דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — ויצא (2026-11-16)

שנה ב גליון נד שנת תשפ״ז אציו תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
ַׁבע" ,מבארה של בכורה ,שלא תתחלל השבועה.
ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ יציאת יעקב מפני שבועת הבכורה
צנצנת מנחם – להג"ר מנחם מענדל בן הג"ר צבי הירש ,אב"ד הולשוב ,זמיגראד וונגרוב –
ַׁבע ַוַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ָָח ָָרָנָ ה" (בראשית כח ,י) .ואמרו במדרש
"ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ
נדפס ב'בערלין' שנת ת"פ
(בראשית רבה פס"ח ס"ז) :רב הונא אמר ,מבארה של בכורה .אמר :שלא
עשו פירש טעמו בשעת המכירה ,ואין כאן יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה ,ויאמר לי כך היית מרמה בי
ְׁבְָעה
"ִהָּׁש ָ
ונוטל את בכורתי ,ונמצאתי מאבד אותה שבועה ,שנאמר ִ
דברים שבלב ִּלּ י ַּכּּיֹום" (בראשית כה ,לג).
"ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות ְוְָלָ ָּמּ ה ֶּזּ ה ִלִ י
ויש לדקדק במה שאמר עשו ִ ויש מן המפרשים שהיתה לפניהם הגירסא "ונוטל את ברכתי".
ְּּבֹכ ָָֹרה" (בראשית כה ,לב) .ופירש החזקוני :ירושת ארץ ישראל תלויה ודברי המדרש סתומים ,ובביאורם נאמרו כמה דרכים.
בבכורה ,והירושה אינה באה עד לאחר ארבע מאות שנה .והואיל
ואיני חי עד אותו זמן ,מה ריוח יש לי בה ,ומה אני מפסיד אם מכירת הבכורה הפסידה לעשו את רחל
אמכרנה? ותמוה :וכי דרכו של מוכר לבזות את סחורתו?
ויש לדקדק :וכי עתה דוקא נתיירא יעקב שמא יתחרט עשו על
אלא שכוונת עשו היתה לפתוח לעצמו פתח לבטל את המקח.
המכירה? ועוד" ,כך היית מרמה בי" משמע שנתחדש לעשו עתה
שהרי מי שמכר את נכסיו על דעת לעלות לארץ ישראל ,ולבסוף לא
דבר רמאות ,שלא ידע ממנו בשעת המכירה .ומהו?
עלה ,אם לא אמר כלום בשעת המכירה ,המקח קיים ,דהוו דברים
שבלב ,ודברים שבלב אינם דברים .אבל אם אמר בשעת המכירה ְצְָחק ֶֶאת ַיַ ֲֲעֹקֹב ַוַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ַּּפ ֶּּדָנָ ה ֲֲא ָָרם
ויש לומר ,על פי מה שכתוב "ַוַ ִּיְּׁשַׁלַ ח ִיִ ָ
שעל דעת כן הוא מוכר ,ולא עלה ,המקח בטל (חושן משפט סימן רז). ְבְָקה ֵאֵ ם ַיַ ֲֲעֹקֹב ְוְֵעֵ ָׂׂשו" (בראשית כח ,ה), ֶֶאל ָלָ ָָבן ֶּבּ ן ְּּבתּוֵאֵל ָָה ֲֲא ַַר ִּּמי ֲֲא ִִחי ִִר ָ
ופירש רש"י :איני יודע מה מלמדנו.
ועשו פירש בשעת המכירה שאינו מוכר אלא משום שלא יזכה
לרשת את הארץ .ונמצא שאם יתברר שיש בידו לזכות בה ,בטלה דהנה כל העולם היו אומרים :שתי בנות ללבן ושני בנים ליצחק,
המכירה .וידוע שהברכות אינן שייכות אלא לבעל הבכורה ,ואם כן הגדולה לגדול והקטנה לקטן .ועל זה היתה לאה בוכה עד שנעשו
יתבטלו עמה גם הברכות. עיניה רכות ,והתפללה שתנתן לקטן ,הוא יעקב.
ְׁבְָעה ִּלּ י ַּכּּיֹום" (בראשית כה, "ִהָּׁש ָויעקב הבין את כוונתו ,ולכן אמר לו ִ אמנם משקנה יעקב את הבכורה ,נעשה הוא הגדול ועשו הקטן.
לג) ,שבשבועה תתבטל מחשבתו. ואם כן תפלתה של לאה ,שתנתן "לקטן" ,מוליכה אותה עתה אל
עשו ,ויעקב ישא את רחל.
ולפי זה מובן מה שאמר עשו "ַוַ ַּיְּעְְקְֵבִֵנִ י ֶזֶ ה ַַפ ֲֲע ַַמִיִ ם" (בראשית כז ,לו),
שעל ידי שנטל יעקב את הברכות יתבטל גם מקח הבכורה .וכך ולכן ציוה יצחק את יעקב ,שכשיבוא לבית לבן יאמר שרבקה היא
אמר :כל זמן שלא נטלת את ברכתי ,היתה הסיבה של "הנה אנכי "אם יעקב" תחלה ,ורק אחר כך "ועשו" ,כי יעקב הוא הגדול .ובודאי
הולך למות" עומדת במקומה ,והייתי סבור שאין לי שום דרך לזכות שמעו שרחל היתה יפת תואר ,ונמצא שעל ידי זה תהיה רחל ליעקב,
בארץ .אבל עתה שאני רואה שרדפת אחר הברכות ,למה לך כל מכח תפלתה של לאה ,ודו"ק .והאמת כן הוא ,שלא זו בלבד שקנה
הטרחה הזאת? על כרחך בשביל ארץ ישראל .ואם כן גם אני רוצה יעקב את הבכורה ,אלא שגם היה הוא הבכור באמת.
לבטל את המקח ,ואף שנשבעתי ,יכול אני להתיר את השבועה. ְׁשָׁמֵעֵ אל ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת" וכשהבין עשו את זהַ" ,וַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ֵעֵ ָׂׂשו ֶֶאל ִיִ ָ
ותניא (נדרים סה ע"א) :הנודר על דעת חבירו אין מתירין לו אלא (בראשית כח ,ט) ,שלא רצה את לאה ,שעיניה רכות.
ַׁבע" ,מבארה של בכורה .שראה בפניו .וזהו "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ ואת זה לא הבין בשעת המכירה .שהוא סבר שיעקב קונה את
יעקב שעשו מבקש להתיר את שבועת הבכורה ,ועמה יתבטלו גם הבכורה בשביל העבודה שבה ,שבה תלוי העולם הבא ,ועשו כפר
הברכות ,ולכן יצא משם ,שלא תהיה ההתרה בפניו ,ולא יוכל עשו "ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות בתחיית המתים ובעולם הבא .ולכן אמר ִ
להתיר. ְוְָלָ ָּמּ ה ֶּזּ ה ִלִ י ְּּבֹכ ָָֹרה" (בראשית כה ,לב).
ובזה מיושבת גם סמיכות הפרשה :תחלה "ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת ַּבּ ת אבל עתה ,כשהוצרך ללכת אל ישמעאל ,ראה בעיניו שעל ידי
ְׁשָׁמֵעֵ אל" (בראשית כח ,ט) ,ומיד אחר כך "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב" .שכתב ִיִ ָ המכירה הפסיד את רחל ,שהיא מעניני העולם הזה ,שבו הוא חפץ.
המשך בעמוד ב ובודאי יתחרט ,ויטען שרימהו ,ויבקש להרוג את יעקב .על כן "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
אציו תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
זו? אמר לו :כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה .אמר :אני החזקוני ,שאמר עשו :בברכות האחרונות נתן יצחק ליעקב את
הולך למות על ידה ,אם כן מה חפץ לי בה? ואם כן אין מתירין לו ארץ כנען ,וציוהו לקחת אשה ממשפחתו ולא מבנות כנען ,ומה
אלא ברצון יעקב ,ולכן בטח יעקב על השבועה. שנשאתי מבנות כנען הוא שהפסיד ממני את הארץ .הלך ולקח את
בת ישמעאל ,ואמר :שמא מעתה אזכה לנחלת אברהם.
אבל עתה שנטל יעקב את הברכות על ידי הבכורה ,כמו שפירש
רש"י (בראשית כז ,לו) ,שאמר יצחק "עכשיו לבכור ברכתי ,גם ברוך הרי שכל מגמתו של עשו היתה לזכות בארץ ולבטל את מקח
יהיה" ,נתגלה למפרע שהבכורה היתה שוה הרבה יותר ממה שנתן הבכורה ,ולא היה חסר לו אלא להתיר את השבועה .ולכן "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא
עבורה ,ושבטעות מכרה עשו ,ואין כאן קבלת טובה כלל .ואם כן ַיַ ֲֲעֹקֹב" ,שלא יוכל עשו להתירה ,ודו"ק.
יכול עשו להתיר את השבועה אף בעל כרחו של יעקב ,אלא שצריך שתי ידות – להג"ר אברהם בן הג"ר חזקי' חזקוני – נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ו
שתהא ההתרה בפניו ,מפני החשד.
מערי מקלט ילפינן שאין התרת שבועה לגוי
וזהו שאמר המדרש :שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה,
ויאמר לי "כך היית מרמה בי ונוטל את ברכתי" .ואם כן אין זו קבלת ולכאורה קשה :אם משום זה ,לא היה יעקב צריך לצאת משם ,שהרי
טובה ,ויהא בידו להתיר את השבועה" ,ונמצאתי מאבד אותה אפשר להתיר לעשו את שבועתו .ואין לומר שהתרת שבועה אינה
שבועה" .ולהכי יצא יעקב ופירש ממנו ,שאז לא יוכל עשו להתיר אלא בישראל ,שהרי אמרו (סנהדרין נט ע"א) :ליכא מידעם דלישראל
שלא בפניו .שאף שאין כאן קבלת טובה ,מכל מקום משום חשד שרי ולגוי אסיר.
איכא ,וק"ל. ועל כן הקדים המדרש (תנחומא ויצא סי' א) לפסוק זה :ילמדנו רבינו,
ההורג נפש בשגגה להיכן גולה? לערי מקלט ,שלש בעבר הירדן
יעלת חן – להג"ר ארי' יהודה ליב בן הג"ר יוסף תאומים – נדפס ב'זאלקווא' שנת תקס"ב
ושלש בארץ כנען.
ְרְָּבִּעים ּוְׁשׁ ַּתִּיִ ם ִִעיר"
ִּתְּּתנּו ַַא ִ
יֶהם ּ וקשה :ותו ליכא? והכתיב "ַוַ ֲֲעֵלֵ ֶ
תשובת עשו החזירתו לעבודה ,ויעקב יצא (במדבר לה ,ו)! ובאמת כן הקשתה הגמרא (מכות י ע"א) ,ומשני אביי:
שלא תהיה איבה הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת ,והללו לדעת קולטות ,שלא
לדעת אינן קולטות.
והמדרש הלז אומר דרשני .מה נפשך? אם כדין יערער עשו ,מה
תועיל יציאתו מבאר שבע לחרן? ואם שלא כדין יערער ,על מה והקשה המהרש"א :הרי שנינו (מכות יג ע"א) :מעלים היו שכר ללוים,
ולמה יצא? ועוד ,מה ענין סמיכות "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב" לסוף הפרשה דברי רבי יהודה ,רבי מאיר אומר לא היו מעלים .ופירש רש"י,
ְׁשָׁמֵעֵ אל"
ְׁשָׁמֵעֵ אל ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת ַּבּ ת ִיִ ָ
שלפניהַ" ,וַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ֵעֵ ָׂׂשו ֶֶאל ִיִ ָ שהרוצחים היו שוכרים מהם בתי דירה .ואמר רב כהנא :מחלוקת
(בראשית כח ,ט)? בשש ,דמר סבר "לכם" לקליטה ,ומר סבר "לכם" לכל צרכיכם,
אבל בארבעים ושתים דברי הכל מעלין להם שכר .ואם כן מנלן
ונקדים מה שכתב בספר יד יוסף .כהן שמכר את כהונתו לזר ,אין שהחילוק הוא בין לדעת לשלא לדעת? שמא החילוק הוא בשכר,
במכירתו ממש ,שזר ששימש במיתה .ואם כן הבכורה ,שהיה לה שבשש אין מעלין ובארבעים ושתים מעלין.
דין כהונה ,היאך יכול בכור למכרה לבן פשוט? ועל זה שאלו :מה וצריך לומר ,ש"לכם" אינו בא ללמד "לכל צרכיכם" ,אלא כמו
ראה יעקב למסור נפשו על הבכורה? ותירץ :עד שלא הוקם המשכן שאמרו במדרש" :לכם" ,ולא לגוים ,שהגוי אפילו בשוגג נהרג.
היתה העבודה בבכורות ,ומשהוקם ניטלה מהם וניתנה ללוים ,לפי
שהבכורות חטאו בעגל ,והלוים לא היה להם חלק בו .וכן עשו, ושוב קשה :ליכא מידעם דלישראל שרי ולגוי אסיר! וצריך לומר:
כיון שעבר אותו רשע על שלש עבירות ,עבודה זרה ,גילוי עריות היכא דגלי גלי .כיון שגילתה לנו התורה כאן בפירוש שהגוי חמור
ושפיכות דמים ,נפסל מן העבודה. מישראל ,שוב אין אומרים "ליכא מידעם".
ואם כן גם התרת שבועה אינה אלא בישראל ולא בגוי .ולכך "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא
והנה איתא במדרש (בראשית רבה פס"ז סי"ג)" :וילך עשו אל ישמעאל", ַׁבע" ,מבארה של בכורה ,שלא יערער עשו ויעבור על ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ
מלמד שעשה עשו תשובה" .מחלת" ,שמחל לו הקב"ה על כל שבועתו ,ואי אפשר להתירה לו ,ודו"ק.
עונותיו .ואם כן ,כשעשה תשובה חזר להכשרו הראשון ,לעבודה
תפארת צבי – להג"ר צבי הירש בן הג"ר ניסן – נדפס ב'אמשטרדם' שנת תקט"ו
שבבכורות.
ואיתא ביומא (יב ע"ב) :כהן גדול שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו, משבטלה טובת העדשים ,לא נשאר אלא
הראשון חוזר לעבודתו ,והשני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן שאין מתירין שלא בפניו
הדיוט ,וקיימא לן כרבי יוסי .וטעמו ,שאינו ראוי לכהן גדול משום
איבה ,שלא תהיה לראשון צרה בצדו. והוא תמוה :וכי משום שיצא יעקב לא יערער עשו? וגם "ונמצאתי
מאבד אותה שבועה" אינו מובן.
וזהו שאמר המדרש :שלא יבוא עשו ויערער על הבכורה ויאמר :עד ונראה לבאר .דהנה יעקב אמר לעשו "השבעה לי" ,ומוכח שלא
עכשיו הייתי פסול לעבודה ,מחמת שעבדתי עבודה זרה ושפכתי בטח בו בלא שבועה .ולכאורה מה הועיל בזה ,הרי עשו יכול להתיר
דמים ,אבל עכשיו שעשיתי תשובה ,אני חוזר לעבודתי הראשונה. את שבועתו ,כמו שאמר פרעה ליוסף "זיל איתשיל אשבועתך"
וכי תימא ,מה איכפת ליה ליעקב? הלא כל טעמו שקנה ממנו את (סוטה לו ע"ב).
הבכורה הוא שאמר "אין רשע זה כדאי שיקריב" ,ועכשיו שעשה אך באמת ניחא ,דאיתא בנדרים (סה ע"א) ,שהנשבע על דעת חבירו
תשובה ראוי הוא להקריב .זה אינו ,שאם יחזור עשו לעבודתו ,לא אין מתירין לו אלא בפניו .ובירושלמי נאמרו בזה שני טעמים :מפני
יהיה יעקב ראוי לעבודה משום איבה ,כמו השני שבכהן גדול. הבושה ,שיתבייש מחבירו ,שהנדר היה לטובתו; ומפני החשד,
שחבירו לא ידע מן ההיתר ויחשדנו שעובר על שבועתו.
וכי תימא ,אם כן למה הוצרך יעקב לצאת מבאר שבע? ישב בביתו
ולא יעבוד! זה אינו ,שאם כן "ונמצאתי מאבד אותה שבועה", ולהלכה (יורה דעה סימן רכח) שני הטעמים קיימים .כשנשבע בשביל
שנמצא עשו עובר על השבועה שנשבע לו .לכך יצא למקום אחר. טובה שעשה לו חבירו ,אין מתירין לו אלא ברצון חבירו .וכשנשבע
ואז לא תהיה לעשו צרה בצדו ,ויוכל גם יעקב לעבוד ,ויקיים עשו מעצמו ,מתירין לו אף שלא ברצונו ,אלא שצריך להודיעו ,מפני
את שבועתו ,כיון ששניהם עובדים ואין כאן איבה. החשד .ובפניו ,שאין כאן חשד ,מתירין לו אף בעל כרחו.
ועשו נשבע ליעקב בשביל הטובה שעשה לו ,שהאכילו עדשים.
שם משמואל – להג"ר שמואל סאליר בן הג"ר אברהם – נדפס ב'לבוב' שנת תקע"ז שהרי הבכורה היתה נבזית בעיניו ולא היתה שוה אצלו יותר מזה,
כמו שפירש רש"י (בראשית כה ,לב) ,שאמר עשו :מה טיבה של עבודה
אציו תשרפ ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר כ חלק ו בדיני קריאת
התורה והמסתעף
השואל ,שאפשר לקרות את הה"א בחולם כרחבו – ולא גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר
נתחשב בזה כלל; וכל שכן במגרשיהן ,שאי אפשר לקרותו תורה ,על פי פסק הרמ"א – חלק ו
באופן אחר .ושם הכשיר!
והפרי מגדים הוסיף קושיא שניה :אם מכשירין במגרשיהן פתיחה – טענת תלמידי החכמים
מפני ש"אורחא דקרא להחליף מ"ם בנו"ן" – נכשיר כל חילוף כמה תלמידי חכמים שאלוני ,אחר שקראו את החלקים
אותיות ממוצא אחד ,כגון נשכה ולשכה. הקודמים :האם משוכנע אני שאכן לזה כיוון המגן אברהם?
ולפי דרכנו שתי הקושיות נענות ממקור אחד .המגן אברהם והודיתי להם שיש קושי בדבר :שאם הדרך שהצעתי נכונה
לא שאל לא על המשמעות ולא על הקריאה ,אלא שאלה – הרי בדברי המגן אברהם חסר העיקר .הוא כותב "לא
אחת :האם טעות כזו מצויה אצל הסופרים .ברחבה – תיבת בקיאינן" ,ואינו אומר שכוונתו לשכיחות; הוא מביא את
רחבו לעולם אינה נכתבת בה"א ,ואין סופר טועה בה; אינה הגמרא ,ואינו אומר שאינה אלא הגדרה .ומנין לנו להעמיס
מן הסוג ,וטעות גמור היא .במגרשיהן – שניהם נמצאים בדבריו מה שלא כתב?
באותה פרשה גופא" ,ומגרשיהם" ו"מגרשיהן" ,ושניהם נכונים אלא שידוע שהמגן אברהם מקצר ביותר ,וכמו שכתב החיד"א
במקומם; מצוי שיטעה בה הסופר ,והיא מן הסוג .ונשכה בראש דוד (פרשת לך לך) " :וכבר ידוע דהוא מקצר ביותר ,ויהיה
ולשכה – לא נמצא כן ,ואין הטעות מצויה .ובזה גם הצמח הקצ"ר אמיץ ...והרגיל בלשון מגן אברהם ידע שפיר כמה
צדק עצמו מתבאר :שעיקר טעמו – "נמצא כן בהך פרשה קצרן הוא" .ואם כן ,מה שחסר בלשונו אינו קושיא – שכך
גופא" – ולא ההיתר הכללי של התחלפות מ"ם ונו"ן. דרכו .והשאלה האמיתית היא :האם מה שכתב מתיישב בדרך
זו יותר מבכל דרך אחרת .ולכך נחזור על הדברים בקצרה.
עוד הרווחנו – התמיהות על לשון המגן אברהם
ועוד שלוש תמיהות שהעלינו בחלק השלישי מתיישבות חזרה על המהלך
בדרך זו. הרמ"א (סימן קמג סעיף ד) פסק שאין מוציאין ספר תורה אחר
תמיהת המנחת חינוך :למה הוצרך הרמ"א לטעם "שאין משום חסירות ויתירות ,אלא דוקא בטעות גמור .והמגן
ספרי תורה שלנו מדוייקים" ,ולא נתן את הטעם הפשוט אברהם (סק"ז) הזכיר על זה את הגמרא דקידושין" :דדוקא
יותר – דאפשר שספר זה כשר? – ולדרכנו אין זה טעם כלל: בחסירות ויתירות לא בקיאינן ,ואם כן שמא האחרת גם כן
"לא בקיאינן" אינו טעם להכשיר את הספר הזה ,אלא סימן אינו מדויק".
לסוג הטעות המצויה .והטעם האחד והיחיד הוא זה שכתב דו"ז המנחת חינוך הבין בדבריו – וכן אכן משמע מפשטות
הרמ"א. לשונו – שהטעם הוא מצד הספר הזה :כיון שאין אנו בקיאין,
ואיך פירש המגן אברהם את הרמ"א שלא כדבריו בדרכי שמא ספר זה ,שנמצא בו החסר או היתיר ,אינו פסול כלל,
משה ,שהאריך בטעם ההיתר ולא הזכיר את הגמרא כלל? שכך צריך להיות באמת.
– ולדרכנו לא פירשו שלא כדבריו :המגן אברהם אינו תולה אמנם מלשון הרמ"א עצמו – "שאין ספרי תורה שלנו
את ההיתר בגמרא ,אלא מביאה להעיד שסוג זה שכיח מאז מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר" – וביתר
ומקדם – והוא "שכיח בשאר ספרים" של הדרכי משה. הרחבה בדרכי משה ,מבואר שאין זה הטעם .ודאי שספר זה
ולמה לנו שני טעמים? – ואין כאן שני טעמים :טעם אחד יש בו פגם; אלא שכיון שנולד בו פגם ,הרי גם שאר הספרים
והגדרה אחת .ובזה מובן גם "אבל טעות גמור פשיטא המונחים בארון הקודש בחזקת אותו פגם ,שאין ריוח בהוצאת
דפסול" :טעות שאינה מן הסוג השכיח – לא נתעוררה עליה אחר .והטעם לחזקה זו – שכיחות הטעות אצל הסופרים:
ריעותא על שאר הספרים ,ויש ריוח בהוצאת אחר. "דבעוונותינו לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו טעות כזה".
ובזה חידשנו :שאפשר שגם המגן אברהם מודה לטעם זה,
מה הרווחנו – הויכוח עם המהר"ם לובלין ולא בא לחלוק על הרמ"א .ומה שהביא מגמרא דקידושין
ובחלק הרביעי ראינו את המגן אברהם מפעיל את גדרו הלכה – לשני דברים הביאו :האחד ,להוכיח שטעויות כאלו כבר
למעשה .השואל במהר"ם טען מצד הקריאה – שאפשר היו מצויות בימי חז"ל ,ולא נתחדש הדבר בעוונותינו בלבד;
לקרות רחבה כרחבו – והמהר"ם השיב שגם באהלה יש דרש, והשני ,להגדיר את סוג הטעויות שהיתר הרמ"א חל עליהן
ואם כן שינוי לשון הוא .והמגן אברהם" :לא היה צריך לכל – אותו סוג שאמרו עליו חז"ל "לא בקיאינן" ,והוא הסוג
זה" .ושאלנו :על פי מה חתך? שהרי שינוי הקריאה תלוי שהסופרים טועים בו .וסופו של המגן אברהם מוכיח על
בתשובת המהר"ם – שה"א אינה נושאת חולם בלי דרש תחילתו" :שמא האחרת גם כן אינו מדויק" – היא היא לשון
– והמגן אברהם דוחה את תשובת המהר"ם כמיותרת .לא הרמ"א" ,שהאחרת יהיה יותר כשר" .הטעם – של הרמ"א,
נשאר אלא השכיחות :שבתיבת רחבו אין "לא בקיאינן" ,כי בלשונו; והתוספת – ההגדרה בלבד.
אין בה טעות מצויה.
מה הרווחנו – הסתירה הגדולה
סיכום :הקצרן ,ומה שמותר להעמיס בדבריו הריוח הבולט ביותר הוא יישוב הסתירה שבין שני הפסקים
נחזור אל טענת התלמידי חכמים .אמת שבלשון המגן אברהם שהמגן אברהם מביא זה אחר זה .מחד גיסא הביא את פסק
חסר העיקר .אבל כנגד זה ,ארבעה דברים בלשונו מתיישבים הצמח צדק הקדמון בחילוף "מגרשיהן" ב"מגרשיהם" –
בדרך זו ואינם מתיישבים בדרך הפשוטה :לשון "האחרת… שלכאורה הוא שינוי משמעות גמור ,מנקבה לזכר ,ואי אפשר
מדויק" הלקוחה מן הרמ"א; הסתירה בין רחבה למגרשיהן; לקרותו באופן אחר – ועם כל זה הכשיר .ומאידך גיסא,
"פשיטא דפסול" בטעות גמור; ו"לא היה צריך לכל זה" על בתשובת המהר"ם לובלין" ,רחבה" תחת "רחבו" – שאף הוא
המהר"ם .ומי שמקצר כדרכו של המגן אברהם – דנים אותו חילוף בין זכר לנקבה – לא די שפסק שמוציאין אחרת ,אלא
לפי מה שיוצא מדבריו ,לא לפי מה שלא טרח לכתוב .ועל כן כתב שהדבר פשוט עד שאין צורך בשום הסבר" :לא היה
נראה לי שאכן לזה כיוון. צריך לכל זה" .והלא שם היה מקום לצדד ולהכשיר ,כטענת
אציו תשרפ ג דרושים קדמונים
אציו תשרפ
ורש"י פירש תחילה סיפא דקרא" ,וישם מראשותיו" ,וחזר לרישא מאא"ז הגה"ק מטאלטשווא
דקרא ,ולא תליא זה בזה כלל .והוא תמוה.
ונראה לפרש .ובתחילה נדקדק בגמרא ,דקאמר" :כתיב ויקח מאבני תשובה אינה מחזירה מה שכבר זכה בו אחר
המקום ,וכתיב ויקח את האבן .אמר רבי יצחק :מלמד שנתקבצו כל ַׁבע" (בראשית כח ,י) .ואיתא במדרש (בראשית רבה
"ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ
אותן אבנים למקום אחד ,וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה פס"ח ס"ז) :מבארה של בכורה ,שאמר יעקב :שמא יבוא עשו ויערער על
ראשו .תנא :וכולן נבלעו באחד" .דלכאורה הוא השלמת דברי רבי הבכורה שלקחתי ממנו.
יצחק ,דבלאו הכי לא משני כלום; ואם כן מה "תנא" דקאמר?
ויש לדקדק :למה נקרא "באר שבע" ,ומה ענין "שבע" לכאן?
ונראה לי ,דיש לתרץ בזה דברי התוספות שם (ד"ה כתיב) ,שפירשו דלפי
פשוטו לקח אבן אחת מאבני המקום .ואם כן לא קשיא קראי ,ומה ועוד איתא במדרש (שם פס"ג סי"ג) :מה ראה יעקב שמסר נפשו על
מקשה בגמרא? הבכורה? שראה שעד שלא הוקם המשכן היתה העבודה בבכורות,
ומשהוקם המשכן ניטלה מן הבכורות וניתנה לכהנים ,ואמר :היאך
אלא על כרחך הכי פירושו .דהרמב"ם פסק (הלכות בית הבחירה פ"א ה"כ): רשע זה עומד ומקריב? וגם זה תמוה :מה ענין לכאן מה שלאחר הקמת
אבן שנחצבה להדיוט אסורה לקודש ,וכן אבן שנחצבה לבית הכנסת המשכן ניטלה העבודה מן הבכורות?
אסורה להר הבית וכו' .ותמה הכסף משנה :מנא ליה דבית הכנסת
מיקרי הדיוט? "ואפשר שמצא כן בשום מקום" ,עכ"ל. ויבואר על פי מה שכתבו הקדמונים ,שהתשובה מועלת לכפר מפני
שהעבירה נחשבת כאונס וכשוגג .והראיה על אונסו ,שהרי מתחרט
"ְוְָה ֶֶא ֶֶבן ַַהֹּזּאת" וגו'
ולעניותי נראה להביא ראיה מכאן .דקשה ,דקאמר ָ ועוזב את מעשיו .אבל אם לאחר העבירה ניטל ממנו הכבוד וניתן
(שם ,כב) – הא לקחה לעצמו ,והוי ליה להדיוט ,ואסורה לקודש! אלא לאחר ,שוב אין התשובה מועלת להחזירו לו .שהרי קיימא לן (עבודה זרה
ודאי כדפירש התרגום[" :אהי] פלח עלה" וכו' – והוא בית הכנסת; והוי נד ע"א) "אונס רחמנא פטריה" ,אבל לא אמרינן שהאונס מחייב לאחרים
ליה מהדיוט להדיוט .ואם כן ממילא מוכח דבית הכנסת מיקרי הדיוט. [עיין ש"ך חושן משפט סימן כא סק"ג] .וכאן כבר זכה האחר במתנתו,
אמנם אי אמרינן דפירוש הכתוב כפשוטו ,דלהר הבית קאמר – ואין אונסו של זה מחייב את האחר לבטל את מתנתו.
הקושיא במקומה עומדת .וצריכנא לומר דיש חילוק :אבן שנחצבה ובזה מתורץ ,שאף שהבכורות ודאי עשו תשובה על העגל ונתכפר
מתחילה לכך ,שנעשה בה מעשה לשם הדיוט ,אסורה לקודש; אבל להם עם כל ישראל ,אף על פי כן לא הוחזרה להם העבודה .כיון שכבר
אבן שהיתה מונחת כבר ולקחה ,אינה אלא כדבר שנשתמש בו הדיוט, זכו בה הכהנים ,אין תשובתם מחייבת את הכהנים לבטל את מתנתם.
ומותרת לקודש.
והביא המדרש דבר זה לראיה גם על עשו .שאף שעשה עשו תשובה,
והנה לפי זה קשה :מה היו אומרות "עלי יניח" וכו'? אדרבה ,עדיף שלא כמו שאמרו על "ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת" (עיין רש"י בראשית לו ,ג) שנמחלו לו
ישתמש בו הדיוט כלל! עונותיו ,מטעם שהעבירה נחשבת לו כאונס ,מכל מקום אין יעקב
ובאמת צריך ביאור לדברי התוספות שפירשו שלקח אבן אחת :אם מחויב לבטל את מכירת הבכורה שכבר זכה בה ,ודו"ק היטב.
כן למה ליה קרא "מאבני המקום"? ועל כרחך צריך לומר ,דבא לומר ובזה יש לפרש שיצא יעקב משם ,שלא יבוא עשו ויערער לומר :כיון
דכבר הונחו שם אבנים ממש ,ואם כן מותר ליקח מהן. שעשיתי תשובה ,חוזרת לי נחלת העבודה שהיתה שלי.
אך לפי זה קשה ,למה אמרו "עלי יניח" וכו' ,וכנזכר לעיל .אלא על אך קשה ,הלא אין תשובה מועלת לבן נח .והראיה ,שלא נצטוו אלא
כרחך ליתא להאי סברא של התוספות ,דלקח רק אבן אחת; ואם כן שבע מצוות ,ואילו היתה תשובה מועלת להם ,היו שמונה.
קשיא קראי .לכן אמר התנא "וכולן נבלעו באחד" .ודו"ק.
ויש לתרץ על פי מה שאמרו בגמרא (סנהדרין נח ע"ב) :נכרי ששבת חייב
והנה עוד יש פירוש אחר" :והאבן" וגו' – שהיה מקום המזבח .וקיימא מיתה ,שנאמר "ְוְ יֹום ָוָ ַלַ ְיְָלָ ה ֹלא ִיִ ְׁשֹּׁבּתּו" (בראשית ח ,כב) .ופריך :וליחשבה
לן דבמזבח פסול להניף עליו ברזל .ואי אמרינן דלקח אבן אחת ועשאה גבי שבע מצוות? ומשני :כי קא חשיב שב ואל תעשה ,קום עשה לא
כמין מרזב – אם כן האבן פסולה למזבח ,ואי אפשר לומר דכל אחת קא חשיב .ולפי זה יש לומר שגם תשובה מועלת לבן נח ,ואינה נמנית
אמרה "עלי יניח" וכו' .אבל אי לקח כמה אבנים ,אפשר לומר דלא עשה בכלל שבע המצוות משום שהיא קום ועשה[ .ובאמת קיימא לן שאין
שום מעשה באבנים ,אלא שהניחן כמין מרזב ,וכשרות למזבח .ואם תשובה מועלת לבן נח ,אבל מטעם אחר ולא מטעם זה].
כן ,דהיו כמה אבנים ,קשה :מהו "ויקח את האבן"? דאי אפשר לומר
כפירוש התוספות ,דלקח רק אבן אחת; אלא על כרחך דכולן נבלעו ַׁבע" ,מבארה של בכורה ,שלא יבוא עשו וזהו "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ
באחד. ויערער על הבכורה מחמת שעשה תשובה .ו"שבע" רומז לראייתו,
משבע מצוות בני נח ,שאיסור השביתה בשבת ,הנקראת "שבע" ,אינו
וזהו מה שפירש רש"י" :וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב" וכו' ,ואמר נמנה בהן ,וכמבואר ,ודו"ק היטב.
"עלי יניח" .וקשה אהדדי :הא האבן נפסלה לגבי מזבח! אלא שלקח
הרבה; ואם כן חזרה הקושיא למקומה – כתיב "ויקח את האבן" – אלא
על כרחך דנבלעו וכו' .וזהו "ויקח את האבן" וכו'; דבלאו הכי אפשר מאא"ז החכם צבי
לומר כפירוש התוספות .ודו"ק.
"ע שא ן כמ ין מר זב " – ולכ ן הוצרך "וכ ולן נ בלע ו באחד "
מכתב יד שחלקו מהחכם צבי וחלקו מחתנו הג"ר ארי' ליב אב"ד אמשטרדם; הדפסתיו
ֹׁשָׁתיו" (בראשית כח ,יא) .ופירש רש"י:ְמְַר ֲֲא ָ
ֵמֵַאְבְֵנֵ י ַַהָּמּקֹום ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ַ
"ַוַ ִּיּ ַּּקח ַ
בספרי "דורות שנים עשר" ,ושם בארוכה אודות כתב היד
"וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו ,שירא מפני חיות
רעות .התחילו מריבות זו עם זו :זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו,
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד וזאת אומרת עלי יניח .מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת ,וזהו
פיורדא – זקינו של הברוך טעם ֹׁשָׁתיו (שם ,יח)".
ְמְַר ֲֲא ָ
שנאמר ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָה ֶֶא ֶֶבן ֲֲאֶׁשׁ ר ָׂׂשם ַ
באב ות פס קה הז והמא ב ד ור הרבי עי ,ובגר ים ד י בש ל י ש י לכאורה דברי רש"י צריכין ביאור .דהלימוד של "זאת אומרת עלי יניח"
הוא מכח דקשיא קראי אהדדי – דכתיב "ויקח מאבני" ,וכתיב "ויקח
ּוֶבֶגֶ ד ִלִ ְלְֹּבּׁש" (בראשית כח ,כ).
"ְוְ ָנָ ַַתן ִלִ י ֶלֶ ֶֶחם ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֶ את האבן" – וכן הוא בהדיא בחולין (צא ע"ב); ואם כן הוא מרישא דקרא.
המשך בעמוד ה
אציו תשרפ ד דרושים קדמונים
המשך מעמוד ד
ֵתֵָאֵכֵל" (ויקרא ו ,טז) – הואיל ועומר ושתי
ְנְַחת ֹּכֵּהֵ ן ָּכִּלִ יל ִּתְּהְֶיֶ ה ֹלא ָ
"ְוְָכָ ל ִִמ ַ
הלחם ולחם הפנים שלנו ,היאך הן נאכלין? כלומר ,אם יתנו הכהנים איתא במדרש (שמות רבה פי"ט ס"ד)" :שאל עקילס הגר את רבותינו :מה
מחצית השקל ,ומן השקלים באות המנחות ,הרי יש להם חלק בהן, ְוְֹאֵהֵ ב ֵּגּ ר ָלָ ֶֶתת לֹו ֶלֶ ֶֶחם ְוְִׂשְׂמְָלָ ה (דברים י ,יח) – הרי כל הבטחות שכתוב ֹ
ותהיה מנחת כהן שאינה נאכלת. שהבטיח את הגר ,שהוא נותן לו לחם ושמלה! אמר לו :יעקב ששמו
ּוֶבֶגֶ ד ִלִ ְלְֹּבּׁש (בראשית
ישראל כך שאל מלפני הקב"הְ ,וְ ָנָ ַַתן ִלִ י ֶלֶ ֶֶחם ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֶ
ועל כרחך צריך לומר דשבט לוי פטורים ממחצית השקל ,דכתיב "ָּכּל כח ,כ) ...אלא אמר יעקב :הבטיחני הקב"ה ...כשיעמיד ממני בנים
ֹעֵבֵ ר ַַעל ַַה ְּּפ ֻֻק ִִדים" (שמות ל ,יג) – מי שעבר על פקודיא ,כלומר על
ָָה ֹ כהנים ,אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה ...וכן כאן ,ואהב
המצוות .ובירושלמי שם אמר רבי יהודה :לפי שחטאו בחצי היום ,יתנו גר לתת לו לחם ושמלה – כלומר שמעמיד בנים מן הגר ,שאוכלים
מחצית השקל .ולפי זה אתיא שפיר כמאן דאמר דשבט לוי פטורים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה" .ולפני כן אמרו שם" :לפי שבנותיהן
ממחצית השקל :שאינו בא אלא לכפר על שחטאו בחצי היום ,ושבט נשאות לכהונה".
לוי לא חטאו ,כמבואר במדרשות. ויש לדקדק :מה ענין "יעקב ששמו ישראל" דוקא ,ולמה הזכירו כאן
ששמו "ישראל"?
אמנם בעין יעקב (שם ,ד"ה רבי יהודה) מבואר טעם אחר ,למה ציוה השם ונראה על פי מה דקיימא לן (קידושין עז ע"א) דבת הגר כשרה לכהונה,
ליתן מחצית השקל ,וזה לשונו" :להזהיר האדם ,שאפילו אין לאדם רק וכמו שאמרו במדרש "שבנותיהן נשאות לכהונה"; נמצא שהכהנים
דינר אחד ללחם ובגדים ,יחלקוהו – חציו לה' לכפר נפשו" ,עיין שם. העומדים מן הגר הם בני בנותיו ,דור שלישי לגר.
וזה סותר לגמרא שלנו (כתובות נ ע"א)" :המבזבז אל יבזבז יותר מחומש",
ויליף לה מדכתיב "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח ,כב) וטעם הדבר ,דאיתא (שבת קמו ע"א)" :בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה
– שני עשורים. זוהמא; ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" .ובאבות לא פסקה
הזוהמא עד שלשה דורות :אברהם יצא ממנו ישמעאל ,יצחק יצא ממנו
עשו ,ויעקב מטתו שלמה (ויקרא רבה פל"ו ס"ה) .והוא הדין בגר ,שעד
וזהו שאמר המדרש" :ונתן לי לחם לאכול" – שיהיו הכהנים אוכלין הדור השלישי לא פסקה ממנו הזוהמא ,ומן הדור השלישי ואילך אין
לחם הפנים .דקשה ,הלא "כל מנחת כהן כליל תהיה" ,והכהנים נותנים בו פסול לכהונה .ולכך בן בתו של גר ,שהוא דור שלישי ,כשר לכהונה.
מחצית השקל! ועל כרחך צריך לומר דשבט לוי פטורים ,משום
שהטעם הוא על שחטאו במחצית היום ,ושבט לוי לא חטאו – ולא אך אם כן קשה :מה אהבה יתירה יש כאן לגר ,הרי מן הדין ראוי הוא
כטעם העין יעקב ,ששייך גם בשבט לוי .ואם כן אין ראיה ממחצית לכהונה בדור השלישי? וצריך לומר ,שגם בדור השלישי עוד יש בו
השקל שחייב אדם ליתן חציו לה' לכפר נפשו ,ושפיר יש לומר "המבזבז מקצת זוהמא ,ואף על פי כן כשר הוא לכהונה – וזו היא האהבה :שאצל
אל יבזבז יותר מחומש" .ולכן סמך לזה "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו האבות הוצרך דור רביעי ,ובגרים די בדור השלישי.
לך" :דבלאו הכי היה מוכח ממחצית השקל שמן ההכרח ליתן חציו לה' וזה תלוי בשאלה ,אם ביעקב ,הדור השלישי לאבות ,עוד נשאר מקצת
לכפר ,ואם כן מותר לבזבז יותר; מה שאין כן עתה ,שהכהנים אוכלין זוהמא.
לחם הפנים .ודו"ק.
ויש להביא ראיה מהא דלא ביקש יצחק שיעמדו ממנו כהנים ,דהיינו
שיעקב ,הדור השלישי ,יהיה בעצמו כהן; אלא יעקב הוא שביקש על
בניו ,הדור הרביעי .דאי ביעקב כבר פסקה הזוהמא ,היה לו ליצחק
מאא"ז הגה"ק ר' דוד הלברשטאם זצ"ל אב"ד לבקש .אלא על כרחך שגם ביעקב עצמו היתה מקצת זוהמא ,ורק
קשאנוב – בן הדברי חיים מצאנז מבניו ואילך פסקה לגמרי.
והנה השם "ישראל" מורה שמטתו שלמה בלא פסולת :לא אברהם,
שיצא ממנו ישמעאל ,ולא יצחק ,שיצא ממנו עשו ,אלא יעקב[ .ועיין
הי צר הרע נע נש מ שום צ ובע – שמראה את ה ע בירה כמצוה
של"ה (פרשת וישלח ,תורה אור אות כו)" :וקודם שקיבל שינוי השם והברכה
מפי השם יתברך בעצמו ,עדיין היה בו רושם נגיעת סמאל בכף יריכו...
"ֶיֶ ׁש ְלְֵאֵל ָיָ ִִדי ַלַ ֲֲעׂשֹות ִִעָּמֶּכֶ ם ָָרע ֵוֵ אֹלֵקֵ י ֲֲא ִִביֶכֶ ם ֶֶא ֶֶמׁש ָָא ַַמר ֵאֵַלַ י ֵלֵ אֹמֹר ובאלו המעשים יצא זוהמת הנחש לגמרי ,ונשאר ירך יעקב נקי מכל
ַּדֵּּבר ִִעם ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמּטֹוב ַַעד ָָרע" (בראשית לא ,כט). ֶׁמר ְלְ ָך ִִמ ּ ִִהָּׁש ֶ סיג ומטתו שלמה ,ואז קרא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו את שמו
ישראל"].
ויש לפרש על פי מאמר הרה"ק הבעל שם טוב זי"ע ,על דברי חז"ל והשתא אתי שפיר מה שאמרו לו "יעקב ששמו ישראל" .שנקרא ישראל
(שבת עה ע"א)" :שוחט משום מאי מחייב? רב אמר משום צובע" וכו'; על שם שמטתו שלמה ,ואם כן יקשה :למה לא ביקש יצחק על יעקב
וכתבו התוס' דאשוחט דעלמא קאי. עצמו ,שהוא הדור השלישי? וצריך לומר שביעקב עצמו עוד היתה
מקצת זוהמא ,ורק בדור הרביעי פסקה לגמרי .ומזה ראיה שבגרים
וביאר הבעל שם טוב הקדוש ,דהכוונה על השטן ,הוא היצר הרע יש אהבה יתירה :שאף בדור השלישי ,שעוד יש בו מקצת זוהמא ,כשר
והמלאך המות ,אשר לעתיד לבא הקב"ה יעניש אותו וישחטנו .ופריך הוא לכהונה – וזו היא האהבה .כי באמת ידע עקילס הגר שהפסוק קאי
בגמרא" :שוחט" דעלמא – אמאי חייב? רצונו לומר :המלאך המות, על כהונה ,ורק זאת הקשה :מה אהבה יש בזה ,הרי מן הדין כך הוא?
שהרג ושחט את כל העולם ,מדוע יתחייב? והלא זה היה תפקידו, ולכך השיבוהו "יעקב ששמו ישראל" – ללמד שמן הדין עוד יש בדור
להסית בני אדם להחטיאם ואחר כך להורגם ,ומשמיא אוקים להכי! השלישי זוהמא ,ואינו כשר לכהונה אלא מחמת אהבה .ודו"ק.
מכת"י תלמידו ,כת"י ירושלים ,הספרייה הלאומית ,מספר 10998
ומתרצינן" :משום צובע" – שהוא הסית ודיבר על לב האדם שעבירה
פלונית מצוה היא ,ועל ידי זה הפילו ברשתו .ודבר זה אין ברשותו מאא"ז הג"ר יעקב מלינסק זצ"ל – אבי אביו
לעשות ,לסמות עיניו בזה; והלכך ענוש יענש.
של הרה"ק מראפשיץ
והנה ידוע מכל הספרים הקדושים ,שלבן רומז על היצר הרע .וקאמר שבט לו י פטור ממחצי ת הש קל – אין מבזבזין י ותר מח ומ ש
ליעקב" :יש לאל ידי לעשות עמכם רע" – כלומר ,לפתותכם שתעשו ּוֶבֶגֶ ד ִלִ ְלְֹּבּׁשְ ...וְֹכֹל ֲֲאֶׁשׁ ר ִּתֶּּתּ ן ִלִ י ַַעֵּׂשׂ ר ֲֲא ַַעְּׂש ֶֶׂרּנּו ָלָ ְך"
"ְוְ ָנָ ַַתן ִלִ י ֶלֶ ֶֶחם ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֶ
חטא ודבר רע" .ואלקי אביכם אמש אמר אלי :השמר לך מדבר עם (בראשית כח ,כ–כב).
יעקב מטוב עד רע" – פירוש :שדבר זה אסרני הקב"ה ,לתאר ליעקב
ולהסיתו בתחלה דמעשה זה מצוה היא ,ובסופו ימצא שעשה דבר רע. איתא במדרש (בראשית רבה פ"ע ס"ה)" :ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"
וזהו "מטוב עד רע". – שיהיו הכהנים אוכלין לחם הפנים; ובתריה" :וכל אשר תתן לי עשר
אעשרנו לך" .ויש להבין מה ענין זה לזה.
ונראה ,דהנה שנינו (שקלים פ"א מ"ד) :הכהנים דורשין מקרא זה לעצמן:
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
אציו תשרפ ה דרושים קדמונים
הודעה לקוראים
על הגליון המוקצר ,ועל הספר "תאומי צביה"
ודאי הרגשתם שבשבועות האחרונים יוצא הגליון מוקצר ,וחסרים בו כמה מדורים .הסיבה
היא שאני טרוד בהכנת ספרי החדש "תאומי צביה" לדפוס ,וגם בהשגת נדבנים שיסייעו
בהוצאות הדפסתו .ע"כ אבקש את סליחתכם ,ואקוה שבעזה"י יחזור הגליון בקרוב למתכונתו
המלאה.
בעמודים הבאים מצורפת דוגמא מן הספר לפרשת ויצא ,כדי שיטעמו הקוראים מעט מן
הנופת.
❖❖❖
הרוצה להשתתף בהוצאות הדפסת הספר ולזכות בזכות הרבים ,יפנה לכתובת:
arichimishemirim@gmail.com
