אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ויצא (2026-11-16)

פרשת ויצא -תשפ"ז
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
2
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
שלא הזכיר הי"ד שנים שהטמין עצמו מפני עשו לכן פרשת ויצא
הסתירו הכתוב.
בפרשת ויצא אין לא פרשה פתוחה ולא פרשה
ב"נאות דשא" :חילק יציאתו מבאר שבע מביאתו לחרן
סתומה ,כך גורסים בעלי המסורה.
ולא כללם יחד ,כי לא האיש שיצא את באר שבע הוא
אומר ה"שפת" אמת זי"ע :ונראה לומר ,כי רמזה
האיש שבא חרנה ,שאחר שנטמן י"ד שנים בתורה
התורה בזה שלא זזה מחשבתו של יעקב אבינו מארץ
באהלי שם ועבר ,יצא משם איש אחר ונעלה יותר ,ובא
ישראל ,ולא הסיח דעתו ממנה עם יציאתו לחוץ לארץ,
ללמדנו שההיטמנות בתורה ראשו ורובו בשכחה מכל
עד שובו אליה .כמו שנאמר בסוף הפרשה' :ויפגעו בו
מאורעות העולם ומטלותיו ,משנה את האדם לבלתי
מלאכי אלקים'.
הכר.
זה שאמרה רבקה' :וישבת עמו ימים אחדים' ,שיהיו
כל הימים באחדות ובדביקות בשורש .ויתכן שזה
ברש"י :מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם,
פירוש הכתוב' :ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו
בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה ,הוא זיוה ,הוא הדרה.
אותה' ,כי על ידי אהבה זו היה דבוק באחדות
יצא משם פנה הודה ,פנה זיוה ,פנה הדרה.
השכינה.
שואל הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :למה לא נאמר וירד
וזו היתה עיקר כוונת נדרו' :אם יהיה אלקים עמדי',
יעקב מבאר שבע ,כי בכל מקום שהמדובר ביציאה
שלא יהא נפרד מן הדביקות בה' ובשורשו.
מארץ ישראל לחוץ לארץ נאמר בלשון וירד ,לפי ש"ארץ
ישראל גבוהה מכל הארצות" ,ומי שעוזב את ארץ
הרה"ק ה"בית אברהם" מביא שהרה"ק מלעכוויץ'
ישראל הוא יורד ,למה תפסה כאן התורה בלשון "ויצא
זי"ע לא אמר בש"ק פ' ויצא דברי תורה ,ושאל לו ע"ז
יעקב"?
הרה"ק ר' שלום וילייקר ז"ל ,וענה לו כי בפ' זו נהיה
אלא ,לכך אמר רש"י יצא משם פנה הודה פנה זיוה.
תורה שלימה ממה שאיש יהודי אוכל ושותה ,מוליד
וזה שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ,היינו
בנים ,ועוסק בעסקיו אפילו בערמומיות ,אם הוא
ברוחניותה ובקדושתה ,ויעקב אבינו כשיצא מבאר
לש"ש הוא תורה ,כמו שמצינו אצל יעקב אבינו.
שבע פנה הודה ,כלומר הכבוד הלך עמו – קדושת ארץ
ישראל ואווירה שלה ליווהו ,ממילא לגבי יעקב אין זו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה( :כח י)
ירידה ,כי כל הזיו והזוהר ,ההוד והקדושה של ארץ המהר"י אסאד זצ"ל אומר :שבפסוק זה מרומז בר"ת
ישראל הלכו אתו ,ולכן כתוב 'וילך חרנה' ולא 'וירד', מאמר חז"ל' :ויצא יעקב – מ יד ב א א ליפז ר שע ש
שהרי לא ירד כלל. הוא ב ן עשו ו יתן י עקב ל ו כ ל ח ילו ר ק נ שאר
ה מקל.
האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוסוב זי"ע אומר :כוונת
רש"י לומר ,אף שהצדיק עזב את המקום ופנה הודו, הרבי ר' יהונתן בספרו "תפארת יהונתן" כותב :שיעקב
זיוו והדרו של אותו מקום ,בכל זאת רישומו של הצדיק אבינו יצא מבאר שבע בערב פסח ,ותפילת ערבית
ניכר ,מכירים שהיה צדיק במקום הזה. שתיקן היתה תפילת ערבית של לילי ראשון של פסח.
ובאותו הלילה אמר הקב"ה ליעקב' :והנה אנכי עמך
ה"מגלה עמוקות" כותב ש ו י צ א זה ר"ת :ו י רא י ושמרתיך בכל אשר תלך' .והוא סימן לבניו שיהיה אותו
עקב צ ורת א לף .ויל"ב הרמז בזה. הלילה של ליל פסח 'ליל שמורים'.
כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א אמר בהסבר הדבר:
דהנה צדיקי אמת מקיימים תמידים כסדרם את הפסוק כותב ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים' :ויצא יעקב מבאר
"שויתי ה' לנגדי תמיד" ,ונודע מספרי אמת שבאם לא שבע' ,וק' דכבר כתוב בפרשה הקודמת ,וי"ל [עי' בס'
ידעו הצדיקים באיזו דרך עליהם לילך ,שאבדו את דרכם צוף דבש] לפי דברי חז"ל שנטמן בבית עבר י"ד שנה
וכדו' ,אזי הביטו בשם הוי"ה אשר זה היה מאיר להם י"ל שהלך אחר כך בחזרה לאביו ולאמו בסתר ליטול
ומראה את הדרך אשר עליהם לילך בה. רשות מהם קודם הליכתו לחרן ,ולא הזכירו הכתוב כמו
3
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
מספרים שהגאון הגדול רבי איציקל מהמבורג זצ"ל ולפי"ז י"ל דהנה יע"א היה 'איש תם יושב אהלים'
(מחותנו של ה"נודע ביהודה") אנוס היה לנטוש את שהיה ספון בין כתלי ביהמ"ד ,וא"כ כשיצא מבית אביו
כסא הרבנות בברוד בגלל הנגישות והרדיפות מצד ולא ידע להיכן מוטל עליו לשום פעמיו ,ובשל כך הוצרך
ראשי הקהל .ערב צאתו את העיר בא כל הקהל להפרד להסתכל בשם הוי"ה ועפ"ז ידע את הדרך הנכונה,
מאתו .נהגו בו כבוד גדול ויתעצבו אל לבם על אשר וידוע מספרן של צדיקים שבצורת האות אל"ף מרומז
הרב עוזב את העיר .אמר להם הרב בכעס עצור :יציאת שם הוי"ה ,כי יש בו מלמעלה ומלמטה שני יודי"ן
צדיק עושה רושם ,רק בשעה שהוא עומד לעזוב ולצאת ובאמצע הוא צורת האות וי"ו ושני היודי"ן בצירוף עם
מהעיר – הקהל מתרגש .קודם לכן ,בזמן שבתו בעיר, האות וי"ו המה כמספר כ"ו אשר הוא כמנין האותיות
אין איש שם את לבו אליו .להיפך ,ממררים לו את של שם הוי"ה ,או אז ידע על נכון את דרכו הישרה והיה
החיים. ביכלתו לראות דרכו.
וזה שאמר הכתוב' :ולא יסף עוד מלאך ה' להראות וגו' ולפי"ז מבואר ,שלכאורה יקשה כיצד ניגש יעקב אבינו
אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא' [שופטים י כא] .רק לגלות את האבן מעל פי הבאר ,והרי בכדי לגללו היו
בשעה שהמלאך עזב אותם נודע להם "כי מלאך ה' מתאספים כל רועי העיר ורק אז יכלו להוריד האבן,
צבקות הוא" ,אבל בזמן שהיה עמהם במחיצתם לא וא"כ איפוא האיך הורידו יעקב? אלא כיון שראה על
הכירו ולא הרגישו ,כי מלאך ה' שוכן בקרבם. האבן את שם הוי"ה ,מכך הסיק והבין כי מוטל עליו
לגלול את האבן ,וביכלתו לעשות זאת בניקל.
לשם מה מספר לנו הכתוב על יציאתו מבאר שבע ,הרי ולפ"ז מבואר מש"כ בעל הטורים :ב' במסורה ,הכא,
העיקר הוא לדעת לאן הלך? ואידך 'ויגל כבודי' .וצ"ב.
אלא אי' בספרים :כשאדם הולך ממקום למקום ,אפשר והשתא א"ש ,דז"ש 'ויגל את האבן מעל פי הבאר' –
שיהיו לו בכך שתי מטרות ,האחת לעזוב את המקום וע"ז יתמה כל העובר דהרי היתה האבן גדולה וכיצד
שבו היה שרוי ,והשניה והיא העיקרית ,להגיע למקום סבר להורידו ,ולזה קאמר 'ויגל כבודי' – שהוא המשך
אחר. הכתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד" ,והיינו שראה תמיד
והנה כאן עמדו לפני יעקב שתי המטרות כאחת – שתי לנגד עיניו את שם הוי"ה' ,ומימיני בל אמוט' – שנמצא
המגמות נפגשו .רבקה אמרה ליעקב לברוח לחרן אל תמיד שם הוי"ה מעל עינו ,ואשר על כן "ישמח לבי ויגל
אחיה ,כי 'הנה עשו אחיך מתנחם עליך להרגך' .עיקר כבודי" שהבין כי באפשרותו להוריד האבן בקל ,והבן.
כוונתה של רבקה היתה איפה להוציאו מבאר שבע,
ואילו ליצחק היתה כוונה אחרת' :קום לך פדנה ארם [ד"א מענין לענין באותו ענין .בספר שזכיתי להדפיס
וגו' וקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך' .עיקר הכוונה "לבם של ישראל" מהרבי ה"לב שמחה" זי"ע בח"ב
שילך לחרן. עמ' קל"ח מביא מכתב קודש נורא שכתב הל"ש לבנו
כשרצה יעקב לקיים מצות כיבוד אב ואם היה עליו מרן א"ש וזלה"ק:
לצאת מבאר שבע כדי לקיים דרישת רבקה ,וללכת והנה ראיתי שלשום בחלום שם הוי"ה מאיר באופן
לחרן לקיים דרישת יצחק .לכך נאמר 'ויצא יעקב מבאר נפלא באותיות של זהב – לא פחות ולא יותר –
שבע וילך חרנה'. ושמחתי למחרת על המחזה הנורא שלא ראיתי כל ימי
חיי בחלומות .וכו' עיי"ש].
וילך חרנה – ברש"י :יצא ללכת לחרן.
אומר החיד"א זצ"ל בשם גאון אחד :בפסוק הקודם ה"חתם סופר" זצ"ל שואל :הרי גם אברהם אבינו עזב
אומר רש"י :ולמדנו כאן שנטמן בבית עבר י"ד שנים את מקום מגוריו ולמה לא נאמר אצלו "ויצא"? אלא,
ואחר כך הלך לחרן .ואפשר לומר בדרך חידוד בכוונת אברהם גר בין עובדי כוכבים ,לא הרגישו בצדיק כשגר
דברי רש"י :על פי מאמרם ז"ל בענין ללמוד תורה אצלם ויציאתו לא עשתה רושם עליהם ,מה שאין כן
ולישא אשה איזה מהן קודם ,ומסיק בגמרא :הא לן – יעקב שהשאיר את יצחק ורבקה ,ועליהם עשתה
בני בבל ,והא להו – בני ארץ ישראל .ומפרש רבינו תם: יציאתו רושם.
4
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
הרה"ח ר' יוסף ליפשיץ ז"ל בספרו "החכמה מאי"ן" בני בבל שהם עניים ילמדו תורה תחילה ,ובני ארץ
כותב :ששמע בשמו של הרה"ק רבי צבי אלימלך ישראל שהם עשירים ישאו נשים תחילה.
מבלאז'וב ה"צבי לצדיק" זי"ע ,שהקשה עוד ,שכל ולפי זה ,בצאתו מבאר שבע ,שהיה בידו הון רב ,אז
התיבה 'וילך' נראית כמיותרת ,והולו"ל 'ויצא יעקב החיוב לישא אשה היה קודם ,אולם אחר שנשדד על ידי
מבאר שבע לחרן' ,ואם היו כותבים כך ,הלא היו אליפז ונשאר בעירום ובחוסר כל ,אז נשתנה הדין והיה
מרוויחים אותיות ו' י' ך' מ'וילך' [כי הלמ"ד נצרכת עליו להקדים ללמוד תורה ,לכן שינה את דרכו ופנה
לתיבת 'לחרן'] ,ואת האות ה' מ'חרנה' ,ויחדיו הרי הם לבית מדרשו של עבר ונתעכב שם י"ד שנה.
השם יוה"ך היוצא מס"ת של הפסוק כי מלאכי ו יצו
ה ל ך והוא השם לשמירה בדרך ,ואותו לקח עמו ה"משך חכמה" אומר על דברי רש"י :בתחילה יצא
יעקב. כבורח ,כגר ,בדעתו היה ללכת לחרן למצוא מחסה
ומקלט אצל משפחתו .אבל אחר כך כשאמר לו ה'
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני "ושמרתיך בכל אשר תלך" נאמר "וילך ארצה בני
המקום וישב מראשותיו וישכב במקום ההוא( :כח יא) קדם" ,לאו דוקא לחרן ,טוב לו בכל מקום ,ה' שומרו ה'
הרה"ק ה"בית אהרן" מקרלין זי"ע מפרש :שיעקב צלו.
אע"ה התפלל על עצמו שיהא יכול לעבוד את ה' בכל
מקום שיהיה ,ולא יהיה לו מניעה מצד המקום. במדרש בתחילת הפרשה :אשא עיני אל ההרים – אל
ומביא בשם הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע הי"ד ההורים ,מאין יבוא עזרי ,עזרי מעם ה' עשה שמים
לפרש :הא דאיתא במדרש [ספרי ואתחנן פיסקא ז] וארץ.
עה"פ 'בכל לבבך' ,שלא יהא לבך חלוק על המקום. מבאר הגה"צ ה"ברכת משה" מסערט ויז'ניץ זצ"ל:
שיש כמה פעמים שנמצאים במצב ובסביבה שאין הכוונה כי כל זמן שהיה יעקב אבינו טמון בבית עבר לא
עובדים שם את ה' כראוי ,ויש בני אדם שתולין הסיבה פגע בו היצה"ר ,וכאמרם ז"ל :אם פגע בך מנוול זה
שהם אינם עובדים את השי"ת מחמת המקום ,כלומר משכהו לבית המדרש ,כי משם ברוח יברח ,אבל עתה
שאומרים דבמקום זה אין עובדים את השי"ת כראוי כשהלך לחרן נשא את עיניו וירא את ההרים ,זה
ואין מתפללים כאן כראוי ,ועל כן גם אני איני יכול היצה"ר שלצדיקים נדמה כהר ,ונתיירא מאד ויאמר
ללמוד ולהתפלל ולעבוד את השי"ת כאן כראוי. 'מאין יבא עזרי' – איך אוכל לכבוש הר גבוה כזה ,אבל
על זה אמר המדרש :שלא יהא לבך חלוק על המקום – מיד אמר 'אשא עיני אל ההרים' – אל ההורים' ,עזרי
לומר שמצד המקום אי אפשר לעבוד את השי"ת מעם ה' עשה שמים וארץ' – כי כאשר הולך האדם
כראוי ,ואם היית במקום אחר היית עובד את השי"ת בדרכי אבותיו ובמסורת אבות ומתדבק במעשיהם
כראוי ,שהרי אם סיבבה ההשגחה לאדם זה שהוא הטובים ,מובטח לו שילך לבטח דרכו ולא יאונה לו כל
יהיה במקום הזה ,אז ודאי שאין המקום שום מניעה רע.
לעבודתו ,ויכול לעבוד שם את השי"ת כראוי ,והמניעה
אינו אלא מצד עצמו. במדרש :כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה
ועל זה התפלל יעקב אבינו שיהא יכול לעבוד את ה' הכתוב ה"א בסופה.
בכל מקום .וזה שאמר 'ויפגע במקום' – דבעת ההיא שואל הרה"ק רבי מנחם מנדל מווארקא זי"ע :אם כן,
יצא יעקב מבית יצחק שהוא מקום קדוש ,והולך לבית אם הוראתה אינה משתנית בכך ,מה נפקא מינה ,אם
לבן שהוא מקום טומאה ,לכן התפלל אז שלא יהא לו כתובה למ"ד בתחילתה (לחרן) או ה"א בסופה
המקום שהולך שם שום מניעה לעבודת השי"ת. (חרנה)?
אלא ,מכאן יוצאת הוראה לכל אדם ,אפילו אות אחת
ה"כלי יקר" כותב :שהראו ליעקב מקום המקדש לומר ויחידה ,מוטל על האדם לכבוש אותה כל כמה שיש
שבזכותו ינצל מעשו שאומנותו לוטש נחושת וברזל לאל ידו ,מוטל עליו להתאפק אפילו כדי רגע קט,
לעשות חרב ,ובמקדש כתיב 'לא תניף עליהם ברזל'. מתחילת התיבה ועד סופה.
5
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
שאמרו בגמ' חולין קלט שיצאה מידי מעילה .וכיוון ועוד ,עשו מונה לחמה ומקום קדוש זה מכהה גלגל
שעברו ימים רבים ולא ידוע לבני אדם שאבנים אלו של חמה ואינו צריך לשמש ,ואדרבה השמש צריכה אליו,
גבוה הם אינם תחת יד הקדש .ואמנם תרנגולת ולפיכך החלונות של ביהמ"ק היו רחבות מבחוץ וצרות
שמרדה היא קדושת בדק הבית ,וצ"ע אם אמרו כן גם מבפנים כדי שיהיה האור יוצא מביהמ"ק ומאיר לעולם.
בקדושת הגוף עי' רשב"א שם וברש"י ד"ה ובמקדיש.
ועי' חזו"א בכורות יח .י"ז בתחילת דבריו. הרה"ק רבי לייבלי איגר זי"ע בספרו "דברי אמת"
מבאר :דאין לשער גודל הלב נשבר ,שהיה ליעקב אבינו
ברש"י :ולמדנו שתיקן תפילת ערבית. ע"ה בעת צאתו מבית אביו מבאר שבע ללכת לחרן .כי
אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :יעקב תיקן שהישועה מצינו באאע"ה שנצטוה ללכת מבית אביו נחשב לו
תבוא מתוך חשכת הלילה ,מן החשיכה ,בחינת "זרח לנסיון ,והנה שם היה לכתו מבית אביו – מתרח ,שהיה
בחושך אור לישרים". עובד ע"ז ,וגם המקום לא היה מקום קדוש כלל ,כי בית
תרח היה בחרן ,ומגמת נסיעתו של אאע"ה היתה אל
כתב ה"קול שמחה" :המדרגות שהיו לו במקום הקדוש מקום גילוי שכינתו יתברך ,וגם היה לו על זה מאמר
נשארו אצלו ,ולהיפך נאמר 'ואדם ביקר בל ילין' ,אדם מפורש מהשי"ת 'לך לך מארצך' ,ועם כל זה היה הדבר
שמדרגותיו עוזבות אותו 'נמשל כבהמות נדמו'. קשה לפניו ,עד שהיה נחשב אצלו לנסיון ,על אחת
כמה וכמה כאן ביעקב אבינו ע"ה ,שהוכרח לעזוב את
ה"חתם סופר" זצ"ל כותב :שהיום שיעאע"ה הגיע להר בית אביו ואמו ,יצחק ורבקה קדושי עליון ,והמקום היה
המוריה היה בערב שבת ,וא"כ תפילת ערבית זו היתה מקום קדוש באר שבע ,ונסיעתו היתה לחרן מקום
תפילת ליל שבת. ההיפוך רח"ל ,ולבית לבן הרשע ,וגם לא היה על פי
וממשיך שם :שלפי"ז מה שנאמר בהמשך 'וישא יעקב ציווי מפורש מהשי"ת ,רק בעצת אביו ואמו ,בודאי אין
רגליו וילך ארצה בני קדם' – היה זה ביום השבת .וכיצד לשער גודל השברון לב שהיה לו מזה.
הלך בשבת מחוץ לתחום ? אלא שיעקב קפץ ע"י שם והיינו דכתיב אח"כ 'ויפגע במקום' – ופירש רש"י:
המפורש ,וכיון שאין תחומין למעלה מעשרה טפחים, שנעקר הר המוריה ובא לכאן ,וכל לשון "פגיעה" הוא
לכן לא היה לו איסור ללכת חוץ לתחום. דבר שלא עלה במחשבה מקודם ובא פתאום ,כמו שני
ועפ"י דברי ה"חתם סופר" כתב בספר "בית ישראל" אנשים שפוגעים זה בזה בדרך מקרה ,כי לפי דעתו
להגר"י טויסיג זצ"ל בשם בנו :שמכאן רמז וסמך היה נראה בעיניו שהוא מתרחק ממקום הקדוש ,ואז
למנהגם של ישראל לעשות מי שברך ולנדור לצרכי ראה לפתע פתאום במקום הקדוש ,כי האמת ,ששורש
ביהכ"נ בשעת קרה"ת בשבת וכן לערוך מגביות קודם הקדושה אינו מתרחק לעולם ,ועל ידי לבו הנשבר זכה
קרה"ת בשבת .מכיון ש'ויפגע במקום' – היה בליל לפגוע במקום המוכן להשראת השכינה ,שהוא הר
שבת ,ושם שכב לישון ,א"כ מש"כ 'וישכם יעקב המוריה.
בבוקר' – היה זה בבוקרו של יום השבת ,ואז נדר נדר
כמ"ש 'וידר יעקב נדר לאמר'. הגאון רבי דוב לנדא שליט"א ר"י סלבודקה מביא מה
שאיתא בילקוט שהאבנים ששם יעקב סביב ראשו היו
ה"פרדס יוסף" אומר שהדבר צריך ביאור :מדוע תיגרע אבני המזבח שעקד בו אברהם את יצחק .וקשה איך
תפילת ערבית שתיקן יעקב ,הבחיר שבאבות, נכשל יעקב בהנאה מן ההקדש ,ובזית רענן למג"א
מתפילות שתיקנו אברהם ויצחק? ונראה לומר ,שהנה תירץ שהיא הנאה שלא כדרך ,אבל אין תירוץ המג"א
באמת כלל לא רצה יעקב לתקן תפילה ,ואמנם התחיל מספיק לדעת תוס' בסנהדרין [פ ].שמעילה בהקדש
להתפלל תפילת אביו – מנחה ,אלא ששקעה לו חמה אסורה גם שלא כדרך הנאה (ונחלקו עליו תוס' פסחים
פתאום ובא לילה וממילא הפכה תפילתו לתפילת כו .גבי הנאה מצילו של היכל כאשר האריך בזה בספר
ערבית .ולכן תפילת ערבית היא רק רשות ,ואנו שער המלך).
קיבלנוה לחובה. ולפי דרך הקושיא יש לתרץ שהוא כתרנגולת שמרדה
6
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
'ויפגע במקום – ויקח מאבני המקום – וישכב במקום'. ברש"י :ויפגע – כמו ופגע ביריחו ,ופגע בדבשת.
אומר האברבנאל :לפי שעתיד להיות שלשה בתים ורבותינו פירשו לשון תפילה וגו' ללמדך שקפצה לו
באותו המקום ,והם :הבית אשר בנה שלמה .הבית הארץ.
שבנו עולי בבל והבית אשר עתיד להבנות .לכן הזכירה אמר הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע :ונראה לפרש,
התורה כאן שלש פעמים שם "מקום"" :ויפגע במקום שהתורה משמיענו בזה ,כי האדם צריך להיות אצל קונו
וילן שם כי בא השמש" – רמז לבית ראשון ולחורבנו. כדוגמת בן אצל אביו ,כי כשהבן מבקש מאביו דבר
"ויקח מאבני המקום" – רמז לבית שני שלא תהיינה חפצו ,ככל שרוצה הדבר יותר ,הוא מבקש יותר ,עד
שם כל מתנות ה' בשלמות (מאבני המקום – ולא כל שהוא נראה ממש כ"פגע" בעיני אביו ,ולבסוף נענה
אבני המקום)" .וישכב במקום ההוא" – רמז לבית אביו לבקשתו ,כיון שרואה תחנוני הבן עד היכן מגיעים,
השלישי ,שבו תהיה המנוחה והנחלה האמיתית. כן אנו בנ"י ,צריכים להתפלל אל ה' כל כך בחוזקה ,עד
שנהיה "פגע" בעיני אבינו אב הרחמן ,וזהו 'ויפגע' –
ברש"י :עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני מלשון "פגע".
חיות רעות ,התחילו מריבות זו עם זו ,זאת אומרת עלי
יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח צדיק ,מיד אומר הרה"ק מראדזמין זי"ע :פעמיים מספרים לנו
עשאן הקב"ה אבן אחת ,וזה שנאמר' :ויקח את האבן חז"ל על קפיצת הדרך ,אצל יעקב כשהלך לישא אשה
אשר שם מראשותיו'. ואצל אליעזר עבד אברהם כשהלך לקחת אשה ליצחק.
בשם הרה"ק מקוברין זי"ע :בימים עברו היו האבנים ויש בזה רמז לדורות ,בחינת מעשה אבות סימן לבנים.
מריבות ביניהן מי יזכה שיניח הצדיק את ראשו עליה, שעה שיגיעו הבנים לפרקם ,ובדרך הטבע אין אפשרות
ואילו היום מריבים הצדיקים ביניהם על כל אבן שתגיע לסייעם ,אין סיכוי לסידור ,לפרנסה ,קשה לעשות את
אליו ,שכל צדיק אומר 'עליו אניח את ראשי' ,כל אחד הצעד הראשון – עליהם לשים בה' בטחונם .יתאזרו
מחפש לעצמו עוד ועוד חסידים ,אפילו ששווים ויתאמצו ,ובעזרת ה' יעברו על כל המכשולים ,תהיה
כאבנים... להם קפיצת הדרך.
שואל הרבי ר' ברוך ממעז'בוז' זי"ע :ומה הטעם שעשה שואל הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע :הלא להלן
שמירה לראשו יותר מכל גופו? נאמר במפורש שיעקב התפלל 'אם יהיה אלקים עמדי'
אלא שהצדיקים בטוחים שלא תזיק להם שום בריה וגו' ,לשם מה אפוא באה עכשיו תפילה זאת .אלא
בשאר האברים ,לפי שהם לא פגמו בהם ,ומשא"כ ללמדינו בא כי לפני שהתפלל יע"א על צרכיו וענייניו
בראש שבו המחשבה 'רצוא ושוב' כהרף עין ,מי יכול האישיים התפלל תחילה על כבודו של השי"ת ,הקרוי
לומר שהוא ניקיתי לבבי ומוחי לגמרי?... מקום ,ועל בנין ביהמ"ק העתיד להיות במקום זה ,כך
גם תיקנו חז"ל תחילה את ברכת ה'מלכיות' על כבוד
שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :סוף סוף מה הועיל השי"ת ורק לאחר מכן את ברכת ה'זכרונות' על
הקב"ה בתקנתו? הרי ראשו של יעקב היה מונח רק על הצרכים האישיים.
קצתה של האבן ,ושוב יש מקום לריב בין חלקי האבן.
אלא כשיש אחדות ,אין קנאה ואין קטטה. אמר הרה"ק מסקולען זי"ע ששמע מהרה"ק רבי
ישראל מטשורטקוב זי"ע :במאמרם ז"ל [דב"ר ח א]
ברש"י :וישכב במקום ההוא – לשון מיעוט .באותו תפילה עושה מחצה ,דמצד הקב"ה הרי הוא תמיד
מקום שכב ,אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב משפיע טובות וכו' ,והחסרון הוא רק מצד המקבל דע"י
בלילה שהיה עוסק בתורה. העוונות מתקלקלין הכלי קיבול ,וע"י התפילה
אומר ה"חתם סופר" זצ"ל :והנה על כרחך ישן היה, שמתפלל הוא מתקן על דרך הכתוב 'ועשתה את
אלא שלא שכב מלא קומתו עד עתה שרצה לשכב צפורניה' ,והוא לשון תיקון ,היינו עושה ,הוא מתקן
במקום מלא קומת יצחק שנעקד שם. מחצה היינו חלק מהמקבל וכנ"ל.
7
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
מחמת פחדו מעשו ,ומסתמא היה יעקב מהרהר בלבו כותב הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע :בספר "עבודת
גם על הבכורה שלקח ממנו אם אכן תתקיים בידו אם השיר" [להג"ר צבי הירש ב"ר רפאל הלוי זצ"ל] פירש
לאו. הטעם שנשתהה יעקב י"ד שנים בבית שם ועבר
ובחלום מראין לאדם מהרהורי לבו [ברכות נו ,].ולכן [מגילה יז ].לפי שהיה דואג שלא יחטיאנו לבן ,כמו
הראו לו עולם ושליש :דהנה העולמות הם שניים, שפירש"י על פסוק 'ושבתי בשלום אל בית אבי' ,והנה,
וכשנחלק כל עולם לשלושה – נמצא שהם בין הכל אמרו רז"ל [יומא לח ]:מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא,
ששה שלישים ,והבכור נוטל פי שנים ,נמצא שראוי שוב לא יחטא ,דכתיב [ש"א ב ט] 'רגלי חסידיו ישמור'.
לבכור לקבל חלק ארבעה שלישים מכל העולמות, עוד איתא [ירושלמי ברכות פ"א ה"א] ד'כימי השמים
והיינו עולם ושליש. על הארץ' – הם מנין שנות האבות ,דהיינו ת"ק שנה,
זה מ"ש במדרש :עולם ושליש עולם הראה לו .שהראה כי אברהם חי קע"ה ,ויצחק ק"פ ,ויעקב קמ"ז ,ושתי
לו הקב"ה בחלומו כן – כדי לרמוז לו שהוא קיבל ב' השנים הראשונות של אאע"ה אינם מן המנין ,כי בן ג'
חלקים ,והיינו שתתקים בידו הבכורה ולא ביד עשו. שנים הכיר את בוראו [נדרים לב ,].הרי ת"ק שנה.
ויעקב היה סבור שיצחק יחיה כמו אברהם ,כי לא ידע
הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע כותב :שהאור שמפני עשיו הרשע נתקצרו שנותיו של אברהם,
החיים הק' כתב ,כי מה שהוסיף בכל פרט "והנה" הוא ונמצא יעקב מגיע לו קנ"ב ,ורוב שנותיו הוא ע"ז שנה,
לרמז שהיתה זו נבואה ממש ,שראה באספקלריה כי ע"ו היה החצי מהן ,לכן כשיצא יעקב מבית לבן בן
המאירה "והנה" ולא דרך חלום. ס"ג שנה ,נשתהה עוד י"ד שנה בבית שם ועבר ,שהם
ונראה להוסיף לפי מאמרם ז"ל חלום – אחד משישים הורוהו והדריכוהו בדרך טובים ,ובודאי לא יחטא ,כמו
בנבואה .ותיבת "הנה" בגימטריא שישים ,ומרמז בכך שלא חטא בעת שהיה אצל אביו ואמו הצדיקים ,ובזה
לפרט שהיו כאן כל שישים החלקים של הנבואה. נשלמו ע"ז שנים שהן רוב שנותיו .ומסיים ה"ישמח
משה"" :עד כאן דבריו בשינוי הלשון ובתוספת ביאור,
הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע כותב :שאדם יכול ליקח ודפח"ח ושפתים ישק".
לעצמו תוכחת מוסר גדול מענין הפרשה ,והוא שידע
דאף אמנם שהוא 'סולם מוצב ארצה' ,כלומר שהאדם אומר מו' רה"י שליט"א :הנה עמדו המפרשים למה לא
מוצב בתוך ארציות וגשמיות ,אבל 'וראשו מגיע נזכר בתורה דבר זה שלמד יעקב אבינו י"ד שנה ואפילו
השמימה' ,שצריך לעשות הכל לשם שמים ולהיות ברמז ,והרי כל סיפורי מעשי אבות נועד ללמדנו.
דבוק באלקים ,כי אף בעסקי ארציות יהיה ראשו דבוק אך באמת אינו קושיא ,כי הלימוד צריך להיות בסתר
לשמים. ללא רואים ללמוד לשמה ללא תערובת פניות עצמיות,
'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' – שבאם יתנהג וע"כ בדווקא לא נרמז ללמדנו צורת לימוד התורה
אדם כראוי אזי יהיה עליה אף למלאכי מעלה על ידו, בהסתר.
ואם להיפוך ח"ו יהיה להם ירידה ,שהכל תלוי במעשי וסיים :והלוואי שנזכה פעם ללמוד תורה לשמה ללא
האדם ואף מלאכי מעלה תלויין בו. מחשבת גאוה וכדומה עבור אנשים אחרים...
אומר הרה"ק רבי אהרן מקרלין זי"ע :רק כשפועלים ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה
בתחתית הארץ ודואגים גם לבני אדם הנחותים ביותר, והנה מלאכי אלקים וגו'( :כח יב)
אפשר להגיע לשמים. במדרש :ר' ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו.
שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע :מה הענין שהראה
אומר הרה"ק מקוברין זי"ע' :ויחלום' הוא לשון החלמה לו עולם ושליש עולם ,ומה רמז נתכוונו לרמז ליעקב
וחוזק ,בזאת יתחזק היהודי ,כי הוא סולם מוצב ארצה בכך.
קרוץ מחומר ,אבל הנר"ן שלו מגיע השמימה ,אצולים ויש לפרש :דהנה עתה היה עשו בכעס עליו וביקש
משמי מרומים ,ומעשיו מגיעים השמימה ,והנה מלאכי להורגו על כך שנטל את הברכות שרצה יצחק לברך
אלקים עולים ויורדים בו ,גם מלאכי מעלה יש להם אותו ,ועל כך שנטל את הבכורה במרמה .ויעקב ברח
8
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
ידוע קושיית רש"י ,הלא מדור המלאכים הוא בשמים עליות וירידות ע"י מעשיו.
ממעל ולפי"ז היה צריך לכתוב תחילה יורדים (משמים
לארץ) ואח"כ עולים? בבעל הטורים :סולם בגימט' ממון ,ובגימט' עוני ,כי זה
אמר הרה"ק מהוסיאטין זי"ע :שהפסוק עצמו מתרץ ישפיל וזה ירים.
קושיא זו ,בהא דכתיב "והנה ה' נצב עליו" ור"ל עליו אומרים בשם הבעש"ט הק' :סולם – ממון ,והוא מוצב
ממש כי יעקב אבינו ע"ה זכה להיות כולו קודש ארצה ,כי ממון זה הבל ואין בו ממש ,אבל "וראשו מגיע
ומרכבה לשכינה ,ודיוקנו של יע"א חקוקה למעלה השמימה" – אם יזכה אדם לשכל ולב טוב יוכל לעלות
בכסא הכבוד ,וכאשר נצטוו המלאכים לשמור על יעקב על ידי הממון למעלות עליונות.
וללוותו ,והם עדיין לא הכירו פני יעקב ,כדי לדעת על מי כמו שאמר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע:
לשמור ,מה עשה הקב"ה? העלה את המלאכים רבש"ע ! יודע אני שאם תמצה את כל תפילות ישראל
מעולמם (שהיא עולם הבריאה) לעולם הכסא ,כדי יצא מהם רק ממון ,כי עיקר תפילתם לו .אבל אם
שיסתכלו המלאכים בצורתו החקוקה בכסא הכבוד תמצה את הממון יצא ממנו תורה ומעשים טובים ,כי
ולבתר הכי ירדו לארץ ללוותו ולשומרו ,ולכך כתיב למה לו ליהודי ממון – אלא כדי לחנך את בניו לתורה
"מלאכי אלקים עולים (מקודם מעולמם לעולם הכסא, ולהתנאות במצוות וכיוצא באלה.
ואחר) וירדים" (למטה לארץ לשמור על יעקב אבינו).
הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר :בפסוק זה מרומז
ידועה אמרת הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם הרבי ר' גודל מעלתה של מצות סעודת "מלוה מלכה" .כי הר"ת
מאיר מפרמישלאן זי"ע :אם הולכים לישון כמו יהודי – של ס עודת ל ויית מ לכה הוא סל"ם .ואומר הכתוב
חולמים חלומות טובים ,וסיפר בשם הרבי ר' מאיר'ל 'מוצב ארצה' – היינו הגם שמקיימים אותה ע"י דברים
מפרמישלאן זי"ע שאמר :בא וראה מה בין חלום ארציים כאכילה ושתיה ,אבל 'וראשו מגיע השמימה' –
לחלום ,יעקב אבינו ישן וחלם ,חלומו היה – "והנה שמגיע מסעודה זו הארה לעולמות עליונים ,כי 'והנה
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' ותיבת 'בו' רומז על יום
אלקים עולים ויורדים בו" .פרעה גם חלם חלום ,אולם ועש"ק היינו ב-ו' ,היינו המלאכים שיורדים אליו בעש"ק
חלומו היה – "והנה מן היאור עולות שבע פרות", ומלווים אותו מביהכ"נ ,עולים למעלה ע"י סעודת מלוה
שחלם על בהמות ,שוורים. מלכה ויורדים אח"כ עוד פעם ביום ועש"ק הבא
לטובה.
והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך
ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה הרה"ק ה"אורח לחיים" זי"ע אמר :אם האדם שפל
ולזרעך( :כח יג) בעיני עצמו שהוא 'מוצב ארצה' – היינו ששקוע
אומר ה"מגלה עמוקות" זי"ע :יעקב אבינו השיג כל בארציות ,אזי 'וראשו מגיע השמימה' – הריהו באמת
המעלות והמידות ,אך השי"ת הראה לו כי המעלה גדול בשמים ,כפי שאומר הזוה"ק "מאן דהוא זעיר איהו
היותר עליונה והרצויה להשראת השכינה היא מעלת רב" והוא זוכה לידי כך שיהיה 'והנה ה' נצב עליו'
הענווה ,וענין זה נרמז בפסוק 'והנה ה' נ צב ע ליו' שתהא השכינה שרויה עליו כמאמר הכתוב 'אשכון את
ר"ת עני"ו. דכא'.
אומר ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע :כיון ששכב על שמעתי מהרבי ה"פני מנחם" זי"ע שסיפר :בילדותי
הארץ ,בשפלות ,מיד שרתה עליו שכינה. שאלני כ"ק אאז"ל הרי השמים היה דבר רך והאיך היה
יכול הסולם להישען עליהם ,והשיב דשמע מינה
ברש"י :נצב עליו – לשמרו. שהסולם היה יותר רך ,והמשיך ואמר בחיוך והיאך היו
כתב בחידושי ה"חתם סופר" זצ"ל בסוף מסכת חולין יכולים המלאכים לעלות בסולם ,אלא על כרחך שהם
וז"ל :מקובלני ממורי הגאון זצ"ל שאין התלמיד זוכה יותר רכים .הכוונה בזה כי כפי רוחניות הדבר ומעלתו
לתכלית השגתו האחרונה כל זמן שהוא חוסה תחת כן הוא רכותו.
9
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
מקבל שכר ,וכן אם עושה עמהם רעה אינו מקבל כנפי רבותיו ,עד שיפרד ממנו לגמרי.
עונש ,מפני שהם בבחינת 'מדבר' שאינו מצמיח כלל. ויש לזה ראיה ,שלא מצינו שום מעלה ליצחק ולא גילוי
והיינו דאמרי אינשי" :וואס מ'טוהט – טוהט מען פאר שכינה עד אחר מיתת אברהם אבינו ע"ה ,וכך ליעקב
זיך" ...שכל העושה טובה לאחרים – הרי הוא מטיב עד שיצא מבאר שבע ,ואז חלם לו.
לעצמו ,והעושה רע לאחרים – גורם רע לעצמו.
שואל הרבי ר' העשיל זי"ע :מנין לרש"י הדיוק הזה?
כתב ה"דרש והעיון" :ישראל נמשלו לכוכבים ,לחול, אלא ,על הפסוק "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים
ולעפר .הכוכבים – כל כוכב נבדל לעצמו ואין לו שום בו" פירש"י מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוץ
התחברות לחבירו .החול – מונחים הגרגרים אחד על יד לארץ ועלו לרקיע ,וירדו מלאכי חוץ לארץ ללוותו.
חבירו אבל אינם דבקים זה לזה .העפר לבדו תכונתו וקשה ,הרי בינתיים נשאר יעקב בלי שמירה ,לכן
להידבק ולהיות גוש אחד .וברכת ה' ליעקב היתה, פירש"י "והנה ה' נצב עליו" – לשמרו.
שאם בניו יחיו באחדות גמורה ויהיו דבוקים זה לזה,
כטבעו של עפר – 'אז ופרצת ימה וקדמה צפונה בספה"ק "יסוד התורה" להרה"ק רבי ברוך מקאסוב
ונגבה'. זי"ע מבאר :כי יעקב עשה שמירה לעצמו מאבנים,
שלא רצה לסמוך על הנס ,שהיה סובר שאינו ראוי לנס
בגמרא [יבמות סג :].משפחות האדמה – אפילו נגלה ,לכך עשה שמירה כדרך הטבע ,כדי לתלות את
משפחות הדרות באדמה. הנס בדרך הטבע ,וא"כ אינו נס נגלה אלא נס נסתר
אומר הגריד"א שליט"א שיש לפרש :דכיון דקיפל המלובש בדרך הטבע .אבל מ"מ עיקר השמירה לא
הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו ,נמצא עכשיו שהיו היה בדרך הטבע אלא מאת ה'.
משפחות שדרו ממש באדמה – גם הם יתברכו.
הרה"ק המגיד מקוז'ניץ זי"ע היה מתרגם את הדבר
לאידיש" :אשר אתה שוכב עליה" – "וואס די פרלייגסט
והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך זיך אויף איר" ,כלומר שאתה מוסר נפשך עליה – 'לך
אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי אתננה' .כיון שישראל מוסרים נפשם על ארץ ישראל,
את אשר דברתי לך( :כח טו) זה לרצון לה' ,ויזכו בה.
להלן בפסוק כ"א נאמר' :וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה הוסיף ע"ז הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע :שזה גם
אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וגו' מובנו של הפסוק 'ויקח את האבן אשר שם מראשותיו'
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים'. – האבן אשר שם כל מעיניו בה ,שהשקיע את ראשו
שואל הרה"ק רבי יעקב עמדין זצ"ל[ :ד.א .ראיתי בספר ורובו בכך.
ישן ,שהבעש"ט הק' התבטא עליו" :דער עמדינ'ר
דרייט זעך אין הימעל ווי א בן בית" ]...לכאורה תמוה, והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה
הרי יעקב חזר על הבטחת ה' ,כנגד "ושמרתיך בכל ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך( :כח
אשר תלך" – אמר "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני יד)
בדרך הזאת" .ואולם כלפי מה שאמר לו הקב"ה בספה"ק "אך פרי תבואה" מדקדק :דלכאורה קשה
"והשיבותיך אל האדמה" – לא אמר יעקב "והשיבני" – למה נכתב 'כעפר הארץ' – ולא 'ככוכבי השמים'.
אלא אמר "ושבתי"? ומבאר :דהנה העפר הוא מגדל זרעים ומצמיח כל מה
אלא לומר לך ,כי בדבר עליה לארץ ישראל אין צריכים שזורעים בו ,ובני ישראל הם ג"כ בבחינה זו ,אם האדם
לחכות עד שהקב"ה ישוב אל הארץ ,אלא האדם מיטיב עם חבירו ,אז נצמח לו ג"כ טובה ,ואם מרע
בעצמו צריך לשוב ולעלות לארץ ישראל ,ורק אז יהיה לו לישראל אז מצמיח לו ג"כ רעות ,וזה לשון 'ונברכו בך' –
ה' לאלקים .אבל אם ישב בגולה ויחכה שהקב"ה לשון 'מבריך ומרכיב' .אבל באומות העולם אינו כן שאין
ישיבנו ויביאהו אל הארץ ,אז... נחשבים לכלום ,ואם אדם עושה עמהם טובה אינו
10
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
אלא פרנסה ,היך דאת אמר 'ולא ראיתי צדיק נעזב'. מדייק ה"משך חכמה" :אמר 'אדמה' ולא 'ארץ' ,לרמז
ובידוע ,מעשה אבות סימן לבנים ,הרי במעשה זה שישוב כשהוא מת ממצרים להאדמה הזאת.
שיעקב לא הקיץ משנתו עד שה' הבטיחו על הפרנסה,
רמז בשביל בניו אחריו שאין לך דבר מועיל לעורר במדרש :רבנן אמרו על הכל השיבו ועל הפרנסה לא
ולהקיץ את ישראל מן השינה ותרדמת העוה"ז כמו השיבו.
הפרנסה ,שכאשר ישראל נושע בפרנסה ,מיד וייקץ אומר המגיד מדובנא זצ"ל :משל לאחד ששלח את בנו
משנתו לעבודת הבורא. למרחקים והכין לו כל הדברים הנחוצים לו בדרך ,גם
כסף להוצאות הנסיעה .בינתיים נודע לו כי הדרך
אומר הרה"ק המוהר"י מווארקא זי"ע :כשאומרים, משובשת בגייסות ,אמר האב :מעתה אסע עם בני כדי
החייט או הסנדלר ישן ,אין זה נכון ,כי אדם בשנתו אינו לשמרו מכל מכשול ופגעי דרכים .בדרך שאל הבן את
עוסק במלאכתו ואינו לא חייט ולא סנדלר .אבל אביו לכסף שהכין בשבילו .אמר לו האב :הרי אני נוסע
כשאומרים הרבי ישן ,הרי זה אמת וצדק ,כי הרבי אף אתך וכל מחסורך עלי וכסף למה לך?
בשעת שנתו הוא רבי... וזה שאמרו חז"ל :כי הבטחת ה' היתה 'והנה אנכי
עמך' ...על הכל השיבו ועל פרנסה לא השיבו וכל
הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע אמר :הנה כאשר ראה מחסורו עליו.
יעקב את כל המראות הנפלאות בחלום ,התחיל
להתחרט על אשר לא ישן עד עתה .אבל מיד נתעורר הרה"ק רבי מנחם מנדל מויז'ניץ ה"צמח צדיק" זי"ע
ואמר 'אין זה' – דמחשבה זו אינה נכונה ,כי העוה"ז שואל :מאי 'עד אשר אם עשיתי' ,וכי אחרי שיקיים את
עיקרו ללמוד תורה ולקיים מצוות ,ולא להתענג משכר הבטחתו יעזוב אותו? והלא אי אפשר להתקיים אפילו
המצוות ,דהעונג מזיו השכינה הוא משכר של המצוה, רגע אחד בלי השגחתו יתברך?
ומקום התענוג הוא בעוה"ב. אלא הפירוש הוא ,אפילו עד שתבוא הישועה הגדולה
גם כן לא אעזבך ,ותהיה לך בינתיים ישועה קטנה .עד
שואל בספר "מאיר עיני ישראל" מהג"ר נתן אולעבסקי שתחנני...
זצ"ל – רבה של מוסקבה ועוד :יש להעיר ,תיבת
'משנתו' ,למה? אטו בלעדה לא היינו יודעים כי משנתו וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה
הוקץ? ומה היה חסר הכתוב אם היה אומר' :ויקץ יעקב ואנכי לא ידעתי( :כח טז)
ויאמר' וגו' ,ובאמת הלא כן הוא לשון הכתוב 'ויקץ בשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע שאמר :כי
פרעה'' ,ויקץ פרעה והנה חלום' ,ולא נזכר שם אף פעם בלילה כל איש ואיש מתעורר מעט משנתו ,כצדיק
אחת שהקיץ פרעה משנתו. כאיש המוני ,אמנם החילוק בין זה לזה ,כי הצדיק
ואולי ,מפני שפירש רש"י עה"כ 'וישכב במקום ההוא' כשמתעורר מעט קם תיכף ממשכבו בזריזות וחשקות,
– לשון מיעוט שדוקא באותו מקום שכב ,אבל י"ד שנה ונתלהב לעבודת השם יתברך בתורה ועבודה שירות
ששימש בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה ותשבחות ,אבל לא כן איש המוני גם כאשר מתעורר
עכ"ל .והיינו שהיה רק מתנמנם ,לכן פירש כאן הכתוב הופך את עצמו לצד השנית עד שישן עוד די והותר.
'ויקץ יעקב משנתו' – ולא מתרדמתו. וזה מאמר הכתוב 'ויקץ יעקב' הצדיק 'משנתו' –
'ויאמר' תיכף ומיד 'אכן יש ה'' – 'ויקץ פרעה' – איש
במדרש :רבי יוחנן אמר -ממשנתו. המוני 'וישן' – עוד ,ודפח"ח
אומר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :המשך הפסוק "ויאמר
אכן יש אלקים במקום הזה ואנכי לא ידעתי" ומפרש הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע מדייק :הלא דבר
רש"י :שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה .אם כן הוא ,שיעקב הקיץ משנתו רק לאחר שה' הבטיחו כי
לפי דברי רבי יוחנן ,גם כאן צריך להיות הפירוש שאילו לא אעזבך – ולא לאחר שאר ההבטחות דלעיל.
ידעתי לא הייתי לומד ,מכאן נראה שישנן פעולות אשר בהקדם דברי חז"ל במדרש :אמר ר' אסי אף על
בזמן ידוע ובמקום ידוע הן עולות גם על לימוד. הפרנסה השיבו שנאמר 'כי לא אעזבך' ,ואין עזיבה
11
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
בספר "כתר תורה" להרה"ק רבי מאיר מברדיטשוב ברש"י :שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה.
זי"ע ,בנו של הרה"ק מברדיטשוב זי"ע ,מביא את דברי הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע אומר :על הפסוק 'וישכב
האוה"ח הק' ,וכתב על זה שהיה ענין גדול בזה מן במקום ההוא' -אומר רש"י לשון מיעוט ,באותו מקום
השמים שלא יוכל יעקב לעשות הכנה לנבואה זו ,כי שכב ,אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב
מעשה אבות סימן לבנים ,וע"י שהיה יעקב ישן בלי בלילה שהיה עוסק בתורה.
הכנה ועכ"ז זכה לכל ההשפעות הטובות ,עי"ז המשיך וכשיעקב ראה במקום הזה בשנתו 'והנה מלאכי אלקים
כן לדורות הבאים דאע"פ שיהיו בנ"י בבחינת שינה ולא עולים ויורדים' ,אמר' :אכן יש ה' במקום הזה' ,היינו:
יוכלו לעשות הכנה כראוי ,אעפי"כ יעזור להם השי"ת שגם בשינה אפשר להיות קשור להשם ולעבוד את
ויושעו כמות שהוא ,וכמו שמצינו כן בחזקיה המלך הבורא – 'ואנכי לא ידעתי' ,על דרך עבודה כזאת לא
שאמר :אני אישן על מטתי ואתה ה' תעזור לי ותלחום ידעתי כל י"ד השנים ששימשתי בית עבר.
מלחמותי כדאי' במד' איכה ,והשי"ת אכן עזר לו בלי
הכנה ,כן יהיה תמיד עם בנ"י בעת שלא יוכלו לעשות הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע אומר' :אכן יש ה'
הכנה ,דאעפי"כ יבואו להם כל ההשפעות והברכות. במקום הזה' – אם באמת יש כאן השראת השכינה,
ומפרש בזה המשך הכתוב' :אין זה כי אם בית אלקים אם שורה השכינה במקום הזה ,הרי זה בגלל – 'ואנכי
וזה שער השמים' ,רצ"ל שלא בא לי מראה הנבואה ע"י לא ידעתי' ,שבטלתי את היש שבי ,את האני שלי ,ולא
איזה הכנה שעשיתי ,אלא בא ישר מן השמים ע"י ידעתי מכל אנוכיות ,מכל שמץ של כוונה עצמית ,אלא
שהמקום הוא בית אלקים. הכל למען שמו יתברך ,לשם יחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה.
ב"מעגלי צדק" להרה"ק מדעעש זי"ע :י"ל עפ"י הדין
דדביהמ"ד אין ישנים לא שינת קבע וכו' ולא ישן בבית הרה"ק ה"אור ישראל" מצ'ורטקוב זי"ע אומר :חז"ל
המדרש ,היינו שלא שכב לישן רק ישן על היד ,כמו אמרו אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו .אולם יעקב
דוהמע"ה שהיה מתנמנם כסוס בשעת הלימוד ,ואין כלל לא הרהר ביום שהמקום הזה הוא שער השמים.
לומר דהו"ל לילך למקום אחר לישון ,זה אינו ,דהיה ולכן האמין שהחלום הזה הוא נבואה אמיתית ,וזהו
נטמן בביהמ"ד והיה מפחד לילך למקום אחר ,ועתה "אכן יש ה' במקום הזה" – אמת הדבר שהשכינה כאן,
חשב שאינו בביהמ"ד יוכל לשכב ולישן ,אבל כשכאן כי – "ואנכי לא ידעתי" ביום לא חשבתי על כך.
מקום קדוש ביותר בודאי לא היה שוכב ,וזש"ה 'ואני לא
ידעתי' במקום קדוש כזה יותר קדוש מביהמ"ד. הקדוש המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע
אומר :לפי חכמי הסוד ראה יעקב את שמו חקוק
הגה"צ רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד העדה"ח במרכבה .והוא שאמר' :ואנכי לא ידעתי' .ידעתי שיש
מביא :וזכורני ששמעתי כמה פעמים מפי הגרי"ז במרכבה א ריה נ שר כ רוב ,אותיות אנ"ך ,אבל לא
מבריסק זצ"ל את גודל התפעלותו מפסוק זה ,שהלא ידעתי שיש במרכבה כל אנכ"י :א ריה נ שר כ רוב י
יע"א ע"ה היה שרוי אז בסכנה גדולה מאד ,שהרי ברח עקב.
מעשו שרצה להורגו ,והיה בדרכו ללבן שביקש לעקור
את הכל ,ובדרכו בא אליו אליפז ולקח את כל ממונו, בשם הרבי מקאצק זי"ע :הרי השינה הביאה לו את
וא"כ לכאורה כאשר קיבל בשנתו הבטחה מהקב"ה – החלום הנפלא הזה ,מה איפה סיבת הצער? אלא,
ושמרתיך בכל אשר תלך' ,היה לו לשמוח שמחה יעקב לא רצה בהשגת מדריגות כמתנה מן השמים ,על
עצומה שמעכשיו הוא מובטח שלא יארע לו עוד שום ידי חלום ,שלא על ידי עמל ויגיעה – אילו ידע היה
נזק ,אולם למעשה ,כאשר קם משנתו ונודע לו שישן מתאמץ להשיגם בהקיץ ,על ידי עבודה ויגיעה.
במקום שאסור לישן שם ,הצטער מאד ואמר 'אילו
ידעתי לא ישנתי' ,והרי שהיה עדיף בעיניו להפסיד את באור החיים הק' פירש – שאילו לא ידעתי לא ישנתי –
כל הברכות המופלאות הללו שזכה בשנתו אף שהיתה שלא היה הולך לישון בלא הכנה מקודם שאהיה ראוי
בהם תועלת עצומה ברוחניות ,והעיקר שלא לעבור על לקבל הנבואה.
12
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
שואל הרבי מקאצק זי"ע :מדוע באמת לא התפלל איסור אחד ,כי אם יש חטא הכל לא משתלם..
קודם בהר המוריה?
אלא כאשר הכיר יעקב גודל הקדושה ששרתה שם ע"י ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית
תפילת אבותיו ,נעשה שפל בעיניו ,וסבר שאינו ראוי אלקים וזה שער השמים( :כח יז)
להתפלל שם ,אבל לאחר שעבר מן המקום ,התיישב אומר ה"שפת אמת" זי"ע :איש אחר במקומו היה
בדעתו ,מאחר ואין איש שיחזיק בקדושת אבותיו ,א"כ מתגאה בחלום כזה ,ואילו על יעקב נפלו פחד ויראה.
עכ"פ יהיה כננס ע"ג הענק ,מיד יהיב דעתיה למיהדר. סימן שזו היתה נבואת אמת .ועל ידי יראה זו זכה שזה
יהיה מקום המקדש "אין זה כי אם בית אלקים" ,ומובא
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע מתרץ :אלא יעקאע"ה היה במדרשים ,שהראהו המקדש בנוי וחרב ,לפי שעיקר
הצדיק האמיתי ,וכשהרגיש צורך להתפלל במקום קיום בית המקדש הוא על ידי יראה זו ,ואין קיומו של זה
שהתפללו אבותיו ,לא רצה לעשות את זה אגב עוברו אלא על ידי יראת שמים .ולכן לפי מה שיש יראת שמים
במקום ,אלא עבר את המקום וחזר במכוון לשם באופן בבני ישראל מתקיים בית המקדש ,כנאמר 'יראת ה'
מיוחד ,וזה לימוד לכל אדם. טהורה – עומדת לעד' .ועל ידי יראה נפתח פתח בכל
מקום "וזה שער השמים".
הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע אמר בשם
אביו הרה"ק רבי מנחם זי"ע לתרץ :שיעקב אבינו וויתר פירש רש"י :שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד
על ההשגות ,שיכל לקבל במקום שהתפללו אבותיו, ביהמ"ק של מטה.
וקודם הלך לקיים מצות כיבוד אם ואם ,ורק אחר שגמר שואל הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :בפ' בשלח [טו
לקיים את המצוה הראשונה שהגיע לחרן אז יהב יז] פירש"י והגמ' ובמד' שביהמ"ק של מטה מכוון כנגד
דעתיה למיהדר ,ס'איז איהם א שאהד געווען צו ביהמ"ק של מעלה ,וא"כ למה שינה כאן דביהמ"ק של
פארלירן [חבל לו להפסיד את זה] וביקש להשיג גם מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה?
זאת ,ואז קפצה לו הארץ. ואמר :משום דכאן לא היה ביהמ"ק על מקומו ,דהא
קפצה לו הארץ עד בית קל ,והלך גם הביהמ"ק של
מסופר ,שפעם רצה הגאון מטשעבין זצוק"ל להוכיח מעלה ועמד כנגד הביהמ"ק של מטה ,ע"כ ניחא למה
אחד שהתחיל להיות מחמיר יותר מאביו החסיד בכל שינה רש"י ז"ל מפירושו ,דכיון דמקודם היה שם
מיני חומרות וענינים .אמר לו רבינו בצחות :דאי' ביעקב ביהמ"ק של מטה ,ואח"כ נעתק גם ביהמ"ק של מעלה
שקפצה לו הדרך כשיהיב דעתיה למיהדר ואמר יכול לשם ,על כן שייך לומר כך.
שהייתי במקום שהתפללו אבותיו וכו' .ויש להבין
מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ,אלא מתחילה חז"ל אמרו אברהם קראו "הר" ,יצחק קראו "שדה",
סבר כמו שאי' רשב"י אומר שאלו שתורתם אומנותם ויעקב קראו "בית".
פטורים מתפילה ,כי העיקר הוא תורה ,אך אח"כ יהיב אמר הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע :אברהם
דעתיה – אז קלוגער מעהר וואו דער טאטע דארף מען התחיל לפרסם אלוקות בעולם והיה ענין האלוקות
נישט זיין... נראה לאנשים כמו הר גבוה ,שאין יכולין לעלות אליו
אלא יחידי סגולה .אחריו המשיך יצחק ,עד שהאלוקות
כתוב בספר "דורש טוב" מהרה"ק ר' שלמה נראתה לעולם כשדה ,שהכל צריכין לו לפרנסתו ,בא
מצ'ורטקוב זצוק"ל :שהמגיד הק' היתה עבודתו בתורה יעקב ועשה את הקדושה והאלוקות כבית ומעון שאדם
ותפלה על גאולתנו ופדות נפשנו ובדביקות והתלהבות דר בתוכו תמיד ,בקיץ ובחורף ,ובו מנוחתו ושלוותו,
כל כך ,עד שאי אפשר להעלות זאת על הדעת ,וכמו אשרו ותענוגו.
שסיפר כ"ק זקני מטשורטקוב זצ"ל מעבודתו הגדולה,
כי בעת שהיה המגיד הק' ז"ל בעיר טולשין ,היה הולך ברש"י :אמר ,אפשר שעברתי על מקום שהתפללו
בבוקר השכם לנחל לטבול שמה ,ובחורף בשובו אבותי ולא התפללתי בו .יהב דעתיה למהדר ,וחזר עד
מטבילתו ,היו רישומים מדם כפות רגליו לכל אורך בית קל וקפצה לו הדרך.
13
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
בשם הבעש"ט הק' :דקשה ,דבשלמא אם היה עומד הדרך ,שהיתה זרועה שלג ,לפי שנעליו קרועות היו,
אדם זר כנגדו והיה אומר שאין זה בית אלקים ,רק בית שהיה אביון גדול ומפאת הכפור נפצעו רגליו ,והוא לא
אחר כמו אכסניא וכדומה שייך לומר בלשון "זה"' - ,אין היה משים לבו לזה ,ובזריזות הלך תיכף לבית הכנסת
זה כמו שאתה אומר ,כי אם בית אלקים הוא ,אבל כיון להתפלל וגם שמה היה קר מאוד ,וכאשר התחיל
ששום אדם לא עמד להכחישו ,מהו הלשון אין זה כי להתפלל והגיע אך ל"ברוך שאמר" היה נאלץ להשליך
אם בית אלקים' ,והוי לי' לומר ודאי! בית אלקים. את הטלית מראשו מגודל החום שהיה לו מעבודתו
ופירש עפ"י הגמ' [שבת לא] מכריז ר' ינאי חבל על והתלהבותו בתפלה.
דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד ,ופירש רש"י ז"ל לכן אנחנו בניו ותלמידיו צריכים גם כן לאמור כמו יעקב
[יומא ע] דהתורה היא בית שער ליראה. אבינו ע"ה "אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי
והנה ידוע שיעקב היה נטמן בבית עבר י"ד שנה ,ועסק ואני לא התפללתי" ,כאשר המכוון הוא לאו דוקא על
בתורה קודם שהלך לחרן .והנה כל הי"ד שנה ,לא מקום מגורם – טולשין וכדומה – אלא שאם באו
הרגיש עדיין יראה כמו שהרגיש כאן בהר המוריה למקומם בתפילה שהמה התפללו – קריאת שמע,
מקום בית המקדש .על כן אמר כך ,מכח שאני רואה ש"ע ואמירת תהילים – ועבודתם והתלהבותם שהיו
מה נורא המקום הזה ,אני גוזר ואומר "אין זה כי אם מעל לכוח האנושי ,כן צריכים אנחנו לאמץ את כל
בית אלקים" זה עיקר ביתי ודירתי כמו ביתי בית כוחנו והתלהבותנו לעבודת הבורא ,ואם אי אפשר
תפילה .וזה – פרוש תלמודי שיש בידי מבית עבר ,הוא להגיע למדרגתם ,אך אנו ,על כל פנים נעשה את שלנו
שער השמים לבד ,שאינו אלא תרעא לדרתא. והקב"ה יהיה בעזרנו ,אכי"ר.
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו
בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה( :כח יח)
ללבש( :כח כ) שמעתי מהרה"ק מקאליב זי"ע שאמר בשם ספר
כתב האוה"ח הק' וז"ל :פירוש שהוציא הנדר בשפתיו, "פענח רזא" שהקשה :מנין היה לו ליעקב שמן ,הלא
כי זולת זה נדר בלב אינו נדר ולכן אמר 'לאמר' שהוציא אליפז בן עשו רדף אחריו וגזל ממנו כל אשר לו .ותירץ,
בפיו. שנשאר ליעקב 'המקל' שלו ,כדכתיב 'כי במקלי עברתי
והקשו האחרונים :לכאורה תמוה למה צריך לבטא את הירדן' ,והמקל הזה היה חלול מבפנים ,ויעקב היה
בשפתיו ,הלא קיי"ל [ר"מ הל' קרבנות פי"ד ה"א] ממלא אותו תמיד בשמן ,כדי שיוכל להדליק ממנו נר
דבקדשים יכולים להקדיש במחשבה לחוד ? ללמוד תורה לאורו.
ותירץ הגרב"ש שניאורסון ראש ישיבת טשעבין זצ"ל:
עפ"י מה דאי' ממהר"י קורקוס בהל' מעשה הקרבנות 'ויצק שמן על ראשה' – לקדשה במשיחה .שואל
פי"ד הי"ב ,דכי אמרינן דהוי הקדש במחשבה היינו ה"אזנים לתורה" :להלן נאמר 'ויסך עליה נסך ויצק
לחייב אותו ,אבל אין עוברים על לאו דבל תאחר אלא עליה שמן' ,ולמה לא נסך גם עכשיו נסך יין?
בהוציאו בפיו .דלאו דבל תאחר גבי הוציא בפיו כתיב, וי"ל ,מפני שניסוך היין בא לשם שמחה ,והלויים היו
וא"כ כאן ביעאע"ה שנענש על איחור הנדר כמ"ש שרים בשיר על הנסכים .ולכן כשיצא יעקב מא"י לחו"ל
חז"ל והובא ברש"י להלן [לה ה] וז"ל :קום עלה ,לפי לא נסך יין ,כי אין שמחה כשיוצאים ,ולו גם ברשות,
שאחרת נדרך נענשת ,ע"כ שנדרו היה בפיו דאם היה מארץ ישראל לחו"ל .אולם כששב יעקב לארץ ישראל,
רק בלב לא היה נענש. היתה שמחה לפני הקב"ה ,ואז נאמר "ויסך עליה
נסך".
מפרש הרה"ק ה"בת עין" זי"ע :כי בצאתו מארץ ואמנם בפ' נסכים נאמר' :כי תבאו אל ארץ
ישראל לחו"ל נתיירא שמא חלילה יפגום במדותיו ,כי מושבותיכם' ואיתא בספרי' :כי תבואו' -כאן בא הכתוב
בהיותו בא"י היה איש תם במדותיו ,כי א"י קדוש הוא, ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתם
והמקום מסייעו לעבודת הבורא ,אבל חו"ל שהוא מקור לארץ.
14
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
בתהלים' :אל תבטחו בנדיבים' ,אומר המדרש שדוד הקליפות אינו כל כך בניקל לעבודת הבורא ב"ה ,וע"כ
היה ראוי להיות נפל ,ואדם הראשון נתן לו משנותיו, נתיירא יעקב בצאתו לחו"ל שלא יפגום ח"ו במדותיו
שנקצבו לו לאלף שנים ,ע' שנים .אמנם כשאדם הגיע הקדושים .על זה' :וידר יעקב נדר' – ועשה לעצמו
לתתק"ל שנה והגיע זמנו למות ,רצה לחזור בו ממתנתו סייגים ונדרים וקדש עצמו במותר לו ,וה' היה בעזרו
והראה לו הקב"ה שעתיד אחד מבניו לקיים נדרו וזה ותיקן את מדותיו.
יעקב שנאמר 'וידר יעקב נדר' וקיים את נדרו.
ועל זה נאמר' :אל תבטחו בנדיבים בבן אדם' – הרמז שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע :מה תיבת 'לאמר',
על אדם הראשון' ,תצא רוחו' – כאשר הרגיש שנשמתו המתפרש תמיד לומר לאחרים ,ולכאורה הכא זה לא
יוצאת עבור נדרו שתרם ע' שנים לדוד משנותיו – 'ביום שייך ,דלמי אמר?
ההוא אבדו עשתונותיו' – רצה לחזור בו – 'אשרי שקל אלא הכוונה בזה שיעאע"ה תיקן לדורות הבאים אחריו,
יעקב בעזרו' – לולא ה' שהראה לו את יעקב שקיים אשר כל איש ישראל יאמר תמיד 'אם יהיה אלקים
נדרו ,לא היה אדם הראשון מקיים נדרו. עמדי' ,ר"ל לפני כל עשיה ופעולה שהאדם מוכן
לעשות יקדים לומר" :אם ירצה ה' ,ובעזהי"ת" ,וזהו
שואל ה"אורח לחיים" :למה הזכיר בזה שם אלקים 'לאמר' לומר לאחרים היינו לכלל ישראל ,ללמד אותם
שהוא מידת הדין? האי הנהגה טובה למען ידעו לעשות כן.
ומתרץ ,כי יעקב אבינו התפלל שיזכה להגיע למדריגה
כזו בצדקות ,שפרנסתו תגיע לו בדין ובמשפט ולא אומר הרה"ק האדמוה"ז מסדיגורה זי"ע :יעקב אבינו
בצדקה וברחמים .כדברי חז"ל' :שמעו אלי אבירי לב ע"ה ביקש מאת ה' שאם נגזר ח"ו שיהיה בחינת
הרחוקים מצדקה' – אלה הצדיקים ,שכל העולם כולו 'אלקים' בעולם ,היינו דינים וגבורות ,ע"ז אני מבקש
ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע [ברכות יז]. 'עמדי' – שאדע לכל הפחות מזה כי צדיק הדור צריך
לדעת אם שורה דינים כדי שיוכל לבטלם ולהמתיקם
'והיה ה' לי לאלקים' – אומר הרה"ק רבי חיים מאיר בשורשם.
מויז'ניץ זי"ע :עפ"י מאמרו של בעל ה"צמח צדיק" זי"ע
עה"פ 'אך טוב וחסד ירדפוני' ,שדוד המע"ה ביקש בבעל הטורים :ב' במסורת .הכא ,ואידך ומלא את ידו
שכאשר חפץ הקב"ה להענישו ירדפהו בטוב וחסד, "ללבוש" את הבגדים [ויקרא כא י].
שמתוך שמקבל הטוב מתבייש ואומר בנפשו ,אני מפרש הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע :בהקדם מה
חטאתי והקב"ה הוא אב כה רחום וחנון ועודנו משפיע שידוע שכאשר הקב"ה מביא יסורים ועונשים על
לי כל טוב .ועי"כ חוזר בתשובה. האדם ,ועל ידי זה הוא שב בתשובה ,זה נקרא תשובה
וזה שביקש יעקב אבינו 'והי' ה' לי לאלקים' ,שמדת מיראה ,וכאשר הקב"ה מטיב עמו בכל מיני הטבות
הרחמים תהיה לי למידת הדין ,ר"ל ששפע רחמיך והוא מתבונן שאינו ראוי לכך מחמת רוע מעלליו,
וחסדיך שתשפיע לי ,יהיו לי השבט המייסר על רעתי – ומתחרט בכל לבו ,זהו תשובה מאהבה ,והנה אמרו
לשוב בתשובה. חז"ל דע"י תשובה מאהבה זדונות נעשין כזכויות.
וזהו השייכות בין ב' הפסוקים :לרמז שיעקב התפלל
אם יהיה אלקים עמדי ונתן לי לחם לאכול ובגד
הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל שואל :הרי כבר הבטיח "ללבוש" – שפע וכל טוב ,ואז – 'ושבתי בשלום אל בית
לו הקב"ה "ושמרתיך בכל אשר תלך" – וכי היה יעקב אבי שבשמים' – אשוב בתשובה שלימה ,שזהו תשובה
מסופק ח"ו בקיום הבטחת הקב"ה? מאהבה כנ"ל .הרי על ידי זה אזכה שיקויים ומלא את
אלא ,יעקב ביקש גם שמירה רוחנית ,השמירה ידו "ללבוש" את הבגדים ,ש"בגדים" רומז לעבירות –
שהבטיח לו ה' היתה שמירה גשמית ,שמירת הגוף, כמאמרם ז"ל אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו ,יתהפכו
שהיא ביד ה' ,אבל על שמירת הנפש ,הלא אמרו חז"ל: לזכיות ולמצוות הנקראים לבושים כנודע.
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ,לכן אמר בלשון
ספק" :אם" יהיה אלקים עמדי. ה"שושני לקט" (בסידור השל"ה) אומר :על הפסוק
15
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
למשכן את מעילו כדי להביא לחם לביתו. הגאון מקוטנא ה"ישועות מלכו" זצוק"ל אומר :נאמר
בשעת מעשה אמר הרבי :עתה מבין אני טוב יותר את 'שמרה נפשי כי חסיד אני' ,לכאורה אם הוא חסיד אינו
בקשת יעקב אבינו ע"ה 'ונתן לי לחם לאכול ובגד צריך לשמירה מיוחדת יותר מאשר איש פשוט ובינוני.
ללבוש' – ומה הן אריכות המילים? והלא פשוט הוא אלא ,חסיד מכניס עצמו בדרכים מסובכות ,וממריא
שהלחם הוא בשביל לאכול והבגד הוא בשביל ללבוש? למדרגות גבוהות לפנים משורת הדין ,והיצר מפתהו –
אלא שעתה הבנתי ,הבקשה היא שהבגד יהיה בשביל די לך במה שאסרה התורה ,וזה צריך שמירה יתירה.
ללבוש ,ולא בגד בשביל לאכול ,היינו שלא יצטרך לתת
את הבגד כמשכון עבור אוכל... בגמרא [ברכות יא] "מה דרך רשות" .הרי שדרך הוא
דבר שהוא רשות .אומר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :הוא
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל :הרי יצחק היה נגיד שביקש יעקב אבינו :ו'שמרני בדרך' ,היינו שגם דברי
גדול -האם הוא השאיר ירושה או לא זה אינני יודע – הרשות ,כגון אכילה ושתיה ,משא ומתן וכו' יהיו
אבל בשביל לחם היה לו ,ומה א"כ היתה בקשת יעקב בקדושה.
אבינו?
ותירץ ,דאי' במדרשים אצל אליעזר שהלך לעשות שואל הרה"ק ה"ארון עדות" מביאלובז'יג זי"ע :לשם
שידוך ליצחק בבית לבן ,כשנתנו לו לאכול אמר' :לא מה הלחם והבגדים אם לא למאכל ולמלבוש?
אוכל עד אם דברתי דברי' ,ואיתא שנתנו לו סם המות, אלא ,הוא הולך לבית לבן ,התפלל שהמאכלים יהיו
ואי' ב"תפארת שלמה" שלא היה סם ממש ,אלא כשרים ,והבגדים בלי שעטנז...
שהוא בא מכזה בית קדוש אז מה שהוא רק היה אוכל
שם זה היה סם עבורו. שואל הרה"ק רבי משה לייב מססוב זי"ע :הא פשיטא
גם כאן אצל יעאע"ה ,שהלך לכאלה מקומות אז הוא דלחם – הוא לאכול ,ובגד – הוא ללבוש ,והיה לכתוב
ביקש שהוא יוכל לאכול ולא יזיק לו ,ואכן לבן רצה כל לומר ונתן לי לחם ובגד?
הזמן להכשילו. אכן הכוונה היא ,שיש אדם שיש לו הכל די צרכו ,אבל
מדת הדין מתוחה עליו ר"ל ,והוא בהעדר הבריאות,
בסעודת הנשואין של נכדי ה"קדושת לוי" זי"ע והרב שלא יוכל ליהנות מכל מה שיש לו ,הן בענין המחיה
בעל "התניא" זי"ע ,אמר בעל התניא למחותנו :לחיים והכלכלה ,והן בענין ההלבשה ,וכן יש אדם שרגיל
מחותן! השם יתברך יעזור לנו בגשמיות וברוחניות. בתענוגים ומלבושים נאים למותניו ,וח"ו נהפך עליו
שאלו הרב מברדיטשוב :הא כיצד ,מחותן? גשמיות הגלגל וירד מנכסיו ,וא"א לו להשיג לימודו וכו'.
קודמת לרוחניות? השיב בעל ה"תניא" :כך מצינו אצל ע"כ ביקש יעקב אבינו ע"ה 'ונתן לי לחם לאכול' – ר"ל
יעקב אבינו "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגו' והיה מאכלים כאלו המתאימים להרגלי ,כדי שאוכל לאכלם,
ה' לי לאלקים" ,הרי שמקדים גשמיות לרוחניות .שאל 'ובגד ללבוש' ר"ל מלבושים כאלה שהמה לפי הרגלי
שוב הרב מברדיטשוב :כלום יש לדמות הגשמיות של וכבודי ,שאוכל ללובשם ,שלא ישלוט עליו ח"ו שום חולי
יעקב לזו שלנו? השיב הרב בעל ה"תניא" :וכלום יש ושום דבר המונע וישפיע עליו ה' יתברך הכל לפי טבעו
לדמות הרוחניות שלנו לזו של יעקב?... וכבודו.
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים( :כח הרה"ק רבי מרדכי'לה מנדבורנה זי"ע מבאר :שיעק"א
כא) ע"ה לא התכוון רק לעצמו ,וזש"כ 'ונתן לי לחם' –
אומר ה"כתב סופר" זצ"ל :ביחס ללבן ומשפחתו ודאי דהיינו לעצמי' ,לאכול' – היינו להאכיל לאחרים ,ו'בגד'
שהיה יעקב נחשב לצדיק ושלם ,אבל הוא ביקש – היינו לעצמי' ,ללבוש' – היינו להלביש לאחרים.
מהשם שיעזור לו להשיג שלימות גם ביחס ל"בית
אבי" ,בסביבה של צדיקים ותמימים "ושבתי בשלום אל בביתו של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע ,שררה העניות
בית אבי". במלוא עוזה ,הגיעו הדברים לכך שפעם אף הוצרך
16
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
לה שאפילו יחרב הכל היא לא תחרב ולא תזוז הרה"ק מקוסוב זי"ע אומר :כשאשוב לבית אבי ,לארץ
ממקומה ,וקבעוה בכותל המערבי. ישראל" ,והיה ה' לי לאלקים" ,שהדר בחוץ לארץ דומה
כמי שאין לו אלוק.
כותב ה"אור החיים" הק' זי"ע :יראה כי היא זו אבן
השתיה שהזמינו למקדש ,ומצינו לו שהזמין עצי שטים שואל הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע :הרי אמרו חז"ל
למשכן במדבר ,ואולי שיכוון ה' באומרו 'ועשו לי מקדש' הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום,
– לשון מזומן .פי' שכבר הוזמן ,כי המשכן וגם בית הנפטר מן החי אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום
המקדש בשניהם הזמינם יעקב 'ושכנתי בתוכם' – וכו' ,ולפי"ז היה לו ליעקב לומר "ושבתי לשלום"?
חוזר אל שני הכנות אלו. וי"ל ,שיעאע"ה ביקש כאן שהשי"ת יזכהו ללכת בדרך
הישר כל ימי חייו ,וממילא ישוב אל אביו שבשמים
ה"קומץ המנחה" אומר :אין זו רבותא שיקח עשר ויתן בשלום .ומובן מה שאמר "בשלום" – כי כוונתו היתה
אחד .אך נרמז כאן לפי מה שכתוב ב"חובת הלבבות", לאחר מיתה.
שחלקו של אדם בכל עמלו הוא רק מה שנתן לצדקה. וזה כוונת המסורה' :ושבתי בשלום' -פעמיים ,הכא
וזהו' ,וכל אשר תתן' – מכל מה שאתה נותן" ,לי" ,שייך ואידך 'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' .שגם דוהמע"ה
לי רק מה ש'עשר אעשרנו לך'. ביקש אותה בקשה אשר יעקב התפלל עליה שיזכה
לילך בדרך ה' כל ימי חייו ,וממילא ישוב לבית ה' לאורך
ה"חסד לאברהם" אומר :היינו ,אם תתן לי עשירות לא ימים לנצח.
אומר שכוחי ועוצם ידי עשו לי החיל הזה ואני בעל
הבית על הרכוש ,אלא שהכל מאת השי"ת ,מחסדו. הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע אמר' :והיה' – לשון
וזה אם' ,עשר' – שאתעשר' ,אעשרנו לך' – אייחס את שמחה .עיקר השמחה שלי היא ש'ה' לי לאלקים'.
העשירות לך ,ואני לא אהיה יותר מאשר גזבר על
הכספים. הרה"ח ר' אלימלך בלייר מחשובי חסידי בעלזא
בארה"ב ,בן העיר מונקטש ,היה זה בשנות הזעם ,יום
וישא יעקב רגליו( :כט א) לפני הקמת הגיטו במונקטש ,בעת שכל אנשי העיר
ב"ניצוץ אחד" ,מביא בשם רבי יהודה בן עטר זצ"ל היו עסוקים לארוז את חפציהם לעבור לגטו ,הלך ר'
בספר "מנחת יהודה" ששאל מהו שסתם ואמר 'בני אלימלך להתפלל מנחה בקלויז שהיה ריק מאנשים,
קדם' ,שמשמעו לכיוון מזרח ,בלא שציין להיכן בדיוק עלה לארון הקודש והתפלל תפילה מכל הלב שיינצל
הלך ,יותר היה לו לומר 'וילך חרנה' כמ"ש לעיל מיניה מידיהם של הנאצים ימ"ש ,וכה התפלל כתפילת יעקב
[כח י]. אבינו ע"ה "אם יהיה אלקים עמדי ...ושבתי בשלום אל
אלא ,עפ"י דברי חז"ל שאמרו [ע"ז כה ]:שאם גוי נטפל בית אבי".
לאדם בדרכו ,ירחיב לו הדרך כדי שידחה את לאחר השואה כשחזר למונקטש שמע שאביו ניצל
הפורענות .שיחשוב שהיהודי הולך לדרך רחוקה ,ועוד ואמו נהרגה הי"ד .ואז לפתע נזכר באותה תפילה
יש לו זמן להפיק את זממו ,ובתוך כך יחמוק לו היהודי נוראה ,שנתקיימה בו 'ושבתי בשלום אל בית אבי' –
ויברח מידי הגוי ,לכן לאחר שאליפז נטפל אליו ולקח ולא אמי ...
את כל ממונו ,נתיירא שמא יוודע הדבר לעשו ,לכן אמר
לכל השואלו כי בדעתו להגיע עד ארץ בני קדם והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' וכל אשר תתן לי
הרחוקה ,וכך יוכל להינצל ,שימלט מבעוד מועד לחרן. עשר אעשרנו לך( :כח כב)
בתוספות השלם מביא דבר פלא :ו'האבן הזאת' –
ברש"י :כשנתבשר בשורות טובות שהובטח בשמירה אמרו על אותה אבן ,כשהיו מעלין אותה בדימוס היתה
נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. מפלת עצמה ,לפי שעתיד בית המקדש ליחרב ,ועל כן
וקשה לפי זה הלשון 'וישא רגליו' דמשמע שהיה צריך מאסו אותה הבונים ,עד שבא שלמה בחכמתו ונשבע
17
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
(כט ד) להגביהם שהיו כבדות ?
ידוע דברי הרב מפונביז' זצ"ל ,שאמר איך יכל יעקב ומתרץ הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע :וי"ל דאי' בגמ'
לבוא למקום שאין מכירים אותו וישר להגיד להם איך שיעאע"ה פחד שמא יגרום החטא .ולפי"ז יתפרש
מן הראוי להתנהג ? אלא בהקדם הדברים שקרא להם הלשון שמחמת הבטחת ה' נעשה קל ללכת ,אבל מצד
"אחי" ברידעלעך ,בזה קנה אותם שיכל לומר מה שני הגם שהבטיחו השי"ת שישמרנו ,חשש אולי רק
שרצה... ברגע זה תתקיים ההבטחה ,ואחר כך יגרום ח"ו החטא
שתתבטל ההבטחה ,ולכן היה צריך לישא את רגליו.
ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור וגו' ויאמר להם
השלום לו ויאמרו שלום( :כט ה) אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע :יעקב אבינו
והלא לבן אינו בנו של נחור ,אלא בנו של בתואל? ע"ה היה בהר המוריה ,והיה קשה לו להיפרד משם ,לא
מכאן מסיק בעל "תרומת הדשן" חידוש מעניין להלכה. נתרצו רגליו לילך עד שהוכרח לישא אותן ולהגביהם
היה זה כאשר נשאל לענין מומר שעודנו עומד ברשעו בעל כרחן שילכו.
או שנפגר ברשעו – האיך קורין לבנו לעלות לתורה?
בתשובתו הוא מסיק להלכה שיקרא בשם אבי אביו, וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן וגו'
והראיה מפסוק זה – שלא קורא ללבן בן בתואל ,כיון והאבן גדולה על פי הבאר( :כט ב)
שהיה רשע ,אלא בשמו של זקנו שהיה נחור. בספה"ק "נועם אלימלך" ו"מאור עינים" כתבו
שהפסוק מרמז על השלשה אבות שפעלו במעשיהם
מה התכוון יעקב אבינו ע"ה כאשר התעניין אצל בני שהמשיכו לנו כל עניני ארציות ועיי"ש.
העיר אודות לבן וביקש לדעת "השלום לו"?
אומרים בדרך צחות בשם ה"חתם סופר" זצ"ל :בגמ' ברש"י :אם שכירים אתם לא שלמתם שכר פעולתכם.
כתובות [קה] אמרינן :אמר אביי האי צורבא מרבנן הרה"ק ה"דברי ישראל" זי"ע ממודז'יץ מביא מאת סבו
דמרחמין ליה בני מתא ,לאו משום דמעלי טפי ,אלא זצ"ל :שלכאורה אין זה מדרך הארץ שיבוא איש למקום
משום דלא מוכח להו במילי דשמיא =[ .ת"ח שבני עירו שאין מכירין אותו ותיכף יאמר להם מוסר ,שהוא אחד
אוהבים אותו ,אין זה משום שהוא מעולה ביותר ,אלא בא לגור וישפוט שפוט.
משום שאינו מוכיח אותם על שאינם מקיימים מצוות אלא ,כי לעיל ביום אתמול כתיב 'כי בא השמש',
כראוי]. ששקעה חמה פתאום שלא בעונתה ,וחשב יעקב שזה
הרי שהכלל הוא ,שלצדיק אין שלום עם בני עירו, שאוספין את המקנה בעוד היום גדול ,הוא היות
משום שצדיק תמיד צריך להוכיחם על מעשיהם שסוברים שהעולם יהיה נוהג כסדר כמו שהיה ביום
הרעים ועל כך שונאים אותו ,כפי שמספרת הגמ' על אתמול שיתקצר היום ,כן יהיה גם כן היום כי אינם
רבה ,שבפומבדיתא היו שונאים אותו מפני שהיה יודעים הסיבה מזה.
מוכיח אותם ,דבר זה ידוע הוא ,ומעשים בכל יום יוכיחו. על כן אמר ,כיון שאין מי שידע בזה האמת רק אני
לא פלא אם כן ,כאשר רצה יעקב לדעת האם לבן הוא לבדי ,עלי החובה להודיע להם בתורת השבת אבידה,
צדיק הקדים ושאלם "השלום לו" ,כי אם יש לו שלום שזה רק היה אתמול ,אבל היום עולם כמנהגו נוהג .זהו
עם בני עירו – מן הסתם אינו צדיק. שאמר להם 'הן עוד היום גדול' ולא יהיה כיום אתמול
יום קצר .עכ"ל ודפח"ח.
ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו
הצאן ולכו רעו( :כט ז) הרב רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל מבאר :כי המים לא
הרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע שואל :למה לא כתיב היו בשפע ,וחשש כל אחד מחבירו שלא יקדימנו וישאב
'ויאמר להם' ? ומבאר :שאין זה מן המוסר לבוא לעיר יותר מדאי מים ,לפיכך נתנו אבן גדולה על פי הבאר,
אחת ומיד להתחיל בתוכחה ,אלא דיבר כמתמיה. שרק כולם כאחד יוכלו לגוללה.
במדרש שה"ש מובא :כל האותיות מזדווגין חוץ מה"א ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו:
18
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
בעינן למיהוי קדם מלכא' ,עד שהבטיחם שיקחו מהם ונו"ן כיצד א-ט הרי עשרה ב-ח גם כן עשרה ,וכן י-צ
מלח לקרבן ,וינסכו בהם מים על המזבח ,לכן כשבא הרי מאה מלבד ה"א ונו"ן ,שאין להם חיבור.
איש אמת שיש לו צורה אמיתית צלם אלקים שלא אומר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע :זה הפירוש:
נתלכלך ,משיגים המים התעוררות לעלות לקראת "הן" עוד היום גדול ,כל זמן שהפירוד בכל תקפו – 'לא
צורה קדושה ,כמו המים העליונים שנמצאים קדם עת האסף המקנה' – לקיבוץ גלויות .ותמשך הגלות.
מלכא.
הרבי ר' מאיר מפרמישלאן זי"ע אמר :רבש"ע ! "לא
ברש"י :כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית עת האסף המקנה" ,אם טרם הגיע הזמן לקבץ את
להודיעך שכוחו גדול. גלויות ישראל ,על כל פנים "השקו הצאן ולכו רעו" ,תן
הקשה הרה"ק מסקולען זי"ע :דהאם זהו הגדלות של להם פרנסה ואל תקפח את חלקם בגלל חטאותיהם,
יע"א הבחיר שבאבות ,שהיה יכול להעביר אבן גדולה עד שתביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו.
כמי שמעביר הפקק מהצלוחית ,עד שהוצרכה התורה
לספר זאת וכלשון רש"י 'להודיעך שכוחו גדול' ,ועוד אומר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע :ר"ל הנה עוד
דקדק בלשון הכתוב 'ויגש יעקב ויגל' ,דלכאורה פשיטא מעט יבוא יום ה' הגדול והנורא היום המקווה בהתגלות
שהיה צריך לגשת אל הבאר בשביל להוריד האבן מלכות כבודו ית' ,ואז אין כבר עת לאסוף מקנה ועניני
משם ,ולמה צריך לכתוב 'ויגש'. עוה"ז.
וביאר :שנרמז כאן כח ומעלת התפילה ,דבאמת לא
היה זה בכוחו של יע"א ע"ה להעביר בעצמו את האבן הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם אביו ה"שפת
הגדולה אשר עפ"י הבאר ,אשר בכל יום היו צריכים כל אמת" זי"ע :ששאל מה אמר להם יעקב להשקות
הרועים יחדיו להרימו ,ולכך נאמר 'ויגש יעקב' ,דמצינו הצאן ,כלום לא ראה את האבן הגדולה אשר על פי
בחז"ל [ב"ר צג ו] ,אין הגשה אלא לשון תפילה ,והיינו הבאר ,וכי אי אפשר לגוללה 'עד אשר יתאספו שם כל
שנשא תפילה אל הקב"ה שיהא בכוחו להוריד את העדרים'?
האבן. ותירץ ,שיעקב הורה להם ,שמכל מקום צריך לנסות.
וע"ז כתב רש"י 'להודיעך שכוחו גדול' ,היינו כח ומנין ידע יעקב שעדיין לא ניסו? התירוץ הוא ,שבכל
התפילה שהוא גדול מאד ,וכדמצינו [שבת קיט ]:כל שעה ובכל רגע חייבים לנסות מחדש.
העונה אמן יש"ר מבורך בכל כוחו קורעין לו גזר דינו,
ופירש"י בכל כוחו היינו בכל כוונתו ,וכן כאן להודיעך ברש"י :אחיו אני ברמאות.
שכוחו גדול ,היינו שהתפלל בכוונה גדולה ובכך היה אומר ה"עבודת ישראל" זי"ע :לכן סיים בדבריו 'כי בן
בכוחו להוריד האבן הגדולה. רבקה הוא' ,ר"ל רוב בנים הולכים אחר אחי האם ,לכך
הגם שאני איש תם ,יש בקרבי חלק רמאות מאחי
האם.
וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך( :כט יא) ואפשר שרמז לה ,כמו שרוב בנים אחרי אחי האם ,א"כ
ברש"י :לפי שצפה ברוה"ק שאינה נכנסת עמו מן הראוי שבנות אחרי אחות האב ,א"כ ראוי שתחזיק
לקבורה. רחל בצדקתה להיות כמו רבקה.
אמר הרה"ק רבי יצחק מאמשינוב נ.י :.לפי פשוטו
נלמד שיע"א הצטער שרחל לא נכנסת עמו לקבורה ויגל את האבן וישק את צאן לבן( :כט י)
במערת המכפילה .אמנם אפשר לומר שאדרבה ,יע"א כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע [יו"ד י' כסלו] :אמרו
ע"ה הצטער על שלא נפל בחלקו להיקבר בבית לחם, במדרש ,היתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה,
הרי שם תעמוד רחל אמנו לעזרה לבניה ,כשהיא בוכה ונראה לבאר הטעם שמצינו שהמים עלו לקראת
ומבקשת עליהם רחמים בימי נבוזראדן .ועל זה בכה הצדיקים ,כמו אצל יעקב אבינו ע"ה ,ולקראת רבקה ,כי
הבחיר שבאבות על שהוא לא יזכה לעמוד עמה שם אמרו בתיקוני זוהר שכאשר הבדיל הקב"ה בין המים
איך להושיע להם ,בזעקם בצר להם .ודפח"ח. התחתונים לעליונים ,בכו המים התחתונים ואמרו 'אנן
19
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
הבין יעקב את אשר לפניו ,והוא שיבר את אוזניו של ויגד יעקב לרחל כי אחיה הוא וכי בן רבקה הוא( :כט
לבן :ודאי לא הייתה כוונת הבריות לכך ,אלא ביטוי הוא יב)
לדברי חכמה ופנינים יקרים' ,לא אתית טעין אלא אומר הגריד"א שליט"א :י"ל רמז לנתינת סימנים
מילין'... שיעקב נתן לרחל ,דאיתא בדעת זקנים שהסימנים
שמסר לה היו "נדה ,חלה ,והדלקת הנר"" ,בן רבקה"
ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חודש בגימטרי' "נדה חלה ונר" .ודפח"ח.
ימים( :כט יד)
כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע :בענין המאכלים ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו ויחבק לו
שהיה אוכל יעקב אע"ה בבית לבן זמן רב ,יראה שהיה וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן ויהי כשמע לבן
על ידי רוה"ק .שהיה רואה ומסתכל בכל מאכל ומאכל את כל הדברים האלה( :כט יג)
ברוח קדשו אם הוא כשר בלי חשש ,והיה יכול לסמוך מפרש ה"קול שמחה" זי"ע :שנראה שסיפר לו
על זה לענין איסור והיתר ,כמ"ש מפ"ק אא"ז מו"ר שעתידין זרעו לקבל את התורה וזה עיקר עבודתו
[החידושי הרי"ם] זצ"ל על הרבי מלובלין זי"ע ,שהיה בעולם .ורמז באומרו' :את כל הדברים האלה' וגו' ,כי
מתנהג כן ,שבכל דבר מאכל הציץ בו ברוח קדשו בקבלת התורה גם כן כתוב בלשון הזה.
מאיזה מקום נובע אם הוא בכשרות בכל צד ,ופעם
אחת אירע בש"ק שהיו נותנים לו יין לקידוש והציץ בו ברש"י :וירץ לקראתו ,כסבור ממון הוא טעון ,א"ל יעקב
כדרכו ואמר כשר והניחו ,ואמר עוד פעם כשר והניחו, מה אתה סבור ממון וכו'.
עד כמה פעמים ,ולא רצה לקדש עליו ,עד שאח"כ הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע מביא בדרך
נתוודע שהיה מי דבש ,ואמר שבאמת היה כשר ,אך לא צחות :היינו כדרך בעלי בתים המגושמים המצויים
היה לו הבהירות והזהירות מכשרות משום שאין במינו בעיירות ,אשר ויהי כשמעם שאיזה רבי רוצה לדור
אסור ,ויין כיוון שיש במינו יין נסך היין הכשר מזהיר בעירם ,מיד רצים לקראתו בכבוד גדול להביאו לעיירה,
וניכר היטב ,כמו כן ביעקאע"ה בוודאי היה מתנהג כן. כסבורים ממון הוא טעון ,ואח"כ בראותם שאינו טעון
אלא מילין ,היינו דברי תורה ותשובה ודברי מוסר ,פונים
מפרש בספר "עדות ביוסף" לרבי יוסף אטינגא זצ"ל: מעליו ומבזין אותו לאמר רק עצמי ובשרי ,כלומר הרי
שלשה שותפים יש באדם ,מאביו העצמות ,ומאמו הוא בשר ודם כמונו ,כדאי' כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן
הבשר ,וכאן היה יעקב קרוב ללבן משני הצדדים, לי ת"ח ואנשכנו כחמור...
מאביו היה קרוב משום שבתואל בן נחור היה אחי
אברהם ,ומאמו היה קרוב משום שיעקב היה בן אחותו, ברש"י :אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו.
וזהו שאמר לו 'אך עצמי ובשרי אתה' ,דאביך היינו אומר ה"חפץ חיים" זצ"ל :שיש סעד לדברי חז"ל אלה
העצמות וגם אמך – הבשר – המה קרובים שלי. מסיפור התורה בסוף הפרשה ,כשיעקב נפרד מלבן
נאמר "וינשק לבניו ולבנותיו" ,אבל לא ליעקב .כי בבואו
חשב שמרגליות טמונות בפיו ,אבל עכשיו שידע שאין
ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה בזה ממש לא נשקו בהיפרדו ממנו.
לי מה משכרתך( :כט טו) והוסיף ע"ז ב"ניצוץ אחד" בדרך הלצה ייאמר :עפ"י
אומרים בשם ה"חתם סופר" זצ"ל והמגיד מדובנא המדרש [בר"ר ע ג] ש'אמר ליה יעקב מה את סבור
זצ"ל :על הפסוק 'ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא', ממון אתית טעין ,לא אתית טעין אלא מילין' .שאינו
אומר רש"י :אם לרמאות אני אחיו ברמאות .כששמע מבואר מה עניין מילין לכאן ,ומה תחליף זה לממון
לבן זאת אמר" :הכי אחי אתה" – אם באמת "אחי" שחמד לבן .אלא שכאשר בא יעקב לחרן ,פשטה
אתה למקצוע ,רמאי כמוני ,שיכול לעמוד כנגדי הבשורה כי צדיק בא לעיר והוא "פה מפיק מרגליות",
ברמאות – "ועבדתני חנם?" הרי אחר כך תסבכני שמע לבן ובלהיטותו לממון היה משוכנע שאכן טמן
בנפתולי רמאות שכל רכושי לא יספיק לשלם לך .מוטב מרגליות בפיו ,ולכן מיהר מיד לתהות על קנקנו ולנשק
– "הגידה לי מה משכרתך" ... לו למצוא את המרגליות.
20
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
כימים אחדים ,כאילו נתאחדו הימים זה בזה ונעשו יום ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה:
אחד ארוך ,כי לא היתה לו מנוחה גם בלילות. (כט יז)
ה"אבן עזרא" כותב בלשונו החדה :ובן אפרים אמר
ויאמר יעקב אל לבן הבה וגו'( :כט כא) שהיא – המלה רכות – חסר אלף וטעמו ארוכות .והוא
הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע אמר בשם – בן אפרים – חסר אלף – כלומר ,בן פרים...
הרה"ק מרוז'ין זי"ע שאמר :אשר יעאע"ה ברוב
קדושתו ,היה פרוש ומובדל ומופשט לגמרי מן ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה( :כט יח)
הגשמיות עד שלא היה במציאות כלל שיוליד תולדות שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :מדוע היה צריך
אלמלא אמר כן .והבן. לחכות שבע שנים ,הרי היה יכול מיד להתחתן ואח"כ
לעבוד?
ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה( :כט כב) ותירץ בשם אביו ז"ל :שיעקב היה חכם וידע שאין זה
ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו( :כט כג) מן הנכון שיקח את רחל לפני לאה ,שגם הוא ידע מזה
מפרש ה"בן יהוידע" :הכוונה בזה ,שהוא לא הביא "שלא יעשה כן במקומנו" ,ולכן רצה מקודם לעבוד,
להם אכילה ,כי אם שתיה ,כדי שכולם ישתכרו ולא משום שחשב שבנתיים לאה תתארס .וישנם עוד
ירגישו ויאמרו ליעקב. הרבה תירוצים בזוהר על ענין שבע שנים ,ואנו בין כך
וזהו אומרו' :ויעש להם משתה' – שתיה דוקא ,משום לא יכולים להבינם.
שחשש שיאמרו ליעקב על ערמה זו ,ולכן אחרי ששתו
לשכרה – 'ויהי בערב ויקח את לאה'. ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר:
(כט יט)
ה"עברא דדשא" מביא בשם זקנו הרה"ח ר' א.מ. בשם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :עפ"י מה דאי' במד'
בהרה"צ רבי משה בצלאל זי"ע שאמר בדרך צחות [בר"ר יז ז] מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה
לשמח חתן: אחת ,ולא העמידו בנים ,וגירשה .הלך זה ונשא רשעה
די"ל דדינא דפנים חדשות למדים ממשתה שעשה לבן, אחת ועשאתו רשע .והלכה זאת ונישאה לרשע אחד
דאיתא בפרקי דרבי אליעזר דילפינן מהתם שבע ועשאתו צדיק.
ברכות. ולכן לבן שידע שבתו היא צדקת ,ובגודל רשעתו לא
והנה איתא במדרש :דכתיב 'ויאסוף לבן את כל אנשי היה רוצה לתתה לרשע לאשה פן תעשנו צדיק ובחר
המקום ויעש משתה' ,היינו שמתחילה אספם ואחר כך יותר לתתה ליעקב הצדיק.
עשה משתה ,כי כינס את כל אנשי מקומו ואמר להם
יודעים אתם שהיינו דחוקים למים ,וביום שבא הצדיק עוד אמר בשם אביו ה"שפת אמת" זי"ע :שפירש,
הזה נתברכו המים ,ואם רוצים אתם אני מרמה אותו שכשראה לבן שיעקב אמר לו שיעבוד אצלו זמן רב
ונותן לו לאה במקום רחל ,ועי"ז הוא ישהה כאן עוד כזה ,נתיירא שמא יתחרט ,ע"כ אמר לו שהרבה אנשים
שבע שנים אחרות עבור רחל .והם אמרו שיעשה מה רוצים בזה להשתדך עמו ,וממילא לא יחזור יעקב .וזה
שטוב בעיניו .אמר להם תנו לי כל אחד מכם משכון הפי' 'טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר'.
שלא יפרסם לו [ליעקב] אחד מכם הרמאות ,נתנו לו
המשכונות ,והלך לבן והביא על אותן משכונות יין ושמן ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה( :כט כ)
ובשר ויעש משתה .ואחר כך מי שחפץ במשכון שלו מסביר בעל "באר מים חיים" זי"ע :ירא יעקב שלא
היה צריך לפדותו אצל החנוני ,הוי אומר למה נקרא יעליל עליו לבן לאמר שלא עבד כראוי ,על כן עבדו
שמו 'לבן הארמי' – שרימה באנשי מקומו ,עיי"ש עבודה שלמה יותר משאר פועלים .כי זמן עבודת
במדרש. פועלים הוא מצאת השמש עד שקיעתה ,אבל הוא
וי"ל שרמאות זו שמשכנם אצל החנוני ,לא נודעה לכל העיד על עצמו "גנובתי יום וגנובתי לילה הייתי ביום
בני העיר ,כי כל אחד שהיה חכם בעיני עצמו התבייש אכלני חורב וקרח בלילה" ,מה ששום פועל לא עושה.
לגשת לחבריו ולגלות להם שנפל לרמאות של לבן לכן אמר הכתוב' :ויהיו בעיניו כימים אחדים' – כלומר:
21
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
דהנה מובא ב"נחל קדומים" משמו של רבינו אפרים, הארמי ,אבל מי שרימהו בחתונה כמובן שכבר לא בא
שלאה ורחל היו תאומות ,אלא שלאה נולדה ראשונה למחרת לשבע ברכות ,והוצרך לבן להזמין אנשים
לפני רחל ,ע"כ. חדשים בכל יום משבעת ימי המשתה ,ובכל יום חזר
ולכן ,כיון שיעקב החזיק עצמו כבכור לעומת עשו ,כיון על רמאות הנ"ל ,ועשה משתה ללא שום הוצאות ,הרי
שהיה ראשון ליצירה ,על כן סבר שגם רחל היא לנו מקור לפנים חדשות ,שהרי רק ע"י הפנים חדשות
הבכירה לעומת לאה ,וממילא בדין וביושר הוא לוקחה שבכל יום התקיימה השמחה בכל שבעת הימים...
לפני לאה .משא"כ לבן – סבר שללאה משפט הבכורה,
כיון שהיתה ראשונה ללידה ,שבפועל נולדה קודם רחל. ויהי בבוקר והנה היא לאה( :כט כה)
במדרש :אמר לה רמייתא בת רמאי ,והלא קראתי לך
ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה: בלילה בשם רחל ולמה ענית לי ולא אמרת ששמך
(כט כט) לאה ,אמרה לו ,גם אתה קרא לך אביך עשו וענית לו
שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע :אמאי ברחל אמר ולא אמרת ששמך יעקב.
"לה לשפחה" ואצל לאה לא אמר אלא "לשפחה"? ה"עבודת ישראל" זי"ע אומר :ונראה לפרש ,דהנה
ומפרש ,ששפחת לאה היתה צריכה לטרוח גם עבור יעקב אמר לאביו 'אנכי עשו בכורך' ,ולא שיקר בכך,
יעקב וגם עבור לאה ,אבל שפחת רחל היתה צריכה רק אלא כיון שקנה הבכורה מעשו ,נכלל חלק עשו בקרבו,
עבור רחל ,משום ששפחת לאה כבר עשתה ליעקב מה היינו חלק הבכורה שהיה שייך לעשו עד עכשיו,
שהיה צריך ,ולכן מדויק הלשון "לה לשפחה" שהיה רק וממילא שפיר אמר 'אנכי עשו בכורך' ,שיש בי זכות
עבור רחל בלבד. עשו ויש לי משהו ממנו.
והנה ידוע מה שמביא רש"י :שעיני לאה רכות מרוב
ויאהב גם את רחל מלאה( :כט ל) בכי כיון שאמרו האנשים דשני בנים ליצחק ושתי בנות
מבאר הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע :כי מעלת ללבן הגדולה תהא לגדול היינו שלאה תהיה לעשו
השמחה עדיפה על הבכיה .שכן אמרו :שערי דמעות והקטנה רחל לקטן יעקב .אבל כיון שאמר יעקב שיש בו
לא ננעלו [ב"מ נט ,].ומשמע שאין בכוחה של בכיה הבכורה מעשו והוא באמת הגדול ,א"כ שפיר מגיעה לו
לפרוץ ולשבר את השערים אלא שאינם נעולים מפניה, לאה ,וזה שאמרה ,הלא קרא לך אביך עשו ואתה ענית
אכן השמחה פורצת כל מחיצות ומשברת דלתות לו ואמרת 'אנכי עשו בכורך' יען קנית את הבכורה ,וכיון
נחושת ומגדעת בריחי ברזל. שאתה הגדול שפיר אני אשתך הראויה לך ,ולא רמיתי
והנה 'לאה' מרמז על ענין הבכיה .וכמ"ש 'ועיני לאה אותך כלל.
רכות' ,שבכתב שלא תיפול בחלקו של עשו ,ואכן 'רחל'
מרמז על השמחה ,ובא לומר 'ויאהב גם את רחל ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני
מלאה' – כלומר ששמחה אהובה לפני המקום יותר הבכירה( :כט כו)
מ'בכיה'. אומר ה"בית הלוי" :מה בא להגיד המלה "במקומנו",
היה לו לומר 'לא יעשה כן לתת הצעירה לפני
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה: הבכירה'?
(כט לא) ואפשר ,שלבן קנטר בו ברמז על שקנה את הבכורה
אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :אין זאת אומרת, מעשו ,כאומר :אפשר במקומכם המנהג להקדים את
שיעקב היה שונא אותה – חלילה ,אלא שהיתה שנואה הצעיר לפני הבכור ,אבל במקומנו לא יעשה כן.
על עצמה ,כדרכו של כל צדיק אמת ,שתמיד הוא רואה
בעצמו אך חסרונות ושונא את עצמו... מדוע להלכה קיי"ל כדעת לבן ולא כדעת יעקב?
אומר המהרש"ם בספרו "תכלת מרדכי" :כי באמת אף
אומר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע :לפי חז"ל, יעקב אחז כדעת לבן שלא יעשה כן במקומנו ,אלא
סבורה היתה לאה שתפול בגורלו של עשו ,והיתה שיעקב היה סבור שרחל היא הבכירה.
22
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
שואל בספר "פנים מסבירות" [על הש"ס לרבי משה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה .ועשתה זאת בכוונה
חזן] :וזה פליאה נשגבה הלא הטעם מפורש בפסוק, שתמאס ולא תמצא חן בעיני עשו .ולכן מתרגם
ומה ראו רבותינו לדרוש טעם אחר? אונקלוס "ועיני לאה רכות" – "ועיני לאה יאין" .כי יופי
וי"ל דאיתא במדרש :למה נקרא שמו ראובן ע"ש 'וירא של מעלה הוא זה שקלקלה את עיניה .כי העינים
את ענינו' .שמעון ע"ש 'וישמע ה' את קולנו' .והנה לפי הרכות באו לה מיראת שמים ,שלא תפול בידי עשו
זה היה לה לקרוא את הראשון שמעון ,לפי שבתחילה ושקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל.
כתוב 'וישמע ה' את קולנו' ואח"כ כתוב 'וירא את וזהו 'וירא ה' כי שנואה לאה' – השי"ת ראה שלאה
ענינו' .ולכך מתרץ המדרש שהיה לה עוד טעם, עושה כל מיני פעולות שתמאס ותהיה שנואה בעיני
שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי ,וא"כ ההכרח לקרוא עשו ,לכן זכתה ללדת את השבטים.
שם הבכור ראובן. ובזה מובן מה שלאה בעצמה אמרה' :כי שמע ה' כי
שנואה אנכי' ,מי האשה המתפארת שהיא שנואה?
ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה אלא לאה פירסמה את הדבר הזה להיות דוגמא לבנות
ותעמוד מלדת( :כט לה) ישראל שכדאי להקריב היופי החיצוני ,להשניא את
הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע מבאר הענין למה נאמר עצמה ,שלא ליפול בידי אדם רשע.
'ותעמוד מלדת' .ומביא בשם הרבי מלובלין זי"ע,
דאיתא במסכת תענית בהמעשה דחוני המעגל בגמרא :ראה ששנואין מעשי עשו בעיניה.
שביקש שירדו גשמים וירדו גשמים ,ואח"כ באו אליו חז"ל אומרים שלכן היו האמהות עקרות מפני
שיבקש רחמים שלא ירדו עוד ,ואמר להם הביאו פר שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים .לפיכך אומר
הודאה והביאו פר הודאה ופסקו הגשמים .וביאור הענין ה"קדושת לוי" זי"ע :פקד ה' את לאה בבנים מיד ,מכיון
הוא ,דכשמביא פר הודאה הוא מראה בהודאתו שכבר שהיא התפללה אליו בין כה וכה כל הזמן שלא תעלה
קיבל כל טובה זו בשלימות ואין לו צורך לקבל עוד בגורלו של עשו כדיבת הבריות ,וממילא לא היה צורך
מהטובה ההיא ,ועל כן לאחר שהביאו פר הודאה פסקו למנוע ממנה פרי בטן בגלל שהקב"ה תאב לתפילתה,
הגשמים. שהיא התפללה גם בלי אמצעי זה.
וכתב המאו"ש לבאר בזה בענין הארבעה צריכים וזהו שדרשו' :וירא ה' כי שנואה לאה' – ששנואין מעשי
להודות ,שחיוב ההודאה הוא רק לאחר שיצאו לגמרי מן עשו בעיניה .וכי היכן ראה ששנואין? ומה קשר בין שני
הסכנה ,כגון החולה לאחר שנתרפא לגמרי ,וכן יורדי הדברים? אלא מתוך שהתפללה על כך ,והיו עיניה
הים דוקא אחר שעומד כבר על היבשה ממש ,וחבוש רכות מרוב בכי ,ואם כך הרי נתמלא רצונו שהוא יתברך
אחר שיצא בפועל מבית האסורים ,אז הוא זמנם מתאוה לו – משום שהצדקת התפללה.
להודות להשי"ת ,שע"י ההודאה מראה שיצא לגמרי
מהסכנה ואינו צריך עוד לנס זה וכבר נגמר צערו ,ועל ותקרא את שמו ראובן ,כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי
כן מודה להשי"ת שהצילו מצרתו. עתה יאהבני אישי( :כט לב)
ובזה מבאר המו"ש כאן :דכיון שאמרה לאה 'הפעם כותב הרה"ק ה"קדושת לו" זי"ע :שקראה להם
אודה את ה'' ,הראתה בהודיה זו שמעתה אינה צריכה בשמות הללו להורות כשעובר על היהודים זמנים של
עוד לטובה זו – ועל כן 'ותעמוד מלדת'. "עניי" "שנואה" ידע ויאמין כי 'יראה ה' שמע ה'' – וכל
אשר עובר עליו מיד ה' בא עליו ,והוא צופה ומביט
בספה"ק "באר משה" מהרה"ק מאוז'רוב זי"ע מביא בצערו ומכאובו ,ולבסוף יקיים בו 'שמחנו כימות
בשם הרבי מלובלין זי"ע :שצריכים להודות להשי"ת על עניתנו'.
העבר ועל כל מה שעתיד לעשות ,והואיל ולאה לא
עשתה כן לכן 'ותעמוד מלדת'. ברש"י :ורבותינו פירשו שאמרה ראובן – ראו בן ,ראו
מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב ,וזה לא
כותב הרה"ק ממונקאטש זי"ע ב"דברי תורה" :שמעתי מכרה ליוסף ולא ערער עליו.
23
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
שהיה סובר שזה לרעתו הוא לטובתו ,והוא מודה בשם רבינו הקדוש החוזה מלובלין זי"ע כי צריכין בכל
להקב"ה. דבר שאומרים ברוך ה' בעד זה הענין יאמרו מיד כן
והנה ודאי שהאבות הק' נתנו שבח להקב"ה ,אבל לא יעזור השם יתברך להלאה ,דאל"כ הרי זה כמעמיד
מצינו שנתנו הודאה על דבר שסברו שהוא רעה ונהפך ופוסק מעייני הישועה כשמברך רק על העבר .רק צריך
לטובתם .אולם לאה שהיתה שנואה וסברה שהוא להיות תיכף ומיד בקשה על העתיד .והרמז לזה בלאה
לרעתה ,וכשראתה שאדרבה עי"ז שהיתה שנואה שאמרה 'הפעם אודה את ה' ולא ביקשה מיד על
זכתה לרוב השבטים ,והשנאה היתה לטובתה ,היתה העתיד ,ע"כ כתיב 'ותעמוד מלדת' עכד"ה שנאמרו
מודה שטעתה במה שסברה שהשנאה היא לרעתה, כולם ברוה"ק כנודע ,והיינו הגם שילדה אח"כ עוד את
ואדרבה עתה ראתה שהכל היה לטובתה. יששכר וזבולון עכ"פ באותו פעם עשה דיבורה שלא
ביקשה על העתיד רושם באותו זמן כדכתיב 'ותעמוד
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה מלדת' ,על כן צריכין ליזהר בזה.
ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי( :ל
א) ברש"י :הפעם אודה שנטלתי יותר מחלקי מעתה יש
אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :למעלה נאמר: לי להודות.
'וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה' ,וכאשר אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע' :על כן קראה שמו יהודה'
ראתה רחל כי שמע ה' לקול לאה מפני שהיתה וכל אחד מישראל נקרא יהודי על שמו .כי שמו הוא על
שנואה ,ביקשה אף היא להיות שנואה על יעקב ועל ידי שם שבח והודיה – "הפעם אודה את ה' " .שכל יהודי
כך לזכות לבנים ,לפיכך דיברה אליו דברי קינטור צריך לדעת שכל מה שהוא נוטל מן העולם הזה הריהו
ובתרעומת ,ואמנם עלתה לה התחבולה' :ויחר אף יותר מחלקו ,ממה שמגיע לו ,ומפני זה צריך להודות
יעקב ברחל' - .ומיד נושעה וילדה בנים. לה'.
הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע שואל :לכאורה מדוע ה"משך חכמה" אומר דבר נפלא :הנה ,על שלשת
חרה אפו על הצדקת רחל שמסרה עצמה למיתה עבור החושים :ראיה ,שמיעה ,מישוש ,אין שום ברכה ,לא
הבנים? אולם ,אם מבקשים איזה דבר מן הצדיק, על מראה נאה ולא על קול נעים ,רק על הרגשת הריח
מוכרח להמבקש להיות לו אמונה שלימה בהבטחת יש לברך .לומדים זאת מ”כל הנשמה תהלל" – דבר
הצדיק וזה גורם המשכה לישועה ,כי אמונה הוא מלשון שהנשמה נהנית ממנו וזהו ריח.
המשכה .ויען כי רחל אמרה תיבת 'ואם אין' – א"כ לכן בראובן המורה על ראייה – 'כי אמרה כי ראה ה'
נראה כי היתה ח"ו כמסתפקת ,ולכן 'ויחר אף יעקב' בעניי' .ושמעון מורה על שמיעה – 'כי שמע ה' כי
וגו' ואמר לה כי תדע 'כי התחת אלקים אנכי' כי צדיק שנואה אנכי' .וללוי המורה על מישוש – 'הפעם ילווה
גוזר והקב"ה מקיים. אישי אלי' ,אין ברכה .רק ביהודה ,שעל יוצאי חלציו –
משיח בן דוד – כתוב' :והריחו ביראת ה'' ,היא חייבת
ברש"י :וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה בברכה ,ולכן 'הפעם אודה את ה'' ...
וכו' אשר מנע ממך את אמרת שאעשה כאבא ,אני איני
כאבא ,אבא לא היו לו בנים ,אני יש לי בנים ,ממך מנע בגמרא :מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם
ולא ממני. שהודה להקב"ה ,עד שבאה לאה והודתה ,שנאמר
ה"דברי יחזקאל" להגה"צ רבי יחזקאל מקלאסנא זצ"ל 'הפעם אודה את ה''.
[נכדו של ה"ברוך טעם" זצ"ל] דקדק בתשובת יע"א, שואל ה"טיב גיטין" :והוא פליאה נשגבה ,וכי האבות
וכי מפני שיעקב כבר נושע בבנים לא היה צריך הק' וכל הצדיקים לא הודו להקב"ה על רוב טובתם?
להתפלל ,ועוד כאשר בא אדם אל הצדיק שיפעל עבורו ותירץ ,שיש חילוק בין שבח להודאה ,דשבח – הוא
ישועה לא שייך שישיב לו שהוא אינו צריך להדבר הזה משבח לה' על טובתו שעשה לו ,אבל אם היה סובר
ולכן לא יבקש עליו ,הלא עבודתו של הצדיק הוא דדבר זה הוא לרעתו ואחר כך ראה שנצמח לו טובה ,אז
להעתיר על כל המבקשים ממנו שיתפלל עליהם. שייך לשון 'הודאה' ,כמו מודה במקצת ,שמודה שזה
24
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
רצונה היה להעמיד עוד שבטים ,אבל להתפלל על זה וביאר :דהנה אחז"ל אמר ר' יצחק מפני מה היו אבותינו
לא היה שייך ,כי כבר היו לה ארבעה שבטים ,לכן עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים.
התחכמה ועשתה מעשה גמ"ח ששחררה שפחתה ולכן אמר לה יעאע"ה ,דמפני דלא היו לו בנים ליצחק
ונתנה ליעקב ,בכדי שעי"ז יתעורר עליה מלמעלה מדת התפלל בעד רבקה כי הקב"ה התאווה גם לתפילתו.
החסד ,ואחז"ל שחסד הוא בין לעניים ובין לעשירים, אולם יעקב שיש לו כבר בנים מן הנראה שאין הקב"ה
ממילא אף היא אף שיש לה כבר בנים ,יגמול ה' חסד מתאווה לתפילתו ,והיינו שאמר לה יעקב 'ממך מנע
עמה ויתן לה עוד. ולא ממני' – שמזה שרק רחל אין לה בנים ע"כ
וזה מרומז בשם "גד" שהוא ר"ת :ג מול ד לים ,עי"ז שהקב"ה מתאווה רק לתפילתה ולכן צריכה היא
זכתה להעמיד עוד שבטים. להתפלל ומתפילותיה תצמח הישועה.
ברש"י :בא גד ,בא מזל טוב ,ומדרש אגדה שנולד מהול ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי וגו'( :ל
וכו' .ולא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת .כלומר, ב)
המילה 'בגד' אינה מילה אחת אלא חיבור של שתי אומר הרב מקוטנא זצ"ל :על הפסוק בפרשת ויחי
מילים – 'בא-גד' – כלומר בא מזל ,ורש"י אומר שאינו 'ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני' –
יודע מדוע נכתבה מילה זאת כמילה אחת ולא כשתי מתרגם אונקלוס ארי דחלא דה' אנא .ובגמ' על הפסוק:
מילים נפרדות. 'צדיק מושל יראת אלקים' – הקב"ה גוזר וצדיק – שהוא
והנה ,במדרש אמרו שגד נולד בשבת ,ואומר ה"חתם ירא ה' – מבטלה .וזה שאמר יעקב 'התחת אלקים
סופר" זצ"ל :שעל פי זה ניתן להסביר מדוע המילים בא אנכי' ,האם ירא ה' אני ,שבידי לבטל גזירת ה'.
גד מחוברות .שהרי הדין הוא שמי שנולד מהול ,צריך
להטיף ממנו דם ברית .אולם בשבת ,למרות שמילה מספרים שזוג כפריים באו אל ה"חוזה" מלובלין זי"ע
דוחה שבת ועושים בה ברית מילה ,אבל הטפת דם שיברך אותם בבן זכר .זה להם עשר שנים אחר
ברית לתינוק מהול – לא עושים ,אלא ממתינים ליום חתונתם וה' לא פקד אותם בבנים .אמר להם החוזה:
ראשון .לפיכך כתוב 'בגד' כי גד בגימטרי' שבע וגד נולד מוכן אני לתת לכם ברכתי ,אולם רוצה אני מכם שישים
בשבת שהוא היום השביעי ,אבל מאחר שנולד מהול, דינרים .התחיל הכפרי להתמקח ,פתח בעשרה והגיע
כדברי רש"י ,לא יכלו למול אותו ביום השמיני ,ולכן לשלושים ,יותר אינו יכול לתת .אולם החוזה עמד על
"בגד" כלומר מלו אותו ביום התשיעי ,כי "בגד" שלו ,אף פרוטה לא פחות משישים .אמרה הכפרית
בגימטרי' תשע. לבעלה :בא ,משה ,נשים את מבטחנו בה' ,גם הוא
יכול לעזור לנו .משיצאו אמר החוזה למקורביו ,לא
נתכוונתי חלילה לכסף ,כי איך אפשר ליהנות מייסורי
המעט קחתך את אישי וגו'( :ל טו) הזולת ,נתכוונתי רק להוציא מהם את הדברים האלה
שואל הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע :פלא שתאמר כן, שאמרו .כי ר' מנדל מרימנוב מזמין אליו – בואו אלי
והלא כל העבודה הייתה בגין רחל ,ועשתה חסד גדול ותוושעו .המגיד מקוז'ניץ קורא אליו – בידו הישועה.
להכניס אחותה אל הצדיק ,אף שפחדה שעי"ז תהיה ישכחו איפה היהודים שגם הרבש"ע יכול להושיע...
היא נדחית.
וצ"ל ,שלאה כיוונה לברר עד היכן כח אחותה שתופסת ותאמר לאה בגד ותקרא את שמו גד( :ל יא)
פלך שתיקה ,כדאיתא במדרש [ב"ר עא ה] על האבן שואל ה"קול שמחה" :מדוע לא נתנה לו לאה שם על
של בנימין שנקראת 'ישפה' ,על שם יש פה ושותק ,וכן מה שהתפללה או עובדה כמו שאר שמות השבטים.
כאן שהיתה יכולה להשיב ועצרה עצמה שלא לזוז ונראה פירושו ,דהנה קשה למה נתנה לאה את
ממדתה ,ובמדה זו מצאה חן בעיני השי"ת .ומששתקה שפחתה ליעקב ,בשלמא רחל שהייתה עקרה נתנה
ולא ענתה ,הוכיחה לאה דמה שרגיל הצדיק בבית רחל שפחתה ליעקב באמרה 'אולי אבנה אני ממנה' ,כמו
אין זה מחמת דיבורה שתבקש זאת ,כי מדתה עוז שהיה אצל שרה אמנו ,אבל לאה הרי כבר ילדה בנים ?
בשתיקה. אלא כוונת לאה הייתה ,כיון שראתה שעמדה מלדת,
25
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
ומפרש ,שהכוונה בזה ,שהיא נתנה הודאה לה' ,לא רק ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי
על לידת בנה אלא גם על כל המסתעף מזה ,שישברו לאישי ותקרא שמו יששכר( :ל יח)
כלים וכיוצא בזה ,כבר מעכשיו ראתה להודות לה'. ב"קול שמחה" מביא בשם אביו הרב זללה"ה [ה"ה
הגה"צ רבי צבי הירש זצ"ל המגיד מואדיסלוב] ,ששאל
רבה של פאריז זצ"ל בספרו "שארית מנחם" מביא דמלישנא דקרא נראה ,שקראה לאה את שמו יששכר
בשם הרה"ק מלאמאז זי"ע שאמר בדרך צחות :וכי בשכר מסירת השפחה ,ולכאורה מדוע לא קראה לו כן
בשקרנים עסקינן? ועוד לקבוע זאת בקריאת שם, בשכר נתינת הדודאים לרחל ,שהרי תמורתם קיבלה
באשר יש לה מהיום לתלות כל הבוקי סריקי בו ? ואמר: להיות עם יעקב ,ובשכר זאת זכתה להוליד בן.
שאין הפירוש – אשר מהיום יכולה לשקר ולומר שהבן ומתרץ :שאם היתה תולה השכר במסירת הדודאים
שבר או אכל .אלא על כל הטענות של הבעל מי אכל היתה מעוררת קטרוג על רחל שזלזלה במשכב הצדיק,
ומי שבר וכדומה ,על הכל תראה באצבע "בנך". ולכן תלתה את השכר בזכות נתינת השפחה ,וכן
פירוש ,ראה מה שעומד לפניך .וע"כ מה תעשה עמדי? עשתה גם רחל לפניה ,ועי"ז תהיה מליצה בשמים
הלא בנך עומד לפניך! והוא עצמו התשובה על כל עבור רחל שתלד גם כן ,ואכן מה כתיב אחריו 'ויזכור
הנעשה אף על ידי האם ,וד"ל. אלקים את רחל' וגו' ,שנפקדה בדבר ישועה ורחמים.
ודפח"ח.
הרה"ק ה"אמרי נועם" כותב בדרך הלצה :מה שנוהגין
בשעת תנאים לשבור כלים וכמו כן בשעת החופה. ויזכור אלקים את רחל וגו' ותהר ותלד בן ותאמר אסף
נראה שהוא ע"ד אמרם ז"ל [בר"ר עג ה] בפסוק 'אסף אלקים את חרפתי( :ל כב)
אלקים את חרפתי' ,כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי ב"בנאות דשא" :למדנו ,שמה שהיה בעבור ,שביישוה
לתלות וכו' כמובא ברש"י .ע"כ שוברים את הכלים וחרפוה ,על זה לא קוראים שם ,ולא קראה שמו 'אסף',
להראות אשר מזה הזיווג יהיה דורי דורות ויוולדו בנים, כי מזה אין עושים קביעות ,ומלהיות עסוק במה שעשו
ואז אם תשבר איזה כלי לא יגיע לה נזק כי תוכל לתלות לו ופגעו בו ,וזה אינו דרך לחנך בו בנים ולקוראם על
בבנה. שם זה .ורק כשמתבוננים בעתיד ומתפללים ומייחלים
– 'יוסף ה' לי בן אחר' ,ע"ז קובעים וקוראים שם ,כך
מעמידים בית יהודי וכך מחנכים בנים נאמנים לה'.
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן
שלחני וגו'( :ל כה) ברש"י :זכר לה שמסרה סימניה לאחותה ,ושהיתה
ברש"י :משנולד שטנו של עשו .למה היה יוסף שטנו מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו.
של עשו? שואל כ"ק אדמו"ר שליט"א מבויאן :לכאורה למה
אומר ה"אבני נזר" זי"ע :משום שעשו הסתיר את הוצרכו שני זכותים אלו לעורר רחמים עליה ,וכי לא די
רשעתו מעיני כל ורימה את העולם שיחשבוהו לצדיק בזכות שמסרה סימניה לאחותה לעורר רחמים ? –
וישר ,ושאל :אבא איך מעשרין את התבן .וכמו שאמר אלא כנראה שלפעמים לא די לעורר רחמים בזכות של
הרבי ר' בונם זי"ע :אתם חושבים שעשו היה איכר גס עשה טוב - ,שמסרה סימניה לאחותה ,אלא גם צריכים
ולבש אדרת פשוטה של איכרים – לא כי ,הוא התלבש את הזכות של סור מרע - ,שהיתה מצירה שלא תעלה
בגלימת משי לבן כאחד האדמורי"ם ואמר תורה בגורלו של עשו ,ומחמת שניהם נתעוררו רחמי שמים
ב"שלש סעודות" .וכן מובא במדרש רבה ,שעתיד עשו עליה.
להתעטף בציצית ויבוא וישב בין הצדיקים והקב"ה
מושכו משם. ברש"י :כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות
ומידתו של יוסף היתה הצנע לכת ובהסתר .למראה סרחונה ,וכשיש לה בן תולה בו ,מי שבר כלי זה – בנך.
עינים היה מסלסל בשערו ,אבל בפנימיותו היה מי אכל תאנים אלו – בנך.
"כנישא דכל נהורין" איחוד של כל האורות ,ולכן היה שואל רבי חיים שמואלביץ זצ"ל :וכי זה כל הענין שהיה
יוסף שטנו של עשו ,זה כנגד זה. לה בלידת בנה ,שיש לה מעתה במי לתלות סרחונה?
26
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
האבות הקדושים לא היה להם יצה"ר ,דכאשר בא ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי( :ל ל)
יצה"ר לאאע"ה להסיתו לדבר עבירה ,לא היה לו הרה"ק הרמ"ש מבויאן זי"ע אמר :כל בר ישראל יש לו
לאאע"ה זמן עבורו ,היה טרוד כל הזמן במצות הכנסת חלק בבית המקדש השלישי ,ובכן צריך כל אחד לשאול
אורחים .בא היצה"ר לשמי מרום ואמר :אין לי עסק עם את עצמו 'מתי אעשה גם אנכי לביתי' ,מתי אעשה
אברהם אבינו ! הוא טרוד מדי בהכנסת אורחים ואתקן גם אני את חלקי בבית המקדש.
ומשקה ומאכיל כל היום את העניים והרעבים ,ואין לו
זמן לחטוא .השיבוהו :המתן עד שיוולד בנו יצחק ,אולי כל אשר איננו נקוד וגו' גנוב הוא אתי( :ל לג)
תצליח לפתותו .כשנולד יצחק אבינו ,בא היצה"ר כדי ויאמר לבן הן לו יהי כדברך( :ל לד)
להסיתו לדבר עבירה ,ויצחק אבינו שכל כולו גבורה אומר ה"חתם סופר" זצ"ל :לבן טען הלואי שאמצא
ופחד הכישו במקלו בכמה מכות הגונות והשליכו ממנו אותך באיזה גניבה ,משום שהרשע יש לו הנאה
כמה מאות פרסה .בא היצר לשמי מרום ואמר :אין לי כשיכול למצוא עולה אצל ערליכער יוד.
עסק עם יצחק ! השיבוהו :המתן עד שיוולד בנו יעקב,
אולי תוכל לו .כשנולד יעקב אבינו בא אליו היצר והסיתו ויקח לו יעקב מקל לבנה ויצג את המקלות אשר פצל
שיקנה מעשו את הבכורה ,אכן קנה יעקב את הבכורה, ברהטים( :ל לז)
עלה היצה"ר בשמחה לשמים ,ואמר :הכשלתי את אמר הרה"ק מלענטשנא זי"ע :בהושענות להושענא
יעקב ,שהרי הונה את עשו ! השיבוהו :וכי עבירה היא רבא אנו אומרים 'למען מיחם מקלות בשקתות המים
זו ?! הלא מצוה גדולה וחשובה שאין לשער עשה הושענא ,הושיעה נא' .איזו זכות היא זאת? אלא ,אנו
בזאת ,שכן רצוי הוא הדבר בפני הקב"ה שהעיד בעצמו מזכירים בזה להקב"ה ,שאפילו איש אמת כיעקב [תתן
'בני בכורי ישראל' ! חזר היצה"ר ליעקב והסיתו לרמות אמת ליעקב] ,היה ג"כ מוכרח ללכת בדרכים עקומות
את לבן הארמי עם העקודים והנקודים העטופים אחרי שגר רק עשרים שנה עם לבן ,ומה נעני אנן,
והקשורים ,ולאחר מעשה עלה היצה"ר בשמחה הנמצאים זה אלפיים שנה בין זאבים ,רמאים ונוכלים.
לשמים ,והתפאר ואמר :הכשלתי כבר את יעקב והוא מה הפלא אם הרבה פעמים מוכרחים לסטות מן הדרך
רימה את לבן ולקח את כל צאנו! השיבוהו :יע"א קיים הישרה ולפעול נגד הצדק והמצפון.
עם כל אותם הלבנים והעטופים את מצוות ציצית
ותפילין ,כדאיתא בזוה"ק העטופים הוא ציצית וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן( :ל מ)
והקשורים הוא תפילין ,שיע"א כיוון בהם את מצוות האיך השתמש יעקב באמצעי של מקלות נפצלים,
ציצית ותפילין ,ונמצא שלא היה ביכולתו של יצה"ר הנראה כלא ישר?
להיטפל לאבות הקדושים. אומר ה"אור זרוע" :ונראה לומר ,שבעצם לא עשה
יעקב שום מעשה רמאות ,וכך היה הדבר .אחרי שיעקב
ידוע שהרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע אמר היתנה עם לבן שהעקודים בצאן לבן שלו הם ,התקין
שהוא זוכר כל גלגוליו הקודמים אימתי היה בזה לעצמו עדרים מן הצאן הללו ,העקודים .אולם חשש
העולם ,ואמר שהיה בימי זכריה הנביא ,והיה מספר שאם יוולד בעדרו שה צחור ,בלתי נקוד ,שמא יאמר
ממה שזכר מכל הזמנים שהיה מגולגל בעולם. לבן כי גנבו ממנו ,לכן הציב יעקב את המקלות בעדרים
וסיפר שהיה בין צאן לבן ,וזוכר איך שיעקב אבינו היה שלו ,כדי שיוולדו אצלו נקודים וברודים בלבד.
רועה אותם ,עהר געדענקט דער זיידע פאשען די שאף,
אין עהר איז געגאנגען מיט גאר גרויסע תפילין ,הוא והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב( :ל מב)
הענין האמור מזוהר הק' ובשם צדיקים שבפרשה זו כתב ה"עטרת זקנים" סי' כה :סימן שציצית קודם
מונח הסוד של תפילין וד"ל. לתפילין .והיינו בתחילה יהיה עטוף בטלית לבן ואחר
כך הקשורים של תפילין יהיו ליעקב ,לבסוף.
דרש הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע" :העטופים" –
אלה העוטפים את עצמם בכל מיני לבושים ואינם בספר "חשבה לטובה" מהרבי ר' העניך מאלכסנדר
מראים את פרצופם האמיתי – הם תמיד ללבן הרמאי. זי"ע מובא דבר נפלא:
27
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
"עם עקש תתפתל" כמו שדרשו חז"ל במס' מגילה. אבל "והקשורים" – הקשורים תמיד להקב"ה – הם
וכשהיה אצל לבן היה צריך יעקב להשתמש בדרכיו. ליעקב ...
וזה שאמרו בני לבן' :לקח יעקב את כל אשר לאבינו',
דהיינו מדתו של לבן כמ"ש 'עם עקש תתפתל', 'וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב' וגו' :אפשר לומר
'ומאשר לאבינו' – דהיינו כספו של לבן 'עשה וגו' ,ועל אומר הרבי מויז'ניץ ה"ישועות משה" זי"ע :כי ג' ימים
כן יעצו את לבן שישנה את מעשיו להיות כיעקב, רומז לשלושת הימים הנוראים – ראש השנה ויוה"כ,
ויעשה עצמו צדיק וישב בבית המדרש וילמוד וישנה שאלו השלשת ימים הבדילו בין יעקב ללבן ,שיעקב
את פניו כלפי חוץ כפני תם ,ואז גם יעקב יחזור למדתו התעלה בהם ,ואילו לבן נשאר לבן.
מדת האמת ,וכאשר ראה יעקב אע"ה שלבן נעשה
צבוע ושינה את מראהו ,אמר כעת כבר א"א לי להיות וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר
יחד אתו ,כי הצבוע גרוע יותר ממי שמגלה את פרצופו לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה( :לא א)
האמיתי ,וזה שאמר 'רואה אני את פני אביכם איננו אמר מרן אד"ש :בני לבן כפויי טובה היו ,במד' עד שלא
כתמול שלשום' – שנשתנה ונעשה צדיק במראהו ,ועל ירד יעקב אבינו לשם לא נפקד בזכרים וכיון שירד יעקב
כן צריך אני לברוח מכאן. אבינו לשם נפקד בזכרים הה"ד 'וישמע את דברי בני
לבן' .הם נולדו בזכות יעקב ,ואעפ"כ אמרו עתה כך,
ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ענין כפיות טובה ,ומן הנראה כי יש חילוק והפרש בין
ואהיה עמך( :לא ג) הדורות ,כי לבן עצמו עוד הכיר בטובה והבין לתלות
אומר מרן אד"ש :ומהו זה שאמר אח"כ לרחל וללאה הברכה ביעקב' ,נחשתי ויברכני ה' בגללך' ואי' שהוא
'ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום' וגו' ,גם יש להבין הברכה על הבנים ,אך בניו כבר כפרו בטובה ותלו
למה האריך כ"כ בדברו אליהן ,והן השיבו לו 'העוד לנו הברכה בעצמם' ,לקח יעקב את כל אשר לאבינו
חלק ונחלה' וגו' ,הלא הי' אליו הציווי מאתו ית' לילך ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה' ,ומחמת כן
ומה להם להרבות דברים ולבקש טעמים. אמר השי"ת ליעקב 'שוב אל ארץ אבותיך' ,עם כפויי
אכן הענין כי יע"א ע"ה היה מסתיר עצמו ,ולא חפץ טובה אי אפשר להיות.
לומר בפירוש כי הי' אליו מראה ה' ,ע"כ האריך בדברים
ופירש להן טעם רצונו לילך מעם לבו ,ובתוך הדברים אומר הרב ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל :הרי גם לבן
הבליע 'ויאמר אלי מלאך האלקים וגו' ,אנכי האל הבית היה מלא תרעומת על יעקב ,כמו שכתוב בפס' ב' ,אלא
אל וגו' עתה קום צא' ,והאמהות השיבוהו 'העוד לנו שהם קפצו בראש .חינוך זה נתחנכו אצל לבן אביהם,
חלק ונחלה וגו' הלא כנכריות' וגו' ,כי באמת גם להן די הם למדו זאת ממנו ,כנאמר 'ויען לבן ובתואל'.
טעמים לילך ,אבל למעשה 'עתה כל אשר אמר אלקים
אליך עשה' ,עשה מחמת ציווי השי"ת לבד ,לא בעבור הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע אמר :כתוב "מאויבי
שאר טעמים. תחכמני" ,ופירשו בספרי חסידות שהאדם צריך ללמוד
מהרשעים איך לעבוד את ה' ,וכמו שהם מוסרים את
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו( :לא נפשם על עבירה כן גם הוא צריך למסור את נפשו על
ד) מצוה.
כותב השל"ה הק' :אין ראוי לאדם כשירצה דבר מה וזהו שאמרו' :ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה'
מאנשי ביתו ,שיכריחם על זה על צד האונס והניצוח, – מפני שלמד ממעשי אבינו הגיע למדרגות כאלה.
אף כי הוא מושל בהם .אבל ישתדל לפתות אותם אל
מה שירצהו בתכלית מה שאפשר ,כדי שיתעוררו לזה הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמר זי"ע אמר :דהנה אחר
מעצמם ,כי זה הוא יותר טוב משיעשו על צד האונס שעשה יעקב את כל החיל הזה תמהו בני לבן הלא
וההכרח .ראה ,כמה הירבה יעקב דברים עם רחל ולאה יעקב מדתו מדת האמת ואיך רימה את לבן? אבל
כדי שיתרצו בטוב ,ואף על פי שהקדוש ברוך הוא ציוה לאמיתו של דבר קיים יעקב אבינו ע"ה מה שנאמר
28
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
כדי שלא תוכל עוד להיות אתו. לו לשוב לביתו.
הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכן כי איננו וגו'( :לא
כספנו( :לא טו) ה)
בשם הרבי מרדזמין זי"ע :טבעו של אדם ישר ,כשאין אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע :אמר יעאע"ה לרחל
בידו לפרוע חובות המוטלים עליו ויודע שאוכל כסף ולאה ,שנהנה כאשר תסתכל על פני בניו אינו רואה
הזולת ,הריהו שרוי בדכאון ואכלו לא ערב לו .ואילו בהם ב"ה את פני לבן.
האדם הבלתי הגון אוכל את סעודתו בתיאבון ובהנאה
אף שיודע שהוא אוכל רכוש אחרים. הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל אמר :הפירוש הוא
וזהו שאמרו בנות לבן" :ויאכל" – אוכל הוא את לחמו שיע"א אומר ,אני מרגיש בעצמי שהייחס שלי אל לבן
במצפון שקט ,בו בזמן אשר "גם אכול את כספנו" ואין השתנה' ,רואה אני את פני אביכן' – כשאני מסתכל על
זה גרוע כלל מתאבונו והנאתו. הפנים של לבן 'כי איננו אלי כתמול שלשום' –
הסתכלות שלי עליו איננה כתמול שלשום ,תמיד ידעתי
מפרש ה"בן יהוידע" עפ"י מה שפרש ה"אוהל יעקב": שלבן רמאי ושקרן ויש בו את כל המדות הרעות ,אך
'ויאסוף לבן את כל אנשי המקום' וגו' – שלבן אסף לאחרונה כשאני מסתכל עליו נדמה לי שהוא לא
חפציהם של אנשי המקום שבאו למשתה ,ומישכן כתמול שלשום ,כבר יותר טוב ,זה חורבן ! מוכרחים
אותם ,וקנה עם זה צרכי המשתה ,כך שבאותו לילה לברוח !
גם הוא אכל וסעד משל אחרים.
וזהו 'ויאכל גם אכול' – שגם כשעשה משתה הנישואין ה"ניצוץ אחד" מביא שהרה"ק בעל ה"אמרי יוסף"
שלהם היה אוכל וסועד משל אחרים. מספינקה זי"ע בשם אביו ששמע בזה דבר נחמד
מהרה"ק מדינוב זצ"ל :שלמדנו כלל בירושלמי [ערלה
וינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו אשר רכש מקנה פ"ו ה"א] כי האי דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה',
קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו וגו': כלומר שמי שאוכל משולחן חבירו הוא בוש מלהסתכל
(לא יח) בפניו .עפי"ז יבוארו דברי יעקב ,שאמר לרחל ולאה ,אני
כותב הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע :האדם הרי אוכל על שולחן לבן ,ורגיל הייתי להתבייש מפניו
המשוקע בהבלי עולם ובעסק המשא ומתן ,אזי קנינו מחמת כן ,אך לאחרונה 'רואה אני את פני אביכן' ואינני
ורכושו מושלים עליו ומנהיגין אותו ,והוא משועבד להם חש את אותה הבושה ,אדרבה' ,כי איננו אלי כתמול
כעבד אל אדוניו ,עד שאין בידו כח וממשלה להנות שלשום' ,הוא זה שבוש מלהביט בפני ,על כן חוששני
מהם כדבעי לתורה ומצוות אפילו להתפלל. כי הוא החל לאכול מכספי...
על כן צריך האדם העוסק במו"מ לראות שלא יהיו קנינו
ורכושו מושלים עליו ומנהיגין אותו ,רק שהוא יהיה ב"פנינים יקרים" מביא בשם ספר "זבחי תודה"
המושל בכל קנינו ורכושו ומנהיג אותם ,ובכל עת ששואל :דהול"ל 'ראיתי פני אביכן' דהרי היה רחוק
שירצה יפנה מהם לתורה ולתפילה. ממנו ג' ימים?
זהו שמרומז ביעקב 'וינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו' ופירש :דיעקב אבינו ע"ה א"ל דהוא צופה ומביט בעיני
– פירוש יעקב אבינו ע"ה הוא הנהיג את מקנהו השכל ברוה"ק כמו מי שמביט בעיני בשר דבר הסמוך
ורכושו ,ואין המקנהו ורכושו מנהיגין אותו ,כנ"ל והבן. לו .וז"ש 'רואה' אנכי את פני אביכן כי איננו אלי ,ר"ל
אני רואה את אביכם גם בעת אשר איננו אלי' ,כתמול
מפרש ה"משך חכמה" :מ"ש 'אל יצחק' ולא הזכיר את שלשום' – כמו שראיתיו מתמול שלשום בעיני בשר.
רבקה שעדיין היתה בחיים ,משום שהיא אמרה
'ושלחתי ולקחתיך משם' וכל זמן שלא שלחה אליו הרי כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך( :לא יב)
מחלה לו כבודה ,אבל יצחק אמר רק 'וקח לך משם אומר הרה"ק ה"באר מים חיים" זי"ע :פירוש – אני הוא
אשה' ,ולכן הרי לא מחל על כבודו ,ומפני כן הלך אל שראיתי ונתתי בלבו אשר יעשה כל הרמאויות האלו,
29
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
להראות לו ,אתה לבן נהיית ל"בעל מופת" היה לך יצחק אביו.
קפיצת הדרך ,ועכשיו תתחיל לדמיין שאתה רבי שלם
!!! ועכ"ז ליעקב לא תוכל לעשות מאומה. ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה( :לא יט)
ברש"י :להפריש את אביה מע"ז התכוונה.
מה מספרת לנו התורה שלא הגיד לו שרצונו לברוח? אחר כך כתוב' :עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה'.
וכי הרוצה לברוח ילך ויפרסם את אשר הוא הולך ואיתא שרחל נתקללה מפני שגנבה את התרפים.
לעשות למען יעמידו עליו שומרים שלא יברח? שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :שבעצם מאד קשה,
הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע מתרץ :שיעקב היה פועל דהרי היא התכוונה להפריש את אביה מע"ז ,ובפרט
בבית לבן ,ואנן קיי"ל שפועל יכול לחזור בו ואפילו בחצי שרחל היתה צדקת ,ומהאמהות ,ועבור דבר כזה קטן
היום ,ואף אם היה יעקב מגיד ללבן היה נקרא 'בורח' שיסתלק מהעולם כזה אדם גדול ?
מפני שהיה רוצה לחזור בו. ובזוהר הק' איתא שרחל מתה משום שציערה את
אביה .וקשה ,הרי לבן היה עובד ע"ז וגוי גמור ,וכי בכלל
ואפשר לומר בדרך חידוד :יש עובדים אצל בעל הבית שייך כיבוד אב בכזה אופן?
שעל כל דבר שאינו מוצא חן בעיניהם הם מאיימים אלא ,איתא ב"אבן עזרא" :שהתרפים היו מדברים,
בבריחה ,עד כדי כך שאין בעל הבית מאמין עוד וכתיב 'ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי וגו' על בלי הגיד
באיומיהם .על כאלו אמרו חז"ל כך עונשו של בדאי, לו כי בורח הוא' ,ולכן גנבה רחל את התרפים כדי שלא
שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. יגלו את דבר בריחתם .וא"כ יוצא שרחל גנבה את
וזהו "ויגנב יעקב את לב לבן הארמי ,על בלי – על כל התרפים לא היה רק בשביל להפריש את אביה מע"ז,
דבר קטן – הגיד לו כי ברח הוא" ובזה גנב את לבו של משום שא"כ היתה צריכה מיד לשברם ולשורפם ולא
לבן ולא האמין לו עוד באיימו בבריחה ... להחזיקם אצלה ששה ימים ,ובפרט שהמלאך הרי אמר
ליעקב' :שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך' ,וא"כ לא היה
ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו ליעקב לשאול כלל את לבן ,וממילא לא היתה צריכה
השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע( :לא כד) רחל לגנוב את התרפים ,כי הם ממילא הרי לא היו
בתרגום יונתן בן עוזיאל :ואתא מלאכא ושלף חרבא על אומרים ,וא"כ בזה שהיא גנבה היא רק גרמה בחינם
לבן רמאה. עגמת נפש לאביה ,ולכן נענשה.
אומר ה"אזנים לתורה" :שהרי אי אפשר לומר ללבן
הארמי "השמר לך" אלא כשחרב שלופה כנגדו... ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח
הוא( :לא כ)
ה"כתב סופר" זצ"ל שואל :שני דקדוקים הם בפסוק. הרה"ק מקוברין זי"ע הקשה :מדוע ברח יעקב מפני לבן
א .מדוע הזהיר ה' על הטוב? ב .למה סיפר לבן ליעקב הארמי ,האיך לא חשב שלבן יוכל לרדוף אחריו ?
שה' הזהירו על כך ,לצרכיו יותר טוב היה לו היה ומאידך ,למה נעשה הנס ללבן שקפצה לו הדרך
מסתיר זאת מיעקב ,שיחשוב כי בגלל הגינותו לא פוגע והוצרך הקב"ה לצוותו 'השמר לך פן תדבר עם יעקב
בו? מטוב עד רע' ,הרי אם נעשה לו הנס לא היה צריך
נראה ליישב ,על פי סיפור מעשי ה' בהגדה של פסח השי"ת להזהירו ?
"ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ותירץ ,שיעקב חשב שבוודאי יעשה לו הקב"ה נס של
וכו' היינו משועבדים לפרעה במצרים" .היינו ,שאילו קפיצת הדרך ,ולמד ק"ו מה בלכתו מארץ ישראל ללבן
היה פרעה מוציא אותם ממצרים מרצונו הטוב ,היו נעשה לו נס של קפיצת הדרך ,כ"ש בלכתו מחרן לא"י,
צריכים תמיד להודות לו על הטוב שעשה עמהם .ולכן שמעלין בקודש .אולם הראה לו הקב"ה שאין הצלתו
לא רצה הקב"ה שלבן יעשה טובות ליעקב כדי שלא של אדם תלוי כפי שעולה בדעתו שכך יעשה או כך
יצטרך יעקב להיות נכנע לו ולהודות לו על הטוב .ולכן יעשה ,ואדרבה קפיצת הדרך היה ללבן ,כי השיגו ביום
היה גם צורך שלבן יגיד ליעקב שמאת ה' היתה זאת, אחד מה שיעקב הלך בז' ימים ,ובכ"ז הצילו הקב"ה
שלא יחשוב שהוא צריך להודות ללבן על זה. באופן שיעקב לא חשב על זה כלל .וללבן בא השי"ת
30
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
לבן ביום אחד ,והתחיל לפחד מלבן ועשו ,ולכן שלח למה נחבאת לברח וגו' ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה
הקב"ה את לבן לומר לו שלא יפחד – שידע ששומרים ובשרים בתף ובכנור( :לא כז)
עליו. אומר ה"קדושת לוי" זי"ע :לבן הארמי שהיה מלא שקר
ומרמה חשב תמיד שגם האחרים הולכים באותן דרכי
למה גנבת את אלהי( :לא ל) הרמאות הנלוזות .וכך חשב גם על יעקב אבינו .ובעצם
שואל ה"שפתי כהן" :וכי לא התבייש לבן לומר על מה ראה לבן ביעקב? כל היום כולו הוא בשדה ,רועה
אלהיו שאפשר לגנוב אותו? אלא מכאן רואים שלבן את הצאן ,וכו' וכו' ,ולו היה יודע לבן שמץ דבר מצדקתו
רצה כ"כ לפגוע ביעקב לקרותו גנב ,עד שהיה מוכן של יעקב ,היה משלחו מיד.
לפגוע אפילו באלהיו עי"ז ולזלזל בהם. והנה נראה אלקים אל לבן בחלום ואומר לו' :השמר לך
מדבר עם יעקב מטוב ועד רע' ,הבין לבן שיעקב הוא
עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך עובד ה' בצנעה ובחשאי ,לכן הוא התרעם על יעקב
מה עמדי וגו'( :לא לב) ואמר לו "למה נחבאת לברוח" – למה הצנעת ממני
אומר ה"חתם סופר" זצ"ל :יעקב האמין באלקים חיים, את מעשיך וברחת מפני? "ולא הגדת לי" לא סיפרת לי
בורא עולם ,ולבן האמין בגילולי עץ ואבן .הוא שאמר לו על כך כלום .אילו הייתי יודע זאת "ואשלחך בשירים",
יעקב' :עם אשר תמצא את אלהיך' ,אם גם תמצא הייתי משלח אותך מזמן...
אותו ,מה ערכו ותועלתו – "לא יחיה" ,הרי זה דבר שאין
בו רוח חיים .אולם "הכר לך מה עמדי" ,כדאי שתכיר יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אמר
את האלקים אשר עמדי ,אלקים חיים. אלי וגו'( :לא כט)
שואל הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :למה סיפר לבן
דרש ה"חפץ חיים" זצ"ל :מהאבות הק' אפשר ללמוד ליעקב שה' עיכב אותו מלעשות ליעקב רע? יפה יותר
מה הוא עסק של מילה ,יע"א פלט בדיבורו 'עם אשר היה לרמאי כלבן להתפאר שהוא ברוב חסדו וטובו
תמצא את אלהיך לא יחיה' ,וכתוצאה מכך לדאבון לב נמנע לפגוע ביעקב?
מתה רחל ללא עת. אלא ,איש כלבן שזכה פעם למדרגה כזו שה' דיבר אתו,
ולכך אחר כך ,כשבני יעקב באו אל אביהם ממצרים לא יכול היה לעצור ברוחו ולא לספר על זה ביותר
וסיפרו לו את רשעותו של מושל מצרים ,שהחזיקם משמץ של גאוה.
כמרגלים ,ולא עוד אלא שציוה להם להביא גם את
בנימין ,לא הוציא יעקב מפיו קללה על המושל ,אלא אומר הרה"ק ה"דברי יחזקאל" זי"ע :וצ"ל מה זה
ציוה לשלוח לו מתנה ,מעט דבש וכו' והתפלל עליהם, שהתפאר – 'יש לאל ידי' וגו' ,הלא תיכף אחר כך אמר
'וא-ל ש-די יתן לכם רחמים לפני האיש' ,וכמה נכון היה 'ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך' וגו' ,נמצא
הדבר ,שהרי אילו היה מוציא עליו קללה במר ליבו ,היה שהודה בעצמו שלא יוכל לעשות לו רע ח"ו.
הורג את הבן שלו... וי"ל ,שביאור הכתוב כך הוא :שאמר לבן ליעקב – יש
לאל ידי לעשות עמכם' ,כלומר מזה תדע שיש בכוחי
ויחר ליעקב וגו' ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה לעשות עמכם רע ,דהרי 'ואלהי אביכם אמש אמר אלי
חטאתי כי דלקת אחרי( :לא לו) השמר לך' וגו' ,ומהצריך להזהירני שלא לעשות עמכם
בשם הרה"ק רבי מנדל'י מרימנוב זי"ע שהקשה: רע ,יש ראיה שהיה בכוחי להרע לכם' ,ועתה הלוך
מאחר שחרה אפו על לבן על שחשדו בגניבה ,היה הלכתה וגו' למה גנבת את אלהי' היה לך להישמר את
צריך לכתוב "וידבר יעקב" ,ולמה כתיב "ויאמר" עצמך ממני ולא לסמוך על נס.
דאמירה הוא לשון רכה?
ותירץ ,כי התורה הקדושה מלמדת לאדם דעת ,כי אף הרבי ה"בית ישראל" זי"ע תירץ ,שלכן הוכרח לספר
שצריך אדם להתקוטט על חבירו ולכעוס עליו ,על דבר זאת ,משום שהקב"ה אמר לו שיגיד ,וכדכתיב
צעקת לגימא ילמוד מיע"א ע"ה ,כי ברב שיחו וכעסו "לאמור" .ויתכן הטעם ,משום שיע"א ראה שהכח של
שחרה לו על לבן 'ויען יעקב' ,הוא לשון הרמת קול, הסט"א מתגבר ,כי מה שהוא הלך בששה ימים הלך
31
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי ועכ"פ כתיב 'ויאמר ללבן' ,התחיל לדבר עמו רכות 'מה
צאנך לא אכלתי( :לא לח) פשעי ומה חטאתי' וגו'.
אומר האלשיך הק' :מהשגחתו יתברך שלא שכלו ,מזה כך יעשה כל אדם ,בבואו לכלל כעס ויתחיל לדבר
תדע – "שאילי צאנך לא אכלתי" ,כי לא יעשה השם קשות ,מיד יסיר כעס מלבו ויעבר הרעה מבשרו ,וידבר
ניסים לגנב. כמו כך לחבירו מה פשעי ומה חטאתי כי עשית לי
כזאת ,על לא חמס בכפי ,בזה ישכך גם כעס חבירו
והחליף את משכרתי עשרת מונים( :לא מא) מעליו ,וישכן בטח ושאנן באהלו.
הגריד"א שליט"א אמר :מספרים שפעם דרש האלשיך
הק' לבאר את הפסוק 'והחליף את משכרתי עשרת בשם ה"חוזה מלובלין" זי"ע :כשראה יעקב את
מונים' – ופירש"י שהחליף תנאו מאה פעמים ,ובדבריו דביקותו של לבן אליו ,והגעגועים אליו ,איך שהוא רץ
היה מונה כל המאה פעמים שרימה לבן את יעקב ,ואיך ומחזר אחריו ,חשש בלבו ואמר אין זה כי אם חטאיו
כולם מרומזים בקרא .והאר"י ז"ל היה בעת הדרשה גרמו שלבן יהיה כרוך אחריו ומתרועע אתו .וזהו "מה
וצחק .לאחר הדרשה ביאר למה צחק ,מכיוון שבאותה פשעי ומה חטאתי" – מה הם החטאים שגרמו "כי
שעה היה לבן מנענע לו בראשו לאות להסכמה דלקת אחרי" שאתה מתלהב באהבה דולקת אלי.
והודאה שאכן כך עשה ליעקב ברמאות בהיותו אצלו,
אולם בהגיעו לתנאי המאה אמר לבן שעל זה עוד לא רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל דרש :יעקב אבינו נרתע
חשב... מהמסירות נפש של לבן על התרפים .והוא מתוודה על
עוונותיו" :מה פשעי" – מה גדול פשעי" ,ומה חטאתי"
ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וגו'( :לא מו) – מה גדולה חטאתי "כי דלקת אחרי" – לחפש את
ברש"י לאחיו – הם בניו שהיו לו אחים לצרה התרפים ואתה מוסר את נפשך על דברים שהם הבל
ולמלחמה. וריק ,ואין בהם ממש ,ואילו אני איני מגלה מסירות נפש
שואל הגאון רבי אליעזר רוקח ,מחכמי ברודי ,מדוע כזאת לאלקים חיים.
לקמן על הפסוק' :ויקרא לאחיו לאכל לחם' ,פירש רש"י
לאחיו – לאוהביו שעם לבן .מדוע שינה רש"י כמעט הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע פירש :עפ"י הידוע
תוך כדי דיבור והבדיל בין "לאחיו" הראשון שפירשו על שע"י החטאים שאדם עושה ,קליפת הסט"א מתדבקת
בניו ,ובין "לאחיו" השני שפירשו על אוהביו? עליו ורודפת אחריו.
ההסבר הוא :בפסוק השני מדובר על סעודה" ,ויקרא וזה שתמה יעקב אבינו ואמר ללבן הרשע "כי דלקת
יעקב לאחיו לאכל לחם" ולסעודה – רחוקים נעשו אחרי" -שהנך הסט"א -רץ ורודף אחרי כ"כ.
קרובים וכל הידידים הם אחים נאמנים ואפילו
"האוהבים שעם לבן" .אולם בפסוק הראשון המדובר כי מששת את כל כלי מה מצאת וגו' שים כה נגד אחי
הוא על עזרה בשעה דחוקה "ויאמר יעקב לאחיו לקטו ואחיך( :לא לז)
אבנים" ,זקוק היה יעקב לעזרה בלקיטת אבנים, אמר הגאון ה"שואל ומשיב" זצ"ל :יעקב חשש שמא
ולעבודה זו של עזרה בשעת הדחק ,בעת צרה ,מוכרח תוך כדי חיפוש ומישוש בכליו יגנוב לבן ממנו ...אבל
היה לקרוא לבניו .ידידים אחרים אינם אלא בשעת מכיון שלא רצה לאמר לו שהוא חושד בו ,עשה דוגמת
סעודה. אותו בעל אכסניה שחשד באורחו שמא גנב משהו
ממנו ,ויאמר לו לפני שהלך :בא חפש היטב בחפציך
ויקרא לו לבן יגר סהדותא ויעקב קרא לו גלעד( :לא שמא חסר לך משהו ,ותוך כדי חיפוש הוא מבחין
מז) ומשגיח אם לא לקח מחפציו של בעל האכסניה .כך
הרבי מהוסיאטין זי"ע אמר בשם הרוז'ינע'ר זי"ע :אין אמר גם יעקב' :כי מששת את כל כלי מה מצאת – שים
אנו מוצאים מסטרא דקדושה שיהודי יוכל לעבוד את כה נגד אחי' – ונראה מה גנבתי ממך ,ומתוך כך יראה
השי"ת מתוך הדחק ,זהו רק מסט"א ,מסטרא דקדושה גם יעקב אם לבן לא לקח מכליו.
32
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
הגל הזה ואת המצבה הזאת' שהם שני עדים ,עכ"ד מצינו רק שיוכל לעבוד את השי"ת מתוך הרחבה
ז"ל. גדולה.
וזה ענין מחלוקת יעקב ולבן .שלבן רצה שהשי"ת ייסר
ה"פנים יפות" מפרש :הא דאמר 'אם אני לא אעבור את בני ישראל במורא ובצמצום ,לכן אמר "יגר
את הגל' ולא הזכיר מצבה' ,ואם אתה לא תעבור' סהדותא" שהוא בחי' מורא וצמצום ,אבל יעקב "קרא
הזכיר שניהם הגל והמצבה ,מפני שיעקב היה לו דין לו גלעד" – לשון שמחה וגילה והרחבה.
ישראל וצריך ב' עדים כדכתיב 'לא יקום עד אחד באיש,
אבל לבן שהיה לו דין בן נח וקיי"ל [סנהדרין נז ]:בן נח במדרש :לבן ברמאותיה אמר יגר שהדותא ויעעקב
נהרג בעד אחד ,לכך לא היה צריך אלא עדות הגל בתמימותו אמר גלעד.
בלבד. ב"פנינים יקרים" מבאר :דידוע מ"ש חולדה ובור יהיו
עדים ,וכתבו המפרשים דהכוונה על שר שלהם .וכן
אלקי אבי אברהם ואלקי נחור וגו' וישבע יעקב בפחד 'גלעד' גם כן הכוונה על שר של הגל ,ע"כ התחכם לבן
אביו יצחק( :לא נג) ודיבר בלשון ארמי ולא יהיה לו עדות ,כי המלאך אינו
שואל הגרי"ח זוננפלד זצ"ל רבה של ירושלים :למה לא מבין בלשון ארמי ,אבל יעקב בתמימותו אמר 'גל עד'.
נשבע יעקב באלקי אברהם?
ומתרץ :כי יעקב ראה עם מי יש לו עסק – עם לבן ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר
הרמאי אשר כבר רימהו עשרת מונים ,לכן חשש שאם יריתי ביני לבינך( :לא נא)
ישבע באלקי אברהם ,לבן גם ישבע באותו לשון ,אז לבן עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את
יתכוין לאלהי אברהם קודם שהכיר את בוראו דהיינו הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת
עבודת אלילים ,לכן בחר לומר ב"פחד יצחק" שבזה לא המצבה הזאת לרעה[ :לא נב]
יהיה ללבן שום פתחון פה. בספר "טעמא דקרא" מביא הגר"ח קנייבסקי זצ"ל
בשם אביו זצ"ל :שרצה הכתוב להראות את עוצם
אומר ה"משך חכמה" :מי שבתוך ביתו שרוי איש קדוש שקריו של לבן ,שהרי הכתוב מספר שיעקב לקח אבן,
כיעקב צריך שיתבסם מחכמתו וממעשיו ,ולקיים 'הולך כמ"ש לבניו לאסוף אבנים עד שעשו גל אבנים ,והנה
את חכמים יחכם' .אבל כאן ,כאשר הלך יעקב ,שב לבן בתוך כדי דיבור לבן אומר' :הגל הזה ...אשר יריתי" הרי
למקומו הראשון ,דהיינו :למצבו הרע בדיעות ובמידות, הוא לא נגע באבנים?!
נשאר רמאי ,ואוהב ממון.
ויעקב "הלך" לדרכו ,שהצדיק האמיתי הוא הולך, שואל הגאון רבי יוסף ענתיבי זצ"ל בספרו "ויצבור
ממדריגה למדריגה ,למעלה למעלה .ומיד 'ויפגעו בו יוסף" :למה לבן העיד על עצמו עד אחד דווקא שהיא
מלאכי אלקים' וכמו שאמרו תלמידי חכמים אין להם הגל ,כמ"ש 'אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה',
מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ,שהם בעלי ואילו על יעקב העיד שני עדים ,כדכתיב 'ואם אתה לא
תנועה ,לא עומדים. תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת'.
וראיתי בכתבי הק' לעט"ר מר זקני הגאון המפורסם
במדרש :מלמד שנכנסו ליסטים בתוך ביתו והיו יעקב ענתיבי זלה"ה אשר מסר עצמו על קידוש ה'
מקרקרים בו כל הלילה. בעלילת הדם שהיתה בדמשק שנת ה'ת"ר ,שפירש
אומר המתנות כהונה וכן מובא בשם הנצי"ב זצ"ל: במאי דקיי"ל שבן נח נהרג עפ"י עד אחד ובדיין אחד,
דיוק המדרש הוא מתיבת "למקומו" .דהנה לבן היה אבל בישראל כתיב 'על פי שנים עדים יומת המת לא
איש עני ,אלא שבבוא יעקב אליו זכה ששרתה הברכה יומת על פי עד אחד'' ,לכן אמר לו לבן :אם אני ,שיש לי
בביתו .וכיון שיעקב הלך ממנו ,מיד "וישב לבן למקומו" דין בן נח ודי בעד אחד' ,לא אעבור אליך את הגל הזה'
– הקודם – שחזר לקדמותו להיות איש עני ,כי כאשר דוקא ,איענש על פי עד אחד ,אבל 'ואם אתה' שיש לך
רדף אחרי יעקב נכנסו ליסטים לתוך ביתו והיו דין ישראל ואין מספיק בעד אחד' ,לא תעבור אלי את
33
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
'ויפגע במקום' – רבותינו פירשו לשון תפילה – היינו, מקרקרים בו כל הלילה והניחוה כמצולה שאין בה
אפילו מלאכי מעלה מבקשים ממנו שיעלה אותם. דגים.
הרה"ק ה"תפארת עוזיאל" זי"ע מבאר :ש'יעקב הלך ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים( :לב ב)
לדרכו' – בעבודת ה'' ,ויפגעו בו מלאכי אלקים' – שבאו מסופר ,כשעמד הרה"ק ה"בת עין" זי"ע לעלות לארץ
לסייעו בעבודתו ,שהרי הבא לטהר מסייעין לו מן ישראל ,הלך ובא לקבל ברכת פרידה מרעו רבי אהרן
השמים ,לכך באו מלאכים לסייע ליעקב בעבודת ה'. מזיטומיר זי"ע .מצאו שהוא חולה ומוטל על ערש דוי.
אמר לו רבי אהרן :יש רפואה למחלתי – לשתות מימי
הפטרה ארץ ישראל .מר נוסע לשם ומחשבתו שם ודינו כבן
ארץ ישראל ,ואם יקח מים בכוס וישתה מהם ויתן לי
שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך קחו לשתות את השיריים ירפא לי .וכך היה ,ה"בת עין" נטל
עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח כוס מים ,שתה מהם ורבי אהרן שתה את היתר
טוב ונשלמה פרים שפתימו( :הושע יד ב) ונתרפא.
אמר כ"ק האדמו"ר שליט"א מבאיאן :שובה ישראל – ובספר הקדוש "בת עין" כתב על כך :רש"י מפרש את
היו צדיקים שהיו קוראין לשבת פ' ויצא "א קליין שבת הפסוק "ויפגעו בו מלאכי אלקים" – מלאכים של ארץ
שובה" [שבת תשובה קטן] ...כי בהפטרה קוראים ישראל שבאו לקראתו ,והרי עדיין בחוץ לארץ היה
'שובה ישראל'' ,שובה ישראל עד ה"א' וגו'. יעקב? אלא כיון שעמד בדרכו ללכת לארץ ישראל כאילו
ומה ההבדל בין שבת תשובה לשבת פ' ויצא? אלא כי כבר הגיע לשם ,כך תירץ הרמב"ן.
בשבת שובה שהוא השבת לפני יום הקדוש ,הרי
אומרים פסוק זה 'שובה ישראל' בתחילת ההפטרה, אומר הגה"ק ה"זרע קודש" זי"ע :הקשו המפרשים מה
ובהפטרת שבת ויצא אומרים אותו באמצע ההפטרה, צורך היה ליעקב למלאכים ,הלא כבר הבטיחו הקב"ה
כי בשבת שלפני יום הקדוש ,מדברים על התשובה של 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך'?
תחילת וראשית השנה ,שהוא תשובה שבאה מכח וי"ל ,ששמירת המלאכים הוא דבר אחד ,ושמירת
ההתעוררות וההכנה לימי הדין ,אבל בשבת פ' ויצא אזי הקב"ה הוא דבר אחר ,שהמלאכים המשמרים את
בא התעוררות לתשובה מזה שאנו כבר עומדים האדם ,הם המלאכים שנבראו ע"י המעשים טובים
באמצע השנה ,ואנו רואים החסדים שעשה עמנו שעושה האדם ,וחובה עליהם לשמור מכל פגעים רעים
השי"ת ,ומרגישים שאנו נשארים חייבים כלפי השי"ת, את האדם שברא אותם .וכשניצול האדם על ידם אין
ולכן עושים תשובה. מנכין לו מזכיותיו ,כי זה חובתם לעשות לאדם שבראם.
אולם אלו המלאכים לא יצילו את האדם בדרך נס רק
הרה"ק רבי דובער מלעווא זי"ע [בנו של הרה"ק מרוז'ין בדרך טבע .אמנם שמירתו של הקב"ה מועלת לאדם
זי"ע] ,למד מפסוק זה הדרך שינהג לו האדם בחייו יותר ,כי הוא מציל את האדם אפילו בדרך נס ,אכן
והתייחסותו להשי"ת ,וכך אמר :הנה לפעמים האדם כשעושים לאדם נס ממעטין מזכיותיו ,ולכן ראוי למעט
חושב בדעתו הלא השי"ת מלא כל הארץ כבודו והוא בניסים ככל היכולת ,ועתה אצל יעקב שהובטח
מלך אדיר וגדול עד אין קץ ואיך אתפלל אליו ואבקש את מהקב"ה שיהיה עמו וישמרהו בכל אשר ילך ,אזי
משאלותי הפשוטות והגשמיות? ואמר הרה"ק' :אמרו הועילה לו זאת ההבטחה שיכול לכתחילה לילך במקום
אליו כל' – כאשר צריך אתה למשהו ואפילו לדברים סכנה ,שבודאי יעשה לו נס ,וגם לא ינכו לו מזכויותיו,
הפשוטים אל תמנע מלדבר ולבקש מאביך הבורא כי אם בנס זה ינכו לו מזכויותיו נמצא שאין זה הבטחה
ית"ש' ,תשא עון' – אך מתי תחשוב שהבוי"ת הוא טובה.
אדיר וגדול ,כאשר הינך חלילה עומד להיכשל בעבירה, אומר הרבי מקאצק זי"ע :כשיעקב הולך בדרכו דרך
אזי תחשוב על גדלות הבורא ,שאין מתאים להתנהג התורה כנאמר 'ושמרו דרך ה'' – אז 'ויפגעו בו מלאכי
כנגדו ולעבור על מצוותיו. אלקים' ' ,-ויפגעו' – מלשון תפילה כמו שמפרש רש"י:
34
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
והכנעה ,אחר כך קרא להם ה"דברי שמואל" ונתן להם אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע
קוגל. בענינים שונים:
*** מספר כ"ק האדמו"ר מאלכסנדר שליט"א:
בספר "ארזי הלבנון" – מהרה"ח ר' א.מ .ארנברג ז"ל:
בהזדמנות אחת עמד הרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא
זי"ע לפני רבו הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע ,כאשר
סיפר לי המשב"ק הרה"ח ר' ישעיה ניימאן הי"ד ,אשר
עברו חסידים הרבה להציע בפניו את משאלות לבם
בעת ביקורו של הגאון הנודע מוהר"מ שפירא זצ"ל
לטובה והבחין הרה"ק מגריצא שכל הבקשות הם רק
רבה של לובלין ור"י "חכמי לובלין" בדירתו של הרה"ק
בעניינים גשמיים ,והדבר חרה לו מאד ,וכשלא היה
ה"קדושת מציון" מבאבוב זי"ע – הי"ד במרחץ בעיר
יכול עוד להתאפק שאל את רבו" :כיצד יתכן שמכל
קרעניץ ,אז נדברו יראי ה' אל רעהו בדברים חריפים
העוברים לפני הרבי שומעים רק בקשות בצורכי הגוף
בדרוש ובאגדה ,כל אחד בסגנון שלו עונים ואומרים,
בלי שום בקשה על צרכי הנפש בעבודת ה'''? והשיבו
שאל הר"מ שפירא את הרה"ק זי"ע :למה תפס רש"י
הרה"ק מווארקא בלימוד זכות כדרכו בקודש" :האמת
ז"ל בפרשת ויצא הלשון 'והלא קל שבקלים אינו אומר
היא ,שכוונתם לבקש על צרכי הנפש ,להורות להם את
כן' ,ומדוע לא אומר רש"י והלא ה"פחות שבפחותים"
הדרך ילכו בה ואת מעשה התשובה אשר יעשון ,אלא
אינו אומר כן.
שהם מתביישים לספר לפני את הרישא 'והרעותי את
מעשי' ,ולכן אומרים רק את הסיפא 'קפחתי את
השיב לו הרה"ק מיניה וביה על אתר :אשר רש"י ז"ל
פרנסתי' ,כדי שמזה כבר אבין מעצמי שהם זקוקים
כיוון לזה שכתב בספר "בן סירא" ומובא [בפרק המוכר
לישועה רק בענייני הנפש ותיקון המעשים".
פירות ב"ב צח ]:וז"ל :הכל שקלתי בכף המאזנים ולא
מצאתי קל מסובין וקל מסובין "חתן הדר בבית חמיו",
ואם כן יעקב אבינו ע"ה היה חתן הדר בבית חמיו "לבן ***
הארמי" נמצא הוא ממילא "קל שבקלים" אשר ע"כ "ויהי אור" מהרה"ח ר' יאיר שווארצמן ז"ל:
נקט רש"י ז"ל זה הלשון ולא לשון אחר ודפח"ח
ושפתים ישק. בעיר סלונים היה יהודי חסידי בשם הרה"ח ר' ישראל
אטשעוויטשע ,ופעם כאשר נסע הרה"ק ה"דברי
וכששמע המהר"מ שפירא זצ"ל זה הדבר יוצא מפ"ק שמואל" מסלונים זי"ע לשבות באיזה עיר שהיה שם
של הרה"ק ,ענה ואמר בהתפעלות" :רבי מבאבוב – שטיבל דחסידי סלונים ,נסע אף היהודי הזה להיות עם
מה נשאר לי עוד לעשות אם כבודו מלא עולם ,בהחזיקו ה"דברי שמואל" על שבת קודש ,והוא היה מספר,
ישיבות הרבה ולא די לו בזה אלא שהוא פה מפיק שבעת עריכת השולחן בליל ש"ק באו הרבה פושעים
מרגליות והוא מפליא פלאות להוציא מפיו דברים מבני העיר ולא נתנו לנהל את השולחן ,הם צעקו
כאלה ,למה זה אנכי"... וצחקו מאד ,אף הביאו ערימות שלג וזרקו על השולחן,
ולא היה שייך לנהל את השולחן.
***
ב"אוצרות החן": פתאום התחיל ה"דברי שמואל" לומר תורה מפרשת
השבוע פרשת ויצא וצעק להם' :אחי מאין באתם',
אמר הרה"ק ה"אבני נזר" מסוכצ'וב זי"ע :איתא וצעק לאנשים המופרעים :ברידער מאין באתם ,והנכם
במדרש [קהלת פ"א ס"ג] "משישים ועד שבעים מגושמים כל כך' ,הידעתם את לבן' [במדרש לבן זה
כקוף" .והכוונה בזה :שדרכו של הקוף לחקות את הקב"ה] ,האם אתם יודעים שיש הקב"ה בעולם :וויסט
מעשי האדם ,מה שהוא רואה אצל האדם ,הוא עושה עטץ אז עס איז דא א גא-ט ב"ה ,והדברים נכנסו לתוך
אחריו ,ובשנים הללו -משישים ועד שבעים – רואים ליבם ,והרכינו כולם את ראשיהם ועמדו כך ברוב פחד
35
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
פעם שאל הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע [יו"ד] מה היתה תכלית האדם כל ימי חייו .אם היה עוסק
מדוע אין לומדים בפולין מלאכה ,הלא מצינו שמצוה על תמיד בתורה ומצוות ,עושה הוא עתה כהרגלו ,כי
האב ללמד את בנו אומנות. השנים הללו הם בחינת מה שהיה תמיד ,שהרי אין
נענה ואמר :שהרי בין החיובים של האב מנוי שם גם כבר כח להתחיל מחדש.
מצות ברית מילה ,והרי איתא בגמרא [יבמות סד] אחד
שמתו אחיו מחמת מילה פטור למולו ,ה"ה בנידון דידן,
כבר ראינו מה זה עשה לכל הסביבה ,ולכן פטורים אנו
***
מללמדו מלאכה... הרה"ק רבי משולם זוסיא מז'ינקוב זי"ע ,עבר פעם דרך
עיירה קטנה וסר ללון אצל אחד מחסידיו.
*** בעל הבית קיבל את הרבי בשמחה ובמאור פנים ,וקיים
מתוך דברי כבו"ק האדמו"ר מסדיגורה שליט"א על בו מצות הכנסת אורחים כדבעי ,ויחד
המצב השורר בארה"ק: עם זאת עמד לפניו וסיפר לו סיפורים שונים ולשון הרע
על שכנו .הרבי אמר לו ש"זה לא כתוב בשום מקום" –
...והוסיף ואמר :בשיחתו של הרה"ג רבי ישראל אך בעה"ב המשיך לדבר ולספר ,הרבי שוב עונה לו:
אהרונסון שליט"א הזכיר מרגליות יקרות בשם אביו – ש"זה לא כתוב בשום מקום" ,עד שהאיש שאל- :
הגה"צ רבי משה יהושע זצ"ל שעבר את מלחמת "היכן צריכים להיות כתובים המעשיות שלי?"
העולם ממש מתחילתה ביום י"ז אלול התרצ"ט ,ועד
לסיומה בחודש אייר תש"ה – דהטעם שביום שמיני ענה לו הרבי :נאמר בגמרא "גדולה הכנסת אורחים
עצרת רוקדים עם ספר תורה ,כי בעצם 'קוב"ה יותר מקבלת פני השכינה" ,וכתוב בספרים [עי' ספר
אורייתא וישראל חד הוא' ,ומאחר שאי אפשר לרקוד תולדות יעקב יוסף בסופו בשם שמעתי ממורי – מרן
עם קוב"ה ,לכן מחזיקים את הספר תורה ורוקדים עמו, הבעש"ט הק'] הפירוש שהיות והמדבר לשה"ר
אולם בעת צרה שמתקיים הכתוב 'עמו אנכי בצרה', השכינה מסתלקת ממנו ,והפירוש הוא ,שאע"פ
ו'בכל צרתם לו צר' ,הרי אין צריך לרקוד עם ס"ת ,כי בין שהשכינה מסתלקת – הכנסת אורחים חשובה יותר.
כך השי"ת נמצא עמו והוא רוקד עם השי"ת. וזה מדובר כשאורח מדבר לשון הרע ובעל הבית מוכרח
לשמוע ,אבל שבעל הבית ידבר לשון הרע והאורח יהא
את המאמר הזה אמר יהודי בתוך כדי עבודת פרך מוכרח לשמוע – זה לא כתוב בשום מקום...
שעבד שם ,ס'איז א מוראדיגע ווארט ,והוא מבהיל על
הרעיון שבכוחו של יהודי לומר מאמר כזה בהיותו נתון בעל הבית הבין את הרמז והפסיק לדבר...
במצב נורא כל כך.
עוד כתב בספרו [עלי מרורות] שבתקופת המלחמה
***
היה מחולק עם חבריו ,כשהם שמחו הוא בכה וכשהוא אמר הרה"ק רבי משה מקאסוב זי"ע בעל ה"לקט עני"
בכה הם שמחו ,ופירש דבריו ,שכששמע על הצלחתם בשם זקנו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב זי"ע:
של הדייטשים שמח – כי התבונן בדעתו שכשרואים התורה הק' ציותה לנו' ,ואהבת לרעך כמוך' ,ורמזה
את הנעשה בהכרח שזו ההנהגה מן השמים ,כי איך בזה :שבזה השלימות והתמסרות הנפש שקראו בני
יתכן שתהיה לו הצלחה משונה שכזאת ,אלא מוכרח ישראל על ים סוף 'מי כמוך באלים ה'' – באותה
הדבר שאורו של משיח קרב ובא ,אך חבריו בכו כי השלימות ומסירות נפש ,מחויב כל איש ישראל לאהוב
נצטערו בהצלחתו ,ולהיפך כששמעו שהצליחו לגרום את חבירו.
לכשלונם של הדייטשן ימ"ש ונצחו אותו ,חבריו שמחו
שרואים ב"ה איך נכשל במעשיו ,אך הוא בכה כי אם
***
36
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
שבאחד מימי השבוע הבא יחול יארצייט של אחד רואים שמהשמים מכשילים את דרכיו במלחמה
מהוריו ,והוא רוצה לסדר מנין לתפילה ב'פרוזדור', וממעטים את הצלחתו ,המסקנה היא שבזה יסתיים
בחושבו שאין זו ממידת דרך ארץ שבחור יעבור לפני המלחמה ,אך היכן הוא משיח צדקנו ,ולכן כשהם
התיבה בפנים בית מדרשו של הרבי. שמחו הוא בכה.
ענהו הרבי בדרך צחות :מנין לך שלא נכון לבחור וסיים :הרבה יש להתבונן בזה ,בשורות טובות.
להתפלל תפילת ערבית לפני התיבה ,הלא יעקב אע"ה
תיקן תפילת ערבית עודנו בימי בחרותו...
***
סיפר הרה"ח הישיש ר' משה בוים ז"ל מזקני חסידי
*** אמשינוב:
סיפר הגה"צ רבי יצחק ארי' לייבוש היילפרין זצ"ל:
עוד בהיותו בן שמונה עשרה ,נתמנה הרה"ק רבי
באחת השנים בעת שהגאון מטשעבין זצ"ל הגיע מנחם מאמשינוב זי"ע לאדמו"ר .לקראת השבת
בעשרת ימי תשובה לברך ולהתברך בברכת השנים הראשונה ששימש באדמורו"ת ולעריכת ה"שולחן"
מהרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע הסתובבו שם הפעם הראשונה ,הגיעו רבים מחסידי אביו ,וכמה
בחורים ,הגבאי הרה"ח ר' שלום פויגעל ז"ל התנצל על מזקני החסידים הרהרו בליבם :הכיצד ימלא אברך כה
כך ואמר שימים אלו הינם ימי בין הזמנים בישיבה ולכן צעיר את מקומו של האב הקדוש והזקן רבי יעקב דוד
מסתובבים כאן הבחורים. זצ"ל? אלא מאי ,מפני כבודו של בית אמשינוב חייבים
גם אנו להמשיך לנסוע לבן הצעיר ,היושב על כסא
נענה הגאון מטשעבין ואמר :שאירע פעם שהרה"ק אביו...
ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע שלח פעם ללומדים בבית
מדרשו שאלה שהתעוררה לו בדברי הרמב"ם ,באותם זכורני ,כי ה"שולחן" הראשון נערך בשבת קודש פרשת
ימים היה בצאנז הגאון רבי שמואל ענגיל זצ"ל שהיה ויצא .את דברי תורתו השמיע הרבי הצעיר עה"פ' :לולי
בחור צעיר ובא להסתופף בחצר קדשו של הרה"ק אלקי אבי אברהם ופחד יצחק ...כי עתה ריקם
מצאנז זי"ע ,בשמעו את הקושיא ענה עליו תשובה, שלחתני ...את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים"...
כשאמרו את התירוץ להרה"ק מצאנז ,שאל מי ענה את ולכאורה הרי לבן גם תלה את אי עשותו רע באומרו 'יש
התשובה המופלאה ,ואמרו לו שזה הבחור שמואל לאל ידי ...ואלקי אביכם' ,כלומר בזכות אביך? ברם
ענגיל ,אמר ה"דברי חיים" :אם כן ,מה מעשהו כאן? הפירוש הוא כך :יעקב אבינו היה טוען באזני לבן ,ואתה
שישוב לביתו וימשיך בשקידתו ! אומר לי שרצית לעשות לי רע – אך 'אלקי אביכם אמר
אלי אמש לאמר השמר לך' – ואני אומר לך – 'לולי',
*** שזה היה כך ,רק בזכות אבותי' ,כי עתה ריקם
האדמו"ר הרש"ב מליובביץ' זי"ע נפגש עם הגר"ח שלחתני'' ...אך לזאת לא תוכל לי – 'כי את עניי ואת
מבריסק זצ"ל .כשנפגשו ביקש הגר"ח את הרש"ב יגיע כפי ראה אלקים' ...את מעשי הטובים – ולכן
שיאציל לו ברכה .ברכו האדמו"ר לאמר :שיתברך מאת הצילני.
ה' ברוחניות ובגשמיות .וע"ז השיב לו הגר"ח :שרצונו
להתברך ברוחניות לבד .התפלא על כך הרבי ושאל ***
מדוע לא בגשמיות? מעשה שהיה בבית מדרשו של הרה"ק רבי שמעון
שלום מאמשינוב זי"ע – נ.י ,.שבסוף ס"ג בש"ק ,ראה
ענה לו הגר"ח :בני אדם פשוטים יראי ה' מהפכים את כי אחד הבחורים יוצא מביהמ"ד בטרם התפלל תפילת
הגשמיות הניתנת להם לרוחניות ,בנותנם מרכושם ערבית במוצאי ש"ק .וישאלהו הרבי זי"ע ,למה אתה
הרבה מעות לצדקה ,לכן נחוצים להם דברים גשמיים, יוצא לפני תפילת ערבית? ענה לו הבחור :היות
37
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
לקבל פני רבו הקדוש ,פגע בו הרב דמתא והרגיש בו לא כן אצלינו הרבנים והאדמורי"ם הוא להיפך ,אנחנו
שהולך כעת לבארדיטשוב ,שאלו למה אתה רץ ועל מה מוכרים את הרוחניות שלנו לעשות מזה גשמיות ,לכן
אתה רץ ,השיבו שהלך לרבינו הקדוש מבארדיטשוב, נחוצה לנו רוחניות במידה רבה כדי שיהיה לנו מה
ע"ז ענה הרב אם אתה הולך אצלו כדי לשמוע ד"ת למכור ושתשאיר עוד מעט עבורינו...
ממנו בש"ק ,אני יכול לומר לך תורה חשובה יותר .ע"ז
השיב האברך החסיד בזה"ל :אשאלכם איזו קושיא,
דמצינו בפרשת ויצא 'ויאמר יעקב אל לבן הבה את
***
אשתי וגו' ,ופירש"י והלא קל שבקלים אינו אומר כן הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזמין זי"ע היה נוהג
אלא להוליד תולדות אמר כך .ובבלעם מצינו שאמר אם לעיתים להטמין את ישועותיו במעטה כעס והקפדה.
יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי אולם היה ידוע שמי שזכה לקבל נזיפה ממנו ,היה
ד"א לעשות קטנה או גדולה ,ופירש"י ז"ל למדנו בטוח כי נושע ,והיה יוצא מעמו שמח וטוב לב.
שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי לו ליתן לי
כל כסף וזהב שלו וכו' .והפליאה היא גדולה מאד ,יעקב פעם הגיע הרבי לעיר אחת ,ואחד מיהודי העיר נדחק
אבינו אמר דברים אשר אפילו קל שבקלים אינו אומרן בין ההמונים כדי להתברך מפיו ,הביט עליו הרבי בפנים
כן ,והחז"ל מצדיקים אותו ומבארים כוונתו לטובה. כעוסות ואמר "לך לארבע רוחות העולם" ...נחרד
בלעם שדיבר בלשון חסידים ,שבעד כל הון דעלמא לא האיש ופניו חורו ,עד שפרץ בבכי מר .הרגיעו הרבי
יעבור את פי ה' ובא רש"י ומגלה ערמומיותו שנפשו בחיוך ,ואמר" :הרי כוונתי היתה לברך אותך ולהשפיע
רחבה ומחמד ממון אחרים. עליך שפע של חסדים ,והרי זו ברכת הקב"ה ליעקב
אבינו ע"ה 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה',
כששמע הרב את שאלתו ,אמר להאברך ומה אתה שתתרחב לכל רוחות השמים"...
מתרץ .על זה ענה האברך התירוץ הוא פשוט ,הדברים
אינם העיקר ,עיקר הוא מי שאמרם ,יעקב אע"ה היה
קודש קדשים וכל דיבוריו קדושים ,ואם אמר דברים
***
שבשטחיות נראים ח"ו בקלות באו רז"ל ומבארים סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע:
עומק מחשבותיו הקדושים .ובהספה"ק "אור לשמים"
כתב דלולא זאת שהיה מדבר בקלות לא היה לבן נותן אחיו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע רצה פעם לזרז את אחד
לו את זוגתו ,ולהבדיל בלעם הרשע היה טמא ר"ל וכל מחסידיו להוריד ממשקלו ,אמר לו הרבי במליצה ,הלא
דבריו טמאים ואמר אמר דברים צדיקים ומלאים יר"ש, כבר הגעת לגבורות [אם בגבורות כתוב בפסוק שמונים
באו רז"ל ומגלים מצפוני לבו המתועב שהתכסה שנה ,רק רמז לו שמשקלו גבוה מ 80קילו] ,א"כ עליך
באדרת שאי"ר ,היינו שלאדם להשתלם באיזהו גיבור הכובש את יצרו...
יר"ש למען כחש כדי לרמזם כמה צריכים לשלם לו,
וכוונתו שמחמד ממון אחרים. ***
בספר "מוצל מאש" מהגה"צ רבי מנחם בן ציון
ראטענברג – הלברשטאם זצ"ל:
סיפורי השבוע
מעשה ששמעתי מפי דודי הגה"צ פרי קודש בשם
סיפר מו' רה"י שליט"א: עילוי מזאלקאווא הרב ר' איציקיל זצ"ל רב דק"ק
סאסנאווצא ,בעת שהיה רבינו הקדוש רבי לוי יצחק
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל היה רב צעיר בעיירה זצ"ל מח"ס "קדושת לוי" רב בבארדיטשוב ,היו
[זה היה לפני למעלה ממאה שנה] ,הוא עצמו סיפר נמצאים בעיירה הסמוכה לבארדיטשוב איזה חסידים
את הסיפור הזה כמה פעמים ,העיד על זה הגאון רבי מצויינים ,ובעת ההיא היה שם הרב מתנגד גדול ,פעם
אברהם פאם זצ"ל שהיה איש אמת – משמו ,ונכדיו גם הלך אברך חסיד ת"ח גדול מעיירה הנ"ל לבארדיטשוב
38
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
שלא אמר תורה בעוה"ז ,כבדוהו לומר דרשה בתולדות הדפיסו זאת ב"אגרות משה" ח"ח
במתיבתא דלעילא ,ונמשכה דרשתו משך ארבעים יום שבפתיחה ,הוא היה רבה של עיירת לובן ,ואחד הבעלי
הללו ,ולכן לא יכול היה לבוא אליו כהרגלו .היוצא מזה, בתים חלה באופן מוזר ל"ע ,הלשון התנפחה בפיו
כי כן דרכם של צדיקים לשמור תורתם לאחר זמן והרופאים אמרו שאין להם שום דרך לטפל ,והוא לא
פטירתם. יוכל לשרוד את זה .ר"ל .הוא ביקש לקרוא לרב העיירה
ובבואו ביקש מכולם שיצאו ,ואמר לר' משה שבפרשת
וסיפר הגה"ח רבי בן ציון גרוסמן זצ"ל: וירא מתח ביקורת חריפה על בנות לוט ,לא רק מה
שעשו – עוד אחר כך קוראים מואב? כזה חוצפה להגיד
יש לציין ,דבהזדמנות אחת סיפרו הרה"ק רבי שמעון ברבים ,והתפלא שמהם יצא משיח – .המשיך אותו
מלעלוב זי"ע להרה"ק הרבי ה"בית ישראל" זי"ע, בעל הבית החולה – שאחר כך בחלום ראה שבאים
ונשתומם מאד לנוכח גילויים שמימיים הללו ,ותיכף קם אליו שתי נשים זקנות בפנים מכוסים ,ואומרים לו
והלך למעונו של הרה"ק רבי יוחנן מראחמסטריווקא שהם בנות לוט! והוא ביזה אותם לחינם .כי כוונתם
זי"ע [שהיה גר בשכנות] ושאלו האם יש איזה פוילישע היתה לטובה ,שלמעשה אחרי כזה סיטואציה הם יכלו
מעשה המקובל אצלם בגזע טשערנוביל? הרה"ק רבי להגיד שלא בא ע"י אדם ,אלא כמו שהנוצרים אומרים
יוחנן הרהר מעט ,ואחר כמה רגעים השיב שאין מקובל שאותו האיש ימ"ש ההתעברות שלו היה משמים
אצלם פוילישע מעשיות זולת סיפור אחד ,ופתח לספר עפ"ל ,ולייסד דת חדשה ושיינוהו אחריהם ,וכדי שלא
לו זה הסיפור מנסיעת הרה"ק רבי משה מלעלוב יגידו לדורות כזה דבר פירסמו להגיד שבא רק ע"י בו"ד.
והרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע אל הרה"ק והיות והוא זילזל בהם נגזר עליו להסתלק מן העולם
מטשערנוביל זי"ע ,כששמע זאת נתרגש ה"בית באופן כזה ע"י הלשון .כך הוא סיפר לרבי משה –
ישראל" עד למאוד מגודל קדושת הני צדיקי קמאי זי"ע. ולמחרת נפטר .ורבי משה החזיק את זה לסיפור
אמיתי.
***
מ"עלים לתרופה": ***
סיפר הרה"ק ה"ברכת משה" מלעלוב זי"ע [באסיפת
מבעד לחלונותיו הקמורים של אחד מבתי צפת גליונות פר' ויצא תשפ"ה]:
העתיקים ,רבתה השמחה עד לב השמים ,יהודי עיר
החכמה נקבצו ובאו ליטול חלק בשמחת ברית מילה מסופר על זקיני הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע ,שאחר
לבנו של אחד מבני החבורה ,גם הרה"ק רבי אברהם פטירתו ,נסעו בנו הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע,
דוב מאווריטש זי"ע – בעל ה"בת עין" [יו"ד י"ב כסליו], ותלמידו הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע ,אל הרה"ק
שזה לאחרונה עלה לארץ הקודש וקבע משכנו בצפת, רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע ,והסכימו ביניהם שלא
הנה זה בא להשתתף ב'ברית' ואף נשאר לסעודת יגלו בפני המגיד מטשערנוביל מי הם ,וכשבאו עליו
המצוה. שאל אותם מאין אתם ,והשיבו כי מעיר לעלוב הם.
"הלא תדעו" ,לחש אחד מן המסובים" ,כי בדרך כלל כששמע הרה"ק מטשערנוביל כי מהעיר לעלוב הם,
נוהג הרבי להשתתף בסעודת 'שלישי למילה' ולא עמד וסיפר להם :שאביו הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע
בסעודת ברית מילה" ,והוסיף לגלות נימוקו של הצדיק: היה רגיל לאחר פטירתו לבוא אליו מידי לילה וללמוד
"כי אמנם לסעודת הברית מגיע אליהו הנביא ,אולם עמו .ופעם אירע במשך ארבעים לילות לא בא ללמוד
בסעודת שלישי למילה מתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו, עמו ,ונצטער מזה הרבה ,לפי שלא ידע למה זה ועל מה
כפי שמצינו באאע"ה 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', זה ,ורק אחר עבור מ' יום כששוב נגלה אליו אביו הק'
ודרשו חז"ל [ב"מ פו' ]:יום שלישי למילתו היה ובא זי"ע ,אמר לו כי מה שלא הגיע אליו במשך מ' יום היה
הקב"ה ושאל בשלומו'."... מחמת שאז נסתלק הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע ,ולפי
39
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
עומד אני כאן" ,ואז הפטיר" :ובזכות לימודי הלזה, "אם כן אפוא" ,הביע רעהו את תמיהתו" ,מדוע שינה
ויישוב מחלוקתם של רבותינו הראשונים כמלאכים, הפעם ממנהגו"?.
יתחזק הילד וייתרפא".
"פשיטא" ,ענו ואמרו שאר החברים" ,והלא הרבי
וכאשר פתר כן היה ,הרך הנימול התרפא וניצל בחסדי כמוהו כ'מחותן' בשמחה זו ,שכן הורי הרך הנימול ציפו
שמים ,ואגב כן ,משנכנס יין יצא סוד ונתגלה ליהודי וייחלו שנים רבות להיפקד בזש"ק ,ובמשך תקופה
צפת עוד מגדולתו של ה'בת עין' ,שגם שכשהיה ארוכה זו הירבה בתפילה וביקש רחמים עליהם ,כעת
מבושם כהוגן צלל לים התלמוד ועסק בתורה לשמה. שהישועה באה ,היאך לא יבוא להשתתף בשמחה
רבתי זו?!".
כי כן למדונו רבותינו צדיקי עולם[ ,עפימש"כ ה'תולדות
יעקב יוסף' זי"ע בפרשתנו] ,שגם כאשר עוסק היהודי ואכן ,צהלתו של ה'בת עין' באותה סעודה היתה
בעניינים גשמיים ,באכילה ושתיה ושינה ,אם כוונתו רוממה .ניכר היה שזו עבורו כמו שמחתו האישית ,בה
לשם שמים ,הריהו כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע אף הירבה לשתות עד שנתבשם ,וכטוב לב המלך ביין
השמימה ,ולא רק שלא מתגשם ,אדרבה ,בכך מגלה היה אור גדול מתפשט על פניו ,נהירו עילאה ,ברעותא
הוא את הכל מסתתר בבריאה ,כי אכן יש ה' במקום וחדוותא.
הזה ,ומקדש את החומר עד שהופך כל העולם כולו
לבית אלקים ,וזה שער השמים. בשובו לביתו אכן הוזקקו משמשיו לתומכו בשתי
זרועותיו ולסייעו בהליכתו עד בואו למעון קדשו.
כשראה אותם בכך ,פירש ה'בת עין' בדרך צחות את
*** מאמר חז"ל [ברכות לה" :]:יין פורתא סעיד טובא גריר"
מסופר על הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע :שמדי [יין מועט סועד את לב האדם ,יין מרובה גורר לשכרות],
חודש בחודשו היה נכנס אליו סוחר ואומר שנוסע הוא ואמר" :יין פורתא סעיד ,מי ששותה מעט יין צריך סעד
לכפר הסמוך ,ובעזרת ה' רוצה להצליח שם ומבקש לתומכו ,אבל טובא גריר ,אם שתה הרבה יין זקוקים
הוא את ברכת הרבי ,ותמיד היה הרבי מברכו ,והיה כבר לגרור אותו ממש"...
רואה הצלחה.
ובינתיים בבית הרך הנימול ,המשיכו המסובים
פעם אחת ,הוא נכנס לרבי כשהוא מרוגש ,ואמר בשמחה ובשירים ,אך לפתע נשמע קול צווחה ,זעקה
שהנה יש לו בכפר ההוא הזדמנות לעיסקה מוצלחת גדולה ומרה ,היתה זאת אם הילד ,שהבחינה כי דם
מאד שיכול להרוויח עליה הון רב ,ועליו רק לנסוע לשם החל שותת ממנו ,וכי סכנה מרחפת על חייו .בהלה
כדי לקנות ולהביא את הסחורה ,וציין לרבי שעיסקה נוצרה במקום ,והנוכחים אצו-רצו ,מהם להבהיל את
כמו זו אינו זוכר אף פעם שהיה לו! ואף הוסיף והבטיח הרופאים ,ומהם שיצאו מבוהלים ודחופים אל בית
שיניח לפני הרבי מעשר מאותם הרווחים. ה'בת עין' ,בתקוה רבה ,כי למרות שנתבשם ביין,
ימצאוהו כשהוא ער ,ויוכלו לבקש ממנו שימשיך ישועה
ומה תמה כאשר הרבי השיב שאינו מייעץ לו הפעם לילד שנולד בזכות תפילותיו המרובות.
לנסוע לשם .הוא מגודל תשוקתו הוסיף להטעים בפני
הרבי על גודל ההזדמנות שנקרתה לפניו והפציר משבאו אל מעונו ,הופתעו לראות את הצדיק עומד
בבקשת הסכמה על כך ,ענה לו הרבי :אם כך ,עשה בפתח ,כשידיו אוחזות במשקופי הדלת ופניו בוערות
מה שלבך חפץ. כלפידי אש .לאחר שסיפרו לו את אשר אירע ,נענה
ה'בת עין' וגילה נשגבות" :זכיתי כעת בלימודי ,ליישב
הזדרז הסוחר לרתום את עגלתו ,והחל לנסוע לכיוון פלוגתא בין בעל ה'מאור' לבעל ה'מלחמות' ,ועכשיו
הכפר ההוא .ויהי באמצע הדרך ,נתקעה עגלתו באו שני הראשונים האלו ,ונתגלו אלי מן השמים,
ונתהפכה ,ובניסי שמים נותר הוא בחיים כשהוא פצוע להודות לי על כך ,עתה יצאתי ללוותם ,אשר על כן
40
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
בצר לו ,החליט ללכת אל האדמו"ר ה"נועם אליעזר" וחבול.
מסקולען זי"ע .ביתו של הרבי היה תל תלפיות לכל
היהודים באזור ,קרן אורה בתוך החשכה הקומוניסטית לאחר תקופה כאשר התאושש והוקלו ממנו מעט
הנוראה .הרבי שמסר את נפשו למען כלל ישראל, מיסוריו ,הגיע להיכנס לרבי ושאלתו בפיו" :אם ידע
בוודאי יוכל לתת לו עצה טובה ולהמשיך לו ישועה הרבי שכך יקרהו כפי שלא יעץ לו מתחילה לנסוע,
ממרום. מדוע לא אמר לו זאת באופן נחרץ בפעם השנית"?!
בא ר' משה לפני הרבי וסיפר לו את כל הקורות אותו. השיב לו הרבי :האמן לי שרוה"ק כלל לא היתה כאן,
ענה לו הרבי" :אני לא יודע מה לענות לך .זאת שאלה רק הסיבה שלא ייעצתיך לנסוע היא מכיוון וכל פעם
קשה מאד". שבאת להתברך ,הקדמת ואמרת כי "בעזרת ה'" רצונך
להצליח ,ואילו בפעם הזאת לא שמעתיך אומר זאת,
למשמע התשובה בכה ר' משה ואמר" ,רבי ,חוס על ומשמע היה מדבריך שהינך בטוח כי ההצלחה כבר
נפשי ,אני בצרה גדולה .מה אעשה"? בכיסך ולא חשבת שצריך הינך גם הפעם לעזרת
אמר לו הרבי" :אתה מבין בעצמך ,שבדרך הטבע אין שמים ,ומכיוון שכן לא יכולתי לייעצך לגשת לעיסקה
לך שום דרך להימלט .רק אם תאמין באמונה שלמה שכזו.
שרק הבורא יתברך יכול להציל אותך ,ויהיה לך בטחון
גמור שה' יעזור לך ,תבוא הישועה".
***
אמר ר' משה" ,אני מאמין באמונה שלמה"! ברומניה שתחת השלטון הקומוניסטי הידוע לשמצה,
גר יהודי ששמו ר' משה .ידוע שלפי כללי המשטר
השיב לו הרבי" :לא מספיק לומר את זה .צריך להאמין הקומוניסטי ,אנשים לא ממש יכלו להתקיים .ההגבלות
באמת ,בפנימיות הלב ,ולשם כך הבה ונלמד ענייני על אפשרויות הפרנסה היו פשוט בלתי נסבלות ,וכמו
בטחון". רבים וטובים שלח ר' משה את ידו במלאכה שאינה
חוקית.
שעה ארוכה ישב הרבי עם ר' משה ודיבר אתו מענייני
אמונה ובטחון .בסוף אותה שעה אמר לו הרבי" :לך בשלב מסוים עלו על כך השלטונות ,ור' משה הבין
לשלום ,ומחר בוא ונעסוק שוב בסוגיה" .במשך כמה שאם חייו יקרים לו ,עליו לברוח ולהסתתר .התחבא ר'
ימים ישב ר' משה אצל הרבי לשעה של לימוד וחיזוק. משה בדירת מסתור ,ומפעם לפעם החליף את מקום
הרבי הרעיף עליו טללי תחייה וחיזק אותו ,עד שליבו מחבואו .כך עברה עליו תקופה ארוכה ,עד שביום מן
היה שלם ובטוח שבאמת אין עוד מלבדו. הימים קיבל הודעה שהגיע לביתו מכתב ,המאשר את
בקשתו לקבלת אשרת יציאה מרומניה .ר' משה
הנהגה זו היתה לפלא עצום ,כי הרבי הרי היה עסוק התכבד בזאת להגיע למשרד הפנים ,ולסדר את
עם ענייני הכלל במשך כל היום והלילה ,ועם כל זה הניירת.
הוא מצא זמן לשבת עם יהודי וללמוד אתו ענייני
אמונה .לא רק זה ,אלא שר' משה היה מבוקש על ידי ברגע הראשון שמח ר' משה ,אך ברגע השני החל
השלטונות ,ואם היו מוצאים אותו אצל הרבי ,הם היו לחשוש שמא מדובר במלכודת .מי יודע ,אולי קוראים לו
אוסרים גם אותו .הרבי למד עם ר' משה מתוך סיכון כדי להניח אזיקים על ידיו ולהשליך אותו לכלא .הוא לא
עצמי ובמסירות נפש ממש. ידע להשית עצות בנפשו .כמה אפשר לברוח
ולהתחבא ,כשהוא מנותק ממשפחתו ונרדף על ידי
בסיומה של 'תקופת ההכשרה' אמר לו הרבי" :עכשיו השלטון?
41
אסיפת אמרי"ם – פרשת ויצא תשפ"ז בה"י
הסבא הסתכל ב'אשרת היציאה' ,ומול עיניו הנדהמות אתה יכול לנסוע ,וה' יהיה בעזרך".
הזדקרה חותמת אדומה ובולטת לצד הוראה ברורה ,כי הנוהל היה ,שמי שמקבל אישור שנשלח אליו בדואר,
על אדם זה חל איסור יציאה מהארץ!!! את הניירות מגיע לנמל התעופה ביום המיועד להפלגה ,ושם הוא
האלו הוא הראה לשומרים .עם זה הוא יצא מגבולות מחכה שיקראו בשמו .ברגע שהוא מקבל את הניירות
המדינה שכל כך 'שמרה' עליו ,וכך הוא בנה את חייו המתאימים ,הוא יכול לעלות לאנייה .ר' משה ובני
כאן ,בארץ הקודש. משפחתו ארזו את כל החפצים שלהם ויצאו לנמל .הם
ישבו באולם הנוסעים וחיכו שיקראו בשמם.
איך קרה דבר כזה? זאת לא שאלה ,הוא הרי למד את
סוגית הביטחון עם הרבי מסקולען זי"ע… ישבו וישבו ,ושמעו את שמותיהם של המאושרים אשר
קבלו ניירות ואצו לאנייה .עברו שעה ועוד אחת ,האולם
הלך והתרוקן ,בני ביתו של ר' משה היה לחוצים מאד,
ורק הוא רגוע .ה' מנהל את העולם .הכול לטובה ,אין
עוד מלבדו.
האולם התרוקן לגמרי ,האנייה עומדת להפליג ממש
בדקות אלו ,והנה נכנס קצין בכיר לתוך האולם ושואל
ידידי חביבי
את ר' משה" :מה אתם עושים כאן?" ר' משה אומר
שהוא בא לקבל אשרת יציאה ,כפי שהזמינו אותו.
בהתקרב ימי החנוכה והדלקת הנרות הקצין שואל עוד כמה שאלות ,ובסיומן הוא נותן לו
כמה צריכים להלל ולהודות כמה ניירות.
על כל אשר נעשה עמנו כל הטובות
על לשעבר ,על ההוה ,ועל העתיד לבוא, ר' משה נרגש ממש ,הוא ובני ביתו רצים בבהילות
לאנייה ,וברגע האחרון מספיקים לעלות עליה .הם
נזכה לשמחות ישועות ונחמות
זוכים לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה ,ולגדל דורות
פרנסה בריוח שלימות הבריאות ובשורות ישרים.
טובות!
מספר יהודי ממודיעין עילית :סבא שלי הוא ידיד של ר'
ידידכם אוהבכם משה מאותם ימים .באחת הפעמים שהוא הגיע לארץ,
הוא ביקר בביתו של ידידו ר' משה .הם העלו זיכרונות,
ואז אמר לו ר' משה" :בוא תראה דבר מעניין" .הוא
הוציא למול עיניו את הניירות שקיבל מהקצין הרומני,
ואמר לו" :אחרי כמה ימים באנייה ,עניין אותי לראות
מה כתוב בניירות שקיבלתי .תראה ,תראה מה כתוב
פה"!
42
