זהר הקדוש · Zohar Hakkadosh — ויצא (2026-11-16)

ִעם ֵּביאוּר
ַה ּ ֶכ ֶתר וְ ַה ּ ָכבוֹד
פרשת ויצא · כוונת יעקב במעשה המקלות
ואז ייענשו על כך עונש של מורדים באדונם ,כי על ידי שאומרים כך על במאמר זה יבאר רבי אלעזר כוונתו של יעקב בהעמדת המקלות המפוצלים
התורה באים הם לומר כך גם על הקב"ה נותן התורה חס ושלום ,ובזה ימרדו ברהטים .ותחילה יבאר כי אין שום דבר ריק בתורה ,כי הכל מלא בסודות
באדונם הקב"ה. ודברים יקרים ,ויבאר גודל עונשם של אלו המזלזלים בחשיבות ויוקר דברי התורה,
וכן יבאר כי התורה אינה מתפעלת מן הלומדים אותה ,הן מאלו המוסיפים
ויבאר רבי אלעזר הטעם שהתורה נראית לרשעים כדבר ריק ולא חשוב. ומחדשים בה ,כי הכל כבר נכלל בה ,והן מאלו המזלזלים בה ,כי אין הפגם
כּתיב
ומביא רבי אלעזר ראיה ,מה מגיע לתורה עצמה .ואחר כך יבוא לבאר את
בּאוֹרייתא מה כתוב לגבי
דבר רק
התורה )דברים לב מז( 'כּי לא
מעשה המקלות של יעקב .ויקדים לבאר
שכל השפע הבא לתחתונים בא מן המלכות
הוּא
המקבלת מן הבינה ,ויבאר כי הוא רק כאשר
מכּם' ,שאין שום דבר בתורה שהוא המלכות מתוקנת ,ובזה היה עוסק יעקב
ואי איהוּ 'רק' ואם ריק ואינו חשוב .
לתקן את המלכות ולהאירה מן הספירות
נראה לכם שהתורה היא דבר ריק ,אינו העליונות.
'מכּם' איהוּ מכם הוא אמת אלא
הריקנות ,כיון שאתם ריקנים מדעת
בּרהטים
פּצּל
אשׁר
המּקלוֹת
'ויּצּג את
מלייא אוֹרייתא
כּלּא דּהא
ותבונה . תּבאן ה צּאן
אשׁר מּים בּשׁקתוֹת ה
יקּירין
וּמרגּלאן
טבין
אבנין
מכּל
יּחמנה
בּבאן ל שׁתּוֹת' הצּאן ו לנכח
לשׁתּוֹת
דּעלמא שהרי באמת טבין
מ כּל
וגוֹ' )בראשית ל לח( .כדי לבאר שבפסוק זה
התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות פּתח ר בּי מרומזים סודות עליונים ,
ומרגליות יקרות מכל הטובות שבעולם, ואמר לבאר את הפסוק 'אם אלעזר
מפּנינים אמר
'יקרה היא דאתּ
כּמה
לבדּ ת שּׂא'
ולצ תּ
חכמ תּ לּ חכמתּ
לא י שׁווּ בהּ' ,הרי חפצי
וכל )משלי ט יב( .ומתחיל בביאור תחילת הפסוק
שהתורה שוויה יותר מכל החפצים
חזי בוא
חכמ תּ לּ .'תּא חכמ תּ
'אם
דּאיהי
יימרוּן הטובים שבעולם ,ו הי
דּלא
עלמא ,
יּיבי לאינּוּן ח ראה ,ווי
ריקניא ואם כן איך יאמרו שהיא דאוֹרייתא
בּמ לּי שׁגּיחין
ולא מ ידעין
ריקנית ,ועל כרחך שזה שנראית להם אוי לאותם רשעי עולם ,שאינם יודעים
ריקנית היא 'מכם' כיון שהם ריקנים וכד
ואינם נותנים לב לדעת בדברי תורה ,
מדעת ותבונה. דּלית לוֹן בּגין
שׁגּיחין בּהּ ,
אינּוּן מ
לאחר שהתבאר כי התורה כוללת כל
דמיין
דּאוֹרייתא
מלּין סכלתנוּ ,
הטובות שבעולם ,יבאר לפי זה דברי הפסוק
שפתח בו 'אם חכמת חכמת לך'.
ריקניא,
מלי
כּלּהוּ כּאילּוּ בּעינייהוּ
תּוֹעל תּא וכאשר הם מעיינים
ולית בּהוּ
ומוסיף רבי אלעזר לבאר יקרת ערך
בתורה ,כיון שאין להם תבונה להבין עומק
התורה על פי הפסוק שפתח בו,
תשּׂא'.
לבדּ
ולצ תּ
חכמתּ לּ
חכמתּ
'אם
סודות התורה ,לכך נדמה בעיניהם כאילו
כל דברי תורה מלאים בריקנות ואין בהם
אמר ושלמה המלך מל כּא
וּשׁלמה
רקנין
דּאינּוּן בּגין וכלּא תועלת ,
חכמ תּ לּ ,'והיינו, חכמ תּ
אמר 'אם
בּאוֹרייתא,
יתח כּם בּר נשׁ
דּכד וסכלתנוּ והכל משום שהם דּעתּא מ
ריקנים מדעת ותבונה להבין עומק דברי
דּיליהּ איהוּ שכאשר יבין
תּוֹעל תּא
כּלּהוּ
דאוֹרייתא
מילּי דּהא כּל התורה .
וישכיל אדם דבר חכמה בתורה מה שלא
היה נאמר בה בפירוש ,הרי התועלת יקּירין שהרי באמת כל דברי מלּין
מלּה
וכל התורה כולם הם דברים יקרים ,
והחידוש היא רק שלו ,אבל לתורה לא
וּמלּה ולא זו בלבד שכל ענין בתורה
יכילבּאוֹרייתא לא
דּהא הועיל מאומה ,
אחת שהרי אפילּוּ את לאוֹספא
מלא מסודות עליונים ,אלא אף על כל תיבה
'יקרה היא כּתיב בּהּ )שם ג טו( ותיבה
בתורה עצמה אינו יכול להוסיף אפילו
חפצי לא י שׁווּ בהּ' .
וכל וכל פּנינים
מ
אות אחת ,כי כל מה שהשיג יש כבר
בתורה ,וכמו שהתבאר שהתורה מליאה חמאן
דּל בּא ,כּד
אטימין
פּשׁין
אינּוּן ט
דאוֹרייתא וכל אותם הטיפשים
מלּי
מכל הטובות שבעולם ושוב לא שייך
אטומי הלב ,כאשר רואים דברי התורה ,לא
להוסיף בה אלא להשיג ממה שיש בה
חכמתּ'
כבר .וזהו מה שאמר הכתוב' ,אם אמרי
דאינּוּן
אלּא ידעי ,
דּלא
די לוֹן
דּלית בּהוּ
פּגימין ,מ לּי
דּאינהוּ מ לּין
'חכמתּ לּ ,'כי רק לך
בתורה דבר חדש , תּוֹעל תּא לא די להם שאינם יודעים
נוסף חכמה כי בתורה היה הכל כלול.
לפי מה שהתבאר כי מה שנאמר 'אם חכמת
יקרת ערך דברי התורה ,אלא שהם אומרים
שהם דברים פגומים ,דברים שאין בהם
חכמת לך' היינו שאי אפשר להוסיף
בתורה ,יבאר בדרך זו גם סוף הפסוק
תועלת.
'ולצת לבדך תשא'. לאחר שביאר רבי אלעזר גנות אלו שאינם
אוֹרייתא
דּהא לב דּ ת שּׂא' ,פירושו ,
'ולצ תּ
ומה שנאמר בהמשך הכתוב מעריכים את יוקר דברי התורה ,מבאר איך הם נערכים לענין העונש.
משּׁבחהא כּלוּם שהרי התורה לא יגרע משבחיה כלום יגּרע
לא דאוֹרייתא אוי
עלבּוֹנא
בּרי הוּא וּדשׁא יתבּע לוֹן ק
ווי לוֹן כּד
דּיליהּ איהוּ
וּתא וליצנ
להם לרשעים כאשר יתבע אותם הקדוש ברוך הוא על עלבונה של תורה על ידי שיזלזל בו מי שאין בו דעת ותבונה ,
הוא, בלבד שלו לתורה, עושה שהוא והחסרון בּמאריהוֹן והליצנות
דּמרדי
עוֹנ שׁא
ויתענּשׁוּן שאומרים עליה שדבריה פגומים ,
ומפרש איך מרומז בפסוק שתיקן יעקב את המלכות. דאתי ונשאר בו וּמעלמא
עלמא
מהאי
לאוֹבדא ליהּ
ואשׁתּאר בּיהּ
דּינין
אלּין
בּרהטים' .ומפרש ,מקלות אלו מּקלוֹת א שׁר
פּצּל 'ויּצּג את ה
דּכתיב
תשּׂא' ,
לבדּ
'ולצתּ
להאבידו מן העולם הזה ומן העולם הבא .וזהו מה שנאמר
וּגבוּרן הם דינים וגבורות ,כי מקל רומז על מידת הדין שהוא מיועד לומר שאם הוא מתלוצץ מן התורה ,רק הוא לבדו נפגם מליצנותו בעולם הזה
להכות בו ,והם הגבורות שיש בשש הספירות העליונות שהן משפיעות מגבורות ובעולם הבא.
דּלעילא
מגּב וּרה דּנפקי
אלו למלכות , לאחר שביאר רבי אלעזר שאין בתורה שום
וגבורות אלו יצאו מן הגבורה שלמעלה דבר ריקן ,יבוא לבאר סוד הפסוק שפתח בו
לאתקנא
בּעא
שהיא הבינה .
ויעקב כּד 'ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים' וגו'.
ומקדים לבאר הענין שכל השפע בא לעולם
דּר גּא וכאשר רצה יעקב לתקן להאי על ידי שהמלכות מתוקנת ומליאה משפע
לכל אינּוּן סליק מדרגה זו שהיא המלכות , כל הספירות.
מינּהּ העלה את כל אותם וּגבוּרן
דּינין
עלּאין
אתוון
חזי בוא ראה ,כּד
תּא
'ויּצּג
דינים וגבורות ממנה ,שזהו מה שאמר
כאשר האותיות העליונות שנמשכו
פּצּל' ,כלומר סילק מן אשׁר מּקלוֹת את ה בּרן
מתח
מן הבינה והתחלקו לספירות ,
ואוֹקים לוֹן והוריד והעמיד
המלכות ,
דּר גּין
דּכל
סוֹפא
דּרגא
בּהאי
כּלּהוּ
'רהטים'בּאינּוּן 'בּרהטים' ,דהיינו
אותם עלּאין יורדות ומתחברות שוב דּישׁין
ק
ארבּע באותם ארבע רהטים ,שהם ארבעת במדרגה שהיא סוף המדרגות הקדושות
המלאכים מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל העליונות ,והיא המלכות שהיא הספירה
דּקיימי תּחוֹת האי העומדים תחת
נּייהוּ שעל ידי לּיא מ
ואתמ
האחרונה ,
שׂרים' )במדבר כא יח( ,שהוא וּה חפר 'בּאר זה מתמלאת המלכות מהארת האותיות,
המלכות .והטעם שהמלכות נקראת 'באר עלּאה ובזה היא מעלמא בּרכא ואת
מאינּוּן דּאתמלּייא
חפרוה שרים' הוא ,כיון
מתברכת מן העולם העליון שהוא הבינה.
נחלין שהיא נתמלאה מאלו הנחלים כי מאחר ומאירים בה האותיות ששורשן
עלּאין ומן בּוּעין וּמ
הרומזים לבינה , כּדין
מן הבינה ,נעשית כלי להארת הבינה .
מעיינות עליונים הרומזים לחכמה .וכיון אז מתמלאת המלכות מכל מיני
קיימא
דּרגּא ההשפעות ,ולכן האי
שחכמה ובינה נקראות 'שרים' ,נקראת
המלכות 'באר חפרוה שרים.
עדרין עומדת אז לכלּהוּ
לאשׁקאה
מדריגה זו שהיא המלכות להשקות את כל
ומבאר הטעם שהעביר יעקב את הגבורות העדרים ,שהם כל התחתונים שהם
דווקא לארבעת המלאכים שתחת המלכות.
והטעם שנתן יעקב את 'המקלות' שהם דיני
כּדקא
וחד המקבלים ממנה ,כּל חד
ליהּ באופן שכל אחד ואחד מקבל חזי
המלכות 'ברהטים' שהם ארבעת וחדוכל חד את השפע הראוי לו .
המלאכים העומדים תחת המלכות הוא,
מיין כיון שכאשר נפקין דּכד בּגין
ורחמי וכל אחד דּינא אתשׁקּי מן
ואחד מקבל השפע הראוי מן הדין ומן
יוצאים מים שהם ההשפעות הנמשכות
הרחמים.
דּישׁא מאותו באר הקדוש בּאר ק מהאי
נטלי
כּלּא אר בּע
אלּין שהוא המלכות , על ידי מה שהתבאר שכל השפע בא לעולם
אותם ארבעה מלאכים נוטלים תחילה את
רק על ידי המלכות המתוקנת והמליאה,
יבוא לפרש בזה מעשה המקלות של יעקב,
כל השפע ,וכיון שהם מקבלים את כל שפע ותחילה מבאר כללות הענין שהיה מבקש
המלכות על כן נתן יעקב בהם את כל יעקב במעשה המקלות.
ועל דּא
הגבורות שהיו במלכות .ומוסיף ,
'ויּצּג
כּתיב חזי בוא ראה מה תּא
אקרוּן ועל כן נקראים ארבעה מלאכים פּצּל
אשׁרמּקלוֹת ה את
'רהטים' מרוצת המים ,כי אלו בשם בּעא בּרהטים' וגוֹ' .הענין הוא ,
דּיעקב
דרכם נמשך ורץ כל השפע הבא מן הבאר לאתקנא שיעקב רצה לתקן בזה
תּמּן ]דף קסג ע"ב[ וּמ
שהוא המלכות , ערבית ,ופנימיות הענין הוא תּפ לּה שׁל
שׁתּי ומשם באים כל התחתונים לשתות ולקבל את השפע למ אתיין
כּלּא שהיה יעקב רוצה לתקן את המלכות ולטהרה מן הדינים האחוזים בה .ולאחר
תּמּן וכן
קיימי
כּלּהוּ דּינין וּגב וּרן ,
ואינּוּן
שהגיע אליהם מן המלכות . לסיהרא להאיר ללבנה שהיא המלכות הארת וּלאנהרא
שתתתקן המלכות ,
אותם דינים וגבורות שהיו במלכות והעמיד יעקב אצל ארבעת מלאכים אלו ,גם סטרין להשקותה ולברכה
מכּל
וּלברכא להּ
וּלאשׁקאה
פנים .ואחר כך
ליהּ שיוכלו חזי
כּדקא וחד לכל חד לנטלא
הם כולם עומדים שם כדי מכל הצדדים ,כלומר שתקבל השפעת כל הספירות חסד גבורה תפארת נצח
לתת לכל אחד ואחד מן התחתונים את השפע הראוי לו אם חסדים או גבורות. הוד יסוד.
זוהר הקדוש המבואר > עם פירוש "הכתר והכבוד"
ביאור בשפה ברורה הפותח את לב הלומד ,עם מקורות וביאורים על פי גדולי המפרשים
