הואיל משה · Hoil Moshe — ויצא (2026-11-16)

פרשת ויצא
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
אמנם איתא (בראשית רבה פרשה ג-ו) טעם אחר על שהקדים הכתוב את ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת
היום ללילה ,דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא על עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני :ואיתא
הטובה שנאמר ויקרא אלקים לאור יום ,ולחושך קרא אלקים (בבראשית רבה פרשה ע-י"ט) ,וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל
לילה אין כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה עיי"ש ,ופירש והיא עניא ליה ,בצפרא והנה היא לאה ,אמר לה מה
בנזר הקודש ,דאין כוונת המדרש דהול"ל ויקרא אלקים לאור רמייתא בת רמאה ,לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת
יום ולחושך קרא אלקים לילה ,דלמה יכתוב ב' פעמים שם ענית לי ,אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים ,לא
אלקים ,אלא דקשיא ליה מדוע לא הקדים הכתוב חושך לאור כך היה צווח לך אבוך עשו ואת ענית ליה עיי"ש.
כברייתו של עולם.
ובדעת זקנים מבעלי התוספות הביא בשם המדרש ,דכל הלילה
וע"ז מתרץ ,דאי הקדים חושך ליום היה צריך להזכיר שם היתה עושה עצמה כרחל מתוך שלשה סימנין שמסרה לה רחל,
אלקים גבי חושך (דהול"ל ויקרא אלקים לחושך לילה וליום קרא אור) וז"ש נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל וכו' ,וכל
דהקדים היום ללילה כיון דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה, הלילה היו משוררין אותן הקרואין הא לייא הא לייא ,ולמחר
ונמצא לפי"ז דבהכרח הקדים הכתוב יום ללילה כדי שלא יוזכר כשראה שהיא לאה אמר בודאי זהו שהיו משוררין הא לייא
שמו יתברך על הרעה ,וא"כ תו ליכא להוכיח מינה דיעקב הוא שהיו מרמזין לי שהיא לאה ,ואמר לה רמאיתא בת רמאי,
הבכור ,ושוב כתוב החוט המשולש דכלל זה דאין הקב"ה בלילה קראתי לך רחל וענית לי ,השתא קרינא לך לאה וענית
מייחד שמו על הרעה אינו דבר השוה לכל ,וכאשר הקשו המפ' לי ,אמרה לו גבר דלית ליה תלמידוי ,מינך ילפית ,אבוך קרא לך
ממה שנאמר (במדבר ג-מ"א) ולקחת את הלויים לי אני ה' תחת כל עשיו וענית ליה ,קרא לך יעקב וענית ליה וכו' עיי"ש ,ובספר
הבכור בבני ישראל ,אע"ג שהיה בזה רעה אל הבכורים שניטל משנת רבי אליעזר העיר ,וכי בשביל שהוא עשה שלא כדין לכך
העבודה מן הבכורים מ"מ כתיב אני ה' עיי"ש. גם היא עשתה גם כן שלא כדין.
ולכאורה יש להוכיח דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה, והנבס"ד ,עפימש"כ בספר ברית שלום (פרשת תולדות) לבאר הכתוב
עפימש"כ המפרשים דלכן נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ,דהנה יעקב ועשיו היו
מארץ מצרים ,ולא אמר אשר בראתיך ,דאיתא במדרש תנחומא מחולקין למי משפט הבכורה ,לפי שיעקב נוצר בראשונה והיה
(פרשת תזריע אות ט') ,לא יגורך רע ,אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' הבכור ליצירה ,ועשיו שיצא ראשונה היה בכור ללידה
יוחנן ,אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה ,תדע וכפירש"י משל לשפופרת שהנכנס ראשון יצא אחרון ,אמנם יש
לך שהוא כן ,שבשעה שברא הקב"ה את האור ואת החשך וקרא להוכיח שהבכורה שייך ליעקב מהא דאיתא (בראשית רבה פרשה ב-ג),
להן שמות ,הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך, ויקרא אלקים לאור יום זה יעקב ,ולחושך קרא לילה זה עשיו,
שנאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ,הרי הזכיר הרי שהקדים הכתוב את יעקב לעשיו ומינה דיעקב הוא הבכור,
שמו על האור ,אבל כשבא לחשך ,אינו אומר קרא אלקים וז"ש יעקב לעשיו מכרה כיום היינו מדכתיב תחילה ויקרא
לחשך לילה אלא קרא לילה עיי"ש. אלקים לאור יום דאקדמיה לדידיה ,והדר ולחושך קרא לילה
שרומז על עשו עיי"ש.
ולכן כיון דנמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא
כדאיתא במסכת עירובין (דף י"ג ,):תנו רבנן ,שתי שנים ומחצה ובספר חוט המשולש (פרשת תולדות שער אשר) הביא דבריו והוסיף,
נחלקו ב"ש וב"ה ,הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר דמ"ש המדרש ויקרא אלקים לאור יום על יעקב ,משום דקשה
משנברא ,והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא למה לא הקדים הכתוב לילה ליום כברייתו של עולם ,דכתיב
נברא ,נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו' ויהי ערב ויהי בוקר ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת דף ע"ז,):
עיי"ש ,ולכן לא ייחס הקב"ה את בריאת האדם לעצמו לומר וא"כ הו"ל לומר ויקרא אלקים לחושך לילה ולאור קרא יום,
אשר בראתיך עכ"ד ,עיין בכלי יקר ,ומדרש יהונתן ,הרי דמוכח אלא משום דרצה הכתוב לרמז על יעקב ועשיו לפיכך הקדים
מכאן דהקב"ה אינו מייחד שמו על הרעה. היום דקאי על יעקב שהוא בכור ליצירה.
א
סיטומתא ,דכיון שהנהיגו כן התגרים ורוצים בכך מרצונם שוב הוי אך י"ל ,דלכן אמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים,
קנין מדאורייתא ומהני גם לפטור מבכורה עיי"ש ,ולכן כיון ולא אמר אשר בראתיך ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):דבשעה
שבתורה נאמר כי יקח איש אשה ,ואינו מפורש באיזה אופן דוקא שעלה משה למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה
צריך להיות הקנין ,שפיר מהני קנין דרבנן של כסף להיות בכלל בינינו ,אמר להם לקבל תורה בא ,אמרו לפניו תנה הודך על
קיחה שנאמרה בתורה ,והרי היא אשת איש דאורייתא מאחר שכבר השמים וכו' ומשה השיב להם כתיב בתורה אנכי ה' אלקיך אשר
תיקנו חכמים והנהיגו קנין זה באשה ,אלא דסו"ס כיון שיסוד הוצאתיך מארץ מצרים ,כלום למצרים ירדתם כלום לפרעה
הקנין מפי חכמים ,שפיר יש בידם לעקור ולהפקיע הקידושין, השתעבדתם וכו' עיי"ש ,הרי לן דלכן זכו בני ישראל להתורה ולא
וממילא נפקע האישות דאורייתא כיון שנתבטל הקנין ,ולזה אמר המלאכים ,מחמת שהמלאכים לא היו במצרים ,ולכן כתיב אשר
תינח דקדיש בכספא ,קדיש בביאה מאי איכא למימר עכ"ד. הוצאתיך מארץ מצרים.
ובשו"ת קול אריה (סי' י"ח) כתב ,דפלוגתת הפוסקים אי קנין דרבנן אך בספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא משם ספר
מהני לדאורייתא ,תליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל במסכת גיטין
(דף מ"ז): לחם עוני (דף ס"ח ):תירוץ ,על טענת המלאכים דהתורה שייכה להם
אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא ,והיינו משום דגם בקנין מכח דינא דבר מיצרא ,עפימש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי' קע"ה סעיף
דרבנן עכ"פ משתמש באותו חפץ כרצונו ,וכיון דיש לו זכות ס"ג בהג"ה) ,דמי שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא דבר
השתמשות מה בכך דמן התורה אינו שלו ,סוף כל סוף הרי הוא מצרא עיי"ש ,ולפי"מ דאיתא במסכת נדה (דף ס"א ):דמצות בטילות
ברשותו ומשתמש בו בהיתר ,וי"ל דאזלינן בתר ההשתמשות לעת"ל עיי"ש ,א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב ,ול"ש
והתשמיש אצלו הוא והו"ל עכ"פ קנין פירות ,ולכן אי ס"ל קנין בה דינא דבר מיצרא עכ"ד.
פירות הוה כקנין הגוף הרי הוא שלו לגמרי ,דהא אידך אין לו בו
השתמשות כלום ורשות התשמיש שלו עדיף מקנין הגוף של השני, וכתב בס' יושב אהלים פרשת בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס) דמכר לזמן דינו
משא"כ אי ס"ל דלאו כקנין הגוף דמי ,אז אין לנו לילך בתר רשות כקנין פירות ,ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין פירות לא הוי
ההשתמשות אלא אחר קנין הגוף והרי אינו שלו מן התורה ,וא"כ כקנין הגוף ,אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין הגוף ,אז אף במוכר
קנין דרבנן לא מהני לדאורייתא עיי"ש. לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה כקנין הגוף עיי"ש.
ומעתה מובן דברי המדרש ,דכשהתרעם יעקב על לאה שהכשילה ונודע מה שכתב המהרש"א במסכת יומא (דף כ"ח ,):דמה שיעקב
אותו דעי"ז לא יוכל לקדש את רחל משום איסור שתי אחיות ,היה נשא שתי אחיות ,משום דרחל נתקדשה ראשונה בעבודת שבע
לה תירוץ נכון דהותר לה לעשות כן ,ואמרה אביך קרא לך יעקב שנים ,ושוב נתקדשה גם לאה בביאה על ידי ערמת לבן ,לכן
וענית קרא לך עשיו וענית ,משום דקנית הבכורה מיד עשו ,יען שוב לא הוציא אחת מהן משום דבר שהתורה עתידה לאסור,
דס"ל מדכתיב ויקרא אלקים לאור יום ואח"כ כתיב ולחושך קרא דאם היה חושש לכך היתה גם השניה נאסרת עליו מחמת אחות
לילה ,דלכן הקדים אור לחושך להורות דיעקב הוא הבכור ,אך הרי גרושתו עכ"ד ,הרי דשפיר נשא יעקב את רחל ולאה ,כיון דקידושי
י"ל דלכן כתיב ויקרא אלקים לאור יום משום דאין הקב"ה מייחד רחל חלו תחילה בשכר עבודה דהיינו קידושי כסף ,ולאה לקח
שמו על הרעה ,כדחזינן דלכן לא כתיב אשר בראתיך ,אך ע"ז י"ל בערמת לבן.
דלכן כתיב אשר הוצאתיך כדי שלא יהיה להמלאכים טענת בר
מיצרא ,ולכאורה הא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא דהיכא דמכר ובספר שפע חיים לירח האיתנים (דרוש ע"ו) כתב ,דזה אם קידושי רחל
לזמן ליכא טענת בר מיצרא ,וע"כ דס"ל קנין פירות הוה כקנין חלו תחילה בשכר עבודה ,תליא אי קידושי כסף מהני מה"ת או
הגוף ,ולפי"ז קנין דרבנן מהני לדאורייתא ,וקידושי כסף מהני מדרבנן ,דרק אי ס"ל דקידושי כסף הוא מה"ת ,אז שפיר י"ל דכבר
מה"ת ,א"כ כבר נתקדשה רחל בשכר עבודה ודו"ק. נתקדשה רחל בשכר עבודה בשבע שנים הראשונים ,אבל לפי
שיטת רש"י במסכת כתובות (דף ג ).ד"ה שוויה ,דקידושי כסף אינם
ב) עוי"ל ,דבפרשת תולדות (פרשה כ"ה-ל"א) עה"פ ויאמר יעקב מכרה רק מדרבנן ,ולכן איתא (שם) בהא דאפקעינהו רבנן לקידושין ,תינח
כיום את בכרתך לי ,פירש"י לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין בקדיש בכספא ,קדיש בביאה מאי איכא למימר ,דבכספא ניחא כיון
רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה ,והוא במדרש רבה (פרשה ס"ג-י"ג) ,מה דקידושי כסף דרבנן ,מצי רבנן להפקיע הקידושין עיי"ש ,ולפי"ז
ראה אבינו יעקב שמסר נפשו על הבכורה ,דתנינן בזבחים (דף קי"ב): נמצא דמה"ת לא נתקדשה רחל כלל ,ומעתה יש לערער על מה
עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים, שיעקב לקח שתי אחיות.
משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים ,אמר יהיה רשע
זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה עיי"ש ,ולכאורה אלא דכבר הקשה רש"י (שם) ,דאי נימא דקידושי כסף דרבנן ,א"כ
למה הוכרח למסור נפשו לקנות הבכורה ממנו ,והלא יותר טוב איך סוקלין על ידו ומביאין קרבן על שגגתו ,ובספר שפע חיים
היה ראוי למסור נפשו להחזירנו למוטב שישוב בתשובה ויהא לנישואין (סי' י' סק"ד) כתב ליישב ,דנודע שיטת הפוסקים דקנין דרבנן
ראוי לעבודה. מהני לדאורייתא ,וידוע מש"כ בשו"ת חת"ס (חיור"ד סי' שי"ד) לגבי קנין
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ב
דאל"כ היכא אזלינן בתר רוב ,הא ספק לחומרא וגם הרוב אינו אך י"ל ,לפי"מ דאיתא במדרש תנחומא (פרשת האזינו) כתיב ישא ה'
ודאי רק ספק ,והרשב"א במסכת קידושין (דף ע"ג ).ובתורת הבית פניו אליך ,וכתוב אחר אומר אשר לא ישא פנים וגו' ,עושה תשובה
הארוך (בית ד' שער א') דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ,ס"ל נושא לו פנים ,יכול לכל ,ת"ל אליך ולא לאומה אחרת וכו' עיי"ש,
כהתוס' דרוב הוה ודאי ,ומה שהתירה התורה ואמרה דניזול בתר וכיון דלב"נ לא מהני תשובה ,ולכן מסר נפשו לקנות את הבכורה.
רובא ,משום דברוב גילתה התורה דספק הלז הוא ספק קרוב יותר
משאר הספיקות ,ואינו ספק שקול ,וע"כ אזלינן בהו בתר רוב ,אבל ולכאורה צריך ביאור למה מועיל תשובה רק לישראל[ ,ועיין בבני
בכל שאר הספיקות מחמרינן מה"ת עיי"ש. יששכר חודש סיון (מאמר ב' אות ה') ,שהביא כמה טעמים ע"ז] ,ובהואיל
משה (פרשת נח) כתבנו ,לפימש"כ בספר ברית שלום פרשת כי תשא (דף
ונודע קושית העולם דהיאך נשא יעקב שתי אחיות ,כיון דהאבות נ"ט .מדפה"ס) לפרש מה שאומרים בתפילת אל מלך יושב על כסא
קיימו כל התורה עד שלא ניתנה ,וכתב בספר כסף נבחר (פרשת וישב), רחמים וכו' מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון וכו' ,דקיי"ל
לפימש"כ הרמב"ן ז"ל פרשת אחרי (פרשה י"ח-י"ח) ,טעם לאיסור שתי ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א') דיין נסך שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה
אחיות ,שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו ,כי בכל שהוא ,במה דברים אמורים כשהורק היין המותר על טיפה של
הן ראויות שתהיינה אוהבות זו לזו ,ולא שתהיינה צרות עכ"ד יין נסך ,אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן לתוך הבור של יין
הרמב"ן ,ולפי"ז היכא דליכא לצרור שאינה צרה לחבירתה שרי, (היתר) ,אפילו עירה כל היום ,ראשון ראשון בטל וכו' עיי"ש ,וכיון
ורחל שמסרה הסימנים ללאה כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ג,): דהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצה לזכות את בריותיו ,ולהרבות
בודאי שלא היתה שנאה ביניהם ,וליכא לצרור לגבייהו ,וכה"ג שרי הזכיות על העונות ,לכן כשרואה הקב"ה שהזכיות והעונות שוים
גם ב' אחיות ,אך זהו דוקא למ"ד דרשינן טעמא דקרא ,דלדידיה ושקולים הם ,נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן לתוך המדה ,ואח"כ
שפיר י"ל דהיכא דליכא לצרור שרי לישא ב' אחיות ,ויעקב לא נותן לתוכו העונות אחת אחת ,כדי שיהיה ראשון ראשון בטל,
עבר על איסור ב' אחיות ,משא"כ אי לא דרשינן טעמא דקרא ,אין ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים ברוב ,וכדקיי"ל כל איסורין
חילוק ובכל ענין אסור ,ול"ש לומר כתירוץ הרמב"ן עיי"ש ,וכ"כ שבתורה חד בתרי בטל ,וזהו הכונה מוחל עונת עמו ,והאיך ,על ידי
בספר יושב אהלים (פ' מקץ ופ' משפטים) .ובספר שש משזר בפרשתן (אות מעביר ראשון ראשון ומבטלו עכ"ד.
קכ"ב) הביא מש"כ המפ' ,דמ"ד דדרשינן טעמא דקרא לקולא ,היינו
טעמא דס"ל כהרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ,ולכן יש ונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א) ובשער התערובות (פ"א
לנו לתלות בטעמא דקרא להקל מספק ,משא"כ למ"ד ספיקא חקירה ג') דבבן נח לא מהני ביטול ברוב ,דאחרי רבים להטות בישראל
דאורייתא לחומרא ,ע"כ דלא דרשינן טעמא דקרא עכ"ד. נאמרה ולא בבן נח עיי"ש ,ולפי"ז א"ש למה לא מהני תשובה
לב"נ ,כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא ע"י שהקב"ה מבטל
ובזה יבואר דברי המדרש ,דכאשר התרעם יעקב על לאה על העונות ברוב ,וזה שייך רק בישראל דאזלינן בתר רוב ,משא"כ
שהציגה עצמה כרחל ,והיינו דחשש שנכשל באיסור שתי אחיות, בב"נ דלא אזלינן בתר רוב ,ולא מהני ליה ביטול ברוב ,גם תשובה
על כך השיבה לו לאה דח"ו לא בא מכשול תחת ידך ,ואמרה אביך לא מהני וזהו הטעם דלא מהני תשובה לב"נ.
קרא לך יעקב וענית קרא לך עשיו וענית ,משום דקנית הבכורה מיד
עשו ,דקסברת דרשע זה אינו ראוי לעבודה ,ואמאי לא החזרת אותו ובשו"ת ברית אברהם יור"ד (סי' כ"ד) כתב ,דהא אי בבן נח מהני רוב
למוטב ,משום דקסברת דלב"נ לא מהני תשובה ,ומינה דס"ל או לא ,תליא אי מה שאמרה תורה הלך אחר הרוב ,היינו דגם אם
דדרשינן טעמא דקרא ,ומעתה ליכא איסור דשתי אחיות ודו"ק. יש רוב נשאר ספק ,אלא שהתורה התירה לנו ספק זה מדין אחרי
רבים להטות [וכדעת הר"ש מפליזי המובא בשמ"ק ב"מ (דף ו ):גבי
ג) עוי"ל ,דנודע קו' המפרשים דהיאך לקח יעקב שני אחיות ,כיון עשירי ודאי ולא עשירי ספק] ,דלפי"ז דוקא בישראל דגלי לן קרא
דהאבות שמרו כל התורה עד שלא ניתנה עכ"ק ,ובגור אריה עה"ת אמרינן כן ,משא"כ בבן נח דלא גלי קרא ,הוי כמו כל ספק דאסור
כתב לתרץ ,דהא דאמרינן דהאבות קיימו כל התורה עד שלא לבן נח ,כמו שכתב בספר מלא הרועים (ערך ב"נ אות כ"ב) ,אבל אם נאמר
ניתנה ,זה שייך רק במצות עשה ,שאז אפילו מי שאינו מצווה עכ"ז כדעת הראשונים הסוברים דדין אחרי רבים להטות הוא דין ודאי,
אם עושה ,אז מעשהו מעשה טובה ורצוי ,כיון שהשי"ת מבקש שהספק נתברר לנו ע"י הרוב ,גם בב"נ אזלינן בתר רוב עכ"ד.
עצמיות המעשה בתורתו ,משא"כ בל"ת אז מי שאינו מצווה עליו
לא שייך ביה קיום הל"ת כלל ,דל"ת היא עבירה ,ואיננה עבירה רק ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאי (סי' ס"א) כתב ,דזה אי רוב
אצל מי שנצטווה עליו ,אבל מי שלא נצטוה עליו איננה עבירה הוה ודאי או רק ספק תליא אי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא או
אצלו כלל וכלל ,ולא שייך ענין אינו מצווה ועושה רק במ"ע לחומרא ,דהרמב"ם דס"ל בה' טומאת מת (פ"ט ה' י"ב) ובה' כלאים (פ"י
ובמעשה עבודת השי"ת בקום ועשה עכ"ד ,ובספר עין פנים לתורה ה' כ"ז) ,דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדבריהם הוא לחומרא,
(אות מ"א) הביא מקור לסברתו מהירושלמי נזיר (פ"ד ה"ה) ,ועיין בספר ס"ל כהשיטמ"ק דרוב אינו בירור גמור ,וכיון דהתורה אמרה
כלי חמדה עה"ת (פרשת ויגש) ,וכיון דהאבות לא קיימו רק המ"ע ולא דאזלינן בתר רובא חזינן מזה דלא בעינן ודאי היתר דגם רוב ספק
הל"ת ,לכן נשא השתי אחיות. הוא ,ואפי"ה התירה התורה ,א"כ ע"כ דכל ספק שריא מה"ת,
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ג
הרשע בעקב וצדקת צדיקים יסורו ממנו ,וצדקת צדיקים זה ולכאורה יש להביא ראיה דהאבות לא קיימו הל"ת ,עפימש"כ
משה ,יסורו ממנו זה יצחק ,על ידי שהצדיק את הרשע כהו בספר מתת י-ה פרשת חיי (דף י ):וז"ל ,יש לתמוה אאע"ה שקיים
עיניו ,ויהי כי זקן יצחק וגו' עכ"ל ,הרי שכהו עיניו של יצחק, כל התורה ,היאך עבר ח"ו על הלאו דלא תחמוד ,וכך הוא
בשביל שנטל שוחד מבנו ,שהיה עשיו מאכילו וכדכתיב ויאהב בחו"מ מי שהפציר בחבירו בהפצרות רבות עד שמכר לו איזה
יצחק את עשיו כי ציד בפיו ,ולפי טעם זה ליכא להוכיח שנסבב קרקע ,י"א שעבר על לאו דלא תחמוד ,והנה כאן מצינו כמה
הכי כדי שיעקב יקבל הברכות. הפצרות שהפציר אאע"ה בבני חת למכור לו קרקע ,ומצאתי
קצת קושיא זו במפ' עיי"ש ,ולכאורה מוכח מכאן דלא קיימו
ובספר תפארת הגרשנוי (פרשת וישלח) כתב ,דזה דכהו עיניו מחמת רק המ"ע ולא הל"ת ,ולכן לא איכפת ליה אי עבר הלאו דלא
שאכל מציד עשיו תליא בהא דנחלקו בקידושין (ל"ב ).אי כיבוד תחמוד או לא.
אב הוא משל האב או משל הבן ,דאי ס"ל דכיבוד אב הוא משל
אב ולא משל בן ,לא הו"ל לאכול משל עשיו וכיון שנתן לו אמנם לפימש"כ שם ליישב קושיא הנ"ל ,עפי"ד הש"ך בחו"מ
מאכלו משלו הו"ל שוחד ,אבל אי ס"ל כיבוד הוא משל בן, בשם התוס' במסכת סנהדרין (דף כ"ה ):ד"ה מעיקרא ,דביהיב דמי
א"כ לא חטא יצחק בזה שהרי עשיו היה מחוייב בדבר עיי"ש. לא אמרינן דעבר על הלאו דלא תחמוד עיי"ש ,וא"כ אאע"ה
דקנה בדמים לא עבר כלום עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דהאבות קיימו
ואיתא בבראשית רבה (פרשה ל"ט -ז) וז"ל ,ויאמר ה' אל אברם לך לך, גם הל"ת ,וכאן לא עבר על הלאו דלא תחמוד כיון דיהיב דמי.
מה כתיב למעלה מן הענין ,וימת תרח בחרן ,אמר ר' יצחק ,אם
לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים, אך לפימש"כ שם בשם המפ' לחלק בין הדיוט למלך ,דרק
אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהם ,לפי שהיה בהדיוט אמרינן היכא דיהיב דמי ליכא לא תחמוד ,משא"כ
אברהם אבינו מפחד ואומר ,אצא ויהיו מחללין בי שם שמים, במלך אמרינן דאף בדיהיב דמי עובר בלא תחמוד ,דהתורה
ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו ,אמר ליה הקב"ה ,לך, ירדה לסוף דעתו של מלך שאם לא ימכור לו יקח אותו ממנו
אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, בע"כ ,ולכן אפילו מכר לו ברצון הוה כמכר לו באונס ועבר על
ולא עוד ,אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך ,בתחלה וימת תרח לא תחמוד עיי"ש ,ואיתא בילקוט שמעוני ,שמענו אדני אמרו
בחרן ,ואח"כ ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' עכ"ל. לו מלך אתה עלינו וכו' עיי"ש ,וכיון דאאע"ה היה מלך ובמלך
אמרינן דאף בדיהיב דמי איכא הלאו דלא תחמוד ,לפי"ז
ואיתא ביפה תואר ,שיש מפרשים שפירשו דלעולם לא מת תרח הדקל"ד האיך עבר אאע"ה על הלאו דלא תחמוד ,וע"כ דמוכח
ס"ה שנים קודם זמנו ,וכוונת המדרש לתרץ ,דכיון דרשעים מכאן דהאבות לא קיימו רק המ"ע ולא הל"ת.
בחייהם קרוים מתים ,הוי ליה כאלו כבר מת והיה אברהם פטור
ממצות כיבוד אב ,אך היפה תואר שלל בפירוש זה ,דיש וכתב בספר אמרתי אחכמה (דף רנ"ב) דכ"ז הוא רק אי ס"ל דרשינן
להקשות עליו כמה קושיות ,אלא כוונת המדרש ,דלעולם טעמא דקרא אז יש לחלק בין הדיוט למלך ,משום דשאני מלך
באמת מת תרח באותו זמן ממש קודם שיצא אברם לארץ כנען, דהתורה ירדה לסוף דעתו וכנ"ל ,ובמלך אף היכא דיהיב דמי
וקשה למה מת ס"ה שנים קודם זמנו ,על זה מתרץ המדרש ,לפי איכא הלאו דלא תחמוד ,משא"כ אי ס"ל דלא דרשינן טעמא
שהרשעים בחייהם קרוים מתים ,וא"כ מה תועלת בחייו ,לכן דקרא ,אז י"ל דגם במלך היכא דיהיב דמי ליכא הלאו דלא
מת עיי"ש. תחמוד עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דאי דרשינן טעמא דקרא ,ויש
לחלק בין הדיוט למלך ,ואמרינן דבמלך אף היכא דיהיב דמי
אך יש להקשות ,לפימש"כ רש"י עה"פ בפרשת לך
(פרשה ט"ו-ט"ו) איכא הלאו דלא תחמוד ,אז מוכח דהאבות לא קיימו רק
ואתה תבוא אל אבותיך תקבר בשיבה טובה ,ללמד דתרח עשה המ"ע ולא הל"ת ,משא"כ אי לא דרשינן טעמא דקרא ,אז
תשובה בסוף ימיו ,א"כ אינו מיושב ,למה באמת הלך אברהם אמרינן דגם במלך היכא דיהיב דמי ליכא הלאו דלא תחמוד,
והניח לאביו וביטל מצות כיבוד אב ,דאי אפשר לומר כדברי ושוב י"ל דהאבות קיימו גם הל"ת ,ולפי"ז עבר יעקב על איסור
היפה תואר שתרח מת קודם זמנו כיון שהיה רשע וממילא קרוי דשתי אחיות.
מת ,דהלא עשה תשובה ,ועיי"ש ביפה תואר שמאריך בקושיא זו.
ואיתא בבראשית רבה (פרשה ס"ה-ח) ,רבי חנינא בר פפא פתח ,רבות
וכתב בספר יד דוד (בפרשתן) וז"ל ,ונראה לענ"ד ליתן טעם לשבח, עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך וגו' ,א"ר חנינא כל פעולות
דשפיר הלך אברהם מאביו אף שעשה תשובה ,דתשובה לא ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו ,למה כהו עיניו של יצחק,
מהני אלא לישראל ולא לבן נח ,כדאיתא במדרש תנחומא (פרשת כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות עיי"ש,
האזינו) כתיב ישא ה' פניו אליך ,אליך נושא פנים כשחוזרים
בתשובה ולא לאומות העולם עיי"ש ,וכיון דלא מהני תשובתו אך מצינו עוד במדרש (שם אות ה') ,ויהי כי זקן יצחק ,ר' יצחק
ממילא הוי כמת. פתח ,מצדיקי רשע עקב שוחד ,כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ד
מלאך ה' צבקות ,אבל אי ס"ל דהוה שלוחי דידן והאדם עושה אך י"ל תירוץ אחר למה הניח אברהם לאביו ולא קיים מצות
שליחותו בכל אדם ,אז ודאי כל כהן יכול להיות עומד ומקריב, כיבוד אב ,דאיתא במסכת קידושין (דף ל"ב ,).איבעיא להו ,כיבוד
ויעקב סבר דכהנים הוה שלוחי דרחמנא ,וצריך שיהא המקריב משל מי ,רב יהודה אומר משל בן ,רב נתן בר אושעיא אמר
צדיק במעשיו ,ואיך יעמוד עשו הרשע להקריב ,לפיכך מסר משל אב ,אורו ליה רבנן לרב ירמיה ,ואמרי לה לבריה דרב
נפשו על הבכורה עיי"ש. ירמיה כמאן דאמר משל אב עיי"ש ,א"כ פסקינן דכיבוד משל
אב ,נמצא שאם יש לבן שום היזק על ידי כיבוד אב ,אז אינו
ובספר מגדול דוד (פרשת וישלח) פירש עפי"ז מה דכתיב במלאכי מחוייב לכבדו ,והנה באברהם ,אם היה נשאר אצל אביו לקיים
(פרק ב-ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת רצ"ל שישמור כל מצוות כיבוד אב ,היה לו היזק גדול ,לפי שאמר לו הקב"ה לך לך,
התורה ,ועוד זאת ותורה יבקשו מפיהו שצריך ג"כ שיהא ת"ח להנאתך ולטובתך ,כאן אי אתה זוכה לברכות ,לשם לבנים
ולמדן ,ומפרש הכתוב הטעם כי מלאך ה' צבקות הוא רצ"ל ולממון ,א"כ היה לו היזק גדול ,ולכן היה פטור מכיבוד אב
דהוי שלוחי דשמיא ,ולכן צריך שיהא יר"ש מרבים עיי"ש. עכ"ד היד דוד.
ובספר מאמר מרדכי (דף י"ג ).כתב ,דהבעל הטורים (ריש פרשת חקת) והבאנו הטעם דלב"נ לא מהני תשובה ,כיון דכל הטעם
כתב ,דסמך זאת חקת התורה לפסוק בהרימכם את חלבו ממנו דתשובה מהני הוא משום שהקב"ה נוטל כל הזכיות בבת אחת
וגו' ,לומר שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ עיי"ש ,ולפי"ז ונותן לתוך המדה ,ואח"כ נותן לתוכו העונות אחת אחת ,כדי
אי ס"ל דדרשינן סמוגין וס"ל דאין נותנין תרומה לכהן עם שיהיה ראשון ראשון בטל ,ויתהפכו העונות לזכיות
הארץ ,ס"ל דכהנים המה שלוחי דרחמנא ,משא"כ אי ס"ל דלא שמתבטלים ברוב ,וכדקיי"ל כל איסורין שבתורה חד בתרי
דרשינן סמוכין ,ואין לנו לימוד ליתן תרומה לכהן ת"ח ,י"ל בטל ,וכיון דלגבי ב"נ לא אזלינן בתר רוב ,ולא מהני ליה ביטול
דס"ל כהנים המה שלוחי דידן עכ"ד. ברוב ,גם תשובה לא מהני וזהו הטעם דלא מהני תשובה לב"נ.
והנה לבן אמר ליעקב לא יעשה כן במקומינו לתת הבכירה לפני ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז י"ל
הצעירה ,ובספר יציב פתגם (בפרשתן) כתב ,דהקשו המפ' על יעקב דהטעם דתשובה מועיל משום דעבירות מתבטלים ברוב זכיות,
עצמו מפני מה לא הקפיד בכך ורצה ליקח רחל הצעירה קודם ולפי"ז שפיר י"ל דלב"נ דלא מהני ביטול ,ולכן לא מהני
נישואי לאה הבכירה ,וי"ל דבשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קל"ו) האריך תשובה לב"נ ,משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא ,לפי"ז
לדון בהך דינא דלא יעשה כן במקומינו אם זה שייך גם באחים, לא אמרינן דתשובה מהני הוא מטעם ביטול ,ולפי"ז שפיר י"ל
ויש שכתבו דדוקא צעירה לפני הבכירה היא דיש למנוע ,כיון דגם לב"נ מהני תשובה.
דנשים אינן מצוות על מצוות פו"ר יש לה להמתין מפני כבוד
אחותה הגדולה ,משא"כ בבנים כיון שכל אחד לעצמו מצווה ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה לאמר רמאיתה בת רמאי,
על מצות פו"ר מהיכי תיתי שישב בטל ממצוותו ויתעכב השיבתו ממך למדתי ,שהרי מ"ט אביך קרית לך עשיו וענית ,כי
בשביל אחיו הגדול ,ולפי"ז י"ל דיעקב ס"ל דנשים חייבות ידעת שראוי אתה שיחולו ברכות על ראשך דכן הוא רצון
בפו"ר ,ולכן רצה לישא את רחל לפני לאה עיי"ש. הקב"ה ,שהרי מהאי טעמא כהו עיני של יצחק ,דאי"ל דלכן
כהו עינו של יצחק מפני שלקח שוחד מבנו ,דכיון דכיבוד משל
ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה ,):האיש מצווה על פו"ר אבל לא בן ליכא שום חטא בזה ,ומעתה הטעם שהלך אברהם מאביו
האשה ,ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אף שעשה תשובה ,דתשובה לא מהני אלא לישראל ולא לבן
אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו ,ואמרינן בגמרא מנא הני נח ,ומינה דס"ל דדרשינן טעמא דקרא ,ומעתה ליכא איסור
מילי (דנשים אינן מצווין) ,אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון דשתי אחיות ודו"ק.
אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה ,איש דרכו לכבש ואין אשה
דרכה לכבש ,אדרבה וכבשוה תרתי משמע ,אמר רב נחמן בר ד) עוי"ל ,דהבאנו מש"כ רש"י עה"פ ויאמר יעקב מכרה כיום
יצחק וכבשה כתיב עיי"ש. את בכרתך לי ,והוא מהמדרש בראשית רבה (פרשה ס"ג -י"ג) דיעקב
אבינו רצה ליקח את הבכורה מעשו לפי שהעבודה בבכורות
וכתב בספר לקוטי סופר (מצות פו"ר דף ו ע"ד מדפה"ס) ,דתלוי אי דרשינן אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה עיי"ש.
סמוכים או לא ,דטעמייהו דחכמים דאשה פטורה מפו"ר משום
דכתיב וכבשוה ודרכו של איש לכבש ואין דרכה של אשה ובספר פלח הרימון (אופן י') כתב ,דזה דמסר יעקב אבינו נפשו על
לכבש ,ודרשינן סמוכין דוכבשוה למה דכתיב לעיל מיניה פרו הבכורה הוא ,כיון דכהנים הוי שלוחי דרחמנא ,ובספר יד יוסף
ורבו וגו' וילפינן דמצות פו"ר נוהג דומיא דוכבשוה ,משא"כ (פרשת אמור) כתב הנפמ"נ אי כהנים הוה שלוחי דידן או שלוחי
ריב"ב ס"ל דלא דרשינן סמוכין ולא שייך ציווי דפו"ר דרחמנא ,דאי ס"ל דהוה שלוחי דרחמנא צריך שיהיה הכהן
לוכבשוה עיי"ש. צדיק במעשיו בלתי שמץ פסול ,דכך דרכו של הקב"ה דשלוחו
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ה
ואיתא במסכת קידושין (דף ל ,).תניא ,ולמדתם אותם את בניכם, ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה על מה שהיא נכנסה במקום
ולא בני בניכם ,ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, רחל אחותה ,והגם די"ל שעשאה כן דהרי לא יעשה כן
לומר לך שכל המלמד את בנו תורה ,מעלה עליו הכתוב כאלו במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה ,אך יעקב ס"ל דנשים
למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות ,מבואר מזה דבני מצווה על מצות פו"ר ,וממילא אין להקפיד על זה ,ע"ז אמרה
בנים אינם כבנים ,ותניא אידך ,ולמדתם אותם את בניכם ,אין לי לאה ,ממך למדתי ,דהרי אביך קרי ליך עשו וענית ,דקסברת
אלא בניכם ,בני בניכם מנין ,ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך, דשפיר עשית במה שנטלת הברכות בערמה ,משום דקנית
א"כ מה תלמוד לומר בניכם ,בניכם ולא בנותיכם ,מבואר מזה הבכורה מעשיו ,משום דס"ל כהנים המה שלוחי דרחמנא,
דבני בנים הרי הם כבנים עיי"ש. ומעתה ס"ל דדרשינן סמוכין ,ולפי"ז נשים פטורות מפו"ר,
ומעתה לא היה ראוי לך להקדים את הצעירה לפני הבכירה
ובספר זכרון יעקב (פרשת נצבים) כתב ,דאי ס"ל בני בנים הרי הם ודו"ק.
כבנים ,ודרשינן בניכם ולא בנותיכם ונשים פטורות מתלמוד
תורה ,אז ע"כ הקרא דלמען ירבו ימיכם לא קאי אלפני פניו ה) עוי"ל ,דהבאנו מש"כ רש"י עה"פ ויאמר יעקב מכרה כיום
אתלמוד תורה ,דאטו גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי ,וע"כ את בכרתך לי ,והוא מהמדרש בראשית רבה (פרשה ס"ג -י"ג) דיעקב
דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ,ואי ס"ל בני בנים אינם אבינו רצה ליקח את הבכורה מעשו לפי שהעבודה בבכורות
כבנים ,ודרשינן בניכם ולא לבני בניכם ונשים חייבות בתלמוד אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה עיי"ש ,ולכאורה
תורה ,אז י"ל דלמען ירבו ימיכם קאי אתלמוד תורה ,וס"ל למה הוכרח למסור נפשו לקנות הבכורה ממנו ,והלא יותר טוב
מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ונשי נמי בעי חיי עיי"ש. היה ראוי למסור נפשו להחזירנו למוטב שישוב בתשובה ויהא
ראוי לעבודה.
ובספר עיר דוד (אות של"ד') כתב ,דזה דיעקב צריך לקיים כל
התורה עד שלא ניתנה תליא אי בני בנים הרי הם כבנים ,דאצל אך י"ל ,דאיתא במדרש רבה (פרשה ס"ה-א) ,ויהי עשו בן ארבעים
אברהם כתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ,ולפי"ז שנה ,דכל מ' שנה היה עשו צד נשים תחת בעליהם ומענה
י"ל דזה קאי על יצחק לבדו שהוא בכלל בניו ,משא"כ יעקב אותם ,וכיון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו ,אמר מה
שאינו בכלל בניו אלא מבני בניו ,ומעתה אי אמרינן דבני בנים אבא נשא אשה בן ארבעים שנה ,אף אני נושא אשה בן ארבעים
הרי הם כבנים אז גם על יעקב מוטל לקיים התורה ,אבל אי שנה עיי"ש ,ואיתא בפ"ק דחגיגה (דף ט ,):תניא ,ר"ש בן מנסיא
אמרינן דבני בנים אינם כבנים ,אז לא חטא יעקב בב' אחיות אומר ,גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן ,גוזל אדם אפשר
דאין לו לקיים התורה עיי"ש. שיחזיר גזלו ויתקן ,אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה
נטרד מן העולם והלך לו (אין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה) ,וע"ז
ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה לאמר רמאיתה בת רמאי, קאי קרא מעוות לא יוכל לתקון עיי"ש ,ולפי"ז לא מהני תשובה
השיבתו ממך למדתי ,שהרי אביך קרית לך עשיו וענית ,וטעמא לעשו ,ולכן לא מסר נפשו להחזירנו למוטב.
לפי שקנית את הבכורה ,והטעם דקנית את הבכורה שלא יהא
רשע זה עומד ומקריב ,ולכאורה הלא יותר טוב היתה להחזירו אמנם לפי"מ דאיתא שם תניא מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל
למוטב ויעשה תשובה ,ויהא ראוי לעבודה ,וע"כ דלא מהני תפלת ערבית ,א"כ לק"מ ,די"ל דשפיר מהני תשובה מי שבא
תשובה לעשו דהקרא מעוות לא יוכל לתקון קאי על הבא על על אשת א יש ,והקרא קאי על מי שביטל תפלת ערבית ,ועיין
אשת איש ,דאי"ל דקאי על מי שביטל תפלת ערבית ,דס"ל שם בתוס' (ד"ה או) שכתבו ,דאי אמרינן דהקרא דמעוות לא יוכל
תפלת ערבית רשות ,ולפי"ז ס"ל מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, לתקון קאי על תפלת ערבית ,זהו רק אי ס"ל דתפלת ערבית
ובני בנים אינם כבנים ,ומעתה אין לך לקיים כל התורה עד שלא חובה ,ןעיין בספר כרם חמד (בפרשתן) מש"כ בזה.
ניתנה וליכא חטא דשתי אחיות ודו"ק.
ובספר תולדות ישראל (פרשת ויצא דף ל"ט :מדפה"ס) כתב הטעם דתפלת
ערבית הוא רשות ,משום דכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא
(פרשה ו) עוי"ל ,עפימש"כ בספר כרם חמד (פרשת ויחי) לפרש הפסוק השמש ,ופירש"י משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה,
כ"ה-ל"א) ,ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ,למה אמר כיום, ולא התפלל יעקב תפלת מנחה ,והיה צריך להתפלל ערבית
ונראה ,דרש"י פירש הטעם שיעקב קנה הבכורה מעשיו ,לפי לתשלומין בשביל מנחה ,וכיון דהיתה רק לתשלומין לכן נתקן
שהעבודה היתה בבכורים ,אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב תפלת ערבית רשות ,אך זה א"ש רק אי ס"ל דמקרא נדרש לפניו
להקב"ה עיי"ש ,ואיתא במסכת סנהדרין (דף ק"י ,):עשרת ולפני פניו ,אזי אמרינן כי בא השמש ע"כ ויפגע במקום ,אבל
השבטים (שהגלה סנחריב) אין עתידין לחזור (ממקום שגלו) ,שנאמר (דברים אי ס"ל דמקרא נדרש רק לפניו ,א"כ כי בא השמש לא קאי רק
כ"ט -כ"ז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה ,מה היום הולך ואינו על וילן שם ,ופירוש משום הכי וילן שם כי בא השמש ות"ח
חוזר ,אף הם הולכין ואינן חוזרין דברי ר' עקיבא עיי"ש. אסור לצאת יחידי עיי"ש.
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ו
עמוני ,דא"כ נימא נמי מצרי ולא מצרית ,וגם ליכא למימר וא"כ י"ל דיעקב היה מתיירא שמא עשיו יעשה תשובה וירצה
משום דאין דרכה של אשה לקדם ,דהא אינו תי' דמ"מ היה לחזור לעבוד עבודת הקודש ,על כן נתחכם והתנה עמו מכרה,
להם לקדם נשים לקראת נשים ,אך עיקר הטעם משמע דהוא כיום ,מה היום הולך ואינו חוזר לעולם ,אף אתה לא תחזור
הלכה למשה מסיני דעמוני ולא עמונית ,דיתרא הישמעאלי ממכירת הבכורה לעולם אף אם תעשה תשובה ,והטעם נראה
אמר דכך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי דעמוני ולא לפרש לפי שעשיו היה עובד ע"ז כמש"כ רשיז"ל עה"פ ויגדלו
עמונית מואבי ולא מואבית ,ומשמע דשמואל קיבל איש מפי הנערים (פרשה כ"ה-כ"ו) ,ובמסכת מנחות (דף ק"ט ).בתוס' ד"ה לא
איש הלכה למשה מסיני דעמוני ולא עמונית דהא מקרא גופא ישמשו במקדש כתבו ,כהן שהמיר דתו ועשה תשובה לא ישא
ליכא הוכחה כלל ,וכ"כ להדיא הרמב"ם בה' איסורי ביאה (פי"ב את כפיו ולא יקרא ראשון עיי"ש ,וא"כ כש"כ שפסול להקריב,
ה"יח) דהוא הלמ"מ ,וכ"מ בירושלמי ביבמות (פ"ח ה"ה). ולכן התנה יעקב עם עשו שמכירת הבכורה יהיה לעולם שלא
יחזור אף אם יעשה תשובה ,לפי שאחר שיעשה תשובה נמי
ועפי"ז נודע לנו הטעם דאמאי לא דרשי רבנן הק"ו ,משום דאין אינו ראוי להקריב.
דנין ק"ו מהלכה ,ור"ש דדרש הק"ו משום דס"ל דדנין ק"ו
מהלכה ,וכיון דדנין ק"ו מהלכה שפיר ילפינן ק"ו מעמוני אך קשה ,דהרי איתא בבראשית רבה (פרשה ל-ח) דריו"ח ס"ל
ומואבי ,דגבי מצרי ואדומי נמי הנקבות מותרות מיד ,ושפיר דאברהם בן מ"ח שנה הכיר את בוראו ,ומקודם היה אברהם
היה יכול לישא להגר ,דהנקבות מצרית נמי מותרות לבוא ג"כ עובד ע"ז עיי"ש ,ואפילו הכי היה כשר להקריב ,שהרי בו
בקהל כמו בעמון ומואב עיי"ש. בחר ה' להיות מקריב את בנו ,וגם הקריב איל תמורתו ,אך
לריש לקיש דפליג על ריו"ח וס"ל בן ג' שנים הכיר את בוראו,
ואיתא במסכת חולין (דף י"א ,).מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל א"כ לא עבד ע"ז מעולם ,ולכן שפיר הקריב קרבנות עכ"ד.
בתר רובא ומייתי שם כמה לימודים עיי"ש ,והקשו הראשונים
על הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ,היאך ולכאורה יש להוכיח דבן מ"ח שנה הכיר את בוראו,
ילפינן מהנך לימודים דאזלינן בתר רוב ,הרי גם הספק גרידא דהמהרש"א במסכת יבמות (דף ק ):הקשה ,דהיאך נשא אאע"ה
שריא עכ"ק ,וכתב בספר באר יעקב על יור"ד בדיני ספיקות (סי' את הגר שהיתה מצרית ראשונה שעתידה התורה לאסור ,והלא
ק"י) ,די"ל דהאי סוגיא אזלא אליבא דמ"ד דס"ל דלא בעי שתי איתא במסכת קידושין (דף פ"ב ).קיים אברהם כל התורה עד שלא
חתיכות כדאיתא במסכת כריתות (דף י"ח ).וא"כ ספק אסור מה"ת, ניתנה ,וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק ,ובבעלי תוס'
ואי דתקשי דלמ"ד דבעינן שתי חתיכות וספק גרידא שריא עה"ת (פרשת חיי שרה) כתבו ,דלכן נשא אברהם להגר אע"ג שהיתה
וכשיטת הרמב"ם ,מנ"ל דאזלינן בתר רוב ,י"ל לפימש"כ שם מצרית שעתידה תורה לאסור ,דכיון דאאע"ה היה גר וקהל
התוס' דיש ללמוד רוב מק"ו מחזקה ,אלא דפריך לרב אחא בר גרים לא אקרי קהל ,וע"כ לא היה אסור במצרית ,וכ"כ בספר
יעקב דלית ליה חזקה מקרא רק מהלכה ,ואין למידין ק"ו המקנה עמ"ס קידושין בסופו עיי"ש.
מהלכה (עיי"ש במהרש"א) ,וא"כ י"ל דמאן דס"ל דבעינן שתי חתיכות
וספק מותר מה"ת ס" ל כר"ע דדנין ק"ו מהלכה ,ושפיר ילפינן ובנזה"ק כתב דלמד"א מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו שפיר
רוב מק"ו מחזקה עכ"ד עיי"ש. היה לאאע"ה דין גר ,אבל למד"א בן ג' שנים הכיר את בוראו
לא היה לו דין גר כלל דהא מעודו הוכר את בוראו ,מובא בספר
ונודע מש"כ הרמב"ן (פרשת תולדות כ"ו-ה) הטעם דלקח יעקב בנין דוד (בפרשתן אות נ"ג.).
שתי אחיות אף דעתידה התורה לאסור ,משום דהאבות לא
קיימו התורה אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל ,ולכן לקח יעקב ובשו"ת בנין שלמה בסופו (דרוש לבר מצוה) כתב לתרץ קושיא הנ"ל,
שתי אחיות בחו"ל ,ועמרם לקח את יוכבד דודתו בחו"ל עיי"ש, דהיאך נשא את הגר ועבר על הלאו דלא יבוא מצרי בקהל ה',
ומן הטעם הזה איתא (בזוהר חדש) מתה רחל בכניסתה לא"י כדי דאיתא במסכת יבמות (דף ע"ו ,):דעמוני ומואבי אסורים ואיסורן
שלא יבוא יעקב לא"י עם שתי אחיות ,וכן כתב הרמב"ן (פרשת ויחי איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד ,מצרי ואדומי אינן
מ"ח-ז) עיי"ש. אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות ,ר"ש
מתיר את הנקבות מיד ,אר"ש ק"ו הדברים ,ומה אם במקום
ובהגדה של פסח בית אהרן (דף נ"ו ).הביא דברי הרמב"ן שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד ,מקום
הנ"ל וכתב ,ויש להוסיף נופך ,דאף שדעתו של יעקב היתה שלא אסר את הזכרים איסור עולם אלא עד שלשה דורות אינו
לחזור לארץ ישראל ,מכל מקום היה דינו כמו כהן שנשא דין שנתיר את הנקבות מיד ,אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין
אלמנה ,ואחר כך נעשה כהן גדול שאין צריך לגרשה ,והכא נמי יש תשובה עיי"ש.
אף דחזר לארץ ישראל היה מותר לקיימן ,ועיין ברמב"ן (ויקרא
י"ח-כ"ה) שכתב דבאמת מהאי טעמא מתה רחל כשבאה לארץ וכתב הטעם במאי דלא דרשו הק"ו ,עפי"מ דאיתא
(שם דף ע"ז).
ישראל עיי"ש. דהא דעמוני ולא מואבית לאו מקרא שמעינן ליה מדכתיב
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ז
ואיתא במסכת קידושין (דף ב ,).האשה נקנית בשלש דרכים ,וקונה ולכאורה יש להקשות על זה ,דהנה רשיז"ל כתב בפרשת תולדות
(דף את עצמו בשתי דרכים ,נקנית בכסף ובשטר ובביאה וכו' ,ולקמן (פרשה כ"ה-כ) עה"פ מפדן ארם וז"ל ,על שם ששני ארם היו ,ארם
ג ):איתא בכסף מנ"ל ,ותו ,הא דתנן האב זכאי בבתו בקדושיה נהרים וארם צובה ,קורא אותו פדן ,לשון צמד בקר תרגום פדן
בכסף בשטר ובביאה ,מנלן (הנך תרתי) דמקניא בכסף וכסף דאבוה תורין עכ"ל ,והנה ,אם ארם נהרים וארם צובה כבוש דוד ,וספק אם
הוא ,אמר רב יהודה אמר רב ,דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף (גבי הם מארץ ישראל ,כי תליא בפלוגתא אם כיבוש יחיד שמיה כיבוש
אמה העבריה היוצאת מרשות אדון בסימני נערות ומצי למיכתב ויצאה חנם ולא בעי אין כסף אלא למידרש או לא כדאיתא במסכת גיטין (דף ח ,):וא"כ תקשה היאך נשא שם
(כשיוצאה ביה) ,אין כסף לאדון זה (שיוצאה ממנו) אבל יש כסף לאדון אחר יעקב שתי אחיות ,דילמא מארץ ישראל הם
ממנו) ,ומאן ניהו אב וכו' עיי"ש.
אך י"ל דתליא בפלוגתת הרשב"א בתורת הבית
(ד' ,א' דף ק"ב)
ולקמן (דף ד ):איתא ,ותנא מייתי לה מהכא (קידושי כסף דיליף להו רב יהודה דלעיל והרמב"ם בהל' טומאת המת (פ"ט-הי"ב) אם ספיקא מן התורה לקולא
מאין כסף נפקא ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון) ,דתניא ,כי יקח איש אשה וכו' ,אין או לחומרא ,דלשיטת הרמב"ם דספיקא מה"ת לקולא ,שפיר היה
קיחה אלא בכסף ,וכן הוא אומר נתתי כסף השדה קח ממני וכו' , יכול לישא שם שתי אחיות ולא חטא בזה עכ"ד ,הרי מזה דאי ס"ל
ואיצטריך למיכתב כי יקח ,דאי כתב רחמנא ויצאה חנם הו"א היכא ספיקא לקולא יש לומר כמש"כ הרמב"ן דבחוץ לארץ לא קיימו
דיהבה איהי לדידיה (כסף) וקדשתו (דאמרה ליה התקדש לי) הוי קידושין (דכיון התורה ולכן נשא שם שתי אחיות.
דאשמעינן דכסף עביד אישות מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה) כתב רחמנא כי יקח (איש)
ולא כי תקח (אשה לאיש) עיי"ש. ובזה יבואר המדרש ,דיעקב בא בטענה אל לאה ,שהיות והיא
רמתה אותו ונשאה ,שוב אינו יכול לישא את רחל ,משום איסור
ו הקשה הפני יהושע וז"ל ,כבר כתבתי שיש לתמוה דמהיכי תיתי שתי אחיות ,וע"ז ענתה לאה ואמרה ,אביך קרא לך יעקב וענית,
לומר כן ,ואף שרשיז"ל כתב דסד"א מה לי כסף דידיה מה לי כסף קרא לך עשיו וענית ,והיינו כיון שקנית מאתו את הבכורה,
דידה ,זה יותר תימה ,דלא אשכחן כה"ג בכל הקנינים ,אלא דוקא והמכירה היתה שאף אם יעשה תשובה לא יחזור לו לעולם ,ומינה
הקונה נותן להמקנה ,והא האשה היא המקנית עצמה והאיש הוא דס"ל דאברהם בן ג' שנים הכיר את בוראו ,והטעם דלא עבר על
הקונה ,ובשלמא ללוי דס"ל בב"מ (דף מ"ז ):דחליפין בכליו של מקנה לאו לא יבוא מצרי בקהל ה' ,משום דס"ל דנין ק"ו מהלכה ,ושפיר
מטעמא דמסיק התם דבההיא הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני ,א"כ היה יכול לישא להגר ,דהנקבות מצרית נמי מותרות לבוא בקהל
א"ש דסד"א דה"ה באשה וקמ"ל דלא ,משום דאשה בחליפין כמו בעמון ומואב ,ומינה דס"ל ספיקא דאורייתא לקולא ,ומעתה
ובפחות משוה פרוטה לא מקניה נפשה ,ומשו"ה מהני באדם חשוב יש לומר כמש"כ הרמב"ן דבחוץ לארץ לא קיימו התורה ,וממילא
היכי דיהבה איהי לדידיה כדאיתא במסכת קידושין (דף ז ,).משום ליכא אצלנו איסור שתי אחיות ודו"ק.
דהאי הנאה הוי ממון גמור טפי משוה פרוטה ,משא"כ לרב דאמר
דחליפין הוא בכליו של קונה ,א"כ אמאי איצטריך קרא למעוטי ז) עוי"ל ,דהאלשיך הקדוש (פ' תולדות) העיר דמכירת הבכורה היתה
היכא דיהבה איהי לדידיה עכ"ל. בדרך אונאה ,כי הבכורה שוה הרבה יותר מנזיד עדשים .ועיין בס'
צפנת פענח (ערך בכורה אופן ב) .אך י"ל לפימש"כ הספורנו (פ' תולדות כ"ה-ל"ד)
ובספר אור חדש עמ"ס קידושין בפתיחה (אות כ"ג) כתב לתרץ ,דהא עה"פ ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים וגו' וז"ל ,לקנות בקנין
רב הא ס"ל דחליפין הוא בכליו של קונה ,וא"כ הא דיליף מויצאה חליפין בנזיד או בכלי אשר בו הנזיד על דרך שלף איש נעלו ונתן
חנם ולי"ל כלל גז"ש דקיחה קיחה לשיטתיה אזיל ולדידיה אין לרעהו עכ"ל ,מבואר מזה דהקנין היתה ע"י קנין חליפין.
שום הו"א דיהבא איהי לדידיה מהני ,דלא מצינו שהמקנה יתן
להקונה ,ובהיות כן רב אזיל לשיטתו דס"ל חליפין בכליו של קונה, ואיתא בחו"מ (סי' רכ"ז סעיף כ) ,המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה
משו"ה לא איצטריך לדידיה דרשה דכי יקח. אפילו מחט בשריון או טלה בסוס אין לו אונאה שזה רוצה במחט
יותר מהשריון עיי"ש ,וכתבו הטעם ,דלכן אין בקנין חליפין דין
והביא שם דבש"ס (ב"מ שם) פליגי תנאי בזה אי חליפין בכליו של אונאה דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה עיי"ש ,וכ"כ
מקנה או של קונה ,דתניא מי נתן למי ,בועז נתן לגואל ,ר' יהודה הרמב"ם בהל' מכירה (פי"ג-ה"א) ,ועיין בכס"מ שהביא מתלמידי
אומר גואל נתן לבועז ,ובשיטה מקובצת (שם) כתב ,דבהא פליגי ,ר' הרשב"א דאין אונאה בחליפין לעולם אלא במכר דממכר כתיב
יהודה סבר פשטא דקרא משמע דהגואל נתן ,ות"ק ס"ל דטעמא עיי"ש ,ולפי"ז שפיר מהני מכירת הבכורה וליכא טענת אונאה.
דקרא מתפרש יותר דבועז שהוא הקונה נתן ,וטעמא דקרא אפקיה
מפשטותיה עיי"ש. ואיתא במסכת ב"מ (דף מ"ז ,).במה קונין
(קנין חליפין דכתיב בקרא שלף איש נעלו מי
שלף ונתן) ,רב אמר בכליו של קונה ,ולוי אמר בכליו של מקנה ,דתניא
ולפי"ז י"ל דת"ק דר"י התם הוא ר"ש דאזיל לטעמיה דדריש מי נתן למי ,בועז נתן לגואל ,ר' יהודה אומר גואל נתן לבועז
טעמא דקרא ,משו"ה מסתבר ליה למידרש יותר דבועז נתן כי היכי עיי"ש ,וכיון דיעקב נתן לעשו הכלי אשר בו הנזיד ,ע"כ דס"ל
דמתפרש טעמא דקרא עכ"ד. דבעינן כליו של קונה.
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ח
לחוש לזה ,דשפיר כבר נתקדשה רחל ,וממך למדתי ,דהרי אביך ואיתא במסכת קידושין (דף ו ,):אמר אביי ,המקדש במלוה (דאמר התקדשי
קרי ליך עשו וענית ,דקסברת דשפיר עשית במה שנטלת הברכות לי במלוה שהלויתיך) אינה מקודשת ,וכתב רשיז"ל ,דקיחה משדה עפרון
בערמה ,משום דקנית הבכורה מעשיו ,ואף הבכורה שוה הרבה גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן
יותר מנזיד עדשים ,ליכא חשש אונאה ,משום דהקנין היתה על ידי שלה ומעות אחרים היא חייבת לו עכ"ל ,וכתב בספר המקנה (שם),
חליפין ,וס"ל דחליפין בכליו של קונה ,ולפי"ז ילפינן דקידושי דמשמע מדקדוק לשונו דמשום דילפינן קידושי כסף משדה עפרון,
כסף מהני ,מהקרא ויצאה חנם אין כסף ,ומעתה י"ל דגם המקדש לכך בעינן דיהיב לה מידי בשעת קידושין ,וכיון דמלוה להוצאה
במלוה מקודשת ,ונמצא דכבר חלו קידושי רחל ,ומעתה תוכל ניתנה לא מצי מקדש בה ,ולפי"ז י"ל דלרב יהודה אמר רב דיליף
לקיים את שנינו ודו"ק. קידושי כסף מקרא ויצאה חינם אין כסף ,אין כסף לאדון זה אבל
יש כסף לאדון אחר ,ולית ליה ילפותא דקיחה קיחה ,א"כ אי לא
ח) עוי"ל ,עפימש"כ בס' אמירה נעימה (פ' תולדות) ,דשפיר הותר ליעקב ילפינן מקיחה קיחה ,י"ל דלא בעינן דיהיב לה בשעת קידושין
להערים וליקח את הברכות מעשיו כיון דהאבות היה להם דין ב"נ, ומהני קידושין גם במלוה.
אבל יעקב בעצמו ודאי יצא מכלל ב"נ דכתיב יעקב חבל נחלתו,
ולכן כיון דגזל עכו"ם מותר הותר לו לקחת ברכותיו של עשיו עיי"ש (דף ג). וכתב לבאר הטעם בזה ,עפימש"כ התוס' במסכת קידושין
ד"ה אשה פחות משו"פ ,דלמאן דיליף משדה עפרון שקנה אברהם
(דף ואיתא במסכת סוכה (דף כ"ט ):דלולב הגזול פסול ,והטעם איתא השדה מעפרון ,שמעינן מינה דכל דלא הוי כסף בקונה שדה
מ"ג ).דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ,משלכם להוציא את מנכרי ,לא הוי כסף נמי לענין קידושין ,ובקונה שדה מנכרי נראה
השאול ואת הגזול ,והקשו בתוס' (דף ל ).דלמ"ל קרא דאינו יוצא דאינה נקנית במלוה כיון דאינו בעין ,אע"ג דבישראל י"ל דגם
בגזול ,תיפ"ל דאינו יוצא משום דהו"ל מצהב"ע עכ"ק ,ולעיל (דף ט) מלוה הוי כמו בעין משום שעבוד נכסיו דהוי דאורייתא ,אבל
ד"ה ההוא תירצו ,די"ל דמצהב"ע הוא מדרבנן עיי"ש. בנכרי ודאי לא הוי שעבודא דאורייתא ,דהלא הרשב"ם (סוף מסכת ב"ב)
כתב ,דשעבודא דאורייתא ילפינן מקרא יוציא אליך העבוט ,ואיתא
ובספר משנת דר' עקיבא (דף ל ).תוס' ד"ה מתוך כתב ליישב ,עפי"מ בפסחים (ל"א ):דישראל מנכרי לא ק נה משכון ,ממילא דכש"כ הוא
שהביא המג"א (סי' תרל"ז-סק"ג) שיטת היראים (ביראים השלם סי' תכ"ב) דאף דגבייהו שעבודא לאו דאורייתא ,ולכן כתב רש"י כיון דקידושי
למ"ד דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם עיי"ש ,א"כ שפיר אשה ילפינן משדה עפרון לא מהני במלוה ,אבל למאי דילפינן
איצטריך קרא לכם ,לאסור היכא דגזל הד' מינים מעכו"ם, מקרא ויצאה חנם אין כסף ,י"ל דמהני אפילו במלוה עכ"ד.
דמצהב"ע לא הוי כיון דגזל עכו"ם מותר ,ועכ"ז אינו יוצא משום
דל"ה לכם עכ"ד[ ,וכ"כ בספר ישועות יעקב או"ח (סי' תרל"ז) ,ובספר והמהרש"א במסכת יומא (דף כ"ח ):כתב ,דלכן נשא יעקב שתי
נפש יהונתן (פרשת אמור) ,ובספר ישמח משה (פרשת בראשית)] ,והרמב"ן אחיות ,משום דרחל נתקדשה לו ראשונה בעבודת שבעה שנים,
במלחמות (שם) כתב ליישב קושת התוס' ,דאיצטריך קרא למעט גזל ושוב נתקדשה גם לאה בביאה על ידי ערמת לבן ,ואח"כ לא הוציא
עכו"ם ,דאפילו למ"ד דס"ל גזל עכו"ם מותר מה"ת ,וליכא משום אחת מהן משום דבר שעתידה התורה לאסור ,דאם היה חש לכך
מצוה הבאה בעבירה ,מ"מ אימעט למצוה משום לכם עיי"ש. היתה גם השניה נאסרת עליו מחמת אחות גרושתו עכ"ד.
ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ט ,).האב חייב בבנו למולו ולא האם, ובספר שתי ידות (פרשת וישב) ובספר כסף נבחר (פרשת וישב) כתבו ,דזה
וילפינן לה מדכתיב גבי מילה וימל אברהם את יצחק בנו כאשר א"ש ,למאן דס"ל אינה לשכירות אלא לבסוף דאז הוי שכר עבודה
צוה אותו אלהים ,ודרשינן אותו ולא אותה ,ומכאן דנשים פטורות קידושין ,משא"כ למאן דס"ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף,
ממ"ע דמילה ,והקשו בתוס' למ"ל קרא ,תיפ"ל דבלא"ה פטורין ולדידיה המקדש אשה בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת ,משום
דמצ"ע שהז"ג הוא ,דנימול בשמיני ללידתו עכ"ק. דכל פרוטה ופרוטה הו"ל מלוה ,והמקדש במלוה אינה מקודשת
כדאיתא במסכת קידושין (דף מ"ח ,):וכיון דיעקב קידש את רחל
וכתב בספר אור חדש (שם) לתרץ קושית התוס' ,דהנה הב"י ביור"ד בשכר שאעשה עמך ,כמו שאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך
(סי' רס"ב) כתב דאם מל בלילה אין צריך לחזור ולהטיף דם ברית הקטנה ,לא הוי קידושין כלל ,ועתה שלבן רימה את יעקב ונתן לו
עיי"ש ,ולפי"ז מיושב קושית התוס' דכיון דבדיעבד יוצא גם את לאה ,א"כ נשא את לאה בהיתר ,ובנשאו אח"כ את רחל
בלילה לא מקרי מעשהז"ג ולכן צריך קרא דאותו ולא אותה עכ"ד. הנשואין שלה הוא באיסור שתי אחיות עכ"ד.
ובשו"ת נחלת יוסף או"ח (סי' כ"ח אות ה') כתב ,דזהו רק למ"ד ומעתה יבואר היטב דברי לאה ,דכאשר התרעם יעקב על שרימתה
דמצהב"ע הוא דרבנן אז י"ל דל"ה זמן גרמא כיון דבדיעבד קיים אותו ובשבילה לא יוכל לקחת את רחל מחמת איסור דשתי אחיות,
המצוה ,וצריכין קרא דאותו למעוטי נשים ממצות מילה ,משא"כ והיינו דיעקב חש להאי שיטה דרחל עדיין לא נתקדשה ,כיון
למ"ד דס"ל מצהב"ע דאורייתא ואז בעשה המצוה אף בדיעבד לא שקידש אותה בשכר שאעשה עמך ,והו"ל מלוה ,והמקדש במלוה
קיים המצוה מכח מצהב"ע שפיר חשוב עי"ז זמן גרמא עכ"ד. אינה מקודשת ,וכדי לדחות סברתו ,פתחה לאה ואמרה דאין לך
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף ט
אך כ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז יש לומר דהטעם אך יש לתרץ קושית התוס' כמ"ש הפנ"י ,די"ל דלא שייך הך כללא
דהתורה אסרה שתי אחיות ,משום דאיסור עריות הוא משום דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אלא במצות הגוף דאי אפשר לקיים
דבפמליא של מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול, על ידי שליח ,כגון כל הנך דקחשיב התם לולב שופר סוכה
ואסור להשתמש בשרביטו של מלך ,ולכן י"ל דיעקב שנקרא אל ותפילין ,משא"כ במצות האב על הבן דאפשר לקיים גם על ידי
הותר לו להשתמש בשרביטו של מלך ,וליכא איסור דשתי אחיות, שליח נשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג ,וכיון דמצות מילה אפשר
משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא. לקיים על ידי שליח ,א"כ י"ל דגם נשים חייבות אף דהוה
מעשהז"ג ,ולכן איצטריך הקרא דאותו ולא אותה עיי"ש.
ובזה יבואר דברי המדרש ,דכאשר התרעם יעקב על לאה על
שהציגה עצמה כרחל ,והיינו דחשש שנכשל באיסור שתי אחיות, וכתבו האחרונים בהסבר דבריו ,עפימש"כ הכלבו (סי' ע"ג) הטעם
על כך השיבה לו לאה דח"ו לא בא מכשול תחת ידך ,ואמרה אביך דפטרה תורה לנשים ממעשהז"ג ,מפני שהאשה משועבדת לבעלה
קרא לך יעקב וענית קרא לך עשיו וענית ,ולקחת הברכות בערמה, והאשה היא לעזר לאיש והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה
ולא חששת לגזל עכו"ם משום דס"ל דגזל עכו"ם מותר ,ומעתה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו ,והיותה על הדרך הזה היא סבה
י"ל דס"ל מצהב"ע מה"ת ,ועכ"ז צריכין קרא דלכם להוציא את גם כן שהיא פטורה מכל זה ,כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה
הגזול ,דנפמ"נ היכא דגזל מעכו"ם דמצהב"ע ליכא ,ולפי"ז הא בזמנה היה הבעל בלא עזר בימים הם ,והיתה הקטטה נופלת בהם,
דצריכין קרא אותו למעט אשה ממ"ע דמילה ,הוא משום דס"ל ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה עכ"ד ,ולפי"ז שפיר
דרשינן טעמא דקרא ,ולפי"ז היכא דאפשר לקיים על ידי שליח מובן סברת הפנ"י דמה"ט אינה פטורה אלא ממצות הגוף דכיון
נשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג ,ולפי"ז ליכא איסור דשתי דעליה גופא רמיא החיוב יש לחוש שתמנע מלעשות חובתה
אחיות ,כיון דאתה נקרא אל ומותר לך להשתמש בשרביטו של לבעלה ,משא"כ במצוה דאפשר לקיים ע"י שליח ,א"כ שפיר תוכל
מלך ודו"ק. לעשות חובותיה בבית ולקיים המצוה ע"י שליח ,עיין בספר עט
סופר (כלל מ"ט פ"א) ,ועיין בספר יד שאול יור"ד (סי' רס"א) שכתב כעי"ז.
ט) עוי"ל ,דהבאנו מש"כ רש"י עה"פ ויאמר יעקב מכרה כיום את ובשו"ת בית יצחק חיור"ד (ח"א סי' צ"ד אות י') כתב ,דבהכרח מש"כ
בכרתך לי ,והוא מהמדרש בראשית רבה (פרשה ס"ג-י"ג) דיעקב אבינו הכלבו זהו רק ע"ד הדרוש ,דהרי בכיבוד אב איתא במסכת
רצה ליקח את הבכורה מעשו לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב קידושין (דף ל ,):דהאשה פטורה מכבוד אביה משום דרשות אחרים
אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה עיי"ש ,ולכאורה למה הוכרח עליה ,ואמרינן עלה דאם נתגרשה חייבת בכבודו ,והיינו דמה
למסור נפשו לקנות הבכורה ממנו ,והלא יותר טוב היה ראוי למסור שפטורה מכיבוד הוא רק מפאת שעבודה לבעלה ,ולכן כשסר
נפשו להחזירנו למוטב שישוב בתשובה ויהא ראוי לעבודה. שעבודה לבעלה חייבת בכיבוד ,ולפי"ז אי אמרינן דמה שפטורה
ממעשהז"ג הוי רק משום דמשועבדת לבעלה ,א"כ כמו"כ צ"ל
אך י"ל ,דאיתא במדרש רבה (פרשה ס"ה-א) ,ויהי עשו בן ארבעים שנה, דבנתגרשה או נתארמלה חייבות גם במעשהז"ג ,וזה דבר שלא
דכל מ' שנה היה עשו צד נשים תחת בעליהם ומענה אותם ,וכיון שמענו מעולם ,ועכצ"ל דגם היכא דלא שייך טעם זה מ"מ נשים
שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו ,אמר מה אבא נשא אשה פטורות ממעשהז"ג והיינו משום דלא דרשינן טעמא דקרא עכ"ד,
בן ארבעים שנה ,אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה עיי"ש ,ואיתא מבואר מזה דסברת הכלבו תליא אי דרשינן טעמא דקרא או לא,
במסכת חגיגה (דף ט ,):תניא ,ר"ש בן מנסיא אומר ,גונב אדם אפשר וכ"כ בשו"ת שם אריה או"ח (סי' ב') ,ובספר חמדת ישראל קונטרס נר
שיחזיר גנבו ויתקן ,גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן ,אבל הבא מצוה (חלק הלאוין אות א').
על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והלך לו (אין לו עוד תשובה
לפי שעשה דבר שאין לו רפואה) ,וע"ז קאי קרא מעוות לא יוכל לתקון עיי"ש, והרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב לתרץ ,דליעקב היה מותר ב' אחיות
ולפי"ז לא מהני תשובה לעשו ,ולכן לא מסר נפשו להחזירנו שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד
למוטב. ונקרא אל ,כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ח ,).א"ר אחא א"ר אלעזר,
מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל ,שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו
אמנם לפי"מ דאיתא (שם) ,תניא ,מעוות לא יוכל לתקון זה אל אלקי ישראל ,דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל ,ויקרא לו
שביטל תפלת ערבית ,א"כ לק"מ ,די"ל דשפיר מהני תשובה מי יעקב מיבעי ליה ,אלא ויקרא לו ליעקב אל ,ומי קראו אל ,אלקי
שבא על אשת איש ,והקרא קאי על מי שביטל תפלת ערבית, ישראל ע"כ הגמ' ,וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא של
ועיין שם בתוס' (ד"ה או) שכתבו ,דאי אמרינן דהקרא דמעוות לא מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול ,ואסור להשתמש
יוכל לתקון קאי על תפלת ערבית ,זהו רק אי ס"ל דתפלת בשרביטו של מלך ,וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר לו
ערבית חובה ,ועיין בספר כרם חמד (בפרשתן) מש"כ בזה. להשתמש בשרביטו של מלך ,ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד.
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף י
ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב ).כתב ,דלכן ס"ל דמלאכה ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג (ח"ב סי' ג') כתב ,דלכאורה יש
שאצל"ג פטור ,משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן, להקשות דאמאי יהיה תפלת ערבית רשות ,כיון דהיום הולך
וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת ,ה"נ במלאכת אחר הלילה ,ונמצא דתפלה ראשונה של היום היא בלילה,
שבת לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא במסכת חגיגה ולמה לא נתנו ללילה משפט הקדימה שזו יצאה ראשונה.
(דף י ).הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה ,מלאכת
מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא (דמלאכת מחשבת לא ובספר תורת שלום החדש בפרשתן (אות כ"ג) כתב ,דאיתא במסכת
כתיבא אלא ילפינן לה מדנסמכה ציווי שבת למלאכת המשכן) עיי"ש. סנהדרין (דף נ"ח ,):אמר ר"ל ,עכו"ם ששבת חייב מיתה שנאמר
יום ולילה לא ישבותו ,ואמר מר אזהרה שלהם זה היא מיתתם
ומעתה רבי יהודה ורבי שמעון דפליגי במלאכה שאצל"ג אי עיי"ש ,אך במדרש רבה פרשת נח (פרשה ל"ד-י"א) איכא אמוראי
חייבין או פטורין קאי בשיטתייהו ,אי דרשינן סמוכין או לא, דס"ל דקאי על המזלות שלא ישבותו לשנות מהלכם ,ולפי"ז
דר"ש לשיטתיה דס"ל דדרשינן סמוכין בכה"ת ,עיין במסכת י"ל דב"נ מותר לשבות בשבת ,והנה המפרשים הקשו דאי
פסחים (דף כ"ח ):ובמסכת סנהדרין (דף ס ,).ולכן דרש סמוכין אמרינן דלא ישבותו קאי על האדם ,א"כ איך שבתו האבות
מפרשת שבת למלאכת המשכן ,וילפינן מכח הסמיכות שיש בין בשבת קודם מתן תורה דשמא דין ב"נ יש להם ,וכתב בספר
פרשת שבת למלאכת המשכן דבעינן מלאכת מחשבת בשבת, המקנה לתרץ דבישראל היום הולך אחר הלילה ובב"נ הלילה
ולכן ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג פטורין ,ור' יהודה לשיטתיה הולך אחר היום ,אע"ג דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר זה לא קאי
דלא דרש סמוכין בכה"ת רק במשנה תורה לחוד ,עיין מסכת רק על ישראל ,וא"כ עשו מלאכה במוצאי שבת ,וממנ"פ לא
ברכות (דף כ"א ):ובמסכת יבמות (דף ד ,).ואין לו איפוא הוכחה עברו על איסור שביתה ,דאי דינם כב"נ א"כ נחשב להם
דבשבת בעינן מלאכת מחשבת ,ולכן ס"ל דגם על מלאכה העבודה שבמוצאי שבת למלאכה עכ"ד ,הרי לן הכרח דבב"נ
שאצל"ג חייבין. הלילה הולך אחר היום ,וכיון דתפלות האבות תקנו ,והאבות
קודם מתן תורה דין ב"נ היה להם ,ובב"נ הלילה הולך אחר
ולבן אמר ליעקב לא יעשה כן במקומינו לתת הבכירה לפני היום ,וע"כ תפלת ערבית רשות ,אך זהו דוקא אי אמרינן דב"נ
הצעירה ,ודקדק בספר בנין דוד (אות ל"א) על מה שאמר במקומינו אסור לשבות ,אבל למ"ד דב"נ מותר לשבות אז אין הוכחה
עיי"ש ,ובספר יציב פתגם כתב ,דהנה כבר הקשו המפ' על וי"ל כמ"ש בפסוק קודם מתן תורה ויהי ערב ויהי בקר דגם
יעקב עצמו מפני מה לא הקפיד בכך ורצה ליקח רחל הצעירה בב"נ היום הולך אחר הלילה עכ"ד.
קודם נישואי לאה הבכירה.
(מערכת א'ובספר חתן סופר שער התפלה (ס"ח) ובספר בית האוצר
וי"ל דבספר שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קל"ו) האריך לדון בהך דינא אות כ') כתבו לתרץ ,די"ל דעשו מלאכה שאינה צריך לגופו,
דלא יעשה כן במקומינו אם זה שייך גם באחים ,ויש שכתבו דחשיב שפיר מלאכה ,אלא דמלאכת מחשבת הוא דלא הוי,
דדוקא צעירה לפני הבכירה היא דיש למנוע כיון דנשים אינן ופטורין עליה בשבת מפאת סמיכות פרשת שבת לפרשת
מצוות על מצוות פו"ר יש לה להמתין מפני כבוד אחותה המשכן ,ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת כדאיתא בחגיגה (דף י,):
הגדולה ,משא"כ בבנים כיון שכל אחד לעצמו מצווה על מצות ועכ"פ לענין מצות הבן נח דכתיב רק יום ולילה לא ישבותו,
פו"ר מהיכי תיתי שישב בטל ממצוותו ויתעכב בשביל אחיו ולא כתיב שם מלאכת מחשבת ,א"כ הא גם מלאכה שאינה
הגדול עיי"ש. צריך לגופו שפיר לא הוי שביתה כיון דהוי מלאכה עיי"ש.
ובשו"ע אבהע"ז (סי' א' סעיף י"ג) כתב המחבר ,אשה אינה מצווה על אך כ"ז א"ש אי ס"ל מלאכה שאינה צריך לגופו פטור א"כ
פו"ר ,וכתב הרמ"א יש אומרים דלא תעמוד בלא איש משום ממנ"פ אי היה להם דין ישראל לא עשו מלאכה דהא פטורין על
ח שדא עיי"ש ,ובבאר היטב הקשה מהא דכתב הרמב"ם בהל' מלאכה שאינה צריך לגופו ,ואי הוי להם דין ב"נ שפיר נחשב
איסורי ביאה (פכ"א הל' כ"ו) דרשות לאשה שלא תנשא לעולם או להם למלאכה ולא עברו על יום ולילה לא ישבותו ,אבל למ"ד
תנשא לסריס עיי"ש ,והברכי יוסף על אבהע"ז (סי' א' סט"ז) האריך דמלאכה שאינה צריך לגופו חייב ,א"כ לא שייך לומר דעשו
בזה ,והביא מש"כ בשו"ת הר"ן (שאלה ל"ב) בענין אם אשה נדרה מלאכה שאינה צריך לגופו ,דהלא אי היה להם דין ישראל א"א
לאסור על עצמה להתקדש ,וכתב הר"ן וז"ל ,אמנם מצאתי להם לעשות מלאכה שאינה צריך לגופו דהלא חייבים על
בתשובת שאלה לרב ר' דן ז"ל דאמר ,דאע"ג דקיי"ל דאתתא מלאכה שאינה צריך לגופו.
לא מיפקדא אפו"ר ,אומר אני דאפ"ה אית לה מצוה אע"ג
דאינה מצווה ועושה ,וכיון דאית לה נמי מצוה קלה נראה מבואר מזה ,דאי ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור ,שפיר יש לומר
להתירה אפילו על דעת רבים ולא אמרינן אפילו על דעת רבים דהיה להם דין ב"נ ,ושמרו את השבת ע"י עשיית מלאכה
אין לו הפרה אלא לדבר הרשות ,אבל לדבר מצוה אפילו היתרא שאצל"ג ,משא"כ אי ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב ,אז עכצ"ל
לא בעי עיי"ש בר"ן מה שהאריך בזה. דהיה להם דין ישראל.
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף יא
לבני נח ,ומשני ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, ואיתא במסכת קידושין (דף מ"א ,).האשה מתקדשת בה ובשלוחה,
ולכן נשנית בסיני ולא למצות פו"ר עיי"ש ,ומשמע דב"נ לאו ופריך השתא בה מקדשא שלוחה מיבעי ,ומשני מצוה בה יותר
בני פו"ר נינהו ,והאיך קאמר ריו"ח דב"נ בני פו"ר נינהו עכ"ק מבשלוחה ,וכתב הר"ן (דף ט"ז :מדפי הרי"ף) ,ואפי"ה אשמעינן
התוס' עיי"ש. מתניתין דמצוה בה יותר מבשלוחה ,דאע"ג דאשה אינה מצווה
על פו"ר ,מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים
ותירץ בספר פרדס דוד (פרשת נח) ,דלכאורה קשה ג"כ לדעת מצותו עכ "ל ,ומבואר מדבריו דכיון דהבעל אי אפשר לקיים
הסמ"ג (מובא במל"מ פ"י בה' מלכים) דס"ל דב"נ מצווים בפו"ר ,הא המצוה רק באופן שגם אחרים משתתפים אתו ,רמיא המצוה גם
מש"ס דסנהדרין מוכח דאינן מצווין ,אך י"ל דלכאורה קשה על האשה לסייע לו שיהא בידו לקיים המצוה.
מאי פריך והרי פו"ר דפשיטא ליה דב"נ אינן מצווין על פו"ר,
משום דלא נמנה בהדי הז' מצות ,מהא דאיתא במסכת סנהדרין [ועיין בספר הפלאה עמ"ס כתובות (דף כ"ד ):שכתב לחדש,
(שם) ,אמר ריו"ח ,עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה ,שנאמר דמצות ברכת כהנים מוטל גם על הישראלים ,שמצווים
תורה צוה לנו משה מורשה ,לנו מורשה ולא להם ,ופריך להתברך מפי הכהנים ,מאחר ואי אפשר לכהנים לקיים מצות
וליחשבה גבי שבע מצות ,ומשני למ"ד לנו מורשה ולא להם נשיאת כפים בלתי הישראלים המתברכים ,ממילא גם הם בכלל
מיגזל קא גזיל ליה והוי בכלל גזל ,ולמ"ד מאורסה דינו כנערה המצוה עיי"ש].
המאורסה והוי בכלל עריות עיי"ש.
וי"ל דיעקב סבר דאף שהאשה אינה מצווה על פו"ר ,מ"מ כיון
ולפי"מ דאיתא במסכת יבמות (דף ס"ג ,):תניא ,ר' אליעזר אומר, שמסייעת לאישה לקיים המצוה הוי בכלל המצוה ,על כן אין
כל מי שאין עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים ,שנאמר שופך דם לה להתעכב מלקיים מצוה זו של סיוע לאיש לקיים מצות פו"ר
האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו עיי"ש, בשביל אחותה הבכירה ,ומה"ט לא חשש יעקב להקדים
וא"כ י"ל דבאמת ב"נ מצווה על מצות פו"ר ,והא דלא הצעירה לפני הבכירה דבכה"ג אמרינן זריזין מקדימין למצות.
חשיב לה בכלל ז' מצות ,משום דהוא בכלל שפיכת דמים ,כמו
דמשני גבי עכו"ם שעוסק בתורה ,ועכצ"ל דהגמרא במסכת אלא שכבר דנו המפ' אם ב"נ מצווה על מצות פו"ר ,ואם
סנהדרין לי"ל הך דרשא ומשו"ה פריך דמדלא מני בהדי ז' אמרינן דב"נ אינו מצווה על מצות פו"ר ,א"כ אצל יעקב שהיה
מצוות משמע דאינם מצווים ,אך במסכת יבמות דקאי לשיטת עדיין תורת ב"נ עליו לא היה שייך כל האמור ,דשוב י"ל שיש
ריו"ח שפיר י"ל דב"נ מצווה על מצות פו"ר ,והא דלא נמנה לה להמתין מפני כבוד אחותה הגדולה ,כיון שאינן בכלל
בכלל הז' מצות ,משום דהוא בכלל רציחה הוא מדרשא המצוה ,וזהו מה שאמר לו לבן לא יעשה כן במקומינו לתת
דסמוכים הנ"ל עכ"ד. הצעירה לפני הבכירה ,היינו שבמקומינו הוכרעה ההלכה דב"נ
אינו מצווה על מצות פו"ר ,ולכן לא יעשה כן במקומינו לתת
ועל כן כשהתרעם יעקב על לאה לאמר רמאיתה בת רמאי, הצעירה לפני הבכירה עכ"ד השפע חיים זצ"ל.
השיבתו ממך למדתי ,שהרי אביך קרית לך עשיו וענית ,וטעמא
לפי שקנית את הבכורה ,והטעם דקנית את הבכורה שלא יהא ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ב ,).איתמר ,היו לו בנים בהיותו
רשע זה עומד ומקריב ,ולכאורה הלא יותר טוב היתה להחזירו עכו"ם ונתגייר ,ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה ,ריש לקיש אמר
למוטב ויעשה תשובה ,ויהא ראוי לעבודה ,וע"כ דלא מהני לא קיים פריה ורביה ,ריו"ח אמר קיים פריה ורביה דהא הוו
תשובה לעשו דהקרא מעוות לא יוכל לתקון קאי על הבא על ליה ,ור"ל אמר לא קיים פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד
אשת איש ,דאי"ל דקאי על מי שביטל תפלת ערבית ,דס"ל דמי ,ואזדו לטעמייהו ,דאיתמר היו לו בנים בהיותו עכו"ם
תפלת ערבית רשות ,והוא משום דבב"נ הלילה הולך אחר היום, ונתגייר ,ריו"ח אמר אין לו בכור לנחלה דהא הוה ליה ראשית
וההכרח לזה ,דאל"ה תקשי איך שמרו האבות את השבת אונו ,ור"ל אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד
וכנ"ל ,ולכאורה הרי י"ל דשמרו את השבת על ידי שעשו דמי ,וצריכא ,דאי אשמעינן בההיא קמייתא ,בההיא קאמר
מלאכה שאצל"ג ,וע"כ דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב ,דס"ל דלא ריו"ח משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו ,אבל לענין
דרשינן סמוכין ,ולפי"ז פו"ר לא הוי בכלל שפיכות דמים ,וב"נ נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודי ליה לר"ל וכו' עיי"ש.
אינו מצווה על מצוות פו"ר ,ומעתה לא היה ראוי לך להקדים
הצעירה לפני הבכירה ודו"ק. והקשו התוס' (ד"ה בני) ,מהא דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ט ,):כל מצוה
שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ,ופריך והרי
פריה ורביה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו ,ונשנית
להערותhoilmoshe@gmail.com: בסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ,לישראל נאמרה ולא
הואיל משה פרשת ויצא תשפ"ז דף יב
