ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem
הטקסט של גיליון זה
ללמוד -ולקיים
בס"ד
הערות מעשיות להלכה -על סדר הדף היומי
"וכאשר תקום מן הספר :תחפש באשר למדת ,אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" -אגרת הרמב"ן
בכורות דף נח – ערכין דף ד ויצא ⚫ כסלו תשפ"ז גליון שנה
גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה
דף נח -נט
הלשון על כן בניי הזהרו ללמוד בימי ניסן פרק ערבי פסחים וכו'
וכן בחנוכה הלכות חנוכה ובפורים מגילה כי זו התורה היא ביותר
שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום
חביבה ומביאה לידי מעשה כהוגן ותורה זו חביבה במאוד מאוד ל' יום קודם החג בשאר מועדים
לפני הקדוש ברוך הוא כי יפה היא ובזמנה היא ,ע"כ ,והדברים
יובנו היטב לפי מה שביאר הגרי"ח ז"ל בספרו בן יהוידע (עירובין וחיוב לדרוש ביום טוב -דברי המשנה ברורה
נ"ד ע"א) שיש תועלת מרובה כשלומד את ההלכות השייכות
לאותו הרגל ,וזה לשונו שבא להוסיף סגולה אחרת לשמירת כתב השו"ע (הל' פסח ס' תכט סע' א) שואלין בהלכות פסח קודם
התורה בלב שילמד הלכות שלה בעתם דהיינו הלכות פסח בפסח לפסח שלשים יום .וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק א) שהרי משה
והלכות חג בחג שעי"כ נמצא לימוד שלו בהלכות כמו לימוד הלכה עומד בפסח ראשון ומזהירן על כל הלכות פסח שני וה"ה בשאר
למעשה ובזה תתקיים ותתייסד בלבו יותר כי הלכה האמורה יום טוב נמי דורשין קודם לכן ל' יום בהלכותיהן ועיין בביאור
בעניין מעשה לא תשתכח מלב האדם ע"כ. הגר"א שדעתו דבעצרת סגי מיום א' בסיון וי"א דהחיוב שלשים
כתבו התוס' מגילה (ד ע"א ד"ה מאי) שלפני פורים אין דין זה יום הוא רק בפסח משום דיש בהן הלכות רבות כגון טחינת חטים
נוהג .וכן בחנוכה ,כתב בקונטרס חסדי אבות (ס' יז ,נדפס בסוף ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושין
ספר יבין דעת) ,שאין דין זה נוהג .ובטעם הדבר כתב ,שאם אותן כהלכותיהן קודם פסח לית להו תקנה בפסח משא"כ בשאר
בפורים שעיקרו מ'דברי קבלה' וקראוהו יום טוב אין דין זה נוהג, יום טוב די באיזה ימים קודם ועכ"פ ביום טוב גופא לכו"ע צריך
קל וחומר בחנוכה ,שאינו אלא מדרבנן ואף לא קראוהו יום טוב. לשאול ולדרוש בכל יום טוב בהלכותיה וכדאיתא בסוף מגילה
[דף לב] משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו
לימוד הל' חנוכה בחנוכה – אמירת הנרות הללו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג.
השיב הגר"ח קניבסקי זצ"ל ונראה שאם אומר הנרות הללו שפיר וע' בבה"ל (שם ד"ה שואלין וכו') שלדעת הרשב"א והר"ן אין
נחשב שלומד מעניינו של יום (שמענו כן ראינו ח"ב עמוד תו חיוב ללמוד ההלכות קודם ל' יום ,רק נ"מ אם באו בבת אחת שני
עכ"ד) .ולכאורה יש להקשות ,בשלמא אם היה קיום דין תורה תלמידים ואחד שאלה בהל' החג ,נזקקין לו קודם דהוא בכלל
ללמוד הל' חג בחג סגי בכך ,אך אם זה רק דבר טוב ,לכאורה צריך שואל כענין ,וכתב הבה"ל ששאר הראשונים סוברים שיש חיוב
להתעסק בזה יותר מהזכרת הלכה אחת ב'הנרות הללו' .ואולי לדרוש ההלכות ל' יום קודם החג.
סמך לדברי הגר"ח קניבסקי זצ"ל מדברי רבנו ירוחם תולדות ל' יום לפני חנוכה ופורים ובחנוכה עצמה
אדם בנתיב התשיעי שיש חיוב ללמוד בענייני חנוכה בו ביום,
שכתב בזה הלשון "וקבעום לדורות להיותם ימים טובים לקרות יש לעיין האם צריך ללמוד בחנוכה בהלכות חנוכה דאיתא בסוף
בהם ההלל ולהזכיר דינם ולהודות עליו". מגילה ל"ב אי משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין
בעניינו של יום ע"ש .וכתב הפנ"י (מגילה דף ד ע"א) שכשם
כשם שתרומת מעשר ניטלת באומד ומחשבה כך שבפורים דמוקפין שחל בשבת שואלין ודורשים בענייני היום
תרומת מעשר ניטלת באומד ומחשבה בשבת ,מתקנת משה שצריך לדרוש הלכות חג בחג וכמבואר בגמ'
מגילה ,הוא הדין שיש לדרוש בחנוכה מעניני היום .ועיין בשו"ת
הפרשת תרומות ומעשרות במחשבה שלמת חיים סימן שס"ו שדן בזה הגרי"ח זוננפלד זצ"ל אם חיוב
זה הוי נמי בחנוכה ורצה השואל למימר שחנוכה הואיל והוי רק
תרומה גדולה :תרומה גדולה ניטלת במחשבה ,וילפינן לה מן מדרבנן ליכא חיוביה ולא דמי לפורים שצריך ללמוד בו ביום
הכתוב "ונחשב לכם תרומתכם" [מהי הפרשה במחשבה יעויין בהלכות פורים דשאני התם שהוי מדברי קבלה ובתשובה ענה שם
ברש"י בכורות נט ע"א ד"ה במחשבה ,ותוס' שם .ותוס' רי"ד שבת הגרי"ח ז"ל בזה הלשון פשיטא שהנכון ללמוד דיני חנוכה בזמנם.
קמב). ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סימן א' אות ה') שהוכיח מדברי
תרומת מעשר :תרומת מעשר כתבו תוס' בגיטין לא ע"א ד"ה כך רבנו ירוחם תולדות אדם בנתיב התשיעי שיש חיוב ללמוד בענייני
וכן ע' תוס' בסוגיין ,דלכו"ע דינה כתרו"מ וניטלת במחשבה ,וע"ע חנוכה בו ביום ,שכתב בזה הלשון "וקבעום לדורות להיותם ימים
ברמב"ן וריטב"א גיטין שם ,ברשב"א קידושין מא וריטב"א שם. טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם ולהודות עליו" ע"כ וכך
מעשרות :ומעשרות אם דינם כתרומה לענין מחשבה ,במאירי מוכח מלשון השאילתות שאילתא כ"ו שכתב בזה הלשון
שבת קכז כתב שבמעשרות אין מועיל מחשבה אא"כ הפרישן, דמחייבין דבית ישראל למיקרא בספרא ולאגמורי באורייתא
וצ"ע כוונתו ,יעויין ע"ז בשו"ת בית יצחק יו"ד קלח .גם בתוס' ולאפטורי בנביא יומא בענייניה וכו' ולמדרש נמי בענייניה דיומא
גיטין לא ע"א ד"ה במחשבה משמע קצת שחלוק מעשר מתרומה כדתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משה תיקן לישראל שיהיו
לענין מחשבה ,וכן פירשו הרש"ש בהגהותיו ,והדבר אברהם שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת
בח"א ס' טז אות ד [ובדמאי מעיל מחשבה בכל המעשרות ע"ש]. בעצרת הלכות חג בחג ,ועיין שם בפירוש העמק שאלה וכך כתב
אבל ק"ק שלא כתבו התוס' חילוק זה להדיא .וכן מבואר בקרית השל"ה הקדוש מסכת שבועות (נר מצוה אות צ"ז בדפו"ח) בזה
בשו"ע הרב או"ח תנז סע' יח ,ובמנחת חינוך מצוה שצו. ספר פ"ז ממעשר ,שחלוק מעשר מתרומה לענין מחשבה.
מסקנת החזון איש בדמאי ס' טו ס"ק ה נראה שמעיקר הדין מאידך הוכיחו האחרונים (אמרי בינה דיני תרו"מ סוף ס' ז ,חזון
מועלת הפרשה במחשבה בכל המעשרות ,אבל כיון שלא מצינו איש דמאי ס' טו ס"ק ה ,דבר אברהם ח"א ס' טז) ממה שסתם
בהדיא דין מעשר במחשבה ראוי להחמיר. הרמב"ם בפ"ד הט"ז מתרומות ,ולא חילק בין תרומה למעשר,
ןלדינא כתב בספר משפטי ארץ שאין להפריש תרומות ומעשרות ועוד כתב כלל בפ"א ממעשר ה"ז ,שכל שאמרנו בתרומה אם תרם
במחשבה ,אלא יאמר בפיו את כל נוסח ההפרשה .הפריש תרומתו תרומה ,כך במעשר אם הפריש מעשרותיו מעשר ,נראה
במחשבה ,דהיינו שלא הוציא בשפתיו אלא הרהר בלבו ,תרומתו שגם מעשרות אפשר להפריש במחשבה .וכן מראה מביאור הגר"א
תרומה ומעשרו מעשר (משפטי ארץ תרו"מ פ"י סע' י). ליו"ד ס' שלא ס"ק צב שפ' הגמ' בחולין – ודילמא ר"מ נתן עיניו
בצד זה ואכל בצד אחר – בודאי ,ומשמע שאף במעשר כן וכ"כ
הדרן עלך מסכת בכורות
מסכת ערכין
דף ב
ויש בדין זה מחלוקת אחרונים דהנה הר"ן סוף פ"ב דסוכה דף י"ג הכל חייבין בסוכה וכו' לאתויי קטן שאינו צריך לאמו
א' כתב ואין החינוך שוה בכל מקום אלא כל חד וחד לפי ענינו
דהכא בסוכה תלינן בא"צ לאמו ,וגבי ראיה ביכול לעלות חובת קטן במצוות סוכה
מירושלים להר הבית ,וגבי לולב ביודע לנענע ,וגבי ציצית ביודע
להתעטף ,וגבי תורה ביודע לדבר ,ובמשנה שם אמרו מעשה חיוב סוכה כשאינו צריך לאמו :ע' שו"ע (ס' תרמ ס' ב) קטן שאינו
שילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך ע"ג צריך לאמו שהוא כבן חמש או כבן שש ,חייב בסוכה מדברי
המיטה בשביל הקטן ,וכתב שם הר"ן ושמאי מחמיר לחייב סופרים כדי לחנכו במצוות .ובמשנה ברורה (ס"ק ד) שדעת כמה
בחינוך אפילו קטן הצריך לאמו כיון דאפשר וחזי להכי ,שכן הדין אחרונים ,דמבן חמש ולמעלה אם אביו הוא בעיר שאינו צריך אז
בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי כל כך לאמו ,מחויב אביו לחנכו בסוכה אפילו איננו חריף.
דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחינוך סוכה כל שהוא וע' באחרונים שציין בשער הציון [אליה רבה ביכורי יעקב ובית
צריך לה עכ"ל. מאיר] שאם הוא חריף יש לחנכו לסוכה מגיל ארבע ,וכן ע' במשנה
ופרי מגדים (פתיחה כוללת ח"ב אות י') הביא דברי הר"ן וכתב סוף ברורה (ס' תיד ס"ק ז) בשם הא"ר לענין הקנאת עירוב ,שאפילו
דבר מדברי הר"ן משמע כל שראוי לכך מחויב לחנכו ,ושמאי הזקן בן ארבע אינו נמשך אחר אמו אם הוא חריף ,וכן העיר בשו"ת
סבר תינוק בן יום אחד הואיל וראוי לכך חייב בחינוך ,ורבנן סברי תשובות והנהגות (ח"ב ס' רז).
הואיל ואמו פטורה גם הוא פטור
ומשמע מדברי הפמ"ג שלמד מדברי הר"ן הנ"ל דמצות חינוך בכל להאכיל קטן בידים מחוץ לסוכה
המצות אינו תלוי בדעת והבנה כלל אלא ביכולת בפועל לקיים המצוה וע' במשנה ברורה (ס"ק ה) דקטן שאין לו אב ,יש אומרים דאמו
וכל שיכול לעשות מעשה המצוה חייב אביו לחנכו במצוה זו וכדברי ובית דין חייבים לחנכו במצות סוכה ,ולכולי עלמא אסור להאכיל
החוט שני הנ"ל. קטן בידים חוץ לסוכה אפילו לאדם אחר [שאינו אביו] ,דהיינו ליתן
מחלוקת אחרונים :אכן דעת מהרש"ל (חכמת שלמה דף טו) והו"ד לתוך פיו או לצוות לו לאכול[ .היינו דברים שחייבים בסוכה כגון
בערוך לנר ורש"ש סוכה דף כח ,ובפנ"י (סוכה סוף פ"ב) מבואר דלא לחם או סעודה עם מזונות וכדומה] .לענין שינה בסוכה אף בקטן
שייך חינוך במצות אצל קטן שאינו בר הבנה אף אם יכול לעשות שאינו צריך לאמו ,מצוי שיש לו פטור מדין מצטער ,עקב רעש,
מעשה המצוה ולפי דבריהם אף הר"ן מודה לזה.
אנשים אחרים בסוכה או שקשה לו לישון בסוכה מסיבה אחרת.
הכל חייבין בתקיעת שופר לאיתויי קטן שהגיע לחינוך [וכתב בשער הציון (שם ס"ק ח) לאפוקי כשמביא לפניו לאכול ,והוא אוכל
מעצמו ,אבל אביו מחויב מחמת מצות חינוך למנוע אותו שלא לאכול חוץ
לסוכה].
חיוב חינוך בתקיעת שופר דעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל (סוכת חיים עמ' שנה תורת המועדים ס'
קטן שהגיע לחינוך לתקיעת שופר ,ואינו יכול ללכת לבית תקמ אות ד) שהאב אינו צריך להימנע מאכילה ולימוד בסוכה ,ועל
הכנסת ,חייב אביו לתקוע בשבילו ,ואם אינו יכול לתקוע ,יביא כן יישנו בנו בבית .והוסיף ,שאף אין צריך האב להעירו ולהעבירו
אחר לביתו שיתקע עבורו (גליון מים חיים להגרי"א דינר אחר כך לסוכה ,כדין פסקו גשמים כשישן.
שליט"א ע' גמ' ערכין דף ב). חיוב חינוך במצה
בברכת השופר :לכתחילה קטן יברך הברכות .וסגי לתקוע ל'
קולות .וקטן יכול להוציא עוד קטן בברכות. כתב הרמב"ם (פ"ו מחמץ ומצה ה"י) קטן שיכול לאכול פת מחנכין
ילדה שהגיעה לגיל חינוך :יש לדון האם יש מצות חינוך כיון אותו במצוות ומאכילין אותו כזית מצה עכ"ל וכתב שם המגיד משנה
שנשים אינם חייבות אלא משום שקיבלה עליהן כחובה .ועכ"פ זה למד רבינו ממה שאמרו פרק לולב הגזול קטן היכול לאכול כזית
אין איסור לתקוע בשבילם משום 'תקיעה בחנם' (תורת המועדים צלי שוחטין עליו את הפסח וכו' ,ומשמע התם דכל שיודע לעשות
בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל).1 הדבר מחנכין אותו עכ"ל ובחיי אדם כלל ס"ו סעיף ב העתיק דברי
הרמב"ם.
גיל חינוך לתקיעת שופר חיוב חינוך למצה דומיא לעלייה לרגל – שאינו מבין כלל
ע' במשנה ברורה (ס' שמג ס"ק ג) דשיעור החינוך במצות עשה כתב בס' חוט שני (שבת חלק ד' עמ' רעו) דבמצות עשה כל שהקטן
הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו ,בכל מצוה לפי ענינו ,כגון יודע לעשות את מעשה המצוה נחשב הגיע לחינוך למצוה זו ,אע"פ
היודע מענין שבת ,חייב להרגילו לשמוע קידוש והבדלה ,היודע שאינו מבין כלל את ענין המצוה ואת משמעותה ,ומהאי טעמא
להתעטף כהלכה חייב בציצית וכד' עכ"ד. קטן שיודע לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית
ודעת הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני הל' שבת ח"ד בהל' חינוך עמ' חייב בחינוך מצות עליה לרגל ,וכן קטן שיכול לאכול פת מאכילין
שח) שחינוך לתקיעת שופר צריך הקטן לדעת עכ"פ השיעור של אותו כזית מצה ,אע"פ שאינו מבין ענין המצוה ,ולפי"ז השיעור
התקיעות כמה צריך לתקוע ע"פ דין .וצריך הקטן לדעת שהמצוה בגיל הקטן במצות מצה הוא מוקדם מאוד עכ"ל.
1ובודאי אין לטרוח להביא בעל תוקע עבור קטנה (וכן הסכים הגר"י קנר
שליט"א) .יש לדון האם קטנה יכולה לברך עבור קטן.
מותר לומר לקטן לתקוע להתלמד שיש בזה מצות חינוך לקטן היא לשמוע תקיעות של תקיעה תרועה וכו' ג' פעמים ולא סתם
ללמדו אופן התקיעות (ע' רמ"א מ"ב סו"ס תקצ"ו). ציפצופים של תקיעות (וכתב ונראה דסדר הברכות אינו צריך
קטן יכול להקשיב רק לעשרה קולות של תקיעת שופר לדעת).
ויש לעיין בדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל מה הבדל בין מצה שחייב
ויש לעיין בקטן שיכול להקשיב רק לעשרה קולות ולא לשלשים לאכול בלי להבין ,למצות שופר ,שחייב להבין .וצ"ל שחלק מעיקר
קולות אם ע"י זה נתחייב במצות חינוך (דבר מצוי בילדים בגיל מצוות תקיעות שופר הוא לדעת שיש כאן תקיעות עם איזה סדר,
קטן) .כיון שמעיקר הדין איתא במשנה ברורה (ס' תקפו ס"ק כב) ולא דמי למצות אכילת מצה ,וכזית צלי בפסח ,עלייה לרגל שעיקר
בהמודר הנאה משופר ,ובס' תר ס"ק ז ,שיתקע רק עשרה קולות. המצוה הוא מעשה בלבד בלי הבנה.
[ויש להחמיר לשמוע ל' וכן ע' בבה"ל שאין לברך על פחות מל']. וע' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' רפא) שהקשה מה הבדל בין
ואינו דומה לחינוך של מצות לולב שצריך לדעת כדי לנענע שהוא מצה לשופר ,וכי מיד כשקטן יודע לשמוע חייב להביאו לבית
המצוה כתיקונה ,דהתם כבר בזמן הגמ' תיקנו שנענועים הוא הכנסת לשמוע? והביאר שצ"ל רק כשמבין ענין מצוה שזהו מצות
חלק עיקרי של המצוה ,משא"כ ל' קולות אנו תוקעין רק מחמת עשה מה"ת ,וצריך ליזהר בילד בן ארבע או קודם ,שישמע
ספקות ,ולכאורה יש לצדד שחייב הקטן לשמוע באופן שיודע התקיעות כדי לקיים מצות היום ע"ש שגם במצה צריך איזה
להקשיב רק עשרה קולות. הבנה.
ומוריד כשורה ומנענע דבעינן שיהא יודע לעשות המצוה כתקנתה
לנענע כשורה וכן מה שאמרו שם לגבי ציצית שיודע להתעטף ר"ל
הכל חייבין בלולב לאיתויי קטן היודע לנענע
שיודע לעשות העיטוף כתקנתו להחזיר ב' ציציות לפניו וב' חיוב קטן במצות לולב
לאחריו ולאחזם בידו בשעת ק"ש ע' ברמ"א סי' יז ס"ג והעיר
מדברי הרדב"ז הנ"ל .ובשו"ת התעוררות תשובה ח"א העיר למה צריך הקטן חינוך לנענע
מלשון השו"ע (ס' תרנז סע' א) שכתב "קטן היודע לנענע כדינו
אביו חייב לחנכו במצות" דהא לכו"ע בנטילה כל דהוא ונענוע כל הקשה החתם סופר (סוכה מב ד"ה קטן היודע לנענע וכו') וז"ל
שהוא יוצא ואמאי תפס הש"ע כדינו דמשמע כל הנענועים לכל צ"ע אי מן התורה מדאגבה נפיק ביה בלי שום נענוע ,למה לא יחנך
הצדדים אלא ודאי שמצד חינוך חייב ליתן לו לולבו דוקא וא"צ הקטן היודע ליקח לולב בידו אפילו בלי נענוע ,ומשמע בודאי
לקנות אבל קטן היודע כדין לנענע לכל הצדדים צריך לקנות לו מדשיעורא דלולב שיצא מהאגד כדי לנענע בו ואי לאו הכי לא יצא
לולב כדי שיעשה הנענועים עמו בהלל ובציבור. ידי חובתו ,א"כ ש"מ הלכה למשה מסיני היא שצריך לנענע עכ"פ
נענוע כל שהוא [כוונתו לההיא דסוכה לב דשיעור לולב הוא ג'
הקנאת לולב לקטנים ביו"ט ראשון טפחים ועוד טפח בכדי שיהא בו כדי לנענע] ומשמע מפשטות הגמ'
כתב השו"ע (ס' תרנח סעיף ו) לא יתננו ביום ראשון לקטן ,קודם דשיעור ד' טפחים דין תורה הוא וכן כתב בהדיא הקרית ספר בהל'
שיצא בו ,מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה, סוכה פ"ז וז"ל שיעור ארבעה מינים נראה דהרי בכלל שיעורין
ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר; ויש מי שאומר שאם הגיע הל"מ דטפח שדרו של לולב היוצא מן ההדס הוי דאורייתא עכ"ל.
לעונת הפעוטות ,מותר; ואם תופס עם התינוק ,כיון שלא יצא והנה הגם דעיקר דברי החח"ס שיש מדין תורה חובת נענוע כל שהוא
מידו שפיר דמי. אלא שיש הוספת דין והוא דאם האדם והלולב ראויים לנענוע כל
בני חו"ל :ע' מ"ב (שם ס"ק כג) שה"ה לדידן דעושין שני ימים שהוא ,הרי הוא יוצא דבר תורה גם בלי נענוע ,ורק בהגבהה בעלמא
שאין לתת לקטן קודם שיצא בו .וכן אם מזכה רבים בלולבו ,לא ומדין כל הראויה לבילה ,מ"מ מה שישב בזה ההיא דקטן היודע
יתן לקטן עד שיברכו כולם (מ"ב שם ס"ק כד). לנענע דהיינו שצריך להיות עכ"פ גברא דחזי לנענע ,ואז אין הנענוע
מעכב בו .והקשה הגרפ"א פאלק זצ"ל (מחזה אליהו ח"ג ס' פב) שזה
ומטעם זה בני חו"ל הנוהגים שני ימים טובים ,כתב הפמ"ג (ס' לכאורה אינו עולה יפה לדעת הב"י והמ''א שכתבו ד"קטן היודע
תרנח א"א ס"ק יב) שחייבים לקנות לולב נוסף לבניהם הקטנים. לנענע היינו שצריכים לחנכו לנענע באופן של מוליך ומביא מעלה
ומה שאין נוהגים כן ע' להלן בדברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ומוריד ,ולפי החח"ס הלא מספיק מה שראוי כבר לעשות נענוע כל
(אגרות משה ח"א ס' קפד). שהוא.
האם אב יכול לקיים מצות חינוך ע"י השאלת ד' מינים לקטן: עוד יש לעיין למה לא כתוב ,קטן היודע להגביה? וביאר הגרפ"א
וכתב המ"ב (שם ס"ק כח) וה"ה אם לא מקנה ליה כלל לקטן או פאלק זצ"ל שע"כ הכוונה היא לנענועים באופן שתיקנו חז"ל( .ראה
שאומר לו יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחלה דהו"ל כעין זה בשו"ת אבני נזר או"ח ס' לט ס"ק ז) .שמאחר שיש דין
כשאול כנ"ל בס"ג אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול דאורייתא נענוע כל שהוא ,חז"ל הוסיפו על הדין תורה שיהא מוליך
שיהיה יכול אח"כ לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא ומביא מעלה ומוריד .ואח"כ נתאחר הדין חינוך עד שיודע לקיים פרט
אינו שלו ולא מקרי לכם ולא קיים בו אביו מצות חינוך ויש בעיקר הדאורייתא שהוא מוליך ומביא מעלה ומוריד.
מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם וסיים הגרפ"א פאלק זצ"ל שעכ"פ רואים שאין חובת חינוך עד
בזה מתחנך הבן למצות וכן משמע במרדכי בשם ראב"ן. שיודע לקיים המצוה באופן של שלימות שחייבו חז"ל לקיים המצוה.
וסברת המחלוקת ,כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א ס' רכד וכן ראה בכורי יעקב (ס' תרנז ס"ק ג) ומרומי שדה (סוכה דף מב).
ד"ה והנה איכא) שנחלקו בעצם מצות חינוך ,האם עיקר המצוה והוסיף הגרי"י נויבירט זצ"ל (חינוך הבית למצות ודיני קטן הערה
הוא בשביל להרגילו במצוות כדי שיקיימם כשיגדל ,ולכן די בלולב קו) מכאן ראיה שנענוע הלולב אינו רק הידור מצוה שאינו חייב לחנך
שאול ,שעכ"פ מתרגל בזה לעשות מצוה אף שבעצם אין בזה קיום קטן בהידורים ,אלא חלק עיקרי של המצוה.2
מצוה ,או שהחינוך להתרגל במצוות הוא רק טעם החיוב ,אבל מחלוקת בדעת הירושלמי :הרדב"ז (ח"ג סי' תקח) הביא מ"ש
עצם החיוב הוא שחייבו את האב שיראה שגם הקטן יקיים מצוה המרדכי בשם הירושלמי היודע לנענע וכו' לא סוף דבר שיודע
כתקונה. לנענע אלא מוליך ומביא יודע להתעטף וכו' לא סוף דבר שיודע
ולמעשה כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א ס' קלז ,יו"ד ח"ב ס' להתעטף אלא להשליך שתי כנפיו לפניו ושתי כנפיו לאחריו וכו'
קד) שמדברי השער הציון (ס"ק לו) משמע שנקט שיוצא ידי מצות הא למדת שאע"פ שאינו יודע לעשות המצוה בשלימות אביו לוקח
חינוך אף בלולב שאול ,וציין שכן נוהגים שהקטן יצא ידי חובה לו וכו' ע"כ.
בלולב של אביו .וכן הורה הגרי"י קניבסקי זצ"ל (ארחות רבינו וע"ע במאמר מרדכי (סי' תרנז סק"א) שכתב שנראה פשוט
ח"ב עמ' רצז מהדו"ח ח"ג עמ' צז) ,שאפשר לסמוך על הראב"ן שהירושלמי בא להקל שאין הקטן מתחייב כאשר יודע לנענע את
ושאר הפוסקים הסוברים שמצות חינוך מתקיימת בקטן גם ביום הלולב נענוע כל דהוא אלא רק כשיודע לנענע מוליך ומביא מעלה
לעשין ולאווין בעוד שנענועים רק מנהג עתיק ולכן ויתר על הנענועים 2ע' בשו"ת תשובות והנהגות (מועדים) בתולדות הקדוש בעל חפץ חיים
ע"ש הרי שלדעתו הנענועים בהלל אינם חיובא מדינא רק שורשם מנהג זצ"ל שמביא דבשעת המלחמה בגלותו ברוסיא לא היו אתרוגים ובדוחק
בעלמא וא"ש כמ"ש רק צע"ק היאך שרי לבטל בזה מנהג המבואר השיג אתרוג משנה שעברה לצאת בה ולא השתמש בו אלא לברכה לבד
במשנה ונפסק בש"ע ואכמ"ל. ולא לנענועים בשעת הלל ופירש טעמו הואיל ורבים משתוקקים לקיים
מצות נענועים ואין באפשרותם יגרום להם צער ותלישות הדעת שנוגע
נאמר שהאב מקיים מצות חינוך בשאול ,אך הקטן אינו יכול לברך הראשון גם בלא שהאב יקנה לו את ארבעת המינים ,ואפשר לנהוג
על לולב שאול ,כיון שאינו יוצא בזה ,ולכן במקומות שיש ארבעת כמותם באופן שיש לאב הרבה קטנים[ .ולמעשה נהג לסמוך על זה
המינים בשפע ובזול ,יש לכל אחד להחמיר ולקנות לכל קטן וקטן אף שהיה לו רק בן אחד ,וכנראה משום שארבעת המינים לא היו
אתרוג ומיניו שיהיו שלו ממש ,ויקיים האב מצות החינוך שעליו מצויים ע"ש בדברי הגר"ח קניבסקי זצ"ל] .וכן מבואר בשו"ת
כדין[ .אכן ,מפשטות לשון השער הציון (ס"ק לו) נראה שאף שבט הלוי (ח"ח ס' קנב) .וכן ראה הליכות שלמה (פי"א סע' יא)
שהקטן אינו יוצא ידי חובה אך יכול לברך לכתחילה]. בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל שראוי להקנות ד' מינים לקטן,
ביאור החזון איש :כתב בארחות רבינו (שם) שמרן החזון איש ורבים שאין מקפידים בזה ונותנים להם בדרך השאלה בלבד יש
זצוק"ל אמר לו דרך בדיחותא שהעולם אומר הא דאיתא בגמ' להם על מי שיסמכו [וציין לדברי החכם צבי (ס' ט) שאם אין לו ד'
סוכה לא לימא איניש לינוקא וכו' בהדי הדדי ,הכוונה שלא יתן מינים הכשרים ליו"ט ראשון ,עליו לקחת ד' מינים הכשרים
לקטן לברך על הלולב ויאמר לו שמקנה לו אבל באמת בלבו לא לשאר הימים ,ויקיים עכ"פ מצוה דרבנן ,דלא גרע יו"ט ראשון
מקנה לו זה אסור שהקטן חושב שהקנו לו .ואח"כ ראיתי שהערוך לשאר הימים].
לנר מפרש כן. אכן צידד בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סוף ס' צה) שאף אם
בקריאת שמע לכו"ע שכבר מצוי אצל אביו גם בלילה]. הבדלה לקטנים במוצאי שבתות הארוכים
עיקר זמן הבדלה הוא עד יום ג' :נחלקו הפוסקים אם עיקר זמן
הבדלה הוא רק במוצש"ק או כל יום ראשון או כל שלשה ימים גיל חינוך להבדלה :ע' מ"ב (ס' שמג ס"ק ג) דשיעור חינוך במצות
הראשונים ולמעשה משמעות המ"ב היא דאע"פ שלכתחילה צריך עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו ,בכל דבר לפי עניני,
להבדיל במוצאי שבת [או עכ"פ ביום ראשון] משום זריזין "כגון היודע מענין שבת ,חייב להרגילו לשמוע קידוש והבדלה",3
מקדימין למצוות ,מ"מ עיקר הזמן הוא כל שלשה ימים ולכן פסק ובהל' קידוש ס' רסט ס"ק א כתב המ"ב שזה כבן שש או בן שבע,
דאפילו אם הזיד ולא הבדיל במוצש"ק ,יכול עדיין להבדיל( .ע' כל אחד לפום חורפיה[ ,4ובהל' סוכה השיעור הוא כתב (ס' תרמ
שו"ע ס' רצט סע' ומ"ב ס' רצט ס"ק טו -טז). ס"ק ד) כשהוא כבן חמש – שש כל אחד לפי חריפותו].5
קטן שלא שמע הבדלה במוצש"ק :צריך להבדיל בעצמו ביום
ראשון בבוקר ,לא מיבעיא משום דקיי"ל שאינה תשלומין אלא להעיר קטן להבדלה
גם לפי השיטות שהיא תשלומין בכל זאת הגרי"ש אלישיב זצ"ל א"צ להעיר ילדים במוצש"ק לשמוע הבדלה דאין חיוב לחנכם
(פסקי הגרי"ש או"ח עמוד קצ"ה) ושו"ת להורות נתן (ח"ז סי' ד) בדבר שהוא צער להם (ע' חיי אדם כלל סו סע' יא שזה נלמד
פסקו שקטן חייב בתשלומין כמו גדול (ע' מעדני יו"ט שם דיש מחינוך לצום יום הכיפורים ,וחכמת אדם ס' קנב סי"ז ,ע' מעדני
להוכיח כשיטתם מתוס' בחגיגה ב ד"ה איזהו ע"ש היטב). יו"ט חינוך הבנים עמ' צא -צז) שאין צריך לחנך קטן באבילות
וע"ע בשו"ת מחזה אליהו (ח"ג ס' פו) שקטן שלא שמע הבדלה כיון שהוא צער לו דהיינו כל דבר שיש צער לקטן לא שייך חינוך
מחמת איחור שעת מוצאי שבת (וחולשת גופו וזמן שינתו) ,אינו חייב (שו"ת פרי השדה ח"ג ס' קפז).
להבדיל ביום ראשון (כיון שבזמן העיקרי של המצוה היה פטור) .אבל אם קטן בן י"ב :שו"ת באר שרים (ח"ו ס' כה) אם הם כבר בני י"ב
רוצים יכולים לחנכם להבדיל אז ,הגם שיש בזה עשיית ברכה. שנה צריך להקיצם[ ,וכן ראה מ"ב ס' ע ס"ק ח שקטן בן י"ב חייב
דף ג
ועכ"פ מבואר שיש יותר ענין לנשים לומר הלל בחנוכה מאשר חיוב נשים בהלל בימי החנוכה
הלל של ראש חודש יו"ט וחול המועד ,שלכו"ע הן פטורות.
בלי נדר :אשה שאומרת הלל בר"ח ויו"ט וכו' או מחמירה לומר יש שסוברים שגם נשים חייבות באמירת הלל בחנוכה שאף הן היו
הלל בחנוכה ,כדאי להקפיד לומר בלי נדר ,כמו בשאר הנהגות באותו הנס ,וכמו שחייבות בהדלקת נרות חנוכה ,ובהלל של ליל
טובות (ובפרט אם אינה רגילה להשתתף בכל נדרי ,או לומר פסח (ע' תוס' סוכה לח ד"ה מי ,מקור חיים (לבעל החוות יאיר)
מסירת מודעה בערב ר"ה). ס' תרמד)) .6ויש סוברים שאינן חייבות( ,ע' קובץ תשובות ח"ג
[אף אלו הנשים שנוהגות באמירת הלל בחנוכה ,מסתמא לא סימן קה) דהלל בחנוכה אינו תקנה מיוחדת כמו הדלקת הנר.7
קיבלו עלייהו איסור טעימה ,כעין מה שמצינו בהל' תקיעת גם לסוברים שאינן חייבות ,יכולות לומר הלל ולברך על אמירתה
שופר.]8 בתחילתה ובסופה (ע' בה"ל ס' תכב סע' ב ד"ה הלל דגם בר"ח אף
שאינן חייבות יכולות לברך).
בנות ספרד :ע' שו"ת אור לציון (ח"ד ס' מט אות א) שהשיב "נשים
תאמרנה הלל שלם בחנוכה ,אבל אין להן לברך על ההלל".
ניתן לקבל הגיליון במייל g089285647@gmail.comלתרומות ,הערות והארות 0533163916
7וכמו שכתב רש"י להדיא בתענית ורש"י ורשב"ם בפסחים (דף קיז ע"א) ,דהלל 3ואף דאפילו בן שלש ארבע יודע מענין השבת ,לכאורה הכוונה שיודע קצת
זה מכח מה שתיקנו הנביאים לומר על כל צרה וצרה לכשנגאלין ,והרי זה בכלל הבנת הענין ופירוש ענין קידוש והבדלה.
הלל שאומרים בכל רגל שהוא מצות עשה שהזמן גרמא .ונשים פטורות .וכן ע' 4ובענין כוס הבדלה של מוצאי שבת חזון ע' בשו"ת ישא יוסף (או"ח ח"ב ס'
בשדי חמד שם בשם החשק שלמה שהוכיח מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' חנוכה הל' קלא) שכתב כמדומני שנהגו עלמא לתת לקטן מגיל שבע עד גיל תשע כו'.
יד שפטורות ,וכ"מ בבה"ל ס' תכב סע' ב ד"ה הלל דרק בליל פסח חייבות (ויש 5ובפמ"ג (פתיחה כוללת ח"ב אות י) כתב ,שגיל חינוך מתחיל מחמש שנים
מקום לדחות) ,וע' בהליכות שלמה ח"ב פי"ז מחזה אליהו ח"א ס' כב ,חשוקי שלימות או שש שנים שלימות כל אחד לפי הבנתו.
חמד מגילה יד. 6ע' תורת רפאל ס' עה ,שו"ת התעוררות תשובה (ח"א ס' נא) ,שדי חמד אסיפת
8אכן לדברי הפוסקים שחייבות מדינא לכאורה אין להן לטעום לפני הלל. דינים חנוכה ס' ט ס"ק ב ,ובשו"ת שבט הלוי ח"א ס' רה בהערות על סדר השו"ע
ס' תרפג (שצידד לחייבן) ,וכן ע' בשו"ת אגרות משה ח"א ס' קצ שמשמע
שחייבות ,וע' אשי ישראל פמ"ח סע' יא.
