gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מצורפים העלונים‪:‬‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫מזהב ומ‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים‬ ‫אדמו"רי שושילת‬ ‫עמ' י"א‬ ‫עמ' י'‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ֱא‪-‬ל ִֹהים‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'‬ ‫ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א‪ ,‬א(‬ ‫ה ָּ‬ ‫ַׁ‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא‬ ‫לו‪ ,‬ד( "בראשית ברא אלקים‬ ‫בשביל ישראל שנקראו 'רא‬ ‫תבואתו' )ירמיהו ב‪ ,‬ג( "ברא אל‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫את השמים ואת הארץ"‪ ,‬וא‬ ‫המלאכים לא נבראו כי אם בש‬ ‫גליון שי”ד‬ ‫ישראל‪ ,‬והצדיקים הגמורים מע‬ ‫מן המלאכים‪ ,‬שנשמות הצד‬ ‫ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ‬ ‫בס"דדברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫ונש‬ ‫העולמות‬ ‫מפנימיות‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫המלאכים מחיצוניות העולמות‪.‬‬ ‫ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה‬ ‫לרמוז זאת בתחילת התורה ובס‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ‬‫כתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ‬ ‫דתחילת התורה הוא‪" :‬בראשית‬ ‫פר' ויצא‬ ‫ַעל יְ ֵר ָאיו"‪ .‬המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ‬ ‫אלקים את השמים ואת הא‬ ‫הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה‬ ‫וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )ד‬ ‫מתבטלת הארץ‪ ,‬כי לא היה בכוחה לסבול תוקף‬ ‫לד‪ ,‬יב(‪ ,‬להורות בא לומר‪ ,‬בשביל‬ ‫ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות‪,‬‬ ‫המרחק בין‬ ‫ברא הקב"ה את השמים ואת הא‬ ‫משיעוריהגובה הוא לטובת הארץ‪ ,‬ועם דרך זה‬ ‫אם כן‬ ‫שמים וארץ זה‬ ‫בשביל "לעיני כל ישראל" – דו‬ ‫שהקב"ה משפיע על יראיו בצמצום‪ ,‬כי‬ ‫מנחם מנדל‬ ‫החסד‬ ‫רבי‬ ‫קבוע מבריאת‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫פומרנץ‬ ‫תשפ”ז‬ ‫דבר אחר זולת‬ ‫שום א'‬ ‫ולא בשבילגיליון‬ ‫היה שליט"א‬ ‫העולם ואינו‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫באופן אחר לא היו יכולים לקבלו‪.‬‬ ‫אם‬ ‫)שערי תש‬ ‫שאמרו חז"ל בברכות )נד‪ (.‬בכל מדה‬ ‫תשפ"ג(‬ ‫)בראשיתמה‬ ‫וזה‬ ‫משתנה‪ .‬משא"כ‬ ‫בראשית תשפ"ו‬ ‫ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד‪,‬‬ ‫האדם זה תלוי‬ ‫˙ור˙ חיים‬ ‫עמ' ט"ו‬ ‫'בראשית' ‪ -‬בגימטריא 'ש‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל‬ ‫הכוונה ִ‬ ‫בעבודת ה' יתברך‬ ‫עמ'החייםי"ט‬ ‫נו˘‡ ˙ורני מר˙˜‬ ‫עזנו'‪ ,‬לרמוז שעיקר התורה והעב‬ ‫והמצוות הכל הוא לתיקון השכ‬ ‫שתלויה בבני ישראל שהם ב‬ ‫יְ ֵר ָאיו" בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו‪.‬‬ ‫וא"א להבין‪ ,‬למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד‬ ‫הפרדת רשויות – האדם ובעלי‬ ‫שלו ובמסירות‬ ‫נפש שלו‪ ,‬כמה‬ ‫שמתעלה יותר‬ ‫ל‡ור „ברי ה‡ור החיים‬ ‫˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים‬ ‫שיש בין שמים לארץ‪ ,‬אלא בסייעתא דשמייא‬ ‫ולכן צריכים להיות זריזים וזה‬ ‫המרחק בין שמים וארץ זה קבוע מבריאת‬ ‫האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול‬ ‫להיות קרוב‬ ‫טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי‬ ‫אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה‪ ,‬קטנים‬ ‫איך שרק תסתכלו על זה‪ ,‬היה יחיאל מיכל חביב הקהל‪.‬‬ ‫ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר‪ ,‬מקומו הקבוע אי וגדולים גם יחד‪.‬‬ ‫בתיקונה‪.‬‬ ‫יתברך גם‬ ‫להשםלנפש חיה‬ ‫מוֹע‬‫הגבורה )יט‪ ,‬ה(‪” :‬וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫משתנה‪.‬במעשה בראשית מדברת ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע‬ ‫לכאורה כאן‬ ‫ואינו‬ ‫העולם‬ ‫מובן‪ ,‬כי‬ ‫ויהי האדם‬ ‫יתי‬ ‫וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ‬ ‫ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ‬ ‫שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר‪ ,‬בכה וקונן‪ .‬על‬ ‫)מחשוף‬ ‫יתברך פרי עץ‪ .‬אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן‬ ‫והבהמה‪,‬ה'וכי וכל‬ ‫בעבודת‬ ‫תלויהאדם‬ ‫האדם זה‬ ‫משא"כעל דרך‬ ‫כן מתגבר החסד‬ ‫שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים‪ ,‬הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות‪ ,‬על השאגות‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫פעולת גוף‬ ‫התורה‬ ‫יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל‬ ‫וִ ְהיִ ֶ‬ ‫יותראת כל ירק עשב‪ ,‬ולא את פרי העץ והזרעים‪.‬‬ ‫שמתעלה רק‬‫שיאכלו מאכל אחד‬ ‫שלו‪ ,‬כמה‬ ‫להם עד‬‫נפש‬ ‫ובמסירותאחד‬ ‫שלושניהם מקרה‬ ‫יותר‬ ‫בברואים‬ ‫בריאת האדם ושלטונועליו‬ ‫ָה ָא ֶרץ“‪.‬‬ ‫ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים‪ ,‬על המגלבים שהכו‬ ‫ותושייה‪ ,‬חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם‪ ,‬חלוט ביד בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת‪-‬תנאים בקרונות‬ ‫ואין מאכלם יחד כולם בשווה‪ .‬וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲע ֵלה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲע ׂש ּו‬ ‫ויהיו ניזונים בשווה?‬ ‫’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘‪.‬להיות קרוב להשם יתברך גם כן מתגבר החסד‬ ‫האור החיים מבאר את פשר הציווי‬ ‫הבקר‪.‬‬ ‫אוהבת וגדוש קוביות סוכר‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬וכותב‪” :‬וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא‪-‬ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה ‪ -‬בריאת מעשה בראשית אם כן‪ ,‬לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות ברם‪ ,‬לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת‬ ‫ֲח ֹגרֹת )ג‪ ,‬ז(‬ ‫משמים עליו לפי פעולתו שכמה‬ ‫שבאהביאור‪.‬‬ ‫וההשפעה‬ ‫יותרמעשה‬ ‫עליו‬ ‫הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקת‪ַ .‬זקן הקהל‪ ,‬ניצול הוא נזכר‪ ,‬בקול‪ ,‬בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף‬ ‫וכותב כי כך‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬מודה הרמב“ן‪,‬‬ ‫וחיות‘ צריך‬ ‫בה כלו‬ ‫בששה ימים‪ ,‬ולבסוף שבת קודש‪,‬‬ ‫דוּשּׁה‬ ‫וּב ָרה‪ ,‬יְ סוֹד ַה ְקּ ָ‬ ‫תּוֹרה זַ כָּ ה ָ‬ ‫לָ ֵתת ַה ָ‬ ‫שואה‪ ,‬סבא חביב או שכן אדיב‪ ,‬כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות‪ .‬ביכּה מרות‪ ,‬לראשונה מזה‬ ‫בס“ד‬ ‫לפרש על דרך ה‬ ‫יששל מקרא‪.‬‬ ‫היא דעת רבותינו ז“ל‪ ,‬והוא פשוטו‬ ‫השפעה יותר‬ ‫לקבל ’ולא הרשה‬ ‫מתקרבלאחר מכן‬‫כך מה שכתב‬ ‫ברוחניותלהבין‬ ‫יותר ובפרט יש‬ ‫שמתעלה‬ ‫אלקים ביום‬ ‫השמים והארץ וכל צבאם‪ ,‬וישבות‬ ‫רוּחנִ יּוֹת‪ִ ,‬צוָּ ה לָ ֶהם‬‫רוּחנִ יּוּת ָה ָ‬ ‫וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ‬ ‫מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק עשורים‪ ,‬את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת‬ ‫לטעון שהם פט‬ ‫הקושיא‬‫שהתחכמו‬ ‫בשר‘‪ .‬לשון עולה אם כן‪ ,‬כי לדברי הרמב“ן לא קשה‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫ולאכול‬‫מהשמים‬ ‫להמית בריה‬ ‫שיש‬ ‫לאדםממה‬ ‫ולאשתו‬ ‫גדולה מהשמים יותר‬ ‫השביעי‪.‬‬ ‫שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל‪.‬‬ ‫ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ‬ ‫וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין‬ ‫שעלו על המוקד‪ ,‬חלקם מול עיניו‪ .‬צירל וחווהל‘ה‪ ,‬משה‪-‬‬ ‫מתדמיתו‪ ,‬חלק ממסכת חייו‪.‬‬ ‫וכדברי אנטונינוס לר‬ ‫דברי הדין‪,‬‬ ‫רש“י‪ ,‬בדבר‬ ‫ביום השישי לבריאה‪ ,‬ברא הקדוש ברוך הוא את זו אינה מצויה‪ ,‬כי מן התורה יודעים אנו על הראשונה שהקשינו על מן‬ ‫ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל‬ ‫מרגליות יקרות ואבני מט‪,‬‬ ‫חושן‪,‬‬ ‫שרוליק נכדו‪ ,‬אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול‪ ,‬החליט מרדכי ויידל‪ ,‬אבא ואמא‪ .‬החברים לשטיבל והשכנים‪ ,‬הרבי‬ ‫לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי‪ ,‬המלמד והבלן‪.‬‬ ‫האדם‪ .‬האדם הוא נזר הבריאה‪ ,‬ונברא אחרון האסור והמותר‪ ,‬ומדברי חז“ל למדנו על הכשר השוואת האדם והבהמה‪ .‬אך עדיין שומה עלינו‬ ‫הקדוש המובאים בגמרא )סנהדרי‬ ‫נפלאיםעליהם‬ ‫פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים‬ ‫ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע‪,‬‬ ‫צדיקיםיו ִק ִ‬ ‫וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬אחר כל בעלי החיים‪ ,‬כדי והפסול‪ ,‬אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור להבין את הלשון שנקט רש“י‪ ,‬ש‘לא הרשה‘ לאדם‬ ‫הסדיסט שכפה‬ ‫המשפחה ‪ -‬כובע הסבא החביב‪.‬‬ ‫יכולין לפטור עצמ‬ ‫ונשמהנוקט‬ ‫הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא ולאשתו להמית בריה ולאכול"גוף‬ ‫ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא‬ ‫ידּוּשׁין‪ ,‬כִּ י ַחיְ ִ‬ ‫ידּוּשׁ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫בשר‪ .‬מדוע‬ ‫באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו‪ ,‬החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג‪ ,‬ועטו ארשת סלידה‬ ‫שישלוט בכולם‪.‬‬ ‫הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ‬ ‫די לו להחשות‪ .‬הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק‪-‬הפיגולים שחולק להם דברי‬ ‫רך‬ ‫ידה לַמדוע ֶד ֶ‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫שׁוּבתוֹ‬ ‫וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ‬ ‫שׁוּבה‪ְ ,‬‬ ‫גוף אומר‪ :‬נשמה חט‬ ‫כיצד?‬ ‫את ‪ַּ -‬ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת‪.‬‬ ‫בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם את אדם הראשון בפירוש‪ ,‬ואמר לו )בראשית ב יז( רש“י בביטוי זה‪ ,‬החורג מלשוןהדין‪,‬‬ ‫ִאם ָמ ָצ ָ‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫התורה בכל‬ ‫במשורה‪.‬‬ ‫יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“‪.‬‬ ‫שפירשה ממני הריני מ‬ ‫שמיום‬ ‫הבשר לאדם והותר לנח?‬ ‫נאסר‬ ‫ולאשתו )פסוקים כט‪-‬ל(‪” :‬ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל ”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “‪ ,‬אך מה‬ ‫אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח‪,‬‬ ‫החסידות‬ ‫כך‬ ‫תורת‬ ‫מאוצרות‬ ‫של סבא‪ ,‬להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה‬ ‫יאה‪.‬‬ ‫יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ‪ֵ -‬אינָ ּה ְמ ִצ ָ‬ ‫ְמ ִצ ָ‬ ‫לא‬ ‫בדרך‬ ‫מאי‪-‬שם‬ ‫שהושג‬ ‫השופר‬ ‫היהודית‪.‬‬ ‫האמיתית‪,‬‬ ‫נוסטלגיה‬ ‫נוטפי‬ ‫בסיפורים‬ ‫נרתיקו‬ ‫שמעתם אוזן ולמלא את‬ ‫מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?‬ ‫בקבר‪ .‬ונשמה אומ‬ ‫כאבן דומם‬ ‫קודם שנבוא לביאור הדברים‪ ,‬נציגה נא בזה את‬ ‫לא(‪]” :‬המקדש את האשה[ על עֵשׂ‬ ‫משובצות מיד‬ ‫זהבליד‬ ‫המחנה‪.‬ומסודרות‬ ‫דרך‪ ,‬התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו‬ ‫מעברו הנסתר של סבא‪.‬‬ ‫הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה‪:‬‬ ‫שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‪ ,‬ה ָ‬ ‫שמיום שפירשתי מ‬ ‫חטא‪,‬‬ ‫החילוק בין‬ ‫בביאור‬ ‫המשך דברי הרמב“ן‪ ,‬העוסק גוף‬ ‫כבהמות נדמו‬ ‫ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל‬ ‫תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא הרהר וּ לְכ‬ ‫תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד‪ ,‬וכך מצא את עצמו בהתרגשות‪ ,‬ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני‬ ‫משיעוריו‬ ‫ושיחותיו של‬ ‫�‬ ‫תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות‪ ,‬הריקודים‬ ‫שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר‪ ,‬עוקב בדריכות אחר‬ ‫דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו‪ ,‬ובין נח ובניו‬ ‫על מנת לשנות פרק זה‪ ,‬שומה עלינו לחקור‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו‬ ‫לדגש‪:‬ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה‪,‬‬ ‫בלבו“‪ .‬עם זאת יש לשים לב הָאָ‬ ‫המשך בע‬ ‫‪ -‬להם הותרה אכילת בשר‪.‬‬ ‫ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה‪.‬‬ ‫הרהר כ ֵן“‪ .‬ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא ו ַיְה ִי‬ ‫שליט“א‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק‬ ‫ההדדי באמונה‪.‬‬ ‫מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה‪ .‬הרגע בו‬ ‫הוא יוכל לדרוש‪ ,‬ולעמוד על שלו‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש‬ ‫עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(‪” ,‬ו ַּיַר ְא‬ ‫תשובה בלבו‘‪.‬‬ ‫קולו התאושש מעט‪ ,‬התייצב‪ ,‬כשהגיע לשלב בו הופיע‬ ‫’נו? אז מי גנב את האפיקומן?‪ ‘...‬הפנה סבא מבט חמים‬ ‫אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת‪,‬‬ ‫המשכלת‪ ,‬וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ‬ ‫”כ ִי מִקְר ֶה‬ ‫האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב‬ ‫נידון מעניין כשלעצמו הוא ‪ -‬אֱלֹ‬ ‫הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו‪ ,‬שחרר את שלדי‬ ‫לנכדים‪ ,‬בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת‬ ‫ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה‪ ,‬לבחור‬ ‫ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם‬ ‫תשובה‪ ,‬בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“‪.‬‬ ‫ו ַיְה ִי‬ ‫ניתן להניח שהעבריין עשה‬ ‫האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים‪.‬‬ ‫מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו‪.‬‬ ‫עמ' כ"ג‬ ‫בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם‬ ‫ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם‬ ‫ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים‬ ‫עמ' כ"ז‬ ‫’ואז נמלטתי לארץ הקודש‪ ,‬השתקעתי בבני ברק והנה אני‬ ‫נדמה לו שהוא שמע משהו‪ .‬מי?‬ ‫מאכל האדם‪ ,‬ואיסור הבשר‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫למזונם‪ ,‬ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה‬ ‫מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“‪ .‬כי אכן מאכל האדם‬ ‫מספק‪ ,‬גם בשעה שאנו עודנו רואים ‪-‬‬ ‫כאן‘ סיים באחת‪ ,‬נותן סביבו מבט אוהב‪ ,‬חם‪.‬‬ ‫’אני‘ נשמע שוב הקול‪ ,‬צלול וצעיר‪ ,‬מפיו של שרוליק‪’ ,‬אני‬ ‫ומבקשים את מזונם וטובתם‪ .‬וכמו שאמר הכתוב‬ ‫והבהמה שווה‪ ,‬ויכול אדם לאבד ולהפקיר את‬ ‫והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה‬ ‫לדוגמה ‪ -‬את החפץ הגנוב בידו‪ ,‬על‬ ‫זהו? הנכדים היו המומים‪.‬‬ ‫גנבתי את האפיקומן!‘‬ ‫)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא‬ ‫שליחותו בעולם‪ ,‬עד שיהא נמשל כבהמות נדמה‪.‬‬ ‫כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו‪ ,‬וז“ל‪:‬‬ ‫טרם החזירו לבעליו‪.‬‬ ‫בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים‬ ‫נועם‬ ‫לאחרשבת‬ ‫לפתע‬ ‫אכסוף‬ ‫חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים‪ ,‬לקצר‬ ‫קודש והגיונות מה‬ ‫שלהבות‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז‬ ‫לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“‪.‬‬ ‫ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי‬ ‫”לכם יהיה לאכלה‪ .‬ולכל חית הארץ ‪ -‬השוה להם‬ ‫’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ‪ ,‬חבלי‬ ‫ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים‬ ‫השרת לבהמת הארץ‪ ,‬וכלשונם )חגיגה טז‪” :(.‬ששה‬ ‫וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם(‪ ,‬יש הסבורים כי אכן‬ ‫הכתוב בהמות וחיות למאכל“‪.‬‬ ‫השבת‬ ‫בוער‬ ‫ועוד? מה‬ ‫בקדושת‬ ‫השבועלי הקליטה והקמת המשפחה‪ ,‬שיקומו האישי‬ ‫מפרשת‬ ‫משתמע לשתי פנים‪’ ,‬אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח‬ ‫בבעלי החיים ולא לגרום להם צער‪.‬‬ ‫דברים נאמרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת‪,‬‬ ‫ניתן להאמין בכך‪ ,‬אך זאת כמובן רק‬ ‫לו?‬ ‫מבואר‪ ,‬כי על אף היות האדם נזר הבריאה‬ ‫נאמנה כי יגשים את משאלתי‘‪.‬‬ ‫ה˘ורהגביע‬ ‫ישועות אשא ‪-‬‬ ‫ה‡הבה כוס‬ ‫האש‬ ‫כבשןיכול‬ ‫הרבילהשיב‬ ‫עצמו‬ ‫בתנאי שהוא קיבל על‬ ‫את השמש ושאלו על‬ ‫מאן‪-‬דהוא שפגש‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא‬ ‫שלשה כבהמה“‪ .‬בחלק הרוחני שבו נוהג האדם‬ ‫ותכליתה‪ ,‬מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית‬ ‫וסבורים‬ ‫עצמו את על ההנהגה‪ ,‬ובטרם לקח‬ ‫החולקים‬ ‫ויש בכדי‬ ‫הגזילה‪,‬‬ ‫את את‬ ‫מ˜ל˜ל˙ ‡˙‬ ‫להיות מדובר?‪ ‘...‬סבא הפך משועשע‪,‬‬ ‫תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו‪ ,‬סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב‬ ‫’במה כבר‬ ‫הקדושנורא ההוד ‪-‬‬ ‫לאכול מבשר בעלי החיים‪ .‬אולם כאשר השחית‬ ‫כמלאכי מרומים‪ ,‬אולם בצרכיו הגופניים אינו‬ ‫ובהמת הארץ‪ ,‬ומאכל כולם מעשב הארץ‪.‬‬ ‫לקדש בו‪,‬‬ ‫הגביע לידו‬ ‫מקוצק‬ ‫’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘‬ ‫קידושיו אינם‬ ‫אלאסטוטשינר‬ ‫די‪ ,‬נתן‬ ‫אין רבי‬ ‫אחדאף בכך‬ ‫מהחסידים‪,‬‬ ‫קם כי‬ ‫שנקלע אליו שלא בטובתו‪ .‬התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד‬ ‫הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)‬ ‫שרוליק‪:‬‬ ‫כל אדם את דרכו על הארץ‪ ,‬וגם הארץ הנה‬ ‫שונה מן הבהמה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אם לא ישגיח על‬ ‫ועוד הוסיף רש“י וכתב‪” :‬ולא הרשה לאדם ולאשתו‬ ‫בראשו‪.‬יוסף ביום השלישי‪ ,‬הם כבר ממשמעמד‬ ‫’לא ולא‘ הניד‬ ‫נשחתה‪ ,‬ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת‬ ‫קיום תפקידו בזה העולם‪ ,‬ידמה לבהמה‪ ,‬כי האדם‬ ‫והעמידו השיב‬ ‫כל עוד לא‬ ‫מספק‬ ‫הגביע‬ ‫אף את‬ ‫ולקח‬‫קידושין‬ ‫מוורשה‪,‬‬ ‫פותחת בפסוקים‬ ‫סוד הגביע‬ ‫כעסו‪.‬הר סיני וקבלת התורה‪ ,‬והפרשה‬ ‫השמש שלנצפה‬ ‫כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה‬ ‫הגזילה‪.‬יצחק מאיר באמרו לו‪ :‬להמית בריה ולאכול בשר‪ ,‬אך כל ירק עשב יאכלו‬ ‫את של רבי‬ ‫הרב על ידו‬‫שלר ֵאל‬ ‫לפטירתויִ ְשׂ ָ‬ ‫השבעהאת ְבּנֵ י‬ ‫ישׁי לְ ֵצ‬ ‫ימי ִ‬ ‫כלותה ְשּׁלִ‬‫עם ֶֹדשׁ ַ‬ ‫”בּח‬‫כהרגלו‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬‫בעיר )יט‪ ,‬א ‪-‬‬ ‫סבא‪ .‬משוטט הבאים‬ ‫נרמזה בקולו‬‫רוחחי?‬‫קוצרהוא‬ ‫להודיע של‬ ‫לאביו כי‬ ‫נימה קלה‬‫’נו?‘שלח‬ ‫במצרים‪ ,‬לא‬ ‫והמתפללים של‬ ‫האדם‪ ,‬נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה‪ ,‬והיו‬ ‫אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא‬ ‫בראשונים כלם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם בשר‪ ,‬שנאמר‬ ‫לכן יקדש יחד‬ ‫מוקדשת‬ ‫רוצהנרחבת‬ ‫לשמוע קדוש‪,‬‬ ‫זי”ע “העולם‬ ‫יריעה‬ ‫ידים‬ ‫בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ‬ ‫מפשיסחא‬ ‫שמחהי‪ :‬וַ יִּ‬ ‫רבי ַבּר ִסינָ‬ ‫הקדוש ִמ ְד‬ ‫סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‬ ‫המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ‬ ‫המאוחריםריִ ם ַבּ‬ ‫ובשנות כליאתו בבית‬ ‫לי‪ ,‬סבא‘‪.‬‬ ‫’תבטיח‬ ‫עבדותו‪,‬‬ ‫אם בשנות‬ ‫לעולם הזה‪ ,‬עליו אמרו חז“ל )עירובין יג‪” (:‬נוח‬ ‫חלק נא רבנו”‪.‬‬ ‫הסוהר‪ ,‬ייתכן שלא היה באפשרותו‪ ,‬אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף‬ ‫ראויים כולם למות במבול‪ .‬אלא שנח איש צדיק‬ ‫)להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘‪ ,‬כירק עשב‘ ‪-‬‬ ‫נוספתאלא‪ -‬האם‬ ‫לנקודה‬ ‫ובאחרונים‬ ‫וגמרור“‪.‬‬ ‫נמנו ד ָה ָה‬ ‫תקפ”ז‪ֵ,‬אל נֶ גֶ‬ ‫שׁם יִ ְשׂ ָר‬ ‫י”בוַ יִּ ַחן ָ‬ ‫באלול‬ ‫ביום ָבּר‬ ‫ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד‬ ‫תחת‬ ‫כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ‬ ‫שריר וַ יָּ ב‬ ‫מביתו’והכל‬ ‫בנינוחות‬ ‫והתפייט‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף‬ ‫’נו‬ ‫ענה כלום‪,‬‬ ‫הרי”מ’ לא‬ ‫בעל ‘חדושי‬ ‫שעלה לגדולה‪,‬‬ ‫תמים היה‪ ,‬ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה‪,‬‬ ‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“‪ .‬אך לעולם‬ ‫שהתרתי לאדם הראשון ‪’ -‬נתתי לכם את כל‘“‪.‬‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫הגביע הרהר‬ ‫שהוא‬‫בשתיקה את‬ ‫בצל הקדש‬ ‫העובדהכי לקחאמירתו‬ ‫הסתופפוועל‬ ‫הפסוקים‬ ‫סדראשר‬ ‫מהחסידים‬ ‫האור החיים הקדוש על‬ ‫וקיים‘‪.‬הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו‪ ,‬והוא צועד לביתעומד‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫והעמידו על‬ ‫הנוראים‬ ‫בימים‬ ‫אביו?נעץ עבור מה‬ ‫עד שבאו אחיו‪ ,‬וכיצד לא חש לצערו של‬ ‫ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל‬ ‫בוודאי שם אדם עליו‪ ,‬ויוכל לחזור אל מעלתו‪.‬‬ ‫יש מבואר‪ ,‬כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט‬ ‫בתשובה‪.‬הרי‬ ‫ודאי שב‬ ‫הרביכי אכן‬ ‫מקוצק‪ .‬ואף‬ ‫קובעת‬‫ידו של‬ ‫תקפ”ח‬ ‫המציין כי‬ ‫תחלת שנת‬ ‫לאחרשלהפסוק‬ ‫נאמר‬ ‫שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘‬ ‫הסיכה תשלום?‬ ‫מקבל השמש‬‫שרוליק את‬ ‫אושוויץ‪ ,‬סבא!‘‬ ‫ַ’ס ֵפּר לנו על‬ ‫הרבי מקוצק‬ ‫יפל דבר בהנהגת חסידי‬ ‫והתאבל האם‬ ‫הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו‬ ‫פשיסחא‪.‬לָ ָמּה‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫מין‪ ,‬ושבעה שבעה מן הטהורים‪ .‬ומעתה ואילך‬ ‫ולאכול בשר בהמה‪ ,‬ואף על ידי שחיטה ‪ -‬כשאינו‬ ‫אדם נאמן‬ ‫שמואל( כי‬ ‫הסוברים‬ ‫מעריב‪ ,‬הביט על‬ ‫”ק ֶשׁה‪,‬‬ ‫מ ְד ַבּר ִסינָ י‘‪ ,‬וקושייתו איתנה‪ָ :‬‬ ‫בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ‬ ‫המשרה‬ ‫במפורש ַ’בּיּוֹם ַה‬ ‫נכלל סביב‪,‬‬ ‫ששררה‬ ‫המשועשעת לא‬ ‫שפוצצה באחת את הבועה‬ ‫שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה‬ ‫ואמר לו‪:‬‬ ‫)ביתרבי נתקי‬ ‫החסיד‬ ‫בליל ראש השנה‪ ,‬לאחר תפילת‬ ‫על בנו אהובו‪.‬‬ ‫נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול‪ ,‬כי כל‬ ‫בפוזמקאות‬ ‫תבוא אלי‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬ ‫ָ‬ ‫ם‬ ‫קוֹד‬ ‫ֶ‬ ‫נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי‪ ,‬עוד‬‫ים‬ ‫דּ‬‫ִ‬ ‫ק‬‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫לוֹ‬ ‫ה‬ ‫יָ‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫זֶ‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬ ‫ָ‬ ‫י‬ ‫כִּ‬ ‫הכנסת‬‫ם‪,‬‬ ‫דּ‬‫ָ‬ ‫מּוּק‬ ‫ְ‬ ‫בית‬‫ה‬ ‫ַ‬ ‫את‬ ‫ר‬ ‫יח‬ ‫ֵ‬ ‫א‬ ‫ולהכין‬ ‫ִ‬ ‫קום‬ ‫להשכים‬ ‫שעליו‬ ‫לנו על החוויה‪ .‬על הקשיים והאתגרים‪ ,‬הניסים‬ ‫והתשובה ’ספר‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫נבלה וטריפה‪ ,‬אלא רק לנח ובניו הותר הדבר‪ ,‬ואז‬ ‫שהרהרבכדי‬ ‫עצמו‬ ‫להעיד על‬ ‫מרעידה‪:‬‬ ‫על המדף ›››‬ ‫סינַ י‘“‪.‬‬ ‫ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ‬ ‫נמנע יוסףוהישועות‪ ,‬הגבורה וההצלה‪ ,‬אנא!‘ למתפללים?‬ ‫קיום המין ‪ -‬בעבור נח וזרעו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י‪,‬‬ ‫לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(‬ ‫נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם‪.‬‬ ‫מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן‬ ‫נזיפה”‪...‬‬ ‫יצחק‬ ‫כשהטיח אחד מנכבדי הקהילה בפני השמש‬ ‫מלהודיע לאביו‪ ,‬מפני שלא רצה‬ ‫וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט‪ :‬ד“ה ’לא הותר‘(‬ ‫ממעשים אלו למדנו שקדושי עליון‬ ‫נתונהאתלו רק בעדות של‬ ‫הנאמנות‬ ‫ואף‬‫לרבם‪,‬שכל‬‫לוהטות‬ ‫חסידים‬ ‫במילים‬ ‫הקדוש אצל‬‫טוב’‪ ,‬כנהוג‬ ‫את האשמה‪ ,‬שתק הלה על כך משיב האור החיים‬ ‫חטאם‪ .‬האפירו‪.‬‬ ‫אחיוהרצין‬ ‫ולפרסם את‬ ‫באחת‪ ,‬פניו‬ ‫לבייש אתסבא‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬גם אחר היתר אכילת הבשר‪ ,‬לא נתן‬ ‫במבוכה ופניו הסמיקו‪.‬‬ ‫ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה‪ ,‬ואסר להם‬ ‫בזה הלשון‪” :‬לא הותר בשר באכילה‪ ,‬דכתיב ’הנה‬ ‫מהי ההשוואה בין אדם ובהמה?‬ ‫עול הנהגת‬ ‫עדים‪.‬הגביע‪ ,‬ויש‬ ‫קיבלו על עצמם‬ ‫שניהחזקת‬ ‫שלידי‬‫ממש‪,‬על‬ ‫החסידים‬ ‫צדיקים כי‬ ‫השלחן‬ ‫התבטאויערך את‬ ‫אודותם ממנו כי‬ ‫הוסיפו ובקשו‬ ‫אש יוקדת‪,‬‬ ‫יהיה לא כולן שלהבת‬ ‫כשורה” הבטיח לאיש‬ ‫מדברים‪,‬‬‫לא הכל‬ ‫רעהעלאכלתהו‪,‬‬ ‫הנושא הזה‬ ‫“ממחר‬ ‫הכל‪.‬‬‫שחיה‬ ‫ליעקב‬ ‫ידעו‬ ‫טאבו‪,‬‬‫זהוסיפרו‬ ‫האחים הרי‬ ‫וכאשר ישמע‬ ‫נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ ‪ -‬לכם ולחיות נתתי‬ ‫שראויהשלכה‬ ‫לנידון זה‬ ‫טוב‪.‬אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל‬ ‫לכבוד יום‬ ‫קדשו‪” :‬וְ‬ ‫הטהורלשון‬ ‫הזועם‪.‬על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘‪ ,‬וזו‬ ‫אין שאלות‬‫בו‪ .‬הוא‬‫עלול‬ ‫דשים‬ ‫ולא חי‪,‬‬ ‫יעקבאותו‬ ‫שיוסף‬ ‫מזכירים‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬והוסיף להם לישראל איסור אכילת‬ ‫והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד‪.‬‬ ‫שלישהגביע‬‫הראשונה‪,‬‬ ‫לדעהמהו סודו‬ ‫להתבונן‬ ‫לחשוד באחים שידם במעל – כפי‬ ‫הרבי ְמ ַקלְ ֶקלֶ‬ ‫מוורקאת ַה‬ ‫נענהב(‪ַ :‬‬ ‫להם‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נכנס‬ ‫ואכן ָ‬ ‫שּׁוּרה“‪,‬‬ ‫”א ֲה ָבה‬ ‫)סנהדרין קה‪,‬‬ ‫לחלונות בית‬ ‫אוֹמ ָרם‬‫מבעד‪ְ ‬‬ ‫נראו ֶדּ ֶר‬ ‫מקטנותו‪ ,‬וזהו‪.‬‬ ‫אבלנכדלמחרת‪ ,‬לא‬ ‫אירע‪.‬‬ ‫ידע כל‬ ‫שאכן‬ ‫’משם‘‪,‬‬ ‫רמזים‪ ,‬כלום‪ .‬סבא הגיע‬ ‫דם‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪ .‬ורק את גוף בעלי החיים‬ ‫העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה‪ ,‬אבל‬ ‫הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה‬‫לכך? הנידון הקודם שהוזכר‪ .‬כי‬ ‫הוא על‬ ‫לעריכת השלחן‪ ,‬עמד בראש השלחן‬ ‫וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט‪“ ).‬נוח לו לאדם‬ ‫זרחר‪.‬‬‫אוּח‬ ‫ור’מּ ָ‬ ‫ים ַה ְ‬ ‫משתף‪ .‬הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ‬ ‫ולאפני חבירו‬ ‫ואלכך‬ ‫האש על‬ ‫לכבשןמדבר‬ ‫הוא לא‬ ‫להשיגהנ“ל‬ ‫את ‪ -‬האם‬ ‫בשאלה‬ ‫יכולים‬ ‫מסתפק‬ ‫אמנם אין‬ ‫שמואלאנחנו‬ ‫העששיות‪,‬‬ ‫התיר הבורא‪ ,‬ולא את נפשו‪ .‬וציוה ה‘ על השחיטה‬ ‫לא חית הארץ נתונה לכם“‪.‬‬ ‫ניזונים מדבר אחד‪ ,‬יש להבין מהו שהושווה‬ ‫והתכונן לקדש‪ .‬על ימינו עמד בנו של‬ ‫האופה‬ ‫ילבין‬ ‫שיפיל עצמו‬ ‫ישהגביע‬ ‫להחזיק את‬ ‫דברים‪ ,‬אולם‬ ‫עודנהענינו‬ ‫בידושל‬ ‫סודם של‬ ‫כשהגזילה‬ ‫רבי עוֹלָ ם‪,‬‬ ‫אברהם‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬לָ‬ ‫הרבא‪ ,‬לַ ָ‬ ‫הקדוש‬ ‫בּוֹר‬ ‫הקודם‪,‬לַ ֵ‬ ‫ה ְמּ ֻקוֶּ וה‬ ‫הוּא זֶ ה יוֹם ַ‬ ‫הרבי‬ ‫במילוי‬ ‫את ְהיוֹת‬ ‫זמנו כִּ י‬ ‫”שׁלִּ‬ ‫לכלות ֶ‬ ‫שובוסבא‬ ‫נאלץנאנח‬ ‫חושש‪,‬‬ ‫ברבים”‪’ .‬הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון‬ ‫למעט צער הבעל חי‪ .‬וזהו אשר אנו מברכים‬ ‫אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב‬ ‫האדם להם‪ ,‬כאילו תורה אחת להם‪ .‬וגם עצם‬ ‫בתורה מצאנו בענין גביע‬ ‫וּמ ַצ ִפּים‬‫עודִבים ְ‬ ‫יוֹשׁ‬ ‫עמו ְ‬ ‫ואתווְ ֵהם‬ ‫יאה‪,‬‬‫זי”ע‪,‬ר ָ‬ ‫יּוֹם ַה ְבּ ִ‬ ‫וּמ‬‫תּוֹנִ ים‪ִ ,‬‬ ‫תוך לָ ֶעלְ‬ ‫שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ‬ ‫משפשףתּ ְחאת‬ ‫ההסקהאת‬ ‫התנור בעצי‬ ‫”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“‪.‬‬ ‫בין האדם ואשתו לחיה והבהמה‪ ,‬ופירש כי לאדם‬ ‫הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו‬ ‫הכסףוהוא‬ ‫של מכריע‬ ‫מספק‪,‬‬ ‫הקידושין כחלים‬ ‫מגדולי‬ ‫רבים‬ ‫משה‬ ‫והחליט לקיים‬ ‫בפי על כסאו‪ ,‬לקח נשימה ארוכה‬ ‫הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור‪,‬‬ ‫והתרווח‬ ‫מאמר זה שגור‬ ‫יוסף הצדיק‪ ,‬המלמד אותנו כי הצדיק‬ ‫החסידים‪,‬ינַ י‪.‬הרב הקדוש רבי יעקב אריה‬ ‫את ְבּנֵ י יִ ְ‬ ‫פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס‬ ‫במקום ָמ ַתי יָ‬ ‫לומרבוֹאוּ‬ ‫לא לנבור בפצעים הישנים‬ ‫ומעולםנאלץ‬ ‫חברו‪ ,‬בחייו‬ ‫לראשונה‬ ‫יש להזהרהבטחתו‪.‬‬ ‫מהלבנת פני‬ ‫במקרה בו הוא טוען שהרהר‬ ‫משולכילגביע‪.‬‬ ‫התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני‬ ‫רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר‪,‬‬ ‫אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף‬ ‫זושא‬ ‫מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס‬ ‫זי”ע‪ֵ ,‬פּר ֵס‬ ‫שיעלה על‬ ‫מצאנו אדםההם‪,‬‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫הקדוש כך‪.‬‬ ‫יש להניח‬ ‫בתשובה ‪-‬שלודאי‬ ‫ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה ‪‬א ָע ְצרוּ‬ ‫לדוש בהם‬ ‫התפלה‪.‬‬ ‫להפיל את‬ ‫הפוגה‪,‬עצמו‬ ‫דעתוללא‬ ‫המדממים‬ ‫א‬ ‫רבי‬ ‫המגיד‬ ‫וכדברי קדשו‬ ‫ישראל מקוזניץ זי”ע‪ ,‬בספרו ’נזר ישראל’‬ ‫פייבל ָחשׁוּק‬ ‫מגריצא‬ ‫שרגא ִהגִּ ַ‬ ‫יע‬ ‫אוּ‘ וגו‘‪,‬‬ ‫מפלוצק ַהזֶּ ה‬ ‫זי”ע‪ָ ,‬בּרבי‬ ‫אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם‬ ‫זי”ע ועוד‪.‬‬ ‫רגיל ְבּ ְ‬ ‫הוֹד ָעה‬ ‫המהבילה ַה ָ‬ ‫שהיה‬ ‫בפומבי‪ .‬שלא ילבין פני חברו‪ ,‬מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ‬ ‫לכבשן האש ובלבד‬ ‫שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של‬ ‫תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות‪.‬‬ ‫קם רבי אברהם משה ומזג‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה‪,‬‬ ‫יוסף‪ ,‬כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל‬ ‫היין‬‫מלא◄‬ ‫המ˘ך בעמו„ הב‡‬ ‫אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש‬ ‫בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב‬ ‫בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב‪.‬‬ ‫ואף הרימו ונתנו על ידו‪ .‬ברב שרעפיו‬ ‫ליובצ’אנסקי – ממשרתו‪ ,‬ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו‪.‬‬ ‫המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא‬ ‫ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי‬ ‫בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל‬ ‫היה מושג “עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף‬ ‫הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך‬ ‫שכזה‪ ,‬מאמר חז”ל בעלמא‪ ,‬ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”‬ ‫בסדר הקדוש‪ ,‬עיניו זלגו דמעות רותחות‬ ‫חכמינו – כך יש לנהוג!‬ ‫יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה‬ ‫וכלו היה אש להבה‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע פתאום‪,‬‬ ‫ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי‬ ‫המנין סביב השמש בזעם‪:‬‬ ‫חורף כבד היה זה‪.‬‬ ‫והצלחה על כל המסתופפים בצלם‪.‬‬ ‫התנער ממחשבותיו‪ ,‬הושיט את ידו בה‬ ‫השלג נערם לילות‬ ‫ארוכים‪ ,‬וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”‬ ‫גביע האבות‬ ‫היה נתון גביע הקדוש‪ ,‬והניחו על ידו‬ ‫השמש השפיל עיניו ושתק‪.‬‬ ‫ברחובות‪.‬‬ ‫בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב‬ ‫של רבי אברהם משה‪ ,‬ואמר לו בחרדת‬ ‫כל מי שהיה‬ ‫קדש‪:‬‬ ‫באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה‪ ,‬והוא ייחל שהאדמה תבלע‬ ‫המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא‬ ‫תחת לשמיכות המחממות‪ ,‬ולא לצאת אל אותו‪.‬‬ ‫זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות‪:‬‬ ‫“עשו אתם קדוש‪ ,‬שכן אתם זכיתם בנזר‬ ‫הרחוב הסוער‪.‬‬ ‫הנהגת הצבור”‪.‬‬ ‫“אתם צודקים‪ ,‬אמצא לכך פתרון” אמר‪ ,‬ונמלט‬ ‫ג‪-‬י‪-‬ב‪-‬ע‪ ,‬הרומזות ל‪-‬ג’ אבות‪ ,‬י”ב שבטים‪,‬‬ ‫מהמקום‪.‬‬ ‫וכך נהג גם השמש העירוני‪ ,‬שבמקום להתייצב‬ ‫וע’ נפש‪ ,‬וכל אלו הם היסודות האיתנים‬ ‫לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש‬ ‫על משמרתו‬ ‫על היין‪ ,‬ובכך היה למנהיג החסידים‬ ‫בבית הכנסת הגדול עם שחר‪ ,‬אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא‪,‬‬ ‫עליהם עם ישראל נשען ועומד‪.‬‬ ‫שנותרו בפשיסחא‪ ,‬כשהרבי מווארקא‪,‬‬ ‫ולהעלות את האש בתנור הגדול‪ ,‬נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון‪.‬‬ ‫ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים‪,‬‬ ‫במיטתו‪.‬‬ ‫שהיה מבגר ממנו‪ ,‬מתבטל אליו כתלמיד‬ ‫בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף‬ ‫שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים‪ ,‬על‬ ‫בתחילה‪,‬‬ ‫כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה‪,‬‬ ‫סט מקראות גדולות ‪ 5‬כר'‬ ‫אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה‬ ‫ביטחון והשגחה פרטית‬ ‫ידם נמסרה התורה אשר קבל משה‬ ‫לפני רבו‪.‬‬ ‫כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי‬ ‫שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם‪ ,‬ומצאו את הרהר מוחו המנומנם‪ ,‬שלא אבה לחשוב על‬ ‫מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים‪,‬‬ ‫בית הכנסת קר וחשוך‪ ,‬חשבו שנאנס השמש ההשלכות‪.‬‬ ‫כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א‬ ‫פשיסחא אשר קבלו על עצמם את‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫היה‬ ‫ולא יכול‬ ‫מ”א)‪.‬‬ ‫מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫את העלבונות שספג אמש‪ ,‬העדיף לשכוח‪.‬‬ ‫“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך‬ ‫שמא חלה והצטנן‪.‬‬ ‫הרי לנו מן האמור‪ ,‬כי בבחינת הגביע‬ ‫מקוצק זי”ע‪ ,‬כפי שמספר בספר ’מאיר‬ ‫אך למחרת‪ ,‬שוב היה ההיכל קפוא וריק‪.‬‬ ‫עיני הגולה’ (אות קפח)‪:‬‬ ‫כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב‪.‬‬ ‫נרמזים שרשי בני ישראל‪ ,‬שעל ידם קיום‬ ‫אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת‬ ‫בליל שבת קדש‪ ,‬כאשר עמד הרבי‬ ‫בחוץ שאגה הרוח‪ ,‬פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים‪ ,‬כשהזדחל מהמטה‪ ,‬וראה את‬ ‫מורשה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫מקוצק לערך את שלחנו‪ ,‬עמד בסמוך‬ ‫החלונות‪ ,‬ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון‪ ,‬כמעט ופרח לבו בקרבו‪.‬‬ ‫שוב פעם גברה עליו תאות השינה‪ ,‬וכעת עלול‬ ‫המפתח בחור המנעול‪.‬‬ ‫כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש‬ ‫אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר‬ ‫הרב‬ ‫הזמן‬ ‫על‬ ‫שלא לדבר‬ ‫זי”ע‪,‬‬ ‫מגור‬ ‫ממשרתו‪...‬‬ ‫מפוטר‬ ‫להיות‬ ‫הוא‬ ‫בהכנסת‬ ‫שבוזבז‬ ‫רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו‬ ‫בעל ’חדושי הרי”מ’‪ ,‬ובכבודו‬ ‫ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את‬ ‫העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?‬ ‫’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד)‪ ,‬שביאר את‬ ‫הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ְּכחוֹל‬ ‫הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק‪,‬‬ ‫המגושם‪ ,‬על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?‬ ‫מעשה חסיד לרבו‪.‬‬ ‫הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת‬ ‫מעיליהם‪.‬‬ ‫ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)‬ ‫בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו‬ ‫ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום‪...‬‬ ‫וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה (כח י)‬ ‫בדרך הראויה לעבודת הבורא‪ ,‬שעיקר‬ ‫ֶאת ָענְ יִ י וְ ֶאת יְ גִ ַיע ּכַ ַּפי ָר ָאה ֱא ִ‬ ‫ֹלהים (לא מב)‬ ‫הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך‬ ‫עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על‬ ‫מהקור כמו בימים הטובים‪ ,‬מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית‪ ,‬אלא שזמן‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫'מקראות גדולות' ענק ‪ 31‬ס"מ במהדורה חדשה‬ ‫יש לומר שמרמז לנו במקרא קודש הזה‬ ‫לכאורה מה שאמרו (ברכות ח‪ ).‬גדול הנהנה‬ ‫ומשובחת‪ ,‬כאשר כל המפרשים [כולל ביאור יונתן]‬ ‫שלא הלך מיד ללבן‪ ,‬אלא קודם הלך ללמוד‬ ‫מיגיע כפיו וכו’‪ ,‬ולמה הוא גדול כל כך‪ .‬אבל‬ ‫הוגהו ביסודיות עפ”י כתבי‪-‬יד ודפוסים ישנים‪ ,‬ונוספו‬ ‫תורה [כמאמר חז”ל שהיה י”ד שנים בבית‬ ‫באמת אין זה קושיא‪ ,‬יש שעושים מלאכה‬ ‫בהם תוספות נחוצות‪ ,‬המועילות רבות להבנה‪ .‬נסדר‬ ‫שם ועבר]‪ ,‬וזה מרומז בתיבת ָח ָרנָ ה‪ ,‬על דרך‬ ‫בידיהם בכל כוחם אבל אינם נהנים מזה‪ ,‬שאם‬ ‫והובא לדפוס כמיטב המסורת של ספרי 'ממלכת התורה‬ ‫שאמרו חז”ל (אבות פ”ו מ”ב) אין לך בן חורין אלא‬ ‫היה להם אפשרות לשבת בבתיהם בשלווה‬ ‫– עוז והדר'‪ ,‬במהדורה מפוארת ובעימוד מושלם‪,‬‬ ‫מי שעוסק בתורה ובמצוות‪ ,‬וכמו שאמרו חז”ל‬ ‫ולא לעשות מלאכה היו נהנים מזה יותר‪,‬‬ ‫באופן שמענג את הלימוד ומיטיב את ההבנה‪ .‬להלן‬ ‫באבות (פ”ג מ”ה) כל המקבל עליו עול תורה‬ ‫ומה שצריכים לעשות מלאכה יש להם מזה‬ ‫שמות המדורים שנדפסו במהדורה זו‪ :‬תרגום אונקלוס‪,‬‬ ‫מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ‪ .‬ועל‬ ‫צער‪ .‬אבל מי שהוא מאמין שהוא מושגח מה’‬ ‫תרגום ירושלמי‪ ,‬תרגום יונתן‪ ,‬רש"י‪ ,‬ליקוטי רש"י‪ ,‬אבן‬ ‫זה מורה וַ יֵ ּלֶ ְך ָח ָרנָ ה‪ ,‬שהלך להיות בן חורין‬ ‫יתברך‪ ,‬אף שעובד קשה הוא שמח‪ ,‬מפני שכך‬ ‫עזרא‪ ,‬רשב"ם‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬דעת‬ ‫כהנ”ל‪.‬‬ ‫הוא רצון הבורא ברוך הוא‪.‬‬ ‫(אמרי שפר ‪ -‬הרה”ק רבי שמואל מדאראג זיע”א)‬ ‫זקנים‪ ,‬בעל הטורים‪ ,‬חזקוני‪,‬‬ ‫וזה גדול ‘הנהנה’ מיגיע כפיו (ברכות ח‪ ,).‬היינו‬ ‫ספורנו‪ ,‬כלי יקר‪ ,‬אור החיים‪,‬‬ ‫שיש לו הנאה שעובד ‪ -‬והוא מאמין בהשגחת‬ ‫תולדות אהרן‪ ,‬שפתי חכמים‬ ‫כשהצדיק יוצא ממקומו מרגישים בני העיר‬ ‫הבורא ברוך הוא שהכל הוא מאיתו יתברך‪,‬‬ ‫החדש‪ ,‬שרשי החינוך‪ ,‬מוסרי‬ ‫מה היה להם בזכותו‬ ‫ומקבל באהבה‪ ,‬אז הבורא ברוך הוא ממשיך‬ ‫השל"ה‪ ,‬מצוות ה'‪ ,‬אבי‬ ‫וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה (כח י)‬ ‫עליו גדולה ועשירות ואינו גאה ויש לו מידת‬ ‫עזר‪ ,‬למכסה עתיק‪ ,‬ביאור‬ ‫פירש רש”י‪ :‬לא היה צריך לכתוב אלא ‘וילך‬ ‫עני‪ ,‬כמו דוד המלך עליו השלום שהיה מלך‬ ‫יעקב חרנה’‪ ,‬ולמה הזכיר יציאתו‪ .‬אלא מגיד‬ ‫ינֹותי’‬ ‫ישראל אף על פי כן אמר ‘וַ ֲאנִ י ְב ָענְ יִ י ֲהכִ ִ‬ ‫ההפטרות‪.‬‬ ‫שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם‪ ,‬שבזמן‬ ‫(דה”י א’ כב יד)‪.‬‬ ‫שנים מקרא ואחד תרגום בכרך אחד‬ ‫שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה‪,‬‬ ‫וזה שאמר יעקב אבינו ֶאת ָענְ יִ י וְ ֶאת יְ גִ ַיע‬ ‫חומש שנים מקרא ואחד תרגום בעימוד‬ ‫יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן‬ ‫כַ ַּפּי‪ ,‬היה לו מידת עני וקיבל הכל באהבה‬ ‫‘ותצא מן המקום’‪ ,‬האמור בנעמי ורות (רות א ז)‪.‬‬ ‫ובחדווה‪ ,‬בזה ביטל ושיבר כוח הסטרא אחרא‪,‬‬ ‫נאה ומהודר כאשר כל הפרשה מסודרת‬ ‫פסוק בפסוק כאשר בתחילה הובא החומש‬ ‫בפשטות ‘רושם’ היינו שמרגישים חסרונו‪,‬‬ ‫כוחו של לבן הרשע‪ ,‬ובעת שיצא מחרן הלך‬ ‫שבזמן שהוא בעיר אף שהוא הודה הוא‬ ‫בזאת הקדושה‪.‬‬ ‫ולאחריו התרגום‪ ,‬ובכל פעם העיצוב שונה‬ ‫זיוה הוא הדרה‪ ,‬לא בהכרח מרגישים כל כך‬ ‫(מהר”ש מבעלזא ‪ -‬הרה”ק רבי שר שלום מבעלזא זיע”א)‬ ‫בפונט אחר לנוחות הלומד שמו"ת‪.‬‬ ‫את מעלותיו‪ ,‬ולא מודעים לכל ההשפעות‬ ‫שו"ע מתיבתא או"ח הלכות שבת (רפד‪-‬רצב)‬ ‫והחסדים המגיעים בזכותו‪ ,‬וזאת מחמת‬ ‫להעתיר לפני הקב”ה לבל ייפרד מהקדושה‬ ‫ההרגל שנדמה שכל הטוב הזה הנמצא בעיר‬ ‫ספר הטור עם הערות וציונים‪ ,‬עם ספר שולחן ערוך‬ ‫בזכותו‪ ,‬מגיע בכל מקרה‪ ,‬שהרי אינם יודעים‬ ‫וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה‪ .‬וַ ּיִ ְפּגַ ע‬ ‫ונושאי כליו‪ ,‬בתוספת מדורי ביאור נרחבים והערות‬ ‫ַּב ָּמקֹום וַ ּיָ לֶ ן ָׁשם (כח י‪-‬יא)‬ ‫מה היה אילו לא היה כאן הצדיק‪ .‬אך כשיוצא‬ ‫נחוצות‪ ,‬ועוד שלל רב של הוספות‬ ‫משם מתחילים להרגיש ולחוש שכל מה שהיה‬ ‫ידוע כי כל ישראל מכונים בשם יעקב‪ .‬וזהו‬ ‫לתועלת הלומד‪ .‬הביאור 'מתיבתא'‬ ‫כאן עד עתה‪ ,‬הכל היה בזכותו של הצדיק‪,‬‬ ‫שאמרה תורה‪ ,‬וַ יֵ ֵּצא יַ ֲעקֹב ‪ -‬כשאיש הישראלי‬ ‫ערוך בשפה ברורה ונוחה‪ ,‬כשאליו‬ ‫ולכן רק יציאת הצדיק היא שעושה רושם כי‬ ‫יוצא ִמ ְב ֵּאר ָש ַׁבע ‪ -‬מעסק התורה‪ ,‬כידוע‬ ‫נוספים‪' :‬ילקוט ביאורים'‪ ,‬ועוד מדורי‬ ‫אז מבינים שבזכותו יש הוד זיו והדר לעירו‪.‬‬ ‫שהתורה נקרא בא”ר‪ ,‬וכלולה משבעה ספרי‬ ‫ליקוט וביאור נרחבים ומגוונים‪,‬‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא‬ ‫תורה כידוע‪ ,‬ומעבדות דקדושה‪ ,‬וַ יֵ ּלֶ ְך ָח ָרנָ ה ‪-‬‬ ‫שהכל ערוך ומוגה על פי דפוסים‬ ‫‪ -‬תורה)‬ ‫והולך לחרן‪ ,‬כלומר לעסוק בדברים אחרים‪,‬‬ ‫משא ומתן וכדומה‪.‬‬ ‫ישנים‪ ,‬במהדורה מהודרת ומאירת‬ ‫עיניים‪ ,‬לתועלת הלומדים‪.‬‬ ‫ושמור צאתינו ובואינו‬ ‫וַ יִ ְּפגַ ּע ַב ָּמּקֹום ‪ -‬צריך לפגוע ולהתפלל מאוד‬ ‫וַ ּיֵ ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה‪ .‬וַ ּיִ ְפּגַ ע‬ ‫מהקדוש ברוך הוא שלא ייפרד על ידי זה חס‬ ‫ַּב ָּמקֹום וַ ּיָ לֶ ן ָׁשם ּכִ י ָבא ַה ֶּׁש ֶמׁש וגו’ (כח י‪-‬יא)‬ ‫ושלום מהקדוש ברוך הוא‪ .‬גם וַ יִ ְּפגַ ּע לשון‬ ‫להזמנות ספרים עד הבית‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫איתא בגמרא (חולין צא‪ ,):‬כי תחילה הלך‬ ‫פגיעה והגשה כפשוטו‪ ,‬כי גם שם צריך למצוא‬ ‫יעקב לחרן‪ ,‬וכאשר הגיע לחרן נזכר שעבר‬ ‫את השם יתברך‪.‬‬ ‫אקטואלי‪:‬‬ ‫השבוע בגליון‪:‬‬ ‫חשיפה‪:‬‬ ‫בהר המוריה ולא עצר שם להתפלל‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫וַ יָ ּלֶ ן ָשׁם ‪ -‬לשון התלוננות‪ ,‬כמו ְ‘ב ֵּצל ַש ַׁדּי‬ ‫‘אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי‪,‬‬ ‫יִ ְתלֹונָ ן’ (תהלים צא א)‪ ,‬צריך להתלונן בצל שדי‪.‬‬ ‫מעשה‬ ‫החלום‬ ‫ואני לא התפללתי’‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד כאשר העלה על‬ ‫ש ֶׁמׁש‪‘ ,‬כי’ משמש לשון דהא‪ ,‬כיוון‬ ‫כִ ּי ָבא ַה ֶ ּ‬ ‫שבת‬ ‫האור החיים הק’‪:‬‬ ‫שהביא‬ ‫דעתו לשוב לירושלים קפצה לו הארץ והגיע‬ ‫שבא ונסתלק הבהירות הגדול שהיה לו בעת‬ ‫בניעור בגד‬ ‫התורה תבלין‬ ‫את‬ ‫לשם‪ ,‬ומיד ‘ויפגע במקום’ והתפלל שם‪ .‬כאשר‬ ‫עסקו בתורה ועבודה‪ ,‬לכך צריך מאוד לבקש‬ ‫מאבק‬ ‫ליצה”ר‬ ‫הישועה‬ ‫סיים תפילתו ביקש לשוב לחרן‪ ,‬אמר הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪‘ ,‬צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר‬ ‫ולהתחנן מהשם יתברך שיעזרהו ולהתלונן‬ ‫| עמ’ ב' |‬ ‫בצילו כנ”ל‪.‬‬ ‫| עמ’ ח' |‬ ‫| עמ’ ג' |‬ ‫בלא לינה’‪ ,‬מיד שקעה השמש והוכרח יעקב‬ ‫(דברי שלום ‪ -‬הרה”ק רבי שלום מבראהין זיע”א)‬ ‫עמ' ה'‬ ‫פניני אביר יעקב‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫א‬ ‫מחוברים‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫דבר האמונה‬ ‫מבואר לכאורה כי היה כאן שינוי בדעתו של יעקב אבינו ע”ה‪,‬‬ ‫ללון שם‪.‬‬ ‫אין צורך לחפש ולחקור כי האמונה נמצאת בתוכנו ממש‬ ‫שבתחילה הלך עד לחרן‪ ,‬ורק כשהגיע נמלך בדעתו להתפלל במקום‬ ‫על כן אין לנו מה לחפש היכן היא האמונה‪ ,‬ולחקור בשכל את מציאותו יתברך‬ ‫שהתפללו בו אבותיו‪ ,‬ואז קפצה לו הארץ ותיקן תפילת ערבית‪.‬‬ ‫והשגחתו‪ ,‬כי לא משם תצמח הטובה‪ ,‬ועוד להיפך‪ ,‬ממקומות אלו יכולים לאבד‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה סבר יעקב בתחילה ומה נתחדש לו לאחר מכן‪,‬‬ ‫את האמונה וכפי שיבואר‪ ,‬אם כן אנה נפנה להשיג האמונה‪ .‬אין הדבר אומר‬ ‫וביותר‪ ,‬הכיצד זה דווקא אחר שחזר בו עמד וחידש תקנת תפילה‬ ‫אלא דרשוני‪ ,‬לחפש בתוכנו את האמונה‪ ,‬כי בתוך כל יהודי נמצאת האמונה מכח‬ ‫שלא היתה עד עתה?‬ ‫האבות הקדושים‪ ,‬רק שלפעמים היא נסתרת‪ ,‬ואם כן עבודת כל איש מישראל‬ ‫והנה‪ ,‬ידוע שאמר רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע”א‪ ,‬כי כאשר‬ ‫להסיר מנגד עיניו את כל הדעות וההרגשות המסתירים את אור ה’‪ ,‬או אז תגלה‬ ‫אדם רוצה לצאת לדרכו‪ ,‬מוטב לו שיקח עמו תפילת ערבית כשמירה‬ ‫לפניו אמונתו המאירה באור בהיר וזך‪.‬‬ ‫לדרכו‪ ,‬כי בכל מקום שבו יתפלל מעריב ‪ -‬יהא שמור מן המזיקים‪.‬‬ ‫וכמו שהגיד בקודשו הרה”ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא ע”ה (הובא ברמתיים צופים‬ ‫ומעתה יש לפרש‪ ,‬כי מפני שביקש יעקב אבינו ללון שם‪ ,‬אחר‬ ‫פ”ה אות צו) על הפסוק (דברים ד כט) ‘ובקשתם משם את ה’ אלהיך ומצאת כי תדרשנו‬ ‫ארבע עשרה שנה שלא שכב על משכבו ‪ -‬ביקש לתקן תפילת ערבית‪,‬‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך’‪‘ :‬ובקשתם משם’‪ ,‬היינו‪ ,‬כל החכמות והחקירות להשיג ה’‬ ‫כשמירה על עצמו במקום סכנה‪ .‬ולפי זה מיושב מפני מה חידש תקנת‬ ‫ויחודו נקרא ‘משם’‪ ,‬היינו ממקום אחר‪ .‬אבל האמת לאמיתו הוא במקומו ממש‪,‬‬ ‫תפילה דווקא עתה כאשר עלה בדעתו ללון שם במקום שהתפללו בו‬ ‫היינו בלבו‪ .‬שכאשר יטהר מדותיו כראוי וכו’ אז ימצא בלבו אלהותו יתברך‪ ,‬וזהו‬ ‫אבותיו‪.‬‬ ‫המציאה‪ ,‬שתדע שיש לך לבקש ולחפש ולדרוש ‘בכל לבבך ובכל נפשך’‪.‬‬ ‫(עינים מאירות ‪ -‬להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א)‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא ‪ -‬אמונה וביטחון‬ ‫להאיר העיניים ע”י התורה הק’‬ ‫ל‪ ):‬אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש‪,‬‬ ‫ווארט מהאור החיים הק'‬ ‫ודבר נפלא מביא השערי תשובה‬ ‫וכן אמרו (שם) אמר הקב”ה בראתי לכם יצר הרע‬ ‫(על שו”ע)‬ ‫בסוף חלק או”ח מאחיו הגאון ר’ אפרים זלמן‬ ‫בראתי לו תבלין שהיא היצר הרע” עכ”ל‪.‬‬ ‫התורה תבלין ליצה”ר‬ ‫מרגליות זצ”ל‪ ,‬לפרש הא דאנו אומרים “והאר‬ ‫וכן מזכיר רבינו סגולה זו בפרשתינו‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫איתא בספר מסילת ישרים (פ”ה)‪ ,‬בהא דאמרו‬ ‫עינינו בתורתך” דהיינו שהתורה הקדושה תאיר‬ ‫כתיב בפרשתן (כח י‪-‬יא) “וַ יֵ ֵּצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁש ַבע‬ ‫ז”ל (קידושין ל‪“ ):‬אמר הקב”ה בראתי יצר הרע‬ ‫את עינינו‪ ,‬ושנראה איך היצר הרע מסמא את‬ ‫וגו’ וַ יִ ַּקּח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָמּקֹום”‪ ,‬ורבינו כותב שרומז על‬ ‫בראתי לו תורה תבלין”‪ .‬וזה לשונו‪ :‬והנה פשוט‬ ‫עינינו עכ”ד‪.‬‬ ‫יצרו של אדם המתגבר עליו‪ ,‬והסגולה להינצל‬ ‫הוא‪ ,‬שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה‬ ‫ויש לבאר הארה זו‪ ,‬עפ”י דאיתא (ראה דגל מחנה‬ ‫זו‪ ,‬אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת‬ ‫ממנו הוא ע”י התוה”ק‪ ,‬וזלה”ק‪“ :‬ואומרו ויקח‬ ‫אפרים‪ ,‬פר’ בראשית) בשם מרן הבעש”ט הק’ זי”ע על‬ ‫המכה בלתי זאת הרפואה‪ ,‬ומי שיחשוב להינצל‬ ‫מאבני המקום פרוש בנינו של עולם שהם דברי‬ ‫ֹלקים ֶאת ָהאֹור ּכִ י‬ ‫הא דאמרו ז”ל (חגיגה יב‪“ ):‬וַ יַ ְּרא ֱא ִ‬ ‫זולתה אינו אלא טועה‪ ,‬ויראה טעותו לבסוף‬ ‫תורה‪ ,‬גם יתייחס להם אבני המקום שבהם נסקל‬ ‫טֹוב ‪ -‬לגנזו‪ ,‬וגנזו לצדיקים‪ ,‬ובו משתמשין צדיקים‬ ‫כשימות בחטאו‪.‬‬ ‫ונרגם יצר הרע וכוחותיו‪ ,‬והוא אמרם ז”ל (סוטה‬ ‫בכל דור ודור” ואמר מרן זי”ע‪ ,‬שהשי”ת גנזו לאור‬ ‫הא למה זה דומה‪ ,‬לחולה שדרש ברופאים‬ ‫כא‪ ).‬תורה מצלת מיצר הרע בין בזמן שעוסק בה‬ ‫הגנוז בתורה הקדושה‪ ,‬ומשתמשין צדיקים בכל‬ ‫והיכירו חוליו ואמרו לו שיקח סם‪-‬רפואה פלונית‪,‬‬ ‫בין בזמן שאין עוסק בה” עכ”ל‪.‬‬ ‫דור ודור באור ההוא ע”י התורה שיש בה אותו אור‬ ‫והוא‪ ,‬מבלי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה‪,‬‬ ‫שיכולים להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו עכ”ד‪.‬‬ ‫הספה”ק האריכו רבות בענין זה‪ ,‬ונצטט כמה‬ ‫יניח התרופה ההיא ויקח מה שיעלה במחשבתו‪,‬‬ ‫גרגירים יקרים‪ ,‬המאור עיניים בפר’ צו‪ ,‬כותב‬ ‫הלא ימות החולה ההוא ודאי‪ .‬כן הדבר הזה‪,‬‬ ‫מ‪â‬אי ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫י‪õ‬תר ִ ַ‬ ‫‪à‬פרנסה ֵ‬ ‫נפ‪ָ ָ ְ ַ ְ õŁ‬‬ ‫‪ë‬טריד ַ ְ‬ ‫מ‪ä‬סר א‪õ‬ד‪õ‬ת ַה ַ ְ ִ‬ ‫‪â‬ברי ָ‬ ‫ה‪ë‬איר | ִ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ר ַ ֵ ִ‬ ‫אוצר פניני החסידות‬ ‫והנה בספה”ק תורת חיים מקאסוב (עה”ת‪ ,‬פר’‬ ‫‪à‬רוח ‪ . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת‬ ‫‪ָ ŁçŁ‬ל‪ִ ְ ã‬‬ ‫‪éŁ‬ן ֶ ֵ‬ ‫לפרנסה ְ ֶ ַ‬ ‫מ‪é‬ל ֶ ֵ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪ô‬או‪õ‬ת ִ ָ‬ ‫האכילה ֶ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת ַל ַ ֲ‬ ‫‪à‬תאו‪õ‬ת ָ ֲ ִ ָ‬ ‫‪ì‬פ‪ִ ְ Ł‬‬ ‫המצמצם ְ ַ ֲ‬ ‫‪ַ ŁçŁ‬לֶ ֶ‬ ‫נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫‪Łé‬ם ֶ ֵ‬ ‫אמת | ְ ֵ‬ ‫אמרי ֹ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫‪Ł‬על‬‫הבטחה ֶ ַ‬ ‫ה‪Łá‬מ‪äç‬ת | ַ ְ ָ ָ‬ ‫טרד‪õ‬ת ַ ַ ְ ִ‬ ‫‪ï‬רנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫‪õ‬תיה' – ִ ְ‬ ‫וקלל ֶ ָ‬ ‫טר ַ‪â‬ת ַה ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪Ł‬נה ְ ִ ְ‬ ‫מהאדם ִ ְ‬ ‫'‪ô‬כלה ָ ָ‬ ‫‪äô‬סר ֵ ָ ָ ָ‬ ‫י‪ł‬ראל | ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬רה ַ‬ ‫על ָ‬ ‫ֵ‪à‬ית ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ק‪à‬לת ֹ‬ ‫ידי ַ ָ ַ‬ ‫ְֵ‬ ‫וזלה”ק‪ :‬י”ל‪ ,‬כי התורה שנתן לנו ה’ עיקרה‪,‬‬ ‫לקרבת ה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע אלא בוראו‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ְ‪á‬ד‪õ‬ל‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫מר‪ë‬זים ְ ָ‬‫‪õôà‬כח‪õ‬ת ְ ֻ ָ ִ‬ ‫‪ï‬נחס | ַ ֵ‬ ‫‪ä‬דרכים ְ ִ ְ ַ‬ ‫אמרי ִ ְ ָ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪Ł‬אין‬ ‫מ‪ï‬ני ֶ ֵ‬‫‪à‬הס ֵ‪ô‬ר ִ ְ ֵ‬ ‫‪ìŁ‬אמר‪ְ ֶ ְ ä‬‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ֶא ָ‪ê‬א ֶ ֶ ֶ ְ‬ ‫ה‪õô‬כחה ֵהם ְ ָ‬ ‫עניני ַ ֵ ָ‬ ‫‪à‬ג‪äê‬י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫ל‪äñ‬טי ִ‪ł‬יח‪õ‬ת | ָ‪é‬ל ִ ְ ְ ֵ‬ ‫‪à‬יכל ָ‪ô‬ן ָלב‪õ‬א ְ ִ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫תרומה)‪ ,‬ביאר ענין אור הגנוז ע”ד העבודה‪ ,‬דידוע‬ ‫לעם‬‫‪é‬ברכ‪õ‬ת ִוי‪äŁ‬ע‪õ‬ת ְ ַ‬ ‫ה‪õô‬כחה ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ַ ֵ ָ‬ ‫‪ä‬מפר ִ‪Ł‬ים ֶאת ִ ְ ֵ‬ ‫‪ï‬כים ְ ָ ְ‬ ‫מה ְ ִ‬ ‫‪â‬יקים ְ ַ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬ינה | ַצ ִ ִ‬ ‫‪â‬ברי ִ ָ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִי ְ ָ ֵ‬ ‫‪áŁ‬ם‬‫‪à‬אפן ֶ ַ‬‫‪à‬אדם ְ ֹ ֶ‬ ‫טב‪ä‬ע ָ ָ ָ‬‫להי‪õ‬ת ָ ַ‬ ‫צריכה ִ ְ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ב‬ ‫ית‪à‬ר‪ָ ִ ְ ü‬‬ ‫ה‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫מא‪ַ ָ ְ ִ õô‬‬ ‫מציא‪ä‬ת ַ ֵ‬ ‫י‪éŁ‬ח ֵ ִ‬ ‫א‪õ‬ריתא | ְ ִ‬ ‫‪à‬הלה ֹלא ִ ְ ַ‬ ‫‪ï‬ת‪á‬מי ַ ְ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ð‬ב ֶ‪Ł‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫ִ ְֵָ‬ ‫ְַָ‬ ‫שהאדם נקרא ‘עולם קטן’ (ת”ז ק‪ ,).‬והאור שנברא‬ ‫שעל ידו נכניע את היצר הרע‪ ,‬לכן עפ”י רוב‬ ‫‪ä‬ברכ‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫שבראו‪ ,‬והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה‪.‬‬ ‫וז‪õ‬כים‬ ‫מע ָ‪ł‬יו ְ ִ‬ ‫להיטיב ַ ֲ‬‫עצמ‪ִ ֵ ְ õ‬‬ ‫‪ô‬רים ט‪õ‬ב‪õ‬ת ְ ָ‬ ‫מק‪à‬ל ַעל ַ ְ‬ ‫אחד ְ ַ ֵ‬ ‫‪ä‬מס ָ ִ‬ ‫‪õ‬כ‪áְ ã‬נ ִ‪ä‬זים ֻ ְ‬ ‫‪õô‬כחה ָ‪é‬ל ֶ ָ‬ ‫‪õô‬רה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬קריאת ַה ֵ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ô‬ן ָ‬ ‫י‪äŁ‬עה | ְ‪à‬ת ָ‬ ‫אמת | ִ ְ ִ ַ‬ ‫‪Łà‬למ‪ä‬ת ְ ַ ַ‬ ‫עטרת ְ ָ‬ ‫‪õô‬רת ֱ ֶ‬ ‫להתק‪ֵ ְ ִ Łâ‬‬ ‫ֲ ֶֶ‬ ‫ְִ ְֵַ‬ ‫ַ‬ ‫‪é‬תיבה' ‪ . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫הה‪ïŁ‬ע‪õ‬ת ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ההתח ְ‪äŁâ‬ת‬‫‪à‬חינת ַ ִ ְ ַ‬ ‫ו'א‪õ‬ת‪õç‬ת ַה ְ ִ ָ‬ ‫לכל ַ ַ ְ ָ‬ ‫‪ä‬לג‪õê‬ת ֶאת ְ ִ ַ‬ ‫ז‪õ‬כים ְ ָ‬ ‫החקיקה' ְ ִ‬ ‫ה‪à‬רית ִ‬ ‫להאמין ְ ַ‬ ‫‪õ‬ת‪õç‬ת ַ ֲ ִ ָ‬ ‫‪Łà‬מירת ַ ְ ִ‬ ‫‪õô‬ציא‪ִ ֲ ַ ְ – 'ä‬‬ ‫‪à‬חינת 'א ִ‬ ‫ה‪å‬היר‪ä‬ת ִ ְ ִ ַ‬ ‫חד‪ִ Ł‬‬ ‫מ‪ï‬ני ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה | ְ ִ ַ‬ ‫‪é‬פי ַ ְ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ְ ִ‬ ‫'וי‪Ł‬ן ִ ְ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ָ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫עין | ְ ָ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ַ‪à‬ת ַ ִ‬ ‫ֵֵ‬ ‫‪ä‬פ‪õ‬סקים ‪ . .‬ו‬‫ְִ‬ ‫‪á‬מרא‬ ‫לל‪äë‬ד ְ ָ ָ‬ ‫וחסיד‪ä‬ת ְ ִ‬ ‫מ‪ä‬סר ַ ֲ ִ‬ ‫ספרי ָ‬ ‫הח‪äê‬ק ֵ‪à‬ין ִל‪äë‬ד ִ ְ ֵ‬ ‫‪â‬וד | ַ ִ‬ ‫חמ‪â‬ת ָ ִ‬ ‫ֶ ְַ‬ ‫‪àŁ‬כל י‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫ֶ ְָ‬ ‫בששת ימי בראשית היה האדם “מביט בו את‬ ‫נזכר בזוהר לאשתדלא באורייתא שהוא תרגום‬ ‫נ‪Ł‬מת‪õ‬‬‫האדם ֶאת ִ ְ ָ‬ ‫מעלה ָ ָ ָ‬ ‫וכן כתב רבינו האור החיים הק’ בפר’ צו (ז לז)‬ ‫לאט ַ ֲ ֶ‬ ‫לאט ְ ַ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ְוי‪õ‬ם ִ‪é‬י ְ ַ‬ ‫ה‪ô‬פ‪ê‬ה ְ ָ‬ ‫טעם ַ ְ ִ ָ‬ ‫ל‪Ł‬ר ָ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁ‬ו‬ ‫‪õ‬ספת ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫מצוה נ ֶ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ִ ְ ָ‬‫‪ä‬מ‪õôŁ‬קק ְ ַ ֵ‬ ‫‪à‬מצוה ִ ְ ֵ‬ ‫‪õ‬סק ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪ł‬כר‪Łֶ õ‬ל ָהע ֵ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ַ ַ‬ ‫י‪õ‬סף | ְ ָ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫‪â‬ברי ֵ‬ ‫ְְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫האדם‬‫הנהגת ָ ָ ָ‬‫‪ô‬היה ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪êŁ‬א ִ ְ ֶ‬ ‫זק‪ä‬פה' – ֶ ֹ‬ ‫'‪à‬ק‪õ‬מה ְ ָ‬ ‫ק‪õ‬ממ‪äç‬ת ְ ָ‬ ‫אתכם ֲ ִ‬ ‫‪à‬המה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫י‪Ł‬ר‪ä‬ת ‪ . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪ëŁ‬ה‪ä‬ת‪ְ ַ õ‬‬ ‫אבינ‪ַ ֶ ä‬‬ ‫מ‪ç‬עקב ָ ִ‬‫עמלק ָהפ‪ֹ ֲ ַ ִ üä‬‬ ‫וא‪õ‬ל‪ֶ ְ ֶ ü‬‬ ‫‪õô‬רת ָאב‪õ‬ת | ָ ֵ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ֲ ָ ֵ‬ ‫‪à‬בחינת ְ ֵ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫‪àŁà‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪Łá‬מים ְ ַ ָ‬ ‫ירידת ְ ָ ִ‬ ‫ה‪ô‬ר ְ ִ ַ‬ ‫‪ìŁ‬י | ֶ ֵ‬ ‫ה‪á‬ר ֻ ִ‬‫ילק‪ä‬ט ַ ֵ ְ‬ ‫ְַ‬ ‫‪⁄‬כינה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪Łà‬ביל ַה ְ ִ ָ‬ ‫‪ł‬ראל ִ ְ ִ‬ ‫יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | הקב"ה ִ ְ ַ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫עצמו” מסוף ועד סופו‪ ,‬והיה רואה את שפגם ומה‬ ‫של וַ יֵ ָּא ֵבק ִאיׁש ִעּמֹו (בראשית לב‪ ,‬כה)‪ ,‬היינו שעפ”י‬ ‫‪ł‬ביעה ‪ . . . . . .‬ז‬ ‫‪é‬די ְ ִ ָ‬ ‫אל‪ç‬ה‪ . . . . . . . . . . . . . . ä‬ז‬ ‫‪Ł‬א‪õ‬כלים ְ ֵ‬ ‫וזלה”ק‪“ :‬זובח תודה יכבדנני‪ ,‬דרשו ז”ל (סנהדרין מג‪):‬‬ ‫לי‪ł‬ראל ַאף ַעל ִ‪ï‬י ֶ ְ ִ‬ ‫ה‪⁄‬ל‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫ידי ֵ ִ ָ‬ ‫מביאה ֶאת ַ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ï‬נים ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫‪õô‬רה ְ ִ ָ‬ ‫‪ł‬יאת ָ ִ‬ ‫הקרבת ְ ִ ִ‬ ‫נבחר | ְנ ִ ַ‬ ‫מלכים | ַה ָ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪é‬סף ִ ְ ָ‬ ‫מ‪ä‬סר ְ ָ ִ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ה‪õà‬רא ‪ . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪ä‬מת‪ä‬קים ֵהם‬ ‫‪õ‬תם ְ ִ‬ ‫‪ë‬ק‪ç‬מים א ָ‬ ‫נ‪Ł‬מ‪õ‬ת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫לעב‪õ‬דת ַ ֵ‬ ‫הנאה ַל ְ ַ ְ ִ‬ ‫לער‪ְ ִ ü‬‬ ‫‪õà‬ערה ַ ֲ ַ‬ ‫טעם יֵ‪ָ ָ ֲ Ł‬‬ ‫קצבה ְ ֵ ֶ‬ ‫‪é‬א‪ָ ֵ Ł‬‬ ‫ואין ִ ְ ָ‬ ‫להם ַ ַ‬ ‫ער‪ֵ ְ ü‬‬ ‫התלהב‪ä‬ת ְ ֵ‬ ‫‪ֶ ָ ŁçŁ‬‬ ‫ה‪ê‬בן | ֵאין ֵ ֶ‬ ‫מים ַח ִ‪ç‬ים | ִ ְ ַ ֲ‬ ‫‪ë‬צ‪õ‬ת ֶ ֵ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫קד‪ַ | Ł‬ה ִ ְ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫‪à‬אר ַ ִ‬ ‫ֶַזרע ֶֹ‬ ‫ְֵ‬ ‫‪ì‬ביא ז‬ ‫אלָ‪ç‬ה‪ַ ä‬הָ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫להקרבת ְ ִ ִ‬ ‫ה‪é‬ת‪ä‬ב ְ ַ ְ ָ ַ‬ ‫רמז ַ ָ‬ ‫ו‪ç‬אמר ָ‪Ł‬א‪ä‬ל | ֶ ֶ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫מאד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ְ ֹ‬ ‫שצריך לתקן‪ ,‬ולא היה ראוי העולם להשתמש בו‪,‬‬ ‫התורה יוכל האדם להתאבק עם היצר הרע‬ ‫לה ָ‪à‬א ֵאינ‪ְ õ‬כל‪ä‬ם ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫זה הזובח יצרו‪ ,‬והזביחה היא שינצחהו‪ ,‬ובבחינת‬ ‫וק‪à‬לה ְ ַ‬ ‫‪äŁô‬בה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪äŁô‬בה ְ ַ ָ ָ‬ ‫‪ëô‬ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪à‬לא ְ ָ‬ ‫ידי ְ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה | ִו‪äâ‬י ְ ֹ‬ ‫‪äíç‬רים ַעל ְ ֵ‬ ‫לא ַ ָ‬ ‫חפץ ַח ִ‪ç‬ים ַעל ַ ָ‬ ‫‪ïé‬רת ַה ִ ִ‬ ‫‪à‬רית ָאב‪õ‬ת ֹ‬ ‫ִ‪Ł‬יר ָמע‪õ‬ן | ַ ָ ַ‬ ‫יה‪õ‬נתן | ְ ִ‬‫מדר‪ָ ָ ְ Ł‬‬ ‫ֵָ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫‪ä‬לד‪à‬ר ִ‪äàâ‬ר‬ ‫‪ł‬מחה‬ ‫‪õôà‬רה ְ ַ ֵ‬ ‫יתמ‪ê‬א ִ ְ ָ‬ ‫לעסק ַ ָ‬ ‫לא ִ ְ ַ ֵ‬ ‫‪ï‬תי ֹ‬ ‫‪çŁ‬כ‪õ‬ל ַ ֲ ֹ‬ ‫‪õô‬רה ִמי ֶ ִ‬ ‫אהבה ֶ ָ‬ ‫טעמי ָ‬ ‫מרב ַ ֲ ָ‬ ‫‪à‬עפר ֵ ֹ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ה‬ ‫לטעם ַ ֲ ֵ‬ ‫להת‪á‬ל‪á‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫‪õåŁ‬כין ִ ְ ֹ‬ ‫אביב | ֵי‪ֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł‬‬ ‫אחר ֶ ִ‬ ‫לפני ַה ֵ‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫אמת | ַ ַ‬ ‫ִ‪ֵäéà‬רי ָ ִ‬ ‫אחד ִ ְ ֵ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ֶָ‬ ‫ְ ַ‬ ‫‪à‬ע‪õ‬לם‬ ‫לה‪õ‬ריו ָ ָ‬ ‫ר‪ä‬ח ְ ָ‬ ‫נחת ַ‬ ‫‪õá‬רם ַ ַ‬ ‫‪àŁà‬ת ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ַ ָ‬ ‫המח‪ִ Łâ‬ח‪ָ Łäâ‬‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ַ ֵ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ַַ‬ ‫וחדוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ְ ְֶָ‬ ‫וגנזו עכ”ד‪ ,‬יעו”ש‪.‬‬ ‫ולהכניעו כי המאור שבה מחזירו למוטב (איכ”ר‬ ‫ַה ָ‪à‬א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫הניצחון הוא בורר ממנו (מהיצה”ר) בחינת הטוב‪...‬‬ ‫ה‪à⁄‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪õ‬לם ַהֶ‪å‬ה ‪ . . . .‬ח‬ ‫ל‪ł‬כר ַאף ָ‪à‬ע ָ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ָ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה ְ‪à‬י‪õ‬ם ַ ַ ָ‬ ‫‪ä‬במצ‪õ‬ת ֶ‬ ‫הארץ | ִע ַ‪ñ‬ר ִל‪äë‬ד ַ ָ‬ ‫‪àŁà‬ת ְ‪à‬ת ָ‪õ‬רה ְ ִ ְ‬ ‫הע‪õ‬סק ְ ַ ָ‬ ‫מ‪å‬מרת ָ ָ ֶ‬ ‫‪â‬וד | ָ ֵ‬ ‫ִ ִ ְַ‬ ‫‪à‬נין ָ ִ‬‫ִ ְַ‬ ‫למעלה‬ ‫האלקי ֶ‪Ł‬ה‪ä‬א ְ ַ ְ ָ‬ ‫לאחר‬ ‫האדם ַאף ְ ַ ַ‬ ‫ה‪äàâ‬ק ָ ֱ ֹ ִ‬ ‫‪ä⁄‬מ‪ַ ã‬על ָ ָ ָ‬ ‫האדם ֶאת ַ ִ‬ ‫‪⁄çŁ‬אר ִר ָ‬ ‫מפסיד ָ ָ ָ‬ ‫‪àŁ‬ע‪õ‬לם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪à‬אפן ֶ ִ ָ ֵ‬ ‫העברה ַ ְ ִ‬ ‫‪ë‬צוה ְ ֹ ֶ‬ ‫ידי ָ ֲ ֵ ָ‬ ‫ו‪ł‬מחה ֶ ָ ָ‬ ‫לק‪ç‬ם ַה ִ ְ ָ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ַעל ְ ֵ‬ ‫וענג ְ ִ ְ ָ‬ ‫אדם | ֵי‪ֵ ַ ְ Ł‬‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫‪äŁ‬ע ְ ֶֹ‬‫‪Ł‬ע ַ‬ ‫מ‪é‬ל ַ ֲ‬ ‫‪õô‬לד‪õ‬ת ָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ִָ‬ ‫מעשי צדיקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ק‪äç‬מ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ã‬ה‬ ‫ִ ָ‬ ‫ועל פי זה י”ל דלכך כשאדם לומד התורה הק’‬ ‫א)‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫והנה בחינה זו היא מעלה גדולה אשר יתעצם‬ ‫זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫‪ìŁ‬דמה ל‪Łֶ õ‬ה‪ä‬א ָרח‪õ‬ק ֵמהשי"ת ה‪ä‬א ָקר‪õ‬ב ‪ . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪êŁ‬א‬ ‫רחמים ֶ ֹ‬ ‫יב‪ִ ֲ ַ Łñ‬‬ ‫‪ï‬רנסת‪ֵ ַ ְ õ‬‬‫‪à‬צרכי ַ ְ ָ ָ‬‫להתע ֵ‪í‬ק ְ ָ ְ ֵ‬ ‫קדם ֵצאת‪ַ ְ ִ ְ õ‬‬ ‫אלימל‪ִ | ü‬מי ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫י‪Łé‬ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫הרמ"ל | ֶֹ‬ ‫נעם ֱ ִ ֶ ֶ‬ ‫מ‪Ł‬נת ָ ַ ַ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ַֹ‬ ‫ִָ ֵ‬ ‫בס"ד‬ ‫ששם נטמן האור הגנוז‪ ,‬מתגלה לו מאותו אור‬ ‫עוד פירוש נפלא איתא באמרי נועם (מדז’יקוב‪,‬‬ ‫לזבוח יצרו כמעשה דוד המלך שאמר ‘ולבי חלל‬ ‫מופלא‪ ,‬ומאירה את עיניו של אדם לראות את‬ ‫פר’ בחקותי) לבאר מאמרם ז”ל (סנהדרין יט‪‘ ).‬תורה‬ ‫בקרבי’ (תהלים קט כב)‪ ,‬ודבר זה עושה פעולה גדולה‬ ‫עצמו ומצבו כנ”ל‪ ,‬וזהו והאר עינינו ע”י בתורתך‬ ‫מתשת כחה של אדם’ היינו שמעביר הזוהמה מן‬ ‫בבחינה שאנו משתדלים עליה‪ ,‬ואין מציאות‬ ‫וכדברי הרא”ז מרגליות הנ”ל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬ומעביר ומחליש את היצר ממנו עכ”ד‪.‬‬ ‫להשגה זו זולת באמצעות התורה כאמרו (קידושין‬ ‫לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש ‪8‬‬ ‫מחוברים‬ ‫ניתן להשיג את הגיליון‬ ‫מתחילים‬ ‫את היום!‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬שוקי קנר‬ ‫מדי שבוע בכל סניפי‬ ‫להצטרפות‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ישירות למייל האישי‬ ‫קו מענה הלכה‬ ‫עיצוב ועימוד עלונים‪ :‬שוקי קנר‬ ‫העלון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫"ספרי אור החיים"‬ ‫ירושלים‪ :‬ירמיהו ‪ | 13‬שאולזון ‪ | 49‬הפסגה ‪ | 45‬בר אילן ‪ | 4‬חבקוק ‪ • 2‬בית שמש‪ :‬שדרות‬ ‫האמוראים ‪ | 63‬נחל ניצנים ‪ | 3‬יהודה הנשיא ‪ • 6‬בני ברק‪ :‬רבי עקיבא ‪ | 152‬רבי עקיבא ‪68‬‬ ‫| הרב שך ‪ | 8‬אהרנוביץ ‪ | 12‬נחמיה ‪ | 28‬כהנמן ‪ • 64‬מודיעין עילית‪ :‬שד' יחזקאל ‪ | 2‬חפץ‬ ‫‪02-803-9999‬‬ ‫חיים ‪ 7‬אלעד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ • 94‬אשדוד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ | 8‬אליעזר בן הורקנוס ‪ 8‬ביתר‬ ‫או במייל‪rav@abiryaakov.com :‬‬ ‫עילית‪ :‬הרן ‪ • 9‬חיפה‪ :‬מיכאל ‪ 27‬נתיבות‪ :‬הרמב"ם ‪ 1‬נתניה‪ :‬הס ‪ 18‬פתח תקוה‪ :‬רוטשילד ‪75‬‬ ‫קו השיעורים – קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ב‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫אני מודה על המתנה שקיבלתי להיות יהודי מאמין‪ ,‬על כך אני מודה! הרהר‪ ,‬ויצא בריקוד ב’מרחבי’ הצינוק הצפוף‪...‬‬ ‫הוא מוסיף להרהר תוך כדי אמירת המילים ‘שהחזרת בי נשמתי בחמלה’‪,‬‬ ‫היה זה בשנת תרפ”ח‪ .‬הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל‪ ,‬הגיש בקשה‬ ‫ועדיין אין פיתרון לשאלה המנקרת בו‪ .‬ואז אמר את צמד המילים החותמות‬ ‫להשתחרר מרוסיה הנצורה ולעלות לארץ ישראל‪ ,‬אך השלטונות לא ראו‬ ‫‘רבה אמונתך’‪ ,‬ומיד ניצת זיק בעיניו‪‘ .‬אה‪ ,‬על זה אני מודה‪ ,‬בוודאי‪ ,‬פשיטא שיש‬ ‫זאת בעין יפה‪ ,‬ובשנת תר”צ נשפט בעוון מרד ונשלח לעבודות פרך בסיביר‬ ‫להודות על כל גרם אמונה שיש בי‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה ש’רבה אמונתך’ ‪ -‬שאני‬ ‫הרחוקה והקפואה‪ .‬בחלק מהזמן נאסר בצינוק קטן וצפוף‪ ,‬שם שהה בתנאי‬ ‫מצויד בכמויות גדולות של אמונה‪ ...‬אני מודה על המתנה שקיבלתי להיות יהודי‬ ‫אסתטיקה ירודים להחריד ובלי כל יכולת לחשוב אפילו בדברי תורה‪.‬‬ ‫מאמין‪ ,‬על כך אני מודה!’ הרהר‪ ,‬ויצא בריקוד ב’מרחבי’ הצינוק הצפוף‪...‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כשהתעורר ועמד ליטול ידיו בשחרית‪ ,‬החל לומר ‘מודה‬ ‫הבה נשמח‪ ,‬נודה ונעריך‪ :‬יש לנו את היכולת להאמין‪ ,‬להתחבר‪ ,‬להישען‪,‬‬ ‫אני’ כמנהגו של כל יהודי מדי בוקר‪ .‬רבי יחזקאל אינו ממלמל מבלי להרהר‪,‬‬ ‫להרגיש שיש לנו אבא שבשמים‪ ,‬יש לנו על מי לסמוך! אשרינו מה טוב‬ ‫ומתחיל להתבונן‪‘ :‬על מה בעצם אני מודה? הרי הוגליתי מביתי‪ ,‬נזרקתי‬ ‫חלקינו‪ ,‬שאנו יהודים מאמינים בני מאמינים!‬ ‫מעירי‪ ,‬נענשתי על לא עוול בכפי‪ .‬אני יושב בצינוק נורא ומצחין‪ ,‬ואפילו‬ ‫פניני פרשת השבוע))‬ ‫להרהר בדברי תורה או להתפלל אסור כאן‪ .‬על מה אני מודה?’‬ ‫לפעמים איזה ‘ווארט’ או אפילו איזו בדיחה יכולים לחולל גדולות ונצורות‬ ‫ואין שום הבדל בינם לבין הבנות שלי ‪ -‬הן לא מניחות תפילין‪ ,‬והם לא‬ ‫פעם שאל המגיד רבי ראובן קרלנשטיין זצ”ל את המגיד המפורסם רבי‬ ‫מניחים תפילין‪ ...‬למחרת השבת ביקשתי מן הבנים להתחיל להניח תפילין‪,‬‬ ‫שלום שבדרון זצ”ל‪ :‬ילמדנו רבנו‪ ,‬איך מכניסים נשמה לאדם? אמר רבי‬ ‫כעבור זמן מה הם עברו ללמוד בבתי ספר דתיים! הדבר השפיע על כל‬ ‫שלום‪ :‬לפני אלפי שנים‪ ,‬בבריאת העולם‪ ,‬ביקש קין להרוג את הבל‪ ,‬אבל‬ ‫הבית‪ ,‬עד שהחלטנו כולנו לחזור בתשובה‪ .‬ברוך ה’‪ ,‬כיום כולנו שומרי תורה‬ ‫הוא לא ידע איך עושים זאת‪ ,‬שהרי עד אז לא נהרג אדם בידי חברו‪ .‬התחיל‬ ‫ומצוות‪ ,‬מקפידים על קלה כבחמורה”‪.‬‬ ‫קין לפגוע בגופו של הבל‪ ,‬הכהו ללא רחם‪ ,‬כרת לו אצבעות ידיו‪ ,‬גדע את‬ ‫סיים רבי שלום את סיפורו ואמר לרבי ראובן‪“ :‬אתה רואה‪ ,‬אנו יודעים‬ ‫זרועותיו אבל הבל עודנו חי וקיים‪ .‬אף על לפי שלא מת היה הבל מיוסר‬ ‫איך מוציאים נשמה‪ ,‬אבל איך מכניסים נשמה איננו יודעים‪ ...‬מי היה מאמין‪,‬‬ ‫ביסורים נוראים ממעשי קין אחיו‪ .‬מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן לשם‬ ‫שהלצה שסופרה אגב ארחא במהלך דרשת ליל שבת ולא תוכננה מראש‪,‬‬ ‫ציפור שנקרה בצוואר חברתה וכך הרגה אותה‪ .‬ראה זאת קין ומיהר לחתוך‬ ‫תחזיר בתשובה שלמה משפחה שלמה בישראל!”‪.‬‬ ‫בצווארו של הבל ובתוך זמן קצר נפח הבל את נשמתו‪ .‬אמר רבי שלום‪ :‬מאז‬ ‫(לב שלום)‬ ‫אנחנו יודעים‪ ,‬איך מוציאים את הנשמה‪ .‬אבל איך מכניסים אותה ‪ -‬אין אנו‬ ‫יודעים‪.‬‬ ‫י״ט‬ ‫כסלו‬ ‫החסידות‬ ‫החסידות‬ ‫כסלווסוחפים!‬ ‫ספרי‬ ‫ספרי‬ ‫מלהיבים‬ ‫מבצעים‬ ‫יריד‬ ‫יריד‬ ‫שפע‬ ‫והוסיף ואמר‪ :‬תראה‪ ,‬אדם איננו יודע איזו השפעה יש לדברים‬ ‫שלו על הנשמה של השני‪ .‬לפעמים איזה ‘ווארט’ או אפילו איזו‬ ‫בדיחה יכולים לחולל גדולות ונצורות‪ .‬ואז סיפר‪ :‬בדידי הוה‬ ‫י״ט‬ ‫עובדה‪ .‬פעם אחת התארחתי בשבת אצל בתי בקרית גת‪ .‬באמצע‬ ‫סעודת השבת נשמעו דפיקות על הדלת‪ ,‬ואחד מבני הבית מיהר‬ ‫לפתוח‪ .‬בפתח עמד הגבאי של אחד מבתי הכנסת בעיר‪ ,‬שנודע‬ ‫לו שאני נמצא בקרית גת בשבת והוא החליט להזמין אותי לדרוש‬ ‫בפני הציבור לאחר הסעודה‪ .‬מלכתחילה לא תכננתי לעשות זאת‪,‬‬ ‫ולכן לא הייתה באמתחתי דרשה מוכנה‪ ,‬אבל לא יכולתי לסרב‬ ‫לבקשתו של הגבאי‪ .‬סמכתי על כך שבעזרת ה’ כבר אמצא מה‬ ‫לדרוש בפניהם‪ .‬ברכתי ברכת המזון ויצאתי לבית הכנסת‪.‬‬ ‫בית הכנסת היה מלא אדם ואני פתחתי מיד בדרשה‪ .‬לא היתה‬ ‫זו דרשה מרשימה ובנוייה לתלפיות עם מהלך שלם‪ ,‬אלא דברים‬ ‫קטנים מפה ומשם‪ .‬פה איזה ‘ווארט’ על הפרשה‪ ,‬ושם איזה‬ ‫סיפור ומשל‪ .‬באמצע הדרשה פניתי אל קהל השומעים בשאלה‪:‬‬ ‫“אימרו לי‪ ,‬מורי ורבותי‪ ,‬היודעים אתם מדוע בשנים האחרונות‬ ‫החלו לערוך שמחות ‘בת מצווה’ גדולות לבנות‪ ,‬דבר שלא שיערו‬ ‫אבותינו? בעבר היה מקובל‪ ,‬שרק בנים שהגיעו לגיל שלוש עשרה‬ ‫היו עורכים להם סעודת בר מצווה‪ ,‬ואילו היום פשט המנהג גם‬ ‫אצל בנות‪ ,‬שהגיעו לגיל מצוות לעשות סעודות גדולות‪ .‬מדוע?”‪.‬‬ ‫לציבור‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא היתה תשובה‪ .‬ואז אמרתי להם‪:‬‬ ‫“אני אגיד לכם מה פשר הדבר‪ .‬פעם‪ ,‬כשכל ילד יהודי היה מגיע‬ ‫לגיל שלוש עשרה‪ ,‬הוא היה מתחיל לקיים מצוות ‪ -‬להניח תפילין‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪100‬‬ ‫ספרים ב‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ספרים ב‪-‬‬ ‫וללמוד תורה‪ .‬דבר זה לא קיים אצל בת שהגיעה לגיל מצוות‪,‬‬ ‫שהרי היא לא מניחה תפילין ולא לומדת תורה‪ .‬לכן‪ ,‬רק לבנים עשו‬ ‫ועוד אלפי ספרים‬ ‫במחירים היסטוריים!‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ספרים ב‪-‬‬ ‫‘בר מצווה’ ואילו לבנות לא עשו שום טקס מיוחד בהגיען לגיל‬ ‫מצוות‪ .‬אבל כיום‪ ,‬לצערנו הרב‪ ,‬הבנות רואות שגם בנים שהגיעו‬ ‫החסידות‬ ‫תורת‬ ‫אבות‬ ‫מתחם‬ ‫לגיל מצוות אינם מניחים תפילין ולא לומדים תורה‪ ,‬ובכל זאת נהוג‬ ‫לענפיה‬ ‫חב״ד‬ ‫החסידות‬ ‫ההשקות‬ ‫לעשות להם ‘בר מצווה’‪ .‬אומרות הבנות ‪ -‬אם כך גם אנחנו רוצות‬ ‫משחקים‬ ‫ספרי‬ ‫סיפורי‬ ‫הגות‬ ‫שיעשו לנו ‘בת מצווה’! במה אנו שונות מן הבנים?‪.”...‬‬ ‫ילדים‬ ‫צדיקים‬ ‫חסידית‬ ‫כעבור כמה שנים ניגש אלי יהודי ופתח עימי בשיחה‪“ :‬הרב לא‬ ‫מכיר אותי‪ .‬אני מקרית גת ופעם הייתי בדרשה שנשא הרב בליל‬ ‫בנייני האומה ירושלים | י״ד ‪ -‬כ״א בכסלו | ‪24.11-01.12‬‬ ‫שבת בעיר‪ .‬בתוך הדברים סיפר הרב בדיחה מדוע החלו בימינו‬ ‫נשים‬ ‫גברים‬ ‫לערוך לבנות טקס ‘בת מצווה’ כמו לבנים‪.‬‬ ‫יום שלישי י"ד בכסלו ‪16:00-01:00 24/11‬‬ ‫יום חמישי ט״ז בכסלו ‪11:00-02:00 26/11‬‬ ‫יריד החסידות‬ ‫יום רביעי ט״ו בכסלו ‪16:00-01:00 25/11‬‬ ‫מוצ"ש י״ח בכסלו ‪20:00-02:00 28/11‬‬ ‫תפארת משה ‪ -‬נר אברהם יצחק‬ ‫יום שני כ׳ בכסלו ‪16:00-01:00 30/11‬‬ ‫יום ראשון י"ט בכסלו ‪11:00-01:00 29/11‬‬ ‫עלי‬ ‫השפיעה‬ ‫שסיפרתם‬ ‫דע לך‪ ,‬כבוד הרב‪ ,‬שהבדיחה העצובה‬ ‫יום שלישי כ״א בכסלו ‪11:00-23:00 01/12‬‬ ‫מאוד‪ .‬אמרתי בליבי‪ ,‬שלא יתכן שהילדים שלי הגיעו לגיל מצוות‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ג‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫למרות “סימני הסכנה” ששפת‪-‬גופו זעקה‪ ,‬הכרטיסן לא נרתע‪ .‬התיישב מולו‬ ‫השר שהיה בטוח בחלומו‬ ‫ובנימה מפויסת אמר‪‘ :‬משלמים לי כדי לעזור כשצצה בעיה’‪...‬‬ ‫שהכרטיס ‘לוטו’ של היהודי הולך לזכות‪,‬‬ ‫להחמיץ את הרכבת מ’פיטרבורו’ ל’לידס’‪.‬‬ ‫הנה סיפור קטן‪-‬גדול‪ .‬קטן ‪ -‬מצד עצמו‪,‬‬ ‫ציוה למשרתו בחמתו שיקח בחזקה את הכרטיס‪,‬‬ ‫לא תהיה לי עוד הזדמנות לראות את‬ ‫גדול ‪ -‬מצד המעגלים הרבים שהתפתחו‬ ‫והמשרת כן עשה ואין מידו מציל‬ ‫אימא‪ .‬אז אני מצוברח‪ ,‬אין לי חשק לשוחח‬ ‫ממנו (סופר ע”י ב‪ .‬ה‪).‬‬ ‫כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי (כח טו)‪.‬‬ ‫ואודה לך באם תעזוב אותי לנפשי’‪.‬‬ ‫הצעיר ש‪ .‬מתגורר אז ‪ -‬לפני ‪ 40‬שנה‬ ‫מסופר‪ ,‬על הרה”ק מבארדיטשוב זצ”ל שבא לפניו איזה‬ ‫הכרטיסן השתתף בצערו‪ ,‬קיווה בשבילו‬ ‫‪ -‬בשכירות בבקתה עלובה בלונדון‪ ,‬מפגר‬ ‫חסיד מאנשי שלומו שמלפנים היה גביר נכבד בעמיו‪ ,‬וסיפר‬ ‫שיצליח להגיע אל אימא בזמן‪ ,‬ופנה לדרכו‪:‬‬ ‫בתשלום שכר‪-‬הדירה‪ .‬כשהטלפון מצלצל‬ ‫לו על מצבו ומעמדו כי ברע הוא‪ ,‬ושנהיה יורד מנכסיו ל”ע‬ ‫“כרטיסים בבקשה”! “כרטיסים בבקשה”!‬ ‫בדירה הוא לא עונה מחשש שזו שיחה‬ ‫ובעל חוב גדול‪ .‬אבל זאת נחמתו בעניי ‪ -‬שח החסיד לפני‬ ‫ש‪ .‬המשיך לבהות בחשכה שמבעד לחלון‪.‬‬ ‫שבאה לפנות אותו מהמקום‪...‬‬ ‫‘הבארדיטשובר רב’ ‪ -‬שעוד לא התפרסם הדבר בין הבריות‬ ‫‪‬‬ ‫אלא שהמחשבה הבאה מרתיעה אותו‬ ‫שפשטתי את הרגל‪.‬‬ ‫חולפות בקושי עשר דקות והכרטיסן‬ ‫“אולי זו אימא”! אימו לא נמצאת לאחרונה‬ ‫אמר לו הרה”ק מבארדיטשוב לך ותקנה ‘לאזע מהלאטריע’‬ ‫שוב נעמד מעליו‪‘ .‬רק לא זה’ חשב לעצמו‬ ‫בקו הבריאות‪ ,‬ומי יודע? אולי היא‬ ‫(כרטיס לוטו)‪ ,‬ותרוויח בה מעות הרבה‪ .‬אמר החסיד אני מאמין‬ ‫‘הפעם כנראה אזדקק להרחיק אותו ממני‬ ‫התקשרה לחפש אותו! לפני ‪ 40‬שנה לא‬ ‫באמונה שלימה שהבטחת אדמו”ר יעשה פרי‪ ,‬אך עד הגרלת‬ ‫באופן פיזי!’‬ ‫היתה ‘שיחה מזוהה’ וכאשר הטלפון צלצל‬ ‫הלוטו עוד יקח איזה מספר חדשים‪ ,‬ולבינתיים צריך אני‬ ‫‘תקשיב’ אמר הכרטיסן ‘כשאנחנו‬ ‫יכולת רק לנסות לנחש מי מחפש אותך‪.‬‬ ‫להשיא את בתי וכסף מנלן‪ ,‬נענה אליו ‘הבארדיטשובר רב’‬ ‫מגיעים ל’פיטרבורו’ רוץ מהר לרציף אחד‪.‬‬ ‫מיהר להתקשר להוריו‪ .‬אביו קיבל את‬ ‫והבטיח לו שבמהרה יזמין לו הקב”ה מעות אף טרם שיזכה‬ ‫הרכבת ללידס תהיה שם’‪.‬‬ ‫השיחה והודיע לו שימהר לחזור הביתה‪,‬‬ ‫בהגרלת ה’לאזע’‪ .‬נפרד החסיד מרבו ויצא לדרכו בטוח בה’‬ ‫‪’-‬למה‪ ,‬הרכבת מתאחרת‪ ,‬או מה?’‬ ‫ל’לידס’‪ ,‬שם התגוררה המשפחה‪ .‬לדברי‬ ‫ובישועתו‪.‬‬ ‫‘לא‪ .‬הרכבת לא מתאחרת’ השיב‬ ‫הרופאים המצב כל‪-‬כך קשה שהחולה לא‬ ‫באמצע הדרך סר ללון בקרעטשמי (‪-‬בית מרזח) שעל אם‬ ‫הכרטיסן כמגן על כבוד לוח הזמנים‬ ‫תהיה מסוגלת לשרוד אפילו את הלילה‬ ‫הדרך‪ ,‬בלילה ההוא בא לשם שר גדול מהפריצים‪ ,‬ונשאר‬ ‫של רכבות אנגליה‪‘ .‬אני פשוט הודעתי‬ ‫הקרוב‪.‬‬ ‫שם ללינת הלילה‪ ,‬וישן ויחלום כי יש כאן בחדר סמוך יהודי‬ ‫ל’פיטרבורו’ בקשר‪ .‬הם יעכבו את הרכבת‬ ‫‪‬‬ ‫שיש לו כרטיס ‘לאזע’ שטוב מזלה‪ ,‬לכן יראה להחליף עמו‬ ‫במיוחד עבורך‪ .‬ברגע שתעלה עליה היא‬ ‫בתחנת הרכבת גילה שהרכבת האחרונה‬ ‫שיתן ה’לאזע’ שלו שיש אצלו‪ ,‬שהכרטיס של היהודי טוב‬ ‫תצא בדרכה ללידס‪ .‬העיקר שתגיע הביתה‬ ‫כבר עזבה‪ .‬הוא היה דל אמצעים‪ ,‬לא מסוגל‬ ‫מזלה ושלו איננו שוה מאומה‪ ,‬ויקץ והנה חלום‪ ,‬וישן ויחלום‬ ‫הלילה‪ .‬הרבה בריאות!’ ופנה לדרכו‪:‬‬ ‫לשלם עבור מונית‪ .‬הייתה רכבת שיוצאת‬ ‫שנית אותו הדבר‪ ,‬אזי עמד ממשכבו ותפעם רוחו‪ ,‬וציוה‬ ‫“כרטיסים בבקשה”! “כרטיסים בבקשה”!‬ ‫ל’פיטרבורו’‪ ,‬אלא שדא‪-‬עקא‪ :‬היא תחמיץ‬ ‫למשרתו שיחקור אם יש שם בבית האכסניה עוד אורחים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫בעשרים דקות את הרכבת שיוצאת משם‬ ‫ובאם ימצא יהודי יקרא אותו אליו‪ ,‬ובאמת מצא יהודי‪-‬‬ ‫ל’לידס’‪ .‬אבל ברירה טובה יותר לא הייתה‬ ‫מיודעינו והביאו אל השר‪ ,‬השר חקר ודרש אותו ונודע לו‬ ‫חלפו כמה שניות וש‪ .‬קלט באיזו צורה‬ ‫לו‪ ,‬אז הוא קנה כרטיס ועלה על הרכבת‬ ‫שיש באמתחתו כרטיס ‘לאזע’‪ ,‬ואמר לו הפריץ גם לי יש‬ ‫“לא יפה” התייחס עד עכשיו לכרטיסן‪.‬‬ ‫ל’פיטרבורו’‪.‬‬ ‫תחת ידי כרטיס כזה‪ ,‬בוא ונחליף זה עם זה‪ ,‬ואתן לך בעבור‬ ‫קם מהמקום ורץ אחריו‪ ,‬רוצה לתת לו‬ ‫את הארנק (הריק‪ )...‬את המפתחות (של הדירה‬ ‫“כרטיסים בבקשה”! שמע את הקול‬ ‫החליפין סך של כמה זהובי כסף‪.‬‬ ‫שעומדת לפני פינוי‪ )...‬ואת כל מה שאין לו‪.‬‬ ‫בעודו בוהה בחשכה השוררת מבעד לחלון‬ ‫החסיד שהיה בטוח בהבטחת רבו שכרטיסו הולך להגריל‪,‬‬ ‫כשהגיע לכרטיסן הצליח לומר ‘רציתי‪...‬‬ ‫הרכבת‪.‬‬ ‫לא הסכים בשום אופן לחליפין‪ ,‬ואף כשרצה השר לתת לו‬ ‫רציתי‪ ’...‬אך לא מצא מילים נוספות‪.‬‬ ‫שלף את הכרטיס ומסר אותה לכרטיסן‪.‬‬ ‫סך עצום של אלף זהובים כסף לא היה מוכן להתחלף עמו‪.‬‬ ‫הלה החתים את הכרטיס בחותמת הביקורת‪,‬‬ ‫השר שהיה בטוח בחלומו שהכרטיס ‘לאזע’ של היהודי הולך‬ ‫‘זה בסדר’ הרגיע אותו הכרטיסן ‘אין‬ ‫אבל גם לאחר שסיים את מלאכתו המשיך‬ ‫לזכות‪ ,‬ציוה למשרתו בחמתו שיקח בחזקה את הכרטיס‪,‬‬ ‫בעיה’‪.‬‬ ‫להביט בו‪ .‬ש‪ .‬הניח שעיניו האדומות מבכי‬ ‫והמשרת כן עשה ואין מידו מציל‪ ,‬ובכל זה אמר השר אינני‬ ‫‪’-‬אבל איך אוכל להודות לך על מה‬ ‫רוצה לגזלו והנני נותן לך האלף זהובים וגם את הלאזע שלי‪,‬‬ ‫משכו את עיניו של הכרטיסן‪.‬‬ ‫שעשית עבורי?’ ‘אין בעיה’ חזר הכרטיסן‬ ‫והוכרח החסיד לקבל בעל כרחו‪ ,‬ואמר ‘גם זו לטובה’‪ ,‬ונסע‬ ‫ואמר ‘אם אתה מרגיש צורך להודות‪ ,‬פשוט‬ ‫‘אתה בסדר’?‬ ‫‪’-‬למה שלא אהיה בסדר? ובכלל; מה זה‬ ‫לביתו ועשה את החתונה לבתו בהרחבה ובהודאה לה’ על‬ ‫תעזור לאדם אחר שתפגוש אותו במצוקה‪.‬‬ ‫העבר ובבקשה על העתיד‪.‬‬ ‫זו תהיה התמורה שלי‪ .‬כך העולם יהיה טוב‬ ‫עניינך?!’‬ ‫‘אתה נראה נורא ‪ -‬יש משהו לעזור?’‬ ‫לא ארכו הימים ובהגרלת ה’לאזע’ זכה הכרטיס ‪ -‬שנתן‬ ‫יותר’‪.‬‬ ‫לו השר בעל כורחו ‪ -‬בסך של אלפי זהובים‪ ,‬תיכף קם‬ ‫‪‬‬ ‫אנו מעדיפים לדלג על התשובה הבוטה‬ ‫ונסע לרבו הק’ מבארדיטשוב זצ”ל‪ ,‬כאשר בא אל הקודש‬ ‫ש‪ .‬ניצב לצידה של אימו כשנפטרה‬ ‫שקיבל הכרטיסן‪.‬‬ ‫פנימה פתח ‘הבארדיטשובר רב’ ואמר‪ :‬דע‪ ,‬הנה ראיתי כי‬ ‫בבוקר המחרת‪ .‬עד עצם היום הזה הוא לא‬ ‫ש‪ .‬היה לחוץ ושבור מהמצב בו היה‬ ‫המזל שלך מושפל עד עפר‪ ,‬לכן הוכרחתי לשלוח את ‘בעל‬ ‫מסוגל להיזכר בה ללא שייזכר גם בדמותו‬ ‫נתון‪ ,‬ואיבד את השליטה על פיו‪.‬‬ ‫החלומות’ שידבר על לב הפריץ שיחליף איתך‪ ,‬כי ראיתי‬ ‫של הכרטיסן טוב‪-‬הלב‪.‬‬ ‫למרות “סימני הסכנה” ששפת‪-‬גופו‬ ‫ש’הלאזע’ שלו ירויח ולא שלך‪ ,‬והאלף זהובים שהוסיף לך‬ ‫הוא מעיד על עצמו שהמפגש עם‬ ‫זעקה‪ ,‬הכרטיסן לא נרתע‪ .‬התיישב מולו‬ ‫יען כי אמרת שמוכרח אתה להשיא את בתך‪ ,‬לכן מתחילה‬ ‫הכרטיסן שינה אותו מאדם “אגואיסט”‬ ‫ובנימה מפויסת אמר‪‘ :‬משלמים לי כדי‬ ‫היה לך ישועה קטנה‪ ,‬ואחר כך ישועה גדולה‪.‬‬ ‫לאדם הגון‪‘ .‬זה לקח קצת זמן‪ ’...‬הוא‬ ‫לעזור כשצצה בעיה’‪...‬‬ ‫עובדא זו סיפר הרה”ק בעל הצמח צדיק מויזניצא להחסיד‬ ‫מתנצל ‘אבל מאז כבר שילמתי לכרטיסן‬ ‫הכרטיסן לא עשה דבר רע‪ ,‬אבל ש‪ .‬היה‬ ‫ר’ אליעזר קליוויר מסערט‪ ,‬כשהיה פעם אחת להזכיר את‬ ‫באלפי מעשים טובים!’‬ ‫ְבּלִ ילָ ה רותחת של רגשות אשם‪ ,‬כעס‪ ,‬צער‪,‬‬ ‫עצמו לישועה לפני מרן הצמח צדיק‪ ,‬וכשסיים לספר לו‬ ‫ניקח גם אנו בחשבון‪ :‬כשאנחנו עושים‬ ‫יגון ואנחה‪ .‬בוודאי לא של קבלה‪ .‬אך חשב‬ ‫את העובדא הנ”ל‪ ,‬פירש בזה את הכתוב (בפר’ ויצא) במה‬ ‫טובה משמעותית ליהודי‪ ,‬הפכנו אותו‬ ‫לעצמו שבעצם הדרך הכי טובה לגרום‬ ‫שאמר הקב”ה ליעקב אבינו ע”ה “כי לא אעזבך עד אשר אם‬ ‫עצמו ליהודי טוב‪-‬ומיטיב‪ .‬כל שרשרת‬ ‫לכרטיסן ללכת לדרכו‪ ,‬זה לומר לו את‬ ‫עשיתי” כלומר אפילו עד שתבוא הישועה הגדולה‪ ,‬בכל זה‬ ‫המעשים הטובים שגם הוא ייעשה ייזקפו‬ ‫האמת‪...‬‬ ‫לא אעזבך ויהיה לך ישועה קטנה עכ”פ מתחילה‪ ,‬וכאשר‬ ‫לזכותנו!‬ ‫‘תראה; אמא שלי על ערש‪-‬דווי‪ ,‬לדברי‬ ‫יבוא הישועה הגדולה בודאי יהיה טוב סלה‪ ,‬אכי”ר‪.‬‬ ‫(גליון איש לרעהו)‬ ‫הרופאים לא תשרוד את הלילה ואני עומד‬ ‫(אבן שתיה (נדפס שנת תר”ץ) ששמע בעצמו מפי ר”א קליוויר ז”ל)‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ד‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים‬ ‫מאלפים מצדיקי‬ ‫הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פנינים על הפרשה‪:‬‬ ‫עצות וסגולות‪:‬‬ ‫שמירת השבת ואכילת סעודות השבת‬ ‫ַ ּב ָּמקוֹ ם ַההוּ א‪ ,‬לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ‬ ‫סדר הנהגת האדם בלילה‬ ‫שִׂ ַ ּב ְר ִּתי לִ ׁישוּ ָע ְתָך ה’ ִוּמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתי (תהלים קיט קסו)‪ְ .‬ו ֶא ְפ ׁ ָשר ְּד ָלזֶ ה‬ ‫זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (זוהר ח”ג קיט‪ְּ ).‬ד ִב ׁ ְש ַעת ׁ ְשכִ ָיבה‬ ‫ָר ְמזוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (שבת פג‪ֵ ,):‬אין ַה ּתוֹ ָרה ִמ ְת ַק ֶ ּי ֶמת ֶא ָּלא ְּב ִמי‬ ‫ָצ ִריְך לִ ְמסֹר נַ ְפ ׁשוֹ לַ ָּמקוֹ ם ְּב ֶד ֶרְך ּ ִפ ָ ּקדוֹ ן‬ ‫וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע וַ ֵ ּי ֶלְך ָח ָרנָ ה‪ .‬וַ ִ ּי ְפ ַ ּגע‬ ‫ַ ּב ָּמקוֹ ם וַ ָ ּי ֶלן ׁ ָשם ִּכי ָבא ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש וַ ִ ּי ַ ּקח ֵמ ַא ְבנֵ י‬ ‫ׁ ֶש ֵּמ ִמית ַע ְצמוֹ ָע ֶל ָיה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (במדבר יט יד) ‘זֹאת ַה ּתוֹ ָרה ָא ָדם ִּכי יָ מוּ ת’‪,‬‬ ‫ְּבאוֹ ְמרוֹ ְּ‘ביָ ְדָך ַא ְפ ִקיד רוּ ִחי’ (תהלים לא ו)‪:‬‬ ‫ְּד ִע ַ ּקר ַה ּתוֹ ָרה ִהיא לְ ָב ֵרר ַה ֵ ּברוּ ִרין לְ ַה ֲעלוֹ ת ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין‪ְ ,‬ו ֵאין זֶ ה ִמ ְת ַק ֵ ּים‬ ‫ַה ָּמקוֹ ם וַ ָ ּישֶׂ ם ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ַ ּב ָּמקוֹ ם ַההוּ א‪.‬‬ ‫העושה כן נשמתו עולה למעלה‬ ‫ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַיע‬ ‫וַ ַ ּי ֲחל ֹם ְו ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמ ָ ּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ‬ ‫י”ש‬ ‫ַרק ַעל יְ ֵדי ְמ ִס ָירה לְ ִמ ָיתה‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ַ‘ה ּתוֹ ָרה’ ְּב ִמלּ וּ י ֵה”י ָּתי”ו וָ א”ו ֵר ׁ‬ ‫ְו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַה ַ ּצ ִ ּדיק עוֹ שֶׂ ה ָּכל ַה ִּת ּקוּ ן ַה ֶּזה‪,‬‬ ‫ַה ּׁ ָש ָמיְ ָמה ְו ִה ֵ ּנה ַמלְ ֲא ֵכי ֱאל ִֹהים עֹלִ ים ְוי ְֹר ִדים‬ ‫ֵה”ה‪ ,‬סוֹ ֵפי ֵּתבוֹ ת ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא שכ”ז‪ְ ,‬ו ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘מיִ ין נוּ ְק ִבין’‪,‬‬ ‫נִ ׁ ְש ָמתוֹ עוֹ ָלה לְ ַמ ְע ָלה ְו ֵאין ַה ִחיצוֹ נִ ים ּדוֹ ִחים‬ ‫ֹאמר ֲאנִ י ה’ ֱאל ֵֹהי‬ ‫בּ וֹ ‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ה’ נִ ָ ּצב ָע ָליו וַ ּי ַ‬ ‫לִ ְרמֹז ְּד ַה ּתוֹ ָרה ִהיא לְ ַה ֲע ָל ַאת ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין‪ְ .‬ועוֹ ד‪ִ ,‬מ ַּלת ַ‘ה ּתוֹ ָרה’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל‬ ‫אוֹ ָת ּה‪ַ ,‬רק עוֹ ָלה ֶּד ֶרְך ְסלוּ ָלה ְּבלִ י ִמכְ ׁשוֹ ל‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ָא ִביָך וֵ אל ֵֹהי יִ ְצ ָחק ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה‬ ‫ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘מיִ ין נוּ ְק ִבין ּדוּכְ ִרין’‪ ,‬לִ ְרמֹז ׁ ֶש ִע ַ ּקר ַה ּתוֹ ָרה ִהיא לְ ַה ֲע ָל ַאת ַמיִ ן‬ ‫לְ ַמ ְע ָלה ֵל ָהנוֹ ת ִמ ִּזיו ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה‪ְ .‬וזֶ הוּ וַ ַ ּי ֲחל ֹם‬ ‫ׁש ֵֹכב ָע ֶל ָיה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה וּ לְ זַ ְר ֶעָך‪ְ .‬ו ָהיָ ה זַ ְר ֲעָך‬ ‫נוּ ְק ִבין וּ לְ הוֹ ָר ַדת ַמיִ ן ּדוּכְ ִרין‪ְ .‬ו ַה ֲע ָל ַאת ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ִהיא ַעל יְ ֵדי ְמ ִס ָירה‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמ ָ ּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ‬ ‫ֹאשוֹ ַמ ִ ּג ַיע ַה ּׁ ָש ָמיְ ָמה‪,‬‬ ‫ַּכ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ (כח י‪-‬יד)‪.‬‬ ‫לְ ִמ ָיתה‪ְ ,‬ו ָלזֶ ה ִּכ ְ ּונוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה ֵ‘אין ַה ּתוֹ ָרה ִמ ְת ַק ֶ ּי ֶמת’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‬ ‫ְּכלוֹ ַמר ֶּד ֶרְך ְסלוּ ָלה ִמ ַּמ ּ ָטה לְ ַמ ְע ָלה ֵאין ְמ ַע ֵּכב‪,‬‬ ‫ֵאין ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ׁ ֶשעוֹ לִ ים ַעל יְ ֵדי ּתוֹ ָרה ִוּמ ְצוֹ ֶת ָיה עוֹ לִ ים ִוּמ ְת ַק ְ ּי ִמים‪,‬‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ַה ּ ְפסוּ ִקים ָה ֵא ֶּלה ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז‪,‬‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ַמלְ ֲא ֵכי ֱאל ִֹהים עֹלִ ים ְוי ְֹר ִדים בּ וֹ ‪ֵ ,‬אינָ ּה‬ ‫ַרק ַעל יְ ֵדי ִמי ׁ ֶש ֵּמ ִמית ַע ְצמוֹ ‪ַ ,‬היְ נוּ ׁ ֶש ּמוֹ ֵסר ַע ְצמוֹ לְ ִמ ָיתה‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָר ַמז‬ ‫ְּב ַה ְק ִ ּדים ְּב ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה‪,‬‬ ‫ּפוֹ גַ ַעת ִּכי ִאם ְּב ַמלְ ָאכִ ים ְקדוֹ ׁ ִשים ְמ ׁ ָש ְר ֵתי‬ ‫ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ְּב ָכאן שִׂ ַ ּב ְר ִּתי לִ ׁישוּ ָע ְתָך‪ ,‬שִׂ ַ ּב ְר ִּתי ִהיא אוֹ ִת ּיוֹ ת‬ ‫ְּד ַה ִּמ ְת ּ ַפ ֵּלל ָּכ ָראוּ י ַוּמשְׂ ִּב ַיע ַע ְצמוֹ ִמ ִ ּד ְב ֵרי‬ ‫ֱאל ִֹהים‪:‬‬ ‫ׁ ְ‘ש ִב ַירת’‪ ,‬רוֹ ֵמז לְ ׁ ִש ְב ֵרי ַה ֵּכלִ ים ׁ ֶש ֵהם ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ָהעוֹ לִ ים ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי‬ ‫ּתוֹ ָרה ְו ָלן‪ ,‬נִ ׁ ְש ָמתוֹ ִּת ְמ ָצא ֶּד ֶרְך ְסלוּ ָלה לַ ֲעלוֹ ת‬ ‫השכינה מברכת את הנשמה‬ ‫ַהחֹל‪ְ .‬ועוֹ ד‪ִ ,‬מ ַּלת שִׂ ַ ּב ְר ִּתי קוֹ ֵרא ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ַעל ַע ְצמוֹ לְ ׁשוֹ ן‬ ‫לְ ַמ ְע ָלה ְו ֵאין ַה ִחיצוֹ נִ ים ּדוֹ ִחים אוֹ ָת ּה‪ְ ,‬ו ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה‬ ‫ֹאמר‪ ,‬ה’ ְמ ָב ֵרְך ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ה’ נִ ָ ּצב ָע ָליו וַ ּי ַ‬ ‫ׁ ְש ִב ָירה‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ׁ ִש ַ ּב ְר ִּתי ַע ְצ ִמי ָוּמ ַס ְר ִּתי ַע ְצ ִמי לְ ִמ ָיתה ׁ ֶש ִהיא ׁ ְש ִב ַירת ָה ָא ָדם‪,‬‬ ‫ְמ ָב ֶר ֶכת אוֹ ָת ּה ַ ּב ַּליְ ָלה ַ ּב ֲעלוֹ ָת ּה לְ ַמ ְע ָלה‪ְ .‬ו ָצ ִריְך‬ ‫ְואוֹ ֵמר ְּכ ׁ ֵשם ׁ ֶש ָהיִ ִיתי ְּב ֶעזְ ָרם ׁ ֶשל ָאבוֹ ת ֵּכן‬ ‫ְּכ ֵדי לְ ַה ֲעלוֹ ת ׁ ִש ְב ֵרי ַה ֵּכלִ ים ׁ ֶש ֵהם ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין‪ְ ,‬וזֶ הוּ לִ ׁישוּ ָע ְתָך‪ְּ ,‬ד ַה ֲע ָל ַאת‬ ‫ַ ּגם ֵּכן ָה ָא ָדם לִ ְהיוֹ ת זָ ִהיר ָלקוּ ם ַ ּב ֲחצוֹ ת לַ יְ ָלה‬ ‫ֶא ְהיֶ ה ְּב ֶעזְ ֵרְך‪ֶ ׁ ,‬ש ַא ְּת ִמ ַּז ְר ָעם‪ְ .‬ועוֹ ד אוֹ ֵמר לוֹ‬ ‫ַה ַּמיִ ן נוּ ְק ִבין ִהיא ְּת ׁשוּ ַעת ה’ ַמ ָּמ ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ֵח ֶלק ֱאלוֹ ַּה ַמ ָּמ ׁש‪ ,‬נִ ְמ ָצא ְּת ׁשוּ ַעת‬ ‫לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ְּב ַצ ַער ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ְ ּי ֵהא נִ ְמנֶ ה‬ ‫ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה ׁש ֵֹכב ָע ֶל ָיה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה‪ ,‬לִ ְרמֹז‬ ‫ה’ ִהיא ׁ ֶשנּ וֹ ׁ ַשע ְו ָע ָלה ִמ ּתוֹ ְך ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת‪ְ .‬וּב ׁ ַש ָ ּבת ַ ּגם ֵּכן ִמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתי‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‬ ‫ֵמ ֲא ֵב ֵלי ִצ ּיוֹ ן‪ְ ,‬ו ַעל יְ ֵדי זֶ ה יִ זְ ֶּכה לִ שְׂ מ ַֹח ִע ָּמ ּה‬ ‫ַעל ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת ֶ‘א ֶרץ ַח ִ ּיים’‪ ,‬לְ ִפי ׁ ֶש ָה ָא ָדם‬ ‫ִק ַ ּי ְמ ִּתי ִמ ְצוַ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָראוּ י‪:‬‬ ‫ְּבשִׂ ְמ ָח ָת ּה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (ישעיה סו י) ‘שִׂ ישׂ וּ‬ ‫ְמ ִס ַירת נַ ְפ ׁשוֹ ַ ּב ַּליְ ָלה ְצ ִר ָיכה ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה לַ ּׁ ְשכִ ינָ ה‪,‬‬ ‫ִא ָּת ּה ָמשׂ וֹ שׂ ָּכל ַה ִּמ ְת ַא ְּבלִ ים ָע ֶל ָיה’‪ְ .‬וגַ ם ֵּכן‬ ‫דוד המלך משתבח שקיים ג’ סעודות בשבת‬ ‫לְ ִפ ָיכְך ָא ַמר לוֹ ָה ָא ֶרץ ׁ ֶש ִהיא ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ַא ָּתה‬ ‫ָצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה זָ ִהיר לְ ַה ׁ ְש ִּכים לְ ֵבית ַה ְּכנֶ ֶסת‪,‬‬ ‫ִאי נַ ִמי ִוּמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתי רוֹ ֵמז לְ ׁ ָשל ֹ ׁש ְס ֻע ּדוֹ ת ְּד ַח ָ ּיב ָא ָדם ֶל ֱאכֹל ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪,‬‬ ‫ׁש ֵֹכב ִּב ׁ ְש ִב ָיל ּה וּמוֹ ֵסר ָל ּה נַ ְפ ׁ ְשָך‪ְ ,‬ו ִת ּקוּ ן זֶ ה‬ ‫ִּכי זֶ ה הוּ א ַה ׁ ְש ָל ַמת ַּת ָ ּקנַ ת ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ַעל ִּת ּקוּ ן‬ ‫ישא וּ זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‬ ‫ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַא ְב ָר ָהם ְויִ ְצ ָחק ְויַ ֲעקֹב‪ְ ,‬ו ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַע ִּת ָיקא ַק ִ ּד ׁ ָ‬ ‫הוּ א ָל ּה‪ ,‬לְ ִפ ָיכְך לְ ָך ֶא ְּתנֶ ָ ּנה וּ לְ זַ ְר ֶעָך‪ֵ ,‬הם ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש‬ ‫ֲחצוֹ ת‪ְ .‬וגַ ם ֵּכן ק ֶֹדם ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ַּכב ָצ ִריְך לְ ִה ְתוַ ּדוֹ ת‬ ‫ישין‪ְ .‬ויָ דוּ ַע ַמה ּׁ ֶש ֶה ֱא ִריְך ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ב פח‪ְּ ).‬ב ׁ ִש ְב ָחם‪,‬‬ ‫וַ ֲח ַקל ַּת ּפוּ ִחין ַק ִ ּד ׁ ִ‬ ‫ְו ָהרוּ ַח‪ְ .‬ו ָהיָ ה זַ ְר ֲעָך‪ֵ ,‬הם ַה ִּמ ְצוֹ ת ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה ׁ ֶש ֵהם‬ ‫וּ לְ ִה ְת ָח ֵרט ַעל ֲעוֹ נוֹ ָתיו‪ְ ,‬ולִ ׁ ְש ַּכב ִמ ּתוֹ ְך ִה ְרהוּ ֵרי‬ ‫ְו ָא ַמר ׁ ָשם ַמאן ְּד ָג ַרע ַחד ְסעוּ ְד ָתא ִמ ַ ּניְ הוּ ַא ְחזֵ י ּ ְפגִ ימוּ ָתא לְ ֵע ָּלא ְו ָענְ ׁ ֵש ּיה‬ ‫ַה ֶּז ַרע ָה ֲא ִמ ִּתי‪ ,‬יִ ְהיוּ ְמ ֻר ִּבים ַּכ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ ְוגוֹ ’‪:‬‬ ‫ִ ּד ְב ֵרי ּתוֹ ָרה‪:‬‬ ‫ְּד ַההוּ א ַ ּבר נָ ׁש ַס ִ ּגי‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ִמ ַּלת ִמ ְצוֹ ֶתיָך ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘זוֹ ַה ְּסעוּ דוֹ ת’ ִעם ׁ ְשנֵ י‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫העוסק בתורה בלילה אין הסטרא אחרא‬ ‫ּכוֹ לְ לִ ים‪ְ ,‬וזֶ הוּ ִוּמ ְצוֹ ֶתיָך ָעשִׂ ִיתי‪ַ ,‬היְ נוּ ְסעוּ דוֹ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪:‬‬ ‫שולטת בו‬ ‫(מעגלי צדק אות ש’)‬ ‫צריך להצטער על גלות השכינה‬ ‫ְוזֶ הוּ וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְּב ֵאר ׁ ָש ַבע‪ ,‬לְ ִפי ׁ ֶש ָּכל‬ ‫אשי‬ ‫ַצ ִ ּדיק ָראוּ י לִ ָ ּק ֵרא ְּב ׁ ֵשם יַ ֲעקֹב‪ְּ ,‬דיַ ֲעקֹב ָר ׁ ֵ‬ ‫זהירות בג’ סעודות שבת‬ ‫ֹאמר ָא ֵכן יֵ ׁש ה’‬ ‫וַ ִ ּי ַיקץ יַ ֲעקֹב ִמ ּׁ ְשנָ תוֹ וַ ּי ֶ‬ ‫ֵּתבוֹ ת יִ חוּ ד ֲענָ וָ ה ְק ֻד ּׁ ָשה ְּב ָר ָכה‪ְ ,‬ו ָכל ַה ִ ּנ ְק ָרא‬ ‫אשוֹ נָ ה יִ ְצ ָחק ב’‬ ‫אשי ֵּתבוֹ ת ִר ׁ‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ֱאל ִֹהים (בראשית א א)‪ָ .‬ר ׁ ֵ‬ ‫ְּב ֵר ׁ ִ‬ ‫ֹאמר‬ ‫ַ ּב ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ְו ָאנֹכִ י ל ֹא יָ ָד ְע ִּתי‪ .‬וַ ִ ּי ָירא וַ ּי ַ‬ ‫ַ‘צ ִ ּדיק’ ָצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ בּ וֹ ִמ ּדוֹ ת ֵא ֶּלה‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה יָ דוּ ַע‬ ‫ישית ָּתם ְר ִב ִיעית ָּד ִוד ֶמ ֶלְך יִ שְׂ ָר ֵאל לְ לַ וּ וֹ ת ַה ַּמלְ ָּכה‪ְ ,‬ו ִה ֵ ּנה‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ׁ ְשלִ ׁ ִ‬ ‫ַמה נּ וֹ ָרא ַה ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵ ּבית‬ ‫ִ ּדכְ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ס ַה ַּליְ ָלה ִמ ַּדת ַה ִ ּדין ְמתוּ ָחה‪ְ ,‬ו ַה ַּמ ִּז ִיקים‬ ‫ד’ ְּד ָ’ד ִוד’ ְרמוּ זָ ה ָ ּבאוֹ ִת ּיוֹ ת ֵ ּבי”ת ְו ָא ֶל”ף ְּד ָב ָרא ְו ָא ֶל”ף ֵּדאל ִֹהים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא‬ ‫ֱאל ִֹהים ְוזֶ ה ׁ ַש ַער ַה ּׁ ָש ָמיִ ם (כחט ז‪-‬יז)‪.‬‬ ‫ְו ַה ַּמ ׁ ְש ִח ִיתים יֵ ׁש ָל ֶהם ְר ׁשוּ ת ָל ׁשוּ ט ָ ּבעוֹ ָלם‬ ‫ד’‪ְ .‬ו ָה ֶר ֶמז ָ ּבא ַעל ְס ֻע ּדוֹ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּצ ִריְך ָה ָא ָדם לִ ָּז ֵהר ִּב ׁ ְש ִמ ָיר ָתם ַה ְר ֵ ּבה‬ ‫ִה ֵ ּנה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ָקם ַ ּב ֲחצוֹ ת ַה ַּליְ ָלה לְ ִה ְתאוֹ נֵ ן‬ ‫וּ לְ ַה ִּזיק לְ עוֹ ְב ֵרי ְרצוֹ נוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך‪ ,‬וּ לְ ִפ ָיכְך ָצ ִריְך‬ ‫לְ ַק ְ ּי ָמן ָּכל ַא ַחת ְּב ִע ָּת ּה‪ְ .‬ו ַכ ָּמה ִה ְפלִ יגוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ ז”ל ַעל ִק ּי ָוּמן‪ִ ,‬וּב ְפ ָרט ָה ַרב‬ ‫ַעל ָ ּגלוּ ת ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה‪ְ ,‬וזֶ הוּ וַ ִ ּי ַיקץ יַ ֲעקֹב ִמ ּׁ ְשנָ תוֹ ‪,‬‬ ‫ישן ַעד ׁ ֶש ַּמשְׂ ִּב ַיע ַע ְצמוֹ ִמ ִ ּד ְב ֵרי‬ ‫ָה ָא ָדם ׁ ֶשלּ ֹא יִ ׁ ַ‬ ‫ַר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן ַ ּבר יוֹ ַחאי ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּב ִא ְּד ָרא (זוהר ח”ג רפח‪,):‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָ ּקם ַה ַ ּצ ִ ּדיק ִמ ּׁ ְשנָ תוֹ אוֹ ֵמר ָא ֵכן יֵ ׁש ה’ ַ ּב ָּמקוֹ ם‬ ‫ּתוֹ ָרה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב (משלי יט כג) ְ‘ושָׂ ֵב ַע יָ לִ ין‬ ‫ְּד ָא ַמר ַא ְס ַה ְדנָ א ָעלַ י ְוכוּ ’ ְּדל ֹא ִּב ּ ֵטל ׁשוּ ם ְס ֻע ָּדה ֵמ ֶהם ִמ ָ ּי ָמיו‪ַ .‬וּמה ַ ּנ ֲענֶ ה ֲאנַ ן‬ ‫ַה ֶּזה‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ַ ּב ֲעוֹ נוֹ ֵתינוּ ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ְּב ָגלוּ ת ַ ּב ָּמקוֹ ם‬ ‫ַ ּבל יִ ּ ָפ ֶקד ָרע’‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב‪ִ ,‬היא‬ ‫יַ ְת ֵמי ְּדיַ ְת ֵמי ְּדכֻ ָּלנוּ ְמ ֵל ִאים ּ ְפ ָג ִמים‪ְ ,‬וגַ ם ְּב ֵא ֶּלה ַה ְּס ֻע ּדוֹ ת ַה ְ ּקדוֹ ׁשוֹ ת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש‬ ‫ַה ֶּזה‪ְ .‬ו ָאנֹכִ י ל ֹא יָ ָד ְע ִּתי‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ֵ ,‬אינִ י עוֹ שֶׂ ה ַמה‬ ‫נִ ׁ ְש ַמת ַה ַ ּצ ִ ּדיק‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ּיוֹ ֵצאת ִמ ֶּמנּ וּ ַ ּב ַּליְ ָלה יָ ְצ ָאה‬ ‫ָ ּב ֶהם ַ ּגם ֲהנָ ַאת ַהגּ וּף ָאנוּ ִמ ְת ַע ְ ּצלִ ים ִמ ְּל ַק ְ ּי ָמן‪ַ .‬על זֶ ה ָמ ְצ ָאה ְק ִפ ָידא ָמקוֹ ם‬ ‫ּׁ ֶשחוֹ ָבה ָעלַ י לַ ֲעשׂ וֹ ת ֵמ ֲח ַמת ָ ּגלוּ ָת ּה‪ִּ ,‬כי ִהיא‬ ‫שְׂ ֵב ָעה ְּב ִד ְב ֵרי ּתוֹ ָרה‪ְ ,‬וזֶ הוּ ִמ ְּב ֵאר‪ִ ,‬היא ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫ָלנוּ ַח ְו ַה ּ ָׂש ָטן ְמ ַק ְט ֵרג‪ ,‬אוֹ ֵמר‪ִ ,‬רבּ וֹ נוֹ ׁ ֶשל עוֹ ָלם‪ְ ,‬ר ֵאה ֻא ָּמה ׁ ֶש ָ ּב ַח ְר ָּת‪ִּ ,‬ב ְס ֻע ּדוֹ ת‬ ‫ְּב ַצ ַער ָ ּגדוֹ ל ֵמ ֲח ַמת ֲעוֹ נוֹ ֵתינוּ‪ְ ,‬ו ָאנֹכִ י‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי‬ ‫ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת ְּ‘ב ֵאר ַמיִ ם ַח ִ ּיים’‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָ ּי ָצא ִמ ֶּמ ָ ּנה שָׂ ֵב ַע‬ ‫ָה ְר ׁשוּ ת ׁ ֶש ֵאין ָ ּב ֶהם שָׂ ָכר ֶא ָּלא עֹנֶ ׁש ֵהם ִמזְ ָּד ְרזִ ים ִא ׁיש ֶאת ֵר ֵעהוּ יַ ֲעזֹרוּ‬ ‫ׁ ֶש ָ ּי ַד ְע ִּתי ַצ ֲע ָר ּה‪ִ ,‬מ ְ ּק ֵרי ל ֹא יָ ָד ְע ִּתי‪ֵּ ,‬כיוָ ן ׁ ֶש ֵאינִ י‬ ‫ָאז וַ ֵ ּי ֶלְך ָח ָרנָ ה‪ִ ,‬היא ַה ִּס ְט ָרא ַא ֲח ָרא ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת‬ ‫ֹאמר ֲחזַ ק‪ִ ,‬וּב ְס ֻע ַּדת ִמ ְצוָ ה ֵהם ִמ ְת ַע ְ ּצלִ ים ְוּמ ַב ּ ְטלִ ים אוֹ ָתן‪ַ .‬על ֵּכן‬ ‫וּ לְ ָא ִחיו י ַ‬ ‫עוֹ שֶׂ ה ַמה ּׁ ֶשחוֹ ָבה ָעלַ י לַ ֲעשׂ וֹ ת‪:‬‬ ‫ֲ‘חרוֹ ן ַאף’‪ִ ,‬מ ְס ַּת ֶּל ֶקת ִמ ֶּמנּ וּ‪ְ ,‬ו ֵאין ָל ּה ׁשוּ ם‬ ‫יְ ֵרא ה’ יִ ָּז ֵהר ְּב ִק ּי ָוּמן ְמאֹד‪ְ ,‬ול ֹא יִ ְת ַע ֵ ּצל ְול ֹא יְ ַב ּ ֵטל ׁשוּ ם ֶא ָחד ֵמ ֶהן‪ִּ ,‬כי‬ ‫השכינה מקשיבה לקולם של העוסקים‬ ‫ׁ ְשלִ ָיטה ָע ָליו‪:‬‬ ‫ַה ְמ ַב ּ ֵטל ׁשוּ ם ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָענְ ׁשוֹ ָ ּגדוֹ ל‪ִ ,‬וּב ְפ ָרט ׁ ֶש ֵהן ְּכנֶ ֶגד ֲאבוֹ ת ָהעוֹ ָלם‪ְ ,‬ו ִאם‬ ‫בתורה בחצות‬ ‫יְ ַב ּ ֵטל ׁשוּ ם ֶא ָחד ֵמ ֶהן ל ֹא ִמ ְּל ַבד ָענְ ׁשוֹ ַה ָ ּגדוֹ ל ְוּפ ָגמוֹ לְ ַמ ְע ָלה‪ֶ ,‬א ָּלא ֲא ִפלּ וּ ָאב‬ ‫הסדר הראוי בזמן השכיבה‬ ‫ֵמ ָה ָאבוֹ ת ׁ ֶש ִּב ּ ֵטל ְס ֻע ָּדתוֹ ֲה ֵרי הוּ א לוֹ ְמ ַק ְט ֵרג ְואוֹ ֵמר ִאם ָאב ֲאנִ י ַא ֵ ּיה ְּכבוֹ ִדי‪:‬‬ ‫ְו ַה ָ ּקם ַ ּב ֲחצוֹ ת לַ יְ ָלה ָצ ִריְך ָלקוּ ם ְּביִ ְר ָאה‪,‬‬ ‫ְוק ֶֹדם ַה ּׁ ֵשנָ ה וַ ִ ּי ְפ ַ ּגע ַ ּב ָּמקוֹ ם‪ִ ,‬מ ְת ַח ֵ ּנן לַ ה’‬ ‫ְוּב ָכל ָמקוֹ ם ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ְר ָע ָדה יִ לְ ַ ּב ׁש ְויֶ ֱח ַרד‪ ,‬לְ ִפי‬ ‫וּב ְפ ָרט ׁ ֶש ָּמ ִצינוּ ַּכ ָּמה ְסגֻ לּ וֹ ת ְ ּגדוֹ לוֹ ת ָ ּב ֶהן‪ְ ּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ ז”ל (שבת‬ ‫ִ‬ ‫ְּב ִד ְב ֵרי ַּת ֲחנוּנִ ים ִוּב ְק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע ְוּב ִו ּדוּ י ַעל‬ ‫ׁ ֶש ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ִמ ׁ ְש ַּת ֲע ׁ ֵש ַע‬ ‫ִמ ּ ָטתוֹ ‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך וַ ָ ּי ֶלן ׁ ָשם ִּכי ָבא ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש‪ִ ,‬היא‬ ‫קיח‪ֶ ׁ ).‬ש ִּבזְ כוּ ָתן ָא ָדם נִ ּצוֹ ל ִמ ִּמלְ ֶח ֶמת גּ וֹ ג ָוּמגוֹ ג ֵוּמ ֶח ְבלוֹ ׁ ֶשל ָמ ׁ ִש ַיח ִוּמ ִ ּדינָ ּה‬ ‫ְּבגַ ן ֵע ֶדן ִעם ַה ַ ּצ ִ ּד ִיקים‪ְ ,‬והוּ א יִ ְת ָ ּב ַרְך ְו ַה ַ ּצ ִ ּד ִיקים‬ ‫ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ִּמ ְס ַּת ֶּל ֶקת ִמ ֶּמנּ וּ ְּב ׁ ָשכְ בּ וֹ ‪ְ .‬ו ַאף ַעל ַ ּגב‬ ‫ׁ ֶשל ֵ ּג ִיה ָ ּנם‪ְ ,‬וגַ ם ֵּכן ֵהן ִּת ּקוּ ן ָ ּגדוֹ ל לִ ְס ֻע ּדוֹ ת ָה ְר ׁשוּ ת ַוּמ ֲא ָכלוֹ ת ֲאסוּ רוֹ ת‪ְ .‬ו ֵכיוָ ן‬ ‫ַמ ְק ׁ ִש ִיבים לְ קוֹ ל ָהעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ָ ּק ָרא ְק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע ְו ַה ִ ּו ּדוּ י ַעד ְ ּג ִמ ָירא‪ִ ,‬עם‬ ‫ׁ ֶש ָּכל ָּכְך ּתוֹ ֶע ֶלת יֵ ׁש ָ ּב ֶהן ֵאיְך יִ ְת ַע ֵ ּצל ָה ָא ָדם לְ ַא ֵ ּבד טוֹ ָבה ַה ְר ֵ ּבה וּ לְ ַהגְ ִ ּדיל‬ ‫ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב (שה”ש ח יג) ַ‘ה ּיוֹ ׁ ֶש ֶבת ַ ּב ַ ּג ִ ּנים ֲח ֵב ִרים‬ ‫ָּכל זֶ ה וַ ִ ּי ַ ּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם‪ֵ ,‬הם ִה ְרהוּ ֵרי ּתוֹ ָרה‪,‬‬ ‫עֹנֶ ׁש ָע ָליו‪ּ ַ .‬גם ְס ֻע ָּדה ְר ִב ִיעית ָצ ִריְך לִ ָּז ֵהר ְּב ִק ּי ָוּמ ּה לְ לַ וּ וֹ ת ַה ַּמלְ ָּכה‪ְ ,‬וגַ ם ֵּכן‬ ‫ַמ ְק ׁ ִש ִיבים לְ קוֹ ֵלְך’ (זוהר ח”א צב‪ְ ,).‬והוּ א ֵעת ָרצוֹ ן‪.‬‬ ‫לְ ִפי ׁ ֶש ַה ּתוֹ ָרה נִ ְק ֵראת ֶ‘א ֶבן’‪ְ ּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמות‬ ‫ִהיא ְּכנֶ ֶגד ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך‪ ,‬לְ ִפי ׁ ֶש ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך וַ ֲאבוֹ ת ָהעוֹ ָלם ֵהם ַא ְר ַ ּבע ַרגְ ֵלי‬ ‫ֹאמר‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ָקם ְּביִ ְר ָאה‬ ‫ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר וַ ִ ּי ָירא וַ ּי ַ‬ ‫לא יח) ‘לֻ חֹת ֶא ֶבן’‪ְ ,‬ו ׁ ֶשל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ִהיא‪,‬‬ ‫ַה ִּכ ֵּסא (זוהר ח”ב קז‪ ,.‬ח”ג רסב‪ְ ,):‬ו ָצ ִריְך ָה ָא ָדם לְ ַה ׁ ְשלִ ים ַה ִּכ ֵּסא ִּב ְס ֻע ַּדת ָּד ִוד‬ ‫ְו ָא ַמר ַמה נּ וֹ ָרא ַה ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ֵאין זֶ ה ִּכי ִאם ֵ ּבית‬ ‫לְ ִפ ָיכְך ָא ַמר ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם‪ַ .‬וּמה ּׁ ֶש ָּכ ַתב ַא ְבנֵ י‬ ‫ַה ֶּמ ֶלְך‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ַ ּב ַעל ְּת ׁש ָוּבה ָצ ִריְך לִ ָּז ֵהר ָ ּבזֶ ה יוֹ ֵתר ְּכ ֵדי לְ ַת ֵ ּקן ֲא ׁ ֶשר ִע ֵ ּות‪ִּ ,‬כי‬ ‫ֱאל ִֹהים‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‪ַ ,‬עכְ ׁ ָשו‪ְּ ,‬ב ָכל ָמקוֹ ם ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ָא ָדם‬ ‫לְ ׁשוֹ ן ַר ִּבים‪ ,‬לִ ְרמֹז ַעל ׁ ְש ֵּתי ּתוֹ רוֹ ת‪ּ ,‬תוֹ ָרה‬ ‫ָּכל ַה ַח ּ ָט ִאים ְו ָה ֲעוֹ נוֹ ת ֻר ָ ּבם ְּככֻ ָּלם נִ ְמ ׁ ָשכִ ים ֵמ ִרבּ וּ י ֲאכִ ָילה וּ ׁ ְש ִת ָ ּיה וּ ְס ֻע ּדוֹ ת‬ ‫עוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ַמ ְק ׁ ֶש ֶבת לְ קוֹ לוֹ ‪ְ ,‬וזֶ ה‬ ‫ׁ ֶש ִּבכְ ָתב ְותוֹ ָרה ׁ ֶש ְּב ַעל ּ ֶפה‪ ,‬זֶ ה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ְמ ַה ְר ֵהר‬ ‫ָה ְר ׁשוּ ת‪ְ .‬ו ָל ֵכן לְ ַת ֵ ּקן ָצ ִריְך לִ ָּז ֵהר ִּב ְס ֻע ּדוֹ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת לְ ַק ְ ּי ָמן ָּכ ָראוּ י ְו ׁ ֶשלּ ֹא יְ ַב ּ ֵטל‬ ‫ׁ ַש ַער ַה ּׁ ָש ָמיִ ם‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ַע ָּתה ֵעת ָרצוֹ ן ְו ַה ּׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫ָהיָ ה ִּב ׁ ְש ֵּת ֶיהן ִוּמ ּתוֹ ְך ִה ְרהוּ ָרן ָלן‪ְ ,‬וזֶ הוּ וַ ָ ּישֶׂ ם‬ ‫אשית ָהרוֹ ֶמזֶ ת לַ ְּת ׁש ָוּבה‪:‬‬ ‫ׁשוּ ם ַא ַחת ֵמ ֶהן‪ְ ,‬ו ָל ֵכן נִ ְר ְמזוּ ִּב ְב ֵר ׁ ִ‬ ‫(גנזי המלך תיקון השכינה אות נה)‬ ‫ּ ְפתוּ ִחים ְו ִת ּׁ ָש ַמע ְּת ִפ ָּלתוֹ ‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ַ ּב ָּמקוֹ ם ַההוּ א‪ַ .‬וּמה ּׁ ֶש ָּכ ַתב‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ה‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א‬ ‫יהיה אלקים עמדי וכו’ ונתן לי‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש”‪.‬‬ ‫לה’ על כל מהלך חייו‪ ,‬על מה ראה לנכון‬ ‫להודות לה’?! על שנתן לו מזון לאכול!!!‬ ‫לחם לאכול ובגד‬ ‫ותמימות זו היא שורש מידת‬ ‫במלוא הפשיטות! כמו שאמר (בראשית‬ ‫ללבוש‬ ‫הצניעות והענוה שהיתה טבועה‬ ‫מח טו) “האלקים הרועה אותי מעודי עד‬ ‫והנה‪ ,‬ידוע כי יעקב אבינו עליו‬ ‫ביעקב אבינו‪ ,‬שעל אף כל מה‬ ‫היום הזה”‪ ,‬וכמו שתורגם אונקלוס “ה’‬ ‫שלם היה שלימות הקדושה‪ ,‬וכמו‬ ‫דזן יתי מדאיתני עד יומא הדין”‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שהעיד בעצמו “כוחי וראשית‬ ‫שעשה חיל בחייו‪ ,‬וההצלחות‬ ‫הוא משבח ומודה בפשיטות לשם יתברך‬ ‫אוני” (בראשית מט ג’) וכמו שדרשו‬ ‫המפלגות שהיו מנת חלקו בגשמיות וברוחניות‪,‬‬ ‫שנתן לו תמיד מזון לאכול‪.‬‬ ‫חז”ל (סנהדרין יט ע”ב)‪ ,‬וכאשר‬ ‫לא שכח לרגע שהכל מאתו יתברך‪ ,‬ולא אמר‬ ‫זאת היא דוגמא לתמימות שלימה‬ ‫ארכיון 'עוז והדר'‬ ‫נתבונן נראה כי שורש קדושתו‬ ‫“כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה” (דברים ח’‬ ‫ונפלאה; הוא היה חי בהרגשה ש’מי‬ ‫נובעת מכח היותו ‘איש תם’‬ ‫י”ז) אלא היה ונשאר משעובד לבוראו בכל עת‬ ‫אומר שבכלל מגיע לי אוכל לאכול’‪ .‬במשך כל ימי‬ ‫תמימותו‬ ‫בכח‬ ‫כי‬ ‫שהיא סיבת הענוה והצניעות‪,‬‬ ‫ותלוי בו כגמול עלי אמו‪ ,‬וצניעות וענוה זו הם‬ ‫שייך‬ ‫שהכל‬ ‫מכך‬ ‫דעתו‬ ‫ואמונתו הזכה לא הסיח‬ ‫יסוד הקדושה והיראה שהיו אצל יעקב אינו‪ ,‬כי‬ ‫חייו היה חי בהרגשת הכרת הטוב הזאת; ‘הרועה‬ ‫בכח תמימותו ואמונתו הזכה לא הסיח דעתו מכך‬ ‫לבוראו‪ ,‬וזה לבדו כבר הביא בלבו הכנעה ובושה אותי מעודי’‪ ,‬מאז שנולדתי וינקתי את חלב אמי‬ ‫שהכל שייך לבוראו‪ ,‬וזה לבדו כבר הביא בלבו‬ ‫וענוה וצניעות שלא לגעת ולא לגשת למה שאינו ועד עתה‪ ,‬אני מודה לו יתברך שנותן לי מזון‬ ‫לאכול ולשבוע‪ .‬כמה תמימות יש כאן‪ ,‬עד היכן‬ ‫שלו חס ושלום‪.‬‬ ‫הכנעה ובושה וענוה וצניעות שלא לגעת ולא‬ ‫לגשת למה שאינו שלו חס ושלום וכנ”ל‪.‬‬ ‫וכמו שבארנו במקום אחר‪ ,‬שהנה מצאנו מגעת אמונה ישרה ותמימה וחזקה כזאת‪ ,‬שעשיר‬ ‫שהכתוב משבח את יעקב (בראשית כח כז) “ויעקב כזה ‪ -‬ברוחניות ובגשמיות ‪ -‬לא שוכח לרגע אחד‬ ‫ואם בצדיקים כך‪ ,‬שעל אף כל צדקתם‬ ‫איש תם”‪ ,‬ולכאורה היכן מצינו מעשה מיוחד של שאין שום כח אחר שנותן לו לאכול‪ ,‬אלא הקב”ה‬ ‫ומעשיהם הטובים חשו תמיד שאין להם בעולם‬ ‫תמימות אצל יעקב אבינו‪ ,‬הלא ודאי שאם הוא בעצמו‪ ,‬מפני שחס עליו להחיותו‪ ,‬אף שמצד הדין‬ ‫משלהם כלום והכל חסד חינם‪ ,‬כל‪-‬שכן מי‬ ‫מכונה ‘תם’ [שהוא כינוי לתמימות יותר מ’תמים’ אין זה מגיע לו‪ .‬וזאת היא תמימות משלמת שאין‬ ‫שהרשיע חס ושלום‪ ,‬שבודאי צריך לחוש בושה‬ ‫כמובא] ‪ -‬על כרחך שגם ראו אצלו הנהגות של כמוהו!‬ ‫על כל מה שניתן לו בחסד חינם ולהודות על כל‬ ‫אנו אומרים בברכת המזון ‘הזן את הכל’ ‪-‬‬ ‫תמימות‪ .‬והיכן ראינו כזאת אצלו‪.‬‬ ‫הנאה קלה שמשפיע לו השי”ת‪ .‬ואכן‪ ,‬מובא בשם‬ ‫וחשבתי שאכן רואים זאת באופן מופלא מאד והכוונה בזה‪ ,‬שהוא יתברך מחיה וזן את כל‬ ‫החוזה מלובלין זי”ע; שמי שאינו שומר הברית‪,‬‬ ‫אצל יעקב‪ ,‬כי הנה אנו רואים דבר פלא‪ ,‬הלא הברואים והחיות והעופות בכל העולם כולו מקרני‬ ‫אינו שוה גם את המאכל שנכנס לפיו‪ ,‬והרי הוא‬ ‫יעקב נולד בבית עשיר מאד‪ ,‬יצחק אבינו עשיר ראמים עד ביצי כינים‪ ,‬אבל שוכחים שבכלל ‘הזן‬ ‫בכלל מה שאמרו חז”ל (ב”מ סד ע”ב) “עבדא‪ ,‬נהום‬ ‫מופלג‪ ,‬וכמו שאמרו חז”ל (ב”ר הובא בראשית כו יג‪ ,‬ד”ה את הכל’ הוא שהשם יתברך זן ומחיה גם את‬ ‫כריסיה [פירש”י‪ ,‬לכם מאכלו] לא שוי” [העבד‬ ‫כי גדל מאד) ‘שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק העשירים המושפעים בכל טוב‪ ,‬כי הטבע מסתיר‬ ‫בשפלותו אינו שוה אף את לחם מאכלו]‪ ,‬כי מי‬ ‫ולא כספו וזהבו של אבימלך’‪ .‬כמו כן יעקב עצמו מאד ענין זה‪ ,‬ונדמה לעשיר כאילו יש לו איזה כח‬ ‫שפרוץ בעניני קדושה חס ושלום‪ ,‬אינו שוה את‬ ‫גם כן נתעשר מאוד‪ ,‬כמובא במדרש (ב”ר עג יא) עצמי ומזונו ניתן לו מאליו חס ושלום‪ ,‬אבל אצל‬ ‫לחם מאכלו‪ ,‬והוא אוכל רק בזכות אחרים‪.‬‬ ‫על הפסוק “ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן יעקב אבינו לא הצליח הטבע להסתיר עובדא זו‬ ‫ומי שמכיר זאת באמת‪ ,‬הרי בזה עצמו מגביר‬ ‫רבות ושפחות עבדים וגמלים וחמורים” (בראשית ל כלל‪ ,‬ונשאר בתומת אמונתו‪ ,‬וזכר תמיד‪ ,‬בכל עת‬ ‫אצלו את מדת הענוה והצניעות שמביאים קדושה‪,‬‬ ‫מג) ‪ -‬שהיו לו שישים רבוא כלבים רק לשמור את ורגע‪ ,‬שהתודה הגדולה ביותר שצריך להודות לה’‬ ‫שלא יעיז פניו מעתה לקחת את שאינו שלו‪.‬‬ ‫רכושו‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬לעת זקנותו‪ ,‬כאשר יוסף בא הוא בפשיטות גמורה על שנתן לו לחם לאכול בכל‬ ‫(אוסף אמרים ‪ -‬קדושה וטהרה מאמר י”ב)‬ ‫אליו עם בניו כדי להתברך‪ ,‬ויעקב החל אז להודות יום‪ ,‬וזה היה גם נוסח תפילתו (בראשית כח כ’) “אם‪-‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א‬ ‫כי רוצה ה’ בעמו ‪ -‬חפץ ה’‬ ‫(נח ד”ה אלה) מה שנאמר (תהילים קד‬ ‫אחד יחיד ומיוחד ‪ -‬לראות את‬ ‫לא) ‘יהי כבוד ה’ לעולם’ ־ ‘ר”ל‬ ‫שיהיו עינינו נשואות אליו‬ ‫תמיד יהא כבוד ה’ נגד עיניך‪,‬‬ ‫הבורא בכל ענין ומקרה‬ ‫בפרשתן (ל כח־לא)‪‘ ,‬נקבה‬ ‫היינו בכל מקום שתסתכל תראה‬ ‫תחילת דבר ה’ אל עמו בקחתו אותנו‬ ‫שכרך עלי ואתנה‪ ...‬ויאמר מה‬ ‫להיות לו לעם ונתן לנו את תורתו היה‬ ‫בחינת כבוד ה’ הגנוז בתוכו ולא‬ ‫אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי‬ ‫‘אנוכי ה’ אלוקיך’‪ ,‬על דיבור זה יש‬ ‫יהיה נסתר מנגד עיניך‪’.‬‬ ‫מאומה‪ ,‘ ...‬כתב הרד”ק (ד”ה לא) שיעקב השיבו ‘לא‬ ‫להמליץ ‘הפך בה והפך בה דכולא בה’‬ ‫תתן לי שום דבר קצוב בשכרי‪ ,‬אלא יהיה שכרי‬ ‫סוד גדול גילה לנו ה’בת עין’ כי‬ ‫־ ומינה לא תזוע‪ ,‬זכור בכל עת ושעה‬ ‫דרך מקרה וטובת הא־ל כמו שיזמין לי’‪ .‬והיינו‬ ‫המתנהג כן‪ ,‬ומאמין כי כל הנעשה‬ ‫שהבורא ית”ש הוא בורא ומנהיג לכל‬ ‫שלבן הארמי ‘ביקש לעקור את הכל’ ־ לעקור‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' כאן ב’השגחה פרטית’ נעשה הרי‬ ‫הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה‬ ‫ולהרחיק את יעקב אבינו מצורו וקונו‪ ,‬כיצד יעשה‬ ‫הוא מסלק מעליו את כל הייסורים‬ ‫לכל המעשים‪ .‬והוכיח זאת הרה”ק ה’בת‬ ‫זאת ־ מצא לו טכסיס‪ ,‬כשתהיה פרנסתו של יעקב‬ ‫וקשיי ההסתרה‪ ,‬וז”ל (פרשת ויגש ד”ה או יאמר על זה‬ ‫עין’ זי”ע (במדבר ד”ה וידבר) ממקרא מפורש שנאמר‬ ‫בשכר קבוע‪ ,‬אז לא יחיה בהרגשה שפרנסתו‬ ‫(תהילים לז ג) ‘בטח בה’ ועשה טוב שכן ארץ ורעה הדרך) דהנה ידוע כי כל בחינות הגבורות והדינים‬ ‫תלויה בידי שמים‪ ,‬ולא ירגיש עצמו תלוי בה’‪.‬‬ ‫אמונה’‪ ,‬והרי שאמר ‘עשה טוב’ בכלל ולא פירט הנעשים בעולם המה נמשכים מהסתלקות ח”ו‬ ‫אבל‪ ,‬יעקב אבינו לא אבה לשמוע לו‪ ,‬וענהו‬ ‫‘טוב’ זה מהו ־ אלא רעה אמונה‪ ,‬כי תחילת בחינת השגחת השי”ת בפרטי פרטים מלב איש‬ ‫שאינו רוצה בשכר קבוע‪ ,‬שהרי בזה יסמוך על‬ ‫העבודה היא ההתחזקות במידה זו‪ ,‬וכל ה’עשה הישראלי ונסתלק ח”ו בחינת יראת ה’ מנגד‬ ‫‘משכורתו’ הקצובה והמסודרת‪ ,‬ויתמעט בטחונו‬ ‫עיניו‪ .‬אמנם אם איש הישראלי יודע מיעוט‬ ‫טוב’ נכלל בה‪.‬‬ ‫בה’‪ ,‬אלא שכרו יהיה תלוי במה שיגזור הבורא‬ ‫ומאחר שהכל נקבע על פי רצונו וגזרתו ית’‪ ,‬ערכו ופתיחות מדריגתו‪ ,‬ומאמין באמונה שלימה‬ ‫מידי יום ביומו מה ילדו הכבשים עקודים נקודים‬ ‫אם כן לא ייתכן לומר שיש דבר הנעשה בבריאה שבלתי אפשרי לעשות גדולה או קטנה אם ה’ לא‬ ‫או ברודים‪ ,‬ועי”ז יהיה תלוי בבורא ית’ וישא עיניו‬ ‫לחינם וללא תועלת‪ ,‬שמאחר שהכל הוא בהשגחה צוה‪ ,‬וכל תנועותיו והרגשותיו הכל המה בהשגחת‬ ‫למרום בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫מדוקדקת מוכרח שיש כאן תכלית ומטרה כפי השי”ת המשגיח בפרטי פרטים ומלא כל הארץ‬ ‫איתא בתנחומא בפרשתן (ויצא ג)‪ ,‬אמר רבי‬ ‫שעלה במחשבה לפניו ית’‪ ,‬וכלשון המשנה (אבות כבודו וכו’‪ ,‬אז נתבטלו כל גבורות והדינים‪ ,‬ואז‬ ‫ברכיה‪ ,‬בכל מה שתבע (־התפלל וביקש) יעקב מן‬ ‫ו יא) ‘כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא בראו אלא גורם להמשיך שפע וברכה ממקור הברכה והחסד‬ ‫הקב”ה‪ ,‬השיבו‪ .‬אמר אם יהיה אלוקים עמדי ־‬ ‫לכבודו’‪ .‬על פי זה מפרש הרה”ק ה’בת עין’ זי”ע שלא יחסר כל טוב ממנו‪.‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ו‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫אינו אלא ‘שלוחא דרחמנא’‪ ,‬כי הכל ‘בידי’ שמים ־‬ ‫האדם בעת צרתו יתמרמר ויאמר אין תקוה כי‬ ‫השיבו והנה אנוכי עמך‪ .‬אמר ושמרני ־ השיבו‬ ‫לטובתו השלימה (כי אף אם פלוני כיוון מעשיו לרעה ־ הרי‬ ‫אבד מנוס ממנו‪ ,‬אך האמת היא‪ ,‬שכל מה דעביד‬ ‫ושמרתיך בכל אשר תלך‪ .‬אמר ושבתי בשלום‬ ‫מן השמים כיוונו לטובה)‪.‬‬ ‫רחמנא לטב עביד‪ ,‬אלא‪ ,‬שהדבר מסור ביד האדם‪,‬‬ ‫־ השיבו והשיבותיך‪( .‬אבל) אמר ונתן לי לחם ־‬ ‫וכן מצינו בעת שרימה לבן את יעקב ־ ‘ויהי‬ ‫שאם תקיף בטחונו בהקב”ה שמאתו לא תצא‬ ‫ולא השיבו על הפרנסה‪ ,‬כי אמר הקב”ה‪ ,‬אם אני‬ ‫בבוקר והנה היא לאה’ (כט כה)‪ ,‬לא כתיב ‘ויחר‬ ‫הרעה אזי מסתלקים ממנו כל הדינים‪ .‬ועל פי זה‬ ‫מבטיחו על הלחם‪ ,‬מהו מבקש ממני עוד‪ ,‬לפיכך‬ ‫אף יעקב’ אלא ‘ויאמר אל לבן‪ ...‬למה רימיתני’‪,‬‬ ‫מפרש וז”ל‪ ,‬כך הענין ביעקב אבינו ע”ה אשר היה‬ ‫לא השיבו על הלחם‪ ,‬ע”כ‪ .‬ומכאן תצא הקריאה‬ ‫וידוע ש’אמירה’ היא לשון רכה‪ ,‬וכמי ששואל‬ ‫בצרה גדולה עד ‘וישכב במקום ההוא’ כאיש נדהם‬ ‫לכל בני ישראל באשר הם‪ ,‬תנוח דעתכם מדאגת‬ ‫את רעהו מדוע רימה את פלוני אלמוני ־ ואין‬ ‫אפס תקוה‪ ,‬והורו לו מן השמים ‘והנה סולם מוצב‬ ‫הפרנסה וכיו”ב‪ ,‬דעו נא כי הקב”ה חפץ בטובתכם‬ ‫הדברים נוגעים אליו כלל‪ ,‬וכל זה‪ ,‬כי האמין‬ ‫ארצה’ ר”ל אף שהאדם מוטה לארץ עכ”ז ‘וראשו‬ ‫וישפיע עליכם כל מיני טובות שבעולם‪ ,‬אין לכם‬ ‫באמונה שלימה שלא לבן העומד לפניו מחליף‬ ‫מגיע השמימה’‪ ,‬כי ‘הנה מלאכי אלוקים’ שהם‬ ‫אלא לתלות עיניכם בו‪ ,‬כי אין להקב”ה חפץ אלא‬ ‫את לאה תחת רחל‪ ,‬אלא הקב”ה בכבודו ובעצמו‬ ‫שלוחי הדין שנקרא אלוקים (כי שם ‘אלוקים’ מרמז על‬ ‫בקרבת בניו אליו‪ ,‬ורק משום כך נותן להם איזה‬ ‫עושה זאת‪ ,‬ובוודאי שתצמח לו טובה גדולה מזה‬ ‫הנהגת מידת הדין) ‘עולים ויורדים’ ־ אם יעלו עליו או‬ ‫‘מחסור‪ ’,‬בכדי שיתפללו לפניו בכל לבם ונפשם‪,‬‬ ‫לעתיד‪ .‬וכמו שאכן כך הווה‪ ,‬כי רמאות זאת‬ ‫ירדו ממנו הכל תלוי בו‪‘ .‬והנה ה’ נצב עליו ויאמר‬ ‫ואז ימלא מחסורם בכל מיני ישועות והשפעות‬ ‫הביאה את רחל לידי מסירות נפש כששברה את‬ ‫הארץ אשר אתה שוכב עליה’‪ ,‬ר”ל אותו המקום‬ ‫טובות‪.‬‬ ‫טבעה במסירת הסימנים למנוע בזיון נורא מלאה‬ ‫אשר יאבד תקוותך וחשבת שאין לך מעמד הוא‬ ‫נוראות מצינו ב’כלי יקר’ על הפסוק בפרשתן‬ ‫אחותה‪ ,‬וזכות זאת שמסרה הסמנים עמדה לרחל‬ ‫הכנה אל הטוב המעולה אשר ‘לך אתן את הארץ‬ ‫(כח יד) ‘והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה‬ ‫שתוכל להוליד בנים מיעקב‪ ,‬כמו שנאמר (ל כב)‬ ‫ולזרעך’‪‘ ,‬ויקץ יעקב משנתו’ הקיץ מתרדמתו‬ ‫וקדמה צפונה ונגבה’‪ ,‬וז”ל‪ ,‬שאמרו במדרש (עיין‬ ‫אלוקים‬ ‫‘ויזכור‬ ‫ואמר ‘אכן יש הוי”ה’ שהוא רחמים ‘במקום הזה‪,‬‬ ‫מדרש תהלים מד) אין התשועה באה לישראל כי אם‬ ‫את רחל‪ ...‬ויפתח‬ ‫וצריך להאמין‬ ‫את רחמה’‪( ,‬וברש”י‪,‬‬ ‫ואנכי לא ידעתי’‪ ,‬כי אף הדברים שאדם חושב‬ ‫לרע בתכלית יהפך גם הוא לטוב נצחי‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫בזמן שהם בתכלית השפלות‪ ,‬שנאמר (תהלים מד‬ ‫כו) ‘כי שחה לעפר נפשנו’ וגו’‪ ,‬מה כתיב בתריה‬ ‫שאף כש’פלוני’‬ ‫שמסרה‬ ‫לה‬ ‫זכר‬ ‫נוראות כתב הגה”ק ה’עטרת משה’ ממאקווא‬ ‫־ ‘קומה עזרתה לנו’‪ .‬וטעם של דבר שכל זמן‬ ‫גורם לו רעה לא‬ ‫סימניה לאחותה)‪ ,‬גם‬ ‫תעמוד להם לזכות‬ ‫זי”ע (בספרו כלי גולה‪ ,‬ד”ת שנתחדשו לו בשנות המלחמה‪ ,‬עמ’‬ ‫שאינן בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם‬ ‫בה’ וחושבים תחבולות להנצל מפח יקוש ע”י‬ ‫נעשית לו הרעה‬ ‫בהבטחה’ ושבו‬ ‫קיז) בביאור ‘מזמור לתודה’ (תהילים ק) בו אמר דוד‬ ‫תחבולות אנושיות‪ ,‬וע”כ ריחק ה’ את האדם ורבה‬ ‫המלך ‘הריעו לה’ כל הארץ’‪ ,‬כי תיבת ‘תרועה’‬ ‫ב’ידי’ פלוני‪ ,‬אלא‬ ‫לגבולם’‬ ‫בנים‬ ‫מתפרשת בב’ אופנים‪ ,‬א‪ ,‬מלשון שמחה וכדכתיב‬ ‫העזובה‪ ,‬כי לא בטחו בתשועת ה’‪ ,‬אך כשיראו כי‬ ‫אותו שונא אינו‬ ‫(ירמי’ לא יד־טז)‪,‬‬ ‫נמצא שאין כאן‬ ‫(תהילים קנ) ‘הללוהו בצלצלי תרועה’‪ ,‬ב‪ ,‬מלשון‬ ‫אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך‪ ,‬אז עיניהם‬ ‫נשואות אל ה’ לקרוא אליו בעת הצר להם וה’‬ ‫אלא ‘שלוחא‬ ‫כל סיבה לכעוס‬ ‫יבבה ויללה‪ ,‬וכמו שנאמר ‘יום תרועה יהיה לכם’‪,‬‬ ‫שומע‪ ,‬ובאותו זמן התשועה באה דרך בריחה‬ ‫ותרגומו ‘יום יבבא יהי לכון’‪ ,‬ואמר דהע”ה שגם‬ ‫דרחמנא’‪ ,‬כי הכל‬ ‫על לבן‪ ,‬שהרי‬ ‫במצב ש’הריעו לה’ כל הארץ מלשון יבבה ויללה‪,‬‬ ‫מן הקצה אל הקצה‪ ,‬דהיינו מן תכלית השפלות‬ ‫‘בידי’ שמים ־‬ ‫ב’רמאותו’ מקיים‬ ‫לבן שליחותו מאת‬ ‫גם אז עבדו את ה’ בשמחה בואו לפניו ברננה‪,‬‬ ‫אל תכלית המעלה‪ .‬עכ”ל‪ .‬ובזה מבאר את לשון‬ ‫הכתוב‪ ,‬שבאותו זמן ש’והיה זרעך כעפר הארץ’‬ ‫לטובתו השלימה‬ ‫להיטיב‬ ‫הבורא‬ ‫וממשיך לבאר טעמו של דבר‪ ,‬דעו כי ה’ הוא‬ ‫ושחה לעפר נפשם יתקיים בהם ופרצת‪‘ ,‬רצה‬ ‫עמו וזרעו אחריו‪.‬‬ ‫האלוקים הוא עשנו ולו אנחנו‪ ,‬שהבורא ית”ש‬ ‫לומר יעלה הפורץ לפניהם להעלותם אל גרם‬ ‫הוא מנהיג את העולם וכל מעשיו לטובה‪ ,‬ואף‬ ‫ביסוד זה ביאר הרה”ק ה’שפת אמת’ זי”ע (תרל”ד‬ ‫המעלה’‪ ,‬והיינו משום שיתלו עיניהם בהקב”ה‬ ‫אם בקטנות שכלנו אין אנו משיגים מהי הטובה‬ ‫ד”ה במדרש) את הכתוב בפרשתן (כח י) ‘ ויצא יעקב‬ ‫מתוך ההכרה שרק הוא אדון המושיע‪.‬‬ ‫הטמונה באותה ‘תרועה’‪ ,‬הרי ה’ הוא האלוקים‪,‬‬ ‫מבאר שבע וילך חרנה’‪ ,‬ובמדרש (רבה‪ ,‬ריש הפר’)‬ ‫הסמיכו על כך את הפסוק (משלי ג כג) ‘אז תלך‬ ‫והוא יודע מהו הטובה השלימה והגמורה‪ ,‬על כן‬ ‫צורת אל”ף ‪ -‬לראות בכל דבר כי מאלופו‬ ‫לבטח דרכך’‪ ,‬ומבאר ה’שפת אמת’‪ ,‬דאף שיציאתו‬ ‫הודו לו ברכו שמו כי טוב ה’ כי לעולם חסדו‪,.‬‬ ‫של עולם הוא בא‬ ‫זאת הייתה בריחה מעשו‪ ,‬וקיים ציווי אמו ‘קום‬ ‫בכל מצב שהוא‪.‬‬ ‫בפרשתן (כח י) ‘‪ ,‬ויצא יעקב’‪ ,‬רמז בה הגה”ק‬ ‫ברח לך’ (כז מג)‪ ,‬וכן בהפטרה כתיב ‘ ויברח יעקב’‪.‬‬ ‫בפרשתן (כט לב־לד)‪‘ ,‬ותקרא שמו ראובן ־ ‘כי‬ ‫ה’מגלה עמוקות’ זי”ע (מובא בשמו)‪ ,‬כי תיבת ‘ויצא’‬ ‫אעפי”כ ויברח לא כתיב ־ אלא ויצא‪ ,‬וירץ לא‬ ‫ראה ה’ בעניי‪ ...‬יאהבני אישי’‪ .‬שמעון ־ ‘כי שנואה‬ ‫היא ‘ראשי תיבות’ של ו’ירא י’עקב צ’ורת א’לף‪,‬‬ ‫כתיב ־ אלא וילך‪ .‬להורות שאף בברחו מן המוות‬ ‫אנכי’‪ .‬לוי ־ ‘הפעם ילוה אישי אלי’‪ ,‬כתב הרה”ק‬ ‫והיינו שבכל תהפוכות חייו לא ראה לנוכח עיניו‬ ‫לא איבד את יישוב דעתו‪ ,‬והלך בשלוות הנפש‪,‬‬ ‫ה’קדושת לוי’ זי”ע (בד”ה טעם) שקראה להם בשמות‬ ‫לא צרות ולא ייסורים‪ ,‬לא עשו ולא לבן‪ ,‬לא דינה‬ ‫במתינות ובבטחה‪ ,‬כי היה דבוק ובטוח בבוראו‪,‬‬ ‫הללו להורות שכשעובר היהודי זמנים של עניי‪...‬‬ ‫ולא יוסף‪ ,‬כי אם צורת אלף ־ אלופ”ו של עולם‪,‬‬ ‫וזכר שכל הליכתו אינה אלא השתדלות גרידא‬ ‫שנואה‪ ...‬ידע ויאמין כי ראה ה’ שמע ה’‪ ,‬וכל אשר‬ ‫ובכל אשר קרהו ידע שאין עוד מלבדו אפס זולתו‬ ‫ונשאר ראשו פונה ומייחל כלפי שמיא‪ ,‬שהרי‬ ‫עובר עליו מיד ה’ בא עליו‪ ,‬והוא צופה ומביט‬ ‫והכל לטובתו הגמורה והשלימה‪ ,‬ועל כן היה ה’‬ ‫ממילא לא ייעשה עמו דבר אם לא הכריזו כך‬ ‫בצערו ומכאובו‪ ,‬ולבסוף יקיים בו ‘שמחנו כימות‬ ‫עמו לשמרו בכל אשר הלך‪.‬‬ ‫מלעילא‪ ,‬לאידך‪ ,‬אין דבר שהכריזו עליו מלמעלה‬ ‫עניתנו’‪.‬‬ ‫בעניין זה ביאר בספר ‘משמרת אלעזר’ לאב”ד‬ ‫שלא יקרה עמו‪ ,‬ומה תתן ומה תוסיף לו מנוסת‬ ‫וצריך להאמין שאף כש’פלוני’ גורם לו רעה לא‬ ‫גאלנטא (נדפס בשנת תרמ”ה) כל עניין מחזה הנבואה‬ ‫בהלה‪.‬‬ ‫נעשית לו הרעה ב’ידי’ פלוני‪ ,‬אלא אותו שונא‬ ‫שנתגלה ליעקב בחלום ליל‪ ,‬ומקדים לבאר‪ ,‬כי‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ז‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א‬ ‫ע”י אבק ועפר ומים‪ .‬אמנם‬ ‫יש לכלוך שרואים על הבגד‬ ‫הרמ”א שחשש לאסור גם באבק‪,‬‬ ‫מ”מ כתב רק בלשון “וטוב לחוש”‬ ‫ניעור בגדי עור בשבת‬ ‫שהוא דבר זר ונפרד ממנו‪ ,‬וכמו‬ ‫לדעת האוסרים‪ ,‬ולפיכך אין כאן‬ ‫בגד של עור חדש שנתלכלך מאבק‪,‬‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫שנתלכלך מנוצות או טיט דלא‬ ‫מעשה שבת‪ .‬וכן הוא מבואר‬ ‫האם מותר לנערו‪ .‬וכמו כן מצוי הדבר בספה‬ ‫מיקרי בגד מלוכלך רק בגד שיש‬ ‫להדיא בכיוצא בזה במשנ”ב להלן‬ ‫חדשה העשויה עור אפי’ בצבע שחור שנתלכלכה‬ ‫עליו לכלוך‪ .‬ובאופן כזה מותר‬ ‫(סי’ שיח סק”ב)‪.‬‬ ‫מאבק בשבת‪ ,‬האם מותר לנערה‪.‬‬ ‫להסירו כיון שאין הבגד מתלבן‬ ‫עי”ז שהרי הם דברים זרים‬ ‫ניקוי שטיחים בשבת‬ ‫‪ .‬מותר לנערו ולקנחו מן האבק‬ ‫תשובה‬ ‫שעלו על הבגד‪ ,‬משא”כ באבק‬ ‫האם מותר לטאטות‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫שעליו‪ ,‬וכן הוא באופן כללי בכל בגדי העור כמו‬ ‫נעליים וכסא של עור וכדומה‪ ,‬ואפי’ הם בצבע‬ ‫ועפר‪ .‬ובזה יבואר היטב החילוק‬ ‫שטיח בשבת כשהוא מונח על‬ ‫שחור‪ ,‬וכל שכן בשאר צבעים שמותר‪ .‬אמנם‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' בין אבק‪ ,‬מים‪ ,‬עפר‪ ,‬שבזה יש‬ ‫רצפת הבית‪ ,‬או שיש לחשוש בכך‬ ‫לא הותר לנערו ולנקותו רק בנחת‪ ,‬ויזהר שלא‬ ‫הרבה תנאים להתיר הניעור‪,‬‬ ‫לניעור האסור‪.‬‬ ‫להבריק את הבגד או שאר כלי העור ע”י שפשוף‬ ‫לנוצות וטיט (בסעי’ ז) שמותר‬ ‫להסירן ולא נצרכו אלו התנאים‪ .‬ולפי”ז יהיה‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫הידים‪ .‬ועי’ בהערה‪.‬‬ ‫מותר באופן שנתבאר למעלה‪ .‬וכן באופן שנפל‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬הטעם‪ ,‬כיון שאין מקפידים‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬בבגדי עור‪ ,‬מבואר בשו”ע‬ ‫על נקיונו לנערו כל פעם שמתלכלך‪ ,‬ולכן חסר‬ ‫(ס”ט) דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו‪ ,‬ולפיכך‬ ‫הבגד על הרצפה ונתלכלך מדברים זרים כשער‬ ‫התנאי העיקר לאסור‪ ,‬שהרי אינו מקפיד עליו‪,‬‬ ‫מותר להסיר את הלכלוך ע”י שנותן עליו מים‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬שמותר להסירן‪.‬‬ ‫ולכן יהיה מותר גם אם הוא חדש ושחור ‪ -‬והיינו‬ ‫וא”כ כל שכן בנידו”ד שרק מקנח את הבגד‬ ‫והנה יש לדון מהו הטעם שאין איסור בהסרת‬ ‫דמותר‪ .‬אמנם להבריק את הבגד ע”י שפשוף‬ ‫גם לשי’ האוסרים‪ .‬אמנם אסור לשפשף ולהוציא‬ ‫הנוצות וכן כל הדברים שהתירו להסירם משום‬ ‫היטב בידיו‪ ,‬מבואר בסעי’ ט’ דאסור‪ .‬וכן מבואר‬ ‫הבלוע‪ ,‬וכמבואר בביאור הלכה (ד”ה י”א)‪.‬‬ ‫טלטול מוקצה‪ ,‬ובאמת בשו”ע הרב (ס”ג) משמע‬ ‫בערוה”ש (סוף סי’ שכז)‪.‬‬ ‫לפי הטעם שכתב בזה‪ ,‬דרק בנוצות שכבר היו‬ ‫הסרת קילופי עור מבגד בשבת‬ ‫לפני זה בכר או בכסת אינם מוקצה‪ ,‬דבשאר‬ ‫נתלכלך בגד שחור חדש מקילופי‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫מעשה שבת בניעור בגד מאבק‬ ‫דברים כקילופי עור או שערות וחוטים וכדומה‬ ‫יהיה אסור להסירם בידו מחמת איסור מוקצה‪.‬‬ ‫עור [קשקשים]‪ ,‬האם מותר להסירם‪ ,‬או שיש בכך‬ ‫ניער בשבת את הבגד מן האבק‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫משום ניעור האסור‪.‬‬ ‫באופן האסור במזיד‪ ,‬האם אסור לו להשתמש‬ ‫אמנם כבר הביא בשו”ת מנחת יצחק (ח”ה סי’ לח‬ ‫בבגד זה משום מעשה שבת‪.‬‬ ‫אות ג) להתיר בזה עפ”י מה שכתב החזו”א (בסי’ מז‬ ‫מותר להסיר את הקילופי עור‪ ,‬וכן‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫סקט”ו וסקכ”א) דהוא בטל להגוף [להדבר היתר]‪,‬‬ ‫מותר להסיר שער הנמצא על בגדו שחור וחדש‬ ‫הנה להלכה התיר המחבר לנער כל‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫וכן כשהדבר היתר עיקר כשמוציא המועט מיקרי‬ ‫[ובכל זה מותר אפילו בניעור חזק]‪.‬‬ ‫בגד מן האבק‪ ,‬וגם הרמ”א כתב רק בלשון “וטוב‬ ‫תיקון ההיתר‪ ,‬ולכן אין בו משום מוקצה‪ ,‬יעו”ש‪,‬‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬מבואר בשו”ע (ס”א) דמותר‬ ‫להיזהר בזה”‪ ,‬לפיכך אי אפשר להחשיב זאת‬ ‫וכ”ה בנידו”ד‪.‬‬ ‫להסיר הנוצות מן הבגד‪ ,‬וכתב ע”ז במשנ”ב (סק”ז)‬ ‫כמעשה שבת לאסור להשתמש בבגד‪ ,‬ולכן מותר‬ ‫ובתוספת ביאור יש לבאר‪ ,‬דכל זמן שהוא על‬ ‫דאינו דומה לליבון‪ ,‬שהרי אין הנוצות תחובין‬ ‫להשתמש בבגד בשבת‪.‬‬ ‫הבגד אין זה מוקצה כיון שהוא בטל להבגד‪ ,‬ולכן‬ ‫בתוכו כמו המים והעפר‪ ,‬אלא עומדין מלמעלה‪,‬‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬בדין ניעור האבק מן הבגד‪,‬‬ ‫כשלוקחו בידיו לוקחו בהיתר‪ ,‬וממילא אח”כ כבר‬ ‫ולכן מותר אפי’ בבגד שחור וחדש שמקפיד עליו‪.‬‬ ‫מבואר בהרבה פוסקים שמותר [כיון שהם‬ ‫מותר לו לזורקו כמבואר במשנ”ב סי’ ש”ח (סקי”ג)‬ ‫וביאר מו”ר‪ ,‬דיש ב’ מיני לכלוכים על הבגד‪ ,‬יש‬ ‫סוברים שאינו אסור רק כשמנער הבגד ממים‬ ‫בשם גדולי הפוסקים‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫לכלוך שע”י זה נתלכלך הבגד‪ ,‬וזהו כשנתלכלך‬ ‫אפי’ מעט]‪ ,‬וכן הוא דעת המחבר‪ .‬וגם לדעת‬ ‫הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א‬ ‫ויש לחוש יותר לספק סכנה‬ ‫מלספק איסור‪.‬‬ ‫מותרים באכילה‪ ,‬דנשתנו מברייתם‪.‬‬ ‫[שו”ת שבט הלוי ח”ו סימן קיא ה‪-‬ז‪,‬‬ ‫המשך שמירת הגוף והנפש‬ ‫ב‪ .‬ומטעם זה הורה בעל‬ ‫ושו”ת יביע אומר ח”ב יו”ד ס”ז ע”פ‬ ‫ו‪ .‬שום‪ ,‬בצל‪ ,‬ביצה קלופים שעבר עליהם‬ ‫שבט הלוי‪ ,‬ליזהר שלא לנהוג‬ ‫שו”ת הר צבי להג”ר צבי פסח פראנק]‪.‬‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫ברכב במהירות יתירה‪ ,‬כדי‬ ‫ז‪ .‬שלא להכניס מטבע או מחט לתוך‬ ‫ח‪ .‬ביצה מטוגנת בשמן [חביתה]‪ ,‬שעבר עליה‬ ‫שלא יביא את עצמו או אחרים‬ ‫הלילה מותרת באכילה‪ ,‬כיון שנתערב בה שמן‬ ‫לידי סכנה‪ ,‬ומה שלפעמים‬ ‫הפה‪.‬‬ ‫ונשתנה מברייתה‪[ .‬שו”ת ישכיל עבדי ח”ז או”ח‬ ‫נהג רוצה לעשות עקיפה כדי‬ ‫אין להכניס מטבע לתוך הפה‪ ,‬שמא‬ ‫סמ”ד שאלה ד]‪.‬‬ ‫להקדים את חבירו‪ ,‬ידוע כמה‬ ‫יש עליו רוק יבש של חולה‪ ,‬ויכול לבוא‬ ‫ט‪ .‬חתיכות בצל עם ירקות ששרו במים כל‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' כבר קפחו את חייהם בעו”ה‪,‬‬ ‫על ידי זה לסכנה‪[ .‬שו”ע שם]‪ .‬והר”ן‬ ‫הלילה לצורך בישול מרק‪ ,‬אין לאסור דנחשב‬ ‫וכל עקיפה מסוכנת‪ ,‬בגדר‬ ‫כתב הטעם‪ ,‬מפני שיד הכל ממשמשת‬ ‫כמעורב במאכל אחר‪[ .‬פסקים ותשובות סימן‬ ‫ספק רציחה‪ ,‬ספק מאבד עצמו לדעת‪[ .‬שו”ת‬ ‫במטבע‪ ,‬ויש מהם חולים וזוהמתם דבקה בהם‬ ‫קטז אות יח‪ ,‬והסכים לזה הג”ר משה שאול קליין‪,‬‬ ‫שבט הלוי ח”ו סימן קיב]‪.‬‬ ‫ויכול לסכן את האדם הנותנה לתוך פיו‪[ .‬הו”ד‬ ‫ויש מורים שמחמירים בזה]‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אסור להתייחד עם נכרי מפני הסכנה‪,‬‬ ‫בב”י‪ ,‬ש”ך שם סק”ג]‪ .‬ועוד‪ ,‬לפי שיש לחוש שמא‬ ‫י‪ .‬בצל מטוגן בשמן שעבר עליו הלילה‪ ,‬מותר‬ ‫דחשודים הם על רציחה‪[ .‬שו”ע יו”ד סימן קנג‬ ‫יקפוץ לתוך גרונו ויסתכן‪ ,‬ומטעם זה יש ליזהר‬ ‫באכילה‪ ,‬דנחשב כמעורב בתבשיל‪[ .‬שו”ת שבט‬ ‫ס”ב‪ ,‬והובא בש”ך כאן בסק”ה‪ .‬אמנם מותר‬ ‫שלא יתן לתוך פיו מחטין ומסמרים קטנים‪ ,‬שמא‬ ‫הלוי ח”ג סימן קסט]‪.‬‬ ‫להתרפא אצל רופא נכרי מומחה‪ ,‬או מיילדת‬ ‫יקפצו לתוך גרונו ויסתכן‪[ .‬כף החיים שם ס”ק‬ ‫יא‪ .‬פרוסות ביצה קשה בתוך סנדויץ יחד עם‬ ‫נכרית בבית חולים‪ ,‬כי לא מרע אנפשיה‪ ,‬שו”ת‬ ‫לח]‪.‬‬ ‫סלט שעבר עליו הלילה‪ ,‬מותר באכילה‪ ,‬דנחשב‬ ‫שבט הלוי שם]‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ליזהר מדברים המביאים לידי סכנה‪.‬‬ ‫כמעורב במאכל אחר שאינו נאסר‪[ .‬פסקים‬ ‫ט‪ .‬שלא לילך יחידי בלילה‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתב הרמ”א [שם]‪ :‬וכן יזהר מכל הדברים‬ ‫ותשובות שם מהג”ר משה שאול קליין]‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתב הרמ”א [שם]‪ ,‬שלא לילך יחידי בלילה‪,‬‬ ‫המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא‪,‬‬ ‫יב‪ .‬אבקת ביצים ושום שעבר עליהם הלילה‪,‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ח‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫בחדר‪[ .‬כף החיים יו”ד סימן קטז ס”ק מח]‪.‬‬ ‫י‪ .‬שלא ישן יחידי בבית‪.‬‬ ‫מפני הסכנה‪ .‬ודוקא מחוץ לעיר‪ ,‬אולם בעיר אין‬ ‫ג‪ .‬בסוכה מותר לישון יחידי‪ ,‬כי שומר מצוה לא‬ ‫חשש‪[ .‬מבית לוי שם]‪.‬‬ ‫א‪ .‬אין לישון בלילה בחדר יחידי‪ ,‬ואם יש אנשים‬ ‫ידע דבר רע‪[ .‬מהגר”א‪ ,‬הו”ד בדעת תורה סימן‬ ‫ב‪ .‬יש אומרים שאין איסור לילך יחידי בלילה‬ ‫בשאר חדרי הבית‪ ,‬יראה שלא לנעול הדלת‪ ,‬רק‬ ‫תרלט ס”א]‪.‬‬ ‫כשיש אור ותאורה במקום הליכתו‪[ .‬שמירת הגוף‬ ‫שיהיה הדלת פתוח לבית‪ ,‬ומנהג העולם להקל‬ ‫והנפש סימן קט ס”ב]‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חתן וכלה צריכים שמירה רק כשיוצאים‬ ‫מביתם‪ ,‬אך כשנמצאים בביתם לבד אין צריכים‬ ‫בזה‪[ .‬משנה ברורה סימן רלט סק”ט]‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ויש אומרים דלא נקרא יוצא יחידי בלילה‪ ,‬אלא‬ ‫שמירה‪[ .‬הגרש”ז אויערבאך בשלמי שמחה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬יש מקילים לישון יחידי בבית‪ ,‬כשבתים‬ ‫בשעה שאין עוברים ושבים באותו מקום‪ ,‬דבשעה‬ ‫והגרי”ש אלישיב באהל ישרים על”א]‪.‬‬ ‫אחרים סמוכים לביתו‪ ,‬וכן אפשר להקל שיש אור‬ ‫שיש עוברים ושבים שם‪ ,‬אין חשש‪[ .‬שם ס”ג]‪.‬‬ ‫הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א‬ ‫רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'‬ ‫דמותר לומר לנכרי להדליק נר‬ ‫יארצייט בין השמשות ואילו נר‬ ‫המדף‪ ,‬לכן אפשר להקל‪ .‬וכמדומה‬ ‫ששמעתי סברא זו בשם מו”ח מרן‬ ‫מדפים ששמשו לספרי קודש‪ ,‬האם‬ ‫שני של שבת אסור‪.‬‬ ‫הגרי”ש אלישיב שליט”א‪.‬‬ ‫מותר להעבירם לשמוש אחר‬ ‫אך אם נוהג להדליק נר שבת‬ ‫ה‪ .‬וכן אם היה רגיל מתחילת‬ ‫התקנת המדף להניח עליו גם‬ ‫מדף ששמש לספרי קודש‪ ,‬האם‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫עבור כל ילד ואין לו נרות רבים‬ ‫מותר להעביר אותו לשימוש של חפצי מצוה‪ ,‬כגון‬ ‫גם לכל ילד‪ ,‬וגם ליארצייט‪,‬‬ ‫שאר חפצים‪ ,‬וכך היתה דעתו‬ ‫לפמוטי שבת‪ ,‬מנורת חנוכה וקופות צדקה? האם‬ ‫בכה”ג נראה דידליק ליארצייט‬ ‫להשתמש במדף בין לספרי קודש‬ ‫מועיל לפרוש עליהם מפה או להפוך את המדף‬ ‫משום דשניהם רק מנהג‬ ‫ובין לשאר חפצים‪ ,‬אין על המדף‬ ‫לצדו השני?‬ ‫והכיבוד אב קודם‪ .‬כמו כן יש‬ ‫קדושת “תשמישי קדושה” ודומה‬ ‫להסתפק בנר של קנס על פעם‬ ‫הדבר כאילו היתנה תנאי‪ .‬ודומה‬ ‫א‪ .‬אם התנה בשעת התקנת המדף‪,‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר'‬ ‫קצת למבואר ברמ”א (סימן קנד ס”ח)‪:‬‬ ‫שיוכל להשתמש בו גם לתשמיש חול‪ ,‬מותר‬ ‫שלא הדליקה‪ ,‬לעומת נר של‬ ‫יארצייט‪.‬‬ ‫“ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי‬ ‫להשתמש בו לכל מטרה שהיא‪ ,‬חוץ מתשמיש‬ ‫קדושה וכו’ וכתבו הטעם משום דכיון דנהגו כן‬ ‫של גנאי‪ ,‬כמבואר בשו”ע (או”ח סימן קנד ס”ח וס”ג)‪,‬‬ ‫האם צריך להדליק נר חנוכה בכלי‬ ‫ואי אפשר ליזהר‪ ,‬לב ב”ד מתנה עליהן מעיקרא‬ ‫ובמשנ”ב (שם ס”ק לד וס”ק לז)‪ .‬וטוב להתנות כך‬ ‫דוקא‬ ‫וכו’‪ ,‬ואף על גב דלא היתנו כאלו היתנו דמי”‪.‬‬ ‫בשעה שמתקינים מדפים לספרי קודש‪.‬‬ ‫על נר חנוכה אנו מברכים אשר‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫יכול להדליק נר למהדרין של חנוכה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬אם לא התנה תנאי‪ ,‬חלה על המדף קדושת‬ ‫“תשמיש קדושה”‪ ,‬ואסור להורידו מקדושתו‬ ‫קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של חנוכה‪,‬‬ ‫או ליארצייט‬ ‫ולהשתמש בו שמוש אחר‪ .‬ויעויין במשנ”ב (סימן קנד‬ ‫וכידוע ‘נר’ הכוונה לכלי אשר בו שמן‪ ,‬האם צריך‬ ‫להדליק נ”ח דוקא בכלי?‬ ‫מי שיש לו יארצייט בליל ב’ דחנוכה‪,‬‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫סק”ט) שכתב שאותם תיבות המיוחדות לשום שם‬ ‫ספרים שלנו‪ ,‬המכוסים בנייר ועור או בקרשים‪,‬‬ ‫ויש לו רק ב’ נרות‪ ,‬האם ידליק שניהם לשם‬ ‫נאמר בקונטרס ‘סוד הדלקת נרות‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫חנוכה כדי להיות מהדרין‪ ,‬או שמא ידליק נר אחד‬ ‫מקרי התיבה תשמיש דתשמיש וכו’‪ .‬אולם‬ ‫כמדומה שאי אפשר להשתמש בימינו בהיתר זה‪,‬‬ ‫חנוכה’ המיוחס לרבי יצחק סגי נהור בן הראב”ד‬ ‫לחנוכה‪ ,‬ונר שני ליארצייט כדי לקיים מצות כיבוד‬ ‫אב?‬ ‫לפי שברוב הספרים שלנו‪ ,‬הנייר נוגע במדפים‪,‬‬ ‫(המובא בספר הזכרון לר’ יצחק הוטנר זצ”ל ושם מובא מר’‬ ‫ורק בזמניהם שהיו הספרים כרוכים בקרשים או‬ ‫אברהם אזולאי‪ ,‬סבו של החיד”א שאליהו הנביא מסר סוד זה‬ ‫לרבינו יצחק)‪ ,‬שצריך להדליק נר חנוכה בכלי דוקא‪,‬‬ ‫ידליק את שני הנרות לחנוכה כי‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫בעור קשה‪ ,‬ועצם הנייר לא נגע בארון‪ ,‬לא נתקדש‬ ‫ה”מהדרין” הוא דינא דגמרא במסכת שבת דף‬ ‫הארון‪.‬‬ ‫ובלאו הכי אין מברכין עליו‪ .‬וכעין בית המקדש‬ ‫כא ע”ב‪ ,‬ואילו נר היארצייט הוא מנהג‪ ,‬אבל לא‬ ‫ג‪ .‬ואף אם יהפוך את המדף לצדו השני עדין יש‬ ‫דבעי כלי‪.‬‬ ‫כתוב בגמרא ולכן המהדרין הכתוב בגמרא עדיף‪.‬‬ ‫לו דין של תשמיש קדושה‪ ,‬כיון שכל המדף שימש‬ ‫ובספר ברכי יוסף (סימן תרעג ס”ו) הביא בשם‬ ‫ואמנם הדלקת נר היארצייט מובא בביאור הלכה‬ ‫את ה’קדושה’ וממילא יש לו דין של תשמיש‬ ‫זקנו בעל חסד לאברהם שלא להדליק בקליפי‬ ‫(סימן תקיד סעיף ה ד”ה נר) דהוי כעין מצוה‪ ,‬ולכן מותר‬ ‫קדושה‪ .‬ואם המדף עבה מאוד באופן שלא צריך‬ ‫ביצים‪ .‬וכתב האבני נזר (אור”ח סימן תק) שלפי דבריו‬ ‫להדליקו ביום טוב ולא נחשב לנר של בטלה‪ .‬בכ”ז‬ ‫היה את כל העובי לשימוש הספרים‪ ,‬אולי אפשר‬ ‫אין להדליק בנר שעוה‪ .‬ולפי זה אלו המדביקים‬ ‫נראה דנר למהדרין בחנוכה עדיף בגלל פרסומי‬ ‫היה להתיר להפכו לצד השני‪ ,‬וכמו שמצינו שיש‬ ‫נרות שעוה על חתיכת ברזל או אבן לא קיימו‬ ‫ניסא ומצות הדלקת נר חנוכה למהדרין‪.‬‬ ‫מתירים להוריד עלי לולב ולהשתמש בהם‪ ,‬משום‬ ‫לדידיה המצוה‪ .‬וה”אבני נזר” (הנ”ל אות ו) הוסיף‬ ‫אמנם נאמר במג”א (סימן רסג סקי”א) דאשה‬ ‫שאין אדם מקצה כי אם מה שנחוץ ללולב ולא‬ ‫וכתב‪“ :‬נראה לדינא דהכלי מכלל “נר”‪ ,‬וכן אותם‬ ‫ששכחה‪ ,‬או לא הדליקה‪ ,‬נרות שבת‪ ,‬מבעוד יום‬ ‫עלים שחוץ לשיעור הלולב‪ ,‬ויעויין משנ”ב (סימן‬ ‫שעושין נרות מתפוחי אדמה‪ ,‬לא חשיב כלי‪ ,‬וכמו‬ ‫אומרת לנכרי שידליק לה בבין השמשות‪ .‬אבל רק‬ ‫תרמט ס”ק מא) ובלוח א”י (להגרי”מ טיקוצינסקי)‪.‬‬ ‫שכתב הרמב”ם (פ”ז מהלכות כלים ה”א והר”ש כלים פי”ז‬ ‫נר אחד‪ ,‬ומאידך נאמר במשנ”ב (שם ס”ק טז) שמותר‬ ‫ד‪ .‬כמו כן אם ספרי הקודש שהונחו עליו לא‬ ‫משנה טו) דהעושה כלי מלפת ואתרוג ודלעת יבשה‬ ‫לומר לנכרי שידליק נר יארצייט בבין השמשות‪,‬‬ ‫תפסו את כל רחבו של המדף‪ ,‬לא חלה קדושה על‬ ‫טהורין‪ ,‬דלא נקרא כלי‪.‬‬ ‫הרי דנר יארצייט כוחו יפה מנר השני של שבת‪,‬‬ ‫החלק שהיה פנוי מספרים‪ ,‬ומותר להניח על אותו‬ ‫ויעוין גם ב”שדי חמד” (ח”ט מערכת חנוכה ז) שהביא‬ ‫ואולי ה”ה שכוחו עדיף מנר המהדרין של חנוכה‪,‬‬ ‫מקום חפצים אחרים‪ .‬כמו שמצינו בביאור הלכה‬ ‫דבריו וס”ל דתליא בפלוגתא דקדמאי‪ .‬ולענין‬ ‫כיון שאם לא ידליק תתבטל לגמרי המצוה של‬ ‫(סימן מב ס”ג ד”ה אסור)‪ ,‬שכיס של תפילין נתקדש רק‬ ‫הלכה יעוין משנ”ב (סימן תרעא ס”ק יח) שכתב באותם‬ ‫כיבוד אב‪ .‬בכ”ז נראה דנר של מהדרין עדיף‪,‬‬ ‫אותו חלק שמניחין עליו תפילין‪ ,‬אבל העודף על‬ ‫המדבקין נרות בכותל יראו שיהיו מרווחים אחד‬ ‫ומצות כיבוד אב יקיים בלימוד משניות ותפילה‬ ‫מקום הנצרך לתפילין לא נחשב למקום תפילין‪.‬‬ ‫מחבירו‪ ,‬עכ”ד‪ .‬ומשמע דס”ל דאין צריך כלי‪.‬‬ ‫בכוונה ונתינת צדקה‪.‬‬ ‫ומעשה באחד שנתפנו לו קצת מספריו‪ ,‬ונשאר‬ ‫ובקונטרס הנ”ל מביא דברי הגמ’ בשבת דף כג‬ ‫יש גם להסתפק אם יש לו רק ב’ נרות בערב‬ ‫לו מקום מיותר על גבי המדף‪ ,‬ורצה להניח עליו‬ ‫ע”ב דהזהיר בנר חנוכה‪ ,‬הויין לו בנים ת”ח‪ .‬ותמוה‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬האם ידליק שניהם לכבוד שבת‪ ,‬או שמא‬ ‫עציץ עם פרחים‪ ,‬ואולי יש מקום להקל‪ ,‬כי המדף‬ ‫שהרי הרבה מדליקים נר חנוכה‪ ,‬ואין רובם זוכים‬ ‫ידליק אחד לנר שבת והשני ליארצייט? ונראה‬ ‫לא משמש את העציץ‪ ,‬כי אם להיפך הפרחים‬ ‫לבנים ת”ח? ומסיק‪ :‬מיעוטא דמיעוטא זהירים‬ ‫דידליק שניהם לשבת מאחר וב’ הנרות יש להם‬ ‫משמשים ומייפים את המדף‪ .‬ולכן אילו לא היה לו‬ ‫להדליק נר חנוכה‪ ,‬לכל פרטי המצוה ודקדוקיה‪,‬‬ ‫מקור במדרש‪ ,‬יעוין בטור וב”י (או”ח סימן רסג)‪,‬‬ ‫מקום לעציץ כי אם במדף‪ ,‬אזי אסור‪ ,‬אבל המצב‬ ‫ובכח סגולת המצוה זוכים לבנים תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫משא”כ נר יארצייט שכולו מנהג‪ .‬אך צ”ע מהנ”ל‬ ‫הוא להיפך שהעציץ משמש את הספרים ואת‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ט‬ ‫מחוברים‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬רבי ‡בר‪‰‬ם „וב‬ ‫‡וירבך מ‡בריט˘ זי"ע‪,‬‬ ‫‪"‰‬ב˙ עין"‬ ‫יומ‡ „‪‰‬ילול‡ ‪ -‬י"ב כסלו ˙ר"‡‬ ‫בהכנעה ובביטול מוחלט‪ .‬רק כך ניתן לגבור על כחות הרע‬ ‫המשתוללים בחוץ"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אברהם דוב אוירבך מאבריטש זי"ע‪ - ,‬ה"בת העין" נולד בסביבות שנת תק"ך לאביו רבי דוד ‪ -‬מגיד‬ ‫מישרים בעיר חמילניק‪ .‬בצעירותו התקרב לרבי הקדוש רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ולבנו המגיד מצ'רנוביל‪ ,‬ואף‬ ‫‪‰‰‬ב„ל בין כריע‪ ‰‬ל‪˙˘‰‬חווי‪‰‬‬ ‫היה מתלמידיו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בעל ה'קדושת לוי'‪ .‬נישא לבתו של רבי נתן נטע תלמיד הבעל שם‬ ‫'וכל ברך לך תכרע‪ ,‬וכל קומה לפניך תשתחווה'‪ ,‬אומרים‬ ‫טוב ורבה של אבריטש‪ ,‬ולימים מילא את מקומו ברבנות העיר‪.‬‬ ‫אנו בתפילת נשמת כל חי‪ .‬מזכירים אנו שתי לשונות‪:‬‬ ‫הרבי ידוע באהבתו העצומה לארץ ישראל ‪ -‬ארץ הקודש‪ .‬בשנת תקצ"א עלה לארץ ישראל והשתכן בעיר צפת‪,‬‬ ‫כריעה‪ ,‬והשתחוויה‪ .‬כריעה היא על הברכיים‪ ,‬והשתחוויה‬ ‫עדת החסידים בעיר קבלה בשמחה גדולה את הרבי ומינו אותו לרבה ומנהיגה של העיר‪ .‬הרבי נשא את משא‬ ‫היא השתטחות גמורה על הארץ‪.‬‬ ‫העדה בעיר צפת שנים רבות‪ ,‬דאג לכל מחסורם של עניי העיר ולשאר צורכי ציבור‪ ,‬ואף עסק רבות בשיקומה של‬ ‫מהו ההבדל בין כריעה להשתחוויה?‬ ‫העיר לאחר פרעות הפלאחים‪ ,‬ורעידת האדמה שפקדו אותה‪.‬‬ ‫מבאר בעל 'התניא'‪ :‬כאשר אדם כורע על ברכיו‪ ,‬אומנם‬ ‫בשנת תר"א פרצה מגפה קשה עיר צפת והפילה חללים רבים מבני העיר‪ .‬אף הרבי הקדוש היה בין הנדבקים‬ ‫הוא משתחווה אולם עדיין נשאר לגופו עמידה מסוימת‪.‬‬ ‫במגיפה‪ ,‬ביום י"ב בכסלו אסף הרבי את תלמידיו ואמר להם שהוא עומד להסתלק מן העולם‪ ,‬אולם הבטיח להם‬ ‫השתחוויה בפישוט ידיים ורגליים הינה דבר מוחלט‪ ,‬ביטול‬ ‫שהוא יהיה הקרבן האחרון במגפה‪ .‬ואכן באותו היום נסתלק הרבי‪ ,‬והמגפה נעצרה‪ .‬הרבי לא השאיר אחריו זרע‬ ‫כל ה'יש' שבאדם‪ ,‬הכנעה גמורה לאדון כל עולמים‪.‬‬ ‫של קיימא‪ ,‬אולם השאיר לנו את ספרו הגדול והמפורסם ה'בת עין'‪ ,‬שהפך במהרה לאבן יסוד בתורת החסידות‬ ‫'עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש' אומרת‬ ‫ולא מש משולחנם של גדולי ומאורי החסידות‪.‬‬ ‫המשנה במסכת אבות )ה ה(‪ ,‬אחד מהם 'עומדים צפופים‬ ‫ומשתחווים רווחים'‪ .‬אומר המגיד הקדוש מקאז'ניץ בספרו‬ ‫לא אירע דבר!‬ ‫'עבודת ישראל' )ליקוטים לאבות פרק ה(‪' :‬עיקר השתחוויה‬ ‫זכותו של הרבי הקדוש הבת‪-‬עין הגנה על הקהל כולו‪,‬‬ ‫רעי„˙ ‪„‡‰‬מ‪ ‰‬בעיר ˆפ˙‬ ‫הוא כריעת המחשבה והלב מפני שיחשוב בגדלות הבורא‬ ‫לא נפקד מהם איש! עשרות המתפללים ששהו באותה העת‬ ‫צפת‪ ,‬עיר של קדושה‪ ,‬עיר של מסתורין‪ ,‬ההליכה בין בתיה‬ ‫יתברך שמו‪ .‬וכמו שכתב החכם ר' יחיאל ז"ל וכל קומה‬ ‫בבית המדרש נצלו כולם‪.‬‬ ‫העתיקים תמלא את ליבנו אויר של פסגות‪ ,‬ריח של קדושה‪.‬‬ ‫לפניך תשתחווה‪ ,‬כי לפני מלך בשר ודם צריך להשתחוות‬ ‫נס זה ניכר בכותלי בית המדרש עד ימינו אנו‪ ,‬ניתן לראות‬ ‫בין הסמטאות המפותלות ניצב בית כנסת עתיק‪ ,‬בית הכנסת‬ ‫עם הגוף שיהא נראה כפוף‪ ,‬אבל הבורא יתברך שמו שהוא‬ ‫כיצד חלק מקירות בית המדרש בנויים חדש‪ ,‬וחלקם הקדמי‬ ‫הישן של הרבי הקדוש רבי אברהם דוב מאבריטש ‪ -‬הבת‪-‬‬ ‫בוחן לבבות יכולים להשתחוות לפניו אף בקומה זקופה רק‬ ‫בסמוך לארון הקודש נשאר על תילו ללא שינוי‪ .‬ויהי לנס‪.‬‬ ‫עין‪ .‬קדושה נפלאה שוררת בו‪ ,‬הן זכות עצומה היא זו לשאת‬ ‫להשפיל ולהכניע לבבו'‪.‬‬ ‫תפילה ליוצר כל במקום כה קדוש ונשגב‪.‬‬ ‫מלמד אותנו המגיד ‪ -‬ניתן להיות במצב של השתחוויה‬ ‫˙פיל‪ ‰‬מ˙וך ‪‰‬כנע‪‰‬‬ ‫במרכז קיר בית הכנסת ניצב לוח שיש גדול ובו כתוב בזה‬ ‫לפני השם בכל עת! כיצד? כי 'עיקר השתחוויה הוא כריעת‬ ‫הלשון 'מה נורא המקום הזה בית מדרש של רבי אברהם דב‬ ‫המחשבה והלב מפני שיחשוב בגדלות הבורא יתברך שמו'‪.‬‬ ‫רבות ניתן לספר על קדושתו הנוראה של רבי אברהם‬ ‫האדמו"ר מאבריטש‪ ,‬שחזה את הרעש הגדול על צפת בשנת‬ ‫עיקר השתחוויה הוא ביטול ה'אני' של האדם לפני בוראו‪.‬‬ ‫דב מאבריטש ‪ -‬הבת‪-‬עין ועל המופתים הרבים אשר‬ ‫תקצ"ז‪ ,‬ובזכותו הגדולה ניצל חצי בית המדרש מחורבן‪,‬‬ ‫זהו שאומרת המשנה 'עומדים צפופים ומשתחווים רווחים'‬ ‫התגלגלו סביבו‪ .‬אולם כגודל קדושתו כך גודל ענוותנותו‪,‬‬ ‫והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים'‪.‬‬ ‫כאשר בני ישראל היו עומדים בבית המקדש הם היו בבחינת‬ ‫הרבי היה ידוע כעניו ושפל ברך‪ .‬ומרגלא בפומיה "בזמן‬ ‫מעשה נורא הוד עומד מאחורי אותו לוח שיש ‪ -‬אותה‬ ‫משתחווים‪ ,‬מפני שליבם ומחשבתם היה כנוע לפני מלך‬ ‫שאני אומר תורה ברבים אינני מרגיש שעומד אני לפני‬ ‫המצבה‪ .‬היה זה יום ראשון בשבוע כ"ד טבת תקצ"ז לפנות‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬ ‫קהל רב של אנשים‪ ,‬מכוון אני את דעתי לומר את דברי‬ ‫ערב‪ ,‬העיר צפת שידעה במשך השנים כמה וכמה רעידות‬ ‫הבה נעמוד על נקודה מעניינת התואמת עם רעיון זה‪.‬‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬ומה אכפת לי אם ישנם אנשים ששומעים גם‬ ‫אדמה חזקות‪ .‬חוותה רעידת אדמה עוצמתית ונוראה‬ ‫פתח המערה של ציונו הקדוש של הרבי בבית החיים בצפת‬ ‫כן את הדברים"‪.‬‬ ‫שהחריבה תוך כמה דקות שלוש ערים גדולות ‪ -‬שכם‪,‬‬ ‫נמוך מאוד‪ ,‬אין כל אפשרות להיכנס בלא התכופפות‪ .‬ידוע‬ ‫עדות נוספת ישנה לכך בספרו הקדוש של הרבי ה'בת‪-‬‬ ‫טבריה‪ ,‬וצפת‪ ,‬ואף כשלושים כפרים בגליל נחרבו גם הם‪.‬‬ ‫בשמם של חסידים שדבר זה משקף את הנהגתו של הרבי‬ ‫עין'‪ ,‬הספר מלא וגדוש במילי דחסידותא ובהדרכות לעבודת‬ ‫הרוגים רבים גבתה רעידת האדמה‪ ,‬ובצפת לבדה עמד מנין‬ ‫ואת מה שלימד אותנו כל חייו ‪ -‬להתכופף ולהכניע את‬ ‫ה'‪ .‬ורבים רבים מדברי התורה עוסקים בעניינים של ענווה‬ ‫ההרוגים על כאלף שמונה מאות איש‪ ,‬וכשבעת אלפים‬ ‫עצמינו‪ ,‬לבטל את כל הישות שלנו מול הריבונו של עולם‪.‬‬ ‫ושפלות‪ .‬הבה נעמוד על אחד מהם‪.‬‬ ‫הרוגים בכל הגליל כולו! העיר צפת ספגה את המכה הקשה‬ ‫כאשר מגיעים לציונו של הצדיק כדי להתפלל ולפעול‬ ‫בפרשת וארא על הפסוק 'וגם אני שמעתי את נאקת‬ ‫ביותר‪ ,‬רוב הקורבנות היו מבני העיר‪ ,‬והעיר הפכה לחרדת‬ ‫ישועה‪ ,‬אומר לנו הצדיק‪ :‬תתכופפו! תבטלו עצמכם!‬ ‫בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר את בריתי'‬ ‫אלוקים‪.‬‬ ‫זהו סוד משנתו של הבת עין‪ ,‬רק על ידי ההכנעה תזכו‬ ‫כותב הרבי כך‪' :‬עיקר העבודה הוא שיהיה קודם התפלה בחינת‬ ‫היה זה לעת ערב בין מנחה לערבית‪ .‬הרבי הקדוש‬ ‫לישועה‪ ,‬רק על ידי השפלות ניתן לזכות להנהגה ניסית מן‬ ‫הכנעה‪ ,‬ואח"כ יתפלל‪ .‬ומחמת ההכנעה שיש לו מקודם התפלה‬ ‫ר' אברהם דב מאבריטש ‪ -‬הבת‪-‬עין שהה בבית מדרשו‬ ‫השמיים‪.‬‬ ‫‪ -‬יכול לדבר דבורים בקדושה ובטהרה ובהתלהבות‪ ,‬ונותן‬ ‫כאשר הוא מוקף בתלמידיו‪ ,‬ולפתע חשו המתפללים‬ ‫בהאותיות שמדבר חיות רוחניות ממש כמו שהיה חיות באותיות‬ ‫שהקרקע רועדת מתחת רגליהם כפשוטו! רעידת אדמה‪...‬‬ ‫‡ינו „ומ‪„ˆ ‰‬י˜ בן ˆ„י˜ לˆ„י˜ בן ר˘ע‬ ‫בעת בריאת העולם!'‬ ‫באינסטינקט טבעי קמו המתפללים נשאו את רגליהם לברוח‬ ‫יסוד זה עובר כחוט השני בספרו הקדוש של הרבי‪ ,‬פעם‬ ‫מלמד אותנו הרבי הקדוש בעל הבית‪-‬עין שעיקר עבודת‬ ‫החוצה למקום פתוח ובטוח‪ ,‬אז כהיום לא היו לאדם שום‬ ‫אחר פעם מחדיר בנו הרבי את עניין ההכנעה והשפלות‪.‬‬ ‫האדם בתפילתו להגיע לתפילה בהכנעה ובשפלות‪ ,‬וכאשר‬ ‫דרכי התגוננות מאתני הטבע!‬ ‫בפסוק בפרשת תולדות נאמר )בראשית כה כא( 'ויעתר‬ ‫יש בלבו של האדם הכנעה אמתית‪' ,‬ונפשי כעפר לכל‬ ‫"אל נא" נשמע לפתע קולו המרגיע של הרבי‪" ,‬אל תצאו‪,‬‬ ‫יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא‪ ,‬ויעתר לו ה' ותהר‬ ‫תהיה'‪ ,‬יכול הוא בדיבוריו ובתפילתו להשפיע ברכה ושפע‬ ‫התקרבו נא אלי‪ ,‬הבה נעמוד יחד כאן סמוך לארון הקודש"‪.‬‬ ‫רבקה אשתו'‪ .‬אומרים חז"ל הקדושים 'ויעתר לו ה'‪ ,‬נענה‬ ‫רב! במילותיו יש כוח כפי שהיה בהם בעת בריאת העולם!‬ ‫במהירות רבה התקבצו כולם סביב רבם הקדוש מקיפים‬ ‫הקב"ה לתפילתו של יצחק‪ ,‬שאינו דומה תפילתו של צדיק‬ ‫לאחר אותה הצלה פלאית מרעידת האדמה‪ ,‬כשחציו‬ ‫אותו בטבעת איתנה‪ ,‬והרבי הקדוש השתטח על הארץ בבכי‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לתפילתו של צדיק בן רשע‪.‬‬ ‫של בית המדרש נשאר על תילו‪ ,‬אמר הבת‪-‬עין לתלמידיו‬ ‫מתפלל לקב"ה שיחוס וירחם על קהל הקודש אשר בעיר‬ ‫דברים אלו טעונים ביאור‪ ,‬מה חטא אותו צדיק שכך‬ ‫"בעת שהחל הרעש ראיתי סביבי אבנים מתעופפות לכל‬ ‫צפת‪.‬‬ ‫שאבותיו היו רשעים‪ ,‬וכי תפילתה של רבקה אמנו אינה‬ ‫עבר בצורה משונה‪ ,‬לא הייתה זו רעידת אדמה רגילה‪ ,‬לא‬ ‫דקות ארוכות עמדו מתפללים צפופים סביב הרבי‪,‬‬ ‫מספיקה?‬ ‫הייתה זו מפולת אבנים‪ ,‬קריסת מבנים והתמוטטות של‬ ‫האדמה זעה ונעה‪ ,‬רועדת מחרון אפו של בורא כל עולמים‪,‬‬ ‫מלמד אותנו הבית‪-‬עין יסוד נפלא‪ :‬כאשר עמד יצחק‬ ‫בתים‪ .‬נראה היה כמו מישהו נוטל את האבנים משליך‬ ‫חרדה עצומה לפתה את לב כולם‪ .‬ולפתע נשמע קול רעש‬ ‫בתפילה על רבקה אשתו‪ ,‬הוא לא ביקש והתפלל בזכות‬ ‫וזורק אותם‪.‬‬ ‫איום ונורא‪ ,‬אבק מילא את חלל בית המדרש‪ .‬רעש ולאחריו‬ ‫עצמו אלא נתלה בזכות אביו ‪ -‬אברהם אבינו‪ .‬ביקש‬ ‫מיד הבנתי שניתנה רשות לסיטרא אחרא‪ ,‬הס"מ וחילותיו‬ ‫שקט‪...‬‬ ‫מהקב"ה שיפקוד אותו בזכות אביו הצדיק‪ .‬תפילתו של‬ ‫קבלו אפשרות להשתולל ולהראות את כוחם‪ ...‬כאשר‬ ‫דקות חלפו‪ ,‬האבק החל לשקוע‪ ,‬אט אט העזו המתפללים‬ ‫יצחק אבינו הייתה בהכנעה מוחלטת‪ ,‬הוא לא ביקש דבר‬ ‫כוחות אלו פועלים אין טעם בהתגוננות על פי דרך הטבע‬ ‫להרים את ראשם‪ ,‬לשאת את עיניהם לתקרת בית המדרש‪,‬‬ ‫בזכותו אלא רק בזכות אביו הצדיק‪ .‬לכך נעתר הקב"ה‬ ‫‪ -‬לברוח אל השדות‪ ,‬אל מקומות פתוחים‪ .‬כדי להתגבר על‬ ‫ולמראה עיניהם נשמתם כמעט נעתקה‪ .‬חציה של תקרת‬ ‫לתפילתו‪ ,‬מפני שהתפילה המקובלת ביותר הינה תפילה‬ ‫הכוחות הרע צריך להכניע את עצמך לפני הקב"ה כניעה‬ ‫בית המדרש איננה! נפלה והתמוטטה לגמרי‪ .‬אולם החצי‬ ‫שבאה מתוך הכנעה ונמיכות הרוח‪.‬‬ ‫מוחלטת‪ ,‬להשתטח על הארץ בפישוט ידיים ורגליים‪,‬‬ ‫השני‪ ,‬התקרה שהייתה מעל ראשם נשארה על מקומה כאילו‬ ‫קו השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫וַ ֵ ּי ֵצא יַ ֲעקֹב ִמ ְ ּב ֵאר ׁ ָש ַבע וַ ֵ ּי ֶל ְך ָח ָרנָ ה )כח‪ ,‬י(‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז | גיליון ז'‬ ‫יש לפרש על דרך הרמז‪ ,‬שלא נטעה‬ ‫לומר שכשיעקב אבינו גלה לחו"ל‪,‬‬ ‫שהוא מקום הטומאה והסטרא אחרא‪,‬‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫שוב בטלה ממנו קדושתו העליונה‪,‬‬ ‫ולזה אמר שיצא "מבאר שבע"‪ ,‬דהיינו‬ ‫ששמו יעק"ב בגימטריא שבע פעמים‬ ‫שם הוי"ה‪ ,‬חושבנא דדין כחושבנא דדין‪,‬‬ ‫כנגד שבע מידות הקודש שהיה מרכבה‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫להן‪ ,‬וממילא גם כשהלך לחרן היה דבוק‬ ‫ׁ ׇש ְמ ָרה נַ ְ ׁפ ִשי ִּכי ָח ִסיד ָאנִ י‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫)תהילים פו ב(‬ ‫בקדושתו העליונה של הקב"ה‪.‬‬ ‫)מחשוף הלבן(‬ ‫לעבירה‪ ,‬והוא בא בדמות יצר הטוב ומראה על‬ ‫בני יששכר ע"ה )אגרא דכלא‪ ,‬פרשת קרח(‪ ,‬דוד‬ ‫עבירה שזה מצוה‪.‬‬ ‫המלך ע"ה בתהילים אומר )תהילים פו ב( ָ‬ ‫"ש ְמ ָרה‬ ‫וַ ַ ּי ֲחל ֹם וְ ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמצָּ ב ַא ְר ָצה וְ ר ׁ‬ ‫ֹאשוֹ‬ ‫נַ ְ ׁפ ִשי ִּכי ָח ִסיד ָאנִ י"‪ .‬וקשה וכי אם אינו חסיד אינו‬ ‫וידוע מה שפירש הבעל שם טוב ע"ה )בראשית‬ ‫ה ּ ָש ָמיְ ָמה )כח‪ ,‬יב(‬ ‫ַמ ִ ּג ַיע ַ ׁ‬ ‫אות קמז( על הגמ' )שבת עה‪ (.‬שוחט משום מאי‬ ‫צריך שמירה‪.‬‬ ‫סול"ם בגימטריא קו"ל )בין ששניהם מלאים‬ ‫חייב‪ ,‬ופירשו התוס' )ד"ה שוחט( השוחט דעלמא‪,‬‬ ‫ויובן על פי הגמרא בסוכה )נב‪ (:‬תנא דבי‬ ‫בוא"ו‪ ,‬או חסרים בלעדיו(‪ ,‬בא לרמוז על כח‬ ‫ומתרצת הגמ' חייב משום צובע‪ .‬מפרש הבעש"ט‬ ‫רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו‬ ‫התפילה שהיא נאמרת בקולו של האדם‬ ‫ע"ה השוחט דעלמא שהוא היצר הרע‪ ,‬הוא צובע‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬אם אבן הוא נימוח‪ ,‬אם ברזל‬ ‫הניצב ארצה‪ ,‬אך ראשה מגיע השמימה‪,‬‬ ‫את העבירה ומראה אותה מצוה‪ .‬ולכן הקב"ה‬ ‫הוא מתפוצץ‪ .‬כלומר אם הוא רשע ויודע שזה‬ ‫שכן דיבורי התפילה עולים ופועלים‬ ‫מעניש אותו על זה‪ ,‬וחייב משום צובע‪ .‬ובספרן‬ ‫עבירה ועובר עליה‪ ,‬ממנו אין מה לדבר‪ ,‬כי לא‬ ‫במרומים‪" ,‬והנה מלאכי אלקים עולים‬ ‫של צדיקים אמרו‪ ,‬קדשי קדשים שחיטתן בצפון‬ ‫דיברה תורה במתים‪.‬‬ ‫ויורדים בו"‪ ,‬היינו כפי המבואר בזוהר‬ ‫וקדשים קלים שחיטתן בכל מקום‪ ,‬שהיצר הרע‬ ‫הקדוש באריכות‪ ,‬שבכל חלק מהתפילה‬ ‫רק לפעמים היצר הרע בא בדמות היצר הטוב‬ ‫בא אל תלמיד חכם בדמות יצר הטוב לעשות‬ ‫ומראה לאדם על עבירה שהיא מצוה ומפתה‬ ‫ישנם מלאכים הממונים עליו‪ ,‬ויורדים‬ ‫מצוה‪ ,‬משא"כ להמון העם שהם קדשים קלים‬ ‫אותו לעשותה‪ .‬על זה מתכוונת הגמרא אם פגע‬ ‫לקבלה ועולים שוב למקומם‪.‬‬ ‫)תולדות יצחק(‬ ‫היצר הרע בא בכל מקום‪.‬‬ ‫בך מנוול זה‪ ,‬פירוש אם אתה אומר שהיא מצוה‪,‬‬ ‫וזה שאמרו )אור החיים הק'( כאשר יעקב אבינו‬ ‫בא עמי לבית המדרש ותראה לי הדין בשולחן‬ ‫וַ ַ ּי ֲחל ֹם וְ ִה ֵ ּנה ֻס ָּלם ֻמצָּ ב ַא ְר ָצה וְ ר ׁ‬ ‫ֹאשוֹ‬ ‫ע"ה התפלל ַ"ה ִ ּצ ֵילנִ י נָ א ִמ ַיּד ָא ִחי ִמ ַיּד ֵע ָׂשו"‬ ‫ערוך איך זה מסתדר‪ ,‬ובוודאי שמוכיח לו שזה‬ ‫ה ּ ָש ָמיְ ָמה )כח‪ ,‬יב(‬ ‫ַמ ִ ּג ַיע ַ ׁ‬ ‫)בראשית לב יב( למה כפל‪ ,‬מיד אחי מיד עשו‪ ,‬הרי‬ ‫דמיון ובזה דוחה אותו‪ .‬ובוודאי שמוכיח לו שזה‬ ‫יש לו רק אח אחד‪.‬‬ ‫דמיון ובזה דוחה אותו‪.‬‬ ‫יש לפרש על דרך הדרש‪ ,‬שהשינה‬ ‫היא אחת מששים ממיתה )ברכות דף נז‪ ,(:‬וגם‬ ‫אלא פעמים בא היצר הרע בדמות עשיו‪,‬‬ ‫וכל זה באיש הפשוט‪ ,‬אבל חסיד‪ ,‬היצר הרע‬ ‫מיתתם של צדיקים )הקרויים חיים גם במותם(‬ ‫בגלוי‪ ,‬ופעמים בא היצר הרע ברמאות כאילו‬ ‫משיב לו שאף שאין הדין כתוב בשולחן ערוך‪,‬‬ ‫אינה אלא בבחינת שינה‪ .‬ולפי זה הפסוק‬ ‫הוא יצר הטוב‪ .‬על זה ביקש יעקב אבינו ע"ה‬ ‫הנה חסיד אתה ועשה לפנים משורת הדין‪,‬‬ ‫מדבר על גורל הצדיקים לאחר מיתתם‬ ‫מהקב"ה שיצילו משניהם‪ .‬וגם לבן הארמי‬ ‫ועל זה אין עצה רק להתחנן לפני ה' יתברך‬ ‫שבאים לגן עדן‪ .‬ויש בו שתי מדריגות‪:‬‬ ‫התנהג כמו עשו‪ ,‬בתחילה ויחבקהו וינשקהו‬ ‫שישמרהו ויצילהו מידו‪ .‬לפיכך דוד המלך ע"ה‬ ‫סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪,‬‬ ‫והחליף משכורתו עשרת מונים‪ ,‬כל מונה זה‬ ‫"ש ְמ ָרה נַ ְ ׁפ ִשי ִּכי ָח ִסיד ָאנִ י" וצריך שמירה‪.‬‬ ‫אומר ָ‬ ‫שהם גן עדן התחתון וגן עדן העליון‪.‬‬ ‫עשרה‪ ,‬סה"כ מאה פעמים רימהו‪.‬‬ ‫הדברי ישראל ע"ה )פרשת ויצא על הפסוק אם יהיה‬ ‫)פתח האוהל(‬ ‫על זה אומר יעקב אבינו ע"ה ִ"אם יִ ְהיֶ ה ֱאל ִֹהים‬ ‫אלוקים עמדי( מוסיף‪ ,‬כי ידוע שבעה שמות יש לו‬ ‫ִע ָּמ ִדי ׁו ְּש ָמ ַרנִ י ַ ּב ֶ ּד ֶר ְך ַהזֶ ּ ה ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי הוֹ ֵל ְך וְ נָ ַתן‬ ‫ליצר הרע‪ ,‬בגמ' סוכה )נב‪ ,(.‬ואחד מהם זה צפוני‪,‬‬ ‫וַ ַ ּ ׁי ְש ֵּכם יַ ֲעקֹב ַ ּב ּב ֶֹקר וַ ִ ּי ַ ּקח ֶאת ָה ֶא ֶבן‬ ‫ִלי ֶל ֶחם ֶל ֱאכֹל ו ֶּבגֶ ד ִל ְל ּ ׁבֹש" )בראשית כח כ(‪ .‬ולכן מה‬ ‫והטעם שהוא נקרא כך‪ ,‬על שם שהוא בא בצפון‬ ‫אש ָֹתיו )כח‪ ,‬יח(‬ ‫א ֶשר ָׂשם ְמ ַר ֲ ׁ‬ ‫ֲׁ‬ ‫שהקב"ה הבטיח לו "וְ ִה ֵנּה ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ְך ׁו ְּש ַמ ְר ִּת ָיך‬ ‫ובנסתר ובתחבולה שלא ירגישו בו שמפתה‬ ‫האבן רומזת לתורה שנתנה לנו בשתי‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫לוחות אבנים‪ ,‬ובא ללמדנו שעיקר‬ ‫ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫עבודת ה' הוא שהאדם ישקיע עצמו‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ועל כן אמר ששם את‬ ‫ָּ"כל ִע ְס ֵקי ָהעוֹ ָלם ֵהם ְּכ ֻ'ס ָּלם ֻמצָּ ב ַא ְר ָצה'; ְּ ׁכ ֶש ֵאין‬ ‫האבן מ'ראשותיו'‪ ,‬שהיא הייתה הראש‬ ‫והראשון לעיסוקיו של יעקב אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫ָל ַרגְ ַליִ ם ֲא ִחיזָ ה ַ ּ ׁב ּש ֶ ֹׁרש ַה ּ ְפנִ ִימי – ֵאין ָל ֶהם ִק ּיוּם ָ ּב ָא ֶרץ"‬ ‫�‬ ‫)רישא וסיפא(‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫חותמו אמת‬ ‫מתוך שיעורים בספר הקדוש‬ ‫’פיתוחי חותם‘‬ ‫בין צאן יעקב לצאן לבן‬ ‫המקלות שהציג יעקב לפני הצאן רומזים אל התורה שבעל פה‪ ,‬הכלולה בששה סדרי משנה‪:‬‬ ‫זרעים מועד נשים נזיקין קדשים וטהרות‪ ,‬והרמז‪ ,‬שתלמידי החכמים הלומדים תורה לשמה‪,‬‬ ‫זוכים לקבל את חידושיהם והבנתם על ידי קדושה עליונה הנשפעת עליהם‬ ‫היריעה לא נוכל להאריך בפרטי הדברים(‪ ,‬ולפי זה הפסוקים באים לרמוז‪ ,‬שהתלמידי‬ ‫מרן בעל אביר יעקב‪ ,‬בספרו 'פיתוחי חותם'‪ ,‬מחלק בין תלמידי חכמים‬ ‫חכמים הלומדים תורה לשמה‪ ,‬זוכים לקבל את חידושיהם והבנתם על ידי‬ ‫הלומדים לשמם שנקראים 'צאן יעקב'‪ ,‬לבין תלמידי חכמים הלומדים‬ ‫קדושה עליונה הנשפעת עליהם‪ .‬ובלשונו של מרן‪:‬‬ ‫חלילה לשם פניות פסולות‪ ,‬הקרויים 'צאן לבן' רחמנא ליצלן‪ .‬נלמד את‬ ‫וזהו "ויצג את המקלות אשר פיצל"‪ ,‬הם הששה סדרי משנה‪ ,‬לפי שעיקר‬ ‫הדברים ונעיין בעומק הגנוז בין המילים וזה החילונו בעז"ה‪:‬‬ ‫התחדשות הששה סדרים והתלמוד וכל המתחדשים אחר כך הם בבתי‬ ‫ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות וגו'‪ .‬ויצג את‬ ‫מדרשות‪ ,‬כשיושבים החכמים ונושאים ונותנים בדבר‪ ,‬וכל אחד מחדש‬ ‫המקלות אשר פצל וגו' ויחמו הצאן אל המקלות וגו'‪ .‬והכשבים הפריד‬ ‫מה שקבלה נשמתו‪ ,‬וזהו "ברהטים בשקתות המים"‪ ,‬הם בתי כנסיות ובתי‬ ‫יעקב וגו'‪ .‬אפשר לפרש אלה הפסוקים בדרך רמז‪ ,‬דכל תורתנו הקדושה‬ ‫מדרשות‪" ,‬אשר תבאנה הצאן לשתות לנוכח הצאן"‪ ,‬הם חכמים לקראת‬ ‫כולה רמזים וסודות‪.‬‬ ‫חכמים‪ ,‬זה מקשה וזה מתרץ )יש לשים לב‪ ,‬שעל פי חידושו של מרן לשון הפסוק מדוייקת‬ ‫בתחילת הדברים מקדים רבינו‪ ,‬שכל התורה שבעל פה הינה גילויים‬ ‫באופן נפלא‪ ,‬בעוד שלפי ביאור הפשט לשון הכתוב חסרה ויש להוסיף עליה ביאור‪ ,‬וכלשונו של רש"י על‬ ‫עליונים שמתגלים לחכם‪ ,‬ולא כפי שנראה מבחינה חיצונית שהיא חידושי‬ ‫אתר‪" :‬ברהטים‪ ,‬אשר תבאנה הצאן לשתות‪ ,‬שם הציג המקלות לנכח הצאן"(‪ ,‬ועיקר מגמת כולם‬ ‫החכמים מסברתם העצמית‪ .‬ובלשונו הבהירה של רבינו‪:‬‬ ‫"לשתות"‪ ,‬דהיינו כדי לידע הדבר על אמיתו‪ .‬וקראם צאן‪ ,‬לפי שישראל‬ ‫ותחילה נקדים מה שידוע‪ ,‬דכל תורה שבעל פה מסרה הקב"ה למשה‬ ‫נקראו 'צאן'‪ ,‬ועוד החכמים יקראו ביחוד צאן לפי שהם מצויינים בהלכות‪.‬‬ ‫בסיני בכל פרטיה ודקדוקיה וסוגיותיה‪ ,‬ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד‬ ‫ברם‪ ,‬כל זאת בתלמידי חכמים הלומדים לשמה‪ ,‬מה שאין כן בחכמים‬ ‫לחדש‪ ,‬כמו שנאמר ריש מסכת אבות‪ :‬משה קיבל תורה מסיני‪ ,‬היא תורה‬ ‫הלומדים שלא לשמה‪ ,‬וכהמשך לשון רבינו‪ :‬והכשבים הפריד יעקב וגו'‪ ,‬בא‬ ‫שבעל פה )שהיא זו שנמסרה לחכמים‪ ,‬כמו שממשיך "ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים"‪ ,‬שכן תורה‬ ‫לרמוז כאן מה שהקדמנו בתחילת הענין‪ ,‬דאם הלומדים הם לשם שמים‪,‬‬ ‫שבכתב שמורה כולה על הכתב וגלויה לפני הכל(‪ ,‬ואף על גב דכל המשנה כולה דברי‬ ‫וכוונתם כל אחד לידע הדין על אמיתו ולברר ההלכה‪ ,‬ה' יהיה בעזרם‬ ‫התנאים 'רבי פלוני אומר ‪ -‬רבי פלוני אומר'‪ ,‬כך קיבל משה מסיני דכל‬ ‫ונקראים עמו וצאן מרעיתו‪ ,‬ואם ח"ו כוונתם כל אחד להתגדל ולקנתר זה‬ ‫עתידים התנאים לומר‪ ,‬והכל ברוח הקודש מאיתו יתברך‪ .‬וכשם שבמשנה‬ ‫את זה‪ ,‬השם לא יהיה בעזרם ואינו מעמידם על האמת ואינם נקראים עמו‬ ‫כך היה‪ ,‬כך בתלמוד כך היה‪ ,‬הכל בהופעה מאיתו יתברך‪ .‬וכך היה בכל‬ ‫וצאן מרעיתו‪ ,‬ונקראים 'צאן לבן'‪ ,‬שהוא הסטרא אחרא רחמנא ליצלן‪ .‬וזהו‬ ‫ההלכות והדינים והחידושים שמתחדשים עד שיבוא משיח צדקנו‬ ‫"והכשבים" ‪ -‬הצאן הזה שהם החכמים הלומדים התורה‪" ,‬הפריד יעקב"‪,‬‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫שהוא הקב"ה‪ ,‬ועשה חילוק ביניהם‪ ,‬למי שלומד תורה לשמה קרא צאנו‪,‬‬ ‫"באמת‪ ,‬אם הלימוד הוא לשמו יתברך בלי שום פנייה‪ ,‬הוא יתברך‬ ‫ומי שאינו לומד לשמה קרא 'צאן לבן'‪.‬‬ ‫מסייע ללומדים ומורה להם דרך האמת לבל יכשלו‪ ,‬ונשמות הצדיקים‬ ‫של התנאים והאמוראים הם באים לסייע למי שלומדים דבריהם לשמם‪,‬‬ ‫וכמו שמצינו ברשב"י וחביריו עליהם השלום‪ ,‬שהיו באים נשמות הצדיקים‬ ‫ובהעטיף הצאן‬ ‫ומגלין להם רזי התורה‪ ,‬וכמו שמצינו רבינו האר"י זצוק"ל היה עושה על ידי‬ ‫כמובן שהדברים מאירים כספירים גם בהשקפה ראשונה‪ ,‬אולם כשנעיין‬ ‫יחודים‪ ,‬ובדורותיהם על ידי קדושתם וחסידותם היו זוכים לדברים האלה‪.‬‬ ‫בהם נמצא עומק על עומק‪ ,‬בבחינת דברי תורה פרים ורבים‪ .‬שכן לכאורה‬ ‫גם בדורות האחרונים‪ ,‬השגות התורה שבעל פה הינן גילויים עליונים‪,‬‬ ‫נראה‪ ,‬שהלומד לשמה זוכה להארת נשמות התנאים וכו'‪ ,‬והקב"ה מסייעו‬ ‫ואינם סברות אנושיות בעלמא‪ ,‬וכהמשך לשונו של מרן‪ :‬ובדורות האלו‬ ‫לגלות את סודות התורה שבעל פה המסורים מסיני‪ ,‬ואילו הלומד שלא‬ ‫שנתמעטה הקדושה בעוונותינו הרבים‪ ,‬ואין משיג לדברים הנזכרים‪,‬‬ ‫לשמה‪ ,‬הקרוי 'צאן לבן'‪ ,‬אין לו כל קשר לקדושה‪ ,‬ולימודו הוא כשיחה‬ ‫מכל מקום מי שלומד תורה לשמה‪ ,‬ה' טוב הוא‪ ,‬ולא ימנע טוב להולכים‬ ‫חסרת משמעות בעלמא‪ ,‬בבחינת 'לא מעלה ולא מוריד'‪ ,‬וכלשון מרן‬ ‫בתמים‪ ,‬והשם מופיע רוח קדשו בלומדים לשמה ומורה להם דרך האמת‪,‬‬ ‫בסיום בדבריו שם‪" :‬ובהעטיף הצאן"‪ ,‬דהיינו כשיהיה החכמים בפירוד ח"ו‪,‬‬ ‫ונשמות הצדיקים של התנאים והאמוראים באים לסייע ללומד דבריהם‬ ‫ואין כוונתם לברר האמת רק כל אחד מתנשא לאמר אני אמלוך‪ ,‬ולומדים‬ ‫לשמם‪ ,‬לידע האמת לאמיתו‪ .‬כלומר‪ ,‬אף שאין אנו רואים את רוח הקודש‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬אין הקב"ה מורה להם האמת‪ ,‬וזהו "לא ישים"‪.‬‬ ‫וגילוי נשמות הצדיקים באתגליא‪ ,‬עדיין עזרתו יתברך וכח נשמות התנאים‬ ‫ברם אם כן מתעוררת תמיה‪ :‬שכן מתחילה היה כל הצאן בבעלותו של‬ ‫והאמוראים שופעות בחכמים הלומדים לשמה בהסתר‪ .‬וכל זאת בחכמים‬ ‫לבן‪ ,‬ורק לאחר מכן נהפכו חלקם להיות צאנו של יעקב‪ .‬גם לאחר מכן‪,‬‬ ‫הלומדים לשמה‪ :‬אבל רחמנא ליצלן‪ ,‬הלומדים שלא לשמה‪ ,‬אין להם עזר‬ ‫מנסה יעקב ליצור מגע בין העדרים‪ ,‬בכדי לקחת עוד ועוד מצאן לבן‪,‬‬ ‫לא מעם הקב"ה ולא מעם נשמות הצדיקים‪ ,‬וכל לימודם הוא ליתן כח‬ ‫וכלשון הכתוב "ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן"‪ ,‬וזאת מדוע?‬ ‫לסיטרא אחרא רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫בכדי להבין זאת נתבונן נא בדברי האדמו"ר מוהר"ן מברסלב )לקוטי מוהר"ן‬ ‫תורה יב(‪ ,‬שהדמיון בין דבריו ובין הדברים אשר ראינו מפליא עד מאוד‪,‬‬ ‫משל חזו שניהם במקל מפוצל אחד ושתו משוקת אחת‪ ,‬ואלו דבריו‪:‬‬ ‫תורה שבעל פה‬ ‫"כי יש בחינת יעקב ולבן‪ .‬יעקב הוא הצדיק המחדש חידושין דאורייתא‪,‬‬ ‫כעת מאריך מרן בעל אביר יעקב לברר ולהוכיח מתוך רמזים עמוקים‪,‬‬ ‫ולומד תורתו לשמה‪ ,‬וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד… ולבן‪ ,‬הוא תלמיד‬ ‫שהמקלות שהציג יעקב לפני הצאן רומזים אל התורה שבעל פה‪ ,‬הכלולה‬ ‫חכם ש"ד יהודי‪ ,‬שתורתו להתייהר ולקנטר‪ .‬ותלמיד חכם כזה‪ ,‬נבילה טובה‬ ‫בששה סדרי משנה‪ :‬זרעים מועד נשים נזיקין קדשים וטהרות )ומחמת קוצר‬ ‫�‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫הימנו‪ .‬וזה ידוע שאינו נקרא תלמיד חכם‪,‬‬ ‫אשֹנָ ה )כח‪ ,‬יט(‬ ‫וְ או ָּלם לוּז ׁ ֵשם ָה ִעיר ָל ִר ׁ‬ ‫אלא על ידי תורה שבעל פה‪ .‬כי זה שיודע‬ ‫האדם אינו זוכה להארת הקדושה בבת אחת‪ ,‬אלא צריך להתייגע בה ועולה ממדרגה‬ ‫ללמוד חומש‪ ,‬אינו נקרא תלמיד חכם‪ ,‬אלא‬ ‫למדרגה‪ ,‬עד שמגיע לשלמות‪ .‬ולזה רומז הפסוק "ואולם לוז שם העיר לראשונה"‪ ,‬היינו‬ ‫זה שהוא בקי בגמרא ופוסקים‪ .‬וכשלומד‬ ‫שיעקב אבינו לא הגיע למדרגות השגת האלוקות וגילויו בבית א‪-‬ל מיד‪ ,‬אלא בתחילה‬ ‫בלא דעת‪ ,‬נקרא לבן‪ ,‬על שם ערמימיות‬ ‫היתה זו 'לוז' ולא בית א‪-‬ל‪ .‬וגם אצל אברהם אבינו אנו מוצאים כן‪ ,‬שנאמר "ואברהם זקן‬ ‫שנכנס בו‪ .‬ושונא ורודף את הצדיקים"‪.‬‬ ‫בא בימים ‪ -‬וה' ברך את אברהם בכל"‪ ,‬שהגיע למעלתו הגדולה רק לאחר עמל של ימים‬ ‫"וכשהאדם לומד בקדושה ובטהרה‪ ,‬איזה‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫דין ופסק‪ ,‬שחידש איזה תנא או צדיק אחר‪,‬‬ ‫)שערי תשובה(‬ ‫על ידי זה נעשה בחינת נשיקין… כשלומדין‬ ‫איזה הלכה שחידשו‬ ‫ֹאמר לוֹ ָל ָבן ַא ְך ַע ְצ ִמי ו ְּב ָׂש ִרי ָא ָּתה וַ ֵ ּ ׁי ֶשב ִע ּמוֹ ח ֶ ׁ‬ ‫ֹדש יָ ִמים )כט‪ ,‬יד(‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫התנאים‪ ,‬על ידי זה נתדבק‬ ‫הנה מצינו באבות הקדושים‪ ,‬אברהם ויצחק‪ ,‬שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך‪,‬‬ ‫לא בכדי‬ ‫רוח התנא עם רוח הלומד‪,‬‬ ‫ודומה כאלו נושק את עצמו‬ ‫אברהם אבינו הושלך לכבשן האש על ידי נמרוד על שכיתת את הצלמים והודיע את‬ ‫יחודו יתברך‪ ,‬ויצחק אבינו פשט את צווארו לעקידה על קדושת שמו‪ ,‬ולכאורה יעקב‬ ‫נמשך צאן‬ ‫עם התנא‪ .‬אבל תלמיד‬ ‫אבינו הוא בחיר שבאבות‪ ,‬וכיצד לא מצינו בו מדריגה זו של קידוש ה'‪.‬‬ ‫יעקב מצאן‬ ‫חכם שד יהודי‪ ,‬כשלומד‬ ‫גמרא או פסק דין‪ ,‬עליו‬ ‫ובהכרח יש לומר‪ ,‬שישיבתו של יעקב אבינו אצל לבן הארמי נחשבת לקידוש ה'‪,‬‬ ‫שכן לבן היה כידוע תכלית הטומאה והשפלות‪ ,‬וישב אצלו משך למעלה מעשרים שנה‪,‬‬ ‫לבן‪ ,‬שכן‬ ‫כתוב )משלי כז‪ ,‬ו( 'נעתרות‬ ‫כשכל אותה עת זומם לבן הארמי להחטיאו‪ ,‬ועם כל זאת לא עלתה בידו מאומה ונשאר‬ ‫זאת היא‬ ‫נשיקות שונא'‪ .‬כי התנא‬ ‫אינו יכול לסבול רוחו של‬ ‫בתומו )כמבואר ברש"י הקדוש על התורה בתחילת פרשת וישלח‪ :‬עם לבן גרתי‪ ,‬ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו‬ ‫עבודת‬ ‫תלמיד חכם שד יהודאין‪,‬‬ ‫הרעים(‪ ,‬והרי אלו חיים על קידוש ה'‪ ,‬שגדולים ממוות על קידוש ה'‪.‬‬ ‫)מחשוף הלבן(‬ ‫הצדיקים‪,‬‬ ‫כי מי יכול לסבול לנשק‬ ‫את עצמו עם נבילה‪ ,‬כל‬ ‫לברר‬ ‫שכן שנבילה טובה הימנו‪.‬‬ ‫וַ ֶ ּי ֱחמ ּו ַהצּ ֹאן ֶאל ַה ַּמ ְקלוֹ ת וַ ֵּת ַל ְדןָ ַהצּ ֹאן ֲע ֻק ִּדים נְ ֻק ִּדים ו ְּט ֻל ִאים )ל‪ ,‬לט(‬ ‫המקלות ששם יעקב רמז הנה על התורה שבעל פה‪ ,‬והצאן המביט בהם הם תלמידי‬ ‫ולהעלות גם‬ ‫ואפילו צדיקים שכבר הלכו‬ ‫לעולמם‪ ,‬וכשאנו לומדין‬ ‫חכמים שבכל דור‪ ,‬ובהביטם במקלות הם פוסקים על פיהם הלכה למעשה‪ .‬ופסיקת‬ ‫את תורת‬ ‫תורותיהן‪ ,‬על ידי זה נתדבק‬ ‫ההלכות נחלקת לשלושה אופנים‪ :‬עקודים נקודים וטלואים‪ .‬העקודים הינם רמז להלכות‬ ‫שלא נפלה בהן מחלוקת והכל מודים בהן‪ ,‬ועל כן הם 'עקודים'‪ ,‬כלומר קשורים יחדיו‪,‬‬ ‫'צאן לבן'‬ ‫רוחם ברוחינו‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫שהכל אגודים לפסוק בהן על דרך אחת‪.‬‬ ‫ולהחזירה‬ ‫חז"ל )יבמות דף צז‪ (.‬שפתותיהם‬ ‫דובבות בקבר‪ ,‬וזה על ידי‬ ‫הנקודים הן הנה ההלכות שנפלה בהן מחלוקת‪ ,‬וכל חכם אומר בהם דעה אחרת‪ ,‬ועל‬ ‫לקדושה‪:‬‬ ‫בחינת נשיקה"‪.‬‬ ‫כן נמשלות לנקודות הנפרדות זו מזו )ואף על פי כן מקורן של כל הדעות מהמקלות ‪ -‬תורה שבעל פה‪ ,‬שכן‬ ‫"אלו ואלו דברי אלוקים"‪ ,‬ניתנו מרועה אחד(‪ ,‬והטלואים משל הנה להלכות שנותרו בספק‪ ,‬והן תלויות‬ ‫ָ"ל ַקח‬ ‫ועומדות עד יבוא תשבי ויגלה כל תעלומות‪ ,‬ועל כן נקראות 'טלואים' מלשון 'תלואים'‪,‬‬ ‫יַ ֲעקֹב ֵאת‬ ‫ממדרגה למדרגה‬ ‫שכן הטי"ת והתי"ו שניהן ממקור אחד ומתחלפות זו בזו‪.‬‬ ‫ואולם יש תקווה לאחרית‬ ‫)פיתוחי חותם(‬ ‫א ֶשר‬ ‫ָּכל ֲ ׁ‬ ‫אותם דברי תורה‪ ,‬הנתונים‬ ‫ְל ָא ִבינוּ‪,‬‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫תחת ממשלת הסיטרא‬ ‫א ֶשר‬ ‫ו ֵּמ ֲ ׁ‬ ‫אחרא‪ ,‬וכהמשך דברי‬ ‫מוהר"ן‪" :‬ודע שזה מכוון‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫ְל ָא ִבינ ּו‬ ‫מאת השי"ת‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫ָע ָׂשה ֵאת ָּכל‬ ‫מפיל איזה צדיק גדול בפיו‬ ‫של הלמדן‪ .‬היינו הלמדן‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫ַה ָּכבֹד ַה ֶ ּזה"‬ ‫דובר רעות על הצדיק‪ ,‬כדי‬ ‫א ֶשר ֵּת ֵל ְך" )שם פסוק טו(‪ ,‬זה שישמרהו מעשיית עבירה גלויה‪ ,‬ובזה היה בטוח‪ ,‬אבל‬ ‫ְ ּבכֹל ֲ ׁ‬ ‫שהצדיק יקח התורה שבעל‬ ‫הוא פחד מיצר הרע שמראה עבירה למצוה‪ ,‬וזה מה שאמר " ׁו ְּש ָמ ַרנִ י ַ ּב ֶ ּד ֶר ְך ַהזֶ ּ ה" של‬ ‫פה‪ ,‬היינו השכינה‪ ,‬מהגלות‬ ‫רמאות‪ ,‬לבן בעורמה שלו‪ ,‬ובמילי דחסידותא שלו‪,‬‬ ‫שבפה הלמדן‪ ,‬ומעלה אותה לשרשה‪,‬‬ ‫ולזה צריך סייעתא דשמייא גדולה ושמירה מעלייא להינצל ממנו‪ .‬כמו שכתב‬ ‫ממדרגה למדרגה‪ .‬מתחילה לבחינת חיבוק‪,‬‬ ‫מגלה עמוקות ע"ה )פרשת וישלח ד"ה או ע"ד ה' לי בעוזרי( על הפסוק )תהילים קיח‪ ,‬ז( "ה' ִלי ְ ּבעֹזְ ָרי‬ ‫ואחר כך לבחינת נישוק‪ ,‬ואחר כך לבחינת‬ ‫וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְב ׂשֹנְ ָאי"‪ ,‬וקשה הרי "בעוזרי" הם קרובים לו‪ ,‬ומה יש להישמר מהם‪ .‬אלא‬ ‫זיווג"‪ .‬נמצאת למד‪ ,‬כי לא לחינם נמשך‬ ‫מן השונאים בגלוי קל להישמר‪ ,‬אך לשונאים המדמים עצמם לעוזרים‪ ,‬מהם קשה‬ ‫צאן יעקב מצאן לבן‪ ,‬שכן זאת היא עבודת‬ ‫להינצל‪.‬‬ ‫הצדיקים‪ ,‬לברר ולהעלות גם את תורת 'צאן‬ ‫וזה מה שביקש דוד המלך ע"ה "ה' ִלי ְ ּבעֹזְ ָרי" היינו מהעוזרים והמסייעים כאמור‪,‬‬ ‫לבן' ולהחזירה לקדושה‪"ָ :‬ל ַקח יַ ֲעקֹב ֵאת ָּכל‬ ‫"וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְב ׂשֹנְ ָאי" היינו ואני אראה בעצמי בשונאי ואדע שהם שונאים עכל"ק‪ .‬וזה‬ ‫א ֶשר ְל ָא ִבינ ּו ָע ָׂשה ֵאת ָּכל‬ ‫א ֶשר ְל ָא ִבינוּ‪ ,‬ו ֵּמ ֲ ׁ‬ ‫ֲׁ‬ ‫מה שביקש יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬מלבן שהוא בעל עורמה ורמאות שביקש לעקור הכל‪,‬‬ ‫ַה ָּכבֹד ַה ֶ ּזה"‪.‬‬ ‫מזה פחד‪ ,‬וביקש על זה עזרה מה'‪.‬‬ ‫�‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫בינו שנות‬ ‫תשובות דא“ח שהשיב כ“ק‬ ‫מעשי רב מתוקף פעולת‬ ‫מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים‬ ‫קדושים רבוה“ק זי“ע‬ ‫הליכות עולם לו‬ ‫פרק ז'‬ ‫קהילת קודש קירואן‬ ‫האם יש חובה ללמוד הלכה‪ ,‬לדעת הלכה‪ ,‬ועד כמה?‬ ‫כפי שכבר כתבנו ביריעות הקודמות‪ ,‬על אף שקיימות ידיעות‬ ‫חז"ל הקדושים כבר מלמדים אותנו "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו‬ ‫על ישוב יהודי עתיק בארצות צפון אפריקה‪ ,‬ככל וננסה לשאוב‬ ‫שהוא בן עולם הבא"‪ .‬על מנת לדעת את דרך השם ועל מנת שנזכה ללמוד‬ ‫ממעיינם של חז"ל אודות ישוב זה‪ ,‬לא יעלו בידינו כי אם פירורים‬ ‫וללמד לשמור ולעשות‪ ,‬חובה גמורה ומוחלטת ללמוד הלכה ולדעת את דבר‬ ‫ורמזים בעלמא‪ .‬ברם‪ ,‬הדבר משתנה באופן דרמטי כאשר נתור‬ ‫השם‪ .‬בדורות עברו לא היה הדבר קל כל כך‪ ,‬מאחר שהיו צריכים ללמוד את‬ ‫ונבדוק אחר תשובות ואגרות רבותינו הגאונים‪ ,‬שמלכו בישיבות‬ ‫השולחן ערוך עם הנושאי כלים והעיון העמוק בהלכה לא היה נקל לכל אדם‪.‬‬ ‫בבל לאחר חתימת התלמוד ותקופת רבנן סבוראי שלאחריה )מלפני‬ ‫אבל בימינו רבו ספרי הקיצורים מכל החוגים ומכל העדות וכל אדם מישראל‬ ‫אלף ושלוש שנה בערך‪ ,‬לתקופה של כשלוש מאות שנה‪ ,‬עד רבינו האי גאון‪ ,‬אחרון הגאונים‪,‬‬ ‫יכול למצוא לעצמו ספר שממנו ילמד הלכה בכל‬ ‫שלאחריו איבדו ישיבות בבל את בכורתן אל מול שאר תפוצות ישראל(‪.‬‬ ‫יום ובכך יימנע מלהיכשל באיסורי תורה‪.‬‬ ‫באגרות שנשתיירו בידינו ממשא ומתן בין הגאונים לחכמי‬ ‫ארבעלוחלקי שולחן ערוך‪ .‬מור זקנינו‬ ‫בהלכות‬ ‫בקיאות‬ ‫וכל אדם צריך שתהיה‬ ‫המצויות והנוגעות בכל‬ ‫הארצות‪ ,‬תופסים יהודי צפון אפריקה מקום מכובד‪ ,‬עד שלדעת‬ ‫אמנם שלא כל אחד יכול להיות בקי בהלכות שכנים סידנא בבא‬ ‫אחד החוקרים החשובים העוסקים בחשיפת תשובות הגאונים‬ ‫מן הגניזות‪" :‬בכל תקופת הגאונים אין אנו מוצאים ארץ ומדינה‬ ‫מחושן משפט‪ ,‬או אפילו בהלכות תיקוני עירובין סאלי זיע"א‬ ‫שיהודייה יעמדו במשא ומתן תמידי עם הישיבות הבבליות‪ ,‬כיהודי‬ ‫גדולים היה בקי בכל‬ ‫שהם דברים שמסורים לתלמידי חכמים‬ ‫שעוסקים בתורה ימים ולילות ומורי הוראה ודיינים‪,‬‬ ‫צפון אפריקה"‪.‬‬ ‫אבל רוב ההלכות מחלק אורח חיים הם נצרכות ספרי ההלכה‬ ‫אחת הקהילות החשובות‪ ,‬היא קהילת קירואן‪ ,‬שהאיגרות‬ ‫המוחלפות בינה לגאוני סורא ופומבדיתא מתמשכות על פני כל‬ ‫לכל אדם וכך גם חלקים מיורה דעה והלכות מחלק עד כדי שבעת‬ ‫תקופת הגאונים כשלוש מאות שנה‪ .‬קירואן היא עיר בצפון תוניסיה‬ ‫רבי שנכנס אליו‬ ‫אבן העזר בעניינים יומיומיים לכל אדם‪ .‬ובספרי‬ ‫)כמאה ושמונים קילומטר מהבירה תוניס(‪ .‬העיר נוסדה בשנת ד' אלפים ת"ל )‪670‬‬ ‫הקיצורים השונים )ובראשם קיצור שלחן ערוך של הגאון‬ ‫שלמה גנצפריד( באמת יש קיצורי הלכות הנוגעות לכל חסיד חב"ד‬ ‫למנינם( וכבר עם היווסדה נתקבצה בה קהילה יהודית גדולה‪.‬‬ ‫אדם מכל ארבעת חלקי שולחן ערוך ובזה האדם דרך משל‬ ‫אחד מן האירועים ההיסטוריים המרתקים שנקשרו לשמה‪ ,‬היא‬ ‫הופעתו של אדם שכינה את עצמו בשם 'אלדד הדני'‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא‬ ‫את ושואל אותו‬ ‫חייב לקנות בקיאות גדולה כדי שיוכל להדרך‬ ‫עצמו ואת ביתו על פי דרכה של תורה ולמנוע ממנו‬ ‫הגיע ממדינה יהודית עצמאית המצויה במזרחה של אפריקה )באיזור‬ ‫וממשפחתו לעבור על איסור תורה‪ ,‬אף אם מחסרון שאלה היתה‬ ‫אתיופיה שבימינו(‪ .‬הוא ידע לספר על מאורעותיהם של עשרת השבטים‪,‬‬ ‫על הלכות מחודשות שעוברות אצלם במסורת איש מפי איש עד‬ ‫התשובה‬ ‫ידיעה‪.‬‬ ‫לעתניאל בן קנז ויהושע בן נון‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫לפרוטה מתאימה לפי‬ ‫וצריך לזכור בזה את יסוד חז"ל שפרוטה‬ ‫מצטרפת לחשבון גדול‪ .‬חז"ל בעצמם אומרים‬ ‫יהודי קירואן שלא ידעו כיצד עליהם להתייחס לאירוע‪ ,‬הציעו‬ ‫שאדם לומד היום שתי הלכות ומחר שתי הלכות דרך פסיקת‬ ‫את העניין בפני גאוני בבל‪ ,‬כדרכם בכל ספקותיהם בהלכה או‬ ‫ולבסוף נמצא בידו מסכתות שלמות‪ .‬ובאמת מי ההלכה של‬ ‫בהשקפה‪ ,‬ותשובתו של רב צמח בן חיים‪ ,‬גאון סורא באותן שנים‪,‬‬ ‫השתיירה עד לימינו‪ .‬בתשובתו מקבל הגאון את האפשרות לפיה‬ ‫הם בעל התניא‪ ,‬וכן‬ ‫שמקפידים על שיעור הלכה יומי רואים איך‬ ‫זוכים שיצטברו אצלם ידיעות נחוצות בהלכה‬ ‫אלדד מגיע ממקום שנשתמרו בן מסורות עתיקות מהתורה שבעל‬ ‫הנודעות לכל חלקי החיים וגם זוכים ללמוד עוד על זה הדרך‬ ‫פה‪ ,‬ומנסה ליישב את התמיהות והסתירות העולות בין מסורות‬ ‫ועוד הלכות וכך היא דרכה של תורה‪.‬‬ ‫אלו‪ ,‬להלכות התלמוד המסורות בידינו מדור דור‪.‬‬ ‫ובוודאי מי שזכה לשבת על התורה ועל העבודה‬ ‫יצויין כי מאידך‪ ,‬מצינו למהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬אחרון בעלי‬ ‫יראה ללמוד ולדעת דבר ה' זו הלכה ככל שביכולתו‪.‬‬ ‫התוספות באשכנז‪ ,‬שמקבל בביטול הלכות מחודשות אלו‪ ,‬ונצטט‬ ‫מור זקנינו סידנא בבא סאלי זיע"א היה בקי בכל ספרי ההלכה עד כדי‬ ‫את לשונו בספר תשובותיו )שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן קצג(‪" :‬ועל שחיטת‬ ‫שבעת שנכנס אליו חסיד חב"ד דרך משל ושואל אותו שאלה היתה התשובה‬ ‫נשים אם יכולות‪ ,‬כבר משמע בזבחים )דף לא ע"ב( שהשחיטה כשרה‬ ‫מתאימה לפי דרך פסיקת ההלכה של בעל התניא זיע"א ואם נכנס אליו אברך‬ ‫בנשים‪ ,‬ואפילו לכתחילה כדמשמע התם‪ ,‬ומה שמביאים מהלכות‬ ‫ליטאי היה משיב לו דבר לפי דרך חכמי ליטא ובראשם הגר"א מווילנא זיע"א‬ ‫ארץ ישראל ‪ -‬הרוצים לחדש והשמחים ללא דבר כתבהו"‪ .‬הלכות‬ ‫כי מעולם לא הניח שום ידיעה של הלכה מתחת ידיו במחשבה ש'זה לא‬ ‫אלו הינן מסורות המקובלות מאותו אלדד מסורתי‪ .‬על נושא זה‬ ‫בשבילי'‪ .‬וממנו יראו וכך יעשו וילמדו כל הדבקים בתורה ובוודאי יזכו ללכת‬ ‫נכתבו ספרים שלמים‪ ,‬וביריעה קצרה זו נאלץ להסתפק באיזכור‬ ‫כך בדרך ה' ולהיות בני עולם הבא‪.‬‬ ‫קצר בלבד‪.‬‬ ‫�‬ ‫ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א‬ ‫יראת שמים‬ ‫אמונה ובטחון חלק ב'‬ ‫אמונה ובטחון חלק א‬ ‫אהבת התורה‬ ‫מילתא חדתא — על מסכת אבות‬ ‫מילתא חדתא — על התורה‬ ‫מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים‪,‬‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫פרקי חיזוק באהבת התורה‪ ,‬ביגיעתה‬ ‫מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני‬ ‫שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות‬ ‫יראת הרוממות ודבקות בה׳‪ ,‬המשלבים‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫ובעסק לימודה‪ ,‬המעוררים את הלב‬ ‫עבודת ה׳ והליכות חיים‪ ,‬המשלבים‬ ‫התורה‪ ,‬המאירים את עבודת ה׳ ואת‬ ‫את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫להתמסרות לתורה ולהתחזקות‬ ‫דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך‬ ‫ההתמודדות עם אתגרי הדור‪ ,‬ערוכים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫המוסר והחסידות‪.‬‬ ‫בלשון בהירה ונגישה‪.‬‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫הגדה של פסח — מילתא חדתא‬ ‫פורים‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫שבת קודש‬ ‫שערי תפילה‬ ‫ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח‬ ‫מאמרים על עניני הפורים‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק בעניני‬ ‫מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול‬ ‫מאמרים על קדושת השבת ועל סדר‬ ‫שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה‪,‬‬ ‫ושיה“ש‪ ,‬המעמיקים בעניני יציאת‬ ‫ופנימיות החג‪ ,‬ובהם דברי‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‪ ,‬המאירים את‬ ‫ותשרי‪ :‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫יומה‪ ,‬המאירים את עבודת השבת‪.‬‬ ‫לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות‬ ‫מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור‬ ‫חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳‬ ‫עבודת הימים ומעוררים להתחזקות‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬לאור‬ ‫בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר‬ ‫עם אתגרי החיים‪ ,‬ערוכים בלשון בהירה‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫ולהליכות החיים‪.‬‬ ‫בתורה ואמונה‪.‬‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫הקרובה לכל נפש‪.‬‬ ‫לשה״ק )ספרד ‪ /‬ע“מ( ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‪.‬‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ט | פר' ויצא | תשפ"ז‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫ב‡ור החיים‬ ‫˙ול„ו˙ רבנו ה˜'‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫פר˜ ˘מיני‪˙ :‬הפוכו˙‬ ‫פוס˜ ב„ין על כרחו‬ ‫והכין אותה כבר עתה לצורך בית המקדש‪.‬‬ ‫להתכונן לרגע הגדול‬ ‫בעיצומם של ימים נוראים אלו‪ ,‬על אף הצרות הכלליות ולמרות‬ ‫ולא רק כאן‪ .‬האור החיים מזכיר את דברי‬ ‫הרדיפות וההשפלות הפרטיות‪ ,‬נדרש רבינו בכל תוקף מחכמי סאלי‬ ‫חז"ל שיעקב הכין גם עצי שיטים לצורך‬ ‫ּאמר ָא ֵכן יֵ ׁש‬‫מ ּ ְשנָ תוֹ וַ ֹי ֶ‬ ‫'וַ ִי ַּיקץ יַ ֲעקֹב ִ ׁ‬ ‫עירו‪ ,‬לחוות את דעתו בדין תורה שנמשך זמן רב והיה תקוע במקומו‬ ‫המשכן שבמדבר‪ .‬יעקב אבינו חי את ההווה‪,‬‬ ‫ה' ַ ּב ָּמקוֹ ם ַהזֶ ּ ה וְ ָאנ ִֹכי ל ֹא יָ ָד ְע ִּתי'‪.‬‬ ‫ללא פתרון‪ .‬דבר המלמד יותר מכל על כך שמעמדו של רבינו נותר‬ ‫אבל עיניו רואות גם את צרכי הקדושה של‬ ‫)בראשית כח טז(‬ ‫איתן בקרב חכמי סאלי שכאשר זקוקים היו לסמכות תורנית כנגד‬ ‫הדורות הבאים‪.‬‬ ‫גדולי מרוקו שחלקו עליהם‪ ,‬נדרשו לכתפיו הרחבות של רבינו‪.‬‬ ‫יעקב אבינו מתעורר מן החלום ואומר‪' :‬ואנכי‬ ‫יש אדם שמחכה שהדבר הגדול יגיע‪ ,‬ורק‬ ‫לא ידעתי'‪ .‬שואל האור החיים הקדוש‪ :‬מה‬ ‫למרות שעל פי רוב ברח רבינו מכל הקשור בפסיקה בדיני ממונות‪,‬‬ ‫אז יתחיל להתכונן‪ .‬יעקב אבינו מלמד אותנו‬ ‫הפלא בכך שלא ידע דבר נסתר? וכי על‬ ‫וכפי שהעיד על עצמו‪ ,‬הרי שכעת כמעט ולא נותרה לו ברירה‪.‬‬ ‫להיפך‪ :‬קדושה גדולה מתחילה בהכנה‬ ‫האדם לדעת כל דבר?‬ ‫”‪...‬בימים שעברו בא אלי היקר הר‘ יצחק אלמאלקי‪ ,‬והראה‬ ‫מוקדמת‪.‬‬ ‫לפני כתב מכתבי הקדש של מעשה ב“ד א‘‪ ,‬ששלח להיקר הר‘‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬יעקב ראה‬ ‫אבן אחת שמכינים היום לשם שמים‪ ,‬יכולה‬ ‫שלמה ן‘ עמור‪ ...‬ואחר כמה וכמה אשר הפציר בי‪ ,‬הוא ויחידים‬ ‫שהשמש שקעה קודם זמנה‪ ,‬אך לא ידע‬ ‫להיות יסוד לבית אלוקים בעתיד‪.‬‬ ‫המיוחדים‪ ,‬לגלות דעתי בענין ריב על פי הכתבים והאגרות‬ ‫את הטעם‪ .‬רק לאחר מראה החלום הבין כי‬ ‫המקום הוא מקום השראת השכינה‪ ,‬ורצון ה'‬ ‫הנמצאות אצלו מכ“י הר“ש הנז‘‪ .‬וה‘ יודע כמה טרחתי למנוע‬ ‫היה לדבר עמו דווקא שם‪.‬‬ ‫עצמי מכל דבר המשפט‪ ,‬מכמה טעמים נגלים ונסתרים‪ .‬ואחר‬ ‫לשמור על המילים‬ ‫כמה נתרציתי‪ ,‬כי אמרתי מה אני? כי יבא אלי אדם לגמול עמו‬ ‫ומה הצטער יעקב על שלא ידע קודם?‬ ‫אילו היה יודע‪ ,‬היה מכין את עצמו לנבואה‪.‬‬ ‫חסד של אמת זו תורה‪ ,‬להשקיף בדינו ולומר את אשר ה‘ יורני‪.‬‬ ‫'וַ ֵּת ֶרא ָר ֵחל ִּכי ל ֹא יָ ְל ָדה ְליַ ֲעקֹב‬ ‫האור החיים הקדוש מוסיף‪ ,‬שאפשר שעל‬ ‫וכן עשיתי שטרחתי עד שהאיר ה‘ עיני וידעתי כי כל ידיעתי‬ ‫אמר ֶאל‬ ‫וַ ְּת ַק ֵ ּנא ָר ֵחל ַ ּב ֲאח ָֹת ּה וַ ּתֹ ֶ‬ ‫ידי הכנה זו היה זוכה לנבואה בהקיץ‪ ,‬שהיא‬ ‫ברורה‪ ,‬וכתבתי כל אשר דק שכלי ונתתי בידו‪ .‬ולא עברו ימים‬ ‫יַ ֲעקֹב ָה ָבה ִּלי ָבנִ ים וְ ִאם ַאיִ ן ֵמ ָתה‬ ‫מועטים עד שהביא לפני קונטריס אחד כתוב וחתום מרבני‬ ‫מעלה גדולה יותר מנבואה שבחלום‪.‬‬ ‫ָאנ ִֹכי'‪) .‬בראשית ל א(‬ ‫נמצאנו למדים עד כמה גדולה כוחה של‬ ‫הגולה חכמי ורבני מכנאס יע“א ושם נאמר כי ישר בעיניהם את‬ ‫כל אשר כתבתי והוסיפו עוד טעמים ערבים וסמכו ידיהם את‬ ‫רחל אמנו נמצאת בצער גדול ואומרת‬ ‫הכנה‪ .‬לפעמים ההזדמנות הרוחנית כבר‬ ‫כל הכתוב לחיים‪ ,‬ושמחתי על אשר נתכוונתי לדעת הגדולים‪“...‬‬ ‫ליעקב‪' :‬הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי'‪.‬‬ ‫נמצאת ליד האדם‪ ,‬אבל כדי לקבל ממנה‬ ‫”ויהי כי ארכו הימים‪ ...‬ואני לא רציתי להזקק להם ולא לידע‬ ‫מיד בפסוק הבא נאמר‪' :‬ויחר אף יעקב‬ ‫את מלוא האור צריך להכין את הלב ואת‬ ‫מעשיהם‪ ,‬כי מה לי ולהם‪ ,‬ואני כבורח מפניהם‪ ,‬עד הן היום‬ ‫ברחל'‪.‬‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫שראיתי שהצווחה רבתה ביניהם‪ ,‬ונתגלגל הדבר ח“ו עד כמעט‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬מדוע חרה אפו‬ ‫וכדברי האור החיים הקדוש‪' :‬הנבואה‬ ‫הגיע למלכים מאן מלכי רבנן‪ ,‬שהגיע ח“ו לחילול ה‘‪ ,‬והיו ב“ד‬ ‫של יעקב? הרי רחל שפכה לפניו את כאבה‪,‬‬ ‫צריכה הכנה'‪ .‬ההכנה איננה רק דבר שקודם‬ ‫הצדק לחרפה בפי מאן דהו‪ ,‬והללו צועקים והללו צועקים אשר‬ ‫והיה ראוי לכאורה שיתפלל עליה‪.‬‬ ‫למעלה; לפעמים היא עצמה הדרך לזכות‬ ‫לא מן השם הוא זה‪ ,‬ואני כמחריש‪ .‬ואומרה הנה המלכים נועדו‬ ‫ומבאר בדרך אחת‪ ,‬שעיקר הקפדתו הייתה‬ ‫למעלה גדולה יותר‪.‬‬ ‫ה‘ ישפוט להם של]ו[ם‪ ,‬וכמה פעמים חילו פני לקרות ולהבין כל‬ ‫על המילים 'ואם אין מתה אנכי'‪ .‬רחל הוציאה‬ ‫אשר נכתב מהתם להכא על אשר לא חמס עשו‪ ,‬ואהי כמחריש‬ ‫מפיה דבר קשה על עצמה‪ ,‬ודברי צדיקים‬ ‫והרחקתי עצמי להביט להכתב והמכתב‪ ,‬ומה גם מחששת פן‬ ‫עושים רושם אפילו כשהם נאמרים בדרך‬ ‫להכין קדושה לדורות‬ ‫יאמר הרב הכותב דח“ו דברים בגו ח“ו‪ .‬וה‘ יודע כי הרב הנז‘‬ ‫תנאי‪.‬‬ ‫בעיני לאיש האלהים וחביב עלי כנפשי‪ ,‬ומצנפת לראשי צנפתיו‬ ‫ולכן מדייק הפסוק 'ויחר אף יעקב ברחל' –‬ ‫א ֶשר ַׂש ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה‬‫'וְ ָה ֶא ֶבן ַה ֹּזאת ֲ ׁ‬ ‫מיום דעתי אותו‪ ,‬ולזה חששתי פן לא כמחשבתי מחשבותיו‪,‬‬ ‫בשבילה‪ .‬הכעס לא היה נגדה‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫א ֶשר ִּת ֶּתן ִלי‬ ‫יִ ְהיֶ ה ֵ ּבית ֱאל ִֹהים וְ כֹל ֲ ׁ‬ ‫לפי הנשמע מהתם להכא הבאים ישרש יעקב“‪.‬‬ ‫דאגה לה‪ ,‬שמא המילים הקשות שהוציאה‬ ‫ַע ּ ֵׂשר ֲא ַע ּ ְׂש ֶר ּנ ּו ָל ְך'‪) .‬בראשית כח כב(‬ ‫”קנצי למילין‪ ,‬ברחתי ובורח דלקוני רץ אחר רץ‪ ,‬ויבא איש ההלך‬ ‫מפיה יזיקו לה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו נמצא בדרך‪ ,‬הרחק מביתו‪ ,‬וכבר‬ ‫הרים קולו ואמר שודדתי נא‪ ,‬פנה אלי להמית או להחיות כאשר‬ ‫מכאן לימוד גדול לכוח הדיבור‪ :‬גם בשעה‬ ‫חושב על בית ה' שייבנה בעתיד‪' :‬והאבן‬ ‫ה‘ יראך‪ ,‬להיות שעמדת על מקורן של דברים‪ .‬ואומרה אליו‪ ,‬ח“ו‬ ‫של צער‪ ,‬צריך להיזהר שלא להוציא על‬ ‫הזאת… יהיה בית אלוקים'‪.‬‬ ‫מי יוכל לדייק ולבטל אחר אשר כבר עשוהו הארבעה האנשים‬ ‫עצמנו מילים קשות‪ .‬את הכאב מביאים‬ ‫מלמד האור החיים הקדוש‪ ,‬כי מן הפסוק‬ ‫הברורים‪ ,‬דעכ“פ תקבל גזירתם ומה גם דחזי מאן חתים עלה‪,‬‬ ‫לתפילה ולבקשה‪ ,‬ואת הפה שומרים למילים‬ ‫נראה שאבן זו היא אבן השתיה שהייתה‬ ‫רבני אלפי ורבני מאותא‪ .‬ויפציר בי לראות את כל הנעשה‪,‬‬ ‫של תקווה וישועה‪.‬‬ ‫בבית קדשי הקדשים‪ ,‬ויעקב אבינו הזמין‬ ‫ואומרה תורה נקראת שעשועים ואשתעשע בפסקי דינים‬ ‫הכתובים מאנשי מופת‪ ,‬ולכתוב ולהודיע את אשר יראה לדעתי‬ ‫המ˘ך בעמו„ ‚' ◄‬ ‫הקלושה‪ ,‬ולאו הלכה למעשה אמינא‪ ,‬אלא להבין ולא להורות‪,‬‬ ‫ולמען שיתי אותיותי אלה בקרבם‪ ,‬בקרב אלהים המה הדיינים‬ ‫היושבים על מדין‪ ,‬ועל פיהם יהיה דבר המשפט למגמר דינא‪“...‬‬ ‫המ˘ך ב˘בוע הב‡‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה‬ ‫עוקדים וקושרים את רגליהם‪ ,‬כפי שפירש‬ ‫מפיו‪ ,‬ויחשוב כאילו השכינה כנגדו‪ .‬עליו‬ ‫רש“י )בראשית ל לט(‪ .‬שלוש צורות שונות‬ ‫להסיר את המחשבות הטורדות אותו‪ ,‬כפי‬ ‫ההכנה למˆווה‬ ‫של סימנים מתוארות בפסוק‪’ :‬ותלדן הצאן‬ ‫שהיה מסדר את דבריו ומכוון בהם אילו‬ ‫ָ’אכֵ ן יֵ שׁ ה‘ ַבּ ָמּקוֹם ַהזֶ ּה וְ ָאנֹכִ י ‪‬א יָ ָד ְע ִתּי‘‬ ‫עקודים נקודים וטלואים‘‪.‬‬ ‫דיבר לפני מלך בשר ודם‪ .‬והרמ“א מוסיף‪,‬‬ ‫)בראשית כח טז(‬ ‫עומד רבינו האור החיים הקדוש )בראשית ל‬ ‫שקודם התפילה יחשוב ברוממות הבורא‬ ‫יעקב אבינו מתעורר משנתו‪ ,‬ולנגד עיניו‬ ‫לב( על שינוי בין התנאי שקבע יעקב לבין‬ ‫ובשפלות האדם‪.‬‬ ‫עדיין עומד המחזה הנשגב שראה בחלומו‪:‬‬ ‫הצאן שנטל לבסוף‪ .‬בתנאי נזכרו נקודים‬ ‫סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪,‬‬ ‫וטלואים‪ ,‬וכן חום בכבשים; ואילו אחר כך‬ ‫מי„ה טובה וחסי„ה‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪ ,‬והקדוש‬ ‫ברוך הוא ניצב עליו ומבטיחו‪’ :‬והנה אנכי‬ ‫נאמר שליעקב נולדו גם עקודים‪ .‬כיצד לקח‬ ‫’וַ ֵתּ ֵצא לֵ ָאה לִ ְק ָראתוֹ‘ )בראשית ל טז(‬ ‫צאן שלא נכללו בשכר שהוסכם עליו?‬ ‫לאה אמנו יוצאת לקראת יעקב בשובו מן‬ ‫עמך ושמרתיך בכל אשר תלך‘‪ .‬והנה‪ ,‬לאחר‬ ‫מבאר רבנו‪ ,‬שבתחילה אכן לא ביקש יעקב‬ ‫השדה‪ .‬עוד בטרם ייכנס לביתו‪ ,‬היא מודיעה‬ ‫כל ההבטחות הללו‪ ,‬אומר יעקב‪’ :‬אכן יש‬ ‫לקחת את העקודים; בהסכם נקבע שהצאן‬ ‫ה‘ במקום הזה ואנכי לא ידעתי‘‪ .‬מה פשר‬ ‫לו שעל פי ההסכמה שבינה לבין רחל‪ ,‬עליו‬ ‫בעלי הסימנים יוצאו מן העדר לפני שיתחיל‬ ‫ההתאוננות הזאת? מה חסר לו‪ ,‬לאחר שזכה‬ ‫לבוא באותו ערב לאוהלה‪ .‬מדוע מיהרה‬ ‫לרעותו בשכר זה‪ .‬אילו היה יעקב כולל‬ ‫לגילוי שכינה ולהבטחות כה גדולות?‬ ‫לצאת לקראתו? הרי יכולה הייתה להמתין‬ ‫בשכרו גם את העקודים‪ ,‬היה צריך להוציא‬ ‫מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית כח‬ ‫עד שיבוא‪ ,‬ואז לומר לו את הדברים!‬ ‫אף אותם‪ ,‬ובעדר הנשאר לא היה עוד סימן‬ ‫טז(‪ ,‬שיעקב הרגיש בשקיעת החמה קודם‬ ‫מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית‬ ‫לובן שעל ידו ייוולדו צאן בעלי הסימנים‪.‬‬ ‫זמנה‪ ,‬אך לא ידע לשם מה נעשה הדבר‪.‬‬ ‫ל טז(‪ :‬אילו המתינה לאה עד שייכנס יעקב‬ ‫רק לאחר החלום הבין שהשמש שקעה כדי‬ ‫יעקב ביקש להשאיר את העקודים בעדרו‬ ‫לאהלה של רחל‪ ,‬ואחר כך הייתה מבקשת‬ ‫של לבן‪ ,‬כדי שהצאן יביטו בהם וילדו גם‬ ‫שילון במקום הקדוש‪ ,‬שבו רצה הקדוש‬ ‫ממנו לצאת משם‪ ,‬היה נגרם לרחל צער גדול‪.‬‬ ‫ברוך הוא לדבר עמו‪ .‬על כך אמר‪’ :‬אכן‬ ‫נקודים וטלואים‪ .‬וכלשון רבנו‪’ :‬כי לא עלה‬ ‫לפיכך הקדימה ופגשה אותו קודם שנכנס‪.‬‬ ‫על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן‬ ‫יש ה‘ במקום הזה‘‪ .‬עתה נתגלה לו טעמו‬ ‫האור החיים הקדוש מכנה זאת ’מדה טובה‬ ‫של השינוי שראה קודם שנרדם‪ ,‬אך עדיין‬ ‫בעולם‘‪.‬‬ ‫וחסידה‘‪ ,‬ומוסיף שכל מגמתה של לאה‬ ‫אולם לבן הבין מה מבקש יעקב לעשות‪,‬‬ ‫הצטער על שלא הכיר בו בשעתו‪.‬‬ ‫הייתה להעמיד את השבטים הקדושים‪.‬‬ ‫והוציא מן העדר גם את העקודים‪ .‬יתרה מזו‪,‬‬ ‫רש“י פירש‪’ :‬ואנכי לא ידעתי‘ — אילו ידעתי‪,‬‬ ‫€‬ ‫לא ישנתי במקום קדוש כזה‪ .‬אולם האור‬ ‫הוא הסיר כל צאן שהיה בו סימן לובן‪ .‬בכך‬ ‫מסופר על הרב הקדוש רבי יצחק מוורקי‬ ‫החיים הקדוש עומד על הקושי שבדבר‪:‬‬ ‫נטל גם את הצאן שהיו אמורים להישאר‪,‬‬ ‫זיע“א‪ .‬אדם נכנס במרמה למטבח וגנב את‬ ‫הרי דווקא בשנתו זכה יעקב לחלום הנבואי‬ ‫ופגע באפשרותו של יעקב לקבל את שכרו‪.‬‬ ‫קדרת מרק הבשר שהוכנה לרבי‪ .‬כשהגיע‬ ‫ולכל ההבטחות! אם לא היה ישן‪ ,‬לכאורה‬ ‫אם אין בעדר כלל צאן בעלי סימנים‪ ,‬מנין‬ ‫המשמש להגיש את המאכל‪ ,‬ראה קדרה ובה‬ ‫היה מפסיד את המתנה הגדולה שניתנה‬ ‫ייוולדו הנקודים והטלואים? מגדיר האור‬ ‫מים ואגודת עשב‪ ,‬ששימשו להדחת הכלים‪.‬‬ ‫לו‪ .‬מה אפוא טעם להצטער על השינה‪,‬‬ ‫החיים הקדוש את התוצאה במילים קצרות‪:‬‬ ‫’ומעתה פקע שכרו של יעקב‘‪.‬‬ ‫סבור היה שזהו התבשיל המוכן‪ ,‬סינן את‬ ‫שבאמצעותה זכה לכל זאת?‬ ‫המים במכסה הקדרה והביאם לפני הרבי‪.‬‬ ‫כאן מגלה רבנו את מעלתה של ההכנה‪.‬‬ ‫משום כך הציג יעקב לפני הצאן מקלות‬ ‫שפיצל את קליפתם‪ ,‬ונראה בהם הלובן‪ .‬כך‬ ‫הרבי שתה את אשר הוגש לו כאילו היה‬ ‫אילו ידע יעקב מראש שהקדוש ברוך הוא‬ ‫נולדו צאן בעלי הסימנים‪ ,‬והוא קיבל את‬ ‫מרק‪.‬‬ ‫מבקש לדבר עמו במקום זה‪ ,‬היה מכין‬ ‫שכר טרחתו‪ .‬גם נטילת העקודים מתבארת‬ ‫לאחר מכן הבחין המשמש בתבן שהיה‬ ‫עצמו לנבואה‪ ,‬שהיא גילוי דבר ה‘ אל האדם‬ ‫עתה‪ :‬בהוציאו אותם עם יתר הצאן בעלי‬ ‫בקערה והקים צעקה‪ .‬החסידים מצאו את‬ ‫וצריכה הכנה‪ .‬האור החיים מוסיף שאפשר‬ ‫הסימנים‪ ,‬גילה לבן שהוא כולל אף אותם‬ ‫הגנב ורצו להכותו‪ .‬הרבי מוורקי קרא לאיש‬ ‫שעל ידי הכנה זו היה מתנבא בהקיץ‪.‬‬ ‫בחלקו של יעקב‪ .‬לכן לקח יעקב גם את‬ ‫להיכנס לחדרו‪ ,‬ומשם שלח אותו לביתו כדי‬ ‫€‬ ‫העקודים שנולדו לאחר מכן‪ .‬מעשיו באו‬ ‫שלא לביישו‪.‬‬ ‫סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שמחה‬ ‫להציל את השכר שלבן ביקש למנוע ממנו‪.‬‬ ‫מבארניב זיע“א‪ ,‬שפעם ראה את רבו‪ ,‬הרב‬ ‫אלא שבהמשך הפרשה מעורר רבנו קושי‬ ‫˘כר העמל‬ ‫הקדוש רבי חיים מצאנז זיע“א‪ ,‬הולך לבית‬ ‫נוסף )בראשית ל מא(‪ .‬עתה כבר היו בעדר‬ ‫’וְ ָהיָ ה ְשׂכָ ִרי‘ )בראשית ל לב(‬ ‫המדרש לתפילת שחרית‪ ,‬וטליתו ותפיליו‬ ‫עקודים ונקודים‪ ,‬ובכל זאת המשיך יעקב‬ ‫יעקב אבינו מבקש לקבוע את שכרו בעד‬ ‫עמו‪ .‬בהגיעו לבית המדרש חזר הרבי על‬ ‫להציב את המקלות בפני הצאן המקושרות‪,‬‬ ‫רעיית צאנו של לבן‪ .‬הוא מציע שכר שיהיה‬ ‫עקבותיו‪ .‬התלמיד הלך אחריו וראהו שב‬ ‫המקדימות להתעבר‪ ,‬ובשעה שהיו הצאן‬ ‫ניכר לעין‪ :‬הצאן שיוולדו ובהם סימנים‬ ‫לביתו ויושב שם רגעים אחדים‪.‬‬ ‫מתאחרות לא הציגם‪ .‬נמצא שהקשורים היו‬ ‫מסוימים יהיו שלו‪ ,‬ושאר הצאן יישארו‬ ‫הסביר לו הרבי‪ :‬לפני כל מצווה צריך אדם‬ ‫ליעקב והעטופים ללבן‪ .‬לכאורה‪ ,‬בכך היה‬ ‫ללבן‪ .‬כך יוכל לבן לבדוק את עדרו של‬ ‫להכין את מחשבתו‪ ,‬ואף ההליכה לבית‬ ‫חלקו של יעקב גדול יותר ממחצית הרווח‪.‬‬ ‫יעקב ולראות אם לקח דבר שאינו שייך לו‪.‬‬ ‫המדרש מצווה היא‪ .‬מחמת טרדותיו לא הכין‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬אמנם היה עליו‬ ‫יעקב אף אומר לו‪’ :‬וענתה בי צדקתי ביום‬ ‫מחשבתו קודם שיצא‪ ,‬ולכן שב לביתו‪ .‬לאחר‬ ‫להציל את שכרו‪ ,‬אבל כיצד הותר לו ליטול‬ ‫מחר‘‪ ,‬ומקבל עליו שכל צאן שאין בו הסימן‬ ‫מכן קם‪ ,‬הכריז בקול ובהתרגשות שהוא הולך‬ ‫כל כך הרבה?‬ ‫המוסכם ויימצא אצלו‪ ,‬ייחשב גנוב בידו‪.‬‬ ‫לבית המדרש להתפלל‪ ,‬ושוב יצא לדרך‪.‬‬ ‫מזכיר רבינו שכאשר לא נקבע תנאי אחר‪,‬‬ ‫מה היו הסימנים הללו? ’נקוד‘ — נקודות‬ ‫וכבר נפסק בשולחן ערוך )או“ח סי‘ צג ס“א(‪,‬‬ ‫חלק הרועה ברווח ברעיית צאן זו הוא‬ ‫קטנות על גוף הבהמה; ’טלוא‘ — כתמים‬ ‫שקודם שיקום אדם להתפלל עליו לשהות‪,‬‬ ‫שליש‪ .‬ומדגיש‪’ :‬אין ליעקב להציל מהרמאי‬ ‫רחבים‪ .‬בכבשים נקבע גם סימן של צבע‬ ‫כדי שיכוון לבו למקום‪.‬‬ ‫אלא דבר שנוגע לו בדין‘‪ .‬רמאותו של לבן‬ ‫כהה‪’ ,‬חום‘‪ .‬עוד נזכרו בהמשך הפרשה‬ ‫עוד נפסק בשולחן ערוך )או“ח סי‘ צח ס“א(‪,‬‬ ‫אינה מתירה ליעקב לקחת מעבר למגיע לו‪.‬‬ ‫צאן ’עקודים‘‪ ,‬שסימניהם במקום שבו‬ ‫שהמתפלל יכוון לפירוש המילים היוצאות‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫◄ המ˘ך מעמו„ ‡'‬ ‫◄◄◄‬ ‫הנס הגדול יותר‬ ‫אמר לו הרבי שישמע מעשה שאירע לו‪,‬‬ ‫ושני ביאורים מציע רבינו‪ :‬אפשר שלא‬ ‫'וַ ִי ַ ּּקח ֶאת ֶא ָחיו ִע ּמוֹ וַ ִי ְּר ֹּדף ַא ֲח ָריו ֶ ּד ֶר ְך ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים‬ ‫ופתח‪’ :‬הנה אני גם כן עוסק בסרסרות‪.‬‬ ‫כל המקושרות ילדו צאן בעלי סימנים‪,‬‬ ‫וזה מלאכתי להיות סרסור בין ישראל‬ ‫אלא רובן‪ .‬לבן קיבל אפוא גם חלק מן‬ ‫וַ ַי ְּד ֵ ּבק אֹתוֹ ְ ּב ַהר ַה ִ ּג ְל ָעד'‪) .‬בראשית לא כג(‬ ‫לאביהם שבשמים‘‪ .‬הוא מוליך למעלה‬ ‫המקושרות‪ ,‬נוסף על העטופים‪ ,‬ובצירוף‬ ‫לבן רודף אחרי יעקב במשך שבעה ימים‪ ,‬ולבסוף משיג אותו‪.‬‬ ‫את זכויות ישראל‪ ,‬ומביא לעולם שפע‬ ‫שני החלקים הגיעו ללבן שני שלישים‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬מדוע לא קפצה ליעקב הדרך‪,‬‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫מן הרווח‪ .‬לפי זה‪ ,‬כשנאמר ’והקשורים‬ ‫כפי שמצינו שנעשה לו בעבר‪ ,‬וכפי שנעשה אף לאליעזר עבד‬ ‫פעם אחת‪ ,‬סיפר הרבי‪ ,‬ראה בידי ישראל‬ ‫ליעקב‘‪ ,‬הכוונה לרוב הקשורים‪ .‬וביאור‬ ‫אברהם?‬ ‫שלושה מיני סחורה‪ :‬חטאים‪ ,‬עוונות‬ ‫שני‪ ,‬אפשר שנטל יעקב גם כנגד גזילות‬ ‫לכאורה‪ ,‬דווקא בשעה שהוא בורח מן הרודף היה זה הזמן‬ ‫ופשעים‪ .‬סחורה זו גורמת להם נזק‬ ‫נוספות שגזל ממנו לבן‪ ,‬כדי להציל את‬ ‫המתאים ביותר לנס כזה‪ .‬אילו קפצה לו הדרך‪ ,‬לבן כלל לא היה‬ ‫והפסד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במרום נמצאים‬ ‫אשר נלקח ממנו‪.‬‬ ‫משיגו‪.‬‬ ‫שלושה מינים אחרים‪ :‬סליחה‪ ,‬מחילה‬ ‫€‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬כאן רצה הקב"ה ללמד את יעקב דבר‬ ‫וכפרה‪ ,‬שאין המלאכים נצרכים להם‪,‬‬ ‫מעשה בשני מתווכים שבאו לדין‬ ‫גדול יותר‪ .‬אין הוא צריך לברוח מלבן‪ .‬גם אם לבן ישיג אותו‪ ,‬לא‬ ‫שהרי אין בהם יצר הרע‪ .‬עלה בדעתו‬ ‫תורה לפני הרב הקדוש רבי לוי יצחק‬ ‫יוכל לעשות לו דבר שלא ברצון ה'‪ .‬ואכן הקב"ה מזהיר את לבן‬ ‫לתווך בעסקת חליפין‪ :‬ישראל יוציאו‬ ‫מברדיטשוב זיע“א‪ .‬האחד עסק במסחרים‬ ‫שלא לדבר עם יעקב מטוב ועד רע‪.‬‬ ‫מידיהם את החטאים והעוונות‪ ,‬ויקבלו‬ ‫קטנים‪ ,‬והאחר היה מתווך חשוב העוסק‬ ‫תמורתם סליחה‪ ,‬מחילה וכפרה‪.‬‬ ‫בעסקאות גדולות‪.‬‬ ‫לפעמים נדמה שהישועה היא שהקושי לא יתקרב אלינו‪ .‬כאן‬ ‫מלמד האור החיים שיש נס גדול יותר‪ :‬שהקושי מגיע עד אליך‬ ‫כשבא להציע את העסק לפני הקדוש‬ ‫ביום השוק ראה המתווך הקטן ברחוב‬ ‫– ואין לו כוח לפגוע‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬נשלח תחילה אל ישראל‪,‬‬ ‫אחד עגלות טעונות סחורה‪ ,‬שכבר כמה‬ ‫לשאול אם ירצו בו‪ .‬אלא שקשה היה‬ ‫ימים אין לה קונים‪ .‬ברחוב אחר עמדו‬ ‫אין ההצלה תלויה רק במרחק מן הסכנה‪' .‬אין כל מעשיו תלויים‬ ‫להם להיפרד מן החטאים שהשקיעו בהם‬ ‫עגלות טעונות סחורה אחרת‪ ,‬ואף היא לא‬ ‫אלא ביד ה''‪.‬‬ ‫ממון‪ ,‬יגיעה וזמן‪ .‬הם לא החשיבו את‬ ‫נמכרה‪ .‬הוא בירר מהיכן באו הסחורות‪,‬‬ ‫הסחורה שהוצעה להם תמורתם‪ ,‬ולא רצו‬ ‫והבין שאם יחליפו בעליהן ביניהם את‬ ‫לעשות את החליפין‪ .‬לבסוף הבטיח להם‬ ‫להוכיח בלי לבייש‬ ‫שיוסיף הקדוש ברוך הוא עוד טובה על‬ ‫המטענים‪ ,‬יוכל כל אחד למכור את‬ ‫הסחורה שיקבל במקום מגוריו ולהרוויח‬ ‫הסליחה והמחילה‪.‬‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫ּאמר ְל ָל ָבן ַמה‬ ‫'וַ ִי ַּחר ְליַ ֲעקֹב וַ ָי ֶּרב ְ ּב ָל ָבן וַ ַי ַּע ן יַ ֲעקֹב וַ ֹי ֶ‬ ‫גם בכך לא הצליח מיד‪ .‬הרבי סיפר‬ ‫אך‪ ,‬כיון שבעלי הסחורות לא הכירוהו‬ ‫אתי ִּכי ָד ַל ְק ָּת ַא ֲח ָרי'‪) .‬בראשית לא לו(‬ ‫ּ ִ ׁפ ְש ִעי ַמה ַח ָּט ִ‬ ‫שהתייגע לחפש את השעות שבהן יהיו‬ ‫כמי שעוסק במסחרים גדולים‪ ,‬והוא חשש‬ ‫אחרי שלבן רודף אחריו ומחפש בכל כליו‪ ,‬יעקב אבינו כועס‪' :‬ויחר‬ ‫לבבות ישראל נכונים לשוב‪ :‬בשבתות‬ ‫שלא יקבלו את הצעתו‪ ,‬פנה אל המתווך‬ ‫ליעקב וירב בלבן'‪.‬‬ ‫ובמועדים‪ ,‬ובמיוחד בעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫החשוב וסיפר לו על העסקה‪.‬‬ ‫אבל מלמד האור החיים הקדוש שגם הכעס של יעקב היה‬ ‫לאחר שעלה בידו לרצותם‪ ,‬בא לפני‬ ‫הלה ראה שההצעה טובה‪ ,‬והשניים‬ ‫מסוג אחר‪ .‬חז"ל אמרו על אותו מעמד‪' :‬קפדנותם של אבות ולא‬ ‫הקדוש ברוך הוא והביא את בקשתם‬ ‫הסכימו לפעול יחד ולחלק ביניהם את‬ ‫ענוותנותם של בנים' – ואפילו בשעת המריבה‪' ,‬פיוסים היה יעקב‬ ‫לקבל תוספת על הסחורה שהוצעה להם‪.‬‬ ‫דמי התיווך בשווה‪ .‬המתווך החשוב‬ ‫מפייס לחמיו'‪.‬‬ ‫והנה ראה במרום עוד שלושה מיני טובה‪:‬‬ ‫הציע לסוחרים את חילופי הסחורות;‬ ‫ומוסיף האור החיים הקדוש בדרך אפשר לדייק‪ :‬נאמר 'וירב בלבן'‬ ‫’בני‪ ,‬חיי ומזוני‘ — בנים‪ ,‬חיים ופרנסה‪.‬‬ ‫הם הסכימו‪ ,‬ביצעו את העסקה‪ ,‬הרוויחו‬ ‫ולא "וירב עם לבן"‪ ,‬לרמוז שיעקב לא רב עמו בתוך אסיפת אנשים‬ ‫אף לאלו אין העליונים זקוקים; הם אינם‬ ‫ושילמו לו את שכרו‪.‬‬ ‫ולעיניהם‪ ,‬אלא ביחידות‪.‬‬ ‫צריכים להעמיד בנים‪ ,‬אינם מתים ואינם‬ ‫כשבא המתווך הקטן לבקש את מחצית‬ ‫אוכלים ושותים‪ .‬פרש הרבי את ידיו‬ ‫השכר‪ ,‬סירב חברו לתת לו‪ .‬טענתו הייתה‪,‬‬ ‫למה? 'שלא יכלם לבן בתוכחתו'‪.‬‬ ‫בתפילה וביקש להוסיף לישראל את‬ ‫שמעולם לא הרוויח סכום גדול שכזה‬ ‫יש זמנים שבהם צריך לומר את האמת ולהעמיד דברים על‬ ‫שלוש הטובות הללו‪ .‬תפילתו התקבלה‪,‬‬ ‫בעסקה אחת‪ .‬די לו אפוא בסכום שהוא‬ ‫מקומם‪ .‬אבל גם אז אפשר לשמור על כבודו של השני‪ :‬להוכיח‬ ‫והעסק נגמר‪.‬‬ ‫רגיל להרוויח ביום‪ ,‬ואפילו יוסיף לו עליו‬ ‫– ולא להשפיל; לומר את הטענה – ולא להפוך אותה לבושה‬ ‫בטרם ירד‪ ,‬שמע קול הקורא לו ושואל מה‬ ‫מעט‪ ,‬אין לו עוד על מה להתלונן‪.‬‬ ‫ברבים‪.‬‬ ‫יהיה שכרו על כל טרחתו למען ישראל‪.‬‬ ‫המתווך הקטן עמד על תביעתו‪ :‬הוא‬ ‫השיב שאין הוא מצפה לקבל מהם דבר‪,‬‬ ‫שהגה את העסקה‪ ,‬והוא שהביא אותה‬ ‫ומאת הקדוש ברוך הוא יקבל כפי אשר‬ ‫יושר שנבחן בזמן‬ ‫ייטב בעיניו‪ .‬אז נמסרו בידו שלוש הטובות‬ ‫לחברו; והרי הסכימו בפירוש לחלוק את‬ ‫השכר בשווה‪ .‬מה עניין הרווחים שהיו לו‬ ‫שהוסיף לישראל‪ ,‬שיוכל להשפיע מהן‬ ‫בימים אחרים להסכם הזה?‬ ‫'זֶ ה ֶע ְׂש ִרים ׁ ָשנָ ה ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ְך ְר ֵח ֶל ָיך וְ ִעזֶ ּ ָיך ל ֹא ׁ ִש ֵּכל ּו‬ ‫למי שיחפוץ‪.‬‬ ‫באו השניים לפני בית הדין אצל הרב‬ ‫ילי צֹאנְ ָך ל ֹא ָא ָכ ְל ִּתי'‪) .‬בראשית לא לח(‬ ‫וְ ֵא ֵ‬ ‫כשסיים‪ ,‬אמר הרבי למתווך‪ :‬השכר‬ ‫הקדוש מברדיטשוב‪ .‬לאחר ששמעו את‬ ‫יעקב אבינו אינו אומר רק‪ :‬הייתי אצלך שנים רבות‪ .‬הוא מדגיש‪:‬‬ ‫שקיבלתי בעד תיווכי מסור בידי‪ .‬אם‬ ‫טענותיהם‪ ,‬פסקו הדיינים שעל המתווך‬ ‫'זה עשרים שנה אנכי עמך'‪.‬‬ ‫תקבל את הדין ותשלם לבעל דינך‪ ,‬יהיו‬ ‫הגדול לשלם את מחצית דמי התיווך‪ ,‬כפי‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬למה חשוב להזכיר את מספר השנים?‬ ‫לך חיים; ואם לאו‪ ,‬חלילה‪ ,‬יהיה ההפך‪.‬‬ ‫שהתחייב‪ .‬אולם הוא לא קיבל את הדין‬ ‫גם אז לא אבה האיש לשמוע‪ ,‬והלך לביתו‬ ‫ויצא לביתו בכעס‪ .‬המתווך העני שב אל‬ ‫ומבאר‪ :‬בזמן מועט גם גנב ורמאי יכול להיזהר ולהסתיר את‬ ‫בכעס‪.‬‬ ‫הרבי וביקש שיעמוד לימינו‪ :‬בזה תלויה‬ ‫מעשיו‪ .‬אבל לאורך זמן קשה לאדם להחזיק הצגה שאינה‬ ‫לא עברו אלא שעות מועטות‪ ,‬והמתווך‬ ‫פרנסתו ופרנסת בני ביתו‪ ,‬ואין בידו כוח‬ ‫אמיתית‪ .‬יעקב מצביע על עשרים שנה רצופות‪' ,‬וכולם שוים‬ ‫נחלה בחולי כבד ונפל למשכב‪.‬‬ ‫לעמוד מול שותפו התקיף‪.‬‬ ‫לטובה' – שנים של יושר ונאמנות‪.‬‬ ‫כאשר נואשו הרופאים מחייו‪ ,‬שלח אל‬ ‫שלח הרבי לקרוא למתווך הגדול‪ .‬הלה‬ ‫ועוד מדייק האור החיים במילה 'עמך'‪ :‬יעקב לא היה לצד אדם‬ ‫הרבי לבקש מחילה‪ ,‬וקיבל עליו את הדין‪,‬‬ ‫בא‪ ,‬אך גם לאחר שהרבי דיבר על לבו‬ ‫תמים שאינו מבחין ברמאות‪ ,‬אלא לצד לבן‪ ,‬שהיה יודע לזהות‬ ‫ולמותר לציין שאכן נרפא תיכף ומיד‪.‬‬ ‫והפציר בו לקבל את הדין‪ ,‬לא הסכים‪.‬‬ ‫ערמה‪ .‬אילו היה יעקב מרמה אותו‪ ,‬לבן היה מבחין בכך‪.‬‬ ‫יושר אמיתי אינו נמדד ברגע אחד מרשים‪ .‬הוא נבחן כשהימים‬ ‫)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(‬ ‫הופכים לשנים‪ ,‬והשנים נשארות באותו קו ישר‪.‬‬ ‫מ˙יב˙‡ ‡ור החיים‬ ‫נהפך יעקב להיות הרגל השלישי‪.‬‬ ‫שלוש רגליים‪ ,‬ואם כן הרגל השלישי היא העיקר‬ ‫כתב רבינו )בראשית כח יג(‪ :‬והנה ה‘ נצב עליו‪.‬‬ ‫אך בספר ענן הקטורת הקשה על תירוץ זה‪ ,‬מדברי‬ ‫שעל ידה עומד הכסא‪ ,‬והרגל הרביעי אינה אלא‬ ‫ירמוז גם על יעקב‪ ,‬על דרך אומרם ז“ל )ב“ר מז‬ ‫הגמרא במסכת ברכות )לב‪ (.‬שלאחר שאמר ה'‬ ‫לתוספת‪ ,‬ועל כן יעקב שהוא השלישי נקרא עיקר‬ ‫ו( האבות הם מרכבה לשכינה‪ ,‬ולהיות שהוא רגל‬ ‫למשה 'ועתה אניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם‬ ‫העמדת הכסא‪.‬‬ ‫רביעי יאמר בדיוק נצב עליו יותר מעל אברהם‬ ‫ואעשה אותך לגוי גדול' )שמות לב י(‪ ,‬אמר משה‪,‬‬ ‫ובספר ענן הקטורת כתב שכן מוכח מלשון רבינו‪,‬‬ ‫ויצחק כי הוא עיקר העמדת הכסא‪.‬‬ ‫רבונו של עולם ומה כסא של שלש רגליים אינו‬ ‫שכתב שהמרכבה ניצבת על יעקב 'יותר מעל‬ ‫מדברי רבינו משמע שלפי פשט הכתוב אין הכוונה‬ ‫יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך‪ ,‬כסא של רגל אחד‬ ‫אברהם ויצחק'‪ ,‬ולא הזכיר גם את הרגל הנוספת‬ ‫על יעקב‪ ,‬אלא שיש בפסוק רמז גם ליעקב‪ .‬וציינו‬ ‫על אחת כמה וכמה‪ .‬ופירש רש"י 'שלוש רגליים‬ ‫שהיא אדם הראשון או דוד המלך‪ ,‬משמע שיעקב‬ ‫המפרשים‪ ,‬שיש בזה שתי דעות במדרש )שם סט‬ ‫אברהם יצחק ויעקב'‪ ,‬ומבואר שבזמן משה לא‬ ‫היה השלישי‪.‬‬ ‫ג(‪ ,‬אם 'עליו' היינו על הסולם או על יעקב‪ .‬וכוונת‬ ‫היה הכסא אלא של שלוש רגליים ולא של ארבע‪,‬‬ ‫ב‪ .‬יש שכתבו שהעיקר כמו הגירסא שלפנינו‪,‬‬ ‫רבינו לבאר גם לדעה שהכוונה על הסולם‪ ,‬שעל כל‬ ‫ולא כפי שנתבאר שגם קודם שבא דוד היו ארבע‬ ‫וביארו דברי רבינו על פי המבואר בזוהר )ויחי רח‪(:‬‬ ‫פנים יש רמז בפסוק גם על יעקב‪ .‬ובסגולת משה‬ ‫רגליים במרכבה‪.‬‬ ‫שעד שבא דוד היה הכסא עומד על אדם הראשון‬ ‫כתב לבאר בעוד אופן‪ ,‬שלפי פשוטו כוונת הפסוק‬ ‫ג‪ .‬בבית ישראל )גוטמן( כתב ליישב דברי רבינו‪,‬‬ ‫והאבות‪ .‬ולפי זה נמצא שבאותו זמן היה יעקב רגל‬ ‫שה' עמד אצלו לשמור עליו‪ ,‬ולא שעמד עליו‬ ‫שכן מצינו בסדר התקיעות‪ ,‬שאף שיעקב קדם‬ ‫רביעי במרכבה‪ ,‬כיון שאדם אברהם ויצחק היו‬ ‫ממש‪ ,‬ולזה כתב רבינו שהפסוק רומז שכביכול‬ ‫לדוד‪ ,‬מכל מקום דוד נחשב שלישי‪ ,‬ויעקב נחשב‬ ‫שלוש הרגליים הראשונות‪ ,‬ורק לאחר שבא דוד‪,‬‬ ‫ה' עמד עליו ממש‪ .‬או שכוונת רבינו לומר‪ ,‬שאף‬ ‫רביעי‪ .‬שהרי התקיעה ראשונה היא כנגד אברהם‪,‬‬ ‫שלא עמד על יעקב לבדו‪ ,‬כי יש ארבעה רגלים‬ ‫ושברים כנגד יצחק ותרועה כנגד דוד‪ ,‬ותקיעה‬ ‫למרכבה‪ ,‬על כל פנים עמד 'גם' על יעקב‪.‬‬ ‫אחרונה כנגד יעקב‪ ,‬ולפי זה נמצא שדוד הוא‬ ‫ועל דברי רבינו שיעקב הוא רגל רביעי במרכבה‪,‬‬ ‫השלישי ויעקב הוא הרביעי‪ ,‬וכן הוא גם ברגלי‬ ‫הקשו המפרשים שהרי מבואר בזוהר )וישלח קעו‪(:‬‬ ‫המרכבה שיעקב הוא הרביעי‪.‬‬ ‫שיעקב הוא רגל שלישי במרכבה‪ ,‬ודוד המלך הוא‬ ‫ד‪ .‬בצמח ה‘ לצבי )פיליב( כתב ליישב דברי רבינו‪,‬‬ ‫הרגל הרביעי‪ .‬עוד הקשו‪ ,‬שבמדרש )ב“ר סח יב(‬ ‫על פי מה שכתב רבינו בחיי )שמות כז ט( שסדר‬ ‫מובא שהראה ה' ליעקב במראה הסולם כסא של‬ ‫ארבע רוחות השמים במדור העליון לפי סדר‬ ‫שלוש רגלים‪ ,‬ואמר לו שהוא רגל שלישי‪ .‬ובישוב‬ ‫המרכבה העליונה הוא דרום‪ ,‬צפון‪ ,‬מערב ומזרח‪.‬‬ ‫דברי רבינו כתבו בכמה אופנים‪:‬‬ ‫עוד ביאר רבינו בחיי )שם כו כה( שדרום הוא כנגד‬ ‫א‪ .‬יש שכתבו מכח קושיה זו‪ ,‬שיש טעות סופר‬ ‫אברהם‪ ,‬וצפון הוא כנגד יצחק‪ ,‬ומזרח הוא כנגד‬ ‫בדברי רבינו‪ ,‬וצריך לומר 'שהוא רגל שלישי'‪ .‬וכתב‬ ‫יעקב‪ ,‬ומערב הוא כנגד דוד‪ .‬ולפי זה נמצא שלפי‬ ‫בשו“ת הד“ר )ח“א סי‘ כט אות קיט( שגם לפי גירסא זו‬ ‫סדר העולם העליון‪ ,‬יעקב שהוא כנגד צד מזרח‬ ‫נקרא יעקב 'עיקר העמדת הכסא'‪ ,‬כמו שכתב רבינו‬ ‫הוא הרגל רביעי במרכבה כדברי רבינו‪ .‬ועוד יש‬ ‫בהמשך דבריו‪ ,‬והיינו על פי המבואר בגמרא )תענית‬ ‫להאריך בזה בעז"ה ועוד חזון למועד‪.‬‬ ‫כה‪ (.‬שהצדיקים עתידים להסב על שולחן שיש לו‬ ‫י˘ועה כנ‚„ ה˙חזיו˙ ה˘חורו˙ ˘ל הרופ‡ים‬ ‫שח הגה"צ רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א‪ :‬ישועות רבות ונפלאות זכו לראות אלה שקיבלו על עצמם‬ ‫‡ור הי˘ועו˙‬ ‫להגות בקביעות בספר הקדוש אור החיים‪ .‬אחת מהן היא סיפורו המפורסם של הגאון הצדיק רבי הלל‬ ‫מכ˙בי הלומ„ים‬ ‫שלעזינגער זצ"ל‪ ,‬שמלמד אותנו על כוחה של אמונה והתמדה‪.‬‬ ‫רבי הלל‪ ,‬שזכה להערכה רבה בעולם התורה‪ ,‬נישא אך לצערו‪ ,‬במשך שנים רבות לא זכה לפרי בטן‪ .‬לאחר‬ ‫ניסיונות רבים ולבבות שבורים‪ ,‬פנה בלית ברירה לרופא גדול ומנוסה‪ ,‬שנחשב מהמומחים בתחומו‪ .‬הרופא‪ ,‬שבחן את הממצאים הרפואיים‪ ,‬פסק באופן‬ ‫נחרץ‪" :‬רבי יהודי‪ ,‬כאשר יצמחו עשבים על כף ידי – אז ייוולדו לך ילדים!" דברים אלו נאמרו מתוך כוונה ברורה להניא אותו מלהמשיך ולנסות‪ ,‬שכן‬ ‫לשיטתו‪ ,‬הסיכויים שיביא ילדים לעולם היו אפסיים‪.‬‬ ‫רבי הלל‪ ,‬ששמע את הדברים הקשים‪ ,‬לא נתן לייאוש להכריע אותו‪ .‬במקום להיכנע למציאות כפי שהוצגה בפניו‪ ,‬הוא החליט לפנות למקום שממנו‬ ‫נובעת הישועה האמיתית‪ .‬בלי להתמהמה‪ ,‬עלה לציונו של האור החיים הקדוש בהר הזיתים‪ .‬שם‪ ,‬בינות לעצי הזית‪ ,‬מול ציונו הקדוש‪ ,‬שפך את ליבו‬ ‫בתפילה רוויית דמעות וקיבל על עצמו התחייבות‪ :‬בכל שבוע ילמד מספרו הקדוש של האור החיים‪ ,‬אור החיים על התורה‪ ,‬באופן קבוע ומתמיד‪.‬‬ ‫ואז אירע הנס‪ .‬כעבור שנה בדיוק‪ ,‬נולדה בתו הבכורה של רבי הלל‪ .‬ההתרגשות וההודאה לה' מילאו את ליבו‪ ,‬והאמונה בכוחו של הצדיק רק התחזקה‪.‬‬ ‫במשך השנים‪ ,‬זכה רבי הלל להקים דור ישרים מבורך של תלמידי חכמים וגדולי תורה‪ .‬מבין צאצאיו נמנים הגאון הצדיק רבי משה הלבערשטאם זצ"ל‪,‬‬ ‫חבר הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים; הגאון רבי סנדר פריינד זצ"ל; והגאון רבי משה נחום שפירא זצ"ל‪.‬‬ ‫סיפור זה ממחיש את גודל מעלתו של לימוד תורת הצדיקים ובמיוחד כוחו של ספר אור החיים‪ .‬הוא מעיד על כך שבזכות אמונה פשוטה ותפילה‬ ‫ממעמקי הלב‪ ,‬אפשר לזכות לישועות גדולות גם במצבים שנראים אבודים לחלוטין‪ ,‬ואסור ליהודי להתייאש כלל‪.‬‬ ‫ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מוסרי אור החיים‬ ‫פרי תואר המבואר‬ ‫סט חוברות אור החיים משולב‬ ‫סט חומש אור החיים המבואר‬ ‫חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה‬ ‫ביאור משולב בשפה ברורה‪ ,‬בתוספת‬ ‫דברי האור החיים מוגהים ומבוארים‬ ‫פנינים נבחרות מתורת האור החיים‪,‬‬ ‫דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים‪,‬‬ ‫לקט מדברי האור החיים הק' על דרך‬ ‫דעה‪ ,‬עם ביאורים‪ ,‬ציונים ומדור מסכם של‬ ‫מדור "תורת חיים"; מחולק ל־‪ 48‬חוברות‬ ‫בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי‬ ‫ערוכות לפי נושאים ועניינים‪.‬‬ ‫מסודרות לפי ימות השנה והמועדים‪.‬‬ ‫המוסר עם ביאור דבריו‪.‬‬ ‫פסקיו והלכותיו‪.‬‬ ‫נוחות לנשיאה וללימוד‪.‬‬ ‫החיים"‪ ,‬להבנת עומק דבריו וכוונתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום אור החיים‬ ‫אוצרות אור החיים מתיבתא‬ ‫חפץ ה' המבואר‬ ‫שולחן שבת עם אור החיים‬ ‫אור החיים לוח יומי‬ ‫אור החיים עם ביאור משולב‬ ‫מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל‬ ‫חיבורו של האור החיים על מסכת שבת‪,‬‬ ‫מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת‬ ‫ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי‬ ‫אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור‬ ‫ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל‬ ‫פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים‪ ,‬בשילוב‬ ‫מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬מעובדים בשפה פשוטה‬ ‫האור החיים‪ ,‬לצד ליקוטים משלימים‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫משלים‪ ,‬סיפורי צדיקים‪ ,‬הנהגות ופנינים‪.‬‬ ‫ציונים ומראי מקומות‪.‬‬ ‫ובניקוד מלא‪.‬‬ ‫משאר ספריו‪.‬‬ ‫הגדה של פסח אור החיים‬ ‫באור החיים‬ ‫פרק שירה אור החיים‬ ‫ראשון לציון המבואר‬ ‫מגילת אסתר ‪ -‬אור החיים‬ ‫מפתח של חיים‬ ‫ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה‪ ,‬עם‬ ‫פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫מגילה מבוארת‪ ,‬עם "ראשון לציון" המבואר‬ ‫עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים‪,‬‬ ‫פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת‬ ‫ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר‪,‬‬ ‫ביאורים‪ ,‬הערות וציונים‪ ,‬בתוספת "ראשון‬ ‫מלווים בתמונות ומסמכים נדירים‬ ‫וליקוטים מספרי האור החיים על סדר‬ ‫מסודרות לפי עניינים‪ ,‬אישים ומאורעות‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬בתוספת נוסח בעל השל"ה‪.‬‬ ‫בתוספת ביאורים‪.‬‬ ‫לציון" המבואר על שיר השירים‪.‬‬ ‫מתקופתו‪.‬‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫בתוספת תולדות רבינו‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙‬ ‫ניתן להשיג בנדרים פלוס‬ ‫זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו‬ ‫חיי‚ו‪03-617-1077 :‬‬ ‫למייל‪ m028039999@gmail.com :‬או לפקס ‪ 02-5385689‬או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"ו‬ ‫)פר' ויצא‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫תשפ"ג ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל(‬ ‫תשפ"ז‬ ‫ויפגע במקום‬ ‫יעקב תיקן תפילת ערבית • רשות או חובה • וישכב במקום ההוא • סוד 'תוכו כברו'‬ ‫והתפילות עולות שם למרומים ‪ -‬נקראה תפילתו‬ ‫לתורה‪ ,‬לפרש כל אריכות דבריה בסיפורי מעשי‬ ‫תקנת התפילות‬ ‫'פגיעה'‪ .‬אין זו רק עמידה‪ ,‬או שיחה שמשיח האדם את‬ ‫האבות על דבר מה שאירע לבניהם אחריהם‪ ,‬ללמוד‬ ‫אשר על ליבו‪ ,‬אלא תפילה הבאה מעומק הלב‪ ,‬מתוך‬ ‫מוסר ולכלכל אורחות בדרך הישר והטוב‪.‬‬ ‫תפילות ‪ -‬אבות תיקנום‪ .‬אברהם תיקן תפילת שחרית‪,‬‬ ‫עוצם הרגשת החיבור והדבקות אל ה' יתברך‪ ,‬דווקא‬ ‫יצחק תיקן תפילת מנחה‪ ,‬ויעקב תיקן תפילת ערבית‪.‬‬ ‫ומעתה יש לפרש‪ ,‬כי יציאת יעקב אבינו מבאר שבע‬ ‫לא ראי זו כראי זו‪ ,‬ובכל תפילה נתקנה בחינה חדשה‬ ‫במקום הקושי והצרה‪.‬‬ ‫והליכתו חרנה‪ ,‬מרמזת על יציאת בניו אחריו מארץ‬ ‫שלא היתה לפניה‪ ,‬כי כל אחד מן האבות הקדושים‬ ‫וכבר אמר הרה"ק ה'אמרי אמת' זיע"א )וישלח תרצ"ג(‪,‬‬ ‫ישראל לגלות‪ ,‬במקום חרון אף‪ .‬אך בדרכו לגלות עמד‬ ‫סידר תפילה לפי מידתו ומעלתו‪ ,‬כפי עבודת ה'‬ ‫כי בזמן שיש בו הסתר פנים והחושך יכסה ארץ בענן‬ ‫יעקב אבינו והתפלל לה' יתברך‪' ,‬ויפגע במקום'‪ ,‬לקיים‬ ‫שנאחז בה כל ימיו‪ ,‬וכל אחת מהן משלימה את‬ ‫וערפל‪ ,‬צריכים ישראל לכח תפילתו של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫מה שנאמר )תהלים צב ג( 'לְה ַּג ִיד ּב ַּבֹקֶר חַס ְּדֶך ָ וֶאֱמוּ נָתְך ָ‬ ‫חברותיה‪ ,‬עד שנעשות כולן כאגודה אחת להשלים‬ ‫נאים הדברים למי שאמרם‪ ,‬ויסוד הדברים נכון בכל‬ ‫ּב ַּל ֵילוֹת'‪ .‬כאשר אור ה' מאיר לו לאדם כבוקר‪ ,‬הכל‬ ‫נפש האיש הישראלי בכל חלקי היום ובכל תקופות‬ ‫עת‪ ,‬כי בזמן שיש בו הסתר פנים‪ ,‬מתקבלת תפילתן‬ ‫הולך למישרין וחסד ה' ניכר לעיני כל‪ ,‬אין זו גבורה‬ ‫חייו‪ ,‬למען ילמד ליראה את ה' כל הימים ‪ -‬לרבות את‬ ‫של ישראל בזכות יעקב אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫כל כך להגיד חסדי ה'‪ .‬אולם עיקר מעלת האדם היא‬ ‫הלילות‪.‬‬ ‫ובאמת זהו שראה יעקב במחזה הסולם בפרשתנו‬ ‫כאשר יודע הוא להכיר באמונת ה' גם 'בלילות' ‪-‬‬ ‫כך אמרו חז"ל )ברכות כו‪" :(:‬איתמר‪ ,‬רבי יוסי ברבי חנינא‬ ‫ֹאשוֹ‬ ‫)בראשית כח יב( 'ו ַּי ַ ֲחלֹם וְה ִּנ ֵה ס ֻּל ָם מ ֻּצ ָב אַרְצ ָה וְר ׁ‬ ‫בזמני קושי וצער‪.‬‬ ‫אמר‪ ,‬תפלות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר‪,‬‬ ‫ַשמָיְמָה וְה ִּנ ֵה מַל ְ ֲאכ ֵי אֱלֹקִים עֹל ִים וְיֹרְד ִים ּבוֹ'‪.‬‬ ‫מ ַּג ִיעַ הׁ ּ ָ‬ ‫סולם זה שראה יעקב אבינו‪ ,‬מלבד הסודות העליונים‬ ‫תפילת יעקב לעומת תפילת אברהם‬ ‫תפלות כנגד תמידין תקנום וכו'‪ .‬תניא כוותיה דרבי‬ ‫יוסי ברבי חנינא‪ ,‬אברהם תקן תפלת שחרית ‪ -‬שנאמר‬ ‫הגנוזים בו‪ ,‬יש בו כמה רמזים לדרכי העבודה‪ .‬ובסולם‬ ‫מטעם זה נקראה כאן התפילה בלשון 'פגיעה'‪ ,‬לעומת‬ ‫)בראשית יט כז( 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר‬ ‫זה ראה יעקב מלאכי אלקים עולים ויורדים‪ ,‬הרומזים‬ ‫תפילתו של אברהם אבינו שנקראת 'עמידה' ‪' -‬אל‬ ‫עמד שם'‪ ,‬ואין עמידה אלא תפלה‪ ,‬שנאמר )תהלים קו‬ ‫לאפשרות קבלת התפילות‪ .‬אמנם כיון שבאה התפילה‬ ‫המקום אשר עמד שם'‪ ,‬וכפי שהבאנו בראשית דברינו‬ ‫ל( 'ויעמד פינחס ויפלל'; יצחק תקן תפלת מנחה ‪-‬‬ ‫מתוך חשיכה‪ ,‬לכן נאמר בה 'ויפגע במקום' ‪ -‬תפילה‬ ‫מן הגמרא‪ .‬עמידתו של אברהם בתפילה רומזת על‬ ‫שנאמר )בראשית כד סג( 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫במפגיע ובחזקה‪ ,‬והיא שזוכה להתקבל‪.‬‬ ‫מציאותו על קרקע מוצקה כל ימיו‪ ,‬אשר כל רוחות‬ ‫ערב'‪ ,‬ואין שיחה אלא תפלה‪ ,‬שנאמר )תהלים קב א(‬ ‫כיסוד הדברים האלה כתב רבינו צדוק הכהן מלובלין‬ ‫שבעולם לא יכלו לו לעוקרו ממקומו חלילה‪ .‬אף כי‬ ‫'תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו'‪ ,‬יעקב תקן‬ ‫זיע"א )פרי צדיק פרשת ויצא אות ה(‪ ,‬כי יעקב אבינו‪,‬‬ ‫נזכרה עמידה זו בכתוב בסמוך לתיאור השקפתו‬ ‫תפלת ערבית ‪ -‬שנאמר )בראשית כח יא( 'ויפגע במקום‬ ‫'תושבחתא דאבהן' ‪ -‬המובחר שבאבות‪ ,‬אשר ממנו‬ ‫מרחוק על הפיכת סדום‪ ,‬אשר עלה קיטור הארץ‬ ‫וילן שם'‪ ,‬ואין פגיעה אלא תפלה‪ ,‬שנאמר )ירמיה ז טז(‬ ‫יצאו כלל ישראל והיתה מיטתו שלימה ‪ -‬הוא הזוכה‬ ‫כקיטור הכבשן‪ ,‬לא זז אברהם אבינו ממקומו אפילו‬ ‫'ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה‬ ‫לתקן את התפילה המכוונת כנגד האור הגדול הבוקע‬ ‫כמלוא נימה‪ ,‬והיתה תפילתו מאירה כבוקר הזה‬ ‫ותפלה ואל תפגע בי'"‪.‬‬ ‫מתוך החושך‪ .‬ואכן‪ ,‬בזכות תפילתו של יעקב יזכו‬ ‫המאיר לעולם‪.‬‬ ‫ישראל לבית המקדש השלישי‪" ,‬לא כאברהם שקראו‬ ‫אין כוונת הדברים לומר כי דרכו של אברהם אבינו‬ ‫זמן תפילת ערבית ‪ -‬עת חושך רוחני‬ ‫הר‪ ,‬ולא כיצחק שקראו שדה‪ ,‬אלא כיעקב שקראו‬ ‫היתה סוגה בשושנים‪ .‬בוודאי קשיים ומהמורות רבים‬ ‫במאמר זה נבקש לעסוק בענינה של תפילת ערבית‪.‬‬ ‫בית" )ראה פסחים פח‪ .(.‬והכל על ידי זה שדיבק יעקב‬ ‫היו מנת חלקו‪ ,‬ובעשרה נסיונות נתנסה‪ .‬אולם בכל‬ ‫וראוי הדבר לציון‪ ,‬כי דווקא יעקב אבינו שזכה כי תהא‬ ‫עצמו באור ה' ממש‪ ,‬וזכה להאיר לעולם באור העליון‪.‬‬ ‫אלו ראה את יד ה' יתברך מכוונת את צעדיו‪ .‬אברהם‬ ‫מיטתו שלימה‪ ,‬וממנו יצאו שנים עשר שבטי ישורון‪,‬‬ ‫אבינו הוא שגילה את אור האמונה בעולם‪ .‬אברהם‬ ‫עולים ויורדים‬ ‫לימד את הבריות במי לבטוח ועל מי לסמוך‪ ,‬והוא‬ ‫הוא שתיקן תפילה זו המורה על זמן הערב והקושי‪.‬‬ ‫לכאורה מתבקש היה כי יעקב אבינו יתקן תפילה‬ ‫והנה‪ ,‬אברהם אבינו פרסם בעולם את מציאות ה'‬ ‫שנתגלה לו בעל הבירה המנהיג אותה ברחמים‪ ,‬אך‬ ‫העוסקת בהודאה על חסדי ה' ועל כל אשר זכה לו‪ .‬אך‬ ‫יתברך‪ ,‬ובזה פקח את עיני הבריות להאיר לעולם‬ ‫טוב וחסד ירדפוני‪.‬‬ ‫דווקא הוא זה שתיקן להם לישראל את הדרך לעמוד‬ ‫באור האמונה‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל )ב"ר ב ג(‪'" ,‬ויאמר‬ ‫בקושי הגלות והנסיונות‪.‬‬ ‫אלקים יהי אור' )בראשית א ג( זה אברהם‪ ,‬הדא הוא‬ ‫תפילת יצחק ותפילת יעקב‬ ‫ואכן מובא הרבה מאוד בדברי חז"ל ובספרים‬ ‫דכתיב )ישעיה מא ב( 'מי העיר ממזרח צדק' וגו'‪ ,‬אל‬ ‫לאחר מכן בא יצחק אבינו וגילה מציאות חדשה של‬ ‫הקדושים כי החושך הוא סמל לקושי ונסיון‪ ,‬ו'ערב'‬ ‫תקרא 'העיר' אלא 'האיר'"‪ .‬זו היא תפילה הנקראת‬ ‫תפילה‪ .‬בתפילתו יצא יצחק מן הבית אל השדה‪ ,‬חוץ‬ ‫מלשון עירובי תחומין‪ ,‬זמן מעורב שאין בו ברירות‬ ‫'עמידה'‪ ,‬אפשר לעמוד‪ ,‬ויש על מי לעמוד‪.‬‬ ‫לד' אמותיו ולמקום המבטחים‪ ,‬וכאן נעשתה התפילה‬ ‫ובהירות‪ .‬ובאמת על חייו של יעקב אבינו דרשו חז"ל‬ ‫לאחריו בא יצחק‪ ,‬ותיקן תפילה הנקראת 'שיחה'‪ .‬כי‬ ‫בבחינת 'שיחה'‪ ,‬כלשון הכתוב )משלי יב כה( ּ'דְאָג ָה‬ ‫שקַט ְּתִי‬ ‫)ב"ר פד ג( את הפסוק )איוב ג כו( 'לֹא ׁ ָ‬ ‫של ַו ְּתִי וְלֹא ׁ ָ‬ ‫אחר שנודע לאדם 'לפני מי אתה עומד' ‪ -‬יוכל לבוא‬ ‫בְל ֶב א ִׁיש יׁ ְַשח ֶּנ ָה' ‪' -‬ישיחנה לאחרים' )ראה יומא עה‪.(.‬‬ ‫וְלֹא נָח ְּתִי ו ַּיָבֹא רֹג ֶז'‪ .‬ואמרו‪" :‬לא שלותי ולא שקטתי‪,‬‬ ‫ולשפוך שיח לפני הבורא יתברך‪ .‬ולבסוף בא יעקב‬ ‫תפילתו של יצחק באה מתוך הרגשת האדם בחסרונו‪,‬‬ ‫לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה‪,‬‬ ‫אבינו והורה כי אמנם כן הוא‪ ,‬אך יש לדעת כי כל חיי‬ ‫עטֹף וְלִפ ְנ ֵי ה' יׁ ִש ְּפֹך ְ שִׂיחוֹ' )תהלים קב‬ ‫ּ'תְפ ִּל ָה לְעָנ ִי כ ִי י ַ ֲ‬ ‫ויבא רוגז‪ ,‬בא עלי רגזו של יוסף"‪ .‬וכפי שאמר יעקב‬ ‫האדם רצופים מעלות ומורדות‪ ,‬פעמים שרואה האדם‬ ‫א(‪ ,‬מתוך הצמצום וההעדר בא העני ושופך שיחו לפני‬ ‫אבינו עצמו בעומדו לפני פרעה )בראשית מז ט( 'מְעַט‬ ‫עצמו עולה בסולם‪ ,‬ופעמים באים עליו זמני הירידה‪,‬‬ ‫ה'‪] .‬ואמנם‪ ,‬יציאתו של יצחק לחוץ לצורך התפילה‬ ‫וְרָעִים ה ָיוּ יְמֵי ׁשְנ ֵי חַ ּי ַי'‪ .‬כי כל ימיו היו משך אחד של‬ ‫ואינו מבין את העובר עליו‪.‬‬ ‫קשורה בקשר הדוק לתפילתו של יעקב אבינו‪ ,‬וכפי‬ ‫יסורים וקשיים‪ ,‬התמודדויות ונסיונות‪.‬‬ ‫במצבים אלו‪ ,‬צריך האדם לזכור כי אין כל חייו‬ ‫שיתבאר לפנינו[‪.‬‬ ‫והנה ידועים דברי חז"ל )ראה תנחומא לך לך ט( כי מעשי‬ ‫עשויים מקשה אחת‪ ,‬אלא יש בהם גם משום חושך‬ ‫לעומת אברהם ויצחק‪ ,‬כאשר בא יעקב אבינו להר‬ ‫האבות סימן לבנים‪ ,‬ורבינו הרמב"ן )בראשית יב ו‪ ,‬שם לב‬ ‫הגלות והסתר הפנים‪ ,‬וכפי שעל יעקב אבינו עברו‬ ‫המוריה‪ ,‬תל תלפיות‪ ,‬מקום שכל פיות פונים בו‬ ‫ד‪ ,‬ועוד( בנה על יסוד נאמן זה בנינים גדולים בפירושו‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫אל האור‪ ,‬ומה גם להארה גדולה כזו ‪ -‬השראת קדושת‬ ‫תוקף האור ‪ -‬כשמאיר מתוך החשיכה‬ ‫כמה וכמה הרפתקי‪ ,‬גלות בחרן וגלות במצרים‪ ,‬צרת‬ ‫בית המקדש שלא במקומו‪ .‬אלא שעל ידי רצון האדם‬ ‫עשו‪ ,‬צרת דינה וצרת יוסף‪ .‬ועל כל אלו תיקן יעקב‬ ‫יוכל לעורר הארה נפלאה שלא כדרך הטבע‪ .‬כי הכל‬ ‫אך באמת יש לומר כי אלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬ואין‬ ‫אבינו את תפילת הלילה‪.‬‬ ‫תלוי ברצון האדם‪.‬‬ ‫כאן כל סתירה‪ .‬כי אמנם מעיקרה באה תפילת ערבית‬ ‫הרי מבואר כאן דבר נפלא; גם אחר כל מה שפועל‬ ‫בזמן בו החושך יכסה ארץ והנהגת ה' בבריאה נסתרת‪,‬‬ ‫במראות הלילה‬ ‫וכן ברמז על חיי האדם באה תפילה זו כרמז על ימים‬ ‫האדם להתעורר ולדרוש את המקום אשר יבחר ה'‬ ‫יעקב אבינו הוא היחיד אשר עליו נאמר כי ראה‬ ‫שאין בהם חפץ כביכול‪ ,‬ימי הזקנה והשיבה בערוב‬ ‫כמכון לשבתו‪ ,‬ובא אל המקום אשר עמד שם אברהם‪,‬‬ ‫מראות אלוקים בלילה‪ ,‬ככתוב )בראשית מו ב( 'וַיֹּאמֶר‬ ‫ואליו יצא יצחק לשוח בשדה‪ ,‬עדיין לא יצליח לעורר‬ ‫ימיו של אדם‪ ,‬בבחינת 'וילן שם כי בא השמש' ‪ -‬אך‬ ‫שׂרָאֵל ּבְמַרְאֹת ה ַּל ַיְל ָה וַיֹּאמֶר י ַ ֲעקֹב י ַ ֲעקֹב‬ ‫אֱלֹקִים ל ְי ִ ְ‬ ‫את האהבה עד שתחפץ ‪ -‬עד שיבוא זמן תפילת‬ ‫יש לדעת כי המדבק עצמו בה' יתברך גם בתוקף קושי‬ ‫וַיֹּאמֶר ה ִּנ ֵנ ִי'‪ .‬וכתב בזה ה'משך חכמה' שם דברים‬ ‫ערבית ‪ -‬זמן החושך והגלות‪ ,‬זמן שלכאורה מושל בו‬ ‫זמנים אלו ‪ -‬הוא הזוכה להשגות נפלאות ועצומות‬ ‫נפלאים וז"ל‪" :‬הנה אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה‪,‬‬ ‫הסתר פנים ‪ -‬ודווקא אז יוכל לבוא אל המקום הנעלה‬ ‫במראות הלילה‪.‬‬ ‫רק ביעקב כאן‪ ,‬ובויצא‪ ,‬היינו מפני שהיה מוכן לצאת‬ ‫והנכבד‪ ,‬ותקפוץ לו הארץ‪.‬‬ ‫ויש להוסיף יותר מזה‪ ,‬כי האדם הזוכה להתפלל‬ ‫לחוצה לארץ לגור‪ ,‬לכן בא אליו התגלות אלקית‬ ‫וזהו שכתב רש"י 'ללמדך שקפצה לו הארץ'‪ ,‬כי דבר‬ ‫תפילת שחרית כראוי‪ ,‬וגם תפילת מנחה שלו יש בה‬ ‫בלילה‪ ,‬להראות שאף בלילה‪ ,‬בחשכת הגלות‪ ,‬שורה‬ ‫זה יסוד מוסד הוא לעולם‪ ,‬ויש ללמוד ממנו את דרכי‬ ‫טעם; וכן בדרכי העבודה‪ ,‬אם זכה שמשחרית ימיו‬ ‫שכינה בישראל‪ ,‬כמו שאמרו )מגילה כט‪ (.‬גלו לבבל‪,‬‬ ‫העבודה‪ ,‬כי מכאן ילמד כל אדם שאין מקום בעולם‬ ‫היו כולם שווים לטובה‪ ,‬ועבד את ה' ביראה כל ימי‬ ‫שכינה עמהם וכו'‪ .‬ולזה אמר )תהלים כ ב( 'יענך ה' ביום‬ ‫שלא יוכל להגיע אליו אם רק ירצה באמת‪ ,‬ובכל מקום‬ ‫היותו על אדמתו‪ ,‬אזי כאשר זוכה לימי ה'ערבית'‪ ,‬יוכל‬ ‫צרה ישגבך שם אלקי יעקב'‪ ,‬שנגלה אליו בלילה"‪.‬‬ ‫אשר אליו שלחו ה' יתברך‪ ,‬יוכל להרגיש את ההארה‬ ‫להרגיש טעם זקנים‪ ,‬זקני תלמידי חכמים שתורתם‬ ‫והאריך שם עוד‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫הפנימית על ידי נקודה של אמת‪ ,‬ולהביא לשם את‬ ‫מתיישבת בהם ודעתם מתיישבת עליהם‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫עומדת תפילתם במקום גבוה‪ ,‬וזוכים למראות הלילה‪.‬‬ ‫הרי מבואר‪ ,‬כי במקום בו שורר החושך ‪ -‬שם שורה‬ ‫קדושת בית המקדש‪ ,‬כל אחד ואחד לפי דרגתו ומצבו‪.‬‬ ‫כוחו של יעקב אבינו במראות הלילה‪ ,‬להתחבר אל ה'‬ ‫אלו הם דברי השפת אמת‪ ,‬המיוסדים על יסודות‬ ‫'פגיעה' ‪ -‬קפיצת הדרך‬ ‫יתברך ולהתדבק בו בכל המצבים‪.‬‬ ‫נאמנים‪.‬‬ ‫והנה כאמור‪ ,‬לשון התורה הקדושה בתפילת יעקב‬ ‫ישועות נוראות בתפילת מעריב‬ ‫מדוע נמלך יעקב אבינו בדעתו?‬ ‫היא )בראשית כח יא( 'ו ַּיִפ ְּג ַע ּב ַּמָקוֹם'‪ ,‬ופירש רש"י על‬ ‫ומעשה ביהודי אחד שבא לפני הרה"ק רבי אברהם‬ ‫אמנם עדיין יש לנו להבין את עצם דברי הגמרא‪ ,‬בם‬ ‫אתר‪" :‬ורבותינו פירשו לשון תפלה‪ ,‬כמו )ירמיה ז טז( 'ואל‬ ‫תפגע בי'‪ ,‬ולמדנו שתקן תפלת ערבית‪ .‬ושנה הכתוב‬ ‫שלום מסטראפקוב זיע"א לבקש הימנו ברכה וישועה‪.‬‬ ‫נתבאר כי היה כאן שינוי בדעתו של יעקב אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫נענה הרבי ואמר לו‪" :‬אם מבקש אתה להיוושע‪ ,‬צא‬ ‫שבתחילה הלך עד לחרן‪ ,‬ורק כשהגיע נמלך בדעתו‬ ‫ולא כתב 'ויתפלל'‪ ,‬ללמדך שקפצה לו הארץ‪ ,‬כמו‬ ‫שמפורש בפרק גיד הנשה )חולין צא‪ ."(:‬מבואר בדברי‬ ‫והתפלל תפילת ערבית‪ ,‬ובקש לך מאת ה' יתברך ככל‬ ‫להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו‪ ,‬ואז קפצה לו‬ ‫אשר יחפוץ ליבך‪ .‬כי אבי הקדוש בעל ה'דברי יחזקאל'‬ ‫הארץ ותיקן תפילת ערבית‪.‬‬ ‫רש"י‪ ,‬כי אמנם 'ויפגע' לשון תפילה‪ ,‬אך מה שלא‬ ‫נכתבה לשון זו בפירוש‪ ,‬בא לרמוז על קפיצת הארץ‬ ‫משינאווא זיע"א אמר‪ ,‬כי בתפילת שמונה עשרה יוכל‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה סבר יעקב בתחילה ומה נתחדש לו‬ ‫יהודי לפעול ולבקש כל דבר מאתו יתברך‪ ,‬ואפילו‬ ‫שהיתה לו ליעקב אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬וביותר‪ ,‬הכיצד זה דווקא אחר שחזר בו‬ ‫'חלב יונים'‪"!...‬‬ ‫עמד וחידש תקנת תפילה שלא היתה עד עתה?‬ ‫והנה‪ ,‬על לשון 'פגיעה' כבר פירשנו כי באה ללמד על‬ ‫הפצרה ודביקות‪ ,‬אך הגמרא )חולין שם( מוצאת בזה רמז‬ ‫ומסופר אודות הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬ידוע שאמר רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א‪,‬‬ ‫כי כל תפילה מתפילות ימות השנה היתה אצלו‬ ‫לקפיצת הדרך‪ .‬כי תחילה הלך יעקב לחרן‪ ,‬וכאשר‬ ‫כי כאשר אדם רוצה לצאת לדרכו‪ ,‬מוטב לו שיקח עמו‬ ‫בהתלהבות נוראה ובמסירות נפש‪ ,‬מתוך פחד גדול‪,‬‬ ‫תפילת ערבית כשמירה לדרכו‪ ,‬כי בכל מקום שבו‬ ‫באימה ביראה ברתת ובזיע‪ ,‬והיה מתפלל בקולי קולות‬ ‫יתפלל מעריב ‪ -‬יהא שמור מן המזיקים‪ .‬ואם כן שמא‬ ‫מובא הרבה מאוד בדברי חז"ל ובספרים‬ ‫וברגש נפלא‪ .‬וסיפר אחד מחסידיו‪ ,‬כי היה אצלו פעם‬ ‫יש לפרש‪ ,‬כי מפני שביקש יעקב אבינו ללון שם‪ ,‬אחר‬ ‫ארבע עשרה שנה שלא שכב על משכבו ‪ -‬ביקש לתקן‬ ‫הקדושים כי החושך הוא סמל לקושי ונסיון‪,‬‬ ‫אחת לתפילת ערבית של ימות החול‪ ,‬והרגיש בקרבו‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬כשמירה על עצמו במקום סכנה‪ .‬ולפי‬ ‫ו'ערב' מלשון עירובי תחומין‪ ,‬זמן מעורב‬ ‫הרגשות תשובה עצומות ונפלאות שלא זכה להן מאז‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬ונדמתה לו תפילה זו כתפילת ערבית‬ ‫זה מיושב מפני מה חידש תקנת תפילה דווקא עתה‬ ‫שאין בו ברירות ובהירות‬ ‫של ליל יום הכיפורים‪.‬‬ ‫כאשר עלה בדעתו ללון שם במקום שהתפללו בו‬ ‫אבותיו‪.‬‬ ‫מכאן נוכל להבין ולדעת כיצד אמורה להיראות‬ ‫ולהישמע תפילת ערבית‪ ,‬מהו סוד כוחה של תפילה זו‬ ‫אמנם‪ ,‬בוודאי יש כאן עומק מלבד זה‪ ,‬מהו ענין תקנת‬ ‫הגיע לחרן נזכר שעבר בהר המוריה ולא עצר שם‬ ‫שתיקן יעקב אבינו בזמן החושך‪.‬‬ ‫תפילת ערבית לכאן דווקא‪ ,‬ומהו הענין בזה שהלך‬ ‫להתפלל‪ .‬אמר‪' ,‬אפשר עברתי על מקום שהתפללו‬ ‫יעקב אבינו ולאחר מכן שב על עקבותיו‪.‬‬ ‫אבותי‪ ,‬ואני לא התפללתי'‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד כאשר העלה על‬ ‫שבחי תפילת הלילה‬ ‫אור ה' מעלים את כל הרע‬ ‫דעתו לשוב לירושלים קפצה לו הארץ והגיע לשם‪,‬‬ ‫ומיד 'ויפגע במקום' והתפלל שם‪ .‬כאשר סיים תפילתו‬ ‫והנה‪ ,‬עד עתה הראנו לדעת כי הלילה זמן חשיכה‬ ‫והסתר פנים הוא‪ ,‬זמן קושי ונסיון‪ ,‬אשר צריך כל איש‬ ‫ונראה לבאר על פי מעשה שהיה בזמן שלמד הרה"ק‬ ‫ביקש לשוב לחרן‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪' ,‬צדיק זה‬ ‫ישראל לעמוד בכל אלו בכח שקיבל מאת יעקב אבינו‬ ‫רבי משה לייב מסאסוב זיע"א אצל הרה"ק רבי‬ ‫בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה'‪ ,‬מיד שקעה השמש‬ ‫שמעלקא מניקלשבורג זיע"א‪.‬‬ ‫ע"ה‪ .‬אך יש לדעת כי ישנן גם פנים אחרות לדברים‪.‬‬ ‫והוכרח יעקב ללון שם‪.‬‬ ‫וכפי שכתב רבינו בחיי בספר חובות הלבבות )שער‬ ‫פעם אחת הזדמן גנב לביתו של הרבי ונטל עמו את‬ ‫אמנם עדיין יש להבין לפי זה‪ ,‬מהי השייכות בין תפילת‬ ‫אהבת ה' פרק ו( וז"ל‪" :‬ויחדתי את התפלה בלילה ואם‬ ‫טבעותיה של הרבנית אשר הסירה מאצבעותיה בזמן‬ ‫ערבית שתיקן יעקב אבינו‪ ,‬עם כל המעלות הנשגבות‬ ‫היא משובחה גם ביום‪ ,‬כי תפלת הלילה היא זכה יותר‬ ‫נטילת ידים‪ .‬הרבנית הקימה זעקות שבר‪ ,‬ורבי משה‬ ‫שנתקנו בה וכפי שנתבאר בארוכה ‪ -‬ובין קפיצת‬ ‫מתפלת היום לכמה פנים" וכו'‪ .‬ומבואר שם בדברי‬ ‫לייב ביקש לרדוף אחר הגנב ולעשות בו שבטים‪ .‬אולם‬ ‫הארץ שקפצה לו בשעה זו‪.‬‬ ‫קדשו‪ ,‬כי הלילה זמן מנוחה ורגיעה הוא‪ ,‬באין בו עסקי‬ ‫רבו הגדול הורה לו לרוץ אחריו ולומר לו כי נתונות‬ ‫בני אדם ומלאכתם‪ ,‬ואז יוכל האדם להתבונן יותר‬ ‫הן לו במתנה גמורה‪ ,‬ולא עוד אלא שהזהירו לומר לו‬ ‫גדר קפיצת הדרך ‪ -‬חיבור אל הקדושה בדביקות‬ ‫בתפילתו‪.‬‬ ‫כי מחירן רב‪ ,‬ואל יתפתה למוכרן במחיר מועט‪ .‬ובכח‬ ‫זה השיב את הגנב בתשובה שלימה‪ ,‬עד שנעשה בעל‬ ‫ותשוקה‬ ‫ויש לומר שסמל לזה הוא ענין החלום שראה יעקב‪,‬‬ ‫צדקה גדול‪.‬‬ ‫על נקודות אלו עומד רבינו השפת אמת )בראשית‪ ,‬ויצא‬ ‫כי החלום הטבעי ענינו ניתוק כבלי הגוף הסותמים‬ ‫במעשה זה‪ ,‬לימד רבי שמעלקא את תלמידו רבי‬ ‫תרל"ד(‪ ,‬ולומד מכך יסוד גדול ועצום; כי באמת אם ירצה‬ ‫בשעות היום את מראות הנפש‪ ,‬ואז יוכל הצדיק‬ ‫משה לייב שיעור חשוב בדרך ההנהגה בעבודת ה'‬ ‫האדם בכל עוז‪ ,‬יוכל לעורר את קדושת ה' יתברך בכל‬ ‫לראות בו מראות אלקים‪ .‬ואכן‪ ,‬יעקב אבינו‪ ,‬הסולם‬ ‫ובצדקות‪ .‬הנה לעיתים בא היצר הרע כגנב אל האדם‪,‬‬ ‫מקום‪ ,‬ומכח תשוקה נוראה זו שוב אין טבע העולם‬ ‫אשר מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ‪ -‬דווקא מתוך‬ ‫והאדם נכשל‪ ,‬והיצר מצליח לגנוב ממנו מעשים רעים‬ ‫עומד בפניו כלל‪ ,‬עד שיוכל הר המוריה להיעקר ולבוא‬ ‫מקום זה תיקן את תפילת הלילה‪ ,‬תפילה השייכת‬ ‫ומחשבות אסורות‪ .‬וכאשר שבה נשמת האדם אליו‬ ‫למקומו‪ .‬וזהו הטעם שנעקר הר המוריה ובא למקומו‬ ‫למראות הלילה ויש בה דביקות בה' והתקשרות‬ ‫וסרה ממנו רוח השטות‪ ,‬מבקש הוא לרדוף אחר היצר‪.‬‬ ‫של יעקב אבינו‪ ,‬אף שהיה מרוחק ממנו מאוד‪ ,‬כיון‬ ‫במפגיע‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬עליו להתבונן‪ ,‬מה בעצם מבקש הוא להשיג‬ ‫שהתעוררותו ותשוקתו והכנתו היו גבוהות ונעלות‬ ‫בדומה לזה כתב בספה"ק 'מגן אברהם' להרה"ק‬ ‫ברדיפתו? הרי ודאי עיקר המבוקש הוא שלא תהיה‬ ‫מאוד‪ ,‬עד שמשך אליו את המקום הקדוש ביותר‬ ‫המגיד מטריסק זיע"א‪ ,‬כי תפילת ערבית שתיקן יעקב‬ ‫כאן גניבה אחרת‪ ,‬ושיוכל לשוב בתשובה שלימה!‬ ‫הקיים בעולם‪' ,‬שער השמים'‪ ,‬מקום בית המקדש של‬ ‫אבינו היא הבריח התיכון הכולל את כל התפילות‪,‬‬ ‫על כך בא הרבי רבי שמעלקא ולימד הנהגה העומדת‬ ‫מטה המכוון כנגד בית המקדש של מעלה‪ .‬כי כאשר‬ ‫שכן תפילת ה'ערב' מלשון 'עריבות' ונעימות‪ ,‬וזו היא‬ ‫מעל לשכל האנושי; השגה אחרת לגמרי מן הדרך‬ ‫בא בבחינת ה'נפש' שבו אל קדושת בית המקדש‪ ,‬בא‬ ‫מידתו של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫הרגילה בעולם; הוא שולח את תלמידו לרוץ אחר‬ ‫אליו הר המוריה גם מבחינת ה'עולם' והמקום‪.‬‬ ‫אם כן לכאורה יש כאן כדמות סתירה בדבר‪ ,‬שכן עד‬ ‫הגנב‪ ,‬לא כדי להילחם בו‪ ,‬ובפי התלמיד דברים נעימים‬ ‫ועל כך כותב רבינו הבחנה נפלאה‪ ,‬כי באמת זו ממש‬ ‫עתה הוכחנו כי זמן הערב יש בו קושי ודין ונסיונות‪,‬‬ ‫המתיישבים על הלב‪ ,‬ובדברים אלו מצליח להשיב את‬ ‫היא בחינת תפילת ערבית‪ .‬שהרי מצד עצם זמן‬ ‫ואילו מאידך הראנו לדעת כי הלילה הוא זמן ערב‬ ‫הגנב אל שורשו ומקורו‪ .‬לכאורה אין זה מובן כיצד‬ ‫התפילה‪ ,‬הרי היא בזמן של חושך‪ ,‬וזמן זה אינו ראוי‬ ‫ונעים‪ ,‬נאה והגון לתפילה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫שמעון לשמוע את תשובתו של רבן גמליאל‪ ,‬כדי‬ ‫לו‪ ,‬והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו‪ ,‬המתן עד‬ ‫פועל הדבר‪ .‬אולם יש להבין‪ ,‬כי במציאות זו שאדם‬ ‫שיאמר לו שתפילת ערבית חובה היא ולא רשות‪,‬‬ ‫שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש‪ .‬כשנכנסו בעלי‬ ‫נכשל בחטא‪ ,‬והצליח היצר הרע לחטוף ממנו חלק‬ ‫ומדוע באמת ראה לעשות כן?‬ ‫תריסין‪ ,‬עמד השואל ושאל‪ ,‬תפלת ערבית רשות או‬ ‫מן האור האלוקי השוכן בו‪ ,‬העצה היעוצה היא לזכור‬ ‫חובה? אמר לו רבן גמליאל‪ ,‬חובה‪ .‬אמר להם רבן‬ ‫ממי גנב‪ ,‬הלא מאת הקדוש ברוך הוא‪ .‬ובזה מודיעו ה'‬ ‫עניני התפילות לפי שורשם העליון‬ ‫גמליאל לחכמים‪ ,‬כלום יש אדם שחולק בדבר זה?‬ ‫יתברך‪ ,‬כי ארך אפיים הוא‪ ,‬חנון ורחום‪ ,‬וידו פשוטה‬ ‫והנה על פי דברי המהרש"א‪ ,‬ודאי כל האבות התפללו‬ ‫אמר ליה רבי יהושע‪ ,‬לאו‪ .‬אמר לו והלא משמך אמרו‬ ‫לקבל שבים‪ ,‬ובלבד שיראה עצמו כחלק מן האור‬ ‫את כל התפילות‪ ,‬אלא שכל אחד מהם חידש בה דבר‬ ‫לי רשות! אמר ליה‪ ,‬יהושע‪ ,‬עמוד על רגליך ויעידו‬ ‫האלוקי‪.‬‬ ‫כפי מידתו‪ .‬אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית לפי‬ ‫בך‪ .‬עמד רבי יהושע על רגליו ואמר‪ ,‬אלמלא אני חי‬ ‫מידת החסד‪ ,‬ויצחק תיקן מנחה במידת הגבורה‪ ,‬ויעקב‬ ‫והוא מת ‪ -‬יכול החי להכחיש את המת‪ ,‬ועכשיו שאני‬ ‫מעשה אבות ‪ -‬סימן לבנים‬ ‫אבינו תיקן תפילת ערבית בתפארת‪ .‬ואם כן בוודאי‬ ‫חי והוא חי ‪ -‬היאך יכול החי להכחיש את החי? היה‬ ‫זהו סיפור המעשה והמוסר השכל היוצא ממנו‪.‬‬ ‫אחר שנפסק שתפילת ערבית רשות‪ ,‬שייך ענין זה‬ ‫רבן גמליאל יושב ודורש‪ ,‬ורבי יהושע עומד על רגליו‪,‬‬ ‫ומעתה בין נבין את אשר לפנינו‪ .‬סיפורי התורה על‬ ‫לשורש התקנה העליון‪ ,‬ויש להבין ענין זה‪.‬‬ ‫עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן‪' ,‬עמוד'‬ ‫יעקב אבינו סמל הם לכל איש ישראל‪ .‬מובחר שבאבות‬ ‫עוד מקשה רבינו החתם סופר )דרשות חתם סופר ח"ב‪ ,‬דרוש‬ ‫ועמד"‪.‬‬ ‫היה‪' ,‬נקי ובר' כלשון רבינו האור החיים הקדוש )בראשית‬ ‫לשבת הגדול(‪ ,‬כי הנה כאמור תפילות אבות תקנום וכנגד‬ ‫הצטערו העם בצערו של רבי יהושע‪ ,‬ואכן‪ ,‬העבירו‬ ‫מט ג(‪ ,‬שלם בכל‪" ,‬שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה‬ ‫תמידים תיקנום‪ ,‬אם כן אברהם תיקן שחרית כנגד‬ ‫את רבן גמליאל מנשיאותו‪ ,‬אך לא רצו למנות את רבי‬ ‫דאדם הראשון" )ראה ב"מ פד‪ .(.‬הוא שתיקן את חטא אדם‬ ‫תמיד של שחר והוא חובה‪ ,‬ויצחק תיקן מנחה כנגד‬ ‫יהושע שהיה בעל המעשה‪ ,‬וגם לא את רבי עקיבא‬ ‫הראשון בכל המובנים‪ .‬וככל יהודי היוצא לגלות וסובל‬ ‫תמיד של בין הערביים שגם הוא חובה‪ ,‬ואילו דווקא‬ ‫שלא היתה לו זכות אבות‪ ,‬לכן מינו את רבי אלעזר‬ ‫יסורים‪ ,‬יצא גם יעקב אבינו לגלות בחרן וסבל מרורות‬ ‫יעקב‪ ,‬המובחר שבאבות )ראה ב"ר עו א(‪ ,‬חוט המשולש‬ ‫בן עזריה תחתיו‪ .‬ואף על פי כן לא ביטל רבן גמליאל‬ ‫מעשו אחיו‪ .‬כדי להגיע לדרגתו בעבודת ה'‪ ,‬הוצרך‬ ‫חבל נחלתו‪ ,‬תפילתו רשות‪ ,‬הלא דבר הוא‪.‬‬ ‫אפילו יום אחד מבית המדרש‪ ,‬והיה עוסק בדברי הלכה‬ ‫יעקב אבינו להתמודד כל ימיו מול היצר הרע‪ ,‬ומול‬ ‫עם החכמים‪.‬‬ ‫אחר החובה ‪ -‬עבודה מאהבה‬ ‫לבסוף הלך רבן גמליאל לפייס את רבי יהושע‪ ,‬ולאחר‬ ‫נושא כליו בעולם ‪ -‬עשו הרשע‪ ,‬שכבר מעת היותם‬ ‫יחד בבטן אימם היה מתרוצץ כנגדו‪ ,‬וכאשר היה רץ‬ ‫וכתב שם בתשובתו‪" :‬אבל האמת יורה דרכו‪ ,‬אמרו‬ ‫דין ודברים נתפייס‪ ,‬וקבעו שיהא רבן גמליאל דורש‬ ‫לבית המדרש היה עשו רץ לבתי עבודה זרה‪ ,‬ולאחר‬ ‫חז״ל )יבמות קט‪' (:‬מי שאין לו אלא תורה ‪ -‬אפילו תורה‬ ‫שלוש שבתות‪ ,‬ורבי אלעזר בן עזריה שבת אחת‪.‬‬ ‫שגדלו הנערים גם אז לא הניח לו‪ .‬לאחר מכן סבל‬ ‫אין לו'‪ ,‬ופירש חובת הלבבות )ראה שער עבודת האלקים‬ ‫ולבסוף סיימו שם ואמרו‪ ,‬כי אותו תלמיד ששאל אם‬ ‫צער גידול בנים‪ ,‬ובפרט ממכירת יוסף הצדיק‪ ,‬ולבסוף‬ ‫ריש פרק יג( כי מי שאינו עושה אלא כמו שהוא מצווה‪,‬‬ ‫תפילת ערבית רשות או חובה ‪ -‬רבי שמעון בן יוחאי‬ ‫גלה למצרים‪ .‬ומדוע נגזר על יעקב הצדיק לסבול כל‬ ‫ומדקדק כחוט השערה‪ ,‬הוא עושה כעבד שאי אפשר‬ ‫היה‪.‬‬ ‫כך מכל יסורים אלו? אלא‪ ,‬מעשה אבות סימן לבנים‪,‬‬ ‫לו לפטור מעבודת רבו‪ ,‬ועל כרחו הוא עושה‪ .‬אבל‬ ‫וכפי שעבר על אבינו הזקן כך עובר על כל בני ישראל‬ ‫העובד מאהבה בלב שלם‪ ,‬והתלהבות אהבת ה' יתברך‬ ‫דקדוקים בשאלת רבי שמעון בר יוחאי‬ ‫צאצאי יעקב‪ ,‬וכל אחד מהם עובר את מסלול חייו‬ ‫שמו בוער בקרבו‪ ,‬אין קץ לעבודתו‪ ,‬ושעל זה כתיב‬ ‫במעשה זה המובא בגמרא רבו השאלות ורבו‬ ‫בדרך שאותה נדרש לתקן‪ ,‬כפי שהתווה לו יעקב אבינו‬ ‫)תהלים קיט צו( 'רחבה מצותך מאוד'" וכו'‪.‬‬ ‫הדורשים‪ ,‬ואף אנו נעמוד על כמה נקודות העולות מן‬ ‫את דרכו‪.‬‬ ‫ועל פי זה כתב שם‪ ,‬כי כך יש לפרש גם את ענין‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫זהו שהורה יעקב לבניו‪ ,‬בדרך יציאתו לגלות בחרן‪,‬‬ ‫תקנת התפילות‪ .‬כי אמנם תפילת ערבית רשות היא‪,‬‬ ‫בשעה שעבר בהר המוריה‪ .‬הן עיקר תפקידו עתה‬ ‫אולם מעלתה אינה פחותה משתי התפילות שלפניה‪,‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬גדולה חשיבותה יותר מכל‪ .‬כי לאחר שעסק‬ ‫אם זכה שמשחרית ימיו היו כולם שווים‬ ‫היה ללכת ולהקים את ביתו כמצות אביו ואמו‪ .‬אך‬ ‫עתה עבר במקום שהתפללו בו אבותיו‪ ,‬וכפי שכתבו‬ ‫האדם בכל שעות היום בעבודת הבורא שנתחייב בה‬ ‫לטובה‪ ,‬ועבד את ה' ביראה כל ימי היותו‬ ‫רבותינו בעלי התוספות )ברכות לד‪ :‬ד"ה חציף(‪ ,‬על מה‬ ‫‪ -‬התפלל שחרית ומנחה‪ ,‬הקריב תמיד של שחר ושל‬ ‫בין הערביים‪ ,‬ומילא זמנו בתורה ומצוות ‪ -‬עתה בשעת‬ ‫על אדמתו‪ ,‬אזי כאשר זוכה לימי ה'ערבית'‪,‬‬ ‫שיצא יצחק אבינו לשוח בשדה ולהתפלל שם‪ ,‬שלא‬ ‫לילה נותרו לו עבודות הרשות‪ ,‬שמקיים מתוך אהבת‬ ‫יוכל להרגיש טעם זקנים‪ ,‬זקני תלמידי‬ ‫היה זה שדה סתם‪ ,‬אלא מקום בית המקדש שקראו‬ ‫יצחק אבינו שדה )ראה פסחים פח‪ .(.‬הרי מבואר כי הר‬ ‫ה' הבוערת בקרבו‪ ,‬להתפלל תפילת הרשות‪ .‬תפילה זו‬ ‫חכמים שתורתם מתיישבת בהם ודעתם‬ ‫המוריה היה מקום תפילת האבות הקדושים‪.‬‬ ‫היא כנגד האיברים והפדרים שנותרו מן היום‪ ,‬וכאמור‬ ‫אין הקטרתם בלילה קבועה בכל יום‪ .‬ומחפצו ורצונו‬ ‫מתיישבת עליהם‬ ‫ומה שבתחילה פסח יעקב אבינו על מקום התפילה‬ ‫בעבודת ה' גם בלילה לא שכב ליבו‪ .‬וזו היא העבודה‬ ‫והמשיך בדרכו‪ ,‬ולבסוף חזר‪ ,‬יתבאר על פי האמור‪ ,‬כי‬ ‫הנבחרת ‪ -‬תפילת יעקב המובחר שבאבות‪.‬‬ ‫אך יש לעמוד על מה שטרחו חז"ל להודיענו כי התלמיד‬ ‫יעקב אבינו מסמל במעשיו את מעשי כל איש ישראל‪,‬‬ ‫השואל היה רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬התנא האלקי מחבר‬ ‫ובכללם גם אלו שאינם מחוברים לתורה כראוי‪,‬‬ ‫תקנת יעקב אבינו ‪ -‬תפילת תשלומין!‬ ‫הזוהר הקדוש ותלמידו של רבי עקיבא‪ .‬ויש להבין‪ ,‬אם‬ ‫ועליו לרדוף גם אחריהם כדי להשיבם לשורשם‪,‬‬ ‫ויש להוסיף בזה חידוש נפלא שכתב ה'תורת חיים'‬ ‫אכן ידיעה זו חשובה ונחוצה‪ ,‬מפני מה לא פתחו בה‪,‬‬ ‫שתהא תפילתו מתוקנת גם בעבורם‪ .‬וכפי שאמר‬ ‫)חולין צא‪ (:‬על דברי הגמרא שהובאה לעיל בדבר בקשתו‬ ‫ואמרו‪' ,‬מעשה ברבי שמעון בר יוחאי שבא ושאל האם‬ ‫לו ר' משה לייב לאותו גנב‪ ,‬כך גם יעקב אבינו 'יהיב‬ ‫של יעקב אבינו לחזור להר המוריה‪ ,‬וקפיצת הארץ‬ ‫תפילת ערבית רשות או חובה'‪ ,‬וכדומה?‬ ‫דעתיה למיהדר'‪ ,‬ביקש לשוב ולהשיב את כל אלו אשר‬ ‫בעבורו‪ .‬ושם אמרו בגמרא כי "שמש הבאה בעבורו‪,‬‬ ‫בבחינת 'יעקב' עדיין‪ ,‬ולא באו לכלל בחינת 'ישראל'‬ ‫ואכן‪ ,‬פירושים רבים נאמרו בדבר‪ .‬אך בוודאי ברור‬ ‫זרחה בעבורו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי רצה הקדוש ברוך הוא שלא‬ ‫הגבוהה הימנה‪ .‬רמז לדבר‪' ,‬והיה עקב תשמעון'‪ ,‬ישנם‬ ‫הדבר כי הורו לנו חז"ל בזה עד כמה עיקרית היא‬ ‫יפטר יעקב מבית מלונו בלא לינה‪ ,‬על כן הקדים את‬ ‫מחלוקת זו בדבר תפילת ערבית אם רשות היא או‬ ‫בני אדם אשר זוכים לשמוע רק ב'עקב' ‪ -‬בסיום ובסוף‪,‬‬ ‫שקיעת החמה באותו יום ושכב יעקב לישון בהר‬ ‫חובה‪ .‬כי באמת‪ ,‬אין זו רק מחלוקת בדין‪ ,‬אלא מחלוקת‬ ‫אחר שחטאו‪ ,‬ורק אז שבים הם לכור מחצבתם‪ ,‬עם כל‬ ‫המוריה‪ .‬ומשום כך שבה השמש וזרחה קודם זמנה‬ ‫הנוגעת לעמודי העולם‪ ,‬לאבות הקדושים אשר תיקנו‬ ‫הקושי שבדבר‪ .‬ובעבור בני אדם אלו מקצר הקדוש‬ ‫בעת שהוצרך יעקב לרפואתה אחר שנאבק בשרו של‬ ‫את התפילות‪ ,‬האם היתה תקנת יעקב אבינו בתפילת‬ ‫ברוך הוא את הדרך‪ ,‬עד שקופצת להם הארץ‪ ,‬ונעקר‬ ‫עשו‪.‬‬ ‫ערבית בגדר רשות או חובה‪ ,‬וזהו ודאי נידון גדול‬ ‫הר המוריה ובא למקומם‪ ,‬וכדברי ה'שפת אמת' דלעיל‪.‬‬ ‫ועל כך כותב התורת חיים‪ ,‬כי שמא מאחר ששקעה‬ ‫ונורא נוגע לשורשי האומה הישראלית‪.‬‬ ‫ובדרך מליצה יש לפרש בזה טעם מה שדווקא‬ ‫השמש מוקדם‪ ,‬לא הספיק יעקב אבינו להתפלל‬ ‫ובאמת‪ ,‬לפי מאמר חז"ל שהבאנו בראשית הדברים‪,‬‬ ‫בתפילת ערבית לא נתקנה חזרת הש"ץ‪ ,‬כיון שבאו‬ ‫תפילת מנחה שתיקן יצחק אביו‪ ,‬שכן סבור היה כי‬ ‫כי תפילות אבות תיקנום וכנגד קרבנות תיקנום‪ ,‬יש‬ ‫חז"ל בזה לקצר את הדרך בפני השבים‪ ,‬לכן קיצרו גם‬ ‫עוד היום הגדול‪ .‬ומחמת כך עמד ותיקן תפילת ערבית‪,‬‬ ‫למצוא רמז לזה שתפילת ערבית רשות‪ ,‬כי שחרית‬ ‫את התפילה‪.‬‬ ‫והתפלל ערבית שתים‪ :‬הראשונה לשם ערבית‪ ,‬והשניה‬ ‫ומנחה כנגד תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים‬ ‫זהו יסוד תקנת תפילת ערבית‪ ,‬זמן של ערב וחושך‪,‬‬ ‫לתשלומי תפילת מנחה‪.‬‬ ‫שהם חובה‪ ,‬ועל כן גם התפילות חובה‪ .‬אולם ערבית‬ ‫שדווקא בו אפשר לפעול נשגבות‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬ודאי דברים אלו אין לנו השגה בהם כלל‪ ,‬אך‬ ‫יש להבין מהו בדיוק ענין התשלומין שחידש דווקא‬ ‫כנגד הקטרת איברים ופדרים שנזרק דמם ביום‪,‬‬ ‫ואין הקטרתם בלילה קבועה בכל יום‪ ,‬שהרי פעמים‬ ‫תפילת ערבית ‪ -‬רשות או חובה?‬ ‫יעקב אבינו‪.‬‬ ‫שנתעכלו מבעוד יום ולא נותרו איברים להקטיר‬ ‫ובכדי לעמוד היטב על פשר תקנת יעקב אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫על כל פנים נתבאר‪ ,‬כי תפילת התשלומין נתחדשה‬ ‫בלילה‪ .‬כנגד זה תיקנו את תפילת ערבית כרשות )ראה‬ ‫נביא בזה את סוגיית הגמרא )ברכות כז‪ (:‬העוסקת‬ ‫מחמת שקיעת השמש שלא בעונתה‪ ,‬לאחר שקפצה‬ ‫שיטה מקובצת ברכות כו‪ .‬ד"ה ומפני מה(‪.‬‬ ‫בשאלה זו האם תפילת ערבית רשות או חובה‪,‬‬ ‫הארץ ובא הר המוריה למקומו של יעקב אבינו‪,‬‬ ‫ועדיין יש להבין‪ ,‬אחר ששאל רבי שמעון בר יוחאי‬ ‫ומחלוקת התנאים המפורסמת בזה‪ ,‬אשר מחמתה‬ ‫ורצה הקדוש ברוך הוא שילון הצדיק בבית מלונו‪.‬‬ ‫את רבי יהושע‪ ,‬ונענה כי תפילת ערבית רשות‪ ,‬מדוע‬ ‫העבירו החכמים את רבן גמליאל מנשיאותו‪ ,‬עד‬ ‫ומעין הלקח שעלה מן המעשה ברבי רבי שמעלקא‪:‬‬ ‫הוצרך לילך ולשאול שוב גם את רבן גמליאל? כלום‬ ‫שהחזירוהו לאחר מכן‪.‬‬ ‫לא להסתפק בהשבת מה שנחסר‪ ,‬אלא לעורר מכאן‬ ‫חסרה היתה תשובת רבי יהושע דבר‪ ,‬אותו רבי יהושע‬ ‫וז"ל הגמרא שם‪" :‬תנו רבנן‪ ,‬מעשה בתלמיד אחד‬ ‫עבודה חדשה‪ .‬ובדרכי העבודה ‪ -‬חלף זאת שיביא‬ ‫שנאמר עליו )אבות פ"ב מ"ח( 'אשרי יולדתו'‪ ,‬רבי יהושע‬ ‫שבא לפני רבי יהושע‪ ,‬אמר לו‪ ,‬תפלת ערבית רשות‬ ‫האדם את עצמו למקום הקדושה‪ ,‬יביא את הקדושה‬ ‫בן חנניה חכימא דיהודאי )ראה בכורות ח‪ ,(:‬מה פגם נמצא‬ ‫או חובה? אמר ליה‪ ,‬רשות‪ .‬בא לפני רבן גמליאל‪ ,‬אמר‬ ‫למקומו‪.‬‬ ‫בתשובתו? אין זאת אלא כי נראה שמבקש היה רבי‬ ‫לו‪ ,‬תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו‪ ,‬חובה‪ .‬אמר‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫לפי ביאורו של רבי יונתן שטייף יש להציע בדרך‬ ‫שבָר ֶיה ָ כ ִי‬ ‫שלא כן הדבר‪ ,‬כמו שנאמר )תהלים ס ד( 'רְפ ָה ׁ ְ‬ ‫למי קפצה הארץ‪ ,‬ובאלו אופנים?‬ ‫הדרוש נידון נוסף בענין תשלומין‪ :‬לא השלמת מנחה‬ ‫מָטָה' ]ראה באר מים חיים )בראשית כח יא( שהביא פסוק‬ ‫בערבית‪ ,‬שבה עסקנו לעיל‪ ,‬אלא השלמת תפילת‬ ‫זה[‪ .‬ועל דרך הדרוש יש לבאר כי באופן זה כביכול‬ ‫וכדי לבאר הענין על מכונו‪ ,‬ראוי לנו להקדים ולבאר‬ ‫ערבית שנחסרה‪ ,‬בשחרית שלאחריה‪ .‬בשיטה מקובצת‬ ‫את מהות ענין קפיצת הארץ‪.‬‬ ‫'נשברת' הארץ ורק על ידי זה היא מתקפלת לצורך‬ ‫)ברכות כו‪ .‬ד"ה טעה( כתב שלמאן דאמר תפילת ערבית‬ ‫הצדיק‪ .‬כי באמת שלימות הארץ היא כפי שנבראה‬ ‫בספרים הקדושים אמרו כי ישנם כמה אופנים לקפיצת‬ ‫רשות אין צריך להשלימה‪ .‬לפי דעה זו יש מקום לבאר‬ ‫בידי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ורק כאשר דורש כן הענין‬ ‫הארץ; האחד כאשר הארץ עצמה מצטמצמת‪ ,‬וממילא‬ ‫את רצונו של רבי שמעון לברר אם ערבית חובה‪ ,‬כדי‬ ‫והמצב נשברת הארץ לעשות רצון קונה‪.‬‬ ‫הרחוקים נעשים קרובים ויוכל האדם לילך ברגע‬ ‫לדעת את דין השלמתה כשנאנס‪ .‬אמנם למעשה נפסק‬ ‫אחד כמה פרסאות‪ ,‬ואופן אחר אשר בו הארץ לעולם‬ ‫וכן מצינו קפיצת הארץ לצורך הצלה אצל אבישי בן‬ ‫עומדת‪ ,‬אלא שהאדם עצמו מהלך במהירות מופלגת‬ ‫שמשלימים גם תפילת ערבית בשחרית )שו"ע או"ח סי' קח‬ ‫צרויה‪ ,‬שנחפז להציל את דוד )סנהדרין צה‪ ,(.‬ובסיום‬ ‫ס"ב(‪ ,‬ואין ללמוד מן הדרוש להקל בדין זה‪.‬‬ ‫שאינה מצויה‪ .‬אמנם אצל יעקב אבינו היה אופן‬ ‫המעשה נאמר )שמואל ב' כא יז( 'ולא תכבה את נר ישראל'‪.‬‬ ‫שלישי ‪ -‬הארץ לא נתקצרה‪ ,‬ופסיעותיו לא נתרחבו‪,‬‬ ‫מידת רבן גמליאל ‪ -‬תוכו כברו‬ ‫ואילו אצל יעקב אבינו נתבאר בגמרא שקפצה הארץ‬ ‫כשביקש לשוב למקום שהתפללו בו אבותיו )חולין צא‪.(:‬‬ ‫אלא שהארץ עצמה נעקרה ממקומה ובאה למקומו‬ ‫והנה בגמרא בברכות )כח‪ (.‬בתוך סיפור המעשה‬ ‫של יעקב אבינו‪' ,‬נעקר הר המוריה ממקומו ובא לכאן'‪.‬‬ ‫ובאמת אין זה דבר פשוט כלל וכלל‪ ,‬שהרי כבר נתבאר‬ ‫שהיה 'בו ביום'‪ ,‬מובא כי לאחר שהועבר רבן גמליאל‬ ‫כי 'המקום' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וזהו 'ויפגע‬ ‫יעקב השלים את עקידת יצחק‬ ‫מנשיאותו שילחו את שומר בית המדרש‪ ,‬כי היה רבן‬ ‫במקום'‪ ,‬ושלימות המקום היא כאשר הוא משמש‬ ‫גמליאל אומר שמי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית‬ ‫מעתה נוכל לבאר מה שהבאנו מדברי ה'תורת חיים'‬ ‫כמקום‪ ,‬ולא בבחינת 'רפה שבריה'‪ .‬אלא שלאחר‬ ‫שתיקן יעקב תשלומין לתפילת מנחה‪ .‬כי הנה כתב‬ ‫המדרש‪ .‬ובאותו יום נתרבו התלמידים עד שהוצרכו‬ ‫שאיבד המקום משלימותו‪ ,‬נצרכת קפיצת הארץ כדי‬ ‫רבינו ה'חתם סופר' זיע"א )חתם סופר על התורה כאן( לפרש‬ ‫להוסיף ארבע מאות ספסלים חדשים‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫להשיב את השלימות‪ .‬אברהם אבינו 'עמד במקום'‬ ‫לשון הפסוק )בראשית כח יא( 'ו ַּיׁ ִש ְּכ ַב ּב ַּמָקוֹם ה ַהוּא'‪ ,‬שבא‬ ‫שבע מאות ספסלים‪.‬‬ ‫אחר מהפכת סדום ועמורה שבה נתרועעה הארץ‪,‬‬ ‫הכתוב לומר כי שכב יעקב אבינו על אותו המקום שבו‬ ‫מושג זה‪' ,‬תוכו כברו'‪ ,‬מרמז לנו על ענין דומה שלמדנו‬ ‫וליעקב אבינו קפצה הארץ אחר שיצא לגלות‪ ,‬שלא‬ ‫שכב יצחק אביו בשעת העקידה‪.‬‬ ‫עליו כאן‪ .‬כי 'תוכו' הוא פנים‪ ,‬ו'ברו' הוא חוץ‪ ,‬מעין‬ ‫כפי ההנהגה הראויה לצדיק כמותו‪.‬‬ ‫ותורף הדברים‪ ,‬כי תפילתו של יעקב אבינו באה‬ ‫ההלכה שהבאנו למעלה‪ ,‬שאמרו חז"ל )ברכות לד‪ (:‬שלא‬ ‫להתפלל בבקעה‪ ,‬וחצוף הוא העושה כן‪ ,‬כי יש לו‬ ‫תשלומי תפילת הרשות‬ ‫להשלים במילואה את תפילת יצחק‪ ,‬עם כל אותן‬ ‫כוונות של מסירות נפש שהיו לו בתפילתו‪ ,‬אשר‬ ‫לאדם להתפלל תפילת 'פנים' ולא תפילת 'חוץ'‪ ,‬אלא‬ ‫נשוב עתה אל מקומנו‪ ,‬בגדר תקנת תפילת ערבית‪,‬‬ ‫בעבורן הלך לשוח בשדה אל המקום אשר נעקד בו‬ ‫אם כן ה'חוץ' ראוי הוא לתפילה כהר המוריה‪.‬‬ ‫במה שהבאנו מדברי התורת חיים כי תיקן יעקב אבינו‬ ‫בהר המוריה‪ ,‬ושכיבת יעקב שם מרמזת כי התפלל‬ ‫בתפילת ערבית נעשה ה'חוץ' ל'תוך'‬ ‫תפילת תשלומין למנחה‪.‬‬ ‫את תפילת יצחק בזמן שכיבה‪ ,‬כי שקעה החמה שלא‬ ‫הנה‪ ,‬הלכה בידוע היא כי הבא להתפלל תפילת‬ ‫בעונתה‪ .‬ובזה חיבר יעקב אבינו מידת יום ומידת לילה‪,‬‬ ‫מעתה יש לומר‪ ,‬כי אמנם תפילת מנחה מפורש בה כי‬ ‫מסירות נפשו בגבורה של יצחק אבינו בזמן החשיכה‪.‬‬ ‫תשלומין עליו להקדים לה את התפילה שבזמנה‪ ,‬ורק‬ ‫תיקנה יצחק בחוץ‪ ,‬ויצא לשוח בשדה‪ ,‬אלא שמכאן‬ ‫לאחר מכן לשוב ולהתפלל בעבור התפילה שחיסר‬ ‫והנה‪ ,‬אצל אברהם אבינו נאמר )שם יט כז( 'ו ַּיׁ ַש ְּכ ֵם‬ ‫ואילך אפשר להתפלל גם בתוך הבית פנימה‪ .‬אולם‬ ‫)ראה שו"ע או"ח סי' קח סעיפים א‪-‬ב(‪ .‬ולכאורה היה מקום‬ ‫אַבְרָה ָם ּב ַּבֹקֶר אֶל ה ַּמָקוֹם אֲׁשֶר עָמַד ׁשָם אֶת ּפ ְנ ֵי ה''‪,‬‬ ‫יעקב אבינו אשר ביקש להשלים תקנת אביו יצחק‪,‬‬ ‫לשאול‪ :‬אם תפילת ערבית רשות‪ ,‬כיצד יוכל יעקב‬ ‫הרי נזכרה בחינת מקום‪ .‬וכן אצל יעקב אבינו נזכר )שם‬ ‫'וישכב במקום ההוא' ‪ -‬במקום העקידה כדברי החתם‬ ‫כח יא( 'ו ַּיִפ ְּג ַע ּב ַּמָקוֹם'‪ .‬אולם אצל יצחק אבינו לא נזכר‬ ‫סופר ‪ -‬פעל בתקנתו לעשות 'תוכו כברו'‪ ,‬דווקא‬ ‫להשלים בה את תפילת מנחה‪ ,‬שמא כדי להשלים‬ ‫מקום כלל‪ ,‬רק 'לשוח בשדה'‪ .‬כי מסירות נפשו של‬ ‫בלילה אשר בני האדם יושבים בבתיהם ואינם יוצאים‬ ‫חוצה‪ ,‬יתכנסו כולם לבתי הכנסת להתפלל תפילת‬ ‫אמנם תפילת ערבית רשות היא‪ ,‬אולם‬ ‫יצחק אבינו העלתה אותו לדרגה שלמעלה מן המקום‪.‬‬ ‫ותפילה זו ביקש יעקב אבינו להשלים‪.‬‬ ‫ערבית 'בפנים'‪.‬‬ ‫מעלתה אינה פחותה משתי התפילות שלפניה‪,‬‬ ‫וזהו שביקש רבי שמעון בר יוחאי לשמוע‪ ,‬כי מעלה‬ ‫ואדרבה‪ ,‬גדולה חשיבותה יותר מכל‬ ‫מקומו של עולם‬ ‫עצומה זו אינה רק בבחינת רשות‪ ,‬אלא חובה היא‬ ‫והנה כתב האבודרהם )סדר ההגדה ופירושה( לפרש מאמר‬ ‫המוטלת על הכל לפעול כדוגמת האבות הקדושים‪,‬‬ ‫בעל ההגדה‪" ,‬ברוך המקום ברוך הוא"‪ ,‬מפני מה נקרא‬ ‫ולמסור רצונותיהם בעבור זה‪ .‬וכך היא מידתו של רבי‬ ‫תפילת חובה יש להקדים תפילה שהיא עצמה חובה‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא 'המקום'‪ ,‬והביא שם דרשת חז"ל )ב"ר‬ ‫שמעון בר יוחאי בכל מקום‪ ,‬למסור את נפשו בעבור‬ ‫ולא די בתפילת רשות‪.‬‬ ‫סח ט‪ ,‬על פסוק זה 'ויפגע במקום'( כי הוא מקומו של עולם‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬וכפי שמצינו לו )סוכה מה‪ (:‬שאמר "יכול אני‬ ‫אולם יש לחלק בין עצם חיובה של תפילת ערבית ובין‬ ‫ואין העולם מקומו‪ .‬והוסיף בזה רמז ]אשר נמצא כבר‬ ‫לפטור את כל העולם כולו מן הדין"‪.‬‬ ‫היותה התפילה שבזמן הלילה‪ .‬אף למאן דאמר תפילת‬ ‫בתיקוני הזוהר הקדוש )תיקון מ"ב פא‪ ,[(:‬כי שם הוי"ה‬ ‫ומעתה נוכל לבאר‪ ,‬כי זהו פשר הדבר במה שבתחילה‬ ‫ערבית רשות‪ ,‬אם התפלל אותה הרי היא תפילת הזמן‪,‬‬ ‫הקדוש בחשבון גדול עולה בגימטריא כמנין 'מקום'‬ ‫לא נזכר שמו של רשב"י הקדוש על שאלה זו‪ ,‬ורק‬ ‫ולאחריה יוכל להתפלל פעם נוספת לתשלומי מנחה‪.‬‬ ‫)‪ ,(186‬כי י' כפול י' עולה מאה‪ ,‬וה' כפול ה' עולה כ"ה‪,‬‬ ‫לבסוף אמרו כי אותו תלמיד רבי שמעון בר יוחאי היה‪.‬‬ ‫נמצא שהראשונה לשם ערבית‪ ,‬והשניה חובה מחמת‬ ‫וו' כפול ו' עולה ל"ו‪ ,‬ושוב ה' כפול ה' עולה כ"ה‪ ,‬וביחד‬ ‫שכן יש ללמוד מסדר הדברים בגמרא אורחות חיים‪,‬‬ ‫המנחה שחיסר‪.‬‬ ‫קפ"ו )‪ .(186‬ובתיקוני הזוהר נוסף כי גם חלקי החשבון‬ ‫כיצד עלה רבי שמעון ונתעלה‪ ,‬מתחילת היותו תלמיד‬ ‫ובדרך הדרוש יש לקשור בירור זה לשאלת רבי שמעון‬ ‫רומזים לדברים נשגבים‪ ,‬כי ה' כפול ה' שהם עשרים‬ ‫העומד לפני רבותיו‪ ,‬עד שנעשה התנא האלקי הגדול‬ ‫בר יוחאי‪ ,‬אם תפילת ערבית רשות או חובה‪ :‬החידוש‬ ‫וחמש‪ ,‬כנגד עשרים וחמש אותיות הפסוק 'שמע‬ ‫הקדוש‪ .‬וזאת‪ ,‬על ידי שפעל להפוך את הרשות לחובה‪,‬‬ ‫ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד'‪ ,‬וי' כפול י' שהם מאה‬ ‫הוא שגם תפילה שעיקר תקנתה רשות יכולה להקדים‬ ‫ולהתדמות לאבות הקדושים‪ ,‬וזו היתה תכלית מהותו‪.‬‬ ‫‪ -‬כנגד מאה ברכות‪ ,‬וו' כפול ו' כנגד שרפים העומדים‬ ‫ולהעמיד את תפילת התשלומין‪.‬‬ ‫ממעל לו 'שש כנפים שש כנפים לאחד' )ישעיה ו ב(‪.‬‬ ‫גאולת ישראל בזכות תפילת ערבית וסגולותיה‬ ‫בקשת רבי שמעון לעשות ערבית חובה‬ ‫נמצא כי מבחינת 'ברוך המקום' באים אנו לבירורים‬ ‫והנה כאמור למעלה‪ ,‬גדול כוחה של תפילת ערבית‬ ‫שביררו האבות הקדושים בעבודת ה'‪ ,‬להפריד את‬ ‫ובדרך הדרוש יש להמתיק עוד‪ ,‬כפי שביאר הגאון‬ ‫לתת כח בקדושה גם בחשכת הלילות‪ ,‬וגם בימי‬ ‫המוץ מן התבואה‪.‬‬ ‫רבי יונתן שטייף בהגדתו )דרוש ב' לפסח‪ ,‬עמ' שמט–שנ(‪ ,‬כי‬ ‫הזקנה‪ .‬ולפי זה יש למצוא רמז לגלותם של ישראל‪,‬‬ ‫וכל זה נכלל בתפילת אברהם אבינו‪ ,‬שהשכים בבוקר‬ ‫הטעם ששואל שאלה זו היה דווקא רבי שמעון בר‬ ‫ולכך שתפילת ערבית רשות‪ ,‬במה שאמר יעקב אבינו‬ ‫'אל המקום אשר עמד שם'‪ ,‬אחר שהתפלל על סדום‬ ‫יוחאי‪ ,‬הוא לפי שיטתו הידועה )ראה שבת יא‪ ,(.‬כי תורתו‬ ‫"אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי‪ ,‬ואני‬ ‫ועמורה ובכל זאת נהפכו‪ ,‬כי גם באור הבוקר הזורח‬ ‫אומנותו‪ ,‬ולא היה מפסיק ממשנתו אפילו לתפילה‪.‬‬ ‫לא התפללתי?" לשון זו מורה על גולה אחר גולה‪,‬‬ ‫בתפילת השחר יש קושי הצריך לרפואה‪ ,‬אלא‬ ‫ואף על פי כן רצה לקיים מצות תפילה ולצאת ידי‬ ‫שעברו ישראל פעם אחר פעם על מקום שהתפללו בו‬ ‫שהרפואה באה בכח התפילה‪.‬‬ ‫אבותיהם‪ ,‬ושוב גלו מארצם אל ארץ אחרת‪ ,‬עד הגלות‬ ‫חובתו‪ ,‬ועל כן סמך על תפילת השליח ציבור המוציא‬ ‫האחרונה‪ .‬וזו היא בחינת 'רשות'‪ ,‬כי השאלה אימתי‬ ‫את הרבים ידי חובתם‪.‬‬ ‫שבירת הארץ לצורך התיקון‬ ‫תבוא הגאולה‪' ,‬רשות' היא ותלויה במעשינו‪ ,‬כי בידינו‬ ‫ברם‪ ,‬כל זה ניחא בשחרית ומנחה‪ ,‬שבהם חוזר הש"ץ‬ ‫וכפי שכבר נתבאר‪ ,‬הנה קפיצת הארץ נעשית הן על‬ ‫הדבר‪' ,‬היום אם בקולו תשמעון'‪ ,‬והרשות בידנו לצקת‬ ‫את התפילה‪ .‬אולם בתפילת ערבית‪ ,‬הרי נתברר‬ ‫ידי שהארץ נשברת והן על ידי שהפסיעות מתרחבות‪.‬‬ ‫תוכן בתפילת הערב והחושך‪ ,‬בחינת 'ויפגע במקום'‪,‬‬ ‫למעלה כי אם היא רשות הרי שאין חוזרין בה התפילה‬ ‫ואיתא בספרים הקדושים )ראה 'אוהב ישראל' ליקוטים‬ ‫בדביקות וחשיקה וחפיצה עד אין שיעור‪ ,‬במסירות‬ ‫)ראה ברמב"ם תפילה פ"ט ה"ט(‪ .‬משום כך ביקש לברר אם‬ ‫חדשים פרשת חיי שרה‪ ,‬ועוד( כי מתיבות הפסוק )בראשית א‬ ‫הנפש למקומו של עולם ‪ -‬הוא הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫יסכים אחד מן החכמים שתפילת ערבית חובה; ולפי‬ ‫ַשמַי ִם וְאֵת הָאָר ֶץ' יוצא שם קדוש הפועל את‬ ‫א( 'אֵת הׁ ּ ָ‬ ‫יהי רצון שייבנה בית המקדש ונצא מחשיכה לאור‬ ‫ביאור זה‪ ,‬יהיה הש"ץ צריך לחזור גם את תפילת‬ ‫קפיצת הארץ‪ .‬וזהו כדרך האמור כאן‪ ,‬שבקפיצת הדרך‬ ‫גדול‪ ,‬ותחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים‪ ,‬לראות‬ ‫ערבית‪ ,‬וכך יוכל רבי שמעון לצאת ידי חובתו אף בה‪.‬‬ ‫יוצא לפועל שלטון ה' יתברך בשמים ובארץ‪.‬‬ ‫את בית המקדש השלישי בתפארתו במהרה בימינו‬ ‫ובזה ביאר מדוע ציינה הגמרא שאותו תלמיד היה רבי‬ ‫והנה‪ ,‬היה מקום להבין כי באופן שנעשית הקפיצה‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫שמעון בר יוחאי‪.‬‬ ‫בפעולה בארץ‪ ,‬אין זה חיסרון‪ ,‬אולם לשון הכתוב מורה‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫וכפי שסיפרו חכמינו (ב”ר כב יג) על‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬יציר כפיו של הקדוש‬ ‫חטאים אליך ישובו‬ ‫בנפשי’‪ .‬אמר דוד המלך‪‘ :‬עד אנה ה’ תשכחני‬ ‫נצח‪ ,‬עד אנה תסתיר את פניך ממני’ ‪ -‬עד‬ ‫עד אנה אשית עצות בנפשי‬ ‫טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (בראשית‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שלא הכיר בכוחה של‬ ‫מתי האדם חווה הסתר פנים? עד מתי נראה‬ ‫כח י)‪.‬‬ ‫התשובה‪ ,‬עד שפגש את בנו קין לאחר‬ ‫(תהלים כה ח)‪.‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא שכח ממנו? ‘עד אנה‬ ‫דבר פלא מגלה כאן דוד המלך עליו‬ ‫מובא במדרש (ב”ר סח ב) שכאשר יעקב אבינו‬ ‫שהרג את הבל‪ ,‬וכאשר שמע ממנו‬ ‫אשית עצות בנפשי’ ‪ -‬כל עוד שהוא מחפש‬ ‫יצא לחרן כדי למצוא את זיווגו‪ ,‬תמה בינו‬ ‫שעשה תשובה על חטאו‪ ,‬התחיל‬ ‫השלום‪ :‬הקדוש ברוך הוא אינו דוחה‬ ‫עצות כיצד להחלץ מן הצרה!‬ ‫את החוטא לאחר שנכשל‪ ,‬אלא הוא‬ ‫לבין עצמו כיצד יצליח בכך‪ .‬הלא כאשר‬ ‫לטפוח על פניו מרוב התרגשות‪,‬‬ ‫כל זמן שהאדם סבור שהישועה תגיע על‬ ‫עצמו מורה לו את הדרך לשוב‪ .‬ויש‬ ‫אליעזר הלך למצוא שידוך ליצחק‪ ,‬הוא בא‬ ‫וקרא‪“ :‬כך היא כוחה של תשובה?‬ ‫ידי מעשיו‪ ,‬והוא אינו סומך על הקדוש ברוך‬ ‫להתבונן‪ ,‬מדוע הוראת דרך זו היא‬ ‫לחרן עם עשרה גמלים מלאים כל טוב‪ ,‬ואילו‬ ‫ואני לא הייתי יודע!” ומיד עמד‬ ‫הוא לגמרי‪ ,‬ישועתו תתמהמה‪ ,‬ויהיה לו‬ ‫גילוי מיוחד של טובו וישרותו?‬ ‫הוא אין ברשותו אף לא נזם ולא צמיד‪.‬‬ ‫ושורר לפני הבורא את ‘מזמור שיר‬ ‫הסתר פנים‪ .‬אך ברגע שיסמוך רק על ריבון‬ ‫מיד ביציאתו של יעקב לדרך‪ ,‬בא אליפז בנו‬ ‫ליום השבת’‪.‬‬ ‫את עומק הדברים ביאר הגאון רבי‬ ‫העולמים ויבטח בו בבטחון גמור‪ ,‬ישועתו‬ ‫של עשו בשליחות אביו וביקש להרוג את‬ ‫כי התשובה לפנים משורת הדין‬ ‫אלחנן וסרמן הי״ד (קובץ הערות סימן‬ ‫תגיע במהרה‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬אך יעקב הצליח לשכנעו לקחת את‬ ‫היא‪ ,‬כשם שדרש רב עוירא בגמרא‬ ‫כא אות כד)‪ ,‬כי התשובה מתנה היא‬ ‫אמר הרב רובשקין לעצמו‪“ :‬כל עוד שהייתי‬ ‫כל כספו‪ ,‬שהרי עני חשוב כמת‪.‬‬ ‫(ברכות כ‪ ,):‬שטענו מלאכי השרת לפני‬ ‫שנתן הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל‪,‬‬ ‫בקשר עם עורכי דין‪ ,‬והם נסו להגיש‬ ‫מכל מקום‪ ,‬יצא יעקב נקי מכל נכסיו‪ ,‬ובא‬ ‫הקדוש ברוך הוא על שהוא נושא‬ ‫אף שבשכל האדם אין לה כל הבנה‪,‬‬ ‫ערעורים ולנהל משא ומתן עם התביעה ‪-‬‬ ‫לחרן כשידיו ריקות‪ .‬ועל כן היה דואג כיצד‬ ‫פנים לישראל‪ ,‬כמו שנאמר (במדבר‬ ‫שהרי אם חטא אדם‪ ,‬קלקל ופגם‬ ‫הישועה לא היתה קרובה‪ ,‬אך כעת כשאין‬ ‫יצליח למצוא שידוך‪ ,‬ואמר (תהלים קכא א)‬ ‫ו כו)‪‘ :‬ישא ה’ פניו אליך’‪ ,‬על אף‬ ‫במעשיו את כל העולמות‪ ,‬ואיך יוכל‬ ‫שום דרך טבעית להשתחרר‪ ,‬והמצב נראה‬ ‫‘אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי’!‬ ‫האמור (דברים י יז) ‘אשר לא ישא פנים‬ ‫לתקן?‬ ‫אבוד לחלוטין – בטחוני נתון לקדוש ברוך‬ ‫אך אז התחזק ואמר (שם פסוקים ב‪-‬ג) ‘עזרי‬ ‫ולא יקח שחד’‪ ,‬וענה להם הקדוש‬ ‫וכי אם השליך אדם כלי זכוכית על‬ ‫הוא לבדו‪ ,‬והישועה יכולה לבוא!”‬ ‫מעם ה’ עשה שמים וארץ אל יתן למוט‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שכיוון שבתורה נצטוו‬ ‫הארץ עד שנופץ לרסיסים‪ ,‬יוכל‬ ‫באותו לילה‪ ,‬ליל זאת חנוכה‪ ,‬הדליק הרב‬ ‫רגלך’‪ .‬חלילה לי לאבד את בטחוני בקדוש‬ ‫ישראל לברך ברכת המזון רק אם‬ ‫לאסוף את השברים ולהדביקם זה‬ ‫רובשקין את שמונת הנרות‪ ,‬ושר את הפיוט‬ ‫ברוך הוא!‬ ‫אכלו כדי שביעה‪ ,‬ואילו הם מדקדקים‬ ‫לזה עד כי לא יודע לעולם דבר‬ ‫‘הנרות הללו’‪ ,‬כשהמלים החותמות את‬ ‫נראה מדברי המדרש‪ ,‬שבתחילה איבד‬ ‫על עצמם לברך אפילו באכילת כזית‬ ‫שבירתו‪ ,‬ויהא שלם כאשר בתחילה?‬ ‫הפיוט מרוממות את רוחו בבטחון מלא‬ ‫יעקב אבינו את אמונתו בקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫או כביצה‪ ,‬נושא הוא את פניו להם‪.‬‬ ‫בישועת השם שיזכה להושע מצרתו בניסים‬ ‫והרי החטא פוגם בגוף האדם‬ ‫ולאחר מכן היא שבה אליו‪ .‬אמנם‪ ,‬מבארים‬ ‫ואם יבקש אדם לדעת עד היכן מגיע‬ ‫ובנשמתו‪ ,‬ברמ”ח איברים ובשס”ה‬ ‫גדולים‪ ,‬ואז יודה לו ‘על נסיך ועל נפלאותיך‬ ‫המפרשים‪ ,‬שחלילה לומר כן‪ ,‬ובאמת יעקב‬ ‫כוחה של תשובה‪ ,‬ילמד מאנשי נינוה‪.‬‬ ‫גידים גופניים ורוחניים!‬ ‫ועל ישועתך’‪.‬‬ ‫לא איבד את בטחונו בריבון העולמים אף‬ ‫רבנו חיים ויטאל כתב‪ ,‬כי שליחותו‬ ‫למחרת הוא שב ואמר תהלים‪ ,‬והתפלל‬ ‫לא לרגע קט‪.‬‬ ‫וכבר אמרו חכמינו ז”ל (ירושלמי מכות‬ ‫של יונה נועדה ללמד את ישראל על‬ ‫מקירות ליבו‪“ :‬אנא ה’‪ ,‬עשה לי נס היום‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כיצד מסבירים את דברי המדרש?‬ ‫מעלת התשובה ועל כוחה העצום‬ ‫פ”ב ה”ו)‪ ,‬ששאלו את החכמה‪“ :‬חוטא‪,‬‬ ‫מהו ענשו?” אמרה להם‪‘ :‬חטאים‬ ‫ב’זאת חנוכה’‪ .‬יש לי אמונה שלמה שהיום‬ ‫הדבר יבואר על פי מעשה שהיה‪ :‬לפני‬ ‫לבטל גזרת שמים ולהפכה לטובה‪.‬‬ ‫תשחרר אותי!”‬ ‫מספר שנים‪ ,‬העולם היהודי כולו רעש וגעש‬ ‫תרדף רעה’ (משלי יג כא)‪ .‬שאלו את‬ ‫חטאיהם של אנשי נינוה היו בעברות‬ ‫לאחר אמירת התהלים‪ ,‬התיישב הרב‬ ‫משמחה‪ .‬רבי שלום מרדכי רובשקין שוחרר‬ ‫הנבואה‪“ :‬חוטא‪ ,‬מהו ענשו?” אמרה‬ ‫שבין אדם לחברו בלבד‪ ,‬בינם לבין‬ ‫רובשקין לסעוד את ליבו‪ ,‬ואז נפתחה הדלת‬ ‫מהכלא!‬ ‫עצמם‪ ,‬כפי שפירש רבנו אברהם אבן‬ ‫להם‪‘ :‬הנפש החטאת היא תמות’‬ ‫(יחזקאל יח ד)‪.‬‬ ‫בפתאומיות‪.‬‬ ‫רבי שלום מרדכי רובשקין‪ ,‬יהודי מארצות‬ ‫עזרא (א ב)‪.‬‬ ‫“רובשקין – צא!” קרא לעברו הסוהר‪.‬‬ ‫הברית‪ ,‬היה בעל משחטה כשרה‪ ,‬מהגדולות‬ ‫כאשר הגיע יונה הנביא להזהירם‬ ‫ורק כאשר שאלו את הקדוש ברוך‬ ‫הוצאה מהתא הייתה יכולה להיות מחמת‬ ‫בעולם‪ .‬הגויים בסביבתו לא יכלו לסבול את‬ ‫על מעשיהם‪ ,‬שבו מדרכם הרעה‬ ‫הוא‪ :‬״חוטא‪ ,‬מהו ענשו?״ אמר להם‪:‬‬ ‫סיבות רבות‪ ,‬אשר רובן אינן טובות‪.‬‬ ‫הצלחתו‪ ,‬ו’תפרו’ לו תיק ובו אישומים גדולים‬ ‫בלב שלם ותיקנו את חטאיהם בכל‬ ‫״יעשה תשובה ויתכפר לו״‪ .‬ומסיים‬ ‫“אני באמצע הסעודה‪ .‬אשב כאן ולא‬ ‫ונוראים‪ .‬התנהל נגדו משפט אנטישמי‪,‬‬ ‫כוחם‪ ,‬עד שאם גזל אחד מהם קורה‬ ‫הירושלמי שזוהי כוונת הכתוב‪ :‬״טוב‬ ‫אפריע”‪ ,‬ניסה לעורר את רחמי הסוהר‪.‬‬ ‫ונגזרו עליו עשרים ושבע שנות מאסר‪.‬‬ ‫והשתמש בה לבנין‪ ,‬לא הסתפק‬ ‫וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך״ –‬ ‫“לא”‪ ,‬השיב הסוהר בהחלטיות‪“ .‬אתה צריך‬ ‫הוא ניסה להגיש ערעור אחר ערעור‪ ,‬אך כל‬ ‫בתשלום שויה לנגזל כתקנת חכמינו‬ ‫הקדוש ברוך הוא מורה לחטאים את‬ ‫לרדת למטה‪ ,‬משם כבר ילוו אותך”‪.‬‬ ‫הערעורים נדחו‪ .‬לאחר שמונה שנים שבהן‬ ‫המכונה ‘תקנת מריש’ (גיטין פ”ה מ”ה)‪,‬‬ ‫הדרך לעשות תשובה‪.‬‬ ‫הוא הובל אל משרדי הכלא‪ .‬מנהל הכלא‬ ‫ישב בבית הסוהר‪ ,‬הוא הגיש ערעור אחרון‪,‬‬ ‫אלא החריב את הבנין על מנת להשיב‬ ‫כי התשובה מתנה מיוחדת היא מאת‬ ‫נכנס למשרד‪ ,‬וסביבו סוהרים נוספים‪ ,‬וכולם‬ ‫והפעם לערכאה הגבוהה ביותר בארצות‬ ‫את הגזלה אשר גזל כמות שהיא‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מתנה שקדמה‬ ‫עמדו שותקים כשהם מביטים בו במבט‬ ‫הברית‪ .‬אם ערעור זה נדחה‪ ,‬אין אפשרות‬ ‫(תענית טז‪.).‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ונתן בה הכוח למחוק את‬ ‫מבולבל‪.‬‬ ‫להגיש ערעור נוסף‪.‬‬ ‫דווקא אנשי נינוה‪ ,‬שהיו שקועים‬ ‫החטא כאילו לא היה‪ ,‬עד שאמרו‬ ‫לאחר דקות שנדמו כנצח‪ ,‬שבר המנהל את‬ ‫בא’ טבת תשע”ח‪ ,‬נר שביעי של חנוכה‪ ,‬קיבל‬ ‫ברוע מעשיהם‪ ,‬נבחרו ללמד שבכל‬ ‫חז”ל (ברכות לד‪ ,):‬שבמקום שבעלי‬ ‫השקט‪“ :‬מזל טוב מיסטר רובשקין”‪.‬‬ ‫הרב רובשקין מכתב ובו בשורה נוראה‪ :‬בית‬ ‫מצב יכול האדם לשוב בתשובה‪ ,‬ואם‬ ‫תשובה עומדין ‪ -‬צדיקים גמורים‬ ‫‘מיסטר רובשקין’‪ ...‬זו צורת פנייה שאינה‬ ‫המשפט העליון דחה את הערעור! נותרו לו‬ ‫שב באמת – תפילתו מתקבלת‪.‬‬ ‫אינם עומדין‪.‬‬ ‫מקובלת כאשר מדברים אל אסיר‪...‬‬ ‫עוד תשע עשרה שנה בבית הכלא!‬ ‫זהו ‘טוב וישר ה׳’‪ :‬גם לאחר שחטא‬ ‫את היסוד הזה ביאר גם רבנו חיים‬ ‫“נשיא ארצות הברית של אמריקה המיר את‬ ‫אך הרב רובשקין לא נשבר‪ .‬הוא הזכיר‬ ‫האדם‪ ,‬אין הבורא יתברך מניחו‬ ‫ויטאל בספרו ’עץ הדעת טוב’ (פרשת‬ ‫יתרת עונש המאסר והורה לשחררך‪ .‬אתה‬ ‫לעצמו אמרה של הרב הקדוש רבי ישראל‬ ‫להתמודד לבדו מול החטא‪ ,‬אלא‬ ‫בא)‪ ,‬שהתשובה חסד ה׳ היא‪ ,‬שיוכלו‬ ‫אדם חפשי כעת‪ .‬אתה יכול ללכת הביתה!”‬ ‫מרוז’ין זי”ע על דברי דוד המלך בתהלים‬ ‫מורה לו דרך לתקן ולשוב‪ ,‬ומקבל את‬ ‫הבריות שחטאו נגדו לשוב ולכפר על‬ ‫הרב רובשקין עמד המום והודה לה’ על‬ ‫(יג ב‪-‬ג) ‘עד אנה ה’ תשכחני נצח‪ ,‬עד אנה‬ ‫תשובתו ברחמים וברצון‪.‬‬ ‫מעשיהן‪.‬‬ ‫חסדיו המרובים‪ .‬רק פחות מעשרים וארבע‬ ‫תסתיר את פניך ממני‪ ,‬עד אנה אשית עצות‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫לכך תיקן אברהם תפילת שחרית שזמנה‬ ‫כי בודאי אי אפשר לומר כן‪ .‬שהרי ידוע‬ ‫ההרים מאין יבא עזרי’‪ ,‬ודרשו חז”ל‪ :‬אל‬ ‫שעות קודם לכן‪ ,‬קיבל את הידיעה‬ ‫עד חצות היום‪ ,‬כי זמן זה הוא זמן החסד‬ ‫כי האבות הקדושים קיימו את כל התורה‬ ‫תקרא ‘אל ההרים’ אלא ‘אל ההורים’‪.‬‬ ‫המדכאת לפיה מזימתם של המעלילים‬ ‫בעולם וביקש אברהם להמשיך השפעות‬ ‫כלה‪ ,‬ואפלו תקנות שתקנו חכמינו ז”ל‬ ‫בתחילת הדרך‪ ,‬נוטה אדם המחפש שידוך‬ ‫עליו צלחה‪ ,‬והוא עתיד להינמק בכלא‬ ‫של חסד בזמן זה‪.‬‬ ‫בדורות מאוחרים הרבה יותר – קיימו‬ ‫לשאת את עיניו ‘אל ההורים’ ‪ -‬כלומר אל‬ ‫שנים רבות‪ ,‬והנה מהפך ממש בלתי צפוי‪,‬‬ ‫ומחצות היום והלאה‪ ,‬כאשר צללי ערב‬ ‫האבות (יומא כח‪.):‬‬ ‫החלק הגשמי המיוצג על ידם‪ ,‬ולחפש‬ ‫ממש בבחינת מה שנאמר אצל יוסף‬ ‫מתחילים לנטות‪ ,‬זהו זמן של דין‪ ,‬ורק‬ ‫אלא כוונת הדברים היא‪ ,‬כי כל אחת מן‬ ‫שידוך שיש בו ממון או נוחות חמרית‪ ,‬אך‬ ‫הצדיק (בראשית מא יד) ‘ויריצהו מן הבור’!‬ ‫יצחק אשר מידתו היא גבורה היה יכול‬ ‫התפילות הללו מיוחסת ושייכת בעיקר‬ ‫עליו להבין שאין זה העיקר‪ ,‬אלא ‘עזרי‬ ‫לאחר מספר דקות‪ ,‬נכנס אחד הסוהרים‬ ‫להמשיך ולהביא חסדים משמים בזמן‬ ‫לאחד מן האבות‪ ,‬משום שבו מצאנו פסוק‬ ‫מעם ה’’‪ ,‬כאשר האשה תשביע את רצון‬ ‫אל החדר ובידו העתק הצו הנשיאותי‬ ‫שכזה‪ ,‬והצליח לבטל את הדינים ולהחליש‬ ‫מפורש בתורה שהתפלל בשעה זו‪ ,‬ובודאי‬ ‫בורא העולם‪‘ ,‬עושה שמים וארץ’ אשר‬ ‫ובתחתיתו מתנוססת חתימתו של הנשיא‬ ‫את כוחם‪ .‬ולכן תיקן במנחה את אותן‬ ‫קשור הוא במיוחד לתפילה זו‪ .‬ועוד מביא‬ ‫ברא תחילה את השמים ורק אחר כך את‬ ‫טראמפ המורה לקצר את ענשו ולשחררו‬ ‫ברכות שבשמונה עשרה כמו שאברהם‬ ‫המהרש”א ביאור בשם רבי אברהם זכות‬ ‫הארץ‪ ,‬לרמוז שענייני הרוחניות קודמים‬ ‫באופן מיידי‪.‬‬ ‫אבינו תיקן בשחרית‪.‬‬ ‫בעל ’ספר יחסין’‪ ,‬מחכמי ספרד בימי‬ ‫לעניני הגשמיות‪ ,‬ועליהם יש לאדם לשים‬ ‫היה זה דבר מופלא ובלתי מובן שנשיא‬ ‫אבל בלילה שאז מתגברים הדינים מאוד‪,‬‬ ‫הגרוש‪ ,‬כי כל אחד מן האבות היה מקפיד‬ ‫את הדגש בבואו לחפש את זיווגו‪.‬‬ ‫גוי יתערב למען יהודי הנמק בכלא‪ ,‬ובפרט‬ ‫לא היה אפילו בכוחו של יצחק למשוך‬ ‫במיוחד על אותה התפילה שנאמר עליו‬ ‫שהיה זה בשנה הראשונה לכהונתו‪ ,‬בה‬ ‫חסד מן השמים‪ .‬רק יעקב שהיו לו את שתי‬ ‫המדות יחדיו‪ ,‬חסד כאברהם ודין כיצחק‪,‬‬ ‫שתקן אותה‪ ,‬וזאת משום שהיא הייתה‬ ‫ואמונתך בלילות‬ ‫נזהרים בדרך כלל הנשיאים מלנקוט‬ ‫בצעדים דרמטיים ושנויים במחלוקת‪ ,‬אך‬ ‫מכונת לפי מידתו והנהגתו המיוחדת‬ ‫וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא‬ ‫יכול היה למשוך חסדים וכל מה שהיה‬ ‫בעבודת ה’‪.‬‬ ‫(בראשית כח יא)‪.‬‬ ‫לב מלכים ושרים ביד ה’‪ ,‬והנשיא היה רק‬ ‫חפץ בתפילתו‪ ,‬על אף שהייתה בלילה‪.‬‬ ‫רמז נאה לענין זה מביא רבנו דוד‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬נתקנה כידוע על ידי יעקב‬ ‫השליח להוציא לפועל את השחרור‪.‬‬ ‫הבט נוסף בענין זה‪ ,‬מצאנו בספר הקדוש‬ ‫אבודרהם‪ ,‬כי האות השניה בשם כל אחד‬ ‫אבינו עליו השלום‪.‬‬ ‫כעת נוכל להבין לעומק גם את הנהגתו‬ ‫’אור המאיר’ (פר’ דברים) בו הקשה הרב‬ ‫מן האבות רומזת לתפילה שתיקן‪ .‬האות‬ ‫מקור הדברים הוא במסכת ברכות (כו‪,):‬‬ ‫של יעקב אבינו‪ :‬כאשר ראה יעקב שמצבו‬ ‫הקדוש רבי זאב וואלף מזיטומיר זי”ע‪,‬‬ ‫השניה ב’אברהם’ היא ב’ – בוקר‪ .‬ביצחק‬ ‫בה למדו זאת חכמינו ז”ל מן האמור‬ ‫הגשמי בכי רע‪ ,‬וכי הוא יוצא לחפש שידוך‬ ‫על מאמר חז”ל שהתפילות נתקנו על ידי‬ ‫צ’ – צהרים‪ ,‬וביעקב ע’ – ערב‪.‬‬ ‫(בראשית כח יא) ‘ויפגע במקום וילן שם’‪.‬‬ ‫כשאין בכיסו אף פרוטה‪ .‬הוא החל לחשוב‬ ‫האבות‪ ,‬שהלא לכל שלוש התפילות יש‬ ‫קושיית המהרש”א‪ ,‬הובאה גם בשם הרב‬ ‫פגיעה זו משמעותה היא תפילה‪ ,‬שנאמר‬ ‫מאין יבוא עזרו ומה בידו לעשות‪.‬‬ ‫כיום נוסח אחד בתפילת שמונה עשרה‪,‬‬ ‫הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב זי”ע‪,‬‬ ‫(ירמיה ז טז) ‘ואתה אל תתפלל בעד העם‬ ‫אך אז הוא התעורר ואמר לעצמו‪ :‬מחשבות‬ ‫ומה הוסיף כל אחד מן האבות על מה‬ ‫בספר ’מנחם ציון’ (פר’ ויצא)‪ ,‬שם הוסיף‬ ‫הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל‬ ‫אלו המנסות למצוא פתרון בדרך הטבע‪,‬‬ ‫שתיקן זה שלפניו?‬ ‫להקשות על יעקב אבינו עצמו‪ ,‬הרי בשעה‬ ‫תפגע בי’‪ ,‬הרי שהמונח פגיעה משמש‬ ‫מצביעות על חיסרון דק בדרגת הבטחון‬ ‫יתרה מכך‪ ,‬הוסיף ה’אור המאיר’ להמשיל‬ ‫שתיקן תפילה זו היה בן ששים ושלוש‬ ‫במשמעות של תפילה‪.‬‬ ‫המוחלט! הקדוש ברוך הוא כל יכול‪ ,‬ואינו‬ ‫את הדבר לאדם הבא אל מלך בשר ודם‬ ‫שנים‪ ,‬וכי עד אותה שעה לא התפלל‬ ‫דרשה זו של חז”ל ידועה ומוכרת‪ ,‬עד כדי‬ ‫זקוק שנעזור לו לנהל את עולמו‪ .‬אפשר‬ ‫בבקשה‪ ,‬וחוזר עליה פעמים ושלוש‬ ‫תפילת ערבית?‬ ‫כך שהדברים איבדו מעט את משמעותם‪,‬‬ ‫לסמוך עליו לחלוטין!‬ ‫באותן מילים‪ ,‬אין ספק שהמלך יזעם עליו‬ ‫ביאר הצדיק הקדוש מרימנוב‪ ,‬שבאמת‬ ‫כי כבר בקטנותנו שומעים אנו מהמלמד‬ ‫אל ההרים או אל ההורים‬ ‫וישליכנו מעל פניו‪.‬‬ ‫התפללו האבות ערבית עוד לפני שתיקן‬ ‫בתלמוד תורה שהאבות הקדושים תקנו‬ ‫ממשיך המדרש ודורש‪ :‬זיווגו של האדם‬ ‫על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי‬ ‫יעקב אבינו תפילה זו‪ ,‬ועיקר חידושו של‬ ‫את שלוש התפילות‪.‬‬ ‫מגיע ישירות מידיו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫המלכים הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאין מן הראוי‬ ‫יעקב אבינו היה במהות התפילה‪ ,‬שנתקנה‬ ‫כל דרדק יודע לצטט בדיוק מי מהם תיקן‬ ‫יסוד זה מופיע בתורה‪ ,‬בנביאים ובכתובים‪.‬‬ ‫לחזור על אותן מילים שלוש פעמים ביום‪.‬‬ ‫לפי מידת כל אחד ואחד מן האבות‪.‬‬ ‫איזו תפילה‪ ,‬עד שאיננו משכילים להתבונן‬ ‫בתורה אנו מוצאים זאת בפרשת שידוכם‬ ‫אם כן‪ ,‬ברור הדבר כי אין הכוונה בשלוש‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬אשר מידתו חסד‪ ,‬קיים‬ ‫במתנה העצומה והיקרה שהעניקו לנו‬ ‫של יצחק ורבקה‪ ,‬כאשר אפילו לבן‬ ‫תפילות היום לחזרה על המילים בלבד‪,‬‬ ‫בעצמו את הפסוק (תהלים צב ג) ‘להגיד‬ ‫האבות הקדושים בתקנתם זו‪.‬‬ ‫ובתואל הרשעים נאלצו להודות לנוכח‬ ‫אלא תפילה במשמעות של חיבור‪ ,‬מלשון‬ ‫בבקר חסדך’‪ ,‬ולימד כי יש מנהיג לבירה‬ ‫מן הראוי אפוא להתבונן ולהפנים עד‬ ‫השתלשלות הניסים המופלאה ולהכריז‬ ‫(בראשית ל ח) ‘נפתולי אלקים’ (רש”י שם)‪,‬‬ ‫המנהיג את כל בריותיו בחסד וברחמים‪.‬‬ ‫כמה זכות זו אינה מובנת מאליה‪ .‬עד היכן‬ ‫בקול ‘מה’ יצא הדבר’ (בראשית כד נ)‪.‬‬ ‫ועל ידה נעשה האדם דבוק בה’ אלקים‪.‬‬ ‫יצחק אבינו ראה את כל בני האדם שקבלו‬ ‫הדברים מגיעים‪ ,‬שבן אנוש קרוץ מחומר‬ ‫בנביאים מצינו אצל שמשון הגיבור‪ ,‬שם‬ ‫על פי זה‪ ,‬תפילת שמונה עשרה שתיקן‬ ‫את האמונה מכוח אברהם‪ ,‬והבין כי אין די‬ ‫ובעל יצרים שפלים וחיבור נחות להבלי‬ ‫מעיד הכתוב על בחירתו התמוהה לכאורה‬ ‫אברהם אבינו לעת בוקר‪ ,‬בעת שמאיר אור‬ ‫באמונה הבאה מכוח חסד ואהבה‪ ,‬כי ללא‬ ‫העולם הזה‪ ,‬רשאי ואף נדרש‪ ,‬להתייצב‬ ‫באישה פלשתית‪ ,‬אך באמת ‘אביו ואמו לא‬ ‫החסד בעולם – מקבלת בשעת המנחה‬ ‫יראה אין קיום לאהבה‪ .‬ועל כן הדריכם‬ ‫מדי יום‪ ,‬שלוש פעמים‪ ,‬ולשוחח עם בורא‬ ‫ידעו כי מה’ היא’ (שופטים יד ד)‪.‬‬ ‫גון אחר לגמרי‪ ,‬בזמן שבו דינים תלויים‬ ‫להתפלל תפילת מנחה בזמן הדין‪.‬‬ ‫כל העולמים הגדול והנורא כדבר בן יחיד‬ ‫ובכתובים קבע זאת שלמה המלך בספר‬ ‫ועומדים‪ ,‬ועל ידי המתקתם נהפך הזמן‬ ‫ולאחריהם בא יעקב אבינו ותיקן זמן‬ ‫עם אביו אוהבו‪.‬‬ ‫משלי (יט יד)‪‘ :‬בית והון נחלת אבות‪ ,‬ומה’‬ ‫הזה לעת רצון‪.‬‬ ‫תפילה בלילה‪ ,‬בזמן שנברא לשנה ובו‬ ‫לצד הזכות העצומה שבכך‪ ,‬עלינו לתת‬ ‫אישה משכלת’‪.‬‬ ‫ובשעת ערב‪ ,‬בזמן תפילת יעקב אבינו‪,‬‬ ‫בני האדם יורדים ממדרגתם כיוון שאינם‬ ‫את הדעת גם לכוחה הגדול של התפילה‪,‬‬ ‫מובא בספר ’פרדס יוסף’ (פאצאנאווסקי‪,‬‬ ‫שוב יש כאן תיקון תפילה חדש‪ .‬זו תפילה‬ ‫פועלים בעסקיהם‪ .‬ומאחר שהלך יעקב‬ ‫וליכלתה להפוך את מערכות הטבע‬ ‫פרשת ויצא) שלא לחינם נסמכו דברי‬ ‫שמשלבת חסד וגבורה שהיו בבוקר‬ ‫לחרן‪ ,‬מקום בו שולט חרון אף של מקום‬ ‫ולפעול ישועה ורחמים בדרכים לא‬ ‫המדרש שיעקב אבינו אמר ‘שיר למעלות‬ ‫ובצהרים‪ ,‬תפילה שהיא תחת הגדרתו של‬ ‫(ב”ר ע י)‪ ,‬ללבן הארמי שכולו שקר‪ ,‬הוצרך‬ ‫צפויות בעליל‪.‬‬ ‫אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי’‬ ‫יעקב כ’תפארת’‪ ,‬תפילה שמאירה באורה‬ ‫לחזק את מידתו – מידת האמת‪ ,‬והתפלל‬ ‫עוד יש להכיר בכך שלכל תפילה‬ ‫לדרשת רבותינו שזווגו של האדם נקבע‬ ‫גם בשעות החשכה‪.‬‬ ‫שלא יושפע מהם‪.‬‬ ‫ישנן מעלות יחודיות‪ ,‬סגולות טמירות‬ ‫על ידי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ו’בית והון נחלת‬ ‫ה‘עולם‘ נעקר ובא ל‘נפש‘‬ ‫הרי שתפילת הערב שנתקנה על ידי‬ ‫כשלעצמה‪ ,‬וכדברי חכמינו זכרונם לברכה‬ ‫אבות ומה’ אישה משכלת’‪.‬‬ ‫נבואה להתבונן במשמעות המושג פגיעה‪,‬‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬אינה רק תקנה על עצם‬ ‫(ברכות ו‪ ):‬שאמרו כי לעולם יהא אדם זהיר‬ ‫ופירוש הדבר‪ :‬בין המחפשים שידוך ישנם‬ ‫שבלשון זו רמזה לנו התורה את תקנתו‬ ‫זמן התפילה‪ ,‬אלא על מהות התפילה‬ ‫בתפילת המנחה‪ ,‬ואחר כך הוסיפו כי יהא‬ ‫שלושה סוגי אנשים‪ .‬הסוג הראשון ‪ -‬מי‬ ‫של יעקב אבינו בתפילת ערבית‪.‬‬ ‫ומשמעותה העמוקה‪ .‬תפילה זו פועלת‬ ‫זהיר אף בתפילת ערבית‪ ,‬ושוב אמרו כי‬ ‫שחפצים בשידוך שבו יקבלו כסף רב‬ ‫מדוע שינתה התורה וכתבה זאת בלשון‬ ‫דווקא במקומות החשוכים‪ ,‬הנמוכים‪,‬‬ ‫יהא זהיר אף בתפילת שחרית‪ .‬הרי לנו‬ ‫כנדוניה או שהורי הכלה יהיו עשירים‪ ,‬ועל‬ ‫רמז‪ ,‬ולא כתבה ‘ויתפלל’? על נקודה זו‬ ‫ומעלה את המתפלל מעמק הבכא אל‬ ‫כי כל התפילות חשובות‪ ,‬כל אחת באופן‬ ‫כך כבר התריעו חז”ל במסכת קידושין (ע‪).‬‬ ‫עמד רש”י הקדוש שפירש כי לשון זו‬ ‫מדרגה מרוממת‪.‬‬ ‫המיוחד לה‪.‬‬ ‫שהנושא אישה לשם ממון‪ ,‬נולדים לו בנים‬ ‫מלמדת אותנו שקפצה לו הארץ‪.‬‬ ‫ובענין זה יש להביא את שהקשה הרב‬ ‫אמנם כן‪ ,‬אינה דומה תפילה לחברתה‪,‬‬ ‫שאינם מהוגנים‪ .‬הסוג השני ‪ -‬המחפשים‬ ‫דבר זה למדו בגמרא (חולין צא‪ ):‬מן‬ ‫הקדוש רבי יעקב אריה מרדזימין זי”ע‬ ‫ובכל תפילה נתקנה דרגה חדשה שלא‬ ‫אישה יעילה שתנהל את ענייני הבית‬ ‫הסתירה שיש בפסוקים‪ :‬מחד‪ ,‬נאמר‬ ‫בספרו ’בכורי אביב’ (פר’ נצבים)‪ ,‬על חז”ל‬ ‫הייתה לפנייה‪ ,‬כי כל אחד מן האבות‬ ‫החומריים על הצד הטוב ביותר‪ ,‬והסוג‬ ‫(בראשית כח י) ‘ויצא יעקב מבאר שבע וילך‬ ‫שדרשו (דב”ר ח א) את הפסוק (משלי ח‬ ‫הקדושים סידר תפילה לפי מידתו‬ ‫השלישי – אלו שחפצים באישה משכלת‬ ‫חרנה’‪ ,‬משמע שהגיע לחרן‪ ,‬ומאידך נאמר‬ ‫יז) ‘אני אהבי אהב ומשחרי ימצאנני’ על‬ ‫ומעלתו‪ ,‬כפי עבודת ה’ שעסק בה כל ימיו‪.‬‬ ‫שתנהל את ביתה על אדני התורה ותגדל‬ ‫תכף לאחר מכן ‘ויפגע במקום’ הוא הר‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬ולמדו מכאן כי אין לה זמן‬ ‫וכל אחת מהן משלימה את חברותיה‪ ,‬עד‬ ‫את הבנים לתורה ויראה‪.‬‬ ‫המוריה‪ ,‬דהיינו שלאחר הגעתו לחרן הגיע‬ ‫קבוע במהלך הלילה‪.‬‬ ‫שנעשות כולן כאגודה אחת להשלים את‬ ‫והנה אמרו חז”ל (קידושין ל‪ ):‬ששלושה‬ ‫למקום ההוא‪ ,‬להר המוריה‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬הלא מידת האהבה והחסד היא‬ ‫נפשו של היהודי בכל חלקי היום ובכל‬ ‫שותפים באדם‪ ,‬האב והאם נותנים את‬ ‫פירשה הגמרא‪ ,‬כי תחילה הלך יעקב‬ ‫מידתו של אברהם אבינו שתיקן תפילת‬ ‫תקופות חייו‪ ,‬למען ילמד ליראה את ה’ כל‬ ‫הגוף‪ ,‬והקדוש ברוך הוא נופח בו את‬ ‫לחרן‪ ,‬וכאשר הגיע לחרן נזכר שעבר‬ ‫שחרית‪ ,‬ויותר מתאים היה לדרוש את‬ ‫הימים – לרבות את הלילות‪.‬‬ ‫הנשמה והשכל‪.‬‬ ‫בהר המוריה ולא עצר שם להתפלל‪.‬‬ ‫הפסוק על תפילת שחרית‪ ,‬ומדוע דרשוהו‬ ‫ועדיין יש להבין‪ ,‬האם כוונת חכמינו ז”ל‬ ‫אומר ה’פרדס יוסף’‪ :‬אם אדם בוחר לשאת‬ ‫אמר בליבו‪ :‬וכי ייתכן שעברתי במקום‬ ‫חכמינו ז”ל על ערבית?‬ ‫היא כי עד שלא בא יצחק אבינו ותיקן‬ ‫אישה מחמת ‘בית’ או מחמת ‘הון’‪ ,‬מי‬ ‫שהתפללו אבותי‪ ,‬ואני לא התפללתי?‬ ‫פירש הצדיק מרדזימין‪ ,‬כי מדותיו של‬ ‫תפלת מנחה‪ ,‬לא התפלל אברהם אלא‬ ‫שיהנה מכך יהיה רק הגוף שהוא ‘נחלת‬ ‫ומיד כאשר העלה על דעתו לשוב‬ ‫יעקב אבינו היו ממוזגות מאהבה ויראה‬ ‫תפילה אחת ביום – תפילת שחרית? וכן‬ ‫אבות’‪ ,‬אך ‘ומה’’ – הנשמה שהיא מה’‬ ‫לירושלים קפצה לו הארץ והגיע לשם‪.‬‬ ‫בשוה‪ ,‬לעומת אברהם שעיקר מידתו‬ ‫את תפילת ערבית שתקנה יעקב אבינו‪ ,‬וכי‬ ‫יתברך אינה נהנית אלא רק מ’אישה‬ ‫יעקב התפלל שם‪ ,‬וכאשר סיים תפילתו‬ ‫היתה אהבה‪ ,‬ויצחק שעיקר מידתו היתה‬ ‫לא התפללו אותה אברהם ויצחק?‬ ‫משכלת’ ויראת שמים‪.‬‬ ‫ביקש לשוב לחרן‪ .‬אמר הקדוש ברוך הוא‪:‬‬ ‫יראה‪.‬‬ ‫על כך כתב רבנו המהרש”א (ברכות כו‪,):‬‬ ‫וזהו שאמר יעקב אבינו‪‘ :‬אשא עיני אל‬ ‫אמר לו בחיוך‪“ :‬אמנם נגזר עליך להפסיד‬ ‫וחלשות מרוב בכיה‪.‬‬ ‫מעבודתך וממעשיך‪ ,‬כאשר הם נעשים‬ ‫צדיק זה בא לבית מלוני וילך בלא לינה?‬ ‫את כל כספך‪ ,‬אבל בכי ודמעות לא הבאנו‬ ‫הותנה בין לבן הארמי לאחותו רבקה בעת‬ ‫בשלמות‪ ,‬בכוונה נכונה וברצון הלב‪.‬‬ ‫מיד שקעה השמש והוכרח יעקב ללון שם‪.‬‬ ‫בחשבון!”‬ ‫לדת בניהם‪ ,‬שהגדולה לגדול והקטנה‬ ‫על פי זה מתבאר גם המשך דברי המשנה‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מהי השייכות בין תפילת‬ ‫וכך היה אצל לאה‪ .‬סדר הזיווגים היה‬ ‫לקטן – כלומר‪ ,‬לאה מיועדת לעשו‪,‬‬ ‫‘עין רואה’‪ .‬לאחר שנאמר ‘דע מה למעלה‬ ‫ערבית שתיקן יעקב אבינו‪ ,‬לקפיצת הארץ‬ ‫אמור להיות ‘הגדולה לגדול והקטנה‬ ‫ורחל מיועדת ליעקב‪ .‬מששמעה זאת‬ ‫ממך’ שכל העולמות תלויים במעשי‬ ‫שקפצה לו בשעה זו?‬ ‫לקטן’‪ ,‬לאה לעשו ורחל ליעקב‪ ,‬אך הבכי‬ ‫לאה‪ ,‬הייתה יושבת בפרשת דרכים‪ ,‬בוכה‬ ‫האדם‪ ,‬נאמר ‘עין רואה’ שעל ידי שמירת‬ ‫על נקודות אלו עמד הרב הקדוש בעל‬ ‫והתפילה של לאה ‘יהי רצון שלא אפל‬ ‫ומתחננת מעומק לבה‪“ :‬יהי רצון שלא‬ ‫העינים מעוררים מלמעלה בחינת ‘עין‬ ‫ה’שפת אמת’ מגור זי”ע (ויצא תרל”ד)‪ ,‬שלמד‬ ‫בגורלו של רשע’‪ ,‬ביטלו את הגזרה‪ ,‬ולא‬ ‫אפל בגורלו של רשע!”‬ ‫רואה’ וזוכים למראות גדולים המאירים‬ ‫מכך יסוד גדול ועצום‪.‬‬ ‫רק שהיא התחתנה עם יעקב‪ ,‬אלא שנשאה‬ ‫וכאן אנו רואים דבר נורא‪ :‬על אף שעל פי‬ ‫ביאור יקרות‪ .‬כאשר האדם שומר על‬ ‫אם ירצה האדם בכל כוחו‪ ,‬יוכל לעורר‬ ‫לו לפני רחל‪ ,‬משום שתפילה מעומק הלב‬ ‫האמת לאה הייתה אמורה להינשא לעשו‪,‬‬ ‫עיניו מראות ברע‪ ,‬הוא מעורר מלמעלה‬ ‫את קדושת ה’ יתברך בכל מקום‪ ,‬ומכוח‬ ‫יכולה להפוך הכל לטובה!‬ ‫על ידי תפילתה היא ביטלה את הגזרה‬ ‫שיושפע עליו לראות מראות אלוקים‪,‬‬ ‫תשוקה נוראה זו שוב אין טבע העולם‬ ‫זהו הודו והדרו‬ ‫לחלוטין‪ ,‬וזכתה להינשא ליעקב אבינו‪,‬‬ ‫כדברי חז”ל (ילקו”ש ישעיהו רמז תלט) שכל‬ ‫עומד בפניו כלל‪ ,‬עד שיוכל הר המוריה‬ ‫לאור זאת‪ ,‬נבין דבר נפלא‪.‬‬ ‫ולהיות לאם המלכות שממנה יצאו ששה‬ ‫השומר עיניו מראות ברע זוכה ומקבל פני‬ ‫להעקר ולבוא למקום בו הוא עומד‪.‬‬ ‫על המלים (בראשית כט יז) ’ועיני לאה רכות’‬ ‫משבטי י‪-‬ה‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬כפי שנאמר (ישעיה לג טו) ‘עצם‬ ‫וזהו הטעם שנעקר הר המוריה ובא‬ ‫המחשה נפלאה לכוחה של תפילה לשנות‬ ‫עיניו מראות ברע’‪ ,‬ולאחר מכן נאמר (שם‬ ‫למקומו של יעקב אבינו‪ ,‬על אף שהיה‬ ‫פירש התרגום אונקלוס ’ועיני לאה יאין’ –‬ ‫דהינו שעיני לאה היו יפות‪.‬‬ ‫גזרות קשות מצינו בסיפורו של הרב‬ ‫פסוק יז) ‘מלך ביפיו תחזינה עיניך’‪.‬‬ ‫מרוחק ממנו מאוד‪ ,‬כיוון שהתעוררותו‬ ‫מקשה ה’תולדות אפרים’ (הובא בספר פרדס‬ ‫הקדוש רבי שמחה בונים מפשיסחא זי”ע‪.‬‬ ‫ואכן כך מצינו אצל גדולי עולם‪ ,‬ה’אור‬ ‫ותשוקתו והכנתו היו גבוהות ונעלות‬ ‫יוסף‪ ,‬פרשת ויצא)‪ :‬לכאורה הדבר הוא פלא‪,‬‬ ‫בטרם הפך למנהיג בישראל‪ ,‬עסק רבי‬ ‫החיים’ הקדוש והרב הקדוש אור שבעת‬ ‫מאוד‪ ,‬עד שמשך אליו את המקום הקדוש‬ ‫שהרי לדברי חז”ל‪ ,‬עיני לאה היו רכות‬ ‫בונים במסחר לפרנסתו‪ ,‬תוך שהוא‬ ‫הימים ה’בעל שם טוב’ זי”ע‪ ,‬שזכו למראות‬ ‫ביותר הקיים בעולם‪ ,‬המכונה ‘שער‬ ‫וחלשות מחמת שבכתה כל העת על רוע‬ ‫מסתופף בצלו של רבו הקדוש‪ ,‬רבי יעקב‬ ‫אלקים שלא זכו להם מלאכים ושרפים‬ ‫השמים’‪ ,‬מקום בית המקדש של מטה‬ ‫גורלה‪ ,‬ואם כן כיצד ניתן להבין את דברי‬ ‫יצחק מלובלין זי”ע‪’ ,‬החוזה מלובלין’‪.‬‬ ‫בזכות קדושת נפשם ששמרו וזיככו אותה‬ ‫המכוון כנגד בית המקדש של מעלה‪.‬‬ ‫אונקלוס שעיניה היו יפות?‬ ‫בלובלין היה נהוג‪ ,‬שמיד לאחר יום‬ ‫זיכוך על גבי זיכוך‪ ,‬עד שזכו והושפעה‬ ‫כי כידוע‪ ,‬כל הבריאה מחולקת לשלושה‬ ‫אל רבנו הגאון רבי משה סופר זצ”ל‬ ‫הכיפורים‪ ,‬היו נכנסים תלמידיו המקורבים‬ ‫עליהם משמים קדושה ללא כל גבול ומידה‪.‬‬ ‫ממדים‪ :‬עולם‪ ,‬שנה‪ ,‬נפש‪ .‬ומכיוון שיש‬ ‫ה’חתם סופר’‪ ,‬נשלחה פעם שאלה לפני‬ ‫של ה’חוזה’ אל הקודש פנימה‪ ,‬כדי לשמוע‬ ‫עולים ויורדים – בו!‬ ‫קשר בין שלושה ממדים אלה‪ ,‬כאשר‬ ‫חג הסוכות‪.‬‬ ‫מרבם מה נגזר עליהם בשמים לשנה‬ ‫לעיתים אין ביכולת האדם להשיג עד כמה‬ ‫הגיע יעקב אבינו ב’נפש’ שבו אל קדושת‬ ‫באותם ימים באירופה‪ ,‬אתרוגים היו מצרך‬ ‫הקרובה‪.‬‬ ‫כל מעשה שלו משפיע בשמים‪ ,‬והוא עלול‬ ‫בית המקדש מרוב תשוקתו‪ ,‬בא אליו הר‬ ‫נדיר ויקר המציאות‪ ,‬ולא כל אדם יכול‬ ‫באחת השנים‪ ,‬נכנס רבי בונים אל ה’חוזה’‬ ‫לטעות ולחשוב שהתרשלות קלה מצדו לא‬ ‫המוריה גם מבחינת ה’עולם’ והמקום‪.‬‬ ‫היה להרשות לעצמו לרכוש ארבעה מינים‬ ‫כדי לשמוע מה נגזר עליו באותה שנה‪,‬‬ ‫תעלה ולא תוריד‪ .‬אך באמת אין הדבר כך‪.‬‬ ‫ועל כך כתב ה’שפת אמת’ הבחנה נפלאה‪,‬‬ ‫משלו‪ .‬בשל כך‪ ,‬נהגו הקהילות לקנות‬ ‫ו’החוזה’ אמר לו שבשנה זו הוא עתיד‬ ‫והדבר יתבאר על פי משל‪ :‬מלך ביקש‬ ‫כי באמת זו ממש היא מהותה של תפילת‬ ‫במשותף אתרוג‪ ,‬ובני הקהילה היו נוטלים‬ ‫להפסיד את כספו ולסבול מחרפת רעב‪.‬‬ ‫משריו להכין מפה של כל המדינות‬ ‫ערבית‪ .‬מצד עצם זמן התפילה‪ ,‬הרי‬ ‫אותו ומברכים עליו‪ .‬לצד זאת‪ ,‬עשירים‬ ‫וכך אכן היה‪ .‬תחילה חלו אשתו וילדיו של‬ ‫שבשליטתו כדי לספק לתושביהן מזון‬ ‫היא בזמן של חושך‪ ,‬וזמן זה אינו ראוי‬ ‫בעלי יכולת היו רוכשים לעצמם אתרוג‬ ‫רבי בונים‪ ,‬והוא נאלץ להוציא סכומי עתק‬ ‫ומחיה‪ .‬כאשר הגיעה המפה המוכנה אל‬ ‫לאור‪ ,‬ובודאי שלא להארה גדולה כזו עד‬ ‫פרטי ומהודר במיוחד‪.‬‬ ‫על רופאים ותרופות‪ ,‬ולאחר מכן נכשלו‬ ‫המלך‪ ,‬הבחין שהציר השמיט מדינה אחת‪.‬‬ ‫כדי השראת קדושת בית המקדש שלא‬ ‫אחד מאותם עשירים‪ ,‬שנהג לרכוש מדי‬ ‫בזה אחר זה כל העסקים שבהם ניסה‬ ‫קרא המלך לצייר ושאל‪“ :‬מדוע השמטת‬ ‫במקומו‪ .‬אלא שעל ידי רצון האדם יכול‬ ‫שנה אתרוג יפהפה ומשובח‪ ,‬התברך גם‬ ‫להשקיע את כספו‪.‬‬ ‫מדינה זו מן המפה?”‬ ‫הוא לעורר הארה נפלאה שלא כדרך‬ ‫בטוב עין‪ ,‬ומיד לאחר שסיים את תפילתו‪,‬‬ ‫כאשר כמעט ולא נותרה פרוטה בכיסו‪,‬‬ ‫“שגגה נפלה בידי”‪ ,‬השיב הצייר‪“ .‬אולם‬ ‫הטבע‪ ,‬כי הכול תלוי ברצון האדם‪.‬‬ ‫היה מעמיד את האתרוג שלו לשמושם של‬ ‫החליט רבי בונים לנסוע לעיר הבירה‬ ‫מה בכך? הן המפה כה יפה ומושלמת‪,‬‬ ‫הרי מבואר כאן דבר נפלא‪ :‬גם לאחר כל‬ ‫המתפללים‪ .‬אלא שמטבע הדברים‪ ,‬מרוב‬ ‫ורשה‪ ,‬בתקוה למצוא שם עסקה שתאפשר‬ ‫ומדינה זו היא נקודה קטנה על המפה‬ ‫מה שפועל האדם להתעורר ולהשתוקק‬ ‫ידים שמשמשו בו‪ ,‬כבר ביומו הראשון של‬ ‫לו לפרנס את משפחתו‪ .‬עם הגעתו לורשה‪,‬‬ ‫שבקושי ניתן לראותה!”‬ ‫אל המקום אשר יבחר ה’‪ ,‬אל בית המקדש‪,‬‬ ‫החג הוא איבד מן הגון שלו והפך לשחור‬ ‫פנה להתארח בבית המלון המפואר שבו‬ ‫אמר לו המלך‪“ :‬כל נקודה שנראית קטנה‬ ‫ואף לאחר שבא אל המקום אשר עמד שם‬ ‫במקצת‪.‬‬ ‫היה רגיל ללון בימי עשרו‪.‬‬ ‫על גבי המפה‪ ,‬מייצגת מדינה שלמה‬ ‫אברהם‪ ,‬ואליו יצא יצחק לשוח בשדה –‬ ‫פנה העשיר בשאלה ל’חתם סופר’‪ :‬הלא‬ ‫מדי יום יצא אל השוק‪ ,‬ניסה לקנות‬ ‫הכוללת בני אדם ובעלי חיים רבים מספר‪.‬‬ ‫עדיין לא יצליח להגיע אל היעד הנכסף‬ ‫התורה דרשה (ויקרא כג מ) ‘פרי עץ הדר’ ‪-‬‬ ‫ולמכור‪ ,‬לטוות קשרים ולמצוא עסקאות‬ ‫מי שמבקש שמלכותו תצליח‪ ,‬חייב לדאוג‬ ‫עד שיבוא זמן תפילת ערבית – זמן החושך‬ ‫שהאתרוג יהיה מהודר ויפה לאורך כל ימי‬ ‫– אך לשוא‪ .‬מאומה לא צלח‪ ,‬והוא נותר‬ ‫לכל אחד מנתיניו ללא כל חסרון!”‬ ‫והגלות‪ ,‬זמן שלכאורה מושל בו הסתר‬ ‫החג‪ .‬שמא כדאי לו לחדול ממנהגו להניח‬ ‫ללא שום רוח‪.‬‬ ‫והנמשל‪ :‬על האדם לתת אל ליבו שלכל‬ ‫פנים – ודווקא אז יוכל לבוא אל המקום‬ ‫לאחרים לטול את האתרוג‪ ,‬שכן על ידי כך‬ ‫לאחר מספר שבועות של אכזבות‪ ,‬נגש‬ ‫תיבה ואות בתפילתו ובתורתו יש חשיבות‬ ‫הנעלה והנכבד ואף תקפוץ לו הארץ‬ ‫נפגם ה’הדר’ שבו?‬ ‫אליו אחד מעובדי המלון והגיש לו‬ ‫ומעלה בפני עצמה‪ ,‬והיא מתקנת תיקון‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫השיב ה’חתם סופר’‪“ :‬נראה לי דהוה‬ ‫חשבונית מפורטת על תקופת שהותו‬ ‫נכבד בשמים‪ .‬על כן אין להתרשל או‬ ‫זהו שכתב רש”י שבא הפסוק ללמדנו‬ ‫הדר‪ ,‬כיון שבאו על ידי מצותו – זהו הודו‬ ‫במקום‪ .‬כשהביט רבי בונים בסכום‬ ‫להפסיד אף אות ותיבה‪ ,‬שכן כמה יצטער‬ ‫שקפצה הארץ ליעקב אבינו‪ ,‬כי דבר זה‬ ‫והדרו!”‬ ‫המצטבר – עשרים וחמשה רובלים‪ ,‬הון‬ ‫האדם כשיעלה למרום ויגלה שבמעשיו‬ ‫יסוד עצום הוא לעולם‪ ,‬ויש ללמוד ממנו‬ ‫פירוש הדבר‪ :‬יופי והדר אמתיים אינם‬ ‫תועפות באותם הימים – חשכו עיניו‪ .‬הוא‬ ‫נחסרה השלמות עקב פגם יחיד בעבודתו‪.‬‬ ‫את דרכי עבודת ה’‪.‬‬ ‫נמדדים בעינים גשמיות‪ .‬דווקא אותם‬ ‫פרץ בבכי והתפלל מעומק הלב בדמעות‬ ‫דברים נפלאים ומלהיבים אודות השפעת‬ ‫מכאן ילמד כל אדם שאין מקום בעולם‬ ‫סימנים כהים שהותירו עליו אצבעותיהם‬ ‫שליש לקדוש ברוך הוא שיושיע אותו‬ ‫מעשי האדם על הבריאה מביא הרב הקדוש‬ ‫שלא יוכל להגיע אליו אם רק ירצה באמת‪,‬‬ ‫של יהודים‪ ,‬אותם כתמי יזע של חבוב‬ ‫מצרתו‪.‬‬ ‫רבי אברהם יהושע השיל מאפטא זי”ע‬ ‫ובכל מקום אשר אליו שלחו ה’ יתברך‬ ‫מצוה – הם פארו והדרו האמיתי של‬ ‫עוד באותו היום‪ ,‬הגיע אל המלון שליח‬ ‫בספרו ’אוהב ישראל’ (פר’ ויצא ד”ה תוכחת)‪:‬‬ ‫יוכל להרגיש את ההארה הפנימית על ידי‬ ‫האתרוג!‬ ‫מטעמה של הגבירה המפורסמת תמר’ל‬ ‫על האדם לצייר בדעתו ובמחשבתו כי‬ ‫נקודה של אמת‪ ,‬ולהביא לשם את קדושת‬ ‫אומר ה’תולדות אפרים’‪ :‬תרגום אונקלוס‬ ‫ברגסון – עשירה יהודיה נודעת שפזרה‬ ‫הוא עצמו בחינת ‘סלם מצב ארצה וראשו‬ ‫בית המקדש‪ ,‬כל אחד ואחד לפי דרגתו‬ ‫לא חולק על דברי המדרש‪ ,‬אלא רק מוסיף‬ ‫מממונה לצדיקי פולין ולתלמידי חכמים‪.‬‬ ‫מגיע השמימה’‪ .‬אף על פי שהאדם שרוי‬ ‫ומצבו‪ .‬כי אין דבר העומד בפני הרצון!‬ ‫עליהם‪ .‬באמת עיניה של לאה היו רכות‪,‬‬ ‫השליח הציע לרבי בונים משרה קבועה‬ ‫בתוך המציאות הארצית והגשמית‪ ,‬שכלו‬ ‫מה למעלה – ממך!‬ ‫אך זה הביא לכך שעיניה היו יפות‪ ,‬משום‬ ‫של נהול עסקיה של הגבירה‪ ,‬במשכורת‬ ‫ושורש נשמתו דבוקים למעלה בשמים‪.‬‬ ‫ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫שהיופי האמיתי הוא בעינים כאלה שנזוקו‬ ‫מכובדת של ששה רובלים לשבוע‪.‬‬ ‫על פי יסוד זה מסביר ה’אוהב ישראל’‬ ‫השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים‬ ‫מחמת בכי שלא להינשא לעשו הרשע!‬ ‫רבי בונים‪ ,‬שהבין כי שער הישועה נפתח‬ ‫את המשך הפסוק‪‘ :‬והנה מלאכי אלהים‬ ‫בו (בראשית כח יב)‪.‬‬ ‫יסוד זה תובע מאתנו שינוי מהותי ועמוק‬ ‫עבורו‪ ,‬אמר לעצמו‪“ :‬אם זכיתי לפעול‬ ‫עלים וירדים בו’ – כשהאדם מגביה את‬ ‫מכבוד קדושת אדמו”ר רבי דוד חי‬ ‫בכל דרך הסתכלותנו על העולם‪.‬‬ ‫ישועה כזו בכח התפילה והדמעות‪ ,‬איני‬ ‫ליבו ומוחו בעבודת ה’‪ ,‬הוא מעלה עמו‬ ‫אביחצירא שליט”א שמענו לבאר‪ ,‬כי‬ ‫בשנים שלפני השואה‪ ,‬נהגו החסידים‬ ‫רוצה להסתפק רק בהצלה מועטת”‪.‬‬ ‫את כל המלאכים לרום שמים ומשפיע‬ ‫בפסוק זה גנוז חיזוק גדול ועצום לכל‬ ‫בפולין לשיר‪“ :‬וואס ביי די וועלט איז‬ ‫הוא פנה לשליח והודיע כי אינו מסתפק‬ ‫עליהם חיות וקדושה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם‬ ‫יהודי‪ :‬עליו לדעת ולהאמין שכל מעשה‪,‬‬ ‫שיין – ביי דיר זאל זיין געמיין” ‪ -‬מה‬ ‫במשכורת שבועית‪ ,‬אלא דורש שותפות‬ ‫אינו נוהג כראוי חלילה‪ ,‬נגרמת על ידו‬ ‫דיבור ומחשבה שלו פועלים ומשפיעים‬ ‫שבעיני העולם נחשב ליפה ונוצץ‪ ,‬אצלך‬ ‫מלאה ואחוזים ברוחי העסק‪ .‬בתחילה‬ ‫ירידה למלאכים‪ ,‬כמאמר חז”ל (איכ”ר א לה)‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬כל מילה של תורה‬ ‫צריך להיות מאוס‪ .‬וממילא נכון הדבר גם‬ ‫סרבה הגבירה לתנאי‪ ,‬אך לאחר מספר‬ ‫שמעשים אלו מתישים כוחו של מעלה חס‬ ‫ושל תפילה מחיה עולמות עליונים‪,‬‬ ‫להפך‪ :‬לא כל מה שבעולם החומרי מוגדר‬ ‫ימים נמלכה בדעתה והסכימה – ומשם‬ ‫ושלום‪.‬‬ ‫ועבודתו פועלת פעולות נשגבות‪.‬‬ ‫כבלתי יפה‪ ,‬הוא אכן כזה באמת‪.‬‬ ‫נסללה דרכו של רבי בונים בחזרה לעשרו‬ ‫יסוד זה מתבאר בספרי הצדיקים (אור תורה‬ ‫קנה המדה האמיתי והיחיד לקביעת מהו‬ ‫הקודם‪.‬‬ ‫אל דמעתי אל תחרש‬ ‫אות ש‪ ,‬תולדות יעקב יוסף פר’ ויקרא) על מאמר‬ ‫‘יפי’ ומהו ‘כעור’ אינו יכול להגזר מאמות‬ ‫בפעם הבאה בה חזר רבי בונים ללובלין‬ ‫ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת‬ ‫המשנה במסכת אבות ‘דע מה למעלה‬ ‫המדה השטחיות של הרחוב‪ ,‬אלא אך ורק‬ ‫ונכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬הביט בו החוזה‬ ‫מראה (בראשית כט יז)‪.‬‬ ‫ממך’ – כלומר‪ ,‬דע והאמן שכל מה שנפעל‬ ‫מתוך מבט האמת של התורה‪.‬‬ ‫ובטרם הספיק התלמיד לפתוח את פיו‪,‬‬ ‫דרשו חז”ל (ב”ר ע טז)‪ :‬מהו ‘רכות’? רכות‬ ‫ונעשה למעלה בשמים‪ ,‬הכל נפעל ‘ממך’‪,‬‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫קולה של תורה‪ ,‬ומה יש במים המגלה‬ ‫את דרכה באדם?‬ ‫והוסיף בעל ה’חפץ חיים’ לבאר את לשון‬ ‫המשורר ‘ולבקר בהיכלו’‪ ,‬כיוון שדרך‬ ‫שאמנם יכול אדם שכל פעולותיו תהיינה‬ ‫לשם שמים אף אם אינו יושב בבית ה׳‬ ‫אחת שאלתי – שבתי בבית ה׳‬ ‫אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שבתי‬ ‫הסבר לכך נמצא בהרחבה במדרש שיר‬ ‫האדם להתפעל מדבר חדש‪ ,‬וכעבור זמן‬ ‫כל ימי חייו‪ ,‬אך בקש דוד המלך שיזכה‬ ‫בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות בנעם ה׳ ולבקר‬ ‫השירים (שיהש”ר א)‪ :‬״נמשלו דברי תורה‬ ‫מתרגל הוא אף לדבר המופלא ביותר‪,‬‬ ‫לשבת בבית ה׳ ולעסק בתורה ובעבודה‪.‬‬ ‫בהיכלו (תהלים כז ד)‪.‬‬ ‫במים‪ ,‬ביין‪ ,‬בשמן‪ ,‬בדבש ובחלב״‪ .‬מה‬ ‫ושוב אינו מתרשם מכך‪.‬‬ ‫ונמצא שזו היתה ״אחת שאלתי״ וזו‬ ‫עצמה ״אותה אבקש״‪ :‬שהישיבה בבית ה׳‬ ‫בקשה אחת מילאה את לבו של דוד‬ ‫מים מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬כך תורה‬ ‫ולכך ביקש דוד המלך ‘לבקר בהיכלו’ –‬ ‫תהיה התכלית‪ ,‬ולא אמצעי לדבר אחר‪.‬‬ ‫המלך עליו השלום‪‘ :‬שבתי בבית ה׳ כל‬ ‫מסוף העולם ועד סופו; מה מים חיים‬ ‫שיחוש תמיד כמבקר בהיכל ה’‪ ,‬ותמיד‬ ‫ימי חיי‪ ,‬לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו’‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬כך תורה חיים לעולם; ומה מים‬ ‫תשמר בקרבו ההתפעלות לעבודת‬ ‫ביקורת תהיה‬ ‫אולם לשון הפסוק טעונה ביאור‪ :‬לאחר‬ ‫מן השמים‪ ,‬כך תורה מן השמים‪ .‬ואף‬ ‫הבורא בלא להתרגל‪ ,‬בהתחדשות‬ ‫בשני אפנים פירש רש”י הקדוש את‬ ‫שכבר אמר ‘אחת שאלתי מאת ה׳’‪ ,‬לשם‬ ‫קולה של תורה כקול המים‪ :‬״מה המים‬ ‫פנימית‪.‬‬ ‫המלים ‘ולבקר בהיכלו’‪ .‬הפירוש האחד‬ ‫מה שב והוסיף ‘אותה אבקש’? וכי אין‬ ‫בקולי קולות‪ ,‬שנאמר ׳קול ה׳ על המים׳‪,‬‬ ‫על דרך זו פירש מרן הבעל שם טוב‬ ‫הוא פירושו של המדקדק דונש בן לברט‬ ‫הבקשה כלולה בשאלה הראשונה?‬ ‫כך תורה בקולי קולות‪ ,‬שנאמר (שמות יט‬ ‫הקדוש זי״ע את בקשת דוד המלך ״אל‬ ‫טז) ׳ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי‬ ‫בלשון בוקר‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיזכה לבוא לבית‬ ‫את פשר הכפילות ביאר הגאון רבי יעקב‬ ‫תשליכני לעת זקנה״‪ :‬לא על זקנת הגוף‬ ‫ה’ מדי בוקר‪ ,‬והפירוש השני פירושו של‬ ‫קולות וברקים׳״‪ .‬קול המים שבמזמור‬ ‫קראנץ‪ ,‬המגיד מדובנא (אהל יעקב‪ ,‬פרשת‬ ‫בלבד התפלל‪ ,‬אלא שעבודת הבורא שלו‬ ‫המדקדק מנחם בן סרוק‪ ,‬שפרשן בלשון‬ ‫מוליך אפוא אל הקולות שבהם ניתנה‬ ‫בשלח)‪ ,‬במשל לאדם המבקש מחברו‬ ‫לא תזדקן ולא תתישן‪ ,‬ושיזכה לחדשה‬ ‫בקור‪ ,‬כלומר שיבקר את עצמו ויפשפש‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שיאכילנו‪ .‬לאחר שהאכילו והשקהו כל‬ ‫בכל יום (דגל מחנה אפרים פר’ עקב)‪ .‬בכך‬ ‫במעשיו בבית ה’‪.‬‬ ‫הוסיפו חכמינו ז״ל ואמרו‪ :‬מה המים‬ ‫צרכו‪ ,‬שוב אינו מבקש‪ ,‬שהרי אכל ושבע‬ ‫מתחברת הבקשה ״לבקר בהיכלו״ לרצון‬ ‫משיבין את הנפש‪ ,‬כך תורה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ושני הפירושים תלויים האחד ברעהו‪,‬‬ ‫ודשן‪.‬‬ ‫לחוש תמיד כמי שזה עתה נכנס להיכל‬ ‫(תהלים יט ח) ״תורת ה׳ תמימה משיבת‬ ‫שכן רק המבקר מעשיו תמיד ומדקדק‬ ‫אך בעבודת ה’‪ ,‬כל הטועם ממנה תכף‬ ‫ה׳‪.‬‬ ‫נפש״; מה המים מטהרים את האדם‬ ‫בהם היטב שיהיו רצויים לפניו יתברך‪,‬‬ ‫הוא מבקש עוד‪ ,‬וככל שהוא מתמלא‬ ‫וברוח זו פירש כ״ק אדמו״ר רבי דוד‬ ‫זוכה לאור ה’ המאיר כבוקר‪.‬‬ ‫מטומאה‪ ,‬כך תורה מטהרת את הטמא‬ ‫ברוחניות כך גדל צמאונו‪ ,‬כמאמר‬ ‫אביחצירא שליט״א את קריאת רב החובל‬ ‫מטומאתו‪ .‬ומה המים מטהרים את הגוף‪,‬‬ ‫כיוצא בזה אמר הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫חכמינו (ברכות מ‪ .‬סוכה מו‪“ :).‬מדת הקדוש‬ ‫ליונה הנביא‪ :‬״מה לך נרדם?! קום קרא‬ ‫כך תורה מטהרת את הגוף; ומה המים‬ ‫מרדכי מגור זי”ע בעל ’אמרי אמת’ בשם‬ ‫ברוך הוא – כלי מלא מחזיק”; אדם חכם‬ ‫אל אלהיך!״ אף מי שנפלה עליו תרדמה‬ ‫מכסים את ערוותו של ים‪ ,‬כך תורה‬ ‫הרב הקדוש רבי שמחה בונים מפשיסחא‬ ‫שהוא כלי מלא‪ ,‬מחזיק חכמה נוספת‬ ‫בעבודת ה׳ אינו רשאי להתייאש; עליו‬ ‫מכסה את ערוותם של ישראל‪.‬‬ ‫זי”ע‪ ,‬על דברי חכמינו שבא הקדוש ברוך‬ ‫שילמד ומסוגל להוסיף עוד ועוד חכמה‪,‬‬ ‫להתעורר ולשוב ולבקש את קרבת ה׳‬ ‫ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשים‬ ‫הוא לבקר את אברהם ביום השלישי‬ ‫“אם שמוע בישן – תשמע בחדש”‪.‬‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫נחלים נחלים‪ ,‬כך תורה‪ :‬אדם לומד שתי‬ ‫למילתו‪ ,‬שבא הבורא יתברך לבקרו‬ ‫זאת‪ ,‬לעומת הכלים הגשמיים שכאשר‬ ‫הלכות היום ושתיים למחר‪ ,‬עד שנעשה‬ ‫כי יצפנני בסוכה‬ ‫ולבחון את מעשיו‪ ,‬ולא נמצא בו שום סיג‬ ‫הם מתמלאים אינם יכולים להכיל יותר‪.‬‬ ‫כנחל נובע‪ .‬התורה אינה נקנית בבת‬ ‫סוכה זו‪ ,‬פירש רבנו מנחם בן שלמה‬ ‫ופגם עד שהייתה צדקתו מאירה כאור‬ ‫על כן ‘אחת שאלתי’‪ ,‬אך אם תמלא‬ ‫אחת; כל הלכה היא טיפה‪ ,‬ובהתמדת‬ ‫המאירי שהיא מכוונת להשגחת הבורא‬ ‫היום‪ ,‬כמו שנאמר (בראשית יח א)‪‘ :‬והוא‬ ‫בקשתי – ‘אותה אבקש’ עוד ועוד‪.‬‬ ‫הימים נעשות הטיפות לנחל‪ .‬מה מים‪,‬‬ ‫יתברך על עולמו‪ ,‬וכשם שהיושבים בצל‬ ‫ישב פתח האהל כחם היום’ (‘בית ישראל’‬ ‫הסבר נוסף מפי המגיד מדובנא הובא‬ ‫אם אין אדם צמא להם אינם ערבים‬ ‫סוכת מצוה יושבים ‘בצלא דמהימנותא’‬ ‫וירא תשכ”ה)‪.‬‬ ‫בספרו ’קול יעקב’ (שיה”ש)‪ :‬פעמים רבות‪,‬‬ ‫בגופו‪ ,‬כך תורה‪ ,‬אם אין אדם עיף בה‬ ‫– בצל האמונה‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא‬ ‫שתי משמעויות אלו מתקימות גם במצות‬ ‫אדם המבקש בקשה אין תכלית מבוקשו‬ ‫אינה ערבה בגופו‪ .‬ומה המים מניחים‬ ‫מסוכך עליהם בכוח השמות הקדושים‪,‬‬ ‫ביקור חולים‪ ,‬שבה תפקיד המבקר לבחון‬ ‫במילוי הבקשה‪ ,‬והיא מהוה רק אמצעי‬ ‫מקום גבוה והולכים למקום נמוך‪ ,‬כך‬ ‫כך גם כל אדם הבוטח בה’‪ ,‬זוכה לשמירה‬ ‫ולבקר את מצבו של החולה‪ ,‬ולבדוק‬ ‫להגיע אל תכלית רצונו‪ .‬כגון הרוצה‬ ‫תורה מנחת את מי שדעתו גבוהה עליו‬ ‫עליונה ביום רעה‪ ,‬אשר בו יסתירנו ה’‬ ‫כיצד יוכל לסייע לרפואתו‪ .‬ואם יעשה‬ ‫לבנות שולחן ומבקש עצים‪ ,‬עדיין לא‬ ‫ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו‪.‬‬ ‫יתברך בסתר אהלו‪ ,‬וימנע מהאויבים‬ ‫כן‪ ,‬יהיה הביקור ל’בוקר’ – יאיר את‬ ‫נתקיימה תכלית רצונו במילוי בקשת‬ ‫ומה מים אין מתקיימים בכלי כסף וזהב‬ ‫להזיקו‪.‬‬ ‫החולה ויחלימו ויחזקו‪.‬‬ ‫העצים‪ ,‬אלא רק לאחר שיעשה מהם‬ ‫אלא בירוד שבכלים‪ ,‬כך תורה אינה‬ ‫והפסוק הששי – ‘ועתה ירום ראשי‬ ‫וכן מצאנו שנכנס התנא הקדוש רבי‬ ‫שולחן‪.‬‬ ‫מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי‬ ‫על איבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי‬ ‫עקיבא לבקר אצל תלמיד שחלה‪ ,‬כבד‬ ‫אולם כאן מעיד דוד המלך עליו השלום‬ ‫חרס‪ .‬ומה מים אין אדם גדול מתבייש‬ ‫תרועה‪ ,‬אשירה ואזמרה לה’’‪ ,‬מסכם את‬ ‫ורבץ לפניו את הבית עד שהחיה את‬ ‫על עצמו‪‘ :‬אחת שאלתי מאת ה’’‪,‬‬ ‫לומר לקטן ״השקני מים״‪ ,‬כך בדברי‬ ‫חלקו הראשון של המזמור‪ ,‬בו מבטא‬ ‫נפשו‪ .‬ואמר לו התלמיד “רבי‪ ,‬החייתני!”‬ ‫ורק ‘אותה אבקש’ – כי זו היא תכלית‬ ‫תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן‬ ‫המאמין את שלמות בטחונו המביאה‬ ‫יצא רבי עקיבא ודרש‪“ :‬כל מי שאין‬ ‫מבוקשי‪‘ ,‬שבתי בבית ה’ כל ימי חיי’‪,‬‬ ‫״למדני פרק אחד‪ ,‬דבר אחד‪ ,‬פסוק אחד‬ ‫אותו לידי שירה וזמרה‪ ,‬בידעו כי‬ ‫מבקר חולים – כאלו שופך דמים” (נדרים‬ ‫ואיני מבקש דבר זה עבור השגת צורך‬ ‫ואפילו אות אחת״‪ .‬ומה מים‪ ,‬כשאין אדם‬ ‫מסתופף הוא תחת צלו יתברך‪.‬‬ ‫מ‪.).‬‬ ‫אחר‪ ,‬אלא זה עצמו הוא רצוני‪.‬‬ ‫יודע לשוט בהם סופו להתבלע‪ ,‬כך דברי‬ ‫כך נשזרים פסוקי המזמור זה בזה‪ :‬מן‬ ‫תמיד כמבקר בהיכל‬ ‫ממדרגה למדרגה‬ ‫תורה‪ :‬אם אין אדם יודע לשוט בהם‬ ‫הבקשה האחת — לשבת בבית ה׳‪ ,‬לחזות‬ ‫ולהורות בהם‪ ,‬סופו להתבלע‪ .‬אמר רבי‬ ‫בנועמו ולבקר בהיכלו — צומח הביטחון‬ ‫לפירוש נוסף על פסוק זה זכינו מפי‬ ‫פירוש נוסף כתב הרב הקדוש רבי‬ ‫חנינא דקיסרין‪ :‬מה המים נמשכים לגנות‬ ‫‘כי יצפנני בסוכה ביום רעה’; ומכוח‬ ‫הגאון רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין‬ ‫לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א בספרו‬ ‫ולפרדסים‪ ,‬לבתי כסאות ולמרחצאות‪,‬‬ ‫הביטחון מגיע דוד המלך עליו השלום‬ ‫זי”ע בעל ’חפץ חיים’‪ ,‬שהסביר כי מדרך‬ ‫’קדושת לוי’ (פר’ שמות) בשם המגיד הרב‬ ‫יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר‬ ‫לשירה ולזמרה‪ .‬בקשתו לא הייתה‬ ‫העולם שככל שאדם מתקדם בחייו –‬ ‫הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי”ע‪,‬‬ ‫(הושע יד י)‪‘ :‬כי ישרים דרכי ה׳’‪ .‬ואמרו‬ ‫משאלה חד־פעמית‪ ,‬אלא צייר חייו‪ ,‬ועל‬ ‫שאיפותיו משתנות כפי מעמדו‪.‬‬ ‫שבקשתו של דוד המלך מאת ה’ היתה‬ ‫עוד‪ :‬מה המים מגדלים את הצמחים‪ ,‬כך‬ ‫כן גם לאחר שנענה הוא מוסיף לבקש‬ ‫לא הרי השגותיו של פועל פשוט‬ ‫שתמיד תהיה שאלתו אחת בלבד‪ ,‬והיא‬ ‫דברי תורה מגדלים את כל מי שעמל‬ ‫‘אותה אבקש’‪.‬‬ ‫שמשאת נפשו היא משכורת מכובדת‬ ‫לחזות בנועם ה’‪ ,‬ורק אותה יבקש תמיד‪.‬‬ ‫בהם כל צורכו‪.‬‬ ‫יותר משכר יומו הזעום‪ ,‬לתשוקותיו של‬ ‫כי בעבודת ה’ אין סוף‪ ,‬וככל שהאדם‬ ‫קול ה׳ על המים – קולה של‬ ‫נמצא ש’קול ה׳ על המים’ אינו קול‬ ‫עשיר ובעל בעמיו שחושק בארמון מנקר‬ ‫עולה ממדרגה למדרגה‪ ,‬רואה הוא שיש‬ ‫עינים‪.‬‬ ‫מדרגה למעלה מזו וגבוה מעל גבוה‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫העובר מעל פני המים בלבד‪ ,‬אלא פתח‬ ‫להבנת קולה של תורה‪ :‬קול היורד מן‬ ‫אך שאיפותיו של דוד המלך עליו‬ ‫ועל כך התפלל דוד שלעולם לא תפוג‬ ‫השמים‪ ,‬מחיה ומטהר‪ ,‬נאסף בלב טיפין‬ ‫קול ה׳ על המים אל הכבוד הרעים ה׳ על‬ ‫השלום לא השתנו במשך כל ימי חייו;‬ ‫התלהבותו בעבודת הבורא‪ ,‬ותמיד יזכה‬ ‫טיפין‪ ,‬שוכן אצל העניו ומגדל את‬ ‫מים רבים (תהלים כט ג)‪.‬‬ ‫מעת היותו רועה בצאן ועד שבתו על‬ ‫לעלות ממדרגה למדרגה בלי שום ירידה‬ ‫העמלים בו‪ .‬כשהאדם שומע את הקול‬ ‫גילו חכמינו ז״ל כי התורה נמשלה למים‪,‬‬ ‫כס מלכות כל שבטי ישראל ושליטתו‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫הזה ולומד בענווה ובעמל‪ ,‬נעשים המים‬ ‫ובמדרש שיר השירים רבה נמנו צדדים‬ ‫על כל העמים אשר מסביב‪ ,‬משאת חייו‬ ‫ובאופן אחר פירש את כפילות הלשון‬ ‫הרבים למקור חיים‪ ,‬וקול ה׳ ממשיך‬ ‫רבים בהשוואה זו‪ .‬מה מלמדים אפוא‬ ‫ומשאלת נפשו ‘אחת’ הייתה – ‘שבתי‬ ‫הגאון רבי יעקב טננבוים זצ״ל בספרו‬ ‫להישמע בתורתו‪.‬‬ ‫המילים ‘קול ה׳ על המים’ בענין זה של‬ ‫בבית ה’ כל ימי חיי’‪.‬‬ ‫׳שמן אפרסמון׳ (פרשת וזאת הברכה)‪ ,‬בכך‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון קל"ב | פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫הפרשת תרומות ומעשרות ממלפפונים שגדלו בעציץ במרפסת מקורה‪ ,‬והפרשה מיבול השייך לקטנים‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫האם האב רשאי להפריש עבורם מדין אפוטרופוס?‬ ‫ילדינו שתלו זרעי מלפפון בעציץ פלסטיק המונח על אדן מרפסת בתוך הבניין‪ .‬לאחר‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שהשתילים התפתחו וגדלו בהם מלפפונים‪ ,‬התעוררו כמה ספקות בדבר חיובם בתרומות‬ ‫בנידון המתואר יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות ללא ברכה‪ .‬האב רשאי‬ ‫ומעשרות ובדבר הברכה על ההפרשה‪.‬‬ ‫וראוי לעשות את ההפרשה בעצמו‪ ,‬ואין צורך שהילדים יפרישו‪ .‬העובדה שהזרעים‬ ‫העציץ עצמו עשוי פלסטיק ואינו נקוב‪ ,‬אולם נוף הצמח‪ ,‬הענפים והמלפפונים יוצאים‬ ‫נשתלו בידי קטנים אינה פוטרת את היבול‪ ,‬ואף אם הפירות שייכים לקטנים‪ ,‬רשאי האב‬ ‫מעבר לשפת העציץ‪ .‬מתחת לנוף יש לוח שיש המרכיב את אדן המרפסת‪ ,‬ומתחת לחלק‬ ‫להפרישם לצורך אכילתם‪ ,‬כפי שיתבאר‪.‬‬ ‫ממלפפון אחד יש גם אלומיניום מסורגי המרפסת‪ .‬האם יציאת הנוף מגבולות העציץ‬ ‫מחשיבה את הצמח כמחובר לקרקע‪ ,‬או שמא מאחר שמתחתיו יש שיש ואלומיניום‪ ,‬דינו‬ ‫עציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן‬ ‫עדיין כעציץ שאינו נקוב?‬ ‫שנינו במשנה (דמאי פרק ה משנה י) ‘עציץ נקוב הרי זה כארץ’‪ ,‬ומבואר בהמשך המשנה‬ ‫נוסף לכך‪ ,‬המרפסת מקורה ומוקפת מחיצת אבן שגובהה עשרה טפחים‪ ,‬ועליה סורג‬ ‫שהגדל בעציץ שאינו נקוב פטור מן התורה‪ ,‬אך חייב מדברי חכמים‪ .‬כך פירש הרמב”ם‬ ‫שאין בו בפני עצמו גובה עשרה טפחים‪ .‬העציץ מונח על גבי עובי מחיצת האבן‪ ,‬והנוף‬ ‫בפירוש המשניות (שם) ‘הצומח בכלים שאינם נקובים אינם חייבים בתרומה ולא‬ ‫נוטה כלפי חוץ‪ ,‬אף שהפירות עדיין מצויים מעל השיש‪ .‬האם המקום נחשב ’בית’ לעניין‬ ‫במעשרות אלא מדרבנן‪ ,‬לפי שהם נבדלים מן הארץ’‪ .‬וכן פסק הרמב”ם (תרומות פרק ה‬ ‫תרומות ומעשרות‪ ,‬או שמא מאחר שהעציץ עומד על גבי המחיצה והפירות נוטים כלפי‬ ‫הלכה טו) ‘עציץ נקוב הרי הוא כארץ’‪ .‬משמע שעציץ שאינו נקוב אינו כארץ‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫חוץ‪ ,‬דינם כגדלים מחוץ לבית? כמו כן‪ ,‬הגג שמעל המרפסת אינו גג קבוע‪ ,‬וקצהו מאהיל‬ ‫מתקנת חכמים חייב בתרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫על הפירות אף שהם נוטים כלפי חוץ‪ .‬האם קירוי כזה מעניק למקום דין בית?‬ ‫לפיכך‪ ,‬מאחר שהעציץ עשוי פלסטיק אטום ואין בו נקב אין בו חיוב מעשרות‬ ‫עוד יש להסתפק מצד הבעלות‪ :‬הזרעים ניתנו במתנה לאחד הילדים‪ ,‬והוא נתן חלק‬ ‫מהתורה‪ ,‬אלא החיוב הוא רק מדרבנן‪ .‬כאשר עציץ כזה עומד במקום שאינו מקורה‪,‬‬ ‫מהם לאחיו‪ ,‬ושניהם שתלו אותם‪ .‬אם המתנה שייכת לילדים ולא לאביהם‪ ,‬כיצד ניתן‬ ‫מפרישים ממנו בברכה‪ ,‬כדרך שמברכים על קיום מצווה מדרבנן‪.‬‬ ‫להפריש מן המלפפונים‪ ,‬והרי קטן אינו בן שליחות‪ ,‬ובדרך כלל אין הפרשתו הפרשה?‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫המצלמות התקשו לאתר את הגנבים‪ .‬האם‬ ‫מותר לי להכניס את תיק הטלית והתפילין‬ ‫את סדר הגדילים‪ .‬ולעניין זה מועיל אם האב‬ ‫עומד על גבי בנו ומדריכו לעשות לשמה‪.2‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫לתוך המקווה כדי לשמור עליו‪ ,‬אף שבחדרי‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א‬ ‫אמנם בתפילין אין הדין כן‪ ,‬אלא אם הבחור עשה‬ ‫ההלבשה והרחצה נמצאים אנשים שאינם‬ ‫בעודו קטן את הקשר הקבוע של דלי"ת בתפילין‬ ‫לבושים? האם די בכך שהתפילין מונחות בתיק‬ ‫ציציות שקשר הבחור לפני בר המצווה‬ ‫הרגיל שלהן?‬ ‫של ראש או של יו"ד בתפילין של יד‪ ,‬צריך להתיר‬ ‫את הקשר שעשה ולחזור ולקושרו לשמה לאחר‬ ‫לקראת בר המצווה קנינו לבננו טלית קטן וחוטי‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה אין ראוי להכניס את התפילין‬ ‫שהגדיל‪ ,‬או שיקשרנו גדול כשר‪ .‬גם עשייה לשמה‬ ‫ציצית חדשים‪ .‬לימדתי אותו את סדר הגדילים‬ ‫למקווה גם כשהן מכוסות‪ .‬כשיש חשש גניבה‬ ‫והקשרים‪ ,‬והסברתי שעליו לעשותם 'לשמה'‪.‬‬ ‫בהדרכת אביו אינה מסלקת את חסרון הקטנות‬ ‫ואין מקום בטוח להניח בו את התפילין‪ ,‬מותר‬ ‫בערב יום בר המצווה הכניס את החוטים וקשר‬ ‫בעשיית קשרי התפילין‪ .3‬וטעם החילוק ביניהן‪,‬‬ ‫להכניסן כשהן מכוסות כראוי‪ .‬הדרך הראויה היא‬ ‫את הציציות בעצמו‪ .‬לאחר שהגדיל התעורר‬ ‫לפי שבציצית אין פוסלים בדיעבד את עשיית‬ ‫לשאול‪ :‬האם עליו להתירן ולקושרן מחדש‬ ‫להכניס את הנרתיק הסגור‪ ,‬או את תיק הטלית‬ ‫הקטן מחמת שאינו חייב במצוה מן התורה‪,‬‬ ‫והתפילין כולו‪ ,‬לשקית אטומה שאינה מיוחדת‬ ‫מפני שעשאן בעודו קטן‪ ,‬או שהוא רשאי‬ ‫כשנעשתה לשמה באופן המועיל‪ ,‬ואילו בתפילין‬ ‫ללבוש את הטלית ולברך עליה? ומדוע בקשרי‬ ‫להן‪ ,‬באופן של 'כלי בתוך כלי'‪ .5‬נרתיק התפילין‬ ‫למדנו מהכתוב 'וקשרתם וכתבתם' שמי שאינו‬ ‫התפילין שעשה קטן צריך להתירם ולקושרם‬ ‫והתיק הגדול המיוחד לטלית ולתפילין נחשבים‬ ‫בכלל חיוב הקשירה אינו כשר לכתיבה‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫מחדש? ומה הדין בקשרי התפילין שעשה קטן‪,‬‬ ‫לעניין זה ככיסוי אחד‪ .‬לכן יוסיף כיסוי שאינו‬ ‫שגם העושה יהיה ראוי לעשייתן‪.4‬‬ ‫האם צריך להתירם ולקושרם מחדש?‬ ‫מיוחד להן‪ ,‬ולא יסתפק בכיסוי הניילון הקבוע‬ ‫של התיק‪ .‬אפשר גם לכסות את נרתיק התפילין‬ ‫ת‪ .‬אם הטיל את הציציות וקשרן כהלכה לשם‬ ‫בטלית עצמה בתוך התיק הגדול‪ ,‬באופן שהוא‬ ‫הכנסת תפילין למקווה מחשש גניבה‬ ‫מצות ציצית‪ ,‬אינו צריך להתירן לאחר שהגיע‬ ‫מוסתר היטב‪ .6‬חדר כניסה נפרד שכולם לבושים‬ ‫במקווה שבאזורנו נגנבו כמה פעמים תפילין‬ ‫למצוות‪ ,‬ורשאי ללבוש את הטלית ולברך עליה‪.1‬‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫בו אינו כחדרי ההלבשה והרחצה‪.7‬‬ ‫שהונחו על המדפים שבכניסה‪ .‬למרות‬ ‫ודוקא אם יודע שעשאן אז לשמה‪ ,‬ולא רק שלמד‬ ‫שבבתי אסור משום שאפשר להניחם במקום‬ ‫עשייתן( הביא מהפרי מגדים שקשר הדלי"ת והיו"ד‬ ‫בספר פסקי תשובות )סימן יד אות ג( שאנשי מעשה‬ ‫בביאור הלכה )או"ח סי' יד ס"א ד"ה להצריך אנשים(‬ ‫‪1‬‬ ‫המשתמר‪ .‬המשנה ברורה )שם ס"ק כג‪-‬כד( פירש‬ ‫צריכים עשייה לשמה‪ ,‬ושלא יעשום אשה וקטן‪,‬‬ ‫מחמירים בזה‪.‬‬ ‫כתב שקטן שהגיע לחינוך רשאי להטיל ציצית‬ ‫שההכנסה היא מפני עוברי דרכים‪ ,‬והביא בשם‬ ‫לפי שהם בכלל כתיבה כשי"ן שבבית של ראש‪.‬‬ ‫‪ 2‬במשנה ברורה )סי' יד ס"ק ד( הצריך גדול העומד‬ ‫לעצמו‪ ,‬מפני שחיובו מדרבנן מחשיבו בר לבישה‬ ‫מחצית השקל דהיינו כשנרתיקן נתון בכיס שאינו‬ ‫ובהמשך פסק‪' :‬אך הקשר שעשה הקטן הזה‬ ‫על גבי הקטן ומלמדו לעשות לשמה‪ .‬ועיי"ש‬ ‫לעצמו‪ .‬וחידש עוד 'דאפילו אם כבר נעשה גדול‬ ‫מיוחד להן‪ ,‬כדין כלי בתוך כלי‪ .‬ולעניין מרחץ‬ ‫לעצמו קודם שנעשה בן י"ג נ"ל דצריך להתירו‬ ‫בביאור הלכה )שם ד"ה וטוב לעשות(‪ .‬מסתימת דבריו‬ ‫בן י"ג שנה אין צריך להתיר ציציותיו'‪ ,‬מפני שכעת‬ ‫כתב בערוך השולחן )סי' מה ס"ב( שאין להכניס דבר‬ ‫לאחר שנעשה בן י"ג ולחזור לעשותו'‪ .‬ובמשנה‬ ‫משמע שאפילו אם לא היה גדול עומד על גביו‬ ‫דינו כדיעבד ואין לחוש לשיטת רבינו תם‪ .‬והתנה‬ ‫קדושה 'אם לא כשמכוסים יפה'‪.‬‬ ‫ברורה )שם סק"ח( מבואר שפסול הקטן בכתיבת‬ ‫מ"מ אם עושה כן לעצמו ויודע שהטילם לשמה‪,‬‬ ‫שיודע שעשאן לשמה‪ .‬אמנם הנצי"ב מוולוז'ין‬ ‫‪ 6‬בשו"ע וברמ"א )סי' מ ס"ב( מבואר שכיסויים‬ ‫תפילין אינו ניתר על ידי גדול העומד על גביו‬ ‫שפיר דמי‪ .‬הטעם שאינו צריך שיהא עומד על‬ ‫בספרו משיב דבר )ח"א סי' מ"א( כתב שלדעת ר"ת‪,‬‬ ‫המיוחדים לתפילין נחשבים ככיסוי אחד‪ ,‬אף‬ ‫ורואה שהעשייה לשמה‪.‬‬ ‫גביו אם עושה לעצמו‪ ,‬כתב בספר חנוך לנער‬ ‫קטן פסול להטיל ציצית גם לבגד של עצמו‪.‬‬ ‫כשהם רבים‪ .‬המשנה ברורה )שם ס"ק ז‪-‬ח( כלל‬ ‫‪ 4‬יסוד הפסול בגמרא )גיטין מה‪ (:‬ובשו"ע )או"ח סי'‬ ‫)הגר"י בלויא עמ' לה הערה טו( שאפשר שמה שצריך‬ ‫ומטעם זה הורה הגרי"ש אלישיב )ספר פניני‬ ‫בכך גם את התיק הגדול לטלית ולתפילין‪ ,‬והתיר‬ ‫לט ס"א(‪ :‬קטן‪ ,‬אפילו הגיע לחינוך‪ ,‬פסול לכתיבת‬ ‫'גדול עומד על גביו'‪ ,‬זהו מפני שאינו נאמן לומר‬ ‫חנוכה‪ ,‬פסקים בשם הגרי"ש אלישיב עמ' לז( שלא יטיל‬ ‫לכסות את נרתיקן בטלית שאינה כליין‪ .‬אמנם‬ ‫תפילין‪ .‬ובשו"ע )שם ס"ב( פסק שהפסול לכותבן‬ ‫שעושה לשמה‪ ,‬אבל לגבי דידיה ודאי נאמן‪.‬‬ ‫הקטן אפילו לעצמו‪ ,‬ואם הגדיל יתירו ויקשור‬ ‫בשו"ע )סי' מג ס"ו( התיר גם כלי שיש בו טפח‪ ,‬או‬ ‫פסול בתיקון עשייתן‪ .‬וכתב בביאור הגר"א )שם‬ ‫וכעי"ז כתב בספר שיח הלכה )ח"א עמ' קפח הערה‬ ‫שוב‪ .‬ובעיקר חידוש הביאור הלכה כבר האריכו‬ ‫כלי שאינו כליין אף בלא טפח‪.‬‬ ‫ס"א ד"ה אפילו הגיע לחינוך( שחינוך הוא מדרבנן‪,‬‬ ‫טז( בשם הגרש"ז אויערבאך‪ ,‬מאידך בשו"ת משנה‬ ‫האחרונים‪ ,‬ראה שו"ת משנה הלכות )ח"ג סי' רכט(‪,‬‬ ‫‪ 7‬בשו"ע )סי' מה ס"ב( חילק בין חדר החיצון שכולם‬ ‫ואילו הפסול לכתיבה מן התורה‪.‬‬ ‫הלכות )שם( ביאר דעת הביה"ל דמיירי כשהיה‬ ‫שו"ת אבן ישראל )ח"ט סי' ס"ג( ספר חנוך לנער )פ"ט‬ ‫לבושים‪ ,‬לאמצעי שמקצתם לבושים ומקצתם‬ ‫‪ 5‬בשו"ע )או"ח סי' מג ס"ו‪-‬ס"ז( התיר להכניס תפילין‬ ‫גדול עומד על גביו‪.‬‬ ‫הערה טז(‪ .‬ובשו"ת אבני זכרון )ח"ב סי' ה( כתב שנכון‬ ‫ערומים‪ ,‬ולפנימי שכולם ערומים‪ .‬בחיצון מותר‬ ‫בכלי כשאין מקום לשומרן‪ ,‬ואילו בבית הכסא‬ ‫‪ 3‬בביאור הלכה )או"ח סי' לט ס"ב ד"ה בכל תיקון‬ ‫לחזור ולהתירם ולקושרם בשעת כשיגדיל‪ .‬וכ"כ‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'‬ ‫המיץ ופולט את הנשאר? וכיצד ישער את‬ ‫נכחו עשרה אנשים בלבד‪ .‬באמצע חזרת‬ ‫שיעור המחיצה המתירה ישיבה לפני‬ ‫החיוב בברכה אחרונה?‬ ‫הש"ץ עמד לצאת ליטול את ידיו לברכת‬ ‫המתפלל‬ ‫ת‪ .‬נחלקו הפוסקים אם מציצת פרי בלא‬ ‫כהנים‪ ,‬ונזכר שאם יצא יישארו בבית הכנסת‬ ‫רק תשעה אנשים‪ ,‬ובהם שליח הציבור‪ .‬האם‬ ‫ר' אלחנן ביקש לשבת על ספסל בבית‬ ‫הכנסתו לפה נחשבת כאכילתו או כשתיית‬ ‫הכנסת‪ ,‬אך הבחין שמאחוריו עומד אחד‬ ‫מותר לו לצאת לנטילה‪ ,‬אף שבינתיים לא‬ ‫מימיו‪ .‬ולכתחילה ראוי לצאת מן הספק על ידי‬ ‫יהיו תשעה העונים לברכות הש"ץ‪ ,‬או שעדיף‬ ‫המתפללים בתפילת שמונה עשרה‪ ,‬בתוך‬ ‫אכילת התפוז כדרך אכילתו‪ ,‬עם בשר הפרי‪,‬‬ ‫שיישאר ויישא כפיו בלא נטילה נוספת?‬ ‫ארבע אמות ממקום מושבו‪ .‬בין הספסל‬ ‫ולברך 'העץ'‪ .‬אולם‪ ,‬כשמוצץ באמצעות לעיסה‬ ‫למתפלל עמדה מחיצת עץ קבועה‪ ,‬הגבוהה‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה נכון ליטול ידיים קודם תחילת‬ ‫עשרה טפחים ורחבה שלושה טפחים‪ .‬האם‬ ‫בשיניו‪ ,‬יברך 'בורא פרי העץ'‪ .‬ואם בולע שיעור‬ ‫חזרת הש"ץ ולשמרן נקיות‪ ,‬או להכין מים‬ ‫די במחיצה זו כדי להתיר את הישיבה‪ ,‬או‬ ‫כזית בתוך כדי אכילת פרס‪ ,‬יברך אחריו 'בורא‬ ‫לנטילה בתוך בית הכנסת‪ ,‬כדי שלא יתמעט‬ ‫שצריך שיהיה ברוחבה ארבעה טפחים?‬ ‫נפשות'‪.13‬‬ ‫המניין‪ ,‬או שימתין הש"ץ לכהן עד שיטול את‬ ‫והאם מותר לשבת ממש כנגד פני המתפלל‬ ‫ידיו וישוב לבית הכנסת‪.10‬‬ ‫כאשר ראשו של היושב נראה מעל המחיצה?‬ ‫שינוי בסדר ברכות הקידוש‬ ‫אם הש"ץ כבר התחיל בחזרה‪ ,‬ואין אפשרות‬ ‫ר' עזרא אחז גביע מלא יין לקידוש בליל‬ ‫ת‪ .‬כדי להתיר ישיבה בתוך ארבע אמותיו של‬ ‫ליטול בבית הכנסת‪ ,‬נכון יותר שהכהן ישאר‬ ‫שבת‪ ,‬ובטעות דילג על ברכת הגפן והתחיל‬ ‫המתפלל על ידי מחיצה‪ ,‬צריכה להיות ביניהם‬ ‫וישא כפיו על סמך נטילת שחרית‪ ,‬ובלבד שלא‬ ‫בברכת קדושת היום‪ .‬האם יש הבדל אם נזכר‬ ‫הסיח דעתו ויודע ששמר על ידיו נקיות‪ .‬אך‬ ‫מחיצה קבועה שגובהה עשרה טפחים ורוחבה‬ ‫בכך בפתיחת הברכה‪ ,‬באמצעה או לאחר‬ ‫אם הסיח דעתו‪ ,‬רשאי לצאת ליטול ולשוב‪ ,‬אף‬ ‫ארבעה טפחים לפחות‪ ,‬שעל ידי כך מקום‬ ‫שסיים אותה? ואם כבר בירך את ברכת היום‬ ‫שהש"ץ ימשיך בינתיים בתשעה‪ ,‬שכן הוא יוצא‬ ‫היושב נחשב רשות בפני עצמה‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר‬ ‫ואחריה את ברכת הגפן‪ ,‬אך טרם שתה‪ ,‬האם‬ ‫לצורך מצוה והחזרה התחילה בעשרה‪ .11‬ומכל‬ ‫יושב ממש כנגד פני המתפלל והוא נראה‬ ‫עליו לחזור ולקדש?‬ ‫מקום במניין מצומצם כזה‪ ,‬אף אם הכהן יוצא‪,‬‬ ‫מעל המחיצה‪ ,‬נכון לכתחילה לשבת מן הצד‪,‬‬ ‫אין ללוי לצאת עמו לנטילה‪.12‬‬ ‫כדי שלא יהא נראה שהמתפלל משתחווה לו‪.8‬‬ ‫ת‪ .‬סדר הקידוש הוא לברך תחילה 'בורא פרי‬ ‫מחיצה שרוחבה שלושה טפחים בלבד‪ ,‬אף‬ ‫הגפן' ואחר כך את ברכת היום‪ .‬נזכר לאחר‬ ‫ברכה על מציצת פירות‬ ‫שגובהה עשרה טפחים‪ ,‬אינה מספקת‪.9‬‬ ‫שהזכיר 'מלך העולם'‪ ,‬קודם שהתחיל 'אשר‬ ‫קדשנו'‪ ,‬יסיים 'בורא פרי הגפן' ואחר כך יאמר‬ ‫ר' מאיר החזיק תפוז בידו כדי למצוץ את‬ ‫את ברכת היום‪ .14‬אם נזכר רק לאחר שסיים את‬ ‫מימיו‪ ,‬מבלי לאכול את בשר הפרי‪ .‬איזו‬ ‫יציאת כהן לנטילת ידיים במניין‬ ‫ברכת היום‪ ,‬יברך 'בורא פרי הגפן'‪ ,‬ובדיעבד לא‬ ‫ברכה עליו לברך? והאם הדין שונה כשמכניס‬ ‫מצומצם‬ ‫יחזור‪.15‬‬ ‫את פלחי התפוז לפיו‪ ,‬לועס כדי להוציא את‬ ‫ר' ידידיה הכהן התפלל במניין מאוחר שבו‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫הביא הדעת תורה )שם ס"ח(‪ ,‬וכן נראה מדברי‬ ‫ופירש רש"י )ד"ה שלא( שהכוונה לכהן שלא נטל‬ ‫טפחים‪ ,‬אם ראש המתפלל נראה מעליה‪ ,‬יש‬ ‫אף להניח תפילין‪ ,‬ובפנימי חייב לחלצן‪.‬‬ ‫הפרי מגדים )סי' רג א"א סק"ג(‪ .‬אולם המגן אברהם‬ ‫ידיו לפני עלייתו לדוכן‪ ,‬ומשמע מדבריו שאף‬ ‫להחמיר לשיטה זו‪ ,‬שהרי גם כאן שייך החשש‬ ‫‪ 8‬בשולחן ערוך )או"ח סי' קב ס"א( מבואר שאסור‬ ‫)סי' רג סק"א( כתב שמיני אוכמניות שאין אוכלים‬ ‫כשנטל ידיו בשחרית או קודם התפילה‪ ,‬צריך‬ ‫של 'נראה כמשתחווה לו'‪] .‬אמנם האשל אברהם‬ ‫לישב בתוך ד' אמות של המתפלל‪ .‬וטעם‬ ‫אותם אלא מוצצים וזורקים מברך עליהם‬ ‫לחזור וליטול קודם שיעלה לדוכן‪ .‬וכן כתבו שם‬ ‫)ס"ד( כתב להדיא שמותר לישב לפני המתפלל‬ ‫האיסור מבואר בטור )שם ס"א(‪ ,‬משום שנראה‬ ‫שהכל נהיה בדברו‪ ,‬וכן כתבו האליה רבה )סק"א(‬ ‫התוספות )ד"ה כל כהן( להדיא‪ .‬ובשו"ת הרדב"ז‬ ‫כאשר יש לפניו מחיצה של זכוכית‪ .‬אולם יש‬ ‫כאילו חברו מקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬והוא‬ ‫והשו"ע הרב )ס"ג(‪ ,‬והאמרי בינה )או"ח סי' טז( כתב‬ ‫)ח"ב סי' תשעח( כתב שיש מצוה מן התורה לרחוץ‬ ‫לומר שגם לדבריו אין זה אלא בדעת השיטה‬ ‫אינו מקבל‪ .‬אמנם הט"ז )סק"ג( הקשה על טעם‬ ‫שאין זה כדברי הפרי חדש‪ .‬וכן מבואר להדיא‬ ‫הידיים קודם נשיאת כפיים‪ ,‬כיון שנשיאת כפיים‬ ‫הראשונה שהתירה ישיבה לפני המתפלל‬ ‫זה‪ ,‬מדוע לא אסרו לישב אף בתוך ד' אמות של‬ ‫בשו"ע הרב )סדר ברכות הנהנין פ"ו ס"ט( שהמוצץ‬ ‫היא בכלל עבודת הכהונה‪ ,‬ודייק כן גם מלשון‬ ‫יותר מד' אמות‪ ,‬אבל לשיטת ה'יש מי שאומר'‬ ‫הקורא קריאת שמע‪ ,‬והלא עיקר קבלת עול‬ ‫שאר פירות שאינם ענבים וזיתים מברך שהכל‬ ‫הרמב"ם )תפילה ונשיאת כפיים פט"ו ה"ה(‪ ,‬שכתב‪' :‬כהן‬ ‫שאסור לישב לפני המתפלל עד כמלוא עיניו‬ ‫מלכות שמים הוא בקריאת שמע‪ .‬ולכן כתב‬ ‫נהיה בדברו‪ ,‬וכן כתב הקצות השולחן )סי' נט‪ ,‬בדי‬ ‫שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו‪ ,‬אלא נוטל‬ ‫מפני שנראה כמשתחווה לו‪ ,‬אסור גם במחיצת‬ ‫בטעם ההרחקה‪ ,‬שהמקום שהמתפלל עומד‬ ‫השלחן סק"י( שמוצץ דינו כשותה מי פירות כיון‬ ‫את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה'‪.‬‬ ‫זכוכית[‪ .‬ועל כן לכתחילה ישב קצת מן הצד‪,‬‬ ‫עליו אדמת קודש הוא‪ ,‬הואיל והשכינה כנגדו‪,‬‬ ‫שכבר נימוח ויצא מתורת אוכל‪ .‬אמנם בנשמת‬ ‫אך הוסיף שאף שלדעת רש"י ותוספות צריך‬ ‫וכמו שכתב האליה רבה )שם סק"ד(‪ ,‬שחשש זה‬ ‫ואין זה ממידת כבוד ומורא לשכינה להפסיק‬ ‫אדם )כלל נא ס"ו( כתב שאין להוכיח מדברי המגן‬ ‫הכהן ליטול ידיו סמוך לעלייתו לדוכן ממש‪,‬‬ ‫הוא דווקא כנגד המתפלל ממש‪ ,‬ולא בצדדים‬ ‫בין המתפלל לשכינה‪ ,‬וכן כתב השו"ע הרב‬ ‫אברהם כיון שכוונתו לאוכמניות שאינן ראויות‬ ‫מכל מקום לדעת הרמב"ם אין הוא צריך ליטול‬ ‫שלפניו‪.‬‬ ‫)ס"א(‪ .‬ובשו"ת מהר"ם שיק )או"ח סי' מח( ביאר‪,‬‬ ‫אלא למציצה ולכך מברכים עליהן שהכל‪ ,‬אבל‬ ‫אלא אם כן הסיח דעתו‪ .‬וכן כתב הכסף משנה‬ ‫‪ 9‬בעירובין )טז‪ (.‬מצאנו נידון במחיצה המתירה‬ ‫שכיון שהתפילה במקום קרבן‪ ,‬נעשה המקום‬ ‫המוצץ פירות אחרים מברך את הברכה הראויה‬ ‫)שם‪ ,‬ובבית יוסף סי' קכח ד"ה ויטול( בדעת הרמב"ם‪,‬‬ ‫זריעה כנגד חלקה העומד אף כשהפרוץ מרובה‪.‬‬ ‫שמתפללים בו כעזרה‪ ,‬ובעזרה אסור לישב‪,‬‬ ‫להם‪ .‬ולנוכח המחלוקת כתב האמרי בינה )שם(‬ ‫שאם לא הסיח דעתו מנטילת ידיו בשחרית או‬ ‫אביי ביאר שאף לחכמים‪ ,‬ששיעור לבוד אצלם‬ ‫כמבואר בגמרא )יומא כח‪ (.‬שאין ישיבה בעזרה‬ ‫שמהראוי שלא להיכנס לספק ברכה אלא יאכל‬ ‫קודם התפילה‪ ,‬אינו חייב לחזור וליטול‪ .‬אולם‬ ‫פחות משלושה טפחים‪ ,‬אין חלק המחיצה‬ ‫אלא למלכי בית דוד בלבד‪ .‬ובמשנה ברורה )שם‬ ‫מעט מהפרי ויברך בורא פרי העץ‪ .‬והבן איש‬ ‫כתב שמספר הזוהר )ח"ג קמו‪ (.‬נראה שאף אם‬ ‫חשוב להתיר כנגדו אלא בארבעה טפחים‪.‬‬ ‫סק"ב( הביא מהחיי אדם )כלל כו ס"ד(‪ ,‬שאם דבר‬ ‫חי )שנה ראשונה‪ ,‬מסעי אות ח( כתב לחלק שהמוצץ‬ ‫לא הסיח דעתו‪ ,‬יש מצוה בנטילה נוספת קודם‬ ‫אמנם מתירוצו של רבא יש מקום ללמוד שדי‬ ‫קבוע הגבוה עשרה טפחים והרחב ארבעה‬ ‫פרי על ידי שמכניסו לפיו ולועסו בשיניו דינו‬ ‫נשיאת כפיים‪ ,‬וכדעת שאר הראשונים‪ .‬ולפי זה‬ ‫בשלושה‪ .‬וכך פירש הרשב"א )שם טז ע"ב‪ ,‬ד"ה רבא‬ ‫מפסיק בין המתפלל לבין היושב‪ ,‬מותר לישב‬ ‫כאכילה ומברך בורא פרי העץ‪ ,‬ואם אכל כזית‬ ‫פסק השו"ע )או"ח סי' קכח ס"ו(‪' :‬אף על פי שנטלו‬ ‫אמר( בשם הראב"ד שלדעת רבא די במחיצת‬ ‫בצדו השני‪ ,‬שהרי יש כאן הפסק רשות‪ .‬וכפי‬ ‫מברך ברכה אחרונה‪ .‬אך המוצץ בלא לעיסה‬ ‫הכהנים ידיהם שחרית‪ ,‬חוזרים ונוטלים ידיהם‬ ‫שלשה טפחים‪ .‬וכן הקשה הגרעק"א )על השו"ע‬ ‫המבואר מדבריהם אין ההיתר אלא במחיצה‬ ‫בפה‪ ,‬אלא אוחז הפרי בידיו ומוצצו‪ ,‬דינו‬ ‫עד הפרק'‪ .‬וכתב המשנה ברורה )סק"כ( שבאופן‬ ‫יו"ד סי' רצו סמ"ו( על שיטת הר"ש )שם( שהצריך‬ ‫קבועה‪ ,‬אבל מחיצה שאינה קבועה אינה חולקת‬ ‫כשתיית מי פירות ומברך שהכל‪ ,‬ואינו מברך‬ ‫שאין לו מים‪ ,‬יכול לסמוך על שיטת הרמב"ם‬ ‫מחיצה רחבה ארבעה טפחים‪ .‬אולם החזון‬ ‫את המקום לשתי רשויות‪ ,‬ואין לישב לפניה‪.‬‬ ‫ברכה אחרונה אלא בשותה רביעית‪ .‬וכן העתיק‬ ‫שיוצא בנטילת ידיים של שחרית‪ ,‬אם לא הסיח‬ ‫איש )כלאים סי' ו סק"ו( כתב לתקן את הגירסא‬ ‫ובשו"ת מהר"ם שיק )שם( דן בשיעור עובי‬ ‫הכף החיים )סי' רב ס"ק סג(‪ ,‬וכן כתבו להלכה‬ ‫דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף‪ .‬ולפי זה‬ ‫ולפרש שרבא מודה לאביי ששיעור מחיצה‬ ‫המחיצה‪ ,‬והביא שמדברי הר"ש )כלאים פ"ב מ"ח‪,‬‬ ‫בשו"ת שבט הלוי )ח"א סי' רה‪ ,‬הערות על השו"ע סי'‬ ‫נראה‪ ,‬שאף באופן שיש בבית הכנסת עשרה‬ ‫חשובה ארבעה‪ ,‬ובא לחדש שאפשר להעמיד‬ ‫ד"ה ולסלע( מבואר שעובי המחיצה יכול להיות‬ ‫רב סט"ו( ובשו"ת יביע אומר )ח"ח או"ח סי' כה(‪ .‬וכן‬ ‫מתפללים בדיוק‪ ,‬אם הכהן לא הסיח דעתו ויודע‬ ‫את הברייתא גם כרשב"ג‪ .‬וכתב שכן מבואר‬ ‫כלשהו‪ ,‬אך לדעת התפארת ישראל )בועז אות י(‬ ‫כתב בשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סי' קי אות ד( לעניין‬ ‫ששמר את ידיו נקיות מנטילתו שלפני התפילה‬ ‫בירושלמי )כלאים פ"ד ה"ב( ובתוספתא )כלאים פ"ד‬ ‫נראה שיש להחמיר שגם עובי המחיצה יהיה‬ ‫גדר ברכה אחרונה שהמוצץ בלא לעיסה שיעורו‬ ‫ועד עתה‪ ,‬שיסמוך על שיטת הרמב"ם ולא יצא‬ ‫ה"ו( ודוחק לומר שזה רק לשיטת רשב"ג‪ .‬ועל כן‬ ‫ד' טפחים‪ .‬אמנם החיי אדם והמשנה ברורה‬ ‫ברביעית‪ ,‬ואילו אם צריך לעיסה דינו כאוכל‬ ‫ליטול ידיו‪ .‬אמנם כאשר הסיח דעתו ולא שמר‬ ‫אף בנידון דידן אין להקל במחיצה של שלושה‬ ‫התירו במחיצה הגבוהה עשרה והרחבה ארבעה‪,‬‬ ‫ושיעורו בכזית‪ .‬אולם‪ ,‬יש לציין שכל האמור הוא‬ ‫את ידיו בנקיות‪ ,‬שאינו יכול לסמוך על נטילתו‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫ולא חילקו בשיעור העובי‪ .‬והנה בשו"ע )שם(‬ ‫לעניין שאר פירות‪ ,‬אבל המוצץ ענבים מברך‬ ‫שקודם התפילה‪ ,‬ואף אינו יכול להסתפק‬ ‫‪ 10‬בשו"ע )או"ח סי' נה ס"ג(‪' :‬אם התחיל באבות‬ ‫הובאה שיטה נוספת‪ ,‬שיש להחמיר בישיבה‬ ‫בורא פרי העץ אפילו כשאינו מכניסם לתוך פיו‪,‬‬ ‫בקינוח הידיים בדבר המנקה כבתפילה‪ ,‬שכן‬ ‫ויצאו מקצתן‪ ,‬גומר אפילו קדושה'‪ .‬ובמשנה‬ ‫מול המתפלל אפילו במרחק יותר מד' אמות‪,‬‬ ‫וכמבואר בשו"ע הרב )סדר ברכת הנהנין שם(‪.‬‬ ‫כתב המשנה ברורה )ס"ק יט( שנטילת ידי הכהן‬ ‫ברורה )ס"ק טו( ביאר שהוא הדין שיכול החזן‬ ‫עד כמלוא עיניו‪ .‬ובמשנה ברורה )שם סק"ח‪-‬ט(‬ ‫‪ 14‬במשנה )ברכות נא‪ (:‬נחלקו בית שמאי ובית‬ ‫צריכה להיות במים דווקא‪ ,‬כתב בשו"ת רבבות‬ ‫להמשיך ולסיים את כל חזרת הש"ץ‪ .‬אך מכל‬ ‫ביאר שאף שאינו יושב ברשות המתפלל‪ ,‬מכל‬ ‫הלל‪ ,‬ודעת בית הלל שמברך על היין ואחר‬ ‫אפרים )ח"ב סי' נד( שיכול לצאת באמצע חזרת‬ ‫מקום אסור לצאת באמצע החזרה‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫מקום אסור לדעה זו משום שנראה כמשתחווה‬ ‫כך על היום‪ ,‬וכן פסק השו"ע )או"ח סי' רעא ס"י(‪.‬‬ ‫הש"ץ ליטול את ידיו‪ ,‬ואין בכך משום 'ועוזבי‬ ‫הרמ"א )שם ס"ב( שעבירה היא לצאת‪ ,‬ועליהם‬ ‫לו‪ ,‬והוסיף שרבים מהאחרונים כתבו שטוב‬ ‫ואם היה בדעתו להתחיל את ברכת היום ואחר‬ ‫ה' יכלו' כיון שיוצא לצורך‪ .‬והביא מהג"ר שריה‬ ‫נאמר )ישעיה א כח( 'ועוזבי ה' יכלו'‪ .‬ולפיכך כתב‬ ‫להחמיר כשיטה זו‪ .‬ולשיטה זו נמצא לכאורה‪,‬‬ ‫שהזכיר שם ומלכות נזכר שלא בירך על היין‪,‬‬ ‫דבלצקי שיש לבקש מהחזן שיאריך מעט‬ ‫הכף החיים )פלאג'י‪ ,‬סי' טו אות ע( שאם יש מניין‬ ‫שאף כשיש מחיצה המפסקת בין המתפלל לבין‬ ‫יכול לסיים בורא פרי הגפן‪ ,‬וכמבואר במשנה‬ ‫בברכה שהוא עומד בה‪ ,‬כדי שיספיק הכהן לשוב‬ ‫מצומצם‪ ,‬ימתין הש"ץ באמצע החזרה עד‬ ‫היושב‪ ,‬יש להחמיר בישיבה כנגדו כאשר ראש‬ ‫ברורה )סי' רט סק"ב‪-‬ג( שהמסיים את הברכה‬ ‫קודם חתימת הברכה‪.‬‬ ‫שיטול הכהן ידיו‪ ,‬או שיכינו לו מים בתוך בית‬ ‫המתפלל נראה מעל המחיצה‪ ,‬שהרי עדיין שייך‬ ‫כראוי יוצא ידי חובתו‪ ,‬אף שבשעת הזכרת השם‬ ‫‪ 12‬כן כתב בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ג סי' מח(‬ ‫הכנסת‪ .‬וכן נראה פשוט שהכהן יכול ליטול את‬ ‫כאן החשש של 'נראה כמשתחווה לו'‪ .‬וכן מבואר‬ ‫והמלכות נתכוון לברכה אחרת‪] .‬ואף שהביאור‬ ‫שנטילת הלוי אינה חובה אלא רק מעלה במצוה‪,‬‬ ‫ידיו קודם חזרת הש"ץ‪ ,‬כשם שהחזן המתפלל‬ ‫בכף החיים )סק"ה(‪ ,‬שציין בתוך דבריו לס"ק יא‪,‬‬ ‫הלכה )ד"ה ותוך כדי דיבור( הסתפק אם גם בברכה‬ ‫ואין לגרום לחיסרון במניין מחמתה‪.‬‬ ‫לפני העמוד נוטל את ידיו קודם החזרה‪ .‬וראה‬ ‫ושם הביא את השיטה האוסרת לישב נגד‬ ‫שחיובה מהתורה יוצא ידי חובתו באופן כזה‪,‬‬ ‫‪ 13‬הפרי חדש בשו"ת מים חיים )סי' ז( כתב‬ ‫בספר ארבע אמות של תפילה )ח"ב סי' פ"ה( שכתב‬ ‫המתפלל כמלוא עיניו מפני שנראה כמשתחווה‬ ‫ונשאר בצ"ע‪ ,‬מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן‬ ‫שהמוצץ לימונים ושאר פירות מברך ברכת‬ ‫לעניין כהן שאינו רוצה לעבור כנגד המתפלל‬ ‫לו‪ ,‬והוסיף שאף אם יש לפני המתפלל מחיצה‬ ‫של הקידוש אינה מהתורה[‪.‬‬ ‫הפרי כיון שמציצה היא בכלל אכילה‪ ,‬והוסיף‬ ‫כדי ליטול ידיו‪ ,‬שיכול בדיעבד להקדים ולרחוץ‬ ‫של זכוכית‪ ,‬צריך היושב להחזיר פניו מכנגד‬ ‫‪ 15‬הנה באמת מצינו בשו"ע הרב )או"ח סי' תעג‬ ‫שאף לעניין ברכה אחרונה שיעורו בכזית‬ ‫ידיו אפילו בין ישתבח ליוצר לשם ברכת כהנים‪.‬‬ ‫המתפלל‪ .‬והרי שעיקר האיסור תלוי בראיית‬ ‫ס"ו(‪ ,‬בתוך דיני סדר יקנה"ז‪ ,‬שכתב שהמקדים‬ ‫כאכילה ולא ברביעית כשתייה‪ .‬וכן כתב החסד‬ ‫‪ 11‬בגמרא )סוטה לט‪' :(.‬אמר רבי יהושע בן לוי‪,‬‬ ‫המתפלל ולא בהיותו ברשותו‪ ,‬ולכן אין המחיצה‬ ‫את הקידוש לברכת היין חוזר על ברכת‬ ‫לאלפים )ס"ק יד(‪ ,‬והגרעק"א )על השו"ע או"ח סי' רב‬ ‫כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו‪ ,‬שנאמר‬ ‫מועילה כל זמן שהיושב רואה אותו‪ .‬ומעתה‬ ‫הקידוש‪ ,‬משום שעשה כבית שמאי כנגד בית‬ ‫ס"ח( העתיק את דברי הפרי חדש להלכה‪ ,‬וכן‬ ‫)תהלים קלד ב( 'שאו ידיכם קדש וברכו את ה'‪.‬‬ ‫יש לומר שגם במחיצה רגילה הגבוהה עשרה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫הרה"ג שמואל דוד בידר‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫אלא שכל זה בהנחה שמדובר בפלסטיק קשיח ואטום‪ ,‬שאין בתחתיתו נקב ניקוז בשיעור‬ ‫קידוש שבת בבוקר‬ ‫ששורש קטן יכול לצאת דרכו‪ .‬אם יש בו נקב‪ ,‬יש לדונו כעציץ נקוב‪ ,‬אלא אם מונחת תחתיו‬ ‫צלחת או מחיצה אטומה החוצצת בינו לבין הקרקע‪.‬‬ ‫דנו הרבה באחרונים על איסור הטעימה קודם קידוש שבת בבוקר לאנשים‬ ‫עציץ פלסטיק שאינו נקוב‬ ‫בריאים ולחולים ולנשים‪.‬‬ ‫אף שהעציץ עשוי פלסטיק ואינו נקוב‪ ,‬אין הדבר מוסכם שניתן להחשיבו בוודאות‬ ‫מהות המצוה‬ ‫כ’עציץ שאינו נקוב’‪ .‬בשו”ת שבט הלוי (חלק ו סימן קסז) תלה את הדין בבירור המציאות‪,‬‬ ‫ועתה נבאר‪ ,‬דהנה עצם חיוב קידוש שבת בבוקר מקורו מגמ' פסחים ק"ח‬ ‫וכתב שרק אם יתברר בבירור גמור שאין יניקה עוברת דרך הפלסטיק‪ ,‬ניתן להחשיבו‬ ‫ע"א ת"ר זכור את יום השבת לקדשו אין לי אלא בלילה‪ ,‬ביום מנין ת"ל זכור‬ ‫כחציצה‪ .‬גם בשו”ת להורות נתן (חלק ו סימן קא) הסתפק בדינו של הפלסטיק‪ ,‬אם הוא מפסיק‬ ‫את יום‪ .‬וטעם מצוה זו שצריך לחזור ולקדש ביום אע"פ שקידש בלילה היא‬ ‫את היניקה כדוגמת כלי מתכת‪ ,‬או שיש לחוש בו ליניקה‪.‬‬ ‫משום לחלק בין מידת שבת לחול שאומרים שירה על היין כ"כ הרשב"ם שם‬ ‫אולם כמה מפוסקי זמננו נקטו שפלסטיק אטום חוצץ בפני היניקה‪ ,‬ובהם הגרי”ש‬ ‫או משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה לכן ראו חכמים לעשות זכר לקידוש‬ ‫אלישיב‪ ,‬הגר”נ קרליץ (קובץ תשובות חלק ג סימן רמג‪ ,‬משפטי ארץ שביעית פרק ו הערה ‪ 12‬ועוד)‪.‬‬ ‫כ"כ הר"ן‪.‬‬ ‫ואולי יש חילוק בין פלסטיק קשיח ועבה‪ ,‬שיש להחשיב את העציץ כמי שאינו נקוב‪ ,‬לבין‬ ‫והתקנה היא לברך בופה"ג קודם הסעודה‪ ,‬והראוהו קידושא רבה משום‬ ‫פלסטיק דק ורך‪ ,‬ובפרט שקית גידול‪ ,‬שבהם יש לחשוש שהפלסטיק אינו מפסיק את‬ ‫דברכה זו מברכין על כל המצוות שמברכין על הכוס – רשב"ם‪ ,‬ועוד דמל' סגי‬ ‫היניקה‪.‬‬ ‫נהור דהוה קידוש קצרה וקראוהו ארוכה‪.‬‬ ‫בנידון שלפנינו אין לומר שמחמת היות העציץ עשוי פלסטיק הרי הוא בוודאי ‘אינו‬ ‫ונחלקו הראשונים אי החיוב היא מדאורייתא או מדרבנן‪.‬‬ ‫נקוב’‪ ,‬אלא יש לצרף זאת כספק נוסף‪ .‬מאחר שמדובר בעציץ פלסטיק אטום‪ ,‬ומתחתיו‬ ‫שיטת המהר"ם מובא במג"א סי' תקצז דהוא חיוב מהת' כדדרשינן מקרא‬ ‫מצויים שיש או אלומיניום‪ ,‬יש צדדים חשובים להחשיבו כמנותק מן הקרקע‪ .‬אולם מאחר‬ ‫זכור את יום אבל רוב ראשונים ס"ל דהוא מדרבנן דהא דילפינן מקרא הוי‬ ‫שיש פוסקים שהסתפקו בעצם דין הפלסטיק‪ ,‬ובצירוף שאר הספקות הנוגעים לנוף היוצא‬ ‫אסמכתא בעלמא כדמצינו ברמב"ם פכ"ט ה"ד שכתב שעיקר קידוש היא‬ ‫מן העציץ ולמקום המקורה‪ ,‬נראה כי יש להפריש מן המלפפונים תרומות ומעשרות בלא‬ ‫בלילה‪ ,‬ודייק מזה הפרמ"ג (רפט משב"ז סק"א) דרק בלילה היא מדאורייתא ולא‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫ביום‪.‬‬ ‫יציאת הנוף מעבר לעציץ‬ ‫וכן הר"ן כתב בפירוש שהוא רק תקנת חכמים דאם היה דאורייתא היו‬ ‫בסוגיית הגמרא בגיטין (כב‪ ).‬נחלקו אביי ורבא בעציץ הנמצא בארץ ישראל ונופו נוטה‬ ‫צריכים למימר כל נוסח הקידוש ולא באופן שנראה כברכת הנהנין אלא ע"כ‬ ‫לחוץ לארץ‪ ,‬אם הולכים אחר מקום הנקב או אחר מקום הנוף‪ .‬להלכה פסק הרמב”ם‬ ‫דהוי חיוב דרבנן זכר לקידוש‪.‬‬ ‫(תרומות פרק א הלכה כה) שבעציץ נקוב שלא השתרש בקרקע הולכים אחר הנוף‪.‬‬ ‫חיוב נשים‬ ‫לדעת כמה מן הראשונים‪ ,‬ובהם הר”ש (עוקצין פרק ב משנה י)‪ ,‬תוספות ותוספות הרא”ש‬ ‫דנו הפוסקים מה דין הנשים בחיוב הקידוש‪ ,‬הפרמ"ג (בס' רפט משב"ז סק"א)‬ ‫(גיטין שם ד”ה בתר נקבו)‪ ,‬גם בעציץ שאינו נקוב יציאת הנוף יכולה לחבר את הצמח למקום‬ ‫נקט בפשטות דחייבות כמו דחייבות בכל מצוה דשבת הן דאורייתא והן דרבנן‪,‬‬ ‫שמעליו הוא נמצא‪ .‬כן הביאו המשנה למלך (הלכות ביכורים פרק ב הלכה ט) והחזון איש (ערלה‬ ‫וכדכתב המג"א בסי' רצא סקי"א על דברי המחבר דנשים חייבות בסעודה‬ ‫סימן א ס”ק טז אות ח)‪ .‬אמנם הגרש”ז אויערבאך בספרו מעדני ארץ (תרומות פרק ראשון הלכה כה)‬ ‫שלישית‪ ,‬דלכל מילי שבת איש ואשה שוין‪.‬‬ ‫כתב שלפי הרמב"ם כוחו של הנוף נאמר בעיקר בעציץ נקוב‪ ,‬ולא שכל נוף היוצא מעציץ‬ ‫וכן מבואר בהר"ן (שבת קי"ז) שהביא דברי ר"ת שנשים חייבות בלחם משנה‬ ‫שאינו נקוב הופך את כל הצמח למחובר‪.‬‬ ‫בשבת מטעם שאף הן היו באותו הנס‪ ,‬וכתב הר"ן עליו דלא צריך לזה דהרי‬ ‫ונראה שיש חילוק בין אם הנוף יוצא מן העציץ ומאהיל ממש על קרקע גלויה‪ ,‬שבזה יש‬ ‫כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונכללין בכל דיני דשבת‪.‬‬ ‫לחשוש שהוא מקבל דין מחובר לקרקע‪ .‬לבין אם הנוף יוצא מן העציץ אך תחתיו יש משטח‬ ‫מאידך שיטת המהר"ם חלאווה בשם מורו הרשב"א (פסחים קו) דנשים‬ ‫החוצץ בינו לבין הקרקע‪ ,‬כגון לוח שיש ואבן או מתכת‪ ,‬שאז אין יציאת הנוף כשלעצמה‬ ‫פטורות מקידוש שבת בבוקר דאינו אלא אסמכתא בעלמא וכנ”ל‪.‬‬ ‫הופכת אותו למחובר לקרקע‪ .‬אולם עדיין מקום הנוף עשוי לקבוע אם הצמח נחשב כגדל‬ ‫במקום מקורה או במקום פתוח‪.‬‬ ‫טעימה קודם הקידוש‬ ‫לפיכך‪ ,‬בנידון שלפנינו‪ ,‬מאחר שמתחת לכל הנוף והמלפפונים יש לוח שיש או אלומיניום‪,‬‬ ‫נחלקו הראשונים אי אסור לטעום קודם קידוש שבת בבוקר כמו קידוש של‬ ‫אין הבדל בין המלפפון שמעל השיש לבין זה שחלקו מעל האלומיניום‪ .‬שניהם מנותקים‬ ‫לילה או לא דעת הרמב"ם (שבת כט‪ ,‬י) שאסור לטעום כלום קודם קידוש כדין‬ ‫מן הקרקע‪ ,‬ויציאתם מעבר לשפת העציץ אינה הופכת אותם לעציץ נקוב או למחוברים‬ ‫קידוש של לילה‪ ,‬וביאר בהרב המגיד דאפי’ טעימה בעלמא נמי אסור דחז”ל‬ ‫לקרקע‪.‬‬ ‫תיקנו קודם שימלא כריסו לקדש משום כבוד השבת ואפי’ טעימא נמי אסור‬ ‫אולם אם בעתיד יצאו הגבעולים או העלים מעבר לאדן ולסורגים ויהיו תלויים באוויר‬ ‫דאל”כ נתת דבריך לשיעורין‪.‬‬ ‫מעל קרקע גלויה‪ ,‬יש לראות את כל השתיל כספק מחובר‪.‬‬ ‫ומאידך דעת הראב”ד שם חולק על הרמב”ם וס”ל דמותר לטעום קודם‬ ‫הקידוש דהוה רק אסמכתא בעלמא וליכא חיוב גמור‪.‬‬ ‫הגדל בתוך הבית‬ ‫ופסק המחבר בסי’ רפ”ט כשיטת הרמב”ם דאסור לטעום קודם קידוש‪.‬‬ ‫כתב הרמב”ם (הלכות מעשר פרק א הלכה י) ‘אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות‪,‬‬ ‫שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה‪ .‬ויראה לי שהוא חייב‬ ‫אימתי זמן קידוש‬ ‫במעשרות מדבריהם'‪ .‬והיינו שכיון היוצא "השדה" ובית אינו שדה‪ ,‬לכך פטור ממעשרות‪,‬‬ ‫נחלקו הראשונים מאמתי מתחייב אדם בקידוש שיהא אסור בטעימה קודם‬ ‫אך שדעת הרמב"ם שהגדל בבית אף שפטור מן התורה מדרבנן הוא חייב‪ .‬מאידך הראב"ד‬ ‫קידוש דעת מהר"ם המובא בטור סי' פט דמיד בבוקר אסור לשתות אפי' מים‬ ‫(שם) חלק על הרמב"ם‪ ,‬ודעתו שגידולי הבית פטורים אף מדרבנן‪.‬‬ ‫דעדיין לא קידש ודעת הרא"ש דמותר לשתות קודם התפילה מים דרק אחר‬ ‫ומאחר שנחלקו הראשונים אם מדרבנן יש להפריש מגידולי בית‪ ,‬בנידון דידן שהוא עציץ‬ ‫התפילה חל חובת קידוש שאז היא זמן סעודה דהרי א"א לאכול קודם התפילה‬ ‫שאינו נקוב‪ ,‬יש להפריש בלא ברכה‪ ,‬לפי שספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫וכן פסק המחבר בשו"ע סי' רפט‪.‬‬ ‫מה נחשב בית‬ ‫שחרית או מוסף‬ ‫כתב החזון איש (שביעית סימן כב ס”ק א) ‘וגדר בית‪ ,‬ודאי אין צריך בית שחייב במזוזה‪,‬‬ ‫ונחלקו האחרונים אם אחר תפילת שחרית כבר חל חובת קידוש ואסור‬ ‫והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי‪ ,‬ואולי צריך מחיצות עשרה טפחים גם כן’‪ .‬מדבריו למדנו‬ ‫לטעום קודם קידוש או אחר תפילת מוסף חל חובת קידוש‪.‬‬ ‫שאין צורך בבית גמור הראוי למגורים‪ .‬עיקר הגדרת המקום כבית היא הקירוי‪ ,‬ולכתחילה‬ ‫וצדדי השאלה היא דהרי אנו נוקטים לדינא דלא כרב הונא‪ .‬ומותר לאכול‬ ‫ראוי שיהיו גם מחיצות בגובה עשרה טפחים‪.‬‬ ‫קודם תפלת מוסף ואה"נ דרק פירות או פת מועט לכן הוי זמן אכילה אבל‬ ‫בנידון שלפנינו יש למרפסת קיר אבן בגובה עשרה טפחים‪ ,‬לפיכך‪ ,‬אין צורך שהסורג‬ ‫לא זמן הסעודה‪.‬‬ ‫שמעליה יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים‪ .‬העובדה שהעציץ מונח על עובי המחיצה‬ ‫והמג"א בסימן רפו סק"א נקט דאחר תפלת שחרית חל חובת קידוש ואסור‬ ‫ונופו נוטה החוצה אינה מבטלת את צירוף המרפסת לבית‪ ,‬בפרט כאשר הכול מצוי תחת‬ ‫לטעום קודם קידוש וכן נקט במשו"ב שם‪.‬‬ ‫קירוי‪ .‬אמנם‪ ,‬לעניין הגג‪ ,‬יש לחלק בין גג קבוע ואטום‪ ,‬המונע גשם ומאהיל בקביעות על‬ ‫מאידך הדעת שם מביא מכמה וכמה אחרונים שס"ל כיון שאינו עדיין זמן‬ ‫מקום העציץ והנוף‪ ,‬שנחשב קירוי‪ .‬לבין יריעת הצללה או פרגולה פתוחה שגשם ושמש‬ ‫הסעודה‪ ,‬דאינו אלא לאחר תפילת מוסף ואפשר לאכול ולשתות אחר תפילת‬ ‫עוברים דרכה‪.‬‬ ‫שחרית כ"ז שלא התפלל מוסף עדיין‪.‬‬ ‫והנה בגג זמני שנועד להסרה נחלקו האחרונים‪ :‬הגרצ”פ פרנק (הר צבי‪ ,‬זרעים חלק ב סימן‬ ‫נמצא לדינא אדם מתחייב בקידוש אחר תפילת שחרית ואז אסור לו לטעום‬ ‫לד) סבר שגם קירוי ארעי מפקיע שם שדה‪ ,‬ואילו החזון איש (שם) סבר שאוהל ארעי אינו‬ ‫כלום עד שיקדש‪ ,‬אכן מצינו בכמה מהאחרונים שסמכו על דברי הדע"ת הנ"ל‬ ‫הופך שדה לבית‪.‬‬ ‫להתיר לשתות קודם תפילת מוסף וכן נהגו בכמה קהילות קדושות‪.‬‬ ‫הבעלות על הזרעים והפירות‬ ‫חולה‬ ‫במעשה דנן שהקטנים שתלו את הזרעים‪ ,‬השאלה היא מי הוא הבעלים לעשות את‬ ‫עתה נבאר דין החולה נמי שזקוק לאכול קודם התפילה דהותר לו כמבואר‬ ‫ההפרשה‪.‬‬ ‫בס' פ"ט דמצד אחד זמן חיוב הקידוש כתקנת חז"ל היא אחר התפילה‪ ,‬וא"כ‬ ‫כתב הרמ”א (חושן משפט סימן ער סעיף ב) ‘אם נתנו מתנה לקטן הסומך על שולחן אביו‬ ‫כל שאוכל קודם התפילה לא נתחייב עדיין בקידוש‪ ,‬ומצד שני הרי זמן החיוב‬ ‫הרי היא של אביו’‪ .‬ולפי זה‪ ,‬מתנה רגילה שניתנה לילד קטן הסמוך על שולחן אביו נחשבת‬ ‫היא אחר התפילה משום שאז הוי זמן הסעודה דהרי קודם התפילה א"א‬ ‫בדרך כלל כממונו של האב‪ ,‬משום שמסתמא הנותן נותנה על דעת שהאב ישמור עליה‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'‬ ‫לברר היטב האם עיקר הסיפור שבספר קומיקס‬ ‫מעורבות זו בזו‪ ,‬ובתוכן קופסת לפתן שהוא‬ ‫ברירת מארזי סעודות כשחלק מהאוכל‬ ‫זה ראוי לקריאה בשבת‪ ,‬כגון ספרים שיש בהם‬ ‫מתכוון להגיש בסעודת היום‪ .‬כדי שהלפתן‬ ‫מיועד לאחר זמן‬ ‫מוסר השכל וחינוך למידות טובות ויראת שמים‪,‬‬ ‫יספיק להפשיר רצה ראובן להוציא אותו כבר‬ ‫כעת מבין שאר הקופסאות ולהניחו על השיש‬ ‫בשבת שנערכה בכפר נופש‪ ,‬הוכנו‬ ‫כפי שמצוי בסיפורים מגדולי ישראל‪.20‬‬ ‫למשתתפים שקיות ובהן המאכלים לסעודת‬ ‫להפשרה‪ ,‬אך הסתפק האם מותר לעשות‬ ‫ב‪ .‬לגבי הקריאה בהם בימות החול‪ .‬אין איסור‬ ‫כן‪ ,‬או שמא יש בכך משום איסור בורר‪ ,‬כיון‬ ‫הבוקר ולסעודה שלישית‪ .‬ר' שמעון התבקש‬ ‫לקרוא סיפור וקריאה שאינה לימוד תורה‪,21‬‬ ‫שהוא בורר את המאכל זמן רב לפני הסעודה?‬ ‫לאתר את השקית המיועדת למשפחתו בתוך‬ ‫ומצד שני אין להקל להתיר לקרוא כל ספר‬ ‫השקיות הרבות שהונחו יחד‪ .‬כשמצא אותה‪,‬‬ ‫ת‪ .‬אוכל קפוא הנמצא בתערובת וזקוק להפשרה‬ ‫התעורר בליבו ספק‪ :‬האם מותר לו להוציא‬ ‫שהוא רק מפני שהוא נפוץ או שנכתב לקהל‬ ‫ממושכת‪ ,‬מותר להקדים את הברירה כשיעור‬ ‫את השקית כולה‪ ,‬אף שכרגע הוא זקוק רק‬ ‫שומרי מצוות‪ .‬סיפורים שמביאים ליראת שמים‪,‬‬ ‫הזמן הנצרך להפשרה עבור הסעודה‪.18‬‬ ‫לחלק מתכולתה? או שעליו לשלוף מתוכה‬ ‫למידות טובות וללימוד מוסר נכון לקרוא‪ .22‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬כאשר נצרכת מנוחה אמיתית מן הלימוד‪,‬‬ ‫את המאכלים הנצרכים לסעודה הנוכחית‬ ‫יש להתיר קריאה מוגבלת בספר נקי לשם‬ ‫קריאת ספרי מתח וקומיקס בחול‬ ‫בלבד‪ ,‬ואת השאר להותיר בפנים?‬ ‫התרעננות וחידוש הכוחות לעבודת ה'‪ .‬ואין‬ ‫ובשבת‬ ‫ת‪ .‬תערובת הטעונה ברירה‪ ,‬מותר לברור ממנה‬ ‫הכוונה לקריאה שנעשית כדי לכלות את הזמן‪,‬‬ ‫בני מחבב קריאת ספרי מתח וקומיקס‪ ,‬כעת‬ ‫ביד רק את הכמות הדרושה לסעודה המתחילה‬ ‫כמו ספרי עלילות ממכרים שמביאים להזנחת‬ ‫הוא הגיע בני לגיל בר מצווה ורציתי לברר בנוגע‬ ‫עתה‪ ,‬ומותר ליטול גם עבור כל בני הבית‪ .‬אך‬ ‫סדרי הלימוד‪.23‬‬ ‫לקריאת ספרים מעין אלו‪ ,‬האם קריאת הספרים‬ ‫אסור לברור מראש לסעודה שלישית‪ ,‬או לברור‬ ‫מותרת בשבת‪ ,‬או שעלי למנוע ממנו את‬ ‫מנות נוספות מעבר לכמות הנצרכת לסעודה‬ ‫קריאתם גם בימות החול? והאם ספרי קומיקס‬ ‫המתנה אחר אכילת בצל שהתלכלך‬ ‫הנוכחית‪ .‬אולם שקית שהוכנה מראש כמנה‬ ‫חמורים יותר משום 'כתב המהלך תחת הצורה'‪,‬‬ ‫בכבד‬ ‫ובפרט כשהציורים מושכים את העין?‬ ‫אחת‪ ,‬מותר ליטול אותה בשלמותה לסעודת‬ ‫ביום ראשון אכל יענקל מן ה'ציבל' שנשאר‬ ‫הבוקר‪ ,‬אף אם די בה גם לסעודה שלישית‪.16‬‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬חז"ל אסרו לקרא בשבת כתבים משום‬ ‫לכתחילה רצוי להעמיד כל מארז בפני עצמו‬ ‫מסעודת השבת‪ ,‬והבחין שהיה מלוכלך מעט‬ ‫'שטרי הדיוטות'‪ ,‬לכן ראוי לדעת שהקריאה‬ ‫בכבד‪ .‬הוא הסתפק האם עליו להמתין שש‬ ‫לפני שבת‪ ,‬כדי שלא תהיה תערובת‪ .‬בשעת‬ ‫בשבת ברוב הספרים שאינם ספרי קודש‪ ,‬אסורה‬ ‫החיפוש מותר להזיז שקיות בתוך התערובת‬ ‫שעות קודם אכילת מאכלי חלב‪ .‬חברו אמר‬ ‫משום שטרי הדיוטות‪ ,‬ואף שהיו שהורו להקל‬ ‫שאפשר לצרף את דברי מהר"ם שיף שכבד‬ ‫כדי להגיע לשקית הרצויה‪ ,‬אך אין למיין את‬ ‫כדברי הרמ"א שהאיסור לקרוא בשיחת חולין‬ ‫האחרות לערימות‪.17‬‬ ‫אינו נידון כבשר‪ .‬האם יש חילוק בין מעט כבד‬ ‫וספרי מלחמות הוא דווקא בשפות לועזיות‬ ‫שנדבק בבצל לבין מגע בלבד‪ ,‬והאם אפשר‬ ‫אך בלשון הקודש מותר‪ ,‬כתב המשנה ברורה‬ ‫לסמוך על הסברה האמורה?‬ ‫בשם האחרונים שהורו להחמיר בזה‪ .‬אמנם יש‬ ‫ברירת מאכל קפוא זמן רב לפני‬ ‫ת‪ .‬אם אכל עם הבצל פירורי כבד או מריחה של‬ ‫מקילים לצורך גדול ובספרים נקיים‪ ,‬ויש שהורו‬ ‫הסעודה‬ ‫כבד הניכרים בו‪ ,‬עליו להמתין שש שעות‪ ,‬כמו‬ ‫רק שלא למחות בנשים וקטנים הנוהגים להקל‪.19‬‬ ‫בשבת בבוקר‪ ,‬לפני התפילה‪ ,‬פתח ראובן את‬ ‫לאחר אכילת בשר‪ .‬היות הכמות מועטת אינה‬ ‫ואין חומרא בקומיקס משאר ספרים‪ ,‬ולכן יש‬ ‫המקפיא ומצא במגירה קופסאות קפואות‬ ‫◄◄‬ ‫אף בשר שאינו מבושל מוקצה‪ ,‬ועל כן יטלטלם‬ ‫)שביתת השבת בורר סיג‪ ,‬ובבאר רחובות ס"ק כז(‪ ,‬לפי‬ ‫שמאי יצא ואינו חוזר‪ .‬ומבואר שלדעת האליה‬ ‫הלל‪ ,‬וכמבואר בברכות )נא‪ (:‬שנחלקו בית שמאי‬ ‫רק כלאחר יד‪.‬‬ ‫שהמסגרת השולחן )סי' פ סט"ז( כתב שטעם‬ ‫רבה אף המכוון לעשות בהדיא כבית שמאי יצא‬ ‫ובית הלל האם ברכת היין קודמת לברכת היום או‬ ‫‪ 19‬בשו"ע )סי' שז סעיפים יג‪ ,‬טו‪-‬טז( מובא איסור‬ ‫ההיתר לסלק את הפסולת המונחת מלמעלה‬ ‫ואינו חוזר‪ ,‬ולדעת התוספת שבת והבגדי ישע יש‬ ‫להיפך‪ .‬אך במנחת פתים )לגר"מ אריק‪ ,‬סי' רעא ס"י(‬ ‫שטרי הדיוטות והגזרות הנלוות לו‪ .‬וראה במגן‬ ‫הוא משום שזה כקילוף קליפת הפרי‪ ,‬וסברא זו‬ ‫להקל בטעה ועשה כבית שמאי‪ ,‬וזהו שלא כדברי‬ ‫הקשה מהמבואר בשו"ע )או"ח סי' רעא סט"ו( שמי‬ ‫אברהם )סי' שא סק"ד( שצידד להתיר ראייה שיש‬ ‫שייכת רק כשהוא יודע היכן מונח החפץ שהוא‬ ‫השו"ע הרב והתהילה לדוד‪ ,‬שנראה מדבריהם‬ ‫שהפסיק בדיבור אחר גמר הקידוש או שנשפכה‬ ‫בה עונג‪.‬‬ ‫רוצה להוציא‪ .‬ומכל מקום כתב הביאור הלכה‬ ‫שאף בטעה ועשה כבית שמאי לא יצא‪ .‬וכן נראה‬ ‫הכוס‪ ,‬מביא כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן‬ ‫‪ 20‬בגמרא )שבת קמט‪ (.‬נזכרו שני דינים‪ :‬קריאת‬ ‫)שם( שכל ההיתר הוא רק כאשר הוא מסלק‬ ‫מדברי המשנה ברורה )סי' רעא ס"ק סג( שהביא‬ ‫ואינו חוזר ומקדש‪ ,‬אף שנמצא שבירך הגפן אחר‬ ‫הכתב בשבת והסתכלות בדיוקנא אף בחול‪.‬‬ ‫את המין העליון בלבד‪ ,‬אך אם בשעת הסילוק‬ ‫מהדרך החיים )סי' ע סק"ב( שמי שמהפך את סדר‬ ‫ברכת היום‪ ,‬וכתב שדברי השו"ע הרב צע"ג‪ .‬אכן‬ ‫התוספות )שם ד"ה ודיוקני עצמה( פירשו שהדין השני‬ ‫הוא מסדר אותו ומכין אותו לאחר זמן‪ ,‬אסור‪,‬‬ ‫הברכות בקידוש עושה איסור‪ ,‬ומשמע שבדיעבד‬ ‫בתהילה לדוד )סי' רעא ס"ק טו( תירץ שבאופן זה‬ ‫בעשוי לעבודה זרה‪ ,‬ולא לנוי‪ .‬בערוך השולחן )סי'‬ ‫כיון שזה בכלל ברירה‪ ,‬ולכן בעניינו אסור למיין‬ ‫יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומברך‪ .‬ועל כן נראה‬ ‫אין חזרת ברכת היין מחייבת חזרת הקידוש‪ ,‬כיון‬ ‫שז ס"ח( הביא שכך המנהג‪ ,‬וציין גם את הדעה‬ ‫ולסדר את השקיות העליונות בערימה‪.‬‬ ‫שבדיעבד כאשר טעה והקדים את ברכת היום‬ ‫שנעשה מתחילה כסדרו‪ ,‬אבל כשהפך את הסדר‬ ‫המחמירה‪ ,‬ומכל מקום גם לשיטה זו מותר מותר‬ ‫‪ 18‬המשנה ברורה )סי' שיט סק"ד( כתב שכאשר‬ ‫לברכת היין אינו צריך לחזור‪ ,‬כיון שספק ברכות‬ ‫מתחילתו לא יצא וחוזר ומברך‪ .‬והנה שורש דין‬ ‫בחול לקרוא כתב מועט שתחת תמונה‪ ,‬שאין‬ ‫הוא בורר סמוך לסעודה הנמשכת כמה שעות‪,‬‬ ‫להקל‪ ,‬וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה )פמ"ז‬ ‫זה תלוי במחלוקת הראשונים בביאור דברי רב‬ ‫חוששים שיימשך אחריו‪ .‬לא מצאנו שגזרו חז"ל‬ ‫הרי זה בגדר לאלתר‪ ,‬אף שיעבור זמן רב עד‬ ‫הערה קצא(‪.‬‬ ‫יוסף שאמר )ברכות יא‪ (.‬לעניין קריאת שמע 'עשה‬ ‫את האיסור לקרוא 'כתב שתחת הצורה' על ספר‬ ‫אכילת המאכל‪ .‬ובשו"ת רב פעלים )ח"א או"ח סי' יב‬ ‫‪ 16‬בהיתר הברירה בשבת מבואר בשו"ע )או"ח סי'‬ ‫כבית שמאי לא עשה ולא כלום'‪ ,‬האם הנוהג‬ ‫מודפס שלם שכולו תמונות וכיתובים‪.‬‬ ‫ד"ה והנה( כתב שהבורר מאכל שאינו ראוי לאכילה‬ ‫שיט ס"א( שמותר לברור רק אוכל מתוך הפסולת‪,‬‬ ‫כבית שמאי במקום בית הלל יוצא ידי חובתו או‬ ‫‪ 21‬התוספות )שבת קטז‪ :‬ד"ה וכ"ש( דנו בספרי‬ ‫עד שישרה במים שלוש או ארבע שעות חייב‬ ‫ביד ולא בכלי‪ ,‬ובתנאי שהברירה היא כדי לאוכלו‬ ‫לא‪ :‬שלדעת התוס' )שם ד"ה תני( ותוס' רבינו יהודה‬ ‫מלחמות‪ ,‬ואסרו לקוראם בשבת בדומה לכתב‬ ‫משום בורר‪ ,‬כיון שאין זו ברירה סמוך לאכילה‪.‬‬ ‫לאלתר‪ .‬והוסיף הרמ"א שמותר לברור גם עבור‬ ‫)שם( והשיטה מקובצת )שם( הקורא קריאת שמאי‬ ‫שתחת הצורה‪ .‬והוסיפו בשם ר"י שגם בחול יש‬ ‫אמנם בשמירת שבת כהלכתה )פ"ג הערה רכב(‬ ‫אחרים האוכלים עמו בסעודתו‪ .‬וכתב המשנה‬ ‫כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו‪ .‬ולדעת הר"ן‬ ‫בזה משום מושב לצים‪ .‬בשו"ע )או"ח סי' שז סט"ז(‬ ‫הובא מהגרש"ז אויערבאך שמותר לברור מאכל‬ ‫ברורה )סק"ה(‪' :‬ואם כוונתו כדי שישתייר גם אחר‬ ‫)סוכה יב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה אמרו לו( והריטב"א )סוכה‬ ‫פסק לאיסור גם במליצות ומשלים של שיחת‬ ‫כמה שעות קודם הסעודה‪ ,‬כאשר רוצה להשרותו‬ ‫הסעודה או על סעודה אחרת חייב חטאת‪ ,‬אך‬ ‫כח‪ .‬ד"ה הא דתנן( והרשב"ץ )ברכות יא‪ (.‬וכן הביא‬ ‫חולין‪ ,‬ובדברי חשק נוסף הטעם של גירוי יצר‬ ‫ברוטב וכדומה כדי להשביח את טעמו‪ ,‬לפי שכך‬ ‫אם ממילא נשתייר מבירורו עד לאחר הסעודה‪,‬‬ ‫בספר המכתם )ברכות יא‪ .‬ד"ה העושה( שכן הוא‬ ‫הרע‪ .‬ובערוך השולחן )שם ס"ט( חילק בין ידיעות‬ ‫היא דרך אכילתו‪ ,‬והשווה זאת לדברי המשנה‬ ‫אין בכך כלום כיון שכבר בירר בהיתר'‪ .‬ומבואר‬ ‫דעת הראב"ד‪ ,‬וכן נראה מסתימת שאר הפוסקים‬ ‫שיש בהן צורך לבין ענייני הבל‪.‬‬ ‫ברורה )שם( שהבורר סמוך לסעודה הנמשכת‬ ‫שאין לברור מראש עבור סעודה אחרת‪ ,‬אך אם‬ ‫שאינו מקיים את המצוה מן המבחר‪ ,‬אך בדיעבד‬ ‫‪ 22‬במשנה ברורה )סי' שז ס"ק נח( הוציא מכלל‬ ‫כמה שעות הרי זה בגדר לאלתר‪ ,‬אף שיעבור‬ ‫בירר לצורך הסעודה הנוכחית ונשאר מהאוכל‪,‬‬ ‫יצא‪ .‬והפרי מגדים )סי' סג א"א סק"ב( הסתפק בדעת‬ ‫האיסור את יוסיפון‪ ,‬ספר יוחסין‪ ,‬דברי הימים‬ ‫זמן רב עד אכילת המאכל‪ .‬והוכיח כן ממה שכתב‬ ‫אין בכך כלום‪ .‬אמנם בנידון שלפנינו‪ ,‬שהאוכל‬ ‫השו"ע להלכה‪ ,‬ובמשנה ברורה )שם סק"ה( הביא‬ ‫של ר"י הכהן ושבט יהודה‪ ,‬משום שלומדים מהם‬ ‫המחצית השקל )סי' תקי סק"ב(‪ ,‬שלדעת הרשב"א‬ ‫של הסעודה השנייה והשלישית נמצא יחד‬ ‫בשמו ש'אפילו אם אין הכוונה בעמידתו לעשות‬ ‫מוסר ויראה‪ ,‬והתיר גם כשהם כתובים בלעז‪ .‬וכן‬ ‫)עבודת הקודש‪ ,‬בית מועד שער א סי' ה( הסובר שאסור‬ ‫באותה שקית‪ ,‬נראה שמותר להוציא את כל‬ ‫כבית שמאי אלא לעורר הכוונה וכדומה‪ ,‬אפילו‬ ‫בערוך השולחן )שם ס"י(‪.‬‬ ‫לברור ביום טוב שלא על מנת לאכול לאלתר‪,‬‬ ‫השקית מתוך התערובת‪ ,‬ואין צריך לפתוח אותה‬ ‫הכי אסור וכו'‪ ,‬ואף על פי כן אין צריך בזה לחזור‬ ‫‪ 23‬הרמב"ם )שמונה פרקים פ"ה( ביאר שכמו שהגוף‬ ‫מותר לברור קמח כדי לאפות ממנו פת‪ ,‬והרי‬ ‫ולהוציא ממנה רק את האוכל לסעודה הנוכחית‪.‬‬ ‫ולקרות בדיעבד'‪ .‬וכן מצאנו נידון זה בנוסח‬ ‫זקוק למנוחה ממלאכות כבדות‪ ,‬כך גם הנפש‬ ‫שאף שיקח זמן רב עד שהפת תיאפה ותהיה‬ ‫שכן הוצאת השקית בשלמותה כעת היא בגדר‬ ‫ברכת האש במוצאי שבת‪ ,‬שבו נחלקו בית שמאי‬ ‫זקוקה למנוחת החושים לאחר עיון מייגע‪ ,‬כדי‬ ‫ראויה לאכילה‪ ,‬הרי זה בגדר לאלתר‪ .‬ולפי זה‬ ‫הוצאת אוכל מתוך פסולת סמוך לאכילה‪ ,‬הואיל‬ ‫ובית הלל )ברכות נא‪ (:‬שלדעת בית שמאי מברכים‬ ‫שתוכל לשוב לעיונה‪ .‬ובשו"ע )או"ח סי' רלא ס"א(‬ ‫כתב בשמירת שבת כהלכתה )שם סע"ט ופ"א(‬ ‫והוא צריך כעת את השקית הזו‪.‬‬ ‫'בורא מאור האש'‪ ,‬ולדעת בית הלל 'בורא מאורי‬ ‫נתבאר שגם מנוחה ושיחה יהיו לצורך עבודת‬ ‫להתיר לברור מאכל קפוא או קר ביותר כשדעתו‬ ‫‪ 17‬כאשר כל שקית עומדת בפני עצמה ואינן‬ ‫האש'‪ .‬ובב"ח )או"ח סי' רצח ס"א( כתב שהמברך‬ ‫הבורא או דבר המביא אליה‪ .‬ויש לציין לדברי‬ ‫לאוכלו כשיפשיר‪ ,‬וכן מאכל חם על מנת לקררו‬ ‫מעורבות יחד‪ ,‬אין זה בגדר תערובת ואין שייך‬ ‫בורא מאור האש ולא מאורי האש לא יצא‪ ,‬וביאר‬ ‫האליה רבה )סי' שז אות מ( שכתב בעניין ספרים‬ ‫במקרר כשדעתו לאוכלו כשיתקרר‪ .‬אולם בשם‬ ‫בזה איסור בורר‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה )סי'‬ ‫המגן אברהם )שם סק"ג( שהוא משום שעשה כבית‬ ‫בלשון הקודש 'אבל בחול מותרים'‪ .‬וראה ברמ"א‬ ‫הגרי"ש אלישיב )איל משולש בורר פ"ח סכ"ו‪ ,‬וביום‬ ‫שיט ס"ק יד(‪ .‬אף כאשר השקיות מונחות זו על גבי‬ ‫שמאי‪ ,‬אולם האליה רבה )סי' רצח סק"א( כתב‬ ‫)סי' שז סט"ז( שהתיר סיפורי חולין ומלחמות‬ ‫השבת סי' ס"ה( מובא שאין להתיר זאת אלא כאשר‬ ‫זו‪ ,‬מותר לסלק את העליונות כדי להגיע לשקית‬ ‫הטעם משום שיש הרבה מיני מאורות באור‪,‬‬ ‫בלשון הקודש‪ .‬והביא המשנה ברורה )שם ס"ק‬ ‫המאכל אינו ראוי לאכילה בלא פעולה זו‪ ,‬ולפי‬ ‫שמונחת למטה‪ ,‬ואין זה דומה לבורר פסולת‬ ‫וכשאומר 'מאור האש' הרי משנה מנוסח הברכה‪,‬‬ ‫סג‪-‬סד( הטעם שהלשון עצמה קדושה ולומדים‬ ‫זה בענייננו מותר לברור מאכל קפוא שאינו ראוי‬ ‫מתוך אוכל‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה )שם ס"ק טו(‬ ‫והוסיף שזה דלא כדברי המג"א‪ .‬ובתוספת שבת‬ ‫ממנה דברי תורה‪ ,‬והזכיר לימוד הלשון ופסוקים‬ ‫לאכילה טרם הפשרתו‪ .‬יש להוסיף שכל האמור‬ ‫ובביאור הלכה )ד"ה לאכול מיד(‪ ,‬שכיון שהפסולת‬ ‫)שם סק"ב( כתב שאף לטעם המג"א אין זה רק‬ ‫שבתוך אגרת‪ .‬אולם הביא הרבה אחרונים‪ ,‬ובהם‬ ‫אינו אלא כאשר האוכל שנמצא בקופסאות‬ ‫והאוכל אינם מעורבים אלא מונחים זה על גבי‬ ‫כאשר שינה ואמר מאור האש‪ ,‬שכיון שאין זו‬ ‫האגודה‪ ,‬הט"ז‪ ,‬הב"ח והגר"א‪ ,‬החולקים‪ .‬עוד‬ ‫הנוספות ראוי לאכילה לאחר הפשרתו‪ ,‬אולם‬ ‫זה‪ ,‬ובהסרת העליון אין הוא מתקן את התחתון‪,‬‬ ‫טעות שכיחה‪ ,‬ניכר שעשה כבית שמאי‪ .‬אבל מי‬ ‫כתב )שם ס"ק סב( שבדברי חשק אין היתר בלשון‬ ‫אם יש שם קופסאות ובהן אוכל שאינו מבושל‪,‬‬ ‫אין זה בגדר תערובת ואין בזה משום איסור‬ ‫ששכח לברך בורא פרי הגפן לפני ברכת היום‬ ‫הקודש‪ .‬בערוך השולחן )שם ס"י( פירש את הרמ"א‬ ‫מבואר בשו"ע )או"ח סי' שח סל"א‪-‬ב( שבשר חי אינו‬ ‫בורר‪ .‬ובשמירת שבת כהלכתה )פ"ג הערה עח(‬ ‫ובירך אחריה‪ ,‬אינו חוזר‪ ,‬כיון שדרך בני אדם‬ ‫בדרך אחרת‪ :‬המתענגים בסיפורים אינם אסורים‬ ‫מוקצה‪ ,‬אך דגים חיים הם מוקצים‪ .‬ולדעת כמה‬ ‫הובא מהגרש"ז אויערבאך שאפילו כאשר אינו‬ ‫להקדים את המאוחר‪ ,‬ואין זה נראה שעשה כבית‬ ‫מצד הסיפור‪ ,‬ומה שכתב לגבי השפה הוא לעניין‬ ‫מהאחרונים )ערוך השולחן סי' שח סנ"ח‪ ,‬מסגרת השלחן‬ ‫יודע היכן מונחת השקית שהוא מחפש‪ ,‬מותר‬ ‫שמאי‪ .‬ובבגדי ישע )סי' רצח‪ ,‬על מג"א סק"ג( כתב שאף‬ ‫גזירת שטרי הדיוטות‪ ,‬שלא היו נכתבים בלשון‬ ‫סי' פח סק"ה‪ ,‬בן איש חי שנה שנייה פקודי אות ט‪ ,‬מנחת‬ ‫לו לסלק את העליונות‪ .‬אולם יש שהחמירו בכך‬ ‫לדברי הב"ח אין זה אלא במי שמתכוון לעשות‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫שבת סי' פח ס"ק טז‪ ,‬שו"ת אגרות משה ח"ה סי' כב( בזמננו‬ ‫כאשר הוא מגביה ומסלק לגמרי את העליונות‬ ‫להדיא כבית שמאי‪ ,‬אבל מי שטעה ועשה כבית‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫◄◄‬ ‫השבת גרמו ילדיי נזקים בבית‪ .‬האם אני חייב‬ ‫קדימה בקניית מחסן הצמוד למשרד‬ ‫‪24‬‬ ‫פוטרת אותו מלהמתין שש שעות ‪ .‬המהר"ם‬ ‫לשלם גם כשהמזיקים הם ילדים קטנים?‬ ‫שיף לא פסק להתיר כבד בחלב‪ ,‬ואף סיים 'ומכל‬ ‫בבניין שבו אני גר רכשו הדיירים מהקבלן‬ ‫האם יש הבדל בין נזק לקירות ולחלקי הבית‬ ‫מקום לא מלאני לבי להתיר למעשה'‪ .25‬אולם אם‬ ‫כמה חללים וחילקו אותם ביניהם למחסנים‪.‬‬ ‫הקבועים לבין נזק לרהיטים ולחפצים‪ ,‬ומה‬ ‫היה רק מגע או לכלוך מועט‪ ,‬בלא ממשות כבד‬ ‫המחסנים אינם מוסדרים כחוק ואינם רשומים‬ ‫הדין אם התחייבתי להחזיר את הדירה כפי‬ ‫ניכרת ובלא טעם בשר‪ ,‬אין צריך להמתין שש‬ ‫שקיבלתי אותה?‬ ‫בטאבו‪ .‬אני פתחתי במחסן שלי משרד שנותן‬ ‫שירותי מחשב‪ .‬בעל המחסן הסמוך מכר לפני‬ ‫שעות‪ .26‬הדברים אמורים בבצל שלא נתבשל‬ ‫ת‪ .‬מצד דין 'מזיק' האב אינו חייב בנזקי בנו‪,32‬‬ ‫כמה שנים את דירתו‪ ,‬אך בינתיים השאיר‬ ‫עם הכבד ושלא הוסיפו לו שומן בשרי‪ .‬בבצל‬ ‫אך כששכר דירה הוא חייב מצד אחריותו מדין‬ ‫לעצמו את המחסן‪ .‬כעת החליט למכור את‬ ‫שהתבשל עם הכבד‪ ,‬או שעורב בו שומן בשרי‬ ‫'שומרים'‪ .‬לפיכך יש לברר מה ניזוק‪ ,‬כיצד אירע‬ ‫המחסן והוא עומד במגעים עם רוכש הדירה‬ ‫לשם אכילתו‪ ,‬יש להמתין אחריו שש שעות‪.‬‬ ‫הנזק ומה הוסכם בשכירות‪ .33‬אם קיבל השוכר‬ ‫שיקנה גם את המחסן‪ ,‬אך הם עדיין לא חתמו‬ ‫אחריות לנזקים שיגרמו בני הבית‪ ,‬עליו לשלם‬ ‫חוזה‪ .‬אני גם רוצה לקנות את המחסן הצמוד‬ ‫כניסת כהנים למערת המכפלה‬ ‫כפי שהתחייב‪ ,‬גם כשהמזיק קטן‪ .‬התחייבות‬ ‫כדי להרחיב את המשרד שלי‪ .‬האם אני קודם‬ ‫מרדכי כהן‪ ,‬ביקש להצטרף למניין במערת‬ ‫להחזיר את הדירה ואת תכולתה בשלמות‬ ‫מדין 'בר מצרא'‪ ,‬או שבעל הדירה קודם לי?‬ ‫המכפלה‪ .‬חברו אמר לו שהוא יכול להיכנס‬ ‫מחייבת גם בנזק לחלקי הבית הקבועים‪ ,‬לפיכך‬ ‫ת‪ .‬אם המחסן הצמוד למחסן הנמכר הוא‬ ‫למערה מפני שקברי צדיקים אינם מטמאים‪,‬‬ ‫יש לבדוק את נוסח ההתחייבות והיקפה‪ ,‬ולא‬ ‫והוסיף שהקברים נמצאים במערות שמתחת‬ ‫בבעלותו ואפשר לצרפם כדין‪ ,‬יש לו זכות‬ ‫לפרש כל תנאי כהתחייבות לכל נזק ובכל מצב‪.34‬‬ ‫לבניין‪ ,‬והציע שיתפלל באולם העליון ויעמוד‬ ‫מצרנות כלפי הקונה שאין לו זכות שותפות‬ ‫אם אין התחייבות מפורשת בהסכם‪ ,‬לגבי‬ ‫או מצרנות במחסן זה‪ .‬קניית הדירה מן המוכר‬ ‫רחוק מן המצבות‪ .‬האם מותר לו להיכנס‬ ‫הרהיטים והכלים שנמסרו לשימושו כחלק‬ ‫באופן זה‪ ,‬והאם ריחוק ארבע אמות מן‬ ‫בעבר‪ ,‬בלא המחסן שנשאר בידו‪ ,‬אינה מקנה‬ ‫מן השכירות‪ ,‬דינו כשומר שכר‪ ,‬אך לגבי נזק‬ ‫המצבות מועיל לכך?‬ ‫לקונה הדירה דין קדימה במחסן‪ .29‬ולכן כל‬ ‫בקירות הבית ובחלקים שדינם כקרקע‪ ,‬כשלא‬ ‫ת‪ .‬אסור לכהן להיכנס לאולמות שבבניין מערת‬ ‫עוד העסקה לא הושלמה ולא נעשה קניין‪ ,‬יכול‬ ‫קיבל אחריות מיוחדת ולא הזיק בעצמו‪ ,‬אין‬ ‫המכפלה‪ ,‬גם לצורך תפילה‪ ,‬אף שאינו יורד‬ ‫המצרן לבקש מהמוכר להעדיף אותו גם אם‬ ‫לחייבו‪ ,‬משום שאין חיוב שמירה בקרקעות‪.35‬‬ ‫למערות הקבורה ואינו מתקרב למצבות‪ .‬גם‬ ‫כבר ניהל משא ומתן עם השני‪ .30‬גם באופן שיש‬ ‫אם הנזק נגרם מפני שלא שמר כראוי מפני‬ ‫דין קדימה לבר מצרא‪ ,‬הוא רק בתנאי שהוא‬ ‫בקברי צדיקים נוהג האיסור‪ ,‬ובמערת המכפלה‬ ‫מעשי הילדים‪ ,‬חייב לשלם‪ .‬גם תקלה שלא‬ ‫עומד במחיר ובתנאי התשלום הנדרשים כדין‪,‬‬ ‫יש טעם נוסף לחשש טומאה משום ראשו של‬ ‫נעשתה במזיד אינה נחשבת אונס הפוטר‬ ‫עשו שנקבר שם‪ .‬ריחוק ארבע אמות מן המצבות‬ ‫בלא להפסיד למוכר‪.31‬‬ ‫שומר שכר‪ .‬אולם אם הנזק אירע באונס הפוטר‬ ‫בתוך הבניין אינו מתיר את הכניסה‪ .27‬אלא‬ ‫לפי דיני השומרים‪ ,‬ולא קיבל אחריות רחבה‬ ‫יתפלל מחוץ לבניין‪ ,‬במקום המותר לכהנים‪,‬‬ ‫יותר‪ ,‬הוא פטור‪ ,‬לפי שהכנסת הילדים לדירה‬ ‫נזקי ילדים בדירה שנשכרה לשבת‬ ‫תחת כיפת השמים‪ ,‬ויזהר שלא לעמוד תחת גג‬ ‫שנשכרה למגורי המשפחה אינה בגדר פשיעה‪.36‬‬ ‫שכרתי דירה לשבת עבור משפחתי‪ ,‬ובמהלך‬ ‫או סככה המחוברים למקום‪.28‬‬ ‫)שם סק"ה( הביא מעשה שפסקו כי קודם קניין‬ ‫מציעא )פה‪ ,(:‬שריש לקיש ציין את מערות קבורת‬ ‫)סקמ"ב( מציין שכעי"ז בפרי מגדים )או"ח סי' תקנא‬ ‫‪ 24‬בשו"ע )יו"ד סי' פט ס"א( פסק להמתין שש‬ ‫רשאי המוכר לחזור בו ולהשאיר את הקרקע‬ ‫החכמים‪ .‬וכן הביא מסוכה )כה‪ ,(.‬שנושאי ארונו‬ ‫א"א סקכ"ט(‪.‬‬ ‫שעות לאחר בשר‪ ,‬ואף בשר עוף בכלל‪ .‬ודין זה‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫של יוסף נטמאו‪ .‬ובמנחת אלעזר )ח"ג סי' סד( ביאר‬ ‫‪ 27‬בגמרא )בבא בתרא נח‪ (.‬מסופר שרבי בנאה‬ ‫הוא אף אם אכל מעט בשר‪ ,‬ואין שיעור מינימום‬ ‫‪ 32‬לגבי הקטן חיוב הקטן‪ ,‬בשו"ע )חו"מ סי' צו ס"ג(‬ ‫טעם נוסף המיוחד למערת המכפלה‪ ,‬שהרי‬ ‫היה מציין מערות קבורה‪ ,‬ובא למערת אברהם‬ ‫של כזית לפטור אכילת מעט בשר‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫פסק שקטן שהזיק פטור‪ ,‬אף כשיש לו נכסים‬ ‫ראשו של עשו נקבר בה‪ ,‬ונקט שדינו לעניין‬ ‫ולמערת אדם הראשון‪ .‬ופירש הרשב"ם )שם ד"ה‬ ‫)שם ס"ג( ששומן בשר כבשר עצמו‪ ,‬ושנהגו‬ ‫ואף לאחר שהגדיל‪ .‬אך כתב הרמ"א )או"ח סי' שמ"ג(‬ ‫זה כישראל מומר המטמא באוהל כישראל‪,‬‬ ‫רבי בנאה(‪ ,‬שמדד את המערות וסימן מבחוץ את‬ ‫להמתין אף לאחר תבשיל שנתבשל עם בשר‪,‬‬ ‫כי אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל מ"מ טוב‬ ‫וכדאיתא בקידושין )יח‪ (.‬על עשו 'ודלמא ישראל‬ ‫מקום הטומאה‪ ,‬כדי שלא יאהילו עליו בטהרות‪.‬‬ ‫אע"פ שלא אכל מן הבשר‪.‬‬ ‫לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה‬ ‫מומר שאני'‪ .‬וגולגולת שלמה מטמאה באוהל אף‬ ‫ובתוספות )שם ד"ה מציין מערתא( פירשו שהציון‬ ‫‪ 25‬המהר"ם שיף )חולין קיז‪ :‬ד"ה אודות כבד( דן בכבד‬ ‫אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין עכ"ד‪.‬‬ ‫בלא בשר‪ ,‬כמבואר באהלות )פ"ב מ"א( וברמב"ם‬ ‫נצרך משום טומאת קבר סתום‪ ,‬וביארו שאברהם‬ ‫אווז שטוגן בטעות במעט חמאה‪ ,‬וצירף שלושה‬ ‫בפתחי תשובה )חו"מ סי' שמט סק"ב( הביא דברי‬ ‫)הלכות טומאת מת פ"ב ה"ח(‪ .‬לפיכך ביאר שאפשר‬ ‫ואדם הראשון קרויים 'אדם'‪ ,‬ולפיכך אין למעט‬ ‫צדדים‪ :‬ביטול בשר עוף בחלב ברוב לפי השיטה‬ ‫השבות יעקב שכתב שאף לצאת ידי שמים אין מן‬ ‫שציון המערה בידי רבי בנאה נצרך משום ראשו‬ ‫את קבריהם מטומאת אוהל אף שנקברו קודם‬ ‫שהביא‪ ,‬דין טיגון‪ ,‬והסברה שכבד הוא דם וכמו‬ ‫הצורך לשלם הכל אלא צריך שיקבל איזה דבר‬ ‫של עשו‪ ,‬אף אם אין האבות מטמאים‪.‬‬ ‫מתן תורה‪ .‬אמנם הרמב"ן )במדבר יט ב( כתב‪:‬‬ ‫שאמרו בגמרא )חולין קח‪" (.‬גדי אסרה תורה ולא‬ ‫לתשובה על כן המוחל לא יהיה אכזרי ויפוייס‬ ‫‪ 28‬בשולחן ערוך )יו"ד סי' שעא סעיף א( פסק‬ ‫'כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין והוא‬ ‫ָחלָ ב"‪ ,‬וה"ה גדי ולא דם‪ .‬אולם סיים שלא התיר‬ ‫במה דיפייס משום תקנת השבים לאלו שרוצים‬ ‫שאסור לכהן להיכנס לאוהל שהמת תחתיו‪,‬‬ ‫שאמרו צדיקים אינן מטמאין'‪ .‬אולם בתוספות‬ ‫למעשה‪ .‬ובפרי מגדים )יו"ד סי' פז‪ ,‬משבצות זהב סק"א(‬ ‫לצאת ידי שמים ומה שכתב בספר חסידים )סי'‬ ‫ואף לבית אחר או לעלייה הפתוחים אליו בנקב‬ ‫)ב"מ קיד‪ (:‬ביארו שהטעם שאליהו נטמא לקבורת‬ ‫כתב 'דמהר"ם שי"ף ז"ל לא כתב אלא לסניף‬ ‫תרצב( שחייב לשלם הכל כשהגדיל זהו ממידת‬ ‫של טפח על טפח‪ .‬וראה ברמ"א )יו"ד סי' שעא ס"ה(‬ ‫רבי עקיבא היה משום מת מצוה‪ ,‬שהיו יראים‬ ‫בעלמא'‪ ,‬ולא התיר מכוחו לבדו אפילו הנאת כבד‬ ‫חסידות‪ .‬ויש שכתבו שלכתחילה ישלם האב מה‬ ‫שהתיר לכהן לעמוד מחוץ לבית שיש בו מת‪ ,‬ואף‬ ‫לקוברו מפני המלכות‪ .‬ומה שאמר שצדיקים‬ ‫שנתבשל בחלב‪ .‬ובשו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק‬ ‫שבנו הזיק כי הבן לא יזכור לשלם כשיגדיל ולכן‬ ‫לגעת בכתליו‪ ,‬בתנאי שאין דבר מאהיל עליו‪.‬‬ ‫אינם מטמאים היה דיחוי מפני כבודו של רבי‬ ‫יו"ד סי' כט( אסר כבד שטוגן בחמאה ודחה את‬ ‫עדיף שהאב ישלם כדי שיהיה לו לכפרה‪.‬‬ ‫‪ 29‬יסוד דין בר מצרא הוא 'ועשית הישר והטוב'‪,‬‬ ‫עקיבא‪ .‬ובשו"ת אבני נזר )יו"ד סי' תסט אות ג( ביאר‬ ‫השמועה שהתירו‪ ,‬וכתב שהמורה בדבר להתיר‬ ‫‪ 33‬בשו"ע )חו"מ סי' צו ס"ג( פסק שקטן שהזיק‬ ‫כמבואר בגמרא )בבא מציעא קח‪ (.‬ובשו"ע )חו"מ סי'‬ ‫שרבי בנאה ציין את המערה מחמת אדם הראשון‪,‬‬ ‫"יורה כבן סורר ומורה"‪ .‬וכ"כ באמרי בינה )סי'‬ ‫פטור‪ ,‬אף כשיש לו נכסים ואף לאחר שהגדיל‪.‬‬ ‫קעה ס"ו(‪ .‬להלכה נוהג דין בר מצרא גם בבתים‬ ‫ולהבדיל מחמת ראשו של עשו הקבור בה‪ ,‬שדינו‬ ‫א( שהמבשל כבד ְב ָּחלָ ב הוה ליה בשר בחלב‬ ‫ובמחובר לקרקע‪ ,‬כמבואר בשו"ע וברמ"א )שם‬ ‫כישראל מומר‪ .‬וכן בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ג סי'‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬ולא אמרינן דכבד כולו דם ואינו‬ ‫‪ 34‬ראה בשו"ע )סי' שא ס"ד( שאפשר לקבל‬ ‫אחריות 'שומרים' גם על הדברים שנתמעטו‬ ‫סנ"ג(‪ .‬הסמ"ע )שם סקצ"ח( ביאר שהכותל אינו‬ ‫סד( דן בטומאת ראשו של עשו‪ .‬ואף שהאריך שם‬ ‫בשר‪ .‬והיעב"ץ ב'בירת מגדל עוז' )הל' בשר בחלב‬ ‫מדיני השומרים‪ ,‬כשנעשתה ההתחייבות בקניין‬ ‫מונע מצרנות כאשר אפשר לפתוח בו ולצרף את‬ ‫ללמד זכות על מנהג הכהנים הנכנסים לקברי‬ ‫פ"א אות טז‪-‬יז( כתב דלענין כבד עוף יש להקל‪:‬‬ ‫הבתים‪ .‬אמנם בפתחי חושן )שותפים ומצרנות הערה‬ ‫צדיקים‪ ,‬במערת המכפלה העלה לחוש מפני‬ ‫דנראה פשוט דכבד יש לו דין בשר לענין בשר‬ ‫המועיל‪ .‬אם מתחייב להחזיר את הדירה כפי‬ ‫סא( כתב שגם חיבור דירה ומחסן באמצעות חדר‬ ‫ראשו של עשו‪ .‬וכן פסק בחיי אדם )הקדמה לספרו‬ ‫בחלב‪ ,‬מיהו בכבד של עוף ודאי יש מקום לצרף‬ ‫שקיבלה‪ ,‬מועילה ההתחייבות שכל שתנאי‬ ‫מדרגות יש בו דין מצרנות‪ .‬וראה בהרחבה מה‬ ‫שערי צדק( 'גם אשר נשמע מאז שהכהנים נכנסים‬ ‫להקל‪ .‬אמנם בשו"ת בית יצחק )יו"ד ח"א סו"ס עג(‬ ‫שבממון קיים )סי' שטו ס"ב(‪.‬‬ ‫שהבאנו במכתלי בין הדין )חלק ד' סימן כ( שלהלכה‬ ‫למערות קברי הצדיקים באומרם קברי צדיקים‬ ‫כתב דדברי המהר"ם שיף ודאי ליתא‪ ,‬ואין לצרפו‬ ‫‪ 35‬בשו"ע וברמ"א )סי' שא ס"א( כתבו שבקרקעות‬ ‫יש דין בר מצרא גם בבתים אפילו באופן שאין‬ ‫אינם מטמאים והוא מכשול גדול‪ ,‬וכל בית דין‬ ‫אף לסניף‪ .‬וכן בדברי שאול )לבעל השואל ומשיב‪ ,‬הל'‬ ‫פטור השומר אף מפשיעה‪ ,‬והרמ"א כלל בכך‬ ‫בכוונת המצרן לחבר ביניהם עיי"ש‪ .‬אמנם אם‬ ‫מחוייבים להפריש הכהנים שלא יזידון עוד'‪.‬‬ ‫מליחה סי' עג ס"ד ד"ה והנה( כתב שהדבר אי אפשר‬ ‫בית שנשרף‪ .‬הרמב"ם )הלכות שכירות פ"ב ה"ג(‬ ‫מתחילה כשבא למכור את הבית היה מציע את‬ ‫ובקיצור שלחן ערוך )הלכות אבלות סימן רב סעיף יד(‬ ‫לאומרו כלל‪ ,‬דאף דדם לאו בכלל בשר הוא‪,‬‬ ‫מחייב בפשיעה משום שהפושע כמזיק‪ ,‬והש"ך‬ ‫המחסן לקונה יחד עם מכירת הדירה‪ ,‬הרי שלא‬ ‫כתב 'יש כהנים הדיוטים נוהגים ללכת על קברי‬ ‫היינו דוקא בדם צלול‪ ,‬אבל כבד דקרוש הוא‪ ,‬הוה‬ ‫)סי' שא סק"ג( הכריע כמותו‪ .‬ואין לחייבו מפני‬ ‫היה דינא דבר מצרא‪ ,‬כמבואר בשו"ע )שם סל"ו(‬ ‫צדיקים באמרם שקברי צדיקים אינם מטמאים‬ ‫בכלל גדי עי"ש‪.‬‬ ‫שיכול לומר 'קים לי' כפוטרים‪.‬‬ ‫שאם מכר כל נכסיו לאחד‪ ,‬אין בעל המצר של‬ ‫וטעות בידיהם וצריכין למחות להם'‪ .‬ובשו"ת‬ ‫‪ 26‬הש"ך )יו"ד סי' פט ס"ק יט( התיר לאכול גבינה‬ ‫‪ 36‬ראה בהרחבה מכתלי בית הדין )ח"ג סימן כד(‪,‬‬ ‫שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה‪,‬‬ ‫שבט הלוי )ח"י סי' רכח אות ב( נשאל אם כהן רשאי‬ ‫לאחר תבשיל שבושל בקדירה שלא הודחה יפה‪,‬‬ ‫שמדין שומרים אין את הפטור של קטן שהזיק‪,‬‬ ‫שהרי היא והאחרת קנה כאחד‪ .‬ואף שהש"ך )שם‬ ‫לבקר בקבר אהרן הכהן‪ ,‬משום שנפטר בנשיקה‪.‬‬ ‫אף שיש בה קצת ממשות‪ .‬ונחלקו האחרונים‬ ‫שהרי קיבל את השמירה גם על כך שבני ביתו‬ ‫סקי"ב( כתב שאם מוכר רק שתי שדות אין דין‬ ‫ודחה היתר זה מן הסוגיה בסנהדרין )לט‪ ,(.‬שדנה‬ ‫בכוונת הש"ך יש אומרים שמדובר כשיש‬ ‫לא יזיקו שעל דעת כן השכירו לו‪ .‬וכ"כ תוס' )ב"ק‬ ‫זה‪ ,‬אולם כבר הביא בפתחי תשובה )שם סקי"ב(‬ ‫בטומאה שבקבורת משה אף שמת בנשיקה‪,‬‬ ‫שישים בתבשיל כנגד הלכלוך אבל אם אין בו‬ ‫כא‪ :‬ד"ה אדם( במפקיד ביתו אצל חברו לשמירה‬ ‫תשובת חתם סופר )חו"מ סי' צה( פסק כהט"ז‬ ‫וסיים 'עכ"פ פשוט דאיכא טומאת כהנים'‪ .‬וכן‬ ‫ששים יש להמתין שש שעות )כ"כ בבית מאיר )שם(‬ ‫ויש שם חרש שוטה וקטן שיש לו להזהר שלא‬ ‫והסמ"ע‪ ,‬וכתב 'דלא שבקינן דברי סמ"ע וט"ז‬ ‫הזהיר הגרש"ז אויערבך בהסכמתו לספר ציון‬ ‫דעת קדושים )ס"ה(‪ ,‬זבחי צדק )סקל"ז(‪ ,‬בית לחם‬ ‫ידלגו מלמטה למעלה וישברו כלים עיי"ש‪ .‬וביאר‬ ‫מפני מה שכתב הש"ך בימי חורפו בס"ק י"ב‬ ‫לנפש צבי )נדפס בישורון‪ ,‬כרך טז עמ' שעט( 'אין להקל‬ ‫יהודה סקט"ו‪ ,‬פמ"ג או"ח סי' קעג במשב"ז( בן‬ ‫בנמוקי יוסף )ט‪ :‬מדפי הרי"ף( דפושע הוא דאיבעי‬ ‫ורוצה להגיה אחרות במקום אחרת'‪ .‬אך בנידון‬ ‫כלל בקדושת כהונה לא בדאורייתא ולא בדרבנן'‪.‬‬ ‫איש חי )ש"ב שלח סי"ב‪ ,‬ע"ש(‪ .‬מאידך יש מקילים‬ ‫ליה לאסוקי אדעתיה דמדלגי בכל ענין בין‬ ‫זה שחילק את עסקאות המכר לשתים‪ ,‬ומתחילה‬ ‫ובציץ אליעזר )ח"י סי' א‪ ,‬סוף אות מד( כתב לעניין‬ ‫אפילו כשלא היה ששים בתבשיל‪ ,‬ואינו נחשב‬ ‫מלמטה למעלה או איפכא‪ .‬אמנם אם הזיק בגוף‬ ‫מכר רק את הדירה ורק כעת בא למכור לקונה‬ ‫מערת המכפלה 'ואזהרה מיוחדת בזה לכהנים‬ ‫'תבשיל של בשר'‪ ,‬כיון שלא נתכוון שישאר שם‬ ‫הבית או במה שמחובר אליו אין לחייבו מפני‬ ‫את המחסן שוב יש דינא דבר מצרא לגבי בעל‬ ‫שאסור להם ליכנס בבנין'‪ .‬וכן כתב ביחוה דעת‬ ‫רק שלא טרח להדיחו יפה‪ ,‬ולא גזרו בו חכמים‬ ‫שאין שמירה בקרקעות ובמחובר לקרקע‪ ,‬ולכן‬ ‫המחסן הסמוך‪.‬‬ ‫)ח"ד סי' נח(‪ ,‬שאין להורות היתר לכהנים להיכנס‪,‬‬ ‫להמתין אחריו )כ"כ בפת"ש )סק"ז( יד אברהם שם‬ ‫על נזקי הבית והדברים המחוברים לו פטור כיון‬ ‫‪ 30‬ברמ"א )חו"מ סי' רלז ס"א( הובא שבן המצר‬ ‫מפני ספק איסור טומאה מן התורה‪ .‬בעניין‬ ‫ערוך השולחן ערוה"ש )סי"ג(‪ ,‬עצי העולה )כלל ג‬ ‫דאין עליו חיובי שמירה בהם ועל המטלטלים‬ ‫רשאי להקדים ולקנות קרקע הסמוכה לו אף‬ ‫'צדיקים אין מטמאין'‪ ,‬התוספות )בבא מציעא‬ ‫ס"ו(‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬כתב ביד יהודה )פירוש הארוך‪ ,‬סי'‬ ‫חייב‪ .‬אולם בלאי רגיל וקלקול שנגרם מעצם‬ ‫במקום שאין לו זכות סילוק מדין בר מצרא‪,‬‬ ‫קיד‪ :‬המשך ד"ה מהו שיסדרו( ביארו שאליהו עסק‬ ‫פט סק"ה(‪ ,‬לחלק בין לכלוך אגבי שלא הקפידו‬ ‫שימוש ראוי ומוסכם אינם כדין שבירה מחמת‬ ‫משום שהזדמנות זו היא לו כמציאה‪.‬‬ ‫בקבורת רבי עקיבא משום שהיה מת מצוה‪ ,‬לפי‬ ‫עליו לבין בשר או שומן בעין‪ ,‬והתיר רק כשלא‬ ‫השתוללות או שימוש חריג‪ .‬אין לחייב בתיקון‬ ‫‪ 31‬הרמ"א )סי' קעה סכ"ג( פסק‪' :‬בכל דבר שיש‬ ‫שיראו לקברו בהיותו מהרוגי מלכות‪ .‬ובדברי‬ ‫הרגיש טעם בשר‪ .‬וכ"כ בעצי העולה )שם( שבזה‬ ‫בלאי כזה בלא שסוכם על כך בחוזה‪.‬‬ ‫פסידא למוכר לא תקנו בזה זכות למצרן'‪ .‬הש"ך‬ ‫יחזקאל )שו"ת שבסוף הספר‪ ,‬תשובה א( הוכיח מבבא‬ ‫לכו"ע סמכינן על טעימת ישראל‪ ,‬ובדרכי תשובה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ביני עמודי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הרה"ג שמואל דוד בידר‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫לאכול‪ ,‬אבל חולה שמותר לו לאכול קודם התפילה הוה לדידיה זמן האכילה קודם‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫וינהל אותה (סמ”ע שם סק”ח)‪ .‬ואף שהאב לא חשב בשעת הנתינה שהוא מתכוון לזכות‪,‬‬ ‫והנה התוספות שבת בסי' רפ"ו כתב דחולה האוכל קודם התפילה מתחייב בקידוש‬ ‫הרי הוא זוכה במתנה בלא כוונה מפורשת מדין “זכין לאדם שלא בפניו” (חושן משפט‬ ‫קודם התפילה דאז הוי בשבילו זמן האכילה אלא דר"ל מכח מה שמותר לחולה לאכול‬ ‫סימן קצה סעיף ג)‪.‬‬ ‫קודם התפילה ה"נ אפשר לאכול קודם הקידוש ורפא בידיה‪ ,‬וחלק עליו התהל"ד שם‬ ‫אמנם כאשר הנותן אומר בפירוש שהמתנה היא רכושו הפרטי של הילד‪ ,‬או שנסיבות‬ ‫דפשוט שחייב בקידוש קודם שיאכל דמה שהתירו לו לאכול קודם התפילה היא משום‬ ‫הנתינה מוכיחות שהקפיד שתהיה שייכת דווקא לילד‪ ,‬קטן יכול לזכות במתנה כאשר‬ ‫דלא הוי משום גאוה אך קידוש חייב לעשות‪.‬‬ ‫דעת אחרת מקנה אותו‪.‬‬ ‫והמשנ"ב בבאוה"ל מחייב לקדש בחולה שאוכל קודם התפילה אבל כמה אחרונים‬ ‫הפרשת קטן והפרשה על ידי האב‬ ‫סייגו וחלקו את דבריו‪ ,‬בתשובות והנהגות ח"א סי' רס"ג נקט דרק אם אוכל ממש‬ ‫והנה פסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף ל) ‘חמשה אם תרמו אין תרומתן‬ ‫סעודה אז מתחייב בקידוש משא"כ אי טועם מעט וכדו' אין מתחייב בקידוש‪.‬‬ ‫תרומה חרש‪ ,‬שוטה וקטן’‪ .‬היינו שקטן שלא הגיע לעונת נדרים אינו יכול להפריש‬ ‫ובקרן לדוד סי' פד חולק על המשנ"ב וסובר דזמן חיוב הקידוש היא כמו תקנת‬ ‫בעצמו‪ ,‬ואף אינו יכול למנות שליח‪ ,‬שהרי אינו בן שליחות‪ .‬ואילו קטן שהגיע לעונת‬ ‫חז"ל אחר התפילה דוקא ואפי' חולה שאוכל קודם התפילה עדיין אינו בכלל זמן חיוב‬ ‫נדרים ומבין משמעות הקדש ותרומה‪ ,‬אם תרם תרומתו תרומה (שולחן ערוך שם סעיף לג)‪.‬‬ ‫קידוש‪ ,‬ומביא ראיה מהיו"כ שכתב המג"א בסי' תרי"ב דאם מי שאוכל ביוה"כ אי"צ‬ ‫ברם‪ ,‬גם בהנחה שהזרעים והמלפפונים אכן שייכים לילדים‪ ,‬הרי להלכה אפוטרופוס‬ ‫לקדש דהרי מן הדין אסור לאכול וחז"ל לא תקנו קידוש ביום הזה‪ ,‬וה"נ קודם התפילה‬ ‫רשאי להפריש תרומות ומעשרות מנכסי קטנים לצורך אכילתם‪ .‬כך פסק הרמב”ם‬ ‫לא הוי זמן סעודה ותכ"ל לא תיקנו קידוש בזמן הזה‪.‬‬ ‫(הלכות נחלות פרק יא הלכה ט) ‘האפוטרופין תורמין ומעשרין נכסי יתומים כדי להאכילן‪,‬‬ ‫ובדברי יציב או"ח סי' קל"א הוסיף ביאור בהיתר לחולה שאוכל קודם התפילה שלא‬ ‫שאין מאכילין את היתומים דבר האסור’‪.‬‬ ‫יקדש‪ ,‬דהרי איכא הפוסקים שס"ל דזמן חיוב הקידוש היא רק אחר תפילת מוסף‪ ,‬ואחר‬ ‫וכן פסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן רצ סעיף יד) ‘האפוטרופסין תורמין ומעשרין‬ ‫תפילת שחרית אפשר להם לטעום‪ ,‬ואף שלגבי תפילת מוסף אנו מחמירין אך עכ"פ‬ ‫נכסי יתומים כדי להאכילן’‪ ,‬אך לא יפרישו כדי להניח את הפירות המתוקנים לזמן רב‪.‬‬ ‫קודם תפילת שחרית בודאי יש לנו להקל ולהתיר בלי לעשות קידוש ועוד דיותר טוב‬ ‫דין זה הוא בנכסי יתומים קטנים‪ ,‬ולא בחרש ושוטה בלבד‪ .‬ומעתה‪ ,‬האב המטפל‬ ‫שלא יקדשו דלא יהיה בעיניהם היתר גמור שמותר לאכול כמה שירצה ולא יסעוד אלא‬ ‫בפועל במזונות ילדיו ובפירותיהם אינו גרוע מבעל הבית שקטנים סמכו אצלו‪ ,‬ורשאי‬ ‫כפי מה שצריך לכוחותיו‪ ,‬בשביל להתפלל‪.‬‬ ‫להפריש מן המלפפונים כדי להתירם באכילה‪ ,‬ואין צורך שהקטנים ימנו אותו לשליח‪.‬‬ ‫נמצא שלדינא אכן נכון לכתחילה לקדש אבל יש על מי לסמוך ולהקל שלא לקדש‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬גם אם נאמר שהפירות שייכים לילדים‪ ,‬האב יפריש מהם בעצמו‪ .‬אולם לא‬ ‫נשים‬ ‫יפריש מפירותיו של ילד אחד על פירותיו של ילד אחר‪ ,‬אלא יפריש מכל שתיל או מכל‬ ‫ועתה צריך לדון לגבי נשים ממתי מתחייבים בקידוש לאסור טעימה קודם קידוש‪.‬‬ ‫קבוצת בעלות בפני עצמה‪ .‬הילדים יכולים לעמוד לידו וללמוד את סדר ההפרשה‪ ,‬אך‬ ‫דהרי בסי' ק"ו איכא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אי תפילה דאורייתא או דרבנן‪,‬‬ ‫האב הוא שיקרא את השמות ויבצע את ההפרשה‪.‬‬ ‫ובאר במג"א דלשיטת הרמב"ם דהיא שיטת המחבר תפילה הוי דאורייתא והוי מצוות‬ ‫אופן ההפרשה למעשה‬ ‫עשה שאין הזמן גרמא ונשים חייבות בו אך נפטרות בבקשה אחת דמה"ת די בזה‪,‬‬ ‫יש לקטוף את המלפפונים המיועדים לאכילה‪ ,‬ולהניחם יחד‪ .‬מכל קבוצת פירות יש‬ ‫מאידך שיטת הרמב"ן תפילה היא מתקנת חז"ל א"כ הוי מצוות עשה שהזמן גרמא אך‬ ‫להפריד מעט יותר מאחוז‪ ,‬לומר את נוסח ההפרשה המקובל ללא ברכה‪ ,‬ולחלל את‬ ‫משום דרחמי נינהו חייבו חז"ל את הנשים‪ ,‬והם מחויבות בג' תפילות והק' התוספות‬ ‫המעשר השני על מטבע שיש בה פרוטה חמורה‪.‬‬ ‫שבת (סימן רפ"ו) דלפי שיטת המג”א דנקט כהרמב”ם דיוצאין בבקשה אחת בתפילה‬ ‫בפרי יחיד או בכמות קטנה‪ ,‬חלק המעשר השני אינו מגיע בדרך כלל לשווי פרוטה‪,‬‬ ‫יד”ח תפילה א”כ אחר בקשה אחת נתחייבו בקידוש שהרי התפילה מחייב בקידוש‬ ‫ולכן אין להסתפק במטבע חדשה רגילה‪ ,‬אלא יש להשתמש במטבע שכבר יש בה‬ ‫וכנ”ל‪.‬‬ ‫פרוטה חמורה או להיות מנויים בקרן מעשרות‪.‬‬ ‫ואיכא בזה ג’ מהלכים א‪ .‬תירוץ הפרמ”ג בסי’ רפ”ט שאפשר להתיר מב’ צירופים‪.‬‬ ‫אין להפריש מן המלפפונים הללו על ירקות שגדלו באדמה או בעציץ שמעמדו‬ ‫אי דאפשר לסמוך על שיטת הראב”ד הנ”ל דס”ל דליכא איסור טעימה קודם קידוש‬ ‫שונה‪ ,‬ולא להפך‪ ,‬אלא להפריש מן היבול על עצמו‪.‬‬ ‫בבוקר‪ .‬ב‪ .‬אפשר לסמוך על שיטת הרמב”ן דהם מחויבות בתפילה וא”כ עדיין לא‬ ‫נתחייבו בקידוש‪ ,‬ואלו שמתפללין שחרית פשוט דעדיין לא נתחייבו‪.‬‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫והאחרונים חולקים על הפרמ”ג להתיר במי שהתפללה בקשה אחת לאכול אח”כ‬ ‫א‪ .‬המלפפונים חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬אף שגדלו בעציץ פלסטיק‬ ‫קודם הקידוש‪.‬‬ ‫שאינו נקוב‪.‬‬ ‫ואלו הם המנח”י בח”ד סי’ כח כתב דא”א לסמוך על היתרו של הפרמ”ג דממ”נ‬ ‫ב‪ .‬בנידון דידן‪ ,‬יש להפריש ללא ברכה‪ ,‬מחמת צד הפטור של גידולי בית והספק‬ ‫אם יצאה יד”ח בבקשה אחת הרי נתחייבה בקידוש דאז היא זמן חיובה‪ ,‬ואם לא יצאה‬ ‫במעמד המרפסת‪ ,‬הגג ומיקום הנוף‪.‬‬ ‫יד”ח בבקשה ויוצאת בתפילת שחרית שתתפלל אסור לה לאכול קודם התפילה כי אם‬ ‫ג‪ .‬העובדה שהמלפפונים והנוף יוצאים מעבר לשפת העציץ אינה עושה אותם‬ ‫טעימה בעלמא‪.‬‬ ‫למחוברים לקרקע‪ ,‬כל עוד תחתיהם יש לוח שיש‪ ,‬אבן או אלומיניום‪ ,‬ואין חלק‬ ‫ובתשובות והנהגות ח”א סי’ רס”ב כתב דאין נכון לסמוך על היתרו של הפרמ”ג אך‬ ‫מן הנוף מאהיל על קרקע גלויה‪.‬‬ ‫מותר בין כה‪ ,‬דהרי מן הדין נקטינן שחייבות בג’ תפילות ביום‪ ,‬רק שפטורות מלהתפלל‬ ‫ד‪ .‬מחיצת האבן בגובה עשרה טפחים נחשבת מחיצה‪ .‬אין צורך שהסורג שמעליה‬ ‫מדין טרודות וכדו’‪ ,‬ולכן כל זמן שהם לא התפללו עדיין לא הוי זמן סעודה בשבילן‪.‬‬ ‫יהיה אף הוא בגובה עשרה טפחים‪.‬‬ ‫ובשש”כ פרק נב הלכה י”ג סבר דאה”נ שאסור דאם יצאה יד”ח בבקשה אסור‬ ‫ה‪ .‬אם בעתיד יהיה העציץ במרפסת שאינה מקורה‪ ,‬או שנוף חי של הצמח ייצא‬ ‫לה לאכול‪ ,‬דכבר הגיע זמנה לקדש‪ ,‬ואם אוכלת בקביעות קודם התפילה מחויבת‬ ‫בבירור מעבר לקצה הגג למקום שאינו מקורה‪ ,‬יש להפריש בברכה‪.‬‬ ‫בקידוש קודם התפילה דזמן סעודתה היא קודם התפילה‪ ,‬ומביא שם בהערות דאף אם‬ ‫ו‪ .‬מתנה שניתנה לקטן הסמוך על שולחן אביו שייכת לאב‪ ,‬אלא אם כן הנותן‬ ‫אינה מתפללת תמיד יכולה לכוון שלא לצאת בבקשתה‪ .‬ועל הא דהתיר הפרמ”ג אם‬ ‫פירש או הוכיח שכוונתו להקנותה דווקא לילד‪.‬‬ ‫מתפללת שחרית שזמן חיובה רק אחר שחרית ולא אחר שביקשה בקשה אחת‪ ,‬נסתפקו‬ ‫ז‪ .‬גם אם המלפפונים שייכים לקטנים‪ ,‬האב רשאי להפרישם לצורך אכילתם מדין‬ ‫האחרונים אם דרכה להתפלל רק בשבת האם ג”כ אמרינן דאינה יוצאה יד”ח בבקשה‬ ‫אפוטרופוס‪ ,‬ואין צורך בשליחות מצד הילדים‪.‬‬ ‫הקנין תורה ח”ב נשאר בספק‪ ,‬ובשה”ל חי”א סי’ ע”ה נשאר בפשיטות שאם מתפללת‬ ‫ח‪ .‬קטן שלא הגיע לעונת נדרים לא יבצע בעצמו את ההפרשה‪ .‬האב יפריש‪,‬‬ ‫שחרית אף שאין מתפללת אלא בשבת מתחייבת רק אחר התפילה‪.‬‬ ‫והילד יוכל להשתתף לצורך חינוך‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫ט‪ .‬יש להפריש מעט יותר מאחוז‪ ,‬לומר את כל נוסח ההפרשה ללא ברכה‪ ,‬ולחלל‬ ‫מי שמתפללת בשבת יכולה לאכול קודם התפילה ומתחייבת אחר התפילה‪,‬‬ ‫את המעשר השני על פרוטה חמורה‪.‬‬ ‫ולדעת רש”ז אם אוכלת ממש קודם התפילה מחויבת אף קודם התפילה‪ ,‬ואם‬ ‫אינה מתפללת – לדעת המנח”י והשש”כ אסורה מלאכול עד שתקדש ולדעת‬ ‫התשובות והנהגות יכולה לאכול‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המהרש”ם בדע”ת סי’ רפ”ט סק”ב מביא בשם המהר”ם חלאווה הנ”ל דסובר‬ ‫דנשים פטורות לגמרי מקידוש היום וע”ז סמכינן‪ ,‬ואכן במנח”י הנ”ל מסיק‬ ‫דבשעת הדחק אפשר לסמוך עליה‪ ,‬ובדברי יציב או”ח סי’ קל”ב מסיק להדיא‬ ‫לסמוך על שיטת המהר”ם חלאווה הנ”ל בצירוף שיטת הראב”ד שאין איסור‬ ‫אכילה לפני קידוש ומסיק דהווה חומרא על חומרא לחייב אותם בקידוש קודם‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האגרו”מ ח”ד סי’ ק”א מחדש דכיון דאשה משועבדת לבעלה לאכול עמו‬ ‫א”כ כל זמן שהבעל לא גמר מלהתפלל עדיין אינו זמן הסעודה של שניהם‪,‬‬ ‫ולא נתחייבו בקידוש‪ ,‬אך זהו דוקא על הנשים שמשועבדות לבעליהן משא”כ‬ ‫הבנות שבבית אינם בכלל שיעבוד זה ולכן חייבות בקידוש‪.‬‬ ‫אך האחרונים חולקים ע”ז גם מטעם דאין אסורה מלאכול מעט בלא בעליהן‬ ‫ולזה נתחייבה בקידוש וגם מטעם דאין בכח השעבוד להתיר לה לאכול קודם‬ ‫קידוש‪ ,‬עיין שש”כ הנ”ל ועיין בשבה”ל הנ”ל דכן הם אומרים דלא כאגרו”מ‪.‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬