gilyoines.com

נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha

שבוע: ויצא (2026-11-16)

נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫נעימות‬ ‫הפרשה‬ ‫מפי מורינו‬ ‫פה מפיק מרגליות‬ ‫הרב יצחק אהרן גאלדהירש שליט"א‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫גליון ק"ט‬ ‫ניתן לשמוע השיעורים‬ ‫‪077-2110208‬‬ ‫הפרשה‬ ‫השיעורים‬ ‫לשמוע‬‫נעימות‬ ‫בקול ניתן‬ ‫‪1-518-9311-901‬‬ ‫‪077-2110208‬‬ ‫ארה"בהפרשה‬ ‫מס'נעימות‬ ‫בקול‬ ‫יומיים בשלוחה ‪4‬‬ ‫בשלוחה ‪ | 1‬שיעורים‬ ‫‪1-518-9311-901‬‬ ‫שיעורים שבועיים‬ ‫מס' ארה"ב‬ ‫שיעורים שבועיים בשלוחה ‪ | 1‬שיעורים יומיים בשלוחה ‪4‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫והנצחותיקירכם‬ ‫לתרומותאו לזכות‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫נעימות הפרשה‬ ‫ע"שיקירכם‬ ‫פלוס"לזכות‬ ‫ב"נדרים‬ ‫נשמת או‬ ‫ניתן לתרום‬ ‫לעילוי‬ ‫‪053.414.3747‬‬ ‫נעימות הפרשה‬ ‫בפלאפון מס’‬ ‫פלוס" ע"ש‬ ‫או ב"נדרים‬ ‫ניתן לתרום‬ ‫או בפלאפון מס’ ‪053.414.3747‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א‬ ‫יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א‬ ‫לקבלת הגיליון ולהערות והארות במייל ‪nh987611@gmail.com‬‬ ‫לקבלת הגיליון ולהערות והארות במייל ‪nh987611@gmail.com‬‬ ‫ב‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פניני פרשת ויצא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫ליעקב היו שני מטרות ביציאתו מבאר שבע והליכתו לחר‪  ‬לכל פסיעה‬ ‫יש תכלית בהשגחה פרטית ואינה רק אמצעי להגיע להתכלית ‪ ‬קפיצת‬ ‫האר‪ ‬שהיתה ליעקב בדרכו ‪ ‬כשנוגע לחינו‪ ‬והמשכת הדורות אי‪‬‬ ‫להתנהג בענווה ‪ ‬גודל מעלת הבטחו‪ ‬בה' בכל מצב שהוא ‪ ‬צריכי‪‬‬ ‫לכווי‪ ‬בהשינה לש‪ ‬שמי‪  ‬הטע‪ ‬שהרחיב יעקב בפירוט בקשתו‬ ‫שיהיה לו 'לח‪ ‬לאכול ובגד ללבוש' ‪ ‬כוונת רחל להוליד בני‪ ‬היה לש‪‬‬ ‫שמי‪ ‬שתוכל להודות לה' ‪ ‬גודל וסגולת העני‪ ‬של 'המתפלל בעד‬ ‫חבירו' ‪ ‬המתפלל בעד חבירו ‪ ‬אינו נצר‪ ‬להתפלל על עצמו כשנצר‪‬‬ ‫לישועה‪ ,‬כיו‪ ‬שכבר נענה תחילה ‪ ‬הכח העצו‪ ‬שיש בברכת האב לבניו‬ ‫ובנותיו ‪ ‬אי‪ ‬לאד‪ ‬לחפש מדרגות גבוהות ורוח הקודש‬ ‫יומא דהילולא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫י"ב כסלו ‪ ‬הרה"ק ה'בת עי‪ '‬זי"ע הרה"ק רבי אברה‪ ‬דוב מאווריטש ב‪‬‬ ‫רבי דוד זי"ע‪  .‬במקו‪ ‬מחשבתו של אד‪ ‬ש‪ ‬הוא נמצא כולו ‪ ‬מעשה‬ ‫פלא בעני‪ ‬במקו‪ ‬מחשבתו של אד‪ ‬ש‪ ‬הוא נמצא כולו ‪ ‬כח‬ ‫ההתגברות על היצר הרע ‪ ‬מיעוט עניני‪ ‬גשמיי‪  ‬היצה"ר מתגבר‬ ‫ביותר באר‪ ‬ישראל ‪ ‬סגולה לכוונה בתפילות של שבת קודש ‪‬‬ ‫י"ג כסלו ‪ ‬הרה"ק ה'דברי ישראל' ממודז'י‪ ‬זי"ע ‪ ‬ע"י תפילה בציבור‬ ‫זוכי‪ ‬לפרנסה בשפע ‪ ‬י"ד כסלו ‪ ‬הרה"ק רבי מנח‪ ‬נחו‪ ‬משטפנעשט‬ ‫זי"ע ‪ ‬מעשה נפלא שסיפר רבינו הרה"ק משטפנעשט זי"ע ‪ ‬ט"ו‬ ‫כסלו ‪' ‬רבינו הקדוש' רבי יהודה הנשיא זי"ע ‪ ‬רבינו הקדוש היה ניצו‪‬‬ ‫מנשמת יעקב אבינו ‪ ‬רבינו הקדוש ציוה לבניו לקרוא 'שני‪ ‬מקרא‬ ‫ואחד תרגו‪'‬‬ ‫ג‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא‬ ‫פניני פרשת ויצא‬ ‫ליעקב היו שני מטרות ביציאתו מבאר שבע והליכתו לחרן‬ ‫חרנה‪) :‬כח‪ ,‬י(‬ ‫ויּלך ָ ָ ָ‬ ‫שׁבע ַ ֵ ֶ ְ‬ ‫מבּאר ָ ַ‬ ‫יעקב ִ ְ ֵ‬ ‫ויּצא ַ ֲ ֹ‬ ‫ֵֵַ‬ ‫זה היה עיקר כוונתו בעצ‪ ‬היציאה‬ ‫יש להבי‪ ‬למה נאמר כא‪ ‬שוב‬ ‫מהמקו‪ ‬הראשו‪.‬‬ ‫הליכתו של יעקב לחר‪ ,‬הרי כבר נאמר‬ ‫אמנ‪ ‬רבקה לא אמרה זאת ליצחק‪,‬‬ ‫דבר זה לעיל בסו‪ ‬פרשת תולדות )לעיל‬ ‫כמו שכתב האור החיי‪ ‬הק' )לעיל כז‪ ,‬מז(‪,‬‬ ‫ואל ִא‪‬‬ ‫אביו ְ ֶ‬ ‫יעקב ֶאל ָ ִ‬ ‫ו‪‬מע ַ ֲ ֹ‬ ‫כח‪ ,‬ז( ַ ִ ְ ַ‬ ‫שרק ליעקב הוכרחה לגלות את האמת‪,‬‬ ‫אר‪.‬‬‫‪‬נה ֲ ָ‬ ‫ו‪‬ל‪ָ ֶ ַ ‬‬ ‫ֵַ ֶ‬ ‫שעשו רוצה להורגו‪ ,‬כדי לקיי‪ ‬בזה‬ ‫וידוע ביאורו של הבית הלוי‪ ,‬וכעי‪ ‬זה‬ ‫מצות לא תעמוד על ד‪ ‬רע‪) ‬ויקרא יט‪,‬‬ ‫מבאר ג‪ ‬הקהילות יעקב }בספרו ברכת‬ ‫טז(‪ ,‬אבל ליצחק לא רצתה רבקה לגלות‬ ‫פר‪ ,{‬דהנה כשהאד‪ ‬יוצא ממקו‪‬‬ ‫האמת שעשו מתנח‪ ‬להרוג את יעקב‪,‬‬ ‫למקו‪ ‬יש בזה שני אופני‪ ,‬לפעמי‪‬‬ ‫משו‪' ‬איסור רכילות'‪ ,‬ולכ‪ ‬אמרה לו‬ ‫עיקר תכליתו היא היציאה ממקו‪‬‬ ‫סיבה אחרת‪ ,‬שכדאי ליעקב ללכת לחר‪‬‬ ‫הראשו‪ ‬משו‪ ‬איזו סיבה שהיא‪ .‬אי‪ ‬לו‬ ‫כדי לישא ש‪ ‬אשה מבנות לב‪.‬‬ ‫תכלית בעצ‪ ‬ההליכה למקו‪ ‬השני‪ ,‬רק‬ ‫ולכ‪ ‬יצחק לא אמר לו לצאת מבאר‬ ‫מאחר שהוא רוצה לצאת מהמקו‪‬‬ ‫שבע‪ ,‬אלא ש'יל‪ ‬לפד‪ ‬אר‪ '‬ליקח ש‪‬‬ ‫הראשו‪ ,‬במילא מוכרח הוא ליל‪‬‬ ‫אשה מבנות לב‪ ,‬כי אי‪ ‬לו ליקח אשה‬ ‫למקו‪ ‬אחר‪ .‬ולפעמי‪ ‬הוא להיפ‪,‬‬ ‫מבנות כנע‪ .‬נמצא שתכלית הציווי של‬ ‫עיקר מטרת האד‪ ‬הוא ההליכה למקו‪‬‬ ‫יצחק אביו היה ה'הליכה לחר‪ ,'‬ולא‬ ‫השני‪ ,‬וזהו עיקר תכלית כוונתו ביציאתו‬ ‫היציאה‪.‬‬ ‫מ‪ ‬המקו‪ ‬הראשו‪.‬‬ ‫ויעקב קיי‪ ‬דברי שניה‪ ,‬ג‪ ‬מה‬ ‫וביעקב נתלכדו ונתחברו שתי‬ ‫שאמרה לו אמו‪ ,‬וג‪ ‬מה שאמר לו‬ ‫הכוונות כאחת‪ .‬כי מצד אחד היה עיקר‬ ‫אביו‪ ,‬ונמצא שבי‪ ‬היציאה מהמקו‪‬‬ ‫כוונתו בהיציאה מבאר שבע‪ ,‬כדי לקיי‪‬‬ ‫הראשו‪ ‬ובי‪ ‬ההליכה למקו‪ ‬השני‪,‬‬ ‫בזה מצות כיבוד א‪ ,‬שאמרה לו רבקה‬ ‫שניה‪ ‬היו אצלו עיקר ותכלית‪.‬‬ ‫אמו‪' ,‬הנה עשו אחי‪ ‬מתנח‪ ‬ל‪ ‬להרג‪‬‬ ‫וזהו מה שנאמר 'ויצא יעקב מבאר‬ ‫ועתה כו' קו‪ ‬ברח ל‪ ‬אל לב‪ ,'‬ובודאי‬ ‫שבע'‪ ,‬שהיה לו תכלית מיוחדת בעצ‪‬‬ ‫היה עיקר כוונתה ש'לא יהיה בבאר‬ ‫היציאה מבאר שבע‪ ,‬כדי לקיי‪ ‬דברי‬ ‫שבע' מפני שעשו נמצא ש‪ ,‬ולכ‪ ‬מצד‬ ‫ד‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫תולדות‪ ,‬וישמע יעקב אל 'אביו ואמו'‬ ‫אמו‪ .‬ועוד תכלית אחרת היתה לו‪' ,‬ויל‪‬‬ ‫ויל‪ ‬פדנה אר‪ ,‬היינו שיעקב נתכוי‪‬‬ ‫חרנה'‪ ,‬כדי לקיי‪ ‬בזה דברי אביו‪.‬‬ ‫ביציאתו והליכתו לקיי‪ ‬בכ‪ ‬דברי‬ ‫שניה‪ ,‬בי‪ ‬דברי אביו ובי‪ ‬דברי אמו‪.‬‬ ‫וזהו מה שנאמר בסו‪ ‬פרשת‬ ‫?‪.‬‬ ‫לכל פסיעה יש תכלית בהשגחה פרטית ואינה רק אמצעי להגיע‬ ‫להתכלית‬ ‫וההליכה לחר‪' ,‬ויצא יעקב מבאר שבע‬ ‫בספר דרש משה }להגר"מ פיינשטיי‪‬‬ ‫ויל‪ ‬חרנה'‪ ,‬כדי להורות שג‪ ‬זה הוא‬ ‫זצ"ל{ מבאר ביאור נפלא בפסוק זה‪,‬‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬שאי‪ ‬אד‪ ‬נוק‪ ‬אצבעו‬ ‫דהנה בפשטות עיקר תכליתו של יעקב‬ ‫מלמטה אלא א‪ ‬כ‪ ‬מכריזי‪ ‬עליו‬ ‫היה רק הגעתו לחר‪ ‬ליקח לו אשה‪,‬‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫ואילו היציאה מבאר שבע וההליכה‬ ‫לחר‪ ‬היו רק אמצעי‪ ,‬ולא עיקר‬ ‫ומצאנו כעי‪ ‬זה ג‪ ‬בספר ב‪ ‬יהוידע‬ ‫התכלית‪.‬‬ ‫}לבעל הב‪ ‬איש חי{‪ ,‬בביאור דברי‬ ‫אמנ‪ ‬באמת אי‪ ‬זה כ‪ ,‬והוא כלל‬ ‫הגמרא )ברכות ג‪' ,(.‬אמר רבי יוסי‪ ,‬פע‪‬‬ ‫שהאד‪ ‬צרי‪ ‬לדעת תמיד‪ ,‬שלא רק‬ ‫אחת הייתי מהל‪ ‬בדר‪ ,‬ונכנסתי‬ ‫התכלית נגזר עליו מ‪ ‬השמי‪ ,‬רק ג‪‬‬ ‫לחורבה אחת מחורבות ירושלי‪‬‬ ‫האופ‪ ‬אי‪ ‬ישיג את התכלית נגזר עליו‬ ‫להתפלל‪ ,‬בא אליהו זכור לטוב ושמר לי‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫על הפתח והמתי‪ ‬לי עד שסיימתי‬ ‫תפלתי‪ .‬לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי‬ ‫וזהו מה שחידש הפסוק כא‪ ,‬שלא‬ ‫שלו‪ ‬עלי‪ ‬רבי‪ ,‬ואמרתי לו שלו‪ ‬עלי‪‬‬ ‫רק ביאתו לחר‪ ‬לבקש את בת זוגו נגזר‬ ‫רבי ומורי‪ .‬ואמר לי‪ ,‬בני מפני מה נכנסת‬ ‫עליו משמי‪ ,‬אלא א‪ ‬כל פסיעה‬ ‫לחורבה זו‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬להתפלל‪ ,‬ואמר‬ ‫ופסיעה‪ ,‬מ‪ ‬היציאה מבאר שבע עד‬ ‫לי‪ ,‬היה ל‪ ‬להתפלל בדר‪ ,‬ואמרתי לו‬ ‫בואו לחר‪ ,‬כי מה' מצעדי גבר כוננו‪ ,‬וכל‬ ‫מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי‬ ‫פסיעה ופסיעה הוא תכלית בפני עצמו‬ ‫דרכי‪ ,‬ואמר לי היה ל‪ ‬להתפלל תפלה‬ ‫שמקיי‪ ‬בזה רצו‪ ‬השי"ת‪ .‬ולכ‪ ‬מפרט‬ ‫קצרה' וכו'‪.‬‬ ‫הכתוב ג‪ ‬את עצ‪ ‬היציאה מבאר שבע‬ ‫ה‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא‬ ‫קיט‪ ,‬א( 'אשרי תמימי דר‪ ‬ההולכי‪‬‬ ‫ויש להבי‪ ‬למה הארי‪ ‬רבי יוסי לומר‬ ‫בתורת ה''‪.‬‬ ‫'הייתי מהל‪ ‬בדר‪ ,'‬הרי היה די לו‬ ‫נמצא מידת הצדיקי‪ ,‬אפילו‬ ‫לומר‪ ,‬פע‪ ‬אחת נכנסתי לחורבה ותו‬ ‫כשיוצאי‪ ‬לדר‪ ‬בשביל עסק גשמי‪ ,‬ה‪‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫מאמיני‪ ‬כי עסק זה היא סיבה מאת‬ ‫ומבאר הב‪ ‬יהוידע על פי מה שכתב‬ ‫ה'‪ ,‬כדי שילכו בדר‪ ‬זה‪ ,‬וילקטו מש‪‬‬ ‫הייטב לב‪ ,‬בביאור תפלת כה‪ ‬גדול ביו‪‬‬ ‫ניצוצי קדושה‪ ,‬ולכ‪ ‬ה‪ ‬נקראי‪' ‬הולכי'‬ ‫הכפורי‪' ‬ואל יכנסו לפני‪ ‬תפלת עוברי‬ ‫דרכי‪ .‬אבל אות‪ ‬שאי‪ ‬לה‪ ‬אמונה זו‪,‬‬ ‫דרכי‪ ‬לעני‪ ‬הגש‪ ,'‬שיש שתי בחינות‪,‬‬ ‫ה‪ ‬נקראי‪' ‬עוברי' דרכי‪.‬‬ ‫הא' ‪ ‬נקרא 'עוברי' דרכי‪ ,‬שכל מטרת‬ ‫ולכ‪ ‬רבי יוסי‪ ,‬מאחר שהיה מהולכי‬ ‫לבו הוא רק לבוא ולהגיע למחוז חפצו‪,‬‬ ‫דרכי‪ ,‬נמצא שג‪ ‬עצ‪ ‬הליכתו בדר‪‬‬ ‫ואי‪ ‬לו מטרה בעצ‪ ‬ההליכה בדר‪,‬‬ ‫חשובה לדבר מצוה‪ ,‬ועל כ‪ ‬לא חש‬ ‫ולכ‪ ‬הוא ר‪ ‬מהר כי עיקר רצונו הוא‬ ‫לנזקי‪ ‬המזדמני‪ ‬להיות בחורבה‪ ,‬ה‪‬‬ ‫להגיע כבר למקומו‪.‬‬ ‫מצד המזיקי‪ ,‬וה‪ ‬מצד המפולת‪.‬‬ ‫והב' ‪ ‬נקרא 'הולכי' דרכי‪ ,‬מפני‬ ‫וזה שאמר פע‪ ‬אחת הייתי 'מהל‪'‬‬ ‫שיודע שבכל מקו‪ ‬אשר תדרו‪ ‬כ‪‬‬ ‫בדר‪' ,‬מהל‪ '‬דייקא‪ ,‬כלומר לא הייתי‬ ‫רגלו‪ ,‬ה' מכי‪ ‬מצעדיו‪ ,‬למע‪ ‬יתק‪ ‬ש‪‬‬ ‫מעוברי דרכי‪ ,‬אלא ממהלכי הדרכי‪,‬‬ ‫איזה ניצו‪ ‬קדוש השיי‪ ‬לנשמתו‪ ,‬וזהו‬ ‫שהייתי מאמי‪ ‬שהליכתי באותו הדר‪,‬‬ ‫עיקר סיבת הילוכו‪ ,‬רק שהש‪ ‬יתבר‪‬‬ ‫הוא בשביל בירור נצוצי קדושה‪ ,‬ונמצא‬ ‫הזמי‪ ‬לו סיבה להליכה זו‪ ,‬שזה יביאנו‬ ‫שאני עוסק במצוה‪ ,‬ולכ‪ ‬נכנסתי‬ ‫בסו‪ ‬למחוז חפצו‪.‬‬ ‫לחורבה אחת ולא חששתי מ‪ ‬הנזקי‪‬‬ ‫וזהו מה שנאמר בתהלי‪) ‬לז‪ ,‬כג( 'מה'‬ ‫שבה‪ ,‬כי שלוחי מצוה אינ‪ ‬ניזוקי‪.‬‬ ‫מצעדי גבר כוננו'‪ ,‬א‪ ‬האד‪' ,‬ודרכו‬ ‫ועל פי זה כתב ליישב‪ ,‬מה שאמר‬ ‫יחפ‪ ,'‬לצור‪ ‬ההגעה למקו‪ ‬חפצו‪.‬‬ ‫רבי יוסי אחר כ‪ ,‬מתיירא הייתי שמא‬ ‫ולכ‪ ‬התפלל הכה‪ ‬גדול רק על‬ ‫יפסיקו בי 'עוברי' דרכי‪ ,‬ולא אמר‬ ‫ה'עוברי' דרכי‪ ,‬שלא יכנס תפילת‪‬‬ ‫'הולכי' דרכי‪ ,‬כלשו‪ ‬שאמר על עצמו‬ ‫לעני‪ ‬הגש‪ ,‬ולא התפלל כ‪ ‬על אלו‬ ‫תחילה‪ ,‬הייתי 'מהל‪ '‬בדר‪.‬‬ ‫שנקראי‪' ‬הולכי' דרכי‪ .‬ואכ‪ ‬רבי‬ ‫ובזה ניחא‪ ,‬כי כ‪ ‬התכוו‪ ‬לומר‪ ,‬אי‪‬‬ ‫חנינא ב‪ ‬דוסא‪ ,‬שהיה בבחינת 'הולכי'‬ ‫אני מתיירא מ‪ ‬אות‪ ‬שה‪' ‬מהלכי'‬ ‫דרכי‪ ,‬פסק הגש‪ ‬בעבורו‪ ,‬מפני היותו‬ ‫דרכי‪ ,‬כי אלו ה‪ ‬צדיקי‪ ‬ותמימי‪,‬‬ ‫'הול‪ '‬בדר‪ .‬ועל זה אמר הכתוב )ש‪‬‬ ‫ו‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫מתפלל לפני השי"ת על ישועתו‪ ,‬נדמה‬ ‫וכיו‪ ‬שרואי‪ ‬אותי עומד ומתפלל‪ ,‬לא‬ ‫לו לפעמי‪ ‬שעיקר תכליתו הוא להשיג‬ ‫יפסקוני‪ ,‬כי אלו אי‪ ‬מקפידי‪ ‬על איזה‬ ‫את הישועה‪ ,‬שכבר תהיה לו רפואה‬ ‫עכבה שיהיה לה‪ ‬בדר‪ ,‬כגו‪ ‬בזה שה‪‬‬ ‫שלימה‪ ,‬ופרנסה בהרחבה‪ ,‬א‪ ‬עצ‪‬‬ ‫צריכי‪ ‬להמתי‪ ‬לי‪ ,‬כי אלו מאמיני‪ ‬כי‬ ‫הדבר שהוא צרי‪ ‬ללכת לרופא וכדומה‪,‬‬ ‫מה' מצעדי גבר כוננו‪ ,‬והכל נעשה‬ ‫נדמה לו שאי‪ ‬תכלית בזה‪ ,‬והוא רק‬ ‫בהשגחה פרטית מאת ה'‪.‬‬ ‫היכי תמצי ואמצעי לבא לידי התכלית‬ ‫שהוא הרפואה‪.‬‬ ‫א‪ ‬מתיירא אני מ‪ ‬אות‪ ‬שה‪‬‬ ‫'עוברי' דרכי‪ ,‬שה‪ ‬המוני הע‪ ,‬ואי‪‬‬ ‫אבל מי שחי ע‪ ‬האמונה בהשגחה‬ ‫חוששי‪ ‬על אשר יפסיקוני‪ ,‬וג‪ ‬מפני‬ ‫פרטית יודע‪ ,‬שלכל פסיעה ופסיעה‬ ‫שאלו ממהרי‪ ‬בהילוכ‪ ‬כדי להגיע‬ ‫ישנה תכלית בפני עצמה‪ ,‬יש תכלית‬ ‫למחוז חפצ‪ ‬ויפה שעה אחת קוד‪,‬‬ ‫מיוחדת בתפילות שהוא מתפלל על‬ ‫ולכ‪ ‬יפסיקוני כדי למהר במהלכ‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫הישועה‪ ,‬ויש תכלית מיוחדת בקשיי‪‬‬ ‫שעוברי‪ ‬עליו‪ ,‬כדי שיבא לידי תיקונו‪.‬‬ ‫וכשזוכי‪ ‬להשיג אמונה זו‪ ,‬מנצלי‪‬‬ ‫ועני‪ ‬זה הוא לאו דוקא כשהולכי‪‬‬ ‫כל רגע מהחיי‪ ‬באופ‪ ‬הראוי‪ ,‬מאחר‬ ‫בדרכי‪ ,‬רק תמיד בכל המצבי‪‬‬ ‫שמשיגי‪ ‬שיש תכלית מיוחדת בכל‬ ‫שהאד‪ ‬נקלע אליה‪ .‬למשל כשהאד‪‬‬ ‫רגע ורגע של חייו‪.‬‬ ‫נצר‪ ‬לישועה ברפואה או פרנסה‪ ,‬והוא‬ ‫?‪.‬‬ ‫קפיצת הארץ שהיתה ליעקב בדרכו‬ ‫)צא‪(:‬‬ ‫והג‪ ‬שחז"ל במסכת חולי‪‬‬ ‫ויל‪ ‬חרנה‪ .‬פירש"י‪ :‬יצא ללכת לחר‪.‬‬ ‫יישבו המקראות‬ ‫)ומובא ברש"י בסמו‪(‬‬ ‫וכוונת רש"י בזה‪ ,‬דהנה מהמש‪‬‬ ‫שבאמת כבר הגיע לחר‪ ,‬רק שלאחר‬ ‫הפסוקי‪ ‬מוכח שיעקב עוד לא הל‪‬‬ ‫מכ‪ ‬נמל‪ ‬בו לחזור להר המוריה‪ ,‬כי‬ ‫עתה לחר‪ ‬אלא קוד‪ ‬ויפגע במקו‪ ‬וגו'‪,‬‬ ‫אמר‪ ,‬אפשר שעברתי על מקו‪‬‬ ‫שהוא הר המוריה‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ‬מהו 'ויל‪‬‬ ‫שהתפללו אבותי‪ ,‬ואני לא התפללתי‪.‬‬ ‫חרנה'‪ ,‬לכ‪ ‬פירש‪ ,‬ש'יציאתו' היתה על‬ ‫וכאשר החליט לחזור להר המוריה‪,‬‬ ‫מנת להגיע בסו‪ ‬לחר‪.‬‬ ‫ז‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא‬ ‫החמישי הוא שקפצה האר‪ ‬לקראתו‪,‬‬ ‫קפצה לו האר‪ ,‬ומיד ‪ ‬ויפגע במקו‪.‬‬ ‫דהנה הדר‪ ‬מבאר שבע עד חר‪ ‬הוא‬ ‫ולאחר שהתפלל ש‪ ‬רצה לחזור לחר‪,‬‬ ‫מהל‪ ‬שבעה עשר יו‪) ‬פרקי דר"א פט"ז(‪,‬‬ ‫אמר הקדוש ברו‪ ‬הוא‪ ,‬צדיק זה בא‬ ‫וקפצה האר‪ ‬לקראתו ובו ביו‪ ‬הגיע‬ ‫לבית מלוני ויפטר בלא לינה‪ ,‬מיד בא‬ ‫לחר‪.‬‬ ‫השמש‪.‬‬ ‫וע"פ זה מבאר האוה"ח הק' שזהו‬ ‫מ"מ פשטא דקרא 'ויל‪ ‬חרנה'‬ ‫כוונת הפסוק‪ ,‬ויצא יעקב מבאר שבע ‪‬‬ ‫משמע שכבר הגיע לחר‪ ‬ונשאר ש‪,‬‬ ‫כל מה שהיה יעקב צרי‪ ‬לעשות הוא‬ ‫וא"כ אינו מוב‪ ‬מה שנאמר מיד אח"כ‬ ‫רק ה'יציאה' מביתו‪ ,‬א‪ ‬לא היה צרי‪‬‬ ‫ויפגע במקו‪ ‬וגו'‪ .‬ועל כ‪ ‬פירש"י‬ ‫'ללכת' לחר‪ ,‬כי 'ויל‪ ‬חרנה'‪ ,‬חר‪ ‬עצמו‬ ‫שהכונה בזה‪ ,‬ש'יצא' לדרכו על מנת‬ ‫'הל‪ '‬והגיע אליו על ידי קפיצת האר‪.‬‬ ‫ללכת לחר‪ ,‬א‪ ‬עדיי‪ ‬לא הגיע לש‪.‬‬ ‫ובספר ברית אבר‪ ‬ביאר שדברי‬ ‫אמנ‪ ‬האוה"ח הק' מבאר באופ‪‬‬ ‫האוה"ח הק' מתאימי‪ ‬א‪ ‬ע‪ ‬דברי‬ ‫אחר מה שנאמר 'ויל‪ ‬חרנה'‪ ,‬דהנה הג‪‬‬ ‫רש"י‪ ,‬שי"ל שכוונת רש"י במה שכתב‬ ‫שבגמרא הנ"ל מבואר שקפיצת האר‪‬‬ ‫'יצא ללכת לחר‪ '‬כוונתו למה שפירש‬ ‫היתה לאחר שכבר הגיע לחר‪ ,‬כשנת‪‬‬ ‫האוה"ח הק'‪ ,‬שחלקו של יעקב אבינו‬ ‫דעתו לחזור מש‪ ‬וללכת להר המוריה‪.‬‬ ‫היה רק 'היציאה' ללכת לחר‪ ,‬אבל‬ ‫אמנ‪ ‬בתרגו‪ ‬יונת‪ ‬ב‪ ‬עוזיאל כא‪‬‬ ‫ההליכה בפועל לחר‪ ‬לא הוצר‪ ‬יעקב‬ ‫מבואר‪ ,‬שמיד בדר‪ ‬הליכתו לחר‪ ‬כבר‬ ‫לעשות‪ ,‬כיו‪ ‬ש'ויל‪ ‬חרנה' ‪ ‬חר‪ ‬עצמה‬ ‫קפצה לו האר‪ ,‬וכתב שחמשה ניסי‪‬‬ ‫הל‪ ‬לקראתו וקפצה לו האר‪.‬‬ ‫אירעו ליעקב בדר‪ ‬הליכתו לחר‪ ,‬והנס‬ ‫?‪.‬‬ ‫כשנוגע לחינוך והמשכת הדורות אין להתנהג בענווה‬ ‫מקו‪ ‬שהתפללו אבותי ואני לא‬ ‫והנה רבי‪ ‬מקשי‪ ‬על מה שאמרו‬ ‫התפללתי‪ ,‬ונת‪ ‬דעתו לחזור לחר‪ ,‬ומיד‬ ‫בגמרא )חולי‪ ‬צא‪ ,(:‬שרק לאחר שהגיע‬ ‫קפצה לו האר‪ .'‬דלכאורה הדבר תמוה‪,‬‬ ‫יעקב לחר‪ ‬אמר‪' ,‬אפשר עברתי על‬ ‫ח‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫שה‪ ‬התחילו א‪ ‬לא אני‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ‬א‪‬‬ ‫אי‪ ‬יתכ‪ ‬שמקוד‪ ‬עבר יעקב אבינו‬ ‫אי‪ ‬אני לי מי לי‪ ,‬וכיו‪ ‬שאני כעת בדרכי‬ ‫במקו‪ ‬שהתפללו בו אבותיו הק'‪ ,‬וא‪‬‬ ‫להמשי‪ ‬את השושילתא קדישא על‬ ‫תיקנו ש‪ ‬תפילת שחרית ומנחה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫ידי העמדת י"ב שבטי ק‪‬ה שמה‪ ‬יצאו‬ ‫לא ש‪ ‬על ליבו להתפלל ש‪ ‬א‪ ‬הוא‪,‬‬ ‫כל כלל ישראל‪} ,‬ובפרט לאחר שהגיע‬ ‫ורק כשהגיע לחר‪' ‬נזכר' שעבר ש‪‬‬ ‫לחר‪ ‬וראה מצב הדור‪ ,‬הבי‪ ‬שאי‪ ‬עתה‬ ‫ולא התפלל‪ ,‬אתמהאא‪.‬‬ ‫מי שימשי‪ ‬את מסורת אבותיו א‪ ‬לא‬ ‫)אמת‬ ‫ותיר‪ ‬הרה"ק מקאצק זי"ע‬ ‫הוא בעצמו{‪ ,‬לכ‪ ‬יש לי לקיי‪ ‬כעת‬ ‫ואמונה אות ש"ז(‪ ,‬שיעקב ידע היטב מיד‬ ‫'ויגבה ליבו בדרכי ה''‪ ,‬וללכת א‪ ‬אני‬ ‫כשעבר ש‪ ‬שזהו המקו‪ ‬המסוגל‬ ‫להתפלל במקו‪ ‬שהתפללו בו אבותי‪,‬‬ ‫שהתפללו בו אבותיו הק'‪ ,‬אמנ‪ ‬יעקב‬ ‫כדי להראות דוגמא וסמל לדורות‬ ‫בענוותנותו חשב מי אנכי שאזכה‬ ‫הבאי‪ ,‬שתמיד בכל מצב ידבקו בכל‬ ‫להתפלל במקו‪ ‬שהתפללו בו אבותי‬ ‫מעשיה‪ ‬למעשי אבותיה‪ ‬הקדושי‪."‬‬ ‫הקדושי‪ ,‬הלא אי‪ ‬אני מגיע לקצה‬ ‫ולכ‪ ‬חזר להר המוריה והתפלל ש‪ ,‬וא‪‬‬ ‫מדרגת‪ ,‬רק אבי יצחק שפשט כא‪‬‬ ‫חידש ותיק‪ ‬ש‪' ‬תפילת ערבית'‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫צווארו על קדושת שמו יתבר‪ ,‬וכ‪‬‬ ‫אברה‪ ‬שנתנסה במקו‪ ‬זה בניסיו‪‬‬ ‫הקשה ביותר ועמד בו בגבורה‪ ,‬דוקא‬ ‫והוא לימוד עצו‪ ‬לכל אחד ואחד‪,‬‬ ‫ה‪ ‬היו ראויי‪ ‬להתפלל במקו‪ ‬קדוש‬ ‫שלא יחשוב בליבו‪ ,‬מי אנכי לחנ‪ ‬את‬ ‫זה‪ ,‬אבל אני איני ראוי לזה כלל‪ ,‬ולכ‪‬‬ ‫צאצאי ולעבוד את ה' כדורות‬ ‫המשי‪ ‬בדרכו ולא התפלל ש‪.‬‬ ‫הקודמי‪ ,‬הלא אני רחוק כרחוק ממזרח‬ ‫ממערב מה‪ ‬ואי‪ ‬אמצא ידי ורגלי‬ ‫א‪ ‬כשהגיע לחר‪ ‬נמל‪ ‬בדעתו‬ ‫בהנהגות קדושות אלו‪ .‬רק יחשוב‬ ‫וחשב‪" ,‬אי‪ ‬הכי נמי‪ ,‬אני לא מגיע‬ ‫להיפ‪ ,‬הרי אנכי אב לילדי וסבא לנכדי‪,‬‬ ‫לדרגת אבותי הקדושי‪ ,‬א‪ ‬סו‪ ‬סו‪‬‬ ‫ומי יחנכ‪ ‬וילמד‪ ‬מסורת בית אבות‬ ‫מי הממשי‪ ‬כעת את שושלת הקודש‬ ‫א‪ .‬אכ‪ ‬לפי דברי התרגו‪ ‬יונת‪ ‬שכבר מיד בדר‪ ‬הליכתו קפצה לו האר‪ ,‬לא קשה ולא‬ ‫מידי‪ ,‬כי בתחילה לא עבר כלל בהר המוריה שהרי קפצה לו האר‪ ‬והגיע מיד לחר‪ .‬אול‪‬‬ ‫מפשטות לשו‪ ‬הגמ' 'אפשר עברתי על מקו‪ ‬שהתפללו אבותי‪ ,‬ואני לא התפללתי'‪,‬‬ ‫משמע שכבר עבר ש‪ ‬ג‪ ‬מקוד‪ ‬בדר‪ ‬הליכתו‪ ,‬ולפי"ז קשה מאוד למה לא התפלל‬ ‫ש‪ ‬מיד‪.‬‬ ‫ט‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא‬ ‫הדורות לצאצאיו וזרעו אחריו‪ ,‬דוקא‬ ‫א‪ ‬לא אני‪ .‬ועל כ‪ ‬יתאזר כגבר חלציו‬ ‫במצבו ומדרגתו שהוא נמצא בו‪ ,‬למרות‬ ‫כמו שעשה יעקב אבינו‪ ,‬ויבי‪ ‬שנדרש‬ ‫שהוא רחוק מאד ממדרגת אבותיו‪.‬‬ ‫ממנו עתה להתאמ‪ ‬להמשי‪ ‬שושלת‬ ‫?‪.‬‬ ‫גודל מעלת הבטחון בה' בכל מצב שהוא‬ ‫ידעתּי‪) :‬כח‪ ,‬טז(‬ ‫ואנכי ֹלא ָ ָ ְ ִ‬ ‫הזּה ְ ָ ִֹ‬ ‫בּמּקוֹם ַ ֶ‬ ‫אכן ֵישׁ ה' ַ ָ‬ ‫ויּאמר ָ ֵ‬ ‫משּׁנתוֹ ַ ֹ ֶ‬ ‫יעקב ִ ְ ָ‬ ‫ויּיקץ ַ ֲ ֹ‬ ‫ִַ ַ‬ ‫וזהו שרמז ג"כ לדורות‪ ,‬וייק‪ ‬יעקב‬ ‫בספה"ק דברי ישראל }להרה"ק רבי‬ ‫משנתו‪ ,‬היינו כאשר אד‪ ‬מישראל‬ ‫ישראל ממודז'י‪ ‬זצ"ל ‪ ‬יומא דהילולא‬ ‫מתעורר ומקי‪ ‬משנתו ותרדמתו בהבלי‬ ‫י"ג כסלו{ מבאר‪ ,‬על פי מה שנאמר‬ ‫העול‪ ,‬ויאמר אכ‪ ‬יש ה' במקו‪ ‬הזה‪,‬‬ ‫במדרש‪ ,‬שלאחר שנטל אליפז מיעקב‬ ‫הלא יש אלקי‪ ‬בעול‪ ,‬אזי ואנכי לא‬ ‫את הכל ונשאר רק במקלו‪ ,‬אמר יעקב‪,‬‬ ‫ידעתי‪ ,‬היינו‪ ,‬א‪ ‬א‪ ‬אינו יודע עדיי‪‬‬ ‫מאי‪ ‬יבוא עזרי‪ .‬חזר יעקב ואמר‪' ,‬חס‬ ‫שו‪ ‬מבוא לפרנסתו‪ ,‬השי"ת עוזר לו‪.‬‬ ‫ושלו‪ ‬לית אנא מוביד סברי מ‪ ‬בריי' ‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫איני מאבד בטחוני בה'‪ ,‬אלא עזרי מע‪‬‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫וכעי‪ ‬זה ביארו צדיקי‪ ‬בפסוק )דברי‪‬‬ ‫על פי זה מבאר הרה"ק את הפסוק‪,‬‬ ‫ד‪ ,‬לט( 'וידעת היו‪ ‬והשבות אל לבב‪ ‬כי‬ ‫ויאמר אכ‪ ‬יש ה' במקו‪ ‬הזה‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫ה' הוא האלהי‪ ‬בשמי‪ ‬ממעל ועל האר‪‬‬ ‫אכ‪ ‬כיו‪ ‬שיש אלקי‪ ‬בעול‪ ,‬א"כ ואנכי‬ ‫מתחת אי‪ ‬עוד'‪ ,‬ובפשטות הכוונה 'אי‪‬‬ ‫לא ידעתי‪ ,‬אי‪ ‬לי עוד לידע ולדאוג‬ ‫עוד'‪ ,‬שאי‪ ‬עוד כוחות בעול‪ ,‬כי ה' הוא‬ ‫'מאי‪ ‬יבוא עזרי'‪ ,‬רק לקיי‪ ‬השל‪ ‬על ה'‬ ‫האלקי‪ ‬המחיה את הכל ומהווה את‬ ‫יהב‪ ,‬ועזרי מע‪ ‬ה'‪.‬‬ ‫הכל לבדו‪.‬‬ ‫ומוסי‪ ‬הרה"ק‪ ,‬שכ‪ ‬הוא תמיד‪,‬‬ ‫א‪ ‬צדיקי‪ ‬פירשו מהו 'אי‪ ‬עוד'‪,‬‬ ‫כשהאד‪ ‬מתעורר משינת ותרדמת‬ ‫שאי‪ ‬צריכי‪ ‬לעוד ידיעות‪ ,‬לאחר שיש‬ ‫הבלי העול‪ ,‬ומזכיר לעצמו הלא יש‬ ‫לאד‪ ‬ידיעה זו‪' ,‬וידעת היו‪ ‬והשבות‬ ‫אלקי‪ ‬בעול‪ ‬היודע הכל ומפרנס לכל‪,‬‬ ‫אל לבב‪ ‬כי ה' הוא האלהי‪ ‬בשמי‪‬‬ ‫אזי א‪ ‬שאינו יודע שו‪ ‬מבוא‬ ‫ממעל ועל האר‪ ‬מתחת'‪ ,‬שוב אינו‬ ‫לפרנסתו‪ ,‬השי"ת עוזר לו‪.‬‬ ‫י‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫אח"כ לעסוק לפרנסתו‪ ,‬א‪ ‬שאינו יודע‬ ‫צרי‪ ‬לידע עוד ידיעות אחרות‪ .‬ובפרט‬ ‫עדיי‪ ‬שו‪ ‬מבוא‪ ,‬יתקיי‪ ‬בו והוא‬ ‫כשהאד‪ ‬בא לידי הכרה זו‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫יכלכל‪.‬‬ ‫נמצא עמו בכל מקו‪ ,‬וז‪ ‬ומפרנס אותו‬ ‫וכעני‪ ‬זה ישנו מאמר בספר בארות‬ ‫ונות‪ ‬לו הכל‪ ,‬אזי הוא מרגיש בחוש‬ ‫המי‪ ‬שאמר פע‪ ‬הרה"ק הרבי ר' הירש‬ ‫שאכ‪ ‬אי‪ ‬לו שו‪ ‬צור‪ ‬בעוד ידיעות‪.‬‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬שהמעלה הכי גדולה מכל‬ ‫הארבעה בני‪ ‬שדיברה תורה‪ ,‬הוא זה‬ ‫?‪.‬‬ ‫שאינו יודע לשאול‪ ,‬מפני שהוא מאמי‪‬‬ ‫עוד מבאר הרה"ק הדברי ישראל‪,‬‬ ‫בתמימות ומקבל הכל באהבה‪ ,‬בבחינת‬ ‫שזהו וייק‪ ‬יעקב משנתו‪ ,‬היינו‪ ,‬בכל‬ ‫'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' )ברכות‬ ‫בוקר כשיעור אד‪ ‬משנתו‪ ,‬יאמר כ‪,‬‬ ‫ס‪ ,(:‬ואינו מתעורר אפילו לשאול‬ ‫אכ‪ ‬יש ה' במקו‪ ‬הזה ואנכי לא ידעתי‪,‬‬ ‫שאלות‪ ,‬לפי שהכל טוב בעיניו‪ ,‬ואי‪ ‬לו‬ ‫פירוש‪ ,‬הלא יש אלקי‪ ‬בעול‪ ,‬ואילו‬ ‫שו‪ ‬סיבה להקשות קושיות ולחפש‬ ‫אנכי איני יודע כלו‪ .‬ומקיי‪ ‬בזה‬ ‫תירוצי‪ ,‬מחמת גודל בטחונו בהשי"ת‪.‬‬ ‫הכתוב השל‪ ‬על ה' יהב‪ ,‬וכשהול‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫צריכים לכווין בהשינה לשם שמים‬ ‫הפסוק כפשוטו‪ ,‬שיעקב עמד משנתו‪,‬‬ ‫וייק‪ ‬יעקב משנתו‪ .‬במדרש אמרו‬ ‫אלא פירש שכוונת הפסוק הוא‬ ‫)ב"ר סט‪ ,‬ז(‪' ,‬וייק‪ ‬יעקב משנתו‪ ,‬ר' יוחנ‪‬‬ ‫ממשנתו‪.‬‬ ‫אמר ממשנתו'‪ .‬והיינו שיעקב אבינו‬ ‫ומבאר הגאו‪ ‬רבי משול‪ ‬ראטה ז"ל‬ ‫למד אפילו בעת שהיה יש‪ ,‬שהרי בכל‬ ‫)שו"ת קול מבשר סי' כח(‪ ,‬שהנה השינה‬ ‫י"ד השני‪ ‬שלמד בבית עבר לא נשכב‬ ‫אינה דבר שיש לאד‪ ,‬אלא היא דבר‬ ‫לישו‪ ,‬אלא אפילו בשעת שינתו עסק‬ ‫שמחסיר ממנו‪ ,‬שהרי השינה היא אחד‬ ‫בלימוד‪.‬‬ ‫משישי‪ ‬במיתה‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ‬אי‪ ‬שיי‪‬‬ ‫ויש להבי‪ ,‬שהרי בדר‪ ‬כלל אי‪‬‬ ‫לייחס מעשה השינה אל האד‪ ‬ולומר‬ ‫מוציאי‪ ‬את הפסוק מפשוטו‪ ,‬ורק‬ ‫שהוא ק‪' ‬משנתו'‪ ,‬והלא השינה אינה‬ ‫כשיש איזה קושי בהבנת הפסוק‬ ‫קני‪ ‬עצמי של האד‪ ,‬אלא היה צרי‪‬‬ ‫מוציאי‪ ‬את הפסוק מפשוטו‪ ,‬ולפי זה‬ ‫לומר וייק‪ ‬יעקב מ‪ ‬השינה‪.‬‬ ‫יש להבי‪ ‬למה כא‪ ‬לא פירש המדרש‬ ‫אי‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא‬ ‫בשכיבה‪ ,‬אי‪ ‬צרי‪ ‬לומר שבזמ‪ ‬שיכול‬ ‫ועל זה אמרו שהכוונה בפסוק היא‬ ‫לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה‬ ‫וייק‪ ‬יעקב ממשנתו‪ ,‬והיינו שהשינה‬ ‫בשינה לענג עצמו‪ ,‬אלא אפילו בזמ‪‬‬ ‫היתה לש‪ ‬שמי‪  ‬עבור 'משנתו'‪,‬‬ ‫שהוא יגע וצרי‪ ‬ליש‪ ‬כדי לנוח‬ ‫שיהיה לו כח לעסוק בתורה ובמשנה‪,‬‬ ‫מיגיעתו‪ ,‬א‪ ‬עשה להנאת גופו אינו‬ ‫ולכ‪ ‬נעשית שפיר קני‪ ‬עצמי שלו ושיי‪‬‬ ‫משובח‪ .‬אלא יתכוי‪ ‬לתת שינה לעיניו‬ ‫לייחס לה כינוי 'שנתו'‪.‬‬ ‫ולגופו מנוחה לצור‪ ‬הבריאות‪ ,‬שלא‬ ‫תטר‪ ‬דעתו בתורה מחמת מניעת‬ ‫וכמו שנפסק בשולח‪ ‬ערו‪) ‬סי' רלא(‬ ‫השינה'‪.‬‬ ‫שכ‪ ‬צריכה להיות כוונת השינה‪' :‬וכ‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫הטעם שהרחיב יעקב בפירוט בקשתו‬ ‫שיהיה לו 'לחם לאכול ובגד ללבוש'‬ ‫הוֹלך‬ ‫אנכי ֵ ְ‬ ‫אשׁר ָ ֹ ִ‬ ‫הזּה ֲ ֶ‬ ‫בּדּרך ַ ֶ‬ ‫וּשׁמרני ַ ֶ ֶ ְ‬ ‫עמּדי ְ ָ ַ ִ‬ ‫אלקים ִ ָ ִ‬ ‫יהיה ֱ ִֹ‬ ‫לאמר ִאם ִ ְ ֶ‬ ‫יעקב ֶ ֶנדר ֵ ֹ‬ ‫ַויּדּר ַ ֲ ֹ‬ ‫ִַ‬ ‫ללבּשׁ‪) :‬כח‪ ,‬כ(‬‫וּבגד ִ ְ ֹ‬ ‫לאכל ֶ ֶ‬‫לחם ֶ ֱ ֹ‬ ‫ונתן ִלי ֶ ֶ‬‫ְַָ‬ ‫את הבגדי‪ ‬היקרי‪ .‬ולכ‪ ‬כלל יעקב‬ ‫המפרשי‪ ‬מדקדקי‪ ‬למה לא ביקש‬ ‫בבקשתו שביחד ע‪ ‬הלח‪ ‬והבגד יהיה‬ ‫יעקב אבינו בקצרה שיהיה לו 'לח‪‬‬ ‫ג‪ ‬כ‪ ‬תמיד בבריאות הגו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫ובגד'‪) ,‬או לחילופי‪' ‬לאכול וללבוש'(‪ ,‬למה‬ ‫לאכול את הלח‪ ‬וללבוש מלבושיו‪.‬‬ ‫הארי‪ ‬בדבריו ופירש 'לח‪ ‬לאכול ובגד‬ ‫ללבוש'‪ ,‬הרי זה מילתא דפשיטא‬ ‫ואמנ‪ ‬ג‪ ‬החולה בשכבו על מיטת‬ ‫שהלח‪ ‬הוא לאכול‪ ,‬והבגד הוא ללבוש‪.‬‬ ‫חליו הוא לבוש בבגדי שינה וכדומה‪,‬‬ ‫א‪ ‬אי‪ ‬זה נחשב שהוא לבוש בבגדי‪.‬‬ ‫ומבארי‪ ‬המפרשי‪ ,‬דהנה לפעמי‪‬‬ ‫וכמו שאנו רואי‪ ‬שחז"ל תיקנו בברכות‬ ‫יש עשיר גדול שיש לו אוצרות זהב‬ ‫השחר שבכל יו‪ ‬ברכה מיוחדת‬ ‫וכס‪ ‬וכל טוב‪ ,‬מזו‪ ‬בשפע גדול‪ ,‬ובגדי‪‬‬ ‫'מלביש ערומי‪ ,'‬מפני שבימי חז"ל היו‬ ‫יוקרתיי‪ .‬אמנ‪ ‬לדאבונינו הוא עצמו‬ ‫ישני‪ ‬בלא בגדי‪ ,‬ורק היו מתכסי‪‬‬ ‫נמצא במצב של חולי‪ ,‬וממילא אינו‬ ‫בכיסוי‪ ,‬ולכ‪ ‬תיקנו חז"ל לבר‪ ‬ברכת‬ ‫יכול לאכול את המזו‪ ‬הרב‪ ,‬ולא ללבוש‬ ‫בי‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫יכול לצאת עמו ברחוב‪ ,‬ונחשב כערו‪‬‬ ‫'מלביש ערומי‪ '‬בבוקר כשלובש‬ ‫למרות שהוא לבוש בו‪.‬‬ ‫בגדיו‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ומ"מ ג‪ ‬כיו‪ ‬אנו מברכי‪ ‬ברכה זו‬ ‫'מלביש ערומי‪ ,'‬למרות שבלילה אנו‬ ‫ובדר‪ ‬צחות שמעתי לבאר מה‬ ‫ישני‪ ‬בבגדי‪ ,‬וכמו שמבאר בשו"ת‬ ‫שביקש יעקב אבינו באריכות שיהיה לו‬ ‫הלכות קטנות על פי הפסוק באיוב‪,‬‬ ‫'לח‪ ‬לאכול ובגד ללבוש'‪ ,‬כי אילו היה‬ ‫שהלובש בגדי‪ ‬שאינו ראוי ללכת בה‪‬‬ ‫מבקש רק 'לח‪ ,'‬היה די שיקבל לח‪‬‬ ‫ברחוב בי‪ ‬אנשי‪ ‬נחשב כערו‪ ,‬ולכ‪‬‬ ‫בשיעור כביצה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬ואילו היה‬ ‫שפיר יכולי‪ ‬ג‪ ‬אנו לבר‪ ‬מלביש‬ ‫מבקש רק 'בגד'‪ ,‬היה די בבגד בשיעור‬ ‫'ערומי‪ ,'‬למרות שאנו ישני‪ ‬בבגדי‬ ‫מועט של ג' על ג' אצבעות‪ ,‬ולכ‪ ‬ביקש‬ ‫שינה‪.‬‬ ‫יעקב שיהיה לו 'לח‪ ‬לאכול ובגד‬ ‫ללבוש'‪ ,‬והיינו שיהיה לו הכל בהרחבה‬ ‫וזה מה שביקש יעקב אבינו‪ ,‬שיהיה‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫לו בגד 'ללבוש'‪ ,‬ולא בגד כזה שאינו‬ ‫?‪.‬‬ ‫כוונת רחל להוליד בנים היה לשם שמים שתוכל להודות לה'‬ ‫הבה ִלּי‬ ‫יעקב ָ ָ‬ ‫ותּאמר ֶאל ַ ֲ ֹ‬ ‫בּאחתהּ ַ ֹ ֶ‬ ‫רחל ַ ֲ ֹ ָ‬ ‫ותּקנּא ָ ֵ‬ ‫ליעקב ַ ְ ַ ֵ‬ ‫ילדה ְ ַ ֲ ֹ‬ ‫רחל ִכּי ֹלא ָ ְ ָ‬ ‫ַותּרא ָ ֵ‬ ‫ֵֶ‬ ‫מתה ָ ֹ ִ‬ ‫אנכי‪) :‬ל‪ ,‬א(‬ ‫אין ֵ ָ‬ ‫בנים ְ ִואם ַ ִ‬‫ִָ‬ ‫הש‪' ‬ראוב‪ ,'‬על ש‪' ‬ראה ה' בעניי'‪.‬‬ ‫יש להבי‪ ‬למה נתעוררה לבקש כ‪‬‬ ‫וכשנולד לה הב‪ ‬השני‪ ,‬נתנה לו הש‪‬‬ ‫רק לאחר לידתו של יהודה‪ ,‬למה לא‬ ‫'שמעו‪ ,'‬על ש‪' ‬כי שמע ה' כי שנואה‬ ‫ביקשה על בני‪ ‬ג‪ ‬מקוד‪ ‬לכ‪‬‬ ‫אנכי'‪ .‬וכשנולד לה הב‪ ‬השלישי‪ ,‬נית‪‬‬ ‫כשנולדו ללאה ראוב‪ ‬שמעו‪ ‬ולוי‪.‬‬ ‫לו הש‪' ‬לוי'‪ ,‬על ש‪' ‬הפע‪ ‬ילוה אישי‬ ‫אלי'‪.‬‬ ‫ושמעתי ביאור נפלא‪ ,‬דהנה כל מה‬ ‫שהשתוקקה רחל לבני‪ ‬היה לש‪‬‬ ‫וראתה רחל שכל זה ה‪ ‬עניני עבודה‬ ‫שמי‪ ,‬כדי להוסי‪ ‬בעבודת ה'‪ .‬והנה‬ ‫השייכי‪ ‬רק ללאה‪ ,‬ואי‪ ‬לה שייכות ע‪‬‬ ‫כשנולד ללאה בנה הראשו‪ ,‬נתנה לו‬ ‫גי‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא‬ ‫ג‪ ‬היא להודות להשי"ת‪ ,‬ולכ‪ ‬דייקא אז‬ ‫זה‪ .‬ורק בעת שנולד ללאה הב‪ ‬הרביעי‪,‬‬ ‫ביקשה ואמרה 'הבה לי בני‪ ,'‬כדי‬ ‫ונית‪ ‬לו הש‪' ‬יהודה' על ש‪ ‬ההודאה‪,‬‬ ‫שאוכל ג‪ ‬אני להודות לה'‪.‬‬ ‫'הפע‪ ‬אודה את ה''‪ ,‬אזי 'קנאה‬ ‫במעשיה הטובי‪ '‬של לאה‪ ,‬והשתוקקה‬ ‫?‪.‬‬ ‫גודל וסגולת הענין של 'המתפלל בעד חבירו'‬ ‫עקרה‪) :‬כט‪ ,‬לא(‬ ‫ורחל ֲ ָ ָ‬ ‫רחמהּ ְ ָ ֵ‬ ‫ויּפתּח ֶאת ַ ְ ָ‬ ‫לאה ַ ִ ְ ַ‬ ‫שׂנוּאה ֵ ָ‬ ‫ַ ְַויּרא ה' ִכּי ְ ָ‬ ‫ללב‪ ,‬הגדולה לגדול והקטנה לקט‪.‬‬ ‫שמעתי על פסוק זה ביאור נאה‬ ‫נמצא שאצל לאה לא שיי‪ ‬הטע‪‬‬ ‫מאבי מורי שליט"א‪ ,‬עפ"י יסוד נפלא‬ ‫שהשי"ת מתאוה לתפילת‪ ‬של צדיקי‪,‬‬ ‫שכתב הקדושת לוי זי"ע כא‪ ,‬דהנה‬ ‫כיו‪ ‬שבלאו הכי כבר היתה מתפללת‬ ‫מרהיטות לשו‪ ‬הפסוק נראה שפתיחת‬ ‫מקוד‪ ‬שלא תפול בגורלו של עשו‪.‬‬ ‫רחמה של לאה‪ ,‬מיש‪ ‬שייכא למה‬ ‫שרחל היתה עקרה‪ ,‬וצ"ב מהו השייכות‬ ‫וזהו וירא ה' כי שנואה לאה ‪ ‬וכבר‬ ‫ביניה‪.‬‬ ‫שמע ממנה הרבה תפילות‪ ,‬לכ‪ ‬לא‬ ‫המתי‪ ‬עד שתתפלל על בני‪ ,‬אלא מיד‬ ‫ומבאר הקדושת לוי‪ ,‬דהנה אמרו‬ ‫ויפתח את רחמה‪ .‬אבל 'ורחל' ‪ ‬שלא‬ ‫חז"ל )יבמות סד‪ (.‬מפני מה היו אמותנו‬ ‫היתה צריכה להתפלל מקוד‪ ‬כמו לאה‪,‬‬ ‫עקרות‪ ,‬לפי שהקב"ה מתאווה‬ ‫על כ‪' ‬עקרה' ‪ ‬כיו‪ ‬שהשי"ת התאווה‬ ‫לתפילת‪ ‬של צדיקי‪ ,‬נמצא שכל‬ ‫לתפלותיה‪ ,‬עכ"ד הקדושת לוי‪.‬‬ ‫התכלית בעיכוב פקידת האמהות היה‬ ‫מחמת שהשי"ת התאווה לתפילותיה‪.‬‬ ‫ויוצא לנו מדבריו הקדושי‪ ‬יסוד‬ ‫גדול‪ ,‬שהג‪ ‬שהשי"ת מתאווה לתפילת‬ ‫ובמדרש )תנחומא ויצא‪ ,‬ד( איתא‪ ,‬מהו‬ ‫ישראל‪ ,‬מכל מקו‪ ‬א‪ ‬האד‪ ‬כבר‬ ‫וירא ה' כי שנואה לאה היינו שמעשי‬ ‫הרבה להתפלל להשי"ת על דבר אחר‪,‬‬ ‫עשו היו שנואי‪ ‬בעיניה‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫אזי כשנצר‪ ‬לדבר נוס‪ ‬מושיע אותו‬ ‫חז"ל )רש"י לעיל פסוק יז; ב"ב קכג‪ (.‬עה"פ‬ ‫השי"ת מיד מבלי שיתפלל על כ‪‬‬ ‫ועיני לאה רכות ‪ ‬שהיתה סבורה לעלות‬ ‫תפילות מרובות‪ ,‬כיו‪ ‬שכבר הרבה‬ ‫בגורלו של עשו ובוכה‪ ,‬שהיו הכל‬ ‫בתפילה מקוד‪ ‬לפני השי"ת‪.‬‬ ‫אומרי‪ ‬שני בני‪ ‬לרבקה ושתי בנות‬ ‫די‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫המתפלל בעד חבירו ‪ -‬אינו נצרך להתפלל על עצמו כשנצרך‬ ‫לישועה‪ ,‬כיון שכבר נענה תחילה‬ ‫השי"ת מיד‪ ,‬למרות שעוד לא התפלל‬ ‫עפ"י יסוד זה ביאר אבי מורי‬ ‫על ישועה זו הנצרכת לו כעת‪.‬‬ ‫שליט"א מה שאמרו חז"ל )בבא קמא צב‪(.‬‬ ‫וזהו שאמרו חז"ל 'המתפלל בעד‬ ‫המתפלל בעד חבירו והוא צרי‪ ‬לאותו‬ ‫חבירו והוא צרי‪ ‬לאותו דבר'‪ ,‬היינו שג‪‬‬ ‫דבר‪ ,‬הוא נענה תחילה‪ .‬ובפשטות הכוונה‬ ‫הוא צרי‪ ‬במש‪ ‬ימי חייו לעני‪‬‬ ‫שמי שחבירו צרי‪ ‬רפואה וג‪ ‬הוא צרי‪‬‬ ‫ה'תפילה'‪ ,‬שהרי הקב"ה מתאווה‬ ‫רפואה‪ ,‬אזי א‪ ‬הוא מתפלל בעד‬ ‫לתפילת‪ ‬של ישראל‪ .‬ובזכות מה שהוא‬ ‫רפואת חבירו‪ ,‬הוא נענה ונרפא תחילה‪.‬‬ ‫מתפלל עתה על חבירו‪' ,‬הוא נענה' ‪‬‬ ‫אבל א‪ ‬הוא עצמו אינו צרי‪ ‬לרפואה‪,‬‬ ‫יושיע אותו השי"ת מיד כשיצטר‪‬‬ ‫וודאי נחשב לו לחסד וצדקה מה‬ ‫לישועה‪' ,‬תחילה' ‪ ‬עוד לפני שישמע‬ ‫שהתפלל על חבירו‪ ,‬ושכרו גדול מאוד‪,‬‬ ‫את תפילתו על ישועה פרטית זו‪.‬‬ ‫א‪ ‬אי‪ ‬לו בכ‪ ‬סגולה זו‪ ,‬שהוא נענה‬ ‫?‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬מאחר שאינו צרי‪ ‬לדבר זה‪.‬‬ ‫הרה"ק‬ ‫דברי‬ ‫עפ"י‬ ‫אמנ‪‬‬ ‫שוב ראיתי בספר חסידי‪ ‬שכתב‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע אפשר לבאר דברי‬ ‫כעי‪ ‬זה‪ ,‬וכ‪ ‬איתא ש‪) ‬סימ‪ ‬רי"ח(‪" :‬א‪‬‬ ‫הגמ' באופ‪ ‬אחר‪ ,‬שמיירי אפילו במי‬ ‫התחנ‪ ‬על חבירו‪ ,‬א‪ ‬על פי שלא‬ ‫שאינו נצר‪ ‬כלל לישועה זו‪ .‬למשל זק‪‬‬ ‫הועיל‪ ,‬כשיבא הוא או זרעו לאותו צער‪,‬‬ ‫ובא בימי‪ ,‬המתפלל בעד חברו הצעיר‬ ‫הקדוש ברו‪ ‬הוא זוכר מה שעשה‬ ‫ממנו שיפקד בזרע של קיימא‪ ,‬הנה‬ ‫לחבירו כשנעשה לו זה המאורע‪,‬‬ ‫הג‪ ‬שאותו זק‪ ‬אינו צרי‪ ‬כעת כלל‬ ‫ומושיע"‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והנה בספר חסידי‪‬‬ ‫לישועה כזה או אחרת‪ ,‬מ"מ זכות‬ ‫משמע שהשי"ת שומר לו את תפילתו‬ ‫תפילותיו בעד חבירו יעמוד עבורו‪,‬‬ ‫שהתפלל בעד חבירו‪ ,‬רק באופ‪ ‬שהוא‬ ‫שא‪ ‬ביו‪ ‬מ‪ ‬הימי‪ ‬יצטר‪ ‬לישועה‬ ‫נצר‪ ‬בסו‪ ‬לאותה ישועה ממש‪ .‬א‪‬‬ ‫אחרת כגו‪ ‬לרפואה‪ ,‬יהיה הוא 'נענה‬ ‫לפי דברי אבי מורי הנ"ל הוא א‪ ‬יותר‬ ‫תחילה' ‪ ‬הכוונה 'מיד'‪ ,‬מפני שהשי"ת‬ ‫מכ‪ ,‬שעצ‪ ‬כח תפילתו נשמרת לזכותו‬ ‫המתאווה לתפילות ישראל כבר שמע‬ ‫כשיצטר‪ ‬להתפלל על איזה דבר‪,‬‬ ‫את תפילתו מקוד‪ ‬בשעה שהתפלל‬ ‫שיהיה נחשב כאילו כבר התפלל על זה‪.‬‬ ‫בעד חבירו‪ ,‬על כ‪ ‬עתה יושיע אותו‬ ‫?‪.‬‬ ‫וט‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת ויצא‬ ‫הכח העצום שיש בברכת האב לבניו ובנותיו‬ ‫אתהם‪) :‬לב‪ ,‬א(‬ ‫ויברך ֶ ְ ֶ‬ ‫ולבנוֹתיו ַ ְ ָ ֶ ְ‬ ‫לבניו ְ ִ ְ ָ‬ ‫וינשּׁק ְ ָ ָ‬ ‫בּבּקר ַ ְ ַ ֵ‬‫לבן ַ ֶֹ‬ ‫ויּשׁכּם ָ ָ‬ ‫ַַ ְ ֵ‬ ‫כשאחד מקלל הוא אומרו מעומק לבו‪.‬‬ ‫לכאורה יש להבי‪ ‬למה זה נכתב‬ ‫ולעומת זה הברכה‪ ,‬שכול‪ ‬רגילי‪‬‬ ‫בתורה שלב‪ ‬ביר‪ ‬את בניו ובנותיו‪.‬‬ ‫לבר‪ ‬איש את רעהו‪ ,‬אי‪ ‬זה בא כל כ‪‬‬ ‫ומבאר הספורנו‪ ,‬שהיה אפשר לומר‬ ‫מעומק הלב‪ .‬ומידה טובה מרובה‪,‬‬ ‫שהפסוק משמיענו בזה‪' ,‬אל תהי ברכת‬ ‫כשהברכה באה מעומק הלב‪ ,‬בודאי‬ ‫הדיוט קלה בעיני‪ .'‬אמנ‪ ‬דבר זה כבר‬ ‫תתקיי‪.{‬‬ ‫השמיענו הכתוב בעוד מקומות‪.‬‬ ‫ומזה יש לנו ללמוד גודל הכח שיש‬ ‫ולכ‪ ‬צרי‪ ‬לומר שהטע‪ ‬שנכתב‬ ‫בברכת האב לבניו‪ ,‬בליל שבת או בערב‬ ‫בתורה ברכת לב‪ ‬לבנותיו‪ ,‬כדי להורות‬ ‫יו‪ ‬הכיפורי‪ ‬ובשאר זמני‪ .‬ולא יאמר‬ ‫שברכת האב אשר היא על בניו בכל‬ ‫האב מי אנכי שתחול ברכתי‪ ,‬כי מאחר‬ ‫נפשו‪ ,‬בלי ספק ראוי שתחול יותר‬ ‫שיש לו צל‪ ‬אלוקי‪ ‬והוא בודאי מבר‪‬‬ ‫בסגולת צל‪ ‬אלקי‪ ‬המבר‪ ,‬כאמרו‬ ‫מקרב לבו את בניו ובנותיו‪ ,‬ממילא יש‬ ‫'בעבור תברכ‪ ‬נפשי'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫לו באמת כח עצו‪ ‬לברכ‪.‬‬ ‫והיינו שהג‪ ‬שלב‪ ‬היה רשע‪ ,‬ואילו‬ ‫ולאו דוקא כשמבר‪ ‬את בניו‪ ,‬רק‬ ‫לאה ורחל היו צדקניות‪ ,‬ולכאורה מה‬ ‫הוא הדי‪ ‬כשמבר‪ ‬לנכדיו‪ ,‬כי בודאי לא‬ ‫היה חסר לה‪ ‬הברכה של אביה‪‬‬ ‫גרע ברכתו‪ ,‬מהברכות שביר‪ ‬לב‪‬‬ ‫הרשע‪ ,‬מ"מ משמיענו הכתוב‪ ,‬שהיה‬ ‫לבנותיו ונכדיו‪...‬‬ ‫לה‪ ‬מעלה בברכה זו‪ ,‬מפני שיש מעלה‬ ‫מיוחדת בברכת האב לבניו ובנותיו‪ ,‬כיו‪‬‬ ‫וכח ברכה זו אינה דוקא כשהוא‬ ‫שהוא מברכ‪ ‬מעומק לבו ובכל נפשו‪,‬‬ ‫מברכ‪ ‬בידיו בליל שבת‪ ,‬רק אפילו א‪‬‬ ‫והברכה המגיעה מ'עומק הלב' יש לה‬ ‫מברכ‪ ‬בימות החול בעת שמשוחחי‪‬‬ ‫כח מיוחד להתקיי‪.‬‬ ‫בטלפו‪ ‬וכדו'‪ ,‬יש כח מיוחד לברכה זו‪.‬‬ ‫}וכמו שהעול‪ ‬מבארי‪ ‬הטע‪‬‬ ‫ובפרט כשהב‪ ‬גור‪ ‬איזה נחת רוח‬ ‫שכשאחד מתבר‪ ‬מהשני איננו מחשיב‬ ‫מיוחד לאביו‪ ,‬הזמ‪ ‬גרמא לברכו‪ ,‬וכמו‬ ‫כל כ‪ ‬את הברכה‪ ,‬ואילו כשהשני‬ ‫שהספורנו הביא הפסוק 'בעבור תברכ‪‬‬ ‫מקללו או אז הוא חושש מאד שמא‬ ‫נפשי'‪ ,‬שמבואר ש‪ ‬ברמב"‪ ,‬הטע‪‬‬ ‫תתקיי‪ ‬הקללה ח"ו‪ .‬מפני שאי‪ ‬זה‬ ‫שביקש יצחק מעשו שיביא לפניו‬ ‫דבר מצוי שאחד יקלל את השני‪ ,‬ולכ‪‬‬ ‫זט‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫ומברכי‪ ‬אותו‪ .‬א‪ ‬לאחר שאוכלי‪ ‬ש‪‬‬ ‫מטעמי‪ ,‬כדי שעי"ז יתעורר אהבתו‬ ‫הסעודה או טועמי‪ ‬משהו‪ ,‬חוזרי‪‬‬ ‫אליו‪ ,‬וית‪ ‬לו את ברכתו מ'עומק הלב'‪.‬‬ ‫וניגשי‪ ‬לבעל השמחה לברכו בברכה‬ ‫גדולה‪ ,‬כי עתה לאחר שנהנו מהסעודה‪,‬‬ ‫ואכ‪ ‬מנהג העול‪ ‬כאשר באי‪‬‬ ‫תהיה הברכה מלב עמוק‪ ,‬ודייקא עתה‬ ‫להשתת‪ ‬בשמחה‪ ,‬כמוב‪ ‬שמיד בעת‬ ‫תחול הברכה‪.‬‬ ‫כניסת‪ ‬ניגשי‪ ‬לבעל השמחה‬ ‫?‪.‬‬ ‫אין לאדם לחפש מדרגות גבוהות ורוח הקודש‬ ‫אלקים‪) :‬לב‪ ,‬ב(‬‫מלאכי ֱ ִֹ‬ ‫ויּפגּעוּ בוֹ ַ ְ ֲ ֵ‬ ‫לדרכּוֹ ַ ִ ְ ְ‬ ‫הלך ְ ַ ְ‬ ‫ויעקב ָ ַ ְ‬ ‫ְֲַ ֹ‬ ‫מעלות רמות‪ ,‬ומאחר שעשה כ‪ ,‬מיד‬ ‫הרה"ק רבי פנחס מקורי‪ ‬זי"ע היה‬ ‫פגעו בו מלאכי אלקי‪ ,‬וזכה ממילא‬ ‫אומר‪ ,‬אל ידחוק אד‪ ‬את עצמו להשיג‬ ‫למדרגות הגבוהות‪.‬‬ ‫'רוח הקודש' ומדרגות גבוהות‪ ,‬אלא‬ ‫יעבוד את ה' בתמימות‪ ,‬וא‪ ‬יהא ראוי‬ ‫ואמר הרה"ק מקורי‪ ,‬אל לו לאד‪‬‬ ‫לרוח הקודש‪ ,‬היא תושג אצלו ממילא‪.‬‬ ‫לבקש גדלות‪ ,‬ומעשה באחד שהתפלל‬ ‫לזכות ל'רוח הקודש'‪ ,‬והיות ותפילה‬ ‫וזהו 'ויעקב הל‪ ‬לדרכו ויפגעו בו‬ ‫עושה מחצה‪ ,‬והשיג על ידי תפילתו רק‬ ‫מלאכי אלקי‪ ,'‬יעקב הל‪ ‬בעבודתו‬ ‫'רוח'‪...‬‬ ‫בתמימות‪' ,‬לדרכו'‪ ,‬ולא חיפש לעלות‬ ‫?‪.‬‬ ‫זי‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫י"ב כסלו ‪ -‬הרה"ק ה'בת עין' זי"ע‬ ‫הרה"ק רבי אברהם דוב מאווריטש בן רבי דוד זי"ע‪.‬‬ ‫במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא כולו‬ ‫בסו‪ ‬פרשת‪ :‬ויאמר יעקב כאשר רא‪ ‬מחנה אלוקי‪ ‬זה ויקרא ש‪ ‬המקו‪ ‬ההוא‬ ‫מחניי‪) ‬לב‪ ,‬ב‪‬ג(‪ .‬פירש"י‪ :‬מחניי‪  ‬שתי מחנות‪ ,‬של חוצה לאר‪ ‬שבאו עמו עד‬ ‫כא‪ ,‬ושל אר‪ ‬ישראל שבאו לקראתו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובפסוק שלאחר מכ‪ ‬בתחילת פרשת וישלח כתיב 'וישלח יעקב מלאכי‪ ‬אל עשו‬ ‫אחיו'‪ ,‬וש‪ ‬פירש"י‪ ,‬מלאכי‪ ‬ממש‪ .‬וכתב על זה בספה"ק בת עי‪) ‬בפרשת וישלח(‪,‬‬ ‫ששני דברי רש"י הנ"ל מיש‪ ‬שייכא אהדדי ומשלימי‪ ‬אחד את השני‪ ,‬רק על ידי‬ ‫שכבר באו לקראתו מלאכי‪ ‬של אר‪ ‬ישראל ללוותו‪ ,‬וממילא היו לו כבר מלאכי‪‬‬ ‫לשמרו‪ ,‬על כ‪ ‬היה יכול לשלוח לעשו מלאכי‪ ‬ממש‪ ,‬מלאכי חו‪ ‬לאר‪ ‬שהיו אצלו‬ ‫מקוד‪ ‬וכבר לא היה צרי‪ ‬לה‪ ‬עתה‪.‬‬ ‫וממשי‪ ‬הבת עי‪ ,‬שעדיי‪ ‬צריכי‪ ‬להבי‪ ‬אי‪ ‬כבר באו ליעקב מלאכי‪ ‬של אר‪‬‬ ‫ישראל‪ ,‬הלא עדיי‪ ‬לא היה אז באר‪ ‬ישראל‪ ,‬שהרי עדיי‪ ‬היה צרי‪ ‬לעבור את‬ ‫מעבר יבוק שהוא בגבול בני עמו‪ ,‬ואח"כ נסע לסוכות ושהה ש‪ ‬שמנה עשר‬ ‫חדשי‪ ,‬ורק אח"כ הגיע לשכ‪ ‬שבאר‪ ‬ישראל וקנה אותו במאה קשיטה‪ ,‬וא"כ‬ ‫אי‪ ‬כבר הגיעו אליו מלאכי אר‪ ‬ישראל ללוותו‪.‬‬ ‫וכתב הבת עי‪" :‬והנה כבר הרגיש בזה הרמב"‪ ,‬ותיר‪ ,‬כיו‪ ‬שהחזיק בדר‪ ‬ללכת‬ ‫לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬הוה כמו שכבר הגיע לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬לכ‪ ‬באו לו מלאכי אר‪ ‬ישראל‬ ‫ללוותו בדר‪."‬‬ ‫ודבריו ה‪ ‬עפ"י היסוד הידוע מהבעש"ט הק' זי"ע )תולדות יעקב יוס‪  ‬פ' שלח‬ ‫ועוד מקומות( בש‪ ‬הרמב"‪ ‬ז"ל ש'במקו‪ ‬שמחשבתו של אד‪ ‬ש‪ ‬הוא נמצא'‪,‬‬ ‫ולכ‪ ‬כיו‪ ‬שחשב ללכת לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬היה נחשב שהוא כבר נמצא עכשיו בפועל‬ ‫באר‪ ‬ישראל‪ ,‬וממילא היה יכול כבר לשלוח את המלאכי‪ ‬ממש שליוו אותו‬ ‫בחו"ל‪ ,‬לעשו‪.‬‬ ‫חי‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫והנה הרה"ק הרמ"ח סלוני‪ ‬זצ"ל מעיר‪ ,‬שאכ‪ ‬הקושיא נמצאת ברמב"‪) ‬סו‪ ‬פרשת‬ ‫ויצא( אמנ‪ ‬התירו‪ ‬שהביא הבת עי‪ ‬לא נמצא ש‪ .‬וזה לשו‪ ‬הרמב"‪' :‬ואני תמה‬ ‫בזה‪ ,‬שהרי עדיי‪ ‬לא הגיע יעקב לאר‪ ‬ורחוק היה מש‪ ,‬ושלח מלאכי‪ ‬אל עשו‬ ‫מרחוק‪ ,‬וש‪) ‬להל‪ ‬לב‪ ,‬כג( נאמר ויעבור את מעבר יבק‪ ,‬שהוא יבק הנחל גבול בני‬ ‫עמו‪) ‬דברי‪ ‬ג‪ ,‬טז(‪ ,‬שהוא דרומית מזרחית לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬ועדיי‪ ‬יש לו לעבור גבול‬ ‫בני עמו‪ ‬ומואב ואחרי כ‪ ‬אר‪ ‬אדו‪ .‬ותחילת ביאתו באר‪ ‬בשכ‪ ‬היה‪ ,‬שנאמר‬ ‫)להל‪ ‬לג‪ ,‬יח( ויבא יעקב של‪ ‬עיר שכ‪ ‬אשר באר‪ ‬כנע‪.'‬‬ ‫ומכח קושיא זו חולק הרמב"‪ ‬על רש"י‪ ,‬שהמלאכי‪ ‬הללו לא היו מלאכי אר‪‬‬ ‫ישראל‪' :‬אבל היתה המראה הזאת ליעקב כאשר בא בגבול אויביו‪ ,‬להודיעו כי רבי‪‬‬ ‫אשר אתו מאשר את‪ ,‬ונקרא ש‪ ‬המקו‪' ‬מחני‪ ,'‬כי כ‪ ‬הדר‪ ‬בשמות‪ ,‬או 'מחני‪'‬‬ ‫מחנהו ומחנה העליוני‪ ,‬לומר כי מחנהו באר‪ ‬כמחנה המלאכי‪ ,‬כול‪ ‬מחנות‬ ‫אלקי‪ ,‬מברכי‪ ‬לו ומודי‪ ‬בייחודו יתבר‪ ‬שמו לעולמי‪.'‬‬ ‫ואילו התירו‪ ‬שכתב הבת עי‪ ‬בש‪ ‬הרמב"‪ ,‬מובא בספרי‪ ‬בש‪ ‬החומת אנ‪‬‬ ‫}להחיד"א זי"ע{ בש‪ ‬מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל‪' :‬ויש לומר כי הדבר יקח ש‪ ‬כפי‬ ‫התכלית‪ ,‬וכיו‪ ‬שנפרד מלב‪ ‬לתכלית לכתו לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬אפילו הליכתו בדר‪ ‬יקרא‬ ‫אר‪ ‬ישראל‪ ,‬ובאו מלאכי רו‪ ‬ללוותו'‪ .‬וכעי‪ ‬זה תיר‪ ‬המהר"ל }בגור אריה{ על דברי‬ ‫רש"י‪ ,‬שכיו‪ ‬שהיה הול‪ ‬ובא לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬באו המלאכי‪ ‬של אר‪ ‬ישראל‬ ‫לקראתו לשמור אותו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ומבארי‪ ‬הספרי‪ ‬כוונת ה'בת עי‪ '‬שמביא כ‪ ‬בש‪ ‬הרמב"‪ ,‬כי היסוד הידוע‬ ‫של הבעש"ט‪ ,‬ש'במקו‪ ‬שמחשבתו של האד‪ ‬ש‪ ‬הוא כולו'‪ ,‬מצינו כעי‪ ‬זה‬ ‫ב'חידושי הרמב"‪ ‬על הש"ס' )עירובי‪ ‬יז‪ ,(:‬כשמבאר אי‪ ‬התירו חכמי‪ ‬לטלטל על ידי‬ ‫תקנת עירוב‪ ,‬למא‪ ‬דאמר 'תחומי‪ ‬דאורייתא'‪.‬‬ ‫ומבאר הרמב"‪ :‬שהעירוב הוא סברא מדאורייתא‪ ,‬דכיו‪ ‬שדעתו בכא‪ ‬ואמר תהא‬ ‫שביתתו במקו‪ ‬פלוני‪ ,‬עשאו ביתו‪ ,‬ומש‪ ‬אני קורא 'אל יצא איש ממקומו'‪ .‬וכ‪‬‬ ‫כתב רש"י בעירובי‪) ‬כ‪ :‬ד"ה חו‪ (‬שעל ידי העירוב נעשה כמי ששבת ש‪ .‬ומבואר‬ ‫בזה שעל ידי שדעתו של האד‪ ‬הוא על מקו‪ ‬פלוני‪ ,‬נחשב עי"ז כאילו הוא נמצא‬ ‫ש‪ ‬בפועל‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫טי‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫מעשה פלא בענין במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא כולו‬ ‫ונוסי‪ ‬על זה מעשה פלא שסיפר הרה"ק הרמ"ח סלוני‪ ‬זצ"ל‪ ,‬מזה נראה עד‬ ‫היכ‪ ‬הדברי‪ ‬מגיעי‪ ,‬שבמקו‪ ‬שמחשבתו של אד‪ ‬ש‪ ‬הוא נמצא ממש בפועל‪.‬‬ ‫כשהיה הרה"ק בעל הבת עי‪ ‬בדרכו לעלות לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬הל‪ ‬לקבל ברכת פרידה‬ ‫מכמה מצדיקי הדור‪ ,‬אחד מהצדיקי‪ ‬שהל‪ ‬אליה‪ ‬היה הרה"ק רבי אהר‪ ‬מז'יטומיר‬ ‫זי"ע }מחבר הספה"ק 'תולדות אהר‪ '‬ותלמיד מובהק של הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫זי"ע{‪.‬‬ ‫בשעה שהיה אצלו אמר לו הרה"ק מז'יטומיר‪ ,‬שהוא חלוש מאוד ומרגיש‬ ‫שרפואתו תהא על ידי שישתה מי‪ ‬שהיו באר‪ ‬ישראל‪ ,‬וכמ"ש )שמות כג‪ ,‬כה( ובר‪‬‬ ‫את לחמ‪ ‬ואת מימי‪} ‬ועי"ז{ והסירותי מחלה מקרב‪.‬‬ ‫ועל כ‪ ‬ביקש הרה"ק מזיטומיר להבת עי‪ ,‬שמאחר והוא כעת בדרכו לאר‪‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ובוודאי מחשבתו נתונה כבר על אר‪ ‬ישראל‪ ,‬לכ‪ ‬נחשב לו כאילו הוא‬ ‫כעת כבר באר‪ ‬ישראל‪ ,‬על כ‪ ‬הוא מבקש ממנו שיקח כוס מי‪ ‬ויכניסו לתו‪ ‬פיו‪,‬‬ ‫ובזה יהא נחשב כאילו ה‪ ‬מי‪ ‬מאר‪ ‬ישראל‪ ,‬ואח"כ יפלוט את המי‪ ‬לתו‪ ‬כוס‪,‬‬ ‫ואז ישתה הוא את המי‪ ,‬וישיג מזה רפואה‪ ,‬כיו‪ ‬שה‪ ‬נחשבי‪ ‬ממש כמי‪ ‬של‬ ‫אר‪ ‬ישראל‪ .‬ואכ‪ ‬כ‪ ‬עשה הרה"ק הבת עי‪ ,‬ששתה מי‪ ‬ופלטו לתו‪ ‬כוס‪ ,‬והרה"ק‬ ‫מז'יטומיר שתה את המי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ורואי‪ ‬מזה עד היכ‪ ‬הדברי‪ ‬מגיעי‪ ,‬שבמקו‪ ‬שש‪ ‬מחשבתו של אד‪ ‬ש‪‬‬ ‫הוא נמצא בפועל ממש‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫כח ההתגברות על היצר הרע ‪ -‬מיעוט ענינים גשמיים‬ ‫ונביא עוד מאמר מספה"ק 'בת עי‪ '‬בריש פרשת וישלח‪:‬‬ ‫וישלח יעקב מלאכי‪ ‬לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדו‪ ‬וגו'‪ .‬יש‬ ‫לפרש הפסוק על דר‪ ‬המוסר‪ ,‬הנה יעקב ועשו מרמזי‪ ‬לבחינת יצר הטוב ויצר‬ ‫הרע שיש באד‪ ,‬ושרו של עשו הוא המקור של היצר הרע‪ ,‬היינו הבחינה שממנה‬ ‫מקבל היצר הרע תוספת כח ועוז‪ ,‬והוא בחינת 'גסות הרוח'‪.‬‬ ‫כ‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫ובחינה זו בא על ידי מותרות‪ ,‬היינו שמתנהג האד‪ ‬בבחינת מותרות האכילה‬ ‫ושאר תענוגי‪ ,‬ועל ידי זה נתרומ‪ ‬לבו של אד‪ ,‬כמאמר הכתוב )דברי‪ ‬ח‪ ,‬יב( פ‪‬‬ ‫תאכל ושבעת ור‪ ‬לבב‪ ‬ושכחת כו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬שעל ידי בחינת שביעה ביותר‪ ,‬בא‬ ‫לבחינת שכחה בה' ולבחינת גסות הרוח‪ ,‬ובזה ניתוס‪ ‬כח ועוז להיצר הרע‪.‬‬ ‫אבל הצדיק אוכל לשובע נפשו בלבד‪ ,‬בבחינת הסתפקות בבחינת מועט‪ .‬וזהו‬ ‫מרומז בפסוק‪ ,‬כדאיתא בספרי‪ ‬הק' )ע' נחל אשכול להחיד"א( עה"פ לב חכ‪ ‬לימינו‬ ‫ולב כסיל לשמאלו )קהלת י‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬החכ‪ ‬מתנהג באותיות שהמה לימי‪ ‬של אותיות ל"ב‪ ,‬היינו אותיות א"כ‪,‬‬ ‫שמרמז לבחינת מועט‪ ,‬כמאמר חז"ל )ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה( אכי‪ ‬ורקי‪ ‬מיעוטי‪ ‬ה‪.‬‬ ‫והכסיל מתנהג באותיות שהמה לשמאל של אותיות ל"ב‪ ,‬היינו אותיות ג"‪‬‬ ‫בחינת רבוי ומותרות‪ ,‬כמאמר חז"ל )ש‪ (‬אתי‪ ‬וגמי‪ ‬רבויי‪ ,‬כדאיתא בספרי‪ ‬הק'‪.‬‬ ‫ולזה רמזו חז"ל )חולי‪ ‬פט‪ (.‬על הפסוק )דברי‪ ‬ז‪ ,‬ז( כי את‪ ‬המעט מכל העמי‪,‬‬ ‫שאת‪ ‬ממעטי‪ ‬עצמיכ‪ ‬לפני‪ .‬פירוש שאת‪ ‬מתנהגי‪ ‬לפני בבחינת 'מיעוט'‪,‬‬ ‫בחינת הסתפקות כנ"ל‪ ,‬כדי שלא יהיה מקו‪ ‬לכוחו של עשו הוא היצר הרע‪.‬‬ ‫ועל זה אמר וישלח יעקב מלאכי‪ ‬וגו'‪ ,‬פירוש כשרצה יעקב ליכנס לאר‪ ‬ישראל‪,‬‬ ‫היינו לבחינת קדושה יותר גדולה‪ ,‬ונתיירא לפני היצר הרע‪ ,‬לכ‪ ‬שלח מלאכי‪} ‬היינו‬ ‫עצות בהנהגתו{‪.‬‬ ‫ומפרש הכתוב מה ה‪ ‬המלאכי‪ ,‬ארצ"ה שעי"ר‪ ,‬מרמז שיהיה בחינת ארציו"ת‬ ‫שלו בבחינת שעי"ר‪ ,‬בחינת שיעו"ר והסתפקות כנ"ל‪.‬‬ ‫שדה אדו"‪ ,‬מרמז לבחינת וידו"‪ ,‬היינו 'מיעוט שיחה'‪ ,‬לשו‪ ‬וידו"‪ ‬אהר‪) ‬ויקרא‬ ‫י‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫ג‪ ‬מרומז בר"ת ו'ישלח י'עקב מ'לאכי‪ ‬ל'פניו ר"ת וימ"ל‪ ,‬בחינת למו"ל את‬ ‫ערלת הלב‪ ,‬שיהיה הלב נקי מכל‪ ,‬בלתי לה'‪ .‬ומסיי‪ ‬הבת עי‪" :‬יהי רצו‪ ‬שנזכה לזה‪,‬‬ ‫כ‪ ‬יהי רצו‪ ‬אמ‪."‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫אכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫היצה"ר מתגבר ביותר בארץ ישראל‬ ‫נתבאר בדברי הבת עי‪ ,‬שיעקב חשש שמפני שהוא הול‪ ‬להתעלות עתה‬ ‫במעלה יותר גדולה בקדושה‪ ,‬על ידי היותו באר‪ ‬ישראל‪ ,‬לכ‪ ‬יתחזק ש‪ ‬ג‪ ‬היצר‬ ‫הרע כנגדו‪.‬‬ ‫ובעני‪ ‬זה מסופר‪ ,‬שזמ‪ ‬מה לאחר עליית‪ ‬של החסידי‪ ‬הראשוני‪ ‬לאר‪‬‬ ‫ישראל‪ ,‬באו אל הרה"ק רבי מנח‪ ‬מנדל מוויטעפסק זי"ע כמה מתלמידיו‪ ,‬וקבלו‬ ‫על מצב‪ ‬ואמרו‪ ,‬רבי‪ ,‬מאמצי‪ ‬מרובי‪ ‬עשינו בכדי לעלות לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬הרבה‬ ‫עול‪ ‬הזה השארנו מאחורינו בגולה‪ ,‬וחשבנו כי באר‪ ‬ישראל נחוש את הקדושה‪,‬‬ ‫ונוכל להתגבר ביתר קלות על היצר הרע‪ ,‬אול‪ ‬עתה נוכחי‪ ‬אנו לדעת כי אי‪ ‬זה‬ ‫כ‪ ,‬רק למרות היותנו באר‪ ‬הקודש קיי‪ ‬בנו הקושי לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫חיי‪ ‬הרה"ק מוויטעפסק וסיפר לה‪ ,‬למחרת עלייתנו לאר‪ ,‬יצאתי החוצה‬ ‫לשאו‪ ‬מעט מאווירה של אר‪ ‬ישראל‪ ,‬והופתעתי לפגוש מכר ותיק ‪ ‬היצר הרע‪...‬‬ ‫}כי מי שאינו מכירו ולא פגשו מימיו‪ ,‬ורק בסו‪ ‬ימיו בהגיעו לגבורות הוא מגלה‬ ‫את היצר הרע שהיה לו כל ימיו‪ ,‬אוי לו ולחייו‪ ,‬מסכ‪ ‬הוא{‪.‬‬ ‫והמשי‪ ‬וסיפר‪ ,‬שאלתיו להיצר הרע‪ ,‬וכי מה מעשי‪ ‬כא‪ ,‬הלא סבור הייתי כי‬ ‫מתגורר אתה בוויטעפסק‪ ,‬ומי שיל‪ ‬עבור‪ ‬את הכרטיס לעלות לספינה לאר‪‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫השיבני היצר‪" ,‬טעות היא ביד‪ ,‬בחו‪ ‬לאר‪ ‬פועלי‪ ‬רק השלוחי‪ ‬שלי באי‬ ‫כוחי‪ ,‬א‪ ‬עיקר דירתי ופעולתי הוא באר‪ ‬ישראל"!! היצר הרע 'חובב אר‪ ‬ישראל'‬ ‫?‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬א‪ ‬הוא משתוקק להימצא דווקא באר‪ ‬הקודש‪.‬‬ ‫צדיקי‪ ‬המליצו על זה לשו‪ ‬הרמב"‪ ‬באגרת הקודש ששלח בהיותו באר‪ ‬ישראל‬ ‫לקטלוניה שבספרד‪ ,‬ומתאר ש‪ ‬את המצב באר‪ ‬הקודש‪ ,‬החורב‪ ‬הנורא‪ ,‬ובתו‪‬‬ ‫דבריו כתב כ‪' :‬כל המקודש באר‪ ‬ישראל חרב הימנו'‪.‬‬ ‫במשפט זה היו החכמי‪ ‬בדורות שלאחריו משתמשי‪ ‬למליצה לאמור‪ ,‬שככל‬ ‫שיהיה הדבר יותר מקודש‪ ,‬ימצאו בו השונאי‪ ‬עני‪ ‬יותר גדול להחריבו‪ ,‬כי כל‬ ‫המקודש מחבירו יצרו גדול הימנו‪.‬‬ ‫וזהו מה שהשיב השט‪ ‬להרה"ק מוויטעפסק‪ ,‬שהוא בכבודו ובעצמו נצמד אל‬ ‫הדרי‪ ‬באר‪ ‬ישראל‪ ,‬מפני היותו קודש הקדשי‪.‬‬ ‫בכ‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫סגולה לכוונה בתפילות של שבת קודש‬ ‫כתב בספה"ק בת עי‪ ‬בליקוטי‪ ‬שבסו‪ ‬הספר‪:‬‬ ‫סגולה ועצה שיוכל אד‪ ‬לקשר מחשבתו אל הדיבור בתפילות שבת הוא‪,‬‬ ‫לראות לקרות הפרשה שני‪ ‬מקרא ואחד תרגו‪ ‬דווקא ביו‪ ‬וא"ו ערב שבת קודש‪.‬‬ ‫והטע‪ ,‬כי 'תורה שבכתב' מרמז על בחינת המחשבה‪ ,‬ו'תורה שבעל פה' שהוא‬ ‫פירושי התורה מרמז על בחינת הדיבור‪ ,‬על כ‪ ‬קריאת הפרשה ע‪ ‬התרגו‪ ‬שהוא‬ ‫פירושו‪ ,‬שקורא ביו‪ ‬וא"ו ערב שבת קודש‪ ,‬עושה פעולה שיהיה דבוק ומקושר‬ ‫אחר כ‪ ‬בשבת קודש בעת התפילה‪' ,‬מחשבתו ודיבורו כאחד'‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫י"ג כסלו ‪ -‬הרה"ק ה'דברי ישראל' ממודז'יץ זי"ע‬ ‫הרה"ק רבי ישראל ב‪ ‬רבי שמואל אליהו ממודז'י‪ ‬זי"ע‪.‬‬ ‫ע"י תפילה בציבור זוכים לפרנסה בשפע‬ ‫הרה"ק רבי ישראל ממודז'י‪ ‬מבאר הפסוק בתוכחה שבתורת כהני‪) ‬ויקרא כו‪ ,‬כו(‪,‬‬ ‫בשברי לכ‪ ‬מטה לח‪ ‬ואפו עשר נשי‪ ‬לחמכ‪ ‬בתנור אחד והשיבו לחמכ‪ ‬במשקל‪,‬‬ ‫על פי מה שמבואר בספה"ק ומקורו מהזוה"ק‪ ,‬שבכל הקללות מרומזי‪ ‬ברכות‪,‬‬ ‫דהנה כאשר האד‪ ‬רואה שפרנסתו חלילה מתמעטת‪ ,‬יקפיד להתפלל בציבור‬ ‫ויושפע עליו שפע של פרנסה‪.‬‬ ‫וזהו 'בשברי לכ‪ ‬מטה לח‪ ,'‬א‪ ‬נשבר מטה לחמו של האד‪ ,‬העצה היא 'ואפו‬ ‫עשר נשי‪ ‬לחמכ‪ ‬בתנור אחד'‪ ,‬נשי‪ ‬רמז לנשמות ישראל‪ ,‬שיתאספו עשר נשמות‬ ‫ישראל בבית הכנסת שהוא כתנור‪ ,‬וש‪ ‬יהיה 'והשיבו לחמכ‪ ‬במשקל'‪ ,‬שיוחזר לו‬ ‫ההשפעה של פרנסה טובה‪.‬‬ ‫והוסי‪ ‬על זה בנו הרה"ק הישא ברכה ממודז'י‪ ‬זצוק"ל‪ ,‬שעפי"ז אפשר לבאר‬ ‫לשו‪ ‬הגמרא )ביצה יז‪' ,(.‬ממלאה אשה כל התנור פת‪ ,‬מפני שהפת נאפת יפה בזמ‪‬‬ ‫גכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫שהתנור מלא'‪ ,‬פירוש‪ ,‬כאשר התנור שהוא הבית מדרש ‪ ‬מלא‪ ,‬ויש ציבור‬ ‫שנאספי‪ ‬כאחד‪' ,‬הפת נאפת יפה' ‪ ‬יש שפע של פרנסה‪.‬‬ ‫עוד מבאר הישא ברכה עפי"ז‪ ,‬מה שאמרו בגמרא )ברכות ו‪ ,(:‬מאי כרו‪ ‬זולות לבני‬ ‫אד‪ ,‬אלו דברי‪ ‬שעומדי‪ ‬ברומו של עול‪ ‬ובני אד‪ ‬מזלזלי‪ ‬בה‪ ,‬רבי יוחנ‪ ‬ורבי‬ ‫אלעזר דאמרי תרוייהו‪ ,‬כיו‪ ‬שנצטר‪ ‬אד‪ ‬לבריות פניו משתנות ככרו‪ ,‬והיינו‬ ‫שפניו משתנות כעו‪ ‬זה הנקרא כרו‪ ,‬שיש לו הרבה גווני‪.‬‬ ‫ומבאר הישא ברכה ששני הפירושי‪ ‬בגמרא יש לה‪ ‬שייכות‪ ,‬דהנה לפעמי‪‬‬ ‫נגזר על האד‪ ‬שיהיה נצר‪ ‬לבריות ח"ו‪ ,‬א‪ ‬א‪ ‬יש לו דעת‪ ,‬הוא מתפלל בכל יו‪‬‬ ‫תפילה בציבור‪ ,‬אשר ש‪ ‬כל אחד הוא בבחינת 'נצר‪ ‬לבריות'‪ ,‬שהרי אי אפשר‬ ‫להתפלל בציבור ללא עוד תשע אנשי‪ ,‬וממילא הוא יוצא ידי חובת הגזירה בכ‪.‬‬ ‫א‪ ‬א‪ ‬אינו בעל שכל‪ ,‬אזי יאבד חלילה לפרנסתו‪ ,‬ויהיה נצר‪ ‬לבריות כפשוטו‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמרו‪' ,‬כיו‪ ‬שנצטר‪ ‬אד‪ ‬לבריות פניו משתנות ככרו‪ ,'‬והעצה כנגד‬ ‫זה הוא‪ ,‬שלא יזלזל בתפילה שה‪ ‬מדברי‪ ‬שעומדי‪ ‬ברומו של עול‪ ,‬ואז יזכה‬ ‫?‪.‬‬ ‫לפרנסה בהרחבה גדולה‪.‬‬ ‫ועני‪ ‬זה מבואר ג‪ ‬בספה"ק מאור ושמש‪ ,‬על הפסוק בפרשת משפטי‪' ‬ועבדת‪‬‬ ‫את ה' אלהיכ‪ ‬ובר‪ ‬את לחמ‪ ‬ואת מימי‪ ‬והסירותי מחלה מקרב‪ ,'‬שעיקר עבדות‬ ‫ה' הוא‪ ,‬שישתת‪ ‬האד‪ ‬ע‪ ‬הציבור בכל ענייני העבודה‪ ,‬ה‪ ‬בתורה וה‪ ‬בתפילה‬ ‫ולא בד בבד‪ ,‬ובפרט בשעת התפילה צרי‪ ‬כל אד‪ ‬ליזהר מאד מאד להתפלל ע‪‬‬ ‫הציבור יחד‪.‬‬ ‫"וא‪ ‬מתפלל ע‪ ‬הציבור‪ ,‬יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו בכל יו‪ ‬ברווחה‪,‬‬ ‫וברכה תהיה מצויה במעשי ידיו‪ ,‬ועל ידי תפילת ציבור יכולי‪ ‬לבטל כל הגזירות קשות‬ ‫ורעות רחמנא ליצל‪."‬‬ ‫וזהו פירוש הפסוק ועבדת‪ ‬את ה' אלקיכ‪ ,‬פירוש 'לשו‪ ‬רבי‪ ,'‬ואיזוהי עבודה‬ ‫שהיא בלב הוי אומר 'זו תפילה' )תענית ב‪ ,(.‬ואמר הכתוב א‪ ‬תעבדו ביחד את ה'‬ ‫אלקיכ‪ ,‬דהיינו שתתפללו יחד ע‪ ‬הציבור‪ ,‬ובר‪ ‬את לחמ‪ ‬ואת מימי‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫שיבר‪ ‬את פרנסת‪ ‬שתהיה ל‪ ‬פרנסה טובה ורחבה‪.‬‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬ובר‪ ‬את לחמ‪ ‬ואת מימי‪ ‬קאי על התורה‪ ,‬א‪ ‬תתפללו ע‪ ‬הציבור‪,‬‬ ‫תשיגו השגות התורה‪.‬‬ ‫דכ‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫'והסירותי מחלה מקרב‪ ,'‬כי על ידי שהאד‪ ‬מתפלל ע‪ ‬הציבור הוא ממשי‪ ‬כל‬ ‫השפעות טובות על כנסת ישראל‪ ,‬ומבטל כל הגזירות קשות מעל כנסת ישראל‪ ,‬ולא‬ ‫יצטרכו עוד להתפלל על שו‪ ‬דבר גשמי‪ ,‬כי א‪ ‬על הגאולה שלימה שתהיה במהרה‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫וזהו 'והסירותי מחלה מקרב‪ ,'‬פירוש שאסיר התפילה מקרב‪' ,‬מחלה' הוא‬ ‫מלשו‪' ‬ויחל' משה )שמות לב‪ ,‬יא( לשו‪' ‬תפילה'‪ ,‬פירוש שלא תצטרכו להתפלל עוד‬ ‫על שו‪ ‬דבר גשמי‪ ,‬כי על ידי תפילות ציבור ירדו כל השפעות טובות לישראל‪ ,‬וכל‬ ‫הגזירות קשות יתבטלו ולא יצטרכו להתפלל עוד אלא על הגאולה שלימה שתהיה‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬אמ‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫י"ד כסלו ‪ -‬הרה"ק רבי מנחם נחום משטפנעשט זי"ע‬ ‫האדמו"ר הזק‪ ‬משטפנעשט ‪ ‬הרה"ק רבי מנח‪ ‬נחו‪ ‬זי"ע ב‪ ‬הסב"ק רבי ישראל‬ ‫מרוז'י‪ ‬זי"ע‪.‬‬ ‫חסידי‪ ‬סיפרו‪ ,‬שבזמ‪ ‬הסמו‪ ‬להסתלקותו התבטא הרה"ק ואמר‪ ,‬יהודי צרי‪‬‬ ‫שיהיו לו שלושה דברי‪ :‬יד‪ ,‬כיס‪ ,‬ולב‪.‬‬ ‫והבינו שכוונתו היא ל"צדקה"‪ ,‬שהאד‪ ‬צרי‪ ‬לעורר את ליבו לצדקה‪ ,‬ושיהיה‬ ‫לו כיס מלא מעות‪ ,‬כדי שיוכל להכניס ידו לכיס ולית‪ ‬צדקה‪.‬‬ ‫אמנ‪ ‬כשנסתלק ביו‪ ‬י"ד כסלו הוב‪ ‬הרמז למפרע‪' ,‬יד‪ ,‬כיס‪ ,‬לב'‪ ,‬מרמז לתארי‪‬‬ ‫'י"ד כסלו'‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי חיי‪ ‬זאנוויל מריבני‪ ‬זי"ע‪ ,‬מעשה שהיה אצל זקנו שעל שמו‬ ‫נקרא‪:‬‬ ‫הכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק מריבני‪ ‬היה ב‪ ‬ביתו של הרה"ק רבי אברה‪ ‬מתתיהו משטפנעשט זי"עב‪,‬‬ ‫ואילו זקנו רבי חיי‪ ‬זאנוויל היה אצל אביו האדמו"ר הראשו‪ ‬הרה"ק רבי מנח‪ ‬נחו‪‬‬ ‫משטפנעשט‪ ,‬וסיפר‪:‬‬ ‫שנה אחת פרצה מגיפה באזור של שטפנעשט‪ ,‬ועל פי הוראת הרופאי‪‬‬ ‫והממשלה אסרו לערו‪ ‬כינוסי‪ ‬ואסיפות ציבוריות‪ ,‬כדי למנוע את התפשטות‬ ‫המחלה‪.‬‬ ‫אמנ‪ ‬בחצה"ק בשטפנעשט היה 'עול‪ ‬כמנהגו נוהג'‪ ,‬ולקראת יו‪ ‬הקדוש באו‬ ‫ציבור גדול להסתופ‪ ‬בצילו‪ ,‬וביניה‪ ‬היה רבי חיי‪ ‬זאנוויל ‪ ‬זקנו של הרה"ק‬ ‫מריבני‪.‬‬ ‫לפני תפילת מוס‪ ‬של יו‪ ‬הקדוש התעל‪ ‬רבי חיי‪ ‬זאנוויל ואיבד סימני חיי‪,‬‬ ‫וכמה שניסו להעירו אבל ללא הועיל‪ ,‬והרופא שנקרא למקו‪ ‬ג‪ ‬הוא לא הועיל‬ ‫מאומה‪ ,‬וקבע שהוא מת‪ .‬והוסי‪ ‬ואיי‪ ,‬שהוא עומד למסור מלשינות אצל‬ ‫הממשלה על מה שאי‪ ‬ה‪ ‬שומרי‪ ‬את חוקי המדינה שהנהיגו מחמת המגיפה‪.‬‬ ‫כמוב‪ ‬שכאשר שמעו דבריו ואיומיו‪ ,‬אחזה חרדה גדולה בכל הע‪.‬‬ ‫ותיכ‪ ‬נכנסו לרבי לספר לו על הצרה הנוראה‪ ,‬שרבי חיי‪ ‬זאנוויל נפל ומת‪,‬‬ ‫ועוד שיש סכנת המלשינות‪ .‬ויהי כאשר שמע הרבי את הדבר לא התרגש‪ ,‬רק נענה‬ ‫ואמר‪ ,‬אי‪ ‬חסר לרבי חיי‪ ‬זאנוויל מאומה‪ ,‬ואינו צרי‪ ‬כי א‪ ‬לשתות מעט תה‪.‬‬ ‫מיד הכינו כוס תה וביקשו להשקות את רבי חיי‪ ‬זאנוויל‪ ,‬א‪ ‬עדיי‪ ‬לא הראה‬ ‫שו‪ ‬סימני חיות‪ ,‬והודיעו הדבר לרבי‪.‬‬ ‫הרבי יצא מחדרו ואמר לו‪" ,‬חיי‪ ‬זאנוויל‪ ,‬הרוצה אתה לשתות"‪ ,‬ולא ענה‬ ‫מאומה‪ .‬ואז אמר לו‪" ,‬חיי‪ ‬זאנוויל‪ ,‬אני מצווה עלי‪ ‬לשתות"‪ .‬מיד פתח רבי חיי‪‬‬ ‫זאנוויל את עיניו והרי‪ ‬את ראשו‪ ,‬ונתנו לו לשתות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שמנו"כ בבית החיי‪' ‬נחלת יצחק' בגבעתיי‪ .‬וכשהעלו את ארונו‪ ,‬עשרות שני‪ ‬לאחר‬ ‫הסתלקותו‪ ,‬פתחו את הארו‪ ‬והיה של‪ ‬כמו בשעת הפטירה‪ .‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫וכ‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫ואז אמר לו הרבי‪' ,‬חיי‪ ‬זאנוויל‪ ,‬קו‪ ,‬השעה מאוחרת‪ ,‬צריכי‪ ‬ללכת להתפלל‬ ‫מוס‪ .'‬ותיכ‪ ‬עמד רבי חיי‪ ‬זאנוויל על רגליו כאילו לא היה מאומה‪ ,‬ונעשה כאחד‬ ‫האד‪ ,‬והארי‪ ‬ימי‪ ‬לאחר מעשה זה עוד כעשרי‪ ‬שנה‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫מעשה נפלא שסיפר רבינו הרה"ק משטפנעשט זי"ע‬ ‫במוצאי שבת אחת‪ ,‬נכנס רבינו אל הקלויז בשטפנעשט‪ ,‬והבחי‪ ‬בכמה מ‪‬‬ ‫ה'יושבי‪ '‬כשה‪ ‬עסוקי‪ ‬בפלפול על דברי המשנה )סנהדרי‪ ‬לז‪" (.‬כל המקיי‪ ‬נפש‬ ‫אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיי‪ ‬עול‪ ‬מלא"‪ .‬נתלהב רבינו למשמע‬ ‫הדברי‪ ‬וקרא בקול‪:‬‬ ‫"רק לא ע‪ ‬השוט ביד!" }נישט מיט א בייטש{ ‪  ‬‬ ‫נדהמו החסידי‪ ‬לקול הקורא‪ ,‬והשתתקו במורא‪ .‬רבינו קרב אליה‪ ,‬הניח רגלו‬ ‫אחת על הספסל ורגלו אחת על האר‪ ,‬ובמש‪ ‬ארבע שעות תמימות עמד כ‪ ,‬ולא‬ ‫חדל לדבר גדולות ונצורות באותו עני‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬פתח לבאר את פשר משפטו הסתו‪ ,‬וכה סיפר‪:‬‬ ‫אל הצדיק הקדוש‪ ,‬הרבי ר' משה לייב מסאסוב זי"ע‪ ,‬הגיע פע‪ ‬אחד מחסידיו‬ ‫הנאמני‪ ,‬שעבד לפרנסתו כמוזג בבית המרזח שבכפר הסמו‪ ,‬והגיש לפני הרבי‬ ‫קוויטל‪ ,‬בו הזכיר את ילדו אשר חלה אנושות‪ ,‬בבקשה להתפלל עליו לרפואה‬ ‫שלימה‪ .‬נטל הרבי את הפיתקה‪ ,‬נת‪ ‬בה את עיניו הטהורות‪ ,‬א‪ ‬מיד ראה ברוח‬ ‫קודשו‪ ,‬כי אי‪ ‬בידו להושיע‪ ,‬שכ‪ ‬כבר נגזרה הגזירה על הילד שימות‪ .‬אמנ‪ ,‬ברוב‬ ‫אהבת ישראל שבקרבו‪ ,‬לא היה מסוגל להכאיב לאבי הילד בבשורה רעה‪ ,‬ולכ‪‬‬ ‫העניק לו ברכה חמה לרפואת ילדו ופטרו לשלו‪.‬‬ ‫החסיד‪ ,‬יהודי עדי‪ ‬נפש ובר אוריי‪ ,‬על א‪ ‬שלא קיבל הבטחה מפורשת מפי‬ ‫הרבי כי הב‪ ‬יבריא‪ ,‬הסתפק בברכה שיצאה מעומק לבו הקדוש‪ ,‬ומובטח היה כי‬ ‫אכ‪ ‬תתקיי‪ .‬הוא יצא איפוא‪ ,‬מלפני הרבי בשמחה עצומה‪ ,‬ולכל מכר ומודע אשר‬ ‫זכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫פגש בדרכו הביתה סיפר‪ ,‬כי זכה לברכה מפי הרבי הקדוש‪ ,‬ובטוח הוא כי הילד‬ ‫יבריא ויחזור לאיתנו‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫כאשר הגיע חזרה לביתו בשעת ליל מאוחרת‪ ,‬מצא את אשתו יושבת ליד הילד‬ ‫החולה בחוסר אוני‪ ,‬כשמראה פני הילד אינו מבשר טוב כלל ועיקר‪ .‬א‪ ‬הוא פנה‬ ‫אל אשתו בקול מעודד ואמר‪:‬‬ ‫"ברו‪ ‬ה'‪ ,‬זכינו לברכתו החמה של הרבי הקדוש‪ ,‬כי ילדנו יבריא‪' .‬צדיק גוזר‬ ‫והקב"ה מקיי‪ ,'‬וא‪ ‬כ‪ ‬אי‪ ‬ספק‪ ,‬כי הילד יבריא בקרוב ממש ויחזור לאיתנו‪ .‬עתה‪,‬‬ ‫יכולה את‪ ,‬איפוא‪ ,‬לעלות על יצוע‪ ‬לנוח קימעה‪ ,‬לאחר לילות ארוכי‪ ‬שלא ישנת‪,‬‬ ‫ואני על משמרתי אעמודה להשגיח על הילד עד הבוקר!"‬ ‫נענתה לו האשה ופרשה למנוחה‪ ,‬ואילו הוא נטל גמרא והתיישב ללמוד ליד‬ ‫מיטת הילד‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫בחצות הלילה‪ ,‬נשמעו נקישות עזות על פתח הבית‪ .‬המוזג אשר שיער בדעתו‬ ‫כי מדובר מ‪ ‬הסת‪ ‬באיכר נוכרי שנתאווה ללגימה באישו‪ ‬ליל‪ ,‬לא שת לבו אליו‬ ‫והמשי‪ ‬בלימודו‪ .‬בר‪ ,‬הנקישות לא חדלו‪ ,‬רק הוסיפו והתגברו‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬ק‪‬‬ ‫המוזג ממקומו‪ ,‬הניח לרגע את הגמרא מידו‪ ,‬וניגש לפתוח את הדלת‪ .‬להפתעתו‪,‬‬ ‫ניצב על הס‪ ‬בעל עגלה יהודי‪ ,‬אשר שוט העגלוני‪ ‬בידו‪ ,‬ובטר‪ ‬היה סיפק בידי‬ ‫המוזג לפצות את פיו ולשאול את האיש למבוקשו‪ ,‬פתח הלה ושאל‪:‬‬ ‫"מדוע אינ‪ ‬יש‪ ‬בשעה כזו? נראה עלי‪ ,‬כי דאגה רובצת על לב‪"!‬‬ ‫"בני זקוק לרפואה שלימה" ‪ ‬השיב המוזג נבו‪"  ‬והריני יושב לידו ומשגיח‬ ‫עליו!"‬ ‫כשמוע האיש זאת‪ ,‬של‪ ‬מחיקו בקבוק קט‪ ,‬תחבו לידי המוזג‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫"הא ל‪ ‬תרופה מעולה! לאחר שתשקה את הילד כ‪ ‬אחת בלבד מ‪ ‬הבקבוק‪,‬‬ ‫תראה עליו מיד שינוי לטובה‪ .‬לאחר מכ‪ ‬תשקהו כ‪ ‬שניה‪ ,‬ומיד יתחיל להרגיש‬ ‫טוב‪ .‬או אז תשקהו כ‪ ‬שלישית‪ ,‬והוא יעמוד על רגליו בריא ושל‪   "!‬‬ ‫חכ‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫סיי‪ ‬האיש לומר את דבריו‪ ,‬סב על עקבותיו וחזר אל עגלתו הרתומה שהמתינה‬ ‫בחו‪ .‬הוא הצלי‪ ‬בשוטו בסוסי‪ ,‬ואלו פתחו מיד בדהרה ונעלמו באפילה כלעומת‬ ‫שבאו‪.‬‬ ‫חזר המוזג אל מיטת הילד‪ ,‬ולבו רחוק מלהאמי‪ ‬לדבריו של האלמוני‪ .‬זה כמה‬ ‫ימי‪ ‬שכבר חדלו הוא ואשתו להשקות את הילד בסמי מרפא‪ ,‬לאחר שנוכחו לדעת‬ ‫כי אינ‪ ‬מועילי‪ ‬מאומה‪ .‬מאז והלאה השקוהו במי‪ ‬בלבד‪ ,‬רק כדי להחזיק את‬ ‫רוחו‪ .‬נטל המוזג את הגמרא לידו וחזר ללמוד‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫אול‪ ,‬ברגע הבא‪ ,‬עלתה בלבו מחשבה אחרת‪" :‬וכי מה אפסיד‪ ,‬א‪ ‬אנסה‬ ‫להגמיע את הילד בכ‪ ‬אחת מלבד מ‪ ‬הבקבוק?!" הוא החליט‪ ,‬איפוא‪ ,‬לנסות‪.‬‬ ‫ואכ‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬השפיע השיקוי במהירות עצומה‪ .‬פני הילד השתנו לטובה‬ ‫עד לבלי היכר‪ .‬הואיל וכ‪ ,‬אזר אומ‪ ‬והשקה את הילד כ‪ ‬שניה‪ .‬הילד פקח את‬ ‫עיניו‪ ,‬לראשונה מזה כמה שבועות‪ ,‬וביקש כוס שתיה‪ .‬מיהר האב המאושר‬ ‫להשקות את הילד כ‪ ‬שלישית‪ ,‬וא‪ ‬אל המטבח להכי‪ ‬בעבורו כוס שתיה‪ .‬עד‬ ‫ששב והכוס בידו‪ ,‬עמד כבר הילד על רגליו והחל פוסע לעברו‪.‬‬ ‫מיהר החסיד להעיר את אשתו‪ ,‬ובישר לה בקול רינה וצהלה על הישועה הגדולה‬ ‫שבאה לה‪ ‬מ‪ ‬השמי‪ .‬פקחה האשה את עיניה ולא האמינה למשמע אוזניה‪.‬‬ ‫מיהרה לזנק מ‪ ‬המיטה‪ ,‬אצה אל הילד ופגשה אותו עומד ליד המיטה ולובש את‬ ‫בגדיו‪.‬‬ ‫כל אותו הלילה‪ ,‬ישבו המוזג ואשתו ופיה‪ ‬מלא תודה ושירה לחי העולמי‪,‬‬ ‫אשר פקד‪ ‬בדבר ישועה ורחמי‪ ,‬ושיגר לה‪ ‬את אליהו הנביא או את רפאל‬ ‫המלא‪ ‬לרפאות את בנ‪.‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬אמרה האשה לבעלה‪" :‬אחרי הנס הגדול שעשה לנו הקב"ה בזכות הרבי‪,‬‬ ‫צרי‪ ‬אתה לקו‪ ‬ולנסוע מיד בחזרה לסאסוב‪ ,‬כדי לבשר לרבי את הבשורה הטובה!‬ ‫א‪ ‬אני אאפה עוגה גדולה וטובה‪ ,‬ואתה תצר‪ ‬אליה שני בקבוקי יי"ש משובח‪,‬‬ ‫ותביא מנחה לאיש האלקי‪"!‬‬ ‫עשה המוזג כדבריה‪ ,‬וק‪ ‬ונסע בחזרה לסאסוב‪ .‬בראות הרבי את החסיד חוזר‪,‬‬ ‫היה בטוח כי בא לבשר בשורת איוב‪ ,‬והתכונ‪ ‬להרעי‪ ‬עליו דברי ניחומי‪ .‬אול‪,‬‬ ‫טכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫לפליאתו העצומה‪ ,‬נכנס החסיד החדרה כשכולו ששו‪ ‬ודיצה‪ ,‬בידיו עוגה ויי‪‬שר‪,‬‬ ‫ופיו אינו חדל לומר שירה על הנס הגדול שהתחולל עמו‪.‬‬ ‫ביר‪ ‬הרבי וטע‪ ‬מ‪ ‬המזונות ומ‪ ‬היי"ש‪ ,‬שמח בישועת ה' ובשמחתו של החסיד‪,‬‬ ‫ואיחל לו‪ ,‬כי חסד ה' ימשי‪ ‬ללוותו תמיד ובל יעזבהו לנצח‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫אול‪ ,‬מיד כאשר יצא החסיד ונסע לדרכו‪ ,‬כיסתה עננה את פניו של הרבי‪ ,‬והוא‬ ‫שקע בשרעפי‪ ‬כבדי‪ ,‬מבלי יכולת להבי‪ ‬את המתרחש‪ .‬ברי היה לו‪ ,‬ללא כל צל‬ ‫של ספק‪ ,‬כי לא טעה כחוט השערה באשר ראה ביו‪ ‬האתמול ברוח קודשו‪ ,‬כי‬ ‫כבר נגזרה הגזירה על מות הילד מבלי יכולת עוד להושיע‪ ,‬ואשר על כ‪ ‬נבצר ממנו‬ ‫עתה להבי‪ ,‬כיצד התחולל לפתע המהפ‪ ‬הפתאומי מ‪ ‬הקצה אל הקצה‪ ,‬ומיהו‬ ‫אותו האיש בעל שוט העגלוני‪ ,‬אשר הביא את המזור הפלאי באישו‪ ‬ליל ואפילה?‬ ‫בינתיי‪ ,‬הגיע יו‪ ‬שישי‪ ,‬ערב שבת קודש‪ ,‬ולבו של הרבי בל עמו‪ .‬החידה‬ ‫הסתומה טורדת את מנוחתו וממלאת את כל ישותו בדאגה עמוקה‪ .‬חפ‪ ‬הוא‬ ‫להיות בטוח‪ ,‬כי הכל‪ ,‬אכ‪ ‬נובע מצד הקדושה‪ ,‬וכי לא מדובר חלילה ב'מעשה‬ ‫כשפי‪ ,'‬אשר הפסדו רב משכרו‪ .‬ואול‪ ,‬לפי שעה‪ ,‬נסת‪ ‬ממנו חזו‪ ,‬ולא עלה‬ ‫בידו להיוודע מ‪ ‬השמי‪ ‬את פשר התעלומה‪.‬‬ ‫בליל שבת‪ ,‬לא שינה הרבי ממנהגו מאומה‪ ,‬ואול‪ ‬את ה"תורה" אשר נוהג היה‬ ‫לומר בעת עריכת שולחנו הטהור‪ ,‬לא אמר הפע‪ .‬כ‪ ‬היה ג‪ ‬בסעודת יו‪ ‬השבת‪.‬‬ ‫בסעודה השלישית‪ ,‬התמהמה הרבי שעה ארוכה בטר‪ ‬פתח לומר "תורה"‪ ,‬א‪‬‬ ‫לבסו‪ ,‬כמו נפר‪ ‬המחסו‪ ‬ונפתחו השערי‪ ‬הנעולי‪ ,‬הוארו פניו באור יקרות והוא‬ ‫אמר "תורה" שעה ארוכה‪.‬‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬לאחר תפילת מעריב‪ ,‬פנה הרבי אל החסידי‪ ‬כשבת שחוק‬ ‫מרחפת על שפתיו‪ ,‬והחל מספר לפניה‪ ‬דברי‪ ‬כהוויית‪ .‬הוא סיפר בפניה‪ ‬את‬ ‫כל השתלשלות המעשה‪ ,‬כמסופר לעיל‪ ,‬ואחר המשי‪:‬‬ ‫ובכ‪ ,‬סו‪ ‬סו‪ ‬נתחוורה לי התעלומה‪ :‬הגזירה‪ ,‬אכ‪ ,‬כבר נגזרה; שערי הרחמי‪‬‬ ‫היו נעולי‪ ,‬אול‪ ‬החסיד דנ‪ ,‬בכח אמונתו הפשוטה והתמימה כי ברכת הרבי‬ ‫בוודאי תתקיי‪ ,‬ובכח השמחה הרבה שנתלוותה אליו מחמת אמונה זו‪ ,‬הצליח‬ ‫לפרו‪ ‬את השערי‪ ‬הנעולי‪ ,‬וגר‪ ‬לקרוע את הגזירה הרעה למרות שכבר נגזרה!‬ ‫?‪.‬‬ ‫ל‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫ומי היה אותו שליח פלאי‪ ,‬אשר הביא לו את הרפואה הישר מג‪ ‬עד‪ ‬באישו‪‬‬ ‫ליל? ‪ ‬הסכיתו ושמעו מעשה שהיה‪:‬‬ ‫עגלו‪ ‬יהודי אחד‪ ,‬התגורר בעיר פלונית‪ ,‬וכרוב‪ ‬של עגלוני‪ ,‬לא היתה כסתו‬ ‫מוטלת בי‪ ‬גדולי הדור‪ ...‬יו‪ ‬אחד באמצע החור‪ ,‬נשכר לנסיעה לעיר רחוקה מאוד‪,‬‬ ‫ובדרכו היה עליו לחצות יער עבות ומסוכ‪ .‬בחזור‪ ,‬היה עליו לחזור בגפו ולחצות‬ ‫שוב את אותו היער‪ ,‬אלא שהפע‪ ‬היה הדבר נעי‪ ‬עוד פחות‪ ,‬שכ‪ ‬היה עליו‬ ‫לעשות זאת לבדו ללא חברת נוסעי‪ .‬הואיל וכ‪ ,‬הצלי‪ ‬היטב בסוסי‪ ,‬ואלו שעטו‬ ‫בפראות וטסו כנשרי‪ ,‬כ‪ ‬קיווה לחצות את היער במהירות האפשרית‪.‬‬ ‫בעודו בלב היער המושלג‪ ,‬קלט בזווית עיניו דמות של יהודי מוטל לאר‪ ‬בי‪‬‬ ‫העצי‪ ,‬וערימה גדולה של שלג מכסה את רוב גופו‪ .‬לרגע‪ ,‬חשב להעלי‪ ‬את עיניו‬ ‫ולא לבלו‪ ‬את דהרת סוסיו‪ ,‬המקרבת את יציאתו אל מחו‪ ‬ליער המאיי‪ .‬אול‪,‬‬ ‫ברגע שלאחר מכ‪ ,‬גבר הניצו‪ ‬היהודי שבקרבו‪ ,‬והוא גמר אומר לעצור‪ ,‬ויהי מה‪.‬‬ ‫הוא ירד מ‪ ‬העגלה וניגש אל האיש‪ ,‬אשר היה מחוסר הכרה וקפוא כמעט עד‬ ‫מוות‪ ,‬ורק נשימה קלה מ‪ ‬הקלה עוד ניכרה באפו‪ .‬ממראהו נית‪ ‬היה לשער‪ ,‬כי‬ ‫מדובר בעני ואביו‪ ‬אשר לא השיגה ידו לשכור עגלה ועל כ‪ ‬החליט לעשות רגלי‬ ‫את הדר‪ ‬המסוכנת‪ .‬במקו‪ ‬זה‪ ,‬הכריעתו הקרה כפי הנראה‪ ,‬והוא נפל תחתיו‬ ‫בעילפו‪.‬‬ ‫העגלו‪ ‬דנ‪ ‬ידע את אשר לפניו‪ .‬חיש קל פינה את ערימת השלג מעל האד‪‬‬ ‫המעול‪ ,‬ולאחר מכ‪ ‬אס‪ ‬שלג בחופניו והחל לשפש‪ ‬בו את הגו‪ ‬הקפוא‪ .‬שעה‬ ‫ארוכה עמל והתייגע במלאכה‪ ,‬עד אשר החל גוו‪ ‬חדש של חיי‪ ‬לפרוח בפניו של‬ ‫האומלל‪ .‬או אז טענו העגלו‪ ‬על כתפיו‪ ,‬נשאו אל עגלתו והושיבו בתוכה‪ ,‬הסיר את‬ ‫פרוותו החמה וכיסה בה את האיש‪ ,‬והגיש לו כוס גדולה של יי"ש‪ ,‬מ‪ ‬הבקבוק‬ ‫שהיה מוצנע מתחת למושבו‪.‬‬ ‫אט אט החל האיש חוזר לעשתונותיו‪ ,‬ונקט בשמה של עיר מושבו‪ ,‬אשר אליה‬ ‫היו פניו מועדות‪ .‬מבלי לדבר דיבורי‪ ‬מיותרי‪ ,‬סטה העגלו‪ ‬מדרכו המתוכננת‬ ‫ופנה להביא את האיש אל עירו‪.‬‬ ‫לאחר שהביאו העירה‪ ,‬הכניסו אל מעונו‪ ,‬ונוכח במו עיניו בדלות האיומה‬ ‫ששררה בו‪ .‬הוא לא זז מש‪ ,‬איפוא‪ ,‬עד אשר הביא רופא על חשבונו‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫שסיי‪ ‬הרופא לבדוק את האיש והחל לרקוח עבורו תרופה‪ ,‬תו‪ ‬הבטחה נאמנה‬ ‫אל‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫כי אי‪ ‬עוד כל מקו‪ ‬לדאגה‪ ,‬ניאות העגלו‪ ‬להיפרד מהאד‪ ‬אותו זכה להציל‬ ‫מקפאו‪ ‬מוות והמשי‪ ‬לדרכו‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫בשמי‪ ‬ממעל‪ ,‬חולל מעשה ההצלה האצילי רעש גדול‪ .‬מסירות נפשו של‬ ‫העגלו‪ ‬המגוש‪ ‬להצלת נפש מישראל‪ ,‬העמידה לו מליצי‪ ‬טובי‪ ‬למכביר‪ .‬דא‬ ‫עקא‪ ,‬שהכל ידעו בבירור‪ ,‬כי בהמש‪ ‬חיי השגרה הנחותי‪ ‬שלו‪ ,‬עלול הוא לצבור‬ ‫עד מהרה הר גדול של עבירות‪ ,‬אשר יכריע חלילה‪ ,‬את המצוה העילאית שעשה‬ ‫זה עתה‪ ,‬עד בלי השאיר ממנה מאומה‪ .‬הרחמנות עליו היתה גדולה‪ ,‬ועל כ‪ ‬הוחלט‬ ‫להביאו לג‪ ‬עד‪ ‬כבר עתה‪.‬‬ ‫השעות הארוכות בה‪ ‬ישב על דוכ‪ ‬העגלוני‪ ‬מבלי פרוותו החמה‪ ,‬אשר כיסתה‬ ‫את העני המוצל ממוות לחיי‪ ,‬שימשו עילה לדלקת הריאות בה לקה‪ ,‬ועוד באותו‬ ‫הלילה עבר העגלו‪ ‬לעול‪ ‬שכולו טוב‪ .‬שערי ג‪ ‬העד‪ ‬כבר היו פתוחי‪ ‬ומזומני‪‬‬ ‫לפניו‪ ,‬ובלי כל קושי הוא מצא את עצמו בפני‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬התעוררה בפמליה של מעלה השאלה‪' :‬מה עושי‪ ‬ע‪ ‬אד‪ ‬כזה כא‪'?‬‬ ‫לימוד התורה היה רחוק ממנו ביותר‪ ,‬ושו‪ ‬תענוג רוחני לא התאי‪ ‬לגשמיות‬ ‫המופרזת אשר א‪ ‬זה עתה התנתק ממנה‪ .‬לבסו‪ ‬הוחלט‪ ,‬כי ימסרו לו עגלה‬ ‫רתומה לסוסי‪ ‬אבירי‪ ,‬יתנו בידו שוט עגלוני‪ ,‬ובדמיונו‪ ,‬ישב על הדוכ‪ ‬ויצלי‪‬‬ ‫בסוסי‪ ,‬אשר ידהרו כנשרי‪ ,‬על גבי דרכי‪ ‬ישרות אשר שו‪ ‬עיקול ומהמורה אי‪‬‬ ‫בה‪ .‬להנאה גדולה מזו‪ ,‬לא יכול היה העגלו‪ ‬המגוש‪ ‬לצפות מימיו‪...‬‬ ‫חל‪ ‬זמ‪ ,‬ונשמתו הלכתה והתעדנה‪ .‬עצ‪ ‬השהייה באוויר הג‪ ‬עד‪ ‬עשתה עימו‬ ‫את האות הזה לטובה‪ .‬הואיל וכ‪ ,‬נפקחו עיניו להבי‪ ,‬כי סת‪ ‬דהירה ללא מטרה‬ ‫איננה תכלית‪ ,‬והוא החל לשאו‪ ‬למשהו נוס‪ .‬או אז‪ ,‬הטילו עליו את התפקיד‪,‬‬ ‫לשמש שליח מבית הדי‪ ‬של מעלה‪ ,‬לרפאות חולי‪ ‬בעלי זכות מיוחדת בעול‪‬‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫ובכ‪ ,‬זהו האיש אשר הופיע במעונו של המוזג ומסר לו את בקבוק השיקוי מג‪‬‬ ‫עד‪ ,‬לרפואתו הפלאית של הילד החולה!" ‪ ‬סיי‪ ‬רבי משה לייב מסאסוב את‬ ‫סיפורו ‪  ‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫בל‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫לאחר שסיי‪ ‬רבינו משטפנעשט לספר את הסיפור‪ ,‬הפטיר באוזני החסידי‪‬‬ ‫בקלויז ואמר‪:‬‬ ‫עתה תדעו‪ ,‬מאי משמע 'כל המקיי‪ ‬נפש אחת מישראל'! א‪ ‬ישמרנו ה' ויצילנו‪,‬‬ ‫לבל נזדקק‪ ,‬חלילה‪ ,‬לקבל שכר מעי‪ ‬זה‪ ,‬ע‪ ‬השוט ביד }נישט מיט א בייטש{ ‪  ‬‬ ‫"והעיקר‪ ,‬בל נשכח‪ ,‬כמה גדול כוחה של אמונת צדיקי‪ ‬תמימה‪ ,‬אשר ביכולתה‬ ‫להמשי‪ ‬ישועה מ‪ ‬השמי‪ ,‬אפילו לאחר שכבר נגזרה הגזירה!"‬ ‫?‪.‬‬ ‫ט"ו כסלו ‪' -‬רבינו הקדוש' רבי יהודה הנשיא זי"ע‬ ‫רבינו הקדוש מסדר המשניות רבי יהודה הנשיא‪ ,‬בנו של רב‪ ‬שמעו‪ ‬ב‪ ‬גמליאל‪.‬‬ ‫מבואר בגמרא )שבת קיח‪ (:‬הטע‪ ‬שקראו לו רבינו 'הקדוש'‪' :‬אמרו ליה לרבי‪ ,‬מאי‬ ‫טעמא קראו ל‪ ‬רבינו 'הקדוש' וכו'‪ ,‬שלא הכניס ידו תחת אבנטו'‪ .‬ופירש"י‪ ,‬מ‪‬‬ ‫האבנט ולמטה‪.‬‬ ‫והנה איתא מהאר"י הק' על הפסוק )תהלי‪ ‬סח‪ ,‬יט( 'עלית למרו‪ ‬שבית שבי'‪,‬‬ ‫שכאשר עלה משה רבינו למרו‪ ,‬נתנו לו את נשמות הצדיקי‪ ‬שהר"ת של שמ‪‬‬ ‫הוא שב"י‪ ,‬שעליה‪ ‬אי‪ ‬לצד הרע שו‪ ‬שליטה‪ ,‬ובה‪ ‬נשמת רבי ש'מעו‪ ‬ב'ר י'וחאי‪.‬‬ ‫ואדמוה"ז רבי אברה‪ ‬יעקב מסאדיגורא זי"ע אמר שכמו כ‪ ‬מרומז בשב"י נשמת‬ ‫האר"י הק'‪ ,‬רבי י'צחק ב'‪ ‬ש'למה‪ ,‬ונשמת הבעש"ט הק'‪ ,‬רבי י'שראל ב'‪ ‬ש'רה‪,‬‬ ‫וכמו"כ נשמת אביו הרה"ק מרוז'י‪ ,‬רבי י'שראל ב'‪ ‬ש'לו‪ .‬ואולי אפשר להוסי‪‬‬ ‫שג‪ ‬נשמת רבינו הקדוש נרמז בשב"י‪ ,‬רבי י'הודה ב'‪ ‬ש'מעו‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש היה ניצוץ מנשמת יעקב אבינו‬ ‫מבואר בספה"ק‪ ,‬שרבינו הקדוש היה ניצו‪ ‬של נשמת יעקב אבינו‪ .‬ומצינו כמה‬ ‫וכמה דברי‪ ‬בה‪ ‬רואי‪ ‬את השייכות בי‪ ‬יעקב אבינו לרבינו הקדוש‪ .‬עני‪ ‬אחד‬ ‫גל‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫הוא מה שאמרו בגמרא )ברכות נז‪' ,(:‬ויאמר ה' לה שני גוי‪ ‬בבטנ‪ ,‬אל תקרי גוי‪‬‬ ‫אלא גיי‪ ,‬ואמר רב יהודה אמר רב אלו אנטונינוס ורבי‪ ,‬שלא פסק משלחנ‪ ‬לא‬ ‫צנו‪ ‬ולא חזרת ולא קשואי‪ ,‬לא בימות החמה ולא בימות הגשמי‪ .'‬ורואי‪ ‬מזה‪,‬‬ ‫שאנטונינוס ורבי היו בבחינת עשו ויעקב‪ ,‬נמצא שרבינו הק' הוא בבחינת יעקב‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫עוד שייכות מצאנו בי‪' ‬רבי' ליעקב אבינו‪ ,‬כדאמרו במדרש )ב"ר צו‪ ,‬ה(‪ ,‬שרבי היה‬ ‫דר בציפורי שבע עשרה שנה‪' ,‬והיה קורא על עצמו כדוגמת 'ויחי יעקב באר‪ ‬מצרי‪‬‬ ‫שבע עשרה שנה'‪ ,‬כ‪ ‬היה אומר 'וחיה יהודה בציפורי י"ז שני‪.'‬‬ ‫וראה בספר ב‪ ‬יהוידע }לבעל הב‪ ‬איש חי{‪ ,‬שמבאר עפי"ז טע‪ ‬נחמד למה‬ ‫התחיל רבינו הקדוש בסדר המשניות ע‪ ‬מצות 'קריאת שמע'‪ ,‬דהנה מבואר‬ ‫במדרש‪ ,‬שמצות קריאת שמע זכינו מכחו של יעקב אבינו‪ ,‬ואליו אנחנו אומרי‪,‬‬ ‫'שמע ישראל' ‪ ‬ישראל סבא ‪ ‬יעקב אבינו‪ ,‬כי 'ה' אלקינו' הוא 'ה' אחד'‪ .‬ורבינו‬ ‫הקדוש היה ניצו‪ ‬מיעקב אבינו‪ ,‬ולכ‪ ‬נקרא בש‪ ‬רבי יהודה הנשי"א‪ ,‬ראשי תיבות‬ ‫נ'יצו‪ ‬ש'ל י'עקב א'בינו )ראה מגלה עמוקות(‪ ,‬ובזה מוב‪ ‬היטב הטע‪ ‬שפתח רבי‬ ‫במצות קריאת שמע תחילה‪ ,‬כי מצוה זו שייכה ליעקב אבינו‪.‬‬ ‫והביא עוד ש‪ ,‬שהגאו‪ ‬החיד"א ז"ל }בספרו פתח עיני‪ {‬כתב לבאר בדר‪ ‬אחרת‬ ‫הטע‪ ‬שהתחיל רבי את המשניות ע‪ ‬מצות קריאת שמע‪ ,‬יע‪ ‬היותו ניצו‪ ‬של‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬לכ‪ ‬פתח בדיני מצות קריאת שמע של ערבית‪ ,‬כי יעקב אבינו עליו‬ ‫השלו‪ ‬תיק‪' ‬תפילת ערבית'‪.‬‬ ‫וכתב הב‪ ‬יהוידע‪ ,‬שעדיי‪ ‬אי‪ ‬טע‪ ‬זה מתיישב שפיר‪ ,‬כי תפילה לחוד‪ ,‬וקריאת‬ ‫שמע לחוד‪.‬‬ ‫א‪ ‬לפי מה שכתב הב‪ ‬יהוידע בעצמו ניחא‪ ,‬ומתמתק ביחד ע‪ ‬טעמו של‬ ‫החיד"א‪ ,‬כי באמת עצ‪ ‬המצוה של 'קריאת שמע' שייכת ליעקב אבינו עליו‬ ‫השלו‪ ,‬רק הטע‪ ‬שהתחיל רבי ע‪' ‬קריאת שמע דערבית' ולא ע‪' ‬ק"ש‬ ‫דשחרית'‪ ,‬הוא כמו שכתב החיד"א‪ ,‬משו‪ ‬שאת תפילת ערבית תיק‪ ‬יעקב אבינו‬ ‫עליו השלו‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫דל‬ ‫נעימות הפרשה • ויצא תשפ"ז‬ ‫רבינו הקדוש ציוה לבניו לקרוא 'שנים מקרא ואחד תרגום'‬ ‫איתא בגמרא )ברכות ח‪' ,(:‬כדאמר להו רבי יהושע ב‪ ‬לוי לבניה‪ ,‬אשלימו‬ ‫פרשיותייכו ע‪ ‬הצבור שני‪ ‬מקרא ואחד תרגו‪'‬ג‪.‬‬ ‫וכתבו ש‪ ‬התוס' )ד"ה ישלי‪ ,(‬נראה דכל השבוע מכיו‪ ‬דמתחילי‪ ‬לקרות הפרשה‪,‬‬ ‫דהיינו ממנחת שבת ואיל‪ ‬עד שבת הבאה ‪ ‬נקראת ע‪ ‬הצבור‪.‬‬ ‫וכתבו עוד‪ ,‬יש במדרש‪ ,‬ג' דברי‪ ‬ציווה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר‪,‬‬ ‫והראשו‪ ‬הוא ‪ ‬לא תאכלו פת בשבת עד שתגמרו כל הפרשה‪ ,‬משמע דקוד‪‬‬ ‫אכילה צרי‪ ‬להשלימה‪ .‬ומוסיפי‪ ‬התוס'‪ ,‬ומיהו א‪ ‬השלימה לאחר אכילה שפיר‬ ‫דמי‪ ,‬מכל מקו‪ ‬מצוה מ‪ ‬המובחר קוד‪ ‬אכילה‪.‬‬ ‫ובעני‪' ‬קוד‪ ‬אכילה'‪ ,‬מבואר בפוסקי‪ ‬שהכוונה קוד‪ ‬סעודת שחרית של שבת‪.‬‬ ‫וכיו‪ ‬שרבינו הקדוש ציווה כ‪ ‬על בניו‪ ,‬ממילא עכשיו ביומא דהילולא של רבינו‬ ‫הקדוש‪ ,‬הזמ‪ ‬גרמא להתחזק בזה‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ידוע הרמז על החיוב להעביר הסדרה שני‪ ‬מקרא‪ ,‬בפסוק בתחילת ספר שמות )א‪,‬‬ ‫א(‪' ,‬ואלה שמות בני ישראל הבאי‪ ‬מצרימה'‪ ,‬וכתב הבעל הטורי‪ ,‬ואל"ה שמו"ת בנ"י‬ ‫ישרא"ל ‪ ‬ר"ת ו'אד‪ ‬א'שר ל'ומד ה'סדר ש'ני‪ ‬מ'קרא ו'אחד ת'רגו‪ ‬ב'קול נ'עי‪ ‬י'שיר‬ ‫י'חיה ש'ני‪ ‬ר'בות א'רוכי‪ ‬ל'עול‪.‬‬ ‫הל‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫להרב החסיד המפואר מו"ה יחיאל הלוי געטער שליט"א‬ ‫לרגל שמחת נישואי נכדו‬ ‫החתן עקיבא הי"ו עב"ג בשעטומ"צ‬ ‫בן לבנו הרב אברהם יעקב שליט"א‬ ‫יעזור השי"ת שהזיווג יעלה יפה יפה לבנין עדי עד‬ ‫ויזכו לבנות בית נאמן בישראל דורות ישרים ומבורכים וכל‬ ‫טוב וטוב ברו"ג‬ ‫נדבת‬ ‫ידידנו הרב ישעיה ברא"י אינגבר הי"ו‬ ‫לרגל שמחת הולדת בתו למזל טוב‬ ‫יזכו אביה ואמה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וכט"ס ברו"ג‬ ‫"בשורה טובה תדשן עצם"‬ ‫בעזהשי"ת לקראת יו"ט חנוכה הבעל"ט‬ ‫יופיע ספר "נועם החנוכה" ‪ -‬סדר הדלקת נר חנוכה‬ ‫עם ביאורים ואמרים ופנינים ומאמרים על יו"ט חנוכה‬ ‫שנלקט משיעורים הנפלאים מפי מורינו שליט"א‬ ‫כל הרוצה להשתתף בהוצאות המרובות‬ ‫לעילוי נשמת או לזכות יקירכם וכדו'‬ ‫ניתן לתרום ב"נדרים פלוס" ע"ש "נעימות הפרשה"‬ ‫או בפלאפון מס’ ‪053.414.3747‬‬ ‫ובמייל ‪NH987611@gmail.com :‬‬ ‫ול‬