gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שנה ב‬ ‫גליון נד‬ ‫שנת תשפ״ז‬ ‫אציו תשרפ‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים‬ ‫ַׁבע"‪ ,‬מבארה של בכורה‪ ,‬שלא תתחלל השבועה‪.‬‬ ‫ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ‬ ‫יציאת יעקב מפני שבועת הבכורה‬ ‫צנצנת מנחם – להג"ר מנחם מענדל בן הג"ר צבי הירש‪ ,‬אב"ד הולשוב‪ ,‬זמיגראד וונגרוב –‬ ‫ַׁבע ַוַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ָָח ָָרָנָ ה" (בראשית כח‪ ,‬י)‪ .‬ואמרו במדרש‬ ‫"ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ‬ ‫נדפס ב'בערלין' שנת ת"פ‬ ‫(בראשית רבה פס"ח ס"ז)‪ :‬רב הונא אמר‪ ,‬מבארה של בכורה‪ .‬אמר‪ :‬שלא‬ ‫עשו פירש טעמו בשעת המכירה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה‪ ,‬ויאמר לי כך היית מרמה בי‬ ‫ְׁבְָעה‬ ‫"ִהָּׁש ָ‬ ‫ונוטל את בכורתי‪ ,‬ונמצאתי מאבד אותה שבועה‪ ,‬שנאמר ִ‬ ‫דברים שבלב‬ ‫ִּלּ י ַּכּּיֹום" (בראשית כה‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫"ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות ְוְָלָ ָּמּ ה ֶּזּ ה ִלִ י‬ ‫ויש לדקדק במה שאמר עשו ִ‬ ‫ויש מן המפרשים שהיתה לפניהם הגירסא "ונוטל את ברכתי"‪.‬‬ ‫ְּּבֹכ ָָֹרה" (בראשית כה‪ ,‬לב)‪ .‬ופירש החזקוני‪ :‬ירושת ארץ ישראל תלויה‬ ‫ודברי המדרש סתומים‪ ,‬ובביאורם נאמרו כמה דרכים‪.‬‬ ‫בבכורה‪ ,‬והירושה אינה באה עד לאחר ארבע מאות שנה‪ .‬והואיל‬ ‫ואיני חי עד אותו זמן‪ ,‬מה ריוח יש לי בה‪ ,‬ומה אני מפסיד אם‬ ‫מכירת הבכורה הפסידה לעשו את רחל‬ ‫אמכרנה? ותמוה‪ :‬וכי דרכו של מוכר לבזות את סחורתו?‬ ‫ויש לדקדק‪ :‬וכי עתה דוקא נתיירא יעקב שמא יתחרט עשו על‬ ‫אלא שכוונת עשו היתה לפתוח לעצמו פתח לבטל את המקח‪.‬‬ ‫המכירה? ועוד‪" ,‬כך היית מרמה בי" משמע שנתחדש לעשו עתה‬ ‫שהרי מי שמכר את נכסיו על דעת לעלות לארץ ישראל‪ ,‬ולבסוף לא‬ ‫דבר רמאות‪ ,‬שלא ידע ממנו בשעת המכירה‪ .‬ומהו?‬ ‫עלה‪ ,‬אם לא אמר כלום בשעת המכירה‪ ,‬המקח קיים‪ ,‬דהוו דברים‬ ‫שבלב‪ ,‬ודברים שבלב אינם דברים‪ .‬אבל אם אמר בשעת המכירה‬ ‫ְצְָחק ֶֶאת ַיַ ֲֲעֹקֹב ַוַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ַּּפ ֶּּדָנָ ה ֲֲא ָָרם‬ ‫ויש לומר‪ ,‬על פי מה שכתוב "ַוַ ִּיְּׁשַׁלַ ח ִיִ ָ‬ ‫שעל דעת כן הוא מוכר‪ ,‬ולא עלה‪ ,‬המקח בטל (חושן משפט סימן רז)‪.‬‬ ‫ְבְָקה ֵאֵ ם ַיַ ֲֲעֹקֹב ְוְֵעֵ ָׂׂשו" (בראשית כח‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫ֶֶאל ָלָ ָָבן ֶּבּ ן ְּּבתּוֵאֵל ָָה ֲֲא ַַר ִּּמי ֲֲא ִִחי ִִר ָ‬ ‫ופירש רש"י‪ :‬איני יודע מה מלמדנו‪.‬‬ ‫ועשו פירש בשעת המכירה שאינו מוכר אלא משום שלא יזכה‬ ‫לרשת את הארץ‪ .‬ונמצא שאם יתברר שיש בידו לזכות בה‪ ,‬בטלה‬ ‫דהנה כל העולם היו אומרים‪ :‬שתי בנות ללבן ושני בנים ליצחק‪,‬‬ ‫המכירה‪ .‬וידוע שהברכות אינן שייכות אלא לבעל הבכורה‪ ,‬ואם כן‬ ‫הגדולה לגדול והקטנה לקטן‪ .‬ועל זה היתה לאה בוכה עד שנעשו‬ ‫יתבטלו עמה גם הברכות‪.‬‬ ‫עיניה רכות‪ ,‬והתפללה שתנתן לקטן‪ ,‬הוא יעקב‪.‬‬ ‫ְׁבְָעה ִּלּ י ַּכּּיֹום" (בראשית כה‪,‬‬ ‫"ִהָּׁש ָ‬‫ויעקב הבין את כוונתו‪ ,‬ולכן אמר לו ִ‬ ‫אמנם משקנה יעקב את הבכורה‪ ,‬נעשה הוא הגדול ועשו הקטן‪.‬‬ ‫לג)‪ ,‬שבשבועה תתבטל מחשבתו‪.‬‬ ‫ואם כן תפלתה של לאה‪ ,‬שתנתן "לקטן"‪ ,‬מוליכה אותה עתה אל‬ ‫עשו‪ ,‬ויעקב ישא את רחל‪.‬‬ ‫ולפי זה מובן מה שאמר עשו "ַוַ ַּיְּעְְקְֵבִֵנִ י ֶזֶ ה ַַפ ֲֲע ַַמִיִ ם" (בראשית כז‪ ,‬לו)‪,‬‬ ‫שעל ידי שנטל יעקב את הברכות יתבטל גם מקח הבכורה‪ .‬וכך‬ ‫ולכן ציוה יצחק את יעקב‪ ,‬שכשיבוא לבית לבן יאמר שרבקה היא‬ ‫אמר‪ :‬כל זמן שלא נטלת את ברכתי‪ ,‬היתה הסיבה של "הנה אנכי‬ ‫"אם יעקב" תחלה‪ ,‬ורק אחר כך "ועשו"‪ ,‬כי יעקב הוא הגדול‪ .‬ובודאי‬ ‫הולך למות" עומדת במקומה‪ ,‬והייתי סבור שאין לי שום דרך לזכות‬ ‫שמעו שרחל היתה יפת תואר‪ ,‬ונמצא שעל ידי זה תהיה רחל ליעקב‪,‬‬ ‫בארץ‪ .‬אבל עתה שאני רואה שרדפת אחר הברכות‪ ,‬למה לך כל‬ ‫מכח תפלתה של לאה‪ ,‬ודו"ק‪ .‬והאמת כן הוא‪ ,‬שלא זו בלבד שקנה‬ ‫הטרחה הזאת? על כרחך בשביל ארץ ישראל‪ .‬ואם כן גם אני רוצה‬ ‫יעקב את הבכורה‪ ,‬אלא שגם היה הוא הבכור באמת‪.‬‬ ‫לבטל את המקח‪ ,‬ואף שנשבעתי‪ ,‬יכול אני להתיר את השבועה‪.‬‬ ‫ְׁשָׁמֵעֵ אל ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת"‬ ‫וכשהבין עשו את זה‪ַ" ,‬וַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ֵעֵ ָׂׂשו ֶֶאל ִיִ ָ‬ ‫ותניא (נדרים סה ע"א)‪ :‬הנודר על דעת חבירו אין מתירין לו אלא‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬ט)‪ ,‬שלא רצה את לאה‪ ,‬שעיניה רכות‪.‬‬ ‫ַׁבע"‪ ,‬מבארה של בכורה‪ .‬שראה‬ ‫בפניו‪ .‬וזהו "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ‬ ‫ואת זה לא הבין בשעת המכירה‪ .‬שהוא סבר שיעקב קונה את‬ ‫יעקב שעשו מבקש להתיר את שבועת הבכורה‪ ,‬ועמה יתבטלו גם‬ ‫הבכורה בשביל העבודה שבה‪ ,‬שבה תלוי העולם הבא‪ ,‬ועשו כפר‬ ‫הברכות‪ ,‬ולכן יצא משם‪ ,‬שלא תהיה ההתרה בפניו‪ ,‬ולא יוכל עשו‬ ‫"ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות‬ ‫בתחיית המתים ובעולם הבא‪ .‬ולכן אמר ִ‬ ‫להתיר‪.‬‬ ‫ְוְָלָ ָּמּ ה ֶּזּ ה ִלִ י ְּּבֹכ ָָֹרה" (בראשית כה‪ ,‬לב)‪.‬‬ ‫ובזה מיושבת גם סמיכות הפרשה‪ :‬תחלה "ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת ַּבּ ת‬ ‫אבל עתה‪ ,‬כשהוצרך ללכת אל ישמעאל‪ ,‬ראה בעיניו שעל ידי‬ ‫ְׁשָׁמֵעֵ אל" (בראשית כח‪ ,‬ט)‪ ,‬ומיד אחר כך "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב"‪ .‬שכתב‬ ‫ִיִ ָ‬ ‫המכירה הפסיד את רחל‪ ,‬שהיא מעניני העולם הזה‪ ,‬שבו הוא חפץ‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ב‬ ‫ובודאי יתחרט‪ ,‬ויטען שרימהו‪ ,‬ויבקש להרוג את יעקב‪ .‬על כן "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא‬ ‫ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף‬ ‫אוצר דרוש וחידוד משנות ש'‪-‬תקצ"ט‬ ‫עמוד ג‬ ‫עמוד א‬ ‫אציו תשרפ‬ ‫א‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד א‬ ‫זו? אמר לו‪ :‬כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה‪ .‬אמר‪ :‬אני‬ ‫החזקוני‪ ,‬שאמר עשו‪ :‬בברכות האחרונות נתן יצחק ליעקב את‬ ‫הולך למות על ידה‪ ,‬אם כן מה חפץ לי בה? ואם כן אין מתירין לו‬ ‫ארץ כנען‪ ,‬וציוהו לקחת אשה ממשפחתו ולא מבנות כנען‪ ,‬ומה‬ ‫אלא ברצון יעקב‪ ,‬ולכן בטח יעקב על השבועה‪.‬‬ ‫שנשאתי מבנות כנען הוא שהפסיד ממני את הארץ‪ .‬הלך ולקח את‬ ‫בת ישמעאל‪ ,‬ואמר‪ :‬שמא מעתה אזכה לנחלת אברהם‪.‬‬ ‫אבל עתה שנטל יעקב את הברכות על ידי הבכורה‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫רש"י (בראשית כז‪ ,‬לו)‪ ,‬שאמר יצחק "עכשיו לבכור ברכתי‪ ,‬גם ברוך‬ ‫הרי שכל מגמתו של עשו היתה לזכות בארץ ולבטל את מקח‬ ‫יהיה"‪ ,‬נתגלה למפרע שהבכורה היתה שוה הרבה יותר ממה שנתן‬ ‫הבכורה‪ ,‬ולא היה חסר לו אלא להתיר את השבועה‪ .‬ולכן "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא‬ ‫עבורה‪ ,‬ושבטעות מכרה עשו‪ ,‬ואין כאן קבלת טובה כלל‪ .‬ואם כן‬ ‫ַיַ ֲֲעֹקֹב"‪ ,‬שלא יוכל עשו להתירה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫יכול עשו להתיר את השבועה אף בעל כרחו של יעקב‪ ,‬אלא שצריך‬ ‫שתי ידות – להג"ר אברהם בן הג"ר חזקי' חזקוני – נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ו‬ ‫שתהא ההתרה בפניו‪ ,‬מפני החשד‪.‬‬ ‫מערי מקלט ילפינן שאין התרת שבועה לגוי‬ ‫וזהו שאמר המדרש‪ :‬שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה‪,‬‬ ‫ויאמר לי "כך היית מרמה בי ונוטל את ברכתי"‪ .‬ואם כן אין זו קבלת‬ ‫ולכאורה קשה‪ :‬אם משום זה‪ ,‬לא היה יעקב צריך לצאת משם‪ ,‬שהרי‬ ‫טובה‪ ,‬ויהא בידו להתיר את השבועה‪" ,‬ונמצאתי מאבד אותה‬ ‫אפשר להתיר לעשו את שבועתו‪ .‬ואין לומר שהתרת שבועה אינה‬ ‫שבועה"‪ .‬ולהכי יצא יעקב ופירש ממנו‪ ,‬שאז לא יוכל עשו להתיר‬ ‫אלא בישראל‪ ,‬שהרי אמרו (סנהדרין נט ע"א)‪ :‬ליכא מידעם דלישראל‬ ‫שלא בפניו‪ .‬שאף שאין כאן קבלת טובה‪ ,‬מכל מקום משום חשד‬ ‫שרי ולגוי אסיר‪.‬‬ ‫איכא‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ועל כן הקדים המדרש (תנחומא ויצא סי' א) לפסוק זה‪ :‬ילמדנו רבינו‪,‬‬ ‫ההורג נפש בשגגה להיכן גולה? לערי מקלט‪ ,‬שלש בעבר הירדן‬ ‫יעלת חן – להג"ר ארי' יהודה ליב בן הג"ר יוסף תאומים – נדפס ב'זאלקווא' שנת תקס"ב‬ ‫ושלש בארץ כנען‪.‬‬ ‫ְרְָּבִּעים ּוְׁשׁ ַּתִּיִ ם ִִעיר"‬ ‫ִּתְּּתנּו ַַא ִ‬ ‫יֶהם ּ‬ ‫וקשה‪ :‬ותו ליכא? והכתיב "ַוַ ֲֲעֵלֵ ֶ‬ ‫תשובת עשו החזירתו לעבודה‪ ,‬ויעקב יצא‬ ‫(במדבר לה‪ ,‬ו)! ובאמת כן הקשתה הגמרא (מכות י ע"א)‪ ,‬ומשני אביי‪:‬‬ ‫שלא תהיה איבה‬ ‫הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת‪ ,‬והללו לדעת קולטות‪ ,‬שלא‬ ‫לדעת אינן קולטות‪.‬‬ ‫והמדרש הלז אומר דרשני‪ .‬מה נפשך? אם כדין יערער עשו‪ ,‬מה‬ ‫תועיל יציאתו מבאר שבע לחרן? ואם שלא כדין יערער‪ ,‬על מה‬ ‫והקשה המהרש"א‪ :‬הרי שנינו (מכות יג ע"א)‪ :‬מעלים היו שכר ללוים‪,‬‬ ‫ולמה יצא? ועוד‪ ,‬מה ענין סמיכות "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב" לסוף הפרשה‬ ‫דברי רבי יהודה‪ ,‬רבי מאיר אומר לא היו מעלים‪ .‬ופירש רש"י‪,‬‬ ‫ְׁשָׁמֵעֵ אל"‬ ‫ְׁשָׁמֵעֵ אל ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת ַּבּ ת ִיִ ָ‬ ‫שלפניה‪ַ" ,‬וַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ֵעֵ ָׂׂשו ֶֶאל ִיִ ָ‬ ‫שהרוצחים היו שוכרים מהם בתי דירה‪ .‬ואמר רב כהנא‪ :‬מחלוקת‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬ט)?‬ ‫בשש‪ ,‬דמר סבר "לכם" לקליטה‪ ,‬ומר סבר "לכם" לכל צרכיכם‪,‬‬ ‫אבל בארבעים ושתים דברי הכל מעלין להם שכר‪ .‬ואם כן מנלן‬ ‫ונקדים מה שכתב בספר יד יוסף‪ .‬כהן שמכר את כהונתו לזר‪ ,‬אין‬ ‫שהחילוק הוא בין לדעת לשלא לדעת? שמא החילוק הוא בשכר‪,‬‬ ‫במכירתו ממש‪ ,‬שזר ששימש במיתה‪ .‬ואם כן הבכורה‪ ,‬שהיה לה‬ ‫שבשש אין מעלין ובארבעים ושתים מעלין‪.‬‬ ‫דין כהונה‪ ,‬היאך יכול בכור למכרה לבן פשוט? ועל זה שאלו‪ :‬מה‬ ‫וצריך לומר‪ ,‬ש"לכם" אינו בא ללמד "לכל צרכיכם"‪ ,‬אלא כמו‬ ‫ראה יעקב למסור נפשו על הבכורה? ותירץ‪ :‬עד שלא הוקם המשכן‬ ‫שאמרו במדרש‪" :‬לכם"‪ ,‬ולא לגוים‪ ,‬שהגוי אפילו בשוגג נהרג‪.‬‬ ‫היתה העבודה בבכורות‪ ,‬ומשהוקם ניטלה מהם וניתנה ללוים‪ ,‬לפי‬ ‫שהבכורות חטאו בעגל‪ ,‬והלוים לא היה להם חלק בו‪ .‬וכן עשו‪,‬‬ ‫ושוב קשה‪ :‬ליכא מידעם דלישראל שרי ולגוי אסיר! וצריך לומר‪:‬‬ ‫כיון שעבר אותו רשע על שלש עבירות‪ ,‬עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות‬ ‫היכא דגלי גלי‪ .‬כיון שגילתה לנו התורה כאן בפירוש שהגוי חמור‬ ‫ושפיכות דמים‪ ,‬נפסל מן העבודה‪.‬‬ ‫מישראל‪ ,‬שוב אין אומרים "ליכא מידעם"‪.‬‬ ‫ואם כן גם התרת שבועה אינה אלא בישראל ולא בגוי‪ .‬ולכך "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא‬ ‫והנה איתא במדרש (בראשית רבה פס"ז סי"ג)‪" :‬וילך עשו אל ישמעאל"‪,‬‬ ‫ַׁבע"‪ ,‬מבארה של בכורה‪ ,‬שלא יערער עשו ויעבור על‬ ‫ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ‬ ‫מלמד שעשה עשו תשובה‪" .‬מחלת"‪ ,‬שמחל לו הקב"ה על כל‬ ‫שבועתו‪ ,‬ואי אפשר להתירה לו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עונותיו‪ .‬ואם כן‪ ,‬כשעשה תשובה חזר להכשרו הראשון‪ ,‬לעבודה‬ ‫תפארת צבי – להג"ר צבי הירש בן הג"ר ניסן – נדפס ב'אמשטרדם' שנת תקט"ו‬ ‫שבבכורות‪.‬‬ ‫ואיתא ביומא (יב ע"ב)‪ :‬כהן גדול שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו‪,‬‬ ‫משבטלה טובת העדשים‪ ,‬לא נשאר אלא‬ ‫הראשון חוזר לעבודתו‪ ,‬והשני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן‬ ‫שאין מתירין שלא בפניו‬ ‫הדיוט‪ ,‬וקיימא לן כרבי יוסי‪ .‬וטעמו‪ ,‬שאינו ראוי לכהן גדול משום‬ ‫איבה‪ ,‬שלא תהיה לראשון צרה בצדו‪.‬‬ ‫והוא תמוה‪ :‬וכי משום שיצא יעקב לא יערער עשו? וגם "ונמצאתי‬ ‫מאבד אותה שבועה" אינו מובן‪.‬‬ ‫וזהו שאמר המדרש‪ :‬שלא יבוא עשו ויערער על הבכורה ויאמר‪ :‬עד‬ ‫ונראה לבאר‪ .‬דהנה יעקב אמר לעשו "השבעה לי"‪ ,‬ומוכח שלא‬ ‫עכשיו הייתי פסול לעבודה‪ ,‬מחמת שעבדתי עבודה זרה ושפכתי‬ ‫בטח בו בלא שבועה‪ .‬ולכאורה מה הועיל בזה‪ ,‬הרי עשו יכול להתיר‬ ‫דמים‪ ,‬אבל עכשיו שעשיתי תשובה‪ ,‬אני חוזר לעבודתי הראשונה‪.‬‬ ‫את שבועתו‪ ,‬כמו שאמר פרעה ליוסף "זיל איתשיל אשבועתך"‬ ‫וכי תימא‪ ,‬מה איכפת ליה ליעקב? הלא כל טעמו שקנה ממנו את‬ ‫(סוטה לו ע"ב)‪.‬‬ ‫הבכורה הוא שאמר "אין רשע זה כדאי שיקריב"‪ ,‬ועכשיו שעשה‬ ‫אך באמת ניחא‪ ,‬דאיתא בנדרים (סה ע"א)‪ ,‬שהנשבע על דעת חבירו‬ ‫תשובה ראוי הוא להקריב‪ .‬זה אינו‪ ,‬שאם יחזור עשו לעבודתו‪ ,‬לא‬ ‫אין מתירין לו אלא בפניו‪ .‬ובירושלמי נאמרו בזה שני טעמים‪ :‬מפני‬ ‫יהיה יעקב ראוי לעבודה משום איבה‪ ,‬כמו השני שבכהן גדול‪.‬‬ ‫הבושה‪ ,‬שיתבייש מחבירו‪ ,‬שהנדר היה לטובתו; ומפני החשד‪,‬‬ ‫שחבירו לא ידע מן ההיתר ויחשדנו שעובר על שבועתו‪.‬‬ ‫וכי תימא‪ ,‬אם כן למה הוצרך יעקב לצאת מבאר שבע? ישב בביתו‬ ‫ולא יעבוד! זה אינו‪ ,‬שאם כן "ונמצאתי מאבד אותה שבועה"‪,‬‬ ‫ולהלכה (יורה דעה סימן רכח) שני הטעמים קיימים‪ .‬כשנשבע בשביל‬ ‫שנמצא עשו עובר על השבועה שנשבע לו‪ .‬לכך יצא למקום אחר‪.‬‬ ‫טובה שעשה לו חבירו‪ ,‬אין מתירין לו אלא ברצון חבירו‪ .‬וכשנשבע‬ ‫ואז לא תהיה לעשו צרה בצדו‪ ,‬ויוכל גם יעקב לעבוד‪ ,‬ויקיים עשו‬ ‫מעצמו‪ ,‬מתירין לו אף שלא ברצונו‪ ,‬אלא שצריך להודיעו‪ ,‬מפני‬ ‫את שבועתו‪ ,‬כיון ששניהם עובדים ואין כאן איבה‪.‬‬ ‫החשד‪ .‬ובפניו‪ ,‬שאין כאן חשד‪ ,‬מתירין לו אף בעל כרחו‪.‬‬ ‫ועשו נשבע ליעקב בשביל הטובה שעשה לו‪ ,‬שהאכילו עדשים‪.‬‬ ‫שם משמואל – להג"ר שמואל סאליר בן הג"ר אברהם – נדפס ב'לבוב' שנת תקע"ז‬ ‫שהרי הבכורה היתה נבזית בעיניו ולא היתה שוה אצלו יותר מזה‪,‬‬ ‫כמו שפירש רש"י (בראשית כה‪ ,‬לב)‪ ,‬שאמר עשו‪ :‬מה טיבה של עבודה‬ ‫אציו תשרפ‬ ‫ב‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרב צב"י הירש מייזליש‬ ‫ענינים שונים‬ ‫מאמר כ חלק ו‬ ‫בדיני קריאת‬ ‫התורה והמסתעף‬ ‫השואל‪ ,‬שאפשר לקרות את הה"א בחולם כרחבו – ולא‬ ‫גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר‬ ‫נתחשב בזה כלל; וכל שכן במגרשיהן‪ ,‬שאי אפשר לקרותו‬ ‫תורה‪ ,‬על פי פסק הרמ"א – חלק ו‬ ‫באופן אחר‪ .‬ושם הכשיר!‬ ‫והפרי מגדים הוסיף קושיא שניה‪ :‬אם מכשירין במגרשיהן‬ ‫פתיחה – טענת תלמידי החכמים‬ ‫מפני ש"אורחא דקרא להחליף מ"ם בנו"ן" – נכשיר כל חילוף‬ ‫כמה תלמידי חכמים שאלוני‪ ,‬אחר שקראו את החלקים‬ ‫אותיות ממוצא אחד‪ ,‬כגון נשכה ולשכה‪.‬‬ ‫הקודמים‪ :‬האם משוכנע אני שאכן לזה כיוון המגן אברהם?‬ ‫ולפי דרכנו שתי הקושיות נענות ממקור אחד‪ .‬המגן אברהם‬ ‫והודיתי להם שיש קושי בדבר‪ :‬שאם הדרך שהצעתי נכונה‬ ‫לא שאל לא על המשמעות ולא על הקריאה‪ ,‬אלא שאלה‬ ‫– הרי בדברי המגן אברהם חסר העיקר‪ .‬הוא כותב "לא‬ ‫אחת‪ :‬האם טעות כזו מצויה אצל הסופרים‪ .‬ברחבה – תיבת‬ ‫בקיאינן"‪ ,‬ואינו אומר שכוונתו לשכיחות; הוא מביא את‬ ‫רחבו לעולם אינה נכתבת בה"א‪ ,‬ואין סופר טועה בה; אינה‬ ‫הגמרא‪ ,‬ואינו אומר שאינה אלא הגדרה‪ .‬ומנין לנו להעמיס‬ ‫מן הסוג‪ ,‬וטעות גמור היא‪ .‬במגרשיהן – שניהם נמצאים‬ ‫בדבריו מה שלא כתב?‬ ‫באותה פרשה גופא‪" ,‬ומגרשיהם" ו"מגרשיהן"‪ ,‬ושניהם נכונים‬ ‫אלא שידוע שהמגן אברהם מקצר ביותר‪ ,‬וכמו שכתב החיד"א‬ ‫במקומם; מצוי שיטעה בה הסופר‪ ,‬והיא מן הסוג‪ .‬ונשכה‬ ‫בראש דוד (פרשת לך לך) ‪" :‬וכבר ידוע דהוא מקצר ביותר‪ ,‬ויהיה‬ ‫ולשכה – לא נמצא כן‪ ,‬ואין הטעות מצויה‪ .‬ובזה גם הצמח‬ ‫הקצ"ר אמיץ‪ ...‬והרגיל בלשון מגן אברהם ידע שפיר כמה‬ ‫צדק עצמו מתבאר‪ :‬שעיקר טעמו – "נמצא כן בהך פרשה‬ ‫קצרן הוא"‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה שחסר בלשונו אינו קושיא – שכך‬ ‫גופא" – ולא ההיתר הכללי של התחלפות מ"ם ונו"ן‪.‬‬ ‫דרכו‪ .‬והשאלה האמיתית היא‪ :‬האם מה שכתב מתיישב בדרך‬ ‫זו יותר מבכל דרך אחרת‪ .‬ולכך נחזור על הדברים בקצרה‪.‬‬ ‫עוד הרווחנו – התמיהות על לשון המגן אברהם‬ ‫ועוד שלוש תמיהות שהעלינו בחלק השלישי מתיישבות‬ ‫חזרה על המהלך‬ ‫בדרך זו‪.‬‬ ‫הרמ"א (סימן קמג סעיף ד) פסק שאין מוציאין ספר תורה אחר‬ ‫תמיהת המנחת חינוך‪ :‬למה הוצרך הרמ"א לטעם "שאין‬ ‫משום חסירות ויתירות‪ ,‬אלא דוקא בטעות גמור‪ .‬והמגן‬ ‫ספרי תורה שלנו מדוייקים"‪ ,‬ולא נתן את הטעם הפשוט‬ ‫אברהם (סק"ז) הזכיר על זה את הגמרא דקידושין‪" :‬דדוקא‬ ‫יותר – דאפשר שספר זה כשר? – ולדרכנו אין זה טעם כלל‪:‬‬ ‫בחסירות ויתירות לא בקיאינן‪ ,‬ואם כן שמא האחרת גם כן‬ ‫"לא בקיאינן" אינו טעם להכשיר את הספר הזה‪ ,‬אלא סימן‬ ‫אינו מדויק"‪.‬‬ ‫לסוג הטעות המצויה‪ .‬והטעם האחד והיחיד הוא זה שכתב‬ ‫דו"ז המנחת חינוך הבין בדבריו – וכן אכן משמע מפשטות‬ ‫הרמ"א‪.‬‬ ‫לשונו – שהטעם הוא מצד הספר הזה‪ :‬כיון שאין אנו בקיאין‪,‬‬ ‫ואיך פירש המגן אברהם את הרמ"א שלא כדבריו בדרכי‬ ‫שמא ספר זה‪ ,‬שנמצא בו החסר או היתיר‪ ,‬אינו פסול כלל‪,‬‬ ‫משה‪ ,‬שהאריך בטעם ההיתר ולא הזכיר את הגמרא כלל?‬ ‫שכך צריך להיות באמת‪.‬‬ ‫– ולדרכנו לא פירשו שלא כדבריו‪ :‬המגן אברהם אינו תולה‬ ‫אמנם מלשון הרמ"א עצמו – "שאין ספרי תורה שלנו‬ ‫את ההיתר בגמרא‪ ,‬אלא מביאה להעיד שסוג זה שכיח מאז‬ ‫מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר" – וביתר‬ ‫ומקדם – והוא "שכיח בשאר ספרים" של הדרכי משה‪.‬‬ ‫הרחבה בדרכי משה‪ ,‬מבואר שאין זה הטעם‪ .‬ודאי שספר זה‬ ‫ולמה לנו שני טעמים? – ואין כאן שני טעמים‪ :‬טעם אחד‬ ‫יש בו פגם; אלא שכיון שנולד בו פגם‪ ,‬הרי גם שאר הספרים‬ ‫והגדרה אחת‪ .‬ובזה מובן גם "אבל טעות גמור פשיטא‬ ‫המונחים בארון הקודש בחזקת אותו פגם‪ ,‬שאין ריוח בהוצאת‬ ‫דפסול"‪ :‬טעות שאינה מן הסוג השכיח – לא נתעוררה עליה‬ ‫אחר‪ .‬והטעם לחזקה זו – שכיחות הטעות אצל הסופרים‪:‬‬ ‫ריעותא על שאר הספרים‪ ,‬ויש ריוח בהוצאת אחר‪.‬‬ ‫"דבעוונותינו לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו טעות כזה"‪.‬‬ ‫ובזה חידשנו‪ :‬שאפשר שגם המגן אברהם מודה לטעם זה‪,‬‬ ‫מה הרווחנו – הויכוח עם המהר"ם לובלין‬ ‫ולא בא לחלוק על הרמ"א‪ .‬ומה שהביא מגמרא דקידושין‬ ‫ובחלק הרביעי ראינו את המגן אברהם מפעיל את גדרו הלכה‬ ‫– לשני דברים הביאו‪ :‬האחד‪ ,‬להוכיח שטעויות כאלו כבר‬ ‫למעשה‪ .‬השואל במהר"ם טען מצד הקריאה – שאפשר‬ ‫היו מצויות בימי חז"ל‪ ,‬ולא נתחדש הדבר בעוונותינו בלבד;‬ ‫לקרות רחבה כרחבו – והמהר"ם השיב שגם באהלה יש דרש‪,‬‬ ‫והשני‪ ,‬להגדיר את סוג הטעויות שהיתר הרמ"א חל עליהן‬ ‫ואם כן שינוי לשון הוא‪ .‬והמגן אברהם‪" :‬לא היה צריך לכל‬ ‫– אותו סוג שאמרו עליו חז"ל "לא בקיאינן"‪ ,‬והוא הסוג‬ ‫זה"‪ .‬ושאלנו‪ :‬על פי מה חתך? שהרי שינוי הקריאה תלוי‬ ‫שהסופרים טועים בו‪ .‬וסופו של המגן אברהם מוכיח על‬ ‫בתשובת המהר"ם – שה"א אינה נושאת חולם בלי דרש‬ ‫תחילתו‪" :‬שמא האחרת גם כן אינו מדויק" – היא היא לשון‬ ‫– והמגן אברהם דוחה את תשובת המהר"ם כמיותרת‪ .‬לא‬ ‫הרמ"א‪" ,‬שהאחרת יהיה יותר כשר"‪ .‬הטעם – של הרמ"א‪,‬‬ ‫נשאר אלא השכיחות‪ :‬שבתיבת רחבו אין "לא בקיאינן"‪ ,‬כי‬ ‫בלשונו; והתוספת – ההגדרה בלבד‪.‬‬ ‫אין בה טעות מצויה‪.‬‬ ‫מה הרווחנו – הסתירה הגדולה‬ ‫סיכום‪ :‬הקצרן‪ ,‬ומה שמותר להעמיס בדבריו‬ ‫הריוח הבולט ביותר הוא יישוב הסתירה שבין שני הפסקים‬ ‫נחזור אל טענת התלמידי חכמים‪ .‬אמת שבלשון המגן אברהם‬ ‫שהמגן אברהם מביא זה אחר זה‪ .‬מחד גיסא הביא את פסק‬ ‫חסר העיקר‪ .‬אבל כנגד זה‪ ,‬ארבעה דברים בלשונו מתיישבים‬ ‫הצמח צדק הקדמון בחילוף "מגרשיהן" ב"מגרשיהם" –‬ ‫בדרך זו ואינם מתיישבים בדרך הפשוטה‪ :‬לשון "האחרת…‬ ‫שלכאורה הוא שינוי משמעות גמור‪ ,‬מנקבה לזכר‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫מדויק" הלקוחה מן הרמ"א; הסתירה בין רחבה למגרשיהן;‬ ‫לקרותו באופן אחר – ועם כל זה הכשיר‪ .‬ומאידך גיסא‪,‬‬ ‫"פשיטא דפסול" בטעות גמור; ו"לא היה צריך לכל זה" על‬ ‫בתשובת המהר"ם לובלין‪" ,‬רחבה" תחת "רחבו" – שאף הוא‬ ‫המהר"ם‪ .‬ומי שמקצר כדרכו של המגן אברהם – דנים אותו‬ ‫חילוף בין זכר לנקבה – לא די שפסק שמוציאין אחרת‪ ,‬אלא‬ ‫לפי מה שיוצא מדבריו‪ ,‬לא לפי מה שלא טרח לכתוב‪ .‬ועל כן‬ ‫כתב שהדבר פשוט עד שאין צורך בשום הסבר‪" :‬לא היה‬ ‫נראה לי שאכן לזה כיוון‪.‬‬ ‫צריך לכל זה"‪ .‬והלא שם היה מקום לצדד ולהכשיר‪ ,‬כטענת‬ ‫אציו תשרפ‬ ‫ג‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫אציו תשרפ‬ ‫ורש"י פירש תחילה סיפא דקרא‪" ,‬וישם מראשותיו"‪ ,‬וחזר לרישא‬ ‫מאא"ז הגה"ק מטאלטשווא‬ ‫דקרא‪ ,‬ולא תליא זה בזה כלל‪ .‬והוא תמוה‪.‬‬ ‫ונראה לפרש‪ .‬ובתחילה נדקדק בגמרא‪ ,‬דקאמר‪" :‬כתיב ויקח מאבני‬ ‫תשובה אינה מחזירה מה שכבר זכה בו אחר‬ ‫המקום‪ ,‬וכתיב ויקח את האבן‪ .‬אמר רבי יצחק‪ :‬מלמד שנתקבצו כל‬ ‫ַׁבע" (בראשית כח‪ ,‬י)‪ .‬ואיתא במדרש (בראשית רבה‬ ‫"ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ‬ ‫אותן אבנים למקום אחד‪ ,‬וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה‬ ‫פס"ח ס"ז)‪ :‬מבארה של בכורה‪ ,‬שאמר יעקב‪ :‬שמא יבוא עשו ויערער על‬ ‫ראשו‪ .‬תנא‪ :‬וכולן נבלעו באחד"‪ .‬דלכאורה הוא השלמת דברי רבי‬ ‫הבכורה שלקחתי ממנו‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬דבלאו הכי לא משני כלום; ואם כן מה "תנא" דקאמר?‬ ‫ויש לדקדק‪ :‬למה נקרא "באר שבע"‪ ,‬ומה ענין "שבע" לכאן?‬ ‫ונראה לי‪ ,‬דיש לתרץ בזה דברי התוספות שם (ד"ה כתיב)‪ ,‬שפירשו דלפי‬ ‫פשוטו לקח אבן אחת מאבני המקום‪ .‬ואם כן לא קשיא קראי‪ ,‬ומה‬ ‫ועוד איתא במדרש (שם פס"ג סי"ג)‪ :‬מה ראה יעקב שמסר נפשו על‬ ‫מקשה בגמרא?‬ ‫הבכורה? שראה שעד שלא הוקם המשכן היתה העבודה בבכורות‪,‬‬ ‫ומשהוקם המשכן ניטלה מן הבכורות וניתנה לכהנים‪ ,‬ואמר‪ :‬היאך‬ ‫אלא על כרחך הכי פירושו‪ .‬דהרמב"ם פסק (הלכות בית הבחירה פ"א ה"כ)‪:‬‬ ‫רשע זה עומד ומקריב? וגם זה תמוה‪ :‬מה ענין לכאן מה שלאחר הקמת‬ ‫אבן שנחצבה להדיוט אסורה לקודש‪ ,‬וכן אבן שנחצבה לבית הכנסת‬ ‫המשכן ניטלה העבודה מן הבכורות?‬ ‫אסורה להר הבית וכו'‪ .‬ותמה הכסף משנה‪ :‬מנא ליה דבית הכנסת‬ ‫מיקרי הדיוט? "ואפשר שמצא כן בשום מקום"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויבואר על פי מה שכתבו הקדמונים‪ ,‬שהתשובה מועלת לכפר מפני‬ ‫שהעבירה נחשבת כאונס וכשוגג‪ .‬והראיה על אונסו‪ ,‬שהרי מתחרט‬ ‫"ְוְָה ֶֶא ֶֶבן ַַהֹּזּאת" וגו'‬ ‫ולעניותי נראה להביא ראיה מכאן‪ .‬דקשה‪ ,‬דקאמר ָ‬ ‫ועוזב את מעשיו‪ .‬אבל אם לאחר העבירה ניטל ממנו הכבוד וניתן‬ ‫(שם‪ ,‬כב) – הא לקחה לעצמו‪ ,‬והוי ליה להדיוט‪ ,‬ואסורה לקודש! אלא‬ ‫לאחר‪ ,‬שוב אין התשובה מועלת להחזירו לו‪ .‬שהרי קיימא לן (עבודה זרה‬ ‫ודאי כדפירש התרגום‪[" :‬אהי] פלח עלה" וכו' – והוא בית הכנסת; והוי‬ ‫נד ע"א) "אונס רחמנא פטריה"‪ ,‬אבל לא אמרינן שהאונס מחייב לאחרים‬ ‫ליה מהדיוט להדיוט‪ .‬ואם כן ממילא מוכח דבית הכנסת מיקרי הדיוט‪.‬‬ ‫[עיין ש"ך חושן משפט סימן כא סק"ג]‪ .‬וכאן כבר זכה האחר במתנתו‪,‬‬ ‫אמנם אי אמרינן דפירוש הכתוב כפשוטו‪ ,‬דלהר הבית קאמר –‬ ‫ואין אונסו של זה מחייב את האחר לבטל את מתנתו‪.‬‬ ‫הקושיא במקומה עומדת‪ .‬וצריכנא לומר דיש חילוק‪ :‬אבן שנחצבה‬ ‫ובזה מתורץ‪ ,‬שאף שהבכורות ודאי עשו תשובה על העגל ונתכפר‬ ‫מתחילה לכך‪ ,‬שנעשה בה מעשה לשם הדיוט‪ ,‬אסורה לקודש; אבל‬ ‫להם עם כל ישראל‪ ,‬אף על פי כן לא הוחזרה להם העבודה‪ .‬כיון שכבר‬ ‫אבן שהיתה מונחת כבר ולקחה‪ ,‬אינה אלא כדבר שנשתמש בו הדיוט‪,‬‬ ‫זכו בה הכהנים‪ ,‬אין תשובתם מחייבת את הכהנים לבטל את מתנתם‪.‬‬ ‫ומותרת לקודש‪.‬‬ ‫והביא המדרש דבר זה לראיה גם על עשו‪ .‬שאף שעשה עשו תשובה‪,‬‬ ‫והנה לפי זה קשה‪ :‬מה היו אומרות "עלי יניח" וכו'? אדרבה‪ ,‬עדיף שלא‬ ‫כמו שאמרו על "ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָמ ֲֲחַלַ ת" (עיין רש"י בראשית לו‪ ,‬ג) שנמחלו לו‬ ‫ישתמש בו הדיוט כלל!‬ ‫עונותיו‪ ,‬מטעם שהעבירה נחשבת לו כאונס‪ ,‬מכל מקום אין יעקב‬ ‫ובאמת צריך ביאור לדברי התוספות שפירשו שלקח אבן אחת‪ :‬אם‬ ‫מחויב לבטל את מכירת הבכורה שכבר זכה בה‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫כן למה ליה קרא "מאבני המקום"? ועל כרחך צריך לומר‪ ,‬דבא לומר‬ ‫ובזה יש לפרש שיצא יעקב משם‪ ,‬שלא יבוא עשו ויערער לומר‪ :‬כיון‬ ‫דכבר הונחו שם אבנים ממש‪ ,‬ואם כן מותר ליקח מהן‪.‬‬ ‫שעשיתי תשובה‪ ,‬חוזרת לי נחלת העבודה שהיתה שלי‪.‬‬ ‫אך לפי זה קשה‪ ,‬למה אמרו "עלי יניח" וכו'‪ ,‬וכנזכר לעיל‪ .‬אלא על‬ ‫אך קשה‪ ,‬הלא אין תשובה מועלת לבן נח‪ .‬והראיה‪ ,‬שלא נצטוו אלא‬ ‫כרחך ליתא להאי סברא של התוספות‪ ,‬דלקח רק אבן אחת; ואם כן‬ ‫שבע מצוות‪ ,‬ואילו היתה תשובה מועלת להם‪ ,‬היו שמונה‪.‬‬ ‫קשיא קראי‪ .‬לכן אמר התנא "וכולן נבלעו באחד"‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ויש לתרץ על פי מה שאמרו בגמרא (סנהדרין נח ע"ב)‪ :‬נכרי ששבת חייב‬ ‫והנה עוד יש פירוש אחר‪" :‬והאבן" וגו' – שהיה מקום המזבח‪ .‬וקיימא‬ ‫מיתה‪ ,‬שנאמר "ְוְ יֹום ָוָ ַלַ ְיְָלָ ה ֹלא ִיִ ְׁשֹּׁבּתּו" (בראשית ח‪ ,‬כב)‪ .‬ופריך‪ :‬וליחשבה‬ ‫לן דבמזבח פסול להניף עליו ברזל‪ .‬ואי אמרינן דלקח אבן אחת ועשאה‬ ‫גבי שבע מצוות? ומשני‪ :‬כי קא חשיב שב ואל תעשה‪ ,‬קום עשה לא‬ ‫כמין מרזב – אם כן האבן פסולה למזבח‪ ,‬ואי אפשר לומר דכל אחת‬ ‫קא חשיב‪ .‬ולפי זה יש לומר שגם תשובה מועלת לבן נח‪ ,‬ואינה נמנית‬ ‫אמרה "עלי יניח" וכו'‪ .‬אבל אי לקח כמה אבנים‪ ,‬אפשר לומר דלא עשה‬ ‫בכלל שבע המצוות משום שהיא קום ועשה‪[ .‬ובאמת קיימא לן שאין‬ ‫שום מעשה באבנים‪ ,‬אלא שהניחן כמין מרזב‪ ,‬וכשרות למזבח‪ .‬ואם‬ ‫תשובה מועלת לבן נח‪ ,‬אבל מטעם אחר ולא מטעם זה‪].‬‬ ‫כן‪ ,‬דהיו כמה אבנים‪ ,‬קשה‪ :‬מהו "ויקח את האבן"? דאי אפשר לומר‬ ‫כפירוש התוספות‪ ,‬דלקח רק אבן אחת; אלא על כרחך דכולן נבלעו‬ ‫ַׁבע"‪ ,‬מבארה של בכורה‪ ,‬שלא יבוא עשו‬ ‫וזהו "ַוַ ֵּיּ ֵֵצא ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵ ר ָׁש ַ‬ ‫באחד‪.‬‬ ‫ויערער על הבכורה מחמת שעשה תשובה‪ .‬ו"שבע" רומז לראייתו‪,‬‬ ‫משבע מצוות בני נח‪ ,‬שאיסור השביתה בשבת‪ ,‬הנקראת "שבע"‪ ,‬אינו‬ ‫וזהו מה שפירש רש"י‪" :‬וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב" וכו'‪ ,‬ואמר‬ ‫נמנה בהן‪ ,‬וכמבואר‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫"עלי יניח"‪ .‬וקשה אהדדי‪ :‬הא האבן נפסלה לגבי מזבח! אלא שלקח‬ ‫הרבה; ואם כן חזרה הקושיא למקומה – כתיב "ויקח את האבן" – אלא‬ ‫על כרחך דנבלעו וכו'‪ .‬וזהו "ויקח את האבן" וכו'; דבלאו הכי אפשר‬ ‫מאא"ז החכם צבי‬ ‫לומר כפירוש התוספות‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫"ע שא ן כמ ין מר זב " – ולכ ן הוצרך "וכ ולן נ בלע ו באחד "‬ ‫מכתב יד שחלקו מהחכם צבי וחלקו מחתנו הג"ר ארי' ליב אב"ד אמשטרדם; הדפסתיו‬ ‫ֹׁשָׁתיו" (בראשית כח‪ ,‬יא)‪ .‬ופירש רש"י‪:‬‬‫ְמְַר ֲֲא ָ‬ ‫ֵמֵַאְבְֵנֵ י ַַהָּמּקֹום ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ַ‬ ‫"ַוַ ִּיּ ַּּקח ַ‬ ‫בספרי "דורות שנים עשר"‪ ,‬ושם בארוכה אודות כתב היד‬ ‫"וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו‪ ,‬שירא מפני חיות‬ ‫רעות‪ .‬התחילו מריבות זו עם זו‪ :‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪,‬‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד‬ ‫וזאת אומרת עלי יניח‪ .‬מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת‪ ,‬וזהו‬ ‫פיורדא – זקינו של הברוך טעם‬ ‫ֹׁשָׁתיו (שם‪ ,‬יח)"‪.‬‬ ‫ְמְַר ֲֲא ָ‬ ‫שנאמר ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ָָה ֶֶא ֶֶבן ֲֲאֶׁשׁ ר ָׂׂשם ַ‬ ‫באב ות פס קה הז והמא ב ד ור הרבי עי‪ ,‬ובגר ים ד י בש ל י ש י‬ ‫לכאורה דברי רש"י צריכין ביאור‪ .‬דהלימוד של "זאת אומרת עלי יניח"‬ ‫הוא מכח דקשיא קראי אהדדי – דכתיב "ויקח מאבני"‪ ,‬וכתיב "ויקח‬ ‫ּוֶבֶגֶ ד ִלִ ְלְֹּבּׁש" (בראשית כח‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫"ְוְ ָנָ ַַתן ִלִ י ֶלֶ ֶֶחם ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֶ‬ ‫את האבן" – וכן הוא בהדיא בחולין (צא ע"ב); ואם כן הוא מרישא דקרא‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ה‬ ‫אציו תשרפ‬ ‫ד‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ד‬ ‫ֵתֵָאֵכֵל" (ויקרא ו‪ ,‬טז) – הואיל ועומר ושתי‬ ‫ְנְַחת ֹּכֵּהֵ ן ָּכִּלִ יל ִּתְּהְֶיֶ ה ֹלא ָ‬ ‫"ְוְָכָ ל ִִמ ַ‬ ‫הלחם ולחם הפנים שלנו‪ ,‬היאך הן נאכלין? כלומר‪ ,‬אם יתנו הכהנים‬ ‫איתא במדרש (שמות רבה פי"ט ס"ד)‪" :‬שאל עקילס הגר את רבותינו‪ :‬מה‬ ‫מחצית השקל‪ ,‬ומן השקלים באות המנחות‪ ,‬הרי יש להם חלק בהן‪,‬‬ ‫ְוְֹאֵהֵ ב ֵּגּ ר ָלָ ֶֶתת לֹו ֶלֶ ֶֶחם ְוְִׂשְׂמְָלָ ה (דברים י‪ ,‬יח) – הרי כל הבטחות‬ ‫שכתוב ֹ‬ ‫ותהיה מנחת כהן שאינה נאכלת‪.‬‬ ‫שהבטיח את הגר‪ ,‬שהוא נותן לו לחם ושמלה! אמר לו‪ :‬יעקב ששמו‬ ‫ּוֶבֶגֶ ד ִלִ ְלְֹּבּׁש (בראשית‬ ‫ישראל כך שאל מלפני הקב"ה‪ְ ,‬וְ ָנָ ַַתן ִלִ י ֶלֶ ֶֶחם ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֶ‬ ‫ועל כרחך צריך לומר דשבט לוי פטורים ממחצית השקל‪ ,‬דכתיב "ָּכּל‬ ‫כח‪ ,‬כ)‪ ...‬אלא אמר יעקב‪ :‬הבטיחני הקב"ה‪ ...‬כשיעמיד ממני בנים‬ ‫ֹעֵבֵ ר ַַעל ַַה ְּּפ ֻֻק ִִדים" (שמות ל‪ ,‬יג) – מי שעבר על פקודיא‪ ,‬כלומר על‬ ‫ָָה ֹ‬ ‫כהנים‪ ,‬אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה‪ ...‬וכן כאן‪ ,‬ואהב‬ ‫המצוות‪ .‬ובירושלמי שם אמר רבי יהודה‪ :‬לפי שחטאו בחצי היום‪ ,‬יתנו‬ ‫גר לתת לו לחם ושמלה – כלומר שמעמיד בנים מן הגר‪ ,‬שאוכלים‬ ‫מחצית השקל‪ .‬ולפי זה אתיא שפיר כמאן דאמר דשבט לוי פטורים‬ ‫לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה"‪ .‬ולפני כן אמרו שם‪" :‬לפי שבנותיהן‬ ‫ממחצית השקל‪ :‬שאינו בא אלא לכפר על שחטאו בחצי היום‪ ,‬ושבט‬ ‫נשאות לכהונה"‪.‬‬ ‫לוי לא חטאו‪ ,‬כמבואר במדרשות‪.‬‬ ‫ויש לדקדק‪ :‬מה ענין "יעקב ששמו ישראל" דוקא‪ ,‬ולמה הזכירו כאן‬ ‫ששמו "ישראל"?‬ ‫אמנם בעין יעקב (שם‪ ,‬ד"ה רבי יהודה) מבואר טעם אחר‪ ,‬למה ציוה השם‬ ‫ונראה על פי מה דקיימא לן (קידושין עז ע"א) דבת הגר כשרה לכהונה‪,‬‬ ‫ליתן מחצית השקל‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬להזהיר האדם‪ ,‬שאפילו אין לאדם רק‬ ‫וכמו שאמרו במדרש "שבנותיהן נשאות לכהונה"; נמצא שהכהנים‬ ‫דינר אחד ללחם ובגדים‪ ,‬יחלקוהו – חציו לה' לכפר נפשו"‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫העומדים מן הגר הם בני בנותיו‪ ,‬דור שלישי לגר‪.‬‬ ‫וזה סותר לגמרא שלנו (כתובות נ ע"א)‪" :‬המבזבז אל יבזבז יותר מחומש"‪,‬‬ ‫ויליף לה מדכתיב "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח‪ ,‬כב)‬ ‫וטעם הדבר‪ ,‬דאיתא (שבת קמו ע"א)‪" :‬בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה‬ ‫– שני עשורים‪.‬‬ ‫זוהמא; ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן"‪ .‬ובאבות לא פסקה‬ ‫הזוהמא עד שלשה דורות‪ :‬אברהם יצא ממנו ישמעאל‪ ,‬יצחק יצא ממנו‬ ‫עשו‪ ,‬ויעקב מטתו שלמה (ויקרא רבה פל"ו ס"ה)‪ .‬והוא הדין בגר‪ ,‬שעד‬ ‫וזהו שאמר המדרש‪" :‬ונתן לי לחם לאכול" – שיהיו הכהנים אוכלין‬ ‫הדור השלישי לא פסקה ממנו הזוהמא‪ ,‬ומן הדור השלישי ואילך אין‬ ‫לחם הפנים‪ .‬דקשה‪ ,‬הלא "כל מנחת כהן כליל תהיה"‪ ,‬והכהנים נותנים‬ ‫בו פסול לכהונה‪ .‬ולכך בן בתו של גר‪ ,‬שהוא דור שלישי‪ ,‬כשר לכהונה‪.‬‬ ‫מחצית השקל! ועל כרחך צריך לומר דשבט לוי פטורים‪ ,‬משום‬ ‫שהטעם הוא על שחטאו במחצית היום‪ ,‬ושבט לוי לא חטאו – ולא‬ ‫אך אם כן קשה‪ :‬מה אהבה יתירה יש כאן לגר‪ ,‬הרי מן הדין ראוי הוא‬ ‫כטעם העין יעקב‪ ,‬ששייך גם בשבט לוי‪ .‬ואם כן אין ראיה ממחצית‬ ‫לכהונה בדור השלישי? וצריך לומר‪ ,‬שגם בדור השלישי עוד יש בו‬ ‫השקל שחייב אדם ליתן חציו לה' לכפר נפשו‪ ,‬ושפיר יש לומר "המבזבז‬ ‫מקצת זוהמא‪ ,‬ואף על פי כן כשר הוא לכהונה – וזו היא האהבה‪ :‬שאצל‬ ‫אל יבזבז יותר מחומש"‪ .‬ולכן סמך לזה "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫האבות הוצרך דור רביעי‪ ,‬ובגרים די בדור השלישי‪.‬‬ ‫לך"‪ :‬דבלאו הכי היה מוכח ממחצית השקל שמן ההכרח ליתן חציו לה'‬ ‫וזה תלוי בשאלה‪ ,‬אם ביעקב‪ ,‬הדור השלישי לאבות‪ ,‬עוד נשאר מקצת‬ ‫לכפר‪ ,‬ואם כן מותר לבזבז יותר; מה שאין כן עתה‪ ,‬שהכהנים אוכלין‬ ‫זוהמא‪.‬‬ ‫לחם הפנים‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ויש להביא ראיה מהא דלא ביקש יצחק שיעמדו ממנו כהנים‪ ,‬דהיינו‬ ‫שיעקב‪ ,‬הדור השלישי‪ ,‬יהיה בעצמו כהן; אלא יעקב הוא שביקש על‬ ‫בניו‪ ,‬הדור הרביעי‪ .‬דאי ביעקב כבר פסקה הזוהמא‪ ,‬היה לו ליצחק‬ ‫מאא"ז הגה"ק ר' דוד הלברשטאם זצ"ל אב"ד‬ ‫לבקש‪ .‬אלא על כרחך שגם ביעקב עצמו היתה מקצת זוהמא‪ ,‬ורק‬ ‫קשאנוב – בן הדברי חיים מצאנז‬ ‫מבניו ואילך פסקה לגמרי‪.‬‬ ‫והנה השם "ישראל" מורה שמטתו שלמה בלא פסולת‪ :‬לא אברהם‪,‬‬ ‫שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ולא יצחק‪ ,‬שיצא ממנו עשו‪ ,‬אלא יעקב‪[ .‬ועיין‬ ‫הי צר הרע נע נש מ שום צ ובע – שמראה את ה ע בירה כמצוה‬ ‫של"ה (פרשת וישלח‪ ,‬תורה אור אות כו)‪" :‬וקודם שקיבל שינוי השם והברכה‬ ‫מפי השם יתברך בעצמו‪ ,‬עדיין היה בו רושם נגיעת סמאל בכף יריכו‪...‬‬ ‫"ֶיֶ ׁש ְלְֵאֵל ָיָ ִִדי ַלַ ֲֲעׂשֹות ִִעָּמֶּכֶ ם ָָרע ֵוֵ אֹלֵקֵ י ֲֲא ִִביֶכֶ ם ֶֶא ֶֶמׁש ָָא ַַמר ֵאֵַלַ י ֵלֵ אֹמֹר‬ ‫ובאלו המעשים יצא זוהמת הנחש לגמרי‪ ,‬ונשאר ירך יעקב נקי מכל‬ ‫ַּדֵּּבר ִִעם ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמּטֹוב ַַעד ָָרע" (בראשית לא‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫ֶׁמר ְלְ ָך ִִמ ּ‬ ‫ִִהָּׁש ֶ‬ ‫סיג ומטתו שלמה‪ ,‬ואז קרא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו את שמו‬ ‫ישראל"‪].‬‬ ‫ויש לפרש על פי מאמר הרה"ק הבעל שם טוב זי"ע‪ ,‬על דברי חז"ל‬ ‫והשתא אתי שפיר מה שאמרו לו "יעקב ששמו ישראל"‪ .‬שנקרא ישראל‬ ‫(שבת עה ע"א)‪" :‬שוחט משום מאי מחייב? רב אמר משום צובע" וכו';‬ ‫על שם שמטתו שלמה‪ ,‬ואם כן יקשה‪ :‬למה לא ביקש יצחק על יעקב‬ ‫וכתבו התוס' דאשוחט דעלמא קאי‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שהוא הדור השלישי? וצריך לומר שביעקב עצמו עוד היתה‬ ‫מקצת זוהמא‪ ,‬ורק בדור הרביעי פסקה לגמרי‪ .‬ומזה ראיה שבגרים‬ ‫וביאר הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬דהכוונה על השטן‪ ,‬הוא היצר הרע‬ ‫יש אהבה יתירה‪ :‬שאף בדור השלישי‪ ,‬שעוד יש בו מקצת זוהמא‪ ,‬כשר‬ ‫והמלאך המות‪ ,‬אשר לעתיד לבא הקב"ה יעניש אותו וישחטנו‪ .‬ופריך‬ ‫הוא לכהונה – וזו היא האהבה‪ .‬כי באמת ידע עקילס הגר שהפסוק קאי‬ ‫בגמרא‪" :‬שוחט" דעלמא – אמאי חייב? רצונו לומר‪ :‬המלאך המות‪,‬‬ ‫על כהונה‪ ,‬ורק זאת הקשה‪ :‬מה אהבה יש בזה‪ ,‬הרי מן הדין כך הוא?‬ ‫שהרג ושחט את כל העולם‪ ,‬מדוע יתחייב? והלא זה היה תפקידו‪,‬‬ ‫ולכך השיבוהו "יעקב ששמו ישראל" – ללמד שמן הדין עוד יש בדור‬ ‫להסית בני אדם להחטיאם ואחר כך להורגם‪ ,‬ומשמיא אוקים להכי!‬ ‫השלישי זוהמא‪ ,‬ואינו כשר לכהונה אלא מחמת אהבה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מכת"י תלמידו‪ ,‬כת"י ירושלים‪ ,‬הספרייה הלאומית‪ ,‬מספר ‪10998‬‬ ‫ומתרצינן‪" :‬משום צובע" – שהוא הסית ודיבר על לב האדם שעבירה‬ ‫פלונית מצוה היא‪ ,‬ועל ידי זה הפילו ברשתו‪ .‬ודבר זה אין ברשותו‬ ‫מאא"ז הג"ר יעקב מלינסק זצ"ל – אבי אביו‬ ‫לעשות‪ ,‬לסמות עיניו בזה; והלכך ענוש יענש‪.‬‬ ‫של הרה"ק מראפשיץ‬ ‫והנה ידוע מכל הספרים הקדושים‪ ,‬שלבן רומז על היצר הרע‪ .‬וקאמר‬ ‫שבט לו י פטור ממחצי ת הש קל – אין מבזבזין י ותר מח ומ ש‬ ‫ליעקב‪" :‬יש לאל ידי לעשות עמכם רע" – כלומר‪ ,‬לפתותכם שתעשו‬ ‫ּוֶבֶגֶ ד ִלִ ְלְֹּבּׁש‪ְ ...‬וְֹכֹל ֲֲאֶׁשׁ ר ִּתֶּּתּ ן ִלִ י ַַעֵּׂשׂ ר ֲֲא ַַעְּׂש ֶֶׂרּנּו ָלָ ְך"‬ ‫"ְוְ ָנָ ַַתן ִלִ י ֶלֶ ֶֶחם ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֶ‬ ‫חטא ודבר רע‪" .‬ואלקי אביכם אמש אמר אלי‪ :‬השמר לך מדבר עם‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬כ–כב)‪.‬‬ ‫יעקב מטוב עד רע" – פירוש‪ :‬שדבר זה אסרני הקב"ה‪ ,‬לתאר ליעקב‬ ‫ולהסיתו בתחלה דמעשה זה מצוה היא‪ ,‬ובסופו ימצא שעשה דבר רע‪.‬‬ ‫איתא במדרש (בראשית רבה פ"ע ס"ה)‪" :‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"‬ ‫וזהו "מטוב עד רע"‪.‬‬ ‫– שיהיו הכהנים אוכלין לחם הפנים; ובתריה‪" :‬וכל אשר תתן לי עשר‬ ‫אעשרנו לך"‪ .‬ויש להבין מה ענין זה לזה‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה שנינו (שקלים פ"א מ"ד)‪ :‬הכהנים דורשין מקרא זה לעצמן‪:‬‬ ‫לקבלת הגליון והארות והערות‪arichimishemirim@gmail.com :‬‬ ‫מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א‬ ‫יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים‬ ‫אציו תשרפ‬ ‫ה‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הודעה לקוראים‬ ‫על הגליון המוקצר‪ ,‬ועל הספר "תאומי צביה"‬ ‫ודאי הרגשתם שבשבועות האחרונים יוצא הגליון מוקצר‪ ,‬וחסרים בו כמה מדורים‪ .‬הסיבה‬ ‫היא שאני טרוד בהכנת ספרי החדש "תאומי צביה" לדפוס‪ ,‬וגם בהשגת נדבנים שיסייעו‬ ‫בהוצאות הדפסתו‪ .‬ע"כ אבקש את סליחתכם‪ ,‬ואקוה שבעזה"י יחזור הגליון בקרוב למתכונתו‬ ‫המלאה‪.‬‬ ‫בעמודים הבאים מצורפת דוגמא מן הספר לפרשת ויצא‪ ,‬כדי שיטעמו הקוראים מעט מן‬ ‫הנופת‪.‬‬ ‫❖❖❖‬ ‫הרוצה להשתתף בהוצאות הדפסת הספר ולזכות בזכות הרבים‪ ,‬יפנה לכתובת‪:‬‬ ‫‪arichimishemirim@gmail.com‬‬