נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha
הטקסט של גיליון זה
נעימות
הפרשה
מפי מורינו
פה מפיק מרגליות
הרב יצחק אהרן גאלדהירש שליט"א
פרשת ויצא תשפ"ז
גליון ק"ט
ניתן לשמוע השיעורים
077-2110208 הפרשה
השיעורים לשמוענעימות
בקול ניתן
1-518-9311-901
077-2110208 ארה"בהפרשה
מס'נעימות
בקול
יומיים בשלוחה 4 בשלוחה | 1שיעורים
1-518-9311-901 שיעורים שבועיים
מס' ארה"ב
שיעורים שבועיים בשלוחה | 1שיעורים יומיים בשלוחה 4
לתרומות והנצחות
והנצחותיקירכם
לתרומותאו לזכות
לעילוי נשמת
נעימות הפרשה
ע"שיקירכם
פלוס"לזכות ב"נדרים
נשמת או ניתן לתרום
לעילוי
053.414.3747
נעימות הפרשה בפלאפון מס’
פלוס" ע"ש או ב"נדרים
ניתן לתרום
או בפלאפון מס’ 053.414.3747
יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א
יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א
לקבלת הגיליון ולהערות והארות במייל nh987611@gmail.com
לקבלת הגיליון ולהערות והארות במייל nh987611@gmail.com
ב
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
תוכן הענינים
פניני פרשת ויצא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
ליעקב היו שני מטרות ביציאתו מבאר שבע והליכתו לחר לכל פסיעה
יש תכלית בהשגחה פרטית ואינה רק אמצעי להגיע להתכלית קפיצת
האר שהיתה ליעקב בדרכו כשנוגע לחינו והמשכת הדורות אי
להתנהג בענווה גודל מעלת הבטחו בה' בכל מצב שהוא צריכי
לכווי בהשינה לש שמי הטע שהרחיב יעקב בפירוט בקשתו
שיהיה לו 'לח לאכול ובגד ללבוש' כוונת רחל להוליד בני היה לש
שמי שתוכל להודות לה' גודל וסגולת העני של 'המתפלל בעד
חבירו' המתפלל בעד חבירו אינו נצר להתפלל על עצמו כשנצר
לישועה ,כיו שכבר נענה תחילה הכח העצו שיש בברכת האב לבניו
ובנותיו אי לאד לחפש מדרגות גבוהות ורוח הקודש
יומא דהילולא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יח
י"ב כסלו הרה"ק ה'בת עי 'זי"ע הרה"ק רבי אברה דוב מאווריטש ב
רבי דוד זי"ע .במקו מחשבתו של אד ש הוא נמצא כולו מעשה
פלא בעני במקו מחשבתו של אד ש הוא נמצא כולו כח
ההתגברות על היצר הרע מיעוט עניני גשמיי היצה"ר מתגבר
ביותר באר ישראל סגולה לכוונה בתפילות של שבת קודש
י"ג כסלו הרה"ק ה'דברי ישראל' ממודז'י זי"ע ע"י תפילה בציבור
זוכי לפרנסה בשפע י"ד כסלו הרה"ק רבי מנח נחו משטפנעשט
זי"ע מעשה נפלא שסיפר רבינו הרה"ק משטפנעשט זי"ע ט"ו
כסלו ' רבינו הקדוש' רבי יהודה הנשיא זי"ע רבינו הקדוש היה ניצו
מנשמת יעקב אבינו רבינו הקדוש ציוה לבניו לקרוא 'שני מקרא
ואחד תרגו'
ג
נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא
פניני פרשת ויצא
ליעקב היו שני מטרות ביציאתו מבאר שבע והליכתו לחרן
חרנה) :כח ,י(
ויּלך ָ ָ ָ
שׁבע ַ ֵ ֶ ְ
מבּאר ָ ַ
יעקב ִ ְ ֵ
ויּצא ַ ֲ ֹ
ֵֵַ
זה היה עיקר כוונתו בעצ היציאה יש להבי למה נאמר כא שוב
מהמקו הראשו. הליכתו של יעקב לחר ,הרי כבר נאמר
אמנ רבקה לא אמרה זאת ליצחק, דבר זה לעיל בסו פרשת תולדות )לעיל
כמו שכתב האור החיי הק' )לעיל כז ,מז(, ואל ִא
אביו ְ ֶ
יעקב ֶאל ָ ִ
ומע ַ ֲ ֹ
כח ,ז( ַ ִ ְ ַ
שרק ליעקב הוכרחה לגלות את האמת, אר.נה ֲ ָ
ולָ ֶ ַ
ֵַ ֶ
שעשו רוצה להורגו ,כדי לקיי בזה וידוע ביאורו של הבית הלוי ,וכעי זה
מצות לא תעמוד על ד רע) ויקרא יט, מבאר ג הקהילות יעקב }בספרו ברכת
טז( ,אבל ליצחק לא רצתה רבקה לגלות פר ,{דהנה כשהאד יוצא ממקו
האמת שעשו מתנח להרוג את יעקב, למקו יש בזה שני אופני ,לפעמי
משו' איסור רכילות' ,ולכ אמרה לו עיקר תכליתו היא היציאה ממקו
סיבה אחרת ,שכדאי ליעקב ללכת לחר הראשו משו איזו סיבה שהיא .אי לו
כדי לישא ש אשה מבנות לב. תכלית בעצ ההליכה למקו השני ,רק
ולכ יצחק לא אמר לו לצאת מבאר מאחר שהוא רוצה לצאת מהמקו
שבע ,אלא ש'יל לפד אר 'ליקח ש הראשו ,במילא מוכרח הוא ליל
אשה מבנות לב ,כי אי לו ליקח אשה למקו אחר .ולפעמי הוא להיפ,
מבנות כנע .נמצא שתכלית הציווי של עיקר מטרת האד הוא ההליכה למקו
יצחק אביו היה ה'הליכה לחר ,'ולא השני ,וזהו עיקר תכלית כוונתו ביציאתו
היציאה. מ המקו הראשו.
ויעקב קיי דברי שניה ,ג מה וביעקב נתלכדו ונתחברו שתי
שאמרה לו אמו ,וג מה שאמר לו הכוונות כאחת .כי מצד אחד היה עיקר
אביו ,ונמצא שבי היציאה מהמקו כוונתו בהיציאה מבאר שבע ,כדי לקיי
הראשו ובי ההליכה למקו השני, בזה מצות כיבוד א ,שאמרה לו רבקה
שניה היו אצלו עיקר ותכלית. אמו' ,הנה עשו אחי מתנח ל להרג
וזהו מה שנאמר 'ויצא יעקב מבאר ועתה כו' קו ברח ל אל לב ,'ובודאי
שבע' ,שהיה לו תכלית מיוחדת בעצ היה עיקר כוונתה ש'לא יהיה בבאר
היציאה מבאר שבע ,כדי לקיי דברי שבע' מפני שעשו נמצא ש ,ולכ מצד
ד
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
תולדות ,וישמע יעקב אל 'אביו ואמו' אמו .ועוד תכלית אחרת היתה לו' ,ויל
ויל פדנה אר ,היינו שיעקב נתכוי חרנה' ,כדי לקיי בזה דברי אביו.
ביציאתו והליכתו לקיי בכ דברי
שניה ,בי דברי אביו ובי דברי אמו. וזהו מה שנאמר בסו פרשת
?.
לכל פסיעה יש תכלית בהשגחה פרטית ואינה רק אמצעי להגיע
להתכלית
וההליכה לחר' ,ויצא יעקב מבאר שבע בספר דרש משה }להגר"מ פיינשטיי
ויל חרנה' ,כדי להורות שג זה הוא זצ"ל{ מבאר ביאור נפלא בפסוק זה,
מהשי"ת ,שאי אד נוק אצבעו דהנה בפשטות עיקר תכליתו של יעקב
מלמטה אלא א כ מכריזי עליו היה רק הגעתו לחר ליקח לו אשה,
מלמעלה. ואילו היציאה מבאר שבע וההליכה
לחר היו רק אמצעי ,ולא עיקר
ומצאנו כעי זה ג בספר ב יהוידע התכלית.
}לבעל הב איש חי{ ,בביאור דברי
אמנ באמת אי זה כ ,והוא כלל
הגמרא )ברכות ג' ,(.אמר רבי יוסי ,פע
שהאד צרי לדעת תמיד ,שלא רק
אחת הייתי מהל בדר ,ונכנסתי
התכלית נגזר עליו מ השמי ,רק ג
לחורבה אחת מחורבות ירושלי
האופ אי ישיג את התכלית נגזר עליו
להתפלל ,בא אליהו זכור לטוב ושמר לי
מלמעלה.
על הפתח והמתי לי עד שסיימתי
תפלתי .לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי וזהו מה שחידש הפסוק כא ,שלא
שלו עלי רבי ,ואמרתי לו שלו עלי רק ביאתו לחר לבקש את בת זוגו נגזר
רבי ומורי .ואמר לי ,בני מפני מה נכנסת עליו משמי ,אלא א כל פסיעה
לחורבה זו ,אמרתי לו ,להתפלל ,ואמר ופסיעה ,מ היציאה מבאר שבע עד
לי ,היה ל להתפלל בדר ,ואמרתי לו בואו לחר ,כי מה' מצעדי גבר כוננו ,וכל
מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי פסיעה ופסיעה הוא תכלית בפני עצמו
דרכי ,ואמר לי היה ל להתפלל תפלה שמקיי בזה רצו השי"ת .ולכ מפרט
קצרה' וכו'. הכתוב ג את עצ היציאה מבאר שבע
ה
נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא
קיט ,א( 'אשרי תמימי דר ההולכי ויש להבי למה הארי רבי יוסי לומר
בתורת ה''. 'הייתי מהל בדר ,'הרי היה די לו
נמצא מידת הצדיקי ,אפילו לומר ,פע אחת נכנסתי לחורבה ותו
כשיוצאי לדר בשביל עסק גשמי ,ה לא.
מאמיני כי עסק זה היא סיבה מאת ומבאר הב יהוידע על פי מה שכתב
ה' ,כדי שילכו בדר זה ,וילקטו מש הייטב לב ,בביאור תפלת כה גדול ביו
ניצוצי קדושה ,ולכ ה נקראי' הולכי' הכפורי' ואל יכנסו לפני תפלת עוברי
דרכי .אבל אות שאי לה אמונה זו, דרכי לעני הגש ,'שיש שתי בחינות,
ה נקראי' עוברי' דרכי. הא' נקרא 'עוברי' דרכי ,שכל מטרת
ולכ רבי יוסי ,מאחר שהיה מהולכי לבו הוא רק לבוא ולהגיע למחוז חפצו,
דרכי ,נמצא שג עצ הליכתו בדר ואי לו מטרה בעצ ההליכה בדר,
חשובה לדבר מצוה ,ועל כ לא חש ולכ הוא ר מהר כי עיקר רצונו הוא
לנזקי המזדמני להיות בחורבה ,ה להגיע כבר למקומו.
מצד המזיקי ,וה מצד המפולת. והב' נקרא 'הולכי' דרכי ,מפני
וזה שאמר פע אחת הייתי 'מהל' שיודע שבכל מקו אשר תדרו כ
בדר' ,מהל 'דייקא ,כלומר לא הייתי רגלו ,ה' מכי מצעדיו ,למע יתק ש
מעוברי דרכי ,אלא ממהלכי הדרכי, איזה ניצו קדוש השיי לנשמתו ,וזהו
שהייתי מאמי שהליכתי באותו הדר, עיקר סיבת הילוכו ,רק שהש יתבר
הוא בשביל בירור נצוצי קדושה ,ונמצא הזמי לו סיבה להליכה זו ,שזה יביאנו
שאני עוסק במצוה ,ולכ נכנסתי בסו למחוז חפצו.
לחורבה אחת ולא חששתי מ הנזקי וזהו מה שנאמר בתהלי) לז ,כג( 'מה'
שבה ,כי שלוחי מצוה אינ ניזוקי. מצעדי גבר כוננו' ,א האד' ,ודרכו
ועל פי זה כתב ליישב ,מה שאמר יחפ ,'לצור ההגעה למקו חפצו.
רבי יוסי אחר כ ,מתיירא הייתי שמא ולכ התפלל הכה גדול רק על
יפסיקו בי 'עוברי' דרכי ,ולא אמר ה'עוברי' דרכי ,שלא יכנס תפילת
'הולכי' דרכי ,כלשו שאמר על עצמו לעני הגש ,ולא התפלל כ על אלו
תחילה ,הייתי 'מהל 'בדר. שנקראי' הולכי' דרכי .ואכ רבי
ובזה ניחא ,כי כ התכוו לומר ,אי חנינא ב דוסא ,שהיה בבחינת 'הולכי'
אני מתיירא מ אות שה' מהלכי' דרכי ,פסק הגש בעבורו ,מפני היותו
דרכי ,כי אלו ה צדיקי ותמימי, 'הול 'בדר .ועל זה אמר הכתוב )ש
ו
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
מתפלל לפני השי"ת על ישועתו ,נדמה וכיו שרואי אותי עומד ומתפלל ,לא
לו לפעמי שעיקר תכליתו הוא להשיג יפסקוני ,כי אלו אי מקפידי על איזה
את הישועה ,שכבר תהיה לו רפואה עכבה שיהיה לה בדר ,כגו בזה שה
שלימה ,ופרנסה בהרחבה ,א עצ צריכי להמתי לי ,כי אלו מאמיני כי
הדבר שהוא צרי ללכת לרופא וכדומה, מה' מצעדי גבר כוננו ,והכל נעשה
נדמה לו שאי תכלית בזה ,והוא רק בהשגחה פרטית מאת ה'.
היכי תמצי ואמצעי לבא לידי התכלית
שהוא הרפואה. א מתיירא אני מ אות שה
'עוברי' דרכי ,שה המוני הע ,ואי
אבל מי שחי ע האמונה בהשגחה חוששי על אשר יפסיקוני ,וג מפני
פרטית יודע ,שלכל פסיעה ופסיעה שאלו ממהרי בהילוכ כדי להגיע
ישנה תכלית בפני עצמה ,יש תכלית למחוז חפצ ויפה שעה אחת קוד,
מיוחדת בתפילות שהוא מתפלל על ולכ יפסיקוני כדי למהר במהלכ.
?.
הישועה ,ויש תכלית מיוחדת בקשיי
שעוברי עליו ,כדי שיבא לידי תיקונו.
וכשזוכי להשיג אמונה זו ,מנצלי ועני זה הוא לאו דוקא כשהולכי
כל רגע מהחיי באופ הראוי ,מאחר בדרכי ,רק תמיד בכל המצבי
שמשיגי שיש תכלית מיוחדת בכל שהאד נקלע אליה .למשל כשהאד
רגע ורגע של חייו. נצר לישועה ברפואה או פרנסה ,והוא
?.
קפיצת הארץ שהיתה ליעקב בדרכו
)צא(: והג שחז"ל במסכת חולי ויל חרנה .פירש"י :יצא ללכת לחר.
יישבו המקראות
)ומובא ברש"י בסמו( וכוונת רש"י בזה ,דהנה מהמש
שבאמת כבר הגיע לחר ,רק שלאחר הפסוקי מוכח שיעקב עוד לא הל
מכ נמל בו לחזור להר המוריה ,כי עתה לחר אלא קוד ויפגע במקו וגו',
אמר ,אפשר שעברתי על מקו שהוא הר המוריה ,וא כ מהו 'ויל
שהתפללו אבותי ,ואני לא התפללתי. חרנה' ,לכ פירש ,ש'יציאתו' היתה על
וכאשר החליט לחזור להר המוריה, מנת להגיע בסו לחר.
ז
נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא
החמישי הוא שקפצה האר לקראתו, קפצה לו האר ,ומיד ויפגע במקו.
דהנה הדר מבאר שבע עד חר הוא ולאחר שהתפלל ש רצה לחזור לחר,
מהל שבעה עשר יו) פרקי דר"א פט"ז(, אמר הקדוש ברו הוא ,צדיק זה בא
וקפצה האר לקראתו ובו ביו הגיע לבית מלוני ויפטר בלא לינה ,מיד בא
לחר. השמש.
וע"פ זה מבאר האוה"ח הק' שזהו מ"מ פשטא דקרא 'ויל חרנה'
כוונת הפסוק ,ויצא יעקב מבאר שבע משמע שכבר הגיע לחר ונשאר ש,
כל מה שהיה יעקב צרי לעשות הוא וא"כ אינו מוב מה שנאמר מיד אח"כ
רק ה'יציאה' מביתו ,א לא היה צרי ויפגע במקו וגו' .ועל כ פירש"י
'ללכת' לחר ,כי 'ויל חרנה' ,חר עצמו שהכונה בזה ,ש'יצא' לדרכו על מנת
'הל 'והגיע אליו על ידי קפיצת האר. ללכת לחר ,א עדיי לא הגיע לש.
ובספר ברית אבר ביאר שדברי אמנ האוה"ח הק' מבאר באופ
האוה"ח הק' מתאימי א ע דברי אחר מה שנאמר 'ויל חרנה' ,דהנה הג
רש"י ,שי"ל שכוונת רש"י במה שכתב שבגמרא הנ"ל מבואר שקפיצת האר
'יצא ללכת לחר 'כוונתו למה שפירש היתה לאחר שכבר הגיע לחר ,כשנת
האוה"ח הק' ,שחלקו של יעקב אבינו דעתו לחזור מש וללכת להר המוריה.
היה רק 'היציאה' ללכת לחר ,אבל אמנ בתרגו יונת ב עוזיאל כא
ההליכה בפועל לחר לא הוצר יעקב מבואר ,שמיד בדר הליכתו לחר כבר
לעשות ,כיו ש'ויל חרנה' חר עצמה קפצה לו האר ,וכתב שחמשה ניסי
הל לקראתו וקפצה לו האר. אירעו ליעקב בדר הליכתו לחר ,והנס
?.
כשנוגע לחינוך והמשכת הדורות אין להתנהג בענווה
מקו שהתפללו אבותי ואני לא והנה רבי מקשי על מה שאמרו
התפללתי ,ונת דעתו לחזור לחר ,ומיד בגמרא )חולי צא ,(:שרק לאחר שהגיע
קפצה לו האר .'דלכאורה הדבר תמוה, יעקב לחר אמר' ,אפשר עברתי על
ח
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
שה התחילו א לא אני ,וא כ א אי יתכ שמקוד עבר יעקב אבינו
אי אני לי מי לי ,וכיו שאני כעת בדרכי במקו שהתפללו בו אבותיו הק' ,וא
להמשי את השושילתא קדישא על תיקנו ש תפילת שחרית ומנחה ,ומ"מ
ידי העמדת י"ב שבטי קה שמה יצאו לא ש על ליבו להתפלל ש א הוא,
כל כלל ישראל} ,ובפרט לאחר שהגיע ורק כשהגיע לחר' נזכר' שעבר ש
לחר וראה מצב הדור ,הבי שאי עתה ולא התפלל ,אתמהאא.
מי שימשי את מסורת אבותיו א לא
)אמת ותיר הרה"ק מקאצק זי"ע
הוא בעצמו{ ,לכ יש לי לקיי כעת
ואמונה אות ש"ז( ,שיעקב ידע היטב מיד
'ויגבה ליבו בדרכי ה'' ,וללכת א אני
כשעבר ש שזהו המקו המסוגל
להתפלל במקו שהתפללו בו אבותי,
שהתפללו בו אבותיו הק' ,אמנ יעקב
כדי להראות דוגמא וסמל לדורות
בענוותנותו חשב מי אנכי שאזכה
הבאי ,שתמיד בכל מצב ידבקו בכל
להתפלל במקו שהתפללו בו אבותי
מעשיה למעשי אבותיה הקדושי."
הקדושי ,הלא אי אני מגיע לקצה
ולכ חזר להר המוריה והתפלל ש ,וא
מדרגת ,רק אבי יצחק שפשט כא
חידש ותיק ש' תפילת ערבית'.
?. צווארו על קדושת שמו יתבר ,וכ
אברה שנתנסה במקו זה בניסיו
הקשה ביותר ועמד בו בגבורה ,דוקא
והוא לימוד עצו לכל אחד ואחד,
ה היו ראויי להתפלל במקו קדוש
שלא יחשוב בליבו ,מי אנכי לחנ את
זה ,אבל אני איני ראוי לזה כלל ,ולכ
צאצאי ולעבוד את ה' כדורות
המשי בדרכו ולא התפלל ש.
הקודמי ,הלא אני רחוק כרחוק ממזרח
ממערב מה ואי אמצא ידי ורגלי א כשהגיע לחר נמל בדעתו
בהנהגות קדושות אלו .רק יחשוב וחשב" ,אי הכי נמי ,אני לא מגיע
להיפ ,הרי אנכי אב לילדי וסבא לנכדי, לדרגת אבותי הקדושי ,א סו סו
ומי יחנכ וילמד מסורת בית אבות מי הממשי כעת את שושלת הקודש
א .אכ לפי דברי התרגו יונת שכבר מיד בדר הליכתו קפצה לו האר ,לא קשה ולא
מידי ,כי בתחילה לא עבר כלל בהר המוריה שהרי קפצה לו האר והגיע מיד לחר .אול
מפשטות לשו הגמ' 'אפשר עברתי על מקו שהתפללו אבותי ,ואני לא התפללתי',
משמע שכבר עבר ש ג מקוד בדר הליכתו ,ולפי"ז קשה מאוד למה לא התפלל
ש מיד.
ט
נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא
הדורות לצאצאיו וזרעו אחריו ,דוקא א לא אני .ועל כ יתאזר כגבר חלציו
במצבו ומדרגתו שהוא נמצא בו ,למרות כמו שעשה יעקב אבינו ,ויבי שנדרש
שהוא רחוק מאד ממדרגת אבותיו. ממנו עתה להתאמ להמשי שושלת
?.
גודל מעלת הבטחון בה' בכל מצב שהוא
ידעתּי) :כח ,טז(
ואנכי ֹלא ָ ָ ְ ִ
הזּה ְ ָ ִֹ
בּמּקוֹם ַ ֶ
אכן ֵישׁ ה' ַ ָ
ויּאמר ָ ֵ
משּׁנתוֹ ַ ֹ ֶ
יעקב ִ ְ ָ
ויּיקץ ַ ֲ ֹ
ִַ ַ
וזהו שרמז ג"כ לדורות ,וייק יעקב בספה"ק דברי ישראל }להרה"ק רבי
משנתו ,היינו כאשר אד מישראל ישראל ממודז'י זצ"ל יומא דהילולא
מתעורר ומקי משנתו ותרדמתו בהבלי י"ג כסלו{ מבאר ,על פי מה שנאמר
העול ,ויאמר אכ יש ה' במקו הזה, במדרש ,שלאחר שנטל אליפז מיעקב
הלא יש אלקי בעול ,אזי ואנכי לא את הכל ונשאר רק במקלו ,אמר יעקב,
ידעתי ,היינו ,א א אינו יודע עדיי מאי יבוא עזרי .חזר יעקב ואמר' ,חס
שו מבוא לפרנסתו ,השי"ת עוזר לו. ושלו לית אנא מוביד סברי מ בריי'
?. איני מאבד בטחוני בה' ,אלא עזרי מע
ה'.
וכעי זה ביארו צדיקי בפסוק )דברי על פי זה מבאר הרה"ק את הפסוק,
ד ,לט( 'וידעת היו והשבות אל לבב כי ויאמר אכ יש ה' במקו הזה ,פירוש,
ה' הוא האלהי בשמי ממעל ועל האר אכ כיו שיש אלקי בעול ,א"כ ואנכי
מתחת אי עוד' ,ובפשטות הכוונה 'אי לא ידעתי ,אי לי עוד לידע ולדאוג
עוד' ,שאי עוד כוחות בעול ,כי ה' הוא 'מאי יבוא עזרי' ,רק לקיי השל על ה'
האלקי המחיה את הכל ומהווה את יהב ,ועזרי מע ה'.
הכל לבדו.
ומוסי הרה"ק ,שכ הוא תמיד,
א צדיקי פירשו מהו 'אי עוד', כשהאד מתעורר משינת ותרדמת
שאי צריכי לעוד ידיעות ,לאחר שיש הבלי העול ,ומזכיר לעצמו הלא יש
לאד ידיעה זו' ,וידעת היו והשבות אלקי בעול היודע הכל ומפרנס לכל,
אל לבב כי ה' הוא האלהי בשמי אזי א שאינו יודע שו מבוא
ממעל ועל האר מתחת' ,שוב אינו לפרנסתו ,השי"ת עוזר לו.
י
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
אח"כ לעסוק לפרנסתו ,א שאינו יודע צרי לידע עוד ידיעות אחרות .ובפרט
עדיי שו מבוא ,יתקיי בו והוא כשהאד בא לידי הכרה זו ,שהשי"ת
יכלכל. נמצא עמו בכל מקו ,וז ומפרנס אותו
וכעני זה ישנו מאמר בספר בארות ונות לו הכל ,אזי הוא מרגיש בחוש
המי שאמר פע הרה"ק הרבי ר' הירש שאכ אי לו שו צור בעוד ידיעות.
מרימנוב זי"ע ,שהמעלה הכי גדולה מכל
הארבעה בני שדיברה תורה ,הוא זה
?.
שאינו יודע לשאול ,מפני שהוא מאמי עוד מבאר הרה"ק הדברי ישראל,
בתמימות ומקבל הכל באהבה ,בבחינת שזהו וייק יעקב משנתו ,היינו ,בכל
'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' )ברכות בוקר כשיעור אד משנתו ,יאמר כ,
ס ,(:ואינו מתעורר אפילו לשאול אכ יש ה' במקו הזה ואנכי לא ידעתי,
שאלות ,לפי שהכל טוב בעיניו ,ואי לו פירוש ,הלא יש אלקי בעול ,ואילו
שו סיבה להקשות קושיות ולחפש אנכי איני יודע כלו .ומקיי בזה
תירוצי ,מחמת גודל בטחונו בהשי"ת. הכתוב השל על ה' יהב ,וכשהול
?.
צריכים לכווין בהשינה לשם שמים
הפסוק כפשוטו ,שיעקב עמד משנתו, וייק יעקב משנתו .במדרש אמרו
אלא פירש שכוונת הפסוק הוא )ב"ר סט ,ז(' ,וייק יעקב משנתו ,ר' יוחנ
ממשנתו. אמר ממשנתו' .והיינו שיעקב אבינו
ומבאר הגאו רבי משול ראטה ז"ל למד אפילו בעת שהיה יש ,שהרי בכל
)שו"ת קול מבשר סי' כח( ,שהנה השינה י"ד השני שלמד בבית עבר לא נשכב
אינה דבר שיש לאד ,אלא היא דבר לישו ,אלא אפילו בשעת שינתו עסק
שמחסיר ממנו ,שהרי השינה היא אחד בלימוד.
משישי במיתה ,וא כ אי שיי ויש להבי ,שהרי בדר כלל אי
לייחס מעשה השינה אל האד ולומר מוציאי את הפסוק מפשוטו ,ורק
שהוא ק' משנתו' ,והלא השינה אינה כשיש איזה קושי בהבנת הפסוק
קני עצמי של האד ,אלא היה צרי מוציאי את הפסוק מפשוטו ,ולפי זה
לומר וייק יעקב מ השינה. יש להבי למה כא לא פירש המדרש
אי
נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא
בשכיבה ,אי צרי לומר שבזמ שיכול ועל זה אמרו שהכוונה בפסוק היא
לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה וייק יעקב ממשנתו ,והיינו שהשינה
בשינה לענג עצמו ,אלא אפילו בזמ היתה לש שמי עבור 'משנתו',
שהוא יגע וצרי ליש כדי לנוח שיהיה לו כח לעסוק בתורה ובמשנה,
מיגיעתו ,א עשה להנאת גופו אינו ולכ נעשית שפיר קני עצמי שלו ושיי
משובח .אלא יתכוי לתת שינה לעיניו לייחס לה כינוי 'שנתו'.
ולגופו מנוחה לצור הבריאות ,שלא
תטר דעתו בתורה מחמת מניעת וכמו שנפסק בשולח ערו) סי' רלא(
השינה'. שכ צריכה להיות כוונת השינה' :וכ
?.
הטעם שהרחיב יעקב בפירוט בקשתו
שיהיה לו 'לחם לאכול ובגד ללבוש'
הוֹלך
אנכי ֵ ְ
אשׁר ָ ֹ ִ
הזּה ֲ ֶ
בּדּרך ַ ֶ
וּשׁמרני ַ ֶ ֶ ְ
עמּדי ְ ָ ַ ִ
אלקים ִ ָ ִ יהיה ֱ ִֹ
לאמר ִאם ִ ְ ֶ
יעקב ֶ ֶנדר ֵ ֹ
ַויּדּר ַ ֲ ֹ
ִַ
ללבּשׁ) :כח ,כ(וּבגד ִ ְ ֹ
לאכל ֶ ֶלחם ֶ ֱ ֹ ונתן ִלי ֶ ְֶַָ
את הבגדי היקרי .ולכ כלל יעקב המפרשי מדקדקי למה לא ביקש
בבקשתו שביחד ע הלח והבגד יהיה יעקב אבינו בקצרה שיהיה לו 'לח
ג כ תמיד בבריאות הגו ,כדי שיוכל ובגד') ,או לחילופי' לאכול וללבוש'( ,למה
לאכול את הלח וללבוש מלבושיו. הארי בדבריו ופירש 'לח לאכול ובגד
ללבוש' ,הרי זה מילתא דפשיטא
ואמנ ג החולה בשכבו על מיטת שהלח הוא לאכול ,והבגד הוא ללבוש.
חליו הוא לבוש בבגדי שינה וכדומה,
א אי זה נחשב שהוא לבוש בבגדי. ומבארי המפרשי ,דהנה לפעמי
וכמו שאנו רואי שחז"ל תיקנו בברכות יש עשיר גדול שיש לו אוצרות זהב
השחר שבכל יו ברכה מיוחדת וכס וכל טוב ,מזו בשפע גדול ,ובגדי
'מלביש ערומי ,'מפני שבימי חז"ל היו יוקרתיי .אמנ לדאבונינו הוא עצמו
ישני בלא בגדי ,ורק היו מתכסי נמצא במצב של חולי ,וממילא אינו
בכיסוי ,ולכ תיקנו חז"ל לבר ברכת יכול לאכול את המזו הרב ,ולא ללבוש
בי
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
יכול לצאת עמו ברחוב ,ונחשב כערו 'מלביש ערומי 'בבוקר כשלובש
למרות שהוא לבוש בו. בגדיו.
?. ומ"מ ג כיו אנו מברכי ברכה זו
'מלביש ערומי ,'למרות שבלילה אנו
ובדר צחות שמעתי לבאר מה ישני בבגדי ,וכמו שמבאר בשו"ת
שביקש יעקב אבינו באריכות שיהיה לו הלכות קטנות על פי הפסוק באיוב,
'לח לאכול ובגד ללבוש' ,כי אילו היה שהלובש בגדי שאינו ראוי ללכת בה
מבקש רק 'לח ,'היה די שיקבל לח ברחוב בי אנשי נחשב כערו ,ולכ
בשיעור כביצה ,וכיוצא בזה ,ואילו היה שפיר יכולי ג אנו לבר מלביש
מבקש רק 'בגד' ,היה די בבגד בשיעור 'ערומי ,'למרות שאנו ישני בבגדי
מועט של ג' על ג' אצבעות ,ולכ ביקש שינה.
יעקב שיהיה לו 'לח לאכול ובגד
ללבוש' ,והיינו שיהיה לו הכל בהרחבה וזה מה שביקש יעקב אבינו ,שיהיה
גדולה. לו בגד 'ללבוש' ,ולא בגד כזה שאינו
?.
כוונת רחל להוליד בנים היה לשם שמים שתוכל להודות לה'
הבה ִלּי
יעקב ָ ָ
ותּאמר ֶאל ַ ֲ ֹ
בּאחתהּ ַ ֹ ֶ
רחל ַ ֲ ֹ ָ ותּקנּא ָ ֵ
ליעקב ַ ְ ַ ֵ
ילדה ְ ַ ֲ ֹ
רחל ִכּי ֹלא ָ ְ ָ
ַותּרא ָ ֵ
ֵֶ
מתה ָ ֹ ִ
אנכי) :ל ,א( אין ֵ ָ
בנים ְ ִואם ַ ִִָ
הש' ראוב ,'על ש' ראה ה' בעניי'. יש להבי למה נתעוררה לבקש כ
וכשנולד לה הב השני ,נתנה לו הש רק לאחר לידתו של יהודה ,למה לא
'שמעו ,'על ש' כי שמע ה' כי שנואה ביקשה על בני ג מקוד לכ
אנכי' .וכשנולד לה הב השלישי ,נית כשנולדו ללאה ראוב שמעו ולוי.
לו הש' לוי' ,על ש' הפע ילוה אישי
אלי'. ושמעתי ביאור נפלא ,דהנה כל מה
שהשתוקקה רחל לבני היה לש
וראתה רחל שכל זה ה עניני עבודה שמי ,כדי להוסי בעבודת ה' .והנה
השייכי רק ללאה ,ואי לה שייכות ע כשנולד ללאה בנה הראשו ,נתנה לו
גי
נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא
ג היא להודות להשי"ת ,ולכ דייקא אז זה .ורק בעת שנולד ללאה הב הרביעי,
ביקשה ואמרה 'הבה לי בני ,'כדי ונית לו הש' יהודה' על ש ההודאה,
שאוכל ג אני להודות לה'. 'הפע אודה את ה'' ,אזי 'קנאה
במעשיה הטובי 'של לאה ,והשתוקקה
?.
גודל וסגולת הענין של 'המתפלל בעד חבירו'
עקרה) :כט ,לא(
ורחל ֲ ָ ָ
רחמהּ ְ ָ ֵ
ויּפתּח ֶאת ַ ְ ָ
לאה ַ ִ ְ ַ
שׂנוּאה ֵ ָ
ַ ְַויּרא ה' ִכּי ְ ָ
ללב ,הגדולה לגדול והקטנה לקט. שמעתי על פסוק זה ביאור נאה
נמצא שאצל לאה לא שיי הטע מאבי מורי שליט"א ,עפ"י יסוד נפלא
שהשי"ת מתאוה לתפילת של צדיקי, שכתב הקדושת לוי זי"ע כא ,דהנה
כיו שבלאו הכי כבר היתה מתפללת מרהיטות לשו הפסוק נראה שפתיחת
מקוד שלא תפול בגורלו של עשו. רחמה של לאה ,מיש שייכא למה
שרחל היתה עקרה ,וצ"ב מהו השייכות
וזהו וירא ה' כי שנואה לאה וכבר
ביניה.
שמע ממנה הרבה תפילות ,לכ לא
המתי עד שתתפלל על בני ,אלא מיד ומבאר הקדושת לוי ,דהנה אמרו
ויפתח את רחמה .אבל 'ורחל' שלא חז"ל )יבמות סד (.מפני מה היו אמותנו
היתה צריכה להתפלל מקוד כמו לאה, עקרות ,לפי שהקב"ה מתאווה
על כ' עקרה' כיו שהשי"ת התאווה לתפילת של צדיקי ,נמצא שכל
לתפלותיה ,עכ"ד הקדושת לוי. התכלית בעיכוב פקידת האמהות היה
מחמת שהשי"ת התאווה לתפילותיה.
ויוצא לנו מדבריו הקדושי יסוד
גדול ,שהג שהשי"ת מתאווה לתפילת ובמדרש )תנחומא ויצא ,ד( איתא ,מהו
ישראל ,מכל מקו א האד כבר וירא ה' כי שנואה לאה היינו שמעשי
הרבה להתפלל להשי"ת על דבר אחר, עשו היו שנואי בעיניה ,וכמו שאמרו
אזי כשנצר לדבר נוס מושיע אותו חז"ל )רש"י לעיל פסוק יז; ב"ב קכג (.עה"פ
השי"ת מיד מבלי שיתפלל על כ ועיני לאה רכות שהיתה סבורה לעלות
תפילות מרובות ,כיו שכבר הרבה בגורלו של עשו ובוכה ,שהיו הכל
בתפילה מקוד לפני השי"ת. אומרי שני בני לרבקה ושתי בנות
די
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
המתפלל בעד חבירו -אינו נצרך להתפלל על עצמו כשנצרך
לישועה ,כיון שכבר נענה תחילה
השי"ת מיד ,למרות שעוד לא התפלל עפ"י יסוד זה ביאר אבי מורי
על ישועה זו הנצרכת לו כעת. שליט"א מה שאמרו חז"ל )בבא קמא צב(.
וזהו שאמרו חז"ל 'המתפלל בעד המתפלל בעד חבירו והוא צרי לאותו
חבירו והוא צרי לאותו דבר' ,היינו שג דבר ,הוא נענה תחילה .ובפשטות הכוונה
הוא צרי במש ימי חייו לעני שמי שחבירו צרי רפואה וג הוא צרי
ה'תפילה' ,שהרי הקב"ה מתאווה רפואה ,אזי א הוא מתפלל בעד
לתפילת של ישראל .ובזכות מה שהוא רפואת חבירו ,הוא נענה ונרפא תחילה.
מתפלל עתה על חבירו' ,הוא נענה' אבל א הוא עצמו אינו צרי לרפואה,
יושיע אותו השי"ת מיד כשיצטר וודאי נחשב לו לחסד וצדקה מה
לישועה' ,תחילה' עוד לפני שישמע שהתפלל על חבירו ,ושכרו גדול מאוד,
את תפילתו על ישועה פרטית זו. א אי לו בכ סגולה זו ,שהוא נענה
?. תחילה ,מאחר שאינו צרי לדבר זה.
הרה"ק דברי עפ"י אמנ
שוב ראיתי בספר חסידי שכתב מבארדיטשוב זי"ע אפשר לבאר דברי
כעי זה ,וכ איתא ש) סימ רי"ח(" :א הגמ' באופ אחר ,שמיירי אפילו במי
התחנ על חבירו ,א על פי שלא שאינו נצר כלל לישועה זו .למשל זק
הועיל ,כשיבא הוא או זרעו לאותו צער, ובא בימי ,המתפלל בעד חברו הצעיר
הקדוש ברו הוא זוכר מה שעשה ממנו שיפקד בזרע של קיימא ,הנה
לחבירו כשנעשה לו זה המאורע, הג שאותו זק אינו צרי כעת כלל
ומושיע" ,עכ"ד .והנה בספר חסידי לישועה כזה או אחרת ,מ"מ זכות
משמע שהשי"ת שומר לו את תפילתו תפילותיו בעד חבירו יעמוד עבורו,
שהתפלל בעד חבירו ,רק באופ שהוא שא ביו מ הימי יצטר לישועה
נצר בסו לאותה ישועה ממש .א אחרת כגו לרפואה ,יהיה הוא 'נענה
לפי דברי אבי מורי הנ"ל הוא א יותר תחילה' הכוונה 'מיד' ,מפני שהשי"ת
מכ ,שעצ כח תפילתו נשמרת לזכותו המתאווה לתפילות ישראל כבר שמע
כשיצטר להתפלל על איזה דבר, את תפילתו מקוד בשעה שהתפלל
שיהיה נחשב כאילו כבר התפלל על זה. בעד חבירו ,על כ עתה יושיע אותו
?.
וט
נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא
הכח העצום שיש בברכת האב לבניו ובנותיו
אתהם) :לב ,א(
ויברך ֶ ְ ֶ
ולבנוֹתיו ַ ְ ָ ֶ ְ
לבניו ְ ִ ְ ָ
וינשּׁק ְ ָ ָ
בּבּקר ַ ְ ַ ֵלבן ַ ֶֹ
ויּשׁכּם ָ ָ
ַַ ְ ֵ
כשאחד מקלל הוא אומרו מעומק לבו. לכאורה יש להבי למה זה נכתב
ולעומת זה הברכה ,שכול רגילי בתורה שלב ביר את בניו ובנותיו.
לבר איש את רעהו ,אי זה בא כל כ ומבאר הספורנו ,שהיה אפשר לומר
מעומק הלב .ומידה טובה מרובה, שהפסוק משמיענו בזה' ,אל תהי ברכת
כשהברכה באה מעומק הלב ,בודאי הדיוט קלה בעיני .'אמנ דבר זה כבר
תתקיי.{ השמיענו הכתוב בעוד מקומות.
ומזה יש לנו ללמוד גודל הכח שיש ולכ צרי לומר שהטע שנכתב
בברכת האב לבניו ,בליל שבת או בערב בתורה ברכת לב לבנותיו ,כדי להורות
יו הכיפורי ובשאר זמני .ולא יאמר שברכת האב אשר היא על בניו בכל
האב מי אנכי שתחול ברכתי ,כי מאחר נפשו ,בלי ספק ראוי שתחול יותר
שיש לו צל אלוקי והוא בודאי מבר בסגולת צל אלקי המבר ,כאמרו
מקרב לבו את בניו ובנותיו ,ממילא יש 'בעבור תברכ נפשי' .ע"כ.
לו באמת כח עצו לברכ.
והיינו שהג שלב היה רשע ,ואילו
ולאו דוקא כשמבר את בניו ,רק לאה ורחל היו צדקניות ,ולכאורה מה
הוא הדי כשמבר לנכדיו ,כי בודאי לא היה חסר לה הברכה של אביה
גרע ברכתו ,מהברכות שביר לב הרשע ,מ"מ משמיענו הכתוב ,שהיה
לבנותיו ונכדיו... לה מעלה בברכה זו ,מפני שיש מעלה
מיוחדת בברכת האב לבניו ובנותיו ,כיו
וכח ברכה זו אינה דוקא כשהוא שהוא מברכ מעומק לבו ובכל נפשו,
מברכ בידיו בליל שבת ,רק אפילו א והברכה המגיעה מ'עומק הלב' יש לה
מברכ בימות החול בעת שמשוחחי כח מיוחד להתקיי.
בטלפו וכדו' ,יש כח מיוחד לברכה זו.
}וכמו שהעול מבארי הטע
ובפרט כשהב גור איזה נחת רוח שכשאחד מתבר מהשני איננו מחשיב
מיוחד לאביו ,הזמ גרמא לברכו ,וכמו כל כ את הברכה ,ואילו כשהשני
שהספורנו הביא הפסוק 'בעבור תברכ מקללו או אז הוא חושש מאד שמא
נפשי' ,שמבואר ש ברמב" ,הטע תתקיי הקללה ח"ו .מפני שאי זה
שביקש יצחק מעשו שיביא לפניו דבר מצוי שאחד יקלל את השני ,ולכ
זט
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
ומברכי אותו .א לאחר שאוכלי ש מטעמי ,כדי שעי"ז יתעורר אהבתו
הסעודה או טועמי משהו ,חוזרי אליו ,וית לו את ברכתו מ'עומק הלב'.
וניגשי לבעל השמחה לברכו בברכה
גדולה ,כי עתה לאחר שנהנו מהסעודה, ואכ מנהג העול כאשר באי
תהיה הברכה מלב עמוק ,ודייקא עתה להשתת בשמחה ,כמוב שמיד בעת
תחול הברכה. כניסת ניגשי לבעל השמחה
?.
אין לאדם לחפש מדרגות גבוהות ורוח הקודש
אלקים) :לב ,ב(מלאכי ֱ ִֹ
ויּפגּעוּ בוֹ ַ ְ ֲ ֵ
לדרכּוֹ ַ ִ ְ ְ
הלך ְ ַ ְ
ויעקב ָ ַ ְ
ְֲַ ֹ
מעלות רמות ,ומאחר שעשה כ ,מיד הרה"ק רבי פנחס מקורי זי"ע היה
פגעו בו מלאכי אלקי ,וזכה ממילא אומר ,אל ידחוק אד את עצמו להשיג
למדרגות הגבוהות. 'רוח הקודש' ומדרגות גבוהות ,אלא
יעבוד את ה' בתמימות ,וא יהא ראוי
ואמר הרה"ק מקורי ,אל לו לאד לרוח הקודש ,היא תושג אצלו ממילא.
לבקש גדלות ,ומעשה באחד שהתפלל
לזכות ל'רוח הקודש' ,והיות ותפילה וזהו 'ויעקב הל לדרכו ויפגעו בו
עושה מחצה ,והשיג על ידי תפילתו רק מלאכי אלקי ,'יעקב הל בעבודתו
'רוח'... בתמימות' ,לדרכו' ,ולא חיפש לעלות
?.
זי
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
יומא דהילולא
י"ב כסלו -הרה"ק ה'בת עין' זי"ע
הרה"ק רבי אברהם דוב מאווריטש בן רבי דוד זי"ע.
במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא כולו
בסו פרשת :ויאמר יעקב כאשר רא מחנה אלוקי זה ויקרא ש המקו ההוא
מחניי) לב ,בג( .פירש"י :מחניי שתי מחנות ,של חוצה לאר שבאו עמו עד
כא ,ושל אר ישראל שבאו לקראתו ,ע"כ.
ובפסוק שלאחר מכ בתחילת פרשת וישלח כתיב 'וישלח יעקב מלאכי אל עשו
אחיו' ,וש פירש"י ,מלאכי ממש .וכתב על זה בספה"ק בת עי) בפרשת וישלח(,
ששני דברי רש"י הנ"ל מיש שייכא אהדדי ומשלימי אחד את השני ,רק על ידי
שכבר באו לקראתו מלאכי של אר ישראל ללוותו ,וממילא היו לו כבר מלאכי
לשמרו ,על כ היה יכול לשלוח לעשו מלאכי ממש ,מלאכי חו לאר שהיו אצלו
מקוד וכבר לא היה צרי לה עתה.
וממשי הבת עי ,שעדיי צריכי להבי אי כבר באו ליעקב מלאכי של אר
ישראל ,הלא עדיי לא היה אז באר ישראל ,שהרי עדיי היה צרי לעבור את
מעבר יבוק שהוא בגבול בני עמו ,ואח"כ נסע לסוכות ושהה ש שמנה עשר
חדשי ,ורק אח"כ הגיע לשכ שבאר ישראל וקנה אותו במאה קשיטה ,וא"כ
אי כבר הגיעו אליו מלאכי אר ישראל ללוותו.
וכתב הבת עי" :והנה כבר הרגיש בזה הרמב" ,ותיר ,כיו שהחזיק בדר ללכת
לאר ישראל ,הוה כמו שכבר הגיע לאר ישראל ,לכ באו לו מלאכי אר ישראל
ללוותו בדר."
ודבריו ה עפ"י היסוד הידוע מהבעש"ט הק' זי"ע )תולדות יעקב יוס פ' שלח
ועוד מקומות( בש הרמב" ז"ל ש'במקו שמחשבתו של אד ש הוא נמצא',
ולכ כיו שחשב ללכת לאר ישראל ,היה נחשב שהוא כבר נמצא עכשיו בפועל
באר ישראל ,וממילא היה יכול כבר לשלוח את המלאכי ממש שליוו אותו
בחו"ל ,לעשו.
חי
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
והנה הרה"ק הרמ"ח סלוני זצ"ל מעיר ,שאכ הקושיא נמצאת ברמב") סו פרשת
ויצא( אמנ התירו שהביא הבת עי לא נמצא ש .וזה לשו הרמב"' :ואני תמה
בזה ,שהרי עדיי לא הגיע יעקב לאר ורחוק היה מש ,ושלח מלאכי אל עשו
מרחוק ,וש) להל לב ,כג( נאמר ויעבור את מעבר יבק ,שהוא יבק הנחל גבול בני
עמו) דברי ג ,טז( ,שהוא דרומית מזרחית לאר ישראל ,ועדיי יש לו לעבור גבול
בני עמו ומואב ואחרי כ אר אדו .ותחילת ביאתו באר בשכ היה ,שנאמר
)להל לג ,יח( ויבא יעקב של עיר שכ אשר באר כנע.'
ומכח קושיא זו חולק הרמב" על רש"י ,שהמלאכי הללו לא היו מלאכי אר
ישראל' :אבל היתה המראה הזאת ליעקב כאשר בא בגבול אויביו ,להודיעו כי רבי
אשר אתו מאשר את ,ונקרא ש המקו' מחני ,'כי כ הדר בשמות ,או 'מחני'
מחנהו ומחנה העליוני ,לומר כי מחנהו באר כמחנה המלאכי ,כול מחנות
אלקי ,מברכי לו ומודי בייחודו יתבר שמו לעולמי.'
ואילו התירו שכתב הבת עי בש הרמב" ,מובא בספרי בש החומת אנ
}להחיד"א זי"ע{ בש מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל' :ויש לומר כי הדבר יקח ש כפי
התכלית ,וכיו שנפרד מלב לתכלית לכתו לאר ישראל ,אפילו הליכתו בדר יקרא
אר ישראל ,ובאו מלאכי רו ללוותו' .וכעי זה תיר המהר"ל }בגור אריה{ על דברי
רש"י ,שכיו שהיה הול ובא לאר ישראל ,באו המלאכי של אר ישראל
לקראתו לשמור אותו ,עיי"ש.
ומבארי הספרי כוונת ה'בת עי 'שמביא כ בש הרמב" ,כי היסוד הידוע
של הבעש"ט ,ש'במקו שמחשבתו של האד ש הוא כולו' ,מצינו כעי זה
ב'חידושי הרמב" על הש"ס' )עירובי יז ,(:כשמבאר אי התירו חכמי לטלטל על ידי
תקנת עירוב ,למא דאמר 'תחומי דאורייתא'.
ומבאר הרמב" :שהעירוב הוא סברא מדאורייתא ,דכיו שדעתו בכא ואמר תהא
שביתתו במקו פלוני ,עשאו ביתו ,ומש אני קורא 'אל יצא איש ממקומו' .וכ
כתב רש"י בעירובי) כ :ד"ה חו (שעל ידי העירוב נעשה כמי ששבת ש .ומבואר
בזה שעל ידי שדעתו של האד הוא על מקו פלוני ,נחשב עי"ז כאילו הוא נמצא
ש בפועל.
?.
טי
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
מעשה פלא בענין במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא כולו
ונוסי על זה מעשה פלא שסיפר הרה"ק הרמ"ח סלוני זצ"ל ,מזה נראה עד
היכ הדברי מגיעי ,שבמקו שמחשבתו של אד ש הוא נמצא ממש בפועל.
כשהיה הרה"ק בעל הבת עי בדרכו לעלות לאר ישראל ,הל לקבל ברכת פרידה
מכמה מצדיקי הדור ,אחד מהצדיקי שהל אליה היה הרה"ק רבי אהר מז'יטומיר
זי"ע }מחבר הספה"ק 'תולדות אהר 'ותלמיד מובהק של הרה"ק מבארדיטשוב
זי"ע{.
בשעה שהיה אצלו אמר לו הרה"ק מז'יטומיר ,שהוא חלוש מאוד ומרגיש
שרפואתו תהא על ידי שישתה מי שהיו באר ישראל ,וכמ"ש )שמות כג ,כה( ובר
את לחמ ואת מימי} ועי"ז{ והסירותי מחלה מקרב.
ועל כ ביקש הרה"ק מזיטומיר להבת עי ,שמאחר והוא כעת בדרכו לאר
ישראל ,ובוודאי מחשבתו נתונה כבר על אר ישראל ,לכ נחשב לו כאילו הוא
כעת כבר באר ישראל ,על כ הוא מבקש ממנו שיקח כוס מי ויכניסו לתו פיו,
ובזה יהא נחשב כאילו ה מי מאר ישראל ,ואח"כ יפלוט את המי לתו כוס,
ואז ישתה הוא את המי ,וישיג מזה רפואה ,כיו שה נחשבי ממש כמי של
אר ישראל .ואכ כ עשה הרה"ק הבת עי ,ששתה מי ופלטו לתו כוס ,והרה"ק
מז'יטומיר שתה את המי ,ע"כ.
ורואי מזה עד היכ הדברי מגיעי ,שבמקו שש מחשבתו של אד ש
הוא נמצא בפועל ממש.
?.
כח ההתגברות על היצר הרע -מיעוט ענינים גשמיים
ונביא עוד מאמר מספה"ק 'בת עי 'בריש פרשת וישלח:
וישלח יעקב מלאכי לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדו וגו' .יש
לפרש הפסוק על דר המוסר ,הנה יעקב ועשו מרמזי לבחינת יצר הטוב ויצר
הרע שיש באד ,ושרו של עשו הוא המקור של היצר הרע ,היינו הבחינה שממנה
מקבל היצר הרע תוספת כח ועוז ,והוא בחינת 'גסות הרוח'.
כ
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
ובחינה זו בא על ידי מותרות ,היינו שמתנהג האד בבחינת מותרות האכילה
ושאר תענוגי ,ועל ידי זה נתרומ לבו של אד ,כמאמר הכתוב )דברי ח ,יב( פ
תאכל ושבעת ור לבב ושכחת כו' ,פירוש ,שעל ידי בחינת שביעה ביותר ,בא
לבחינת שכחה בה' ולבחינת גסות הרוח ,ובזה ניתוס כח ועוז להיצר הרע.
אבל הצדיק אוכל לשובע נפשו בלבד ,בבחינת הסתפקות בבחינת מועט .וזהו
מרומז בפסוק ,כדאיתא בספרי הק' )ע' נחל אשכול להחיד"א( עה"פ לב חכ לימינו
ולב כסיל לשמאלו )קהלת י ,ב(.
פירוש ,החכ מתנהג באותיות שהמה לימי של אותיות ל"ב ,היינו אותיות א"כ,
שמרמז לבחינת מועט ,כמאמר חז"ל )ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה( אכי ורקי מיעוטי ה.
והכסיל מתנהג באותיות שהמה לשמאל של אותיות ל"ב ,היינו אותיות ג"
בחינת רבוי ומותרות ,כמאמר חז"ל )ש (אתי וגמי רבויי ,כדאיתא בספרי הק'.
ולזה רמזו חז"ל )חולי פט (.על הפסוק )דברי ז ,ז( כי את המעט מכל העמי,
שאת ממעטי עצמיכ לפני .פירוש שאת מתנהגי לפני בבחינת 'מיעוט',
בחינת הסתפקות כנ"ל ,כדי שלא יהיה מקו לכוחו של עשו הוא היצר הרע.
ועל זה אמר וישלח יעקב מלאכי וגו' ,פירוש כשרצה יעקב ליכנס לאר ישראל,
היינו לבחינת קדושה יותר גדולה ,ונתיירא לפני היצר הרע ,לכ שלח מלאכי} היינו
עצות בהנהגתו{.
ומפרש הכתוב מה ה המלאכי ,ארצ"ה שעי"ר ,מרמז שיהיה בחינת ארציו"ת
שלו בבחינת שעי"ר ,בחינת שיעו"ר והסתפקות כנ"ל.
שדה אדו" ,מרמז לבחינת וידו" ,היינו 'מיעוט שיחה' ,לשו וידו" אהר) ויקרא
י ,ג(.
ג מרומז בר"ת ו'ישלח י'עקב מ'לאכי ל'פניו ר"ת וימ"ל ,בחינת למו"ל את
ערלת הלב ,שיהיה הלב נקי מכל ,בלתי לה' .ומסיי הבת עי" :יהי רצו שנזכה לזה,
כ יהי רצו אמ."
?.
אכ
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
היצה"ר מתגבר ביותר בארץ ישראל
נתבאר בדברי הבת עי ,שיעקב חשש שמפני שהוא הול להתעלות עתה
במעלה יותר גדולה בקדושה ,על ידי היותו באר ישראל ,לכ יתחזק ש ג היצר
הרע כנגדו.
ובעני זה מסופר ,שזמ מה לאחר עליית של החסידי הראשוני לאר
ישראל ,באו אל הרה"ק רבי מנח מנדל מוויטעפסק זי"ע כמה מתלמידיו ,וקבלו
על מצב ואמרו ,רבי ,מאמצי מרובי עשינו בכדי לעלות לאר ישראל ,הרבה
עול הזה השארנו מאחורינו בגולה ,וחשבנו כי באר ישראל נחוש את הקדושה,
ונוכל להתגבר ביתר קלות על היצר הרע ,אול עתה נוכחי אנו לדעת כי אי זה
כ ,רק למרות היותנו באר הקודש קיי בנו הקושי לעבודת הבורא.
חיי הרה"ק מוויטעפסק וסיפר לה ,למחרת עלייתנו לאר ,יצאתי החוצה
לשאו מעט מאווירה של אר ישראל ,והופתעתי לפגוש מכר ותיק היצר הרע...
}כי מי שאינו מכירו ולא פגשו מימיו ,ורק בסו ימיו בהגיעו לגבורות הוא מגלה
את היצר הרע שהיה לו כל ימיו ,אוי לו ולחייו ,מסכ הוא{.
והמשי וסיפר ,שאלתיו להיצר הרע ,וכי מה מעשי כא ,הלא סבור הייתי כי
מתגורר אתה בוויטעפסק ,ומי שיל עבור את הכרטיס לעלות לספינה לאר
ישראל.
השיבני היצר" ,טעות היא ביד ,בחו לאר פועלי רק השלוחי שלי באי
כוחי ,א עיקר דירתי ופעולתי הוא באר ישראל"!! היצר הרע 'חובב אר ישראל'
?.
הוא ,א הוא משתוקק להימצא דווקא באר הקודש.
צדיקי המליצו על זה לשו הרמב" באגרת הקודש ששלח בהיותו באר ישראל
לקטלוניה שבספרד ,ומתאר ש את המצב באר הקודש ,החורב הנורא ,ובתו
דבריו כתב כ' :כל המקודש באר ישראל חרב הימנו'.
במשפט זה היו החכמי בדורות שלאחריו משתמשי למליצה לאמור ,שככל
שיהיה הדבר יותר מקודש ,ימצאו בו השונאי עני יותר גדול להחריבו ,כי כל
המקודש מחבירו יצרו גדול הימנו.
וזהו מה שהשיב השט להרה"ק מוויטעפסק ,שהוא בכבודו ובעצמו נצמד אל
הדרי באר ישראל ,מפני היותו קודש הקדשי.
בכ
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
סגולה לכוונה בתפילות של שבת קודש
כתב בספה"ק בת עי בליקוטי שבסו הספר:
סגולה ועצה שיוכל אד לקשר מחשבתו אל הדיבור בתפילות שבת הוא,
לראות לקרות הפרשה שני מקרא ואחד תרגו דווקא ביו וא"ו ערב שבת קודש.
והטע ,כי 'תורה שבכתב' מרמז על בחינת המחשבה ,ו'תורה שבעל פה' שהוא
פירושי התורה מרמז על בחינת הדיבור ,על כ קריאת הפרשה ע התרגו שהוא
פירושו ,שקורא ביו וא"ו ערב שבת קודש ,עושה פעולה שיהיה דבוק ומקושר
אחר כ בשבת קודש בעת התפילה' ,מחשבתו ודיבורו כאחד'.
?.
י"ג כסלו -הרה"ק ה'דברי ישראל' ממודז'יץ זי"ע
הרה"ק רבי ישראל ב רבי שמואל אליהו ממודז'י זי"ע.
ע"י תפילה בציבור זוכים לפרנסה בשפע
הרה"ק רבי ישראל ממודז'י מבאר הפסוק בתוכחה שבתורת כהני) ויקרא כו ,כו(,
בשברי לכ מטה לח ואפו עשר נשי לחמכ בתנור אחד והשיבו לחמכ במשקל,
על פי מה שמבואר בספה"ק ומקורו מהזוה"ק ,שבכל הקללות מרומזי ברכות,
דהנה כאשר האד רואה שפרנסתו חלילה מתמעטת ,יקפיד להתפלל בציבור
ויושפע עליו שפע של פרנסה.
וזהו 'בשברי לכ מטה לח ,'א נשבר מטה לחמו של האד ,העצה היא 'ואפו
עשר נשי לחמכ בתנור אחד' ,נשי רמז לנשמות ישראל ,שיתאספו עשר נשמות
ישראל בבית הכנסת שהוא כתנור ,וש יהיה 'והשיבו לחמכ במשקל' ,שיוחזר לו
ההשפעה של פרנסה טובה.
והוסי על זה בנו הרה"ק הישא ברכה ממודז'י זצוק"ל ,שעפי"ז אפשר לבאר
לשו הגמרא )ביצה יז' ,(.ממלאה אשה כל התנור פת ,מפני שהפת נאפת יפה בזמ
גכ
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
שהתנור מלא' ,פירוש ,כאשר התנור שהוא הבית מדרש מלא ,ויש ציבור
שנאספי כאחד' ,הפת נאפת יפה' יש שפע של פרנסה.
עוד מבאר הישא ברכה עפי"ז ,מה שאמרו בגמרא )ברכות ו ,(:מאי כרו זולות לבני
אד ,אלו דברי שעומדי ברומו של עול ובני אד מזלזלי בה ,רבי יוחנ ורבי
אלעזר דאמרי תרוייהו ,כיו שנצטר אד לבריות פניו משתנות ככרו ,והיינו
שפניו משתנות כעו זה הנקרא כרו ,שיש לו הרבה גווני.
ומבאר הישא ברכה ששני הפירושי בגמרא יש לה שייכות ,דהנה לפעמי
נגזר על האד שיהיה נצר לבריות ח"ו ,א א יש לו דעת ,הוא מתפלל בכל יו
תפילה בציבור ,אשר ש כל אחד הוא בבחינת 'נצר לבריות' ,שהרי אי אפשר
להתפלל בציבור ללא עוד תשע אנשי ,וממילא הוא יוצא ידי חובת הגזירה בכ.
א א אינו בעל שכל ,אזי יאבד חלילה לפרנסתו ,ויהיה נצר לבריות כפשוטו.
וזהו מה שאמרו' ,כיו שנצטר אד לבריות פניו משתנות ככרו ,'והעצה כנגד
זה הוא ,שלא יזלזל בתפילה שה מדברי שעומדי ברומו של עול ,ואז יזכה
?.
לפרנסה בהרחבה גדולה.
ועני זה מבואר ג בספה"ק מאור ושמש ,על הפסוק בפרשת משפטי' ועבדת
את ה' אלהיכ ובר את לחמ ואת מימי והסירותי מחלה מקרב ,'שעיקר עבדות
ה' הוא ,שישתת האד ע הציבור בכל ענייני העבודה ,ה בתורה וה בתפילה
ולא בד בבד ,ובפרט בשעת התפילה צרי כל אד ליזהר מאד מאד להתפלל ע
הציבור יחד.
"וא מתפלל ע הציבור ,יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו בכל יו ברווחה,
וברכה תהיה מצויה במעשי ידיו ,ועל ידי תפילת ציבור יכולי לבטל כל הגזירות קשות
ורעות רחמנא ליצל."
וזהו פירוש הפסוק ועבדת את ה' אלקיכ ,פירוש 'לשו רבי ,'ואיזוהי עבודה
שהיא בלב הוי אומר 'זו תפילה' )תענית ב ,(.ואמר הכתוב א תעבדו ביחד את ה'
אלקיכ ,דהיינו שתתפללו יחד ע הציבור ,ובר את לחמ ואת מימי ,פירוש,
שיבר את פרנסת שתהיה ל פרנסה טובה ורחבה.
ועוד י"ל ,ובר את לחמ ואת מימי קאי על התורה ,א תתפללו ע הציבור,
תשיגו השגות התורה.
דכ
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
'והסירותי מחלה מקרב ,'כי על ידי שהאד מתפלל ע הציבור הוא ממשי כל
השפעות טובות על כנסת ישראל ,ומבטל כל הגזירות קשות מעל כנסת ישראל ,ולא
יצטרכו עוד להתפלל על שו דבר גשמי ,כי א על הגאולה שלימה שתהיה במהרה
בימינו.
וזהו 'והסירותי מחלה מקרב ,'פירוש שאסיר התפילה מקרב' ,מחלה' הוא
מלשו' ויחל' משה )שמות לב ,יא( לשו' תפילה' ,פירוש שלא תצטרכו להתפלל עוד
על שו דבר גשמי ,כי על ידי תפילות ציבור ירדו כל השפעות טובות לישראל ,וכל
הגזירות קשות יתבטלו ולא יצטרכו להתפלל עוד אלא על הגאולה שלימה שתהיה
במהרה בימינו ,אמ.
?.
י"ד כסלו -הרה"ק רבי מנחם נחום משטפנעשט זי"ע
האדמו"ר הזק משטפנעשט הרה"ק רבי מנח נחו זי"ע ב הסב"ק רבי ישראל
מרוז'י זי"ע.
חסידי סיפרו ,שבזמ הסמו להסתלקותו התבטא הרה"ק ואמר ,יהודי צרי
שיהיו לו שלושה דברי :יד ,כיס ,ולב.
והבינו שכוונתו היא ל"צדקה" ,שהאד צרי לעורר את ליבו לצדקה ,ושיהיה
לו כיס מלא מעות ,כדי שיוכל להכניס ידו לכיס ולית צדקה.
אמנ כשנסתלק ביו י"ד כסלו הוב הרמז למפרע' ,יד ,כיס ,לב' ,מרמז לתארי
'י"ד כסלו'.
?.
סיפר הרה"ק רבי חיי זאנוויל מריבני זי"ע ,מעשה שהיה אצל זקנו שעל שמו
נקרא:
הכ
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
הרה"ק מריבני היה ב ביתו של הרה"ק רבי אברה מתתיהו משטפנעשט זי"עב,
ואילו זקנו רבי חיי זאנוויל היה אצל אביו האדמו"ר הראשו הרה"ק רבי מנח נחו
משטפנעשט ,וסיפר:
שנה אחת פרצה מגיפה באזור של שטפנעשט ,ועל פי הוראת הרופאי
והממשלה אסרו לערו כינוסי ואסיפות ציבוריות ,כדי למנוע את התפשטות
המחלה.
אמנ בחצה"ק בשטפנעשט היה 'עול כמנהגו נוהג' ,ולקראת יו הקדוש באו
ציבור גדול להסתופ בצילו ,וביניה היה רבי חיי זאנוויל זקנו של הרה"ק
מריבני.
לפני תפילת מוס של יו הקדוש התעל רבי חיי זאנוויל ואיבד סימני חיי,
וכמה שניסו להעירו אבל ללא הועיל ,והרופא שנקרא למקו ג הוא לא הועיל
מאומה ,וקבע שהוא מת .והוסי ואיי ,שהוא עומד למסור מלשינות אצל
הממשלה על מה שאי ה שומרי את חוקי המדינה שהנהיגו מחמת המגיפה.
כמוב שכאשר שמעו דבריו ואיומיו ,אחזה חרדה גדולה בכל הע.
ותיכ נכנסו לרבי לספר לו על הצרה הנוראה ,שרבי חיי זאנוויל נפל ומת,
ועוד שיש סכנת המלשינות .ויהי כאשר שמע הרבי את הדבר לא התרגש ,רק נענה
ואמר ,אי חסר לרבי חיי זאנוויל מאומה ,ואינו צרי כי א לשתות מעט תה.
מיד הכינו כוס תה וביקשו להשקות את רבי חיי זאנוויל ,א עדיי לא הראה
שו סימני חיות ,והודיעו הדבר לרבי.
הרבי יצא מחדרו ואמר לו" ,חיי זאנוויל ,הרוצה אתה לשתות" ,ולא ענה
מאומה .ואז אמר לו" ,חיי זאנוויל ,אני מצווה עלי לשתות" .מיד פתח רבי חיי
זאנוויל את עיניו והרי את ראשו ,ונתנו לו לשתות.
ב .שמנו"כ בבית החיי' נחלת יצחק' בגבעתיי .וכשהעלו את ארונו ,עשרות שני לאחר
הסתלקותו ,פתחו את הארו והיה של כמו בשעת הפטירה .ויהי לפלא.
וכ
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
ואז אמר לו הרבי' ,חיי זאנוויל ,קו ,השעה מאוחרת ,צריכי ללכת להתפלל
מוס .'ותיכ עמד רבי חיי זאנוויל על רגליו כאילו לא היה מאומה ,ונעשה כאחד
האד ,והארי ימי לאחר מעשה זה עוד כעשרי שנה.
?.
מעשה נפלא שסיפר רבינו הרה"ק משטפנעשט זי"ע
במוצאי שבת אחת ,נכנס רבינו אל הקלויז בשטפנעשט ,והבחי בכמה מ
ה'יושבי 'כשה עסוקי בפלפול על דברי המשנה )סנהדרי לז" (.כל המקיי נפש
אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיי עול מלא" .נתלהב רבינו למשמע
הדברי וקרא בקול:
"רק לא ע השוט ביד!" }נישט מיט א בייטש{
נדהמו החסידי לקול הקורא ,והשתתקו במורא .רבינו קרב אליה ,הניח רגלו
אחת על הספסל ורגלו אחת על האר ,ובמש ארבע שעות תמימות עמד כ ,ולא
חדל לדבר גדולות ונצורות באותו עני.
?.
ראשית ,פתח לבאר את פשר משפטו הסתו ,וכה סיפר:
אל הצדיק הקדוש ,הרבי ר' משה לייב מסאסוב זי"ע ,הגיע פע אחד מחסידיו
הנאמני ,שעבד לפרנסתו כמוזג בבית המרזח שבכפר הסמו ,והגיש לפני הרבי
קוויטל ,בו הזכיר את ילדו אשר חלה אנושות ,בבקשה להתפלל עליו לרפואה
שלימה .נטל הרבי את הפיתקה ,נת בה את עיניו הטהורות ,א מיד ראה ברוח
קודשו ,כי אי בידו להושיע ,שכ כבר נגזרה הגזירה על הילד שימות .אמנ ,ברוב
אהבת ישראל שבקרבו ,לא היה מסוגל להכאיב לאבי הילד בבשורה רעה ,ולכ
העניק לו ברכה חמה לרפואת ילדו ופטרו לשלו.
החסיד ,יהודי עדי נפש ובר אוריי ,על א שלא קיבל הבטחה מפורשת מפי
הרבי כי הב יבריא ,הסתפק בברכה שיצאה מעומק לבו הקדוש ,ומובטח היה כי
אכ תתקיי .הוא יצא איפוא ,מלפני הרבי בשמחה עצומה ,ולכל מכר ומודע אשר
זכ
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
פגש בדרכו הביתה סיפר ,כי זכה לברכה מפי הרבי הקדוש ,ובטוח הוא כי הילד
יבריא ויחזור לאיתנו.
?.
כאשר הגיע חזרה לביתו בשעת ליל מאוחרת ,מצא את אשתו יושבת ליד הילד
החולה בחוסר אוני ,כשמראה פני הילד אינו מבשר טוב כלל ועיקר .א הוא פנה
אל אשתו בקול מעודד ואמר:
"ברו ה' ,זכינו לברכתו החמה של הרבי הקדוש ,כי ילדנו יבריא' .צדיק גוזר
והקב"ה מקיי ,'וא כ אי ספק ,כי הילד יבריא בקרוב ממש ויחזור לאיתנו .עתה,
יכולה את ,איפוא ,לעלות על יצוע לנוח קימעה ,לאחר לילות ארוכי שלא ישנת,
ואני על משמרתי אעמודה להשגיח על הילד עד הבוקר!"
נענתה לו האשה ופרשה למנוחה ,ואילו הוא נטל גמרא והתיישב ללמוד ליד
מיטת הילד.
?.
בחצות הלילה ,נשמעו נקישות עזות על פתח הבית .המוזג אשר שיער בדעתו
כי מדובר מ הסת באיכר נוכרי שנתאווה ללגימה באישו ליל ,לא שת לבו אליו
והמשי בלימודו .בר ,הנקישות לא חדלו ,רק הוסיפו והתגברו .בלית ברירה ,ק
המוזג ממקומו ,הניח לרגע את הגמרא מידו ,וניגש לפתוח את הדלת .להפתעתו,
ניצב על הס בעל עגלה יהודי ,אשר שוט העגלוני בידו ,ובטר היה סיפק בידי
המוזג לפצות את פיו ולשאול את האיש למבוקשו ,פתח הלה ושאל:
"מדוע אינ יש בשעה כזו? נראה עלי ,כי דאגה רובצת על לב"!
"בני זקוק לרפואה שלימה" השיב המוזג נבו" והריני יושב לידו ומשגיח
עליו!"
כשמוע האיש זאת ,של מחיקו בקבוק קט ,תחבו לידי המוזג ,ואמר:
"הא ל תרופה מעולה! לאחר שתשקה את הילד כ אחת בלבד מ הבקבוק,
תראה עליו מיד שינוי לטובה .לאחר מכ תשקהו כ שניה ,ומיד יתחיל להרגיש
טוב .או אז תשקהו כ שלישית ,והוא יעמוד על רגליו בריא ושל "!
חכ
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
סיי האיש לומר את דבריו ,סב על עקבותיו וחזר אל עגלתו הרתומה שהמתינה
בחו .הוא הצלי בשוטו בסוסי ,ואלו פתחו מיד בדהרה ונעלמו באפילה כלעומת
שבאו.
חזר המוזג אל מיטת הילד ,ולבו רחוק מלהאמי לדבריו של האלמוני .זה כמה
ימי שכבר חדלו הוא ואשתו להשקות את הילד בסמי מרפא ,לאחר שנוכחו לדעת
כי אינ מועילי מאומה .מאז והלאה השקוהו במי בלבד ,רק כדי להחזיק את
רוחו .נטל המוזג את הגמרא לידו וחזר ללמוד.
?.
אול ,ברגע הבא ,עלתה בלבו מחשבה אחרת" :וכי מה אפסיד ,א אנסה
להגמיע את הילד בכ אחת מלבד מ הבקבוק?!" הוא החליט ,איפוא ,לנסות.
ואכ ,למרבה הפלא ,השפיע השיקוי במהירות עצומה .פני הילד השתנו לטובה
עד לבלי היכר .הואיל וכ ,אזר אומ והשקה את הילד כ שניה .הילד פקח את
עיניו ,לראשונה מזה כמה שבועות ,וביקש כוס שתיה .מיהר האב המאושר
להשקות את הילד כ שלישית ,וא אל המטבח להכי בעבורו כוס שתיה .עד
ששב והכוס בידו ,עמד כבר הילד על רגליו והחל פוסע לעברו.
מיהר החסיד להעיר את אשתו ,ובישר לה בקול רינה וצהלה על הישועה הגדולה
שבאה לה מ השמי .פקחה האשה את עיניה ולא האמינה למשמע אוזניה.
מיהרה לזנק מ המיטה ,אצה אל הילד ופגשה אותו עומד ליד המיטה ולובש את
בגדיו.
כל אותו הלילה ,ישבו המוזג ואשתו ופיה מלא תודה ושירה לחי העולמי,
אשר פקד בדבר ישועה ורחמי ,ושיגר לה את אליהו הנביא או את רפאל
המלא לרפאות את בנ.
בבוקר ,אמרה האשה לבעלה" :אחרי הנס הגדול שעשה לנו הקב"ה בזכות הרבי,
צרי אתה לקו ולנסוע מיד בחזרה לסאסוב ,כדי לבשר לרבי את הבשורה הטובה!
א אני אאפה עוגה גדולה וטובה ,ואתה תצר אליה שני בקבוקי יי"ש משובח,
ותביא מנחה לאיש האלקי"!
עשה המוזג כדבריה ,וק ונסע בחזרה לסאסוב .בראות הרבי את החסיד חוזר,
היה בטוח כי בא לבשר בשורת איוב ,והתכונ להרעי עליו דברי ניחומי .אול,
טכ
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
לפליאתו העצומה ,נכנס החסיד החדרה כשכולו ששו ודיצה ,בידיו עוגה ויישר,
ופיו אינו חדל לומר שירה על הנס הגדול שהתחולל עמו.
ביר הרבי וטע מ המזונות ומ היי"ש ,שמח בישועת ה' ובשמחתו של החסיד,
ואיחל לו ,כי חסד ה' ימשי ללוותו תמיד ובל יעזבהו לנצח.
?.
אול ,מיד כאשר יצא החסיד ונסע לדרכו ,כיסתה עננה את פניו של הרבי ,והוא
שקע בשרעפי כבדי ,מבלי יכולת להבי את המתרחש .ברי היה לו ,ללא כל צל
של ספק ,כי לא טעה כחוט השערה באשר ראה ביו האתמול ברוח קודשו ,כי
כבר נגזרה הגזירה על מות הילד מבלי יכולת עוד להושיע ,ואשר על כ נבצר ממנו
עתה להבי ,כיצד התחולל לפתע המהפ הפתאומי מ הקצה אל הקצה ,ומיהו
אותו האיש בעל שוט העגלוני ,אשר הביא את המזור הפלאי באישו ליל ואפילה?
בינתיי ,הגיע יו שישי ,ערב שבת קודש ,ולבו של הרבי בל עמו .החידה
הסתומה טורדת את מנוחתו וממלאת את כל ישותו בדאגה עמוקה .חפ הוא
להיות בטוח ,כי הכל ,אכ נובע מצד הקדושה ,וכי לא מדובר חלילה ב'מעשה
כשפי ,'אשר הפסדו רב משכרו .ואול ,לפי שעה ,נסת ממנו חזו ,ולא עלה
בידו להיוודע מ השמי את פשר התעלומה.
בליל שבת ,לא שינה הרבי ממנהגו מאומה ,ואול את ה"תורה" אשר נוהג היה
לומר בעת עריכת שולחנו הטהור ,לא אמר הפע .כ היה ג בסעודת יו השבת.
בסעודה השלישית ,התמהמה הרבי שעה ארוכה בטר פתח לומר "תורה" ,א
לבסו ,כמו נפר המחסו ונפתחו השערי הנעולי ,הוארו פניו באור יקרות והוא
אמר "תורה" שעה ארוכה.
במוצאי שבת ,לאחר תפילת מעריב ,פנה הרבי אל החסידי כשבת שחוק
מרחפת על שפתיו ,והחל מספר לפניה דברי כהוויית .הוא סיפר בפניה את
כל השתלשלות המעשה ,כמסופר לעיל ,ואחר המשי:
ובכ ,סו סו נתחוורה לי התעלומה :הגזירה ,אכ ,כבר נגזרה; שערי הרחמי
היו נעולי ,אול החסיד דנ ,בכח אמונתו הפשוטה והתמימה כי ברכת הרבי
בוודאי תתקיי ,ובכח השמחה הרבה שנתלוותה אליו מחמת אמונה זו ,הצליח
לפרו את השערי הנעולי ,וגר לקרוע את הגזירה הרעה למרות שכבר נגזרה!
?.
ל
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
ומי היה אותו שליח פלאי ,אשר הביא לו את הרפואה הישר מג עד באישו
ליל? הסכיתו ושמעו מעשה שהיה:
עגלו יהודי אחד ,התגורר בעיר פלונית ,וכרוב של עגלוני ,לא היתה כסתו
מוטלת בי גדולי הדור ...יו אחד באמצע החור ,נשכר לנסיעה לעיר רחוקה מאוד,
ובדרכו היה עליו לחצות יער עבות ומסוכ .בחזור ,היה עליו לחזור בגפו ולחצות
שוב את אותו היער ,אלא שהפע היה הדבר נעי עוד פחות ,שכ היה עליו
לעשות זאת לבדו ללא חברת נוסעי .הואיל וכ ,הצלי היטב בסוסי ,ואלו שעטו
בפראות וטסו כנשרי ,כ קיווה לחצות את היער במהירות האפשרית.
בעודו בלב היער המושלג ,קלט בזווית עיניו דמות של יהודי מוטל לאר בי
העצי ,וערימה גדולה של שלג מכסה את רוב גופו .לרגע ,חשב להעלי את עיניו
ולא לבלו את דהרת סוסיו ,המקרבת את יציאתו אל מחו ליער המאיי .אול,
ברגע שלאחר מכ ,גבר הניצו היהודי שבקרבו ,והוא גמר אומר לעצור ,ויהי מה.
הוא ירד מ העגלה וניגש אל האיש ,אשר היה מחוסר הכרה וקפוא כמעט עד
מוות ,ורק נשימה קלה מ הקלה עוד ניכרה באפו .ממראהו נית היה לשער ,כי
מדובר בעני ואביו אשר לא השיגה ידו לשכור עגלה ועל כ החליט לעשות רגלי
את הדר המסוכנת .במקו זה ,הכריעתו הקרה כפי הנראה ,והוא נפל תחתיו
בעילפו.
העגלו דנ ידע את אשר לפניו .חיש קל פינה את ערימת השלג מעל האד
המעול ,ולאחר מכ אס שלג בחופניו והחל לשפש בו את הגו הקפוא .שעה
ארוכה עמל והתייגע במלאכה ,עד אשר החל גוו חדש של חיי לפרוח בפניו של
האומלל .או אז טענו העגלו על כתפיו ,נשאו אל עגלתו והושיבו בתוכה ,הסיר את
פרוותו החמה וכיסה בה את האיש ,והגיש לו כוס גדולה של יי"ש ,מ הבקבוק
שהיה מוצנע מתחת למושבו.
אט אט החל האיש חוזר לעשתונותיו ,ונקט בשמה של עיר מושבו ,אשר אליה
היו פניו מועדות .מבלי לדבר דיבורי מיותרי ,סטה העגלו מדרכו המתוכננת
ופנה להביא את האיש אל עירו.
לאחר שהביאו העירה ,הכניסו אל מעונו ,ונוכח במו עיניו בדלות האיומה
ששררה בו .הוא לא זז מש ,איפוא ,עד אשר הביא רופא על חשבונו ,ורק לאחר
שסיי הרופא לבדוק את האיש והחל לרקוח עבורו תרופה ,תו הבטחה נאמנה
אל
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
כי אי עוד כל מקו לדאגה ,ניאות העגלו להיפרד מהאד אותו זכה להציל
מקפאו מוות והמשי לדרכו.
?.
בשמי ממעל ,חולל מעשה ההצלה האצילי רעש גדול .מסירות נפשו של
העגלו המגוש להצלת נפש מישראל ,העמידה לו מליצי טובי למכביר .דא
עקא ,שהכל ידעו בבירור ,כי בהמש חיי השגרה הנחותי שלו ,עלול הוא לצבור
עד מהרה הר גדול של עבירות ,אשר יכריע חלילה ,את המצוה העילאית שעשה
זה עתה ,עד בלי השאיר ממנה מאומה .הרחמנות עליו היתה גדולה ,ועל כ הוחלט
להביאו לג עד כבר עתה.
השעות הארוכות בה ישב על דוכ העגלוני מבלי פרוותו החמה ,אשר כיסתה
את העני המוצל ממוות לחיי ,שימשו עילה לדלקת הריאות בה לקה ,ועוד באותו
הלילה עבר העגלו לעול שכולו טוב .שערי ג העד כבר היו פתוחי ומזומני
לפניו ,ובלי כל קושי הוא מצא את עצמו בפני.
עתה ,התעוררה בפמליה של מעלה השאלה' :מה עושי ע אד כזה כא'?
לימוד התורה היה רחוק ממנו ביותר ,ושו תענוג רוחני לא התאי לגשמיות
המופרזת אשר א זה עתה התנתק ממנה .לבסו הוחלט ,כי ימסרו לו עגלה
רתומה לסוסי אבירי ,יתנו בידו שוט עגלוני ,ובדמיונו ,ישב על הדוכ ויצלי
בסוסי ,אשר ידהרו כנשרי ,על גבי דרכי ישרות אשר שו עיקול ומהמורה אי
בה .להנאה גדולה מזו ,לא יכול היה העגלו המגוש לצפות מימיו...
חל זמ ,ונשמתו הלכתה והתעדנה .עצ השהייה באוויר הג עד עשתה עימו
את האות הזה לטובה .הואיל וכ ,נפקחו עיניו להבי ,כי סת דהירה ללא מטרה
איננה תכלית ,והוא החל לשאו למשהו נוס .או אז ,הטילו עליו את התפקיד,
לשמש שליח מבית הדי של מעלה ,לרפאות חולי בעלי זכות מיוחדת בעול
הזה.
ובכ ,זהו האיש אשר הופיע במעונו של המוזג ומסר לו את בקבוק השיקוי מג
עד ,לרפואתו הפלאית של הילד החולה!" סיי רבי משה לייב מסאסוב את
סיפורו
?.
בל
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
לאחר שסיי רבינו משטפנעשט לספר את הסיפור ,הפטיר באוזני החסידי
בקלויז ואמר:
עתה תדעו ,מאי משמע 'כל המקיי נפש אחת מישראל'! א ישמרנו ה' ויצילנו,
לבל נזדקק ,חלילה ,לקבל שכר מעי זה ,ע השוט ביד }נישט מיט א בייטש{
"והעיקר ,בל נשכח ,כמה גדול כוחה של אמונת צדיקי תמימה ,אשר ביכולתה
להמשי ישועה מ השמי ,אפילו לאחר שכבר נגזרה הגזירה!"
?.
ט"ו כסלו ' -רבינו הקדוש' רבי יהודה הנשיא זי"ע
רבינו הקדוש מסדר המשניות רבי יהודה הנשיא ,בנו של רב שמעו ב גמליאל.
מבואר בגמרא )שבת קיח (:הטע שקראו לו רבינו 'הקדוש'' :אמרו ליה לרבי ,מאי
טעמא קראו ל רבינו 'הקדוש' וכו' ,שלא הכניס ידו תחת אבנטו' .ופירש"י ,מ
האבנט ולמטה.
והנה איתא מהאר"י הק' על הפסוק )תהלי סח ,יט( 'עלית למרו שבית שבי',
שכאשר עלה משה רבינו למרו ,נתנו לו את נשמות הצדיקי שהר"ת של שמ
הוא שב"י ,שעליה אי לצד הרע שו שליטה ,ובה נשמת רבי ש'מעו ב'ר י'וחאי.
ואדמוה"ז רבי אברה יעקב מסאדיגורא זי"ע אמר שכמו כ מרומז בשב"י נשמת
האר"י הק' ,רבי י'צחק ב' ש'למה ,ונשמת הבעש"ט הק' ,רבי י'שראל ב' ש'רה,
וכמו"כ נשמת אביו הרה"ק מרוז'י ,רבי י'שראל ב' ש'לו .ואולי אפשר להוסי
שג נשמת רבינו הקדוש נרמז בשב"י ,רבי י'הודה ב' ש'מעו.
?.
רבינו הקדוש היה ניצוץ מנשמת יעקב אבינו
מבואר בספה"ק ,שרבינו הקדוש היה ניצו של נשמת יעקב אבינו .ומצינו כמה
וכמה דברי בה רואי את השייכות בי יעקב אבינו לרבינו הקדוש .עני אחד
גל
נעימות הפרשה • יומא דהילולא
הוא מה שאמרו בגמרא )ברכות נז' ,(:ויאמר ה' לה שני גוי בבטנ ,אל תקרי גוי
אלא גיי ,ואמר רב יהודה אמר רב אלו אנטונינוס ורבי ,שלא פסק משלחנ לא
צנו ולא חזרת ולא קשואי ,לא בימות החמה ולא בימות הגשמי .'ורואי מזה,
שאנטונינוס ורבי היו בבחינת עשו ויעקב ,נמצא שרבינו הק' הוא בבחינת יעקב
אבינו.
עוד שייכות מצאנו בי' רבי' ליעקב אבינו ,כדאמרו במדרש )ב"ר צו ,ה( ,שרבי היה
דר בציפורי שבע עשרה שנה' ,והיה קורא על עצמו כדוגמת 'ויחי יעקב באר מצרי
שבע עשרה שנה' ,כ היה אומר 'וחיה יהודה בציפורי י"ז שני.'
וראה בספר ב יהוידע }לבעל הב איש חי{ ,שמבאר עפי"ז טע נחמד למה
התחיל רבינו הקדוש בסדר המשניות ע מצות 'קריאת שמע' ,דהנה מבואר
במדרש ,שמצות קריאת שמע זכינו מכחו של יעקב אבינו ,ואליו אנחנו אומרי,
'שמע ישראל' ישראל סבא יעקב אבינו ,כי 'ה' אלקינו' הוא 'ה' אחד' .ורבינו
הקדוש היה ניצו מיעקב אבינו ,ולכ נקרא בש רבי יהודה הנשי"א ,ראשי תיבות
נ'יצו ש'ל י'עקב א'בינו )ראה מגלה עמוקות( ,ובזה מוב היטב הטע שפתח רבי
במצות קריאת שמע תחילה ,כי מצוה זו שייכה ליעקב אבינו.
והביא עוד ש ,שהגאו החיד"א ז"ל }בספרו פתח עיני {כתב לבאר בדר אחרת
הטע שהתחיל רבי את המשניות ע מצות קריאת שמע ,יע היותו ניצו של
יעקב אבינו ,לכ פתח בדיני מצות קריאת שמע של ערבית ,כי יעקב אבינו עליו
השלו תיק' תפילת ערבית'.
וכתב הב יהוידע ,שעדיי אי טע זה מתיישב שפיר ,כי תפילה לחוד ,וקריאת
שמע לחוד.
א לפי מה שכתב הב יהוידע בעצמו ניחא ,ומתמתק ביחד ע טעמו של
החיד"א ,כי באמת עצ המצוה של 'קריאת שמע' שייכת ליעקב אבינו עליו
השלו ,רק הטע שהתחיל רבי ע' קריאת שמע דערבית' ולא ע' ק"ש
דשחרית' ,הוא כמו שכתב החיד"א ,משו שאת תפילת ערבית תיק יעקב אבינו
עליו השלו.
?.
דל
נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז
רבינו הקדוש ציוה לבניו לקרוא 'שנים מקרא ואחד תרגום'
איתא בגמרא )ברכות ח' ,(:כדאמר להו רבי יהושע ב לוי לבניה ,אשלימו
פרשיותייכו ע הצבור שני מקרא ואחד תרגו'ג.
וכתבו ש התוס' )ד"ה ישלי ,(נראה דכל השבוע מכיו דמתחילי לקרות הפרשה,
דהיינו ממנחת שבת ואיל עד שבת הבאה נקראת ע הצבור.
וכתבו עוד ,יש במדרש ,ג' דברי ציווה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר,
והראשו הוא לא תאכלו פת בשבת עד שתגמרו כל הפרשה ,משמע דקוד
אכילה צרי להשלימה .ומוסיפי התוס' ,ומיהו א השלימה לאחר אכילה שפיר
דמי ,מכל מקו מצוה מ המובחר קוד אכילה.
ובעני' קוד אכילה' ,מבואר בפוסקי שהכוונה קוד סעודת שחרית של שבת.
וכיו שרבינו הקדוש ציווה כ על בניו ,ממילא עכשיו ביומא דהילולא של רבינו
הקדוש ,הזמ גרמא להתחזק בזה.
?.
ג .ידוע הרמז על החיוב להעביר הסדרה שני מקרא ,בפסוק בתחילת ספר שמות )א,
א(' ,ואלה שמות בני ישראל הבאי מצרימה' ,וכתב הבעל הטורי ,ואל"ה שמו"ת בנ"י
ישרא"ל ר"ת ו'אד א'שר ל'ומד ה'סדר ש'ני מ'קרא ו'אחד ת'רגו ב'קול נ'עי י'שיר
י'חיה ש'ני ר'בות א'רוכי ל'עול.
הל
ברכת מזל טוב
להרב החסיד המפואר מו"ה יחיאל הלוי געטער שליט"א
לרגל שמחת נישואי נכדו
החתן עקיבא הי"ו עב"ג בשעטומ"צ
בן לבנו הרב אברהם יעקב שליט"א
יעזור השי"ת שהזיווג יעלה יפה יפה לבנין עדי עד
ויזכו לבנות בית נאמן בישראל דורות ישרים ומבורכים וכל
טוב וטוב ברו"ג
נדבת
ידידנו הרב ישעיה ברא"י אינגבר הי"ו
לרגל שמחת הולדת בתו למזל טוב
יזכו אביה ואמה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וכט"ס ברו"ג
"בשורה טובה תדשן עצם"
בעזהשי"ת לקראת יו"ט חנוכה הבעל"ט
יופיע ספר "נועם החנוכה" -סדר הדלקת נר חנוכה
עם ביאורים ואמרים ופנינים ומאמרים על יו"ט חנוכה
שנלקט משיעורים הנפלאים מפי מורינו שליט"א
כל הרוצה להשתתף בהוצאות המרובות
לעילוי נשמת או לזכות יקירכם וכדו'
ניתן לתרום ב"נדרים פלוס" ע"ש "נעימות הפרשה"
או בפלאפון מס’ 053.414.3747
ובמייל NH987611@gmail.com :
ול
