מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ויצא (2026-11-16)

בס"ד ,גליון קל"ב | פרשת ויצא תשפ"ז
הפרשת תרומות ומעשרות ממלפפונים שגדלו בעציץ במרפסת מקורה ,והפרשה מיבול השייך לקטנים מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
האם האב רשאי להפריש עבורם מדין אפוטרופוס? ילדינו שתלו זרעי מלפפון בעציץ פלסטיק המונח על אדן מרפסת בתוך הבניין .לאחר
תשובה: שהשתילים התפתחו וגדלו בהם מלפפונים ,התעוררו כמה ספקות בדבר חיובם בתרומות
בנידון המתואר יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות ללא ברכה .האב רשאי ומעשרות ובדבר הברכה על ההפרשה.
וראוי לעשות את ההפרשה בעצמו ,ואין צורך שהילדים יפרישו .העובדה שהזרעים העציץ עצמו עשוי פלסטיק ואינו נקוב ,אולם נוף הצמח ,הענפים והמלפפונים יוצאים
נשתלו בידי קטנים אינה פוטרת את היבול ,ואף אם הפירות שייכים לקטנים ,רשאי האב מעבר לשפת העציץ .מתחת לנוף יש לוח שיש המרכיב את אדן המרפסת ,ומתחת לחלק
להפרישם לצורך אכילתם ,כפי שיתבאר. ממלפפון אחד יש גם אלומיניום מסורגי המרפסת .האם יציאת הנוף מגבולות העציץ
מחשיבה את הצמח כמחובר לקרקע ,או שמא מאחר שמתחתיו יש שיש ואלומיניום ,דינו
עציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן עדיין כעציץ שאינו נקוב?
שנינו במשנה (דמאי פרק ה משנה י) ‘עציץ נקוב הרי זה כארץ’ ,ומבואר בהמשך המשנה נוסף לכך ,המרפסת מקורה ומוקפת מחיצת אבן שגובהה עשרה טפחים ,ועליה סורג
שהגדל בעציץ שאינו נקוב פטור מן התורה ,אך חייב מדברי חכמים .כך פירש הרמב”ם שאין בו בפני עצמו גובה עשרה טפחים .העציץ מונח על גבי עובי מחיצת האבן ,והנוף
בפירוש המשניות (שם) ‘הצומח בכלים שאינם נקובים אינם חייבים בתרומה ולא נוטה כלפי חוץ ,אף שהפירות עדיין מצויים מעל השיש .האם המקום נחשב ‘בית’ לעניין
במעשרות אלא מדרבנן ,לפי שהם נבדלים מן הארץ’ .וכן פסק הרמב”ם (תרומות פרק ה תרומות ומעשרות ,או שמא מאחר שהעציץ עומד על גבי המחיצה והפירות נוטים כלפי
הלכה טו) ‘עציץ נקוב הרי הוא כארץ’ .משמע שעציץ שאינו נקוב אינו כארץ ,ומכל מקום חוץ ,דינם כגדלים מחוץ לבית? כמו כן ,הגג שמעל המרפסת אינו גג קבוע ,וקצהו מאהיל
מתקנת חכמים חייב בתרומות ומעשרות. על הפירות אף שהם נוטים כלפי חוץ .האם קירוי כזה מעניק למקום דין בית?
לפיכך ,מאחר שהעציץ עשוי פלסטיק אטום ואין בו נקב אין בו חיוב מעשרות עוד יש להסתפק מצד הבעלות :הזרעים ניתנו במתנה לאחד הילדים ,והוא נתן חלק
מהתורה ,אלא החיוב הוא רק מדרבנן .כאשר עציץ כזה עומד במקום שאינו מקורה, מהם לאחיו ,ושניהם שתלו אותם .אם המתנה שייכת לילדים ולא לאביהם ,כיצד ניתן
מפרישים ממנו בברכה ,כדרך שמברכים על קיום מצווה מדרבנן. להפריש מן המלפפונים ,והרי קטן אינו בן שליחות ,ובדרך כלל אין הפרשתו הפרשה?
המשך בעמ' ג'
המצלמות התקשו לאתר את הגנבים .האם
מותר לי להכניס את תיק הטלית והתפילין
את סדר הגדילים .ולעניין זה מועיל אם האב
עומד על גבי בנו ומדריכו לעשות לשמה.2
הלכה למעשה
לתוך המקווה כדי לשמור עליו ,אף שבחדרי תשובות ממורינו הרב שליט”א
אמנם בתפילין אין הדין כן ,אלא אם הבחור עשה
ההלבשה והרחצה נמצאים אנשים שאינם
בעודו קטן את הקשר הקבוע של דלי"ת בתפילין
לבושים? האם די בכך שהתפילין מונחות בתיק ציציות שקשר הבחור לפני בר המצווה
הרגיל שלהן? של ראש או של יו"ד בתפילין של יד ,צריך להתיר
את הקשר שעשה ולחזור ולקושרו לשמה לאחר לקראת בר המצווה קנינו לבננו טלית קטן וחוטי
ת .לכתחילה אין ראוי להכניס את התפילין שהגדיל ,או שיקשרנו גדול כשר .גם עשייה לשמה ציצית חדשים .לימדתי אותו את סדר הגדילים
למקווה גם כשהן מכוסות .כשיש חשש גניבה והקשרים ,והסברתי שעליו לעשותם 'לשמה'.
בהדרכת אביו אינה מסלקת את חסרון הקטנות
ואין מקום בטוח להניח בו את התפילין ,מותר בערב יום בר המצווה הכניס את החוטים וקשר
בעשיית קשרי התפילין .3וטעם החילוק ביניהן,
להכניסן כשהן מכוסות כראוי .הדרך הראויה היא את הציציות בעצמו .לאחר שהגדיל התעורר
לפי שבציצית אין פוסלים בדיעבד את עשיית לשאול :האם עליו להתירן ולקושרן מחדש
להכניס את הנרתיק הסגור ,או את תיק הטלית הקטן מחמת שאינו חייב במצוה מן התורה,
והתפילין כולו ,לשקית אטומה שאינה מיוחדת מפני שעשאן בעודו קטן ,או שהוא רשאי
כשנעשתה לשמה באופן המועיל ,ואילו בתפילין ללבוש את הטלית ולברך עליה? ומדוע בקשרי
להן ,באופן של 'כלי בתוך כלי' .5נרתיק התפילין
למדנו מהכתוב 'וקשרתם וכתבתם' שמי שאינו התפילין שעשה קטן צריך להתירם ולקושרם
והתיק הגדול המיוחד לטלית ולתפילין נחשבים
בכלל חיוב הקשירה אינו כשר לכתיבה ,ולכן צריך מחדש? ומה הדין בקשרי התפילין שעשה קטן,
לעניין זה ככיסוי אחד .לכן יוסיף כיסוי שאינו
שגם העושה יהיה ראוי לעשייתן.4 האם צריך להתירם ולקושרם מחדש?
מיוחד להן ,ולא יסתפק בכיסוי הניילון הקבוע
של התיק .אפשר גם לכסות את נרתיק התפילין ת .אם הטיל את הציציות וקשרן כהלכה לשם
בטלית עצמה בתוך התיק הגדול ,באופן שהוא הכנסת תפילין למקווה מחשש גניבה מצות ציצית ,אינו צריך להתירן לאחר שהגיע
מוסתר היטב .6חדר כניסה נפרד שכולם לבושים במקווה שבאזורנו נגנבו כמה פעמים תפילין למצוות ,ורשאי ללבוש את הטלית ולברך עליה.1
המשך בעמ' ב' בו אינו כחדרי ההלבשה והרחצה.7 שהונחו על המדפים שבכניסה .למרות ודוקא אם יודע שעשאן אז לשמה ,ולא רק שלמד
שבבתי אסור משום שאפשר להניחם במקום עשייתן) הביא מהפרי מגדים שקשר הדלי"ת והיו"ד בספר פסקי תשובות (סימן יד אות ג) שאנשי מעשה בביאור הלכה (או"ח סי' יד ס"א ד"ה להצריך אנשים) 1
המשתמר .המשנה ברורה (שם ס"ק כג-כד) פירש צריכים עשייה לשמה ,ושלא יעשום אשה וקטן, מחמירים בזה. כתב שקטן שהגיע לחינוך רשאי להטיל ציצית
שההכנסה היא מפני עוברי דרכים ,והביא בשם לפי שהם בכלל כתיבה כשי"ן שבבית של ראש. 2במשנה ברורה (סי' יד ס"ק ד) הצריך גדול העומד לעצמו ,מפני שחיובו מדרבנן מחשיבו בר לבישה
מחצית השקל דהיינו כשנרתיקן נתון בכיס שאינו ובהמשך פסק' :אך הקשר שעשה הקטן הזה על גבי הקטן ומלמדו לעשות לשמה .ועיי"ש לעצמו .וחידש עוד 'דאפילו אם כבר נעשה גדול
מיוחד להן ,כדין כלי בתוך כלי .ולעניין מרחץ לעצמו קודם שנעשה בן י"ג נ"ל דצריך להתירו בביאור הלכה (שם ד"ה וטוב לעשות) .מסתימת דבריו בן י"ג שנה אין צריך להתיר ציציותיו' ,מפני שכעת
כתב בערוך השולחן (סי' מה ס"ב) שאין להכניס דבר לאחר שנעשה בן י"ג ולחזור לעשותו' .ובמשנה משמע שאפילו אם לא היה גדול עומד על גביו דינו כדיעבד ואין לחוש לשיטת רבינו תם .והתנה
קדושה 'אם לא כשמכוסים יפה'. ברורה (שם סק"ח) מבואר שפסול הקטן בכתיבת מ"מ אם עושה כן לעצמו ויודע שהטילם לשמה, שיודע שעשאן לשמה .אמנם הנצי"ב מוולוז'ין
6בשו"ע וברמ"א (סי' מ ס"ב) מבואר שכיסויים תפילין אינו ניתר על ידי גדול העומד על גביו שפיר דמי .הטעם שאינו צריך שיהא עומד על בספרו משיב דבר (ח"א סי' מ"א) כתב שלדעת ר"ת,
המיוחדים לתפילין נחשבים ככיסוי אחד ,אף ורואה שהעשייה לשמה. גביו אם עושה לעצמו ,כתב בספר חנוך לנער קטן פסול להטיל ציצית גם לבגד של עצמו.
כשהם רבים .המשנה ברורה (שם ס"ק ז-ח) כלל 4יסוד הפסול בגמרא (גיטין מה ):ובשו"ע (או"ח סי' (הגר"י בלויא עמ' לה הערה טו) שאפשר שמה שצריך ומטעם זה הורה הגרי"ש אלישיב (ספר פניני
בכך גם את התיק הגדול לטלית ולתפילין ,והתיר לט ס"א) :קטן ,אפילו הגיע לחינוך ,פסול לכתיבת 'גדול עומד על גביו' ,זהו מפני שאינו נאמן לומר חנוכה ,פסקים בשם הגרי"ש אלישיב עמ' לז) שלא יטיל
לכסות את נרתיקן בטלית שאינה כליין .אמנם תפילין .ובשו"ע (שם ס"ב) פסק שהפסול לכותבן שעושה לשמה ,אבל לגבי דידיה ודאי נאמן. הקטן אפילו לעצמו ,ואם הגדיל יתירו ויקשור
בשו"ע (סי' מג ס"ו) התיר גם כלי שיש בו טפח ,או פסול בתיקון עשייתן .וכתב בביאור הגר"א (שם וכעי"ז כתב בספר שיח הלכה (ח"א עמ' קפח הערה שוב .ובעיקר חידוש הביאור הלכה כבר האריכו
כלי שאינו כליין אף בלא טפח. ס"א ד"ה אפילו הגיע לחינוך) שחינוך הוא מדרבנן, טז) בשם הגרש"ז אויערבאך ,מאידך בשו"ת משנה האחרונים ,ראה שו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' רכט),
7בשו"ע (סי' מה ס"ב) חילק בין חדר החיצון שכולם ואילו הפסול לכתיבה מן התורה. הלכות (שם) ביאר דעת הביה"ל דמיירי כשהיה שו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' ס"ג) ספר חנוך לנער (פ"ט
לבושים ,לאמצעי שמקצתם לבושים ומקצתם 5בשו"ע (או"ח סי' מג ס"ו-ס"ז) התיר להכניס תפילין גדול עומד על גביו. הערה טז) .ובשו"ת אבני זכרון (ח"ב סי' ה) כתב שנכון
ערומים ,ולפנימי שכולם ערומים .בחיצון מותר בכלי כשאין מקום לשומרן ,ואילו בבית הכסא 3בביאור הלכה (או"ח סי' לט ס"ב ד"ה בכל תיקון לחזור ולהתירם ולקושרם בשעת כשיגדיל .וכ"כ
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
המיץ ופולט את הנשאר? וכיצד ישער את נכחו עשרה אנשים בלבד .באמצע חזרת שיעור המחיצה המתירה ישיבה לפני
החיוב בברכה אחרונה? הש"ץ עמד לצאת ליטול את ידיו לברכת המתפלל
ת .נחלקו הפוסקים אם מציצת פרי בלא כהנים ,ונזכר שאם יצא יישארו בבית הכנסת
רק תשעה אנשים ,ובהם שליח הציבור .האם ר' אלחנן ביקש לשבת על ספסל בבית
הכנסתו לפה נחשבת כאכילתו או כשתיית הכנסת ,אך הבחין שמאחוריו עומד אחד
מותר לו לצאת לנטילה ,אף שבינתיים לא
מימיו .ולכתחילה ראוי לצאת מן הספק על ידי יהיו תשעה העונים לברכות הש"ץ ,או שעדיף המתפללים בתפילת שמונה עשרה ,בתוך
אכילת התפוז כדרך אכילתו ,עם בשר הפרי, שיישאר ויישא כפיו בלא נטילה נוספת? ארבע אמות ממקום מושבו .בין הספסל
ולברך 'העץ' .אולם ,כשמוצץ באמצעות לעיסה למתפלל עמדה מחיצת עץ קבועה ,הגבוהה
ת .לכתחילה נכון ליטול ידיים קודם תחילת עשרה טפחים ורחבה שלושה טפחים .האם
בשיניו ,יברך 'בורא פרי העץ' .ואם בולע שיעור
חזרת הש"ץ ולשמרן נקיות ,או להכין מים די במחיצה זו כדי להתיר את הישיבה ,או
כזית בתוך כדי אכילת פרס ,יברך אחריו 'בורא
לנטילה בתוך בית הכנסת ,כדי שלא יתמעט שצריך שיהיה ברוחבה ארבעה טפחים?
נפשות'.13 המניין ,או שימתין הש"ץ לכהן עד שיטול את והאם מותר לשבת ממש כנגד פני המתפלל
ידיו וישוב לבית הכנסת.10 כאשר ראשו של היושב נראה מעל המחיצה?
שינוי בסדר ברכות הקידוש אם הש"ץ כבר התחיל בחזרה ,ואין אפשרות
ר' עזרא אחז גביע מלא יין לקידוש בליל ת .כדי להתיר ישיבה בתוך ארבע אמותיו של
ליטול בבית הכנסת ,נכון יותר שהכהן ישאר
שבת ,ובטעות דילג על ברכת הגפן והתחיל המתפלל על ידי מחיצה ,צריכה להיות ביניהם
וישא כפיו על סמך נטילת שחרית ,ובלבד שלא
בברכת קדושת היום .האם יש הבדל אם נזכר הסיח דעתו ויודע ששמר על ידיו נקיות .אך מחיצה קבועה שגובהה עשרה טפחים ורוחבה
בכך בפתיחת הברכה ,באמצעה או לאחר אם הסיח דעתו ,רשאי לצאת ליטול ולשוב ,אף ארבעה טפחים לפחות ,שעל ידי כך מקום
שסיים אותה? ואם כבר בירך את ברכת היום שהש"ץ ימשיך בינתיים בתשעה ,שכן הוא יוצא היושב נחשב רשות בפני עצמה .אולם ,כאשר
ואחריה את ברכת הגפן ,אך טרם שתה ,האם לצורך מצוה והחזרה התחילה בעשרה .11ומכל יושב ממש כנגד פני המתפלל והוא נראה
עליו לחזור ולקדש? מקום במניין מצומצם כזה ,אף אם הכהן יוצא, מעל המחיצה ,נכון לכתחילה לשבת מן הצד,
אין ללוי לצאת עמו לנטילה.12 כדי שלא יהא נראה שהמתפלל משתחווה לו.8
ת .סדר הקידוש הוא לברך תחילה 'בורא פרי
מחיצה שרוחבה שלושה טפחים בלבד ,אף
הגפן' ואחר כך את ברכת היום .נזכר לאחר
ברכה על מציצת פירות שגובהה עשרה טפחים ,אינה מספקת.9
שהזכיר 'מלך העולם' ,קודם שהתחיל 'אשר
קדשנו' ,יסיים 'בורא פרי הגפן' ואחר כך יאמר ר' מאיר החזיק תפוז בידו כדי למצוץ את
את ברכת היום .14אם נזכר רק לאחר שסיים את מימיו ,מבלי לאכול את בשר הפרי .איזו יציאת כהן לנטילת ידיים במניין
ברכת היום ,יברך 'בורא פרי הגפן' ,ובדיעבד לא ברכה עליו לברך? והאם הדין שונה כשמכניס מצומצם
יחזור.15 את פלחי התפוז לפיו ,לועס כדי להוציא את ר' ידידיה הכהן התפלל במניין מאוחר שבו
המשך בעמ' ד'
הביא הדעת תורה (שם ס"ח) ,וכן נראה מדברי ופירש רש"י (ד"ה שלא) שהכוונה לכהן שלא נטל טפחים ,אם ראש המתפלל נראה מעליה ,יש אף להניח תפילין ,ובפנימי חייב לחלצן.
הפרי מגדים (סי' רג א"א סק"ג) .אולם המגן אברהם ידיו לפני עלייתו לדוכן ,ומשמע מדבריו שאף להחמיר לשיטה זו ,שהרי גם כאן שייך החשש 8בשולחן ערוך (או"ח סי' קב ס"א) מבואר שאסור
(סי' רג סק"א) כתב שמיני אוכמניות שאין אוכלים כשנטל ידיו בשחרית או קודם התפילה ,צריך של 'נראה כמשתחווה לו'[ .אמנם האשל אברהם לישב בתוך ד' אמות של המתפלל .וטעם
אותם אלא מוצצים וזורקים מברך עליהם לחזור וליטול קודם שיעלה לדוכן .וכן כתבו שם (ס"ד) כתב להדיא שמותר לישב לפני המתפלל האיסור מבואר בטור (שם ס"א) ,משום שנראה
שהכל נהיה בדברו ,וכן כתבו האליה רבה (סק"א) התוספות (ד"ה כל כהן) להדיא .ובשו"ת הרדב"ז כאשר יש לפניו מחיצה של זכוכית .אולם יש כאילו חברו מקבל עליו עול מלכות שמים ,והוא
והשו"ע הרב (ס"ג) ,והאמרי בינה (או"ח סי' טז) כתב (ח"ב סי' תשעח) כתב שיש מצוה מן התורה לרחוץ לומר שגם לדבריו אין זה אלא בדעת השיטה אינו מקבל .אמנם הט"ז (סק"ג) הקשה על טעם
שאין זה כדברי הפרי חדש .וכן מבואר להדיא הידיים קודם נשיאת כפיים ,כיון שנשיאת כפיים הראשונה שהתירה ישיבה לפני המתפלל זה ,מדוע לא אסרו לישב אף בתוך ד' אמות של
בשו"ע הרב (סדר ברכות הנהנין פ"ו ס"ט) שהמוצץ היא בכלל עבודת הכהונה ,ודייק כן גם מלשון יותר מד' אמות ,אבל לשיטת ה'יש מי שאומר' הקורא קריאת שמע ,והלא עיקר קבלת עול
שאר פירות שאינם ענבים וזיתים מברך שהכל הרמב"ם (תפילה ונשיאת כפיים פט"ו ה"ה) ,שכתב' :כהן שאסור לישב לפני המתפלל עד כמלוא עיניו מלכות שמים הוא בקריאת שמע .ולכן כתב
נהיה בדברו ,וכן כתב הקצות השולחן (סי' נט ,בדי שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו ,אלא נוטל מפני שנראה כמשתחווה לו ,אסור גם במחיצת בטעם ההרחקה ,שהמקום שהמתפלל עומד
השלחן סק"י) שמוצץ דינו כשותה מי פירות כיון את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה'. זכוכית] .ועל כן לכתחילה ישב קצת מן הצד, עליו אדמת קודש הוא ,הואיל והשכינה כנגדו,
שכבר נימוח ויצא מתורת אוכל .אמנם בנשמת אך הוסיף שאף שלדעת רש"י ותוספות צריך וכמו שכתב האליה רבה (שם סק"ד) ,שחשש זה ואין זה ממידת כבוד ומורא לשכינה להפסיק
אדם (כלל נא ס"ו) כתב שאין להוכיח מדברי המגן הכהן ליטול ידיו סמוך לעלייתו לדוכן ממש, הוא דווקא כנגד המתפלל ממש ,ולא בצדדים בין המתפלל לשכינה ,וכן כתב השו"ע הרב
אברהם כיון שכוונתו לאוכמניות שאינן ראויות מכל מקום לדעת הרמב"ם אין הוא צריך ליטול שלפניו. (ס"א) .ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' מח) ביאר,
אלא למציצה ולכך מברכים עליהן שהכל ,אבל אלא אם כן הסיח דעתו .וכן כתב הכסף משנה 9בעירובין (טז ).מצאנו נידון במחיצה המתירה שכיון שהתפילה במקום קרבן ,נעשה המקום
המוצץ פירות אחרים מברך את הברכה הראויה (שם ,ובבית יוסף סי' קכח ד"ה ויטול) בדעת הרמב"ם, זריעה כנגד חלקה העומד אף כשהפרוץ מרובה. שמתפללים בו כעזרה ,ובעזרה אסור לישב,
להם .ולנוכח המחלוקת כתב האמרי בינה (שם) שאם לא הסיח דעתו מנטילת ידיו בשחרית או אביי ביאר שאף לחכמים ,ששיעור לבוד אצלם כמבואר בגמרא (יומא כח ).שאין ישיבה בעזרה
שמהראוי שלא להיכנס לספק ברכה אלא יאכל קודם התפילה ,אינו חייב לחזור וליטול .אולם פחות משלושה טפחים ,אין חלק המחיצה אלא למלכי בית דוד בלבד .ובמשנה ברורה (שם
מעט מהפרי ויברך בורא פרי העץ .והבן איש כתב שמספר הזוהר (ח"ג קמו ).נראה שאף אם חשוב להתיר כנגדו אלא בארבעה טפחים. סק"ב) הביא מהחיי אדם (כלל כו ס"ד) ,שאם דבר
חי (שנה ראשונה ,מסעי אות ח) כתב לחלק שהמוצץ לא הסיח דעתו ,יש מצוה בנטילה נוספת קודם אמנם מתירוצו של רבא יש מקום ללמוד שדי קבוע הגבוה עשרה טפחים והרחב ארבעה
פרי על ידי שמכניסו לפיו ולועסו בשיניו דינו נשיאת כפיים ,וכדעת שאר הראשונים .ולפי זה בשלושה .וכך פירש הרשב"א (שם טז ע"ב ,ד"ה רבא מפסיק בין המתפלל לבין היושב ,מותר לישב
כאכילה ומברך בורא פרי העץ ,ואם אכל כזית פסק השו"ע (או"ח סי' קכח ס"ו)' :אף על פי שנטלו אמר) בשם הראב"ד שלדעת רבא די במחיצת בצדו השני ,שהרי יש כאן הפסק רשות .וכפי
מברך ברכה אחרונה .אך המוצץ בלא לעיסה הכהנים ידיהם שחרית ,חוזרים ונוטלים ידיהם שלשה טפחים .וכן הקשה הגרעק"א (על השו"ע המבואר מדבריהם אין ההיתר אלא במחיצה
בפה ,אלא אוחז הפרי בידיו ומוצצו ,דינו עד הפרק' .וכתב המשנה ברורה (סק"כ) שבאופן יו"ד סי' רצו סמ"ו) על שיטת הר"ש (שם) שהצריך קבועה ,אבל מחיצה שאינה קבועה אינה חולקת
כשתיית מי פירות ומברך שהכל ,ואינו מברך שאין לו מים ,יכול לסמוך על שיטת הרמב"ם מחיצה רחבה ארבעה טפחים .אולם החזון את המקום לשתי רשויות ,ואין לישב לפניה.
ברכה אחרונה אלא בשותה רביעית .וכן העתיק שיוצא בנטילת ידיים של שחרית ,אם לא הסיח איש (כלאים סי' ו סק"ו) כתב לתקן את הגירסא ובשו"ת מהר"ם שיק (שם) דן בשיעור עובי
הכף החיים (סי' רב ס"ק סג) ,וכן כתבו להלכה דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף .ולפי זה ולפרש שרבא מודה לאביי ששיעור מחיצה המחיצה ,והביא שמדברי הר"ש (כלאים פ"ב מ"ח,
בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' רה ,הערות על השו"ע סי' נראה ,שאף באופן שיש בבית הכנסת עשרה חשובה ארבעה ,ובא לחדש שאפשר להעמיד ד"ה ולסלע) מבואר שעובי המחיצה יכול להיות
רב סט"ו) ובשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' כה) .וכן מתפללים בדיוק ,אם הכהן לא הסיח דעתו ויודע את הברייתא גם כרשב"ג .וכתב שכן מבואר כלשהו ,אך לדעת התפארת ישראל (בועז אות י)
כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' קי אות ד) לעניין ששמר את ידיו נקיות מנטילתו שלפני התפילה בירושלמי (כלאים פ"ד ה"ב) ובתוספתא (כלאים פ"ד נראה שיש להחמיר שגם עובי המחיצה יהיה
גדר ברכה אחרונה שהמוצץ בלא לעיסה שיעורו ועד עתה ,שיסמוך על שיטת הרמב"ם ולא יצא ה"ו) ודוחק לומר שזה רק לשיטת רשב"ג .ועל כן ד' טפחים .אמנם החיי אדם והמשנה ברורה
ברביעית ,ואילו אם צריך לעיסה דינו כאוכל ליטול ידיו .אמנם כאשר הסיח דעתו ולא שמר אף בנידון דידן אין להקל במחיצה של שלושה התירו במחיצה הגבוהה עשרה והרחבה ארבעה,
ושיעורו בכזית .אולם ,יש לציין שכל האמור הוא את ידיו בנקיות ,שאינו יכול לסמוך על נטילתו טפחים. ולא חילקו בשיעור העובי .והנה בשו"ע (שם)
לעניין שאר פירות ,אבל המוצץ ענבים מברך שקודם התפילה ,ואף אינו יכול להסתפק 10בשו"ע (או"ח סי' נה ס"ג)' :אם התחיל באבות הובאה שיטה נוספת ,שיש להחמיר בישיבה
בורא פרי העץ אפילו כשאינו מכניסם לתוך פיו, בקינוח הידיים בדבר המנקה כבתפילה ,שכן ויצאו מקצתן ,גומר אפילו קדושה' .ובמשנה מול המתפלל אפילו במרחק יותר מד' אמות,
וכמבואר בשו"ע הרב (סדר ברכת הנהנין שם). כתב המשנה ברורה (ס"ק יט) שנטילת ידי הכהן ברורה (ס"ק טו) ביאר שהוא הדין שיכול החזן עד כמלוא עיניו .ובמשנה ברורה (שם סק"ח-ט)
14במשנה (ברכות נא ):נחלקו בית שמאי ובית צריכה להיות במים דווקא ,כתב בשו"ת רבבות להמשיך ולסיים את כל חזרת הש"ץ .אך מכל ביאר שאף שאינו יושב ברשות המתפלל ,מכל
הלל ,ודעת בית הלל שמברך על היין ואחר אפרים (ח"ב סי' נד) שיכול לצאת באמצע חזרת מקום אסור לצאת באמצע החזרה ,וכמו שכתב מקום אסור לדעה זו משום שנראה כמשתחווה
כך על היום ,וכן פסק השו"ע (או"ח סי' רעא ס"י). הש"ץ ליטול את ידיו ,ואין בכך משום 'ועוזבי הרמ"א (שם ס"ב) שעבירה היא לצאת ,ועליהם לו ,והוסיף שרבים מהאחרונים כתבו שטוב
ואם היה בדעתו להתחיל את ברכת היום ואחר ה' יכלו' כיון שיוצא לצורך .והביא מהג"ר שריה נאמר (ישעיה א כח) 'ועוזבי ה' יכלו' .ולפיכך כתב להחמיר כשיטה זו .ולשיטה זו נמצא לכאורה,
שהזכיר שם ומלכות נזכר שלא בירך על היין, דבלצקי שיש לבקש מהחזן שיאריך מעט הכף החיים (פלאג'י ,סי' טו אות ע) שאם יש מניין שאף כשיש מחיצה המפסקת בין המתפלל לבין
יכול לסיים בורא פרי הגפן ,וכמבואר במשנה בברכה שהוא עומד בה ,כדי שיספיק הכהן לשוב מצומצם ,ימתין הש"ץ באמצע החזרה עד היושב ,יש להחמיר בישיבה כנגדו כאשר ראש
ברורה (סי' רט סק"ב-ג) שהמסיים את הברכה קודם חתימת הברכה. שיטול הכהן ידיו ,או שיכינו לו מים בתוך בית המתפלל נראה מעל המחיצה ,שהרי עדיין שייך
כראוי יוצא ידי חובתו ,אף שבשעת הזכרת השם 12כן כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' מח) הכנסת .וכן נראה פשוט שהכהן יכול ליטול את כאן החשש של 'נראה כמשתחווה לו' .וכן מבואר
והמלכות נתכוון לברכה אחרת[ .ואף שהביאור שנטילת הלוי אינה חובה אלא רק מעלה במצוה, ידיו קודם חזרת הש"ץ ,כשם שהחזן המתפלל בכף החיים (סק"ה) ,שציין בתוך דבריו לס"ק יא,
הלכה (ד"ה ותוך כדי דיבור) הסתפק אם גם בברכה ואין לגרום לחיסרון במניין מחמתה. לפני העמוד נוטל את ידיו קודם החזרה .וראה ושם הביא את השיטה האוסרת לישב נגד
שחיובה מהתורה יוצא ידי חובתו באופן כזה, 13הפרי חדש בשו"ת מים חיים (סי' ז) כתב בספר ארבע אמות של תפילה (ח"ב סי' פ"ה) שכתב המתפלל כמלוא עיניו מפני שנראה כמשתחווה
ונשאר בצ"ע ,מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן שהמוצץ לימונים ושאר פירות מברך ברכת לעניין כהן שאינו רוצה לעבור כנגד המתפלל לו ,והוסיף שאף אם יש לפני המתפלל מחיצה
של הקידוש אינה מהתורה]. הפרי כיון שמציצה היא בכלל אכילה ,והוסיף כדי ליטול ידיו ,שיכול בדיעבד להקדים ולרחוץ של זכוכית ,צריך היושב להחזיר פניו מכנגד
15הנה באמת מצינו בשו"ע הרב (או"ח סי' תעג שאף לעניין ברכה אחרונה שיעורו בכזית ידיו אפילו בין ישתבח ליוצר לשם ברכת כהנים. המתפלל .והרי שעיקר האיסור תלוי בראיית
ס"ו) ,בתוך דיני סדר יקנה"ז ,שכתב שהמקדים כאכילה ולא ברביעית כשתייה .וכן כתב החסד 11בגמרא (סוטה לט' :).אמר רבי יהושע בן לוי, המתפלל ולא בהיותו ברשותו ,ולכן אין המחיצה
את הקידוש לברכת היין חוזר על ברכת לאלפים (ס"ק יד) ,והגרעק"א (על השו"ע או"ח סי' רב כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו ,שנאמר מועילה כל זמן שהיושב רואה אותו .ומעתה
הקידוש ,משום שעשה כבית שמאי כנגד בית ס"ח) העתיק את דברי הפרי חדש להלכה ,וכן (תהלים קלד ב) 'שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. יש לומר שגם במחיצה רגילה הגבוהה עשרה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
הרה"ג שמואל דוד בידר
המשך מעמ' א'
אלא שכל זה בהנחה שמדובר בפלסטיק קשיח ואטום ,שאין בתחתיתו נקב ניקוז בשיעור
קידוש שבת בבוקר ששורש קטן יכול לצאת דרכו .אם יש בו נקב ,יש לדונו כעציץ נקוב ,אלא אם מונחת תחתיו
צלחת או מחיצה אטומה החוצצת בינו לבין הקרקע.
דנו הרבה באחרונים על איסור הטעימה קודם קידוש שבת בבוקר לאנשים עציץ פלסטיק שאינו נקוב
בריאים ולחולים ולנשים. אף שהעציץ עשוי פלסטיק ואינו נקוב ,אין הדבר מוסכם שניתן להחשיבו בוודאות
מהות המצוה כ’עציץ שאינו נקוב’ .בשו”ת שבט הלוי (חלק ו סימן קסז) תלה את הדין בבירור המציאות,
ועתה נבאר ,דהנה עצם חיוב קידוש שבת בבוקר מקורו מגמ' פסחים ק"ח וכתב שרק אם יתברר בבירור גמור שאין יניקה עוברת דרך הפלסטיק ,ניתן להחשיבו
ע"א ת"ר זכור את יום השבת לקדשו אין לי אלא בלילה ,ביום מנין ת"ל זכור כחציצה .גם בשו”ת להורות נתן (חלק ו סימן קא) הסתפק בדינו של הפלסטיק ,אם הוא מפסיק
את יום .וטעם מצוה זו שצריך לחזור ולקדש ביום אע"פ שקידש בלילה היא את היניקה כדוגמת כלי מתכת ,או שיש לחוש בו ליניקה.
משום לחלק בין מידת שבת לחול שאומרים שירה על היין כ"כ הרשב"ם שם אולם כמה מפוסקי זמננו נקטו שפלסטיק אטום חוצץ בפני היניקה ,ובהם הגרי”ש
או משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה לכן ראו חכמים לעשות זכר לקידוש אלישיב ,הגר”נ קרליץ (קובץ תשובות חלק ג סימן רמג ,משפטי ארץ שביעית פרק ו הערה 12ועוד).
כ"כ הר"ן. ואולי יש חילוק בין פלסטיק קשיח ועבה ,שיש להחשיב את העציץ כמי שאינו נקוב ,לבין
והתקנה היא לברך בופה"ג קודם הסעודה ,והראוהו קידושא רבה משום פלסטיק דק ורך ,ובפרט שקית גידול ,שבהם יש לחשוש שהפלסטיק אינו מפסיק את
דברכה זו מברכין על כל המצוות שמברכין על הכוס – רשב"ם ,ועוד דמל' סגי היניקה.
נהור דהוה קידוש קצרה וקראוהו ארוכה. בנידון שלפנינו אין לומר שמחמת היות העציץ עשוי פלסטיק הרי הוא בוודאי ‘אינו
ונחלקו הראשונים אי החיוב היא מדאורייתא או מדרבנן. נקוב’ ,אלא יש לצרף זאת כספק נוסף .מאחר שמדובר בעציץ פלסטיק אטום ,ומתחתיו
שיטת המהר"ם מובא במג"א סי' תקצז דהוא חיוב מהת' כדדרשינן מקרא מצויים שיש או אלומיניום ,יש צדדים חשובים להחשיבו כמנותק מן הקרקע .אולם מאחר
זכור את יום אבל רוב ראשונים ס"ל דהוא מדרבנן דהא דילפינן מקרא הוי שיש פוסקים שהסתפקו בעצם דין הפלסטיק ,ובצירוף שאר הספקות הנוגעים לנוף היוצא
אסמכתא בעלמא כדמצינו ברמב"ם פכ"ט ה"ד שכתב שעיקר קידוש היא מן העציץ ולמקום המקורה ,נראה כי יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות בלא
בלילה ,ודייק מזה הפרמ"ג (רפט משב"ז סק"א) דרק בלילה היא מדאורייתא ולא ברכה.
ביום. יציאת הנוף מעבר לעציץ
וכן הר"ן כתב בפירוש שהוא רק תקנת חכמים דאם היה דאורייתא היו בסוגיית הגמרא בגיטין (כב ).נחלקו אביי ורבא בעציץ הנמצא בארץ ישראל ונופו נוטה
צריכים למימר כל נוסח הקידוש ולא באופן שנראה כברכת הנהנין אלא ע"כ לחוץ לארץ ,אם הולכים אחר מקום הנקב או אחר מקום הנוף .להלכה פסק הרמב”ם
דהוי חיוב דרבנן זכר לקידוש. (תרומות פרק א הלכה כה) שבעציץ נקוב שלא השתרש בקרקע הולכים אחר הנוף.
חיוב נשים לדעת כמה מן הראשונים ,ובהם הר”ש (עוקצין פרק ב משנה י) ,תוספות ותוספות הרא”ש
דנו הפוסקים מה דין הנשים בחיוב הקידוש ,הפרמ"ג (בס' רפט משב"ז סק"א) (גיטין שם ד”ה בתר נקבו) ,גם בעציץ שאינו נקוב יציאת הנוף יכולה לחבר את הצמח למקום
נקט בפשטות דחייבות כמו דחייבות בכל מצוה דשבת הן דאורייתא והן דרבנן, שמעליו הוא נמצא .כן הביאו המשנה למלך (הלכות ביכורים פרק ב הלכה ט) והחזון איש (ערלה
וכדכתב המג"א בסי' רצא סקי"א על דברי המחבר דנשים חייבות בסעודה סימן א ס”ק טז אות ח) .אמנם הגרש”ז אויערבאך בספרו מעדני ארץ (תרומות פרק ראשון הלכה כה)
שלישית ,דלכל מילי שבת איש ואשה שוין. כתב שלפי הרמב"ם כוחו של הנוף נאמר בעיקר בעציץ נקוב ,ולא שכל נוף היוצא מעציץ
וכן מבואר בהר"ן (שבת קי"ז) שהביא דברי ר"ת שנשים חייבות בלחם משנה שאינו נקוב הופך את כל הצמח למחובר.
בשבת מטעם שאף הן היו באותו הנס ,וכתב הר"ן עליו דלא צריך לזה דהרי ונראה שיש חילוק בין אם הנוף יוצא מן העציץ ומאהיל ממש על קרקע גלויה ,שבזה יש
כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונכללין בכל דיני דשבת. לחשוש שהוא מקבל דין מחובר לקרקע .לבין אם הנוף יוצא מן העציץ אך תחתיו יש משטח
מאידך שיטת המהר"ם חלאווה בשם מורו הרשב"א (פסחים קו) דנשים החוצץ בינו לבין הקרקע ,כגון לוח שיש ואבן או מתכת ,שאז אין יציאת הנוף כשלעצמה
פטורות מקידוש שבת בבוקר דאינו אלא אסמכתא בעלמא וכנ”ל. הופכת אותו למחובר לקרקע .אולם עדיין מקום הנוף עשוי לקבוע אם הצמח נחשב כגדל
במקום מקורה או במקום פתוח.
טעימה קודם הקידוש לפיכך ,בנידון שלפנינו ,מאחר שמתחת לכל הנוף והמלפפונים יש לוח שיש או אלומיניום,
נחלקו הראשונים אי אסור לטעום קודם קידוש שבת בבוקר כמו קידוש של אין הבדל בין המלפפון שמעל השיש לבין זה שחלקו מעל האלומיניום .שניהם מנותקים
לילה או לא דעת הרמב"ם (שבת כט ,י) שאסור לטעום כלום קודם קידוש כדין מן הקרקע ,ויציאתם מעבר לשפת העציץ אינה הופכת אותם לעציץ נקוב או למחוברים
קידוש של לילה ,וביאר בהרב המגיד דאפי’ טעימה בעלמא נמי אסור דחז”ל לקרקע.
תיקנו קודם שימלא כריסו לקדש משום כבוד השבת ואפי’ טעימא נמי אסור אולם אם בעתיד יצאו הגבעולים או העלים מעבר לאדן ולסורגים ויהיו תלויים באוויר
דאל”כ נתת דבריך לשיעורין. מעל קרקע גלויה ,יש לראות את כל השתיל כספק מחובר.
ומאידך דעת הראב”ד שם חולק על הרמב”ם וס”ל דמותר לטעום קודם
הקידוש דהוה רק אסמכתא בעלמא וליכא חיוב גמור. הגדל בתוך הבית
ופסק המחבר בסי’ רפ”ט כשיטת הרמב”ם דאסור לטעום קודם קידוש. כתב הרמב”ם (הלכות מעשר פרק א הלכה י) ‘אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות,
שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה .ויראה לי שהוא חייב
אימתי זמן קידוש במעשרות מדבריהם' .והיינו שכיון היוצא "השדה" ובית אינו שדה ,לכך פטור ממעשרות,
נחלקו הראשונים מאמתי מתחייב אדם בקידוש שיהא אסור בטעימה קודם אך שדעת הרמב"ם שהגדל בבית אף שפטור מן התורה מדרבנן הוא חייב .מאידך הראב"ד
קידוש דעת מהר"ם המובא בטור סי' פט דמיד בבוקר אסור לשתות אפי' מים (שם) חלק על הרמב"ם ,ודעתו שגידולי הבית פטורים אף מדרבנן.
דעדיין לא קידש ודעת הרא"ש דמותר לשתות קודם התפילה מים דרק אחר ומאחר שנחלקו הראשונים אם מדרבנן יש להפריש מגידולי בית ,בנידון דידן שהוא עציץ
התפילה חל חובת קידוש שאז היא זמן סעודה דהרי א"א לאכול קודם התפילה שאינו נקוב ,יש להפריש בלא ברכה ,לפי שספק ברכות להקל.
וכן פסק המחבר בשו"ע סי' רפט.
מה נחשב בית
שחרית או מוסף כתב החזון איש (שביעית סימן כב ס”ק א) ‘וגדר בית ,ודאי אין צריך בית שחייב במזוזה,
ונחלקו האחרונים אם אחר תפילת שחרית כבר חל חובת קידוש ואסור והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי ,ואולי צריך מחיצות עשרה טפחים גם כן’ .מדבריו למדנו
לטעום קודם קידוש או אחר תפילת מוסף חל חובת קידוש. שאין צורך בבית גמור הראוי למגורים .עיקר הגדרת המקום כבית היא הקירוי ,ולכתחילה
וצדדי השאלה היא דהרי אנו נוקטים לדינא דלא כרב הונא .ומותר לאכול ראוי שיהיו גם מחיצות בגובה עשרה טפחים.
קודם תפלת מוסף ואה"נ דרק פירות או פת מועט לכן הוי זמן אכילה אבל בנידון שלפנינו יש למרפסת קיר אבן בגובה עשרה טפחים ,לפיכך ,אין צורך שהסורג
לא זמן הסעודה. שמעליה יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים .העובדה שהעציץ מונח על עובי המחיצה
והמג"א בסימן רפו סק"א נקט דאחר תפלת שחרית חל חובת קידוש ואסור ונופו נוטה החוצה אינה מבטלת את צירוף המרפסת לבית ,בפרט כאשר הכול מצוי תחת
לטעום קודם קידוש וכן נקט במשו"ב שם. קירוי .אמנם ,לעניין הגג ,יש לחלק בין גג קבוע ואטום ,המונע גשם ומאהיל בקביעות על
מאידך הדעת שם מביא מכמה וכמה אחרונים שס"ל כיון שאינו עדיין זמן מקום העציץ והנוף ,שנחשב קירוי .לבין יריעת הצללה או פרגולה פתוחה שגשם ושמש
הסעודה ,דאינו אלא לאחר תפילת מוסף ואפשר לאכול ולשתות אחר תפילת עוברים דרכה.
שחרית כ"ז שלא התפלל מוסף עדיין. והנה בגג זמני שנועד להסרה נחלקו האחרונים :הגרצ”פ פרנק (הר צבי ,זרעים חלק ב סימן
נמצא לדינא אדם מתחייב בקידוש אחר תפילת שחרית ואז אסור לו לטעום לד) סבר שגם קירוי ארעי מפקיע שם שדה ,ואילו החזון איש (שם) סבר שאוהל ארעי אינו
כלום עד שיקדש ,אכן מצינו בכמה מהאחרונים שסמכו על דברי הדע"ת הנ"ל הופך שדה לבית.
להתיר לשתות קודם תפילת מוסף וכן נהגו בכמה קהילות קדושות.
הבעלות על הזרעים והפירות
חולה במעשה דנן שהקטנים שתלו את הזרעים ,השאלה היא מי הוא הבעלים לעשות את
עתה נבאר דין החולה נמי שזקוק לאכול קודם התפילה דהותר לו כמבואר ההפרשה.
בס' פ"ט דמצד אחד זמן חיוב הקידוש כתקנת חז"ל היא אחר התפילה ,וא"כ כתב הרמ”א (חושן משפט סימן ער סעיף ב) ‘אם נתנו מתנה לקטן הסומך על שולחן אביו
כל שאוכל קודם התפילה לא נתחייב עדיין בקידוש ,ומצד שני הרי זמן החיוב הרי היא של אביו’ .ולפי זה ,מתנה רגילה שניתנה לילד קטן הסמוך על שולחן אביו נחשבת
היא אחר התפילה משום שאז הוי זמן הסעודה דהרי קודם התפילה א"א בדרך כלל כממונו של האב ,משום שמסתמא הנותן נותנה על דעת שהאב ישמור עליה
המשך בעמ' ו'
המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
לברר היטב האם עיקר הסיפור שבספר קומיקס מעורבות זו בזו ,ובתוכן קופסת לפתן שהוא ברירת מארזי סעודות כשחלק מהאוכל
זה ראוי לקריאה בשבת ,כגון ספרים שיש בהם מתכוון להגיש בסעודת היום .כדי שהלפתן מיועד לאחר זמן
מוסר השכל וחינוך למידות טובות ויראת שמים, יספיק להפשיר רצה ראובן להוציא אותו כבר
כעת מבין שאר הקופסאות ולהניחו על השיש בשבת שנערכה בכפר נופש ,הוכנו
כפי שמצוי בסיפורים מגדולי ישראל.20 למשתתפים שקיות ובהן המאכלים לסעודת
להפשרה ,אך הסתפק האם מותר לעשות
ב .לגבי הקריאה בהם בימות החול .אין איסור כן ,או שמא יש בכך משום איסור בורר ,כיון הבוקר ולסעודה שלישית .ר' שמעון התבקש
לקרוא סיפור וקריאה שאינה לימוד תורה,21 שהוא בורר את המאכל זמן רב לפני הסעודה? לאתר את השקית המיועדת למשפחתו בתוך
ומצד שני אין להקל להתיר לקרוא כל ספר השקיות הרבות שהונחו יחד .כשמצא אותה,
ת .אוכל קפוא הנמצא בתערובת וזקוק להפשרה התעורר בליבו ספק :האם מותר לו להוציא
שהוא רק מפני שהוא נפוץ או שנכתב לקהל
ממושכת ,מותר להקדים את הברירה כשיעור את השקית כולה ,אף שכרגע הוא זקוק רק
שומרי מצוות .סיפורים שמביאים ליראת שמים,
הזמן הנצרך להפשרה עבור הסעודה.18 לחלק מתכולתה? או שעליו לשלוף מתוכה
למידות טובות וללימוד מוסר נכון לקרוא .22כמו
כן ,כאשר נצרכת מנוחה אמיתית מן הלימוד, את המאכלים הנצרכים לסעודה הנוכחית
יש להתיר קריאה מוגבלת בספר נקי לשם
קריאת ספרי מתח וקומיקס בחול בלבד ,ואת השאר להותיר בפנים?
התרעננות וחידוש הכוחות לעבודת ה' .ואין ובשבת ת .תערובת הטעונה ברירה ,מותר לברור ממנה
הכוונה לקריאה שנעשית כדי לכלות את הזמן, בני מחבב קריאת ספרי מתח וקומיקס ,כעת ביד רק את הכמות הדרושה לסעודה המתחילה
כמו ספרי עלילות ממכרים שמביאים להזנחת הוא הגיע בני לגיל בר מצווה ורציתי לברר בנוגע עתה ,ומותר ליטול גם עבור כל בני הבית .אך
סדרי הלימוד.23 לקריאת ספרים מעין אלו ,האם קריאת הספרים אסור לברור מראש לסעודה שלישית ,או לברור
מותרת בשבת ,או שעלי למנוע ממנו את מנות נוספות מעבר לכמות הנצרכת לסעודה
קריאתם גם בימות החול? והאם ספרי קומיקס
המתנה אחר אכילת בצל שהתלכלך הנוכחית .אולם שקית שהוכנה מראש כמנה
חמורים יותר משום 'כתב המהלך תחת הצורה',
בכבד ובפרט כשהציורים מושכים את העין? אחת ,מותר ליטול אותה בשלמותה לסעודת
ביום ראשון אכל יענקל מן ה'ציבל' שנשאר
הבוקר ,אף אם די בה גם לסעודה שלישית.16
ת .א .חז"ל אסרו לקרא בשבת כתבים משום לכתחילה רצוי להעמיד כל מארז בפני עצמו
מסעודת השבת ,והבחין שהיה מלוכלך מעט 'שטרי הדיוטות' ,לכן ראוי לדעת שהקריאה
בכבד .הוא הסתפק האם עליו להמתין שש לפני שבת ,כדי שלא תהיה תערובת .בשעת
בשבת ברוב הספרים שאינם ספרי קודש ,אסורה החיפוש מותר להזיז שקיות בתוך התערובת
שעות קודם אכילת מאכלי חלב .חברו אמר משום שטרי הדיוטות ,ואף שהיו שהורו להקל
שאפשר לצרף את דברי מהר"ם שיף שכבד כדי להגיע לשקית הרצויה ,אך אין למיין את
כדברי הרמ"א שהאיסור לקרוא בשיחת חולין האחרות לערימות.17
אינו נידון כבשר .האם יש חילוק בין מעט כבד וספרי מלחמות הוא דווקא בשפות לועזיות
שנדבק בבצל לבין מגע בלבד ,והאם אפשר אך בלשון הקודש מותר ,כתב המשנה ברורה
לסמוך על הסברה האמורה? בשם האחרונים שהורו להחמיר בזה .אמנם יש ברירת מאכל קפוא זמן רב לפני
ת .אם אכל עם הבצל פירורי כבד או מריחה של מקילים לצורך גדול ובספרים נקיים ,ויש שהורו הסעודה
כבד הניכרים בו ,עליו להמתין שש שעות ,כמו רק שלא למחות בנשים וקטנים הנוהגים להקל.19 בשבת בבוקר ,לפני התפילה ,פתח ראובן את
לאחר אכילת בשר .היות הכמות מועטת אינה ואין חומרא בקומיקס משאר ספרים ,ולכן יש המקפיא ומצא במגירה קופסאות קפואות
◄◄
אף בשר שאינו מבושל מוקצה ,ועל כן יטלטלם (שביתת השבת בורר סיג ,ובבאר רחובות ס"ק כז) ,לפי שמאי יצא ואינו חוזר .ומבואר שלדעת האליה הלל ,וכמבואר בברכות (נא ):שנחלקו בית שמאי
רק כלאחר יד. שהמסגרת השולחן (סי' פ סט"ז) כתב שטעם רבה אף המכוון לעשות בהדיא כבית שמאי יצא ובית הלל האם ברכת היין קודמת לברכת היום או
19בשו"ע (סי' שז סעיפים יג ,טו-טז) מובא איסור ההיתר לסלק את הפסולת המונחת מלמעלה ואינו חוזר ,ולדעת התוספת שבת והבגדי ישע יש להיפך .אך במנחת פתים (לגר"מ אריק ,סי' רעא ס"י)
שטרי הדיוטות והגזרות הנלוות לו .וראה במגן הוא משום שזה כקילוף קליפת הפרי ,וסברא זו להקל בטעה ועשה כבית שמאי ,וזהו שלא כדברי הקשה מהמבואר בשו"ע (או"ח סי' רעא סט"ו) שמי
אברהם (סי' שא סק"ד) שצידד להתיר ראייה שיש שייכת רק כשהוא יודע היכן מונח החפץ שהוא השו"ע הרב והתהילה לדוד ,שנראה מדבריהם שהפסיק בדיבור אחר גמר הקידוש או שנשפכה
בה עונג. רוצה להוציא .ומכל מקום כתב הביאור הלכה שאף בטעה ועשה כבית שמאי לא יצא .וכן נראה הכוס ,מביא כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן
20בגמרא (שבת קמט ).נזכרו שני דינים :קריאת (שם) שכל ההיתר הוא רק כאשר הוא מסלק מדברי המשנה ברורה (סי' רעא ס"ק סג) שהביא ואינו חוזר ומקדש ,אף שנמצא שבירך הגפן אחר
הכתב בשבת והסתכלות בדיוקנא אף בחול. את המין העליון בלבד ,אך אם בשעת הסילוק מהדרך החיים (סי' ע סק"ב) שמי שמהפך את סדר ברכת היום ,וכתב שדברי השו"ע הרב צע"ג .אכן
התוספות (שם ד"ה ודיוקני עצמה) פירשו שהדין השני הוא מסדר אותו ומכין אותו לאחר זמן ,אסור, הברכות בקידוש עושה איסור ,ומשמע שבדיעבד בתהילה לדוד (סי' רעא ס"ק טו) תירץ שבאופן זה
בעשוי לעבודה זרה ,ולא לנוי .בערוך השולחן (סי' כיון שזה בכלל ברירה ,ולכן בעניינו אסור למיין יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומברך .ועל כן נראה אין חזרת ברכת היין מחייבת חזרת הקידוש ,כיון
שז ס"ח) הביא שכך המנהג ,וציין גם את הדעה ולסדר את השקיות העליונות בערימה. שבדיעבד כאשר טעה והקדים את ברכת היום שנעשה מתחילה כסדרו ,אבל כשהפך את הסדר
המחמירה ,ומכל מקום גם לשיטה זו מותר מותר 18המשנה ברורה (סי' שיט סק"ד) כתב שכאשר לברכת היין אינו צריך לחזור ,כיון שספק ברכות מתחילתו לא יצא וחוזר ומברך .והנה שורש דין
בחול לקרוא כתב מועט שתחת תמונה ,שאין הוא בורר סמוך לסעודה הנמשכת כמה שעות, להקל ,וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה (פמ"ז זה תלוי במחלוקת הראשונים בביאור דברי רב
חוששים שיימשך אחריו .לא מצאנו שגזרו חז"ל הרי זה בגדר לאלתר ,אף שיעבור זמן רב עד הערה קצא). יוסף שאמר (ברכות יא ).לעניין קריאת שמע 'עשה
את האיסור לקרוא 'כתב שתחת הצורה' על ספר אכילת המאכל .ובשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' יב 16בהיתר הברירה בשבת מבואר בשו"ע (או"ח סי' כבית שמאי לא עשה ולא כלום' ,האם הנוהג
מודפס שלם שכולו תמונות וכיתובים. ד"ה והנה) כתב שהבורר מאכל שאינו ראוי לאכילה שיט ס"א) שמותר לברור רק אוכל מתוך הפסולת, כבית שמאי במקום בית הלל יוצא ידי חובתו או
21התוספות (שבת קטז :ד"ה וכ"ש) דנו בספרי עד שישרה במים שלוש או ארבע שעות חייב ביד ולא בכלי ,ובתנאי שהברירה היא כדי לאוכלו לא :שלדעת התוס' (שם ד"ה תני) ותוס' רבינו יהודה
מלחמות ,ואסרו לקוראם בשבת בדומה לכתב משום בורר ,כיון שאין זו ברירה סמוך לאכילה. לאלתר .והוסיף הרמ"א שמותר לברור גם עבור (שם) והשיטה מקובצת (שם) הקורא קריאת שמאי
שתחת הצורה .והוסיפו בשם ר"י שגם בחול יש אמנם בשמירת שבת כהלכתה (פ"ג הערה רכב) אחרים האוכלים עמו בסעודתו .וכתב המשנה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו .ולדעת הר"ן
בזה משום מושב לצים .בשו"ע (או"ח סי' שז סט"ז) הובא מהגרש"ז אויערבאך שמותר לברור מאכל ברורה (סק"ה)' :ואם כוונתו כדי שישתייר גם אחר (סוכה יב :מדפי הרי"ף ,ד"ה אמרו לו) והריטב"א (סוכה
פסק לאיסור גם במליצות ומשלים של שיחת כמה שעות קודם הסעודה ,כאשר רוצה להשרותו הסעודה או על סעודה אחרת חייב חטאת ,אך כח .ד"ה הא דתנן) והרשב"ץ (ברכות יא ).וכן הביא
חולין ,ובדברי חשק נוסף הטעם של גירוי יצר ברוטב וכדומה כדי להשביח את טעמו ,לפי שכך אם ממילא נשתייר מבירורו עד לאחר הסעודה, בספר המכתם (ברכות יא .ד"ה העושה) שכן הוא
הרע .ובערוך השולחן (שם ס"ט) חילק בין ידיעות היא דרך אכילתו ,והשווה זאת לדברי המשנה אין בכך כלום כיון שכבר בירר בהיתר' .ומבואר דעת הראב"ד ,וכן נראה מסתימת שאר הפוסקים
שיש בהן צורך לבין ענייני הבל. ברורה (שם) שהבורר סמוך לסעודה הנמשכת שאין לברור מראש עבור סעודה אחרת ,אך אם שאינו מקיים את המצוה מן המבחר ,אך בדיעבד
22במשנה ברורה (סי' שז ס"ק נח) הוציא מכלל כמה שעות הרי זה בגדר לאלתר ,אף שיעבור בירר לצורך הסעודה הנוכחית ונשאר מהאוכל, יצא .והפרי מגדים (סי' סג א"א סק"ב) הסתפק בדעת
האיסור את יוסיפון ,ספר יוחסין ,דברי הימים זמן רב עד אכילת המאכל .והוכיח כן ממה שכתב אין בכך כלום .אמנם בנידון שלפנינו ,שהאוכל השו"ע להלכה ,ובמשנה ברורה (שם סק"ה) הביא
של ר"י הכהן ושבט יהודה ,משום שלומדים מהם המחצית השקל (סי' תקי סק"ב) ,שלדעת הרשב"א של הסעודה השנייה והשלישית נמצא יחד בשמו ש'אפילו אם אין הכוונה בעמידתו לעשות
מוסר ויראה ,והתיר גם כשהם כתובים בלעז .וכן (עבודת הקודש ,בית מועד שער א סי' ה) הסובר שאסור באותה שקית ,נראה שמותר להוציא את כל כבית שמאי אלא לעורר הכוונה וכדומה ,אפילו
בערוך השולחן (שם ס"י). לברור ביום טוב שלא על מנת לאכול לאלתר, השקית מתוך התערובת ,ואין צריך לפתוח אותה הכי אסור וכו' ,ואף על פי כן אין צריך בזה לחזור
23הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ה) ביאר שכמו שהגוף מותר לברור קמח כדי לאפות ממנו פת ,והרי ולהוציא ממנה רק את האוכל לסעודה הנוכחית. ולקרות בדיעבד' .וכן מצאנו נידון זה בנוסח
זקוק למנוחה ממלאכות כבדות ,כך גם הנפש שאף שיקח זמן רב עד שהפת תיאפה ותהיה שכן הוצאת השקית בשלמותה כעת היא בגדר ברכת האש במוצאי שבת ,שבו נחלקו בית שמאי
זקוקה למנוחת החושים לאחר עיון מייגע ,כדי ראויה לאכילה ,הרי זה בגדר לאלתר .ולפי זה הוצאת אוכל מתוך פסולת סמוך לאכילה ,הואיל ובית הלל (ברכות נא ):שלדעת בית שמאי מברכים
שתוכל לשוב לעיונה .ובשו"ע (או"ח סי' רלא ס"א) כתב בשמירת שבת כהלכתה (שם סע"ט ופ"א) והוא צריך כעת את השקית הזו. 'בורא מאור האש' ,ולדעת בית הלל 'בורא מאורי
נתבאר שגם מנוחה ושיחה יהיו לצורך עבודת להתיר לברור מאכל קפוא או קר ביותר כשדעתו 17כאשר כל שקית עומדת בפני עצמה ואינן האש' .ובב"ח (או"ח סי' רצח ס"א) כתב שהמברך
הבורא או דבר המביא אליה .ויש לציין לדברי לאוכלו כשיפשיר ,וכן מאכל חם על מנת לקררו מעורבות יחד ,אין זה בגדר תערובת ואין שייך בורא מאור האש ולא מאורי האש לא יצא ,וביאר
האליה רבה (סי' שז אות מ) שכתב בעניין ספרים במקרר כשדעתו לאוכלו כשיתקרר .אולם בשם בזה איסור בורר ,וכמבואר במשנה ברורה (סי' המגן אברהם (שם סק"ג) שהוא משום שעשה כבית
בלשון הקודש 'אבל בחול מותרים' .וראה ברמ"א הגרי"ש אלישיב (איל משולש בורר פ"ח סכ"ו ,וביום שיט ס"ק יד) .אף כאשר השקיות מונחות זו על גבי שמאי ,אולם האליה רבה (סי' רצח סק"א) כתב
(סי' שז סט"ז) שהתיר סיפורי חולין ומלחמות השבת סי' ס"ה) מובא שאין להתיר זאת אלא כאשר זו ,מותר לסלק את העליונות כדי להגיע לשקית הטעם משום שיש הרבה מיני מאורות באור,
בלשון הקודש .והביא המשנה ברורה (שם ס"ק המאכל אינו ראוי לאכילה בלא פעולה זו ,ולפי שמונחת למטה ,ואין זה דומה לבורר פסולת וכשאומר 'מאור האש' הרי משנה מנוסח הברכה,
סג-סד) הטעם שהלשון עצמה קדושה ולומדים זה בענייננו מותר לברור מאכל קפוא שאינו ראוי מתוך אוכל ,וכמבואר במשנה ברורה (שם ס"ק טו) והוסיף שזה דלא כדברי המג"א .ובתוספת שבת
ממנה דברי תורה ,והזכיר לימוד הלשון ופסוקים לאכילה טרם הפשרתו .יש להוסיף שכל האמור ובביאור הלכה (ד"ה לאכול מיד) ,שכיון שהפסולת (שם סק"ב) כתב שאף לטעם המג"א אין זה רק
שבתוך אגרת .אולם הביא הרבה אחרונים ,ובהם אינו אלא כאשר האוכל שנמצא בקופסאות והאוכל אינם מעורבים אלא מונחים זה על גבי כאשר שינה ואמר מאור האש ,שכיון שאין זו
האגודה ,הט"ז ,הב"ח והגר"א ,החולקים .עוד הנוספות ראוי לאכילה לאחר הפשרתו ,אולם זה ,ובהסרת העליון אין הוא מתקן את התחתון, טעות שכיחה ,ניכר שעשה כבית שמאי .אבל מי
כתב (שם ס"ק סב) שבדברי חשק אין היתר בלשון אם יש שם קופסאות ובהן אוכל שאינו מבושל, אין זה בגדר תערובת ואין בזה משום איסור ששכח לברך בורא פרי הגפן לפני ברכת היום
הקודש .בערוך השולחן (שם ס"י) פירש את הרמ"א מבואר בשו"ע (או"ח סי' שח סל"א-ב) שבשר חי אינו בורר .ובשמירת שבת כהלכתה (פ"ג הערה עח) ובירך אחריה ,אינו חוזר ,כיון שדרך בני אדם
בדרך אחרת :המתענגים בסיפורים אינם אסורים מוקצה ,אך דגים חיים הם מוקצים .ולדעת כמה הובא מהגרש"ז אויערבאך שאפילו כאשר אינו להקדים את המאוחר ,ואין זה נראה שעשה כבית
מצד הסיפור ,ומה שכתב לגבי השפה הוא לעניין מהאחרונים (ערוך השולחן סי' שח סנ"ח ,מסגרת השלחן יודע היכן מונחת השקית שהוא מחפש ,מותר שמאי .ובבגדי ישע (סי' רצח ,על מג"א סק"ג) כתב שאף
גזירת שטרי הדיוטות ,שלא היו נכתבים בלשון סי' פח סק"ה ,בן איש חי שנה שנייה פקודי אות ט ,מנחת לו לסלק את העליונות .אולם יש שהחמירו בכך לדברי הב"ח אין זה אלא במי שמתכוון לעשות
הקודש. שבת סי' פח ס"ק טז ,שו"ת אגרות משה ח"ה סי' כב) בזמננו כאשר הוא מגביה ומסלק לגמרי את העליונות להדיא כבית שמאי ,אבל מי שטעה ועשה כבית
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
◄◄
השבת גרמו ילדיי נזקים בבית .האם אני חייב קדימה בקניית מחסן הצמוד למשרד 24
פוטרת אותו מלהמתין שש שעות .המהר"ם
לשלם גם כשהמזיקים הם ילדים קטנים? שיף לא פסק להתיר כבד בחלב ,ואף סיים 'ומכל
בבניין שבו אני גר רכשו הדיירים מהקבלן
האם יש הבדל בין נזק לקירות ולחלקי הבית מקום לא מלאני לבי להתיר למעשה' .25אולם אם
כמה חללים וחילקו אותם ביניהם למחסנים.
הקבועים לבין נזק לרהיטים ולחפצים ,ומה היה רק מגע או לכלוך מועט ,בלא ממשות כבד
המחסנים אינם מוסדרים כחוק ואינם רשומים
הדין אם התחייבתי להחזיר את הדירה כפי ניכרת ובלא טעם בשר ,אין צריך להמתין שש
שקיבלתי אותה? בטאבו .אני פתחתי במחסן שלי משרד שנותן
שירותי מחשב .בעל המחסן הסמוך מכר לפני שעות .26הדברים אמורים בבצל שלא נתבשל
ת .מצד דין 'מזיק' האב אינו חייב בנזקי בנו,32 כמה שנים את דירתו ,אך בינתיים השאיר עם הכבד ושלא הוסיפו לו שומן בשרי .בבצל
אך כששכר דירה הוא חייב מצד אחריותו מדין לעצמו את המחסן .כעת החליט למכור את שהתבשל עם הכבד ,או שעורב בו שומן בשרי
'שומרים' .לפיכך יש לברר מה ניזוק ,כיצד אירע המחסן והוא עומד במגעים עם רוכש הדירה לשם אכילתו ,יש להמתין אחריו שש שעות.
הנזק ומה הוסכם בשכירות .33אם קיבל השוכר שיקנה גם את המחסן ,אך הם עדיין לא חתמו
אחריות לנזקים שיגרמו בני הבית ,עליו לשלם חוזה .אני גם רוצה לקנות את המחסן הצמוד כניסת כהנים למערת המכפלה
כפי שהתחייב ,גם כשהמזיק קטן .התחייבות כדי להרחיב את המשרד שלי .האם אני קודם מרדכי כהן ,ביקש להצטרף למניין במערת
להחזיר את הדירה ואת תכולתה בשלמות מדין 'בר מצרא' ,או שבעל הדירה קודם לי? המכפלה .חברו אמר לו שהוא יכול להיכנס
מחייבת גם בנזק לחלקי הבית הקבועים ,לפיכך ת .אם המחסן הצמוד למחסן הנמכר הוא למערה מפני שקברי צדיקים אינם מטמאים,
יש לבדוק את נוסח ההתחייבות והיקפה ,ולא והוסיף שהקברים נמצאים במערות שמתחת
בבעלותו ואפשר לצרפם כדין ,יש לו זכות
לפרש כל תנאי כהתחייבות לכל נזק ובכל מצב.34 לבניין ,והציע שיתפלל באולם העליון ויעמוד
מצרנות כלפי הקונה שאין לו זכות שותפות
אם אין התחייבות מפורשת בהסכם ,לגבי או מצרנות במחסן זה .קניית הדירה מן המוכר רחוק מן המצבות .האם מותר לו להיכנס
הרהיטים והכלים שנמסרו לשימושו כחלק באופן זה ,והאם ריחוק ארבע אמות מן
בעבר ,בלא המחסן שנשאר בידו ,אינה מקנה
מן השכירות ,דינו כשומר שכר ,אך לגבי נזק המצבות מועיל לכך?
לקונה הדירה דין קדימה במחסן .29ולכן כל
בקירות הבית ובחלקים שדינם כקרקע ,כשלא ת .אסור לכהן להיכנס לאולמות שבבניין מערת
עוד העסקה לא הושלמה ולא נעשה קניין ,יכול
קיבל אחריות מיוחדת ולא הזיק בעצמו ,אין המכפלה ,גם לצורך תפילה ,אף שאינו יורד
המצרן לבקש מהמוכר להעדיף אותו גם אם
לחייבו ,משום שאין חיוב שמירה בקרקעות.35 למערות הקבורה ואינו מתקרב למצבות .גם
כבר ניהל משא ומתן עם השני .30גם באופן שיש
אם הנזק נגרם מפני שלא שמר כראוי מפני דין קדימה לבר מצרא ,הוא רק בתנאי שהוא בקברי צדיקים נוהג האיסור ,ובמערת המכפלה
מעשי הילדים ,חייב לשלם .גם תקלה שלא עומד במחיר ובתנאי התשלום הנדרשים כדין, יש טעם נוסף לחשש טומאה משום ראשו של
נעשתה במזיד אינה נחשבת אונס הפוטר עשו שנקבר שם .ריחוק ארבע אמות מן המצבות
בלא להפסיד למוכר.31
שומר שכר .אולם אם הנזק אירע באונס הפוטר בתוך הבניין אינו מתיר את הכניסה .27אלא
לפי דיני השומרים ,ולא קיבל אחריות רחבה יתפלל מחוץ לבניין ,במקום המותר לכהנים,
יותר ,הוא פטור ,לפי שהכנסת הילדים לדירה נזקי ילדים בדירה שנשכרה לשבת תחת כיפת השמים ,ויזהר שלא לעמוד תחת גג
שנשכרה למגורי המשפחה אינה בגדר פשיעה.36 שכרתי דירה לשבת עבור משפחתי ,ובמהלך או סככה המחוברים למקום.28
(שם סק"ה) הביא מעשה שפסקו כי קודם קניין מציעא (פה ,):שריש לקיש ציין את מערות קבורת (סקמ"ב) מציין שכעי"ז בפרי מגדים (או"ח סי' תקנא 24בשו"ע (יו"ד סי' פט ס"א) פסק להמתין שש
רשאי המוכר לחזור בו ולהשאיר את הקרקע החכמים .וכן הביא מסוכה (כה ,).שנושאי ארונו א"א סקכ"ט). שעות לאחר בשר ,ואף בשר עוף בכלל .ודין זה
לעצמו. של יוסף נטמאו .ובמנחת אלעזר (ח"ג סי' סד) ביאר 27בגמרא (בבא בתרא נח ).מסופר שרבי בנאה הוא אף אם אכל מעט בשר ,ואין שיעור מינימום
32לגבי הקטן חיוב הקטן ,בשו"ע (חו"מ סי' צו ס"ג) טעם נוסף המיוחד למערת המכפלה ,שהרי היה מציין מערות קבורה ,ובא למערת אברהם של כזית לפטור אכילת מעט בשר .וכתב הרמ"א
פסק שקטן שהזיק פטור ,אף כשיש לו נכסים ראשו של עשו נקבר בה ,ונקט שדינו לעניין ולמערת אדם הראשון .ופירש הרשב"ם (שם ד"ה (שם ס"ג) ששומן בשר כבשר עצמו ,ושנהגו
ואף לאחר שהגדיל .אך כתב הרמ"א (או"ח סי' שמ"ג) זה כישראל מומר המטמא באוהל כישראל, רבי בנאה) ,שמדד את המערות וסימן מבחוץ את להמתין אף לאחר תבשיל שנתבשל עם בשר,
כי אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל מ"מ טוב וכדאיתא בקידושין (יח ).על עשו 'ודלמא ישראל מקום הטומאה ,כדי שלא יאהילו עליו בטהרות. אע"פ שלא אכל מן הבשר.
לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה מומר שאני' .וגולגולת שלמה מטמאה באוהל אף ובתוספות (שם ד"ה מציין מערתא) פירשו שהציון 25המהר"ם שיף (חולין קיז :ד"ה אודות כבד) דן בכבד
אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין עכ"ד. בלא בשר ,כמבואר באהלות (פ"ב מ"א) וברמב"ם נצרך משום טומאת קבר סתום ,וביארו שאברהם אווז שטוגן בטעות במעט חמאה ,וצירף שלושה
בפתחי תשובה (חו"מ סי' שמט סק"ב) הביא דברי (הלכות טומאת מת פ"ב ה"ח) .לפיכך ביאר שאפשר ואדם הראשון קרויים 'אדם' ,ולפיכך אין למעט צדדים :ביטול בשר עוף בחלב ברוב לפי השיטה
השבות יעקב שכתב שאף לצאת ידי שמים אין מן שציון המערה בידי רבי בנאה נצרך משום ראשו את קבריהם מטומאת אוהל אף שנקברו קודם שהביא ,דין טיגון ,והסברה שכבד הוא דם וכמו
הצורך לשלם הכל אלא צריך שיקבל איזה דבר של עשו ,אף אם אין האבות מטמאים. מתן תורה .אמנם הרמב"ן (במדבר יט ב) כתב: שאמרו בגמרא (חולין קח" ).גדי אסרה תורה ולא
לתשובה על כן המוחל לא יהיה אכזרי ויפוייס 28בשולחן ערוך (יו"ד סי' שעא סעיף א) פסק 'כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין והוא ָחלָ ב" ,וה"ה גדי ולא דם .אולם סיים שלא התיר
במה דיפייס משום תקנת השבים לאלו שרוצים שאסור לכהן להיכנס לאוהל שהמת תחתיו, שאמרו צדיקים אינן מטמאין' .אולם בתוספות למעשה .ובפרי מגדים (יו"ד סי' פז ,משבצות זהב סק"א)
לצאת ידי שמים ומה שכתב בספר חסידים (סי' ואף לבית אחר או לעלייה הפתוחים אליו בנקב (ב"מ קיד ):ביארו שהטעם שאליהו נטמא לקבורת כתב 'דמהר"ם שי"ף ז"ל לא כתב אלא לסניף
תרצב) שחייב לשלם הכל כשהגדיל זהו ממידת של טפח על טפח .וראה ברמ"א (יו"ד סי' שעא ס"ה) רבי עקיבא היה משום מת מצוה ,שהיו יראים בעלמא' ,ולא התיר מכוחו לבדו אפילו הנאת כבד
חסידות .ויש שכתבו שלכתחילה ישלם האב מה שהתיר לכהן לעמוד מחוץ לבית שיש בו מת ,ואף לקוברו מפני המלכות .ומה שאמר שצדיקים שנתבשל בחלב .ובשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק
שבנו הזיק כי הבן לא יזכור לשלם כשיגדיל ולכן לגעת בכתליו ,בתנאי שאין דבר מאהיל עליו. אינם מטמאים היה דיחוי מפני כבודו של רבי יו"ד סי' כט) אסר כבד שטוגן בחמאה ודחה את
עדיף שהאב ישלם כדי שיהיה לו לכפרה. 29יסוד דין בר מצרא הוא 'ועשית הישר והטוב', עקיבא .ובשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' תסט אות ג) ביאר השמועה שהתירו ,וכתב שהמורה בדבר להתיר
33בשו"ע (חו"מ סי' צו ס"ג) פסק שקטן שהזיק כמבואר בגמרא (בבא מציעא קח ).ובשו"ע (חו"מ סי' שרבי בנאה ציין את המערה מחמת אדם הראשון, "יורה כבן סורר ומורה" .וכ"כ באמרי בינה (סי'
פטור ,אף כשיש לו נכסים ואף לאחר שהגדיל. קעה ס"ו) .להלכה נוהג דין בר מצרא גם בבתים ולהבדיל מחמת ראשו של עשו הקבור בה ,שדינו א) שהמבשל כבד ְב ָּחלָ ב הוה ליה בשר בחלב
ובמחובר לקרקע ,כמבואר בשו"ע וברמ"א (שם כישראל מומר .וכן בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' מדאורייתא ,ולא אמרינן דכבד כולו דם ואינו
34ראה בשו"ע (סי' שא ס"ד) שאפשר לקבל
אחריות 'שומרים' גם על הדברים שנתמעטו סנ"ג) .הסמ"ע (שם סקצ"ח) ביאר שהכותל אינו סד) דן בטומאת ראשו של עשו .ואף שהאריך שם בשר .והיעב"ץ ב'בירת מגדל עוז' (הל' בשר בחלב
מדיני השומרים ,כשנעשתה ההתחייבות בקניין מונע מצרנות כאשר אפשר לפתוח בו ולצרף את ללמד זכות על מנהג הכהנים הנכנסים לקברי פ"א אות טז-יז) כתב דלענין כבד עוף יש להקל:
הבתים .אמנם בפתחי חושן (שותפים ומצרנות הערה צדיקים ,במערת המכפלה העלה לחוש מפני דנראה פשוט דכבד יש לו דין בשר לענין בשר
המועיל .אם מתחייב להחזיר את הדירה כפי סא) כתב שגם חיבור דירה ומחסן באמצעות חדר ראשו של עשו .וכן פסק בחיי אדם (הקדמה לספרו בחלב ,מיהו בכבד של עוף ודאי יש מקום לצרף
שקיבלה ,מועילה ההתחייבות שכל שתנאי מדרגות יש בו דין מצרנות .וראה בהרחבה מה שערי צדק) 'גם אשר נשמע מאז שהכהנים נכנסים להקל .אמנם בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סו"ס עג)
שבממון קיים (סי' שטו ס"ב). שהבאנו במכתלי בין הדין (חלק ד' סימן כ) שלהלכה למערות קברי הצדיקים באומרם קברי צדיקים כתב דדברי המהר"ם שיף ודאי ליתא ,ואין לצרפו
35בשו"ע וברמ"א (סי' שא ס"א) כתבו שבקרקעות יש דין בר מצרא גם בבתים אפילו באופן שאין אינם מטמאים והוא מכשול גדול ,וכל בית דין אף לסניף .וכן בדברי שאול (לבעל השואל ומשיב ,הל'
פטור השומר אף מפשיעה ,והרמ"א כלל בכך בכוונת המצרן לחבר ביניהם עיי"ש .אמנם אם מחוייבים להפריש הכהנים שלא יזידון עוד'. מליחה סי' עג ס"ד ד"ה והנה) כתב שהדבר אי אפשר
בית שנשרף .הרמב"ם (הלכות שכירות פ"ב ה"ג) מתחילה כשבא למכור את הבית היה מציע את ובקיצור שלחן ערוך (הלכות אבלות סימן רב סעיף יד) לאומרו כלל ,דאף דדם לאו בכלל בשר הוא,
מחייב בפשיעה משום שהפושע כמזיק ,והש"ך המחסן לקונה יחד עם מכירת הדירה ,הרי שלא כתב 'יש כהנים הדיוטים נוהגים ללכת על קברי היינו דוקא בדם צלול ,אבל כבד דקרוש הוא ,הוה
(סי' שא סק"ג) הכריע כמותו .ואין לחייבו מפני היה דינא דבר מצרא ,כמבואר בשו"ע (שם סל"ו) צדיקים באמרם שקברי צדיקים אינם מטמאים בכלל גדי עי"ש.
שיכול לומר 'קים לי' כפוטרים. שאם מכר כל נכסיו לאחד ,אין בעל המצר של וטעות בידיהם וצריכין למחות להם' .ובשו"ת 26הש"ך (יו"ד סי' פט ס"ק יט) התיר לאכול גבינה
36ראה בהרחבה מכתלי בית הדין (ח"ג סימן כד), שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה, שבט הלוי (ח"י סי' רכח אות ב) נשאל אם כהן רשאי לאחר תבשיל שבושל בקדירה שלא הודחה יפה,
שמדין שומרים אין את הפטור של קטן שהזיק, שהרי היא והאחרת קנה כאחד .ואף שהש"ך (שם לבקר בקבר אהרן הכהן ,משום שנפטר בנשיקה. אף שיש בה קצת ממשות .ונחלקו האחרונים
שהרי קיבל את השמירה גם על כך שבני ביתו סקי"ב) כתב שאם מוכר רק שתי שדות אין דין ודחה היתר זה מן הסוגיה בסנהדרין (לט ,).שדנה בכוונת הש"ך יש אומרים שמדובר כשיש
לא יזיקו שעל דעת כן השכירו לו .וכ"כ תוס' (ב"ק זה ,אולם כבר הביא בפתחי תשובה (שם סקי"ב) בטומאה שבקבורת משה אף שמת בנשיקה, שישים בתבשיל כנגד הלכלוך אבל אם אין בו
כא :ד"ה אדם) במפקיד ביתו אצל חברו לשמירה תשובת חתם סופר (חו"מ סי' צה) פסק כהט"ז וסיים 'עכ"פ פשוט דאיכא טומאת כהנים' .וכן ששים יש להמתין שש שעות (כ"כ בבית מאיר (שם)
ויש שם חרש שוטה וקטן שיש לו להזהר שלא והסמ"ע ,וכתב 'דלא שבקינן דברי סמ"ע וט"ז הזהיר הגרש"ז אויערבך בהסכמתו לספר ציון דעת קדושים (ס"ה) ,זבחי צדק (סקל"ז) ,בית לחם
ידלגו מלמטה למעלה וישברו כלים עיי"ש .וביאר מפני מה שכתב הש"ך בימי חורפו בס"ק י"ב לנפש צבי (נדפס בישורון ,כרך טז עמ' שעט) 'אין להקל יהודה סקט"ו ,פמ"ג או"ח סי' קעג במשב"ז) בן
בנמוקי יוסף (ט :מדפי הרי"ף) דפושע הוא דאיבעי ורוצה להגיה אחרות במקום אחרת' .אך בנידון כלל בקדושת כהונה לא בדאורייתא ולא בדרבנן'. איש חי (ש"ב שלח סי"ב ,ע"ש) .מאידך יש מקילים
ליה לאסוקי אדעתיה דמדלגי בכל ענין בין זה שחילק את עסקאות המכר לשתים ,ומתחילה ובציץ אליעזר (ח"י סי' א ,סוף אות מד) כתב לעניין אפילו כשלא היה ששים בתבשיל ,ואינו נחשב
מלמטה למעלה או איפכא .אמנם אם הזיק בגוף מכר רק את הדירה ורק כעת בא למכור לקונה מערת המכפלה 'ואזהרה מיוחדת בזה לכהנים 'תבשיל של בשר' ,כיון שלא נתכוון שישאר שם
הבית או במה שמחובר אליו אין לחייבו מפני את המחסן שוב יש דינא דבר מצרא לגבי בעל שאסור להם ליכנס בבנין' .וכן כתב ביחוה דעת רק שלא טרח להדיחו יפה ,ולא גזרו בו חכמים
שאין שמירה בקרקעות ובמחובר לקרקע ,ולכן המחסן הסמוך. (ח"ד סי' נח) ,שאין להורות היתר לכהנים להיכנס, להמתין אחריו (כ"כ בפת"ש (סק"ז) יד אברהם שם
על נזקי הבית והדברים המחוברים לו פטור כיון 30ברמ"א (חו"מ סי' רלז ס"א) הובא שבן המצר מפני ספק איסור טומאה מן התורה .בעניין ערוך השולחן ערוה"ש (סי"ג) ,עצי העולה (כלל ג
דאין עליו חיובי שמירה בהם ועל המטלטלים רשאי להקדים ולקנות קרקע הסמוכה לו אף 'צדיקים אין מטמאין' ,התוספות (בבא מציעא ס"ו) ,ולמעשה ,כתב ביד יהודה (פירוש הארוך ,סי'
חייב .אולם בלאי רגיל וקלקול שנגרם מעצם במקום שאין לו זכות סילוק מדין בר מצרא, קיד :המשך ד"ה מהו שיסדרו) ביארו שאליהו עסק פט סק"ה) ,לחלק בין לכלוך אגבי שלא הקפידו
שימוש ראוי ומוסכם אינם כדין שבירה מחמת משום שהזדמנות זו היא לו כמציאה. בקבורת רבי עקיבא משום שהיה מת מצוה ,לפי עליו לבין בשר או שומן בעין ,והתיר רק כשלא
השתוללות או שימוש חריג .אין לחייב בתיקון 31הרמ"א (סי' קעה סכ"ג) פסק' :בכל דבר שיש שיראו לקברו בהיותו מהרוגי מלכות .ובדברי הרגיש טעם בשר .וכ"כ בעצי העולה (שם) שבזה
בלאי כזה בלא שסוכם על כך בחוזה. פסידא למוכר לא תקנו בזה זכות למצרן' .הש"ך יחזקאל (שו"ת שבסוף הספר ,תשובה א) הוכיח מבבא לכו"ע סמכינן על טעימת ישראל ,ובדרכי תשובה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
הרה"ג שמואל דוד בידר תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ה' המשך מעמ' ה'
לאכול ,אבל חולה שמותר לו לאכול קודם התפילה הוה לדידיה זמן האכילה קודם
התפילה. וינהל אותה (סמ”ע שם סק”ח) .ואף שהאב לא חשב בשעת הנתינה שהוא מתכוון לזכות,
והנה התוספות שבת בסי' רפ"ו כתב דחולה האוכל קודם התפילה מתחייב בקידוש הרי הוא זוכה במתנה בלא כוונה מפורשת מדין “זכין לאדם שלא בפניו” (חושן משפט
קודם התפילה דאז הוי בשבילו זמן האכילה אלא דר"ל מכח מה שמותר לחולה לאכול סימן קצה סעיף ג).
קודם התפילה ה"נ אפשר לאכול קודם הקידוש ורפא בידיה ,וחלק עליו התהל"ד שם אמנם כאשר הנותן אומר בפירוש שהמתנה היא רכושו הפרטי של הילד ,או שנסיבות
דפשוט שחייב בקידוש קודם שיאכל דמה שהתירו לו לאכול קודם התפילה היא משום הנתינה מוכיחות שהקפיד שתהיה שייכת דווקא לילד ,קטן יכול לזכות במתנה כאשר
דלא הוי משום גאוה אך קידוש חייב לעשות. דעת אחרת מקנה אותו.
והמשנ"ב בבאוה"ל מחייב לקדש בחולה שאוכל קודם התפילה אבל כמה אחרונים הפרשת קטן והפרשה על ידי האב
סייגו וחלקו את דבריו ,בתשובות והנהגות ח"א סי' רס"ג נקט דרק אם אוכל ממש והנה פסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף ל) ‘חמשה אם תרמו אין תרומתן
סעודה אז מתחייב בקידוש משא"כ אי טועם מעט וכדו' אין מתחייב בקידוש. תרומה חרש ,שוטה וקטן’ .היינו שקטן שלא הגיע לעונת נדרים אינו יכול להפריש
ובקרן לדוד סי' פד חולק על המשנ"ב וסובר דזמן חיוב הקידוש היא כמו תקנת בעצמו ,ואף אינו יכול למנות שליח ,שהרי אינו בן שליחות .ואילו קטן שהגיע לעונת
חז"ל אחר התפילה דוקא ואפי' חולה שאוכל קודם התפילה עדיין אינו בכלל זמן חיוב נדרים ומבין משמעות הקדש ותרומה ,אם תרם תרומתו תרומה (שולחן ערוך שם סעיף לג).
קידוש ,ומביא ראיה מהיו"כ שכתב המג"א בסי' תרי"ב דאם מי שאוכל ביוה"כ אי"צ ברם ,גם בהנחה שהזרעים והמלפפונים אכן שייכים לילדים ,הרי להלכה אפוטרופוס
לקדש דהרי מן הדין אסור לאכול וחז"ל לא תקנו קידוש ביום הזה ,וה"נ קודם התפילה רשאי להפריש תרומות ומעשרות מנכסי קטנים לצורך אכילתם .כך פסק הרמב”ם
לא הוי זמן סעודה ותכ"ל לא תיקנו קידוש בזמן הזה. (הלכות נחלות פרק יא הלכה ט) ‘האפוטרופין תורמין ומעשרין נכסי יתומים כדי להאכילן,
ובדברי יציב או"ח סי' קל"א הוסיף ביאור בהיתר לחולה שאוכל קודם התפילה שלא שאין מאכילין את היתומים דבר האסור’.
יקדש ,דהרי איכא הפוסקים שס"ל דזמן חיוב הקידוש היא רק אחר תפילת מוסף ,ואחר וכן פסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן רצ סעיף יד) ‘האפוטרופסין תורמין ומעשרין
תפילת שחרית אפשר להם לטעום ,ואף שלגבי תפילת מוסף אנו מחמירין אך עכ"פ נכסי יתומים כדי להאכילן’ ,אך לא יפרישו כדי להניח את הפירות המתוקנים לזמן רב.
קודם תפילת שחרית בודאי יש לנו להקל ולהתיר בלי לעשות קידוש ועוד דיותר טוב
דין זה הוא בנכסי יתומים קטנים ,ולא בחרש ושוטה בלבד .ומעתה ,האב המטפל
שלא יקדשו דלא יהיה בעיניהם היתר גמור שמותר לאכול כמה שירצה ולא יסעוד אלא
בפועל במזונות ילדיו ובפירותיהם אינו גרוע מבעל הבית שקטנים סמכו אצלו ,ורשאי
כפי מה שצריך לכוחותיו ,בשביל להתפלל.
להפריש מן המלפפונים כדי להתירם באכילה ,ואין צורך שהקטנים ימנו אותו לשליח.
נמצא שלדינא אכן נכון לכתחילה לקדש אבל יש על מי לסמוך ולהקל שלא לקדש.
לפיכך ,גם אם נאמר שהפירות שייכים לילדים ,האב יפריש מהם בעצמו .אולם לא
נשים יפריש מפירותיו של ילד אחד על פירותיו של ילד אחר ,אלא יפריש מכל שתיל או מכל
ועתה צריך לדון לגבי נשים ממתי מתחייבים בקידוש לאסור טעימה קודם קידוש. קבוצת בעלות בפני עצמה .הילדים יכולים לעמוד לידו וללמוד את סדר ההפרשה ,אך
דהרי בסי' ק"ו איכא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אי תפילה דאורייתא או דרבנן, האב הוא שיקרא את השמות ויבצע את ההפרשה.
ובאר במג"א דלשיטת הרמב"ם דהיא שיטת המחבר תפילה הוי דאורייתא והוי מצוות אופן ההפרשה למעשה
עשה שאין הזמן גרמא ונשים חייבות בו אך נפטרות בבקשה אחת דמה"ת די בזה, יש לקטוף את המלפפונים המיועדים לאכילה ,ולהניחם יחד .מכל קבוצת פירות יש
מאידך שיטת הרמב"ן תפילה היא מתקנת חז"ל א"כ הוי מצוות עשה שהזמן גרמא אך להפריד מעט יותר מאחוז ,לומר את נוסח ההפרשה המקובל ללא ברכה ,ולחלל את
משום דרחמי נינהו חייבו חז"ל את הנשים ,והם מחויבות בג' תפילות והק' התוספות המעשר השני על מטבע שיש בה פרוטה חמורה.
שבת (סימן רפ"ו) דלפי שיטת המג”א דנקט כהרמב”ם דיוצאין בבקשה אחת בתפילה בפרי יחיד או בכמות קטנה ,חלק המעשר השני אינו מגיע בדרך כלל לשווי פרוטה,
יד”ח תפילה א”כ אחר בקשה אחת נתחייבו בקידוש שהרי התפילה מחייב בקידוש ולכן אין להסתפק במטבע חדשה רגילה ,אלא יש להשתמש במטבע שכבר יש בה
וכנ”ל. פרוטה חמורה או להיות מנויים בקרן מעשרות.
ואיכא בזה ג’ מהלכים א .תירוץ הפרמ”ג בסי’ רפ”ט שאפשר להתיר מב’ צירופים. אין להפריש מן המלפפונים הללו על ירקות שגדלו באדמה או בעציץ שמעמדו
אי דאפשר לסמוך על שיטת הראב”ד הנ”ל דס”ל דליכא איסור טעימה קודם קידוש שונה ,ולא להפך ,אלא להפריש מן היבול על עצמו.
בבוקר .ב .אפשר לסמוך על שיטת הרמב”ן דהם מחויבות בתפילה וא”כ עדיין לא
נתחייבו בקידוש ,ואלו שמתפללין שחרית פשוט דעדיין לא נתחייבו. להלכה:
והאחרונים חולקים על הפרמ”ג להתיר במי שהתפללה בקשה אחת לאכול אח”כ א .המלפפונים חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות ,אף שגדלו בעציץ פלסטיק
קודם הקידוש. שאינו נקוב.
ואלו הם המנח”י בח”ד סי’ כח כתב דא”א לסמוך על היתרו של הפרמ”ג דממ”נ ב .בנידון דידן ,יש להפריש ללא ברכה ,מחמת צד הפטור של גידולי בית והספק
אם יצאה יד”ח בבקשה אחת הרי נתחייבה בקידוש דאז היא זמן חיובה ,ואם לא יצאה במעמד המרפסת ,הגג ומיקום הנוף.
יד”ח בבקשה ויוצאת בתפילת שחרית שתתפלל אסור לה לאכול קודם התפילה כי אם ג .העובדה שהמלפפונים והנוף יוצאים מעבר לשפת העציץ אינה עושה אותם
טעימה בעלמא. למחוברים לקרקע ,כל עוד תחתיהם יש לוח שיש ,אבן או אלומיניום ,ואין חלק
ובתשובות והנהגות ח”א סי’ רס”ב כתב דאין נכון לסמוך על היתרו של הפרמ”ג אך מן הנוף מאהיל על קרקע גלויה.
מותר בין כה ,דהרי מן הדין נקטינן שחייבות בג’ תפילות ביום ,רק שפטורות מלהתפלל ד .מחיצת האבן בגובה עשרה טפחים נחשבת מחיצה .אין צורך שהסורג שמעליה
מדין טרודות וכדו’ ,ולכן כל זמן שהם לא התפללו עדיין לא הוי זמן סעודה בשבילן. יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים.
ובשש”כ פרק נב הלכה י”ג סבר דאה”נ שאסור דאם יצאה יד”ח בבקשה אסור ה .אם בעתיד יהיה העציץ במרפסת שאינה מקורה ,או שנוף חי של הצמח ייצא
לה לאכול ,דכבר הגיע זמנה לקדש ,ואם אוכלת בקביעות קודם התפילה מחויבת בבירור מעבר לקצה הגג למקום שאינו מקורה ,יש להפריש בברכה.
בקידוש קודם התפילה דזמן סעודתה היא קודם התפילה ,ומביא שם בהערות דאף אם ו .מתנה שניתנה לקטן הסמוך על שולחן אביו שייכת לאב ,אלא אם כן הנותן
אינה מתפללת תמיד יכולה לכוון שלא לצאת בבקשתה .ועל הא דהתיר הפרמ”ג אם פירש או הוכיח שכוונתו להקנותה דווקא לילד.
מתפללת שחרית שזמן חיובה רק אחר שחרית ולא אחר שביקשה בקשה אחת ,נסתפקו ז .גם אם המלפפונים שייכים לקטנים ,האב רשאי להפרישם לצורך אכילתם מדין
האחרונים אם דרכה להתפלל רק בשבת האם ג”כ אמרינן דאינה יוצאה יד”ח בבקשה אפוטרופוס ,ואין צורך בשליחות מצד הילדים.
הקנין תורה ח”ב נשאר בספק ,ובשה”ל חי”א סי’ ע”ה נשאר בפשיטות שאם מתפללת ח .קטן שלא הגיע לעונת נדרים לא יבצע בעצמו את ההפרשה .האב יפריש,
שחרית אף שאין מתפללת אלא בשבת מתחייבת רק אחר התפילה. והילד יוכל להשתתף לצורך חינוך.
העולה לדינא: ט .יש להפריש מעט יותר מאחוז ,לומר את כל נוסח ההפרשה ללא ברכה ,ולחלל
מי שמתפללת בשבת יכולה לאכול קודם התפילה ומתחייבת אחר התפילה, את המעשר השני על פרוטה חמורה.
ולדעת רש”ז אם אוכלת ממש קודם התפילה מחויבת אף קודם התפילה ,ואם
אינה מתפללת – לדעת המנח”י והשש”כ אסורה מלאכול עד שתקדש ולדעת
התשובות והנהגות יכולה לאכול.
ב .המהרש”ם בדע”ת סי’ רפ”ט סק”ב מביא בשם המהר”ם חלאווה הנ”ל דסובר
דנשים פטורות לגמרי מקידוש היום וע”ז סמכינן ,ואכן במנח”י הנ”ל מסיק
דבשעת הדחק אפשר לסמוך עליה ,ובדברי יציב או”ח סי’ קל”ב מסיק להדיא
לסמוך על שיטת המהר”ם חלאווה הנ”ל בצירוף שיטת הראב”ד שאין איסור
אכילה לפני קידוש ומסיק דהווה חומרא על חומרא לחייב אותם בקידוש קודם
התפילה.
ג .האגרו”מ ח”ד סי’ ק”א מחדש דכיון דאשה משועבדת לבעלה לאכול עמו
א”כ כל זמן שהבעל לא גמר מלהתפלל עדיין אינו זמן הסעודה של שניהם,
ולא נתחייבו בקידוש ,אך זהו דוקא על הנשים שמשועבדות לבעליהן משא”כ
הבנות שבבית אינם בכלל שיעבוד זה ולכן חייבות בקידוש.
אך האחרונים חולקים ע”ז גם מטעם דאין אסורה מלאכול מעט בלא בעליהן
ולזה נתחייבה בקידוש וגם מטעם דאין בכח השעבוד להתיר לה לאכול קודם
קידוש ,עיין שש”כ הנ”ל ועיין בשבה”ל הנ”ל דכן הם אומרים דלא כאגרו”מ.
להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
