושם‪ ,‬ולא להשגיח היטב על טיב‬ ‫ותירץ שבשכירות אדם מקנה דשלבל"ע‪ .‬ומביא מ"תרומת‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫הדשן" )פסקי מוהרא"י סי' קל( שכתב הטעם שקנאם יעקב משום‬ ‫ונראה שסיבת ההתנהגות תלויה בהשקפת עולמו הרוחני של‬ ‫דהו"ל כאומר קני בהמה לולדות עי"ש‪.‬‬ ‫הפועל‪ ,‬איך שהוא ניגש לעסוק לפרנסתו‪ ,‬כי באם מתבונן‬ ‫ועוד ציין לתשובת הריב"ש )סי' שכח( שכתב דקודם מתן תורה‬ ‫לגופו של ענין ומשכיל על נכון להבין שהפרנסה תלויה‬ ‫היה אפשר לקנות דשלבל"ע‪ ,‬ולפי דבריו יתיישב גם מה‬ ‫ועומדת בחסדי ה'‪ ,‬ועל כל פרוטה ופרוטה יש חשבון‬ ‫ע‪‬ר‬‫אשר ּ‪‬ת ּ‪‬תן ‪‬לי ‪ ‬‬ ‫"וכל ‪ׁ ‬‬ ‫שנדר יעקב ואמר )לעיל כח‪ ,‬כב( ‪ ‬‬ ‫מדוקדק מלמעלה אם ישיגה או לאו‪ ,‬ויודע שההתעסקות‬ ‫אע‪‬רנּ ּו ‪‬ל‪ "‬אף שעדיין לא היו הדברים בידו והו"ל כדבר‬ ‫‪ ‬‬ ‫באמצעי השגת פרנסה איננה אלא חובת השתדלות גרידא‪,‬‬ ‫שלא בא לעולם‪ ,‬אלא משום שהיה זה קודם מתן תורה‪.‬‬ ‫ואינה קובעת סכום ממונו כלל‪ ,‬הפועל הזה בוודאי מתנהג‬ ‫אמנם ברמב"ם )פ"ו מהל' ערכין הל"א( כתב‪ :‬אע"פ שאין אדם‬ ‫ביושר ובהוגן ומדקדק על כל פרוטה ופרוטה של בעליו‬ ‫מקדיש דבר שלא בא לעולם‪ ,‬אם אמר הרי עלי להקדישו הרי‬ ‫ואינו מזלזל ברגע אחד משעות עבודתו‪ ,‬וגם מוסיף לעבוד‬ ‫זה חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדרו‪ ,‬ולהלן )הל"ג(‬ ‫בכל כוחו ומרצו ללא התרשלות כלל‪ .‬אבל האיש החושב‬ ‫כתב‪ :‬ראיה לדבר זה מה שאמר יעקב אבינו "וכל אשר תתן‬ ‫שמעשיו הם המביאים לו פרנסתו‪ ,‬ומדמיין לעצמו שכמה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫לי עשר אעשרנו לך"‪.‬‬ ‫שיעבוד יותר ישיג יותר כסף‪ ,‬הנה פועל כזה מחפש כל הזמן‬ ‫את טובת עצמו ומחשב בכל שעה באיזה אופן יוכל להגדיל‬ ‫‪‬‬ ‫הונו עוד ועוד‪ ,‬וכיון שכן אין עבודתו באמונה ואינו מחשב‬ ‫)בראשית לא‪,‬‬ ‫עבד‪‬י ‪‬את ‪  ‬‬ ‫אביכ‪"‬‬ ‫‪‬חי ‪   ‬‬ ‫‪‬כל ‪ ‬‬ ‫ידע‪ ‬י ‪ ‬‬ ‫"וא‪‬נה ‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫טובת בעליו כלל‪ ,‬ומתרשל ומזלזל בעבודתו‪ ,‬ואינו מתאמץ‬ ‫ו(‪.‬‬ ‫יותר מכוחו להשלים טובת הבעלים‪ .‬ומה גם אם נדמה לו‬ ‫איש אמונות רב ברכות‬ ‫שבעל הבית אינו מתנהג עמו כהוגן‪ ,‬שאז הוא מוסיף‬ ‫התרשלות על התרשלותו בחשבו שעי"ז משלים משכורתו‪.‬‬ ‫התורה מספרת על דברי יעקב אבינו ע"ה שריצה את‬ ‫האמהות לעזוב את בית אביהן ולבוא עמו אל בית אביו‬ ‫ועל פועל רשלן זה באים דברי הרמב"ם להזהיר אותו שידע‬ ‫בארץ כנען‪ ,‬ומתאר להן את הנאמנות שבה עבד את לבן‬ ‫היטב‪ ,‬שבסופו של דבר לא יועילו לו כל תחבולותיו‬ ‫וכתיב "ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן"‪ ,‬וכמו‬ ‫האסורים להגדיל הונו ורכושו‪ ,‬מפני שסוד ההצלחה הוא‬ ‫"טרפה ‪‬א‬ ‫כן תיאר זאת לפני לבן עצמו ואמר לו )פסוק לט( ‪  ‬‬ ‫כשיעבוד באמונה ובהגינות בכל כוחו‪ ,‬ורק אז יזכה שיחול‬ ‫נבתי יוֹ ם ּו ‪   ‬‬ ‫גנבתי‬ ‫בקשנּ‪ ‬ה ‪‬גּ ‪  ‬‬ ‫אחטנּ‪ ‬ה ‪‬מ ּ‪‬י ‪‬די ּ‪‬ת ‪ׁ  ‬‬ ‫אנכי ‪ּ  ‬‬ ‫אלי‪   ‬‬ ‫הבאתי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עליו ברכת ה' ויראה הצלחה במעשיו‪ .‬והראיה להוראה זו‬ ‫לילה" ופירש רש"י‪' :‬אם חסרה חסרה לי‪ ,‬גנובת יום או‬ ‫‪ ‬‬ ‫הביא מיעקב אבינו שעבד את לבן 'בכל כוחו' ובנאמנות‬ ‫גנובת לילה הכל שלמתי'‪.‬‬ ‫יוצאת דופן‪ ,‬ובשכר זאת זכה ושרתה ההצלחה בכל מעשיו‬ ‫ונתברכו נכסיו ברכה מרובה ונתרבו מאוד מאוד‪.‬‬ ‫והנה הרמב"ם )פי"ג מהל' שכירות ה"ז( למד מכאן הדרכה מעשית‬ ‫לפועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית השוכרם‪ ,‬ועל‬ ‫ולבן קראו בתואר 'יעקב הצדיק'‪ ,‬לרמז הבנה זו שצדקתו‬ ‫חובתם לעשות עבודתם בנאמנות וז"ל‪ :‬כדרך שמוזהר בעל‬ ‫הגדולה שהיה דבוק בה' וידע שרק ברכת ה' היא תעשיר‬ ‫הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו‪ ,‬כך העני מוזהר שלא‬ ‫זוהי שהביאה לו ההצלחה‪ .‬וניחא גם דברי הרמב"ם שתלה‬ ‫יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן‬ ‫סיבת הצלחתו של יעקב בעבודתו באמונה שאינם סותרים‬ ‫ומוציא כל היום במרמה‪ ,‬אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן‬ ‫לדברי יעקב עצמו שברכת ה' העשירתו‪ ,‬מפני שהא בהא‬ ‫וכו'‪ ,‬וכן חייב לעבוד בכל כוחו שהרי יעקב הצדיק אמר "כי‬ ‫תליא‪ ,‬כאמור‪ ,‬שכאשר מאמינים בלב שלם שההצלחה‬ ‫בכל כחי עבדתי את אביכן"‪ ,‬לפיכך נטל שכר זאת אף‬ ‫תלויה בברכת ה' ורצונו אזי זוכים אכן לנחול הצלחה על כל‬ ‫מאד ‪ ‬‬ ‫מאד"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האיש ‪ ‬‬ ‫פרץ ‪ׁ  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫בעולם הזה שנאמר )ל‪ ,‬מג( ‪‬‬ ‫צעד ושעל‪ ,‬ומגיעים לעושר רב וגדול‪.‬‬ ‫ויש לדקדק בדבריו כמה דיוקים‪ ,‬ראשית‪ ,‬מדוע קרא ליעקב‬ ‫"זה ּ‪‬לי‬‫ורבנו בחיי כתב שזהו מה שאמר יעקב ללבן )פסוק מא( ‪‬‬ ‫אבינו בתואר 'יעקב הצדיק' ולא בלשון הנקרא בפסוק בכל‬ ‫בית‪ ,"‬שהלשון "זה" מורה על השכינה הק'‬ ‫ש ‪‬נה ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫עש ‪‬רים ׁ‪‬‬ ‫‪ׂ ‬‬ ‫מקום‪ .‬גם מה שתלה הצלחת יעקב והשגת עשרו הגדול בזה‬ ‫עשה ה' ‪‬לי‬ ‫עב ּור ‪‬זה ‪ׂ ‬‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫"ב‬ ‫ּ‬ ‫וכן‬ ‫‪,‬‬‫ב(‬ ‫טו‪,‬‬ ‫)שמות‬ ‫"‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫‪‬‬ ‫ואנוה‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אלי‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫"זה‬ ‫כמו‬ ‫שעבד באמונה‪ ,‬אינו מובן כי הרי בפסוק אנו מוצאים שיעקב‬ ‫צרים" וכו' )שם יג‪ ,‬ח(‪ ,‬ובא לומר לו כי היה ה'‬ ‫ממ ‪  ‬‬‫צאתי ‪ּ ‬‬‫ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫עצמו תלה סיבת הצלחתו בברכת ה' גרידא ללא איזה‬ ‫יתעלה עמו כל עשרים שנה שהיה בביתו‪ ,‬ולזה סמך לו תיכף‬ ‫התל ּ‪‬בי וגו' ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫נתנוֹ‬ ‫"ואביכן ‪ ‬‬ ‫תוספת סיבה‪ ,‬וכאמור )פסוק ז( ‪   ‬‬ ‫יצחק‬‫פחד ‪  ‬‬‫אברהם ּו ‪ ‬‬ ‫א‪‬קי ‪   ‬‬ ‫אבי ‪ ‬‬‫א‪‬קי ‪ ‬‬ ‫אח"כ )פסוק מב( "ל ּו ‪‬לי ‪ ‬‬ ‫מקנה‬‫א‪‬הים ‪‬את ‪  ‬‬‫"ו ּ‪‬י ּ‪‬צל ‪ ‬‬ ‫עמ ‪‬די"‪ ,‬וכן )שם ט( ‪‬‬‫להרע ‪ּ ‬‬ ‫א‪‬קים ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫היה ‪‬לי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהיה מחדד באוזנו הידיעה שכל זכות‬ ‫‪‬‬ ‫אביכם ‪‬ו ‪ּ ‬י ּ‪‬תן ‪‬לי"‪ ,‬שמזה משמע להדיא שלא תלה הענין‬ ‫‪ ‬‬ ‫ההצלחה שלו לא היתה אלא מכוחו וחסדו של הבורא‬ ‫במשהו נוסף על עצם ברכת ה'‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ב"ה‪.‬‬ ‫ולהבין דבריו על בוריים יש לנו לשים לב לדעת מהו הגורם‬ ‫‪‬‬ ‫למציאות הזו שישנם פועלים שהם יראי שמים ועובדים‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]10‬‬ ‫אביהם‪ ,‬והחליטו שאין להם תוחלת משניהם‪ .‬והראיה "הלא‬ ‫)בראשית‬ ‫ע‪‬רת ‪ ‬‬ ‫מני‪"‬‬ ‫מ‪‬ר‪‬י ‪  ‬‬ ‫והחל‪ ‬את ‪    ‬‬ ‫התל ‪‬י ‪   ‬‬ ‫"ואביכ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫נכריות נחשבנו לו" כבר ש"מכרנו"‪ .‬זה לך האות שאין אנו‬ ‫לא‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫אצלו במדרגת בנים‪ .‬וממילא יצו עליהן לבל ירשו בו הגם‬ ‫גדול אני ממנו ברמאות‬ ‫שבמשפטי הגוים אפשר שהבנות ירשו‪.‬‬ ‫מעשה שהיה בזמן רבנו האלשיך זלה"ה בצפת‪ ,‬שהיה דורש‬ ‫ובספר "ברכת שמעון" דקדק בדברי האוה"ח הק' מדוע כתב‬ ‫בכל שבת בפרשת השבוע‪ ,‬וכל גדולי העיר נקבצו לשמוע‬ ‫הלשון 'אפשר' שהבנות ירשו‪ ,‬הרי רש"י כתב זאת בפשיטות‬ ‫דרשתו‪ .‬ויהי בשבת אחת‪ ,‬בפרשת ויצא‪ ,‬היה האלשיך מבאר‬ ‫שאצל הגוים הבנות יורשות כבנים‪ .‬ומביא מספר "טל‬ ‫את משכורתו של יעקב‪ ,‬והיה רבינו האריז"ל בתוך‬ ‫תורה" להגאון רבי מאיר אריק זצ"ל )יבמות שם( שמקשה כן‪,‬‬ ‫השומעים‪ ,‬וצחק פתאום צחוק גדול‪ .‬ויהי לפלא בעיני כל‬ ‫ומבאר שדברי רש"י הוא מדין תורה‪ ,‬אבל הגוים במשפטם‪.‬‬ ‫הנוכחים‪ .‬ולא עברו איזה רגעים‪ ,‬יצא האריז"ל באמצע‬ ‫אין כולם נוהגים עפ"י דין תורה‪ .‬וזה מה שפירש האוה"ח‬ ‫הדרשה והסתובב אנה ואנה בחצר‪ ,‬ואחר חזר למקומו‪.‬‬ ‫בדברי רחל ולאה‪ .‬שכתב דבמשפטי הגוים אפשר שהבנות‬ ‫ואנשי העיר השתוממו מאוד על המחזה הזה‪ .‬עד שנודע‬ ‫ירשו‪ ,‬היינו מה שהגוים עושים למעשה שאינם עושים עפ"י‬ ‫הדבר מפי תלמידו‪ ,‬שאמר האריז"ל‪ ,‬שבזמן שפתח‬ ‫תורה‪ ,‬אפשר שהבנות יירשו‪ .‬אבל אפשר לא‪ .‬ואנחנו בודאי‬ ‫האלשי"ך פה קדשו ומנה את רמאויות לבן ליעקב‪ ,‬ירדו‬ ‫לא נקבל כי הלא נכריות נחשבנו לו‪ .‬ואין זה נסתר ממש"כ‬ ‫נשמותיהם לבית הכנסת תתייצבו מימינו ומשמאלו‪ .‬ועל כל‬ ‫רש"י מהו הדין מצד התורה‪.‬‬ ‫רמאות שהיה האלשיך מבאר‪ ,‬היה לבן מודה ואומר "הן כך‬ ‫והאמת היא שעיקר דברי רש"י עצמם אינם מוסכמים לכו"ע‪,‬‬ ‫עשיתי"‪ .‬ומנה האלשיך ‪ 101‬רמאויות‪ ,‬ואמר שאינו יודע‬ ‫שכן שיטת התוספות )ב"ב קטו‪ ,‬ב( היא שגם אצל הגוים אין‬ ‫איזה אחד מהם לא עשה לבן‪ .‬וכששמע לבן הרמאות ה־‪101‬‬ ‫הבת יורשת במקום בן‪ .‬ובקובץ שיעורים )ח"א אות שנז( מדייק‬ ‫ספק כפיו בצער שזו לא עלתה על דעתו‪ ,‬ואז לא התאפק‬ ‫כן מהתוספות במקום אחר‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וע"ע בשפתי חכמים‬ ‫האריז"ל וצחק‪ ...‬וכשגמר האלשיך את ענין המשכורת ויצא‬ ‫)לעיל ל‪ ,‬כז( שהביא בשם חידושי מהרא"י דס"ל ג"כ שאצל בני‬ ‫)מס' חיבת ירושלים(‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬יצא אחריו האריז"ל ללוותו‪...‬‬ ‫נח אין הבת יורשת כלום במקום שיש בן‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬בית ‪ ‬‬ ‫אבינ‪) "‬בראשית לא‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫ונחלה ‪ ‬‬ ‫חלק ‪   ‬‬ ‫"הע‪‬ד ‪‬לנ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫א‪‬הי‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫יחיה" )בראשית לא‪ ,‬לב(‪.‬‬ ‫‪‬מצא ‪‬את ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫"ע‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫'כלום אנו מיחלות לירש מנכסי אבינו כלום בין הזכרים'‬ ‫'ומאותה קללה מתה רחל בדרך' )רש"י(‪.‬‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫מקור דבריו הם במדרש )ב"ר עד ד(‪ ,‬אמנם בזוה"ק )בראשית קסד‪(:‬‬ ‫משמע מדבריו דסבירא ליה שדין ירושה אצל בן נח הוא‬ ‫איתא טעם אחר למיתתה‪ ,‬משום שלקחה את התרפים‬ ‫כדין ירושה בישראל שאין הבת יורשת עם הבן‪ .‬ולכאורה‬ ‫מאביה וציערה אותו‪ ,‬ואמרו שם‪ ,‬דאף על גב דרחל איהי‬ ‫תמוה שבפירושו לתלמוד כתב )יבמות סב‪ ,‬א ד"ה בנכריותן(‬ ‫עבדת לאעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז‪ ,‬אתענשת בגין צערא‬ ‫שעכו"ם לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט‪.‬‬ ‫דאבוה אף על גב דאתכוונת לטב‪ .‬והיינו דאע"ג שהתכוונה‬ ‫ועי' ברש"ש )קידושין יז‪ ,‬ב( שמביא דברי רש"י הללו‪ .‬ותמה על‬ ‫לשם שמים‪ ,‬מכל מקום נענשה משום צער שציערה את‬ ‫הפוסקים האחרונים שבדברם בהלכות ירושה השייכות‬ ‫אביה‪ .‬והרמב"ן בפרשת אחרי )ויקרא יח‪ ,‬כה( כתב שהטעם‬ ‫לעכו"ם )חו"מ סי' רפג( אינם מבארים דין זה שבת יורשת כבן‪,‬‬ ‫שנסתלקה רחל מיד כשנכנס לארץ ישראל‪ ,‬כי בארץ ישראל‬ ‫ובפרט שהרמב"ם )פ"ו מהל' נחלות ה"ט( כתב להדיא שהעכו"ם‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫היה אסור לו לגור עם שתי אחיות‪.‬‬ ‫יורש את אביו דבר תורה‪ ,‬אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו‬ ‫‪‬‬ ‫לפי מנהגם‪ .‬וא"כ למה לא ביארו דין זה שלפי מנהגם הבת‬ ‫יורשת כבן‪.‬‬ ‫ללב‪ ‬מה ‪  ‬‬ ‫‪‬עי‬ ‫ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫ו‪‬ע‪   ‬‬ ‫‪‬לב‪   ‬‬ ‫ו‪‬רב ‪  ‬‬ ‫ליעקב ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬חר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)על מס' בכורות דף מז בהגה(‬‫וראיתי בספר "ראשית ביכורים"‬ ‫דלק‪   ‬‬ ‫אחרי" )בראשית לא‪ ,‬לו(‪.‬‬ ‫ח‪‬אתי ‪‬י ‪   ‬‬ ‫‪‬מה ‪  ‬‬ ‫שהקשה כן לסתירה מפורשת ברש"י‪ ,‬וכתב ליישב שמלשון‬ ‫הנהגת הנעימות‬ ‫המשך הפסוק משמע שטענתן של רחל ולאה היתה אכן לצד‬ ‫'רבי עזריה בשם ר' חגי ור' יצחק בר מרון ותני לה בשם ר'‬ ‫הדין שהבן והבת יורשים בשוה‪ ,‬כי הרי אמרו ליעקב )פסוק‬ ‫חנינא בר יצחק‪ ,‬קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים‪,‬‬ ‫נחש ‪‬בנ ּו לוֹ ּ‪‬כי ‪  ‬‬ ‫מכרנ ּו"‪ ,‬ולכאורה למה להן‬ ‫נכר ּיוֹ ת ‪ׁ  ‬‬ ‫"הלוֹ א ‪  ‬‬ ‫טו( ‪‬‬ ‫קפדנותן של אבות מניין‪" ,‬ויחר ליעקב וירב בלבן‪ ,‬ויען‬ ‫להוסיף טענה זו‪ ,‬הרי כבר השמיעו טענה מספקת שאין להם‬ ‫יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת"‪ ,‬דא את‬ ‫דין ירושה בין הזכרים ואין להם סיבה להתעכב עוד בבית‬ ‫סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם אלא דברי פיוסים יעקב‬ ‫אביהן‪ ,‬אלא ע"כ הפסוק השני בא לתת טעם למה שאמרו‬ ‫מפייס אח חמיו' )בראשית רבה עד‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫מתחילה שאינן יורשים עם אחיהם‪ ,‬שאין זה מצד הדין‬ ‫הנה יעקב בעת הזאת ברח מלבן‪ ,‬וכשהשיגו‪ ‬וטען שיעקב‬ ‫האמיתי‪ ,‬שהרי דינם שוה לירש הבת בין הבנים‪ ,‬והוא אינו‬ ‫גנב ממנו את התרפים‪ ,‬וחיפש ולא מצא‪ ,‬אז "ויחר ליעקב‬ ‫מתנהג עימהם כמשפט שהרי מכרם וא"כ בודאי לא יתן להן‬ ‫וירב בלבן"‪ .‬והנה יעקב הרי נצטער הרבה מלבן‪ ,‬שעבד‬ ‫כלום )וע"ע בספר מנחה חדשה על המנ"ח מצוה א אות א(‪ .‬וב"אור‬ ‫עבור לבן עשרים שנה‪ ,‬ורימה אותו כשנתן לו את לאה תחת‬ ‫החיים" הק' כתב גם כן כך וז"ל‪" :‬העוד לנו חלק ונחלה"‬ ‫רחל‪ ,‬והחליף את משכורתו מאה פעמים )כמש"כ רש"י(‪ ,‬ויעקב‬ ‫וגו' כפלו לומר "חלק ונחלה" לרמוז שני דברים‪ ,‬הא' הוא‬ ‫סבל הכל ועבד לו בנאמנות ובמסירות‪ ,‬וכמו שכתוב )לא‪,‬‬ ‫חלק הנוגע להם בירושת אמם שכבר מתה‪ .‬והב' נחלת‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]11‬‬ ‫הרי זה דבר פלא‪ ,‬שיעקב אבינו מסר נפשו על שמירת צאן‬ ‫וע ּ‪‬זי‪ ‬א ׁ ‪‬ש ּ‪‬כל ּו‬ ‫רחלי‪  ‬‬‫עמ‪   ‬‬ ‫אנכי ‪ּ ‬‬‫ש ‪‬נה ‪  ‬‬ ‫עש ‪‬רים ׁ‪‬‬ ‫"זה ‪ׂ  ‬‬ ‫לח־מ(‪ :‬‬ ‫לבן עד כלות הנפש ממש ביום ובלילה‪ ,‬וצריך ביאור למה‬ ‫אחטנּ‪ ‬ה‬ ‫אנכי ‪ּ  ‬‬ ‫אלי‪   ‬‬ ‫הבאתי ‪ ‬‬ ‫טרפה ‪‬א ‪  ‬‬ ‫אכלתי‪   .‬‬ ‫צאנ‪ ‬א ‪ּ   ‬‬ ‫‪‬ואילי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫תפ ּ‪‬תל"‪,‬‬ ‫עק ׁש ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫"ועם ‪ּ ‬‬ ‫עשה זאת‪ ,‬הלא כתיב )תהלים יח‪ ,‬כז( ‪ ‬‬ ‫הייתי ‪‬ביוֹ ם ‪   ‬‬ ‫אכלני‬ ‫ּ‬ ‫לילה‪   .‬‬‫גנבתי ‪  ‬‬‫נבתי יוֹ ם ּו ‪   ‬‬ ‫בקשנּ‪ ‬ה ‪‬גּ ‪  ‬‬ ‫‪‬מ ּ‪‬י ‪‬די ּ‪‬ת ‪ׁ  ‬‬ ‫ומדוע מסר נפשו בשביל לבן הרמאי‪.‬‬ ‫מעיני"‪ .‬וגם ביקש להרגו כמו‬ ‫נתי ‪  ‬‬ ‫ות ‪‬דּ ד ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫ילה ‪ּ ‬‬ ‫וקרח ּ‪‬ב ּ‪‬ל ‪ ‬‬‫חרב ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כתב הרמב"ם )דעות ו‪ ,‬א(‪' :‬דרך ברייתו של אדם להיות נמשך‬ ‫אבד ‪ ‬‬ ‫אבי"‪.‬‬ ‫"ארמי ‪ ‬‬ ‫שכתוב )כי תבוא כו‪ ,‬ה( ‪ּ  ‬‬ ‫בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי‬ ‫ואחר כל זה‪ ,‬היתה זו הפעם הראשונה שחרה ליעקב בלבן‬ ‫מדינתו‪ ,‬לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל‬ ‫וטען כנגדו‪ ,‬והיה מקום לחשוב שעכשיו כבר לא יוכל‬ ‫החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים‬ ‫לסבול יותר‪ ,‬ויצעק עליו בכל כוחו ויחרפהו ויגדפהו‬ ‫ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם'‪.‬‬ ‫להוכיחו כמה רשע הוא‪ ,‬שלא די שהוא רמאי וגנב‪ ,‬אלא‬ ‫והנה יעקב אבינו הוצרך להיות בחרן במקום רשעים‪,‬‬ ‫חושד אותו בחנם וכדומה‪ .‬אבל יעקב לא ענה לו באופן זה‬ ‫ולהתחבר עם לבן‪ ,‬ולכן מצא את עצמו בסכנה גדולה שמא‬ ‫מ‪‬ש ּ‪‬ת ‪‬את‬ ‫אתי וגו' ּ‪‬כי ‪ ׁ  ‬‬ ‫חט ‪‬‬ ‫"מה ּ ‪‬פ ׁ ‪‬ש ‪‬עי ‪‬מה ‪ּ ‬‬ ‫כלל‪ ,‬אלא אמר רק ‪‬‬ ‫יהא מושפע מלבן הרמאי ומדעותיו הכוזבות‪ ,‬והיה צריך‬ ‫צאת" וגו'‪ ,‬דהיינו שרק טען לו יעקב שלא עשה‬ ‫ּ‪‬כל ּ‪‬כ ‪‬לי ‪‬מה ּ‪‬מ ‪ ‬‬ ‫למצוא עצה כיצד יציל את עצמו מהשפעה רעה זו‪] .‬ואמר‬ ‫לו רעה מעולם שיחשדהו על כך‪ .‬וזה דבר מבהיל‪ ,‬לשלוט‬ ‫ר' יעקב קמינצקי זצ"ל‪ ,‬שכשם שבעקידה חלק מהנסיון של‬ ‫על עצמו ולא לכעוס עליו ולדבר עמו בנחת כל כך‪ ,‬כמעט‬ ‫אברהם לשחוט את בנו היה לעשות נגד מדתו ‪ -‬מדת החסד‪,‬‬ ‫למעלה מכח האדם‪.‬‬ ‫כמו כן יעקב אבינו‪ ,‬שהיה צריך להיות בבית לבן הארמי‬ ‫ומכאן נלמד את גודל הענין להתנהג במדות טובות‬ ‫ולשמור על מדתו ‪ -‬מדת האמת‪ ,‬היה זה בחינת עקידה‬ ‫ובנעימות‪ ,‬אפילו כנגד מי שהרע לנו מאד ועשה עמנו‬ ‫לגביו‪ .‬ואף שאצל אברהם הענין היה לעשות נגד מדתו‪,‬‬ ‫עוולות גדולות‪ .‬כן גם אנו צריכים להתרחק מן הכעס‪,‬‬ ‫ואצל יעקב היה זה לשמור על מדתו‪ ,‬הצד השוה שבהם‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫ולהתנהג בנעימות עם כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫שהיה להם נסיון במדה שהיו מיוחדים בה[‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכתב בספר החינוך )מצוה טז(‪' :‬ועתה בני אם בינה שמעה זאת‬ ‫והטה אזנך ושמע אלמדך להועיל בתורה ובמצוות‪ .‬דע כי‬ ‫ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫ללב‪ "‬וגו' )בראשית לא‪ ,‬לו(‪.‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫ו‪‬ע‪   ‬‬ ‫ליעקב וגו' ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬חר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫האדם נפעל כפי פעולותיו ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר‬ ‫לכאורה יש לתמוה אם היו ליעקב אבינו ע"ה טענות‬ ‫מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע‪ ,‬ואפילו רשע גמור‬ ‫וטרוניות רבות כל כך על לבן חמיו‪ ,‬מדוע עצר לשונו עד‬ ‫בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום‪ ,‬אם יערה רוחו‬ ‫עתה ולא אמר לו ולא מידי במשך כל השנים‪.‬‬ ‫וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ואפילו‬ ‫בספר "באר יוסף" מבאר התנהגותו של יעקב אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫שלא לשם שמים‪ ,‬מיד ינטה אל הטוב ובכח מעשיו ימית‬ ‫שכל עוד היו הטענות והתמיהות נוגעים לענייני עצמו היה‬ ‫היצר הרע כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'‪.‬‬ ‫שומע ורואה בזיונו ומבליג ושותק‪ ,‬ומקבל הרעות באהבה‬ ‫מבואר בדברי החינוך שהאדם המתמיד בפעולות טובות‪,‬‬ ‫ודומיה‪ .‬אבל כאן שצעק עליו ברבים ונגע הדבר בכבוד‬ ‫במשך הזמן תפעל הנהגה זו עליו שינטה להיות טוב בטבעו‪.‬‬ ‫שמים שחשש שמא ‪‬יגּ‪ ‬רם חילול ה' שיאמרו על יעקב אבינו‬ ‫וזו עצה גדולה ללחום נגד ההשפעה של הסביבה‪ ,‬שיעשה‬ ‫שמדתו מידת האמת‪ ,‬שהוא רמאי‪ ,‬ויתחלל שם ה'‪ ,‬אזי גמר‬ ‫הוא להיפך וירבה במעשים טובים‪ ,‬ועי"ז יהיה מושפע יותר‬ ‫בדעתו שלא להבליג ולעצור במילין עוד‪ ,‬ומיד הוכיחו‬ ‫ממעשי עצמו‪ ,‬ויהיה נפעל כפי פעולותיו כי אחרי הפעולות‬ ‫בשער בת רבים מיהו הרמאי האמיתי ומי עשק את מי‪.‬‬ ‫ימשכו הלבבות‪.‬‬ ‫ויש לדמות לדבריו מה פירש הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל‬ ‫ובזה יש לבאר את הנהגת יעקב אבינו לשמור על האמת בכל‬ ‫הצ ּור‪   ,‬‬ ‫והיה‬ ‫בת ‪‬על ‪ּ ‬‬ ‫ונצ ‪ּ ‬‬ ‫אתי ‪ּ  ‬‬ ‫"הנּ‪ ‬ה ‪‬מקוֹ ם ‪ּ ‬‬ ‫הפסוק )שמות לג‪ ,‬כא( ‪‬‬ ‫כחו‪ ,‬ואף שודאי כלפי לבן לא היה צריך להתנהג כך‪ .‬שבזה‬ ‫הצ ּור" )שמות לג‪ ,‬כא‪-‬כב(‪ ,‬שמכוון‬ ‫נקרת ‪ּ ‬‬ ‫מתי‪ּ ‬ב ‪  ‬‬ ‫וש ‪ּ ‬‬ ‫בדי ‪ׂ ‬‬ ‫עבר ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫רצה להימשך למידת האמת ולהתחזק נגד השפעת הסביבה‬ ‫להורות ההלכה למעשה מתי מוטל על האדם לשמוע בזיונו‬ ‫שהיה נמצא בה‪] .‬ויש להוסיף ע"פ זה עוד ביאור בענין‬ ‫ולשתוק‪ ,‬ואמר "הנה מקום איתי" היינו כשנוגע הדבר‬ ‫החסד של רבקה להשקות הגמלים‪ ,‬שעל פי פשטות אין בו‬ ‫לכבוד שמים אזי "ונצבת על הצור"‪ ,‬עליך להתייצב על‬ ‫צורך כיון שהיו שם אליעזר ואנשיו‪ ,‬ולהנ"ל י"ל שמסרה‬ ‫מחללי ה' ולעמוד נגדם חזק ואמיץ כצור‪ ,‬אבל "והיה בעבור‬ ‫נפשה על מדת החסד להיות 'נותן'‪ ,‬כדי לשמור את עצמה‬ ‫כבודי"‪ ,‬כשאין הדבר נוגע עוד לכבוד שמים רק לכבוד‬ ‫מהשפעת משפחתה‪ ,‬שידוע שלבן אחיה היה בבחינת‬ ‫האדם‪ ,‬אזי "ושמתיך בנקרת הצור"‪ ,‬היינו שעליך להחבא‬ ‫'נוטל'[‪.‬‬ ‫במערות ולא לצאת חוצץ לעמוד כנגד המביישים‪.‬‬ ‫"עם ‪ ‬‬ ‫לבן‬ ‫ובאמת יעקב אבינו העיד על עצמו )רש"י וישלח לב‪ ,‬ה( ‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫רתי" ותרי"ג מצות שמרתי‪ ,‬שלא למדתי ממעשיו הרעים‪,‬‬ ‫גּ‪ּ  ‬‬ ‫הרי שניצח במלחמה זו ולבן וביתו לא השפיעו עליו כלל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וזהו לימוד גדול לאדם שנמצא בסביבת אנשים שאינם‬ ‫‪‬ל‪   ‬‬ ‫ואילי‬ ‫וע‪‬י‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫רחלי‪   ‬‬ ‫ע‪   ‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫‪‬נה ‪  ‬‬ ‫ע‪‬רי‪  ‬‬‫"זה ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫טובים‪ ,‬שיתחזק בכל כחו לעשות מעשים טובים‪ ,‬והאדם‬ ‫אנכי ‪   ‬‬ ‫אח‪‬ה‬ ‫אלי‪   ‬‬‫הבאתי ‪ ‬‬ ‫טרפה ‪‬א ‪  ‬‬ ‫אכל‪‬י‪   ,‬‬ ‫צאנ‪ ‬א ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫נפעל כפי פעולותיו ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות‪ ,‬ובזה‬ ‫הייתי ‪‬ב‪    ‬‬ ‫אכלני‬ ‫לילה‪   ,‬‬ ‫‪‬גנבתי ‪  ‬‬ ‫‪‬נבתי י‪    ‬‬ ‫‪‬בק‪‬ה ‪   ‬‬ ‫מ‪‬די ‪    ‬‬‫‪ ‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫ינצל מהשפעת הסביבה‪.‬‬ ‫‪‬נתי ‪  ‬‬ ‫מעיני" )בראשית לא‪ ,‬לח‪‬מ(‪.‬‬ ‫ו‪‬ד ‪  ‬‬‫‪‬ילה ‪  ‬‬ ‫וקרח ‪   ‬‬ ‫חרב ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הצלה מהשפעת הסביבה ‪ ‬האדם נפעל כפי פעולותיו‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]12‬‬ ‫ה'‪ ,‬כדי לבלבלו ולמשכו לצידו הרע לדרך העבודה זרה‬ ‫א‪‬הי ‪  ‬‬ ‫אביה‪‬‬ ‫בינינ‪  ‬‬ ‫י‪‬ט‪  ‬‬ ‫וא‪‬הי ‪‬נח‪‬ר ‪  ‬‬ ‫אברה‪  ‬‬‫"א‪‬הי ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שלו‪ ,‬ובכך לעקור אותו מן השורש העברי ולבטל את‬ ‫אביו ‪  ‬‬ ‫יצחק" )בראשית לא‪ ,‬נג(‪.‬‬ ‫‪‬פחד ‪ ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫ו‪‬בע ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫מהותם של כלל ישראל לגמרי‪.‬‬ ‫להתנתק מן הרשעים ומדרכיהם‬ ‫ובספר "אמת ליעקב" כתב שזהו מה שסידר בעל ההגדה‬ ‫התורה מספרת על יעקב אבינו ע"ה שישב בבית דודו לבן‬ ‫לומר 'לבן ביקש לעקור את הכל'‪ ,‬ועמדו עליו המפרשים‬ ‫"זה ּ‪‬לי‬ ‫הרשע ועבד עמו עשרים שנה‪ ,‬וכמו שאמר )לא מא( ‪‬‬ ‫היכן מצינו שרצה לבן לעקור את הכל‪ ,‬ולפי זה ניחא שבמה‬ ‫בנתי‪‬‬‫ש ‪‬נה ּ‪‬ב ׁ ‪‬ש ּ‪‬תי ‪  ‬‬ ‫עש‪‬רה ׁ‪‬‬ ‫ארבע ‪ׂ  ‬‬ ‫עבדתי‪ּ   ‬‬ ‫בית‪ּ    ‬‬ ‫ש ‪‬נה ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫עש ‪‬רים ׁ‪‬‬ ‫‪ׂ ‬‬ ‫שרצה לכרות עמו ברית ושיתף את אלהותו עם אלוקי‬ ‫צאנ‪ ."‬ומעיד יעקב על עצמו שבמשך כל‬ ‫ש ‪‬נים ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪‬וש ׁש ׁ‪‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫אברהם‪ ,‬בזה רצה לעקור את בני ישראל מן השורש‪ .‬ויעקב‬ ‫השנים הללו שישב בין אנשים רשעים ואפיקורסים‪ ,‬לא למד‬ ‫אבינו ע"ה נזהר מזה וכתיב )פסוק נג( "וישבע יעקב בפחד‬ ‫ממעשיהם הרעים ונשאר בתמימותו‪ ,‬וכך שלח להגיד לעשו‬ ‫אביו יצחק"‪ ,‬כלומר שלא עירב את הקדושה האלוקית עם‬ ‫רתי" ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי‬ ‫לבן גּ‪ּ  ‬‬ ‫"עם ‪ ‬‬ ‫)רש"י לב‪ ,‬ה( ‪‬‬ ‫כוחות הטומאה של העבודה זרה‪ ,‬ונשבע רק באלוקי אביו‪.‬‬ ‫ממעשיו הרעים‪.‬‬ ‫ואף את בניו לימד דרך זו שידעו להתרחק מן הרשעים‬ ‫ולנתק עצמם מכל קשר עמהם‪ ,‬כמו שאנו רואים שכשהעמיד‬ ‫והנה מצינו בסוף פרשתינו‪ ,‬שלאחר שברח יעקב מבית לבן‪,‬‬ ‫אמר ‪  ‬‬ ‫יעקב‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫את הגל לצורך כריתת הברית כתיב )פסוק מו( ‪‬‬ ‫ברח ‪  ‬‬ ‫יעקב וגו'‬ ‫ה‪‬לישי ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫ללבן ּ‪‬ב ּיוֹ ם ‪ ׁ   ‬‬ ‫"ו ּ‪‬יגּ‪ ‬ד ‪  ‬‬ ‫כתיב )לא‪ ,‬כג( ‪‬‬ ‫אבנים" פירש רש"י‪" :‬לאחיו" ‪ -‬הם בניו שהיו‬ ‫לקט ּו ‪  ‬‬ ‫לאחיו ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אחריו"‪ ,‬וזה תימה מפני מה‬ ‫עמוֹ ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪‬רדּ ‪‬ף ‪  ‬‬ ‫אחיו ‪ּ ‬‬ ‫‪‬ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ‪‬את ‪ ‬‬ ‫לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה‪ .‬ואח"כ כשהתיישבו‬ ‫ולאיזה מטרה רדף אחריו לבן‪ ,‬ומה פשר הכעס הגדול‬ ‫לחם" פירש‬ ‫לאכל ‪ ‬‬‫לאחיו ‪  ‬‬ ‫קרא ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫לאכול לחם כתיב )פסוק נד( ‪‬‬ ‫שחרה לו על בריחתו ממנו‪.‬‬ ‫רש"י‪" :‬לאחיו" ‪ -‬לאוהביו שעם לבן‪ .‬ובספר "עלינו לשבח"‬ ‫ובספרים הקדושים איתא שהיתה ללבן כוונה פנימית‬ ‫הביא קושיית ה"שפתי חכמים" מדוע שינה רש"י לפרש‬ ‫ברדיפתו אחר יעקב‪ ,‬ולא היה זה צער פשוט על גניבת‬ ‫מילת "אחיו" בשני אופנים‪ ,‬שמקודם פירש הכוונה לבניו‬ ‫גנב ‪‬את‬‫ות ‪ ‬‬ ‫ית ‪ּ ‬‬‫עש ‪‬‬ ‫"מה ‪ׂ  ‬‬ ‫בנותיו כמו שניסה לומר לו )פסוק כו( ‪‬‬ ‫וכאן פירש הכוונה לאוהביו שעם לבן‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬שכאשר‬ ‫את ‪   ‬‬ ‫לברח"‬ ‫נחב ‪‬‬‫למה ‪ּ  ‬‬ ‫חרב וגו' ‪ּ ‬‬ ‫נתי ּ‪‬כ ׁ ‪‬ש ‪‬ביוֹ ת ‪ ‬‬ ‫נהג ‪‬את ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ות ‪ ‬‬ ‫לבבי ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ישבו לסעוד יחדיו עשה יעקב בכוונה תחילה שלא ישבו‬ ‫וגו' אלא‪ ,‬שהיה מכוון לקשר את יעקב אליו בקשר רוחני‪,‬‬ ‫בניו עמו בסעודה‪ ,‬ונתכוון ללמדם שעם אנשים כאלו כמו‬ ‫כדי לעקור את כח הקדושה הנמצאת אצלו‪ ,‬ואנו רואים זאת‬ ‫לבן ואוהביו אין ראוי להצטרף ולסעוד עמהם‪ ,‬ועל דרך‬ ‫בלשון הכתוב שרצה לבן לכרות עמו ברית ידידות ואמר לו‬ ‫שמצינו )סנהדרין כג‪ ,‬א( בנקיי הדעת שבירושלים שלא היו‬ ‫ואתה"‪ ,‬ואח"כ אמר לו‬ ‫אני ‪ּ  ‬‬ ‫ברית ‪ ‬‬ ‫נכרתה ‪ ‬‬ ‫לכה ‪   ‬‬ ‫"ועתה ‪ ‬‬ ‫)לא‪ ,‬מד( ‪ּ  ‬‬ ‫נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן‪.‬‬ ‫אביהם" וגו'‬‫א‪‬הי ‪  ‬‬ ‫בינינ ּו ‪ ‬‬ ‫יש ּ‪‬פט ּו ‪ ‬‬ ‫וא‪‬הי ‪‬נחוֹ ר ‪ ׁ ‬‬ ‫אברהם ‪ ‬‬ ‫א‪‬קי ‪   ‬‬ ‫"‪ ‬‬ ‫וכאן מכוונת הוראה למעשה לכל הדורות הבאים אחריה‬ ‫ופירש רש"י‪' :‬אלוקי אברהם קדוש‪ ,‬ואלוהי נחור חול‪,‬‬ ‫שעל כל איש ישראל לדעת‪ ,‬שאם רצונו להימנות על עובדי‬ ‫אלוהי אביהם חול'‪ .‬וכתבו המפרשים שבמה שהעמיד על‬ ‫ה' ושומרי מצוותיו בקפדנות ובשלימות‪ ,‬וחפץ לעסוק‬ ‫הברית הזו את אלוקי אברהם יחד עם אלילי העבודה זרה‬ ‫בתורה ובמעשים טובים‪ ,‬עליו להתנתק מהאנשים והמעשים‬ ‫שלו ושל אבותיו‪ ,‬כוונתו בזה היתה‪ ,‬לומר לו הנה שנינו‬ ‫שאינם לפי רוח התורה‪ .‬ואסור שיהיה לו שום שייכות עם‬ ‫מיחוס אחד ומשורש אחד אנו באים‪ ,‬ואם כן יש לנו שייכות‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫איזה ענין ודבר שאינו על הדרך הקדושה‪.‬‬ ‫בלתי נפסקת‪ ,‬והזכיר לו שם אלהות שלו תוך כדי הזכרת שם‬ ‫הכל‪ .‬ויודע צדיק זה מיהו לבן הארמי‪ ,‬לכן נתיישב ונטמן בישיבה‬ ‫יש ה' ּ‪‬ב ּ‪‬מקוֹ ם ‪‬ה‪ּ‬זה‬‫אכן ‪ׁ ‬‬ ‫אמר ‪ ‬‬ ‫מ‪‬נתוֹ ‪‬ו ּי‪ ‬‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫יקץ ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫של שם ועבר ארבע עשרה שנה רצופות‪ ,‬לחגור עצמו בחגורת אש‬ ‫קודש סביב‪ ,‬שלא יוכל אותו רשע להזיקו ולקררו באמונתו ח"ו‪.‬‬ ‫ואנכי ‪‬א ‪ּ   ‬‬ ‫ידעתי א"‪) .‬בראשית כח‪ ,‬טז(‬ ‫‪  ‬‬ ‫ומובן כמה נצטער אותו צדיק על עזיבתו בית אביו ועל גלותו וכו'‪.‬‬ ‫גודל יראת חטאו של יעקב אבינו‬ ‫ואמרו חז"ל )ב"ר סח‪ ,‬יא ג( על הפסוק "וישכב במקום ההוא"‪ ,‬במקום‬ ‫פירש רש"י‪' ,‬ואנכי לא ידעתי'‪ ,‬שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש‬ ‫ההוא שכב‪ ,‬אבל בבית מדרשו של שם ועבר לא שכב ד‪ .‬כלומר‪ ,‬שכל‬ ‫כזה ב‪.‬‬ ‫ארבע עשרה שנה לא השכיב עצמו לישן אף על הספסל ה‪ ,‬וכשגמר‬ ‫הנה יעקב אבינו בורח כל עוד נפשו בו מאימת עשיו מבית אביו‬ ‫סכום זה ברציפות והולך לבית לבן‪ ,‬בא לו השמש ו "וישכב במקום‬ ‫הקדוש‪ .‬ולאן פניו מועדות? לבית לבן הארמי אשר ביקש לעקור את‬ ‫ה‪ .‬הסבא זצ"ל מקלם‪ ,‬כשהגיע לכאן היה מתעורר ואומר‪ ,‬כי לומדים ועוברים על‬ ‫א‪ .‬איתא בשם הרב הקדוש ר' שמשון מאסטראפאליע ז"ל כי יעקב כעת על‬ ‫דברים בלי שימת לב ואין מתבוננים אפילו בפשטיותם של המלות‪ ,‬נציין בעצמנו‬ ‫ידי מראה הסולם שראה כסא הכבוד נודע לו שגם צורתו חקוקה שם‪ ,‬ועד עתה‬ ‫כשאין ישנים אפילו לילה אחד איך שהוא כבר עיף ויגע באין אונים‪ ,‬וכל שכן שני‬ ‫ידע שחקוק אריה כרוב נשר אכ"ן‪ ,‬וזהו שאמר אכן יש ה' במקום הזה‪ ,‬אולם‬ ‫לילות‪ ,‬ועוד‪ ,‬ועוד‪ ,‬וכאן הלא נאמר כי לא השכיב עצמו לישון י"ד שנים‪ ,‬לא ימים‬ ‫אנכ"י ראשי תיבות אריה כרוב נשר יעקב‪ ,‬זה לא ידעתי‪.‬‬ ‫ולא לילות בערך של יותר מחמשת אלפים יום‪ ,‬מבהיל למתבונן )דעת תורה(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬דאם לא כן‪ ,‬מאי נפקא מינה אם לא ידע )שפתי חכמים(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וראה בראשית רבה )סח‪ ,‬י(‪' :‬כי בא השמש'‪ ,‬רבנן אמרי‪ ,‬כיבא השמש ]דרש‬ ‫ג‪ .‬זה לשונו‪ :‬וישכב במקום ההוא וכו'‪ ,‬ר' יהודה אמר‪ ,‬כאן שכב אבל כל י"ד‬ ‫'כי בא השמש'‪ ,‬כאילו אמר כיבא השמש ללמד וכו'[‪ ,‬מלמד שהשקיע הקב"ה‬ ‫שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב‪] .‬ופירש ב'עץ יוסף'‪ ,‬לא שכב אלא ישן‬ ‫גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה‪ ,‬משל לאוהבו‬ ‫שינת עראי שלא להתבטל מלימודו[‪.‬‬ ‫של מלך שבא אצלו לפרקים אמר המלך כיבו את הנרות כיבו הפנסין שאני‬ ‫ד‪ .‬דכיון דכתיב 'וילן שם' אם כן 'וישכב וכו' מיותר‪ ,‬אלא לדיוקא )מהרז"ו(‪ .‬ובעץ‬ ‫מבקש לדבר עם אוהבי בצינעה‪ ,‬כך השקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה‬ ‫יוסף פירש מדלא כתיב 'וישכב שם' כמו שכתוב 'וילן שם'‪ ,‬לכך דריש 'במקום‬ ‫בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה‪.‬‬ ‫ההוא' למיעוטא אתא‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]13‬‬ ‫מחשבתו הראשונה של יעקב אבינו ברגע שהקיץ משנתו‪ ,‬ודאי היינו‬ ‫ההוא ויחלום וגו'"‪ ,‬מה חלם לו‪" ,‬והנה סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫משיבים שנתמלא ברגשי שמחה גדולה‪ ,‬ונתן שבח והודיה להשי"ת על‬ ‫מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו"‪ .‬וכבר ביארו‬ ‫כל ההבטחות והגילויים הנוראים האלו‪ .‬אבל בתורתנו הקדושה כתוב‪:‬‬ ‫חז"ל שאז הובטח לו בנביאות כל היעוד העתידי עד סוף כל‬ ‫"ויקץ וגו' ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ ,‬ויירא ויאמר"‬ ‫הדורות ז‪ ,‬קיפלו את כל ארץ ישראל מתחתיו ח‪ ,‬והובטח לו "והיה‬ ‫וגו'‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬ואנכי לא ידעתי‪ ,‬שאילו ידעתי לא ישנתי‪ ,‬הנה נפחד‬ ‫זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל‬ ‫ונבעת יעקב אבינו בפחד פחדים‪ ,‬וירא לנפשו האיך ישן במקום קדוש‬ ‫משפחות האדמה ובזרעך"‪ ,‬ועוד‪" ,‬והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו'"‪.‬‬ ‫כזה‪ ,‬ומכריז ואומר 'אילו ידעתי לא ישנתי'‪ ,‬הרי זה ויתור על כל‬ ‫"והנה ה' נצב עליו"‪ ,‬היש לך השגה באושר והצלחה גדולה מזו‪ ,‬שלא‬ ‫ההבטחות‪ ,‬ויתור על הנבואה‪ ,‬ויתור על "והנה ה' עומד עליו"‪ ,‬ובלבד‬ ‫זכה לה אדם מעולם‪ .‬ועוד אמרו חז"ל )ב"ר שם‪ ,‬וראה חולין צא‪ ,‬ב(‬ ‫שלא היה ישן במקום קדוש‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא הרגיש כעת שום שמחה‬ ‫שהמלאכים עולים למעלה ומסתכלים במרכבה ורואים וכו'‪" ,‬והנה‬ ‫בלבו על כל הגילויים והיעודים הללו‪ ,‬אלא נתמלא בפחד ורעדה שמא‬ ‫ה' נצב עליו"‪ ,‬משל למלך שגירש הזבובים מעל מטת בנווכו'‪.‬‬ ‫חטא בזה שישן במקום קדוש‪ .‬זוהי המדרגה הרמה והנשגבה של יעקב‬ ‫ואחרי כל ההבטחות והיעודים ומראות הנבואה הגדולה בלילה הזה‪,‬‬ ‫אבינו ביראה‪ ,‬ומהיכן בא לה‪ ,‬מחשש של שמא חטא בשינה זו )אור יהל( ט‪.‬‬ ‫"ויקץ יעקב משנתו"‪ ,‬ונתבונן נא אם היו שואלים אותנו מה היתה‬ ‫בתורה[‪ ,‬ורבי נחמיה אמר‪ ,‬כאן שכב‪ ,‬אבל כל עשרים שנה שעמד בביתו של לבן‬ ‫ז‪ .‬ראה ב"ר )סח‪ ,‬יב(‪ :‬תני בר קפרא‪ ,‬לית חלום שאין לו פתרון‪' ,‬והנה סולם'‪ ,‬זה‬ ‫לא שכב ]ששמר את צאנו[‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואמנם אין אדם יכול לחיות בלי שינה‪ ,‬וכמו‬ ‫הכבש‪' ,‬מוצב ארצה'‪ ,‬זה מזבח )שמות כ( "מזבח אדמה תעשה לי"‪' ,‬וראשו מגיע‬ ‫שאמרו )שבועות כה‪ ,‬א( אומר שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר‪,‬‬ ‫השמימה'‪ ,‬אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים‪' ,‬והנה מלאכי אלהים'‪ ,‬אלו כהנים‬ ‫מכל מקום היה חוטף נומה במקומו‪ ,‬כענין שאמרו )סוכה כו‪ ,‬ב( "שיתין נשמין כשינת‬ ‫גדולים‪' ,‬עולין ויורדין בו'‪ ,‬שהם עולים ויורדים בכבש‪' ,‬והנה ה' נצב עליו'‪) ,‬עמוס‬ ‫הסוס"‪ ,‬אבל לא שכב לישון‪ .‬ועוד אמרו במדרש שם‪ ,‬ומה היה אומר‪ ,‬רבי שמואל‬ ‫ט( "ראיתי את ה' נצב על המזבח"‪ .‬רבנן פתרין ליה בסיני‪' ,‬ויחלום והנה סולם'‪,‬‬ ‫בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר‪ ,‬מה טעם‪) ,‬תהלים כב‪ ,‬ד( "ואתה קדוש‬ ‫זה סיני‪' ,‬מוצב ארצה' )שמות יט( "ויתיצבו בתחתית ההר"‪' ,‬וראשו מגיע השמימה'‪,‬‬ ‫יושב תהלות ישראל"‪ ,‬ישראל סבא‪ ,‬ע"כ‪ .‬והכוונה היא ללימוד תורה‪ ,‬אברהם‬ ‫)דברים ד( "וההר בוער באש עד לב השמים"‪ .‬ד"א 'והנה סולם' זה סיני אותיות‬ ‫אבינו קיים את התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬והיו לו ארבע מאות פרקים במסכתא‬ ‫דדין הוא אותיות דדין‪' ,‬והנה מלאכי אלהים'‪ ,‬על שם )תהלים סח( "רכב אלהים‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬ואותם העביר ליצחק וליעקב‪ ,‬והיה לו מה ללמוד‪ ,‬ומה שכתב "וישכב‬ ‫רבותים אלפי שנאן"‪ ,‬ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים‪ ,‬דכתיב )חגי א( "ויאמר‬ ‫במקום ההוא" היינו שנפל לאונסו‪ ,‬והגיע זמן שהוכרח לשכב‪ ,‬ומוכח כן ממה‬ ‫חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם"‪' ,‬והנה מלאכי אלהים'‪ ,‬זה משה ואהרן‪' ,‬עולים'‬ ‫שהוצרך להניח אבנים למראשותיו להגן מפני החיות‪ ,‬אם כן היה במדבר במקום‬ ‫)שמות יט( "ומשה עלה אל האלהים"‪' ,‬ויורדים'‪ ,‬זה משה )שם( "וירד משה"‪' ,‬והנה‬ ‫סכנה‪ ,‬ועל כרחך שנאנס לישון‪ ,‬ושינה זו לא היתה סתם שינה אלא כולה קודש‪,‬‬ ‫ה' נצב עליו' )שם( "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר"‪.‬‬ ‫היה בזה התעלות! והנה מתוך שינה זו יעקב אבינו חלם‪ ,‬וראה מראה כמו‬ ‫ח‪ .‬כמבואר בחולין צא‪ ,‬ב‪" :‬הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'"‪ ,‬מאי רבותיה‬ ‫שנאמר )בראשית כח‪ ,‬יב( "ויחלם והנה סלם מצב ארצה‪ ,‬וראשו מגיע השמימה‪ ,‬והנה‬ ‫]ארבע אמות משכבו הבטיחו לתת לבניו[‪ .‬אמר רבי יצחק‪ ,‬מלמד שקפלה‬ ‫מלאכי אלקים עלים וירדים בו"‪ .‬ואיתא )חולין צא‪ ,‬ב; ב"ר סח יב( "עולין ומסתכלין‬ ‫הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו‪ ,‬שתהא נוחה ליכבש לבניו‬ ‫בדיוקנו של מעלה‪ ,‬ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה" ]שדמות יעקב חקוקה‬ ‫]כד' אמות[‪.‬‬ ‫בכסא הכבוד למעלה[‪ ,‬והרי עליה גדולה היא זו‪ .‬ואיתא בגמרא דבעו לסכוניה‬ ‫ט‪ .‬הנה מרן הגרא"מ שך )הובא ב'מחשבת מוסר'( האריך מאד בענין זה‪ ,‬בתיאור‬ ‫]שרצו לסכנו מתוך קנאה[‪ ,‬ובשעה זו כתיב "והנה ה' נצב עליו"‪ .‬ואמרו במדרש‬ ‫הנהגתו של יעקב אבינו כאן‪ ,‬ובגודל יראת חטאו‪ ,‬נביא כאן מדבריו‪ :‬יש להתבונן‬ ‫)ב"י סט ג( א"ר אבהו‪ ,‬משל לבן מלכים ]תינוק של מלך[ שהיה ישן על גבי עריסה‪,‬‬ ‫במה שמצינו באבות הקדושים‪ ,‬כדי ללמוד מהי יראת שמים‪ .‬והוא מענין‬ ‫והיו זבובים שוכנים עליו‪ ,‬וכיון שבאה מניקתו‪ ,‬שחה עליו מניקתו‪ ,‬וברחו מעליו‪,‬‬ ‫ההבטחה שנאמרה ליעקב בחלום‪ .‬ועיקר היסוד הובא ב'אור יהל' )פרשת ויצא‪ ,‬ומובא‬ ‫כך בתחילה "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו"‪ ,‬כיון שנתגלה עליו הקב"ה‪,‬‬ ‫אצלנו בפנים – כלשונו(‪ .‬כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן‬ ‫ברחו מעליו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וזה שנאמר "והנה ה' נצב עליו"‪ ,‬שנצב עליו לשומרו‪ .‬ועוד‬ ‫שם כי בא השמש וכו'‪ ,‬וישכב במקום ההוא"‪ ,‬יעקב אבינו יצא לאחר שהתחנך‬ ‫איתא שם )ב"ר סט‪ ,‬ג(‪" ,‬נצב עליו"‪ ,‬חד אמר עליו על יעקב וכו'‪ ,‬מי מתקיים עליו‪,‬‬ ‫ס"ג שנה אצל יצחק אבינו‪ ,‬חינוך של אחד מן האבות הקדושים‪ ,‬חינוך של קדושה‬ ‫א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם‪) ,‬בראשית מא‪ ,‬א( "ופרעה חלם והנה עמד‬ ‫וטהרה של האבות ]ראה שמות רבה )א( "כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב‬ ‫על היאר"‪ ,‬אבל הצדיקים אלקיהם מתקיימין עליהם‪ ,‬שנאמר "והנה ה' נצב עליו"‪,‬‬ ‫שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו‪ ,‬שנאמר "ויעקב איש תם וגו'"‪ ,‬ולמד מה‬ ‫ע"כ‪ .‬והביאור הוא‪ ,‬שרשעים מקבלים את ההשפעה כאשר הם עומדים תחת‬ ‫שלמדו אביו‪ ,‬ואח"כ פירש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה‪ ,‬לפיכך זכה‬ ‫המזלות שה' חלק להם‪ ,‬צריכים ללכת ולקבל את ההשפעה‪ ,‬ואילו מעשיהם מצד‬ ‫לברכה וירש את הארץ‪ ,‬שנאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"[‪ ,‬עד‬ ‫עצמם אינם משפיעים‪ ,‬אבל הצדיקים הם עצמם המשפיעים על ידי מעשיהם‪,‬‬ ‫כדי כך שיעקב אבינו היה בן פ"ד שנה כשנשא את לאה ואמר על ראובן שהוא‬ ‫כענין שנאמר )דברים לב‪ ,‬יח( "צור ילדך תשי"‪ ,‬ומאידך )תהלים סח‪ ,‬לה( "תנו עז לאלקים"‪,‬‬ ‫)בראשית מט‪ ,‬ב( "כחי וראשית אוני"‪ ,‬כולו בקדושה! וכל מעשיו היו בקדושה ועם‬ ‫שעל ידי מעשיהם באה ההשפעה‪ ,‬הקב"ה העמיד את הבריאה באופן שהמעשים‬ ‫דרגת רוח הקודש‪ ,‬כמו שכתוב כשהגיע יעקב לחרן וראה את רחל "וישק יעקב‬ ‫משפיעים את הטובה‪ ,‬כמבואר ב'נפש החיים'‪ .‬והנה יעקב ראה בחלום מלאכי‬ ‫לרחל וישא את קלו ויבך"‪ ,‬ומביא רש"י‪ ,‬לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת‬ ‫אלקים עולים ויורדים‪ ,‬וה' נצב עליו לשומרו‪ ,‬וקבל נבואה‪ ,‬כמו שכתוב "ויאמר‬ ‫עמו לקבורה‪ ,‬גם באותה שעה היתה לו רוח הקודש‪ ,‬וכל זה נבע מחינוכו של‬ ‫וכו' הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך"‪ ,‬ואיתא )חולין צא‪ ,‬ב( "א"ר יצחק‬ ‫יצחק אבינו‪ .‬ועוד נתבונן בקדושתם של האבות‪ ,‬אברהם אבינו כשהשביע את‬ ‫מלמד שקפל הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו‪ ,‬שתהא נוחה‬ ‫אליעזר אמר )בראשית כד‪ ,‬ב( "שים נא ידך תחת ירכי"‪ ,‬ויעקב אבינו השביע את יוסף‬ ‫ליכבש לבניו"‪ ,‬ועוד הבטיחו "והיה זרעך כעפר הארץ וכו'‪ ,‬והנה אנכי עמך‪,‬‬ ‫ואמר )בראשית מז‪ ,‬כט( "שים נא ידך תחת ירכי"‪ ,‬מפני ששבועה צריכה נקיטת חפץ‪,‬‬ ‫ושמרתיך בכל אשר תלך‪ ,‬והשיבתיך אל האדמה הזאת‪ ,‬כי לא אעזבך" וגו'‪.‬‬ ‫וצריך לאחוז בספר תורה בשעה שנשבע‪ ,‬ובזמנם הירך היה כספר תורה כיון שזו‬ ‫ונתבונן‪ ,‬מה היינו מרגישים כשהיינו קמים אחרי הארה כזו‪ ,‬עם גילוי והבטחות‬ ‫מצוה! המצוה הראשונה היתה מילה‪ ,‬ונחשבה להם כספר תורה‪ .‬האם יש לנו‬ ‫נפלאות כאלו‪ ,‬שבהן כל האושר וההצלחה? הרי היינו מתמלאים בשמחה עד‬ ‫מושג בקדושה ובטהרה של האבות? וכך יעקב עמל ונתעלה במשך ס"ג שנה‪.‬‬ ‫שרוקדים מרוב שמחה‪ ,‬ומודים לה' על כל ההבטחות והגילויים האלו‪ ,‬על שיש‬ ‫ולאחר שנשלח על ידי אביו ואמו‪ ,‬הלך ללמוד בבית שם ועבר‪ ,‬והיה יושב אהל‬ ‫לנו כזו הבטחה ואושר והתעלות וגדלות! אמנם בתורה כתוב‪" ,‬וייקץ יעקב‬ ‫י"ד שנה ברציפות‪ ,‬ולא הלך מיד לחרן‪ ,‬כיון שידע שעליו ללכת ולשהות אצל לבן‪,‬‬ ‫משנתו‪ ,‬ויאמר אכן יש ה' במקום הזה‪ ,‬ואנכי לא ידעתי"‪ ,‬ומביא רש"י‪ ,‬שאילו‬ ‫לצאת לעולם ולהתחתן ולהלחם על מצבו הרוחני‪ ,‬פחד יעקב אבינו שלא יספיק‬ ‫ידעתי לא ישנתי‪ .‬יעקב אבינו היה מוותר על שינה זו ועל כל הגילויים שהיו בה‪.‬‬ ‫לו החינוך של יצחק אביו‪ ,‬והלך ללמוד ברציפות י"ד שנה כדי לרכוש ולקנות עוד‬ ‫והדברים נוראים‪ ,‬שהרי אם לא היה ישן לא היה לו את גילוי השכינה‪ ,‬ולא היה‬ ‫תורה ויראת שמים‪ .‬אף על פי שהיה עשרות שנים בישיבה של יצחק‪ ,‬וכפי‬ ‫רואה את המלאכים‪ ,‬ולא היה מקבל את ההבטחה‪ ,‬ואם כן איך הוא היה מוותר‬ ‫שאמרו חז"ל )יומא כח‪ ,‬ב( "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה וכו'"‪ ,‬יצחק אבינו זקן‬ ‫על כל זה? אלא שפחדו היה על שישן במקום כזה‪ ,‬שאין כראי בכל הגילויים‬ ‫ויושב בישיבה היה וכו'‪ ,‬מכל מקום הוא פחד עדיין‪ ,‬והמשיך להתעלות‪] .‬והאם‬ ‫וההבטחות והאושר‪ ,‬אם הוא מזלזל בכבוד שמים וישן במקום זה! שמא יש בזה‬ ‫גם אנו חושבים כך‪ ,‬שצריכים להתחזק עוד ועוד כדי שלא להגרר אחר העולם‬ ‫חטא! ולכן נתמלא בפחד וביראה‪ ,‬וויתר על הנבואה ועל ההבטחה‪ .‬ואף שלמד‬ ‫הרחב?[‪ .‬וביותר‪ ,‬שבאותן י"ד שנה יעקב אבינו לא שכב לישון‪ ,‬כמובא ברש"י‬ ‫בשינה זו תורה וסודות התורה‪ ,‬מכל מקום נתמלא יראה‪ ,‬כיון שאם יש חשש‬ ‫מהמדרש )ב"ר סח‪ ,‬יא( "וישכב במקום ההוא"‪ ,‬רבי יהודה ורבי נחמיה‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫חטא‪ ,‬אין שוה לו כל זה )ועיין ב'אור הצפון' ח"א עמ' רעג(‪.‬‬ ‫אמר‪ ,‬כאן שכב‪ ,‬אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב ]שהיה עוסק‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אציו "הרות ירבד"בד"" [‪]14‬‬