gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: ויצא (2026-11-16)

הואיל משה · Hoil Moshe — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת ויצא‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫אמנם איתא (בראשית רבה פרשה ג‪-‬ו) טעם אחר על שהקדים הכתוב את‬ ‫ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת‬ ‫היום ללילה‪ ,‬דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא על‬ ‫עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני‪ :‬ואיתא‬ ‫הטובה שנאמר ויקרא אלקים לאור יום‪ ,‬ולחושך קרא אלקים‬ ‫(בבראשית רבה פרשה ע‪-‬י"ט)‪ ,‬וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל‬ ‫לילה אין כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה עיי"ש‪ ,‬ופירש‬ ‫והיא עניא ליה‪ ,‬בצפרא והנה היא לאה‪ ,‬אמר לה מה‬ ‫בנזר הקודש‪ ,‬דאין כוונת המדרש דהול"ל ויקרא אלקים לאור‬ ‫רמייתא בת רמאה‪ ,‬לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת‬ ‫יום ולחושך קרא אלקים לילה‪ ,‬דלמה יכתוב ב' פעמים שם‬ ‫ענית לי‪ ,‬אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים‪ ,‬לא‬ ‫אלקים‪ ,‬אלא דקשיא ליה מדוע לא הקדים הכתוב חושך לאור‬ ‫כך היה צווח לך אבוך עשו ואת ענית ליה עיי"ש‪.‬‬ ‫כברייתו של עולם‪.‬‬ ‫ובדעת זקנים מבעלי התוספות הביא בשם המדרש‪ ,‬דכל הלילה‬ ‫וע"ז מתרץ‪ ,‬דאי הקדים חושך ליום היה צריך להזכיר שם‬ ‫היתה עושה עצמה כרחל מתוך שלשה סימנין שמסרה לה רחל‪,‬‬ ‫אלקים גבי חושך (דהול"ל ויקרא אלקים לחושך לילה וליום קרא אור) וז"ש‬ ‫נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל וכו'‪ ,‬וכל‬ ‫דהקדים היום ללילה כיון דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה‪,‬‬ ‫הלילה היו משוררין אותן הקרואין הא לייא הא לייא‪ ,‬ולמחר‬ ‫ונמצא לפי"ז דבהכרח הקדים הכתוב יום ללילה כדי שלא יוזכר‬ ‫כשראה שהיא לאה אמר בודאי זהו שהיו משוררין הא לייא‬ ‫שמו יתברך על הרעה‪ ,‬וא"כ תו ליכא להוכיח מינה דיעקב הוא‬ ‫שהיו מרמזין לי שהיא לאה‪ ,‬ואמר לה רמאיתא בת רמאי‪,‬‬ ‫הבכור‪ ,‬ושוב כתוב החוט המשולש דכלל זה דאין הקב"ה‬ ‫בלילה קראתי לך רחל וענית לי‪ ,‬השתא קרינא לך לאה וענית‬ ‫מייחד שמו על הרעה אינו דבר השוה לכל‪ ,‬וכאשר הקשו המפ'‬ ‫לי‪ ,‬אמרה לו גבר דלית ליה תלמידוי‪ ,‬מינך ילפית‪ ,‬אבוך קרא לך‬ ‫ממה שנאמר (במדבר ג‪-‬מ"א) ולקחת את הלויים לי אני ה' תחת כל‬ ‫עשיו וענית ליה‪ ,‬קרא לך יעקב וענית ליה וכו' עיי"ש‪ ,‬ובספר‬ ‫הבכור בבני ישראל‪ ,‬אע"ג שהיה בזה רעה אל הבכורים שניטל‬ ‫משנת רבי אליעזר העיר‪ ,‬וכי בשביל שהוא עשה שלא כדין לכך‬ ‫העבודה מן הבכורים מ"מ כתיב אני ה' עיי"ש‪.‬‬ ‫גם היא עשתה גם כן שלא כדין‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להוכיח דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה‪,‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר ברית שלום (פרשת תולדות) לבאר הכתוב‬ ‫עפימש"כ המפרשים דלכן נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך‬ ‫ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי‪ ,‬דהנה יעקב ועשיו היו‬ ‫מארץ מצרים‪ ,‬ולא אמר אשר בראתיך‪ ,‬דאיתא במדרש תנחומא‬ ‫מחולקין למי משפט הבכורה‪ ,‬לפי שיעקב נוצר בראשונה והיה‬ ‫(פרשת תזריע אות ט')‪ ,‬לא יגורך רע‪ ,‬אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר'‬ ‫הבכור ליצירה‪ ,‬ועשיו שיצא ראשונה היה בכור ללידה‬ ‫יוחנן‪ ,‬אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה‪ ,‬תדע‬ ‫וכפירש"י משל לשפופרת שהנכנס ראשון יצא אחרון‪ ,‬אמנם יש‬ ‫לך שהוא כן‪ ,‬שבשעה שברא הקב"ה את האור ואת החשך וקרא‬ ‫להוכיח שהבכורה שייך ליעקב מהא דאיתא (בראשית רבה פרשה ב‪-‬ג)‪,‬‬ ‫להן שמות‪ ,‬הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך‪,‬‬ ‫ויקרא אלקים לאור יום זה יעקב‪ ,‬ולחושך קרא לילה זה עשיו‪,‬‬ ‫שנאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה‪ ,‬הרי הזכיר‬ ‫הרי שהקדים הכתוב את יעקב לעשיו ומינה דיעקב הוא הבכור‪,‬‬ ‫שמו על האור‪ ,‬אבל כשבא לחשך‪ ,‬אינו אומר קרא אלקים‬ ‫וז"ש יעקב לעשיו מכרה כיום היינו מדכתיב תחילה ויקרא‬ ‫לחשך לילה אלא קרא לילה עיי"ש‪.‬‬ ‫אלקים לאור יום דאקדמיה לדידיה‪ ,‬והדר ולחושך קרא לילה‬ ‫שרומז על עשו עיי"ש‪.‬‬ ‫ולכן כיון דנמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא‬ ‫כדאיתא במסכת עירובין (דף י"ג‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬שתי שנים ומחצה‬ ‫ובספר חוט המשולש (פרשת תולדות שער אשר) הביא דבריו והוסיף‪,‬‬ ‫נחלקו ב"ש וב"ה‪ ,‬הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר‬ ‫דמ"ש המדרש ויקרא אלקים לאור יום על יעקב‪ ,‬משום דקשה‬ ‫משנברא‪ ,‬והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא‬ ‫למה לא הקדים הכתוב לילה ליום כברייתו של עולם‪ ,‬דכתיב‬ ‫נברא‪ ,‬נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו'‬ ‫ויהי ערב ויהי בוקר ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת דף ע"ז‪,):‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולכן לא ייחס הקב"ה את בריאת האדם לעצמו לומר‬ ‫וא"כ הו"ל לומר ויקרא אלקים לחושך לילה ולאור קרא יום‪,‬‬ ‫אשר בראתיך עכ"ד‪ ,‬עיין בכלי יקר‪ ,‬ומדרש יהונתן‪ ,‬הרי דמוכח‬ ‫אלא משום דרצה הכתוב לרמז על יעקב ועשיו לפיכך הקדים‬ ‫מכאן דהקב"ה אינו מייחד שמו על הרעה‪.‬‬ ‫היום דקאי על יעקב שהוא בכור ליצירה‪.‬‬ ‫א‬ ‫סיטומתא‪ ,‬דכיון שהנהיגו כן התגרים ורוצים בכך מרצונם שוב הוי‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דלכן אמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪,‬‬ ‫קנין מדאורייתא ומהני גם לפטור מבכורה עיי"ש‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫ולא אמר אשר בראתיך‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬דבשעה‬ ‫שבתורה נאמר כי יקח איש אשה‪ ,‬ואינו מפורש באיזה אופן דוקא‬ ‫שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה‬ ‫צריך להיות הקנין‪ ,‬שפיר מהני קנין דרבנן של כסף להיות בכלל‬ ‫בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו תנה הודך על‬ ‫קיחה שנאמרה בתורה‪ ,‬והרי היא אשת איש דאורייתא מאחר שכבר‬ ‫השמים וכו' ומשה השיב להם כתיב בתורה אנכי ה' אלקיך אשר‬ ‫תיקנו חכמים והנהיגו קנין זה באשה‪ ,‬אלא דסו"ס כיון שיסוד‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬כלום למצרים ירדתם כלום לפרעה‬ ‫הקנין מפי חכמים‪ ,‬שפיר יש בידם לעקור ולהפקיע הקידושין‪,‬‬ ‫השתעבדתם וכו' עיי"ש‪ ,‬הרי לן דלכן זכו בני ישראל להתורה ולא‬ ‫וממילא נפקע האישות דאורייתא כיון שנתבטל הקנין‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫המלאכים‪ ,‬מחמת שהמלאכים לא היו במצרים‪ ,‬ולכן כתיב אשר‬ ‫תינח דקדיש בכספא‪ ,‬קדיש בביאה מאי איכא למימר עכ"ד‪.‬‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים‪.‬‬ ‫ובשו"ת קול אריה (סי' י"ח) כתב‪ ,‬דפלוגתת הפוסקים אי קנין דרבנן‬ ‫אך בספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא משם ספר‬ ‫מהני לדאורייתא‪ ,‬תליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל במסכת גיטין‬ ‫(דף מ"ז‪):‬‬ ‫לחם עוני (דף ס"ח‪ ):‬תירוץ‪ ,‬על טענת המלאכים דהתורה שייכה להם‬ ‫אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא‪ ,‬והיינו משום דגם בקנין‬ ‫מכח דינא דבר מיצרא‪ ,‬עפימש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי' קע"ה סעיף‬ ‫דרבנן עכ"פ משתמש באותו חפץ כרצונו‪ ,‬וכיון דיש לו זכות‬ ‫ס"ג בהג"ה)‪ ,‬דמי שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא דבר‬ ‫השתמשות מה בכך דמן התורה אינו שלו‪ ,‬סוף כל סוף הרי הוא‬ ‫מצרא עיי"ש‪ ,‬ולפי"מ דאיתא במסכת נדה (דף ס"א‪ ):‬דמצות בטילות‬ ‫ברשותו ומשתמש בו בהיתר‪ ,‬וי"ל דאזלינן בתר ההשתמשות‬ ‫לעת"ל עיי"ש‪ ,‬א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב‪ ,‬ול"ש‬ ‫והתשמיש אצלו הוא והו"ל עכ"פ קנין פירות‪ ,‬ולכן אי ס"ל קנין‬ ‫בה דינא דבר מיצרא עכ"ד‪.‬‬ ‫פירות הוה כקנין הגוף הרי הוא שלו לגמרי‪ ,‬דהא אידך אין לו בו‬ ‫השתמשות כלום ורשות התשמיש שלו עדיף מקנין הגוף של השני‪,‬‬ ‫וכתב בס' יושב אהלים פרשת בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס) דמכר לזמן דינו‬ ‫משא"כ אי ס"ל דלאו כקנין הגוף דמי‪ ,‬אז אין לנו לילך בתר רשות‬ ‫כקנין פירות‪ ,‬ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין פירות לא הוי‬ ‫ההשתמשות אלא אחר קנין הגוף והרי אינו שלו מן התורה‪ ,‬וא"כ‬ ‫כקנין הגוף‪ ,‬אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין הגוף‪ ,‬אז אף במוכר‬ ‫קנין דרבנן לא מהני לדאורייתא עיי"ש‪.‬‬ ‫לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה כקנין הגוף עיי"ש‪.‬‬ ‫ומעתה מובן דברי המדרש‪ ,‬דכשהתרעם יעקב על לאה שהכשילה‬ ‫ונודע מה שכתב המהרש"א במסכת יומא (דף כ"ח‪ ,):‬דמה שיעקב‬ ‫אותו דעי"ז לא יוכל לקדש את רחל משום איסור שתי אחיות‪ ,‬היה‬ ‫נשא שתי אחיות‪ ,‬משום דרחל נתקדשה ראשונה בעבודת שבע‬ ‫לה תירוץ נכון דהותר לה לעשות כן‪ ,‬ואמרה אביך קרא לך יעקב‬ ‫שנים‪ ,‬ושוב נתקדשה גם לאה בביאה על ידי ערמת לבן‪ ,‬לכן‬ ‫וענית קרא לך עשיו וענית‪ ,‬משום דקנית הבכורה מיד עשו‪ ,‬יען‬ ‫שוב לא הוציא אחת מהן משום דבר שהתורה עתידה לאסור‪,‬‬ ‫דס"ל מדכתיב ויקרא אלקים לאור יום ואח"כ כתיב ולחושך קרא‬ ‫דאם היה חושש לכך היתה גם השניה נאסרת עליו מחמת אחות‬ ‫לילה‪ ,‬דלכן הקדים אור לחושך להורות דיעקב הוא הבכור‪ ,‬אך הרי‬ ‫גרושתו עכ"ד‪ ,‬הרי דשפיר נשא יעקב את רחל ולאה‪ ,‬כיון דקידושי‬ ‫י"ל דלכן כתיב ויקרא אלקים לאור יום משום דאין הקב"ה מייחד‬ ‫רחל חלו תחילה בשכר עבודה דהיינו קידושי כסף‪ ,‬ולאה לקח‬ ‫שמו על הרעה‪ ,‬כדחזינן דלכן לא כתיב אשר בראתיך‪ ,‬אך ע"ז י"ל‬ ‫בערמת לבן‪.‬‬ ‫דלכן כתיב אשר הוצאתיך כדי שלא יהיה להמלאכים טענת בר‬ ‫מיצרא‪ ,‬ולכאורה הא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא דהיכא דמכר‬ ‫ובספר שפע חיים לירח האיתנים (דרוש ע"ו) כתב‪ ,‬דזה אם קידושי רחל‬ ‫לזמן ליכא טענת בר מיצרא‪ ,‬וע"כ דס"ל קנין פירות הוה כקנין‬ ‫חלו תחילה בשכר עבודה‪ ,‬תליא אי קידושי כסף מהני מה"ת או‬ ‫הגוף‪ ,‬ולפי"ז קנין דרבנן מהני לדאורייתא‪ ,‬וקידושי כסף מהני‬ ‫מדרבנן‪ ,‬דרק אי ס"ל דקידושי כסף הוא מה"ת‪ ,‬אז שפיר י"ל דכבר‬ ‫מה"ת‪ ,‬א"כ כבר נתקדשה רחל בשכר עבודה ודו"ק‪.‬‬ ‫נתקדשה רחל בשכר עבודה בשבע שנים הראשונים‪ ,‬אבל לפי‬ ‫שיטת רש"י במסכת כתובות (דף ג‪ ).‬ד"ה שוויה‪ ,‬דקידושי כסף אינם‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דבפרשת תולדות (פרשה כ"ה‪-‬ל"א) עה"פ ויאמר יעקב מכרה‬ ‫רק מדרבנן‪ ,‬ולכן איתא (שם) בהא דאפקעינהו רבנן לקידושין‪ ,‬תינח‬ ‫כיום את בכרתך לי‪ ,‬פירש"י לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין‬ ‫בקדיש בכספא‪ ,‬קדיש בביאה מאי איכא למימר‪ ,‬דבכספא ניחא כיון‬ ‫רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה‪ ,‬והוא במדרש רבה (פרשה ס"ג‪-‬י"ג)‪ ,‬מה‬ ‫דקידושי כסף דרבנן‪ ,‬מצי רבנן להפקיע הקידושין עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫ראה אבינו יעקב שמסר נפשו על הבכורה‪ ,‬דתנינן בזבחים (דף קי"ב‪):‬‬ ‫נמצא דמה"ת לא נתקדשה רחל כלל‪ ,‬ומעתה יש לערער על מה‬ ‫עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים‪,‬‬ ‫שיעקב לקח שתי אחיות‪.‬‬ ‫משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים‪ ,‬אמר יהיה רשע‬ ‫זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה עיי"ש‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אלא דכבר הקשה רש"י (שם)‪ ,‬דאי נימא דקידושי כסף דרבנן‪ ,‬א"כ‬ ‫למה הוכרח למסור נפשו לקנות הבכורה ממנו‪ ,‬והלא יותר טוב‬ ‫איך סוקלין על ידו ומביאין קרבן על שגגתו‪ ,‬ובספר שפע חיים‬ ‫היה ראוי למסור נפשו להחזירנו למוטב שישוב בתשובה ויהא‬ ‫לנישואין (סי' י' סק"ד) כתב ליישב‪ ,‬דנודע שיטת הפוסקים דקנין דרבנן‬ ‫ראוי לעבודה‪.‬‬ ‫מהני לדאורייתא‪ ,‬וידוע מש"כ בשו"ת חת"ס (חיור"ד סי' שי"ד) לגבי קנין‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ב‬ ‫דאל"כ היכא אזלינן בתר רוב‪ ,‬הא ספק לחומרא וגם הרוב אינו‬ ‫אך י"ל‪ ,‬לפי"מ דאיתא במדרש תנחומא (פרשת האזינו) כתיב ישא ה'‬ ‫ודאי רק ספק‪ ,‬והרשב"א במסכת קידושין (דף ע"ג‪ ).‬ובתורת הבית‬ ‫פניו אליך‪ ,‬וכתוב אחר אומר אשר לא ישא פנים וגו'‪ ,‬עושה תשובה‬ ‫הארוך (בית ד' שער א') דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪ ,‬ס"ל‬ ‫נושא לו פנים‪ ,‬יכול לכל‪ ,‬ת"ל אליך ולא לאומה אחרת וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫כהתוס' דרוב הוה ודאי‪ ,‬ומה שהתירה התורה ואמרה דניזול בתר‬ ‫וכיון דלב"נ לא מהני תשובה‪ ,‬ולכן מסר נפשו לקנות את הבכורה‪.‬‬ ‫רובא‪ ,‬משום דברוב גילתה התורה דספק הלז הוא ספק קרוב יותר‬ ‫משאר הספיקות‪ ,‬ואינו ספק שקול‪ ,‬וע"כ אזלינן בהו בתר רוב‪ ,‬אבל‬ ‫ולכאורה צריך ביאור למה מועיל תשובה רק לישראל‪[ ,‬ועיין בבני‬ ‫בכל שאר הספיקות מחמרינן מה"ת עיי"ש‪.‬‬ ‫יששכר חודש סיון (מאמר ב' אות ה')‪ ,‬שהביא כמה טעמים ע"ז]‪ ,‬ובהואיל‬ ‫משה (פרשת נח) כתבנו‪ ,‬לפימש"כ בספר ברית שלום פרשת כי תשא (דף‬ ‫ונודע קושית העולם דהיאך נשא יעקב שתי אחיות‪ ,‬כיון דהאבות‬ ‫נ"ט‪ .‬מדפה"ס) לפרש מה שאומרים בתפילת אל מלך יושב על כסא‬ ‫קיימו כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬וכתב בספר כסף נבחר (פרשת וישב)‪,‬‬ ‫רחמים וכו' מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון וכו'‪ ,‬דקיי"ל‬ ‫לפימש"כ הרמב"ן ז"ל פרשת אחרי (פרשה י"ח‪-‬י"ח)‪ ,‬טעם לאיסור שתי‬ ‫ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א') דיין נסך שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה‬ ‫אחיות‪ ,‬שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו‪ ,‬כי‬ ‫בכל שהוא‪ ,‬במה דברים אמורים כשהורק היין המותר על טיפה של‬ ‫הן ראויות שתהיינה אוהבות זו לזו‪ ,‬ולא שתהיינה צרות עכ"ד‬ ‫יין נסך‪ ,‬אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן לתוך הבור של יין‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬ולפי"ז היכא דליכא לצרור שאינה צרה לחבירתה שרי‪,‬‬ ‫(היתר)‪ ,‬אפילו עירה כל היום‪ ,‬ראשון ראשון בטל וכו' עיי"ש‪ ,‬וכיון‬ ‫ורחל שמסרה הסימנים ללאה כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ג‪,):‬‬ ‫דהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצה לזכות את בריותיו‪ ,‬ולהרבות‬ ‫בודאי שלא היתה שנאה ביניהם‪ ,‬וליכא לצרור לגבייהו‪ ,‬וכה"ג שרי‬ ‫הזכיות על העונות‪ ,‬לכן כשרואה הקב"ה שהזכיות והעונות שוים‬ ‫גם ב' אחיות‪ ,‬אך זהו דוקא למ"ד דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬דלדידיה‬ ‫ושקולים הם‪ ,‬נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן לתוך המדה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שפיר י"ל דהיכא דליכא לצרור שרי לישא ב' אחיות‪ ,‬ויעקב לא‬ ‫נותן לתוכו העונות אחת אחת‪ ,‬כדי שיהיה ראשון ראשון בטל‪,‬‬ ‫עבר על איסור ב' אחיות‪ ,‬משא"כ אי לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אין‬ ‫ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים ברוב‪ ,‬וכדקיי"ל כל איסורין‬ ‫חילוק ובכל ענין אסור‪ ,‬ול"ש לומר כתירוץ הרמב"ן עיי"ש‪ ,‬וכ"כ‬ ‫שבתורה חד בתרי בטל‪ ,‬וזהו הכונה מוחל עונת עמו‪ ,‬והאיך‪ ,‬על ידי‬ ‫בספר יושב אהלים (פ' מקץ ופ' משפטים)‪ .‬ובספר שש משזר בפרשתן (אות‬ ‫מעביר ראשון ראשון ומבטלו עכ"ד‪.‬‬ ‫קכ"ב) הביא מש"כ המפ'‪ ,‬דמ"ד דדרשינן טעמא דקרא לקולא‪ ,‬היינו‬ ‫טעמא דס"ל כהרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא‪ ,‬ולכן יש‬ ‫ונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א) ובשער התערובות (פ"א‬ ‫לנו לתלות בטעמא דקרא להקל מספק‪ ,‬משא"כ למ"ד ספיקא‬ ‫חקירה ג') דבבן נח לא מהני ביטול ברוב‪ ,‬דאחרי רבים להטות בישראל‬ ‫דאורייתא לחומרא‪ ,‬ע"כ דלא דרשינן טעמא דקרא עכ"ד‪.‬‬ ‫נאמרה ולא בבן נח עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז א"ש למה לא מהני תשובה‬ ‫לב"נ‪ ,‬כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא ע"י שהקב"ה מבטל‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דכאשר התרעם יעקב על לאה על‬ ‫העונות ברוב‪ ,‬וזה שייך רק בישראל דאזלינן בתר רוב‪ ,‬משא"כ‬ ‫שהציגה עצמה כרחל‪ ,‬והיינו דחשש שנכשל באיסור שתי אחיות‪,‬‬ ‫בב"נ דלא אזלינן בתר רוב‪ ,‬ולא מהני ליה ביטול ברוב‪ ,‬גם תשובה‬ ‫על כך השיבה לו לאה דח"ו לא בא מכשול תחת ידך‪ ,‬ואמרה אביך‬ ‫לא מהני וזהו הטעם דלא מהני תשובה לב"נ‪.‬‬ ‫קרא לך יעקב וענית קרא לך עשיו וענית‪ ,‬משום דקנית הבכורה מיד‬ ‫עשו‪ ,‬דקסברת דרשע זה אינו ראוי לעבודה‪ ,‬ואמאי לא החזרת אותו‬ ‫ובשו"ת ברית אברהם יור"ד (סי' כ"ד) כתב‪ ,‬דהא אי בבן נח מהני רוב‬ ‫למוטב‪ ,‬משום דקסברת דלב"נ לא מהני תשובה‪ ,‬ומינה דס"ל‬ ‫או לא‪ ,‬תליא אי מה שאמרה תורה הלך אחר הרוב‪ ,‬היינו דגם אם‬ ‫דדרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ומעתה ליכא איסור דשתי אחיות ודו"ק‪.‬‬ ‫יש רוב נשאר ספק‪ ,‬אלא שהתורה התירה לנו ספק זה מדין אחרי‬ ‫רבים להטות [וכדעת הר"ש מפליזי המובא בשמ"ק ב"מ (דף ו‪ ):‬גבי‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דנודע קו' המפרשים דהיאך לקח יעקב שני אחיות‪ ,‬כיון‬ ‫עשירי ודאי ולא עשירי ספק]‪ ,‬דלפי"ז דוקא בישראל דגלי לן קרא‬ ‫דהאבות שמרו כל התורה עד שלא ניתנה עכ"ק‪ ,‬ובגור אריה עה"ת‬ ‫אמרינן כן‪ ,‬משא"כ בבן נח דלא גלי קרא‪ ,‬הוי כמו כל ספק דאסור‬ ‫כתב לתרץ‪ ,‬דהא דאמרינן דהאבות קיימו כל התורה עד שלא‬ ‫לבן נח‪ ,‬כמו שכתב בספר מלא הרועים (ערך ב"נ אות כ"ב)‪ ,‬אבל אם נאמר‬ ‫ניתנה‪ ,‬זה שייך רק במצות עשה‪ ,‬שאז אפילו מי שאינו מצווה עכ"ז‬ ‫כדעת הראשונים הסוברים דדין אחרי רבים להטות הוא דין ודאי‪,‬‬ ‫אם עושה‪ ,‬אז מעשהו מעשה טובה ורצוי‪ ,‬כיון שהשי"ת מבקש‬ ‫שהספק נתברר לנו ע"י הרוב‪ ,‬גם בב"נ אזלינן בתר רוב עכ"ד‪.‬‬ ‫עצמיות המעשה בתורתו‪ ,‬משא"כ בל"ת אז מי שאינו מצווה עליו‬ ‫לא שייך ביה קיום הל"ת כלל‪ ,‬דל"ת היא עבירה‪ ,‬ואיננה עבירה רק‬ ‫ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאי (סי' ס"א) כתב‪ ,‬דזה אי רוב‬ ‫אצל מי שנצטווה עליו‪ ,‬אבל מי שלא נצטוה עליו איננה עבירה‬ ‫הוה ודאי או רק ספק תליא אי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא או‬ ‫אצלו כלל וכלל‪ ,‬ולא שייך ענין אינו מצווה ועושה רק במ"ע‬ ‫לחומרא‪ ,‬דהרמב"ם דס"ל בה' טומאת מת (פ"ט ה' י"ב) ובה' כלאים (פ"י‬ ‫ובמעשה עבודת השי"ת בקום ועשה עכ"ד‪ ,‬ובספר עין פנים לתורה‬ ‫ה' כ"ז)‪ ,‬דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדבריהם הוא לחומרא‪,‬‬ ‫(אות מ"א) הביא מקור לסברתו מהירושלמי נזיר (פ"ד ה"ה)‪ ,‬ועיין בספר‬ ‫ס"ל כהשיטמ"ק דרוב אינו בירור גמור‪ ,‬וכיון דהתורה אמרה‬ ‫כלי חמדה עה"ת (פרשת ויגש)‪ ,‬וכיון דהאבות לא קיימו רק המ"ע ולא‬ ‫דאזלינן בתר רובא חזינן מזה דלא בעינן ודאי היתר דגם רוב ספק‬ ‫הל"ת‪ ,‬לכן נשא השתי אחיות‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬ואפי"ה התירה התורה‪ ,‬א"כ ע"כ דכל ספק שריא מה"ת‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ג‬ ‫הרשע בעקב וצדקת צדיקים יסורו ממנו‪ ,‬וצדקת צדיקים זה‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה דהאבות לא קיימו הל"ת‪ ,‬עפימש"כ‬ ‫משה‪ ,‬יסורו ממנו זה יצחק‪ ,‬על ידי שהצדיק את הרשע כהו‬ ‫בספר מתת י‪-‬ה פרשת חיי (דף י‪ ):‬וז"ל‪ ,‬יש לתמוה אאע"ה שקיים‬ ‫עיניו‪ ,‬ויהי כי זקן יצחק וגו' עכ"ל‪ ,‬הרי שכהו עיניו של יצחק‪,‬‬ ‫כל התורה‪ ,‬היאך עבר ח"ו על הלאו דלא תחמוד‪ ,‬וכך הוא‬ ‫בשביל שנטל שוחד מבנו‪ ,‬שהיה עשיו מאכילו וכדכתיב ויאהב‬ ‫בחו"מ מי שהפציר בחבירו בהפצרות רבות עד שמכר לו איזה‬ ‫יצחק את עשיו כי ציד בפיו‪ ,‬ולפי טעם זה ליכא להוכיח שנסבב‬ ‫קרקע‪ ,‬י"א שעבר על לאו דלא תחמוד‪ ,‬והנה כאן מצינו כמה‬ ‫הכי כדי שיעקב יקבל הברכות‪.‬‬ ‫הפצרות שהפציר אאע"ה בבני חת למכור לו קרקע‪ ,‬ומצאתי‬ ‫קצת קושיא זו במפ' עיי"ש‪ ,‬ולכאורה מוכח מכאן דלא קיימו‬ ‫ובספר תפארת הגרשנוי (פרשת וישלח) כתב‪ ,‬דזה דכהו עיניו מחמת‬ ‫רק המ"ע ולא הל"ת‪ ,‬ולכן לא איכפת ליה אי עבר הלאו דלא‬ ‫שאכל מציד עשיו תליא בהא דנחלקו בקידושין (ל"ב‪ ).‬אי כיבוד‬ ‫תחמוד או לא‪.‬‬ ‫אב הוא משל האב או משל הבן‪ ,‬דאי ס"ל דכיבוד אב הוא משל‬ ‫אב ולא משל בן‪ ,‬לא הו"ל לאכול משל עשיו וכיון שנתן לו‬ ‫אמנם לפימש"כ שם ליישב קושיא הנ"ל‪ ,‬עפי"ד הש"ך בחו"מ‬ ‫מאכלו משלו הו"ל שוחד‪ ,‬אבל אי ס"ל כיבוד הוא משל בן‪,‬‬ ‫בשם התוס' במסכת סנהדרין (דף כ"ה‪ ):‬ד"ה מעיקרא‪ ,‬דביהיב דמי‬ ‫א"כ לא חטא יצחק בזה שהרי עשיו היה מחוייב בדבר עיי"ש‪.‬‬ ‫לא אמרינן דעבר על הלאו דלא תחמוד עיי"ש‪ ,‬וא"כ אאע"ה‬ ‫דקנה בדמים לא עבר כלום עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהאבות קיימו‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה ל"ט ‪-‬ז) וז"ל‪ ,‬ויאמר ה' אל אברם לך לך‪,‬‬ ‫גם הל"ת‪ ,‬וכאן לא עבר על הלאו דלא תחמוד כיון דיהיב דמי‪.‬‬ ‫מה כתיב למעלה מן הענין‪ ,‬וימת תרח בחרן‪ ,‬אמר ר' יצחק‪ ,‬אם‬ ‫לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים‪,‬‬ ‫אך לפימש"כ שם בשם המפ' לחלק בין הדיוט למלך‪ ,‬דרק‬ ‫אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהם‪ ,‬לפי שהיה‬ ‫בהדיוט אמרינן היכא דיהיב דמי ליכא לא תחמוד‪ ,‬משא"כ‬ ‫אברהם אבינו מפחד ואומר‪ ,‬אצא ויהיו מחללין בי שם שמים‪,‬‬ ‫במלך אמרינן דאף בדיהיב דמי עובר בלא תחמוד‪ ,‬דהתורה‬ ‫ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו‪ ,‬אמר ליה הקב"ה‪ ,‬לך‪,‬‬ ‫ירדה לסוף דעתו של מלך שאם לא ימכור לו יקח אותו ממנו‬ ‫אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫בע"כ‪ ,‬ולכן אפילו מכר לו ברצון הוה כמכר לו באונס ועבר על‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך‪ ,‬בתחלה וימת תרח‬ ‫לא תחמוד עיי"ש‪ ,‬ואיתא בילקוט שמעוני‪ ,‬שמענו אדני אמרו‬ ‫בחרן‪ ,‬ואח"כ ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' עכ"ל‪.‬‬ ‫לו מלך אתה עלינו וכו' עיי"ש‪ ,‬וכיון דאאע"ה היה מלך ובמלך‬ ‫אמרינן דאף בדיהיב דמי איכא הלאו דלא תחמוד‪ ,‬לפי"ז‬ ‫ואיתא ביפה תואר‪ ,‬שיש מפרשים שפירשו דלעולם לא מת תרח‬ ‫הדקל"ד האיך עבר אאע"ה על הלאו דלא תחמוד‪ ,‬וע"כ דמוכח‬ ‫ס"ה שנים קודם זמנו‪ ,‬וכוונת המדרש לתרץ‪ ,‬דכיון דרשעים‬ ‫מכאן דהאבות לא קיימו רק המ"ע ולא הל"ת‪.‬‬ ‫בחייהם קרוים מתים‪ ,‬הוי ליה כאלו כבר מת והיה אברהם פטור‬ ‫ממצות כיבוד אב‪ ,‬אך היפה תואר שלל בפירוש זה‪ ,‬דיש‬ ‫וכתב בספר אמרתי אחכמה (דף רנ"ב) דכ"ז הוא רק אי ס"ל דרשינן‬ ‫להקשות עליו כמה קושיות‪ ,‬אלא כוונת המדרש‪ ,‬דלעולם‬ ‫טעמא דקרא אז יש לחלק בין הדיוט למלך‪ ,‬משום דשאני מלך‬ ‫באמת מת תרח באותו זמן ממש קודם שיצא אברם לארץ כנען‪,‬‬ ‫דהתורה ירדה לסוף דעתו וכנ"ל‪ ,‬ובמלך אף היכא דיהיב דמי‬ ‫וקשה למה מת ס"ה שנים קודם זמנו‪ ,‬על זה מתרץ המדרש‪ ,‬לפי‬ ‫איכא הלאו דלא תחמוד‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דלא דרשינן טעמא‬ ‫שהרשעים בחייהם קרוים מתים‪ ,‬וא"כ מה תועלת בחייו‪ ,‬לכן‬ ‫דקרא‪ ,‬אז י"ל דגם במלך היכא דיהיב דמי ליכא הלאו דלא‬ ‫מת עיי"ש‪.‬‬ ‫תחמוד עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דאי דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ויש‬ ‫לחלק בין הדיוט למלך‪ ,‬ואמרינן דבמלך אף היכא דיהיב דמי‬ ‫אך יש להקשות‪ ,‬לפימש"כ רש"י עה"פ בפרשת לך‬ ‫(פרשה ט"ו‪-‬ט"ו)‬ ‫איכא הלאו דלא תחמוד‪ ,‬אז מוכח דהאבות לא קיימו רק‬ ‫ואתה תבוא אל אבותיך תקבר בשיבה טובה‪ ,‬ללמד דתרח עשה‬ ‫המ"ע ולא הל"ת‪ ,‬משא"כ אי לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז‬ ‫תשובה בסוף ימיו‪ ,‬א"כ אינו מיושב‪ ,‬למה באמת הלך אברהם‬ ‫אמרינן דגם במלך היכא דיהיב דמי ליכא הלאו דלא תחמוד‪,‬‬ ‫והניח לאביו וביטל מצות כיבוד אב‪ ,‬דאי אפשר לומר כדברי‬ ‫ושוב י"ל דהאבות קיימו גם הל"ת‪ ,‬ולפי"ז עבר יעקב על איסור‬ ‫היפה תואר שתרח מת קודם זמנו כיון שהיה רשע וממילא קרוי‬ ‫דשתי אחיות‪.‬‬ ‫מת‪ ,‬דהלא עשה תשובה‪ ,‬ועיי"ש ביפה תואר שמאריך בקושיא זו‪.‬‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה ס"ה‪-‬ח)‪ ,‬רבי חנינא בר פפא פתח‪ ,‬רבות‬ ‫וכתב בספר יד דוד (בפרשתן) וז"ל‪ ,‬ונראה לענ"ד ליתן טעם לשבח‪,‬‬ ‫עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך וגו'‪ ,‬א"ר חנינא כל פעולות‬ ‫דשפיר הלך אברהם מאביו אף שעשה תשובה‪ ,‬דתשובה לא‬ ‫ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו‪ ,‬למה כהו עיניו של יצחק‪,‬‬ ‫מהני אלא לישראל ולא לבן נח‪ ,‬כדאיתא במדרש תנחומא (פרשת‬ ‫כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות עיי"ש‪,‬‬ ‫האזינו) כתיב ישא ה' פניו אליך‪ ,‬אליך נושא פנים כשחוזרים‬ ‫בתשובה ולא לאומות העולם עיי"ש‪ ,‬וכיון דלא מהני תשובתו‬ ‫אך מצינו עוד במדרש (שם אות ה')‪ ,‬ויהי כי זקן יצחק‪ ,‬ר' יצחק‬ ‫ממילא הוי כמת‪.‬‬ ‫פתח‪ ,‬מצדיקי רשע עקב שוחד‪ ,‬כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ד‬ ‫מלאך ה' צבקות‪ ,‬אבל אי ס"ל דהוה שלוחי דידן והאדם עושה‬ ‫אך י"ל תירוץ אחר למה הניח אברהם לאביו ולא קיים מצות‬ ‫שליחותו בכל אדם‪ ,‬אז ודאי כל כהן יכול להיות עומד ומקריב‪,‬‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף ל"ב‪ ,).‬איבעיא להו‪ ,‬כיבוד‬ ‫ויעקב סבר דכהנים הוה שלוחי דרחמנא‪ ,‬וצריך שיהא המקריב‬ ‫משל מי‪ ,‬רב יהודה אומר משל בן‪ ,‬רב נתן בר אושעיא אמר‬ ‫צדיק במעשיו‪ ,‬ואיך יעמוד עשו הרשע להקריב‪ ,‬לפיכך מסר‬ ‫משל אב‪ ,‬אורו ליה רבנן לרב ירמיה‪ ,‬ואמרי לה לבריה דרב‬ ‫נפשו על הבכורה עיי"ש‪.‬‬ ‫ירמיה כמאן דאמר משל אב עיי"ש‪ ,‬א"כ פסקינן דכיבוד משל‬ ‫אב‪ ,‬נמצא שאם יש לבן שום היזק על ידי כיבוד אב‪ ,‬אז אינו‬ ‫ובספר מגדול דוד (פרשת וישלח) פירש עפי"ז מה דכתיב במלאכי‬ ‫מחוייב לכבדו‪ ,‬והנה באברהם‪ ,‬אם היה נשאר אצל אביו לקיים‬ ‫(פרק ב‪-‬ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת רצ"ל שישמור כל מצוות‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬היה לו היזק גדול‪ ,‬לפי שאמר לו הקב"ה לך לך‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬ועוד זאת ותורה יבקשו מפיהו שצריך ג"כ שיהא ת"ח‬ ‫להנאתך ולטובתך‪ ,‬כאן אי אתה זוכה לברכות‪ ,‬לשם לבנים‬ ‫ולמדן‪ ,‬ומפרש הכתוב הטעם כי מלאך ה' צבקות הוא רצ"ל‬ ‫ולממון‪ ,‬א"כ היה לו היזק גדול‪ ,‬ולכן היה פטור מכיבוד אב‬ ‫דהוי שלוחי דשמיא‪ ,‬ולכן צריך שיהא יר"ש מרבים עיי"ש‪.‬‬ ‫עכ"ד היד דוד‪.‬‬ ‫ובספר מאמר מרדכי (דף י"ג‪ ).‬כתב‪ ,‬דהבעל הטורים (ריש פרשת חקת)‬ ‫והבאנו הטעם דלב"נ לא מהני תשובה‪ ,‬כיון דכל הטעם‬ ‫כתב‪ ,‬דסמך זאת חקת התורה לפסוק בהרימכם את חלבו ממנו‬ ‫דתשובה מהני הוא משום שהקב"ה נוטל כל הזכיות בבת אחת‬ ‫וגו'‪ ,‬לומר שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫ונותן לתוך המדה‪ ,‬ואח"כ נותן לתוכו העונות אחת אחת‪ ,‬כדי‬ ‫אי ס"ל דדרשינן סמוגין וס"ל דאין נותנין תרומה לכהן עם‬ ‫שיהיה ראשון ראשון בטל‪ ,‬ויתהפכו העונות לזכיות‬ ‫הארץ‪ ,‬ס"ל דכהנים המה שלוחי דרחמנא‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דלא‬ ‫שמתבטלים ברוב‪ ,‬וכדקיי"ל כל איסורין שבתורה חד בתרי‬ ‫דרשינן סמוכין‪ ,‬ואין לנו לימוד ליתן תרומה לכהן ת"ח‪ ,‬י"ל‬ ‫בטל‪ ,‬וכיון דלגבי ב"נ לא אזלינן בתר רוב‪ ,‬ולא מהני ליה ביטול‬ ‫דס"ל כהנים המה שלוחי דידן עכ"ד‪.‬‬ ‫ברוב‪ ,‬גם תשובה לא מהני וזהו הטעם דלא מהני תשובה לב"נ‪.‬‬ ‫והנה לבן אמר ליעקב לא יעשה כן במקומינו לתת הבכירה לפני‬ ‫ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז י"ל‬ ‫הצעירה‪ ,‬ובספר יציב פתגם (בפרשתן) כתב‪ ,‬דהקשו המפ' על יעקב‬ ‫דהטעם דתשובה מועיל משום דעבירות מתבטלים ברוב זכיות‪,‬‬ ‫עצמו מפני מה לא הקפיד בכך ורצה ליקח רחל הצעירה קודם‬ ‫ולפי"ז שפיר י"ל דלב"נ דלא מהני ביטול‪ ,‬ולכן לא מהני‬ ‫נישואי לאה הבכירה‪ ,‬וי"ל דבשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קל"ו) האריך‬ ‫תשובה לב"נ‪ ,‬משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬לפי"ז‬ ‫לדון בהך דינא דלא יעשה כן במקומינו אם זה שייך גם באחים‪,‬‬ ‫לא אמרינן דתשובה מהני הוא מטעם ביטול‪ ,‬ולפי"ז שפיר י"ל‬ ‫ויש שכתבו דדוקא צעירה לפני הבכירה היא דיש למנוע‪ ,‬כיון‬ ‫דגם לב"נ מהני תשובה‪.‬‬ ‫דנשים אינן מצוות על מצוות פו"ר יש לה להמתין מפני כבוד‬ ‫אחותה הגדולה‪ ,‬משא"כ בבנים כיון שכל אחד לעצמו מצווה‬ ‫ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה לאמר רמאיתה בת רמאי‪,‬‬ ‫על מצות פו"ר מהיכי תיתי שישב בטל ממצוותו ויתעכב‬ ‫השיבתו ממך למדתי‪ ,‬שהרי מ"ט אביך קרית לך עשיו וענית‪ ,‬כי‬ ‫בשביל אחיו הגדול‪ ,‬ולפי"ז י"ל דיעקב ס"ל דנשים חייבות‬ ‫ידעת שראוי אתה שיחולו ברכות על ראשך דכן הוא רצון‬ ‫בפו"ר‪ ,‬ולכן רצה לישא את רחל לפני לאה עיי"ש‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שהרי מהאי טעמא כהו עיני של יצחק‪ ,‬דאי"ל דלכן‬ ‫כהו עינו של יצחק מפני שלקח שוחד מבנו‪ ,‬דכיון דכיבוד משל‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה‪ ,):‬האיש מצווה על פו"ר אבל לא‬ ‫בן ליכא שום חטא בזה‪ ,‬ומעתה הטעם שהלך אברהם מאביו‬ ‫האשה‪ ,‬ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך‬ ‫אף שעשה תשובה‪ ,‬דתשובה לא מהני אלא לישראל ולא לבן‬ ‫אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו‪ ,‬ואמרינן בגמרא מנא הני‬ ‫נח‪ ,‬ומינה דס"ל דדרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ומעתה ליכא איסור‬ ‫מילי (דנשים אינן מצווין)‪ ,‬אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון‬ ‫דשתי אחיות ודו"ק‪.‬‬ ‫אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה‪ ,‬איש דרכו לכבש ואין אשה‬ ‫דרכה לכבש‪ ,‬אדרבה וכבשוה תרתי משמע‪ ,‬אמר רב נחמן בר‬ ‫ד) עוי"ל‪ ,‬דהבאנו מש"כ רש"י עה"פ ויאמר יעקב מכרה כיום‬ ‫יצחק וכבשה כתיב עיי"ש‪.‬‬ ‫את בכרתך לי‪ ,‬והוא מהמדרש בראשית רבה (פרשה ס"ג ‪-‬י"ג) דיעקב‬ ‫אבינו רצה ליקח את הבכורה מעשו לפי שהעבודה בבכורות‬ ‫וכתב בספר לקוטי סופר (מצות פו"ר דף ו ע"ד מדפה"ס)‪ ,‬דתלוי אי דרשינן‬ ‫אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה עיי"ש‪.‬‬ ‫סמוכים או לא‪ ,‬דטעמייהו דחכמים דאשה פטורה מפו"ר משום‬ ‫דכתיב וכבשוה ודרכו של איש לכבש ואין דרכה של אשה‬ ‫ובספר פלח הרימון (אופן י') כתב‪ ,‬דזה דמסר יעקב אבינו נפשו על‬ ‫לכבש‪ ,‬ודרשינן סמוכין דוכבשוה למה דכתיב לעיל מיניה פרו‬ ‫הבכורה הוא‪ ,‬כיון דכהנים הוי שלוחי דרחמנא‪ ,‬ובספר יד יוסף‬ ‫ורבו וגו' וילפינן דמצות פו"ר נוהג דומיא דוכבשוה‪ ,‬משא"כ‬ ‫(פרשת אמור) כתב הנפמ"נ אי כהנים הוה שלוחי דידן או שלוחי‬ ‫ריב"ב ס"ל דלא דרשינן סמוכין ולא שייך ציווי דפו"ר‬ ‫דרחמנא‪ ,‬דאי ס"ל דהוה שלוחי דרחמנא צריך שיהיה הכהן‬ ‫לוכבשוה עיי"ש‪.‬‬ ‫צדיק במעשיו בלתי שמץ פסול‪ ,‬דכך דרכו של הקב"ה דשלוחו‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ה‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף ל‪ ,).‬תניא‪ ,‬ולמדתם אותם את בניכם‪,‬‬ ‫ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה על מה שהיא נכנסה במקום‬ ‫ולא בני בניכם‪ ,‬ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך‪,‬‬ ‫רחל אחותה‪ ,‬והגם די"ל שעשאה כן דהרי לא יעשה כן‬ ‫לומר לך שכל המלמד את בנו תורה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאלו‬ ‫במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה‪ ,‬אך יעקב ס"ל דנשים‬ ‫למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות‪ ,‬מבואר מזה דבני‬ ‫מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬וממילא אין להקפיד על זה‪ ,‬ע"ז אמרה‬ ‫בנים אינם כבנים‪ ,‬ותניא אידך‪ ,‬ולמדתם אותם את בניכם‪ ,‬אין לי‬ ‫לאה‪ ,‬ממך למדתי‪ ,‬דהרי אביך קרי ליך עשו וענית‪ ,‬דקסברת‬ ‫אלא בניכם‪ ,‬בני בניכם מנין‪ ,‬ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך‪,‬‬ ‫דשפיר עשית במה שנטלת הברכות בערמה‪ ,‬משום דקנית‬ ‫א"כ מה תלמוד לומר בניכם‪ ,‬בניכם ולא בנותיכם‪ ,‬מבואר מזה‬ ‫הבכורה מעשיו‪ ,‬משום דס"ל כהנים המה שלוחי דרחמנא‪,‬‬ ‫דבני בנים הרי הם כבנים עיי"ש‪.‬‬ ‫ומעתה ס"ל דדרשינן סמוכין‪ ,‬ולפי"ז נשים פטורות מפו"ר‪,‬‬ ‫ומעתה לא היה ראוי לך להקדים את הצעירה לפני הבכירה‬ ‫ובספר זכרון יעקב (פרשת נצבים) כתב‪ ,‬דאי ס"ל בני בנים הרי הם‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫כבנים‪ ,‬ודרשינן בניכם ולא בנותיכם ונשים פטורות מתלמוד‬ ‫תורה‪ ,‬אז ע"כ הקרא דלמען ירבו ימיכם לא קאי אלפני פניו‬ ‫ה) עוי"ל‪ ,‬דהבאנו מש"כ רש"י עה"פ ויאמר יעקב מכרה כיום‬ ‫אתלמוד תורה‪ ,‬דאטו גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי‪ ,‬וע"כ‬ ‫את בכרתך לי‪ ,‬והוא מהמדרש בראשית רבה (פרשה ס"ג ‪-‬י"ג) דיעקב‬ ‫דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו‪ ,‬ואי ס"ל בני בנים אינם‬ ‫אבינו רצה ליקח את הבכורה מעשו לפי שהעבודה בבכורות‬ ‫כבנים‪ ,‬ודרשינן בניכם ולא לבני בניכם ונשים חייבות בתלמוד‬ ‫אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה עיי"ש‪ ,‬ולכאורה‬ ‫תורה‪ ,‬אז י"ל דלמען ירבו ימיכם קאי אתלמוד תורה‪ ,‬וס"ל‬ ‫למה הוכרח למסור נפשו לקנות הבכורה ממנו‪ ,‬והלא יותר טוב‬ ‫מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ונשי נמי בעי חיי עיי"ש‪.‬‬ ‫היה ראוי למסור נפשו להחזירנו למוטב שישוב בתשובה ויהא‬ ‫ראוי לעבודה‪.‬‬ ‫ובספר עיר דוד (אות של"ד') כתב‪ ,‬דזה דיעקב צריך לקיים כל‬ ‫התורה עד שלא ניתנה תליא אי בני בנים הרי הם כבנים‪ ,‬דאצל‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דאיתא במדרש רבה (פרשה ס"ה‪-‬א)‪ ,‬ויהי עשו בן ארבעים‬ ‫אברהם כתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫שנה‪ ,‬דכל מ' שנה היה עשו צד נשים תחת בעליהם ומענה‬ ‫י"ל דזה קאי על יצחק לבדו שהוא בכלל בניו‪ ,‬משא"כ יעקב‬ ‫אותם‪ ,‬וכיון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו‪ ,‬אמר מה‬ ‫שאינו בכלל בניו אלא מבני בניו‪ ,‬ומעתה אי אמרינן דבני בנים‬ ‫אבא נשא אשה בן ארבעים שנה‪ ,‬אף אני נושא אשה בן ארבעים‬ ‫הרי הם כבנים אז גם על יעקב מוטל לקיים התורה‪ ,‬אבל אי‬ ‫שנה עיי"ש‪ ,‬ואיתא בפ"ק דחגיגה (דף ט‪ ,):‬תניא‪ ,‬ר"ש בן מנסיא‬ ‫אמרינן דבני בנים אינם כבנים‪ ,‬אז לא חטא יעקב בב' אחיות‬ ‫אומר‪ ,‬גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן‪ ,‬גוזל אדם אפשר‬ ‫דאין לו לקיים התורה עיי"ש‪.‬‬ ‫שיחזיר גזלו ויתקן‪ ,‬אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה‬ ‫נטרד מן העולם והלך לו (אין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה)‪ ,‬וע"ז‬ ‫ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה לאמר רמאיתה בת רמאי‪,‬‬ ‫קאי קרא מעוות לא יוכל לתקון עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז לא מהני תשובה‬ ‫השיבתו ממך למדתי‪ ,‬שהרי אביך קרית לך עשיו וענית‪ ,‬וטעמא‬ ‫לעשו‪ ,‬ולכן לא מסר נפשו להחזירנו למוטב‪.‬‬ ‫לפי שקנית את הבכורה‪ ,‬והטעם דקנית את הבכורה שלא יהא‬ ‫רשע זה עומד ומקריב‪ ,‬ולכאורה הלא יותר טוב היתה להחזירו‬ ‫אמנם לפי"מ דאיתא שם תניא מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל‬ ‫למוטב ויעשה תשובה‪ ,‬ויהא ראוי לעבודה‪ ,‬וע"כ דלא מהני‬ ‫תפלת ערבית‪ ,‬א"כ לק"מ‪ ,‬די"ל דשפיר מהני תשובה מי שבא‬ ‫תשובה לעשו דהקרא מעוות לא יוכל לתקון קאי על הבא על‬ ‫על אשת א יש‪ ,‬והקרא קאי על מי שביטל תפלת ערבית‪ ,‬ועיין‬ ‫אשת איש‪ ,‬דאי"ל דקאי על מי שביטל תפלת ערבית‪ ,‬דס"ל‬ ‫שם בתוס' (ד"ה או) שכתבו‪ ,‬דאי אמרינן דהקרא דמעוות לא יוכל‬ ‫תפלת ערבית רשות‪ ,‬ולפי"ז ס"ל מקרא נדרש לפניו ולפני פניו‪,‬‬ ‫לתקון קאי על תפלת ערבית‪ ,‬זהו רק אי ס"ל דתפלת ערבית‬ ‫ובני בנים אינם כבנים‪ ,‬ומעתה אין לך לקיים כל התורה עד שלא‬ ‫חובה‪ ,‬ןעיין בספר כרם חמד (בפרשתן) מש"כ בזה‪.‬‬ ‫ניתנה וליכא חטא דשתי אחיות ודו"ק‪.‬‬ ‫ובספר תולדות ישראל (פרשת ויצא דף ל"ט‪ :‬מדפה"ס) כתב הטעם דתפלת‬ ‫ערבית הוא רשות‪ ,‬משום דכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא‬ ‫(פרשה‬ ‫ו) עוי"ל‪ ,‬עפימש"כ בספר כרם חמד (פרשת ויחי) לפרש הפסוק‬ ‫השמש‪ ,‬ופירש"י משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה‪,‬‬ ‫כ"ה‪-‬ל"א)‪ ,‬ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי‪ ,‬למה אמר כיום‪,‬‬ ‫ולא התפלל יעקב תפלת מנחה‪ ,‬והיה צריך להתפלל ערבית‬ ‫ונראה‪ ,‬דרש"י פירש הטעם שיעקב קנה הבכורה מעשיו‪ ,‬לפי‬ ‫לתשלומין בשביל מנחה‪ ,‬וכיון דהיתה רק לתשלומין לכן נתקן‬ ‫שהעבודה היתה בבכורים‪ ,‬אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב‬ ‫תפלת ערבית רשות‪ ,‬אך זה א"ש רק אי ס"ל דמקרא נדרש לפניו‬ ‫להקב"ה עיי"ש‪ ,‬ואיתא במסכת סנהדרין (דף ק"י‪ ,):‬עשרת‬ ‫ולפני פניו‪ ,‬אזי אמרינן כי בא השמש ע"כ ויפגע במקום‪ ,‬אבל‬ ‫השבטים (שהגלה סנחריב) אין עתידין לחזור (ממקום שגלו)‪ ,‬שנאמר (דברים‬ ‫אי ס"ל דמקרא נדרש רק לפניו‪ ,‬א"כ כי בא השמש לא קאי רק‬ ‫כ"ט ‪-‬כ"ז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה‪ ,‬מה היום הולך ואינו‬ ‫על וילן שם‪ ,‬ופירוש משום הכי וילן שם כי בא השמש ות"ח‬ ‫חוזר‪ ,‬אף הם הולכין ואינן חוזרין דברי ר' עקיבא עיי"ש‪.‬‬ ‫אסור לצאת יחידי עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ו‬ ‫עמוני‪ ,‬דא"כ נימא נמי מצרי ולא מצרית‪ ,‬וגם ליכא למימר‬ ‫וא"כ י"ל דיעקב היה מתיירא שמא עשיו יעשה תשובה וירצה‬ ‫משום דאין דרכה של אשה לקדם‪ ,‬דהא אינו תי' דמ"מ היה‬ ‫לחזור לעבוד עבודת הקודש‪ ,‬על כן נתחכם והתנה עמו מכרה‪,‬‬ ‫להם לקדם נשים לקראת נשים‪ ,‬אך עיקר הטעם משמע דהוא‬ ‫כיום‪ ,‬מה היום הולך ואינו חוזר לעולם‪ ,‬אף אתה לא תחזור‬ ‫הלכה למשה מסיני דעמוני ולא עמונית‪ ,‬דיתרא הישמעאלי‬ ‫ממכירת הבכורה לעולם אף אם תעשה תשובה‪ ,‬והטעם נראה‬ ‫אמר דכך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי דעמוני ולא‬ ‫לפרש לפי שעשיו היה עובד ע"ז כמש"כ רשיז"ל עה"פ ויגדלו‬ ‫עמונית מואבי ולא מואבית‪ ,‬ומשמע דשמואל קיבל איש מפי‬ ‫הנערים (פרשה כ"ה‪-‬כ"ו)‪ ,‬ובמסכת מנחות (דף ק"ט‪ ).‬בתוס' ד"ה לא‬ ‫איש הלכה למשה מסיני דעמוני ולא עמונית דהא מקרא גופא‬ ‫ישמשו במקדש כתבו‪ ,‬כהן שהמיר דתו ועשה תשובה לא ישא‬ ‫ליכא הוכחה כלל‪ ,‬וכ"כ להדיא הרמב"ם בה' איסורי ביאה (פי"ב‬ ‫את כפיו ולא יקרא ראשון עיי"ש‪ ,‬וא"כ כש"כ שפסול להקריב‪,‬‬ ‫ה"יח) דהוא הלמ"מ‪ ,‬וכ"מ בירושלמי ביבמות (פ"ח ה"ה)‪.‬‬ ‫ולכן התנה יעקב עם עשו שמכירת הבכורה יהיה לעולם שלא‬ ‫יחזור אף אם יעשה תשובה‪ ,‬לפי שאחר שיעשה תשובה נמי‬ ‫ועפי"ז נודע לנו הטעם דאמאי לא דרשי רבנן הק"ו‪ ,‬משום דאין‬ ‫אינו ראוי להקריב‪.‬‬ ‫דנין ק"ו מהלכה‪ ,‬ור"ש דדרש הק"ו משום דס"ל דדנין ק"ו‬ ‫מהלכה‪ ,‬וכיון דדנין ק"ו מהלכה שפיר ילפינן ק"ו מעמוני‬ ‫אך קשה‪ ,‬דהרי איתא בבראשית רבה (פרשה ל‪-‬ח) דריו"ח ס"ל‬ ‫ומואבי‪ ,‬דגבי מצרי ואדומי נמי הנקבות מותרות מיד‪ ,‬ושפיר‬ ‫דאברהם בן מ"ח שנה הכיר את בוראו‪ ,‬ומקודם היה אברהם‬ ‫היה יכול לישא להגר‪ ,‬דהנקבות מצרית נמי מותרות לבוא‬ ‫ג"כ עובד ע"ז עיי"ש‪ ,‬ואפילו הכי היה כשר להקריב‪ ,‬שהרי בו‬ ‫בקהל כמו בעמון ומואב עיי"ש‪.‬‬ ‫בחר ה' להיות מקריב את בנו‪ ,‬וגם הקריב איל תמורתו‪ ,‬אך‬ ‫לריש לקיש דפליג על ריו"ח וס"ל בן ג' שנים הכיר את בוראו‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת חולין (דף י"א‪ ,).‬מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל‬ ‫א"כ לא עבד ע"ז מעולם‪ ,‬ולכן שפיר הקריב קרבנות עכ"ד‪.‬‬ ‫בתר רובא ומייתי שם כמה לימודים עיי"ש‪ ,‬והקשו הראשונים‬ ‫על הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא‪ ,‬היאך‬ ‫ולכאורה יש להוכיח דבן מ"ח שנה הכיר את בוראו‪,‬‬ ‫ילפינן מהנך לימודים דאזלינן בתר רוב‪ ,‬הרי גם הספק גרידא‬ ‫דהמהרש"א במסכת יבמות (דף ק‪ ):‬הקשה‪ ,‬דהיאך נשא אאע"ה‬ ‫שריא עכ"ק‪ ,‬וכתב בספר באר יעקב על יור"ד בדיני ספיקות (סי'‬ ‫את הגר שהיתה מצרית ראשונה שעתידה התורה לאסור‪ ,‬והלא‬ ‫ק"י) ‪ ,‬די"ל דהאי סוגיא אזלא אליבא דמ"ד דס"ל דלא בעי שתי‬ ‫איתא במסכת קידושין (דף פ"ב‪ ).‬קיים אברהם כל התורה עד שלא‬ ‫חתיכות כדאיתא במסכת כריתות (דף י"ח‪ ).‬וא"כ ספק אסור מה"ת‪,‬‬ ‫ניתנה‪ ,‬וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק‪ ,‬ובבעלי תוס'‬ ‫ואי דתקשי דלמ"ד דבעינן שתי חתיכות וספק גרידא שריא‬ ‫עה"ת (פרשת חיי שרה) כתבו‪ ,‬דלכן נשא אברהם להגר אע"ג שהיתה‬ ‫וכשיטת הרמב"ם‪ ,‬מנ"ל דאזלינן בתר רוב‪ ,‬י"ל לפימש"כ שם‬ ‫מצרית שעתידה תורה לאסור‪ ,‬דכיון דאאע"ה היה גר וקהל‬ ‫התוס' דיש ללמוד רוב מק"ו מחזקה‪ ,‬אלא דפריך לרב אחא בר‬ ‫גרים לא אקרי קהל‪ ,‬וע"כ לא היה אסור במצרית‪ ,‬וכ"כ בספר‬ ‫יעקב דלית ליה חזקה מקרא רק מהלכה‪ ,‬ואין למידין ק"ו‬ ‫המקנה עמ"ס קידושין בסופו עיי"ש‪.‬‬ ‫מהלכה (עיי"ש במהרש"א)‪ ,‬וא"כ י"ל דמאן דס"ל דבעינן שתי חתיכות‬ ‫וספק מותר מה"ת ס" ל כר"ע דדנין ק"ו מהלכה‪ ,‬ושפיר ילפינן‬ ‫ובנזה"ק כתב דלמד"א מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו שפיר‬ ‫רוב מק"ו מחזקה עכ"ד עיי"ש‪.‬‬ ‫היה לאאע"ה דין גר‪ ,‬אבל למד"א בן ג' שנים הכיר את בוראו‬ ‫לא היה לו דין גר כלל דהא מעודו הוכר את בוראו‪ ,‬מובא בספר‬ ‫ונודע מש"כ הרמב"ן (פרשת תולדות כ"ו‪-‬ה) הטעם דלקח יעקב‬ ‫בנין דוד (בפרשתן אות נ"ג‪.).‬‬ ‫שתי אחיות אף דעתידה התורה לאסור‪ ,‬משום דהאבות לא‬ ‫קיימו התורה אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל‪ ,‬ולכן לקח יעקב‬ ‫ובשו"ת בנין שלמה בסופו (דרוש לבר מצוה) כתב לתרץ קושיא הנ"ל‪,‬‬ ‫שתי אחיות בחו"ל‪ ,‬ועמרם לקח את יוכבד דודתו בחו"ל עיי"ש‪,‬‬ ‫דהיאך נשא את הגר ועבר על הלאו דלא יבוא מצרי בקהל ה'‪,‬‬ ‫ומן הטעם הזה איתא (בזוהר חדש) מתה רחל בכניסתה לא"י כדי‬ ‫דאיתא במסכת יבמות (דף ע"ו‪ ,):‬דעמוני ומואבי אסורים ואיסורן‬ ‫שלא יבוא יעקב לא"י עם שתי אחיות‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן (פרשת ויחי‬ ‫איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד‪ ,‬מצרי ואדומי אינן‬ ‫מ"ח‪-‬ז) עיי"ש‪.‬‬ ‫אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות‪ ,‬ר"ש‬ ‫מתיר את הנקבות מיד‪ ,‬אר"ש ק"ו הדברים‪ ,‬ומה אם במקום‬ ‫ובהגדה של פסח בית אהרן (דף נ"ו‪ ).‬הביא דברי הרמב"ן‬ ‫שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד‪ ,‬מקום‬ ‫הנ"ל וכתב‪ ,‬ויש להוסיף נופך‪ ,‬דאף שדעתו של יעקב היתה‬ ‫שלא אסר את הזכרים איסור עולם אלא עד שלשה דורות אינו‬ ‫לחזור לארץ ישראל‪ ,‬מכל מקום היה דינו כמו כהן שנשא‬ ‫דין שנתיר את הנקבות מיד‪ ,‬אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין‬ ‫אלמנה‪ ,‬ואחר כך נעשה כהן גדול שאין צריך לגרשה‪ ,‬והכא נמי‬ ‫יש תשובה עיי"ש‪.‬‬ ‫אף דחזר לארץ ישראל היה מותר לקיימן‪ ,‬ועיין ברמב"ן (ויקרא‬ ‫י"ח‪-‬כ"ה) שכתב דבאמת מהאי טעמא מתה רחל כשבאה לארץ‬ ‫וכתב הטעם במאי דלא דרשו הק"ו‪ ,‬עפי"מ דאיתא‬ ‫(שם דף ע"ז‪).‬‬ ‫ישראל עיי"ש‪.‬‬ ‫דהא דעמוני ולא מואבית לאו מקרא שמעינן ליה מדכתיב‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ז‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף ב‪ ,).‬האשה נקנית בשלש דרכים‪ ,‬וקונה‬ ‫ולכאורה יש להקשות על זה‪ ,‬דהנה רשיז"ל כתב בפרשת תולדות‬ ‫(דף‬ ‫את עצמו בשתי דרכים‪ ,‬נקנית בכסף ובשטר ובביאה וכו'‪ ,‬ולקמן‬ ‫(פרשה כ"ה‪-‬כ) עה"פ מפדן ארם וז"ל‪ ,‬על שם ששני ארם היו‪ ,‬ארם‬ ‫ג‪ ):‬איתא בכסף מנ"ל‪ ,‬ותו‪ ,‬הא דתנן האב זכאי בבתו בקדושיה‬ ‫נהרים וארם צובה‪ ,‬קורא אותו פדן‪ ,‬לשון צמד בקר תרגום פדן‬ ‫בכסף בשטר ובביאה‪ ,‬מנלן (הנך תרתי) דמקניא בכסף וכסף דאבוה‬ ‫תורין עכ"ל‪ ,‬והנה‪ ,‬אם ארם נהרים וארם צובה כבוש דוד‪ ,‬וספק אם‬ ‫הוא‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף (גבי‬ ‫הם מארץ ישראל‪ ,‬כי תליא בפלוגתא אם כיבוש יחיד שמיה כיבוש‬ ‫אמה העבריה היוצאת מרשות אדון בסימני נערות ומצי למיכתב ויצאה חנם ולא בעי אין כסף אלא למידרש‬ ‫או לא כדאיתא במסכת גיטין (דף ח‪ ,):‬וא"כ תקשה היאך נשא שם‬ ‫(כשיוצאה‬ ‫ביה)‪ ,‬אין כסף לאדון זה (שיוצאה ממנו) אבל יש כסף לאדון אחר‬ ‫יעקב שתי אחיות‪ ,‬דילמא מארץ ישראל הם‬ ‫ממנו)‪ ,‬ומאן ניהו אב וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫אך י"ל דתליא בפלוגתת הרשב"א בתורת הבית‬ ‫(ד'‪ ,‬א' דף ק"ב)‬ ‫ולקמן (דף ד‪ ):‬איתא‪ ,‬ותנא מייתי לה מהכא (קידושי כסף דיליף להו רב יהודה דלעיל‬ ‫והרמב"ם בהל' טומאת המת (פ"ט‪-‬הי"ב) אם ספיקא מן התורה לקולא‬ ‫מאין כסף נפקא ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון)‪ ,‬דתניא‪ ,‬כי יקח איש אשה וכו'‪ ,‬אין‬ ‫או לחומרא‪ ,‬דלשיטת הרמב"ם דספיקא מה"ת לקולא‪ ,‬שפיר היה‬ ‫קיחה אלא בכסף‪ ,‬וכן הוא אומר נתתי כסף השדה קח ממני וכו' ‪,‬‬ ‫יכול לישא שם שתי אחיות ולא חטא בזה עכ"ד‪ ,‬הרי מזה דאי ס"ל‬ ‫ואיצטריך למיכתב כי יקח‪ ,‬דאי כתב רחמנא ויצאה חנם הו"א היכא‬ ‫ספיקא לקולא יש לומר כמש"כ הרמב"ן דבחוץ לארץ לא קיימו‬ ‫דיהבה איהי לדידיה (כסף) וקדשתו (דאמרה ליה התקדש לי) הוי קידושין (דכיון‬ ‫התורה ולכן נשא שם שתי אחיות‪.‬‬ ‫דאשמעינן דכסף עביד אישות מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה) כתב רחמנא כי יקח (איש)‬ ‫ולא כי תקח (אשה לאיש) עיי"ש‪.‬‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דיעקב בא בטענה אל לאה‪ ,‬שהיות והיא‬ ‫רמתה אותו ונשאה‪ ,‬שוב אינו יכול לישא את רחל‪ ,‬משום איסור‬ ‫ו הקשה הפני יהושע וז"ל‪ ,‬כבר כתבתי שיש לתמוה דמהיכי תיתי‬ ‫שתי אחיות‪ ,‬וע"ז ענתה לאה ואמרה‪ ,‬אביך קרא לך יעקב וענית‪,‬‬ ‫לומר כן‪ ,‬ואף שרשיז"ל כתב דסד"א מה לי כסף דידיה מה לי כסף‬ ‫קרא לך עשיו וענית‪ ,‬והיינו כיון שקנית מאתו את הבכורה‪,‬‬ ‫דידה‪ ,‬זה יותר תימה‪ ,‬דלא אשכחן כה"ג בכל הקנינים‪ ,‬אלא דוקא‬ ‫והמכירה היתה שאף אם יעשה תשובה לא יחזור לו לעולם‪ ,‬ומינה‬ ‫הקונה נותן להמקנה‪ ,‬והא האשה היא המקנית עצמה והאיש הוא‬ ‫דס"ל דאברהם בן ג' שנים הכיר את בוראו‪ ,‬והטעם דלא עבר על‬ ‫הקונה‪ ,‬ובשלמא ללוי דס"ל בב"מ (דף מ"ז‪ ):‬דחליפין בכליו של מקנה‬ ‫לאו לא יבוא מצרי בקהל ה'‪ ,‬משום דס"ל דנין ק"ו מהלכה‪ ,‬ושפיר‬ ‫מטעמא דמסיק התם דבההיא הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני‪ ,‬א"כ‬ ‫היה יכול לישא להגר‪ ,‬דהנקבות מצרית נמי מותרות לבוא בקהל‬ ‫א"ש דסד"א דה"ה באשה וקמ"ל דלא‪ ,‬משום דאשה בחליפין‬ ‫כמו בעמון ומואב‪ ,‬ומינה דס"ל ספיקא דאורייתא לקולא‪ ,‬ומעתה‬ ‫ובפחות משוה פרוטה לא מקניה נפשה‪ ,‬ומשו"ה מהני באדם חשוב‬ ‫יש לומר כמש"כ הרמב"ן דבחוץ לארץ לא קיימו התורה‪ ,‬וממילא‬ ‫היכי דיהבה איהי לדידיה כדאיתא במסכת קידושין (דף ז‪ ,).‬משום‬ ‫ליכא אצלנו איסור שתי אחיות ודו"ק‪.‬‬ ‫דהאי הנאה הוי ממון גמור טפי משוה פרוטה‪ ,‬משא"כ לרב דאמר‬ ‫דחליפין הוא בכליו של קונה‪ ,‬א"כ אמאי איצטריך קרא למעוטי‬ ‫ז) עוי"ל‪ ,‬דהאלשיך הקדוש (פ' תולדות) העיר דמכירת הבכורה היתה‬ ‫היכא דיהבה איהי לדידיה עכ"ל‪.‬‬ ‫בדרך אונאה‪ ,‬כי הבכורה שוה הרבה יותר מנזיד עדשים‪ .‬ועיין בס'‬ ‫צפנת פענח (ערך בכורה אופן ב)‪ .‬אך י"ל לפימש"כ הספורנו (פ' תולדות כ"ה‪-‬ל"ד)‬ ‫ובספר אור חדש עמ"ס קידושין בפתיחה (אות כ"ג) כתב לתרץ‪ ,‬דהא‬ ‫עה"פ ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים וגו' וז"ל‪ ,‬לקנות בקנין‬ ‫רב הא ס"ל דחליפין הוא בכליו של קונה‪ ,‬וא"כ הא דיליף מויצאה‬ ‫חליפין בנזיד או בכלי אשר בו הנזיד על דרך שלף איש נעלו ונתן‬ ‫חנם ולי"ל כלל גז"ש דקיחה קיחה לשיטתיה אזיל ולדידיה אין‬ ‫לרעהו עכ"ל‪ ,‬מבואר מזה דהקנין היתה ע"י קנין חליפין‪.‬‬ ‫שום הו"א דיהבא איהי לדידיה מהני‪ ,‬דלא מצינו שהמקנה יתן‬ ‫להקונה‪ ,‬ובהיות כן רב אזיל לשיטתו דס"ל חליפין בכליו של קונה‪,‬‬ ‫ואיתא בחו"מ (סי' רכ"ז סעיף כ)‪ ,‬המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה‬ ‫משו"ה לא איצטריך לדידיה דרשה דכי יקח‪.‬‬ ‫אפילו מחט בשריון או טלה בסוס אין לו אונאה שזה רוצה במחט‬ ‫יותר מהשריון עיי"ש‪ ,‬וכתבו הטעם‪ ,‬דלכן אין בקנין חליפין דין‬ ‫והביא שם דבש"ס (ב"מ שם) פליגי תנאי בזה אי חליפין בכליו של‬ ‫אונאה דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה עיי"ש‪ ,‬וכ"כ‬ ‫מקנה או של קונה‪ ,‬דתניא מי נתן למי‪ ,‬בועז נתן לגואל‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫הרמב"ם בהל' מכירה (פי"ג‪-‬ה"א)‪ ,‬ועיין בכס"מ שהביא מתלמידי‬ ‫אומר גואל נתן לבועז‪ ,‬ובשיטה מקובצת (שם) כתב‪ ,‬דבהא פליגי‪ ,‬ר'‬ ‫הרשב"א דאין אונאה בחליפין לעולם אלא במכר דממכר כתיב‬ ‫יהודה סבר פשטא דקרא משמע דהגואל נתן‪ ,‬ות"ק ס"ל דטעמא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז שפיר מהני מכירת הבכורה וליכא טענת אונאה‪.‬‬ ‫דקרא מתפרש יותר דבועז שהוא הקונה נתן‪ ,‬וטעמא דקרא אפקיה‬ ‫מפשטותיה עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת ב"מ (דף מ"ז‪ ,).‬במה קונין‬ ‫(קנין חליפין דכתיב בקרא שלף איש נעלו מי‬ ‫שלף ונתן)‪ ,‬רב אמר בכליו של קונה‪ ,‬ולוי אמר בכליו של מקנה‪ ,‬דתניא‬ ‫ולפי"ז י"ל דת"ק דר"י התם הוא ר"ש דאזיל לטעמיה דדריש‬ ‫מי נתן למי‪ ,‬בועז נתן לגואל‪ ,‬ר' יהודה אומר גואל נתן לבועז‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬משו"ה מסתבר ליה למידרש יותר דבועז נתן כי היכי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכיון דיעקב נתן לעשו הכלי אשר בו הנזיד‪ ,‬ע"כ דס"ל‬ ‫דמתפרש טעמא דקרא עכ"ד‪.‬‬ ‫דבעינן כליו של קונה‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ח‬ ‫לחוש לזה‪ ,‬דשפיר כבר נתקדשה רחל‪ ,‬וממך למדתי‪ ,‬דהרי אביך‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף ו‪ ,):‬אמר אביי‪ ,‬המקדש במלוה (דאמר התקדשי‬ ‫קרי ליך עשו וענית‪ ,‬דקסברת דשפיר עשית במה שנטלת הברכות‬ ‫לי במלוה שהלויתיך) אינה מקודשת‪ ,‬וכתב רשיז"ל‪ ,‬דקיחה משדה עפרון‬ ‫בערמה‪ ,‬משום דקנית הבכורה מעשיו‪ ,‬ואף הבכורה שוה הרבה‬ ‫גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן‬ ‫יותר מנזיד עדשים ‪ ,‬ליכא חשש אונאה‪ ,‬משום דהקנין היתה על ידי‬ ‫שלה ומעות אחרים היא חייבת לו עכ"ל‪ ,‬וכתב בספר המקנה (שם)‪,‬‬ ‫חליפין‪ ,‬וס"ל דחליפין בכליו של קונה‪ ,‬ולפי"ז ילפינן דקידושי‬ ‫דמשמע מדקדוק לשונו דמשום דילפינן קידושי כסף משדה עפרון‪,‬‬ ‫כסף מהני‪ ,‬מהקרא ויצאה חנם אין כסף‪ ,‬ומעתה י"ל דגם המקדש‬ ‫לכך בעינן דיהיב לה מידי בשעת קידושין‪ ,‬וכיון דמלוה להוצאה‬ ‫במלוה מקודשת‪ ,‬ונמצא דכבר חלו קידושי רחל‪ ,‬ומעתה תוכל‬ ‫ניתנה לא מצי מקדש בה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דלרב יהודה אמר רב דיליף‬ ‫לקיים את שנינו ודו"ק‪.‬‬ ‫קידושי כסף מקרא ויצאה חינם אין כסף‪ ,‬אין כסף לאדון זה אבל‬ ‫יש כסף לאדון אחר‪ ,‬ולית ליה ילפותא דקיחה קיחה‪ ,‬א"כ אי לא‬ ‫ח) עוי"ל‪ ,‬עפימש"כ בס' אמירה נעימה (פ' תולדות)‪ ,‬דשפיר הותר ליעקב‬ ‫ילפינן מקיחה קיחה‪ ,‬י"ל דלא בעינן דיהיב לה בשעת קידושין‬ ‫להערים וליקח את הברכות מעשיו כיון דהאבות היה להם דין ב"נ‪,‬‬ ‫ומהני קידושין גם במלוה‪.‬‬ ‫אבל יעקב בעצמו ודאי יצא מכלל ב"נ דכתיב יעקב חבל נחלתו‪,‬‬ ‫ולכן כיון דגזל עכו"ם מותר הותר לו לקחת ברכותיו של עשיו עיי"ש‬ ‫(דף ג‪).‬‬ ‫וכתב לבאר הטעם בזה‪ ,‬עפימש"כ התוס' במסכת קידושין‬ ‫ד"ה אשה פחות משו"פ‪ ,‬דלמאן דיליף משדה עפרון שקנה אברהם‬ ‫(דף‬ ‫ואיתא במסכת סוכה (דף כ"ט‪ ):‬דלולב הגזול פסול‪ ,‬והטעם איתא‬ ‫השדה מעפרון‪ ,‬שמעינן מינה דכל דלא הוי כסף בקונה שדה‬ ‫מ"ג‪ ).‬דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'‪ ,‬משלכם להוציא את‬ ‫מנכרי‪ ,‬לא הוי כסף נמי לענין קידושין‪ ,‬ובקונה שדה מנכרי נראה‬ ‫השאול ואת הגזול‪ ,‬והקשו בתוס' (דף ל‪ ).‬דלמ"ל קרא דאינו יוצא‬ ‫דאינה נקנית במלוה כיון דאינו בעין‪ ,‬אע"ג דבישראל י"ל דגם‬ ‫בגזול‪ ,‬תיפ"ל דאינו יוצא משום דהו"ל מצהב"ע עכ"ק‪ ,‬ולעיל (דף ט)‬ ‫מלוה הוי כמו בעין משום שעבוד נכסיו דהוי דאורייתא‪ ,‬אבל‬ ‫ד"ה ההוא תירצו‪ ,‬די"ל דמצהב"ע הוא מדרבנן עיי"ש‪.‬‬ ‫בנכרי ודאי לא הוי שעבודא דאורייתא‪ ,‬דהלא הרשב"ם (סוף מסכת ב"ב)‬ ‫כתב‪ ,‬דשעבודא דאורייתא ילפינן מקרא יוציא אליך העבוט‪ ,‬ואיתא‬ ‫ובספר משנת דר' עקיבא (דף ל‪ ).‬תוס' ד"ה מתוך כתב ליישב‪ ,‬עפי"מ‬ ‫בפסחים (ל"א‪ ):‬דישראל מנכרי לא ק נה משכון‪ ,‬ממילא דכש"כ הוא‬ ‫שהביא המג"א (סי' תרל"ז‪-‬סק"ג) שיטת היראים (ביראים השלם סי' תכ"ב) דאף‬ ‫דגבייהו שעבודא לאו דאורייתא‪ ,‬ולכן כתב רש"י כיון דקידושי‬ ‫למ"ד דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם עיי"ש‪ ,‬א"כ שפיר‬ ‫אשה ילפינן משדה עפרון לא מהני במלוה‪ ,‬אבל למאי דילפינן‬ ‫איצטריך קרא לכם‪ ,‬לאסור היכא דגזל הד' מינים מעכו"ם‪,‬‬ ‫מקרא ויצאה חנם אין כסף‪ ,‬י"ל דמהני אפילו במלוה עכ"ד‪.‬‬ ‫דמצהב"ע לא הוי כיון דגזל עכו"ם מותר‪ ,‬ועכ"ז אינו יוצא משום‬ ‫דל"ה לכם עכ"ד‪[ ,‬וכ"כ בספר ישועות יעקב או"ח (סי' תרל"ז)‪ ,‬ובספר‬ ‫והמהרש"א במסכת יומא (דף כ"ח‪ ):‬כתב‪ ,‬דלכן נשא יעקב שתי‬ ‫נפש יהונתן (פרשת אמור)‪ ,‬ובספר ישמח משה (פרשת בראשית)]‪ ,‬והרמב"ן‬ ‫אחיות‪ ,‬משום דרחל נתקדשה לו ראשונה בעבודת שבעה שנים‪,‬‬ ‫במלחמות (שם) כתב ליישב קושת התוס'‪ ,‬דאיצטריך קרא למעט גזל‬ ‫ושוב נתקדשה גם לאה בביאה על ידי ערמת לבן‪ ,‬ואח"כ לא הוציא‬ ‫עכו"ם‪ ,‬דאפילו למ"ד דס"ל גזל עכו"ם מותר מה"ת‪ ,‬וליכא משום‬ ‫אחת מהן משום דבר שעתידה התורה לאסור‪ ,‬דאם היה חש לכך‬ ‫מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬מ"מ אימעט למצוה משום לכם עיי"ש‪.‬‬ ‫היתה גם השניה נאסרת עליו מחמת אחות גרושתו עכ"ד‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ט‪ ,).‬האב חייב בבנו למולו ולא האם‪,‬‬ ‫ובספר שתי ידות (פרשת וישב) ובספר כסף נבחר (פרשת וישב) כתבו‪ ,‬דזה‬ ‫וילפינן לה מדכתיב גבי מילה וימל אברהם את יצחק בנו כאשר‬ ‫א"ש‪ ,‬למאן דס"ל אינה לשכירות אלא לבסוף דאז הוי שכר עבודה‬ ‫צוה אותו אלהים‪ ,‬ודרשינן אותו ולא אותה‪ ,‬ומכאן דנשים פטורות‬ ‫קידושין‪ ,‬משא"כ למאן דס"ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף‪,‬‬ ‫ממ"ע דמילה‪ ,‬והקשו בתוס' למ"ל קרא‪ ,‬תיפ"ל דבלא"ה פטורין‬ ‫ולדידיה המקדש אשה בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת‪ ,‬משום‬ ‫דמצ"ע שהז"ג הוא‪ ,‬דנימול בשמיני ללידתו עכ"ק‪.‬‬ ‫דכל פרוטה ופרוטה הו"ל מלוה‪ ,‬והמקדש במלוה אינה מקודשת‬ ‫כדאיתא במסכת קידושין (דף מ"ח‪ ,):‬וכיון דיעקב קידש את רחל‬ ‫וכתב בספר אור חדש (שם) לתרץ קושית התוס'‪ ,‬דהנה הב"י ביור"ד‬ ‫בשכר שאעשה עמך‪ ,‬כמו שאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך‬ ‫(סי' רס"ב) כתב דאם מל בלילה אין צריך לחזור ולהטיף דם ברית‬ ‫הקטנה‪ ,‬לא הוי קידושין כלל‪ ,‬ועתה שלבן רימה את יעקב ונתן לו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז מיושב קושית התוס' דכיון דבדיעבד יוצא גם‬ ‫את לאה‪ ,‬א"כ נשא את לאה בהיתר‪ ,‬ובנשאו אח"כ את רחל‬ ‫בלילה לא מקרי מעשהז"ג ולכן צריך קרא דאותו ולא אותה עכ"ד‪.‬‬ ‫הנשואין שלה הוא באיסור שתי אחיות עכ"ד‪.‬‬ ‫ובשו"ת נחלת יוסף או"ח (סי' כ"ח אות ה') כתב‪ ,‬דזהו רק למ"ד‬ ‫ומעתה יבואר היטב דברי לאה‪ ,‬דכאשר התרעם יעקב על שרימתה‬ ‫דמצהב"ע הוא דרבנן אז י"ל דל"ה זמן גרמא כיון דבדיעבד קיים‬ ‫אותו ובשבילה לא יוכל לקחת את רחל מחמת איסור דשתי אחיות‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬וצריכין קרא דאותו למעוטי נשים ממצות מילה‪ ,‬משא"כ‬ ‫והיינו דיעקב חש להאי שיטה דרחל עדיין לא נתקדשה‪ ,‬כיון‬ ‫למ"ד דס"ל מצהב"ע דאורייתא ואז בעשה המצוה אף בדיעבד לא‬ ‫שקידש אותה בשכר שאעשה עמך‪ ,‬והו"ל מלוה‪ ,‬והמקדש במלוה‬ ‫קיים המצוה מכח מצהב"ע שפיר חשוב עי"ז זמן גרמא עכ"ד‪.‬‬ ‫אינה מקודשת‪ ,‬וכדי לדחות סברתו‪ ,‬פתחה לאה ואמרה דאין לך‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ט‬ ‫אך כ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז יש לומר דהטעם‬ ‫אך יש לתרץ קושית התוס' כמ"ש הפנ"י‪ ,‬די"ל דלא שייך הך כללא‬ ‫דהתורה אסרה שתי אחיות‪ ,‬משום דאיסור עריות הוא משום‬ ‫דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אלא במצות הגוף דאי אפשר לקיים‬ ‫דבפמליא של מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול‪,‬‬ ‫על ידי שליח‪ ,‬כגון כל הנך דקחשיב התם לולב שופר סוכה‬ ‫ואסור להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬ולכן י"ל דיעקב שנקרא אל‬ ‫ותפילין‪ ,‬משא"כ במצות האב על הבן דאפשר לקיים גם על ידי‬ ‫הותר לו להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬וליכא איסור דשתי אחיות‪,‬‬ ‫שליח נשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג‪ ,‬וכיון דמצות מילה אפשר‬ ‫משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא‪.‬‬ ‫לקיים על ידי שליח‪ ,‬א"כ י"ל דגם נשים חייבות אף דהוה‬ ‫מעשהז"ג‪ ,‬ולכן איצטריך הקרא דאותו ולא אותה עיי"ש‪.‬‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דכאשר התרעם יעקב על לאה על‬ ‫שהציגה עצמה כרחל‪ ,‬והיינו דחשש שנכשל באיסור שתי אחיות‪,‬‬ ‫וכתבו האחרונים בהסבר דבריו‪ ,‬עפימש"כ הכלבו (סי' ע"ג) הטעם‬ ‫על כך השיבה לו לאה דח"ו לא בא מכשול תחת ידך‪ ,‬ואמרה אביך‬ ‫דפטרה תורה לנשים ממעשהז"ג‪ ,‬מפני שהאשה משועבדת לבעלה‬ ‫קרא לך יעקב וענית קרא לך עשיו וענית‪ ,‬ולקחת הברכות בערמה‪,‬‬ ‫והאשה היא לעזר לאיש והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה‬ ‫ולא חששת לגזל עכו"ם משום דס"ל דגזל עכו"ם מותר‪ ,‬ומעתה‬ ‫בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו‪ ,‬והיותה על הדרך הזה היא סבה‬ ‫י"ל דס"ל מצהב"ע מה"ת‪ ,‬ועכ"ז צריכין קרא דלכם להוציא את‬ ‫גם כן שהיא פטורה מכל זה‪ ,‬כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה‬ ‫הגזול‪ ,‬דנפמ"נ היכא דגזל מעכו"ם דמצהב"ע ליכא‪ ,‬ולפי"ז הא‬ ‫בזמנה היה הבעל בלא עזר בימים הם‪ ,‬והיתה הקטטה נופלת בהם‪,‬‬ ‫דצריכין קרא אותו למעט אשה ממ"ע דמילה‪ ,‬הוא משום דס"ל‬ ‫ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז שפיר‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ולפי"ז היכא דאפשר לקיים על ידי שליח‬ ‫מובן סברת הפנ"י דמה"ט אינה פטורה אלא ממצות הגוף דכיון‬ ‫נשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג‪ ,‬ולפי"ז ליכא איסור דשתי‬ ‫דעליה גופא רמיא החיוב יש לחוש שתמנע מלעשות חובתה‬ ‫אחיות‪ ,‬כיון דאתה נקרא אל ומותר לך להשתמש בשרביטו של‬ ‫לבעלה‪ ,‬משא"כ במצוה דאפשר לקיים ע"י שליח‪ ,‬א"כ שפיר תוכל‬ ‫מלך ודו"ק‪.‬‬ ‫לעשות חובותיה בבית ולקיים המצוה ע"י שליח‪ ,‬עיין בספר עט‬ ‫סופר (כלל מ"ט פ"א)‪ ,‬ועיין בספר יד שאול יור"ד (סי' רס"א) שכתב כעי"ז‪.‬‬ ‫ט) עוי"ל‪ ,‬דהבאנו מש"כ רש"י עה"פ ויאמר יעקב מכרה כיום את‬ ‫ובשו"ת בית יצחק חיור"ד (ח"א סי' צ"ד אות י') כתב‪ ,‬דבהכרח מש"כ‬ ‫בכרתך לי‪ ,‬והוא מהמדרש בראשית רבה (פרשה ס"ג‪-‬י"ג) דיעקב אבינו‬ ‫הכלבו זהו רק ע"ד הדרוש‪ ,‬דהרי בכיבוד אב איתא במסכת‬ ‫רצה ליקח את הבכורה מעשו לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב‬ ‫קידושין (דף ל‪ ,):‬דהאשה פטורה מכבוד אביה משום דרשות אחרים‬ ‫אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה עיי"ש‪ ,‬ולכאורה למה הוכרח‬ ‫עליה‪ ,‬ואמרינן עלה דאם נתגרשה חייבת בכבודו‪ ,‬והיינו דמה‬ ‫למסור נפשו לקנות הבכורה ממנו‪ ,‬והלא יותר טוב היה ראוי למסור‬ ‫שפטורה מכיבוד הוא רק מפאת שעבודה לבעלה‪ ,‬ולכן כשסר‬ ‫נפשו להחזירנו למוטב שישוב בתשובה ויהא ראוי לעבודה‪.‬‬ ‫שעבודה לבעלה חייבת בכיבוד‪ ,‬ולפי"ז אי אמרינן דמה שפטורה‬ ‫ממעשהז"ג הוי רק משום דמשועבדת לבעלה‪ ,‬א"כ כמו"כ צ"ל‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דאיתא במדרש רבה (פרשה ס"ה‪-‬א)‪ ,‬ויהי עשו בן ארבעים שנה‪,‬‬ ‫דבנתגרשה או נתארמלה חייבות גם במעשהז"ג‪ ,‬וזה דבר שלא‬ ‫דכל מ' שנה היה עשו צד נשים תחת בעליהם ומענה אותם‪ ,‬וכיון‬ ‫שמענו מעולם‪ ,‬ועכצ"ל דגם היכא דלא שייך טעם זה מ"מ נשים‬ ‫שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו‪ ,‬אמר מה אבא נשא אשה‬ ‫פטורות ממעשהז"ג והיינו משום דלא דרשינן טעמא דקרא עכ"ד‪,‬‬ ‫בן ארבעים שנה‪ ,‬אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה עיי"ש‪ ,‬ואיתא‬ ‫מבואר מזה דסברת הכלבו תליא אי דרשינן טעמא דקרא או לא‪,‬‬ ‫במסכת חגיגה (דף ט‪ ,):‬תניא‪ ,‬ר"ש בן מנסיא אומר‪ ,‬גונב אדם אפשר‬ ‫וכ"כ בשו"ת שם אריה או"ח (סי' ב')‪ ,‬ובספר חמדת ישראל קונטרס נר‬ ‫שיחזיר גנבו ויתקן‪ ,‬גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן‪ ,‬אבל הבא‬ ‫מצוה (חלק הלאוין אות א')‪.‬‬ ‫על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והלך לו (אין לו עוד תשובה‬ ‫לפי שעשה דבר שאין לו רפואה)‪ ,‬וע"ז קאי קרא מעוות לא יוכל לתקון עיי"ש‪,‬‬ ‫והרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב לתרץ‪ ,‬דליעקב היה מותר ב' אחיות‬ ‫ולפי"ז לא מהני תשובה לעשו‪ ,‬ולכן לא מסר נפשו להחזירנו‬ ‫שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד‬ ‫למוטב‪.‬‬ ‫ונקרא אל‪ ,‬כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ח‪ ,).‬א"ר אחא א"ר אלעזר‪,‬‬ ‫מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל‪ ,‬שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו‬ ‫אמנם לפי"מ דאיתא (שם)‪ ,‬תניא‪ ,‬מעוות לא יוכל לתקון זה‬ ‫אל אלקי ישראל‪ ,‬דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל‪ ,‬ויקרא לו‬ ‫שביטל תפלת ערבית‪ ,‬א"כ לק"מ‪ ,‬די"ל דשפיר מהני תשובה מי‬ ‫יעקב מיבעי ליה‪ ,‬אלא ויקרא לו ליעקב אל‪ ,‬ומי קראו אל‪ ,‬אלקי‬ ‫שבא על אשת איש‪ ,‬והקרא קאי על מי שביטל תפלת ערבית‪,‬‬ ‫ישראל ע"כ הגמ'‪ ,‬וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא של‬ ‫ועיין שם בתוס' (ד"ה או) שכתבו‪ ,‬דאי אמרינן דהקרא דמעוות לא‬ ‫מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול‪ ,‬ואסור להשתמש‬ ‫יוכל לתקון קאי על תפלת ערבית‪ ,‬זהו רק אי ס"ל דתפלת‬ ‫בשרביטו של מלך‪ ,‬וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר לו‬ ‫ערבית חובה‪ ,‬ועיין בספר כרם חמד (בפרשתן) מש"כ בזה‪.‬‬ ‫להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף י‬ ‫ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב‪ ).‬כתב‪ ,‬דלכן ס"ל דמלאכה‬ ‫ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג (ח"ב סי' ג') כתב‪ ,‬דלכאורה יש‬ ‫שאצל"ג פטור‪ ,‬משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן‪,‬‬ ‫להקשות דאמאי יהיה תפלת ערבית רשות‪ ,‬כיון דהיום הולך‬ ‫וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת‪ ,‬ה"נ במלאכת‬ ‫אחר הלילה‪ ,‬ונמצא דתפלה ראשונה של היום היא בלילה‪,‬‬ ‫שבת לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא במסכת חגיגה‬ ‫ולמה לא נתנו ללילה משפט הקדימה שזו יצאה ראשונה‪.‬‬ ‫(דף י‪ ).‬הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה‪ ,‬מלאכת‬ ‫מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא (דמלאכת מחשבת לא‬ ‫ובספר תורת שלום החדש בפרשתן (אות כ"ג) כתב‪ ,‬דאיתא במסכת‬ ‫כתיבא אלא ילפינן לה מדנסמכה ציווי שבת למלאכת המשכן) עיי"ש‪.‬‬ ‫סנהדרין (דף נ"ח‪ ,):‬אמר ר"ל‪ ,‬עכו"ם ששבת חייב מיתה שנאמר‬ ‫יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬ואמר מר אזהרה שלהם זה היא מיתתם‬ ‫ומעתה רבי יהודה ורבי שמעון דפליגי במלאכה שאצל"ג אי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬אך במדרש רבה פרשת נח (פרשה ל"ד‪-‬י"א) איכא אמוראי‬ ‫חייבין או פטורין קאי בשיטתייהו‪ ,‬אי דרשינן סמוכין או לא‪,‬‬ ‫דס"ל דקאי על המזלות שלא ישבותו לשנות מהלכם‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫דר"ש לשיטתיה דס"ל דדרשינן סמוכין בכה"ת‪ ,‬עיין במסכת‬ ‫י"ל דב"נ מותר לשבות בשבת‪ ,‬והנה המפרשים הקשו דאי‬ ‫פסחים (דף כ"ח‪ ):‬ובמסכת סנהדרין (דף ס‪ ,).‬ולכן דרש סמוכין‬ ‫אמרינן דלא ישבותו קאי על האדם‪ ,‬א"כ איך שבתו האבות‬ ‫מפרשת שבת למלאכת המשכן‪ ,‬וילפינן מכח הסמיכות שיש בין‬ ‫בשבת קודם מתן תורה דשמא דין ב"נ יש להם‪ ,‬וכתב בספר‬ ‫פרשת שבת למלאכת המשכן דבעינן מלאכת מחשבת בשבת‪,‬‬ ‫המקנה לתרץ דבישראל היום הולך אחר הלילה ובב"נ הלילה‬ ‫ולכן ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג פטורין‪ ,‬ור' יהודה לשיטתיה‬ ‫הולך אחר היום‪ ,‬אע"ג דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר זה לא קאי‬ ‫דלא דרש סמוכין בכה"ת רק במשנה תורה לחוד‪ ,‬עיין מסכת‬ ‫רק על ישראל‪ ,‬וא"כ עשו מלאכה במוצאי שבת‪ ,‬וממנ"פ לא‬ ‫ברכות (דף כ"א‪ ):‬ובמסכת יבמות (דף ד‪ ,).‬ואין לו איפוא הוכחה‬ ‫עברו על איסור שביתה‪ ,‬דאי דינם כב"נ א"כ נחשב להם‬ ‫דבשבת בעינן מלאכת מחשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דגם על מלאכה‬ ‫העבודה שבמוצאי שבת למלאכה עכ"ד‪ ,‬הרי לן הכרח דבב"נ‬ ‫שאצל"ג חייבין‪.‬‬ ‫הלילה הולך אחר היום‪ ,‬וכיון דתפלות האבות תקנו‪ ,‬והאבות‬ ‫קודם מתן תורה דין ב"נ היה להם‪ ,‬ובב"נ הלילה הולך אחר‬ ‫ולבן אמר ליעקב לא יעשה כן במקומינו לתת הבכירה לפני‬ ‫היום‪ ,‬וע"כ תפלת ערבית רשות‪ ,‬אך זהו דוקא אי אמרינן דב"נ‬ ‫הצעירה‪ ,‬ודקדק בספר בנין דוד (אות ל"א) על מה שאמר במקומינו‬ ‫אסור לשבות‪ ,‬אבל למ"ד דב"נ מותר לשבות אז אין הוכחה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ובספר יציב פתגם כתב‪ ,‬דהנה כבר הקשו המפ' על‬ ‫וי"ל כמ"ש בפסוק קודם מתן תורה ויהי ערב ויהי בקר דגם‬ ‫יעקב עצמו מפני מה לא הקפיד בכך ורצה ליקח רחל הצעירה‬ ‫בב"נ היום הולך אחר הלילה עכ"ד‪.‬‬ ‫קודם נישואי לאה הבכירה‪.‬‬ ‫(מערכת א'‬‫ובספר חתן סופר שער התפלה (ס"ח) ובספר בית האוצר‬ ‫וי"ל דבספר שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קל"ו) האריך לדון בהך דינא‬ ‫אות כ') כתבו לתרץ‪ ,‬די"ל דעשו מלאכה שאינה צריך לגופו‪,‬‬ ‫דלא יעשה כן במקומינו אם זה שייך גם באחים‪ ,‬ויש שכתבו‬ ‫דחשיב שפיר מלאכה‪ ,‬אלא דמלאכת מחשבת הוא דלא הוי‪,‬‬ ‫דדוקא צעירה לפני הבכירה היא דיש למנוע כיון דנשים אינן‬ ‫ופטורין עליה בשבת מפאת סמיכות פרשת שבת לפרשת‬ ‫מצוות על מצוות פו"ר יש לה להמתין מפני כבוד אחותה‬ ‫המשכן‪ ,‬ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת כדאיתא בחגיגה (דף י‪,):‬‬ ‫הגדולה‪ ,‬משא"כ בבנים כיון שכל אחד לעצמו מצווה על מצות‬ ‫ועכ"פ לענין מצות הבן נח דכתיב רק יום ולילה לא ישבותו‪,‬‬ ‫פו"ר מהיכי תיתי שישב בטל ממצוותו ויתעכב בשביל אחיו‬ ‫ולא כתיב שם מלאכת מחשבת‪ ,‬א"כ הא גם מלאכה שאינה‬ ‫הגדול עיי"ש‪.‬‬ ‫צריך לגופו שפיר לא הוי שביתה כיון דהוי מלאכה עיי"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ע אבהע"ז (סי' א' סעיף י"ג) כתב המחבר‪ ,‬אשה אינה מצווה על‬ ‫אך כ"ז א"ש אי ס"ל מלאכה שאינה צריך לגופו פטור א"כ‬ ‫פו"ר‪ ,‬וכתב הרמ"א יש אומרים דלא תעמוד בלא איש משום‬ ‫ממנ"פ אי היה להם דין ישראל לא עשו מלאכה דהא פטורין על‬ ‫ח שדא עיי"ש‪ ,‬ובבאר היטב הקשה מהא דכתב הרמב"ם בהל'‬ ‫מלאכה שאינה צריך לגופו‪ ,‬ואי הוי להם דין ב"נ שפיר נחשב‬ ‫איסורי ביאה (פכ"א הל' כ"ו) דרשות לאשה שלא תנשא לעולם או‬ ‫להם למלאכה ולא עברו על יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬אבל למ"ד‬ ‫תנשא לסריס עיי"ש‪ ,‬והברכי יוסף על אבהע"ז (סי' א' סט"ז) האריך‬ ‫דמלאכה שאינה צריך לגופו חייב‪ ,‬א"כ לא שייך לומר דעשו‬ ‫בזה‪ ,‬והביא מש"כ בשו"ת הר"ן (שאלה ל"ב) בענין אם אשה נדרה‬ ‫מלאכה שאינה צריך לגופו‪ ,‬דהלא אי היה להם דין ישראל א"א‬ ‫לאסור על עצמה להתקדש‪ ,‬וכתב הר"ן וז"ל‪ ,‬אמנם מצאתי‬ ‫להם לעשות מלאכה שאינה צריך לגופו דהלא חייבים על‬ ‫בתשובת שאלה לרב ר' דן ז"ל דאמר‪ ,‬דאע"ג דקיי"ל דאתתא‬ ‫מלאכה שאינה צריך לגופו‪.‬‬ ‫לא מיפקדא אפו"ר‪ ,‬אומר אני דאפ"ה אית לה מצוה אע"ג‬ ‫דאינה מצווה ועושה‪ ,‬וכיון דאית לה נמי מצוה קלה נראה‬ ‫מבואר מזה‪ ,‬דאי ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור‪ ,‬שפיר יש לומר‬ ‫להתירה אפילו על דעת רבים ולא אמרינן אפילו על דעת רבים‬ ‫דהיה להם דין ב"נ‪ ,‬ושמרו את השבת ע"י עשיית מלאכה‬ ‫אין לו הפרה אלא לדבר הרשות‪ ,‬אבל לדבר מצוה אפילו היתרא‬ ‫שאצל"ג‪ ,‬משא"כ אי ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬אז עכצ"ל‬ ‫לא בעי עיי"ש בר"ן מה שהאריך בזה‪.‬‬ ‫דהיה להם דין ישראל‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף יא‬ ‫לבני נח‪ ,‬ומשני ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף מ"א‪ ,).‬האשה מתקדשת בה ובשלוחה‪,‬‬ ‫ולכן נשנית בסיני ולא למצות פו"ר עיי"ש‪ ,‬ומשמע דב"נ לאו‬ ‫ופריך השתא בה מקדשא שלוחה מיבעי‪ ,‬ומשני מצוה בה יותר‬ ‫בני פו"ר נינהו‪ ,‬והאיך קאמר ריו"ח דב"נ בני פו"ר נינהו עכ"ק‬ ‫מבשלוחה‪ ,‬וכתב הר"ן (דף ט"ז‪ :‬מדפי הרי"ף)‪ ,‬ואפי"ה אשמעינן‬ ‫התוס' עיי"ש‪.‬‬ ‫מתניתין דמצוה בה יותר מבשלוחה‪ ,‬דאע"ג דאשה אינה מצווה‬ ‫על פו"ר‪ ,‬מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים‬ ‫ותירץ בספר פרדס דוד (פרשת נח)‪ ,‬דלכאורה קשה ג"כ לדעת‬ ‫מצותו עכ "ל‪ ,‬ומבואר מדבריו דכיון דהבעל אי אפשר לקיים‬ ‫הסמ"ג (מובא במל"מ פ"י בה' מלכים) דס"ל דב"נ מצווים בפו"ר‪ ,‬הא‬ ‫המצוה רק באופן שגם אחרים משתתפים אתו‪ ,‬רמיא המצוה גם‬ ‫מש"ס דסנהדרין מוכח דאינן מצווין‪ ,‬אך י"ל דלכאורה קשה‬ ‫על האשה לסייע לו שיהא בידו לקיים המצוה‪.‬‬ ‫מאי פריך והרי פו"ר דפשיטא ליה דב"נ אינן מצווין על פו"ר‪,‬‬ ‫משום דלא נמנה בהדי הז' מצות‪ ,‬מהא דאיתא במסכת סנהדרין‬ ‫[ועיין בספר הפלאה עמ"ס כתובות (דף כ"ד‪ ):‬שכתב לחדש‪,‬‬ ‫(שם)‪ ,‬אמר ריו"ח‪ ,‬עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה‪ ,‬שנאמר‬ ‫דמצות ברכת כהנים מוטל גם על הישראלים‪ ,‬שמצווים‬ ‫תורה צוה לנו משה מורשה‪ ,‬לנו מורשה ולא להם‪ ,‬ופריך‬ ‫להתברך מפי הכהנים‪ ,‬מאחר ואי אפשר לכהנים לקיים מצות‬ ‫וליחשבה גבי שבע מצות‪ ,‬ומשני למ"ד לנו מורשה ולא להם‬ ‫נשיאת כפים בלתי הישראלים המתברכים‪ ,‬ממילא גם הם בכלל‬ ‫מיגזל קא גזיל ליה והוי בכלל גזל‪ ,‬ולמ"ד מאורסה דינו כנערה‬ ‫המצוה עיי"ש]‪.‬‬ ‫המאורסה והוי בכלל עריות עיי"ש‪.‬‬ ‫וי"ל דיעקב סבר דאף שהאשה אינה מצווה על פו"ר‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫ולפי"מ דאיתא במסכת יבמות (דף ס"ג‪ ,):‬תניא‪ ,‬ר' אליעזר אומר‪,‬‬ ‫שמסייעת לאישה לקיים המצוה הוי בכלל המצוה‪ ,‬על כן אין‬ ‫כל מי שאין עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים‪ ,‬שנאמר שופך דם‬ ‫לה להתעכב מלקיים מצוה זו של סיוע לאיש לקיים מצות פו"ר‬ ‫האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו עיי"ש‪,‬‬ ‫בשביל אחותה הבכירה‪ ,‬ומה"ט לא חשש יעקב להקדים‬ ‫וא"כ י"ל דבאמת ב"נ מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬והא דלא‬ ‫הצעירה לפני הבכירה דבכה"ג אמרינן זריזין מקדימין למצות‪.‬‬ ‫חשיב לה בכלל ז' מצות‪ ,‬משום דהוא בכלל שפיכת דמים‪ ,‬כמו‬ ‫דמשני גבי עכו"ם שעוסק בתורה‪ ,‬ועכצ"ל דהגמרא במסכת‬ ‫אלא שכבר דנו המפ' אם ב"נ מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬ואם‬ ‫סנהדרין לי"ל הך דרשא ומשו"ה פריך דמדלא מני בהדי ז'‬ ‫אמרינן דב"נ אינו מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬א"כ אצל יעקב שהיה‬ ‫מצוות משמע דאינם מצווים‪ ,‬אך במסכת יבמות דקאי לשיטת‬ ‫עדיין תורת ב"נ עליו לא היה שייך כל האמור‪ ,‬דשוב י"ל שיש‬ ‫ריו"ח שפיר י"ל דב"נ מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬והא דלא נמנה‬ ‫לה להמתין מפני כבוד אחותה הגדולה‪ ,‬כיון שאינן בכלל‬ ‫בכלל הז' מצות‪ ,‬משום דהוא בכלל רציחה הוא מדרשא‬ ‫המצוה‪ ,‬וזהו מה שאמר לו לבן לא יעשה כן במקומינו לתת‬ ‫דסמוכים הנ"ל עכ"ד‪.‬‬ ‫הצעירה לפני הבכירה‪ ,‬היינו שבמקומינו הוכרעה ההלכה דב"נ‬ ‫אינו מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬ולכן לא יעשה כן במקומינו לתת‬ ‫ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה לאמר רמאיתה בת רמאי‪,‬‬ ‫הצעירה לפני הבכירה עכ"ד השפע חיים זצ"ל‪.‬‬ ‫השיבתו ממך למדתי‪ ,‬שהרי אביך קרית לך עשיו וענית‪ ,‬וטעמא‬ ‫לפי שקנית את הבכורה‪ ,‬והטעם דקנית את הבכורה שלא יהא‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ב‪ ,).‬איתמר‪ ,‬היו לו בנים בהיותו‬ ‫רשע זה עומד ומקריב‪ ,‬ולכאורה הלא יותר טוב היתה להחזירו‬ ‫עכו"ם ונתגייר‪ ,‬ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה‪ ,‬ריש לקיש אמר‬ ‫למוטב ויעשה תשובה‪ ,‬ויהא ראוי לעבודה‪ ,‬וע"כ דלא מהני‬ ‫לא קיים פריה ורביה‪ ,‬ריו"ח אמר קיים פריה ורביה דהא הוו‬ ‫תשובה לעשו דהקרא מעוות לא יוכל לתקון קאי על הבא על‬ ‫ליה‪ ,‬ור"ל אמר לא קיים פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד‬ ‫אשת איש‪ ,‬דאי"ל דקאי על מי שביטל תפלת ערבית‪ ,‬דס"ל‬ ‫דמי‪ ,‬ואזדו לטעמייהו‪ ,‬דאיתמר היו לו בנים בהיותו עכו"ם‬ ‫תפלת ערבית רשות‪ ,‬והוא משום דבב"נ הלילה הולך אחר היום‪,‬‬ ‫ונתגייר‪ ,‬ריו"ח אמר אין לו בכור לנחלה דהא הוה ליה ראשית‬ ‫וההכרח לזה‪ ,‬דאל"ה תקשי איך שמרו האבות את השבת‬ ‫אונו‪ ,‬ור"ל אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬ולכאורה הרי י"ל דשמרו את השבת על ידי שעשו‬ ‫דמי‪ ,‬וצריכא‪ ,‬דאי אשמעינן בההיא קמייתא‪ ,‬בההיא קאמר‬ ‫מלאכה שאצל"ג‪ ,‬וע"כ דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬דס"ל דלא‬ ‫ריו"ח משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו‪ ,‬אבל לענין‬ ‫דרשינן סמוכין‪ ,‬ולפי"ז פו"ר לא הוי בכלל שפיכות דמים‪ ,‬וב"נ‬ ‫נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודי ליה לר"ל וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫אינו מצווה על מצוות פו"ר‪ ,‬ומעתה לא היה ראוי לך להקדים‬ ‫הצעירה לפני הבכירה ודו"ק‪.‬‬ ‫והקשו התוס' (ד"ה בני)‪ ,‬מהא דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ט‪ ,):‬כל מצוה‬ ‫שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה‪ ,‬ופריך והרי‬ ‫פריה ורביה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו‪ ,‬ונשנית‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫בסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם‪ ,‬לישראל נאמרה ולא‬ ‫הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף יב‬