gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel

שבוע: ויצא (2026-11-16)

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון מספר‪607 :‬‬ ‫פרשת ויצא שנת תשפ"ז‬ ‫מדוע הגוף כבר בבית‪ ,‬אבל הנפש עדיין בעבודה?‬ ‫איך ייתכן שאדם נכנס הביתה‪ ,‬סוגר אחריו את הדלת‪ ,‬מניח את המפתחות על השולחן‪ ,‬ובכל זאת עדיין לא הגיע הביתה? הוא יושב לצד בני משפחתו‪ ,‬אך מחשבתו נשארה בשיחה‬ ‫האחרונה מן העבודה‪ .‬הוא נכנס לבית הכנסת‪ ,‬אך בלבו ממשיכות להבהב ההודעות שלא נענו‪ .‬השבת כבר פרשה את כנפיה‪ ,‬הנרות דולקים והשולחן ערוך‪ ,‬אבל בתוכו עדיין רצות‬ ‫המשימות של יום שישי‪ .‬העולם המודרני העניק לאדם יכולת להיות בכל מקום‪ ,‬אך גבה ממנו את היכולת להיות במקום אחד באמת‪ .‬הגבולות היטשטשו‪ ,‬העבודה נכנסה אל הבית‪,‬‬ ‫הרחוב נכנס אל הכיס‪ ,‬והדאגות נכנסו אל השבת‪.‬‬ ‫בחלומו של יעקב נאמר‪" :‬והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (בראשית כח‪ ,‬יב)‪ .‬סדר הדברים מעורר תמיהה‪ .‬מלאכים מקומם‬ ‫בשמים‪ ,‬ולכאורה היה ראוי לומר תחילה "יורדים" ורק לאחר מכן "עולים"‪ .‬מדוע פותחת התורה דווקא בעליית המלאכים?‬ ‫רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י (שם )‪ ,‬מבאר שמלאכי ארץ ישראל שליוו את יעקב עד גבולה עלו למרום‪ ,‬ומלאכי חוץ לארץ ירדו כדי ללוותו בהמשך דרכו‪ .‬לפני שמלאכים חדשים‬ ‫מתחילים את שליחותם‪ ,‬המלאכים שליוו את השלב הקודם צריכים לסיים את תפקידם ולעלות‪ .‬יעקב אינו יכול לצאת לדרך חדשה כשהוא מנסה להחזיק בו זמנית בשתי מערכות‬ ‫הנהגה שונות‪.‬‬ ‫האדמו"ר מגור בעל השפת אמת (פרשת ויצא‪ ,‬שנת תרס"א)‪ ,‬מגלה מכאן עומק נפלא במילות הפיוט "שלום עליכם"‪ .‬בגמרא במסכת שבת (דף קיט ע"ב) נאמר ששני מלאכי‬ ‫השרת מלווים את האדם בערב שבת‪ .‬לדברי השפת אמת‪" ,‬בואכם לשלום" נאמר למלאכי השבת היורדים אל הבית‪ ,‬ואילו "צאתכם לשלום" נאמר למלאכי ימות החול‪ ,‬העולים‬ ‫ומפנים את מקומם לקדושת השבת‪ .‬אין כאן גירוש של המלאכים שזה עתה הגיעו‪ ,‬אלא הכרה בסוד המעברים‪ .‬אי אפשר להכניס שבת אל נפש שעדיין תפוסה כולה בימות החול‪.‬‬ ‫קדושה חדשה אינה זקוקה רק לדלת פתוחה‪ ,‬אלא גם למקום פנוי‪ .‬לפעמים הדבר המעכב את הברכה הבאה איננו חוסר רצון לקבל אותה‪ ,‬אלא חוסר נכונות להיפרד מן המצב‬ ‫הקודם‪ .‬זה נכון לא רק בשבת‪ .‬אדם מבקש לפתוח פרק חדש בחייו‪ ,‬אבל ממשיך לשאת לתוכו את העלבונות‪ ,‬הפחדים וההרגלים של הפרק הקודם‪ .‬הוא רוצה לבנות בית‪ ,‬אך עדיין‬ ‫חי בתודעה של אדם שאינו מחויב לאיש‪ .‬הוא רוצה להתחיל בתפקיד חדש‪ ,‬אך ממשיך למדוד את עצמו על פי הכישלון הישן‪ .‬הוא מבקש להתפלל‪ ,‬אך אינו מוכן להניח לרגע את‬ ‫הצורך לשלוט בכל מה שמתרחש סביבו‪ .‬הוא רוצה שמלאכים חדשים ירדו‪ ,‬אבל אינו מאפשר למלאכים שסיימו את שליחותם לעלות‪.‬‬ ‫מכאן צומחת תובנה מעשית ומשנת חיים‪ .‬לפני שנכנסים הביתה‪ ,‬לשבת‪ ,‬לתפילה או לשיחה חשובה‪ ,‬יש לעצור ולשאול‪ :‬מה אני נדרש להשאיר מאחור כדי להיות נוכח באמת‬ ‫במקום שאליו אני נכנס? לעיתים די בדקה אחת של שתיקה‪ ,‬בהנחת הטלפון בצד‪ ,‬בסגירת משימה שאינה יכולה להמשיך לתוך הבית‪ ,‬או בהחלטה פנימית שלא להביא אל שולחן‬ ‫השבת את המתח של השבוע‪ .‬לא די שהטלפון יהיה במצב שקט‪ ,‬אם הנפש עצמה ממשיכה לרטוט‪.‬‬ ‫מן השער הזה נכנסים אל גיליון השבוע‪ .‬נברר מדוע אומרים למלאכי השבת "בואכם לשלום" ומיד אחר כך "צאתכם לשלום"‪ ,‬ומה מלמד סולם יעקב על המעבר מן החול אל‬ ‫הקודש‪ .‬נשאל כיצד אמר יעקב "ושבתי בשלום"‪ ,‬אף שחכמינו הבחינו בין הלשון הנאמרת לחיים לבין זו הנאמרת למתים‪ ,‬ומהו השלום האמיתי שאליו ביקש יעקב לשוב‪.‬‬ ‫משם ניכנס אל המורכבות שבבית יעקב‪ .‬מדוע לא נחשבו נישואיו ללאה לקידושי טעות? האם אהבתו לרחל פחתה לאחר שנשא את לאה‪ ,‬או שמא דווקא ההתמודדות העמיקה‬ ‫אותה? כיצד נאמר "כי שנואה לאה" ‪ ,‬והאם אפשר להקים את שבטי ישראל מתוך בית שיש בו תחושה של דחייה? בתוך השאלות הללו מסתתר בירור עמוק על אהבה‪ ,‬נאמנות‪,‬‬ ‫אכזבה ועל יכולתו של אדם לגלות את ההשגחה גם כאשר תוכניותיו מתהפכות באחת‪ .‬בהמשך נעמוד מול הודאתה המיוחדת של לאה‪" :‬הפעם אודה את ה'"‪ .‬מה היה חדש‬ ‫בהודאה זו‪ ,‬עד שחכמינו העידו שלא היה אדם שהודה כך לפניה? האם אנו יודעים להודות רק על ניסים גלויים‪ ,‬או גם על הטוב השקט המסתתר בתוך שגרת החיים? הגיליון עובר‬ ‫גם אל שאלות המפגישות את התורה עם רגעים ממשיים ומורכבים‪ .‬האם מותר לאדם לסכן או לצער את גופו לצורך פרנסתו? האם מותר להזיק לרכושו של אדם כדי להצילו מן‬ ‫העבירה? האם אסיר שברח מן הכלא רשאי לברך הגומל בעוד המשטרה דולקת בעקבותיו? ואם אדם השתחרר מבית האסורים בחוץ לארץ ומיד עלה לארץ ישראל‪ ,‬האם עליו‬ ‫להודות פעם אחת או פעמיים?‬ ‫ובסיום ממתינות שאלות קצרות שנועדו לעורר את הסקרנות ולפתוח את שולחן השבת‪ :‬האם בן נח חייב בכבוד אביו? האם תפילת מנחה שנאמרה פעמיים יכולה לעלות לתפילת‬ ‫ערבית? האם מותר לצאת ממטוס שנחת בשבת? מדוע לא ידע יעקב שמקום המקדש קדוש? האם מותר לישון בבית המדרש? למי התכוון יעקב לתת את המעשרות שנדר? האם‬ ‫כסף שנגנב והוחזר חייב שוב במעשר? ומה רשאי לעשות מורה שמשכורתו מתעכבת?‬ ‫גיליון זה הוא טעימה מסדרת הספרים "גם לנשמה מגיע אוכל"‪ .‬המפארת שולחנות שבת רבים ברחבי העולם‪ .‬השאלות הקצרות נועדו לגרות את המחשבה‪ ,‬וכל התשובות עליהן‬ ‫נמצאות בסדרת הספרים‪ .‬הסדרה שכבשה שולחנות שבת ברחבי העולם‪ .‬עכשיו אצלך בבית‪.‬‬ ‫בואכם לשלום" למלאכי השבת היורדים למטה‪" ,‬צאתכם לשלום" למלאכי חול העולים למעלה?‬ ‫שבת מבית הכנסת לביתו‪ ,‬אחד טוב ואחד רע‪ .‬וכשבא לביתו ומצא נר דלוק‬ ‫בין ערביים של ערב שבת קודש‪ .‬הרוח הנושבת בין‬ ‫ושולחן ערוך ומטתו מוצעת‪ ,‬מלאך טוב אומר‪ :‬יהי רצון שיהא כן לשבת אחרת‪,‬‬ ‫אילנות השדה לוחשת סוד עתיק‪ ,‬עת מסתלקת חרדת‬ ‫ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו‪ .‬ואם לאו‪ ,‬מלאך רע אומר‪ :‬יהי רצון שיהא כן‬ ‫חולין ומעטה פלאים של קדושה ורוממות יורד לאיטו‬ ‫לשבת אחרת‪ ,‬ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו‪ .‬הרי לנו מקור ראשוני וטהור‬ ‫על היקום כולו‪ .‬האדמה‪ ,‬שעמלה וזיעה כיסו אותה‬ ‫לכך שעם כניסת יום השבת הקדוש יורדים מלאכים מיוחדים ללוות את האדם‬ ‫בששת ימי המעשה‪ ,‬נושמת כעת נשימה עמוקה של‬ ‫ולהשרות את שכינת הברכה בביתו‪ ,‬והם המלאכים אשר כנגדם אנו מזמרים‬ ‫מנוחה שמימית‪ ,‬וצלילי השקט הטהור ממלאים את‬ ‫בכיסופין וברוממות הרוח‪.‬‬ ‫האוויר המתרטט ברעד של חרדת קודש‪ .‬בתוך החדר‬ ‫רש" י (שם) מפרש‪ :‬מלווין לו לאדם‪ ,‬לפי ששבת היא יום מנוחה וקדושה‪ ,‬ויש‬ ‫המואר באור הנרות המרצדים‪ ,‬עומד האדם ומתכונן‬ ‫לו לאדם שמירה מעולה וליווי שמימי מיוחד בעת בואו אל ביתו‪.‬‬ ‫לקבל את פניה של שבת המלכה‪ ,‬וכששפתיו‬ ‫ובתוספות (שם) חידשו‪ :‬אף על פי שגם בימי החול יש מלווים לאדם‪ ,‬מכל‬ ‫מרחשות את הפזמון העתיק והמרומם של שלום‬ ‫מקום בימי השבת מתווספת לו ליווי של קדושה יתירה ומלאכים המיוחדים‬ ‫עליכם מלאכי השרת‪ ,‬מתעוררת בלב המחשבה תמיהה עצומה שמפלח את‬ ‫לשבת‪.‬‬ ‫הלב ומרעידה את אמות הספים‪ .‬הרי אך זה עתה נכנסו המלאכים הקדושים‬ ‫בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"ב) הובא עניין חילוף המלאכים אצל יעקב‬ ‫אל הבית‪ ,‬אך זה עתה הציפו את חלל המעון ברוח טהורה ובברכה עליונה‪,‬‬ ‫אבינו עליו השלום‪ :‬תנא‪ :‬עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה‪ ,‬ויורדים‬ ‫וכיצד זה עוד בטרם יסבו עימנו אל שולחן השבת‪ ,‬עוד בטרם יטעמו מריח‬ ‫ומסתכלים בדיוקנו של מטה‪ .‬והיינו שחילוף המלאכים ועליותיהם וירידותיהם‬ ‫התבשילים וישמחו בשמחת היום‪ ,‬אנו ממהרים להפטיר כנגדם בלשון צאתכם‬ ‫בסולם הוי עניין עמוק של החיבור בין העולמות העליונים לבין המציאות‬ ‫לשלום ומשלחים אותם לדרכם‪ .‬כלום לא היה נכון וראוי להפציר בהם שישארו‬ ‫התחתונה‪.‬‬ ‫עימנו‪ ,‬שישתופפו בצילנו לאורך ימי השבת כולם‪ ,‬וישרו עלינו מברכתם‬ ‫רש" י (שם) מבאר‪ :‬עולים ויורדים‪ ,‬שהיו מלאכי ארץ ישראל עולים לרקיע‬ ‫ומקדושתם ללא הרף‪ .‬איזה סוד נטיר וטמיר מסתתר ברגע זה של מעבר בין‬ ‫ומלאכי חוץ לארץ יורדים למטה‪ .‬הרי לנו מפורש כי בעת שינוי המדרגה‬ ‫הקודש לחול‪ ,‬ומה היחס העמוק והפלאי בין הפזמון המהדהד בביתנו לבין‬ ‫משתנים המלאכים כולם‪ ,‬ומלאכי המדרגה הקודמת מוסרים את תפקידם‬ ‫הסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫למלאכים של המדרגה החדשה‪.‬‬ ‫אנו עומדים בפתחה של הפרשה‪ ,‬הנה מילות הכתוב המאירות את עינינו‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ה הלכה א) איתא‪ :‬אמר רבי יהושע בן‬ ‫ומגלות לנו את שורש הדברים‪ ,‬כפי שמצינו בפסוק בפרשת ויצא ‪":‬ויחלם‬ ‫לוי‪ ,‬היו מלווין אותו מלאכים בשעה שיוצא לדרך‪ ,‬לפי שאין האדם הולך יחידי‬ ‫והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים‬ ‫אלא מלאכי השרת שומרים אותו בכל דרכיו‪.‬‬ ‫בו" (בראשית כח‪ ,‬יב)‬ ‫הפני משה (שם) מפרש‪ :‬שהמלאכים המלווים את האדם משתנים לפי המקום‬ ‫והנה בהביטנו אל קשר הפסוקים אל השאלה העצומה העומדת לפנינו‪ ,‬הרי‬ ‫והזמן והמפעל שבו הוא עוסק‪.‬‬ ‫גלוי וידוע כי מראה הסולם ומעשה המלאכים העולים והיורדים בו איננו מחזה‬ ‫רבינו חננאל (שבת דף קיט ע" ב) מבאר‪ :‬שני מלאכי השרת הללו הם הממונים‬ ‫חיצוני בלבד‪ ,‬אלא הוא הציור הפנימי והרוחני של כל תנועות העולמות‪ ,‬הן‬ ‫על הנהגת האדם בשבת קודש‪ ,‬ומתוכם נובעת הברכה וההשפעה לכל ימי‬ ‫בבחינת המקום והן בבחינת הזמן‪ .‬כשם שהיה במעברו של יעקב אבינו עליו‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫השלום מחוץ לארץ אל ארץ הקודש‪ ,‬שנתחלפו לו המלאכים‪ ,‬כך ממש‬ ‫ומכאן נצעד ונבוא אל היכליהם של הראשונים עצי ארזים אשר שורשיהם‬ ‫מתרחש בכל ערב שבת קודש‪ ,‬כאשר קדושת היום יורדת ומלכדת את השמים‬ ‫למעלה‪ ,‬אשר פתחו לפנינו את שערי ההבנה העמוקה בסוגיא זו‪ ,‬וביארו לנו‬ ‫והארץ‪.‬‬ ‫את מהותם של אותם מלאכים ואת סוד פרידתם ושילוחם מעמנו עם פנות יום‬ ‫וראש וראשון למפרשים‪ ,‬רש"י (בראשית כח‪ ,‬יב) פירש‪ :‬עולים תחילה ואחר‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫כך יורדים‪ ,‬מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוץ לארץ ועלו לרקיע וירדו‬ ‫רבינו שלמה אבן גבירול‪ ,‬בספרו מבחר הפנינים (שער המלאכים סימן יב) כתב‪:‬‬ ‫מלאכי חוץ לארץ ללוותו‪ .‬הביאור בדבריו הקדושים הוא‪ ,‬כי לכל מדרגה‬ ‫ומלאכי השבת הם כוחות קדושים היורדים לעולם להאיר על האדם אור שאינו‬ ‫בקודש ולכל גבול רוחני ישנם המלאכים המיועדים לו‪ ,‬ובשעה שאדם עובר‬ ‫מן העולם הזה‪ ,‬וכאשר יורד היום והשבת הולכת ומתכסה‪ ,‬אין כוח במלאכים‬ ‫ממדרגה למדרגה‪ ,‬אין המלאכים הקודמים יכולים להמשיך עמו‪ ,‬אלא מוסרים‬ ‫הללו להישאר בארץ החול‪ ,‬ועל כן אנו אומרים להם צאתכם לשלום‪ ,‬כי מקומם‬ ‫הם את שמירתו ואת הנהגתו למלאכים השייכים למדרגה העליונה יותר‪.‬‬ ‫במרומים‪ .‬ונראה לבאר בזה כי אין הכוונה כלל לגרשם חלילה‪ ,‬אלא להכיר בכך‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר‪ :‬הראהו בחלום סולם‪ ,‬והוא רמז אל‬ ‫שכל מדרגה יש לה את שעתה‪ ,‬וכשם שבואם היה ברכה כך צאתם הוא שלום‬ ‫המחשבה‪ ,‬והמלאכים הם גזירות השם העולות ויורדות בעולם‪ .‬הרי כי לכל עת‬ ‫ושובם למקורם‪.‬‬ ‫וזמן ישנם השלוחים המיוחדים לגזירות התקופה והשעה‪.‬‬ ‫ספרו דרשת תורת ה' תמימה (עמוד מד) פירש‪ :‬ובעניין מלאכי השרת היורדים‬ ‫רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) חידש‪ :‬הראהו אלוקים בחלום נבואה מראה‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬הם המעוררים את הנשמה היתרה באדם‪ ,‬וכשמתעלה השבת‬ ‫הסולם‪ ,‬והנה המלאכים עולים ויורדים בו‪ ,‬והעניין כי כל המעשים הנעשים‬ ‫ויורד אור השבוע‪ ,‬עולים הם למקומם כי אין השעה ראויה עוד להשפעתם‪.‬‬ ‫בעולם מנוהלים על ידי המלאכים הממונים עליהם‪ ,‬וחילוף המלאכים מורה‬ ‫ונראה להסביר בזה את תמיהת היעבץ‪ ,‬כי אין כאן פטירה מתוך זלזול חלילה‪,‬‬ ‫על חילוף ההנהגות והזמנים‪.‬‬ ‫אלא מפני שכל מציאות של קדושה עדיין יש לו גבול מוקצב‪ ,‬וכאשר‬ ‫רבי דוד קמחי הרד"ק (שם) מפרש‪ :‬עולים תחילה ואחר כך יורדים‪ ,‬לפי שסולם‬ ‫מסתיימת שעתו‪ ,‬המלאכים חוזרים אל שורשם ברומו של עולם‪.‬‬ ‫זה רמז להנהגת התחתונים על ידי העליונים‪ ,‬ובהתחלף דרגות התחתונים‬ ‫ורבינו יצחק אבן דורבל‪ ,‬בספרו תוספות השבת (סימן כח) ביאר‪ :‬ומה שאנו‬ ‫מתחלפת גם השפעת העליונים‪.‬‬ ‫אומרים צאתכם לשלום‪ ,‬היינו משום שהעולמות משתנים מרגע לרגע‪ ,‬ומלאכי‬ ‫הרלב" ג (שם) מבאר‪ :‬הראה לו המראה הזה להודיע כי ההשגחה האלוקית‬ ‫השבת שפעלו את פעולתם בהשקטת הנפש ובעידון החומר‪ ,‬צריכים לעלות‬ ‫דבוקה בו‪ ,‬והמלאכים העולים והיורדים הם השלוחים לביצוע הגזירות‬ ‫כדי לתת מקום למלאכי ימי המעשה הבאים לשמור על האדם במשא ומתן‬ ‫וההשגחות בכל מקום ומקום לפי ערכו‪.‬‬ ‫ובטר דות החול‪ .‬ונראה עוד ליישב‪ ,‬שהפרידה הזו היא בעצם תחילת‬ ‫החזקוני (שם) כתב‪ :‬עולים תחילה מלאכי ארץ ישראל שהיו עמו עד כאן‪ ,‬כדי‬ ‫ההתקשרות לעולם העשייה‪ ,‬שכן הברכה שהניחו המלאכים בבית ממשיכה‬ ‫לעלות לרקיע‪ ,‬ואחר כך יורדים מלאכי חוץ לארץ ללוותו לחוץ לארץ‪ .‬נמצא‬ ‫ללוות את האדם גם ימים רבים לאחר לכתם‪.‬‬ ‫שמלאכי הקודש אינם מתערבבים עם מלאכי החול‪.‬‬ ‫ורבינו מנחם ריקאנטי‪ ,‬בספרו טעמי המצוות (פרשת ויצא עמוד קסא) חידש‪:‬‬ ‫הספורנו (שם) מפרש‪ :‬עולים מן הארץ לשמים לקבל גזירת העליון‪ ,‬ויורדים‬ ‫וזה סוד הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪ ,‬כי בכל שבת ושבת נפתח‬ ‫מן השמים לארץ להשלים המאמר‪.‬‬ ‫אותו סולם ממש‪ ,‬ומלאכי השבת עולים ויורדים בו‪ ,‬וכאשר השבת יוצאת‪,‬‬ ‫ובתרגום אונקלוס (שם) ביאר על אתר את עניין עליות המלאכים וירידתם‪ ,‬וכן‬ ‫אותם מלאכים עולים יחד עם קדושת היום אל השרש העליון‪ ,‬והם מוסרים‬ ‫בתרגום יונתן (שם) מפרש כי המלאכים שליוו את יעקב היו עולים להודיע‬ ‫את ההנהגה למלאכי החול היורדים לשמור על האדם בששת ימי המעשה‪.‬‬ ‫במרומים על צדקתו של יעקב‪ ,‬ואחר כך יורדים מלאכים אחרים ללוותו‬ ‫ונראה לבאר בזה שאין כאן עזיבה מוחלטת אלא החלפת משמרות של אהבה‬ ‫בדרכו‪.‬‬ ‫וקדושה בעולמו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫הכלי יקר (שם) חידש‪ :‬עניין עליה וירידה זו היא כנגד השינוי שבין מדרגת‬ ‫ומכאן אנו פוסעים אל היכלם של מאורי הדורות‪ ,‬האחרונים הקדושים‬ ‫ארץ ישראל למדרגת חוץ לארץ‪ ,‬שארץ ישראל היא מקום קדושה עליונה‪ ,‬ועל‬ ‫והפוסקים אשר האירו את עינינו בעומק הלכתם ורעיונם‪ ,‬ופתחו שער רחב‬ ‫כן אין מלאכי חוץ לארץ יכולים לפעול בה‪ ,‬וכן הדבר בכל תנועה של קדושה‪.‬‬ ‫להבנת הפזמון העתיק שעל שולחן השבת‪.‬‬ ‫ומכאן אל שאר המפרשים על התורה‪ ,‬הנה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל‬ ‫הגאון רבי יעקב עמדין‪ ,‬בספרו סידור היעב"ץ (סדר ליל שבת מטת זהב עמוד‬ ‫מאיר הכהן (שם) מבאר‪ ,‬כי כל אדם מקבל מלווים ומלאכים לפי בחינת עבודתו‬ ‫שמה) כתב‪ :‬יש להפליא על מה זה שלח המלאכים ופטרם לשלום‪ ,‬הלא טוב‬ ‫ומצבו הרוחני‪ ,‬וכאשר עולה האדם במדרגתו או שנכנס לזמן קדוש‪ ,‬משתנים‬ ‫שיתעכבו יותר וישמחו גם בסעודה‪ ,‬אם היא כתקנה וכראוי לה בוודאי תרב‬ ‫המלאכים המלווים אותו‪.‬‬ ‫שמחתם ויוסיפו לו ברכתם ולמה ימהר לשלחם מזה‪ ,‬הלוואי ישארו אצלינו‬ ‫וכן הבעל שם טוב (שם) ביאר‪ ,‬שכל ענייני המלאכים העולים והיורדים בסולם‬ ‫לעולם כי אז נשמח בכל דרכנו‪ .‬ונראה ליישב בזה‪ ,‬ששאלתו העצומה של‬ ‫רמוזים בתוך נפש האדם עצמו‪ ,‬שבכל עת וזמן מתחלפים כוחות הנפש‬ ‫היעב" ץ מיוסדת על התחושה הפשוטה של הלב הנכסף לקדושת השבת‪ ,‬אך‬ ‫המלווים אותו לפי מדרגת היום והשעה‪.‬‬ ‫בתשובת הדברים מתגלה סוד עמוק של חילוף המדרגות והזמנים‪.‬‬ ‫והנה בהיכנסנו אל היכלה של תורת חז"ל‪ ,‬מתבהרים לנו יסודות הדברים‬ ‫האדמו"ר מגור הגאון רבי אברהם מרדכי אלתר‪ ,‬בספרו שפת אמת (פרשת‬ ‫בעומקם וברוחבם‪ ,‬כאשר תנאים ואמוראים גילו לנו את סוד פזמון מלאכי‬ ‫ויצא שנת תרסא) חידש‪ :‬שיש לכל מקום מלאכים מיוחדים‪ ,‬וכן בבחינת הזמן‬ ‫השרת ואת סוד המלאכים המלווים את האדם בימי החול ובשבתות קודש‪.‬‬ ‫יש מלאכי שבת ומלאכי חול‪ ,‬ולכן אומרים בשבת קודש שלום עליכם מלאכי‬ ‫בגמרא במסכת שבת (דף קיט ע" ב) מצינו את היסוד הגדול והמרכזי לעניין‬ ‫השרת‪ ,‬ויתכן לפרש צאתכם לשלום על מלאכי חול שעולים למעלה‪,‬‬ ‫זה‪ :‬תניא‪ ,‬רבי יוסי בר יהודה אומר‪ :‬שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב‬ ‫היום‪ ,‬יש להקפיד מאוד למנוע כל נדנוד של‬ ‫ומקדימים בואכם לשלום‪ ,‬דהכל תלוי במלאכים העליונים במעלה‪ ,‬כשהם‬ ‫כעס או קפדנות בערב שבת‪ ,‬ולהקביל את פני‬ ‫יורדין התחתונים עולים וכשהם עולים התחתונים יורדין‪ ,‬לכן בבוא יום השבת‬ ‫היום בצהלת פנים‪ ,‬בשירה ובמאור פנים לבני‬ ‫מלאכי שבת יורדין ואחר כך מלאכי חול עולים‪ ,‬וכמו כן בכניסת יעקב אבינו‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫עליו השלום לארץ ישראל‪ ,‬וכן הוא בנשמות בבוא יום השבת‪ ,‬כדאיתא בזוהר‬ ‫כאשר אנו מתבוננים בעומק הרעיוני הנחשף‬ ‫הקדוש נשמתין נחתין ונשמתין סלקין‪ .‬ונראה לבאר בזה נפלאות‪ ,‬כי האמירה‬ ‫לפנינו מתוך חילופי המלאכים בסולם יעקב‬ ‫צאתכם לשלום אינה נאמרת חלילה למלאכי השבת שרק עתה באו‪ ,‬אלא היא‬ ‫ובמעבר שבין ימי החול ליום השבת‪ ,‬מתגלה‬ ‫ברכת פרידה למלאכי החול שליוו את האדם בששת ימי המעשה‪ ,‬ועתה עם‬ ‫לעינינו יסוד נפלא בבריאה כולה‪ .‬העולם‬ ‫כניסת הקדושה הם עולים למעלה כדי לפנות מקום למלאכי השבת העליונים‬ ‫הרוחני והגשמי איננו מציאות קפואה ועומדת‪,‬‬ ‫היורדים להשרות שכינה בבית‪.‬‬ ‫אלא מערכת דינמית הפועלת בריטואל מתמיד‬ ‫הגאון רבי יוסף חיים‪ ,‬בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת וישלח אות א) ביאר‪:‬‬ ‫של עליה וירידה‪ ,‬של התקדשות והתחדשות‪ .‬אין מדרגה אחת נוגעת בחברתה‪,‬‬ ‫כי בכל תחילת זמני הקודש ישנם מלאכים הממונים על הנהגת אותו הזמן‪,‬‬ ‫ואין השפעה אחת יכולה לדור בכפיפה אחת עם השפעה שונה ממנה‬ ‫וכאשר נכנסת השבת מתחלפת ההנהגה כולה‪ ,‬ומלאכי ימי החול מוסרים את‬ ‫במהותה‪.‬‬ ‫תפקידם למלאכים הקדושים של יום השבת‪ .‬ונראה להסביר בזה‪ ,‬שבכל‬ ‫ונראה לבאר בדברים אלו‪ ,‬שכל זמן ועודנו נושא עמו שליחות אלוקית ייחודית‬ ‫תנועה של קדושה בעולם יש סדר מדויק שאין לפרוץ אותו‪ ,‬ועל כן עילויים‬ ‫וצינור השפעה שאין כדוגמתו‪ .‬ימי החול אינם ימים ריקים או פחותים‪ ,‬אלא‬ ‫של מלאכי החול הוא שמאפשר את ירידתם של מלאכי השבת‪.‬‬ ‫ימים שבהם מופקדים מלאכי החול להנחות את האדם בעולם המעשה‪ ,‬בבירור‬ ‫והגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין‪ ,‬בספרו ערוך השולחן (או"ח סימן רסב סעיף‬ ‫הניצוצות ובבניין חומר העולם‪ .‬מאידך‪ ,‬יום השבת הקדוש הוא זמן של עליית‬ ‫ב) כתב‪ :‬ומה שאנו אומרים צאתכם לשלום‪ ,‬הכל מיוסד על פי הסוד והמנהג‪,‬‬ ‫העולמות‪ ,‬שבו נפתחים שערי שמים ויורדים מלאכי הקודש להשרות מנוחה‪,‬‬ ‫שכן המלאכים המלווים את האדם מתחלפים בין החול והשבת‪ ,‬ויש בזה ברכה‬ ‫קדושה ונשמה יתירה‪ .‬כדי לקבל את האור החדש העליון‪ ,‬מחויב האדם לפנות‬ ‫גדולה לאדם שכל מלאך ומלאך עושה את שליחותו המיועדת לו בזמנו‪ .‬ונראה‬ ‫מקום‪ ,‬לשחרר את אחיזת הימים הקודמים‪ ,‬ולדעת להפטיר לשלום את‬ ‫ליישב בזה את מנהג ישראל סבא‪ ,‬שאין שום סתירה בין הברכות‪ ,‬אלא הכל‬ ‫המלאכים שליוו אותו עד כה‪ .‬ברכת הפרידה ממלאכי החול אינה דחייה‪ ,‬אלא‬ ‫עולה בקנה אחד לפי סדר העולמות והשעות‪.‬‬ ‫הכרה עמוקה בכך שכל דבר בעולם יש לו שעה וקצב משלו‪ ,‬והשלמות מושגת‬ ‫ומכאן נבוא אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו‪ ,‬אשר העמיקו‬ ‫דווקא כאשר יודעים לצעוד הלאה ולהיפתח אל הקדושה המפציעה ובאה‪.‬‬ ‫חקור בסוגיא זו‪ ,‬ודלו מים חיים ממעייני התורה להסביר את המנהג הקדוש‬ ‫כאשר אנו מעמיקים להתבונן ברובד המחשבתי הפנימי‪ ,‬אנו מגלים כי מעשה‬ ‫ואת חילופי המשמרות בין מלאכי החול ומלאכי השבת‪.‬‬ ‫הסולם וחילופי המלאכים בערב שבת קודש אינם רק מעשה בעולמות‬ ‫הראשל" צ מרן רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה (שבת חלק א עמוד יח) כתב‪:‬‬ ‫עליונים‪ ,‬אלא הם משקפים באופן המדויק ביותר את דרכו של האדם‪ ,‬את‬ ‫ומנהג ישראל תורה הוא לומר צאתכם לשלום בליל שבת‪ ,‬ואין בזה שום‬ ‫נפתולי נפשו ואת סוד גדילתו באמונה ובטרנספורמציה פנימית‪.‬‬ ‫תמיהה‪ ,‬לפי שהמלאכים המלווים את האדם בימי החול מוסרים את שמירתו‬ ‫נפש האדם נמשלת אף היא לסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫למלאכי השבת העליונים‪ ,‬וברכת צאתכם לשלום נאמרת למלאכי החול‬ ‫בתוככי גופו של האדם שוכנים יחד כוחות חול וכוחות קודש‪ ,‬זמנים של עשייה‬ ‫העולים למעלה‪ .‬ונראה לבאר בזה‪ ,‬כי השלום והברכה בבית היהודי נעשים על‬ ‫ארצית יומיומית וזמנים של התעלות ודביקות עליונה‪ .‬הטרגדיה הגדולה של‬ ‫ידי הסדר וההיררכיה הנכונה בעולמות הרוחניים‪ ,‬כאשר כל מלאך פועל‬ ‫האדם מתרחשת לעיתים כאשר הוא מנסה לאחוז בשני הקצוות בבת אחת‪ ,‬או‬ ‫בתחום ובזמן המיועד לו מאת הבורא יתברך‪.‬‬ ‫כאשר הוא נאחז במצבו הקודם ואינו מניח לו לחלוף‪ .‬האדם פוחד לעזוב את‬ ‫מו"ר הגר" א וייס במנחת אשר (בראשית סימן מנה) חידש‪ :‬כי בכל מעבר בין‬ ‫המוכר‪ ,‬נאחז במלאכי החול שליוו אותו בימי המעשה‪ ,‬ובכך הוא מונע מנפשו‬ ‫קודש לחול ובין חול לקודש מתרחשת התעלות מיוחדת בכל הבריאה‪ ,‬ועניינם‬ ‫את היכולת לקבל את מלאכי הקודש היורדים להציף את נשמתו באור חדש‪.‬‬ ‫של מלאכי השרת הוא לשקף את מדרגתו הרוחנית של האדם‪ ,‬וכאשר האדם‬ ‫ונראה להסביר בזה‪ ,‬כי האמירה צאתכם לשלום מלמדת את האדם את אמנות‬ ‫נכנס לקדושת השבת‪ ,‬מתעלים עמו גם המלאכים שליווהו בימי המעשה‪.‬‬ ‫השחרור והאמון‪ .‬כדי להתעלות במדרגות האמונה והעבודה הפנימית‪ ,‬מחויב‬ ‫ונראה להסביר בזה את עומק פשט הדברים‪ ,‬שאין המלאכים עוזבים את האדם‬ ‫האדם לדעת לפטור לשלום את השלב הקודם בחייו‪ .‬כל דרגה‪ ,‬כל תקופה וכל‬ ‫מתוך ריחוק חלילה‪ ,‬אלא פטירתם לשלום היא חלק מהתעלות העולמות כולם‬ ‫מצב נפשי יש לו את המלאכים המלווים אותו‪ .‬כאשר מגיע זמן של התעלות‪,‬‬ ‫לקראת שבת המלכה‪.‬‬ ‫זמן של שבת ונשמה יתירה‪ ,‬על האדם להביט לאחור בתודעה ובכרת הטוב‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו" ת שבט הלוי (חלק ח סימן מב) ביאר‪ :‬יש להתבונן‬ ‫אל כוחות החול שעזרו לו לבנות את עולמו‪ ,‬לומר להם צאתכם לשלום באהבה‬ ‫בנוסח הזמר המקובל בכל תפוצות ישראל‪ ,‬שאנו מברכים את המלאכים‬ ‫וברוגע‪ ,‬ולפנות את חלל הלב לחלוטין כדי לקבל את פני האור העליון‪ .‬זוהי‬ ‫בבואם ובצאתם‪ ,‬מפני שכל מציאות של מלאך בעולם היא שליחות מוגדרת‪,‬‬ ‫הנהגה עמוקה של ענווה ואמונה‪ ,‬היודעת כי הקדוש ברוך הוא מנהיג את‬ ‫וכאשר מסתיימת השליחות של ימי החול‪ ,‬מתחילה שליחותם של מלאכי‬ ‫עולמו ואת נפש האדם בחילופי זמנים ומדרגות‪ ,‬וכי כל מעבר מנחית את‬ ‫השבת‪ .‬ונראה ליישב בזה את דברי היעבץ‪ ,‬שבוודאי אנו חפצים בברכת‬ ‫הנשמה אל גביעים גבוהים יותר של דביקות ואור‪.‬‬ ‫המלאכים‪ ,‬אך הברכה השלמה היא כאשר כל כוח רוחני פועל בדיוק בזמן‬ ‫ומתוך הדברים הללו עולה ומתנוסס מצפן מוסרי כביר‪ ,‬המאיר את ארחות‬ ‫הראוי לו‪.‬‬ ‫חייו של האדם ומורה לו דרך ישרה בעבודתו הפנימית‪ .‬הנה מצינו כי האדם‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר" י יוסף בילקוט יוסף (שבת חלק א סימן רסב סעיף ד)‬ ‫נדרש לפתח בקרבו מידה נשגבה של הכרת הטוב לצד מידת ההשתחררות‬ ‫מבאר‪ :‬מנהג עתיק וקדוש הוא לזמר שלום עליכם ומלאכי השרת בעת הבאה‬ ‫מכל אחיזה של גאווה או הרגל‪ .‬כאשר האדם פוטר את מלאכי החול בברכת‬ ‫מבית הכנסת‪ ,‬ומה שאנו אומרים צאתכם לשלום הכל מיוסד על אדני הסוד‬ ‫צאתכם לשלום‪ ,‬הוא מלמד את נפשו שיעור מאלף ביושר ובטהרת המידות‪.‬‬ ‫וההלכה‪ ,‬להתיר את אגודת כוחות החול ולהשכין את אור הקדושה של יום‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬כי מידת המוסר הגבוהה ביותר היא לדעת להעריך ולהוקיר‬ ‫השבת‪ .‬ונראה להוסיף בזה‪ ,‬כי האמירה הזו היא חלק מהכנת השולחן והבית‬ ‫כל שליחות וכל כוח שסייע לאדם במסעו‪ ,‬אך בד בבד לא להפוך את האמצעי‬ ‫לקבלת פני השבת במנוחה ובשמחה‪.‬‬ ‫למטרה‪ .‬ימי החול ועסקי המעשה אינם רעה הכרחית‪ ,‬אלא הם השליחות‬ ‫מתוך היסודות העמוקים שהתבררו לנו בעניינן של דרגות הקדושה וחילופי‬ ‫שהוטלה על האדם בששת ימי המעשה‪ ,‬ומלאכי החול השומרים אותו‬ ‫המלאכים בין ימי החול ליום השבת‪ ,‬יוצאות לנו כמה וכמה נפקא מינות‬ ‫במלאכתו עושים מלאכת קודש נאמנה‪ .‬אך כשהגיעה שעת הקודש‪ ,‬המוסר‬ ‫למעשה‪ ,‬המשפיעות באופן ישיר על הנהגת האדם בערב שבת קודש ובסדר‬ ‫הטהור דורש מן האדם שלא לעשות את הקודש חולין‪ ,‬ולא לערבב בין תחום‬ ‫הנהגת הבית‪.‬‬ ‫לתחום‪ .‬האדם הניצב בערב שבת מול נרותיה המרצדים של השבת‪ ,‬מתנער‬ ‫נפקא מינא ראשונה מתבטאת בכוונת הלב בעת שירת צאתכם לשלום בליל‬ ‫מכל שארית של חומריות‪ ,‬פותח את שערי לבו אל הרוממות‪ ,‬ולומד כי‬ ‫שבת‪ .‬לפי הביאור שברכת צאתכם לשלום מופנית אל מלאכי החול המסיימים‬ ‫העוצמה האמיתית של הנפש אינה טמונה באגירה ובאחיזה קנאית בכל מה‬ ‫את תפקידם‪ ,‬יכוון האדם בליבו להודות ולפטור לשלום את כוחות ימי המעשה‬ ‫שהיה‪ ,‬אלא ביכולת להרפות‪ ,‬להודות על העבר‪ ,‬ולהתקדש באמת לקראת‬ ‫שליוו אותו במלאכתו‪ ,‬ומתוך כך יתפנה בלבו ובמחשבתו לקבל את מלאכי‬ ‫העתיד המאיר‪.‬‬ ‫השבת הקדושים היורדים עתה להשרות שכינה בביתו‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪ :‬העולם כולו ונפש האדם פנימה בנויים ממסע רצוף של עליות‬ ‫נפקא מינא נוספת נוגעת להכנת הבית קודם כניסת השבת‪ .‬כיון שהמלאכים‬ ‫וירידות‪ ,‬מחילופי זמנים וממפגש פלאי בין קדושה לחולין‪ .‬כאשר האדם מבין‬ ‫העליונים יורדים למטה ומחליפים את מלאכי החול רק כאשר הבית מאורגן‬ ‫כי לכל עת וזמן יש את מלאכיו‪ ,‬את כוחותיו ואת תפקידו המיוחד‪ ,‬הוא מפסיק‬ ‫ומזומן לכך‪ ,‬יש להקפיד הקפדה יתירה שהשולחן יהיה ערוך‪ ,‬הנרות דלוקים‬ ‫להיאבק בשינויי החיים ולומד לקבל כל מדרגה בברכה ובמאור פנים‪ .‬הפרידה‬ ‫והמטות מוצעות עוד מבעוד יום‪ ,‬כדי שכאשר יבואו מלאכי השבת לבית‬ ‫ממלאכי החול בשירת צאתכם לשלום אינה עזיבה מתוך ריחוק‪ ,‬כי אם‬ ‫ימצאו אותו מוכן ומזומן לשרות בו‪.‬‬ ‫התעלות מרוממת המאפשרת לאור השבת השמימי לשכון בתוככי המעון‬ ‫נפקא מינא נוספת שייכת לזהירות מטרדות החול ומחשבות העבודה בשבת‬ ‫ולמלא את הנפש בשלווה וזך‪.‬‬ ‫קודש‪ .‬כשם שמלאכי החול עולים למעלה ואינם נשארים בחלל הבית בשבת‪,‬‬ ‫שתי תובנות משנות חיים נחרטות בלבנו מתוך יסוד זה‪ :‬ראשית‪ ,‬היכולת‬ ‫כך מחויב האדם להשליך מאחורי גוו את כל דאגות המשא ומתן ועסקי‬ ‫לשחרר את אחיזת החול והדאגות ולומר להם צאתכם לשלום בנחת ובאמונה‪,‬‬ ‫החולין‪ ,‬ויבוא אל השבת בתחושה שכל מלאכתו עשויה ואין לו עוד שום‬ ‫היא המפתח היחיד הפותח את שערי הלב לקבלת ברכת הקודש והשלווה‬ ‫שייכות לעסקי החול‪.‬‬ ‫השמימית‪ .‬שנית‪ ,‬התקדשותו של האדם אינה נמדדת בביטול ימי המעשה‪,‬‬ ‫נפקא מינא נוספת היא בעניין השמחה והשלום בבית בשעת הכניסה לשבת‪.‬‬ ‫מכיוון שמלאכי השבת מביאים עמם ברכה ושלום ומחפשים לראות את כבוד‬ ‫אלא בידע להציב לכל כוח את גבולו הנכון ולהפוך את חילופי הזמנים לסולם‬ ‫של עליה מתמדת אל רומו של עולם‪.‬‬ ‫איך אמר יעקב ושבתי בשלום הרי אמרינן בגמרא שרק למת אומרים בלשון הזה?‬ ‫לבית לבן שישאר בשלימותו כפי שהוא עתה שלם מן החטא בלא שיושפע‬ ‫מתוך פתחי האוהל ורוחות המדבר המנשבות‬ ‫מדרכי הרשע‪.‬‬ ‫בחרדת קודש לקראת דרכו החדשה של יעקב אבינו‬ ‫רבי מנחם מנדל מרימנוב בספר אגרא דכלה (פרשת ויצא) כתב כי יעקב‬ ‫עליו השלום‪ ,‬עומד האדם ותמה על המילים‬ ‫אבינו עליו השלום הפקיד את כל מהלכו בידי שמים מתוך אמונה זכה‬ ‫הנשגבות היוצאות מפיו ברגע של פרידה ונדר‪:‬‬ ‫וברה‪ ,‬ומבאר בזה כי מי ששם בטחונו בחי העולמים ודורש את קרבתו בכל‬ ‫ושאבתי בשלום אל בית אבי‪ .‬והרי קולו של התלמוד‬ ‫צעד ושעל‪ ,‬זוכה לכך שברכת השלום מלווה אותו לא רק כמליצה בעלמא‬ ‫מהדהד בחצרות בית המדרש באזהרה נוקבת‬ ‫כי אם כמציאות קיימת שבה שובו אל בית אביו נעשה מתוך שלימות‬ ‫ומרטיטה‪ ,‬שאין לאדם לומר לחברו היוצא לדרכו‬ ‫אלוקית עליונה‪.‬‬ ‫את לשון הפרידה לך בשלום אלא לך לשלום‪ ,‬שכן לשון שלום מוחלט ושביה‬ ‫רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק בספר חידושי הגרי"ז הוספות (פרשת‬ ‫אל המחוז מבלי עוד פגע וסכנה שמורה היא מן השמים אך ורק למי שדרכו‬ ‫ויצא) ביאר כי עומק אמירתו של יעקב טמון בתביעה הנפשית העמוקה‬ ‫נסתיימה מן העולם הזה או למי ששב מן המקום שממנו אין חזרה במותו‪,‬‬ ‫לעמוד בניסיונות הקשים ביותר בבית לבן בלי לאבד אפילו שמץ מן הצלם‬ ‫וכיצד העז יעקב אבינו עליו השלום‪ ,‬בחיר האבות‪ ,‬לחתום את נדרו בביטחון‬ ‫האלוקי‪ ,‬ומבאר בזה ששובו בשלום מבטא את פסגת השלימות שבה האדם‬ ‫גמור בלשון ושבתי בשלום אל בית אבי‪ ,‬האם לא היה חשש בדבר‪ ,‬וכי לא‬ ‫חוזר למחוז קודשו כשהוא נקי וטהור מכל שמץ פגם‪.‬‬ ‫ידע את חומרת הדברים המפלסים את נתיבות החיים והמוות‪ ,‬שאלה‬ ‫בשו"ת פני מבין (אורח חיים סימן ס"ט) ביאר כי גדרי לשון הפרידה תלויים‬ ‫עצומה זו מטלטלת את לב הלומד ומזמינה אותו לרדת אל עומקם של‬ ‫בעומק כוונתו של האדם ובמידת הביטחון שהוא משליך על בוראו‪ ,‬ומבאר‬ ‫תירוצים נפלאים המאירים את כל מהלך ההליכה והשוב בנבכי האמונה‬ ‫בזה שכאשר האדם מכוון את דרכו לשם שמים ואין ליבו נוקפו בחששות‬ ‫וההלכה‪.‬‬ ‫זרים‪ ,‬רשאי הוא לבטא את תקוותו לשוב בשלום מתוך אמונה ברורה כי‬ ‫ומתוך מעייני התורה הקדושה המאירים את דרכו של אדם בנבכי ההלכה‬ ‫שומר ישראל הוא הנותן ריוח הצלה ליראיו‪.‬‬ ‫והמעשה‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בפסוקי פרשת ויצא המגלים את תמונת‬ ‫ומתוך היכלם של גדולי האחרונים ומאורי הדורות אשר העמידו את דברי‬ ‫נדרו של יעקב אבינו עליו השלום בצאתו לדרך‪" .‬והיה ה' לי לאלהים‪.‬‬ ‫התורה והאמונה על מכונם הברור‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בהמשך עומק‬ ‫ושאבתי בשלום אל בית אבי והיה ה לי לאלהים" (בראשית כ"ח כ"א)‪.‬‬ ‫סוגיה זו ובביאורי רבותינו על דרכו של יעקב אבינו עליו השלום‪.‬‬ ‫פסוקים נשגבים אלו מהווים את לב השאלה‪ ,‬שכן מהם עולה שאלת לשון‬ ‫רבי אפרים ממקלוב בספר כלי יקר (בראשית כ"ח כ"א) חידש כי יעקב‬ ‫השלום שבה השתמש יעקב אבינו בצאתו אל הדרך‪ ,‬ומתוכם יש לדון על‬ ‫אבינו ביקש להבטיח לא רק את שלום גופו כי אם את שלום נפשו הטהורה‬ ‫המשמעות העמוקה של שובו בשלום אל בית אביו אל מול דברי חז"ל‬ ‫מכל רפש וטיט של העולם החיצוני‪ ,‬ומבאר בזה שכל עוד האדם הולך בדרכי‬ ‫המורים להיזהר בלשון זו‪.‬‬ ‫ה' ובוטח בחסדו‪ ,‬רשאי הוא לבטא את תקוותו לשוב אל בית אביו בשלום‬ ‫רש"י (בראשית כ"ח כ"א) פירש שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן‪,‬‬ ‫מושלם שאין בו שום פגם רוחני‪ ,‬שכן הביטחון האמיתי בבורא מגן עליו‬ ‫ומבאר בזה כי שלמותו של יעקב אבינו בצאתו ללון בחוץ לארץ היתה‬ ‫מכל פגע רע ומאיר את נתיבותיו באור ישועה‪.‬‬ ‫ממוקדת בשמירת טהרת נפשו והצלתה מן השפעות הסביבה המשתוללת‪,‬‬ ‫רבי משה אלשיך בספר תורת משה (פרשת ויצא) ביאר כי אמירתו של יעקב‬ ‫כך ששובו בשלום לא היה רק שלום הגוף כי אם שלום הרוח והאמונה שבה‬ ‫ושבתי בשלום מורה על השתוקקותו העצומה לשוב אל מקור קדושתו‬ ‫שב אל בית אביו בלא שנפגם כלל מן הרוחות הרעות שעברו עליו בבית לבן‬ ‫כשהוא עומד בתוקפו ובשלמותו מבלי להשתנות מיראת ה' ומידת האמת‬ ‫הארמי‪.‬‬ ‫המלווה אותו‪ ,‬ומבאר בזה שאין כאן אמירה כדרך בני אדם המברכים זה‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כ"ח כ"א) ביאר והיה ה לי לאלהים‪ ,‬ומבאר‬ ‫את זה כלאחר יד‪ ,‬כי אם נדר עמוק ותפילה זכה הנתונה מאת בחיר האבות‬ ‫בזה כי שובו בשלום של יעקב מתבסס מעיקרו על ההתקשרות השלמה‬ ‫המפקיד את גורלו בידי שמים מתוך אמונה ברורה כי שומר ישראל הוא‬ ‫והמוחלטת בבורא יתברך‪ ,‬שעה שהאדם מפקיד את כל דרכיו בידיו ואינו‬ ‫העומד לימינו‪.‬‬ ‫נותן לזרים ולמבקשי רעתו לנתק אותו מן השורש העליון המחיה אותו בכל‬ ‫רבי יהודה אריה ליב אלתר בספר שפת אמת (פרשת ויצא) כתב כי ירידתו‬ ‫רגע ורגע‪.‬‬ ‫של יעקב אל בית לבן דרשה ממנו כוחות נפש עצומים שלא להיטמע‬ ‫הרמב"ן (בראשית כ"ח כ" א) חידש כי נדר זה בא להביע את אמונתו‬ ‫באווירת הרח וב והמרמה‪ ,‬ומבאר בזה כי שובו בשלום אל בית אביו מבטא‬ ‫העמוקה של יעקב כי השם יתברך עמדו בדרך הקשה והמסוכנת‪ ,‬ומבאר‬ ‫את ניצחון הרוח על פני החומר‪ ,‬שכן מי ששומר על בריתו ותורתו בכל תנאי‬ ‫בזה שהביטחון המוחלט בהשם אינו סותר את החשש מן הדרך אלא‬ ‫ומצב‪ ,‬זוכה לכך שהשלום האלוקי שורה על כל צעד ושעל ממסלול חייו‪.‬‬ ‫ממתיק אותו מתוך ידיעה ברורה כי אין עוד מלבדו המנהל את עולמו בחסד‬ ‫ומתוך היכלם של פוסקי זמנינו וגדולי הדורות האחרונים אשר העמידו‬ ‫וברחמים‪.‬‬ ‫הלכה על תילה מתוך מאזני קודש ועומק העיון‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן‬ ‫הספורנו (בראשית כ"ח כ"א) כתב אל בית אבי ושלום לי‪ ,‬ומבאר בזה‬ ‫בדבריהם המאירים והנפלאים בסוגיה זו במלוא ההיקף והדיוק‪.‬‬ ‫ששלום אמיתי פירושו שלמות פנימית ועבודת השם טהורה שאינה נפגמת‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט' סימן ל"א)‬ ‫משום מציאות חיצונית‪ ,‬ומשום כך יכול היה יעקב לבטא את תקוותו‬ ‫ביאר‪ :‬ומה שנוהגים העולם לומר לך לשלום‪ ,‬היינו משום חשש וסימן רע‪,‬‬ ‫העמוקה לשוב אל מקור קדושתו כשהוא עומד איתן באמונתו‪.‬‬ ‫אולם כאשר האדם יוצא לדרך מתוך בטחון גמור בהשם יתברך‪ ,‬הרי‬ ‫ומתוך מרחבי הש"ס ומפגש הסוגיות המבררות את הלכות הנהגת הדרך‬ ‫השמירה העליונה מקיפה אותו מכל צד ואין מקום לכל חשש ‪.‬ומבאר בזה‬ ‫ולשון הפרידה‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדברי חז"ל והגמרות הקדושות‬ ‫שאין ברכת השלום כאן משום מליצה בעלמא אלא ביטוי של בטחון מוחלט‬ ‫המאירות את הסוגיה באור יקרות‪.‬‬ ‫הנשען על עזר אלוקי שאינו פוסק לעולם‪ ,‬וממילא מי שמפקיד את דרכו‬ ‫הגמרא במסכת ברכות (דף ס"ד ע"א) מביאה את דברי רבי אבין הלוי שדרש‬ ‫בידי שמים זוכה לשמירה פרטית המלווה אותו בכל צעד ושעל‪.‬‬ ‫שהנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום‪ ,‬שהרי יתרו אמר‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י' סימן רצ"ב) חידש‪ :‬כי גדרי‬ ‫למשה לך לשלום ועלה והצליח‪ ,‬ודוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה‪,‬‬ ‫ההקפדה שלא לומר לך בשלום שייכים רק במקום שיש חשש מנחש או‬ ‫ואמר רבי אבין הלוי שהנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך‬ ‫מקפידא דאינשי‪ ,‬אבל כאשר האדם מייחד את דבריו לתפילה ולנדר לפני‬ ‫בשלום שנאמר בפרשת וישב ואתה תבוא אל אבתיך בשלום‪ ,‬ומבארת בזה‬ ‫שמים כדרך שעשה יעקב אבינו‪ ,‬אין כאן שום חשש של פרידה רעה אלא‬ ‫כי לשון השלום המוחלט מורה על סיום דרכו של אדם בעולם הזה או על‬ ‫אדרבה הכרזת אמונה ‪.‬ומבאר בזה שהנדר של יעקב מבטא את שורש‬ ‫פרידה שאין ממנה חזרה‪ ,‬ומתוך כך מתנוססת השאלה הגדולה כיצד העז‬ ‫האמונה הטהורה שבה האדם מפקיד את נשמתו וגופו בידי שמים בידיעה‬ ‫יעקב אבינו לומר בנדרו את הביטוי ושבתי בשלום אל בית אביו‪.‬‬ ‫ברורה כי אין עוד מלבדו המנהל את עולמו בחסד ובטוב‪.‬‬ ‫ומתוך אוצרותיהם של גדולי האחרונים והפוסקים אשר העמידו את דברי‬ ‫רבי משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (חלק א' סימן תקל"ח) כתב‪:‬‬ ‫חז" ל על מכונם במאזני ההלכה והעיון‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדבריהם‬ ‫ויעקב אבינו בצאתו ללון בחוץ לארץ ידע את גודל הסכנה הרוחנית‬ ‫המאירים בסוגיית לשון הפרידה ונדרו של יעקב אבינו עליו השלום‪.‬‬ ‫והגשמית המצפה לו במקומו של לבן הרשע‪ ,‬ודווקא משום כך בחר לומר‬ ‫רבי יהושע ווירק בספר פרישה (אורח חיים סימן ר"ל) ביאר שהטעם דאל‬ ‫ושבתי בשלום כדי להביע את שאיפתו העמוקה שלא להיטמע בטומאת‬ ‫יאמר לך בשלום הוא משום דלשון הזה משמע דלא יהא לו שלום רק בדרך‬ ‫לבן ‪.‬ומבאר בזה שדברי יעקב אינם ברכת רשות בעלמא אלא מעשה של‬ ‫הליכתו אבל לא אחר שיגיע למחוז חפצו‪ ,‬ומבאר בזה כי יעקב ויתרו לא‬ ‫מסירות נפש שכולו קודש לה'‪ ,‬שבו הוא תובע מעצמו עמידה איתנה בכל‬ ‫הזכירו שלום על עצם ההליכה והסכנות הטמונות בדרך‪ ,‬אלא הזכירו שיבה‬ ‫נסיונות החיים מתוך ידיעה ברורה כי השם יתברך עמדו וישיבהו אל בית‬ ‫וביאה המורות על כך שהשלום האמיתי קאי על סוף הדרך לאחר שובם‬ ‫אביו בשלום שלם‪.‬‬ ‫ובואם בשלום‪ ,‬ולכן אין בכך שום חשש של פרידה אסורה שכן השלום מכוון‬ ‫ומתוך עומקה של הלכה והרחבת המקורות מפי רבותינו ענקי הרוח‪,‬‬ ‫אל המנוחה והנחלה במחוז חפצם‪.‬‬ ‫פוסעים אנו אל שולחן המעשה לפרוט את הסוגיה למטבעות זהב של נפקא‬ ‫רבי יהונתן אייבשיץ בספר תפארת יהונתן (פרשת ויצא) חידש שהחילוק‬ ‫מינות מעשיות המאירות את ארחות החיים‪.‬‬ ‫היסודי בין מת לחי הוא שמת אינו יכול עוד להשתנות שהרי מתים חופשיים‬ ‫ברכת חבר היוצא לדרך האם מותר לומר לו לך בשלום‪ ,‬או שמא יש להקפיד‬ ‫מן המצות ואין ביכולתם להוסיף שלימות לנפשם ולכן אומרים לו לך‬ ‫לומר לו תמיד לך לשלום כפי לשון הגמרא במסכת ברכות‪ ,‬ומן הסוגיה‬ ‫בשלום שכן מצבו נשאר קבוע לעד‪ ,‬ואילו חי שיכול עוד להשתנות ולהוסיף‬ ‫מתברר כי אדם הבטוח בדרכו או מי שיוצא לשליחות מצווה ושם בטחונו‬ ‫קניין רוחני אומרים לו לך לשלום שמא ישתנה לרעה‪ ,‬ומתוך כך מובן היטב‬ ‫מה שאמר יעקב בשלום שכן אמר זאת בלשון בקשה ותפילה טרם צאתו‬ ‫אחד‪ ,‬והתנועה הנפשית המבקשת לחזור אל‬ ‫בהשם יתברך‪ ,‬רשאי לברכו בלשון שלום מלא שכן אין כאן חשש נחש או‬ ‫בית אביו בשלימות רוחנית מעידה על קשר בל‬ ‫הקפדה אלא הבעת אמונה ובטחון אמיתי בהשם יתברך‪.‬‬ ‫ייותק המחבר את האדם אל שורשו העליון‪,‬‬ ‫הנהגת האדם היוצא למקום סכנה או למקום שבו יש חשש לפריקת עול‬ ‫עד שכל הילוך וכל שוב הופכים ליצירה של‬ ‫וקלקול הרוח‪ ,‬האם רשאי הוא לנדור נדר או לקבל על עצמו הבטחה לשוב‬ ‫קודש המאירה את כל מרחבי החיים באור‬ ‫בשלום‪ ,‬ומבואר מדברי יעקב אבינו ופירשם של הראשונים והאחרונים שכל‬ ‫יקרות‪.‬‬ ‫עוד הנדר או הבקשה מכוונים לשם שמים ולשמירת השלימות הרוחנית‪,‬‬ ‫ומתוך עומק ההליכה בנתיבות האמת‬ ‫לא זו בלבד שאין בכך משום יוהרה אלא אדרבה זהו היסוד המגן על האדם‬ ‫והמשפט‪ ,‬מצטייר לעיני האדם מצפן פנימי‬ ‫ומחזק את צעדיו שלא ייכשל‪.‬‬ ‫טהור שאינו זקוק לאותות חיצוניים ולא‬ ‫שאלת ההקפדה בדרכי בני אדם ודיני ניחוש‪ ,‬האם חוששין למה שאמרו‬ ‫להתרעות זרות‪ .‬האדם המביט אל דרכו מבין‬ ‫חז" ל אל יאמר לו לך בשלום אלא למי שיש לו הקפדה או לכל אדם בדרך‬ ‫כי היושר האמיתי אינו נמדד בשעות השלווה שבהן הכל מתנהל על מי‬ ‫קבע‪ ,‬ומבואר מדברי הפוסקים שכל עניין ההקפדה תלוי במציאות שבה יש‬ ‫מנוחות‪ ,‬אלא בדיוק באותם רגעים שבהם המציאות מציבה את מבחניה‬ ‫חשש ללבבות החוששים‪ ,‬אבל אדם שאינו מקפיד או שכוונתו מיוסדת על‬ ‫הקשים‪ ,‬והנפש נדרשת לבחור בין פשרות קלות ונוחות לבין תביעת האמת‬ ‫אמונה טהורה ותפילה זכה‪ ,‬אין עליו שום חשש ורשאי הוא לנהוג על פי דרך‬ ‫המוחלטת‪ .‬המצפן הפנימי הזה נבנה מתוך עמל תורה ומתוך הכרה עמוקה‬ ‫הביטחון והאמונה הפשוטה‪.‬‬ ‫כי כל צעד ושעל של האדם נשקל במאזני שמים‪ ,‬וכי האחריות לשמור על‬ ‫ומתוך ההתבוננות במרחבי הסוגיה והשורשים העמוקים המונחים ביסוד‬ ‫צלם אלוקים ועל טהרת הלב היא המעוז היחיד המגן על האדם מפני רוחות‬ ‫דרכו של יעקב אבינו עליהם השלום‪ ,‬מתגלה לפנינו מבנה רעיוני כביר‬ ‫הזמן‪ .‬מתוך כך מתברר כי ההתמודדות עם שאלות החיים אינה מטלה‬ ‫המציב את ערך האדם ומעמדו הרוחני אל מול גבולות הפרידה והחשש‪.‬‬ ‫חיצונית כי אם חלק בלתי נפרד מזיכוך הלב‪ ,‬שבו האדם זוכה לבנות את‬ ‫העולם הזה נראה פעמים רבות כמרחב של סכנות רוחניות וגשמיות‪ ,‬שבו‬ ‫קומתו הרוחנית מתוך נאמנות מוחלטת לבוראו‪ ,‬בלא לטשטש את גבולות‬ ‫האדם יוצא מן המקור הקדוש אל עבר מציאות זרה ומאיימת‪ ,‬וכל צעד‬ ‫הקודש ובלא לברוח מן המבחנים שהחיים מזמנים לפניו‪.‬‬ ‫ושעל דורש ממנו חשבון נפש מדוקדק לבל יפול ברשת המכשולים‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫ומתוך המסע אל נבכי הסוגיה ולעומקם של הדברים‪ ,‬ניקח עמנו תובנות‬ ‫כאשר עומד האדם מתוך אמונה שלמה ושוזר את כל מהלכו ברצון הבורא‬ ‫מאירות לחיי היום יום‪ ,‬לדעת כי כל שעה שבה האדם יוצא אל נתיבי החיים‬ ‫יתברך‪ ,‬מתגלה פתאום כי כל מושגי הפרידה והחשש מקבלים מימד אחר‬ ‫ועומד מול מבחני המציאות והדרך‪ ,‬ונדרש לשמור על טהרת נפשו ועל‬ ‫לחלוטין‪ ,‬שכן השלום האמיתי אינו תוצאה של הימנעות פסיבית מן‬ ‫אמונתו הטהורה‪ ,‬אינה אלא הזדמנות פז להתעלות מעל גבולות החומר‬ ‫המבחנים אלא פרי של עמידה איתנה ומסירות נפש המבקשת לשמור על‬ ‫ולהוכיח כי האמונה והדבקות בהשם יתברך קודמות לכל חשבון אנושי‬ ‫השלימות הפנימית בכל מצב ומצב‪ .‬ההכרה הזו מלמדת כי מבחני הדרך של‬ ‫ופרטי‪.‬‬ ‫האדם אינם אירוע צדדי או פולשני‪ ,‬כי אם חלק בלתי נפרד מן העלייה‬ ‫עיקר העניין‪ :‬ומתוך עומק הסוגיה ובירור דברי הפוסקים מתברר כי אדם‬ ‫הרוחנית‪ ,‬שכן דווקא מתוך הירידה אל תוך עומק הניסיונות מתגלה כוחו‬ ‫המפקיד את דרכו ונדרו בידי שמים מתוך אמונה זכה פועל מתוך שליחות‬ ‫העצום של האדם לחתום את דרכו בשלום אמיתי ובשוב אל מקור קדושתו‬ ‫קדושה המאירה את מרחבי החיים‪ ,‬שכן הגם שהדרך רצופה בניסיונות‬ ‫כשהוא נקי וטהור‪.‬‬ ‫וחששות‪ ,‬אין שום סכנה בעולם שיכולה לעמוד מול בטחונו המוחלט של‬ ‫ומעמקי נפשו של אדם הנושא את מבחני החיים‪ ,‬מתברר כי קריאת השלום‬ ‫האדם בבוראו‪ ,‬ועל כן כאשר האדם מכוון את לבו לשמים‪ ,‬השלום האמיתי‬ ‫הפנימית אינה פרידה חיצונית בלבד‪ ,‬כי אם עמידה איתנה של הנשמה מול‬ ‫מלווה את צעדיו ומורה לו דרך אמת בעולם המעשה‪.‬‬ ‫כל רוחות הסערה המנשבות בעולם‪ .‬כאשר האדם יוצא אל מערכות היום‬ ‫ההתמודדות עם שאלות הדרך והאמונה מלמדת כי אין לך דבר יקר בעולם‬ ‫יום‪ ,‬אל מחוזות שבהם האמונה נבחנת בכל רגע בשאלה לאן נושבת הרוח‬ ‫כנשמתו של אדם המאירה באור של תורה ‪.‬כל רגע של מסירות נפש ואמונה‬ ‫וכיצד שומרים על טהרת הלב מול פיתויי הזמן‪ ,‬מתגלה כי נדרו של יעקב‬ ‫טהורה מעלה את האדם אל מדרגה עליונה שבה החומר והרוח מתאחדים‬ ‫אבינו עליו השלום הוא מורה דרך נצחי לכל בר בי רב ולכל נפש מבקשת‬ ‫לשם קודש‪.‬‬ ‫אלוקים‪ .‬האדם המפקיד את דרכו בידי שמים ומכוון את צעדיו לאור‬ ‫האמת‪ ,‬זוכה להרגיש כי השמירה האלוקית אינה עוזבת אותו אף לא לרגע‬ ‫מדוע לא היה בנישואי יעקב ולאה קידושי טעות?‬ ‫כדי שלא לבייש את אחותה לאה לעיני הכל‪ ,‬ובכך היא מעבירה אליה את‬ ‫וכאשר אנו מתבוננים בנבכי הלילה הגורלי שבו נטמנה העלילה הגדולה של‬ ‫הסימנים החסויים‪ ,‬מתוך מבט אלוקי רחב הרואה מעבר למסך השעה‪.‬‬ ‫תחילת בניין שורש האומה‪ ,‬עומדים אנו מול פלא עצום המזעזע את אמות‬ ‫הריב"א (שם ) חידש‪ ,‬כי מה שהקשה רבינו תם היאך לא היו קידושי טעות‪,‬‬ ‫הסיפים של מושגי הקניין והקידושין‪ .‬הלא יעקב אבינו עבד שבע שנים‬ ‫הביא בשם רבינו אליקים שיעקב באמת התיירא מרמאותו של לבן גם לאחר‬ ‫תמימות בעבור רחל ביתו הציערה‪ ,‬ובליל הכלולות מוסר לה את הסימנים‬ ‫מסירת הסימנים שמא יביא לו את לאה‪ ,‬ולפיכך אמר בלבו אם זאת היא רחל‬ ‫ומקדש אותה בכל כובד קדושתו‪ ,‬וכשמפציע אור בוקר ומתברר כי תחת‬ ‫יהיו הקידושין לשם רחל ואם יחליף לי את רחל ללאה יהיו לשם לאה‪ ,‬כדי‬ ‫החופה עמדה לאה אחותה הגדולה‪ ,‬זועק יעקב אל לבן מתוך כאב פנימי עמוק‪,‬‬ ‫שלא תהיה בעילתו בעילת זנות‪ .‬וביאור העניין והרחבתו הוא כי הריב"א חושף‬ ‫מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימתני‪ .‬ומתוך דברים נוראים‬ ‫לפנינו את עומק מחשבתו של יעקב אבינו אשר הגן על טהרת מעשיו בכל‬ ‫אלו צפה ועולה קושיא עצומה שאין לה מענה פשוט‪ ,‬שהרי אם יעקב קידש‬ ‫רגע ורגע‪ ,‬ובאמצעות תנאי פנימי זה מנע מראש כל אפשרות של פגם וטעות‪,‬‬ ‫את מי שחשב שהיא רחל‪ ,‬ומפרש רש"י שלא הייתה אלא לאה מפני שרחל‬ ‫ומתוך כך אנו מבינים כיצד הבסיס לכל בניין האומה נבנה מתוך חישוב מדויק‬ ‫מסרה לה את הסימנים‪ ,‬נמצא לכאורה שכל מעשה הקידושין היה בטעות‬ ‫ויראת שמים טהורה‪.‬‬ ‫גמורה‪ ,‬וממילא אין כאן שום חלות קידושין ותופסים הם כקידושי טעות שאין‬ ‫ובהגיענו אל היכלם של סוגיות הש"ס ומדורי התלמוד המאירים את שבילי‬ ‫בהם ממש‪ ,‬ואיך הוקם מתוך כך בית בישראל וכיצד עמדו השבטים הקדושים‬ ‫ההלכה‪ ,‬נראה כיצד חז" ל פותחים לפנינו את שערי ההבנה העמוקים בסוגיה‬ ‫על אדני אמת אלו‪.‬‬ ‫זו‪ :‬במדרש בראשית רבה (פי" ח ט') ביאר‪ ,‬ר' יונה בשם ר' שמעון אמר‪ ,‬זונה‬ ‫וכאשר אנו באים להאזין אל קול התורה הקדושה מתוך פרשת השבוע‪ ,‬פרשת‬ ‫שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים‪ ,‬הראשון פטור והשני חייב משום בעולת‬ ‫ויצא‪ ,‬פוגשים אנו בפסוקים המזעזעים את לב הרואה ומגלים את פשט‬ ‫בעל‪ ,‬וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה? הדא אמרת בעילת בני נח קונה‬ ‫המעשה בכל עוצמתו‪ .‬ככתוב בתורתו הקדושה‪" :‬ויהי בבקר והנה היא לאה‬ ‫שלא כדת‪ .‬וביאור הדברים והרחבתו הוא כי חכמי המדרש חושפים לפנינו‬ ‫ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימתני" ‪.‬‬ ‫יסוד נשגב בהבנת דיני בני נח‪ ,‬לפיהם ישנו כוח מיוחד בבעילה המכוננת קניין‬ ‫(בראשית כט כה)‬ ‫אישות גם ללא כונת קידושין מפורשת‪ ,‬ובכך מתבאר כיצד מציאות הנישואין‬ ‫רש"י (שם ) פירש‪ ,‬ויהי בבקר והנה היא לאה‪ ,‬אבל בלילה לא הייתה לאה‪ ,‬לפי‬ ‫יכולה להתכונן ממדדים אחרים לחלוטין מאשר דיני ישראל המוקפדים‪.‬‬ ‫שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו‬ ‫בתלמוד ירושלמי (מסכת קידושין פרק א הלכה א) חידש‪ ,‬מילתא דר"א אמרה‬ ‫תכלם אחותי‪ ,‬עמדה ומסרה לה אותו סימנים‪ .‬וביאור הדברים והרחבתם הוא‬ ‫והוא שנתכון לקנותה‪ ,‬מילתא דשמואל אמרה אפילו לא נתכון לקנותה‪ .‬וביאור‬ ‫כי רש" י הקדוש פותח לפנינו את מעמקיו של אותו לילה נורא שבו נרקמה‬ ‫העניין והרחבתו הוא כי סוגיית הירושלמי פותחת לפנינו מחלוקת עמוקה בין‬ ‫מציאות חיים בלתי נתפסת‪ ,‬שבה רחל האהובה‪ ,‬במסירות נפש עצומה‬ ‫תנאים ואמוראים האם מעשה הקידושין או הביאה אצל בני נח דורש כוונה‬ ‫ובאצילות רוח שאין למעלה הימנה‪ ,‬מוותרת על כבודה ועל שמחת כלולותיה‬ ‫מסוגלת לבנות מחיצה איתנה בפני כל חשש של טעות או פגם‪ ,‬באופן‬ ‫ודעת קניין‪ ,‬או שמא כוח המעשה לבדו פועל את‬ ‫המלמדנו עד כמה גדולה חשיבותה של מחשבה צלולה וישרה בבניין עולמו‬ ‫פעולתו‪ ,‬ומתוך סוגיה זו נובעת ההבנה כיצד שורשי‬ ‫הרוחני של האדם‪ .‬לצד זאת‪ ,‬עולה הנהגה יקרה לחיים‪ ,‬שכל מעשה גדול של‬ ‫המעשים מתחברים אל עומק המציאות‪.‬‬ ‫בניין ויצירה בעולם צריך שיעשה מתוך מבט רחב הרואה את המטרה השלמה‪,‬‬ ‫ובהגיענו אל שערי עמקותם של הראשונים‬ ‫ולא להיבהל משינויים שבאים מן הצד‪ ,‬אלא לדעת לנתב את האמת מתוך‬ ‫והאחרונים הדנים בשאלה הנשגבה הזו‪ ,‬נראה כיצד‬ ‫פשטות וענווה‪.‬‬ ‫הם מפלסים את נתיב ההלכה בסוגיית איסור שתי‬ ‫וכאשר מרחיבים את המבט אל הממדים הרעיוניים העמוקים הצומחים מתוך‬ ‫אחיות בחוץ לארץ ומשמעות מעשיו של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫פרשת הכלולות הנסתרת הזו‪ ,‬מתגלה לפנינו תמונת עולם שבה נסתרות דרכי‬ ‫הדבר מתבאר בדברי הרמב"ן (בפרשת תולדות)‬ ‫השם מתוך עומק ההסתרה והחושך לכאורה‪ .‬הלילה שבו התחלפה רחל בלאה‬ ‫שכתב‪ ,‬כי בחוץ לארץ לא היה להם דין של ישראל‬ ‫אינו מהווה רק תקרית היסטורית או מכשול משפטי גרידא‪ ,‬כי אם פתח אל‬ ‫כלפי איסור של שתי אחיות‪ ,‬ולפיכך נפטרה רחל‬ ‫הס וד הגדול של בניין האומה המתרחש דווקא מתוך מקומות נסתרים מעין‬ ‫בדרך לכניסתם לארץ ישראל כדי שלא ייכשל חלילה‬ ‫כל‪ ,‬שבהם האדם פועל באמונה פשוטה מבלי לראות את מלוא התמונה‬ ‫באיסור שתי אחיות‪ .‬הרמב"ן מגלה לנו שקדושת הארץ ודיני התורה‬ ‫הברורה‪ .‬הבחירה של רחל למסור את הסימנים‪ ,‬והתמסרותו של יעקב‬ ‫המוחלטים היו מוגבלים באותם ימים לפי מקום הימצאם‪ ,‬ומכוח זאת לא חלו‬ ‫לעבודת השנים הארוכות‪ ,‬מלמדות כי כל מהלכי ההיסטוריה הישראלית‬ ‫על האבות איסורי התורה קדם שניתנה תורה וקדם שנכנסו לגבולות הארץ‪,‬‬ ‫בנויים על רבדים נסתרים שבהם יד השם מנווטת את הצעדים למקום שאליו‬ ‫ובכך מתיישבת הקושיא הגדולה כיצד נשא יעקב את שתי האחיות‪.‬‬ ‫האדם בעצמו לא היה יודע לכוון מדעתו‪ .‬מתוך כך מובן כי בניין הבית היהודי‬ ‫הגרי"ז בחידושיו על מסכת יבמות (דף צח ע"א) ביאר‪ ,‬דעריות דאישות כגון‬ ‫אינו מונח רק על גבי הסכמים גלויים וחיצוניים‪ ,‬אלא על גבי שורש עמוק של‬ ‫חמותו אשת אח כלתו או איסור שתי אחיות אינן רק באישות ישראל אבל‬ ‫השגחה פרטית המאגדת בתוכה את הברכה‪ ,‬את האמת ואת הענווה‪ ,‬ויוצרת‬ ‫באישות בן נח ליתא לכל עריות דאישות‪ ,‬וביאור שיטתו דחלוקה אישות בן‬ ‫מתוך ההיפוך לכאורה את השלמות הגדולה ביותר של הקמת שבטי י‪-‬ה‪.‬‬ ‫נח בחפצא מאישות דישראל ומי שמקדש באישות בן נח אינו יכול להחיל‬ ‫בנבכי נפשו של האדם פועמת לעיתים קרובות אותה תחושה של חשיכה ושל‬ ‫איסורי עריות רק דין בעולת בעל ותו לא‪ .‬מרן הגרי"ז צולל אל תוך ההגדרות‬ ‫תפנית בלתי צפויה‪ ,‬שעה שתוכניותיו הברורות מתהפכות עליו כהרף עין‬ ‫היסודיות של חפצא דאישות‪ ,‬ומלמדנו שמהות הקידושין של בן נח שונה‬ ‫ונדמה לו כי כל עמלו ירד לטמיון‪ .‬אלא שמשנתם של אבות עולם מלמדת את‬ ‫בתכלית משל ישראל‪ ,‬ואינה נושאת בתוכה את מערכת איסורי העריות‬ ‫האדם פנימה שלא לפחד מן הרגעים שבהם המציאות מתגלה בשונה מכל מה‬ ‫הקפדנית‪ ,‬ובכך נפתח לפנינו פתח עצום להבנת מציאות חייהם של האבות‬ ‫שציפה לו‪ ,‬שכן דווקא מתוך אותם רגעי משבר וסתירה פנימית נפתחים שערי‬ ‫בטרם ניתנה תורה לישראל‪.‬‬ ‫האמונה וההתחדשות‪ .‬האדם נדרש להתבונן אל תוך נבכי ליבו ולהבין כי כל‬ ‫וכאשר אנו מוסיפים לעלות בסולם העמקה אל דברי המאירים הגדולים‪,‬‬ ‫תפנית וכל ניסיון אינם אלא חלק ממהלך אלוקי עמוק המכוון את צעדיו אל‬ ‫נפגשים אנו במשנתו הנפלאה של המהרש"א המפלסת נתיב חדש ויסודי‬ ‫המקום הנכון ביותר עבורו‪ ,‬ומשום כך כאשר האדם בוחר להאמין באמונה‬ ‫בהבנת מערכת הקידושין והאירוסין של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫שלמה שאין מקרה בעולם וכי כל פרט ופרט מנוהל ברחמים עצומים‪ ,‬נרגעת‬ ‫המהרש"א (סנהדרין דף יא ע"ב) חידש‪ ,‬דלישנא דקרא הבה את אשתי ולא את‬ ‫סערת הנפש והוא זוכה לראות את האור הגדול המפציע מתוך העלטה‪ ,‬מתוך‬ ‫רחל נראה שכבר היה עליה חלות דין אישות ואם תתמה היאך כבר הייתה‬ ‫ענווה פנימית המקבלת באהבה את דרכי השם ומתוך דבקות איתנה המאירה‬ ‫אשתו? דיש לומר שקידשה בשכר שבע שנות העבודה ואל תתמה היאך‬ ‫את כל הליכותיו בחיים‪.‬‬ ‫נתקדשה לו והלא המקדש במלוה אינה מקודשת? דיש לומר דקידשה בהנאת‬ ‫מתוך עומק מאורעות אותם ימים נבנה נדבך יסודי במצפן הפנימי של האדם‪,‬‬ ‫מחילת מלווה דבזה חלים הקידושין כדאיתא בגמרא במסכת קידושין (דף ו'‬ ‫המלמד כיצד לנהל את אורחותיו מתוך אחריות עמוקה לזולת ומבט נקי‬ ‫ע" ב) ויש לומר דקידשה בהנאת מחילת מלוה‪ .‬וכאשר מעמיקים במבטו של‬ ‫מנגיעות אישיות‪ .‬מעשה המסירות של רחל אמנו שוויתרה על כבודה ובלעה‬ ‫המהרש"א מתגלה כי שורש הקשר והדבקות לא החל רק בליל הכלולות אלא‬ ‫את עלבונה כדי למנוע את כלימת אחותה‪ ,‬מציב לנגד עינינו מורה דרך מוסרי‬ ‫טמון היה בעצם עבודת השנים הארוכות שבהן נטמנה כל מהות מסירות‬ ‫שאינו נשען על סיסמאות חיצוניות אלא על לב פתוח ורגיש לכאבו של האחר‪.‬‬ ‫נפשו‪ ,‬שכן כוחה של יגיעת כפים עצומה זו הפך למעשה קניין רוחני ומעשי‬ ‫האדם נושא בתוכו את ההכרה כי גדלות אמיתית אינה נמדדת בניצחונות‬ ‫כאחד‪ ,‬המחיל חלות אישות אמיתית ועמוקה עוד בטרם נכנסה אל החופה‪,‬‬ ‫פורמליים אלא ביכולת להחזיק באמת פנימית תוך שמירה קפדנית על כבודו‬ ‫ובכך נסללת דרך מופלאה המאירה את פשט הכתובים באור חדש ומרתק‬ ‫של הזולת‪ ,‬מתוך הבנה שכל צעד שאדם עושה בעולם משפיע על מרקם‬ ‫המראה כיצד כל רגע של עמל נושא בקרבו פירות נצחיים של בניין הבית‪.‬‬ ‫ה חיים וזורע חיים או חורבן בסביבתו‪ ,‬ועל כן נדרש האדם לכוון את מעשיו‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ה אבן העזר סימן‬ ‫ביושר ובנקיון כפיים‪.‬‬ ‫יב) ביאר‪ ,‬כי מעשה יעקב אבינו בהכנסת לאה במקום רחל אינו בגדר קידושי‬ ‫ומכאן ניקח עמנו תובנות חיים מאירות לכל יום ויום מתוך עולמם של אבות‬ ‫טעות המפקיעים את החלות‪ ,‬משום שכל בריתו של יעקב הייתה מכוונת אל‬ ‫עולם‪ ,‬ללמוד כיצד לאחוז באמת הפנימית גם כאשר המציאות סביבנו‬ ‫עיקר בניין הבית ועל דעת כן מסר את הסימנים‪ ,‬וכאשר מעמיקים בדבריו‬ ‫מתהפכת ומשנה את פניה ברגע אחד‪ .‬האדם נדרש לפסוע בנתיבי יומו מתוך‬ ‫מתגלה כי דעת האדם בקידושין אינה מצטמצמת אך ורק לפרט חיצוני מסוים‬ ‫אמונה פשוטה שכל צעד וצעד מנוהל בהשגחה עליונה מדויקת‪ ,‬ומתוך ראיית‬ ‫אלא ליסוד המהותי של הקמת השושלת‪ ,‬ולכן אף אם חל שינוי חיצוני‬ ‫ה טוב וחסד עם הזולת כפי שהשכילה רחל אמנו למסור את נפשה למען‬ ‫במציאות‪ ,‬תוקף המעשה נשאר באיתנו מכוח ההסכמה הפנימית והרצון‬ ‫אחותה‪.‬‬ ‫העמוק לכונן את בית ישראל‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪:‬‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב סימן עה) חידש‪ ,‬כי חלות‬ ‫כל מהלכו של יעקב אבינו בבית לבן ופרשת הכלולות הנסתרת אינם רק זכרון‬ ‫הקידושין של האבות בחוץ לארץ נשענת על דינים שמעבר למסגרת‬ ‫רחוק מעולמם של אבות‪ ,‬כי אם יסוד נצחי המפעם בכל לב יהודי המבקש‬ ‫ההלכתית הרגילה של בני ישראל‪ ,‬שכן מעשיהם היו בבחינת תיקון עולמות‬ ‫לבנות את ביתו ואת חייו מתוך קדושה וטהרה‪ .‬הלילה שבו נתחלפה רחל‬ ‫עליונים‪ ,‬ומתוך מבט זה נפתחת ההכרה שמעשה האבות אינו נבחן רק‬ ‫בלאה מגלה לנו כי דווקא מתוך מקומות של הסתרה עמוקה וחושך מוחלט‬ ‫במשקפיים משפטיים צרים‪ ,‬אלא כמערכת רוחנית כוללת המקיפה את כל רזי‬ ‫שבה ם האדם אינו רואה את פני הדברים לאשורם‪ ,‬צומחת הישועה הגדולה‬ ‫הבריאה‪ ,‬שבה כל פרט ופרט במעשה הנישואין מכוון להעמדת האומה על‬ ‫ביותר ומתגלה בניין האומה השלם‪ .‬ומכאן נפעם הלב בהבנה עמוקה שאין‬ ‫תילה מתוך השגחה פרטית עליונה‪.‬‬ ‫שום מקרה בעולם וכל משבר או הפתעה בחיים אינם אלא קריאה אל העמקת‬ ‫ומתוך סוגיה עמוקה זו עולים ומתבררים שורשי הלכה למעשה הנוגעים לדיני‬ ‫הדבקות והאמונה בבורא כל העולמים‪.‬‬ ‫קידושין וטעות בהם‪ .‬כאשר אדם עושה מעשה ודעתו נתונה אל העיקר‬ ‫החיים האמיתיים מתגלים לא במה שהעין החיצונית רואה ברגע הראשון של‬ ‫המהותי‪ ,‬כגון מי שנתן טבעת או כסף מתוך כוונה ברורה להתקשר בקשר של‬ ‫המבחן‪ ,‬כי אם בטהרת הלב ובעומק הכוונה הבוחרים להאמין בטוב הנסתר‬ ‫קיימא‪ ,‬הרי שאף אם התברר לו לאחר מכאן פרט צדדי שונה מכפי ששיער‬ ‫בכל מעשה ומעשה‪ ,‬ומתוך כך לזכות לבנות עולם של אמת‪ ,‬אהבה ואמונה‬ ‫תחי לה‪ ,‬אין בכך כדי להפקיע את עצם המעשה‪ ,‬שכן כוח הדעת המכוון אל‬ ‫שלמה‪.‬‬ ‫השורש פועל את פעולתו ומחיל את החלות הנדרשת‪ .‬ועוד מתברר מתוך‬ ‫הדברים כי כוחו של תנאי פנימי או מחשבה מוקדמת המכוונת לכל אפשרות‬ ‫האם לאחר שיעקב התחתן עם לאה אהב את רחל פחות ממה שאהב לפני זה או יותר?‬ ‫הייתה רחל האור האחד שהאיר את חושך שנותיו‪ ,‬וכאשר נכנסה לאה אל תחת‬ ‫וכשעולה השחר על בקעת חרן והרוח הקרירה מלטפת את יריעות האוהלים‬ ‫החופה והסתבר דבר המרמה‪ ,‬נפתחה מערכת יחסים סבוכה ומורכבת עד‬ ‫המתוחות בדממת לילה שהותיר אחריו סערת נפש עצומה‪ ,‬עומד יעקב אבינו‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫בתוך מציאות חיים חדשה ומטלטלת המבקשת להבין את פשר האהבה‬ ‫והקשר‪ .‬הנה חלפו שבע שנות עבודה בחרטומיה של מסירות נפש‪ ,‬שבהן‬ ‫רבינו בחיי בן אשר (בראשית כט ל) ביאר‪ ,‬כי‬ ‫הפסוק בפרשת ויצא זועק ומאתגר את ההבנה הפשוטה באומרו "ויבא גם אל‬ ‫כפילות הלשון בפסוק מורה על עומק דעתו של‬ ‫רחל ויאהב גם את רחל מלאה"‪ .‬מילים המרחפות באוויר הטעון ודורשות‬ ‫יעקב שראה את בניין האומה מתוך אחדות‬ ‫בירור עמוק מאין כמוהו‪ ,‬האם לאחר שניתנה לאה לאשה ונעשתה חלק בלתי‬ ‫גמורה של שתי האחיות‪ ,‬ומתוך כך לא זו בלבד‬ ‫נפרד מבית האבות‪ ,‬התעמעמה להבת אהבתו הראשונה אל רחל או שמא‬ ‫שלא פחתה אהבתו אל רחל‪ ,‬אלא שאהבה זו‬ ‫התעצמה והעמיקה אל מחוזות חדשים שלא היו מוכרים קודם לכן‪ ,‬שאלה‬ ‫קיבלה ממד נוסף ועליל של קדושת השושלת‬ ‫המנסרת בלילות המדבר ונוגעת בעומק שורש נשמתם של האבות הקדושים‪.‬‬ ‫השלמה שבה נבנו שנים עשר שבטי י‪-‬ה מתוך‬ ‫ומתוך פשטות הכתובים המאירים את לילות חרן‪ ,‬ניגשים אנו אל פסוקי‬ ‫לב אחד‪.‬‬ ‫התורה הקדושה המונחים ביסוד הסוגיה‪ ,‬כדי לראות באור יקרות כיצד‬ ‫הרלב"ג בביאור הכתובים (שם) חידש‪ ,‬כי דרכו‬ ‫מתבארים הדברים מתוך דברי אלקים חיים‪" .‬ויבא גם אל רחל ויאהב גם את‬ ‫של יעקב אבינו הייתה לעמוד על מעלתו‬ ‫רחל מלאה" (בראשית כט ל)‪ .‬והנה‪ ,‬בירור פשוט של הקשר הפסוקים אל‬ ‫המיוחדת של כל אדם ואדם לפי ערכו‪ ,‬וכאשר התברר לו מעשה לאה‪ ,‬ידע‬ ‫השאלה מלמדנו כי התורה עצמה מעידה על מערכת יחסים מורכבת שבה‬ ‫להעריך את צדקתה הגדולה ומסירותה‪ ,‬וממילא לא נגרעה כלל אהבתו‬ ‫עולה שאלת עוצמת האהבה וההשוואה בין לאה לרחל‪ ,‬ומתוך פסוק זה‬ ‫הראשונה אל רחל אלא נוספה עליה הערכה עצומה אל מכלול המציאות‬ ‫נפתחים שערי הבנה רחבים המורים דרך בכל מהלכי הבית והמשפחה‪.‬‬ ‫שנבנתה בביתו מתוך השגחה עליונה‪.‬‬ ‫תרגום אונקלוס (בראשית כט ל) פירש כי לא נתמעטה אהבתו הראשונה של‬ ‫האברבנאל (שם) ביאר‪ ,‬כי סוד העניין טמון בכך שאהבתו של יעקב אל רחל‬ ‫יעקב אל רחל אף לאחר נישואיו לאחותה‪ ,‬אלא הוסיף אהבה עליה‪ ,‬ומתוך‬ ‫הייתה מונחת בשורש הנשמה העליון‪ ,‬ולכן כל מה שארע בבית לבן לא יכל‬ ‫תרגום זה מתבאר כי קשרו המיוחד נשמר באיתנו ובטהרתו‪.‬‬ ‫לערער את עוצמת הקשר הזה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬המורכבות והניסיון העצום רק‬ ‫תרגום יונתן בן עוזיאל (שם) ביאר כי תוספת האהבה הזו נמשכה מתוך הכרת‬ ‫העמיקו את שורשי האהבה והפכו אותה לברית נצחית שאינה תלויה בדבר‪.‬‬ ‫הטוב העצומה והערכת מסירות נפשה של רחל אשר מסרה את סימניה ללאה‪,‬‬ ‫ומתוך היכלם הפנימי של גדולי האחרונים ופוסקי הדורות המאירים את עיני‬ ‫ועל ידי כך נתרוממה האהבה למדריגה עליונה שאין למעלה הימנה‪.‬‬ ‫ישראל בתורת אמת‪ ,‬נכנסים אנו אל שערי הביאורים העמוקים המבקשים‬ ‫רש" י (שם) ביאר כי התיבה השנייה באה לרבות את השפחות ואת כל אשר‬ ‫לגעת בשורש נשמתם של הדברים‪.‬‬ ‫להן‪ ,‬ללמדנו שכל עניינו וחיבתו של יעקב היו נתונים אל כל הקשור ברחל‬ ‫רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית כט ל) ביאר כי טעם אמירת‬ ‫בחיבה יתרה ובקביעות נפש עמוקה‪.‬‬ ‫התיבה גם פעמיים בא לרבות שבא בתוספת קביעות אצלה‪ ,‬והוא עניין המובא‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב כי דרך המלך באהבה היא שההתמדה‬ ‫בדברי חז" ל שהייתה מטתו בקביעות אצל רחל‪ ,‬ועל אף שדרך הטבע היא‬ ‫ממעטת את הרגש‪ ,‬ואילו כאן הפך הקב"ה את הטבע באופן שדווקא מתוך‬ ‫שההתמדה ממעטת את האהבה וההרחקה תוליד את התאוה‪ ,‬כאן לא‬ ‫נוכחותה של לאה נוספה עוד אהבה עמוקה ומופלאה אל רחל‪.‬‬ ‫נתמעטה האהבה מצד זה הגם שהיה מתמיד אצלה‪ ,‬ושיעור תיבת מלאה הוא‬ ‫הרמב" ן (שם) חידש כי התורה מעידה בפירוש שאהבתו של יעקב אל רחל‬ ‫מלאהוב לאה‪ ,‬ללמדנו כי אהבתו של יעקב אל רחל התעצמה למעלה מכל‬ ‫הייתה גדולה יותר מאהבתו ללאה‪ ,‬וזאת למרות שדרך העולם היא לאהוב‬ ‫שיעור טבעי אנושי‪.‬‬ ‫תחילה את האשה הראשונה שניתנה לו‪ ,‬ומתוך כך ניכרת מעלתה היחידה של‬ ‫השפת אמת מגור (פרשת ויצא) חידש כי אהבתו של יעקב אל רחל לא הייתה‬ ‫רחל בעיניו‪.‬‬ ‫רק רגש פרטי כי אם יסוד בניין הכלל‪ ,‬שכן על ידי שנפשו הייתה קשורה‬ ‫הרד" ק (שם) ביאר כי עוצמת האהבה הזו לא נבעה משיקולים חיצוניים אלא‬ ‫בעבותות אהבה אל רחל שהייתה שורש הבניין‪ ,‬יכול היה לקבל את כל הנהגת‬ ‫משורש נשמתם המחובר יחד באמת פנימית שאינה ניתנת לשינוי על ידי שום‬ ‫הבית מתוך השלמה פנימית עמוקה‪ ,‬ומתוך כך מובן שתוספת האהבה לא באה‬ ‫מהלכים שבעולם‪.‬‬ ‫על חשבון לאה אלא הוסיפה קדושה ואור על כל הבית כולו‪.‬‬ ‫הרלב"ג (שם) מפרש כי יעקב אבינו ידע להעריך את מעלתה המיוחדת של כל‬ ‫הנצי" ב מוולוז'ין (בראשית כט ל) ביאר כי יעקב אבינו זכה למדרגה עליונה‬ ‫אחת משתי האחיות‪ ,‬אך אהבתו אל רחל הייתה עטורה בכתר מיוחד של‬ ‫שבה אהב את רחל אהבה שאינה תלויה בדבר‪ ,‬ומתוך כך כל הנהגתו עמה‬ ‫קשירת גורל נצחית שלא פחתה כל עיקר‪.‬‬ ‫הייתה בבחינת קביעות רוחנית עמוקה שאינה ניתנת לשינויים של הזמן‬ ‫החזקוני (שם) ביאר כי הדברים מכוונים ללמדנו על ההשגחה העליונה‬ ‫והמציאות החיצונית‪ ,‬ללמדנו כי האהבה האמיתית בעולם האמת היא זו‬ ‫המנהלת את צעדי האדם‪ ,‬שבה כל פרט ופרט במעשה האבות נושא בחובו‬ ‫המתגבשת מתוך קבלת עול ומתוך דבקות איתנה בצדקת הדרך‪.‬‬ ‫משמעות עמוקה לבניין השבטים‪.‬‬ ‫ומתוך היכלם הפנימי של תורת החסידות ורזי תורה‪ ,‬המאירים את סתרי הנפש‬ ‫הספורנו (שם) כתב כי יתרון האור ניכר מן החושך‪ ,‬ועל ידי נוכחותה של לאה‬ ‫ואת שורש העולמים העליונים‪ ,‬נכנסים אנו אל שערי האור הגנוז המבקשים‬ ‫עמדה מול עיניו של יעקב מעלתה העצומה של רחל‪ ,‬באופן שתוספת האהבה‬ ‫לגלות את פשר האהבה העמוקה הזו בבחינת פנימיות התורה‪.‬‬ ‫נבנתה מתוך עצם מורכבות החיים‪.‬‬ ‫האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בלקוטי תורה (פרשת ויצא) ביאר כי‬ ‫הכלי יקר (שם) ביאר כי מ"ם של מלאה אינה מ"ם היתרון אלא פירושה מלבד‬ ‫שתי האחיות‪ ,‬רחל ולאה‪ ,‬הן בחינת שתי הנהגות שונות בעבודת השם‬ ‫אהבת לאה עוד הוסיף אהבה יתירה על רחל מחמת מעשיה הגדולים וצדקתה‬ ‫ובאמונה‪ ,‬כאשר לאה מייצגת את העולמים העליונים הנסתרים מן העין שבהם‬ ‫המופלאה‪.‬‬ ‫האור האלוקי מתפשט בבחינת מודעות פנימית‪ ,‬ואילו רחל מייצגת את הארת‬ ‫ומתוך היכלם הפנימי של דברי חז"ל הקדושים המאירים את סתרי התורה ואת‬ ‫המלכות והשכינה שירדה אל העולמים התחתונים כדי להרים את האדם מתוך‬ ‫עומק נפשם של האבות‪ ,‬נכנסים אנו אל שערי הגמרות והמדרשים המבקשים‬ ‫החושך‪ .‬ומתוך כך אהבתו של יעקב אל רחל‪ ,‬שנמשכה גם לאחר שניתנה לו‬ ‫לפענח את סוד האהבה העצומה הזו‪.‬‬ ‫לאה‪ ,‬מורה על הייחוד הקדוש שבו מתחברים יחד כל עולמות קודשא בריך‬ ‫חז"ל במדרש בראשית רבה (פרשה ע' סימן יא) ביארו‪ ,‬כי התיבה הכפולה גם‬ ‫הוא ושכינתיה באהבה עצומה שאין למעלה ממנה‪.‬‬ ‫באה ללמדנו על רוחב דעתו וחיבתו המופלאה של יעקב אבינו אל רחל‪ ,‬עד‬ ‫האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מאיזביצה במי השילוח (פרשת ויצא) ביאר כי כל‬ ‫שאפילו שפחתה וכל אשר לה היו חביבים עליו ביותר מכל ענייניה של לאה‪,‬‬ ‫מעשיו של יעקב אבינו היו מכוונים על פי ההשגחה העליונה להעלות את‬ ‫ומתוך דברי המדרש נגלה כי אהבתו של יעקב לא מצטמצמה באדם לבדו אלא‬ ‫ניצוצות הקדושה המעורבים בקליפות שבבית לבן‪ ,‬ומשום כך כאשר נאמר‬ ‫התפשטה אל כל סביבותיה של רחל כאות לכך שכל עולמה הפך להיות חלק‬ ‫ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה‪ ,‬מבאר הספר הקדוש כי רחל הייתה‬ ‫בלתי נפרד מעולמו‪.‬‬ ‫עיקר בניינו של יעקב שכן בה היה שורש האמונה הנסתרת הפועלת מבלי‬ ‫חז"ל במדרש שכל טוב (פרשת ויצא) חידשו‪ ,‬כי הריבוי השני מורה על כך‬ ‫לראות אותות ומופתים גלויים‪ ,‬ומתוך כך אהבתו אליה התעצמה דווקא מתוך‬ ‫שיעקב היה מרבה את קביעותו ואת זקוקו עמה יותר מאשר עם לאה‪ ,‬וכפי‬ ‫המורכבות והקושי כמבואר בסוד התיקון העליון‪.‬‬ ‫שדרשו רבותינו זכרונם לברכה במקום אחר כי מטה הייתה מוצבת בקביעות‬ ‫האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב בשם משמואל (פרשת ויצא)‬ ‫אצל רחל‪ ,‬ומתוך מבט זה מתברר כי למרות שחיי הבית התנהלו בשלום‬ ‫פירש כי בחינת רחל ולאה מקבילות לשתי בחינות של עבודה פנימית ועבודה‬ ‫ובאמת עם שתי האחיות‪ ,‬נותרה רחל מוקד הקביעות והדבקות המרכזי של‬ ‫חיצונית‪ ,‬שבהן לאה היא בחינת הנהגה גלויה ורחל היא בחינת עולם נסתר‬ ‫ליבו‪.‬‬ ‫הטמון במעמקים‪ ,‬ועל כן על ידי שקיבל יעקב את שתיהן לא אהב את רחל‬ ‫הגמרא במסכת סנהדרין (דף כ"ב ע" ב) ביארה‪ ,‬כי אין אשה כורתת ברית אלא‬ ‫פחות אלא הוסיף בה אהבה עליונה המאגדת בתוכה את שורש כל הבריאה‬ ‫למי שעשאה כלי‪ ,‬ומתוך יסוד זה מבואר שאהבתו של יעקב אל רחל לא הייתה‬ ‫כולה‪ ,‬ללמדנו כי אהבת האמת מצרפת את כל חלקי הנפש אל שלמות אחת‬ ‫כדרך כל הארץ אלא ברית פנימית עמוקה שאינה ניתנת להתרה‪ ,‬המלמדת‬ ‫גדולה וקדושה‪.‬‬ ‫כיצד ההתקשרות האמיתית נבנית מתוך אותו קשר ראשוני ומכונן שאין דומה‬ ‫ומתוך עומק הסוגיה המעטפת את נפש האדם בטהרתה‪ ,‬עולים וצומחים‬ ‫לו‪.‬‬ ‫מספר נפקא מינות למעשה והנהגות ישרות הנגזרות מתוך מעשה אבות סימן‬ ‫הירושלמי במסכת כתובות (פרק ט הלכה ב) ביאר‪ ,‬כי מעשה האבות למטה‬ ‫לבנים בכל ענייני הבית והמשפחה‪.‬‬ ‫מכוון כנגד מערכות עליונות של תיקון וקישור נשמות‪ ,‬ומתוך כך מובן שכל‬ ‫הנה נלמד מזה כי כאשר האדם נקלע למציאות שבה נדרש הוא להתמודד עם‬ ‫תנועה של אהבה בבית יעקב נושאת בקרבה משמעות קוסמית ואלוקית שאין‬ ‫שינויים בלתי צפויים בתוכניותיו ובמהלכי חייו‪ ,‬אין הוא רשאי לאבד את תוקף‬ ‫למעלה ממנה‪ ,‬המרוממת את חיי הנישואין אל מעל לזמן ולמקום‪.‬‬ ‫רגשותיו ואת נאמנותו לדברים המהותיים שעליהם בנוי עולמו‪ ,‬אלא מוטל‬ ‫ומתוך היכלם הפנימי של גדולי הראשונים עמודי ההוראה והמחשבה‪,‬‬ ‫עליו להוסיף חיל וקודש ולהרחיב את גבולות ליבו לכל מה שהשגחה פרטית‬ ‫המעמיקים את מבטם אל צפונות הפרשה‪ ,‬נפתח לפנינו שער רחב להבין את‬ ‫זימנה לפניו‪ ,‬מתוך אמונה ברורה שכל תפנית נושאת בתוכה ברכה נסתרת‬ ‫סוד האהבה והקשר‪.‬‬ ‫שצריכה התבוננות ועבודה פנימית‪.‬‬ ‫את הטוב גם בתוך סבך הנסתר‪ ,‬ולהבין כי אין שום מקרה בעולם‪ .‬האדם‬ ‫עוד למדים אנו כי בניין הבית האמיתי אינו נבנה על‬ ‫הלומד לאמץ מבט כזה מעמיק את שורש אמונתו‪ ,‬מבין שכל קשר וכל נתיב‬ ‫גבי תנאים חיצוניים חולפים או על פי נוחות הרגע‪ ,‬כי‬ ‫בחייו נבנים מתוך השגחה מדויקת‪ ,‬וזוכה לחבר את כל כוחות נפשו לאחדות‬ ‫אם מתוך יכולת עמוקה להכיל מורכבויות‪ ,‬לראות את‬ ‫עליונה המאירה את דרכו באור הצפון של אמונה פשוטה ושלמה‪.‬‬ ‫מעלתו המיוחדת של כל פרט ופרט‪ ,‬ולדעת להעניק‬ ‫ומתוך מבט אל עומק ההליכות והמצפן הפנימי המכוון את צעדיו של האדם‬ ‫לכל חלק בחיים את מקומו הראוי מבלי לגרוע מן‬ ‫בנבכי החיים‪ ,‬מתגלה לנו נדבך מוסרי יסודי הנובע מתוך פרשת חייו של יעקב‬ ‫הערך המקורי והפנימי של הקשר הראשון שנתקדש‬ ‫אבינו‪ .‬המצפן האמיתי של האדם אינו נמדד לפי רושם חיצוני או לפי הציפיות‬ ‫בשמים‪.‬‬ ‫של הסביבה‪ ,‬אלא לפי מידת היושר הפנימי‪ ,‬הנאמנות המוחלטת לדרכו‪,‬‬ ‫וכן מתבאר מזה עניין גדול בהליכות שלום בית‪ ,‬שאין‬ ‫והיכולת לשמור על טהרת הלב גם כאשר המציאות סביבו סוערת ומשתנה‪.‬‬ ‫האדם צריך לחשוש שמא ריבוי הקשרים או מורכבות‬ ‫אדם המבקש ללמוד מדרכו של יעקב אבינו מוצא כי המוסר האמיתי אינו‬ ‫החיים ימעיטו את להבת האהבה והדבקות המקורית‪,‬‬ ‫דרשה חיצונית או סיסמה פורחת באוויר‪ ,‬אלא עמידה איתנה באחריות לכל‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬כשהבית מתנהל באמת ובאמונה‬ ‫בחירה ולכל קשר שנקשר בחייו‪ ,‬מתוך הכרה עמוקה שכל אדם וכל פרט‬ ‫טהורה‪ ,‬כל אתגר וכל מציאות חדשה רק מוסיפים עומק‪ ,‬קביעות וחוזק לקשר‬ ‫ב סביבתו זכאים ליחס של אמת‪ ,‬כבוד והערכה מלאה‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬המצפן‬ ‫הנצחי שבין איש לאשתו‪.‬‬ ‫הפנימי הזה מורה לאדם שלא לחפש קיצורי דרך על חשבון זולתו‪ ,‬אלא לצעוד‬ ‫ומתוך מעמקיו של רעיון עמוק זה‪ ,‬נפתחים לפנינו אופקים רחבים להבין את‬ ‫ביושר ובאמונה‪ ,‬לבנות את עולמו המוסרי מתוך ענווה פנימית‪ ,‬ולדעת שכל‬ ‫מהותה של האהבה האמיתית המזדככת בתוך כור ההיתוך של החיים עצמם‪.‬‬ ‫מבחן של אמת הוא הזמנה יקרה לזכך את המידות ולהאיר את העולם באורה‬ ‫תמצית העניין מונחת בהבנה שאהבה שורשית בעולמם של אבות אינה‬ ‫של תורה טהורה‪.‬‬ ‫נמדדת לפי תנאים שטחיתיים או לפי רושם חיצוני חולף‪ ,‬אלא היא יונקת‬ ‫ומתוך כל אלה ניקח עמנו תובנות עמוקות ומאירות לחיי היום יום‪ ,‬ללמוד‬ ‫ממקור עליון שבו כל פרט ופרט במציאות מתחבר אל שלמות אחת גדולה‪.‬‬ ‫וללמד שכל הילוך וצעד של האדם בעולמו אינו נעזב לרגע אחד מן ההשגחה‬ ‫כאשר התורה מעידה על יעקב אבינו באומרו ויבא גם אל רחל ויאהב גם את‬ ‫העליונה‪ .‬כאשר האדם יוצא אל עמלה של עשייה יומיומית‪ ,‬פוגש הוא לעיתים‬ ‫רחל מלאה‪ ,‬מתגלה כאן רעיון יסודי המלמד כי האור הגנוז של הנשמה אינו‬ ‫קרובות בפערים שבין התוכניות המקוריות לבין המציאות הנפגשת בשטח‪,‬‬ ‫מצטמצם ואינו מתחלק באופן שגורע מחברו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ככל שהלב‬ ‫ושם בדיוק מונחת הקריאה העליונה לא לאבד את הלב אלא להרחיב את‬ ‫מתרחב להכיל את האמת בכל מורכבותה‪ ,‬כך גוברת ועולה האהבה ומתפשטת‬ ‫המיצרים‪ .‬חיי היום יום של האדם דורשים ממנו את היכולת להחזיק באמת‬ ‫על כל המציאות כולה‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬עומק הרעיון מורה כי האהבה המקורית אל‬ ‫פנימית יציבה שאינה מתנודדת לפי רוחות הזמן‪ ,‬אלא יודעת לרתום כל משבר‬ ‫רחל לא זו בלבד שלא נפגמה מתוך כניסתה של לאה אל הבית‪ ,‬אלא התעטפה‬ ‫וכל תפנית פתאומית לבניין פנימי איתן המאיר את הבית ואת הסביבה באור‬ ‫במימד נוסף של קביעות ועומק פנימי‪ ,‬המלמד אותנו כי האדם השלם אינו‬ ‫של אהבה ושלום‪.‬‬ ‫בוחר בי ן ערכים קדושים ואינו ממעט מדבקותו הראשונה‪ ,‬אלא יודע לחבר‬ ‫עיקר העניין‪ :‬המסע הארוך של יעקב אבינו אל לב פרשת הכלולות הנסתרות‬ ‫את הכל יחד באחדות פנימית מופלאה המאירה את כל הבית כולו באור יקרות‪.‬‬ ‫מגלה לנו את הסוד הגדול של בניין החיים האמיתי‪ ,‬שבו כל רגע של חושך‬ ‫ומתוך ההתבוננות הפנימית המבקשת לגעת בחדרי בטן של נפש האדם‪,‬‬ ‫והסתרה אינו אלא מבוא מאיר אל הישועה הגדולה ביותר‪ .‬האדם המביט אל‬ ‫מתברר כי הסוגיה הזו אינה נותרת בגדר ידיעה היסטורית או מדרש רחוק‪,‬‬ ‫המציאות בעין פנימית רואה כיצד כל החלקים כולם מתחברים לבסוף‬ ‫אלא היא מונחת ממש בתוך חדרי ליבו של יחיד ויחיד המהלך בעולם הזה‪.‬‬ ‫לשלמות אחת עליונה שבה האהבה אינה פוחתת אלא מתעצמת מתוך‬ ‫האדם פוגש לא פעם בחייו מצבים שבהם הציפיות הגדולות והתקוות‬ ‫ההתמודדות‪ .‬האמונה הפשוטה שאין שום מקרה בעולם מרימה את האדם‬ ‫הבהירות ביותר מתעמעמות אל מול מציאות מורכבת וסבוכה‪ ,‬שבה נדרש‬ ‫מעל שעבוד הזמן והמקום אל מרחבי הנצח של בית נאמן בישראל‪.‬‬ ‫הוא להכיל הפכים ולחיות בתוך פערים שבין החלום לבין המציאות‪ .‬נפש‬ ‫אהבת אמת אינה מתפעמת רק בשעות האור והשלווה אלא מתקדשת‬ ‫האדם‪ ,‬המבקשת מטבעה שלמות חד‪-‬משמעית ופשטות סדורה‪ ,‬עומדת‬ ‫ומתחזקת דווקא מתוך עומק הניסיונות והשעות שבהן הלב נדרש להתרחב‬ ‫נבוכה מול השברים וההפתעות שזימן לה הגורל‪ .‬אך תורת אמת מלמדת‬ ‫מעבר לכל גבול טבעי ‪.‬היכולת לאחוז בטוב הנסתר בכל משבר ושינוי היא‬ ‫אותנו כאן פרק יסודי באמונה ובהנהגת החיים‪ ,‬שכן האמונה הטהורה אינה‬ ‫המפתח העליון ההופך את חומות החיים לבניין של אמונה וטהרה הנצחיים‬ ‫נמדדת בשעות שבהם הכל זורם על מי מנוחות לפי רצונו של האדם‪ ,‬כי אם‬ ‫לעד‪.‬‬ ‫דווקא באותן שעות שבהן האדם נדרש להרחיב את גבולות נשמתו‪ ,‬לראות‬ ‫איך יעקב חי עם לאה כששנא אותה והרי אמרינן שבני שנואה נקראים פושעים?‬ ‫במקרא פעמים רבות אינו מורה על שנאה ממש‪ ,‬אלא על פחיתות היחס‬ ‫אור הלבנה החיוור והבודד מטיל צללים ארוכים ורוטטים על יריעות האוהל‬ ‫והאהבה ביחס לאשה האהובה ביותר שעומדת כנגדה‪.‬‬ ‫הפרוסות בדומיה עמוקה‪ ,‬שעה שהרוח המדברית הקרה מלטפת את שיחי‬ ‫הספורנו (שם) ביאר וז" ל‪ :‬כי שנואה לאה‪ ,‬לפי שהיא חשבה שבעבור מעשיה‬ ‫השדה ומביאה עמה את ריח האדמה הלח והעשן העמום מן המדורות‬ ‫אינה רצויה‪ ,‬לכן הראה השם יתברך את ישועתו ופתח את רחמה כדי לחזק‬ ‫הכבויות‪ .‬השקט המתוח בתוך האוהל כבד כעופרת‪ ,‬וקול נשימה חרישית‬ ‫את לבה‪ .‬ומבאר בזה שכל תכלית ההנהגה העליונה הייתה לעודד ולחזק את‬ ‫עולה מבין המרב דים‪ ,‬שעה שיעקב אבינו עומד בלב ליבו של מחזה נשגב‬ ‫בת הזוג הענווה והנדכאת לכאורה בבית‪.‬‬ ‫ונורא כאחד‪ .‬המציאות הסבוכה והמטלטלת של הלילה עוטפת את חלל‬ ‫רבינו בחיי (שם) כתב‪ :‬שתי נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השנייה שנואה‬ ‫האוהל באפלה סמיכה‪ ,‬כאשר השאלה הנוקבת והבוערת כגחלת אש מהדהדת‬ ‫כנגדה‪ ,‬לא ששנאה יעקב חלילה‪ ,‬אלא לפי שאהב את רחל יותר‪ ,‬נקראה זו‬ ‫במלוא עוצמתה ומייסרת את הנפש פנימה‪ :‬כיצד ייתכן שצדיק עליון‪ ,‬בחיר‬ ‫שנואה בערך אליה‪ .‬ומבאר בזה כי כל לשון שנאה כאן אינו אלא ביחס יחסי‬ ‫האבות‪ ,‬חי ודר יום‪-‬יום עם אשה שנואה לכאורה‪ ,‬והרי גזירת חכמים ברורה‬ ‫לאהבת רחל‪ ,‬ואין כאן שנאה אמיתית מצד יעקב כלל ועיכל‪.‬‬ ‫וחתובה היא שמי שדר עם אשה שנואה על בניו נאמר והמורדים והפושעים‪,‬‬ ‫רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שם) חידש‪ :‬אמר שנואה שהיו אומרים‬ ‫ואם כן הכיצד ייתכן ששבטי‪-‬י‪-‬ה קודש יצאו מתוך מציאות מורכבת ואפלה‬ ‫זו אשתו של שונא שהוא עשו‪ ,‬ותקרא על שמו‪ ,‬וכפי זה אם לא היו לה בנים‬ ‫שכזו‪ ,‬שעה שאין שום פתרון גלוי לעין והשכל הולך ונשתומם אל מול‬ ‫היו מצדיקים הדברים כי לא בת זוגו של יעקב‪ ,‬לזה ויפתח רחמה‪ .‬ומבאר בזה‬ ‫תעלומת הדורות הזו‪.‬‬ ‫כי עצם פתיחת הרחם באה להציל את כבודה של בת ישראל הטהורה ולהסיר‬ ‫ומתוך מעמקיו של הכתוב המאיר את נסתרות הפרשה‪ ,‬ניגשים אנו לברר את‬ ‫ממנה את לעז הבריות שדימו לראות בה שייכות אל צד הסטרא אחרא‪.‬‬ ‫דברי התורה הקדושה המונחים ביסוד הסוגיה‪ .‬נאמר בפרשת ויצא‪" :‬וירא ה'‬ ‫ומתוך נהרות האור היוצאים מבית מדרשם של חכמי התלמוד‪ ,‬המפלסים נתיב‬ ‫כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט לא)‪ .‬פסוק קדוש‬ ‫בנבכי הסוגיות המוקשות‪ ,‬מגיעים אנו לעיין בדברי חז"ל הקדושים הנוגעים‬ ‫זה פותח לפנינו צוהר אל עומק ההשגחה העליונה‪ ,‬שבה מובן כי המציאות‬ ‫בעניין זה‪.‬‬ ‫הנראית לעיניים החיצוניות כחיסרון או כשנאה טומנת בחובה את ראשית‬ ‫בגמרא במסכת נדרים (דף כ' ע"ב) איתא וז"ל‪ :‬כל הדר עם אשה שנואה עובר‬ ‫הישועה ואת פתיחת שערי הרחמים‪.‬‬ ‫בחמישה לאוים‪ ,‬ומבארים שם את חומרת העניין לגבי הדר עם אשה שנואה‬ ‫רש" י (בראשית כט לא) ביאר על פסוק זה‪ :‬כי שנואה לאה‪ ,‬ראה הקדוש ברוך‬ ‫ואיך הדבר מקרין על הנהגת הבית והבנים היוצאים ממנו‪ ,‬עד שנאמר עליהם‬ ‫הוא ששנואים מעשה עשו בפניה ופתח את רחמה‪ .‬וביאור הדברים הוא שאין‬ ‫והמורדים והפושעים‪ .‬וכתב רש"י שם ד"ה אשה שנואה‪ ,‬וז"ל‪ :‬שהיא שנואה לו‪,‬‬ ‫הכוונה חלילה לשנאה מצד יעקב‪ ,‬אלא לכך שנוכחותה של לאה‪ ,‬שהייתה‬ ‫ומכאן לכאורה נולדה התמיהה הגדולה כיצד ייתכן הדבר באוהלו של יעקב‬ ‫ראויה לעשו מבחינת שורש הלידה הראשונה‪ ,‬עמדה כנגד מעשיו של עשו‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫וגרמה להתבוננות עליונה שבעקבותיה פתח השם יתברך את רחמה להעמיד‬ ‫בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קכ"ג ע"א) איתא וז"ל‪ :‬וירא ה' כי שנואה לאה‪,‬‬ ‫את שבטי‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬ ‫מאי שנואה‪ ,‬אילמא שנואה ממש‪ ,‬אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב‪,‬‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש‪ :‬שנואה‪ ,‬בעבור שאהב את רחל יותר ממנה‪,‬‬ ‫בגנות צדיקים דבר הכתוב‪ ,‬אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואים מעשה עשו‬ ‫ונקראת שנואה יחסית לאהבת רחל הגדולה‪ .‬ומבאר בזה כי לשון שנאה‬ ‫כהנהגה של חולשה חלילה‪ ,‬אלא כאן עומדת‬ ‫בפניה ויפתח את רחמה‪ .‬וביאור העניין לפי דברי הגמרא הוא שאין הכוונה‬ ‫לפנינו מערכת שלמה של תיקון עולמות‬ ‫חלילה לשנאה מצד יעקב‪ ,‬אלא שהכתוב מעיד על מציאות שבה מעשה עשו‬ ‫עליונים‪ ,‬שבה האדם נדרש לפעול לפעמים‬ ‫היו פרוסים לפניה‪ ,‬ומכוח זאת נפתח רחמה על ידי שמיים כדי להקים את‬ ‫בדרכים נסתרות מעיני רואים כדי להוציא את‬ ‫שבטי‪-‬י‪ -‬ה מתוך קדושה עליונה וטהרה מוחלטת‪ ,‬ללמדנו שכל לשון שנאה‬ ‫האור הגדול מתוך חשכת ההסתרה‪.‬‬ ‫במק רא אינה מורה על שנאה פנימית חלילה אלא על עניין נסתר בהשגחה‬ ‫ויש להוסיף עוד בביאור הדברים‪ ,‬כי גדולי‬ ‫פרטית‪.‬‬ ‫הדורות שדנו בעניינם של האבות הקדושים‬ ‫הראב"ד (בעלי הנפש סימן ר"מ) כתב כיצד היה מותר ליעקב להתחתן עם‬ ‫העלו על נס את העובדה שכל מעשיהם היו‬ ‫לאה‪ ,‬והרי מבואר בגמרא במסכת נדרים דמי שדר עם אשה שנואה על בניו‬ ‫מכוונים לשם שמים בטהרה מוחלטת‪ ,‬ומה‬ ‫נאמר והמורדים והפושעים‪ .‬ומבאר בזה כי מכוח חומרת הדין העולה מדברי‬ ‫שנראה כלפי חוץ כקשיים או כמציאות‬ ‫חז"ל נסתפקו הראשונים כיצד התנהל הדבר במעשה קודש זה‪ ,‬ומכוח קושיה‬ ‫מורכבת‪ ,‬אינו אלא הביטוי העמוק ביותר לקיומם של סודות התורה הנסתרים‪,‬‬ ‫זו הוצרכו ליישב את הנהגתו של יעקב אבינו שלא הייתה בה שום פגם חלילה‬ ‫שבהם נבנים שבטי‪-‬י‪-‬ה מתוך מסירות נפש עליונה שאין למעלה הימנה‪.‬‬ ‫אלא הנהגה עמוקה ונסתרת‪.‬‬ ‫ומתוך כך מבואר היטב כיצד יש ליישב את כל קושיות המפרשים‪ ,‬בבחינת‬ ‫רבי חיים פלטיאל (בראשית כט) ביאר הא דכתוב כי שנואה לאה הכוונה‬ ‫דברי אלקים חיים המכוונים אל מטרה אחת ויחידה – לחשוף את האמת‬ ‫שהייתה שנואה בנישואים ששנאה יעקב מלישאנה לפי שהיה ירא מעשו שהיו‬ ‫הטהורה הנובעת מתוך בית יעקב‪ ,‬וללמד לדורות עולם שכל הליכותיו של‬ ‫אומרים בני אדם שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה‬ ‫הצדיק מכונות ומונהגות בהשגחה פרטית נפלאה שאין עליה שום עוררין‪.‬‬ ‫לקטון והיה ירא שמא יאמר לו עשו למה לקחת אשתי ואכבידה הראשונה‬ ‫ומתוך קודש ההיכל ומדורי התורה המאירים את מעגלי המעשה היום‪-‬יומי‪,‬‬ ‫היית ה דרך חיבה‪ .‬ומבאר בזה כי השנאה המקורית לא הייתה מחמת חיסרון‬ ‫יורדת הסוגיה הקדושה מן ההרים הגבוהים אל שטח החיים ומרחבי ההלכה‪,‬‬ ‫בלאה עצמה אלא מחשש חיצוני מפני עשו הרשע‪ ,‬ולכן נהג יעקב בדרך זו‬ ‫ללמדנו חוקים ומשפטים ישרים הנוגעים למעשה בפועל לכל איש בישראל‪.‬‬ ‫בתחילת הנישואים מתוך ראיית הנולד‪.‬‬ ‫ונראה לבאר כי אחת הנפקא מינות המרכזיות העולות מתוך סוגיה זו נוגעת‬ ‫הרמב"ן (שם) כתב בשם הרד"ק שתי נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השנייה‬ ‫לעצם בניין הבית וההתמודדות עם פערים נפשיים או רגשיים בתוך חיי‬ ‫שנואה כנגדה‪ ,‬כמו שאמר ויאהב גם את רחל מלאה‪ ,‬לא ששנאה‪ ,‬והייתה בושה‬ ‫הנישואין‪ ,‬שכן למדים אנו כי אין האדם רשאי ללכת אחר מראית עין חיצונית‬ ‫בדבר וראה אלוהים את עניה‪ .‬ומבאר בזה כי לשון שנאה במקרא אינו אלא‬ ‫בלבד או לוותר על אחריותו הקדושה לשמור על שלום בית ואחדות איתנה‬ ‫יחסי בלבד לעומת האהבה הגדולה אל רחל‪ ,‬אבל מצד עצמה לא הייתה‬ ‫גם כאשר הרוחות סוערות והמציאות נראית מורכבת ומאתגרת‪.‬‬ ‫שנואה כלל ועיכל‪ ,‬והקדוש ברוך הוא הביט בעניה וריחם עליה מתוך דבקות‬ ‫ועוד מבואר כי מתוך דברי הפוסקים בעניין הדר עם אשה שנואה נלמדת‬ ‫ואמת‪.‬‬ ‫חובתו הגמורה של האדם להשכין שלום ואהבה אמיתית במעונו‪ ,‬ולשקוד בכל‬ ‫ומתוך צלילות דעתם של האחרונים ונושאי כליו של השולחן ערוך‪ ,‬המפלסים‬ ‫כוחו על תיקון הלבבות ויישוב הדעת‪ ,‬כי כל פעולה שאדם עושה בתוך ביתו‬ ‫נתיב ישר ומאיר בתוך סבך קושיות הפוסקים‪ ,‬מתגלים לפנינו עומקים חדשים‬ ‫משליכה שורשים עמוקים על הדורות הבאים ועל בניין הנשמות של יוצאי‬ ‫המיישבים את הדעת ומכוונים את ההלכה לאמיתה‪ .‬גדולי הפוסקים לא נחו‬ ‫חלציו‪ .‬וכאשר האדם פוגש בחייו פערים בין התוכניות המקוריות לבין‬ ‫ולא שקטו עד אשר העלו ארוכה לסוגיה‪ ,‬בבחינת אור חדש על ציון תאיר‪,‬‬ ‫המציאות בפועל‪ ,‬מורה לנו הדרך של יעקב אבינו שלא להרים ידיים אלא‬ ‫ללמדנו כיצד מתיישבים דברי קדמונים זה אל מול זה באחדות מופלאה‪.‬‬ ‫להחזיק באמת הפנימית מתוך מסירות נפש‪ ,‬לבנות את הבית באמונת אומן‪,‬‬ ‫הלבוש (או"ח סימן ר"מ) ביאר כיצד היה מותר ליעקב להתחתן עם לאה‪ ,‬והביא‬ ‫ולדעת שכל מאמץ קטן המושקע באהבה ובסבלנות בתוך הבית פועל ישועות‬ ‫את קושיית הראשונים מן הגמרא במסכת נדרים דמי שדר עם אשה שנואה‬ ‫נסתרות בשמים ובארץ כאחד‪.‬‬ ‫על בניו נאמר עליהם והמורדים והפושעים‪ ,‬ומכוח זאת העמיד את הדין‬ ‫ומתוך עומק הסוגיה המרטיטה והנצחית‪ ,‬מתרוממים אנו אל מחוזות הרעיון‬ ‫בחומרת ההנהגה הנדרשת בכל אדם הרוצה לנהל את ביתו בקדושה ובטהרה‪,‬‬ ‫הגדול‪ ,‬המבקש לפענח את סודה הפנימי של ההשגחה העליונה המנהלת את‬ ‫תוך כדי שקלול מורכבותם של הנישואים הראשונים‪.‬‬ ‫צעדי האדם מתוך סתר המדרגה‪.‬‬ ‫המהרש"א (נדרים דף כ' ע"ב) חידש וביאר את העניין באומרו דלא תקשי ליה‬ ‫ונראה לבאר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה‪ ,‬כי כל מהלכי הבריאה‬ ‫נמי אבני שנואה דכתיב כי שנואה לאה‪ ,‬הא אוקמוה בגמרא במסכת בבא בתרא‬ ‫והנהגת האבות אינם מתמצים אך ורק במציאות הגלויה לעין‪ ,‬אלא הם‬ ‫ששנואים מעשה עשו בפניה ולא שהייתה שנואה ליעקב כלל ועיכל‪ ,‬ומבאר‬ ‫משקפים את המאבק התמידי שבין הגלוי לנסתר‪ ,‬בין האהבה המורגשת לבין‬ ‫בזה כי עיקר לשון השנאה בכתוב אינו מורה חלילה על חיסרון באיששתא‬ ‫האהבה העמוקה והאיתנה ששורשיה מעורים למעלה בקודש‪.‬‬ ‫דיליה אלא על מציאות חיצונית שהוצבה לנגד עיניה‪.‬‬ ‫כאשר התורה מעידה על לאה אמנו ומתארת את מציאות חייה‪ ,‬היא אינה באה‬ ‫החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן ר"מ) הקשה קושיה זו על קושיית הראשונים‪,‬‬ ‫כלל לצמצם את ערכה או חלילה לפגום בקדושתה‪ ,‬אלא ללמדנו את פרשת‬ ‫וביאר ואפשר דהראב"ד כיוון על מה שאמרה לאה עצמה כי שנואה אנכי‬ ‫חייהם של מעצבי האומה‪ ,‬שבהם נדרש האדם לעבור דרך נפתולים ומשברים‬ ‫בראשית כ"ט ל" ג‪ ,‬והגמרא קאי על הכתוב וירא ה' כי שנואה לאה‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫כדי להוציא את האור הגדול ביותר אל הפועל‪ .‬ההסתרה הזו‪ ,‬או ההתמודדות‬ ‫פריך דהכתוב לא דיבר בגנות בהמה טמאה וכו' ומשני דכוונת הכתוב‬ ‫עם מה שנראה כלפי חוץ כמציאות קשה ומורכבת‪ ,‬אינה אלא כור היתרוך שבו‬ ‫ששנואים מעשה עשו בפניה‪ ,‬וסבירה ליה להראב"ד דהא דאמרו רז"ל היינו‬ ‫נבנים שבטי‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬שכן דווקא מתוך המקום הנדכא לכאורה‪ ,‬מתוך תחושת‬ ‫דווקא במאי דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה‪ ,‬אבל במה שהיא עצמה אמרה כי‬ ‫ההתמודדות הפנימית‪ ,‬צומחת הישועה האמיתית ביותר‪ ,‬ומתגלה כי השגחתו‬ ‫שמע ה' כי שנואה אנכי הדברים כפשטן‪ ,‬ומבאר בזה את היישוב לדברי‬ ‫של הקדוש ברוך הוא שוכנת במקומות הנסתרים ביותר מן העין‪ .‬הרעיון‬ ‫הקדמונים מתוך דקדוק מדויק בלשונות הכתובים והחכמים‪.‬‬ ‫העמ וק הזה מלמדנו כי כל קושי בחיי האדם אינו סוף פסוק אלא פתח לבניין‬ ‫האליה רבה (סימן ר" מ) כתב ליישב את התמיה שיש על הראשונים שלא ראו‬ ‫עולמות‪ ,‬שבו הנפש עוברת תהליך של זיכוך עמוק עד שהיא נעשית כלי שלם‬ ‫את דברי הגמרא‪ ,‬דנראה לענ" ד דאף לפי הגמרא דשנואה מעשה עשו‪ ,‬מ"מ‬ ‫המחזיק בתוכו ברכה עליונה‪.‬‬ ‫אין מקרא יוצא מידי פשוטו דשנואה ממש אלא דהכתוב לא היה מדבר בגנותה‬ ‫ומתוך מרחבי הנפש המבקשת למצוא את מקור חיותה באמונת אומן פשוטה‬ ‫אי לאו נמי דשנואה מעשה עשו‪ ,‬ועוד דהא לר' אלעזר לא דרשינן כי שנואה‬ ‫ושלמה‪ ,‬מגיעים אנו לחבר את הסוגיה הנשגבה הזו אל נבכי לבו של האדם‬ ‫אלא כפשוטה כדמשמע מפירוש רש"י שם להדיה‪ ,‬וכן פירש במדרש רבה (ב"ר‬ ‫פנימה‪ ,‬אל חיי האמונה וההנהגה היומיומית‪.‬‬ ‫עא א) כי שנואה לאה שהכל שונאים בה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר כי כל אחד ואחד מאתנו פוגש בחייו פינות נסתרות‪ ,‬מקומות‬ ‫האדמו"ר מסוכוצ'וב בעל השם משמואל (שנת תרע"ח) ביאר כי בזוהר הקדוש‬ ‫שבהם המציאות נראית לכאורה כהפוכה מן הרצון‪ ,‬ונדמה לו כאילו הוא חי‬ ‫הקשה והא בני שנואה לאו בני מעליא נינהו‪ ,‬וחזינן דכל אינון בני מעלי מלאה‬ ‫בתוך מציאות מורכבת שאין בה דין ואין בה דיין‪.‬‬ ‫נפקו‪ ,‬ואת אמרת כי שנואה לאה‪ ,‬ולפי דרכנו יש ליישב דהנה לכאורה קשה‬ ‫עבודת הנפש העולה מן הסוגיה המופלאה הזו מלמדת את האדם שלא‬ ‫הלוא כתיב ויאהב גם את רחל מלאה שהפירוש הפשוט שאהבת רחל הייתה‬ ‫להיבהל מן המראות החיצוניים המטעים‪ ,‬אלא להאמין באמונה שלמה כי כל‬ ‫גדולה מאהבת לאה‪ ,‬ומכל מקום מפורש שגם לאה הייתה אהובה‪ ,‬ואיך יאמר‬ ‫נתיב בחייו מכוון מן השמים באהבה עצומה‪ .‬כאשר האדם יודע להביט אל תוך‬ ‫כי שנואה לאה‪ ,‬אך יש לומר דמחמת דבני שנואה רעים ופושעים ובתחבולה‬ ‫חייו מתוך מבט פנימי ומאיר‪ ,‬הוא מבין שדווקא המקומות שבהם הוא מרגיש‬ ‫עשה יעקב אבינו להראות כאילו היא שנואה למען יתנו החיצונים להוליד את‬ ‫את ההסתרה הגדולה ביותר‪ ,‬הם המקומות שבהם הקדוש ברוך הוא שותל את‬ ‫הנשמות הגבוהות האלה כי אינם יודעים תעלומות לב‪ ,‬וזהו וירא ה' כי שנואה‬ ‫הזרעים הגדולים ביותר של הישועה והצמיחה‪.‬‬ ‫לאה‪ ,‬היינו איך היא שנואה‪ ,‬שהשנאה הוא רק לפנים כאילו‪ ,‬וזהו וירא ה'‪ ,‬אבל‬ ‫האמונה הזו מעניקה לאדם כוחות עצומים שלא ליפול ברוחו בשעות משבר‪,‬‬ ‫אחרים לא ראו‪.‬‬ ‫אלא לאסוף את כל שברי הלב ולהפוך אותם למזבח של קודש‪ ,‬שבו האדם‬ ‫ומתוך עומק משנתם של מאורי הדורות האחרונים ופוסקי זמנינו‪ ,‬המעמיקים‬ ‫מוסר את רצונו אל הבורא יתברך מתוך שמחה ודבקות פנימית עמוקה‪.‬‬ ‫את מבטם בנבכי סוגיות קדושות אלו ומאירים את דרכו של יעקב אבינו באור‬ ‫ההנהגה הזו משליכה ישירות על כל סביבתו של האדם‪ ,‬שכן אדם החי מתוך‬ ‫חדש של אמונה ודבקות‪ ,‬מתוודעים אנו לעוד נדבך נפלא ומופלא המכוון את‬ ‫תודעה פנימית אמיתית שכזו מקרין סביבו אור גדול של שלום‪ ,‬שלווה ואהבת‬ ‫הלב והדעת‪.‬‬ ‫חינם‪ ,‬ומלמד את בני ביתו ואת כל הסובבים אותו שאין שום ייאוש בעולם‬ ‫ונראה לבאר עוד ביסוד העניין‪ ,‬כי כאשר מעמיקים להתבונן בדרכי ההנהגה‬ ‫כלל‪ ,‬וכי כל רגע של התמודדות הוא פתח להיכל המלך‪.‬‬ ‫של יעקב אבינו‪ ,‬מתגלה לנו כי כל פרט בהליכותיו מכוון וספון בסודות‬ ‫עליונים שאין השגה אנושית רגילה יכולה למצוא בהם פגם‪ .‬ההתמודדות‬ ‫המופלאה עם מציאות חייה של לאה אמנו אינה מתפרשת בשום פנים ואופן‬ ‫ומתוך פנימיות הדברים ואורחות חייהם של אבות האומה‪ ,‬גוחנים אנו לאסוף‬ ‫ומתוך גובה הקומה המוסרי המאיר את דרכו של אדם‬ ‫אל לבנו תובנות יקרות ערך לחיי היום‪-‬יום‪ ,‬המאירות את נתיבותיו של האדם‬ ‫פנימה‪ ,‬מציבים אנו את המצפן הפנימי העולה מתוך‬ ‫פנימה ומכוונות את צעדיו באמונה שלמה‪ .‬ניקח עמנו את ההכרה העמוקה‬ ‫הסוגיה‪ ,‬המכוון את הלב ביושר צרוף ובאמת פנימית‬ ‫שכל מציאות מורכבת בחיי האדם‪ ,‬כל פינה נסתרת שבה נדמה כי האור‬ ‫שאינה מבקשת רעש או כחל ושרק‪.‬‬ ‫מתמעט‪ ,‬אינה אלא פרוזדור רחב המכין את הלב לקראת גילויים נפלאים של‬ ‫ונראה לבאר כי המצפן הפנימי הנבנה מתוך מעשה‬ ‫ישועה וקרבת אלוקים‪ .‬האדם הלומד להסתכל על חייו דרך משקפם של‬ ‫אבות ופרשת חייה של לאה אמנו מלמד את האדם‬ ‫צדיקים אינו נבהל מן המראות החיצוניים ואינו נשבר מן הקשיים‪ ,‬אלא יודע‬ ‫ענווה צרופה מה היא‪ ,‬שכן כאשר אדם רואה כיצד‬ ‫לסלול מסילה פנימית של אהבת אמת‪ ,‬מסירות נפש ושקט נפשי‪ ,‬מתוך ידיעה‬ ‫גדולי עולם נושאים את משאם בדממה ובאמונת אומן‬ ‫ברורה שכל פרט ופרט במעגל חייו מכוון ביד השגחה עליונה בדקדוק עצום‬ ‫מבלי לבקש תרועות ניצחון ומבלי לצעוק את צדקתם‬ ‫ובאהבה שאין לה שיעור‪.‬‬ ‫ברשות הרבים‪ ,‬הוא לומד לכוון את דרכו שלו מתוך‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עומק סוגיה זו מגלה לנו כי אין שום ייאוש בעולם כלל‪ ,‬וכי כל‬ ‫הקשב פנימי עמוק‪ .‬המוסר העולה מכאן אינו מנוסח‬ ‫קושי או פער הנפגש בחיי איש וביתו אינו אלא הזדמנות פנימית להיבנות‬ ‫בסיסמאות חיצוניות ואינו מבקש להטיף מוסר לאחרים‪ ,‬אלא הוא קול דממה‬ ‫ולהעלות את הנפש למעלות קודש עליונות‪ .‬מתוך התבוננות בהנהגתו של‬ ‫דקה הלוחש ללב האדם לדרוש אמת בכל צעד ושעל‪ ,‬לדעת לקבל את הדין‬ ‫יעקב אבינו עם לאה אמנו‪ ,‬אנו למדים לצעוד בנתיב האמת בפשטות ובטהרה‪,‬‬ ‫באהבה‪ ,‬ולא לשפוט את זולתו על פי מראית עין חולפת‪ .‬האדם נושא את מבטו‬ ‫לבנות את מעוננו באהבה איתנה‪ ,‬ולגלות את האור הגדול הגנוז בסתר‬ ‫אל האמהות והאבות ורושם בלבו את הנהגת האמת הטהורה‪ ,‬שבה כל קושי‬ ‫המדרגה‪ .‬תובנות משנות חיים אלו מלוות את האדם בכל רגע ורגע‪ ,‬מזככות‬ ‫אינו סיבה להתקצף אלא הזדמנות פנימית לדייק את המידות‪ ,‬לזכך את הרצון‪,‬‬ ‫את לבבו‪ ,‬ומחברות אותו אל שורש נשמתו באמונת אומן שאינה פוסקת‬ ‫ולפנות מקום לשכינה שתישרה בתוך מעונו ברוך ובפשטות‪.‬‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫מה ראתה לאה אמנו שחכמים העידו שאיש לפניה לא הודה כך להשם יתברך?‬ ‫כי הודאתה היא הודאה שלימה על כלל ההנהגה‪ ,‬ומבאר בזה כי מעלת ההודיה‬ ‫מתוך דממת הערב היורדת על האהל‪ ,‬עת הריחות של האדמה הלחה‬ ‫מתגלה ביותר כאשר האדם יודע להודות על העבר ועל העתיד כאחד מתוך‬ ‫והצמחים מתערבבים ברוח הנושבת ברכות מבין גבעות הארץ‪ ,‬עומדת לאה‬ ‫דבקות מוחלטת בבורא‪.‬‬ ‫אמנו בלב ההתרחשות הפנימית של חייה‪ ,‬חובקת את בנה הרך ומרגישה כיצד‬ ‫ומתוך אורה של סוגיה זו‪ ,‬גוחנים אנו אל דברי חז"ל הקדושים המאירים את‬ ‫נפתחים שערי שמים בתנועה של הודאה עמוקה ופנימית שאין כדוגמתה מאז‬ ‫עומק פשרה של הודאת לאה אמנו במסכתות הש"ס‪ ,‬לחשוף את השורש‬ ‫ימי בריאת העולם‪ .‬האור הרך של השקיעה נוגע בפינות האהל ומצייר צללים‬ ‫העמוק המונח ביסוד דבריהם‪.‬‬ ‫עדינים של תקווה וישועה המפציעות מתוך ההסתרה הארוכה‪ ,‬והנפש כולה‬ ‫בגמרא במסכת ברכות (דף ז ע"ב) איתא‪ :‬אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן‬ ‫רוטטת משמחה ומיראת קודש מול פלא הבריאה המתרחש לנגד עיניה‪.‬‬ ‫יוחי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה‬ ‫הנה מונחים לפנינו דברי חז"ל הקדושים במסכת ברכות המעצימים את‬ ‫לאה והודתה שנאמר הפעם אודה את ה'‪ ,‬ומבאר בזה כי עומק הדברים מעורר‬ ‫ההודיה הזאת עד לקצה השמים‪ ,‬ומלמדים אותנו כי מיום שברא הקב"ה את‬ ‫תמיהה עמוקה היאך ייתכן שעד לאה לא נמצא אדם שהודה לבורא עולם‪,‬‬ ‫עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה במדרגה זו עד שבאתה לאה והודתו‪.‬‬ ‫והלא האבות הקדושים הודו והקריבו קרבנות‪ ,‬אלא שמונח כאן חידוש עצום‬ ‫והלב עומד משתוממת ונדהם לנוכח התמיהה הגדולה המבקעת ועולה מן‬ ‫בהגדרת ההודיה שאינה תלויה רק בנס יוצא דופן אלא בהכרה עמוקה‬ ‫הסוגיה‪ :‬וכי מבריאת העולם ועד עתה לא היה אדם שהודה לבורא עולם?‬ ‫בהשגחה התמידית‪.‬‬ ‫והלא האבות הקדושים עמדו והקריבו קרבנות‪ ,‬שיבחו והללו את השם יתברך‬ ‫רש"י (ברכות ז ע"ב) ביאר על דברי הגמרא כי לאה נתנה תודה על היתר‪,‬‬ ‫על כל צעד ושעל בחייהם‪ ,‬ומהו אפוא אותו סוד נשגב הגנוז בהודיה המיוחדת‬ ‫ומבאר בזה כי כל גדולי עולם שקדמו לה הודו על ניסים נעלים ויציאה מסדרי‬ ‫הזו של לאה שאין לו אח ורע בכל הדורות שקדמו לה?‬ ‫הטבע‪ ,‬אך לאה אמנו זכתה להיות הראשונה המודאת על עצם הנהגת הטבע‬ ‫ומתוך נבכי הפשט ומקורות התורה המאירים את פני הדברים באור יקרות‪,‬‬ ‫והחסד השגרתי המלווה את האדם בכל רגע ורגע מחייו‪.‬‬ ‫ניגשים אנו להציב את דבר הכתובים הקדושים המהווים את היסוד והתשתית‬ ‫תוספות (שם ד"ה מיום) מבארין את עומק הדברים ומקשים על מציאות‬ ‫לכל סוגיית ההודיה המופלאה הזו‪ .‬בפרשת ויצא נאמר בכתובים‪" :‬ותהר עוד‬ ‫ההודיה של שאר בני אדם‪ ,‬ומבארים בזה כי מעלתה המיוחדת של לאה הייתה‬ ‫ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' ותקרא שמו יהודה ותעמד מלדת"‬ ‫בכך שהשכילה לראות את יד השגחת ה' פועלת בתוך תוכו של הטבע עצמו‪,‬‬ ‫(בראשית כט לה)‪ .‬פסוקים קדושים אלו פותחים לפנינו את שערי ההבנה‬ ‫ובכך הניחה את היסוד והשורש לכל עולם ההודיה של עם ישראל לדורות‬ ‫ומזמנים אותנו להתבונן כיצד לשון ההודיה מתפקעת מתוך עומק לבה של‬ ‫עולמים‪.‬‬ ‫לאה אמנו‪ ,‬המבינה לראשונה את גודל המתנה שהוענקה לה ואת פשר חלקה‬ ‫ומתוך גנזי הראשונים המאירים את סוגיות התורה באור יקרות‪ ,‬ניגשים אנו‬ ‫בבניין האומה‪.‬‬ ‫להביא את דבריהם הבהירים והעמוקים כמים חיים המרווים את צימאון‬ ‫רש"י (שם ) ביאר כי ארבעה בנים נולדו לו‪ ,‬לפי שארבע נשים היו‪ ,‬ונטלה כל‬ ‫הלומדים‪.‬‬ ‫אחת חלק‪ ,‬וזו הודתה שנטלה יותר מחלקה‪ ,‬ולכן קראה שמו יהודה‪ .‬ומבאר‬ ‫רבינו מנחם מקרקא בספר מערכת האלהות (פרק ז) כתב כי הודאתה של לאה‬ ‫בזה כי הודאתה של לאה לא באה אך ורק על עצם לידת הילד כדרך הטבע‪,‬‬ ‫אמנו הייתה מתוך השגת האמת העליונה כי כל מעשיו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫אלא על ההכרה העמוקה בכך שזכתה למעלה יתרה ולחלק גדול בבניין‬ ‫במשפט נעשים‪ ,‬ומבאר בזה כי גדולי הראשונים ראו בהודיה זו את שורש‬ ‫השבטים הקדושים מעל ומעבר למה ששייך לכאורה לפי מדת חלקה הטבעי‪,‬‬ ‫האמונה הציבורית והפרטית שבה האדם מודה על העבר ומזמין את השפע‬ ‫ומתוך כך נפתחו עיניה לראות את יד השגחת ה' המכוונת כל צעד ושעל‬ ‫לעתיד לבוא מתוך דבקות מוחלטת בבורא‪.‬‬ ‫בחייה‪.‬‬ ‫רבינו בחיי בן אשר (בראשית כט לה) פירש על פסוק זה כי לאה אמנו קראה‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב כי הפעם אודה את ה' ‪ -‬כי בתחילה הייתה‬ ‫שמו יהודה על שם ההודיה כי הודתה לה' על שזכתה להעמיד את רוב‬ ‫סבורה שלא תלד עוד משהכירה כי שנואה היא‪ ,‬ועתה שילדה ארבעה בנים‬ ‫השבטים‪ ,‬ומבאר בזה כי מעלתה הייתה בכך שהפכה את שם הבן לעד‬ ‫הודתה על הריבוי והטובה שלא פללה לה‪ .‬ומבאר בזה כי שורש ההודיה נעוץ‬ ‫ולמזכרת נצח שבה יהיה הלב נתון תמיד לשבח את השם יתברך על כל‬ ‫בהתפנית הגדולה שבין תחושת החיסרון וההסתרה לבין גילוי השפע האלוקי‬ ‫נסתרותיו וחסדיו המרובים‪.‬‬ ‫הפוקד את האדם דווקא מתוך מקומות של שפלות וקושי‪.‬‬ ‫רבינו עובדיה ספורנו (בראשית כט לה) חידש כי ההודיה השלימה מתגלה‬ ‫הרמב" ן (שם) פירש כי קראה שמו יהודה על שם ההודיה‪ ,‬כי הודתה לה' על‬ ‫כאשר האדם רואה את התמונה השלמה נארגת מתוך פרטים שבתחילה נראו‬ ‫החסד הגדול שעשה עמה להקים עול פניה ולתת לה זרע של קיימא‪ ,‬ומבאר‬ ‫כסותרים זה את זה‪ ,‬ומבאר בזה כי לאה אמנו לא הייתה לבדה בהודיה מצד‬ ‫בזה כי ההודיה אינה רק אמירת תודה חיצונית אלא התבוננות פנימית המכירה‬ ‫עצם אמירת התודה אלא בגילוי שורש ההודיה מתוך מציאות של מאבק‬ ‫בכך שכל קיומנו והצלתנו באים מאיתו יתברך‪ ,‬והיא קשרה את שם הבן לעצם‬ ‫והתמודדות פנימית שהפכה לכתר תפארת של האומה כולה‪.‬‬ ‫מהות החיים וההכרה בהשגחה‪.‬‬ ‫הכתב סופר (בראשית כט לה) ביאר ותאמר הפעם אודה את ה' וכו' אמרינן‬ ‫הספורנו (שם) ביאר כי אמרה הפעם אודה את ה' ‪ -‬לפי שכל מה שילדה עד‬ ‫בגמרא במסכת ברכות דף ז ע"ב לא היה אדם שהודה לה' דע שבאתה לאה‬ ‫כה היה מתוך תחושת המאבק והצורך להוכיח את מקומה‪ ,‬אך כעת בבן‬ ‫והוא תמוה וכי האבות לא הודו לה' על הניסים שעשה להם הלא הקריבו‬ ‫הרביעי ראתה כי נתמלאה סאת השפע וכי חלקה שלם בבניין בית יעקב‪.‬‬ ‫קרבנות ושיבחו לה' ואומר מעתה בודאי אברהם ויצחק הודו ושבחו לה'‬ ‫ומבאר בזה כי ההודיה השלימה מופיעה כאשר האדם רואה את התמונה‬ ‫כמפורש אבל להם נעשו נסים שלא בטבע ואין חידוש כל כך שמצאו עצמם‬ ‫השלמה מתחברת לכלל אחדות אחת גדולה המאירה את כל מעשיו‪.‬‬ ‫מחויבים להודות ולשבח ולזבוח לפני ה' זבחי תודה אבל בלאה מצינו שנתנה‬ ‫הכלי יקר (שם) מבאר כי לאה אמנו ידעה להסתכל על הטובה בתוך מציאות‬ ‫תודה לה' בהיוולד לה בן הגם שכן בטבע וכמה נשים מולידות כמה בנים מכל‬ ‫של קושי‪ ,‬ולכן בעוד שבראשונה הייתה שנואה ומדוכאת‪ ,‬זכתה כעת לראות‬ ‫מתבונן על המציאות המקיפה אותו בכל יום‬ ‫מקום לא תלתה במקרה וטבע והיא היתה הראשונה שמצינו בה הודאה כזו‬ ‫ויום‪ .‬בעוד תפיסת העולם החיצונית רגילה‬ ‫ושבחוה חכמים ומבאר בזה כי מעלתה של לאה אמנו הייתה בכך שלא תלתה‬ ‫למדוד את ההתרחשויות במשקפיים צרות של‬ ‫את הלידה בטבע המקרי אלא ראתה בה את יד השגחת ה' אפילו בדברים‬ ‫הצלחה גלויה‪ ,‬של ניסים יוצאי דופן ושל‬ ‫השגרתיים ביותר שאינם בגדר נס יוצא דופן‪.‬‬ ‫תמורות מרעישות‪ ,‬באה לאה אמנו ומלמדת‬ ‫מהר"מ שיק (שם) חידש על מה שאמרה הפעם אודה את ה' ותקרא שמו יהודה‬ ‫אותנו תורה עמוקה שבה כל רגע של שגרה‪ ,‬כל‬ ‫כי לאה אמרה בעצמה מאחר שכבר נולדו לה ד' בנים וכי די אם אודה את ה'‬ ‫פעימת לב וכל נתיב נסתר הם עצם גילוי של‬ ‫רק פעם אחת הלא ראוי להודות לה' תמיד תהילתו בפי שלא לשכוח חסדי ה'‬ ‫שכינה ויד השגחה עליונה‪ .‬ההודיה הזו מהווה‬ ‫המרובים ותמיד יהיה לנגד עיני גמולות וטובות של הקב"ה ע"כ קראה שמו‬ ‫בעצם את הסרת המסך מעל פני הטבע‪ ,‬והבנה‬ ‫יהודה כדי שיהיה לה למזכרת אהבה ותודה לה' ב"ה וזה שאמרה הפעם אודה‬ ‫מוחלטת שאין שום מציאות אקראית בעולם‬ ‫את ה' בלשון בחמיה וכי רק פעם אחת אודה את ה' הלא לא די בזה בפעם אחת‬ ‫כלל‪ ,‬אלא הכל מכוון בדקדוק עצום ובאהבה איתנה מאת הבורא יתברך‪.‬‬ ‫רק תמיד תהילתו בפי ע"כ קראה שמו יהודה ודברי פי חכם חן ומבאר בזה כי‬ ‫כאשר האדם מפנים את העומק הזה‪ ,‬נפתחת לפניו תודעה חדשה שבה‬ ‫קריאת השם יהודה היוותה עבורה עוגן נפשי ותזכורת תמידית המקבעת את‬ ‫השגרה אינה אלא פרוזדור רחב המזמין את האדם לפגוש את קונו בכל צעד‬ ‫ההודיה למצב קבוע ומתמשך שאינו פוסק לרגע‪.‬‬ ‫ושעל‪ ,‬להעלות את ניצוצות הקדושה הגנובים מתוך החומר‪ ,‬ולהפוך את‬ ‫הפרדס יוסף (בראשית כט לה) כתב ותמוה וכי אדם נח אברהם יצחק יעקב‬ ‫החיים עצמם למשכן של אמונה צרופה ודבקות נצחית‪.‬‬ ‫שתיקנו כל התפילות לא הודו לה' וראיתי בשם הגאון טיב גיטין ז"ל שהחילוק‬ ‫ומתוך המרחב הרעיוני הפותח את שערי הלב‪ ,‬פוסעים אנו אל עומק ההרחבה‬ ‫בין שבח להודאה שבח הוא על שאדם משבח פעולת טובתו שעשה לעולם‬ ‫המחשבתית‪ ,‬לחבר את אור הסוגיה אל נבכי הנפש פנימה‪ ,‬אל צפונות האמונה‬ ‫אבל אם האדם היה סבור שדבר זה לרעתו ואחר כך ראה שתצמח מזה טובה‬ ‫ואל הנהגת האדם ביומיום‪.‬‬ ‫אז שייך לשאול הודאה וזה ודאי האבות נתנו שבח לה' אבל לא מצאנו שנתנו‬ ‫הנפש האנושית כמהה תמיד למצוא את העוגן המייצב אותה בתוך סערות‬ ‫הודאה על דבר שסברו שהוא רעה ונהפך לטובה אולם לאה הייתה שנואה‬ ‫החיים‪ ,‬את הנקודה שבה הלב מרגיש כי הוא אינו לבדו במערכה‪ .‬כאשר האדם‬ ‫וסברה שהשנואה היא לרעתה וכשראתה שעל ידי זה שהייתה שנואה זכתה‬ ‫מתבונן בהנהגתה של לאה אמנו‪ ,‬הוא לומד להכיר בכך שכל משבר‪ ,‬כל‬ ‫שיצאו ממנה רוב שבטים והיתה לטובה אמרה הפעם אודה את ה' ומבאר בזה‬ ‫תחושת ריחוק או מצב שבהם נדמה כי שערי שמים ננעלו‪ ,‬אינם אלא קריאה‬ ‫את היסוד העצום שבין שבח להודיה שכן הודיה אמיתית צומחת דווקא מתוך‬ ‫פנימית להתעלות‪ ,‬לבקש את הקשר החי והאמיתי עם הבורא מתוך מקום של‬ ‫מקום של היפוך הגלגל שבו האדם מבין שמה שחשב לרוע הפך לטובה גדולה‪.‬‬ ‫ענווה ושפלות רוח‪ .‬האמונה האמיתית אינה נבנית מתוך מציאות חלקה‬ ‫ומתוך הוד קדומים המשתלשל ועולה עד לדורינו‪ ,‬גוחנים אנו ללמוד את‬ ‫ומשוחררת מקושי‪ ,‬אלא דווקא מתוך אותם רגעים שבהם האדם אוסף את‬ ‫דבריהם המאירים של גדולי הדורות האחרונים אשר צללו לעומק סוגיה זו‬ ‫שברי לבבו‪ ,‬מביט אל המציאות בעיניים אמוניות‪ ,‬ומבין שכל צעד וצעד נמדד‬ ‫ופתחו לפנינו צוהר חדש להבנת עומק ההודיה‪.‬‬ ‫בקפידה שמ ימית‪ .‬ההנהגה הנובעת מכך מכוונת את האדם שלא לחפש את‬ ‫השפת אמת (פרשת ויצא) ביאר כי אמירת לאה הפעם אודה את ה' מורה על‬ ‫הניצחונות הגדולים המרעישים עולמות‪ ,‬כי אם למצוא את האור הגדול דווקא‬ ‫מעלת ההודאה התמידית שבה האדם מכיר בכל רגע ורגע כי אין שום מציאות‬ ‫במקומות הנסתרים‪ ,‬לטפח תודעה של הודיה שאינה תלויה בדבר‪ ,‬ולתת ללב‬ ‫בלעדיו יתברך‪ ,‬ומבאר בזה כי יסוד ההודיה של לאה אינו רק על נס פרטי אלא‬ ‫להתמלא בשמחה פנימית ושקטה המאירה את כל סביבותיו באור יקרות‪.‬‬ ‫על עצם היות האדם חי וקיים וזוכה לעבוד את ה' בכל מצב שבו הוא נתון‪,‬‬ ‫ומתוך עומק המוסר הפנימי הצומח מתוך גנזי האמת‪ ,‬מתבוננים אנו אל מצפן‬ ‫ובכך הפכה למקור הברכה לכל הדורות הבאים‪.‬‬ ‫הנפש המכוון את דרכו של האדם מתוך דברי חכמים מבלי משים ובדרכי נעם‪.‬‬ ‫האדמו" ר מרדכי מאיזביצה ספר מי השילוח (פרשת ויצא) חידש כי ההודיה‬ ‫המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיית ההודיה של לאה אמנו מציב לפני האדם‬ ‫של לאה אמנו בבנה הרביעי באה מתוך הענווה העמוקה שבה הבינה שכל מה‬ ‫מראה בהירה שבה הוא בוחן את יחסו אל הסובב אותו ואל המציאות‬ ‫שניתן לו לאדם אינו מגיע לו מצד זכויותיו אלא מחסד חינם‪ ,‬ומבאר בזה כי‬ ‫בכללותה‪ .‬אדם נדרש מטבע הדברים להישמר מן התרעומת ומתוך תחושת‬ ‫כאשר אדם מגיע להכרה זו נפשו מתמלאת בשירה עצומה ובהודאה שאינה‬ ‫הקיפוח או המרמור המתעורר לעיתים כאשר הדרך אינה סלולה כרצונו‪,‬‬ ‫פוסקת לרגע‪ ,‬והיא היא ההודיה שחז"ל העידו עליה שלא הייתה כמותה‬ ‫וללמוד מדרכיה של לאה כיצד להפוך את המכאוב למקור של ברכה‪ ,‬ואת‬ ‫מבריאת העולם‪.‬‬ ‫תחושת החיסרון לפתח שדרך פתחו בוקע האור‪ .‬מוסר זה אינו דורש מן האדם‬ ‫ומתוך גובה הסוגיה וההבנה המאירה את מרחבי המעשה‪ ,‬פוסעים אנו אל‬ ‫להטיף מוסר לעולם או לשאת דברים גבוהים מעל בימות‪ ,‬אלא תובע ממנו‬ ‫שדה היישום המעשי‪ ,‬לתרגם את תנועת ההודיה הנשגבה הזאת אל נבכי‬ ‫עבודה פנימית עדינה ושקטה שבה הוא מודה על הקיים‪ ,‬מכיר בחסדי הבורא‬ ‫החיים וההלכה היומיומית‪.‬‬ ‫בכל רגע ורגע‪ ,‬וצועד בענווה ובאמת מבלי לחפש את מחיאות הכפיים‬ ‫ההכרה המרכזית העולה מעניינה של לאה אמנו מלמדת את האדם שלא‬ ‫החיצוניות‪ .‬האדם המאמץ את המצפן הזה לבו פתוח לרווחה‪ ,‬ידיו מושטות‬ ‫להמתין אך ורק לניסים גלויים ולתמורות יוצאות דופן כדי לפתוח את פיו‬ ‫באהבה‪ ,‬והוא מהלך בעולם מתוך תחושת שליחות מרוממת המאירה את‬ ‫בהודיה לפני הבורא יתברך‪ ,‬אלא לגלות את האור האלוקי המפעם בתוך‬ ‫סביבותיו באור צחור וטהור‪.‬‬ ‫השגרה הפשוטה והיומיומית של החיים‪ ,‬בהליכה‪ ,‬בנשימה ובקיומו של האדם‬ ‫ומתוך האור הגדול המפעם בכל פינה‪ ,‬לוקחים אנו עמנו תובנות יקרות ערך‬ ‫בכל רגע ורגע מתוך שמחה ודבקות‪.‬‬ ‫לחיי היום‪ -‬יום‪ ,‬להאיר בהן את נתיבותינו פנימה‪ .‬בחיי היומיום‪ ,‬שעה שטרדות‬ ‫עוד עולה מתוך הדברים כי כאשר האדם פוגש בחייו מציאות הנראית לו‬ ‫העולם וגלי השגרה מאיימים לשטוף את השקט הפנימי‪ ,‬מזכירה לנו לאה‬ ‫לכאורה כרעה או כחיסרון‪ ,‬אין עליו להתייאש או ליפול ברוחו‪ ,‬אלא לאסוף‬ ‫אמנו לעצור רגע אחד‪ ,‬להתבונן במתנות הקטנות והשקטות המקיפות אותנו‪,‬‬ ‫את כוחותיו ולהמתין באמונה שלמה לראות כיצד מתוך אותו מקום עצמו‬ ‫ולפתוח את הלב בהודיה שאינה תלויה בדבר‪ .‬במקום לחפש תמיד את הרגעים‬ ‫צומחת הישועה הגדולה‪ ,‬וכפי שהודיה אמיתית נולדת דווקא מתוך ראיית‬ ‫הגדולים והמרעישים‪ ,‬נלמד לגלות את הנס העצום הגלום בעצם היותנו חיים‪,‬‬ ‫הטוב הנסתר המתגלה לבסוף באור גדול ומאיר‪.‬‬ ‫נושמים ועומדים לפני ה' יתברך‪ ,‬ולהפוך כל רגע שגרתי למפגש חי ומרגש עם‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬הנהגתה של לאה בקריאת שמו של יהודה מלמדת אותנו הלכה‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫למעשה את חשיבותם של עוגנים נפשיים בחיים הרוחניים‪ ,‬שבהם האדם נעזר‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עיקר העניין נעוץ ביכולת הפנימית של האדם שלא לתלות את‬ ‫באמצעים שונים כדי לקבע בנפשו את ההודיה התמידית ולא להניח לה להיות‬ ‫הודאתו אך ורק בניסים גלויים או בישועות יוצאות דופן‪ ,‬אלא לראות את יד‬ ‫גל חולף הנעלם עם הרוח‪ ,‬אלא ליצור רצף של קדושה ואמונה הלוחך את כל‬ ‫ההשגחה העליונה המנהלת את עולמו בכל רגע ורגע‪ ,‬אף בתוך השגרה‬ ‫מעשיו ודרכיו תמיד‪.‬‬ ‫השקטה ביותר‪ .‬לאה אמנו לימדה את העולם כולו שסוד ההודיה האמיתית‬ ‫ומתוך עומק התפיסה הרעיונית המפעימה את הלב‪ ,‬גוחנים אנו לפתוח את‬ ‫מתחיל בהכרה הע מוקה שהכל מאתו יתברך‪ ,‬ובהתמדה נפשית היוצרת עוגן‬ ‫השער אל שורש הרעיון העמוק והנשגב העולה מתוך סוגיית ההודיה של לאה‬ ‫תמידי של אמונה ואהבה שאינם פוסקים לעולם‪.‬‬ ‫אמנו‪ ,‬המאיר באור חדש את יחסו של האדם אל הבריאה ואל גלגוליו של‬ ‫הודיה אמיתית אינה תולדה של נס חריג‪ ,‬אלא ראיית הפלא האלוקי המפעם‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫בכל נשימה שגרתית של החיים ‪.‬כאשר האדם מקבע בנפשו את ההכרה כי‬ ‫ונראה לבאר כי הרעיון המרכזי המונח ביסוד דברי חז"ל והמפרשים אינו‬ ‫הכל מאתו יתברך‪ ,‬הופכת שגרת חייו למשכן תמידי של שמחה ודבקות אורה‪.‬‬ ‫מצטמצם אך ורק לעניין פרטי של אישה המודה על בנה‪ ,‬אלא הוא מגלה‬ ‫לפנינו מבט כולל ומהפכני על עצם מהות הבריאה ועל האופן שבו האדם‬ ‫האם על ידי תפילה אפשר לקבל זיווג שאדם רוצה אף על פי שנגזר אחרת מהשמיים?‬ ‫רובדיו‪ ,‬מיושבי קרנות ועד מפרשי ימים ומהלכי דרכים – מסתכל בעין‬ ‫מערכות עליונות ותחתונות רועדות סביב שאלת‬ ‫ביקורתית ותמהה על המהפך שנעשה במציאות‪ ,‬שכן תפילה אמיתית פועלת‬ ‫היסוד הנשגבה הזו‪ ,‬שעה שהאדם עומד בשערי בניין‬ ‫שינוי כה דרסטי עד שהיא מעמידה את האדם במקום חדש לגמרי‪ ,‬שבו‬ ‫ביתו ומבקש לעצב את גורלו‪ .‬הנה פוגשים אנו את בת‬ ‫הגזירה הקודמת מתבטלת מן הכלל ואינה קיימת עוד‪ ,‬ועל ידי כך זוכה האדם‬ ‫קולו של עולם המכריזה על זיווגו של אדם טרם‬ ‫להקדים את הראוי לו ולהפוך את סדר הבריאה בכוח זעקת ליבו הטהור‪.‬‬ ‫יצירתו‪ ,‬ומנגד ניצבת עוצמתה הכבירה של זעקת הלב‬ ‫ומתוך הדברים העמוקים שנתבררו‪ ,‬עולות ובוקעות נפקא מינות מעשיות‪,‬‬ ‫והדמעות החמות השוברות כל גזירה ומפלסות נתיב‬ ‫המאירות את נתיבות חיינו ומעניקות לנו הדרכה ברורה בהתמודדות מול‬ ‫חדש ברקיעים‪ .‬דמותה של לאה אמנו‪ ,‬שעמדה בפני‬ ‫אתגרי השעה וגזירות העומדות ברומו של עולם‪.‬‬ ‫גורל איום ונורא של נפילה בחלקו של עשו הרשע‪,‬‬ ‫כוחה של זעקת הלב מול כל גזירה טבעית או שמימית – מתוך דברי האלשיך‬ ‫מתגלה לפנינו במלוא שפל ברכיה ובבכייה התמה‪ ,‬עד‬ ‫הקדוש והפלא יועץ על עניינו של זיווג‪ ,‬נלמד יסוד מעשי עצום באבחון כוחה‬ ‫שקרעה בגדולה את גזר דינה וזכתה להקדים את‬ ‫של התפילה‪ .‬כאשר אדם נתקל במציאות שבה הנתונים הטבעיים או‬ ‫אחותה ולכונן את יסודות שבטי קודש ישראל‪ .‬ומתוך כך נשאלת השאלה‬ ‫החיצוניים מורים לכאורה שאין סיכוי להשיג את מבוקשו‪ ,‬עליו לדעת שאין‬ ‫הגדולה והנוקבת עד כלות הנפש‪ :‬עד היכן מגעת כוחה של תפילה זכה‪ ,‬והאם‬ ‫שום גזירה העומדת בפני כוח התפילה והבכיה הזכה היוצאת מעומק הלב‪.‬‬ ‫בכוחה לשנות את פני המציאות הגזורה מן השמים?‬ ‫נפקא מינה זו נוגעת עמוקות לכל צומת דרכים בחיי האדם שבה נדמה כי‬ ‫ומתוך עומק השאלה‪ ,‬אנו פוסעים ביראת כבוד אל מקראי הקודש ואל מפרשי‬ ‫הדלתות נעולות‪ ,‬ללמדנו שלא להתייאש ולא להישען על הטבע לבדו‪ ,‬אלא‬ ‫התורה המאירים את סוגיית עיני לאה ואת כוחה העצום של התפילה לשנות‬ ‫לשפוך שיח ותחינה לפני השם יתברך‪.‬‬ ‫את הגזירה" ‪.‬ועיני לאה רכות" (בראשית כט‪ ,‬יז)‬ ‫עמידה איתנה מול לעג הסביבה בעת פעולה נגד המזל – מתוך דברי רבי הונא‬ ‫הכתוב מעמיד את עצם תיאורה של לאה ואת השבר הגדול שנשא הלב פנימה‪,‬‬ ‫במדרש על תגובת הסביבה והסנטורים כלפי מעשיה של לאה אמנו‪ ,‬עולה‬ ‫כאשר עמדה מול גורל מאפיל ומפחיד‪.‬‬ ‫נפקא מינה מעשית לאדם הפועל בדרך של אמונה ותפילה חרף ביקורת‬ ‫רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית כט‪ ,‬יז) ביאר את העניין שעיני לאה היו‬ ‫הסביבה‪ .‬ההדרכה המעשית היא כי לעיתים קרובות‪ ,‬כאשר אדם פועל בדרכים‬ ‫רכות מרוב בכי על גורלה המר‪ .‬ומבאר בזה כי היתה בוכה ומתחננת פן תיפול‬ ‫הרוח ניות ודורש ישועה הפוכה מן המזל המקובל‪ ,‬הוא עלול לפגוש הרמת‬ ‫בחלקו של עשו הרשע‪ ,‬ובתפילותיה הזכות הצליחה לקרוע את גזר הדין‪.‬‬ ‫גבה או לעג מצד הסביבה הקרובה והרחוקה‪ .‬התורה מורה לנו שלא להתפעל‬ ‫האלשיך הקדוש (בראשית כט‪ ,‬יז) כתב כי כל כוחות הטבע וההשתדלות‬ ‫מקולות אלו‪ ,‬אלא לדבוק במטרה ובישועת ה'‪ ,‬ממש כפי שעשתה לאה שלא‬ ‫הגדולה לא יכלו לנצח את כוח התפילה‪ .‬ומבאר בזה שאפילו אם יש כמה‬ ‫נבהלה מסנטוריהם של מפרשי ימים ומהלכי דרכים‪.‬‬ ‫סברות שעל פי הטבע לא יהא הזיווג הראוי‪ ,‬בכוח התפילה והבכיה אפשר‬ ‫חובת ההשתדלות הרוחנית והתפילה על הדור הבא – מתוך דבריו הנפלאים‬ ‫לפעול שיצא הדבר לפועל בניגוד לכל תחזית טבעית‪.‬‬ ‫של רבי אליעזר פאאפו בספרו פלא יועץ על חובת האב והאם להתפלל על‬ ‫ומתוך פשטי המקראות ומפרשי התורה‪ ,‬אנו פותחים את שערי היכלי התלמוד‬ ‫זיווג בניהם ובנותיהם‪ ,‬עולה נפקא מינה מעשית גדולה לעניין האחריות‬ ‫והמדרשים‪ ,‬לראות כיצד לובנה סוגיה זו בגמרות הבבלי והמדרשים ביחס‬ ‫ההורית והאישית‪ .‬ההדרכה היא שאין להסתמך על כך שהדברים יסתדרו‬ ‫לכוחה העצום של התפילה לשנות את הגזירה ולזכות בזיווג האמיתי‪.‬‬ ‫מאליהם מכוח הזמן או הטבע‪ ,‬אלא מוטלת חובה קדושה לשפוך נפש ולבכות‬ ‫רבי יוסי בר חלפתא במדרש בראשית רבה (פרשה סח) פירש את גודל פלאי‬ ‫בתפילה ובבקשה לפני ה' יתברך עבור עתידם הרוחני והגשמי של הילדים‪,‬‬ ‫הזיווגים בעולם‪ .‬ומבאר בזה כי מטרונה אחת שאלה אותו על אומנותו של‬ ‫להבטיח שיזכו לזיווג הראוי להם ביראת שמים טהורה‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא לאחר שברא את עולמו‪ ,‬והשיב כי הוא יושב ומזווג זיווגים‪,‬‬ ‫ומתוך בירור הנפקא מינות וההשלכות המעשיות‪ ,‬נפתחים מעיינות החכמה‬ ‫וכשנסתה לעשות כן בעצמה בדרך הטבע והזדווגות שטחית של אלף עבדים‬ ‫אל התבוננות רעיונית עמוקה במבנה המפגש שבין גזירות עולם הטבע לבין‬ ‫ואלף שפחות‪ ,‬באו כולם חבול ופצוע מחמת שאין זה לפי רצונם האמיתי‪,‬‬ ‫כוחה הכביר של התפילה‪ ,‬וסוד יכולתו של האדם לחדש את פני המציאות‬ ‫ולמדה מכך שקשה זיווג לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף ואינו מסור‬ ‫ממעמקים‪.‬‬ ‫לטבע לבדו כי אם להשגת שמים ותפילה‪.‬‬ ‫ונראה להסביר‪ ,‬כי עניין הזיווגים המדומה כקריעת ים סוף אינו רק משל‬ ‫חכמי התלמוד במסכת בבא בתרא (דף קכג ע"א) ביארו את סיבת רכות עיניה‬ ‫בעלמא‪ ,‬אלא מבאר את עצם שורש הבריאה והנהגת העולם‪ .‬קריעת ים סוף‬ ‫של לאה‪ .‬ומבארים בזה כי העיניים היו רכות מכיוון שהיתה בוכה ומתחננת פן‬ ‫פירושה בקיעת מסגרות הטבע והפקעת המציאות ממסלולה המוכח והידוע‬ ‫תיפול בגורלו של עשו הרשע‪ ,‬שכן ידעו לרבקה שני בנים וללבן שתי בנות‬ ‫מראש‪ .‬כאשר מטרונה שאלה את רבי יוסי בר חלפתא על אומנותו של הקדוש‬ ‫וסברו שיתחברו הגדולה לגדול והקטנה לקטן‪ ,‬ובזכות תפילותיה הזכות‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ביקשה לראות את ההנהגה מצטמצמת בתוך גבולות האדם‬ ‫ובכייתה התמימה נתבטלה הגזירה המרה‪.‬‬ ‫והחומר‪ ,‬אך התשובה שניצבה מולה הייתה כי בניין הזיווג האמיתי נוגע‬ ‫רבי הונא במדרש בראשית רבה (פרשה עא) חידש את עומק כוחה של‬ ‫בנקודת הרצון העליון שמעל לטבע‪ .‬וכאשר אדם או אשה‪ ,‬ובפרט כדמותה‬ ‫התפילה‪ .‬ומבאר בזה כי קשה היא התפילה שביטלה את הגזירה‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫של לאה אמנו‪ ,‬עומדים בתפילה זכה ושופכים את ליבם עד שקרעו את גזר‬ ‫שאף קדמה לאחותה‪ ,‬ועל אף שכל בני אדם מפרשי ימים ומהלכי דרכים ואנשי‬ ‫הדין‪ ,‬הם אינם משנים פריט שולי במציאות‪ ,‬כי אם מפעילים את אותו כוח‬ ‫המקום היו סונטים בה על מעשה זה שנראתה לכאורה כמרמה באחותה‪ ,‬מכל‬ ‫אלוקי ראשוני המבקש לפרוץ את הים ולברוח מן הגזירה אל מרחבי הישועה‪.‬‬ ‫מקום כוח התפילה והישועה שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים הוכח כעומד‬ ‫ונראה עוד לבאר‪ ,‬כי עומק מעשיה של לאה אמנו המכוונים כנגד מזלו של‬ ‫מעל כל מציאות טבעית ואנושית‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬מלמדים אותנו יסוד נשגב בהבנת המושג גזירה מה היא‪ .‬הגזירה‬ ‫ומתוך דברי חז"ל והגמרות‪ ,‬אנו פוסעים אל דברי גדולי המפרשים והפוסקים‬ ‫העליונה מבטאת את נתוני הפתיחה של העולם הנוהג על פי מידת הדין‬ ‫אשר העמיקו חקר בדברי התורה ובכוחה העצום של התפילה לשנות את‬ ‫והטבע היבש‪ ,‬אולם תפילתו של אדם היורדת מעומק הנפש אינה באה לשנות‬ ‫הגזירה‪.‬‬ ‫את דעתו של הקדוש ברוך הוא חלילה‪ ,‬אלא מעלה את האדם עצמו אל מדרגה‬ ‫האלשיך הקדוש (בראשית כט‪ ,‬יז) כתב חיזוק גדול בכוח התפילה לענין‬ ‫רוחנית חדשה שבה הוא נעשה ראוי למציאות שונה לגמרי‪ .‬זהו סוד העניין‬ ‫זיווגים‪ .‬ומבאר בזה שהנה הודיעתנו תורתנו הקדושה כמה מעלות טובות‬ ‫ששברה התפילה את הגזירה מן היסוד‪ ,‬כי מי שעומד בתפילה אמיתית הופך‬ ‫לנפש תדרוש את ה' אלהינו ותתחנן אליו יתברך‪ ,‬כי הלא כל כוחות גדולים‬ ‫להיות ברייה חדשה שאינה כפופה עוד לאותו מזל קודם‪ ,‬ובכך מתגלה כי אין‬ ‫טבעיים והשתדלות נמרץ אשר היו לשכנגדו‪ ,‬לא יועילו לנצחו‪ ,‬שהרי רחל‬ ‫שום מחיצה בעולם שיכולה לעמוד בפני זעקת הלב הטהור‪.‬‬ ‫ה ייתה בדרך טבע העולה ליעקב מבחינת יופי‪ ,‬טבע‪ ,‬אהבה והשתדלות‬ ‫ומתוך ההתבוננות הרעיונית בכוחה של תפילה לשנות את הגזירה‪ ,‬נחשפת‬ ‫עצומה‪ ,‬ואף על פי כן בכוח התפילה והבכיה של לאה שהתחננה ובכה תבכה‪,‬‬ ‫לפנינו הרחבה מחשבתית עמוקה‪ ,‬הנוגעת לנימי נפשו של האדם‪ ,‬לאמונתו‬ ‫זכתה לפעול שיצא הדבר לפועל בניגוד לכל תחזית טבעית‪ ,‬ללמדנו כי אין‬ ‫ולמסילת ישרים בפנימיות הנהגתו‪.‬‬ ‫כאלוקינו לכל אשר יקראוהו באמת‪.‬‬ ‫ונראה להסביר‪ ,‬כי המאבק של לאה אמנו מול גזירת עשו והשתנות המזל דרך‬ ‫רבנו אליעזר פאאפו בספרו פלא יועץ (ערך בת) ביאר את חובת התפילה על‬ ‫בכייה ותפילה מגלם בתוכו את התמודדות הנפש התמידית של האדם מול‬ ‫הזיווג‪ .‬ומבאר בזה כי חיובא רמיא על כל איש לרחם על נפשו ועל נפש בתו‪,‬‬ ‫תחושת הקיפאון ונעילת שערי ההצלחה בעולם הזה‪ .‬פעמים רבות מוצא אדם‬ ‫ולהשתדל בכל עז לבקש לה מנוח אשר ייטב לה ולו בעולם הזה ובעולם הבא‪,‬‬ ‫את עצמו בתוך מציאות שבה הכל נראה כנעול וחתום מראש על ידי נתוני‬ ‫לשפוך נפשו לפני ה' כפעם בפעם על בניו ובנותיו שיזמינו להם ה' זיווג נאה‪,‬‬ ‫פת יחה קשים או גזירות נסתרות‪ ,‬והוא נוטה להרים ידיים ולהשלים עם גורלו‪.‬‬ ‫וצא ולמד מלאה שהיתה חלקו של עשו‪ ,‬ועל ידי שהרבתה בבכיה עד שנעשו‬ ‫העבודה הפנימית הנדרשת מן האדם ברגעים כאלה היא לדעת כי אין שום‬ ‫עיני לאה רכות נפלה בגורלו של יעקב וזכתה להעמיד ששה שבטים אשר מהם‬ ‫ייאוש בעולם כלל‪ ,‬ושדמעת לב טהור או זעקת תפילה אמיתית יכולות לפתוח‬ ‫יצא תפארת ישראל‪.‬‬ ‫את השערים הנעולים ביותר ולברות מציאות חדשה לגמרי שלא הייתה קיימת‬ ‫ומתוך מעמקי דברי המדרשים והמפרשים‪ ,‬אנו עולים רמה נוספת אל היכל‬ ‫קודם לכן במזל‪.‬‬ ‫התפילה והבקשה‪ ,‬להתבונן בגודל הכוח הטמון בתחינתו של אדם אל מול‬ ‫ונראה עוד ליישב‪ ,‬כי דווקא בתוך מציאות זו של עמידה מול לעג הסביבה‬ ‫גזירת שמים העומדת כחומה בצורה ומבקשת לחרוץ את גורלו‪.‬‬ ‫ופקפוקי הלב נבחנת עומק דבקותו של האדם בבוראו‪ .‬תגובת הסביבה‬ ‫רבי הונא (בראשית רבה פרשה עא) חידש את עומק כוחה של התפילה‪ .‬ומבאר‬ ‫וקנטוריהם של יושבי קרנות לעבר לאה מלמדים עד כמה קשה לאדם לחרוג‬ ‫בזה כי קשה היא התפלה שביטלה את הגזירה‪ ,‬ולא עוד אלא שקדמה לאחותה‪,‬‬ ‫מן המוסכמות ומן הדרך שכולם רגילים בה‪ .‬אולם בן העלייה האמיתי אינו‬ ‫והיו הכל סונטין בה מפרשי ימים היו סונטין בה מהלכי דרכים היו סונטין בה‬ ‫שוחה עם הזרם כאשר הזרם מוביל לייאוש‪ ,‬אלא הוא אוחז בקרנות המזבח‬ ‫אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה‬ ‫של התפילה‪ ,‬מתנתק מכל קולות הרקע החיצוניים‪ ,‬ובוחר לצעוד בנתיב‬ ‫כגלויה נראה צדיקת ואינה צדיקת אילו היתה צדיקת לא היתה מרמה‬ ‫האמת הפנימית שלו עד שהוא זוכה להפוך את הקערה על פיה ולבנות את‬ ‫באחותה‪ .‬ומבאר בזה הסבר והרחבה נפלאה‪ ,‬כי כאשר אדם עומד בתפילה זכה‬ ‫ביתו מתוך אור הגאולה‪.‬‬ ‫ושובר את המזל ואת הגזירה שנכתבה עליו מן השמים‪ ,‬העולם כולו – על כל‬ ‫הנפש בתפילה עבור עתידם של היקרים לנו‪,‬‬ ‫ומתוך ההתבוננות הרעיונית במפגש שבין גזירת הלב לבין כוחה העצום של‬ ‫ולהקנות אהבת חינם אמיתית מתוך זיכוך‬ ‫התפילה‪ ,‬נפרס לפנינו מצפן מוסרי פנימי ומזוקק‪ ,‬המורה דרך ישרה בתיקון‬ ‫המידות והידבקות בדרכיו של הקדוש ברוך‬ ‫המידות ובאיכות הנהגתו של האדם בעולם שכולו צמתים וניסיונות‪.‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫ונראה להסביר‪ ,‬כי המצפן המוסרי העולה מתוך תנועתה של לאה אמנו‬ ‫ונראה ליישב עוד‪ ,‬כי מן היסוד של שבירת‬ ‫מלמדנו את גודל האחריות שיש לאדם על נפשו ועל סירוב להשלים עם‬ ‫המזל והליכה בדרכי האמת מול קולות הרקע‬ ‫מציאות מעוותת או מיואשת‪ .‬בעוד שהעולם מסתכל על הנתונים היבשים ועל‬ ‫עולה מסר מוסרי כביר ביחס ליוזמה וללקיחת‬ ‫המזל המוקדם כמחייבים‪ ,‬המוסר התורני תובע מן האדם שלא להרים ידיים‪,‬‬ ‫אחריות בעבודת הנפש‪ .‬האדם אינו רשאי‬ ‫אלא לפ נות אל מקור החיים בתפילה זכה ובדמעות טהורות‪ .‬היכולת של‬ ‫לשקוע בתרעומת או בשבירה פנימית כאשר‬ ‫האדם לזעוק אל הבורא משקפת תביעה פנימית עמוקה שלא להיכנע‬ ‫הוא נתקל באטימות המציאות‪ ,‬אלא עליו‬ ‫למוסכמות החיצוניות‪ ,‬אלא לחתור באמת אל היעוד האמיתי והטהור המצפה‬ ‫להתעורר באומץ פנימי‪ ,‬לקחת את היוזמה‪ ,‬לפתוח את לבו בתחנונים ולהאיר‬ ‫לו בעולם‪.‬‬ ‫באור קודש גם את המרחבים החשוכים ביותר‪ ,‬מתוך ידיעה ברורה כי זעקת‬ ‫ונראה עוד ליישב‪ ,‬כי התביעה המוסרית הנוקבת העולה מתוך חובת‬ ‫הלב הטהורה סופה להבקיע כל חומה ולפלס נתיב של ישועה‪.‬‬ ‫ההשתדלות הרוחנית והתפילה על הזיווגים‪ ,‬מציבה מראה ישרה מול פני‬ ‫ומכאן ניקח עמנו תובנות אצילות ומאירות לחיי היום יום‪ :‬התבוננות עמוקה‬ ‫האדם ביחסו אל עצמו ואל קרוביו‪ .‬המוסר הגדול כאן מלמדנו להבין כי בניין‬ ‫בכוחה של תפילה זכה לשבור את גזר הדין‪ ,‬לדעת כי בכל עת שבה נדרש‬ ‫הבית אינו עניין המושאר למקרה או לטבע בלבד‪ ,‬כי אם אחריות קדושה‬ ‫האדם להתמודד עם מציאות קשה וחתומה שבה נדמה כי הכל אבוד על פי‬ ‫המוטלת על כתפי האדם ועל ההורים הדואגים לדורותיהם‪ .‬כאשר אדם רואה‬ ‫נתוני הטבע‪ ,‬אין עליו להתייאש אלא מוטלת עליו החובה הקדושה לכונן בתוך‬ ‫עד כמה בכייה ותחינה עמוקה מסוגלות להפוך את הקערה על פיה ולפלס‬ ‫תוכי לבו את זעקת הדמעה והתחינה אל השם יתברך‪ ,‬הפורצת כל חומה‬ ‫נתיב חדש ברקיעים‪ ,‬הוא מבין את גודל כוחה של הדעת הטהורה ואת החובה‬ ‫ומסוגלת לשנות את גורלו‪.‬‬ ‫המוטלת עליו להשקיע את מיטב כוחות נפשו בתפילה עבור עתידם הרוחני‬ ‫זהירות יתרה שלא להישען על נתוני המזל היבשים לבדם‪ ,‬וללמוד מתוך‬ ‫והגשמי של היקרים לו‪.‬‬ ‫תפילתה העצומה של לאה אמנו וזעקתה שלא תיפול בחלקו של עשו‪,‬‬ ‫ומתוך בירור העומק המחשבתי ופנימיות עבודת הנפש העולה מן הסוגיה‪,‬‬ ‫להתרחק מן הייאוש ומהשלמה עם מציאות מעוותת‪ ,‬ולפתח כלפי כל עתיד‬ ‫נפרס לפנינו מצפן מוסרי פנימי ומזוקק‪ ,‬המורה דרך בתיקון המידות ובאיכות‬ ‫וכל משפחה אמונה טהורה ותפילה חמה שאינה תלויה בדבר‪.‬‬ ‫עבודת ה' מתוך אמונת אומן שאין שום ייאוש בעולם כלל‪.‬‬ ‫עוררות פנימית ללקיחת אחריות תפילתית והורית‪ ,‬שלא לשקוע בשבירה‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי היסוד המוסרי העמוק העולה מן ההתמודדות של לאה אמנו‬ ‫רוחנית כאשר האדם פוגש קשיים‪ ,‬אלא לבעור באש קודש‪ ,‬להרבות בתחנונים‬ ‫מול גזירת עשו והמציאות הנוקשה‪ ,‬הוא עניין בניין החוסן הפנימי ויכולת‬ ‫עבור היקרים לו‪ ,‬ולהאיר באור האמת גם את המרחבים החשוכים והמנוכרים‬ ‫העמידה של האדם מול מציאות מאתגרת שבה נראה כי הכל נעול‪ .‬כאשר‬ ‫ביותר מתוך אמונת אומן שאין שום ייאוש בעולם כלל‪.‬‬ ‫האדם מוצא את עצמו נדרש להלך בתוך שבילים שאינם ספוגים ברוח הטהרה‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עיקר העניין הוא ששאלה עצומה ונוקבת עומדת ביחס לכוחה‬ ‫או כאשר נתוני הפתיחה של חייו נראים כעומדים לרועץ‪ ,‬המבחן המוסרי‬ ‫של תפילה לשנות את הגזירה ולזכות בזיווג האמיתי על אף שנגזר אחרת מן‬ ‫העליון אינו מתבטא בהשלמה מדומה עם הגורל‪ ,‬אלא ביכולת להרים את הלב‬ ‫השמים‪ .‬בעוד שהמטרונה למדה מרבי יוסי בר חלפתא שזיווג קשה לפני‬ ‫בתפילה זכה ובדמעות טהורות הפורצות את רקיעי השמים‪ .‬המוסר התורני‬ ‫הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף ואינו מסור לטבע לבדו‪ ,‬מבאר האלשיך‬ ‫מלמדנו כי האדם אינו צריך להכניע את ראשו מול נתוני המזל היבשים‪ ,‬אלא‬ ‫הקדוש שכל כוחות הטבע וההשתדלות לא יכלו לנצח את תפילתה ובכייתה‬ ‫מוטלת עליו האחריות הקדושה ליצוק תוכן פנימי‪ ,‬יציבות ואמת שאינם‬ ‫של לאה אמנו שנעשו עיניה רכות עד שקרעה את גזר הדין והקדימה את‬ ‫מתפעלים משקרו ומגבלותיו של עולם הטבע‪.‬‬ ‫אחותה‪ ,‬ומוסיף הפלא יועץ כי חיובא רמיא על כל אדם לשפוך נפשו בתפילה‬ ‫ונראה עוד להסביר‪ ,‬כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מעורר את האדם‬ ‫עבור בניו ובנותיו‪ .‬מתוך כל זאת עולה יסוד נשגב בעבודת השם‪ ,‬שחוסנו‬ ‫להתבוננות זכה ביחסו אל האחריות ההורית והאישית ובשחרור התלות‬ ‫האמיתי של האדם א ינו כפוף למזל או לנתוני הפתיחה החיצוניים‪ ,‬כי אם‬ ‫במוסכמות הסביבה‪ .‬התגובה הצוננת של הסביבה והסנטורים כלפי מעשיה‬ ‫לכוחה הכביר של זעקת הלב הטהורה המבקיעה רקיעים ובוראת מציאות‬ ‫של לאה מציבה מראה נוקבת מול עיניו של האדם‪ ,‬ומלמדת אותו שלא‬ ‫חדשה של ישועה ואמת בכל עת ובכל מקום‪.‬‬ ‫להיבהל מקולות המ פקפקים ביכולתו לשנות את גורלו‪ .‬המוסר התורני תובע‬ ‫מאתנו לעקור מלבבנו כל שמץ של פניות וייאוש‪ ,‬להשקיע את מיטב כוחות‬ ‫האם מותר לאדם לצער עצמו לצורך פרנסתו? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫רש"י (שם ) פירש חרב ששרב בא עלי ביום‪ ,‬וקרח מצנן הקור בלילה‪ ,‬ומבאר‬ ‫מתוך סבכי החיים ומבחני הקיום הסבוכים המציבים את האדם מול שערי‬ ‫בזה כי יעקב אבינו עליו השלום מתאר את עמלו העצום ואת תנאי השטח‬ ‫הפרנסה והמאבק היומיומי על לחם חוקו‪ ,‬עומד האדם בשעה של התלבטות‬ ‫הקשים מנשוא שבהם פעל אצל לבן‪ ,‬ומתוך דבריו ניכר כי האדם עשוי למצוא‬ ‫נוקבת ודורש לדעת היכן עובר הגבול שבין חובת ההשתדלות לבין איסור‬ ‫את עצמו במציאות של טורח עצום וצער גופני כבד תוך כדי עשיית מלאכתו‪.‬‬ ‫חבלה וצער הגוף‪ .‬מציאות חיים כאובה שבה מרכזי רפואה פונים אל ציבור‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב וז"ל חרב וחום השמש‪ ,‬ומבאר בזה שהחום‬ ‫אנשים ומבקשים מהם להעמיד עצמם לרשות המחקר תמורת בצע כסף‪ ,‬תוך‬ ‫הכבד והקור העז היו חלק בלתי נפרד מן המשא הכבד שנשא על גבו‪ ,‬להורות‬ ‫כדי הזרקת חומרים יוצרי חבלות‪ ,‬מטלטלת את הלב בשאלה האם מותר לו‬ ‫עד כמה עמוקה ויסודית היא יגיעת האדם בטרדת חייו ובפרנסתו‪.‬‬ ‫לאדם למכור את שלוותו וגופו למען פרנסתו‪ ,‬והאם רשאי הוא להכניס עצמו‬ ‫הרמב"ן (שם) חידש כי הטרחה והיגיעה שעבר היו בגדר מסירות נפש אמיתית‪,‬‬ ‫לידי צער ופציעה בעבור רווח ממון‪ .‬שאלה עמוקה זו מנסרת בחללו של עולם‬ ‫ומבאר בזה שדרכו של עולם היא שהעבודה מלווה בקושי ובייסורים‪ ,‬ויעקב‬ ‫ומבקשת לברר את גבולות ההשתדלות‪ ,‬את שורש איסור חבלת הגוף‪ ,‬ואת‬ ‫אבינו מלמדנו את גודל ההתמדה והאמונה הנדרשת מן האדם בשעה שהוא‬ ‫ההתמודדות הנשגבה של האדם הדחוק בפינות החיים המבקש להתפרנס‬ ‫עמל לפרנסתו‪.‬‬ ‫בכבוד אך נדרש לשלם על כך מחיר בגופו ממש‪ ,‬בעוד יעקב אבינו עליו‬ ‫הספורנו (שם ) ביאר שהיה מוכרח לסבול את פגעי מזג האוויר ביום ובלילה‬ ‫השלום עומד בניסיון מר ונמהר זה עת זעק את זעקתו המרה ביום אכלני חרב‬ ‫בעבור מלאכתו‪ ,‬ומבאר בזה כי אדם העמל בפרנסתו נדרש לעיתים קרובות‬ ‫וקרח בלילה‪.‬‬ ‫להתמודד עם תנאים קשים המצערים את גופו‪ ,‬ואין בכך כדי לגרוע מחובת‬ ‫ומתוך מעייני התורה הקדושה המאירים את דרכו של אדם בנבכי ההלכה‬ ‫ההשתדלות המוטלת עליו‪.‬‬ ‫והמעשה‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בפסוקי פרשת ויצא המגלים את תמונת‬ ‫אונקלוס (שם) פירש הוית בימא אכלתני שרבא וקירא בלילא‪ ,‬ומבאר בזה את‬ ‫המציאות שבה עמד יעקב אבינו עליו השלום מול עמלו וצערו ‪".‬הייתי ביום‬ ‫לשון התרגום המתרגמת את עומק השברון והחום שאכלו את כוחו של יעקב‬ ‫אכלני חרב וקרח בלילה" (בראשית לא מ)‬ ‫במשך היום והלילה‪ ,‬להמחיש את גודל הצער והעמל שנשא על שכם קדשו‪.‬‬ ‫פסוק נשגב זה מהווה את לב השאלה‪ ,‬שכן בו מעיד יעקב אבינו על עצמו‬ ‫ומתוך מרחבי הש" ס ומפגש הסוגיות המבררות את הלכות נזקי גוף וגבולות‬ ‫כיצד סבל צער גופני עצום ועמל קשה מנשוא במסגרת עבודתו אצל לבן‬ ‫ההשתדלות‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדברי חז"ל והגמרות הקדושות המאירות‬ ‫הארמי‪ ,‬וממנו יש לדון על גבולות ההשתדלות והצער שאדם רשאי או מחויב‬ ‫את הסוגיה באור יקרות‪.‬‬ ‫לקבל על עצמו לצורך פרנסתו‪.‬‬ ‫רפואה צריכה להיבחן על פי מדדי הסיכון והתועלת‪ ,‬ומבאר בזה כי כאשר‬ ‫בגמרא במסכת בבא קמא (דף צ"א ע"ב) מבארת‬ ‫המעשה נעשה לתועלת הציבור ולפרנסה מותר להיכנס לגדרים מסוימים‬ ‫הגמרא מחלוקת תנאים האם מותר לאדם לחבול‬ ‫ובלבד שלא תהא סכנת מוות ודאית לפניו‪.‬‬ ‫בעצמו או שמא יש איסור בדבר‪ ,‬ומבאר בזה כי שורש‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ח' יו"ד סימן כ"ד)‬ ‫הדיון נוגע בשאלה האם גופו של אדם קנוי לו לעשות‬ ‫כתב בעניין מסירת נפש או הכנסת עצמו לספק סכנה לצורך מצווה או פרנסה‬ ‫בו כרצונו או שמא הוא פיקדון שמימי שאין רשות‬ ‫יש לשקול את הדברים בכף המאזניים על פי גדרי הפוסקים‪ ,‬ומבאר בזה שכל‬ ‫לפגוע בו‪.‬‬ ‫נסיבות הפרנסה וההצלה נמדדות לפי היקף ההכרח והתועלת היוצאת מהן‪,‬‬ ‫בגמרא במסכת בבא מציעא (דף צ"ג ע"ב) מבואר‬ ‫תוך שמירה מוקפדת על קדושת הגוף שאינו הפקר‪.‬‬ ‫מעשהו של יעקב אבינו עליו השלום שאמר ששמר‬ ‫ומתוך עומקה של הלכה והרחבת המקורות מפי רבותינו ענקי הרוח‪ ,‬פוסעים‬ ‫עבור לבן כאילו הוא משומרי העיר בלילות‪ ,‬ומבאר‬ ‫אנו אל שולחן המעשה לפרוט את הסוגיה למטבעות זהב של נפקא מינות‬ ‫בזה כי אדם עשוי לקבל על עצמו טירחה ומאמץ‬ ‫מעשיות המאירות את ארחות החיים‪ .‬השתתפות בניסויים רפואיים תמורת‬ ‫מעבר למה שחייב מצד הדין הפשוט של השכירות‪,‬‬ ‫תשלום כספי‪ .‬אדם המבקש להתפרנס מהשתתפות במחקר רפואי שבו‬ ‫להראות עד כמה עמוקה מסירות הנפש בעבודה‪.‬‬ ‫מזריקים לגופו חומרים הגורמים לחבלות קלות או לצער זמני‪ ,‬לפי היסוד‬ ‫בגמרא במסכת בבא קמא (דף צ' ע"א) מבואר מעשה באדם ששבר כד שמן‬ ‫שעלה מן הפוסקים‪ ,‬מאחר והדבר נעשה לצורך פרנסה ובמקום שאין בו סכנת‬ ‫פני אשה וגילתה את ראשה והעיד על כך רבי עקיבא החובל בעצמו אף על פי‬ ‫נפשות ממשית‪ ,‬יש לו על מה לסמוך ורשאי להעמיד עצמו לכך‪.‬‬ ‫שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים‪ ,‬ומבאר בזה כי למרות שאיסור‬ ‫קבלת תשלום עבור הקזת דם או תרומת רכיבי גוף לרפואה‪ .‬היכולת של אדם‬ ‫חבלה חל על האדם עצמו‪ ,‬הרי שאם עשה כן ישנה הבחנה בדיני החיוב‬ ‫לקבל פיצוי כספי בעבור נתינת דם מסוג נדיר או רכיבים שאין בהם פגיעה‬ ‫והפטור‪.‬‬ ‫חמורה בגוף‪ ,‬נשענת על החילוק העמוק שבין השחתה דרך בזיון לבין פעולה‬ ‫בגמרא במסכת בבא מציעא (דף קי"ב ע"א) מובאת ברייתא שדרשה מהפסוק‬ ‫המביאה תועלת רפואית לצד רווח לפרנסת הבית‪.‬‬ ‫ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו‬ ‫עבודה בתנאי דוחק‪ ,‬חום וקור או בגובה רב‪ .‬עובד הנדרש לעלות על אילנות‬ ‫למיתה לא על שכרו‪ ,‬ומבאר בזה רש"י שדרכו של פועל למסור נפשו תוך כדי‬ ‫וסולמות גבוהים‪ ,‬או לעבוד בתנאי מזג אוויר קשים ובטורח גופני כבד כדי‬ ‫עבודתו בכך שעולה בכבש או באילן גבוה עמ"ס זיתים ומסר נפשו למיתה‪,‬‬ ‫להרוויח את לחמו‪ ,‬רשאי להכניס עצמו לצער זה‪ ,‬שכן מצינו ביעקב אבינו‬ ‫ומכאן למדים שיש היתר לאדם לסכן עצמו לצורך פרנסתו‪.‬‬ ‫ובדברי חז"ל כי דרכו של פועל למסור נפשו ולצער גופו לצורך פרנסתו‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת בבא קמא (דף פ"ג ע"ב) מבואר שסימא את עין חברו שמין‬ ‫הבחנה בין חבלה דרך השחתה לבין צער הנלווה למלאכה‪ .‬חבלה שנעשית‬ ‫אותו כעבד הנמכר בשוק‪ ,‬ומבאר בזה כי אבר גופו של אדם אינו כחפץ רגיל‬ ‫ללא כל תועלת ובדרך של פגיעה בגוף אסורה מן הדין‪ ,‬אולם כל צער וטורח‬ ‫ששנים שמין את ערכו המלא‪ ,‬אלא נמדד לפי שווי עבודתו כעבד‪ ,‬להורות על‬ ‫הנגרמים כתוצאה ישרה או עקיפה מטרשת הפרנסה והעבודה אינם בכלל‬ ‫מעמדו המיוחד של הגוף בהלכה‪.‬‬ ‫איסור חובל בעצמו‪ ,‬והורשע האדם לעמול בהם למחייתו‪.‬‬ ‫ומתוך פסגת הראשונים ענקי הרוח אשר שקלו את כל מפלסות ההלכה‬ ‫במאזני קודש‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית חבלה וצער‬ ‫הגוף‪ .‬רבי יעקב בן אשר בטור (חו"מ סימן ת"כ) כתב בשם הרמ"ה שאדם רשאי‬ ‫לחבול בעצמו‪ ,‬ומבאר בזה שאיסור חבלה אינו חל באופן מוחלט בכל מקרה‬ ‫שבו האדם נוטל רשות על גופו לצורכו‪.‬‬ ‫רבי משה בן מיימון בהלכות חובל ומזיק (פרק ה הלכה א) פסק שאסור לאדם‬ ‫לחבול בעצמו‪ ,‬ומבאר בזה שגופו של אדם אינו הפקר אלא פיקדון שמימי‬ ‫טהור שאין להטיל בו שום פגיעה עצמית‪.‬‬ ‫התוספות במסכת בבא קמא (דף צ"א ע"ב ד"ה אלא) כתבו שאסור אפילו‬ ‫לצורך לחבול בעצמו‪ ,‬ומבארים בזה שחומרת איסור הפגיעה בגוף עומדת‬ ‫בתוקפה ואינה מותרת מפני שום צורך חיצוני‪.‬‬ ‫רבי יוסף הלוי אבן מיגש בשו"ת הר"י מיגש (סימן קפ"ו) ביאר כי הטעם שאין‬ ‫אדם יכול לחייב את עצמו בעונשין על פי הודאתו נובע מכך שהגוף אינו‬ ‫ברשות האדם לצער את עצמו‪ ,‬ומבאר בזה שכל צער או חבלה סותרים את‬ ‫בעלותו העליונה של הבורא יתברך על הגוף‪.‬‬ ‫ומתוך מעבי האחרונים ונושאי כליהם אשר העמידו הלכות ברורות לדורות‪,‬‬ ‫ומתוך ההתבוננות במרחבי הסוגיה והשורשים העמוקים המונחים ביסוד דיני‬ ‫פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית חבלה וצער הגוף לצורך‬ ‫הגוף והפרנסה‪ ,‬מתגלה לפנינו בניין רעיוני שלם המבקש לגעת במהות קיומו‬ ‫ועניין‪.‬‬ ‫של האדם בעולם‪ .‬גופו של אדם אינו רכוש פרטי המונח לראווה או למסחר‬ ‫רבי שלמה לוריא בים של שלמה (מסכת בבא קמא פרק ח סימן נט) כתב שרק‬ ‫ריק‪ ,‬כי אם מקדש מעט שהפקיד הבורא יתברך בידיו הנאמנות של האדם‬ ‫לצורך מותר‪ ,‬אבל שלא לצורך מודה הרמה שאסור‪ ,‬ומבאר בזה שאיסור חבלה‬ ‫למשך ימי חייו פה על האדמה‪ .‬מנגד‪ ,‬מוטל על האדם עול כבד של קיום‬ ‫אינו מותר אלא בשעה שישנה סיבה המצדיקה את הדוחק‪ ,‬אך אף לצורך ממון‬ ‫ופרנסה‪ ,‬המחייב אותו לכתת רגליו‪ ,‬להזיע את זיעת אפיו ולשאת בעול‬ ‫או רווח גרידא אין להקל ראש‪.‬‬ ‫המציאות החומרית המבקשת לבלוע את כוחו‪ .‬ההרמוניה העמוקה הנשקפת‬ ‫רבי יהושע העשיל פלק בפרישה (חו"מ סימן תכ) ביאר שאין בזה איסור כלל‪,‬‬ ‫מתוך הסוגיה מלמדת כי אין סתירה בין קדושת הגוף לבין עמל הפרנסה‪ ,‬שכן‬ ‫ומבאר בזה שדעת הפוסקים הסוברים היתר נשענת על ההבנה שאין מעשה‬ ‫עמל הבא מתוך הכרה בשליחות אלוקית וברצון לחיות מיגיע כפיו אינו מהווה‬ ‫החבלה נאסר כאשר אינו נעשה מתוך כוונה להשחית אלא מתוך צורך קיומי‪.‬‬ ‫השחתה או פגיעה בצלם אלוקים‪ ,‬אלא מהווה כלי שרת שעל ידו האדם מזכך‬ ‫האדמו" ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בשולחן ערוך הרב (חו"מ קונטרס‬ ‫את החומר ומעלה אותו אל קדושת הבורא‪ .‬וכאשר האדם מעמיד את עצמו‬ ‫אחרון הלכות נזקי גוף ונפש הערה ב) הקשה על הים של שלמה מפרשת‬ ‫למבחן של טרחה ואף לצער מבוקר לצורך קיומו ופרנסתו‪ ,‬הוא אינו מחלל‬ ‫השבוע דהרי חזינן מקרא ששמירת יעקב אבינו אצל לבן הייתה במסירות‬ ‫א ת פיקדון הגוף אלא ממצה את כוחותיו בתוך גדרי ההלכה והרצון העליון‪,‬‬ ‫עצומה של ביום אכלני חרב וקרח בלילה‪ ,‬ומבאר בזה שמעשה העבודה גורר‬ ‫ובכך הוא הופך את יגיעתו לשם שמים לחלק בלתי נפרד מעבודת ה' השלמה‪.‬‬ ‫אחריו צער טבעי‪ ,‬וממילא אין איסור במה שאדם מצער עצמו אגב טירחת‬ ‫ומתוך מעמקי הנפש פנימה‪ ,‬במקום שבו האמונה פוגשת את נימי הלב‬ ‫פרנסתו‪.‬‬ ‫הרגישים ביותר‪ ,‬מתברר כי ההתמודדות של האדם עם צער הפרנסה אינה רק‬ ‫רבי יחזקאל לנדאו בנודע ביהודה (יו"ד תנינא סימן י) חידש שמותר לאדם‬ ‫מערכה כלכלית או הלכתית‪ ,‬אלא היא בחינה עמוקה של אמונתו ובטחונו‬ ‫לסכן עצמו לצורך פרנסתו‪ ,‬ומבאר בזה על פי דברי הגמרא לגבי הפועל העולה‬ ‫ביוצר בראשית‪ .‬האדם המביט אל עבר עמלו‪ ,‬אל השעות שבהן גופו מתייגע‬ ‫בכבש ונתלה באילן ומסר נפשו למיתה שלא על שכרו‪ ,‬שחובת הפרנסה‬ ‫ואל הרג עים שבהם נדרש הוא למסירות נפש שקטה על לחם חוקו‪ ,‬מגלה כי‬ ‫מתירה לאדם להיכנס למצבי סיכון וצער שהיו נאסרים בלעדיה‪.‬‬ ‫כל יגיעה וכל אנחה משולבים במסכת ארוגה ביד קודש עליונה‪ .‬האמונה‬ ‫רבי משה פיינשטיין באגרות משה (חו"מ חלק א סימן קג) דן האם מותר לאדם‬ ‫האמיתית אינה דורשת מן האדם לרחף במרומים בלא מגע עם קרקע‬ ‫למכור את דמו ע"מ ליתנו במאגר‪ ,‬ומבאר בזה שעל אף שיש לדון לאסור מצד‬ ‫המציאות‪ ,‬אלא היא קוראת לו לצלול אל תוך סבכי החיים‪ ,‬אל הזיעה ואל‬ ‫איסור חבלה עצמית‪ ,‬יש לצדד להקל במקום שיש צורך רפואי או הצלת‬ ‫היגיעה‪ ,‬ושם פנימה‪ ,‬בתוך תוכו של הצער והמאמץ‪ ,‬לגלות את נוכחותו‬ ‫נפשות‪ ,‬וממילא נפתחת ההלכה למציאות המורכבת של זמנינו‪.‬‬ ‫האלוקית המחזיקה את הכל‪ .‬ההנהגה הנכונה של המאמין אינה מתייאשת מן‬ ‫ומתוך היכלם של גדולי הדורות האחרונים ופוסקי זמנינו אשר העמידו הלכה‬ ‫הקשיים ואינה רואה בהם גזירה מרה בלבד‪ ,‬כי אם מדרגה שבה האדם מקדש‬ ‫על תילה מתוך עומק העיון ורוח הדעת‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדבריהם‬ ‫את החומר ומוכיח כי נשמתו גבוהה מכל מכשול חומרי‪ .‬מתוך כך‪ ,‬האדם צועד‬ ‫המאירים בסוגיה זו‪ .‬מו"ר הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי חמד על מסכת‬ ‫בדרכו מתוך מנוחת נפש פנימית‪ ,‬יודע שכל רגע של עמלות קודש מקרב אותו‬ ‫בבא קמא (דף צ"א ע"ב) ביאר שמן הנודע ביהודה יוצא להלכה שמותר לאדם‬ ‫אל תכליתו ומאיר את נשמתו באור של אמונה טהורה שאינה פוסקת לעולם‪.‬‬ ‫להשתתף בניסוי רפואי אף במקום שיש חשש לחולי‪ ,‬מתוך היתר ההשתדלות‬ ‫ומתוך פלס המוסר הפנימי והמצפן הטהור המנחה את צעדיו של אדם בנבכי‬ ‫לפרנסה ולסכנת עמל הפועלים‪ ,‬ומבאר בזה כי המסגרת ההלכתית המוכרת‬ ‫החיים‪ ,‬מתברר כי תביעת היושר והאמת של האדם עם עצמו אינה מניחה לו‬ ‫של עבודת הפועל והתרת הסיכון לצרכי קיום מעניקה לגיטימציה מלאה‬ ‫לחפש דרכים קלות או לברוח מהמבחנים שהמציאות מציבה לפניו‪ .‬המצפן‬ ‫לפעולות הדרושות למחקר ולפרנסה בתנאים אלו‪.‬‬ ‫האמיתי המורה דרך לאדם אינו נמדד בנוחות החיצונית שהוא מצליח להשיג‪,‬‬ ‫רבי אליעזר יהודה ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ב סימן ע"ה) חידש כי‬ ‫אלא ביושר שבו הוא ניצב מול קשייו‪ ,‬מתוך הבנה כי חובתו של אדם בעולמו‬ ‫השתתפות בניסויים רפואיים או פעולות הדרושות להצלת אחרים ופיתוח‬ ‫לו לאדם לצער עצמו ואף להכניס עצמו‬ ‫היא לחיות מתוך נתינה אמתית‪ ,‬לשמור על צלם אלוקים שבו נברא‪ ,‬ולא להקל‬ ‫לטרחה ולסיכון מבוקר במסגרת יגיעתו על‬ ‫ראש בכבוד גופו ונפשו‪ .‬מתוך הדברים עולה תביעה פנימית שקטה לחיות‬ ‫לחם חוקו‪ ,‬שכן אין עמל הפרנסה סותר את‬ ‫באחריות מלאה‪ ,‬להכיר בכך שכל פעולה והשתדלות נעשות מתוך כבוד לחיים‬ ‫קדושת הגוף אלא מהווה את דרכו של אדם‬ ‫שניתנו לו במתנה‪ ,‬ומתוך רצון ללכת בדרך הישר בלי לחפש קיצורי דרך‬ ‫למלא שליחותו בעולם ביראת שמים טהורה‪,‬‬ ‫הפוגמים בטהרת הלב ובשלמותו של האדם‪.‬‬ ‫שעה שהאדם צועד באמונת אומנו ומפקיד את‬ ‫ומתוך המסע אל נבכי הסוגיה ולעומקם של הדברים‪ ,‬ניקח עמנו תובנות‬ ‫כל מעשיו לפני אדון כל הארץ מתוך כיסופים‬ ‫מאירות לחיי היום יום‪ ,‬לדעת כי כל שעה של עמל ויגיעה‪ ,‬וכל דחיקות‬ ‫עמוקים לטוב האמיתי‪ .‬ההתמודדות עם קשיי‬ ‫הפרנסה המזמנות לאדם את מבחני הקיום‪ ,‬אינן אלא חלק מעבודת השם‬ ‫הפרנסה אינה ריחוק מן הקודש אלא היא‬ ‫הפנימית והיומיומית‪ ,‬שבה האדם מקדש את חומריות חייו ומעלה את כוחותיו‬ ‫עצמה מקום גילוי השכינה‪ ,‬וכל רגע של מאמץ‬ ‫אל שורשם העליון מתוך אמונה שלמה וטהורה‪.‬‬ ‫גופני הופך בידיו של האדם המאמין לכלי קדוש המפעם באור של אמת וחיים‬ ‫עיקר העניין‪ :‬ומתוך עומק הסוגיה ובירור דברי הפוסקים מתברר כי גופו של‬ ‫נצחיים‪.‬‬ ‫אדם הוא פיקדון קדוש העומד ברשות הבורא‪ ,‬ואולם בצד קדושה זו נתנה‬ ‫התורה מקום נרחב להשתדלותו של האדם ולעמל פרנסתו‪ ,‬עד כדי כך שמותר‬ ‫האם מותר להזיק ממון חברו כדי להצילו מן העבירה? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫היתר מפורש‪ ,‬ומשום כך יש לדון האם פעולה שבסיסה הצלה רוחנית‬ ‫ומתוך שעות בין הערביים‪ ,‬שעה שבה הצללים מתארכים על פני השולחן ועשן‬ ‫משחררת את הפועל מחיוב תשלומין או מחייבת אותו בדין גזל‪.‬‬ ‫קלוש עולה מן הכלים‪ ,‬עומד האדם למבחן נוקב וצורב של נאמנות לשם‬ ‫בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ס"ד ע"א) מובא כי רבה בר אבוה הציע לגוי‬ ‫יתברך מול כבודו וממונו של חברו‪ .‬מנת אוכל טרייה מונחת בקצה השולחן‪,‬‬ ‫הבא להתגייר למכור את העבודה זרה קודם שיתגייר משום שאחר כך אסור‬ ‫שעה שריחו של האיסור עולה וממלא את החדר בדממה דקה וכבדה‪ ,‬שעה‬ ‫לו ליהנות מכך‪ ,‬ומבאר בזה שאיסורי הנאה דורשים התייחסות מיוחדת לעניין‬ ‫שבה הרוח המנשבת מן החלון הפתוח נושאת עמה את ריחות החוץ ואת‬ ‫ערך הממון והפסדו כאשר הממון עצמו קשור לדבר איסור‪.‬‬ ‫המיית העולם‪ ,‬וברגע אחד של היסח הדעת מתרחש המעשה המבקש לנתץ‬ ‫ומתוך היכלם של הראשונים ענקי הרוח אשר שקלו את כל פלסות ההלכה‬ ‫את גבולות הממון והאיסור‪.‬‬ ‫במאזני קודש‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית ההיזק לצורך‬ ‫האדם העומד שם‪ ,‬הרואה מול עיניו את המכשול הפעור ואת הפתח המביא‬ ‫הצלה מן העבירה‪.‬‬ ‫אל החטא‪ ,‬נדרש להכריע בשאלה עצומה המנסרת בחללו של עולם‪ :‬האם‬ ‫תוספות (מסכת ברכות דף כ' ע"א ד"ה ארבע) כתבו שאילו הייתה בת ישראל‬ ‫מותר לו לפגוע בממונו של חברו‪ ,‬להרוס או להזיק את מנת האוכל המונחת‬ ‫היה צריך לשלם‪ ,‬ומבארים בזה כי אף על פי שקדושת ההצלה מן האיסור‬ ‫לפניו‪ ,‬וזאת כדי למנוע ממנו את רגע הנפילה אל תוך תהום האיסור‪ ,‬או שמא‬ ‫מתירה את עצם המעשה של קריעת הבגד או פגיעה בממון כדי למנוע את‬ ‫גבולות הקניין עומדים כחומה בצורה ואסור לאדם לגעת ברכוש הזולת אפילו‬ ‫החטא‪ ,‬מכל מקום אין ההיתר הרוחני מוחק את דיני הממון הבסיסיים‪ ,‬ונותר‬ ‫לשם מטרה קדושה זו‪ .‬שאלה זו מציבה את האדם מול מציאות סבוכה שבה‬ ‫הברק המאיר של השאלה האם המזיק נשאר בחיוב תשלומין מלא כלפי חברו‪.‬‬ ‫מתנגשים קדושת הממון ואיסור הגזל מזה‪ ,‬עם חובת ההצלה מן החטא‬ ‫הרא" ש (מסכת בבא קמא פרק ג' סימן ג') חידש שכל מעשה המכוון לעקור‬ ‫והשמירה על טהרת הנפש מזה‪ ,‬בתוך תפאורה חיה ורוטטת של עולם המעשה‬ ‫עבירה מן העולם דורש עיון עמוק במערכת היחסים שבין דיני נזיקין לבין‬ ‫וההלכה‪.‬‬ ‫חובת התוכחה‪ ,‬ומבאר בזה שאין דעתו נוחה ממתן יד חופשית להזיק ממון‬ ‫מתוך מעייני התורה הקדושה המאירים את דרכו של אדם בנבכי ההלכה‬ ‫הזולת בלא חשבון‪ ,‬שכן זכות הקניין עומדת בתוקפה ואינה מתבטלת בקלות‬ ‫והמעשה‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בפסוקי פרשת ויצא המגלים את תמונת‬ ‫דע ת‪ ,‬אלא יש לשקול בכל שעה ושעה האם אכן ההכרח הרוחני מתיר את‬ ‫המעשה שבו נטלה רחל אמנו עימה את התרפים של אביה‪" .‬וגנב רחל את‬ ‫הפקיעה הממונית‪.‬‬ ‫התרפים אשר לאביה" (בראשית לא יט)‪" .‬ואשר תמצא את אלוהיך לא יחיה"‬ ‫המאירי (מסכת ברכות דף כ' ע"א) ביאר שחכמים וגדולים שהלכו בדרכי קודש‬ ‫(שם לב)‪ .‬פסוקים נשגבים אלו מהווים את לב השאלה‪ ,‬שכן מהם עולה שאלת‬ ‫לא נמנעו מלהרים יד ולעצור את החוטא בשעת מעשה‪ ,‬ומבאר בזה כי עוצמת‬ ‫גזל הממון שנעשה לכאורה לצורך מטרה קדושה של הפרשת אדם מן‬ ‫הרגש האמוני הדוחפת את האדם להציל את זולתו מן המפולת הרוחנית‬ ‫העבירה‪ ,‬ומתוכם יש לדון על גבולות הפגיעה ברכוש הזולת כאשר המטרה‬ ‫יוצרת מרחב הלכתי שבו כבוד שמים קודם לכל חשבון צדדי‪ ,‬ובלבד שהדבר‬ ‫היא הצלה רוחנית‪.‬‬ ‫נעשה מתוך ראייה זכה וברה של תיקון העולם במלכות שדי‪.‬‬ ‫רש"י (בראשית לא יט) פירש לשם שמים נתכוונה כדי לעקור עבודה זרה מבית‬ ‫הריטב"א (מסכת בבא קמא דף כ"ח ע"א) כתב שכל כוחו של אדם להכות או‬ ‫אביה‪ ,‬ומבאר בזה כי מעשה של נטילת ממון או חפץ של אחרים אינו נחשב‬ ‫להזיק כדי להפריש מן האיסור נובע מתוקף תקנת חכמים וחובת התוכחה‬ ‫לגזל פסול כאשר מטרתו העליונה היא להציל את בעליו מאיסור חמור‬ ‫המוטלת על כל יחיד בישראל‪ ,‬ומבאר בזה שאין זו פריצת גדר פרטית אלא‬ ‫כעבודה זרה‪,‬‬ ‫כניסה אל תוך מרחב שבו השליחות האלוקית מתירה את פגיעת הממון‬ ‫ומכאן יסוד גדול בהבנת גבולות הקניין מול חובת ההצלה מן החטא‪.‬‬ ‫לטובת נשמתו הטהורה של האח האובד במצולות החטא‪.‬‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לא יט) כתב בעבור שהיו עשויים לחכמת‬ ‫ומתוך מעבי האחרונים ונושאי כליהם אשר העמידו הלכות ברורות בסוגיות‬ ‫המזלות והיתה חושבת להסיר לב אביה מאמונת הבל זו‪ ,‬ומבאר בזה שכוונתה‬ ‫החושן והנזיקין‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית ההיזק‬ ‫המעשית היתה לנתק את אביה מן השורש הפסול של עבודת כוכבים‪ ,‬ובשל‬ ‫לצורך הצלה מן העבירה‪.‬‬ ‫כך מצאה לנכון ליטול את חפציו מבלי להביט אל ערכם הממוני בלבד‪.‬‬ ‫רבי יעקב משה מליש בספר שו"ת שבות יעקב (חלק ב' סימן ל"ח) כתב כי‬ ‫הרמב" ן (בראשית לא יט) חידש כי רחל אמנו עשתה זאת מתוך מסירות נפש‬ ‫עבודה זרה אסורה בהנאה ונמצא אם כן לא הפסידה לאביה ממון‪ ,‬ומבאר בזה‬ ‫להוציא טעות מלב אביה ולמנוע ממנו להיכשל בחטא חמור‪ ,‬ומבאר בזה‬ ‫שאיסור הנאה מפקיע לחלוטין את ערכו הממוני של החפץ‪ ,‬וממילא כאשר‬ ‫שכאשר אדם נוגע בממונו של חברו כדי למונעו מעבירה חמורה‪ ,‬יש לדון האם‬ ‫אדם משמיד או מזיק דבר האסור בהנאה‪ ,‬אין כאן חיוב תשלומין מצד הפסד‬ ‫יש בכך חיוב תשלומין או שמא הצלת הנפש והאיסור מתירים את הפגיעה‬ ‫ממון שהרי אין לממון פסול זה שווי הראוי להיחשב בהלכה‪.‬‬ ‫בממון‪.‬‬ ‫רבי פנחס שפירא בספר פתחי חושן (חלק ו' נזיקין פרק א' הערה א') ביאר‬ ‫ה ספורנו (בראשית לא יט) ביאר כדי להוציא את אביה מטעותו ולהצילו מעוון‬ ‫שאין הכרח מן הדין המתיר להזיק שגם יהיה פטור מתשלומים‪ ,‬ומבאר בזה‬ ‫עבודת כוכבים שהיה רגיל בה‪ ,‬ומבאר בזה כי פעולה הנעשית לשם שמים כדי‬ ‫שיש להבחין הבחנה דקה בין עצם ההיתר לעצור את החוטא בשעת מעשה‬ ‫לעצור בעד אדם מלשקוע בחטא מצדיקה את ההתערבות בממונו או ברכושו‪,‬‬ ‫לבין פטור ממשי מחיוב תשלומין‪ ,‬שכן ייתכן בהחלט שמותר לאדם להגן על‬ ‫וממנה יש ללמוד לכל דיני הנזק שנעשים לצורך הצלה מן העבירה‪.‬‬ ‫גבולות הקדושה אך עדיין יישאר עליו החוב לשלם את נזק הממון לבעליו‪.‬‬ ‫ומתוך מרחבי הש" ס ומפגש הסוגיות המבררות את הלכות נזקי גוף ורכוש‬ ‫רבי יוסף חיים זוננפלד בספר שו"ת שלמת חיים (חו"מ סימן מ"ט נ"א) פסק‬ ‫לצורך הצלה מן העבירה‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדברי חז"ל והגמרות‬ ‫שחייבים לשלם על נזקים שנעשו דרך אגב כדי לאפרושי מאיסורא‪ ,‬ומבאר‬ ‫הקדושות המאירות את הסוגיה באור יקרות‪.‬‬ ‫בזה שכאשר ההיזק אינו פוגע ישירות בגוף הדבר האסור עצמו אלא פועל‬ ‫בגמרא במסכת בבא קמא (דף כ"ח ע"א) מובא כי רב נחמן בר יצחק אמר עבד‬ ‫בעקיפין למנוע את החטא על ידי פגיעה ברכוש אחר‪ ,‬אין ההיתר הרוחני פוטר‬ ‫שנתן לו רבו שפחה כנענית והגיע זמנו לצאת וממאן לצאת ונמצא שחי‬ ‫את המזיק מחובת ההשבה והתשלומין‪.‬‬ ‫באיסור בהדי שפחה כנענית מותר לרבו להלקותו כדי להפרישו מאיסור‬ ‫בספר מעשה איש (חלק ב' עמוד קס"ד) חידש בשם מרן החזון איש שמותר‬ ‫שפחה כנענית‪ ,‬ומבאר בזה שמתן מכות או פגיעה בגוף מותרת כאשר היא‬ ‫לשרוף ספרים חיצוניים כדי למנוע קריאתם ופטורים מלשלם‪ ,‬ומבאר בזה‬ ‫נעשית לשם מטרה מקודשת של הצלת אדם מעבירה חמורה‪.‬‬ ‫שכאשר מדובר בחפצים שיש בהם חורבן רוחני ואיסור חמור הממית את‬ ‫בגמרא במסכת ברכות (דף כ' ע"א) מובא מעשה דרב אדא בר אהבה שראה‬ ‫הנפש‪ ,‬אין עליהם שם ממון כלל‪ ,‬ולכן ההיזק בהם נעשה בהיתר גמור ואינו‬ ‫אשה הלבושה בגד אדום אסרו חכמים ללובשו משום פריצותה ומכיוון שסבר‬ ‫גורר אחריו שום חיוב תשלומין לבעליהם‪.‬‬ ‫שהיא בת ישראל קרע ממנה את הבגד‪ ,‬ומבאר בזה כי אדם הרואה חברו עובר‬ ‫ומתוך היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו אשר העמידו הלכה על‬ ‫עבירה או לבוש בגד אסור רשאי להזיק את ממונו ולקרעו כדי למונעו מן‬ ‫תילה מתוך עומק העיון ורוח הדעת‪ ,‬פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים‬ ‫החטא‪.‬‬ ‫בסוגיה זו של היזק ממון חברו להצילו מן העבירה‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת עירובין (דף ס"ב ע"א) מבואר עניין בן נח שגזל חייב מיתה‪,‬‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י' סימן רצ"ב) ביאר שכל כוחו‬ ‫ומבאר בזה שכל פגיעה בממון הזולת נבחנת בחומרה כאשר היא נעשית בלא‬ ‫של אדם למנוע את חברו מן האיסור במחיר פגיעה בממונו נובע מתוך חובת‬ ‫הזולת חש ויודע כי שבר בת עמי הוא‪ ,‬וכי אין לך מציאות כואבת יותר מאשר‬ ‫ההצלה הכללית המוטלת על הציבור‪ ,‬ומבאר בזה כי‬ ‫אדם ההולך בעיניים עצומות אל עבר המפולת‪ .‬ההנהגה הראויה של המאמין‬ ‫אף על פי שאין אדם רשאי לפרוץ גדרים מדעת עצמו‪,‬‬ ‫מורה לו לשאת את האחריות ההדדית הזו מתוך מסירות נפש עמוקה‪ ,‬לא‬ ‫במקום שיש חשש ברור לנפילה בחטא חמור והשעה‬ ‫מתוך קפדנות קרה או קנאות מדומה‪ ,‬אלא מתוך כאב אמיתי על כבוד שמים‬ ‫צריכה לכך‪ ,‬נפתחת האפשרות לעצור את המכשול‬ ‫המחולל ועל נשמה טהורה המבקשת להיפגם‪ ,‬עד שמוכן הוא אפילו לשאת‬ ‫ובלבד שלא תהא פריצת גבול מופרזת‪.‬‬ ‫בתוצאות‪ ,‬להסתכן בטענות ממוניות או לשלם את מחיר ההצלה ובלבד‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב' סימן‬ ‫שאחיו ינצל מן המכשול‪ .‬מתוך כך מתגלה כי כל תנועה נפשית של אדם‬ ‫קכ"ה) חידש שיש להבחין בין היזק ישיר בגוף הדבר‬ ‫ה מבקש להציל את חברו מעידה על קשר נשמתי עמוק המאחד את כלל‬ ‫האסור לבין היזק עקיפין‪ ,‬ומבאר בזה כי כאשר האדם‬ ‫ישראל כאגודה אחת‪ ,‬שבה צרובה האמונה שאין יקר בעולם כנשמתו של יהודי‬ ‫פוגע בדבר האסור עצמו הרי הוא כמבער רשות‬ ‫המאירה באור החיים‪.‬‬ ‫החרם והאיסור מן העולם ואין כאן שם ממון כלל‪,‬‬ ‫משא"כ בהיזק חיצוני שבו יש לדון בכובד ראש על‬ ‫גבולות התשלומין והחובה להשיב את הנזק לבעליו‪.‬‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר" י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות נזקי ממון) כתב שכל‬ ‫דין היזק לצורך הצלה מן העבירה צריך להימדד על פי גדרי שורת הדין ודעת‬ ‫הפוסקים הסוברים חיוב תשלומין במקום שאין השעה דוחקת באופן מוחלט‪,‬‬ ‫ומבאר בזה שאין להקל ראש בקניין הזולת אלא יש לשקול את הדברים‬ ‫במאזני ההלכה בטרם ירים אדם יד להזיק רכוש של אחרים‪.‬‬ ‫ומתוך עומקה של הלכה והרחבת המקורות מפי רבותינו ענקי הרוח‪ ,‬פוסעים‬ ‫אנו אל שולחן המעשה לפרוט את הסוגיה למטבעות זהב של נפקא מינות‬ ‫מעשיות המאירות את ארחות החיים‪.‬‬ ‫שפיכת אוכל לא כשר המונח לפני חבר העומד לאכלו בשגגה‪ .‬אדם הרואה את‬ ‫חברו עומד לאכול מאכל אסור מחמת שגגה או חוסר שימת לב‪ ,‬וממהר להפיל‬ ‫או לשפוך את המאכל כדי למנוע ממנו את האיסור‪ ,‬הרי זה מעשה העשוי כדין‬ ‫להצלת החוטא‪ ,‬ויש לדון האם צריך לשלם לו אחר כך את דמי המאכל או‬ ‫שמא הוא פטור לגמרי כדין מונע תקלה‪.‬‬ ‫שריפה או השחתה של חפצי תרבות אסורים או ספרי מינות ופריצות‪ .‬הרואה‬ ‫חפצים או ספרים המביאים לידי הרהורי עבירה וקלקול הרוח המונחים‬ ‫ברשות חברו‪ ,‬ונוטלם או משחיתם כדי למנוע את הקריאה והעיון בהם‪ ,‬הרי‬ ‫זה מותר מצד גדרי הצלה מן העבירה‪ ,‬ובמקום שיש בהם חורבן רוחני מוחלט‬ ‫ומתוך פלס המוסר הפנימי והמצפן הטהור המנחה את צעדיו של אדם‬ ‫אף פטור מתשלומים לפי דעת גדולי האחרונים‪.‬‬ ‫במרחבי החיים‪ ,‬מתברר כי תביעת האמת והיושר שבה אדם מביט אל מעשיו‬ ‫נזק העשוי אגב אורחא להצלת חבר מקטטה או מריב חמור‪ .‬אדם המכה או‬ ‫אינה מניחה לו לחפש פשרות קלות או להתעלם מאחריותו כלפי הסובבים‬ ‫מזיק את ממון חברו כדי להפרידו ממריבה אלימה או ממכת רשע‪ ,‬אף על פי‬ ‫אותו‪ .‬המצפן האמיתי המורה דרך לאדם אינו מתבסס על נוחות חיצונית או‬ ‫שאין כוונתו הישירה להשחית את הממון אלא לעצור את השפך והחמס‪ ,‬מותר‬ ‫על החשש ממה יאמרו הבריות‪ ,‬אלא על תביעה פנימית עמוקה לחיות מתוך‬ ‫לו הדבר מדין הצלת המוכה‪ ,‬ויש לבחון בכל מקרה לגופו האם המעשה נעשה‬ ‫נתינה אמתית‪ ,‬לשמור על כבודו של הזולת ולא לאפשר לעיוורון הרוחני‬ ‫באמת לשם שמים בלא פריצת גדרים מיותרת‪.‬‬ ‫להשתלט על המחנה‪ .‬מתוך הדברים עולה תביעה שקטה לחיות באחריות‬ ‫ומתוך ההתבוננות במרחבי הסוגיה והשורשים העמוקים המונחים ביסוד יחסי‬ ‫מלאה‪ ,‬מתוך הכרה כי מידותיו של אדם ויושר לבבו נבחנים בדיוק ברגעים‬ ‫ממון וקדושה‪ ,‬מתגלה לפנינו מבנה רעיוני כביר המציב את ערך האדם‬ ‫שבהם נדרש הוא לוותר על נוחותו ולשלם את המחיר למען הצלת נפשו של‬ ‫ומעמדו הרוחני אל מול גבולות הקניין החומרי‪ .‬הקניין והממון מעניקים לאדם‬ ‫חברו‪ ,‬בלא לטשטש את גבולות האמת ובלא לברוח מן המבחנים שהמציאות‬ ‫מרחב מחיה והגנה על רכושו בעולם הזה‪ ,‬וכל פגיעה בהם נחשבת לפריצת‬ ‫מציבה לפניו בדרכו של עולם‪.‬‬ ‫גדר המאיימת על הסדר החברתי והמשפטי‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר עומד האדם מול‬ ‫ומתוך המסע אל נבכי הסוגיה ולעומקם של הדברים‪ ,‬ניקח עמנו תובנות‬ ‫מציאות שבה הממון או החפץ הופכים לכלי המשמש מכשול רוחני או פתח‬ ‫מאירות לחיי היום יום‪ ,‬לדעת כי כל שעה שבה האדם נדרש לעמוד מול מבחני‬ ‫לנפילה בחטא‪ ,‬מתגלה פתאום כי כל המרחב החומרי אינו עומד בפני עצמו‪,‬‬ ‫הממון והקניין‪ ,‬ולשמור על כבוד שמים ועל טהרת נשמתו של הזולת‪ ,‬אינה‬ ‫אלא הוא כפוף לחלוטין למציאות העליונה של רצון השם וטהרת נפשו של‬ ‫אלא הזדמנות פז להתרומם מעל גבולות החומר ולהוכיח כי אהבת ישראל‬ ‫האדם‪ .‬ההכרה הזו מלמדת כי הצלת נפשו של ישראל מן האיסור והחטא אינה‬ ‫וקדושת החיים קודמות לכל חשבון אנושי ופרטי‪.‬‬ ‫אירוע צדדי או פולשני‪ ,‬כי אם גילוי עמוק המלמד שהקניין עצמו מקבל את‬ ‫עיקר העניין‪ :‬ומתוך עומק הסוגיה ובירור דברי הפוסקים מתברר כי אדם‬ ‫משמעותו האמיתית רק כאשר הוא משתלב בשאיפה האלוקית לקדושה‪.‬‬ ‫המזיק ממון חברו כדי להצילו מן העבירה פועל מתוך שליחות קדושה‬ ‫מתוך כך‪ ,‬הפגיעה בממון לצורך הצלה אינה מבטאת זלזול בזכויות הזולת‪,‬‬ ‫המאירה את מרחבי ההלכה‪ ,‬שכן הגם שזכות הקניין והממון עומדות בתוקפן‪,‬‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬היא מעידה על ההבנה הנוקבת שאין שום ערך חומרי בעולם‬ ‫אין שום ערך חומרי בעולם שיכול לעמוד מול חובת ההצלה מן החטא וטהרת‬ ‫שיכול לעמוד מול שבריר של טהרת נשמה ועצירת המפולת הרוחנית‪ ,‬שכן‬ ‫נפשו של יהודי‪ ,‬ועל כן במקום שהשעה דוחקת וההצלה נדרשת‪ ,‬כבוד שמים‬ ‫נפשו של אדם יקרה היא מכל אוצרות שבעולם‪.‬‬ ‫וטהרת הנפש גוברים על הכל ומורים דרך אמת בעולם המעשה‪.‬‬ ‫ומעמקי הנפש פנימה‪ ,‬אל המקום שבו האמונה פוגשת את רגעי המבחן‬ ‫ההתמודדות עם שאלות הממון וההצלה מלמדת כי אין לך דבר יקר בעולם‬ ‫והניסיון של חיי היומיום‪ ,‬מתברר כי השמירה על נפש הזולת והדאגה לטהרתו‬ ‫כנשמתו של אדם המאירה באור של תורה ‪.‬כל רגע של מסירות נפש למען‬ ‫אינן עניין חיצוני המנותק מן הלב‪ ,‬כי אם בבואה חיה לאהבת ישראל האמיתית‬ ‫הזולת מעלה את האדם אל מדרגה עליונה שבה החומר והרוח מתאחדים לשם‬ ‫המפכה בקרבו של יהודי‪ .‬האדם הרואה את חברו עומד להיכשל ולמעוד אל‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫תוך באר האיסור‪ ,‬אינו יכול לעמוד מנגד באדישות ולהפטיר כי ממונו של‬ ‫חברו קדוש הוא ואין לנגוע בו‪ ,‬שכן הלב היהודי הער ורגיש למצבו הרוחני של‬ ‫אסיר שברח מבית הסוהר והמשטרה מחפשת אחריו האם יברך ברכת הגומל?‬ ‫רשי (שם ) כתב כי לא אמרה כן אלא מפני שלקחה יותר מחלקה‪ ,‬ומבאר בזה‬ ‫ומתוך סגריר האפילה של כותלי בית האסורים‪ ,‬עת נקרעים שערי ברזל‬ ‫כי ההודיה האמיתית באה כאשר האדם מתבונן בחסדי השם המרובים‬ ‫ומאסר מתוך חדווה אסורה ומורטת עצבים‪ ,‬עומד האדם הנמלט על סף‬ ‫המקיפים אותו מעל לכל השערה והשוואה טבעית‪.‬‬ ‫מדרכו ותוהה מול תהום המציאות הסוערת‪ .‬היתכן כי אדם שהשיל מעליו את‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר כי עניין ההודיה סובב סביב ההכרה בגודל‬ ‫כבלי הברזל‪ ,‬אך קול צעדיהם של הרודפים אחריו עוד מהדהד באוזניו וכל‬ ‫הטובה והחסד המופלא שאינו מובן מאליו‪ ,‬ומבאר בזה כי כאשר האדם ניצל‬ ‫רגע טומן בחובו אימה ופחד מפני השיבה אל תא המעצר‪ ,‬יפרוש כפיים ויברך‬ ‫מצרה או ממצב של כבילה ומאסר‪ ,‬נדרשת ממנו הכרה עמוקה לפתוח את פיו‬ ‫את ברכת הגומל על עצם יציאתו מן המאסר‪ ,‬או שמא כל עוד חרב המשטרה‬ ‫בשירה ובהודיה‪.‬‬ ‫מונפת מעל צווארו ואין הוא בן חורין באמת‪ ,‬נחשב הדבר כי לא יצא לחופשי‬ ‫הספורנו (שם) חידש כי הודאה זו באה מתוך השגת גודל הנס וההצלה‬ ‫כל עיקר ואין מקום לברכת ההודאה? שאלה נוקבת זו מנסרת בחללו של עולם‬ ‫המפעימה את הנפש פנימה‪ ,‬ומבאר בזה כי אין ההודיה שפה ולשון בלבד אלא‬ ‫ומטלטלת את הנפש במאבק שבין רגע ההצלה לבין אימה של דרך המנוסה‪,‬‬ ‫תנועה נפשית של ביטול ישות והודאה על כל חסד וחסד המזומן לאדם בדרך‬ ‫פוסעת ומבקשת לברר את שורש הדין לאשורו מתוך מקורות ההלכה‬ ‫חייו‪.‬‬ ‫והפוסקים‪.‬‬ ‫ומתוך מצפונות הש" ס והלכותיו המאירות את עיני הלומדים‪ ,‬גוחנים אנו אל‬ ‫בפרשת השבוע המלמדים אותנו את שורש הודאת ה' על הישועה‪ .‬וכך נאמר‬ ‫דברי חז" ל והגמרות הקדושות המבררים את יסודות הדיון בסוגיית בריחת‬ ‫בכתובים‪" :‬הפעם אודה את ה'" (בראשית כט לה)‪ .‬פסוקים קדושים אלו‬ ‫האסיר מבית הסוהר וחיובו בברכת הגומל‪ ,‬לחשוף את השורש העמוק המונח‬ ‫פותחים לפנינו את שערי ההבנה ומזמנים אותנו להתבונן כיצד ההודיה פורצת‬ ‫בבסיס הדברים‪.‬‬ ‫מתוך עומק הלב ומן המפנה החד בחיי האדם‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת ברכות (דף נ"ד ע"ב) איתא‪ :‬ארבעה צריכים להודות‪ ...‬יורדי‬ ‫הים באניות‪ ,‬הולכי מדברות‪ ,‬מי שהיה חולה ונתרפא‪ ,‬ומי שהיה חבוש בבית‬ ‫עוד חרב הרודפים מונפת על צווארו אין זה‬ ‫האסורים ויצא‪ ,‬ומבאר בזה כי עצם היציאה מבית האסורים מהווה מוקד‬ ‫נחשב כי יצא לחופשי ואינו מברך עד שיירגעו‬ ‫מרכזי שבו האדם נדרש להכיר בטובתו של מקום ולפרוץ בשירה ובהודיה על‬ ‫הרוחות‪.‬‬ ‫הצלתו מן המצר אל הרחבה‪.‬‬ ‫עוד נפקא מינה עולה באדם שברח מן הכלא‬ ‫תוספות במסכת ברכות (דף נ"ד ע"ב ד"ה חבוש) ביארו כי מה שהוצרכו למנות‬ ‫והצליח לחצות את גבולות המדינה או להגיע‬ ‫חבוש בבית האסורים הוא משום ששם יש סכנה עצומה והצלה מיוחדת‪,‬‬ ‫למקום מחבוא מוחלט שבו אין המשטרה יכולה‬ ‫ומבארים בזה כי כל יציאה ממצב של סכנת נפשות וכלא שאין הגישה אליו‬ ‫להגיע אליו עוד‪ ,‬שבה למעשה מציאות זו‬ ‫פתוחה לכל אדם מחייבת את האדם להודות לשם קודשו על חסדיו הנפלאים‪.‬‬ ‫נחשבת כיציאה אמיתית מן המאסר ומן הסכנה‪,‬‬ ‫רבינו ניסים בחידושיו על הרי"ף במסכת ברכות (דף ל"ב ע"א מדפי הרי"ף)‬ ‫וממילא נפתח לפניו השער לברך את ברכת‬ ‫כתב כי כל שיוצא אדם מבית האסורים לחירות הרי הוא בכלל מי שנתחייב‬ ‫ההודיה בלב שלם מתוך תחושת חירות‬ ‫בהודאה מפני שנמצא בצרה וניצל ממנה‪ ,‬ומבאר בזה כי ההצלה אינה תלויה‬ ‫אמיתית‪.‬‬ ‫רק באופן השחרור אלא בעצם המעבר מחושך המאסר אל אור העולם‪ ,‬הגוזר‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬נפקא מינה למעשה בכל הנוגע למי שברח וחי תקופה ארוכה‬ ‫על האדם להרים קול תודה והלל‪.‬‬ ‫במחתרת עד שחלף זמן רב והתברר כי הרשויות חדלו מלחפש אחריו או שתיק‬ ‫בירושלמי במסכת ברכות (פרק ט' הלכה א') איתא‪ :‬רבי יהודה אומר ארבעה‬ ‫החקירה נסגר‪ ,‬שבה מתברר כי מרגע ההימלטות ועד לאותה שעה היה נתון‬ ‫צריכים להודות‪ ...‬היוצא מבית האסורים‪ ,‬ומבאר בזה כי שורש החיוב נטוע‬ ‫בסכנה מתמדת‪ ,‬אך מששקעה חמתם של הרודפים זכה לצאת מאפילה לאורה‬ ‫בעצם ההצלה מן המאסר והחושך אל האור‪ ,‬דבר המעורר את הלב להודות‬ ‫ונתחייב לבטא את הודאתו לפני קונו על כל חסדיו המופלאים‪.‬‬ ‫ולהלל לשם קודשו על גודל החסד והישועה שזכה לה‪.‬‬ ‫ומן המרחב הרעיוני המפעים את הלב ומבקש לחדור אל שורש הדברים‪,‬‬ ‫ומתוך גנזי הראשונים המאירים את נבכי ההלכה באור יקרות‪ ,‬ניגשים אנו‬ ‫פוסעים אנו אל עומק ההרחבה הרעיונית‪ ,‬לברר את תפיסת עומק העניין‬ ‫להביא את דבריהם הבהירים והעמוקים המפלסים נתיב אמת בתוך סבכי‬ ‫העולה מסוגיית הבריחה מבית האסורים וברכת ההודיה‪.‬‬ ‫הדינים ומבררים את עומק ההלכה ביושר ובדיוק מוחלט ללא שום סטייה מן‬ ‫המושג של יציאה מבית האסורים אינו מתמצה אך ורק במעשה הפיזי של‬ ‫המקורות הטהורים‪.‬‬ ‫חציית מפתן התא או קריעת שערי הברזל‪ ,‬אלא הוא משקף תנועה עמוקה של‬ ‫רבנו משה בן מימון הרמב" ם בהלכות ברכות (פרק י הלכה ח) כתב שהחבוש‬ ‫מעבר מחושך לאור ומכבילה לחירות‪ .‬כאשר אדם נתון במאסר‪ ,‬כל יישותו‬ ‫בבית האסורים כשיצא מברך הגומל‪ ,‬ומבאר בזה כי כל מי שהיה נתון במאסר‬ ‫שרויה במיצר‪ ,‬וכאשר הוא זוכה לצאת‪ ,‬פוקחת הנפש עיניים לראות את חסדי‬ ‫וזכה לצאת לחירות נכלל בכלל מי שניצל מן הצרה וחייב להודות לה' על כל‬ ‫הש ם‪ .‬אולם כאשר מדובר באסיר שברח והמשטרה עוד דולקת בעקבותיו‪,‬‬ ‫חסדיו‪.‬‬ ‫עומדת השאלה האם עצם מעשה המנוסה מגדיר יציאה לחירות או שמא כל‬ ‫המאירי במסכת ברכות (דף נ"ד ע"ב) ביאר כי עניין חבוש בבית האסורים הוא‬ ‫עוד צל הרודפים מרחף מעליו אין זו אלא החלפת זירת סכנה אחת באחרת‪.‬‬ ‫מי שנתפס ונאסר ויצא משם לשלום‪ ,‬ומבאר בזה שההודיה באה מחמת‬ ‫עומק העניין מורה כי ברכת הגומל אינה רק ביטוי טכני על שינוי מקום או‬ ‫ההצלה האמיתית מן המצר אל הרחבה ומן האפילה לאור גדול‪.‬‬ ‫הודאה על רגע חטוף של הצלה‪ ,‬אלא היא שיר של הודאה על שלמות ההצלה‬ ‫הרא" ש במסכת ברכות (פרק ט סימן א) כתב כי היוצא מבית האסורים מברך‬ ‫ועל היציאה מן המצר אל הרחבה האמיתית‪ ,‬שבה האדם עומד לפני קונו‬ ‫הגומל‪ ,‬ומבאר בזה כי מאחר והיה נתון בסכנה ובמאסר ויצא לחירות הרי הוא‬ ‫בשקט נפשי ובבטחה‪ ,‬ומכיר בכך שנגאלה נפשו מני שחת‪.‬‬ ‫צריך להודות על חסדו הגדול של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫ומתוך מרחבי האמונה והמחשבה המבקשים לגעת בנבכי הנפש פנימה‪,‬‬ ‫ומתוך מעייני האחרונים ופוסקי הדורות המאירים את שבילי ההלכה לאשורם‪,‬‬ ‫פוסעים אנו אל עומק החיבור שבין סוגיית בריחת האסיר וברכת הגומל לבין‬ ‫פוסעים אנו להתבונן בדבריהם הבהירים והעמוקים המפלסים נתיב אמת‬ ‫חיי האדם‪ ,‬נפשו ואמונתו‪.‬‬ ‫בשאלת בריחת האסיר וברכת הגומל‪.‬‬ ‫הגאון רבי דוד פארדו זצ" ל בספר למנצח לדוד (מסכת ברכות דף נ"ד ע"ב)‬ ‫כתב שאפילו מי שברח מבית האסורים ואפשר שירדפו אחריו ויגישו ויענישו‬ ‫על זה‪ ,‬מכל מקום באותה שעה מיהא ניצול מבית האסורים וצריך לברך ברכת‬ ‫הגומל‪ ,‬ומבאר בזה כי עצם ההצלה ברגע נתון מן המאסר פועלת את חיוב‬ ‫ההודיה‪ ,‬שכן באותו רגע יצא מן המצר אל הרחבה וזכה להצלה גדולה‪.‬‬ ‫החיד"א בספרו שיורי ברכה (סימן רי"ט ס"ק א) כתב שמי שברח מבית‬ ‫האסורים אינו מברך הגומל‪ ,‬כיון שמחפשים אחריו‪ ,‬ומבאר בזה כי כל עוד אינו‬ ‫בן חורין לגמרי והסכנה רובצת עליו והרודפים מחפשים אחריו‪ ,‬אין זה נקרא‬ ‫יציאה לחירות המחייבת הודאה‪ ,‬שכן הרודף עדיין משיגו‪.‬‬ ‫רבי יעקב חיים סופר בספר כף החיים (או"ח סימן רי"ט) פסק כדברי החיד"א‬ ‫שמי שברח מבית האסורים אינו מברך הגומל מפני שמחפשים אחריו‪ ,‬ומבאר‬ ‫בזה כי אין ההודיה תלויה ברגע של מנוסה בלבד אלא בהנחת הלב וביציאה‬ ‫אמיתית מכלל סכנת המאסר והרדיפה‪.‬‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (הלכות ברכות‬ ‫הודאה עמוד שנ"ט) פסק שמי שברח מבית האסורים אינו מברך ברכת הגומל‪,‬‬ ‫ומבאר בזה כי כל זמן שהמשטרה מחפשת אחריו והוא נמצא במנוסה ובסכנה‬ ‫הנפש האנושית שרויה פעמים רבות במאסרים פנימיים משל עצמה‪ ,‬בכבלים‬ ‫מתמדת לחזור אל המאסר‪ ,‬לא חל עליו דין היוצא לחירות המחייב ברכת‬ ‫של דאגות‪ ,‬פחדים ומצרים נפשיים המונעים ממנה לראות את אור השמש‬ ‫הודאה‪.‬‬ ‫ולחוות חירות אמת‪ .‬כאשר האדם מתבונן בדין האסיר הבורח ורואה כיצד כל‬ ‫ומתוך רום מעלתם של גדולי הדורות האחרונים וגאוני דורנו אשר העמיקו‬ ‫עוד הרודפים מחפשים אחריו וצל הסכנה מרחף מעליו אין ליבו שקט לברך‬ ‫בכל חלקי שולחן ערוך להאיר את נתיבות ההלכה לאשורם‪ ,‬פוסעים אנו‬ ‫את הגומל‪ ,‬הוא מבין עמוקות שגם בחייו הוא‪ ,‬כל עוד אינו משתחרר באמת‬ ‫להתבונן בדבריהם המאירים והעמוקים בסוגיית האסיר הבורח וברכת הגומל‪.‬‬ ‫מן המצרים הפנימיים ומאחיזת הפחדים המנהלים אותו‪ ,‬הוא נתון במנוסה‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (או"ח סימן‬ ‫תמידית ואינו יכול לשורר שירת הודאה טהורה‪ .‬האמונה הטהורה קוראת‬ ‫רי" ט סעיף קטן כט) כתב ביאור על גדר היציאה מבית האסורים‪ ,‬ומבאר בזה‬ ‫לאדם לצאת מן המיצר הזה אל מרחב אלוקי רחב‪ ,‬להכיר בכך שכל צעד של‬ ‫כי עיקר ההודאה נתקנה על ההצלה מן המצר ומן הסכנה המאיימת על האדם‬ ‫היחל צות מן החושך הוא מתנה שמימית‪ ,‬וללמוד לפנות אל אבינו שבשמיים‬ ‫בתוך כותלי המאסר‪ ,‬דבר המעורר את הלב להכיר בחסדי השם המרובים‬ ‫מתוך לב שלם ורגוע המכיר בחסדיו הגדולים‪.‬‬ ‫המקיפים אותו‪.‬‬ ‫ומתוך מעמקי המוסר הזך הצומח מתוך סוגיות החיים‪ ,‬מתבוננים אנו אל מצפן‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר" י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות ברכות) ביאר את עניין‬ ‫הנפש המכוון את דרכו של האדם ביושר ובנאמנות ללא כחל ושרק‪.‬‬ ‫האסיר שנמלט ונתון במנוסה תחת אימת הרודפים‪ ,‬ומחדש בזה כי כל עוד‬ ‫המצפן המוסרי העולה מתוך שאלת האסיר הנמלט וגדר ברכת הגומל מציב‬ ‫חרב המשטרה מונפת עליו והוא שרוי בפחד מתמיד שמא יתפסוהו מחדש‪,‬‬ ‫לפני האדם מראה צלולה שבה הוא בוחן את כנות צעדיו ואת אמיתות דרכו‪.‬‬ ‫הרי זה בכלל מי שעדיין לא יצא לחופשי בשלמות‪ ,‬ולכן אין לברך את ברכת‬ ‫אדם נדרש לדעת כי לא די לו בהימלטות חיצונית מן המצר כל עוד לבו ונפשו‬ ‫הגומל עד שיתברר מצבו ויעבור כל חשש של שיבה אל המאסר‪.‬‬ ‫שרויים במרוצה ובאימה‪ ,‬ושכל חירות אמיתית מותנית בשקט פנימי וביושר‬ ‫ומתוך גובה הסוגיה וההבנה המאירה את מרחבי המעשה‪ ,‬פוסעים אנו אל‬ ‫נפשי שאינו חושש מן האמת‪ .‬מוסר זה אינו מבקש להטיף דברי תוכחה מרום‬ ‫שדה היישום המעשי‪ ,‬לתרגם את תנועת ההתמודדות הנשגבה הזאת אל נבכי‬ ‫הבימה אלא תובע מן האדם עבודה שקטה ועדינה של בדיקת הלב‪ ,‬לדעת‬ ‫החיים וההלכה היומיומית בסוגיית האסיר הבורח וברכת הגומל‪.‬‬ ‫האם מעשיו מכוונים לשם שמים והאם הוא זוכה להגיע אל מנוחת הנפש‬ ‫הנפקא מינה הראשונה נוגעת לאדם שברח מן הכלא ועדיין שרוי במנוסה‬ ‫האמיתית מתוך אמונה תמימה והישענות על צור ישועתו‪ .‬האדם הבוחר ללכת‬ ‫יומיומית בעוד כוחות המשטרה דולקים בעקבותיו ומחפשים אחריו בכל עבר‪,‬‬ ‫בדרכו של מצפן טהור זה זוכה לצעוד בעולם בקומה זקופה ובנפש חפצה‪,‬‬ ‫שבה נחלקו הפוסקים האם עצם הרגע שבו קרע את שערי הברזל וברח מעניק‬ ‫מתוך הודאה אמיתית על כל רגע של חסד והצלה המאירים את נתיבותיו באור‬ ‫לו את הזכות לברך ברכת הגומל על הצלתו הרגעית מידי האסור‪ ,‬או שמא כל‬ ‫צחור וטהור‪.‬‬ ‫הכרה עמוקה שכל נשימה וכל הצלה הן מתנה שמימית המאירה את הנפש‬ ‫ומתוך כל האור הגדול המפעם בשבילי הסוגיה‬ ‫באור צחור וטהור‪.‬‬ ‫וההתמודדות‪ ,‬פוסעים אנו אל עבר תובנות חיי היום‪-‬‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עיקר העניין נעוץ ביכולת הפנימית והעמוקה של האדם להבין‬ ‫יום המבקשות להאיר את נתיבותינו פנימה‪ ,‬להפוך‬ ‫שהחירות האמיתית אינה רק מילוט פיזי מן המצר אלא הגעה אל מנוחת הנפש‬ ‫את המילים החקוקות בכתובים לחיים חמים‬ ‫ואל הידיעה הברורה שכל הצלה באה מאת השם יתברך‪ .‬כאשר האדם‬ ‫ופועמים‪ .‬בחיי היומיום‪ ,‬שעה שאדם נתון במצוקות‬ ‫משתחרר באמת מכבלי הפחד והאימה וזוכה לחיות מתוך בטחה ושלווה‬ ‫ומרגיש כי הוא כלוא בתוך מצרים של שגרה‪ ,‬דאגות‬ ‫פנימית‪ ,‬הוא פותח את ש ערי הלב להודות ולהלל על כל חסד וחסד המזומן‬ ‫או פחדים המקיפים אותו מכל עבר‪ ,‬מזכירה לנו‬ ‫לו בכל רגע ורגע‪.‬‬ ‫הדרכת התורה לעצור רגע אחד‪ ,‬להביט אל האופק‬ ‫החירות האמיתית אינה נמדדת רק בניתוק כבלי הברזל אלא בשקט הנפשי‬ ‫ולהבין שכל צעד של היחלצות ובקשת חירות דורש‬ ‫המלא המאפשר ללב להתמלא בהודיה טהורה לבורא כל העולמים ‪.‬ההכרה‬ ‫אמון עמוק בבורא עולם‪ .‬במקום לרוץ בחרדה‬ ‫כי השם משגיח על האדם בכל מצב ובכל מנוסה הופכת כל רגע של חושך‬ ‫ובאימה מבלי לראות את האור האמיתי‪ ,‬אנו למדים‬ ‫לשער של אמונה נצחית וחיבור עמוק אל נצח ישראל‪.‬‬ ‫לפתח תודעה זכה שבה ההודאה האמיתית באה מתוך יישוב הדעת‪ ,‬מתוך‬ ‫‪ .1‬האם בן נח חייב בכבוד אביו? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .2‬התפלל פעמיים מנחה בטעות – האם בתפילה השנייה יכול לצאת חובת תפילת ערבית למרות שכיוון למנחה? הוכח‬ ‫מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .3‬מדוע תיקנו לומר והוא רחום דווקא בתפילת ערבית?‬ ‫‪ .4‬האם מותר לבטל תפילת ערבית כדי לקיים מצווה שאינה עוברת שהרי תפילת ערבית רשות?‬ ‫‪ .5‬מטוס שנחת בעיצומו של יום השבת‪ ,‬האם מותר לצאת ממנו? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .6‬כיצד יעקב לא ידע שהמקום קדוש והרי הוא חזר לשם במיוחד כדי להתפלל?‬ ‫‪ .7‬האם מותר לישון בבית הכנסת ובבית המדרש? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .8‬מדוע יעקב בתחילה לא רצה להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו ואחר כך חזר בו?‬ ‫‪ .9‬האם יעקב אבינו הניח אבנים אף מסביב לגופו כנגד חיות רעות?‬ ‫‪ .10‬איך מותר לאדם למכור כל מה שיש לו כדי שישא בת תלמיד חכם הרי אסור לבזבז יותר מחומש?‬ ‫‪ .11‬האם מעשר הוא חובת ממון או סוד של שותפות עם שמים? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .12‬שם ועבר כבר לא היו בחיים כשנדר יעקב 'עשר אעשרנו לך'‪ ,‬אם כן איך חשב לקיים את הנדר ולמי נתנו את‬ ‫המעשרות באותו הדור?‬ ‫‪ .13‬אדם שנדר להפריש מעשר כספים והשתמש בכספים הללו לצרכיו האישיים‪ ,‬חייב להחזירם ולשלמם בדיעבד?‬ ‫‪ .14‬האם כהן שקיבל חמש סלעים לפדיון הבן חייב להפריש מזה מעשר כספים?‬ ‫‪ .15‬האם אדם שנגנב ממנו כסף ולאחר מכן הוחזרה לו הגניבה חייב להפריש ממנו מעשר כספים פעם נוספת?‬ ‫‪ .16‬האם אב מקנא בבנו או בנכדו כאשר הם יותר מוכשרים ממנו? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .17‬כשלא משלמים למורה משכורת בזמן האם מותר לו לאחר לשיעור? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫הלימוד בעלון וכל דברי התורה לרפואת‬ ‫אאמו״ר יצחק בן ליזה הי"ו‪ .‬יוסף בן מזל הי״ו‪ ,‬מרת דבורה בת ברכה תח״י‪ ,‬מרת יפית בת מזל תח״י‬