gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אורות הפרשה · Oros Haparsha — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אורות הפרשה · Oros Haparsha

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אורות הפרשה · Oros Haparsha — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫אורות‬ ‫הפרשה‬ ‫****‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק‬ ‫והתעוררות שנאמרו מפי‬ ‫פמ"מ המשפיע‬ ‫האדמו"ר מדינוב שליט"א‬ ‫****‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫להתחזק בבטחון וברצונות‬ ‫טובות ועי"ז ימשיך קדושה‬ ‫גדולה בכל מקום וזמן‬ ‫להזמנת שיחות ושיעורים‬ ‫ניתן ליצור קשר בטל‪054-842-4856 :‬‬ ‫****‬ ‫לשמיעת השיחות והשיעורים ניתן לשמוע‪:‬‬ ‫דרך 'קו הקהילה' ‪02-6205851‬‬ ‫או דרך מס' של 'קול הלשון' (מס' ישיר) ‪073-2951365‬‬ ‫****‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אורות הפרשה ‪ -‬דינוב'‬ ‫המגיד ממעזריטש ‪ 75‬ביתר‬ ‫****‬ ‫לתגובות והערות לתרומות ולהנצחות‬ ‫ולקבלת הגליון‬ ‫ניתן ליצור קשר בפלאפון‪054-8426821 :‬‬ ‫****‬ ‫עקב עלויות מרובות בהוצאות הגליון‪,‬‬ ‫הרוצה לעזור ולסייע בתרומה ונדבה להמשך‬ ‫הוצאת הגליונות‪ ,‬נא לפנות להנ"ל‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬טוּרנאה ‪050.416.8317‬‬ ‫לקבלת הגליון באימייל‪:‬‬ ‫‪5803862@gmail.com‬‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫להתחזק בבטחון וברצונות טובות ועי"ז ימשיך‬ ‫קדושה גדולה בכל מקום וזמן‬ ‫רעווא דרעווין פרשת ויצא תשפ"ו‬ ‫ענין האבנים המריבות זו עם זו וסיום הפרשה עם 'לקטו אבנים' ‪ /‬אף כשאינו רואה מאין‬ ‫יבוא עזרתו יתחזק בבטחון ויוושע למעלה מן הטבע ‪ /‬אף שנראה כחושך ודין יבטח בהשי"ת‬ ‫ויתחנן אליו ויתגלה שהכל רחמים וחסדים ‪ /‬כאשר מריבות אצלו כח התורה והיצר יתחזק‬ ‫ברצונות טובות וימתיק הכל ‪ /‬אף שנראה שדרך רשעים צלחה ו'הוא' מוקף עם נסיונות‬ ‫וקשיים‪ ,‬מ"מ יתחזק באמונתו ועבודתו ועי"ז יתעלה מאוד ‪ /‬יעקב נלחם עם לבן ובלעם‬ ‫שמעכבים מלשמוח בתורתו ומצוותיו בגלותו את יקר חשיבות הרצונות הטובות ‪ /‬יאמין‬ ‫בכח השי"ת להושיעו ויתחזק ברצונות טובות ועי"ז יעביר וימתיק כל האבנים הקשים ‪ /‬דוד‬ ‫המלך ניצח את גלית הגיבור למעלה מדרך הטבע בכח האבן והרצונות הטובות ‪ /‬דוד המלך‬ ‫השתוקק לגלות את השגחת השי"ת וחסדיו שבכל זמן ‪ /‬הסיפור של הילד שנשאר חי בין‬ ‫ההריסות הקשות ‪ /‬יש לנו לידע תמיד שיש לנו אב אוהב ומרחם תמיד שלא עוזבינו לנצח‬ ‫‪ /‬הסיפור איך שדברי הרה"ק מאפטא ש'יהודי אף פעם אינו לבד' הצילו מהשודדים ‪ /‬יש‬ ‫להתחזק ולדעת שעצמו מאוד חסדי השי"ת עלינו תמיד בכל זמן ומצב ‪ /‬יעקב אבינו השריש‬ ‫את הכח להמשיך 'קדושה שלא במקומו' בכל מצב וזמן ‪ /‬אף אם עברו על האדם זמנים‬ ‫שלא ניצלם כדבעי באשמתו מ"מ כשיתן דעתיה למהדר יכול להשלים הכל ‪ /‬בכל מקום‬ ‫וזמן שמתחזק בקדושה וטהרה ועבודת השי"ת עם רצונות טובות ממשיך לשם קדושת בית‬ ‫המקדש ‪ /‬ע"י גילוי האמונה והמסירות נפש מסכימים כל פמליא של מעלה לניסים ונפלאות‬ ‫למעלה מן הטבע ‪ /‬יה"ר שנזכה כבר לישועות 'יעקב'‪ ,‬וה'אבן' הזאת יהיה בית אלקים‬ ‫'יהב דעתיה למהדר' וקפצה לו הארץ‪,‬‬ ‫ענין האבנים המריבות זו עם זו וסיום‬ ‫וכאשר הגיע למקום הר המוריה שקעה לו‬ ‫הפרשה עם 'לקטו אבנים'‬ ‫חמה שלא בעונתה‪ ,‬ויקח מ'אבני' המקום‬ ‫עומדים אנו בשבת קודש פרשת 'ויצא'‪,‬‬ ‫וישם מראשותיו‪ ,‬והתחילו ה'אבנים' לריב‬ ‫שמצינו בו הענינים והנסיונות שעברו על‬ ‫זו עם זו‪ ,‬עד שנעשו ל'אבן אחת'; ואכן‬ ‫'יעקב אבינו' כאשר הלך לבנות ולהעמיד‬ ‫'וישכב במקום ההוא' וזכה שם למחזה‬ ‫את ה'כלל ישראל'‪ ,‬ותיקן והשריש אז את‬ ‫הגדול של 'מראה הסולם' ומלאכי האלקים‪,‬‬ ‫היסודות לצאצאיו ולזרעו אחריו לדורותם‬ ‫וההבטחות הגדולות שקיבל מאת השי"ת‪.‬‬ ‫שממנו ניקח לעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫וכן בסוף הפרשה מצינו ג"כ ענין‬ ‫ה'אבנים'‪ ,‬כאשר כרת יעקב את הברית עם‬ ‫והנה מצינו שכאשר עבר את מקום‬ ‫לבן‪ ,‬שאמר ג"כ 'לקטו אבנים' ועשו גל‪,‬‬ ‫המקדש ולא נתן דעתו להתפלל שם‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ג‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫של השי"ת שאוהבינו וממלא את מחסורינו‬ ‫'עֵ ד הגל הזה ועדה המצבה'‪ ,‬שלא ירעו ולא‬ ‫תמיד‪ ,‬ואף כשלא נראה לנו הדרך שנוכל‬ ‫יזיקו איש את אחיו‪ .‬ויש להתבונן בעומק‬ ‫להוושע‪ ,‬מושיענו השי"ת בכוחו הגדול‬ ‫ענין האבנים‪ ,‬ועל מה ירמוזון הדברים‪.‬‬ ‫ובזרועו הנטויה!‬ ‫***‬ ‫אף שנראה כחושך ודין יבטח בהשי"ת‬ ‫אף כשאינו רואה מאין יבוא עזרתו יתחזק‬ ‫ויתחנן אליו ויתגלה שהכל רחמים וחסדים‬ ‫בבטחון ויוושע למעלה מן הטבע‬ ‫וזה גם מה שנרמז לנו במצבת האבן‬ ‫אך יש לבאר הדבר בהקדם הענין‬ ‫שהקים יעקב אחר מראה החלום‪ ,‬שכאשר‬ ‫שמצינו בפרשתן‪ ,‬שכאשר ברח יעקב‬ ‫'שקעה לו חמה שלא בעונתה' – שמרמז‬ ‫מעשיו והלך לבית לבן‪ ,‬רדף אחריו אליפז‬ ‫לעת ש'מחשיך' ובא לו לאדם‪ ,‬ונראה לו‬ ‫בן עשיו להרגו בציווי אביו עשיו‪ ,‬ובסוף‬ ‫ש'חושך על פני תהום' ואין לו למי לפנות‪,‬‬ ‫לקח את כל אשר ליעקב בבלתי השאיר לו‬ ‫'הבט ימין וראה ואין לי מכיר‪ ,‬אבד מנוס‬ ‫כל‪ ,‬ובזה קיים את ציווי אביו‪ ,‬כיוון ש'עני‬ ‫ממנו אין דורש לנפשי'; אך הרי 'יעקב‬ ‫חשוב כמת'‪.‬‬ ‫תיקן תפילת ערבית'‪ ,‬שגם בזמני ה'חושך'‬ ‫ומצינו במדרש שכאשר הגיע יעקב‬ ‫יתפלל ויזעק להשי"ת‪' ,‬זעקתי אליך ה'‪,‬‬ ‫לבאר המים כדי למצוא את זיווגו‪ ,‬נשא‬ ‫אמרתי אתה מחסי‪ ,‬חלקי בארץ החיים'; ואזי‬ ‫עיניו לשמים באמרו שהנה 'אליעזר' עבד‬ ‫זוכה להיוושע אף למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וזוכה‬ ‫אבי אבא בא לקחת את רבקה ליצחק –‬ ‫ל'הוציאה ממסגר נפשי‪ ,‬להודות את שמך‪ ,‬בי‬ ‫כאשר היה טעון בכסף וזהב לרוב‪ ,‬ועם‬ ‫יכתירו צדיקים כי תגמול עלי'!‬ ‫'צמידים' ו'תכשיטים' וכל טוב אדוניו בידו‪,‬‬ ‫ואכן 'יעקב תיקן תפילת ערבית' שהוא‬ ‫והנה 'הוא' מגיע בעירום ובחוסר כל; ואמר‬ ‫'רשות'‪ ,‬שמרמז שכאשר קשה וחשוך לו‬ ‫אז 'אשא עני אל ההרים מאין יבוא עזרי?'‬ ‫לאדם‪ ,‬הרי שעליו להתפלל ולהתחנן‬ ‫כי עפ"י דרך הטבע לא היה נראה לו דרך‬ ‫להשי"ת לעזרו‪ ,‬ואף להוסיף תפילות‬ ‫להיוושע‪ ,‬אך התחזק בבטחונו בהשי"ת‪,‬‬ ‫'רשות' מלבו‪ ,‬כמ"ש ה'חפץ חיים' שיש‬ ‫ואמר 'מה אני מוביד סברי מבראי?! ח"ו! לית‬ ‫להוסיף על התפילות הקבועות‪ ,‬ולפתוח‬ ‫אנא מוביד סברי מבראי!! [מה אני מאבד‬ ‫את לבו ולהפיל את תחינתו לפני השי"ת‬ ‫את תקוותי ותוחלתי מבוראי?! ח"ו! אין‬ ‫כבן המתחטא לפני אביו‪ ,‬ואז יזכה לאור‬ ‫אני מאבד את תקוותי מאת יוצרי ובוראי‬ ‫גדול ולישועה ורחמים!‬ ‫יתב"ש!]; 'עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ'!‬ ‫וזה אשר אמר יעקב כשהציב את האבן‬ ‫ואכן זכה להיוושע‪ ,‬כאשר הקים שם י"ב‬ ‫למצבה‪' :‬והיה הוי"ה לי לאלקים' – דהיינו‬ ‫שבטי קה לשם ולתפארת; כי הוא השריש‬ ‫שגם 'הטבע' [שבגמ' 'אל‪-‬הים'] ומה שנראה‬ ‫בתוכו ובזרעו אחריו את היסוד הגדול‪,‬‬ ‫כ'חשכות' ו'מידת הדין'‪ - ,‬יהיה ל'הוי"ה' –‬ ‫שאין אנו תלוים כלל בדרכי ומוצאי 'טבע‬ ‫שיתגלה שרק השי"ת הוא המנהיגו ב'מידת‬ ‫העולם'‪ ,‬אלא אנו נמצאים 'למעלה מדרך‬ ‫הרחמים' והחסדים תמיד‪ ,‬ו'יחול שם‬ ‫הטבע'‪ ,‬ואנו תלוים אך ורק בידיו הרחומות‬ ‫ד‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫[הנקרא גם הוא 'אבן']‪ ,‬ומתחילים האבנים‬ ‫שמים עלי מתחילה ועד סוף'; והיה הוי"ה‬ ‫לריב זו עם זו‪ ,‬כמ"ש חז"ל ש'בינונים ‪-‬‬ ‫לי לאלקים!‬ ‫זה וזה שופטן'; שהאדם עולה הוא ויורד‪,‬‬ ‫ואף ש'אליעזר' הגיע עם כסף וזהב‬ ‫ומשתדל לקיים את התורה"ק אך לפעמים‬ ‫לרוב‪ ,‬והיה כ'מובטח' בהצלחתו‪ ,‬וליעקב‬ ‫הוא נכשל‪.‬‬ ‫לא היה כלום בדרך הטבע; מ"מ הוא‬ ‫ועל כן העצה היעוצה לו הוא ש'יבוא‬ ‫בטוח יותר‪ ,‬משום שהוא מגיע ב'בטחונו'‬ ‫הכתוב השלישי ויכריע ביניהם'‪ ,‬שיקיים‬ ‫האיתנה בהשי"ת‪ ,‬כמו שאמר 'לית אנא‬ ‫את הפסוק 'תועבת ה' מאזני מרמה‪,‬‬ ‫מוביד סברי מבראי'!‪ ,‬וכפי שהארכנו כבר‬ ‫ואבן שלימה רצונו' – והיינו שהרצון‬ ‫בדברי המדרש ש'גדול ה'מאמין' יותר מן‬ ‫וההשתוקקות נקראת גם כן בלשון 'אבן'‪.‬‬ ‫ה'מבוטח''!‬ ‫ולכך כאשר עוברים על האדם קשיים‬ ‫ונסיונות והאבנים מריבות זו עם זו‪ ,‬יתחזק‬ ‫כאשר מריבות אצלו כח התורה והיצר‬ ‫ויתאמץ ב'רצונות טובות'‪' ,‬לרצות' ו'לחפוץ'‬ ‫יתחזק ברצונות טובות וימתיק הכל‬ ‫להתקרב להשי"ת ולעבדו בלבב שלם אף‬ ‫ובביאור ענין ה'אבנים' יש לרמז‪ ,‬שהנה‬ ‫כאשר קשה לו ואינו מרגיש – כי הרי 'אין‬ ‫מצינו שמצד אחד ה'תורה הקדושה' נקראת‬ ‫טעם ברצון'; ויתחזק תמיד באמונה תמימה‬ ‫'אבן' כמו שמצינו 'לוחות האבן'; אך‬ ‫לדעת שבכל מצב שהוא 'לית אנא מוביד‬ ‫מצד שני מצינו שגם ה'יצר הרע' נתכנה‬ ‫סברי מן בראי' שיושיענו אף למעלה מדרך‬ ‫בשם 'אבן'‪ ,‬וכמ"ש 'והסירותי לב ה'אבן'‬ ‫הטבע; ועי"ז נהיה מן הכל 'אבן אחת';‬ ‫מבשרכם' שמרמז על פיתויי ונסיונות‬ ‫שהכל מתמתק ומתהפך לאחדותו יתברך‪,‬‬ ‫היצר; והוא אחד משבעה שמותיו של היצר‬ ‫יחידו של עולם‪ ,‬באמונתו ש'ממך הכל‬ ‫כמבואר בגמ'‪.‬‬ ‫ומידך נתנו לך'; ויזכה להוושע ולעבוד את‬ ‫וכן ה'צרות' וה'יסורים' ו'בלבולי הדעת'‬ ‫השי"ת תמיד מתוך שמחה והרחבה!‬ ‫שעוברים על האדם מכונים בשם 'אבן'‪,‬‬ ‫וכמו דאמרי אינשי שהוא 'נושא אבן כבידה‬ ‫אף שנראה שדרך רשעים צלחה ו'הוא'‬ ‫על לבו'‪...‬‬ ‫מוקף עם נסיונות וקשיים‪ ,‬מ"מ יתחזק‬ ‫באמונתו ועבודתו ועי"ז יתעלה מאוד‬ ‫וכן איתא במדרש ש'יבוא אבן ויתגבר‬ ‫כי עלינו ללמוד ממעשה האבות הקדושים‬ ‫על האבן'‪ ,‬וכן 'יבוא אבן ויקיים את האבן'‪,‬‬ ‫שהם כסימן לנו הבנים‪ ,‬וכמו שיעקב אבינו‬ ‫שע"י כח ה'תורה' מתגבר האדם על ה'יצר‬ ‫עברו עליו עשרים שנים קשות בביתו‬ ‫הרע'; וכן עולה תענוג ונחת רוח להשי"ת‬ ‫הטמאה של לבן הארמי‪ ,‬כאשר התמודד‬ ‫כאשר בא אחד שלבו אטום וסתום כ'אבן'‬ ‫בקשיים ונסיונות עצומים בבואו להעמיד‬ ‫ומתאמץ לקיים את ה'אבן' – ה'תורה"ק'!‬ ‫את שבטי ישראל‪ ,‬כמ"ש 'הייתי ביום אכלני‬ ‫והנה כאשר איש ישראל יורד לעולם‪,‬‬ ‫חורב‪ ,‬וקרח בלילה‪ ,‬ותידד שנתי מעיני';‬ ‫הרי תפקידו ורצונו הוא לקיים את התורה"ק‬ ‫ולעומת זאת היה נראה שאחיו הרשע עשיו‬ ‫ומצוותיה [שנקראת 'אבן']‪ ,‬אך מצד שני‬ ‫נהנה מב' העולמות כאשר 'מוסיף רשעה‬ ‫מגיעים אליו נסיונות וצרות ופיתוי היצר‬ ‫ה‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ולברר כל הרצונות לעשותם אחד‪ ,‬למען‬ ‫על רשעותו' בנשאו נשי רשע‪ ,‬ועוד הוא‬ ‫שמו הגדול באהבה‪' ,‬אבן שלימה רצונו'‪,‬‬ ‫זוכה שאביו אוהבו ול'מחילת עוונותיו'‬ ‫ועי"ז מתמתק הכל וזוכה לשמירה גדולה‬ ‫כמו שדרשו חז"ל את ענין מחילת העוונות‬ ‫מכל דרכי היצר!‬ ‫לחתן מנשואי עשיו עם 'מחלת' – 'מלמד‬ ‫וכן מצינו אצל 'בלעם הרשע' שרצה‬ ‫ש'נמחלו' עוונותיו'‪...‬‬ ‫לקלל את ישראל‪ ,‬ולקלקל את רצונותיהם‬ ‫אך על כל זה התגבר יעקב‪ ,‬והמשיך‬ ‫הטובות בזמניהם הקשות; ואיתא במדרש‬ ‫לעבוד את השי"ת מתוך אמונה תמימה‬ ‫שכאשר הלך בלעם בַ שביל הצר ש'גדר מזה‬ ‫שבכל מצב שהוא 'לית אנא מוביד סברי‬ ‫וגדר מזה' ונלחץ רגלו אל ה'קיר'‪ ,‬הרי זה‬ ‫מבראי!'‪ ,‬ועל אף ש'עם לבן גרתי'‪ ,‬מ"מ‬ ‫מרמז לה'גדר' של ה'אבנים' האלו שהציב‬ ‫'תרי"ג מצוות שמרתי‪ ,‬ולא למדתי ממעשיו‬ ‫יעקב לגל עד; ואכן כך התחילה מפלתו‪,‬‬ ‫הרעים'; ומצינו שאף 'בלשונו' של לבן‬ ‫ע"י כוחו וקדושתו של יעקב‪ ,‬שהוא חיזק‬ ‫לא רצה להשתמש‪ ,‬שכאשר קרא לבן לגל‬ ‫והשריש את גודל חשיבות ה'רצונות'‬ ‫האבנים 'יגר שהדותא'‪ ,‬קראו יעקב 'גל‬ ‫וה'תשוקות הטובים' של בני ישראל!‬ ‫עד'; ואכן זכה להתעלות מאוד ולהתקרב‬ ‫להשי"ת בהעמידו י"ב שבטי קודש‪,‬‬ ‫וזה לימוד לדידן לכל אחד ואחד‪ ,‬שלא‬ ‫ובהיותו 'בחיר שבאבות' ש'דמותו חקוקה‬ ‫להתרשל מחמת נסיונותיו וקשייו‪ ,‬רק תמיד‬ ‫תחת כסא הכבוד'; ונתקיים בו הכתוב‪:‬‬ ‫להתחזק באמונה תמימה וברצונות טובים‪,‬‬ ‫'והיה בית יעקב אש‪ ,‬ובית יוסף להבה‪,‬‬ ‫ועי"ז יזכה להמתיק וליחד הכל לה' אחד‪,‬‬ ‫ובית עשיו לקש'‪ ,‬ו'ניצוץ אחד יוצא ממפוח‬ ‫ולהתקרב אליו לעבדו בלבב שלם!‬ ‫שלך ששורף ומכלה את הכל'!‬ ‫יאמין בכח השי"ת להושיעו ויתחזק‬ ‫יעקב נלחם עם לבן ובלעם שמעכבים‬ ‫ברצונות טובות ועי"ז יעביר וימתיק כל‬ ‫מלשמוח בתורתו ומצוותיו בגלותו את יקר‬ ‫האבנים הקשים‬ ‫חשיבות הרצונות הטובות‬ ‫ואף כאשר נמצא האדם במצב של צרה‬ ‫וכן בסוף הפרשה כאשר התמודד‬ ‫וצוקה ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬שמרגיש שאבן‬ ‫יעקב עם 'קליפת לבן' שביקש לעקור את‬ ‫כבידה רובצת עליו‪ ,‬וכמ"ש 'והאבן גדולה‬ ‫הכל; וכפי שהבאנו לבאר ש'עשיו' מרמז‬ ‫על פי הבאר'‪' ,‬גדר מזה וגדר מזה'‪ ,‬מ"מ‬ ‫לנסיונות היצר שאינם מניחים את האדם‬ ‫יתחזק ויתאמץ בתוקף אמונתו בהשי"ת‬ ‫להתרומם ולהתעלות‪ ,‬לעבוד את השי"ת‬ ‫שהוא השולט על הטבע ומנהיגו; ובכוחו של‬ ‫ולעשות רצונו; ו'לבן' מורה על פיתוי‬ ‫יעקב אבינו שלימדנו שבכל מצב שהוא‪,‬‬ ‫היצר שאף אחר שקיים המצוות והמעשים‬ ‫ואף כשנראה ש'שקעה חמה שלא בעונתה'‬ ‫טובים לא ישמח ויגל בהם‪ ,‬בחשבו שאינם‬ ‫מ"מ 'לית אנא מוביד סברי מן בראי!'‪,‬‬ ‫'שווים' וחשובים וח"ו הולכים לסט"א‪,‬‬ ‫וימתין ב'סבלנות' לישועת ה' שתבוא‪ ,‬ועי"ז‬ ‫וכטענת לבן 'הבנים בני‪ ,‬והבנות בנותי‪,‬‬ ‫יזכה לגלול את האבן מעל פי הבאר ולזכות‬ ‫וכל אשר לך שלי הוא; ואז אמר יעקב‬ ‫לישועה גדולה במהרה!‬ ‫'לקטו אבנים ועשו גל'‪ ,‬דהיינו ללקט‬ ‫ו‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫כי אף כאשר 'דימוני אלקים' – שנראה‬ ‫וכמ"ש אצל יעקב שהעביר את האבן‬ ‫כ'מידת הדין' ו'הטבע'‪ ,‬אך מ"מ אנו‬ ‫מעל פי הבאר כ'מעביר את הפקק מעל‬ ‫יודעים שתמיד 'חסדך ב'קרב' היכלך' –‬ ‫הצלוחית'‪' - ,‬להגיד שכחו גדול'‪ ,‬והיינו‬ ‫שב'פנימיותו' נמצא ונגנז 'חסד' השי"ת‬ ‫'כח' ותוקף אמונתו ובטחונו בהשי"ת‪ ,‬שעי"ז‬ ‫ורב טובו על בני האדם; וע"י שהאדם‬ ‫ביטל והמתיק כל הגזירות והרעות‪ ,‬להמתיק‬ ‫מאמין בו ומשתוקק ברצונו לגלותו‪,‬‬ ‫ולהפך הכל לרצון השי"ת ותורתו ועבודתו!‬ ‫הרי זוכה שיתגלה לו רב טוב הצפון בו‪,‬‬ ‫ויוושע בדבר ישועה ורחמים אף למעלה‬ ‫דוד המלך ניצח את גלית הגיבור למעלה‬ ‫מדרך הטבע!‬ ‫מדרך הטבע בכח האבן והרצונות הטובות‬ ‫וכן אנו מוצאים אצל 'דוד המלך'‪ ,‬שהיה‬ ‫לאלקים‬ ‫ובזה מובן גם הפסוק 'אך‬ ‫קטן וחלש‪ ,‬ועמד להלחם נגד 'גלית'‬ ‫דומי נפשי כי ממנו תקוותי'‪ ,‬שלכאו'‬ ‫הגיבור העצום; ואף שבדרך הטבע לא‬ ‫למה משתוקק וצמאה נפשו ל'מדת הדין'‬ ‫היה יכול לנצחו כלל‪ ,‬אך 'ויתחזק דוד בה'‬ ‫ו'הטבע'? אבל כיוון שמתחזק האדם‬ ‫אלקיו'‪ ,‬וזרק אבן במצחו של גלית‪ ,‬ועי"ז‬ ‫באמונתו וידיעתו ש'אך הוא צורי וישועתי‬ ‫הרגו והפילו!‬ ‫משגבי לא אמוט'‪ ,‬ויודע שבאמת משגיח‬ ‫השי"ת ומנהיג הכל למעלה מדרך הטבע‬ ‫ומרומז בזה ג"כ כנ"ל שע"י שזרק‬ ‫ובגודל טובו וחסדו‪ ,‬ממילא מתגלה הטוב‬ ‫'אבן' – שמרמז על התשוקות וה'רצונות'‬ ‫הגנוז ביה זוכה לכל הברכות והחסדים!‬ ‫הטובים‪ ,‬לכסוף ולהאמין בהשי"ת גם‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וזרקו ב'מצחו' של‬ ‫***‬ ‫גלית שמרמז ל'הסתר' ו'דרך הטבע'‪,‬‬ ‫הסיפור של הילד שנשאר חי בין‬ ‫כמ"ש 'מצח נחושה'; עי"ז זכה לגלות את‬ ‫ההריסות הקשות‬ ‫השגחת השי"ת ויכלתו אף 'למעלה מדרך‬ ‫הטבע'‪ ,‬וניצח את גלית הגיבור‪ ,‬והושיע את‬ ‫ויש לו לאדם לדעת תמיד‪ ,‬שבכל זמן‬ ‫ישראל!‬ ‫ומצב הרי הוא נמצא בידיו האהובות של‬ ‫אבינו מלכנו‪' ,‬ידעתי כי הנני בידך לבד'‪,‬‬ ‫דוד המלך השתוקק לגלות את השגחת‬ ‫והשי"ת דואג תמיד לכל צרכיו ומחסורו‪ ,‬ולא‬ ‫השי"ת וחסדיו שבכל זמן‬ ‫עזבו ולא יעזבנו לעולמים‪ ,‬ועי"ז יהיה לו הכח‬ ‫ואכן דוד המלך משורר ואומר 'צמאה‬ ‫והתוקף להתחזק בכל מצב ובכל הנסיונות‬ ‫נפשי לאלקים לקל חי'; ולכאו' למה הוא‬ ‫והקשיים לזכור מהשי"ת ללכת בדרכיו‬ ‫צמא ומשתוקק ל'אלקים' – המרמז למידת‬ ‫ולדבקה בו‪ ,‬כי הוא חייך ואורך ימיך!‬ ‫הדין וה'טבע'? אלא שאכן הוא מסיים‬ ‫כמו שרואים מהסיפור שנתפרסם לפני‬ ‫ואומר 'מתי אבוא ואֵ ָראֶ ה 'פני' אלקים' –‬ ‫מספר שנים‪ ,‬כאשר במדינה אחת התרחשה‬ ‫שהוא משתוקק ומצפה לגלות ולהראות את‬ ‫'רעידת אדמה' קשה‪ ,‬ונפלו ונשברו הרבה‬ ‫ה'פנימיות' של אלקים שבתוכה הרי מלובש‬ ‫רחובות ובתים ונהפכו לתל עולם‪ .‬והנה‬ ‫'מידת הרחמים' והשגחת השי"ת וישועתו‬ ‫היו שם הרבה אנשים שרח"ל נקברו חיים‬ ‫אף למעלה מטבע העולם!‬ ‫ז‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫שאלמנה גלמודה ובודדת אחת בוכה לפני‬ ‫בין ההריסות‪ ,‬ומצאו שם את מותם ברעב‬ ‫הרה"ק על מר מצבה ובדידותה הגדול‪,‬‬ ‫ובצמא בעירום ובחוסר כל – כאשר אפי'‬ ‫והרה"ק חיזקה וחזר לפניה כמה פעמים‬ ‫אוויר ראוי לנשימה לא היה להם שם; אך‬ ‫בקול רם ש'יהודי אף פעם אינו 'לבד'! ובזה‬ ‫לאחר שבוע ימים‪ ,‬כאשר היו 'מפקחים‬ ‫הפיח רוח חיים בלבה הנשבר‪.‬‬ ‫את הגל' וחיפשו בין ההריסות‪ ,‬מצאו שם‬ ‫ילד אחד 'חי'‪ ,‬שאמנם היה חלוש מאוד‪ ,‬אך‬ ‫והנה בדרך כאשר חזר אותו היהודי‬ ‫לביתו‪ ,‬באו לפניו רוצחים שודדים‬ ‫נשאר שם בחיותו ובבריאותו השלימה!‬ ‫להתנפל עליו לרצחו נפש; אך הוא התחזק‬ ‫וכאשר שאלוהו איך הצליח להחזיק‬ ‫בדיבורים הקדושים שאך זה עתה שמע‬ ‫מעמד במשך כ"כ הרבה זמן במקום‬ ‫מרבו הקדוש‪ ,‬והגביה את מקלו למעלה‬ ‫קשה כזאת? ענה ואמר‪ ,‬שבכל אותו הזמן‬ ‫וצעק ואמר כמה פעמים בקול רם‪' :‬יהודי‬ ‫הקשה‪ ,‬צלצלו באזניו ועמדו לנגד עיניו את‬ ‫אף פעם אינו לבד!'; והשודדים בראותם‬ ‫הדברים שאמר לו אביו פעם אחד‪ ,‬שיֵ דע‬ ‫זאת נבהלו מפניו בחשבם שהוא עושה בזה‬ ‫תמיד את גודל אהבתו אליו‪ ,‬שאף אם יאבד‬ ‫כישוף עליהם וכדו' ונפל יראה עליהם ונסו‬ ‫ממנו‪ ,‬הרי שלא ינוח ולא ישקוט ויעשה הכל‬ ‫על נפשם‪ ,‬ובזה ניצל מצפרני הרוצחים!‬ ‫כדי למצוא אותו ולהצילו; וע"כ בכל הזמן‬ ‫והמצב הקשה לא איבד את תקוותו בידעו‬ ‫כי אכן כן הוא באמת‪ ,‬שבכל מקום‪,‬‬ ‫תמיד ש'יש לו בחוץ אב אוהב שלא עזבו‬ ‫ובכל זמן‪ ,‬ובכל מצב‪ ,‬נמצא השי"ת‬ ‫ועושה הכל למענו'!‬ ‫לימינו של כל איש ישראל לעזרו ולתמכו‬ ‫בימין צדקו!‬ ‫יש לנו לידע תמיד שיש לנו אב אוהב‬ ‫ומרחם תמיד שלא עוזבינו לנצח‬ ‫יש להתחזק ולדעת שעצמו מאוד חסדי‬ ‫וא"כ כ"ש אנחנו שאנו בניו החביבים של‬ ‫השי"ת עלינו תמיד בכל זמן ומצב‬ ‫מלך מלכי המלכים‪ ,‬ששלחנו לעולם הזה רק‬ ‫ויש לנו להתחזק תמיד ב'אמונה‬ ‫לטובתינו – ואף כאשר מגיע אלינו קשיים‬ ‫תמימה'‪ ,‬ולדעת שבכל מצב שהוא אל‬ ‫ונסיונות הרי גם הם לטובתינו כדי שנתגבר‬ ‫לנו להיבהל ולאבד עשתונותינו‪' ,‬הושענא‬ ‫עליהם ונמצא את השי"ת המסתתר בתוכם‪,‬‬ ‫נפש מבהלה'; רק יש לנו לזכור 'כי כגבוה‬ ‫אך באמת הוא נמצא עמנו בכל זמן ומצב‬ ‫שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו'‪ ,‬וכמו‬ ‫ועושה הכל למענינו ולטובתינו‪ ,‬ולא עזבוני‬ ‫שאיתא לפרש‪ ,‬שהנה מרחוק נראה שבקצה‬ ‫ולא יעזבנו לנצח; וע"כ אל לנו להתייאש‬ ‫האופק נושקים ונוגעים השמים והארץ‪ ,‬אך‬ ‫ולהתרפות‪ ,‬רק להתחזק ולהתאמץ תמיד‬ ‫כשנוסעים ומתקרבים למקום הזה‪ ,‬רואים‬ ‫בעבודתו ויראתו בשמחה וטוב לב!‬ ‫שגם שם השמים גבהו מאוד מעל הארץ;‬ ‫וכן הוא עם חסדי השי"ת‪ ,‬שאף שנראה‬ ‫הסיפור איך שדברי הרה"ק מאפטא ש'יהודי‬ ‫בעיניו כי כלו רחמיו וחסדיו ח"ו‪ ,‬הרי באמת‬ ‫אף פעם אינו לבד' הצילו מהשודדים‬ ‫אינו כן‪ ,‬אלא החסדים והרחמים הוא עד בלי‬ ‫כמו העובדא שהיה באחד שעמד להיכנס‬ ‫די וזה שאומר דוד המלך בתהלים 'כגבוה‬ ‫אל הרה"ק מאפטא זי"ע‪ ,‬ושמע מבחוץ איך‬ ‫ח‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫וישכב במקום ההוא וזכה למראה הנורא‬ ‫שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו'‪ ,‬כנ"ל‬ ‫וההבטחות הגדולות‪.‬‬ ‫שהחסידם והרחמים הוא בלי סוף 'כגבוה‬ ‫ואיתא מהרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע‬ ‫שמים על הארץ' וגו'‪.‬‬ ‫שאז תיקן והשריש יעקב לו ולזרעו אחריו‪,‬‬ ‫ונשכיל תמיד לידע שכל קיומינו וכוחינו‬ ‫את הבחינה של 'קדושה שלא במקומה'‪,‬‬ ‫אינו אלא נס ופלא‪' ,‬אין בהם טבע ומנהגו‬ ‫דהיינו שבכל מקום ומצב שנמצא בו האדם‪,‬‬ ‫של עולם כלל' כפי שכתב הרמב"ן בסוף‬ ‫אם מתעורר הוא 'ויהב דעתיה למהדר'‪ ,‬הרי‬ ‫פרשת בא; או כפי שהחת"ס כותב שהוא‬ ‫זוכה שם ואז לקדושה הגדולה של 'מקום‬ ‫מפרש באופן אחר – שכל הטבע שבעולם‬ ‫המקדש'‪ ,‬ובתוך מקומו ומצבו יכול לזכות‬ ‫והנהגת הבריאה מונהג ומשועבד לכלל‬ ‫לברכות וקדושה לרוב!‬ ‫ישראל עושי רצונו של מקום!‬ ‫וכאשר יתחזק האדם אף כאשר נראה לו‬ ‫אף אם עברו על האדם זמנים שלא ניצלם‬ ‫שהוא נמצא במקום סתום 'גדר מזה וגדר‬ ‫כדבעי באשמתו מ"מ כשיתן דעתיה‬ ‫מזה'; וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק 'ויפגע‬ ‫למהדר יכול להשלים הכל‬ ‫במקום'‪ ,‬שבכל מקום שפנה יעקב אבינו‬ ‫והנה אף שבוודאי שאין לנו שום השגה‬ ‫ע"ה‪ ,‬פגע בכותל וסתום; אך ע"י שמתאמץ‬ ‫במעשי יעקב ומדריגותיו הקדושות‪ ,‬אך‬ ‫באמונתו בהשי"ת ובגודל חסדו על יראיו‬ ‫'מעשה אבות סימן לבנים' כמ"ש הרמב"ן‪,‬‬ ‫אף למעלה מדרך הטבע‪ ,‬זוכה ש'יבקע‬ ‫ונכתבו הדברים בתורה"ק כדי שממנו‬ ‫כשחר אורו' – שמתוך ה'גדר' וה'חושך'‬ ‫נקח לעבוד את ה' בנסיונותינו ומעברינו‬ ‫בוקע ויוצא אור גדול! ו'אבן – מקיר תזעק'‪,‬‬ ‫הפרטיים והכללים‪.‬‬ ‫שע"י שמתחזק ברצונות ותשוקות קדושות‬ ‫והנה רואים בפרשתן שאף שיעקב‬ ‫[המרומזים ב'אבן'] תמיד‪ ,‬הרי זה בוקע‬ ‫בעצמו עשה זאת – שעבר במקום הר‬ ‫ו'זועק' מתוך ה'קיר'‪ ,‬להאיר לפניו ולהוושע‬ ‫המוריה ולא התפלל שם‪ ,‬אך מ"מ מיד‬ ‫בכל מחסורו‪ ,‬אף למעלה מדרך הטבע!‬ ‫כאשר התעורר ו'יהב דעתיה למהדר'‪ ,‬הרי‬ ‫***‬ ‫שקפצה לו הארץ למעלה מדרך הטבע‪,‬‬ ‫וזכה לקדושה הגדולה ולהבטחות ולמראה‬ ‫יעקב אבינו השריש את הכח להמשיך‬ ‫הסולם; ואם היה מתייאש לאמר – ש'הנה‬ ‫'קדושה שלא במקומו' בכל מצב וזמן‬ ‫כבר חלף עבר מן המקום‪ ,‬ומה עוד בידו‬ ‫הנה בפרשתן מצינו שכאשר עבר יעקב‬ ‫לעשות עכשיו'‪ ,‬הרי שהיה מפסיד את‬ ‫אבינו ע"ה בהר המוריה‪ ,‬לא נתן דעתו‬ ‫כל זאת!‬ ‫להתפלל במקום קדוש הזה‪ ,‬רק אח"כ‬ ‫ולימוד גדול הוא לדידן‪ ,‬שכאשר עברו‬ ‫כשכבר הסתלק משם 'יהב דעתיה למהדר'‬ ‫על האדם מועדים וזמנים קדושים ונעלים‪,‬‬ ‫באמרו 'אפשר שעברתי במקום שהתפללו‬ ‫שבתות וימים טובים; ואף גם ימים ושנים‪,‬‬ ‫בו אבותי‪ ,‬ולא התפללתי שם?!'; וכאשר‬ ‫עידן ועידנים שמרגיש בנפשו שלא ניצלם‬ ‫התעורר לשוב נעשה לו נס‪ ,‬וקפצה לו‬ ‫כדבעי ולא התעלה בהם כאשר היה‬ ‫הארץ‪ ,‬והגיע 'מקום המקדש' אליו‪,‬‬ ‫ט‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫בכל אשר תלך'‪ ,‬ולהבטחת 'כי לא‬ ‫ביכלתו; ועל כן ברצונו להתרפות‬ ‫אעזבך וגו''!‬ ‫ולהתייאש‪ ,‬בחשבו ש'כאשר אבדתי‬ ‫ובכל מקום ובכל זמן שהוא‪ ,‬וגם‬ ‫אבדתי'‪ ,‬ובעצמי הייתי אשם כזה‪,‬‬ ‫כאשר האדם נמצא באיזה 'חנות' או‬ ‫והייתי כ'שוטה' המאבד מה שנותנים‬ ‫ב'תחנה' ונלחם שם עם יצרו לשמור‬ ‫לו; הרי שעי"ז אכן 'יפסיד' את כל‬ ‫על קדושת וטהרת עיניו ומחשבתו; וכן‬ ‫הטובה הזאת‪ ,‬ואף גם להלאה הרי 'לא‬ ‫כאשר עוברים עליו נסיונות וקשיים‬ ‫יקח את עצמו'‪.‬‬ ‫והוא מקבל את הכל באמונה וסבלנות‬ ‫אך אם 'יתחזק' ו'יתאמץ' בתשובה‬ ‫'ועל כל גל וגל נענעתי בראשי'‪ ,‬הרי‬ ‫על מה שעבר‪ ,‬וישתדל מעתה לעבוד‬ ‫שעי"ז זוכה ב'מקומו' ו'זמנו' לקדושת‬ ‫את השי"ת ולנצל את זמני הקודש‪,‬‬ ‫בית המקדש ול'מורא גדול' זה גילוי‬ ‫אזי ע"י ש'יהב דעתיה למהדר' – יזכה‬ ‫והשראת שכינתו יתברך!‬ ‫ל'קפצה לו הארץ'‪ ,‬שימשיך לו שם את‬ ‫'קדושת יעקב' 'קדושה שלא במקומו'‪,‬‬ ‫ע"י גילוי האמונה והמסירות נפש‬ ‫ובתוך מצבו וזמנו יזכה לקדושת הר‬ ‫מסכימים כל פמליא של מעלה לניסים‬ ‫המוריה וקודש הקדשים!‬ ‫ונפלאות למעלה מן הטבע‬ ‫בכל מקום וזמן שמתחזק בקדושה‬ ‫כמ"ש בייטב לב לבאר טעם הדבר‬ ‫וטהרה ועבודת השי"ת עם רצונות‬ ‫שיעקב הוצרך להתחזק ו'לומר' 'לית‬ ‫טובות ממשיך לשם קדושת‬ ‫אנא מוביד סברי מן בראי'; והרי‬ ‫בית המקדש‬ ‫הקב"ה בוחן כליות ולב‪ ,‬ולפניו נגלו כל‬ ‫תעלומות והמון נסתרות שמבראשית‪,‬‬ ‫ואף כאשר מריבות אצלו האבנים‬ ‫והוא הרי יודע את מדריגת האדם‬ ‫זו עם זו‪ ,‬שמצד אחד בוער בקרבו‬ ‫ובטחונו בהשי"ת?‬ ‫אש קודש לה' ולתורתו; אך מצד שני‬ ‫באים עליו אבני נגף מאת היצר הרע‪,‬‬ ‫אך מביא שם מקדמונים שהרי‬ ‫במשיכה לריבוי גשמיות ונסיונות‬ ‫הקב"ה 'מלך במשפט יעמיד ארץ'‪,‬‬ ‫קשים ובלבולים שונים‪ ,‬הרי שיתחזק‬ ‫כאשר יש לפניו 'בית דין של מעלה'‬ ‫לברר ולהגביר את 'כיסופו' ו'רצונו'‬ ‫ומלאכים מיימינים ומשמאילים;‬ ‫התקיף לה' ולתורתו‪ ,‬ועי"ז יתאחדו כל‬ ‫ולכך כדי שיכירו וידעו אף הם בגודל‬ ‫האבנים להיות אחד לה' אחד ושמו‬ ‫אמונתו ובטחונו‪ ,‬הוצרך יעקב לומר‬ ‫אחד‪' ,‬אבני שתיה' – שממנו הושתת‬ ‫ולגלות ב'פיו' את בטחונו התקיף‬ ‫ועומד העולם; 'והאבן הזאת אשר‬ ‫ביוצרו ובוראו תדיר; 'לית אנא מוביד‬ ‫שמתי מצבה יהיה 'בית אלקים'' – בית‬ ‫סברי מבראי'!‬ ‫מקדש מעט בכל מקום שהוא‪ ,‬כמ"ש‬ ‫וכן מצינו בשעת קריעת ים סוף‪,‬‬ ‫'ועשו לי מקדש ושכנתי 'בתוכם'' –‬ ‫שהיו קטרוגים גדולים למעלה ש'הללו‬ ‫בתוך כל אחד ואחד‪ ,‬ויזכה לגילוי‬ ‫והללו עובדי עבודה זרה'‪ ,‬וכדי לבטל‬ ‫גדול ש'והנה אנכי עמך ושמרתיך‬ ‫י‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫להגביר את רצונותינו הטובים‪ ,‬ובכח‬ ‫את הקטרוגים‪ ,‬שכל הפמליא של‬ ‫ה'אבן' נזכה לשמירה והמתקה גדולה‬ ‫מעלה יסכימו לניסי קריעת ים סוף‪,‬‬ ‫מכל החיות רעות‪ ,‬ומקליפת לבן וכל‬ ‫הוצרכו ל'גלות' את אמונתם ומסירות‬ ‫פיתויי היצר‪ ,‬ונזכה להגל את האבן –‬ ‫נפשם להשי"ת‪ ,‬כמו שאמר להם‬ ‫הצרות והקשיים – מפי הבאר‪ ,‬ולעבדו‬ ‫השי"ת אז‪' :‬מה תצעק אלי‪ ,‬דבר אל‬ ‫בשמחה ובלבב שלם!‬ ‫בני ישראל ויסעו'!‬ ‫ובזה מפרש את הפסוק 'והיה טרם‬ ‫ויה"ר שיאיר כבר בכל בתי בני‬ ‫יקראו' – 'אני אתה' הרי הוא כבר‬ ‫ישראל אור במושבותם‪ ,‬ונזכה בקרוב‬ ‫שומע ויודע‪ ,‬אך 'עוד הם 'מדברים'‬ ‫ל'יום שכולו שבת וקדושה ומנוחה';‬ ‫– שלכך נצרך ש'ידבר בפה' כדי‬ ‫ונזכה להתחזק תמיד באמונה ובטחון‬ ‫שיהיה 'ואני אשמע'‪ ,‬שמרמז להוא‬ ‫– 'לית אנא מוביד סברי מבראי'‪ ,‬עד‬ ‫ובית דינו כדאיתא; שע"י כח האמונה‬ ‫שנזכה בקרוב שיהיה כבר סוף וקץ‬ ‫והתפילה והמסי"נ‪ ,‬זוכה האדם לבטל‬ ‫לכל צרותינו‪ ,‬תחילה וראש לפדיון‬ ‫כל המקטריגים והמשטינים ולהפך את‬ ‫נפשינו; 'צוה ישועות יעקב'‪ ,‬והאבן‬ ‫הכל לטובה!‬ ‫הזאת יהיה בית אלקים‪ ,‬כיעקב שקראו‬ ‫בית‪ ,‬בבניית בית המקדש השלישי‬ ‫***‬ ‫המכוון כנגד יעקב – שלא יחרב‬ ‫לעולם‪ ,‬בשמחה הגדולה בישועתן של‬ ‫יה"ר שנזכה כבר לישועות 'יעקב'‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬בביאת גוא"צ במהרה בימינו‪,‬‬ ‫וה'אבן' הזאת יהיה בית אלקים‬ ‫ברחמים גדולים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת שאכן נזכה בכל מצב‬ ‫****‬ ‫אי‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫בי‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫גי‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫די‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫וט‬