gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫י״א בכסלו תשפ״ז|שב‪+‬ת קודש| גליון ‪228‬‬ ‫פרש‪+‬ת ויצא‬ ‫משולחן המלך‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫זוהר על הפרשה‬ ‫עמוד ‪8‬‬ ‫שרפי קודש‬ ‫עמוד ‪10‬‬ ‫ההלכה היומית‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫שאלות מבית הדין‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫מדור הילדים‬ ‫עמוד ‪14‬‬ ‫דרכי הרשב״י‬ ‫עמוד ‪15‬‬ ‫העלון טעון גניזה | אין לקרוא במהלך התפילה‬ ‫לקבלת העלון – פרטים בעמוד ‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫זמני ‪+‬השבת‬ ‫הזמני>ם ע"פ >לוח או>ר ה>חיים‬ ‫הילו‪+‬לא‬ ‫ר״ת‬ ‫יציאה‬ ‫שקיעה‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫דצ‪+‬דיקיא‬ ‫‪17:46‬‬ ‫‪17:13‬‬ ‫‪16:42‬‬ ‫‪16:02‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪17:43‬‬ ‫‪17:10‬‬ ‫‪16:39‬‬ ‫‪16:19‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪17:47‬‬ ‫‪17:13‬‬ ‫‪16:43‬‬ ‫‪16:23‬‬ ‫באר שבע‬ ‫פר‬ ‫‪17:42‬‬ ‫‪17:10‬‬ ‫‪16:39‬‬ ‫‪16:19‬‬ ‫תל אביב‬ ‫ִִמְּב‬ ‫'ויצ‬ ‫(‪91‬‬ ‫יום ראשון ‪ -‬י"ב כסלו‬ ‫*כמנהג ירושלים הדלקת נרות ‪ 40‬דקות לפני השקיעה‬ ‫'הוי‬ ‫אב‬ ‫יב‪ .‬רבי שלמה לוריא‪ ,‬המהרש"ל‪ ,‬של"ד | רבי יצחק למפרונטי‪,‬‬ ‫בעל פחד יצחק‪ ,‬תקי"ז | רבי אברהם דב אוירבך מאוורוטש‪,‬‬ ‫וש‬ ‫בעל בת עין‪ ,‬תר"א | רבי חיים מרדכי קאטץ‪ ,‬ראש ישיבת טלז‬ ‫בקליבלנד‪ ,‬תשכ"ה‬ ‫בפ‬ ‫יעק‬ ‫ְוְֹרֹב‬ ‫יום שני ‪ -‬י"ג כסלו‬ ‫הק‬ ‫יג‪ .‬רבינא‪ ,‬רב אבינא בר רב הונא‪ ,‬עורך התלמוד הבבלי‪ ,‬ד'ר"ס |‬ ‫הו‬ ‫רבי דוד שלוש‪ ,‬ראש ישיבה במרקש‪ ,‬תרנ"ג | רבי ישראל טאוב‪,‬‬ ‫בח‬ ‫האדמו"ר הראשון ממודז'יץ‪ ,‬בעל דברי ישראל‪ ,‬תרפ"א | רבי‬ ‫בכ‬ ‫שלום הדאיה‪ ,‬דיין ומקובל מחכמי ירושלים‪ ,‬תש"ה‬ ‫ולמ‬ ‫שב‬ ‫יום שלישי ‪ -‬י"ד כסלו‬ ‫ככ‬ ‫אי‬ ‫יד‪ .‬רבי שמואל פלקנפלד‪ ,‬בעל בית שמואל אחרון‪ ,‬תקס"ז | רבי‬ ‫מנחם נחום פרידמן‪ ,‬האדמו"ר הראשון משטפנשט‪ ,‬תרכ"ט |‬ ‫יש‬ ‫רבי דוד אבוחצירא‪ ,‬רב ומקובל‪ ,‬תר"פ | רבי מרדכי יעקב ברייש‪,‬‬ ‫בעל חלקת יעקב‪ ,‬תשל"ז | רבי נתן גשטטנר‪ ,‬אב"ד קריית אגודת‬ ‫ישראל בבני ברק‪ ,‬תשע"א‬ ‫יום רביעי ‪ -‬ט"ו כסלו‬ ‫טו‪ .‬רבי יהודה הנשיא‪ ,‬חותם המשנה | רבי מרדכי קלעי‪ ,‬פוסק‬ ‫רא‬ ‫וראש ישיבה בשאלוניקי‪ ,‬ת"ז | רבי שמחה בונם סופר‪ ,‬רבה של‬ ‫הת‬ ‫פרשבורג‪ ,‬תרס"ז | רבי שלמה אלבאז‪ ,‬דיין במרקש ובבאר שבע‪,‬‬ ‫הק‬ ‫תש"ע | רבי אשר דויטש‪ ,‬מראשי ישיבת פוניבז'‪ ,‬תשפ"ה‬ ‫את‬ ‫הו‬ ‫שב‬ ‫יום חמישי ‪ -‬ט"ז כסלו‬ ‫טז‪ .‬רבי יעקב מלובלין‪ ,‬רבן של בריסק ולובלין‪ ,‬ת"ד | רבי מנחם‬ ‫כך‬ ‫קאליש‪ ,‬האדמו"ר מאמשינוב‪ ,‬תרע"ח | רבי שאול ידידיה אלעזר‬ ‫בש‬ ‫טאוב‪ ,‬האדמו"ר ממודז'יץ‪ ,‬תש"ח‬ ‫נש‬ ‫הד‬ ‫ומ‬ ‫יום שישי ‪ -‬י"ז כסלו‬ ‫דוא‬ ‫בש‬ ‫יז‪ .‬רבי מאיר פישלס‪ ,‬ראב"ד פראג‪ ,‬תק"ל | רבי יוסף יוזל‬ ‫אח‬ ‫הורוביץ‪ ,‬הסבא מנובהרדוק‪ ,‬תר"פ | רבי שלמה היימן‪ ,‬בעל‬ ‫חידושי רבי שלמה‪ ,‬תש"ה | רבי שלום ברנדר‪ ,‬ראש ישיבת בעלז‬ ‫לפ‬ ‫בירושלים‪ ,‬תש"ס | רבי אהרן חדש‪ ,‬משגיח ישיבת מיר‪ ,‬תשפ"א‬ ‫אי‬ ‫יום שבת ‪ -‬י"ח כסלו‬ ‫יח‪ .‬רבי אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬ד'תתקצ"ח | רבי ברוך ממז'יבוז'‪,‬‬ ‫תקע"ב | רבי דוד בן שמעון‪ ,‬מייסד ועד העדה המערבית‬ ‫בירושלים‪ ,‬תר"ם | רבי לוי יצחק הורוביץ‪ ,‬האדמו"ר מבוסטון‪,‬‬ ‫תש"ע‬ ‫‪3‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פנינים מוסרים ומעשיות השווים לכל נפש‬ ‫הנערכים משולחן המלך מתוך‬ ‫שיעור הדף היומי שנמסר ע"י מרן שליט"א‬ ‫עורך‪ :‬הרב מרדכי ג'נודי הי"ו‬ ‫– בונה את הקיר‪ ,‬עושה טיח ומסיים הכול כמו שצריך‪.‬‬ ‫ניגש אליו בעל הבית‪ ,‬מודה לו מכל הלב‪ ,‬מקיים בו‬ ‫למה אין משכורת חודשית‬ ‫מצוות "ְּבּ יֹומֹו ִִתֵּתּ ן ְׂשָׂכָ רֹו" (דברים כד‪ ,‬טו) ומושיט לו‬ ‫אלף שקלים!‬ ‫משמיים?‬ ‫בצהריים‪ ,‬בסביבות השעה שתיים‪ ,‬הוא נכנס הביתה‬ ‫לריח ארוחת הצהריים המוכנה ואומר לאשתו‪:‬‬ ‫פרשתנו פותחת ביציאתו של יעקב אבינו‪ַ" :‬וַ ֵּיּ ֵצֵ א ַיַ ֲֲעֹקֹב‬ ‫"בבקשה גברת‪ ,‬הנה אלף שקלים!"‪ ,‬ומפריש מהם‬ ‫אשתו עדיין ישנה‪ ,‬והוא בזריזות חותך‪ ,‬מסדר את‬ ‫ִִמְּבּ ֵֵאר ָׁשַׁבַ ע ַוַ ֵּיֶּלֶ ְך ָָח ָָרָנָ ה" (בראשית כח‪ ,‬י)‪ .‬המילה‬ ‫מיד מאה שקלים מעשר צדקה ל'נהר שלום'‪ .‬אחרי‬ ‫השולחן ומכין לה גם חביתה חמה‪ .‬אז הוא מעיר אותה‬ ‫'ויצא' היא ראשי תיבות‪ :‬וירא יעקב צ"א – ומניין צ"א‬ ‫מנוחה קצרה של שעה‪-‬שעתיים הוא שב לבית הכנסת‬ ‫בחיוך‪" :‬בואי נאכל ארוחת בוקר!"‪ .‬היא קמה שמחה‪,‬‬ ‫(‪ )91‬הוא הגימטריה של ייחוד שני השמות הקדושים‬ ‫לתפילה‪ ,‬ללימוד תורה ולעוד שיעור‪ ,‬ובארוחת הערב‬ ‫רואה שהכול מוכן ומסודר‪ ,‬והם אוכלים יחד בשמחה‬ ‫'הוי"ה' ו'אדנ‪-‬י'! יעקב אבינו יוצא עכשיו לדרך לבדו‪,‬‬ ‫הוא מספר לאשתו בהתלהבות איזה חידוש נפלא למד‬ ‫ובנחת‪.‬‬ ‫אבל הוא רואה מול עיניו כל הזמן את קודשא בריך הוא‬ ‫היום‪ .‬אין פה תלות בבנק או במשכורת חודשית –‬ ‫ושכינתיה‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא לעולם לא זז מחיבובו‬ ‫של צדיק‪ .‬איזו זכות אדירה!‬ ‫הכול מגיע ישירות מידו של הקדוש ברוך הוא!‬ ‫'היום אני צריכה אלף‬ ‫בפרשה הקודמת ראינו את הברכה שבירך יצחק את‬ ‫שקלים!'‬ ‫ְׁשַׁמֵּנּי ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫ֹלִהים ִִמ ַּּטל ַַהָּׁש ַַׁמִיִ ם ִּוִמ ַ‬ ‫יעקב‪ְ" :‬וְִיִ ֶּּתן ְלְ ָך ָָה ֱֱא ִ‬ ‫'קח כסף – ואל תפנה אליי!'‬ ‫ְוְֹרֹב ָּדָּגָ ן ְִוְִתיֹרֹׁש" (בראשית כז‪ ,‬כח)‪ .‬מסביר רש"י‬ ‫הקדוש‪ :‬מה זה 'ויתן'? יתן ויחזור ויתן! הקדוש ברוך‬ ‫אצל הרשעים ההנהגה הפוכה לגמרי! על הנחש‬ ‫הוא לא נותן ליהודי משכורת חודשית פעם אחת‬ ‫"ְוְָע ָָפר ֹּתּאַכַ ל ָּכּ ל ְֵיְֵמי ַַחֶּיּיָך" (בראשית‬ ‫הקדמוני נגזר‪ָ :‬‬ ‫בחודש ושלום על ישראל‪ ,‬אלא נותן לו שפע יומי‬ ‫ג‪ ,‬יד)‪ .‬שואלים חכמינו‪ :‬וכי זו קללה?! הרי בכל מקום‬ ‫בכל יום ויום מחדש – בדיוק כמו המן שירד לאבותינו‬ ‫שהנחש זוחל יש לו עפר בשפע! אלא אומר הקדוש‬ ‫במדבר‪ְּ"ּ :‬דַבַ ר יֹום ְּבּ יֹומֹו" (שמות טז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ברוך הוא כביכול‪' :‬אני לא רוצה לראות את הרשע הזה‬ ‫ולמה כל יום אדם צריך לקבל את פרנסתו מחדש? כדי‬ ‫ולא רוצה לשמוע ממנו! קח פרנסה לשנה‪ ,‬לשנתיים‪,‬‬ ‫שבכל יום יבקש מאבא שבשמיים ויישאר קשור אליו!‬ ‫לשלוש – רק אל תפנה אליי!'‪ .‬כך נהג הקדוש ברוך הוא‬ ‫גם עם עשיו הרשע‪ ,‬שלא רצה שום קשר איתו‪ .‬אבל‬ ‫עונג שב‪+‬ת‬ ‫ככה זה עובד‪ :‬כמו אדם שנזקק למלך בכל יום ונמצא‬ ‫איתו בקשר רצוף‪ ,‬כך הקדוש ברוך הוא זיכה את עם‬ ‫עם ישראל? כל יום השפעה חדשה וברכה חדשה!‬ ‫ישראל במתנה נפלאה – להיות קשורים לבורא עולם‬ ‫יהודי מבקש בכל יום רפואה‪ ,‬ישועה‪ ,‬תורה‪ ,‬שכל‬ ‫בכל יום ובכל רגע!‬ ‫והבנה – וכך הוא נשאר דבוק תמיד באביו שבשמיים‪.‬‬ ‫למה חיכה עשיו לימי האבל?‬ ‫למה התרנגול מרים את‬ ‫הראש?‬ ‫עשיו הרשע חיכה שישים ושלוש שנים לברכות‪,‬‬ ‫ראיתם פעם ציפור או תרנגול איך הם אוכלים?‬ ‫וכשבא יעקב אבינו ונטל אותן כדין‪ ,‬חרק עשיו שיניים‬ ‫בסיום הארוחה הוא אומר לה‪" :‬גברת‪ ,‬נברך ברכת‬ ‫התרנגול מוריד את הראש לאדמה‪ ,‬מנקר גרגיר מן‬ ‫ואמר‪ִ" :‬יִ ְקְְרְ בּו ְֵיְֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָאִבִ י ְַוְַא ַַהְרְָגָ ה ֶֶאת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי"‬ ‫המזון בכוונה!"‪ ,‬ואחר כך מבקש ממנה‪" :‬תברכי אותי‪,‬‬ ‫הקרקע‪ ,‬ובשביל לבלוע אותו פנימה – הוא מרים מיד‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬מא)‪ .‬ותמוה הדבר‪ :‬למה חיכה עשיו‬ ‫אני יוצא להביא פרנסה היום‪ .‬כמה כסף את צריכה‬ ‫את הראש למעלה! מוריד‪ ,‬לוקח‪ ,‬ומרים למעלה‪ .‬למה‬ ‫עד שיצחק אבינו ייפטר? וכי עשיו באמת התבייש‬ ‫היום?"‪ .‬עונה לו אשתו‪" :‬היום אני צריכה אלף שקלים‪,‬‬ ‫הוא מרים את הראש בכל פעם? כדי להודות לאביו‬ ‫מאביו?! הרי הוא צפצף על כולם!‬ ‫בעלי"‪ .‬אומר לה‪" :‬אין בעיה‪ ,‬תברכי אותי ונביא אותם!"‪.‬‬ ‫שבשמיים! אפילו ילד קטן שנותנים לו סוכרייה‪ ,‬מרים‬ ‫אלא עשיו הכיר היטב את סוד הברכה ששמע מאביו‪:‬‬ ‫הוא נושא עיניים לשמיים ומתפלל‪" :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫מיד את הראש להסתכל מי נתן לו‪.‬‬ ‫אֶרָך" (בראשית‬ ‫ָּתִּריד ָּוָפ ַַרְקְָּתּ ֻֻעּלֹו ֵֵמ ַַעל ַצַ ָּוּ ֶ‬ ‫ַּכֲּאֶׁשׁ ר ִ‬ ‫"ְוְָהָיָ ה ֲ‬ ‫ָ‬ ‫אני צריך פרנסה מידך הרחבה והמלאה! היום אני צריך‬ ‫כך בדיוק חי יהודי מאמין! הוא קם בבוקר ואומר‬ ‫כז‪ ,‬מ) – רק אם יעקב מרפה מן התורה‪ ,‬עשיו מסוגל‬ ‫אלף שקלים‪ .‬מחר השם יעזור – היום אני צריך אלף!"‪.‬‬ ‫בשמחה‪' :‬מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי‬ ‫לשלוט בו! עשה עשיו חשבון פשוט‪ :‬כשיצחק ייפטר‬ ‫וכאילו מכריזים לו מן השמיים‪' :‬אין בעיה‪ ,‬תקבל!'‪.‬‬ ‫נשמתי בחמלה‪ ,‬רבה אמונתך'‪ .‬הוא מניח בצד את כל‬ ‫מן העולם‪ ,‬יעקב ישב שבעה ויהיה אונן ואבל‪ ,‬ואבל הרי‬ ‫הוא יוצא מן הבית‪ ,‬ומיד פוגש אותו חבר ואומר לו‪:‬‬ ‫הדאגות ובוטח בבורא עולם‪ :‬מאיפה תבוא הרפואה‬ ‫אסור בלימוד תורה (מועד קטן טו‪ ,‬א) – ואז תוסר ממנו‬ ‫"תשמע‪ ,‬יש לי עבודה בשבילך – אני צריך שתבנה‬ ‫ומאיפה תבוא הפרנסה? מאת המלך! אז מה אתה‬ ‫הגנת התורה ואוכל לפגוע בו!‬ ‫לי איזה קיר בבית‪ ,‬איזה כותל"‪ .‬שואל אותו היהודי‪:‬‬ ‫דואג?! הוא הולך לבית הכנסת‪ ,‬מתפלל מילה במילה‬ ‫הקשה על כך הרבי מגור קושיה עצומה‪ :‬הרי גם בימי‬ ‫"אשתי ביקשה ממני היום אלף שקלים‪ ,‬יש בעבודה‬ ‫בשמחה‪ ,‬לומד 'חוק לישראל' ומשתתף בשיעור תורה‪.‬‬ ‫אבלו מותר לאדם ללמוד הלכות אבלות ואת מסכת‬ ‫הזאת אלף שקלים?"‪ .‬עונה לו החבר‪" :‬תקבל אלף‬ ‫אחרי התפילה והלימוד הוא חוזר הביתה מוקדם‪ ,‬עוד‬ ‫'מועד קטן'‪ ,‬ואם כן יעקב אבינו עדיין ימשיך ללמוד‬ ‫שקלים‪ ,‬בוא תעשה!"‪ .‬הוא ניגש למלאכה‪ ,‬והשם‬ ‫לפני השעה שבע בבוקר כש'נץ החמה' מוקדם‪ ,‬ומביא‬ ‫הרבי‬ ‫תורה גם באבלו! אלא מתרץ‬ ‫שולח ברכה במעשי ידיו בזכות התורה שלמד בבוקר‬ ‫איתו בדרך גבינה‪ ,‬שמן זית‪ ,‬זעתר‪ ,‬עגבניות וזיתים‪.‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪4‬‬ ‫ציוו‬ ‫אע‬ ‫הסוד שמסתתר בצלחת‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫חש‬ ‫המרק‪...‬‬ ‫את‬ ‫אל‬ ‫כשיצא יעקב אבינו לדרכו‪ ,‬בירכה אותו אמו רבקה‬ ‫את‬ ‫ְׁשָׁמְרְ ָך ְּבּ ָכָ ל ְּּד ָָרֶכֶ יָך"‬ ‫ְלְָאָכָ יו ְיְַצַ ֶּוּ ה ָּלּ ְך ִלִ ָ‬ ‫בפסוק‪ִּ" :‬כּי ַַמ ָ‬ ‫מגור יסוד אדיר‪ :‬כאשר אדם לומד תורה מתוך‬ ‫בגד‬ ‫(תהלים צא‪ ,‬יא)‪ .‬דעו לכם שכאשר אדם יוצא לדרך‪,‬‬ ‫שמחה – התורה מגינה עליו הגנה שלמה‪ ,‬אבל‬ ‫של‬ ‫יש שם קדוש שמלווה אותו ושומר עליו‪ ,‬והוא רמוז‬ ‫לימוד מתוך צער ואבל אינו מגן באותה מידה! וזהו‬ ‫"ת‬ ‫בסופי התיבות של המילים‪ :‬כי מלאכיו יצוה לך – השם‬ ‫ְמְָר ֶֶתָך ְּכּ מֹוֵצֵ א ָׁשָׁלָ ל‬ ‫שאמר דוד המלך‪ָׂ" :‬שׂׂש ָָאֹנִֹכִ י ַַעל ִִא ָ‬ ‫ָָרב" (תהלים קיט‪ ,‬קסב) – השמחה בדברי תורה היא‬ ‫אל‬ ‫הקדוש 'יוה"ך'! גם התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי‬ ‫הנותנת לתורה את כוח ההגנה שלה!‬ ‫לו‬ ‫וחבריו‪ ,‬כשהיו הולכים ביערות ובשדות לסדר את‬ ‫"ְוְַה ַּּמְׂשִּׂכִּלִ ים‬ ‫סודות ספר ה'זוהר'‪ ,‬היו פותחים בפסוק‪ַ :‬‬ ‫תשימו לב לדבר פלאי שיש רק בפרשת ויצא‪ :‬בכל‬ ‫נכנ‬ ‫מת‬ ‫ַיַ ְִזְִהרּו ְּכּ ֹז ַַֹהר ָָה ָָר ִִק ַיַע" (דניאל יב‪ ,‬ג)‪ ,‬שראשי התיבות שלו‬ ‫הפרשה כולה אין אפילו פרשייה אחת פתוחה או‬ ‫סתומה – כולה כתובה בספר התורה ברצף אחד‬ ‫מכתבים בלי מתנות בבית‬ ‫ויגע‬ ‫של‬ ‫(והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע) מרכיבים אף הם את‬ ‫אותיות השם הקדוש הזה לשמירה בדרך!‬ ‫מתחילתה ועד סופה! מבאר ה'שפת אמת' הקדוש‬ ‫לבן‬ ‫יעק‬ ‫שהסיבה לכך היא שיעקב אבינו הלך בדרכו באמונה‬ ‫גם בהלכה מצאנו רמז נפלא לשם הזה בכלל הידוע‪:‬‬ ‫פשוטה ותמימה‪ ,‬ברצף אחד‪ ,‬בלי לעצור ולשאול‬ ‫רבקה אמנו קוראת ליעקב ואומרת לו‪" :‬תשמע בני‪,‬‬ ‫לבש‬ ‫"ָיָ ִִחיד ְוְ ַַרִּבּים ֲֲהָלָ ָכָ ה ְּכּ ַַרִּבּים" (ברכות ט‪ ,‬א)‪ ,‬שראשי‬ ‫קושיות ובלי לנסות להבין חשבונות שמיים‪ .‬מול עשיו‪,‬‬ ‫עשיו אחיך מתנחם לך להורגך! אל תחכה רגע אחד –‬ ‫התיבות שלו הם שוב 'יוה"ך'‪ .‬ואפילו במנהגי חצרות‬ ‫מול לבן‪ ,‬במעשה דינה ובמכירת יוסף – הוא המשיך‬ ‫צא מיד אל לבן אחי לחרן‪ ,‬להקים בית נאמן ולהעמיד‬ ‫אמ‬ ‫הצדיקים – כאשר אדמו"ר יוצא לדרך‪ ,‬מגישים לו‬ ‫לצעוד בדרכי השם מתוך ידיעה ברורה שהכול לטובה!‬ ‫את זרע ישראל‪ ,‬ושם כבר מזומנות לך נשים צדקניות"‪.‬‬ ‫הש‬ ‫לשתות מרק חם שביידיש נקרא 'יֹוְהְ ְך'‪ ,‬כדי לרמוז על‬ ‫כידוע‪ ,‬באותה שעה שנולדו התאומים יעקב ועשיו‪,‬‬ ‫ללכ‬ ‫השם הקדוש שמלווה ושומר את ההולכים בדרכים!‬ ‫נולדו ללבן שתי תאומות – לאה ורחל‪ .‬יצחק אבינו‬ ‫של‬ ‫לא‬ ‫וגם בפסוק הפותח את פרשתנו – "ַוַ ֵּיּ ֵצֵ א ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמְּבּ ֵֵאר‬ ‫'אבא‪ ,‬על אבא לא שואלים!'‬ ‫נהג לשלוח להן מכתבים ומתנות כדי לחנך אותן לדרך‬ ‫ָׁשַׁבַ ע ַוַ ֵּיֶּלֶ ְך ָָח ָָרָנָ ה" (בראשית כח‪ ,‬י) – טמון השם הזה‬ ‫ארץ‪ ,‬כפי שנהג אברהם אבינו בזמנו‪ .‬ומה עשו בתואל‬ ‫אר‬ ‫ממש! לכאורה היה מספיק לכתוב בקיצור 'ויצא יעקב‬ ‫מספרים על בנו הקטן של אדמו"ר גדול‪ ,‬שבליל הסדר‬ ‫ולבן הרמאים? את הכסף והמתנות לקחו לעצמם‪,‬‬ ‫של‬ ‫מבאר שבע לחרן'‪ ,‬למה נכתב 'וילך חרנה'? אם ניקח‬ ‫ולבנות מסרו רק את המכתבים!‬ ‫ישב מול אביו בשתיקה‪ .‬אביו האדמו"ר המתין שהילד‬ ‫בת‬ ‫את האותיות הנוספות מעבר לאות ל' של 'לחרן' –‬ ‫תראו את ההבדל בין האבות הקדושים‪ :‬אצל יצחק‬ ‫ישאל את ארבע הקושיות של 'מה נשתנה'‪ ,‬אבל הילד‬ ‫את‬ ‫האותיות ו'‪ ,‬י'‪ ,‬כ' מתוך תיבת 'וילך'‪ ,‬והאות ה' שבסוף‬ ‫אבינו הגיע הזיווג עד פתח ביתו על ידי אליעזר עבדו‪,‬‬ ‫שותק! שאל אותו אביו בתמיהה‪" :‬בני‪ ,‬מה קרה לך?‬ ‫ֵֵעָׂשׂו‬ ‫תיבת 'חרנה' – נקבל בדיוק את ארבע האותיות 'יוה"ך'!‬ ‫ואילו יעקב אבינו נדרש לרדת בעצמו אל חרן – אל‬ ‫הלילה ליל הסדר‪ ,‬צריך לשאול שאלות!"‪ .‬הביט בו‬ ‫ובכ‬ ‫ורבותינו גילו שלסכין של הקדוש ברוך הוא יש שש‬ ‫עומק הקליפות – כדי להוציא משם את זיווגו‪ .‬לפעמים‬ ‫הילד בתמימות וענה‪" :‬אבא‪ ,‬על אבא לא שואלים‬ ‫עשרה פיות (י"ו בגימטריה‪ ,‬כנגד האותיות י"ו שבשם‬ ‫שאלות‪ ...‬מה שאבא עושה – הכול בסדר!"‪ .‬אוי‪,‬‬ ‫אדם מוכרח לטרוח ולרדת למטה כדי לזכות בזיווג‬ ‫יוה"ך)‪ ,‬שבהן עתיד הקדוש ברוך הוא להיפרע בקרוב‬ ‫כמה שמח הרבי מתשובתו המתוקה!‬ ‫שנגזר לו מן השמיים!‬ ‫מן הרשעים ולהכות בהם!‬ ‫למה הדבר דומה? לאדם שהדוור מביא לו מעטפה‬ ‫בדואר‪ ,‬ובתוכה המחאה על סך מאתיים אלף שקלים‬ ‫הפרשה היחידה שנכתבה בלי‬ ‫נחז‬ ‫הפרש המסתורי על שפת‬ ‫במתנה! למי הוא יודה – האם יתחיל לנשק את הידיים‬ ‫הפסקה‬ ‫ָָח ָָר‬ ‫הת‬ ‫הנהר‬ ‫של הדוור?! הרי הדוור הוא רק שליח‪ ,‬לא הוא נתן את‬ ‫הכסף! ולהפך‪ ,‬חלילה‪ ,‬אם הדוור מוסר לאדם הזמנה‬ ‫בספר 'מגלה עמוקות' מבואר רמז נוסף בתיבת 'ויצא'‬ ‫יעק‬ ‫כשיצא יעקב אבינו מבית אביו‪ ,‬הוא לא יצא כעני‪,‬‬ ‫לבית משפט – האם יכעס על הדוור ויקלל אותו?! ודאי‬ ‫– ראשי תיבות‪ :‬וירא יעקב צורת א'‪ ,‬שיעקב ראה תמיד‬ ‫עוש‬ ‫אלא יצחק אבינו צייד אותו בגלימה מאירה‪ ,‬כתר על‬ ‫שלא‪ ,‬הדוור רק מוסר את המעטפה! כך בדיוק בעולם‬ ‫מול עיניו את אלופו של עולם! בתוך כל התהפוכות‬ ‫זיוו‬ ‫ראשו‪ ,‬מרכבה מפוארת כמו 'קאדילק'‪ ,‬משרתים‪ ,‬כסף‬ ‫הזה‪ :‬כל האנשים וכל המאורעות אינם אלא שליחים‬ ‫"ִׁשִּׁוּיִתי ה' ְלְֶנֶ ְגְִּדּי ָָת ִִמיד"‬ ‫ִ‬ ‫והצרות חי יעקב אבינו בבחינת‬ ‫ומרגליות – כיאה לבן מלכים היוצא לשאת אישה‪.‬‬ ‫של עילת העילות וסיבת הסיבות‪ ,‬ובין אם באה לאדם‬ ‫(תהלים טז‪ ,‬ח)‪ ,‬בידיעה מוחלטת שהקדוש ברוך‬ ‫ותר‬ ‫והנה באמצע הדרך חוסם אותו אליפז בן עשיו‪ ,‬ממש‬ ‫טובה ובין אם בא עליו ניסיון – הכול נשלח מלמעלה‬ ‫הוא משגיח‪ ,‬מוביל‪ ,‬מוריד ומעלה‪ ,‬ולכן צעד אל חרן‬ ‫‪182‬‬ ‫כמו אנשי העולם התחתון! אומר לו אליפז‪" :‬אבא שלי‬ ‫לטובתו הנצחית‪.‬‬ ‫בביטחון גמור‪.‬‬ ‫‪+‬תיקון הנפטרים‬ ‫_למסירת שמות _לתיקון הנפטרים‬ ‫הנערך בכ_ל ערב ראש חודש‬ ‫שלוחה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪03.5520004‬‬ ‫‪5‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫ציווה עליי להרוג אותך‪ ,‬אבל אני מתבייש ממך ולא‬ ‫אעשה דבר כזה"‪ .‬אמר לו יעקב‪" :‬אמרו חכמים‪' :‬עני‬ ‫חשוב כמת' (נדרים סד‪ ,‬ב) – קח את כל מה שיש לי‪:‬‬ ‫את הכסף‪ ,‬המרגליות‪ ,‬העגלות והמשרתים!"‪ .‬אבל‬ ‫אליפז לא הסתפק בזה‪" :‬אני רוצה גם את הכתר וגם‬ ‫כש'אוי' הופך ל'טוב'‬ ‫את הגלימה!"‪ ,‬ולקח ממנו הכול עד שהותיר אותו ללא‬ ‫בגימטריה אחת‬ ‫בגדים כלל‪ .‬לפני שהלך שאל אליפז‪" :‬ומה אגיד לאבא‬ ‫שלי כשישאל איפה הראש שלך?"‪ .‬ענה לו יעקב‪:‬‬ ‫"תאמר לו שנלחמת עם אריה והוא טרף את הראש!"‪.‬‬ ‫באמת כל מה שעובר על האדם הוא לטובה גמורה‪.‬‬ ‫מביא ה'בן איש חי' בשם 'סדר עולם' שרחל ולאה היו‬ ‫אליפז הסתלק‪ ,‬ויעקב נותר בודד וחסר כול‪ .‬מיד חולל‬ ‫תאומות‪ ,‬כשם שיעקב ועשיו היו תאומים‪ .‬רחל אמנו‬ ‫שבע' עולה ‪ .575‬אם ניקח את 'באר שבע' (‪ )575‬ונפחית‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא נס וברא לידו נהר מים‪ ,‬ויעקב‬ ‫נסתלקה בגיל שלושים ושבע‪ ,‬ולאה אמנו בגיל ארבעים‬ ‫נכנס לתוך המים להסתתר‪ .‬באותו רגע שלח לו הבורא‬ ‫ממנה את 'יעקב' שיצא ממנה (‪ ,)182‬נקבל בדיוק ‪393‬‬ ‫מתנה מופלאה‪ :‬פרש רכוב על סוס הגיע למקום עייף‬ ‫וארבע – נמצא שלאה האריכה ימים שבע שנים יותר‬ ‫מרחל! כמה זמנים קשים עברו על לאה בצעירותה‪:‬‬ ‫– שהוא בדיוק הגימטריה של "פנה הודה זיוה הדרה"‬ ‫ויגע‪ ,‬עצר את סוסו‪ ,‬פשט את בגדיו ואת כובע הפרשים‬ ‫הבריות היו אומרים "הגדולה לגדול והקטנה לקטן"‪,‬‬ ‫(‪ !)393‬פלא פלאות של דיוק בתורת האמת!‬ ‫שלו על השפה ונכנס להתרחץ – ומת בתוך המים! הבין‬ ‫והיא הייתה בוכה ומתחננת בלי הרף שלא תיפול‬ ‫יעקב אבינו שזוהי הצלה מן השמיים‪ ,‬יצא מן הנהר‪,‬‬ ‫בגורלו של עשיו הרשע!‬ ‫איפה מחביאים את‬ ‫לבש את בגדי הפרש וחבש את כובעו‪ ,‬עלה על הסוס‬ ‫והמשיך בדרכו‪.‬‬ ‫בזכות מה ניצלה וזכתה להעמיד רוב שבטי קה? בזכות‬ ‫התפילות שלה ובזכות אור התורה! במדרש מובא‬ ‫היהלומים היקרים?‬ ‫אמר יעקב לעצמו‪' :‬אחרי שנעשה לי נס כזה מן‬ ‫שהיה ללאה אמנו טס של זהב ועליו חקוק הפסוק‬ ‫השמיים‪ ,‬איני יכול לרדת מיד לבית לבן – אני חייב‬ ‫ְקְִהַּלּ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב"‪ ,‬והיא הייתה‬ ‫מֹוָר ָׁׁשה ִ‬ ‫"ּתֹוָרה ִצִ ָּוּ ה ָלָ נּו ֹמֶֹׁשׁ ה ָ‬ ‫ָ‬ ‫ממשיכה התורה ומספרת‪ַ" :‬וַ ִּיְּפְ ַּגּע ַּבָּּמּקֹום ַוַ ָּיֶּלֶ ן ָׁׁשם ִּכּי‬ ‫ללכת קודם ללמוד תורה!'‪ .‬הוא עבר ליד בית מדרשם‬ ‫הוגה בתורה תמיד ואור גדול האיר עליה‪ .‬ודעו לכם רמז‬ ‫ֹׁשָׁתיו ַוַ ִּיְּׁשַּׁכּ ב‬ ‫ְמְַר ֲֲא ָ‬ ‫ֶּׁשֶׁמׁש ַוַ ִּיַּּקּ ח ֵֵמ ַַאְבְֵנֵ י ַַהָּמּקֹום ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ַ‬ ‫ָבָ א ַַה ֶ‬ ‫של 'שם ועבר'‪ ,‬וכשיעקב אבינו רואה בית מדרש הוא‬ ‫מתוק מדבש‪ :‬המילה "אֹוי" עולה בגימטריה ‪ ,17‬אבל‬ ‫ַּבָּּמּקֹום ַַההּוא" (בראשית כח‪ ,‬יא)‪ .‬במשך ארבע עשרה‬ ‫לא מסוגל לעזוב אותו! וכך אמרו חכמינו (מגילה יז‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫גם המילה "טֹוב" עולה בגימטריה ‪ !17‬לפעמים אדם‬ ‫השנים בבית מדרשם של שם ועבר לא שכב יעקב‬ ‫ארבע עשרה שנים תמימות ישב יעקב בבית המדרש‬ ‫זועק בתוך הניסיון "אוי!"‪ ,‬ואינו יודע שבתוך ה'אוי' הזה‬ ‫של שם ועבר ולא שכב לישון על מיטה מרוב שקידתו‬ ‫לישון אפילו על הרצפה! אבל כשהגיע אל הר המוריה‬ ‫עצמו מסתתר ה'טוב' הגדול ביותר שייתגלה לו בקרוב!‬ ‫בתורה! ולמה דווקא ארבע עשרה שנים? כדי לשבור‬ ‫– מקום השכינה – אמר הקדוש ברוך הוא‪' :‬צדיק זה בא‬ ‫"ַהֹּקּל קֹול ַיַ ֲֲעֹקֹב ְַוְַה ַָּיַּדִיִ ם ְֵיְֵדי‬ ‫את כוחו של עשיו‪ ,‬שנאמר‪ַ :‬‬ ‫לבית מלוני ולא יישן?! ודאי שאתן לו לישון!'‪.‬‬ ‫ֵֵעָׂשׂו" (בראשית כז‪ ,‬כב) – 'יד' בגימטריה ארבע עשרה‪,‬‬ ‫לאן נעלמו התפוחים של‬ ‫איך שהגיע יעקב אל המקום‪ ,‬פנתה אליו אבן השתייה‬ ‫ובכוח ארבע עשרה שנות התורה הכניע יעקב את ידו‬ ‫האורחים?!‬ ‫ואמרה לו‪" :‬אני מחכה לך מיום שנברא העולם‬ ‫של עשיו והעמיד את י"ב השבטים הקדושים!‬ ‫שתבוא!"‪ .‬שאל אותה יעקב‪" :‬מה לך איתי?"‪ .‬ענתה‬ ‫ֹׁשָׁתיו"‬ ‫ְמְַר ֲֲא ָ‬ ‫כתוב בפסוק‪ַ" :‬וַ ִּיַּּקּ ח ֵֵמ ַַאְבְֵנֵ י ַַהָּמּקֹום ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ַ‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יא)‪ .‬רבנו האר"י ז"ל מגלה שאבני המקום‬ ‫לו אבן השתייה‪" :‬ממני הושתת העולם‪ ,‬וממך יושתת‬ ‫וייצא מי שמחזיק את העולם – שנים עשר שבטי‬ ‫כשהצדיק יוצא מן העיר‪...‬‬ ‫רומזות לרחל ולאה‪ ,‬שיעקב שם אותן מראשותיו כרמז‬ ‫ישראל!"‪ .‬ובאותה שעה גילתה לו השכינה הקדושה‬ ‫לנשים הצדקניות שיישא‪ .‬ועל דרך הפשט‪ ,‬יעקב לקח‬ ‫נחזור אל פסוק הפתיחה‪ַ" :‬וַ ֵּיּ ֵצֵ א ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמְּבּ ֵֵאר ָׁשַׁבַ ע ַוַ ֵּיֶּלֶ ְך‬ ‫את סוד ירידתו לחרן‪" :‬עכשיו אתה יורד אל לבן‬ ‫מאבני המזבח והקיף בהן את ראשו בלבד‪ .‬ולמה שמר‬ ‫ָָח ָָרָנָ ה" (בראשית כח‪ ,‬י)‪ .‬שואל רש"י‪ :‬למה הזכירה‬ ‫הארמי‪ ,‬אל מקום הקליפות והטומאה הנוראה ביותר‪.‬‬ ‫התורה את יציאתו מבאר שבע‪ ,‬ולא הסתפקה ב'וילך‬ ‫דווקא על הראש מפני חיות רעות‪ ,‬וכי את הגוף חיות‬ ‫ואיפה מחביאים יהלומים יקרים שלא ייגנבו? בתוך‬ ‫רעות לא יכולות לטרוף?! אלא יעקב אבינו חשש מן‬ ‫יעקב חרנה'? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום‬ ‫המשפט שהוציא מפיו קודם לכן לאליפז! כשאליפז‬ ‫פח האשפה! שם‪ ,‬בתוך עומק הקליפה‪ ,‬חבויות נשמות‬ ‫עושה רושם! כל זמן שהצדיק בעיר – הוא הודה‪ ,‬הוא‬ ‫שאל אותו מה יאמר לעשיו על ראשו של יעקב‪ ,‬השיב‬ ‫קדושות וטהורות כדי שהסטרא אחרא לא תיגע בהן!‬ ‫זיווה והוא הדרה; יצא משם – פנה הודה‪ ,‬פנה זיווה‪ ,‬פנה‬ ‫לו יעקב‪" :‬תגיד לו שאכל אותו אריה" – ועכשיו פחד‬ ‫בשביל להוציא את היהלומים הללו אתה יורד לחרן‬ ‫הדרה!‬ ‫יעקב שמא 'ברית כרותה לשפתיים'‪ ,‬ולכן הגן בחומה‬ ‫– אבל קודם כול תישן כאן בבית מלוני ותקבל כוח‬ ‫ותראו כאן חשבון גימטריה מדהים‪ :‬השם 'יעקב' עולה‬ ‫של אבנים דווקא על ראשו!‬ ‫והארה מן הקדושה!"‪.‬‬ ‫‪( 182‬י' זה ‪ ,10‬ע' זה ‪ ,70‬ק' זה ‪ ,100‬ב' זה ‪ ,)2‬ואילו 'באר‬ ‫באפשרותך להיות משותפיו של מו״ר הרב בניהו שליט״א‪ ,‬בתרומת ‪ ₪ 500‬חד פעמי‪ ,‬ואברכי‬ ‫המוסדות ילמדו להצלחתכם‪ ,‬שלט זה מודבק בפתחים של כל בתי המדרש של המוסדות הקדושים‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪6‬‬ ‫"ֹּכִּחי ְֵוְֵראִׁשׁית אֹוִנִ י" (בראשית‬ ‫שאמר על ראובן בכורו ִ‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫מט‪ ,‬ג)!'‪ .‬התקנאו בו המלאכים וביקשו לפגוע בקדושתו –‬ ‫"ְוְִהֵּנּ ה ה' ִנִ ָּצּ ב ָָעָלָ יו" (בראשית כח‪ ,‬יג)‪ ,‬הקדוש‬ ‫מיד נאמר‪ִ :‬‬ ‫ברוך הוא בכבודו ובעצמו ניצב לשמור על יעקב בשנתו!‬ ‫בב‬ ‫צדיק באמונתו יחיה‬ ‫ְמְַר‬ ‫ַ‬ ‫"ָאֵכֵ ן ֵיֵ ׁש ה' ַּבָּּמּקֹום‬ ‫כשהתעורר יעקב קרא בהתרגשות‪ָ :‬‬ ‫דיבורים קדושים בענייני "אמונה"‬ ‫(ב‬ ‫ַַהֶּזּ ה ְָוְָאֹנִֹכִ י ֹלא ָיָ ָָדְעְִּתּי" (בראשית כח‪ ,‬טז)‪ .‬תראו איזה פלא‬ ‫מאת הרב יוסף עבדלחק שליט"א‬ ‫שמ‬ ‫טמון במילים הללו‪ָ'ָ :‬אֵכֵ ן' הוא ראשי תיבות אריה‪ ,‬כרוב‪,‬‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫הש‬ ‫נשר – שלוש החיות שבמרכבה; ו ָ'ָאֹנִֹכִ י' הוא ראשי תיבות‬ ‫אריה‪ ,‬נשר‪ ,‬כרוב‪ ,‬יעקב! אומר יעקב בענוותנותו‪' :‬לא‬ ‫מג‬ ‫ידעתי שגם הדמות שלי חקוקה למעלה בכיסא הכבוד!'‪.‬‬ ‫באותו לילה התחולל נס‪ :‬כל אחת מן האבנים אמרה‬ ‫ממ‬ ‫"עליי יניח צדיק ראשו!"‪ ,‬מיד חיבר אותן הקדוש ברוך‬ ‫ובא‬ ‫וכידוע‪ ,‬כשיצא יעקב לחרן חלף תחילה על פני המקום‬ ‫בלי לשים לב‪ ,‬ואחר כך תפס את עצמו‪' :‬איך עברתי‬ ‫הוא ונעשו כולן לאבן אחת! על זה מספרים מעשה‬ ‫הש‬ ‫נפלא מילדותו של הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל‪ :‬פעם‬ ‫מן‬ ‫במקום שהתפללו בו אבותיי ולא התפללתי?!' – מיד שב‬ ‫"ויצא יעקב"‬ ‫קנה אביו תפוחים משובחים לכבוד אורחים חשובים‪,‬‬ ‫ְלְַבַ‬ ‫לאחוריו‪ ,‬ובשכר הצעד הזה קפצה לו הארץ והגיע בן‪-‬רגע‬ ‫כותב בעל המגלה עמוקות ראשי תיבות של‬ ‫החביא אותם בארון והזהיר‪" :‬שמע יונתן‪ ,‬התפוחים‬ ‫שח‬ ‫"ויצא" זה וירא יעקב צורת אלף‪ ,‬התורה‬ ‫לבית אל!‬ ‫האלה שמורים לאורחים!"‪ .‬ביקש הילד‪" :‬אבא‪ ,‬תן לי רק‬ ‫באה ללמדנו איך יעקב אבינו עבר את כל‬ ‫וה‬ ‫תפוח אחד!"‪ .‬לאחר זמן גילה הילד את המחבוא‪ ,‬לקח‬ ‫הניסיונות שהיו לו מצאתו מאביו שיצא‬ ‫לימ‬ ‫תפוח אחד‪ ...‬ועוד אחד‪ ...‬עד שנותר שם תפוח בודד!‬ ‫"ֶׁשֶׁמ‬ ‫שעתיים נסיעה בשביל חלות‬ ‫כשפתח אביו את הארון נזעק‪" :‬יונתן‪ ,‬ביישת אותי! מה‬ ‫למסע שלם של ניסיונות איך הוא עבר את‬ ‫הכול‪ ,‬אינו אלא על יד שהיה תמיד רואה‬ ‫לא‬ ‫לשבת‪...‬‬ ‫אגיש עכשיו לאורחים?!"‪ .‬ענה לו יונתן הפיקח בעיניים‬ ‫בורקות‪" :‬אבא‪ ,‬אני אכלתי רק תפוח אחד!"‪ .‬תמה האב‪:‬‬ ‫מולו צורת אלף היינו אלופו של עולם‪ ,‬אשר‬ ‫בידיו הכול והוא מנהל את הכול‪ ,‬וזה מה‬ ‫"אז איפה כל שאר התפוחים?!"‪ .‬השיב לו הילד‪" :‬כל‬ ‫שהתורה באה ללמדנו איך כל יהודי בעם‬ ‫תראו מה עושה צעד אחד של מסירות נפש בדור‬ ‫תפוח ותפוח צעק 'עליי יניח הצדיק ראשו!' – וכל‬ ‫ישראל ידע להתמודד אם הניסיונות בצורה‬ ‫שלנו! מעשה ביהודי בארצות הברית שהתגורר בעיירה‬ ‫טובה אינו אלא על ידי שהיה שגור בפיו שם‬ ‫התפוחים התאחדו ונעשו תפוח אחד!"‪ .‬והעיקר שלנו‬ ‫השם‪ ,‬והיה מקיים "שיוותי ה' נגדי תמיד"‬ ‫מרוחקת שכולה גויים‪ ,‬ללא קהילה וללא בית כנסת‪ ,‬עד‬ ‫בעבודת השם‪ :‬לשמור מכל משמר על הראש שלנו מפני‬ ‫שזה מטרת התורה ללמדנו איך לעבור את‬ ‫שילדיו כמעט לא ידעו מאומה על יהדותם‪ .‬יום אחד‬ ‫השקפות רעות!‬ ‫ניסיונות החיים בצורה טובה‪ ,‬וזה המלחמה‬ ‫לפ‬ ‫תפס האב את עצמו ואמר‪' :‬אם לא אכניס עכשיו שבת‬ ‫של השטן איך לבלבל לעם ישראל את‬ ‫ּוְׁשָׁמ‬ ‫האמונה בהשם יתברך‪ ,‬וזה מה שנקרא‬ ‫ּוֶבֶ ֶג‬ ‫הביתה – הילדים שלי יתבוללו חלילה!'‪ .‬הוא לא ידע‬ ‫הדמות שחקוקה למעלה‬ ‫שבוע הבא על המלחמה שהיה ליעקב אם‬ ‫שיע‬ ‫הפ‬ ‫הלכות שבת‪ ,‬אלא רק שני דברים‪ :‬שמדליקים נרות שבת‬ ‫ושבוצעים על חלות בקידוש!‬ ‫בכיסא הכבוד‬ ‫שרו של עשו‪ ,‬וכתוב ויגע בכף ירך יעקב‪,‬‬ ‫אומר החתם סופר זיע"א בכף גימטרייה‬ ‫יהו‬ ‫ביום שישי בבוקר נכנס לרכבו המפואר כדי לנסוע‬ ‫אמונה היינו כל מה שניסה להחליש ליעקב‬ ‫"ְוְִהֵּנּ ה ֻֻסָּלּ ם ֻֻמָּצּ ב ַַאְרְָצָ ה ְוְֹרֹאׁשֹו‬ ‫בשנתו חולם יעקב אבינו‪ִ :‬‬ ‫ולדרות ישראל עד עולם אינו אלא כח‬ ‫ח‬ ‫שעתיים לעיר הקרובה לקנות חלות לשבת‪ .‬והנה באמצע‬ ‫ְֹרְִדים ּבֹו"‬ ‫ֹלִהים ֹעִֹלִ ים ְוְֹי ִ‬ ‫ְלְֲאֵכֵ י ֱֱא ִ‬‫ִּגּיַע ַַהָּׁש ָָׁמ ְָיְָמה ְִוְִהֵּנּ ה ַַמ ֲ‬ ‫ַַמ ַ‬ ‫האמונה‪ ,‬אשר היצר הרע יודע שזהו הכלי‬ ‫וכמ‬ ‫הדרך‪ ,‬באותה סביבה של גויים‪ ,‬הוא מבחין בשני בחורי‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יב)‪ .‬תיבת 'סולם' עולה בגימטריה 'קול' –‬ ‫החזק ועליו אדם צריך להשקיע‪,‬‬ ‫בע‬ ‫ישיבה צועדים ברגל אובדי עצות – הנהג שהסיע אותם‬ ‫קול התפילה והתורה – וגם בגימטריה 'ממון'‪ .‬ובעבודת‬ ‫שעו‬ ‫השם צריך אדם לזכור‪ :‬גם אם לפעמים יש עליות וירידות‬ ‫אדם אשר חי בצורה הזאת עליו אמר‬ ‫הוריד אותם באזור אך טעה ברחוב! עצר לידם היהודי‬ ‫התנא "איזהו עשיר השמח בחלקו" זהו‬ ‫שוו‬ ‫בבחינת "ֶׁשַׁבַ ע ִיִ ּפֹול ַצַ ִּדּיק ָוָ ָָקם" (משלי כד‪ ,‬טז)‪ ,‬אסור‬ ‫הו‬ ‫בהתרגשות וקרא‪" :‬מה אתם מתלבטים? תיכנסו לאוטו‬ ‫להישבר לעולם! 'מלאכי אלהים עולים ויורדים בו' – גם‬ ‫אדם עשיר אשר יודע הוא אשר כל מה‬ ‫אל‬ ‫שלי ותבואו איתי הביתה לשבת!"‪ .‬שאלו הבחורים‪:‬‬ ‫שעובר עליו זה הכי טוב בשבילו‪ ,‬כתוצאה‬ ‫בירידה‪ ,‬בשורה התחתונה נשארים מלאכים!‬ ‫מזה הוא לא רודף אחרי שום דבר גשמי‪,‬‬ ‫ביד‬ ‫"אבל איפה נישן ומה נאכל?"‪ .‬ענה להם מיד‪" :‬אל תדאגו‪,‬‬ ‫ולמה היו מלאכי השרת עולים ויורדים ומביטים ביעקב?‬ ‫מחמת ידיעתו שהבורא יתברך אבינו‬ ‫תצ‬ ‫יש לי הכול – חלות‪ ,‬פירות‪ ,‬ירקות ומיני מתיקה!"‪.‬‬ ‫כי בכיסא הכבוד חקוקות ארבע דמויות – אריה‪ ,‬שור‬ ‫הרחמן‪ ,‬הוא מסדר לנו את התוכנית חיים‪,‬‬ ‫שה‬ ‫(ויש אומרים כרוב)‪ ,‬נשר ואדם – ודמות ה'אדם' החקוקה‬ ‫וזה מה שהיה במפגש של יעקב ועשו‪ ,‬אשר‬ ‫הע‬ ‫הבחורים קנו עוד דברים ובאו לביתו‪ ,‬ואור גדול הציף‬ ‫בכיסא הכבוד היא דמותו של יעקב אבינו! המלאכים ראו‬ ‫יעקב אמר לעשו יש לי כל‪ ,‬אולם עשו ענה‬ ‫את הבית! כל השבת הם שרו זמירות‪ ,‬סיפרו סיפורים‬ ‫לו אחי יש לי רב‪ ,‬היינו יעקב אבינו אשר‬ ‫את דיוקנו למעלה בכיסא הכבוד‪ ,‬ירדו למטה וראו אותו‬ ‫נט‬ ‫ולימדו את בני הבית באהבה מהי שבת ומהן הלכותיה‪.‬‬ ‫ישן על הארץ‪ ,‬והתפעלו עד כלות‪' :‬איך ייתכן אדם בשר‬ ‫היה חי אמונה מימלא הוא מרגיש עשיר‬ ‫אל‬ ‫הוא עשה צעד אחד לכבוד השם – והקדוש ברוך הוא‬ ‫ודם בקדושה כזו?! בן שמונים וארבע שעוד לא נישא‪,‬‬ ‫השמח בחלקו ולא מחפש להשיג דבר מעל‬ ‫הס‬ ‫גזירת המקום‪ ,‬לעומתו עשו הרשע ענה לו‬ ‫סובב את כל הסיבות ועשה לקראתו עשרה צעדים!‬ ‫יפה תואר שאין כמותו‪ ,‬ולא ראה טיפת קרי מימיו עד‬ ‫אחי יש לי רב‪ ,‬כוונה תמיד רוצה עוד הוא‬ ‫לעולם לא מסופק מחמת שהוא לי חי את‬ ‫האמונה בהשם‪ ,‬וזה מה שיעקב אבינו מלמד‬ ‫את כל ילדיו איך יהיו רצויים בעיני השם‪,‬‬ ‫וכן שיהיה להם שמחת חיים אמיתיים אשר‬ ‫היא לא תלויה בשום הצלחה גשמית‪ ,‬אלא‬ ‫אך ורק מחמת ידיעת האדם שמה שאני‬ ‫עובר זה מה שטוב לי‪,‬‬ ‫שנזכה לחיות בצורה כזאת ולשמוח שמחה‬ ‫אמיתית‪ .‬אמן‬ ‫שבת שלום‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫מאיפה לקח יעקב שמן‬ ‫שית‬ ‫תו –‬ ‫במדבר?‬ ‫דוש‬ ‫כל נתיבותיה שלום‬ ‫תו!‬ ‫בבוקר משכים יעקב אבינו‪ַ" :‬וַ ִּיַּּקּ ח ֶֶאת ָָה ֶֶאֶבֶ ן ֲֲאֶׁשׁ ר ָׂשׂ ם‬ ‫לימוד מידות התנהגות ורחמים בדרכי‬ ‫ֹאָׁשּה"‬‫ֶׁשֶׁמן ַַעל ֹר ׁ‬ ‫ֹׁשָׁתיו ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ֹא ָָֹתּה ַַמֵּצָּבָ ה ַוַ ִּיֹּצֹק ֶ‬ ‫ְמְַר ֲֲא ָ‬ ‫ַ‬ ‫ַּבָּּמּקֹום‬ ‫התעלות "במידות טובות" והנהגות דרך‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יח)‪ .‬ונשאלת השאלה‪ :‬מאיפה היה ליעקב‬ ‫פלא‬ ‫ארץ מאת הרב משה אהרון זוארץ‬ ‫שמן בלב המדבר?! הרי אליפז שדד ממנו את הכול ולא‬ ‫רוב‪,‬‬ ‫שליט"א‬ ‫ְבְַמְקְִלִ י‬ ‫השאיר לו מאומה מלבד מקלו‪ ,‬שנאמר‪ִּ" :‬כּי ַ‬ ‫בות‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫ָָעַבַ ְרְִּתּי ֶֶאת ַַהַּיְּרְֵּדּ ן" (בראשית לב‪ ,‬יא)!‬ ‫'לא‬ ‫לקח גם את הכיס השני והניחו ליד הראשון על הסלע‬ ‫מגלים רבותינו שהמקל של יעקב היה חלול‪ ,‬והוא היה‬ ‫ד!'‪.‬‬ ‫ביער‪ .‬כשהתעורר העשיר וראה שכספו אבד‪ ,‬התעורר‬ ‫ממלא אותו שמן להדליק נר בלילות וללמוד תורה‪,‬‬ ‫ובאותו בוקר פתח את המקל – ושפע מתוכו שמן מן‬ ‫קום‬ ‫בתשובה‪" :‬פעמיים קרה לי הדבר – זה עונש על שלא‬ ‫השמיים בלי הפסקה! ויש אומרים שירד לו כד שמן‬ ‫רתי‬ ‫אוַמר תמיד 'אם ירצה‬ ‫האמנתי בהשגחת השם! מעתה ַ‬ ‫קודם כל אתה אח יקר‪ ,‬אתם ואנחנו‬ ‫השם'!"‪ .‬בפעם השלישית פגש את אליהו בדמות נער‪:‬‬ ‫ִּיָּּוֵּתר ַיַ ֲֲעֹקֹב‬ ‫מן השמיים על האבן‪ ,‬וזהו הרמז בפסוק "ַוַ ֵ‬ ‫שב‬ ‫אחים!‬ ‫"לאן כבודו הולך?"‪ .‬ענה העשיר מיד‪" :‬לקנות שוורים‬ ‫ְלְַבַ ּדֹו" (בראשית לב‪ ,‬כה) – אל תקרי 'לבדו' אלא 'לכדו'‪,‬‬ ‫רגע‬ ‫משה ‪ -‬בחור ישיבה אמריקאי הגיע לארץ הקודש להתמיד‬ ‫שחזר בשביל כד השמן! יעקב יצק מן הכד‪ ,‬והכד שב‬ ‫ולשקוד על דלתות התורה בישיבת מיר הירושלמית‪ ,‬והנה‬ ‫– אם ירצה השם!"‪ .‬אמר הנער‪" :‬עכשיו תצליח‪ ,‬ואעזור‬ ‫נודע לו שסבו האהוב ‪ -‬יצחק לא חש כלל בטוב ומצבו‬ ‫לך להנהיג אותם!"‪ .‬בשוק מצא שוורים מובחרים בזול‪,‬‬ ‫והתמלא מאליו‪ .‬ואומרים רבותינו שמאותו כד נמשחו‬ ‫הולך ומחמיר‪ ,‬חפץ הוא מאוד לטוס ולבקרו אך לפני כן‬ ‫ניגש לראש ישיבה לקבל רשות ואת דבריו הטעים גם‬ ‫ובדרך ליער ברחו השוורים אל תוך היער – רדף אחריהם‬ ‫לימים המשכן וכל כליו‪ ,‬המזבח‪ ,‬אהרן ובניו‪ ,‬עליו נאמר‬ ‫שנותרו רק‪ ...‬עוד שבועיים לסיום זמן הלימודים והוא רק‬ ‫הסוחר‪ ,‬נעצר ממש ליד אותו סלע‪ ,‬ומצא עליו את שני‬ ‫ְׁשַׁחת ֹק ֶֶֹדׁש ִיִ ְהְֶיֶ ה ֶזֶ ה ִלִ י ְלְֹדֹֹר ֵֵֹתיֶכֶ ם" (שמות ל‪,‬‬ ‫"ֶׁשֶׁמן ִִמ ַ‬ ‫ֶ‬ ‫רוצה להקדים את שובו לבית הוריו בשבועיים לבקר את‬ ‫סבו‪.‬‬ ‫כיסי המעות! כששב לביתו נעלם הנער‪ ,‬והבין שהכול‬ ‫לא) – והוא השמן שנתגלה לבני החשמונאים ועתיד‬ ‫ראש הישיבה הגאון הצדיק ר' נתן צבי פינקל זצ"ל שמע‬ ‫תלוי בהשגחת הבורא יתברך‪.‬‬ ‫לעמוד שלם וקיים לעתיד לבוא!‬ ‫והקשיב לדבריו בכובד ראש והשיבו ששמירת סדרי‬ ‫הלימוד בישיבה היא קודש קודשים‪ ,‬ועל אף הרצון לבקר‬ ‫את הסב – זו אינה סיבה לסגור את הגמרא ולעזוב את‬ ‫דור‬ ‫הישיבה שבועיים קודם סיום זמן הלימודים‪.‬‬ ‫'אני סומכת רק על הרופאים!'‬ ‫הסוחר שאיבד שני כיסי‬ ‫עיירה‬ ‫משה שמע את הדברים ועם זאת החליט לנסוע‪.‬‬ ‫הוא התארגן במהירות לטיסה‪ ,‬התקשר להוריו והודע‬ ‫שביממה הקרובה ינחת באמריקה‪.‬‬ ‫מעות‪...‬‬ ‫עד‬ ‫המטוס חג מארץ הקודש לארץ העמים ומשה נחת‬ ‫מעשה נוסף היה אצל דוקטור וולך ז"ל‪ ,‬שבנה את בית‬ ‫אחד‬ ‫באמריקה‪ ,‬הוא פתח את מכשיר הפלאפון שלו וראה שיש‬ ‫החולים 'שערי צדק'‪ .‬הגיעה לשם יולדת שהתקשתה‬ ‫ָּמִּדי‬ ‫ֹלִהים ִִע ִ‬ ‫"ִאם ִיִ ְהְֶיֶ ה ֱֱא ִ‬ ‫לפני צאתו נודר יעקב נדר‪ִ :‬‬ ‫שבת‬ ‫לו הודעות בתא הקולי‪ ,‬חייג לשמעם והוא שומע את אימו‬ ‫אומרת‪" :‬מויישי‪ ,‬אתה יכול להישאר בארץ‪ ,‬לצערי סבא‬ ‫מאוד בלידה וזעקה מכאבים‪ .‬אמרו לה‪" :‬תתפללי‬ ‫ַּבֶּּדֶּרְך ַַהֶּזּ ה ֲֲאֶׁשׁ ר ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ְוְָנָ ַַתן ִלִ י ֶלֶ ֶֶחם ֶלֶ ֱֱאֹכֹל‬ ‫ּוְׁשָׁמ ַַרִנִ י ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ידע‬ ‫יצחק נפטר‪ ,‬ואנחנו צריכים את עזרתך‪ ,‬סבא ביקש להיקבר‬ ‫להשם יתברך ותהיה לך ישועה!"‪ .‬ענתה האישה‪:‬‬ ‫ּוֶבֶ ֶגֶ ד ִלִ ְלְֹּבּׁש" (בראשית כח‪ ,‬כ)‪ .‬מה ביקש יעקב? ראשית‪,‬‬ ‫בעיר הקודש – ירושלים‪ ,‬וכיוון שאתה לומד בארץ אנו‬ ‫שבת‬ ‫צריכים שתטפל בכל עניין הלוויה והקבורה"‪.‬‬ ‫"אני לא מתפללת להשם – אני סומכת על הרופאים‬ ‫שיעמיד ממנו הקדוש ברוך הוא כהנים האוכלים מלחם‬ ‫כעת אחרי טיסה מפרכת מוצא משה את עצמו טס שוב‬ ‫והאחיות!"‪ .‬והנה שום טיפול אינו מועיל! שמע זאת‬ ‫הפנים ולובשים בגדי כהונה‪ .‬ועוד ביקש תפילה שכל‬ ‫והפעם בחזרה לארץ‪ ,‬לטפל בקבורת סבו‪ ,‬כל הדרך דמותו‬ ‫של ראש הישיבה‪ ,‬ליטופו החם ודבריו המתוקים לא לטוס‬ ‫דוקטור וולך ואמר לצוות‪" :‬תעזבו אותה בשבילי‪ ,‬אף‬ ‫יהודי צריך להתפלל‪ :‬שיהיה לו תמיד בגד כשר ללא‬ ‫סוע‬ ‫ולעזוב את הלימוד ‪ -‬היו לנגד עיניו‪ ,‬ומצפונו בער בו על אי‬ ‫אחד לא ייגע בה – אני בעצמי אהיה הרופא!"‪ ,‬ויצא‬ ‫חשש שעטנז‪ ,‬ולחם כשר שיהיה גם בריא וטוב לגופו!‬ ‫מצע‬ ‫הציות לדברי רבו‪.‬‬ ‫לווית הסבא יצאה עם מעט משתתפים‪ ,‬ולפתע ללא הודעה‬ ‫להמתין בחוץ‪ .‬האישה צועקת וקוראת לרופא ולאחות‪,‬‬ ‫וכמה חייב אדם לומר תמיד 'אם ירצה השם'! מעשה‬ ‫חורי‬ ‫מוקדמת הגיע ללוויה ראש הישיבה – ר' נתן צבי‪ ,‬על אף‬ ‫ואיש אינו בא! כשראתה שאין לה על מי להישען‪ ,‬זעקה‬ ‫בעשיר בעל צדקה שליבו לא היה שלם באמונה‪ ,‬וחשב‬ ‫ייסוריו הקשים‪ ,‬הגיע והיה נוכח בלוויה עד סתימת הגולל‪.‬‬ ‫מעומק ליבה‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אבא שבשמיים‪ ,‬תעזור‬ ‫ותם‬ ‫אז פנה ראש הישיבה לתלמידו לומר לו כמה מילים‪.‬‬ ‫שעושרו בא מכוחו ומעוצם ידו‪ .‬פעם יצא לשוק לקנות‬ ‫משה‪ ,‬שהבין שרבו הולך לומר לו משהו‪ ,‬פחד מהתוכחה‬ ‫לי!"‪ .‬באותו רגע נכנס דוקטור וולך ואמר‪" :‬עכשיו הכול‬ ‫הודי‬ ‫ומהמילים שעלולים להימטר עליו‪ ,‬ואז פנה אליו רבו ואמר‬ ‫שוורים ופגש את אליהו הנביא בדמות סוחר‪" :‬לאן כבודו‬ ‫לו‪" :‬משה‪ ,‬עברה עליך יממה שלמה של טיסות הלוך ושוב‪,‬‬ ‫בסדר!" – וילדה בשלום!‬ ‫הולך?"‪ .‬ענה העשיר‪" :‬לשוק‪ ,‬לקנות שוורים!"‪ .‬העיר לו‬ ‫אוטו‬ ‫בוודאי שאתה רעב וחלש מאוד‪ ,‬ביקשתי מבני הבית שיכינו‬ ‫ועד היכן מגיע כוחן של המילים הללו‪ ,‬רואים ממעשה‬ ‫אליהו‪" :‬תאמר 'אם ירצה השם'!"‪ .‬ענה העשיר‪" :‬הכול‬ ‫רים‪:‬‬ ‫עבורך סעודה דשנה‪ ,‬וכעת אבקש שתבוא עימי לאכול‬ ‫ולנוח"‪.‬‬ ‫מבהיל משנת תרפ"ה אצל ה'חפץ חיים' זצ"ל‪ :‬ה'חפץ‬ ‫בידי וברצוני!"‪ .‬אמר לו אליהו‪" :‬אם כך אתה אומר – לא‬ ‫אגו‪,‬‬ ‫עיניו של משה נתמלאו דמעות‪ ,‬על אף שהמרה את פיו של‬ ‫חיים' הכין את עצמו לעלות לארץ ישראל‪ ,‬נשא בראדין‬ ‫תצליח!"‪ .‬בדרך נשמט כיס המעות של העשיר מבלי‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬הוא לא הוכיחו או גער בו וההפך מקבלו‬ ‫לביתו במאור פנים‪ ,‬וכך היה גם לאורך כל הדרך ובבית‬ ‫דרשת פרידה מן הקהל והודיע שמחר הוא נוסע! כשירד‬ ‫שהרגיש‪ ,‬ואליהו הניחו על סלע נסתר בלב היער‪ .‬הגיע‬ ‫הרב‪ ,‬הרב קבלו בחום ואהבה ולא אמר לו מילה אחת של‬ ‫העשיר לשוק‪ ,‬גילה שאין לו פרוטה‪ ,‬ושב לביתו בפחי‬ ‫ציף‬ ‫הערה‪ ,‬הבחור התחזק ולקח את המוסר לתשומת ליבו‬ ‫מהבימה ניגש אליו יהודי מהקהל ואמר‪" :‬אני מתפלא‬ ‫בעצם השתיקה והאהבה של רבו הגדול שהיה ספר מוסר‬ ‫על כבודו‪ ...‬כבודו שכח לומר 'אם ירצה השם'!"‪ .‬באותו‬ ‫נפש!‬ ‫רים‬ ‫מהלך חי‪.‬‬ ‫תיה‪.‬‬ ‫בפרשת השבוע – ויצא יעקב מגיע לבאר ורואה את הרועים‬ ‫לילה חלתה הרבנית אשתו‪ ,‬הנסיעה התבטלה‪ ,‬ובסוף‬ ‫נטל העשיר כיס מעות נוסף ויצא בשנית‪ .‬שוב פגש בו‬ ‫עומדים ומחכים עם הצאן‪ ,‬הוא לא הבין מדוע‪ ,‬ופנה‬ ‫הוא לא עלה לארץ! תראו מה זה כוחו העצום של 'אם‬ ‫אליהו‪" :‬לאן אתה הולך? תגיד בעזרת השם!"‪ .‬התעקש‬ ‫הוא‬ ‫אליהם‪" :‬אחי‪ ,‬מאין אתם" ובהמשך אמר להם‪" :‬עוד היום‬ ‫גדול לא עת האסף המקנה" – יש עוד זמן למה אתם לא‬ ‫ירצה השם'!‬ ‫הסוחר‪" :‬לא‪ ,‬הכול בידי!"‪ .‬הפיל עליו אליהו תרדמה‪,‬‬ ‫ם!‬ ‫ממשיכים לרעות צאנכם?‬ ‫אז הסבירו לו הרועים שהם מחכים שיגללו את האבן‬ ‫הכבדה מעל פי הבאר ושהם לא סיימו את יומם וממשיכים‬ ‫הלימוד שלך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.....‬‬ ‫הם אח"כ לרעות הצאן‪.‬‬ ‫שיעור הדף היומי‬ ‫נשים לב איך יעקב פותח בדיבור איתם‪" :‬אחיי" – אחים‬ ‫שלי‪ .‬כן‪ ,‬ולא מדובר על חבריו מהילדות אלא על רועי צאן‬ ‫חרניים שאין לו ולהם קשר‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬זו הדרך לפנות לאנשים ובטח אם רוצים להגיד‬ ‫מפי הרה"ג דן גבאי שליט"א‬ ‫להם תוכחה או הערה‪ ,‬קודם כל אנחנו אחים‪ ,‬קודם כל‬ ‫אני אוהב אתכם‪ ,‬אח"כ להעביר את המסר בצורה נעימה‬ ‫לאוזן‪.‬‬ ‫דף היומי במתיקות ובהירות‪ ,‬משניות‬ ‫ובמאמר המוסגר למי שחושב שזה לא מכובד לומר‪" :‬אחי"‬ ‫– תלמד מבחיר האבות יעקב שזה ראוי ונכון ואפילו למי‬ ‫יומיות‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מוסר‪ ,‬מעשיות והלכות‬ ‫שאתה לא מכיר‪.‬‬ ‫בימים‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬בישיבת המייש"ר רח' אורט ישראל ‪ ,4‬בת ים‬ ‫*הסיפור הובא בספר "ופריו מתוק"‪ ,‬השמות בסיפור‬ ‫‪ 17:40‬תפילת ערבית > ‪ 18:00‬תחילת השיעור‬ ‫בדויים למיתוק העניין‪ ,‬והמסר המחזק מעובד מפירוש‬ ‫"העמק דבר" לנצי"ב מוולאזין זצ"ל ועוד‪.‬‬ ‫בוא ותגלה שגם אתה יכול לסיים מסכתות בהבנה ובהנאה‬ ‫שתיה קלה וחמה‬ ‫לרווחת הלומדים‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫‪8‬‬ ‫בגין דא יפקון מן גל‬ ‫ותא‬ ‫תיקן את מדת המלכות ע"י תפילת ערבית‪ּ ,‬וּ ְבְ ִגִ ין ְְצלֹוֹ ָָתא‬ ‫לה‬ ‫ָָדא ְּד�ְ ַַא ְְת ִִקין ַַמה ְּד�ְ ָלָ א ַַא ְְת ִִקין ַּב�ַ ר ָנָ ׁשׁ ִִמ ַַּק� ְְד ַַמת ְּד�ְ ָנָ א‬ ‫ָָהָכ‬ ‫ִּכ� ִ ְְד ָָקא ָיָ אּוּ ת והיות שהוא תיקן את התפילה הזו ע"י‬ ‫יכנ‬ ‫המלכות מה שלא תיקן שום אדם לפניו כראוי‪ְּ .‬ב�ְ ִגִ ין ָּכ�ָ ְְך‬ ‫יּה ְוְ ָָא ַַמר (דף עב ע"ב) שיבח עצמו‬ ‫משום כך � ַַׁשַּב�ַ ח ַ �ַּג ְְר ֵֵמ ּ‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה ‪ -‬זו‬ ‫ואמר ְוְ ָָה ֶֶאֶבֶ ן ַַה ֹֹּז� את ֲֲא � ֶֶׁשר ַׂש�ַ ְְמ ִִּת� י ַַמ ֵֵּצ� ָבָ ה‪ְּ .‬ד�ְ ַעַ ד ָָה ִִהיא‬ ‫אבן השתיה‬ ‫ְלְ ָב‬ ‫והת‬ ‫יּה שעד אותו זמן לא‬ ‫� ַַׁשֲעֲ ָָתא ָלָ א � ַַׁש ֵֵּו� י ָלָ ּּה ָָא ָָח ָָרא ְּכ�ְ ָָו ֵוֵת ּ‬ ‫ואת‬ ‫תיקן אותה מישהו אחר כמותו‪.‬‬ ‫ּוּ ְבְ ִגִ ין ָּכ�ָ ְְך ומשום כך ַַו ִִּי� ַַּק� ח ֶֶאת ָָה ֶֶאֶבֶ ן ֲֲא � ֶֶׁשר ָׂש�ָ ם‬ ‫(זוהר נח ע"ב ע"א) ִִרִּב�ִ י ְיְ הּוּ ָָדה ָָקם ֵלֵ יְלְ ָיָ א ַַחד ְלְ ִִמְלְ ֵעֵ י‬ ‫ַַקֵּמ‬ ‫ְְמ ַַר ֲֲאׁשֹׁוֹ ָָתיו ַוַ ָָּי� ֶׂש�ֶ ם אֹוֹ ָָת ּּה ַַמ ֵֵּצ� ָבָ ה‪ .‬ומפרש ַַמאי ַַמ ֵֵּצ� ָבָ ה‪,‬‬ ‫ְּב�ְ אֹוֹ ַַרְיְ ָיָתא ְּב�ְ ַפַ ְלְ ּגּ ּוּ ֵלֵ יְלְ ָיָ א‪ְּ ,‬ב�ְ ֵֵבי אּוּ � ְְׁש � ִִּפיָזָ א ְּב�ְ ָָמ ָָתא‬ ‫ֶֶאְל‬ ‫ַַמ ְְח ְְסָיָ א רבי יהודה קם לילה אחד לעסוק בתורה בחצות‬ ‫ְּד�ְ ָָהָוָ ה ְנְ ִפִ יָלָ ה ְְואֹוֹ ִִקים ָלָ ּּה מהו מצבה‪ ,‬שהיתה במצב של‬ ‫כור‬ ‫הלילה באכסניה בעיר מחסיא‪ְ .‬וְ ָָהָוָ ה ַַתָּמ�ָ ן ְּב�ְ ֵֵב ָיָתא ַַחד‬ ‫אָׁש ּּה שהמשיך‬ ‫נפילה והוא הקים אותה‪ַ .‬וַ ִִּי� צֹוֹ ק � ֶֶׁש ֶֶמן ַעַ ל ֹרֹ � ָ‬ ‫יּוּ ָָדאי ְּד�ְ ָָא ָָתא ִּב�ִ ְְת ֵֵרי ְְק ִִס ֵיֵרי ְְד ַַק ְְטִפִ ָיָרא והיה שם בבית‬ ‫ואמ‬ ‫לה מוחין ע"י הת"ת‪ ,‬לתקן את ראשה שהוא ג"ר שלה‪ְּ .‬ד�ְ ָָהא‬ ‫וכשרצה דוד המלך ע"ה להתבונן במראה כבוד קונו‪ָ ,‬נָ ַַטל ְּב�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ָָּת� ְלְ ָיָ א ִִמי ְְּל� ָָתא ְלְ ֶֶמֱעֱ ַבַ ד ַיַ ִִּת� יר ִִמָּכ�ָ ל ְּב�ְ ֵנֵ י ָעָ ְלְ ָָמא‬ ‫יהודי אחד שבא עם שתי אמתחות מלאות מלבושים‪ ,‬וכן‬ ‫ְלְ ַַהאי ֶֶאֶבֶ ן ִּב�ִ ֵיֵד ּיּה ְּב�ְ ַַק ְְד ִִמ ָ‬ ‫משאות מלאים בשעוה למכור‪ָּ .‬פ� ָ ַַתח ִִרִּב�ִ י ְיְ הּוּ ָָדה ְְו ָָא ַַמר‬ ‫יָתא ּוּ ְלְ ָָב ָָתר ָעָ ִיִ יל נטל אבן שהרי ביעקב תלוי הדבר שהוא היה מרכבה לת"ת‪ ,‬ובידו‬ ‫(בראשית כח) ְוְ ָָה ֶֶאֶבֶ ן ַַה ֹֹּז� את ֲֲא � ֶֶׁשר ַׂש�ַ ְְמ ִִּת� י ַַמ ֵֵּצ� ָבָ ה ִיִ ְְהֶיֶ ה‬ ‫לעשות יותר מכל בני העולם‪ָָ .‬א ָָתא ִִרִּב�ִ י ְיְ הּוּ ָָדה ְוְ ָנָ � ְְׁש ֵֵק ּיּה‬ ‫תחילה‬ ‫המלכות‬ ‫אל‬ ‫מ"ן‬ ‫שהעלה‬ ‫זו תחילה ואח"כ נכנס‪ ,‬ר"ל‬ ‫ֵּב�ֵ ית ֱֱאֹל ִִֹהים‪ .‬פי' ָּד�ָ א ִִהיא ֶֶאֶבֶ ן � ְְׁש ִִת ָָּי� ה ְְד ִִמ ַַּת� ָּמ�ָ ן ִִא � ְְׁש ִִּת� יל‬ ‫בא רבי יהודה ונשקו על הד"ת שאמר‪.‬‬ ‫וגרם ליחוד עליון דאו"א‪ ,‬ומשם נמשכו מוחין דגדלות אל זו"ן‪.‬‬ ‫ָעָ ְלְ ָָמא זו אבן השתיה שמשם הושתת העולם ַַוֲעֲ ָלָ ּּה ִִא ְְתְּב�ְ ֵנֵ י‬ ‫ֵּב�ֵ י ַַמ ְְקְּד�ְ � ָָׁשא ועליה נבנה בית המקדש באמצע העולם‪.‬‬ ‫הרוצה להראות לפני קונו לא יכול‬ ‫יֵׁש ּיּה ָָההּוּ א יּוּ ָָדאי ְוְ ָָא ַַמר ֵלֵ ּיּה‪ַַ ,‬האי ִִמ ָָּל� ה‬ ‫ָזָ ַַקף ֵֵר � ֵ‬ ‫ָָאַמ‬ ‫ר' אלעזר בן ערך ישב ובכה ולא‬ ‫להכנס אלא ע"י המלכות‬ ‫יְך ֶֶאְפְ � ָָׁשר זקף ראשו אותו יהודי בעודו במטתו ושאל‬ ‫ֵֵא ְ‬ ‫אמ‬ ‫הסכים שיכנסו אליו‬ ‫לרבי יהודה איך אפשר הדבר‪ְ ,‬וְ ָָהא ֶֶאֶבֶ ן � ְְׁש ִִת ָָּי� ה ַעַ ד ָלָ א‬ ‫לב‬ ‫ִִא ְְתְּב�ְ ֵֵרי ָעָ ְלְ ָָמא ַַהַוַ ת ּוּ ִִמיָנָ ּּה ִִא � ְְׁש ִִּת� יל ָעָ ְלְ ָָמא והרי אבן‬ ‫ָָחֵזֵ‬ ‫ְּב�ְ ִגִ ין היות ְּד�ְ ָכָ ל ָָמאן ְּד�ְ ָָבֵעֵ י ְלְ ִִא ְְת ָָחָזָ ָָאה ַַק �ֵֵּמי ָָמ ֵֵר ּיּה‪ָ ,‬לָ א (זוהר חדש ויצא ל"ה ע"א) ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא ָעָ אל ַַק �ֵֵּמי ִִרִּב�ִ י‬ ‫השתיה היתה עד שלא נברא העולם וממנה הושת העולם‪,‬‬ ‫כל‬ ‫ְוְ ַַא ְְּת� ֲֲא ַַמ ְְר ְְּת� ְְו ָָה ֶֶאֶבֶ ן ַַה ֹֹּז� את ֲֲא � ֶֶׁשר ַׂש�ַ ְְמ ִִּת� י ַַמ ֵֵּצ� ָבָ ה ואתה‬ ‫ָָאִעִ יל ֶֶא ָָּל� א ְבְ ַַהאי ֶֶא ֶֶבן שכל מי שרוצה להתראות לפני‬ ‫שה‬ ‫ֶֶאְלְ ָעָ ָזָ ר ֶּב�ֶ ן ֲעֲ ָָר ְְך רבי זירא נכנס לפני רבי אלעזר בן ערך‪,‬‬ ‫אומר שמדובר על אבן השתיה‪ְּ ,‬ד�ְ ַַמ � ְְׁש ַַמע ְּד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב � ַַׁש ֵֵּו� י‬ ‫קונו‪ ,‬לא יכול להכנס אלא ע"י האבן הזאת שהיא המלכות‪,‬‬ ‫בצ‬ ‫{ומבואר בספרים אע"ג דר"ז היה אמורא וראב"ע תנא‪ ,‬מביא‬ ‫ָלָ ּּה ַַה � ְְׁש ָָּת� א שמשמע שיעקב שם אותה עכשיו ִִדְכְ ִִתיב‪,‬‬ ‫כאן‪ ,‬מה שהיה בעולמות העליונים}‪ַַ ,‬א � ְְׁשְּכ�ְ ֵֵח ּיּה ְּד�ְ ָָהָוָ ה‬ ‫שנקראת ג"כ "זאת"‪ִּ .‬ד�ִ ְכְ ִִּת� יב שכתוב‪( ,‬ויקרא יג) ְּב�ְ ֹזֹ את‬ ‫אות‬ ‫ָיָ ֹבֹ א ַַא ֲֲהֹרֹ ן ֶֶאל ַַהֹּק� ֹ ֶֶדׁשׁ ‪ְ .‬וְ ָָדִוִ ד ְְמ � ַַׁשַּב�ַ ח ַ �ַּג ְְר ֵֵמ ּיּה ְוְ ָָא ַַמר‬ ‫(בראשית כח) ַַו ִִּי� ַַּק� ח ֶֶאת ָָה ֶֶאֶבֶ ן ֲֲא � ֶֶׁשר ָׂש�ָ ם ְְמ ַַר ֲֲאׁשֹׁוֹ ָָתיו‬ ‫ָעָ ְל‬ ‫ָיָ ִִתיב‪ְ ,‬וְ ֵעֵ ינֹוֹ י ָנָ ְבְ ִעִ ין ַַמ ָָּי� א מצאו שהיה יושב ועיניו נובעות‬ ‫ודוד המלך ע"ה משבח עצמו ואומר ֲֲאִנִ י ְבְ ֶֶצ ֶֶדק דהיינו‬ ‫ולפי דבריו מדובר על אבן השתיה שעתה לקחה‪.‬‬ ‫יּה ּוּ ָבָ ֵכֵ י והיה‬ ‫מים של דמעות‪ְ ,‬וְ ָָהָוָ ה ַַמ ַַר ִִחיׁשׁ ְּב�ְ ִׂש�ִ ְפְ ָוָ ֵוֵת ּ‬ ‫המלכות שנקראת ג"כ "צדק" ֶֶא ֱֱחֶזֶ ה ָפָ ֶנֶ ָיָך אשיג את פניך‪.‬‬ ‫ְוְ תּוּ ועוד ְְדַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ְּב�ְ ֵֵבית ֵֵאל ָָהָוָ ה‪ְְ ,‬ו ַַהאי ַַאְבְ ָנָ א ָָהָוָ ת‬ ‫עומ‬ ‫ֲעֲ ָל‬ ‫מדבר בלחש בשפתיו ובוכה‪ָָ ,‬חַזַ ר ַלַ ֲֲאחֹוֹ רֹוֹ י ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא‬ ‫ְוְ ָכָ ל ִִא � ְְׁש ַַּת� ְּד�ְ לּוּ ֵֵת ּיּה ְּד�ְ ָָדִוִ ד‪ְ ,‬לְ ִִא ְְת ָָחָזָ ָָאה ְּב�ְ ַַהאי ֶֶאֶבֶ ן‬ ‫ִּב�ִ ירּוּ � ָָׁשִַל�ִ ם שיעקב היה אז בבית אל‪ ,‬ואבן השתיה היתה‬ ‫חזר לאחוריו רבי זירא כי לא יכל לדבר עם ר"א בן ערך שהיה‬ ‫ִּכ� ִ ְְד ָָקא ָיָ אּוּ ת‪ְ ,‬לְ ַגַ ֵּב�ֵ י ִּד�ִ ְלְ ֵעֵ י ָָּל� א וכל השתדלותו של דוד‬ ‫בהר המוריה בירושלים‪ָָ .‬א ַַמר ֵלֵ ּיּה ָּכ�ָ ל ַַא ְְרָעָ א ְְדִיִ ְׂש�ְ ָָר ֵֵאל‬ ‫יּה אמר ר' זירא לשמשו של ר"א‪,‬‬ ‫בוכה מאד‪ָָ .‬א ַַמר ְלְ � ַַׁשָּמ�ָ � ֵֵׁש ּ‬ ‫וא"‬ ‫היתה‪ ,‬להתראות ע"י האבן הזו כראוי‪ ,‬כדי להשיג על ידה‬ ‫יּה ָָהָוָ ת אמר לו רבי‬ ‫ִִאְכְ ַּפ� ַ ל ְְּת� חֹוֹ תֹוֹ י‪ְְ ,‬ו ָָההּוּ א ֶֶאֶבֶ ן ְְּת� חֹוֹ ֵֵת ּ‬ ‫אב‬ ‫ַַמאי ַַהאי ְּד�ְ ָיָ ֵֵתיב ֹמֹ ר ּוּ ָבָ ֵכֵ י מה זה שיושב הרב ובוכה‪,‬‬ ‫יהודה‪ ,‬שהקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל תחת יעקב אבינו‪,‬‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫ְְמ �ַׁש‬ ‫ָָא ַַמר ְְּת� ֵֵרי ִזִ ְְמֵנֵ י ָעָ ִיִ יְלְ ָנָ א ְלְ ָָק ְְרָבָ א ַ �ַּג ּּבֹוֹ י אמר השמש‪,‬‬ ‫וגם אותה אבן היתה תחתיו‪ָָ .‬א ַַמר ֵלֵ ּיּה ֲֲא � ֶֶׁשר ָׂש�ָ ם ְּכ�ְ ִִתיב‬ ‫ֵֵהי‬ ‫שתי פעמים נכנסתי להתקרב אצלו ולשאול ממנו מדוע‬ ‫שאל אותו עוד‪ ,‬הרי כתוב ׂשם שפי' עכשיו‪ּ .‬וּ ְכְ ִִתיב וכתוב‬ ‫לנע‬ ‫בוכה‪ְְ ,‬וָלָ א ָיָ ִכִ יְלְ ָנָ א ולא יכולתי‪ַ .‬עַ ד ְּד�ְ ָָהוּוּ ָיָ ְְת ֵֵבי עד שהיו‬ ‫עוד ְְו ָָה ֶֶאֶבֶ ן ַַה ֹֹּז� את ֲֲא � ֶֶׁשר ַׂש�ַ ְְמ ִִּת� י ַַמ ֵֵּצ� ָבָ ה‪ָָ .‬א ַַמר ֵלֵ ּיּה ִִאי‬ ‫יּה ראו את ר"א שנכנס‬ ‫יושבים‪ָָ ,‬חמּוּ ן ֵלֵ ּיּה ְּד�ְ ָעָ אל ְלְ ִִאְּד�ְ ֵֵר ּ‬ ‫האבות הקדושים תיקנו ג' תפילות‬ ‫ומפ‬ ‫ותקנו תיקונים במלכות‬ ‫יָמא ַלַ ּּה אמר לו רבי יהודה אם אתה יודע‬ ‫ָיָ ַַדְעְ ְְּת� ִִמ ָָּל� ה ֵֵא ָ‬ ‫ְְמ �ַׁש‬ ‫לחדרו‪ַ ,‬עַ ד ְְּד� ָנָ ַַחת עד שהיה יורד לחדרו‪ָָ ,‬הָוָ ה ָָקֵלֵ ּיּה ָָאִזִ יל‬ ‫איזה סוד בדבר‪ ,‬תאמר אותו‪.‬‬ ‫בת‬ ‫יָתא ּוּ ָבָ ֵכֵ י היה קולו הולך ונשמע בבית שהוא בוכה‪.‬‬ ‫ְּב�ְ ֵֵב ָ‬ ‫נתג‬ ‫ָָּת� א ָָחֵזֵ י בא וראה‪ַַ ,‬אְבְ ָָר ָָהם ַַא ְְת ִִקין ְְצלֹוֹ ָָתא ְְד ַַצְפְ ָָרא‪ָָׁ � ,‬ש ַַמע ְּד�ְ ָָהָוָ ה ָָא ַַמר שמע ר' זירא שהיה אומר‪ַַ ,‬אְבְ ָנָ א‬ ‫נבנ‬ ‫יָׁשא ִעִ ָָּל� ָָאה ַעַ ל ָּכ� ָ ל ָעָ ְלְ ָָמא אבן אבן‪,‬‬ ‫אֵר ּיּה ְּב�ְ ָעָ ְלְ ָָמא אברהם אבינו ע"ה תיקן ַַאְבְ ָנָ א‪ַַ ,‬אְבְ ָנָ א ַַקִּד�ִ � ָ‬ ‫ְוְ אֹוֹ ַַדע ִִטיבּוּ ְְד ָָמ ֵ‬ ‫אבן מאסו הבונים זו המלכות‬ ‫והש‬ ‫אָר ְְך‬ ‫את תפילת שחרית‪ ,‬וע"י פירסם את מדת חסדו של הקב"ה אבן הקדושה ועליונה על כל העולם‪ִּ ,‬ב�ִ ְְק ֻֻד � � ָָּׁש ָָתא ְּד�ְ ָָמ ָ‬ ‫וזה‬ ‫בעולם‪ְ .‬וְ ַַא ְְת ִִקין ָָה ִִהיא � ַַׁשֲעֲ ָָתא ְּב�ְ ִִתּקּ ּוּ ָנָ ָָהא ִּכ� ִ ְְד ָָקא ָיָ אּוּ ת את מקודשת בקדושת קונך‪ ,‬והיא אבן השתיה שממנה‬ ‫ממ‬ ‫ובתפילתו בבוקר תיקן באותה שעה את המלכות בתיקוניה הושתת העולם‪ְ ,‬זְ ִִמיֵנֵ י ְּב�ְ ֵנֵ י ַעַ ְְמ ַַמ ָָּי� א ְלְ ִִא ְְתַזַ ְלְ ְזְ ָלָ א ָּב�ָ ְְך‬ ‫ָּפ� ָ ַַתח ְוְ ָָא ַַמר לפרש תחילה את הפסוק‪( ,‬תהלים יז) ֲֲאִנִ י‬ ‫של‬ ‫כראוי ִּד�ִ ְכְ ִִּת� יב שכתוב‪( ,‬בראשית כב) ַַו ַַּי� � ְְׁשֵּכ�ֵ ם ַַא ְְב ָָר ָָהם עתידים בני האומות לזלזל בך‪ּ ,‬וּ ְלְ אֹוֹ ָָתָבָ א ּגּ ֹוֹ ְלְ ֵֵמי ְְמ ָָס ֲֲאִבִ ין‬ ‫ְּב�ְ ֶֶצ ֶֶדק ֶֶא ֱֱחֶזֶ ה ָפָ ֶנֶ ָיָך‪ֶֶ ,‬אְׂש�ְ ְּב�ְ ָעָ ה ְבְ ָָה ִִקיץ ְְּת� מּוּ ָנָ ֶֶת ָָך‪ָּ .‬ד�ָ ִִוד‬ ‫ְְדַמ‬ ‫ַּב�ַ ֹּב� ֹ ֶֶקר‪ִ .‬יִ ְְצ ָָחק ַַא ְְת ִִקין ְְצלֹוֹ ָָתא ְְד ִִמְנְ ָָחה יצחק אבינו ע"ה ֲעֲ ָלָ ְְך ולהושיב גופים טמאים עליך‪ְ ,‬לְ ַַס ֲֲא ָָבא ַַא ְְת ָָר ְְך‬ ‫ַַמְלְ ָּכ�ָ א ַַחִּב�ִ יבּוּ ָָתא ּוּ ְְדֵבֵ קּוּ ָָתא ִִדיֵלֵ ּיּה‪ְּ ,‬ב�ְ ַַהאי ֶֶאֶבֶ ן ָָהָוָ ה‬ ‫יָׁשא לטמא מקומך הקדוש‪ְ ,‬וְ ָכָ ל ְְמ ָָס ֲֲאִבִ ין ִיִ ְְק ְְרבּוּ ן ָּב�ָ ְְך‬ ‫תיקן את מדת המלכות ע"י תפילת מנחה שהיא כנגד הגבורה ַַקִּד�ִ � ָ‬ ‫דוד המלך ע"ה חביבותו ודביקותו היתה באבן השתיה הזאת‬ ‫ַּכ�ַ ד‬ ‫ְְואֹוֹ ַַדע ְּב�ְ ָעָ ְלְ ָָמא ְְד ִִאית ִּד�ִ ין ְוְ ִִאית ַּד�ַ ָָּי� ין‪ְּ ,‬ד�ְ ָיָ כֹוֹ ל ְלְ � ֵֵׁשָזָ ָבָ א וכל הטמאים והרשעים יתקרבו אליך‪ַ ,‬וַ וי ְלְ ָעָ ְלְ ָָמא ְּב�ְ ָָההּוּ א‬ ‫שהיא סוד המלכות‪ַ .‬וַ ֲעֲ ָלָ ּּה ָָא ַַמר ועליה אמר (תהלים קיח)‬ ‫בא‬ ‫ִזִ ְְמָנָ א אוי לעולם באותו הזמן‪.‬‬ ‫ּוּ ְלְ ֵֵמ ַיַדן ָעָ ְלְ ָָמא ודרך זה פירסם בעולם מדת הגבורה של‬ ‫ֶֶאֶבֶ ן ָָמ ֲֲאסּוּ ַַה ּּבֹוֹ ִנִ ים האבן‪-‬שזו המלכות‪ ,‬מאסו הבונים‬ ‫הק‬ ‫יּה ירד ר"א בן ערך לחדרו וישב‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שיכול להציל את הנרדף‪ ,‬ולדון את הראוי לעונש‪ָ .‬נָ ַַחת ִוִ ָיָ ִִתיב ְּב�ְ סּוּ ְלְ ְְסָלָ ֵנֵ ּ‬ ‫שהם האבות‪-‬ספירות חג"ת‪ ,‬לצרפה עמהם ָָהְיְ ָָתה ְלְ ֹרֹ אׁשׁ‬ ‫ְוְ �ַׁש‬ ‫יּה אמר רבי‬ ‫ְְדַעַ ְְר ִִבית יעקב אבינו ע"ה בכסא‪-‬טרסקל שלו‪ָָ ,‬א ַַמר ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא ְלְ � ַַׁשָּמ�ָ � ֵֵׁש ּ‬ ‫ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ַַא ְְת ִִקין ְְצלֹוֹ ָָתא‬ ‫� ִִּפ ָָּנ� ה כי היא עומדת בתחתית האצילות ונתונה לפגעים של‬ ‫אות‬ ‫יּה ְלְ ֹמֹ ר לך‬ ‫זירא לשמשו של רבי אלעזר‪ִ ,‬זִ יל ְוְ ֵֵא ָיָמא ֵלֵ ּ‬ ‫החיצונים‪ְְ .‬וַכַ ד ָּב�ָ ָעָ א ְלְ ִִא ְְס ַַּת� ָּכ�ָ ָלָ א ְּב�ְ ֵֵחיזּוּ ְיְ ָָק ָָרא ְְד ָָמ ֵֵר ּיּה‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫ון מן גלותא ברחמי‬ ‫יּה אם אפשר‬ ‫ותאמר לו ותשאל ממנו לר"א‪ִִ ,‬אי ֵֵאיעּוּ ל ַַק �ֵֵּמ ּ‬ ‫להכנס ולבא לפניו‪ָ .‬עָ אל � ַַׁשָּמ�ָ � ֵֵׁש ּיּה‪ָָ ,‬א ַַמר ָָהא ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא‬ ‫ָָהָכָ א נכנס השמש של ר"א ואמר לו הרי רבי זירא כאן‪ ,‬האם‬ ‫ִִמ ָָּי� ד ַוַ ִִּי� � ְְׁשַּכ�ַ ב ַּב�ַ ָּמ�ָ קֹוֹ ם ָָההּוּ א‪ְּ ,‬כ�ְ לֹוֹ ַַמר‪ִ ,‬נִ ְְתַיַ � � ְְּׁש ָָבה ַּד�ַ ְעְ ּּתֹוֹ‬ ‫יכנס‪ָ ,‬לָ א ַַא � ְְׁש ַ �ַּגח ֵּב�ֵ ּיּה לא השגיח והסתכל בו ר"א‪ְ ,‬וְ ָלָ א‬ ‫ְּב�ְ אֹוֹ תֹוֹ ָָמקֹוֹ ם שידע הסוד שבדבר‪ ,‬שהאבן היא השכינה ועם‬ ‫ָזָ ִִקיף ֵעֵ ינֹוֹ ִִהי ולא הגביה את עיניו‪.‬‬ ‫ישראל הם בניה‪ ,‬ויעקב אבינו ממנו הושתת העולם‪.‬‬ ‫ְלְ ָָב ָָתר ָָא ַַמר‪ִִ ,‬רִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא ֵלֵ יעֹוֹ ל לאחר שנח מצערו‬ ‫ְוְ ִִס ָיָמן ָיָ דּוּ ַעַ ָלָ ַַקח יעקב אבינו מאבן השתיה‪ָָ ,‬א ַַמר‪ ,‬זֹוֹ‬ ‫והתישבה דעתו אמר‪ ,‬רבי זירא יכול להכנס‪ְ ,‬וְ ַַא ְְּת� ִִּת� יב ְלְ ַבַ ר‬ ‫האבן ִִהיא ּדּ ּוּ ְגְ ָָמא � ֶֶׁש ִִּל� י כמש"כ‪ְ ,‬וְ ִִאם ָלָ זֹוֹ ִִּת� ְְהֶיֶ ה ׁשּׁוּ ם‬ ‫ואתה תשב בחוץ‪ָ .‬עָ אל ר' ֵזֵ ָיָרא‪ְ ,‬וְ ַַא ְְרִּכ�ִ ין ִּב�ִ ְְר ּּכֹוֹ י‪ִִ ,‬ו ֵיֵתיב‬ ‫ַַמֲעֲ ָלָ ה האבן שיבנה עליה ביהמ"ק‪ְּ ,‬ב�ְ ָיָ דּוּ ַעַ � ֶֶׁש ִִּי� ְְהֶיֶ ה ִלִ י ג"כ‬ ‫ַַק �ֵֵּמ ּיּה נכנס רבי זירא וכרע על ברכיו וישב לפניו‪ָָ .‬ח ָָמא ר'‬ ‫ַַמֲעֲ ָלָ ה שאני ג"כ אתקדש בקדושה העליונה‪ְ .‬וְ ַעַ ל ָּכ�ָ ְְך ָׂש�ָ ם‬ ‫יּה ראה רבי אלעזר בן ערך שרבי זירא‬ ‫ֶֶאְלְ ָעָ ָזָ ר‪ָּ ,‬ב�ָ ַַטׁשׁ ְּב�ְ ַַרְגְ ֵלֵ ּ‬ ‫יָה על אבן השתיה‪ְ ,‬וְ ָנָ ַַדר ֶנֶ ֶֶדר‪ִּ ,‬ד�ִ ְכְ ִִתיב שכתוב‪,‬‬ ‫ִלִ ּּבֹוֹ ָעָ ֶלֶ ָ‬ ‫כורע על ברכיו‪ ,‬והכה ברגליו על הקרקע‪ָָ ,‬א ַַמר קּוּ ם ֵֵמ ָָה ָָתם‬ ‫ְְו ָָה ֶֶאֶבֶ ן ַַה ֹֹּז� את ֲֲא � ֶֶׁשר ַׂש�ַ ְְמ ִִּת� י ַַמ ֵֵּצ� ָָבה‪ְּ .‬כ�ְ לֹוֹ ַַמר‪ִִ ,‬אם ָָה ֶֶאֶבֶ ן‬ ‫ואמר לר' זירא קום מעל הרצפה‪ְ ,‬וְ ִִתיב ְּכ� ְ ָָא ְְר ָָח ְְך ושב כדרכך‪,‬‬ ‫ַַה ֹֹּז� את ֲֲא � ֶֶׁשר ַׂש�ַ ְְמ ִִּת� י ַַמ ֵֵּצ� ָבָ ה ִיִ ְְהֶיֶ ה ֵּב�ֵ ית ֱֱאֹל ִִֹהים‪ִִ ,‬מ ָָּי� ד‪-‬‬ ‫יּה קם ר' זירא וישב כדרכו‪.‬‬ ‫ָָקם ִִו ִיִתיב ְּכ�ְ ָָא ְְר ֵֵח ּ‬ ‫ְוְ ֹכֹ ל ֲֲא � ֶֶׁשר ִִּת� ֶֶּת� ן ִלִ י ַעַ � ֵֵּׂש� ר ַַאַעַ � ְְּׂש� ֶֶרּנּ ּוּ ָלָ ְְך‪ָ ,‬נָ ַַדר ַַהַּמ�ַ ֲעֲ ֵׂש�ֵ ר‬ ‫ֵזֵ ָיָרא‪ֲֲ ,‬אָנָ א � ָָׁש ַַמְעְ ָנָ א ְּב�ְ � ֵֵׁשם ר' ּּבֹוֹ אמר רבי זירא לר"א‪,‬‬ ‫שנדר ליתן את המעשר‪ָָ .‬א ַַמר ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא‪ָָ ,‬הא ַַוַּד�ַ אי‬ ‫אני שמעתי בשם רבי בו‪ְּ ,‬ד�ְ ָָא ַַמר ָָרָזָ א ְּד�ְ ִִמ ָָּל� ה ְּב�ְ ַַהאי‪ְ ,‬וְ ָלָ א‬ ‫ִִא ְְדַּכ� ַ ְְרָנָ א שאמר סוד הדבר הזה של אבן השתיה‪ ,‬ואיני זוכר‬ ‫� ָָׁש ַַמְעְ ָנָ א זה ודאי מה ששמעתי מר' בו‪ ,‬ועתה הזכרת לי‪.‬‬ ‫ראב"ע בכה על מה שעתידים אומות‬ ‫מה ששמעתי‪.‬‬ ‫יּה‪ַ ,‬עַ ל ַַהאי ִִא ְְת ְְק ֵֵרי ֶֶאֶבֶ ן ִיִ ְׂש�ְ ָָר ֵֵאל אמר לו ר"א‪,‬‬ ‫ָָא ַַמר ֵלֵ ּ‬ ‫העולם לטמאות את אבן השתיה‬ ‫על זה נקראת אבן השתיה אבן ישראל‪ְּ .‬כ�ְ לֹוֹ ַַמר‪ִ ,‬נִ ְְק ְְר ָָאה ָּכ�ָ ְךְ‬ ‫ָָא ַַמר ִִרִּב�ִ י ֶֶאְלְ ָעָ ָזָ ר‪ִִ ,‬אי ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא‪ַּ ,‬ד�ַ ְעְ ִִּת� י ָָא ִִחיס‬ ‫ֲעֲ ָלָ ְְך אמר רבי אלעזר‪ ,‬הוי ר"ז‪ ,‬דעתי חסה עליך ששכחת‪.‬‬ ‫ַעַ ל � ְְׁשמֹוֹ כלומר נקראה אבן השתיה ‪ -‬אבן ישראל‪ ,‬על שמו‬ ‫ְוְ ִִדיְלְ ָָמא ַַהאי ִִמ ָָּל� ה � ָָׁש ַַמְעְ ְְּת� ואולי זה הדבר ששמעת‪ְ ,‬וְ ָכָ ְְך‬ ‫של יעקב אבינו שנקרא שמו ישראל‪ַ ,‬עַ ל � ֶֶׁש ָָּנ� ַַתן ִלִ ּּבֹוֹ ְוְ ֵעֵ יָנָ יו‬ ‫ָָא ַַמר ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא‪ַַ ,‬האי ְּד�ְ ֹמֹ ר ְּד�ְ ָָהָוָ ה ָּב�ָ ֵכֵ י‪ַַ ,‬מאי ָָחָזָ א‬ ‫הּוּ א ְּב�ְ ִִר ָיָרא ְּד�ְ ִִמ ְְּל� ָָתא וכך הוא בירורו של דבר‪ִּ ,‬ד�ִ ְכְ ִִתיב‬ ‫ָעָ ֶלֶ ָיָה על השכינה‪ְ .‬וְ ַַה ָָּק� דֹוֹ ׁשׁ ָּב�ָ רּוּ ְְך הּוּ א ָעָ ָׂש�ָ ה אֹוֹ ָָת ּּה‬ ‫שכתוב ביעקב אבינו (בראשית כח יא) ַוַ ִִּי� ַַּק� ח ֵֵמ ַַאְבְ ֵנֵ י‬ ‫אמר רבי זירא זה שכבודו היה בוכה‪ ,‬מה ראה שגרם לו כ"כ‬ ‫לבכות‪ָָ .‬א ַַמר‪ַַ ,‬א ְְרַּכ�ַ ְבְ ָָּת� א ְְּת� ִבִ ָיָרא ַַס ִִּג� ָיָאה ְּד�ְ ָכָ ל ָעָ ְלְ ָָמא‬ ‫את אבן השתיה ֵּב�ֵ ית עֹוֹ ָלָ ִִמים בית המקדש‪ְ ,‬וְ � ָָׁשם ָָהְיְ ָָתה‬ ‫ַַהָּמ�ָ קֹוֹ ם כלומר‪ ,‬שלקח ֶֶאֶבֶ ן ַַא ַַחת ֵֵמ ַַאְבְ ֵנֵ י ַַהָּמ�ָ קֹוֹ ם‪.‬‬ ‫ָָחֵזֵ יָנָ א אמר ר"א מרכבה שבורה גדולה‪ ,‬והיא המרכבה של‬ ‫� ְְׁשִכִ יָנָ תֹוֹ בבית קדש הקדשים‪.‬‬ ‫ֵֵמ ֵֵאיֶזֶ ה ָָמקֹוֹ ם ושואל מאיזה מקום לקח את האבן‪ ,‬ומשיב‪,‬‬ ‫כל העולם ראיתי‪ ,‬כלומר ראיתי את המחזה על אבן השתיה‬ ‫ִִמָּמ�ָ קֹוֹ ם ַַה ָָּי� דּוּ ַעַ ‪ֶֶׁ � ,‬שהּוּ א ְְמקֹוֹ ם ַַה ְְּת� הֹוֹ ם‪ֶֶׁ � ,‬ש � � ָָּׁשם ֲֲאָבָ ִנִ ים‬ ‫שהיא מרכבה של כל העולם‪ ,‬איך שיטמאו אותה הגוים והיא‬ ‫� ֶֶׁש �ּׁשֹׁוֹ ֲֲח ִִקים ששוחקות וטוחנות ַַמִיִ ם ְלְ ָכָ ל ָָהעֹוֹ ָלָ ם‪ֲֲ .‬ה ָָדא‬ ‫יָׁשא‬‫בצרה גדולה ובשבר גדול‪ָָ ,‬ההּוּ א ַַאְבְ ָנָ א ַיַ ִִּק� ָיָרא ַַקִּד�ִ � ָ‬ ‫צריך לבכות על אבן השתיה וביהמ"ק‬ ‫הּוּ א ִִדְכְ ִִתיב וזה הוא מש"כ‪( ,‬איוב יד יט) ֲֲא ָָבִנִ ים � ָָׁש ֲֲחקּוּ‬ ‫אותה האבן היקרה והמכובדת הקדושה‪ְּ ,‬ד�ְ ִִמ ַַּנ� ּּה ִִא � ְְׁש ִִּת� יל‬ ‫ַַמִיִ ם ששם יש אבנים‪ ,‬ששוחקות וטוחנות מים לכל העולם‪.‬‬ ‫ָעָ ְלְ ָָמא שממנה הושתל העולם והיא אבן השתיה שעליה‬ ‫עומד העולם‪ְ .‬וְ ָָההּוּ א ַַאְבְ ָנָ א ָָה ָָוה‪ְּ ,‬ד�ְ � ַַׁש ֵֵּו� י ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ֵֵר � ֵ‬ ‫יֵׁש ּיּה‬ ‫ְוְ ַעַ ל ָּד�ָ א ָּב�ָ ֵכֵ יָנָ א‪ְּ ,‬ד�ְ ָָחֵזֵ יָנָ א ְּד�ְ ַעַ ל ַַהאי ַַא ְְבָנָ א ועל זה בכיתי‪,‬‬ ‫ֲעֲ ָלָ ּּה ואותה האבן היתה‪ ,‬זו ששם יעקב אבינו ראשו עליה‪,‬‬ ‫שראיתי בחזיון שלי שעל זה האבן‪ְ ,‬זְ ִִמיִנִ ין ְלְ � ַַׁש ָָּו� ָָאה סֹוֹ ֲֲא ָָבת‬ ‫האבן רמזה ליעקב שממנו יושתת‬ ‫כמש"כ ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו‪.‬‬ ‫ַעַ ְְמ ַַמ ָָּי� א עתידים לשים טומאה גדולה של ע"ז של אומות‬ ‫העולם ע"י י"ב שבטים‬ ‫וא"כ קשה ְוְ ִכִ י ַַא ְְבָנָ א ְּד�ְ ִִמ ַַּנ� ּּה ִִא � ְְׁש ִִּת� יל ָּכ� ָ ל ָעָ ְלְ ָָמא וכי‬ ‫העולם‪ּ ,‬וּ ִפִ ְגְ ֵֵרי ֵֵמ ַַת ָָּי� א ופגרי המתים שלהם‪{ .‬כי כל מת של‬ ‫אבן חשובה כזאת שממנה הושתל כל העולם‪ְ ,‬וְ ָָהָוָ ה ֵֵר � ַ‬ ‫יַׁש ּּה‬ ‫הישמעאלים שבעיר הקודש‪ ,‬מכניסים אותו לחדר של הכיפה‬ ‫ְְמ � ַַׁש ְְּק� ָעָ א ִּב�ִ ְְתהֹוֹ ָָמא ַַרָּב�ָ א והיה ראשה שקוע בתהום הגדול‪,‬‬ ‫ְוְ ָָה ֶֶאֶבֶ ן ַַה ֹֹּז� את (בראשית כח כב) ומש"כ והאבן הזאת אשר‬ ‫יְך ָיָ כֹוֹ ל ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ְלְ ַנַ ְעְ ְנְ ָעָ ה ַלַ ּּה איך היה יכול יעקב אבינו‬ ‫ֵֵה ְ‬ ‫במקום קה"ק‪ ,‬הנקרא היום "מדרש שלמה"‪ ,‬ומניחים אותו‬ ‫שמתי מצבה וכו'‪ָָ ,‬הְיְ ָָתה ִעִ י ָָּק� ר ְלְ ֻכֻ ָָּל� ם כי היא היתה עיקר‬ ‫לנענע אותה ולקחת אותה ולהשיב אותה מתחת לראשו‪,‬‬ ‫שם בשעה שהם מתפללים ואח"כ מוליכים אותו לקבורה‪,‬‬ ‫ושורש לכל האבנים‪ְ ,‬וְ ָָהְיְ ָָתה עֹוֹ ָלָ ה ַעַ ד ָָמקֹוֹ ם � ֶֶׁש ָָהָיָ ה � ָָׁשם‬ ‫ומפרש‪ֶֶ .‬א ָָּל� א ָָההּוּ א ַַאְבְ ָנָ א אלא אותה האבן‪ִ ,‬זִ ְוְ ָיָ ֵיֵת ּיּה‬ ‫כ"כ מהר"ם חגיז זצ"ל}‪ַַ .‬מאן ָלָ א ִיִ ְְבֵּכ�ֵ י מי לא יבכה‪ַ ,‬וַ וי‬ ‫ֵּב�ֵ ית ַַהִּמ�ִ ְְקָּד�ָ ׁשׁ כיון שהיא העיקר ועליה יבנה קדש הקדשים‪.‬‬ ‫ְלְ ָעָ ְלְ ָָמא אוי לעולם‪ַ ,‬וַ וי ְלְ ָָההּוּ א ִזִ ְְמָנָ א אוי לאותו הזמן‪,‬‬ ‫ְְמ � ַַׁש ְְּק� ָעָ ן ִּב�ִ ְְתהֹוֹ ָָמא ַַרָּב�ָ א הזוית שלה היתה משוקעת‬ ‫ְוְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ֹלֹא ָָהְיְ ָָתה ַּכ� ַ ָָּו� וָנָ תֹוֹ ַעַ ל ׁשּׁוּ ם ַַא ַַחת ֵֵמ ֶֶהן מאותן‬ ‫יַׁש ּּה ִִא ְְת ַַמּגּ ֹוֹ ס ְּב�ְ ֵֵבי ַַמ ְְקְּד�ְ � ָָׁשא וראשה‬ ‫בתהום הגדול‪ְְ ,‬ו ֵֵר � ַ‬ ‫ַוַ וי ְלְ ָָההּוּ א ָָד ָָרא אוי לאותו הדור‪ָּ .‬ב�ָ ָכָ ה ַּכ�ַ ד ְּב�ְ ַַק ְְד ִִמ ָיָתא‬ ‫יָה אלא אך ורק עליה‪ ,‬על‬ ‫האבנים שהיו בתהום‪ֶֶ ,‬א ָָּל� א ָעָ ֶלֶ ָ‬ ‫נתגלה ועלה בבית המקדש‪ַַ ,‬וֲעֲ ָלָ ּּה ֹקֹ ֶֶדׁשׁ קּוּ ְְד � ִִׁשין ועליה‬ ‫בכה ר"א עוד פעם כאשר בראשונה‪ִִ ,‬א ְְתַנַ ח ְוְ ִִא � ְְׁש ִִּת� יק נאנח‬ ‫יּה ְְר ִִמיָזָ א היות ואבן‬ ‫אבן השתיה‪ִִ ,‬מ �ּׁשּׁוּ ם ִּד�ִ ְְר ִִמיָזָ א ֵלֵ ּ‬ ‫ושתק‪ְ .‬לְ ָָב ָָתר ָָחַזַ ר ְוְ ָָא ַַמר אח"כ אמר פעם נוספת‪ַ ,‬וַ וי‬ ‫נבנה קדש הקדשים‪ּ ,‬וּ � ְְׁשִכִ יְנְ ָָתא ְיְ ָָק ָָרא ִעִ ָָּל� ָָאה ֲעֲ ַלַ ּּה‬ ‫זאת רמזה לו ליעקב אבינו רמז‪ַַ .‬מה ִִהיא‪ַַ ,‬הֹּכ� ֹ ל ִִא � ְְׁש ִִּת� יל‬ ‫והשכינה היקרה והעליונה עליה שוכנת‪ֲֲ .‬ה ָָדא הּוּ א ִִדְכְ ִִתיב‬ ‫ְלְ ִִאּנּ ּוּ ן ִּד�ִ יהֹוֹ ן ְזְ ִִמיִנִ ין ְּב�ְ ָעָ ְלְ ָָמא אוי לאותם שיהיו עתידים‬ ‫ִִמ ָָּנ� ּּה דהיינו כמו שהאבן הזאת כל העולם הושתל ממנה‪ָּ ,‬כ�ָ ְְך‬ ‫וזה הוא מש"כ‪( ,‬בראשית מט כד) ִִמ � � ָָּׁשם ֹרֹ ֶעֶ ה ֶֶאֶבֶ ן ִיִ ְׂש�ְ ָָר ֵֵאל‬ ‫להיות בעולם‪ַּ ,‬כ� ַ ד ִיִ ְְּת� ַעַ ר ַַמְלְ ָּכ� ָ א ִעִ ָָּל� ָָאה ְְדָעָ ְלְ ָָמא כאשר‬ ‫ה כך יעקב אבינו כל העולם‬ ‫ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ָּכ� ָ ל ָעָ ְלְ ָָמא ִִא � ְְׁש ִִּת� יל ִִמ ֵֵּנ� י ּ‬ ‫ממקום ביהמ"ק רועה ומקבלת אבן ישראל‪ ,‬שהיא השכינה‬ ‫יתעורר המלך העליון של העולם להביא את הגאולה‪ ,‬כי כידוע‬ ‫הושתל ממנו‪ ,‬כלומר י"ב שבטים שמהם יצאו כל בני ישראל‪.‬‬ ‫יָׁשא‬ ‫של עם ישראל את כל השפע והאורות‪ּ .‬וּ � ְְׁש ָָמא ַַקִּד�ִ � ָ‬ ‫יעשה הקב"ה דין ונקמה גדולה בגוים שחללו שמו הקדוש‪.‬‬ ‫ְּב�ְ אֹוֹ ָָת ּּה � ָָׁשָעָ ה נאמר ַוַ ִִּי� ַַּק� ח ֵֵמ ַַאְבְ ֵנֵ י ַַהָּמ�ָ קֹוֹ ם שלקח את‬ ‫ְְד ַַמְלְ ָּכ� ָ א ִעִ ָָּל� ָָאה ָָהָוָ ה ָָּג� ִלִ יף ֲעֲ ַלַ ּּה ושם הקדוש של מלך‬ ‫יָׁשא ָיָ ַַדע ֵּד�ֵ ין‬ ‫ָּב�ָ ָכָ ה ִִרִּב�ִ י ֵזֵ ָיָרא‪ָָ ,‬א ַַמר‪ַַ ,‬מְלְ ֲֲאָכָ א ַַקִּד�ִ � ָ‬ ‫אבן השתיה‪ֶֶׁ � ,‬ש ִִהיא ִעִ י ָָּק� ר ָּכ� ָ ל ָָהעֹוֹ ָלָ ם שהיא העיקר‬ ‫העליון היה חקוק עליה‪.‬‬ ‫בכה רבי זירא ומשבח את ר"א‪ ,‬אמר‪ ,‬מלאך הקדוש יודע‬ ‫והיסוד של כל העולם‪ .‬ומה עשה בה‪ַ ,‬וַ ָָּי� ֶׂש�ֶ ם ְְמ ַַר ֲֲאׁשֹׁוֹ ָָתיו‪,‬‬ ‫יָׁשא והנה כאשר‬ ‫ַּכ�ַ ד ָָא ָָתא ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב‪ָָ ,‬ק ָָרא ָָההּוּ א � ְְׁש ָָמא ַַקִּד�ִ � ָ‬ ‫זאת‪ָ ,‬יָ אּוּ ת הּוּ א ְלְ ִִמ ְְבֵּכ� ֵ י ֲעֲ ָלָ ּּה ראוי הוא לבכות עליה על‬ ‫ָׂש�ָ ם ְּב�ְ ִלִ ּּבֹוֹ � ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ַַר ֲֲאׁשֹׁוֹ ָָתיו‪ּ ,‬דּ ּוּ ְגְ ַַמת ֶזֶ ה ְּכ� ְ זֹוֹ שם‬ ‫בא יעקב‪ ,‬קרא את אותו השם הקדוש ובכח השם המפורש‬ ‫יַק ָָּי� א אשריכם אתם הצדיקים‪,‬‬ ‫ביהמ"ק‪ַ .‬זַ ָּכ�ָ ִִאין ַַא ּּתּוּ ן ַַצִּד�ִ ַ‬ ‫אותה מראשותיו‪ ,‬כלומר שם בלבו שהאבן הזאת שממנה‬ ‫הקדוש‪ְ ,‬וְ ַנַ ְְסַּב�ַ ּּה ִִמָּכ� ָ אן לקחה מכאן‪ ,‬ממקום שהיא נמצאת‪,‬‬ ‫יִׁשין ְּב�ְ ָעָ ְלְ ָָמא ֵֵדין‪ּ ,‬וּ ְְבָעָ ְלְ ָָמא ְְד ָָא ֵֵתי שאתם‬ ‫ְּד�ְ ַַא ּּתּוּ ן ַַקִּד�ִ � ִ‬ ‫הושתת העולם שהיא עתה מראשותיו‪ ,‬דומה זה כזה‪ ,‬כלומר‬ ‫ְוְ � ַַׁשְוְ ַיַ ּּה ְּב�ְ ָָההּוּ א ֲֲא ַַתר ְּד�ְ ֹקֹ ֶֶדׁשׁ ֻֻק ְְד � ִִׁשין ָָהָוָ ה ַַּת� ָּמ�ָ ן ושם‬ ‫קדושים בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫הושתת כל העולם כולו‪.‬‬ ‫יעקב אבינו ג"כ ממנו‬ ‫אותה באותו מקום שקדש הקדשים היה שם‪ָָ .‬א ַַמר ִִרִּב�ִ י‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשיות והנהגות מכלי ראשון שנשמעו מפי קודשו‬ ‫לא מבוטל ביחס אליהם מתוך זמנו היקר מפז של‬ ‫של מרן הגאון המקובל‬ ‫ראש הישיבה‪ .‬כשנכנס לבית‪ ,‬ראה הרב יהודי אחד‪,‬‬ ‫שמעון אגסי ‪ -‬שהיה גלמוד‪ ,‬ולא היה מי שידאג‬ ‫חכם בני‪+‬הו שמוא‪+‬לי שליט"א‬ ‫לו ‪ -‬שוכב על מיטתו של ראש הישיבה‪ ,‬כשנעליו‬ ‫על רבותיו חכמי ישראל 'שרפי הקודש'‬ ‫מלאות בוץ‪ .‬הרב רצה לגעור בו‪ .‬איך הוא ישן כך‬ ‫ומה ששמע מפי קודשם על רבותיהם זיע"א‬ ‫על המיטה של ראש הישיבה? אולם‪ ,‬הרב צדקה‬ ‫ראה זאת ואמר לכבוד הרב‪" ,‬מה אתה עושה?‬ ‫תעזוב אותו!" מורנו הרב שליט"א ניסה לומר‪,‬‬ ‫"מדוע שילכלך כך את המיטה של הרב?"‪ ,‬אך‬ ‫הרב צדקה ביקש שיניח לו כך‪ .‬לאחר זמן‪ ,‬סיפרה‬ ‫הרבנית צדקה למורנו הרב שליט"א‪ ,‬שכל ליל‬ ‫שבת וחג‪ ,‬כל ה'מסכנים' והטיפוסים ה'משונים' היו‬ ‫רבי יהודה צדקה זצוק"ל‬ ‫באים לביתו של הרב צדקה‪ .‬למשל‪ ,‬אותו‬ ‫אחד ששכב על המיטה‪ ,‬היתה לו‬ ‫חולצה שאולי לא החליף אותה‬ ‫מאוד‪ .‬צריך מאוד להיזהר ממנו‪,‬‬ ‫כמה שבועות‪ .‬העניבה שלו‪,‬‬ ‫כי "רבים חללים הפילה"‪.‬‬ ‫במקום שתהיה מקדימה‪,‬‬ ‫מתלמידיו של‬ ‫תיקון של ה"בן איש חי"‬ ‫היתה נוטה לאחור; וגם‬ ‫הנעליים כבר ראו‬ ‫אברהם אבינו‬ ‫פעם‪ ,‬בא ה"בן איש חי" בחלום אל רבי‬ ‫יהושע שהרבני ואמר לו‪" ,‬מה אתה‬ ‫ימים טובים יותר‪ .‬כל‬ ‫סיפר מורנו הרב‬ ‫ישן? קום והתפלל! רבי יהודה צדקה‬ ‫הטיפוסים האלה‬ ‫שאף‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫לא מרגיש טוב'‪ .‬ואכן‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫היו עולים כל ליל‬ ‫שלמד אצל רבי‬ ‫צדקה‪ ,‬שהיה עדיין אברך צעיר לימים‪,‬‬ ‫לאכול‬ ‫שבת‬ ‫צדקה‬ ‫יהודה‬ ‫קיבל פציעה מסוכנת בידו‪ ,‬והוא נלקח לבית‬ ‫אצל הרב‪ ,‬וראש‬ ‫זצ"ל הרבה זמן ‪,‬‬ ‫חולים‪ .‬קם רבי יהושע והתפלל‪ ,‬עד שאמרו לו‬ ‫הישיבה‪ ,‬שהיה‬ ‫אף פעם לא ידע‬ ‫משמיים שר' יהודה צדקה יצא מכלל סכנה‪.‬‬ ‫אדם עדין באופיו‪,‬‬ ‫מכניס‬ ‫שהרב‬ ‫הכניס לביתו את‬ ‫אורחים ביום שבת‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬הוא ראה את אימו של חכם יהודה‪,‬‬ ‫כל הטיפוסים האלה‬ ‫קודש‪ .‬יום אחד‪,‬‬ ‫והתעניין בשלומו‪.‬‬ ‫כדי לשמח את ליבם‪.‬‬ ‫הרב היה צריך משהו‬ ‫"איך אתה יודע? אני לא סיפרתי על כך‬ ‫בנוסף‪ ,‬בערב שבת‬ ‫מראש הישיבה‪ ,‬והגיע‬ ‫לאף אחד‪ .‬אני רק בוכה לקב"ה!" היא‬ ‫היה ראש הישיבה נותן‬ ‫ביום השבת אל ביתו של‬ ‫שאלה בפליאה‪.‬‬ ‫כסף לאברך עני באופן‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫סיפר לה ר' יהושע שבא אליו ה"בן‬ ‫קבוע‪ ,‬שיקנה לעצמו את צרכי‬ ‫צדקה‪ .‬לפי שסגנונו של ראש‬ ‫איש חי" בחלום‪ ,‬ואמר לו להתפלל‬ ‫השבת‪ .‬כל זה‪ ,‬כאשר הרב בעצמו‬ ‫הישיבה היה רציני מאוד ומדקדק‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫חי בעוני‪ ,‬ולא היה לו כדי כלכלת ביתו‪ ,‬ויהי‬ ‫על זמניו ודקותיו לאין ערוך‪ .‬ואילו‬ ‫רבי יהושע שהרבני היה מכבד את רבי יהודה‬ ‫הדבר לפלא גדול‪.‬‬ ‫להכניס אורחים פשוטי עם לביתו‪ ,‬אמור לגזול זמן‬ ‫צדקה ואומר ‪ -‬שהוא "ניצוץ" של ה"בן איש חי"‪ .‬כי‬ ‫ה"בן איש חי" הקיף בידיעותיו את כל התורה כולה‪,‬‬ ‫אך מכיוון שלא לימד תלמידים בישיבה‬ ‫אלא רק זיכה את הרבים בספריו הרבים‪,‬‬ ‫הביאוהו חזרה לעולם בדמותו של רבי‬ ‫יהודה צדקה‪ ,‬כדי שילמד תלמידים‬ ‫ש"ס ופוסקים‪.‬‬ ‫ממשלה שלוקחת נשמות‬ ‫רבי יהודה צדקה זצ"ל היה אומר‪:‬‬ ‫"השואה האיומה שהייתה לפני שנת‬ ‫תש"ח‪ ,‬נרצחו בה מיליונים מבני עמנו ע"י הגרמנים‪,‬‬ ‫שהרגו רק גופות‪ .‬אבל‪ ,‬צריכים להיזהר שֹֹּפ�ֹה‪,‬‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬לא יהרגו את הנשמות‪ .‬הממשלה‪,‬‬ ‫לא הורגת גופות‪ ,‬אך לוקחת את הנשמות‬ ‫ופוצעת אותן"‪ .‬ואז‪ ,‬במלחמת יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬הוציא הרב "קול קורא"‬ ‫לבני הישיבות‪ ,‬להיזהר מאוד על‬ ‫הנשמות‪.‬‬ ‫גם בימינו‪ ,‬יש מכשיר שנקרא "אייפון"‪,‬‬ ‫רבינו בסוכתו‬ ‫שרוצח את הנשמות‪ ,‬וזו בעיה גדולה‬ ‫‪11‬‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬רבי יהודה צדקה זצ"ל‪ ,‬תמיד‬ ‫היה אומר‪ ,‬שאדם חולה‪ ,‬אם רצונו‬ ‫להירפא‪ ,‬כשהוא שומע שיש רופא‬ ‫גדול בניו‪-‬יורק שיכול לרפאותו‪,‬‬ ‫האיש הזה יוציא כל כספו וימכור את‬ ‫כל אשר לו‪ ,‬ויעלה על המטוס הראשון‬ ‫שיביא אותו לשם‪ ,‬בתקווה שהרופא‬ ‫הזה ירפא אותו‪.‬‬ ‫"הגוף נגּוף"‪ ,‬אך מה עם רפואת הנפש?‬ ‫משמאל‪ :‬רבי יהודה צדקה‪ ,‬רבי מנצור בן‬ ‫על כך אומר הקדוש ברוך הוא‪" ,‬לא בשמים היא‪,‬‬ ‫שמעון‪ ,‬רבי יעקב עדס וחכם עובדיה‬ ‫ולא מעבר לים היא‪ .‬בפיך ובלבבך לעשותו"‪.‬‬ ‫שהוזמן לאסיפה‪ ,‬כשכל הרבנים משוחחים ביניהם‬ ‫כלומר‪ ,‬גם אם אין לך כל כך כוח להוציא‬ ‫בִאידיׁש‪ ,‬והרב לא מבין את דבריהם מאחר ולא‬ ‫ִ‬ ‫אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‬ ‫מילים מהפה‪ ,‬אז תהרהר בתשובה‬ ‫שלט בשפה זו‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬הזמינו גם אותו לומר‬ ‫כשהיה הרב צדקה בן עשרים וארבע‪ ,‬מינה‬ ‫'בלבבך'‪ .‬אדם לא יכול להגיד‪" ,‬אני לא‬ ‫את דבריו‪.‬‬ ‫אותו חכם עזרא עטיה זצ"ל ראש הישיבה אז‪,‬‬ ‫יכול"‪ .‬אלא‪" ,‬פיתחו לי פתח כחודו‬ ‫קם רבי יהודה צדקה ואמר‪" :‬רבותי‪ ,‬הגמרא אומרת‪,‬‬ ‫לתפקיד מנהל רוחני‪ .‬הוא היה אחראי על כל‬ ‫של מחט‪ ,‬ואני אפתח לכם כפתחו‬ ‫של אולם"‪ .‬אתה רק תתחיל‪ ,‬והכל‬ ‫יסתדר‪.‬‬ ‫לפחות תבכה ותצום‬ ‫פעם‪ ,‬סיפר ראש הישיבה‪ ,‬רבי יהודה צדקה זצ"ל‪,‬‬ ‫על יהודי אחד שהכניס את ילדיו למוסד חינוכי לא‬ ‫טוב‪ .‬הזמין אותו אליו ראש הישיבה לביתו לדבר‬ ‫איתו‪.‬‬ ‫תוך כדי הדברים פרץ האיש בבכי נורא‬ ‫ואיום ואמר‪" ,‬אני רוצה שהילדים‬ ‫שלי יתחנכו במקום טוב‪ .‬אני גם לא‬ ‫מפסיק להתפלל על כך‪ ,‬אך עקרת‬ ‫הבית לא רוצה"‪.‬‬ ‫שאל אותו ראש הישיבה‪" ,‬צמת על כך?‬ ‫בכית? ישבת על הארץ ובכית לה' על גורל‬ ‫הילדים שלך?" דברי הרב השפיעו מאוד על האיש‪,‬‬ ‫ולמחרת הוא שב לביתו‪ ,‬התיישב על הרצפה והחל‬ ‫לבכות‪ .‬גם כשקראה לו אשתו לבוא לאכול‪ ,‬הוא‬ ‫רבני ישיבת 'פורת יוסף'‬ ‫סרב לבוא‪.‬‬ ‫'כל המלמד את בן חברו תורה‪ ,‬זוכה ולומד בישיבה‬ ‫הרבנים בישיבה‪ ,‬ודווקא על רקע תפקיד זה בלטה‬ ‫שאלה אותו אשתו מה קרה לו‪,‬‬ ‫של מעלה'‪ .‬מה החידוש‪ ,‬שבזכות שהוא מלמד את‬ ‫ענוותנותו הגדולה‪.‬‬ ‫והוא ענה לה שמרגע זה ואילך הוא‬ ‫בן חברו תורה הוא זוכה לכך? אלא‪ ,‬לומר לנו‪ ,‬שאם‬ ‫הרב היה מקרב רחוקים וכל שאיפתו היתה ללכת‬ ‫יושב באבל על ילדיו שסטו מהדרך‬ ‫פה הוא עוזב את הלימוד שלו‪ ,‬ומקדיש חלק מזמנו‬ ‫ולזכות את עם ישראל‪ .‬הדבר הכי גדול בעולם‬ ‫ולומדים במקום חינוך לא טוב‪.‬‬ ‫כדי ללכת ולקרב את הלבבות ולהכניסם תחת כנפי‬ ‫אצלו‪ ,‬היה להכניס בחורים לישיבות‪ .‬גם חכם‬ ‫אשתו שמעה זאת‪ ,‬ונחרדה עד עמקי‬ ‫השכינה‪ ,‬הוא לא יפסיד את התורה שיכול היה‬ ‫עובדיה למד לעשות כך מראש הישיבה‪ .‬עם כל‬ ‫נשמתה‪ .‬רק אז היא קלטה את חומרת‬ ‫ללמוד בזמן הזה'‪ .‬ואז הוסיף הרב והביא ראיות‬ ‫אהבתם הגדולה לתורה‪ ,‬עם כל הקושי להיפרד‬ ‫הדבר‪ .‬היא הסכימה שייקח את הילדים‬ ‫לדבריו ‪ -‬כמו למשל‪ ,‬אביי‪ ,‬שעליו מספרת הגמרא‪,‬‬ ‫מהגמרא‪ ,‬היו הולכים ומכתתים רגליהם ממקום‬ ‫וישים אותם איפה שהוא רוצה‪ ,‬במקום הכי טוב‪,‬‬ ‫שהלך פעם שלושה פרסאות כדי להציל אדם‬ ‫יישוב אחד למשנהו‪ ,‬רק כדי לזכות את עם ישראל‪.‬‬ ‫מה שיגיד לו הרב צדקה‪ .‬ואכן‪ ,‬היום ב"ה הבנים‬ ‫מעבירה‪ ,‬למרות שבכך ביטל מלימודו‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬ערך "ועד הישיבות" אסיפה גדולה‪ ,‬וישבו‬ ‫שלו הם רבנים גדולים‪.‬‬ ‫חשבו כל הנוכחים באסיפה‪ ,‬שהרב לא הבין מה הם‬ ‫שם כל גדולי ישראל‪ ,‬והרב צדקה הוזמן ביניהם‪.‬‬ ‫ַַח ֵֵבר יכול להיות גם ֵֵח ֶֶרב‪ ,‬גם ַַבחר‪ ,‬וגם‬ ‫דיברו עד עכשיו‪ .‬אך אז‪ ,‬קם יו"ר "ועד הישיבות"‬ ‫באסיפה הזאת‪ ,‬דנו האם לשלוח את בני התורה‬ ‫ְַבְַרח‪ .‬לפעמים צריך לברוח‪ .‬לפעמים‬ ‫ואמר‪" ,‬מה שדיבר הרב צדקה‪ ,‬זה הדבר הנכון‪ ,‬ולא‬ ‫להשפיע ולקרב יהודים בשעות הערב‪ ,‬או‬ ‫זו חרב נעוצה‪ .‬אותו יהודי ששמע‬ ‫כל הפלפולים שעשינו אנחנו במהלך האסיפה‪.‬‬ ‫להשאירם בישיבות לשבת ולשקוד על לימודם‪.‬‬ ‫בקול הרב צדקה‪ ,‬הרוויח שילדיו לא‬ ‫צריך לעזוב הכל וללכת לקרב רחוקים"‪.‬‬ ‫דעת רוב הנוכחים נטתה לכך‪ ,‬שלא יעזבו בני‬ ‫התחברו לחברים שאין להם יראת‬ ‫הישיבות את הגמרות‪ ,‬אלא ימשיכו ללמוד‪ .‬מאחר‬ ‫שמיים‪.‬‬ ‫והרבנים פחדו על הבחורים‪ ,‬שלא יתרחקו חלילה‬ ‫מהלימוד‪ .‬הרב צדקה היה הרב הספרדי היחיד‬ ‫‪12‬‬ ‫"ות‬ ‫ות‬ ‫מעש‪+‬ה בי‪+‬הודי‬ ‫ויח‬ ‫המשך ברכות הראיה‬ ‫שאלות אקטואליות מבית הדין‬ ‫אש‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫הרואה פיל קוף וקיפוף מה יברך ?‬ ‫האם מברכים על ראיית הים התיכון ?‬ ‫חז‬ ‫בעריכת הרה"ג רבי יעקב כהן‬ ‫ש‬ ‫כתב בשו"ע (סי' רכה סעי' ח) הרואה וכו'‬ ‫כתב בשו"ע (סי' רכח סעי' א) שעל הים‬ ‫שליט"א‬ ‫ואת הפיל ואת הקוף מברך בא"י אמ"ה‬ ‫הגדול שהוא הים התיכון מברך בא"י אמ"ה‬ ‫מאברכי מוסדותינו‬ ‫לכ‬ ‫ילו‬ ‫משנה הבריות‪.‬‬ ‫עושה את הים הגדול‪ ,‬ובמשנ"ב (ס"ק ג)‬ ‫ילד‬ ‫ונחלקו בראשונים מהו קיפוף‪ ,‬דעת התוס'‬ ‫כתב שהרבה אחרונים העתיקו את הברכה‬ ‫(חולין סג א ד"ה באות) יש ג' מיני קיפוף או‬ ‫בלשון של שעשה את הים הגדול‪ ,‬בלשון‬ ‫וי"‬ ‫ינשוף או תנשמת או מין חיה‪ ,‬ולדעת רש"י‬ ‫עבר‪ ,‬ועוד כתב במשנ"ב (ס"ק ב) שכל‬ ‫החלב שמוגבל לשתי יחידות‬ ‫הא‬ ‫הוא או מין קוף או דומה לעטלף‪.‬‬ ‫ברכות המוזכרות בזה הסעיף [שהם ברכות‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן נכנס לרשת המזון בשכונתו לקנות‬ ‫לו‬ ‫ולכאורה מרן בשו"ע השמיט את הקיפוף‪,‬‬ ‫ימים ונהרות הרים וגבעות ומדברות] הם‬ ‫חלב וראה שבעל החנות הגביל את רכישת החלב‬ ‫האם כוונתו שלא מברכים עליו או בגלל‬ ‫משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬כלומר שרק‬ ‫לשתי ליטר בלבד בעקבות מחסור‪ ,‬בעל החנות‬ ‫אם יש לו טווח של שלושים יום שלא ראה‬ ‫עושה כן כיון שאם יחסר חלב אפשר שהקליינטים‬ ‫בג‬ ‫שלא ידוע מהו קיפוף‪.‬‬ ‫שלו יחפשו חנות אחרת והוא מפסיד אותם‪.‬‬ ‫רב‬ ‫את הדבר‪ ,‬חוזר מברך‪.‬‬ ‫ראובן שזקוק בכל יום לארבע שקיות חלב לבני‬ ‫לדעת הגרשז"א והחו"ש ור' משה שטרנבוך‬ ‫ביתו המרובים‪ ,‬ביקש משמעון שהיה אחריו‬ ‫אד‬ ‫מברכים על כל חיה משנה הבריות‪,‬‬ ‫אמנם הביא במשנ"ב (ס"ק ב) שהרבה‬ ‫בתור‪ ,‬כיון שאין הוא מתכנן לקנות חלב אם יוכל‬ ‫בס‬ ‫אחרונים חלקו על השו"ע וביארו שהים‬ ‫לקנות בשבילו‪ .‬עמד שמעון ונסתפק האם ראוי לו‬ ‫תי‬ ‫אמנם פשטות הגמ' והראשונים ומרן שרק‬ ‫הגדול הוא לא ים התיכון אלא ים האוקיינוס‬ ‫לעשות כן כי מצד אחד הוא דואג לראובן ובני ביתו‪,‬‬ ‫על פיל וקוף מברכים‪ ,‬וכתב בחזו"ע (עמ'‬ ‫שהוא מקיף את כל העולם‪,‬‬ ‫אך מצד שני הוא יכול באותה המידה לדאוג לבעל‬ ‫תנג) שמברכים גם על ינשוף שלדברי התוס'‬ ‫החנות שישאר אצלו חלב ולא יפסיד קליינטים‪.‬‬ ‫רב‬ ‫אמנם בחזו"ע (ברכות עמ' תסז ‪ -‬תסט)‬ ‫הוא קיפוף וכפירש רש"י קיפוף‪ ,‬עוף שיש‬ ‫תשובה‪ :‬שמעון יכול לקנות חלב בשביל ראובן‬ ‫נד‬ ‫הוכיח מדברי רבותינו הראשונים כדעת‬ ‫ואינו צריך לחוש לפסידת המוכר‪.‬‬ ‫עי‬ ‫לו לסתות ולחיים כאדם‪ .‬וכ"כ המאירי פיל‬ ‫וקוף וקיפוף‪ ,‬הואיל ודומים לאדם במקצת‬ ‫מרן‪ ,‬ש‪-‬ים התיכון הוא הים הגדול‪ ,‬וודאי‬ ‫הנימוק‪ :‬מעיקר הדין הלוקח השני יכול לקנות‬ ‫הת‬ ‫לעצמו חלב ולמכור לחבירו‪ ,‬ומיגו דזכי לנפשיה‬ ‫דברים‪ ,‬מברך עליהם‪.‬‬ ‫שמברכים עליו שעשה את הים הגדול‪ ,‬ושכן‬ ‫היי‬ ‫זכי נמי לחבריה‪ ,‬אמנם יש מקום לדון אם מידה‬ ‫לה‬ ‫לשון התורה הים הגדול כוונתה לים התיכון‪,‬‬ ‫זו טובה הואיל והמוכר מפסיד‪ .‬אך בשלחן ערוך‬ ‫אמנם דעת ההלכה ברורה ( חי"א עמ' ‪408‬‬ ‫וסיים שהמברך על ים התיכון עושה מעשה‬ ‫(סימן שלב א) פסק שבעל הבית שאמר לשליח‬ ‫מע‬ ‫‪ )407 -‬שאין לברך מפני המחלוקת שסב"ל‪,‬‬ ‫לשכור לו פועלים בארבע זוז והלך השליח ומצא‬ ‫שת‬ ‫בראשית יש לו על מה שיסמוך‪.‬‬ ‫פועלים ואמר להם שהעבודה בשלש זוז והסכימו‪,‬‬ ‫ועוד שמרן לא פירש לנו רק על קוף ופיל‬ ‫והשמיט קיפוף‪ ,‬ולכן יברך בלי שם ומלכות‪.‬‬ ‫וברכתו צריכה לכתחילה להיות סמוך‬ ‫אין בעל הבית חייב לשלם להם אלא רק שלש זוז‪,‬‬ ‫לראייתו‪ ,‬ובדיעבד כל זמן שעודנו שם‪.‬‬ ‫כיון שהסכימו לכך‪ ,‬אבל יש לפועלים תרעומת‬ ‫בב‬ ‫כל כמה זמן יברך עליהם ?‬ ‫על השליח שמנע מהם להרויח‪ ,‬ומבואר בגמרא‬ ‫הי‬ ‫הרואה הרים גבוהים או משונים מה יברך ?‬ ‫(ב"מ עו‪ ).‬שהתרעומת היא דאמרי ליה לית לך‬ ‫נזכ‬ ‫לכאורה מרן מסיים (ס"ס ט) שאינו מברך‬ ‫"אל תמנע טוב מבעליו"‪ ,‬והקשו הראשונים מה‬ ‫בל‬ ‫כתב בשו"ע (שם) שיברך בא"י אמ"ה עושה אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול‬ ‫תרעומת יש להם הרי השליח קיים אל תמנע טוב‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫מעשה בראשית‪,‬‬ ‫מבעליו כלפי בעל הבית שאינו צריך לשלם יותר‪.‬‬ ‫נכ‬ ‫ותירץ הר"י מלוניל שהתרעומת של הפועלים‬ ‫מח‬ ‫וביאר בחזו"ע (ברכות עמ' תע) שזהו דווקא ונחלקו האחרונים האם מה שמרן סיים חוזר‬ ‫היא הואיל והוא חס על עושר בעל הבית שלא‬ ‫על הרים גבוהים ביותר שאדם מתפעל מהם רק על אנשים משונים או על כל הסעיפים‬ ‫יחסר‪ ,‬ולא חס על עניים ומרודם של פועלים ע"כ‪.‬‬ ‫אב‬ ‫וגם על פיל וקוף‪.‬‬ ‫מרוב גובהם‪.‬‬ ‫ובריטב"א ושאר ראשונים תירצו תירוצים אחרים‪,‬‬ ‫ולפי הר"י מלוניל נראה דהיכא שמנהל הסופר הוא‬ ‫לך‬ ‫ולדידן אנו נוקטים כדעת הטור והמאירי‬ ‫אמיד וזה רוצה לקנות חלב לבני ביתו אין ללוקח‬ ‫שא‬ ‫השני להתחשב במנהל אלא בנצרך‪ ,‬אבל לשאר‬ ‫שיכול לברך כל שלושים יום‪,‬‬ ‫ראשונים אין הכרח לזה‪ ,‬אלא שאפשר שגם הם‬ ‫לא פליגי על סברא זו‪ ,‬ומה שתירצו באופן אחר‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬ ‫הוא כדי לומר שאפילו אם גם הפועלים אינם‬ ‫עניים מרודים נמי יש על השליח תרעומת‪ .‬ולכן‬ ‫נראה שיכול הלוקח השני להתחשב בצורך חבירו‬ ‫ולקנות החלב בשבילו ואין זה פחיתות מידת טובה‪.‬‬ ‫רות‬ ‫מרדכי‬ ‫גבריאל‬ ‫ר' שלום אהרון‬ ‫בת שרה‬ ‫בן חביבה‬ ‫בן מסעודה‬ ‫בן רחל‬ ‫להנצחת יקירך ‪03-5520004 -‬‬ ‫‪13‬‬ ‫ותחלף משכורתי עשרת מונים" (בראשית לא‪,‬‬ ‫איגרת‬ ‫לבני הנעורים‬ ‫ולבן שיניים מחלב‬ ‫מא)‪ ,‬ועל הפסוק "ויעבוד עימו עוד שבע שנים‬ ‫אחרות" (בראשית כט‪ ,‬ל)‪ ,‬היינו שעבד עוד שבע‬ ‫שנים אחרות גם בשביל רחל מלבד שבע שנים‬ ‫הראשונות שעבד וקיבל את לאה‪ .‬וכותב על זה‬ ‫"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב‪ ,‬ותקנא באחתה‪,‬‬ ‫רש"י "היקשן האחרונות לראשונות מה הראשונות‬ ‫ותאמר אל יעקב הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי‪.‬‬ ‫באמונה כך האחרונות אף על פי שברמאות בא‬ ‫ויחר אף יעקב ברחל‪ ,‬ויאמר התחת אלקים אנכי‬ ‫עליו"‪ .‬ולמרות כל זה יעקב נאמן לו בצורה בילתי‬ ‫אשר מנע ממך פרי בטן"‪( .‬בראשית ל‪ ,‬א) אמרו‬ ‫רגילה‪ ,‬כל בהמה שהיתה חסרה ללבן יעקב שילם‬ ‫חז"ל‪" :‬א"ל הקב"ה‪ ,‬כך עונים את המועקות? חייך‬ ‫בכסף מלא "רחילך ועיזך לא שיכלו ואילי צאנך‬ ‫שבניך עתידים לעמוד בפני בנה"‪( .‬ב"ר ע"א‪ ,‬ז')‬ ‫לא אכלתי‪ ,‬טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה‬ ‫כששמעה מילים אלו נרגעה קמעה‪ ,‬וכבר רואה את‬ ‫לכאורה מה התביעה הגדולה על יעקב‪ ,‬וכי מפתח‬ ‫מידי תבקשנה גונבתי יום וגונבתי לילה‪ .‬הייתי ביום‬ ‫עצמה בדמיונה כשכתר זה ניתן על ראשה וחיוך‬ ‫ילודה בידו‪ ,‬והתחת אלקים הוא ומהיכן יביא לה‬ ‫אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני" (לא‪,‬‬ ‫קל עולה על בבת שפתיה‪ ,‬נקודת אור של צפיה‬ ‫ילדים?! ולמראית העין אמר את הישר והנכון‬ ‫לח ‪ -‬מ)‪.‬‬ ‫ובטחון מתחיל לפעפע בליבה‪ .‬והנה במצב זה גם‬ ‫לומר‪.‬‬ ‫ופליאה רבה מה יש להיות נאמן לשקרן ורמאי‬ ‫הקב"ה לא חוסך ידו‪ ,‬ושולח את אליהו הנביא ז"ל‬ ‫וי"ל שהתביעה על יעקב היתה מדוע ענה לה את‬ ‫שכזה‪ ,‬למי שמתנהג איתך באי נאמנות‪ ,‬לאדם‬ ‫כדי שיוסיף לחזקם ולעודדם במצבם ‪ -‬יש בעולם‬ ‫האמת המרה‪ ,‬היה לו להסתיר את בעייתה‪ ,‬היה‬ ‫מושחת שמאה פעם מחליף את דיבורו איתך?‬ ‫עניים מאתנו‪ ,‬רחל נרגעת ואט אט שוכחת את‬ ‫לו לשנות בדיבורו‪ ,‬ולומר לה בצורה עקיפה ולא‬ ‫אלא שאדם צריך לדעת יסוד גדול בעבודת ה'‪ ,‬אם‬ ‫מצבה העגום בו היא שרויה וממשיכה במהלך‬ ‫ישירה כל כך כמו שעשה‪.‬‬ ‫השני רע ומושחת לא בגלל זה גם אתה תהיה צריך‬ ‫חייה כאילו לא ארע דבר‪.‬‬ ‫בגמ' נדרים (נ‪ ).‬מובא מעשה (התרגום בהמשך)‬ ‫להתנהג כמוהו ברשעות‪ ,‬ותרד גם אתה לדיוטה‬ ‫ככה יש לענות את המועקות‪ ,‬פעמים שאין חייבים‬ ‫רבי עקיבא איתקדש ליה ברתיה דכלבא שבוע‪,‬‬ ‫תחתונה‪.‬‬ ‫לומר את האמת והמציאות המרה‪ ,‬פעמים שיש‬ ‫אדרא הנאה מכל נכסיה‪ ,‬אזלא ואתנסיבא ליה‬ ‫הרבה אנשים אף על פי שאינם רעים בתכונתם‬ ‫להסתירה‪ ,‬רבי עקיבא עשה כן‪ ,‬ועל יעקב אבינו‬ ‫בסיתוא‪ ,‬הוה גנו בי תיבנא‪ .‬הוה קא מנקיט ליה‬ ‫אבל אך ורק בגלל שהשני עשה להם רע נוקמים‬ ‫היתה תביעה "כך עונים את המועקות"?!‬ ‫תיבנא מן מזייה‪ ,‬אמר לה אי הוה לי רמינא לך‬ ‫כביכול ונעשים רעים כמותו‪ ,‬ודבר זה אין לעשותו‬ ‫איתא (בסוטה מז‪" ,).‬תנו רבנן לעולם תהא שמאל‬ ‫ירושלים דדהבא‪ ,‬אתא אליהו אידמי להון‪.‬‬ ‫מפני שכלפי שמיא גם הוא עכשיו רשע כחברו‪.‬‬ ‫דוחה וימין מקרבת‪ ,‬לא כאלישע שדחפו לגחזי‬ ‫רבי עקיבא נתקדשה לו בתו של כלבא שבוע‪ ,‬ונדר‬ ‫איתא באבות (ב'‪ ,‬ו') "אף הוא ראה גולגולת שצפה‬ ‫בשתי ידיו‪ ,‬ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאותו‬ ‫נדר שאסור לה להנות מנכסיו‪ .‬הלכה והתחתנה‬ ‫על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך‪ ,‬וסוף‬ ‫תלמיד בשתי ידיו" שאע"פ שדחיה זו בשתי ידים‬ ‫עימו בחורף‪ ,‬והיו ישנים בבית התבן‪ ,‬והיה מלקט‬ ‫מטיפיך יטופון"‪( .‬בגלל שרשע היית והורג בני‬ ‫היא המציאות והאמת לגבי מעשיהם (גחזי‪ ,‬בעוון‬ ‫התבן שנדבק בשערותיה‪ .‬אמר לה אם היה לי‪,‬‬ ‫אדם‪ ,‬הרגו אותך‪ ,‬וגם את אלו שהרגו אותך יהרגו‪).‬‬ ‫חילול ה' שגרם בלקיחת ממון ומתנות מנעמן‪,‬‬ ‫הייתי נותן לך ירושלים של זהב‪ .‬בא אליהו ונדמה‬ ‫‪ -‬קצת קשה מדוע היה לו לתנא לכפול עצמו‪,‬‬ ‫ואותו תלמיד‪ ,‬באותו מעשה באותה אכסניא)‪.‬‬ ‫להם לאיש‪ ,‬עמד על הפתח וקרא להם‪ ,‬תנו לי‬ ‫שהרי בגלל שאטפת והרגת אטפוך ‪ -‬משמע מידה‬ ‫בכל אופן "לעולם שמאל דוחה וימין מקרבת" ‪-‬‬ ‫מעט תבן כי אשתי ילדה ואין לי מאומה לתת לה‬ ‫כנגד מידה‪ ,‬אם כן אפשר כבר להבין שזה שהרגך‬ ‫יש להסתיר את בעייתם ככל האפשר ולדחותה‬ ‫שתישן עליו‪ .‬אמר רבי עקיבא לאשתו‪ :‬ראי‪ ,‬שאיש‬ ‫ימדדו לו גם כן מידה כנגד מידה וגם אותו יהרגו‬ ‫רק ביד אחת‪ ,‬ביד כהה‪ ,‬בהסתר‪ .‬וכדאיתא נמי‬ ‫זה אפילו תבן אין לו‪.‬‬ ‫(א"כ לא היה לתנא לסיים "וסוף מטיפיך יטופון")‪.‬‬ ‫התם "יצר‪ ,‬אשה ותינוק‪ ,‬לעולם שמאל דוחה וימין‬ ‫בביאור ותיאור המעשה נראה לומר שפעמים‬ ‫ויש לומר שהרי הגולגולת שצפה הרגה מקודם לכן‪,‬‬ ‫מקרבת" ‪ -‬פירוש שאין להתנצח עמהם ישירות‬ ‫היתה יושבת רחל בבית תבן זה בדד‪ ,‬בעוני מחריד‪,‬‬ ‫ולכן הרגו אותה‪ ,‬אם כן זה שהרגה בא לכאורה רק‬ ‫אלא בעקיפין ובהסתר כדי שיקבלו‪.‬‬ ‫נזכרת וחושבת על כל עושר בית אביה ונעצבת‬ ‫להעניש את הרוצח‪ ,‬ומדוע שיהרגו את המעניש?!‬ ‫ושמעתי‪ ,‬מה שיצחק אהב את עשיו ‪ -‬כדי להסתיר‬ ‫בליבה על מצבה הנוכחי‪ .‬והנה לפתע‪ ,‬במצב זה‪,‬‬ ‫אלא שבא להשמעינו שאפילו שאדם זה בא‬ ‫ממנו את הידיעה מרשעותו‪ ,‬ממציאותו האמיתית‬ ‫נכנס ר"ע בעלה ורואה אותה כך ‪ -‬הבין הכל‪ ,‬את‬ ‫לעשות כביכול "שירות" לקב"ה ולהעניש רוצח‬ ‫שאם היה שונאו בגלוי היה מרחיקו ביותר‪.‬‬ ‫מחשבותיה ורגשותיה‪ .‬לכאורה היה לו לומר‪ :‬זהו‬ ‫אין לו לעשות כן‪ .‬והמסר לגבינו‪ ,‬אפילו דבר חשוב‬ ‫לא ירגיל עצמו לעשות מעשים רעים‪ ,‬גם לא כלפי‬ ‫המצב‪ ,‬עוני‪ ,‬ועם זה יש לחיות‪.‬‬ ‫וצודק לכאורה אבל אל תהיה אתה זה שיעשה‬ ‫הרשעים‬ ‫אבל ר"ע עונה לה אחרת‪ :‬אם היה לי‪ ,‬הייתי קונה‬ ‫כמעשהו ולהיות רוצח כמותו‪ ,‬אל תהיה אתה זה‬ ‫יעקב עובד בנאמנות מירבית עם לבן למרות שהוא‬ ‫לך את "ירושלים של זהב" ‪ -‬כזה תכשיט יקר‬ ‫שצריך לנקום ולהתנהג כמוהו‪ ,‬תן כביכול לקב"ה‬ ‫מרמהו "זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע‬ ‫שאפילו לאשתו של רבן גמליאל הנשיא לא היה‬ ‫להנהיג את עולמו ואל תרד אתה לדרגתו הבזויה‪.‬‬ ‫עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך‬ ‫(ע' ירושלמי שבת פ"ו‪ ,‬ה"א)‪.‬‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫שילה בן נטלי חיה‬ ‫איל בן יסמין‬ ‫ורד בת יסמין‬ ‫אליהו בן סאלמה‬ ‫טל בן מדי‬ ‫גיל בן אסנת‬ ‫עידו בן רחל‬ ‫יניב בן משה‬ ‫מרדכי בן נטלי חיה‬ ‫‪03-5520004‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫רות בת נעמי‬ ‫מאיר בן מדי‬ ‫ירמיהו בן ויקטוריה‬ ‫‪14‬‬ ‫תא חז‬ ‫חזי‬ ‫‪he na‬‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫ותתאי‬ ‫‪an‬‬ ‫מאשרין‬ ‫‪d path‬‬ ‫‪s in He‬‬ ‫‪brew‬‬ ‫לחם‪ ,‬כאי‬ ‫אלא‬ ‫פריטים טמונים – פרשת ויצא‬ ‫לחם מדא‬ ‫ביה‬ ‫שלושה עדרי צאן ממתינים ליד הבאר בחרן – התבוננו היטב‬ ‫לח״ם ו‬ ‫הננ‬ ‫ד)‬ ‫ומצאו בתמונה ‪ 15‬פריטים הקשורים לסיפורי הפרשה!‬ ‫מניהדאא‬ ‫ועל‬ ‫נקיט‪ ,‬גו‬ ‫(שיר‬ ‫דא כנס‬ ‫הפריטים שעליכם לחפש‪:‬‬ ‫‪ .1‬מקל נדודים – "ַוֵַּיֵּצֵ א ַי ֲֲַעֹקֹב ִִמְּב ֵֵּאר ָׁשַׁבַ ע"‪.‬‬ ‫‪ .2‬שמש שוקעת – "ִּכּ י ָבָ א ַַהֶּׁש ֶֶׁמׁש"‪.‬‬ ‫‪ .3‬אבן מראשות – " ַַו ִּּיַּקּח ֵֵמ ַַאְבְ ֵנֵ י ַַה ָּּמקֹום"‪.‬‬ ‫‪ .4‬סולם – "ְו ְִִהֵּנּ ה ֻסֻ ָּלּ ם ֻֻמָּצּב ַַא ְְרָצָ ה"‪.‬‬ ‫ַּכֲּעַפַ ר ָָה ָָא ֶֶרץ"‪.‬‬ ‫‪ .5‬עפר – "ְו ְָָהָיָה ַזַ ְְר ֲֲעָך ֲ‬ ‫‪ .6‬מצבת אבן – יעקב מקים מצבה בבית אל‪.‬‬ ‫ֶׁשֶׁמן ַַעל ֹרֹאָׁשׁ ּה"‪.‬‬‫‪ .7‬פך שמן – " ַַוִּיֹּצֹק ֶ‬ ‫‪ .8‬תרמיל מסע – נדודיו של יעקב לחרן‪.‬‬ ‫‪ .9‬שער עיר – הגעתו של יעקב לחרן‪.‬‬ ‫‪ .10‬באר מים – הבאר שבה נפגשו הרועים‪.‬‬ ‫‪ .11‬אבן גדולה – "ְו ְָָה ֶֶאֶבֶ ן ְּגֹּדָֹלָ ה ַַעל ִּפּ י ַַהְּב ֵֵּאר"‪.‬‬ ‫‪ .12‬שוקת מים – השקיית הצאן מן הבאר‪.‬‬ ‫‪1/1‬‬ ‫‪ .13‬דלי – שאיבת מים להשקיית העדרים‪.‬‬ ‫‪ .14‬אוהל – מגורי משפחת יעקב‪.‬‬ ‫‪ .15‬דודאים – " ַַוִּי ְְּמָצָ א ד ָּוָד ִִאים ַּבּ ָּׂש ֶֶׂדה"‪.‬‬ ‫האם תצליחו לגלות את כולם? בהצלחה!‬ ‫מצא את ההבדלים‬ ‫״ ַַוִּי ְְּרֹּדּף ַַא ֲֲח ָָריו ֶּּד ֶֶרְך ִׁׁש ְְב ַַעת ָי ִִָמים״‬ ‫לבן ואנשיו דולקים בעקבות יעקב אבינו ומשפחתו בדרכם לארץ כנען‪.‬‬ ‫התבוננו היטב ומצאו את ‪ 15‬ההבדלים בין התמונות!‬ ‫יש לכם פתרון? הזדמנות לזכות בפרסים מפתיעים! ‪ -‬שלחו את התשובות הנכונות למייל ‪Office@mrbs.co.il‬‬ ‫או לפקס ‪ 077-4701119‬והיכנסו להגרלה‪-‬בהצלחה!‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪15‬‬ ‫ר‬ ‫‪17:40‬‬ ‫‪,28.1.‬‬ ‫‪2025‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫ותתאי‬ ‫עלמא עלמא‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫איהו‪ ,‬איהו‪,‬‬ ‫ומאי ומאי‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫לחמו‪,‬דאדאהואהואאתראתרדכלאדכלא‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫שמנהלחמו‪,‬‬ ‫מאשרשמנה‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאשר‬ ‫ב‬ ‫‪Kabb‬‬ ‫‪alistic‬‬ ‫ב‬ ‫‪Tree‬‬ ‫‪of Lif‬‬ ‫‪e with‬‬ ‫‪the na‬‬ ‫י״‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫פריש אלאמאןאיתהואלחםאתר‪,‬‬ ‫כאןהואלא אתר‪,‬‬‫עד מאן‬ ‫מאן‪,‬פריש‬ ‫לחמו‪,‬כאן לא‬ ‫לחמו‪,‬שמנה‬‫שמנה ליה‪.‬‬ ‫ומכספין‬‫ומכספליהין ליה‪.‬‬ ‫מאשרין‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫ואית‬ ‫מאן‪ ,‬עד‬ ‫מאשרין ליה‬ ‫‪th‬‬ ‫לחםדתלייא‬ ‫ואית‬ ‫תורה‬ ‫אילנא‬ ‫דברי‬‫ואית אית‬ ‫אילנאביהדחיי‪,‬מותא ‪,‬‬ ‫אילנא ‪,‬אילנאאיתדתלייא‬ ‫אית אילנא ואית‬ ‫דחיי‪ ,‬ואית‬ ‫אילנא ‪,‬דאית‬ ‫ואיתכמה‬ ‫דאיתואיתאילנאלחם‪,‬‬ ‫כמהלחם‬‫לחם‪ ,‬אית‬ ‫אלא‬ ‫לחמ״והרשב״י‬ ‫שלטז‬‫(שמות‬‫הוא‬ ‫(לחם)ועלדאדאו'‪,‬דרךודא‬ ‫כתיבאורו‬ ‫לחמ״ואיהולח״ם ו'‪,‬‬ ‫פנג‪,‬הואומאן‬ ‫לחם ודא‬ ‫דאקרידא ו'‪,‬‬ ‫ואיתאיהולחם(לחם)‬ ‫דאקרי ‪,‬לחםאיתפנג‪,‬לחםומאן‬ ‫לחם מותא‬ ‫ביה‬ ‫השמיםו'‪,‬ודאי‪.‬‬ ‫דהא‬ ‫הקדוש‬ ‫השמים‪ ,‬מן‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫בזוהר‬ ‫מאשר שמנה‬‫לחם מן‬ ‫ועל דא‬‫ודאי‪.‬לכם‬ ‫ממטיר‬‫השמים‬ ‫השמים‪,‬ד)מןהנני‬ ‫(שמות טז‬‫כתיבלחם מן‬ ‫ממטירדא לכם‬ ‫לח״םהנניו'‪ ,‬ועל‬ ‫ד)‬ ‫כדכתיב‬ ‫איהו‬ ‫מעטרא ליה‪,‬‬ ‫אמו‪ ,‬וכד‬ ‫בעטרהוהואשעטרה לו‬‫(שיר גהאייא)אילנא ‪,‬‬ ‫כדכתיבאתזן‬ ‫מעטראו'‪,‬ליה‪,‬דהא מניה‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫שמנה‪ ,‬והוא‬ ‫מניהדאאתזןמאשר‬ ‫האי אילנא‬ ‫ועל‬ ‫מלך‬ ‫ומאן לה על‬ ‫אתזנת‪,‬מלך‪,‬‬ ‫והוא יהיב‬ ‫מניהמעדני‬ ‫דהא יתן‬ ‫ודאי הוא‬ ‫נקיט‪,‬ישראל‪,‬‬ ‫וכד דאאיהוכנסת‬‫אמו‪ ,‬מלך‬ ‫מלך‪,‬לו ומאן‬ ‫שעטרה‬ ‫בעטרהמעדני‬‫נקיט‪ ,‬גודאייא)הוא יתן‬ ‫(שיר‬ ‫קיימא ‪,‬ויצא‬ ‫פרש>ת‬ ‫דצדיק‪ ,‬דרגא קדישא את‬ ‫קדישאעלאתידאקיימא ‪,‬‬‫דצדיק‪,‬והואדרגאיהיב לה‬ ‫אתזנת‪,‬‬ ‫דא כנסת ישראל‪ ,‬דהא מניה ידא‬ ‫הלכו לגירושין ולא העריכו די הצורך את המתנה שה'‬ ‫בך הרבה מידיעת התורה ועיונה על כן תקיים 'ויגבה‬ ‫נאמר בפסוק 'ויצא יעקב' וכו' וע"ז כתבו המפרשים‬ ‫נתן להם ולא התבוננו בטובת ה' עליהם‪ ,‬אלא הייתה‬ ‫לבו'‪ ,‬תרגיש שאתה יותר גדול מאחרים שלפניך‪ ,‬או‬ ‫פנה הודה פנה זיווה פנה הדרה‪ .‬שואל החת"ס מדוע‬ ‫נפשם חלילה בדרכי בלעם‪ ,‬ולאחר שנתגרשו לא מצאו‬ ‫שרק תראה כלפי חוץ שאתה מכבדם‪ ,‬אבל בעצם‬ ‫לא נאמר כן גם אצל אברהם אבינו‪ ,‬הרי גם הוא יצא‪,‬‬ ‫אשה אחת טובה כפי שהייתה להם‪ ,‬ה' ירחם‪ ,‬ויזכנו‬ ‫העניין דע גם דע שהינך גדול מהם‪ ,‬וכו'‪ .‬והתשובה‬ ‫שנאמר 'לך לך מארצך' וכו' והרי יצא עם כל הנפשות‬ ‫להתרחק מדרכים אלו שנמצאים בנו לצערנו‪ ,‬והיינו‬ ‫פשוטה‪ ,‬לפי שכוונת הרמב"ן כפשוטו שאל לאדם‬ ‫שעשה וכו'‪ .‬ומיישב החת"ס שאברהם יצא נשארו שם‬ ‫חוסר האמונה להבין שכל פרט ופרט הכל לטובתינו‪,‬‬ ‫להרגיש גבהות בלבו כלל‪ ,‬גם לא בדברים שוליים‪.‬‬ ‫רק רשעים לכן לא היה למי לפנות ההוד וההדר כי כולם‬ ‫וגאוות הלב לחשוב שמגיע לנו בכל דבר יותר‪ ,‬ולא‬ ‫ועל ידי שזוכה האדם לרכוש בלימוד התורה את‬ ‫רשעים ולא יבינו בחשכה יתהלכו‪ ,‬אולם אצל יעקב‬ ‫להאמין שהיותר הוא רע בשבילנו‪ ,‬לפי שהי"ת יודע‬ ‫מידותיה ורגשותיה כלפי הזולת‪ ,‬הרי מתעלה ומעלה‬ ‫נשארו אברהם ויצחק ותלמידיהם והיה מי שירגיש את‬ ‫היטב מה טוב בעבורנו‪ ,‬והדברים פשוטים‪ ,‬ואף שיש‬ ‫את כל סביבתו עימו‪ ,‬לפי שמקדש שם שמים בכל‬ ‫‪file:///C‬‬ ‫‪:/Use‬‬ ‫החסרון הגדול‪.‬‬ ‫טדגי‪rs/‬‬ ‫‪/Dow‬‬ ‫‪nload‬‬ ‫‪s/Tre‬‬ ‫‪e_of_li‬‬ ‫פעמים שזה חלק מהתיקון של האדם‪ ,‬אבל בדרך כלל‬ ‫אדם שרואהו‪ ,‬ואפילו ת"ח גדולים לומדים הימנו בלא‬ ‫הרושם על החינוך של האדם הוא גדול‪ ,‬יש מצווה של‬ ‫‪fe_b‬‬‫_‪ahir‬‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫‪ew (1‬‬ ‫‪).svg‬‬ ‫הכל תלוי בתיקון המידות של שתי הצדדים וכו'‪.‬‬ ‫שיש לב לעניין‪ .‬וזהו חשיבות הגדולה לראות ולהדבק‬ ‫'ובו תדבק'‪ ,‬ופירשו חז"ל וכי אפשר להתדבק בו יתברך‪,‬‬ ‫ועל הפסוק והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך‬ ‫תלך‪,‬‬ ‫בתלמידי חכמים אמיתיים טהורי לבב אשר כל העומד‬ ‫אלא התדבק בו ובתלמידי חכמים‪ ,‬והיינו שכאשר אדם‬ ‫‪1/1‬‬ ‫פרש"י לפי שהיה ירא מעשו ולבן‪ ,‬שעשו שונא בגלוי‬ ‫בקרבתם לומד בכל רגע נתון ממעשיהם הטובים‬ ‫מתדבק בתלמידי חכמים אשר זכו כבר לתקן את‬ ‫וכבר בבטן ניסה להורגו‪ ,‬והשני לבן הארמי שהיה‬ ‫מוויתורם לזולת‪ ,‬מלבם הרחום לבריות‪ ,‬וכפי שהגמ'‬ ‫מידותיהם והרי הם מבחינת אהובים למטה ונחמדים‬ ‫ערמומי ומראה עצמו כלבן ואינו אלא שחור‪ .‬וכתב‬ ‫מציינת עניינים אלו‪ .‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫למעלה שעליהם נאמר בגמ' (יומא פו)‪ .‬כדתניא‬ ‫בליקוטי תורה להאר"י (פרשת שמות) שעשו ולבן‬ ‫וזה מה שמצינו אצל יעקב אבינו ע"ה שנטמן י"ד שנה‬ ‫'ואהבת את ה' אלהיך' שיהא שם שמים מתאהב על‬ ‫רומזים ליצר הרע בשני סוגיו אחד גלוי ואחד מוסווה‬ ‫בבית מדרשו של שם ועבר‪ ,‬שלכאורה בית המדרש‬ ‫ידך‪ ,‬שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים‪ ,‬ויהא‬ ‫ומכוסה‪ ,‬ע"י שמראה לו את העברות כמעשים טובים‪,‬‬ ‫משאו ומתנו בנחת עם הבריות‪ ,‬מה הבריות אומרות‬ ‫היה בעיר שלם‪ ,‬עיר של השלמות שהקים שם בן נח‬ ‫וכן אמרו בחולין (צא‪ ).‬על הפסוק 'ויאבק איש עימו' חד‬ ‫עליו אשרי אביו שלמדו תורה‪ ,‬אשרי רבו שלמדו‬ ‫המכונה מלכי צדק ובנה את עיר שלם דהיינו עיר של‬ ‫אמר כעובד כוכבים נדמה לו‪ ,‬וחד אמר כתלמיד חכם‬ ‫תורה‪ ,‬אוי להם לבריות שלא למדו תורה‪ ,‬פלוני שלמדו‬ ‫צדק ושלמות‪ ,‬כמבואר ברש"י בסוף פרשת תולדות‪,‬‬ ‫נדמה לו‪ ,‬ולכן הבטיח ה' ליעקב שיצילהו מב' היצר הרע‬ ‫תורה ראו כמה נאים דרכיו‪ ,‬כמה מתוקנים מעשיו‪,‬‬ ‫כיצד החשבון שחסר י"ד שנה שנטמן בשם ועבר‬ ‫עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר‬ ‫שאמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך‪ .‬וזהו עניין הנגיעות‬ ‫וכו'‪ .‬וכן דורשים רבותינו מן הפסק בטעמים וכו'‪ .‬ויש‬ ‫בך אתפאר'‪ ,‬אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי‬ ‫האישיות שאדם יכול כביכול לומר שנלחם על מצווה‬ ‫לשאול טובא‪ ,‬למה התעכב יעקב אבינו בעיר שלם והרי‬ ‫חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם‬ ‫ואילו לאחר שגם האינטרס האישי שלו נעלם פתאום‬ ‫אביו יצחק ציווה אותו 'קום לך פדנה ארם ביתה בתואל‬ ‫הבריות‪ ,‬מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד‬ ‫נגמרה גם המלחמה על כבוד ה'‪.‬‬ ‫אבי אמך וקח לך אשה' וכו'‪ ,‬ועוד שיש כאן מצוות‬ ‫תורה‪ ,‬אוי לו לאביו שלמדו תורה‪ ,‬אוי לו לרבו שלמדו‬ ‫וכל העולם הזה ניסיונות שלשם כך הגענו לכאן‪ ,‬ואם לא‬ ‫פריה ורביה הגדולה בתורה‪ ,‬ומדוע א"כ יעקב מתעכב‬ ‫תורה‪ ,‬פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו‬ ‫יהיה לאדם ניסיונות זה אומר שגם אין עליות גבוהות‪,‬‬ ‫והולך ללמוד תורה‪.‬‬ ‫וכמה מכוערין דרכיו‪ ,‬ועליו הכתוב אומר 'באמר להם‬ ‫ולכן צריך להתגבר על כל המכשולים שבדרך‪ ,‬וכפי‬ ‫אלא רואים מכאן את גודל מעלת לימוד התורה‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫עם ה' אלה ומארצו יצאו'‪ .‬ע"כ‪ .‬נמצא שלא על כל אחד‬ ‫שמצינו אצל יעקב אבינו ע"ה שרק כאשר היה בדרכו‬ ‫ולומדים מכאן שהיה ליעקב הכרח לעשות זאת לפני‬ ‫נאמר 'עבדי אתה'‬ ‫אתה'‪ ,‬לא כל אחד הוא בדרגת עבד ה' אלא‬ ‫ללכת למקום הכי טמא דהיינו בית לבן הרשע רק אז‬ ‫שיגיע ללבן בכדי לא ללמוד ממעשיו הרעים‪ .‬ויש כאן‬ ‫מי הוא זה שזוכה שיאמר עליו שהוא מצידו זכה להיות‬ ‫'ויירא ויאמר מה נורא המקום אין זה כי אם בית אלוקים'‬ ‫יסוד גדול היאך ללמוד את התורה‪ ,‬שצריך האדם‬ ‫עבד ה'‪ ,‬הוא אותו אדם שהבריות מתפארין בו ואומרים‬ ‫ראה נבואה כזו גדולה‪ ,‬לפי שהאור הגדול של הניצוצות‬ ‫ללמוד עד שירגיש את אמיתת התורה שתחקק‬ ‫מה נאים מעשיו ההגונים והטובים‪ ,‬ואם לאו גם אם‬ ‫החשובים הם דוקא במקום הכי נמוך‪ ,‬ולכן יעקב אבינו‬ ‫בעצמותיו שיחקקו מידותיה‪ ,‬ודרכיה‪ ,‬ודקדוקי עבודת‬ ‫ילמד תורה הרבה אין לו שייכות לעבדות ה'‪.‬‬ ‫ראה נבואה זו כיון שכעת הוא בבחינת נפילה וירידה‬ ‫בתורה‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫‪,‬‬ ‫המידות‪ ,‬ונקיות‪ ,‬ורצון לטוב שיש‬ ‫ונלמד מכך כמה חשוב להיות בחברת עמלי תורה אשר‬ ‫כזו גדולה‪ ,‬בחינה של ניסיון שלא ללמוד מלבן הארמי‪,‬‬ ‫יוכל להפוך לכלי שינצל מלבן ולא יחפוץ ברע כלל‪ ,‬וגם‬ ‫מקיימים את רצון התורה ומידותיה הנעלות אשר‬ ‫בכדי ללקט את ניצוצות הקדושה מבית לבן‪.‬‬ ‫יהיה כלי ראוי לאהוב את אשתו כגופו‪ ,‬ולדאוג לה לכל‬ ‫מביאות שלום לעולם ולא להיפך‪ ,‬כפי שישנם אנשים‬ ‫צרכיו באמיתות ללא סייג‪.‬‬ ‫שעל ידי לימוד תורתם לוקחים זאת דוקא להשגות‬ ‫וצריך להבין שאם הקב"ה כבר הוביל אותך לירידה‬ ‫לירידה‪,‬‬ ‫תדע שיש שם אור בבחינת 'ומה נורא המקום הזה'‬ ‫ואמר ראש הישיבה לכן התורה מדגישה 'ויאהב יעקב‬ ‫ודיבורים על אחרים ופחיתותם או לתחושת עליונות‬ ‫היינו שבכל מקום יש נקודת אלקות יותר גבוהה ויותר‬ ‫את רחל' וכו'‪ ,‬בכדי ללמד שאדם צריך בפנימיותו‬ ‫על אחרים‪ ,‬ושוכחים מה שאמר הרמב"ן לבנו 'וכל אדם‬ ‫גבוהה‪ ,‬ולא ניתן להגיע לבחינת 'והרשעה כולה בעשן‬ ‫לאהוב את רעייתו כגופו‪ ,‬ואז ילך לבטח דרכו מבחינת‬ ‫יהיה גדול ממך בעיניך'‪.‬‬ ‫תכלה' אלא על ידי ספרי המוסר ודבקות במטרה‪,‬‬ ‫'כשמחך אלוקים בגן עדן מקדם'‪ ,‬שהיו האדם וחוה‬ ‫והדבר ברור שבנו של הרמב"ן זכה ללמוד בחברותא‬ ‫שעי"ז מגלים כמה העולם הזה הוא דמיון ושווא‬ ‫היחידים בעולם‪ ,‬וכל מי שיש בו טיפת אמונה יודע‬ ‫עם אביו הקדוש ונעשה ת"ח מופלג שאין לנו השגה‬ ‫נטעה‪ ,‬וזהו שער השמים על ידי התשובה השלימה‪.‬‬ ‫זאת שאמרו רבותינו שקשה זיווגו של אדם כקריעת‬ ‫בו‪ ,‬ועכ"ז מצווהו הרמב"ן ש"כל אדם יהיה גדול ממך‬ ‫יה"ר שנזכה שלא להתייאש מלהילחם על כל מידה‬ ‫ים סוף‪ ,‬ואין מבלעדי ה' שיכול לזווג זיווגים‪ ,‬והיא בת‬ ‫בעיניך" כל אדם ‪ -‬כפשוטו והיינו אפילו אדם שאינו‬ ‫טובה‪ ,‬ונזכה לשנות את מידותינו כפי שבאמת הי"ת‬ ‫זוגו המתאימה לו‪ ,‬ולכן יושב ה' ואומר בת פלוני לפלוני‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬ואדם שלא יודע תורה או טועה בהבנתו‬ ‫רוצה שיתוקנו המידות בדרכה של התורה הקדושה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫בתורה מחמת שלא זכה לחכמה מרובה ג"כ יהיה גדול‬ ‫רחמנותה ורגישותה לזולת‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ראינו גם ראינו אנשים שבמקום לתקן את מידותיהם‬ ‫ממך בעינך‪ ,‬ומעניין שלא אמר הרמב"ן לבנו היות ויש‬