gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת ויצא ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שלא הזכיר הי"ד שנים שהטמין עצמו מפני עשו לכן‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫הסתירו הכתוב‪.‬‬ ‫בפרשת ויצא אין לא פרשה פתוחה ולא פרשה‬ ‫ב"נאות דשא"‪ :‬חילק יציאתו מבאר שבע מביאתו לחרן‬ ‫סתומה‪ ,‬כך גורסים בעלי המסורה‪.‬‬ ‫ולא כללם יחד‪ ,‬כי לא האיש שיצא את באר שבע הוא‬ ‫אומר ה"שפת" אמת זי"ע‪ :‬ונראה לומר‪ ,‬כי רמזה‬ ‫האיש שבא חרנה‪ ,‬שאחר שנטמן י"ד שנים בתורה‬ ‫התורה בזה שלא זזה מחשבתו של יעקב אבינו מארץ‬ ‫באהלי שם ועבר‪ ,‬יצא משם איש אחר ונעלה יותר‪ ,‬ובא‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא הסיח דעתו ממנה עם יציאתו לחוץ לארץ‪,‬‬ ‫ללמדנו שההיטמנות בתורה ראשו ורובו בשכחה מכל‬ ‫עד שובו אליה‪ .‬כמו שנאמר בסוף הפרשה‪' :‬ויפגעו בו‬ ‫מאורעות העולם ומטלותיו‪ ,‬משנה את האדם לבלתי‬ ‫מלאכי אלקים'‪.‬‬ ‫הכר‪.‬‬ ‫זה שאמרה רבקה‪' :‬וישבת עמו ימים אחדים'‪ ,‬שיהיו‬ ‫כל הימים באחדות ובדביקות בשורש‪ .‬ויתכן שזה‬ ‫ברש"י‪ :‬מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם‪,‬‬ ‫פירוש הכתוב‪' :‬ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו‬ ‫בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה‪ ,‬הוא זיוה‪ ,‬הוא הדרה‪.‬‬ ‫אותה'‪ ,‬כי על ידי אהבה זו היה דבוק באחדות‬ ‫יצא משם פנה הודה‪ ,‬פנה זיוה‪ ,‬פנה הדרה‪.‬‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬למה לא נאמר וירד‬ ‫וזו היתה עיקר כוונת נדרו‪' :‬אם יהיה אלקים עמדי'‪,‬‬ ‫יעקב מבאר שבע‪ ,‬כי בכל מקום שהמדובר ביציאה‬ ‫שלא יהא נפרד מן הדביקות בה' ובשורשו‪.‬‬ ‫מארץ ישראל לחוץ לארץ נאמר בלשון וירד‪ ,‬לפי ש"ארץ‬ ‫ישראל גבוהה מכל הארצות"‪ ,‬ומי שעוזב את ארץ‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מביא שהרה"ק מלעכוויץ'‬ ‫ישראל הוא יורד‪ ,‬למה תפסה כאן התורה בלשון "ויצא‬ ‫זי"ע לא אמר בש"ק פ' ויצא דברי תורה‪ ,‬ושאל לו ע"ז‬ ‫יעקב"?‬ ‫הרה"ק ר' שלום וילייקר ז"ל‪ ,‬וענה לו כי בפ' זו נהיה‬ ‫אלא‪ ,‬לכך אמר רש"י יצא משם פנה הודה פנה זיוה‪.‬‬ ‫תורה שלימה ממה שאיש יהודי אוכל ושותה‪ ,‬מוליד‬ ‫וזה שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות‪ ,‬היינו‬ ‫בנים‪ ,‬ועוסק בעסקיו אפילו בערמומיות‪ ,‬אם הוא‬ ‫ברוחניותה ובקדושתה‪ ,‬ויעקב אבינו כשיצא מבאר‬ ‫לש"ש הוא תורה‪ ,‬כמו שמצינו אצל יעקב אבינו‪.‬‬ ‫שבע פנה הודה‪ ,‬כלומר הכבוד הלך עמו – קדושת ארץ‬ ‫ישראל ואווירה שלה ליווהו‪ ,‬ממילא לגבי יעקב אין זו‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪( :‬כח י)‬ ‫ירידה‪ ,‬כי כל הזיו והזוהר‪ ,‬ההוד והקדושה של ארץ‬ ‫המהר"י אסאד זצ"ל אומר‪ :‬שבפסוק זה מרומז בר"ת‬ ‫ישראל הלכו אתו‪ ,‬ולכן כתוב 'וילך חרנה' ולא 'וירד'‪,‬‬ ‫מאמר חז"ל‪' :‬ויצא יעקב – מ יד ב א א ליפז ר שע ש‬ ‫שהרי לא ירד כלל‪.‬‬ ‫הוא ב ן עשו ו יתן י עקב ל ו כ ל ח ילו ר ק נ שאר‬ ‫ה מקל‪.‬‬ ‫האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוסוב זי"ע אומר‪ :‬כוונת‬ ‫רש"י לומר‪ ,‬אף שהצדיק עזב את המקום ופנה הודו‪,‬‬ ‫הרבי ר' יהונתן בספרו "תפארת יהונתן" כותב‪ :‬שיעקב‬ ‫זיוו והדרו של אותו מקום‪ ,‬בכל זאת רישומו של הצדיק‬ ‫אבינו יצא מבאר שבע בערב פסח‪ ,‬ותפילת ערבית‬ ‫ניכר‪ ,‬מכירים שהיה צדיק במקום הזה‪.‬‬ ‫שתיקן היתה תפילת ערבית של לילי ראשון של פסח‪.‬‬ ‫ובאותו הלילה אמר הקב"ה ליעקב‪' :‬והנה אנכי עמך‬ ‫ה"מגלה עמוקות" כותב ש ו י צ א זה ר"ת‪ :‬ו י רא י‬ ‫ושמרתיך בכל אשר תלך'‪ .‬והוא סימן לבניו שיהיה אותו‬ ‫עקב צ ורת א לף‪ .‬ויל"ב הרמז בזה‪.‬‬ ‫הלילה של ליל פסח 'ליל שמורים'‪.‬‬ ‫כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א אמר בהסבר הדבר‪:‬‬ ‫דהנה צדיקי אמת מקיימים תמידים כסדרם את הפסוק‬ ‫כותב ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים‪' :‬ויצא יעקב מבאר‬ ‫"שויתי ה' לנגדי תמיד"‪ ,‬ונודע מספרי אמת שבאם לא‬ ‫שבע'‪ ,‬וק' דכבר כתוב בפרשה הקודמת‪ ,‬וי"ל [עי' בס'‬ ‫ידעו הצדיקים באיזו דרך עליהם לילך‪ ,‬שאבדו את דרכם‬ ‫צוף דבש] לפי דברי חז"ל שנטמן בבית עבר י"ד שנה‬ ‫וכדו'‪ ,‬אזי הביטו בשם הוי"ה אשר זה היה מאיר להם‬ ‫י"ל שהלך אחר כך בחזרה לאביו ולאמו בסתר ליטול‬ ‫ומראה את הדרך אשר עליהם לילך בה‪.‬‬ ‫רשות מהם קודם הליכתו לחרן‪ ,‬ולא הזכירו הכתוב כמו‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מספרים שהגאון הגדול רבי איציקל מהמבורג זצ"ל‬ ‫ולפי"ז י"ל דהנה יע"א היה 'איש תם יושב אהלים'‬ ‫(מחותנו של ה"נודע ביהודה") אנוס היה לנטוש את‬ ‫שהיה ספון בין כתלי ביהמ"ד‪ ,‬וא"כ כשיצא מבית אביו‬ ‫כסא הרבנות בברוד בגלל הנגישות והרדיפות מצד‬ ‫ולא ידע להיכן מוטל עליו לשום פעמיו‪ ,‬ובשל כך הוצרך‬ ‫ראשי הקהל‪ .‬ערב צאתו את העיר בא כל הקהל להפרד‬ ‫להסתכל בשם הוי"ה ועפ"ז ידע את הדרך הנכונה‪,‬‬ ‫מאתו‪ .‬נהגו בו כבוד גדול ויתעצבו אל לבם על אשר‬ ‫וידוע מספרן של צדיקים שבצורת האות אל"ף מרומז‬ ‫הרב עוזב את העיר‪ .‬אמר להם הרב בכעס עצור‪ :‬יציאת‬ ‫שם הוי"ה‪ ,‬כי יש בו מלמעלה ומלמטה שני יודי"ן‬ ‫צדיק עושה רושם‪ ,‬רק בשעה שהוא עומד לעזוב ולצאת‬ ‫ובאמצע הוא צורת האות וי"ו ושני היודי"ן בצירוף עם‬ ‫מהעיר – הקהל מתרגש‪ .‬קודם לכן‪ ,‬בזמן שבתו בעיר‪,‬‬ ‫האות וי"ו המה כמספר כ"ו אשר הוא כמנין האותיות‬ ‫אין איש שם את לבו אליו‪ .‬להיפך‪ ,‬ממררים לו את‬ ‫של שם הוי"ה‪ ,‬או אז ידע על נכון את דרכו הישרה והיה‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫ביכלתו לראות דרכו‪.‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב‪' :‬ולא יסף עוד מלאך ה' להראות וגו'‬ ‫ולפי"ז מבואר‪ ,‬שלכאורה יקשה כיצד ניגש יעקב אבינו‬ ‫אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא' [שופטים י כא]‪ .‬רק‬ ‫לגלות את האבן מעל פי הבאר‪ ,‬והרי בכדי לגללו היו‬ ‫בשעה שהמלאך עזב אותם נודע להם "כי מלאך ה'‬ ‫מתאספים כל רועי העיר ורק אז יכלו להוריד האבן‪,‬‬ ‫צבקות הוא"‪ ,‬אבל בזמן שהיה עמהם במחיצתם לא‬ ‫וא"כ איפוא האיך הורידו יעקב? אלא כיון שראה על‬ ‫הכירו ולא הרגישו‪ ,‬כי מלאך ה' שוכן בקרבם‪.‬‬ ‫האבן את שם הוי"ה‪ ,‬מכך הסיק והבין כי מוטל עליו‬ ‫לגלול את האבן‪ ,‬וביכלתו לעשות זאת בניקל‪.‬‬ ‫לשם מה מספר לנו הכתוב על יציאתו מבאר שבע‪ ,‬הרי‬ ‫ולפ"ז מבואר מש"כ בעל הטורים‪ :‬ב' במסורה‪ ,‬הכא‪,‬‬ ‫העיקר הוא לדעת לאן הלך?‬ ‫ואידך 'ויגל כבודי'‪ .‬וצ"ב‪.‬‬ ‫אלא אי' בספרים‪ :‬כשאדם הולך ממקום למקום‪ ,‬אפשר‬ ‫והשתא א"ש‪ ,‬דז"ש 'ויגל את האבן מעל פי הבאר' –‬ ‫שיהיו לו בכך שתי מטרות‪ ,‬האחת לעזוב את המקום‬ ‫וע"ז יתמה כל העובר דהרי היתה האבן גדולה וכיצד‬ ‫שבו היה שרוי‪ ,‬והשניה והיא העיקרית‪ ,‬להגיע למקום‬ ‫סבר להורידו‪ ,‬ולזה קאמר 'ויגל כבודי' – שהוא המשך‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫הכתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד"‪ ,‬והיינו שראה תמיד‬ ‫והנה כאן עמדו לפני יעקב שתי המטרות כאחת – שתי‬ ‫לנגד עיניו את שם הוי"ה‪' ,‬ומימיני בל אמוט' – שנמצא‬ ‫המגמות נפגשו‪ .‬רבקה אמרה ליעקב לברוח לחרן אל‬ ‫תמיד שם הוי"ה מעל עינו‪ ,‬ואשר על כן "ישמח לבי ויגל‬ ‫אחיה‪ ,‬כי 'הנה עשו אחיך מתנחם עליך להרגך'‪ .‬עיקר‬ ‫כבודי" שהבין כי באפשרותו להוריד האבן בקל‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫כוונתה של רבקה היתה איפה להוציאו מבאר שבע‪,‬‬ ‫ואילו ליצחק היתה כוונה אחרת‪' :‬קום לך פדנה ארם‬ ‫[ד"א מענין לענין באותו ענין‪ .‬בספר שזכיתי להדפיס‬ ‫וגו' וקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'‪ .‬עיקר הכוונה‬ ‫"לבם של ישראל" מהרבי ה"לב שמחה" זי"ע בח"ב‬ ‫שילך לחרן‪.‬‬ ‫עמ' קל"ח מביא מכתב קודש נורא שכתב הל"ש לבנו‬ ‫כשרצה יעקב לקיים מצות כיבוד אב ואם היה עליו‬ ‫מרן א"ש וזלה"ק‪:‬‬ ‫לצאת מבאר שבע כדי לקיים דרישת רבקה‪ ,‬וללכת‬ ‫והנה ראיתי שלשום בחלום שם הוי"ה מאיר באופן‬ ‫לחרן לקיים דרישת יצחק‪ .‬לכך נאמר 'ויצא יעקב מבאר‬ ‫נפלא באותיות של זהב – לא פחות ולא יותר –‬ ‫שבע וילך חרנה'‪.‬‬ ‫ושמחתי למחרת על המחזה הנורא שלא ראיתי כל ימי‬ ‫חיי בחלומות‪ .‬וכו' עיי"ש‪].‬‬ ‫וילך חרנה – ברש"י‪ :‬יצא ללכת לחרן‪.‬‬ ‫אומר החיד"א זצ"ל בשם גאון אחד‪ :‬בפסוק הקודם‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל שואל‪ :‬הרי גם אברהם אבינו עזב‬ ‫אומר רש"י‪ :‬ולמדנו כאן שנטמן בבית עבר י"ד שנים‬ ‫את מקום מגוריו ולמה לא נאמר אצלו "ויצא"? אלא‪,‬‬ ‫ואחר כך הלך לחרן‪ .‬ואפשר לומר בדרך חידוד בכוונת‬ ‫אברהם גר בין עובדי כוכבים‪ ,‬לא הרגישו בצדיק כשגר‬ ‫דברי רש"י‪ :‬על פי מאמרם ז"ל בענין ללמוד תורה‬ ‫אצלם ויציאתו לא עשתה רושם עליהם‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫ולישא אשה איזה מהן קודם‪ ,‬ומסיק בגמרא‪ :‬הא לן –‬ ‫יעקב שהשאיר את יצחק ורבקה‪ ,‬ועליהם עשתה‬ ‫בני בבל‪ ,‬והא להו – בני ארץ ישראל‪ .‬ומפרש רבינו תם‪:‬‬ ‫יציאתו רושם‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ח ר' יוסף ליפשיץ ז"ל בספרו "החכמה מאי"ן"‬ ‫בני בבל שהם עניים ילמדו תורה תחילה‪ ,‬ובני ארץ‬ ‫כותב‪ :‬ששמע בשמו של הרה"ק רבי צבי אלימלך‬ ‫ישראל שהם עשירים ישאו נשים תחילה‪.‬‬ ‫מבלאז'וב ה"צבי לצדיק" זי"ע‪ ,‬שהקשה עוד‪ ,‬שכל‬ ‫ולפי זה‪ ,‬בצאתו מבאר שבע‪ ,‬שהיה בידו הון רב‪ ,‬אז‬ ‫התיבה 'וילך' נראית כמיותרת‪ ,‬והולו"ל 'ויצא יעקב‬ ‫החיוב לישא אשה היה קודם‪ ,‬אולם אחר שנשדד על ידי‬ ‫מבאר שבע לחרן'‪ ,‬ואם היו כותבים כך‪ ,‬הלא היו‬ ‫אליפז ונשאר בעירום ובחוסר כל‪ ,‬אז נשתנה הדין והיה‬ ‫מרוויחים אותיות ו' י' ך' מ'וילך' [כי הלמ"ד נצרכת‬ ‫עליו להקדים ללמוד תורה‪ ,‬לכן שינה את דרכו ופנה‬ ‫לתיבת 'לחרן']‪ ,‬ואת האות ה' מ'חרנה'‪ ,‬ויחדיו הרי הם‬ ‫לבית מדרשו של עבר ונתעכב שם י"ד שנה‪.‬‬ ‫השם יוה"ך היוצא מס"ת של הפסוק כי מלאכי ו יצו‬ ‫ה ל ך והוא השם לשמירה בדרך‪ ,‬ואותו לקח עמו‬ ‫ה"משך חכמה" אומר על דברי רש"י‪ :‬בתחילה יצא‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫כבורח‪ ,‬כגר‪ ,‬בדעתו היה ללכת לחרן למצוא מחסה‬ ‫ומקלט אצל משפחתו‪ .‬אבל אחר כך כשאמר לו ה'‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני‬ ‫"ושמרתיך בכל אשר תלך" נאמר "וילך ארצה בני‬ ‫המקום וישב מראשותיו וישכב במקום ההוא‪( :‬כח יא)‬ ‫קדם"‪ ,‬לאו דוקא לחרן‪ ,‬טוב לו בכל מקום‪ ,‬ה' שומרו ה'‬ ‫הרה"ק ה"בית אהרן" מקרלין זי"ע מפרש‪ :‬שיעקב‬ ‫צלו‪.‬‬ ‫אע"ה התפלל על עצמו שיהא יכול לעבוד את ה' בכל‬ ‫מקום שיהיה‪ ,‬ולא יהיה לו מניעה מצד המקום‪.‬‬ ‫במדרש בתחילת הפרשה‪ :‬אשא עיני אל ההרים – אל‬ ‫ומביא בשם הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע הי"ד‬ ‫ההורים‪ ,‬מאין יבוא עזרי‪ ,‬עזרי מעם ה' עשה שמים‬ ‫לפרש‪ :‬הא דאיתא במדרש [ספרי ואתחנן פיסקא ז]‬ ‫וארץ‪.‬‬ ‫עה"פ 'בכל לבבך'‪ ,‬שלא יהא לבך חלוק על המקום‪.‬‬ ‫מבאר הגה"צ ה"ברכת משה" מסערט ויז'ניץ זצ"ל‪:‬‬ ‫שיש כמה פעמים שנמצאים במצב ובסביבה שאין‬ ‫הכוונה כי כל זמן שהיה יעקב אבינו טמון בבית עבר לא‬ ‫עובדים שם את ה' כראוי‪ ,‬ויש בני אדם שתולין הסיבה‬ ‫פגע בו היצה"ר‪ ,‬וכאמרם ז"ל‪ :‬אם פגע בך מנוול זה‬ ‫שהם אינם עובדים את השי"ת מחמת המקום‪ ,‬כלומר‬ ‫משכהו לבית המדרש‪ ,‬כי משם ברוח יברח‪ ,‬אבל עתה‬ ‫שאומרים דבמקום זה אין עובדים את השי"ת כראוי‬ ‫כשהלך לחרן נשא את עיניו וירא את ההרים‪ ,‬זה‬ ‫ואין מתפללים כאן כראוי‪ ,‬ועל כן גם אני איני יכול‬ ‫היצה"ר שלצדיקים נדמה כהר‪ ,‬ונתיירא מאד ויאמר‬ ‫ללמוד ולהתפלל ולעבוד את השי"ת כאן כראוי‪.‬‬ ‫'מאין יבא עזרי' – איך אוכל לכבוש הר גבוה כזה‪ ,‬אבל‬ ‫על זה אמר המדרש‪ :‬שלא יהא לבך חלוק על המקום –‬ ‫מיד אמר 'אשא עיני אל ההרים' – אל ההורים‪' ,‬עזרי‬ ‫לומר שמצד המקום אי אפשר לעבוד את השי"ת‬ ‫מעם ה' עשה שמים וארץ' – כי כאשר הולך האדם‬ ‫כראוי‪ ,‬ואם היית במקום אחר היית עובד את השי"ת‬ ‫בדרכי אבותיו ובמסורת אבות ומתדבק במעשיהם‬ ‫כראוי‪ ,‬שהרי אם סיבבה ההשגחה לאדם זה שהוא‬ ‫הטובים‪ ,‬מובטח לו שילך לבטח דרכו ולא יאונה לו כל‬ ‫יהיה במקום הזה‪ ,‬אז ודאי שאין המקום שום מניעה‬ ‫רע‪.‬‬ ‫לעבודתו‪ ,‬ויכול לעבוד שם את השי"ת כראוי‪ ,‬והמניעה‬ ‫אינו אלא מצד עצמו‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה‬ ‫ועל זה התפלל יעקב אבינו שיהא יכול לעבוד את ה'‬ ‫הכתוב ה"א בסופה‪.‬‬ ‫בכל מקום‪ .‬וזה שאמר 'ויפגע במקום' – דבעת ההיא‬ ‫שואל הרה"ק רבי מנחם מנדל מווארקא זי"ע‪ :‬אם כן‪,‬‬ ‫יצא יעקב מבית יצחק שהוא מקום קדוש‪ ,‬והולך לבית‬ ‫אם הוראתה אינה משתנית בכך‪ ,‬מה נפקא מינה‪ ,‬אם‬ ‫לבן שהוא מקום טומאה‪ ,‬לכן התפלל אז שלא יהא לו‬ ‫כתובה למ"ד בתחילתה (לחרן) או ה"א בסופה‬ ‫המקום שהולך שם שום מניעה לעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫(חרנה)?‬ ‫אלא‪ ,‬מכאן יוצאת הוראה לכל אדם‪ ,‬אפילו אות אחת‬ ‫ה"כלי יקר" כותב‪ :‬שהראו ליעקב מקום המקדש לומר‬ ‫ויחידה‪ ,‬מוטל על האדם לכבוש אותה כל כמה שיש‬ ‫שבזכותו ינצל מעשו שאומנותו לוטש נחושת וברזל‬ ‫לאל ידו‪ ,‬מוטל עליו להתאפק אפילו כדי רגע קט‪,‬‬ ‫לעשות חרב‪ ,‬ובמקדש כתיב 'לא תניף עליהם ברזל'‪.‬‬ ‫מתחילת התיבה ועד סופה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שאמרו בגמ' חולין קלט שיצאה מידי מעילה‪ .‬וכיוון‬ ‫ועוד‪ ,‬עשו מונה לחמה ומקום קדוש זה מכהה גלגל‬ ‫שעברו ימים רבים ולא ידוע לבני אדם שאבנים אלו של‬ ‫חמה ואינו צריך לשמש‪ ,‬ואדרבה השמש צריכה אליו‪,‬‬ ‫גבוה הם אינם תחת יד הקדש‪ .‬ואמנם תרנגולת‬ ‫ולפיכך החלונות של ביהמ"ק היו רחבות מבחוץ וצרות‬ ‫שמרדה היא קדושת בדק הבית‪ ,‬וצ"ע אם אמרו כן גם‬ ‫מבפנים כדי שיהיה האור יוצא מביהמ"ק ומאיר לעולם‪.‬‬ ‫בקדושת הגוף עי' רשב"א שם וברש"י ד"ה ובמקדיש‪.‬‬ ‫ועי' חזו"א בכורות יח‪ .‬י"ז בתחילת דבריו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי לייבלי איגר זי"ע בספרו "דברי אמת"‬ ‫מבאר‪ :‬דאין לשער גודל הלב נשבר‪ ,‬שהיה ליעקב אבינו‬ ‫ברש"י‪ :‬ולמדנו שתיקן תפילת ערבית‪.‬‬ ‫ע"ה בעת צאתו מבית אביו מבאר שבע ללכת לחרן‪ .‬כי‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬יעקב תיקן שהישועה‬ ‫מצינו באאע"ה שנצטוה ללכת מבית אביו נחשב לו‬ ‫תבוא מתוך חשכת הלילה‪ ,‬מן החשיכה‪ ,‬בחינת "זרח‬ ‫לנסיון‪ ,‬והנה שם היה לכתו מבית אביו – מתרח‪ ,‬שהיה‬ ‫בחושך אור לישרים"‪.‬‬ ‫עובד ע"ז‪ ,‬וגם המקום לא היה מקום קדוש כלל‪ ,‬כי בית‬ ‫תרח היה בחרן‪ ,‬ומגמת נסיעתו של אאע"ה היתה אל‬ ‫כתב ה"קול שמחה"‪ :‬המדרגות שהיו לו במקום הקדוש‬ ‫מקום גילוי שכינתו יתברך‪ ,‬וגם היה לו על זה מאמר‬ ‫נשארו אצלו‪ ,‬ולהיפך נאמר 'ואדם ביקר בל ילין'‪ ,‬אדם‬ ‫מפורש מהשי"ת 'לך לך מארצך'‪ ,‬ועם כל זה היה הדבר‬ ‫שמדרגותיו עוזבות אותו 'נמשל כבהמות נדמו'‪.‬‬ ‫קשה לפניו‪ ,‬עד שהיה נחשב אצלו לנסיון‪ ,‬על אחת‬ ‫כמה וכמה כאן ביעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שהוכרח לעזוב את‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל כותב‪ :‬שהיום שיעאע"ה הגיע להר‬ ‫בית אביו ואמו‪ ,‬יצחק ורבקה קדושי עליון‪ ,‬והמקום היה‬ ‫המוריה היה בערב שבת‪ ,‬וא"כ תפילת ערבית זו היתה‬ ‫מקום קדוש באר שבע‪ ,‬ונסיעתו היתה לחרן מקום‬ ‫תפילת ליל שבת‪.‬‬ ‫ההיפוך רח"ל‪ ,‬ולבית לבן הרשע‪ ,‬וגם לא היה על פי‬ ‫וממשיך שם‪ :‬שלפי"ז מה שנאמר בהמשך 'וישא יעקב‬ ‫ציווי מפורש מהשי"ת‪ ,‬רק בעצת אביו ואמו‪ ,‬בודאי אין‬ ‫רגליו וילך ארצה בני קדם' – היה זה ביום השבת‪ .‬וכיצד‬ ‫לשער גודל השברון לב שהיה לו מזה‪.‬‬ ‫הלך בשבת מחוץ לתחום ? אלא שיעקב קפץ ע"י שם‬ ‫והיינו דכתיב אח"כ 'ויפגע במקום' – ופירש רש"י‪:‬‬ ‫המפורש‪ ,‬וכיון שאין תחומין למעלה מעשרה טפחים‪,‬‬ ‫שנעקר הר המוריה ובא לכאן‪ ,‬וכל לשון "פגיעה" הוא‬ ‫לכן לא היה לו איסור ללכת חוץ לתחום‪.‬‬ ‫דבר שלא עלה במחשבה מקודם ובא פתאום‪ ,‬כמו שני‬ ‫ועפ"י דברי ה"חתם סופר" כתב בספר "בית ישראל"‬ ‫אנשים שפוגעים זה בזה בדרך מקרה‪ ,‬כי לפי דעתו‬ ‫להגר"י טויסיג זצ"ל בשם בנו‪ :‬שמכאן רמז וסמך‬ ‫היה נראה בעיניו שהוא מתרחק ממקום הקדוש‪ ,‬ואז‬ ‫למנהגם של ישראל לעשות מי שברך ולנדור לצרכי‬ ‫ראה לפתע פתאום במקום הקדוש‪ ,‬כי האמת‪ ,‬ששורש‬ ‫ביהכ"נ בשעת קרה"ת בשבת וכן לערוך מגביות קודם‬ ‫הקדושה אינו מתרחק לעולם‪ ,‬ועל ידי לבו הנשבר זכה‬ ‫קרה"ת בשבת‪ .‬מכיון ש'ויפגע במקום' – היה בליל‬ ‫לפגוע במקום המוכן להשראת השכינה‪ ,‬שהוא הר‬ ‫שבת‪ ,‬ושם שכב לישון‪ ,‬א"כ מש"כ 'וישכם יעקב‬ ‫המוריה‪.‬‬ ‫בבוקר' – היה זה בבוקרו של יום השבת‪ ,‬ואז נדר נדר‬ ‫כמ"ש 'וידר יעקב נדר לאמר'‪.‬‬ ‫הגאון רבי דוב לנדא שליט"א ר"י סלבודקה מביא מה‬ ‫שאיתא בילקוט שהאבנים ששם יעקב סביב ראשו היו‬ ‫ה"פרדס יוסף" אומר שהדבר צריך ביאור‪ :‬מדוע תיגרע‬ ‫אבני המזבח שעקד בו אברהם את יצחק‪ .‬וקשה איך‬ ‫תפילת ערבית שתיקן יעקב‪ ,‬הבחיר שבאבות‪,‬‬ ‫נכשל יעקב בהנאה מן ההקדש‪ ,‬ובזית רענן למג"א‬ ‫מתפילות שתיקנו אברהם ויצחק? ונראה לומר‪ ,‬שהנה‬ ‫תירץ שהיא הנאה שלא כדרך‪ ,‬אבל אין תירוץ המג"א‬ ‫באמת כלל לא רצה יעקב לתקן תפילה‪ ,‬ואמנם התחיל‬ ‫מספיק לדעת תוס' בסנהדרין [פ‪ ].‬שמעילה בהקדש‬ ‫להתפלל תפילת אביו – מנחה‪ ,‬אלא ששקעה לו חמה‬ ‫אסורה גם שלא כדרך הנאה (ונחלקו עליו תוס' פסחים‬ ‫פתאום ובא לילה וממילא הפכה תפילתו לתפילת‬ ‫כו‪ .‬גבי הנאה מצילו של היכל כאשר האריך בזה בספר‬ ‫ערבית‪ .‬ולכן תפילת ערבית היא רק רשות‪ ,‬ואנו‬ ‫שער המלך)‪.‬‬ ‫קיבלנוה לחובה‪.‬‬ ‫ולפי דרך הקושיא יש לתרץ שהוא כתרנגולת שמרדה‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'ויפגע במקום – ויקח מאבני המקום – וישכב במקום'‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬ויפגע – כמו ופגע ביריחו‪ ,‬ופגע בדבשת‪.‬‬ ‫אומר האברבנאל‪ :‬לפי שעתיד להיות שלשה בתים‬ ‫ורבותינו פירשו לשון תפילה וגו' ללמדך שקפצה לו‬ ‫באותו המקום‪ ,‬והם‪ :‬הבית אשר בנה שלמה‪ .‬הבית‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫שבנו עולי בבל והבית אשר עתיד להבנות‪ .‬לכן הזכירה‬ ‫אמר הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‪ :‬ונראה לפרש‪,‬‬ ‫התורה כאן שלש פעמים שם "מקום"‪" :‬ויפגע במקום‬ ‫שהתורה משמיענו בזה‪ ,‬כי האדם צריך להיות אצל קונו‬ ‫וילן שם כי בא השמש" – רמז לבית ראשון ולחורבנו‪.‬‬ ‫כדוגמת בן אצל אביו‪ ,‬כי כשהבן מבקש מאביו דבר‬ ‫"ויקח מאבני המקום" – רמז לבית שני שלא תהיינה‬ ‫חפצו‪ ,‬ככל שרוצה הדבר יותר‪ ,‬הוא מבקש יותר‪ ,‬עד‬ ‫שם כל מתנות ה' בשלמות (מאבני המקום – ולא כל‬ ‫שהוא נראה ממש כ"פגע" בעיני אביו‪ ,‬ולבסוף נענה‬ ‫אבני המקום)‪" .‬וישכב במקום ההוא" – רמז לבית‬ ‫אביו לבקשתו‪ ,‬כיון שרואה תחנוני הבן עד היכן מגיעים‪,‬‬ ‫השלישי‪ ,‬שבו תהיה המנוחה והנחלה האמיתית‪.‬‬ ‫כן אנו בנ"י‪ ,‬צריכים להתפלל אל ה' כל כך בחוזקה‪ ,‬עד‬ ‫שנהיה "פגע" בעיני אבינו אב הרחמן‪ ,‬וזהו 'ויפגע' –‬ ‫ברש"י‪ :‬עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני‬ ‫מלשון "פגע"‪.‬‬ ‫חיות רעות‪ ,‬התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי‬ ‫יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח צדיק‪ ,‬מיד‬ ‫אומר הרה"ק מראדזמין זי"ע‪ :‬פעמיים מספרים לנו‬ ‫עשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬וזה שנאמר‪' :‬ויקח את האבן‬ ‫חז"ל על קפיצת הדרך‪ ,‬אצל יעקב כשהלך לישא אשה‬ ‫אשר שם מראשותיו'‪.‬‬ ‫ואצל אליעזר עבד אברהם כשהלך לקחת אשה ליצחק‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק מקוברין זי"ע‪ :‬בימים עברו היו האבנים‬ ‫ויש בזה רמז לדורות‪ ,‬בחינת מעשה אבות סימן לבנים‪.‬‬ ‫מריבות ביניהן מי יזכה שיניח הצדיק את ראשו עליה‪,‬‬ ‫שעה שיגיעו הבנים לפרקם‪ ,‬ובדרך הטבע אין אפשרות‬ ‫ואילו היום מריבים הצדיקים ביניהם על כל אבן שתגיע‬ ‫לסייעם‪ ,‬אין סיכוי לסידור‪ ,‬לפרנסה‪ ,‬קשה לעשות את‬ ‫אליו‪ ,‬שכל צדיק אומר 'עליו אניח את ראשי'‪ ,‬כל אחד‬ ‫הצעד הראשון – עליהם לשים בה' בטחונם‪ .‬יתאזרו‬ ‫מחפש לעצמו עוד ועוד חסידים‪ ,‬אפילו ששווים‬ ‫ויתאמצו‪ ,‬ובעזרת ה' יעברו על כל המכשולים‪ ,‬תהיה‬ ‫כאבנים‪...‬‬ ‫להם קפיצת הדרך‪.‬‬ ‫שואל הרבי ר' ברוך ממעז'בוז' זי"ע‪ :‬ומה הטעם שעשה‬ ‫שואל הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬הלא להלן‬ ‫שמירה לראשו יותר מכל גופו?‬ ‫נאמר במפורש שיעקב התפלל 'אם יהיה אלקים עמדי'‬ ‫אלא שהצדיקים בטוחים שלא תזיק להם שום בריה‬ ‫וגו'‪ ,‬לשם מה אפוא באה עכשיו תפילה זאת‪ .‬אלא‬ ‫בשאר האברים‪ ,‬לפי שהם לא פגמו בהם‪ ,‬ומשא"כ‬ ‫ללמדינו בא כי לפני שהתפלל יע"א על צרכיו וענייניו‬ ‫בראש שבו המחשבה 'רצוא ושוב' כהרף עין‪ ,‬מי יכול‬ ‫האישיים התפלל תחילה על כבודו של השי"ת‪ ,‬הקרוי‬ ‫לומר שהוא ניקיתי לבבי ומוחי לגמרי?‪...‬‬ ‫מקום‪ ,‬ועל בנין ביהמ"ק העתיד להיות במקום זה‪ ,‬כך‬ ‫גם תיקנו חז"ל תחילה את ברכת ה'מלכיות' על כבוד‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬סוף סוף מה הועיל‬ ‫השי"ת ורק לאחר מכן את ברכת ה'זכרונות' על‬ ‫הקב"ה בתקנתו? הרי ראשו של יעקב היה מונח רק על‬ ‫הצרכים האישיים‪.‬‬ ‫קצתה של האבן‪ ,‬ושוב יש מקום לריב בין חלקי האבן‪.‬‬ ‫אלא כשיש אחדות‪ ,‬אין קנאה ואין קטטה‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק מסקולען זי"ע ששמע מהרה"ק רבי‬ ‫ישראל מטשורטקוב זי"ע‪ :‬במאמרם ז"ל [דב"ר ח א]‬ ‫ברש"י‪ :‬וישכב במקום ההוא – לשון מיעוט‪ .‬באותו‬ ‫תפילה עושה מחצה‪ ,‬דמצד הקב"ה הרי הוא תמיד‬ ‫מקום שכב‪ ,‬אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב‬ ‫משפיע טובות וכו'‪ ,‬והחסרון הוא רק מצד המקבל דע"י‬ ‫בלילה שהיה עוסק בתורה‪.‬‬ ‫העוונות מתקלקלין הכלי קיבול‪ ,‬וע"י התפילה‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬והנה על כרחך ישן היה‪,‬‬ ‫שמתפלל הוא מתקן על דרך הכתוב 'ועשתה את‬ ‫אלא שלא שכב מלא קומתו עד עתה שרצה לשכב‬ ‫צפורניה'‪ ,‬והוא לשון תיקון‪ ,‬היינו עושה‪ ,‬הוא מתקן‬ ‫במקום מלא קומת יצחק שנעקד שם‪.‬‬ ‫מחצה היינו חלק מהמקבל וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מחמת פחדו מעשו‪ ,‬ומסתמא היה יעקב מהרהר בלבו‬ ‫כותב הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע‪ :‬בספר "עבודת‬ ‫גם על הבכורה שלקח ממנו אם אכן תתקיים בידו אם‬ ‫השיר" [להג"ר צבי הירש ב"ר רפאל הלוי זצ"ל] פירש‬ ‫לאו‪.‬‬ ‫הטעם שנשתהה יעקב י"ד שנים בבית שם ועבר‬ ‫ובחלום מראין לאדם מהרהורי לבו [ברכות נו‪ ,].‬ולכן‬ ‫[מגילה יז‪ ].‬לפי שהיה דואג שלא יחטיאנו לבן‪ ,‬כמו‬ ‫הראו לו עולם ושליש‪ :‬דהנה העולמות הם שניים‪,‬‬ ‫שפירש"י על פסוק 'ושבתי בשלום אל בית אבי'‪ ,‬והנה‪,‬‬ ‫וכשנחלק כל עולם לשלושה – נמצא שהם בין הכל‬ ‫אמרו רז"ל [יומא לח‪ ]:‬מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא‪,‬‬ ‫ששה שלישים‪ ,‬והבכור נוטל פי שנים‪ ,‬נמצא שראוי‬ ‫שוב לא יחטא‪ ,‬דכתיב [ש"א ב ט] 'רגלי חסידיו ישמור'‪.‬‬ ‫לבכור לקבל חלק ארבעה שלישים מכל העולמות‪,‬‬ ‫עוד איתא [ירושלמי ברכות פ"א ה"א] ד'כימי השמים‬ ‫והיינו עולם ושליש‪.‬‬ ‫על הארץ' – הם מנין שנות האבות‪ ,‬דהיינו ת"ק שנה‪,‬‬ ‫זה מ"ש במדרש‪ :‬עולם ושליש עולם הראה לו‪ .‬שהראה‬ ‫כי אברהם חי קע"ה‪ ,‬ויצחק ק"פ‪ ,‬ויעקב קמ"ז‪ ,‬ושתי‬ ‫לו הקב"ה בחלומו כן – כדי לרמוז לו שהוא קיבל ב'‬ ‫השנים הראשונות של אאע"ה אינם מן המנין‪ ,‬כי בן ג'‬ ‫חלקים‪ ,‬והיינו שתתקים בידו הבכורה ולא ביד עשו‪.‬‬ ‫שנים הכיר את בוראו [נדרים לב‪ ,].‬הרי ת"ק שנה‪.‬‬ ‫ויעקב היה סבור שיצחק יחיה כמו אברהם‪ ,‬כי לא ידע‬ ‫הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע כותב‪ :‬שהאור‬ ‫שמפני עשיו הרשע נתקצרו שנותיו של אברהם‪,‬‬ ‫החיים הק' כתב‪ ,‬כי מה שהוסיף בכל פרט "והנה" הוא‬ ‫ונמצא יעקב מגיע לו קנ"ב‪ ,‬ורוב שנותיו הוא ע"ז שנה‪,‬‬ ‫לרמז שהיתה זו נבואה ממש‪ ,‬שראה באספקלריה‬ ‫כי ע"ו היה החצי מהן‪ ,‬לכן כשיצא יעקב מבית לבן בן‬ ‫המאירה "והנה" ולא דרך חלום‪.‬‬ ‫ס"ג שנה‪ ,‬נשתהה עוד י"ד שנה בבית שם ועבר‪ ,‬שהם‬ ‫ונראה להוסיף לפי מאמרם ז"ל חלום – אחד משישים‬ ‫הורוהו והדריכוהו בדרך טובים‪ ,‬ובודאי לא יחטא‪ ,‬כמו‬ ‫בנבואה‪ .‬ותיבת "הנה" בגימטריא שישים‪ ,‬ומרמז בכך‬ ‫שלא חטא בעת שהיה אצל אביו ואמו הצדיקים‪ ,‬ובזה‬ ‫לפרט שהיו כאן כל שישים החלקים של הנבואה‪.‬‬ ‫נשלמו ע"ז שנים שהן רוב שנותיו‪ .‬ומסיים ה"ישמח‬ ‫משה"‪" :‬עד כאן דבריו בשינוי הלשון ובתוספת ביאור‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע כותב‪ :‬שאדם יכול ליקח‬ ‫ודפח"ח ושפתים ישק"‪.‬‬ ‫לעצמו תוכחת מוסר גדול מענין הפרשה‪ ,‬והוא שידע‬ ‫דאף אמנם שהוא 'סולם מוצב ארצה'‪ ,‬כלומר שהאדם‬ ‫אומר מו' רה"י שליט"א‪ :‬הנה עמדו המפרשים למה לא‬ ‫מוצב בתוך ארציות וגשמיות‪ ,‬אבל 'וראשו מגיע‬ ‫נזכר בתורה דבר זה שלמד יעקב אבינו י"ד שנה ואפילו‬ ‫השמימה'‪ ,‬שצריך לעשות הכל לשם שמים ולהיות‬ ‫ברמז‪ ,‬והרי כל סיפורי מעשי אבות נועד ללמדנו‪.‬‬ ‫דבוק באלקים‪ ,‬כי אף בעסקי ארציות יהיה ראשו דבוק‬ ‫אך באמת אינו קושיא‪ ,‬כי הלימוד צריך להיות בסתר‬ ‫לשמים‪.‬‬ ‫ללא רואים ללמוד לשמה ללא תערובת פניות עצמיות‪,‬‬ ‫'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' – שבאם יתנהג‬ ‫וע"כ בדווקא לא נרמז ללמדנו צורת לימוד התורה‬ ‫אדם כראוי אזי יהיה עליה אף למלאכי מעלה על ידו‪,‬‬ ‫בהסתר‪.‬‬ ‫ואם להיפוך ח"ו יהיה להם ירידה‪ ,‬שהכל תלוי במעשי‬ ‫וסיים‪ :‬והלוואי שנזכה פעם ללמוד תורה לשמה ללא‬ ‫האדם ואף מלאכי מעלה תלויין בו‪.‬‬ ‫מחשבת גאוה וכדומה עבור אנשים אחרים‪...‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי אהרן מקרלין זי"ע‪ :‬רק כשפועלים‬ ‫ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה‬ ‫בתחתית הארץ ודואגים גם לבני אדם הנחותים ביותר‪,‬‬ ‫והנה מלאכי אלקים וגו'‪( :‬כח יב)‬ ‫אפשר להגיע לשמים‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬ר' ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו‪.‬‬ ‫שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע‪ :‬מה הענין שהראה‬ ‫אומר הרה"ק מקוברין זי"ע‪' :‬ויחלום' הוא לשון החלמה‬ ‫לו עולם ושליש עולם‪ ,‬ומה רמז נתכוונו לרמז ליעקב‬ ‫וחוזק‪ ,‬בזאת יתחזק היהודי‪ ,‬כי הוא סולם מוצב ארצה‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫קרוץ מחומר‪ ,‬אבל הנר"ן שלו מגיע השמימה‪ ,‬אצולים‬ ‫ויש לפרש‪ :‬דהנה עתה היה עשו בכעס עליו וביקש‬ ‫משמי מרומים‪ ,‬ומעשיו מגיעים השמימה‪ ,‬והנה מלאכי‬ ‫להורגו על כך שנטל את הברכות שרצה יצחק לברך‬ ‫אלקים עולים ויורדים בו‪ ,‬גם מלאכי מעלה יש להם‬ ‫אותו‪ ,‬ועל כך שנטל את הבכורה במרמה‪ .‬ויעקב ברח‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ידוע קושיית רש"י‪ ,‬הלא מדור המלאכים הוא בשמים‬ ‫עליות וירידות ע"י מעשיו‪.‬‬ ‫ממעל ולפי"ז היה צריך לכתוב תחילה יורדים (משמים‬ ‫לארץ) ואח"כ עולים?‬ ‫בבעל הטורים‪ :‬סולם בגימט' ממון‪ ,‬ובגימט' עוני‪ ,‬כי זה‬ ‫אמר הרה"ק מהוסיאטין זי"ע‪ :‬שהפסוק עצמו מתרץ‬ ‫ישפיל וזה ירים‪.‬‬ ‫קושיא זו‪ ,‬בהא דכתיב "והנה ה' נצב עליו" ור"ל עליו‬ ‫אומרים בשם הבעש"ט הק'‪ :‬סולם – ממון‪ ,‬והוא מוצב‬ ‫ממש כי יעקב אבינו ע"ה זכה להיות כולו קודש‬ ‫ארצה‪ ,‬כי ממון זה הבל ואין בו ממש‪ ,‬אבל "וראשו מגיע‬ ‫ומרכבה לשכינה‪ ,‬ודיוקנו של יע"א חקוקה למעלה‬ ‫השמימה" – אם יזכה אדם לשכל ולב טוב יוכל לעלות‬ ‫בכסא הכבוד‪ ,‬וכאשר נצטוו המלאכים לשמור על יעקב‬ ‫על ידי הממון למעלות עליונות‪.‬‬ ‫וללוותו‪ ,‬והם עדיין לא הכירו פני יעקב‪ ,‬כדי לדעת על מי‬ ‫כמו שאמר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪:‬‬ ‫לשמור‪ ,‬מה עשה הקב"ה? העלה את המלאכים‬ ‫רבש"ע ! יודע אני שאם תמצה את כל תפילות ישראל‬ ‫מעולמם (שהיא עולם הבריאה) לעולם הכסא‪ ,‬כדי‬ ‫יצא מהם רק ממון‪ ,‬כי עיקר תפילתם לו‪ .‬אבל אם‬ ‫שיסתכלו המלאכים בצורתו החקוקה בכסא הכבוד‬ ‫תמצה את הממון יצא ממנו תורה ומעשים טובים‪ ,‬כי‬ ‫ולבתר הכי ירדו לארץ ללוותו ולשומרו‪ ,‬ולכך כתיב‬ ‫למה לו ליהודי ממון – אלא כדי לחנך את בניו לתורה‬ ‫"מלאכי אלקים עולים (מקודם מעולמם לעולם הכסא‪,‬‬ ‫ולהתנאות במצוות וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫ואחר) וירדים" (למטה לארץ לשמור על יעקב אבינו)‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר‪ :‬בפסוק זה מרומז‬ ‫ידועה אמרת הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם הרבי ר'‬ ‫גודל מעלתה של מצות סעודת "מלוה מלכה"‪ .‬כי הר"ת‬ ‫מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬אם הולכים לישון כמו יהודי –‬ ‫של ס עודת ל ויית מ לכה הוא סל"ם‪ .‬ואומר הכתוב‬ ‫חולמים חלומות טובים‪ ,‬וסיפר בשם הרבי ר' מאיר'ל‬ ‫'מוצב ארצה' – היינו הגם שמקיימים אותה ע"י דברים‬ ‫מפרמישלאן זי"ע שאמר‪ :‬בא וראה מה בין חלום‬ ‫ארציים כאכילה ושתיה‪ ,‬אבל 'וראשו מגיע השמימה' –‬ ‫לחלום‪ ,‬יעקב אבינו ישן וחלם‪ ,‬חלומו היה – "והנה‬ ‫שמגיע מסעודה זו הארה לעולמות עליונים‪ ,‬כי 'והנה‬ ‫סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' ותיבת 'בו' רומז על יום‬ ‫אלקים עולים ויורדים בו"‪ .‬פרעה גם חלם חלום‪ ,‬אולם‬ ‫ועש"ק היינו ב‪-‬ו'‪ ,‬היינו המלאכים שיורדים אליו בעש"ק‬ ‫חלומו היה – "והנה מן היאור עולות שבע פרות"‪,‬‬ ‫ומלווים אותו מביהכ"נ‪ ,‬עולים למעלה ע"י סעודת מלוה‬ ‫שחלם על בהמות‪ ,‬שוורים‪.‬‬ ‫מלכה ויורדים אח"כ עוד פעם ביום ועש"ק הבא‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך‬ ‫ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה‬ ‫הרה"ק ה"אורח לחיים" זי"ע אמר‪ :‬אם האדם שפל‬ ‫ולזרעך‪( :‬כח יג)‬ ‫בעיני עצמו שהוא 'מוצב ארצה' – היינו ששקוע‬ ‫אומר ה"מגלה עמוקות" זי"ע‪ :‬יעקב אבינו השיג כל‬ ‫בארציות‪ ,‬אזי 'וראשו מגיע השמימה' – הריהו באמת‬ ‫המעלות והמידות‪ ,‬אך השי"ת הראה לו כי המעלה‬ ‫גדול בשמים‪ ,‬כפי שאומר הזוה"ק "מאן דהוא זעיר איהו‬ ‫היותר עליונה והרצויה להשראת השכינה היא מעלת‬ ‫רב" והוא זוכה לידי כך שיהיה 'והנה ה' נצב עליו'‬ ‫הענווה‪ ,‬וענין זה נרמז בפסוק 'והנה ה' נ צב ע ליו'‬ ‫שתהא השכינה שרויה עליו כמאמר הכתוב 'אשכון את‬ ‫ר"ת עני"ו‪.‬‬ ‫דכא'‪.‬‬ ‫אומר ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע‪ :‬כיון ששכב על‬ ‫שמעתי מהרבי ה"פני מנחם" זי"ע שסיפר‪ :‬בילדותי‬ ‫הארץ‪ ,‬בשפלות‪ ,‬מיד שרתה עליו שכינה‪.‬‬ ‫שאלני כ"ק אאז"ל הרי השמים היה דבר רך והאיך היה‬ ‫יכול הסולם להישען עליהם‪ ,‬והשיב דשמע מינה‬ ‫ברש"י‪ :‬נצב עליו – לשמרו‪.‬‬ ‫שהסולם היה יותר רך‪ ,‬והמשיך ואמר בחיוך והיאך היו‬ ‫כתב בחידושי ה"חתם סופר" זצ"ל בסוף מסכת חולין‬ ‫יכולים המלאכים לעלות בסולם‪ ,‬אלא על כרחך שהם‬ ‫וז"ל‪ :‬מקובלני ממורי הגאון זצ"ל שאין התלמיד זוכה‬ ‫יותר רכים‪ .‬הכוונה בזה כי כפי רוחניות הדבר ומעלתו‬ ‫לתכלית השגתו האחרונה כל זמן שהוא חוסה תחת‬ ‫כן הוא רכותו‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מקבל שכר‪ ,‬וכן אם עושה עמהם רעה אינו מקבל‬ ‫כנפי רבותיו‪ ,‬עד שיפרד ממנו לגמרי‪.‬‬ ‫עונש‪ ,‬מפני שהם בבחינת 'מדבר' שאינו מצמיח כלל‪.‬‬ ‫ויש לזה ראיה‪ ,‬שלא מצינו שום מעלה ליצחק ולא גילוי‬ ‫והיינו דאמרי אינשי‪" :‬וואס מ'טוהט – טוהט מען פאר‬ ‫שכינה עד אחר מיתת אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬וכך ליעקב‬ ‫זיך" ‪ ...‬שכל העושה טובה לאחרים – הרי הוא מטיב‬ ‫עד שיצא מבאר שבע‪ ,‬ואז חלם לו‪.‬‬ ‫לעצמו‪ ,‬והעושה רע לאחרים – גורם רע לעצמו‪.‬‬ ‫שואל הרבי ר' העשיל זי"ע‪ :‬מנין לרש"י הדיוק הזה?‬ ‫כתב ה"דרש והעיון"‪ :‬ישראל נמשלו לכוכבים‪ ,‬לחול‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬על הפסוק "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים‬ ‫ולעפר‪ .‬הכוכבים – כל כוכב נבדל לעצמו ואין לו שום‬ ‫בו" פירש"י מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוץ‬ ‫התחברות לחבירו‪ .‬החול – מונחים הגרגרים אחד על יד‬ ‫לארץ ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו מלאכי חוץ לארץ ללוותו‪.‬‬ ‫חבירו אבל אינם דבקים זה לזה‪ .‬העפר לבדו תכונתו‬ ‫וקשה‪ ,‬הרי בינתיים נשאר יעקב בלי שמירה‪ ,‬לכן‬ ‫להידבק ולהיות גוש אחד‪ .‬וברכת ה' ליעקב היתה‪,‬‬ ‫פירש"י "והנה ה' נצב עליו" – לשמרו‪.‬‬ ‫שאם בניו יחיו באחדות גמורה ויהיו דבוקים זה לזה‪,‬‬ ‫כטבעו של עפר – 'אז ופרצת ימה וקדמה צפונה‬ ‫בספה"ק "יסוד התורה" להרה"ק רבי ברוך מקאסוב‬ ‫ונגבה'‪.‬‬ ‫זי"ע מבאר‪ :‬כי יעקב עשה שמירה לעצמו מאבנים‪,‬‬ ‫שלא רצה לסמוך על הנס‪ ,‬שהיה סובר שאינו ראוי לנס‬ ‫בגמרא [יבמות סג‪ :].‬משפחות האדמה – אפילו‬ ‫נגלה‪ ,‬לכך עשה שמירה כדרך הטבע‪ ,‬כדי לתלות את‬ ‫משפחות הדרות באדמה‪.‬‬ ‫הנס בדרך הטבע‪ ,‬וא"כ אינו נס נגלה אלא נס נסתר‬ ‫אומר הגריד"א שליט"א שיש לפרש‪ :‬דכיון דקיפל‬ ‫המלובש בדרך הטבע‪ .‬אבל מ"מ עיקר השמירה לא‬ ‫הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו‪ ,‬נמצא עכשיו שהיו‬ ‫היה בדרך הטבע אלא מאת ה'‪.‬‬ ‫משפחות שדרו ממש באדמה – גם הם יתברכו‪.‬‬ ‫הרה"ק המגיד מקוז'ניץ זי"ע היה מתרגם את הדבר‬ ‫לאידיש‪" :‬אשר אתה שוכב עליה" – "וואס די פרלייגסט‬ ‫והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך‬ ‫זיך אויף איר"‪ ,‬כלומר שאתה מוסר נפשך עליה – 'לך‬ ‫אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי‬ ‫אתננה'‪ .‬כיון שישראל מוסרים נפשם על ארץ ישראל‪,‬‬ ‫את אשר דברתי לך‪( :‬כח טו)‬ ‫זה לרצון לה'‪ ,‬ויזכו בה‪.‬‬ ‫להלן בפסוק כ"א נאמר‪' :‬וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה‬ ‫הוסיף ע"ז הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪ :‬שזה גם‬ ‫אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וגו'‬ ‫מובנו של הפסוק 'ויקח את האבן אשר שם מראשותיו'‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים'‪.‬‬ ‫– האבן אשר שם כל מעיניו בה‪ ,‬שהשקיע את ראשו‬ ‫שואל הרה"ק רבי יעקב עמדין זצ"ל‪[ :‬ד‪.‬א‪ .‬ראיתי בספר‬ ‫ורובו בכך‪.‬‬ ‫ישן‪ ,‬שהבעש"ט הק' התבטא עליו‪" :‬דער עמדינ'ר‬ ‫דרייט זעך אין הימעל ווי א בן בית"‪ ]...‬לכאורה תמוה‪,‬‬ ‫והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה‬ ‫הרי יעקב חזר על הבטחת ה'‪ ,‬כנגד "ושמרתיך בכל‬ ‫ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך‪( :‬כח‬ ‫אשר תלך" – אמר "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני‬ ‫יד)‬ ‫בדרך הזאת"‪ .‬ואולם כלפי מה שאמר לו הקב"ה‬ ‫בספה"ק "אך פרי תבואה" מדקדק‪ :‬דלכאורה קשה‬ ‫"והשיבותיך אל האדמה" – לא אמר יעקב "והשיבני" –‬ ‫למה נכתב 'כעפר הארץ' – ולא 'ככוכבי השמים'‪.‬‬ ‫אלא אמר "ושבתי"?‬ ‫ומבאר‪ :‬דהנה העפר הוא מגדל זרעים ומצמיח כל מה‬ ‫אלא לומר לך‪ ,‬כי בדבר עליה לארץ ישראל אין צריכים‬ ‫שזורעים בו‪ ,‬ובני ישראל הם ג"כ בבחינה זו‪ ,‬אם האדם‬ ‫לחכות עד שהקב"ה ישוב אל הארץ‪ ,‬אלא האדם‬ ‫מיטיב עם חבירו‪ ,‬אז נצמח לו ג"כ טובה‪ ,‬ואם מרע‬ ‫בעצמו צריך לשוב ולעלות לארץ ישראל‪ ,‬ורק אז יהיה לו‬ ‫לישראל אז מצמיח לו ג"כ רעות‪ ,‬וזה לשון 'ונברכו בך' –‬ ‫ה' לאלקים‪ .‬אבל אם ישב בגולה ויחכה שהקב"ה‬ ‫לשון 'מבריך ומרכיב'‪ .‬אבל באומות העולם אינו כן שאין‬ ‫ישיבנו ויביאהו אל הארץ‪ ,‬אז‪...‬‬ ‫נחשבים לכלום‪ ,‬ואם אדם עושה עמהם טובה אינו‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אלא פרנסה‪ ,‬היך דאת אמר 'ולא ראיתי צדיק נעזב'‪.‬‬ ‫מדייק ה"משך חכמה"‪ :‬אמר 'אדמה' ולא 'ארץ'‪ ,‬לרמז‬ ‫ובידוע‪ ,‬מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬הרי במעשה זה‬ ‫שישוב כשהוא מת ממצרים להאדמה הזאת‪.‬‬ ‫שיעקב לא הקיץ משנתו עד שה' הבטיחו על הפרנסה‪,‬‬ ‫רמז בשביל בניו אחריו שאין לך דבר מועיל לעורר‬ ‫במדרש‪ :‬רבנן אמרו על הכל השיבו ועל הפרנסה לא‬ ‫ולהקיץ את ישראל מן השינה ותרדמת העוה"ז כמו‬ ‫השיבו‪.‬‬ ‫הפרנסה‪ ,‬שכאשר ישראל נושע בפרנסה‪ ,‬מיד וייקץ‬ ‫אומר המגיד מדובנא זצ"ל‪ :‬משל לאחד ששלח את בנו‬ ‫משנתו לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫למרחקים והכין לו כל הדברים הנחוצים לו בדרך‪ ,‬גם‬ ‫כסף להוצאות הנסיעה‪ .‬בינתיים נודע לו כי הדרך‬ ‫אומר הרה"ק המוהר"י מווארקא זי"ע‪ :‬כשאומרים‪,‬‬ ‫משובשת בגייסות‪ ,‬אמר האב‪ :‬מעתה אסע עם בני כדי‬ ‫החייט או הסנדלר ישן‪ ,‬אין זה נכון‪ ,‬כי אדם בשנתו אינו‬ ‫לשמרו מכל מכשול ופגעי דרכים‪ .‬בדרך שאל הבן את‬ ‫עוסק במלאכתו ואינו לא חייט ולא סנדלר‪ .‬אבל‬ ‫אביו לכסף שהכין בשבילו‪ .‬אמר לו האב‪ :‬הרי אני נוסע‬ ‫כשאומרים הרבי ישן‪ ,‬הרי זה אמת וצדק‪ ,‬כי הרבי אף‬ ‫אתך וכל מחסורך עלי וכסף למה לך?‬ ‫בשעת שנתו הוא רבי‪...‬‬ ‫וזה שאמרו חז"ל‪ :‬כי הבטחת ה' היתה 'והנה אנכי‬ ‫עמך'‪ ...‬על הכל השיבו ועל פרנסה לא השיבו וכל‬ ‫הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע אמר‪ :‬הנה כאשר ראה‬ ‫מחסורו עליו‪.‬‬ ‫יעקב את כל המראות הנפלאות בחלום‪ ,‬התחיל‬ ‫להתחרט על אשר לא ישן עד עתה‪ .‬אבל מיד נתעורר‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדל מויז'ניץ ה"צמח צדיק" זי"ע‬ ‫ואמר 'אין זה' – דמחשבה זו אינה נכונה‪ ,‬כי העוה"ז‬ ‫שואל‪ :‬מאי 'עד אשר אם עשיתי'‪ ,‬וכי אחרי שיקיים את‬ ‫עיקרו ללמוד תורה ולקיים מצוות‪ ,‬ולא להתענג משכר‬ ‫הבטחתו יעזוב אותו? והלא אי אפשר להתקיים אפילו‬ ‫המצוות‪ ,‬דהעונג מזיו השכינה הוא משכר של המצוה‪,‬‬ ‫רגע אחד בלי השגחתו יתברך?‬ ‫ומקום התענוג הוא בעוה"ב‪.‬‬ ‫אלא הפירוש הוא‪ ,‬אפילו עד שתבוא הישועה הגדולה‬ ‫גם כן לא אעזבך‪ ,‬ותהיה לך בינתיים ישועה קטנה‪ .‬עד‬ ‫שואל בספר "מאיר עיני ישראל" מהג"ר נתן אולעבסקי‬ ‫שתחנני‪...‬‬ ‫זצ"ל – רבה של מוסקבה ועוד‪ :‬יש להעיר‪ ,‬תיבת‬ ‫'משנתו'‪ ,‬למה? אטו בלעדה לא היינו יודעים כי משנתו‬ ‫וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה‬ ‫הוקץ? ומה היה חסר הכתוב אם היה אומר‪' :‬ויקץ יעקב‬ ‫ואנכי לא ידעתי‪( :‬כח טז)‬ ‫ויאמר' וגו'‪ ,‬ובאמת הלא כן הוא לשון הכתוב 'ויקץ‬ ‫בשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע שאמר‪ :‬כי‬ ‫פרעה'‪' ,‬ויקץ פרעה והנה חלום'‪ ,‬ולא נזכר שם אף פעם‬ ‫בלילה כל איש ואיש מתעורר מעט משנתו‪ ,‬כצדיק‬ ‫אחת שהקיץ פרעה משנתו‪.‬‬ ‫כאיש המוני‪ ,‬אמנם החילוק בין זה לזה‪ ,‬כי הצדיק‬ ‫ואולי‪ ,‬מפני שפירש רש"י עה"כ 'וישכב במקום ההוא'‬ ‫כשמתעורר מעט קם תיכף ממשכבו בזריזות וחשקות‪,‬‬ ‫– לשון מיעוט שדוקא באותו מקום שכב‪ ,‬אבל י"ד שנה‬ ‫ונתלהב לעבודת השם יתברך בתורה ועבודה שירות‬ ‫ששימש בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה‬ ‫ותשבחות‪ ,‬אבל לא כן איש המוני גם כאשר מתעורר‬ ‫עכ"ל‪ .‬והיינו שהיה רק מתנמנם‪ ,‬לכן פירש כאן הכתוב‬ ‫הופך את עצמו לצד השנית עד שישן עוד די והותר‪.‬‬ ‫'ויקץ יעקב משנתו' – ולא מתרדמתו‪.‬‬ ‫וזה מאמר הכתוב 'ויקץ יעקב' הצדיק 'משנתו' –‬ ‫'ויאמר' תיכף ומיד 'אכן יש ה'' – 'ויקץ פרעה' – איש‬ ‫במדרש‪ :‬רבי יוחנן אמר‪ -‬ממשנתו‪.‬‬ ‫המוני 'וישן' – עוד‪ ,‬ודפח"ח‬ ‫אומר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬המשך הפסוק "ויאמר‬ ‫אכן יש אלקים במקום הזה ואנכי לא ידעתי" ומפרש‬ ‫הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע מדייק‪ :‬הלא דבר‬ ‫רש"י‪ :‬שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה‪ .‬אם כן‬ ‫הוא‪ ,‬שיעקב הקיץ משנתו רק לאחר שה' הבטיחו כי‬ ‫לפי דברי רבי יוחנן‪ ,‬גם כאן צריך להיות הפירוש שאילו‬ ‫לא אעזבך – ולא לאחר שאר ההבטחות דלעיל‪.‬‬ ‫ידעתי לא הייתי לומד‪ ,‬מכאן נראה שישנן פעולות אשר‬ ‫בהקדם דברי חז"ל במדרש‪ :‬אמר ר' אסי אף על‬ ‫בזמן ידוע ובמקום ידוע הן עולות גם על לימוד‪.‬‬ ‫הפרנסה השיבו שנאמר 'כי לא אעזבך'‪ ,‬ואין עזיבה‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בספר "כתר תורה" להרה"ק רבי מאיר מברדיטשוב‬ ‫ברש"י‪ :‬שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬בנו של הרה"ק מברדיטשוב זי"ע‪ ,‬מביא את דברי‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע אומר‪ :‬על הפסוק 'וישכב‬ ‫האוה"ח הק'‪ ,‬וכתב על זה שהיה ענין גדול בזה מן‬ ‫במקום ההוא' ‪ -‬אומר רש"י לשון מיעוט‪ ,‬באותו מקום‬ ‫השמים שלא יוכל יעקב לעשות הכנה לנבואה זו‪ ,‬כי‬ ‫שכב‪ ,‬אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב‬ ‫מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬וע"י שהיה יעקב ישן בלי‬ ‫בלילה שהיה עוסק בתורה‪.‬‬ ‫הכנה ועכ"ז זכה לכל ההשפעות הטובות‪ ,‬עי"ז המשיך‬ ‫וכשיעקב ראה במקום הזה בשנתו 'והנה מלאכי אלקים‬ ‫כן לדורות הבאים דאע"פ שיהיו בנ"י בבחינת שינה ולא‬ ‫עולים ויורדים'‪ ,‬אמר‪' :‬אכן יש ה' במקום הזה'‪ ,‬היינו‪:‬‬ ‫יוכלו לעשות הכנה כראוי‪ ,‬אעפי"כ יעזור להם השי"ת‬ ‫שגם בשינה אפשר להיות קשור להשם ולעבוד את‬ ‫ויושעו כמות שהוא‪ ,‬וכמו שמצינו כן בחזקיה המלך‬ ‫הבורא – 'ואנכי לא ידעתי'‪ ,‬על דרך עבודה כזאת לא‬ ‫שאמר‪ :‬אני אישן על מטתי ואתה ה' תעזור לי ותלחום‬ ‫ידעתי כל י"ד השנים ששימשתי בית עבר‪.‬‬ ‫מלחמותי כדאי' במד' איכה‪ ,‬והשי"ת אכן עזר לו בלי‬ ‫הכנה‪ ,‬כן יהיה תמיד עם בנ"י בעת שלא יוכלו לעשות‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע אומר‪' :‬אכן יש ה'‬ ‫הכנה‪ ,‬דאעפי"כ יבואו להם כל ההשפעות והברכות‪.‬‬ ‫במקום הזה' – אם באמת יש כאן השראת השכינה‪,‬‬ ‫ומפרש בזה המשך הכתוב‪' :‬אין זה כי אם בית אלקים‬ ‫אם שורה השכינה במקום הזה‪ ,‬הרי זה בגלל – 'ואנכי‬ ‫וזה שער השמים'‪ ,‬רצ"ל שלא בא לי מראה הנבואה ע"י‬ ‫לא ידעתי'‪ ,‬שבטלתי את היש שבי‪ ,‬את האני שלי‪ ,‬ולא‬ ‫איזה הכנה שעשיתי‪ ,‬אלא בא ישר מן השמים ע"י‬ ‫ידעתי מכל אנוכיות‪ ,‬מכל שמץ של כוונה עצמית‪ ,‬אלא‬ ‫שהמקום הוא בית אלקים‪.‬‬ ‫הכל למען שמו יתברך‪ ,‬לשם יחוד קודשא בריך הוא‬ ‫ושכינתיה‪.‬‬ ‫ב"מעגלי צדק" להרה"ק מדעעש זי"ע‪ :‬י"ל עפ"י הדין‬ ‫דדביהמ"ד אין ישנים לא שינת קבע וכו' ולא ישן בבית‬ ‫הרה"ק ה"אור ישראל" מצ'ורטקוב זי"ע אומר‪ :‬חז"ל‬ ‫המדרש‪ ,‬היינו שלא שכב לישן רק ישן על היד‪ ,‬כמו‬ ‫אמרו אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו‪ .‬אולם יעקב‬ ‫דוהמע"ה שהיה מתנמנם כסוס בשעת הלימוד‪ ,‬ואין‬ ‫כלל לא הרהר ביום שהמקום הזה הוא שער השמים‪.‬‬ ‫לומר דהו"ל לילך למקום אחר לישון‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דהיה‬ ‫ולכן האמין שהחלום הזה הוא נבואה אמיתית‪ ,‬וזהו‬ ‫נטמן בביהמ"ד והיה מפחד לילך למקום אחר‪ ,‬ועתה‬ ‫"אכן יש ה' במקום הזה" – אמת הדבר שהשכינה כאן‪,‬‬ ‫חשב שאינו בביהמ"ד יוכל לשכב ולישן‪ ,‬אבל כשכאן‬ ‫כי – "ואנכי לא ידעתי" ביום לא חשבתי על כך‪.‬‬ ‫מקום קדוש ביותר בודאי לא היה שוכב‪ ,‬וזש"ה 'ואני לא‬ ‫ידעתי' במקום קדוש כזה יותר קדוש מביהמ"ד‪.‬‬ ‫הקדוש המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע‬ ‫אומר‪ :‬לפי חכמי הסוד ראה יעקב את שמו חקוק‬ ‫הגה"צ רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד העדה"ח‬ ‫במרכבה‪ .‬והוא שאמר‪' :‬ואנכי לא ידעתי'‪ .‬ידעתי שיש‬ ‫מביא‪ :‬וזכורני ששמעתי כמה פעמים מפי הגרי"ז‬ ‫במרכבה א ריה נ שר כ רוב‪ ,‬אותיות אנ"ך‪ ,‬אבל לא‬ ‫מבריסק זצ"ל את גודל התפעלותו מפסוק זה‪ ,‬שהלא‬ ‫ידעתי שיש במרכבה כל אנכ"י‪ :‬א ריה נ שר כ רוב י‬ ‫יע"א ע"ה היה שרוי אז בסכנה גדולה מאד‪ ,‬שהרי ברח‬ ‫עקב‪.‬‬ ‫מעשו שרצה להורגו‪ ,‬והיה בדרכו ללבן שביקש לעקור‬ ‫את הכל‪ ,‬ובדרכו בא אליו אליפז ולקח את כל ממונו‪,‬‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬הרי השינה הביאה לו את‬ ‫וא"כ לכאורה כאשר קיבל בשנתו הבטחה מהקב"ה –‬ ‫החלום הנפלא הזה‪ ,‬מה איפה סיבת הצער? אלא‪,‬‬ ‫ושמרתיך בכל אשר תלך'‪ ,‬היה לו לשמוח שמחה‬ ‫יעקב לא רצה בהשגת מדריגות כמתנה מן השמים‪ ,‬על‬ ‫עצומה שמעכשיו הוא מובטח שלא יארע לו עוד שום‬ ‫ידי חלום‪ ,‬שלא על ידי עמל ויגיעה – אילו ידע היה‬ ‫נזק‪ ,‬אולם למעשה‪ ,‬כאשר קם משנתו ונודע לו שישן‬ ‫מתאמץ להשיגם בהקיץ‪ ,‬על ידי עבודה ויגיעה‪.‬‬ ‫במקום שאסור לישן שם‪ ,‬הצטער מאד ואמר 'אילו‬ ‫ידעתי לא ישנתי'‪ ,‬והרי שהיה עדיף בעיניו להפסיד את‬ ‫באור החיים הק' פירש – שאילו לא ידעתי לא ישנתי –‬ ‫כל הברכות המופלאות הללו שזכה בשנתו אף שהיתה‬ ‫שלא היה הולך לישון בלא הכנה מקודם שאהיה ראוי‬ ‫בהם תועלת עצומה ברוחניות‪ ,‬והעיקר שלא לעבור על‬ ‫לקבל הנבואה‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬מדוע באמת לא התפלל‬ ‫איסור אחד‪ ,‬כי אם יש חטא הכל לא משתלם‪..‬‬ ‫קודם בהר המוריה?‬ ‫אלא כאשר הכיר יעקב גודל הקדושה ששרתה שם ע"י‬ ‫ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית‬ ‫תפילת אבותיו‪ ,‬נעשה שפל בעיניו‪ ,‬וסבר שאינו ראוי‬ ‫אלקים וזה שער השמים‪( :‬כח יז)‬ ‫להתפלל שם‪ ,‬אבל לאחר שעבר מן המקום‪ ,‬התיישב‬ ‫אומר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬איש אחר במקומו היה‬ ‫בדעתו‪ ,‬מאחר ואין איש שיחזיק בקדושת אבותיו‪ ,‬א"כ‬ ‫מתגאה בחלום כזה‪ ,‬ואילו על יעקב נפלו פחד ויראה‪.‬‬ ‫עכ"פ יהיה כננס ע"ג הענק‪ ,‬מיד יהיב דעתיה למיהדר‪.‬‬ ‫סימן שזו היתה נבואת אמת‪ .‬ועל ידי יראה זו זכה שזה‬ ‫יהיה מקום המקדש "אין זה כי אם בית אלקים"‪ ,‬ומובא‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע מתרץ‪ :‬אלא יעקאע"ה היה‬ ‫במדרשים‪ ,‬שהראהו המקדש בנוי וחרב‪ ,‬לפי שעיקר‬ ‫הצדיק האמיתי‪ ,‬וכשהרגיש צורך להתפלל במקום‬ ‫קיום בית המקדש הוא על ידי יראה זו‪ ,‬ואין קיומו של זה‬ ‫שהתפללו אבותיו‪ ,‬לא רצה לעשות את זה אגב עוברו‬ ‫אלא על ידי יראת שמים‪ .‬ולכן לפי מה שיש יראת שמים‬ ‫במקום‪ ,‬אלא עבר את המקום וחזר במכוון לשם באופן‬ ‫בבני ישראל מתקיים בית המקדש‪ ,‬כנאמר 'יראת ה'‬ ‫מיוחד‪ ,‬וזה לימוד לכל אדם‪.‬‬ ‫טהורה – עומדת לעד'‪ .‬ועל ידי יראה נפתח פתח בכל‬ ‫מקום "וזה שער השמים"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע אמר בשם‬ ‫אביו הרה"ק רבי מנחם זי"ע לתרץ‪ :‬שיעקב אבינו וויתר‬ ‫פירש רש"י‪ :‬שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד‬ ‫על ההשגות‪ ,‬שיכל לקבל במקום שהתפללו אבותיו‪,‬‬ ‫ביהמ"ק של מטה‪.‬‬ ‫וקודם הלך לקיים מצות כיבוד אם ואם‪ ,‬ורק אחר שגמר‬ ‫שואל הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬בפ' בשלח [טו‬ ‫לקיים את המצוה הראשונה שהגיע לחרן אז יהב‬ ‫יז] פירש"י והגמ' ובמד' שביהמ"ק של מטה מכוון כנגד‬ ‫דעתיה למיהדר‪ ,‬ס'איז איהם א שאהד געווען צו‬ ‫ביהמ"ק של מעלה‪ ,‬וא"כ למה שינה כאן דביהמ"ק של‬ ‫פארלירן [חבל לו להפסיד את זה] וביקש להשיג גם‬ ‫מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה?‬ ‫זאת‪ ,‬ואז קפצה לו הארץ‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬משום דכאן לא היה ביהמ"ק על מקומו‪ ,‬דהא‬ ‫קפצה לו הארץ עד בית קל‪ ,‬והלך גם הביהמ"ק של‬ ‫מסופר‪ ,‬שפעם רצה הגאון מטשעבין זצוק"ל להוכיח‬ ‫מעלה ועמד כנגד הביהמ"ק של מטה‪ ,‬ע"כ ניחא למה‬ ‫אחד שהתחיל להיות מחמיר יותר מאביו החסיד בכל‬ ‫שינה רש"י ז"ל מפירושו‪ ,‬דכיון דמקודם היה שם‬ ‫מיני חומרות וענינים‪ .‬אמר לו רבינו בצחות‪ :‬דאי' ביעקב‬ ‫ביהמ"ק של מטה‪ ,‬ואח"כ נעתק גם ביהמ"ק של מעלה‬ ‫שקפצה לו הדרך כשיהיב דעתיה למיהדר ואמר יכול‬ ‫לשם‪ ,‬על כן שייך לומר כך‪.‬‬ ‫שהייתי במקום שהתפללו אבותיו וכו'‪ .‬ויש להבין‬ ‫מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר‪ ,‬אלא מתחילה‬ ‫חז"ל אמרו אברהם קראו "הר"‪ ,‬יצחק קראו "שדה"‪,‬‬ ‫סבר כמו שאי' רשב"י אומר שאלו שתורתם אומנותם‬ ‫ויעקב קראו "בית"‪.‬‬ ‫פטורים מתפילה‪ ,‬כי העיקר הוא תורה‪ ,‬אך אח"כ יהיב‬ ‫אמר הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע‪ :‬אברהם‬ ‫דעתיה – אז קלוגער מעהר וואו דער טאטע דארף מען‬ ‫התחיל לפרסם אלוקות בעולם והיה ענין האלוקות‬ ‫נישט זיין‪...‬‬ ‫נראה לאנשים כמו הר גבוה‪ ,‬שאין יכולין לעלות אליו‬ ‫אלא יחידי סגולה‪ .‬אחריו המשיך יצחק‪ ,‬עד שהאלוקות‬ ‫כתוב בספר "דורש טוב" מהרה"ק ר' שלמה‬ ‫נראתה לעולם כשדה‪ ,‬שהכל צריכין לו לפרנסתו‪ ,‬בא‬ ‫מצ'ורטקוב זצוק"ל‪ :‬שהמגיד הק' היתה עבודתו בתורה‬ ‫יעקב ועשה את הקדושה והאלוקות כבית ומעון שאדם‬ ‫ותפלה על גאולתנו ופדות נפשנו ובדביקות והתלהבות‬ ‫דר בתוכו תמיד‪ ,‬בקיץ ובחורף‪ ,‬ובו מנוחתו ושלוותו‪,‬‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שאי אפשר להעלות זאת על הדעת‪ ,‬וכמו‬ ‫אשרו ותענוגו‪.‬‬ ‫שסיפר כ"ק זקני מטשורטקוב זצ"ל מעבודתו הגדולה‪,‬‬ ‫כי בעת שהיה המגיד הק' ז"ל בעיר טולשין‪ ,‬היה הולך‬ ‫ברש"י‪ :‬אמר‪ ,‬אפשר שעברתי על מקום שהתפללו‬ ‫בבוקר השכם לנחל לטבול שמה‪ ,‬ובחורף בשובו‬ ‫אבותי ולא התפללתי בו‪ .‬יהב דעתיה למהדר‪ ,‬וחזר עד‬ ‫מטבילתו‪ ,‬היו רישומים מדם כפות רגליו לכל אורך‬ ‫בית קל וקפצה לו הדרך‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בשם הבעש"ט הק'‪ :‬דקשה‪ ,‬דבשלמא אם היה עומד‬ ‫הדרך‪ ,‬שהיתה זרועה שלג‪ ,‬לפי שנעליו קרועות היו‪,‬‬ ‫אדם זר כנגדו והיה אומר שאין זה בית אלקים‪ ,‬רק בית‬ ‫שהיה אביון גדול ומפאת הכפור נפצעו רגליו‪ ,‬והוא לא‬ ‫אחר כמו אכסניא וכדומה שייך לומר בלשון "זה"‪' - ,‬אין‬ ‫היה משים לבו לזה‪ ,‬ובזריזות הלך תיכף לבית הכנסת‬ ‫זה כמו שאתה אומר‪ ,‬כי אם בית אלקים הוא‪ ,‬אבל כיון‬ ‫להתפלל וגם שמה היה קר מאוד‪ ,‬וכאשר התחיל‬ ‫ששום אדם לא עמד להכחישו‪ ,‬מהו הלשון אין זה כי‬ ‫להתפלל והגיע אך ל"ברוך שאמר" היה נאלץ להשליך‬ ‫אם בית אלקים'‪ ,‬והוי לי' לומר ודאי! בית אלקים‪.‬‬ ‫את הטלית מראשו מגודל החום שהיה לו מעבודתו‬ ‫ופירש עפ"י הגמ' [שבת לא] מכריז ר' ינאי חבל על‬ ‫והתלהבותו בתפלה‪.‬‬ ‫דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל‬ ‫לכן אנחנו בניו ותלמידיו צריכים גם כן לאמור כמו יעקב‬ ‫[יומא ע] דהתורה היא בית שער ליראה‪.‬‬ ‫אבינו ע"ה "אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי‬ ‫והנה ידוע שיעקב היה נטמן בבית עבר י"ד שנה‪ ,‬ועסק‬ ‫ואני לא התפללתי"‪ ,‬כאשר המכוון הוא לאו דוקא על‬ ‫בתורה קודם שהלך לחרן‪ .‬והנה כל הי"ד שנה‪ ,‬לא‬ ‫מקום מגורם – טולשין וכדומה – אלא שאם באו‬ ‫הרגיש עדיין יראה כמו שהרגיש כאן בהר המוריה‬ ‫למקומם בתפילה שהמה התפללו – קריאת שמע‪,‬‬ ‫מקום בית המקדש‪ .‬על כן אמר כך‪ ,‬מכח שאני רואה‬ ‫ש"ע ואמירת תהילים – ועבודתם והתלהבותם שהיו‬ ‫מה נורא המקום הזה‪ ,‬אני גוזר ואומר "אין זה כי אם‬ ‫מעל לכוח האנושי‪ ,‬כן צריכים אנחנו לאמץ את כל‬ ‫בית אלקים" זה עיקר ביתי ודירתי כמו ביתי בית‬ ‫כוחנו והתלהבותנו לעבודת הבורא‪ ,‬ואם אי אפשר‬ ‫תפילה‪ .‬וזה – פרוש תלמודי שיש בידי מבית עבר‪ ,‬הוא‬ ‫להגיע למדרגתם‪ ,‬אך אנו‪ ,‬על כל פנים נעשה את שלנו‬ ‫שער השמים לבד‪ ,‬שאינו אלא תרעא לדרתא‪.‬‬ ‫והקב"ה יהיה בעזרנו‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני‬ ‫וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו‬ ‫בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד‬ ‫וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה‪( :‬כח יח)‬ ‫ללבש‪( :‬כח כ)‬ ‫שמעתי מהרה"ק מקאליב זי"ע שאמר בשם ספר‬ ‫כתב האוה"ח הק' וז"ל‪ :‬פירוש שהוציא הנדר בשפתיו‪,‬‬ ‫"פענח רזא" שהקשה‪ :‬מנין היה לו ליעקב שמן‪ ,‬הלא‬ ‫כי זולת זה נדר בלב אינו נדר ולכן אמר 'לאמר' שהוציא‬ ‫אליפז בן עשו רדף אחריו וגזל ממנו כל אשר לו‪ .‬ותירץ‪,‬‬ ‫בפיו‪.‬‬ ‫שנשאר ליעקב 'המקל' שלו‪ ,‬כדכתיב 'כי במקלי עברתי‬ ‫והקשו האחרונים‪ :‬לכאורה תמוה למה צריך לבטא‬ ‫את הירדן'‪ ,‬והמקל הזה היה חלול מבפנים‪ ,‬ויעקב היה‬ ‫בשפתיו‪ ,‬הלא קיי"ל [ר"מ הל' קרבנות פי"ד ה"א]‬ ‫ממלא אותו תמיד בשמן‪ ,‬כדי שיוכל להדליק ממנו נר‬ ‫דבקדשים יכולים להקדיש במחשבה לחוד ?‬ ‫ללמוד תורה לאורו‪.‬‬ ‫ותירץ הגרב"ש שניאורסון ראש ישיבת טשעבין זצ"ל‪:‬‬ ‫עפ"י מה דאי' ממהר"י קורקוס בהל' מעשה הקרבנות‬ ‫'ויצק שמן על ראשה' – לקדשה במשיחה‪ .‬שואל‬ ‫פי"ד הי"ב‪ ,‬דכי אמרינן דהוי הקדש במחשבה היינו‬ ‫ה"אזנים לתורה"‪ :‬להלן נאמר 'ויסך עליה נסך ויצק‬ ‫לחייב אותו‪ ,‬אבל אין עוברים על לאו דבל תאחר אלא‬ ‫עליה שמן'‪ ,‬ולמה לא נסך גם עכשיו נסך יין?‬ ‫בהוציאו בפיו‪ .‬דלאו דבל תאחר גבי הוציא בפיו כתיב‪,‬‬ ‫וי"ל‪ ,‬מפני שניסוך היין בא לשם שמחה‪ ,‬והלויים היו‬ ‫וא"כ כאן ביעאע"ה שנענש על איחור הנדר כמ"ש‬ ‫שרים בשיר על הנסכים‪ .‬ולכן כשיצא יעקב מא"י לחו"ל‬ ‫חז"ל והובא ברש"י להלן [לה ה] וז"ל‪ :‬קום עלה‪ ,‬לפי‬ ‫לא נסך יין‪ ,‬כי אין שמחה כשיוצאים‪ ,‬ולו גם ברשות‪,‬‬ ‫שאחרת נדרך נענשת‪ ,‬ע"כ שנדרו היה בפיו דאם היה‬ ‫מארץ ישראל לחו"ל‪ .‬אולם כששב יעקב לארץ ישראל‪,‬‬ ‫רק בלב לא היה נענש‪.‬‬ ‫היתה שמחה לפני הקב"ה‪ ,‬ואז נאמר "ויסך עליה‬ ‫נסך"‪.‬‬ ‫מפרש הרה"ק ה"בת עין" זי"ע‪ :‬כי בצאתו מארץ‬ ‫ואמנם בפ' נסכים נאמר‪' :‬כי תבאו אל ארץ‬ ‫ישראל לחו"ל נתיירא שמא חלילה יפגום במדותיו‪ ,‬כי‬ ‫מושבותיכם' ואיתא בספרי‪' :‬כי תבואו' ‪ -‬כאן בא הכתוב‬ ‫בהיותו בא"י היה איש תם במדותיו‪ ,‬כי א"י קדוש הוא‪,‬‬ ‫ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתם‬ ‫והמקום מסייעו לעבודת הבורא‪ ,‬אבל חו"ל שהוא מקור‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בתהלים‪' :‬אל תבטחו בנדיבים'‪ ,‬אומר המדרש שדוד‬ ‫הקליפות אינו כל כך בניקל לעבודת הבורא ב"ה‪ ,‬וע"כ‬ ‫היה ראוי להיות נפל‪ ,‬ואדם הראשון נתן לו משנותיו‪,‬‬ ‫נתיירא יעקב בצאתו לחו"ל שלא יפגום ח"ו במדותיו‬ ‫שנקצבו לו לאלף שנים‪ ,‬ע' שנים‪ .‬אמנם כשאדם הגיע‬ ‫הקדושים‪ .‬על זה‪' :‬וידר יעקב נדר' – ועשה לעצמו‬ ‫לתתק"ל שנה והגיע זמנו למות‪ ,‬רצה לחזור בו ממתנתו‬ ‫סייגים ונדרים וקדש עצמו במותר לו‪ ,‬וה' היה בעזרו‬ ‫והראה לו הקב"ה שעתיד אחד מבניו לקיים נדרו וזה‬ ‫ותיקן את מדותיו‪.‬‬ ‫יעקב שנאמר 'וידר יעקב נדר' וקיים את נדרו‪.‬‬ ‫ועל זה נאמר‪' :‬אל תבטחו בנדיבים בבן אדם' – הרמז‬ ‫שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬מה תיבת 'לאמר'‪,‬‬ ‫על אדם הראשון‪' ,‬תצא רוחו' – כאשר הרגיש שנשמתו‬ ‫המתפרש תמיד לומר לאחרים‪ ,‬ולכאורה הכא זה לא‬ ‫יוצאת עבור נדרו שתרם ע' שנים לדוד משנותיו – 'ביום‬ ‫שייך‪ ,‬דלמי אמר?‬ ‫ההוא אבדו עשתונותיו' – רצה לחזור בו – 'אשרי שקל‬ ‫אלא הכוונה בזה שיעאע"ה תיקן לדורות הבאים אחריו‪,‬‬ ‫יעקב בעזרו' – לולא ה' שהראה לו את יעקב שקיים‬ ‫אשר כל איש ישראל יאמר תמיד 'אם יהיה אלקים‬ ‫נדרו‪ ,‬לא היה אדם הראשון מקיים נדרו‪.‬‬ ‫עמדי'‪ ,‬ר"ל לפני כל עשיה ופעולה שהאדם מוכן‬ ‫לעשות יקדים לומר‪" :‬אם ירצה ה'‪ ,‬ובעזהי"ת"‪ ,‬וזהו‬ ‫שואל ה"אורח לחיים"‪ :‬למה הזכיר בזה שם אלקים‬ ‫'לאמר' לומר לאחרים היינו לכלל ישראל‪ ,‬ללמד אותם‬ ‫שהוא מידת הדין?‬ ‫האי הנהגה טובה למען ידעו לעשות כן‪.‬‬ ‫ומתרץ‪ ,‬כי יעקב אבינו התפלל שיזכה להגיע למדריגה‬ ‫כזו בצדקות‪ ,‬שפרנסתו תגיע לו בדין ובמשפט ולא‬ ‫אומר הרה"ק האדמוה"ז מסדיגורה זי"ע‪ :‬יעקב אבינו‬ ‫בצדקה וברחמים‪ .‬כדברי חז"ל‪' :‬שמעו אלי אבירי לב‬ ‫ע"ה ביקש מאת ה' שאם נגזר ח"ו שיהיה בחינת‬ ‫הרחוקים מצדקה' – אלה הצדיקים‪ ,‬שכל העולם כולו‬ ‫'אלקים' בעולם‪ ,‬היינו דינים וגבורות‪ ,‬ע"ז אני מבקש‬ ‫ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע [ברכות יז]‪.‬‬ ‫'עמדי' – שאדע לכל הפחות מזה כי צדיק הדור צריך‬ ‫לדעת אם שורה דינים כדי שיוכל לבטלם ולהמתיקם‬ ‫'והיה ה' לי לאלקים' – אומר הרה"ק רבי חיים מאיר‬ ‫בשורשם‪.‬‬ ‫מויז'ניץ זי"ע‪ :‬עפ"י מאמרו של בעל ה"צמח צדיק" זי"ע‬ ‫עה"פ 'אך טוב וחסד ירדפוני'‪ ,‬שדוד המע"ה ביקש‬ ‫בבעל הטורים‪ :‬ב' במסורת‪ .‬הכא‪ ,‬ואידך ומלא את ידו‬ ‫שכאשר חפץ הקב"ה להענישו ירדפהו בטוב וחסד‪,‬‬ ‫"ללבוש" את הבגדים [ויקרא כא י]‪.‬‬ ‫שמתוך שמקבל הטוב מתבייש ואומר בנפשו‪ ,‬אני‬ ‫מפרש הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע‪ :‬בהקדם מה‬ ‫חטאתי והקב"ה הוא אב כה רחום וחנון ועודנו משפיע‬ ‫שידוע שכאשר הקב"ה מביא יסורים ועונשים על‬ ‫לי כל טוב‪ .‬ועי"כ חוזר בתשובה‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬ועל ידי זה הוא שב בתשובה‪ ,‬זה נקרא תשובה‬ ‫וזה שביקש יעקב אבינו 'והי' ה' לי לאלקים'‪ ,‬שמדת‬ ‫מיראה‪ ,‬וכאשר הקב"ה מטיב עמו בכל מיני הטבות‬ ‫הרחמים תהיה לי למידת הדין‪ ,‬ר"ל ששפע רחמיך‬ ‫והוא מתבונן שאינו ראוי לכך מחמת רוע מעלליו‪,‬‬ ‫וחסדיך שתשפיע לי‪ ,‬יהיו לי השבט המייסר על רעתי –‬ ‫ומתחרט בכל לבו‪ ,‬זהו תשובה מאהבה‪ ,‬והנה אמרו‬ ‫לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫חז"ל דע"י תשובה מאהבה זדונות נעשין כזכויות‪.‬‬ ‫וזהו השייכות בין ב' הפסוקים‪ :‬לרמז שיעקב התפלל‬ ‫אם יהיה אלקים עמדי ונתן לי לחם לאכול ובגד‬ ‫הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל שואל‪ :‬הרי כבר הבטיח‬ ‫"ללבוש" – שפע וכל טוב‪ ,‬ואז – 'ושבתי בשלום אל בית‬ ‫לו הקב"ה "ושמרתיך בכל אשר תלך" – וכי היה יעקב‬ ‫אבי שבשמים' – אשוב בתשובה שלימה‪ ,‬שזהו תשובה‬ ‫מסופק ח"ו בקיום הבטחת הקב"ה?‬ ‫מאהבה כנ"ל‪ .‬הרי על ידי זה אזכה שיקויים ומלא את‬ ‫אלא‪ ,‬יעקב ביקש גם שמירה רוחנית‪ ,‬השמירה‬ ‫ידו "ללבוש" את הבגדים‪ ,‬ש"בגדים" רומז לעבירות –‬ ‫שהבטיח לו ה' היתה שמירה גשמית‪ ,‬שמירת הגוף‪,‬‬ ‫כמאמרם ז"ל אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו‪ ,‬יתהפכו‬ ‫שהיא ביד ה'‪ ,‬אבל על שמירת הנפש‪ ,‬הלא אמרו חז"ל‪:‬‬ ‫לזכיות ולמצוות הנקראים לבושים כנודע‪.‬‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬לכן אמר בלשון‬ ‫ספק‪" :‬אם" יהיה אלקים עמדי‪.‬‬ ‫ה"שושני לקט" (בסידור השל"ה) אומר‪ :‬על הפסוק‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫למשכן את מעילו כדי להביא לחם לביתו‪.‬‬ ‫הגאון מקוטנא ה"ישועות מלכו" זצוק"ל אומר‪ :‬נאמר‬ ‫בשעת מעשה אמר הרבי‪ :‬עתה מבין אני טוב יותר את‬ ‫'שמרה נפשי כי חסיד אני'‪ ,‬לכאורה אם הוא חסיד אינו‬ ‫בקשת יעקב אבינו ע"ה 'ונתן לי לחם לאכול ובגד‬ ‫צריך לשמירה מיוחדת יותר מאשר איש פשוט ובינוני‪.‬‬ ‫ללבוש' – ומה הן אריכות המילים? והלא פשוט הוא‬ ‫אלא‪ ,‬חסיד מכניס עצמו בדרכים מסובכות‪ ,‬וממריא‬ ‫שהלחם הוא בשביל לאכול והבגד הוא בשביל ללבוש?‬ ‫למדרגות גבוהות לפנים משורת הדין‪ ,‬והיצר מפתהו –‬ ‫אלא שעתה הבנתי‪ ,‬הבקשה היא שהבגד יהיה בשביל‬ ‫די לך במה שאסרה התורה‪ ,‬וזה צריך שמירה יתירה‪.‬‬ ‫ללבוש‪ ,‬ולא בגד בשביל לאכול‪ ,‬היינו שלא יצטרך לתת‬ ‫את הבגד כמשכון עבור אוכל‪...‬‬ ‫בגמרא [ברכות יא] "מה דרך רשות"‪ .‬הרי שדרך הוא‬ ‫דבר שהוא רשות‪ .‬אומר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬הוא‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל‪ :‬הרי יצחק היה נגיד‬ ‫שביקש יעקב אבינו‪ :‬ו'שמרני בדרך'‪ ,‬היינו שגם דברי‬ ‫גדול ‪ -‬האם הוא השאיר ירושה או לא זה אינני יודע –‬ ‫הרשות‪ ,‬כגון אכילה ושתיה‪ ,‬משא ומתן וכו' יהיו‬ ‫אבל בשביל לחם היה לו‪ ,‬ומה א"כ היתה בקשת יעקב‬ ‫בקדושה‪.‬‬ ‫אבינו?‬ ‫ותירץ‪ ,‬דאי' במדרשים אצל אליעזר שהלך לעשות‬ ‫שואל הרה"ק ה"ארון עדות" מביאלובז'יג זי"ע‪ :‬לשם‬ ‫שידוך ליצחק בבית לבן‪ ,‬כשנתנו לו לאכול אמר‪' :‬לא‬ ‫מה הלחם והבגדים אם לא למאכל ולמלבוש?‬ ‫אוכל עד אם דברתי דברי'‪ ,‬ואיתא שנתנו לו סם המות‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬הוא הולך לבית לבן‪ ,‬התפלל שהמאכלים יהיו‬ ‫ואי' ב"תפארת שלמה" שלא היה סם ממש‪ ,‬אלא‬ ‫כשרים‪ ,‬והבגדים בלי שעטנז‪...‬‬ ‫שהוא בא מכזה בית קדוש אז מה שהוא רק היה אוכל‬ ‫שם זה היה סם עבורו‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק רבי משה לייב מססוב זי"ע‪ :‬הא פשיטא‬ ‫גם כאן אצל יעאע"ה‪ ,‬שהלך לכאלה מקומות אז הוא‬ ‫דלחם – הוא לאכול‪ ,‬ובגד – הוא ללבוש‪ ,‬והיה לכתוב‬ ‫ביקש שהוא יוכל לאכול ולא יזיק לו‪ ,‬ואכן לבן רצה כל‬ ‫לומר ונתן לי לחם ובגד?‬ ‫הזמן להכשילו‪.‬‬ ‫אכן הכוונה היא‪ ,‬שיש אדם שיש לו הכל די צרכו‪ ,‬אבל‬ ‫מדת הדין מתוחה עליו ר"ל‪ ,‬והוא בהעדר הבריאות‪,‬‬ ‫בסעודת הנשואין של נכדי ה"קדושת לוי" זי"ע והרב‬ ‫שלא יוכל ליהנות מכל מה שיש לו‪ ,‬הן בענין המחיה‬ ‫בעל "התניא" זי"ע‪ ,‬אמר בעל התניא למחותנו‪ :‬לחיים‬ ‫והכלכלה‪ ,‬והן בענין ההלבשה‪ ,‬וכן יש אדם שרגיל‬ ‫מחותן! השם יתברך יעזור לנו בגשמיות וברוחניות‪.‬‬ ‫בתענוגים ומלבושים נאים למותניו‪ ,‬וח"ו נהפך עליו‬ ‫שאלו הרב מברדיטשוב‪ :‬הא כיצד‪ ,‬מחותן? גשמיות‬ ‫הגלגל וירד מנכסיו‪ ,‬וא"א לו להשיג לימודו וכו'‪.‬‬ ‫קודמת לרוחניות? השיב בעל ה"תניא"‪ :‬כך מצינו אצל‬ ‫ע"כ ביקש יעקב אבינו ע"ה 'ונתן לי לחם לאכול' – ר"ל‬ ‫יעקב אבינו "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגו' והיה‬ ‫מאכלים כאלו המתאימים להרגלי‪ ,‬כדי שאוכל לאכלם‪,‬‬ ‫ה' לי לאלקים"‪ ,‬הרי שמקדים גשמיות לרוחניות‪ .‬שאל‬ ‫'ובגד ללבוש' ר"ל מלבושים כאלה שהמה לפי הרגלי‬ ‫שוב הרב מברדיטשוב‪ :‬כלום יש לדמות הגשמיות של‬ ‫וכבודי‪ ,‬שאוכל ללובשם‪ ,‬שלא ישלוט עליו ח"ו שום חולי‬ ‫יעקב לזו שלנו? השיב הרב בעל ה"תניא"‪ :‬וכלום יש‬ ‫ושום דבר המונע וישפיע עליו ה' יתברך הכל לפי טבעו‬ ‫לדמות הרוחניות שלנו לזו של יעקב?‪...‬‬ ‫וכבודו‪.‬‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים‪( :‬כח‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי'לה מנדבורנה זי"ע מבאר‪ :‬שיעק"א‬ ‫כא)‬ ‫ע"ה לא התכוון רק לעצמו‪ ,‬וזש"כ 'ונתן לי לחם' –‬ ‫אומר ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬ביחס ללבן ומשפחתו ודאי‬ ‫דהיינו לעצמי‪' ,‬לאכול' – היינו להאכיל לאחרים‪ ,‬ו'בגד'‬ ‫שהיה יעקב נחשב לצדיק ושלם‪ ,‬אבל הוא ביקש‬ ‫– היינו לעצמי‪' ,‬ללבוש' – היינו להלביש לאחרים‪.‬‬ ‫מהשם שיעזור לו להשיג שלימות גם ביחס ל"בית‬ ‫אבי"‪ ,‬בסביבה של צדיקים ותמימים "ושבתי בשלום אל‬ ‫בביתו של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‪ ,‬שררה העניות‬ ‫בית אבי"‪.‬‬ ‫במלוא עוזה‪ ,‬הגיעו הדברים לכך שפעם אף הוצרך‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לה שאפילו יחרב הכל היא לא תחרב ולא תזוז‬ ‫הרה"ק מקוסוב זי"ע אומר‪ :‬כשאשוב לבית אבי‪ ,‬לארץ‬ ‫ממקומה‪ ,‬וקבעוה בכותל המערבי‪.‬‬ ‫ישראל‪" ,‬והיה ה' לי לאלקים"‪ ,‬שהדר בחוץ לארץ דומה‬ ‫כמי שאין לו אלוק‪.‬‬ ‫כותב ה"אור החיים" הק' זי"ע‪ :‬יראה כי היא זו אבן‬ ‫השתיה שהזמינו למקדש‪ ,‬ומצינו לו שהזמין עצי שטים‬ ‫שואל הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע‪ :‬הרי אמרו חז"ל‬ ‫למשכן במדבר‪ ,‬ואולי שיכוון ה' באומרו 'ועשו לי מקדש'‬ ‫הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום‪,‬‬ ‫– לשון מזומן‪ .‬פי' שכבר הוזמן‪ ,‬כי המשכן וגם בית‬ ‫הנפטר מן החי אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום‬ ‫המקדש בשניהם הזמינם יעקב 'ושכנתי בתוכם' –‬ ‫וכו'‪ ,‬ולפי"ז היה לו ליעקב לומר "ושבתי לשלום"?‬ ‫חוזר אל שני הכנות אלו‪.‬‬ ‫וי"ל‪ ,‬שיעאע"ה ביקש כאן שהשי"ת יזכהו ללכת בדרך‬ ‫הישר כל ימי חייו‪ ,‬וממילא ישוב אל אביו שבשמים‬ ‫ה"קומץ המנחה" אומר‪ :‬אין זו רבותא שיקח עשר ויתן‬ ‫בשלום‪ .‬ומובן מה שאמר "בשלום" – כי כוונתו היתה‬ ‫אחד‪ .‬אך נרמז כאן לפי מה שכתוב ב"חובת הלבבות"‪,‬‬ ‫לאחר מיתה‪.‬‬ ‫שחלקו של אדם בכל עמלו הוא רק מה שנתן לצדקה‪.‬‬ ‫וזה כוונת המסורה‪' :‬ושבתי בשלום' ‪ -‬פעמיים‪ ,‬הכא‬ ‫וזהו‪' ,‬וכל אשר תתן' – מכל מה שאתה נותן‪" ,‬לי"‪ ,‬שייך‬ ‫ואידך 'ושבתי בבית ה' לאורך ימים'‪ .‬שגם דוהמע"ה‬ ‫לי רק מה ש'עשר אעשרנו לך'‪.‬‬ ‫ביקש אותה בקשה אשר יעקב התפלל עליה שיזכה‬ ‫לילך בדרך ה' כל ימי חייו‪ ,‬וממילא ישוב לבית ה' לאורך‬ ‫ה"חסד לאברהם" אומר‪ :‬היינו‪ ,‬אם תתן לי עשירות לא‬ ‫ימים לנצח‪.‬‬ ‫אומר שכוחי ועוצם ידי עשו לי החיל הזה ואני בעל‬ ‫הבית על הרכוש‪ ,‬אלא שהכל מאת השי"ת‪ ,‬מחסדו‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע אמר‪' :‬והיה' – לשון‬ ‫וזה אם‪' ,‬עשר' – שאתעשר‪' ,‬אעשרנו לך' – אייחס את‬ ‫שמחה‪ .‬עיקר השמחה שלי היא ש'ה' לי לאלקים'‪.‬‬ ‫העשירות לך‪ ,‬ואני לא אהיה יותר מאשר גזבר על‬ ‫הכספים‪.‬‬ ‫הרה"ח ר' אלימלך בלייר מחשובי חסידי בעלזא‬ ‫בארה"ב‪ ,‬בן העיר מונקטש‪ ,‬היה זה בשנות הזעם‪ ,‬יום‬ ‫וישא יעקב רגליו‪( :‬כט א)‬ ‫לפני הקמת הגיטו במונקטש‪ ,‬בעת שכל אנשי העיר‬ ‫ב"ניצוץ אחד"‪ ,‬מביא בשם רבי יהודה בן עטר זצ"ל‬ ‫היו עסוקים לארוז את חפציהם לעבור לגטו‪ ,‬הלך ר'‬ ‫בספר "מנחת יהודה" ששאל מהו שסתם ואמר 'בני‬ ‫אלימלך להתפלל מנחה בקלויז שהיה ריק מאנשים‪,‬‬ ‫קדם'‪ ,‬שמשמעו לכיוון מזרח‪ ,‬בלא שציין להיכן בדיוק‬ ‫עלה לארון הקודש והתפלל תפילה מכל הלב שיינצל‬ ‫הלך‪ ,‬יותר היה לו לומר 'וילך חרנה' כמ"ש לעיל מיניה‬ ‫מידיהם של הנאצים ימ"ש‪ ,‬וכה התפלל כתפילת יעקב‬ ‫[כח י]‪.‬‬ ‫אבינו ע"ה "אם יהיה אלקים עמדי ‪ ...‬ושבתי בשלום אל‬ ‫אלא‪ ,‬עפ"י דברי חז"ל שאמרו [ע"ז כה‪ ]:‬שאם גוי נטפל‬ ‫בית אבי"‪.‬‬ ‫לאדם בדרכו‪ ,‬ירחיב לו הדרך כדי שידחה את‬ ‫לאחר השואה כשחזר למונקטש שמע שאביו ניצל‬ ‫הפורענות‪ .‬שיחשוב שהיהודי הולך לדרך רחוקה‪ ,‬ועוד‬ ‫ואמו נהרגה הי"ד‪ .‬ואז לפתע נזכר באותה תפילה‬ ‫יש לו זמן להפיק את זממו‪ ,‬ובתוך כך יחמוק לו היהודי‬ ‫נוראה‪ ,‬שנתקיימה בו 'ושבתי בשלום אל בית אבי' –‬ ‫ויברח מידי הגוי‪ ,‬לכן לאחר שאליפז נטפל אליו ולקח‬ ‫ולא אמי ‪...‬‬ ‫את כל ממונו‪ ,‬נתיירא שמא יוודע הדבר לעשו‪ ,‬לכן אמר‬ ‫לכל השואלו כי בדעתו להגיע עד ארץ בני קדם‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' וכל אשר תתן לי‬ ‫הרחוקה‪ ,‬וכך יוכל להינצל‪ ,‬שימלט מבעוד מועד לחרן‪.‬‬ ‫עשר אעשרנו לך‪( :‬כח כב)‬ ‫בתוספות השלם מביא דבר פלא‪ :‬ו'האבן הזאת' –‬ ‫ברש"י‪ :‬כשנתבשר בשורות טובות שהובטח בשמירה‬ ‫אמרו על אותה אבן‪ ,‬כשהיו מעלין אותה בדימוס היתה‬ ‫נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת‪.‬‬ ‫מפלת עצמה‪ ,‬לפי שעתיד בית המקדש ליחרב‪ ,‬ועל כן‬ ‫וקשה לפי זה הלשון 'וישא רגליו' דמשמע שהיה צריך‬ ‫מאסו אותה הבונים‪ ,‬עד שבא שלמה בחכמתו ונשבע‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫(כט ד)‬ ‫להגביהם שהיו כבדות ?‬ ‫ידוע דברי הרב מפונביז' זצ"ל‪ ,‬שאמר איך יכל יעקב‬ ‫ומתרץ הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬וי"ל דאי' בגמ'‬ ‫לבוא למקום שאין מכירים אותו וישר להגיד להם איך‬ ‫שיעאע"ה פחד שמא יגרום החטא‪ .‬ולפי"ז יתפרש‬ ‫מן הראוי להתנהג ? אלא בהקדם הדברים שקרא להם‬ ‫הלשון שמחמת הבטחת ה' נעשה קל ללכת‪ ,‬אבל מצד‬ ‫"אחי" ברידעלעך‪ ,‬בזה קנה אותם שיכל לומר מה‬ ‫שני הגם שהבטיחו השי"ת שישמרנו‪ ,‬חשש אולי רק‬ ‫שרצה‪...‬‬ ‫ברגע זה תתקיים ההבטחה‪ ,‬ואחר כך יגרום ח"ו החטא‬ ‫שתתבטל ההבטחה‪ ,‬ולכן היה צריך לישא את רגליו‪.‬‬ ‫ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור וגו' ויאמר להם‬ ‫השלום לו ויאמרו שלום‪( :‬כט ה)‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬יעקב אבינו‬ ‫והלא לבן אינו בנו של נחור‪ ,‬אלא בנו של בתואל?‬ ‫ע"ה היה בהר המוריה‪ ,‬והיה קשה לו להיפרד משם‪ ,‬לא‬ ‫מכאן מסיק בעל "תרומת הדשן" חידוש מעניין להלכה‪.‬‬ ‫נתרצו רגליו לילך עד שהוכרח לישא אותן ולהגביהם‬ ‫היה זה כאשר נשאל לענין מומר שעודנו עומד ברשעו‬ ‫בעל כרחן שילכו‪.‬‬ ‫או שנפגר ברשעו – האיך קורין לבנו לעלות לתורה?‬ ‫בתשובתו הוא מסיק להלכה שיקרא בשם אבי אביו‪,‬‬ ‫וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן וגו'‬ ‫והראיה מפסוק זה – שלא קורא ללבן בן בתואל‪ ,‬כיון‬ ‫והאבן גדולה על פי הבאר‪( :‬כט ב)‬ ‫שהיה רשע‪ ,‬אלא בשמו של זקנו שהיה נחור‪.‬‬ ‫בספה"ק "נועם אלימלך" ו"מאור עינים" כתבו‬ ‫שהפסוק מרמז על השלשה אבות שפעלו במעשיהם‬ ‫מה התכוון יעקב אבינו ע"ה כאשר התעניין אצל בני‬ ‫שהמשיכו לנו כל עניני ארציות ועיי"ש‪.‬‬ ‫העיר אודות לבן וביקש לדעת "השלום לו"?‬ ‫אומרים בדרך צחות בשם ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬בגמ'‬ ‫ברש"י‪ :‬אם שכירים אתם לא שלמתם שכר פעולתכם‪.‬‬ ‫כתובות [קה] אמרינן‪ :‬אמר אביי האי צורבא מרבנן‬ ‫הרה"ק ה"דברי ישראל" זי"ע ממודז'יץ מביא מאת סבו‬ ‫דמרחמין ליה בני מתא‪ ,‬לאו משום דמעלי טפי‪ ,‬אלא‬ ‫זצ"ל‪ :‬שלכאורה אין זה מדרך הארץ שיבוא איש למקום‬ ‫משום דלא מוכח להו במילי דשמיא‪ =[ .‬ת"ח שבני עירו‬ ‫שאין מכירין אותו ותיכף יאמר להם מוסר‪ ,‬שהוא אחד‬ ‫אוהבים אותו‪ ,‬אין זה משום שהוא מעולה ביותר‪ ,‬אלא‬ ‫בא לגור וישפוט שפוט‪.‬‬ ‫משום שאינו מוכיח אותם על שאינם מקיימים מצוות‬ ‫אלא‪ ,‬כי לעיל ביום אתמול כתיב 'כי בא השמש'‪,‬‬ ‫כראוי]‪.‬‬ ‫ששקעה חמה פתאום שלא בעונתה‪ ,‬וחשב יעקב שזה‬ ‫הרי שהכלל הוא‪ ,‬שלצדיק אין שלום עם בני עירו‪,‬‬ ‫שאוספין את המקנה בעוד היום גדול‪ ,‬הוא היות‬ ‫משום שצדיק תמיד צריך להוכיחם על מעשיהם‬ ‫שסוברים שהעולם יהיה נוהג כסדר כמו שהיה ביום‬ ‫הרעים ועל כך שונאים אותו‪ ,‬כפי שמספרת הגמ' על‬ ‫אתמול שיתקצר היום‪ ,‬כן יהיה גם כן היום כי אינם‬ ‫רבה‪ ,‬שבפומבדיתא היו שונאים אותו מפני שהיה‬ ‫יודעים הסיבה מזה‪.‬‬ ‫מוכיח אותם‪ ,‬דבר זה ידוע הוא‪ ,‬ומעשים בכל יום יוכיחו‪.‬‬ ‫על כן אמר‪ ,‬כיון שאין מי שידע בזה האמת רק אני‬ ‫לא פלא אם כן‪ ,‬כאשר רצה יעקב לדעת האם לבן הוא‬ ‫לבדי‪ ,‬עלי החובה להודיע להם בתורת השבת אבידה‪,‬‬ ‫צדיק הקדים ושאלם "השלום לו"‪ ,‬כי אם יש לו שלום‬ ‫שזה רק היה אתמול‪ ,‬אבל היום עולם כמנהגו נוהג‪ .‬זהו‬ ‫עם בני עירו – מן הסתם אינו צדיק‪.‬‬ ‫שאמר להם 'הן עוד היום גדול' ולא יהיה כיום אתמול‬ ‫יום קצר‪ .‬עכ"ל ודפח"ח‪.‬‬ ‫ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו‬ ‫הצאן ולכו רעו‪( :‬כט ז)‬ ‫הרב רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל מבאר‪ :‬כי המים לא‬ ‫הרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע שואל‪ :‬למה לא כתיב‬ ‫היו בשפע‪ ,‬וחשש כל אחד מחבירו שלא יקדימנו וישאב‬ ‫'ויאמר להם' ? ומבאר‪ :‬שאין זה מן המוסר לבוא לעיר‬ ‫יותר מדאי מים‪ ,‬לפיכך נתנו אבן גדולה על פי הבאר‪,‬‬ ‫אחת ומיד להתחיל בתוכחה‪ ,‬אלא דיבר כמתמיה‪.‬‬ ‫שרק כולם כאחד יוכלו לגוללה‪.‬‬ ‫במדרש שה"ש מובא‪ :‬כל האותיות מזדווגין חוץ מה"א‬ ‫ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו‪:‬‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בעינן למיהוי קדם מלכא'‪ ,‬עד שהבטיחם שיקחו מהם‬ ‫ונו"ן כיצד א‪-‬ט הרי עשרה ב‪-‬ח גם כן עשרה‪ ,‬וכן י‪-‬צ‬ ‫מלח לקרבן‪ ,‬וינסכו בהם מים על המזבח‪ ,‬לכן כשבא‬ ‫הרי מאה מלבד ה"א ונו"ן‪ ,‬שאין להם חיבור‪.‬‬ ‫איש אמת שיש לו צורה אמיתית צלם אלקים שלא‬ ‫אומר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע‪ :‬זה הפירוש‪:‬‬ ‫נתלכלך‪ ,‬משיגים המים התעוררות לעלות לקראת‬ ‫"הן" עוד היום גדול‪ ,‬כל זמן שהפירוד בכל תקפו – 'לא‬ ‫צורה קדושה‪ ,‬כמו המים העליונים שנמצאים קדם‬ ‫עת האסף המקנה' – לקיבוץ גלויות‪ .‬ותמשך הגלות‪.‬‬ ‫מלכא‪.‬‬ ‫הרבי ר' מאיר מפרמישלאן זי"ע אמר‪ :‬רבש"ע ! "לא‬ ‫ברש"י‪ :‬כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית‬ ‫עת האסף המקנה"‪ ,‬אם טרם הגיע הזמן לקבץ את‬ ‫להודיעך שכוחו גדול‪.‬‬ ‫גלויות ישראל‪ ,‬על כל פנים "השקו הצאן ולכו רעו"‪ ,‬תן‬ ‫הקשה הרה"ק מסקולען זי"ע‪ :‬דהאם זהו הגדלות של‬ ‫להם פרנסה ואל תקפח את חלקם בגלל חטאותיהם‪,‬‬ ‫יע"א הבחיר שבאבות‪ ,‬שהיה יכול להעביר אבן גדולה‬ ‫עד שתביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו‪.‬‬ ‫כמי שמעביר הפקק מהצלוחית‪ ,‬עד שהוצרכה התורה‬ ‫לספר זאת וכלשון רש"י 'להודיעך שכוחו גדול'‪ ,‬ועוד‬ ‫אומר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‪ :‬ר"ל הנה עוד‬ ‫דקדק בלשון הכתוב 'ויגש יעקב ויגל'‪ ,‬דלכאורה פשיטא‬ ‫מעט יבוא יום ה' הגדול והנורא היום המקווה בהתגלות‬ ‫שהיה צריך לגשת אל הבאר בשביל להוריד האבן‬ ‫מלכות כבודו ית'‪ ,‬ואז אין כבר עת לאסוף מקנה ועניני‬ ‫משם‪ ,‬ולמה צריך לכתוב 'ויגש'‪.‬‬ ‫עוה"ז‪.‬‬ ‫וביאר‪ :‬שנרמז כאן כח ומעלת התפילה‪ ,‬דבאמת לא‬ ‫היה זה בכוחו של יע"א ע"ה להעביר בעצמו את האבן‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם אביו ה"שפת‬ ‫הגדולה אשר עפ"י הבאר‪ ,‬אשר בכל יום היו צריכים כל‬ ‫אמת" זי"ע‪ :‬ששאל מה אמר להם יעקב להשקות‬ ‫הרועים יחדיו להרימו‪ ,‬ולכך נאמר 'ויגש יעקב'‪ ,‬דמצינו‬ ‫הצאן‪ ,‬כלום לא ראה את האבן הגדולה אשר על פי‬ ‫בחז"ל [ב"ר צג ו]‪ ,‬אין הגשה אלא לשון תפילה‪ ,‬והיינו‬ ‫הבאר‪ ,‬וכי אי אפשר לגוללה 'עד אשר יתאספו שם כל‬ ‫שנשא תפילה אל הקב"ה שיהא בכוחו להוריד את‬ ‫העדרים'?‬ ‫האבן‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬שיעקב הורה להם‪ ,‬שמכל מקום צריך לנסות‪.‬‬ ‫וע"ז כתב רש"י 'להודיעך שכוחו גדול'‪ ,‬היינו כח‬ ‫ומנין ידע יעקב שעדיין לא ניסו? התירוץ הוא‪ ,‬שבכל‬ ‫התפילה שהוא גדול מאד‪ ,‬וכדמצינו [שבת קיט‪ ]:‬כל‬ ‫שעה ובכל רגע חייבים לנסות מחדש‪.‬‬ ‫העונה אמן יש"ר מבורך בכל כוחו קורעין לו גזר דינו‪,‬‬ ‫ופירש"י בכל כוחו היינו בכל כוונתו‪ ,‬וכן כאן להודיעך‬ ‫ברש"י‪ :‬אחיו אני ברמאות‪.‬‬ ‫שכוחו גדול‪ ,‬היינו שהתפלל בכוונה גדולה ובכך היה‬ ‫אומר ה"עבודת ישראל" זי"ע‪ :‬לכן סיים בדבריו 'כי בן‬ ‫בכוחו להוריד האבן הגדולה‪.‬‬ ‫רבקה הוא'‪ ,‬ר"ל רוב בנים הולכים אחר אחי האם‪ ,‬לכך‬ ‫הגם שאני איש תם‪ ,‬יש בקרבי חלק רמאות מאחי‬ ‫האם‪.‬‬ ‫וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך‪( :‬כט יא)‬ ‫ואפשר שרמז לה‪ ,‬כמו שרוב בנים אחרי אחי האם‪ ,‬א"כ‬ ‫ברש"י‪ :‬לפי שצפה ברוה"ק שאינה נכנסת עמו‬ ‫מן הראוי שבנות אחרי אחות האב‪ ,‬א"כ ראוי שתחזיק‬ ‫לקבורה‪.‬‬ ‫רחל בצדקתה להיות כמו רבקה‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק רבי יצחק מאמשינוב נ‪.‬י‪ :.‬לפי פשוטו‬ ‫נלמד שיע"א הצטער שרחל לא נכנסת עמו לקבורה‬ ‫ויגל את האבן וישק את צאן לבן‪( :‬כט י)‬ ‫במערת המכפילה‪ .‬אמנם אפשר לומר שאדרבה‪ ,‬יע"א‬ ‫כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע [יו"ד י' כסלו]‪ :‬אמרו‬ ‫ע"ה הצטער על שלא נפל בחלקו להיקבר בבית לחם‪,‬‬ ‫במדרש‪ ,‬היתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה‪,‬‬ ‫הרי שם תעמוד רחל אמנו לעזרה לבניה‪ ,‬כשהיא בוכה‬ ‫ונראה לבאר הטעם שמצינו שהמים עלו לקראת‬ ‫ומבקשת עליהם רחמים בימי נבוזראדן‪ .‬ועל זה בכה‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כמו אצל יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬ולקראת רבקה‪ ,‬כי‬ ‫הבחיר שבאבות על שהוא לא יזכה לעמוד עמה שם‬ ‫אמרו בתיקוני זוהר שכאשר הבדיל הקב"ה בין המים‬ ‫איך להושיע להם‪ ,‬בזעקם בצר להם‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫התחתונים לעליונים‪ ,‬בכו המים התחתונים ואמרו 'אנן‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הבין יעקב את אשר לפניו‪ ,‬והוא שיבר את אוזניו של‬ ‫ויגד יעקב לרחל כי אחיה הוא וכי בן רבקה הוא‪( :‬כט‬ ‫לבן‪ :‬ודאי לא הייתה כוונת הבריות לכך‪ ,‬אלא ביטוי הוא‬ ‫יב)‬ ‫לדברי חכמה ופנינים יקרים‪' ,‬לא אתית טעין אלא‬ ‫אומר הגריד"א שליט"א‪ :‬י"ל רמז לנתינת סימנים‬ ‫מילין'‪...‬‬ ‫שיעקב נתן לרחל‪ ,‬דאיתא בדעת זקנים שהסימנים‬ ‫שמסר לה היו "נדה‪ ,‬חלה‪ ,‬והדלקת הנר"‪" ,‬בן רבקה"‬ ‫ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חודש‬ ‫בגימטרי' "נדה חלה ונר"‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ימים‪( :‬כט יד)‬ ‫כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬בענין המאכלים‬ ‫ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו ויחבק לו‬ ‫שהיה אוכל יעקב אע"ה בבית לבן זמן רב‪ ,‬יראה שהיה‬ ‫וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן ויהי כשמע לבן‬ ‫על ידי רוה"ק‪ .‬שהיה רואה ומסתכל בכל מאכל ומאכל‬ ‫את כל הדברים האלה‪( :‬כט יג)‬ ‫ברוח קדשו אם הוא כשר בלי חשש‪ ,‬והיה יכול לסמוך‬ ‫מפרש ה"קול שמחה" זי"ע‪ :‬שנראה שסיפר לו‬ ‫על זה לענין איסור והיתר‪ ,‬כמ"ש מפ"ק אא"ז מו"ר‬ ‫שעתידין זרעו לקבל את התורה וזה עיקר עבודתו‬ ‫[החידושי הרי"ם] זצ"ל על הרבי מלובלין זי"ע‪ ,‬שהיה‬ ‫בעולם‪ .‬ורמז באומרו‪' :‬את כל הדברים האלה' וגו'‪ ,‬כי‬ ‫מתנהג כן‪ ,‬שבכל דבר מאכל הציץ בו ברוח קדשו‬ ‫בקבלת התורה גם כן כתוב בלשון הזה‪.‬‬ ‫מאיזה מקום נובע אם הוא בכשרות בכל צד‪ ,‬ופעם‬ ‫אחת אירע בש"ק שהיו נותנים לו יין לקידוש והציץ בו‬ ‫ברש"י‪ :‬וירץ לקראתו‪ ,‬כסבור ממון הוא טעון‪ ,‬א"ל יעקב‬ ‫כדרכו ואמר כשר והניחו‪ ,‬ואמר עוד פעם כשר והניחו‪,‬‬ ‫מה אתה סבור ממון וכו'‪.‬‬ ‫עד כמה פעמים‪ ,‬ולא רצה לקדש עליו‪ ,‬עד שאח"כ‬ ‫הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע מביא בדרך‬ ‫נתוודע שהיה מי דבש‪ ,‬ואמר שבאמת היה כשר‪ ,‬אך לא‬ ‫צחות‪ :‬היינו כדרך בעלי בתים המגושמים המצויים‬ ‫היה לו הבהירות והזהירות מכשרות משום שאין במינו‬ ‫בעיירות‪ ,‬אשר ויהי כשמעם שאיזה רבי רוצה לדור‬ ‫אסור‪ ,‬ויין כיוון שיש במינו יין נסך היין הכשר מזהיר‬ ‫בעירם‪ ,‬מיד רצים לקראתו בכבוד גדול להביאו לעיירה‪,‬‬ ‫וניכר היטב‪ ,‬כמו כן ביעקאע"ה בוודאי היה מתנהג כן‪.‬‬ ‫כסבורים ממון הוא טעון‪ ,‬ואח"כ בראותם שאינו טעון‬ ‫אלא מילין‪ ,‬היינו דברי תורה ותשובה ודברי מוסר‪ ,‬פונים‬ ‫מפרש בספר "עדות ביוסף" לרבי יוסף אטינגא זצ"ל‪:‬‬ ‫מעליו ומבזין אותו לאמר רק עצמי ובשרי‪ ,‬כלומר הרי‬ ‫שלשה שותפים יש באדם‪ ,‬מאביו העצמות‪ ,‬ומאמו‬ ‫הוא בשר ודם כמונו‪ ,‬כדאי' כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן‬ ‫הבשר‪ ,‬וכאן היה יעקב קרוב ללבן משני הצדדים‪,‬‬ ‫לי ת"ח ואנשכנו כחמור‪...‬‬ ‫מאביו היה קרוב משום שבתואל בן נחור היה אחי‬ ‫אברהם‪ ,‬ומאמו היה קרוב משום שיעקב היה בן אחותו‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו‪.‬‬ ‫וזהו שאמר לו 'אך עצמי ובשרי אתה'‪ ,‬דאביך היינו‬ ‫אומר ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬שיש סעד לדברי חז"ל אלה‬ ‫העצמות וגם אמך – הבשר – המה קרובים שלי‪.‬‬ ‫מסיפור התורה בסוף הפרשה‪ ,‬כשיעקב נפרד מלבן‬ ‫נאמר "וינשק לבניו ולבנותיו"‪ ,‬אבל לא ליעקב‪ .‬כי בבואו‬ ‫חשב שמרגליות טמונות בפיו‪ ,‬אבל עכשיו שידע שאין‬ ‫ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה‬ ‫בזה ממש לא נשקו בהיפרדו ממנו‪.‬‬ ‫לי מה משכרתך‪( :‬כט טו)‬ ‫והוסיף ע"ז ב"ניצוץ אחד" בדרך הלצה ייאמר‪ :‬עפ"י‬ ‫אומרים בשם ה"חתם סופר" זצ"ל והמגיד מדובנא‬ ‫המדרש [בר"ר ע ג] ש'אמר ליה יעקב מה את סבור‬ ‫זצ"ל‪ :‬על הפסוק 'ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא'‪,‬‬ ‫ממון אתית טעין‪ ,‬לא אתית טעין אלא מילין'‪ .‬שאינו‬ ‫אומר רש"י‪ :‬אם לרמאות אני אחיו ברמאות‪ .‬כששמע‬ ‫מבואר מה עניין מילין לכאן‪ ,‬ומה תחליף זה לממון‬ ‫לבן זאת אמר‪" :‬הכי אחי אתה" – אם באמת "אחי"‬ ‫שחמד לבן‪ .‬אלא שכאשר בא יעקב לחרן‪ ,‬פשטה‬ ‫אתה למקצוע‪ ,‬רמאי כמוני‪ ,‬שיכול לעמוד כנגדי‬ ‫הבשורה כי צדיק בא לעיר והוא "פה מפיק מרגליות"‪,‬‬ ‫ברמאות – "ועבדתני חנם?" הרי אחר כך תסבכני‬ ‫שמע לבן ובלהיטותו לממון היה משוכנע שאכן טמן‬ ‫בנפתולי רמאות שכל רכושי לא יספיק לשלם לך‪ .‬מוטב‬ ‫מרגליות בפיו‪ ,‬ולכן מיהר מיד לתהות על קנקנו ולנשק‬ ‫– "הגידה לי מה משכרתך" ‪...‬‬ ‫לו למצוא את המרגליות‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כימים אחדים‪ ,‬כאילו נתאחדו הימים זה בזה ונעשו יום‬ ‫ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה‪:‬‬ ‫אחד ארוך‪ ,‬כי לא היתה לו מנוחה גם בלילות‪.‬‬ ‫(כט יז)‬ ‫ה"אבן עזרא" כותב בלשונו החדה‪ :‬ובן אפרים אמר‬ ‫ויאמר יעקב אל לבן הבה וגו'‪( :‬כט כא)‬ ‫שהיא – המלה רכות – חסר אלף וטעמו ארוכות‪ .‬והוא‬ ‫הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע אמר בשם‬ ‫– בן אפרים – חסר אלף – כלומר‪ ,‬בן פרים‪...‬‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע שאמר‪ :‬אשר יעאע"ה ברוב‬ ‫קדושתו‪ ,‬היה פרוש ומובדל ומופשט לגמרי מן‬ ‫ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה‪( :‬כט יח)‬ ‫הגשמיות עד שלא היה במציאות כלל שיוליד תולדות‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬מדוע היה צריך‬ ‫אלמלא אמר כן‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫לחכות שבע שנים‪ ,‬הרי היה יכול מיד להתחתן ואח"כ‬ ‫לעבוד?‬ ‫ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה‪( :‬כט כב)‬ ‫ותירץ בשם אביו ז"ל‪ :‬שיעקב היה חכם וידע שאין זה‬ ‫ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו‪( :‬כט כג)‬ ‫מן הנכון שיקח את רחל לפני לאה‪ ,‬שגם הוא ידע מזה‬ ‫מפרש ה"בן יהוידע"‪ :‬הכוונה בזה‪ ,‬שהוא לא הביא‬ ‫"שלא יעשה כן במקומנו"‪ ,‬ולכן רצה מקודם לעבוד‪,‬‬ ‫להם אכילה‪ ,‬כי אם שתיה‪ ,‬כדי שכולם ישתכרו ולא‬ ‫משום שחשב שבנתיים לאה תתארס‪ .‬וישנם עוד‬ ‫ירגישו ויאמרו ליעקב‪.‬‬ ‫הרבה תירוצים בזוהר על ענין שבע שנים‪ ,‬ואנו בין כך‬ ‫וזהו אומרו‪' :‬ויעש להם משתה' – שתיה דוקא‪ ,‬משום‬ ‫לא יכולים להבינם‪.‬‬ ‫שחשש שיאמרו ליעקב על ערמה זו‪ ,‬ולכן אחרי ששתו‬ ‫לשכרה – 'ויהי בערב ויקח את לאה'‪.‬‬ ‫ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר‪:‬‬ ‫(כט יט)‬ ‫ה"עברא דדשא" מביא בשם זקנו הרה"ח ר' א‪.‬מ‪.‬‬ ‫בשם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬עפ"י מה דאי' במד'‬ ‫בהרה"צ רבי משה בצלאל זי"ע שאמר בדרך צחות‬ ‫[בר"ר יז ז] מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה‬ ‫לשמח חתן‪:‬‬ ‫אחת‪ ,‬ולא העמידו בנים‪ ,‬וגירשה‪ .‬הלך זה ונשא רשעה‬ ‫די"ל דדינא דפנים חדשות למדים ממשתה שעשה לבן‪,‬‬ ‫אחת ועשאתו רשע‪ .‬והלכה זאת ונישאה לרשע אחד‬ ‫דאיתא בפרקי דרבי אליעזר דילפינן מהתם שבע‬ ‫ועשאתו צדיק‪.‬‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫ולכן לבן שידע שבתו היא צדקת‪ ,‬ובגודל רשעתו לא‬ ‫והנה איתא במדרש‪ :‬דכתיב 'ויאסוף לבן את כל אנשי‬ ‫היה רוצה לתתה לרשע לאשה פן תעשנו צדיק ובחר‬ ‫המקום ויעש משתה'‪ ,‬היינו שמתחילה אספם ואחר כך‬ ‫יותר לתתה ליעקב הצדיק‪.‬‬ ‫עשה משתה‪ ,‬כי כינס את כל אנשי מקומו ואמר להם‬ ‫יודעים אתם שהיינו דחוקים למים‪ ,‬וביום שבא הצדיק‬ ‫עוד אמר בשם אביו ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬שפירש‪,‬‬ ‫הזה נתברכו המים‪ ,‬ואם רוצים אתם אני מרמה אותו‬ ‫שכשראה לבן שיעקב אמר לו שיעבוד אצלו זמן רב‬ ‫ונותן לו לאה במקום רחל‪ ,‬ועי"ז הוא ישהה כאן עוד‬ ‫כזה‪ ,‬נתיירא שמא יתחרט‪ ,‬ע"כ אמר לו שהרבה אנשים‬ ‫שבע שנים אחרות עבור רחל‪ .‬והם אמרו שיעשה מה‬ ‫רוצים בזה להשתדך עמו‪ ,‬וממילא לא יחזור יעקב‪ .‬וזה‬ ‫שטוב בעיניו‪ .‬אמר להם תנו לי כל אחד מכם משכון‬ ‫הפי' 'טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר'‪.‬‬ ‫שלא יפרסם לו [ליעקב] אחד מכם הרמאות‪ ,‬נתנו לו‬ ‫המשכונות‪ ,‬והלך לבן והביא על אותן משכונות יין ושמן‬ ‫ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה‪( :‬כט כ)‬ ‫ובשר ויעש משתה‪ .‬ואחר כך מי שחפץ במשכון שלו‬ ‫מסביר בעל "באר מים חיים" זי"ע‪ :‬ירא יעקב שלא‬ ‫היה צריך לפדותו אצל החנוני‪ ,‬הוי אומר למה נקרא‬ ‫יעליל עליו לבן לאמר שלא עבד כראוי‪ ,‬על כן עבדו‬ ‫שמו 'לבן הארמי' – שרימה באנשי מקומו‪ ,‬עיי"ש‬ ‫עבודה שלמה יותר משאר פועלים‪ .‬כי זמן עבודת‬ ‫במדרש‪.‬‬ ‫פועלים הוא מצאת השמש עד שקיעתה‪ ,‬אבל הוא‬ ‫וי"ל שרמאות זו שמשכנם אצל החנוני‪ ,‬לא נודעה לכל‬ ‫העיד על עצמו "גנובתי יום וגנובתי לילה הייתי ביום‬ ‫בני העיר‪ ,‬כי כל אחד שהיה חכם בעיני עצמו התבייש‬ ‫אכלני חורב וקרח בלילה"‪ ,‬מה ששום פועל לא עושה‪.‬‬ ‫לגשת לחבריו ולגלות להם שנפל לרמאות של לבן‬ ‫לכן אמר הכתוב‪' :‬ויהיו בעיניו כימים אחדים' – כלומר‪:‬‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫דהנה מובא ב"נחל קדומים" משמו של רבינו אפרים‪,‬‬ ‫הארמי‪ ,‬אבל מי שרימהו בחתונה כמובן שכבר לא בא‬ ‫שלאה ורחל היו תאומות‪ ,‬אלא שלאה נולדה ראשונה‬ ‫למחרת לשבע ברכות‪ ,‬והוצרך לבן להזמין אנשים‬ ‫לפני רחל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫חדשים בכל יום משבעת ימי המשתה‪ ,‬ובכל יום חזר‬ ‫ולכן‪ ,‬כיון שיעקב החזיק עצמו כבכור לעומת עשו‪ ,‬כיון‬ ‫על רמאות הנ"ל‪ ,‬ועשה משתה ללא שום הוצאות‪ ,‬הרי‬ ‫שהיה ראשון ליצירה‪ ,‬על כן סבר שגם רחל היא‬ ‫לנו מקור לפנים חדשות‪ ,‬שהרי רק ע"י הפנים חדשות‬ ‫הבכירה לעומת לאה‪ ,‬וממילא בדין וביושר הוא לוקחה‬ ‫שבכל יום התקיימה השמחה בכל שבעת הימים‪...‬‬ ‫לפני לאה‪ .‬משא"כ לבן – סבר שללאה משפט הבכורה‪,‬‬ ‫כיון שהיתה ראשונה ללידה‪ ,‬שבפועל נולדה קודם רחל‪.‬‬ ‫ויהי בבוקר והנה היא לאה‪( :‬כט כה)‬ ‫במדרש‪ :‬אמר לה רמייתא בת רמאי‪ ,‬והלא קראתי לך‬ ‫ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה‪:‬‬ ‫בלילה בשם רחל ולמה ענית לי ולא אמרת ששמך‬ ‫(כט כט)‬ ‫לאה‪ ,‬אמרה לו‪ ,‬גם אתה קרא לך אביך עשו וענית לו‬ ‫שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע‪ :‬אמאי ברחל אמר‬ ‫ולא אמרת ששמך יעקב‪.‬‬ ‫"לה לשפחה" ואצל לאה לא אמר אלא "לשפחה"?‬ ‫ה"עבודת ישראל" זי"ע אומר‪ :‬ונראה לפרש‪ ,‬דהנה‬ ‫ומפרש‪ ,‬ששפחת לאה היתה צריכה לטרוח גם עבור‬ ‫יעקב אמר לאביו 'אנכי עשו בכורך'‪ ,‬ולא שיקר בכך‪,‬‬ ‫יעקב וגם עבור לאה‪ ,‬אבל שפחת רחל היתה צריכה רק‬ ‫אלא כיון שקנה הבכורה מעשו‪ ,‬נכלל חלק עשו בקרבו‪,‬‬ ‫עבור רחל‪ ,‬משום ששפחת לאה כבר עשתה ליעקב מה‬ ‫היינו חלק הבכורה שהיה שייך לעשו עד עכשיו‪,‬‬ ‫שהיה צריך‪ ,‬ולכן מדויק הלשון "לה לשפחה" שהיה רק‬ ‫וממילא שפיר אמר 'אנכי עשו בכורך'‪ ,‬שיש בי זכות‬ ‫עבור רחל בלבד‪.‬‬ ‫עשו ויש לי משהו ממנו‪.‬‬ ‫והנה ידוע מה שמביא רש"י‪ :‬שעיני לאה רכות מרוב‬ ‫ויאהב גם את רחל מלאה‪( :‬כט ל)‬ ‫בכי כיון שאמרו האנשים דשני בנים ליצחק ושתי בנות‬ ‫מבאר הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע‪ :‬כי מעלת‬ ‫ללבן הגדולה תהא לגדול היינו שלאה תהיה לעשו‬ ‫השמחה עדיפה על הבכיה‪ .‬שכן אמרו‪ :‬שערי דמעות‬ ‫והקטנה רחל לקטן יעקב‪ .‬אבל כיון שאמר יעקב שיש בו‬ ‫לא ננעלו [ב"מ נט‪ ,].‬ומשמע שאין בכוחה של בכיה‬ ‫הבכורה מעשו והוא באמת הגדול‪ ,‬א"כ שפיר מגיעה לו‬ ‫לפרוץ ולשבר את השערים אלא שאינם נעולים מפניה‪,‬‬ ‫לאה‪ ,‬וזה שאמרה‪ ,‬הלא קרא לך אביך עשו ואתה ענית‬ ‫אכן השמחה פורצת כל מחיצות ומשברת דלתות‬ ‫לו ואמרת 'אנכי עשו בכורך' יען קנית את הבכורה‪ ,‬וכיון‬ ‫נחושת ומגדעת בריחי ברזל‪.‬‬ ‫שאתה הגדול שפיר אני אשתך הראויה לך‪ ,‬ולא רמיתי‬ ‫והנה 'לאה' מרמז על ענין הבכיה‪ .‬וכמ"ש 'ועיני לאה‬ ‫אותך כלל‪.‬‬ ‫רכות'‪ ,‬שבכתב שלא תיפול בחלקו של עשו‪ ,‬ואכן 'רחל'‬ ‫מרמז על השמחה‪ ,‬ובא לומר 'ויאהב גם את רחל‬ ‫ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני‬ ‫מלאה' – כלומר ששמחה אהובה לפני המקום יותר‬ ‫הבכירה‪( :‬כט כו)‬ ‫מ'בכיה'‪.‬‬ ‫אומר ה"בית הלוי"‪ :‬מה בא להגיד המלה "במקומנו"‪,‬‬ ‫היה לו לומר 'לא יעשה כן לתת הצעירה לפני‬ ‫וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה‪:‬‬ ‫הבכירה'?‬ ‫(כט לא)‬ ‫ואפשר‪ ,‬שלבן קנטר בו ברמז על שקנה את הבכורה‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬אין זאת אומרת‪,‬‬ ‫מעשו‪ ,‬כאומר‪ :‬אפשר במקומכם המנהג להקדים את‬ ‫שיעקב היה שונא אותה – חלילה‪ ,‬אלא שהיתה שנואה‬ ‫הצעיר לפני הבכור‪ ,‬אבל במקומנו לא יעשה כן‪.‬‬ ‫על עצמה‪ ,‬כדרכו של כל צדיק אמת‪ ,‬שתמיד הוא רואה‬ ‫בעצמו אך חסרונות ושונא את עצמו‪...‬‬ ‫מדוע להלכה קיי"ל כדעת לבן ולא כדעת יעקב?‬ ‫אומר המהרש"ם בספרו "תכלת מרדכי"‪ :‬כי באמת אף‬ ‫אומר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬לפי חז"ל‪,‬‬ ‫יעקב אחז כדעת לבן שלא יעשה כן במקומנו‪ ,‬אלא‬ ‫סבורה היתה לאה שתפול בגורלו של עשו‪ ,‬והיתה‬ ‫שיעקב היה סבור שרחל היא הבכירה‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל בספר "פנים מסבירות" [על הש"ס לרבי משה‬ ‫בוכה עד שנשרו ריסי עיניה‪ .‬ועשתה זאת בכוונה‬ ‫חזן]‪ :‬וזה פליאה נשגבה הלא הטעם מפורש בפסוק‪,‬‬ ‫שתמאס ולא תמצא חן בעיני עשו‪ .‬ולכן מתרגם‬ ‫ומה ראו רבותינו לדרוש טעם אחר?‬ ‫אונקלוס "ועיני לאה רכות" – "ועיני לאה יאין"‪ .‬כי יופי‬ ‫וי"ל דאיתא במדרש‪ :‬למה נקרא שמו ראובן ע"ש 'וירא‬ ‫של מעלה הוא זה שקלקלה את עיניה‪ .‬כי העינים‬ ‫את ענינו'‪ .‬שמעון ע"ש 'וישמע ה' את קולנו'‪ .‬והנה לפי‬ ‫הרכות באו לה מיראת שמים‪ ,‬שלא תפול בידי עשו‬ ‫זה היה לה לקרוא את הראשון שמעון‪ ,‬לפי שבתחילה‬ ‫ושקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל‪.‬‬ ‫כתוב 'וישמע ה' את קולנו' ואח"כ כתוב 'וירא את‬ ‫וזהו 'וירא ה' כי שנואה לאה' – השי"ת ראה שלאה‬ ‫ענינו'‪ .‬ולכך מתרץ המדרש שהיה לה עוד טעם‪,‬‬ ‫עושה כל מיני פעולות שתמאס ותהיה שנואה בעיני‬ ‫שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי‪ ,‬וא"כ ההכרח לקרוא‬ ‫עשו‪ ,‬לכן זכתה ללדת את השבטים‪.‬‬ ‫שם הבכור ראובן‪.‬‬ ‫ובזה מובן מה שלאה בעצמה אמרה‪' :‬כי שמע ה' כי‬ ‫שנואה אנכי'‪ ,‬מי האשה המתפארת שהיא שנואה?‬ ‫ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה‬ ‫אלא לאה פירסמה את הדבר הזה להיות דוגמא לבנות‬ ‫ותעמוד מלדת‪( :‬כט לה)‬ ‫ישראל שכדאי להקריב היופי החיצוני‪ ,‬להשניא את‬ ‫הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע מבאר הענין למה נאמר‬ ‫עצמה‪ ,‬שלא ליפול בידי אדם רשע‪.‬‬ ‫'ותעמוד מלדת'‪ .‬ומביא בשם הרבי מלובלין זי"ע‪,‬‬ ‫דאיתא במסכת תענית בהמעשה דחוני המעגל‬ ‫בגמרא‪ :‬ראה ששנואין מעשי עשו בעיניה‪.‬‬ ‫שביקש שירדו גשמים וירדו גשמים‪ ,‬ואח"כ באו אליו‬ ‫חז"ל אומרים שלכן היו האמהות עקרות מפני‬ ‫שיבקש רחמים שלא ירדו עוד‪ ,‬ואמר להם הביאו פר‬ ‫שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים‪ .‬לפיכך אומר‬ ‫הודאה והביאו פר הודאה ופסקו הגשמים‪ .‬וביאור הענין‬ ‫ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬פקד ה' את לאה בבנים מיד‪ ,‬מכיון‬ ‫הוא‪ ,‬דכשמביא פר הודאה הוא מראה בהודאתו שכבר‬ ‫שהיא התפללה אליו בין כה וכה כל הזמן שלא תעלה‬ ‫קיבל כל טובה זו בשלימות ואין לו צורך לקבל עוד‬ ‫בגורלו של עשו כדיבת הבריות‪ ,‬וממילא לא היה צורך‬ ‫מהטובה ההיא‪ ,‬ועל כן לאחר שהביאו פר הודאה פסקו‬ ‫למנוע ממנה פרי בטן בגלל שהקב"ה תאב לתפילתה‪,‬‬ ‫הגשמים‪.‬‬ ‫שהיא התפללה גם בלי אמצעי זה‪.‬‬ ‫וכתב המאו"ש לבאר בזה בענין הארבעה צריכים‬ ‫וזהו שדרשו‪' :‬וירא ה' כי שנואה לאה' – ששנואין מעשי‬ ‫להודות‪ ,‬שחיוב ההודאה הוא רק לאחר שיצאו לגמרי מן‬ ‫עשו בעיניה‪ .‬וכי היכן ראה ששנואין? ומה קשר בין שני‬ ‫הסכנה‪ ,‬כגון החולה לאחר שנתרפא לגמרי‪ ,‬וכן יורדי‬ ‫הדברים? אלא מתוך שהתפללה על כך‪ ,‬והיו עיניה‬ ‫הים דוקא אחר שעומד כבר על היבשה ממש‪ ,‬וחבוש‬ ‫רכות מרוב בכי‪ ,‬ואם כך הרי נתמלא רצונו שהוא יתברך‬ ‫אחר שיצא בפועל מבית האסורים‪ ,‬אז הוא זמנם‬ ‫מתאוה לו – משום שהצדקת התפללה‪.‬‬ ‫להודות להשי"ת‪ ,‬שע"י ההודאה מראה שיצא לגמרי‬ ‫מהסכנה ואינו צריך עוד לנס זה וכבר נגמר צערו‪ ,‬ועל‬ ‫ותקרא את שמו ראובן‪ ,‬כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי‬ ‫כן מודה להשי"ת שהצילו מצרתו‪.‬‬ ‫עתה יאהבני אישי‪( :‬כט לב)‬ ‫ובזה מבאר המו"ש כאן‪ :‬דכיון שאמרה לאה 'הפעם‬ ‫כותב הרה"ק ה"קדושת לו" זי"ע‪ :‬שקראה להם‬ ‫אודה את ה''‪ ,‬הראתה בהודיה זו שמעתה אינה צריכה‬ ‫בשמות הללו להורות כשעובר על היהודים זמנים של‬ ‫עוד לטובה זו – ועל כן 'ותעמוד מלדת'‪.‬‬ ‫"עניי" "שנואה" ידע ויאמין כי 'יראה ה' שמע ה'' – וכל‬ ‫אשר עובר עליו מיד ה' בא עליו‪ ,‬והוא צופה ומביט‬ ‫בספה"ק "באר משה" מהרה"ק מאוז'רוב זי"ע מביא‬ ‫בצערו ומכאובו‪ ,‬ולבסוף יקיים בו 'שמחנו כימות‬ ‫בשם הרבי מלובלין זי"ע‪ :‬שצריכים להודות להשי"ת על‬ ‫עניתנו'‪.‬‬ ‫העבר ועל כל מה שעתיד לעשות‪ ,‬והואיל ולאה לא‬ ‫עשתה כן לכן 'ותעמוד מלדת'‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬ורבותינו פירשו שאמרה ראובן – ראו בן‪ ,‬ראו‬ ‫מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב‪ ,‬וזה לא‬ ‫כותב הרה"ק ממונקאטש זי"ע ב"דברי תורה"‪ :‬שמעתי‬ ‫מכרה ליוסף ולא ערער עליו‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהיה סובר שזה לרעתו הוא לטובתו‪ ,‬והוא מודה‬ ‫בשם רבינו הקדוש החוזה מלובלין זי"ע כי צריכין בכל‬ ‫להקב"ה‪.‬‬ ‫דבר שאומרים ברוך ה' בעד זה הענין יאמרו מיד כן‬ ‫והנה ודאי שהאבות הק' נתנו שבח להקב"ה‪ ,‬אבל לא‬ ‫יעזור השם יתברך להלאה‪ ,‬דאל"כ הרי זה כמעמיד‬ ‫מצינו שנתנו הודאה על דבר שסברו שהוא רעה ונהפך‬ ‫ופוסק מעייני הישועה כשמברך רק על העבר‪ .‬רק צריך‬ ‫לטובתם‪ .‬אולם לאה שהיתה שנואה וסברה שהוא‬ ‫להיות תיכף ומיד בקשה על העתיד‪ .‬והרמז לזה בלאה‬ ‫לרעתה‪ ,‬וכשראתה שאדרבה עי"ז שהיתה שנואה‬ ‫שאמרה 'הפעם אודה את ה' ולא ביקשה מיד על‬ ‫זכתה לרוב השבטים‪ ,‬והשנאה היתה לטובתה‪ ,‬היתה‬ ‫העתיד‪ ,‬ע"כ כתיב 'ותעמוד מלדת' עכד"ה שנאמרו‬ ‫מודה שטעתה במה שסברה שהשנאה היא לרעתה‪,‬‬ ‫כולם ברוה"ק כנודע‪ ,‬והיינו הגם שילדה אח"כ עוד את‬ ‫ואדרבה עתה ראתה שהכל היה לטובתה‪.‬‬ ‫יששכר וזבולון עכ"פ באותו פעם עשה דיבורה שלא‬ ‫ביקשה על העתיד רושם באותו זמן כדכתיב 'ותעמוד‬ ‫ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה‬ ‫מלדת'‪ ,‬על כן צריכין ליזהר בזה‪.‬‬ ‫ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪( :‬ל‬ ‫א)‬ ‫ברש"י‪ :‬הפעם אודה שנטלתי יותר מחלקי מעתה יש‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬למעלה נאמר‪:‬‬ ‫לי להודות‪.‬‬ ‫'וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה'‪ ,‬וכאשר‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪' :‬על כן קראה שמו יהודה'‬ ‫ראתה רחל כי שמע ה' לקול לאה מפני שהיתה‬ ‫וכל אחד מישראל נקרא יהודי על שמו‪ .‬כי שמו הוא על‬ ‫שנואה‪ ,‬ביקשה אף היא להיות שנואה על יעקב ועל ידי‬ ‫שם שבח והודיה – "הפעם אודה את ה' "‪ .‬שכל יהודי‬ ‫כך לזכות לבנים‪ ,‬לפיכך דיברה אליו דברי קינטור‬ ‫צריך לדעת שכל מה שהוא נוטל מן העולם הזה הריהו‬ ‫ובתרעומת‪ ,‬ואמנם עלתה לה התחבולה‪' :‬ויחר אף‬ ‫יותר מחלקו‪ ,‬ממה שמגיע לו‪ ,‬ומפני זה צריך להודות‬ ‫יעקב ברחל'‪ - .‬ומיד נושעה וילדה בנים‪.‬‬ ‫לה'‪.‬‬ ‫הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע שואל‪ :‬לכאורה מדוע‬ ‫ה"משך חכמה" אומר דבר נפלא‪ :‬הנה‪ ,‬על שלשת‬ ‫חרה אפו על הצדקת רחל שמסרה עצמה למיתה עבור‬ ‫החושים‪ :‬ראיה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬מישוש‪ ,‬אין שום ברכה‪ ,‬לא‬ ‫הבנים? אולם‪ ,‬אם מבקשים איזה דבר מן הצדיק‪,‬‬ ‫על מראה נאה ולא על קול נעים‪ ,‬רק על הרגשת הריח‬ ‫מוכרח להמבקש להיות לו אמונה שלימה בהבטחת‬ ‫יש לברך‪ .‬לומדים זאת מ”כל הנשמה תהלל" – דבר‬ ‫הצדיק וזה גורם המשכה לישועה‪ ,‬כי אמונה הוא מלשון‬ ‫שהנשמה נהנית ממנו וזהו ריח‪.‬‬ ‫המשכה‪ .‬ויען כי רחל אמרה תיבת 'ואם אין' – א"כ‬ ‫לכן בראובן המורה על ראייה – 'כי אמרה כי ראה ה'‬ ‫נראה כי היתה ח"ו כמסתפקת‪ ,‬ולכן 'ויחר אף יעקב'‬ ‫בעניי'‪ .‬ושמעון מורה על שמיעה – 'כי שמע ה' כי‬ ‫וגו' ואמר לה כי תדע 'כי התחת אלקים אנכי' כי צדיק‬ ‫שנואה אנכי'‪ .‬וללוי המורה על מישוש – 'הפעם ילווה‬ ‫גוזר והקב"ה מקיים‪.‬‬ ‫אישי אלי'‪ ,‬אין ברכה‪ .‬רק ביהודה‪ ,‬שעל יוצאי חלציו –‬ ‫משיח בן דוד – כתוב‪' :‬והריחו ביראת ה''‪ ,‬היא חייבת‬ ‫ברש"י‪ :‬וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה‬ ‫בברכה‪ ,‬ולכן 'הפעם אודה את ה'' ‪...‬‬ ‫וכו' אשר מנע ממך את אמרת שאעשה כאבא‪ ,‬אני איני‬ ‫כאבא‪ ,‬אבא לא היו לו בנים‪ ,‬אני יש לי בנים‪ ,‬ממך מנע‬ ‫בגמרא‪ :‬מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם‬ ‫ולא ממני‪.‬‬ ‫שהודה להקב"ה‪ ,‬עד שבאה לאה והודתה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ה"דברי יחזקאל" להגה"צ רבי יחזקאל מקלאסנא זצ"ל‬ ‫'הפעם אודה את ה''‪.‬‬ ‫[נכדו של ה"ברוך טעם" זצ"ל] דקדק בתשובת יע"א‪,‬‬ ‫שואל ה"טיב גיטין"‪ :‬והוא פליאה נשגבה‪ ,‬וכי האבות‬ ‫וכי מפני שיעקב כבר נושע בבנים לא היה צריך‬ ‫הק' וכל הצדיקים לא הודו להקב"ה על רוב טובתם?‬ ‫להתפלל‪ ,‬ועוד כאשר בא אדם אל הצדיק שיפעל עבורו‬ ‫ותירץ‪ ,‬שיש חילוק בין שבח להודאה‪ ,‬דשבח – הוא‬ ‫ישועה לא שייך שישיב לו שהוא אינו צריך להדבר הזה‬ ‫משבח לה' על טובתו שעשה לו‪ ,‬אבל אם היה סובר‬ ‫ולכן לא יבקש עליו‪ ,‬הלא עבודתו של הצדיק הוא‬ ‫דדבר זה הוא לרעתו ואחר כך ראה שנצמח לו טובה‪ ,‬אז‬ ‫להעתיר על כל המבקשים ממנו שיתפלל עליהם‪.‬‬ ‫שייך לשון 'הודאה'‪ ,‬כמו מודה במקצת‪ ,‬שמודה שזה‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫רצונה היה להעמיד עוד שבטים‪ ,‬אבל להתפלל על זה‬ ‫וביאר‪ :‬דהנה אחז"ל אמר ר' יצחק מפני מה היו אבותינו‬ ‫לא היה שייך‪ ,‬כי כבר היו לה ארבעה שבטים‪ ,‬לכן‬ ‫עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים‪.‬‬ ‫התחכמה ועשתה מעשה גמ"ח ששחררה שפחתה‬ ‫ולכן אמר לה יעאע"ה‪ ,‬דמפני דלא היו לו בנים ליצחק‬ ‫ונתנה ליעקב‪ ,‬בכדי שעי"ז יתעורר עליה מלמעלה מדת‬ ‫התפלל בעד רבקה כי הקב"ה התאווה גם לתפילתו‪.‬‬ ‫החסד‪ ,‬ואחז"ל שחסד הוא בין לעניים ובין לעשירים‪,‬‬ ‫אולם יעקב שיש לו כבר בנים מן הנראה שאין הקב"ה‬ ‫ממילא אף היא אף שיש לה כבר בנים‪ ,‬יגמול ה' חסד‬ ‫מתאווה לתפילתו‪ ,‬והיינו שאמר לה יעקב 'ממך מנע‬ ‫עמה ויתן לה עוד‪.‬‬ ‫ולא ממני' – שמזה שרק רחל אין לה בנים ע"כ‬ ‫וזה מרומז בשם "גד" שהוא ר"ת‪ :‬ג מול ד לים‪ ,‬עי"ז‬ ‫שהקב"ה מתאווה רק לתפילתה ולכן צריכה היא‬ ‫זכתה להעמיד עוד שבטים‪.‬‬ ‫להתפלל ומתפילותיה תצמח הישועה‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬בא גד‪ ,‬בא מזל טוב‪ ,‬ומדרש אגדה שנולד מהול‬ ‫ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי וגו'‪( :‬ל‬ ‫וכו'‪ .‬ולא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫ב)‬ ‫המילה 'בגד' אינה מילה אחת אלא חיבור של שתי‬ ‫אומר הרב מקוטנא זצ"ל‪ :‬על הפסוק בפרשת ויחי‬ ‫מילים – 'בא‪-‬גד' – כלומר בא מזל‪ ,‬ורש"י אומר שאינו‬ ‫'ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני' –‬ ‫יודע מדוע נכתבה מילה זאת כמילה אחת ולא כשתי‬ ‫מתרגם אונקלוס ארי דחלא דה' אנא‪ .‬ובגמ' על הפסוק‪:‬‬ ‫מילים נפרדות‪.‬‬ ‫'צדיק מושל יראת אלקים' – הקב"ה גוזר וצדיק – שהוא‬ ‫והנה‪ ,‬במדרש אמרו שגד נולד בשבת‪ ,‬ואומר ה"חתם‬ ‫ירא ה' – מבטלה‪ .‬וזה שאמר יעקב 'התחת אלקים‬ ‫סופר" זצ"ל‪ :‬שעל פי זה ניתן להסביר מדוע המילים בא‬ ‫אנכי'‪ ,‬האם ירא ה' אני‪ ,‬שבידי לבטל גזירת ה'‪.‬‬ ‫גד מחוברות‪ .‬שהרי הדין הוא שמי שנולד מהול‪ ,‬צריך‬ ‫להטיף ממנו דם ברית‪ .‬אולם בשבת‪ ,‬למרות שמילה‬ ‫מספרים שזוג כפריים באו אל ה"חוזה" מלובלין זי"ע‬ ‫דוחה שבת ועושים בה ברית מילה‪ ,‬אבל הטפת דם‬ ‫שיברך אותם בבן זכר‪ .‬זה להם עשר שנים אחר‬ ‫ברית לתינוק מהול – לא עושים‪ ,‬אלא ממתינים ליום‬ ‫חתונתם וה' לא פקד אותם בבנים‪ .‬אמר להם החוזה‪:‬‬ ‫ראשון‪ .‬לפיכך כתוב 'בגד' כי גד בגימטרי' שבע וגד נולד‬ ‫מוכן אני לתת לכם ברכתי‪ ,‬אולם רוצה אני מכם שישים‬ ‫בשבת שהוא היום השביעי‪ ,‬אבל מאחר שנולד מהול‪,‬‬ ‫דינרים‪ .‬התחיל הכפרי להתמקח‪ ,‬פתח בעשרה והגיע‬ ‫כדברי רש"י‪ ,‬לא יכלו למול אותו ביום השמיני‪ ,‬ולכן‬ ‫לשלושים‪ ,‬יותר אינו יכול לתת‪ .‬אולם החוזה עמד על‬ ‫"בגד" כלומר מלו אותו ביום התשיעי‪ ,‬כי "בגד"‬ ‫שלו‪ ,‬אף פרוטה לא פחות משישים‪ .‬אמרה הכפרית‬ ‫בגימטרי' תשע‪.‬‬ ‫לבעלה‪ :‬בא‪ ,‬משה‪ ,‬נשים את מבטחנו בה'‪ ,‬גם הוא‬ ‫יכול לעזור לנו‪ .‬משיצאו אמר החוזה למקורביו‪ ,‬לא‬ ‫נתכוונתי חלילה לכסף‪ ,‬כי איך אפשר ליהנות מייסורי‬ ‫המעט קחתך את אישי וגו'‪( :‬ל טו)‬ ‫הזולת‪ ,‬נתכוונתי רק להוציא מהם את הדברים האלה‬ ‫שואל הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬פלא שתאמר כן‪,‬‬ ‫שאמרו‪ .‬כי ר' מנדל מרימנוב מזמין אליו – בואו אלי‬ ‫והלא כל העבודה הייתה בגין רחל‪ ,‬ועשתה חסד גדול‬ ‫ותוושעו‪ .‬המגיד מקוז'ניץ קורא אליו – בידו הישועה‪.‬‬ ‫להכניס אחותה אל הצדיק‪ ,‬אף שפחדה שעי"ז תהיה‬ ‫ישכחו איפה היהודים שגם הרבש"ע יכול להושיע‪...‬‬ ‫היא נדחית‪.‬‬ ‫וצ"ל‪ ,‬שלאה כיוונה לברר עד היכן כח אחותה שתופסת‬ ‫ותאמר לאה בגד ותקרא את שמו גד‪( :‬ל יא)‬ ‫פלך שתיקה‪ ,‬כדאיתא במדרש [ב"ר עא ה] על האבן‬ ‫שואל ה"קול שמחה"‪ :‬מדוע לא נתנה לו לאה שם על‬ ‫של בנימין שנקראת 'ישפה'‪ ,‬על שם יש פה ושותק‪ ,‬וכן‬ ‫מה שהתפללה או עובדה כמו שאר שמות השבטים‪.‬‬ ‫כאן שהיתה יכולה להשיב ועצרה עצמה שלא לזוז‬ ‫ונראה פירושו‪ ,‬דהנה קשה למה נתנה לאה את‬ ‫ממדתה‪ ,‬ובמדה זו מצאה חן בעיני השי"ת‪ .‬ומששתקה‬ ‫שפחתה ליעקב‪ ,‬בשלמא רחל שהייתה עקרה נתנה‬ ‫ולא ענתה‪ ,‬הוכיחה לאה דמה שרגיל הצדיק בבית רחל‬ ‫שפחתה ליעקב באמרה 'אולי אבנה אני ממנה'‪ ,‬כמו‬ ‫אין זה מחמת דיבורה שתבקש זאת‪ ,‬כי מדתה עוז‬ ‫שהיה אצל שרה אמנו‪ ,‬אבל לאה הרי כבר ילדה בנים ?‬ ‫בשתיקה‪.‬‬ ‫אלא כוונת לאה הייתה‪ ,‬כיון שראתה שעמדה מלדת‪,‬‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ומפרש‪ ,‬שהכוונה בזה‪ ,‬שהיא נתנה הודאה לה'‪ ,‬לא רק‬ ‫ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי‬ ‫על לידת בנה אלא גם על כל המסתעף מזה‪ ,‬שישברו‬ ‫לאישי ותקרא שמו יששכר‪( :‬ל יח)‬ ‫כלים וכיוצא בזה‪ ,‬כבר מעכשיו ראתה להודות לה'‪.‬‬ ‫ב"קול שמחה" מביא בשם אביו הרב זללה"ה [ה"ה‬ ‫הגה"צ רבי צבי הירש זצ"ל המגיד מואדיסלוב]‪ ,‬ששאל‬ ‫רבה של פאריז זצ"ל בספרו "שארית מנחם" מביא‬ ‫דמלישנא דקרא נראה‪ ,‬שקראה לאה את שמו יששכר‬ ‫בשם הרה"ק מלאמאז זי"ע שאמר בדרך צחות‪ :‬וכי‬ ‫בשכר מסירת השפחה‪ ,‬ולכאורה מדוע לא קראה לו כן‬ ‫בשקרנים עסקינן? ועוד לקבוע זאת בקריאת שם‪,‬‬ ‫בשכר נתינת הדודאים לרחל‪ ,‬שהרי תמורתם קיבלה‬ ‫באשר יש לה מהיום לתלות כל הבוקי סריקי בו ? ואמר‪:‬‬ ‫להיות עם יעקב‪ ,‬ובשכר זאת זכתה להוליד בן‪.‬‬ ‫שאין הפירוש – אשר מהיום יכולה לשקר ולומר שהבן‬ ‫ומתרץ‪ :‬שאם היתה תולה השכר במסירת הדודאים‬ ‫שבר או אכל‪ .‬אלא על כל הטענות של הבעל מי אכל‬ ‫היתה מעוררת קטרוג על רחל שזלזלה במשכב הצדיק‪,‬‬ ‫ומי שבר וכדומה‪ ,‬על הכל תראה באצבע "בנך"‪.‬‬ ‫ולכן תלתה את השכר בזכות נתינת השפחה‪ ,‬וכן‬ ‫פירוש‪ ,‬ראה מה שעומד לפניך‪ .‬וע"כ מה תעשה עמדי?‬ ‫עשתה גם רחל לפניה‪ ,‬ועי"ז תהיה מליצה בשמים‬ ‫הלא בנך עומד לפניך! והוא עצמו התשובה על כל‬ ‫עבור רחל שתלד גם כן‪ ,‬ואכן מה כתיב אחריו 'ויזכור‬ ‫הנעשה אף על ידי האם‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫אלקים את רחל' וגו'‪ ,‬שנפקדה בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אמרי נועם" כותב בדרך הלצה‪ :‬מה שנוהגין‬ ‫בשעת תנאים לשבור כלים וכמו כן בשעת החופה‪.‬‬ ‫ויזכור אלקים את רחל וגו' ותהר ותלד בן ותאמר אסף‬ ‫נראה שהוא ע"ד אמרם ז"ל [בר"ר עג ה] בפסוק 'אסף‬ ‫אלקים את חרפתי‪( :‬ל כב)‬ ‫אלקים את חרפתי'‪ ,‬כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי‬ ‫ב"בנאות דשא"‪ :‬למדנו‪ ,‬שמה שהיה בעבור‪ ,‬שביישוה‬ ‫לתלות וכו' כמובא ברש"י‪ .‬ע"כ שוברים את הכלים‬ ‫וחרפוה‪ ,‬על זה לא קוראים שם‪ ,‬ולא קראה שמו 'אסף'‪,‬‬ ‫להראות אשר מזה הזיווג יהיה דורי דורות ויוולדו בנים‪,‬‬ ‫כי מזה אין עושים קביעות‪ ,‬ומלהיות עסוק במה שעשו‬ ‫ואז אם תשבר איזה כלי לא יגיע לה נזק כי תוכל לתלות‬ ‫לו ופגעו בו‪ ,‬וזה אינו דרך לחנך בו בנים ולקוראם על‬ ‫בבנה‪.‬‬ ‫שם זה‪ .‬ורק כשמתבוננים בעתיד ומתפללים ומייחלים‬ ‫– 'יוסף ה' לי בן אחר'‪ ,‬ע"ז קובעים וקוראים שם‪ ,‬כך‬ ‫מעמידים בית יהודי וכך מחנכים בנים נאמנים לה'‪.‬‬ ‫ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן‬ ‫שלחני וגו'‪( :‬ל כה)‬ ‫ברש"י‪ :‬זכר לה שמסרה סימניה לאחותה‪ ,‬ושהיתה‬ ‫ברש"י‪ :‬משנולד שטנו של עשו‪ .‬למה היה יוסף שטנו‬ ‫מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו‪.‬‬ ‫של עשו?‬ ‫שואל כ"ק אדמו"ר שליט"א מבויאן‪ :‬לכאורה למה‬ ‫אומר ה"אבני נזר" זי"ע‪ :‬משום שעשו הסתיר את‬ ‫הוצרכו שני זכותים אלו לעורר רחמים עליה‪ ,‬וכי לא די‬ ‫רשעתו מעיני כל ורימה את העולם שיחשבוהו לצדיק‬ ‫בזכות שמסרה סימניה לאחותה לעורר רחמים ? –‬ ‫וישר‪ ,‬ושאל‪ :‬אבא איך מעשרין את התבן‪ .‬וכמו שאמר‬ ‫אלא כנראה שלפעמים לא די לעורר רחמים בזכות של‬ ‫הרבי ר' בונם זי"ע‪ :‬אתם חושבים שעשו היה איכר גס‬ ‫עשה טוב‪ - ,‬שמסרה סימניה לאחותה‪ ,‬אלא גם צריכים‬ ‫ולבש אדרת פשוטה של איכרים – לא כי‪ ,‬הוא התלבש‬ ‫את הזכות של סור מרע‪ - ,‬שהיתה מצירה שלא תעלה‬ ‫בגלימת משי לבן כאחד האדמורי"ם ואמר תורה‬ ‫בגורלו של עשו‪ ,‬ומחמת שניהם נתעוררו רחמי שמים‬ ‫ב"שלש סעודות"‪ .‬וכן מובא במדרש רבה‪ ,‬שעתיד עשו‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫להתעטף בציצית ויבוא וישב בין הצדיקים והקב"ה‬ ‫מושכו משם‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות‬ ‫ומידתו של יוסף היתה הצנע לכת ובהסתר‪ .‬למראה‬ ‫סרחונה‪ ,‬וכשיש לה בן תולה בו‪ ,‬מי שבר כלי זה – בנך‪.‬‬ ‫עינים היה מסלסל בשערו‪ ,‬אבל בפנימיותו היה‬ ‫מי אכל תאנים אלו – בנך‪.‬‬ ‫"כנישא דכל נהורין" איחוד של כל האורות‪ ,‬ולכן היה‬ ‫שואל רבי חיים שמואלביץ זצ"ל‪ :‬וכי זה כל הענין שהיה‬ ‫יוסף שטנו של עשו‪ ,‬זה כנגד זה‪.‬‬ ‫לה בלידת בנה‪ ,‬שיש לה מעתה במי לתלות סרחונה?‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫האבות הקדושים לא היה להם יצה"ר‪ ,‬דכאשר בא‬ ‫ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי‪( :‬ל ל)‬ ‫יצה"ר לאאע"ה להסיתו לדבר עבירה‪ ,‬לא היה לו‬ ‫הרה"ק הרמ"ש מבויאן זי"ע אמר‪ :‬כל בר ישראל יש לו‬ ‫לאאע"ה זמן עבורו‪ ,‬היה טרוד כל הזמן במצות הכנסת‬ ‫חלק בבית המקדש השלישי‪ ,‬ובכן צריך כל אחד לשאול‬ ‫אורחים‪ .‬בא היצה"ר לשמי מרום ואמר‪ :‬אין לי עסק עם‬ ‫את עצמו 'מתי אעשה גם אנכי לביתי'‪ ,‬מתי אעשה‬ ‫אברהם אבינו ! הוא טרוד מדי בהכנסת אורחים‬ ‫ואתקן גם אני את חלקי בבית המקדש‪.‬‬ ‫ומשקה ומאכיל כל היום את העניים והרעבים‪ ,‬ואין לו‬ ‫זמן לחטוא‪ .‬השיבוהו‪ :‬המתן עד שיוולד בנו יצחק‪ ,‬אולי‬ ‫כל אשר איננו נקוד וגו' גנוב הוא אתי‪( :‬ל לג)‬ ‫תצליח לפתותו‪ .‬כשנולד יצחק אבינו‪ ,‬בא היצה"ר כדי‬ ‫ויאמר לבן הן לו יהי כדברך‪( :‬ל לד)‬ ‫להסיתו לדבר עבירה‪ ,‬ויצחק אבינו שכל כולו גבורה‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬לבן טען הלואי שאמצא‬ ‫ופחד הכישו במקלו בכמה מכות הגונות והשליכו ממנו‬ ‫אותך באיזה גניבה‪ ,‬משום שהרשע יש לו הנאה‬ ‫כמה מאות פרסה‪ .‬בא היצר לשמי מרום ואמר‪ :‬אין לי‬ ‫כשיכול למצוא עולה אצל ערליכער יוד‪.‬‬ ‫עסק עם יצחק ! השיבוהו‪ :‬המתן עד שיוולד בנו יעקב‪,‬‬ ‫אולי תוכל לו‪ .‬כשנולד יעקב אבינו בא אליו היצר והסיתו‬ ‫ויקח לו יעקב מקל לבנה ויצג את המקלות אשר פצל‬ ‫שיקנה מעשו את הבכורה‪ ,‬אכן קנה יעקב את הבכורה‪,‬‬ ‫ברהטים‪( :‬ל לז)‬ ‫עלה היצה"ר בשמחה לשמים‪ ,‬ואמר‪ :‬הכשלתי את‬ ‫אמר הרה"ק מלענטשנא זי"ע‪ :‬בהושענות להושענא‬ ‫יעקב‪ ,‬שהרי הונה את עשו ! השיבוהו‪ :‬וכי עבירה היא‬ ‫רבא אנו אומרים 'למען מיחם מקלות בשקתות המים‬ ‫זו ?! הלא מצוה גדולה וחשובה שאין לשער עשה‬ ‫הושענא‪ ,‬הושיעה נא'‪ .‬איזו זכות היא זאת? אלא‪ ,‬אנו‬ ‫בזאת‪ ,‬שכן רצוי הוא הדבר בפני הקב"ה שהעיד בעצמו‬ ‫מזכירים בזה להקב"ה‪ ,‬שאפילו איש אמת כיעקב [תתן‬ ‫'בני בכורי ישראל' ! חזר היצה"ר ליעקב והסיתו לרמות‬ ‫אמת ליעקב]‪ ,‬היה ג"כ מוכרח ללכת בדרכים עקומות‬ ‫את לבן הארמי עם העקודים והנקודים העטופים‬ ‫אחרי שגר רק עשרים שנה עם לבן‪ ,‬ומה נעני אנן‪,‬‬ ‫והקשורים‪ ,‬ולאחר מעשה עלה היצה"ר בשמחה‬ ‫הנמצאים זה אלפיים שנה בין זאבים‪ ,‬רמאים ונוכלים‪.‬‬ ‫לשמים‪ ,‬והתפאר ואמר‪ :‬הכשלתי כבר את יעקב והוא‬ ‫מה הפלא אם הרבה פעמים מוכרחים לסטות מן הדרך‬ ‫רימה את לבן ולקח את כל צאנו! השיבוהו‪ :‬יע"א קיים‬ ‫הישרה ולפעול נגד הצדק והמצפון‪.‬‬ ‫עם כל אותם הלבנים והעטופים את מצוות ציצית‬ ‫ותפילין‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק העטופים הוא ציצית‬ ‫וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן‪( :‬ל מ)‬ ‫והקשורים הוא תפילין‪ ,‬שיע"א כיוון בהם את מצוות‬ ‫האיך השתמש יעקב באמצעי של מקלות נפצלים‪,‬‬ ‫ציצית ותפילין‪ ,‬ונמצא שלא היה ביכולתו של יצה"ר‬ ‫הנראה כלא ישר?‬ ‫להיטפל לאבות הקדושים‪.‬‬ ‫אומר ה"אור זרוע"‪ :‬ונראה לומר‪ ,‬שבעצם לא עשה‬ ‫יעקב שום מעשה רמאות‪ ,‬וכך היה הדבר‪ .‬אחרי שיעקב‬ ‫ידוע שהרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע אמר‬ ‫היתנה עם לבן שהעקודים בצאן לבן שלו הם‪ ,‬התקין‬ ‫שהוא זוכר כל גלגוליו הקודמים אימתי היה בזה‬ ‫לעצמו עדרים מן הצאן הללו‪ ,‬העקודים‪ .‬אולם חשש‬ ‫העולם‪ ,‬ואמר שהיה בימי זכריה הנביא‪ ,‬והיה מספר‬ ‫שאם יוולד בעדרו שה צחור‪ ,‬בלתי נקוד‪ ,‬שמא יאמר‬ ‫ממה שזכר מכל הזמנים שהיה מגולגל בעולם‪.‬‬ ‫לבן כי גנבו ממנו‪ ,‬לכן הציב יעקב את המקלות בעדרים‬ ‫וסיפר שהיה בין צאן לבן‪ ,‬וזוכר איך שיעקב אבינו היה‬ ‫שלו‪ ,‬כדי שיוולדו אצלו נקודים וברודים בלבד‪.‬‬ ‫רועה אותם‪ ,‬עהר געדענקט דער זיידע פאשען די שאף‪,‬‬ ‫אין עהר איז געגאנגען מיט גאר גרויסע תפילין‪ ,‬הוא‬ ‫והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב‪( :‬ל מב)‬ ‫הענין האמור מזוהר הק' ובשם צדיקים שבפרשה זו‬ ‫כתב ה"עטרת זקנים" סי' כה‪ :‬סימן שציצית קודם‬ ‫מונח הסוד של תפילין וד"ל‪.‬‬ ‫לתפילין‪ .‬והיינו בתחילה יהיה עטוף בטלית לבן ואחר‬ ‫כך הקשורים של תפילין יהיו ליעקב‪ ,‬לבסוף‪.‬‬ ‫דרש הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‪" :‬העטופים" –‬ ‫אלה העוטפים את עצמם בכל מיני לבושים ואינם‬ ‫בספר "חשבה לטובה" מהרבי ר' העניך מאלכסנדר‬ ‫מראים את פרצופם האמיתי – הם תמיד ללבן הרמאי‪.‬‬ ‫זי"ע מובא דבר נפלא‪:‬‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"עם עקש תתפתל" כמו שדרשו חז"ל במס' מגילה‪.‬‬ ‫אבל "והקשורים" – הקשורים תמיד להקב"ה – הם‬ ‫וכשהיה אצל לבן היה צריך יעקב להשתמש בדרכיו‪.‬‬ ‫ליעקב ‪...‬‬ ‫וזה שאמרו בני לבן‪' :‬לקח יעקב את כל אשר לאבינו'‪,‬‬ ‫דהיינו מדתו של לבן כמ"ש 'עם עקש תתפתל'‪,‬‬ ‫'וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב' וגו'‪ :‬אפשר לומר‬ ‫'ומאשר לאבינו' – דהיינו כספו של לבן 'עשה וגו'‪ ,‬ועל‬ ‫אומר הרבי מויז'ניץ ה"ישועות משה" זי"ע‪ :‬כי ג' ימים‬ ‫כן יעצו את לבן שישנה את מעשיו להיות כיעקב‪,‬‬ ‫רומז לשלושת הימים הנוראים – ראש השנה ויוה"כ‪,‬‬ ‫ויעשה עצמו צדיק וישב בבית המדרש וילמוד וישנה‬ ‫שאלו השלשת ימים הבדילו בין יעקב ללבן‪ ,‬שיעקב‬ ‫את פניו כלפי חוץ כפני תם‪ ,‬ואז גם יעקב יחזור למדתו‬ ‫התעלה בהם‪ ,‬ואילו לבן נשאר לבן‪.‬‬ ‫מדת האמת‪ ,‬וכאשר ראה יעקב אע"ה שלבן נעשה‬ ‫צבוע ושינה את מראהו‪ ,‬אמר כעת כבר א"א לי להיות‬ ‫וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר‬ ‫יחד אתו‪ ,‬כי הצבוע גרוע יותר ממי שמגלה את פרצופו‬ ‫לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה‪( :‬לא א)‬ ‫האמיתי‪ ,‬וזה שאמר 'רואה אני את פני אביכם איננו‬ ‫אמר מרן אד"ש‪ :‬בני לבן כפויי טובה היו‪ ,‬במד' עד שלא‬ ‫כתמול שלשום' – שנשתנה ונעשה צדיק במראהו‪ ,‬ועל‬ ‫ירד יעקב אבינו לשם לא נפקד בזכרים וכיון שירד יעקב‬ ‫כן צריך אני לברוח מכאן‪.‬‬ ‫אבינו לשם נפקד בזכרים הה"ד 'וישמע את דברי בני‬ ‫לבן'‪ .‬הם נולדו בזכות יעקב‪ ,‬ואעפ"כ אמרו עתה כך‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך‬ ‫ענין כפיות טובה‪ ,‬ומן הנראה כי יש חילוק והפרש בין‬ ‫ואהיה עמך‪( :‬לא ג)‬ ‫הדורות‪ ,‬כי לבן עצמו עוד הכיר בטובה והבין לתלות‬ ‫אומר מרן אד"ש‪ :‬ומהו זה שאמר אח"כ לרחל וללאה‬ ‫הברכה ביעקב‪' ,‬נחשתי ויברכני ה' בגללך' ואי' שהוא‬ ‫'ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום' וגו'‪ ,‬גם יש להבין‬ ‫הברכה על הבנים‪ ,‬אך בניו כבר כפרו בטובה ותלו‬ ‫למה האריך כ"כ בדברו אליהן‪ ,‬והן השיבו לו 'העוד לנו‬ ‫הברכה בעצמם‪' ,‬לקח יעקב את כל אשר לאבינו‬ ‫חלק ונחלה' וגו'‪ ,‬הלא הי' אליו הציווי מאתו ית' לילך‬ ‫ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה'‪ ,‬ומחמת כן‬ ‫ומה להם להרבות דברים ולבקש טעמים‪.‬‬ ‫אמר השי"ת ליעקב 'שוב אל ארץ אבותיך'‪ ,‬עם כפויי‬ ‫אכן הענין כי יע"א ע"ה היה מסתיר עצמו‪ ,‬ולא חפץ‬ ‫טובה אי אפשר להיות‪.‬‬ ‫לומר בפירוש כי הי' אליו מראה ה'‪ ,‬ע"כ האריך בדברים‬ ‫ופירש להן טעם רצונו לילך מעם לבו‪ ,‬ובתוך הדברים‬ ‫אומר הרב ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל‪ :‬הרי גם לבן‬ ‫הבליע 'ויאמר אלי מלאך האלקים וגו'‪ ,‬אנכי האל הבית‬ ‫היה מלא תרעומת על יעקב‪ ,‬כמו שכתוב בפס' ב'‪ ,‬אלא‬ ‫אל וגו' עתה קום צא'‪ ,‬והאמהות השיבוהו 'העוד לנו‬ ‫שהם קפצו בראש‪ .‬חינוך זה נתחנכו אצל לבן אביהם‪,‬‬ ‫חלק ונחלה וגו' הלא כנכריות' וגו'‪ ,‬כי באמת גם להן די‬ ‫הם למדו זאת ממנו‪ ,‬כנאמר 'ויען לבן ובתואל'‪.‬‬ ‫טעמים לילך‪ ,‬אבל למעשה 'עתה כל אשר אמר אלקים‬ ‫אליך עשה'‪ ,‬עשה מחמת ציווי השי"ת לבד‪ ,‬לא בעבור‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע אמר‪ :‬כתוב "מאויבי‬ ‫שאר טעמים‪.‬‬ ‫תחכמני"‪ ,‬ופירשו בספרי חסידות שהאדם צריך ללמוד‬ ‫מהרשעים איך לעבוד את ה'‪ ,‬וכמו שהם מוסרים את‬ ‫וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו‪( :‬לא‬ ‫נפשם על עבירה כן גם הוא צריך למסור את נפשו על‬ ‫ד)‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫כותב השל"ה הק'‪ :‬אין ראוי לאדם כשירצה דבר מה‬ ‫וזהו שאמרו‪' :‬ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה'‬ ‫מאנשי ביתו‪ ,‬שיכריחם על זה על צד האונס והניצוח‪,‬‬ ‫– מפני שלמד ממעשי אבינו הגיע למדרגות כאלה‪.‬‬ ‫אף כי הוא מושל בהם‪ .‬אבל ישתדל לפתות אותם אל‬ ‫מה שירצהו בתכלית מה שאפשר‪ ,‬כדי שיתעוררו לזה‬ ‫הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמר זי"ע אמר‪ :‬דהנה אחר‬ ‫מעצמם‪ ,‬כי זה הוא יותר טוב משיעשו על צד האונס‬ ‫שעשה יעקב את כל החיל הזה תמהו בני לבן הלא‬ ‫וההכרח‪ .‬ראה‪ ,‬כמה הירבה יעקב דברים עם רחל ולאה‬ ‫יעקב מדתו מדת האמת ואיך רימה את לבן? אבל‬ ‫כדי שיתרצו בטוב‪ ,‬ואף על פי שהקדוש ברוך הוא ציוה‬ ‫לאמיתו של דבר קיים יעקב אבינו ע"ה מה שנאמר‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כדי שלא תוכל עוד להיות אתו‪.‬‬ ‫לו לשוב לביתו‪.‬‬ ‫הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את‬ ‫ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכן כי איננו וגו'‪( :‬לא‬ ‫כספנו‪( :‬לא טו)‬ ‫ה)‬ ‫בשם הרבי מרדזמין זי"ע‪ :‬טבעו של אדם ישר‪ ,‬כשאין‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע‪ :‬אמר יעאע"ה לרחל‬ ‫בידו לפרוע חובות המוטלים עליו ויודע שאוכל כסף‬ ‫ולאה‪ ,‬שנהנה כאשר תסתכל על פני בניו אינו רואה‬ ‫הזולת‪ ,‬הריהו שרוי בדכאון ואכלו לא ערב לו‪ .‬ואילו‬ ‫בהם ב"ה את פני לבן‪.‬‬ ‫האדם הבלתי הגון אוכל את סעודתו בתיאבון ובהנאה‬ ‫אף שיודע שהוא אוכל רכוש אחרים‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל אמר‪ :‬הפירוש הוא‬ ‫וזהו שאמרו בנות לבן‪" :‬ויאכל" – אוכל הוא את לחמו‬ ‫שיע"א אומר‪ ,‬אני מרגיש בעצמי שהייחס שלי אל לבן‬ ‫במצפון שקט‪ ,‬בו בזמן אשר "גם אכול את כספנו" ואין‬ ‫השתנה‪' ,‬רואה אני את פני אביכן' – כשאני מסתכל על‬ ‫זה גרוע כלל מתאבונו והנאתו‪.‬‬ ‫הפנים של לבן 'כי איננו אלי כתמול שלשום' –‬ ‫הסתכלות שלי עליו איננה כתמול שלשום‪ ,‬תמיד ידעתי‬ ‫מפרש ה"בן יהוידע" עפ"י מה שפרש ה"אוהל יעקב"‪:‬‬ ‫שלבן רמאי ושקרן ויש בו את כל המדות הרעות‪ ,‬אך‬ ‫'ויאסוף לבן את כל אנשי המקום' וגו' – שלבן אסף‬ ‫לאחרונה כשאני מסתכל עליו נדמה לי שהוא לא‬ ‫חפציהם של אנשי המקום שבאו למשתה‪ ,‬ומישכן‬ ‫כתמול שלשום‪ ,‬כבר יותר טוב‪ ,‬זה חורבן ! מוכרחים‬ ‫אותם‪ ,‬וקנה עם זה צרכי המשתה‪ ,‬כך שבאותו לילה‬ ‫לברוח !‬ ‫גם הוא אכל וסעד משל אחרים‪.‬‬ ‫וזהו 'ויאכל גם אכול' – שגם כשעשה משתה הנישואין‬ ‫ה"ניצוץ אחד" מביא שהרה"ק בעל ה"אמרי יוסף"‬ ‫שלהם היה אוכל וסועד משל אחרים‪.‬‬ ‫מספינקה זי"ע בשם אביו ששמע בזה דבר נחמד‬ ‫מהרה"ק מדינוב זצ"ל‪ :‬שלמדנו כלל בירושלמי [ערלה‬ ‫וינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו אשר רכש מקנה‬ ‫פ"ו ה"א] כי האי דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה'‪,‬‬ ‫קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו וגו'‪:‬‬ ‫כלומר שמי שאוכל משולחן חבירו הוא בוש מלהסתכל‬ ‫(לא יח)‬ ‫בפניו‪ .‬עפי"ז יבוארו דברי יעקב‪ ,‬שאמר לרחל ולאה‪ ,‬אני‬ ‫כותב הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬האדם‬ ‫הרי אוכל על שולחן לבן‪ ,‬ורגיל הייתי להתבייש מפניו‬ ‫המשוקע בהבלי עולם ובעסק המשא ומתן‪ ,‬אזי קנינו‬ ‫מחמת כן‪ ,‬אך לאחרונה 'רואה אני את פני אביכן' ואינני‬ ‫ורכושו מושלים עליו ומנהיגין אותו‪ ,‬והוא משועבד להם‬ ‫חש את אותה הבושה‪ ,‬אדרבה‪' ,‬כי איננו אלי כתמול‬ ‫כעבד אל אדוניו‪ ,‬עד שאין בידו כח וממשלה להנות‬ ‫שלשום'‪ ,‬הוא זה שבוש מלהביט בפני‪ ,‬על כן חוששני‬ ‫מהם כדבעי לתורה ומצוות אפילו להתפלל‪.‬‬ ‫כי הוא החל לאכול מכספי‪...‬‬ ‫על כן צריך האדם העוסק במו"מ לראות שלא יהיו קנינו‬ ‫ורכושו מושלים עליו ומנהיגין אותו‪ ,‬רק שהוא יהיה‬ ‫ב"פנינים יקרים" מביא בשם ספר "זבחי תודה"‬ ‫המושל בכל קנינו ורכושו ומנהיג אותם‪ ,‬ובכל עת‬ ‫ששואל‪ :‬דהול"ל 'ראיתי פני אביכן' דהרי היה רחוק‬ ‫שירצה יפנה מהם לתורה ולתפילה‪.‬‬ ‫ממנו ג' ימים?‬ ‫זהו שמרומז ביעקב 'וינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו'‬ ‫ופירש‪ :‬דיעקב אבינו ע"ה א"ל דהוא צופה ומביט בעיני‬ ‫– פירוש יעקב אבינו ע"ה הוא הנהיג את מקנהו‬ ‫השכל ברוה"ק כמו מי שמביט בעיני בשר דבר הסמוך‬ ‫ורכושו‪ ,‬ואין המקנהו ורכושו מנהיגין אותו‪ ,‬כנ"ל והבן‪.‬‬ ‫לו‪ .‬וז"ש 'רואה' אנכי את פני אביכן כי איננו אלי‪ ,‬ר"ל‬ ‫אני רואה את אביכם גם בעת אשר איננו אלי‪' ,‬כתמול‬ ‫מפרש ה"משך חכמה"‪ :‬מ"ש 'אל יצחק' ולא הזכיר את‬ ‫שלשום' – כמו שראיתיו מתמול שלשום בעיני בשר‪.‬‬ ‫רבקה שעדיין היתה בחיים‪ ,‬משום שהיא אמרה‬ ‫'ושלחתי ולקחתיך משם' וכל זמן שלא שלחה אליו הרי‬ ‫כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך‪( :‬לא יב)‬ ‫מחלה לו כבודה‪ ,‬אבל יצחק אמר רק 'וקח לך משם‬ ‫אומר הרה"ק ה"באר מים חיים" זי"ע‪ :‬פירוש – אני הוא‬ ‫אשה'‪ ,‬ולכן הרי לא מחל על כבודו‪ ,‬ומפני כן הלך אל‬ ‫שראיתי ונתתי בלבו אשר יעשה כל הרמאויות האלו‪,‬‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫להראות לו‪ ,‬אתה לבן נהיית ל"בעל מופת" היה לך‬ ‫יצחק אביו‪.‬‬ ‫קפיצת הדרך‪ ,‬ועכשיו תתחיל לדמיין שאתה רבי שלם‬ ‫!!! ועכ"ז ליעקב לא תוכל לעשות מאומה‪.‬‬ ‫ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה‪( :‬לא יט)‬ ‫ברש"י‪ :‬להפריש את אביה מע"ז התכוונה‪.‬‬ ‫מה מספרת לנו התורה שלא הגיד לו שרצונו לברוח?‬ ‫אחר כך כתוב‪' :‬עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה'‪.‬‬ ‫וכי הרוצה לברוח ילך ויפרסם את אשר הוא הולך‬ ‫ואיתא שרחל נתקללה מפני שגנבה את התרפים‪.‬‬ ‫לעשות למען יעמידו עליו שומרים שלא יברח?‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬שבעצם מאד קשה‪,‬‬ ‫הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע מתרץ‪ :‬שיעקב היה פועל‬ ‫דהרי היא התכוונה להפריש את אביה מע"ז‪ ,‬ובפרט‬ ‫בבית לבן‪ ,‬ואנן קיי"ל שפועל יכול לחזור בו ואפילו בחצי‬ ‫שרחל היתה צדקת‪ ,‬ומהאמהות‪ ,‬ועבור דבר כזה קטן‬ ‫היום‪ ,‬ואף אם היה יעקב מגיד ללבן היה נקרא 'בורח'‬ ‫שיסתלק מהעולם כזה אדם גדול ?‬ ‫מפני שהיה רוצה לחזור בו‪.‬‬ ‫ובזוהר הק' איתא שרחל מתה משום שציערה את‬ ‫אביה‪ .‬וקשה‪ ,‬הרי לבן היה עובד ע"ז וגוי גמור‪ ,‬וכי בכלל‬ ‫ואפשר לומר בדרך חידוד‪ :‬יש עובדים אצל בעל הבית‬ ‫שייך כיבוד אב בכזה אופן?‬ ‫שעל כל דבר שאינו מוצא חן בעיניהם הם מאיימים‬ ‫אלא‪ ,‬איתא ב"אבן עזרא"‪ :‬שהתרפים היו מדברים‪,‬‬ ‫בבריחה‪ ,‬עד כדי כך שאין בעל הבית מאמין עוד‬ ‫וכתיב 'ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי וגו' על בלי הגיד‬ ‫באיומיהם‪ .‬על כאלו אמרו חז"ל כך עונשו של בדאי‪,‬‬ ‫לו כי בורח הוא'‪ ,‬ולכן גנבה רחל את התרפים כדי שלא‬ ‫שאפילו אומר אמת אין שומעין לו‪.‬‬ ‫יגלו את דבר בריחתם‪ .‬וא"כ יוצא שרחל גנבה את‬ ‫וזהו "ויגנב יעקב את לב לבן הארמי‪ ,‬על בלי – על כל‬ ‫התרפים לא היה רק בשביל להפריש את אביה מע"ז‪,‬‬ ‫דבר קטן – הגיד לו כי ברח הוא" ובזה גנב את לבו של‬ ‫משום שא"כ היתה צריכה מיד לשברם ולשורפם ולא‬ ‫לבן ולא האמין לו עוד באיימו בבריחה ‪...‬‬ ‫להחזיקם אצלה ששה ימים‪ ,‬ובפרט שהמלאך הרי אמר‬ ‫ליעקב‪' :‬שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך'‪ ,‬וא"כ לא היה‬ ‫ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו‬ ‫ליעקב לשאול כלל את לבן‪ ,‬וממילא לא היתה צריכה‬ ‫השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע‪( :‬לא כד)‬ ‫רחל לגנוב את התרפים‪ ,‬כי הם ממילא הרי לא היו‬ ‫בתרגום יונתן בן עוזיאל‪ :‬ואתא מלאכא ושלף חרבא על‬ ‫אומרים‪ ,‬וא"כ בזה שהיא גנבה היא רק גרמה בחינם‬ ‫לבן רמאה‪.‬‬ ‫עגמת נפש לאביה‪ ,‬ולכן נענשה‪.‬‬ ‫אומר ה"אזנים לתורה"‪ :‬שהרי אי אפשר לומר ללבן‬ ‫הארמי "השמר לך" אלא כשחרב שלופה כנגדו‪...‬‬ ‫ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח‬ ‫הוא‪( :‬לא כ)‬ ‫ה"כתב סופר" זצ"ל שואל‪ :‬שני דקדוקים הם בפסוק‪.‬‬ ‫הרה"ק מקוברין זי"ע הקשה‪ :‬מדוע ברח יעקב מפני לבן‬ ‫א‪ .‬מדוע הזהיר ה' על הטוב? ב‪ .‬למה סיפר לבן ליעקב‬ ‫הארמי‪ ,‬האיך לא חשב שלבן יוכל לרדוף אחריו ?‬ ‫שה' הזהירו על כך‪ ,‬לצרכיו יותר טוב היה לו היה‬ ‫ומאידך‪ ,‬למה נעשה הנס ללבן שקפצה לו הדרך‬ ‫מסתיר זאת מיעקב‪ ,‬שיחשוב כי בגלל הגינותו לא פוגע‬ ‫והוצרך הקב"ה לצוותו 'השמר לך פן תדבר עם יעקב‬ ‫בו?‬ ‫מטוב עד רע'‪ ,‬הרי אם נעשה לו הנס לא היה צריך‬ ‫נראה ליישב‪ ,‬על פי סיפור מעשי ה' בהגדה של פסח‬ ‫השי"ת להזהירו ?‬ ‫"ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו‬ ‫ותירץ‪ ,‬שיעקב חשב שבוודאי יעשה לו הקב"ה נס של‬ ‫וכו' היינו משועבדים לפרעה במצרים"‪ .‬היינו‪ ,‬שאילו‬ ‫קפיצת הדרך‪ ,‬ולמד ק"ו מה בלכתו מארץ ישראל ללבן‬ ‫היה פרעה מוציא אותם ממצרים מרצונו הטוב‪ ,‬היו‬ ‫נעשה לו נס של קפיצת הדרך‪ ,‬כ"ש בלכתו מחרן לא"י‪,‬‬ ‫צריכים תמיד להודות לו על הטוב שעשה עמהם‪ .‬ולכן‬ ‫שמעלין בקודש‪ .‬אולם הראה לו הקב"ה שאין הצלתו‬ ‫לא רצה הקב"ה שלבן יעשה טובות ליעקב כדי שלא‬ ‫של אדם תלוי כפי שעולה בדעתו שכך יעשה או כך‬ ‫יצטרך יעקב להיות נכנע לו ולהודות לו על הטוב‪ .‬ולכן‬ ‫יעשה‪ ,‬ואדרבה קפיצת הדרך היה ללבן‪ ,‬כי השיגו ביום‬ ‫היה גם צורך שלבן יגיד ליעקב שמאת ה' היתה זאת‪,‬‬ ‫אחד מה שיעקב הלך בז' ימים‪ ,‬ובכ"ז הצילו הקב"ה‬ ‫שלא יחשוב שהוא צריך להודות ללבן על זה‪.‬‬ ‫באופן שיעקב לא חשב על זה כלל‪ .‬וללבן בא השי"ת‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לבן ביום אחד‪ ,‬והתחיל לפחד מלבן ועשו‪ ,‬ולכן שלח‬ ‫למה נחבאת לברח וגו' ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה‬ ‫הקב"ה את לבן לומר לו שלא יפחד – שידע ששומרים‬ ‫ובשרים בתף ובכנור‪( :‬לא כז)‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫אומר ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬לבן הארמי שהיה מלא שקר‬ ‫ומרמה חשב תמיד שגם האחרים הולכים באותן דרכי‬ ‫למה גנבת את אלהי‪( :‬לא ל)‬ ‫הרמאות הנלוזות‪ .‬וכך חשב גם על יעקב אבינו‪ .‬ובעצם‬ ‫שואל ה"שפתי כהן"‪ :‬וכי לא התבייש לבן לומר על‬ ‫מה ראה לבן ביעקב? כל היום כולו הוא בשדה‪ ,‬רועה‬ ‫אלהיו שאפשר לגנוב אותו? אלא מכאן רואים שלבן‬ ‫את הצאן‪ ,‬וכו' וכו'‪ ,‬ולו היה יודע לבן שמץ דבר מצדקתו‬ ‫רצה כ"כ לפגוע ביעקב לקרותו גנב‪ ,‬עד שהיה מוכן‬ ‫של יעקב‪ ,‬היה משלחו מיד‪.‬‬ ‫לפגוע אפילו באלהיו עי"ז ולזלזל בהם‪.‬‬ ‫והנה נראה אלקים אל לבן בחלום ואומר לו‪' :‬השמר לך‬ ‫מדבר עם יעקב מטוב ועד רע'‪ ,‬הבין לבן שיעקב הוא‬ ‫עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך‬ ‫עובד ה' בצנעה ובחשאי‪ ,‬לכן הוא התרעם על יעקב‬ ‫מה עמדי וגו'‪( :‬לא לב)‬ ‫ואמר לו "למה נחבאת לברוח" – למה הצנעת ממני‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬יעקב האמין באלקים חיים‪,‬‬ ‫את מעשיך וברחת מפני? "ולא הגדת לי" לא סיפרת לי‬ ‫בורא עולם‪ ,‬ולבן האמין בגילולי עץ ואבן‪ .‬הוא שאמר לו‬ ‫על כך כלום‪ .‬אילו הייתי יודע זאת "ואשלחך בשירים"‪,‬‬ ‫יעקב‪' :‬עם אשר תמצא את אלהיך'‪ ,‬אם גם תמצא‬ ‫הייתי משלח אותך מזמן‪...‬‬ ‫אותו‪ ,‬מה ערכו ותועלתו – "לא יחיה"‪ ,‬הרי זה דבר שאין‬ ‫בו רוח חיים‪ .‬אולם "הכר לך מה עמדי"‪ ,‬כדאי שתכיר‬ ‫יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אמר‬ ‫את האלקים אשר עמדי‪ ,‬אלקים חיים‪.‬‬ ‫אלי וגו'‪( :‬לא כט)‬ ‫שואל הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬למה סיפר לבן‬ ‫דרש ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬מהאבות הק' אפשר ללמוד‬ ‫ליעקב שה' עיכב אותו מלעשות ליעקב רע? יפה יותר‬ ‫מה הוא עסק של מילה‪ ,‬יע"א פלט בדיבורו 'עם אשר‬ ‫היה לרמאי כלבן להתפאר שהוא ברוב חסדו וטובו‬ ‫תמצא את אלהיך לא יחיה'‪ ,‬וכתוצאה מכך לדאבון לב‬ ‫נמנע לפגוע ביעקב?‬ ‫מתה רחל ללא עת‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬איש כלבן שזכה פעם למדרגה כזו שה' דיבר אתו‪,‬‬ ‫ולכך אחר כך‪ ,‬כשבני יעקב באו אל אביהם ממצרים‬ ‫לא יכול היה לעצור ברוחו ולא לספר על זה ביותר‬ ‫וסיפרו לו את רשעותו של מושל מצרים‪ ,‬שהחזיקם‬ ‫משמץ של גאוה‪.‬‬ ‫כמרגלים‪ ,‬ולא עוד אלא שציוה להם להביא גם את‬ ‫בנימין‪ ,‬לא הוציא יעקב מפיו קללה על המושל‪ ,‬אלא‬ ‫אומר הרה"ק ה"דברי יחזקאל" זי"ע‪ :‬וצ"ל מה זה‬ ‫ציוה לשלוח לו מתנה‪ ,‬מעט דבש וכו' והתפלל עליהם‪,‬‬ ‫שהתפאר – 'יש לאל ידי' וגו'‪ ,‬הלא תיכף אחר כך אמר‬ ‫'וא‪-‬ל ש‪-‬די יתן לכם רחמים לפני האיש'‪ ,‬וכמה נכון היה‬ ‫'ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך' וגו'‪ ,‬נמצא‬ ‫הדבר‪ ,‬שהרי אילו היה מוציא עליו קללה במר ליבו‪ ,‬היה‬ ‫שהודה בעצמו שלא יוכל לעשות לו רע ח"ו‪.‬‬ ‫הורג את הבן שלו‪...‬‬ ‫וי"ל‪ ,‬שביאור הכתוב כך הוא‪ :‬שאמר לבן ליעקב – יש‬ ‫לאל ידי לעשות עמכם'‪ ,‬כלומר מזה תדע שיש בכוחי‬ ‫ויחר ליעקב וגו' ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה‬ ‫לעשות עמכם רע‪ ,‬דהרי 'ואלהי אביכם אמש אמר אלי‬ ‫חטאתי כי דלקת אחרי‪( :‬לא לו)‬ ‫השמר לך' וגו'‪ ,‬ומהצריך להזהירני שלא לעשות עמכם‬ ‫בשם הרה"ק רבי מנדל'י מרימנוב זי"ע שהקשה‪:‬‬ ‫רע‪ ,‬יש ראיה שהיה בכוחי להרע לכם‪' ,‬ועתה הלוך‬ ‫מאחר שחרה אפו על לבן על שחשדו בגניבה‪ ,‬היה‬ ‫הלכתה וגו' למה גנבת את אלהי' היה לך להישמר את‬ ‫צריך לכתוב "וידבר יעקב"‪ ,‬ולמה כתיב "ויאמר"‬ ‫עצמך ממני ולא לסמוך על נס‪.‬‬ ‫דאמירה הוא לשון רכה?‬ ‫ותירץ‪ ,‬כי התורה הקדושה מלמדת לאדם דעת‪ ,‬כי אף‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע תירץ‪ ,‬שלכן הוכרח לספר‬ ‫שצריך אדם להתקוטט על חבירו ולכעוס עליו‪ ,‬על דבר‬ ‫זאת‪ ,‬משום שהקב"ה אמר לו שיגיד‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫צעקת לגימא ילמוד מיע"א ע"ה‪ ,‬כי ברב שיחו וכעסו‬ ‫"לאמור"‪ .‬ויתכן הטעם‪ ,‬משום שיע"א ראה שהכח של‬ ‫שחרה לו על לבן 'ויען יעקב'‪ ,‬הוא לשון הרמת קול‪,‬‬ ‫הסט"א מתגבר‪ ,‬כי מה שהוא הלך בששה ימים הלך‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי‬ ‫ועכ"פ כתיב 'ויאמר ללבן'‪ ,‬התחיל לדבר עמו רכות 'מה‬ ‫צאנך לא אכלתי‪( :‬לא לח)‬ ‫פשעי ומה חטאתי' וגו'‪.‬‬ ‫אומר האלשיך הק'‪ :‬מהשגחתו יתברך שלא שכלו‪ ,‬מזה‬ ‫כך יעשה כל אדם‪ ,‬בבואו לכלל כעס ויתחיל לדבר‬ ‫תדע – "שאילי צאנך לא אכלתי"‪ ,‬כי לא יעשה השם‬ ‫קשות‪ ,‬מיד יסיר כעס מלבו ויעבר הרעה מבשרו‪ ,‬וידבר‬ ‫ניסים לגנב‪.‬‬ ‫כמו כך לחבירו מה פשעי ומה חטאתי כי עשית לי‬ ‫כזאת‪ ,‬על לא חמס בכפי‪ ,‬בזה ישכך גם כעס חבירו‬ ‫והחליף את משכרתי עשרת מונים‪( :‬לא מא)‬ ‫מעליו‪ ,‬וישכן בטח ושאנן באהלו‪.‬‬ ‫הגריד"א שליט"א אמר‪ :‬מספרים שפעם דרש האלשיך‬ ‫הק' לבאר את הפסוק 'והחליף את משכרתי עשרת‬ ‫בשם ה"חוזה מלובלין" זי"ע‪ :‬כשראה יעקב את‬ ‫מונים' – ופירש"י שהחליף תנאו מאה פעמים‪ ,‬ובדבריו‬ ‫דביקותו של לבן אליו‪ ,‬והגעגועים אליו‪ ,‬איך שהוא רץ‬ ‫היה מונה כל המאה פעמים שרימה לבן את יעקב‪ ,‬ואיך‬ ‫ומחזר אחריו‪ ,‬חשש בלבו ואמר אין זה כי אם חטאיו‬ ‫כולם מרומזים בקרא‪ .‬והאר"י ז"ל היה בעת הדרשה‬ ‫גרמו שלבן יהיה כרוך אחריו ומתרועע אתו‪ .‬וזהו "מה‬ ‫וצחק‪ .‬לאחר הדרשה ביאר למה צחק‪ ,‬מכיוון שבאותה‬ ‫פשעי ומה חטאתי" – מה הם החטאים שגרמו "כי‬ ‫שעה היה לבן מנענע לו בראשו לאות להסכמה‬ ‫דלקת אחרי" שאתה מתלהב באהבה דולקת אלי‪.‬‬ ‫והודאה שאכן כך עשה ליעקב ברמאות בהיותו אצלו‪,‬‬ ‫אולם בהגיעו לתנאי המאה אמר לבן שעל זה עוד לא‬ ‫רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל דרש‪ :‬יעקב אבינו נרתע‬ ‫חשב‪...‬‬ ‫מהמסירות נפש של לבן על התרפים‪ .‬והוא מתוודה על‬ ‫עוונותיו‪" :‬מה פשעי" – מה גדול פשעי‪" ,‬ומה חטאתי"‬ ‫ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וגו'‪( :‬לא מו)‬ ‫– מה גדולה חטאתי "כי דלקת אחרי" – לחפש את‬ ‫ברש"י לאחיו – הם בניו שהיו לו אחים לצרה‬ ‫התרפים ואתה מוסר את נפשך על דברים שהם הבל‬ ‫ולמלחמה‪.‬‬ ‫וריק‪ ,‬ואין בהם ממש‪ ,‬ואילו אני איני מגלה מסירות נפש‬ ‫שואל הגאון רבי אליעזר רוקח‪ ,‬מחכמי ברודי‪ ,‬מדוע‬ ‫כזאת לאלקים חיים‪.‬‬ ‫לקמן על הפסוק‪' :‬ויקרא לאחיו לאכל לחם'‪ ,‬פירש רש"י‬ ‫לאחיו – לאוהביו שעם לבן‪ .‬מדוע שינה רש"י כמעט‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע פירש‪ :‬עפ"י הידוע‬ ‫תוך כדי דיבור והבדיל בין "לאחיו" הראשון שפירשו על‬ ‫שע"י החטאים שאדם עושה‪ ,‬קליפת הסט"א מתדבקת‬ ‫בניו‪ ,‬ובין "לאחיו" השני שפירשו על אוהביו?‬ ‫עליו ורודפת אחריו‪.‬‬ ‫ההסבר הוא‪ :‬בפסוק השני מדובר על סעודה‪" ,‬ויקרא‬ ‫וזה שתמה יעקב אבינו ואמר ללבן הרשע "כי דלקת‬ ‫יעקב לאחיו לאכל לחם" ולסעודה – רחוקים נעשו‬ ‫אחרי" ‪ -‬שהנך הסט"א ‪ -‬רץ ורודף אחרי כ"כ‪.‬‬ ‫קרובים וכל הידידים הם אחים נאמנים ואפילו‬ ‫"האוהבים שעם לבן"‪ .‬אולם בפסוק הראשון המדובר‬ ‫כי מששת את כל כלי מה מצאת וגו' שים כה נגד אחי‬ ‫הוא על עזרה בשעה דחוקה "ויאמר יעקב לאחיו לקטו‬ ‫ואחיך‪( :‬לא לז)‬ ‫אבנים"‪ ,‬זקוק היה יעקב לעזרה בלקיטת אבנים‪,‬‬ ‫אמר הגאון ה"שואל ומשיב" זצ"ל‪ :‬יעקב חשש שמא‬ ‫ולעבודה זו של עזרה בשעת הדחק‪ ,‬בעת צרה‪ ,‬מוכרח‬ ‫תוך כדי חיפוש ומישוש בכליו יגנוב לבן ממנו‪ ...‬אבל‬ ‫היה לקרוא לבניו‪ .‬ידידים אחרים אינם אלא בשעת‬ ‫מכיון שלא רצה לאמר לו שהוא חושד בו‪ ,‬עשה דוגמת‬ ‫סעודה‪.‬‬ ‫אותו בעל אכסניה שחשד באורחו שמא גנב משהו‬ ‫ממנו‪ ,‬ויאמר לו לפני שהלך‪ :‬בא חפש היטב בחפציך‬ ‫ויקרא לו לבן יגר סהדותא ויעקב קרא לו גלעד‪( :‬לא‬ ‫שמא חסר לך משהו‪ ,‬ותוך כדי חיפוש הוא מבחין‬ ‫מז)‬ ‫ומשגיח אם לא לקח מחפציו של בעל האכסניה‪ .‬כך‬ ‫הרבי מהוסיאטין זי"ע אמר בשם הרוז'ינע'ר זי"ע‪ :‬אין‬ ‫אמר גם יעקב‪' :‬כי מששת את כל כלי מה מצאת – שים‬ ‫אנו מוצאים מסטרא דקדושה שיהודי יוכל לעבוד את‬ ‫כה נגד אחי' – ונראה מה גנבתי ממך‪ ,‬ומתוך כך יראה‬ ‫השי"ת מתוך הדחק‪ ,‬זהו רק מסט"א‪ ,‬מסטרא דקדושה‬ ‫גם יעקב אם לבן לא לקח מכליו‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הגל הזה ואת המצבה הזאת' שהם שני עדים‪ ,‬עכ"ד‬ ‫מצינו רק שיוכל לעבוד את השי"ת מתוך הרחבה‬ ‫ז"ל‪.‬‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫וזה ענין מחלוקת יעקב ולבן‪ .‬שלבן רצה שהשי"ת ייסר‬ ‫ה"פנים יפות" מפרש‪ :‬הא דאמר 'אם אני לא אעבור‬ ‫את בני ישראל במורא ובצמצום‪ ,‬לכן אמר "יגר‬ ‫את הגל' ולא הזכיר מצבה‪' ,‬ואם אתה לא תעבור'‬ ‫סהדותא" שהוא בחי' מורא וצמצום‪ ,‬אבל יעקב "קרא‬ ‫הזכיר שניהם הגל והמצבה‪ ,‬מפני שיעקב היה לו דין‬ ‫לו גלעד" – לשון שמחה וגילה והרחבה‪.‬‬ ‫ישראל וצריך ב' עדים כדכתיב 'לא יקום עד אחד באיש‪,‬‬ ‫אבל לבן שהיה לו דין בן נח וקיי"ל [סנהדרין נז‪ ]:‬בן נח‬ ‫במדרש‪ :‬לבן ברמאותיה אמר יגר שהדותא ויעעקב‬ ‫נהרג בעד אחד‪ ,‬לכך לא היה צריך אלא עדות הגל‬ ‫בתמימותו אמר גלעד‪.‬‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫ב"פנינים יקרים" מבאר‪ :‬דידוע מ"ש חולדה ובור יהיו‬ ‫עדים‪ ,‬וכתבו המפרשים דהכוונה על שר שלהם‪ .‬וכן‬ ‫אלקי אבי אברהם ואלקי נחור וגו' וישבע יעקב בפחד‬ ‫'גלעד' גם כן הכוונה על שר של הגל‪ ,‬ע"כ התחכם לבן‬ ‫אביו יצחק‪( :‬לא נג)‬ ‫ודיבר בלשון ארמי ולא יהיה לו עדות‪ ,‬כי המלאך אינו‬ ‫שואל הגרי"ח זוננפלד זצ"ל רבה של ירושלים‪ :‬למה לא‬ ‫מבין בלשון ארמי‪ ,‬אבל יעקב בתמימותו אמר 'גל עד'‪.‬‬ ‫נשבע יעקב באלקי אברהם?‬ ‫ומתרץ‪ :‬כי יעקב ראה עם מי יש לו עסק – עם לבן‬ ‫ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר‬ ‫הרמאי אשר כבר רימהו עשרת מונים‪ ,‬לכן חשש שאם‬ ‫יריתי ביני לבינך‪( :‬לא נא)‬ ‫ישבע באלקי אברהם‪ ,‬לבן גם ישבע באותו לשון‪ ,‬אז לבן‬ ‫עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את‬ ‫יתכוין לאלהי אברהם קודם שהכיר את בוראו דהיינו‬ ‫הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת‬ ‫עבודת אלילים‪ ,‬לכן בחר לומר ב"פחד יצחק" שבזה לא‬ ‫המצבה הזאת לרעה‪[ :‬לא נב]‬ ‫יהיה ללבן שום פתחון פה‪.‬‬ ‫בספר "טעמא דקרא" מביא הגר"ח קנייבסקי זצ"ל‬ ‫בשם אביו זצ"ל‪ :‬שרצה הכתוב להראות את עוצם‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬מי שבתוך ביתו שרוי איש קדוש‬ ‫שקריו של לבן‪ ,‬שהרי הכתוב מספר שיעקב לקח אבן‪,‬‬ ‫כיעקב צריך שיתבסם מחכמתו וממעשיו‪ ,‬ולקיים 'הולך‬ ‫כמ"ש לבניו לאסוף אבנים עד שעשו גל אבנים‪ ,‬והנה‬ ‫את חכמים יחכם'‪ .‬אבל כאן‪ ,‬כאשר הלך יעקב‪ ,‬שב לבן‬ ‫בתוך כדי דיבור לבן אומר‪' :‬הגל הזה ‪ ...‬אשר יריתי" הרי‬ ‫למקומו הראשון‪ ,‬דהיינו‪ :‬למצבו הרע בדיעות ובמידות‪,‬‬ ‫הוא לא נגע באבנים?!‬ ‫נשאר רמאי‪ ,‬ואוהב ממון‪.‬‬ ‫ויעקב "הלך" לדרכו‪ ,‬שהצדיק האמיתי הוא הולך‪,‬‬ ‫שואל הגאון רבי יוסף ענתיבי זצ"ל בספרו "ויצבור‬ ‫ממדריגה למדריגה‪ ,‬למעלה למעלה‪ .‬ומיד 'ויפגעו בו‬ ‫יוסף"‪ :‬למה לבן העיד על עצמו עד אחד דווקא שהיא‬ ‫מלאכי אלקים' וכמו שאמרו תלמידי חכמים אין להם‬ ‫הגל‪ ,‬כמ"ש 'אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה'‪,‬‬ ‫מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪ ,‬שהם בעלי‬ ‫ואילו על יעקב העיד שני עדים‪ ,‬כדכתיב 'ואם אתה לא‬ ‫תנועה‪ ,‬לא עומדים‪.‬‬ ‫תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת'‪.‬‬ ‫וראיתי בכתבי הק' לעט"ר מר זקני הגאון המפורסם‬ ‫במדרש‪ :‬מלמד שנכנסו ליסטים בתוך ביתו והיו‬ ‫יעקב ענתיבי זלה"ה אשר מסר עצמו על קידוש ה'‬ ‫מקרקרים בו כל הלילה‪.‬‬ ‫בעלילת הדם שהיתה בדמשק שנת ה'ת"ר‪ ,‬שפירש‬ ‫אומר המתנות כהונה וכן מובא בשם הנצי"ב זצ"ל‪:‬‬ ‫במאי דקיי"ל שבן נח נהרג עפ"י עד אחד ובדיין אחד‪,‬‬ ‫דיוק המדרש הוא מתיבת "למקומו"‪ .‬דהנה לבן היה‬ ‫אבל בישראל כתיב 'על פי שנים עדים יומת המת לא‬ ‫איש עני‪ ,‬אלא שבבוא יעקב אליו זכה ששרתה הברכה‬ ‫יומת על פי עד אחד''‪ ,‬לכן אמר לו לבן‪ :‬אם אני‪ ,‬שיש לי‬ ‫בביתו‪ .‬וכיון שיעקב הלך ממנו‪ ,‬מיד "וישב לבן למקומו"‬ ‫דין בן נח ודי בעד אחד‪' ,‬לא אעבור אליך את הגל הזה'‬ ‫– הקודם – שחזר לקדמותו להיות איש עני‪ ,‬כי כאשר‬ ‫דוקא‪ ,‬איענש על פי עד אחד‪ ,‬אבל 'ואם אתה' שיש לך‬ ‫רדף אחרי יעקב נכנסו ליסטים לתוך ביתו והיו‬ ‫דין ישראל ואין מספיק בעד אחד‪' ,‬לא תעבור אלי את‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'ויפגע במקום' – רבותינו פירשו לשון תפילה – היינו‪,‬‬ ‫מקרקרים בו כל הלילה והניחוה כמצולה שאין בה‬ ‫אפילו מלאכי מעלה מבקשים ממנו שיעלה אותם‪.‬‬ ‫דגים‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"תפארת עוזיאל" זי"ע מבאר‪ :‬ש'יעקב הלך‬ ‫ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים‪( :‬לב ב)‬ ‫לדרכו' – בעבודת ה'‪' ,‬ויפגעו בו מלאכי אלקים' – שבאו‬ ‫מסופר‪ ,‬כשעמד הרה"ק ה"בת עין" זי"ע לעלות לארץ‬ ‫לסייעו בעבודתו‪ ,‬שהרי הבא לטהר מסייעין לו מן‬ ‫ישראל‪ ,‬הלך ובא לקבל ברכת פרידה מרעו רבי אהרן‬ ‫השמים‪ ,‬לכך באו מלאכים לסייע ליעקב בעבודת ה'‪.‬‬ ‫מזיטומיר זי"ע‪ .‬מצאו שהוא חולה ומוטל על ערש דוי‪.‬‬ ‫אמר לו רבי אהרן‪ :‬יש רפואה למחלתי – לשתות מימי‬ ‫הפטרה‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬מר נוסע לשם ומחשבתו שם ודינו כבן‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואם יקח מים בכוס וישתה מהם ויתן לי‬ ‫שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך קחו‬ ‫לשתות את השיריים ירפא לי‪ .‬וכך היה‪ ,‬ה"בת עין" נטל‬ ‫עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח‬ ‫כוס מים‪ ,‬שתה מהם ורבי אהרן שתה את היתר‬ ‫טוב ונשלמה פרים שפתימו‪( :‬הושע יד ב)‬ ‫ונתרפא‪.‬‬ ‫אמר כ"ק האדמו"ר שליט"א מבאיאן‪ :‬שובה ישראל –‬ ‫ובספר הקדוש "בת עין" כתב על כך‪ :‬רש"י מפרש את‬ ‫היו צדיקים שהיו קוראין לשבת פ' ויצא "א קליין שבת‬ ‫הפסוק "ויפגעו בו מלאכי אלקים" – מלאכים של ארץ‬ ‫שובה" [שבת תשובה קטן]‪ ...‬כי בהפטרה קוראים‬ ‫ישראל שבאו לקראתו‪ ,‬והרי עדיין בחוץ לארץ היה‬ ‫'שובה ישראל'‪' ,‬שובה ישראל עד ה"א' וגו'‪.‬‬ ‫יעקב? אלא כיון שעמד בדרכו ללכת לארץ ישראל כאילו‬ ‫ומה ההבדל בין שבת תשובה לשבת פ' ויצא? אלא כי‬ ‫כבר הגיע לשם‪ ,‬כך תירץ הרמב"ן‪.‬‬ ‫בשבת שובה שהוא השבת לפני יום הקדוש‪ ,‬הרי‬ ‫אומרים פסוק זה 'שובה ישראל' בתחילת ההפטרה‪,‬‬ ‫אומר הגה"ק ה"זרע קודש" זי"ע‪ :‬הקשו המפרשים מה‬ ‫ובהפטרת שבת ויצא אומרים אותו באמצע ההפטרה‪,‬‬ ‫צורך היה ליעקב למלאכים‪ ,‬הלא כבר הבטיחו הקב"ה‬ ‫כי בשבת שלפני יום הקדוש‪ ,‬מדברים על התשובה של‬ ‫'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך'?‬ ‫תחילת וראשית השנה‪ ,‬שהוא תשובה שבאה מכח‬ ‫וי"ל‪ ,‬ששמירת המלאכים הוא דבר אחד‪ ,‬ושמירת‬ ‫ההתעוררות וההכנה לימי הדין‪ ,‬אבל בשבת פ' ויצא אזי‬ ‫הקב"ה הוא דבר אחר‪ ,‬שהמלאכים המשמרים את‬ ‫בא התעוררות לתשובה מזה שאנו כבר עומדים‬ ‫האדם‪ ,‬הם המלאכים שנבראו ע"י המעשים טובים‬ ‫באמצע השנה‪ ,‬ואנו רואים החסדים שעשה עמנו‬ ‫שעושה האדם‪ ,‬וחובה עליהם לשמור מכל פגעים רעים‬ ‫השי"ת‪ ,‬ומרגישים שאנו נשארים חייבים כלפי השי"ת‪,‬‬ ‫את האדם שברא אותם‪ .‬וכשניצול האדם על ידם אין‬ ‫ולכן עושים תשובה‪.‬‬ ‫מנכין לו מזכיותיו‪ ,‬כי זה חובתם לעשות לאדם שבראם‪.‬‬ ‫אולם אלו המלאכים לא יצילו את האדם בדרך נס רק‬ ‫הרה"ק רבי דובער מלעווא זי"ע [בנו של הרה"ק מרוז'ין‬ ‫בדרך טבע‪ .‬אמנם שמירתו של הקב"ה מועלת לאדם‬ ‫זי"ע]‪ ,‬למד מפסוק זה הדרך שינהג לו האדם בחייו‬ ‫יותר‪ ,‬כי הוא מציל את האדם אפילו בדרך נס‪ ,‬אכן‬ ‫והתייחסותו להשי"ת‪ ,‬וכך אמר‪ :‬הנה לפעמים האדם‬ ‫כשעושים לאדם נס ממעטין מזכיותיו‪ ,‬ולכן ראוי למעט‬ ‫חושב בדעתו הלא השי"ת מלא כל הארץ כבודו והוא‬ ‫בניסים ככל היכולת‪ ,‬ועתה אצל יעקב שהובטח‬ ‫מלך אדיר וגדול עד אין קץ ואיך אתפלל אליו ואבקש את‬ ‫מהקב"ה שיהיה עמו וישמרהו בכל אשר ילך‪ ,‬אזי‬ ‫משאלותי הפשוטות והגשמיות? ואמר הרה"ק‪' :‬אמרו‬ ‫הועילה לו זאת ההבטחה שיכול לכתחילה לילך במקום‬ ‫אליו כל' – כאשר צריך אתה למשהו ואפילו לדברים‬ ‫סכנה‪ ,‬שבודאי יעשה לו נס‪ ,‬וגם לא ינכו לו מזכויותיו‪,‬‬ ‫הפשוטים אל תמנע מלדבר ולבקש מאביך הבורא‬ ‫כי אם בנס זה ינכו לו מזכויותיו נמצא שאין זה הבטחה‬ ‫ית"ש‪' ,‬תשא עון' – אך מתי תחשוב שהבוי"ת הוא‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫אדיר וגדול‪ ,‬כאשר הינך חלילה עומד להיכשל בעבירה‪,‬‬ ‫אומר הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬כשיעקב הולך בדרכו דרך‬ ‫אזי תחשוב על גדלות הבורא‪ ,‬שאין מתאים להתנהג‬ ‫התורה כנאמר 'ושמרו דרך ה'' – אז 'ויפגעו בו מלאכי‬ ‫כנגדו ולעבור על מצוותיו‪.‬‬ ‫אלקים' ‪' ,-‬ויפגעו' – מלשון תפילה כמו שמפרש רש"י‪:‬‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫והכנעה‪ ,‬אחר כך קרא להם ה"דברי שמואל" ונתן להם‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫קוגל‪.‬‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫***‬ ‫מספר כ"ק האדמו"ר מאלכסנדר שליט"א‪:‬‬ ‫בספר "ארזי הלבנון" – מהרה"ח ר' א‪.‬מ‪ .‬ארנברג ז"ל‪:‬‬ ‫בהזדמנות אחת עמד הרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא‬ ‫זי"ע לפני רבו הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע‪ ,‬כאשר‬ ‫סיפר לי המשב"ק הרה"ח ר' ישעיה ניימאן הי"ד‪ ,‬אשר‬ ‫עברו חסידים הרבה להציע בפניו את משאלות לבם‬ ‫בעת ביקורו של הגאון הנודע מוהר"מ שפירא זצ"ל‬ ‫לטובה והבחין הרה"ק מגריצא שכל הבקשות הם רק‬ ‫רבה של לובלין ור"י "חכמי לובלין" בדירתו של הרה"ק‬ ‫בעניינים גשמיים‪ ,‬והדבר חרה לו מאד‪ ,‬וכשלא היה‬ ‫ה"קדושת מציון" מבאבוב זי"ע – הי"ד במרחץ בעיר‬ ‫יכול עוד להתאפק שאל את רבו‪" :‬כיצד יתכן שמכל‬ ‫קרעניץ‪ ,‬אז נדברו יראי ה' אל רעהו בדברים חריפים‬ ‫העוברים לפני הרבי שומעים רק בקשות בצורכי הגוף‬ ‫בדרוש ובאגדה‪ ,‬כל אחד בסגנון שלו עונים ואומרים‪,‬‬ ‫בלי שום בקשה על צרכי הנפש בעבודת ה'''? והשיבו‬ ‫שאל הר"מ שפירא את הרה"ק זי"ע‪ :‬למה תפס רש"י‬ ‫הרה"ק מווארקא בלימוד זכות כדרכו בקודש‪" :‬האמת‬ ‫ז"ל בפרשת ויצא הלשון 'והלא קל שבקלים אינו אומר‬ ‫היא‪ ,‬שכוונתם לבקש על צרכי הנפש‪ ,‬להורות להם את‬ ‫כן'‪ ,‬ומדוע לא אומר רש"י והלא ה"פחות שבפחותים"‬ ‫הדרך ילכו בה ואת מעשה התשובה אשר יעשון‪ ,‬אלא‬ ‫אינו אומר כן‪.‬‬ ‫שהם מתביישים לספר לפני את הרישא 'והרעותי את‬ ‫מעשי'‪ ,‬ולכן אומרים רק את הסיפא 'קפחתי את‬ ‫השיב לו הרה"ק מיניה וביה על אתר‪ :‬אשר רש"י ז"ל‬ ‫פרנסתי'‪ ,‬כדי שמזה כבר אבין מעצמי שהם זקוקים‬ ‫כיוון לזה שכתב בספר "בן סירא" ומובא [בפרק המוכר‬ ‫לישועה רק בענייני הנפש ותיקון המעשים"‪.‬‬ ‫פירות ב"ב צח‪ ]:‬וז"ל‪ :‬הכל שקלתי בכף המאזנים ולא‬ ‫מצאתי קל מסובין וקל מסובין "חתן הדר בבית חמיו"‪,‬‬ ‫ואם כן יעקב אבינו ע"ה היה חתן הדר בבית חמיו "לבן‬ ‫***‬ ‫הארמי" נמצא הוא ממילא "קל שבקלים" אשר ע"כ‬ ‫"ויהי אור" מהרה"ח ר' יאיר שווארצמן ז"ל‪:‬‬ ‫נקט רש"י ז"ל זה הלשון ולא לשון אחר ודפח"ח‬ ‫ושפתים ישק‪.‬‬ ‫בעיר סלונים היה יהודי חסידי בשם הרה"ח ר' ישראל‬ ‫אטשעוויטשע‪ ,‬ופעם כאשר נסע הרה"ק ה"דברי‬ ‫וכששמע המהר"מ שפירא זצ"ל זה הדבר יוצא מפ"ק‬ ‫שמואל" מסלונים זי"ע לשבות באיזה עיר שהיה שם‬ ‫של הרה"ק‪ ,‬ענה ואמר בהתפעלות‪" :‬רבי מבאבוב –‬ ‫שטיבל דחסידי סלונים‪ ,‬נסע אף היהודי הזה להיות עם‬ ‫מה נשאר לי עוד לעשות אם כבודו מלא עולם‪ ,‬בהחזיקו‬ ‫ה"דברי שמואל" על שבת קודש‪ ,‬והוא היה מספר‪,‬‬ ‫ישיבות הרבה ולא די לו בזה אלא שהוא פה מפיק‬ ‫שבעת עריכת השולחן בליל ש"ק באו הרבה פושעים‬ ‫מרגליות והוא מפליא פלאות להוציא מפיו דברים‬ ‫מבני העיר ולא נתנו לנהל את השולחן‪ ,‬הם צעקו‬ ‫כאלה‪ ,‬למה זה אנכי"‪...‬‬ ‫וצחקו מאד‪ ,‬אף הביאו ערימות שלג וזרקו על השולחן‪,‬‬ ‫ולא היה שייך לנהל את השולחן‪.‬‬ ‫***‬ ‫ב"אוצרות החן"‪:‬‬ ‫פתאום התחיל ה"דברי שמואל" לומר תורה מפרשת‬ ‫השבוע פרשת ויצא וצעק להם‪' :‬אחי מאין באתם'‪,‬‬ ‫אמר הרה"ק ה"אבני נזר" מסוכצ'וב זי"ע‪ :‬איתא‬ ‫וצעק לאנשים המופרעים‪ :‬ברידער מאין באתם‪ ,‬והנכם‬ ‫במדרש [קהלת פ"א ס"ג] "משישים ועד שבעים‬ ‫מגושמים כל כך‪' ,‬הידעתם את לבן' [במדרש לבן זה‬ ‫כקוף"‪ .‬והכוונה בזה‪ :‬שדרכו של הקוף לחקות את‬ ‫הקב"ה]‪ ,‬האם אתם יודעים שיש הקב"ה בעולם‪ :‬וויסט‬ ‫מעשי האדם‪ ,‬מה שהוא רואה אצל האדם‪ ,‬הוא עושה‬ ‫עטץ אז עס איז דא א גא‪-‬ט ב"ה‪ ,‬והדברים נכנסו לתוך‬ ‫אחריו‪ ,‬ובשנים הללו ‪ -‬משישים ועד שבעים – רואים‬ ‫ליבם‪ ,‬והרכינו כולם את ראשיהם ועמדו כך ברוב פחד‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫פעם שאל הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע [יו"ד]‬ ‫מה היתה תכלית האדם כל ימי חייו‪ .‬אם היה עוסק‬ ‫מדוע אין לומדים בפולין מלאכה‪ ,‬הלא מצינו שמצוה על‬ ‫תמיד בתורה ומצוות‪ ,‬עושה הוא עתה כהרגלו‪ ,‬כי‬ ‫האב ללמד את בנו אומנות‪.‬‬ ‫השנים הללו הם בחינת מה שהיה תמיד‪ ,‬שהרי אין‬ ‫נענה ואמר‪ :‬שהרי בין החיובים של האב מנוי שם גם‬ ‫כבר כח להתחיל מחדש‪.‬‬ ‫מצות ברית מילה‪ ,‬והרי איתא בגמרא [יבמות סד] אחד‬ ‫שמתו אחיו מחמת מילה פטור למולו‪ ,‬ה"ה בנידון דידן‪,‬‬ ‫כבר ראינו מה זה עשה לכל הסביבה‪ ,‬ולכן פטורים אנו‬ ‫***‬ ‫מללמדו מלאכה‪...‬‬ ‫הרה"ק רבי משולם זוסיא מז'ינקוב זי"ע‪ ,‬עבר פעם דרך‬ ‫עיירה קטנה וסר ללון אצל אחד מחסידיו‪.‬‬ ‫***‬ ‫בעל הבית קיבל את הרבי בשמחה ובמאור פנים‪ ,‬וקיים‬ ‫מתוך דברי כבו"ק האדמו"ר מסדיגורה שליט"א על‬ ‫בו מצות הכנסת אורחים כדבעי‪ ,‬ויחד‬ ‫המצב השורר בארה"ק‪:‬‬ ‫עם זאת עמד לפניו וסיפר לו סיפורים שונים ולשון הרע‬ ‫על שכנו‪ .‬הרבי אמר לו ש"זה לא כתוב בשום מקום" –‬ ‫‪ ...‬והוסיף ואמר‪ :‬בשיחתו של הרה"ג רבי ישראל‬ ‫אך בעה"ב המשיך לדבר ולספר‪ ,‬הרבי שוב עונה לו‪:‬‬ ‫אהרונסון שליט"א הזכיר מרגליות יקרות בשם אביו –‬ ‫ש"זה לא כתוב בשום מקום"‪ ,‬עד שהאיש שאל‪- :‬‬ ‫הגה"צ רבי משה יהושע זצ"ל שעבר את מלחמת‬ ‫"היכן צריכים להיות כתובים המעשיות שלי?"‬ ‫העולם ממש מתחילתה ביום י"ז אלול התרצ"ט‪ ,‬ועד‬ ‫לסיומה בחודש אייר תש"ה – דהטעם שביום שמיני‬ ‫ענה לו הרבי‪ :‬נאמר בגמרא "גדולה הכנסת אורחים‬ ‫עצרת רוקדים עם ספר תורה‪ ,‬כי בעצם 'קוב"ה‬ ‫יותר מקבלת פני השכינה"‪ ,‬וכתוב בספרים [עי' ספר‬ ‫אורייתא וישראל חד הוא'‪ ,‬ומאחר שאי אפשר לרקוד‬ ‫תולדות יעקב יוסף בסופו בשם שמעתי ממורי – מרן‬ ‫עם קוב"ה‪ ,‬לכן מחזיקים את הספר תורה ורוקדים עמו‪,‬‬ ‫הבעש"ט הק'] הפירוש שהיות והמדבר לשה"ר‬ ‫אולם בעת צרה שמתקיים הכתוב 'עמו אנכי בצרה'‪,‬‬ ‫השכינה מסתלקת ממנו‪ ,‬והפירוש הוא‪ ,‬שאע"פ‬ ‫ו'בכל צרתם לו צר'‪ ,‬הרי אין צריך לרקוד עם ס"ת‪ ,‬כי בין‬ ‫שהשכינה מסתלקת – הכנסת אורחים חשובה יותר‪.‬‬ ‫כך השי"ת נמצא עמו והוא רוקד עם השי"ת‪.‬‬ ‫וזה מדובר כשאורח מדבר לשון הרע ובעל הבית מוכרח‬ ‫לשמוע‪ ,‬אבל שבעל הבית ידבר לשון הרע והאורח יהא‬ ‫את המאמר הזה אמר יהודי בתוך כדי עבודת פרך‬ ‫מוכרח לשמוע – זה לא כתוב בשום מקום‪...‬‬ ‫שעבד שם‪ ,‬ס'איז א מוראדיגע ווארט‪ ,‬והוא מבהיל על‬ ‫הרעיון שבכוחו של יהודי לומר מאמר כזה בהיותו נתון‬ ‫בעל הבית הבין את הרמז והפסיק לדבר‪...‬‬ ‫במצב נורא כל כך‪.‬‬ ‫עוד כתב בספרו [עלי מרורות] שבתקופת המלחמה‬ ‫***‬ ‫היה מחולק עם חבריו‪ ,‬כשהם שמחו הוא בכה וכשהוא‬ ‫אמר הרה"ק רבי משה מקאסוב זי"ע בעל ה"לקט עני"‬ ‫בכה הם שמחו‪ ,‬ופירש דבריו‪ ,‬שכששמע על הצלחתם‬ ‫בשם זקנו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב זי"ע‪:‬‬ ‫של הדייטשים שמח – כי התבונן בדעתו שכשרואים‬ ‫התורה הק' ציותה לנו‪' ,‬ואהבת לרעך כמוך'‪ ,‬ורמזה‬ ‫את הנעשה בהכרח שזו ההנהגה מן השמים‪ ,‬כי איך‬ ‫בזה‪ :‬שבזה השלימות והתמסרות הנפש שקראו בני‬ ‫יתכן שתהיה לו הצלחה משונה שכזאת‪ ,‬אלא מוכרח‬ ‫ישראל על ים סוף 'מי כמוך באלים ה'' – באותה‬ ‫הדבר שאורו של משיח קרב ובא‪ ,‬אך חבריו בכו כי‬ ‫השלימות ומסירות נפש‪ ,‬מחויב כל איש ישראל לאהוב‬ ‫נצטערו בהצלחתו‪ ,‬ולהיפך כששמעו שהצליחו לגרום‬ ‫את חבירו‪.‬‬ ‫לכשלונם של הדייטשן ימ"ש ונצחו אותו‪ ,‬חבריו שמחו‬ ‫שרואים ב"ה איך נכשל במעשיו‪ ,‬אך הוא בכה כי אם‬ ‫***‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שבאחד מימי השבוע הבא יחול יארצייט של אחד‬ ‫רואים שמהשמים מכשילים את דרכיו במלחמה‬ ‫מהוריו‪ ,‬והוא רוצה לסדר מנין לתפילה ב'פרוזדור'‪,‬‬ ‫וממעטים את הצלחתו‪ ,‬המסקנה היא שבזה יסתיים‬ ‫בחושבו שאין זו ממידת דרך ארץ שבחור יעבור לפני‬ ‫המלחמה‪ ,‬אך היכן הוא משיח צדקנו‪ ,‬ולכן כשהם‬ ‫התיבה בפנים בית מדרשו של הרבי‪.‬‬ ‫שמחו הוא בכה‪.‬‬ ‫ענהו הרבי בדרך צחות‪ :‬מנין לך שלא נכון לבחור‬ ‫וסיים‪ :‬הרבה יש להתבונן בזה‪ ,‬בשורות טובות‪.‬‬ ‫להתפלל תפילת ערבית לפני התיבה‪ ,‬הלא יעקב אע"ה‬ ‫תיקן תפילת ערבית עודנו בימי בחרותו‪...‬‬ ‫***‬ ‫סיפר הרה"ח הישיש ר' משה בוים ז"ל מזקני חסידי‬ ‫***‬ ‫אמשינוב‪:‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי יצחק ארי' לייבוש היילפרין זצ"ל‪:‬‬ ‫עוד בהיותו בן שמונה עשרה‪ ,‬נתמנה הרה"ק רבי‬ ‫באחת השנים בעת שהגאון מטשעבין זצ"ל הגיע‬ ‫מנחם מאמשינוב זי"ע לאדמו"ר‪ .‬לקראת השבת‬ ‫בעשרת ימי תשובה לברך ולהתברך בברכת השנים‬ ‫הראשונה ששימש באדמורו"ת ולעריכת ה"שולחן"‬ ‫מהרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע הסתובבו שם‬ ‫הפעם הראשונה‪ ,‬הגיעו רבים מחסידי אביו‪ ,‬וכמה‬ ‫בחורים‪ ,‬הגבאי הרה"ח ר' שלום פויגעל ז"ל התנצל על‬ ‫מזקני החסידים הרהרו בליבם‪ :‬הכיצד ימלא אברך כה‬ ‫כך ואמר שימים אלו הינם ימי בין הזמנים בישיבה ולכן‬ ‫צעיר את מקומו של האב הקדוש והזקן רבי יעקב דוד‬ ‫מסתובבים כאן הבחורים‪.‬‬ ‫זצ"ל? אלא מאי‪ ,‬מפני כבודו של בית אמשינוב חייבים‬ ‫גם אנו להמשיך לנסוע לבן הצעיר‪ ,‬היושב על כסא‬ ‫נענה הגאון מטשעבין ואמר‪ :‬שאירע פעם שהרה"ק‬ ‫אביו‪...‬‬ ‫ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע שלח פעם ללומדים בבית‬ ‫מדרשו שאלה שהתעוררה לו בדברי הרמב"ם‪ ,‬באותם‬ ‫זכורני‪ ,‬כי ה"שולחן" הראשון נערך בשבת קודש פרשת‬ ‫ימים היה בצאנז הגאון רבי שמואל ענגיל זצ"ל שהיה‬ ‫ויצא‪ .‬את דברי תורתו השמיע הרבי הצעיר עה"פ‪' :‬לולי‬ ‫בחור צעיר ובא להסתופף בחצר קדשו של הרה"ק‬ ‫אלקי אבי אברהם ופחד יצחק‪ ...‬כי עתה ריקם‬ ‫מצאנז זי"ע‪ ,‬בשמעו את הקושיא ענה עליו תשובה‪,‬‬ ‫שלחתני‪ ...‬את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים‪"...‬‬ ‫כשאמרו את התירוץ להרה"ק מצאנז‪ ,‬שאל מי ענה את‬ ‫ולכאורה הרי לבן גם תלה את אי עשותו רע באומרו 'יש‬ ‫התשובה המופלאה‪ ,‬ואמרו לו שזה הבחור שמואל‬ ‫לאל ידי‪ ...‬ואלקי אביכם'‪ ,‬כלומר בזכות אביך? ברם‬ ‫ענגיל‪ ,‬אמר ה"דברי חיים"‪ :‬אם כן‪ ,‬מה מעשהו כאן?‬ ‫הפירוש הוא כך‪ :‬יעקב אבינו היה טוען באזני לבן‪ ,‬ואתה‬ ‫שישוב לביתו וימשיך בשקידתו !‬ ‫אומר לי שרצית לעשות לי רע – אך 'אלקי אביכם אמר‬ ‫אלי אמש לאמר השמר לך' – ואני אומר לך – 'לולי'‪,‬‬ ‫***‬ ‫שזה היה כך‪ ,‬רק בזכות אבותי‪' ,‬כי עתה ריקם‬ ‫האדמו"ר הרש"ב מליובביץ' זי"ע נפגש עם הגר"ח‬ ‫שלחתני''‪ ...‬אך לזאת לא תוכל לי – 'כי את עניי ואת‬ ‫מבריסק זצ"ל‪ .‬כשנפגשו ביקש הגר"ח את הרש"ב‬ ‫יגיע כפי ראה אלקים'‪ ...‬את מעשי הטובים – ולכן‬ ‫שיאציל לו ברכה‪ .‬ברכו האדמו"ר לאמר‪ :‬שיתברך מאת‬ ‫הצילני‪.‬‬ ‫ה' ברוחניות ובגשמיות‪ .‬וע"ז השיב לו הגר"ח‪ :‬שרצונו‬ ‫להתברך ברוחניות לבד‪ .‬התפלא על כך הרבי ושאל‬ ‫***‬ ‫מדוע לא בגשמיות?‬ ‫מעשה שהיה בבית מדרשו של הרה"ק רבי שמעון‬ ‫שלום מאמשינוב זי"ע – נ‪.‬י‪ ,.‬שבסוף ס"ג בש"ק‪ ,‬ראה‬ ‫ענה לו הגר"ח‪ :‬בני אדם פשוטים יראי ה' מהפכים את‬ ‫כי אחד הבחורים יוצא מביהמ"ד בטרם התפלל תפילת‬ ‫הגשמיות הניתנת להם לרוחניות‪ ,‬בנותנם מרכושם‬ ‫ערבית במוצאי ש"ק‪ .‬וישאלהו הרבי זי"ע‪ ,‬למה אתה‬ ‫הרבה מעות לצדקה‪ ,‬לכן נחוצים להם דברים גשמיים‪,‬‬ ‫יוצא לפני תפילת ערבית? ענה לו הבחור‪ :‬היות‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לקבל פני רבו הקדוש‪ ,‬פגע בו הרב דמתא והרגיש בו‬ ‫לא כן אצלינו הרבנים והאדמורי"ם הוא להיפך‪ ,‬אנחנו‬ ‫שהולך כעת לבארדיטשוב‪ ,‬שאלו למה אתה רץ ועל מה‬ ‫מוכרים את הרוחניות שלנו לעשות מזה גשמיות‪ ,‬לכן‬ ‫אתה רץ‪ ,‬השיבו שהלך לרבינו הקדוש מבארדיטשוב‪,‬‬ ‫נחוצה לנו רוחניות במידה רבה כדי שיהיה לנו מה‬ ‫ע"ז ענה הרב אם אתה הולך אצלו כדי לשמוע ד"ת‬ ‫למכור ושתשאיר עוד מעט עבורינו‪...‬‬ ‫ממנו בש"ק‪ ,‬אני יכול לומר לך תורה חשובה יותר‪ .‬ע"ז‬ ‫השיב האברך החסיד בזה"ל‪ :‬אשאלכם איזו קושיא‪,‬‬ ‫דמצינו בפרשת ויצא 'ויאמר יעקב אל לבן הבה את‬ ‫***‬ ‫אשתי וגו'‪ ,‬ופירש"י והלא קל שבקלים אינו אומר כן‬ ‫הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזמין זי"ע היה נוהג‬ ‫אלא להוליד תולדות אמר כך‪ .‬ובבלעם מצינו שאמר אם‬ ‫לעיתים להטמין את ישועותיו במעטה כעס והקפדה‪.‬‬ ‫יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי‬ ‫אולם היה ידוע שמי שזכה לקבל נזיפה ממנו‪ ,‬היה‬ ‫ד"א לעשות קטנה או גדולה‪ ,‬ופירש"י ז"ל למדנו‬ ‫בטוח כי נושע‪ ,‬והיה יוצא מעמו שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי לו ליתן לי‬ ‫כל כסף וזהב שלו וכו'‪ .‬והפליאה היא גדולה מאד‪ ,‬יעקב‬ ‫פעם הגיע הרבי לעיר אחת‪ ,‬ואחד מיהודי העיר נדחק‬ ‫אבינו אמר דברים אשר אפילו קל שבקלים אינו אומרן‬ ‫בין ההמונים כדי להתברך מפיו‪ ,‬הביט עליו הרבי בפנים‬ ‫כן‪ ,‬והחז"ל מצדיקים אותו ומבארים כוונתו לטובה‪.‬‬ ‫כעוסות ואמר "לך לארבע רוחות העולם"‪ ...‬נחרד‬ ‫בלעם שדיבר בלשון חסידים‪ ,‬שבעד כל הון דעלמא לא‬ ‫האיש ופניו חורו‪ ,‬עד שפרץ בבכי מר‪ .‬הרגיעו הרבי‬ ‫יעבור את פי ה' ובא רש"י ומגלה ערמומיותו שנפשו‬ ‫בחיוך‪ ,‬ואמר‪" :‬הרי כוונתי היתה לברך אותך ולהשפיע‬ ‫רחבה ומחמד ממון אחרים‪.‬‬ ‫עליך שפע של חסדים‪ ,‬והרי זו ברכת הקב"ה ליעקב‬ ‫אבינו ע"ה 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה'‪,‬‬ ‫כששמע הרב את שאלתו‪ ,‬אמר להאברך ומה אתה‬ ‫שתתרחב לכל רוחות השמים"‪...‬‬ ‫מתרץ‪ .‬על זה ענה האברך התירוץ הוא פשוט‪ ,‬הדברים‬ ‫אינם העיקר‪ ,‬עיקר הוא מי שאמרם‪ ,‬יעקב אע"ה היה‬ ‫קודש קדשים וכל דיבוריו קדושים‪ ,‬ואם אמר דברים‬ ‫***‬ ‫שבשטחיות נראים ח"ו בקלות באו רז"ל ומבארים‬ ‫סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪:‬‬ ‫עומק מחשבותיו הקדושים‪ .‬ובהספה"ק "אור לשמים"‬ ‫כתב דלולא זאת שהיה מדבר בקלות לא היה לבן נותן‬ ‫אחיו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע רצה פעם לזרז את אחד‬ ‫לו את זוגתו‪ ,‬ולהבדיל בלעם הרשע היה טמא ר"ל וכל‬ ‫מחסידיו להוריד ממשקלו‪ ,‬אמר לו הרבי במליצה‪ ,‬הלא‬ ‫דבריו טמאים ואמר אמר דברים צדיקים ומלאים יר"ש‪,‬‬ ‫כבר הגעת לגבורות [אם בגבורות כתוב בפסוק שמונים‬ ‫באו רז"ל ומגלים מצפוני לבו המתועב שהתכסה‬ ‫שנה‪ ,‬רק רמז לו שמשקלו גבוה מ‪ 80‬קילו]‪ ,‬א"כ עליך‬ ‫באדרת שאי"ר‪ ,‬היינו שלאדם‬ ‫להשתלם באיזהו גיבור הכובש את יצרו‪...‬‬ ‫יר"ש למען כחש כדי לרמזם כמה צריכים לשלם לו‪,‬‬ ‫וכוונתו שמחמד ממון אחרים‪.‬‬ ‫***‬ ‫בספר "מוצל מאש" מהגה"צ רבי מנחם בן ציון‬ ‫ראטענברג – הלברשטאם זצ"ל‪:‬‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫מעשה ששמעתי מפי דודי הגה"צ פרי קודש בשם‬ ‫סיפר מו' רה"י שליט"א‪:‬‬ ‫עילוי מזאלקאווא הרב ר' איציקיל זצ"ל רב דק"ק‬ ‫סאסנאווצא‪ ,‬בעת שהיה רבינו הקדוש רבי לוי יצחק‬ ‫הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל היה רב צעיר בעיירה‬ ‫זצ"ל מח"ס "קדושת לוי" רב בבארדיטשוב‪ ,‬היו‬ ‫[זה היה לפני למעלה ממאה שנה]‪ ,‬הוא עצמו סיפר‬ ‫נמצאים בעיירה הסמוכה לבארדיטשוב איזה חסידים‬ ‫את הסיפור הזה כמה פעמים‪ ,‬העיד על זה הגאון רבי‬ ‫מצויינים‪ ,‬ובעת ההיא היה שם הרב מתנגד גדול‪ ,‬פעם‬ ‫אברהם פאם זצ"ל שהיה איש אמת – משמו‪ ,‬ונכדיו גם‬ ‫הלך אברך חסיד ת"ח גדול מעיירה הנ"ל לבארדיטשוב‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שלא אמר תורה בעוה"ז‪ ,‬כבדוהו לומר דרשה‬ ‫בתולדות‬ ‫הדפיסו זאת ב"אגרות משה" ח"ח‬ ‫במתיבתא דלעילא‪ ,‬ונמשכה דרשתו משך ארבעים יום‬ ‫שבפתיחה‪ ,‬הוא היה רבה של עיירת לובן‪ ,‬ואחד הבעלי‬ ‫הללו‪ ,‬ולכן לא יכול היה לבוא אליו כהרגלו‪ .‬היוצא מזה‪,‬‬ ‫בתים חלה באופן מוזר ל"ע‪ ,‬הלשון התנפחה בפיו‬ ‫כי כן דרכם של צדיקים לשמור תורתם לאחר זמן‬ ‫והרופאים אמרו שאין להם שום דרך לטפל‪ ,‬והוא לא‬ ‫פטירתם‪.‬‬ ‫יוכל לשרוד את זה‪ .‬ר"ל‪ .‬הוא ביקש לקרוא לרב העיירה‬ ‫ובבואו ביקש מכולם שיצאו‪ ,‬ואמר לר' משה שבפרשת‬ ‫וסיפר הגה"ח רבי בן ציון גרוסמן זצ"ל‪:‬‬ ‫וירא מתח ביקורת חריפה על בנות לוט‪ ,‬לא רק מה‬ ‫שעשו – עוד אחר כך קוראים מואב? כזה חוצפה להגיד‬ ‫יש לציין‪ ,‬דבהזדמנות אחת סיפרו הרה"ק רבי שמעון‬ ‫ברבים‪ ,‬והתפלא שמהם יצא משיח‪ – .‬המשיך אותו‬ ‫מלעלוב זי"ע להרה"ק הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪,‬‬ ‫בעל הבית החולה – שאחר כך בחלום ראה שבאים‬ ‫ונשתומם מאד לנוכח גילויים שמימיים הללו‪ ,‬ותיכף קם‬ ‫אליו שתי נשים זקנות בפנים מכוסים‪ ,‬ואומרים לו‬ ‫והלך למעונו של הרה"ק רבי יוחנן מראחמסטריווקא‬ ‫שהם בנות לוט! והוא ביזה אותם לחינם‪ .‬כי כוונתם‬ ‫זי"ע [שהיה גר בשכנות] ושאלו האם יש איזה פוילישע‬ ‫היתה לטובה‪ ,‬שלמעשה אחרי כזה סיטואציה הם יכלו‬ ‫מעשה המקובל אצלם בגזע טשערנוביל? הרה"ק רבי‬ ‫להגיד שלא בא ע"י אדם‪ ,‬אלא כמו שהנוצרים אומרים‬ ‫יוחנן הרהר מעט‪ ,‬ואחר כמה רגעים השיב שאין מקובל‬ ‫שאותו האיש ימ"ש ההתעברות שלו היה משמים‬ ‫אצלם פוילישע מעשיות זולת סיפור אחד‪ ,‬ופתח לספר‬ ‫עפ"ל‪ ,‬ולייסד דת חדשה ושיינוהו אחריהם‪ ,‬וכדי שלא‬ ‫לו זה הסיפור מנסיעת הרה"ק רבי משה מלעלוב‬ ‫יגידו לדורות כזה דבר פירסמו להגיד שבא רק ע"י בו"ד‪.‬‬ ‫והרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע אל הרה"ק‬ ‫והיות והוא זילזל בהם נגזר עליו להסתלק מן העולם‬ ‫מטשערנוביל זי"ע‪ ,‬כששמע זאת נתרגש ה"בית‬ ‫באופן כזה ע"י הלשון‪ .‬כך הוא סיפר לרבי משה –‬ ‫ישראל" עד למאוד מגודל קדושת הני צדיקי קמאי זי"ע‪.‬‬ ‫ולמחרת נפטר‪ .‬ורבי משה החזיק את זה לסיפור‬ ‫אמיתי‪.‬‬ ‫***‬ ‫מ"עלים לתרופה"‪:‬‬ ‫***‬ ‫סיפר הרה"ק ה"ברכת משה" מלעלוב זי"ע [באסיפת‬ ‫מבעד לחלונותיו הקמורים של אחד מבתי צפת‬ ‫גליונות פר' ויצא תשפ"ה]‪:‬‬ ‫העתיקים‪ ,‬רבתה השמחה עד לב השמים‪ ,‬יהודי עיר‬ ‫החכמה נקבצו ובאו ליטול חלק בשמחת ברית מילה‬ ‫מסופר על זקיני הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‪ ,‬שאחר‬ ‫לבנו של אחד מבני החבורה‪ ,‬גם הרה"ק רבי אברהם‬ ‫פטירתו‪ ,‬נסעו בנו הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע‪,‬‬ ‫דוב מאווריטש זי"ע – בעל ה"בת עין" [יו"ד י"ב כסליו]‪,‬‬ ‫ותלמידו הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע‪ ,‬אל הרה"ק‬ ‫שזה לאחרונה עלה לארץ הקודש וקבע משכנו בצפת‪,‬‬ ‫רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע‪ ,‬והסכימו ביניהם שלא‬ ‫הנה זה בא להשתתף ב'ברית' ואף נשאר לסעודת‬ ‫יגלו בפני המגיד מטשערנוביל מי הם‪ ,‬וכשבאו עליו‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫שאל אותם מאין אתם‪ ,‬והשיבו כי מעיר לעלוב הם‪.‬‬ ‫"הלא תדעו"‪ ,‬לחש אחד מן המסובים‪" ,‬כי בדרך כלל‬ ‫כששמע הרה"ק מטשערנוביל כי מהעיר לעלוב הם‪,‬‬ ‫נוהג הרבי להשתתף בסעודת 'שלישי למילה' ולא‬ ‫עמד וסיפר להם‪ :‬שאביו הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע‬ ‫בסעודת ברית מילה"‪ ,‬והוסיף לגלות נימוקו של הצדיק‪:‬‬ ‫היה רגיל לאחר פטירתו לבוא אליו מידי לילה וללמוד‬ ‫"כי אמנם לסעודת הברית מגיע אליהו הנביא‪ ,‬אולם‬ ‫עמו‪ .‬ופעם אירע במשך ארבעים לילות לא בא ללמוד‬ ‫בסעודת שלישי למילה מתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו‪,‬‬ ‫עמו‪ ,‬ונצטער מזה הרבה‪ ,‬לפי שלא ידע למה זה ועל מה‬ ‫כפי שמצינו באאע"ה 'וירא אליו ה' באלוני ממרא'‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬ורק אחר עבור מ' יום כששוב נגלה אליו אביו הק'‬ ‫ודרשו חז"ל [ב"מ פו‪' ]:‬יום שלישי למילתו היה ובא‬ ‫זי"ע‪ ,‬אמר לו כי מה שלא הגיע אליו במשך מ' יום היה‬ ‫הקב"ה ושאל בשלומו'‪."...‬‬ ‫מחמת שאז נסתלק הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‪ ,‬ולפי‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עומד אני כאן"‪ ,‬ואז הפטיר‪" :‬ובזכות לימודי הלזה‪,‬‬ ‫"אם כן אפוא"‪ ,‬הביע רעהו את תמיהתו‪" ,‬מדוע שינה‬ ‫ויישוב מחלוקתם של רבותינו הראשונים כמלאכים‪,‬‬ ‫הפעם ממנהגו"?‪.‬‬ ‫יתחזק הילד וייתרפא"‪.‬‬ ‫"פשיטא"‪ ,‬ענו ואמרו שאר החברים‪" ,‬והלא הרבי‬ ‫וכאשר פתר כן היה‪ ,‬הרך הנימול התרפא וניצל בחסדי‬ ‫כמוהו כ'מחותן' בשמחה זו‪ ,‬שכן הורי הרך הנימול ציפו‬ ‫שמים‪ ,‬ואגב כן‪ ,‬משנכנס יין יצא סוד ונתגלה ליהודי‬ ‫וייחלו שנים רבות להיפקד בזש"ק‪ ,‬ובמשך תקופה‬ ‫צפת עוד מגדולתו של ה'בת עין'‪ ,‬שגם שכשהיה‬ ‫ארוכה זו הירבה בתפילה וביקש רחמים עליהם‪ ,‬כעת‬ ‫מבושם כהוגן צלל לים התלמוד ועסק בתורה לשמה‪.‬‬ ‫שהישועה באה‪ ,‬היאך לא יבוא להשתתף בשמחה‬ ‫רבתי זו?!"‪.‬‬ ‫כי כן למדונו רבותינו צדיקי עולם‪[ ,‬עפימש"כ ה'תולדות‬ ‫יעקב יוסף' זי"ע בפרשתנו]‪ ,‬שגם כאשר עוסק היהודי‬ ‫ואכן‪ ,‬צהלתו של ה'בת עין' באותה סעודה היתה‬ ‫בעניינים גשמיים‪ ,‬באכילה ושתיה ושינה‪ ,‬אם כוונתו‬ ‫רוממה‪ .‬ניכר היה שזו עבורו כמו שמחתו האישית‪ ,‬בה‬ ‫לשם שמים‪ ,‬הריהו כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫אף הירבה לשתות עד שנתבשם‪ ,‬וכטוב לב המלך ביין‬ ‫השמימה‪ ,‬ולא רק שלא מתגשם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬בכך מגלה‬ ‫היה אור גדול מתפשט על פניו‪ ,‬נהירו עילאה‪ ,‬ברעותא‬ ‫הוא את הכל מסתתר בבריאה‪ ,‬כי אכן יש ה' במקום‬ ‫וחדוותא‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ומקדש את החומר עד שהופך כל העולם כולו‬ ‫לבית אלקים‪ ,‬וזה שער השמים‪.‬‬ ‫בשובו לביתו אכן הוזקקו משמשיו לתומכו בשתי‬ ‫זרועותיו ולסייעו בהליכתו עד בואו למעון קדשו‪.‬‬ ‫כשראה אותם בכך‪ ,‬פירש ה'בת עין' בדרך צחות את‬ ‫***‬ ‫מאמר חז"ל [ברכות לה‪" :]:‬יין פורתא סעיד טובא גריר"‬ ‫מסופר על הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬שמדי‬ ‫[יין מועט סועד את לב האדם‪ ,‬יין מרובה גורר לשכרות]‪,‬‬ ‫חודש בחודשו היה נכנס אליו סוחר ואומר שנוסע הוא‬ ‫ואמר‪" :‬יין פורתא סעיד‪ ,‬מי ששותה מעט יין צריך סעד‬ ‫לכפר הסמוך‪ ,‬ובעזרת ה' רוצה להצליח שם ומבקש‬ ‫לתומכו‪ ,‬אבל טובא גריר‪ ,‬אם שתה הרבה יין זקוקים‬ ‫הוא את ברכת הרבי‪ ,‬ותמיד היה הרבי מברכו‪ ,‬והיה‬ ‫כבר לגרור אותו ממש"‪...‬‬ ‫רואה הצלחה‪.‬‬ ‫ובינתיים בבית הרך הנימול‪ ,‬המשיכו המסובים‬ ‫פעם אחת‪ ,‬הוא נכנס לרבי כשהוא מרוגש‪ ,‬ואמר‬ ‫בשמחה ובשירים‪ ,‬אך לפתע נשמע קול צווחה‪ ,‬זעקה‬ ‫שהנה יש לו בכפר ההוא הזדמנות לעיסקה מוצלחת‬ ‫גדולה ומרה‪ ,‬היתה זאת אם הילד‪ ,‬שהבחינה כי דם‬ ‫מאד שיכול להרוויח עליה הון רב‪ ,‬ועליו רק לנסוע לשם‬ ‫החל שותת ממנו‪ ,‬וכי סכנה מרחפת על חייו‪ .‬בהלה‬ ‫כדי לקנות ולהביא את הסחורה‪ ,‬וציין לרבי שעיסקה‬ ‫נוצרה במקום‪ ,‬והנוכחים אצו‪-‬רצו‪ ,‬מהם להבהיל את‬ ‫כמו זו אינו זוכר אף פעם שהיה לו! ואף הוסיף והבטיח‬ ‫הרופאים‪ ,‬ומהם שיצאו מבוהלים ודחופים אל בית‬ ‫שיניח לפני הרבי מעשר מאותם הרווחים‪.‬‬ ‫ה'בת עין'‪ ,‬בתקוה רבה‪ ,‬כי למרות שנתבשם ביין‪,‬‬ ‫ימצאוהו כשהוא ער‪ ,‬ויוכלו לבקש ממנו שימשיך ישועה‬ ‫ומה תמה כאשר הרבי השיב שאינו מייעץ לו הפעם‬ ‫לילד שנולד בזכות תפילותיו המרובות‪.‬‬ ‫לנסוע לשם‪ .‬הוא מגודל תשוקתו הוסיף להטעים בפני‬ ‫הרבי על גודל ההזדמנות שנקרתה לפניו והפציר‬ ‫משבאו אל מעונו‪ ,‬הופתעו לראות את הצדיק עומד‬ ‫בבקשת הסכמה על כך‪ ,‬ענה לו הרבי‪ :‬אם כך‪ ,‬עשה‬ ‫בפתח‪ ,‬כשידיו אוחזות במשקופי הדלת ופניו בוערות‬ ‫מה שלבך חפץ‪.‬‬ ‫כלפידי אש‪ .‬לאחר שסיפרו לו את אשר אירע‪ ,‬נענה‬ ‫ה'בת עין' וגילה נשגבות‪" :‬זכיתי כעת בלימודי‪ ,‬ליישב‬ ‫הזדרז הסוחר לרתום את עגלתו‪ ,‬והחל לנסוע לכיוון‬ ‫פלוגתא בין בעל ה'מאור' לבעל ה'מלחמות'‪ ,‬ועכשיו‬ ‫הכפר ההוא‪ .‬ויהי באמצע הדרך‪ ,‬נתקעה עגלתו‬ ‫באו שני הראשונים האלו‪ ,‬ונתגלו אלי מן השמים‪,‬‬ ‫ונתהפכה‪ ,‬ובניסי שמים נותר הוא בחיים כשהוא פצוע‬ ‫להודות לי על כך‪ ,‬עתה יצאתי ללוותם‪ ,‬אשר על כן‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בצר לו‪ ,‬החליט ללכת אל האדמו"ר ה"נועם אליעזר"‬ ‫וחבול‪.‬‬ ‫מסקולען זי"ע‪ .‬ביתו של הרבי היה תל תלפיות לכל‬ ‫היהודים באזור‪ ,‬קרן אורה בתוך החשכה הקומוניסטית‬ ‫לאחר תקופה כאשר התאושש והוקלו ממנו מעט‬ ‫הנוראה‪ .‬הרבי שמסר את נפשו למען כלל ישראל‪,‬‬ ‫מיסוריו‪ ,‬הגיע להיכנס לרבי ושאלתו בפיו‪" :‬אם ידע‬ ‫בוודאי יוכל לתת לו עצה טובה ולהמשיך לו ישועה‬ ‫הרבי שכך יקרהו כפי שלא יעץ לו מתחילה לנסוע‪,‬‬ ‫ממרום‪.‬‬ ‫מדוע לא אמר לו זאת באופן נחרץ בפעם השנית"?!‬ ‫בא ר' משה לפני הרבי וסיפר לו את כל הקורות אותו‪.‬‬ ‫השיב לו הרבי‪ :‬האמן לי שרוה"ק כלל לא היתה כאן‪,‬‬ ‫ענה לו הרבי‪" :‬אני לא יודע מה לענות לך‪ .‬זאת שאלה‬ ‫רק הסיבה שלא ייעצתיך לנסוע היא מכיוון וכל פעם‬ ‫קשה מאד‪".‬‬ ‫שבאת להתברך‪ ,‬הקדמת ואמרת כי "בעזרת ה'" רצונך‬ ‫להצליח‪ ,‬ואילו בפעם הזאת לא שמעתיך אומר זאת‪,‬‬ ‫למשמע התשובה בכה ר' משה ואמר‪" ,‬רבי‪ ,‬חוס על‬ ‫ומשמע היה מדבריך שהינך בטוח כי ההצלחה כבר‬ ‫נפשי‪ ,‬אני בצרה גדולה‪ .‬מה אעשה"?‬ ‫בכיסך ולא חשבת שצריך הינך גם הפעם לעזרת‬ ‫אמר לו הרבי‪" :‬אתה מבין בעצמך‪ ,‬שבדרך הטבע אין‬ ‫שמים‪ ,‬ומכיוון שכן לא יכולתי לייעצך לגשת לעיסקה‬ ‫לך שום דרך להימלט‪ .‬רק אם תאמין באמונה שלמה‬ ‫שכזו‪.‬‬ ‫שרק הבורא יתברך יכול להציל אותך‪ ,‬ויהיה לך בטחון‬ ‫גמור שה' יעזור לך‪ ,‬תבוא הישועה‪".‬‬ ‫***‬ ‫אמר ר' משה‪" ,‬אני מאמין באמונה שלמה"!‬ ‫ברומניה שתחת השלטון הקומוניסטי הידוע לשמצה‪,‬‬ ‫גר יהודי ששמו ר' משה‪ .‬ידוע שלפי כללי המשטר‬ ‫השיב לו הרבי‪" :‬לא מספיק לומר את זה‪ .‬צריך להאמין‬ ‫הקומוניסטי‪ ,‬אנשים לא ממש יכלו להתקיים‪ .‬ההגבלות‬ ‫באמת‪ ,‬בפנימיות הלב‪ ,‬ולשם כך הבה ונלמד ענייני‬ ‫על אפשרויות הפרנסה היו פשוט בלתי נסבלות‪ ,‬וכמו‬ ‫בטחון‪".‬‬ ‫רבים וטובים שלח ר' משה את ידו במלאכה שאינה‬ ‫חוקית‪.‬‬ ‫שעה ארוכה ישב הרבי עם ר' משה ודיבר אתו מענייני‬ ‫אמונה ובטחון‪ .‬בסוף אותה שעה אמר לו הרבי‪" :‬לך‬ ‫בשלב מסוים עלו על כך השלטונות‪ ,‬ור' משה הבין‬ ‫לשלום‪ ,‬ומחר בוא ונעסוק שוב בסוגיה"‪ .‬במשך כמה‬ ‫שאם חייו יקרים לו‪ ,‬עליו לברוח ולהסתתר‪ .‬התחבא ר'‬ ‫ימים ישב ר' משה אצל הרבי לשעה של לימוד וחיזוק‪.‬‬ ‫משה בדירת מסתור‪ ,‬ומפעם לפעם החליף את מקום‬ ‫הרבי הרעיף עליו טללי תחייה וחיזק אותו‪ ,‬עד שליבו‬ ‫מחבואו‪ .‬כך עברה עליו תקופה ארוכה‪ ,‬עד שביום מן‬ ‫היה שלם ובטוח שבאמת אין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫הימים קיבל הודעה שהגיע לביתו מכתב‪ ,‬המאשר את‬ ‫בקשתו לקבלת אשרת יציאה מרומניה‪ .‬ר' משה‬ ‫הנהגה זו היתה לפלא עצום‪ ,‬כי הרבי הרי היה עסוק‬ ‫התכבד בזאת להגיע למשרד הפנים‪ ,‬ולסדר את‬ ‫עם ענייני הכלל במשך כל היום והלילה‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫הניירת‪.‬‬ ‫הוא מצא זמן לשבת עם יהודי וללמוד אתו ענייני‬ ‫אמונה‪ .‬לא רק זה‪ ,‬אלא שר' משה היה מבוקש על ידי‬ ‫ברגע הראשון שמח ר' משה‪ ,‬אך ברגע השני החל‬ ‫השלטונות‪ ,‬ואם היו מוצאים אותו אצל הרבי‪ ,‬הם היו‬ ‫לחשוש שמא מדובר במלכודת‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי קוראים לו‬ ‫אוסרים גם אותו‪ .‬הרבי למד עם ר' משה מתוך סיכון‬ ‫כדי להניח אזיקים על ידיו ולהשליך אותו לכלא‪ .‬הוא לא‬ ‫עצמי ובמסירות נפש ממש‪.‬‬ ‫ידע להשית עצות בנפשו‪ .‬כמה אפשר לברוח‬ ‫ולהתחבא‪ ,‬כשהוא מנותק ממשפחתו ונרדף על ידי‬ ‫בסיומה של 'תקופת ההכשרה' אמר לו הרבי‪" :‬עכשיו‬ ‫השלטון?‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הסבא הסתכל ב'אשרת היציאה'‪ ,‬ומול עיניו הנדהמות‬ ‫אתה יכול לנסוע‪ ,‬וה' יהיה בעזרך‪".‬‬ ‫הזדקרה חותמת אדומה ובולטת לצד הוראה ברורה‪ ,‬כי‬ ‫הנוהל היה‪ ,‬שמי שמקבל אישור שנשלח אליו בדואר‪,‬‬ ‫על אדם זה חל איסור יציאה מהארץ!!! את הניירות‬ ‫מגיע לנמל התעופה ביום המיועד להפלגה‪ ,‬ושם הוא‬ ‫האלו הוא הראה לשומרים‪ .‬עם זה הוא יצא מגבולות‬ ‫מחכה שיקראו בשמו‪ .‬ברגע שהוא מקבל את הניירות‬ ‫המדינה שכל כך 'שמרה' עליו‪ ,‬וכך הוא בנה את חייו‬ ‫המתאימים‪ ,‬הוא יכול לעלות לאנייה‪ .‬ר' משה ובני‬ ‫כאן‪ ,‬בארץ הקודש‪.‬‬ ‫משפחתו ארזו את כל החפצים שלהם ויצאו לנמל‪ .‬הם‬ ‫ישבו באולם הנוסעים וחיכו שיקראו בשמם‪.‬‬ ‫איך קרה דבר כזה? זאת לא שאלה‪ ,‬הוא הרי למד את‬ ‫סוגית הביטחון עם הרבי מסקולען זי"ע…‬ ‫ישבו וישבו‪ ,‬ושמעו את שמותיהם של המאושרים אשר‬ ‫קבלו ניירות ואצו לאנייה‪ .‬עברו שעה ועוד אחת‪ ,‬האולם‬ ‫הלך והתרוקן‪ ,‬בני ביתו של ר' משה היה לחוצים מאד‪,‬‬ ‫ורק הוא רגוע‪ .‬ה' מנהל את העולם‪ .‬הכול לטובה‪ ,‬אין‬ ‫עוד מלבדו‪.‬‬ ‫האולם התרוקן לגמרי‪ ,‬האנייה עומדת להפליג ממש‬ ‫בדקות אלו‪ ,‬והנה נכנס קצין בכיר לתוך האולם ושואל‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫את ר' משה‪" :‬מה אתם עושים כאן?" ר' משה אומר‬ ‫שהוא בא לקבל אשרת יציאה‪ ,‬כפי שהזמינו אותו‪.‬‬ ‫בהתקרב ימי החנוכה והדלקת הנרות‬ ‫הקצין שואל עוד כמה שאלות‪ ,‬ובסיומן הוא נותן לו‬ ‫כמה צריכים להלל ולהודות‬ ‫כמה ניירות‪.‬‬ ‫על כל אשר נעשה עמנו כל הטובות‬ ‫על לשעבר‪ ,‬על ההוה‪ ,‬ועל העתיד לבוא‪,‬‬ ‫ר' משה נרגש ממש‪ ,‬הוא ובני ביתו רצים בבהילות‬ ‫לאנייה‪ ,‬וברגע האחרון מספיקים לעלות עליה‪ .‬הם‬ ‫נזכה לשמחות ישועות ונחמות‬ ‫זוכים לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה‪ ,‬ולגדל דורות‬ ‫פרנסה בריוח שלימות הבריאות ובשורות‬ ‫ישרים‪.‬‬ ‫טובות!‬ ‫מספר יהודי ממודיעין עילית‪ :‬סבא שלי הוא ידיד של ר'‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫משה מאותם ימים‪ .‬באחת הפעמים שהוא הגיע לארץ‪,‬‬ ‫הוא ביקר בביתו של ידידו ר' משה‪ .‬הם העלו זיכרונות‪,‬‬ ‫ואז אמר לו ר' משה‪" :‬בוא תראה דבר מעניין"‪ .‬הוא‬ ‫הוציא למול עיניו את הניירות שקיבל מהקצין הרומני‪,‬‬ ‫ואמר לו‪" :‬אחרי כמה ימים באנייה‪ ,‬עניין אותי לראות‬ ‫מה כתוב בניירות שקיבלתי‪ .‬תראה‪ ,‬תראה מה כתוב‬ ‫פה"!‬ ‫‪42‬‬