דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ויצא (2026-11-16)

העלון יוצא לאור ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
לרפואה השלמה והמהירה של
ר' משה בן קיטנה שליט"א להערות והארותyoelf@asiatec.co.il :
דברי תורה
אמן שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'
רחוב האומן 27ירושלים0533194867 :
ירושליםשליט"א וצוות המכון התורני המכון התורני
נעם יעקובי שע"י
ועריכה :הרב ויצא -תשפ"ז | גליון | 212הפקה
שהרגשנו בשעת התפלה .ויש לנו ללמוד ענין זה לעבודת ול
חרנה" )בראשית כח ,י(. בע
מאר
יעקב
"וצא
ה' ,שכאשר איש ישראל מסתופף בצל צדיק בדורו ,או יציאת צדיק עושה רושם
כשלומד מתוך ספר הנכתב ע"י איזה צדיק ,שומה עליו מביא רש"י מאמר חז"ל )ב"ר סח ,ו( שלא היה צריך לכתוב
לראות ולהתבונן שגם אחר הזמן הנפלא שחווה ,ביציאתו אלא 'וילך' יעקב חרנה ,ולמה הזכיר יציאתו ,אלא מגיד
מהיכלו של הצדיק או בגמר הלימוד בספר הקדוש ,ישאר שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם ,שבזמן שהצדיק בעיר
עליו רושם מקדושת הצדיק ומדבריו הקדושים ,שתלווה הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה ,יצא משם פנה הודה פנה
אותו לימים הבאים ,להתעלות על ידה בעבודת ה' וקרבת זיוה פנה הדרה.
אלוקים יותר ויותר .וכעין מש"כ הרמב"ן באגרתו :וכאשר
והנה הפשט הפשוט שבא רש"י לומר שיציאת צדיק מן
תקום מן הספר חפש באשר למדת אם יש בו דבר שתוכל
העיר עושה הפסד ליושבי העיר ,שבזמן שהצדיק יושב בה
לקיימו ,והיינו שישאר עליו רושם להתלמד מהלימוד איזה
יש לה את ההוד וההדר ,וכאשר הוא יוצא ממנה נפסד ההוד
מידה טובה והארה קדושה שתסייע בעדו להתקדם בעבודתו
וההדר הזה.
עוד.
אבל בספר "שפת אמת" )תרל"ו( כתב שהענין הוא להיפך,
ויסוד הדברים כתב הרמב"ן )בספר האמונה והבטחון פי"ט( על
שאין יציאתו של הצדיק משאירה רושם הפסד על העיר אלא
ואם ּתעוֹ רר ּו את
האהבה "אם ּת עיר ּו
הפסוק )שיר השירים ב ,ז(
אדרבה ,היא משאירה רושם טוב וחשיבות ,והיינו ,כי בעת
חפץ" ,שכאשר יש לאדם התעוררות של אהבת ה' ש ּת ּ
עד ׁ
שהצדיק עצמו נמצא בעיר ,אז אין שבח ליושבי המקום כי
ואהבת מצוותיו ,צריך לעשות ממנה חפץ ולהכניסה לקבלה
הרי הטובה הזו אינה שלהם כי היא באה רק מכוחו של
למעשה ,כדי שיהא לה קיום ותישאר בו על הימים הבאים.
הצדיק ,והשבח הוא לצדיק לבדו ,אבל כאשר הצדיק יוצא
ועבודה זו שייכת בכל דבר שבקדושה שמתעסק בו ,שצריך מן העיר ופנה ההוד וההדר מתוכה ,אזי יש שבח גדול לבני
להשאיר בנפשו רושם טוב ממנו ,שגם בעזבו את הדבר העיר משום שלקחו הרושם שהשאיר הצדיק שם והמשיכו
ישאר עליו ההשפעה מהקדושה .וכגון כאשר מגיע לקראת לחיות עמו הלאה .וזהו שאמרו 'יציאת צדיק מן העיר עושה
יום השבת קודש ,שמיניה מתברכין כל שיתין יומין )זוה"ק רושם' היינו הרושם הרוחני שהוא משאיר ליושבי העיר,
שמות סג( ,יש לו להתבונן בזה ולחפש כל מיני דרכים ואופנים וזוהי חשיבות שמשתבחת ממה שהיה הצדיק יושב בה עד
שהשבת תשפיע עליו רושם דקדושה לכל ימי המעשה עתה.
הבאים ,שכעת שיוצא מן השבת ישאר מרומם וקרוב
וב"כלי יקר" למד ג"כ שהכוונה על הרושם הרוחני שמשאיר
לעבודת ה' כמו שהרגיש ועמד במשך יום השבת.
הצדיק ביציאתו מן העיר ,שהקשה על לשון רש"י ,וכי
)משחת שמן(
אברהם ויצחק לא הלכו ממקום למקום ולמה לא נכתב
אצלם לשון יציאה ,אלא דלרבותא נקט כאן "ויצא" כי
אברהם ויצחק לא הניחו במקום שהלכו משם צדיק כמותם
'יציאת צדיק מן העיר עושה רושם ,שבזמן שהצדיק בעיר
וא"כ פשיטא שיציאתם עשה רושם ,אבל כאן הרי יצחק
הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה ,יצא משם פנה הודה פנה
ורבקה נשארו שם סד"א שאין יציאתו עשה רושם ,קמ"ל.
זיוה פנה הדרה' )רש"י(.
הרי רואים שלמד שהרושם שעושה יציאת צדיק מן העיר,
התורה העירה אותנו על העובדה המעציבה ,שכל זמן היינו הרשימה הרוחנית שמשאיר מקדושתו על אנשי
שהצדיק בעיר אין בני העיר מרגישים שהוא הודה זיוה המקום .וזהו על דרך שמסופר על הבני יששכר מדינוב זצ"ל
והדרה ,ומרגישים זאת רק כשבא לצאת מן העיר ,ורק יציאת שביקר פעם בעיר אחת ועמד להתפלל בחדר בבית מלונו,
)רבי זלמן סורוצקין( צדיק מן העיר עושה רושם... והיתה התפילה הזאת מיוחדת במעלתה לפי מדרגותיו
הקדושות ,יותר ממה שהיה רגיל כל יום בתפילתו .ואחר
התפלה היה משתומם על ההארה הזו מה ענינה לכאן,
ורמזה התורה לנו את זה ביעקב דווקא ,דלא מיבעיא אצל וחיפש אחר זקני העיר לברר האם יש סיבה לדבר ,ואכן נודע
אברהם שעסק בזיכוי הרבים להורות להעולם מציאות ה', שבאכסניא זו שהה אחד מצדיקי הדור הקודם שגם הוא
ולא מיבעיא אצל יצחק שחפר את הבארות שחפר אביו התפלל תפילתו במקום זה ,וכששמע זאת נחה דעתו
ובכח תפילתו הגין על מושבו ,שבזה ודאי הרגישו שהודה והסביר ,שבודאי נשאר רושם דקדושה מעבודת הקודש
פונה ,אלא אפילו יעקב שהסתגר באהלו ועסק בתורה ,והיה שהתפלל הצדיק בזה המקום ,ומכאן ההארה הנפלאה
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []1
לא יצליח בתורה בישיבה ,הוי חובה להיות בין כותלי מקום לומר שאצלו אין השפעה להעם -קא משמע לן דגם
)משחת שמן( הישיבה להינצל מפגעי הזמן'. )רבי אליהו לופיאן( צדיק כזה הוא הודה זיוה והדרה!
ו
מראתיו" )בראשית כח ,יא(. הק
מאבני
"וח
היה רבי יצחק הוטנר מספר בהזדמנויות שונות על אותו
'התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את אדם שהגיע לווילנא ,והתפלא לראות שאף הבעל עגלה,
ראשו וזאת אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקב"ה אבן אחת' סמל הפשטות ,בווילנא 'רעדט אין לערנען' ]מדבר בלימוד[.
)רש"י(. כששאל לפשר דבר ,ענהו בעל העגלה :הלא ידעת ,הלא
ידועה השאלה הנשאלת כאן לחידודא ,וכי מה יועיל לטענת שמעת ,שבווילנא היה הגר"א!
האבנים כשיתחברו כולם לאחד ,הרי עדיין יש מקום שכל
המשיך האדם לשאול -ומה היה? הרב של ווילנא? -לא!
חלק מהאבן יאמר עלי יניח צדיק את ראשו.
הדיין? לא! המגיד מישרים? לא! ואם כן ,במה היתה
ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל כתב במכתב קודש ,וכן איתא השפעתו וכוחו? -ווייל ער איז דא געווען ]מפני שהוא היה
בספרי בעלי המוסר תירוץ מפורסם ע"ד העבודה ,שלא שייך )ספר הזכרון למרן בעל 'פחד יצחק'( פה[!
מריבה ומחלוקת רק כאשר יש פירוד בין הדבקים ,אבל
ברגע שמתחברים כולם כאחד ושוררת אחדות ביניהם,
מעתה שוב אין שום מקום למריבה ופירוד.
'לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ,ולמה הזכיר
ובשם הגאון רבי יוסף דב סאלאווייצ'יק זצ"ל ראש ישיבת
יציאתו ,אלא מגיד' וכו' )רש"י(.
בריסק אמרו שהסביר שאינו מבין את השאלה כלל ,כי
במקור דברי רש"י שהם בלשון הגמרא )חולק צא ,ב( נאמר בספר "בית הלוי" ובספר "אוהל יעקב" להמגיד מדובנא
שנתקבצו כל אותן אבנים וכו' וכולן נבלעו באחד ,ואם כן כתבו לפרש תמיהתו של רש"י בפנים אחרים ,והוא כי בכל
לאחר שנבלעו בתוך אבן אחת הרי אין הבדל בין אבן זו לזו, אדם היוצא ממקום למקום יש בזה שני אופני כוונה ,או
שהרי כאחד נחשבין וכשמניח ראשו על האבן הריהו נח על שעיקר תכליתו היא היציאה ממקום הראשון משום איזו
כולן .וכמו שמצינו אצל הפרות שבחלום פרעה דכתיב )לקמן
סיבה ,ומה שהולך למקום האחר אין זה מטרה כלל אלא
קרב נה",
קרב נה וא נוֹ דע ּכי בא ּו אל ּ
באנה אל ּ
"ות
מא כא( ּ אמצעי איך ללכת מקומו ,או משום שצריך להיות במקום
כלומר שנבלעו כולם בתוך קרבה של אחת מהם ולא ניכרה השני וזהו עיקר תכלית כוונתו בהליכתו להגיע למקום
על זו שבלעה אותן שום שינוי ,וכמו כן כאן אחר שנבלעו שרוצה להגיע .וביעקב נתלכדו שתי הכוונות ,שעיקר כוונתו
בהליכתו לקיים מצות כיבוד אב ואם ,שרבקה אמרה לו )לעיל
כולן באבן אחת שוב אין הבדל בין צד לצד.
בני ׁ ש מע
ועתה
להרגּ
מתנחם ל אחי עשו
"הנּ ה ׂ
כז מב(
ודבר פלא יש לציין שמובאת שאלה זו בספרי הפוסקים,
חרנה" ,ועיקר כוונתה היה אחי לבן קלי וק ּום ּברח ל אל ּב
המעלים ממנה הלכה למעשה בנוגע לחפץ המשמש לדבר
עשו שם ,ומצד מצוותה ש ׂ שלא יהיה בבאר שבע מקום ׁ
שבקדושה אם מותר לשנות ההשתמשות שלו מצד לצד ,ואי
העיקר בזה הוא היציאה .ויצחק ציוה לו רק "ק ּום ק ּום ל
אמרינן בזה מעלין בקודש ולא מורידין ,וכגון כשנפסקה
אה ּ
מבנוֹ ת מם וקח ל אמ אבי ּ יתה בת ּו אל ארם ּב ּפדּ נה
רצועת התפילין של יד סמוך לקשר ,אם מותר להפוך
אמ) "פסוק ב( ותכלית ציוויו היה ההליכה לחרן. אחי ּ
לבן
הרצועה ולהשים החלק התחתון שלה למעלה לחברה אל
הבית ,והיינו שתעלה קדושתה מרצועה פשוטה לקשר של ולכן אמר הכתוב לשון 'יציאה' בנוסף ללשון 'הליכה' שאמר
יו"ד ,והחלק העליון שהיה מחובר עד עכשיו אל הבית ירד מקודם ,מפני שיעקב אכן עשה כאן פעולה אחת שהיה בה
מקדושתו לקשור בו קשרי האצבעות. שני כוונות ,מצד אחד 'היציאה' מבאר שבע לקיים דברי
באליה רבה )או"ח סי' מב סק"א( כתב בשם זקנו להביא אמו ,ומצד שני ה'הליכה' לחרן לקיים ציווי אביו ,ושניהם
ראיה משאלה זו שאין איסור מעלין בקודש בחפץ אחד ,כי היה אצלו לעיקר ותכלית.
באם לא נאמר כן ונפסוק שגם בחפץ אחד יש להקפיד שלא ובספר "ברכת פרץ" להגאון בעל "קהילות יעקב"
לשנות ההשתמשות שלו מצד זה לצד זה ,אזי עלינו להבין מסטייפלער זצ"ל מעלה מרעיון זה לימוד נורא השייך
מה הועיל שנעשו האבנים כולם לאבן אחת הרי עדיין יש אלינו ,והוא ,כי מלפנים זאת בישראל ,כשהיה בחור יוצא
הקנאה לאיזה צד יונח האבן ,אלא ודאי שבחפץ אחד אין מבית אביו וגולה למקום תורה ,לא היתה כוונתו 'לצאת'
חילוק באיזה צד בו משמש הקדושה ,וככל שמשתמש מבית אביו ,אלא 'ללכת' למקום תורה להתעלות בקרבת ה'
באותו החפץ נחשב כמשתמש בכל צדדיו. ועסק התורה הקדושה ,אבל בימינו כאשר התדרדרו הדורות
ובשערי תשובה )שם סק"ב( דוחה הראיה דיש לומר ורוח הרחוב ירדה פלאים ,עד שצדו צעדנו מלכת
שמעשה נסים היה שם ,ולא נדבקו בדרך דביקות זה בזה ,כי ברחובותינו ורוח הפריצות וההפקרות שולטת בכל ה"י,
אם נעשה גוש אחד בלול מכולם .ודבריו אינם כמו שדייק מעתה ישנה חובה ומצוה על כל בחור ירא שמים 'לצאת'
הגרי"ד הלוי מהגמרא שהאבנים 'נבלעו' באבן אחת ,אלא מבית אביו ולברוח מהרחוב אל תוך היכלי התורה והישיבות
'שנבללו' יחדיו וראשו של הצדיק הונח על כל חלקיק מכל הקדושות ,והיציאה בלבד היא כבר תכלית ומטרה בפני
אבן לעצמה .עוד כתב שבלא"ה אין ראיה מדברי אגדה עצמה בנוסף לעצם הרווח של 'ההליכה' לישיבה .ומוסיף
ואסמכתא בעלמא קאמר )וע"ע בהר צבי עה"ת ובשפתי צדיק(. דברים כדרבונות בזה הלשון' :ואפילו יודע בבירור שח"ו
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []2
וזו עצה גדולה לאדם שעוברות עליו צרות ח"ו ,לשבת ואם כדברי השע"ת יש לתמוה על הא דאיתא בדרשות חתם
וללמוד בהתמדה ,וכמו שאמר דוד המלך ע"ה "ל ּו לי תוֹ
רת סופר )שעח (:לתרץ קושית הטור בפירושו עה"ת על הפסוק
אבדתי
בעניי" )תהלים קיט ,צב(. עש עי אז ּ
ש ׁ
ׁ מצ בה" ,שלכאורה אתה ּ
שם ּ
האבן וגו' ו ּי ׂ
"ו ּ י ּקח את
)להלן יח(
והמשגיח מו"ר הרב דוד קראנגלאס זצ"ל כתב בהקדמה איך עשה ממנה מצבת קדושה ,הרי אמרינן )זבחים קטז ,ב( דאין
לספרו "דרכי דוד" על סדר זרעים ,שספר זה נכתב בהיותו עושין מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט .ומבאר שהואיל ולא
בגלות בעיר שנחאי במצב של יאוש ,ומתוך כך קיבל על נשתמש בו לגמרי ,כי לא שכב רק על אחת מקצותיו וברובו
עצמו ללמוד סדר זה בהתמדה ובעמקות ,וזה מה שנתן לו לא השתמש ,לכן לא נפסל למזבח ,שלא נקראת השתמשות
את הכח והעוז להמשיך אה חייו בימים הקשים האלו .וכמו בכך .ולכאורה אי"ז כפסקו של השע"ת דסבירא ליה
עמדה ּלי" )קהלת ב ,ט( ,התורה חכמתי
"אף
שאמרו חז"ל : שבהשתמשות בחלק אחד מן החפץ נחשב כמשתמש
שלמדתי באף היא שעמדה לי )ילקו"ש שם ,ועיין רמב"ם ת"ת ג ,יב(. )משחת שמן( בכולו.
וזכה ללמוד סדר זה על בוריו.
ש ּב ּתוֹ היחידה
וכן היה אצל ר' חיים עוזר גרודזנסקי זצ"לׁ ,
היתה חולה מסוכנת ,וכשהחמיר מצבה חיזק את עצמו
"י בא
המ) "בראשית כח ,יא(.
תפילת ערבית מבעוד יום
בלימוד התורה בהתמדה.
כתב חד מקמאי' :מרבי יחיה שמעתי ,מכאן דיכול אדם
וכן אמר מו"ר ר' יעקב יצחק רודרמן זצ"ל ,שהזמן שלמד
להתפלל תפלת ערבית מבעוד יום ,לפי שאמרו בתר דצלי
באופן הטוב ביותר היה בזמן המלחמה ,כשלא היו לו כי אם
בעא למיזל אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא
פת ומים משך כל השבוע.
לינה מיד בא השמש ,אלמא קודם שבא השמש התפלל ,ולא
ולכן אף שאין לאדם לחפש אחר נסיונות ,אבל כשהוא כבר
בעינן צאת הכוכבים אלא לקריאת שמע של ערבית'.
נמצא במצב של נסיון ,צריך הוא לדעת שתורתו ועבודתו
)'חצי מנשה'(
חביבים מאד אצל הקב"ה ,וזו עיקר עבודת האדם בעולם
'לעבוד ולעמוד בנסיון' )מסילת ישרים פרק א'(.
וזהו גם לימוד גדול לאדם שנמצא בזמן קשה והמצב קשה ול
) "בראשית כח ,יא(. ק
"ופע
לו ,העצה היא להשקיע את עצמו לגמרי בתורה ,וע"י זה תפילת ערבית רשות
)עץ החיים( יוכל להתגבר על הקושי ולשכוח מצרותיו. יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר "ויפגע במקום וילן שם"
)ברכות כו ,ב(.
יש לעיין בטעמא דמילתא ,למה תפילת ערבית רשות )לחד מאן
מיע
המימה" ורא
ארצה
מב
ס
והה
"וח
דאמר בברכות כז ,ב( ,ומה נשתנה משאר התפלות שהם חובה.
)בראשית כח ,יב(.
והביאור הוא ,דהנה יעקב הוא עמוד התורה כידוע ,ואיתא
כתב בעל הטורים" :סולם" בגימטריא 'ממון' .ומרמז על בגמ' )שבת יא ,א( שתלמידי חכמים שתורתם אומנתם כגון
אופן שבו צריך האדם להתנהג בהשתמשותו בעניני ממון, רשב"י פטורים מתפלה ,ואמרו )בראש השנה לה ,א( שרב יהודה
שהוא דבר גשמי וחומרי המוצב ארצה ,ויש בכוח האדם היה מתפלל מל' יום לל' יום ,וערבית היא תפילת הלילה,
להשתמש בו לדברים שבקדושה ולהתעלות בזה לבחינת ולא איברי סיהרא אלא לגירסא כמ"ש בעירובין )סה ,א( ,ולכך
"וראשו מגיע השמימה". יעקב אבינו שהוא עמוד התורה ,לא תיקן תפילת ערבית
וזכורני שבשנת תשל"ט הלכתי לבקר את הגאון רבי ליב חובה אלא רשות .ורק האידנא מחמת ירידת הדורות ,שויוהו
לאפיאן זצ"ל והיה זה טרם פטירתו לעולמו ,ודרכו בקודש עלייהו כחובה ]ויסוד הדברים מבואר בזוה"ק חיי שרה
תמיד היה לדבר בלומדות ,והפעם שינה מדרכו ואמר )רבי שמואל אויערבאך( קל"ב עמו' ב'[.
במאמר המשנה שאמרו חז"ל )אבות פ"ג מי"ז( 'אם אין קמח אין
תורה' וכו' ,שהגימטריא של 'קמח' הוא כמספר גימטריא
של 'עולם הבא' ,וזה מרמז שעל האדם להשתמש בקמח, מאבני
הק וח
המ
ול י בא ק
"ופע
כלומר בעניני העוה"ז ,כדי להשיג בהם חיי העוה"ב. ק ההא" )בראשית כח ,יא(. וב
מראתיו
ו
)משחת שמן( לולי תורתך שעשועי
"וישכב במקום ההוא" ,לשון מיעוט ,באותו מקום שכב,
אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה ,שהיה
הה
ואנכי ק
אכ י ה' ואמר
מנת
יעקב
"ויק
עוסק בתורה )רש"י(.
א
ידעי" )בראשית כח ,טז(. נתבונן קצת במצבו של יעקב אבינו באותו זמן ,הרי מעשה
'שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה' )רש"י(. זה היה בשעה שברח מפני עשו שרצה להרגו ,ועזב את אביו
והקשה לפירושו ב"אור החיים" הק' שאם לזה לבד נתכוין, ואמו הצדיקים וגם היה הוא בדרכו לבית לבן הרמאי ,ובכל
נאמר אליו ,ואם לא ישנת לא היית חולם חלום נבואי בכל זאת צרותיו לא הפריעו לו מלהיות נטמן בבית מדרשו של
שּ
אל ּו ידעתי הייתי מכין ההבטחות .ולכן כתב הסבר טענתוׁ : עבר וללמוד בהתמדה גדולה ,ואף לא שכב בלילה כל אותן
עצמי לנבואה כי הנבואה צריכה הכנה כידוע .ואפשר אם י"ד שנים ,וזה גופה הועיל לו לשכוח מכל הצרות.
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []3
ואפשר לומר ,דהנה איתא בגמ' )שבת לג ,ב( שכשיצאו רשב"י היה מכין עצמו היה מתנבא בהקיץ ולא בחלום ידבר בו.
ורבי אלעזר בנו מהמערה ,כל מקום שהיו מביטים בו היו ולזה מתאונן על מה שלא השכיל על הדבר ,וכן הוא
שורפים אותו ,משום דאמרו הם עוסקין בחיי שעה ומניחין בספורנו.
חיי עולם .וכן היה ביעקב אבינו; אחר שישב י"ד שנה בבית ובעלי המוסר תירצו שהיה מתאונן על מה שישן במקום
מדרשו של שם ועבר ,אמר 'נוטשין חיי עולם ועוסקין בחיי קדוש ,שהיה מוכן ומזומן לוותר על החלום הנבואי ועל
שעה' ועל כן לא התפלל שם ,דהרי תפילה מיקרי חיי שעה ההבטחות הגדולות ,ובלבד שלא לזלזל בקדושת המקום,
כדאמרינן בגמ' )שבת י ,א( .אולם אחר כך נתיישב בדעתו ועל דרך הוראת חז"ל )ויק"ר ט ,ג( 'דרך ארץ קדמה לתורה',
ואמר' ,אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא דהיינו ,שההתנהגות בדרך ארץ קודמת לכל ענין וסגולה.
התפללתי בו' ,והיינו דאם אבותי אחזו שצריכים להתפלל, )משחת שמן(
לא אהיה יותר חכם מהם...
)רבי דוב בעריש ודיידינעפעלד גאב"ד טשעבין(
'שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה' )רש"י(.
מכאן אנו למדים ,היה אומר הסבא מסלבודקא ,עד היכן
אר
מראתיו האב
וח את
קר
יעקב
"ו
מגיע החיוב של 'דרך ארץ' ,שכיון שאינו דרך ארץ לישון
מ על
רא) "בראשית כח ,יח(. וצק
מבה
את
ו
במקום קדוש ,אם כן היה כדאי לו להפסיד כל מה שזכה
באותה שינה ,רק כדי שלא יפגע במדת דרך ארץ!
אותו שמן שיצק יעקב על האבן היה כד השמן של אליהו,
)רבי יעקב יצחק רודערמאן(
וגם נתגלה גם כן לבני חשמונאי שהיה חתום בחותמו של
כהן גדול של אהרן הכהן ,והמותר נגנז לעולם הבא.
)'ספד הליקוטים' לרבי יחיאל הלפרין ,בעל 'סדר הדורות'( היה אומר בזה דודי הגרי"ז מבריסק ,דהנה יעקב אבינו יצא
נקי מנכסיו אחר שגנבו אליפז ,והיה בורח מעשו ללבן ,וגם
היה זקן ,וכשישן פעם אחת השיג ברכות ויעודים שלא
הטה" )בראשית כט ,יח(. רחל
ני
בע
"אעבד
השיגו אבותיו ,והיינו חושבים שבהקיצו יהא מלא שמחה,
לאחר את הנישואין?
מה היה ההיתר של יעקב אבינו ְ ַ ֵ ולמעשה אנו רואים שתיכף בהקיצו משנתו אמר שיש מורא
יש לעיין מה היה ההיתר של יעקב אבינו
לאחר כל כך את מקדש ואסור לישב שם ,ולא הניעוהו רק ההלכה ולא שום
הנישואין ,דהא איתא בקידושין )כט ,ב( עד עשרים שנה ולא הבטחות!
נשא אשה וכו'. ויש להוסיף על דבריו הק' ,דלא רק דבמקום קדוש לא היה
ואולי י"ל דבשביל שרצה יעקב אבינו ללמוד תורה מקודם, לי לישון ,אלא דאילו הייתי יודע גודל קדושת המקום הייתי
ד"יעקב איש תם יושב אהלים" ,ונטמן בבית מדרשו של שם לומד פה כל הלילה ולא ישנתי כלל ,כי על ידי לימוד התורה
ועבר ,וכמש"כ ברמב"ם )הל' אישות טו ,ב( דבשביל שלא יטרד במקום קדוש כזה הייתי עולה הרבה יותר מאשר על ידי
בפרנסה ויוכל לעסוק בתורה מותר להתאחר מלהינשא .וכן )רבי משה הלוי סאלאוויציק מציריך( השינה!
נפסק בשו"ע )אה"ע סימן א סעי' ג( .אולם יש לעיין בהלכה זו
גופא עד מתי מותר להתאחר בשביל זה ,והנה עי' ב"בית
שמואל" )שם ס"ק ה( שהאריך בזה ,ומסיק דאין קצבה לדבר, סח רבי אריה לוין' :כאן בעולם הזה אנו זוכים להימצא
ואפילו כל ימיו .אבל עי' בפרישה )שם( דרק להתאחר בשביל סמוך ונראה להמקומות שהם 'בית אלוקים' ,וכמה חבל
זה מותר אבל לא ליבטל לגמרי .ויעויין עוד בלבוש )שם(
שהאדם יתעורר מהשינה מאוחר מידי ויאמר 'אוי ,כמה
שכתב דהיינו עד שימלא כריסו בתורה .אולם עי' בבית חבל ,אילו ידעתי לא ישנתי' .וכאשר מגיעים לגיל הבגרות
שמואל הנ"ל כתב דכל ההיתר לאחר כל ימיו מלהינשא אומרים 'אילו ידעתי לא ישנתי' ,ולא היה מבזבז ימי
נאמר רק למי שהוא בדרגת בן עזאי שלא נשא כל ימיו מפני הנעורים ,וכל אחד לפי גילו יש לו ללמוד ולהתעורר
שנפשו חשקה בתורה ,כדאיתא ביבמות )סג ,ב( .ועי' )רבי שמואל אויערבאך( מזה.'...
בריטב"א )שם( שאין בדורינו מי שהוא כבן עזאי .ובכל הנ"ל
יש לדון לגבי יעקב אבינו] .ויעו"ע אריכות דברים בזה
הה אי זה י א ית הק רא
ואמר מה
"וירא
)גיצי אורה( בדברות משה עמ"ס קידושין )סימן מ"ג ענף א'([.
ער
המי) "בראשית כח ,יז(. וזה
אהי
'ואם תאמר כשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו
ש בע" )בראשית כח ,י(" .יעקב מבאר שבע"
מב אר ׁ
יעקב ּ
"ו ּי צא
שם ,איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו
סופי תיבות אותיות 'עב"ר' ,כי בבית שם ועבר נטמן ומן השמים יעכבוהו ,איהו עד חרן אזל ...כי מטא לחרן אמר
בינתיים והיציאה לישא אשה היתה קודם לזה ,וגמר הדבר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי
היה אחר כך. בו ,יהב דעתיה למהדר' וכו' )רש"י(.
כי יש בזה דעות שונות בתלמוד )קידושין כט ,ב( לומר ישא וצריך ביאור ,מעיקרא מאי קא סבר יעקב אבינו שלא נתעכב
אשה ואחר כך ילמוד תורה בשירצה ללמוד תורה בטהרה, להתפלל ,ולבסוף מאי קא סבר ,ולמה שינה דעתו
ויש אומרים ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה משום ריחים והליכותיו.
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []4
ענה לו הגר"ח :הנה בני אדם פשוטים יראי ה' מהפכים את בצוארו ,לכן התחיל יעקב אבינו ז"ל בהשתדלות נשיאות
הגשמיות הניתן להם לרוחניות ,בנתנם מרכושם לצדקה, אשה הגונה תחלה ,ואף על פי כן לא עשה נשואין גמורין
לכן נחוצים להם הרבה דברים גשמיים; אבל אצלינו הרבנים עד אחרי מלאות כריסו בתורה ,לכוון דעות שניהם .כי
והאדמורי"ם הוא להיפך ,אנחנו מוכרים את הרוחניות שלנו שניהם כאחד טובים ,ובלבד שיכוון לבו לשמים!
לעשות מזה גשמיות ,לכן נחוצה לנו רוחניות במדה מרובה )'חתן דמים' לרבי זלמן רונקיל ,מחכמי אשכנז בדורו של המהרי"ל(
כדי שיהיה לנו מה למכור ,ושתשאר עוד מעט עבורינו...
עדי וגו'
וכל אקי
יהיה
לאמר א
נדר יעקב
"ור
)בראשית והיה ה' לי
לאהי" אבי
בל אל ית
"ובי
אער
ל) "בראשית כח ,כ(. ער
לי
אר
כח ,כא(. בענין התנאי של יעקב לא היה תנאי כפול
פירוש ,אז "והיה ה' לי לאלהים" ,ומכאן דהולכי דרכים יש להעיר דבפשטות היה נדר יעקב על תנאי ,ואם כן יש
פטורים מתעניות ומכמה מצות. לעיין ,הלא לא כפל את התנאי.
)רבינו אביגדור צרפתי ,מאחרוני בעלי התוס'(
ויש ליישב על פי דברי הרמב"ן הידועים בבבא בתרא )קכו,
ב( דדוקא בתנאי שבין אדם לחבירו בעינן דיני תנאים דומיא
דבני גד ובני ראובן ,אבל בנדר שנודר אדם בינו לבין עצמו
)בראשית והיה ה' לי
לאהי" אבי
בל אל ית
"ובי
לא בעינן תנאי כפול ,ולא שאר דקדוקי התנאים .ושפיר מהני
כח ,כא(.
תנאי ,והובאו דבריו בבית יוסף )יו"ד סי רי"ח ד"ה תניא( ,ועיין שם
כשאני בחוץ לארץ טרוד בדרכים ,מרוב הטרדות לא אוכל שהביא כן גם משו"ת הריב"ש )סימן קצה( ,וכן כתב בדרכי
לעבוד את ה' .אבל כשאשוב לביתי ,אז הנני מובטח בי משה ]וכ"כ הרמ"א בהלכ' נדרים )סימן רכ( דבנדרים לא
שאוכל לעבוד את ה' כל כך עד שאני אעשה שיקרא שמי צריכינן תנאי כפול .ועיי"ש בשיירי ברכה דמקורו מהריב"ש
עלי אפילו בחיים חיותי" ,ויקרא לו אל אלהי ישראל". )גיצי אורה( הנ"ל .והביא שם שכמה ראשונים חולקים ע"ז[.
)'דרשות רבינו יוסף קארו'(
בגד
לל) "בראשית כח ,כ(. לאכל
"לח
)בראשית האס
הקנה" "ואמר ה עד ה דל א עת
משל לאופה ולסוחר בגדים אשר חנויותיהם מלאות בלחם
כט ,ז(.
ובבגדים ,אך הינם שוכבים חולים במטתם ,ואינם יכולים
תימה הכי שמוהו הרועים שופט עליהם שיטיף להם מוסר
להשתמש בסחורתם .ולזאת ביקש יעקב לחם 'לאכול' ובגד
על התנהגותם ,ומה גם שאורח הוא במקום זר וישפוט
'ללבוש' ,לא רק שיתן לו כל טוב ,אך גם את האפשרויות
שפוט ,האם חשב שיקבלו את דבריו.
)רבי עזריאל הילדסהיימר( להשתמש בהם!
ובספורנו כתב שלא התכוין להטיף להם מוסר אלא שדיבר
אליהם כך ,מפני שהצדיק ימאס את העוול ג"כ אל האחרים
איש
עול" )משלי כט ,כז(. יקים ׁ
צדּ
עבת
"תוֹ
כאמרו ּ
בגד
לל) "בראשית כח ,כ(. לאכל
"לח
והגאון רבי יוסף שלמה כהנמן מפונובי'ז זצ"ל אמר ,שלכן
כשחתנו הגה"ק בעל ה'תניא' והגה"ק בעל ה'קדושת לוי' את
מאין ּ
אתם" ,כדי לרכך "אחי
הקדים ואמר להם בלשון רכה
נכדיהם ,בעידן חדוותא ברכם בעל התניא ב'גשמיות
ש ּי ּט ּו אוזניהם לדבריו בשמעם איך שאורח זר
את לבם אליו ׁ
ורוחניות'.
מדבר אליהם בכבוד ולבביות.
שאל אותו רבי לוי יצחק ,הלא רוחניות קודם לגשמיות,
ובספר "הר סיני" מתרץ ,שכשבא יעקב אבינו אל הבאר
השיבו הבעל התניא – מקרא אני קורא" ,ונתן לי לחם לאכול
וראה את הרועים רובצים ,עשה חשבון שהסיבה מה
ובגד ללבוש".
שהזדרזו להתאסף בשעה מוקדמת כל כך ,היא מן הסתם
מפני שאתמול שקעה השמש לפני זמנה ,וחוששים שמא גם שאלו רבי לוי יצחק ,וכי הגשמיות שלנו דומה להגשמיות
היום יקרה המקרה הזה ויצרכו לרעות צאנם בחושך ,ולכן של יעקב אבינו ,שאתה מדמה את שלנו לשלו?!
הודיעם שמה שהיה אתמול אין אלו מעשים שבכל יום ,ו"הן השיבו הבעל התניא ואמר לו ,וכלום הרוחניות שלנו דומה
)משחת שמן( עוד היום גדול". להרוחניות של יעקב אבינו?!...
קל
וב) "בראשית כט ,יא(. וא את
לרחל
יעקב
"וק
האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש נפגש פעם עם הגר"ח
עזרי מעם ה' מבריסק ,כשנפרדו ביקש הגר"ח מהרש"ב שיאציל לו ברכה,
פירש רש"י" ,ויבך" -דבר אחר ,לפי שבא בידים ריקניות ברכו האדמו"ר לאמר :שיתברך מאת ה' ברוחניות
אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ובגשמיות ,ועל זה השיב הגר"ח שרצונו להתברך ברוחניות
ומגדנות ואני אין בידי כלום .לפי שרדף אליפז בן עשו לבד.
במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו התפלא על כך האדמו"ר ושאל ,ומדוע לא בגשמיות?
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []5
ממנו שישלים לו החסר ,אלא הניח עצמו בעניות גדולה של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי של אבא אמר לו
והלך אל לבן כשרק מקלו בידו ,ולכאורה נראה זאת קצת יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת.
כתימה מה שלא עשה כן .ולדברנו ניחא גם זאת ,שיעקב ואחר שלקח ממנו כל רכושו נשאר יעקב עם מקלו לבד כמו
אבינו מחמת עוצם בטחונו בה' לא רצה לסמוך על שום ה ּ זה" )בראשיתרדּ ן
עברתי את הּי
במקלי ּ
"כי
שהעיד על עצמו ּ
אמצעי של בשר ודם ,ואפילו לא על אביוׂ ,
ושם ביטחונו לב ,יא( ובידים ריקניות הלך לבית לבן אחיו.
הגמור רק בה' שהוא ימציא לו מבוקשו שלא
יחסר לו כלום. ובספרים הקדושים כתבו שמעשה אבות זה הוא סימן לבנים
וכן איתא בזוה"ק )ח"ב קצח (.שזו היתה דרכו של יעקב אבינו האיך עלינו להתנהג בנוגע לשאלה הידועה מה היא חובת
ש אל
"אשרי ׁ
ע"ה ,שאמרו וז"ל :פתח ואמר) ,תהלים קמו ,ה( ׁ ההשתדלות המותרת .דהנה כשאדם מישראל רוצה להשיג
אהיו" ,וכי אל יעקב ולא אל ש ברוֹ על ה' עזרוֹ ׂ
יעקב ּב
איזה ענין עבור עצמו ,יש לפניו שני דרכים שאפשר לו
אברהם ולא אל יצחק ,אלא' ,אל יעקב' בגין דיעקב לא לפעול בהם להשיג מבוקשו ,מצד אחד יכול לעשות
אתרחיץ באבוהי ולא באמיה ]לא בטח לא על אביו ולא על השתדלות ועל ידה להמציא לו הענין הנצרך ,ומצד שני יכול
אמו[ ,כד ערק קמי אחוי ואזל יחידאי בלא ממונא ]כאשר לחשוב שמאחר וממילא אי אפשר לו להשיג כלום רק כאשר
ברח מאת עשו אחיו והלך יחידי בלא ממון[ ,כמה דאת אמר ירצה הבורא ית' בזה ,א"כ הרי ההשתדלות מיותרת כלל,
"כי במקלי עברתי את הירדן הזה" ,ואיהו אתרחיץ ביה ועדיף לו למשוך ידיו לגמרי מן הענין ולהמתין שיעשה
בקודשא בריך הוא ]וסמך עצמו על הקב"ה[ ,דכתיב )כח ,כ( השי"ת עבורו את כל הפעולה הנצרכת ללא התערבותו
מרני" וגו' .וכולא שאיל מקמיה עמ די ּו ׁ ש
אקים ּ יהיה
"אם
העצמית.
דקודשא בריך הוא ,ויהב ליה ]וכל מה שהיה נצטרך לו שאל וכתבו הקדמונים ,שהמידה המובחרת ביותר היא שימשוך
מה ,ונתן לו[. האדם את עצמו מכל הענין לגמרי ,וישים מבטחו בה' באופן
ולפי זה יש לתת טעם על מה דאיתא באגדה )דע"ז בעה"ת שמות מוחלט ,כי באם יעשה איזה פעולה מצידו ,יש לחשוש שמא
כה ,ה( שהבריח התיכון שהיה במשכן )שם כו ,כח( היה ממקלו לאחר שירחם עליו השי"ת וישיג הישועה יעלה על דעתו
של יעקב ,כד"א "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" ,והביאו לחשוב שיש לו חלק בישועתו וניתן לייחס הישועה למה
למצרים וכשיצאו העלוהו עמם .ולהבין מדוע טרחו כ"כ שעשה בעצמו ,ויאמר שכוחו ועוצם ידו עשו לו החיל הזה,
הרבה טרחות ושמרו על המקל הזה כדי לעשות דווקא ממנו וח"ו ישכח לגמרי שאי אפשר לבוא לשום השגה רק כאשר
את הבריח התיכון ,וכי לא היו להם מקלות נוספות .אלא השי"ת רוצה בכך ,וכי הקב"ה הוא אדון כל המעשים ועושה
מפני שהמקל הזה הרי מורה על מידת ביטחונו הגדול של כל העשיות .ועל כן מוטב שלא יעשה כלום מצד עצמו ,ואזי
יעקב בה' ,שכאשר נשאר עם מקלו לבד הראה לרבים עוצם ידע ויבין כאשר יעזרהו השי"ת ויראה ישועתו בעיניו ,
הביטחון החזק שלא פנה לבקש שום עזרה מאיש אחר ,אלא בבירור גמור שרק מאת ה' היתה זאת הישועה והוא עשה לו
הסתפק עם המקל היחידי ותלה בטחונו רק בהשי"ת ולא על הכל מהחל ועד כלה.
זולתו .ועל דרך דברי הגאון רבי שלמה זלמן עהרנרייך ולמד מכאן בספר "שם משמואל" )תרע"ח( לבאר הא דאיתא
משאמלויא זצ"ל שמק"ל הוא ראשי תיבות מ'עולם ק'וינו במדרש )ב"ר סח ב( שבשעה שלקח אליפז מיעקב את כל
ל'ך ,ומרמז על גודל אמונתו ובטחונו של יעקב .ולכן שימש יבא
עזרי" מאין
ההרים עיני אל "אא ממונו ,אמר יעקב
המקל הזה דווקא לבריח התיכון שבו הקימו את המשכן, )תהלים קכא ,א( ,אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה
להראות שהעיקר והיסוד להביא השראת השכינה וסייעתא גמלים" וגו' ואני לא נזם עשרה ּ העבד ׂ
"ו ּ י ּקח
כתיב ביה )כד ,י(
דשמיא הוא במידת הביטחון. אחד ולא צמיד אחד ,חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי
ודומה לזה שמעתי בענין בני חשמונאי ,שידוע שהיו נקראים ]האם אני מאבד בטחוני בבוראי[ ,חס ושלום לית אנא מובד
בתואר 'מכבי' ,ואמר לי הרב יוסף הלפרין ז"ל ממנשסתר, סברי מן בריי אלא "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ".
שראה בכת"י ישן שנכתב 'מקבי' בקו"ף ,והר"ת שלו הוא ודקדקו המפרשים בלשון המדרש ,שמשמע כאילו בתחילה
מ'עולם ק'וינו ב'ך ה' .וזה מרמז גם על מידת הביטחון היה לו צד לאבד בטחונו בה' ,ואח"כ התחזק בעצמו ואמר
הגדולה שלהם ,כי הרי עצם הדבר שקמו ויצאו למלחמה "עזרי מעם ה'" ,וזה לא יתכן לומר על יעקב אבינו ע"ה
כבדה כזו מעטים וחלשים נגד רבים וגיבורים ,אינו אלא שבחד קטירא אתקטר בקוב"ה כל ימיו ,ובודאי שאין להבין
בכח ביטחונם העצום בה'. מהלך המחשבה כפשוטו ,ויש ליישב מעיקרא מאי קסבר
והנה המדרגה הזו היא מדרגה גדולה מאוד במעלות ולבסוף מאי קסבר.
הביטחון ,שאינו נוקט בשום פעולת השתדלות ,וגם כשיש ולפי יסוד הדברים האמורים ,מובנים שפיר דבריו של יעקב
לו לאן לפנות ולבקש עזרה ,הוא מוותר על האפשרות ועוזב אבינו ,שבתחילה עשה חשבון לעצמו אולי הוא מחויב
הכל ופונה רק אל ה' .וזוהי מדרגת הצדיקים תמיד ,כדאיתא לעשות איזה השתדלות להשיג כסף וזהב עבור האשה
"ש ברוֹ על ה' בהמשך דברי הזוה"ק )שם( על המשך הפסוק ׂ שעומד להינשא לה ,ולאחר התבוננות קטנה חזר בו
אהיו" ]"שברו" – תקותו )מצ"צ([ )תהלים קמו ,ה( ,שאמר מהשקפתו הראשונה ,והחליט שאין לו לעשות כלום לשם
הכתוב לשון "שברו" ולא אמר 'קוו' ולא 'בטחונו' ,אלא השתדלות ,כי "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" ,שהוא
יק ּייא
לצדּ
ניחא לה ּו אלא ׁ ש ברוֹ .דּ
ש ברוֹ ּ קרי ׂ "שברו" ,אל ּת ימציא לו כל מה שיצטרך וכל הוצאותיו.
וכלא על
יי' לאתברא ּת ביר ּו על ּת ביר ּוּ ,
רמייה ּוּ ,ו ּ ברא גּ
לת
ּ ועל פי זה מובן גם מדוע לא שלח יעקב אל אביו לספרו על
הרגנ ּו כל
עלי "כי אמר )תהלים מד ,כג( ּ דאת אלהיוּ ,כ מה ּ כל מה שהיה שהשאירו אליפז בעירום ובחוסר כל ,ולבקש
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []6
קל
וב) "בראשית כט ,יא(. "וא את
ה ּיוֹ ם" .דהיינו שהצדיקים עומדים חזקים ואיתנים בביטחונם
סיבת הבכיה של יעקב הגמור ומוכנים לשבור את עצמם ,שבר על שבר ,מתוך
רש"י הביא טעם )והוא ממד"ר ,פרשה ע ,יב( לסיבת בכיו של יעקב, ביטחון וסמיכות על ה'.
לפי שבא בידים ריקניות ,אמר ,אליעזר עבד אבי אבא היו חסדּ ּ
בטחתי "ואני ּב
וכך פירש הגר"א את הפסוק )תהלים יג ,ו(
בידיו נזמים צמידים ומגדנות ,ואני אין בידי כלום .דבר עת ,"שבא דוד המלך ללמד את האדם מה יש ּו לבי ּב ׁ יגל ּ
פשוט הוא שאם התורה מספרת על הבכי הזה סימן שדבר יעשה כאשר מתרגשת עליו איזה צרה ל"ע ,ישים מבטחו
חשוב הוא שיש בו לימוד. בה' ולא יעשה מעצמו השתדלות להחיש הישועה ,וכך אמר
והנה בגמרא )פסחים מט ,א( מצינו מחלוקת לגבי סעודה דוד להשי"ת "ואני בחסדך בטחתי" כשהייתי בצרה בטחתי
שעושים כשהחתן מביא מתנות אם נחשבת סעודת מצוה או בחסדך ולא סמכתי על השתדלותי ,ואזי כאשר באה הישועה
לאו .והטעם בזה שע"י המתנות נעשה קירוב הדעת ,וממילא "יגל לבי" הייתי שמח "בישועתך" במה שאתה עזרתני ולא
זה נחשב "מצוה" כחלק ממצות הנשואין .ועל כך בכה יעקב ירה "אש התבלבלתי לתלות הישועה במעשי ידי ,ועל זאת ׁ
שלא יכול לקיים את המצוה הזו וליתן מתנות .ובא הדבר עלי" )תהלים יג ,ו( ,אודה ואשבח את ה' על גמל לה' ּכי
ללמדנו יקרת ענף מענין הנשואין בעיניו של יעקב אבינו הישועה הגדולה שהביא לי ,שאילו הייתי עושה איזה
)כרם טוביה( עליו השלום ,עד שבכה על כך. השתדלות ,הרי לא הייתי מזמר ומשבח לה' כראוי ,כי שמא
היה יצרי פוחז עלי לתלות הישועה בהשתדלותי ולא
בביטחון גמור בה'.
וכי ב
רבקה הא אביה הא
אחי לרחל י
יעקב
"וד
ובזה יש לפרש גם מה שמצינו באליעזר עבד אברהם כשהלך
וד
לאביה" )בראשית כט ,יב(. ור
למצוא זיווג ליצחק ,שבכל הפרשה מדבר הפסוק בלשון
ביאור הפסוק הוא ,שרבקה היתה צדקת וידעה באביה שהוא "ותרץ עוֹ ד אל לקראתה" )כד ,יז(ּ , העבד ּ "וּי רץ מהירות וריצה
ערמן ורוצה לגזול ממון אחרים ,ואם לא היה מגיד לה שגם אמ ּה" )פסוק לבית ּ ותגּ ד ער ּ "ותרץ הנּ אב" )פסוק כ(ּ , לש הב אר ׁ
ּ
תפ ּתל" )תהלים יח ,כז( -עק ׁש ּת ּ "ועם ּ
הוא יכול לעשות ערמה - כח( ,ויש לתת הדעת להבין ריצה זו על שם מה היתה ,ומה
לא היתה הולכת להגיד לאביה ,ו"לפני עור לא תתן מכשול" דחפו לאליעזר למהר כל כך לגמור הענין בכי טוב ולא חיכה
כתיב .ורק אחר שאמר יעקב "כי אחי אביה הוא" ודרשו עד למחרת.
ותגּ ד
לאביה" )בראשית "ותרץ ּ
רז"ל אחיו אני ברמאות ,רק אז ּ וביותר לפי מה שדייק הגרי"ז מבריסק זצ"ל בלשון הפסוק
)בן יהוידע( כט ,יב(. שמהירות זו בדווקא היתה ,שכן ביקש אליעזר בתפלתו,
שהגם שכבר היה לעת ערב ובדרך הטבע אי אפשר עוד
ש ּ יגּ מר הדבר באותו היום ,יתרחש נס ויקרה לפניו "היום" ׁ
לאה רת" )בראשית כט ,יז(.
"ועיני
דהיינו שקודם שקיעת החמה כבר תבוא הנערה ,וזהו שאמר
'שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה שהיו הכל "ותמהר" שמיהרה להשקותו שקודם שקיעת החמה,
אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול ונתקיים גם מה שבקש שיהא עוד באותו היום .והא גופא
והקטנה לקטן' )רש"י(. ש ּ יגּ מר היום דוקא. צריכים להבין ,מפני מה התפלל על כך ׁ
ובדעת זקנים מפרשים היפך דבריו ,וכתבו שלשון "רכות" ולפי דרכנו אפשר לישב ,שרצה אליעזר להוכיח לבתואל
הוא לשון רך וטוב ,כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו ולבן שמה' יצא הדבר ,ולכן ביקש שיעשה השי"ת נס למעלה
עיניה יפות ונראית רכה וילדה ,אבל רחל היתה משובחת מדרך הטבע ,כדי שלא יהיה מי שיאמר שמכוחו ועוצם ידו
ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן הבכי לפי שראתה נגמר השידוך הזה ,אלא יכירו כולם שמה' יצא הדבר והוא
שתפול לגורלו של עשו לפי שהיתה עקרה ויגרשנה יעקב עשה הכל מהחל ועד כלה .וזה לפי יסוד הדברים שאמרנו,
וישאנה עשו. שהדרך המובחרת היא להימנע משום השתדלות כדי לתלות
הישועה בלתי בה' לבדו .וכן איתא בספרים כוונת דוד המלך
מכיר ואין לי ּ ראה ימין ּו
"הביט בתפילתו )תהלים קמב ,ה-ו( שאמר ּ
ויפת
מראה, אר יפת היתה
ורחל
לאה רת "ועיני
אתה אמרתי ּ אלי ה' ּ זעקתי
לנפשיּ ,רש ׁ ממנּ י אין דּ וֹ ׁ
אבד מנוֹ ס ּ
יעקב את
רחל" )בראשית כט ,יזיח(. ואהב
מחסי" ,דהנה ממשמעות הלשון ניתן להבין בטעות ,שהיה
כתב הרד"ק בפירושו על התורה :ויש לשאול אחר שכוונת דוד מתאונן על כך שאין לו מכיר וגואל שיושיעו ,ולכן הוא
הצדיקים לאשה לזרע ,למה היו מחזירים אחר אשה יפה, פונה אל ה' ,ואילו אם היה לו מנוס אחר לא היה פונה אליו
כיון שאין כוונתם לתאוה ,ויעקב אבינו בחר ברחל לפי ית' ,וזה לא יתכן לומר על דוד המלך ע"ה .וכתבו הביאור,
שהיתה יפה מאוד ועבד בה שבע שנים ,והתרעם בלבן אחר שעמד דוד ואמר אל ה' ,שמאחר ובחן את מצבו ונוכח לראות
שנתן לו לאה תמורתה לפי שלא היתה יפה כמו רחל. שאין לו מכיר ומנוס ואין לו על מי לסמוך ,הנה מעתה הנני
ויש לומר ,כיו כוונתם לטובה לפי שהאשה יפה מעוררת שלם באמונתי ובודאי שלא אכשל להרגיש בעצמי שכוחי
התאוה ,וכדי להרבות בנים היתה כוונתם לעורר תאוותם. ועוצם ידי עשתה לי הישועה ,שהרי אפילו השתדלות קטנה
ועוד ,כדי שיהיו הבנים והבנות יפה מראה ויהיו דומים להם. איני יכול לעשות ,ובלתי שום ספק אדע תמיד באופן ברור
ועוד ,כי הצרה הנאה משמחת לב האדם ,כל שכן הצורה )משחת שמן( שאך אתה מחסי ,ורק בכוחך נושעתי.
שתהיה לפניו תמיד שתהיה שמחתו בה תמידי ,וצריך שיהיה
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []7
מכח שלא החשיבה את עצמה ,לכן גם הסכימה לאבד את האדם שמח בעולמו ובחלקו שנתן לו הקל ,כי האלוקים
הזכות להיות אמם של כלל ישראל ,ולוותר על הכל בשביל מענה בשמחת אדם ,ומזמין לצדיק אשה יפה ,כמו שעשה
שלא תתבייש אחותה .ואדם שחושב רק על עצמו ,לעולם לאבות ולשאר הצדיקים שיהיו שמחים בחלקם ומולידים
לא ימסור לאחר את המפתח לנצחיות שלו ,ולא יהיה מוכן בנים כמותם.
להישאר בלי כלום רק כדי לעשות חסד לאחר.
ומצינו הנהגה זו גם אצל לאה ,שאף שהיתה מתאוה ומחזרת
מה שמצינו שאבות העולם הידרו אחרי היופי ,לא היה זה
להרבות שבטים כמו שכתב רש"י )ל ,יז( ,אעפ"כ כשהיתה
ח"ו לשום תאוה ,כי אם מדין "זה אלי ואנוהו" כי גם האשה
מעוברת אחר לידת זבולון ,ראתה שאם תלד עוד בן ,לא
היא חפץ של מצוה ומהראוי להדר אחריה כמה שאפשר ,רק
תהיה רחל אף כאחת מן השפחות ,מפני שלא יהיה לה אלא
ששאר בני אדם הולכים אחר יצרם ,אבל הם בקדושתם
שבט אחד ,והתפללה על העובר ונהפך לנקבה )ברכות ס ,א(.
ביטלו היצר הרע מגופם.
הרי שגם לאה היתה מסכמת לוותר על היות אם של עוד
שבט משבטי ישראל שזה דבר נצחי ,כדי שלא תתבייש וזהו מש"כ ביעקב ,כאשר ראה אותה יפת תואר -חפץ של
אחותה. מצוה המצטרכת לו ,מהודר ביופי ,נשקה לעין כל באין
בושת כמו הנושק חפץ של מצוה ,ורצה בה דווקא בהיותה
ובתפילות תיקנו חז"ל בהרבה מקומות להזכיר זכות האבות
)בעל ה'בני יששכר' בספרו 'אגרא דפדקא מ"ע א' ז'( חפץ של מצוה מהודר!
והאמהות ,אכן כדי שנוכל לעורר את זכות אמהות צריכים
אנו לילך בדרכן .לכן עלינו להתעורר להתחזק במדה זו של
ענוה וצניעות ,שלא נחשוב רק על עצמנו אלא גם על
)בראשית ללאה ב
פחה" פחת
זלה
לב ל את
"ו
אחרים ,ולזכור שאמהותינו הקדושות היו מסכימות לאבד
כט ,כד(.
נצחי בשביל אחרים ,וכל שכן שאנו צריכים להיות מוכנים
לוותר על דברים גשמיים עבור אחרים .וזו עבודה גדולה יעויין בתרגום יונתן 'ויהב לבן ליה ית זלפה ברתיה דילידת
המוטלת על האדם ,לחשוב על אחרים ,ועלי ידי זה זוכה ליה פלקתיה ]פלגשו[ ומסרה ללאה ברתיה לאמהו' ,הרי
)עץ החיים( הוא לשכר גדול. שהיו זלפה ובלהה בנותיו של לבן.
ובאמת כך מוכרח הוא הדבר שזלפה ובלהה היו בנותיו של
"וקח ל
לבן ,דהנה מצינו שיצחק צוה לבנו יעקב )לעיל כח ,ב(
רחל ל
לאה" )בראשית כט ,כח(. "ו ל את
אמ ."ואם כן הציווי ליעקב היה אחי ּ
לבן
מבנוֹ ת
אה ּ
מם
ידוע קושיית הראשונים היאך נשא יעקב שתי אחיות ,הרי שיקח לו אשה דווקא 'מבנות לבן' ,על כן מוכרח להיות
האבות קיימו את כל התורה ,ובתורה נאמר )ויקרא יח ,יח( שזלפה ובלהה שנישאו בסופו של דבר ליעקב ,היו בנותיו
תקח" ,ורבו התירוצים המיישבים אחתה א ּ
"ואה אל ּ
של לבן ,שאלמלא כן לא נתקיים ציוויו של יצחק ליעקב.
מעשהו של צדיק. )רבי יחיאל מיכל פיינשטיין(
יש שכתבו שלא עשה יעקב אבינו כהוגן ואכן יתחרט על
שגגת חטא זו ,וכמו שאמרו בגמרא )פסחים קיט ,ב( שלעתיד
לבא מתקן הקב"ה סעודה לצדיקים ,וכשבאין לברך אומר לב מה את
עית ואמר אל
לאה
והה הוא
בקר
"ויהי
הקב"ה ליעקב טול וברך ,אומר להם ,איני מברך ,שנשאתי ולה
ריתני" )בראשית כט ,כה(. ע
עבדי
ברחל
י הא
שתי אחיות בחייהן ,שעתידה תורה לאוסרן עלי .אלא שרוב מידת הצניעות והוותרנות
המפרשים אינם הולכים בדרך זו ומיישבים מעשהו להלכה 'בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא מנה שאול וכו',
כל אחד לפי דרכו. ומאי צניעות היתה בה ברחל וכו' ,מסר לה ]יעקב לרחל[
אברהם ּב
קלי" ש מע
אשר ׁ
"עקב ׁ
הרמב"ן )לעיל כו ,ה( בפסוק סימנים ,כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי,
כתב ,שהאבות שמרו התורה בשלמותה רק בארץ ישראל מסרתינהו ניהלה ]עכשיו תיכלם אחותי ,מסרה לה את
בלבד ,ויעקב נשא האחיות כשהיה בחוצה לארץ .ובפרשת הסימנים[' )מגילה יג ,ב(.
אחרי )ויקרא יח ,כה( מוסיף שלכן נסתלקה רחל מיד כשנכנס יש להבין מה שייכת מדת הצניעות לכאן ,דאמנם במעשה
לארץ ישראל ,כי שם היה אסור לו לגור עם שתי אחיות. זה היה ויתור וחסד גדול מצד רחל שויתרה לאחותה על
ובשו"ת הרשב"א )ח"א סי' צ"ד( כתב לתרץ קושיא זו בלשון הזכות לינשא ליעקב כדי להצילה מבושה ]שהרי לא ידעה
פלאי וזה לשונו :ועל אשר נשא יעקב שתי אחיות ,דע שיעקב ישאנה אח"כ[ ,אבל מה ענינה של מדת צניעות
שהתורה נכונה על שלושה עמודים האחד זמן והשני מקום למעשה זה.
והשלישי כלים' ,הזמן' לא כל הימים אסורים במלאכה ויש לבאר על פי מה שמבואר בספרים )עיין ב"אורחות צדיקים"
כשבת וכיום טוב וכו' ו'המקום' שלא בכל מקום חייבין שער הענוה( שענוה וצניעות הן ביסודן מדה אחת ,ענוה היא
בתרומות ובמעשרות ואסורין בטבל כארץ ישראל וכו', במחשבה ,שהאדם אינו מחשיב עצמו משום טעם )מסילת
ו'הכלים' לא בכל דבר יוצאין תמורת הלולב והאתרוג וכו' ישרים פרק כ"ב( ,וצניעות היא במעשה .והיינו שאדם שהוא עניו
ואיני יכול לפרש יותר ומשכיל על דבר ימצא ,ע"כ לשונו ואינו מחשיב את עצמו ,מכח זה גם יתנהג בצניעות ,ולא
הקדוש .וכבר נלאה הרדב"ז )ח"ב סי' תרצ"ו( לרדת לסוף דעת יחפש לפרסם את מעשיו הטובים אלא יעשה אותם בהצנע.
קדשו .ולענ"ד יתכן לפרש ע"ד הפשט שכוונתו במה שכתב וזו היתה מדירגתה של רחל ,שהצניעות שהיתה בה באה
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []8
כדברי החזקוני .וגם בספר הישר כתב להדיא שהיו תאומות. 'שלא בכל מקום חייבין וכו' כארץ ישראל' לומר כפירושו
אמנם מזה אין להפריך את דברי החזקוני ,וכדמצינו ברמב"ן של הרמב"ן שרק בא"י קיימו האבות את כל התורה.
שפקפק קצת בדבריו וכתב הלשון )להלן לד ,יג( 'ואם נאמין ב"אור החיים" הק' )להלן מט ,ג( כתב שכמו שאחר נתינת
לדברי ספר הישר'. התורה יש מצות שאם יעשה אותם האדם יטול שכר ואם
בחידושי הגרי"ז עה"ת )פרשת לך לך( כתב עפ"ד הרמב"ן )יבמות לאו אין לו עונש עליהם ,כמו כן היה מיום בריאת העולם
צח ,ב( שאין אישות לעכו"ם ,וא"כ גם לפני קבלת התורה לא על כל התורה חוץ מז' המצות ,שאם קיימו המצוות קבלו
היו עדיין דיני אישות קיימים ,וממילא לא היה איסור לישא שכר ,ואם לא קיימו לא נענשו על זה .והאבות לצד חביבותם
ב' אחיות. בה' קיימו הכל ,אבל במקום שהיו רואים תועלת דבר
וב"פרשת דרכים" )פ"א( בשם מהר"ש יפה כתב לתרץ ההצלחה להם כמו שתאמר יעקב כשהרגיש בהצלחתו
בפשיטות שעפ"י הדיבור נשאם. בנישואי שתי האחיות ,העלים עין מריוח הנמשך מקיום
המצוה ההוא ,כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה כל עוד
ועוד עיין בשו"ת הרמ"א )סי' י'( שכתב להוכיח מזה שנשא
שלא נתנה תורה .וכעי"ז כתב גם ב"נפש החיים" )שער א
יעקב שתי אחיות ,שרק אברהם קיים כל התורה ולא שאר
פכ"א(.
)משחת שמן( האבות ,אבל אין זה כשיטת כל הראשונים.
וב"דעת זקנים" )לז ,לה( מפרש ג"כ עד"ז ומסיים :והא
דאמרינן בערבי פסחים )שם( שבסעודה של צדיקים לעתיד
הנה המפרשים הקשו ,הא האבות קיימו כל התורה כולה, לבא נותנים כוס של ברכה לברך ליעקב וכו' אלמא דשלא
ואם כן היאך נשא יעקב אבינו ב' אחיות. כהוגן עשה .אפשר לומר דמ"מ הואיל ועתידה תורה לצוות
ובאמת לא קשה מידי ואין
רגלים לשאלה כזו כלל ,דאין איכא קצת עונש בדבר ,ואפ"ה נשאן לפי שלא היה רוצה
קיום המצות קודם מתן תורה ]שאינה חיובית ורק מעלה[ אלא מן הצדקניות ולא מצא בדור צדקניות כמותן וגם אחת
דוחה את רחל שהיתה מחכה לו בכל יום שיבוא אליה ,ואין מהן לא היתה יכולה להוליד לבדה כל השנים עשר שבטים.
זה מדרך היושר להצטדק הרבה על חשבון אחרים .אלא אי המהרש"א )יומא כח ,ב( והמהר"ל )להלן מו ,י( תירצו דבנות
קשיא הכי קשיא ,למה סיבב הקב"ה דבר כזה שיעקב אבינו נכרים היו האמהות וכשנשאו ליעקב נתגיירו ,וגלל כן אין
)רבי יעקב קמינצקי( יצטרך לישא ב' אחיות. להם קורבה כלל ולא נאסרו ליעקב כלל ,דגר שנתגייר כקטן
שנולד דמי )יבמות כב ,א ועוד( ,ודבר זה גם התורה עתידה
להתיר.
דה
ובא דדאי
ומצא חי
קציר
ימי
ראב
"ול
והחזקוני כתב ג"כ כך ,ומוסיף ,שלא היו מאם אחת ,ורק אב
ני נא לי לאה
רחל אל ואמר
לאה א את אל
אחד היה להן ,וגרים אינם מתייחסים אחר האב אלא אחר
"כי
יסיר האם ,כדנפק"ל )יבמות כג ,א ועוד( מהפסוק )דברים ז ,ד( ּ
נ) "בראשית ל ,יד(.מדאי
מאחרי" ולכך הותרו ליעקב .אבל דבריו צריכים את ּב נ
איך ביקשה רחל את הדודאים של ראובן שהם שייכים ליעקב
עיון קצת ,שהרי לפי המבואר שם לומדים מפסוק זה
בספר "שיעורי ר' משולם דוד הלוי" הקשה דצריך עיון איך
שבגוים מייחסים את הולד אחרי האם ,אבל דברי הגמרא
ביקשה רחל מלאה את הדודאים ,הלא מציאת קטן לאביו
בפסחים אזלא שהאבות היו מתנהגים כדין ישראל ,ומה ענין
)ב"מ יב ,ב( ,ואם כן היו הדודאים של יעקב ולא של לאה.
לזה מה שבגוים הולכים אחר האם.
והביא בשם אביו הגרי"ז ז"ל שאמר ליישב ,דבישראל
ובעצם דבריו שרחל ולאה לא היו מאם אחת ,לאו כו"ע מודו
הגדלות היא בשנים ואילו בבן נח הגדלות היא בדעת ולא
בזה ,כמו שכתב הגאון המהרש"ם בספרו תכלת מרדכי
בשנים ,ועל כן היו הדודאים של ראובן ,ויכל ליתנם לאמו.
ובספר בית פנחס להגאון בעל פתחא זוטא להקשות מדוע
אך הקשה ר' משולם דוד זצ"ל דהא כל מה שקנתה אשה
רצה יעקב לישא את רחל קודם שנישאה לאה אחותה
קנה בעלה )גיטין עז ,א(.
הגדולה ,הרי אין זה הדרך להשיא הקטנה קודם הגדולה,
והנה על מש"כ בשם הגרי"ז הגדלות בבני נח תלויה בדעת,
יעשה כן ּב מקוֹ מנ ּו
לתת וכמו שאמר לו לבן אח"כ "א ׂ
כך אכן ידוע בשם ה"חתם סופר" )שו"ת יו"ד סי' קפד ,וסי' שיז ,ובחי'
כירה" ,ומה גם שבשו"ע )יר"ד סי' רמ"ד סעי' יח( הב
לפני ּ עירה הצ
ּ
לשבת קלט ,א( ,והובא ב"מנחת חינוך" )מצוה קצ אוח ה( בשמו .אך
נפסק כן להלכה שבנישואים הולכים אחר הזקנה ,עיי"ש
על מה שהקשה מ'מה שקנתה אשה קנה בעלה' ,יש להעיר
בב"ח ובש"ך )ועי' משחת שמן ח"א סי' מו(.
דמצינו בזה דעות באחרונים אם נאמר כלל זה גם בנכרים,
ומתרצים ע"פ מה שכתב החיד"א בשם רבינו אפרים שרחל
ובפרט דבפשטות אין זו רק תקנה דרבנן ]כמבואר בתוס'
ולאה היו תאומות ,ומצינו גבי לידת יעקב ועשו שמספר
הרא"ש יבמות )סו ,א( ,וב"פני יהושע" )גיטין שם( ,ובשו"ת
הכתוב )לעיל כו ,כה( על לידת יעקב הצעיר שיצא אחרי אחיו
"נודע ביהודה" )תנינא סי' עד([ .אך יעויין במהרש"א במגילה
עשו" ,ופירש רש"י שם שעשה זאת משום עקב ׂ אחזת ּב
"וידוֹ
)טו ,ב( שכתב לגבי אחשורוש כל מה שקנתה אשה קנה
שלדעתו הוא הבכור ,כיון שנוצר ראשון והראשון ליצירה
בעלה ,ובשו"ת "שבות יעקב" )ח"א סי' כ( דייק מדברי
שני ליציאה .ולכן סבר כן גם לענין רחל ולאה ,שאף שהיתה
המהרש"א ,דכלל זה נאמר אף בנכרים ,ויעויין עוד ב"שדי
רחל הקטנה שנולדה אחרי לאה ,מכ"מ יש לה דין בכירה,
)גיצי אורה( חמד" )מערכת ג' סי' ו אוח י( מה שציין בזה.
מפני שנוצרה ראשונה ,ולכן רצה לישאנה קודם לאה .והנה
לפי מש"כ שהיו תאומות ,בודאי שנולדו מאם אחת ,ודלא
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []9
באמונה ,ולאידך גיסא יש פועלים המשוללים מתואר יראי והיה
כרי" עי
ונקד
וטלא
בי
"וכל ה ח
ה' ,שהם אינם מדקדקים בזמנם כראוי ומזלזלים בנכסי בעל )בראשית ל ,לב(.
הבית ,וביותר מצוי כאלו אם נדמה לפועל שהבעלים אינו
ב"קצות החושן" )סי' שלב סק"ו( מקשה ,היאך קנה יעקב
מתנהג עמו ביושר ,שאז מורה היתר לעצמו להוזיל לכיסו
הכבשים העתידים להיוולד ,הרי הוי דבר שלא בא לעולם.
מרכוש הבעלים פה ושם ,ולא להשגיח היטב על טיב
ותירץ שבשכירות אדם מקנה דשלבל"ע .ומביא מ"תרומת
העבודה.
הדשן" )פסקי מוהרא"י סי' קל( שכתב הטעם שקנאם יעקב משום
ונראה שסיבת ההתנהגות תלויה בהשקפת עולמו הרוחני של דהו"ל כאומר קני בהמה לולדות עי"ש.
הפועל ,איך שהוא ניגש לעסוק לפרנסתו ,כי באם מתבונן
ועוד ציין לתשובת הריב"ש )סי' שכח( שכתב דקודם מתן תורה
לגופו של ענין ומשכיל על נכון להבין שהפרנסה תלויה
היה אפשר לקנות דשלבל"ע ,ולפי דבריו יתיישב גם מה
ועומדת בחסדי ה' ,ועל כל פרוטה ופרוטה יש חשבון
עראשר ּת ּתן לי
"וכל ׁ
שנדר יעקב ואמר )לעיל כח ,כב(
מדוקדק מלמעלה אם ישיגה או לאו ,ויודע שההתעסקות
אערנּ ּו ל "אף שעדיין לא היו הדברים בידו והו"ל כדבר
באמצעי השגת פרנסה איננה אלא חובת השתדלות גרידא,
שלא בא לעולם ,אלא משום שהיה זה קודם מתן תורה.
ואינה קובעת סכום ממונו כלל ,הפועל הזה בוודאי מתנהג
אמנם ברמב"ם )פ"ו מהל' ערכין הל"א( כתב :אע"פ שאין אדם
ביושר ובהוגן ומדקדק על כל פרוטה ופרוטה של בעליו
מקדיש דבר שלא בא לעולם ,אם אמר הרי עלי להקדישו הרי
ואינו מזלזל ברגע אחד משעות עבודתו ,וגם מוסיף לעבוד
זה חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדרו ,ולהלן )הל"ג(
בכל כוחו ומרצו ללא התרשלות כלל .אבל האיש החושב
כתב :ראיה לדבר זה מה שאמר יעקב אבינו "וכל אשר תתן
שמעשיו הם המביאים לו פרנסתו ,ומדמיין לעצמו שכמה
)משחת שמן( לי עשר אעשרנו לך".
שיעבוד יותר ישיג יותר כסף ,הנה פועל כזה מחפש כל הזמן
את טובת עצמו ומחשב בכל שעה באיזה אופן יוכל להגדיל
הונו עוד ועוד ,וכיון שכן אין עבודתו באמונה ואינו מחשב
)בראשית לא, עבדי את
אביכ" חי
כל
ידע י
"ואנה
טובת בעליו כלל ,ומתרשל ומזלזל בעבודתו ,ואינו מתאמץ
ו(.
יותר מכוחו להשלים טובת הבעלים .ומה גם אם נדמה לו
איש אמונות רב ברכות
שבעל הבית אינו מתנהג עמו כהוגן ,שאז הוא מוסיף
התרשלות על התרשלותו בחשבו שעי"ז משלים משכורתו. התורה מספרת על דברי יעקב אבינו ע"ה שריצה את
האמהות לעזוב את בית אביהן ולבוא עמו אל בית אביו
ועל פועל רשלן זה באים דברי הרמב"ם להזהיר אותו שידע
בארץ כנען ,ומתאר להן את הנאמנות שבה עבד את לבן
היטב ,שבסופו של דבר לא יועילו לו כל תחבולותיו
וכתיב "ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן" ,וכמו
האסורים להגדיל הונו ורכושו ,מפני שסוד ההצלחה הוא
"טרפה א כן תיאר זאת לפני לבן עצמו ואמר לו )פסוק לט(
כשיעבוד באמונה ובהגינות בכל כוחו ,ורק אז יזכה שיחול
נבתי יוֹ ם ּו
גנבתי בקשנּ ה גּ
אחטנּ ה מ ּי די ּת ׁ
אנכי ּ
אלי
הבאתי
עליו ברכת ה' ויראה הצלחה במעשיו .והראיה להוראה זו
לילה" ופירש רש"י' :אם חסרה חסרה לי ,גנובת יום או
הביא מיעקב אבינו שעבד את לבן 'בכל כוחו' ובנאמנות
גנובת לילה הכל שלמתי'.
יוצאת דופן ,ובשכר זאת זכה ושרתה ההצלחה בכל מעשיו
ונתברכו נכסיו ברכה מרובה ונתרבו מאוד מאוד. והנה הרמב"ם )פי"ג מהל' שכירות ה"ז( למד מכאן הדרכה מעשית
לפועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית השוכרם ,ועל
ולבן קראו בתואר 'יעקב הצדיק' ,לרמז הבנה זו שצדקתו
חובתם לעשות עבודתם בנאמנות וז"ל :כדרך שמוזהר בעל
הגדולה שהיה דבוק בה' וידע שרק ברכת ה' היא תעשיר
הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו ,כך העני מוזהר שלא
זוהי שהביאה לו ההצלחה .וניחא גם דברי הרמב"ם שתלה
יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן
סיבת הצלחתו של יעקב בעבודתו באמונה שאינם סותרים
ומוציא כל היום במרמה ,אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן
לדברי יעקב עצמו שברכת ה' העשירתו ,מפני שהא בהא
וכו' ,וכן חייב לעבוד בכל כוחו שהרי יעקב הצדיק אמר "כי
תליא ,כאמור ,שכאשר מאמינים בלב שלם שההצלחה
בכל כחי עבדתי את אביכן" ,לפיכך נטל שכר זאת אף
תלויה בברכת ה' ורצונו אזי זוכים אכן לנחול הצלחה על כל
מאד
מאד" ,עכ"ל. האיש
פרץ ׁ
"ו ּ י
בעולם הזה שנאמר )ל ,מג(
צעד ושעל ,ומגיעים לעושר רב וגדול.
ויש לדקדק בדבריו כמה דיוקים ,ראשית ,מדוע קרא ליעקב
"זה ּליורבנו בחיי כתב שזהו מה שאמר יעקב ללבן )פסוק מא(
אבינו בתואר 'יעקב הצדיק' ולא בלשון הנקרא בפסוק בכל
בית ,"שהלשון "זה" מורה על השכינה הק' ש נה ּב עש רים ׁ
ׂ
מקום .גם מה שתלה הצלחת יעקב והשגת עשרו הגדול בזה
עשה ה' לי עב ּור זה ׂ
"ב
ּ וכן ,ב( טו, )שמות " ו
ּ
ואנוה אלי
"זה כמו
שעבד באמונה ,אינו מובן כי הרי בפסוק אנו מוצאים שיעקב
צרים" וכו' )שם יג ,ח( ,ובא לומר לו כי היה ה' ממ צאתי ּ ּב
עצמו תלה סיבת הצלחתו בברכת ה' גרידא ללא איזה
יתעלה עמו כל עשרים שנה שהיה בביתו ,ולזה סמך לו תיכף
התל ּבי וגו' וא
נתנוֹ "ואביכן
תוספת סיבה ,וכאמור )פסוק ז(
יצחקפחד אברהם ּו
אקי
אבי אקי
אח"כ )פסוק מב( "ל ּו לי
מקנהאהים את "ו ּי ּצל
עמ די" ,וכן )שם ט( להרע ּ
אקים
היה לי" ,כלומר ,שהיה מחדד באוזנו הידיעה שכל זכות
אביכם ו ּ י ּתן לי" ,שמזה משמע להדיא שלא תלה הענין
ההצלחה שלו לא היתה אלא מכוחו וחסדו של הבורא
במשהו נוסף על עצם ברכת ה'.
)משחת שמן( ב"ה.
ולהבין דבריו על בוריים יש לנו לשים לב לדעת מהו הגורם
למציאות הזו שישנם פועלים שהם יראי שמים ועובדים
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []10
אביהם ,והחליטו שאין להם תוחלת משניהם .והראיה "הלא )בראשית ערת
מני" מרי
והחל את
התל י
"ואביכ
נכריות נחשבנו לו" כבר ש"מכרנו" .זה לך האות שאין אנו לא ,ז(.
אצלו במדרגת בנים .וממילא יצו עליהן לבל ירשו בו הגם גדול אני ממנו ברמאות
שבמשפטי הגוים אפשר שהבנות ירשו. מעשה שהיה בזמן רבנו האלשיך זלה"ה בצפת ,שהיה דורש
ובספר "ברכת שמעון" דקדק בדברי האוה"ח הק' מדוע כתב בכל שבת בפרשת השבוע ,וכל גדולי העיר נקבצו לשמוע
הלשון 'אפשר' שהבנות ירשו ,הרי רש"י כתב זאת בפשיטות דרשתו .ויהי בשבת אחת ,בפרשת ויצא ,היה האלשיך מבאר
שאצל הגוים הבנות יורשות כבנים .ומביא מספר "טל את משכורתו של יעקב ,והיה רבינו האריז"ל בתוך
תורה" להגאון רבי מאיר אריק זצ"ל )יבמות שם( שמקשה כן, השומעים ,וצחק פתאום צחוק גדול .ויהי לפלא בעיני כל
ומבאר שדברי רש"י הוא מדין תורה ,אבל הגוים במשפטם. הנוכחים .ולא עברו איזה רגעים ,יצא האריז"ל באמצע
אין כולם נוהגים עפ"י דין תורה .וזה מה שפירש האוה"ח הדרשה והסתובב אנה ואנה בחצר ,ואחר חזר למקומו.
בדברי רחל ולאה .שכתב דבמשפטי הגוים אפשר שהבנות ואנשי העיר השתוממו מאוד על המחזה הזה .עד שנודע
ירשו ,היינו מה שהגוים עושים למעשה שאינם עושים עפ"י הדבר מפי תלמידו ,שאמר האריז"ל ,שבזמן שפתח
תורה ,אפשר שהבנות יירשו .אבל אפשר לא .ואנחנו בודאי האלשי"ך פה קדשו ומנה את רמאויות לבן ליעקב ,ירדו
לא נקבל כי הלא נכריות נחשבנו לו .ואין זה נסתר ממש"כ נשמותיהם לבית הכנסת תתייצבו מימינו ומשמאלו .ועל כל
רש"י מהו הדין מצד התורה. רמאות שהיה האלשיך מבאר ,היה לבן מודה ואומר "הן כך
והאמת היא שעיקר דברי רש"י עצמם אינם מוסכמים לכו"ע, עשיתי" .ומנה האלשיך 101רמאויות ,ואמר שאינו יודע
שכן שיטת התוספות )ב"ב קטו ,ב( היא שגם אצל הגוים אין איזה אחד מהם לא עשה לבן .וכששמע לבן הרמאות ה־101
הבת יורשת במקום בן .ובקובץ שיעורים )ח"א אות שנז( מדייק ספק כפיו בצער שזו לא עלתה על דעתו ,ואז לא התאפק
כן מהתוספות במקום אחר ,עיי"ש .וע"ע בשפתי חכמים האריז"ל וצחק ...וכשגמר האלשיך את ענין המשכורת ויצא
)לעיל ל ,כז( שהביא בשם חידושי מהרא"י דס"ל ג"כ שאצל בני )מס' חיבת ירושלים(. יעקב ,יצא אחריו האריז"ל ללוותו...
נח אין הבת יורשת כלום במקום שיש בן.
)משחת שמן(
בית
אבינ) "בראשית לא ,יד(. ונחלה
חלק
"העד לנ
אהי א
יחיה" )בראשית לא ,לב(. מצא את
אר
"ע
'כלום אנו מיחלות לירש מנכסי אבינו כלום בין הזכרים'
'ומאותה קללה מתה רחל בדרך' )רש"י(. )רש"י(.
מקור דבריו הם במדרש )ב"ר עד ד( ,אמנם בזוה"ק )בראשית קסד(: משמע מדבריו דסבירא ליה שדין ירושה אצל בן נח הוא
איתא טעם אחר למיתתה ,משום שלקחה את התרפים כדין ירושה בישראל שאין הבת יורשת עם הבן .ולכאורה
מאביה וציערה אותו ,ואמרו שם ,דאף על גב דרחל איהי תמוה שבפירושו לתלמוד כתב )יבמות סב ,א ד"ה בנכריותן(
עבדת לאעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז ,אתענשת בגין צערא שעכו"ם לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט.
דאבוה אף על גב דאתכוונת לטב .והיינו דאע"ג שהתכוונה ועי' ברש"ש )קידושין יז ,ב( שמביא דברי רש"י הללו .ותמה על
לשם שמים ,מכל מקום נענשה משום צער שציערה את הפוסקים האחרונים שבדברם בהלכות ירושה השייכות
אביה .והרמב"ן בפרשת אחרי )ויקרא יח ,כה( כתב שהטעם לעכו"ם )חו"מ סי' רפג( אינם מבארים דין זה שבת יורשת כבן,
שנסתלקה רחל מיד כשנכנס לארץ ישראל ,כי בארץ ישראל ובפרט שהרמב"ם )פ"ו מהל' נחלות ה"ט( כתב להדיא שהעכו"ם
)משחת שמן( היה אסור לו לגור עם שתי אחיות. יורש את אביו דבר תורה ,אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו
לפי מנהגם .וא"כ למה לא ביארו דין זה שלפי מנהגם הבת
יורשת כבן.
ללב מה
עי ואמר
יעקב
וע
לב
ורב
ליעקב
"וחר
)על מס' בכורות דף מז בהגה(וראיתי בספר "ראשית ביכורים"
דלק
אחרי" )בראשית לא ,לו(. חאתי י
מה שהקשה כן לסתירה מפורשת ברש"י ,וכתב ליישב שמלשון
הנהגת הנעימות המשך הפסוק משמע שטענתן של רחל ולאה היתה אכן לצד
'רבי עזריה בשם ר' חגי ור' יצחק בר מרון ותני לה בשם ר' הדין שהבן והבת יורשים בשוה ,כי הרי אמרו ליעקב )פסוק
חנינא בר יצחק ,קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים, נחש בנ ּו לוֹ ּכי
מכרנ ּו" ,ולכאורה למה להן נכר ּיוֹ ת ׁ
"הלוֹ א
טו(
קפדנותן של אבות מניין" ,ויחר ליעקב וירב בלבן ,ויען להוסיף טענה זו ,הרי כבר השמיעו טענה מספקת שאין להם
יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת" ,דא את דין ירושה בין הזכרים ואין להם סיבה להתעכב עוד בבית
סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם אלא דברי פיוסים יעקב אביהן ,אלא ע"כ הפסוק השני בא לתת טעם למה שאמרו
מפייס אח חמיו' )בראשית רבה עד ,י(. מתחילה שאינן יורשים עם אחיהם ,שאין זה מצד הדין
הנה יעקב בעת הזאת ברח מלבן ,וכשהשיגו וטען שיעקב האמיתי ,שהרי דינם שוה לירש הבת בין הבנים ,והוא אינו
גנב ממנו את התרפים ,וחיפש ולא מצא ,אז "ויחר ליעקב מתנהג עימהם כמשפט שהרי מכרם וא"כ בודאי לא יתן להן
וירב בלבן" .והנה יעקב הרי נצטער הרבה מלבן ,שעבד כלום )וע"ע בספר מנחה חדשה על המנ"ח מצוה א אות א( .וב"אור
עבור לבן עשרים שנה ,ורימה אותו כשנתן לו את לאה תחת החיים" הק' כתב גם כן כך וז"ל" :העוד לנו חלק ונחלה"
רחל ,והחליף את משכורתו מאה פעמים )כמש"כ רש"י( ,ויעקב וגו' כפלו לומר "חלק ונחלה" לרמוז שני דברים ,הא' הוא
סבל הכל ועבד לו בנאמנות ובמסירות ,וכמו שכתוב )לא, חלק הנוגע להם בירושת אמם שכבר מתה .והב' נחלת
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []11
הרי זה דבר פלא ,שיעקב אבינו מסר נפשו על שמירת צאן וע ּזי א ׁ ש ּכל ּו
רחלי עמ אנכי ּ ש נה עש רים ׁ "זה ׂ לח־מ( :
לבן עד כלות הנפש ממש ביום ובלילה ,וצריך ביאור למה אחטנּ ה
אנכי ּ
אלי הבאתי
טרפה א אכלתי . צאנ א ּ ואילי
תפ ּתל",
עק ׁש ּת ּ
"ועם ּ
עשה זאת ,הלא כתיב )תהלים יח ,כז( הייתי ביוֹ ם
אכלני ּ לילה .גנבתי נבתי יוֹ ם ּו בקשנּ ה גּ מ ּי די ּת ׁ
ומדוע מסר נפשו בשביל לבן הרמאי. מעיני" .וגם ביקש להרגו כמו נתי ות דּ ד ׁ ש
ילה ּ וקרח ּב ּל חרב
כתב הרמב"ם )דעות ו ,א(' :דרך ברייתו של אדם להיות נמשך אבד
אבי". "ארמי
שכתוב )כי תבוא כו ,ה( ּ
בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי ואחר כל זה ,היתה זו הפעם הראשונה שחרה ליעקב בלבן
מדינתו ,לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל וטען כנגדו ,והיה מקום לחשוב שעכשיו כבר לא יוכל
החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים לסבול יותר ,ויצעק עליו בכל כוחו ויחרפהו ויגדפהו
ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם'. להוכיחו כמה רשע הוא ,שלא די שהוא רמאי וגנב ,אלא
והנה יעקב אבינו הוצרך להיות בחרן במקום רשעים, חושד אותו בחנם וכדומה .אבל יעקב לא ענה לו באופן זה
ולהתחבר עם לבן ,ולכן מצא את עצמו בסכנה גדולה שמא מש ּת את
אתי וגו' ּכי ׁ
חט
"מה ּ פ ׁ ש עי מה ּ
כלל ,אלא אמר רק
יהא מושפע מלבן הרמאי ומדעותיו הכוזבות ,והיה צריך צאת" וגו' ,דהיינו שרק טען לו יעקב שלא עשה ּכל ּכ לי מה ּמ
למצוא עצה כיצד יציל את עצמו מהשפעה רעה זו] .ואמר לו רעה מעולם שיחשדהו על כך .וזה דבר מבהיל ,לשלוט
ר' יעקב קמינצקי זצ"ל ,שכשם שבעקידה חלק מהנסיון של על עצמו ולא לכעוס עליו ולדבר עמו בנחת כל כך ,כמעט
אברהם לשחוט את בנו היה לעשות נגד מדתו -מדת החסד, למעלה מכח האדם.
כמו כן יעקב אבינו ,שהיה צריך להיות בבית לבן הארמי ומכאן נלמד את גודל הענין להתנהג במדות טובות
ולשמור על מדתו -מדת האמת ,היה זה בחינת עקידה ובנעימות ,אפילו כנגד מי שהרע לנו מאד ועשה עמנו
לגביו .ואף שאצל אברהם הענין היה לעשות נגד מדתו, עוולות גדולות .כן גם אנו צריכים להתרחק מן הכעס,
ואצל יעקב היה זה לשמור על מדתו ,הצד השוה שבהם )עץ החיים( ולהתנהג בנעימות עם כל אחד ואחד.
שהיה להם נסיון במדה שהיו מיוחדים בה[.
וכתב בספר החינוך )מצוה טז(' :ועתה בני אם בינה שמעה זאת
והטה אזנך ושמע אלמדך להועיל בתורה ובמצוות .דע כי ואמר
ללב "וגו' )בראשית לא ,לו(. יעקב
וע
ליעקב וגו'
"וחר
האדם נפעל כפי פעולותיו ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר לכאורה יש לתמוה אם היו ליעקב אבינו ע"ה טענות
מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע ,ואפילו רשע גמור וטרוניות רבות כל כך על לבן חמיו ,מדוע עצר לשונו עד
בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ,אם יערה רוחו עתה ולא אמר לו ולא מידי במשך כל השנים.
וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ואפילו בספר "באר יוסף" מבאר התנהגותו של יעקב אבינו ע"ה,
שלא לשם שמים ,מיד ינטה אל הטוב ובכח מעשיו ימית שכל עוד היו הטענות והתמיהות נוגעים לענייני עצמו היה
היצר הרע כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'. שומע ורואה בזיונו ומבליג ושותק ,ומקבל הרעות באהבה
מבואר בדברי החינוך שהאדם המתמיד בפעולות טובות, ודומיה .אבל כאן שצעק עליו ברבים ונגע הדבר בכבוד
במשך הזמן תפעל הנהגה זו עליו שינטה להיות טוב בטבעו. שמים שחשש שמא יגּ רם חילול ה' שיאמרו על יעקב אבינו
וזו עצה גדולה ללחום נגד ההשפעה של הסביבה ,שיעשה שמדתו מידת האמת ,שהוא רמאי ,ויתחלל שם ה' ,אזי גמר
הוא להיפך וירבה במעשים טובים ,ועי"ז יהיה מושפע יותר בדעתו שלא להבליג ולעצור במילין עוד ,ומיד הוכיחו
ממעשי עצמו ,ויהיה נפעל כפי פעולותיו כי אחרי הפעולות בשער בת רבים מיהו הרמאי האמיתי ומי עשק את מי.
ימשכו הלבבות. ויש לדמות לדבריו מה פירש הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל
ובזה יש לבאר את הנהגת יעקב אבינו לשמור על האמת בכל הצ ּור ,
והיה בת על ּ
ונצ ּ
אתי ּ
"הנּ ה מקוֹ ם ּ הפסוק )שמות לג ,כא(
כחו ,ואף שודאי כלפי לבן לא היה צריך להתנהג כך .שבזה הצ ּור" )שמות לג ,כא-כב( ,שמכוון נקרת ּ
מתיּ ב
וש ּ
בדי ׂ
עבר ּכ
ּב
רצה להימשך למידת האמת ולהתחזק נגד השפעת הסביבה להורות ההלכה למעשה מתי מוטל על האדם לשמוע בזיונו
שהיה נמצא בה] .ויש להוסיף ע"פ זה עוד ביאור בענין ולשתוק ,ואמר "הנה מקום איתי" היינו כשנוגע הדבר
החסד של רבקה להשקות הגמלים ,שעל פי פשטות אין בו לכבוד שמים אזי "ונצבת על הצור" ,עליך להתייצב על
צורך כיון שהיו שם אליעזר ואנשיו ,ולהנ"ל י"ל שמסרה מחללי ה' ולעמוד נגדם חזק ואמיץ כצור ,אבל "והיה בעבור
נפשה על מדת החסד להיות 'נותן' ,כדי לשמור את עצמה כבודי" ,כשאין הדבר נוגע עוד לכבוד שמים רק לכבוד
מהשפעת משפחתה ,שידוע שלבן אחיה היה בבחינת האדם ,אזי "ושמתיך בנקרת הצור" ,היינו שעליך להחבא
'נוטל'[. במערות ולא לצאת חוצץ לעמוד כנגד המביישים.
"עם
לבן ובאמת יעקב אבינו העיד על עצמו )רש"י וישלח לב ,ה( )משחת שמן(
רתי" ותרי"ג מצות שמרתי ,שלא למדתי ממעשיו הרעים, גּּ
הרי שניצח במלחמה זו ולבן וביתו לא השפיעו עליו כלל.
וזהו לימוד גדול לאדם שנמצא בסביבת אנשים שאינם ל
ואילי ועי א רחלי
ע אנכי
נה ערי "זה
טובים ,שיתחזק בכל כחו לעשות מעשים טובים ,והאדם אנכי
אחה אלי הבאתי
טרפה א אכלי , צאנ א
נפעל כפי פעולותיו ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות ,ובזה הייתי ב
אכלני לילה ,
גנבתי
נבתי י בקה
מדי
)עץ החיים( ינצל מהשפעת הסביבה. נתי
מעיני" )בראשית לא ,לחמ(. וד ילה
וקרח חרב
הצלה מהשפעת הסביבה האדם נפעל כפי פעולותיו
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []12
ה' ,כדי לבלבלו ולמשכו לצידו הרע לדרך העבודה זרה אהי
אביה בינינ
יט
ואהי נחר
אברה "אהי
שלו ,ובכך לעקור אותו מן השורש העברי ולבטל את אביו
יצחק" )בראשית לא ,נג(. פחד
יעקב
ובע
מהותם של כלל ישראל לגמרי.
להתנתק מן הרשעים ומדרכיהם
ובספר "אמת ליעקב" כתב שזהו מה שסידר בעל ההגדה
התורה מספרת על יעקב אבינו ע"ה שישב בבית דודו לבן
לומר 'לבן ביקש לעקור את הכל' ,ועמדו עליו המפרשים
"זה ּלי הרשע ועבד עמו עשרים שנה ,וכמו שאמר )לא מא(
היכן מצינו שרצה לבן לעקור את הכל ,ולפי זה ניחא שבמה
בנתיש נה ּב ׁ ש ּתי
עשרה ׁ
ארבע ׂ
עבדתיּ
ביתּ ש נה ּב
עש רים ׁ
ׂ
שרצה לכרות עמו ברית ושיתף את אלהותו עם אלוקי
צאנ ."ומעיד יעקב על עצמו שבמשך כל ש נים ּב וש ׁש ׁ
ׁ
אברהם ,בזה רצה לעקור את בני ישראל מן השורש .ויעקב
השנים הללו שישב בין אנשים רשעים ואפיקורסים ,לא למד
אבינו ע"ה נזהר מזה וכתיב )פסוק נג( "וישבע יעקב בפחד
ממעשיהם הרעים ונשאר בתמימותו ,וכך שלח להגיד לעשו
אביו יצחק" ,כלומר שלא עירב את הקדושה האלוקית עם
רתי" ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי לבן גּּ
"עם )רש"י לב ,ה(
כוחות הטומאה של העבודה זרה ,ונשבע רק באלוקי אביו.
ממעשיו הרעים.
ואף את בניו לימד דרך זו שידעו להתרחק מן הרשעים
ולנתק עצמם מכל קשר עמהם ,כמו שאנו רואים שכשהעמיד והנה מצינו בסוף פרשתינו ,שלאחר שברח יעקב מבית לבן,
אמר
יעקב "ו ּי
את הגל לצורך כריתת הברית כתיב )פסוק מו( ברח
יעקב וגו' הלישי ּכי
ללבן ּב ּיוֹ ם ׁ
"ו ּיגּ ד
כתיב )לא ,כג(
אבנים" פירש רש"י" :לאחיו" -הם בניו שהיו לקט ּו
לאחיו
אחריו" ,וזה תימה מפני מה עמוֹ ו ּ י רדּ ף
אחיו ּ
ו ּ י ּקח את
לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה .ואח"כ כשהתיישבו ולאיזה מטרה רדף אחריו לבן ,ומה פשר הכעס הגדול
לחם" פירש לאכל לאחיו
קרא
"ו ּ י
לאכול לחם כתיב )פסוק נד( שחרה לו על בריחתו ממנו.
רש"י" :לאחיו" -לאוהביו שעם לבן .ובספר "עלינו לשבח" ובספרים הקדושים איתא שהיתה ללבן כוונה פנימית
הביא קושיית ה"שפתי חכמים" מדוע שינה רש"י לפרש ברדיפתו אחר יעקב ,ולא היה זה צער פשוט על גניבת
מילת "אחיו" בשני אופנים ,שמקודם פירש הכוונה לבניו גנב אתות
ית ּ עש
"מה ׂ בנותיו כמו שניסה לומר לו )פסוק כו(
וכאן פירש הכוונה לאוהביו שעם לבן ,ומתרץ ,שכאשר את
לברח" נחב למה ּ חרב וגו' ּ נתי ּכ ׁ ש ביוֹ ת
נהג את ּב ות
לבבי ּ
ישבו לסעוד יחדיו עשה יעקב בכוונה תחילה שלא ישבו וגו' אלא ,שהיה מכוון לקשר את יעקב אליו בקשר רוחני,
בניו עמו בסעודה ,ונתכוון ללמדם שעם אנשים כאלו כמו כדי לעקור את כח הקדושה הנמצאת אצלו ,ואנו רואים זאת
לבן ואוהביו אין ראוי להצטרף ולסעוד עמהם ,ועל דרך בלשון הכתוב שרצה לבן לכרות עמו ברית ידידות ואמר לו
שמצינו )סנהדרין כג ,א( בנקיי הדעת שבירושלים שלא היו ואתה" ,ואח"כ אמר לו אני ּ
ברית נכרתה
לכה "ועתה
)לא ,מד( ּ
נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן. אביהם" וגו'אהי בינינ ּו
יש ּפט ּו
ואהי נחוֹ ר ׁ
אברהם אקי "
וכאן מכוונת הוראה למעשה לכל הדורות הבאים אחריה ופירש רש"י' :אלוקי אברהם קדוש ,ואלוהי נחור חול,
שעל כל איש ישראל לדעת ,שאם רצונו להימנות על עובדי אלוהי אביהם חול' .וכתבו המפרשים שבמה שהעמיד על
ה' ושומרי מצוותיו בקפדנות ובשלימות ,וחפץ לעסוק הברית הזו את אלוקי אברהם יחד עם אלילי העבודה זרה
בתורה ובמעשים טובים ,עליו להתנתק מהאנשים והמעשים שלו ושל אבותיו ,כוונתו בזה היתה ,לומר לו הנה שנינו
שאינם לפי רוח התורה .ואסור שיהיה לו שום שייכות עם מיחוס אחד ומשורש אחד אנו באים ,ואם כן יש לנו שייכות
)משחת שמן( איזה ענין ודבר שאינו על הדרך הקדושה. בלתי נפסקת ,והזכיר לו שם אלהות שלו תוך כדי הזכרת שם
הכל .ויודע צדיק זה מיהו לבן הארמי ,לכן נתיישב ונטמן בישיבה יש ה' ּב ּמקוֹ ם הּזהאכן ׁ
אמר
מנתוֹ ו ּי
יעקב
יקץ
"ו ּ י
של שם ועבר ארבע עשרה שנה רצופות ,לחגור עצמו בחגורת אש
קודש סביב ,שלא יוכל אותו רשע להזיקו ולקררו באמונתו ח"ו.
ואנכי א ּ
ידעתי א") .בראשית כח ,טז(
ומובן כמה נצטער אותו צדיק על עזיבתו בית אביו ועל גלותו וכו'. גודל יראת חטאו של יעקב אבינו
ואמרו חז"ל )ב"ר סח ,יא ג( על הפסוק "וישכב במקום ההוא" ,במקום פירש רש"י' ,ואנכי לא ידעתי' ,שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש
ההוא שכב ,אבל בבית מדרשו של שם ועבר לא שכב ד .כלומר ,שכל כזה ב.
ארבע עשרה שנה לא השכיב עצמו לישן אף על הספסל ה ,וכשגמר הנה יעקב אבינו בורח כל עוד נפשו בו מאימת עשיו מבית אביו
סכום זה ברציפות והולך לבית לבן ,בא לו השמש ו "וישכב במקום הקדוש .ולאן פניו מועדות? לבית לבן הארמי אשר ביקש לעקור את
ה .הסבא זצ"ל מקלם ,כשהגיע לכאן היה מתעורר ואומר ,כי לומדים ועוברים על א .איתא בשם הרב הקדוש ר' שמשון מאסטראפאליע ז"ל כי יעקב כעת על
דברים בלי שימת לב ואין מתבוננים אפילו בפשטיותם של המלות ,נציין בעצמנו ידי מראה הסולם שראה כסא הכבוד נודע לו שגם צורתו חקוקה שם ,ועד עתה
כשאין ישנים אפילו לילה אחד איך שהוא כבר עיף ויגע באין אונים ,וכל שכן שני ידע שחקוק אריה כרוב נשר אכ"ן ,וזהו שאמר אכן יש ה' במקום הזה ,אולם
לילות ,ועוד ,ועוד ,וכאן הלא נאמר כי לא השכיב עצמו לישון י"ד שנים ,לא ימים אנכ"י ראשי תיבות אריה כרוב נשר יעקב ,זה לא ידעתי.
ולא לילות בערך של יותר מחמשת אלפים יום ,מבהיל למתבונן )דעת תורה(. ב .דאם לא כן ,מאי נפקא מינה אם לא ידע )שפתי חכמים(.
ו .וראה בראשית רבה )סח ,י(' :כי בא השמש' ,רבנן אמרי ,כיבא השמש ]דרש ג .זה לשונו :וישכב במקום ההוא וכו' ,ר' יהודה אמר ,כאן שכב אבל כל י"ד
'כי בא השמש' ,כאילו אמר כיבא השמש ללמד וכו'[ ,מלמד שהשקיע הקב"ה שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב] .ופירש ב'עץ יוסף' ,לא שכב אלא ישן
גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה ,משל לאוהבו שינת עראי שלא להתבטל מלימודו[.
של מלך שבא אצלו לפרקים אמר המלך כיבו את הנרות כיבו הפנסין שאני ד .דכיון דכתיב 'וילן שם' אם כן 'וישכב וכו' מיותר ,אלא לדיוקא )מהרז"ו( .ובעץ
מבקש לדבר עם אוהבי בצינעה ,כך השקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה יוסף פירש מדלא כתיב 'וישכב שם' כמו שכתוב 'וילן שם' ,לכך דריש 'במקום
בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה. ההוא' למיעוטא אתא.
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []13
מחשבתו הראשונה של יעקב אבינו ברגע שהקיץ משנתו ,ודאי היינו ההוא ויחלום וגו'" ,מה חלם לו" ,והנה סולם מוצב ארצה וראשו
משיבים שנתמלא ברגשי שמחה גדולה ,ונתן שבח והודיה להשי"ת על מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" .וכבר ביארו
כל ההבטחות והגילויים הנוראים האלו .אבל בתורתנו הקדושה כתוב: חז"ל שאז הובטח לו בנביאות כל היעוד העתידי עד סוף כל
"ויקץ וגו' ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ,ויירא ויאמר" הדורות ז ,קיפלו את כל ארץ ישראל מתחתיו ח ,והובטח לו "והיה
וגו' ,ופירש רש"י :ואנכי לא ידעתי ,שאילו ידעתי לא ישנתי ,הנה נפחד זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל
ונבעת יעקב אבינו בפחד פחדים ,וירא לנפשו האיך ישן במקום קדוש משפחות האדמה ובזרעך" ,ועוד" ,והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו'".
כזה ,ומכריז ואומר 'אילו ידעתי לא ישנתי' ,הרי זה ויתור על כל "והנה ה' נצב עליו" ,היש לך השגה באושר והצלחה גדולה מזו ,שלא
ההבטחות ,ויתור על הנבואה ,ויתור על "והנה ה' עומד עליו" ,ובלבד זכה לה אדם מעולם .ועוד אמרו חז"ל )ב"ר שם ,וראה חולין צא ,ב(
שלא היה ישן במקום קדוש ,כלומר ,שלא הרגיש כעת שום שמחה שהמלאכים עולים למעלה ומסתכלים במרכבה ורואים וכו'" ,והנה
בלבו על כל הגילויים והיעודים הללו ,אלא נתמלא בפחד ורעדה שמא ה' נצב עליו" ,משל למלך שגירש הזבובים מעל מטת בנווכו'.
חטא בזה שישן במקום קדוש .זוהי המדרגה הרמה והנשגבה של יעקב ואחרי כל ההבטחות והיעודים ומראות הנבואה הגדולה בלילה הזה,
אבינו ביראה ,ומהיכן בא לה ,מחשש של שמא חטא בשינה זו )אור יהל( ט. "ויקץ יעקב משנתו" ,ונתבונן נא אם היו שואלים אותנו מה היתה
בתורה[ ,ורבי נחמיה אמר ,כאן שכב ,אבל כל עשרים שנה שעמד בביתו של לבן ז .ראה ב"ר )סח ,יב( :תני בר קפרא ,לית חלום שאין לו פתרון' ,והנה סולם' ,זה
לא שכב ]ששמר את צאנו[ ,ע"כ .ואמנם אין אדם יכול לחיות בלי שינה ,וכמו הכבש' ,מוצב ארצה' ,זה מזבח )שמות כ( "מזבח אדמה תעשה לי"' ,וראשו מגיע
שאמרו )שבועות כה ,א( אומר שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר, השמימה' ,אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים' ,והנה מלאכי אלהים' ,אלו כהנים
מכל מקום היה חוטף נומה במקומו ,כענין שאמרו )סוכה כו ,ב( "שיתין נשמין כשינת גדולים' ,עולין ויורדין בו' ,שהם עולים ויורדים בכבש' ,והנה ה' נצב עליו') ,עמוס
הסוס" ,אבל לא שכב לישון .ועוד אמרו במדרש שם ,ומה היה אומר ,רבי שמואל ט( "ראיתי את ה' נצב על המזבח" .רבנן פתרין ליה בסיני' ,ויחלום והנה סולם',
בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר ,מה טעם) ,תהלים כב ,ד( "ואתה קדוש זה סיני' ,מוצב ארצה' )שמות יט( "ויתיצבו בתחתית ההר"' ,וראשו מגיע השמימה',
יושב תהלות ישראל" ,ישראל סבא ,ע"כ .והכוונה היא ללימוד תורה ,אברהם )דברים ד( "וההר בוער באש עד לב השמים" .ד"א 'והנה סולם' זה סיני אותיות
אבינו קיים את התורה עד שלא ניתנה ,והיו לו ארבע מאות פרקים במסכתא דדין הוא אותיות דדין' ,והנה מלאכי אלהים' ,על שם )תהלים סח( "רכב אלהים
עבודה זרה ,ואותם העביר ליצחק וליעקב ,והיה לו מה ללמוד ,ומה שכתב "וישכב רבותים אלפי שנאן" ,ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים ,דכתיב )חגי א( "ויאמר
במקום ההוא" היינו שנפל לאונסו ,והגיע זמן שהוכרח לשכב ,ומוכח כן ממה חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם"' ,והנה מלאכי אלהים' ,זה משה ואהרן' ,עולים'
שהוצרך להניח אבנים למראשותיו להגן מפני החיות ,אם כן היה במדבר במקום )שמות יט( "ומשה עלה אל האלהים"' ,ויורדים' ,זה משה )שם( "וירד משה"' ,והנה
סכנה ,ועל כרחך שנאנס לישון ,ושינה זו לא היתה סתם שינה אלא כולה קודש, ה' נצב עליו' )שם( "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר".
היה בזה התעלות! והנה מתוך שינה זו יעקב אבינו חלם ,וראה מראה כמו ח .כמבואר בחולין צא ,ב" :הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'" ,מאי רבותיה
שנאמר )בראשית כח ,יב( "ויחלם והנה סלם מצב ארצה ,וראשו מגיע השמימה ,והנה ]ארבע אמות משכבו הבטיחו לתת לבניו[ .אמר רבי יצחק ,מלמד שקפלה
מלאכי אלקים עלים וירדים בו" .ואיתא )חולין צא ,ב; ב"ר סח יב( "עולין ומסתכלין הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו ,שתהא נוחה ליכבש לבניו
בדיוקנו של מעלה ,ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה" ]שדמות יעקב חקוקה ]כד' אמות[.
בכסא הכבוד למעלה[ ,והרי עליה גדולה היא זו .ואיתא בגמרא דבעו לסכוניה ט .הנה מרן הגרא"מ שך )הובא ב'מחשבת מוסר'( האריך מאד בענין זה ,בתיאור
]שרצו לסכנו מתוך קנאה[ ,ובשעה זו כתיב "והנה ה' נצב עליו" .ואמרו במדרש הנהגתו של יעקב אבינו כאן ,ובגודל יראת חטאו ,נביא כאן מדבריו :יש להתבונן
)ב"י סט ג( א"ר אבהו ,משל לבן מלכים ]תינוק של מלך[ שהיה ישן על גבי עריסה, במה שמצינו באבות הקדושים ,כדי ללמוד מהי יראת שמים .והוא מענין
והיו זבובים שוכנים עליו ,וכיון שבאה מניקתו ,שחה עליו מניקתו ,וברחו מעליו, ההבטחה שנאמרה ליעקב בחלום .ועיקר היסוד הובא ב'אור יהל' )פרשת ויצא ,ומובא
כך בתחילה "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" ,כיון שנתגלה עליו הקב"ה, אצלנו בפנים – כלשונו( .כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן
ברחו מעליו ,עכ"ל .וזה שנאמר "והנה ה' נצב עליו" ,שנצב עליו לשומרו .ועוד שם כי בא השמש וכו' ,וישכב במקום ההוא" ,יעקב אבינו יצא לאחר שהתחנך
איתא שם )ב"ר סט ,ג(" ,נצב עליו" ,חד אמר עליו על יעקב וכו' ,מי מתקיים עליו, ס"ג שנה אצל יצחק אבינו ,חינוך של אחד מן האבות הקדושים ,חינוך של קדושה
א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם) ,בראשית מא ,א( "ופרעה חלם והנה עמד וטהרה של האבות ]ראה שמות רבה )א( "כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב
על היאר" ,אבל הצדיקים אלקיהם מתקיימין עליהם ,שנאמר "והנה ה' נצב עליו", שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו ,שנאמר "ויעקב איש תם וגו'" ,ולמד מה
ע"כ .והביאור הוא ,שרשעים מקבלים את ההשפעה כאשר הם עומדים תחת שלמדו אביו ,ואח"כ פירש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה ,לפיכך זכה
המזלות שה' חלק להם ,צריכים ללכת ולקבל את ההשפעה ,ואילו מעשיהם מצד לברכה וירש את הארץ ,שנאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"[ ,עד
עצמם אינם משפיעים ,אבל הצדיקים הם עצמם המשפיעים על ידי מעשיהם, כדי כך שיעקב אבינו היה בן פ"ד שנה כשנשא את לאה ואמר על ראובן שהוא
כענין שנאמר )דברים לב ,יח( "צור ילדך תשי" ,ומאידך )תהלים סח ,לה( "תנו עז לאלקים", )בראשית מט ,ב( "כחי וראשית אוני" ,כולו בקדושה! וכל מעשיו היו בקדושה ועם
שעל ידי מעשיהם באה ההשפעה ,הקב"ה העמיד את הבריאה באופן שהמעשים דרגת רוח הקודש ,כמו שכתוב כשהגיע יעקב לחרן וראה את רחל "וישק יעקב
משפיעים את הטובה ,כמבואר ב'נפש החיים' .והנה יעקב ראה בחלום מלאכי לרחל וישא את קלו ויבך" ,ומביא רש"י ,לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת
אלקים עולים ויורדים ,וה' נצב עליו לשומרו ,וקבל נבואה ,כמו שכתוב "ויאמר עמו לקבורה ,גם באותה שעה היתה לו רוח הקודש ,וכל זה נבע מחינוכו של
וכו' הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך" ,ואיתא )חולין צא ,ב( "א"ר יצחק יצחק אבינו .ועוד נתבונן בקדושתם של האבות ,אברהם אבינו כשהשביע את
מלמד שקפל הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו ,שתהא נוחה אליעזר אמר )בראשית כד ,ב( "שים נא ידך תחת ירכי" ,ויעקב אבינו השביע את יוסף
ליכבש לבניו" ,ועוד הבטיחו "והיה זרעך כעפר הארץ וכו' ,והנה אנכי עמך, ואמר )בראשית מז ,כט( "שים נא ידך תחת ירכי" ,מפני ששבועה צריכה נקיטת חפץ,
ושמרתיך בכל אשר תלך ,והשיבתיך אל האדמה הזאת ,כי לא אעזבך" וגו'. וצריך לאחוז בספר תורה בשעה שנשבע ,ובזמנם הירך היה כספר תורה כיון שזו
ונתבונן ,מה היינו מרגישים כשהיינו קמים אחרי הארה כזו ,עם גילוי והבטחות מצוה! המצוה הראשונה היתה מילה ,ונחשבה להם כספר תורה .האם יש לנו
נפלאות כאלו ,שבהן כל האושר וההצלחה? הרי היינו מתמלאים בשמחה עד מושג בקדושה ובטהרה של האבות? וכך יעקב עמל ונתעלה במשך ס"ג שנה.
שרוקדים מרוב שמחה ,ומודים לה' על כל ההבטחות והגילויים האלו ,על שיש ולאחר שנשלח על ידי אביו ואמו ,הלך ללמוד בבית שם ועבר ,והיה יושב אהל
לנו כזו הבטחה ואושר והתעלות וגדלות! אמנם בתורה כתוב" ,וייקץ יעקב י"ד שנה ברציפות ,ולא הלך מיד לחרן ,כיון שידע שעליו ללכת ולשהות אצל לבן,
משנתו ,ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ,ואנכי לא ידעתי" ,ומביא רש"י ,שאילו לצאת לעולם ולהתחתן ולהלחם על מצבו הרוחני ,פחד יעקב אבינו שלא יספיק
ידעתי לא ישנתי .יעקב אבינו היה מוותר על שינה זו ועל כל הגילויים שהיו בה. לו החינוך של יצחק אביו ,והלך ללמוד ברציפות י"ד שנה כדי לרכוש ולקנות עוד
והדברים נוראים ,שהרי אם לא היה ישן לא היה לו את גילוי השכינה ,ולא היה תורה ויראת שמים .אף על פי שהיה עשרות שנים בישיבה של יצחק ,וכפי
רואה את המלאכים ,ולא היה מקבל את ההבטחה ,ואם כן איך הוא היה מוותר שאמרו חז"ל )יומא כח ,ב( "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה וכו'" ,יצחק אבינו זקן
על כל זה? אלא שפחדו היה על שישן במקום כזה ,שאין כראי בכל הגילויים ויושב בישיבה היה וכו' ,מכל מקום הוא פחד עדיין ,והמשיך להתעלות] .והאם
וההבטחות והאושר ,אם הוא מזלזל בכבוד שמים וישן במקום זה! שמא יש בזה גם אנו חושבים כך ,שצריכים להתחזק עוד ועוד כדי שלא להגרר אחר העולם
חטא! ולכן נתמלא בפחד וביראה ,וויתר על הנבואה ועל ההבטחה .ואף שלמד הרחב?[ .וביותר ,שבאותן י"ד שנה יעקב אבינו לא שכב לישון ,כמובא ברש"י
בשינה זו תורה וסודות התורה ,מכל מקום נתמלא יראה ,כיון שאם יש חשש מהמדרש )ב"ר סח ,יא( "וישכב במקום ההוא" ,רבי יהודה ורבי נחמיה ,רבי יהודה
חטא ,אין שוה לו כל זה )ועיין ב'אור הצפון' ח"א עמ' רעג(. אמר ,כאן שכב ,אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב ]שהיה עוסק
ןוילג | ז"פשת -אציו "הרות ירבד"בד"" []14
