gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרכי צדק · Darchei Tzedek — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: דרכי צדק · Darchei Tzedek

שבוע: ויצא (2026-11-16)

דרכי צדק · Darchei Tzedek — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫דרכי ˆד˜‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‬ ‫דרכי אמונה‬ ‫דא"ח מכ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫ויצא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫א‬ ‫גיליון דרכי צדק‬ ‫יו"ל ע"י מערכת‬ ‫מכון דרכי צדק‬ ‫להוצאת דא"ח‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‬ ‫גיליון זה הונצח‬ ‫מפוריסוב‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫פעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫הרב שלמה בן הרב גדליה ז"ל‬ ‫נלב"ע מוצאי יו"כ תשפ"ו‬ ‫©‬ ‫נתנדב ע"י בני המשפחה‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫ואין להעתיקו בשום אופן‬ ‫**********‬ ‫לעדכון שמחות למדור‬ ‫להערות והארות‬ ‫שהשמחה במעונם‬ ‫‪054-8458846‬‬ ‫וכן לתרומות והנצחות לבעלי‬ ‫‪A026508288@GMAIL.COM‬‬ ‫שמחה ויא"צ וכד'‬ ‫ניתן לפנות למספר ‪0548458846‬‬ ‫***************‬ ‫קול מערכת "דרכי צדק"‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫‪02-5401454‬‬ ‫שר בית הזוהר הגאון הצדיק‬ ‫***************‬ ‫חכם משה שלום מעודה‬ ‫לע"נ ר' משה בן דן מאלר ז"ל‬ ‫זכר צדיק וקדוש לברכה‬ ‫שנסתלק לבית עולמו לאחר יסורים קשים‬ ‫ומרים שקבלם באהבה רבה ובשמחה‬ ‫ביום שב"ק‬ ‫לסדר "ויקרבו ימי ישראל למות"‬ ‫פר' ויגש ד' טבת תשפ"ה‬ ‫ב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫˙וכן הענינים‬ ‫דא"ח כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‪............................‬ה'‬ ‫פניני דרכי צדק‪........................................................‬ח'‬ ‫מדור עצותיך אמונה‪..................................................‬י'‬ ‫מדור מאורות צדק‪..................................................‬י"ב‬ ‫מדור סגולות צדק‪...................................................‬ט"ו‬ ‫מדור משלי דרכי צדק‪.............................................‬ט"ז‬ ‫מדור השו"ת‪.........................................................‬י"ז‬ ‫מדור יומא דהילולא‪................................................‬י"ח‬ ‫דרכי אמונה‪-‬דא"ח כ"ק אדמו"ר שליט"א‪................‬כ"ג‬ ‫‪%‬דבר המערכת‪%‬‬ ‫בספה"ק מאור עיניים בפרשתן פר' ויצא מבאר עה"פ וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ופירש רש"י משנתבשר בשורה טובה והובטח‬ ‫בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת הענין דכתיב )מלאכי ג'‪ ,‬כ"ג‪-‬כ"ד( הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' גו' והשיב‬ ‫לב אבות וגו' והן אמת הדבר שכמו שלפני ביאת המשיח במהרה בימינו יהיה בשורת אליהו ומחמת זה יהיה הרחבת הדעת כמו שכתוב ומלאה‬ ‫הארץ דעה וגו' כמו כן יש בחינה זו בכל אדם מישראל ובכל זמן‪ .‬והנה אם בא לאדם איזה בשורה טובה גם בשעת לימוד כשמתקשה על איזה‬ ‫דבר קודם שיבוא לו הדעת נכנס בו כמו בשורה שמרגיש במוחו שנכנס בו נקודה אחד וזהו נקרא בחינת אליהו ואחר כך ומלאה הארץ דעה‬ ‫שנתרחבה דעתו ונתמלא חיות ובנקל לו אז ליחד את חלקיו גם בחינת רגליו אל הטוב כי באמת איש המגיד בשורה טובה נתלבשה בו בחינת‬ ‫ניצוץ אליהו ממש כי הוא המבשר כל הבשורות טובות שבעולם רק שמתלבש בהמגיד ההוא כי בחינת אליהו הוא מששת ימי בראשית רק‬ ‫שנתלבשה אחר כך בפנחס כנודע ולכן כשמזדמן להגיד איזה בשורה טובה מתחזק כל אחד ואחד לרוץ ולהגיד כי נשמתו ברגשת בחינת אליהו‬ ‫ורוצה להכניסו בתוכו אף שאין בני אדם מרגישין בזה מכל מקום מזליה חזי ואם היה לו דעת היה יכול להתחיל לעבוד את ה' בבחינת אליהו‬ ‫שנתלבשה בו אז וילך בה ממדריגה למדריגה גדולה וגם האיש שנתבשר הבשורה נכנס בו הניצוץ אליהו בקרבו ונתרחבה דעתו גם כן יוכל לדבק‬ ‫בנקל אל הבורא יתברך חלק הנקרא רגליו גם כן ונקרא אז בא יום ה' הגדול שהכניס בסבה זו את ה' בתוכו‪ .‬וזהו הנה אנכי שולח לכם כי שולח‬ ‫הוא לשון הוה כי תמיד הוא כך בכל אדם ובכל זמן בחינת אליהו שלוח אל האדם הישראלי לפני בא יום ה' כאמור ואז והשיב לב אבות על בנים‬ ‫כי בחינת פלגא דלעילא נקרא אבות נגד פלגא דלתתא כי פלגא דלתתא נקרא בחינת כרעין כי ברא כרעא דאבוה הוא ופלגא דלעילא מוליד‬ ‫השכל לקרב גם בחינת הכרעין לטוב והבן וזה והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שנעשה אחדות אחד שהלב שבבחינת אבות ישוב‬ ‫על בחינת בנים שגם שם יבוא הטוב ולב בנים על אבותם אף מה שבא בבחינת בנים שבא מחלק הרע דהיינו איזה מדה שבא מבחינת רגלין גם‬ ‫כן מביאה אל הטוב כמו שכתוב "בכל דרכיך דעהו" ומשיב לב בניםגאל בחינת אבות‪ .‬וזה וישא יעקב רגליו שהגביה בחינת רגלין משנתבשר‬ ‫בשורה טובה נשא לבו את רגליו נשא החיות שבא אל לבו מבחינת אליהו שהיה מששת ימי בראשית כמו שכתוב בזוהר הקדוש את רגליו את‬ ‫בחינת רגליו וילך ארצה בני קדם שאפילו במדות ארציות שלו הולך אל בני קדם אל בנין קדמונו של עולם ונעשה קל ללכת כי יש ק"ל צירופי‬ ‫אליהו אותיות הקדושים שבאין אל האדם עם בחינת אליהו לעזרו ללכת למדריגה גדולה והבן‪.‬‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫גליון זה לפרשת "ויצא"‬ ‫נתנדב והונצח‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ק רבי אברהם דוב מאוווריטש זיע"א‬ ‫בעל 'הבת עין'‬ ‫לרגל יוד"ק החל ביום י"ב כסליו‬ ‫נ˙נדב ע"י‬ ‫החפ‪ ı‬בעילום ˘מו‬ ‫לברכה והצלחה בכל הענינים ברו"ג‬ ‫ולבריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫‪‬‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני‬ ‫דא"ח מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫דא"ח בסעודתא דחקל תפוחין קדישין פר' ויצא‬ ‫ליל שב"ק י' כסלו תשע"ז‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫יש להתבונן בפרשתן עה"פ )כח‪ ,‬י( "וַי ֵּצ ֵּא‬ ‫בעת שעבר את המלחמה האיומה‪,‬‬ ‫י ֲַעקֹב מִבְּא ֵּר ש ָ ׁב ַע וַי ֵּלֶך ְ חָרָנ ָה" דהנה‬ ‫בזמן הדייטשן ימ"ש‪ ,‬אמרו לו מקורביו‪ :‬רבי‪,‬‬ ‫איתא במדרש רבה )פר' סח סי' א( רבי פנחס‬ ‫צריך לברוח! דארף אנטלויפן! ואכן הסיעוהו‬ ‫בשם רבי הונא בר פפא פתח‪) :‬משלי ג‪ ,‬כג‪-‬‬ ‫במכונית על מנת להבריחו משם‪ .‬בהיותם‬ ‫כד( "א ָז ּתֵלֵך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְכ ֶך ָ וְרַגְל ְך ָ לא ֹ תִגּוֹף‪.‬‬ ‫בדרך‪ ,‬הורה אתו צדיק לפתע לעצור את‬ ‫אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִתפְח ָד‪ ,‬ו ְש ָ ׁכַבְתָ וְעָ ְרב ָה ּש ְנָת ֶךָ‪.‬‬ ‫המכונית‪ ,‬ויצא החוצה‪ ,‬התיישב שם על אבן‬ ‫"א ָז ּתֵלֵך ְ ל ָבֶט ַח" זה יעקב‪ ,‬דכתיב‪" :‬וַי ֵּצ ֵּא‬ ‫אחת זמן מה‪ ,‬ולאחר מכן נכנס בחזרה אל‬ ‫י ֲַעקֹב"‪" .‬אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִתפְח ָד"‪ ,‬מעשו ומלבן‪.‬‬ ‫המכונית ואמר שאפשר כבר לנסוע‪ ,‬בלי‬ ‫"ו ְש ָ ׁכַבְתָ וְעָ ְרב ָה ּש ְנָת ֶךָ"‪" ,‬וַי ִ ּשְכ ַב בַמ ָקוֹם‬ ‫להסביר את טעם הדבר‪ ,‬מה ראה על ככה‪.‬‬ ‫ה ַהו ּא"‪.‬‬ ‫האנשים שהיו איתו במכונית היו מתוחים עד‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬וקושיא גדולה היא‪ :‬הלא‬ ‫מאוד‪ ,‬ממש "על מחטים"‪ ,‬ולא הבינו מפני‬ ‫יעקב אבינו ברח מפני עשו‪ ,‬ומהו‬ ‫מה הורה לעצור באמצע הדרך‪.‬‬ ‫אפוא "א ָז ּתֵלֵּך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְּכ ֶךָ"? הלא הוא‬ ‫הבינו‪ ,‬שהיה לו טעם כמוס בדבר‪ .‬לימים‪,‬‬ ‫ברח‪ :‬יצחק אביו ורבקה אמו אמרו לו ללכת‬ ‫כמה שנים אחר אותה הצלה‪ ,‬פגש‬ ‫חרנה‪ ,‬לברוח מפני עשו‪" ,‬אנטלויפן" ומדוע‬ ‫הרה"ק מבעלזא זי"ע את אחד הצדיקים‪ .‬או‬ ‫זה נקרא "א ָז ּתֵלֵּך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְּכ ֶךָ"? וכן יש‬ ‫אז סיפר הוא עצמו את המעשה ואף גילה‬ ‫להבין הלשון "וַי ֵּצ ֵּא י ֲַעקֹב"‪ :‬הלא ברח! היה‬ ‫מה היה טעמו‪ .‬הוא אמר‪ :‬מפני מה עשיתי‬ ‫צריך לומר 'ויברח' יעקב‪ .‬אלא‪ ,‬ביאור העניין‬ ‫זאת? הרגשתי שאני מאבד את יישוב הדעת!‬ ‫הוא‪ ,‬כי הצדיק מיישר הדרך‪ ,‬כמש"כ ה'שפת‬ ‫נאלץ הייתי לברוח‪ ,‬אך הייתי בלא יישוב‬ ‫אמת'‪ :‬יעקב אע"ה‪ ,‬קודם שיצא מבית הוריו‪,‬‬ ‫הדעת‪ ,‬על כן אמרתי לעצור‪ ,‬על מנת לקבל‬ ‫קישר את עצמו בדביקות עם הקב"ה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ונשמה‪ .‬שהאדם צריך לבטל הכל להשי"ת‪,‬‬ ‫בחזרה את יישוב הדעת‪ .‬אחר כך ניתן היה‬ ‫או אז הוא זוכה לקבל הארת השבת‪" .‬ו ְּנֶאֶסְּפו ּ‬ ‫להמשיך‪.‬‬ ‫ש ָ ׁמ ָה כ ָל ה ֲָע ָדרִים"‪ ,‬וכתיב "אִם יָשִים א ֵּלָיו‬ ‫אף כך היה עם יעקב אע"ה‪ .‬הן אמת שהוריו‬ ‫ל ִבוֹ רו ּחוֹ ו ְּנ ִ ּשְמ ָתוֹ א ֵּלָיו י ֱֶאסֹף" )איוב לד‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫אמרו לו‪) :‬כז‪ ,‬מג( "בְּרַח ל ְּך ָ א ֶל לָב ָן"‪,‬‬ ‫כשבני ישראל מבטלים את כל כוחם‬ ‫אנטלויף‪ ,‬ובאמת בתחילה היה במצב של‬ ‫להשי"ת‪ ,‬זו המצוה של השבתת מלאכה‬ ‫'ויברח' יעקב‪ .‬אולם מיד לאחר מכן התעשת‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬כשהאדם מבטל את כל כוחו ומעשה‬ ‫"וַי ֵּצ ֵּא י ֲַעקֹב"‪ .‬ביישוב הדעת‪ .‬לכן אחז"ל "א ָז‬ ‫ידיו להשי"ת‪ ,‬עי"ז יכולים לקבל הארת‬ ‫ּתֵלֵּך ְ ל ָבֶט ַח ַדרְּכ ֶך ָ כו' אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִתפְח ָד"‬ ‫השבת‪ .‬בשבת אומר אדם שהכל מהשי"ת‪:‬‬ ‫זה יעקב אבינו‪" ,‬אִם ִת ּשְכ ַב לא ֹ ִת ּפְח ָד" מעשו‬ ‫כל מעשי ידיי זה השי"ת‪ .‬כעת אני שובת‪ ,‬לפי‬ ‫ומלבן‪" ,‬ו ְּש ָ ׁכַבְתָ וְעָ ְרב ָה ּש ְנָת ֶךָ"‪ ,‬זה הכח‬ ‫שכך אמר ד'‪ ,‬כדי להגיע להכרה שהכל זה‬ ‫הגדול של יישוב הדעת! אפי' בעת שהאדם‬ ‫כח ד'‪ .‬לכך איתא )אבות ה‪ ,‬ו( ש'פי הבאר'‬ ‫עובר מצב של בהלה‪ ,‬צריך ליישב את עצמו‪.‬‬ ‫נברא בערב שבת בין השמשות‪ ,‬כדכתיב‬ ‫לא להישאר בבהלה! "למען לא ניגע לריק‬ ‫"וְה ָא ֶבֶן ג ְּּדֹל ָה עַל פ ִי הַבְּא ֵּר" )כט‪ ,‬ב(‪ .‬על ידי‬ ‫ולא נלד לבהלה" )עפ"י ישעיה סה‪ ,‬כג(‪,‬‬ ‫התגלות הארת השבת ניתן גם הסתר‪ .‬היא‬ ‫מתפללים על כך בכל יום‪ .‬יישוב הדעת מביא‬ ‫קליפה‪ :‬זה הערב‪ ,‬זה החושך‪ ,‬שבא על ידי‬ ‫את השראת הקדושה‪ ,‬מביא את החיות של‬ ‫ההארה הגדולה‪ .‬היצה"ר יודע שכאשר‬ ‫השי"ת‪" .‬אָכ ֵן י ֵּש ה' בַמ ָקוֹם ה ַזֶה" )כח‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫מגיעה השבת מאיר אור גדול‪ ,‬על כן מביא‬ ‫הרה"ק ה'חדושי הרי"ם' זי"ע הביא משמו‬ ‫את האדם ג"כ לידי הסתרה‪ ,‬בחי' ערב‬ ‫של האר"י הק' זי"ע‪ ,‬כי השבת‬ ‫וחושך‪ .‬על כן צריך להתבטל להשי"ת בכל‪,‬‬ ‫נקראת 'שדה'‪ ,‬וכמ"ש )שיה"ש ז‪ ,‬יב( "נ ֵּצ ֵּא‬ ‫ברוחנית ובגשמיות‪ ,‬ולהכיר כי הכל של‬ ‫ה ַש ָ ׁד ֶה"‪ .‬ומבאר‪ ,‬כי העולם הזה הוא בבחי'‬ ‫השי"ת‪ ,‬עי"ז "ו ְּגָל ְּלו ּ א ֶת ה ָא ֶבֶן מֵּעַל פ ִי‬ ‫'מִ ְדב ָר'‪ ,‬שאין ניכר בו השגחת השי"ת‪.‬‬ ‫הַבְּא ֵּר"‪ ,‬אז מתגלה הארת שבת‪ .‬ונאמר‬ ‫והשבת נקראת 'שדה'‪ ,‬הראוי לזריעה‪,‬‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬י( אומר שיעקב אע"ה לבדו‬ ‫שנתעורר כח הפנימיות‪ ,‬נקודת חיות‬ ‫עשה זאת‪" :‬וַי ִג ּ ַש י ֲַעקֹב וַי ָגֶל א ֶת ה ָא ֶבֶן מֵּעַל‬ ‫מהשי"ת‪ .‬על ידי זה מקבל זריעה‪" .‬ו ְ ּהִנ ֵּה בְּא ֵּר‬ ‫פ ִי הַבְּא ֵּר"‪ .‬מבאר ה'שפת אמת'‪ ,‬כי מי שיש‬ ‫ב ַש ָ ׁד ֶה" )כט‪ ,‬ב(‪ ,‬באר בשדה דא שבת‪.‬‬ ‫בו נקודה של אמת יכול לעשות הכל‬ ‫" ּש ְלֹש ָׁה ע ֶ ְד ּרֵּי צאֹן" זה מה שכלל ישראל‬ ‫בפשיטות ואינו צריך עבודה רבה לכל זה‪ .‬זה‬ ‫מתבטלים בשבת להשי"ת‪" ,‬בכל לבבך ובכל‬ ‫הכח של נקודה של אמת‪.‬‬ ‫נפשך ובכל מאדך"‪ .‬זה נקרא נפש‪ ,‬רוח‬ ‫ו‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫בשבת‪ .‬זה הכח של השבת‪ ,‬לכך מגיע שפע‬ ‫יעקב אע"ה הלך למקומות לא פשוטים‪ ,‬הוא‬ ‫גדול בשבת‪.‬‬ ‫ידע היטב מה המשמעות של ההליכה‬ ‫ומסיים המדרש‪ :‬דכתיב "תתן אמת ליעקב"‪.‬‬ ‫ללבן‪ .‬הוא ידע היטב מי הוא לבן ומה טיבו‪.‬‬ ‫'אמת' כולל מראשית עד אחרית‬ ‫אם כך‪ ,‬היאך יכול היה ללכת למקום כזה של‬ ‫אותיות אמת‪ .‬האות ו' נקראת 'אמת'‪ ,‬אמונת‬ ‫לבן? מבאר השפ"א‪ ,‬שאכן אין האדם יכול‬ ‫יעקב‪ ,‬בריח התיכון‪ .‬ה'שפת אמת' מבאר‪,‬‬ ‫לבוא אל מקום כה טמא עד אשר ביאתו שם‬ ‫שעיקר כוחו של יעקב אע"ה היה הכח של‬ ‫תהא בדרך שלמעלה מן הטבע‪ .‬ואיתא‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫בזוה"ק )פ' בשלח( עה"פ "אז ישיר משה"‪ ,‬זה‬ ‫ובספה"ק 'מאור ושמש' מביא על הפסוק‬ ‫א' על ז'‪ :‬הטבע הוא ששת ימי בראשית‪ ,‬אבל‬ ‫)שמות טז‪ ,‬כט( "רְאו ּ כ ִי ה' נָתַן‬ ‫השבת היא אור שבעת הימים‪ ,‬מעין עולם‬ ‫ל ָכ ֶם הַשַב ָת"‪ ,‬בשבת יש מצב בו יכול כל‬ ‫הבא‪ .‬במקום אחר מובא‪ ,‬שא' זה הבינה‪,‬‬ ‫יהודי לראות ולהכיר ששבת היא‪ .‬השבת היא‬ ‫למעלה מן הטבע‪ .‬בכל שבת‪ ,‬על ידי שמקשר‬ ‫הנהגה שלמעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫האדם את עצמו בשבת‪ ,‬יכול לירד לימי‬ ‫יעקב אע"ה רצה את הכח שלמעלה מדרך‬ ‫המעשה‪ ,‬שהם התיקון של העולם הזה‪ .‬על‬ ‫הטבע‪ ,‬שהרי בדרך הטבע לא היה לו‬ ‫שבת כתוב כמה לשונות של 'אחד' בנוסח‬ ‫שום דבר‪ ,‬לא כסף ולא רכוש‪ ,‬שהרי אליפז‬ ‫'כגוונא'‪" :‬כ ְּגַו ְּנ ָא ְד ּאִנוּן מִ ּתְי ֲַחדִין לְּעֵּל ָא ב ְּאֶח ָד‪.‬‬ ‫נטל ממנו כל אשר לו‪ .‬התבונן יעקב אע"ה‬ ‫אוֹף הָכ ִי אִיהִי ִאתְי ֲַחדַת לְתַתָא בְּרָז ָא דְּאֶח ָד‬ ‫וחשב בדעתו‪ :‬מה הקב"ה רוצה? והלא על‬ ‫ל ְּמ ֱֶהו ֵ ּי ִעמְּהוֹן לְּעֵּל ָא ח ָד ל ֳָקב ּ ֵל ח ָד‪ .‬קוּדְּש ָׁא‬ ‫כל דבר ודבר יש השגחה פרטית מן שמיא‪,‬‬ ‫בְּרִיך ְ הו ּא אֶח ָד‪ .‬לְּעֵּל ָא ל ָא יָתִיב עַל כו ּ ְר ּס ַי ָא‬ ‫ובוודאי יש תכלית לכל הייסורים הללו שאני‬ ‫דִיקָרֵּיהּ עַד ְד ּ ִא ּת ְֲעבִידַת אִיהִי בְּרָז ָא דְּאֶח ָד‪.‬‬ ‫עובר‪.‬‬ ‫כ ְּגַו ְּנ ָא דִילֵּיהּ ל ְּמ ֱֶהו ֵ ּי אֶח ָד ב ְּאֶח ָד‪ .‬ו ְ ּה ָא אוּקִימְּנ ָא‬ ‫או אז הבין יעקב אע"ה שהקב"ה רוצה ממנו‬ ‫רָז ָא דַה' אֶח ָד ו ּ ּש ְמוֹ אֶח ָד‪ .‬רָז ָא ְד ּשַב ָת אִיהִי‬ ‫את ההליכה שלמעלה מן הטבע! זה כח‬ ‫שַב ָת ְד ּ ִא ְּתא ֲַחדַת בְּרָז ָא דְּאֶח ָד‪ .‬לְּמִ ּשְרֵּי ֲעלָהּ‬ ‫השבת‪ .‬את הכח הזה השפיע יעקב אע"ה‬ ‫רָז ָא דְּאֶח ָד‪ .‬צ ְּלוֹתָא ְד ּמ ֲַעלֵּי שַבְּתָא ְד ּה ָא‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬לכל הדורות עד ביאת המשיח‪.‬‬ ‫ִא ְּתא ֲַחדַת כו ּ ְר ּס ַי ָא יַקִירָא קַדִיש ָׁא בְּרָז ָא‬ ‫יהי רצון שהשי"ת יעזור שנזכה לכח של‬ ‫דְּאֶח ָד‪ ".‬זה הכח של "ו ְּגָל ְּלו ּ א ֶת ה ָא ֶבֶן מֵּעַל פ ִי‬ ‫השבת‪ ,‬לכח הקדושה שלמעלה מן הטבע‪,‬‬ ‫הַבְּא ֵּר"‪ .‬בשבת יש התאחדות של כל‬ ‫ונזכה לגאולה השלימה בב"א‪.‬‬ ‫העולמות כל הנבראים‪ ,‬לכן מתגלה פי הבאר‬ ‫ז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫פניני דרכי צדק‬ ‫על פרשתן‬ ‫כל אדם צריך לעבור בחי' המלכות ע"י שלא יכנס באחיזה אלא כתר בחי' העלמה‬ ‫ויעקב היה בחי' אמת הארת הכתר במלכות‬ ‫בספה''ק 'שפת אמת' מבאר עה"פ "וירא יעקב והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן‬ ‫רובצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדולה על פי הבאר"‪ ,‬דהנה‬ ‫פסוק זה מרמז על בחינות עולם שנה נפש‪ ,‬כידוע מספר יצירה‪ ,‬שבחינת עולם מרמז על בית‬ ‫המקדש‪ ,‬שהוא הבאר אשר ממנה ישקו כל העדרים‪ ,‬ומשם שואבים רוח הקודש וזוכים להתקרב‬ ‫להשי"ת‪ ,‬וזוהי בחי' שלשה עדרי צאן רובצים עליה‪ ,‬שהם כהנים לויים וישראלים שהיו במקדש‬ ‫‪ -‬בחי' עולם‪ .‬וכן הענין בבחי' שנה‪ ,‬שזה מרמז על קדושת השבת‪ ,‬שהיא הבאר ממנה שואבין‬ ‫קדושה וטהרה‪ ,‬ושם יאספו העדרים‪ ,‬שתתנוצץ בהם קדושת שבת‪ ,‬שיוכלו להתקרב אליו ית'‪,‬‬ ‫אולם שם האבן 'גדולה על פי הבאר'‪ ,‬וג' עדרי צאן הם בחי' ג' יומי דמקמי שבתא‪ ,‬שהם בחי'‬ ‫הימים שבהם האדם מכין ומטהר את עצמו בכדי לזכות לקדושת השבת‪ ,‬וכן איכא בחי' ג' הימים‬ ‫שלאחר השבת‪ ,‬שנשפע בהם השפע של השבת‪ .‬וכן בבחינת נפש‪ ,‬שבכל נפש מישראל יש מעיין‬ ‫הנובע‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬אלא שהאבן 'גדולה על פי הבאר'‪ ,‬כידוע מאחז"ל שהיצה"ר נקרא 'אבן'‪ ,‬ושלשה‬ ‫עדרי צאן רובצים עליה הם בבחי' עובדא ומילולא ורעותא‪ ,‬שבכך ממשיך האדם את הקדושה‬ ‫על עצמו‪ .‬אולם על יעקב אע"ה נאמר שהוריד את האבן בקלות‪ ,‬כמאמרם ז"ל שהסיר את האבן‬ ‫כדרך שאדם מעביר את הפקק מעל פי הצלוחית‪.‬‬ ‫ומבאר ה'שפת אמת' מהיכן זכה יעקב אע"ה לכח הזה‪ ,‬להסיר את האבן כל כך בקלות‪ ,‬מפני‬ ‫שמדתו היתה בחינת אמת‪ ,‬שכידוע יעקב מרמז על תפארת‪ ,‬בחינת אמת‪ ,‬ומי שיש לו‬ ‫בחינת אמת מסוגל לגלול את האבן שעל פי הבאר בנקל‪ ,‬ע"כ דבריו‪.‬‬ ‫ביאור הענין הוא עפ"י הידוע דכתר ומלכות הם אותם אותיות רק בצירופים שונים‪ ,‬דאי"ן הוא‬ ‫בחי' הכתר‪ ,‬ואנ"י היינו בחי' המלכות‪ .‬ועל המלכות איתא בזוה"ק דלית לה מגרמה כלום‪,‬‬ ‫ובכך היא מקבלת מה'תפארת' המאיר אליה‪ ,‬והתפארת מאיר אליה דרך מה שהוא מקבל מהכתר‬ ‫והדעת‪ .‬וכידוע‪ ,‬הקו האמצעי הוא בחי' כתר‪ ,‬דעת בחי' יסוד ומלכות‪ .‬אור הכתר הוא בחי' אור‬ ‫ח‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫הנעלם‪ ,‬שעדיין אינו בבחי' צמצום‪ ,‬שכידוע החכמה היא ראשית הצמצום‪ ,‬ולכן הוא בחי' נקודה‪,‬‬ ‫בסוד יו"ד‪ ,‬אולם הכתר אינו בשום צמצום בהתגלות אלא בבחי' העלמה‪ ,‬וזו היתה עבודתו של‬ ‫יעקב אע"ה להאיר לבחי' המלכות‪ ,‬בחי' 'אני' דלית לה מגרמה כלום‪ ,‬דרך ה'תפארת'‪ ,‬וזוהי בחי'‬ ‫אמת‪ ,‬שחי עם בחי' המלכות דלית לה מגרמה כלום וממשיך עליה אור הכתר שהוא בחי' אין‪,‬‬ ‫בחי' העלמה בלי שום התלבשות ואחיזה‪.‬‬ ‫כל אדם צריך לעבור את בחי' המלכות‪ ,‬שהיא בחי' לית ליה מגרמיה‪ ,‬כמבואר בספה"ק 'פרי‬ ‫הארץ'‪ ,‬ולהאיר אליה הבחי' הנ"ל על ידי שלא יכנס באחיזה אלא רק כתר בבחי' העלמה‬ ‫כנ"ל‪ .‬והנה ידוע דבחי' הת"ת היא בחי' יחוד חסדים וגבורות סוד הגוונין‪ ,‬אולם עפ"י המבואר‬ ‫שהוא בחי' הכתר ומלכות הרי זה ענין אחר בבחי' הת"ת שהיא כללות מלכות ות"ת‪.‬‬ ‫ועפ"י זה יבואר הפסוק "ויאמר להם יעקב‪ ,‬אחי‪ ,‬מאין אתם"‪ ,‬היינו יעקב אבינו בחי' אמת ת"ת‬ ‫אומר להספירות אחי‪ ,‬מאין אתם ‪ -‬הרי באתם מבחי' אי"ן שהיא בחי' הבתר‪ ,‬ועליכם‬ ‫להמשיך את האור הזה‪ .‬וע"ז השיבו לו "מחרן אנחנו"‪ ,‬שהוא בחי' המלכות‪ ,‬כי לא השיגו את‬ ‫בחי' הכתר‪ ,‬והשיבם יעקב אע"ה "הידעתם את לבן"‪ ,‬עפ"י המובא מהרה"ק הרבי ר' אלימלך‬ ‫זי"ע ד'לבן' מרמז ל'כתר' בסוד הלובן העליון‪ .‬דהיינו‪ ,‬הוא שאל אותם‪ ,‬היודעים אתם מבחי'‬ ‫הכתר‪ ,‬והשיבוהו‪" ,‬ידענו"‪ ,‬בחי' ידיעה בעלמא‪ ,‬אבל עדיין לא 'השיגו' בחינה זו‪ .‬אמנם‪ ,‬יעקב‬ ‫אבינו היה כאן והאיר את בחינתו‪ ,‬בחי' אמת‪ ,‬שממשיך הארת הכתר במלכות‪ ,‬שעי"ז ניתן אח"כ‬ ‫בנקל להסיר את האבן מעל פי הבאר‪ ,‬ולכך נאמר "ורחל באה עם הצאן"‪ ,‬שרחל בחי' מלכות‬ ‫באה עם הצאן לקבל את השפעת הכתר‪.‬‬ ‫)צפרא דשבתא י"א כסליו תשס''ד ‪ -‬מאנסי(‬ ‫*‬ ‫המגיע ממקום קדושה הולכים ממנו כל הסט"א‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬מבאר שבע זהו הקדושה שיעקב אבינו עליו השלום‪ ,‬הגיע‬ ‫ויצא ממקור הקדושה והיינו מבאר שבע‪ .‬על כן‪ ,‬וילך חרנה הלכו וברחו ממנו‪ ,‬כל הסיטרא‬ ‫אחרא שנקראים חרנה שהלכו וברחו ממנו‪.‬‬ ‫)ליל שבת ויצא י"ב כסליו תשפ"ד(‬ ‫*‬ ‫ט‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫העוזב את התוה"ק הולך להסט"א‬ ‫עוד אפש"ל באופן אחר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ ,‬מבאר שבע זה התורה הקדושה‪.‬‬ ‫דהיינו כשבן אדם הולך ועוזב את התורה הקדושה ‪ -‬וילך חרנה‪ .‬הוא מגיע ונופל בהסיטרא‬ ‫אחרא רחמנא לצלן‪ .‬צריך להיזהר ולהשמר להישאר בתורה הקדושה‪ .‬שזה השמירה על הבן אדם‪.‬‬ ‫)צפרא דשבתא פר' ויצא י"ב כסליו תשפ"ד(‬ ‫*‬ ‫דרכם של הצדיקים להשתוקק תמיד אל ה' ית'‬ ‫בספה''ק שפ"א מבאר )פר' ויצא( את מאחז"ל עה"פ "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי"‪ ,‬כי כפי‬ ‫גודל הרצון והתשוקה שיש לאדם לקדושה בהיותו במקום ציה בלי מים‪ ,‬כך זוכה אח"כ‬ ‫בשעת ההתגלות לדבקה בו יתברך‪ ,‬ואכן זו היתה דרכם של הצדיקים‪ ,‬להשתוקק תמיד אליו ית'‪,‬‬ ‫כי את הקדושה שהופיעה עליהם‪ ,‬לא לקחו לעצמם אלא החזירוה אל השי"ת‪ ,‬כלומר‪ ,‬הם לא‬ ‫נכנסו ל'רגש' של יישות לגשם את הקדושה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הם החזירו זאת אליו ית'‪ ,‬וכך נשארו‬ ‫תמיד כ'כלי ריק'‪ ,‬והיו משתוקקים ומצפים תמיד לקדושה‪ .‬זה סוד הענין שהיו עולים מעלה אחר‬ ‫מעלה במדרגות הקדושה‪.‬‬ ‫)ליל שב''ק י"א כסליו תשס''ד ‪ -‬מאנסי(‬ ‫מדור עצותיך אמונה‬ ‫איתא בזוה"ק שהמצוות הן עצות‪ ,‬כלו' תרי"ג המצוות הן תרי"ג עיטין ]עצות[ כיצד‬ ‫להמשיך קדושתו יתברך‪ ,‬והן עצות לאדם להתקרב אל הקב"ה ולהיטיב את מדותיו‪.‬‬ ‫)ליל ששי פר' אחרי וקדושים תשע"ח וכן בדא"ח רעוא דרעוין פר' בשלח שבת שירה ט"ו בשבט תשס"ז(‬ ‫'שפלות' היא הכרה שהוא 'חי' את האלוקות ואת הסיעתא דשמיא בכל דבר ועניין‬ ‫כתיב "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי‪ ,‬ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‪ ,‬ונתן‬ ‫לי לחם לאכל ובגד ללבש ושבתי בשלום אל בית אבי‪ ,‬והיה ה' לי לאלוקים"‪ .‬יש להבין‬ ‫מהו "והיה ה' לי לאלוקים"‪ .‬רש"י פירש שיכול לשמור עליי מתחילה ועד סוף שלא יימצא פסול‬ ‫בזרעי‪ .‬ואילו הספורנו פירש ה' יהיה לי לדיין אם לא אעבדנו בכל כוחי‪ .‬הרמב"ן מפרש שאין זה‬ ‫תנאי‪ ,‬ודלא כרש"י‪ ,‬אלא 'בית אלוקים' הוא העניין של עבודת ה'‪ .‬הרשב"ם פירש שיסייעני בכל‬ ‫י‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מעשיי‪ .‬ואף לפי דברי הרשב"ם עדיין יש להבין מה הצורך לומר זאת‪' .‬אור החיים' הק' מקשה על‬ ‫פירושו של רש"י וכתב שאין כל ראייה בפסוק לפירושו שהכוונה היא לילדיו‪ ,‬לזרעו‪.‬‬ ‫עוד מקשה אוה"ח הק'‪ ,‬שאם אכן מדובר בפסוק על זרעו אחריו‪ ,‬היינו שביקש שלא יימצא פסול‬ ‫בזרעו‪ ,‬אימתי יוכל לקיים את ההבטחה "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים"‪.‬‬ ‫ואפשר שדברי אוה"ח הק' כדברי הרשב"ם‪ ,‬ללמדנו מה היא האלוקות שהאדם יכול לזכות לה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו לא ביקש 'תארים'‪ ,‬ולא חיפש שיאמרו 'אלקי יעקב'‪ .‬יעקב אבינו היה שפל‬ ‫אצל עצמו ולא חיפש שום תארים או גדלות‪ ,‬חלילה‪ .‬אלא‪ ,‬הוא רצה את האלוקות‪ ,‬היינו את‬ ‫הסייעתא דשמיא ואת האחיזה של הקב"ה‪ ,‬לבל ירגיש בעצמו שום חלק של 'יש' בעבודת ה'‬ ‫שלו‪ ,‬שלא יחיה את עבודת ה' שלו ואת התורה שלו עם 'רגש עצמי שהוא 'עשה משהו'‪.‬‬ ‫כיצד יוכל האדם להגיע לזה? כאשר הוא ירגיש את הסיוע של הקב"ה ויכיר שאין זה מכוחו‬ ‫שלו‪ ,‬או אז הוא רואה 'גילוי אלוקות' שבאדם‪ .‬זה הוא שפירש הרשב"ם 'שיסייעני בכל‬ ‫מעשיי'‪ ,‬היינו שבכל המעשים שאעשה ארגיש שלא אני עשיתי‪ ,‬אלא היתה זו סייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫ושאחייה כל היום וכל הלילה בידיעה שמאת ה' היתה זאת‪ .‬כך ביקש יעקב אבינו על כל הדברים‬ ‫שהקב"ה השפיע לו‪ ,‬שיזכה לראות בהם את הסייעתא דשמיא‪ .‬הגם שהיה עשיר מופלג‪ ,‬הרגיש‬ ‫שאין לו שום חלק בכל זה‪ ,‬אלא הכל מעשה ה'‪ .‬זה הביאור בדברי הרשב"ם‪ ,‬שיעקב אבינו היה‬ ‫כל כך 'מופשט' מעצמו ולא היה לו כל חלק במה שעשה עד שאפשר לומר על הקב"ה שהוא‬ ‫'אלוקי יעקב'‪.‬‬ ‫'שפלות' היא כאשר הצדיק מגיע להכרה הזו שהוא 'חי' את האלוקות ואת הסיעתא דשמיא‬ ‫בכל דבר ועניין‪ ,‬בלימוד התורה‪ ,‬בתפילה‪ ,‬ובמעשים הטובים שהוא עושה‪ .‬לכך אמר‬ ‫יעקב אבינו "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים"‪ ,‬וקודם לכן אמר "אין זה כי אם‬ ‫בית אלוקים וזה שער השמים"‪ .‬העניין הוא כמובא ב'חובות הלבבות' שכאשר האדם סבור שהוא‬ ‫כבר נקי ומטוהר לגמרי ושכבר השיג והגיע למשהו‪ ,‬הרי זו עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬ר"ל‪ .‬כאשר‬ ‫האדם הולך אל מקום אשר שם לא מכירים אותו הבריות‪ ,‬מנסה ה'בעל דבר' להתערב ולומר לו‬ ‫הרי כאן אין מכירים אותך ואין יודעים מעלתך‪ ,‬על כן צריך סייעתא דשמיא מרובה על מנת‬ ‫להישאר 'נקי' שם‪ ,‬וצריך תמיד לדעת את האמת‪ ,‬שאין לו מאומה‪ ,‬והכל זה סייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫ואילו הוא מצד עצמו אינו אלא בהמיות‪.‬‬ ‫)ליל ששי פר' ויצא אור לח' כסלו תשנ"ב(‬ ‫יא‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור מאורות צדק‬ ‫עובדו˙ ˘כ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫סיפר ˘היה בדידיה‬ ‫במשנת הרה"ק בעל 'בת עין' זי"ע לרגל יוד"ק י"ב כסלו‬ ‫גדלו˙ו ו˜דו˘˙ו‬ ‫זקיני הרה"צ ר' בנימין ברנשטיין זצ"ל זכה שהרה"ק בעל 'בת עין' זי"ע היה הסנדק שלו‪ ,‬וכמדומני‬ ‫שהיה גם המוהל שלו‪ .‬ופעל לו מופת ג"כ אחר הברית כששתת דם‪.‬‬ ‫*‬ ‫סיפר לי הגה"ח רבי פנחס זינגר זצ"ל שהיה יהודי ת"ח וחסיד חשוב‪ ,‬שהיה מורה הוראה בעיה"ק‬ ‫צפת ומרביץ תורה ברבים עוד לפני שנים רבות )לפני מלחה"ע הראשונה(‪ ,‬כי פעם הגיע‬ ‫חולה לפני ה'בת עין' בשבת‪ .‬אמר לו הרה"ק הלא אחז"ל כל אוכלין ־ אוכלין לרפואה‪ ,‬נתן לו‬ ‫לטעום ממאכלי השבת א"כ טעם מהחמין של שבת ותהיה לך רפואה‪ ,‬ואכן‪ ,‬אותו יהודי אכל‬ ‫ממאכלי השבת ונרפא‪ ..‬וראיתי דבר נפלא שכתב הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע‪ ,‬כי בסעודה‬ ‫שלישית דנים את האדם כיצד ילך לו כל השבוע‪.‬‬ ‫˜דו˘˙ הספה"˜ ב˙ עין‬ ‫שמעתי מפי הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל‪ ,‬שאצל הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע היה מונח‬ ‫הספר 'בת עין' על שלחנו תמיד‪ .‬וכמעט לא ראו אותו לומד בספרים‪ ,‬פרט לספר הק'‬ ‫'בת עין' בו ראוהו לומד תדיר‪ .‬והיה לו קשר מיוחד אל ה'בת עין'‪.‬‬ ‫והיו עוד צדיקים אשר הספר 'בת עין' לא מש מעל שלחנם‪ ,‬ביניהם הרה"ק בעל 'תפארת שלמה'‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר ספר זה היה חשוב מאד בעיניו‪ .‬וכשראה ספר זה לראשונה אצל מישהו‪ ,‬ביקש‬ ‫ממנו להשאיל לו אותו לשבוע ימים‪ .‬כשעבר השבוע‪ ,‬ביקש מהאיש להשאיר את הספר אצלו‬ ‫לזמן נוסף‪ .‬ראה אותו יהודי שספר זה כה חשוב בעיניו‪ ,‬אמר לו שהוא נותן לו את הספר במתנה‪.‬‬ ‫שמח שמחה רבה‪ ,‬ואמר‪ ,‬אם היית נותן לי כעת י"ח זהובים‪ ,‬לא הייתי מוכר לך את הספר הזה‪.‬‬ ‫*‬ ‫יב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫עוד אמר הרה"ק ה'תפארת שלמה' כי בנו‪ ,‬הרה"ק בעל 'חסד לאברהם' זי"ע‪ ,‬קרא לו‪ ,‬בשם‬ ‫אברהם‪ ,‬על שם הרה"ק בעל 'בת עין' זי"ע‪.‬‬ ‫וכן שמעתי שהיה ספר קדוש זה מונח תמיד גם על שלחנו של הרה"ק רבי מרדכי חיים )רבי‬ ‫מוט'ל( מסלונים זי"ע‪.‬‬ ‫˜דו˘˙ אר‪ ı‬י˘ראל‬ ‫ואמר הרה"ק התפארת שלמה זיע"א שבספה"ק 'בת עין'‪ ,‬מונחת )שורה‪ ,‬שטעקט( קדושת ארץ‬ ‫ישראל!‬ ‫הרה"ק מאווריטש זי"ע בעל 'בת עין' שהיה תלמידו של הרה"ק בעל ה'מאור עינים' זי"ע‪ .‬וכשנסע‬ ‫הרה"ק מאווריטש לארץ ישראל‪ ,‬והדרך היתה ארוכה מאד‪ ,‬בפרט בהפלגה בספינות של‬ ‫הימים ההם ‪ -‬אירעה לספינתו קפיצת הדרך‪ ,‬ובט"ז ימים הגיעו ארעה‪ ,‬הפלגה שאמורה היתה‬ ‫להימשך כמה חדשים‪ .‬קודם הפלגתו לא"י‪ ,‬הלך ה'בת עין' להיפרד מהרה"ק רבי מוט'לה‬ ‫מטשרנוביל זי"ע‪ .‬אמר לו הרה"ק רבי מוט'לה כשתבואו לארץ ישראל‪ ,‬תסעו למירון אצל רבי‬ ‫שמעון בר יוחאי ‪ -‬וראוי לך לבכות שם עד אשר תפסיד את עינך‪ ,‬על מה שותק רבי שמעון‪,‬‬ ‫והוסיף רבי מוט'לה אילו הייתי שם‪ ,‬הייתי שובר את קברו של רשב"י‪ .‬ביקש ה'בת עין' מרבי‬ ‫מוט'לה שיתן לו 'שמירה' לדרך‪ .‬נענה ואמר לו‪ ,‬שישלח לו שמירה‪ .‬נסע ה'בת עין' אל העיר‬ ‫אודסה‪ ,‬שמשם היתה אמורה להפליג הספינה לארץ ישראל‪ ,‬והמתין ל'שמירה' שהבטיח רבי‬ ‫מוט'לה לשלוח לו‪ .‬פנה ה'בת עין' לרב העיר דמתא ושאלו האם קיבל משהו בעבורו מרבי מוט'לה‬ ‫מטשרנוביל ‪ -‬וענה לו שלא קיבל דבר‪ .‬כך המתין שם ה'בת עין' במשך כשבועיים‪ ,‬אולם כשראה‬ ‫שהספינה העומדת להפליג לארץ ישראל הגיעה‪ ,‬החליט לעלות עליה‪ ,‬שאם לא כן ‪ -‬יחמיץ את‬ ‫ההפלגה‪ .‬והנה‪ ,‬בהיותו על הספון‪ ,‬ראה שם עני שנראה כהגון על פי מראה פניו‪ ,‬ורצה להנאותו‬ ‫בכסף‪ ,‬והושיט לו רובל או שניים‪ .‬העני סירב‪ ,‬ואמר שאין רצונו ברובלים אלא רצונו ממטבעות‬ ‫ה'אדומים' )של זהב(‪ .‬אמר ה'בת עין' שלצערו אין ברשותו אלא כסף מועט‪ ,‬ואיננו יכול לתת‬ ‫יותר מזה‪ .‬העני עמד בסירובו ואמר שאם כך‪ ,‬איננו חפץ לקבל‪ .‬במשך הנסיעה‪ ,‬ניסה ה'בת עין'‬ ‫להפציר בעני ההוא שייאות לקבל ממנו‪ ,‬אך העני עמד בסירובו‪ .‬כשהגיעו לנמל בארץ הקודש‪,‬‬ ‫ניגש אליו העני ואמר לו‪" :‬הנני ה'שמירה' בשבילך מרבי מוט'לה מטשרנוביל‪) ,‬את המעשה הזה‬ ‫כתב ה'בת עין' במכתב‪ ,‬מבלי לפרש מי היה אותו עני ‪ -‬האם היה זה אליהו הנביא או מישהו‬ ‫אחר(‪ .‬זאת ועוד רב החובל אמר‪ ,‬שלא אירע לו כזאת מעולם‪ ,‬משך ההפלגה היה אמור להימשך‬ ‫יג‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫זמן רב בימים ההם ‪ -‬והפעם היתה 'קפיצת הדרך'‪ ,‬והדרך נתקצרה לכדי רבע מהזמן הרגיל ‪ -‬רב‬ ‫החובל לא הבין כיצד אירע הדבר‪.‬‬ ‫ומסופר שפעם אחד הזמין הרה"ק בעל 'בת עין' את כל אנשיו לסעודה‪ .‬לאחר שהתיישבו לסעוד‪,‬‬ ‫פתח וסיפר להם על מה ולמה הוא עורך את הסעודה הזו‪ ,‬דבהיותו בחו"ל‪ ,‬בא אליו‬ ‫אחד מהמשולחים )‪-‬שד"ר שנשלח לאסוף כספים לישוב ארץ ישראל( וששאלו ה'בת עין' מה‬ ‫נשמע בארץ הקודש‪ ,‬השיבו המשולח רבי‪ ,‬מה אומר לכם‪ ,‬בארץ ישראל האבנים מאירים‬ ‫כמרגליות ממש‪ ,‬שמע ה'בת עין' דבר כזה‪ ,‬ונתפעל מאד‪ .‬חלפו שנים‪ ,‬וה'בת עין' עלה עם אנשיו‬ ‫ארצה‪ ,‬וראה שהאבנים בארץ ישראל אינן אלא אבנים רגילות‪ ,‬ולא מרגליות‪ .‬פעם‪ ,‬פגש הצדיק‬ ‫את אותו משולח ברחוב‪ .‬אמר לו ה'בת עין' הזוכר אתה‪ ,‬כשהיית אצלי בחו"ל‪ ,‬אמרת לי שהאבנים‬ ‫כאן בארה"ק מאירות כמרגליות ובכן‪ ,‬אין אני רואה זאת‪ .‬נענה המשולח ואמר לו רבינו‪ ,‬עיניך‬ ‫עדיין עכורות‪ ,‬הן אינן מזוככות דיין‪ ,‬כשתהיה מזוכך‪ ,‬תבחין שהאבנים כאן מאירות כמרגליות‪,‬‬ ‫קיבל הרה"ק שדבריו של המשולח הם אמת‪ ,‬ואינם סתם דברים בעלמא‪ ,‬והחל להתענות תעניות‬ ‫רבות ולשוב בתשובה גדולה‪ .‬סיים את סיפורו‪ ,‬והיום זכיתי‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬להשגה זו‪ ,‬והריני רואה‬ ‫שאבני א"י מאירות כמרגליות ־ ועל כך הזמנתיכם לסעוד עמי‪ ,‬כדי להורות לה' על שזכיתי‬ ‫לראות את אבני ארץ הקודש שהן מאירות כמרגליות‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל 'בת עין' סבל את יסורי א"י בכל חומרתם‪ .‬פעם א' היה כבר מוכן להריגה‪ .‬הדבר‬ ‫היה בצפת‪ ,‬כשהמוסלמים התנפלו עליו ועל אנשיו וקשרום בחבלים להרגם ולשדדם‪.‬‬ ‫ברגע האחרון ממש‪ ,‬כשביקש מים ואמר שהוא מקבל עליו את הדין‪ ,‬הופיע ישמעאלי זקן א' וקרא‬ ‫לעבר השודדים מה אתם עומדים כאן והלא האויבים שלנו כבר בשערי העיר ‪ -‬מהרו ותברחו‬ ‫מכאן‪ ,‬נבהלו השודדים וברחו‪ ,‬כשהם משאירים את הצדיק ואת אנשיו‪ ,‬ואף ברכוש לא נגעו‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬כשאיננו כבול בחבלים‪ ,‬יכול הצדיק בודאי לפעול ישועה למען כלל ישראל‪.‬‬ ‫יד‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור סגולות צדק‬ ‫סגולה להוושע‬ ‫כ"ק אאמו"ר הגה"ק זיע"א נהג לחזור תמיד על מאמר הרה"ק מקאצק זיע"א עה"פ "ויפגע‬ ‫במקום" מען דארף זיך אנפעגערן אין דעם אויבישטער ]אדם צריך 'לפגוע'‪ ,‬כביכול‪ ,‬בהקב"ה‬ ‫בתפילתו ולתלות בטחונו בהשי"ת ללא הרף[ ללא הפסק‪ ,‬לבקש ולבקש שוב ושוב עד שתבוא‬ ‫ישועתו‪ ,‬ובשום אופן לא להתיאש‪ .‬בכל מצב בו האדם נמצא‪ ,‬אם בעניני רפואה או פרנסה או‬ ‫בעניני שידוכים‪ ,‬בשום אופן לא יתיאש‪ ,‬אלא יתפלל ויבקש‪ ,‬וכך מסוגל להוושע‪.‬‬ ‫מובא בספה"ק 'פרי הארץ' ו'מאור ושמש' שהבירורים הגדולים ביותר נעשים על ידי תפילה‪.‬‬ ‫דהנה כידוע‪ ,‬צריך שיתברר אצל האדם הטוב מן הרע ‪ :‬אצל אדם הראשון היו מעורבות‬ ‫הנשמות טוב ברע‪ ,‬ועבודת האדם היא לברר ולתקן את הטוב מן הרע‪ .‬הבירורים הגדולים ביותר‬ ‫נעשים על ידי התפילה‪ ,‬והוא הטעם שהשקיעו הבעש"ט הק' ותלמידיו כוחות גדולים בתפילה‪,‬‬ ‫על מנת לברר ולתקן את אותם בירורים שהצטרכו לתקן בעוה"ז‪.‬‬ ‫ואנשים שואלים עד כמה צריך להתפלל שתבוא הישועה‪ .‬הלא התפללתי כבר תפילות רבות‪,‬‬ ‫עד כמה אצטרך עור להתפלל‪ ,‬הלא אפשר להישבר כבר מרוב תפילות‪ .‬אולם הדבר‬ ‫אינו כן‪ ,‬תפילה היא עבודת השם‪ ,‬הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל‪ ,‬משמשו של הרה"ק רבי שלמה‬ ‫מזוועהיל זי"ע‪ ,‬היה אומר תמיד שתפילה פירושה התקשרות לה'‪.‬‬ ‫והנה רואים אנו שנהוג בישראל שכל אימת שיש ליהודי צרה כלשהי‪ ,‬בכל ענין שהוא‪ ,‬הוא אומר‬ ‫תהלים‪ .‬ולכאורה‪ ,‬באותם פרקי תהלים שאומר ‪ -‬לא כתוב מאומה אודות הצרה שלו‪,‬‬ ‫ולכאורה היה צריך להתפלל ולבקש מענין הצרה שלו‪ .‬אלא‪ ,‬טעם הדבר מובא בספה"ק 'פרי‬ ‫הארץ'‪ ,‬שתכלית היסורים והצרות הבאות על האדם היא בכדי לקרבו להשי"ת‪ ,‬וכשהוא אומר‬ ‫תהלים הריהו מתקרב לה'‪ .‬וסיפר רבי אלי' ראטה זצ"ל שלפעמים אומר האדם עשרה קפיטלא'ך‬ ‫תהלים והדברים עדיין לא חדרו ללבו‪ ,‬אלא אומר תהלים רק מחמת ההרגל ‪ -‬ואז צריך שיאמר‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬אפילו מאה פרקים‪ ,‬ולפעמים בפרק המאה ואחד ירגיש כבר התקשרות לה' ‪ -‬וזהו‬ ‫שרצו מן השמים‪ ,‬וממילא כשיש לו דביקות בה'‪ ,‬ימלאו מן השמים את בקשותיו‪ .‬לכל צרה ויסורים‬ ‫יש תכלית וכוונה‪ .‬התכלית איננה שהאדם 'ישבר' ויהיה 'אויס מענטש'‪ .‬הכוונה מן השמים היא‬ ‫שהאדם יכניע עצמו לפני ה'‪ ,‬ויקשר את עצמו אליו ית'‪ .‬אולם על פי רוב אין אנשים הולכים בדרך‬ ‫טו‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫זו‪ ,‬אלא נעשים שבורים ועצובים מחמת היסורים הבאים עליהם וממילא הם נשארים עם הצרה‬ ‫שלהם‪ .‬לא זו הדרך‪ .‬הדרך צריכה להיות מהלך של אמונה‪ ,‬של התקשרות לה'‪ ,‬לדעת שלכל דבר‬ ‫יש תכלית‪ .‬ומי לנו גדול מהאבות הק' אשר אין לנו השגה בגודל מדריגתם ועליהם אחז"ל שהם‬ ‫המרכבה לשכינה ־ ואעפ"כ הוצרכו גם הם לעבור את כל הנסיונות ולהתפלל כל כך הרבה‬ ‫תפילות‪ .‬והם דוגמה לכל הדורות הבאים אחריהם ]מעשה אבות סימן לבנים[‪ ,‬להורות לאדם את‬ ‫הדרך שילך בה‪ ,‬בכל צרה שלא תבוא עליו‪ ,‬ח"ו‪.‬‬ ‫)יום ב' ויצא ו' כסליו תשס"ד – ב''פ(‬ ‫מדור משלי דרכי צדק‬ ‫עבודת המידות בשורשם‬ ‫מבאר הרה"ק בעל ה'תניא' )תניא פרק ל"ט‪-‬מ'( שכל זמן שהאדם נמצא ב'גשם' ותורתו בעולם‬ ‫ה'טבע' ‪ -‬הרי תורתו שייכת ל'קליפות' ואין לה כל שייכות לעולם העליון כלל‪ .‬אל העולם‬ ‫העליון מגיעה רק תורה רוחנית‪ ,‬ולא תורה גשמית‪ ,‬כמבואר שם להדיא בדבריו‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר‬ ‫האדם מתעורר להתבונן במצבו‪ ,‬מה מצבו הרוחני ‪ -‬מראים לו ומוליכים אותו מן השמים‪ .‬אולם‬ ‫תחילה עליו להכיר היטב את המדות שלו ולהיות 'פתוח' עם המדות שלו‪ ,‬לדעת שכל המידות‬ ‫ש'הצליח' בהן כל השנים שחלפו עד כה ‪ -‬אין זה אלא שהיו מכוסות ב'לבושים'‪.‬‬ ‫למה הדבר דומה ? לבור ביוב שמכוסה בכיסוי כבד‪ ,‬ובשעה שפותחים את המכסה ‪ -‬מגלים את‬ ‫הצחנה הנמצאת תחתיו‪ .‬האדם איננו מודע איזה 'ריח' יש ל'מידות' שבהן הוא נמצא‪ .‬אילו‬ ‫היה מכיר את מצבו‪ ,‬היה צועק להקב"ה שיציל אותו מכל המידות הרעות אשר לא היה מודע‬ ‫אליהן עד עתה‪.‬‬ ‫בענין זה מבואר בשם היהודי הקדוש זי"ע ששאל מדוע רואים יהודים בעלי צורה ותלמידי חכמים‬ ‫‪ -‬עובדי השם ‪ -‬אשר לעת זקנותם מתגלים בהם כל מיני מדות רעות ? כיצד יתכן כדבר‬ ‫הזה‪ ,‬והרי תלמידי חכמים הם! אלא‪ ,‬ביאר היהודי הקדוש זי"ע‪ ,‬שכל המידות היו אצלם מתחילה‬ ‫‪ -‬אלא שהיו מכוסות בצעירותם‪ ,‬אך היו בשורש הפנימי שלהם‪ ,‬ולעת זקנותם ‪ -‬משנחלש כח‬ ‫הגוף ונחלשה התנגדות החומר‪ ,‬הרי מדותיו הרעות נגלות לעין כל‪ .‬זה הענין שלעת זקנותם‬ ‫פורצות החוצה המידות הרעות שבאדם‪ ,‬כשנחלש כחו להתנגד ולהתגבר‪ .‬והרה"ק מפיאסצנא‬ ‫טז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫זיע"א מאריך בזה לבאר בעומק הענין והעבודה בזה בקונטרס צו וזירוז )נספח לספרו הק' הכשרת‬ ‫האברכים( אות ד' ובפרט אות כ' ועיי"ש‪.‬‬ ‫וזהו שמבואר ב'פרי הארץ' )פר' קרח( 'ויאחזהו פלצות ויסורי בדקי מיתה ממש' ‪ -‬אלו הם 'בדקי‬ ‫המיתה' אשר מתפרצים ומתגלים באדם בשעה שכל המדות פתוחות אצלו‪ .‬אכן‪ ,‬האדם‬ ‫בטבעו איננו רוצה להיות 'פתוח' ומודע למידות שלו ‪ -‬הוא רוצה שהכל יהיה 'מכוסה' אצלו‪ .‬הוא‬ ‫עומד בחוזקה על המשמר‪ ,‬שלא ייפתח אצלו מאומה מהמדות הרעות שלו‪.‬‬ ‫מדור השו"ת‬ ‫מלו˜ט מ˘יחו˙ ˜וד˘ ˙˘ובו˙ ל˘אלו˙ ˘נ˘אלו‬ ‫לכ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫בעסק עשה טוב לא רק שסר הרע אלא הרע מתהפך ונהיה לטוב‬ ‫שאל השואל‪:‬‬ ‫על מה שאמרו הצדיקים על סור מרע ועשה טוב שעל ידי שעוסקים בעשה טוב סר הרע ממילא‪,‬‬ ‫ועדיין איננו רואה שסר מהרע?‬ ‫ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‪:‬‬ ‫אכן כן וכל זמן של סר צריך להרבות בעשה טוב‪ ,‬כיוון שטוב ורע לא הולך ביחד‪ ,‬וכשעוסק‬ ‫בעשה טוב לא רק שסר הרע‪ ,‬אלא הרע מתהפך ונהיה לטוב‪.‬‬ ‫)*(‬ ‫צריך לחיות שהכל מושגח בהשגחה פרטית‪ ,‬כל מה שקורה עם האדם מונהג בהשגחה פרטית‬ ‫בכל פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬אפילו כשנעשה פשלות זה סיבות עליונות לסמן לו‪ ,‬וכל מה שעובר‬ ‫אדם נסיונות זה הוא שהרבנו של עולם שולח סיבות לאדם כדי שיזכור ממנו‪ ,‬וזה מביא התקרבות‬ ‫לרבנו של עולם וזה מבטל קטרוגים‪ ,‬כי אי אפשר להתקרב אליו בלי נסיון וזה הכונה של הנסיונות‬ ‫שכל אחד עובר משהו בכדי שיגיע לתיקונו‪ ,‬ובזה מתקרב להשי"ת שהרי יש מסכים המבדילים‪,‬‬ ‫ומי הם היענע חברה – סט"א‪ ,‬וצריך כל אדם שיוכל להבריח אותם‪ ,‬והאיך ע"י שהוא עומד‬ ‫בנסיון ולא נשבר מפנים אותם‪.‬‬ ‫)א' ואתחנן ו' מנחם אב תשפ"ג(‬ ‫יז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור יומא דהילולא‬ ‫מלו˜ט מ˘יחו˙ מלוה מלכה ו˘אר דברו˙ ˜וד˘‬ ‫מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫הרה"ק רבי אברהם דוב מאוווריטש זיע"א‬ ‫בעל 'הבת עין'‬ ‫י"ב כסלו‬ ‫אחד מאנשי פמלייתו של השר משה מונטיפיורי ז"ל התארח פעם בצפת‪ ,‬אצל הרה"ק‬ ‫בעל ה'בת עין'‪ .‬לאחר השבת הוא כתב מכתב לשר מונטיפיורי ובו תיאר את‬ ‫זמירות השבת ששרו אצל הבת עין‪" ,‬זמירות מכל עומק הלב‪ ,‬אשר טרם שמעתי‬ ‫כמותן"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שמואל הלר זי"ע היה המרא דאתרא בצפת‪ ,‬ועסק בחכמת הרפואה‬ ‫כרופא‪ .‬פעם‪ ,‬בא רבי שמואל לפני ה'בת עין' והתלונן באזניו‪ ,‬שרצונו‬ ‫להפסיק לעסוק ברפואה‪ ,‬מפני שלצורך עבודתו הוצרך לעיין בספרי הגויים‪,‬‬ ‫והענינים הללו היו טורדים את מחשבותיו בעת התפילה ומבלבלים אותו‪ .‬ענה לו‬ ‫היות ועיסוקיך ברפואה גורמים טובות לכל היהודים‪ ,‬שהרי אתה מטפל לפעמים גם‬ ‫בגויים והם מכירים טובה ליהודים על כך‪ ,‬אינני מסכים שתפסיק לעסוק ברפואה‪.‬‬ ‫טען רבי שמואל ומה יהיה בדבר המחשבות המבלבלות אותי בעת התפילה‪ ,‬נענה‬ ‫הרה"ק הריני מברך אותך שלא יהיו לך עוד בלבולים‪ .‬ואכן‪ ,‬מני אז חדלו המחשבות‬ ‫להטריד את מוחו של רבי שמואל‪.‬‬ ‫עד היום ניתן לבקר בבית המדרש שלו ולראות את השלט המתאר את אשר אירע‬ ‫שם בזמן הרעש בצפת ‪ -‬חצי מהבנין חדש וחציו ישן‪ .‬היה נס‪ ,‬שבשעת הרעש‬ ‫קרא הרה"ק לכל המתפללים ואמר לכולם להתכנס בפינה שבה הוא עמד‪ ,‬ואכן‪ ,‬חצי‬ ‫מביהמ"ד נתמוטט ונהרס‪ ,‬ובחצי שבו עמד הרה"ק עמדה התקרה כמו באויר‪ ,‬ואיש‬ ‫יח‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫לא נפגע‪ .‬הגה"ק רבי ישראל משקלוב זי"ע‪ ,‬בעל 'פאת השלחן' ו'תקלין חדתין'‪ ,‬מעיד‬ ‫בהקדמת ספרו אודות הנס הזה‪ .‬ואמר לי יהודי זקן וחשוב איש אמת‪ .‬שהצדיקים‬ ‫העידו עליו ככה‪ ,‬שהיה איש אמת‪ .‬ששמע זאת מפי האנשים שהיו אז בעת רעידת‬ ‫האדמה‪ .‬לדבריו‪ ,‬קבע הרה"ק 'בת עין' באותה שנה ‪ -‬תקצ"ז ־ שיעור בחומש ורש"י‬ ‫בין מנחה למעריב‪ .‬הדבר היה בשמחת תורה‪ .‬רבים מהמתפללים באו וישבו לידו‪,‬‬ ‫ואבן‪ ,‬מחצית מבית הכנסת ‪ -‬כל אותו שטח שהיה לידו ־ לא נפגע ברעש‪ ,‬ותקרת‬ ‫הבית נשארה באויר‪ .‬מעשה זה מופיע על המצבה אשר שם‪ ,‬וכן ניתן לראות בבית‬ ‫מדרשו‪ ,‬שמחצית התקרה ישנה ומחציתה חדשה‪ .‬בעת רעידת האדמה‪ ,‬אמר להם‬ ‫הצדיק להשתטח על הארץ‪ ,‬והוסיף הרה"ק רבי אברהם מסלונים זי"ע טעם לדבר‪,‬‬ ‫כי בשעה שמתגברים הדינים‪ ,‬ראוי לאדם להשפיל עצמו‪ ,‬ועל כן אמר להם לירד‬ ‫ארצה‪ .‬ואכן‪ ,‬לא ניזוק שם איש מאנשיו‪ ,‬והנס היה גלוי‪ .‬אירעו לו נסים רבים מאד‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל 'בת עין' הרבה לנסוע לקברי צדיקים‪ .‬פעם‪ ,‬ליד אחד מקברי הצדיקים‪,‬‬ ‫שאל אותו מאן דהו ‪ :‬מי אומר שכאן מונח הצדיק הזה‪ ,‬השיב לו ה'בת עין'‬ ‫מי שמפקפק במסורת ישראל‪ ,‬יש בו משהו אפיקורסות‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מטשארטקוב זיע"א‬ ‫י"ב כסלו‬ ‫את המעשה הבא שמעתי מפי יהודי שהיה בשעת מעשה‪ :‬בשנת תרפ"ו או תרפ"ז‬ ‫היה אותו יהודי בטשארטקוב בל"ג בעומר‪ ,‬שם חילקו 'לחיים'‪ ,‬והרה"ק‬ ‫מטשארטקוב אמר אספר לכם סיפור מרבי שמעון‪ ,‬אשר הייתי נוכח בו‪ .‬תמהו הכל‬ ‫‪ -‬הכיצד יספר הרבי סיפור מרבי שמעון‪ ,‬שהוא היה נוכח בו‪ ,‬פתח הרה"ק וסיפר‬ ‫שהיה אצלו יהודי אשר בנו ‪ -‬כבן שש או שבע ‪ -‬קיבל שיתוק‪ ,‬רח"ל‪ .‬לא היה זה‬ ‫סתם שיתוק‪ ,‬אלא כל מערכות גופו הפסיקו לתפקד ‪ :‬לא שמע ולא ראה‪ ,‬וכל גופו‬ ‫חדל מלפעול‪ ,‬רח"ל‪ .‬מיהר אותו אב לכל טובי הרופאים‪ ,‬וכולם אמרו לו שאין מה‬ ‫לעשות‪ .‬היה האב בצער איום ונורא‪ ,‬ובצר לו פנה אל הרה"ק רבי ישראל‬ ‫מטשארטקוב ותינה לפניו את צרתו‪ .‬אמר לו הרה"ק מה אוכל לעשות למענך‪ ,‬אוכל‬ ‫יט‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫להתפלל עבורך‪ ,‬והוסיף הרה"ק אולי כדאי לך ללכת לרופא פלוני ונתן לו את‬ ‫כתובתו‪ ,‬שמא הוא יוכל להשיאך עצה‪ .‬אולם‪ ,‬כשהלך שמה‪ ,‬אמר גם הרופא ההוא‬ ‫שאין מה לעשות‪ .‬חזר החסיד אל הרה"ק וביקש מהרבי שיראה לפעול שתהא לו‬ ‫הישועה‪ .‬אמר הרה"ק וכי מה אעשה לך בכה האב בבכיות נוראות‪ .‬בירכו הרה"ק‪,‬‬ ‫והאב הלך לו‪ .‬כשיצא‪ ,‬והיה עדיין על מדרגות הבית‪ ,‬שלח הרה"ק לקרוא לו בחזרה‪.‬‬ ‫נכנס האב וסיפר לו‪ :‬אבי‪ ,‬האדמו"ר הזקן מטשורטקוב‪ ,‬קבע את נר התמיד במירון‪.‬‬ ‫מני אז‪ ,‬יש נר התמיד במירון וכל הצדיקים מאז שילמו הון רב עבור הזכות להדליק‬ ‫נר תמיד זה במירון‪ .‬יודעי דבר אמרו לי‪ ,‬שלאבי הרה"ק דוד משה מטשורטקוב היה‬ ‫ניצוץ של רבי שמעון‪ .‬לפיכך‪ ,‬נזכרתי שיש לי שאריות מנר התמיד שבמירון ‪ -‬קח‬ ‫לך מן השמן הזה‪ ,‬ומרח את השמן על כל גופו של בנך‪ ,‬ובעזרת ה' תהא זו סגולה‬ ‫לרפואה ‪ -‬בזכות רבי שמעון‪ .‬וכך הוה ‪ :‬מרח האב את השמן על גופו של הבן‪ ,‬ולאחר‬ ‫כמה ימים חל שיפור קל‪ ,‬ובעבור זמן מה החל הילד לשמוע ולדבר‪ ,‬ולתפקד בכל‬ ‫איבריו כאחד האדם‪ ,‬ממש כבריה חדשה‪ .‬לפיכך אמר שהוא ראה את רבי שמעון‪,‬‬ ‫ואת הנס אשר חולל‪.‬‬ ‫ואף אותו יהודי ששמעתי מעשה זה מפיו ‪ -‬בהיותו ילד קטן כבן שלוש או ארבע היה‬ ‫משותק קצת ולא היה מסוגל להלך בזקיפות קומה‪ ,‬אלא היה מהלך על ארבע‪.‬‬ ‫גדול היה צערם של ההורים‪ ,‬בראותם שהילד הולך וגדל‪ ,‬אולם זוחל על ארבע‪ ,‬מה‬ ‫גם שהם הבחינו שהרגלים הולכות ומתעקמות‪ .‬אמרה האשה לבעלה ‪ :‬ראה נא‪ ,‬כל‬ ‫כך הרבה יהודים זוכים להיוושע אצל הרבי ־ מה לך יושב בבית ־ קום וסע אל הרבי‬ ‫שיפעל ישועה למעננו‪ .‬ארז האיש את מיטלטליו ונסע בימים ההם הנסיעה היתה‬ ‫ארוכה ומסוכנת‪ ,‬ואעפ"כ נסע‪ .‬הדבר היה לפני כמאה שנה ‪ -‬בליל ששי ‪ -‬וכשהגיע‪,‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬תוכל להיכנס אל הרבי בתשע וחצי בערב‪ .‬נכנס האיש וסיפר להרה"ק את‬ ‫צרתו ־ הילד מהלך על ארבע ואינו יכול לעמוד על רגליו‪ .‬מיד בירכו הרה"ק והתפלל‬ ‫עבור הילד‪ .‬בדיוק בעת ההיא קם הילד ממטתו ־ האם היתה אז במטבח והכינה את‬ ‫צרכי השבת ־ והנה לגודל תדהמתה ראתה האם את בנה קם ונעמד על שתי רגליו‬ ‫כאחד האדם‪ .‬כשראתה זאת‪ ,‬הבינה האשה שהענינים מתחילים להסתדר ‪ -‬ומרוב‬ ‫התפעלותה מיהרה לקרוא לשכנים שיבואו לראות את גודל הנס שאירע‪ .‬רצו כולם‬ ‫לראות את הנס ‪ -‬ומאז החל הילד להלך על רגליו‪ ,‬בריא ושלם‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ביום הושענא רבה הילולת הרה"ק האדמוה"ז מטשארטקוב זי"ע‪ .‬נהג הגאון האדיר‬ ‫ר' מאיר אריק זצ"ל לנסוע בקביעות אל הרה"ק מטשארטקוב‪ ,‬אולם פעם‬ ‫בתקופת החורף לא היה בריא‪ ,‬ובימים ההם היתה בכך משום סכנה לנסוע בדרכים‬ ‫למרחק כזה‪ .‬לאחר זמן מה‪ ,‬כשהרגיש טוב יותר‪ ,‬עלה בדעתו לנסוע לטשארטקוב‪,‬‬ ‫אף על פי שעדיין היה חלש‪ .‬שאלו אותו היתכן והלא הינך כה חלש עדיין ‪ -‬ומצוה‬ ‫היא "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"‪ ,‬הסביר להם מתי יש ליהודי התעוררות אמיתית‬ ‫ב'כל נדרי' וב'נעילה'‪ ,‬וכשאני שומע קידוש מהרבי‪ ,‬יש לי אותה התעוררות‪ ,‬ואיך‬ ‫יכול אני להפסיד זאת‪.‬‬ ‫יהודי אחד‪ ,‬תלמיד חכם‪ ,‬הרב רוזנשטרייך זצ"ל‪ ,‬שהוציא ספרים על מסכתות הש"ס‪,‬‬ ‫נסע בצעירותו אל הרה"ק מטשארטקוב‪ .‬לעת זקנותו‪ ,‬כשהיה זקן מופלג‪ ,‬לקה‬ ‫בשמיעתו ולא שמע מה שמדברים אליו‪ .‬היו כותבים לו בפתק‪ .‬פעם אחד הלכתי אליו‬ ‫ושאלתי אותו כאשר רשמתי על פתק "מה הוא ראית בטשארטקוב"‪ .‬ענה לי אותו‬ ‫זקן שמעתי שם קידוש‪ ...‬ופרץ בבכי גדול‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שמואל מסלונים בעל 'דברי שמואל' זי"ע היה בצעירותו חסיד של הרה"ק‬ ‫מטשארטקוב זי"ע‪ ,‬ופעמים רבות בהיותו בטשארטקוב נכנס אל הרה"ק‬ ‫מטשארטקוב ביחידות‪ .‬פתאום‪ ,‬נכנס פנימה יהודי והתפרץ לפני הרה"ק מטשארטקוב‬ ‫בבכי‪ :‬רבי‪ ,‬שמעתי אומרים שהרבי מחלל שבת‪ ,‬מיד החוויר הרה"ק מטשארטקוב‪,‬‬ ‫נשתנתה צורתו‪ ,‬והחל חושב ומתבונן‪ ,‬ואמר‪ :‬במעשה ‪ -‬לא‪ .‬שוב התבונן וחשב‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬בדיבור ־ גם כן לא‪ .‬ועוד המשיך וחשב‪ ,‬ולבסוף אמר‪ :‬ואף במחשבה לא‪ .‬מי‬ ‫שאמר לך כדבר הזה‪ ,‬לא אמר את האמת‪ ,‬והקב"ה יעזור שיימחל לו‪ ,‬והרה"ק רבי‬ ‫שמואל מסלונים היה נוכח אז‪ ,‬בשעת מעשה‪.‬‬ ‫שמעתי מפי יהודי זקן שהיה אצל הרה"ק מטשארטקוב זי"ע בווינה ומסר לו 'קוויטל'‪,‬‬ ‫בו הזכיר את השם של אחד מבני ביתו‪ ,‬קרובתו שחלתה בעין‪ .‬בשעה שקרא‬ ‫הרה"ק מטשארטקוב זי"ע את הפתק‪ ,‬הוציא את העט ותיקן דבר מה בפתק‪ ,‬וכשפנה‬ ‫אותו יהודי להזכיר את קרובתו בעל פה‪ ,‬נענה הרה"ק מטשארטקוב זי"ע ואמר ‪ :‬כבר‬ ‫תיקנתי את ה'עין'‪ .‬התברר‪ ,‬שהאות ע' לא היתה כתובה בפתק כדבעי‪ ,‬והצדיקהרה"ק‬ ‫מטשארטקוב זי"ע "תיקן את העין"‪ .‬לאחר מכן נודע לו שהחולה נתרפאה בעת ההיא‪.‬‬ ‫מפי זקן אחר שנסע להרה"ק מטשארטקוב זי"ע‪ ,‬חמיו של הרה"צ רבי אורי‬ ‫מאווריטש זצ"ל שנהג לנסוע לטשארטקוב וכן לבעלזא אצל הרה"ק רבי‬ ‫כא‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫יהושע'לע מבעלזא‪ ,‬שמעתי שפעם היה בטשארטקוב בערב יוה"כ‪ .‬הוא ראה אז את‬ ‫בנו של האדמוה"ז מטשארטקוב‪ ,‬רבי ישראל מטשארטקוב‪ ,‬נכנס לאביו עם 'קוויטל'‬ ‫בעיוה"כ )והמספר עמד אז ליד החלון(‪ .‬כשהגיש הבן את הפתק לאביו‪ ,‬פרץ‬ ‫האדמו"ר הזקן בבכיות עצומות ואמר לבנו "וויינדז'ע וויין אזוי דארף מען וויינען אז‬ ‫מ'איז נישט הערלאך")‪-‬בני‪ ,‬כך צריכים לבבות כשלא מתנהגים כמו שצריך( ‪ -‬הוא‬ ‫בכה על ש'איננו מתנהג כמו שצריך'‪.‬‬ ‫רבינו יונה כותב על הצדיקים שהם 'נוהמים כנהמת ים ושואגים כלביא על אשר‬ ‫קצרה ידם בעבודת ה' שואגים כלביא ‪ -‬האם אנו מבינים מה פשר הדבר לשאוג‬ ‫כאריות כעי"ז שמעתי על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע‪ ,‬שראו אותו מסתובב‬ ‫בזמנים הללו בביתו‪ ,‬ושמעוהו אומר )בניגון( ‪" :‬וואס וועט זיין דער סוף וואס וועט‬ ‫זיין דער תכלית מיט אזא פירונג" )מה יהיה הסוף ומה תהא התכלית עם הנהגה כזאת(‬ ‫רואים מכאן‪ ,‬שאותם קדושי עליון מצטערים ובוכים על שאינם מתנהגים 'כראוי'‪.‬‬ ‫כב‬ ‫לא מוגה‬ ‫ˆד˜‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫דרכי אמונה‬ ‫דא"ח מכ"˜ מרן אדמו"ר ˘ליט"א‬ ‫דא"ח בסעודה שלישית בעת רעוא דרעוין פרשת תולדות‬ ‫שב"ק ד' כסלו תשפ"ז‬ ‫שפירש"י גבי לשבור אוכל )לקמן מ"א נ"ו‬ ‫בפרשתן מבואר הענין איך שאבותינו‬ ‫ד"ה וישבור(‪ ,‬שמשמש ב' לשונות לשון מכר‬ ‫ואמותינו עקרים היו ולא יכלו‬ ‫ולשון קנין‪.‬‬ ‫להוליד ברכי הטבע כי אם ע"י הרבות‬ ‫וצ"ע למה עשה ה' ככה לבחיריו האבות‬ ‫להפציר בתפילות כמו שפרש רש"י עה"פ‬ ‫הקדושים ע"ה‪ ,‬אלא שמתאוה הקב"ה‬ ‫)כ"ו‪ ,‬כא( וַי ּ ֶ ְע ּתַר יִצְח ָק לה' ל ְנֹכ ַח אִש ְ ׁ ּתוֹ כ ִּי‬ ‫לתפילתן כמבואר בחז"ל ורוצה שיהיו הם‬ ‫ֲעקָרָה הִוא וַי ֵּעָת ֶר לוֹ ה' ו ַ ּתַה ַר ִרבְק ָה אִש ְ ׁ ּתוֹ‪.‬‬ ‫פעולות יוצאות מהפצרות בתפילות של‬ ‫הרבה והפציר בתפלה‪ .‬ויעתר לו‪ .‬נתפצר‬ ‫תהילות שלולא כן יכולים היו להביא כמו‬ ‫ונתפייס ונתפתה לו‪ .‬ואומר אני‪ ,‬כל לשון‬ ‫ישמעאל ובני הפילגשים ועשו עוד כאלו‪,‬‬ ‫עתר‪ ,‬לשון הפצרה ורבוי הוא‪ ,‬וכן ועתר ענן‬ ‫אלא להביא אבות יצחק ויעקב הוכרחו בכך‪.‬‬ ‫הקטורת )יחזקאל ח‪ ,‬יא‪ ,(.‬מרבית עלית‬ ‫והרה"ק הרר"א מליז'ענסק זיע"א מבאר‬ ‫העשן‪ .‬וכן העתרתם עלי דבריכם )שם לה‪,‬‬ ‫עה"פ ויעתר יצחק כו'‪ .‬נ"ל דהנה‬ ‫יג‪ ,(.‬וכן ונעתרות נשיקות שונא )משלי כז‪,‬‬ ‫שלשה אלה ‪ -‬בני חיי ומזוני ‪ -‬צריך אתערותא‬ ‫ו‪ ,(.‬דומות למרובות והנם למשא‪,‬‬ ‫דלתתא‪ ,‬שיתן הצדיק את דעתו עליהם שהם‬ ‫אנקרישר"א )געהייפט( בלע"ז‪.‬‬ ‫צורך לעולם‪ ,‬ועל ידי זה יוכל הצדיק להשפיע‬ ‫ומלת ויעתר אין משמעותו לשון תפילה‪,‬‬ ‫אותם לעולם‪ .‬אבל אם לא יהיה אתערותא‬ ‫אלא לשון הפצרה וריבוי הוא ולא‬ ‫דלתתא‪ ,‬בלתי אפשרי שיושפעו לעולם‪ ,‬גם‬ ‫לשון תפילה‪ .‬ויעתר שהוא נמי לשון ריבוי‪ ,‬י"ל‬ ‫אם יהיה צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה'‪,‬‬ ‫דלעיל הוי מצי למימר דמלת ויעתר משמש‬ ‫כי אם שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו‬ ‫ב' לשונות לשון הפצרה ולשון ריבוי‪ ,‬כמו‬ ‫כג‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫התבואה בגורן"‪ ,‬ונמצא עתר הוא לשון הפך‪,‬‬ ‫לחשוב עליהם שהם צורכי עולם אז הם‬ ‫שהשי"ת עושה רצון להצדיק‪ ,‬וזהו "רצון‬ ‫נשפעים לעולם‪ .‬וזהו שאמרו חז"ל "בני חיי‬ ‫יראיו יעשה" ר"ל שעושה רצון ליראיו‪ ,‬ואז‬ ‫ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא"‪ ,‬ר"ל לאו‬ ‫כאשר הפך ה' את רצון יצחק שיהיה כוונתו‬ ‫בזכות וצלילות של אדם לבד תליא מילתא‪,‬‬ ‫על הזרע כנ"ל‪" ,‬ותהר רבקה אשתו" ר"ל אז‬ ‫אלא במזלא לשון "יזל מים מדליו"‪ ,‬ר"ל אלא‬ ‫ידע שהרתה אשתו‪ ,‬ולא כן מתחילה לא ידע‬ ‫ע"י הצדיק הממשיך השפעות שנותן דעתו‬ ‫מזה כלל‪ ,‬כי היה דבוק כולו בה'‪.‬‬ ‫ומחשבתו להזיל ולהמשיך אלו חיי בני ומזוני‪.‬‬ ‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן‬ ‫וזהו "על כל קרבנך תקריב מלח"‪ ,‬מזלא‬ ‫למה זה אנכי"‪ ,‬דהנה רבקה‬ ‫גימטריא לחם דהיינו מזוני‪ ,‬ו"לחם" אותיות‬ ‫היתה יודעת שבניה יקבלו התורה הקדושה‪,‬‬ ‫"מלח"‪ ,‬ואמר הכתוב "על כל קרבנך" ר"ל‬ ‫ובראותה כשהיתה עוברת על פתח בית‬ ‫בכל זאת שאתה מקרב את העולמות‬ ‫הכנסת יעקב היה מפרכס לצאת ובפתח ע"ז‬ ‫העליונים ע"י צדקתך וקדושתך‪ ,‬על כל זאת‬ ‫היה עשו מפרכס לצאת כמו שדרשו חז"ל‪,‬‬ ‫"תקריב מלח" פירוש תתן דעתך להקריב‬ ‫והיא לא היתה יודעת שזה לה שני בנים‬ ‫ולהשפיע לחם היינו מזוני‪.‬‬ ‫בקרבה‪ ,‬רק היתה סוברת שזה עובר אחד‬ ‫והנה יצחק אבינו ע"ה היה כל מחשבותיו‬ ‫שהוא מתגבר עיתים לטובה ועיתים לרעה‪,‬‬ ‫קדושים כולו לה'‪ ,‬דהיינו לשבח‬ ‫והיתה מצטערת ואומרת "אם כן" ר"ל אם‬ ‫ולתהילה להשי"ת ב"ה‪ ,‬דאצל הצדיקים גם‬ ‫חלילה באופן זה יהיה בני‪ ,‬וחלילה בקבלת‬ ‫התפילה שהם מתפללים נקרא תהילה‪ ,‬ולא‬ ‫התורה הקדושה יהיה בהם תערובת טוב‬ ‫היה עולה על מחשבתו להתפלל על זרע‬ ‫ורע‪" ,‬למה זה אנכי"‪ ,‬למה לי קבלת התורה‬ ‫בעולם באופן הנ"ל‪ ,‬רק כל מגמותיו‬ ‫שפתח ב"אנכי" ה'‪ ,‬כי התורה הקדושה‬ ‫ותפילותיו היה לה' כנ"ל‪ ,‬וזהו "ויעתר יצחק‬ ‫צריכה להיות הכל בקדושה בלי תערובות‬ ‫לה' לנוכח" ר"ל זה היה התנגדות למחשבת‬ ‫חלילה‪" .‬ותלך לדרוש את ה'" דאיתא בגמרא‬ ‫"אשתו"‪ ,‬שהיא היתה חושבת בכוונה הנ"ל‬ ‫"שותא דינוקא או דאבא או דאמא"‪ ,‬והוא‬ ‫שהזרע הוא צורך לעולם‪ ,‬וזהו "כי עקרה‬ ‫מחמת שהם שותפין בו וכל אחד מכניס בו‬ ‫היא" ר"ל שהיתה מעלה המחשבה הזאת על‬ ‫חלקו לפי מהותו ומדרגתו‪ ,‬והיתה תולה‬ ‫דעתה‪" ,‬ויעתר לו ה'" פירוש שהשי"ת הפך‬ ‫החסרון בעצמה שהיא גורמת זאת‪ ,‬לכן‬ ‫את רצון יצחק מכוונתו הראשונה להכוונה‬ ‫"ותלך לדרוש את ה'" לתקן את חלקה כדי‬ ‫הנ"ל‪" ,‬ויעתר" הוא ע"ד שאמרו חז"ל "למה‬ ‫שיהיה כולו לטוב לה'‪" ,‬ויאמר ה' לה שני‬ ‫נמשלו הצדיקים לעתר מה עתר מהפך‬ ‫כד‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫להשכים ולהקדים את הבוקר‪ ,‬היינו לעורר‬ ‫גויים בבטנך"‪ ,‬זה יפנה לרשעו וזה לצדקו‬ ‫החסדים הנקראים בוקר‪ ,‬אבל אנחנו דלי‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫מעש וחסרי לב‪ ,‬אנו מתפללין להשי"ת ב"ה‬ ‫וזהו "שבענו בבקר חסדך"‪" ,‬בוקר" הוא לשון‬ ‫שהוא ישבענו בבוקר חסדיו‪ ,‬שהוא יעורר‬ ‫ביקור‪ ,‬דהקרבן היה צריך ביקור למען‬ ‫עלינו החסדים‪ ,‬והשי"ת ברוב רחמיו שומע‬ ‫תהיה אתערותא דלתתא‪ ,‬ששורש הקרבן‬ ‫תפילת עמו ישראל ומקבל ברחמים וברצון‬ ‫היה בדביקות גדול בכוונות קדושים עליונים‪,‬‬ ‫את תפילתינו‪.‬‬ ‫והביקור היה למען אתערותא דלתתא‪ ,‬וזהו‬ ‫ויש לכוון הפירוש במה שתקנו לנו בשלש‬ ‫שהתפלל דוד המלך ע"ה "שבענו בבוקר‬ ‫ברכות ראשונות לומר "גומל חסדים‬ ‫כו'"‪ ,‬ר"ל מה שצריך האדם לחשוב ולהעלות‬ ‫טובים"‪ ,‬ר"ל 'חסדים טובים'‪ ,‬היינו החסדים‬ ‫על דעתו את צורכי העולם‪ ,‬דהיינו ביקור‬ ‫שהשי"ת נותן להצדיקים הנקראים טובים‪,‬‬ ‫החסדים הצריכין למען אתערותא דלתתא‪,‬‬ ‫ו'גומל' הוא מלשון ויגמל אברהם כו'‪ ,‬פירוש‬ ‫אתה תעשה הרצון הזה כנ"ל "רצון יראיו‬ ‫השי"ת הוא גומל את החסדים טובים ואינו‬ ‫יעשה"‪ ,‬ולא מאתנו יבא הרצון רק אנחנו נהיה‬ ‫ממתין עד שיתעוררו החסדים ע"י צדיקים‪,‬‬ ‫דבוקים בך‪" ,‬ונרננה ונשמחה בכל ימינו"‪,‬‬ ‫רק "קונה הכל"‪ ,‬פירוש השי"ת ברוב רחמיו‬ ‫דהצדיק העובד ה' באמת הוא מתקן בכל יום‬ ‫מקבל את כולנו‪ ,‬ולא עוד אלא "וזוכר חסדי‬ ‫ויום עולם אחר‪ ,‬ואין יום אחד דומה לחבירו‪,‬‬ ‫אבות"‪ ,‬דשלש ברכות הראשונות נקרא‬ ‫וזהו "ואברהם זקן בא בימים"‪ ,‬ר"ל שהיה לו‬ ‫'אבות'‪ ,‬והם השלש מוחין הנקראים 'ראש'‪,‬‬ ‫ימים הרבה‪ ,‬שכל פעם עלה ותיקן עולם‬ ‫ובאותן שלש ברכות אין שם תפילה כמבואר‬ ‫הגבוה מחבירו‪ ,‬וזהו "ונרננה ונשמחה בכל‬ ‫בשו"ע או"ח‪ ,‬ויש ליתן טעם לשבח לזה‪ ,‬מפני‬ ‫ימינו"‪ ,‬פירוש כאשר נהיה דבוקים בך בדבק‬ ‫ששלש ברכות הראשונות הם בעולמות‬ ‫טוב אזי "נרננה ונשמחה בכל ימינו"‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫העליונים ושם אין קטרוג כלל‪ ,‬לכן אין צריך‬ ‫ומאריך הרה"ק הרר"א בפר' ויחי עה"פ‬ ‫שום תפילה רק תהלות ותשבחות‪ ,‬כי אין‬ ‫ויקרבו ימי ישראל כו'‪ .‬בהקדים‬ ‫תפילה אלא במקום קטרוג‪ ,‬וזהו "וזוכר חסדי‬ ‫לפרש הפסוק "שבענו בבוקר חסדך"‪,‬‬ ‫כו'"‪ ,‬פירוש תיכף ומיד בהתחלותנו שבחין‪,‬‬ ‫ולכאורה הלא טוב לנו להתפלל שישבענו‬ ‫הם הג' ראשונות‪ ,‬מיד הוא זוכר את חסדיו‬ ‫בחסדו חסד אל כל היום? אך נראה דהנה‬ ‫לעשות כל צרכינו מיד ב'אבות'‪ ,‬היינו שלש‬ ‫החסדים נקראים 'בוקר'‪ ,‬וזהו "וישכם אברהם‬ ‫ראשונות‪ ,‬קודם גמר תפילתינו הוא יעננו טרם‬ ‫בבוקר"‪ ,‬פירוש דאברהם אבינו ע"ה שהיה‬ ‫נקרא‪.‬‬ ‫צדיק גדול והקדים ע"י מעשיו הטובים‬ ‫כה‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫לתהילות והם נעשים לתהילות כאשר תוכן‬ ‫וכמו שספר תהילים נקרא כן ולא תהילות‬ ‫המזמורים ממלא את לבבינו ונפשינו‪,‬‬ ‫כמ"ש ואתה קדוש יושב תהילות‬ ‫ומתבטא בשפשותינו‪ .‬כן יעזרינו השי"ת‬ ‫ישראל‪ ,‬אלא שכמו שתפילין נקראת בלשון‬ ‫שנזכה להגיע לתהילות שעומדים אנו כבר‬ ‫יחיד תפילה והיו צריכין לקראותן תפילות‬ ‫בהגאולה הקרובה יותר מתמיד וקודם גמר‬ ‫בלשון זכר‪-‬רבים‪ ,‬ועכ"ז נקראים הם בארמית‬ ‫תפילתינו הוא יעננו טרם נקרא‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫תפילין כך גם מזמורי התהילים שהם אמצעים‬ ‫פניני דרכי אמונה‬ ‫על פרשתן‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬איתא במגלה עמוקות "ויצא" ר"ת ו'ירא י'עקב צ'ורת א'לף‪ ,‬שיעקב‬ ‫אע"ה ראה בכל פסיעה ובכל דבר את האלופו של עולם‪ ,‬כ"כ היה דבוק באמונה שהיה‬ ‫לו בכל דבר שלימות כמו שכתו ויעקב איש תם יושב אהלים )כ"ה‪ ,‬כ"ז(‪ ,‬תם הוא מלשון תמימות‪,‬‬ ‫כדאיתא ברש"י עה"פ )דברים י"ח‪ ,‬י"ג( תמים תהיה עם ה' אלקיך‪ ,‬התהלך עמו בתמימות ותצפה‬ ‫לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל משה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו‪,‬‬ ‫ויציאתו היה מבאר שבע שרומז לשבע המידות‪ ,‬שהיה שלם בז' המידות ובהם ראה צורת א'‬ ‫שהם אותיות אז‪.‬‬ ‫ובספה"ק שפת אמת )פרשת ויצא שנת תרל"ב( מביא את המדרש )ב"ר סח‪ ,‬א( עה"פ במשלי‬ ‫)ג‪ ,‬כג( אז תלך לבטח ויצא יעקב כו'‪ .‬כי פירוש 'אז' כמו אז ישיר שפירשו ז"ל )זוה"ק‬ ‫פר' בשלח דף נ"ד ע"א( הדביקות בבחי' הח' שלמעלה מהטבע שנכלל בז' מדות וא"ז גי' ח' והיינו‬ ‫שיעקב אבינו ע"ה הי' בטל אליו ית' בכל הבחי' ולכך הי' בכחו להכניס עצמו במקומות המסוכנים‪.‬‬ ‫וזהו ויצא מבאר שבע דייקא‪ .‬שעי"ז הי' יכול לצאת ומבחי' באר שבע הי' היציאה ]וע' בזוה"ק פר'‬ ‫ויצא דף קמ"ז ע"א ב' הפי' ע"ש[‪ ,‬ואומר עוד השפ"א שכן יש לכל אחד ללמוד עצה היעוצה‬ ‫במדרש הנ"ל קודם עשיות כל דבר גשמי למסור נפשו לה' אחד להתדבק בפנימיות החיות‬ ‫מהשי"ת בלבד‪ .‬ועי"ז יוכל להתקדש אף במעשה גשמיי‪ .‬וכן בכל שבת קודש למשוך חיות לכל‬ ‫ימי השבוע ע"י התקשרות בכל לב בש"ק שיש התגלות לכל איש ישראל‪ .‬ובאר שבע בחי' שבת‬ ‫כנ"ל‪ .‬וילך חרנה בחי' ימי המעשה ועבודה‪.‬‬ ‫כו‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫ואומר עוד השפ"א בפרשן )שנת תרל"ה( על המדרש הנ"ל עה"פ אז תלך לבטח כו'‪ .‬כי כשמוסר‬ ‫אדם כל הז' מדות שלו ונעשה בו רק רצון אחד תמיד להשי"ת‪ .‬נק' אז‪ .‬והוא למעלה‬ ‫מהטבע‪ .‬ואז יכול לילך לכל מקום שרוצה בלי פחד‪.‬‬ ‫)רעוא דרעוין פר' ויצא ו' כסלו תשפ"ה(‬ ‫*‬ ‫מבואר בספה"ק שפת אמת בפרשתן )שנת תרל"ז( כי יעקב הכניס עצמו בעובי הקורה )עיין גמ'‬ ‫ברכות סד‪ ,‬ע"א( לכנוס בכל אלה המקומות הצריכין תיקון כדאיתא בזוה"ק )ויצא שם(‪.‬‬ ‫והנה א"י אדם להכניס עצמו במקום הזה עד שיהי' למעלה מן הטבע וזה נקרא אז כמ"ש בזוה"ק‬ ‫)בשלח שם( א' על ז' כי הטבע הוא כלל ז' ימי בראשית‪ .‬ולכן שבת קודש הוא אור שבעת הימים‬ ‫והוא מעין עוה"ב )עיין גמ' ברכות נז‪ ,‬ע"ב(‪ .‬ונקרא באר שבע‪ .‬וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע‬ ‫שהתקשר עצמו בבחי' שבת כנ"ל‪ .‬וכן הוא בכל שבת קודש שע"י שמקשר האדם עצמו בשבת‬ ‫יכול לירד לימי המעשה שהוא תיקון דברי עוה"ז ומעשים גשמיים‪.‬‬ ‫ומבאר עוד השפ"א בפרשן )שנת תרס"א( כי באמת ברח יעקב מפני עשו‪ .‬אעפ"כ כתיב ויצא‪,‬‬ ‫ולא וילך‪ ,‬לא בלשון בריחה כי הבוטח בה' באמת מבין כי מה' מצעדי גבר )תהלים לז‪,‬‬ ‫כג( ולא יתלה הדבר במקרה‪ .‬זהו בחי' יעקב איש תם כמ"ש רש"י בפסוק תמים תהי' קבל הכל‬ ‫בתמימות‪ .‬ולא נשתנה כלל ע"י בריחה זו וזה מדת השתוות שכתב בחובת הלבבות )שער יחוד‬ ‫המעשה פרק ה ושער אהבת ה' פרק ו(‪ .‬אז הוא התקשרות בשורש שלמעלה מן הטבע כמ"ש‬ ‫בספרים א' על ז' ימי הטבע‪ .‬וזהו עצמו פי' באר שבע‪ ,‬המקור שמשם נובעין ז' הימים והוא אור‬ ‫שבעת הימים‪ ,‬ולפי שיעקב היה לו דביקות שם‪ ,‬לכן ויצא וילך לבטח‪ .‬וכן כתיב )משלי י‪ ,‬ט( הולך‬ ‫בתם ילך בטח‪.‬‬ ‫והנה שלימותו ותמימותו כולל גם מה שזכה לבכורה והכהונה ששוים בעבודתם שהרי לא רק‬ ‫לעתיד לבא יעבדו בביהמ"ק אלא גם בזמן הזה כשאין לוי שיטול ידיהם של הכהנים‬ ‫הנושאים כפיהם אזי נפסק להלכה )??( שבכור יטול ידיו ולא כהן אחר‪ ,‬וכן זכה לברכות מאביו‪,‬‬ ‫והנה חטיבה אחת הם שהיו שייכים אליו שהנה ברכה ובכרה הם אותם אותיות‪ ,‬ובשכר זה שהלך‬ ‫מעל למידות ויחדם עם א' ‪ -‬אלופו של עולם שהם א"ז גימ' ח' הרומז על ספירת בינה שהיא‬ ‫למעלה מהמידות זכה לברכה מרובה מעל המידות מעל הטבע‪ ,‬שכל הטבע הוא רק בז' מידות‬ ‫מחסד והלאה כדכתיב עולם חסד יבנה‪.‬‬ ‫ויעזור השי"ת שנזכה לשפע וברכה מרובה מעל הטבע ונזכה לילך בשלימות ובתמימות עם‬ ‫השי"ת כדבעי ושנזכה לאור הגאולה שתבא ב"ב אכי"ר‪.‬‬ ‫)צפרא דשבתא פר' ויצא ו' כסלו תשפ"ה(‬ ‫כז‬