דרכי צדק · Darchei Tzedek — ויצא (2026-11-16)

בעזהשי"ת
דרכי ˆד˜
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א
דרכי אמונה
דא"ח מכ"ק אדמו"ר שליט"א
פרשת
ויצא
תשפ"ז
א
גיליון דרכי צדק
יו"ל ע"י מערכת
מכון דרכי צדק
להוצאת דא"ח
מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א גיליון זה הונצח
מפוריסוב לעילוי נשמת
פעיה"ק ירושלים תובב"א הרב שלמה בן הרב גדליה ז"ל
נלב"ע מוצאי יו"כ תשפ"ו
©
נתנדב ע"י בני המשפחה
כל הזכויות שמורות
ואין להעתיקו בשום אופן
********** לעדכון שמחות למדור
להערות והארות שהשמחה במעונם
054-8458846 וכן לתרומות והנצחות לבעלי
A026508288@GMAIL.COM
שמחה ויא"צ וכד'
ניתן לפנות למספר 0548458846
***************
קול מערכת "דרכי צדק"
לעילוי נשמת
02-5401454
שר בית הזוהר הגאון הצדיק
*************** חכם משה שלום מעודה
לע"נ ר' משה בן דן מאלר ז"ל זכר צדיק וקדוש לברכה
שנסתלק לבית עולמו לאחר יסורים קשים
ומרים שקבלם באהבה רבה ובשמחה
ביום שב"ק
לסדר "ויקרבו ימי ישראל למות"
פר' ויגש ד' טבת תשפ"ה
ב
ˆד˜ דרכי
˙וכן הענינים
דא"ח כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א............................ה'
פניני דרכי צדק........................................................ח'
מדור עצותיך אמונה..................................................י'
מדור מאורות צדק..................................................י"ב
מדור סגולות צדק...................................................ט"ו
מדור משלי דרכי צדק.............................................ט"ז
מדור השו"ת.........................................................י"ז
מדור יומא דהילולא................................................י"ח
דרכי אמונה-דא"ח כ"ק אדמו"ר שליט"א................כ"ג
%דבר המערכת%
בספה"ק מאור עיניים בפרשתן פר' ויצא מבאר עה"פ וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ופירש רש"י משנתבשר בשורה טובה והובטח
בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת הענין דכתיב )מלאכי ג' ,כ"ג-כ"ד( הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' גו' והשיב
לב אבות וגו' והן אמת הדבר שכמו שלפני ביאת המשיח במהרה בימינו יהיה בשורת אליהו ומחמת זה יהיה הרחבת הדעת כמו שכתוב ומלאה
הארץ דעה וגו' כמו כן יש בחינה זו בכל אדם מישראל ובכל זמן .והנה אם בא לאדם איזה בשורה טובה גם בשעת לימוד כשמתקשה על איזה
דבר קודם שיבוא לו הדעת נכנס בו כמו בשורה שמרגיש במוחו שנכנס בו נקודה אחד וזהו נקרא בחינת אליהו ואחר כך ומלאה הארץ דעה
שנתרחבה דעתו ונתמלא חיות ובנקל לו אז ליחד את חלקיו גם בחינת רגליו אל הטוב כי באמת איש המגיד בשורה טובה נתלבשה בו בחינת
ניצוץ אליהו ממש כי הוא המבשר כל הבשורות טובות שבעולם רק שמתלבש בהמגיד ההוא כי בחינת אליהו הוא מששת ימי בראשית רק
שנתלבשה אחר כך בפנחס כנודע ולכן כשמזדמן להגיד איזה בשורה טובה מתחזק כל אחד ואחד לרוץ ולהגיד כי נשמתו ברגשת בחינת אליהו
ורוצה להכניסו בתוכו אף שאין בני אדם מרגישין בזה מכל מקום מזליה חזי ואם היה לו דעת היה יכול להתחיל לעבוד את ה' בבחינת אליהו
שנתלבשה בו אז וילך בה ממדריגה למדריגה גדולה וגם האיש שנתבשר הבשורה נכנס בו הניצוץ אליהו בקרבו ונתרחבה דעתו גם כן יוכל לדבק
בנקל אל הבורא יתברך חלק הנקרא רגליו גם כן ונקרא אז בא יום ה' הגדול שהכניס בסבה זו את ה' בתוכו .וזהו הנה אנכי שולח לכם כי שולח
הוא לשון הוה כי תמיד הוא כך בכל אדם ובכל זמן בחינת אליהו שלוח אל האדם הישראלי לפני בא יום ה' כאמור ואז והשיב לב אבות על בנים
כי בחינת פלגא דלעילא נקרא אבות נגד פלגא דלתתא כי פלגא דלתתא נקרא בחינת כרעין כי ברא כרעא דאבוה הוא ופלגא דלעילא מוליד
השכל לקרב גם בחינת הכרעין לטוב והבן וזה והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שנעשה אחדות אחד שהלב שבבחינת אבות ישוב
על בחינת בנים שגם שם יבוא הטוב ולב בנים על אבותם אף מה שבא בבחינת בנים שבא מחלק הרע דהיינו איזה מדה שבא מבחינת רגלין גם
כן מביאה אל הטוב כמו שכתוב "בכל דרכיך דעהו" ומשיב לב בניםגאל בחינת אבות .וזה וישא יעקב רגליו שהגביה בחינת רגלין משנתבשר
בשורה טובה נשא לבו את רגליו נשא החיות שבא אל לבו מבחינת אליהו שהיה מששת ימי בראשית כמו שכתוב בזוהר הקדוש את רגליו את
בחינת רגליו וילך ארצה בני קדם שאפילו במדות ארציות שלו הולך אל בני קדם אל בנין קדמונו של עולם ונעשה קל ללכת כי יש ק"ל צירופי
אליהו אותיות הקדושים שבאין אל האדם עם בחינת אליהו לעזרו ללכת למדריגה גדולה והבן.
בעזהשי"ת
גליון זה לפרשת "ויצא"
נתנדב והונצח
לעילוי נשמת
הרה"ק רבי אברהם דוב מאוווריטש זיע"א
בעל 'הבת עין'
לרגל יוד"ק החל ביום י"ב כסליו
נ˙נדב ע"י
החפ ıבעילום ˘מו
לברכה והצלחה בכל הענינים ברו"ג
ולבריות גופא ונהורא מעליא
ˆד˜ דרכי
זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני
דא"ח מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
דא"ח בסעודתא דחקל תפוחין קדישין פר' ויצא
ליל שב"ק י' כסלו תשע"ז
מסופר על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, יש להתבונן בפרשתן עה"פ )כח ,י( "וַי ֵּצ ֵּא
בעת שעבר את המלחמה האיומה, י ֲַעקֹב מִבְּא ֵּר ש ָ ׁב ַע וַי ֵּלֶך ְ חָרָנ ָה" דהנה
בזמן הדייטשן ימ"ש ,אמרו לו מקורביו :רבי, איתא במדרש רבה )פר' סח סי' א( רבי פנחס
צריך לברוח! דארף אנטלויפן! ואכן הסיעוהו בשם רבי הונא בר פפא פתח) :משלי ג ,כג-
במכונית על מנת להבריחו משם .בהיותם כד( "א ָז ּתֵלֵך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְכ ֶך ָ וְרַגְל ְך ָ לא ֹ תִגּוֹף.
בדרך ,הורה אתו צדיק לפתע לעצור את אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִתפְח ָד ,ו ְש ָ ׁכַבְתָ וְעָ ְרב ָה ּש ְנָת ֶךָ.
המכונית ,ויצא החוצה ,התיישב שם על אבן "א ָז ּתֵלֵך ְ ל ָבֶט ַח" זה יעקב ,דכתיב" :וַי ֵּצ ֵּא
אחת זמן מה ,ולאחר מכן נכנס בחזרה אל י ֲַעקֹב"" .אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִתפְח ָד" ,מעשו ומלבן.
המכונית ואמר שאפשר כבר לנסוע ,בלי "ו ְש ָ ׁכַבְתָ וְעָ ְרב ָה ּש ְנָת ֶךָ"" ,וַי ִ ּשְכ ַב בַמ ָקוֹם
להסביר את טעם הדבר ,מה ראה על ככה. ה ַהו ּא".
האנשים שהיו איתו במכונית היו מתוחים עד לכאורה קשה ,וקושיא גדולה היא :הלא
מאוד ,ממש "על מחטים" ,ולא הבינו מפני יעקב אבינו ברח מפני עשו ,ומהו
מה הורה לעצור באמצע הדרך. אפוא "א ָז ּתֵלֵּך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְּכ ֶךָ"? הלא הוא
הבינו ,שהיה לו טעם כמוס בדבר .לימים, ברח :יצחק אביו ורבקה אמו אמרו לו ללכת
כמה שנים אחר אותה הצלה ,פגש חרנה ,לברוח מפני עשו" ,אנטלויפן" ומדוע
הרה"ק מבעלזא זי"ע את אחד הצדיקים .או זה נקרא "א ָז ּתֵלֵּך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְּכ ֶךָ"? וכן יש
אז סיפר הוא עצמו את המעשה ואף גילה להבין הלשון "וַי ֵּצ ֵּא י ֲַעקֹב" :הלא ברח! היה
מה היה טעמו .הוא אמר :מפני מה עשיתי צריך לומר 'ויברח' יעקב .אלא ,ביאור העניין
זאת? הרגשתי שאני מאבד את יישוב הדעת! הוא ,כי הצדיק מיישר הדרך ,כמש"כ ה'שפת
נאלץ הייתי לברוח ,אך הייתי בלא יישוב אמת' :יעקב אע"ה ,קודם שיצא מבית הוריו,
הדעת ,על כן אמרתי לעצור ,על מנת לקבל קישר את עצמו בדביקות עם הקב"ה.
ה
ˆד˜ דרכי
ונשמה .שהאדם צריך לבטל הכל להשי"ת, בחזרה את יישוב הדעת .אחר כך ניתן היה
או אז הוא זוכה לקבל הארת השבת" .ו ְּנֶאֶסְּפו ּ להמשיך.
ש ָ ׁמ ָה כ ָל ה ֲָע ָדרִים" ,וכתיב "אִם יָשִים א ֵּלָיו אף כך היה עם יעקב אע"ה .הן אמת שהוריו
ל ִבוֹ רו ּחוֹ ו ְּנ ִ ּשְמ ָתוֹ א ֵּלָיו י ֱֶאסֹף" )איוב לד ,יד(. אמרו לו) :כז ,מג( "בְּרַח ל ְּך ָ א ֶל לָב ָן",
כשבני ישראל מבטלים את כל כוחם אנטלויף ,ובאמת בתחילה היה במצב של
להשי"ת ,זו המצוה של השבתת מלאכה 'ויברח' יעקב .אולם מיד לאחר מכן התעשת,
בשבת ,כשהאדם מבטל את כל כוחו ומעשה "וַי ֵּצ ֵּא י ֲַעקֹב" .ביישוב הדעת .לכן אחז"ל "א ָז
ידיו להשי"ת ,עי"ז יכולים לקבל הארת ּתֵלֵּך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְּכ ֶך ָ כו' אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִתפְח ָד"
השבת .בשבת אומר אדם שהכל מהשי"ת: זה יעקב אבינו" ,אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִת ּפְח ָד" מעשו
כל מעשי ידיי זה השי"ת .כעת אני שובת ,לפי ומלבן" ,ו ְּש ָ ׁכַבְתָ וְעָ ְרב ָה ּש ְנָת ֶךָ" ,זה הכח
שכך אמר ד' ,כדי להגיע להכרה שהכל זה הגדול של יישוב הדעת! אפי' בעת שהאדם
כח ד' .לכך איתא )אבות ה ,ו( ש'פי הבאר' עובר מצב של בהלה ,צריך ליישב את עצמו.
נברא בערב שבת בין השמשות ,כדכתיב לא להישאר בבהלה! "למען לא ניגע לריק
"וְה ָא ֶבֶן ג ְּּדֹל ָה עַל פ ִי הַבְּא ֵּר" )כט ,ב( .על ידי ולא נלד לבהלה" )עפ"י ישעיה סה ,כג(,
התגלות הארת השבת ניתן גם הסתר .היא מתפללים על כך בכל יום .יישוב הדעת מביא
קליפה :זה הערב ,זה החושך ,שבא על ידי את השראת הקדושה ,מביא את החיות של
ההארה הגדולה .היצה"ר יודע שכאשר השי"ת" .אָכ ֵן י ֵּש ה' בַמ ָקוֹם ה ַזֶה" )כח ,טז(.
מגיעה השבת מאיר אור גדול ,על כן מביא הרה"ק ה'חדושי הרי"ם' זי"ע הביא משמו
את האדם ג"כ לידי הסתרה ,בחי' ערב של האר"י הק' זי"ע ,כי השבת
וחושך .על כן צריך להתבטל להשי"ת בכל, נקראת 'שדה' ,וכמ"ש )שיה"ש ז ,יב( "נ ֵּצ ֵּא
ברוחנית ובגשמיות ,ולהכיר כי הכל של ה ַש ָ ׁד ֶה" .ומבאר ,כי העולם הזה הוא בבחי'
השי"ת ,עי"ז "ו ְּגָל ְּלו ּ א ֶת ה ָא ֶבֶן מֵּעַל פ ִי 'מִ ְדב ָר' ,שאין ניכר בו השגחת השי"ת.
הַבְּא ֵּר" ,אז מתגלה הארת שבת .ונאמר והשבת נקראת 'שדה' ,הראוי לזריעה,
בפסוק )שם ,י( אומר שיעקב אע"ה לבדו שנתעורר כח הפנימיות ,נקודת חיות
עשה זאת" :וַי ִג ּ ַש י ֲַעקֹב וַי ָגֶל א ֶת ה ָא ֶבֶן מֵּעַל מהשי"ת .על ידי זה מקבל זריעה" .ו ְ ּהִנ ֵּה בְּא ֵּר
פ ִי הַבְּא ֵּר" .מבאר ה'שפת אמת' ,כי מי שיש ב ַש ָ ׁד ֶה" )כט ,ב( ,באר בשדה דא שבת.
בו נקודה של אמת יכול לעשות הכל " ּש ְלֹש ָׁה ע ֶ ְד ּרֵּי צאֹן" זה מה שכלל ישראל
בפשיטות ואינו צריך עבודה רבה לכל זה .זה מתבטלים בשבת להשי"ת" ,בכל לבבך ובכל
הכח של נקודה של אמת. נפשך ובכל מאדך" .זה נקרא נפש ,רוח
ו
ˆד˜ דרכי
בשבת .זה הכח של השבת ,לכך מגיע שפע יעקב אע"ה הלך למקומות לא פשוטים ,הוא
גדול בשבת. ידע היטב מה המשמעות של ההליכה
ומסיים המדרש :דכתיב "תתן אמת ליעקב". ללבן .הוא ידע היטב מי הוא לבן ומה טיבו.
'אמת' כולל מראשית עד אחרית אם כך ,היאך יכול היה ללכת למקום כזה של
אותיות אמת .האות ו' נקראת 'אמת' ,אמונת לבן? מבאר השפ"א ,שאכן אין האדם יכול
יעקב ,בריח התיכון .ה'שפת אמת' מבאר, לבוא אל מקום כה טמא עד אשר ביאתו שם
שעיקר כוחו של יעקב אע"ה היה הכח של תהא בדרך שלמעלה מן הטבע .ואיתא
שבת. בזוה"ק )פ' בשלח( עה"פ "אז ישיר משה" ,זה
ובספה"ק 'מאור ושמש' מביא על הפסוק א' על ז' :הטבע הוא ששת ימי בראשית ,אבל
)שמות טז ,כט( "רְאו ּ כ ִי ה' נָתַן השבת היא אור שבעת הימים ,מעין עולם
ל ָכ ֶם הַשַב ָת" ,בשבת יש מצב בו יכול כל הבא .במקום אחר מובא ,שא' זה הבינה,
יהודי לראות ולהכיר ששבת היא .השבת היא למעלה מן הטבע .בכל שבת ,על ידי שמקשר
הנהגה שלמעלה מדרך הטבע. האדם את עצמו בשבת ,יכול לירד לימי
יעקב אע"ה רצה את הכח שלמעלה מדרך המעשה ,שהם התיקון של העולם הזה .על
הטבע ,שהרי בדרך הטבע לא היה לו שבת כתוב כמה לשונות של 'אחד' בנוסח
שום דבר ,לא כסף ולא רכוש ,שהרי אליפז 'כגוונא'" :כ ְּגַו ְּנ ָא ְד ּאִנוּן מִ ּתְי ֲַחדִין לְּעֵּל ָא ב ְּאֶח ָד.
נטל ממנו כל אשר לו .התבונן יעקב אע"ה אוֹף הָכ ִי אִיהִי ִאתְי ֲַחדַת לְתַתָא בְּרָז ָא דְּאֶח ָד
וחשב בדעתו :מה הקב"ה רוצה? והלא על ל ְּמ ֱֶהו ֵ ּי ִעמְּהוֹן לְּעֵּל ָא ח ָד ל ֳָקב ּ ֵל ח ָד .קוּדְּש ָׁא
כל דבר ודבר יש השגחה פרטית מן שמיא, בְּרִיך ְ הו ּא אֶח ָד .לְּעֵּל ָא ל ָא יָתִיב עַל כו ּ ְר ּס ַי ָא
ובוודאי יש תכלית לכל הייסורים הללו שאני דִיקָרֵּיהּ עַד ְד ּ ִא ּת ְֲעבִידַת אִיהִי בְּרָז ָא דְּאֶח ָד.
עובר. כ ְּגַו ְּנ ָא דִילֵּיהּ ל ְּמ ֱֶהו ֵ ּי אֶח ָד ב ְּאֶח ָד .ו ְ ּה ָא אוּקִימְּנ ָא
או אז הבין יעקב אע"ה שהקב"ה רוצה ממנו רָז ָא דַה' אֶח ָד ו ּ ּש ְמוֹ אֶח ָד .רָז ָא ְד ּשַב ָת אִיהִי
את ההליכה שלמעלה מן הטבע! זה כח שַב ָת ְד ּ ִא ְּתא ֲַחדַת בְּרָז ָא דְּאֶח ָד .לְּמִ ּשְרֵּי ֲעלָהּ
השבת .את הכח הזה השפיע יעקב אע"ה רָז ָא דְּאֶח ָד .צ ְּלוֹתָא ְד ּמ ֲַעלֵּי שַבְּתָא ְד ּה ָא
לכלל ישראל ,לכל הדורות עד ביאת המשיח. ִא ְּתא ֲַחדַת כו ּ ְר ּס ַי ָא יַקִירָא קַדִיש ָׁא בְּרָז ָא
יהי רצון שהשי"ת יעזור שנזכה לכח של דְּאֶח ָד ".זה הכח של "ו ְּגָל ְּלו ּ א ֶת ה ָא ֶבֶן מֵּעַל פ ִי
השבת ,לכח הקדושה שלמעלה מן הטבע, הַבְּא ֵּר" .בשבת יש התאחדות של כל
ונזכה לגאולה השלימה בב"א. העולמות כל הנבראים ,לכן מתגלה פי הבאר
ז
ˆד˜ דרכי
פניני דרכי צדק
על פרשתן
כל אדם צריך לעבור בחי' המלכות ע"י שלא יכנס באחיזה אלא כתר בחי' העלמה
ויעקב היה בחי' אמת הארת הכתר במלכות
בספה''ק 'שפת אמת' מבאר עה"פ "וירא יעקב והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן
רובצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדולה על פי הבאר" ,דהנה
פסוק זה מרמז על בחינות עולם שנה נפש ,כידוע מספר יצירה ,שבחינת עולם מרמז על בית
המקדש ,שהוא הבאר אשר ממנה ישקו כל העדרים ,ומשם שואבים רוח הקודש וזוכים להתקרב
להשי"ת ,וזוהי בחי' שלשה עדרי צאן רובצים עליה ,שהם כהנים לויים וישראלים שהיו במקדש
-בחי' עולם .וכן הענין בבחי' שנה ,שזה מרמז על קדושת השבת ,שהיא הבאר ממנה שואבין
קדושה וטהרה ,ושם יאספו העדרים ,שתתנוצץ בהם קדושת שבת ,שיוכלו להתקרב אליו ית',
אולם שם האבן 'גדולה על פי הבאר' ,וג' עדרי צאן הם בחי' ג' יומי דמקמי שבתא ,שהם בחי'
הימים שבהם האדם מכין ומטהר את עצמו בכדי לזכות לקדושת השבת ,וכן איכא בחי' ג' הימים
שלאחר השבת ,שנשפע בהם השפע של השבת .וכן בבחינת נפש ,שבכל נפש מישראל יש מעיין
הנובע ,כפשוטו ,אלא שהאבן 'גדולה על פי הבאר' ,כידוע מאחז"ל שהיצה"ר נקרא 'אבן' ,ושלשה
עדרי צאן רובצים עליה הם בבחי' עובדא ומילולא ורעותא ,שבכך ממשיך האדם את הקדושה
על עצמו .אולם על יעקב אע"ה נאמר שהוריד את האבן בקלות ,כמאמרם ז"ל שהסיר את האבן
כדרך שאדם מעביר את הפקק מעל פי הצלוחית.
ומבאר ה'שפת אמת' מהיכן זכה יעקב אע"ה לכח הזה ,להסיר את האבן כל כך בקלות ,מפני
שמדתו היתה בחינת אמת ,שכידוע יעקב מרמז על תפארת ,בחינת אמת ,ומי שיש לו
בחינת אמת מסוגל לגלול את האבן שעל פי הבאר בנקל ,ע"כ דבריו.
ביאור הענין הוא עפ"י הידוע דכתר ומלכות הם אותם אותיות רק בצירופים שונים ,דאי"ן הוא
בחי' הכתר ,ואנ"י היינו בחי' המלכות .ועל המלכות איתא בזוה"ק דלית לה מגרמה כלום,
ובכך היא מקבלת מה'תפארת' המאיר אליה ,והתפארת מאיר אליה דרך מה שהוא מקבל מהכתר
והדעת .וכידוע ,הקו האמצעי הוא בחי' כתר ,דעת בחי' יסוד ומלכות .אור הכתר הוא בחי' אור
ח
ˆד˜ דרכי
הנעלם ,שעדיין אינו בבחי' צמצום ,שכידוע החכמה היא ראשית הצמצום ,ולכן הוא בחי' נקודה,
בסוד יו"ד ,אולם הכתר אינו בשום צמצום בהתגלות אלא בבחי' העלמה ,וזו היתה עבודתו של
יעקב אע"ה להאיר לבחי' המלכות ,בחי' 'אני' דלית לה מגרמה כלום ,דרך ה'תפארת' ,וזוהי בחי'
אמת ,שחי עם בחי' המלכות דלית לה מגרמה כלום וממשיך עליה אור הכתר שהוא בחי' אין,
בחי' העלמה בלי שום התלבשות ואחיזה.
כל אדם צריך לעבור את בחי' המלכות ,שהיא בחי' לית ליה מגרמיה ,כמבואר בספה"ק 'פרי
הארץ' ,ולהאיר אליה הבחי' הנ"ל על ידי שלא יכנס באחיזה אלא רק כתר בבחי' העלמה
כנ"ל .והנה ידוע דבחי' הת"ת היא בחי' יחוד חסדים וגבורות סוד הגוונין ,אולם עפ"י המבואר
שהוא בחי' הכתר ומלכות הרי זה ענין אחר בבחי' הת"ת שהיא כללות מלכות ות"ת.
ועפ"י זה יבואר הפסוק "ויאמר להם יעקב ,אחי ,מאין אתם" ,היינו יעקב אבינו בחי' אמת ת"ת
אומר להספירות אחי ,מאין אתם -הרי באתם מבחי' אי"ן שהיא בחי' הבתר ,ועליכם
להמשיך את האור הזה .וע"ז השיבו לו "מחרן אנחנו" ,שהוא בחי' המלכות ,כי לא השיגו את
בחי' הכתר ,והשיבם יעקב אע"ה "הידעתם את לבן" ,עפ"י המובא מהרה"ק הרבי ר' אלימלך
זי"ע ד'לבן' מרמז ל'כתר' בסוד הלובן העליון .דהיינו ,הוא שאל אותם ,היודעים אתם מבחי'
הכתר ,והשיבוהו" ,ידענו" ,בחי' ידיעה בעלמא ,אבל עדיין לא 'השיגו' בחינה זו .אמנם ,יעקב
אבינו היה כאן והאיר את בחינתו ,בחי' אמת ,שממשיך הארת הכתר במלכות ,שעי"ז ניתן אח"כ
בנקל להסיר את האבן מעל פי הבאר ,ולכך נאמר "ורחל באה עם הצאן" ,שרחל בחי' מלכות
באה עם הצאן לקבל את השפעת הכתר.
)צפרא דשבתא י"א כסליו תשס''ד -מאנסי(
*
המגיע ממקום קדושה הולכים ממנו כל הסט"א
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה .מבאר שבע זהו הקדושה שיעקב אבינו עליו השלום ,הגיע
ויצא ממקור הקדושה והיינו מבאר שבע .על כן ,וילך חרנה הלכו וברחו ממנו ,כל הסיטרא
אחרא שנקראים חרנה שהלכו וברחו ממנו.
)ליל שבת ויצא י"ב כסליו תשפ"ד(
*
ט
ˆד˜ דרכי
העוזב את התוה"ק הולך להסט"א
עוד אפש"ל באופן אחר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ,מבאר שבע זה התורה הקדושה.
דהיינו כשבן אדם הולך ועוזב את התורה הקדושה -וילך חרנה .הוא מגיע ונופל בהסיטרא
אחרא רחמנא לצלן .צריך להיזהר ולהשמר להישאר בתורה הקדושה .שזה השמירה על הבן אדם.
)צפרא דשבתא פר' ויצא י"ב כסליו תשפ"ד(
*
דרכם של הצדיקים להשתוקק תמיד אל ה' ית'
בספה''ק שפ"א מבאר )פר' ויצא( את מאחז"ל עה"פ "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" ,כי כפי
גודל הרצון והתשוקה שיש לאדם לקדושה בהיותו במקום ציה בלי מים ,כך זוכה אח"כ
בשעת ההתגלות לדבקה בו יתברך ,ואכן זו היתה דרכם של הצדיקים ,להשתוקק תמיד אליו ית',
כי את הקדושה שהופיעה עליהם ,לא לקחו לעצמם אלא החזירוה אל השי"ת ,כלומר ,הם לא
נכנסו ל'רגש' של יישות לגשם את הקדושה ,אלא אדרבה ,הם החזירו זאת אליו ית' ,וכך נשארו
תמיד כ'כלי ריק' ,והיו משתוקקים ומצפים תמיד לקדושה .זה סוד הענין שהיו עולים מעלה אחר
מעלה במדרגות הקדושה.
)ליל שב''ק י"א כסליו תשס''ד -מאנסי(
מדור עצותיך אמונה
איתא בזוה"ק שהמצוות הן עצות ,כלו' תרי"ג המצוות הן תרי"ג עיטין ]עצות[ כיצד
להמשיך קדושתו יתברך ,והן עצות לאדם להתקרב אל הקב"ה ולהיטיב את מדותיו.
)ליל ששי פר' אחרי וקדושים תשע"ח וכן בדא"ח רעוא דרעוין פר' בשלח שבת שירה ט"ו בשבט תשס"ז(
'שפלות' היא הכרה שהוא 'חי' את האלוקות ואת הסיעתא דשמיא בכל דבר ועניין
כתיב "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ,ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ,ונתן
לי לחם לאכל ובגד ללבש ושבתי בשלום אל בית אבי ,והיה ה' לי לאלוקים" .יש להבין
מהו "והיה ה' לי לאלוקים" .רש"י פירש שיכול לשמור עליי מתחילה ועד סוף שלא יימצא פסול
בזרעי .ואילו הספורנו פירש ה' יהיה לי לדיין אם לא אעבדנו בכל כוחי .הרמב"ן מפרש שאין זה
תנאי ,ודלא כרש"י ,אלא 'בית אלוקים' הוא העניין של עבודת ה' .הרשב"ם פירש שיסייעני בכל
י
ˆד˜ דרכי
מעשיי .ואף לפי דברי הרשב"ם עדיין יש להבין מה הצורך לומר זאת' .אור החיים' הק' מקשה על
פירושו של רש"י וכתב שאין כל ראייה בפסוק לפירושו שהכוונה היא לילדיו ,לזרעו.
עוד מקשה אוה"ח הק' ,שאם אכן מדובר בפסוק על זרעו אחריו ,היינו שביקש שלא יימצא פסול
בזרעו ,אימתי יוכל לקיים את ההבטחה "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים".
ואפשר שדברי אוה"ח הק' כדברי הרשב"ם ,ללמדנו מה היא האלוקות שהאדם יכול לזכות לה.
יעקב אבינו לא ביקש 'תארים' ,ולא חיפש שיאמרו 'אלקי יעקב' .יעקב אבינו היה שפל
אצל עצמו ולא חיפש שום תארים או גדלות ,חלילה .אלא ,הוא רצה את האלוקות ,היינו את
הסייעתא דשמיא ואת האחיזה של הקב"ה ,לבל ירגיש בעצמו שום חלק של 'יש' בעבודת ה'
שלו ,שלא יחיה את עבודת ה' שלו ואת התורה שלו עם 'רגש עצמי שהוא 'עשה משהו'.
כיצד יוכל האדם להגיע לזה? כאשר הוא ירגיש את הסיוע של הקב"ה ויכיר שאין זה מכוחו
שלו ,או אז הוא רואה 'גילוי אלוקות' שבאדם .זה הוא שפירש הרשב"ם 'שיסייעני בכל
מעשיי' ,היינו שבכל המעשים שאעשה ארגיש שלא אני עשיתי ,אלא היתה זו סייעתא דשמיא,
ושאחייה כל היום וכל הלילה בידיעה שמאת ה' היתה זאת .כך ביקש יעקב אבינו על כל הדברים
שהקב"ה השפיע לו ,שיזכה לראות בהם את הסייעתא דשמיא .הגם שהיה עשיר מופלג ,הרגיש
שאין לו שום חלק בכל זה ,אלא הכל מעשה ה' .זה הביאור בדברי הרשב"ם ,שיעקב אבינו היה
כל כך 'מופשט' מעצמו ולא היה לו כל חלק במה שעשה עד שאפשר לומר על הקב"ה שהוא
'אלוקי יעקב'.
'שפלות' היא כאשר הצדיק מגיע להכרה הזו שהוא 'חי' את האלוקות ואת הסיעתא דשמיא
בכל דבר ועניין ,בלימוד התורה ,בתפילה ,ובמעשים הטובים שהוא עושה .לכך אמר
יעקב אבינו "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים" ,וקודם לכן אמר "אין זה כי אם
בית אלוקים וזה שער השמים" .העניין הוא כמובא ב'חובות הלבבות' שכאשר האדם סבור שהוא
כבר נקי ומטוהר לגמרי ושכבר השיג והגיע למשהו ,הרי זו עבודה זרה בשיתוף ,ר"ל .כאשר
האדם הולך אל מקום אשר שם לא מכירים אותו הבריות ,מנסה ה'בעל דבר' להתערב ולומר לו
הרי כאן אין מכירים אותך ואין יודעים מעלתך ,על כן צריך סייעתא דשמיא מרובה על מנת
להישאר 'נקי' שם ,וצריך תמיד לדעת את האמת ,שאין לו מאומה ,והכל זה סייעתא דשמיא,
ואילו הוא מצד עצמו אינו אלא בהמיות.
)ליל ששי פר' ויצא אור לח' כסלו תשנ"ב(
יא
ˆד˜ דרכי
מדור מאורות צדק
עובדו˙ ˘כ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
סיפר ˘היה בדידיה
במשנת הרה"ק בעל 'בת עין' זי"ע לרגל יוד"ק י"ב כסלו
גדלו˙ו ו˜דו˘˙ו
זקיני הרה"צ ר' בנימין ברנשטיין זצ"ל זכה שהרה"ק בעל 'בת עין' זי"ע היה הסנדק שלו ,וכמדומני
שהיה גם המוהל שלו .ופעל לו מופת ג"כ אחר הברית כששתת דם.
*
סיפר לי הגה"ח רבי פנחס זינגר זצ"ל שהיה יהודי ת"ח וחסיד חשוב ,שהיה מורה הוראה בעיה"ק
צפת ומרביץ תורה ברבים עוד לפני שנים רבות )לפני מלחה"ע הראשונה( ,כי פעם הגיע
חולה לפני ה'בת עין' בשבת .אמר לו הרה"ק הלא אחז"ל כל אוכלין ־ אוכלין לרפואה ,נתן לו
לטעום ממאכלי השבת א"כ טעם מהחמין של שבת ותהיה לך רפואה ,ואכן ,אותו יהודי אכל
ממאכלי השבת ונרפא ..וראיתי דבר נפלא שכתב הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע ,כי בסעודה
שלישית דנים את האדם כיצד ילך לו כל השבוע.
˜דו˘˙ הספה"˜ ב˙ עין
שמעתי מפי הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל ,שאצל הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע היה מונח
הספר 'בת עין' על שלחנו תמיד .וכמעט לא ראו אותו לומד בספרים ,פרט לספר הק'
'בת עין' בו ראוהו לומד תדיר .והיה לו קשר מיוחד אל ה'בת עין'.
והיו עוד צדיקים אשר הספר 'בת עין' לא מש מעל שלחנם ,ביניהם הרה"ק בעל 'תפארת שלמה'
זי"ע ,אשר ספר זה היה חשוב מאד בעיניו .וכשראה ספר זה לראשונה אצל מישהו ,ביקש
ממנו להשאיל לו אותו לשבוע ימים .כשעבר השבוע ,ביקש מהאיש להשאיר את הספר אצלו
לזמן נוסף .ראה אותו יהודי שספר זה כה חשוב בעיניו ,אמר לו שהוא נותן לו את הספר במתנה.
שמח שמחה רבה ,ואמר ,אם היית נותן לי כעת י"ח זהובים ,לא הייתי מוכר לך את הספר הזה.
*
יב
ˆד˜ דרכי
עוד אמר הרה"ק ה'תפארת שלמה' כי בנו ,הרה"ק בעל 'חסד לאברהם' זי"ע ,קרא לו ,בשם
אברהם ,על שם הרה"ק בעל 'בת עין' זי"ע.
וכן שמעתי שהיה ספר קדוש זה מונח תמיד גם על שלחנו של הרה"ק רבי מרדכי חיים )רבי
מוט'ל( מסלונים זי"ע.
˜דו˘˙ אר ıי˘ראל
ואמר הרה"ק התפארת שלמה זיע"א שבספה"ק 'בת עין' ,מונחת )שורה ,שטעקט( קדושת ארץ
ישראל!
הרה"ק מאווריטש זי"ע בעל 'בת עין' שהיה תלמידו של הרה"ק בעל ה'מאור עינים' זי"ע .וכשנסע
הרה"ק מאווריטש לארץ ישראל ,והדרך היתה ארוכה מאד ,בפרט בהפלגה בספינות של
הימים ההם -אירעה לספינתו קפיצת הדרך ,ובט"ז ימים הגיעו ארעה ,הפלגה שאמורה היתה
להימשך כמה חדשים .קודם הפלגתו לא"י ,הלך ה'בת עין' להיפרד מהרה"ק רבי מוט'לה
מטשרנוביל זי"ע .אמר לו הרה"ק רבי מוט'לה כשתבואו לארץ ישראל ,תסעו למירון אצל רבי
שמעון בר יוחאי -וראוי לך לבכות שם עד אשר תפסיד את עינך ,על מה שותק רבי שמעון,
והוסיף רבי מוט'לה אילו הייתי שם ,הייתי שובר את קברו של רשב"י .ביקש ה'בת עין' מרבי
מוט'לה שיתן לו 'שמירה' לדרך .נענה ואמר לו ,שישלח לו שמירה .נסע ה'בת עין' אל העיר
אודסה ,שמשם היתה אמורה להפליג הספינה לארץ ישראל ,והמתין ל'שמירה' שהבטיח רבי
מוט'לה לשלוח לו .פנה ה'בת עין' לרב העיר דמתא ושאלו האם קיבל משהו בעבורו מרבי מוט'לה
מטשרנוביל -וענה לו שלא קיבל דבר .כך המתין שם ה'בת עין' במשך כשבועיים ,אולם כשראה
שהספינה העומדת להפליג לארץ ישראל הגיעה ,החליט לעלות עליה ,שאם לא כן -יחמיץ את
ההפלגה .והנה ,בהיותו על הספון ,ראה שם עני שנראה כהגון על פי מראה פניו ,ורצה להנאותו
בכסף ,והושיט לו רובל או שניים .העני סירב ,ואמר שאין רצונו ברובלים אלא רצונו ממטבעות
ה'אדומים' )של זהב( .אמר ה'בת עין' שלצערו אין ברשותו אלא כסף מועט ,ואיננו יכול לתת
יותר מזה .העני עמד בסירובו ואמר שאם כך ,איננו חפץ לקבל .במשך הנסיעה ,ניסה ה'בת עין'
להפציר בעני ההוא שייאות לקבל ממנו ,אך העני עמד בסירובו .כשהגיעו לנמל בארץ הקודש,
ניגש אליו העני ואמר לו" :הנני ה'שמירה' בשבילך מרבי מוט'לה מטשרנוביל) ,את המעשה הזה
כתב ה'בת עין' במכתב ,מבלי לפרש מי היה אותו עני -האם היה זה אליהו הנביא או מישהו
אחר( .זאת ועוד רב החובל אמר ,שלא אירע לו כזאת מעולם ,משך ההפלגה היה אמור להימשך
יג
ˆד˜ דרכי
זמן רב בימים ההם -והפעם היתה 'קפיצת הדרך' ,והדרך נתקצרה לכדי רבע מהזמן הרגיל -רב
החובל לא הבין כיצד אירע הדבר.
ומסופר שפעם אחד הזמין הרה"ק בעל 'בת עין' את כל אנשיו לסעודה .לאחר שהתיישבו לסעוד,
פתח וסיפר להם על מה ולמה הוא עורך את הסעודה הזו ,דבהיותו בחו"ל ,בא אליו
אחד מהמשולחים )-שד"ר שנשלח לאסוף כספים לישוב ארץ ישראל( וששאלו ה'בת עין' מה
נשמע בארץ הקודש ,השיבו המשולח רבי ,מה אומר לכם ,בארץ ישראל האבנים מאירים
כמרגליות ממש ,שמע ה'בת עין' דבר כזה ,ונתפעל מאד .חלפו שנים ,וה'בת עין' עלה עם אנשיו
ארצה ,וראה שהאבנים בארץ ישראל אינן אלא אבנים רגילות ,ולא מרגליות .פעם ,פגש הצדיק
את אותו משולח ברחוב .אמר לו ה'בת עין' הזוכר אתה ,כשהיית אצלי בחו"ל ,אמרת לי שהאבנים
כאן בארה"ק מאירות כמרגליות ובכן ,אין אני רואה זאת .נענה המשולח ואמר לו רבינו ,עיניך
עדיין עכורות ,הן אינן מזוככות דיין ,כשתהיה מזוכך ,תבחין שהאבנים כאן מאירות כמרגליות,
קיבל הרה"ק שדבריו של המשולח הם אמת ,ואינם סתם דברים בעלמא ,והחל להתענות תעניות
רבות ולשוב בתשובה גדולה .סיים את סיפורו ,והיום זכיתי ,ברוך השם ,להשגה זו ,והריני רואה
שאבני א"י מאירות כמרגליות ־ ועל כך הזמנתיכם לסעוד עמי ,כדי להורות לה' על שזכיתי
לראות את אבני ארץ הקודש שהן מאירות כמרגליות.
הרה"ק בעל 'בת עין' סבל את יסורי א"י בכל חומרתם .פעם א' היה כבר מוכן להריגה .הדבר
היה בצפת ,כשהמוסלמים התנפלו עליו ועל אנשיו וקשרום בחבלים להרגם ולשדדם.
ברגע האחרון ממש ,כשביקש מים ואמר שהוא מקבל עליו את הדין ,הופיע ישמעאלי זקן א' וקרא
לעבר השודדים מה אתם עומדים כאן והלא האויבים שלנו כבר בשערי העיר -מהרו ותברחו
מכאן ,נבהלו השודדים וברחו ,כשהם משאירים את הצדיק ואת אנשיו ,ואף ברכוש לא נגעו.
כיום ,כשאיננו כבול בחבלים ,יכול הצדיק בודאי לפעול ישועה למען כלל ישראל.
יד
ˆד˜ דרכי
מדור סגולות צדק
סגולה להוושע
כ"ק אאמו"ר הגה"ק זיע"א נהג לחזור תמיד על מאמר הרה"ק מקאצק זיע"א עה"פ "ויפגע
במקום" מען דארף זיך אנפעגערן אין דעם אויבישטער ]אדם צריך 'לפגוע' ,כביכול ,בהקב"ה
בתפילתו ולתלות בטחונו בהשי"ת ללא הרף[ ללא הפסק ,לבקש ולבקש שוב ושוב עד שתבוא
ישועתו ,ובשום אופן לא להתיאש .בכל מצב בו האדם נמצא ,אם בעניני רפואה או פרנסה או
בעניני שידוכים ,בשום אופן לא יתיאש ,אלא יתפלל ויבקש ,וכך מסוגל להוושע.
מובא בספה"ק 'פרי הארץ' ו'מאור ושמש' שהבירורים הגדולים ביותר נעשים על ידי תפילה.
דהנה כידוע ,צריך שיתברר אצל האדם הטוב מן הרע :אצל אדם הראשון היו מעורבות
הנשמות טוב ברע ,ועבודת האדם היא לברר ולתקן את הטוב מן הרע .הבירורים הגדולים ביותר
נעשים על ידי התפילה ,והוא הטעם שהשקיעו הבעש"ט הק' ותלמידיו כוחות גדולים בתפילה,
על מנת לברר ולתקן את אותם בירורים שהצטרכו לתקן בעוה"ז.
ואנשים שואלים עד כמה צריך להתפלל שתבוא הישועה .הלא התפללתי כבר תפילות רבות,
עד כמה אצטרך עור להתפלל ,הלא אפשר להישבר כבר מרוב תפילות .אולם הדבר
אינו כן ,תפילה היא עבודת השם ,הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל ,משמשו של הרה"ק רבי שלמה
מזוועהיל זי"ע ,היה אומר תמיד שתפילה פירושה התקשרות לה'.
והנה רואים אנו שנהוג בישראל שכל אימת שיש ליהודי צרה כלשהי ,בכל ענין שהוא ,הוא אומר
תהלים .ולכאורה ,באותם פרקי תהלים שאומר -לא כתוב מאומה אודות הצרה שלו,
ולכאורה היה צריך להתפלל ולבקש מענין הצרה שלו .אלא ,טעם הדבר מובא בספה"ק 'פרי
הארץ' ,שתכלית היסורים והצרות הבאות על האדם היא בכדי לקרבו להשי"ת ,וכשהוא אומר
תהלים הריהו מתקרב לה' .וסיפר רבי אלי' ראטה זצ"ל שלפעמים אומר האדם עשרה קפיטלא'ך
תהלים והדברים עדיין לא חדרו ללבו ,אלא אומר תהלים רק מחמת ההרגל -ואז צריך שיאמר
שוב ושוב ,אפילו מאה פרקים ,ולפעמים בפרק המאה ואחד ירגיש כבר התקשרות לה' -וזהו
שרצו מן השמים ,וממילא כשיש לו דביקות בה' ,ימלאו מן השמים את בקשותיו .לכל צרה ויסורים
יש תכלית וכוונה .התכלית איננה שהאדם 'ישבר' ויהיה 'אויס מענטש' .הכוונה מן השמים היא
שהאדם יכניע עצמו לפני ה' ,ויקשר את עצמו אליו ית' .אולם על פי רוב אין אנשים הולכים בדרך
טו
ˆד˜ דרכי
זו ,אלא נעשים שבורים ועצובים מחמת היסורים הבאים עליהם וממילא הם נשארים עם הצרה
שלהם .לא זו הדרך .הדרך צריכה להיות מהלך של אמונה ,של התקשרות לה' ,לדעת שלכל דבר
יש תכלית .ומי לנו גדול מהאבות הק' אשר אין לנו השגה בגודל מדריגתם ועליהם אחז"ל שהם
המרכבה לשכינה ־ ואעפ"כ הוצרכו גם הם לעבור את כל הנסיונות ולהתפלל כל כך הרבה
תפילות .והם דוגמה לכל הדורות הבאים אחריהם ]מעשה אבות סימן לבנים[ ,להורות לאדם את
הדרך שילך בה ,בכל צרה שלא תבוא עליו ,ח"ו.
)יום ב' ויצא ו' כסליו תשס"ד – ב''פ(
מדור משלי דרכי צדק
עבודת המידות בשורשם
מבאר הרה"ק בעל ה'תניא' )תניא פרק ל"ט-מ'( שכל זמן שהאדם נמצא ב'גשם' ותורתו בעולם
ה'טבע' -הרי תורתו שייכת ל'קליפות' ואין לה כל שייכות לעולם העליון כלל .אל העולם
העליון מגיעה רק תורה רוחנית ,ולא תורה גשמית ,כמבואר שם להדיא בדבריו .והנה ,כאשר
האדם מתעורר להתבונן במצבו ,מה מצבו הרוחני -מראים לו ומוליכים אותו מן השמים .אולם
תחילה עליו להכיר היטב את המדות שלו ולהיות 'פתוח' עם המדות שלו ,לדעת שכל המידות
ש'הצליח' בהן כל השנים שחלפו עד כה -אין זה אלא שהיו מכוסות ב'לבושים'.
למה הדבר דומה ? לבור ביוב שמכוסה בכיסוי כבד ,ובשעה שפותחים את המכסה -מגלים את
הצחנה הנמצאת תחתיו .האדם איננו מודע איזה 'ריח' יש ל'מידות' שבהן הוא נמצא .אילו
היה מכיר את מצבו ,היה צועק להקב"ה שיציל אותו מכל המידות הרעות אשר לא היה מודע
אליהן עד עתה.
בענין זה מבואר בשם היהודי הקדוש זי"ע ששאל מדוע רואים יהודים בעלי צורה ותלמידי חכמים
-עובדי השם -אשר לעת זקנותם מתגלים בהם כל מיני מדות רעות ? כיצד יתכן כדבר
הזה ,והרי תלמידי חכמים הם! אלא ,ביאר היהודי הקדוש זי"ע ,שכל המידות היו אצלם מתחילה
-אלא שהיו מכוסות בצעירותם ,אך היו בשורש הפנימי שלהם ,ולעת זקנותם -משנחלש כח
הגוף ונחלשה התנגדות החומר ,הרי מדותיו הרעות נגלות לעין כל .זה הענין שלעת זקנותם
פורצות החוצה המידות הרעות שבאדם ,כשנחלש כחו להתנגד ולהתגבר .והרה"ק מפיאסצנא
טז
ˆד˜ דרכי
זיע"א מאריך בזה לבאר בעומק הענין והעבודה בזה בקונטרס צו וזירוז )נספח לספרו הק' הכשרת
האברכים( אות ד' ובפרט אות כ' ועיי"ש.
וזהו שמבואר ב'פרי הארץ' )פר' קרח( 'ויאחזהו פלצות ויסורי בדקי מיתה ממש' -אלו הם 'בדקי
המיתה' אשר מתפרצים ומתגלים באדם בשעה שכל המדות פתוחות אצלו .אכן ,האדם
בטבעו איננו רוצה להיות 'פתוח' ומודע למידות שלו -הוא רוצה שהכל יהיה 'מכוסה' אצלו .הוא
עומד בחוזקה על המשמר ,שלא ייפתח אצלו מאומה מהמדות הרעות שלו.
מדור השו"ת
מלו˜ט מ˘יחו˙ ˜וד˘ ˙˘ובו˙ ל˘אלו˙ ˘נ˘אלו
לכ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
בעסק עשה טוב לא רק שסר הרע אלא הרע מתהפך ונהיה לטוב
שאל השואל:
על מה שאמרו הצדיקים על סור מרע ועשה טוב שעל ידי שעוסקים בעשה טוב סר הרע ממילא,
ועדיין איננו רואה שסר מהרע?
ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א:
אכן כן וכל זמן של סר צריך להרבות בעשה טוב ,כיוון שטוב ורע לא הולך ביחד ,וכשעוסק
בעשה טוב לא רק שסר הרע ,אלא הרע מתהפך ונהיה לטוב.
)*(
צריך לחיות שהכל מושגח בהשגחה פרטית ,כל מה שקורה עם האדם מונהג בהשגחה פרטית
בכל פרטיה ודקדוקיה ,אפילו כשנעשה פשלות זה סיבות עליונות לסמן לו ,וכל מה שעובר
אדם נסיונות זה הוא שהרבנו של עולם שולח סיבות לאדם כדי שיזכור ממנו ,וזה מביא התקרבות
לרבנו של עולם וזה מבטל קטרוגים ,כי אי אפשר להתקרב אליו בלי נסיון וזה הכונה של הנסיונות
שכל אחד עובר משהו בכדי שיגיע לתיקונו ,ובזה מתקרב להשי"ת שהרי יש מסכים המבדילים,
ומי הם היענע חברה – סט"א ,וצריך כל אדם שיוכל להבריח אותם ,והאיך ע"י שהוא עומד
בנסיון ולא נשבר מפנים אותם.
)א' ואתחנן ו' מנחם אב תשפ"ג(
יז
ˆד˜ דרכי
מדור יומא דהילולא
מלו˜ט מ˘יחו˙ מלוה מלכה ו˘אר דברו˙ ˜וד˘
מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
הרה"ק רבי אברהם דוב מאוווריטש זיע"א
בעל 'הבת עין'
י"ב כסלו
אחד מאנשי פמלייתו של השר משה מונטיפיורי ז"ל התארח פעם בצפת ,אצל הרה"ק
בעל ה'בת עין' .לאחר השבת הוא כתב מכתב לשר מונטיפיורי ובו תיאר את
זמירות השבת ששרו אצל הבת עין" ,זמירות מכל עומק הלב ,אשר טרם שמעתי
כמותן".
הרה"ק רבי שמואל הלר זי"ע היה המרא דאתרא בצפת ,ועסק בחכמת הרפואה
כרופא .פעם ,בא רבי שמואל לפני ה'בת עין' והתלונן באזניו ,שרצונו
להפסיק לעסוק ברפואה ,מפני שלצורך עבודתו הוצרך לעיין בספרי הגויים,
והענינים הללו היו טורדים את מחשבותיו בעת התפילה ומבלבלים אותו .ענה לו
היות ועיסוקיך ברפואה גורמים טובות לכל היהודים ,שהרי אתה מטפל לפעמים גם
בגויים והם מכירים טובה ליהודים על כך ,אינני מסכים שתפסיק לעסוק ברפואה.
טען רבי שמואל ומה יהיה בדבר המחשבות המבלבלות אותי בעת התפילה ,נענה
הרה"ק הריני מברך אותך שלא יהיו לך עוד בלבולים .ואכן ,מני אז חדלו המחשבות
להטריד את מוחו של רבי שמואל.
עד היום ניתן לבקר בבית המדרש שלו ולראות את השלט המתאר את אשר אירע
שם בזמן הרעש בצפת -חצי מהבנין חדש וחציו ישן .היה נס ,שבשעת הרעש
קרא הרה"ק לכל המתפללים ואמר לכולם להתכנס בפינה שבה הוא עמד ,ואכן ,חצי
מביהמ"ד נתמוטט ונהרס ,ובחצי שבו עמד הרה"ק עמדה התקרה כמו באויר ,ואיש
יח
ˆד˜ דרכי
לא נפגע .הגה"ק רבי ישראל משקלוב זי"ע ,בעל 'פאת השלחן' ו'תקלין חדתין' ,מעיד
בהקדמת ספרו אודות הנס הזה .ואמר לי יהודי זקן וחשוב איש אמת .שהצדיקים
העידו עליו ככה ,שהיה איש אמת .ששמע זאת מפי האנשים שהיו אז בעת רעידת
האדמה .לדבריו ,קבע הרה"ק 'בת עין' באותה שנה -תקצ"ז ־ שיעור בחומש ורש"י
בין מנחה למעריב .הדבר היה בשמחת תורה .רבים מהמתפללים באו וישבו לידו,
ואבן ,מחצית מבית הכנסת -כל אותו שטח שהיה לידו ־ לא נפגע ברעש ,ותקרת
הבית נשארה באויר .מעשה זה מופיע על המצבה אשר שם ,וכן ניתן לראות בבית
מדרשו ,שמחצית התקרה ישנה ומחציתה חדשה .בעת רעידת האדמה ,אמר להם
הצדיק להשתטח על הארץ ,והוסיף הרה"ק רבי אברהם מסלונים זי"ע טעם לדבר,
כי בשעה שמתגברים הדינים ,ראוי לאדם להשפיל עצמו ,ועל כן אמר להם לירד
ארצה .ואכן ,לא ניזוק שם איש מאנשיו ,והנס היה גלוי .אירעו לו נסים רבים מאד.
הרה"ק בעל 'בת עין' הרבה לנסוע לקברי צדיקים .פעם ,ליד אחד מקברי הצדיקים,
שאל אותו מאן דהו :מי אומר שכאן מונח הצדיק הזה ,השיב לו ה'בת עין'
מי שמפקפק במסורת ישראל ,יש בו משהו אפיקורסות.
הרה"ק רבי ישראל מטשארטקוב זיע"א
י"ב כסלו
את המעשה הבא שמעתי מפי יהודי שהיה בשעת מעשה :בשנת תרפ"ו או תרפ"ז
היה אותו יהודי בטשארטקוב בל"ג בעומר ,שם חילקו 'לחיים' ,והרה"ק
מטשארטקוב אמר אספר לכם סיפור מרבי שמעון ,אשר הייתי נוכח בו .תמהו הכל
-הכיצד יספר הרבי סיפור מרבי שמעון ,שהוא היה נוכח בו ,פתח הרה"ק וסיפר
שהיה אצלו יהודי אשר בנו -כבן שש או שבע -קיבל שיתוק ,רח"ל .לא היה זה
סתם שיתוק ,אלא כל מערכות גופו הפסיקו לתפקד :לא שמע ולא ראה ,וכל גופו
חדל מלפעול ,רח"ל .מיהר אותו אב לכל טובי הרופאים ,וכולם אמרו לו שאין מה
לעשות .היה האב בצער איום ונורא ,ובצר לו פנה אל הרה"ק רבי ישראל
מטשארטקוב ותינה לפניו את צרתו .אמר לו הרה"ק מה אוכל לעשות למענך ,אוכל
יט
ˆד˜ דרכי
להתפלל עבורך ,והוסיף הרה"ק אולי כדאי לך ללכת לרופא פלוני ונתן לו את
כתובתו ,שמא הוא יוכל להשיאך עצה .אולם ,כשהלך שמה ,אמר גם הרופא ההוא
שאין מה לעשות .חזר החסיד אל הרה"ק וביקש מהרבי שיראה לפעול שתהא לו
הישועה .אמר הרה"ק וכי מה אעשה לך בכה האב בבכיות נוראות .בירכו הרה"ק,
והאב הלך לו .כשיצא ,והיה עדיין על מדרגות הבית ,שלח הרה"ק לקרוא לו בחזרה.
נכנס האב וסיפר לו :אבי ,האדמו"ר הזקן מטשורטקוב ,קבע את נר התמיד במירון.
מני אז ,יש נר התמיד במירון וכל הצדיקים מאז שילמו הון רב עבור הזכות להדליק
נר תמיד זה במירון .יודעי דבר אמרו לי ,שלאבי הרה"ק דוד משה מטשורטקוב היה
ניצוץ של רבי שמעון .לפיכך ,נזכרתי שיש לי שאריות מנר התמיד שבמירון -קח
לך מן השמן הזה ,ומרח את השמן על כל גופו של בנך ,ובעזרת ה' תהא זו סגולה
לרפואה -בזכות רבי שמעון .וכך הוה :מרח האב את השמן על גופו של הבן ,ולאחר
כמה ימים חל שיפור קל ,ובעבור זמן מה החל הילד לשמוע ולדבר ,ולתפקד בכל
איבריו כאחד האדם ,ממש כבריה חדשה .לפיכך אמר שהוא ראה את רבי שמעון,
ואת הנס אשר חולל.
ואף אותו יהודי ששמעתי מעשה זה מפיו -בהיותו ילד קטן כבן שלוש או ארבע היה
משותק קצת ולא היה מסוגל להלך בזקיפות קומה ,אלא היה מהלך על ארבע.
גדול היה צערם של ההורים ,בראותם שהילד הולך וגדל ,אולם זוחל על ארבע ,מה
גם שהם הבחינו שהרגלים הולכות ומתעקמות .אמרה האשה לבעלה :ראה נא ,כל
כך הרבה יהודים זוכים להיוושע אצל הרבי ־ מה לך יושב בבית ־ קום וסע אל הרבי
שיפעל ישועה למעננו .ארז האיש את מיטלטליו ונסע בימים ההם הנסיעה היתה
ארוכה ומסוכנת ,ואעפ"כ נסע .הדבר היה לפני כמאה שנה -בליל ששי -וכשהגיע,
אמרו לו :תוכל להיכנס אל הרבי בתשע וחצי בערב .נכנס האיש וסיפר להרה"ק את
צרתו ־ הילד מהלך על ארבע ואינו יכול לעמוד על רגליו .מיד בירכו הרה"ק והתפלל
עבור הילד .בדיוק בעת ההיא קם הילד ממטתו ־ האם היתה אז במטבח והכינה את
צרכי השבת ־ והנה לגודל תדהמתה ראתה האם את בנה קם ונעמד על שתי רגליו
כאחד האדם .כשראתה זאת ,הבינה האשה שהענינים מתחילים להסתדר -ומרוב
התפעלותה מיהרה לקרוא לשכנים שיבואו לראות את גודל הנס שאירע .רצו כולם
לראות את הנס -ומאז החל הילד להלך על רגליו ,בריא ושלם.
כ
ˆד˜ דרכי
ביום הושענא רבה הילולת הרה"ק האדמוה"ז מטשארטקוב זי"ע .נהג הגאון האדיר
ר' מאיר אריק זצ"ל לנסוע בקביעות אל הרה"ק מטשארטקוב ,אולם פעם
בתקופת החורף לא היה בריא ,ובימים ההם היתה בכך משום סכנה לנסוע בדרכים
למרחק כזה .לאחר זמן מה ,כשהרגיש טוב יותר ,עלה בדעתו לנסוע לטשארטקוב,
אף על פי שעדיין היה חלש .שאלו אותו היתכן והלא הינך כה חלש עדיין -ומצוה
היא "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ,הסביר להם מתי יש ליהודי התעוררות אמיתית
ב'כל נדרי' וב'נעילה' ,וכשאני שומע קידוש מהרבי ,יש לי אותה התעוררות ,ואיך
יכול אני להפסיד זאת.
יהודי אחד ,תלמיד חכם ,הרב רוזנשטרייך זצ"ל ,שהוציא ספרים על מסכתות הש"ס,
נסע בצעירותו אל הרה"ק מטשארטקוב .לעת זקנותו ,כשהיה זקן מופלג ,לקה
בשמיעתו ולא שמע מה שמדברים אליו .היו כותבים לו בפתק .פעם אחד הלכתי אליו
ושאלתי אותו כאשר רשמתי על פתק "מה הוא ראית בטשארטקוב" .ענה לי אותו
זקן שמעתי שם קידוש ...ופרץ בבכי גדול.
הרה"ק רבי שמואל מסלונים בעל 'דברי שמואל' זי"ע היה בצעירותו חסיד של הרה"ק
מטשארטקוב זי"ע ,ופעמים רבות בהיותו בטשארטקוב נכנס אל הרה"ק
מטשארטקוב ביחידות .פתאום ,נכנס פנימה יהודי והתפרץ לפני הרה"ק מטשארטקוב
בבכי :רבי ,שמעתי אומרים שהרבי מחלל שבת ,מיד החוויר הרה"ק מטשארטקוב,
נשתנתה צורתו ,והחל חושב ומתבונן ,ואמר :במעשה -לא .שוב התבונן וחשב,
ואמר :בדיבור ־ גם כן לא .ועוד המשיך וחשב ,ולבסוף אמר :ואף במחשבה לא .מי
שאמר לך כדבר הזה ,לא אמר את האמת ,והקב"ה יעזור שיימחל לו ,והרה"ק רבי
שמואל מסלונים היה נוכח אז ,בשעת מעשה.
שמעתי מפי יהודי זקן שהיה אצל הרה"ק מטשארטקוב זי"ע בווינה ומסר לו 'קוויטל',
בו הזכיר את השם של אחד מבני ביתו ,קרובתו שחלתה בעין .בשעה שקרא
הרה"ק מטשארטקוב זי"ע את הפתק ,הוציא את העט ותיקן דבר מה בפתק ,וכשפנה
אותו יהודי להזכיר את קרובתו בעל פה ,נענה הרה"ק מטשארטקוב זי"ע ואמר :כבר
תיקנתי את ה'עין' .התברר ,שהאות ע' לא היתה כתובה בפתק כדבעי ,והצדיקהרה"ק
מטשארטקוב זי"ע "תיקן את העין" .לאחר מכן נודע לו שהחולה נתרפאה בעת ההיא.
מפי זקן אחר שנסע להרה"ק מטשארטקוב זי"ע ,חמיו של הרה"צ רבי אורי
מאווריטש זצ"ל שנהג לנסוע לטשארטקוב וכן לבעלזא אצל הרה"ק רבי
כא
ˆד˜ דרכי
יהושע'לע מבעלזא ,שמעתי שפעם היה בטשארטקוב בערב יוה"כ .הוא ראה אז את
בנו של האדמוה"ז מטשארטקוב ,רבי ישראל מטשארטקוב ,נכנס לאביו עם 'קוויטל'
בעיוה"כ )והמספר עמד אז ליד החלון( .כשהגיש הבן את הפתק לאביו ,פרץ
האדמו"ר הזקן בבכיות עצומות ואמר לבנו "וויינדז'ע וויין אזוי דארף מען וויינען אז
מ'איז נישט הערלאך")-בני ,כך צריכים לבבות כשלא מתנהגים כמו שצריך( -הוא
בכה על ש'איננו מתנהג כמו שצריך'.
רבינו יונה כותב על הצדיקים שהם 'נוהמים כנהמת ים ושואגים כלביא על אשר
קצרה ידם בעבודת ה' שואגים כלביא -האם אנו מבינים מה פשר הדבר לשאוג
כאריות כעי"ז שמעתי על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע ,שראו אותו מסתובב
בזמנים הללו בביתו ,ושמעוהו אומר )בניגון( " :וואס וועט זיין דער סוף וואס וועט
זיין דער תכלית מיט אזא פירונג" )מה יהיה הסוף ומה תהא התכלית עם הנהגה כזאת(
רואים מכאן ,שאותם קדושי עליון מצטערים ובוכים על שאינם מתנהגים 'כראוי'.
כב
לא מוגה
ˆד˜
אמונה דרכי
דרכי אמונה
דא"ח מכ"˜ מרן אדמו"ר ˘ליט"א
דא"ח בסעודה שלישית בעת רעוא דרעוין פרשת תולדות
שב"ק ד' כסלו תשפ"ז
שפירש"י גבי לשבור אוכל )לקמן מ"א נ"ו בפרשתן מבואר הענין איך שאבותינו
ד"ה וישבור( ,שמשמש ב' לשונות לשון מכר ואמותינו עקרים היו ולא יכלו
ולשון קנין. להוליד ברכי הטבע כי אם ע"י הרבות
וצ"ע למה עשה ה' ככה לבחיריו האבות להפציר בתפילות כמו שפרש רש"י עה"פ
הקדושים ע"ה ,אלא שמתאוה הקב"ה )כ"ו ,כא( וַי ּ ֶ ְע ּתַר יִצְח ָק לה' ל ְנֹכ ַח אִש ְ ׁ ּתוֹ כ ִּי
לתפילתן כמבואר בחז"ל ורוצה שיהיו הם ֲעקָרָה הִוא וַי ֵּעָת ֶר לוֹ ה' ו ַ ּתַה ַר ִרבְק ָה אִש ְ ׁ ּתוֹ.
פעולות יוצאות מהפצרות בתפילות של הרבה והפציר בתפלה .ויעתר לו .נתפצר
תהילות שלולא כן יכולים היו להביא כמו ונתפייס ונתפתה לו .ואומר אני ,כל לשון
ישמעאל ובני הפילגשים ועשו עוד כאלו, עתר ,לשון הפצרה ורבוי הוא ,וכן ועתר ענן
אלא להביא אבות יצחק ויעקב הוכרחו בכך. הקטורת )יחזקאל ח ,יא ,(.מרבית עלית
והרה"ק הרר"א מליז'ענסק זיע"א מבאר העשן .וכן העתרתם עלי דבריכם )שם לה,
עה"פ ויעתר יצחק כו' .נ"ל דהנה יג ,(.וכן ונעתרות נשיקות שונא )משלי כז,
שלשה אלה -בני חיי ומזוני -צריך אתערותא ו ,(.דומות למרובות והנם למשא,
דלתתא ,שיתן הצדיק את דעתו עליהם שהם אנקרישר"א )געהייפט( בלע"ז.
צורך לעולם ,ועל ידי זה יוכל הצדיק להשפיע ומלת ויעתר אין משמעותו לשון תפילה,
אותם לעולם .אבל אם לא יהיה אתערותא אלא לשון הפצרה וריבוי הוא ולא
דלתתא ,בלתי אפשרי שיושפעו לעולם ,גם לשון תפילה .ויעתר שהוא נמי לשון ריבוי ,י"ל
אם יהיה צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה', דלעיל הוי מצי למימר דמלת ויעתר משמש
כי אם שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו ב' לשונות לשון הפצרה ולשון ריבוי ,כמו
כג
אמונה דרכי
התבואה בגורן" ,ונמצא עתר הוא לשון הפך, לחשוב עליהם שהם צורכי עולם אז הם
שהשי"ת עושה רצון להצדיק ,וזהו "רצון נשפעים לעולם .וזהו שאמרו חז"ל "בני חיי
יראיו יעשה" ר"ל שעושה רצון ליראיו ,ואז ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא" ,ר"ל לאו
כאשר הפך ה' את רצון יצחק שיהיה כוונתו בזכות וצלילות של אדם לבד תליא מילתא,
על הזרע כנ"ל" ,ותהר רבקה אשתו" ר"ל אז אלא במזלא לשון "יזל מים מדליו" ,ר"ל אלא
ידע שהרתה אשתו ,ולא כן מתחילה לא ידע ע"י הצדיק הממשיך השפעות שנותן דעתו
מזה כלל ,כי היה דבוק כולו בה'. ומחשבתו להזיל ולהמשיך אלו חיי בני ומזוני.
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן וזהו "על כל קרבנך תקריב מלח" ,מזלא
למה זה אנכי" ,דהנה רבקה גימטריא לחם דהיינו מזוני ,ו"לחם" אותיות
היתה יודעת שבניה יקבלו התורה הקדושה, "מלח" ,ואמר הכתוב "על כל קרבנך" ר"ל
ובראותה כשהיתה עוברת על פתח בית בכל זאת שאתה מקרב את העולמות
הכנסת יעקב היה מפרכס לצאת ובפתח ע"ז העליונים ע"י צדקתך וקדושתך ,על כל זאת
היה עשו מפרכס לצאת כמו שדרשו חז"ל, "תקריב מלח" פירוש תתן דעתך להקריב
והיא לא היתה יודעת שזה לה שני בנים ולהשפיע לחם היינו מזוני.
בקרבה ,רק היתה סוברת שזה עובר אחד והנה יצחק אבינו ע"ה היה כל מחשבותיו
שהוא מתגבר עיתים לטובה ועיתים לרעה, קדושים כולו לה' ,דהיינו לשבח
והיתה מצטערת ואומרת "אם כן" ר"ל אם ולתהילה להשי"ת ב"ה ,דאצל הצדיקים גם
חלילה באופן זה יהיה בני ,וחלילה בקבלת התפילה שהם מתפללים נקרא תהילה ,ולא
התורה הקדושה יהיה בהם תערובת טוב היה עולה על מחשבתו להתפלל על זרע
ורע" ,למה זה אנכי" ,למה לי קבלת התורה בעולם באופן הנ"ל ,רק כל מגמותיו
שפתח ב"אנכי" ה' ,כי התורה הקדושה ותפילותיו היה לה' כנ"ל ,וזהו "ויעתר יצחק
צריכה להיות הכל בקדושה בלי תערובות לה' לנוכח" ר"ל זה היה התנגדות למחשבת
חלילה" .ותלך לדרוש את ה'" דאיתא בגמרא "אשתו" ,שהיא היתה חושבת בכוונה הנ"ל
"שותא דינוקא או דאבא או דאמא" ,והוא שהזרע הוא צורך לעולם ,וזהו "כי עקרה
מחמת שהם שותפין בו וכל אחד מכניס בו היא" ר"ל שהיתה מעלה המחשבה הזאת על
חלקו לפי מהותו ומדרגתו ,והיתה תולה דעתה" ,ויעתר לו ה'" פירוש שהשי"ת הפך
החסרון בעצמה שהיא גורמת זאת ,לכן את רצון יצחק מכוונתו הראשונה להכוונה
"ותלך לדרוש את ה'" לתקן את חלקה כדי הנ"ל" ,ויעתר" הוא ע"ד שאמרו חז"ל "למה
שיהיה כולו לטוב לה'" ,ויאמר ה' לה שני נמשלו הצדיקים לעתר מה עתר מהפך
כד
אמונה דרכי
להשכים ולהקדים את הבוקר ,היינו לעורר גויים בבטנך" ,זה יפנה לרשעו וזה לצדקו
החסדים הנקראים בוקר ,אבל אנחנו דלי בשלימות.
מעש וחסרי לב ,אנו מתפללין להשי"ת ב"ה וזהו "שבענו בבקר חסדך"" ,בוקר" הוא לשון
שהוא ישבענו בבוקר חסדיו ,שהוא יעורר ביקור ,דהקרבן היה צריך ביקור למען
עלינו החסדים ,והשי"ת ברוב רחמיו שומע תהיה אתערותא דלתתא ,ששורש הקרבן
תפילת עמו ישראל ומקבל ברחמים וברצון היה בדביקות גדול בכוונות קדושים עליונים,
את תפילתינו. והביקור היה למען אתערותא דלתתא ,וזהו
ויש לכוון הפירוש במה שתקנו לנו בשלש שהתפלל דוד המלך ע"ה "שבענו בבוקר
ברכות ראשונות לומר "גומל חסדים כו'" ,ר"ל מה שצריך האדם לחשוב ולהעלות
טובים" ,ר"ל 'חסדים טובים' ,היינו החסדים על דעתו את צורכי העולם ,דהיינו ביקור
שהשי"ת נותן להצדיקים הנקראים טובים, החסדים הצריכין למען אתערותא דלתתא,
ו'גומל' הוא מלשון ויגמל אברהם כו' ,פירוש אתה תעשה הרצון הזה כנ"ל "רצון יראיו
השי"ת הוא גומל את החסדים טובים ואינו יעשה" ,ולא מאתנו יבא הרצון רק אנחנו נהיה
ממתין עד שיתעוררו החסדים ע"י צדיקים, דבוקים בך" ,ונרננה ונשמחה בכל ימינו",
רק "קונה הכל" ,פירוש השי"ת ברוב רחמיו דהצדיק העובד ה' באמת הוא מתקן בכל יום
מקבל את כולנו ,ולא עוד אלא "וזוכר חסדי ויום עולם אחר ,ואין יום אחד דומה לחבירו,
אבות" ,דשלש ברכות הראשונות נקרא וזהו "ואברהם זקן בא בימים" ,ר"ל שהיה לו
'אבות' ,והם השלש מוחין הנקראים 'ראש', ימים הרבה ,שכל פעם עלה ותיקן עולם
ובאותן שלש ברכות אין שם תפילה כמבואר הגבוה מחבירו ,וזהו "ונרננה ונשמחה בכל
בשו"ע או"ח ,ויש ליתן טעם לשבח לזה ,מפני ימינו" ,פירוש כאשר נהיה דבוקים בך בדבק
ששלש ברכות הראשונות הם בעולמות טוב אזי "נרננה ונשמחה בכל ימינו" .והבן.
העליונים ושם אין קטרוג כלל ,לכן אין צריך ומאריך הרה"ק הרר"א בפר' ויחי עה"פ
שום תפילה רק תהלות ותשבחות ,כי אין ויקרבו ימי ישראל כו' .בהקדים
תפילה אלא במקום קטרוג ,וזהו "וזוכר חסדי לפרש הפסוק "שבענו בבוקר חסדך",
כו'" ,פירוש תיכף ומיד בהתחלותנו שבחין, ולכאורה הלא טוב לנו להתפלל שישבענו
הם הג' ראשונות ,מיד הוא זוכר את חסדיו בחסדו חסד אל כל היום? אך נראה דהנה
לעשות כל צרכינו מיד ב'אבות' ,היינו שלש החסדים נקראים 'בוקר' ,וזהו "וישכם אברהם
ראשונות ,קודם גמר תפילתינו הוא יעננו טרם בבוקר" ,פירוש דאברהם אבינו ע"ה שהיה
נקרא. צדיק גדול והקדים ע"י מעשיו הטובים
כה
אמונה דרכי
לתהילות והם נעשים לתהילות כאשר תוכן וכמו שספר תהילים נקרא כן ולא תהילות
המזמורים ממלא את לבבינו ונפשינו, כמ"ש ואתה קדוש יושב תהילות
ומתבטא בשפשותינו .כן יעזרינו השי"ת ישראל ,אלא שכמו שתפילין נקראת בלשון
שנזכה להגיע לתהילות שעומדים אנו כבר יחיד תפילה והיו צריכין לקראותן תפילות
בהגאולה הקרובה יותר מתמיד וקודם גמר בלשון זכר-רבים ,ועכ"ז נקראים הם בארמית
תפילתינו הוא יעננו טרם נקרא ,אכי"ר. תפילין כך גם מזמורי התהילים שהם אמצעים
פניני דרכי אמונה
על פרשתן
ויצא יעקב מבאר שבע ,איתא במגלה עמוקות "ויצא" ר"ת ו'ירא י'עקב צ'ורת א'לף ,שיעקב
אע"ה ראה בכל פסיעה ובכל דבר את האלופו של עולם ,כ"כ היה דבוק באמונה שהיה
לו בכל דבר שלימות כמו שכתו ויעקב איש תם יושב אהלים )כ"ה ,כ"ז( ,תם הוא מלשון תמימות,
כדאיתא ברש"י עה"פ )דברים י"ח ,י"ג( תמים תהיה עם ה' אלקיך ,התהלך עמו בתמימות ותצפה
לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל משה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו,
ויציאתו היה מבאר שבע שרומז לשבע המידות ,שהיה שלם בז' המידות ובהם ראה צורת א'
שהם אותיות אז.
ובספה"ק שפת אמת )פרשת ויצא שנת תרל"ב( מביא את המדרש )ב"ר סח ,א( עה"פ במשלי
)ג ,כג( אז תלך לבטח ויצא יעקב כו' .כי פירוש 'אז' כמו אז ישיר שפירשו ז"ל )זוה"ק
פר' בשלח דף נ"ד ע"א( הדביקות בבחי' הח' שלמעלה מהטבע שנכלל בז' מדות וא"ז גי' ח' והיינו
שיעקב אבינו ע"ה הי' בטל אליו ית' בכל הבחי' ולכך הי' בכחו להכניס עצמו במקומות המסוכנים.
וזהו ויצא מבאר שבע דייקא .שעי"ז הי' יכול לצאת ומבחי' באר שבע הי' היציאה ]וע' בזוה"ק פר'
ויצא דף קמ"ז ע"א ב' הפי' ע"ש[ ,ואומר עוד השפ"א שכן יש לכל אחד ללמוד עצה היעוצה
במדרש הנ"ל קודם עשיות כל דבר גשמי למסור נפשו לה' אחד להתדבק בפנימיות החיות
מהשי"ת בלבד .ועי"ז יוכל להתקדש אף במעשה גשמיי .וכן בכל שבת קודש למשוך חיות לכל
ימי השבוע ע"י התקשרות בכל לב בש"ק שיש התגלות לכל איש ישראל .ובאר שבע בחי' שבת
כנ"ל .וילך חרנה בחי' ימי המעשה ועבודה.
כו
אמונה דרכי
ואומר עוד השפ"א בפרשן )שנת תרל"ה( על המדרש הנ"ל עה"פ אז תלך לבטח כו' .כי כשמוסר
אדם כל הז' מדות שלו ונעשה בו רק רצון אחד תמיד להשי"ת .נק' אז .והוא למעלה
מהטבע .ואז יכול לילך לכל מקום שרוצה בלי פחד.
)רעוא דרעוין פר' ויצא ו' כסלו תשפ"ה(
*
מבואר בספה"ק שפת אמת בפרשתן )שנת תרל"ז( כי יעקב הכניס עצמו בעובי הקורה )עיין גמ'
ברכות סד ,ע"א( לכנוס בכל אלה המקומות הצריכין תיקון כדאיתא בזוה"ק )ויצא שם(.
והנה א"י אדם להכניס עצמו במקום הזה עד שיהי' למעלה מן הטבע וזה נקרא אז כמ"ש בזוה"ק
)בשלח שם( א' על ז' כי הטבע הוא כלל ז' ימי בראשית .ולכן שבת קודש הוא אור שבעת הימים
והוא מעין עוה"ב )עיין גמ' ברכות נז ,ע"ב( .ונקרא באר שבע .וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע
שהתקשר עצמו בבחי' שבת כנ"ל .וכן הוא בכל שבת קודש שע"י שמקשר האדם עצמו בשבת
יכול לירד לימי המעשה שהוא תיקון דברי עוה"ז ומעשים גשמיים.
ומבאר עוד השפ"א בפרשן )שנת תרס"א( כי באמת ברח יעקב מפני עשו .אעפ"כ כתיב ויצא,
ולא וילך ,לא בלשון בריחה כי הבוטח בה' באמת מבין כי מה' מצעדי גבר )תהלים לז,
כג( ולא יתלה הדבר במקרה .זהו בחי' יעקב איש תם כמ"ש רש"י בפסוק תמים תהי' קבל הכל
בתמימות .ולא נשתנה כלל ע"י בריחה זו וזה מדת השתוות שכתב בחובת הלבבות )שער יחוד
המעשה פרק ה ושער אהבת ה' פרק ו( .אז הוא התקשרות בשורש שלמעלה מן הטבע כמ"ש
בספרים א' על ז' ימי הטבע .וזהו עצמו פי' באר שבע ,המקור שמשם נובעין ז' הימים והוא אור
שבעת הימים ,ולפי שיעקב היה לו דביקות שם ,לכן ויצא וילך לבטח .וכן כתיב )משלי י ,ט( הולך
בתם ילך בטח.
והנה שלימותו ותמימותו כולל גם מה שזכה לבכורה והכהונה ששוים בעבודתם שהרי לא רק
לעתיד לבא יעבדו בביהמ"ק אלא גם בזמן הזה כשאין לוי שיטול ידיהם של הכהנים
הנושאים כפיהם אזי נפסק להלכה )??( שבכור יטול ידיו ולא כהן אחר ,וכן זכה לברכות מאביו,
והנה חטיבה אחת הם שהיו שייכים אליו שהנה ברכה ובכרה הם אותם אותיות ,ובשכר זה שהלך
מעל למידות ויחדם עם א' -אלופו של עולם שהם א"ז גימ' ח' הרומז על ספירת בינה שהיא
למעלה מהמידות זכה לברכה מרובה מעל המידות מעל הטבע ,שכל הטבע הוא רק בז' מידות
מחסד והלאה כדכתיב עולם חסד יבנה.
ויעזור השי"ת שנזכה לשפע וברכה מרובה מעל הטבע ונזכה לילך בשלימות ובתמימות עם
השי"ת כדבעי ושנזכה לאור הגאולה שתבא ב"ב אכי"ר.
)צפרא דשבתא פר' ויצא ו' כסלו תשפ"ה(
כז
