מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — ויצא (2026-11-16)

מצורפים העלונים:
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
מזהב ומ ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים
אדמו"רי שושילת
עמ' י"א עמ' י'
אשית ָ ּב ָרא ֱא-ל ִֹהים ְ ּב ֵר ׁ ִ
פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'
ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א ,א( ה ָּ
ַׁ
הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא
לו ,ד( "בראשית ברא אלקים
בשביל ישראל שנקראו 'רא
תבואתו' )ירמיהו ב ,ג( "ברא אל
הכתב והמכתב
את השמים ואת הארץ" ,וא
המלאכים לא נבראו כי אם בש
גליון שי”ד
ישראל ,והצדיקים הגמורים מע
מן המלאכים ,שנשמות הצד ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ בס"דדברי מוסר ויראה מכתי“ק
ונש העולמות מפנימיות כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
המלאכים מחיצוניות העולמות.
ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
לרמוז זאת בתחילת התורה ובס "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹכתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ
דתחילת התורה הוא" :בראשית
פר' ויצא
ַעל יְ ֵר ָאיו" .המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ
אלקים את השמים ואת הא הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה
וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )ד
מתבטלת הארץ ,כי לא היה בכוחה לסבול תוקף
לד ,יב( ,להורות בא לומר ,בשביל ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות, המרחק בין
ברא הקב"ה את השמים ואת הא משיעוריהגובה הוא לטובת הארץ ,ועם דרך זה אם כן שמים וארץ זה
בשביל "לעיני כל ישראל" – דו שהקב"ה משפיע על יראיו בצמצום ,כי מנחם מנדל החסד רבי קבוע מבריאת ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
פומרנץ
תשפ”ז
דבר אחר זולת שום א'
ולא בשבילגיליון היה שליט"א העולם ואינו
ע úה˙ורה והמוע„ים באופן אחר לא היו יכולים לקבלו. אם
)שערי תש
שאמרו חז"ל בברכות )נד (.בכל מדה תשפ"ג(
)בראשיתמה
וזה משתנה .משא"כ
בראשית תשפ"ו ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד, האדם זה תלוי ˙ור˙ חיים
עמ' ט"ו
'בראשית' -בגימטריא 'ש "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל הכוונה ִ בעבודת ה' יתברך
עמ'החייםי"ט
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עזנו' ,לרמוז שעיקר התורה והעב
והמצוות הכל הוא לתיקון השכ
שתלויה בבני ישראל שהם ב
יְ ֵר ָאיו" בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו.
וא"א להבין ,למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד הפרדת רשויות – האדם ובעלי שלו ובמסירות
נפש שלו ,כמה
שמתעלה יותר
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
שיש בין שמים לארץ ,אלא בסייעתא דשמייא
ולכן צריכים להיות זריזים וזה המרחק בין שמים וארץ זה קבוע מבריאת האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
להיות קרוב טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי וגדולים גם יחד.
בתיקונה. יתברך גם להשםלנפש חיה
מוֹעהגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
משתנה.במעשה בראשית מדברת ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע לכאורה כאן ואינו העולם
מובן ,כי ויהי האדם יתי וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
)מחשוף יתברך פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן והבהמה,ה'וכי וכל בעבודת תלויהאדם האדם זה משא"כעל דרך כן מתגבר החסד שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים ,הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
פעולת גוף התורה יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל וִ ְהיִ ֶ
יותראת כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שמתעלה רקשיאכלו מאכל אחד שלו ,כמה להם עדנפש ובמסירותאחד
שלושניהם מקרה יותר בברואים
בריאת האדם ושלטונועליו ָה ָא ֶרץ“. ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות
ואין מאכלם יחד כולם בשווה .וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲע ֵלה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲע ׂש ּו ויהיו ניזונים בשווה?
’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘.להיות קרוב להשם יתברך גם כן מתגבר החסד
האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת
ֲח ֹגרֹת )ג ,ז( משמים עליו לפי פעולתו שכמה שבאהביאור. וההשפעה יותרמעשה עליו הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף
וכותב כי כך בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן, וחיות‘ צריך בה כלו בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש, דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה בס“ד
לפרש על דרך ה יששל מקרא. היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו השפעה יותר לקבל ’ולא הרשה מתקרבלאחר מכןכך מה שכתב ברוחניותלהבין
יותר ובפרט יש שמתעלה
אלקים ביום השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהםרוּחנִ יּוּת ָה ָ וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת
לטעון שהם פט הקושיאשהתחכמו
בשר‘ .לשון עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה לארץ. ולאכולמהשמים
להמית בריה שיש לאדםממה
ולאשתו גדולה מהשמים יותר השביעי. שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וכדברי אנטונינוס לר דברי הדין,
רש“י ,בדבר ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על הראשונה שהקשינו על מן ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל מרגליות יקרות ואבני מט,
חושן,
שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי ,המלמד והבלן.
האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו
הקדוש המובאים בגמרא )סנהדרי נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִ וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
יכולין לפטור עצמ ונשמהנוקט הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא ולאשתו להמית בריה ולאכול"גוף ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ
ְ ּ
בשר .מדוע באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
שישלוט בכולם. הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם דברי
רך ידה לַמדוע ֶד ֶ ֵצ ָ
שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ שׁוּבהְ ,
גוף אומר :נשמה חט כיצד?
את ַּ -ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת.
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( רש“י בביטוי זה ,החורג מלשוןהדין,
ִאם ָמ ָצ ָ
מקום. התורה בכל במשורה.
יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
שפירשה ממני הריני מ שמיום
הבשר לאדם והותר לנח? נאסר
ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל ”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “ ,אך מה אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת מאוצרות
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
יאה.
יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ֵ -אינָ ּה ְמ ִצ ָ ְמ ִצ ָ
לא בדרך מאי-שם שהושג השופר היהודית. האמיתית, נוסטלגיה נוטפי בסיפורים נרתיקו שמעתם אוזן ולמלא את
מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?
בקבר .ונשמה אומ כאבן דומם
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את
לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
שמיום שפירשתי מ חטא,
החילוק בין בביאור המשך דברי הרמב“ן ,העוסק גוף כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
ושיחותיו של
�
תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות ,הריקודים שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
המשך בע -להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם. ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
נועם
לאחרשבת לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה שלהבות
זמן. ’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. השבת
בוער ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו?
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
ה˘ורהגביע ישועות אשא - ה‡הבה כוס האש כבשןיכול
הרבילהשיב עצמו בתנאי שהוא קיבל על את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית וסבורים
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים
ויש בכדי הגזילה, את את מ˜ל˜ל˙ ‡˙ להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
’במה כבר
הקדושנורא ההוד -
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן
אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא מספק
הגביע אף את ולקחקידושין
מוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידושלר ֵאל
לפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ :בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולורוחחי?קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה’נו?‘שלח
במצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד מוקדשת רוצהנרחבת
לשמוע קדוש, זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ
רבי ַבּר ִסינָ הקדוש ִמ ְד סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ,אל נֶ גֶ
שׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביום ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ
שריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט,
נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהואבשתיקה את
בצל הקדש
העובדהכי לקחאמירתו הסתופפוועל
הפסוקים סדראשר מהחסידים האור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב הרביכי אכן
מקוצק .ואף קובעתידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמששרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
פשיסחא.לָ ָמּה
פנינים ואמרות
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים
מעריב ,הביט על ”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,
ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בפוזמקאות תבוא אלי סוּק פּ ָ ם קוֹד
ֶ
נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי ,עודים דִּ קְ ה ַ לְ לוֹ ה יָ הָ ה זֶ סוּק פּ ָ י כִּ
הכנסתם, דָּ מּוּק
ְ ביתה ַ את
ר יח
ֵ א ולהכין
ִ קום להשכים שעליו
לנו על החוויה .על הקשיים והאתגרים ,הניסים והתשובה ’ספר
בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי עצמו להעיד על מרעידה:
על המדף ›››
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן
נזיפה”... יצחק
כשהטיח אחד מנכבדי הקהילה בפני השמש
מלהודיע לאביו ,מפני שלא רצה
וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( ממעשים אלו למדנו שקדושי עליון
נתונהאתלו רק בעדות של הנאמנות ואףלרבם,שכללוהטות חסידים במילים הקדוש אצלטוב’ ,כנהוג את האשמה ,שתק הלה על כך משיב האור החיים חטאם .האפירו. אחיוהרצין
ולפרסם את
באחת ,פניו לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן במבוכה ופניו הסמיקו.
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? עול הנהגת
עדים.הגביע ,ויש
קיבלו על עצמם
שניהחזקת
שלידיממש,על
החסידים
צדיקים כי
השלחן התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, יהיה לא כולן שלהבת
כשורה” הבטיח לאיש מדברים,לא הכל רעהעלאכלתהו,
הנושא הזה
“ממחר הכל.שחיה ליעקב
ידעו טאבו,זהוסיפרו האחים הרי
וכאשר ישמע
נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי שראויהשלכה
לנידון זה טוב.אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל לכבוד יום
קדשו” :וְ הטהורלשון הזועם.על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘ ,וזו אין שאלותבו .הואעלול
דשים ולא חי, יעקבאותו
שיוסף מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שלישהגביעהראשונה,
לדעהמהו סודו
להתבונן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
הרבי ְמ ַקלְ ֶקלֶ
מוורקאת ַה נענהב(ַ :
להם
פנינים חכמים ואמרות
נכנס ואכן ָ
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה )סנהדרין קה, לחלונות בית אוֹמ ָרםמבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא אירע.
ידע כל שאכן
’משם‘, רמזים ,כלום .סבא הגיע
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמהלכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי הוא על לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר.אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
ולאפני חבירו ואלכך
האש על
לכבשןמדבר הוא לא
להשיגהנ“ל
את -האם בשאלה יכולים
מסתפק אמנם אין
שמואלאנחנו העששיות,
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של האופה ילבין שיפיל עצמו
ישהגביע
להחזיק את דברים ,אולם
עודנהענינו
בידושל סודם של
כשהגזילה רבי עוֹלָ ם,
אברהם תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵ
ה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי את ְהיוֹת
זמנו כִּ י ”שׁלִּ לכלות ֶ שובוסבא
נאלץנאנח חושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּיםעודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהם
יאה,זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמתּוֹנִ יםִ , תוך לָ ֶעלְ
שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו הכסףוהוא
של מכריע מספק, הקידושין כחלים מגדולי רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה את ְבּנֵ י יִ ְ
פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס במקום ָמ ַתי יָ
לומרבוֹאוּ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ
חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר,
אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף
זושא מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס
זי”עֵ ,פּר ֵס שיעלה על מצאנו אדםההם,
נפלאות על פרשת השבוע
הקדוש כך.
יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ לדוש בהם
התפלה. להפיל את
הפוגה,עצמו דעתוללא
המדממים
א רבי המגיד וכדברי קדשו
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ’נזר ישראל’
פייבל ָחשׁוּק
מגריצא שרגא ִהגִּ ַ
יע אוּ‘ וגו‘, מפלוצק ַהזֶּ ה
זי”עָ ,בּרבי אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם
זי”ע ועוד.
רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ לכבשן האש ובלבד
שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
קם רבי אברהם משה ומזג רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל
הייןמלא◄ המ˘ך בעמו„ הב‡ אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא
ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל היה מושג “עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף
הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות חכמינו – כך יש לנהוג!
יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום, ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי
המנין סביב השמש בזעם: חורף כבד היה זה.
והצלחה על כל המסתופפים בצלם. התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה השלג נערם לילות
ארוכים ,וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת כל מי שהיה
קדש: באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר הרחוב הסוער.
הנהגת הצבור”. “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, מהמקום. וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב
וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש על משמרתו
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
עליהם עם ישראל נשען ועומד.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא, ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, במיטתו.
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף
שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על בתחילה,
כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
סט מקראות גדולות 5כר' אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ביטחון והשגחה פרטית
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה לפני רבו.
כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו שנאנס השמש ההשלכות.
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א פשיסחא אשר קבלו על עצמם את לבוא. היה ולא יכול
מ”א). מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך שמא חלה והצטנן.
הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ’מאיר אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
מורשה לדורות הבאים. מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
שוב פעם גברה עליו תאות השינה ,וכעת עלול המפתח בחור המנעול.
כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר הרב הזמן על שלא לדבר
זי”ע, מגור ממשרתו... מפוטר להיות הוא בהכנסת שבוזבז
רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו בעל ’חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את
הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק, המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)
בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה (כח י)
בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר
ֶאת ָענְ יִ י וְ ֶאת יְ גִ ַיע ּכַ ַּפי ָר ָאה ֱא ִ
ֹלהים (לא מב)
הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
'מקראות גדולות' ענק 31ס"מ במהדורה חדשה יש לומר שמרמז לנו במקרא קודש הזה לכאורה מה שאמרו (ברכות ח ).גדול הנהנה
ומשובחת ,כאשר כל המפרשים [כולל ביאור יונתן] שלא הלך מיד ללבן ,אלא קודם הלך ללמוד מיגיע כפיו וכו’ ,ולמה הוא גדול כל כך .אבל
הוגהו ביסודיות עפ”י כתבי-יד ודפוסים ישנים ,ונוספו תורה [כמאמר חז”ל שהיה י”ד שנים בבית באמת אין זה קושיא ,יש שעושים מלאכה
בהם תוספות נחוצות ,המועילות רבות להבנה .נסדר שם ועבר] ,וזה מרומז בתיבת ָח ָרנָ ה ,על דרך בידיהם בכל כוחם אבל אינם נהנים מזה ,שאם
והובא לדפוס כמיטב המסורת של ספרי 'ממלכת התורה שאמרו חז”ל (אבות פ”ו מ”ב) אין לך בן חורין אלא היה להם אפשרות לשבת בבתיהם בשלווה
– עוז והדר' ,במהדורה מפוארת ובעימוד מושלם, מי שעוסק בתורה ובמצוות ,וכמו שאמרו חז”ל ולא לעשות מלאכה היו נהנים מזה יותר,
באופן שמענג את הלימוד ומיטיב את ההבנה .להלן באבות (פ”ג מ”ה) כל המקבל עליו עול תורה ומה שצריכים לעשות מלאכה יש להם מזה
שמות המדורים שנדפסו במהדורה זו :תרגום אונקלוס, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ .ועל צער .אבל מי שהוא מאמין שהוא מושגח מה’
תרגום ירושלמי ,תרגום יונתן ,רש"י ,ליקוטי רש"י ,אבן זה מורה וַ יֵ ּלֶ ְך ָח ָרנָ ה ,שהלך להיות בן חורין יתברך ,אף שעובד קשה הוא שמח ,מפני שכך
עזרא ,רשב"ם ,רמב"ן ,דעת כהנ”ל. הוא רצון הבורא ברוך הוא.
(אמרי שפר -הרה”ק רבי שמואל מדאראג זיע”א)
זקנים ,בעל הטורים ,חזקוני, וזה גדול ‘הנהנה’ מיגיע כפיו (ברכות ח ,).היינו
ספורנו ,כלי יקר ,אור החיים, שיש לו הנאה שעובד -והוא מאמין בהשגחת
תולדות אהרן ,שפתי חכמים כשהצדיק יוצא ממקומו מרגישים בני העיר הבורא ברוך הוא שהכל הוא מאיתו יתברך,
החדש ,שרשי החינוך ,מוסרי מה היה להם בזכותו ומקבל באהבה ,אז הבורא ברוך הוא ממשיך
השל"ה ,מצוות ה' ,אבי וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה (כח י) עליו גדולה ועשירות ואינו גאה ויש לו מידת
עזר ,למכסה עתיק ,ביאור פירש רש”י :לא היה צריך לכתוב אלא ‘וילך עני ,כמו דוד המלך עליו השלום שהיה מלך
יעקב חרנה’ ,ולמה הזכיר יציאתו .אלא מגיד ינֹותי’
ישראל אף על פי כן אמר ‘וַ ֲאנִ י ְב ָענְ יִ י ֲהכִ ִ
ההפטרות.
שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם ,שבזמן (דה”י א’ כב יד).
שנים מקרא ואחד תרגום בכרך אחד שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, וזה שאמר יעקב אבינו ֶאת ָענְ יִ י וְ ֶאת יְ גִ ַיע
חומש שנים מקרא ואחד תרגום בעימוד יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן כַ ַּפּי ,היה לו מידת עני וקיבל הכל באהבה
‘ותצא מן המקום’ ,האמור בנעמי ורות (רות א ז). ובחדווה ,בזה ביטל ושיבר כוח הסטרא אחרא,
נאה ומהודר כאשר כל הפרשה מסודרת
פסוק בפסוק כאשר בתחילה הובא החומש בפשטות ‘רושם’ היינו שמרגישים חסרונו, כוחו של לבן הרשע ,ובעת שיצא מחרן הלך
שבזמן שהוא בעיר אף שהוא הודה הוא בזאת הקדושה.
ולאחריו התרגום ,ובכל פעם העיצוב שונה זיוה הוא הדרה ,לא בהכרח מרגישים כל כך (מהר”ש מבעלזא -הרה”ק רבי שר שלום מבעלזא זיע”א)
בפונט אחר לנוחות הלומד שמו"ת. את מעלותיו ,ולא מודעים לכל ההשפעות
שו"ע מתיבתא או"ח הלכות שבת (רפד-רצב) והחסדים המגיעים בזכותו ,וזאת מחמת
להעתיר לפני הקב”ה לבל ייפרד מהקדושה
ההרגל שנדמה שכל הטוב הזה הנמצא בעיר
ספר הטור עם הערות וציונים ,עם ספר שולחן ערוך בזכותו ,מגיע בכל מקרה ,שהרי אינם יודעים וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה .וַ ּיִ ְפּגַ ע
ונושאי כליו ,בתוספת מדורי ביאור נרחבים והערות ַּב ָּמקֹום וַ ּיָ לֶ ן ָׁשם (כח י-יא)
מה היה אילו לא היה כאן הצדיק .אך כשיוצא
נחוצות ,ועוד שלל רב של הוספות משם מתחילים להרגיש ולחוש שכל מה שהיה ידוע כי כל ישראל מכונים בשם יעקב .וזהו
לתועלת הלומד .הביאור 'מתיבתא' כאן עד עתה ,הכל היה בזכותו של הצדיק, שאמרה תורה ,וַ יֵ ֵּצא יַ ֲעקֹב -כשאיש הישראלי
ערוך בשפה ברורה ונוחה ,כשאליו ולכן רק יציאת הצדיק היא שעושה רושם כי יוצא ִמ ְב ֵּאר ָש ַׁבע -מעסק התורה ,כידוע
נוספים' :ילקוט ביאורים' ,ועוד מדורי אז מבינים שבזכותו יש הוד זיו והדר לעירו. שהתורה נקרא בא”ר ,וכלולה משבעה ספרי
ליקוט וביאור נרחבים ומגוונים, (האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא תורה כידוע ,ומעבדות דקדושה ,וַ יֵ ּלֶ ְך ָח ָרנָ ה -
שהכל ערוך ומוגה על פי דפוסים
-תורה) והולך לחרן ,כלומר לעסוק בדברים אחרים,
משא ומתן וכדומה.
ישנים ,במהדורה מהודרת ומאירת
עיניים ,לתועלת הלומדים. ושמור צאתינו ובואינו וַ יִ ְּפגַ ּע ַב ָּמּקֹום -צריך לפגוע ולהתפלל מאוד
וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה .וַ ּיִ ְפּגַ ע מהקדוש ברוך הוא שלא ייפרד על ידי זה חס
ַּב ָּמקֹום וַ ּיָ לֶ ן ָׁשם ּכִ י ָבא ַה ֶּׁש ֶמׁש וגו’ (כח י-יא) ושלום מהקדוש ברוך הוא .גם וַ יִ ְּפגַ ּע לשון
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : איתא בגמרא (חולין צא ,):כי תחילה הלך פגיעה והגשה כפשוטו ,כי גם שם צריך למצוא
יעקב לחרן ,וכאשר הגיע לחרן נזכר שעבר את השם יתברך.
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה: בהר המוריה ולא עצר שם להתפלל .אמר, וַ יָ ּלֶ ן ָשׁם -לשון התלוננות ,כמו ְ‘ב ֵּצל ַש ַׁדּי
‘אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, יִ ְתלֹונָ ן’ (תהלים צא א) ,צריך להתלונן בצל שדי.
מעשה החלום ואני לא התפללתי’ .ואכן ,מיד כאשר העלה על ש ֶׁמׁש‘ ,כי’ משמש לשון דהא ,כיוון כִ ּי ָבא ַה ֶ ּ
שבת האור החיים הק’: שהביא דעתו לשוב לירושלים קפצה לו הארץ והגיע שבא ונסתלק הבהירות הגדול שהיה לו בעת
בניעור בגד התורה תבלין את לשם ,ומיד ‘ויפגע במקום’ והתפלל שם .כאשר עסקו בתורה ועבודה ,לכך צריך מאוד לבקש
מאבק ליצה”ר הישועה סיים תפילתו ביקש לשוב לחרן ,אמר הקדוש
ברוך הוא‘ ,צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר
ולהתחנן מהשם יתברך שיעזרהו ולהתלונן
| עמ’ ב' | בצילו כנ”ל.
| עמ’ ח' | | עמ’ ג' | בלא לינה’ ,מיד שקעה השמש והוכרח יעקב (דברי שלום -הרה”ק רבי שלום מבראהין זיע”א)
עמ' ה' פניני אביר יעקב
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
דבר האמונה מבואר לכאורה כי היה כאן שינוי בדעתו של יעקב אבינו ע”ה,
ללון שם.
אין צורך לחפש ולחקור כי האמונה נמצאת בתוכנו ממש שבתחילה הלך עד לחרן ,ורק כשהגיע נמלך בדעתו להתפלל במקום
על כן אין לנו מה לחפש היכן היא האמונה ,ולחקור בשכל את מציאותו יתברך שהתפללו בו אבותיו ,ואז קפצה לו הארץ ותיקן תפילת ערבית.
והשגחתו ,כי לא משם תצמח הטובה ,ועוד להיפך ,ממקומות אלו יכולים לאבד ויש להבין ,מה סבר יעקב בתחילה ומה נתחדש לו לאחר מכן,
את האמונה וכפי שיבואר ,אם כן אנה נפנה להשיג האמונה .אין הדבר אומר וביותר ,הכיצד זה דווקא אחר שחזר בו עמד וחידש תקנת תפילה
אלא דרשוני ,לחפש בתוכנו את האמונה ,כי בתוך כל יהודי נמצאת האמונה מכח שלא היתה עד עתה?
האבות הקדושים ,רק שלפעמים היא נסתרת ,ואם כן עבודת כל איש מישראל והנה ,ידוע שאמר רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע”א ,כי כאשר
להסיר מנגד עיניו את כל הדעות וההרגשות המסתירים את אור ה’ ,או אז תגלה אדם רוצה לצאת לדרכו ,מוטב לו שיקח עמו תפילת ערבית כשמירה
לפניו אמונתו המאירה באור בהיר וזך. לדרכו ,כי בכל מקום שבו יתפלל מעריב -יהא שמור מן המזיקים.
וכמו שהגיד בקודשו הרה”ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא ע”ה (הובא ברמתיים צופים ומעתה יש לפרש ,כי מפני שביקש יעקב אבינו ללון שם ,אחר
פ”ה אות צו) על הפסוק (דברים ד כט) ‘ובקשתם משם את ה’ אלהיך ומצאת כי תדרשנו ארבע עשרה שנה שלא שכב על משכבו -ביקש לתקן תפילת ערבית,
בכל לבבך ובכל נפשך’‘ :ובקשתם משם’ ,היינו ,כל החכמות והחקירות להשיג ה’ כשמירה על עצמו במקום סכנה .ולפי זה מיושב מפני מה חידש תקנת
ויחודו נקרא ‘משם’ ,היינו ממקום אחר .אבל האמת לאמיתו הוא במקומו ממש, תפילה דווקא עתה כאשר עלה בדעתו ללון שם במקום שהתפללו בו
היינו בלבו .שכאשר יטהר מדותיו כראוי וכו’ אז ימצא בלבו אלהותו יתברך ,וזהו אבותיו.
המציאה ,שתדע שיש לך לבקש ולחפש ולדרוש ‘בכל לבבך ובכל נפשך’. (עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א)
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון
להאיר העיניים ע”י התורה הק’ ל ):אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש,
ווארט מהאור החיים הק'
ודבר נפלא מביא השערי תשובה וכן אמרו (שם) אמר הקב”ה בראתי לכם יצר הרע
(על שו”ע)
בסוף חלק או”ח מאחיו הגאון ר’ אפרים זלמן בראתי לו תבלין שהיא היצר הרע” עכ”ל. התורה תבלין ליצה”ר
מרגליות זצ”ל ,לפרש הא דאנו אומרים “והאר וכן מזכיר רבינו סגולה זו בפרשתינו ,וכדלהלן: איתא בספר מסילת ישרים (פ”ה) ,בהא דאמרו
עינינו בתורתך” דהיינו שהתורה הקדושה תאיר כתיב בפרשתן (כח י-יא) “וַ יֵ ֵּצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע ז”ל (קידושין ל“ ):אמר הקב”ה בראתי יצר הרע
את עינינו ,ושנראה איך היצר הרע מסמא את וגו’ וַ יִ ַּקּח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָמּקֹום” ,ורבינו כותב שרומז על בראתי לו תורה תבלין” .וזה לשונו :והנה פשוט
עינינו עכ”ד. יצרו של אדם המתגבר עליו ,והסגולה להינצל הוא ,שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה
ויש לבאר הארה זו ,עפ”י דאיתא (ראה דגל מחנה זו ,אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת
ממנו הוא ע”י התוה”ק ,וזלה”ק“ :ואומרו ויקח
אפרים ,פר’ בראשית) בשם מרן הבעש”ט הק’ זי”ע על המכה בלתי זאת הרפואה ,ומי שיחשוב להינצל
מאבני המקום פרוש בנינו של עולם שהם דברי
ֹלקים ֶאת ָהאֹור ּכִ י
הא דאמרו ז”ל (חגיגה יב“ ):וַ יַ ְּרא ֱא ִ זולתה אינו אלא טועה ,ויראה טעותו לבסוף
תורה ,גם יתייחס להם אבני המקום שבהם נסקל
טֹוב -לגנזו ,וגנזו לצדיקים ,ובו משתמשין צדיקים כשימות בחטאו.
ונרגם יצר הרע וכוחותיו ,והוא אמרם ז”ל (סוטה
בכל דור ודור” ואמר מרן זי”ע ,שהשי”ת גנזו לאור הא למה זה דומה ,לחולה שדרש ברופאים
כא ).תורה מצלת מיצר הרע בין בזמן שעוסק בה
הגנוז בתורה הקדושה ,ומשתמשין צדיקים בכל והיכירו חוליו ואמרו לו שיקח סם-רפואה פלונית,
בין בזמן שאין עוסק בה” עכ”ל.
דור ודור באור ההוא ע”י התורה שיש בה אותו אור והוא ,מבלי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה,
שיכולים להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו עכ”ד. הספה”ק האריכו רבות בענין זה ,ונצטט כמה יניח התרופה ההיא ויקח מה שיעלה במחשבתו,
גרגירים יקרים ,המאור עיניים בפר’ צו ,כותב הלא ימות החולה ההוא ודאי .כן הדבר הזה,
מâאי . . . . . .ו יõתר ִ ַ àפרנסה ֵ נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ ëטריד ַ ְ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ âברי ָ הëאיר | ִ ְ ֵ אõר ַ ֵ ִ אוצר פניני החסידות
והנה בספה”ק תורת חיים מקאסוב (עה”ת ,פר’ àרוח . . . . . . . . . . . .ו
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã éŁן ֶ ֵ
לפרנסה ְ ֶ ַ
מéל ֶ ֵ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ôאוõת ִ ָ
האכילה ֶ
מŁיכõת ַל ַ ֲ
àתאוõת ָ ֲ ִ ָ
ìפִ ְ Ł
המצמצם ְ ַ ֲ
ַ ŁçŁלֶ ֶ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
Łéם ֶ ֵ אמת | ְ ֵ
אמרי ֹ ַ
łפת ֱ ֶ
ִ ְֵ
ְ ַ
Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
Łנה ְ ִ ְ
מהאדם ִ ְ
'ôכלה ָ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
יłראל | ִ ְ ֶ
õôרה ַ על ָ
ֵàית ִ ְ ָ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ ְֵ
וזלה”ק :י”ל ,כי התורה שנתן לנו ה’ עיקרה, לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע אלא בוראו
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ ïנחס | ַ ֵ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
אמרי ִ ְ ָ
ְָ ִ
ִ ְֵ
Łאין
מïני ֶ ֵàהס ֵôר ִ ְ ֵ ìŁאמרְ ֶ ְ ä àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ הõôכחה ֵהם ְ ָ עניני ַ ֵ ָ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ִ ֵ
ִ ְָ
תרומה) ,ביאר ענין אור הגנוז ע”ד העבודה ,דידוע לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
âיקים ְ ַ
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àינה | ַצ ִ ִ âברי ִ ָ ִ ְֵ
ִי ְ ָ ֵ
áŁםàאפן ֶ ַàאדם ְ ֹ ֶ טבäע ָ ָ ָלהיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב
יתàרָ ִ ְ ü ה⁄ם ִ ְ ָ ַ
מאַ ָ ְ ִ õô
מציאäת ַ ֵ
יéŁח ֵ ִ
אõריתא | ְ ִ
àהלה ֹלא ִ ְ ַ
ïתáמי ַ ְ ָ
àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ
ִ ְֵָ
ְַָ
שהאדם נקרא ‘עולם קטן’ (ת”ז ק ,).והאור שנברא שעל ידו נכניע את היצר הרע ,לכן עפ”י רוב äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו
שבראו ,והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה.
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ
ôרים טõבõת ְ ָ
מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ
äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
יäŁעה | ְàת ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
עטרת ְ ָ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
ֲ ֶֶ
ְִ ְֵַ
ַ
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ
החקיקה' ְ ִ
הàרית ִ
להאמין ְ ַ
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
àחינת 'א ִ
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł מïני ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ
éפי ַ ְ ִ מŁה | ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
לäñטי ָ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ
ִ ֵ
ַàת ַ ִ
ֵֵ
äפõסקים . .וְִ áמרא ללäëד ְ ָ ָ וחסידäת ְ ִ מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ âוד | ַ ִ חמâת ָ ִ ֶ ְַ àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג ֶ ְָ
בששת ימי בראשית היה האדם “מביט בו את נזכר בזוהר לאשתדלא באורייתא שהוא תרגום נŁמתõהאדם ֶאת ִ ְ ָ מעלה ָ ָ ָ
וכן כתב רבינו האור החיים הק’ בפר’ צו (ז לז)
לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
õספת . . . . . .ו מצוה נ ֶ ֶ לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ łכרŁֶ õל ָהע ֵ
מŁה | ַ ַ
יõסף | ְ ָ
àאר ֹ ֶ
âברי ֵ
ְְָ
ֵֵ
ִ ְֵ
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ זקäפה' – ֶ ֹ 'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד ëŁהäתְ ַ õ אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִעמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä
ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ַ
ְִִ ַ
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו Łáמים ְ ַ ָ ירידת ְ ָ ִ הôר ְ ִ ַ ìŁי | ֶ ֵ הáר ֻ ִילקäט ַ ֵ ְ ְַ ⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד Łàביל ַה ְ ִ ָ łראל ִ ְ ִ יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ מחłף ַ ָ ָ ְַ ֹ
עצמו” מסוף ועד סופו ,והיה רואה את שפגם ומה של וַ יֵ ָּא ֵבק ִאיׁש ִעּמֹו (בראשית לב ,כה) ,היינו שעפ”י łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז
Łאõכלים ְ ֵ
וזלה”ק“ :זובח תודה יכבדנני ,דרשו ז”ל (סנהדרין מג):
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
ידי ֵ ִ ָ
מביאה ֶאת ַ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
ôמידים ְ ָ
õôרה ְ ִ ָ
łיאת ָ ִ
הקרבת ְ ִ ִ
נבחר | ְנ ִ ַ
מלכים | ַה ָ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
éסף ִ ְ ָ
מäסר ְ ָ ִ
נחל ְ ִ
ַ
ֶֶ
ַַ
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
לעבõדת ַ ֵ
הנאה ַל ְ ַ ְ ִ
לערְ ִ ü
õàערה ַ ֲ ַ
טעם יֵָ ָ ֲ Ł
קצבה ְ ֵ ֶ
éאָ ֵ Ł
ואין ִ ְ ָ
להם ַ ַ
ערֵ ְ ü
התלהבäת ְ ֵ
ֶ ָ ŁçŁ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
ëצõת ֶ ֵ
מחłף ַ ָ ָ
קדַ | Łה ִ ְ
ְַ ֹ
àאר ַ ִ
ֶַזרע ֶֹ
ְֵ
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ להקרבת ְ ִ ִ הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ רמז ַ ָ וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ ַֹ ֶ מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ְ ֹ
שצריך לתקן ,ולא היה ראוי העולם להשתמש בו, התורה יוכל האדם להתאבק עם היצר הרע לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח
זה הזובח יצרו ,והזביחה היא שינצחהו ,ובבחינת
וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
äŁôבה ְ ַ ָ ָ
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àלא ְ ָ
ידי ְ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
äíçרים ַעל ְ ֵ
לא ַ ָ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ
àרית ָאבõת ֹ
ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
יהõנתן | ְ ִמדרָ ָ ְ Ł
ֵָ
ִ ְַ
äלדàר ִäàâר
łמחה
õôàרה ְ ַ ֵ
יתמêא ִ ְ ָ
לעסק ַ ָ
לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ
çŁכõל ַ ֲ ֹ
õôרה ִמי ֶ ִ
אהבה ֶ ָ
טעמי ָ
מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
לטעם ַ ֲ ֵ
להתáלáל ֶ ָ ָ
õåŁכין ִ ְ ֹ
אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
אחר ֶ ִ
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
אמת | ַ ַ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ
łפת ֱ ֶ
ֶָ
ְ ַ
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ àŁàת ֵ õôרה ְ ַ ָ המחִ Łâחָ Łäâ קדäמים | ַ ְ ַ ֵ נחל ְ ִ ַַ וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ְ ְֶָ
וגנזו עכ”ד ,יעו”ש. ולהכניעו כי המאור שבה מחזירו למוטב (איכ”ר ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
הניצחון הוא בורר ממנו (מהיצה”ר) בחינת הטוב...
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ
הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ
äבמצõת ֶ
הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ
àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מåמרת ָ ָ ֶ
âוד | ָ ֵ
ִ ִ ְַ
àנין ָ ִִ ְַ
למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ
לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ
הäàâק ָ ֱ ֹ ִ
ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ
האדם ֶאת ַ ִ
⁄çŁאר ִר ָ
מפסיד ָ ָ ָ
àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
àאפן ֶ ִ ָ ֵ
העברה ַ ְ ִ
ëצוה ְ ֹ ֶ
ידי ָ ֲ ֵ ָ
וłמחה ֶ ָ ָ
לקçם ַה ִ ְ ָ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
וענג ְ ִ ְ ָ
אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
ֵŁם ִ ְ ֵ
äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ
õôלדõת ָ ָ ְ
ִָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה ִ ָ
ועל פי זה י”ל דלכך כשאדם לומד התורה הק’ א) ,עכ”ל. ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
והנה בחינה זו היא מעלה גדולה אשר יתעצם
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה
êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ
אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
הרמ"ל | ֶֹ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
מŁנת ָ ַ ַ ִ ְַ
ַֹ
ִָ ֵ
בס"ד
ששם נטמן האור הגנוז ,מתגלה לו מאותו אור עוד פירוש נפלא איתא באמרי נועם (מדז’יקוב, לזבוח יצרו כמעשה דוד המלך שאמר ‘ולבי חלל
מופלא ,ומאירה את עיניו של אדם לראות את פר’ בחקותי) לבאר מאמרם ז”ל (סנהדרין יט‘ ).תורה בקרבי’ (תהלים קט כב) ,ודבר זה עושה פעולה גדולה
עצמו ומצבו כנ”ל ,וזהו והאר עינינו ע”י בתורתך מתשת כחה של אדם’ היינו שמעביר הזוהמה מן בבחינה שאנו משתדלים עליה ,ואין מציאות
וכדברי הרא”ז מרגליות הנ”ל ,ודו”ק. האדם ,ומעביר ומחליש את היצר ממנו עכ”ד. להשגה זו זולת באמצעות התורה כאמרו (קידושין
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
אני מודה על המתנה שקיבלתי להיות יהודי מאמין ,על כך אני מודה! הרהר ,ויצא בריקוד ב’מרחבי’ הצינוק הצפוף...
הוא מוסיף להרהר תוך כדי אמירת המילים ‘שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, היה זה בשנת תרפ”ח .הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל ,הגיש בקשה
ועדיין אין פיתרון לשאלה המנקרת בו .ואז אמר את צמד המילים החותמות להשתחרר מרוסיה הנצורה ולעלות לארץ ישראל ,אך השלטונות לא ראו
‘רבה אמונתך’ ,ומיד ניצת זיק בעיניו‘ .אה ,על זה אני מודה ,בוודאי ,פשיטא שיש זאת בעין יפה ,ובשנת תר”צ נשפט בעוון מרד ונשלח לעבודות פרך בסיביר
להודות על כל גרם אמונה שיש בי ,ועל אחת כמה וכמה ש’רבה אמונתך’ -שאני הרחוקה והקפואה .בחלק מהזמן נאסר בצינוק קטן וצפוף ,שם שהה בתנאי
מצויד בכמויות גדולות של אמונה ...אני מודה על המתנה שקיבלתי להיות יהודי אסתטיקה ירודים להחריד ובלי כל יכולת לחשוב אפילו בדברי תורה.
מאמין ,על כך אני מודה!’ הרהר ,ויצא בריקוד ב’מרחבי’ הצינוק הצפוף... באחד הימים ,כשהתעורר ועמד ליטול ידיו בשחרית ,החל לומר ‘מודה
הבה נשמח ,נודה ונעריך :יש לנו את היכולת להאמין ,להתחבר ,להישען, אני’ כמנהגו של כל יהודי מדי בוקר .רבי יחזקאל אינו ממלמל מבלי להרהר,
להרגיש שיש לנו אבא שבשמים ,יש לנו על מי לסמוך! אשרינו מה טוב ומתחיל להתבונן‘ :על מה בעצם אני מודה? הרי הוגליתי מביתי ,נזרקתי
חלקינו ,שאנו יהודים מאמינים בני מאמינים! מעירי ,נענשתי על לא עוול בכפי .אני יושב בצינוק נורא ומצחין ,ואפילו
פניני פרשת השבוע)) להרהר בדברי תורה או להתפלל אסור כאן .על מה אני מודה?’
לפעמים איזה ‘ווארט’ או אפילו איזו בדיחה יכולים לחולל גדולות ונצורות
ואין שום הבדל בינם לבין הבנות שלי -הן לא מניחות תפילין ,והם לא פעם שאל המגיד רבי ראובן קרלנשטיין זצ”ל את המגיד המפורסם רבי
מניחים תפילין ...למחרת השבת ביקשתי מן הבנים להתחיל להניח תפילין, שלום שבדרון זצ”ל :ילמדנו רבנו ,איך מכניסים נשמה לאדם? אמר רבי
כעבור זמן מה הם עברו ללמוד בבתי ספר דתיים! הדבר השפיע על כל שלום :לפני אלפי שנים ,בבריאת העולם ,ביקש קין להרוג את הבל ,אבל
הבית ,עד שהחלטנו כולנו לחזור בתשובה .ברוך ה’ ,כיום כולנו שומרי תורה הוא לא ידע איך עושים זאת ,שהרי עד אז לא נהרג אדם בידי חברו .התחיל
ומצוות ,מקפידים על קלה כבחמורה”. קין לפגוע בגופו של הבל ,הכהו ללא רחם ,כרת לו אצבעות ידיו ,גדע את
סיים רבי שלום את סיפורו ואמר לרבי ראובן“ :אתה רואה ,אנו יודעים זרועותיו אבל הבל עודנו חי וקיים .אף על לפי שלא מת היה הבל מיוסר
איך מוציאים נשמה ,אבל איך מכניסים נשמה איננו יודעים ...מי היה מאמין, ביסורים נוראים ממעשי קין אחיו .מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן לשם
שהלצה שסופרה אגב ארחא במהלך דרשת ליל שבת ולא תוכננה מראש, ציפור שנקרה בצוואר חברתה וכך הרגה אותה .ראה זאת קין ומיהר לחתוך
תחזיר בתשובה שלמה משפחה שלמה בישראל!”. בצווארו של הבל ובתוך זמן קצר נפח הבל את נשמתו .אמר רבי שלום :מאז
(לב שלום) אנחנו יודעים ,איך מוציאים את הנשמה .אבל איך מכניסים אותה -אין אנו
יודעים.
י״ט
כסלו
החסידות
החסידות
כסלווסוחפים!
ספרי
ספרי
מלהיבים מבצעים
יריד
יריד
שפע
והוסיף ואמר :תראה ,אדם איננו יודע איזו השפעה יש לדברים
שלו על הנשמה של השני .לפעמים איזה ‘ווארט’ או אפילו איזו
בדיחה יכולים לחולל גדולות ונצורות .ואז סיפר :בדידי הוה
י״ט עובדה .פעם אחת התארחתי בשבת אצל בתי בקרית גת .באמצע
סעודת השבת נשמעו דפיקות על הדלת ,ואחד מבני הבית מיהר
לפתוח .בפתח עמד הגבאי של אחד מבתי הכנסת בעיר ,שנודע
לו שאני נמצא בקרית גת בשבת והוא החליט להזמין אותי לדרוש
בפני הציבור לאחר הסעודה .מלכתחילה לא תכננתי לעשות זאת,
ולכן לא הייתה באמתחתי דרשה מוכנה ,אבל לא יכולתי לסרב
לבקשתו של הגבאי .סמכתי על כך שבעזרת ה’ כבר אמצא מה
לדרוש בפניהם .ברכתי ברכת המזון ויצאתי לבית הכנסת.
בית הכנסת היה מלא אדם ואני פתחתי מיד בדרשה .לא היתה
זו דרשה מרשימה ובנוייה לתלפיות עם מהלך שלם ,אלא דברים
קטנים מפה ומשם .פה איזה ‘ווארט’ על הפרשה ,ושם איזה
סיפור ומשל .באמצע הדרשה פניתי אל קהל השומעים בשאלה:
“אימרו לי ,מורי ורבותי ,היודעים אתם מדוע בשנים האחרונות
החלו לערוך שמחות ‘בת מצווה’ גדולות לבנות ,דבר שלא שיערו
אבותינו? בעבר היה מקובל ,שרק בנים שהגיעו לגיל שלוש עשרה
היו עורכים להם סעודת בר מצווה ,ואילו היום פשט המנהג גם
אצל בנות ,שהגיעו לגיל מצוות לעשות סעודות גדולות .מדוע?”.
לציבור ,כמובן ,לא היתה תשובה .ואז אמרתי להם:
“אני אגיד לכם מה פשר הדבר .פעם ,כשכל ילד יהודי היה מגיע
לגיל שלוש עשרה ,הוא היה מתחיל לקיים מצוות -להניח תפילין
₪ 100
ספרים ב- 5 ₪ 100 4
ספרים ב- וללמוד תורה .דבר זה לא קיים אצל בת שהגיעה לגיל מצוות,
שהרי היא לא מניחה תפילין ולא לומדת תורה .לכן ,רק לבנים עשו
ועוד אלפי ספרים
במחירים היסטוריים! ₪ 100 3
ספרים ב-
‘בר מצווה’ ואילו לבנות לא עשו שום טקס מיוחד בהגיען לגיל
מצוות .אבל כיום ,לצערנו הרב ,הבנות רואות שגם בנים שהגיעו
החסידות תורת אבות מתחם לגיל מצוות אינם מניחים תפילין ולא לומדים תורה ,ובכל זאת נהוג
לענפיה חב״ד החסידות ההשקות
לעשות להם ‘בר מצווה’ .אומרות הבנות -אם כך גם אנחנו רוצות
משחקים ספרי סיפורי הגות שיעשו לנו ‘בת מצווה’! במה אנו שונות מן הבנים?.”...
ילדים צדיקים חסידית
כעבור כמה שנים ניגש אלי יהודי ופתח עימי בשיחה“ :הרב לא
מכיר אותי .אני מקרית גת ופעם הייתי בדרשה שנשא הרב בליל
בנייני האומה ירושלים | י״ד -כ״א בכסלו | 24.11-01.12 שבת בעיר .בתוך הדברים סיפר הרב בדיחה מדוע החלו בימינו
נשים גברים לערוך לבנות טקס ‘בת מצווה’ כמו לבנים.
יום שלישי י"ד בכסלו 16:00-01:00 24/11 יום חמישי ט״ז בכסלו 11:00-02:00 26/11
יריד החסידות
יום רביעי ט״ו בכסלו 16:00-01:00 25/11 מוצ"ש י״ח בכסלו 20:00-02:00 28/11
תפארת משה -נר אברהם יצחק יום שני כ׳ בכסלו 16:00-01:00 30/11 יום ראשון י"ט בכסלו 11:00-01:00 29/11 עלי השפיעה שסיפרתם דע לך ,כבוד הרב ,שהבדיחה העצובה
יום שלישי כ״א בכסלו 11:00-23:00 01/12
מאוד .אמרתי בליבי ,שלא יתכן שהילדים שלי הגיעו לגיל מצוות
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
למרות “סימני הסכנה” ששפת-גופו זעקה ,הכרטיסן לא נרתע .התיישב מולו השר שהיה בטוח בחלומו
ובנימה מפויסת אמר‘ :משלמים לי כדי לעזור כשצצה בעיה’... שהכרטיס ‘לוטו’ של היהודי הולך לזכות,
להחמיץ את הרכבת מ’פיטרבורו’ ל’לידס’. הנה סיפור קטן-גדול .קטן -מצד עצמו, ציוה למשרתו בחמתו שיקח בחזקה את הכרטיס,
לא תהיה לי עוד הזדמנות לראות את גדול -מצד המעגלים הרבים שהתפתחו והמשרת כן עשה ואין מידו מציל
אימא .אז אני מצוברח ,אין לי חשק לשוחח ממנו (סופר ע”י ב .ה).
כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי (כח טו).
ואודה לך באם תעזוב אותי לנפשי’. הצעיר ש .מתגורר אז -לפני 40שנה מסופר ,על הרה”ק מבארדיטשוב זצ”ל שבא לפניו איזה
הכרטיסן השתתף בצערו ,קיווה בשבילו -בשכירות בבקתה עלובה בלונדון ,מפגר חסיד מאנשי שלומו שמלפנים היה גביר נכבד בעמיו ,וסיפר
שיצליח להגיע אל אימא בזמן ,ופנה לדרכו: בתשלום שכר-הדירה .כשהטלפון מצלצל לו על מצבו ומעמדו כי ברע הוא ,ושנהיה יורד מנכסיו ל”ע
“כרטיסים בבקשה”! “כרטיסים בבקשה”! בדירה הוא לא עונה מחשש שזו שיחה ובעל חוב גדול .אבל זאת נחמתו בעניי -שח החסיד לפני
ש .המשיך לבהות בחשכה שמבעד לחלון. שבאה לפנות אותו מהמקום... ‘הבארדיטשובר רב’ -שעוד לא התפרסם הדבר בין הבריות
אלא שהמחשבה הבאה מרתיעה אותו שפשטתי את הרגל.
חולפות בקושי עשר דקות והכרטיסן “אולי זו אימא”! אימו לא נמצאת לאחרונה אמר לו הרה”ק מבארדיטשוב לך ותקנה ‘לאזע מהלאטריע’
שוב נעמד מעליו‘ .רק לא זה’ חשב לעצמו בקו הבריאות ,ומי יודע? אולי היא (כרטיס לוטו) ,ותרוויח בה מעות הרבה .אמר החסיד אני מאמין
‘הפעם כנראה אזדקק להרחיק אותו ממני התקשרה לחפש אותו! לפני 40שנה לא באמונה שלימה שהבטחת אדמו”ר יעשה פרי ,אך עד הגרלת
באופן פיזי!’ היתה ‘שיחה מזוהה’ וכאשר הטלפון צלצל הלוטו עוד יקח איזה מספר חדשים ,ולבינתיים צריך אני
‘תקשיב’ אמר הכרטיסן ‘כשאנחנו יכולת רק לנסות לנחש מי מחפש אותך. להשיא את בתי וכסף מנלן ,נענה אליו ‘הבארדיטשובר רב’
מגיעים ל’פיטרבורו’ רוץ מהר לרציף אחד. מיהר להתקשר להוריו .אביו קיבל את והבטיח לו שבמהרה יזמין לו הקב”ה מעות אף טרם שיזכה
הרכבת ללידס תהיה שם’. השיחה והודיע לו שימהר לחזור הביתה, בהגרלת ה’לאזע’ .נפרד החסיד מרבו ויצא לדרכו בטוח בה’
’-למה ,הרכבת מתאחרת ,או מה?’ ל’לידס’ ,שם התגוררה המשפחה .לדברי ובישועתו.
‘לא .הרכבת לא מתאחרת’ השיב הרופאים המצב כל-כך קשה שהחולה לא באמצע הדרך סר ללון בקרעטשמי (-בית מרזח) שעל אם
הכרטיסן כמגן על כבוד לוח הזמנים תהיה מסוגלת לשרוד אפילו את הלילה הדרך ,בלילה ההוא בא לשם שר גדול מהפריצים ,ונשאר
של רכבות אנגליה‘ .אני פשוט הודעתי הקרוב. שם ללינת הלילה ,וישן ויחלום כי יש כאן בחדר סמוך יהודי
ל’פיטרבורו’ בקשר .הם יעכבו את הרכבת שיש לו כרטיס ‘לאזע’ שטוב מזלה ,לכן יראה להחליף עמו
במיוחד עבורך .ברגע שתעלה עליה היא בתחנת הרכבת גילה שהרכבת האחרונה שיתן ה’לאזע’ שלו שיש אצלו ,שהכרטיס של היהודי טוב
תצא בדרכה ללידס .העיקר שתגיע הביתה כבר עזבה .הוא היה דל אמצעים ,לא מסוגל מזלה ושלו איננו שוה מאומה ,ויקץ והנה חלום ,וישן ויחלום
הלילה .הרבה בריאות!’ ופנה לדרכו: לשלם עבור מונית .הייתה רכבת שיוצאת שנית אותו הדבר ,אזי עמד ממשכבו ותפעם רוחו ,וציוה
“כרטיסים בבקשה”! “כרטיסים בבקשה”! ל’פיטרבורו’ ,אלא שדא-עקא :היא תחמיץ למשרתו שיחקור אם יש שם בבית האכסניה עוד אורחים,
בעשרים דקות את הרכבת שיוצאת משם ובאם ימצא יהודי יקרא אותו אליו ,ובאמת מצא יהודי-
ל’לידס’ .אבל ברירה טובה יותר לא הייתה מיודעינו והביאו אל השר ,השר חקר ודרש אותו ונודע לו
חלפו כמה שניות וש .קלט באיזו צורה
לו ,אז הוא קנה כרטיס ועלה על הרכבת שיש באמתחתו כרטיס ‘לאזע’ ,ואמר לו הפריץ גם לי יש
“לא יפה” התייחס עד עכשיו לכרטיסן.
ל’פיטרבורו’. תחת ידי כרטיס כזה ,בוא ונחליף זה עם זה ,ואתן לך בעבור
קם מהמקום ורץ אחריו ,רוצה לתת לו
את הארנק (הריק )...את המפתחות (של הדירה
“כרטיסים בבקשה”! שמע את הקול החליפין סך של כמה זהובי כסף.
שעומדת לפני פינוי )...ואת כל מה שאין לו. בעודו בוהה בחשכה השוררת מבעד לחלון החסיד שהיה בטוח בהבטחת רבו שכרטיסו הולך להגריל,
כשהגיע לכרטיסן הצליח לומר ‘רציתי... הרכבת. לא הסכים בשום אופן לחליפין ,ואף כשרצה השר לתת לו
רציתי ’...אך לא מצא מילים נוספות. שלף את הכרטיס ומסר אותה לכרטיסן. סך עצום של אלף זהובים כסף לא היה מוכן להתחלף עמו.
הלה החתים את הכרטיס בחותמת הביקורת, השר שהיה בטוח בחלומו שהכרטיס ‘לאזע’ של היהודי הולך
‘זה בסדר’ הרגיע אותו הכרטיסן ‘אין
אבל גם לאחר שסיים את מלאכתו המשיך לזכות ,ציוה למשרתו בחמתו שיקח בחזקה את הכרטיס,
בעיה’.
להביט בו .ש .הניח שעיניו האדומות מבכי והמשרת כן עשה ואין מידו מציל ,ובכל זה אמר השר אינני
’-אבל איך אוכל להודות לך על מה רוצה לגזלו והנני נותן לך האלף זהובים וגם את הלאזע שלי,
משכו את עיניו של הכרטיסן.
שעשית עבורי?’ ‘אין בעיה’ חזר הכרטיסן והוכרח החסיד לקבל בעל כרחו ,ואמר ‘גם זו לטובה’ ,ונסע
ואמר ‘אם אתה מרגיש צורך להודות ,פשוט ‘אתה בסדר’?
’-למה שלא אהיה בסדר? ובכלל; מה זה לביתו ועשה את החתונה לבתו בהרחבה ובהודאה לה’ על
תעזור לאדם אחר שתפגוש אותו במצוקה. העבר ובבקשה על העתיד.
זו תהיה התמורה שלי .כך העולם יהיה טוב עניינך?!’
‘אתה נראה נורא -יש משהו לעזור?’ לא ארכו הימים ובהגרלת ה’לאזע’ זכה הכרטיס -שנתן
יותר’.
לו השר בעל כורחו -בסך של אלפי זהובים ,תיכף קם
אנו מעדיפים לדלג על התשובה הבוטה
ונסע לרבו הק’ מבארדיטשוב זצ”ל ,כאשר בא אל הקודש
ש .ניצב לצידה של אימו כשנפטרה שקיבל הכרטיסן.
פנימה פתח ‘הבארדיטשובר רב’ ואמר :דע ,הנה ראיתי כי
בבוקר המחרת .עד עצם היום הזה הוא לא ש .היה לחוץ ושבור מהמצב בו היה המזל שלך מושפל עד עפר ,לכן הוכרחתי לשלוח את ‘בעל
מסוגל להיזכר בה ללא שייזכר גם בדמותו נתון ,ואיבד את השליטה על פיו. החלומות’ שידבר על לב הפריץ שיחליף איתך ,כי ראיתי
של הכרטיסן טוב-הלב. למרות “סימני הסכנה” ששפת-גופו ש’הלאזע’ שלו ירויח ולא שלך ,והאלף זהובים שהוסיף לך
הוא מעיד על עצמו שהמפגש עם זעקה ,הכרטיסן לא נרתע .התיישב מולו יען כי אמרת שמוכרח אתה להשיא את בתך ,לכן מתחילה
הכרטיסן שינה אותו מאדם “אגואיסט” ובנימה מפויסת אמר‘ :משלמים לי כדי היה לך ישועה קטנה ,ואחר כך ישועה גדולה.
לאדם הגון‘ .זה לקח קצת זמן ’...הוא לעזור כשצצה בעיה’... עובדא זו סיפר הרה”ק בעל הצמח צדיק מויזניצא להחסיד
מתנצל ‘אבל מאז כבר שילמתי לכרטיסן הכרטיסן לא עשה דבר רע ,אבל ש .היה ר’ אליעזר קליוויר מסערט ,כשהיה פעם אחת להזכיר את
באלפי מעשים טובים!’ ְבּלִ ילָ ה רותחת של רגשות אשם ,כעס ,צער, עצמו לישועה לפני מרן הצמח צדיק ,וכשסיים לספר לו
ניקח גם אנו בחשבון :כשאנחנו עושים יגון ואנחה .בוודאי לא של קבלה .אך חשב את העובדא הנ”ל ,פירש בזה את הכתוב (בפר’ ויצא) במה
טובה משמעותית ליהודי ,הפכנו אותו לעצמו שבעצם הדרך הכי טובה לגרום שאמר הקב”ה ליעקב אבינו ע”ה “כי לא אעזבך עד אשר אם
עצמו ליהודי טוב-ומיטיב .כל שרשרת לכרטיסן ללכת לדרכו ,זה לומר לו את עשיתי” כלומר אפילו עד שתבוא הישועה הגדולה ,בכל זה
המעשים הטובים שגם הוא ייעשה ייזקפו האמת... לא אעזבך ויהיה לך ישועה קטנה עכ”פ מתחילה ,וכאשר
לזכותנו! ‘תראה; אמא שלי על ערש-דווי ,לדברי יבוא הישועה הגדולה בודאי יהיה טוב סלה ,אכי”ר.
(גליון איש לרעהו) הרופאים לא תשרוד את הלילה ואני עומד (אבן שתיה (נדפס שנת תר”ץ) ששמע בעצמו מפי ר”א קליוויר ז”ל)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
שמירת השבת ואכילת סעודות השבת
ַ ּב ָּמקוֹ ם ַההוּ א ,לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ סדר הנהגת האדם בלילה שִׂ ַ ּב ְר ִּתי לִ ׁישוּ ָע ְתָך ה’ ִוּמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתי (תהלים קיט קסו)ְ .ו ֶא ְפ ׁ ָשר ְּד ָלזֶ ה
זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (זוהר ח”ג קיטְּ ).ד ִב ׁ ְש ַעת ׁ ְשכִ ָיבה ָר ְמזוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (שבת פגֵ ,):אין ַה ּתוֹ ָרה ִמ ְת ַק ֶ ּי ֶמת ֶא ָּלא ְּב ִמי
ָצ ִריְך לִ ְמסֹר נַ ְפ ׁשוֹ לַ ָּמקוֹ ם ְּב ֶד ֶרְך ּ ִפ ָ ּקדוֹ ן וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע וַ ֵ ּי ֶלְך ָח ָרנָ ה .וַ ִ ּי ְפ ַ ּגע
ַ ּב ָּמקוֹ ם וַ ָ ּי ֶלן ׁ ָשם ִּכי ָבא ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש וַ ִ ּי ַ ּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ׁ ֶש ֵּמ ִמית ַע ְצמוֹ ָע ֶל ָיהֶ ׁ ,ש ֶ ּנ ֱא ַמר (במדבר יט יד) ‘זֹאת ַה ּתוֹ ָרה ָא ָדם ִּכי יָ מוּ ת’,
ְּבאוֹ ְמרוֹ ְּ‘ביָ ְדָך ַא ְפ ִקיד רוּ ִחי’ (תהלים לא ו): ְּד ִע ַ ּקר ַה ּתוֹ ָרה ִהיא לְ ָב ֵרר ַה ֵ ּברוּ ִרין לְ ַה ֲעלוֹ ת ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִביןְ ,ו ֵאין זֶ ה ִמ ְת ַק ֵ ּים
ַה ָּמקוֹ ם וַ ָ ּישֶׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ַ ּב ָּמקוֹ ם ַההוּ א.
העושה כן נשמתו עולה למעלה ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַיע וַ ַ ּי ֲחל ֹם ְו ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמ ָ ּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ י”ש ַרק ַעל יְ ֵדי ְמ ִס ָירה לְ ִמ ָיתהְ .ו ִה ֵ ּנה ַ‘ה ּתוֹ ָרה’ ְּב ִמלּ וּ י ֵה”י ָּתי”ו וָ א”ו ֵר ׁ
ְו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַה ַ ּצ ִ ּדיק עוֹ שֶׂ ה ָּכל ַה ִּת ּקוּ ן ַה ֶּזה, ַה ּׁ ָש ָמיְ ָמה ְו ִה ֵ ּנה ַמלְ ֲא ֵכי ֱאל ִֹהים עֹלִ ים ְוי ְֹר ִדים ֵה”ה ,סוֹ ֵפי ֵּתבוֹ ת ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא שכ”זְ ,ו ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘מיִ ין נוּ ְק ִבין’,
נִ ׁ ְש ָמתוֹ עוֹ ָלה לְ ַמ ְע ָלה ְו ֵאין ַה ִחיצוֹ נִ ים ּדוֹ ִחים ֹאמר ֲאנִ י ה’ ֱאל ֵֹהי בּ וֹ ְ .ו ִה ֵ ּנה ה’ נִ ָ ּצב ָע ָליו וַ ּי ַ לִ ְרמֹז ְּד ַה ּתוֹ ָרה ִהיא לְ ַה ֲע ָל ַאת ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִביןְ .ועוֹ דִ ,מ ַּלת ַ‘ה ּתוֹ ָרה’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל
אוֹ ָת ּהַ ,רק עוֹ ָלה ֶּד ֶרְך ְסלוּ ָלה ְּבלִ י ִמכְ ׁשוֹ ל ַא ְב ָר ָהם ָא ִביָך וֵ אל ֵֹהי יִ ְצ ָחק ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘מיִ ין נוּ ְק ִבין ּדוּכְ ִרין’ ,לִ ְרמֹז ׁ ֶש ִע ַ ּקר ַה ּתוֹ ָרה ִהיא לְ ַה ֲע ָל ַאת ַמיִ ן
לְ ַמ ְע ָלה ֵל ָהנוֹ ת ִמ ִּזיו ַה ּׁ ְשכִ ינָ הְ .וזֶ הוּ וַ ַ ּי ֲחל ֹם ׁש ֵֹכב ָע ֶל ָיה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה וּ לְ זַ ְר ֶעָךְ .ו ָהיָ ה זַ ְר ֲעָך נוּ ְק ִבין וּ לְ הוֹ ָר ַדת ַמיִ ן ּדוּכְ ִריןְ .ו ַה ֲע ָל ַאת ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ִהיא ַעל יְ ֵדי ְמ ִס ָירה
ְו ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמ ָ ּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ
ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַיע ַה ּׁ ָש ָמיְ ָמה, ַּכ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ (כח י-יד). לְ ִמ ָיתהְ ,ו ָלזֶ ה ִּכ ְ ּונוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה ֵ‘אין ַה ּתוֹ ָרה ִמ ְת ַק ֶ ּי ֶמת’ְּ ,ד ַהיְ נוּ
ְּכלוֹ ַמר ֶּד ֶרְך ְסלוּ ָלה ִמ ַּמ ּ ָטה לְ ַמ ְע ָלה ֵאין ְמ ַע ֵּכב, ֵאין ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ׁ ֶשעוֹ לִ ים ַעל יְ ֵדי ּתוֹ ָרה ִוּמ ְצוֹ ֶת ָיה עוֹ לִ ים ִוּמ ְת ַק ְ ּי ִמים,
ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ַה ּ ְפסוּ ִקים ָה ֵא ֶּלה ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז,
ְו ִה ֵ ּנה ַמלְ ֲא ֵכי ֱאל ִֹהים עֹלִ ים ְוי ְֹר ִדים בּ וֹ ֵ ,אינָ ּה ַרק ַעל יְ ֵדי ִמי ׁ ֶש ֵּמ ִמית ַע ְצמוֹ ַ ,היְ נוּ ׁ ֶש ּמוֹ ֵסר ַע ְצמוֹ לְ ִמ ָיתהְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָר ַמז
ְּב ַה ְק ִ ּדים ְּב ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה,
ּפוֹ גַ ַעת ִּכי ִאם ְּב ַמלְ ָאכִ ים ְקדוֹ ׁ ִשים ְמ ׁ ָש ְר ֵתי ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ְּב ָכאן שִׂ ַ ּב ְר ִּתי לִ ׁישוּ ָע ְתָך ,שִׂ ַ ּב ְר ִּתי ִהיא אוֹ ִת ּיוֹ ת
ְּד ַה ִּמ ְת ּ ַפ ֵּלל ָּכ ָראוּ י ַוּמשְׂ ִּב ַיע ַע ְצמוֹ ִמ ִ ּד ְב ֵרי
ֱאל ִֹהים: ׁ ְ‘ש ִב ַירת’ ,רוֹ ֵמז לְ ׁ ִש ְב ֵרי ַה ֵּכלִ ים ׁ ֶש ֵהם ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ָהעוֹ לִ ים ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי
ּתוֹ ָרה ְו ָלן ,נִ ׁ ְש ָמתוֹ ִּת ְמ ָצא ֶּד ֶרְך ְסלוּ ָלה לַ ֲעלוֹ ת
השכינה מברכת את הנשמה ַהחֹלְ .ועוֹ דִ ,מ ַּלת שִׂ ַ ּב ְר ִּתי קוֹ ֵרא ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ַעל ַע ְצמוֹ לְ ׁשוֹ ן
לְ ַמ ְע ָלה ְו ֵאין ַה ִחיצוֹ נִ ים ּדוֹ ִחים אוֹ ָת ּהְ ,ו ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה
ֹאמר ,ה’ ְמ ָב ֵרְך ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְו ִה ֵ ּנה ה’ נִ ָ ּצב ָע ָליו וַ ּי ַ ׁ ְש ִב ָירהְּ ,ד ַהיְ נוּ ׁ ִש ַ ּב ְר ִּתי ַע ְצ ִמי ָוּמ ַס ְר ִּתי ַע ְצ ִמי לְ ִמ ָיתה ׁ ֶש ִהיא ׁ ְש ִב ַירת ָה ָא ָדם,
ְמ ָב ֶר ֶכת אוֹ ָת ּה ַ ּב ַּליְ ָלה ַ ּב ֲעלוֹ ָת ּה לְ ַמ ְע ָלהְ .ו ָצ ִריְך
ְואוֹ ֵמר ְּכ ׁ ֵשם ׁ ֶש ָהיִ ִיתי ְּב ֶעזְ ָרם ׁ ֶשל ָאבוֹ ת ֵּכן ְּכ ֵדי לְ ַה ֲעלוֹ ת ׁ ִש ְב ֵרי ַה ֵּכלִ ים ׁ ֶש ֵהם ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִביןְ ,וזֶ הוּ לִ ׁישוּ ָע ְתָךְּ ,ד ַה ֲע ָל ַאת
ַ ּגם ֵּכן ָה ָא ָדם לִ ְהיוֹ ת זָ ִהיר ָלקוּ ם ַ ּב ֲחצוֹ ת לַ יְ ָלה
ֶא ְהיֶ ה ְּב ֶעזְ ֵרְךֶ ׁ ,ש ַא ְּת ִמ ַּז ְר ָעםְ .ועוֹ ד אוֹ ֵמר לוֹ ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ִהיא ְּת ׁשוּ ַעת ה’ ַמ ָּמ ׁשֶ ׁ ,ש ֵהם ֵח ֶלק ֱאלוֹ ַּה ַמ ָּמ ׁש ,נִ ְמ ָצא ְּת ׁשוּ ַעת
לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ְּב ַצ ַער ַה ּׁ ְשכִ ינָ הְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ְ ּי ֵהא נִ ְמנֶ ה
ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה ׁש ֵֹכב ָע ֶל ָיה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה ,לִ ְרמֹז ה’ ִהיא ׁ ֶשנּ וֹ ׁ ַשע ְו ָע ָלה ִמ ּתוֹ ְך ַה ְ ּקלִ ּפוֹ תְ .וּב ׁ ַש ָ ּבת ַ ּגם ֵּכן ִמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתיְּ ,ד ַהיְ נוּ
ֵמ ֲא ֵב ֵלי ִצ ּיוֹ ןְ ,ו ַעל יְ ֵדי זֶ ה יִ זְ ֶּכה לִ שְׂ מ ַֹח ִע ָּמ ּה
ַעל ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת ֶ‘א ֶרץ ַח ִ ּיים’ ,לְ ִפי ׁ ֶש ָה ָא ָדם ִק ַ ּי ְמ ִּתי ִמ ְצוַ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָראוּ י:
ְּבשִׂ ְמ ָח ָת ּהְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (ישעיה סו י) ‘שִׂ ישׂ וּ
ְמ ִס ַירת נַ ְפ ׁשוֹ ַ ּב ַּליְ ָלה ְצ ִר ָיכה ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה לַ ּׁ ְשכִ ינָ ה, ִא ָּת ּה ָמשׂ וֹ שׂ ָּכל ַה ִּמ ְת ַא ְּבלִ ים ָע ֶל ָיה’ְ .וגַ ם ֵּכן דוד המלך משתבח שקיים ג’ סעודות בשבת
לְ ִפ ָיכְך ָא ַמר לוֹ ָה ָא ֶרץ ׁ ֶש ִהיא ַה ּׁ ְשכִ ינָ הֶ ׁ ,ש ַא ָּתה ָצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה זָ ִהיר לְ ַה ׁ ְש ִּכים לְ ֵבית ַה ְּכנֶ ֶסת, ִאי נַ ִמי ִוּמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתי רוֹ ֵמז לְ ׁ ָשל ֹ ׁש ְס ֻע ּדוֹ ת ְּד ַח ָ ּיב ָא ָדם ֶל ֱאכֹל ְּב ׁ ַש ָ ּבת,
ׁש ֵֹכב ִּב ׁ ְש ִב ָיל ּה וּמוֹ ֵסר ָל ּה נַ ְפ ׁ ְשָךְ ,ו ִת ּקוּ ן זֶ ה ִּכי זֶ ה הוּ א ַה ׁ ְש ָל ַמת ַּת ָ ּקנַ ת ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ַעל ִּת ּקוּ ן ישא וּ זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַא ְב ָר ָהם ְויִ ְצ ָחק ְויַ ֲעקֹבְ ,ו ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַע ִּת ָיקא ַק ִ ּד ׁ ָ
הוּ א ָל ּה ,לְ ִפ ָיכְך לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה וּ לְ זַ ְר ֶעָךֵ ,הם ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ֲחצוֹ תְ .וגַ ם ֵּכן ק ֶֹדם ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ַּכב ָצ ִריְך לְ ִה ְתוַ ּדוֹ ת ישיןְ .ויָ דוּ ַע ַמה ּׁ ֶש ֶה ֱא ִריְך ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ב פחְּ ).ב ׁ ִש ְב ָחם, וַ ֲח ַקל ַּת ּפוּ ִחין ַק ִ ּד ׁ ִ
ְו ָהרוּ ַחְ .ו ָהיָ ה זַ ְר ֲעָךֵ ,הם ַה ִּמ ְצוֹ ת ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה ׁ ֶש ֵהם וּ לְ ִה ְת ָח ֵרט ַעל ֲעוֹ נוֹ ָתיוְ ,ולִ ׁ ְש ַּכב ִמ ּתוֹ ְך ִה ְרהוּ ֵרי ְו ָא ַמר ׁ ָשם ַמאן ְּד ָג ַרע ַחד ְסעוּ ְד ָתא ִמ ַ ּניְ הוּ ַא ְחזֵ י ּ ְפגִ ימוּ ָתא לְ ֵע ָּלא ְו ָענְ ׁ ֵש ּיה
ַה ֶּז ַרע ָה ֲא ִמ ִּתי ,יִ ְהיוּ ְמ ֻר ִּבים ַּכ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ ְוגוֹ ’: ִ ּד ְב ֵרי ּתוֹ ָרה: ְּד ַההוּ א ַ ּבר נָ ׁש ַס ִ ּגיְ .ו ִה ֵ ּנה ִמ ַּלת ִמ ְצוֹ ֶתיָך ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘זוֹ ַה ְּסעוּ דוֹ ת’ ִעם ׁ ְשנֵ י
(פיתוחי חותם) העוסק בתורה בלילה אין הסטרא אחרא ּכוֹ לְ לִ יםְ ,וזֶ הוּ ִוּמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתיַ ,היְ נוּ ְסעוּ דוֹ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת:
שולטת בו (מעגלי צדק אות ש’)
צריך להצטער על גלות השכינה ְוזֶ הוּ וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע ,לְ ִפי ׁ ֶש ָּכל
אשי ַצ ִ ּדיק ָראוּ י לִ ָ ּק ֵרא ְּב ׁ ֵשם יַ ֲעקֹבְּ ,דיַ ֲעקֹב ָר ׁ ֵ
זהירות בג’ סעודות שבת
ֹאמר ָא ֵכן יֵ ׁש ה’ וַ ִ ּי ַיקץ יַ ֲעקֹב ִמ ּׁ ְשנָ תוֹ וַ ּי ֶ ֵּתבוֹ ת יִ חוּ ד ֲענָ וָ ה ְק ֻד ּׁ ָשה ְּב ָר ָכהְ ,ו ָכל ַה ִ ּנ ְק ָרא אשוֹ נָ ה יִ ְצ ָחק ב’ אשי ֵּתבוֹ ת ִר ׁ אשית ָ ּב ָרא ֱאל ִֹהים (בראשית א א)ָ .ר ׁ ֵ ְּב ֵר ׁ ִ
ֹאמר ַ ּב ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ְו ָאנֹכִ י ל ֹא יָ ָד ְע ִּתי .וַ ִ ּי ָירא וַ ּי ַ ַ‘צ ִ ּדיק’ ָצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ בּ וֹ ִמ ּדוֹ ת ֵא ֶּלהְ .ו ִה ֵ ּנה יָ דוּ ַע ישית ָּתם ְר ִב ִיעית ָּד ִוד ֶמ ֶלְך יִ שְׂ ָר ֵאל לְ לַ וּ וֹ ת ַה ַּמלְ ָּכהְ ,ו ִה ֵ ּנה ַא ְב ָר ָהם ׁ ְשלִ ׁ ִ
ַמה נּ וֹ ָרא ַה ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵ ּבית ִ ּדכְ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ס ַה ַּליְ ָלה ִמ ַּדת ַה ִ ּדין ְמתוּ ָחהְ ,ו ַה ַּמ ִּז ִיקים ד’ ְּד ָ’ד ִוד’ ְרמוּ זָ ה ָ ּבאוֹ ִת ּיוֹ ת ֵ ּבי”ת ְו ָא ֶל”ף ְּד ָב ָרא ְו ָא ֶל”ף ֵּדאל ִֹהים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא
ֱאל ִֹהים ְוזֶ ה ׁ ַש ַער ַה ּׁ ָש ָמיִ ם (כחט ז-יז). ְו ַה ַּמ ׁ ְש ִח ִיתים יֵ ׁש ָל ֶהם ְר ׁשוּ ת ָל ׁשוּ ט ָ ּבעוֹ ָלם ד’ְ .ו ָה ֶר ֶמז ָ ּבא ַעל ְס ֻע ּדוֹ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבתֶ ׁ ,ש ָ ּצ ִריְך ָה ָא ָדם לִ ָּז ֵהר ִּב ׁ ְש ִמ ָיר ָתם ַה ְר ֵ ּבה
ִה ֵ ּנה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ָקם ַ ּב ֲחצוֹ ת ַה ַּליְ ָלה לְ ִה ְתאוֹ נֵ ן וּ לְ ַה ִּזיק לְ עוֹ ְב ֵרי ְרצוֹ נוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך ,וּ לְ ִפ ָיכְך ָצ ִריְך לְ ַק ְ ּי ָמן ָּכל ַא ַחת ְּב ִע ָּת ּהְ .ו ַכ ָּמה ִה ְפלִ יגוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ ז”ל ַעל ִק ּי ָוּמןִ ,וּב ְפ ָרט ָה ַרב
ַעל ָ ּגלוּ ת ַה ּׁ ְשכִ ינָ הְ ,וזֶ הוּ וַ ִ ּי ַיקץ יַ ֲעקֹב ִמ ּׁ ְשנָ תוֹ , ישן ַעד ׁ ֶש ַּמשְׂ ִּב ַיע ַע ְצמוֹ ִמ ִ ּד ְב ֵרי ָה ָא ָדם ׁ ֶשלּ ֹא יִ ׁ ַ ַר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן ַ ּבר יוֹ ַחאי ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּב ִא ְּד ָרא (זוהר ח”ג רפח,):
ְּכ ׁ ֶש ָ ּקם ַה ַ ּצ ִ ּדיק ִמ ּׁ ְשנָ תוֹ אוֹ ֵמר ָא ֵכן יֵ ׁש ה’ ַ ּב ָּמקוֹ ם ּתוֹ ָרהְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב (משלי יט כג) ְ‘ושָׂ ֵב ַע יָ לִ ין ְּד ָא ַמר ַא ְס ַה ְדנָ א ָעלַ י ְוכוּ ’ ְּדל ֹא ִּב ּ ֵטל ׁשוּ ם ְס ֻע ָּדה ֵמ ֶהם ִמ ָ ּי ָמיוַ .וּמה ַ ּנ ֲענֶ ה ֲאנַ ן
ַה ֶּזהְּ ,כלוֹ ַמר ַ ּב ֲעוֹ נוֹ ֵתינוּ ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ְּב ָגלוּ ת ַ ּב ָּמקוֹ ם ַ ּבל יִ ּ ָפ ֶקד ָרע’ְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹבִ ,היא יַ ְת ֵמי ְּדיַ ְת ֵמי ְּדכֻ ָּלנוּ ְמ ֵל ִאים ּ ְפ ָג ִמיםְ ,וגַ ם ְּב ֵא ֶּלה ַה ְּס ֻע ּדוֹ ת ַה ְ ּקדוֹ ׁשוֹ ת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש
ַה ֶּזהְ .ו ָאנֹכִ י ל ֹא יָ ָד ְע ִּתיְּ ,כלוֹ ַמרֵ ,אינִ י עוֹ שֶׂ ה ַמה נִ ׁ ְש ַמת ַה ַ ּצ ִ ּדיקְּ ,כ ׁ ֶש ּיוֹ ֵצאת ִמ ֶּמנּ וּ ַ ּב ַּליְ ָלה יָ ְצ ָאה ָ ּב ֶהם ַ ּגם ֲהנָ ַאת ַהגּ וּף ָאנוּ ִמ ְת ַע ְ ּצלִ ים ִמ ְּל ַק ְ ּי ָמןַ .על זֶ ה ָמ ְצ ָאה ְק ִפ ָידא ָמקוֹ ם
ּׁ ֶשחוֹ ָבה ָעלַ י לַ ֲעשׂ וֹ ת ֵמ ֲח ַמת ָ ּגלוּ ָת ּהִּ ,כי ִהיא שְׂ ֵב ָעה ְּב ִד ְב ֵרי ּתוֹ ָרהְ ,וזֶ הוּ ִמ ְּב ֵארִ ,היא ַה ּתוֹ ָרה ָלנוּ ַח ְו ַה ּ ָׂש ָטן ְמ ַק ְט ֵרג ,אוֹ ֵמרִ ,רבּ וֹ נוֹ ׁ ֶשל עוֹ ָלםְ ,ר ֵאה ֻא ָּמה ׁ ֶש ָ ּב ַח ְר ָּתִּ ,ב ְס ֻע ּדוֹ ת
ְּב ַצ ַער ָ ּגדוֹ ל ֵמ ֲח ַמת ֲעוֹ נוֹ ֵתינוְּ ,ו ָאנֹכִ יַ ,אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת ְּ‘ב ֵאר ַמיִ ם ַח ִ ּיים’ְּ ,כ ׁ ֶש ָ ּי ָצא ִמ ֶּמ ָ ּנה שָׂ ֵב ַע ָה ְר ׁשוּ ת ׁ ֶש ֵאין ָ ּב ֶהם שָׂ ָכר ֶא ָּלא עֹנֶ ׁש ֵהם ִמזְ ָּד ְרזִ ים ִא ׁיש ֶאת ֵר ֵעהוּ יַ ֲעזֹרוּ
ׁ ֶש ָ ּי ַד ְע ִּתי ַצ ֲע ָר ּהִ ,מ ְ ּק ֵרי ל ֹא יָ ָד ְע ִּתיֵּ ,כיוָ ן ׁ ֶש ֵאינִ י ָאז וַ ֵ ּי ֶלְך ָח ָרנָ הִ ,היא ַה ִּס ְט ָרא ַא ֲח ָרא ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת ֹאמר ֲחזַ קִ ,וּב ְס ֻע ַּדת ִמ ְצוָ ה ֵהם ִמ ְת ַע ְ ּצלִ ים ְוּמ ַב ּ ְטלִ ים אוֹ ָתןַ .על ֵּכן וּ לְ ָא ִחיו י ַ
עוֹ שֶׂ ה ַמה ּׁ ֶשחוֹ ָבה ָעלַ י לַ ֲעשׂ וֹ ת: ֲ‘חרוֹ ן ַאף’ִ ,מ ְס ַּת ֶּל ֶקת ִמ ֶּמנּ וְּ ,ו ֵאין ָל ּה ׁשוּ ם יְ ֵרא ה’ יִ ָּז ֵהר ְּב ִק ּי ָוּמן ְמאֹדְ ,ול ֹא יִ ְת ַע ֵ ּצל ְול ֹא יְ ַב ּ ֵטל ׁשוּ ם ֶא ָחד ֵמ ֶהןִּ ,כי
השכינה מקשיבה לקולם של העוסקים ׁ ְשלִ ָיטה ָע ָליו: ַה ְמ ַב ּ ֵטל ׁשוּ ם ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָענְ ׁשוֹ ָ ּגדוֹ לִ ,וּב ְפ ָרט ׁ ֶש ֵהן ְּכנֶ ֶגד ֲאבוֹ ת ָהעוֹ ָלםְ ,ו ִאם
בתורה בחצות יְ ַב ּ ֵטל ׁשוּ ם ֶא ָחד ֵמ ֶהן ל ֹא ִמ ְּל ַבד ָענְ ׁשוֹ ַה ָ ּגדוֹ ל ְוּפ ָגמוֹ לְ ַמ ְע ָלהֶ ,א ָּלא ֲא ִפלּ וּ ָאב
הסדר הראוי בזמן השכיבה ֵמ ָה ָאבוֹ ת ׁ ֶש ִּב ּ ֵטל ְס ֻע ָּדתוֹ ֲה ֵרי הוּ א לוֹ ְמ ַק ְט ֵרג ְואוֹ ֵמר ִאם ָאב ֲאנִ י ַא ֵ ּיה ְּכבוֹ ִדי:
ְו ַה ָ ּקם ַ ּב ֲחצוֹ ת לַ יְ ָלה ָצ ִריְך ָלקוּ ם ְּביִ ְר ָאה, ְוק ֶֹדם ַה ּׁ ֵשנָ ה וַ ִ ּי ְפ ַ ּגע ַ ּב ָּמקוֹ םִ ,מ ְת ַח ֵ ּנן לַ ה’
ְוּב ָכל ָמקוֹ ם ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ְר ָע ָדה יִ לְ ַ ּב ׁש ְויֶ ֱח ַרד ,לְ ִפי וּב ְפ ָרט ׁ ֶש ָּמ ִצינוּ ַּכ ָּמה ְסגֻ לּ וֹ ת ְ ּגדוֹ לוֹ ת ָ ּב ֶהןְ ּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ ז”ל (שבת ִ
ְּב ִד ְב ֵרי ַּת ֲחנוּנִ ים ִוּב ְק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע ְוּב ִו ּדוּ י ַעל
ׁ ֶש ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ִמ ׁ ְש ַּת ֲע ׁ ֵש ַע ִמ ּ ָטתוֹ ְ ,ו ַא ַחר ָּכְך וַ ָ ּי ֶלן ׁ ָשם ִּכי ָבא ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁשִ ,היא קיחֶ ׁ ).ש ִּבזְ כוּ ָתן ָא ָדם נִ ּצוֹ ל ִמ ִּמלְ ֶח ֶמת גּ וֹ ג ָוּמגוֹ ג ֵוּמ ֶח ְבלוֹ ׁ ֶשל ָמ ׁ ִש ַיח ִוּמ ִ ּדינָ ּה
ְּבגַ ן ֵע ֶדן ִעם ַה ַ ּצ ִ ּד ִיקיםְ ,והוּ א יִ ְת ָ ּב ַרְך ְו ַה ַ ּצ ִ ּד ִיקים ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ִּמ ְס ַּת ֶּל ֶקת ִמ ֶּמנּ וּ ְּב ׁ ָשכְ בּ וֹ ְ .ו ַאף ַעל ַ ּגב ׁ ֶשל ֵ ּג ִיה ָ ּנםְ ,וגַ ם ֵּכן ֵהן ִּת ּקוּ ן ָ ּגדוֹ ל לִ ְס ֻע ּדוֹ ת ָה ְר ׁשוּ ת ַוּמ ֲא ָכלוֹ ת ֲאסוּ רוֹ תְ .ו ֵכיוָ ן
ַמ ְק ׁ ִש ִיבים לְ קוֹ ל ָהעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה, ׁ ֶש ָ ּק ָרא ְק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע ְו ַה ִ ּו ּדוּ י ַעד ְ ּג ִמ ָיראִ ,עם ׁ ֶש ָּכל ָּכְך ּתוֹ ֶע ֶלת יֵ ׁש ָ ּב ֶהן ֵאיְך יִ ְת ַע ֵ ּצל ָה ָא ָדם לְ ַא ֵ ּבד טוֹ ָבה ַה ְר ֵ ּבה וּ לְ ַהגְ ִ ּדיל
ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב (שה”ש ח יג) ַ‘ה ּיוֹ ׁ ֶש ֶבת ַ ּב ַ ּג ִ ּנים ֲח ֵב ִרים ָּכל זֶ ה וַ ִ ּי ַ ּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ םֵ ,הם ִה ְרהוּ ֵרי ּתוֹ ָרה, עֹנֶ ׁש ָע ָליוּ ַ .גם ְס ֻע ָּדה ְר ִב ִיעית ָצ ִריְך לִ ָּז ֵהר ְּב ִק ּי ָוּמ ּה לְ לַ וּ וֹ ת ַה ַּמלְ ָּכהְ ,וגַ ם ֵּכן
ַמ ְק ׁ ִש ִיבים לְ קוֹ ֵלְך’ (זוהר ח”א צבְ ,).והוּ א ֵעת ָרצוֹ ן. לְ ִפי ׁ ֶש ַה ּתוֹ ָרה נִ ְק ֵראת ֶ‘א ֶבן’ְ ּ ,כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמות
ִהיא ְּכנֶ ֶגד ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ,לְ ִפי ׁ ֶש ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך וַ ֲאבוֹ ת ָהעוֹ ָלם ֵהם ַא ְר ַ ּבע ַרגְ ֵלי
ֹאמרְּ ,ד ַהיְ נוּ ָקם ְּביִ ְר ָאה ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר וַ ִ ּי ָירא וַ ּי ַ לא יח) ‘לֻ חֹת ֶא ֶבן’ְ ,ו ׁ ֶשל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ִהיא, ַה ִּכ ֵּסא (זוהר ח”ב קז ,.ח”ג רסבְ ,):ו ָצ ִריְך ָה ָא ָדם לְ ַה ׁ ְשלִ ים ַה ִּכ ֵּסא ִּב ְס ֻע ַּדת ָּד ִוד
ְו ָא ַמר ַמה נּ וֹ ָרא ַה ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵ ּבית לְ ִפ ָיכְך ָא ַמר ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ םַ .וּמה ּׁ ֶש ָּכ ַתב ַא ְבנֵ י ַה ֶּמ ֶלְךְ .ו ִה ֵ ּנה ַ ּב ַעל ְּת ׁש ָוּבה ָצ ִריְך לִ ָּז ֵהר ָ ּבזֶ ה יוֹ ֵתר ְּכ ֵדי לְ ַת ֵ ּקן ֲא ׁ ֶשר ִע ֵ ּותִּ ,כי
ֱאל ִֹהיםְּ ,ד ַהיְ נוַּ ,עכְ ׁ ָשוְּ ,ב ָכל ָמקוֹ ם ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ָא ָדם לְ ׁשוֹ ן ַר ִּבים ,לִ ְרמֹז ַעל ׁ ְש ֵּתי ּתוֹ רוֹ תּ ,תוֹ ָרה ָּכל ַה ַח ּ ָט ִאים ְו ָה ֲעוֹ נוֹ ת ֻר ָ ּבם ְּככֻ ָּלם נִ ְמ ׁ ָשכִ ים ֵמ ִרבּ וּ י ֲאכִ ָילה וּ ׁ ְש ִת ָ ּיה וּ ְס ֻע ּדוֹ ת
עוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ַמ ְק ׁ ֶש ֶבת לְ קוֹ לוֹ ְ ,וזֶ ה ׁ ֶש ִּבכְ ָתב ְותוֹ ָרה ׁ ֶש ְּב ַעל ּ ֶפה ,זֶ ה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ְמ ַה ְר ֵהר ָה ְר ׁשוּ תְ .ו ָל ֵכן לְ ַת ֵ ּקן ָצ ִריְך לִ ָּז ֵהר ִּב ְס ֻע ּדוֹ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת לְ ַק ְ ּי ָמן ָּכ ָראוּ י ְו ׁ ֶשלּ ֹא יְ ַב ּ ֵטל
ׁ ַש ַער ַה ּׁ ָש ָמיִ םְּ ,כלוֹ ַמר ַע ָּתה ֵעת ָרצוֹ ן ְו ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ָהיָ ה ִּב ׁ ְש ֵּת ֶיהן ִוּמ ּתוֹ ְך ִה ְרהוּ ָרן ָלןְ ,וזֶ הוּ וַ ָ ּישֶׂ ם אשית ָהרוֹ ֶמזֶ ת לַ ְּת ׁש ָוּבה: ׁשוּ ם ַא ַחת ֵמ ֶהןְ ,ו ָל ֵכן נִ ְר ְמזוּ ִּב ְב ֵר ׁ ִ
(גנזי המלך תיקון השכינה אות נה)
ּ ְפתוּ ִחים ְו ִת ּׁ ָש ַמע ְּת ִפ ָּלתוֹ ( :פיתוחי חותם) ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ַ ּב ָּמקוֹ ם ַההוּ אַ .וּמה ּׁ ֶש ָּכ ַתב
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
יהיה אלקים עמדי וכו’ ונתן לי
לחם לאכול ובגד ללבוש”.
לה’ על כל מהלך חייו ,על מה ראה לנכון
להודות לה’?! על שנתן לו מזון לאכול!!!
לחם לאכול ובגד
ותמימות זו היא שורש מידת במלוא הפשיטות! כמו שאמר (בראשית ללבוש
הצניעות והענוה שהיתה טבועה מח טו) “האלקים הרועה אותי מעודי עד והנה ,ידוע כי יעקב אבינו עליו
ביעקב אבינו ,שעל אף כל מה היום הזה” ,וכמו שתורגם אונקלוס “ה’ שלם היה שלימות הקדושה ,וכמו
דזן יתי מדאיתני עד יומא הדין” ,כלומר, שהעיד בעצמו “כוחי וראשית
שעשה חיל בחייו ,וההצלחות
הוא משבח ומודה בפשיטות לשם יתברך אוני” (בראשית מט ג’) וכמו שדרשו
המפלגות שהיו מנת חלקו בגשמיות וברוחניות,
שנתן לו תמיד מזון לאכול. חז”ל (סנהדרין יט ע”ב) ,וכאשר
לא שכח לרגע שהכל מאתו יתברך ,ולא אמר
זאת היא דוגמא לתמימות שלימה ארכיון 'עוז והדר' נתבונן נראה כי שורש קדושתו
“כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה” (דברים ח’
ונפלאה; הוא היה חי בהרגשה ש’מי נובעת מכח היותו ‘איש תם’
י”ז) אלא היה ונשאר משעובד לבוראו בכל עת
אומר שבכלל מגיע לי אוכל לאכול’ .במשך כל ימי תמימותו בכח כי שהיא סיבת הענוה והצניעות,
ותלוי בו כגמול עלי אמו ,וצניעות וענוה זו הם שייך שהכל מכך דעתו ואמונתו הזכה לא הסיח
יסוד הקדושה והיראה שהיו אצל יעקב אינו ,כי חייו היה חי בהרגשת הכרת הטוב הזאת; ‘הרועה
בכח תמימותו ואמונתו הזכה לא הסיח דעתו מכך לבוראו ,וזה לבדו כבר הביא בלבו הכנעה ובושה אותי מעודי’ ,מאז שנולדתי וינקתי את חלב אמי
שהכל שייך לבוראו ,וזה לבדו כבר הביא בלבו וענוה וצניעות שלא לגעת ולא לגשת למה שאינו ועד עתה ,אני מודה לו יתברך שנותן לי מזון
לאכול ולשבוע .כמה תמימות יש כאן ,עד היכן שלו חס ושלום.
הכנעה ובושה וענוה וצניעות שלא לגעת ולא
לגשת למה שאינו שלו חס ושלום וכנ”ל. וכמו שבארנו במקום אחר ,שהנה מצאנו מגעת אמונה ישרה ותמימה וחזקה כזאת ,שעשיר
שהכתוב משבח את יעקב (בראשית כח כז) “ויעקב כזה -ברוחניות ובגשמיות -לא שוכח לרגע אחד
ואם בצדיקים כך ,שעל אף כל צדקתם איש תם” ,ולכאורה היכן מצינו מעשה מיוחד של שאין שום כח אחר שנותן לו לאכול ,אלא הקב”ה
ומעשיהם הטובים חשו תמיד שאין להם בעולם תמימות אצל יעקב אבינו ,הלא ודאי שאם הוא בעצמו ,מפני שחס עליו להחיותו ,אף שמצד הדין
משלהם כלום והכל חסד חינם ,כל-שכן מי מכונה ‘תם’ [שהוא כינוי לתמימות יותר מ’תמים’ אין זה מגיע לו .וזאת היא תמימות משלמת שאין
שהרשיע חס ושלום ,שבודאי צריך לחוש בושה כמובא] -על כרחך שגם ראו אצלו הנהגות של כמוהו!
על כל מה שניתן לו בחסד חינם ולהודות על כל אנו אומרים בברכת המזון ‘הזן את הכל’ - תמימות .והיכן ראינו כזאת אצלו.
הנאה קלה שמשפיע לו השי”ת .ואכן ,מובא בשם וחשבתי שאכן רואים זאת באופן מופלא מאד והכוונה בזה ,שהוא יתברך מחיה וזן את כל
החוזה מלובלין זי”ע; שמי שאינו שומר הברית, אצל יעקב ,כי הנה אנו רואים דבר פלא ,הלא הברואים והחיות והעופות בכל העולם כולו מקרני
אינו שוה גם את המאכל שנכנס לפיו ,והרי הוא יעקב נולד בבית עשיר מאד ,יצחק אבינו עשיר ראמים עד ביצי כינים ,אבל שוכחים שבכלל ‘הזן
בכלל מה שאמרו חז”ל (ב”מ סד ע”ב) “עבדא ,נהום מופלג ,וכמו שאמרו חז”ל (ב”ר הובא בראשית כו יג ,ד”ה את הכל’ הוא שהשם יתברך זן ומחיה גם את
כריסיה [פירש”י ,לכם מאכלו] לא שוי” [העבד כי גדל מאד) ‘שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק העשירים המושפעים בכל טוב ,כי הטבע מסתיר
בשפלותו אינו שוה אף את לחם מאכלו] ,כי מי ולא כספו וזהבו של אבימלך’ .כמו כן יעקב עצמו מאד ענין זה ,ונדמה לעשיר כאילו יש לו איזה כח
שפרוץ בעניני קדושה חס ושלום ,אינו שוה את גם כן נתעשר מאוד ,כמובא במדרש (ב”ר עג יא) עצמי ומזונו ניתן לו מאליו חס ושלום ,אבל אצל
לחם מאכלו ,והוא אוכל רק בזכות אחרים. על הפסוק “ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן יעקב אבינו לא הצליח הטבע להסתיר עובדא זו
ומי שמכיר זאת באמת ,הרי בזה עצמו מגביר רבות ושפחות עבדים וגמלים וחמורים” (בראשית ל כלל ,ונשאר בתומת אמונתו ,וזכר תמיד ,בכל עת
אצלו את מדת הענוה והצניעות שמביאים קדושה, מג) -שהיו לו שישים רבוא כלבים רק לשמור את ורגע ,שהתודה הגדולה ביותר שצריך להודות לה’
שלא יעיז פניו מעתה לקחת את שאינו שלו. רכושו .ואף על פי כן ,לעת זקנותו ,כאשר יוסף בא הוא בפשיטות גמורה על שנתן לו לחם לאכול בכל
(אוסף אמרים -קדושה וטהרה מאמר י”ב) אליו עם בניו כדי להתברך ,ויעקב החל אז להודות יום ,וזה היה גם נוסח תפילתו (בראשית כח כ’) “אם-
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
כי רוצה ה’ בעמו -חפץ ה’ (נח ד”ה אלה) מה שנאמר (תהילים קד
אחד יחיד ומיוחד -לראות את
לא) ‘יהי כבוד ה’ לעולם’ ־ ‘ר”ל
שיהיו עינינו נשואות אליו תמיד יהא כבוד ה’ נגד עיניך, הבורא בכל ענין ומקרה
בפרשתן (ל כח־לא)‘ ,נקבה היינו בכל מקום שתסתכל תראה תחילת דבר ה’ אל עמו בקחתו אותנו
שכרך עלי ואתנה ...ויאמר מה להיות לו לעם ונתן לנו את תורתו היה
בחינת כבוד ה’ הגנוז בתוכו ולא
אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי ‘אנוכי ה’ אלוקיך’ ,על דיבור זה יש
יהיה נסתר מנגד עיניך’.
מאומה ,‘ ...כתב הרד”ק (ד”ה לא) שיעקב השיבו ‘לא להמליץ ‘הפך בה והפך בה דכולא בה’
תתן לי שום דבר קצוב בשכרי ,אלא יהיה שכרי סוד גדול גילה לנו ה’בת עין’ כי
־ ומינה לא תזוע ,זכור בכל עת ושעה
דרך מקרה וטובת הא־ל כמו שיזמין לי’ .והיינו המתנהג כן ,ומאמין כי כל הנעשה שהבורא ית”ש הוא בורא ומנהיג לכל
שלבן הארמי ‘ביקש לעקור את הכל’ ־ לעקור ארכיון 'עוז והדר' כאן ב’השגחה פרטית’ נעשה הרי הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה
ולהרחיק את יעקב אבינו מצורו וקונו ,כיצד יעשה הוא מסלק מעליו את כל הייסורים לכל המעשים .והוכיח זאת הרה”ק ה’בת
זאת ־ מצא לו טכסיס ,כשתהיה פרנסתו של יעקב וקשיי ההסתרה ,וז”ל (פרשת ויגש ד”ה או יאמר על זה עין’ זי”ע (במדבר ד”ה וידבר) ממקרא מפורש שנאמר
בשכר קבוע ,אז לא יחיה בהרגשה שפרנסתו (תהילים לז ג) ‘בטח בה’ ועשה טוב שכן ארץ ורעה הדרך) דהנה ידוע כי כל בחינות הגבורות והדינים
תלויה בידי שמים ,ולא ירגיש עצמו תלוי בה’. אמונה’ ,והרי שאמר ‘עשה טוב’ בכלל ולא פירט הנעשים בעולם המה נמשכים מהסתלקות ח”ו
אבל ,יעקב אבינו לא אבה לשמוע לו ,וענהו ‘טוב’ זה מהו ־ אלא רעה אמונה ,כי תחילת בחינת השגחת השי”ת בפרטי פרטים מלב איש
שאינו רוצה בשכר קבוע ,שהרי בזה יסמוך על העבודה היא ההתחזקות במידה זו ,וכל ה’עשה הישראלי ונסתלק ח”ו בחינת יראת ה’ מנגד
‘משכורתו’ הקצובה והמסודרת ,ויתמעט בטחונו עיניו .אמנם אם איש הישראלי יודע מיעוט טוב’ נכלל בה.
בה’ ,אלא שכרו יהיה תלוי במה שיגזור הבורא ומאחר שהכל נקבע על פי רצונו וגזרתו ית’ ,ערכו ופתיחות מדריגתו ,ומאמין באמונה שלימה
מידי יום ביומו מה ילדו הכבשים עקודים נקודים אם כן לא ייתכן לומר שיש דבר הנעשה בבריאה שבלתי אפשרי לעשות גדולה או קטנה אם ה’ לא
או ברודים ,ועי”ז יהיה תלוי בבורא ית’ וישא עיניו לחינם וללא תועלת ,שמאחר שהכל הוא בהשגחה צוה ,וכל תנועותיו והרגשותיו הכל המה בהשגחת
למרום בכל עת ובכל שעה. מדוקדקת מוכרח שיש כאן תכלית ומטרה כפי השי”ת המשגיח בפרטי פרטים ומלא כל הארץ
איתא בתנחומא בפרשתן (ויצא ג) ,אמר רבי שעלה במחשבה לפניו ית’ ,וכלשון המשנה (אבות כבודו וכו’ ,אז נתבטלו כל גבורות והדינים ,ואז
ברכיה ,בכל מה שתבע (־התפלל וביקש) יעקב מן ו יא) ‘כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא בראו אלא גורם להמשיך שפע וברכה ממקור הברכה והחסד
הקב”ה ,השיבו .אמר אם יהיה אלוקים עמדי ־ לכבודו’ .על פי זה מפרש הרה”ק ה’בת עין’ זי”ע שלא יחסר כל טוב ממנו.
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
אינו אלא ‘שלוחא דרחמנא’ ,כי הכל ‘בידי’ שמים ־ האדם בעת צרתו יתמרמר ויאמר אין תקוה כי השיבו והנה אנוכי עמך .אמר ושמרני ־ השיבו
לטובתו השלימה (כי אף אם פלוני כיוון מעשיו לרעה ־ הרי אבד מנוס ממנו ,אך האמת היא ,שכל מה דעביד ושמרתיך בכל אשר תלך .אמר ושבתי בשלום
מן השמים כיוונו לטובה). רחמנא לטב עביד ,אלא ,שהדבר מסור ביד האדם, ־ השיבו והשיבותיך( .אבל) אמר ונתן לי לחם ־
וכן מצינו בעת שרימה לבן את יעקב ־ ‘ויהי שאם תקיף בטחונו בהקב”ה שמאתו לא תצא ולא השיבו על הפרנסה ,כי אמר הקב”ה ,אם אני
בבוקר והנה היא לאה’ (כט כה) ,לא כתיב ‘ויחר הרעה אזי מסתלקים ממנו כל הדינים .ועל פי זה מבטיחו על הלחם ,מהו מבקש ממני עוד ,לפיכך
אף יעקב’ אלא ‘ויאמר אל לבן ...למה רימיתני’, מפרש וז”ל ,כך הענין ביעקב אבינו ע”ה אשר היה לא השיבו על הלחם ,ע”כ .ומכאן תצא הקריאה
וידוע ש’אמירה’ היא לשון רכה ,וכמי ששואל בצרה גדולה עד ‘וישכב במקום ההוא’ כאיש נדהם לכל בני ישראל באשר הם ,תנוח דעתכם מדאגת
את רעהו מדוע רימה את פלוני אלמוני ־ ואין אפס תקוה ,והורו לו מן השמים ‘והנה סולם מוצב הפרנסה וכיו”ב ,דעו נא כי הקב”ה חפץ בטובתכם
הדברים נוגעים אליו כלל ,וכל זה ,כי האמין ארצה’ ר”ל אף שהאדם מוטה לארץ עכ”ז ‘וראשו וישפיע עליכם כל מיני טובות שבעולם ,אין לכם
באמונה שלימה שלא לבן העומד לפניו מחליף מגיע השמימה’ ,כי ‘הנה מלאכי אלוקים’ שהם אלא לתלות עיניכם בו ,כי אין להקב”ה חפץ אלא
את לאה תחת רחל ,אלא הקב”ה בכבודו ובעצמו שלוחי הדין שנקרא אלוקים (כי שם ‘אלוקים’ מרמז על בקרבת בניו אליו ,ורק משום כך נותן להם איזה
עושה זאת ,ובוודאי שתצמח לו טובה גדולה מזה הנהגת מידת הדין) ‘עולים ויורדים’ ־ אם יעלו עליו או ‘מחסור ’,בכדי שיתפללו לפניו בכל לבם ונפשם,
לעתיד .וכמו שאכן כך הווה ,כי רמאות זאת ירדו ממנו הכל תלוי בו‘ .והנה ה’ נצב עליו ויאמר ואז ימלא מחסורם בכל מיני ישועות והשפעות
הביאה את רחל לידי מסירות נפש כששברה את הארץ אשר אתה שוכב עליה’ ,ר”ל אותו המקום טובות.
טבעה במסירת הסימנים למנוע בזיון נורא מלאה אשר יאבד תקוותך וחשבת שאין לך מעמד הוא נוראות מצינו ב’כלי יקר’ על הפסוק בפרשתן
אחותה ,וזכות זאת שמסרה הסמנים עמדה לרחל הכנה אל הטוב המעולה אשר ‘לך אתן את הארץ (כח יד) ‘והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה
שתוכל להוליד בנים מיעקב ,כמו שנאמר (ל כב) ולזרעך’‘ ,ויקץ יעקב משנתו’ הקיץ מתרדמתו וקדמה צפונה ונגבה’ ,וז”ל ,שאמרו במדרש (עיין
אלוקים ‘ויזכור ואמר ‘אכן יש הוי”ה’ שהוא רחמים ‘במקום הזה, מדרש תהלים מד) אין התשועה באה לישראל כי אם
את רחל ...ויפתח
וצריך להאמין את רחמה’( ,וברש”י,
ואנכי לא ידעתי’ ,כי אף הדברים שאדם חושב
לרע בתכלית יהפך גם הוא לטוב נצחי ,עכ”ל.
בזמן שהם בתכלית השפלות ,שנאמר (תהלים מד
כו) ‘כי שחה לעפר נפשנו’ וגו’ ,מה כתיב בתריה
שאף כש’פלוני’ שמסרה לה זכר
נוראות כתב הגה”ק ה’עטרת משה’ ממאקווא ־ ‘קומה עזרתה לנו’ .וטעם של דבר שכל זמן
גורם לו רעה לא סימניה לאחותה) ,גם
תעמוד להם לזכות
זי”ע (בספרו כלי גולה ,ד”ת שנתחדשו לו בשנות המלחמה ,עמ’ שאינן בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם
בה’ וחושבים תחבולות להנצל מפח יקוש ע”י
נעשית לו הרעה בהבטחה’ ושבו
קיז) בביאור ‘מזמור לתודה’ (תהילים ק) בו אמר דוד
תחבולות אנושיות ,וע”כ ריחק ה’ את האדם ורבה
המלך ‘הריעו לה’ כל הארץ’ ,כי תיבת ‘תרועה’
ב’ידי’ פלוני ,אלא לגבולם’ בנים
מתפרשת בב’ אופנים ,א ,מלשון שמחה וכדכתיב העזובה ,כי לא בטחו בתשועת ה’ ,אך כשיראו כי
אותו שונא אינו (ירמי’ לא יד־טז),
נמצא שאין כאן
(תהילים קנ) ‘הללוהו בצלצלי תרועה’ ,ב ,מלשון אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך ,אז עיניהם
נשואות אל ה’ לקרוא אליו בעת הצר להם וה’
אלא ‘שלוחא כל סיבה לכעוס
יבבה ויללה ,וכמו שנאמר ‘יום תרועה יהיה לכם’,
שומע ,ובאותו זמן התשועה באה דרך בריחה
ותרגומו ‘יום יבבא יהי לכון’ ,ואמר דהע”ה שגם
דרחמנא’ ,כי הכל על לבן ,שהרי
במצב ש’הריעו לה’ כל הארץ מלשון יבבה ויללה, מן הקצה אל הקצה ,דהיינו מן תכלית השפלות
‘בידי’ שמים ־ ב’רמאותו’ מקיים
לבן שליחותו מאת גם אז עבדו את ה’ בשמחה בואו לפניו ברננה, אל תכלית המעלה .עכ”ל .ובזה מבאר את לשון
הכתוב ,שבאותו זמן ש’והיה זרעך כעפר הארץ’
לטובתו השלימה להיטיב הבורא וממשיך לבאר טעמו של דבר ,דעו כי ה’ הוא
ושחה לעפר נפשם יתקיים בהם ופרצת‘ ,רצה
עמו וזרעו אחריו. האלוקים הוא עשנו ולו אנחנו ,שהבורא ית”ש
לומר יעלה הפורץ לפניהם להעלותם אל גרם
הוא מנהיג את העולם וכל מעשיו לטובה ,ואף
ביסוד זה ביאר הרה”ק ה’שפת אמת’ זי”ע (תרל”ד המעלה’ ,והיינו משום שיתלו עיניהם בהקב”ה
אם בקטנות שכלנו אין אנו משיגים מהי הטובה
ד”ה במדרש) את הכתוב בפרשתן (כח י) ‘ ויצא יעקב מתוך ההכרה שרק הוא אדון המושיע.
הטמונה באותה ‘תרועה’ ,הרי ה’ הוא האלוקים,
מבאר שבע וילך חרנה’ ,ובמדרש (רבה ,ריש הפר’)
הסמיכו על כך את הפסוק (משלי ג כג) ‘אז תלך
והוא יודע מהו הטובה השלימה והגמורה ,על כן צורת אל”ף -לראות בכל דבר כי מאלופו
לבטח דרכך’ ,ומבאר ה’שפת אמת’ ,דאף שיציאתו הודו לו ברכו שמו כי טוב ה’ כי לעולם חסדו,. של עולם הוא בא
זאת הייתה בריחה מעשו ,וקיים ציווי אמו ‘קום בכל מצב שהוא. בפרשתן (כח י) ‘ ,ויצא יעקב’ ,רמז בה הגה”ק
ברח לך’ (כז מג) ,וכן בהפטרה כתיב ‘ ויברח יעקב’. בפרשתן (כט לב־לד)‘ ,ותקרא שמו ראובן ־ ‘כי ה’מגלה עמוקות’ זי”ע (מובא בשמו) ,כי תיבת ‘ויצא’
אעפי”כ ויברח לא כתיב ־ אלא ויצא ,וירץ לא ראה ה’ בעניי ...יאהבני אישי’ .שמעון ־ ‘כי שנואה היא ‘ראשי תיבות’ של ו’ירא י’עקב צ’ורת א’לף,
כתיב ־ אלא וילך .להורות שאף בברחו מן המוות אנכי’ .לוי ־ ‘הפעם ילוה אישי אלי’ ,כתב הרה”ק והיינו שבכל תהפוכות חייו לא ראה לנוכח עיניו
לא איבד את יישוב דעתו ,והלך בשלוות הנפש, ה’קדושת לוי’ זי”ע (בד”ה טעם) שקראה להם בשמות לא צרות ולא ייסורים ,לא עשו ולא לבן ,לא דינה
במתינות ובבטחה ,כי היה דבוק ובטוח בבוראו, הללו להורות שכשעובר היהודי זמנים של עניי... ולא יוסף ,כי אם צורת אלף ־ אלופ”ו של עולם,
וזכר שכל הליכתו אינה אלא השתדלות גרידא שנואה ...ידע ויאמין כי ראה ה’ שמע ה’ ,וכל אשר ובכל אשר קרהו ידע שאין עוד מלבדו אפס זולתו
ונשאר ראשו פונה ומייחל כלפי שמיא ,שהרי עובר עליו מיד ה’ בא עליו ,והוא צופה ומביט והכל לטובתו הגמורה והשלימה ,ועל כן היה ה’
ממילא לא ייעשה עמו דבר אם לא הכריזו כך בצערו ומכאובו ,ולבסוף יקיים בו ‘שמחנו כימות עמו לשמרו בכל אשר הלך.
מלעילא ,לאידך ,אין דבר שהכריזו עליו מלמעלה עניתנו’. בעניין זה ביאר בספר ‘משמרת אלעזר’ לאב”ד
שלא יקרה עמו ,ומה תתן ומה תוסיף לו מנוסת וצריך להאמין שאף כש’פלוני’ גורם לו רעה לא גאלנטא (נדפס בשנת תרמ”ה) כל עניין מחזה הנבואה
בהלה. נעשית לו הרעה ב’ידי’ פלוני ,אלא אותו שונא שנתגלה ליעקב בחלום ליל ,ומקדים לבאר ,כי
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
ע”י אבק ועפר ומים .אמנם
יש לכלוך שרואים על הבגד
הרמ”א שחשש לאסור גם באבק,
מ”מ כתב רק בלשון “וטוב לחוש”
ניעור בגדי עור בשבת
שהוא דבר זר ונפרד ממנו ,וכמו לדעת האוסרים ,ולפיכך אין כאן בגד של עור חדש שנתלכלך מאבק, שאלה.
שנתלכלך מנוצות או טיט דלא מעשה שבת .וכן הוא מבואר האם מותר לנערו .וכמו כן מצוי הדבר בספה
מיקרי בגד מלוכלך רק בגד שיש להדיא בכיוצא בזה במשנ”ב להלן חדשה העשויה עור אפי’ בצבע שחור שנתלכלכה
עליו לכלוך .ובאופן כזה מותר (סי’ שיח סק”ב). מאבק בשבת ,האם מותר לנערה.
להסירו כיון שאין הבגד מתלבן
עי”ז שהרי הם דברים זרים ניקוי שטיחים בשבת .מותר לנערו ולקנחו מן האבק תשובה
שעלו על הבגד ,משא”כ באבק האם מותר לטאטות שאלה. שעליו ,וכן הוא באופן כללי בכל בגדי העור כמו
נעליים וכסא של עור וכדומה ,ואפי’ הם בצבע
ועפר .ובזה יבואר היטב החילוק שטיח בשבת כשהוא מונח על
שחור ,וכל שכן בשאר צבעים שמותר .אמנם
ארכיון 'עוז והדר' בין אבק ,מים ,עפר ,שבזה יש רצפת הבית ,או שיש לחשוש בכך
לא הותר לנערו ולנקותו רק בנחת ,ויזהר שלא
הרבה תנאים להתיר הניעור, לניעור האסור.
להבריק את הבגד או שאר כלי העור ע”י שפשוף
לנוצות וטיט (בסעי’ ז) שמותר
להסירן ולא נצרכו אלו התנאים .ולפי”ז יהיה תשובה.
מותר. הידים .ועי’ בהערה.
מותר באופן שנתבאר למעלה .וכן באופן שנפל הרחבת הדברים :הטעם ,כיון שאין מקפידים הרחבת הדברים :בבגדי עור ,מבואר בשו”ע
על נקיונו לנערו כל פעם שמתלכלך ,ולכן חסר (ס”ט) דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו ,ולפיכך
הבגד על הרצפה ונתלכלך מדברים זרים כשער
התנאי העיקר לאסור ,שהרי אינו מקפיד עליו, מותר להסיר את הלכלוך ע”י שנותן עליו מים.
וכדומה ,שמותר להסירן.
ולכן יהיה מותר גם אם הוא חדש ושחור -והיינו וא”כ כל שכן בנידו”ד שרק מקנח את הבגד
והנה יש לדון מהו הטעם שאין איסור בהסרת דמותר .אמנם להבריק את הבגד ע”י שפשוף
גם לשי’ האוסרים .אמנם אסור לשפשף ולהוציא
הנוצות וכן כל הדברים שהתירו להסירם משום היטב בידיו ,מבואר בסעי’ ט’ דאסור .וכן מבואר
הבלוע ,וכמבואר בביאור הלכה (ד”ה י”א).
טלטול מוקצה ,ובאמת בשו”ע הרב (ס”ג) משמע בערוה”ש (סוף סי’ שכז).
לפי הטעם שכתב בזה ,דרק בנוצות שכבר היו הסרת קילופי עור מבגד בשבת
לפני זה בכר או בכסת אינם מוקצה ,דבשאר
נתלכלך בגד שחור חדש מקילופי שאלה. מעשה שבת בניעור בגד מאבק
דברים כקילופי עור או שערות וחוטים וכדומה
יהיה אסור להסירם בידו מחמת איסור מוקצה. עור [קשקשים] ,האם מותר להסירם ,או שיש בכך ניער בשבת את הבגד מן האבק שאלה.
משום ניעור האסור. באופן האסור במזיד ,האם אסור לו להשתמש
אמנם כבר הביא בשו”ת מנחת יצחק (ח”ה סי’ לח
בבגד זה משום מעשה שבת.
אות ג) להתיר בזה עפ”י מה שכתב החזו”א (בסי’ מז מותר להסיר את הקילופי עור ,וכן תשובה.
סקט”ו וסקכ”א) דהוא בטל להגוף [להדבר היתר], מותר להסיר שער הנמצא על בגדו שחור וחדש הנה להלכה התיר המחבר לנער כל תשובה.
וכן כשהדבר היתר עיקר כשמוציא המועט מיקרי [ובכל זה מותר אפילו בניעור חזק]. בגד מן האבק ,וגם הרמ”א כתב רק בלשון “וטוב
תיקון ההיתר ,ולכן אין בו משום מוקצה ,יעו”ש, הרחבת הדברים :מבואר בשו”ע (ס”א) דמותר להיזהר בזה” ,לפיכך אי אפשר להחשיב זאת
וכ”ה בנידו”ד. להסיר הנוצות מן הבגד ,וכתב ע”ז במשנ”ב (סק”ז) כמעשה שבת לאסור להשתמש בבגד ,ולכן מותר
ובתוספת ביאור יש לבאר ,דכל זמן שהוא על דאינו דומה לליבון ,שהרי אין הנוצות תחובין להשתמש בבגד בשבת.
הבגד אין זה מוקצה כיון שהוא בטל להבגד ,ולכן בתוכו כמו המים והעפר ,אלא עומדין מלמעלה, הרחבת הדברים :בדין ניעור האבק מן הבגד,
כשלוקחו בידיו לוקחו בהיתר ,וממילא אח”כ כבר ולכן מותר אפי’ בבגד שחור וחדש שמקפיד עליו. מבואר בהרבה פוסקים שמותר [כיון שהם
מותר לו לזורקו כמבואר במשנ”ב סי’ ש”ח (סקי”ג) וביאר מו”ר ,דיש ב’ מיני לכלוכים על הבגד ,יש סוברים שאינו אסור רק כשמנער הבגד ממים
בשם גדולי הפוסקים ,עיי”ש. לכלוך שע”י זה נתלכלך הבגד ,וזהו כשנתלכלך אפי’ מעט] ,וכן הוא דעת המחבר .וגם לדעת
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
ויש לחוש יותר לספק סכנה
מלספק איסור.
מותרים באכילה ,דנשתנו מברייתם.
[שו”ת שבט הלוי ח”ו סימן קיא ה-ז,
המשך שמירת הגוף והנפש
ב .ומטעם זה הורה בעל ושו”ת יביע אומר ח”ב יו”ד ס”ז ע”פ ו .שום ,בצל ,ביצה קלופים שעבר עליהם
שבט הלוי ,ליזהר שלא לנהוג שו”ת הר צבי להג”ר צבי פסח פראנק]. הלילה.
ברכב במהירות יתירה ,כדי ז .שלא להכניס מטבע או מחט לתוך ח .ביצה מטוגנת בשמן [חביתה] ,שעבר עליה
שלא יביא את עצמו או אחרים הלילה מותרת באכילה ,כיון שנתערב בה שמן
לידי סכנה ,ומה שלפעמים הפה. ונשתנה מברייתה[ .שו”ת ישכיל עבדי ח”ז או”ח
נהג רוצה לעשות עקיפה כדי אין להכניס מטבע לתוך הפה ,שמא סמ”ד שאלה ד].
להקדים את חבירו ,ידוע כמה יש עליו רוק יבש של חולה ,ויכול לבוא ט .חתיכות בצל עם ירקות ששרו במים כל
ארכיון 'עוז והדר' כבר קפחו את חייהם בעו”ה, על ידי זה לסכנה[ .שו”ע שם] .והר”ן הלילה לצורך בישול מרק ,אין לאסור דנחשב
וכל עקיפה מסוכנת ,בגדר כתב הטעם ,מפני שיד הכל ממשמשת כמעורב במאכל אחר[ .פסקים ותשובות סימן
ספק רציחה ,ספק מאבד עצמו לדעת[ .שו”ת במטבע ,ויש מהם חולים וזוהמתם דבקה בהם קטז אות יח ,והסכים לזה הג”ר משה שאול קליין,
שבט הלוי ח”ו סימן קיב]. ויכול לסכן את האדם הנותנה לתוך פיו[ .הו”ד ויש מורים שמחמירים בזה].
ג .אסור להתייחד עם נכרי מפני הסכנה, בב”י ,ש”ך שם סק”ג] .ועוד ,לפי שיש לחוש שמא י .בצל מטוגן בשמן שעבר עליו הלילה ,מותר
דחשודים הם על רציחה[ .שו”ע יו”ד סימן קנג יקפוץ לתוך גרונו ויסתכן ,ומטעם זה יש ליזהר באכילה ,דנחשב כמעורב בתבשיל[ .שו”ת שבט
ס”ב ,והובא בש”ך כאן בסק”ה .אמנם מותר שלא יתן לתוך פיו מחטין ומסמרים קטנים ,שמא הלוי ח”ג סימן קסט].
להתרפא אצל רופא נכרי מומחה ,או מיילדת יקפצו לתוך גרונו ויסתכן[ .כף החיים שם ס”ק
יא .פרוסות ביצה קשה בתוך סנדויץ יחד עם
נכרית בבית חולים ,כי לא מרע אנפשיה ,שו”ת לח].
סלט שעבר עליו הלילה ,מותר באכילה ,דנחשב
שבט הלוי שם]. ח .ליזהר מדברים המביאים לידי סכנה. כמעורב במאכל אחר שאינו נאסר[ .פסקים
ט .שלא לילך יחידי בלילה. א .כתב הרמ”א [שם] :וכן יזהר מכל הדברים ותשובות שם מהג”ר משה שאול קליין].
א .כתב הרמ”א [שם] ,שלא לילך יחידי בלילה, המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא, יב .אבקת ביצים ושום שעבר עליהם הלילה,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
בחדר[ .כף החיים יו”ד סימן קטז ס”ק מח]. י .שלא ישן יחידי בבית. מפני הסכנה .ודוקא מחוץ לעיר ,אולם בעיר אין
ג .בסוכה מותר לישון יחידי ,כי שומר מצוה לא חשש[ .מבית לוי שם].
א .אין לישון בלילה בחדר יחידי ,ואם יש אנשים
ידע דבר רע[ .מהגר”א ,הו”ד בדעת תורה סימן ב .יש אומרים שאין איסור לילך יחידי בלילה
בשאר חדרי הבית ,יראה שלא לנעול הדלת ,רק
תרלט ס”א]. כשיש אור ותאורה במקום הליכתו[ .שמירת הגוף
שיהיה הדלת פתוח לבית ,ומנהג העולם להקל והנפש סימן קט ס”ב].
ד .חתן וכלה צריכים שמירה רק כשיוצאים
מביתם ,אך כשנמצאים בביתם לבד אין צריכים בזה[ .משנה ברורה סימן רלט סק”ט]. ג .ויש אומרים דלא נקרא יוצא יחידי בלילה ,אלא
שמירה[ .הגרש”ז אויערבאך בשלמי שמחה, ב .יש מקילים לישון יחידי בבית ,כשבתים בשעה שאין עוברים ושבים באותו מקום ,דבשעה
והגרי”ש אלישיב באהל ישרים על”א]. אחרים סמוכים לביתו ,וכן אפשר להקל שיש אור שיש עוברים ושבים שם ,אין חשש[ .שם ס”ג].
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א
רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'
דמותר לומר לנכרי להדליק נר
יארצייט בין השמשות ואילו נר
המדף ,לכן אפשר להקל .וכמדומה
ששמעתי סברא זו בשם מו”ח מרן
מדפים ששמשו לספרי קודש ,האם
שני של שבת אסור. הגרי”ש אלישיב שליט”א. מותר להעבירם לשמוש אחר
אך אם נוהג להדליק נר שבת ה .וכן אם היה רגיל מתחילת
התקנת המדף להניח עליו גם
מדף ששמש לספרי קודש ,האם שאלה.
עבור כל ילד ואין לו נרות רבים מותר להעביר אותו לשימוש של חפצי מצוה ,כגון
גם לכל ילד ,וגם ליארצייט, שאר חפצים ,וכך היתה דעתו לפמוטי שבת ,מנורת חנוכה וקופות צדקה? האם
בכה”ג נראה דידליק ליארצייט להשתמש במדף בין לספרי קודש מועיל לפרוש עליהם מפה או להפוך את המדף
משום דשניהם רק מנהג ובין לשאר חפצים ,אין על המדף לצדו השני?
והכיבוד אב קודם .כמו כן יש קדושת “תשמישי קדושה” ודומה
להסתפק בנר של קנס על פעם הדבר כאילו היתנה תנאי .ודומה א .אם התנה בשעת התקנת המדף, תשובה.
ארכיון 'עוז והדר' קצת למבואר ברמ”א (סימן קנד ס”ח): שיוכל להשתמש בו גם לתשמיש חול ,מותר
שלא הדליקה ,לעומת נר של
יארצייט. “ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי להשתמש בו לכל מטרה שהיא ,חוץ מתשמיש
קדושה וכו’ וכתבו הטעם משום דכיון דנהגו כן של גנאי ,כמבואר בשו”ע (או”ח סימן קנד ס”ח וס”ג),
האם צריך להדליק נר חנוכה בכלי ואי אפשר ליזהר ,לב ב”ד מתנה עליהן מעיקרא ובמשנ”ב (שם ס”ק לד וס”ק לז) .וטוב להתנות כך
דוקא וכו’ ,ואף על גב דלא היתנו כאלו היתנו דמי”. בשעה שמתקינים מדפים לספרי קודש.
על נר חנוכה אנו מברכים אשר שאלה. יכול להדליק נר למהדרין של חנוכה, ב .אם לא התנה תנאי ,חלה על המדף קדושת
“תשמיש קדושה” ,ואסור להורידו מקדושתו
קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של חנוכה, או ליארצייט ולהשתמש בו שמוש אחר .ויעויין במשנ”ב (סימן קנד
וכידוע ‘נר’ הכוונה לכלי אשר בו שמן ,האם צריך
להדליק נ”ח דוקא בכלי? מי שיש לו יארצייט בליל ב’ דחנוכה, שאלה. סק”ט) שכתב שאותם תיבות המיוחדות לשום שם
ספרים שלנו ,המכוסים בנייר ועור או בקרשים,
ויש לו רק ב’ נרות ,האם ידליק שניהם לשם
נאמר בקונטרס ‘סוד הדלקת נרות תשובה. חנוכה כדי להיות מהדרין ,או שמא ידליק נר אחד
מקרי התיבה תשמיש דתשמיש וכו’ .אולם
כמדומה שאי אפשר להשתמש בימינו בהיתר זה,
חנוכה’ המיוחס לרבי יצחק סגי נהור בן הראב”ד לחנוכה ,ונר שני ליארצייט כדי לקיים מצות כיבוד
אב? לפי שברוב הספרים שלנו ,הנייר נוגע במדפים,
(המובא בספר הזכרון לר’ יצחק הוטנר זצ”ל ושם מובא מר’
ורק בזמניהם שהיו הספרים כרוכים בקרשים או
אברהם אזולאי ,סבו של החיד”א שאליהו הנביא מסר סוד זה
לרבינו יצחק) ,שצריך להדליק נר חנוכה בכלי דוקא, ידליק את שני הנרות לחנוכה כי תשובה. בעור קשה ,ועצם הנייר לא נגע בארון ,לא נתקדש
ה”מהדרין” הוא דינא דגמרא במסכת שבת דף הארון.
ובלאו הכי אין מברכין עליו .וכעין בית המקדש
כא ע”ב ,ואילו נר היארצייט הוא מנהג ,אבל לא ג .ואף אם יהפוך את המדף לצדו השני עדין יש
דבעי כלי.
כתוב בגמרא ולכן המהדרין הכתוב בגמרא עדיף. לו דין של תשמיש קדושה ,כיון שכל המדף שימש
ובספר ברכי יוסף (סימן תרעג ס”ו) הביא בשם ואמנם הדלקת נר היארצייט מובא בביאור הלכה את ה’קדושה’ וממילא יש לו דין של תשמיש
זקנו בעל חסד לאברהם שלא להדליק בקליפי (סימן תקיד סעיף ה ד”ה נר) דהוי כעין מצוה ,ולכן מותר קדושה .ואם המדף עבה מאוד באופן שלא צריך
ביצים .וכתב האבני נזר (אור”ח סימן תק) שלפי דבריו להדליקו ביום טוב ולא נחשב לנר של בטלה .בכ”ז היה את כל העובי לשימוש הספרים ,אולי אפשר
אין להדליק בנר שעוה .ולפי זה אלו המדביקים נראה דנר למהדרין בחנוכה עדיף בגלל פרסומי היה להתיר להפכו לצד השני ,וכמו שמצינו שיש
נרות שעוה על חתיכת ברזל או אבן לא קיימו ניסא ומצות הדלקת נר חנוכה למהדרין. מתירים להוריד עלי לולב ולהשתמש בהם ,משום
לדידיה המצוה .וה”אבני נזר” (הנ”ל אות ו) הוסיף אמנם נאמר במג”א (סימן רסג סקי”א) דאשה שאין אדם מקצה כי אם מה שנחוץ ללולב ולא
וכתב“ :נראה לדינא דהכלי מכלל “נר” ,וכן אותם ששכחה ,או לא הדליקה ,נרות שבת ,מבעוד יום עלים שחוץ לשיעור הלולב ,ויעויין משנ”ב (סימן
שעושין נרות מתפוחי אדמה ,לא חשיב כלי ,וכמו אומרת לנכרי שידליק לה בבין השמשות .אבל רק תרמט ס”ק מא) ובלוח א”י (להגרי”מ טיקוצינסקי).
שכתב הרמב”ם (פ”ז מהלכות כלים ה”א והר”ש כלים פי”ז
נר אחד ,ומאידך נאמר במשנ”ב (שם ס”ק טז) שמותר ד .כמו כן אם ספרי הקודש שהונחו עליו לא
משנה טו) דהעושה כלי מלפת ואתרוג ודלעת יבשה לומר לנכרי שידליק נר יארצייט בבין השמשות, תפסו את כל רחבו של המדף ,לא חלה קדושה על
טהורין ,דלא נקרא כלי. הרי דנר יארצייט כוחו יפה מנר השני של שבת, החלק שהיה פנוי מספרים ,ומותר להניח על אותו
ויעוין גם ב”שדי חמד” (ח”ט מערכת חנוכה ז) שהביא ואולי ה”ה שכוחו עדיף מנר המהדרין של חנוכה, מקום חפצים אחרים .כמו שמצינו בביאור הלכה
דבריו וס”ל דתליא בפלוגתא דקדמאי .ולענין כיון שאם לא ידליק תתבטל לגמרי המצוה של (סימן מב ס”ג ד”ה אסור) ,שכיס של תפילין נתקדש רק
הלכה יעוין משנ”ב (סימן תרעא ס”ק יח) שכתב באותם כיבוד אב .בכ”ז נראה דנר של מהדרין עדיף, אותו חלק שמניחין עליו תפילין ,אבל העודף על
המדבקין נרות בכותל יראו שיהיו מרווחים אחד ומצות כיבוד אב יקיים בלימוד משניות ותפילה מקום הנצרך לתפילין לא נחשב למקום תפילין.
מחבירו ,עכ”ד .ומשמע דס”ל דאין צריך כלי. בכוונה ונתינת צדקה. ומעשה באחד שנתפנו לו קצת מספריו ,ונשאר
ובקונטרס הנ”ל מביא דברי הגמ’ בשבת דף כג יש גם להסתפק אם יש לו רק ב’ נרות בערב לו מקום מיותר על גבי המדף ,ורצה להניח עליו
ע”ב דהזהיר בנר חנוכה ,הויין לו בנים ת”ח .ותמוה, שבת ,האם ידליק שניהם לכבוד שבת ,או שמא עציץ עם פרחים ,ואולי יש מקום להקל ,כי המדף
שהרי הרבה מדליקים נר חנוכה ,ואין רובם זוכים ידליק אחד לנר שבת והשני ליארצייט? ונראה לא משמש את העציץ ,כי אם להיפך הפרחים
לבנים ת”ח? ומסיק :מיעוטא דמיעוטא זהירים דידליק שניהם לשבת מאחר וב’ הנרות יש להם משמשים ומייפים את המדף .ולכן אילו לא היה לו
להדליק נר חנוכה ,לכל פרטי המצוה ודקדוקיה, מקור במדרש ,יעוין בטור וב”י (או”ח סימן רסג), מקום לעציץ כי אם במדף ,אזי אסור ,אבל המצב
ובכח סגולת המצוה זוכים לבנים תלמידי חכמים. משא”כ נר יארצייט שכולו מנהג .אך צ”ע מהנ”ל הוא להיפך שהעציץ משמש את הספרים ואת
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי ‡בר‰ם „וב
‡וירבך מ‡בריט˘ זי"ע,
"‰ב˙ עין"
יומ‡ „‰ילול‡ -י"ב כסלו ˙ר"‡
בהכנעה ובביטול מוחלט .רק כך ניתן לגבור על כחות הרע
המשתוללים בחוץ". הרה"ק רבי אברהם דוב אוירבך מאבריטש זי"ע - ,ה"בת העין" נולד בסביבות שנת תק"ך לאביו רבי דוד -מגיד
מישרים בעיר חמילניק .בצעירותו התקרב לרבי הקדוש רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ולבנו המגיד מצ'רנוביל ,ואף
‰‰ב„ל בין כריע ‰ל˙˘‰חווי‰ היה מתלמידיו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בעל ה'קדושת לוי' .נישא לבתו של רבי נתן נטע תלמיד הבעל שם
'וכל ברך לך תכרע ,וכל קומה לפניך תשתחווה' ,אומרים טוב ורבה של אבריטש ,ולימים מילא את מקומו ברבנות העיר.
אנו בתפילת נשמת כל חי .מזכירים אנו שתי לשונות: הרבי ידוע באהבתו העצומה לארץ ישראל -ארץ הקודש .בשנת תקצ"א עלה לארץ ישראל והשתכן בעיר צפת,
כריעה ,והשתחוויה .כריעה היא על הברכיים ,והשתחוויה עדת החסידים בעיר קבלה בשמחה גדולה את הרבי ומינו אותו לרבה ומנהיגה של העיר .הרבי נשא את משא
היא השתטחות גמורה על הארץ. העדה בעיר צפת שנים רבות ,דאג לכל מחסורם של עניי העיר ולשאר צורכי ציבור ,ואף עסק רבות בשיקומה של
מהו ההבדל בין כריעה להשתחוויה? העיר לאחר פרעות הפלאחים ,ורעידת האדמה שפקדו אותה.
מבאר בעל 'התניא' :כאשר אדם כורע על ברכיו ,אומנם בשנת תר"א פרצה מגפה קשה עיר צפת והפילה חללים רבים מבני העיר .אף הרבי הקדוש היה בין הנדבקים
הוא משתחווה אולם עדיין נשאר לגופו עמידה מסוימת. במגיפה ,ביום י"ב בכסלו אסף הרבי את תלמידיו ואמר להם שהוא עומד להסתלק מן העולם ,אולם הבטיח להם
השתחוויה בפישוט ידיים ורגליים הינה דבר מוחלט ,ביטול שהוא יהיה הקרבן האחרון במגפה .ואכן באותו היום נסתלק הרבי ,והמגפה נעצרה .הרבי לא השאיר אחריו זרע
כל ה'יש' שבאדם ,הכנעה גמורה לאדון כל עולמים. של קיימא ,אולם השאיר לנו את ספרו הגדול והמפורסם ה'בת עין' ,שהפך במהרה לאבן יסוד בתורת החסידות
'עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש' אומרת ולא מש משולחנם של גדולי ומאורי החסידות.
המשנה במסכת אבות )ה ה( ,אחד מהם 'עומדים צפופים
ומשתחווים רווחים' .אומר המגיד הקדוש מקאז'ניץ בספרו לא אירע דבר!
'עבודת ישראל' )ליקוטים לאבות פרק ה(' :עיקר השתחוויה זכותו של הרבי הקדוש הבת-עין הגנה על הקהל כולו,
רעי„˙ „‡‰מ ‰בעיר ˆפ˙
הוא כריעת המחשבה והלב מפני שיחשוב בגדלות הבורא לא נפקד מהם איש! עשרות המתפללים ששהו באותה העת צפת ,עיר של קדושה ,עיר של מסתורין ,ההליכה בין בתיה
יתברך שמו .וכמו שכתב החכם ר' יחיאל ז"ל וכל קומה בבית המדרש נצלו כולם. העתיקים תמלא את ליבנו אויר של פסגות ,ריח של קדושה.
לפניך תשתחווה ,כי לפני מלך בשר ודם צריך להשתחוות נס זה ניכר בכותלי בית המדרש עד ימינו אנו ,ניתן לראות בין הסמטאות המפותלות ניצב בית כנסת עתיק ,בית הכנסת
עם הגוף שיהא נראה כפוף ,אבל הבורא יתברך שמו שהוא כיצד חלק מקירות בית המדרש בנויים חדש ,וחלקם הקדמי הישן של הרבי הקדוש רבי אברהם דוב מאבריטש -הבת-
בוחן לבבות יכולים להשתחוות לפניו אף בקומה זקופה רק בסמוך לארון הקודש נשאר על תילו ללא שינוי .ויהי לנס. עין .קדושה נפלאה שוררת בו ,הן זכות עצומה היא זו לשאת
להשפיל ולהכניע לבבו'. תפילה ליוצר כל במקום כה קדוש ונשגב.
מלמד אותנו המגיד -ניתן להיות במצב של השתחוויה ˙פיל ‰מ˙וך ‰כנע‰ במרכז קיר בית הכנסת ניצב לוח שיש גדול ובו כתוב בזה
לפני השם בכל עת! כיצד? כי 'עיקר השתחוויה הוא כריעת הלשון 'מה נורא המקום הזה בית מדרש של רבי אברהם דב
המחשבה והלב מפני שיחשוב בגדלות הבורא יתברך שמו'. רבות ניתן לספר על קדושתו הנוראה של רבי אברהם
האדמו"ר מאבריטש ,שחזה את הרעש הגדול על צפת בשנת
עיקר השתחוויה הוא ביטול ה'אני' של האדם לפני בוראו. דב מאבריטש -הבת-עין ועל המופתים הרבים אשר
תקצ"ז ,ובזכותו הגדולה ניצל חצי בית המדרש מחורבן,
זהו שאומרת המשנה 'עומדים צפופים ומשתחווים רווחים' התגלגלו סביבו .אולם כגודל קדושתו כך גודל ענוותנותו,
והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים'.
כאשר בני ישראל היו עומדים בבית המקדש הם היו בבחינת הרבי היה ידוע כעניו ושפל ברך .ומרגלא בפומיה "בזמן
מעשה נורא הוד עומד מאחורי אותו לוח שיש -אותה
משתחווים ,מפני שליבם ומחשבתם היה כנוע לפני מלך שאני אומר תורה ברבים אינני מרגיש שעומד אני לפני
המצבה .היה זה יום ראשון בשבוע כ"ד טבת תקצ"ז לפנות
מלכי המלכים הקב"ה. קהל רב של אנשים ,מכוון אני את דעתי לומר את דברי
ערב ,העיר צפת שידעה במשך השנים כמה וכמה רעידות
הבה נעמוד על נקודה מעניינת התואמת עם רעיון זה. לפני הקב"ה ,ומה אכפת לי אם ישנם אנשים ששומעים גם
אדמה חזקות .חוותה רעידת אדמה עוצמתית ונוראה
פתח המערה של ציונו הקדוש של הרבי בבית החיים בצפת כן את הדברים".
שהחריבה תוך כמה דקות שלוש ערים גדולות -שכם,
נמוך מאוד ,אין כל אפשרות להיכנס בלא התכופפות .ידוע עדות נוספת ישנה לכך בספרו הקדוש של הרבי ה'בת- טבריה ,וצפת ,ואף כשלושים כפרים בגליל נחרבו גם הם.
בשמם של חסידים שדבר זה משקף את הנהגתו של הרבי עין' ,הספר מלא וגדוש במילי דחסידותא ובהדרכות לעבודת הרוגים רבים גבתה רעידת האדמה ,ובצפת לבדה עמד מנין
ואת מה שלימד אותנו כל חייו -להתכופף ולהכניע את ה' .ורבים רבים מדברי התורה עוסקים בעניינים של ענווה ההרוגים על כאלף שמונה מאות איש ,וכשבעת אלפים
עצמינו ,לבטל את כל הישות שלנו מול הריבונו של עולם. ושפלות .הבה נעמוד על אחד מהם. הרוגים בכל הגליל כולו! העיר צפת ספגה את המכה הקשה
כאשר מגיעים לציונו של הצדיק כדי להתפלל ולפעול בפרשת וארא על הפסוק 'וגם אני שמעתי את נאקת ביותר ,רוב הקורבנות היו מבני העיר ,והעיר הפכה לחרדת
ישועה ,אומר לנו הצדיק :תתכופפו! תבטלו עצמכם! בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר את בריתי' אלוקים.
זהו סוד משנתו של הבת עין ,רק על ידי ההכנעה תזכו כותב הרבי כך' :עיקר העבודה הוא שיהיה קודם התפלה בחינת היה זה לעת ערב בין מנחה לערבית .הרבי הקדוש
לישועה ,רק על ידי השפלות ניתן לזכות להנהגה ניסית מן הכנעה ,ואח"כ יתפלל .ומחמת ההכנעה שיש לו מקודם התפלה ר' אברהם דב מאבריטש -הבת-עין שהה בבית מדרשו
השמיים. -יכול לדבר דבורים בקדושה ובטהרה ובהתלהבות ,ונותן כאשר הוא מוקף בתלמידיו ,ולפתע חשו המתפללים
בהאותיות שמדבר חיות רוחניות ממש כמו שהיה חיות באותיות שהקרקע רועדת מתחת רגליהם כפשוטו! רעידת אדמה...
‡ינו „ומ„ˆ ‰י˜ בן ˆ„י˜ לˆ„י˜ בן ר˘ע בעת בריאת העולם!' באינסטינקט טבעי קמו המתפללים נשאו את רגליהם לברוח
יסוד זה עובר כחוט השני בספרו הקדוש של הרבי ,פעם מלמד אותנו הרבי הקדוש בעל הבית-עין שעיקר עבודת החוצה למקום פתוח ובטוח ,אז כהיום לא היו לאדם שום
אחר פעם מחדיר בנו הרבי את עניין ההכנעה והשפלות. האדם בתפילתו להגיע לתפילה בהכנעה ובשפלות ,וכאשר דרכי התגוננות מאתני הטבע!
בפסוק בפרשת תולדות נאמר )בראשית כה כא( 'ויעתר יש בלבו של האדם הכנעה אמתית' ,ונפשי כעפר לכל "אל נא" נשמע לפתע קולו המרגיע של הרבי" ,אל תצאו,
יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ,ויעתר לו ה' ותהר תהיה' ,יכול הוא בדיבוריו ובתפילתו להשפיע ברכה ושפע התקרבו נא אלי ,הבה נעמוד יחד כאן סמוך לארון הקודש".
רבקה אשתו' .אומרים חז"ל הקדושים 'ויעתר לו ה' ,נענה רב! במילותיו יש כוח כפי שהיה בהם בעת בריאת העולם! במהירות רבה התקבצו כולם סביב רבם הקדוש מקיפים
הקב"ה לתפילתו של יצחק ,שאינו דומה תפילתו של צדיק לאחר אותה הצלה פלאית מרעידת האדמה ,כשחציו אותו בטבעת איתנה ,והרבי הקדוש השתטח על הארץ בבכי
בן צדיק ,לתפילתו של צדיק בן רשע. של בית המדרש נשאר על תילו ,אמר הבת-עין לתלמידיו מתפלל לקב"ה שיחוס וירחם על קהל הקודש אשר בעיר
דברים אלו טעונים ביאור ,מה חטא אותו צדיק שכך "בעת שהחל הרעש ראיתי סביבי אבנים מתעופפות לכל צפת.
שאבותיו היו רשעים ,וכי תפילתה של רבקה אמנו אינה עבר בצורה משונה ,לא הייתה זו רעידת אדמה רגילה ,לא דקות ארוכות עמדו מתפללים צפופים סביב הרבי,
מספיקה? הייתה זו מפולת אבנים ,קריסת מבנים והתמוטטות של האדמה זעה ונעה ,רועדת מחרון אפו של בורא כל עולמים,
מלמד אותנו הבית-עין יסוד נפלא :כאשר עמד יצחק בתים .נראה היה כמו מישהו נוטל את האבנים משליך חרדה עצומה לפתה את לב כולם .ולפתע נשמע קול רעש
בתפילה על רבקה אשתו ,הוא לא ביקש והתפלל בזכות וזורק אותם. איום ונורא ,אבק מילא את חלל בית המדרש .רעש ולאחריו
עצמו אלא נתלה בזכות אביו -אברהם אבינו .ביקש מיד הבנתי שניתנה רשות לסיטרא אחרא ,הס"מ וחילותיו שקט...
מהקב"ה שיפקוד אותו בזכות אביו הצדיק .תפילתו של קבלו אפשרות להשתולל ולהראות את כוחם ...כאשר דקות חלפו ,האבק החל לשקוע ,אט אט העזו המתפללים
יצחק אבינו הייתה בהכנעה מוחלטת ,הוא לא ביקש דבר כוחות אלו פועלים אין טעם בהתגוננות על פי דרך הטבע להרים את ראשם ,לשאת את עיניהם לתקרת בית המדרש,
בזכותו אלא רק בזכות אביו הצדיק .לכך נעתר הקב"ה -לברוח אל השדות ,אל מקומות פתוחים .כדי להתגבר על ולמראה עיניהם נשמתם כמעט נעתקה .חציה של תקרת
לתפילתו ,מפני שהתפילה המקובלת ביותר הינה תפילה הכוחות הרע צריך להכניע את עצמך לפני הקב"ה כניעה בית המדרש איננה! נפלה והתמוטטה לגמרי .אולם החצי
שבאה מתוך הכנעה ונמיכות הרוח. מוחלטת ,להשתטח על הארץ בפישוט ידיים ורגליים, השני ,התקרה שהייתה מעל ראשם נשארה על מקומה כאילו
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
מזהב ומפז ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְ ּב ֵאר ׁ ָש ַבע וַ ֵ ּי ֶל ְך ָח ָרנָ ה )כח ,י( פרשת ויצא תשפ"ז | גיליון ז'
יש לפרש על דרך הרמז ,שלא נטעה
לומר שכשיעקב אבינו גלה לחו"ל,
שהוא מקום הטומאה והסטרא אחרא,
הכתב והמכתב
שוב בטלה ממנו קדושתו העליונה,
ולזה אמר שיצא "מבאר שבע" ,דהיינו
ששמו יעק"ב בגימטריא שבע פעמים
שם הוי"ה ,חושבנא דדין כחושבנא דדין,
כנגד שבע מידות הקודש שהיה מרכבה דברי מוסר ויראה מכתי“ק
להן ,וממילא גם כשהלך לחרן היה דבוק ׁ ׇש ְמ ָרה נַ ְ ׁפ ִשי ִּכי ָח ִסיד ָאנִ י כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
)תהילים פו ב(
בקדושתו העליונה של הקב"ה.
)מחשוף הלבן(
לעבירה ,והוא בא בדמות יצר הטוב ומראה על בני יששכר ע"ה )אגרא דכלא ,פרשת קרח( ,דוד
עבירה שזה מצוה. המלך ע"ה בתהילים אומר )תהילים פו ב( ָ
"ש ְמ ָרה
וַ ַ ּי ֲחל ֹם וְ ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמצָּ ב ַא ְר ָצה וְ ר ׁ
ֹאשוֹ נַ ְ ׁפ ִשי ִּכי ָח ִסיד ָאנִ י" .וקשה וכי אם אינו חסיד אינו
וידוע מה שפירש הבעל שם טוב ע"ה )בראשית
ה ּ ָש ָמיְ ָמה )כח ,יב(
ַמ ִ ּג ַיע ַ ׁ
אות קמז( על הגמ' )שבת עה (.שוחט משום מאי צריך שמירה.
סול"ם בגימטריא קו"ל )בין ששניהם מלאים
חייב ,ופירשו התוס' )ד"ה שוחט( השוחט דעלמא, ויובן על פי הגמרא בסוכה )נב (:תנא דבי
בוא"ו ,או חסרים בלעדיו( ,בא לרמוז על כח ומתרצת הגמ' חייב משום צובע .מפרש הבעש"ט רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו
התפילה שהיא נאמרת בקולו של האדם ע"ה השוחט דעלמא שהוא היצר הרע ,הוא צובע לבית המדרש ,אם אבן הוא נימוח ,אם ברזל
הניצב ארצה ,אך ראשה מגיע השמימה, את העבירה ומראה אותה מצוה .ולכן הקב"ה הוא מתפוצץ .כלומר אם הוא רשע ויודע שזה
שכן דיבורי התפילה עולים ופועלים מעניש אותו על זה ,וחייב משום צובע .ובספרן עבירה ועובר עליה ,ממנו אין מה לדבר ,כי לא
במרומים" ,והנה מלאכי אלקים עולים של צדיקים אמרו ,קדשי קדשים שחיטתן בצפון דיברה תורה במתים.
ויורדים בו" ,היינו כפי המבואר בזוהר וקדשים קלים שחיטתן בכל מקום ,שהיצר הרע
הקדוש באריכות ,שבכל חלק מהתפילה רק לפעמים היצר הרע בא בדמות היצר הטוב
בא אל תלמיד חכם בדמות יצר הטוב לעשות ומראה לאדם על עבירה שהיא מצוה ומפתה
ישנם מלאכים הממונים עליו ,ויורדים
מצוה ,משא"כ להמון העם שהם קדשים קלים אותו לעשותה .על זה מתכוונת הגמרא אם פגע
לקבלה ועולים שוב למקומם.
)תולדות יצחק(
היצר הרע בא בכל מקום. בך מנוול זה ,פירוש אם אתה אומר שהיא מצוה,
וזה שאמרו )אור החיים הק'( כאשר יעקב אבינו בא עמי לבית המדרש ותראה לי הדין בשולחן
וַ ַ ּי ֲחל ֹם וְ ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמצָּ ב ַא ְר ָצה וְ ר ׁ
ֹאשוֹ ע"ה התפלל ַ"ה ִ ּצ ֵילנִ י נָ א ִמ ַיּד ָא ִחי ִמ ַיּד ֵע ָׂשו" ערוך איך זה מסתדר ,ובוודאי שמוכיח לו שזה
ה ּ ָש ָמיְ ָמה )כח ,יב(
ַמ ִ ּג ַיע ַ ׁ )בראשית לב יב( למה כפל ,מיד אחי מיד עשו ,הרי דמיון ובזה דוחה אותו .ובוודאי שמוכיח לו שזה
יש לו רק אח אחד. דמיון ובזה דוחה אותו.
יש לפרש על דרך הדרש ,שהשינה
היא אחת מששים ממיתה )ברכות דף נז ,(:וגם אלא פעמים בא היצר הרע בדמות עשיו, וכל זה באיש הפשוט ,אבל חסיד ,היצר הרע
מיתתם של צדיקים )הקרויים חיים גם במותם(
בגלוי ,ופעמים בא היצר הרע ברמאות כאילו משיב לו שאף שאין הדין כתוב בשולחן ערוך,
אינה אלא בבחינת שינה .ולפי זה הפסוק הוא יצר הטוב .על זה ביקש יעקב אבינו ע"ה הנה חסיד אתה ועשה לפנים משורת הדין,
מדבר על גורל הצדיקים לאחר מיתתם מהקב"ה שיצילו משניהם .וגם לבן הארמי ועל זה אין עצה רק להתחנן לפני ה' יתברך
שבאים לגן עדן .ויש בו שתי מדריגות: התנהג כמו עשו ,בתחילה ויחבקהו וינשקהו שישמרהו ויצילהו מידו .לפיכך דוד המלך ע"ה
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והחליף משכורתו עשרת מונים ,כל מונה זה "ש ְמ ָרה נַ ְ ׁפ ִשי ִּכי ָח ִסיד ָאנִ י" וצריך שמירה.
אומר ָ
שהם גן עדן התחתון וגן עדן העליון. עשרה ,סה"כ מאה פעמים רימהו. הדברי ישראל ע"ה )פרשת ויצא על הפסוק אם יהיה
)פתח האוהל( על זה אומר יעקב אבינו ע"ה ִ"אם יִ ְהיֶ ה ֱאל ִֹהים אלוקים עמדי( מוסיף ,כי ידוע שבעה שמות יש לו
ִע ָּמ ִדי ׁו ְּש ָמ ַרנִ י ַ ּב ֶ ּד ֶר ְך ַהזֶ ּ ה ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי הוֹ ֵל ְך וְ נָ ַתן ליצר הרע ,בגמ' סוכה )נב ,(.ואחד מהם זה צפוני,
וַ ַ ּ ׁי ְש ֵּכם יַ ֲעקֹב ַ ּב ּב ֶֹקר וַ ִ ּי ַ ּקח ֶאת ָה ֶא ֶבן ִלי ֶל ֶחם ֶל ֱאכֹל ו ֶּבגֶ ד ִל ְל ּ ׁבֹש" )בראשית כח כ( .ולכן מה והטעם שהוא נקרא כך ,על שם שהוא בא בצפון
אש ָֹתיו )כח ,יח( א ֶשר ָׂשם ְמ ַר ֲ ׁ ֲׁ שהקב"ה הבטיח לו "וְ ִה ֵנּה ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ְך ׁו ְּש ַמ ְר ִּת ָיך ובנסתר ובתחבולה שלא ירגישו בו שמפתה
האבן רומזת לתורה שנתנה לנו בשתי המשך בעמ' ג'
לוחות אבנים ,ובא ללמדנו שעיקר
ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך
ֵצ ָ
עבודת ה' הוא שהאדם ישקיע עצמו
בלימוד התורה ,ועל כן אמר ששם את ָּ"כל ִע ְס ֵקי ָהעוֹ ָלם ֵהם ְּכ ֻ'ס ָּלם ֻמצָּ ב ַא ְר ָצה'; ְּ ׁכ ֶש ֵאין
האבן מ'ראשותיו' ,שהיא הייתה הראש
והראשון לעיסוקיו של יעקב אבינו ע"ה.
ָל ַרגְ ַליִ ם ֲא ִחיזָ ה ַ ּ ׁב ּש ֶ ֹׁרש ַה ּ ְפנִ ִימי – ֵאין ָל ֶהם ִק ּיוּם ָ ּב ָא ֶרץ"
�
)רישא וסיפא(
המשך בעמ' ג'
חותמו אמת
מתוך שיעורים בספר הקדוש
’פיתוחי חותם‘
בין צאן יעקב לצאן לבן
המקלות שהציג יעקב לפני הצאן רומזים אל התורה שבעל פה ,הכלולה בששה סדרי משנה:
זרעים מועד נשים נזיקין קדשים וטהרות ,והרמז ,שתלמידי החכמים הלומדים תורה לשמה,
זוכים לקבל את חידושיהם והבנתם על ידי קדושה עליונה הנשפעת עליהם
היריעה לא נוכל להאריך בפרטי הדברים( ,ולפי זה הפסוקים באים לרמוז ,שהתלמידי מרן בעל אביר יעקב ,בספרו 'פיתוחי חותם' ,מחלק בין תלמידי חכמים
חכמים הלומדים תורה לשמה ,זוכים לקבל את חידושיהם והבנתם על ידי הלומדים לשמם שנקראים 'צאן יעקב' ,לבין תלמידי חכמים הלומדים
קדושה עליונה הנשפעת עליהם .ובלשונו של מרן: חלילה לשם פניות פסולות ,הקרויים 'צאן לבן' רחמנא ליצלן .נלמד את
וזהו "ויצג את המקלות אשר פיצל" ,הם הששה סדרי משנה ,לפי שעיקר הדברים ונעיין בעומק הגנוז בין המילים וזה החילונו בעז"ה:
התחדשות הששה סדרים והתלמוד וכל המתחדשים אחר כך הם בבתי ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות וגו' .ויצג את
מדרשות ,כשיושבים החכמים ונושאים ונותנים בדבר ,וכל אחד מחדש המקלות אשר פצל וגו' ויחמו הצאן אל המקלות וגו' .והכשבים הפריד
מה שקבלה נשמתו ,וזהו "ברהטים בשקתות המים" ,הם בתי כנסיות ובתי יעקב וגו' .אפשר לפרש אלה הפסוקים בדרך רמז ,דכל תורתנו הקדושה
מדרשות" ,אשר תבאנה הצאן לשתות לנוכח הצאן" ,הם חכמים לקראת כולה רמזים וסודות.
חכמים ,זה מקשה וזה מתרץ )יש לשים לב ,שעל פי חידושו של מרן לשון הפסוק מדוייקת בתחילת הדברים מקדים רבינו ,שכל התורה שבעל פה הינה גילויים
באופן נפלא ,בעוד שלפי ביאור הפשט לשון הכתוב חסרה ויש להוסיף עליה ביאור ,וכלשונו של רש"י על עליונים שמתגלים לחכם ,ולא כפי שנראה מבחינה חיצונית שהיא חידושי
אתר" :ברהטים ,אשר תבאנה הצאן לשתות ,שם הציג המקלות לנכח הצאן"( ,ועיקר מגמת כולם החכמים מסברתם העצמית .ובלשונו הבהירה של רבינו:
"לשתות" ,דהיינו כדי לידע הדבר על אמיתו .וקראם צאן ,לפי שישראל ותחילה נקדים מה שידוע ,דכל תורה שבעל פה מסרה הקב"ה למשה
נקראו 'צאן' ,ועוד החכמים יקראו ביחוד צאן לפי שהם מצויינים בהלכות. בסיני בכל פרטיה ודקדוקיה וסוגיותיה ,ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד
ברם ,כל זאת בתלמידי חכמים הלומדים לשמה ,מה שאין כן בחכמים לחדש ,כמו שנאמר ריש מסכת אבות :משה קיבל תורה מסיני ,היא תורה
הלומדים שלא לשמה ,וכהמשך לשון רבינו :והכשבים הפריד יעקב וגו' ,בא שבעל פה )שהיא זו שנמסרה לחכמים ,כמו שממשיך "ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים" ,שכן תורה
לרמוז כאן מה שהקדמנו בתחילת הענין ,דאם הלומדים הם לשם שמים, שבכתב שמורה כולה על הכתב וגלויה לפני הכל( ,ואף על גב דכל המשנה כולה דברי
וכוונתם כל אחד לידע הדין על אמיתו ולברר ההלכה ,ה' יהיה בעזרם התנאים 'רבי פלוני אומר -רבי פלוני אומר' ,כך קיבל משה מסיני דכל
ונקראים עמו וצאן מרעיתו ,ואם ח"ו כוונתם כל אחד להתגדל ולקנתר זה עתידים התנאים לומר ,והכל ברוח הקודש מאיתו יתברך .וכשם שבמשנה
את זה ,השם לא יהיה בעזרם ואינו מעמידם על האמת ואינם נקראים עמו כך היה ,כך בתלמוד כך היה ,הכל בהופעה מאיתו יתברך .וכך היה בכל
וצאן מרעיתו ,ונקראים 'צאן לבן' ,שהוא הסטרא אחרא רחמנא ליצלן .וזהו ההלכות והדינים והחידושים שמתחדשים עד שיבוא משיח צדקנו
"והכשבים" -הצאן הזה שהם החכמים הלומדים התורה" ,הפריד יעקב", במהרה בימינו אמן.
שהוא הקב"ה ,ועשה חילוק ביניהם ,למי שלומד תורה לשמה קרא צאנו, "באמת ,אם הלימוד הוא לשמו יתברך בלי שום פנייה ,הוא יתברך
ומי שאינו לומד לשמה קרא 'צאן לבן'. מסייע ללומדים ומורה להם דרך האמת לבל יכשלו ,ונשמות הצדיקים
של התנאים והאמוראים הם באים לסייע למי שלומדים דבריהם לשמם,
וכמו שמצינו ברשב"י וחביריו עליהם השלום ,שהיו באים נשמות הצדיקים
ובהעטיף הצאן ומגלין להם רזי התורה ,וכמו שמצינו רבינו האר"י זצוק"ל היה עושה על ידי
כמובן שהדברים מאירים כספירים גם בהשקפה ראשונה ,אולם כשנעיין יחודים ,ובדורותיהם על ידי קדושתם וחסידותם היו זוכים לדברים האלה.
בהם נמצא עומק על עומק ,בבחינת דברי תורה פרים ורבים .שכן לכאורה
גם בדורות האחרונים ,השגות התורה שבעל פה הינן גילויים עליונים,
נראה ,שהלומד לשמה זוכה להארת נשמות התנאים וכו' ,והקב"ה מסייעו
ואינם סברות אנושיות בעלמא ,וכהמשך לשונו של מרן :ובדורות האלו
לגלות את סודות התורה שבעל פה המסורים מסיני ,ואילו הלומד שלא
שנתמעטה הקדושה בעוונותינו הרבים ,ואין משיג לדברים הנזכרים,
לשמה ,הקרוי 'צאן לבן' ,אין לו כל קשר לקדושה ,ולימודו הוא כשיחה
מכל מקום מי שלומד תורה לשמה ,ה' טוב הוא ,ולא ימנע טוב להולכים
חסרת משמעות בעלמא ,בבחינת 'לא מעלה ולא מוריד' ,וכלשון מרן
בתמים ,והשם מופיע רוח קדשו בלומדים לשמה ומורה להם דרך האמת,
בסיום בדבריו שם" :ובהעטיף הצאן" ,דהיינו כשיהיה החכמים בפירוד ח"ו,
ונשמות הצדיקים של התנאים והאמוראים באים לסייע ללומד דבריהם
ואין כוונתם לברר האמת רק כל אחד מתנשא לאמר אני אמלוך ,ולומדים
לשמם ,לידע האמת לאמיתו .כלומר ,אף שאין אנו רואים את רוח הקודש
שלא לשמה ,אין הקב"ה מורה להם האמת ,וזהו "לא ישים".
וגילוי נשמות הצדיקים באתגליא ,עדיין עזרתו יתברך וכח נשמות התנאים
ברם אם כן מתעוררת תמיה :שכן מתחילה היה כל הצאן בבעלותו של והאמוראים שופעות בחכמים הלומדים לשמה בהסתר .וכל זאת בחכמים
לבן ,ורק לאחר מכן נהפכו חלקם להיות צאנו של יעקב .גם לאחר מכן, הלומדים לשמה :אבל רחמנא ליצלן ,הלומדים שלא לשמה ,אין להם עזר
מנסה יעקב ליצור מגע בין העדרים ,בכדי לקחת עוד ועוד מצאן לבן, לא מעם הקב"ה ולא מעם נשמות הצדיקים ,וכל לימודם הוא ליתן כח
וכלשון הכתוב "ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן" ,וזאת מדוע? לסיטרא אחרא רחמנא ליצלן.
בכדי להבין זאת נתבונן נא בדברי האדמו"ר מוהר"ן מברסלב )לקוטי מוהר"ן
תורה יב( ,שהדמיון בין דבריו ובין הדברים אשר ראינו מפליא עד מאוד,
משל חזו שניהם במקל מפוצל אחד ושתו משוקת אחת ,ואלו דבריו: תורה שבעל פה
"כי יש בחינת יעקב ולבן .יעקב הוא הצדיק המחדש חידושין דאורייתא, כעת מאריך מרן בעל אביר יעקב לברר ולהוכיח מתוך רמזים עמוקים,
ולומד תורתו לשמה ,וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד… ולבן ,הוא תלמיד שהמקלות שהציג יעקב לפני הצאן רומזים אל התורה שבעל פה ,הכלולה
חכם ש"ד יהודי ,שתורתו להתייהר ולקנטר .ותלמיד חכם כזה ,נבילה טובה בששה סדרי משנה :זרעים מועד נשים נזיקין קדשים וטהרות )ומחמת קוצר
�
מזהב ומפז
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
המשך מעמ' א'
הימנו .וזה ידוע שאינו נקרא תלמיד חכם,
אשֹנָ ה )כח ,יט(
וְ או ָּלם לוּז ׁ ֵשם ָה ִעיר ָל ִר ׁ אלא על ידי תורה שבעל פה .כי זה שיודע
האדם אינו זוכה להארת הקדושה בבת אחת ,אלא צריך להתייגע בה ועולה ממדרגה ללמוד חומש ,אינו נקרא תלמיד חכם ,אלא
למדרגה ,עד שמגיע לשלמות .ולזה רומז הפסוק "ואולם לוז שם העיר לראשונה" ,היינו זה שהוא בקי בגמרא ופוסקים .וכשלומד
שיעקב אבינו לא הגיע למדרגות השגת האלוקות וגילויו בבית א-ל מיד ,אלא בתחילה בלא דעת ,נקרא לבן ,על שם ערמימיות
היתה זו 'לוז' ולא בית א-ל .וגם אצל אברהם אבינו אנו מוצאים כן ,שנאמר "ואברהם זקן שנכנס בו .ושונא ורודף את הצדיקים".
בא בימים -וה' ברך את אברהם בכל" ,שהגיע למעלתו הגדולה רק לאחר עמל של ימים "וכשהאדם לומד בקדושה ובטהרה ,איזה
רבים. דין ופסק ,שחידש איזה תנא או צדיק אחר,
)שערי תשובה( על ידי זה נעשה בחינת נשיקין… כשלומדין
איזה הלכה שחידשו
ֹאמר לוֹ ָל ָבן ַא ְך ַע ְצ ִמי ו ְּב ָׂש ִרי ָא ָּתה וַ ֵ ּ ׁי ֶשב ִע ּמוֹ ח ֶ ׁ
ֹדש יָ ִמים )כט ,יד( וַ ּי ֶ התנאים ,על ידי זה נתדבק
הנה מצינו באבות הקדושים ,אברהם ויצחק ,שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך, לא בכדי רוח התנא עם רוח הלומד,
ודומה כאלו נושק את עצמו
אברהם אבינו הושלך לכבשן האש על ידי נמרוד על שכיתת את הצלמים והודיע את
יחודו יתברך ,ויצחק אבינו פשט את צווארו לעקידה על קדושת שמו ,ולכאורה יעקב
נמשך צאן עם התנא .אבל תלמיד
אבינו הוא בחיר שבאבות ,וכיצד לא מצינו בו מדריגה זו של קידוש ה'. יעקב מצאן חכם שד יהודי ,כשלומד
גמרא או פסק דין ,עליו
ובהכרח יש לומר ,שישיבתו של יעקב אבינו אצל לבן הארמי נחשבת לקידוש ה',
שכן לבן היה כידוע תכלית הטומאה והשפלות ,וישב אצלו משך למעלה מעשרים שנה,
לבן ,שכן כתוב )משלי כז ,ו( 'נעתרות
כשכל אותה עת זומם לבן הארמי להחטיאו ,ועם כל זאת לא עלתה בידו מאומה ונשאר זאת היא נשיקות שונא' .כי התנא
אינו יכול לסבול רוחו של
בתומו )כמבואר ברש"י הקדוש על התורה בתחילת פרשת וישלח :עם לבן גרתי ,ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו עבודת תלמיד חכם שד יהודאין,
הרעים( ,והרי אלו חיים על קידוש ה' ,שגדולים ממוות על קידוש ה'.
)מחשוף הלבן( הצדיקים, כי מי יכול לסבול לנשק
את עצמו עם נבילה ,כל
לברר שכן שנבילה טובה הימנו.
וַ ֶ ּי ֱחמ ּו ַהצּ ֹאן ֶאל ַה ַּמ ְקלוֹ ת וַ ֵּת ַל ְדןָ ַהצּ ֹאן ֲע ֻק ִּדים נְ ֻק ִּדים ו ְּט ֻל ִאים )ל ,לט(
המקלות ששם יעקב רמז הנה על התורה שבעל פה ,והצאן המביט בהם הם תלמידי
ולהעלות גם ואפילו צדיקים שכבר הלכו
לעולמם ,וכשאנו לומדין
חכמים שבכל דור ,ובהביטם במקלות הם פוסקים על פיהם הלכה למעשה .ופסיקת את תורת תורותיהן ,על ידי זה נתדבק
ההלכות נחלקת לשלושה אופנים :עקודים נקודים וטלואים .העקודים הינם רמז להלכות
שלא נפלה בהן מחלוקת והכל מודים בהן ,ועל כן הם 'עקודים' ,כלומר קשורים יחדיו,
'צאן לבן' רוחם ברוחינו ,כמו שאמרו
שהכל אגודים לפסוק בהן על דרך אחת. ולהחזירה חז"ל )יבמות דף צז (.שפתותיהם
דובבות בקבר ,וזה על ידי
הנקודים הן הנה ההלכות שנפלה בהן מחלוקת ,וכל חכם אומר בהם דעה אחרת ,ועל לקדושה: בחינת נשיקה".
כן נמשלות לנקודות הנפרדות זו מזו )ואף על פי כן מקורן של כל הדעות מהמקלות -תורה שבעל פה ,שכן
"אלו ואלו דברי אלוקים" ,ניתנו מרועה אחד( ,והטלואים משל הנה להלכות שנותרו בספק ,והן תלויות ָ"ל ַקח
ועומדות עד יבוא תשבי ויגלה כל תעלומות ,ועל כן נקראות 'טלואים' מלשון 'תלואים', יַ ֲעקֹב ֵאת ממדרגה למדרגה
שכן הטי"ת והתי"ו שניהן ממקור אחד ומתחלפות זו בזו. ואולם יש תקווה לאחרית
)פיתוחי חותם( א ֶשר ָּכל ֲ ׁ אותם דברי תורה ,הנתונים
ְל ָא ִבינוּ,
הכתב והמכתב
תחת ממשלת הסיטרא
א ֶשר ו ֵּמ ֲ ׁ אחרא ,וכהמשך דברי
מוהר"ן" :ודע שזה מכוון
דברי מוסר ויראה מכתי“ק ְל ָא ִבינ ּו מאת השי"ת ,שהקב"ה
כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א ָע ָׂשה ֵאת ָּכל מפיל איזה צדיק גדול בפיו
של הלמדן .היינו הלמדן
המשך מעמ' א'
ַה ָּכבֹד ַה ֶ ּזה" דובר רעות על הצדיק ,כדי
א ֶשר ֵּת ֵל ְך" )שם פסוק טו( ,זה שישמרהו מעשיית עבירה גלויה ,ובזה היה בטוח ,אבל ְ ּבכֹל ֲ ׁ שהצדיק יקח התורה שבעל
הוא פחד מיצר הרע שמראה עבירה למצוה ,וזה מה שאמר " ׁו ְּש ָמ ַרנִ י ַ ּב ֶ ּד ֶר ְך ַהזֶ ּ ה" של פה ,היינו השכינה ,מהגלות
רמאות ,לבן בעורמה שלו ,ובמילי דחסידותא שלו, שבפה הלמדן ,ומעלה אותה לשרשה,
ולזה צריך סייעתא דשמייא גדולה ושמירה מעלייא להינצל ממנו .כמו שכתב ממדרגה למדרגה .מתחילה לבחינת חיבוק,
מגלה עמוקות ע"ה )פרשת וישלח ד"ה או ע"ד ה' לי בעוזרי( על הפסוק )תהילים קיח ,ז( "ה' ִלי ְ ּבעֹזְ ָרי ואחר כך לבחינת נישוק ,ואחר כך לבחינת
וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְב ׂשֹנְ ָאי" ,וקשה הרי "בעוזרי" הם קרובים לו ,ומה יש להישמר מהם .אלא זיווג" .נמצאת למד ,כי לא לחינם נמשך
מן השונאים בגלוי קל להישמר ,אך לשונאים המדמים עצמם לעוזרים ,מהם קשה צאן יעקב מצאן לבן ,שכן זאת היא עבודת
להינצל. הצדיקים ,לברר ולהעלות גם את תורת 'צאן
וזה מה שביקש דוד המלך ע"ה "ה' ִלי ְ ּבעֹזְ ָרי" היינו מהעוזרים והמסייעים כאמור, לבן' ולהחזירה לקדושה"ָ :ל ַקח יַ ֲעקֹב ֵאת ָּכל
"וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְב ׂשֹנְ ָאי" היינו ואני אראה בעצמי בשונאי ואדע שהם שונאים עכל"ק .וזה א ֶשר ְל ָא ִבינ ּו ָע ָׂשה ֵאת ָּכל
א ֶשר ְל ָא ִבינוּ ,ו ֵּמ ֲ ׁ ֲׁ
מה שביקש יעקב אבינו ע"ה ,מלבן שהוא בעל עורמה ורמאות שביקש לעקור הכל, ַה ָּכבֹד ַה ֶ ּזה".
מזה פחד ,וביקש על זה עזרה מה'.
�
משולחן גבוה בינו שנות
תשובות דא“ח שהשיב כ“ק מעשי רב מתוקף פעולת
מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים קדושים רבוה“ק זי“ע
הליכות עולם לו פרק ז'
קהילת קודש קירואן
האם יש חובה ללמוד הלכה ,לדעת הלכה ,ועד כמה?
כפי שכבר כתבנו ביריעות הקודמות ,על אף שקיימות ידיעות
חז"ל הקדושים כבר מלמדים אותנו "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו על ישוב יהודי עתיק בארצות צפון אפריקה ,ככל וננסה לשאוב
שהוא בן עולם הבא" .על מנת לדעת את דרך השם ועל מנת שנזכה ללמוד ממעיינם של חז"ל אודות ישוב זה ,לא יעלו בידינו כי אם פירורים
וללמד לשמור ולעשות ,חובה גמורה ומוחלטת ללמוד הלכה ולדעת את דבר ורמזים בעלמא .ברם ,הדבר משתנה באופן דרמטי כאשר נתור
השם .בדורות עברו לא היה הדבר קל כל כך ,מאחר שהיו צריכים ללמוד את ונבדוק אחר תשובות ואגרות רבותינו הגאונים ,שמלכו בישיבות
השולחן ערוך עם הנושאי כלים והעיון העמוק בהלכה לא היה נקל לכל אדם. בבל לאחר חתימת התלמוד ותקופת רבנן סבוראי שלאחריה )מלפני
אבל בימינו רבו ספרי הקיצורים מכל החוגים ומכל העדות וכל אדם מישראל אלף ושלוש שנה בערך ,לתקופה של כשלוש מאות שנה ,עד רבינו האי גאון ,אחרון הגאונים,
יכול למצוא לעצמו ספר שממנו ילמד הלכה בכל שלאחריו איבדו ישיבות בבל את בכורתן אל מול שאר תפוצות ישראל(.
יום ובכך יימנע מלהיכשל באיסורי תורה.
באגרות שנשתיירו בידינו ממשא ומתן בין הגאונים לחכמי
ארבעלוחלקי שולחן ערוך .מור זקנינו
בהלכות בקיאות וכל אדם צריך שתהיה
המצויות והנוגעות בכל
הארצות ,תופסים יהודי צפון אפריקה מקום מכובד ,עד שלדעת
אמנם שלא כל אחד יכול להיות בקי בהלכות שכנים סידנא בבא אחד החוקרים החשובים העוסקים בחשיפת תשובות הגאונים
מן הגניזות" :בכל תקופת הגאונים אין אנו מוצאים ארץ ומדינה
מחושן משפט ,או אפילו בהלכות תיקוני עירובין סאלי זיע"א שיהודייה יעמדו במשא ומתן תמידי עם הישיבות הבבליות ,כיהודי
גדולים היה בקי בכל שהם דברים שמסורים לתלמידי חכמים
שעוסקים בתורה ימים ולילות ומורי הוראה ודיינים,
צפון אפריקה".
אבל רוב ההלכות מחלק אורח חיים הם נצרכות ספרי ההלכה אחת הקהילות החשובות ,היא קהילת קירואן ,שהאיגרות
המוחלפות בינה לגאוני סורא ופומבדיתא מתמשכות על פני כל
לכל אדם וכך גם חלקים מיורה דעה והלכות מחלק עד כדי שבעת תקופת הגאונים כשלוש מאות שנה .קירואן היא עיר בצפון תוניסיה
רבי שנכנס אליו אבן העזר בעניינים יומיומיים לכל אדם .ובספרי
)כמאה ושמונים קילומטר מהבירה תוניס( .העיר נוסדה בשנת ד' אלפים ת"ל )670
הקיצורים השונים )ובראשם קיצור שלחן ערוך של הגאון
שלמה גנצפריד( באמת יש קיצורי הלכות הנוגעות לכל חסיד חב"ד למנינם( וכבר עם היווסדה נתקבצה בה קהילה יהודית גדולה.
אדם מכל ארבעת חלקי שולחן ערוך ובזה האדם דרך משל אחד מן האירועים ההיסטוריים המרתקים שנקשרו לשמה ,היא
הופעתו של אדם שכינה את עצמו בשם 'אלדד הדני' .לדבריו ,הוא
את ושואל אותו חייב לקנות בקיאות גדולה כדי שיוכל להדרך
עצמו ואת ביתו על פי דרכה של תורה ולמנוע ממנו הגיע ממדינה יהודית עצמאית המצויה במזרחה של אפריקה )באיזור
וממשפחתו לעבור על איסור תורה ,אף אם מחסרון שאלה היתה אתיופיה שבימינו( .הוא ידע לספר על מאורעותיהם של עשרת השבטים,
על הלכות מחודשות שעוברות אצלם במסורת איש מפי איש עד
התשובה ידיעה.
לעתניאל בן קנז ויהושע בן נון ,ועוד.
לפרוטה מתאימה לפי וצריך לזכור בזה את יסוד חז"ל שפרוטה
מצטרפת לחשבון גדול .חז"ל בעצמם אומרים יהודי קירואן שלא ידעו כיצד עליהם להתייחס לאירוע ,הציעו
שאדם לומד היום שתי הלכות ומחר שתי הלכות דרך פסיקת את העניין בפני גאוני בבל ,כדרכם בכל ספקותיהם בהלכה או
ולבסוף נמצא בידו מסכתות שלמות .ובאמת מי ההלכה של בהשקפה ,ותשובתו של רב צמח בן חיים ,גאון סורא באותן שנים,
השתיירה עד לימינו .בתשובתו מקבל הגאון את האפשרות לפיה
הם בעל התניא ,וכן שמקפידים על שיעור הלכה יומי רואים איך
זוכים שיצטברו אצלם ידיעות נחוצות בהלכה אלדד מגיע ממקום שנשתמרו בן מסורות עתיקות מהתורה שבעל
הנודעות לכל חלקי החיים וגם זוכים ללמוד עוד על זה הדרך פה ,ומנסה ליישב את התמיהות והסתירות העולות בין מסורות
ועוד הלכות וכך היא דרכה של תורה. אלו ,להלכות התלמוד המסורות בידינו מדור דור.
ובוודאי מי שזכה לשבת על התורה ועל העבודה יצויין כי מאידך ,מצינו למהר"ם מרוטנבורג ,אחרון בעלי
יראה ללמוד ולדעת דבר ה' זו הלכה ככל שביכולתו. התוספות באשכנז ,שמקבל בביטול הלכות מחודשות אלו ,ונצטט
מור זקנינו סידנא בבא סאלי זיע"א היה בקי בכל ספרי ההלכה עד כדי את לשונו בספר תשובותיו )שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן קצג(" :ועל שחיטת
שבעת שנכנס אליו חסיד חב"ד דרך משל ושואל אותו שאלה היתה התשובה נשים אם יכולות ,כבר משמע בזבחים )דף לא ע"ב( שהשחיטה כשרה
מתאימה לפי דרך פסיקת ההלכה של בעל התניא זיע"א ואם נכנס אליו אברך בנשים ,ואפילו לכתחילה כדמשמע התם ,ומה שמביאים מהלכות
ליטאי היה משיב לו דבר לפי דרך חכמי ליטא ובראשם הגר"א מווילנא זיע"א ארץ ישראל -הרוצים לחדש והשמחים ללא דבר כתבהו" .הלכות
כי מעולם לא הניח שום ידיעה של הלכה מתחת ידיו במחשבה ש'זה לא אלו הינן מסורות המקובלות מאותו אלדד מסורתי .על נושא זה
בשבילי' .וממנו יראו וכך יעשו וילמדו כל הדבקים בתורה ובוודאי יזכו ללכת נכתבו ספרים שלמים ,וביריעה קצרה זו נאלץ להסתפק באיזכור
כך בדרך ה' ולהיות בני עולם הבא. קצר בלבד.
�
ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א
יראת שמים אמונה ובטחון חלק ב' אמונה ובטחון חלק א אהבת התורה מילתא חדתא — על מסכת אבות מילתא חדתא — על התורה
מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים, מאמרים להעמקת האמונה מאמרים להעמקת האמונה פרקי חיזוק באהבת התורה ,ביגיעתה מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות
יראת הרוממות ודבקות בה׳ ,המשלבים והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק ובעסק לימודה ,המעוררים את הלב עבודת ה׳ והליכות חיים ,המשלבים התורה ,המאירים את עבודת ה׳ ואת
את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט להתמסרות לתורה ולהתחזקות דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך ההתמודדות עם אתגרי הדור ,ערוכים
התורה. באתגרי דורנו .חלק א. באתגרי דורנו .חלק א. בעבודת ה׳. המוסר והחסידות. בלשון בהירה ונגישה.
לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אידיש לשה״ק לשה״ק /אנגלית לשה״ק /אנגלית
הגדה של פסח — מילתא חדתא פורים חנוכה וט״ו בשבט ירח האיתנים שבת קודש שערי תפילה
ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח מאמרים על עניני הפורים שיחות ומאמרי חיזוק בעניני מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול מאמרים על קדושת השבת ועל סדר שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה,
ושיה“ש ,המעמיקים בעניני יציאת ופנימיות החג ,ובהם דברי חנוכה וט״ו בשבט ,המאירים את ותשרי :ראש השנה ,עשרת ימי תשובה, יומה ,המאירים את עבודת השבת. לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות
מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳ עבודת הימים ומעוררים להתחזקות יום הכיפורים וחג הסוכות ,לאור בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר עם אתגרי החיים ,ערוכים בלשון בהירה
פנימיות התורה. ולהליכות החיים. בתורה ואמונה. פנימיות התורה. שליט״א. הקרובה לכל נפש.
לשה״ק )ספרד /ע“מ( /אנגלית לשה״ק לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אנגלית. לשה״ק /אידיש
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ט | פר' ויצא | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜' פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘מיני˙ :הפוכו˙
פוס˜ ב„ין על כרחו והכין אותה כבר עתה לצורך בית המקדש.
להתכונן לרגע הגדול
בעיצומם של ימים נוראים אלו ,על אף הצרות הכלליות ולמרות ולא רק כאן .האור החיים מזכיר את דברי
הרדיפות וההשפלות הפרטיות ,נדרש רבינו בכל תוקף מחכמי סאלי חז"ל שיעקב הכין גם עצי שיטים לצורך ּאמר ָא ֵכן יֵ ׁשמ ּ ְשנָ תוֹ וַ ֹי ֶ
'וַ ִי ַּיקץ יַ ֲעקֹב ִ ׁ
עירו ,לחוות את דעתו בדין תורה שנמשך זמן רב והיה תקוע במקומו המשכן שבמדבר .יעקב אבינו חי את ההווה, ה' ַ ּב ָּמקוֹ ם ַהזֶ ּ ה וְ ָאנ ִֹכי ל ֹא יָ ָד ְע ִּתי'.
ללא פתרון .דבר המלמד יותר מכל על כך שמעמדו של רבינו נותר אבל עיניו רואות גם את צרכי הקדושה של
)בראשית כח טז(
איתן בקרב חכמי סאלי שכאשר זקוקים היו לסמכות תורנית כנגד הדורות הבאים.
גדולי מרוקו שחלקו עליהם ,נדרשו לכתפיו הרחבות של רבינו. יעקב אבינו מתעורר מן החלום ואומר' :ואנכי
יש אדם שמחכה שהדבר הגדול יגיע ,ורק
לא ידעתי' .שואל האור החיים הקדוש :מה
למרות שעל פי רוב ברח רבינו מכל הקשור בפסיקה בדיני ממונות, אז יתחיל להתכונן .יעקב אבינו מלמד אותנו
הפלא בכך שלא ידע דבר נסתר? וכי על
וכפי שהעיד על עצמו ,הרי שכעת כמעט ולא נותרה לו ברירה. להיפך :קדושה גדולה מתחילה בהכנה
האדם לדעת כל דבר?
”...בימים שעברו בא אלי היקר הר‘ יצחק אלמאלקי ,והראה מוקדמת.
לפני כתב מכתבי הקדש של מעשה ב“ד א‘ ,ששלח להיקר הר‘ מבאר האור החיים הקדוש :יעקב ראה
אבן אחת שמכינים היום לשם שמים ,יכולה
שלמה ן‘ עמור ...ואחר כמה וכמה אשר הפציר בי ,הוא ויחידים שהשמש שקעה קודם זמנה ,אך לא ידע
להיות יסוד לבית אלוקים בעתיד.
המיוחדים ,לגלות דעתי בענין ריב על פי הכתבים והאגרות את הטעם .רק לאחר מראה החלום הבין כי
המקום הוא מקום השראת השכינה ,ורצון ה'
הנמצאות אצלו מכ“י הר“ש הנז‘ .וה‘ יודע כמה טרחתי למנוע
היה לדבר עמו דווקא שם.
עצמי מכל דבר המשפט ,מכמה טעמים נגלים ונסתרים .ואחר לשמור על המילים
כמה נתרציתי ,כי אמרתי מה אני? כי יבא אלי אדם לגמול עמו ומה הצטער יעקב על שלא ידע קודם?
אילו היה יודע ,היה מכין את עצמו לנבואה.
חסד של אמת זו תורה ,להשקיף בדינו ולומר את אשר ה‘ יורני. 'וַ ֵּת ֶרא ָר ֵחל ִּכי ל ֹא יָ ְל ָדה ְליַ ֲעקֹב
האור החיים הקדוש מוסיף ,שאפשר שעל
וכן עשיתי שטרחתי עד שהאיר ה‘ עיני וידעתי כי כל ידיעתי אמר ֶאל וַ ְּת ַק ֵ ּנא ָר ֵחל ַ ּב ֲאח ָֹת ּה וַ ּתֹ ֶ ידי הכנה זו היה זוכה לנבואה בהקיץ ,שהיא
ברורה ,וכתבתי כל אשר דק שכלי ונתתי בידו .ולא עברו ימים יַ ֲעקֹב ָה ָבה ִּלי ָבנִ ים וְ ִאם ַאיִ ן ֵמ ָתה
מועטים עד שהביא לפני קונטריס אחד כתוב וחתום מרבני מעלה גדולה יותר מנבואה שבחלום.
ָאנ ִֹכי') .בראשית ל א( נמצאנו למדים עד כמה גדולה כוחה של
הגולה חכמי ורבני מכנאס יע“א ושם נאמר כי ישר בעיניהם את
כל אשר כתבתי והוסיפו עוד טעמים ערבים וסמכו ידיהם את רחל אמנו נמצאת בצער גדול ואומרת הכנה .לפעמים ההזדמנות הרוחנית כבר
כל הכתוב לחיים ,ושמחתי על אשר נתכוונתי לדעת הגדולים“... ליעקב' :הבה לי בנים ,ואם אין מתה אנכי'. נמצאת ליד האדם ,אבל כדי לקבל ממנה
”ויהי כי ארכו הימים ...ואני לא רציתי להזקק להם ולא לידע מיד בפסוק הבא נאמר' :ויחר אף יעקב את מלוא האור צריך להכין את הלב ואת
מעשיהם ,כי מה לי ולהם ,ואני כבורח מפניהם ,עד הן היום ברחל'. הדעת.
שראיתי שהצווחה רבתה ביניהם ,ונתגלגל הדבר ח“ו עד כמעט שואל האור החיים הקדוש :מדוע חרה אפו וכדברי האור החיים הקדוש' :הנבואה
הגיע למלכים מאן מלכי רבנן ,שהגיע ח“ו לחילול ה‘ ,והיו ב“ד של יעקב? הרי רחל שפכה לפניו את כאבה, צריכה הכנה' .ההכנה איננה רק דבר שקודם
הצדק לחרפה בפי מאן דהו ,והללו צועקים והללו צועקים אשר והיה ראוי לכאורה שיתפלל עליה. למעלה; לפעמים היא עצמה הדרך לזכות
לא מן השם הוא זה ,ואני כמחריש .ואומרה הנה המלכים נועדו ומבאר בדרך אחת ,שעיקר הקפדתו הייתה למעלה גדולה יותר.
ה‘ ישפוט להם של]ו[ם ,וכמה פעמים חילו פני לקרות ולהבין כל על המילים 'ואם אין מתה אנכי' .רחל הוציאה
אשר נכתב מהתם להכא על אשר לא חמס עשו ,ואהי כמחריש מפיה דבר קשה על עצמה ,ודברי צדיקים
והרחקתי עצמי להביט להכתב והמכתב ,ומה גם מחששת פן עושים רושם אפילו כשהם נאמרים בדרך להכין קדושה לדורות
יאמר הרב הכותב דח“ו דברים בגו ח“ו .וה‘ יודע כי הרב הנז‘ תנאי.
בעיני לאיש האלהים וחביב עלי כנפשי ,ומצנפת לראשי צנפתיו ולכן מדייק הפסוק 'ויחר אף יעקב ברחל' –
א ֶשר ַׂש ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה'וְ ָה ֶא ֶבן ַה ֹּזאת ֲ ׁ
מיום דעתי אותו ,ולזה חששתי פן לא כמחשבתי מחשבותיו, בשבילה .הכעס לא היה נגדה ,אלא מתוך א ֶשר ִּת ֶּתן ִלי יִ ְהיֶ ה ֵ ּבית ֱאל ִֹהים וְ כֹל ֲ ׁ
לפי הנשמע מהתם להכא הבאים ישרש יעקב“. דאגה לה ,שמא המילים הקשות שהוציאה ַע ּ ֵׂשר ֲא ַע ּ ְׂש ֶר ּנ ּו ָל ְך') .בראשית כח כב(
”קנצי למילין ,ברחתי ובורח דלקוני רץ אחר רץ ,ויבא איש ההלך מפיה יזיקו לה. יעקב אבינו נמצא בדרך ,הרחק מביתו ,וכבר
הרים קולו ואמר שודדתי נא ,פנה אלי להמית או להחיות כאשר מכאן לימוד גדול לכוח הדיבור :גם בשעה חושב על בית ה' שייבנה בעתיד' :והאבן
ה‘ יראך ,להיות שעמדת על מקורן של דברים .ואומרה אליו ,ח“ו של צער ,צריך להיזהר שלא להוציא על הזאת… יהיה בית אלוקים'.
מי יוכל לדייק ולבטל אחר אשר כבר עשוהו הארבעה האנשים עצמנו מילים קשות .את הכאב מביאים מלמד האור החיים הקדוש ,כי מן הפסוק
הברורים ,דעכ“פ תקבל גזירתם ומה גם דחזי מאן חתים עלה, לתפילה ולבקשה ,ואת הפה שומרים למילים נראה שאבן זו היא אבן השתיה שהייתה
רבני אלפי ורבני מאותא .ויפציר בי לראות את כל הנעשה, של תקווה וישועה. בבית קדשי הקדשים ,ויעקב אבינו הזמין
ואומרה תורה נקראת שעשועים ואשתעשע בפסקי דינים
הכתובים מאנשי מופת ,ולכתוב ולהודיע את אשר יראה לדעתי המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
הקלושה ,ולאו הלכה למעשה אמינא ,אלא להבין ולא להורות,
ולמען שיתי אותיותי אלה בקרבם ,בקרב אלהים המה הדיינים
היושבים על מדין ,ועל פיהם יהיה דבר המשפט למגמר דינא“...
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
עוקדים וקושרים את רגליהם ,כפי שפירש מפיו ,ויחשוב כאילו השכינה כנגדו .עליו
רש“י )בראשית ל לט( .שלוש צורות שונות להסיר את המחשבות הטורדות אותו ,כפי ההכנה למˆווה
של סימנים מתוארות בפסוק’ :ותלדן הצאן שהיה מסדר את דבריו ומכוון בהם אילו ָ’אכֵ ן יֵ שׁ ה‘ ַבּ ָמּקוֹם ַהזֶ ּה וְ ָאנֹכִ י א יָ ָד ְע ִתּי‘
עקודים נקודים וטלואים‘. דיבר לפני מלך בשר ודם .והרמ“א מוסיף, )בראשית כח טז(
עומד רבינו האור החיים הקדוש )בראשית ל שקודם התפילה יחשוב ברוממות הבורא יעקב אבינו מתעורר משנתו ,ולנגד עיניו
לב( על שינוי בין התנאי שקבע יעקב לבין ובשפלות האדם. עדיין עומד המחזה הנשגב שראה בחלומו:
הצאן שנטל לבסוף .בתנאי נזכרו נקודים סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה,
וטלואים ,וכן חום בכבשים; ואילו אחר כך מי„ה טובה וחסי„ה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ,והקדוש
ברוך הוא ניצב עליו ומבטיחו’ :והנה אנכי
נאמר שליעקב נולדו גם עקודים .כיצד לקח ’וַ ֵתּ ֵצא לֵ ָאה לִ ְק ָראתוֹ‘ )בראשית ל טז(
צאן שלא נכללו בשכר שהוסכם עליו? לאה אמנו יוצאת לקראת יעקב בשובו מן עמך ושמרתיך בכל אשר תלך‘ .והנה ,לאחר
מבאר רבנו ,שבתחילה אכן לא ביקש יעקב השדה .עוד בטרם ייכנס לביתו ,היא מודיעה כל ההבטחות הללו ,אומר יעקב’ :אכן יש
לקחת את העקודים; בהסכם נקבע שהצאן ה‘ במקום הזה ואנכי לא ידעתי‘ .מה פשר
לו שעל פי ההסכמה שבינה לבין רחל ,עליו
בעלי הסימנים יוצאו מן העדר לפני שיתחיל ההתאוננות הזאת? מה חסר לו ,לאחר שזכה
לבוא באותו ערב לאוהלה .מדוע מיהרה
לרעותו בשכר זה .אילו היה יעקב כולל לגילוי שכינה ולהבטחות כה גדולות?
לצאת לקראתו? הרי יכולה הייתה להמתין
בשכרו גם את העקודים ,היה צריך להוציא מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית כח
עד שיבוא ,ואז לומר לו את הדברים!
אף אותם ,ובעדר הנשאר לא היה עוד סימן טז( ,שיעקב הרגיש בשקיעת החמה קודם
מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית
לובן שעל ידו ייוולדו צאן בעלי הסימנים. זמנה ,אך לא ידע לשם מה נעשה הדבר.
ל טז( :אילו המתינה לאה עד שייכנס יעקב רק לאחר החלום הבין שהשמש שקעה כדי
יעקב ביקש להשאיר את העקודים בעדרו לאהלה של רחל ,ואחר כך הייתה מבקשת
של לבן ,כדי שהצאן יביטו בהם וילדו גם שילון במקום הקדוש ,שבו רצה הקדוש
ממנו לצאת משם ,היה נגרם לרחל צער גדול. ברוך הוא לדבר עמו .על כך אמר’ :אכן
נקודים וטלואים .וכלשון רבנו’ :כי לא עלה לפיכך הקדימה ופגשה אותו קודם שנכנס.
על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן יש ה‘ במקום הזה‘ .עתה נתגלה לו טעמו
האור החיים הקדוש מכנה זאת ’מדה טובה של השינוי שראה קודם שנרדם ,אך עדיין
בעולם‘. וחסידה‘ ,ומוסיף שכל מגמתה של לאה
אולם לבן הבין מה מבקש יעקב לעשות, הצטער על שלא הכיר בו בשעתו.
הייתה להעמיד את השבטים הקדושים.
והוציא מן העדר גם את העקודים .יתרה מזו, רש“י פירש’ :ואנכי לא ידעתי‘ — אילו ידעתי,
לא ישנתי במקום קדוש כזה .אולם האור
הוא הסיר כל צאן שהיה בו סימן לובן .בכך
מסופר על הרב הקדוש רבי יצחק מוורקי החיים הקדוש עומד על הקושי שבדבר:
נטל גם את הצאן שהיו אמורים להישאר,
זיע“א .אדם נכנס במרמה למטבח וגנב את הרי דווקא בשנתו זכה יעקב לחלום הנבואי
ופגע באפשרותו של יעקב לקבל את שכרו.
קדרת מרק הבשר שהוכנה לרבי .כשהגיע ולכל ההבטחות! אם לא היה ישן ,לכאורה
אם אין בעדר כלל צאן בעלי סימנים ,מנין
המשמש להגיש את המאכל ,ראה קדרה ובה היה מפסיד את המתנה הגדולה שניתנה
ייוולדו הנקודים והטלואים? מגדיר האור
מים ואגודת עשב ,ששימשו להדחת הכלים. לו .מה אפוא טעם להצטער על השינה,
החיים הקדוש את התוצאה במילים קצרות:
’ומעתה פקע שכרו של יעקב‘. סבור היה שזהו התבשיל המוכן ,סינן את שבאמצעותה זכה לכל זאת?
המים במכסה הקדרה והביאם לפני הרבי. כאן מגלה רבנו את מעלתה של ההכנה.
משום כך הציג יעקב לפני הצאן מקלות
שפיצל את קליפתם ,ונראה בהם הלובן .כך הרבי שתה את אשר הוגש לו כאילו היה אילו ידע יעקב מראש שהקדוש ברוך הוא
נולדו צאן בעלי הסימנים ,והוא קיבל את מרק. מבקש לדבר עמו במקום זה ,היה מכין
שכר טרחתו .גם נטילת העקודים מתבארת לאחר מכן הבחין המשמש בתבן שהיה עצמו לנבואה ,שהיא גילוי דבר ה‘ אל האדם
עתה :בהוציאו אותם עם יתר הצאן בעלי בקערה והקים צעקה .החסידים מצאו את וצריכה הכנה .האור החיים מוסיף שאפשר
הסימנים ,גילה לבן שהוא כולל אף אותם הגנב ורצו להכותו .הרבי מוורקי קרא לאיש שעל ידי הכנה זו היה מתנבא בהקיץ.
בחלקו של יעקב .לכן לקח יעקב גם את להיכנס לחדרו ,ומשם שלח אותו לביתו כדי
העקודים שנולדו לאחר מכן .מעשיו באו שלא לביישו. סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שמחה
להציל את השכר שלבן ביקש למנוע ממנו. מבארניב זיע“א ,שפעם ראה את רבו ,הרב
אלא שבהמשך הפרשה מעורר רבנו קושי ˘כר העמל הקדוש רבי חיים מצאנז זיע“א ,הולך לבית
נוסף )בראשית ל מא( .עתה כבר היו בעדר ’וְ ָהיָ ה ְשׂכָ ִרי‘ )בראשית ל לב( המדרש לתפילת שחרית ,וטליתו ותפיליו
עקודים ונקודים ,ובכל זאת המשיך יעקב יעקב אבינו מבקש לקבוע את שכרו בעד עמו .בהגיעו לבית המדרש חזר הרבי על
להציב את המקלות בפני הצאן המקושרות, רעיית צאנו של לבן .הוא מציע שכר שיהיה עקבותיו .התלמיד הלך אחריו וראהו שב
המקדימות להתעבר ,ובשעה שהיו הצאן ניכר לעין :הצאן שיוולדו ובהם סימנים לביתו ויושב שם רגעים אחדים.
מתאחרות לא הציגם .נמצא שהקשורים היו מסוימים יהיו שלו ,ושאר הצאן יישארו הסביר לו הרבי :לפני כל מצווה צריך אדם
ליעקב והעטופים ללבן .לכאורה ,בכך היה ללבן .כך יוכל לבן לבדוק את עדרו של להכין את מחשבתו ,ואף ההליכה לבית
חלקו של יעקב גדול יותר ממחצית הרווח. יעקב ולראות אם לקח דבר שאינו שייך לו. המדרש מצווה היא .מחמת טרדותיו לא הכין
שואל האור החיים הקדוש :אמנם היה עליו יעקב אף אומר לו’ :וענתה בי צדקתי ביום מחשבתו קודם שיצא ,ולכן שב לביתו .לאחר
להציל את שכרו ,אבל כיצד הותר לו ליטול מחר‘ ,ומקבל עליו שכל צאן שאין בו הסימן מכן קם ,הכריז בקול ובהתרגשות שהוא הולך
כל כך הרבה? המוסכם ויימצא אצלו ,ייחשב גנוב בידו. לבית המדרש להתפלל ,ושוב יצא לדרך.
מזכיר רבינו שכאשר לא נקבע תנאי אחר, מה היו הסימנים הללו? ’נקוד‘ — נקודות וכבר נפסק בשולחן ערוך )או“ח סי‘ צג ס“א(,
חלק הרועה ברווח ברעיית צאן זו הוא קטנות על גוף הבהמה; ’טלוא‘ — כתמים שקודם שיקום אדם להתפלל עליו לשהות,
שליש .ומדגיש’ :אין ליעקב להציל מהרמאי רחבים .בכבשים נקבע גם סימן של צבע כדי שיכוון לבו למקום.
אלא דבר שנוגע לו בדין‘ .רמאותו של לבן כהה’ ,חום‘ .עוד נזכרו בהמשך הפרשה עוד נפסק בשולחן ערוך )או“ח סי‘ צח ס“א(,
אינה מתירה ליעקב לקחת מעבר למגיע לו. צאן ’עקודים‘ ,שסימניהם במקום שבו שהמתפלל יכוון לפירוש המילים היוצאות
◄◄◄
פניני ‡ור החיים
◄ המ˘ך מעמו„ ‡'
◄◄◄
הנס הגדול יותר אמר לו הרבי שישמע מעשה שאירע לו, ושני ביאורים מציע רבינו :אפשר שלא
'וַ ִי ַ ּּקח ֶאת ֶא ָחיו ִע ּמוֹ וַ ִי ְּר ֹּדף ַא ֲח ָריו ֶ ּד ֶר ְך ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים
ופתח’ :הנה אני גם כן עוסק בסרסרות. כל המקושרות ילדו צאן בעלי סימנים,
וזה מלאכתי להיות סרסור בין ישראל אלא רובן .לבן קיבל אפוא גם חלק מן
וַ ַי ְּד ֵ ּבק אֹתוֹ ְ ּב ַהר ַה ִ ּג ְל ָעד') .בראשית לא כג( לאביהם שבשמים‘ .הוא מוליך למעלה המקושרות ,נוסף על העטופים ,ובצירוף
לבן רודף אחרי יעקב במשך שבעה ימים ,ולבסוף משיג אותו. את זכויות ישראל ,ומביא לעולם שפע שני החלקים הגיעו ללבן שני שלישים
שואל האור החיים הקדוש :מדוע לא קפצה ליעקב הדרך, טובה. מן הרווח .לפי זה ,כשנאמר ’והקשורים
כפי שמצינו שנעשה לו בעבר ,וכפי שנעשה אף לאליעזר עבד פעם אחת ,סיפר הרבי ,ראה בידי ישראל ליעקב‘ ,הכוונה לרוב הקשורים .וביאור
אברהם? שלושה מיני סחורה :חטאים ,עוונות שני ,אפשר שנטל יעקב גם כנגד גזילות
לכאורה ,דווקא בשעה שהוא בורח מן הרודף היה זה הזמן ופשעים .סחורה זו גורמת להם נזק נוספות שגזל ממנו לבן ,כדי להציל את
המתאים ביותר לנס כזה .אילו קפצה לו הדרך ,לבן כלל לא היה והפסד .לעומת זאת ,במרום נמצאים אשר נלקח ממנו.
משיגו. שלושה מינים אחרים :סליחה ,מחילה
אומר האור החיים הקדוש :כאן רצה הקב"ה ללמד את יעקב דבר וכפרה ,שאין המלאכים נצרכים להם, מעשה בשני מתווכים שבאו לדין
גדול יותר .אין הוא צריך לברוח מלבן .גם אם לבן ישיג אותו ,לא שהרי אין בהם יצר הרע .עלה בדעתו תורה לפני הרב הקדוש רבי לוי יצחק
יוכל לעשות לו דבר שלא ברצון ה' .ואכן הקב"ה מזהיר את לבן לתווך בעסקת חליפין :ישראל יוציאו מברדיטשוב זיע“א .האחד עסק במסחרים
שלא לדבר עם יעקב מטוב ועד רע. מידיהם את החטאים והעוונות ,ויקבלו קטנים ,והאחר היה מתווך חשוב העוסק
תמורתם סליחה ,מחילה וכפרה. בעסקאות גדולות.
לפעמים נדמה שהישועה היא שהקושי לא יתקרב אלינו .כאן
מלמד האור החיים שיש נס גדול יותר :שהקושי מגיע עד אליך
כשבא להציע את העסק לפני הקדוש ביום השוק ראה המתווך הקטן ברחוב
– ואין לו כוח לפגוע.
ברוך הוא ,נשלח תחילה אל ישראל, אחד עגלות טעונות סחורה ,שכבר כמה
לשאול אם ירצו בו .אלא שקשה היה ימים אין לה קונים .ברחוב אחר עמדו
אין ההצלה תלויה רק במרחק מן הסכנה' .אין כל מעשיו תלויים להם להיפרד מן החטאים שהשקיעו בהם עגלות טעונות סחורה אחרת ,ואף היא לא
אלא ביד ה''. ממון ,יגיעה וזמן .הם לא החשיבו את נמכרה .הוא בירר מהיכן באו הסחורות,
הסחורה שהוצעה להם תמורתם ,ולא רצו והבין שאם יחליפו בעליהן ביניהם את
לעשות את החליפין .לבסוף הבטיח להם
להוכיח בלי לבייש שיוסיף הקדוש ברוך הוא עוד טובה על
המטענים ,יוכל כל אחד למכור את
הסחורה שיקבל במקום מגוריו ולהרוויח
הסליחה והמחילה. יפה.
ּאמר ְל ָל ָבן ַמה
'וַ ִי ַּחר ְליַ ֲעקֹב וַ ָי ֶּרב ְ ּב ָל ָבן וַ ַי ַּע ן יַ ֲעקֹב וַ ֹי ֶ גם בכך לא הצליח מיד .הרבי סיפר אך ,כיון שבעלי הסחורות לא הכירוהו
אתי ִּכי ָד ַל ְק ָּת ַא ֲח ָרי') .בראשית לא לו( ּ ִ ׁפ ְש ִעי ַמה ַח ָּט ִ שהתייגע לחפש את השעות שבהן יהיו כמי שעוסק במסחרים גדולים ,והוא חשש
אחרי שלבן רודף אחריו ומחפש בכל כליו ,יעקב אבינו כועס' :ויחר לבבות ישראל נכונים לשוב :בשבתות שלא יקבלו את הצעתו ,פנה אל המתווך
ליעקב וירב בלבן'. ובמועדים ,ובמיוחד בעשרת ימי תשובה. החשוב וסיפר לו על העסקה.
אבל מלמד האור החיים הקדוש שגם הכעס של יעקב היה לאחר שעלה בידו לרצותם ,בא לפני הלה ראה שההצעה טובה ,והשניים
מסוג אחר .חז"ל אמרו על אותו מעמד' :קפדנותם של אבות ולא הקדוש ברוך הוא והביא את בקשתם הסכימו לפעול יחד ולחלק ביניהם את
ענוותנותם של בנים' – ואפילו בשעת המריבה' ,פיוסים היה יעקב לקבל תוספת על הסחורה שהוצעה להם. דמי התיווך בשווה .המתווך החשוב
מפייס לחמיו'. והנה ראה במרום עוד שלושה מיני טובה: הציע לסוחרים את חילופי הסחורות;
ומוסיף האור החיים הקדוש בדרך אפשר לדייק :נאמר 'וירב בלבן' ’בני ,חיי ומזוני‘ — בנים ,חיים ופרנסה. הם הסכימו ,ביצעו את העסקה ,הרוויחו
ולא "וירב עם לבן" ,לרמוז שיעקב לא רב עמו בתוך אסיפת אנשים אף לאלו אין העליונים זקוקים; הם אינם ושילמו לו את שכרו.
ולעיניהם ,אלא ביחידות. צריכים להעמיד בנים ,אינם מתים ואינם כשבא המתווך הקטן לבקש את מחצית
אוכלים ושותים .פרש הרבי את ידיו השכר ,סירב חברו לתת לו .טענתו הייתה,
למה? 'שלא יכלם לבן בתוכחתו'. בתפילה וביקש להוסיף לישראל את שמעולם לא הרוויח סכום גדול שכזה
יש זמנים שבהם צריך לומר את האמת ולהעמיד דברים על שלוש הטובות הללו .תפילתו התקבלה, בעסקה אחת .די לו אפוא בסכום שהוא
מקומם .אבל גם אז אפשר לשמור על כבודו של השני :להוכיח והעסק נגמר. רגיל להרוויח ביום ,ואפילו יוסיף לו עליו
– ולא להשפיל; לומר את הטענה – ולא להפוך אותה לבושה בטרם ירד ,שמע קול הקורא לו ושואל מה מעט ,אין לו עוד על מה להתלונן.
ברבים. יהיה שכרו על כל טרחתו למען ישראל. המתווך הקטן עמד על תביעתו :הוא
השיב שאין הוא מצפה לקבל מהם דבר, שהגה את העסקה ,והוא שהביא אותה
ומאת הקדוש ברוך הוא יקבל כפי אשר
יושר שנבחן בזמן ייטב בעיניו .אז נמסרו בידו שלוש הטובות
לחברו; והרי הסכימו בפירוש לחלוק את
השכר בשווה .מה עניין הרווחים שהיו לו
שהוסיף לישראל ,שיוכל להשפיע מהן בימים אחרים להסכם הזה?
'זֶ ה ֶע ְׂש ִרים ׁ ָשנָ ה ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ְך ְר ֵח ֶל ָיך וְ ִעזֶ ּ ָיך ל ֹא ׁ ִש ֵּכל ּו למי שיחפוץ. באו השניים לפני בית הדין אצל הרב
ילי צֹאנְ ָך ל ֹא ָא ָכ ְל ִּתי') .בראשית לא לח( וְ ֵא ֵ כשסיים ,אמר הרבי למתווך :השכר הקדוש מברדיטשוב .לאחר ששמעו את
יעקב אבינו אינו אומר רק :הייתי אצלך שנים רבות .הוא מדגיש: שקיבלתי בעד תיווכי מסור בידי .אם טענותיהם ,פסקו הדיינים שעל המתווך
'זה עשרים שנה אנכי עמך'. תקבל את הדין ותשלם לבעל דינך ,יהיו הגדול לשלם את מחצית דמי התיווך ,כפי
שואל האור החיים הקדוש :למה חשוב להזכיר את מספר השנים? לך חיים; ואם לאו ,חלילה ,יהיה ההפך. שהתחייב .אולם הוא לא קיבל את הדין
גם אז לא אבה האיש לשמוע ,והלך לביתו ויצא לביתו בכעס .המתווך העני שב אל
ומבאר :בזמן מועט גם גנב ורמאי יכול להיזהר ולהסתיר את בכעס. הרבי וביקש שיעמוד לימינו :בזה תלויה
מעשיו .אבל לאורך זמן קשה לאדם להחזיק הצגה שאינה
לא עברו אלא שעות מועטות ,והמתווך פרנסתו ופרנסת בני ביתו ,ואין בידו כוח
אמיתית .יעקב מצביע על עשרים שנה רצופות' ,וכולם שוים
נחלה בחולי כבד ונפל למשכב. לעמוד מול שותפו התקיף.
לטובה' – שנים של יושר ונאמנות.
כאשר נואשו הרופאים מחייו ,שלח אל שלח הרבי לקרוא למתווך הגדול .הלה
ועוד מדייק האור החיים במילה 'עמך' :יעקב לא היה לצד אדם הרבי לבקש מחילה ,וקיבל עליו את הדין, בא ,אך גם לאחר שהרבי דיבר על לבו
תמים שאינו מבחין ברמאות ,אלא לצד לבן ,שהיה יודע לזהות ולמותר לציין שאכן נרפא תיכף ומיד. והפציר בו לקבל את הדין ,לא הסכים.
ערמה .אילו היה יעקב מרמה אותו ,לבן היה מבחין בכך.
יושר אמיתי אינו נמדד ברגע אחד מרשים .הוא נבחן כשהימים )מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
הופכים לשנים ,והשנים נשארות באותו קו ישר.
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
נהפך יעקב להיות הרגל השלישי. שלוש רגליים ,ואם כן הרגל השלישי היא העיקר כתב רבינו )בראשית כח יג( :והנה ה‘ נצב עליו.
אך בספר ענן הקטורת הקשה על תירוץ זה ,מדברי שעל ידה עומד הכסא ,והרגל הרביעי אינה אלא ירמוז גם על יעקב ,על דרך אומרם ז“ל )ב“ר מז
הגמרא במסכת ברכות )לב (.שלאחר שאמר ה' לתוספת ,ועל כן יעקב שהוא השלישי נקרא עיקר ו( האבות הם מרכבה לשכינה ,ולהיות שהוא רגל
למשה 'ועתה אניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם העמדת הכסא. רביעי יאמר בדיוק נצב עליו יותר מעל אברהם
ואעשה אותך לגוי גדול' )שמות לב י( ,אמר משה, ובספר ענן הקטורת כתב שכן מוכח מלשון רבינו, ויצחק כי הוא עיקר העמדת הכסא.
רבונו של עולם ומה כסא של שלש רגליים אינו שכתב שהמרכבה ניצבת על יעקב 'יותר מעל מדברי רבינו משמע שלפי פשט הכתוב אין הכוונה
יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך ,כסא של רגל אחד אברהם ויצחק' ,ולא הזכיר גם את הרגל הנוספת על יעקב ,אלא שיש בפסוק רמז גם ליעקב .וציינו
על אחת כמה וכמה .ופירש רש"י 'שלוש רגליים שהיא אדם הראשון או דוד המלך ,משמע שיעקב המפרשים ,שיש בזה שתי דעות במדרש )שם סט
אברהם יצחק ויעקב' ,ומבואר שבזמן משה לא היה השלישי. ג( ,אם 'עליו' היינו על הסולם או על יעקב .וכוונת
היה הכסא אלא של שלוש רגליים ולא של ארבע, ב .יש שכתבו שהעיקר כמו הגירסא שלפנינו, רבינו לבאר גם לדעה שהכוונה על הסולם ,שעל כל
ולא כפי שנתבאר שגם קודם שבא דוד היו ארבע וביארו דברי רבינו על פי המבואר בזוהר )ויחי רח(: פנים יש רמז בפסוק גם על יעקב .ובסגולת משה
רגליים במרכבה. שעד שבא דוד היה הכסא עומד על אדם הראשון כתב לבאר בעוד אופן ,שלפי פשוטו כוונת הפסוק
ג .בבית ישראל )גוטמן( כתב ליישב דברי רבינו, והאבות .ולפי זה נמצא שבאותו זמן היה יעקב רגל שה' עמד אצלו לשמור עליו ,ולא שעמד עליו
שכן מצינו בסדר התקיעות ,שאף שיעקב קדם רביעי במרכבה ,כיון שאדם אברהם ויצחק היו ממש ,ולזה כתב רבינו שהפסוק רומז שכביכול
לדוד ,מכל מקום דוד נחשב שלישי ,ויעקב נחשב שלוש הרגליים הראשונות ,ורק לאחר שבא דוד, ה' עמד עליו ממש .או שכוונת רבינו לומר ,שאף
רביעי .שהרי התקיעה ראשונה היא כנגד אברהם, שלא עמד על יעקב לבדו ,כי יש ארבעה רגלים
ושברים כנגד יצחק ותרועה כנגד דוד ,ותקיעה למרכבה ,על כל פנים עמד 'גם' על יעקב.
אחרונה כנגד יעקב ,ולפי זה נמצא שדוד הוא ועל דברי רבינו שיעקב הוא רגל רביעי במרכבה,
השלישי ויעקב הוא הרביעי ,וכן הוא גם ברגלי הקשו המפרשים שהרי מבואר בזוהר )וישלח קעו(:
המרכבה שיעקב הוא הרביעי. שיעקב הוא רגל שלישי במרכבה ,ודוד המלך הוא
ד .בצמח ה‘ לצבי )פיליב( כתב ליישב דברי רבינו, הרגל הרביעי .עוד הקשו ,שבמדרש )ב“ר סח יב(
על פי מה שכתב רבינו בחיי )שמות כז ט( שסדר מובא שהראה ה' ליעקב במראה הסולם כסא של
ארבע רוחות השמים במדור העליון לפי סדר שלוש רגלים ,ואמר לו שהוא רגל שלישי .ובישוב
המרכבה העליונה הוא דרום ,צפון ,מערב ומזרח. דברי רבינו כתבו בכמה אופנים:
עוד ביאר רבינו בחיי )שם כו כה( שדרום הוא כנגד א .יש שכתבו מכח קושיה זו ,שיש טעות סופר
אברהם ,וצפון הוא כנגד יצחק ,ומזרח הוא כנגד בדברי רבינו ,וצריך לומר 'שהוא רגל שלישי' .וכתב
יעקב ,ומערב הוא כנגד דוד .ולפי זה נמצא שלפי בשו“ת הד“ר )ח“א סי‘ כט אות קיט( שגם לפי גירסא זו
סדר העולם העליון ,יעקב שהוא כנגד צד מזרח נקרא יעקב 'עיקר העמדת הכסא' ,כמו שכתב רבינו
הוא הרגל רביעי במרכבה כדברי רבינו .ועוד יש בהמשך דבריו ,והיינו על פי המבואר בגמרא )תענית
להאריך בזה בעז"ה ועוד חזון למועד. כה (.שהצדיקים עתידים להסב על שולחן שיש לו
י˘ועה כנ‚„ ה˙חזיו˙ ה˘חורו˙ ˘ל הרופ‡ים
שח הגה"צ רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א :ישועות רבות ונפלאות זכו לראות אלה שקיבלו על עצמם ‡ור הי˘ועו˙
להגות בקביעות בספר הקדוש אור החיים .אחת מהן היא סיפורו המפורסם של הגאון הצדיק רבי הלל מכ˙בי הלומ„ים
שלעזינגער זצ"ל ,שמלמד אותנו על כוחה של אמונה והתמדה.
רבי הלל ,שזכה להערכה רבה בעולם התורה ,נישא אך לצערו ,במשך שנים רבות לא זכה לפרי בטן .לאחר
ניסיונות רבים ולבבות שבורים ,פנה בלית ברירה לרופא גדול ומנוסה ,שנחשב מהמומחים בתחומו .הרופא ,שבחן את הממצאים הרפואיים ,פסק באופן
נחרץ" :רבי יהודי ,כאשר יצמחו עשבים על כף ידי – אז ייוולדו לך ילדים!" דברים אלו נאמרו מתוך כוונה ברורה להניא אותו מלהמשיך ולנסות ,שכן
לשיטתו ,הסיכויים שיביא ילדים לעולם היו אפסיים.
רבי הלל ,ששמע את הדברים הקשים ,לא נתן לייאוש להכריע אותו .במקום להיכנע למציאות כפי שהוצגה בפניו ,הוא החליט לפנות למקום שממנו
נובעת הישועה האמיתית .בלי להתמהמה ,עלה לציונו של האור החיים הקדוש בהר הזיתים .שם ,בינות לעצי הזית ,מול ציונו הקדוש ,שפך את ליבו
בתפילה רוויית דמעות וקיבל על עצמו התחייבות :בכל שבוע ילמד מספרו הקדוש של האור החיים ,אור החיים על התורה ,באופן קבוע ומתמיד.
ואז אירע הנס .כעבור שנה בדיוק ,נולדה בתו הבכורה של רבי הלל .ההתרגשות וההודאה לה' מילאו את ליבו ,והאמונה בכוחו של הצדיק רק התחזקה.
במשך השנים ,זכה רבי הלל להקים דור ישרים מבורך של תלמידי חכמים וגדולי תורה .מבין צאצאיו נמנים הגאון הצדיק רבי משה הלבערשטאם זצ"ל,
חבר הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים; הגאון רבי סנדר פריינד זצ"ל; והגאון רבי משה נחום שפירא זצ"ל.
סיפור זה ממחיש את גודל מעלתו של לימוד תורת הצדיקים ובמיוחד כוחו של ספר אור החיים .הוא מעיד על כך שבזכות אמונה פשוטה ותפילה
ממעמקי הלב ,אפשר לזכות לישועות גדולות גם במצבים שנראים אבודים לחלוטין ,ואסור ליהודי להתייאש כלל.
ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון
פניני אור החיים חיים כולכם היום מוסרי אור החיים פרי תואר המבואר סט חוברות אור החיים משולב סט חומש אור החיים המבואר
חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה ביאור משולב בשפה ברורה ,בתוספת דברי האור החיים מוגהים ומבוארים
פנינים נבחרות מתורת האור החיים, דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים, לקט מדברי האור החיים הק' על דרך
דעה ,עם ביאורים ,ציונים ומדור מסכם של מדור "תורת חיים"; מחולק ל־ 48חוברות בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי
ערוכות לפי נושאים ועניינים. מסודרות לפי ימות השנה והמועדים. המוסר עם ביאור דבריו.
פסקיו והלכותיו. נוחות לנשיאה וללימוד. החיים" ,להבנת עומק דבריו וכוונתו.
ספיר ויהלום אור החיים אוצרות אור החיים מתיבתא חפץ ה' המבואר שולחן שבת עם אור החיים אור החיים לוח יומי אור החיים עם ביאור משולב
מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל חיבורו של האור החיים על מסכת שבת, מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי
אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל
פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים ,בשילוב מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור, האור החיים ,מעובדים בשפה פשוטה האור החיים ,לצד ליקוטים משלימים
החיים הקדוש. ימות השנה.
משלים ,סיפורי צדיקים ,הנהגות ופנינים. ציונים ומראי מקומות. ובניקוד מלא. משאר ספריו.
הגדה של פסח אור החיים באור החיים פרק שירה אור החיים ראשון לציון המבואר מגילת אסתר -אור החיים מפתח של חיים
ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה ,עם פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש, מגילה מבוארת ,עם "ראשון לציון" המבואר עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים,
פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר,
ביאורים ,הערות וציונים ,בתוספת "ראשון מלווים בתמונות ומסמכים נדירים וליקוטים מספרי האור החיים על סדר מסודרות לפי עניינים ,אישים ומאורעות,
האור החיים ,בתוספת נוסח בעל השל"ה. בתוספת ביאורים.
לציון" המבואר על שיר השירים. מתקופתו. המגילה. בתוספת תולדות רבינו.
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
ניתן להשיג בנדרים פלוס
זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו
חיי‚ו03-617-1077 : למייל m028039999@gmail.com :או לפקס 02-5385689או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון נ"ו )פר' ויצא
פרשת ויצא ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ג -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
ויפגע במקום
יעקב תיקן תפילת ערבית • רשות או חובה • וישכב במקום ההוא • סוד 'תוכו כברו'
והתפילות עולות שם למרומים -נקראה תפילתו לתורה ,לפרש כל אריכות דבריה בסיפורי מעשי תקנת התפילות
'פגיעה' .אין זו רק עמידה ,או שיחה שמשיח האדם את האבות על דבר מה שאירע לבניהם אחריהם ,ללמוד
אשר על ליבו ,אלא תפילה הבאה מעומק הלב ,מתוך מוסר ולכלכל אורחות בדרך הישר והטוב. תפילות -אבות תיקנום .אברהם תיקן תפילת שחרית,
עוצם הרגשת החיבור והדבקות אל ה' יתברך ,דווקא יצחק תיקן תפילת מנחה ,ויעקב תיקן תפילת ערבית.
ומעתה יש לפרש ,כי יציאת יעקב אבינו מבאר שבע לא ראי זו כראי זו ,ובכל תפילה נתקנה בחינה חדשה
במקום הקושי והצרה. והליכתו חרנה ,מרמזת על יציאת בניו אחריו מארץ שלא היתה לפניה ,כי כל אחד מן האבות הקדושים
וכבר אמר הרה"ק ה'אמרי אמת' זיע"א )וישלח תרצ"ג(, ישראל לגלות ,במקום חרון אף .אך בדרכו לגלות עמד סידר תפילה לפי מידתו ומעלתו ,כפי עבודת ה'
כי בזמן שיש בו הסתר פנים והחושך יכסה ארץ בענן יעקב אבינו והתפלל לה' יתברך' ,ויפגע במקום' ,לקיים שנאחז בה כל ימיו ,וכל אחת מהן משלימה את
וערפל ,צריכים ישראל לכח תפילתו של יעקב אבינו. מה שנאמר )תהלים צב ג( 'לְה ַּג ִיד ּב ַּבֹקֶר חַס ְּדֶך ָ וֶאֱמוּ נָתְך ָ חברותיה ,עד שנעשות כולן כאגודה אחת להשלים
נאים הדברים למי שאמרם ,ויסוד הדברים נכון בכל ּב ַּל ֵילוֹת' .כאשר אור ה' מאיר לו לאדם כבוקר ,הכל נפש האיש הישראלי בכל חלקי היום ובכל תקופות
עת ,כי בזמן שיש בו הסתר פנים ,מתקבלת תפילתן הולך למישרין וחסד ה' ניכר לעיני כל ,אין זו גבורה חייו ,למען ילמד ליראה את ה' כל הימים -לרבות את
של ישראל בזכות יעקב אבינו ע"ה. כל כך להגיד חסדי ה' .אולם עיקר מעלת האדם היא הלילות.
ובאמת זהו שראה יעקב במחזה הסולם בפרשתנו כאשר יודע הוא להכיר באמונת ה' גם 'בלילות' - כך אמרו חז"ל )ברכות כו" :(:איתמר ,רבי יוסי ברבי חנינא
ֹאשוֹ )בראשית כח יב( 'ו ַּי ַ ֲחלֹם וְה ִּנ ֵה ס ֻּל ָם מ ֻּצ ָב אַרְצ ָה וְר ׁ בזמני קושי וצער. אמר ,תפלות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר,
ַשמָיְמָה וְה ִּנ ֵה מַל ְ ֲאכ ֵי אֱלֹקִים עֹל ִים וְיֹרְד ִים ּבוֹ'. מ ַּג ִיעַ הׁ ּ ָ
סולם זה שראה יעקב אבינו ,מלבד הסודות העליונים תפילת יעקב לעומת תפילת אברהם תפלות כנגד תמידין תקנום וכו' .תניא כוותיה דרבי
יוסי ברבי חנינא ,אברהם תקן תפלת שחרית -שנאמר
הגנוזים בו ,יש בו כמה רמזים לדרכי העבודה .ובסולם מטעם זה נקראה כאן התפילה בלשון 'פגיעה' ,לעומת )בראשית יט כז( 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר
זה ראה יעקב מלאכי אלקים עולים ויורדים ,הרומזים תפילתו של אברהם אבינו שנקראת 'עמידה' ' -אל עמד שם' ,ואין עמידה אלא תפלה ,שנאמר )תהלים קו
לאפשרות קבלת התפילות .אמנם כיון שבאה התפילה המקום אשר עמד שם' ,וכפי שהבאנו בראשית דברינו ל( 'ויעמד פינחס ויפלל'; יצחק תקן תפלת מנחה -
מתוך חשיכה ,לכן נאמר בה 'ויפגע במקום' -תפילה מן הגמרא .עמידתו של אברהם בתפילה רומזת על שנאמר )בראשית כד סג( 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות
במפגיע ובחזקה ,והיא שזוכה להתקבל. מציאותו על קרקע מוצקה כל ימיו ,אשר כל רוחות ערב' ,ואין שיחה אלא תפלה ,שנאמר )תהלים קב א(
כיסוד הדברים האלה כתב רבינו צדוק הכהן מלובלין שבעולם לא יכלו לו לעוקרו ממקומו חלילה .אף כי 'תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו' ,יעקב תקן
זיע"א )פרי צדיק פרשת ויצא אות ה( ,כי יעקב אבינו, נזכרה עמידה זו בכתוב בסמוך לתיאור השקפתו תפלת ערבית -שנאמר )בראשית כח יא( 'ויפגע במקום
'תושבחתא דאבהן' -המובחר שבאבות ,אשר ממנו מרחוק על הפיכת סדום ,אשר עלה קיטור הארץ וילן שם' ,ואין פגיעה אלא תפלה ,שנאמר )ירמיה ז טז(
יצאו כלל ישראל והיתה מיטתו שלימה -הוא הזוכה כקיטור הכבשן ,לא זז אברהם אבינו ממקומו אפילו 'ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה
לתקן את התפילה המכוונת כנגד האור הגדול הבוקע כמלוא נימה ,והיתה תפילתו מאירה כבוקר הזה ותפלה ואל תפגע בי'".
מתוך החושך .ואכן ,בזכות תפילתו של יעקב יזכו המאיר לעולם.
ישראל לבית המקדש השלישי" ,לא כאברהם שקראו אין כוונת הדברים לומר כי דרכו של אברהם אבינו זמן תפילת ערבית -עת חושך רוחני
הר ,ולא כיצחק שקראו שדה ,אלא כיעקב שקראו היתה סוגה בשושנים .בוודאי קשיים ומהמורות רבים במאמר זה נבקש לעסוק בענינה של תפילת ערבית.
בית" )ראה פסחים פח .(.והכל על ידי זה שדיבק יעקב היו מנת חלקו ,ובעשרה נסיונות נתנסה .אולם בכל וראוי הדבר לציון ,כי דווקא יעקב אבינו שזכה כי תהא
עצמו באור ה' ממש ,וזכה להאיר לעולם באור העליון. אלו ראה את יד ה' יתברך מכוונת את צעדיו .אברהם מיטתו שלימה ,וממנו יצאו שנים עשר שבטי ישורון,
אבינו הוא שגילה את אור האמונה בעולם .אברהם
עולים ויורדים לימד את הבריות במי לבטוח ועל מי לסמוך ,והוא
הוא שתיקן תפילה זו המורה על זמן הערב והקושי.
לכאורה מתבקש היה כי יעקב אבינו יתקן תפילה
והנה ,אברהם אבינו פרסם בעולם את מציאות ה' שנתגלה לו בעל הבירה המנהיג אותה ברחמים ,אך העוסקת בהודאה על חסדי ה' ועל כל אשר זכה לו .אך
יתברך ,ובזה פקח את עיני הבריות להאיר לעולם טוב וחסד ירדפוני. דווקא הוא זה שתיקן להם לישראל את הדרך לעמוד
באור האמונה .וכמו שאמרו חז"ל )ב"ר ב ג('" ,ויאמר בקושי הגלות והנסיונות.
אלקים יהי אור' )בראשית א ג( זה אברהם ,הדא הוא תפילת יצחק ותפילת יעקב ואכן מובא הרבה מאוד בדברי חז"ל ובספרים
דכתיב )ישעיה מא ב( 'מי העיר ממזרח צדק' וגו' ,אל לאחר מכן בא יצחק אבינו וגילה מציאות חדשה של הקדושים כי החושך הוא סמל לקושי ונסיון ,ו'ערב'
תקרא 'העיר' אלא 'האיר'" .זו היא תפילה הנקראת תפילה .בתפילתו יצא יצחק מן הבית אל השדה ,חוץ מלשון עירובי תחומין ,זמן מעורב שאין בו ברירות
'עמידה' ,אפשר לעמוד ,ויש על מי לעמוד. לד' אמותיו ולמקום המבטחים ,וכאן נעשתה התפילה ובהירות .ובאמת על חייו של יעקב אבינו דרשו חז"ל
לאחריו בא יצחק ,ותיקן תפילה הנקראת 'שיחה' .כי בבחינת 'שיחה' ,כלשון הכתוב )משלי יב כה( ּ'דְאָג ָה שקַט ְּתִי )ב"ר פד ג( את הפסוק )איוב ג כו( 'לֹא ׁ ָ
של ַו ְּתִי וְלֹא ׁ ָ
אחר שנודע לאדם 'לפני מי אתה עומד' -יוכל לבוא בְל ֶב א ִׁיש יׁ ְַשח ֶּנ ָה' ' -ישיחנה לאחרים' )ראה יומא עה.(. וְלֹא נָח ְּתִי ו ַּיָבֹא רֹג ֶז' .ואמרו" :לא שלותי ולא שקטתי,
ולשפוך שיח לפני הבורא יתברך .ולבסוף בא יעקב תפילתו של יצחק באה מתוך הרגשת האדם בחסרונו, לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה,
אבינו והורה כי אמנם כן הוא ,אך יש לדעת כי כל חיי עטֹף וְלִפ ְנ ֵי ה' יׁ ִש ְּפֹך ְ שִׂיחוֹ' )תהלים קב
ּ'תְפ ִּל ָה לְעָנ ִי כ ִי י ַ ֲ ויבא רוגז ,בא עלי רגזו של יוסף" .וכפי שאמר יעקב
האדם רצופים מעלות ומורדות ,פעמים שרואה האדם א( ,מתוך הצמצום וההעדר בא העני ושופך שיחו לפני אבינו עצמו בעומדו לפני פרעה )בראשית מז ט( 'מְעַט
עצמו עולה בסולם ,ופעמים באים עליו זמני הירידה, ה'] .ואמנם ,יציאתו של יצחק לחוץ לצורך התפילה וְרָעִים ה ָיוּ יְמֵי ׁשְנ ֵי חַ ּי ַי' .כי כל ימיו היו משך אחד של
ואינו מבין את העובר עליו. קשורה בקשר הדוק לתפילתו של יעקב אבינו ,וכפי יסורים וקשיים ,התמודדויות ונסיונות.
במצבים אלו ,צריך האדם לזכור כי אין כל חייו שיתבאר לפנינו[. והנה ידועים דברי חז"ל )ראה תנחומא לך לך ט( כי מעשי
עשויים מקשה אחת ,אלא יש בהם גם משום חושך לעומת אברהם ויצחק ,כאשר בא יעקב אבינו להר האבות סימן לבנים ,ורבינו הרמב"ן )בראשית יב ו ,שם לב
הגלות והסתר הפנים ,וכפי שעל יעקב אבינו עברו המוריה ,תל תלפיות ,מקום שכל פיות פונים בו ד ,ועוד( בנה על יסוד נאמן זה בנינים גדולים בפירושו
א
עינים מאירות
אל האור ,ומה גם להארה גדולה כזו -השראת קדושת תוקף האור -כשמאיר מתוך החשיכה כמה וכמה הרפתקי ,גלות בחרן וגלות במצרים ,צרת
בית המקדש שלא במקומו .אלא שעל ידי רצון האדם עשו ,צרת דינה וצרת יוסף .ועל כל אלו תיקן יעקב
יוכל לעורר הארה נפלאה שלא כדרך הטבע .כי הכל אך באמת יש לומר כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ,ואין אבינו את תפילת הלילה.
תלוי ברצון האדם. כאן כל סתירה .כי אמנם מעיקרה באה תפילת ערבית
הרי מבואר כאן דבר נפלא; גם אחר כל מה שפועל
בזמן בו החושך יכסה ארץ והנהגת ה' בבריאה נסתרת, במראות הלילה
וכן ברמז על חיי האדם באה תפילה זו כרמז על ימים
האדם להתעורר ולדרוש את המקום אשר יבחר ה' יעקב אבינו הוא היחיד אשר עליו נאמר כי ראה
שאין בהם חפץ כביכול ,ימי הזקנה והשיבה בערוב
כמכון לשבתו ,ובא אל המקום אשר עמד שם אברהם, מראות אלוקים בלילה ,ככתוב )בראשית מו ב( 'וַיֹּאמֶר
ואליו יצא יצחק לשוח בשדה ,עדיין לא יצליח לעורר ימיו של אדם ,בבחינת 'וילן שם כי בא השמש' -אך
שׂרָאֵל ּבְמַרְאֹת ה ַּל ַיְל ָה וַיֹּאמֶר י ַ ֲעקֹב י ַ ֲעקֹב
אֱלֹקִים ל ְי ִ ְ
את האהבה עד שתחפץ -עד שיבוא זמן תפילת יש לדעת כי המדבק עצמו בה' יתברך גם בתוקף קושי
וַיֹּאמֶר ה ִּנ ֵנ ִי' .וכתב בזה ה'משך חכמה' שם דברים
ערבית -זמן החושך והגלות ,זמן שלכאורה מושל בו זמנים אלו -הוא הזוכה להשגות נפלאות ועצומות
נפלאים וז"ל" :הנה אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה,
הסתר פנים -ודווקא אז יוכל לבוא אל המקום הנעלה במראות הלילה.
רק ביעקב כאן ,ובויצא ,היינו מפני שהיה מוכן לצאת
והנכבד ,ותקפוץ לו הארץ. ויש להוסיף יותר מזה ,כי האדם הזוכה להתפלל לחוצה לארץ לגור ,לכן בא אליו התגלות אלקית
וזהו שכתב רש"י 'ללמדך שקפצה לו הארץ' ,כי דבר תפילת שחרית כראוי ,וגם תפילת מנחה שלו יש בה בלילה ,להראות שאף בלילה ,בחשכת הגלות ,שורה
זה יסוד מוסד הוא לעולם ,ויש ללמוד ממנו את דרכי טעם; וכן בדרכי העבודה ,אם זכה שמשחרית ימיו שכינה בישראל ,כמו שאמרו )מגילה כט (.גלו לבבל,
העבודה ,כי מכאן ילמד כל אדם שאין מקום בעולם היו כולם שווים לטובה ,ועבד את ה' ביראה כל ימי שכינה עמהם וכו' .ולזה אמר )תהלים כ ב( 'יענך ה' ביום
שלא יוכל להגיע אליו אם רק ירצה באמת ,ובכל מקום היותו על אדמתו ,אזי כאשר זוכה לימי ה'ערבית' ,יוכל צרה ישגבך שם אלקי יעקב' ,שנגלה אליו בלילה".
אשר אליו שלחו ה' יתברך ,יוכל להרגיש את ההארה להרגיש טעם זקנים ,זקני תלמידי חכמים שתורתם והאריך שם עוד ,עיין שם.
הפנימית על ידי נקודה של אמת ,ולהביא לשם את מתיישבת בהם ודעתם מתיישבת עליהם ,ועל ידי זה
עומדת תפילתם במקום גבוה ,וזוכים למראות הלילה. הרי מבואר ,כי במקום בו שורר החושך -שם שורה
קדושת בית המקדש ,כל אחד ואחד לפי דרגתו ומצבו. כוחו של יעקב אבינו במראות הלילה ,להתחבר אל ה'
אלו הם דברי השפת אמת ,המיוסדים על יסודות 'פגיעה' -קפיצת הדרך יתברך ולהתדבק בו בכל המצבים.
נאמנים.
והנה כאמור ,לשון התורה הקדושה בתפילת יעקב ישועות נוראות בתפילת מעריב
מדוע נמלך יעקב אבינו בדעתו? היא )בראשית כח יא( 'ו ַּיִפ ְּג ַע ּב ַּמָקוֹם' ,ופירש רש"י על
ומעשה ביהודי אחד שבא לפני הרה"ק רבי אברהם
אמנם עדיין יש לנו להבין את עצם דברי הגמרא ,בם אתר" :ורבותינו פירשו לשון תפלה ,כמו )ירמיה ז טז( 'ואל
תפגע בי' ,ולמדנו שתקן תפלת ערבית .ושנה הכתוב שלום מסטראפקוב זיע"א לבקש הימנו ברכה וישועה.
נתבאר כי היה כאן שינוי בדעתו של יעקב אבינו ע"ה, נענה הרבי ואמר לו" :אם מבקש אתה להיוושע ,צא
שבתחילה הלך עד לחרן ,ורק כשהגיע נמלך בדעתו ולא כתב 'ויתפלל' ,ללמדך שקפצה לו הארץ ,כמו
שמפורש בפרק גיד הנשה )חולין צא ."(:מבואר בדברי והתפלל תפילת ערבית ,ובקש לך מאת ה' יתברך ככל
להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו ,ואז קפצה לו אשר יחפוץ ליבך .כי אבי הקדוש בעל ה'דברי יחזקאל'
הארץ ותיקן תפילת ערבית. רש"י ,כי אמנם 'ויפגע' לשון תפילה ,אך מה שלא
נכתבה לשון זו בפירוש ,בא לרמוז על קפיצת הארץ משינאווא זיע"א אמר ,כי בתפילת שמונה עשרה יוכל
ויש להבין ,מה סבר יעקב בתחילה ומה נתחדש לו יהודי לפעול ולבקש כל דבר מאתו יתברך ,ואפילו
שהיתה לו ליעקב אבינו ע"ה.
לאחר מכן ,וביותר ,הכיצד זה דווקא אחר שחזר בו 'חלב יונים'"!...
עמד וחידש תקנת תפילה שלא היתה עד עתה? והנה ,על לשון 'פגיעה' כבר פירשנו כי באה ללמד על
הפצרה ודביקות ,אך הגמרא )חולין שם( מוצאת בזה רמז ומסופר אודות הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א,
והנה ,ידוע שאמר רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, כי כל תפילה מתפילות ימות השנה היתה אצלו
לקפיצת הדרך .כי תחילה הלך יעקב לחרן ,וכאשר
כי כאשר אדם רוצה לצאת לדרכו ,מוטב לו שיקח עמו בהתלהבות נוראה ובמסירות נפש ,מתוך פחד גדול,
תפילת ערבית כשמירה לדרכו ,כי בכל מקום שבו באימה ביראה ברתת ובזיע ,והיה מתפלל בקולי קולות
יתפלל מעריב -יהא שמור מן המזיקים .ואם כן שמא מובא הרבה מאוד בדברי חז"ל ובספרים וברגש נפלא .וסיפר אחד מחסידיו ,כי היה אצלו פעם
יש לפרש ,כי מפני שביקש יעקב אבינו ללון שם ,אחר
ארבע עשרה שנה שלא שכב על משכבו -ביקש לתקן
הקדושים כי החושך הוא סמל לקושי ונסיון, אחת לתפילת ערבית של ימות החול ,והרגיש בקרבו
תפילת ערבית ,כשמירה על עצמו במקום סכנה .ולפי ו'ערב' מלשון עירובי תחומין ,זמן מעורב הרגשות תשובה עצומות ונפלאות שלא זכה להן מאז
הימים הנוראים ,ונדמתה לו תפילה זו כתפילת ערבית
זה מיושב מפני מה חידש תקנת תפילה דווקא עתה שאין בו ברירות ובהירות של ליל יום הכיפורים.
כאשר עלה בדעתו ללון שם במקום שהתפללו בו
אבותיו. מכאן נוכל להבין ולדעת כיצד אמורה להיראות
ולהישמע תפילת ערבית ,מהו סוד כוחה של תפילה זו
אמנם ,בוודאי יש כאן עומק מלבד זה ,מהו ענין תקנת הגיע לחרן נזכר שעבר בהר המוריה ולא עצר שם שתיקן יעקב אבינו בזמן החושך.
תפילת ערבית לכאן דווקא ,ומהו הענין בזה שהלך להתפלל .אמר' ,אפשר עברתי על מקום שהתפללו
יעקב אבינו ולאחר מכן שב על עקבותיו. אבותי ,ואני לא התפללתי' .ואכן ,מיד כאשר העלה על שבחי תפילת הלילה
אור ה' מעלים את כל הרע דעתו לשוב לירושלים קפצה לו הארץ והגיע לשם,
ומיד 'ויפגע במקום' והתפלל שם .כאשר סיים תפילתו
והנה ,עד עתה הראנו לדעת כי הלילה זמן חשיכה
והסתר פנים הוא ,זמן קושי ונסיון ,אשר צריך כל איש
ונראה לבאר על פי מעשה שהיה בזמן שלמד הרה"ק ביקש לשוב לחרן ,אמר הקדוש ברוך הוא' ,צדיק זה ישראל לעמוד בכל אלו בכח שקיבל מאת יעקב אבינו
רבי משה לייב מסאסוב זיע"א אצל הרה"ק רבי בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה' ,מיד שקעה השמש
שמעלקא מניקלשבורג זיע"א. ע"ה .אך יש לדעת כי ישנן גם פנים אחרות לדברים.
והוכרח יעקב ללון שם. וכפי שכתב רבינו בחיי בספר חובות הלבבות )שער
פעם אחת הזדמן גנב לביתו של הרבי ונטל עמו את אמנם עדיין יש להבין לפי זה ,מהי השייכות בין תפילת אהבת ה' פרק ו( וז"ל" :ויחדתי את התפלה בלילה ואם
טבעותיה של הרבנית אשר הסירה מאצבעותיה בזמן ערבית שתיקן יעקב אבינו ,עם כל המעלות הנשגבות היא משובחה גם ביום ,כי תפלת הלילה היא זכה יותר
נטילת ידים .הרבנית הקימה זעקות שבר ,ורבי משה שנתקנו בה וכפי שנתבאר בארוכה -ובין קפיצת מתפלת היום לכמה פנים" וכו' .ומבואר שם בדברי
לייב ביקש לרדוף אחר הגנב ולעשות בו שבטים .אולם הארץ שקפצה לו בשעה זו. קדשו ,כי הלילה זמן מנוחה ורגיעה הוא ,באין בו עסקי
רבו הגדול הורה לו לרוץ אחריו ולומר לו כי נתונות
בני אדם ומלאכתם ,ואז יוכל האדם להתבונן יותר
הן לו במתנה גמורה ,ולא עוד אלא שהזהירו לומר לו גדר קפיצת הדרך -חיבור אל הקדושה בדביקות בתפילתו.
כי מחירן רב ,ואל יתפתה למוכרן במחיר מועט .ובכח
זה השיב את הגנב בתשובה שלימה ,עד שנעשה בעל ותשוקה ויש לומר שסמל לזה הוא ענין החלום שראה יעקב,
צדקה גדול. על נקודות אלו עומד רבינו השפת אמת )בראשית ,ויצא כי החלום הטבעי ענינו ניתוק כבלי הגוף הסותמים
במעשה זה ,לימד רבי שמעלקא את תלמידו רבי תרל"ד( ,ולומד מכך יסוד גדול ועצום; כי באמת אם ירצה בשעות היום את מראות הנפש ,ואז יוכל הצדיק
משה לייב שיעור חשוב בדרך ההנהגה בעבודת ה' האדם בכל עוז ,יוכל לעורר את קדושת ה' יתברך בכל לראות בו מראות אלקים .ואכן ,יעקב אבינו ,הסולם
ובצדקות .הנה לעיתים בא היצר הרע כגנב אל האדם, מקום ,ומכח תשוקה נוראה זו שוב אין טבע העולם אשר מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה -דווקא מתוך
והאדם נכשל ,והיצר מצליח לגנוב ממנו מעשים רעים עומד בפניו כלל ,עד שיוכל הר המוריה להיעקר ולבוא מקום זה תיקן את תפילת הלילה ,תפילה השייכת
ומחשבות אסורות .וכאשר שבה נשמת האדם אליו למקומו .וזהו הטעם שנעקר הר המוריה ובא למקומו למראות הלילה ויש בה דביקות בה' והתקשרות
וסרה ממנו רוח השטות ,מבקש הוא לרדוף אחר היצר. של יעקב אבינו ,אף שהיה מרוחק ממנו מאוד ,כיון במפגיע.
אמנם ,עליו להתבונן ,מה בעצם מבקש הוא להשיג שהתעוררותו ותשוקתו והכנתו היו גבוהות ונעלות בדומה לזה כתב בספה"ק 'מגן אברהם' להרה"ק
ברדיפתו? הרי ודאי עיקר המבוקש הוא שלא תהיה מאוד ,עד שמשך אליו את המקום הקדוש ביותר המגיד מטריסק זיע"א ,כי תפילת ערבית שתיקן יעקב
כאן גניבה אחרת ,ושיוכל לשוב בתשובה שלימה! הקיים בעולם' ,שער השמים' ,מקום בית המקדש של אבינו היא הבריח התיכון הכולל את כל התפילות,
על כך בא הרבי רבי שמעלקא ולימד הנהגה העומדת מטה המכוון כנגד בית המקדש של מעלה .כי כאשר שכן תפילת ה'ערב' מלשון 'עריבות' ונעימות ,וזו היא
מעל לשכל האנושי; השגה אחרת לגמרי מן הדרך בא בבחינת ה'נפש' שבו אל קדושת בית המקדש ,בא מידתו של יעקב אבינו.
הרגילה בעולם; הוא שולח את תלמידו לרוץ אחר אליו הר המוריה גם מבחינת ה'עולם' והמקום. אם כן לכאורה יש כאן כדמות סתירה בדבר ,שכן עד
הגנב ,לא כדי להילחם בו ,ובפי התלמיד דברים נעימים ועל כך כותב רבינו הבחנה נפלאה ,כי באמת זו ממש עתה הוכחנו כי זמן הערב יש בו קושי ודין ונסיונות,
המתיישבים על הלב ,ובדברים אלו מצליח להשיב את היא בחינת תפילת ערבית .שהרי מצד עצם זמן ואילו מאידך הראנו לדעת כי הלילה הוא זמן ערב
הגנב אל שורשו ומקורו .לכאורה אין זה מובן כיצד התפילה ,הרי היא בזמן של חושך ,וזמן זה אינו ראוי ונעים ,נאה והגון לתפילה.
ב
עינים מאירות
שמעון לשמוע את תשובתו של רבן גמליאל ,כדי לו ,והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו ,המתן עד פועל הדבר .אולם יש להבין ,כי במציאות זו שאדם
שיאמר לו שתפילת ערבית חובה היא ולא רשות, שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש .כשנכנסו בעלי נכשל בחטא ,והצליח היצר הרע לחטוף ממנו חלק
ומדוע באמת ראה לעשות כן? תריסין ,עמד השואל ושאל ,תפלת ערבית רשות או מן האור האלוקי השוכן בו ,העצה היעוצה היא לזכור
חובה? אמר לו רבן גמליאל ,חובה .אמר להם רבן ממי גנב ,הלא מאת הקדוש ברוך הוא .ובזה מודיעו ה'
עניני התפילות לפי שורשם העליון גמליאל לחכמים ,כלום יש אדם שחולק בדבר זה? יתברך ,כי ארך אפיים הוא ,חנון ורחום ,וידו פשוטה
והנה על פי דברי המהרש"א ,ודאי כל האבות התפללו אמר ליה רבי יהושע ,לאו .אמר לו והלא משמך אמרו לקבל שבים ,ובלבד שיראה עצמו כחלק מן האור
את כל התפילות ,אלא שכל אחד מהם חידש בה דבר לי רשות! אמר ליה ,יהושע ,עמוד על רגליך ויעידו האלוקי.
כפי מידתו .אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית לפי בך .עמד רבי יהושע על רגליו ואמר ,אלמלא אני חי
מידת החסד ,ויצחק תיקן מנחה במידת הגבורה ,ויעקב והוא מת -יכול החי להכחיש את המת ,ועכשיו שאני מעשה אבות -סימן לבנים
אבינו תיקן תפילת ערבית בתפארת .ואם כן בוודאי חי והוא חי -היאך יכול החי להכחיש את החי? היה זהו סיפור המעשה והמוסר השכל היוצא ממנו.
אחר שנפסק שתפילת ערבית רשות ,שייך ענין זה רבן גמליאל יושב ודורש ,ורבי יהושע עומד על רגליו, ומעתה בין נבין את אשר לפנינו .סיפורי התורה על
לשורש התקנה העליון ,ויש להבין ענין זה. עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן' ,עמוד' יעקב אבינו סמל הם לכל איש ישראל .מובחר שבאבות
עוד מקשה רבינו החתם סופר )דרשות חתם סופר ח"ב ,דרוש ועמד". היה' ,נקי ובר' כלשון רבינו האור החיים הקדוש )בראשית
לשבת הגדול( ,כי הנה כאמור תפילות אבות תקנום וכנגד הצטערו העם בצערו של רבי יהושע ,ואכן ,העבירו מט ג( ,שלם בכל" ,שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה
תמידים תיקנום ,אם כן אברהם תיקן שחרית כנגד את רבן גמליאל מנשיאותו ,אך לא רצו למנות את רבי דאדם הראשון" )ראה ב"מ פד .(.הוא שתיקן את חטא אדם
תמיד של שחר והוא חובה ,ויצחק תיקן מנחה כנגד יהושע שהיה בעל המעשה ,וגם לא את רבי עקיבא הראשון בכל המובנים .וככל יהודי היוצא לגלות וסובל
תמיד של בין הערביים שגם הוא חובה ,ואילו דווקא שלא היתה לו זכות אבות ,לכן מינו את רבי אלעזר יסורים ,יצא גם יעקב אבינו לגלות בחרן וסבל מרורות
יעקב ,המובחר שבאבות )ראה ב"ר עו א( ,חוט המשולש בן עזריה תחתיו .ואף על פי כן לא ביטל רבן גמליאל מעשו אחיו .כדי להגיע לדרגתו בעבודת ה' ,הוצרך
חבל נחלתו ,תפילתו רשות ,הלא דבר הוא. אפילו יום אחד מבית המדרש ,והיה עוסק בדברי הלכה יעקב אבינו להתמודד כל ימיו מול היצר הרע ,ומול
עם החכמים.
אחר החובה -עבודה מאהבה לבסוף הלך רבן גמליאל לפייס את רבי יהושע ,ולאחר
נושא כליו בעולם -עשו הרשע ,שכבר מעת היותם
יחד בבטן אימם היה מתרוצץ כנגדו ,וכאשר היה רץ
וכתב שם בתשובתו" :אבל האמת יורה דרכו ,אמרו דין ודברים נתפייס ,וקבעו שיהא רבן גמליאל דורש לבית המדרש היה עשו רץ לבתי עבודה זרה ,ולאחר
חז״ל )יבמות קט' (:מי שאין לו אלא תורה -אפילו תורה שלוש שבתות ,ורבי אלעזר בן עזריה שבת אחת. שגדלו הנערים גם אז לא הניח לו .לאחר מכן סבל
אין לו' ,ופירש חובת הלבבות )ראה שער עבודת האלקים ולבסוף סיימו שם ואמרו ,כי אותו תלמיד ששאל אם צער גידול בנים ,ובפרט ממכירת יוסף הצדיק ,ולבסוף
ריש פרק יג( כי מי שאינו עושה אלא כמו שהוא מצווה, תפילת ערבית רשות או חובה -רבי שמעון בן יוחאי גלה למצרים .ומדוע נגזר על יעקב הצדיק לסבול כל
ומדקדק כחוט השערה ,הוא עושה כעבד שאי אפשר היה. כך מכל יסורים אלו? אלא ,מעשה אבות סימן לבנים,
לו לפטור מעבודת רבו ,ועל כרחו הוא עושה .אבל וכפי שעבר על אבינו הזקן כך עובר על כל בני ישראל
העובד מאהבה בלב שלם ,והתלהבות אהבת ה' יתברך דקדוקים בשאלת רבי שמעון בר יוחאי צאצאי יעקב ,וכל אחד מהם עובר את מסלול חייו
שמו בוער בקרבו ,אין קץ לעבודתו ,ושעל זה כתיב במעשה זה המובא בגמרא רבו השאלות ורבו בדרך שאותה נדרש לתקן ,כפי שהתווה לו יעקב אבינו
)תהלים קיט צו( 'רחבה מצותך מאוד'" וכו'. הדורשים ,ואף אנו נעמוד על כמה נקודות העולות מן את דרכו.
ועל פי זה כתב שם ,כי כך יש לפרש גם את ענין הדברים. זהו שהורה יעקב לבניו ,בדרך יציאתו לגלות בחרן,
תקנת התפילות .כי אמנם תפילת ערבית רשות היא, בשעה שעבר בהר המוריה .הן עיקר תפקידו עתה
אולם מעלתה אינה פחותה משתי התפילות שלפניה,
ואדרבה ,גדולה חשיבותה יותר מכל .כי לאחר שעסק אם זכה שמשחרית ימיו היו כולם שווים היה ללכת ולהקים את ביתו כמצות אביו ואמו .אך
עתה עבר במקום שהתפללו בו אבותיו ,וכפי שכתבו
האדם בכל שעות היום בעבודת הבורא שנתחייב בה לטובה ,ועבד את ה' ביראה כל ימי היותו רבותינו בעלי התוספות )ברכות לד :ד"ה חציף( ,על מה
-התפלל שחרית ומנחה ,הקריב תמיד של שחר ושל
בין הערביים ,ומילא זמנו בתורה ומצוות -עתה בשעת על אדמתו ,אזי כאשר זוכה לימי ה'ערבית', שיצא יצחק אבינו לשוח בשדה ולהתפלל שם ,שלא
לילה נותרו לו עבודות הרשות ,שמקיים מתוך אהבת יוכל להרגיש טעם זקנים ,זקני תלמידי היה זה שדה סתם ,אלא מקום בית המקדש שקראו
יצחק אבינו שדה )ראה פסחים פח .(.הרי מבואר כי הר
ה' הבוערת בקרבו ,להתפלל תפילת הרשות .תפילה זו חכמים שתורתם מתיישבת בהם ודעתם המוריה היה מקום תפילת האבות הקדושים.
היא כנגד האיברים והפדרים שנותרו מן היום ,וכאמור
אין הקטרתם בלילה קבועה בכל יום .ומחפצו ורצונו מתיישבת עליהם ומה שבתחילה פסח יעקב אבינו על מקום התפילה
בעבודת ה' גם בלילה לא שכב ליבו .וזו היא העבודה והמשיך בדרכו ,ולבסוף חזר ,יתבאר על פי האמור ,כי
הנבחרת -תפילת יעקב המובחר שבאבות. אך יש לעמוד על מה שטרחו חז"ל להודיענו כי התלמיד יעקב אבינו מסמל במעשיו את מעשי כל איש ישראל,
השואל היה רבי שמעון בר יוחאי ,התנא האלקי מחבר ובכללם גם אלו שאינם מחוברים לתורה כראוי,
תקנת יעקב אבינו -תפילת תשלומין! הזוהר הקדוש ותלמידו של רבי עקיבא .ויש להבין ,אם ועליו לרדוף גם אחריהם כדי להשיבם לשורשם,
ויש להוסיף בזה חידוש נפלא שכתב ה'תורת חיים' אכן ידיעה זו חשובה ונחוצה ,מפני מה לא פתחו בה, שתהא תפילתו מתוקנת גם בעבורם .וכפי שאמר
)חולין צא (:על דברי הגמרא שהובאה לעיל בדבר בקשתו ואמרו' ,מעשה ברבי שמעון בר יוחאי שבא ושאל האם לו ר' משה לייב לאותו גנב ,כך גם יעקב אבינו 'יהיב
של יעקב אבינו לחזור להר המוריה ,וקפיצת הארץ תפילת ערבית רשות או חובה' ,וכדומה? דעתיה למיהדר' ,ביקש לשוב ולהשיב את כל אלו אשר
בעבורו .ושם אמרו בגמרא כי "שמש הבאה בעבורו, בבחינת 'יעקב' עדיין ,ולא באו לכלל בחינת 'ישראל'
ואכן ,פירושים רבים נאמרו בדבר .אך בוודאי ברור
זרחה בעבורו" ,כלומר ,כי רצה הקדוש ברוך הוא שלא הגבוהה הימנה .רמז לדבר' ,והיה עקב תשמעון' ,ישנם
הדבר כי הורו לנו חז"ל בזה עד כמה עיקרית היא
יפטר יעקב מבית מלונו בלא לינה ,על כן הקדים את מחלוקת זו בדבר תפילת ערבית אם רשות היא או בני אדם אשר זוכים לשמוע רק ב'עקב' -בסיום ובסוף,
שקיעת החמה באותו יום ושכב יעקב לישון בהר חובה .כי באמת ,אין זו רק מחלוקת בדין ,אלא מחלוקת אחר שחטאו ,ורק אז שבים הם לכור מחצבתם ,עם כל
המוריה .ומשום כך שבה השמש וזרחה קודם זמנה הנוגעת לעמודי העולם ,לאבות הקדושים אשר תיקנו הקושי שבדבר .ובעבור בני אדם אלו מקצר הקדוש
בעת שהוצרך יעקב לרפואתה אחר שנאבק בשרו של את התפילות ,האם היתה תקנת יעקב אבינו בתפילת ברוך הוא את הדרך ,עד שקופצת להם הארץ ,ונעקר
עשו. ערבית בגדר רשות או חובה ,וזהו ודאי נידון גדול הר המוריה ובא למקומם ,וכדברי ה'שפת אמת' דלעיל.
ועל כך כותב התורת חיים ,כי שמא מאחר ששקעה ונורא נוגע לשורשי האומה הישראלית. ובדרך מליצה יש לפרש בזה טעם מה שדווקא
השמש מוקדם ,לא הספיק יעקב אבינו להתפלל ובאמת ,לפי מאמר חז"ל שהבאנו בראשית הדברים, בתפילת ערבית לא נתקנה חזרת הש"ץ ,כיון שבאו
תפילת מנחה שתיקן יצחק אביו ,שכן סבור היה כי כי תפילות אבות תיקנום וכנגד קרבנות תיקנום ,יש חז"ל בזה לקצר את הדרך בפני השבים ,לכן קיצרו גם
עוד היום הגדול .ומחמת כך עמד ותיקן תפילת ערבית, למצוא רמז לזה שתפילת ערבית רשות ,כי שחרית את התפילה.
והתפלל ערבית שתים :הראשונה לשם ערבית ,והשניה ומנחה כנגד תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים זהו יסוד תקנת תפילת ערבית ,זמן של ערב וחושך,
לתשלומי תפילת מנחה. שהם חובה ,ועל כן גם התפילות חובה .אולם ערבית שדווקא בו אפשר לפעול נשגבות.
ואמנם ,ודאי דברים אלו אין לנו השגה בהם כלל ,אך
יש להבין מהו בדיוק ענין התשלומין שחידש דווקא
כנגד הקטרת איברים ופדרים שנזרק דמם ביום,
ואין הקטרתם בלילה קבועה בכל יום ,שהרי פעמים תפילת ערבית -רשות או חובה?
יעקב אבינו. שנתעכלו מבעוד יום ולא נותרו איברים להקטיר ובכדי לעמוד היטב על פשר תקנת יעקב אבינו ע"ה,
על כל פנים נתבאר ,כי תפילת התשלומין נתחדשה בלילה .כנגד זה תיקנו את תפילת ערבית כרשות )ראה נביא בזה את סוגיית הגמרא )ברכות כז (:העוסקת
מחמת שקיעת השמש שלא בעונתה ,לאחר שקפצה שיטה מקובצת ברכות כו .ד"ה ומפני מה(. בשאלה זו האם תפילת ערבית רשות או חובה,
הארץ ובא הר המוריה למקומו של יעקב אבינו, ועדיין יש להבין ,אחר ששאל רבי שמעון בר יוחאי ומחלוקת התנאים המפורסמת בזה ,אשר מחמתה
ורצה הקדוש ברוך הוא שילון הצדיק בבית מלונו. את רבי יהושע ,ונענה כי תפילת ערבית רשות ,מדוע העבירו החכמים את רבן גמליאל מנשיאותו ,עד
ומעין הלקח שעלה מן המעשה ברבי רבי שמעלקא: הוצרך לילך ולשאול שוב גם את רבן גמליאל? כלום שהחזירוהו לאחר מכן.
לא להסתפק בהשבת מה שנחסר ,אלא לעורר מכאן חסרה היתה תשובת רבי יהושע דבר ,אותו רבי יהושע וז"ל הגמרא שם" :תנו רבנן ,מעשה בתלמיד אחד
עבודה חדשה .ובדרכי העבודה -חלף זאת שיביא שנאמר עליו )אבות פ"ב מ"ח( 'אשרי יולדתו' ,רבי יהושע שבא לפני רבי יהושע ,אמר לו ,תפלת ערבית רשות
האדם את עצמו למקום הקדושה ,יביא את הקדושה בן חנניה חכימא דיהודאי )ראה בכורות ח ,(:מה פגם נמצא או חובה? אמר ליה ,רשות .בא לפני רבן גמליאל ,אמר
למקומו. בתשובתו? אין זאת אלא כי נראה שמבקש היה רבי לו ,תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו ,חובה .אמר
ג
עינים מאירות
לפי ביאורו של רבי יונתן שטייף יש להציע בדרך שבָר ֶיה ָ כ ִי
שלא כן הדבר ,כמו שנאמר )תהלים ס ד( 'רְפ ָה ׁ ְ למי קפצה הארץ ,ובאלו אופנים?
הדרוש נידון נוסף בענין תשלומין :לא השלמת מנחה מָטָה' ]ראה באר מים חיים )בראשית כח יא( שהביא פסוק
בערבית ,שבה עסקנו לעיל ,אלא השלמת תפילת זה[ .ועל דרך הדרוש יש לבאר כי באופן זה כביכול וכדי לבאר הענין על מכונו ,ראוי לנו להקדים ולבאר
ערבית שנחסרה ,בשחרית שלאחריה .בשיטה מקובצת את מהות ענין קפיצת הארץ.
'נשברת' הארץ ורק על ידי זה היא מתקפלת לצורך
)ברכות כו .ד"ה טעה( כתב שלמאן דאמר תפילת ערבית הצדיק .כי באמת שלימות הארץ היא כפי שנבראה בספרים הקדושים אמרו כי ישנם כמה אופנים לקפיצת
רשות אין צריך להשלימה .לפי דעה זו יש מקום לבאר בידי הקדוש ברוך הוא ,ורק כאשר דורש כן הענין הארץ; האחד כאשר הארץ עצמה מצטמצמת ,וממילא
את רצונו של רבי שמעון לברר אם ערבית חובה ,כדי והמצב נשברת הארץ לעשות רצון קונה. הרחוקים נעשים קרובים ויוכל האדם לילך ברגע
לדעת את דין השלמתה כשנאנס .אמנם למעשה נפסק אחד כמה פרסאות ,ואופן אחר אשר בו הארץ לעולם
וכן מצינו קפיצת הארץ לצורך הצלה אצל אבישי בן עומדת ,אלא שהאדם עצמו מהלך במהירות מופלגת
שמשלימים גם תפילת ערבית בשחרית )שו"ע או"ח סי' קח צרויה ,שנחפז להציל את דוד )סנהדרין צה ,(.ובסיום
ס"ב( ,ואין ללמוד מן הדרוש להקל בדין זה. שאינה מצויה .אמנם אצל יעקב אבינו היה אופן
המעשה נאמר )שמואל ב' כא יז( 'ולא תכבה את נר ישראל'. שלישי -הארץ לא נתקצרה ,ופסיעותיו לא נתרחבו,
מידת רבן גמליאל -תוכו כברו ואילו אצל יעקב אבינו נתבאר בגמרא שקפצה הארץ
כשביקש לשוב למקום שהתפללו בו אבותיו )חולין צא.(:
אלא שהארץ עצמה נעקרה ממקומה ובאה למקומו
והנה בגמרא בברכות )כח (.בתוך סיפור המעשה של יעקב אבינו' ,נעקר הר המוריה ממקומו ובא לכאן'.
ובאמת אין זה דבר פשוט כלל וכלל ,שהרי כבר נתבאר
שהיה 'בו ביום' ,מובא כי לאחר שהועבר רבן גמליאל כי 'המקום' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא ,וזהו 'ויפגע יעקב השלים את עקידת יצחק
מנשיאותו שילחו את שומר בית המדרש ,כי היה רבן במקום' ,ושלימות המקום היא כאשר הוא משמש
גמליאל אומר שמי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית מעתה נוכל לבאר מה שהבאנו מדברי ה'תורת חיים'
כמקום ,ולא בבחינת 'רפה שבריה' .אלא שלאחר שתיקן יעקב תשלומין לתפילת מנחה .כי הנה כתב
המדרש .ובאותו יום נתרבו התלמידים עד שהוצרכו שאיבד המקום משלימותו ,נצרכת קפיצת הארץ כדי רבינו ה'חתם סופר' זיע"א )חתם סופר על התורה כאן( לפרש
להוסיף ארבע מאות ספסלים חדשים ,ויש אומרים להשיב את השלימות .אברהם אבינו 'עמד במקום' לשון הפסוק )בראשית כח יא( 'ו ַּיׁ ִש ְּכ ַב ּב ַּמָקוֹם ה ַהוּא' ,שבא
שבע מאות ספסלים. אחר מהפכת סדום ועמורה שבה נתרועעה הארץ, הכתוב לומר כי שכב יעקב אבינו על אותו המקום שבו
מושג זה' ,תוכו כברו' ,מרמז לנו על ענין דומה שלמדנו וליעקב אבינו קפצה הארץ אחר שיצא לגלות ,שלא שכב יצחק אביו בשעת העקידה.
עליו כאן .כי 'תוכו' הוא פנים ,ו'ברו' הוא חוץ ,מעין כפי ההנהגה הראויה לצדיק כמותו. ותורף הדברים ,כי תפילתו של יעקב אבינו באה
ההלכה שהבאנו למעלה ,שאמרו חז"ל )ברכות לד (:שלא
להתפלל בבקעה ,וחצוף הוא העושה כן ,כי יש לו תשלומי תפילת הרשות להשלים במילואה את תפילת יצחק ,עם כל אותן
כוונות של מסירות נפש שהיו לו בתפילתו ,אשר
לאדם להתפלל תפילת 'פנים' ולא תפילת 'חוץ' ,אלא נשוב עתה אל מקומנו ,בגדר תקנת תפילת ערבית, בעבורן הלך לשוח בשדה אל המקום אשר נעקד בו
אם כן ה'חוץ' ראוי הוא לתפילה כהר המוריה. במה שהבאנו מדברי התורת חיים כי תיקן יעקב אבינו בהר המוריה ,ושכיבת יעקב שם מרמזת כי התפלל
בתפילת ערבית נעשה ה'חוץ' ל'תוך' תפילת תשלומין למנחה. את תפילת יצחק בזמן שכיבה ,כי שקעה החמה שלא
הנה ,הלכה בידוע היא כי הבא להתפלל תפילת בעונתה .ובזה חיבר יעקב אבינו מידת יום ומידת לילה,
מעתה יש לומר ,כי אמנם תפילת מנחה מפורש בה כי מסירות נפשו בגבורה של יצחק אבינו בזמן החשיכה.
תשלומין עליו להקדים לה את התפילה שבזמנה ,ורק
תיקנה יצחק בחוץ ,ויצא לשוח בשדה ,אלא שמכאן
לאחר מכן לשוב ולהתפלל בעבור התפילה שחיסר והנה ,אצל אברהם אבינו נאמר )שם יט כז( 'ו ַּיׁ ַש ְּכ ֵם
ואילך אפשר להתפלל גם בתוך הבית פנימה .אולם
)ראה שו"ע או"ח סי' קח סעיפים א-ב( .ולכאורה היה מקום אַבְרָה ָם ּב ַּבֹקֶר אֶל ה ַּמָקוֹם אֲׁשֶר עָמַד ׁשָם אֶת ּפ ְנ ֵי ה'',
יעקב אבינו אשר ביקש להשלים תקנת אביו יצחק,
לשאול :אם תפילת ערבית רשות ,כיצד יוכל יעקב הרי נזכרה בחינת מקום .וכן אצל יעקב אבינו נזכר )שם
'וישכב במקום ההוא' -במקום העקידה כדברי החתם כח יא( 'ו ַּיִפ ְּג ַע ּב ַּמָקוֹם' .אולם אצל יצחק אבינו לא נזכר
סופר -פעל בתקנתו לעשות 'תוכו כברו' ,דווקא להשלים בה את תפילת מנחה ,שמא כדי להשלים
מקום כלל ,רק 'לשוח בשדה' .כי מסירות נפשו של
בלילה אשר בני האדם יושבים בבתיהם ואינם יוצאים
חוצה ,יתכנסו כולם לבתי הכנסת להתפלל תפילת אמנם תפילת ערבית רשות היא ,אולם יצחק אבינו העלתה אותו לדרגה שלמעלה מן המקום.
ותפילה זו ביקש יעקב אבינו להשלים.
ערבית 'בפנים'. מעלתה אינה פחותה משתי התפילות שלפניה,
וזהו שביקש רבי שמעון בר יוחאי לשמוע ,כי מעלה
ואדרבה ,גדולה חשיבותה יותר מכל מקומו של עולם
עצומה זו אינה רק בבחינת רשות ,אלא חובה היא והנה כתב האבודרהם )סדר ההגדה ופירושה( לפרש מאמר
המוטלת על הכל לפעול כדוגמת האבות הקדושים, בעל ההגדה" ,ברוך המקום ברוך הוא" ,מפני מה נקרא
ולמסור רצונותיהם בעבור זה .וכך היא מידתו של רבי תפילת חובה יש להקדים תפילה שהיא עצמה חובה, הקדוש ברוך הוא 'המקום' ,והביא שם דרשת חז"ל )ב"ר
שמעון בר יוחאי בכל מקום ,למסור את נפשו בעבור ולא די בתפילת רשות. סח ט ,על פסוק זה 'ויפגע במקום'( כי הוא מקומו של עולם
כלל ישראל ,וכפי שמצינו לו )סוכה מה (:שאמר "יכול אני אולם יש לחלק בין עצם חיובה של תפילת ערבית ובין ואין העולם מקומו .והוסיף בזה רמז ]אשר נמצא כבר
לפטור את כל העולם כולו מן הדין". היותה התפילה שבזמן הלילה .אף למאן דאמר תפילת בתיקוני הזוהר הקדוש )תיקון מ"ב פא ,[(:כי שם הוי"ה
ומעתה נוכל לבאר ,כי זהו פשר הדבר במה שבתחילה ערבית רשות ,אם התפלל אותה הרי היא תפילת הזמן, הקדוש בחשבון גדול עולה בגימטריא כמנין 'מקום'
לא נזכר שמו של רשב"י הקדוש על שאלה זו ,ורק ולאחריה יוכל להתפלל פעם נוספת לתשלומי מנחה. ) ,(186כי י' כפול י' עולה מאה ,וה' כפול ה' עולה כ"ה,
לבסוף אמרו כי אותו תלמיד רבי שמעון בר יוחאי היה. נמצא שהראשונה לשם ערבית ,והשניה חובה מחמת וו' כפול ו' עולה ל"ו ,ושוב ה' כפול ה' עולה כ"ה ,וביחד
שכן יש ללמוד מסדר הדברים בגמרא אורחות חיים, המנחה שחיסר. קפ"ו ) .(186ובתיקוני הזוהר נוסף כי גם חלקי החשבון
כיצד עלה רבי שמעון ונתעלה ,מתחילת היותו תלמיד ובדרך הדרוש יש לקשור בירור זה לשאלת רבי שמעון רומזים לדברים נשגבים ,כי ה' כפול ה' שהם עשרים
העומד לפני רבותיו ,עד שנעשה התנא האלקי הגדול בר יוחאי ,אם תפילת ערבית רשות או חובה :החידוש וחמש ,כנגד עשרים וחמש אותיות הפסוק 'שמע
הקדוש .וזאת ,על ידי שפעל להפוך את הרשות לחובה, ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד' ,וי' כפול י' שהם מאה
הוא שגם תפילה שעיקר תקנתה רשות יכולה להקדים
ולהתדמות לאבות הקדושים ,וזו היתה תכלית מהותו. -כנגד מאה ברכות ,וו' כפול ו' כנגד שרפים העומדים
ולהעמיד את תפילת התשלומין.
ממעל לו 'שש כנפים שש כנפים לאחד' )ישעיה ו ב(.
גאולת ישראל בזכות תפילת ערבית וסגולותיה בקשת רבי שמעון לעשות ערבית חובה נמצא כי מבחינת 'ברוך המקום' באים אנו לבירורים
והנה כאמור למעלה ,גדול כוחה של תפילת ערבית שביררו האבות הקדושים בעבודת ה' ,להפריד את
ובדרך הדרוש יש להמתיק עוד ,כפי שביאר הגאון
לתת כח בקדושה גם בחשכת הלילות ,וגם בימי המוץ מן התבואה.
רבי יונתן שטייף בהגדתו )דרוש ב' לפסח ,עמ' שמט–שנ( ,כי
הזקנה .ולפי זה יש למצוא רמז לגלותם של ישראל, וכל זה נכלל בתפילת אברהם אבינו ,שהשכים בבוקר
הטעם ששואל שאלה זו היה דווקא רבי שמעון בר
ולכך שתפילת ערבית רשות ,במה שאמר יעקב אבינו 'אל המקום אשר עמד שם' ,אחר שהתפלל על סדום
יוחאי ,הוא לפי שיטתו הידועה )ראה שבת יא ,(.כי תורתו
"אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ,ואני ועמורה ובכל זאת נהפכו ,כי גם באור הבוקר הזורח
אומנותו ,ולא היה מפסיק ממשנתו אפילו לתפילה.
לא התפללתי?" לשון זו מורה על גולה אחר גולה, בתפילת השחר יש קושי הצריך לרפואה ,אלא
ואף על פי כן רצה לקיים מצות תפילה ולצאת ידי
שעברו ישראל פעם אחר פעם על מקום שהתפללו בו שהרפואה באה בכח התפילה.
אבותיהם ,ושוב גלו מארצם אל ארץ אחרת ,עד הגלות חובתו ,ועל כן סמך על תפילת השליח ציבור המוציא
האחרונה .וזו היא בחינת 'רשות' ,כי השאלה אימתי את הרבים ידי חובתם. שבירת הארץ לצורך התיקון
תבוא הגאולה' ,רשות' היא ותלויה במעשינו ,כי בידינו ברם ,כל זה ניחא בשחרית ומנחה ,שבהם חוזר הש"ץ וכפי שכבר נתבאר ,הנה קפיצת הארץ נעשית הן על
הדבר' ,היום אם בקולו תשמעון' ,והרשות בידנו לצקת את התפילה .אולם בתפילת ערבית ,הרי נתברר ידי שהארץ נשברת והן על ידי שהפסיעות מתרחבות.
תוכן בתפילת הערב והחושך ,בחינת 'ויפגע במקום', למעלה כי אם היא רשות הרי שאין חוזרין בה התפילה ואיתא בספרים הקדושים )ראה 'אוהב ישראל' ליקוטים
בדביקות וחשיקה וחפיצה עד אין שיעור ,במסירות )ראה ברמב"ם תפילה פ"ט ה"ט( .משום כך ביקש לברר אם חדשים פרשת חיי שרה ,ועוד( כי מתיבות הפסוק )בראשית א
הנפש למקומו של עולם -הוא הקדוש ברוך הוא. יסכים אחד מן החכמים שתפילת ערבית חובה; ולפי ַשמַי ִם וְאֵת הָאָר ֶץ' יוצא שם קדוש הפועל את
א( 'אֵת הׁ ּ ָ
יהי רצון שייבנה בית המקדש ונצא מחשיכה לאור ביאור זה ,יהיה הש"ץ צריך לחזור גם את תפילת קפיצת הארץ .וזהו כדרך האמור כאן ,שבקפיצת הדרך
גדול ,ותחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים ,לראות ערבית ,וכך יוכל רבי שמעון לצאת ידי חובתו אף בה. יוצא לפועל שלטון ה' יתברך בשמים ובארץ.
את בית המקדש השלישי בתפארתו במהרה בימינו ובזה ביאר מדוע ציינה הגמרא שאותו תלמיד היה רבי והנה ,היה מקום להבין כי באופן שנעשית הקפיצה
אמן. שמעון בר יוחאי. בפעולה בארץ ,אין זה חיסרון ,אולם לשון הכתוב מורה
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת ויצא
תהילים על התורה
אבני חן ונטפי שיח שלהבות קודש והגיונות חכמה
בפרקי נעים זמירות ישראל מפרשת השבוע
וכפי שסיפרו חכמינו (ב”ר כב יג) על
אדם הראשון ,יציר כפיו של הקדוש
חטאים אליך ישובו בנפשי’ .אמר דוד המלך‘ :עד אנה ה’ תשכחני
נצח ,עד אנה תסתיר את פניך ממני’ -עד
עד אנה אשית עצות בנפשי
טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (בראשית
ברוך הוא ,שלא הכיר בכוחה של מתי האדם חווה הסתר פנים? עד מתי נראה כח י).
התשובה ,עד שפגש את בנו קין לאחר (תהלים כה ח). שהקדוש ברוך הוא שכח ממנו? ‘עד אנה
דבר פלא מגלה כאן דוד המלך עליו מובא במדרש (ב”ר סח ב) שכאשר יעקב אבינו
שהרג את הבל ,וכאשר שמע ממנו אשית עצות בנפשי’ -כל עוד שהוא מחפש יצא לחרן כדי למצוא את זיווגו ,תמה בינו
שעשה תשובה על חטאו ,התחיל השלום :הקדוש ברוך הוא אינו דוחה עצות כיצד להחלץ מן הצרה!
את החוטא לאחר שנכשל ,אלא הוא לבין עצמו כיצד יצליח בכך .הלא כאשר
לטפוח על פניו מרוב התרגשות, כל זמן שהאדם סבור שהישועה תגיע על
עצמו מורה לו את הדרך לשוב .ויש אליעזר הלך למצוא שידוך ליצחק ,הוא בא
וקרא“ :כך היא כוחה של תשובה? ידי מעשיו ,והוא אינו סומך על הקדוש ברוך
להתבונן ,מדוע הוראת דרך זו היא לחרן עם עשרה גמלים מלאים כל טוב ,ואילו
ואני לא הייתי יודע!” ומיד עמד הוא לגמרי ,ישועתו תתמהמה ,ויהיה לו
גילוי מיוחד של טובו וישרותו? הוא אין ברשותו אף לא נזם ולא צמיד.
ושורר לפני הבורא את ‘מזמור שיר הסתר פנים .אך ברגע שיסמוך רק על ריבון מיד ביציאתו של יעקב לדרך ,בא אליפז בנו
ליום השבת’. את עומק הדברים ביאר הגאון רבי העולמים ויבטח בו בבטחון גמור ,ישועתו של עשו בשליחות אביו וביקש להרוג את
כי התשובה לפנים משורת הדין אלחנן וסרמן הי״ד (קובץ הערות סימן תגיע במהרה. יעקב ,אך יעקב הצליח לשכנעו לקחת את
היא ,כשם שדרש רב עוירא בגמרא כא אות כד) ,כי התשובה מתנה היא אמר הרב רובשקין לעצמו“ :כל עוד שהייתי כל כספו ,שהרי עני חשוב כמת.
(ברכות כ ,):שטענו מלאכי השרת לפני שנתן הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל, בקשר עם עורכי דין ,והם נסו להגיש מכל מקום ,יצא יעקב נקי מכל נכסיו ,ובא
הקדוש ברוך הוא על שהוא נושא אף שבשכל האדם אין לה כל הבנה, ערעורים ולנהל משא ומתן עם התביעה - לחרן כשידיו ריקות .ועל כן היה דואג כיצד
פנים לישראל ,כמו שנאמר (במדבר שהרי אם חטא אדם ,קלקל ופגם הישועה לא היתה קרובה ,אך כעת כשאין יצליח למצוא שידוך ,ואמר (תהלים קכא א)
ו כו)‘ :ישא ה’ פניו אליך’ ,על אף במעשיו את כל העולמות ,ואיך יוכל שום דרך טבעית להשתחרר ,והמצב נראה ‘אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי’!
האמור (דברים י יז) ‘אשר לא ישא פנים לתקן? אבוד לחלוטין – בטחוני נתון לקדוש ברוך אך אז התחזק ואמר (שם פסוקים ב-ג) ‘עזרי
ולא יקח שחד’ ,וענה להם הקדוש וכי אם השליך אדם כלי זכוכית על הוא לבדו ,והישועה יכולה לבוא!” מעם ה’ עשה שמים וארץ אל יתן למוט
ברוך הוא ,שכיוון שבתורה נצטוו הארץ עד שנופץ לרסיסים ,יוכל באותו לילה ,ליל זאת חנוכה ,הדליק הרב רגלך’ .חלילה לי לאבד את בטחוני בקדוש
ישראל לברך ברכת המזון רק אם לאסוף את השברים ולהדביקם זה רובשקין את שמונת הנרות ,ושר את הפיוט ברוך הוא!
אכלו כדי שביעה ,ואילו הם מדקדקים לזה עד כי לא יודע לעולם דבר ‘הנרות הללו’ ,כשהמלים החותמות את נראה מדברי המדרש ,שבתחילה איבד
על עצמם לברך אפילו באכילת כזית שבירתו ,ויהא שלם כאשר בתחילה? הפיוט מרוממות את רוחו בבטחון מלא יעקב אבינו את אמונתו בקדוש ברוך הוא,
או כביצה ,נושא הוא את פניו להם. בישועת השם שיזכה להושע מצרתו בניסים
והרי החטא פוגם בגוף האדם ולאחר מכן היא שבה אליו .אמנם ,מבארים
ואם יבקש אדם לדעת עד היכן מגיע ובנשמתו ,ברמ”ח איברים ובשס”ה גדולים ,ואז יודה לו ‘על נסיך ועל נפלאותיך המפרשים ,שחלילה לומר כן ,ובאמת יעקב
כוחה של תשובה ,ילמד מאנשי נינוה. גידים גופניים ורוחניים! ועל ישועתך’. לא איבד את בטחונו בריבון העולמים אף
רבנו חיים ויטאל כתב ,כי שליחותו למחרת הוא שב ואמר תהלים ,והתפלל לא לרגע קט.
וכבר אמרו חכמינו ז”ל (ירושלמי מכות
של יונה נועדה ללמד את ישראל על מקירות ליבו“ :אנא ה’ ,עשה לי נס היום, אם כן ,כיצד מסבירים את דברי המדרש?
מעלת התשובה ועל כוחה העצום פ”ב ה”ו) ,ששאלו את החכמה“ :חוטא,
מהו ענשו?” אמרה להם‘ :חטאים ב’זאת חנוכה’ .יש לי אמונה שלמה שהיום הדבר יבואר על פי מעשה שהיה :לפני
לבטל גזרת שמים ולהפכה לטובה. תשחרר אותי!” מספר שנים ,העולם היהודי כולו רעש וגעש
תרדף רעה’ (משלי יג כא) .שאלו את
חטאיהם של אנשי נינוה היו בעברות לאחר אמירת התהלים ,התיישב הרב משמחה .רבי שלום מרדכי רובשקין שוחרר
הנבואה“ :חוטא ,מהו ענשו?” אמרה
שבין אדם לחברו בלבד ,בינם לבין רובשקין לסעוד את ליבו ,ואז נפתחה הדלת מהכלא!
עצמם ,כפי שפירש רבנו אברהם אבן להם‘ :הנפש החטאת היא תמות’
(יחזקאל יח ד). בפתאומיות. רבי שלום מרדכי רובשקין ,יהודי מארצות
עזרא (א ב). “רובשקין – צא!” קרא לעברו הסוהר. הברית ,היה בעל משחטה כשרה ,מהגדולות
כאשר הגיע יונה הנביא להזהירם ורק כאשר שאלו את הקדוש ברוך הוצאה מהתא הייתה יכולה להיות מחמת בעולם .הגויים בסביבתו לא יכלו לסבול את
על מעשיהם ,שבו מדרכם הרעה הוא :״חוטא ,מהו ענשו?״ אמר להם: סיבות רבות ,אשר רובן אינן טובות. הצלחתו ,ו’תפרו’ לו תיק ובו אישומים גדולים
בלב שלם ותיקנו את חטאיהם בכל ״יעשה תשובה ויתכפר לו״ .ומסיים “אני באמצע הסעודה .אשב כאן ולא ונוראים .התנהל נגדו משפט אנטישמי,
כוחם ,עד שאם גזל אחד מהם קורה הירושלמי שזוהי כוונת הכתוב :״טוב אפריע” ,ניסה לעורר את רחמי הסוהר. ונגזרו עליו עשרים ושבע שנות מאסר.
והשתמש בה לבנין ,לא הסתפק וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך״ – “לא” ,השיב הסוהר בהחלטיות“ .אתה צריך הוא ניסה להגיש ערעור אחר ערעור ,אך כל
בתשלום שויה לנגזל כתקנת חכמינו הקדוש ברוך הוא מורה לחטאים את לרדת למטה ,משם כבר ילוו אותך”. הערעורים נדחו .לאחר שמונה שנים שבהן
המכונה ‘תקנת מריש’ (גיטין פ”ה מ”ה), הדרך לעשות תשובה. הוא הובל אל משרדי הכלא .מנהל הכלא ישב בבית הסוהר ,הוא הגיש ערעור אחרון,
אלא החריב את הבנין על מנת להשיב כי התשובה מתנה מיוחדת היא מאת נכנס למשרד ,וסביבו סוהרים נוספים ,וכולם והפעם לערכאה הגבוהה ביותר בארצות
את הגזלה אשר גזל כמות שהיא הקדוש ברוך הוא ,מתנה שקדמה עמדו שותקים כשהם מביטים בו במבט הברית .אם ערעור זה נדחה ,אין אפשרות
(תענית טז.). לעולם ,ונתן בה הכוח למחוק את מבולבל. להגיש ערעור נוסף.
דווקא אנשי נינוה ,שהיו שקועים החטא כאילו לא היה ,עד שאמרו לאחר דקות שנדמו כנצח ,שבר המנהל את בא’ טבת תשע”ח ,נר שביעי של חנוכה ,קיבל
ברוע מעשיהם ,נבחרו ללמד שבכל חז”ל (ברכות לד ,):שבמקום שבעלי השקט“ :מזל טוב מיסטר רובשקין”. הרב רובשקין מכתב ובו בשורה נוראה :בית
מצב יכול האדם לשוב בתשובה ,ואם תשובה עומדין -צדיקים גמורים ‘מיסטר רובשקין’ ...זו צורת פנייה שאינה המשפט העליון דחה את הערעור! נותרו לו
שב באמת – תפילתו מתקבלת. אינם עומדין. מקובלת כאשר מדברים אל אסיר... עוד תשע עשרה שנה בבית הכלא!
זהו ‘טוב וישר ה׳’ :גם לאחר שחטא את היסוד הזה ביאר גם רבנו חיים “נשיא ארצות הברית של אמריקה המיר את אך הרב רובשקין לא נשבר .הוא הזכיר
האדם ,אין הבורא יתברך מניחו ויטאל בספרו ’עץ הדעת טוב’ (פרשת יתרת עונש המאסר והורה לשחררך .אתה לעצמו אמרה של הרב הקדוש רבי ישראל
להתמודד לבדו מול החטא ,אלא בא) ,שהתשובה חסד ה׳ היא ,שיוכלו אדם חפשי כעת .אתה יכול ללכת הביתה!” מרוז’ין זי”ע על דברי דוד המלך בתהלים
מורה לו דרך לתקן ולשוב ,ומקבל את הבריות שחטאו נגדו לשוב ולכפר על הרב רובשקין עמד המום והודה לה’ על (יג ב-ג) ‘עד אנה ה’ תשכחני נצח ,עד אנה
תשובתו ברחמים וברצון. מעשיהן. חסדיו המרובים .רק פחות מעשרים וארבע תסתיר את פניך ממני ,עד אנה אשית עצות
המשך בעמוד ד’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
לכך תיקן אברהם תפילת שחרית שזמנה כי בודאי אי אפשר לומר כן .שהרי ידוע ההרים מאין יבא עזרי’ ,ודרשו חז”ל :אל שעות קודם לכן ,קיבל את הידיעה
עד חצות היום ,כי זמן זה הוא זמן החסד כי האבות הקדושים קיימו את כל התורה תקרא ‘אל ההרים’ אלא ‘אל ההורים’. המדכאת לפיה מזימתם של המעלילים
בעולם וביקש אברהם להמשיך השפעות כלה ,ואפלו תקנות שתקנו חכמינו ז”ל בתחילת הדרך ,נוטה אדם המחפש שידוך עליו צלחה ,והוא עתיד להינמק בכלא
של חסד בזמן זה. בדורות מאוחרים הרבה יותר – קיימו לשאת את עיניו ‘אל ההורים’ -כלומר אל שנים רבות ,והנה מהפך ממש בלתי צפוי,
ומחצות היום והלאה ,כאשר צללי ערב האבות (יומא כח.): החלק הגשמי המיוצג על ידם ,ולחפש ממש בבחינת מה שנאמר אצל יוסף
מתחילים לנטות ,זהו זמן של דין ,ורק אלא כוונת הדברים היא ,כי כל אחת מן שידוך שיש בו ממון או נוחות חמרית ,אך הצדיק (בראשית מא יד) ‘ויריצהו מן הבור’!
יצחק אשר מידתו היא גבורה היה יכול התפילות הללו מיוחסת ושייכת בעיקר עליו להבין שאין זה העיקר ,אלא ‘עזרי לאחר מספר דקות ,נכנס אחד הסוהרים
להמשיך ולהביא חסדים משמים בזמן לאחד מן האבות ,משום שבו מצאנו פסוק מעם ה’’ ,כאשר האשה תשביע את רצון אל החדר ובידו העתק הצו הנשיאותי
שכזה ,והצליח לבטל את הדינים ולהחליש מפורש בתורה שהתפלל בשעה זו ,ובודאי בורא העולם‘ ,עושה שמים וארץ’ אשר ובתחתיתו מתנוססת חתימתו של הנשיא
את כוחם .ולכן תיקן במנחה את אותן קשור הוא במיוחד לתפילה זו .ועוד מביא ברא תחילה את השמים ורק אחר כך את טראמפ המורה לקצר את ענשו ולשחררו
ברכות שבשמונה עשרה כמו שאברהם המהרש”א ביאור בשם רבי אברהם זכות הארץ ,לרמוז שענייני הרוחניות קודמים באופן מיידי.
אבינו תיקן בשחרית. בעל ’ספר יחסין’ ,מחכמי ספרד בימי לעניני הגשמיות ,ועליהם יש לאדם לשים היה זה דבר מופלא ובלתי מובן שנשיא
אבל בלילה שאז מתגברים הדינים מאוד, הגרוש ,כי כל אחד מן האבות היה מקפיד את הדגש בבואו לחפש את זיווגו. גוי יתערב למען יהודי הנמק בכלא ,ובפרט
לא היה אפילו בכוחו של יצחק למשוך במיוחד על אותה התפילה שנאמר עליו שהיה זה בשנה הראשונה לכהונתו ,בה
חסד מן השמים .רק יעקב שהיו לו את שתי
המדות יחדיו ,חסד כאברהם ודין כיצחק,
שתקן אותה ,וזאת משום שהיא הייתה ואמונתך בלילות נזהרים בדרך כלל הנשיאים מלנקוט
בצעדים דרמטיים ושנויים במחלוקת ,אך
מכונת לפי מידתו והנהגתו המיוחדת וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא
יכול היה למשוך חסדים וכל מה שהיה בעבודת ה’. (בראשית כח יא). לב מלכים ושרים ביד ה’ ,והנשיא היה רק
חפץ בתפילתו ,על אף שהייתה בלילה. רמז נאה לענין זה מביא רבנו דוד תפילת ערבית ,נתקנה כידוע על ידי יעקב השליח להוציא לפועל את השחרור.
הבט נוסף בענין זה ,מצאנו בספר הקדוש אבודרהם ,כי האות השניה בשם כל אחד אבינו עליו השלום. כעת נוכל להבין לעומק גם את הנהגתו
’אור המאיר’ (פר’ דברים) בו הקשה הרב מן האבות רומזת לתפילה שתיקן .האות מקור הדברים הוא במסכת ברכות (כו,): של יעקב אבינו :כאשר ראה יעקב שמצבו
הקדוש רבי זאב וואלף מזיטומיר זי”ע, השניה ב’אברהם’ היא ב’ – בוקר .ביצחק בה למדו זאת חכמינו ז”ל מן האמור הגשמי בכי רע ,וכי הוא יוצא לחפש שידוך
על מאמר חז”ל שהתפילות נתקנו על ידי צ’ – צהרים ,וביעקב ע’ – ערב. (בראשית כח יא) ‘ויפגע במקום וילן שם’. כשאין בכיסו אף פרוטה .הוא החל לחשוב
האבות ,שהלא לכל שלוש התפילות יש קושיית המהרש”א ,הובאה גם בשם הרב פגיעה זו משמעותה היא תפילה ,שנאמר מאין יבוא עזרו ומה בידו לעשות.
כיום נוסח אחד בתפילת שמונה עשרה, הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב זי”ע, (ירמיה ז טז) ‘ואתה אל תתפלל בעד העם אך אז הוא התעורר ואמר לעצמו :מחשבות
ומה הוסיף כל אחד מן האבות על מה בספר ’מנחם ציון’ (פר’ ויצא) ,שם הוסיף הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל אלו המנסות למצוא פתרון בדרך הטבע,
שתיקן זה שלפניו? להקשות על יעקב אבינו עצמו ,הרי בשעה תפגע בי’ ,הרי שהמונח פגיעה משמש מצביעות על חיסרון דק בדרגת הבטחון
יתרה מכך ,הוסיף ה’אור המאיר’ להמשיל שתיקן תפילה זו היה בן ששים ושלוש במשמעות של תפילה. המוחלט! הקדוש ברוך הוא כל יכול ,ואינו
את הדבר לאדם הבא אל מלך בשר ודם שנים ,וכי עד אותה שעה לא התפלל דרשה זו של חז”ל ידועה ומוכרת ,עד כדי זקוק שנעזור לו לנהל את עולמו .אפשר
בבקשה ,וחוזר עליה פעמים ושלוש תפילת ערבית? כך שהדברים איבדו מעט את משמעותם, לסמוך עליו לחלוטין!
באותן מילים ,אין ספק שהמלך יזעם עליו ביאר הצדיק הקדוש מרימנוב ,שבאמת כי כבר בקטנותנו שומעים אנו מהמלמד אל ההרים או אל ההורים
וישליכנו מעל פניו. התפללו האבות ערבית עוד לפני שתיקן בתלמוד תורה שהאבות הקדושים תקנו ממשיך המדרש ודורש :זיווגו של האדם
על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי יעקב אבינו תפילה זו ,ועיקר חידושו של את שלוש התפילות. מגיע ישירות מידיו של הקדוש ברוך הוא.
המלכים הקדוש ברוך הוא ,שאין מן הראוי יעקב אבינו היה במהות התפילה ,שנתקנה כל דרדק יודע לצטט בדיוק מי מהם תיקן יסוד זה מופיע בתורה ,בנביאים ובכתובים.
לחזור על אותן מילים שלוש פעמים ביום. לפי מידת כל אחד ואחד מן האבות. איזו תפילה ,עד שאיננו משכילים להתבונן בתורה אנו מוצאים זאת בפרשת שידוכם
אם כן ,ברור הדבר כי אין הכוונה בשלוש אברהם אבינו ,אשר מידתו חסד ,קיים במתנה העצומה והיקרה שהעניקו לנו של יצחק ורבקה ,כאשר אפילו לבן
תפילות היום לחזרה על המילים בלבד, בעצמו את הפסוק (תהלים צב ג) ‘להגיד האבות הקדושים בתקנתם זו. ובתואל הרשעים נאלצו להודות לנוכח
אלא תפילה במשמעות של חיבור ,מלשון בבקר חסדך’ ,ולימד כי יש מנהיג לבירה מן הראוי אפוא להתבונן ולהפנים עד השתלשלות הניסים המופלאה ולהכריז
(בראשית ל ח) ‘נפתולי אלקים’ (רש”י שם), המנהיג את כל בריותיו בחסד וברחמים. כמה זכות זו אינה מובנת מאליה .עד היכן בקול ‘מה’ יצא הדבר’ (בראשית כד נ).
ועל ידה נעשה האדם דבוק בה’ אלקים. יצחק אבינו ראה את כל בני האדם שקבלו הדברים מגיעים ,שבן אנוש קרוץ מחומר בנביאים מצינו אצל שמשון הגיבור ,שם
על פי זה ,תפילת שמונה עשרה שתיקן את האמונה מכוח אברהם ,והבין כי אין די ובעל יצרים שפלים וחיבור נחות להבלי מעיד הכתוב על בחירתו התמוהה לכאורה
אברהם אבינו לעת בוקר ,בעת שמאיר אור באמונה הבאה מכוח חסד ואהבה ,כי ללא העולם הזה ,רשאי ואף נדרש ,להתייצב באישה פלשתית ,אך באמת ‘אביו ואמו לא
החסד בעולם – מקבלת בשעת המנחה יראה אין קיום לאהבה .ועל כן הדריכם מדי יום ,שלוש פעמים ,ולשוחח עם בורא ידעו כי מה’ היא’ (שופטים יד ד).
גון אחר לגמרי ,בזמן שבו דינים תלויים להתפלל תפילת מנחה בזמן הדין. כל העולמים הגדול והנורא כדבר בן יחיד ובכתובים קבע זאת שלמה המלך בספר
ועומדים ,ועל ידי המתקתם נהפך הזמן ולאחריהם בא יעקב אבינו ותיקן זמן עם אביו אוהבו. משלי (יט יד)‘ :בית והון נחלת אבות ,ומה’
הזה לעת רצון. תפילה בלילה ,בזמן שנברא לשנה ובו לצד הזכות העצומה שבכך ,עלינו לתת אישה משכלת’.
ובשעת ערב ,בזמן תפילת יעקב אבינו, בני האדם יורדים ממדרגתם כיוון שאינם את הדעת גם לכוחה הגדול של התפילה, מובא בספר ’פרדס יוסף’ (פאצאנאווסקי,
שוב יש כאן תיקון תפילה חדש .זו תפילה פועלים בעסקיהם .ומאחר שהלך יעקב וליכלתה להפוך את מערכות הטבע פרשת ויצא) שלא לחינם נסמכו דברי
שמשלבת חסד וגבורה שהיו בבוקר לחרן ,מקום בו שולט חרון אף של מקום ולפעול ישועה ורחמים בדרכים לא המדרש שיעקב אבינו אמר ‘שיר למעלות
ובצהרים ,תפילה שהיא תחת הגדרתו של (ב”ר ע י) ,ללבן הארמי שכולו שקר ,הוצרך צפויות בעליל. אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי’
יעקב כ’תפארת’ ,תפילה שמאירה באורה לחזק את מידתו – מידת האמת ,והתפלל עוד יש להכיר בכך שלכל תפילה לדרשת רבותינו שזווגו של האדם נקבע
גם בשעות החשכה. שלא יושפע מהם. ישנן מעלות יחודיות ,סגולות טמירות על ידי הקדוש ברוך הוא ,ו’בית והון נחלת
ה‘עולם‘ נעקר ובא ל‘נפש‘ הרי שתפילת הערב שנתקנה על ידי כשלעצמה ,וכדברי חכמינו זכרונם לברכה אבות ומה’ אישה משכלת’.
נבואה להתבונן במשמעות המושג פגיעה, יעקב אבינו ,אינה רק תקנה על עצם (ברכות ו ):שאמרו כי לעולם יהא אדם זהיר ופירוש הדבר :בין המחפשים שידוך ישנם
שבלשון זו רמזה לנו התורה את תקנתו זמן התפילה ,אלא על מהות התפילה בתפילת המנחה ,ואחר כך הוסיפו כי יהא שלושה סוגי אנשים .הסוג הראשון -מי
של יעקב אבינו בתפילת ערבית. ומשמעותה העמוקה .תפילה זו פועלת זהיר אף בתפילת ערבית ,ושוב אמרו כי שחפצים בשידוך שבו יקבלו כסף רב
מדוע שינתה התורה וכתבה זאת בלשון דווקא במקומות החשוכים ,הנמוכים, יהא זהיר אף בתפילת שחרית .הרי לנו כנדוניה או שהורי הכלה יהיו עשירים ,ועל
רמז ,ולא כתבה ‘ויתפלל’? על נקודה זו ומעלה את המתפלל מעמק הבכא אל כי כל התפילות חשובות ,כל אחת באופן כך כבר התריעו חז”ל במסכת קידושין (ע).
עמד רש”י הקדוש שפירש כי לשון זו מדרגה מרוממת. המיוחד לה. שהנושא אישה לשם ממון ,נולדים לו בנים
מלמדת אותנו שקפצה לו הארץ. ובענין זה יש להביא את שהקשה הרב אמנם כן ,אינה דומה תפילה לחברתה, שאינם מהוגנים .הסוג השני -המחפשים
דבר זה למדו בגמרא (חולין צא ):מן הקדוש רבי יעקב אריה מרדזימין זי”ע ובכל תפילה נתקנה דרגה חדשה שלא אישה יעילה שתנהל את ענייני הבית
הסתירה שיש בפסוקים :מחד ,נאמר בספרו ’בכורי אביב’ (פר’ נצבים) ,על חז”ל הייתה לפנייה ,כי כל אחד מן האבות החומריים על הצד הטוב ביותר ,והסוג
(בראשית כח י) ‘ויצא יעקב מבאר שבע וילך שדרשו (דב”ר ח א) את הפסוק (משלי ח הקדושים סידר תפילה לפי מידתו השלישי – אלו שחפצים באישה משכלת
חרנה’ ,משמע שהגיע לחרן ,ומאידך נאמר יז) ‘אני אהבי אהב ומשחרי ימצאנני’ על ומעלתו ,כפי עבודת ה’ שעסק בה כל ימיו. שתנהל את ביתה על אדני התורה ותגדל
תכף לאחר מכן ‘ויפגע במקום’ הוא הר תפילת ערבית ,ולמדו מכאן כי אין לה זמן וכל אחת מהן משלימה את חברותיה ,עד את הבנים לתורה ויראה.
המוריה ,דהיינו שלאחר הגעתו לחרן הגיע קבוע במהלך הלילה. שנעשות כולן כאגודה אחת להשלים את והנה אמרו חז”ל (קידושין ל ):ששלושה
למקום ההוא ,להר המוריה. ולכאורה ,הלא מידת האהבה והחסד היא נפשו של היהודי בכל חלקי היום ובכל שותפים באדם ,האב והאם נותנים את
פירשה הגמרא ,כי תחילה הלך יעקב מידתו של אברהם אבינו שתיקן תפילת תקופות חייו ,למען ילמד ליראה את ה’ כל הגוף ,והקדוש ברוך הוא נופח בו את
לחרן ,וכאשר הגיע לחרן נזכר שעבר שחרית ,ויותר מתאים היה לדרוש את הימים – לרבות את הלילות. הנשמה והשכל.
בהר המוריה ולא עצר שם להתפלל. הפסוק על תפילת שחרית ,ומדוע דרשוהו ועדיין יש להבין ,האם כוונת חכמינו ז”ל אומר ה’פרדס יוסף’ :אם אדם בוחר לשאת
אמר בליבו :וכי ייתכן שעברתי במקום חכמינו ז”ל על ערבית? היא כי עד שלא בא יצחק אבינו ותיקן אישה מחמת ‘בית’ או מחמת ‘הון’ ,מי
שהתפללו אבותי ,ואני לא התפללתי? פירש הצדיק מרדזימין ,כי מדותיו של תפלת מנחה ,לא התפלל אברהם אלא שיהנה מכך יהיה רק הגוף שהוא ‘נחלת
ומיד כאשר העלה על דעתו לשוב יעקב אבינו היו ממוזגות מאהבה ויראה תפילה אחת ביום – תפילת שחרית? וכן אבות’ ,אך ‘ומה’’ – הנשמה שהיא מה’
לירושלים קפצה לו הארץ והגיע לשם. בשוה ,לעומת אברהם שעיקר מידתו את תפילת ערבית שתקנה יעקב אבינו ,וכי יתברך אינה נהנית אלא רק מ’אישה
יעקב התפלל שם ,וכאשר סיים תפילתו היתה אהבה ,ויצחק שעיקר מידתו היתה לא התפללו אותה אברהם ויצחק? משכלת’ ויראת שמים.
ביקש לשוב לחרן .אמר הקדוש ברוך הוא: יראה. על כך כתב רבנו המהרש”א (ברכות כו,): וזהו שאמר יעקב אבינו‘ :אשא עיני אל
אמר לו בחיוך“ :אמנם נגזר עליך להפסיד וחלשות מרוב בכיה. מעבודתך וממעשיך ,כאשר הם נעשים צדיק זה בא לבית מלוני וילך בלא לינה?
את כל כספך ,אבל בכי ודמעות לא הבאנו הותנה בין לבן הארמי לאחותו רבקה בעת בשלמות ,בכוונה נכונה וברצון הלב. מיד שקעה השמש והוכרח יעקב ללון שם.
בחשבון!” לדת בניהם ,שהגדולה לגדול והקטנה על פי זה מתבאר גם המשך דברי המשנה ויש להבין ,מהי השייכות בין תפילת
וכך היה אצל לאה .סדר הזיווגים היה לקטן – כלומר ,לאה מיועדת לעשו, ‘עין רואה’ .לאחר שנאמר ‘דע מה למעלה ערבית שתיקן יעקב אבינו ,לקפיצת הארץ
אמור להיות ‘הגדולה לגדול והקטנה ורחל מיועדת ליעקב .מששמעה זאת ממך’ שכל העולמות תלויים במעשי שקפצה לו בשעה זו?
לקטן’ ,לאה לעשו ורחל ליעקב ,אך הבכי לאה ,הייתה יושבת בפרשת דרכים ,בוכה האדם ,נאמר ‘עין רואה’ שעל ידי שמירת על נקודות אלו עמד הרב הקדוש בעל
והתפילה של לאה ‘יהי רצון שלא אפל ומתחננת מעומק לבה“ :יהי רצון שלא העינים מעוררים מלמעלה בחינת ‘עין ה’שפת אמת’ מגור זי”ע (ויצא תרל”ד) ,שלמד
בגורלו של רשע’ ,ביטלו את הגזרה ,ולא אפל בגורלו של רשע!” רואה’ וזוכים למראות גדולים המאירים מכך יסוד גדול ועצום.
רק שהיא התחתנה עם יעקב ,אלא שנשאה וכאן אנו רואים דבר נורא :על אף שעל פי ביאור יקרות .כאשר האדם שומר על אם ירצה האדם בכל כוחו ,יוכל לעורר
לו לפני רחל ,משום שתפילה מעומק הלב האמת לאה הייתה אמורה להינשא לעשו, עיניו מראות ברע ,הוא מעורר מלמעלה את קדושת ה’ יתברך בכל מקום ,ומכוח
יכולה להפוך הכל לטובה! על ידי תפילתה היא ביטלה את הגזרה שיושפע עליו לראות מראות אלוקים, תשוקה נוראה זו שוב אין טבע העולם
זהו הודו והדרו לחלוטין ,וזכתה להינשא ליעקב אבינו, כדברי חז”ל (ילקו”ש ישעיהו רמז תלט) שכל עומד בפניו כלל ,עד שיוכל הר המוריה
לאור זאת ,נבין דבר נפלא. ולהיות לאם המלכות שממנה יצאו ששה השומר עיניו מראות ברע זוכה ומקבל פני להעקר ולבוא למקום בו הוא עומד.
על המלים (בראשית כט יז) ’ועיני לאה רכות’ משבטי י-ה. השכינה ,כפי שנאמר (ישעיה לג טו) ‘עצם וזהו הטעם שנעקר הר המוריה ובא
המחשה נפלאה לכוחה של תפילה לשנות עיניו מראות ברע’ ,ולאחר מכן נאמר (שם למקומו של יעקב אבינו ,על אף שהיה
פירש התרגום אונקלוס ’ועיני לאה יאין’ –
דהינו שעיני לאה היו יפות. גזרות קשות מצינו בסיפורו של הרב פסוק יז) ‘מלך ביפיו תחזינה עיניך’. מרוחק ממנו מאוד ,כיוון שהתעוררותו
מקשה ה’תולדות אפרים’ (הובא בספר פרדס הקדוש רבי שמחה בונים מפשיסחא זי”ע. ואכן כך מצינו אצל גדולי עולם ,ה’אור ותשוקתו והכנתו היו גבוהות ונעלות
יוסף ,פרשת ויצא) :לכאורה הדבר הוא פלא, בטרם הפך למנהיג בישראל ,עסק רבי החיים’ הקדוש והרב הקדוש אור שבעת מאוד ,עד שמשך אליו את המקום הקדוש
שהרי לדברי חז”ל ,עיני לאה היו רכות בונים במסחר לפרנסתו ,תוך שהוא הימים ה’בעל שם טוב’ זי”ע ,שזכו למראות ביותר הקיים בעולם ,המכונה ‘שער
וחלשות מחמת שבכתה כל העת על רוע מסתופף בצלו של רבו הקדוש ,רבי יעקב אלקים שלא זכו להם מלאכים ושרפים השמים’ ,מקום בית המקדש של מטה
גורלה ,ואם כן כיצד ניתן להבין את דברי יצחק מלובלין זי”ע’ ,החוזה מלובלין’. בזכות קדושת נפשם ששמרו וזיככו אותה המכוון כנגד בית המקדש של מעלה.
אונקלוס שעיניה היו יפות? בלובלין היה נהוג ,שמיד לאחר יום זיכוך על גבי זיכוך ,עד שזכו והושפעה כי כידוע ,כל הבריאה מחולקת לשלושה
אל רבנו הגאון רבי משה סופר זצ”ל הכיפורים ,היו נכנסים תלמידיו המקורבים עליהם משמים קדושה ללא כל גבול ומידה. ממדים :עולם ,שנה ,נפש .ומכיוון שיש
ה’חתם סופר’ ,נשלחה פעם שאלה לפני של ה’חוזה’ אל הקודש פנימה ,כדי לשמוע עולים ויורדים – בו! קשר בין שלושה ממדים אלה ,כאשר
חג הסוכות. מרבם מה נגזר עליהם בשמים לשנה לעיתים אין ביכולת האדם להשיג עד כמה הגיע יעקב אבינו ב’נפש’ שבו אל קדושת
באותם ימים באירופה ,אתרוגים היו מצרך הקרובה. כל מעשה שלו משפיע בשמים ,והוא עלול בית המקדש מרוב תשוקתו ,בא אליו הר
נדיר ויקר המציאות ,ולא כל אדם יכול באחת השנים ,נכנס רבי בונים אל ה’חוזה’ לטעות ולחשוב שהתרשלות קלה מצדו לא המוריה גם מבחינת ה’עולם’ והמקום.
היה להרשות לעצמו לרכוש ארבעה מינים כדי לשמוע מה נגזר עליו באותה שנה, תעלה ולא תוריד .אך באמת אין הדבר כך. ועל כך כתב ה’שפת אמת’ הבחנה נפלאה,
משלו .בשל כך ,נהגו הקהילות לקנות ו’החוזה’ אמר לו שבשנה זו הוא עתיד והדבר יתבאר על פי משל :מלך ביקש כי באמת זו ממש היא מהותה של תפילת
במשותף אתרוג ,ובני הקהילה היו נוטלים להפסיד את כספו ולסבול מחרפת רעב. משריו להכין מפה של כל המדינות ערבית .מצד עצם זמן התפילה ,הרי
אותו ומברכים עליו .לצד זאת ,עשירים וכך אכן היה .תחילה חלו אשתו וילדיו של שבשליטתו כדי לספק לתושביהן מזון היא בזמן של חושך ,וזמן זה אינו ראוי
בעלי יכולת היו רוכשים לעצמם אתרוג רבי בונים ,והוא נאלץ להוציא סכומי עתק ומחיה .כאשר הגיעה המפה המוכנה אל לאור ,ובודאי שלא להארה גדולה כזו עד
פרטי ומהודר במיוחד. על רופאים ותרופות ,ולאחר מכן נכשלו המלך ,הבחין שהציר השמיט מדינה אחת. כדי השראת קדושת בית המקדש שלא
אחד מאותם עשירים ,שנהג לרכוש מדי בזה אחר זה כל העסקים שבהם ניסה קרא המלך לצייר ושאל“ :מדוע השמטת במקומו .אלא שעל ידי רצון האדם יכול
שנה אתרוג יפהפה ומשובח ,התברך גם להשקיע את כספו. מדינה זו מן המפה?” הוא לעורר הארה נפלאה שלא כדרך
בטוב עין ,ומיד לאחר שסיים את תפילתו, כאשר כמעט ולא נותרה פרוטה בכיסו, “שגגה נפלה בידי” ,השיב הצייר“ .אולם הטבע ,כי הכול תלוי ברצון האדם.
היה מעמיד את האתרוג שלו לשמושם של החליט רבי בונים לנסוע לעיר הבירה מה בכך? הן המפה כה יפה ומושלמת, הרי מבואר כאן דבר נפלא :גם לאחר כל
המתפללים .אלא שמטבע הדברים ,מרוב ורשה ,בתקוה למצוא שם עסקה שתאפשר ומדינה זו היא נקודה קטנה על המפה מה שפועל האדם להתעורר ולהשתוקק
ידים שמשמשו בו ,כבר ביומו הראשון של לו לפרנס את משפחתו .עם הגעתו לורשה, שבקושי ניתן לראותה!” אל המקום אשר יבחר ה’ ,אל בית המקדש,
החג הוא איבד מן הגון שלו והפך לשחור פנה להתארח בבית המלון המפואר שבו אמר לו המלך“ :כל נקודה שנראית קטנה ואף לאחר שבא אל המקום אשר עמד שם
במקצת. היה רגיל ללון בימי עשרו. על גבי המפה ,מייצגת מדינה שלמה אברהם ,ואליו יצא יצחק לשוח בשדה –
פנה העשיר בשאלה ל’חתם סופר’ :הלא מדי יום יצא אל השוק ,ניסה לקנות הכוללת בני אדם ובעלי חיים רבים מספר. עדיין לא יצליח להגיע אל היעד הנכסף
התורה דרשה (ויקרא כג מ) ‘פרי עץ הדר’ - ולמכור ,לטוות קשרים ולמצוא עסקאות מי שמבקש שמלכותו תצליח ,חייב לדאוג עד שיבוא זמן תפילת ערבית – זמן החושך
שהאתרוג יהיה מהודר ויפה לאורך כל ימי – אך לשוא .מאומה לא צלח ,והוא נותר לכל אחד מנתיניו ללא כל חסרון!” והגלות ,זמן שלכאורה מושל בו הסתר
החג .שמא כדאי לו לחדול ממנהגו להניח ללא שום רוח. והנמשל :על האדם לתת אל ליבו שלכל פנים – ודווקא אז יוכל לבוא אל המקום
לאחרים לטול את האתרוג ,שכן על ידי כך לאחר מספר שבועות של אכזבות ,נגש תיבה ואות בתפילתו ובתורתו יש חשיבות הנעלה והנכבד ואף תקפוץ לו הארץ
נפגם ה’הדר’ שבו? אליו אחד מעובדי המלון והגיש לו ומעלה בפני עצמה ,והיא מתקנת תיקון למעלה מדרך הטבע.
השיב ה’חתם סופר’“ :נראה לי דהוה חשבונית מפורטת על תקופת שהותו נכבד בשמים .על כן אין להתרשל או זהו שכתב רש”י שבא הפסוק ללמדנו
הדר ,כיון שבאו על ידי מצותו – זהו הודו במקום .כשהביט רבי בונים בסכום להפסיד אף אות ותיבה ,שכן כמה יצטער שקפצה הארץ ליעקב אבינו ,כי דבר זה
והדרו!” המצטבר – עשרים וחמשה רובלים ,הון האדם כשיעלה למרום ויגלה שבמעשיו יסוד עצום הוא לעולם ,ויש ללמוד ממנו
פירוש הדבר :יופי והדר אמתיים אינם תועפות באותם הימים – חשכו עיניו .הוא נחסרה השלמות עקב פגם יחיד בעבודתו. את דרכי עבודת ה’.
נמדדים בעינים גשמיות .דווקא אותם פרץ בבכי והתפלל מעומק הלב בדמעות דברים נפלאים ומלהיבים אודות השפעת מכאן ילמד כל אדם שאין מקום בעולם
סימנים כהים שהותירו עליו אצבעותיהם שליש לקדוש ברוך הוא שיושיע אותו מעשי האדם על הבריאה מביא הרב הקדוש שלא יוכל להגיע אליו אם רק ירצה באמת,
של יהודים ,אותם כתמי יזע של חבוב מצרתו. רבי אברהם יהושע השיל מאפטא זי”ע ובכל מקום אשר אליו שלחו ה’ יתברך
מצוה – הם פארו והדרו האמיתי של עוד באותו היום ,הגיע אל המלון שליח בספרו ’אוהב ישראל’ (פר’ ויצא ד”ה תוכחת): יוכל להרגיש את ההארה הפנימית על ידי
האתרוג! מטעמה של הגבירה המפורסמת תמר’ל על האדם לצייר בדעתו ובמחשבתו כי נקודה של אמת ,ולהביא לשם את קדושת
אומר ה’תולדות אפרים’ :תרגום אונקלוס ברגסון – עשירה יהודיה נודעת שפזרה הוא עצמו בחינת ‘סלם מצב ארצה וראשו בית המקדש ,כל אחד ואחד לפי דרגתו
לא חולק על דברי המדרש ,אלא רק מוסיף מממונה לצדיקי פולין ולתלמידי חכמים. מגיע השמימה’ .אף על פי שהאדם שרוי ומצבו .כי אין דבר העומד בפני הרצון!
עליהם .באמת עיניה של לאה היו רכות, השליח הציע לרבי בונים משרה קבועה בתוך המציאות הארצית והגשמית ,שכלו מה למעלה – ממך!
אך זה הביא לכך שעיניה היו יפות ,משום של נהול עסקיה של הגבירה ,במשכורת ושורש נשמתו דבוקים למעלה בשמים. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע
שהיופי האמיתי הוא בעינים כאלה שנזוקו מכובדת של ששה רובלים לשבוע. על פי יסוד זה מסביר ה’אוהב ישראל’ השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים
מחמת בכי שלא להינשא לעשו הרשע! רבי בונים ,שהבין כי שער הישועה נפתח את המשך הפסוק‘ :והנה מלאכי אלהים בו (בראשית כח יב).
יסוד זה תובע מאתנו שינוי מהותי ועמוק עבורו ,אמר לעצמו“ :אם זכיתי לפעול עלים וירדים בו’ – כשהאדם מגביה את מכבוד קדושת אדמו”ר רבי דוד חי
בכל דרך הסתכלותנו על העולם. ישועה כזו בכח התפילה והדמעות ,איני ליבו ומוחו בעבודת ה’ ,הוא מעלה עמו אביחצירא שליט”א שמענו לבאר ,כי
בשנים שלפני השואה ,נהגו החסידים רוצה להסתפק רק בהצלה מועטת”. את כל המלאכים לרום שמים ומשפיע בפסוק זה גנוז חיזוק גדול ועצום לכל
בפולין לשיר“ :וואס ביי די וועלט איז הוא פנה לשליח והודיע כי אינו מסתפק עליהם חיות וקדושה .לעומת זאת ,אם יהודי :עליו לדעת ולהאמין שכל מעשה,
שיין – ביי דיר זאל זיין געמיין” -מה במשכורת שבועית ,אלא דורש שותפות אינו נוהג כראוי חלילה ,נגרמת על ידו דיבור ומחשבה שלו פועלים ומשפיעים
שבעיני העולם נחשב ליפה ונוצץ ,אצלך מלאה ואחוזים ברוחי העסק .בתחילה ירידה למלאכים ,כמאמר חז”ל (איכ”ר א לה) בעולמות העליונים ,כל מילה של תורה
צריך להיות מאוס .וממילא נכון הדבר גם סרבה הגבירה לתנאי ,אך לאחר מספר שמעשים אלו מתישים כוחו של מעלה חס ושל תפילה מחיה עולמות עליונים,
להפך :לא כל מה שבעולם החומרי מוגדר ימים נמלכה בדעתה והסכימה – ומשם ושלום. ועבודתו פועלת פעולות נשגבות.
כבלתי יפה ,הוא אכן כזה באמת. נסללה דרכו של רבי בונים בחזרה לעשרו יסוד זה מתבאר בספרי הצדיקים (אור תורה
קנה המדה האמיתי והיחיד לקביעת מהו הקודם. אל דמעתי אל תחרש אות ש ,תולדות יעקב יוסף פר’ ויקרא) על מאמר
‘יפי’ ומהו ‘כעור’ אינו יכול להגזר מאמות בפעם הבאה בה חזר רבי בונים ללובלין ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת המשנה במסכת אבות ‘דע מה למעלה
המדה השטחיות של הרחוב ,אלא אך ורק ונכנס אל הקודש פנימה ,הביט בו החוזה מראה (בראשית כט יז). ממך’ – כלומר ,דע והאמן שכל מה שנפעל
מתוך מבט האמת של התורה. ובטרם הספיק התלמיד לפתוח את פיו, דרשו חז”ל (ב”ר ע טז) :מהו ‘רכות’? רכות ונעשה למעלה בשמים ,הכל נפעל ‘ממך’,
המשך מעמוד א’ תהילים
קולה של תורה ,ומה יש במים המגלה
את דרכה באדם?
והוסיף בעל ה’חפץ חיים’ לבאר את לשון
המשורר ‘ולבקר בהיכלו’ ,כיוון שדרך
שאמנם יכול אדם שכל פעולותיו תהיינה
לשם שמים אף אם אינו יושב בבית ה׳
אחת שאלתי – שבתי בבית ה׳
אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שבתי
הסבר לכך נמצא בהרחבה במדרש שיר האדם להתפעל מדבר חדש ,וכעבור זמן כל ימי חייו ,אך בקש דוד המלך שיזכה
בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות בנעם ה׳ ולבקר
השירים (שיהש”ר א) :״נמשלו דברי תורה מתרגל הוא אף לדבר המופלא ביותר, לשבת בבית ה׳ ולעסק בתורה ובעבודה.
בהיכלו (תהלים כז ד).
במים ,ביין ,בשמן ,בדבש ובחלב״ .מה ושוב אינו מתרשם מכך. ונמצא שזו היתה ״אחת שאלתי״ וזו
עצמה ״אותה אבקש״ :שהישיבה בבית ה׳ בקשה אחת מילאה את לבו של דוד
מים מסוף העולם ועד סופו ,כך תורה ולכך ביקש דוד המלך ‘לבקר בהיכלו’ –
תהיה התכלית ,ולא אמצעי לדבר אחר. המלך עליו השלום‘ :שבתי בבית ה׳ כל
מסוף העולם ועד סופו; מה מים חיים שיחוש תמיד כמבקר בהיכל ה’ ,ותמיד
ימי חיי ,לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו’.
לעולם ,כך תורה חיים לעולם; ומה מים תשמר בקרבו ההתפעלות לעבודת ביקורת תהיה אולם לשון הפסוק טעונה ביאור :לאחר
מן השמים ,כך תורה מן השמים .ואף הבורא בלא להתרגל ,בהתחדשות
בשני אפנים פירש רש”י הקדוש את שכבר אמר ‘אחת שאלתי מאת ה׳’ ,לשם
קולה של תורה כקול המים :״מה המים פנימית.
המלים ‘ולבקר בהיכלו’ .הפירוש האחד מה שב והוסיף ‘אותה אבקש’? וכי אין
בקולי קולות ,שנאמר ׳קול ה׳ על המים׳, על דרך זו פירש מרן הבעל שם טוב הוא פירושו של המדקדק דונש בן לברט הבקשה כלולה בשאלה הראשונה?
כך תורה בקולי קולות ,שנאמר (שמות יט הקדוש זי״ע את בקשת דוד המלך ״אל
טז) ׳ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי בלשון בוקר ,כלומר ,שיזכה לבוא לבית את פשר הכפילות ביאר הגאון רבי יעקב
תשליכני לעת זקנה״ :לא על זקנת הגוף ה’ מדי בוקר ,והפירוש השני פירושו של
קולות וברקים׳״ .קול המים שבמזמור קראנץ ,המגיד מדובנא (אהל יעקב ,פרשת
בלבד התפלל ,אלא שעבודת הבורא שלו המדקדק מנחם בן סרוק ,שפרשן בלשון
מוליך אפוא אל הקולות שבהם ניתנה בשלח) ,במשל לאדם המבקש מחברו
לא תזדקן ולא תתישן ,ושיזכה לחדשה בקור ,כלומר שיבקר את עצמו ויפשפש
התורה. שיאכילנו .לאחר שהאכילו והשקהו כל
בכל יום (דגל מחנה אפרים פר’ עקב) .בכך במעשיו בבית ה’.
הוסיפו חכמינו ז״ל ואמרו :מה המים צרכו ,שוב אינו מבקש ,שהרי אכל ושבע
מתחברת הבקשה ״לבקר בהיכלו״ לרצון
משיבין את הנפש ,כך תורה ,שנאמר ושני הפירושים תלויים האחד ברעהו, ודשן.
לחוש תמיד כמי שזה עתה נכנס להיכל
(תהלים יט ח) ״תורת ה׳ תמימה משיבת שכן רק המבקר מעשיו תמיד ומדקדק אך בעבודת ה’ ,כל הטועם ממנה תכף
ה׳.
נפש״; מה המים מטהרים את האדם בהם היטב שיהיו רצויים לפניו יתברך, הוא מבקש עוד ,וככל שהוא מתמלא
וברוח זו פירש כ״ק אדמו״ר רבי דוד זוכה לאור ה’ המאיר כבוקר.
מטומאה ,כך תורה מטהרת את הטמא ברוחניות כך גדל צמאונו ,כמאמר
אביחצירא שליט״א את קריאת רב החובל
מטומאתו .ומה המים מטהרים את הגוף, כיוצא בזה אמר הרב הקדוש רבי אברהם חכמינו (ברכות מ .סוכה מו“ :).מדת הקדוש
ליונה הנביא :״מה לך נרדם?! קום קרא
כך תורה מטהרת את הגוף; ומה המים מרדכי מגור זי”ע בעל ’אמרי אמת’ בשם ברוך הוא – כלי מלא מחזיק”; אדם חכם
אל אלהיך!״ אף מי שנפלה עליו תרדמה
מכסים את ערוותו של ים ,כך תורה הרב הקדוש רבי שמחה בונים מפשיסחא שהוא כלי מלא ,מחזיק חכמה נוספת
בעבודת ה׳ אינו רשאי להתייאש; עליו
מכסה את ערוותם של ישראל. זי”ע ,על דברי חכמינו שבא הקדוש ברוך שילמד ומסוגל להוסיף עוד ועוד חכמה,
להתעורר ולשוב ולבקש את קרבת ה׳
ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשים הוא לבקר את אברהם ביום השלישי “אם שמוע בישן – תשמע בחדש”.
מחדש.
נחלים נחלים ,כך תורה :אדם לומד שתי למילתו ,שבא הבורא יתברך לבקרו זאת ,לעומת הכלים הגשמיים שכאשר
הלכות היום ושתיים למחר ,עד שנעשה כי יצפנני בסוכה ולבחון את מעשיו ,ולא נמצא בו שום סיג הם מתמלאים אינם יכולים להכיל יותר.
כנחל נובע .התורה אינה נקנית בבת סוכה זו ,פירש רבנו מנחם בן שלמה ופגם עד שהייתה צדקתו מאירה כאור על כן ‘אחת שאלתי’ ,אך אם תמלא
אחת; כל הלכה היא טיפה ,ובהתמדת המאירי שהיא מכוונת להשגחת הבורא היום ,כמו שנאמר (בראשית יח א)‘ :והוא בקשתי – ‘אותה אבקש’ עוד ועוד.
הימים נעשות הטיפות לנחל .מה מים, יתברך על עולמו ,וכשם שהיושבים בצל ישב פתח האהל כחם היום’ (‘בית ישראל’ הסבר נוסף מפי המגיד מדובנא הובא
אם אין אדם צמא להם אינם ערבים סוכת מצוה יושבים ‘בצלא דמהימנותא’ וירא תשכ”ה). בספרו ’קול יעקב’ (שיה”ש) :פעמים רבות,
בגופו ,כך תורה ,אם אין אדם עיף בה – בצל האמונה ,כי הקדוש ברוך הוא שתי משמעויות אלו מתקימות גם במצות אדם המבקש בקשה אין תכלית מבוקשו
אינה ערבה בגופו .ומה המים מניחים מסוכך עליהם בכוח השמות הקדושים, ביקור חולים ,שבה תפקיד המבקר לבחון במילוי הבקשה ,והיא מהוה רק אמצעי
מקום גבוה והולכים למקום נמוך ,כך כך גם כל אדם הבוטח בה’ ,זוכה לשמירה ולבקר את מצבו של החולה ,ולבדוק להגיע אל תכלית רצונו .כגון הרוצה
תורה מנחת את מי שדעתו גבוהה עליו עליונה ביום רעה ,אשר בו יסתירנו ה’ כיצד יוכל לסייע לרפואתו .ואם יעשה לבנות שולחן ומבקש עצים ,עדיין לא
ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו. יתברך בסתר אהלו ,וימנע מהאויבים כן ,יהיה הביקור ל’בוקר’ – יאיר את נתקיימה תכלית רצונו במילוי בקשת
ומה מים אין מתקיימים בכלי כסף וזהב להזיקו. החולה ויחלימו ויחזקו. העצים ,אלא רק לאחר שיעשה מהם
אלא בירוד שבכלים ,כך תורה אינה והפסוק הששי – ‘ועתה ירום ראשי וכן מצאנו שנכנס התנא הקדוש רבי שולחן.
מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי על איבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי עקיבא לבקר אצל תלמיד שחלה ,כבד אולם כאן מעיד דוד המלך עליו השלום
חרס .ומה מים אין אדם גדול מתבייש תרועה ,אשירה ואזמרה לה’’ ,מסכם את ורבץ לפניו את הבית עד שהחיה את על עצמו‘ :אחת שאלתי מאת ה’’,
לומר לקטן ״השקני מים״ ,כך בדברי חלקו הראשון של המזמור ,בו מבטא נפשו .ואמר לו התלמיד “רבי ,החייתני!” ורק ‘אותה אבקש’ – כי זו היא תכלית
תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן המאמין את שלמות בטחונו המביאה יצא רבי עקיבא ודרש“ :כל מי שאין מבוקשי‘ ,שבתי בבית ה’ כל ימי חיי’,
״למדני פרק אחד ,דבר אחד ,פסוק אחד אותו לידי שירה וזמרה ,בידעו כי מבקר חולים – כאלו שופך דמים” (נדרים ואיני מבקש דבר זה עבור השגת צורך
ואפילו אות אחת״ .ומה מים ,כשאין אדם מסתופף הוא תחת צלו יתברך. מ.). אחר ,אלא זה עצמו הוא רצוני.
יודע לשוט בהם סופו להתבלע ,כך דברי כך נשזרים פסוקי המזמור זה בזה :מן
תמיד כמבקר בהיכל ממדרגה למדרגה
תורה :אם אין אדם יודע לשוט בהם הבקשה האחת — לשבת בבית ה׳ ,לחזות
ולהורות בהם ,סופו להתבלע .אמר רבי בנועמו ולבקר בהיכלו — צומח הביטחון לפירוש נוסף על פסוק זה זכינו מפי פירוש נוסף כתב הרב הקדוש רבי
חנינא דקיסרין :מה המים נמשכים לגנות ‘כי יצפנני בסוכה ביום רעה’; ומכוח הגאון רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א בספרו
ולפרדסים ,לבתי כסאות ולמרחצאות, הביטחון מגיע דוד המלך עליו השלום זי”ע בעל ’חפץ חיים’ ,שהסביר כי מדרך ’קדושת לוי’ (פר’ שמות) בשם המגיד הרב
יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר לשירה ולזמרה .בקשתו לא הייתה העולם שככל שאדם מתקדם בחייו – הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי”ע,
(הושע יד י)‘ :כי ישרים דרכי ה׳’ .ואמרו משאלה חד־פעמית ,אלא צייר חייו ,ועל שאיפותיו משתנות כפי מעמדו. שבקשתו של דוד המלך מאת ה’ היתה
עוד :מה המים מגדלים את הצמחים ,כך כן גם לאחר שנענה הוא מוסיף לבקש לא הרי השגותיו של פועל פשוט שתמיד תהיה שאלתו אחת בלבד ,והיא
דברי תורה מגדלים את כל מי שעמל ‘אותה אבקש’. שמשאת נפשו היא משכורת מכובדת לחזות בנועם ה’ ,ורק אותה יבקש תמיד.
בהם כל צורכו. יותר משכר יומו הזעום ,לתשוקותיו של כי בעבודת ה’ אין סוף ,וככל שהאדם
קול ה׳ על המים – קולה של
נמצא ש’קול ה׳ על המים’ אינו קול עשיר ובעל בעמיו שחושק בארמון מנקר עולה ממדרגה למדרגה ,רואה הוא שיש
עינים. מדרגה למעלה מזו וגבוה מעל גבוה.
תורה
העובר מעל פני המים בלבד ,אלא פתח
להבנת קולה של תורה :קול היורד מן אך שאיפותיו של דוד המלך עליו ועל כך התפלל דוד שלעולם לא תפוג
השמים ,מחיה ומטהר ,נאסף בלב טיפין קול ה׳ על המים אל הכבוד הרעים ה׳ על השלום לא השתנו במשך כל ימי חייו; התלהבותו בעבודת הבורא ,ותמיד יזכה
טיפין ,שוכן אצל העניו ומגדל את מים רבים (תהלים כט ג). מעת היותו רועה בצאן ועד שבתו על לעלות ממדרגה למדרגה בלי שום ירידה
העמלים בו .כשהאדם שומע את הקול גילו חכמינו ז״ל כי התורה נמשלה למים, כס מלכות כל שבטי ישראל ושליטתו כלל.
הזה ולומד בענווה ובעמל ,נעשים המים ובמדרש שיר השירים רבה נמנו צדדים על כל העמים אשר מסביב ,משאת חייו ובאופן אחר פירש את כפילות הלשון
הרבים למקור חיים ,וקול ה׳ ממשיך רבים בהשוואה זו .מה מלמדים אפוא ומשאלת נפשו ‘אחת’ הייתה – ‘שבתי הגאון רבי יעקב טננבוים זצ״ל בספרו
להישמע בתורתו. המילים ‘קול ה׳ על המים’ בענין זה של בבית ה’ כל ימי חיי’. ׳שמן אפרסמון׳ (פרשת וזאת הברכה) ,בכך
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קל"ב | פרשת ויצא תשפ"ז
הפרשת תרומות ומעשרות ממלפפונים שגדלו בעציץ במרפסת מקורה ,והפרשה מיבול השייך לקטנים מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
האם האב רשאי להפריש עבורם מדין אפוטרופוס? ילדינו שתלו זרעי מלפפון בעציץ פלסטיק המונח על אדן מרפסת בתוך הבניין .לאחר
תשובה: שהשתילים התפתחו וגדלו בהם מלפפונים ,התעוררו כמה ספקות בדבר חיובם בתרומות
בנידון המתואר יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות ללא ברכה .האב רשאי ומעשרות ובדבר הברכה על ההפרשה.
וראוי לעשות את ההפרשה בעצמו ,ואין צורך שהילדים יפרישו .העובדה שהזרעים העציץ עצמו עשוי פלסטיק ואינו נקוב ,אולם נוף הצמח ,הענפים והמלפפונים יוצאים
נשתלו בידי קטנים אינה פוטרת את היבול ,ואף אם הפירות שייכים לקטנים ,רשאי האב מעבר לשפת העציץ .מתחת לנוף יש לוח שיש המרכיב את אדן המרפסת ,ומתחת לחלק
להפרישם לצורך אכילתם ,כפי שיתבאר. ממלפפון אחד יש גם אלומיניום מסורגי המרפסת .האם יציאת הנוף מגבולות העציץ
מחשיבה את הצמח כמחובר לקרקע ,או שמא מאחר שמתחתיו יש שיש ואלומיניום ,דינו
עציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן עדיין כעציץ שאינו נקוב?
שנינו במשנה (דמאי פרק ה משנה י) ‘עציץ נקוב הרי זה כארץ’ ,ומבואר בהמשך המשנה נוסף לכך ,המרפסת מקורה ומוקפת מחיצת אבן שגובהה עשרה טפחים ,ועליה סורג
שהגדל בעציץ שאינו נקוב פטור מן התורה ,אך חייב מדברי חכמים .כך פירש הרמב”ם שאין בו בפני עצמו גובה עשרה טפחים .העציץ מונח על גבי עובי מחיצת האבן ,והנוף
בפירוש המשניות (שם) ‘הצומח בכלים שאינם נקובים אינם חייבים בתרומה ולא נוטה כלפי חוץ ,אף שהפירות עדיין מצויים מעל השיש .האם המקום נחשב ’בית’ לעניין
במעשרות אלא מדרבנן ,לפי שהם נבדלים מן הארץ’ .וכן פסק הרמב”ם (תרומות פרק ה תרומות ומעשרות ,או שמא מאחר שהעציץ עומד על גבי המחיצה והפירות נוטים כלפי
הלכה טו) ‘עציץ נקוב הרי הוא כארץ’ .משמע שעציץ שאינו נקוב אינו כארץ ,ומכל מקום חוץ ,דינם כגדלים מחוץ לבית? כמו כן ,הגג שמעל המרפסת אינו גג קבוע ,וקצהו מאהיל
מתקנת חכמים חייב בתרומות ומעשרות. על הפירות אף שהם נוטים כלפי חוץ .האם קירוי כזה מעניק למקום דין בית?
לפיכך ,מאחר שהעציץ עשוי פלסטיק אטום ואין בו נקב אין בו חיוב מעשרות עוד יש להסתפק מצד הבעלות :הזרעים ניתנו במתנה לאחד הילדים ,והוא נתן חלק
מהתורה ,אלא החיוב הוא רק מדרבנן .כאשר עציץ כזה עומד במקום שאינו מקורה, מהם לאחיו ,ושניהם שתלו אותם .אם המתנה שייכת לילדים ולא לאביהם ,כיצד ניתן
מפרישים ממנו בברכה ,כדרך שמברכים על קיום מצווה מדרבנן. להפריש מן המלפפונים ,והרי קטן אינו בן שליחות ,ובדרך כלל אין הפרשתו הפרשה?
המשך בעמ' ג'
המצלמות התקשו לאתר את הגנבים .האם
מותר לי להכניס את תיק הטלית והתפילין
את סדר הגדילים .ולעניין זה מועיל אם האב
עומד על גבי בנו ומדריכו לעשות לשמה.2
הלכה למעשה
לתוך המקווה כדי לשמור עליו ,אף שבחדרי תשובות ממורינו הרב שליט“א
אמנם בתפילין אין הדין כן ,אלא אם הבחור עשה
ההלבשה והרחצה נמצאים אנשים שאינם
בעודו קטן את הקשר הקבוע של דלי"ת בתפילין
לבושים? האם די בכך שהתפילין מונחות בתיק ציציות שקשר הבחור לפני בר המצווה
הרגיל שלהן? של ראש או של יו"ד בתפילין של יד ,צריך להתיר
את הקשר שעשה ולחזור ולקושרו לשמה לאחר לקראת בר המצווה קנינו לבננו טלית קטן וחוטי
ת .לכתחילה אין ראוי להכניס את התפילין שהגדיל ,או שיקשרנו גדול כשר .גם עשייה לשמה ציצית חדשים .לימדתי אותו את סדר הגדילים
למקווה גם כשהן מכוסות .כשיש חשש גניבה והקשרים ,והסברתי שעליו לעשותם 'לשמה'.
בהדרכת אביו אינה מסלקת את חסרון הקטנות
ואין מקום בטוח להניח בו את התפילין ,מותר בערב יום בר המצווה הכניס את החוטים וקשר
בעשיית קשרי התפילין .3וטעם החילוק ביניהן,
להכניסן כשהן מכוסות כראוי .הדרך הראויה היא את הציציות בעצמו .לאחר שהגדיל התעורר
לפי שבציצית אין פוסלים בדיעבד את עשיית לשאול :האם עליו להתירן ולקושרן מחדש
להכניס את הנרתיק הסגור ,או את תיק הטלית הקטן מחמת שאינו חייב במצוה מן התורה,
והתפילין כולו ,לשקית אטומה שאינה מיוחדת מפני שעשאן בעודו קטן ,או שהוא רשאי
כשנעשתה לשמה באופן המועיל ,ואילו בתפילין ללבוש את הטלית ולברך עליה? ומדוע בקשרי
להן ,באופן של 'כלי בתוך כלי' .5נרתיק התפילין
למדנו מהכתוב 'וקשרתם וכתבתם' שמי שאינו התפילין שעשה קטן צריך להתירם ולקושרם
והתיק הגדול המיוחד לטלית ולתפילין נחשבים
בכלל חיוב הקשירה אינו כשר לכתיבה ,ולכן צריך מחדש? ומה הדין בקשרי התפילין שעשה קטן,
לעניין זה ככיסוי אחד .לכן יוסיף כיסוי שאינו
שגם העושה יהיה ראוי לעשייתן.4 האם צריך להתירם ולקושרם מחדש?
מיוחד להן ,ולא יסתפק בכיסוי הניילון הקבוע
של התיק .אפשר גם לכסות את נרתיק התפילין ת .אם הטיל את הציציות וקשרן כהלכה לשם
בטלית עצמה בתוך התיק הגדול ,באופן שהוא הכנסת תפילין למקווה מחשש גניבה מצות ציצית ,אינו צריך להתירן לאחר שהגיע
מוסתר היטב .6חדר כניסה נפרד שכולם לבושים במקווה שבאזורנו נגנבו כמה פעמים תפילין למצוות ,ורשאי ללבוש את הטלית ולברך עליה.1
המשך בעמ' ב' בו אינו כחדרי ההלבשה והרחצה.7 שהונחו על המדפים שבכניסה .למרות ודוקא אם יודע שעשאן אז לשמה ,ולא רק שלמד
שבבתי אסור משום שאפשר להניחם במקום עשייתן( הביא מהפרי מגדים שקשר הדלי"ת והיו"ד בספר פסקי תשובות )סימן יד אות ג( שאנשי מעשה בביאור הלכה )או"ח סי' יד ס"א ד"ה להצריך אנשים( 1
המשתמר .המשנה ברורה )שם ס"ק כג-כד( פירש צריכים עשייה לשמה ,ושלא יעשום אשה וקטן, מחמירים בזה. כתב שקטן שהגיע לחינוך רשאי להטיל ציצית
שההכנסה היא מפני עוברי דרכים ,והביא בשם לפי שהם בכלל כתיבה כשי"ן שבבית של ראש. 2במשנה ברורה )סי' יד ס"ק ד( הצריך גדול העומד לעצמו ,מפני שחיובו מדרבנן מחשיבו בר לבישה
מחצית השקל דהיינו כשנרתיקן נתון בכיס שאינו ובהמשך פסק' :אך הקשר שעשה הקטן הזה על גבי הקטן ומלמדו לעשות לשמה .ועיי"ש לעצמו .וחידש עוד 'דאפילו אם כבר נעשה גדול
מיוחד להן ,כדין כלי בתוך כלי .ולעניין מרחץ לעצמו קודם שנעשה בן י"ג נ"ל דצריך להתירו בביאור הלכה )שם ד"ה וטוב לעשות( .מסתימת דבריו בן י"ג שנה אין צריך להתיר ציציותיו' ,מפני שכעת
כתב בערוך השולחן )סי' מה ס"ב( שאין להכניס דבר לאחר שנעשה בן י"ג ולחזור לעשותו' .ובמשנה משמע שאפילו אם לא היה גדול עומד על גביו דינו כדיעבד ואין לחוש לשיטת רבינו תם .והתנה
קדושה 'אם לא כשמכוסים יפה'. ברורה )שם סק"ח( מבואר שפסול הקטן בכתיבת מ"מ אם עושה כן לעצמו ויודע שהטילם לשמה, שיודע שעשאן לשמה .אמנם הנצי"ב מוולוז'ין
6בשו"ע וברמ"א )סי' מ ס"ב( מבואר שכיסויים תפילין אינו ניתר על ידי גדול העומד על גביו שפיר דמי .הטעם שאינו צריך שיהא עומד על בספרו משיב דבר )ח"א סי' מ"א( כתב שלדעת ר"ת,
המיוחדים לתפילין נחשבים ככיסוי אחד ,אף ורואה שהעשייה לשמה. גביו אם עושה לעצמו ,כתב בספר חנוך לנער קטן פסול להטיל ציצית גם לבגד של עצמו.
כשהם רבים .המשנה ברורה )שם ס"ק ז-ח( כלל 4יסוד הפסול בגמרא )גיטין מה (:ובשו"ע )או"ח סי' )הגר"י בלויא עמ' לה הערה טו( שאפשר שמה שצריך ומטעם זה הורה הגרי"ש אלישיב )ספר פניני
בכך גם את התיק הגדול לטלית ולתפילין ,והתיר לט ס"א( :קטן ,אפילו הגיע לחינוך ,פסול לכתיבת 'גדול עומד על גביו' ,זהו מפני שאינו נאמן לומר חנוכה ,פסקים בשם הגרי"ש אלישיב עמ' לז( שלא יטיל
לכסות את נרתיקן בטלית שאינה כליין .אמנם תפילין .ובשו"ע )שם ס"ב( פסק שהפסול לכותבן שעושה לשמה ,אבל לגבי דידיה ודאי נאמן. הקטן אפילו לעצמו ,ואם הגדיל יתירו ויקשור
בשו"ע )סי' מג ס"ו( התיר גם כלי שיש בו טפח ,או פסול בתיקון עשייתן .וכתב בביאור הגר"א )שם וכעי"ז כתב בספר שיח הלכה )ח"א עמ' קפח הערה שוב .ובעיקר חידוש הביאור הלכה כבר האריכו
כלי שאינו כליין אף בלא טפח. ס"א ד"ה אפילו הגיע לחינוך( שחינוך הוא מדרבנן, טז( בשם הגרש"ז אויערבאך ,מאידך בשו"ת משנה האחרונים ,ראה שו"ת משנה הלכות )ח"ג סי' רכט(,
7בשו"ע )סי' מה ס"ב( חילק בין חדר החיצון שכולם ואילו הפסול לכתיבה מן התורה. הלכות )שם( ביאר דעת הביה"ל דמיירי כשהיה שו"ת אבן ישראל )ח"ט סי' ס"ג( ספר חנוך לנער )פ"ט
לבושים ,לאמצעי שמקצתם לבושים ומקצתם 5בשו"ע )או"ח סי' מג ס"ו-ס"ז( התיר להכניס תפילין גדול עומד על גביו. הערה טז( .ובשו"ת אבני זכרון )ח"ב סי' ה( כתב שנכון
ערומים ,ולפנימי שכולם ערומים .בחיצון מותר בכלי כשאין מקום לשומרן ,ואילו בבית הכסא 3בביאור הלכה )או"ח סי' לט ס"ב ד"ה בכל תיקון לחזור ולהתירם ולקושרם בשעת כשיגדיל .וכ"כ
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
המיץ ופולט את הנשאר? וכיצד ישער את נכחו עשרה אנשים בלבד .באמצע חזרת שיעור המחיצה המתירה ישיבה לפני
החיוב בברכה אחרונה? הש"ץ עמד לצאת ליטול את ידיו לברכת המתפלל
ת .נחלקו הפוסקים אם מציצת פרי בלא כהנים ,ונזכר שאם יצא יישארו בבית הכנסת
רק תשעה אנשים ,ובהם שליח הציבור .האם ר' אלחנן ביקש לשבת על ספסל בבית
הכנסתו לפה נחשבת כאכילתו או כשתיית הכנסת ,אך הבחין שמאחוריו עומד אחד
מותר לו לצאת לנטילה ,אף שבינתיים לא
מימיו .ולכתחילה ראוי לצאת מן הספק על ידי יהיו תשעה העונים לברכות הש"ץ ,או שעדיף המתפללים בתפילת שמונה עשרה ,בתוך
אכילת התפוז כדרך אכילתו ,עם בשר הפרי, שיישאר ויישא כפיו בלא נטילה נוספת? ארבע אמות ממקום מושבו .בין הספסל
ולברך 'העץ' .אולם ,כשמוצץ באמצעות לעיסה למתפלל עמדה מחיצת עץ קבועה ,הגבוהה
ת .לכתחילה נכון ליטול ידיים קודם תחילת עשרה טפחים ורחבה שלושה טפחים .האם
בשיניו ,יברך 'בורא פרי העץ' .ואם בולע שיעור
חזרת הש"ץ ולשמרן נקיות ,או להכין מים די במחיצה זו כדי להתיר את הישיבה ,או
כזית בתוך כדי אכילת פרס ,יברך אחריו 'בורא
לנטילה בתוך בית הכנסת ,כדי שלא יתמעט שצריך שיהיה ברוחבה ארבעה טפחים?
נפשות'.13 המניין ,או שימתין הש"ץ לכהן עד שיטול את והאם מותר לשבת ממש כנגד פני המתפלל
ידיו וישוב לבית הכנסת.10 כאשר ראשו של היושב נראה מעל המחיצה?
שינוי בסדר ברכות הקידוש אם הש"ץ כבר התחיל בחזרה ,ואין אפשרות
ר' עזרא אחז גביע מלא יין לקידוש בליל ת .כדי להתיר ישיבה בתוך ארבע אמותיו של
ליטול בבית הכנסת ,נכון יותר שהכהן ישאר
שבת ,ובטעות דילג על ברכת הגפן והתחיל המתפלל על ידי מחיצה ,צריכה להיות ביניהם
וישא כפיו על סמך נטילת שחרית ,ובלבד שלא
בברכת קדושת היום .האם יש הבדל אם נזכר הסיח דעתו ויודע ששמר על ידיו נקיות .אך מחיצה קבועה שגובהה עשרה טפחים ורוחבה
בכך בפתיחת הברכה ,באמצעה או לאחר אם הסיח דעתו ,רשאי לצאת ליטול ולשוב ,אף ארבעה טפחים לפחות ,שעל ידי כך מקום
שסיים אותה? ואם כבר בירך את ברכת היום שהש"ץ ימשיך בינתיים בתשעה ,שכן הוא יוצא היושב נחשב רשות בפני עצמה .אולם ,כאשר
ואחריה את ברכת הגפן ,אך טרם שתה ,האם לצורך מצוה והחזרה התחילה בעשרה .11ומכל יושב ממש כנגד פני המתפלל והוא נראה
עליו לחזור ולקדש? מקום במניין מצומצם כזה ,אף אם הכהן יוצא, מעל המחיצה ,נכון לכתחילה לשבת מן הצד,
אין ללוי לצאת עמו לנטילה.12 כדי שלא יהא נראה שהמתפלל משתחווה לו.8
ת .סדר הקידוש הוא לברך תחילה 'בורא פרי
מחיצה שרוחבה שלושה טפחים בלבד ,אף
הגפן' ואחר כך את ברכת היום .נזכר לאחר
ברכה על מציצת פירות שגובהה עשרה טפחים ,אינה מספקת.9
שהזכיר 'מלך העולם' ,קודם שהתחיל 'אשר
קדשנו' ,יסיים 'בורא פרי הגפן' ואחר כך יאמר ר' מאיר החזיק תפוז בידו כדי למצוץ את
את ברכת היום .14אם נזכר רק לאחר שסיים את מימיו ,מבלי לאכול את בשר הפרי .איזו יציאת כהן לנטילת ידיים במניין
ברכת היום ,יברך 'בורא פרי הגפן' ,ובדיעבד לא ברכה עליו לברך? והאם הדין שונה כשמכניס מצומצם
יחזור.15 את פלחי התפוז לפיו ,לועס כדי להוציא את ר' ידידיה הכהן התפלל במניין מאוחר שבו
המשך בעמ' ד'
הביא הדעת תורה )שם ס"ח( ,וכן נראה מדברי ופירש רש"י )ד"ה שלא( שהכוונה לכהן שלא נטל טפחים ,אם ראש המתפלל נראה מעליה ,יש אף להניח תפילין ,ובפנימי חייב לחלצן.
הפרי מגדים )סי' רג א"א סק"ג( .אולם המגן אברהם ידיו לפני עלייתו לדוכן ,ומשמע מדבריו שאף להחמיר לשיטה זו ,שהרי גם כאן שייך החשש 8בשולחן ערוך )או"ח סי' קב ס"א( מבואר שאסור
)סי' רג סק"א( כתב שמיני אוכמניות שאין אוכלים כשנטל ידיו בשחרית או קודם התפילה ,צריך של 'נראה כמשתחווה לו'] .אמנם האשל אברהם לישב בתוך ד' אמות של המתפלל .וטעם
אותם אלא מוצצים וזורקים מברך עליהם לחזור וליטול קודם שיעלה לדוכן .וכן כתבו שם )ס"ד( כתב להדיא שמותר לישב לפני המתפלל האיסור מבואר בטור )שם ס"א( ,משום שנראה
שהכל נהיה בדברו ,וכן כתבו האליה רבה )סק"א( התוספות )ד"ה כל כהן( להדיא .ובשו"ת הרדב"ז כאשר יש לפניו מחיצה של זכוכית .אולם יש כאילו חברו מקבל עליו עול מלכות שמים ,והוא
והשו"ע הרב )ס"ג( ,והאמרי בינה )או"ח סי' טז( כתב )ח"ב סי' תשעח( כתב שיש מצוה מן התורה לרחוץ לומר שגם לדבריו אין זה אלא בדעת השיטה אינו מקבל .אמנם הט"ז )סק"ג( הקשה על טעם
שאין זה כדברי הפרי חדש .וכן מבואר להדיא הידיים קודם נשיאת כפיים ,כיון שנשיאת כפיים הראשונה שהתירה ישיבה לפני המתפלל זה ,מדוע לא אסרו לישב אף בתוך ד' אמות של
בשו"ע הרב )סדר ברכות הנהנין פ"ו ס"ט( שהמוצץ היא בכלל עבודת הכהונה ,ודייק כן גם מלשון יותר מד' אמות ,אבל לשיטת ה'יש מי שאומר' הקורא קריאת שמע ,והלא עיקר קבלת עול
שאר פירות שאינם ענבים וזיתים מברך שהכל הרמב"ם )תפילה ונשיאת כפיים פט"ו ה"ה( ,שכתב' :כהן שאסור לישב לפני המתפלל עד כמלוא עיניו מלכות שמים הוא בקריאת שמע .ולכן כתב
נהיה בדברו ,וכן כתב הקצות השולחן )סי' נט ,בדי שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו ,אלא נוטל מפני שנראה כמשתחווה לו ,אסור גם במחיצת בטעם ההרחקה ,שהמקום שהמתפלל עומד
השלחן סק"י( שמוצץ דינו כשותה מי פירות כיון את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה'. זכוכית[ .ועל כן לכתחילה ישב קצת מן הצד, עליו אדמת קודש הוא ,הואיל והשכינה כנגדו,
שכבר נימוח ויצא מתורת אוכל .אמנם בנשמת אך הוסיף שאף שלדעת רש"י ותוספות צריך וכמו שכתב האליה רבה )שם סק"ד( ,שחשש זה ואין זה ממידת כבוד ומורא לשכינה להפסיק
אדם )כלל נא ס"ו( כתב שאין להוכיח מדברי המגן הכהן ליטול ידיו סמוך לעלייתו לדוכן ממש, הוא דווקא כנגד המתפלל ממש ,ולא בצדדים בין המתפלל לשכינה ,וכן כתב השו"ע הרב
אברהם כיון שכוונתו לאוכמניות שאינן ראויות מכל מקום לדעת הרמב"ם אין הוא צריך ליטול שלפניו. )ס"א( .ובשו"ת מהר"ם שיק )או"ח סי' מח( ביאר,
אלא למציצה ולכך מברכים עליהן שהכל ,אבל אלא אם כן הסיח דעתו .וכן כתב הכסף משנה 9בעירובין )טז (.מצאנו נידון במחיצה המתירה שכיון שהתפילה במקום קרבן ,נעשה המקום
המוצץ פירות אחרים מברך את הברכה הראויה )שם ,ובבית יוסף סי' קכח ד"ה ויטול( בדעת הרמב"ם, זריעה כנגד חלקה העומד אף כשהפרוץ מרובה. שמתפללים בו כעזרה ,ובעזרה אסור לישב,
להם .ולנוכח המחלוקת כתב האמרי בינה )שם( שאם לא הסיח דעתו מנטילת ידיו בשחרית או אביי ביאר שאף לחכמים ,ששיעור לבוד אצלם כמבואר בגמרא )יומא כח (.שאין ישיבה בעזרה
שמהראוי שלא להיכנס לספק ברכה אלא יאכל קודם התפילה ,אינו חייב לחזור וליטול .אולם פחות משלושה טפחים ,אין חלק המחיצה אלא למלכי בית דוד בלבד .ובמשנה ברורה )שם
מעט מהפרי ויברך בורא פרי העץ .והבן איש כתב שמספר הזוהר )ח"ג קמו (.נראה שאף אם חשוב להתיר כנגדו אלא בארבעה טפחים. סק"ב( הביא מהחיי אדם )כלל כו ס"ד( ,שאם דבר
חי )שנה ראשונה ,מסעי אות ח( כתב לחלק שהמוצץ לא הסיח דעתו ,יש מצוה בנטילה נוספת קודם אמנם מתירוצו של רבא יש מקום ללמוד שדי קבוע הגבוה עשרה טפחים והרחב ארבעה
פרי על ידי שמכניסו לפיו ולועסו בשיניו דינו נשיאת כפיים ,וכדעת שאר הראשונים .ולפי זה בשלושה .וכך פירש הרשב"א )שם טז ע"ב ,ד"ה רבא מפסיק בין המתפלל לבין היושב ,מותר לישב
כאכילה ומברך בורא פרי העץ ,ואם אכל כזית פסק השו"ע )או"ח סי' קכח ס"ו(' :אף על פי שנטלו אמר( בשם הראב"ד שלדעת רבא די במחיצת בצדו השני ,שהרי יש כאן הפסק רשות .וכפי
מברך ברכה אחרונה .אך המוצץ בלא לעיסה הכהנים ידיהם שחרית ,חוזרים ונוטלים ידיהם שלשה טפחים .וכן הקשה הגרעק"א )על השו"ע המבואר מדבריהם אין ההיתר אלא במחיצה
בפה ,אלא אוחז הפרי בידיו ומוצצו ,דינו עד הפרק' .וכתב המשנה ברורה )סק"כ( שבאופן יו"ד סי' רצו סמ"ו( על שיטת הר"ש )שם( שהצריך קבועה ,אבל מחיצה שאינה קבועה אינה חולקת
כשתיית מי פירות ומברך שהכל ,ואינו מברך שאין לו מים ,יכול לסמוך על שיטת הרמב"ם מחיצה רחבה ארבעה טפחים .אולם החזון את המקום לשתי רשויות ,ואין לישב לפניה.
ברכה אחרונה אלא בשותה רביעית .וכן העתיק שיוצא בנטילת ידיים של שחרית ,אם לא הסיח איש )כלאים סי' ו סק"ו( כתב לתקן את הגירסא ובשו"ת מהר"ם שיק )שם( דן בשיעור עובי
הכף החיים )סי' רב ס"ק סג( ,וכן כתבו להלכה דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף .ולפי זה ולפרש שרבא מודה לאביי ששיעור מחיצה המחיצה ,והביא שמדברי הר"ש )כלאים פ"ב מ"ח,
בשו"ת שבט הלוי )ח"א סי' רה ,הערות על השו"ע סי' נראה ,שאף באופן שיש בבית הכנסת עשרה חשובה ארבעה ,ובא לחדש שאפשר להעמיד ד"ה ולסלע( מבואר שעובי המחיצה יכול להיות
רב סט"ו( ובשו"ת יביע אומר )ח"ח או"ח סי' כה( .וכן מתפללים בדיוק ,אם הכהן לא הסיח דעתו ויודע את הברייתא גם כרשב"ג .וכתב שכן מבואר כלשהו ,אך לדעת התפארת ישראל )בועז אות י(
כתב בשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סי' קי אות ד( לעניין ששמר את ידיו נקיות מנטילתו שלפני התפילה בירושלמי )כלאים פ"ד ה"ב( ובתוספתא )כלאים פ"ד נראה שיש להחמיר שגם עובי המחיצה יהיה
גדר ברכה אחרונה שהמוצץ בלא לעיסה שיעורו ועד עתה ,שיסמוך על שיטת הרמב"ם ולא יצא ה"ו( ודוחק לומר שזה רק לשיטת רשב"ג .ועל כן ד' טפחים .אמנם החיי אדם והמשנה ברורה
ברביעית ,ואילו אם צריך לעיסה דינו כאוכל ליטול ידיו .אמנם כאשר הסיח דעתו ולא שמר אף בנידון דידן אין להקל במחיצה של שלושה התירו במחיצה הגבוהה עשרה והרחבה ארבעה,
ושיעורו בכזית .אולם ,יש לציין שכל האמור הוא את ידיו בנקיות ,שאינו יכול לסמוך על נטילתו טפחים. ולא חילקו בשיעור העובי .והנה בשו"ע )שם(
לעניין שאר פירות ,אבל המוצץ ענבים מברך שקודם התפילה ,ואף אינו יכול להסתפק 10בשו"ע )או"ח סי' נה ס"ג(' :אם התחיל באבות הובאה שיטה נוספת ,שיש להחמיר בישיבה
בורא פרי העץ אפילו כשאינו מכניסם לתוך פיו, בקינוח הידיים בדבר המנקה כבתפילה ,שכן ויצאו מקצתן ,גומר אפילו קדושה' .ובמשנה מול המתפלל אפילו במרחק יותר מד' אמות,
וכמבואר בשו"ע הרב )סדר ברכת הנהנין שם(. כתב המשנה ברורה )ס"ק יט( שנטילת ידי הכהן ברורה )ס"ק טו( ביאר שהוא הדין שיכול החזן עד כמלוא עיניו .ובמשנה ברורה )שם סק"ח-ט(
14במשנה )ברכות נא (:נחלקו בית שמאי ובית צריכה להיות במים דווקא ,כתב בשו"ת רבבות להמשיך ולסיים את כל חזרת הש"ץ .אך מכל ביאר שאף שאינו יושב ברשות המתפלל ,מכל
הלל ,ודעת בית הלל שמברך על היין ואחר אפרים )ח"ב סי' נד( שיכול לצאת באמצע חזרת מקום אסור לצאת באמצע החזרה ,וכמו שכתב מקום אסור לדעה זו משום שנראה כמשתחווה
כך על היום ,וכן פסק השו"ע )או"ח סי' רעא ס"י(. הש"ץ ליטול את ידיו ,ואין בכך משום 'ועוזבי הרמ"א )שם ס"ב( שעבירה היא לצאת ,ועליהם לו ,והוסיף שרבים מהאחרונים כתבו שטוב
ואם היה בדעתו להתחיל את ברכת היום ואחר ה' יכלו' כיון שיוצא לצורך .והביא מהג"ר שריה נאמר )ישעיה א כח( 'ועוזבי ה' יכלו' .ולפיכך כתב להחמיר כשיטה זו .ולשיטה זו נמצא לכאורה,
שהזכיר שם ומלכות נזכר שלא בירך על היין, דבלצקי שיש לבקש מהחזן שיאריך מעט הכף החיים )פלאג'י ,סי' טו אות ע( שאם יש מניין שאף כשיש מחיצה המפסקת בין המתפלל לבין
יכול לסיים בורא פרי הגפן ,וכמבואר במשנה בברכה שהוא עומד בה ,כדי שיספיק הכהן לשוב מצומצם ,ימתין הש"ץ באמצע החזרה עד היושב ,יש להחמיר בישיבה כנגדו כאשר ראש
ברורה )סי' רט סק"ב-ג( שהמסיים את הברכה קודם חתימת הברכה. שיטול הכהן ידיו ,או שיכינו לו מים בתוך בית המתפלל נראה מעל המחיצה ,שהרי עדיין שייך
כראוי יוצא ידי חובתו ,אף שבשעת הזכרת השם 12כן כתב בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ג סי' מח( הכנסת .וכן נראה פשוט שהכהן יכול ליטול את כאן החשש של 'נראה כמשתחווה לו' .וכן מבואר
והמלכות נתכוון לברכה אחרת] .ואף שהביאור שנטילת הלוי אינה חובה אלא רק מעלה במצוה, ידיו קודם חזרת הש"ץ ,כשם שהחזן המתפלל בכף החיים )סק"ה( ,שציין בתוך דבריו לס"ק יא,
הלכה )ד"ה ותוך כדי דיבור( הסתפק אם גם בברכה ואין לגרום לחיסרון במניין מחמתה. לפני העמוד נוטל את ידיו קודם החזרה .וראה ושם הביא את השיטה האוסרת לישב נגד
שחיובה מהתורה יוצא ידי חובתו באופן כזה, 13הפרי חדש בשו"ת מים חיים )סי' ז( כתב בספר ארבע אמות של תפילה )ח"ב סי' פ"ה( שכתב המתפלל כמלוא עיניו מפני שנראה כמשתחווה
ונשאר בצ"ע ,מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן שהמוצץ לימונים ושאר פירות מברך ברכת לעניין כהן שאינו רוצה לעבור כנגד המתפלל לו ,והוסיף שאף אם יש לפני המתפלל מחיצה
של הקידוש אינה מהתורה[. הפרי כיון שמציצה היא בכלל אכילה ,והוסיף כדי ליטול ידיו ,שיכול בדיעבד להקדים ולרחוץ של זכוכית ,צריך היושב להחזיר פניו מכנגד
15הנה באמת מצינו בשו"ע הרב )או"ח סי' תעג שאף לעניין ברכה אחרונה שיעורו בכזית ידיו אפילו בין ישתבח ליוצר לשם ברכת כהנים. המתפלל .והרי שעיקר האיסור תלוי בראיית
ס"ו( ,בתוך דיני סדר יקנה"ז ,שכתב שהמקדים כאכילה ולא ברביעית כשתייה .וכן כתב החסד 11בגמרא )סוטה לט' :(.אמר רבי יהושע בן לוי, המתפלל ולא בהיותו ברשותו ,ולכן אין המחיצה
את הקידוש לברכת היין חוזר על ברכת לאלפים )ס"ק יד( ,והגרעק"א )על השו"ע או"ח סי' רב כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו ,שנאמר מועילה כל זמן שהיושב רואה אותו .ומעתה
הקידוש ,משום שעשה כבית שמאי כנגד בית ס"ח( העתיק את דברי הפרי חדש להלכה ,וכן )תהלים קלד ב( 'שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. יש לומר שגם במחיצה רגילה הגבוהה עשרה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
הרה"ג שמואל דוד בידר
המשך מעמ' א'
אלא שכל זה בהנחה שמדובר בפלסטיק קשיח ואטום ,שאין בתחתיתו נקב ניקוז בשיעור
קידוש שבת בבוקר ששורש קטן יכול לצאת דרכו .אם יש בו נקב ,יש לדונו כעציץ נקוב ,אלא אם מונחת תחתיו
צלחת או מחיצה אטומה החוצצת בינו לבין הקרקע.
דנו הרבה באחרונים על איסור הטעימה קודם קידוש שבת בבוקר לאנשים עציץ פלסטיק שאינו נקוב
בריאים ולחולים ולנשים. אף שהעציץ עשוי פלסטיק ואינו נקוב ,אין הדבר מוסכם שניתן להחשיבו בוודאות
מהות המצוה כ’עציץ שאינו נקוב’ .בשו”ת שבט הלוי (חלק ו סימן קסז) תלה את הדין בבירור המציאות,
ועתה נבאר ,דהנה עצם חיוב קידוש שבת בבוקר מקורו מגמ' פסחים ק"ח וכתב שרק אם יתברר בבירור גמור שאין יניקה עוברת דרך הפלסטיק ,ניתן להחשיבו
ע"א ת"ר זכור את יום השבת לקדשו אין לי אלא בלילה ,ביום מנין ת"ל זכור כחציצה .גם בשו”ת להורות נתן (חלק ו סימן קא) הסתפק בדינו של הפלסטיק ,אם הוא מפסיק
את יום .וטעם מצוה זו שצריך לחזור ולקדש ביום אע"פ שקידש בלילה היא את היניקה כדוגמת כלי מתכת ,או שיש לחוש בו ליניקה.
משום לחלק בין מידת שבת לחול שאומרים שירה על היין כ"כ הרשב"ם שם אולם כמה מפוסקי זמננו נקטו שפלסטיק אטום חוצץ בפני היניקה ,ובהם הגרי”ש
או משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה לכן ראו חכמים לעשות זכר לקידוש אלישיב ,הגר”נ קרליץ (קובץ תשובות חלק ג סימן רמג ,משפטי ארץ שביעית פרק ו הערה 12ועוד).
כ"כ הר"ן. ואולי יש חילוק בין פלסטיק קשיח ועבה ,שיש להחשיב את העציץ כמי שאינו נקוב ,לבין
והתקנה היא לברך בופה"ג קודם הסעודה ,והראוהו קידושא רבה משום פלסטיק דק ורך ,ובפרט שקית גידול ,שבהם יש לחשוש שהפלסטיק אינו מפסיק את
דברכה זו מברכין על כל המצוות שמברכין על הכוס – רשב"ם ,ועוד דמל' סגי היניקה.
נהור דהוה קידוש קצרה וקראוהו ארוכה. בנידון שלפנינו אין לומר שמחמת היות העציץ עשוי פלסטיק הרי הוא בוודאי ‘אינו
ונחלקו הראשונים אי החיוב היא מדאורייתא או מדרבנן. נקוב’ ,אלא יש לצרף זאת כספק נוסף .מאחר שמדובר בעציץ פלסטיק אטום ,ומתחתיו
שיטת המהר"ם מובא במג"א סי' תקצז דהוא חיוב מהת' כדדרשינן מקרא מצויים שיש או אלומיניום ,יש צדדים חשובים להחשיבו כמנותק מן הקרקע .אולם מאחר
זכור את יום אבל רוב ראשונים ס"ל דהוא מדרבנן דהא דילפינן מקרא הוי שיש פוסקים שהסתפקו בעצם דין הפלסטיק ,ובצירוף שאר הספקות הנוגעים לנוף היוצא
אסמכתא בעלמא כדמצינו ברמב"ם פכ"ט ה"ד שכתב שעיקר קידוש היא מן העציץ ולמקום המקורה ,נראה כי יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות בלא
בלילה ,ודייק מזה הפרמ"ג (רפט משב"ז סק"א) דרק בלילה היא מדאורייתא ולא ברכה.
ביום. יציאת הנוף מעבר לעציץ
וכן הר"ן כתב בפירוש שהוא רק תקנת חכמים דאם היה דאורייתא היו בסוגיית הגמרא בגיטין (כב ).נחלקו אביי ורבא בעציץ הנמצא בארץ ישראל ונופו נוטה
צריכים למימר כל נוסח הקידוש ולא באופן שנראה כברכת הנהנין אלא ע"כ לחוץ לארץ ,אם הולכים אחר מקום הנקב או אחר מקום הנוף .להלכה פסק הרמב”ם
דהוי חיוב דרבנן זכר לקידוש. (תרומות פרק א הלכה כה) שבעציץ נקוב שלא השתרש בקרקע הולכים אחר הנוף.
חיוב נשים לדעת כמה מן הראשונים ,ובהם הר”ש (עוקצין פרק ב משנה י) ,תוספות ותוספות הרא”ש
דנו הפוסקים מה דין הנשים בחיוב הקידוש ,הפרמ"ג (בס' רפט משב"ז סק"א) (גיטין שם ד”ה בתר נקבו) ,גם בעציץ שאינו נקוב יציאת הנוף יכולה לחבר את הצמח למקום
נקט בפשטות דחייבות כמו דחייבות בכל מצוה דשבת הן דאורייתא והן דרבנן, שמעליו הוא נמצא .כן הביאו המשנה למלך (הלכות ביכורים פרק ב הלכה ט) והחזון איש (ערלה
וכדכתב המג"א בסי' רצא סקי"א על דברי המחבר דנשים חייבות בסעודה סימן א ס”ק טז אות ח) .אמנם הגרש”ז אויערבאך בספרו מעדני ארץ (תרומות פרק ראשון הלכה כה)
שלישית ,דלכל מילי שבת איש ואשה שוין. כתב שלפי הרמב"ם כוחו של הנוף נאמר בעיקר בעציץ נקוב ,ולא שכל נוף היוצא מעציץ
וכן מבואר בהר"ן (שבת קי"ז) שהביא דברי ר"ת שנשים חייבות בלחם משנה שאינו נקוב הופך את כל הצמח למחובר.
בשבת מטעם שאף הן היו באותו הנס ,וכתב הר"ן עליו דלא צריך לזה דהרי ונראה שיש חילוק בין אם הנוף יוצא מן העציץ ומאהיל ממש על קרקע גלויה ,שבזה יש
כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונכללין בכל דיני דשבת. לחשוש שהוא מקבל דין מחובר לקרקע .לבין אם הנוף יוצא מן העציץ אך תחתיו יש משטח
מאידך שיטת המהר"ם חלאווה בשם מורו הרשב"א (פסחים קו) דנשים החוצץ בינו לבין הקרקע ,כגון לוח שיש ואבן או מתכת ,שאז אין יציאת הנוף כשלעצמה
פטורות מקידוש שבת בבוקר דאינו אלא אסמכתא בעלמא וכנ”ל. הופכת אותו למחובר לקרקע .אולם עדיין מקום הנוף עשוי לקבוע אם הצמח נחשב כגדל
במקום מקורה או במקום פתוח.
טעימה קודם הקידוש לפיכך ,בנידון שלפנינו ,מאחר שמתחת לכל הנוף והמלפפונים יש לוח שיש או אלומיניום,
נחלקו הראשונים אי אסור לטעום קודם קידוש שבת בבוקר כמו קידוש של אין הבדל בין המלפפון שמעל השיש לבין זה שחלקו מעל האלומיניום .שניהם מנותקים
לילה או לא דעת הרמב"ם (שבת כט ,י) שאסור לטעום כלום קודם קידוש כדין מן הקרקע ,ויציאתם מעבר לשפת העציץ אינה הופכת אותם לעציץ נקוב או למחוברים
קידוש של לילה ,וביאר בהרב המגיד דאפי’ טעימה בעלמא נמי אסור דחז”ל לקרקע.
תיקנו קודם שימלא כריסו לקדש משום כבוד השבת ואפי’ טעימא נמי אסור אולם אם בעתיד יצאו הגבעולים או העלים מעבר לאדן ולסורגים ויהיו תלויים באוויר
דאל”כ נתת דבריך לשיעורין. מעל קרקע גלויה ,יש לראות את כל השתיל כספק מחובר.
ומאידך דעת הראב”ד שם חולק על הרמב”ם וס”ל דמותר לטעום קודם
הקידוש דהוה רק אסמכתא בעלמא וליכא חיוב גמור. הגדל בתוך הבית
ופסק המחבר בסי’ רפ”ט כשיטת הרמב”ם דאסור לטעום קודם קידוש. כתב הרמב”ם (הלכות מעשר פרק א הלכה י) ‘אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות,
שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה .ויראה לי שהוא חייב
אימתי זמן קידוש במעשרות מדבריהם' .והיינו שכיון היוצא "השדה" ובית אינו שדה ,לכך פטור ממעשרות,
נחלקו הראשונים מאמתי מתחייב אדם בקידוש שיהא אסור בטעימה קודם אך שדעת הרמב"ם שהגדל בבית אף שפטור מן התורה מדרבנן הוא חייב .מאידך הראב"ד
קידוש דעת מהר"ם המובא בטור סי' פט דמיד בבוקר אסור לשתות אפי' מים (שם) חלק על הרמב"ם ,ודעתו שגידולי הבית פטורים אף מדרבנן.
דעדיין לא קידש ודעת הרא"ש דמותר לשתות קודם התפילה מים דרק אחר ומאחר שנחלקו הראשונים אם מדרבנן יש להפריש מגידולי בית ,בנידון דידן שהוא עציץ
התפילה חל חובת קידוש שאז היא זמן סעודה דהרי א"א לאכול קודם התפילה שאינו נקוב ,יש להפריש בלא ברכה ,לפי שספק ברכות להקל.
וכן פסק המחבר בשו"ע סי' רפט.
מה נחשב בית
שחרית או מוסף כתב החזון איש (שביעית סימן כב ס”ק א) ‘וגדר בית ,ודאי אין צריך בית שחייב במזוזה,
ונחלקו האחרונים אם אחר תפילת שחרית כבר חל חובת קידוש ואסור והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי ,ואולי צריך מחיצות עשרה טפחים גם כן’ .מדבריו למדנו
לטעום קודם קידוש או אחר תפילת מוסף חל חובת קידוש. שאין צורך בבית גמור הראוי למגורים .עיקר הגדרת המקום כבית היא הקירוי ,ולכתחילה
וצדדי השאלה היא דהרי אנו נוקטים לדינא דלא כרב הונא .ומותר לאכול ראוי שיהיו גם מחיצות בגובה עשרה טפחים.
קודם תפלת מוסף ואה"נ דרק פירות או פת מועט לכן הוי זמן אכילה אבל בנידון שלפנינו יש למרפסת קיר אבן בגובה עשרה טפחים ,לפיכך ,אין צורך שהסורג
לא זמן הסעודה. שמעליה יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים .העובדה שהעציץ מונח על עובי המחיצה
והמג"א בסימן רפו סק"א נקט דאחר תפלת שחרית חל חובת קידוש ואסור ונופו נוטה החוצה אינה מבטלת את צירוף המרפסת לבית ,בפרט כאשר הכול מצוי תחת
לטעום קודם קידוש וכן נקט במשו"ב שם. קירוי .אמנם ,לעניין הגג ,יש לחלק בין גג קבוע ואטום ,המונע גשם ומאהיל בקביעות על
מאידך הדעת שם מביא מכמה וכמה אחרונים שס"ל כיון שאינו עדיין זמן מקום העציץ והנוף ,שנחשב קירוי .לבין יריעת הצללה או פרגולה פתוחה שגשם ושמש
הסעודה ,דאינו אלא לאחר תפילת מוסף ואפשר לאכול ולשתות אחר תפילת עוברים דרכה.
שחרית כ"ז שלא התפלל מוסף עדיין. והנה בגג זמני שנועד להסרה נחלקו האחרונים :הגרצ”פ פרנק (הר צבי ,זרעים חלק ב סימן
נמצא לדינא אדם מתחייב בקידוש אחר תפילת שחרית ואז אסור לו לטעום לד) סבר שגם קירוי ארעי מפקיע שם שדה ,ואילו החזון איש (שם) סבר שאוהל ארעי אינו
כלום עד שיקדש ,אכן מצינו בכמה מהאחרונים שסמכו על דברי הדע"ת הנ"ל הופך שדה לבית.
להתיר לשתות קודם תפילת מוסף וכן נהגו בכמה קהילות קדושות.
הבעלות על הזרעים והפירות
חולה במעשה דנן שהקטנים שתלו את הזרעים ,השאלה היא מי הוא הבעלים לעשות את
עתה נבאר דין החולה נמי שזקוק לאכול קודם התפילה דהותר לו כמבואר ההפרשה.
בס' פ"ט דמצד אחד זמן חיוב הקידוש כתקנת חז"ל היא אחר התפילה ,וא"כ כתב הרמ”א (חושן משפט סימן ער סעיף ב) ‘אם נתנו מתנה לקטן הסומך על שולחן אביו
כל שאוכל קודם התפילה לא נתחייב עדיין בקידוש ,ומצד שני הרי זמן החיוב הרי היא של אביו’ .ולפי זה ,מתנה רגילה שניתנה לילד קטן הסמוך על שולחן אביו נחשבת
היא אחר התפילה משום שאז הוי זמן הסעודה דהרי קודם התפילה א"א בדרך כלל כממונו של האב ,משום שמסתמא הנותן נותנה על דעת שהאב ישמור עליה
המשך בעמ' ו'
המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
לברר היטב האם עיקר הסיפור שבספר קומיקס מעורבות זו בזו ,ובתוכן קופסת לפתן שהוא ברירת מארזי סעודות כשחלק מהאוכל
זה ראוי לקריאה בשבת ,כגון ספרים שיש בהם מתכוון להגיש בסעודת היום .כדי שהלפתן מיועד לאחר זמן
מוסר השכל וחינוך למידות טובות ויראת שמים, יספיק להפשיר רצה ראובן להוציא אותו כבר
כעת מבין שאר הקופסאות ולהניחו על השיש בשבת שנערכה בכפר נופש ,הוכנו
כפי שמצוי בסיפורים מגדולי ישראל.20 למשתתפים שקיות ובהן המאכלים לסעודת
להפשרה ,אך הסתפק האם מותר לעשות
ב .לגבי הקריאה בהם בימות החול .אין איסור כן ,או שמא יש בכך משום איסור בורר ,כיון הבוקר ולסעודה שלישית .ר' שמעון התבקש
לקרוא סיפור וקריאה שאינה לימוד תורה,21 שהוא בורר את המאכל זמן רב לפני הסעודה? לאתר את השקית המיועדת למשפחתו בתוך
ומצד שני אין להקל להתיר לקרוא כל ספר השקיות הרבות שהונחו יחד .כשמצא אותה,
ת .אוכל קפוא הנמצא בתערובת וזקוק להפשרה התעורר בליבו ספק :האם מותר לו להוציא
שהוא רק מפני שהוא נפוץ או שנכתב לקהל
ממושכת ,מותר להקדים את הברירה כשיעור את השקית כולה ,אף שכרגע הוא זקוק רק
שומרי מצוות .סיפורים שמביאים ליראת שמים,
הזמן הנצרך להפשרה עבור הסעודה.18 לחלק מתכולתה? או שעליו לשלוף מתוכה
למידות טובות וללימוד מוסר נכון לקרוא .22כמו
כן ,כאשר נצרכת מנוחה אמיתית מן הלימוד, את המאכלים הנצרכים לסעודה הנוכחית
יש להתיר קריאה מוגבלת בספר נקי לשם
קריאת ספרי מתח וקומיקס בחול בלבד ,ואת השאר להותיר בפנים?
התרעננות וחידוש הכוחות לעבודת ה' .ואין ובשבת ת .תערובת הטעונה ברירה ,מותר לברור ממנה
הכוונה לקריאה שנעשית כדי לכלות את הזמן, בני מחבב קריאת ספרי מתח וקומיקס ,כעת ביד רק את הכמות הדרושה לסעודה המתחילה
כמו ספרי עלילות ממכרים שמביאים להזנחת הוא הגיע בני לגיל בר מצווה ורציתי לברר בנוגע עתה ,ומותר ליטול גם עבור כל בני הבית .אך
סדרי הלימוד.23 לקריאת ספרים מעין אלו ,האם קריאת הספרים אסור לברור מראש לסעודה שלישית ,או לברור
מותרת בשבת ,או שעלי למנוע ממנו את מנות נוספות מעבר לכמות הנצרכת לסעודה
קריאתם גם בימות החול? והאם ספרי קומיקס
המתנה אחר אכילת בצל שהתלכלך הנוכחית .אולם שקית שהוכנה מראש כמנה
חמורים יותר משום 'כתב המהלך תחת הצורה',
בכבד ובפרט כשהציורים מושכים את העין? אחת ,מותר ליטול אותה בשלמותה לסעודת
ביום ראשון אכל יענקל מן ה'ציבל' שנשאר
הבוקר ,אף אם די בה גם לסעודה שלישית.16
ת .א .חז"ל אסרו לקרא בשבת כתבים משום לכתחילה רצוי להעמיד כל מארז בפני עצמו
מסעודת השבת ,והבחין שהיה מלוכלך מעט 'שטרי הדיוטות' ,לכן ראוי לדעת שהקריאה
בכבד .הוא הסתפק האם עליו להמתין שש לפני שבת ,כדי שלא תהיה תערובת .בשעת
בשבת ברוב הספרים שאינם ספרי קודש ,אסורה החיפוש מותר להזיז שקיות בתוך התערובת
שעות קודם אכילת מאכלי חלב .חברו אמר משום שטרי הדיוטות ,ואף שהיו שהורו להקל
שאפשר לצרף את דברי מהר"ם שיף שכבד כדי להגיע לשקית הרצויה ,אך אין למיין את
כדברי הרמ"א שהאיסור לקרוא בשיחת חולין האחרות לערימות.17
אינו נידון כבשר .האם יש חילוק בין מעט כבד וספרי מלחמות הוא דווקא בשפות לועזיות
שנדבק בבצל לבין מגע בלבד ,והאם אפשר אך בלשון הקודש מותר ,כתב המשנה ברורה
לסמוך על הסברה האמורה? בשם האחרונים שהורו להחמיר בזה .אמנם יש ברירת מאכל קפוא זמן רב לפני
ת .אם אכל עם הבצל פירורי כבד או מריחה של מקילים לצורך גדול ובספרים נקיים ,ויש שהורו הסעודה
כבד הניכרים בו ,עליו להמתין שש שעות ,כמו רק שלא למחות בנשים וקטנים הנוהגים להקל.19 בשבת בבוקר ,לפני התפילה ,פתח ראובן את
לאחר אכילת בשר .היות הכמות מועטת אינה ואין חומרא בקומיקס משאר ספרים ,ולכן יש המקפיא ומצא במגירה קופסאות קפואות
◄◄
אף בשר שאינו מבושל מוקצה ,ועל כן יטלטלם )שביתת השבת בורר סיג ,ובבאר רחובות ס"ק כז( ,לפי שמאי יצא ואינו חוזר .ומבואר שלדעת האליה הלל ,וכמבואר בברכות )נא (:שנחלקו בית שמאי
רק כלאחר יד. שהמסגרת השולחן )סי' פ סט"ז( כתב שטעם רבה אף המכוון לעשות בהדיא כבית שמאי יצא ובית הלל האם ברכת היין קודמת לברכת היום או
19בשו"ע )סי' שז סעיפים יג ,טו-טז( מובא איסור ההיתר לסלק את הפסולת המונחת מלמעלה ואינו חוזר ,ולדעת התוספת שבת והבגדי ישע יש להיפך .אך במנחת פתים )לגר"מ אריק ,סי' רעא ס"י(
שטרי הדיוטות והגזרות הנלוות לו .וראה במגן הוא משום שזה כקילוף קליפת הפרי ,וסברא זו להקל בטעה ועשה כבית שמאי ,וזהו שלא כדברי הקשה מהמבואר בשו"ע )או"ח סי' רעא סט"ו( שמי
אברהם )סי' שא סק"ד( שצידד להתיר ראייה שיש שייכת רק כשהוא יודע היכן מונח החפץ שהוא השו"ע הרב והתהילה לדוד ,שנראה מדבריהם שהפסיק בדיבור אחר גמר הקידוש או שנשפכה
בה עונג. רוצה להוציא .ומכל מקום כתב הביאור הלכה שאף בטעה ועשה כבית שמאי לא יצא .וכן נראה הכוס ,מביא כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן
20בגמרא )שבת קמט (.נזכרו שני דינים :קריאת )שם( שכל ההיתר הוא רק כאשר הוא מסלק מדברי המשנה ברורה )סי' רעא ס"ק סג( שהביא ואינו חוזר ומקדש ,אף שנמצא שבירך הגפן אחר
הכתב בשבת והסתכלות בדיוקנא אף בחול. את המין העליון בלבד ,אך אם בשעת הסילוק מהדרך החיים )סי' ע סק"ב( שמי שמהפך את סדר ברכת היום ,וכתב שדברי השו"ע הרב צע"ג .אכן
התוספות )שם ד"ה ודיוקני עצמה( פירשו שהדין השני הוא מסדר אותו ומכין אותו לאחר זמן ,אסור, הברכות בקידוש עושה איסור ,ומשמע שבדיעבד בתהילה לדוד )סי' רעא ס"ק טו( תירץ שבאופן זה
בעשוי לעבודה זרה ,ולא לנוי .בערוך השולחן )סי' כיון שזה בכלל ברירה ,ולכן בעניינו אסור למיין יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומברך .ועל כן נראה אין חזרת ברכת היין מחייבת חזרת הקידוש ,כיון
שז ס"ח( הביא שכך המנהג ,וציין גם את הדעה ולסדר את השקיות העליונות בערימה. שבדיעבד כאשר טעה והקדים את ברכת היום שנעשה מתחילה כסדרו ,אבל כשהפך את הסדר
המחמירה ,ומכל מקום גם לשיטה זו מותר מותר 18המשנה ברורה )סי' שיט סק"ד( כתב שכאשר לברכת היין אינו צריך לחזור ,כיון שספק ברכות מתחילתו לא יצא וחוזר ומברך .והנה שורש דין
בחול לקרוא כתב מועט שתחת תמונה ,שאין הוא בורר סמוך לסעודה הנמשכת כמה שעות, להקל ,וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה )פמ"ז זה תלוי במחלוקת הראשונים בביאור דברי רב
חוששים שיימשך אחריו .לא מצאנו שגזרו חז"ל הרי זה בגדר לאלתר ,אף שיעבור זמן רב עד הערה קצא(. יוסף שאמר )ברכות יא (.לעניין קריאת שמע 'עשה
את האיסור לקרוא 'כתב שתחת הצורה' על ספר אכילת המאכל .ובשו"ת רב פעלים )ח"א או"ח סי' יב 16בהיתר הברירה בשבת מבואר בשו"ע )או"ח סי' כבית שמאי לא עשה ולא כלום' ,האם הנוהג
מודפס שלם שכולו תמונות וכיתובים. ד"ה והנה( כתב שהבורר מאכל שאינו ראוי לאכילה שיט ס"א( שמותר לברור רק אוכל מתוך הפסולת, כבית שמאי במקום בית הלל יוצא ידי חובתו או
21התוספות )שבת קטז :ד"ה וכ"ש( דנו בספרי עד שישרה במים שלוש או ארבע שעות חייב ביד ולא בכלי ,ובתנאי שהברירה היא כדי לאוכלו לא :שלדעת התוס' )שם ד"ה תני( ותוס' רבינו יהודה
מלחמות ,ואסרו לקוראם בשבת בדומה לכתב משום בורר ,כיון שאין זו ברירה סמוך לאכילה. לאלתר .והוסיף הרמ"א שמותר לברור גם עבור )שם( והשיטה מקובצת )שם( הקורא קריאת שמאי
שתחת הצורה .והוסיפו בשם ר"י שגם בחול יש אמנם בשמירת שבת כהלכתה )פ"ג הערה רכב( אחרים האוכלים עמו בסעודתו .וכתב המשנה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו .ולדעת הר"ן
בזה משום מושב לצים .בשו"ע )או"ח סי' שז סט"ז( הובא מהגרש"ז אויערבאך שמותר לברור מאכל ברורה )סק"ה(' :ואם כוונתו כדי שישתייר גם אחר )סוכה יב :מדפי הרי"ף ,ד"ה אמרו לו( והריטב"א )סוכה
פסק לאיסור גם במליצות ומשלים של שיחת כמה שעות קודם הסעודה ,כאשר רוצה להשרותו הסעודה או על סעודה אחרת חייב חטאת ,אך כח .ד"ה הא דתנן( והרשב"ץ )ברכות יא (.וכן הביא
חולין ,ובדברי חשק נוסף הטעם של גירוי יצר ברוטב וכדומה כדי להשביח את טעמו ,לפי שכך אם ממילא נשתייר מבירורו עד לאחר הסעודה, בספר המכתם )ברכות יא .ד"ה העושה( שכן הוא
הרע .ובערוך השולחן )שם ס"ט( חילק בין ידיעות היא דרך אכילתו ,והשווה זאת לדברי המשנה אין בכך כלום כיון שכבר בירר בהיתר' .ומבואר דעת הראב"ד ,וכן נראה מסתימת שאר הפוסקים
שיש בהן צורך לבין ענייני הבל. ברורה )שם( שהבורר סמוך לסעודה הנמשכת שאין לברור מראש עבור סעודה אחרת ,אך אם שאינו מקיים את המצוה מן המבחר ,אך בדיעבד
22במשנה ברורה )סי' שז ס"ק נח( הוציא מכלל כמה שעות הרי זה בגדר לאלתר ,אף שיעבור בירר לצורך הסעודה הנוכחית ונשאר מהאוכל, יצא .והפרי מגדים )סי' סג א"א סק"ב( הסתפק בדעת
האיסור את יוסיפון ,ספר יוחסין ,דברי הימים זמן רב עד אכילת המאכל .והוכיח כן ממה שכתב אין בכך כלום .אמנם בנידון שלפנינו ,שהאוכל השו"ע להלכה ,ובמשנה ברורה )שם סק"ה( הביא
של ר"י הכהן ושבט יהודה ,משום שלומדים מהם המחצית השקל )סי' תקי סק"ב( ,שלדעת הרשב"א של הסעודה השנייה והשלישית נמצא יחד בשמו ש'אפילו אם אין הכוונה בעמידתו לעשות
מוסר ויראה ,והתיר גם כשהם כתובים בלעז .וכן )עבודת הקודש ,בית מועד שער א סי' ה( הסובר שאסור באותה שקית ,נראה שמותר להוציא את כל כבית שמאי אלא לעורר הכוונה וכדומה ,אפילו
בערוך השולחן )שם ס"י(. לברור ביום טוב שלא על מנת לאכול לאלתר, השקית מתוך התערובת ,ואין צריך לפתוח אותה הכי אסור וכו' ,ואף על פי כן אין צריך בזה לחזור
23הרמב"ם )שמונה פרקים פ"ה( ביאר שכמו שהגוף מותר לברור קמח כדי לאפות ממנו פת ,והרי ולהוציא ממנה רק את האוכל לסעודה הנוכחית. ולקרות בדיעבד' .וכן מצאנו נידון זה בנוסח
זקוק למנוחה ממלאכות כבדות ,כך גם הנפש שאף שיקח זמן רב עד שהפת תיאפה ותהיה שכן הוצאת השקית בשלמותה כעת היא בגדר ברכת האש במוצאי שבת ,שבו נחלקו בית שמאי
זקוקה למנוחת החושים לאחר עיון מייגע ,כדי ראויה לאכילה ,הרי זה בגדר לאלתר .ולפי זה הוצאת אוכל מתוך פסולת סמוך לאכילה ,הואיל ובית הלל )ברכות נא (:שלדעת בית שמאי מברכים
שתוכל לשוב לעיונה .ובשו"ע )או"ח סי' רלא ס"א( כתב בשמירת שבת כהלכתה )שם סע"ט ופ"א( והוא צריך כעת את השקית הזו. 'בורא מאור האש' ,ולדעת בית הלל 'בורא מאורי
נתבאר שגם מנוחה ושיחה יהיו לצורך עבודת להתיר לברור מאכל קפוא או קר ביותר כשדעתו 17כאשר כל שקית עומדת בפני עצמה ואינן האש' .ובב"ח )או"ח סי' רצח ס"א( כתב שהמברך
הבורא או דבר המביא אליה .ויש לציין לדברי לאוכלו כשיפשיר ,וכן מאכל חם על מנת לקררו מעורבות יחד ,אין זה בגדר תערובת ואין שייך בורא מאור האש ולא מאורי האש לא יצא ,וביאר
האליה רבה )סי' שז אות מ( שכתב בעניין ספרים במקרר כשדעתו לאוכלו כשיתקרר .אולם בשם בזה איסור בורר ,וכמבואר במשנה ברורה )סי' המגן אברהם )שם סק"ג( שהוא משום שעשה כבית
בלשון הקודש 'אבל בחול מותרים' .וראה ברמ"א הגרי"ש אלישיב )איל משולש בורר פ"ח סכ"ו ,וביום שיט ס"ק יד( .אף כאשר השקיות מונחות זו על גבי שמאי ,אולם האליה רבה )סי' רצח סק"א( כתב
)סי' שז סט"ז( שהתיר סיפורי חולין ומלחמות השבת סי' ס"ה( מובא שאין להתיר זאת אלא כאשר זו ,מותר לסלק את העליונות כדי להגיע לשקית הטעם משום שיש הרבה מיני מאורות באור,
בלשון הקודש .והביא המשנה ברורה )שם ס"ק המאכל אינו ראוי לאכילה בלא פעולה זו ,ולפי שמונחת למטה ,ואין זה דומה לבורר פסולת וכשאומר 'מאור האש' הרי משנה מנוסח הברכה,
סג-סד( הטעם שהלשון עצמה קדושה ולומדים זה בענייננו מותר לברור מאכל קפוא שאינו ראוי מתוך אוכל ,וכמבואר במשנה ברורה )שם ס"ק טו( והוסיף שזה דלא כדברי המג"א .ובתוספת שבת
ממנה דברי תורה ,והזכיר לימוד הלשון ופסוקים לאכילה טרם הפשרתו .יש להוסיף שכל האמור ובביאור הלכה )ד"ה לאכול מיד( ,שכיון שהפסולת )שם סק"ב( כתב שאף לטעם המג"א אין זה רק
שבתוך אגרת .אולם הביא הרבה אחרונים ,ובהם אינו אלא כאשר האוכל שנמצא בקופסאות והאוכל אינם מעורבים אלא מונחים זה על גבי כאשר שינה ואמר מאור האש ,שכיון שאין זו
האגודה ,הט"ז ,הב"ח והגר"א ,החולקים .עוד הנוספות ראוי לאכילה לאחר הפשרתו ,אולם זה ,ובהסרת העליון אין הוא מתקן את התחתון, טעות שכיחה ,ניכר שעשה כבית שמאי .אבל מי
כתב )שם ס"ק סב( שבדברי חשק אין היתר בלשון אם יש שם קופסאות ובהן אוכל שאינו מבושל, אין זה בגדר תערובת ואין בזה משום איסור ששכח לברך בורא פרי הגפן לפני ברכת היום
הקודש .בערוך השולחן )שם ס"י( פירש את הרמ"א מבואר בשו"ע )או"ח סי' שח סל"א-ב( שבשר חי אינו בורר .ובשמירת שבת כהלכתה )פ"ג הערה עח( ובירך אחריה ,אינו חוזר ,כיון שדרך בני אדם
בדרך אחרת :המתענגים בסיפורים אינם אסורים מוקצה ,אך דגים חיים הם מוקצים .ולדעת כמה הובא מהגרש"ז אויערבאך שאפילו כאשר אינו להקדים את המאוחר ,ואין זה נראה שעשה כבית
מצד הסיפור ,ומה שכתב לגבי השפה הוא לעניין מהאחרונים )ערוך השולחן סי' שח סנ"ח ,מסגרת השלחן יודע היכן מונחת השקית שהוא מחפש ,מותר שמאי .ובבגדי ישע )סי' רצח ,על מג"א סק"ג( כתב שאף
גזירת שטרי הדיוטות ,שלא היו נכתבים בלשון סי' פח סק"ה ,בן איש חי שנה שנייה פקודי אות ט ,מנחת לו לסלק את העליונות .אולם יש שהחמירו בכך לדברי הב"ח אין זה אלא במי שמתכוון לעשות
הקודש. שבת סי' פח ס"ק טז ,שו"ת אגרות משה ח"ה סי' כב( בזמננו כאשר הוא מגביה ומסלק לגמרי את העליונות להדיא כבית שמאי ,אבל מי שטעה ועשה כבית
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
◄◄
השבת גרמו ילדיי נזקים בבית .האם אני חייב קדימה בקניית מחסן הצמוד למשרד 24
פוטרת אותו מלהמתין שש שעות .המהר"ם
לשלם גם כשהמזיקים הם ילדים קטנים? שיף לא פסק להתיר כבד בחלב ,ואף סיים 'ומכל
בבניין שבו אני גר רכשו הדיירים מהקבלן
האם יש הבדל בין נזק לקירות ולחלקי הבית מקום לא מלאני לבי להתיר למעשה' .25אולם אם
כמה חללים וחילקו אותם ביניהם למחסנים.
הקבועים לבין נזק לרהיטים ולחפצים ,ומה היה רק מגע או לכלוך מועט ,בלא ממשות כבד
המחסנים אינם מוסדרים כחוק ואינם רשומים
הדין אם התחייבתי להחזיר את הדירה כפי ניכרת ובלא טעם בשר ,אין צריך להמתין שש
שקיבלתי אותה? בטאבו .אני פתחתי במחסן שלי משרד שנותן
שירותי מחשב .בעל המחסן הסמוך מכר לפני שעות .26הדברים אמורים בבצל שלא נתבשל
ת .מצד דין 'מזיק' האב אינו חייב בנזקי בנו,32 כמה שנים את דירתו ,אך בינתיים השאיר עם הכבד ושלא הוסיפו לו שומן בשרי .בבצל
אך כששכר דירה הוא חייב מצד אחריותו מדין לעצמו את המחסן .כעת החליט למכור את שהתבשל עם הכבד ,או שעורב בו שומן בשרי
'שומרים' .לפיכך יש לברר מה ניזוק ,כיצד אירע המחסן והוא עומד במגעים עם רוכש הדירה לשם אכילתו ,יש להמתין אחריו שש שעות.
הנזק ומה הוסכם בשכירות .33אם קיבל השוכר שיקנה גם את המחסן ,אך הם עדיין לא חתמו
אחריות לנזקים שיגרמו בני הבית ,עליו לשלם חוזה .אני גם רוצה לקנות את המחסן הצמוד כניסת כהנים למערת המכפלה
כפי שהתחייב ,גם כשהמזיק קטן .התחייבות כדי להרחיב את המשרד שלי .האם אני קודם מרדכי כהן ,ביקש להצטרף למניין במערת
להחזיר את הדירה ואת תכולתה בשלמות מדין 'בר מצרא' ,או שבעל הדירה קודם לי? המכפלה .חברו אמר לו שהוא יכול להיכנס
מחייבת גם בנזק לחלקי הבית הקבועים ,לפיכך ת .אם המחסן הצמוד למחסן הנמכר הוא למערה מפני שקברי צדיקים אינם מטמאים,
יש לבדוק את נוסח ההתחייבות והיקפה ,ולא והוסיף שהקברים נמצאים במערות שמתחת
בבעלותו ואפשר לצרפם כדין ,יש לו זכות
לפרש כל תנאי כהתחייבות לכל נזק ובכל מצב.34 לבניין ,והציע שיתפלל באולם העליון ויעמוד
מצרנות כלפי הקונה שאין לו זכות שותפות
אם אין התחייבות מפורשת בהסכם ,לגבי או מצרנות במחסן זה .קניית הדירה מן המוכר רחוק מן המצבות .האם מותר לו להיכנס
הרהיטים והכלים שנמסרו לשימושו כחלק באופן זה ,והאם ריחוק ארבע אמות מן
בעבר ,בלא המחסן שנשאר בידו ,אינה מקנה
מן השכירות ,דינו כשומר שכר ,אך לגבי נזק המצבות מועיל לכך?
לקונה הדירה דין קדימה במחסן .29ולכן כל
בקירות הבית ובחלקים שדינם כקרקע ,כשלא ת .אסור לכהן להיכנס לאולמות שבבניין מערת
עוד העסקה לא הושלמה ולא נעשה קניין ,יכול
קיבל אחריות מיוחדת ולא הזיק בעצמו ,אין המכפלה ,גם לצורך תפילה ,אף שאינו יורד
המצרן לבקש מהמוכר להעדיף אותו גם אם
לחייבו ,משום שאין חיוב שמירה בקרקעות.35 למערות הקבורה ואינו מתקרב למצבות .גם
כבר ניהל משא ומתן עם השני .30גם באופן שיש
אם הנזק נגרם מפני שלא שמר כראוי מפני דין קדימה לבר מצרא ,הוא רק בתנאי שהוא בקברי צדיקים נוהג האיסור ,ובמערת המכפלה
מעשי הילדים ,חייב לשלם .גם תקלה שלא עומד במחיר ובתנאי התשלום הנדרשים כדין, יש טעם נוסף לחשש טומאה משום ראשו של
נעשתה במזיד אינה נחשבת אונס הפוטר עשו שנקבר שם .ריחוק ארבע אמות מן המצבות
בלא להפסיד למוכר.31
שומר שכר .אולם אם הנזק אירע באונס הפוטר בתוך הבניין אינו מתיר את הכניסה .27אלא
לפי דיני השומרים ,ולא קיבל אחריות רחבה יתפלל מחוץ לבניין ,במקום המותר לכהנים,
יותר ,הוא פטור ,לפי שהכנסת הילדים לדירה נזקי ילדים בדירה שנשכרה לשבת תחת כיפת השמים ,ויזהר שלא לעמוד תחת גג
שנשכרה למגורי המשפחה אינה בגדר פשיעה.36 שכרתי דירה לשבת עבור משפחתי ,ובמהלך או סככה המחוברים למקום.28
)שם סק"ה( הביא מעשה שפסקו כי קודם קניין מציעא )פה ,(:שריש לקיש ציין את מערות קבורת )סקמ"ב( מציין שכעי"ז בפרי מגדים )או"ח סי' תקנא 24בשו"ע )יו"ד סי' פט ס"א( פסק להמתין שש
רשאי המוכר לחזור בו ולהשאיר את הקרקע החכמים .וכן הביא מסוכה )כה ,(.שנושאי ארונו א"א סקכ"ט(. שעות לאחר בשר ,ואף בשר עוף בכלל .ודין זה
לעצמו. של יוסף נטמאו .ובמנחת אלעזר )ח"ג סי' סד( ביאר 27בגמרא )בבא בתרא נח (.מסופר שרבי בנאה הוא אף אם אכל מעט בשר ,ואין שיעור מינימום
32לגבי הקטן חיוב הקטן ,בשו"ע )חו"מ סי' צו ס"ג( טעם נוסף המיוחד למערת המכפלה ,שהרי היה מציין מערות קבורה ,ובא למערת אברהם של כזית לפטור אכילת מעט בשר .וכתב הרמ"א
פסק שקטן שהזיק פטור ,אף כשיש לו נכסים ראשו של עשו נקבר בה ,ונקט שדינו לעניין ולמערת אדם הראשון .ופירש הרשב"ם )שם ד"ה )שם ס"ג( ששומן בשר כבשר עצמו ,ושנהגו
ואף לאחר שהגדיל .אך כתב הרמ"א )או"ח סי' שמ"ג( זה כישראל מומר המטמא באוהל כישראל, רבי בנאה( ,שמדד את המערות וסימן מבחוץ את להמתין אף לאחר תבשיל שנתבשל עם בשר,
כי אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל מ"מ טוב וכדאיתא בקידושין )יח (.על עשו 'ודלמא ישראל מקום הטומאה ,כדי שלא יאהילו עליו בטהרות. אע"פ שלא אכל מן הבשר.
לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה מומר שאני' .וגולגולת שלמה מטמאה באוהל אף ובתוספות )שם ד"ה מציין מערתא( פירשו שהציון 25המהר"ם שיף )חולין קיז :ד"ה אודות כבד( דן בכבד
אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין עכ"ד. בלא בשר ,כמבואר באהלות )פ"ב מ"א( וברמב"ם נצרך משום טומאת קבר סתום ,וביארו שאברהם אווז שטוגן בטעות במעט חמאה ,וצירף שלושה
בפתחי תשובה )חו"מ סי' שמט סק"ב( הביא דברי )הלכות טומאת מת פ"ב ה"ח( .לפיכך ביאר שאפשר ואדם הראשון קרויים 'אדם' ,ולפיכך אין למעט צדדים :ביטול בשר עוף בחלב ברוב לפי השיטה
השבות יעקב שכתב שאף לצאת ידי שמים אין מן שציון המערה בידי רבי בנאה נצרך משום ראשו את קבריהם מטומאת אוהל אף שנקברו קודם שהביא ,דין טיגון ,והסברה שכבד הוא דם וכמו
הצורך לשלם הכל אלא צריך שיקבל איזה דבר של עשו ,אף אם אין האבות מטמאים. מתן תורה .אמנם הרמב"ן )במדבר יט ב( כתב: שאמרו בגמרא )חולין קח" (.גדי אסרה תורה ולא
לתשובה על כן המוחל לא יהיה אכזרי ויפוייס 28בשולחן ערוך )יו"ד סי' שעא סעיף א( פסק 'כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין והוא ָחלָ ב" ,וה"ה גדי ולא דם .אולם סיים שלא התיר
במה דיפייס משום תקנת השבים לאלו שרוצים שאסור לכהן להיכנס לאוהל שהמת תחתיו, שאמרו צדיקים אינן מטמאין' .אולם בתוספות למעשה .ובפרי מגדים )יו"ד סי' פז ,משבצות זהב סק"א(
לצאת ידי שמים ומה שכתב בספר חסידים )סי' ואף לבית אחר או לעלייה הפתוחים אליו בנקב )ב"מ קיד (:ביארו שהטעם שאליהו נטמא לקבורת כתב 'דמהר"ם שי"ף ז"ל לא כתב אלא לסניף
תרצב( שחייב לשלם הכל כשהגדיל זהו ממידת של טפח על טפח .וראה ברמ"א )יו"ד סי' שעא ס"ה( רבי עקיבא היה משום מת מצוה ,שהיו יראים בעלמא' ,ולא התיר מכוחו לבדו אפילו הנאת כבד
חסידות .ויש שכתבו שלכתחילה ישלם האב מה שהתיר לכהן לעמוד מחוץ לבית שיש בו מת ,ואף לקוברו מפני המלכות .ומה שאמר שצדיקים שנתבשל בחלב .ובשו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק
שבנו הזיק כי הבן לא יזכור לשלם כשיגדיל ולכן לגעת בכתליו ,בתנאי שאין דבר מאהיל עליו. אינם מטמאים היה דיחוי מפני כבודו של רבי יו"ד סי' כט( אסר כבד שטוגן בחמאה ודחה את
עדיף שהאב ישלם כדי שיהיה לו לכפרה. 29יסוד דין בר מצרא הוא 'ועשית הישר והטוב', עקיבא .ובשו"ת אבני נזר )יו"ד סי' תסט אות ג( ביאר השמועה שהתירו ,וכתב שהמורה בדבר להתיר
33בשו"ע )חו"מ סי' צו ס"ג( פסק שקטן שהזיק כמבואר בגמרא )בבא מציעא קח (.ובשו"ע )חו"מ סי' שרבי בנאה ציין את המערה מחמת אדם הראשון, "יורה כבן סורר ומורה" .וכ"כ באמרי בינה )סי'
פטור ,אף כשיש לו נכסים ואף לאחר שהגדיל. קעה ס"ו( .להלכה נוהג דין בר מצרא גם בבתים ולהבדיל מחמת ראשו של עשו הקבור בה ,שדינו א( שהמבשל כבד ְב ָּחלָ ב הוה ליה בשר בחלב
ובמחובר לקרקע ,כמבואר בשו"ע וברמ"א )שם כישראל מומר .וכן בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ג סי' מדאורייתא ,ולא אמרינן דכבד כולו דם ואינו
34ראה בשו"ע )סי' שא ס"ד( שאפשר לקבל
אחריות 'שומרים' גם על הדברים שנתמעטו סנ"ג( .הסמ"ע )שם סקצ"ח( ביאר שהכותל אינו סד( דן בטומאת ראשו של עשו .ואף שהאריך שם בשר .והיעב"ץ ב'בירת מגדל עוז' )הל' בשר בחלב
מדיני השומרים ,כשנעשתה ההתחייבות בקניין מונע מצרנות כאשר אפשר לפתוח בו ולצרף את ללמד זכות על מנהג הכהנים הנכנסים לקברי פ"א אות טז-יז( כתב דלענין כבד עוף יש להקל:
הבתים .אמנם בפתחי חושן )שותפים ומצרנות הערה צדיקים ,במערת המכפלה העלה לחוש מפני דנראה פשוט דכבד יש לו דין בשר לענין בשר
המועיל .אם מתחייב להחזיר את הדירה כפי סא( כתב שגם חיבור דירה ומחסן באמצעות חדר ראשו של עשו .וכן פסק בחיי אדם )הקדמה לספרו בחלב ,מיהו בכבד של עוף ודאי יש מקום לצרף
שקיבלה ,מועילה ההתחייבות שכל שתנאי מדרגות יש בו דין מצרנות .וראה בהרחבה מה שערי צדק( 'גם אשר נשמע מאז שהכהנים נכנסים להקל .אמנם בשו"ת בית יצחק )יו"ד ח"א סו"ס עג(
שבממון קיים )סי' שטו ס"ב(. שהבאנו במכתלי בין הדין )חלק ד' סימן כ( שלהלכה למערות קברי הצדיקים באומרם קברי צדיקים כתב דדברי המהר"ם שיף ודאי ליתא ,ואין לצרפו
35בשו"ע וברמ"א )סי' שא ס"א( כתבו שבקרקעות יש דין בר מצרא גם בבתים אפילו באופן שאין אינם מטמאים והוא מכשול גדול ,וכל בית דין אף לסניף .וכן בדברי שאול )לבעל השואל ומשיב ,הל'
פטור השומר אף מפשיעה ,והרמ"א כלל בכך בכוונת המצרן לחבר ביניהם עיי"ש .אמנם אם מחוייבים להפריש הכהנים שלא יזידון עוד'. מליחה סי' עג ס"ד ד"ה והנה( כתב שהדבר אי אפשר
בית שנשרף .הרמב"ם )הלכות שכירות פ"ב ה"ג( מתחילה כשבא למכור את הבית היה מציע את ובקיצור שלחן ערוך )הלכות אבלות סימן רב סעיף יד( לאומרו כלל ,דאף דדם לאו בכלל בשר הוא,
מחייב בפשיעה משום שהפושע כמזיק ,והש"ך המחסן לקונה יחד עם מכירת הדירה ,הרי שלא כתב 'יש כהנים הדיוטים נוהגים ללכת על קברי היינו דוקא בדם צלול ,אבל כבד דקרוש הוא ,הוה
)סי' שא סק"ג( הכריע כמותו .ואין לחייבו מפני היה דינא דבר מצרא ,כמבואר בשו"ע )שם סל"ו( צדיקים באמרם שקברי צדיקים אינם מטמאים בכלל גדי עי"ש.
שיכול לומר 'קים לי' כפוטרים. שאם מכר כל נכסיו לאחד ,אין בעל המצר של וטעות בידיהם וצריכין למחות להם' .ובשו"ת 26הש"ך )יו"ד סי' פט ס"ק יט( התיר לאכול גבינה
36ראה בהרחבה מכתלי בית הדין )ח"ג סימן כד(, שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה, שבט הלוי )ח"י סי' רכח אות ב( נשאל אם כהן רשאי לאחר תבשיל שבושל בקדירה שלא הודחה יפה,
שמדין שומרים אין את הפטור של קטן שהזיק, שהרי היא והאחרת קנה כאחד .ואף שהש"ך )שם לבקר בקבר אהרן הכהן ,משום שנפטר בנשיקה. אף שיש בה קצת ממשות .ונחלקו האחרונים
שהרי קיבל את השמירה גם על כך שבני ביתו סקי"ב( כתב שאם מוכר רק שתי שדות אין דין ודחה היתר זה מן הסוגיה בסנהדרין )לט ,(.שדנה בכוונת הש"ך יש אומרים שמדובר כשיש
לא יזיקו שעל דעת כן השכירו לו .וכ"כ תוס' )ב"ק זה ,אולם כבר הביא בפתחי תשובה )שם סקי"ב( בטומאה שבקבורת משה אף שמת בנשיקה, שישים בתבשיל כנגד הלכלוך אבל אם אין בו
כא :ד"ה אדם( במפקיד ביתו אצל חברו לשמירה תשובת חתם סופר )חו"מ סי' צה( פסק כהט"ז וסיים 'עכ"פ פשוט דאיכא טומאת כהנים' .וכן ששים יש להמתין שש שעות )כ"כ בבית מאיר )שם(
ויש שם חרש שוטה וקטן שיש לו להזהר שלא והסמ"ע ,וכתב 'דלא שבקינן דברי סמ"ע וט"ז הזהיר הגרש"ז אויערבך בהסכמתו לספר ציון דעת קדושים )ס"ה( ,זבחי צדק )סקל"ז( ,בית לחם
ידלגו מלמטה למעלה וישברו כלים עיי"ש .וביאר מפני מה שכתב הש"ך בימי חורפו בס"ק י"ב לנפש צבי )נדפס בישורון ,כרך טז עמ' שעט( 'אין להקל יהודה סקט"ו ,פמ"ג או"ח סי' קעג במשב"ז( בן
בנמוקי יוסף )ט :מדפי הרי"ף( דפושע הוא דאיבעי ורוצה להגיה אחרות במקום אחרת' .אך בנידון כלל בקדושת כהונה לא בדאורייתא ולא בדרבנן'. איש חי )ש"ב שלח סי"ב ,ע"ש( .מאידך יש מקילים
ליה לאסוקי אדעתיה דמדלגי בכל ענין בין זה שחילק את עסקאות המכר לשתים ,ומתחילה ובציץ אליעזר )ח"י סי' א ,סוף אות מד( כתב לעניין אפילו כשלא היה ששים בתבשיל ,ואינו נחשב
מלמטה למעלה או איפכא .אמנם אם הזיק בגוף מכר רק את הדירה ורק כעת בא למכור לקונה מערת המכפלה 'ואזהרה מיוחדת בזה לכהנים 'תבשיל של בשר' ,כיון שלא נתכוון שישאר שם
הבית או במה שמחובר אליו אין לחייבו מפני את המחסן שוב יש דינא דבר מצרא לגבי בעל שאסור להם ליכנס בבנין' .וכן כתב ביחוה דעת רק שלא טרח להדיחו יפה ,ולא גזרו בו חכמים
שאין שמירה בקרקעות ובמחובר לקרקע ,ולכן המחסן הסמוך. )ח"ד סי' נח( ,שאין להורות היתר לכהנים להיכנס, להמתין אחריו )כ"כ בפת"ש )סק"ז( יד אברהם שם
על נזקי הבית והדברים המחוברים לו פטור כיון 30ברמ"א )חו"מ סי' רלז ס"א( הובא שבן המצר מפני ספק איסור טומאה מן התורה .בעניין ערוך השולחן ערוה"ש )סי"ג( ,עצי העולה )כלל ג
דאין עליו חיובי שמירה בהם ועל המטלטלים רשאי להקדים ולקנות קרקע הסמוכה לו אף 'צדיקים אין מטמאין' ,התוספות )בבא מציעא ס"ו( ,ולמעשה ,כתב ביד יהודה )פירוש הארוך ,סי'
חייב .אולם בלאי רגיל וקלקול שנגרם מעצם במקום שאין לו זכות סילוק מדין בר מצרא, קיד :המשך ד"ה מהו שיסדרו( ביארו שאליהו עסק פט סק"ה( ,לחלק בין לכלוך אגבי שלא הקפידו
שימוש ראוי ומוסכם אינם כדין שבירה מחמת משום שהזדמנות זו היא לו כמציאה. בקבורת רבי עקיבא משום שהיה מת מצוה ,לפי עליו לבין בשר או שומן בעין ,והתיר רק כשלא
השתוללות או שימוש חריג .אין לחייב בתיקון 31הרמ"א )סי' קעה סכ"ג( פסק' :בכל דבר שיש שיראו לקברו בהיותו מהרוגי מלכות .ובדברי הרגיש טעם בשר .וכ"כ בעצי העולה )שם( שבזה
בלאי כזה בלא שסוכם על כך בחוזה. פסידא למוכר לא תקנו בזה זכות למצרן' .הש"ך יחזקאל )שו"ת שבסוף הספר ,תשובה א( הוכיח מבבא לכו"ע סמכינן על טעימת ישראל ,ובדרכי תשובה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ביני עמודי מכתלי בית ההוראה
הרה"ג שמואל דוד בידר תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ה' המשך מעמ' ה'
לאכול ,אבל חולה שמותר לו לאכול קודם התפילה הוה לדידיה זמן האכילה קודם
התפילה. וינהל אותה (סמ”ע שם סק”ח) .ואף שהאב לא חשב בשעת הנתינה שהוא מתכוון לזכות,
והנה התוספות שבת בסי' רפ"ו כתב דחולה האוכל קודם התפילה מתחייב בקידוש הרי הוא זוכה במתנה בלא כוונה מפורשת מדין “זכין לאדם שלא בפניו” (חושן משפט
קודם התפילה דאז הוי בשבילו זמן האכילה אלא דר"ל מכח מה שמותר לחולה לאכול סימן קצה סעיף ג).
קודם התפילה ה"נ אפשר לאכול קודם הקידוש ורפא בידיה ,וחלק עליו התהל"ד שם אמנם כאשר הנותן אומר בפירוש שהמתנה היא רכושו הפרטי של הילד ,או שנסיבות
דפשוט שחייב בקידוש קודם שיאכל דמה שהתירו לו לאכול קודם התפילה היא משום הנתינה מוכיחות שהקפיד שתהיה שייכת דווקא לילד ,קטן יכול לזכות במתנה כאשר
דלא הוי משום גאוה אך קידוש חייב לעשות. דעת אחרת מקנה אותו.
והמשנ"ב בבאוה"ל מחייב לקדש בחולה שאוכל קודם התפילה אבל כמה אחרונים הפרשת קטן והפרשה על ידי האב
סייגו וחלקו את דבריו ,בתשובות והנהגות ח"א סי' רס"ג נקט דרק אם אוכל ממש והנה פסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף ל) ‘חמשה אם תרמו אין תרומתן
סעודה אז מתחייב בקידוש משא"כ אי טועם מעט וכדו' אין מתחייב בקידוש. תרומה חרש ,שוטה וקטן’ .היינו שקטן שלא הגיע לעונת נדרים אינו יכול להפריש
ובקרן לדוד סי' פד חולק על המשנ"ב וסובר דזמן חיוב הקידוש היא כמו תקנת בעצמו ,ואף אינו יכול למנות שליח ,שהרי אינו בן שליחות .ואילו קטן שהגיע לעונת
חז"ל אחר התפילה דוקא ואפי' חולה שאוכל קודם התפילה עדיין אינו בכלל זמן חיוב נדרים ומבין משמעות הקדש ותרומה ,אם תרם תרומתו תרומה (שולחן ערוך שם סעיף לג).
קידוש ,ומביא ראיה מהיו"כ שכתב המג"א בסי' תרי"ב דאם מי שאוכל ביוה"כ אי"צ ברם ,גם בהנחה שהזרעים והמלפפונים אכן שייכים לילדים ,הרי להלכה אפוטרופוס
לקדש דהרי מן הדין אסור לאכול וחז"ל לא תקנו קידוש ביום הזה ,וה"נ קודם התפילה רשאי להפריש תרומות ומעשרות מנכסי קטנים לצורך אכילתם .כך פסק הרמב”ם
לא הוי זמן סעודה ותכ"ל לא תיקנו קידוש בזמן הזה. (הלכות נחלות פרק יא הלכה ט) ‘האפוטרופין תורמין ומעשרין נכסי יתומים כדי להאכילן,
ובדברי יציב או"ח סי' קל"א הוסיף ביאור בהיתר לחולה שאוכל קודם התפילה שלא שאין מאכילין את היתומים דבר האסור’.
יקדש ,דהרי איכא הפוסקים שס"ל דזמן חיוב הקידוש היא רק אחר תפילת מוסף ,ואחר וכן פסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן רצ סעיף יד) ‘האפוטרופסין תורמין ומעשרין
תפילת שחרית אפשר להם לטעום ,ואף שלגבי תפילת מוסף אנו מחמירין אך עכ"פ נכסי יתומים כדי להאכילן’ ,אך לא יפרישו כדי להניח את הפירות המתוקנים לזמן רב.
קודם תפילת שחרית בודאי יש לנו להקל ולהתיר בלי לעשות קידוש ועוד דיותר טוב
דין זה הוא בנכסי יתומים קטנים ,ולא בחרש ושוטה בלבד .ומעתה ,האב המטפל
שלא יקדשו דלא יהיה בעיניהם היתר גמור שמותר לאכול כמה שירצה ולא יסעוד אלא
בפועל במזונות ילדיו ובפירותיהם אינו גרוע מבעל הבית שקטנים סמכו אצלו ,ורשאי
כפי מה שצריך לכוחותיו ,בשביל להתפלל.
להפריש מן המלפפונים כדי להתירם באכילה ,ואין צורך שהקטנים ימנו אותו לשליח.
נמצא שלדינא אכן נכון לכתחילה לקדש אבל יש על מי לסמוך ולהקל שלא לקדש.
לפיכך ,גם אם נאמר שהפירות שייכים לילדים ,האב יפריש מהם בעצמו .אולם לא
נשים יפריש מפירותיו של ילד אחד על פירותיו של ילד אחר ,אלא יפריש מכל שתיל או מכל
ועתה צריך לדון לגבי נשים ממתי מתחייבים בקידוש לאסור טעימה קודם קידוש. קבוצת בעלות בפני עצמה .הילדים יכולים לעמוד לידו וללמוד את סדר ההפרשה ,אך
דהרי בסי' ק"ו איכא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אי תפילה דאורייתא או דרבנן, האב הוא שיקרא את השמות ויבצע את ההפרשה.
ובאר במג"א דלשיטת הרמב"ם דהיא שיטת המחבר תפילה הוי דאורייתא והוי מצוות אופן ההפרשה למעשה
עשה שאין הזמן גרמא ונשים חייבות בו אך נפטרות בבקשה אחת דמה"ת די בזה, יש לקטוף את המלפפונים המיועדים לאכילה ,ולהניחם יחד .מכל קבוצת פירות יש
מאידך שיטת הרמב"ן תפילה היא מתקנת חז"ל א"כ הוי מצוות עשה שהזמן גרמא אך להפריד מעט יותר מאחוז ,לומר את נוסח ההפרשה המקובל ללא ברכה ,ולחלל את
משום דרחמי נינהו חייבו חז"ל את הנשים ,והם מחויבות בג' תפילות והק' התוספות המעשר השני על מטבע שיש בה פרוטה חמורה.
שבת (סימן רפ"ו) דלפי שיטת המג”א דנקט כהרמב”ם דיוצאין בבקשה אחת בתפילה בפרי יחיד או בכמות קטנה ,חלק המעשר השני אינו מגיע בדרך כלל לשווי פרוטה,
יד”ח תפילה א”כ אחר בקשה אחת נתחייבו בקידוש שהרי התפילה מחייב בקידוש ולכן אין להסתפק במטבע חדשה רגילה ,אלא יש להשתמש במטבע שכבר יש בה
וכנ”ל. פרוטה חמורה או להיות מנויים בקרן מעשרות.
ואיכא בזה ג’ מהלכים א .תירוץ הפרמ”ג בסי’ רפ”ט שאפשר להתיר מב’ צירופים. אין להפריש מן המלפפונים הללו על ירקות שגדלו באדמה או בעציץ שמעמדו
אי דאפשר לסמוך על שיטת הראב”ד הנ”ל דס”ל דליכא איסור טעימה קודם קידוש שונה ,ולא להפך ,אלא להפריש מן היבול על עצמו.
בבוקר .ב .אפשר לסמוך על שיטת הרמב”ן דהם מחויבות בתפילה וא”כ עדיין לא
נתחייבו בקידוש ,ואלו שמתפללין שחרית פשוט דעדיין לא נתחייבו. להלכה:
והאחרונים חולקים על הפרמ”ג להתיר במי שהתפללה בקשה אחת לאכול אח”כ א .המלפפונים חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות ,אף שגדלו בעציץ פלסטיק
קודם הקידוש. שאינו נקוב.
ואלו הם המנח”י בח”ד סי’ כח כתב דא”א לסמוך על היתרו של הפרמ”ג דממ”נ ב .בנידון דידן ,יש להפריש ללא ברכה ,מחמת צד הפטור של גידולי בית והספק
אם יצאה יד”ח בבקשה אחת הרי נתחייבה בקידוש דאז היא זמן חיובה ,ואם לא יצאה במעמד המרפסת ,הגג ומיקום הנוף.
יד”ח בבקשה ויוצאת בתפילת שחרית שתתפלל אסור לה לאכול קודם התפילה כי אם ג .העובדה שהמלפפונים והנוף יוצאים מעבר לשפת העציץ אינה עושה אותם
טעימה בעלמא. למחוברים לקרקע ,כל עוד תחתיהם יש לוח שיש ,אבן או אלומיניום ,ואין חלק
ובתשובות והנהגות ח”א סי’ רס”ב כתב דאין נכון לסמוך על היתרו של הפרמ”ג אך מן הנוף מאהיל על קרקע גלויה.
מותר בין כה ,דהרי מן הדין נקטינן שחייבות בג’ תפילות ביום ,רק שפטורות מלהתפלל ד .מחיצת האבן בגובה עשרה טפחים נחשבת מחיצה .אין צורך שהסורג שמעליה
מדין טרודות וכדו’ ,ולכן כל זמן שהם לא התפללו עדיין לא הוי זמן סעודה בשבילן. יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים.
ובשש”כ פרק נב הלכה י”ג סבר דאה”נ שאסור דאם יצאה יד”ח בבקשה אסור ה .אם בעתיד יהיה העציץ במרפסת שאינה מקורה ,או שנוף חי של הצמח ייצא
לה לאכול ,דכבר הגיע זמנה לקדש ,ואם אוכלת בקביעות קודם התפילה מחויבת בבירור מעבר לקצה הגג למקום שאינו מקורה ,יש להפריש בברכה.
בקידוש קודם התפילה דזמן סעודתה היא קודם התפילה ,ומביא שם בהערות דאף אם ו .מתנה שניתנה לקטן הסמוך על שולחן אביו שייכת לאב ,אלא אם כן הנותן
אינה מתפללת תמיד יכולה לכוון שלא לצאת בבקשתה .ועל הא דהתיר הפרמ”ג אם פירש או הוכיח שכוונתו להקנותה דווקא לילד.
מתפללת שחרית שזמן חיובה רק אחר שחרית ולא אחר שביקשה בקשה אחת ,נסתפקו ז .גם אם המלפפונים שייכים לקטנים ,האב רשאי להפרישם לצורך אכילתם מדין
האחרונים אם דרכה להתפלל רק בשבת האם ג”כ אמרינן דאינה יוצאה יד”ח בבקשה אפוטרופוס ,ואין צורך בשליחות מצד הילדים.
הקנין תורה ח”ב נשאר בספק ,ובשה”ל חי”א סי’ ע”ה נשאר בפשיטות שאם מתפללת ח .קטן שלא הגיע לעונת נדרים לא יבצע בעצמו את ההפרשה .האב יפריש,
שחרית אף שאין מתפללת אלא בשבת מתחייבת רק אחר התפילה. והילד יוכל להשתתף לצורך חינוך.
העולה לדינא: ט .יש להפריש מעט יותר מאחוז ,לומר את כל נוסח ההפרשה ללא ברכה ,ולחלל
מי שמתפללת בשבת יכולה לאכול קודם התפילה ומתחייבת אחר התפילה, את המעשר השני על פרוטה חמורה.
ולדעת רש”ז אם אוכלת ממש קודם התפילה מחויבת אף קודם התפילה ,ואם
אינה מתפללת – לדעת המנח”י והשש”כ אסורה מלאכול עד שתקדש ולדעת
התשובות והנהגות יכולה לאכול.
ב .המהרש”ם בדע”ת סי’ רפ”ט סק”ב מביא בשם המהר”ם חלאווה הנ”ל דסובר
דנשים פטורות לגמרי מקידוש היום וע”ז סמכינן ,ואכן במנח”י הנ”ל מסיק
דבשעת הדחק אפשר לסמוך עליה ,ובדברי יציב או”ח סי’ קל”ב מסיק להדיא
לסמוך על שיטת המהר”ם חלאווה הנ”ל בצירוף שיטת הראב”ד שאין איסור
אכילה לפני קידוש ומסיק דהווה חומרא על חומרא לחייב אותם בקידוש קודם
התפילה.
ג .האגרו”מ ח”ד סי’ ק”א מחדש דכיון דאשה משועבדת לבעלה לאכול עמו
א”כ כל זמן שהבעל לא גמר מלהתפלל עדיין אינו זמן הסעודה של שניהם,
ולא נתחייבו בקידוש ,אך זהו דוקא על הנשים שמשועבדות לבעליהן משא”כ
הבנות שבבית אינם בכלל שיעבוד זה ולכן חייבות בקידוש.
אך האחרונים חולקים ע”ז גם מטעם דאין אסורה מלאכול מעט בלא בעליהן
ולזה נתחייבה בקידוש וגם מטעם דאין בכח השעבוד להתיר לה לאכול קודם
קידוש ,עיין שש”כ הנ”ל ועיין בשבה”ל הנ”ל דכן הם אומרים דלא כאגרו”מ.
להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
