gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קל"ב | פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫הפרשת תרומות ומעשרות ממלפפונים שגדלו בעציץ במרפסת מקורה‪ ,‬והפרשה מיבול השייך לקטנים‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫האם האב רשאי להפריש עבורם מדין אפוטרופוס?‬ ‫ילדינו שתלו זרעי מלפפון בעציץ פלסטיק המונח על אדן מרפסת בתוך הבניין‪ .‬לאחר‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שהשתילים התפתחו וגדלו בהם מלפפונים‪ ,‬התעוררו כמה ספקות בדבר חיובם בתרומות‬ ‫בנידון המתואר יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות ללא ברכה‪ .‬האב רשאי‬ ‫ומעשרות ובדבר הברכה על ההפרשה‪.‬‬ ‫וראוי לעשות את ההפרשה בעצמו‪ ,‬ואין צורך שהילדים יפרישו‪ .‬העובדה שהזרעים‬ ‫העציץ עצמו עשוי פלסטיק ואינו נקוב‪ ,‬אולם נוף הצמח‪ ,‬הענפים והמלפפונים יוצאים‬ ‫נשתלו בידי קטנים אינה פוטרת את היבול‪ ,‬ואף אם הפירות שייכים לקטנים‪ ,‬רשאי האב‬ ‫מעבר לשפת העציץ‪ .‬מתחת לנוף יש לוח שיש המרכיב את אדן המרפסת‪ ,‬ומתחת לחלק‬ ‫להפרישם לצורך אכילתם‪ ,‬כפי שיתבאר‪.‬‬ ‫ממלפפון אחד יש גם אלומיניום מסורגי המרפסת‪ .‬האם יציאת הנוף מגבולות העציץ‬ ‫מחשיבה את הצמח כמחובר לקרקע‪ ,‬או שמא מאחר שמתחתיו יש שיש ואלומיניום‪ ,‬דינו‬ ‫עציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן‬ ‫עדיין כעציץ שאינו נקוב?‬ ‫שנינו במשנה (דמאי פרק ה משנה י) ‘עציץ נקוב הרי זה כארץ’‪ ,‬ומבואר בהמשך המשנה‬ ‫נוסף לכך‪ ,‬המרפסת מקורה ומוקפת מחיצת אבן שגובהה עשרה טפחים‪ ,‬ועליה סורג‬ ‫שהגדל בעציץ שאינו נקוב פטור מן התורה‪ ,‬אך חייב מדברי חכמים‪ .‬כך פירש הרמב”ם‬ ‫שאין בו בפני עצמו גובה עשרה טפחים‪ .‬העציץ מונח על גבי עובי מחיצת האבן‪ ,‬והנוף‬ ‫בפירוש המשניות (שם) ‘הצומח בכלים שאינם נקובים אינם חייבים בתרומה ולא‬ ‫נוטה כלפי חוץ‪ ,‬אף שהפירות עדיין מצויים מעל השיש‪ .‬האם המקום נחשב ‘בית’ לעניין‬ ‫במעשרות אלא מדרבנן‪ ,‬לפי שהם נבדלים מן הארץ’‪ .‬וכן פסק הרמב”ם (תרומות פרק ה‬ ‫תרומות ומעשרות‪ ,‬או שמא מאחר שהעציץ עומד על גבי המחיצה והפירות נוטים כלפי‬ ‫הלכה טו) ‘עציץ נקוב הרי הוא כארץ’‪ .‬משמע שעציץ שאינו נקוב אינו כארץ‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫חוץ‪ ,‬דינם כגדלים מחוץ לבית? כמו כן‪ ,‬הגג שמעל המרפסת אינו גג קבוע‪ ,‬וקצהו מאהיל‬ ‫מתקנת חכמים חייב בתרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫על הפירות אף שהם נוטים כלפי חוץ‪ .‬האם קירוי כזה מעניק למקום דין בית?‬ ‫לפיכך‪ ,‬מאחר שהעציץ עשוי פלסטיק אטום ואין בו נקב אין בו חיוב מעשרות‬ ‫עוד יש להסתפק מצד הבעלות‪ :‬הזרעים ניתנו במתנה לאחד הילדים‪ ,‬והוא נתן חלק‬ ‫מהתורה‪ ,‬אלא החיוב הוא רק מדרבנן‪ .‬כאשר עציץ כזה עומד במקום שאינו מקורה‪,‬‬ ‫מהם לאחיו‪ ,‬ושניהם שתלו אותם‪ .‬אם המתנה שייכת לילדים ולא לאביהם‪ ,‬כיצד ניתן‬ ‫מפרישים ממנו בברכה‪ ,‬כדרך שמברכים על קיום מצווה מדרבנן‪.‬‬ ‫להפריש מן המלפפונים‪ ,‬והרי קטן אינו בן שליחות‪ ,‬ובדרך כלל אין הפרשתו הפרשה?‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫המצלמות התקשו לאתר את הגנבים‪ .‬האם‬ ‫מותר לי להכניס את תיק הטלית והתפילין‬ ‫את סדר הגדילים‪ .‬ולעניין זה מועיל אם האב‬ ‫עומד על גבי בנו ומדריכו לעשות לשמה‪.2‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫לתוך המקווה כדי לשמור עליו‪ ,‬אף שבחדרי‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫אמנם בתפילין אין הדין כן‪ ,‬אלא אם הבחור עשה‬ ‫ההלבשה והרחצה נמצאים אנשים שאינם‬ ‫בעודו קטן את הקשר הקבוע של דלי"ת בתפילין‬ ‫לבושים? האם די בכך שהתפילין מונחות בתיק‬ ‫ציציות שקשר הבחור לפני בר המצווה‬ ‫הרגיל שלהן?‬ ‫של ראש או של יו"ד בתפילין של יד‪ ,‬צריך להתיר‬ ‫את הקשר שעשה ולחזור ולקושרו לשמה לאחר‬ ‫לקראת בר המצווה קנינו לבננו טלית קטן וחוטי‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה אין ראוי להכניס את התפילין‬ ‫שהגדיל‪ ,‬או שיקשרנו גדול כשר‪ .‬גם עשייה לשמה‬ ‫ציצית חדשים‪ .‬לימדתי אותו את סדר הגדילים‬ ‫למקווה גם כשהן מכוסות‪ .‬כשיש חשש גניבה‬ ‫והקשרים‪ ,‬והסברתי שעליו לעשותם 'לשמה'‪.‬‬ ‫בהדרכת אביו אינה מסלקת את חסרון הקטנות‬ ‫ואין מקום בטוח להניח בו את התפילין‪ ,‬מותר‬ ‫בערב יום בר המצווה הכניס את החוטים וקשר‬ ‫בעשיית קשרי התפילין‪ .3‬וטעם החילוק ביניהן‪,‬‬ ‫להכניסן כשהן מכוסות כראוי‪ .‬הדרך הראויה היא‬ ‫את הציציות בעצמו‪ .‬לאחר שהגדיל התעורר‬ ‫לפי שבציצית אין פוסלים בדיעבד את עשיית‬ ‫לשאול‪ :‬האם עליו להתירן ולקושרן מחדש‬ ‫להכניס את הנרתיק הסגור‪ ,‬או את תיק הטלית‬ ‫הקטן מחמת שאינו חייב במצוה מן התורה‪,‬‬ ‫והתפילין כולו‪ ,‬לשקית אטומה שאינה מיוחדת‬ ‫מפני שעשאן בעודו קטן‪ ,‬או שהוא רשאי‬ ‫כשנעשתה לשמה באופן המועיל‪ ,‬ואילו בתפילין‬ ‫ללבוש את הטלית ולברך עליה? ומדוע בקשרי‬ ‫להן‪ ,‬באופן של 'כלי בתוך כלי'‪ .5‬נרתיק התפילין‬ ‫למדנו מהכתוב 'וקשרתם וכתבתם' שמי שאינו‬ ‫התפילין שעשה קטן צריך להתירם ולקושרם‬ ‫והתיק הגדול המיוחד לטלית ולתפילין נחשבים‬ ‫בכלל חיוב הקשירה אינו כשר לכתיבה‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫מחדש? ומה הדין בקשרי התפילין שעשה קטן‪,‬‬ ‫לעניין זה ככיסוי אחד‪ .‬לכן יוסיף כיסוי שאינו‬ ‫שגם העושה יהיה ראוי לעשייתן‪.4‬‬ ‫האם צריך להתירם ולקושרם מחדש?‬ ‫מיוחד להן‪ ,‬ולא יסתפק בכיסוי הניילון הקבוע‬ ‫של התיק‪ .‬אפשר גם לכסות את נרתיק התפילין‬ ‫ת‪ .‬אם הטיל את הציציות וקשרן כהלכה לשם‬ ‫בטלית עצמה בתוך התיק הגדול‪ ,‬באופן שהוא‬ ‫הכנסת תפילין למקווה מחשש גניבה‬ ‫מצות ציצית‪ ,‬אינו צריך להתירן לאחר שהגיע‬ ‫מוסתר היטב‪ .6‬חדר כניסה נפרד שכולם לבושים‬ ‫במקווה שבאזורנו נגנבו כמה פעמים תפילין‬ ‫למצוות‪ ,‬ורשאי ללבוש את הטלית ולברך עליה‪.1‬‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫בו אינו כחדרי ההלבשה והרחצה‪.7‬‬ ‫שהונחו על המדפים שבכניסה‪ .‬למרות‬ ‫ודוקא אם יודע שעשאן אז לשמה‪ ,‬ולא רק שלמד‬ ‫שבבתי אסור משום שאפשר להניחם במקום‬ ‫עשייתן) הביא מהפרי מגדים שקשר הדלי"ת והיו"ד‬ ‫בספר פסקי תשובות (סימן יד אות ג) שאנשי מעשה‬ ‫בביאור הלכה (או"ח סי' יד ס"א ד"ה להצריך אנשים)‬ ‫‪1‬‬ ‫המשתמר‪ .‬המשנה ברורה (שם ס"ק כג‪-‬כד) פירש‬ ‫צריכים עשייה לשמה‪ ,‬ושלא יעשום אשה וקטן‪,‬‬ ‫מחמירים בזה‪.‬‬ ‫כתב שקטן שהגיע לחינוך רשאי להטיל ציצית‬ ‫שההכנסה היא מפני עוברי דרכים‪ ,‬והביא בשם‬ ‫לפי שהם בכלל כתיבה כשי"ן שבבית של ראש‪.‬‬ ‫‪ 2‬במשנה ברורה (סי' יד ס"ק ד) הצריך גדול העומד‬ ‫לעצמו‪ ,‬מפני שחיובו מדרבנן מחשיבו בר לבישה‬ ‫מחצית השקל דהיינו כשנרתיקן נתון בכיס שאינו‬ ‫ובהמשך פסק‪' :‬אך הקשר שעשה הקטן הזה‬ ‫על גבי הקטן ומלמדו לעשות לשמה‪ .‬ועיי"ש‬ ‫לעצמו‪ .‬וחידש עוד 'דאפילו אם כבר נעשה גדול‬ ‫מיוחד להן‪ ,‬כדין כלי בתוך כלי‪ .‬ולעניין מרחץ‬ ‫לעצמו קודם שנעשה בן י"ג נ"ל דצריך להתירו‬ ‫בביאור הלכה (שם ד"ה וטוב לעשות)‪ .‬מסתימת דבריו‬ ‫בן י"ג שנה אין צריך להתיר ציציותיו'‪ ,‬מפני שכעת‬ ‫כתב בערוך השולחן (סי' מה ס"ב) שאין להכניס דבר‬ ‫לאחר שנעשה בן י"ג ולחזור לעשותו'‪ .‬ובמשנה‬ ‫משמע שאפילו אם לא היה גדול עומד על גביו‬ ‫דינו כדיעבד ואין לחוש לשיטת רבינו תם‪ .‬והתנה‬ ‫קדושה 'אם לא כשמכוסים יפה'‪.‬‬ ‫ברורה (שם סק"ח) מבואר שפסול הקטן בכתיבת‬ ‫מ"מ אם עושה כן לעצמו ויודע שהטילם לשמה‪,‬‬ ‫שיודע שעשאן לשמה‪ .‬אמנם הנצי"ב מוולוז'ין‬ ‫‪ 6‬בשו"ע וברמ"א (סי' מ ס"ב) מבואר שכיסויים‬ ‫תפילין אינו ניתר על ידי גדול העומד על גביו‬ ‫שפיר דמי‪ .‬הטעם שאינו צריך שיהא עומד על‬ ‫בספרו משיב דבר (ח"א סי' מ"א) כתב שלדעת ר"ת‪,‬‬ ‫המיוחדים לתפילין נחשבים ככיסוי אחד‪ ,‬אף‬ ‫ורואה שהעשייה לשמה‪.‬‬ ‫גביו אם עושה לעצמו‪ ,‬כתב בספר חנוך לנער‬ ‫קטן פסול להטיל ציצית גם לבגד של עצמו‪.‬‬ ‫כשהם רבים‪ .‬המשנה ברורה (שם ס"ק ז‪-‬ח) כלל‬ ‫‪ 4‬יסוד הפסול בגמרא (גיטין מה‪ ):‬ובשו"ע (או"ח סי'‬ ‫(הגר"י בלויא עמ' לה הערה טו) שאפשר שמה שצריך‬ ‫ומטעם זה הורה הגרי"ש אלישיב (ספר פניני‬ ‫בכך גם את התיק הגדול לטלית ולתפילין‪ ,‬והתיר‬ ‫לט ס"א)‪ :‬קטן‪ ,‬אפילו הגיע לחינוך‪ ,‬פסול לכתיבת‬ ‫'גדול עומד על גביו'‪ ,‬זהו מפני שאינו נאמן לומר‬ ‫חנוכה‪ ,‬פסקים בשם הגרי"ש אלישיב עמ' לז) שלא יטיל‬ ‫לכסות את נרתיקן בטלית שאינה כליין‪ .‬אמנם‬ ‫תפילין‪ .‬ובשו"ע (שם ס"ב) פסק שהפסול לכותבן‬ ‫שעושה לשמה‪ ,‬אבל לגבי דידיה ודאי נאמן‪.‬‬ ‫הקטן אפילו לעצמו‪ ,‬ואם הגדיל יתירו ויקשור‬ ‫בשו"ע (סי' מג ס"ו) התיר גם כלי שיש בו טפח‪ ,‬או‬ ‫פסול בתיקון עשייתן‪ .‬וכתב בביאור הגר"א (שם‬ ‫וכעי"ז כתב בספר שיח הלכה (ח"א עמ' קפח הערה‬ ‫שוב‪ .‬ובעיקר חידוש הביאור הלכה כבר האריכו‬ ‫כלי שאינו כליין אף בלא טפח‪.‬‬ ‫ס"א ד"ה אפילו הגיע לחינוך) שחינוך הוא מדרבנן‪,‬‬ ‫טז) בשם הגרש"ז אויערבאך‪ ,‬מאידך בשו"ת משנה‬ ‫האחרונים‪ ,‬ראה שו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' רכט)‪,‬‬ ‫‪ 7‬בשו"ע (סי' מה ס"ב) חילק בין חדר החיצון שכולם‬ ‫ואילו הפסול לכתיבה מן התורה‪.‬‬ ‫הלכות (שם) ביאר דעת הביה"ל דמיירי כשהיה‬ ‫שו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' ס"ג) ספר חנוך לנער (פ"ט‬ ‫לבושים‪ ,‬לאמצעי שמקצתם לבושים ומקצתם‬ ‫‪ 5‬בשו"ע (או"ח סי' מג ס"ו‪-‬ס"ז) התיר להכניס תפילין‬ ‫גדול עומד על גביו‪.‬‬ ‫הערה טז)‪ .‬ובשו"ת אבני זכרון (ח"ב סי' ה) כתב שנכון‬ ‫ערומים‪ ,‬ולפנימי שכולם ערומים‪ .‬בחיצון מותר‬ ‫בכלי כשאין מקום לשומרן‪ ,‬ואילו בבית הכסא‬ ‫‪ 3‬בביאור הלכה (או"ח סי' לט ס"ב ד"ה בכל תיקון‬ ‫לחזור ולהתירם ולקושרם בשעת כשיגדיל‪ .‬וכ"כ‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫המיץ ופולט את הנשאר? וכיצד ישער את‬ ‫נכחו עשרה אנשים בלבד‪ .‬באמצע חזרת‬ ‫שיעור המחיצה המתירה ישיבה לפני‬ ‫החיוב בברכה אחרונה?‬ ‫הש"ץ עמד לצאת ליטול את ידיו לברכת‬ ‫המתפלל‬ ‫ת‪ .‬נחלקו הפוסקים אם מציצת פרי בלא‬ ‫כהנים‪ ,‬ונזכר שאם יצא יישארו בבית הכנסת‬ ‫רק תשעה אנשים‪ ,‬ובהם שליח הציבור‪ .‬האם‬ ‫ר' אלחנן ביקש לשבת על ספסל בבית‬ ‫הכנסתו לפה נחשבת כאכילתו או כשתיית‬ ‫הכנסת‪ ,‬אך הבחין שמאחוריו עומד אחד‬ ‫מותר לו לצאת לנטילה‪ ,‬אף שבינתיים לא‬ ‫מימיו‪ .‬ולכתחילה ראוי לצאת מן הספק על ידי‬ ‫יהיו תשעה העונים לברכות הש"ץ‪ ,‬או שעדיף‬ ‫המתפללים בתפילת שמונה עשרה‪ ,‬בתוך‬ ‫אכילת התפוז כדרך אכילתו‪ ,‬עם בשר הפרי‪,‬‬ ‫שיישאר ויישא כפיו בלא נטילה נוספת?‬ ‫ארבע אמות ממקום מושבו‪ .‬בין הספסל‬ ‫ולברך 'העץ'‪ .‬אולם‪ ,‬כשמוצץ באמצעות לעיסה‬ ‫למתפלל עמדה מחיצת עץ קבועה‪ ,‬הגבוהה‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה נכון ליטול ידיים קודם תחילת‬ ‫עשרה טפחים ורחבה שלושה טפחים‪ .‬האם‬ ‫בשיניו‪ ,‬יברך 'בורא פרי העץ'‪ .‬ואם בולע שיעור‬ ‫חזרת הש"ץ ולשמרן נקיות‪ ,‬או להכין מים‬ ‫די במחיצה זו כדי להתיר את הישיבה‪ ,‬או‬ ‫כזית בתוך כדי אכילת פרס‪ ,‬יברך אחריו 'בורא‬ ‫לנטילה בתוך בית הכנסת‪ ,‬כדי שלא יתמעט‬ ‫שצריך שיהיה ברוחבה ארבעה טפחים?‬ ‫נפשות'‪.13‬‬ ‫המניין‪ ,‬או שימתין הש"ץ לכהן עד שיטול את‬ ‫והאם מותר לשבת ממש כנגד פני המתפלל‬ ‫ידיו וישוב לבית הכנסת‪.10‬‬ ‫כאשר ראשו של היושב נראה מעל המחיצה?‬ ‫שינוי בסדר ברכות הקידוש‬ ‫אם הש"ץ כבר התחיל בחזרה‪ ,‬ואין אפשרות‬ ‫ר' עזרא אחז גביע מלא יין לקידוש בליל‬ ‫ת‪ .‬כדי להתיר ישיבה בתוך ארבע אמותיו של‬ ‫ליטול בבית הכנסת‪ ,‬נכון יותר שהכהן ישאר‬ ‫שבת‪ ,‬ובטעות דילג על ברכת הגפן והתחיל‬ ‫המתפלל על ידי מחיצה‪ ,‬צריכה להיות ביניהם‬ ‫וישא כפיו על סמך נטילת שחרית‪ ,‬ובלבד שלא‬ ‫בברכת קדושת היום‪ .‬האם יש הבדל אם נזכר‬ ‫הסיח דעתו ויודע ששמר על ידיו נקיות‪ .‬אך‬ ‫מחיצה קבועה שגובהה עשרה טפחים ורוחבה‬ ‫בכך בפתיחת הברכה‪ ,‬באמצעה או לאחר‬ ‫אם הסיח דעתו‪ ,‬רשאי לצאת ליטול ולשוב‪ ,‬אף‬ ‫ארבעה טפחים לפחות‪ ,‬שעל ידי כך מקום‬ ‫שסיים אותה? ואם כבר בירך את ברכת היום‬ ‫שהש"ץ ימשיך בינתיים בתשעה‪ ,‬שכן הוא יוצא‬ ‫היושב נחשב רשות בפני עצמה‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר‬ ‫ואחריה את ברכת הגפן‪ ,‬אך טרם שתה‪ ,‬האם‬ ‫לצורך מצוה והחזרה התחילה בעשרה‪ .11‬ומכל‬ ‫יושב ממש כנגד פני המתפלל והוא נראה‬ ‫עליו לחזור ולקדש?‬ ‫מקום במניין מצומצם כזה‪ ,‬אף אם הכהן יוצא‪,‬‬ ‫מעל המחיצה‪ ,‬נכון לכתחילה לשבת מן הצד‪,‬‬ ‫אין ללוי לצאת עמו לנטילה‪.12‬‬ ‫כדי שלא יהא נראה שהמתפלל משתחווה לו‪.8‬‬ ‫ת‪ .‬סדר הקידוש הוא לברך תחילה 'בורא פרי‬ ‫מחיצה שרוחבה שלושה טפחים בלבד‪ ,‬אף‬ ‫הגפן' ואחר כך את ברכת היום‪ .‬נזכר לאחר‬ ‫ברכה על מציצת פירות‬ ‫שגובהה עשרה טפחים‪ ,‬אינה מספקת‪.9‬‬ ‫שהזכיר 'מלך העולם'‪ ,‬קודם שהתחיל 'אשר‬ ‫קדשנו'‪ ,‬יסיים 'בורא פרי הגפן' ואחר כך יאמר‬ ‫ר' מאיר החזיק תפוז בידו כדי למצוץ את‬ ‫את ברכת היום‪ .14‬אם נזכר רק לאחר שסיים את‬ ‫מימיו‪ ,‬מבלי לאכול את בשר הפרי‪ .‬איזו‬ ‫יציאת כהן לנטילת ידיים במניין‬ ‫ברכת היום‪ ,‬יברך 'בורא פרי הגפן'‪ ,‬ובדיעבד לא‬ ‫ברכה עליו לברך? והאם הדין שונה כשמכניס‬ ‫מצומצם‬ ‫יחזור‪.15‬‬ ‫את פלחי התפוז לפיו‪ ,‬לועס כדי להוציא את‬ ‫ר' ידידיה הכהן התפלל במניין מאוחר שבו‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫הביא הדעת תורה (שם ס"ח)‪ ,‬וכן נראה מדברי‬ ‫ופירש רש"י (ד"ה שלא) שהכוונה לכהן שלא נטל‬ ‫טפחים‪ ,‬אם ראש המתפלל נראה מעליה‪ ,‬יש‬ ‫אף להניח תפילין‪ ,‬ובפנימי חייב לחלצן‪.‬‬ ‫הפרי מגדים (סי' רג א"א סק"ג)‪ .‬אולם המגן אברהם‬ ‫ידיו לפני עלייתו לדוכן‪ ,‬ומשמע מדבריו שאף‬ ‫להחמיר לשיטה זו‪ ,‬שהרי גם כאן שייך החשש‬ ‫‪ 8‬בשולחן ערוך (או"ח סי' קב ס"א) מבואר שאסור‬ ‫(סי' רג סק"א) כתב שמיני אוכמניות שאין אוכלים‬ ‫כשנטל ידיו בשחרית או קודם התפילה‪ ,‬צריך‬ ‫של 'נראה כמשתחווה לו'‪[ .‬אמנם האשל אברהם‬ ‫לישב בתוך ד' אמות של המתפלל‪ .‬וטעם‬ ‫אותם אלא מוצצים וזורקים מברך עליהם‬ ‫לחזור וליטול קודם שיעלה לדוכן‪ .‬וכן כתבו שם‬ ‫(ס"ד) כתב להדיא שמותר לישב לפני המתפלל‬ ‫האיסור מבואר בטור (שם ס"א)‪ ,‬משום שנראה‬ ‫שהכל נהיה בדברו‪ ,‬וכן כתבו האליה רבה (סק"א)‬ ‫התוספות (ד"ה כל כהן) להדיא‪ .‬ובשו"ת הרדב"ז‬ ‫כאשר יש לפניו מחיצה של זכוכית‪ .‬אולם יש‬ ‫כאילו חברו מקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬והוא‬ ‫והשו"ע הרב (ס"ג)‪ ,‬והאמרי בינה (או"ח סי' טז) כתב‬ ‫(ח"ב סי' תשעח) כתב שיש מצוה מן התורה לרחוץ‬ ‫לומר שגם לדבריו אין זה אלא בדעת השיטה‬ ‫אינו מקבל‪ .‬אמנם הט"ז (סק"ג) הקשה על טעם‬ ‫שאין זה כדברי הפרי חדש‪ .‬וכן מבואר להדיא‬ ‫הידיים קודם נשיאת כפיים‪ ,‬כיון שנשיאת כפיים‬ ‫הראשונה שהתירה ישיבה לפני המתפלל‬ ‫זה‪ ,‬מדוע לא אסרו לישב אף בתוך ד' אמות של‬ ‫בשו"ע הרב (סדר ברכות הנהנין פ"ו ס"ט) שהמוצץ‬ ‫היא בכלל עבודת הכהונה‪ ,‬ודייק כן גם מלשון‬ ‫יותר מד' אמות‪ ,‬אבל לשיטת ה'יש מי שאומר'‬ ‫הקורא קריאת שמע‪ ,‬והלא עיקר קבלת עול‬ ‫שאר פירות שאינם ענבים וזיתים מברך שהכל‬ ‫הרמב"ם (תפילה ונשיאת כפיים פט"ו ה"ה)‪ ,‬שכתב‪' :‬כהן‬ ‫שאסור לישב לפני המתפלל עד כמלוא עיניו‬ ‫מלכות שמים הוא בקריאת שמע‪ .‬ולכן כתב‬ ‫נהיה בדברו‪ ,‬וכן כתב הקצות השולחן (סי' נט‪ ,‬בדי‬ ‫שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו‪ ,‬אלא נוטל‬ ‫מפני שנראה כמשתחווה לו‪ ,‬אסור גם במחיצת‬ ‫בטעם ההרחקה‪ ,‬שהמקום שהמתפלל עומד‬ ‫השלחן סק"י) שמוצץ דינו כשותה מי פירות כיון‬ ‫את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה'‪.‬‬ ‫זכוכית]‪ .‬ועל כן לכתחילה ישב קצת מן הצד‪,‬‬ ‫עליו אדמת קודש הוא‪ ,‬הואיל והשכינה כנגדו‪,‬‬ ‫שכבר נימוח ויצא מתורת אוכל‪ .‬אמנם בנשמת‬ ‫אך הוסיף שאף שלדעת רש"י ותוספות צריך‬ ‫וכמו שכתב האליה רבה (שם סק"ד)‪ ,‬שחשש זה‬ ‫ואין זה ממידת כבוד ומורא לשכינה להפסיק‬ ‫אדם (כלל נא ס"ו) כתב שאין להוכיח מדברי המגן‬ ‫הכהן ליטול ידיו סמוך לעלייתו לדוכן ממש‪,‬‬ ‫הוא דווקא כנגד המתפלל ממש‪ ,‬ולא בצדדים‬ ‫בין המתפלל לשכינה‪ ,‬וכן כתב השו"ע הרב‬ ‫אברהם כיון שכוונתו לאוכמניות שאינן ראויות‬ ‫מכל מקום לדעת הרמב"ם אין הוא צריך ליטול‬ ‫שלפניו‪.‬‬ ‫(ס"א)‪ .‬ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' מח) ביאר‪,‬‬ ‫אלא למציצה ולכך מברכים עליהן שהכל‪ ,‬אבל‬ ‫אלא אם כן הסיח דעתו‪ .‬וכן כתב הכסף משנה‬ ‫‪ 9‬בעירובין (טז‪ ).‬מצאנו נידון במחיצה המתירה‬ ‫שכיון שהתפילה במקום קרבן‪ ,‬נעשה המקום‬ ‫המוצץ פירות אחרים מברך את הברכה הראויה‬ ‫(שם‪ ,‬ובבית יוסף סי' קכח ד"ה ויטול) בדעת הרמב"ם‪,‬‬ ‫זריעה כנגד חלקה העומד אף כשהפרוץ מרובה‪.‬‬ ‫שמתפללים בו כעזרה‪ ,‬ובעזרה אסור לישב‪,‬‬ ‫להם‪ .‬ולנוכח המחלוקת כתב האמרי בינה (שם)‬ ‫שאם לא הסיח דעתו מנטילת ידיו בשחרית או‬ ‫אביי ביאר שאף לחכמים‪ ,‬ששיעור לבוד אצלם‬ ‫כמבואר בגמרא (יומא כח‪ ).‬שאין ישיבה בעזרה‬ ‫שמהראוי שלא להיכנס לספק ברכה אלא יאכל‬ ‫קודם התפילה‪ ,‬אינו חייב לחזור וליטול‪ .‬אולם‬ ‫פחות משלושה טפחים‪ ,‬אין חלק המחיצה‬ ‫אלא למלכי בית דוד בלבד‪ .‬ובמשנה ברורה (שם‬ ‫מעט מהפרי ויברך בורא פרי העץ‪ .‬והבן איש‬ ‫כתב שמספר הזוהר (ח"ג קמו‪ ).‬נראה שאף אם‬ ‫חשוב להתיר כנגדו אלא בארבעה טפחים‪.‬‬ ‫סק"ב) הביא מהחיי אדם (כלל כו ס"ד)‪ ,‬שאם דבר‬ ‫חי (שנה ראשונה‪ ,‬מסעי אות ח) כתב לחלק שהמוצץ‬ ‫לא הסיח דעתו‪ ,‬יש מצוה בנטילה נוספת קודם‬ ‫אמנם מתירוצו של רבא יש מקום ללמוד שדי‬ ‫קבוע הגבוה עשרה טפחים והרחב ארבעה‬ ‫פרי על ידי שמכניסו לפיו ולועסו בשיניו דינו‬ ‫נשיאת כפיים‪ ,‬וכדעת שאר הראשונים‪ .‬ולפי זה‬ ‫בשלושה‪ .‬וכך פירש הרשב"א (שם טז ע"ב‪ ,‬ד"ה רבא‬ ‫מפסיק בין המתפלל לבין היושב‪ ,‬מותר לישב‬ ‫כאכילה ומברך בורא פרי העץ‪ ,‬ואם אכל כזית‬ ‫פסק השו"ע (או"ח סי' קכח ס"ו)‪' :‬אף על פי שנטלו‬ ‫אמר) בשם הראב"ד שלדעת רבא די במחיצת‬ ‫בצדו השני‪ ,‬שהרי יש כאן הפסק רשות‪ .‬וכפי‬ ‫מברך ברכה אחרונה‪ .‬אך המוצץ בלא לעיסה‬ ‫הכהנים ידיהם שחרית‪ ,‬חוזרים ונוטלים ידיהם‬ ‫שלשה טפחים‪ .‬וכן הקשה הגרעק"א (על השו"ע‬ ‫המבואר מדבריהם אין ההיתר אלא במחיצה‬ ‫בפה‪ ,‬אלא אוחז הפרי בידיו ומוצצו‪ ,‬דינו‬ ‫עד הפרק'‪ .‬וכתב המשנה ברורה (סק"כ) שבאופן‬ ‫יו"ד סי' רצו סמ"ו) על שיטת הר"ש (שם) שהצריך‬ ‫קבועה‪ ,‬אבל מחיצה שאינה קבועה אינה חולקת‬ ‫כשתיית מי פירות ומברך שהכל‪ ,‬ואינו מברך‬ ‫שאין לו מים‪ ,‬יכול לסמוך על שיטת הרמב"ם‬ ‫מחיצה רחבה ארבעה טפחים‪ .‬אולם החזון‬ ‫את המקום לשתי רשויות‪ ,‬ואין לישב לפניה‪.‬‬ ‫ברכה אחרונה אלא בשותה רביעית‪ .‬וכן העתיק‬ ‫שיוצא בנטילת ידיים של שחרית‪ ,‬אם לא הסיח‬ ‫איש (כלאים סי' ו סק"ו) כתב לתקן את הגירסא‬ ‫ובשו"ת מהר"ם שיק (שם) דן בשיעור עובי‬ ‫הכף החיים (סי' רב ס"ק סג)‪ ,‬וכן כתבו להלכה‬ ‫דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף‪ .‬ולפי זה‬ ‫ולפרש שרבא מודה לאביי ששיעור מחיצה‬ ‫המחיצה‪ ,‬והביא שמדברי הר"ש (כלאים פ"ב מ"ח‪,‬‬ ‫בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' רה‪ ,‬הערות על השו"ע סי'‬ ‫נראה‪ ,‬שאף באופן שיש בבית הכנסת עשרה‬ ‫חשובה ארבעה‪ ,‬ובא לחדש שאפשר להעמיד‬ ‫ד"ה ולסלע) מבואר שעובי המחיצה יכול להיות‬ ‫רב סט"ו) ובשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' כה)‪ .‬וכן‬ ‫מתפללים בדיוק‪ ,‬אם הכהן לא הסיח דעתו ויודע‬ ‫את הברייתא גם כרשב"ג‪ .‬וכתב שכן מבואר‬ ‫כלשהו‪ ,‬אך לדעת התפארת ישראל (בועז אות י)‬ ‫כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' קי אות ד) לעניין‬ ‫ששמר את ידיו נקיות מנטילתו שלפני התפילה‬ ‫בירושלמי (כלאים פ"ד ה"ב) ובתוספתא (כלאים פ"ד‬ ‫נראה שיש להחמיר שגם עובי המחיצה יהיה‬ ‫גדר ברכה אחרונה שהמוצץ בלא לעיסה שיעורו‬ ‫ועד עתה‪ ,‬שיסמוך על שיטת הרמב"ם ולא יצא‬ ‫ה"ו) ודוחק לומר שזה רק לשיטת רשב"ג‪ .‬ועל כן‬ ‫ד' טפחים‪ .‬אמנם החיי אדם והמשנה ברורה‬ ‫ברביעית‪ ,‬ואילו אם צריך לעיסה דינו כאוכל‬ ‫ליטול ידיו‪ .‬אמנם כאשר הסיח דעתו ולא שמר‬ ‫אף בנידון דידן אין להקל במחיצה של שלושה‬ ‫התירו במחיצה הגבוהה עשרה והרחבה ארבעה‪,‬‬ ‫ושיעורו בכזית‪ .‬אולם‪ ,‬יש לציין שכל האמור הוא‬ ‫את ידיו בנקיות‪ ,‬שאינו יכול לסמוך על נטילתו‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫ולא חילקו בשיעור העובי‪ .‬והנה בשו"ע (שם)‬ ‫לעניין שאר פירות‪ ,‬אבל המוצץ ענבים מברך‬ ‫שקודם התפילה‪ ,‬ואף אינו יכול להסתפק‬ ‫‪ 10‬בשו"ע (או"ח סי' נה ס"ג)‪' :‬אם התחיל באבות‬ ‫הובאה שיטה נוספת‪ ,‬שיש להחמיר בישיבה‬ ‫בורא פרי העץ אפילו כשאינו מכניסם לתוך פיו‪,‬‬ ‫בקינוח הידיים בדבר המנקה כבתפילה‪ ,‬שכן‬ ‫ויצאו מקצתן‪ ,‬גומר אפילו קדושה'‪ .‬ובמשנה‬ ‫מול המתפלל אפילו במרחק יותר מד' אמות‪,‬‬ ‫וכמבואר בשו"ע הרב (סדר ברכת הנהנין שם)‪.‬‬ ‫כתב המשנה ברורה (ס"ק יט) שנטילת ידי הכהן‬ ‫ברורה (ס"ק טו) ביאר שהוא הדין שיכול החזן‬ ‫עד כמלוא עיניו‪ .‬ובמשנה ברורה (שם סק"ח‪-‬ט)‬ ‫‪ 14‬במשנה (ברכות נא‪ ):‬נחלקו בית שמאי ובית‬ ‫צריכה להיות במים דווקא‪ ,‬כתב בשו"ת רבבות‬ ‫להמשיך ולסיים את כל חזרת הש"ץ‪ .‬אך מכל‬ ‫ביאר שאף שאינו יושב ברשות המתפלל‪ ,‬מכל‬ ‫הלל‪ ,‬ודעת בית הלל שמברך על היין ואחר‬ ‫אפרים (ח"ב סי' נד) שיכול לצאת באמצע חזרת‬ ‫מקום אסור לצאת באמצע החזרה‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫מקום אסור לדעה זו משום שנראה כמשתחווה‬ ‫כך על היום‪ ,‬וכן פסק השו"ע (או"ח סי' רעא ס"י)‪.‬‬ ‫הש"ץ ליטול את ידיו‪ ,‬ואין בכך משום 'ועוזבי‬ ‫הרמ"א (שם ס"ב) שעבירה היא לצאת‪ ,‬ועליהם‬ ‫לו‪ ,‬והוסיף שרבים מהאחרונים כתבו שטוב‬ ‫ואם היה בדעתו להתחיל את ברכת היום ואחר‬ ‫ה' יכלו' כיון שיוצא לצורך‪ .‬והביא מהג"ר שריה‬ ‫נאמר (ישעיה א כח) 'ועוזבי ה' יכלו'‪ .‬ולפיכך כתב‬ ‫להחמיר כשיטה זו‪ .‬ולשיטה זו נמצא לכאורה‪,‬‬ ‫שהזכיר שם ומלכות נזכר שלא בירך על היין‪,‬‬ ‫דבלצקי שיש לבקש מהחזן שיאריך מעט‬ ‫הכף החיים (פלאג'י‪ ,‬סי' טו אות ע) שאם יש מניין‬ ‫שאף כשיש מחיצה המפסקת בין המתפלל לבין‬ ‫יכול לסיים בורא פרי הגפן‪ ,‬וכמבואר במשנה‬ ‫בברכה שהוא עומד בה‪ ,‬כדי שיספיק הכהן לשוב‬ ‫מצומצם‪ ,‬ימתין הש"ץ באמצע החזרה עד‬ ‫היושב‪ ,‬יש להחמיר בישיבה כנגדו כאשר ראש‬ ‫ברורה (סי' רט סק"ב‪-‬ג) שהמסיים את הברכה‬ ‫קודם חתימת הברכה‪.‬‬ ‫שיטול הכהן ידיו‪ ,‬או שיכינו לו מים בתוך בית‬ ‫המתפלל נראה מעל המחיצה‪ ,‬שהרי עדיין שייך‬ ‫כראוי יוצא ידי חובתו‪ ,‬אף שבשעת הזכרת השם‬ ‫‪ 12‬כן כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' מח)‬ ‫הכנסת‪ .‬וכן נראה פשוט שהכהן יכול ליטול את‬ ‫כאן החשש של 'נראה כמשתחווה לו'‪ .‬וכן מבואר‬ ‫והמלכות נתכוון לברכה אחרת‪[ .‬ואף שהביאור‬ ‫שנטילת הלוי אינה חובה אלא רק מעלה במצוה‪,‬‬ ‫ידיו קודם חזרת הש"ץ‪ ,‬כשם שהחזן המתפלל‬ ‫בכף החיים (סק"ה)‪ ,‬שציין בתוך דבריו לס"ק יא‪,‬‬ ‫הלכה (ד"ה ותוך כדי דיבור) הסתפק אם גם בברכה‬ ‫ואין לגרום לחיסרון במניין מחמתה‪.‬‬ ‫לפני העמוד נוטל את ידיו קודם החזרה‪ .‬וראה‬ ‫ושם הביא את השיטה האוסרת לישב נגד‬ ‫שחיובה מהתורה יוצא ידי חובתו באופן כזה‪,‬‬ ‫‪ 13‬הפרי חדש בשו"ת מים חיים (סי' ז) כתב‬ ‫בספר ארבע אמות של תפילה (ח"ב סי' פ"ה) שכתב‬ ‫המתפלל כמלוא עיניו מפני שנראה כמשתחווה‬ ‫ונשאר בצ"ע‪ ,‬מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן‬ ‫שהמוצץ לימונים ושאר פירות מברך ברכת‬ ‫לעניין כהן שאינו רוצה לעבור כנגד המתפלל‬ ‫לו‪ ,‬והוסיף שאף אם יש לפני המתפלל מחיצה‬ ‫של הקידוש אינה מהתורה]‪.‬‬ ‫הפרי כיון שמציצה היא בכלל אכילה‪ ,‬והוסיף‬ ‫כדי ליטול ידיו‪ ,‬שיכול בדיעבד להקדים ולרחוץ‬ ‫של זכוכית‪ ,‬צריך היושב להחזיר פניו מכנגד‬ ‫‪ 15‬הנה באמת מצינו בשו"ע הרב (או"ח סי' תעג‬ ‫שאף לעניין ברכה אחרונה שיעורו בכזית‬ ‫ידיו אפילו בין ישתבח ליוצר לשם ברכת כהנים‪.‬‬ ‫המתפלל‪ .‬והרי שעיקר האיסור תלוי בראיית‬ ‫ס"ו)‪ ,‬בתוך דיני סדר יקנה"ז‪ ,‬שכתב שהמקדים‬ ‫כאכילה ולא ברביעית כשתייה‪ .‬וכן כתב החסד‬ ‫‪ 11‬בגמרא (סוטה לט‪' :).‬אמר רבי יהושע בן לוי‪,‬‬ ‫המתפלל ולא בהיותו ברשותו‪ ,‬ולכן אין המחיצה‬ ‫את הקידוש לברכת היין חוזר על ברכת‬ ‫לאלפים (ס"ק יד)‪ ,‬והגרעק"א (על השו"ע או"ח סי' רב‬ ‫כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו‪ ,‬שנאמר‬ ‫מועילה כל זמן שהיושב רואה אותו‪ .‬ומעתה‬ ‫הקידוש‪ ,‬משום שעשה כבית שמאי כנגד בית‬ ‫ס"ח) העתיק את דברי הפרי חדש להלכה‪ ,‬וכן‬ ‫(תהלים קלד ב) 'שאו ידיכם קדש וברכו את ה'‪.‬‬ ‫יש לומר שגם במחיצה רגילה הגבוהה עשרה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫הרה"ג שמואל דוד בידר‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫אלא שכל זה בהנחה שמדובר בפלסטיק קשיח ואטום‪ ,‬שאין בתחתיתו נקב ניקוז בשיעור‬ ‫קידוש שבת בבוקר‬ ‫ששורש קטן יכול לצאת דרכו‪ .‬אם יש בו נקב‪ ,‬יש לדונו כעציץ נקוב‪ ,‬אלא אם מונחת תחתיו‬ ‫צלחת או מחיצה אטומה החוצצת בינו לבין הקרקע‪.‬‬ ‫דנו הרבה באחרונים על איסור הטעימה קודם קידוש שבת בבוקר לאנשים‬ ‫עציץ פלסטיק שאינו נקוב‬ ‫בריאים ולחולים ולנשים‪.‬‬ ‫אף שהעציץ עשוי פלסטיק ואינו נקוב‪ ,‬אין הדבר מוסכם שניתן להחשיבו בוודאות‬ ‫מהות המצוה‬ ‫כ’עציץ שאינו נקוב’‪ .‬בשו”ת שבט הלוי (חלק ו סימן קסז) תלה את הדין בבירור המציאות‪,‬‬ ‫ועתה נבאר‪ ,‬דהנה עצם חיוב קידוש שבת בבוקר מקורו מגמ' פסחים ק"ח‬ ‫וכתב שרק אם יתברר בבירור גמור שאין יניקה עוברת דרך הפלסטיק‪ ,‬ניתן להחשיבו‬ ‫ע"א ת"ר זכור את יום השבת לקדשו אין לי אלא בלילה‪ ,‬ביום מנין ת"ל זכור‬ ‫כחציצה‪ .‬גם בשו”ת להורות נתן (חלק ו סימן קא) הסתפק בדינו של הפלסטיק‪ ,‬אם הוא מפסיק‬ ‫את יום‪ .‬וטעם מצוה זו שצריך לחזור ולקדש ביום אע"פ שקידש בלילה היא‬ ‫את היניקה כדוגמת כלי מתכת‪ ,‬או שיש לחוש בו ליניקה‪.‬‬ ‫משום לחלק בין מידת שבת לחול שאומרים שירה על היין כ"כ הרשב"ם שם‬ ‫אולם כמה מפוסקי זמננו נקטו שפלסטיק אטום חוצץ בפני היניקה‪ ,‬ובהם הגרי”ש‬ ‫או משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה לכן ראו חכמים לעשות זכר לקידוש‬ ‫אלישיב‪ ,‬הגר”נ קרליץ (קובץ תשובות חלק ג סימן רמג‪ ,‬משפטי ארץ שביעית פרק ו הערה ‪ 12‬ועוד)‪.‬‬ ‫כ"כ הר"ן‪.‬‬ ‫ואולי יש חילוק בין פלסטיק קשיח ועבה‪ ,‬שיש להחשיב את העציץ כמי שאינו נקוב‪ ,‬לבין‬ ‫והתקנה היא לברך בופה"ג קודם הסעודה‪ ,‬והראוהו קידושא רבה משום‬ ‫פלסטיק דק ורך‪ ,‬ובפרט שקית גידול‪ ,‬שבהם יש לחשוש שהפלסטיק אינו מפסיק את‬ ‫דברכה זו מברכין על כל המצוות שמברכין על הכוס – רשב"ם‪ ,‬ועוד דמל' סגי‬ ‫היניקה‪.‬‬ ‫נהור דהוה קידוש קצרה וקראוהו ארוכה‪.‬‬ ‫בנידון שלפנינו אין לומר שמחמת היות העציץ עשוי פלסטיק הרי הוא בוודאי ‘אינו‬ ‫ונחלקו הראשונים אי החיוב היא מדאורייתא או מדרבנן‪.‬‬ ‫נקוב’‪ ,‬אלא יש לצרף זאת כספק נוסף‪ .‬מאחר שמדובר בעציץ פלסטיק אטום‪ ,‬ומתחתיו‬ ‫שיטת המהר"ם מובא במג"א סי' תקצז דהוא חיוב מהת' כדדרשינן מקרא‬ ‫מצויים שיש או אלומיניום‪ ,‬יש צדדים חשובים להחשיבו כמנותק מן הקרקע‪ .‬אולם מאחר‬ ‫זכור את יום אבל רוב ראשונים ס"ל דהוא מדרבנן דהא דילפינן מקרא הוי‬ ‫שיש פוסקים שהסתפקו בעצם דין הפלסטיק‪ ,‬ובצירוף שאר הספקות הנוגעים לנוף היוצא‬ ‫אסמכתא בעלמא כדמצינו ברמב"ם פכ"ט ה"ד שכתב שעיקר קידוש היא‬ ‫מן העציץ ולמקום המקורה‪ ,‬נראה כי יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות בלא‬ ‫בלילה‪ ,‬ודייק מזה הפרמ"ג (רפט משב"ז סק"א) דרק בלילה היא מדאורייתא ולא‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫ביום‪.‬‬ ‫יציאת הנוף מעבר לעציץ‬ ‫וכן הר"ן כתב בפירוש שהוא רק תקנת חכמים דאם היה דאורייתא היו‬ ‫בסוגיית הגמרא בגיטין (כב‪ ).‬נחלקו אביי ורבא בעציץ הנמצא בארץ ישראל ונופו נוטה‬ ‫צריכים למימר כל נוסח הקידוש ולא באופן שנראה כברכת הנהנין אלא ע"כ‬ ‫לחוץ לארץ‪ ,‬אם הולכים אחר מקום הנקב או אחר מקום הנוף‪ .‬להלכה פסק הרמב”ם‬ ‫דהוי חיוב דרבנן זכר לקידוש‪.‬‬ ‫(תרומות פרק א הלכה כה) שבעציץ נקוב שלא השתרש בקרקע הולכים אחר הנוף‪.‬‬ ‫חיוב נשים‬ ‫לדעת כמה מן הראשונים‪ ,‬ובהם הר”ש (עוקצין פרק ב משנה י)‪ ,‬תוספות ותוספות הרא”ש‬ ‫דנו הפוסקים מה דין הנשים בחיוב הקידוש‪ ,‬הפרמ"ג (בס' רפט משב"ז סק"א)‬ ‫(גיטין שם ד”ה בתר נקבו)‪ ,‬גם בעציץ שאינו נקוב יציאת הנוף יכולה לחבר את הצמח למקום‬ ‫נקט בפשטות דחייבות כמו דחייבות בכל מצוה דשבת הן דאורייתא והן דרבנן‪,‬‬ ‫שמעליו הוא נמצא‪ .‬כן הביאו המשנה למלך (הלכות ביכורים פרק ב הלכה ט) והחזון איש (ערלה‬ ‫וכדכתב המג"א בסי' רצא סקי"א על דברי המחבר דנשים חייבות בסעודה‬ ‫סימן א ס”ק טז אות ח)‪ .‬אמנם הגרש”ז אויערבאך בספרו מעדני ארץ (תרומות פרק ראשון הלכה כה)‬ ‫שלישית‪ ,‬דלכל מילי שבת איש ואשה שוין‪.‬‬ ‫כתב שלפי הרמב"ם כוחו של הנוף נאמר בעיקר בעציץ נקוב‪ ,‬ולא שכל נוף היוצא מעציץ‬ ‫וכן מבואר בהר"ן (שבת קי"ז) שהביא דברי ר"ת שנשים חייבות בלחם משנה‬ ‫שאינו נקוב הופך את כל הצמח למחובר‪.‬‬ ‫בשבת מטעם שאף הן היו באותו הנס‪ ,‬וכתב הר"ן עליו דלא צריך לזה דהרי‬ ‫ונראה שיש חילוק בין אם הנוף יוצא מן העציץ ומאהיל ממש על קרקע גלויה‪ ,‬שבזה יש‬ ‫כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונכללין בכל דיני דשבת‪.‬‬ ‫לחשוש שהוא מקבל דין מחובר לקרקע‪ .‬לבין אם הנוף יוצא מן העציץ אך תחתיו יש משטח‬ ‫מאידך שיטת המהר"ם חלאווה בשם מורו הרשב"א (פסחים קו) דנשים‬ ‫החוצץ בינו לבין הקרקע‪ ,‬כגון לוח שיש ואבן או מתכת‪ ,‬שאז אין יציאת הנוף כשלעצמה‬ ‫פטורות מקידוש שבת בבוקר דאינו אלא אסמכתא בעלמא וכנ”ל‪.‬‬ ‫הופכת אותו למחובר לקרקע‪ .‬אולם עדיין מקום הנוף עשוי לקבוע אם הצמח נחשב כגדל‬ ‫במקום מקורה או במקום פתוח‪.‬‬ ‫טעימה קודם הקידוש‬ ‫לפיכך‪ ,‬בנידון שלפנינו‪ ,‬מאחר שמתחת לכל הנוף והמלפפונים יש לוח שיש או אלומיניום‪,‬‬ ‫נחלקו הראשונים אי אסור לטעום קודם קידוש שבת בבוקר כמו קידוש של‬ ‫אין הבדל בין המלפפון שמעל השיש לבין זה שחלקו מעל האלומיניום‪ .‬שניהם מנותקים‬ ‫לילה או לא דעת הרמב"ם (שבת כט‪ ,‬י) שאסור לטעום כלום קודם קידוש כדין‬ ‫מן הקרקע‪ ,‬ויציאתם מעבר לשפת העציץ אינה הופכת אותם לעציץ נקוב או למחוברים‬ ‫קידוש של לילה‪ ,‬וביאר בהרב המגיד דאפי’ טעימה בעלמא נמי אסור דחז”ל‬ ‫לקרקע‪.‬‬ ‫תיקנו קודם שימלא כריסו לקדש משום כבוד השבת ואפי’ טעימא נמי אסור‬ ‫אולם אם בעתיד יצאו הגבעולים או העלים מעבר לאדן ולסורגים ויהיו תלויים באוויר‬ ‫דאל”כ נתת דבריך לשיעורין‪.‬‬ ‫מעל קרקע גלויה‪ ,‬יש לראות את כל השתיל כספק מחובר‪.‬‬ ‫ומאידך דעת הראב”ד שם חולק על הרמב”ם וס”ל דמותר לטעום קודם‬ ‫הקידוש דהוה רק אסמכתא בעלמא וליכא חיוב גמור‪.‬‬ ‫הגדל בתוך הבית‬ ‫ופסק המחבר בסי’ רפ”ט כשיטת הרמב”ם דאסור לטעום קודם קידוש‪.‬‬ ‫כתב הרמב”ם (הלכות מעשר פרק א הלכה י) ‘אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות‪,‬‬ ‫שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה‪ .‬ויראה לי שהוא חייב‬ ‫אימתי זמן קידוש‬ ‫במעשרות מדבריהם'‪ .‬והיינו שכיון היוצא "השדה" ובית אינו שדה‪ ,‬לכך פטור ממעשרות‪,‬‬ ‫נחלקו הראשונים מאמתי מתחייב אדם בקידוש שיהא אסור בטעימה קודם‬ ‫אך שדעת הרמב"ם שהגדל בבית אף שפטור מן התורה מדרבנן הוא חייב‪ .‬מאידך הראב"ד‬ ‫קידוש דעת מהר"ם המובא בטור סי' פט דמיד בבוקר אסור לשתות אפי' מים‬ ‫(שם) חלק על הרמב"ם‪ ,‬ודעתו שגידולי הבית פטורים אף מדרבנן‪.‬‬ ‫דעדיין לא קידש ודעת הרא"ש דמותר לשתות קודם התפילה מים דרק אחר‬ ‫ומאחר שנחלקו הראשונים אם מדרבנן יש להפריש מגידולי בית‪ ,‬בנידון דידן שהוא עציץ‬ ‫התפילה חל חובת קידוש שאז היא זמן סעודה דהרי א"א לאכול קודם התפילה‬ ‫שאינו נקוב‪ ,‬יש להפריש בלא ברכה‪ ,‬לפי שספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫וכן פסק המחבר בשו"ע סי' רפט‪.‬‬ ‫מה נחשב בית‬ ‫שחרית או מוסף‬ ‫כתב החזון איש (שביעית סימן כב ס”ק א) ‘וגדר בית‪ ,‬ודאי אין צריך בית שחייב במזוזה‪,‬‬ ‫ונחלקו האחרונים אם אחר תפילת שחרית כבר חל חובת קידוש ואסור‬ ‫והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי‪ ,‬ואולי צריך מחיצות עשרה טפחים גם כן’‪ .‬מדבריו למדנו‬ ‫לטעום קודם קידוש או אחר תפילת מוסף חל חובת קידוש‪.‬‬ ‫שאין צורך בבית גמור הראוי למגורים‪ .‬עיקר הגדרת המקום כבית היא הקירוי‪ ,‬ולכתחילה‬ ‫וצדדי השאלה היא דהרי אנו נוקטים לדינא דלא כרב הונא‪ .‬ומותר לאכול‬ ‫ראוי שיהיו גם מחיצות בגובה עשרה טפחים‪.‬‬ ‫קודם תפלת מוסף ואה"נ דרק פירות או פת מועט לכן הוי זמן אכילה אבל‬ ‫בנידון שלפנינו יש למרפסת קיר אבן בגובה עשרה טפחים‪ ,‬לפיכך‪ ,‬אין צורך שהסורג‬ ‫לא זמן הסעודה‪.‬‬ ‫שמעליה יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים‪ .‬העובדה שהעציץ מונח על עובי המחיצה‬ ‫והמג"א בסימן רפו סק"א נקט דאחר תפלת שחרית חל חובת קידוש ואסור‬ ‫ונופו נוטה החוצה אינה מבטלת את צירוף המרפסת לבית‪ ,‬בפרט כאשר הכול מצוי תחת‬ ‫לטעום קודם קידוש וכן נקט במשו"ב שם‪.‬‬ ‫קירוי‪ .‬אמנם‪ ,‬לעניין הגג‪ ,‬יש לחלק בין גג קבוע ואטום‪ ,‬המונע גשם ומאהיל בקביעות על‬ ‫מאידך הדעת שם מביא מכמה וכמה אחרונים שס"ל כיון שאינו עדיין זמן‬ ‫מקום העציץ והנוף‪ ,‬שנחשב קירוי‪ .‬לבין יריעת הצללה או פרגולה פתוחה שגשם ושמש‬ ‫הסעודה‪ ,‬דאינו אלא לאחר תפילת מוסף ואפשר לאכול ולשתות אחר תפילת‬ ‫עוברים דרכה‪.‬‬ ‫שחרית כ"ז שלא התפלל מוסף עדיין‪.‬‬ ‫והנה בגג זמני שנועד להסרה נחלקו האחרונים‪ :‬הגרצ”פ פרנק (הר צבי‪ ,‬זרעים חלק ב סימן‬ ‫נמצא לדינא אדם מתחייב בקידוש אחר תפילת שחרית ואז אסור לו לטעום‬ ‫לד) סבר שגם קירוי ארעי מפקיע שם שדה‪ ,‬ואילו החזון איש (שם) סבר שאוהל ארעי אינו‬ ‫כלום עד שיקדש‪ ,‬אכן מצינו בכמה מהאחרונים שסמכו על דברי הדע"ת הנ"ל‬ ‫הופך שדה לבית‪.‬‬ ‫להתיר לשתות קודם תפילת מוסף וכן נהגו בכמה קהילות קדושות‪.‬‬ ‫הבעלות על הזרעים והפירות‬ ‫חולה‬ ‫במעשה דנן שהקטנים שתלו את הזרעים‪ ,‬השאלה היא מי הוא הבעלים לעשות את‬ ‫עתה נבאר דין החולה נמי שזקוק לאכול קודם התפילה דהותר לו כמבואר‬ ‫ההפרשה‪.‬‬ ‫בס' פ"ט דמצד אחד זמן חיוב הקידוש כתקנת חז"ל היא אחר התפילה‪ ,‬וא"כ‬ ‫כתב הרמ”א (חושן משפט סימן ער סעיף ב) ‘אם נתנו מתנה לקטן הסומך על שולחן אביו‬ ‫כל שאוכל קודם התפילה לא נתחייב עדיין בקידוש‪ ,‬ומצד שני הרי זמן החיוב‬ ‫הרי היא של אביו’‪ .‬ולפי זה‪ ,‬מתנה רגילה שניתנה לילד קטן הסמוך על שולחן אביו נחשבת‬ ‫היא אחר התפילה משום שאז הוי זמן הסעודה דהרי קודם התפילה א"א‬ ‫בדרך כלל כממונו של האב‪ ,‬משום שמסתמא הנותן נותנה על דעת שהאב ישמור עליה‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫לברר היטב האם עיקר הסיפור שבספר קומיקס‬ ‫מעורבות זו בזו‪ ,‬ובתוכן קופסת לפתן שהוא‬ ‫ברירת מארזי סעודות כשחלק מהאוכל‬ ‫זה ראוי לקריאה בשבת‪ ,‬כגון ספרים שיש בהם‬ ‫מתכוון להגיש בסעודת היום‪ .‬כדי שהלפתן‬ ‫מיועד לאחר זמן‬ ‫מוסר השכל וחינוך למידות טובות ויראת שמים‪,‬‬ ‫יספיק להפשיר רצה ראובן להוציא אותו כבר‬ ‫כעת מבין שאר הקופסאות ולהניחו על השיש‬ ‫בשבת שנערכה בכפר נופש‪ ,‬הוכנו‬ ‫כפי שמצוי בסיפורים מגדולי ישראל‪.20‬‬ ‫למשתתפים שקיות ובהן המאכלים לסעודת‬ ‫להפשרה‪ ,‬אך הסתפק האם מותר לעשות‬ ‫ב‪ .‬לגבי הקריאה בהם בימות החול‪ .‬אין איסור‬ ‫כן‪ ,‬או שמא יש בכך משום איסור בורר‪ ,‬כיון‬ ‫הבוקר ולסעודה שלישית‪ .‬ר' שמעון התבקש‬ ‫לקרוא סיפור וקריאה שאינה לימוד תורה‪,21‬‬ ‫שהוא בורר את המאכל זמן רב לפני הסעודה?‬ ‫לאתר את השקית המיועדת למשפחתו בתוך‬ ‫ומצד שני אין להקל להתיר לקרוא כל ספר‬ ‫השקיות הרבות שהונחו יחד‪ .‬כשמצא אותה‪,‬‬ ‫ת‪ .‬אוכל קפוא הנמצא בתערובת וזקוק להפשרה‬ ‫התעורר בליבו ספק‪ :‬האם מותר לו להוציא‬ ‫שהוא רק מפני שהוא נפוץ או שנכתב לקהל‬ ‫ממושכת‪ ,‬מותר להקדים את הברירה כשיעור‬ ‫את השקית כולה‪ ,‬אף שכרגע הוא זקוק רק‬ ‫שומרי מצוות‪ .‬סיפורים שמביאים ליראת שמים‪,‬‬ ‫הזמן הנצרך להפשרה עבור הסעודה‪.18‬‬ ‫לחלק מתכולתה? או שעליו לשלוף מתוכה‬ ‫למידות טובות וללימוד מוסר נכון לקרוא‪ .22‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬כאשר נצרכת מנוחה אמיתית מן הלימוד‪,‬‬ ‫את המאכלים הנצרכים לסעודה הנוכחית‬ ‫יש להתיר קריאה מוגבלת בספר נקי לשם‬ ‫קריאת ספרי מתח וקומיקס בחול‬ ‫בלבד‪ ,‬ואת השאר להותיר בפנים?‬ ‫התרעננות וחידוש הכוחות לעבודת ה'‪ .‬ואין‬ ‫ובשבת‬ ‫ת‪ .‬תערובת הטעונה ברירה‪ ,‬מותר לברור ממנה‬ ‫הכוונה לקריאה שנעשית כדי לכלות את הזמן‪,‬‬ ‫בני מחבב קריאת ספרי מתח וקומיקס‪ ,‬כעת‬ ‫ביד רק את הכמות הדרושה לסעודה המתחילה‬ ‫כמו ספרי עלילות ממכרים שמביאים להזנחת‬ ‫הוא הגיע בני לגיל בר מצווה ורציתי לברר בנוגע‬ ‫עתה‪ ,‬ומותר ליטול גם עבור כל בני הבית‪ .‬אך‬ ‫סדרי הלימוד‪.23‬‬ ‫לקריאת ספרים מעין אלו‪ ,‬האם קריאת הספרים‬ ‫אסור לברור מראש לסעודה שלישית‪ ,‬או לברור‬ ‫מותרת בשבת‪ ,‬או שעלי למנוע ממנו את‬ ‫מנות נוספות מעבר לכמות הנצרכת לסעודה‬ ‫קריאתם גם בימות החול? והאם ספרי קומיקס‬ ‫המתנה אחר אכילת בצל שהתלכלך‬ ‫הנוכחית‪ .‬אולם שקית שהוכנה מראש כמנה‬ ‫חמורים יותר משום 'כתב המהלך תחת הצורה'‪,‬‬ ‫בכבד‬ ‫ובפרט כשהציורים מושכים את העין?‬ ‫אחת‪ ,‬מותר ליטול אותה בשלמותה לסעודת‬ ‫ביום ראשון אכל יענקל מן ה'ציבל' שנשאר‬ ‫הבוקר‪ ,‬אף אם די בה גם לסעודה שלישית‪.16‬‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬חז"ל אסרו לקרא בשבת כתבים משום‬ ‫לכתחילה רצוי להעמיד כל מארז בפני עצמו‬ ‫מסעודת השבת‪ ,‬והבחין שהיה מלוכלך מעט‬ ‫'שטרי הדיוטות'‪ ,‬לכן ראוי לדעת שהקריאה‬ ‫בכבד‪ .‬הוא הסתפק האם עליו להמתין שש‬ ‫לפני שבת‪ ,‬כדי שלא תהיה תערובת‪ .‬בשעת‬ ‫בשבת ברוב הספרים שאינם ספרי קודש‪ ,‬אסורה‬ ‫החיפוש מותר להזיז שקיות בתוך התערובת‬ ‫שעות קודם אכילת מאכלי חלב‪ .‬חברו אמר‬ ‫משום שטרי הדיוטות‪ ,‬ואף שהיו שהורו להקל‬ ‫שאפשר לצרף את דברי מהר"ם שיף שכבד‬ ‫כדי להגיע לשקית הרצויה‪ ,‬אך אין למיין את‬ ‫כדברי הרמ"א שהאיסור לקרוא בשיחת חולין‬ ‫האחרות לערימות‪.17‬‬ ‫אינו נידון כבשר‪ .‬האם יש חילוק בין מעט כבד‬ ‫וספרי מלחמות הוא דווקא בשפות לועזיות‬ ‫שנדבק בבצל לבין מגע בלבד‪ ,‬והאם אפשר‬ ‫אך בלשון הקודש מותר‪ ,‬כתב המשנה ברורה‬ ‫לסמוך על הסברה האמורה?‬ ‫בשם האחרונים שהורו להחמיר בזה‪ .‬אמנם יש‬ ‫ברירת מאכל קפוא זמן רב לפני‬ ‫ת‪ .‬אם אכל עם הבצל פירורי כבד או מריחה של‬ ‫מקילים לצורך גדול ובספרים נקיים‪ ,‬ויש שהורו‬ ‫הסעודה‬ ‫כבד הניכרים בו‪ ,‬עליו להמתין שש שעות‪ ,‬כמו‬ ‫רק שלא למחות בנשים וקטנים הנוהגים להקל‪.19‬‬ ‫בשבת בבוקר‪ ,‬לפני התפילה‪ ,‬פתח ראובן את‬ ‫לאחר אכילת בשר‪ .‬היות הכמות מועטת אינה‬ ‫ואין חומרא בקומיקס משאר ספרים‪ ,‬ולכן יש‬ ‫המקפיא ומצא במגירה קופסאות קפואות‬ ‫◄◄‬ ‫אף בשר שאינו מבושל מוקצה‪ ,‬ועל כן יטלטלם‬ ‫(שביתת השבת בורר סיג‪ ,‬ובבאר רחובות ס"ק כז)‪ ,‬לפי‬ ‫שמאי יצא ואינו חוזר‪ .‬ומבואר שלדעת האליה‬ ‫הלל‪ ,‬וכמבואר בברכות (נא‪ ):‬שנחלקו בית שמאי‬ ‫רק כלאחר יד‪.‬‬ ‫שהמסגרת השולחן (סי' פ סט"ז) כתב שטעם‬ ‫רבה אף המכוון לעשות בהדיא כבית שמאי יצא‬ ‫ובית הלל האם ברכת היין קודמת לברכת היום או‬ ‫‪ 19‬בשו"ע (סי' שז סעיפים יג‪ ,‬טו‪-‬טז) מובא איסור‬ ‫ההיתר לסלק את הפסולת המונחת מלמעלה‬ ‫ואינו חוזר‪ ,‬ולדעת התוספת שבת והבגדי ישע יש‬ ‫להיפך‪ .‬אך במנחת פתים (לגר"מ אריק‪ ,‬סי' רעא ס"י)‬ ‫שטרי הדיוטות והגזרות הנלוות לו‪ .‬וראה במגן‬ ‫הוא משום שזה כקילוף קליפת הפרי‪ ,‬וסברא זו‬ ‫להקל בטעה ועשה כבית שמאי‪ ,‬וזהו שלא כדברי‬ ‫הקשה מהמבואר בשו"ע (או"ח סי' רעא סט"ו) שמי‬ ‫אברהם (סי' שא סק"ד) שצידד להתיר ראייה שיש‬ ‫שייכת רק כשהוא יודע היכן מונח החפץ שהוא‬ ‫השו"ע הרב והתהילה לדוד‪ ,‬שנראה מדבריהם‬ ‫שהפסיק בדיבור אחר גמר הקידוש או שנשפכה‬ ‫בה עונג‪.‬‬ ‫רוצה להוציא‪ .‬ומכל מקום כתב הביאור הלכה‬ ‫שאף בטעה ועשה כבית שמאי לא יצא‪ .‬וכן נראה‬ ‫הכוס‪ ,‬מביא כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן‬ ‫‪ 20‬בגמרא (שבת קמט‪ ).‬נזכרו שני דינים‪ :‬קריאת‬ ‫(שם) שכל ההיתר הוא רק כאשר הוא מסלק‬ ‫מדברי המשנה ברורה (סי' רעא ס"ק סג) שהביא‬ ‫ואינו חוזר ומקדש‪ ,‬אף שנמצא שבירך הגפן אחר‬ ‫הכתב בשבת והסתכלות בדיוקנא אף בחול‪.‬‬ ‫את המין העליון בלבד‪ ,‬אך אם בשעת הסילוק‬ ‫מהדרך החיים (סי' ע סק"ב) שמי שמהפך את סדר‬ ‫ברכת היום‪ ,‬וכתב שדברי השו"ע הרב צע"ג‪ .‬אכן‬ ‫התוספות (שם ד"ה ודיוקני עצמה) פירשו שהדין השני‬ ‫הוא מסדר אותו ומכין אותו לאחר זמן‪ ,‬אסור‪,‬‬ ‫הברכות בקידוש עושה איסור‪ ,‬ומשמע שבדיעבד‬ ‫בתהילה לדוד (סי' רעא ס"ק טו) תירץ שבאופן זה‬ ‫בעשוי לעבודה זרה‪ ,‬ולא לנוי‪ .‬בערוך השולחן (סי'‬ ‫כיון שזה בכלל ברירה‪ ,‬ולכן בעניינו אסור למיין‬ ‫יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומברך‪ .‬ועל כן נראה‬ ‫אין חזרת ברכת היין מחייבת חזרת הקידוש‪ ,‬כיון‬ ‫שז ס"ח) הביא שכך המנהג‪ ,‬וציין גם את הדעה‬ ‫ולסדר את השקיות העליונות בערימה‪.‬‬ ‫שבדיעבד כאשר טעה והקדים את ברכת היום‬ ‫שנעשה מתחילה כסדרו‪ ,‬אבל כשהפך את הסדר‬ ‫המחמירה‪ ,‬ומכל מקום גם לשיטה זו מותר מותר‬ ‫‪ 18‬המשנה ברורה (סי' שיט סק"ד) כתב שכאשר‬ ‫לברכת היין אינו צריך לחזור‪ ,‬כיון שספק ברכות‬ ‫מתחילתו לא יצא וחוזר ומברך‪ .‬והנה שורש דין‬ ‫בחול לקרוא כתב מועט שתחת תמונה‪ ,‬שאין‬ ‫הוא בורר סמוך לסעודה הנמשכת כמה שעות‪,‬‬ ‫להקל‪ ,‬וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה (פמ"ז‬ ‫זה תלוי במחלוקת הראשונים בביאור דברי רב‬ ‫חוששים שיימשך אחריו‪ .‬לא מצאנו שגזרו חז"ל‬ ‫הרי זה בגדר לאלתר‪ ,‬אף שיעבור זמן רב עד‬ ‫הערה קצא)‪.‬‬ ‫יוסף שאמר (ברכות יא‪ ).‬לעניין קריאת שמע 'עשה‬ ‫את האיסור לקרוא 'כתב שתחת הצורה' על ספר‬ ‫אכילת המאכל‪ .‬ובשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' יב‬ ‫‪ 16‬בהיתר הברירה בשבת מבואר בשו"ע (או"ח סי'‬ ‫כבית שמאי לא עשה ולא כלום'‪ ,‬האם הנוהג‬ ‫מודפס שלם שכולו תמונות וכיתובים‪.‬‬ ‫ד"ה והנה) כתב שהבורר מאכל שאינו ראוי לאכילה‬ ‫שיט ס"א) שמותר לברור רק אוכל מתוך הפסולת‪,‬‬ ‫כבית שמאי במקום בית הלל יוצא ידי חובתו או‬ ‫‪ 21‬התוספות (שבת קטז‪ :‬ד"ה וכ"ש) דנו בספרי‬ ‫עד שישרה במים שלוש או ארבע שעות חייב‬ ‫ביד ולא בכלי‪ ,‬ובתנאי שהברירה היא כדי לאוכלו‬ ‫לא‪ :‬שלדעת התוס' (שם ד"ה תני) ותוס' רבינו יהודה‬ ‫מלחמות‪ ,‬ואסרו לקוראם בשבת בדומה לכתב‬ ‫משום בורר‪ ,‬כיון שאין זו ברירה סמוך לאכילה‪.‬‬ ‫לאלתר‪ .‬והוסיף הרמ"א שמותר לברור גם עבור‬ ‫(שם) והשיטה מקובצת (שם) הקורא קריאת שמאי‬ ‫שתחת הצורה‪ .‬והוסיפו בשם ר"י שגם בחול יש‬ ‫אמנם בשמירת שבת כהלכתה (פ"ג הערה רכב)‬ ‫אחרים האוכלים עמו בסעודתו‪ .‬וכתב המשנה‬ ‫כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו‪ .‬ולדעת הר"ן‬ ‫בזה משום מושב לצים‪ .‬בשו"ע (או"ח סי' שז סט"ז)‬ ‫הובא מהגרש"ז אויערבאך שמותר לברור מאכל‬ ‫ברורה (סק"ה)‪' :‬ואם כוונתו כדי שישתייר גם אחר‬ ‫(סוכה יב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה אמרו לו) והריטב"א (סוכה‬ ‫פסק לאיסור גם במליצות ומשלים של שיחת‬ ‫כמה שעות קודם הסעודה‪ ,‬כאשר רוצה להשרותו‬ ‫הסעודה או על סעודה אחרת חייב חטאת‪ ,‬אך‬ ‫כח‪ .‬ד"ה הא דתנן) והרשב"ץ (ברכות יא‪ ).‬וכן הביא‬ ‫חולין‪ ,‬ובדברי חשק נוסף הטעם של גירוי יצר‬ ‫ברוטב וכדומה כדי להשביח את טעמו‪ ,‬לפי שכך‬ ‫אם ממילא נשתייר מבירורו עד לאחר הסעודה‪,‬‬ ‫בספר המכתם (ברכות יא‪ .‬ד"ה העושה) שכן הוא‬ ‫הרע‪ .‬ובערוך השולחן (שם ס"ט) חילק בין ידיעות‬ ‫היא דרך אכילתו‪ ,‬והשווה זאת לדברי המשנה‬ ‫אין בכך כלום כיון שכבר בירר בהיתר'‪ .‬ומבואר‬ ‫דעת הראב"ד‪ ,‬וכן נראה מסתימת שאר הפוסקים‬ ‫שיש בהן צורך לבין ענייני הבל‪.‬‬ ‫ברורה (שם) שהבורר סמוך לסעודה הנמשכת‬ ‫שאין לברור מראש עבור סעודה אחרת‪ ,‬אך אם‬ ‫שאינו מקיים את המצוה מן המבחר‪ ,‬אך בדיעבד‬ ‫‪ 22‬במשנה ברורה (סי' שז ס"ק נח) הוציא מכלל‬ ‫כמה שעות הרי זה בגדר לאלתר‪ ,‬אף שיעבור‬ ‫בירר לצורך הסעודה הנוכחית ונשאר מהאוכל‪,‬‬ ‫יצא‪ .‬והפרי מגדים (סי' סג א"א סק"ב) הסתפק בדעת‬ ‫האיסור את יוסיפון‪ ,‬ספר יוחסין‪ ,‬דברי הימים‬ ‫זמן רב עד אכילת המאכל‪ .‬והוכיח כן ממה שכתב‬ ‫אין בכך כלום‪ .‬אמנם בנידון שלפנינו‪ ,‬שהאוכל‬ ‫השו"ע להלכה‪ ,‬ובמשנה ברורה (שם סק"ה) הביא‬ ‫של ר"י הכהן ושבט יהודה‪ ,‬משום שלומדים מהם‬ ‫המחצית השקל (סי' תקי סק"ב)‪ ,‬שלדעת הרשב"א‬ ‫של הסעודה השנייה והשלישית נמצא יחד‬ ‫בשמו ש'אפילו אם אין הכוונה בעמידתו לעשות‬ ‫מוסר ויראה‪ ,‬והתיר גם כשהם כתובים בלעז‪ .‬וכן‬ ‫(עבודת הקודש‪ ,‬בית מועד שער א סי' ה) הסובר שאסור‬ ‫באותה שקית‪ ,‬נראה שמותר להוציא את כל‬ ‫כבית שמאי אלא לעורר הכוונה וכדומה‪ ,‬אפילו‬ ‫בערוך השולחן (שם ס"י)‪.‬‬ ‫לברור ביום טוב שלא על מנת לאכול לאלתר‪,‬‬ ‫השקית מתוך התערובת‪ ,‬ואין צריך לפתוח אותה‬ ‫הכי אסור וכו'‪ ,‬ואף על פי כן אין צריך בזה לחזור‬ ‫‪ 23‬הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ה) ביאר שכמו שהגוף‬ ‫מותר לברור קמח כדי לאפות ממנו פת‪ ,‬והרי‬ ‫ולהוציא ממנה רק את האוכל לסעודה הנוכחית‪.‬‬ ‫ולקרות בדיעבד'‪ .‬וכן מצאנו נידון זה בנוסח‬ ‫זקוק למנוחה ממלאכות כבדות‪ ,‬כך גם הנפש‬ ‫שאף שיקח זמן רב עד שהפת תיאפה ותהיה‬ ‫שכן הוצאת השקית בשלמותה כעת היא בגדר‬ ‫ברכת האש במוצאי שבת‪ ,‬שבו נחלקו בית שמאי‬ ‫זקוקה למנוחת החושים לאחר עיון מייגע‪ ,‬כדי‬ ‫ראויה לאכילה‪ ,‬הרי זה בגדר לאלתר‪ .‬ולפי זה‬ ‫הוצאת אוכל מתוך פסולת סמוך לאכילה‪ ,‬הואיל‬ ‫ובית הלל (ברכות נא‪ ):‬שלדעת בית שמאי מברכים‬ ‫שתוכל לשוב לעיונה‪ .‬ובשו"ע (או"ח סי' רלא ס"א)‬ ‫כתב בשמירת שבת כהלכתה (שם סע"ט ופ"א)‬ ‫והוא צריך כעת את השקית הזו‪.‬‬ ‫'בורא מאור האש'‪ ,‬ולדעת בית הלל 'בורא מאורי‬ ‫נתבאר שגם מנוחה ושיחה יהיו לצורך עבודת‬ ‫להתיר לברור מאכל קפוא או קר ביותר כשדעתו‬ ‫‪ 17‬כאשר כל שקית עומדת בפני עצמה ואינן‬ ‫האש'‪ .‬ובב"ח (או"ח סי' רצח ס"א) כתב שהמברך‬ ‫הבורא או דבר המביא אליה‪ .‬ויש לציין לדברי‬ ‫לאוכלו כשיפשיר‪ ,‬וכן מאכל חם על מנת לקררו‬ ‫מעורבות יחד‪ ,‬אין זה בגדר תערובת ואין שייך‬ ‫בורא מאור האש ולא מאורי האש לא יצא‪ ,‬וביאר‬ ‫האליה רבה (סי' שז אות מ) שכתב בעניין ספרים‬ ‫במקרר כשדעתו לאוכלו כשיתקרר‪ .‬אולם בשם‬ ‫בזה איסור בורר‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה (סי'‬ ‫המגן אברהם (שם סק"ג) שהוא משום שעשה כבית‬ ‫בלשון הקודש 'אבל בחול מותרים'‪ .‬וראה ברמ"א‬ ‫הגרי"ש אלישיב (איל משולש בורר פ"ח סכ"ו‪ ,‬וביום‬ ‫שיט ס"ק יד)‪ .‬אף כאשר השקיות מונחות זו על גבי‬ ‫שמאי‪ ,‬אולם האליה רבה (סי' רצח סק"א) כתב‬ ‫(סי' שז סט"ז) שהתיר סיפורי חולין ומלחמות‬ ‫השבת סי' ס"ה) מובא שאין להתיר זאת אלא כאשר‬ ‫זו‪ ,‬מותר לסלק את העליונות כדי להגיע לשקית‬ ‫הטעם משום שיש הרבה מיני מאורות באור‪,‬‬ ‫בלשון הקודש‪ .‬והביא המשנה ברורה (שם ס"ק‬ ‫המאכל אינו ראוי לאכילה בלא פעולה זו‪ ,‬ולפי‬ ‫שמונחת למטה‪ ,‬ואין זה דומה לבורר פסולת‬ ‫וכשאומר 'מאור האש' הרי משנה מנוסח הברכה‪,‬‬ ‫סג‪-‬סד) הטעם שהלשון עצמה קדושה ולומדים‬ ‫זה בענייננו מותר לברור מאכל קפוא שאינו ראוי‬ ‫מתוך אוכל‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה (שם ס"ק טו)‬ ‫והוסיף שזה דלא כדברי המג"א‪ .‬ובתוספת שבת‬ ‫ממנה דברי תורה‪ ,‬והזכיר לימוד הלשון ופסוקים‬ ‫לאכילה טרם הפשרתו‪ .‬יש להוסיף שכל האמור‬ ‫ובביאור הלכה (ד"ה לאכול מיד)‪ ,‬שכיון שהפסולת‬ ‫(שם סק"ב) כתב שאף לטעם המג"א אין זה רק‬ ‫שבתוך אגרת‪ .‬אולם הביא הרבה אחרונים‪ ,‬ובהם‬ ‫אינו אלא כאשר האוכל שנמצא בקופסאות‬ ‫והאוכל אינם מעורבים אלא מונחים זה על גבי‬ ‫כאשר שינה ואמר מאור האש‪ ,‬שכיון שאין זו‬ ‫האגודה‪ ,‬הט"ז‪ ,‬הב"ח והגר"א‪ ,‬החולקים‪ .‬עוד‬ ‫הנוספות ראוי לאכילה לאחר הפשרתו‪ ,‬אולם‬ ‫זה‪ ,‬ובהסרת העליון אין הוא מתקן את התחתון‪,‬‬ ‫טעות שכיחה‪ ,‬ניכר שעשה כבית שמאי‪ .‬אבל מי‬ ‫כתב (שם ס"ק סב) שבדברי חשק אין היתר בלשון‬ ‫אם יש שם קופסאות ובהן אוכל שאינו מבושל‪,‬‬ ‫אין זה בגדר תערובת ואין בזה משום איסור‬ ‫ששכח לברך בורא פרי הגפן לפני ברכת היום‬ ‫הקודש‪ .‬בערוך השולחן (שם ס"י) פירש את הרמ"א‬ ‫מבואר בשו"ע (או"ח סי' שח סל"א‪-‬ב) שבשר חי אינו‬ ‫בורר‪ .‬ובשמירת שבת כהלכתה (פ"ג הערה עח)‬ ‫ובירך אחריה‪ ,‬אינו חוזר‪ ,‬כיון שדרך בני אדם‬ ‫בדרך אחרת‪ :‬המתענגים בסיפורים אינם אסורים‬ ‫מוקצה‪ ,‬אך דגים חיים הם מוקצים‪ .‬ולדעת כמה‬ ‫הובא מהגרש"ז אויערבאך שאפילו כאשר אינו‬ ‫להקדים את המאוחר‪ ,‬ואין זה נראה שעשה כבית‬ ‫מצד הסיפור‪ ,‬ומה שכתב לגבי השפה הוא לעניין‬ ‫מהאחרונים (ערוך השולחן סי' שח סנ"ח‪ ,‬מסגרת השלחן‬ ‫יודע היכן מונחת השקית שהוא מחפש‪ ,‬מותר‬ ‫שמאי‪ .‬ובבגדי ישע (סי' רצח‪ ,‬על מג"א סק"ג) כתב שאף‬ ‫גזירת שטרי הדיוטות‪ ,‬שלא היו נכתבים בלשון‬ ‫סי' פח סק"ה‪ ,‬בן איש חי שנה שנייה פקודי אות ט‪ ,‬מנחת‬ ‫לו לסלק את העליונות‪ .‬אולם יש שהחמירו בכך‬ ‫לדברי הב"ח אין זה אלא במי שמתכוון לעשות‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫שבת סי' פח ס"ק טז‪ ,‬שו"ת אגרות משה ח"ה סי' כב) בזמננו‬ ‫כאשר הוא מגביה ומסלק לגמרי את העליונות‬ ‫להדיא כבית שמאי‪ ,‬אבל מי שטעה ועשה כבית‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫◄◄‬ ‫השבת גרמו ילדיי נזקים בבית‪ .‬האם אני חייב‬ ‫קדימה בקניית מחסן הצמוד למשרד‬ ‫‪24‬‬ ‫פוטרת אותו מלהמתין שש שעות ‪ .‬המהר"ם‬ ‫לשלם גם כשהמזיקים הם ילדים קטנים?‬ ‫שיף לא פסק להתיר כבד בחלב‪ ,‬ואף סיים 'ומכל‬ ‫בבניין שבו אני גר רכשו הדיירים מהקבלן‬ ‫האם יש הבדל בין נזק לקירות ולחלקי הבית‬ ‫מקום לא מלאני לבי להתיר למעשה'‪ .25‬אולם אם‬ ‫כמה חללים וחילקו אותם ביניהם למחסנים‪.‬‬ ‫הקבועים לבין נזק לרהיטים ולחפצים‪ ,‬ומה‬ ‫היה רק מגע או לכלוך מועט‪ ,‬בלא ממשות כבד‬ ‫המחסנים אינם מוסדרים כחוק ואינם רשומים‬ ‫הדין אם התחייבתי להחזיר את הדירה כפי‬ ‫ניכרת ובלא טעם בשר‪ ,‬אין צריך להמתין שש‬ ‫שקיבלתי אותה?‬ ‫בטאבו‪ .‬אני פתחתי במחסן שלי משרד שנותן‬ ‫שירותי מחשב‪ .‬בעל המחסן הסמוך מכר לפני‬ ‫שעות‪ .26‬הדברים אמורים בבצל שלא נתבשל‬ ‫ת‪ .‬מצד דין 'מזיק' האב אינו חייב בנזקי בנו‪,32‬‬ ‫כמה שנים את דירתו‪ ,‬אך בינתיים השאיר‬ ‫עם הכבד ושלא הוסיפו לו שומן בשרי‪ .‬בבצל‬ ‫אך כששכר דירה הוא חייב מצד אחריותו מדין‬ ‫לעצמו את המחסן‪ .‬כעת החליט למכור את‬ ‫שהתבשל עם הכבד‪ ,‬או שעורב בו שומן בשרי‬ ‫'שומרים'‪ .‬לפיכך יש לברר מה ניזוק‪ ,‬כיצד אירע‬ ‫המחסן והוא עומד במגעים עם רוכש הדירה‬ ‫לשם אכילתו‪ ,‬יש להמתין אחריו שש שעות‪.‬‬ ‫הנזק ומה הוסכם בשכירות‪ .33‬אם קיבל השוכר‬ ‫שיקנה גם את המחסן‪ ,‬אך הם עדיין לא חתמו‬ ‫אחריות לנזקים שיגרמו בני הבית‪ ,‬עליו לשלם‬ ‫חוזה‪ .‬אני גם רוצה לקנות את המחסן הצמוד‬ ‫כניסת כהנים למערת המכפלה‬ ‫כפי שהתחייב‪ ,‬גם כשהמזיק קטן‪ .‬התחייבות‬ ‫כדי להרחיב את המשרד שלי‪ .‬האם אני קודם‬ ‫מרדכי כהן‪ ,‬ביקש להצטרף למניין במערת‬ ‫להחזיר את הדירה ואת תכולתה בשלמות‬ ‫מדין 'בר מצרא'‪ ,‬או שבעל הדירה קודם לי?‬ ‫המכפלה‪ .‬חברו אמר לו שהוא יכול להיכנס‬ ‫מחייבת גם בנזק לחלקי הבית הקבועים‪ ,‬לפיכך‬ ‫ת‪ .‬אם המחסן הצמוד למחסן הנמכר הוא‬ ‫למערה מפני שקברי צדיקים אינם מטמאים‪,‬‬ ‫יש לבדוק את נוסח ההתחייבות והיקפה‪ ,‬ולא‬ ‫והוסיף שהקברים נמצאים במערות שמתחת‬ ‫בבעלותו ואפשר לצרפם כדין‪ ,‬יש לו זכות‬ ‫לפרש כל תנאי כהתחייבות לכל נזק ובכל מצב‪.34‬‬ ‫לבניין‪ ,‬והציע שיתפלל באולם העליון ויעמוד‬ ‫מצרנות כלפי הקונה שאין לו זכות שותפות‬ ‫אם אין התחייבות מפורשת בהסכם‪ ,‬לגבי‬ ‫או מצרנות במחסן זה‪ .‬קניית הדירה מן המוכר‬ ‫רחוק מן המצבות‪ .‬האם מותר לו להיכנס‬ ‫הרהיטים והכלים שנמסרו לשימושו כחלק‬ ‫באופן זה‪ ,‬והאם ריחוק ארבע אמות מן‬ ‫בעבר‪ ,‬בלא המחסן שנשאר בידו‪ ,‬אינה מקנה‬ ‫מן השכירות‪ ,‬דינו כשומר שכר‪ ,‬אך לגבי נזק‬ ‫המצבות מועיל לכך?‬ ‫לקונה הדירה דין קדימה במחסן‪ .29‬ולכן כל‬ ‫בקירות הבית ובחלקים שדינם כקרקע‪ ,‬כשלא‬ ‫ת‪ .‬אסור לכהן להיכנס לאולמות שבבניין מערת‬ ‫עוד העסקה לא הושלמה ולא נעשה קניין‪ ,‬יכול‬ ‫קיבל אחריות מיוחדת ולא הזיק בעצמו‪ ,‬אין‬ ‫המכפלה‪ ,‬גם לצורך תפילה‪ ,‬אף שאינו יורד‬ ‫המצרן לבקש מהמוכר להעדיף אותו גם אם‬ ‫לחייבו‪ ,‬משום שאין חיוב שמירה בקרקעות‪.35‬‬ ‫למערות הקבורה ואינו מתקרב למצבות‪ .‬גם‬ ‫כבר ניהל משא ומתן עם השני‪ .30‬גם באופן שיש‬ ‫אם הנזק נגרם מפני שלא שמר כראוי מפני‬ ‫דין קדימה לבר מצרא‪ ,‬הוא רק בתנאי שהוא‬ ‫בקברי צדיקים נוהג האיסור‪ ,‬ובמערת המכפלה‬ ‫מעשי הילדים‪ ,‬חייב לשלם‪ .‬גם תקלה שלא‬ ‫עומד במחיר ובתנאי התשלום הנדרשים כדין‪,‬‬ ‫יש טעם נוסף לחשש טומאה משום ראשו של‬ ‫נעשתה במזיד אינה נחשבת אונס הפוטר‬ ‫עשו שנקבר שם‪ .‬ריחוק ארבע אמות מן המצבות‬ ‫בלא להפסיד למוכר‪.31‬‬ ‫שומר שכר‪ .‬אולם אם הנזק אירע באונס הפוטר‬ ‫בתוך הבניין אינו מתיר את הכניסה‪ .27‬אלא‬ ‫לפי דיני השומרים‪ ,‬ולא קיבל אחריות רחבה‬ ‫יתפלל מחוץ לבניין‪ ,‬במקום המותר לכהנים‪,‬‬ ‫יותר‪ ,‬הוא פטור‪ ,‬לפי שהכנסת הילדים לדירה‬ ‫נזקי ילדים בדירה שנשכרה לשבת‬ ‫תחת כיפת השמים‪ ,‬ויזהר שלא לעמוד תחת גג‬ ‫שנשכרה למגורי המשפחה אינה בגדר פשיעה‪.36‬‬ ‫שכרתי דירה לשבת עבור משפחתי‪ ,‬ובמהלך‬ ‫או סככה המחוברים למקום‪.28‬‬ ‫(שם סק"ה) הביא מעשה שפסקו כי קודם קניין‬ ‫מציעא (פה‪ ,):‬שריש לקיש ציין את מערות קבורת‬ ‫(סקמ"ב) מציין שכעי"ז בפרי מגדים (או"ח סי' תקנא‬ ‫‪ 24‬בשו"ע (יו"ד סי' פט ס"א) פסק להמתין שש‬ ‫רשאי המוכר לחזור בו ולהשאיר את הקרקע‬ ‫החכמים‪ .‬וכן הביא מסוכה (כה‪ ,).‬שנושאי ארונו‬ ‫א"א סקכ"ט)‪.‬‬ ‫שעות לאחר בשר‪ ,‬ואף בשר עוף בכלל‪ .‬ודין זה‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫של יוסף נטמאו‪ .‬ובמנחת אלעזר (ח"ג סי' סד) ביאר‬ ‫‪ 27‬בגמרא (בבא בתרא נח‪ ).‬מסופר שרבי בנאה‬ ‫הוא אף אם אכל מעט בשר‪ ,‬ואין שיעור מינימום‬ ‫‪ 32‬לגבי הקטן חיוב הקטן‪ ,‬בשו"ע (חו"מ סי' צו ס"ג)‬ ‫טעם נוסף המיוחד למערת המכפלה‪ ,‬שהרי‬ ‫היה מציין מערות קבורה‪ ,‬ובא למערת אברהם‬ ‫של כזית לפטור אכילת מעט בשר‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫פסק שקטן שהזיק פטור‪ ,‬אף כשיש לו נכסים‬ ‫ראשו של עשו נקבר בה‪ ,‬ונקט שדינו לעניין‬ ‫ולמערת אדם הראשון‪ .‬ופירש הרשב"ם (שם ד"ה‬ ‫(שם ס"ג) ששומן בשר כבשר עצמו‪ ,‬ושנהגו‬ ‫ואף לאחר שהגדיל‪ .‬אך כתב הרמ"א (או"ח סי' שמ"ג)‬ ‫זה כישראל מומר המטמא באוהל כישראל‪,‬‬ ‫רבי בנאה)‪ ,‬שמדד את המערות וסימן מבחוץ את‬ ‫להמתין אף לאחר תבשיל שנתבשל עם בשר‪,‬‬ ‫כי אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל מ"מ טוב‬ ‫וכדאיתא בקידושין (יח‪ ).‬על עשו 'ודלמא ישראל‬ ‫מקום הטומאה‪ ,‬כדי שלא יאהילו עליו בטהרות‪.‬‬ ‫אע"פ שלא אכל מן הבשר‪.‬‬ ‫לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה‬ ‫מומר שאני'‪ .‬וגולגולת שלמה מטמאה באוהל אף‬ ‫ובתוספות (שם ד"ה מציין מערתא) פירשו שהציון‬ ‫‪ 25‬המהר"ם שיף (חולין קיז‪ :‬ד"ה אודות כבד) דן בכבד‬ ‫אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין עכ"ד‪.‬‬ ‫בלא בשר‪ ,‬כמבואר באהלות (פ"ב מ"א) וברמב"ם‬ ‫נצרך משום טומאת קבר סתום‪ ,‬וביארו שאברהם‬ ‫אווז שטוגן בטעות במעט חמאה‪ ,‬וצירף שלושה‬ ‫בפתחי תשובה (חו"מ סי' שמט סק"ב) הביא דברי‬ ‫(הלכות טומאת מת פ"ב ה"ח)‪ .‬לפיכך ביאר שאפשר‬ ‫ואדם הראשון קרויים 'אדם'‪ ,‬ולפיכך אין למעט‬ ‫צדדים‪ :‬ביטול בשר עוף בחלב ברוב לפי השיטה‬ ‫השבות יעקב שכתב שאף לצאת ידי שמים אין מן‬ ‫שציון המערה בידי רבי בנאה נצרך משום ראשו‬ ‫את קבריהם מטומאת אוהל אף שנקברו קודם‬ ‫שהביא‪ ,‬דין טיגון‪ ,‬והסברה שכבד הוא דם וכמו‬ ‫הצורך לשלם הכל אלא צריך שיקבל איזה דבר‬ ‫של עשו‪ ,‬אף אם אין האבות מטמאים‪.‬‬ ‫מתן תורה‪ .‬אמנם הרמב"ן (במדבר יט ב) כתב‪:‬‬ ‫שאמרו בגמרא (חולין קח‪" ).‬גדי אסרה תורה ולא‬ ‫לתשובה על כן המוחל לא יהיה אכזרי ויפוייס‬ ‫‪ 28‬בשולחן ערוך (יו"ד סי' שעא סעיף א) פסק‬ ‫'כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין והוא‬ ‫ָחלָ ב"‪ ,‬וה"ה גדי ולא דם‪ .‬אולם סיים שלא התיר‬ ‫במה דיפייס משום תקנת השבים לאלו שרוצים‬ ‫שאסור לכהן להיכנס לאוהל שהמת תחתיו‪,‬‬ ‫שאמרו צדיקים אינן מטמאין'‪ .‬אולם בתוספות‬ ‫למעשה‪ .‬ובפרי מגדים (יו"ד סי' פז‪ ,‬משבצות זהב סק"א)‬ ‫לצאת ידי שמים ומה שכתב בספר חסידים (סי'‬ ‫ואף לבית אחר או לעלייה הפתוחים אליו בנקב‬ ‫(ב"מ קיד‪ ):‬ביארו שהטעם שאליהו נטמא לקבורת‬ ‫כתב 'דמהר"ם שי"ף ז"ל לא כתב אלא לסניף‬ ‫תרצב) שחייב לשלם הכל כשהגדיל זהו ממידת‬ ‫של טפח על טפח‪ .‬וראה ברמ"א (יו"ד סי' שעא ס"ה)‬ ‫רבי עקיבא היה משום מת מצוה‪ ,‬שהיו יראים‬ ‫בעלמא'‪ ,‬ולא התיר מכוחו לבדו אפילו הנאת כבד‬ ‫חסידות‪ .‬ויש שכתבו שלכתחילה ישלם האב מה‬ ‫שהתיר לכהן לעמוד מחוץ לבית שיש בו מת‪ ,‬ואף‬ ‫לקוברו מפני המלכות‪ .‬ומה שאמר שצדיקים‬ ‫שנתבשל בחלב‪ .‬ובשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק‬ ‫שבנו הזיק כי הבן לא יזכור לשלם כשיגדיל ולכן‬ ‫לגעת בכתליו‪ ,‬בתנאי שאין דבר מאהיל עליו‪.‬‬ ‫אינם מטמאים היה דיחוי מפני כבודו של רבי‬ ‫יו"ד סי' כט) אסר כבד שטוגן בחמאה ודחה את‬ ‫עדיף שהאב ישלם כדי שיהיה לו לכפרה‪.‬‬ ‫‪ 29‬יסוד דין בר מצרא הוא 'ועשית הישר והטוב'‪,‬‬ ‫עקיבא‪ .‬ובשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' תסט אות ג) ביאר‬ ‫השמועה שהתירו‪ ,‬וכתב שהמורה בדבר להתיר‬ ‫‪ 33‬בשו"ע (חו"מ סי' צו ס"ג) פסק שקטן שהזיק‬ ‫כמבואר בגמרא (בבא מציעא קח‪ ).‬ובשו"ע (חו"מ סי'‬ ‫שרבי בנאה ציין את המערה מחמת אדם הראשון‪,‬‬ ‫"יורה כבן סורר ומורה"‪ .‬וכ"כ באמרי בינה (סי'‬ ‫פטור‪ ,‬אף כשיש לו נכסים ואף לאחר שהגדיל‪.‬‬ ‫קעה ס"ו)‪ .‬להלכה נוהג דין בר מצרא גם בבתים‬ ‫ולהבדיל מחמת ראשו של עשו הקבור בה‪ ,‬שדינו‬ ‫א) שהמבשל כבד ְב ָּחלָ ב הוה ליה בשר בחלב‬ ‫ובמחובר לקרקע‪ ,‬כמבואר בשו"ע וברמ"א (שם‬ ‫כישראל מומר‪ .‬וכן בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי'‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬ולא אמרינן דכבד כולו דם ואינו‬ ‫‪ 34‬ראה בשו"ע (סי' שא ס"ד) שאפשר לקבל‬ ‫אחריות 'שומרים' גם על הדברים שנתמעטו‬ ‫סנ"ג)‪ .‬הסמ"ע (שם סקצ"ח) ביאר שהכותל אינו‬ ‫סד) דן בטומאת ראשו של עשו‪ .‬ואף שהאריך שם‬ ‫בשר‪ .‬והיעב"ץ ב'בירת מגדל עוז' (הל' בשר בחלב‬ ‫מדיני השומרים‪ ,‬כשנעשתה ההתחייבות בקניין‬ ‫מונע מצרנות כאשר אפשר לפתוח בו ולצרף את‬ ‫ללמד זכות על מנהג הכהנים הנכנסים לקברי‬ ‫פ"א אות טז‪-‬יז) כתב דלענין כבד עוף יש להקל‪:‬‬ ‫הבתים‪ .‬אמנם בפתחי חושן (שותפים ומצרנות הערה‬ ‫צדיקים‪ ,‬במערת המכפלה העלה לחוש מפני‬ ‫דנראה פשוט דכבד יש לו דין בשר לענין בשר‬ ‫המועיל‪ .‬אם מתחייב להחזיר את הדירה כפי‬ ‫סא) כתב שגם חיבור דירה ומחסן באמצעות חדר‬ ‫ראשו של עשו‪ .‬וכן פסק בחיי אדם (הקדמה לספרו‬ ‫בחלב‪ ,‬מיהו בכבד של עוף ודאי יש מקום לצרף‬ ‫שקיבלה‪ ,‬מועילה ההתחייבות שכל שתנאי‬ ‫מדרגות יש בו דין מצרנות‪ .‬וראה בהרחבה מה‬ ‫שערי צדק) 'גם אשר נשמע מאז שהכהנים נכנסים‬ ‫להקל‪ .‬אמנם בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סו"ס עג)‬ ‫שבממון קיים (סי' שטו ס"ב)‪.‬‬ ‫שהבאנו במכתלי בין הדין (חלק ד' סימן כ) שלהלכה‬ ‫למערות קברי הצדיקים באומרם קברי צדיקים‬ ‫כתב דדברי המהר"ם שיף ודאי ליתא‪ ,‬ואין לצרפו‬ ‫‪ 35‬בשו"ע וברמ"א (סי' שא ס"א) כתבו שבקרקעות‬ ‫יש דין בר מצרא גם בבתים אפילו באופן שאין‬ ‫אינם מטמאים והוא מכשול גדול‪ ,‬וכל בית דין‬ ‫אף לסניף‪ .‬וכן בדברי שאול (לבעל השואל ומשיב‪ ,‬הל'‬ ‫פטור השומר אף מפשיעה‪ ,‬והרמ"א כלל בכך‬ ‫בכוונת המצרן לחבר ביניהם עיי"ש‪ .‬אמנם אם‬ ‫מחוייבים להפריש הכהנים שלא יזידון עוד'‪.‬‬ ‫מליחה סי' עג ס"ד ד"ה והנה) כתב שהדבר אי אפשר‬ ‫בית שנשרף‪ .‬הרמב"ם (הלכות שכירות פ"ב ה"ג)‬ ‫מתחילה כשבא למכור את הבית היה מציע את‬ ‫ובקיצור שלחן ערוך (הלכות אבלות סימן רב סעיף יד)‬ ‫לאומרו כלל‪ ,‬דאף דדם לאו בכלל בשר הוא‪,‬‬ ‫מחייב בפשיעה משום שהפושע כמזיק‪ ,‬והש"ך‬ ‫המחסן לקונה יחד עם מכירת הדירה‪ ,‬הרי שלא‬ ‫כתב 'יש כהנים הדיוטים נוהגים ללכת על קברי‬ ‫היינו דוקא בדם צלול‪ ,‬אבל כבד דקרוש הוא‪ ,‬הוה‬ ‫(סי' שא סק"ג) הכריע כמותו‪ .‬ואין לחייבו מפני‬ ‫היה דינא דבר מצרא‪ ,‬כמבואר בשו"ע (שם סל"ו)‬ ‫צדיקים באמרם שקברי צדיקים אינם מטמאים‬ ‫בכלל גדי עי"ש‪.‬‬ ‫שיכול לומר 'קים לי' כפוטרים‪.‬‬ ‫שאם מכר כל נכסיו לאחד‪ ,‬אין בעל המצר של‬ ‫וטעות בידיהם וצריכין למחות להם'‪ .‬ובשו"ת‬ ‫‪ 26‬הש"ך (יו"ד סי' פט ס"ק יט) התיר לאכול גבינה‬ ‫‪ 36‬ראה בהרחבה מכתלי בית הדין (ח"ג סימן כד)‪,‬‬ ‫שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה‪,‬‬ ‫שבט הלוי (ח"י סי' רכח אות ב) נשאל אם כהן רשאי‬ ‫לאחר תבשיל שבושל בקדירה שלא הודחה יפה‪,‬‬ ‫שמדין שומרים אין את הפטור של קטן שהזיק‪,‬‬ ‫שהרי היא והאחרת קנה כאחד‪ .‬ואף שהש"ך (שם‬ ‫לבקר בקבר אהרן הכהן‪ ,‬משום שנפטר בנשיקה‪.‬‬ ‫אף שיש בה קצת ממשות‪ .‬ונחלקו האחרונים‬ ‫שהרי קיבל את השמירה גם על כך שבני ביתו‬ ‫סקי"ב) כתב שאם מוכר רק שתי שדות אין דין‬ ‫ודחה היתר זה מן הסוגיה בסנהדרין (לט‪ ,).‬שדנה‬ ‫בכוונת הש"ך יש אומרים שמדובר כשיש‬ ‫לא יזיקו שעל דעת כן השכירו לו‪ .‬וכ"כ תוס' (ב"ק‬ ‫זה‪ ,‬אולם כבר הביא בפתחי תשובה (שם סקי"ב)‬ ‫בטומאה שבקבורת משה אף שמת בנשיקה‪,‬‬ ‫שישים בתבשיל כנגד הלכלוך אבל אם אין בו‬ ‫כא‪ :‬ד"ה אדם) במפקיד ביתו אצל חברו לשמירה‬ ‫תשובת חתם סופר (חו"מ סי' צה) פסק כהט"ז‬ ‫וסיים 'עכ"פ פשוט דאיכא טומאת כהנים'‪ .‬וכן‬ ‫ששים יש להמתין שש שעות (כ"כ בבית מאיר (שם)‬ ‫ויש שם חרש שוטה וקטן שיש לו להזהר שלא‬ ‫והסמ"ע‪ ,‬וכתב 'דלא שבקינן דברי סמ"ע וט"ז‬ ‫הזהיר הגרש"ז אויערבך בהסכמתו לספר ציון‬ ‫דעת קדושים (ס"ה)‪ ,‬זבחי צדק (סקל"ז)‪ ,‬בית לחם‬ ‫ידלגו מלמטה למעלה וישברו כלים עיי"ש‪ .‬וביאר‬ ‫מפני מה שכתב הש"ך בימי חורפו בס"ק י"ב‬ ‫לנפש צבי (נדפס בישורון‪ ,‬כרך טז עמ' שעט) 'אין להקל‬ ‫יהודה סקט"ו‪ ,‬פמ"ג או"ח סי' קעג במשב"ז) בן‬ ‫בנמוקי יוסף (ט‪ :‬מדפי הרי"ף) דפושע הוא דאיבעי‬ ‫ורוצה להגיה אחרות במקום אחרת'‪ .‬אך בנידון‬ ‫כלל בקדושת כהונה לא בדאורייתא ולא בדרבנן'‪.‬‬ ‫איש חי (ש"ב שלח סי"ב‪ ,‬ע"ש)‪ .‬מאידך יש מקילים‬ ‫ליה לאסוקי אדעתיה דמדלגי בכל ענין בין‬ ‫זה שחילק את עסקאות המכר לשתים‪ ,‬ומתחילה‬ ‫ובציץ אליעזר (ח"י סי' א‪ ,‬סוף אות מד) כתב לעניין‬ ‫אפילו כשלא היה ששים בתבשיל‪ ,‬ואינו נחשב‬ ‫מלמטה למעלה או איפכא‪ .‬אמנם אם הזיק בגוף‬ ‫מכר רק את הדירה ורק כעת בא למכור לקונה‬ ‫מערת המכפלה 'ואזהרה מיוחדת בזה לכהנים‬ ‫'תבשיל של בשר'‪ ,‬כיון שלא נתכוון שישאר שם‬ ‫הבית או במה שמחובר אליו אין לחייבו מפני‬ ‫את המחסן שוב יש דינא דבר מצרא לגבי בעל‬ ‫שאסור להם ליכנס בבנין'‪ .‬וכן כתב ביחוה דעת‬ ‫רק שלא טרח להדיחו יפה‪ ,‬ולא גזרו בו חכמים‬ ‫שאין שמירה בקרקעות ובמחובר לקרקע‪ ,‬ולכן‬ ‫המחסן הסמוך‪.‬‬ ‫(ח"ד סי' נח)‪ ,‬שאין להורות היתר לכהנים להיכנס‪,‬‬ ‫להמתין אחריו (כ"כ בפת"ש (סק"ז) יד אברהם שם‬ ‫על נזקי הבית והדברים המחוברים לו פטור כיון‬ ‫‪ 30‬ברמ"א (חו"מ סי' רלז ס"א) הובא שבן המצר‬ ‫מפני ספק איסור טומאה מן התורה‪ .‬בעניין‬ ‫ערוך השולחן ערוה"ש (סי"ג)‪ ,‬עצי העולה (כלל ג‬ ‫דאין עליו חיובי שמירה בהם ועל המטלטלים‬ ‫רשאי להקדים ולקנות קרקע הסמוכה לו אף‬ ‫'צדיקים אין מטמאין'‪ ,‬התוספות (בבא מציעא‬ ‫ס"ו)‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬כתב ביד יהודה (פירוש הארוך‪ ,‬סי'‬ ‫חייב‪ .‬אולם בלאי רגיל וקלקול שנגרם מעצם‬ ‫במקום שאין לו זכות סילוק מדין בר מצרא‪,‬‬ ‫קיד‪ :‬המשך ד"ה מהו שיסדרו) ביארו שאליהו עסק‬ ‫פט סק"ה)‪ ,‬לחלק בין לכלוך אגבי שלא הקפידו‬ ‫שימוש ראוי ומוסכם אינם כדין שבירה מחמת‬ ‫משום שהזדמנות זו היא לו כמציאה‪.‬‬ ‫בקבורת רבי עקיבא משום שהיה מת מצוה‪ ,‬לפי‬ ‫עליו לבין בשר או שומן בעין‪ ,‬והתיר רק כשלא‬ ‫השתוללות או שימוש חריג‪ .‬אין לחייב בתיקון‬ ‫‪ 31‬הרמ"א (סי' קעה סכ"ג) פסק‪' :‬בכל דבר שיש‬ ‫שיראו לקברו בהיותו מהרוגי מלכות‪ .‬ובדברי‬ ‫הרגיש טעם בשר‪ .‬וכ"כ בעצי העולה (שם) שבזה‬ ‫בלאי כזה בלא שסוכם על כך בחוזה‪.‬‬ ‫פסידא למוכר לא תקנו בזה זכות למצרן'‪ .‬הש"ך‬ ‫יחזקאל (שו"ת שבסוף הספר‪ ,‬תשובה א) הוכיח מבבא‬ ‫לכו"ע סמכינן על טעימת ישראל‪ ,‬ובדרכי תשובה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הרה"ג שמואל דוד בידר‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫לאכול‪ ,‬אבל חולה שמותר לו לאכול קודם התפילה הוה לדידיה זמן האכילה קודם‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫וינהל אותה (סמ”ע שם סק”ח)‪ .‬ואף שהאב לא חשב בשעת הנתינה שהוא מתכוון לזכות‪,‬‬ ‫והנה התוספות שבת בסי' רפ"ו כתב דחולה האוכל קודם התפילה מתחייב בקידוש‬ ‫הרי הוא זוכה במתנה בלא כוונה מפורשת מדין “זכין לאדם שלא בפניו” (חושן משפט‬ ‫קודם התפילה דאז הוי בשבילו זמן האכילה אלא דר"ל מכח מה שמותר לחולה לאכול‬ ‫סימן קצה סעיף ג)‪.‬‬ ‫קודם התפילה ה"נ אפשר לאכול קודם הקידוש ורפא בידיה‪ ,‬וחלק עליו התהל"ד שם‬ ‫אמנם כאשר הנותן אומר בפירוש שהמתנה היא רכושו הפרטי של הילד‪ ,‬או שנסיבות‬ ‫דפשוט שחייב בקידוש קודם שיאכל דמה שהתירו לו לאכול קודם התפילה היא משום‬ ‫הנתינה מוכיחות שהקפיד שתהיה שייכת דווקא לילד‪ ,‬קטן יכול לזכות במתנה כאשר‬ ‫דלא הוי משום גאוה אך קידוש חייב לעשות‪.‬‬ ‫דעת אחרת מקנה אותו‪.‬‬ ‫והמשנ"ב בבאוה"ל מחייב לקדש בחולה שאוכל קודם התפילה אבל כמה אחרונים‬ ‫הפרשת קטן והפרשה על ידי האב‬ ‫סייגו וחלקו את דבריו‪ ,‬בתשובות והנהגות ח"א סי' רס"ג נקט דרק אם אוכל ממש‬ ‫והנה פסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף ל) ‘חמשה אם תרמו אין תרומתן‬ ‫סעודה אז מתחייב בקידוש משא"כ אי טועם מעט וכדו' אין מתחייב בקידוש‪.‬‬ ‫תרומה חרש‪ ,‬שוטה וקטן’‪ .‬היינו שקטן שלא הגיע לעונת נדרים אינו יכול להפריש‬ ‫ובקרן לדוד סי' פד חולק על המשנ"ב וסובר דזמן חיוב הקידוש היא כמו תקנת‬ ‫בעצמו‪ ,‬ואף אינו יכול למנות שליח‪ ,‬שהרי אינו בן שליחות‪ .‬ואילו קטן שהגיע לעונת‬ ‫חז"ל אחר התפילה דוקא ואפי' חולה שאוכל קודם התפילה עדיין אינו בכלל זמן חיוב‬ ‫נדרים ומבין משמעות הקדש ותרומה‪ ,‬אם תרם תרומתו תרומה (שולחן ערוך שם סעיף לג)‪.‬‬ ‫קידוש‪ ,‬ומביא ראיה מהיו"כ שכתב המג"א בסי' תרי"ב דאם מי שאוכל ביוה"כ אי"צ‬ ‫ברם‪ ,‬גם בהנחה שהזרעים והמלפפונים אכן שייכים לילדים‪ ,‬הרי להלכה אפוטרופוס‬ ‫לקדש דהרי מן הדין אסור לאכול וחז"ל לא תקנו קידוש ביום הזה‪ ,‬וה"נ קודם התפילה‬ ‫רשאי להפריש תרומות ומעשרות מנכסי קטנים לצורך אכילתם‪ .‬כך פסק הרמב”ם‬ ‫לא הוי זמן סעודה ותכ"ל לא תיקנו קידוש בזמן הזה‪.‬‬ ‫(הלכות נחלות פרק יא הלכה ט) ‘האפוטרופין תורמין ומעשרין נכסי יתומים כדי להאכילן‪,‬‬ ‫ובדברי יציב או"ח סי' קל"א הוסיף ביאור בהיתר לחולה שאוכל קודם התפילה שלא‬ ‫שאין מאכילין את היתומים דבר האסור’‪.‬‬ ‫יקדש‪ ,‬דהרי איכא הפוסקים שס"ל דזמן חיוב הקידוש היא רק אחר תפילת מוסף‪ ,‬ואחר‬ ‫וכן פסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן רצ סעיף יד) ‘האפוטרופסין תורמין ומעשרין‬ ‫תפילת שחרית אפשר להם לטעום‪ ,‬ואף שלגבי תפילת מוסף אנו מחמירין אך עכ"פ‬ ‫נכסי יתומים כדי להאכילן’‪ ,‬אך לא יפרישו כדי להניח את הפירות המתוקנים לזמן רב‪.‬‬ ‫קודם תפילת שחרית בודאי יש לנו להקל ולהתיר בלי לעשות קידוש ועוד דיותר טוב‬ ‫דין זה הוא בנכסי יתומים קטנים‪ ,‬ולא בחרש ושוטה בלבד‪ .‬ומעתה‪ ,‬האב המטפל‬ ‫שלא יקדשו דלא יהיה בעיניהם היתר גמור שמותר לאכול כמה שירצה ולא יסעוד אלא‬ ‫בפועל במזונות ילדיו ובפירותיהם אינו גרוע מבעל הבית שקטנים סמכו אצלו‪ ,‬ורשאי‬ ‫כפי מה שצריך לכוחותיו‪ ,‬בשביל להתפלל‪.‬‬ ‫להפריש מן המלפפונים כדי להתירם באכילה‪ ,‬ואין צורך שהקטנים ימנו אותו לשליח‪.‬‬ ‫נמצא שלדינא אכן נכון לכתחילה לקדש אבל יש על מי לסמוך ולהקל שלא לקדש‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬גם אם נאמר שהפירות שייכים לילדים‪ ,‬האב יפריש מהם בעצמו‪ .‬אולם לא‬ ‫נשים‬ ‫יפריש מפירותיו של ילד אחד על פירותיו של ילד אחר‪ ,‬אלא יפריש מכל שתיל או מכל‬ ‫ועתה צריך לדון לגבי נשים ממתי מתחייבים בקידוש לאסור טעימה קודם קידוש‪.‬‬ ‫קבוצת בעלות בפני עצמה‪ .‬הילדים יכולים לעמוד לידו וללמוד את סדר ההפרשה‪ ,‬אך‬ ‫דהרי בסי' ק"ו איכא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אי תפילה דאורייתא או דרבנן‪,‬‬ ‫האב הוא שיקרא את השמות ויבצע את ההפרשה‪.‬‬ ‫ובאר במג"א דלשיטת הרמב"ם דהיא שיטת המחבר תפילה הוי דאורייתא והוי מצוות‬ ‫אופן ההפרשה למעשה‬ ‫עשה שאין הזמן גרמא ונשים חייבות בו אך נפטרות בבקשה אחת דמה"ת די בזה‪,‬‬ ‫יש לקטוף את המלפפונים המיועדים לאכילה‪ ,‬ולהניחם יחד‪ .‬מכל קבוצת פירות יש‬ ‫מאידך שיטת הרמב"ן תפילה היא מתקנת חז"ל א"כ הוי מצוות עשה שהזמן גרמא אך‬ ‫להפריד מעט יותר מאחוז‪ ,‬לומר את נוסח ההפרשה המקובל ללא ברכה‪ ,‬ולחלל את‬ ‫משום דרחמי נינהו חייבו חז"ל את הנשים‪ ,‬והם מחויבות בג' תפילות והק' התוספות‬ ‫המעשר השני על מטבע שיש בה פרוטה חמורה‪.‬‬ ‫שבת (סימן רפ"ו) דלפי שיטת המג”א דנקט כהרמב”ם דיוצאין בבקשה אחת בתפילה‬ ‫בפרי יחיד או בכמות קטנה‪ ,‬חלק המעשר השני אינו מגיע בדרך כלל לשווי פרוטה‪,‬‬ ‫יד”ח תפילה א”כ אחר בקשה אחת נתחייבו בקידוש שהרי התפילה מחייב בקידוש‬ ‫ולכן אין להסתפק במטבע חדשה רגילה‪ ,‬אלא יש להשתמש במטבע שכבר יש בה‬ ‫וכנ”ל‪.‬‬ ‫פרוטה חמורה או להיות מנויים בקרן מעשרות‪.‬‬ ‫ואיכא בזה ג’ מהלכים א‪ .‬תירוץ הפרמ”ג בסי’ רפ”ט שאפשר להתיר מב’ צירופים‪.‬‬ ‫אין להפריש מן המלפפונים הללו על ירקות שגדלו באדמה או בעציץ שמעמדו‬ ‫אי דאפשר לסמוך על שיטת הראב”ד הנ”ל דס”ל דליכא איסור טעימה קודם קידוש‬ ‫שונה‪ ,‬ולא להפך‪ ,‬אלא להפריש מן היבול על עצמו‪.‬‬ ‫בבוקר‪ .‬ב‪ .‬אפשר לסמוך על שיטת הרמב”ן דהם מחויבות בתפילה וא”כ עדיין לא‬ ‫נתחייבו בקידוש‪ ,‬ואלו שמתפללין שחרית פשוט דעדיין לא נתחייבו‪.‬‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫והאחרונים חולקים על הפרמ”ג להתיר במי שהתפללה בקשה אחת לאכול אח”כ‬ ‫א‪ .‬המלפפונים חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬אף שגדלו בעציץ פלסטיק‬ ‫קודם הקידוש‪.‬‬ ‫שאינו נקוב‪.‬‬ ‫ואלו הם המנח”י בח”ד סי’ כח כתב דא”א לסמוך על היתרו של הפרמ”ג דממ”נ‬ ‫ב‪ .‬בנידון דידן‪ ,‬יש להפריש ללא ברכה‪ ,‬מחמת צד הפטור של גידולי בית והספק‬ ‫אם יצאה יד”ח בבקשה אחת הרי נתחייבה בקידוש דאז היא זמן חיובה‪ ,‬ואם לא יצאה‬ ‫במעמד המרפסת‪ ,‬הגג ומיקום הנוף‪.‬‬ ‫יד”ח בבקשה ויוצאת בתפילת שחרית שתתפלל אסור לה לאכול קודם התפילה כי אם‬ ‫ג‪ .‬העובדה שהמלפפונים והנוף יוצאים מעבר לשפת העציץ אינה עושה אותם‬ ‫טעימה בעלמא‪.‬‬ ‫למחוברים לקרקע‪ ,‬כל עוד תחתיהם יש לוח שיש‪ ,‬אבן או אלומיניום‪ ,‬ואין חלק‬ ‫ובתשובות והנהגות ח”א סי’ רס”ב כתב דאין נכון לסמוך על היתרו של הפרמ”ג אך‬ ‫מן הנוף מאהיל על קרקע גלויה‪.‬‬ ‫מותר בין כה‪ ,‬דהרי מן הדין נקטינן שחייבות בג’ תפילות ביום‪ ,‬רק שפטורות מלהתפלל‬ ‫ד‪ .‬מחיצת האבן בגובה עשרה טפחים נחשבת מחיצה‪ .‬אין צורך שהסורג שמעליה‬ ‫מדין טרודות וכדו’‪ ,‬ולכן כל זמן שהם לא התפללו עדיין לא הוי זמן סעודה בשבילן‪.‬‬ ‫יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים‪.‬‬ ‫ובשש”כ פרק נב הלכה י”ג סבר דאה”נ שאסור דאם יצאה יד”ח בבקשה אסור‬ ‫ה‪ .‬אם בעתיד יהיה העציץ במרפסת שאינה מקורה‪ ,‬או שנוף חי של הצמח ייצא‬ ‫לה לאכול‪ ,‬דכבר הגיע זמנה לקדש‪ ,‬ואם אוכלת בקביעות קודם התפילה מחויבת‬ ‫בבירור מעבר לקצה הגג למקום שאינו מקורה‪ ,‬יש להפריש בברכה‪.‬‬ ‫בקידוש קודם התפילה דזמן סעודתה היא קודם התפילה‪ ,‬ומביא שם בהערות דאף אם‬ ‫ו‪ .‬מתנה שניתנה לקטן הסמוך על שולחן אביו שייכת לאב‪ ,‬אלא אם כן הנותן‬ ‫אינה מתפללת תמיד יכולה לכוון שלא לצאת בבקשתה‪ .‬ועל הא דהתיר הפרמ”ג אם‬ ‫פירש או הוכיח שכוונתו להקנותה דווקא לילד‪.‬‬ ‫מתפללת שחרית שזמן חיובה רק אחר שחרית ולא אחר שביקשה בקשה אחת‪ ,‬נסתפקו‬ ‫ז‪ .‬גם אם המלפפונים שייכים לקטנים‪ ,‬האב רשאי להפרישם לצורך אכילתם מדין‬ ‫האחרונים אם דרכה להתפלל רק בשבת האם ג”כ אמרינן דאינה יוצאה יד”ח בבקשה‬ ‫אפוטרופוס‪ ,‬ואין צורך בשליחות מצד הילדים‪.‬‬ ‫הקנין תורה ח”ב נשאר בספק‪ ,‬ובשה”ל חי”א סי’ ע”ה נשאר בפשיטות שאם מתפללת‬ ‫ח‪ .‬קטן שלא הגיע לעונת נדרים לא יבצע בעצמו את ההפרשה‪ .‬האב יפריש‪,‬‬ ‫שחרית אף שאין מתפללת אלא בשבת מתחייבת רק אחר התפילה‪.‬‬ ‫והילד יוכל להשתתף לצורך חינוך‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫ט‪ .‬יש להפריש מעט יותר מאחוז‪ ,‬לומר את כל נוסח ההפרשה ללא ברכה‪ ,‬ולחלל‬ ‫מי שמתפללת בשבת יכולה לאכול קודם התפילה ומתחייבת אחר התפילה‪,‬‬ ‫את המעשר השני על פרוטה חמורה‪.‬‬ ‫ולדעת רש”ז אם אוכלת ממש קודם התפילה מחויבת אף קודם התפילה‪ ,‬ואם‬ ‫אינה מתפללת – לדעת המנח”י והשש”כ אסורה מלאכול עד שתקדש ולדעת‬ ‫התשובות והנהגות יכולה לאכול‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המהרש”ם בדע”ת סי’ רפ”ט סק”ב מביא בשם המהר”ם חלאווה הנ”ל דסובר‬ ‫דנשים פטורות לגמרי מקידוש היום וע”ז סמכינן‪ ,‬ואכן במנח”י הנ”ל מסיק‬ ‫דבשעת הדחק אפשר לסמוך עליה‪ ,‬ובדברי יציב או”ח סי’ קל”ב מסיק להדיא‬ ‫לסמוך על שיטת המהר”ם חלאווה הנ”ל בצירוף שיטת הראב”ד שאין איסור‬ ‫אכילה לפני קידוש ומסיק דהווה חומרא על חומרא לחייב אותם בקידוש קודם‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האגרו”מ ח”ד סי’ ק”א מחדש דכיון דאשה משועבדת לבעלה לאכול עמו‬ ‫א”כ כל זמן שהבעל לא גמר מלהתפלל עדיין אינו זמן הסעודה של שניהם‪,‬‬ ‫ולא נתחייבו בקידוש‪ ,‬אך זהו דוקא על הנשים שמשועבדות לבעליהן משא”כ‬ ‫הבנות שבבית אינם בכלל שיעבוד זה ולכן חייבות בקידוש‪.‬‬ ‫אך האחרונים חולקים ע”ז גם מטעם דאין אסורה מלאכול מעט בלא בעליהן‬ ‫ולזה נתחייבה בקידוש וגם מטעם דאין בכח השעבוד להתיר לה לאכול קודם‬ ‫קידוש‪ ,‬עיין שש”כ הנ”ל ועיין בשבה”ל הנ”ל דכן הם אומרים דלא כאגרו”מ‪.‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬