gilyoines.com

נועם אמרים-סאסוב · Noam Omrim - Sasov

שבוע: ויצא (2026-11-16)

נועם אמרים-סאסוב · Noam Omrim - Sasov — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫ויצא תשפ"ז‬ ‫רעוא דרעוין פרשת ויצא תשפ"ו~ בארא פארק יע"א‬ ‫תשי"ו כוחות הקדושה‬ ‫יבאר כי ישנם לאדם תשי"ו עצמות בקדושה ועל ידם יכול הוא להכניע את תשי"ו כוחות הטומאה‪,‬‬ ‫וגם יוכל להנצל על ידם מכלבים‪ ,‬ובדבר הזה עסקה אסתר המלכה בכל עת‪ ,‬להכניע את כח ושת"י‬ ‫הרשעה וכל כוחות הטומאה‪ ,‬ולהגביר את כוחות הקדושה ע"י התקשרותה במרדכי הצדיק‪ ,‬וגם יעקב‬ ‫אבינו התגבר בקדושת אלו תשי"ו כוחות הקדושה ומהם לקח מלאכים להלחם בקלי' עשו הרשע‬ ‫יש לאדם תשי"ו עצמות בקדושה וכנגדן‬ ‫יעקב אבינו נטל מלאכים מאותם שראה‬ ‫ישנם תשי"ו כוחות הטומאה‬ ‫ב'מחנים'‬ ‫וביאור סוד הדברים גלה גילה בקדשו‬ ‫ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים‪:‬‬ ‫הרה"ק רבי שמשון מאסטרפאליא זי"ע‪,‬‬ ‫ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה‬ ‫והובאו בסה"ק 'ליקוטי שושנים' [אשר בו‬ ‫ויקרא שם המקום ההוא מחנים (לב ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫נלקטו דברי תורתו]‪ ,‬וזה לשון קדשו 'אי'‬ ‫וכתב על זה בעל הטורים 'מחנים' נוטריקון‬ ‫במדרש פליאה כי תשי"ו עצמות יש לאדם‬ ‫מ'אותן ח'יילות נ'טל י'עקב מ'לאכים (ב"ר עד‬ ‫בקדושה‪ ,‬וכנגדן בטומאה גם כן‪ ,‬והוא כמנין‬ ‫ז)‪.‬‬ ‫'ושתי' ו'יתוש'‪.‬‬ ‫צ"ב היאך אמר יעקב אבינו 'ואבואה‬ ‫'ואבואה' נוטריקון 'ואבוא ה'' והיינו‬ ‫אליה'‬ ‫שיצטרף אות ה' לתיבת 'אשתי' ובזה‬ ‫כדי להבין עומק הענין‪ ,‬נבוא תחילה לבאר‬ ‫יעלה כמנין תשי"ו‬ ‫מקרא שכתוב בפרשתן (כט כא) 'ויאמר‬ ‫ויעקב אבינו רצה לבטל אלו תשי"ו קלי'‪,‬‬ ‫יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי‬ ‫לכן אמר 'הבה את אשתי כי מלאו ימי' וגו'‪,‬‬ ‫ואבואה אליה' וכתב על זה רש"י הק'‬ ‫והלא קל שבקלים לא יאמר כן כמו שפי'‬ ‫'ואבואה אליה והלא קל שבקלים אינו אומר‬ ‫רש"י בחומש‪ ,‬אבל דע סודו כי יש ד' קלי'‬ ‫כן‪ ,‬אלא להוליד תולדות אמר כן (בר"ר ע יח)‪.‬‬ ‫'א'חימן ש'שי ת'למי י'לידי הענק' (במדבר יג‬ ‫וצ"ב כי לכאו' עדיין לא נתיישבה קושייתו‬ ‫כב) ר"ת אשת"י‪ ,‬ו'אשתי' גי' תשי"א‪ ,‬וזהו‬ ‫'והלא קל שבקלים אינו אומר כן'‪ ,‬והרי גם‬ ‫שאמר 'ואבוא'ה אליה' ר"ל אביא עוד ה' אל‬ ‫להעמיד תולדות לא ידברו קלי הקלים‬ ‫כזאת‪.‬‬ ‫‪-‬ג‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫רבה שחטיה לרבי זירא ולמחר בעי‬ ‫'אשתי' ויהיה מנין תשי"ו‪ ,‬ויהיה כוונתו‬ ‫רחמי ואחייה‬ ‫להעביר גילולים מן הארץ‪.‬‬ ‫והנה מצינו מעשה פלא בגמ' (ז‪ ):‬וז"ל 'רבה‬ ‫כח תשי"ו דקדושה יכולים לבטל את‬ ‫ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי‪,‬‬ ‫יניקת הקלי' של כלבים‬ ‫איבסום [פירש"י נשתכרו]‪ ,‬קם רבה שחטיה‬ ‫והנה כתבו המקובלים שמסיטרא של‬ ‫לרבי זירא‪ ,‬למחר בעי רחמי ואחייה‪ ,‬לשנה‬ ‫תשי"ו עצמות בקלי' באים הכלבים עזי נפש‬ ‫[הבאה] אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת‬ ‫שיונקים מאלו תשי"ו עצמות‪ ,‬וגם סגולה‬ ‫פורים בהדי הדדי‪ ,‬אמר ליה לא בכל שעתא‬ ‫מרב פפא למי שסבבוהו כלבים שיאמר‬ ‫ושעתא מתרחיש ניסא'‪.‬‬ ‫להנובחים 'יש בי תשי"ו עצמות דקדושה‬ ‫יבטלו תשי"ו עצמות דטומאה'‪ ,‬ר"ל שתשי"ו‬ ‫מצאתי בזה חילופי אגרות בין האדר"ת‬ ‫שלי יבטלו שלכם דקלי'‪ ,‬ואז לא יזיקוהו‬ ‫ובין הגר"ח ברלין‬ ‫הכלבים וכו'‪.‬‬ ‫ואודות מעשה זה‪ ,‬מצאתי חילופי אגרות‬ ‫כאשר 'סבבוני כלבים' העצה היא 'אספר‬ ‫נפלאים בין שני גאוני עולם‪ ,‬הלא המה‬ ‫כל עצמותי' ובכח תשי"ו העצמות‬ ‫הגאון האדיר רבי אליהו דוד רבינוביץ‪-‬‬ ‫יתבטלו‬ ‫תאומים זצ"ל המכונה בר"ת 'האדר"ת'‪ ,‬אשר‬ ‫ולדעתי לזה כיון דוד המלך ע"ה בתהלים‬ ‫כיהן בסוף ימיו ברבנות בעיה"ק ירושלים‬ ‫(כב יז) 'כי סבבוני כלבים עדת מרעים' וגו'‪,‬‬ ‫תובב"א‪ ,‬ובין הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל‬ ‫ר"ל מה אעשה [כדי להנצל מהם‪ ,‬ועל זה אמר]‬ ‫[בנו של הנצי"ב מוואלאזין] אשר היה בעת‬ ‫'אספר כל עצמותי' ר"ל כמה הם עצמותי –‬ ‫ההיא מגדולי רבני ירושלים (הובאו בס'‬ ‫תשי"ו‪' ,‬כל עצמותי המה' גי' תשי"ו‪ ,‬ואז‬ ‫הזכרון לבעל ה'פחד יצחק' עמ' תרנט)‪.‬‬ ‫'המה יביטו יראו בי' ולא יזיקוני' [עכלה"ק]‪.‬‬ ‫רבי אבהו קיבל עליו שיעשה סעודה‬ ‫אסתר המלכה הגבירה את כח תשי"ו‬ ‫כאשר יתרפא רבי זירא‬ ‫כוחות הקדושה ובזה הכניעה את קלי'‬ ‫ושת"י הרשעה‬ ‫ותוכן דבר האגרת ששלח האדר"ת היה‪ ,‬כי‬ ‫הנה אי' בגמ' (ברכות מו‪ ).‬אשר פ"א חלה רבי‬ ‫ומדבריו למדנו להשכיל‪ ,‬את עומק טומאת‬ ‫זירא ובא רבי אבהו לבקרו‪ ,‬וקיבל עליו‬ ‫קלי' ושת"י הרשעה‪ ,‬אשר בקשה להגביר‬ ‫שאם יתרפא רבי זירא יעשה 'יומא טבא‬ ‫את כח כל אלו תשי"ו כוחות הקלי'‬ ‫לרבנן'‪ ,‬ואכן כאשר התרפא ועמד מחליו‬ ‫והטומאה‪ ,‬ולעומתם עמדה אסתר המלכה‬ ‫עשה סעודתא לכולהו רבנן‪.‬‬ ‫בתפילה ותחנונים לפני ה'‪ ,‬שיזכו בני‬ ‫ישראל להנצל מכוחות הטומאה הללו‪,‬‬ ‫ובזה יצא משפטם לאורה‪' ,‬ונהפוך הוא‬ ‫אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'‪.‬‬ ‫‪-‬ד‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫'וקדשתו' לכל דבר שבקדושה‪ ,‬לפתוח‬ ‫רבי אבהו כיבד את רבי זירא לבצוע את‬ ‫ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה‬ ‫הפת והוא השיבו כי הבעל בית צריך‬ ‫ראשון [עכ"ל]‪.‬‬ ‫לבצוע‬ ‫בשעה שמת רבי זירא פקעה ממנו‬ ‫ויהי כאשר נטלו ידיהם לסעודה‪ ,‬כיבד רבי‬ ‫קדושת הכהונה‬ ‫אבהו את רבי זירא לבצוע את הפת‪ ,‬אך רבי‬ ‫ומחמת קושיא זו‪ ,‬יצא האדר"ת לחדש‬ ‫זירא חזר ושאלו 'וכי לא סבר לה מר להא‬ ‫חידוש עצום ונשגב‪ ,‬כי מאחר שנתבאר‬ ‫דרבי יוחנן דאמר בעל הבית בוצע'‪ ,‬ולכן‬ ‫שבימי הפורים 'קם רבה ושחטיה לרבי זירא‬ ‫צריך אתה רבי אבהו בעל הבית לבצוע על‬ ‫ולמחר בעי רחמי ואחייה'‪ ,‬אזי באותה‬ ‫הלחם‪ ,‬ואכן קיים רבי אבהו את דבריו ובצע‬ ‫השעה שמת רבי זירא פקעה ממנו קדושת‬ ‫את הפת‪.‬‬ ‫כהונה‪ ,‬ואחר שחזר לתחיה שוב לא היה‬ ‫רבי אבהו כיבד את רבי זירא לברך על‬ ‫דינו ככהן‪ ,‬ולכן דנו בגמ' לכבדו רק מדין‬ ‫הכוס דאורח מברך אולם הוא דחה‬ ‫אורח‪.‬‬ ‫ואמר דהבוצע מברך‬ ‫וכדרך הזה היה גם אח"כ בשעה שבאו לברך‬ ‫מבואר בגמ' כי לעת"ל יחזרו ויתנו‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬אשר גם בעת ההיא ביקש רבי‬ ‫תרומה לאהרן הכהן בעצמו וחזינן‬ ‫אבהו לכבד את רבי זירא בברכת המזון‪ ,‬אך‬ ‫שישארו בקדושתם‬ ‫רבי זירא מיאן ואמר לרבי אבהו 'וכי לא סבר‬ ‫לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר בוצע‬ ‫והגאון רבי חיים ברלין כתב להשיב אליו‬ ‫מברך'‪ ,‬ומאחר שרבי אבהו בצע את הפת‬ ‫בחריפות יתירה‪ ,‬כי נעלמה ממנו גמ'‬ ‫צריך הוא גם לברך על הכוס‪ ,‬אולם דחו‬ ‫מפורשת במס' סנהדרין (צ‪ ):‬וז"ל 'מניין‬ ‫ואמרו בגמ' עלה כי רבי אבהו ס"ל כי הא‬ ‫לתחיית המתים מן התורה שנאמר (במדבר‬ ‫דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי‬ ‫יח כח) 'ונתתם ממנו [את] תרומת ה' לאהרן‬ ‫דבעל הבית בוצע ואורח מברך‪ ,‬בעל הבית‬ ‫הכהן'‪ ,‬וכי אהרן לעולם קיים‪ ,‬והלא לא נכנס‬ ‫בוצע כדי שיבצע בעין יפה‪ ,‬ואורח מברך‬ ‫לארץ ישראל שנותנין לו תרומה‪ ,‬אלא‬ ‫כדי שיברך את בעל הבית‪.‬‬ ‫מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו‬ ‫תרומה‪ ,‬מכאן לתחיית המתים מן התורה'‬ ‫צ"ב דהלא רבי זירא כהן היה ובלא"ה‬ ‫[עכ"ל]‪ ,‬וחזינן להדיא שעתיד אהרן הכהן‬ ‫צריך לכבדו מדין 'וקדשתו'‬ ‫לקום בתחיית המתים ובעת ההיא ניתן לו‬ ‫ותמה על זה האדר"ת‪ ,‬דהלא מבואר‬ ‫תרומה‪ ,‬ואף שכבר מת וחזר לתחיה לא‬ ‫בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ז) שרבי זירא היה‬ ‫תפקע ממנו קדושת הכהונה‪ ,‬ומוכח דלא‬ ‫כהן‪ ,‬וממילא היה צריך לכבד את רבי זירא‬ ‫כדברי האדר"ת‪.‬‬ ‫מדין כהן‪ ,‬כאשר אמרו רז"ל (נדרים סב‪ .‬ועוד)‬ ‫דכתיב (ויקרא כא ח) 'וקדשתו כי את לחם‬ ‫אלקיך הוא מקריב'‪ ,‬ותנא דבי רבי ישמעאל‬ ‫‪-‬ה‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫י"ל שאין קדושת הכהונה פוקעת מן‬ ‫צדיקים במיתתן קרויים חיים וממילא‬ ‫הצדיקים במיתתם‪ ,‬כי גם באותה השעה‬ ‫בוודאי לא תפקע הטומאה מהם כלל‪.‬‬ ‫נקראים חיים‪.‬‬ ‫ויש להוסיף עוד תבלין לדבר‪ ,‬כי הרי מצינו‬ ‫צ"ב היאך נעלמה גמ' ערוכה מרבינו‬ ‫שאמרו רז"ל (ברכות יח‪ ).‬שהצדיקים אף‬ ‫האדר"ת‬ ‫במיתתן קרויים חייםא‪ ,‬ויותר מזה מבואר‬ ‫אך לפי"ז תגדל התימה על רבינו האדר"ת‪,‬‬ ‫בגמ' במס' שבת (קנב‪ ):‬דהנהו קפולאי דהוו‬ ‫אשר נודע דכל רז לא אניס ליה‪ ,‬וכל דברי‬ ‫קפלי בארעא דרב נחמן‪ ,‬נחר בהו רב אחאי‬ ‫התלמוד היו שגורים וערוכים בפיו‪ ,‬והיאך‬ ‫בר יאשיה‪ ,‬אתו ואמרו ליה לרב נחמן נחר‬ ‫זה נעלמה ממנו גמרא ערוכה כגון זו‪ ,‬ומצוה‬ ‫בן גברא‪ ,‬אתא ואמר ליה מאן ניהו מר‪ ,‬אמר‬ ‫רבתי היא ליישב את דבריו‪.‬‬ ‫ליה אנא אחאי בר יאשיה‪ ,‬א"ל ולאו אמר רב‬ ‫מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא‪ ,‬א"ל ומני מרי‬ ‫מבואר בדברי הרמב"ן כי לעת"ל יחזרו‬ ‫דלא ידענא ליה‪ ,‬א"ל והא קרא כתיב 'וישוב‬ ‫וימשחו את אהרן הכהן‬ ‫העפר על הארץ כשהיה'‪ ,‬אמר ליה דאקרייך‬ ‫ופי' בזה האחרונים (ראה קובץ הר המור קובץ‬ ‫קהלת לא אקרייך משלי דכתיב (משלי יד ל)‬ ‫ז' ניסן תשמ"ה עמ' ‪ ,)72‬כי אף שמבואר בדברי‬ ‫'ורקב עצמות קנאה' כל מי שיש לו קנאה‬ ‫הגמ' שעתיד אהרן לקבל תרומה לעתיד‬ ‫בלבו עצמותיו מרקיבים‪ ,‬כל שאין לו קנאה‬ ‫לבוא‪ ,‬אכתי יתכן שלא תהיה זאת מחמת‬ ‫בלבו אין עצמותיו מרקיבים‪ ,‬גששיה חזייה‬ ‫הקדושה הראשונה שנתקדש בחייו‪ ,‬אלא‬ ‫דאית ביה מששא‪ ,‬אמר ליה ליקום מר‬ ‫שבאותה השעה יחזור וימשח לכהונה‬ ‫לגוויה דביתא ‪,‬אמר ליה גלית אדעתך‬ ‫מחדש‪ ,‬ורק עי"ז יוכל לחזור ולקבל תרומה‬ ‫דאפילו נביאי לא קרית‪ ,‬דכתיב (יחזקאל לז‬ ‫ושאר כל מתנות כהונה‪ ,‬וכן מפורש להדיא‬ ‫יג) 'וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם'‬ ‫בדברי הרמב"ן בספר המצוות (שורש ג') וז"ל‬ ‫וכו' [עכ"ל]‪ ,‬וחזינן שיש בהם ממשות של‬ ‫'עוד יש לי ראיה על ענין זה שפירשתי'‬ ‫חיים ממש‪ ,‬אלא שאינם יכולים לצאת‬ ‫מאמרם ז"ל ב[פרק] ראשון של יומא (ה‪):‬‬ ‫מקברם ולבוא לבתיהם עד שיבוא השי"ת‬ ‫כיצד הלבישן לאהרן ולבניו בימי‬ ‫ויפתח בעצמו את קבריהם‪ ,‬ולפי"ז שפיר‬ ‫שמפורש בתורה על מי שמת בכרת בקיצור ימים ושנים‬ ‫א‪ .‬ולא נאמר דבר זה רק בצדיקים‪ ,‬אלא אף על כל אחד‬ ‫בלא בנים‪ ,‬והתחייבה אשתו ליבום או חליצה 'ולא ימחה‬ ‫ואחד מבני ישראל‪ ,‬כי כולם עתידים לקום בתחיית‬ ‫שמו מישראל'‪ ,‬ורק במשומד נחלקו הפוסקים מה דינו‪,‬‬ ‫המתים‪ ,‬כי זהו אחד מי"ג העיקרים 'אני מאמין בתחיית‬ ‫אך בישראל כשר חלילה מלומר כן‪ ,‬וכן מובא במכתב‬ ‫המתים'‪ ,‬ורעיונו העמוק הוא‪ ,‬שלעולם אין לאיש ישראל‬ ‫מרב האי גאון‪ ,‬שכתב לו מאן דהו על איש ישראל 'ימח‬ ‫להתייאש משפל מצבו יהיה אשר יהיה‪ ,‬כי לעולם תשאר‬ ‫שמו'‪ ,‬והשיבו בחריפות שאסור לומר כן‪ ,‬דכתיב במצות‬ ‫בו נקודה הפנימית‪ ,‬היא נשמת ישראל אשר בו‪.‬‬ ‫חליצה 'ולא ימחה שמו מישראל'‪ ,‬וחזינן שהקפידה‬ ‫ומזה נלמד שלא נהיה כאותם טועים שרוגזים על אחיהם‬ ‫ובקשה התורה שיהיה זכר לכל אחד מבני ישראל‪,‬‬ ‫מישראל‪ ,‬ופולטים קללה מפיהם לומר עליו 'ימח שמו‬ ‫מאחר שכולם עתידים לקום לתחיה לעת קץ בב"א‪.‬‬ ‫וזכרו'‪ ,‬ובאמת אסור להתכוון באמיתות לבבו לזה‪ ,‬כמו‬ ‫‪-‬ו‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫לקום בתחיית המתים ולקבל תרומה מבני‬ ‫המילואים‪ ,‬ותמהו כיצד הלבישן מאי דהוה‬ ‫ישראל‪ ,‬מ"מ בעת מיתתו פקעה ממנו‬ ‫הוה‪ ,‬אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫קדושת כהונה‪ ,‬ובטרם יחזור ויקבל מתנות‬ ‫לעתיד לבוא נמי כשיבואו אהרן ובניו משה‬ ‫כהונה יצטרך להמשח מחדש ולהתקדש‬ ‫רבינו עמם‪ ,‬כלומר נשאל לוב‪ ,‬והנה סוברים‬ ‫כבראשונה‪ ,‬ורק לאחמ"כ יוכל לחזור ולקבל‬ ‫כי לתחיית המתים יתקדש אהרן ובנו עמו‬ ‫תרומה מבני ישראל‪.‬‬ ‫במילואים‪ ,‬לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו‬ ‫ומזרעו בשעת המיתה ויהיו אנשים‬ ‫יש נפקותא בחקירה זו גם לגבי דיני‬ ‫מחודשים‪ ,‬יצטרכו להתקדש כראשונה‪,‬‬ ‫קידושין ועוד‬ ‫ויהיו המילואים האלה נוהגים בהן' [עכ"ל]‪.‬‬ ‫[ואגב אורחא נציין‪ ,‬כי באמת סוגיא זו אינה‬ ‫יתכן שפקעה מאהרן קדושת הכהונה‬ ‫נוגעת רק לדיני כהונה‪ ,‬אלא יש בה נפקותא‬ ‫גם לעוד הרבה הלכות‪ ,‬כגון לדיני קידושין‬ ‫אלא שיחזור וימשח ואזי יקבל תרומה‬ ‫שיש להסתפק אם צריך לחזור ולקדש את‬ ‫ובזה יתיישבו דברי הגמ' סנהדרין אף לדעת‬ ‫אשתו אחר שחזר לחיים או לאג‪ ,‬וכבר חקר‬ ‫האדר"ת‪ ,‬כי הן אמת שעתיד אהרן הכהן‬ ‫ולפיכך הותר לנו אף בזמן הזה לטעת אילנות סרק‪ ,‬יען‬ ‫ב‪ .‬מידי דברי בו‪ ,‬נזכרתי דרך אגב מעובדא דהווה בגאון‬ ‫עתידין הם לטעון פירות‪ ,‬ויתהפכו לעצי פרי שמותר‬ ‫ר' משולם איגרא זי"ע‪ ,‬שהיה קדוש וטהור והיה בעל‬ ‫ליטוע‪ ,‬ונמצא שהלכה זו לא תהא שייכת לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫זיכרון עצום‪ ,‬ומעודו לא שכח דבר אחד מתלמודו‪ ,‬עד‬ ‫וכן מה שלא הביא ההלכה לומר ברכת חכם הרזים‪ ,‬יען‬ ‫שהיה ממש בבחינת 'בור סוד שאינו מאבד טיפה'‪,‬‬ ‫שכתב הרמב"ם בסוף ספרו‪ ,‬כי בביאת המשיח יתקיים‬ ‫וגדלה השגתו בתורה כל כך‪ ,‬עד שיכלו לומר עליו ברכת‬ ‫בנו הכתוב 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים‬ ‫'חכם הרזים'‪ ,‬אמנם הוא היה מקפיד מאוד על כל מי‬ ‫מכסים'‪ ,‬וכל בני ישראל ידעו את כל התורה כולה‪ ,‬ושוב‬ ‫שאמר עליו ברכה זו‪ ,‬ולא הניח לאמרו עליו‪.‬‬ ‫לא יחשב מה שיודע אדם אחד את כל התורה כולה‬ ‫פ"א נכנס לחדרו החתם סופר זי"ע‪ ,‬וחפץ היה לברך‬ ‫לומר עליו ברכה מיוחדת‪ ,‬כי לא יהיו עמי הארצות‬ ‫עליו ברכה זו‪ ,‬ולכן התחכם בדבריו ופתח פיו בחכמה‬ ‫בקרב בני ישראל‪ ,‬ולפיכך השמיט הרמב"ם הלכה זו‪ ,‬כי‬ ‫לשאול אותו בהאי לישנא 'רבי‪ ,‬יש לי שתי קושיות‪,‬‬ ‫גם היא לא תהא שייכת לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫האחת מדוע השמיט הרמב"ם ההלכה שכאשר רואים‬ ‫ג‪ .‬ואי נימא דבאמת צריך לחזור ולקדש‪ ,‬יצא לנו דבר‬ ‫מי שיודע כל התורה כולה יש לאמר 'ברוך אתה הוי"ה‬ ‫מחודש‪ ,‬כי הרי מבואר בגמ' (שבת פח‪ ):‬שבכל דיבור‬ ‫אלוקינו מלך העולם חכם הרזים' [ואמר את נוסח הברכה‬ ‫מעשרת הדברות פרחה נשמתן של בני ישראל‪ ,‬וחזר‬ ‫בשם ומלכות]‪ ,‬ומדוע השמיט גם ההלכה שלא ליטע עצי‬ ‫הקב"ה והחיה אותם ע"י הטל שעתיד להחיות בו מתים‬ ‫סרק‪.‬‬ ‫לעת"ל‪ ,‬ולפי"ז נמצא שבשעה שחזרו לבתיהם נצרכו‬ ‫התחייך הגאון ר' משולם איגרא וסטר לו על לחיו‬ ‫כולם לחזור ולקדש את נשותיהם‪ ,‬והוא פלאי‪.‬‬ ‫בחיבה‪ ,‬יען הבין היטב כוונתו‪ ,‬אך השיבו כי מאחר‬ ‫אך יש לדחות כי יתכן דבלא"ה לפני מתן תורה היה‬ ‫שכבר שאלת‪ ,‬אשיבך ואבינך את טעם הדבר‪ ,‬כי‬ ‫דינם כבני נח‪ ,‬ורק עתה נתחדש בהם דין ישראל‪,‬‬ ‫הרמב"ם לא הביא בספרו הלכות רק הלכות שנוגעות‬ ‫וממילא בלא"ה לא תפסו בהם הקידושין שנתקדשו‬ ‫גם בזמן הזה וגם לעתיד לבוא‪ ,‬ומהאי טעמא השמיט‬ ‫מעיקרא‪ ,‬ונצרכו לחזור ולקדש את נשותיהם כדת משה‬ ‫שני הלכות אלו‪ ,‬כי הרי אי' בגמ' (כתובות קיב‪):‬‬ ‫וישראל‪ ,‬ויש לפלפל בזה טובא ואכ"מ‪.‬‬ ‫שעתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות‪,‬‬ ‫‪-‬ז‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫השראת השכינה ירמוז לי' כוחות ועם‬ ‫בזה הברכי יוסף והובא בפתחי תשובה‬ ‫מנין תיבת 'אסתר' עולה כמנין שם אדנ"י‬ ‫באבן העזר סי' יז (סק"א)‪ ,‬וכן יש לדון אם יש‬ ‫במילואו‬ ‫לו דיני קרבה עם קרוביו ועדיין נאסר בהם‬ ‫או שהוא כקטן שנולד‪ ,‬ואכהמל"ב‪].‬‬ ‫והפנימיות בזה הוא‪ ,‬כי מבואר בדברי רז"ל‬ ‫הללו אשר בכל עת ועונה הלכה עמה‬ ‫שורש הטומאה והמיתה בא מאלו‬ ‫השכינה הק' ורק עתה נסתלקה‪ ,‬ונודע כי‬ ‫תשי"ו כוחות הטומאה ובהם נתגברה‬ ‫כללות השראת השכינה הק' היא בסוד‬ ‫ושת"י ולעומתה הגבירה אסתר את‬ ‫עשר כוחות הקדושה‪ ,‬ולזה תמצא ותראה‬ ‫תשי"ו כוחות הקדושה‬ ‫כי מנין שם 'אסתר' עם תוספת י' כוחות‬ ‫והנה שורש כל המיתה והטומאה נמשך‬ ‫הקדושה עולין במכוון כמנין שם הק' אדנ"י‬ ‫מכח הקלי' והסט"א כנודע‪ ,‬ועיקרם הוא‬ ‫במילואו [כזה‪ :‬אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד] הרומז‬ ‫מכח אלו התשי"ו קלי' כמנין עצמות האדם‬ ‫לשכינה הק' כנודע‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ובכח זה התגברה ושת"י הרשעה על‬ ‫מרדכי הצדיק היה מרכבה לשם הוי"ה‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ולתכלית זו באה אסתר להכניע‬ ‫במילוי אלפי"ן העולה מ"ה‬ ‫את כחה ולבטלה כליל‪ ,‬עד שזכתה ונתקיים‬ ‫בה 'וימליכה תחת ושת"י' (אסתר ב יז)‪,‬‬ ‫ובכל עת תמיד הלכה אסתר המלכה‬ ‫ונתגבר כח הקדושה והכניע את כל כוחות‬ ‫בהתקשרות עם קדושת מרדכי הצדיק‪,‬‬ ‫הקלי' והטומאה הללו‪ ,‬ובעבודה זו‬ ‫וכבר נודע מה שגילה בקדשו רבינו האר"י‬ ‫המשיכה אסתר המלכה לעסוק בכל עת‬ ‫הק' כי מרדכי הצדיק היה משורש נשמת‬ ‫ועונה‪ ,‬לבטל ולהתי"ש את כוחות הטומאה‬ ‫משה רבינו‪ ,‬ולכן נאמר עליו (אסתר ח א) 'כי‬ ‫הללו‪ ,‬ולבטל כל גזירות קשות ורעות מעל‬ ‫הגידה אסתר מ"ה הוא לה'‪ ,‬אשר הוא כדרך‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫שנאמר במשה רבינו (שמות טז ז) 'ונחנו‬ ‫מ"ה'‪ ,‬וסוד הדבר הוא כי מנין מ"ה עולה‬ ‫בשעה שהלכה אסתר להתייצב לפני‬ ‫כמנין שם הוי"ה במילואו [כזה‪ :‬יו"ד ה"א וא"ו‬ ‫אחשוורוש נסתלקה הימנה שכינה‬ ‫ה"א]‪ ,‬ומרדכי הצדיק היה דבוק בכל עת‬ ‫ואמרה 'א'לי א'לי למה עזבתני'‬ ‫בקוב"ה בסוד שם הק' מ"ה‪ ,‬ולכן נאמר בו‬ ‫ובזה בין תבין סוד מאמר רז"ל (מגילה טו‪,):‬‬ ‫'כי הגידה אסתר מ"ה הוא לה'‪.‬‬ ‫אשר בשעה שנגזרה גזירת המן הרשע על‬ ‫מנין שם הק' מ"ה עם מנין שם אדנ"י‬ ‫בני ישראל‪ ,‬והלכה אסתר המלכה להתייצב‬ ‫במילואו עולין במכוון כמנין תשי"ו‬ ‫לפני אחשוורוש‪ ,‬להתחנן לפניו ולבקש‬ ‫כוחות הקדושה‬ ‫מלפניו על עמה‪ ,‬אזי 'כיון שהגיעה לבית‬ ‫הצלמים נסתלקה הימנה שכינה‪ ,‬אמרה‬ ‫ומאחר שהלכה אסתר בכל עת בהתקשרות‬ ‫'א'לי א'לי למה עזבתני' (תהלים כב ב)' [עכ"ל]‪.‬‬ ‫עם מרדכי הצדיק‪ ,‬אזי היה בכחה להמשיך‬ ‫את שלימות תשי"ו כוחות הקדושה‬ ‫ולהכניע על ידם את קלי ושת"י הרשעה וכל‬ ‫‪-‬ח ‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫'מכלכל 'חיים בחסד מחיה מתים'‬ ‫כוחות הטומאה דילה‪ ,‬כי כאשר נבואה‬ ‫ברחמים רבים' עולה כמנין תשי"ו כוחות‬ ‫חשבון ונמנה את שם הק' מ"ה עם מנין שם‬ ‫הקדושה שמהם שורש תחיית המתים‬ ‫'אסת"ר' בתוספת מנין י' כוחות הקדושה‬ ‫לעת"ל‬ ‫שבאו בכח השראת השכינה כנ"ל‪ ,‬יעלה‬ ‫המנין בדקדוק נמרץ למנין תשי"ו כוחות‬ ‫ולעומת אלו התשי"ו כוחות הטומאה אשר‬ ‫של קדושה‪.‬‬ ‫מביאין את שורש המיתה והטומאה לעולם‪,‬‬ ‫עומדין תשי"ו כוחות של קדושה המביאין‬ ‫את שורש החיים והטהרה לעולם‪ ,‬ומהם‬ ‫כאשר נסתלקו מאסתר י' כוחות‬ ‫יהיה נמשך שורש תחיית המתים וביטול‬ ‫הקדושה אבדה את תשי"ו כוחות‬ ‫כללות כל ענין המיתה מן העולם‪ ,‬כאשר‬ ‫הקדושה ולכן אמרה 'א'לי א'לי למה‬ ‫אנו משבחין ומפארין להשי"ת שהוא‬ ‫עזבתני' שבו נרמזו תשי"ו כוחות הללו‬ ‫'מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים‬ ‫רבים'‪ ,‬ולכן תמצא ותראה כי מנין התיבות‬ ‫אולם עתה בבואה לבית הצלמים 'נסתלקה‬ ‫'חיים בחסד מחיה מתים' (עה"א ועה"ת‬ ‫הימנה שכינה'‪ ,‬ואבדה את מנין י' כוחות‬ ‫ועה"כ) עולה גם הוא במכוון כמנין תשי"ו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ושוב לא היה בכחה להכניע‬ ‫כוחות הקדושה‪ ,‬כי בכחם ועל ידם יהיה‬ ‫ולבטל את כל תשי"ו כוחות הטומאה‪ ,‬ולכן‬ ‫שלימות תחיית המתים לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫נתייראה מאוד לנפשה היאך תוכל לעמוד‬ ‫וביטול כל כוחות הטומאה בשלימות‪,‬‬ ‫ולהתקיים במקומות הללו‪ ,‬ועמדה וצעקה‬ ‫להעביר גילולים מן הארץ ולתקן עולם‬ ‫לפני ה' 'א'לי א'לי למה עזבתני'‪ ,‬והיאך זה‬ ‫במלכות ה'‪.‬‬ ‫אוכל להתקיים ולעמוד מבלעדי עוזך‬ ‫ועזרתך‪ ,‬ונרמז הדבר בנוסח תפילתה‪ ,‬כי‬ ‫יעקב אבינו ראה את תשי"ו כוחות‬ ‫כאשר נבואה חשבון תיבות אלו 'א'לי א'לי‬ ‫הקדושה ולכן קרא המקום 'מחנים' שבו‬ ‫למה עזבתני' (עה"א ועה"ת ועה"כ) יעלה‬ ‫נרמז מנין זה‬ ‫המנין במכוון כמנין זה של תשי"ו כוחות‬ ‫ועתה נתנה ראש ונשובה לפרש מקרא‬ ‫הקדושה‪ ,‬אשר בכחם בקשה להתגבר על‬ ‫קודש הניצב בראש אמרינו‪' ,‬ויעקב הלך‬ ‫כוחות הקלי' והטומאה ולהכניעם‪,‬‬ ‫לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים‪ ,‬ויאמר‬ ‫והמשיכה ואמרה בדבריה (שם פס' יז) 'כי‬ ‫יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה ויקרא‬ ‫סבבוני כלבים' שהם כוחות הטומאה הללו‪,‬‬ ‫שם המקום ההוא מחנים'‪ ,‬ולפי דרכנו‬ ‫וכמשנ"ת שכח תשי"ו העצמות של האדם‬ ‫יתפרש שראה יעקב אבינו את שורש כל‬ ‫יכולים להגן לאדם מכוחות כל הני כלבין‬ ‫כוחות הקדושה שהם תשי"ו כוחות הללו‪,‬‬ ‫דחציפין‪ ,‬והעצה להנצל מהם הוא 'אספר‬ ‫ולכן עמד וקרא להם 'מחנים'‪ ,‬כי מנין תיבה‬ ‫כל עצמותי' הם תשי"ו עצמות כנ"ל‪ ,‬ובזה‬ ‫זו במס"ג [אשר ה‪-‬ם נחשבת כו' מאות] (עה"א‬ ‫'המה יביטו יראו בי' ולא יוכלו להזיק כלל‪.‬‬ ‫ועה"ת) עולה תשי"ד‪ ,‬והרי 'מחנים' הוא ל'‬ ‫רבים ומיעוט רבים שנים‪ ,‬וממילא כאשר‬ ‫‪-‬ט‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫בעבורו‪ ,‬להחיש לו ישועה ומזור בכל‬ ‫נצרף למנין עוד ב' יעלה החשבון בדקדוק‬ ‫הנצרך לו‪.‬‬ ‫נמרץ למנין תשי"ו כוחות הקדושה אשר‬ ‫ולא אכחד ממכם‪ ,‬כי סבור אנוכי כי ישנו‬ ‫ראה יעקב אבינו‪ ,‬ושפיר קרא שם המקום‬ ‫לבית מדרש זה קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫הוא 'מחנים'‪.‬‬ ‫ולפיכך פרצה שריפה קשה בבית המדרש‪,‬‬ ‫*‬ ‫לפי שקדושת ארץ ישראל בוערת כאש ‪,...‬‬ ‫וכן אי' בסה"ק כי לעתיד לבוא בביאת‬ ‫אחי ורעי‪ ,‬אחר השבת קודש ששבתנו כאן‬ ‫המשיח יסעו בתי המדרשות שבחו"ל לארץ‬ ‫יחדיו‪ ,‬הנני מסיים עתה להיות כחודש ימים‬ ‫ישראל‪ ,‬והיינו שיכנסו בני ישראל‬ ‫על אדמת נכר‪ ,‬ועתה בשבוע הבא עומד‬ ‫שבארצות הגולה אל בתי המדרשות‪ ,‬וכך‬ ‫אנוכי לשוב לארץ הקודש‪ ,‬ואברך אתכם‬ ‫יסיעו אותם בתי המדרשות שקדושים‬ ‫שנוכל לעלות יחד לציון ברננה‪ ,‬ונבוא כולנו‬ ‫בקדושת ארץ ישראל‪ ,‬לארץ חמדת האבות‪,‬‬ ‫יחדיו לארצנו הקדושה ומשיח צדקנו‬ ‫ולכן צריך שתהיה חמימות ואש קודש‬ ‫בראשינו‪.‬‬ ‫תמיד בביהמ"ד‪ ,‬כי אם לא יהא לבית‬ ‫ואך זאת אציין לפניכם‪ ,‬כי שמחתי לראות‬ ‫המדרש 'ברען'‪ ,‬כיצד יוכל להתרומם וליסע‬ ‫מקרוב את בית מדרשינו פועל ושוקק חיים‬ ‫לארץ ישראל בביאת המשיח ‪...‬‬ ‫כדבעי‪ ,‬ואיך כל זה נעשה בטוב טעם ודעת‬ ‫ובצאתי עתה מן העיר ברך אברך אתכם‪,‬‬ ‫על ידי בני הרב שליט"א‪ ,‬שהוא 'עושה חי"ל'‬ ‫שבקרוב נתראה יחד עם כל בני ישראל‬ ‫נוטריקון שמו רבי 'ח'נניה י'וט ל'יפא‬ ‫בארץ ישראל בביאת המשיח בקרוב‪ ,‬ואזכה‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫לשמוע מכל אחד מכם רק בשורות טובות‪,‬‬ ‫ומעתה בעזהשי"ת אשתדל להתפלל‬ ‫ויתברך כל אחד בכל המצטרך לו‪ ,‬חיי בני‬ ‫בפרטיות על כל אחד ואחד מבאי הבית‬ ‫ומזוני רוויחא‪.‬‬ ‫הגדול והקדוש הזה‪ ,‬הן הגבאים והן‬ ‫ויעזור השי"ת שבחודש זה הוא חודש‬ ‫המתפללים הקבועים והן הבאים להתפלל‬ ‫כסלו שבו יחולו ימי החנוכה‪ ,‬יאיר השי"ת‬ ‫כאן רק מפעם לפעם‪ ,‬הן הבאים בימים והן‬ ‫לכל בתי ישראל‪ ,‬למלאות לכל אחד די‬ ‫אברכים הצעירים והבחורים והילדים‪ ,‬וזאת‬ ‫מחסורו אשר יחסר לו‪ ,‬ויהיו לו כל‬ ‫תדעו נאמנה כי אינני מסיח דעתי‬ ‫הצטרכויותיו‪ ,‬בבריאות השלימה וזיווגים‬ ‫מלהתפלל תמידים כסדרם על כל‬ ‫הגונים ופרנסה ונחת מתוך בריות גופא‬ ‫המתפללים כאן‪ ,‬ועתה אוסיף ואתפלל‬ ‫ונהורא מעליא‪ ,‬עדי יעלו כל בני ישראל‬ ‫עליכם בתוך שאר כל בני ישראל בכל שני‬ ‫לארץ ישראל מתוך שמחה ולבב טוב‪,‬‬ ‫לקדם פני משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫וחמישי‪ ,‬ובל"נ כל מי שאוכל לזכור אתפלל‬ ‫***‬ ‫‪-‬י‪-‬‬ ‫ויצא תשפ"ז‬ ‫~ הילולא דצדיקאי ~‬ ‫ט' כסלו‬ ‫ויטש נלב"ע‬ ‫ָה ַא ְדמֹו"ר ָה ֶא ְמ ָצ ִעי ֵמ ַחבַ "ד הרה"ק ַרבִ י ּדּובֶ ער בהרה"ק ר' ְשנֵ יאֹור זַ לְ ָמן ִמלְ יּובַ אוִ ְ‬ ‫בִ ְשנַ ת תקפ"ח‬ ‫הרה''ק ר' מ ֶֹשה בֶ ן הרה''ק ַרבִ י ִפנְ ָחס מקוריץ‬ ‫ּנֹודע‬ ‫הּוא ָהיָ ה הבעה''ב ֶשל ַה ְּדפּוס ְסלּוויטא ַה ָ‬ ‫י' כסלו‬ ‫ַרבִ י ִא ָסר זַ לְ ָמן ב''ר בָ רּוְך ֶפ ֶרץ ֶמלְ ֶצר בַ ַעל ָה ֶאבֶ ן ָה ָאזַ ל נלב''ע תשי''ד‬ ‫י"א כסלו‬ ‫ַרבִ י ִש ְמ ָחה ִמ ְּד ִעסּוי ב''ר ְצבִ י ָח ִריף ִמפֹוזְ נָ א ַב ַעל ַהגָ הֹות ַהש''ס נלב"ע תקמ''ו‬ ‫י"ב כסלו‬ ‫לּוריָ א ִמלּובְ לִ ין נלב"ע בִ ְשנַ ת של"ד‪.‬‬ ‫ַה ַ'מ ַה ְר ַש"ל' הגה"ק ַרבִ י ְשֹלמֹה בהג"ר יְ ִח ֵיאל ְ‬ ‫יטש נלב"ע ִב ְשנַ ת תר"א‬ ‫אֹויע ְרבַ אְך ֵמ ַאוְ ִור ְ‬ ‫ַה'בַ ת ַעיִ ן' הרה"ק ַרבִ י ַאבְ ָר ָהם ּדֹב בְ הג"ר ָּדוִ ד ֶ‬ ‫י''ג כסלו‬ ‫מֹורא ְמ ַס ֵּדר ַהש''ס‬ ‫ָרבִ ינָ א ָה ָא ָ‬ ‫י"ד כסלו‬ ‫ְראּובֵ ן בֶ ן יַ ֲעקֹב אע''ה ב' ֲאלָ ִפים שי''ט וְ גַ ם נֹולַ ד בֹו בַ ּיֹום‬ ‫עשט נלב"ע‬ ‫עשט הרה"ק ַרבִ י ְמנַ ֵחם נָ חּום בהרה"ק ר' יִ ְש ָר ֵאל ִמ ְש ֶט ְפנֶ ְ‬ ‫ַרבִ י ְמנַ ֵחם נָ חּום ִמ ְש ֶט ְפנֶ ְ‬ ‫בִ ְשנַ ת תרכ"ט‬ ‫ט"ו כסלו‬ ‫הּודה בֶ ן ַרבָ ן ִש ְמעֹון ַהּנָ ִשיא – ַרבֵ נּו ַה ָקדֹוש נלב"ע בִ ְשנַ ת ג' ֲאלָ ִפים תתקנ"ד‬ ‫הּודה ַהּנָ ִשיא ַרבִ י יְ ָ‬ ‫ַרבִ י יְ ָ‬ ‫'ש ָשה ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ ה'‪.‬‬ ‫ִס ֵּדר ֶאת ַה ִ‬ ‫וירא נלב"ע בִ ְשנַ ת תר"פ‪.‬‬ ‫וירא הרה"ק ַרבִ י ָּדוִ ד בהרה"ק ר' יִ ְצ ָחק ִמ ְס ְקוִ ָ‬ ‫ַרבִ י ָּדוִ ד ִמ ְס ְקוִ ָ‬ ‫‪-‬יא‪-‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ברגשי שמחה וסיפוק מתכוננים אנשי שלומינו‪,‬‬ ‫בחורי החבורות‪ ,‬אברכים‪ ,‬בעה"ב וחברי 'ממלכת‬ ‫התורה ‪ -‬קביעין' למעמד הגדול 'תורה אור'‬ ‫שיתקיים בליל ז' דחנוכה קודם הדלקת הנרות ע"י‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בו יזכו כבקשת הקודש‬ ‫עשרות מאנ"ש שקיבלו ע"ע לימוד שעות רצופות‬ ‫להגיש קוויטל מיוחד עם שמם וסך השעות שלמדו‬ ‫לברכת‬ ‫ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים ולזכות‬ ‫הקודש ‪ .‬שיקוים בנו "כי נר מצווה ותורה אור" ‪.‬‬ ‫התקבלה תרומה חשובה לחלוקת שמן זית‬ ‫להדלקת נרות חנוכה‪ ,‬עבור לומדי הכולל אשר‬ ‫יתמידו בשבועות הבאים כהכנה דרבה לימי‬ ‫החנוכה‬ ‫בס"ד‬ ‫"‬ ‫)מתוך דא"ח ליל הושענא רבא(‬ ‫שמך יהיה שם?‬ ‫תלוי בך!‬ ‫בס"ד‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫ברון שיר וקול זמרה ורננים‪ ,‬מעומק ליבנו פנימה נשגרים‪ ,‬במיטב ברכותינו‬ ‫ואיחולים‪ ,‬בהוקרה והערכה נאמנים‪ ,‬מזלא טבא וגדיא יאה נאמרים‪ ,‬באותות אהבה‬ ‫וידידות ניכרים‪ ,‬קדם האי גברא רבא היקר באנשים‪ ,‬המפאר בפאר את בית חיינו‬ ‫הקדושים‪ ,‬הלוא הוא הגבר הנודע בשערים‪ ,‬בפי כל מוכתר בתוארים והילולים‪ ,‬נחמד‬ ‫למעלה ולמטה לבריות ולשמים‪ ,‬כליל המעלות שבמידותיו מצויינים‪ ,‬לבו ונפשו לכ"ק‬ ‫מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א קשור בקישורים‪ ,‬לו נאה ויאה כל התהילות והשבחים‪,‬‬ ‫ולא נוכל להעלות על הכתובים‪ ,‬אפילו את מקצת מן השבחים‪ ,‬הלוא הוא‬ ‫הרה"ח ר' יהודה אריה לייב זעלמן שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה במעונו באירוסי בתו תחי'‬ ‫עם הבה"ח החתן אלתר מרדכי שוורץ הי"ו‬ ‫למזל טוב‬ ‫עינינו נשואות לבורא כל עולמים‪ ,‬ושפתותינו מרחשות תפילה בסילודים‪ ,‬שיזכה‬ ‫לראות דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ורוב נחת ממנה ומכל הבנים‪ ,‬לחנכם ולגדלם לתורה‬ ‫וליראת שמים‪ ,‬עפ"י דרך הסלולה לנו מגזע עצי התמרים‪ ,‬וראשם מגיע עד אור‬ ‫שבעת הימים‪ ,‬בחסידות וטהרה מרובים‪ ,‬בתורת ה' להיות עוסקים‪ ,‬ויזכה‬ ‫לכל הברכות אשר בתורה כתובים‪ ,‬בעושר ואושר והצלחה מרובה כל הימים‪ ,‬עדי‬ ‫נזכה כולנו בקרוב בימינו ברננים‪ ,‬שיבוא אליהו לבשרנו‬ ‫שימי משיח צדקנו קרובים ועומדים‪.‬‬ ‫המברכים‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫מתפללי בית המדרש‬ ‫הגבאים‬