גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — ויצא (2026-11-16)

גיליון מספר607 : פרשת ויצא שנת תשפ"ז
מדוע הגוף כבר בבית ,אבל הנפש עדיין בעבודה?
איך ייתכן שאדם נכנס הביתה ,סוגר אחריו את הדלת ,מניח את המפתחות על השולחן ,ובכל זאת עדיין לא הגיע הביתה? הוא יושב לצד בני משפחתו ,אך מחשבתו נשארה בשיחה
האחרונה מן העבודה .הוא נכנס לבית הכנסת ,אך בלבו ממשיכות להבהב ההודעות שלא נענו .השבת כבר פרשה את כנפיה ,הנרות דולקים והשולחן ערוך ,אבל בתוכו עדיין רצות
המשימות של יום שישי .העולם המודרני העניק לאדם יכולת להיות בכל מקום ,אך גבה ממנו את היכולת להיות במקום אחד באמת .הגבולות היטשטשו ,העבודה נכנסה אל הבית,
הרחוב נכנס אל הכיס ,והדאגות נכנסו אל השבת.
בחלומו של יעקב נאמר" :והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (בראשית כח ,יב) .סדר הדברים מעורר תמיהה .מלאכים מקומם
בשמים ,ולכאורה היה ראוי לומר תחילה "יורדים" ורק לאחר מכן "עולים" .מדוע פותחת התורה דווקא בעליית המלאכים?
רבי שלמה יצחקי ,רש"י (שם ) ,מבאר שמלאכי ארץ ישראל שליוו את יעקב עד גבולה עלו למרום ,ומלאכי חוץ לארץ ירדו כדי ללוותו בהמשך דרכו .לפני שמלאכים חדשים
מתחילים את שליחותם ,המלאכים שליוו את השלב הקודם צריכים לסיים את תפקידם ולעלות .יעקב אינו יכול לצאת לדרך חדשה כשהוא מנסה להחזיק בו זמנית בשתי מערכות
הנהגה שונות.
האדמו"ר מגור בעל השפת אמת (פרשת ויצא ,שנת תרס"א) ,מגלה מכאן עומק נפלא במילות הפיוט "שלום עליכם" .בגמרא במסכת שבת (דף קיט ע"ב) נאמר ששני מלאכי
השרת מלווים את האדם בערב שבת .לדברי השפת אמת" ,בואכם לשלום" נאמר למלאכי השבת היורדים אל הבית ,ואילו "צאתכם לשלום" נאמר למלאכי ימות החול ,העולים
ומפנים את מקומם לקדושת השבת .אין כאן גירוש של המלאכים שזה עתה הגיעו ,אלא הכרה בסוד המעברים .אי אפשר להכניס שבת אל נפש שעדיין תפוסה כולה בימות החול.
קדושה חדשה אינה זקוקה רק לדלת פתוחה ,אלא גם למקום פנוי .לפעמים הדבר המעכב את הברכה הבאה איננו חוסר רצון לקבל אותה ,אלא חוסר נכונות להיפרד מן המצב
הקודם .זה נכון לא רק בשבת .אדם מבקש לפתוח פרק חדש בחייו ,אבל ממשיך לשאת לתוכו את העלבונות ,הפחדים וההרגלים של הפרק הקודם .הוא רוצה לבנות בית ,אך עדיין
חי בתודעה של אדם שאינו מחויב לאיש .הוא רוצה להתחיל בתפקיד חדש ,אך ממשיך למדוד את עצמו על פי הכישלון הישן .הוא מבקש להתפלל ,אך אינו מוכן להניח לרגע את
הצורך לשלוט בכל מה שמתרחש סביבו .הוא רוצה שמלאכים חדשים ירדו ,אבל אינו מאפשר למלאכים שסיימו את שליחותם לעלות.
מכאן צומחת תובנה מעשית ומשנת חיים .לפני שנכנסים הביתה ,לשבת ,לתפילה או לשיחה חשובה ,יש לעצור ולשאול :מה אני נדרש להשאיר מאחור כדי להיות נוכח באמת
במקום שאליו אני נכנס? לעיתים די בדקה אחת של שתיקה ,בהנחת הטלפון בצד ,בסגירת משימה שאינה יכולה להמשיך לתוך הבית ,או בהחלטה פנימית שלא להביא אל שולחן
השבת את המתח של השבוע .לא די שהטלפון יהיה במצב שקט ,אם הנפש עצמה ממשיכה לרטוט.
מן השער הזה נכנסים אל גיליון השבוע .נברר מדוע אומרים למלאכי השבת "בואכם לשלום" ומיד אחר כך "צאתכם לשלום" ,ומה מלמד סולם יעקב על המעבר מן החול אל
הקודש .נשאל כיצד אמר יעקב "ושבתי בשלום" ,אף שחכמינו הבחינו בין הלשון הנאמרת לחיים לבין זו הנאמרת למתים ,ומהו השלום האמיתי שאליו ביקש יעקב לשוב.
משם ניכנס אל המורכבות שבבית יעקב .מדוע לא נחשבו נישואיו ללאה לקידושי טעות? האם אהבתו לרחל פחתה לאחר שנשא את לאה ,או שמא דווקא ההתמודדות העמיקה
אותה? כיצד נאמר "כי שנואה לאה" ,והאם אפשר להקים את שבטי ישראל מתוך בית שיש בו תחושה של דחייה? בתוך השאלות הללו מסתתר בירור עמוק על אהבה ,נאמנות,
אכזבה ועל יכולתו של אדם לגלות את ההשגחה גם כאשר תוכניותיו מתהפכות באחת .בהמשך נעמוד מול הודאתה המיוחדת של לאה" :הפעם אודה את ה'" .מה היה חדש
בהודאה זו ,עד שחכמינו העידו שלא היה אדם שהודה כך לפניה? האם אנו יודעים להודות רק על ניסים גלויים ,או גם על הטוב השקט המסתתר בתוך שגרת החיים? הגיליון עובר
גם אל שאלות המפגישות את התורה עם רגעים ממשיים ומורכבים .האם מותר לאדם לסכן או לצער את גופו לצורך פרנסתו? האם מותר להזיק לרכושו של אדם כדי להצילו מן
העבירה? האם אסיר שברח מן הכלא רשאי לברך הגומל בעוד המשטרה דולקת בעקבותיו? ואם אדם השתחרר מבית האסורים בחוץ לארץ ומיד עלה לארץ ישראל ,האם עליו
להודות פעם אחת או פעמיים?
ובסיום ממתינות שאלות קצרות שנועדו לעורר את הסקרנות ולפתוח את שולחן השבת :האם בן נח חייב בכבוד אביו? האם תפילת מנחה שנאמרה פעמיים יכולה לעלות לתפילת
ערבית? האם מותר לצאת ממטוס שנחת בשבת? מדוע לא ידע יעקב שמקום המקדש קדוש? האם מותר לישון בבית המדרש? למי התכוון יעקב לתת את המעשרות שנדר? האם
כסף שנגנב והוחזר חייב שוב במעשר? ומה רשאי לעשות מורה שמשכורתו מתעכבת?
גיליון זה הוא טעימה מסדרת הספרים "גם לנשמה מגיע אוכל" .המפארת שולחנות שבת רבים ברחבי העולם .השאלות הקצרות נועדו לגרות את המחשבה ,וכל התשובות עליהן
נמצאות בסדרת הספרים .הסדרה שכבשה שולחנות שבת ברחבי העולם .עכשיו אצלך בבית.
בואכם לשלום" למלאכי השבת היורדים למטה" ,צאתכם לשלום" למלאכי חול העולים למעלה?
שבת מבית הכנסת לביתו ,אחד טוב ואחד רע .וכשבא לביתו ומצא נר דלוק בין ערביים של ערב שבת קודש .הרוח הנושבת בין
ושולחן ערוך ומטתו מוצעת ,מלאך טוב אומר :יהי רצון שיהא כן לשבת אחרת, אילנות השדה לוחשת סוד עתיק ,עת מסתלקת חרדת
ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו .ואם לאו ,מלאך רע אומר :יהי רצון שיהא כן חולין ומעטה פלאים של קדושה ורוממות יורד לאיטו
לשבת אחרת ,ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו .הרי לנו מקור ראשוני וטהור על היקום כולו .האדמה ,שעמלה וזיעה כיסו אותה
לכך שעם כניסת יום השבת הקדוש יורדים מלאכים מיוחדים ללוות את האדם בששת ימי המעשה ,נושמת כעת נשימה עמוקה של
ולהשרות את שכינת הברכה בביתו ,והם המלאכים אשר כנגדם אנו מזמרים מנוחה שמימית ,וצלילי השקט הטהור ממלאים את
בכיסופין וברוממות הרוח. האוויר המתרטט ברעד של חרדת קודש .בתוך החדר
רש" י (שם) מפרש :מלווין לו לאדם ,לפי ששבת היא יום מנוחה וקדושה ,ויש המואר באור הנרות המרצדים ,עומד האדם ומתכונן
לו לאדם שמירה מעולה וליווי שמימי מיוחד בעת בואו אל ביתו. לקבל את פניה של שבת המלכה ,וכששפתיו
ובתוספות (שם) חידשו :אף על פי שגם בימי החול יש מלווים לאדם ,מכל מרחשות את הפזמון העתיק והמרומם של שלום
מקום בימי השבת מתווספת לו ליווי של קדושה יתירה ומלאכים המיוחדים עליכם מלאכי השרת ,מתעוררת בלב המחשבה תמיהה עצומה שמפלח את
לשבת. הלב ומרעידה את אמות הספים .הרי אך זה עתה נכנסו המלאכים הקדושים
בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"ב) הובא עניין חילוף המלאכים אצל יעקב אל הבית ,אך זה עתה הציפו את חלל המעון ברוח טהורה ובברכה עליונה,
אבינו עליו השלום :תנא :עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ,ויורדים וכיצד זה עוד בטרם יסבו עימנו אל שולחן השבת ,עוד בטרם יטעמו מריח
ומסתכלים בדיוקנו של מטה .והיינו שחילוף המלאכים ועליותיהם וירידותיהם התבשילים וישמחו בשמחת היום ,אנו ממהרים להפטיר כנגדם בלשון צאתכם
בסולם הוי עניין עמוק של החיבור בין העולמות העליונים לבין המציאות לשלום ומשלחים אותם לדרכם .כלום לא היה נכון וראוי להפציר בהם שישארו
התחתונה. עימנו ,שישתופפו בצילנו לאורך ימי השבת כולם ,וישרו עלינו מברכתם
רש" י (שם) מבאר :עולים ויורדים ,שהיו מלאכי ארץ ישראל עולים לרקיע ומקדושתם ללא הרף .איזה סוד נטיר וטמיר מסתתר ברגע זה של מעבר בין
ומלאכי חוץ לארץ יורדים למטה .הרי לנו מפורש כי בעת שינוי המדרגה הקודש לחול ,ומה היחס העמוק והפלאי בין הפזמון המהדהד בביתנו לבין
משתנים המלאכים כולם ,ומלאכי המדרגה הקודמת מוסרים את תפקידם הסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמימה.
למלאכים של המדרגה החדשה. אנו עומדים בפתחה של הפרשה ,הנה מילות הכתוב המאירות את עינינו
בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ה הלכה א) איתא :אמר רבי יהושע בן ומגלות לנו את שורש הדברים ,כפי שמצינו בפסוק בפרשת ויצא ":ויחלם
לוי ,היו מלווין אותו מלאכים בשעה שיוצא לדרך ,לפי שאין האדם הולך יחידי והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים
אלא מלאכי השרת שומרים אותו בכל דרכיו. בו" (בראשית כח ,יב)
הפני משה (שם) מפרש :שהמלאכים המלווים את האדם משתנים לפי המקום והנה בהביטנו אל קשר הפסוקים אל השאלה העצומה העומדת לפנינו ,הרי
והזמן והמפעל שבו הוא עוסק. גלוי וידוע כי מראה הסולם ומעשה המלאכים העולים והיורדים בו איננו מחזה
רבינו חננאל (שבת דף קיט ע" ב) מבאר :שני מלאכי השרת הללו הם הממונים חיצוני בלבד ,אלא הוא הציור הפנימי והרוחני של כל תנועות העולמות ,הן
על הנהגת האדם בשבת קודש ,ומתוכם נובעת הברכה וההשפעה לכל ימי בבחינת המקום והן בבחינת הזמן .כשם שהיה במעברו של יעקב אבינו עליו
המעשה. השלום מחוץ לארץ אל ארץ הקודש ,שנתחלפו לו המלאכים ,כך ממש
ומכאן נצעד ונבוא אל היכליהם של הראשונים עצי ארזים אשר שורשיהם מתרחש בכל ערב שבת קודש ,כאשר קדושת היום יורדת ומלכדת את השמים
למעלה ,אשר פתחו לפנינו את שערי ההבנה העמוקה בסוגיא זו ,וביארו לנו והארץ.
את מהותם של אותם מלאכים ואת סוד פרידתם ושילוחם מעמנו עם פנות יום וראש וראשון למפרשים ,רש"י (בראשית כח ,יב) פירש :עולים תחילה ואחר
השבת. כך יורדים ,מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוץ לארץ ועלו לרקיע וירדו
רבינו שלמה אבן גבירול ,בספרו מבחר הפנינים (שער המלאכים סימן יב) כתב: מלאכי חוץ לארץ ללוותו .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,כי לכל מדרגה
ומלאכי השבת הם כוחות קדושים היורדים לעולם להאיר על האדם אור שאינו בקודש ולכל גבול רוחני ישנם המלאכים המיועדים לו ,ובשעה שאדם עובר
מן העולם הזה ,וכאשר יורד היום והשבת הולכת ומתכסה ,אין כוח במלאכים ממדרגה למדרגה ,אין המלאכים הקודמים יכולים להמשיך עמו ,אלא מוסרים
הללו להישאר בארץ החול ,ועל כן אנו אומרים להם צאתכם לשלום ,כי מקומם הם את שמירתו ואת הנהגתו למלאכים השייכים למדרגה העליונה יותר.
במרומים .ונראה לבאר בזה כי אין הכוונה כלל לגרשם חלילה ,אלא להכיר בכך רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר :הראהו בחלום סולם ,והוא רמז אל
שכל מדרגה יש לה את שעתה ,וכשם שבואם היה ברכה כך צאתם הוא שלום המחשבה ,והמלאכים הם גזירות השם העולות ויורדות בעולם .הרי כי לכל עת
ושובם למקורם. וזמן ישנם השלוחים המיוחדים לגזירות התקופה והשעה.
ספרו דרשת תורת ה' תמימה (עמוד מד) פירש :ובעניין מלאכי השרת היורדים רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) חידש :הראהו אלוקים בחלום נבואה מראה
בשבת קודש ,הם המעוררים את הנשמה היתרה באדם ,וכשמתעלה השבת הסולם ,והנה המלאכים עולים ויורדים בו ,והעניין כי כל המעשים הנעשים
ויורד אור השבוע ,עולים הם למקומם כי אין השעה ראויה עוד להשפעתם. בעולם מנוהלים על ידי המלאכים הממונים עליהם ,וחילוף המלאכים מורה
ונראה להסביר בזה את תמיהת היעבץ ,כי אין כאן פטירה מתוך זלזול חלילה, על חילוף ההנהגות והזמנים.
אלא מפני שכל מציאות של קדושה עדיין יש לו גבול מוקצב ,וכאשר רבי דוד קמחי הרד"ק (שם) מפרש :עולים תחילה ואחר כך יורדים ,לפי שסולם
מסתיימת שעתו ,המלאכים חוזרים אל שורשם ברומו של עולם. זה רמז להנהגת התחתונים על ידי העליונים ,ובהתחלף דרגות התחתונים
ורבינו יצחק אבן דורבל ,בספרו תוספות השבת (סימן כח) ביאר :ומה שאנו מתחלפת גם השפעת העליונים.
אומרים צאתכם לשלום ,היינו משום שהעולמות משתנים מרגע לרגע ,ומלאכי הרלב" ג (שם) מבאר :הראה לו המראה הזה להודיע כי ההשגחה האלוקית
השבת שפעלו את פעולתם בהשקטת הנפש ובעידון החומר ,צריכים לעלות דבוקה בו ,והמלאכים העולים והיורדים הם השלוחים לביצוע הגזירות
כדי לתת מקום למלאכי ימי המעשה הבאים לשמור על האדם במשא ומתן וההשגחות בכל מקום ומקום לפי ערכו.
ובטר דות החול .ונראה עוד ליישב ,שהפרידה הזו היא בעצם תחילת החזקוני (שם) כתב :עולים תחילה מלאכי ארץ ישראל שהיו עמו עד כאן ,כדי
ההתקשרות לעולם העשייה ,שכן הברכה שהניחו המלאכים בבית ממשיכה לעלות לרקיע ,ואחר כך יורדים מלאכי חוץ לארץ ללוותו לחוץ לארץ .נמצא
ללוות את האדם גם ימים רבים לאחר לכתם. שמלאכי הקודש אינם מתערבבים עם מלאכי החול.
ורבינו מנחם ריקאנטי ,בספרו טעמי המצוות (פרשת ויצא עמוד קסא) חידש: הספורנו (שם) מפרש :עולים מן הארץ לשמים לקבל גזירת העליון ,ויורדים
וזה סוד הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ,כי בכל שבת ושבת נפתח מן השמים לארץ להשלים המאמר.
אותו סולם ממש ,ומלאכי השבת עולים ויורדים בו ,וכאשר השבת יוצאת, ובתרגום אונקלוס (שם) ביאר על אתר את עניין עליות המלאכים וירידתם ,וכן
אותם מלאכים עולים יחד עם קדושת היום אל השרש העליון ,והם מוסרים בתרגום יונתן (שם) מפרש כי המלאכים שליוו את יעקב היו עולים להודיע
את ההנהגה למלאכי החול היורדים לשמור על האדם בששת ימי המעשה. במרומים על צדקתו של יעקב ,ואחר כך יורדים מלאכים אחרים ללוותו
ונראה לבאר בזה שאין כאן עזיבה מוחלטת אלא החלפת משמרות של אהבה בדרכו.
וקדושה בעולמו של הקדוש ברוך הוא. הכלי יקר (שם) חידש :עניין עליה וירידה זו היא כנגד השינוי שבין מדרגת
ומכאן אנו פוסעים אל היכלם של מאורי הדורות ,האחרונים הקדושים ארץ ישראל למדרגת חוץ לארץ ,שארץ ישראל היא מקום קדושה עליונה ,ועל
והפוסקים אשר האירו את עינינו בעומק הלכתם ורעיונם ,ופתחו שער רחב כן אין מלאכי חוץ לארץ יכולים לפעול בה ,וכן הדבר בכל תנועה של קדושה.
להבנת הפזמון העתיק שעל שולחן השבת. ומכאן אל שאר המפרשים על התורה ,הנה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל
הגאון רבי יעקב עמדין ,בספרו סידור היעב"ץ (סדר ליל שבת מטת זהב עמוד מאיר הכהן (שם) מבאר ,כי כל אדם מקבל מלווים ומלאכים לפי בחינת עבודתו
שמה) כתב :יש להפליא על מה זה שלח המלאכים ופטרם לשלום ,הלא טוב ומצבו הרוחני ,וכאשר עולה האדם במדרגתו או שנכנס לזמן קדוש ,משתנים
שיתעכבו יותר וישמחו גם בסעודה ,אם היא כתקנה וכראוי לה בוודאי תרב המלאכים המלווים אותו.
שמחתם ויוסיפו לו ברכתם ולמה ימהר לשלחם מזה ,הלוואי ישארו אצלינו וכן הבעל שם טוב (שם) ביאר ,שכל ענייני המלאכים העולים והיורדים בסולם
לעולם כי אז נשמח בכל דרכנו .ונראה ליישב בזה ,ששאלתו העצומה של רמוזים בתוך נפש האדם עצמו ,שבכל עת וזמן מתחלפים כוחות הנפש
היעב" ץ מיוסדת על התחושה הפשוטה של הלב הנכסף לקדושת השבת ,אך המלווים אותו לפי מדרגת היום והשעה.
בתשובת הדברים מתגלה סוד עמוק של חילוף המדרגות והזמנים. והנה בהיכנסנו אל היכלה של תורת חז"ל ,מתבהרים לנו יסודות הדברים
האדמו"ר מגור הגאון רבי אברהם מרדכי אלתר ,בספרו שפת אמת (פרשת בעומקם וברוחבם ,כאשר תנאים ואמוראים גילו לנו את סוד פזמון מלאכי
ויצא שנת תרסא) חידש :שיש לכל מקום מלאכים מיוחדים ,וכן בבחינת הזמן השרת ואת סוד המלאכים המלווים את האדם בימי החול ובשבתות קודש.
יש מלאכי שבת ומלאכי חול ,ולכן אומרים בשבת קודש שלום עליכם מלאכי בגמרא במסכת שבת (דף קיט ע" ב) מצינו את היסוד הגדול והמרכזי לעניין
השרת ,ויתכן לפרש צאתכם לשלום על מלאכי חול שעולים למעלה, זה :תניא ,רבי יוסי בר יהודה אומר :שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב
היום ,יש להקפיד מאוד למנוע כל נדנוד של ומקדימים בואכם לשלום ,דהכל תלוי במלאכים העליונים במעלה ,כשהם
כעס או קפדנות בערב שבת ,ולהקביל את פני יורדין התחתונים עולים וכשהם עולים התחתונים יורדין ,לכן בבוא יום השבת
היום בצהלת פנים ,בשירה ובמאור פנים לבני מלאכי שבת יורדין ואחר כך מלאכי חול עולים ,וכמו כן בכניסת יעקב אבינו
הבית. עליו השלום לארץ ישראל ,וכן הוא בנשמות בבוא יום השבת ,כדאיתא בזוהר
כאשר אנו מתבוננים בעומק הרעיוני הנחשף הקדוש נשמתין נחתין ונשמתין סלקין .ונראה לבאר בזה נפלאות ,כי האמירה
לפנינו מתוך חילופי המלאכים בסולם יעקב צאתכם לשלום אינה נאמרת חלילה למלאכי השבת שרק עתה באו ,אלא היא
ובמעבר שבין ימי החול ליום השבת ,מתגלה ברכת פרידה למלאכי החול שליוו את האדם בששת ימי המעשה ,ועתה עם
לעינינו יסוד נפלא בבריאה כולה .העולם כניסת הקדושה הם עולים למעלה כדי לפנות מקום למלאכי השבת העליונים
הרוחני והגשמי איננו מציאות קפואה ועומדת, היורדים להשרות שכינה בבית.
אלא מערכת דינמית הפועלת בריטואל מתמיד הגאון רבי יוסף חיים ,בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת וישלח אות א) ביאר:
של עליה וירידה ,של התקדשות והתחדשות .אין מדרגה אחת נוגעת בחברתה, כי בכל תחילת זמני הקודש ישנם מלאכים הממונים על הנהגת אותו הזמן,
ואין השפעה אחת יכולה לדור בכפיפה אחת עם השפעה שונה ממנה וכאשר נכנסת השבת מתחלפת ההנהגה כולה ,ומלאכי ימי החול מוסרים את
במהותה. תפקידם למלאכים הקדושים של יום השבת .ונראה להסביר בזה ,שבכל
ונראה לבאר בדברים אלו ,שכל זמן ועודנו נושא עמו שליחות אלוקית ייחודית תנועה של קדושה בעולם יש סדר מדויק שאין לפרוץ אותו ,ועל כן עילויים
וצינור השפעה שאין כדוגמתו .ימי החול אינם ימים ריקים או פחותים ,אלא של מלאכי החול הוא שמאפשר את ירידתם של מלאכי השבת.
ימים שבהם מופקדים מלאכי החול להנחות את האדם בעולם המעשה ,בבירור והגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין ,בספרו ערוך השולחן (או"ח סימן רסב סעיף
הניצוצות ובבניין חומר העולם .מאידך ,יום השבת הקדוש הוא זמן של עליית ב) כתב :ומה שאנו אומרים צאתכם לשלום ,הכל מיוסד על פי הסוד והמנהג,
העולמות ,שבו נפתחים שערי שמים ויורדים מלאכי הקודש להשרות מנוחה, שכן המלאכים המלווים את האדם מתחלפים בין החול והשבת ,ויש בזה ברכה
קדושה ונשמה יתירה .כדי לקבל את האור החדש העליון ,מחויב האדם לפנות גדולה לאדם שכל מלאך ומלאך עושה את שליחותו המיועדת לו בזמנו .ונראה
מקום ,לשחרר את אחיזת הימים הקודמים ,ולדעת להפטיר לשלום את ליישב בזה את מנהג ישראל סבא ,שאין שום סתירה בין הברכות ,אלא הכל
המלאכים שליוו אותו עד כה .ברכת הפרידה ממלאכי החול אינה דחייה ,אלא עולה בקנה אחד לפי סדר העולמות והשעות.
הכרה עמוקה בכך שכל דבר בעולם יש לו שעה וקצב משלו ,והשלמות מושגת ומכאן נבוא אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר העמיקו
דווקא כאשר יודעים לצעוד הלאה ולהיפתח אל הקדושה המפציעה ובאה. חקור בסוגיא זו ,ודלו מים חיים ממעייני התורה להסביר את המנהג הקדוש
כאשר אנו מעמיקים להתבונן ברובד המחשבתי הפנימי ,אנו מגלים כי מעשה ואת חילופי המשמרות בין מלאכי החול ומלאכי השבת.
הסולם וחילופי המלאכים בערב שבת קודש אינם רק מעשה בעולמות הראשל" צ מרן רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה (שבת חלק א עמוד יח) כתב:
עליונים ,אלא הם משקפים באופן המדויק ביותר את דרכו של האדם ,את ומנהג ישראל תורה הוא לומר צאתכם לשלום בליל שבת ,ואין בזה שום
נפתולי נפשו ואת סוד גדילתו באמונה ובטרנספורמציה פנימית. תמיהה ,לפי שהמלאכים המלווים את האדם בימי החול מוסרים את שמירתו
נפש האדם נמשלת אף היא לסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. למלאכי השבת העליונים ,וברכת צאתכם לשלום נאמרת למלאכי החול
בתוככי גופו של האדם שוכנים יחד כוחות חול וכוחות קודש ,זמנים של עשייה העולים למעלה .ונראה לבאר בזה ,כי השלום והברכה בבית היהודי נעשים על
ארצית יומיומית וזמנים של התעלות ודביקות עליונה .הטרגדיה הגדולה של ידי הסדר וההיררכיה הנכונה בעולמות הרוחניים ,כאשר כל מלאך פועל
האדם מתרחשת לעיתים כאשר הוא מנסה לאחוז בשני הקצוות בבת אחת ,או בתחום ובזמן המיועד לו מאת הבורא יתברך.
כאשר הוא נאחז במצבו הקודם ואינו מניח לו לחלוף .האדם פוחד לעזוב את מו"ר הגר" א וייס במנחת אשר (בראשית סימן מנה) חידש :כי בכל מעבר בין
המוכר ,נאחז במלאכי החול שליוו אותו בימי המעשה ,ובכך הוא מונע מנפשו קודש לחול ובין חול לקודש מתרחשת התעלות מיוחדת בכל הבריאה ,ועניינם
את היכולת לקבל את מלאכי הקודש היורדים להציף את נשמתו באור חדש. של מלאכי השרת הוא לשקף את מדרגתו הרוחנית של האדם ,וכאשר האדם
ונראה להסביר בזה ,כי האמירה צאתכם לשלום מלמדת את האדם את אמנות נכנס לקדושת השבת ,מתעלים עמו גם המלאכים שליווהו בימי המעשה.
השחרור והאמון .כדי להתעלות במדרגות האמונה והעבודה הפנימית ,מחויב ונראה להסביר בזה את עומק פשט הדברים ,שאין המלאכים עוזבים את האדם
האדם לדעת לפטור לשלום את השלב הקודם בחייו .כל דרגה ,כל תקופה וכל מתוך ריחוק חלילה ,אלא פטירתם לשלום היא חלק מהתעלות העולמות כולם
מצב נפשי יש לו את המלאכים המלווים אותו .כאשר מגיע זמן של התעלות, לקראת שבת המלכה.
זמן של שבת ונשמה יתירה ,על האדם להביט לאחור בתודעה ובכרת הטוב מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו" ת שבט הלוי (חלק ח סימן מב) ביאר :יש להתבונן
אל כוחות החול שעזרו לו לבנות את עולמו ,לומר להם צאתכם לשלום באהבה בנוסח הזמר המקובל בכל תפוצות ישראל ,שאנו מברכים את המלאכים
וברוגע ,ולפנות את חלל הלב לחלוטין כדי לקבל את פני האור העליון .זוהי בבואם ובצאתם ,מפני שכל מציאות של מלאך בעולם היא שליחות מוגדרת,
הנהגה עמוקה של ענווה ואמונה ,היודעת כי הקדוש ברוך הוא מנהיג את וכאשר מסתיימת השליחות של ימי החול ,מתחילה שליחותם של מלאכי
עולמו ואת נפש האדם בחילופי זמנים ומדרגות ,וכי כל מעבר מנחית את השבת .ונראה ליישב בזה את דברי היעבץ ,שבוודאי אנו חפצים בברכת
הנשמה אל גביעים גבוהים יותר של דביקות ואור. המלאכים ,אך הברכה השלמה היא כאשר כל כוח רוחני פועל בדיוק בזמן
ומתוך הדברים הללו עולה ומתנוסס מצפן מוסרי כביר ,המאיר את ארחות הראוי לו.
חייו של האדם ומורה לו דרך ישרה בעבודתו הפנימית .הנה מצינו כי האדם הראשל"צ רבנו הגר" י יוסף בילקוט יוסף (שבת חלק א סימן רסב סעיף ד)
נדרש לפתח בקרבו מידה נשגבה של הכרת הטוב לצד מידת ההשתחררות מבאר :מנהג עתיק וקדוש הוא לזמר שלום עליכם ומלאכי השרת בעת הבאה
מכל אחיזה של גאווה או הרגל .כאשר האדם פוטר את מלאכי החול בברכת מבית הכנסת ,ומה שאנו אומרים צאתכם לשלום הכל מיוסד על אדני הסוד
צאתכם לשלום ,הוא מלמד את נפשו שיעור מאלף ביושר ובטהרת המידות. וההלכה ,להתיר את אגודת כוחות החול ולהשכין את אור הקדושה של יום
ונראה לבאר בזה ,כי מידת המוסר הגבוהה ביותר היא לדעת להעריך ולהוקיר השבת .ונראה להוסיף בזה ,כי האמירה הזו היא חלק מהכנת השולחן והבית
כל שליחות וכל כוח שסייע לאדם במסעו ,אך בד בבד לא להפוך את האמצעי לקבלת פני השבת במנוחה ובשמחה.
למטרה .ימי החול ועסקי המעשה אינם רעה הכרחית ,אלא הם השליחות מתוך היסודות העמוקים שהתבררו לנו בעניינן של דרגות הקדושה וחילופי
שהוטלה על האדם בששת ימי המעשה ,ומלאכי החול השומרים אותו המלאכים בין ימי החול ליום השבת ,יוצאות לנו כמה וכמה נפקא מינות
במלאכתו עושים מלאכת קודש נאמנה .אך כשהגיעה שעת הקודש ,המוסר למעשה ,המשפיעות באופן ישיר על הנהגת האדם בערב שבת קודש ובסדר
הטהור דורש מן האדם שלא לעשות את הקודש חולין ,ולא לערבב בין תחום הנהגת הבית.
לתחום .האדם הניצב בערב שבת מול נרותיה המרצדים של השבת ,מתנער נפקא מינא ראשונה מתבטאת בכוונת הלב בעת שירת צאתכם לשלום בליל
מכל שארית של חומריות ,פותח את שערי לבו אל הרוממות ,ולומד כי שבת .לפי הביאור שברכת צאתכם לשלום מופנית אל מלאכי החול המסיימים
העוצמה האמיתית של הנפש אינה טמונה באגירה ובאחיזה קנאית בכל מה את תפקידם ,יכוון האדם בליבו להודות ולפטור לשלום את כוחות ימי המעשה
שהיה ,אלא ביכולת להרפות ,להודות על העבר ,ולהתקדש באמת לקראת שליוו אותו במלאכתו ,ומתוך כך יתפנה בלבו ובמחשבתו לקבל את מלאכי
העתיד המאיר. השבת הקדושים היורדים עתה להשרות שכינה בביתו.
עיקר העניין :העולם כולו ונפש האדם פנימה בנויים ממסע רצוף של עליות נפקא מינא נוספת נוגעת להכנת הבית קודם כניסת השבת .כיון שהמלאכים
וירידות ,מחילופי זמנים וממפגש פלאי בין קדושה לחולין .כאשר האדם מבין העליונים יורדים למטה ומחליפים את מלאכי החול רק כאשר הבית מאורגן
כי לכל עת וזמן יש את מלאכיו ,את כוחותיו ואת תפקידו המיוחד ,הוא מפסיק ומזומן לכך ,יש להקפיד הקפדה יתירה שהשולחן יהיה ערוך ,הנרות דלוקים
להיאבק בשינויי החיים ולומד לקבל כל מדרגה בברכה ובמאור פנים .הפרידה והמטות מוצעות עוד מבעוד יום ,כדי שכאשר יבואו מלאכי השבת לבית
ממלאכי החול בשירת צאתכם לשלום אינה עזיבה מתוך ריחוק ,כי אם ימצאו אותו מוכן ומזומן לשרות בו.
התעלות מרוממת המאפשרת לאור השבת השמימי לשכון בתוככי המעון נפקא מינא נוספת שייכת לזהירות מטרדות החול ומחשבות העבודה בשבת
ולמלא את הנפש בשלווה וזך. קודש .כשם שמלאכי החול עולים למעלה ואינם נשארים בחלל הבית בשבת,
שתי תובנות משנות חיים נחרטות בלבנו מתוך יסוד זה :ראשית ,היכולת כך מחויב האדם להשליך מאחורי גוו את כל דאגות המשא ומתן ועסקי
לשחרר את אחיזת החול והדאגות ולומר להם צאתכם לשלום בנחת ובאמונה, החולין ,ויבוא אל השבת בתחושה שכל מלאכתו עשויה ואין לו עוד שום
היא המפתח היחיד הפותח את שערי הלב לקבלת ברכת הקודש והשלווה שייכות לעסקי החול.
השמימית .שנית ,התקדשותו של האדם אינה נמדדת בביטול ימי המעשה, נפקא מינא נוספת היא בעניין השמחה והשלום בבית בשעת הכניסה לשבת.
מכיוון שמלאכי השבת מביאים עמם ברכה ושלום ומחפשים לראות את כבוד
אלא בידע להציב לכל כוח את גבולו הנכון ולהפוך את חילופי הזמנים לסולם
של עליה מתמדת אל רומו של עולם.
איך אמר יעקב ושבתי בשלום הרי אמרינן בגמרא שרק למת אומרים בלשון הזה?
לבית לבן שישאר בשלימותו כפי שהוא עתה שלם מן החטא בלא שיושפע מתוך פתחי האוהל ורוחות המדבר המנשבות
מדרכי הרשע. בחרדת קודש לקראת דרכו החדשה של יעקב אבינו
רבי מנחם מנדל מרימנוב בספר אגרא דכלה (פרשת ויצא) כתב כי יעקב עליו השלום ,עומד האדם ותמה על המילים
אבינו עליו השלום הפקיד את כל מהלכו בידי שמים מתוך אמונה זכה הנשגבות היוצאות מפיו ברגע של פרידה ונדר:
וברה ,ומבאר בזה כי מי ששם בטחונו בחי העולמים ודורש את קרבתו בכל ושאבתי בשלום אל בית אבי .והרי קולו של התלמוד
צעד ושעל ,זוכה לכך שברכת השלום מלווה אותו לא רק כמליצה בעלמא מהדהד בחצרות בית המדרש באזהרה נוקבת
כי אם כמציאות קיימת שבה שובו אל בית אביו נעשה מתוך שלימות ומרטיטה ,שאין לאדם לומר לחברו היוצא לדרכו
אלוקית עליונה. את לשון הפרידה לך בשלום אלא לך לשלום ,שכן לשון שלום מוחלט ושביה
רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק בספר חידושי הגרי"ז הוספות (פרשת אל המחוז מבלי עוד פגע וסכנה שמורה היא מן השמים אך ורק למי שדרכו
ויצא) ביאר כי עומק אמירתו של יעקב טמון בתביעה הנפשית העמוקה נסתיימה מן העולם הזה או למי ששב מן המקום שממנו אין חזרה במותו,
לעמוד בניסיונות הקשים ביותר בבית לבן בלי לאבד אפילו שמץ מן הצלם וכיצד העז יעקב אבינו עליו השלום ,בחיר האבות ,לחתום את נדרו בביטחון
האלוקי ,ומבאר בזה ששובו בשלום מבטא את פסגת השלימות שבה האדם גמור בלשון ושבתי בשלום אל בית אבי ,האם לא היה חשש בדבר ,וכי לא
חוזר למחוז קודשו כשהוא נקי וטהור מכל שמץ פגם. ידע את חומרת הדברים המפלסים את נתיבות החיים והמוות ,שאלה
בשו"ת פני מבין (אורח חיים סימן ס"ט) ביאר כי גדרי לשון הפרידה תלויים עצומה זו מטלטלת את לב הלומד ומזמינה אותו לרדת אל עומקם של
בעומק כוונתו של האדם ובמידת הביטחון שהוא משליך על בוראו ,ומבאר תירוצים נפלאים המאירים את כל מהלך ההליכה והשוב בנבכי האמונה
בזה שכאשר האדם מכוון את דרכו לשם שמים ואין ליבו נוקפו בחששות וההלכה.
זרים ,רשאי הוא לבטא את תקוותו לשוב בשלום מתוך אמונה ברורה כי ומתוך מעייני התורה הקדושה המאירים את דרכו של אדם בנבכי ההלכה
שומר ישראל הוא הנותן ריוח הצלה ליראיו. והמעשה ,פוסעים אנו להתבונן בפסוקי פרשת ויצא המגלים את תמונת
ומתוך היכלם של גדולי האחרונים ומאורי הדורות אשר העמידו את דברי נדרו של יעקב אבינו עליו השלום בצאתו לדרך" .והיה ה' לי לאלהים.
התורה והאמונה על מכונם הברור ,פוסעים אנו להתבונן בהמשך עומק ושאבתי בשלום אל בית אבי והיה ה לי לאלהים" (בראשית כ"ח כ"א).
סוגיה זו ובביאורי רבותינו על דרכו של יעקב אבינו עליו השלום. פסוקים נשגבים אלו מהווים את לב השאלה ,שכן מהם עולה שאלת לשון
רבי אפרים ממקלוב בספר כלי יקר (בראשית כ"ח כ"א) חידש כי יעקב השלום שבה השתמש יעקב אבינו בצאתו אל הדרך ,ומתוכם יש לדון על
אבינו ביקש להבטיח לא רק את שלום גופו כי אם את שלום נפשו הטהורה המשמעות העמוקה של שובו בשלום אל בית אביו אל מול דברי חז"ל
מכל רפש וטיט של העולם החיצוני ,ומבאר בזה שכל עוד האדם הולך בדרכי המורים להיזהר בלשון זו.
ה' ובוטח בחסדו ,רשאי הוא לבטא את תקוותו לשוב אל בית אביו בשלום רש"י (בראשית כ"ח כ"א) פירש שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן,
מושלם שאין בו שום פגם רוחני ,שכן הביטחון האמיתי בבורא מגן עליו ומבאר בזה כי שלמותו של יעקב אבינו בצאתו ללון בחוץ לארץ היתה
מכל פגע רע ומאיר את נתיבותיו באור ישועה. ממוקדת בשמירת טהרת נפשו והצלתה מן השפעות הסביבה המשתוללת,
רבי משה אלשיך בספר תורת משה (פרשת ויצא) ביאר כי אמירתו של יעקב כך ששובו בשלום לא היה רק שלום הגוף כי אם שלום הרוח והאמונה שבה
ושבתי בשלום מורה על השתוקקותו העצומה לשוב אל מקור קדושתו שב אל בית אביו בלא שנפגם כלל מן הרוחות הרעות שעברו עליו בבית לבן
כשהוא עומד בתוקפו ובשלמותו מבלי להשתנות מיראת ה' ומידת האמת הארמי.
המלווה אותו ,ומבאר בזה שאין כאן אמירה כדרך בני אדם המברכים זה רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כ"ח כ"א) ביאר והיה ה לי לאלהים ,ומבאר
את זה כלאחר יד ,כי אם נדר עמוק ותפילה זכה הנתונה מאת בחיר האבות בזה כי שובו בשלום של יעקב מתבסס מעיקרו על ההתקשרות השלמה
המפקיד את גורלו בידי שמים מתוך אמונה ברורה כי שומר ישראל הוא והמוחלטת בבורא יתברך ,שעה שהאדם מפקיד את כל דרכיו בידיו ואינו
העומד לימינו. נותן לזרים ולמבקשי רעתו לנתק אותו מן השורש העליון המחיה אותו בכל
רבי יהודה אריה ליב אלתר בספר שפת אמת (פרשת ויצא) כתב כי ירידתו רגע ורגע.
של יעקב אל בית לבן דרשה ממנו כוחות נפש עצומים שלא להיטמע הרמב"ן (בראשית כ"ח כ" א) חידש כי נדר זה בא להביע את אמונתו
באווירת הרח וב והמרמה ,ומבאר בזה כי שובו בשלום אל בית אביו מבטא העמוקה של יעקב כי השם יתברך עמדו בדרך הקשה והמסוכנת ,ומבאר
את ניצחון הרוח על פני החומר ,שכן מי ששומר על בריתו ותורתו בכל תנאי בזה שהביטחון המוחלט בהשם אינו סותר את החשש מן הדרך אלא
ומצב ,זוכה לכך שהשלום האלוקי שורה על כל צעד ושעל ממסלול חייו. ממתיק אותו מתוך ידיעה ברורה כי אין עוד מלבדו המנהל את עולמו בחסד
ומתוך היכלם של פוסקי זמנינו וגדולי הדורות האחרונים אשר העמידו וברחמים.
הלכה על תילה מתוך מאזני קודש ועומק העיון ,פוסעים אנו להתבונן הספורנו (בראשית כ"ח כ"א) כתב אל בית אבי ושלום לי ,ומבאר בזה
בדבריהם המאירים והנפלאים בסוגיה זו במלוא ההיקף והדיוק. ששלום אמיתי פירושו שלמות פנימית ועבודת השם טהורה שאינה נפגמת
הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט' סימן ל"א) משום מציאות חיצונית ,ומשום כך יכול היה יעקב לבטא את תקוותו
ביאר :ומה שנוהגים העולם לומר לך לשלום ,היינו משום חשש וסימן רע, העמוקה לשוב אל מקור קדושתו כשהוא עומד איתן באמונתו.
אולם כאשר האדם יוצא לדרך מתוך בטחון גמור בהשם יתברך ,הרי ומתוך מרחבי הש"ס ומפגש הסוגיות המבררות את הלכות הנהגת הדרך
השמירה העליונה מקיפה אותו מכל צד ואין מקום לכל חשש .ומבאר בזה ולשון הפרידה ,פוסעים אנו להתבונן בדברי חז"ל והגמרות הקדושות
שאין ברכת השלום כאן משום מליצה בעלמא אלא ביטוי של בטחון מוחלט המאירות את הסוגיה באור יקרות.
הנשען על עזר אלוקי שאינו פוסק לעולם ,וממילא מי שמפקיד את דרכו הגמרא במסכת ברכות (דף ס"ד ע"א) מביאה את דברי רבי אבין הלוי שדרש
בידי שמים זוכה לשמירה פרטית המלווה אותו בכל צעד ושעל. שהנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום ,שהרי יתרו אמר
מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י' סימן רצ"ב) חידש :כי גדרי למשה לך לשלום ועלה והצליח ,ודוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה,
ההקפדה שלא לומר לך בשלום שייכים רק במקום שיש חשש מנחש או ואמר רבי אבין הלוי שהנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך
מקפידא דאינשי ,אבל כאשר האדם מייחד את דבריו לתפילה ולנדר לפני בשלום שנאמר בפרשת וישב ואתה תבוא אל אבתיך בשלום ,ומבארת בזה
שמים כדרך שעשה יעקב אבינו ,אין כאן שום חשש של פרידה רעה אלא כי לשון השלום המוחלט מורה על סיום דרכו של אדם בעולם הזה או על
אדרבה הכרזת אמונה .ומבאר בזה שהנדר של יעקב מבטא את שורש פרידה שאין ממנה חזרה ,ומתוך כך מתנוססת השאלה הגדולה כיצד העז
האמונה הטהורה שבה האדם מפקיד את נשמתו וגופו בידי שמים בידיעה יעקב אבינו לומר בנדרו את הביטוי ושבתי בשלום אל בית אביו.
ברורה כי אין עוד מלבדו המנהל את עולמו בחסד ובטוב. ומתוך אוצרותיהם של גדולי האחרונים והפוסקים אשר העמידו את דברי
רבי משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (חלק א' סימן תקל"ח) כתב: חז" ל על מכונם במאזני ההלכה והעיון ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם
ויעקב אבינו בצאתו ללון בחוץ לארץ ידע את גודל הסכנה הרוחנית המאירים בסוגיית לשון הפרידה ונדרו של יעקב אבינו עליו השלום.
והגשמית המצפה לו במקומו של לבן הרשע ,ודווקא משום כך בחר לומר רבי יהושע ווירק בספר פרישה (אורח חיים סימן ר"ל) ביאר שהטעם דאל
ושבתי בשלום כדי להביע את שאיפתו העמוקה שלא להיטמע בטומאת יאמר לך בשלום הוא משום דלשון הזה משמע דלא יהא לו שלום רק בדרך
לבן .ומבאר בזה שדברי יעקב אינם ברכת רשות בעלמא אלא מעשה של הליכתו אבל לא אחר שיגיע למחוז חפצו ,ומבאר בזה כי יעקב ויתרו לא
מסירות נפש שכולו קודש לה' ,שבו הוא תובע מעצמו עמידה איתנה בכל הזכירו שלום על עצם ההליכה והסכנות הטמונות בדרך ,אלא הזכירו שיבה
נסיונות החיים מתוך ידיעה ברורה כי השם יתברך עמדו וישיבהו אל בית וביאה המורות על כך שהשלום האמיתי קאי על סוף הדרך לאחר שובם
אביו בשלום שלם. ובואם בשלום ,ולכן אין בכך שום חשש של פרידה אסורה שכן השלום מכוון
ומתוך עומקה של הלכה והרחבת המקורות מפי רבותינו ענקי הרוח, אל המנוחה והנחלה במחוז חפצם.
פוסעים אנו אל שולחן המעשה לפרוט את הסוגיה למטבעות זהב של נפקא רבי יהונתן אייבשיץ בספר תפארת יהונתן (פרשת ויצא) חידש שהחילוק
מינות מעשיות המאירות את ארחות החיים. היסודי בין מת לחי הוא שמת אינו יכול עוד להשתנות שהרי מתים חופשיים
ברכת חבר היוצא לדרך האם מותר לומר לו לך בשלום ,או שמא יש להקפיד מן המצות ואין ביכולתם להוסיף שלימות לנפשם ולכן אומרים לו לך
לומר לו תמיד לך לשלום כפי לשון הגמרא במסכת ברכות ,ומן הסוגיה בשלום שכן מצבו נשאר קבוע לעד ,ואילו חי שיכול עוד להשתנות ולהוסיף
מתברר כי אדם הבטוח בדרכו או מי שיוצא לשליחות מצווה ושם בטחונו קניין רוחני אומרים לו לך לשלום שמא ישתנה לרעה ,ומתוך כך מובן היטב
מה שאמר יעקב בשלום שכן אמר זאת בלשון בקשה ותפילה טרם צאתו
אחד ,והתנועה הנפשית המבקשת לחזור אל בהשם יתברך ,רשאי לברכו בלשון שלום מלא שכן אין כאן חשש נחש או
בית אביו בשלימות רוחנית מעידה על קשר בל הקפדה אלא הבעת אמונה ובטחון אמיתי בהשם יתברך.
ייותק המחבר את האדם אל שורשו העליון, הנהגת האדם היוצא למקום סכנה או למקום שבו יש חשש לפריקת עול
עד שכל הילוך וכל שוב הופכים ליצירה של וקלקול הרוח ,האם רשאי הוא לנדור נדר או לקבל על עצמו הבטחה לשוב
קודש המאירה את כל מרחבי החיים באור בשלום ,ומבואר מדברי יעקב אבינו ופירשם של הראשונים והאחרונים שכל
יקרות. עוד הנדר או הבקשה מכוונים לשם שמים ולשמירת השלימות הרוחנית,
ומתוך עומק ההליכה בנתיבות האמת לא זו בלבד שאין בכך משום יוהרה אלא אדרבה זהו היסוד המגן על האדם
והמשפט ,מצטייר לעיני האדם מצפן פנימי ומחזק את צעדיו שלא ייכשל.
טהור שאינו זקוק לאותות חיצוניים ולא שאלת ההקפדה בדרכי בני אדם ודיני ניחוש ,האם חוששין למה שאמרו
להתרעות זרות .האדם המביט אל דרכו מבין חז" ל אל יאמר לו לך בשלום אלא למי שיש לו הקפדה או לכל אדם בדרך
כי היושר האמיתי אינו נמדד בשעות השלווה שבהן הכל מתנהל על מי קבע ,ומבואר מדברי הפוסקים שכל עניין ההקפדה תלוי במציאות שבה יש
מנוחות ,אלא בדיוק באותם רגעים שבהם המציאות מציבה את מבחניה חשש ללבבות החוששים ,אבל אדם שאינו מקפיד או שכוונתו מיוסדת על
הקשים ,והנפש נדרשת לבחור בין פשרות קלות ונוחות לבין תביעת האמת אמונה טהורה ותפילה זכה ,אין עליו שום חשש ורשאי הוא לנהוג על פי דרך
המוחלטת .המצפן הפנימי הזה נבנה מתוך עמל תורה ומתוך הכרה עמוקה הביטחון והאמונה הפשוטה.
כי כל צעד ושעל של האדם נשקל במאזני שמים ,וכי האחריות לשמור על ומתוך ההתבוננות במרחבי הסוגיה והשורשים העמוקים המונחים ביסוד
צלם אלוקים ועל טהרת הלב היא המעוז היחיד המגן על האדם מפני רוחות דרכו של יעקב אבינו עליהם השלום ,מתגלה לפנינו מבנה רעיוני כביר
הזמן .מתוך כך מתברר כי ההתמודדות עם שאלות החיים אינה מטלה המציב את ערך האדם ומעמדו הרוחני אל מול גבולות הפרידה והחשש.
חיצונית כי אם חלק בלתי נפרד מזיכוך הלב ,שבו האדם זוכה לבנות את העולם הזה נראה פעמים רבות כמרחב של סכנות רוחניות וגשמיות ,שבו
קומתו הרוחנית מתוך נאמנות מוחלטת לבוראו ,בלא לטשטש את גבולות האדם יוצא מן המקור הקדוש אל עבר מציאות זרה ומאיימת ,וכל צעד
הקודש ובלא לברוח מן המבחנים שהחיים מזמנים לפניו. ושעל דורש ממנו חשבון נפש מדוקדק לבל יפול ברשת המכשולים .אולם,
ומתוך המסע אל נבכי הסוגיה ולעומקם של הדברים ,ניקח עמנו תובנות כאשר עומד האדם מתוך אמונה שלמה ושוזר את כל מהלכו ברצון הבורא
מאירות לחיי היום יום ,לדעת כי כל שעה שבה האדם יוצא אל נתיבי החיים יתברך ,מתגלה פתאום כי כל מושגי הפרידה והחשש מקבלים מימד אחר
ועומד מול מבחני המציאות והדרך ,ונדרש לשמור על טהרת נפשו ועל לחלוטין ,שכן השלום האמיתי אינו תוצאה של הימנעות פסיבית מן
אמונתו הטהורה ,אינה אלא הזדמנות פז להתעלות מעל גבולות החומר המבחנים אלא פרי של עמידה איתנה ומסירות נפש המבקשת לשמור על
ולהוכיח כי האמונה והדבקות בהשם יתברך קודמות לכל חשבון אנושי השלימות הפנימית בכל מצב ומצב .ההכרה הזו מלמדת כי מבחני הדרך של
ופרטי. האדם אינם אירוע צדדי או פולשני ,כי אם חלק בלתי נפרד מן העלייה
עיקר העניין :ומתוך עומק הסוגיה ובירור דברי הפוסקים מתברר כי אדם הרוחנית ,שכן דווקא מתוך הירידה אל תוך עומק הניסיונות מתגלה כוחו
המפקיד את דרכו ונדרו בידי שמים מתוך אמונה זכה פועל מתוך שליחות העצום של האדם לחתום את דרכו בשלום אמיתי ובשוב אל מקור קדושתו
קדושה המאירה את מרחבי החיים ,שכן הגם שהדרך רצופה בניסיונות כשהוא נקי וטהור.
וחששות ,אין שום סכנה בעולם שיכולה לעמוד מול בטחונו המוחלט של ומעמקי נפשו של אדם הנושא את מבחני החיים ,מתברר כי קריאת השלום
האדם בבוראו ,ועל כן כאשר האדם מכוון את לבו לשמים ,השלום האמיתי הפנימית אינה פרידה חיצונית בלבד ,כי אם עמידה איתנה של הנשמה מול
מלווה את צעדיו ומורה לו דרך אמת בעולם המעשה. כל רוחות הסערה המנשבות בעולם .כאשר האדם יוצא אל מערכות היום
ההתמודדות עם שאלות הדרך והאמונה מלמדת כי אין לך דבר יקר בעולם יום ,אל מחוזות שבהם האמונה נבחנת בכל רגע בשאלה לאן נושבת הרוח
כנשמתו של אדם המאירה באור של תורה .כל רגע של מסירות נפש ואמונה וכיצד שומרים על טהרת הלב מול פיתויי הזמן ,מתגלה כי נדרו של יעקב
טהורה מעלה את האדם אל מדרגה עליונה שבה החומר והרוח מתאחדים אבינו עליו השלום הוא מורה דרך נצחי לכל בר בי רב ולכל נפש מבקשת
לשם קודש. אלוקים .האדם המפקיד את דרכו בידי שמים ומכוון את צעדיו לאור
האמת ,זוכה להרגיש כי השמירה האלוקית אינה עוזבת אותו אף לא לרגע
מדוע לא היה בנישואי יעקב ולאה קידושי טעות?
כדי שלא לבייש את אחותה לאה לעיני הכל ,ובכך היא מעבירה אליה את וכאשר אנו מתבוננים בנבכי הלילה הגורלי שבו נטמנה העלילה הגדולה של
הסימנים החסויים ,מתוך מבט אלוקי רחב הרואה מעבר למסך השעה. תחילת בניין שורש האומה ,עומדים אנו מול פלא עצום המזעזע את אמות
הריב"א (שם ) חידש ,כי מה שהקשה רבינו תם היאך לא היו קידושי טעות, הסיפים של מושגי הקניין והקידושין .הלא יעקב אבינו עבד שבע שנים
הביא בשם רבינו אליקים שיעקב באמת התיירא מרמאותו של לבן גם לאחר תמימות בעבור רחל ביתו הציערה ,ובליל הכלולות מוסר לה את הסימנים
מסירת הסימנים שמא יביא לו את לאה ,ולפיכך אמר בלבו אם זאת היא רחל ומקדש אותה בכל כובד קדושתו ,וכשמפציע אור בוקר ומתברר כי תחת
יהיו הקידושין לשם רחל ואם יחליף לי את רחל ללאה יהיו לשם לאה ,כדי החופה עמדה לאה אחותה הגדולה ,זועק יעקב אל לבן מתוך כאב פנימי עמוק,
שלא תהיה בעילתו בעילת זנות .וביאור העניין והרחבתו הוא כי הריב"א חושף מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימתני .ומתוך דברים נוראים
לפנינו את עומק מחשבתו של יעקב אבינו אשר הגן על טהרת מעשיו בכל אלו צפה ועולה קושיא עצומה שאין לה מענה פשוט ,שהרי אם יעקב קידש
רגע ורגע ,ובאמצעות תנאי פנימי זה מנע מראש כל אפשרות של פגם וטעות, את מי שחשב שהיא רחל ,ומפרש רש"י שלא הייתה אלא לאה מפני שרחל
ומתוך כך אנו מבינים כיצד הבסיס לכל בניין האומה נבנה מתוך חישוב מדויק מסרה לה את הסימנים ,נמצא לכאורה שכל מעשה הקידושין היה בטעות
ויראת שמים טהורה. גמורה ,וממילא אין כאן שום חלות קידושין ותופסים הם כקידושי טעות שאין
ובהגיענו אל היכלם של סוגיות הש"ס ומדורי התלמוד המאירים את שבילי בהם ממש ,ואיך הוקם מתוך כך בית בישראל וכיצד עמדו השבטים הקדושים
ההלכה ,נראה כיצד חז" ל פותחים לפנינו את שערי ההבנה העמוקים בסוגיה על אדני אמת אלו.
זו :במדרש בראשית רבה (פי" ח ט') ביאר ,ר' יונה בשם ר' שמעון אמר ,זונה וכאשר אנו באים להאזין אל קול התורה הקדושה מתוך פרשת השבוע ,פרשת
שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים ,הראשון פטור והשני חייב משום בעולת ויצא ,פוגשים אנו בפסוקים המזעזעים את לב הרואה ומגלים את פשט
בעל ,וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה? הדא אמרת בעילת בני נח קונה המעשה בכל עוצמתו .ככתוב בתורתו הקדושה" :ויהי בבקר והנה היא לאה
שלא כדת .וביאור הדברים והרחבתו הוא כי חכמי המדרש חושפים לפנינו ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימתני" .
יסוד נשגב בהבנת דיני בני נח ,לפיהם ישנו כוח מיוחד בבעילה המכוננת קניין (בראשית כט כה)
אישות גם ללא כונת קידושין מפורשת ,ובכך מתבאר כיצד מציאות הנישואין רש"י (שם ) פירש ,ויהי בבקר והנה היא לאה ,אבל בלילה לא הייתה לאה ,לפי
יכולה להתכונן ממדדים אחרים לחלוטין מאשר דיני ישראל המוקפדים. שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו
בתלמוד ירושלמי (מסכת קידושין פרק א הלכה א) חידש ,מילתא דר"א אמרה תכלם אחותי ,עמדה ומסרה לה אותו סימנים .וביאור הדברים והרחבתם הוא
והוא שנתכון לקנותה ,מילתא דשמואל אמרה אפילו לא נתכון לקנותה .וביאור כי רש" י הקדוש פותח לפנינו את מעמקיו של אותו לילה נורא שבו נרקמה
העניין והרחבתו הוא כי סוגיית הירושלמי פותחת לפנינו מחלוקת עמוקה בין מציאות חיים בלתי נתפסת ,שבה רחל האהובה ,במסירות נפש עצומה
תנאים ואמוראים האם מעשה הקידושין או הביאה אצל בני נח דורש כוונה ובאצילות רוח שאין למעלה הימנה ,מוותרת על כבודה ועל שמחת כלולותיה
מסוגלת לבנות מחיצה איתנה בפני כל חשש של טעות או פגם ,באופן ודעת קניין ,או שמא כוח המעשה לבדו פועל את
המלמדנו עד כמה גדולה חשיבותה של מחשבה צלולה וישרה בבניין עולמו פעולתו ,ומתוך סוגיה זו נובעת ההבנה כיצד שורשי
הרוחני של האדם .לצד זאת ,עולה הנהגה יקרה לחיים ,שכל מעשה גדול של המעשים מתחברים אל עומק המציאות.
בניין ויצירה בעולם צריך שיעשה מתוך מבט רחב הרואה את המטרה השלמה, ובהגיענו אל שערי עמקותם של הראשונים
ולא להיבהל משינויים שבאים מן הצד ,אלא לדעת לנתב את האמת מתוך והאחרונים הדנים בשאלה הנשגבה הזו ,נראה כיצד
פשטות וענווה. הם מפלסים את נתיב ההלכה בסוגיית איסור שתי
וכאשר מרחיבים את המבט אל הממדים הרעיוניים העמוקים הצומחים מתוך אחיות בחוץ לארץ ומשמעות מעשיו של יעקב אבינו.
פרשת הכלולות הנסתרת הזו ,מתגלה לפנינו תמונת עולם שבה נסתרות דרכי הדבר מתבאר בדברי הרמב"ן (בפרשת תולדות)
השם מתוך עומק ההסתרה והחושך לכאורה .הלילה שבו התחלפה רחל בלאה שכתב ,כי בחוץ לארץ לא היה להם דין של ישראל
אינו מהווה רק תקרית היסטורית או מכשול משפטי גרידא ,כי אם פתח אל כלפי איסור של שתי אחיות ,ולפיכך נפטרה רחל
הס וד הגדול של בניין האומה המתרחש דווקא מתוך מקומות נסתרים מעין בדרך לכניסתם לארץ ישראל כדי שלא ייכשל חלילה
כל ,שבהם האדם פועל באמונה פשוטה מבלי לראות את מלוא התמונה באיסור שתי אחיות .הרמב"ן מגלה לנו שקדושת הארץ ודיני התורה
הברורה .הבחירה של רחל למסור את הסימנים ,והתמסרותו של יעקב המוחלטים היו מוגבלים באותם ימים לפי מקום הימצאם ,ומכוח זאת לא חלו
לעבודת השנים הארוכות ,מלמדות כי כל מהלכי ההיסטוריה הישראלית על האבות איסורי התורה קדם שניתנה תורה וקדם שנכנסו לגבולות הארץ,
בנויים על רבדים נסתרים שבהם יד השם מנווטת את הצעדים למקום שאליו ובכך מתיישבת הקושיא הגדולה כיצד נשא יעקב את שתי האחיות.
האדם בעצמו לא היה יודע לכוון מדעתו .מתוך כך מובן כי בניין הבית היהודי הגרי"ז בחידושיו על מסכת יבמות (דף צח ע"א) ביאר ,דעריות דאישות כגון
אינו מונח רק על גבי הסכמים גלויים וחיצוניים ,אלא על גבי שורש עמוק של חמותו אשת אח כלתו או איסור שתי אחיות אינן רק באישות ישראל אבל
השגחה פרטית המאגדת בתוכה את הברכה ,את האמת ואת הענווה ,ויוצרת באישות בן נח ליתא לכל עריות דאישות ,וביאור שיטתו דחלוקה אישות בן
מתוך ההיפוך לכאורה את השלמות הגדולה ביותר של הקמת שבטי י-ה. נח בחפצא מאישות דישראל ומי שמקדש באישות בן נח אינו יכול להחיל
בנבכי נפשו של האדם פועמת לעיתים קרובות אותה תחושה של חשיכה ושל איסורי עריות רק דין בעולת בעל ותו לא .מרן הגרי"ז צולל אל תוך ההגדרות
תפנית בלתי צפויה ,שעה שתוכניותיו הברורות מתהפכות עליו כהרף עין היסודיות של חפצא דאישות ,ומלמדנו שמהות הקידושין של בן נח שונה
ונדמה לו כי כל עמלו ירד לטמיון .אלא שמשנתם של אבות עולם מלמדת את בתכלית משל ישראל ,ואינה נושאת בתוכה את מערכת איסורי העריות
האדם פנימה שלא לפחד מן הרגעים שבהם המציאות מתגלה בשונה מכל מה הקפדנית ,ובכך נפתח לפנינו פתח עצום להבנת מציאות חייהם של האבות
שציפה לו ,שכן דווקא מתוך אותם רגעי משבר וסתירה פנימית נפתחים שערי בטרם ניתנה תורה לישראל.
האמונה וההתחדשות .האדם נדרש להתבונן אל תוך נבכי ליבו ולהבין כי כל וכאשר אנו מוסיפים לעלות בסולם העמקה אל דברי המאירים הגדולים,
תפנית וכל ניסיון אינם אלא חלק ממהלך אלוקי עמוק המכוון את צעדיו אל נפגשים אנו במשנתו הנפלאה של המהרש"א המפלסת נתיב חדש ויסודי
המקום הנכון ביותר עבורו ,ומשום כך כאשר האדם בוחר להאמין באמונה בהבנת מערכת הקידושין והאירוסין של יעקב אבינו.
שלמה שאין מקרה בעולם וכי כל פרט ופרט מנוהל ברחמים עצומים ,נרגעת המהרש"א (סנהדרין דף יא ע"ב) חידש ,דלישנא דקרא הבה את אשתי ולא את
סערת הנפש והוא זוכה לראות את האור הגדול המפציע מתוך העלטה ,מתוך רחל נראה שכבר היה עליה חלות דין אישות ואם תתמה היאך כבר הייתה
ענווה פנימית המקבלת באהבה את דרכי השם ומתוך דבקות איתנה המאירה אשתו? דיש לומר שקידשה בשכר שבע שנות העבודה ואל תתמה היאך
את כל הליכותיו בחיים. נתקדשה לו והלא המקדש במלוה אינה מקודשת? דיש לומר דקידשה בהנאת
מתוך עומק מאורעות אותם ימים נבנה נדבך יסודי במצפן הפנימי של האדם, מחילת מלווה דבזה חלים הקידושין כדאיתא בגמרא במסכת קידושין (דף ו'
המלמד כיצד לנהל את אורחותיו מתוך אחריות עמוקה לזולת ומבט נקי ע" ב) ויש לומר דקידשה בהנאת מחילת מלוה .וכאשר מעמיקים במבטו של
מנגיעות אישיות .מעשה המסירות של רחל אמנו שוויתרה על כבודה ובלעה המהרש"א מתגלה כי שורש הקשר והדבקות לא החל רק בליל הכלולות אלא
את עלבונה כדי למנוע את כלימת אחותה ,מציב לנגד עינינו מורה דרך מוסרי טמון היה בעצם עבודת השנים הארוכות שבהן נטמנה כל מהות מסירות
שאינו נשען על סיסמאות חיצוניות אלא על לב פתוח ורגיש לכאבו של האחר. נפשו ,שכן כוחה של יגיעת כפים עצומה זו הפך למעשה קניין רוחני ומעשי
האדם נושא בתוכו את ההכרה כי גדלות אמיתית אינה נמדדת בניצחונות כאחד ,המחיל חלות אישות אמיתית ועמוקה עוד בטרם נכנסה אל החופה,
פורמליים אלא ביכולת להחזיק באמת פנימית תוך שמירה קפדנית על כבודו ובכך נסללת דרך מופלאה המאירה את פשט הכתובים באור חדש ומרתק
של הזולת ,מתוך הבנה שכל צעד שאדם עושה בעולם משפיע על מרקם המראה כיצד כל רגע של עמל נושא בקרבו פירות נצחיים של בניין הבית.
ה חיים וזורע חיים או חורבן בסביבתו ,ועל כן נדרש האדם לכוון את מעשיו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ה אבן העזר סימן
ביושר ובנקיון כפיים. יב) ביאר ,כי מעשה יעקב אבינו בהכנסת לאה במקום רחל אינו בגדר קידושי
ומכאן ניקח עמנו תובנות חיים מאירות לכל יום ויום מתוך עולמם של אבות טעות המפקיעים את החלות ,משום שכל בריתו של יעקב הייתה מכוונת אל
עולם ,ללמוד כיצד לאחוז באמת הפנימית גם כאשר המציאות סביבנו עיקר בניין הבית ועל דעת כן מסר את הסימנים ,וכאשר מעמיקים בדבריו
מתהפכת ומשנה את פניה ברגע אחד .האדם נדרש לפסוע בנתיבי יומו מתוך מתגלה כי דעת האדם בקידושין אינה מצטמצמת אך ורק לפרט חיצוני מסוים
אמונה פשוטה שכל צעד וצעד מנוהל בהשגחה עליונה מדויקת ,ומתוך ראיית אלא ליסוד המהותי של הקמת השושלת ,ולכן אף אם חל שינוי חיצוני
ה טוב וחסד עם הזולת כפי שהשכילה רחל אמנו למסור את נפשה למען במציאות ,תוקף המעשה נשאר באיתנו מכוח ההסכמה הפנימית והרצון
אחותה. העמוק לכונן את בית ישראל.
עיקר העניין: מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב סימן עה) חידש ,כי חלות
כל מהלכו של יעקב אבינו בבית לבן ופרשת הכלולות הנסתרת אינם רק זכרון הקידושין של האבות בחוץ לארץ נשענת על דינים שמעבר למסגרת
רחוק מעולמם של אבות ,כי אם יסוד נצחי המפעם בכל לב יהודי המבקש ההלכתית הרגילה של בני ישראל ,שכן מעשיהם היו בבחינת תיקון עולמות
לבנות את ביתו ואת חייו מתוך קדושה וטהרה .הלילה שבו נתחלפה רחל עליונים ,ומתוך מבט זה נפתחת ההכרה שמעשה האבות אינו נבחן רק
בלאה מגלה לנו כי דווקא מתוך מקומות של הסתרה עמוקה וחושך מוחלט במשקפיים משפטיים צרים ,אלא כמערכת רוחנית כוללת המקיפה את כל רזי
שבה ם האדם אינו רואה את פני הדברים לאשורם ,צומחת הישועה הגדולה הבריאה ,שבה כל פרט ופרט במעשה הנישואין מכוון להעמדת האומה על
ביותר ומתגלה בניין האומה השלם .ומכאן נפעם הלב בהבנה עמוקה שאין תילה מתוך השגחה פרטית עליונה.
שום מקרה בעולם וכל משבר או הפתעה בחיים אינם אלא קריאה אל העמקת ומתוך סוגיה עמוקה זו עולים ומתבררים שורשי הלכה למעשה הנוגעים לדיני
הדבקות והאמונה בבורא כל העולמים. קידושין וטעות בהם .כאשר אדם עושה מעשה ודעתו נתונה אל העיקר
החיים האמיתיים מתגלים לא במה שהעין החיצונית רואה ברגע הראשון של המהותי ,כגון מי שנתן טבעת או כסף מתוך כוונה ברורה להתקשר בקשר של
המבחן ,כי אם בטהרת הלב ובעומק הכוונה הבוחרים להאמין בטוב הנסתר קיימא ,הרי שאף אם התברר לו לאחר מכאן פרט צדדי שונה מכפי ששיער
בכל מעשה ומעשה ,ומתוך כך לזכות לבנות עולם של אמת ,אהבה ואמונה תחי לה ,אין בכך כדי להפקיע את עצם המעשה ,שכן כוח הדעת המכוון אל
שלמה. השורש פועל את פעולתו ומחיל את החלות הנדרשת .ועוד מתברר מתוך
הדברים כי כוחו של תנאי פנימי או מחשבה מוקדמת המכוונת לכל אפשרות
האם לאחר שיעקב התחתן עם לאה אהב את רחל פחות ממה שאהב לפני זה או יותר?
הייתה רחל האור האחד שהאיר את חושך שנותיו ,וכאשר נכנסה לאה אל תחת וכשעולה השחר על בקעת חרן והרוח הקרירה מלטפת את יריעות האוהלים
החופה והסתבר דבר המרמה ,נפתחה מערכת יחסים סבוכה ומורכבת עד המתוחות בדממת לילה שהותיר אחריו סערת נפש עצומה ,עומד יעקב אבינו
מאוד. בתוך מציאות חיים חדשה ומטלטלת המבקשת להבין את פשר האהבה
והקשר .הנה חלפו שבע שנות עבודה בחרטומיה של מסירות נפש ,שבהן
רבינו בחיי בן אשר (בראשית כט ל) ביאר ,כי הפסוק בפרשת ויצא זועק ומאתגר את ההבנה הפשוטה באומרו "ויבא גם אל
כפילות הלשון בפסוק מורה על עומק דעתו של רחל ויאהב גם את רחל מלאה" .מילים המרחפות באוויר הטעון ודורשות
יעקב שראה את בניין האומה מתוך אחדות בירור עמוק מאין כמוהו ,האם לאחר שניתנה לאה לאשה ונעשתה חלק בלתי
גמורה של שתי האחיות ,ומתוך כך לא זו בלבד נפרד מבית האבות ,התעמעמה להבת אהבתו הראשונה אל רחל או שמא
שלא פחתה אהבתו אל רחל ,אלא שאהבה זו התעצמה והעמיקה אל מחוזות חדשים שלא היו מוכרים קודם לכן ,שאלה
קיבלה ממד נוסף ועליל של קדושת השושלת המנסרת בלילות המדבר ונוגעת בעומק שורש נשמתם של האבות הקדושים.
השלמה שבה נבנו שנים עשר שבטי י-ה מתוך ומתוך פשטות הכתובים המאירים את לילות חרן ,ניגשים אנו אל פסוקי
לב אחד. התורה הקדושה המונחים ביסוד הסוגיה ,כדי לראות באור יקרות כיצד
הרלב"ג בביאור הכתובים (שם) חידש ,כי דרכו מתבארים הדברים מתוך דברי אלקים חיים" .ויבא גם אל רחל ויאהב גם את
של יעקב אבינו הייתה לעמוד על מעלתו רחל מלאה" (בראשית כט ל) .והנה ,בירור פשוט של הקשר הפסוקים אל
המיוחדת של כל אדם ואדם לפי ערכו ,וכאשר התברר לו מעשה לאה ,ידע השאלה מלמדנו כי התורה עצמה מעידה על מערכת יחסים מורכבת שבה
להעריך את צדקתה הגדולה ומסירותה ,וממילא לא נגרעה כלל אהבתו עולה שאלת עוצמת האהבה וההשוואה בין לאה לרחל ,ומתוך פסוק זה
הראשונה אל רחל אלא נוספה עליה הערכה עצומה אל מכלול המציאות נפתחים שערי הבנה רחבים המורים דרך בכל מהלכי הבית והמשפחה.
שנבנתה בביתו מתוך השגחה עליונה. תרגום אונקלוס (בראשית כט ל) פירש כי לא נתמעטה אהבתו הראשונה של
האברבנאל (שם) ביאר ,כי סוד העניין טמון בכך שאהבתו של יעקב אל רחל יעקב אל רחל אף לאחר נישואיו לאחותה ,אלא הוסיף אהבה עליה ,ומתוך
הייתה מונחת בשורש הנשמה העליון ,ולכן כל מה שארע בבית לבן לא יכל תרגום זה מתבאר כי קשרו המיוחד נשמר באיתנו ובטהרתו.
לערער את עוצמת הקשר הזה ,אלא אדרבה ,המורכבות והניסיון העצום רק תרגום יונתן בן עוזיאל (שם) ביאר כי תוספת האהבה הזו נמשכה מתוך הכרת
העמיקו את שורשי האהבה והפכו אותה לברית נצחית שאינה תלויה בדבר. הטוב העצומה והערכת מסירות נפשה של רחל אשר מסרה את סימניה ללאה,
ומתוך היכלם הפנימי של גדולי האחרונים ופוסקי הדורות המאירים את עיני ועל ידי כך נתרוממה האהבה למדריגה עליונה שאין למעלה הימנה.
ישראל בתורת אמת ,נכנסים אנו אל שערי הביאורים העמוקים המבקשים רש" י (שם) ביאר כי התיבה השנייה באה לרבות את השפחות ואת כל אשר
לגעת בשורש נשמתם של הדברים. להן ,ללמדנו שכל עניינו וחיבתו של יעקב היו נתונים אל כל הקשור ברחל
רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית כט ל) ביאר כי טעם אמירת בחיבה יתרה ובקביעות נפש עמוקה.
התיבה גם פעמיים בא לרבות שבא בתוספת קביעות אצלה ,והוא עניין המובא רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב כי דרך המלך באהבה היא שההתמדה
בדברי חז" ל שהייתה מטתו בקביעות אצל רחל ,ועל אף שדרך הטבע היא ממעטת את הרגש ,ואילו כאן הפך הקב"ה את הטבע באופן שדווקא מתוך
שההתמדה ממעטת את האהבה וההרחקה תוליד את התאוה ,כאן לא נוכחותה של לאה נוספה עוד אהבה עמוקה ומופלאה אל רחל.
נתמעטה האהבה מצד זה הגם שהיה מתמיד אצלה ,ושיעור תיבת מלאה הוא הרמב" ן (שם) חידש כי התורה מעידה בפירוש שאהבתו של יעקב אל רחל
מלאהוב לאה ,ללמדנו כי אהבתו של יעקב אל רחל התעצמה למעלה מכל הייתה גדולה יותר מאהבתו ללאה ,וזאת למרות שדרך העולם היא לאהוב
שיעור טבעי אנושי. תחילה את האשה הראשונה שניתנה לו ,ומתוך כך ניכרת מעלתה היחידה של
השפת אמת מגור (פרשת ויצא) חידש כי אהבתו של יעקב אל רחל לא הייתה רחל בעיניו.
רק רגש פרטי כי אם יסוד בניין הכלל ,שכן על ידי שנפשו הייתה קשורה הרד" ק (שם) ביאר כי עוצמת האהבה הזו לא נבעה משיקולים חיצוניים אלא
בעבותות אהבה אל רחל שהייתה שורש הבניין ,יכול היה לקבל את כל הנהגת משורש נשמתם המחובר יחד באמת פנימית שאינה ניתנת לשינוי על ידי שום
הבית מתוך השלמה פנימית עמוקה ,ומתוך כך מובן שתוספת האהבה לא באה מהלכים שבעולם.
על חשבון לאה אלא הוסיפה קדושה ואור על כל הבית כולו. הרלב"ג (שם) מפרש כי יעקב אבינו ידע להעריך את מעלתה המיוחדת של כל
הנצי" ב מוולוז'ין (בראשית כט ל) ביאר כי יעקב אבינו זכה למדרגה עליונה אחת משתי האחיות ,אך אהבתו אל רחל הייתה עטורה בכתר מיוחד של
שבה אהב את רחל אהבה שאינה תלויה בדבר ,ומתוך כך כל הנהגתו עמה קשירת גורל נצחית שלא פחתה כל עיקר.
הייתה בבחינת קביעות רוחנית עמוקה שאינה ניתנת לשינויים של הזמן החזקוני (שם) ביאר כי הדברים מכוונים ללמדנו על ההשגחה העליונה
והמציאות החיצונית ,ללמדנו כי האהבה האמיתית בעולם האמת היא זו המנהלת את צעדי האדם ,שבה כל פרט ופרט במעשה האבות נושא בחובו
המתגבשת מתוך קבלת עול ומתוך דבקות איתנה בצדקת הדרך. משמעות עמוקה לבניין השבטים.
ומתוך היכלם הפנימי של תורת החסידות ורזי תורה ,המאירים את סתרי הנפש הספורנו (שם) כתב כי יתרון האור ניכר מן החושך ,ועל ידי נוכחותה של לאה
ואת שורש העולמים העליונים ,נכנסים אנו אל שערי האור הגנוז המבקשים עמדה מול עיניו של יעקב מעלתה העצומה של רחל ,באופן שתוספת האהבה
לגלות את פשר האהבה העמוקה הזו בבחינת פנימיות התורה. נבנתה מתוך עצם מורכבות החיים.
האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בלקוטי תורה (פרשת ויצא) ביאר כי הכלי יקר (שם) ביאר כי מ"ם של מלאה אינה מ"ם היתרון אלא פירושה מלבד
שתי האחיות ,רחל ולאה ,הן בחינת שתי הנהגות שונות בעבודת השם אהבת לאה עוד הוסיף אהבה יתירה על רחל מחמת מעשיה הגדולים וצדקתה
ובאמונה ,כאשר לאה מייצגת את העולמים העליונים הנסתרים מן העין שבהם המופלאה.
האור האלוקי מתפשט בבחינת מודעות פנימית ,ואילו רחל מייצגת את הארת ומתוך היכלם הפנימי של דברי חז"ל הקדושים המאירים את סתרי התורה ואת
המלכות והשכינה שירדה אל העולמים התחתונים כדי להרים את האדם מתוך עומק נפשם של האבות ,נכנסים אנו אל שערי הגמרות והמדרשים המבקשים
החושך .ומתוך כך אהבתו של יעקב אל רחל ,שנמשכה גם לאחר שניתנה לו לפענח את סוד האהבה העצומה הזו.
לאה ,מורה על הייחוד הקדוש שבו מתחברים יחד כל עולמות קודשא בריך חז"ל במדרש בראשית רבה (פרשה ע' סימן יא) ביארו ,כי התיבה הכפולה גם
הוא ושכינתיה באהבה עצומה שאין למעלה ממנה. באה ללמדנו על רוחב דעתו וחיבתו המופלאה של יעקב אבינו אל רחל ,עד
האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מאיזביצה במי השילוח (פרשת ויצא) ביאר כי כל שאפילו שפחתה וכל אשר לה היו חביבים עליו ביותר מכל ענייניה של לאה,
מעשיו של יעקב אבינו היו מכוונים על פי ההשגחה העליונה להעלות את ומתוך דברי המדרש נגלה כי אהבתו של יעקב לא מצטמצמה באדם לבדו אלא
ניצוצות הקדושה המעורבים בקליפות שבבית לבן ,ומשום כך כאשר נאמר התפשטה אל כל סביבותיה של רחל כאות לכך שכל עולמה הפך להיות חלק
ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ,מבאר הספר הקדוש כי רחל הייתה בלתי נפרד מעולמו.
עיקר בניינו של יעקב שכן בה היה שורש האמונה הנסתרת הפועלת מבלי חז"ל במדרש שכל טוב (פרשת ויצא) חידשו ,כי הריבוי השני מורה על כך
לראות אותות ומופתים גלויים ,ומתוך כך אהבתו אליה התעצמה דווקא מתוך שיעקב היה מרבה את קביעותו ואת זקוקו עמה יותר מאשר עם לאה ,וכפי
המורכבות והקושי כמבואר בסוד התיקון העליון. שדרשו רבותינו זכרונם לברכה במקום אחר כי מטה הייתה מוצבת בקביעות
האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב בשם משמואל (פרשת ויצא) אצל רחל ,ומתוך מבט זה מתברר כי למרות שחיי הבית התנהלו בשלום
פירש כי בחינת רחל ולאה מקבילות לשתי בחינות של עבודה פנימית ועבודה ובאמת עם שתי האחיות ,נותרה רחל מוקד הקביעות והדבקות המרכזי של
חיצונית ,שבהן לאה היא בחינת הנהגה גלויה ורחל היא בחינת עולם נסתר ליבו.
הטמון במעמקים ,ועל כן על ידי שקיבל יעקב את שתיהן לא אהב את רחל הגמרא במסכת סנהדרין (דף כ"ב ע" ב) ביארה ,כי אין אשה כורתת ברית אלא
פחות אלא הוסיף בה אהבה עליונה המאגדת בתוכה את שורש כל הבריאה למי שעשאה כלי ,ומתוך יסוד זה מבואר שאהבתו של יעקב אל רחל לא הייתה
כולה ,ללמדנו כי אהבת האמת מצרפת את כל חלקי הנפש אל שלמות אחת כדרך כל הארץ אלא ברית פנימית עמוקה שאינה ניתנת להתרה ,המלמדת
גדולה וקדושה. כיצד ההתקשרות האמיתית נבנית מתוך אותו קשר ראשוני ומכונן שאין דומה
ומתוך עומק הסוגיה המעטפת את נפש האדם בטהרתה ,עולים וצומחים לו.
מספר נפקא מינות למעשה והנהגות ישרות הנגזרות מתוך מעשה אבות סימן הירושלמי במסכת כתובות (פרק ט הלכה ב) ביאר ,כי מעשה האבות למטה
לבנים בכל ענייני הבית והמשפחה. מכוון כנגד מערכות עליונות של תיקון וקישור נשמות ,ומתוך כך מובן שכל
הנה נלמד מזה כי כאשר האדם נקלע למציאות שבה נדרש הוא להתמודד עם תנועה של אהבה בבית יעקב נושאת בקרבה משמעות קוסמית ואלוקית שאין
שינויים בלתי צפויים בתוכניותיו ובמהלכי חייו ,אין הוא רשאי לאבד את תוקף למעלה ממנה ,המרוממת את חיי הנישואין אל מעל לזמן ולמקום.
רגשותיו ואת נאמנותו לדברים המהותיים שעליהם בנוי עולמו ,אלא מוטל ומתוך היכלם הפנימי של גדולי הראשונים עמודי ההוראה והמחשבה,
עליו להוסיף חיל וקודש ולהרחיב את גבולות ליבו לכל מה שהשגחה פרטית המעמיקים את מבטם אל צפונות הפרשה ,נפתח לפנינו שער רחב להבין את
זימנה לפניו ,מתוך אמונה ברורה שכל תפנית נושאת בתוכה ברכה נסתרת סוד האהבה והקשר.
שצריכה התבוננות ועבודה פנימית.
את הטוב גם בתוך סבך הנסתר ,ולהבין כי אין שום מקרה בעולם .האדם עוד למדים אנו כי בניין הבית האמיתי אינו נבנה על
הלומד לאמץ מבט כזה מעמיק את שורש אמונתו ,מבין שכל קשר וכל נתיב גבי תנאים חיצוניים חולפים או על פי נוחות הרגע ,כי
בחייו נבנים מתוך השגחה מדויקת ,וזוכה לחבר את כל כוחות נפשו לאחדות אם מתוך יכולת עמוקה להכיל מורכבויות ,לראות את
עליונה המאירה את דרכו באור הצפון של אמונה פשוטה ושלמה. מעלתו המיוחדת של כל פרט ופרט ,ולדעת להעניק
ומתוך מבט אל עומק ההליכות והמצפן הפנימי המכוון את צעדיו של האדם לכל חלק בחיים את מקומו הראוי מבלי לגרוע מן
בנבכי החיים ,מתגלה לנו נדבך מוסרי יסודי הנובע מתוך פרשת חייו של יעקב הערך המקורי והפנימי של הקשר הראשון שנתקדש
אבינו .המצפן האמיתי של האדם אינו נמדד לפי רושם חיצוני או לפי הציפיות בשמים.
של הסביבה ,אלא לפי מידת היושר הפנימי ,הנאמנות המוחלטת לדרכו, וכן מתבאר מזה עניין גדול בהליכות שלום בית ,שאין
והיכולת לשמור על טהרת הלב גם כאשר המציאות סביבו סוערת ומשתנה. האדם צריך לחשוש שמא ריבוי הקשרים או מורכבות
אדם המבקש ללמוד מדרכו של יעקב אבינו מוצא כי המוסר האמיתי אינו החיים ימעיטו את להבת האהבה והדבקות המקורית,
דרשה חיצונית או סיסמה פורחת באוויר ,אלא עמידה איתנה באחריות לכל אלא אדרבה ,כשהבית מתנהל באמת ובאמונה
בחירה ולכל קשר שנקשר בחייו ,מתוך הכרה עמוקה שכל אדם וכל פרט טהורה ,כל אתגר וכל מציאות חדשה רק מוסיפים עומק ,קביעות וחוזק לקשר
ב סביבתו זכאים ליחס של אמת ,כבוד והערכה מלאה .הנה כי כן ,המצפן הנצחי שבין איש לאשתו.
הפנימי הזה מורה לאדם שלא לחפש קיצורי דרך על חשבון זולתו ,אלא לצעוד ומתוך מעמקיו של רעיון עמוק זה ,נפתחים לפנינו אופקים רחבים להבין את
ביושר ובאמונה ,לבנות את עולמו המוסרי מתוך ענווה פנימית ,ולדעת שכל מהותה של האהבה האמיתית המזדככת בתוך כור ההיתוך של החיים עצמם.
מבחן של אמת הוא הזמנה יקרה לזכך את המידות ולהאיר את העולם באורה תמצית העניין מונחת בהבנה שאהבה שורשית בעולמם של אבות אינה
של תורה טהורה. נמדדת לפי תנאים שטחיתיים או לפי רושם חיצוני חולף ,אלא היא יונקת
ומתוך כל אלה ניקח עמנו תובנות עמוקות ומאירות לחיי היום יום ,ללמוד ממקור עליון שבו כל פרט ופרט במציאות מתחבר אל שלמות אחת גדולה.
וללמד שכל הילוך וצעד של האדם בעולמו אינו נעזב לרגע אחד מן ההשגחה כאשר התורה מעידה על יעקב אבינו באומרו ויבא גם אל רחל ויאהב גם את
העליונה .כאשר האדם יוצא אל עמלה של עשייה יומיומית ,פוגש הוא לעיתים רחל מלאה ,מתגלה כאן רעיון יסודי המלמד כי האור הגנוז של הנשמה אינו
קרובות בפערים שבין התוכניות המקוריות לבין המציאות הנפגשת בשטח, מצטמצם ואינו מתחלק באופן שגורע מחברו ,אלא אדרבה ,ככל שהלב
ושם בדיוק מונחת הקריאה העליונה לא לאבד את הלב אלא להרחיב את מתרחב להכיל את האמת בכל מורכבותה ,כך גוברת ועולה האהבה ומתפשטת
המיצרים .חיי היום יום של האדם דורשים ממנו את היכולת להחזיק באמת על כל המציאות כולה .הנה כי כן ,עומק הרעיון מורה כי האהבה המקורית אל
פנימית יציבה שאינה מתנודדת לפי רוחות הזמן ,אלא יודעת לרתום כל משבר רחל לא זו בלבד שלא נפגמה מתוך כניסתה של לאה אל הבית ,אלא התעטפה
וכל תפנית פתאומית לבניין פנימי איתן המאיר את הבית ואת הסביבה באור במימד נוסף של קביעות ועומק פנימי ,המלמד אותנו כי האדם השלם אינו
של אהבה ושלום. בוחר בי ן ערכים קדושים ואינו ממעט מדבקותו הראשונה ,אלא יודע לחבר
עיקר העניין :המסע הארוך של יעקב אבינו אל לב פרשת הכלולות הנסתרות את הכל יחד באחדות פנימית מופלאה המאירה את כל הבית כולו באור יקרות.
מגלה לנו את הסוד הגדול של בניין החיים האמיתי ,שבו כל רגע של חושך ומתוך ההתבוננות הפנימית המבקשת לגעת בחדרי בטן של נפש האדם,
והסתרה אינו אלא מבוא מאיר אל הישועה הגדולה ביותר .האדם המביט אל מתברר כי הסוגיה הזו אינה נותרת בגדר ידיעה היסטורית או מדרש רחוק,
המציאות בעין פנימית רואה כיצד כל החלקים כולם מתחברים לבסוף אלא היא מונחת ממש בתוך חדרי ליבו של יחיד ויחיד המהלך בעולם הזה.
לשלמות אחת עליונה שבה האהבה אינה פוחתת אלא מתעצמת מתוך האדם פוגש לא פעם בחייו מצבים שבהם הציפיות הגדולות והתקוות
ההתמודדות .האמונה הפשוטה שאין שום מקרה בעולם מרימה את האדם הבהירות ביותר מתעמעמות אל מול מציאות מורכבת וסבוכה ,שבה נדרש
מעל שעבוד הזמן והמקום אל מרחבי הנצח של בית נאמן בישראל. הוא להכיל הפכים ולחיות בתוך פערים שבין החלום לבין המציאות .נפש
אהבת אמת אינה מתפעמת רק בשעות האור והשלווה אלא מתקדשת האדם ,המבקשת מטבעה שלמות חד-משמעית ופשטות סדורה ,עומדת
ומתחזקת דווקא מתוך עומק הניסיונות והשעות שבהן הלב נדרש להתרחב נבוכה מול השברים וההפתעות שזימן לה הגורל .אך תורת אמת מלמדת
מעבר לכל גבול טבעי .היכולת לאחוז בטוב הנסתר בכל משבר ושינוי היא אותנו כאן פרק יסודי באמונה ובהנהגת החיים ,שכן האמונה הטהורה אינה
המפתח העליון ההופך את חומות החיים לבניין של אמונה וטהרה הנצחיים נמדדת בשעות שבהם הכל זורם על מי מנוחות לפי רצונו של האדם ,כי אם
לעד. דווקא באותן שעות שבהן האדם נדרש להרחיב את גבולות נשמתו ,לראות
איך יעקב חי עם לאה כששנא אותה והרי אמרינן שבני שנואה נקראים פושעים?
במקרא פעמים רבות אינו מורה על שנאה ממש ,אלא על פחיתות היחס אור הלבנה החיוור והבודד מטיל צללים ארוכים ורוטטים על יריעות האוהל
והאהבה ביחס לאשה האהובה ביותר שעומדת כנגדה. הפרוסות בדומיה עמוקה ,שעה שהרוח המדברית הקרה מלטפת את שיחי
הספורנו (שם) ביאר וז" ל :כי שנואה לאה ,לפי שהיא חשבה שבעבור מעשיה השדה ומביאה עמה את ריח האדמה הלח והעשן העמום מן המדורות
אינה רצויה ,לכן הראה השם יתברך את ישועתו ופתח את רחמה כדי לחזק הכבויות .השקט המתוח בתוך האוהל כבד כעופרת ,וקול נשימה חרישית
את לבה .ומבאר בזה שכל תכלית ההנהגה העליונה הייתה לעודד ולחזק את עולה מבין המרב דים ,שעה שיעקב אבינו עומד בלב ליבו של מחזה נשגב
בת הזוג הענווה והנדכאת לכאורה בבית. ונורא כאחד .המציאות הסבוכה והמטלטלת של הלילה עוטפת את חלל
רבינו בחיי (שם) כתב :שתי נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השנייה שנואה האוהל באפלה סמיכה ,כאשר השאלה הנוקבת והבוערת כגחלת אש מהדהדת
כנגדה ,לא ששנאה יעקב חלילה ,אלא לפי שאהב את רחל יותר ,נקראה זו במלוא עוצמתה ומייסרת את הנפש פנימה :כיצד ייתכן שצדיק עליון ,בחיר
שנואה בערך אליה .ומבאר בזה כי כל לשון שנאה כאן אינו אלא ביחס יחסי האבות ,חי ודר יום-יום עם אשה שנואה לכאורה ,והרי גזירת חכמים ברורה
לאהבת רחל ,ואין כאן שנאה אמיתית מצד יעקב כלל ועיכל. וחתובה היא שמי שדר עם אשה שנואה על בניו נאמר והמורדים והפושעים,
רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שם) חידש :אמר שנואה שהיו אומרים ואם כן הכיצד ייתכן ששבטי-י-ה קודש יצאו מתוך מציאות מורכבת ואפלה
זו אשתו של שונא שהוא עשו ,ותקרא על שמו ,וכפי זה אם לא היו לה בנים שכזו ,שעה שאין שום פתרון גלוי לעין והשכל הולך ונשתומם אל מול
היו מצדיקים הדברים כי לא בת זוגו של יעקב ,לזה ויפתח רחמה .ומבאר בזה תעלומת הדורות הזו.
כי עצם פתיחת הרחם באה להציל את כבודה של בת ישראל הטהורה ולהסיר ומתוך מעמקיו של הכתוב המאיר את נסתרות הפרשה ,ניגשים אנו לברר את
ממנה את לעז הבריות שדימו לראות בה שייכות אל צד הסטרא אחרא. דברי התורה הקדושה המונחים ביסוד הסוגיה .נאמר בפרשת ויצא" :וירא ה'
ומתוך נהרות האור היוצאים מבית מדרשם של חכמי התלמוד ,המפלסים נתיב כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט לא) .פסוק קדוש
בנבכי הסוגיות המוקשות ,מגיעים אנו לעיין בדברי חז"ל הקדושים הנוגעים זה פותח לפנינו צוהר אל עומק ההשגחה העליונה ,שבה מובן כי המציאות
בעניין זה. הנראית לעיניים החיצוניות כחיסרון או כשנאה טומנת בחובה את ראשית
בגמרא במסכת נדרים (דף כ' ע"ב) איתא וז"ל :כל הדר עם אשה שנואה עובר הישועה ואת פתיחת שערי הרחמים.
בחמישה לאוים ,ומבארים שם את חומרת העניין לגבי הדר עם אשה שנואה רש" י (בראשית כט לא) ביאר על פסוק זה :כי שנואה לאה ,ראה הקדוש ברוך
ואיך הדבר מקרין על הנהגת הבית והבנים היוצאים ממנו ,עד שנאמר עליהם הוא ששנואים מעשה עשו בפניה ופתח את רחמה .וביאור הדברים הוא שאין
והמורדים והפושעים .וכתב רש"י שם ד"ה אשה שנואה ,וז"ל :שהיא שנואה לו, הכוונה חלילה לשנאה מצד יעקב ,אלא לכך שנוכחותה של לאה ,שהייתה
ומכאן לכאורה נולדה התמיהה הגדולה כיצד ייתכן הדבר באוהלו של יעקב ראויה לעשו מבחינת שורש הלידה הראשונה ,עמדה כנגד מעשיו של עשו
אבינו. וגרמה להתבוננות עליונה שבעקבותיה פתח השם יתברך את רחמה להעמיד
בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קכ"ג ע"א) איתא וז"ל :וירא ה' כי שנואה לאה, את שבטי-י-ה.
מאי שנואה ,אילמא שנואה ממש ,אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש :שנואה ,בעבור שאהב את רחל יותר ממנה,
בגנות צדיקים דבר הכתוב ,אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואים מעשה עשו ונקראת שנואה יחסית לאהבת רחל הגדולה .ומבאר בזה כי לשון שנאה
כהנהגה של חולשה חלילה ,אלא כאן עומדת בפניה ויפתח את רחמה .וביאור העניין לפי דברי הגמרא הוא שאין הכוונה
לפנינו מערכת שלמה של תיקון עולמות חלילה לשנאה מצד יעקב ,אלא שהכתוב מעיד על מציאות שבה מעשה עשו
עליונים ,שבה האדם נדרש לפעול לפעמים היו פרוסים לפניה ,ומכוח זאת נפתח רחמה על ידי שמיים כדי להקים את
בדרכים נסתרות מעיני רואים כדי להוציא את שבטי-י -ה מתוך קדושה עליונה וטהרה מוחלטת ,ללמדנו שכל לשון שנאה
האור הגדול מתוך חשכת ההסתרה. במק רא אינה מורה על שנאה פנימית חלילה אלא על עניין נסתר בהשגחה
ויש להוסיף עוד בביאור הדברים ,כי גדולי פרטית.
הדורות שדנו בעניינם של האבות הקדושים הראב"ד (בעלי הנפש סימן ר"מ) כתב כיצד היה מותר ליעקב להתחתן עם
העלו על נס את העובדה שכל מעשיהם היו לאה ,והרי מבואר בגמרא במסכת נדרים דמי שדר עם אשה שנואה על בניו
מכוונים לשם שמים בטהרה מוחלטת ,ומה נאמר והמורדים והפושעים .ומבאר בזה כי מכוח חומרת הדין העולה מדברי
שנראה כלפי חוץ כקשיים או כמציאות חז"ל נסתפקו הראשונים כיצד התנהל הדבר במעשה קודש זה ,ומכוח קושיה
מורכבת ,אינו אלא הביטוי העמוק ביותר לקיומם של סודות התורה הנסתרים, זו הוצרכו ליישב את הנהגתו של יעקב אבינו שלא הייתה בה שום פגם חלילה
שבהם נבנים שבטי-י-ה מתוך מסירות נפש עליונה שאין למעלה הימנה. אלא הנהגה עמוקה ונסתרת.
ומתוך כך מבואר היטב כיצד יש ליישב את כל קושיות המפרשים ,בבחינת רבי חיים פלטיאל (בראשית כט) ביאר הא דכתוב כי שנואה לאה הכוונה
דברי אלקים חיים המכוונים אל מטרה אחת ויחידה – לחשוף את האמת שהייתה שנואה בנישואים ששנאה יעקב מלישאנה לפי שהיה ירא מעשו שהיו
הטהורה הנובעת מתוך בית יעקב ,וללמד לדורות עולם שכל הליכותיו של אומרים בני אדם שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה
הצדיק מכונות ומונהגות בהשגחה פרטית נפלאה שאין עליה שום עוררין. לקטון והיה ירא שמא יאמר לו עשו למה לקחת אשתי ואכבידה הראשונה
ומתוך קודש ההיכל ומדורי התורה המאירים את מעגלי המעשה היום-יומי, היית ה דרך חיבה .ומבאר בזה כי השנאה המקורית לא הייתה מחמת חיסרון
יורדת הסוגיה הקדושה מן ההרים הגבוהים אל שטח החיים ומרחבי ההלכה, בלאה עצמה אלא מחשש חיצוני מפני עשו הרשע ,ולכן נהג יעקב בדרך זו
ללמדנו חוקים ומשפטים ישרים הנוגעים למעשה בפועל לכל איש בישראל. בתחילת הנישואים מתוך ראיית הנולד.
ונראה לבאר כי אחת הנפקא מינות המרכזיות העולות מתוך סוגיה זו נוגעת הרמב"ן (שם) כתב בשם הרד"ק שתי נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השנייה
לעצם בניין הבית וההתמודדות עם פערים נפשיים או רגשיים בתוך חיי שנואה כנגדה ,כמו שאמר ויאהב גם את רחל מלאה ,לא ששנאה ,והייתה בושה
הנישואין ,שכן למדים אנו כי אין האדם רשאי ללכת אחר מראית עין חיצונית בדבר וראה אלוהים את עניה .ומבאר בזה כי לשון שנאה במקרא אינו אלא
בלבד או לוותר על אחריותו הקדושה לשמור על שלום בית ואחדות איתנה יחסי בלבד לעומת האהבה הגדולה אל רחל ,אבל מצד עצמה לא הייתה
גם כאשר הרוחות סוערות והמציאות נראית מורכבת ומאתגרת. שנואה כלל ועיכל ,והקדוש ברוך הוא הביט בעניה וריחם עליה מתוך דבקות
ועוד מבואר כי מתוך דברי הפוסקים בעניין הדר עם אשה שנואה נלמדת ואמת.
חובתו הגמורה של האדם להשכין שלום ואהבה אמיתית במעונו ,ולשקוד בכל ומתוך צלילות דעתם של האחרונים ונושאי כליו של השולחן ערוך ,המפלסים
כוחו על תיקון הלבבות ויישוב הדעת ,כי כל פעולה שאדם עושה בתוך ביתו נתיב ישר ומאיר בתוך סבך קושיות הפוסקים ,מתגלים לפנינו עומקים חדשים
משליכה שורשים עמוקים על הדורות הבאים ועל בניין הנשמות של יוצאי המיישבים את הדעת ומכוונים את ההלכה לאמיתה .גדולי הפוסקים לא נחו
חלציו .וכאשר האדם פוגש בחייו פערים בין התוכניות המקוריות לבין ולא שקטו עד אשר העלו ארוכה לסוגיה ,בבחינת אור חדש על ציון תאיר,
המציאות בפועל ,מורה לנו הדרך של יעקב אבינו שלא להרים ידיים אלא ללמדנו כיצד מתיישבים דברי קדמונים זה אל מול זה באחדות מופלאה.
להחזיק באמת הפנימית מתוך מסירות נפש ,לבנות את הבית באמונת אומן, הלבוש (או"ח סימן ר"מ) ביאר כיצד היה מותר ליעקב להתחתן עם לאה ,והביא
ולדעת שכל מאמץ קטן המושקע באהבה ובסבלנות בתוך הבית פועל ישועות את קושיית הראשונים מן הגמרא במסכת נדרים דמי שדר עם אשה שנואה
נסתרות בשמים ובארץ כאחד. על בניו נאמר עליהם והמורדים והפושעים ,ומכוח זאת העמיד את הדין
ומתוך עומק הסוגיה המרטיטה והנצחית ,מתרוממים אנו אל מחוזות הרעיון בחומרת ההנהגה הנדרשת בכל אדם הרוצה לנהל את ביתו בקדושה ובטהרה,
הגדול ,המבקש לפענח את סודה הפנימי של ההשגחה העליונה המנהלת את תוך כדי שקלול מורכבותם של הנישואים הראשונים.
צעדי האדם מתוך סתר המדרגה. המהרש"א (נדרים דף כ' ע"ב) חידש וביאר את העניין באומרו דלא תקשי ליה
ונראה לבאר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה ,כי כל מהלכי הבריאה נמי אבני שנואה דכתיב כי שנואה לאה ,הא אוקמוה בגמרא במסכת בבא בתרא
והנהגת האבות אינם מתמצים אך ורק במציאות הגלויה לעין ,אלא הם ששנואים מעשה עשו בפניה ולא שהייתה שנואה ליעקב כלל ועיכל ,ומבאר
משקפים את המאבק התמידי שבין הגלוי לנסתר ,בין האהבה המורגשת לבין בזה כי עיקר לשון השנאה בכתוב אינו מורה חלילה על חיסרון באיששתא
האהבה העמוקה והאיתנה ששורשיה מעורים למעלה בקודש. דיליה אלא על מציאות חיצונית שהוצבה לנגד עיניה.
כאשר התורה מעידה על לאה אמנו ומתארת את מציאות חייה ,היא אינה באה החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן ר"מ) הקשה קושיה זו על קושיית הראשונים,
כלל לצמצם את ערכה או חלילה לפגום בקדושתה ,אלא ללמדנו את פרשת וביאר ואפשר דהראב"ד כיוון על מה שאמרה לאה עצמה כי שנואה אנכי
חייהם של מעצבי האומה ,שבהם נדרש האדם לעבור דרך נפתולים ומשברים בראשית כ"ט ל" ג ,והגמרא קאי על הכתוב וירא ה' כי שנואה לאה ,ומשו"ה
כדי להוציא את האור הגדול ביותר אל הפועל .ההסתרה הזו ,או ההתמודדות פריך דהכתוב לא דיבר בגנות בהמה טמאה וכו' ומשני דכוונת הכתוב
עם מה שנראה כלפי חוץ כמציאות קשה ומורכבת ,אינה אלא כור היתרוך שבו ששנואים מעשה עשו בפניה ,וסבירה ליה להראב"ד דהא דאמרו רז"ל היינו
נבנים שבטי-י-ה ,שכן דווקא מתוך המקום הנדכא לכאורה ,מתוך תחושת דווקא במאי דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה ,אבל במה שהיא עצמה אמרה כי
ההתמודדות הפנימית ,צומחת הישועה האמיתית ביותר ,ומתגלה כי השגחתו שמע ה' כי שנואה אנכי הדברים כפשטן ,ומבאר בזה את היישוב לדברי
של הקדוש ברוך הוא שוכנת במקומות הנסתרים ביותר מן העין .הרעיון הקדמונים מתוך דקדוק מדויק בלשונות הכתובים והחכמים.
העמ וק הזה מלמדנו כי כל קושי בחיי האדם אינו סוף פסוק אלא פתח לבניין האליה רבה (סימן ר" מ) כתב ליישב את התמיה שיש על הראשונים שלא ראו
עולמות ,שבו הנפש עוברת תהליך של זיכוך עמוק עד שהיא נעשית כלי שלם את דברי הגמרא ,דנראה לענ" ד דאף לפי הגמרא דשנואה מעשה עשו ,מ"מ
המחזיק בתוכו ברכה עליונה. אין מקרא יוצא מידי פשוטו דשנואה ממש אלא דהכתוב לא היה מדבר בגנותה
ומתוך מרחבי הנפש המבקשת למצוא את מקור חיותה באמונת אומן פשוטה אי לאו נמי דשנואה מעשה עשו ,ועוד דהא לר' אלעזר לא דרשינן כי שנואה
ושלמה ,מגיעים אנו לחבר את הסוגיה הנשגבה הזו אל נבכי לבו של האדם אלא כפשוטה כדמשמע מפירוש רש"י שם להדיה ,וכן פירש במדרש רבה (ב"ר
פנימה ,אל חיי האמונה וההנהגה היומיומית. עא א) כי שנואה לאה שהכל שונאים בה.
ונראה לבאר כי כל אחד ואחד מאתנו פוגש בחייו פינות נסתרות ,מקומות האדמו"ר מסוכוצ'וב בעל השם משמואל (שנת תרע"ח) ביאר כי בזוהר הקדוש
שבהם המציאות נראית לכאורה כהפוכה מן הרצון ,ונדמה לו כאילו הוא חי הקשה והא בני שנואה לאו בני מעליא נינהו ,וחזינן דכל אינון בני מעלי מלאה
בתוך מציאות מורכבת שאין בה דין ואין בה דיין. נפקו ,ואת אמרת כי שנואה לאה ,ולפי דרכנו יש ליישב דהנה לכאורה קשה
עבודת הנפש העולה מן הסוגיה המופלאה הזו מלמדת את האדם שלא הלוא כתיב ויאהב גם את רחל מלאה שהפירוש הפשוט שאהבת רחל הייתה
להיבהל מן המראות החיצוניים המטעים ,אלא להאמין באמונה שלמה כי כל גדולה מאהבת לאה ,ומכל מקום מפורש שגם לאה הייתה אהובה ,ואיך יאמר
נתיב בחייו מכוון מן השמים באהבה עצומה .כאשר האדם יודע להביט אל תוך כי שנואה לאה ,אך יש לומר דמחמת דבני שנואה רעים ופושעים ובתחבולה
חייו מתוך מבט פנימי ומאיר ,הוא מבין שדווקא המקומות שבהם הוא מרגיש עשה יעקב אבינו להראות כאילו היא שנואה למען יתנו החיצונים להוליד את
את ההסתרה הגדולה ביותר ,הם המקומות שבהם הקדוש ברוך הוא שותל את הנשמות הגבוהות האלה כי אינם יודעים תעלומות לב ,וזהו וירא ה' כי שנואה
הזרעים הגדולים ביותר של הישועה והצמיחה. לאה ,היינו איך היא שנואה ,שהשנאה הוא רק לפנים כאילו ,וזהו וירא ה' ,אבל
האמונה הזו מעניקה לאדם כוחות עצומים שלא ליפול ברוחו בשעות משבר, אחרים לא ראו.
אלא לאסוף את כל שברי הלב ולהפוך אותם למזבח של קודש ,שבו האדם ומתוך עומק משנתם של מאורי הדורות האחרונים ופוסקי זמנינו ,המעמיקים
מוסר את רצונו אל הבורא יתברך מתוך שמחה ודבקות פנימית עמוקה. את מבטם בנבכי סוגיות קדושות אלו ומאירים את דרכו של יעקב אבינו באור
ההנהגה הזו משליכה ישירות על כל סביבתו של האדם ,שכן אדם החי מתוך חדש של אמונה ודבקות ,מתוודעים אנו לעוד נדבך נפלא ומופלא המכוון את
תודעה פנימית אמיתית שכזו מקרין סביבו אור גדול של שלום ,שלווה ואהבת הלב והדעת.
חינם ,ומלמד את בני ביתו ואת כל הסובבים אותו שאין שום ייאוש בעולם ונראה לבאר עוד ביסוד העניין ,כי כאשר מעמיקים להתבונן בדרכי ההנהגה
כלל ,וכי כל רגע של התמודדות הוא פתח להיכל המלך. של יעקב אבינו ,מתגלה לנו כי כל פרט בהליכותיו מכוון וספון בסודות
עליונים שאין השגה אנושית רגילה יכולה למצוא בהם פגם .ההתמודדות
המופלאה עם מציאות חייה של לאה אמנו אינה מתפרשת בשום פנים ואופן
ומתוך פנימיות הדברים ואורחות חייהם של אבות האומה ,גוחנים אנו לאסוף ומתוך גובה הקומה המוסרי המאיר את דרכו של אדם
אל לבנו תובנות יקרות ערך לחיי היום-יום ,המאירות את נתיבותיו של האדם פנימה ,מציבים אנו את המצפן הפנימי העולה מתוך
פנימה ומכוונות את צעדיו באמונה שלמה .ניקח עמנו את ההכרה העמוקה הסוגיה ,המכוון את הלב ביושר צרוף ובאמת פנימית
שכל מציאות מורכבת בחיי האדם ,כל פינה נסתרת שבה נדמה כי האור שאינה מבקשת רעש או כחל ושרק.
מתמעט ,אינה אלא פרוזדור רחב המכין את הלב לקראת גילויים נפלאים של ונראה לבאר כי המצפן הפנימי הנבנה מתוך מעשה
ישועה וקרבת אלוקים .האדם הלומד להסתכל על חייו דרך משקפם של אבות ופרשת חייה של לאה אמנו מלמד את האדם
צדיקים אינו נבהל מן המראות החיצוניים ואינו נשבר מן הקשיים ,אלא יודע ענווה צרופה מה היא ,שכן כאשר אדם רואה כיצד
לסלול מסילה פנימית של אהבת אמת ,מסירות נפש ושקט נפשי ,מתוך ידיעה גדולי עולם נושאים את משאם בדממה ובאמונת אומן
ברורה שכל פרט ופרט במעגל חייו מכוון ביד השגחה עליונה בדקדוק עצום מבלי לבקש תרועות ניצחון ומבלי לצעוק את צדקתם
ובאהבה שאין לה שיעור. ברשות הרבים ,הוא לומד לכוון את דרכו שלו מתוך
עיקר העניין :עומק סוגיה זו מגלה לנו כי אין שום ייאוש בעולם כלל ,וכי כל הקשב פנימי עמוק .המוסר העולה מכאן אינו מנוסח
קושי או פער הנפגש בחיי איש וביתו אינו אלא הזדמנות פנימית להיבנות בסיסמאות חיצוניות ואינו מבקש להטיף מוסר לאחרים ,אלא הוא קול דממה
ולהעלות את הנפש למעלות קודש עליונות .מתוך התבוננות בהנהגתו של דקה הלוחש ללב האדם לדרוש אמת בכל צעד ושעל ,לדעת לקבל את הדין
יעקב אבינו עם לאה אמנו ,אנו למדים לצעוד בנתיב האמת בפשטות ובטהרה, באהבה ,ולא לשפוט את זולתו על פי מראית עין חולפת .האדם נושא את מבטו
לבנות את מעוננו באהבה איתנה ,ולגלות את האור הגדול הגנוז בסתר אל האמהות והאבות ורושם בלבו את הנהגת האמת הטהורה ,שבה כל קושי
המדרגה .תובנות משנות חיים אלו מלוות את האדם בכל רגע ורגע ,מזככות אינו סיבה להתקצף אלא הזדמנות פנימית לדייק את המידות ,לזכך את הרצון,
את לבבו ,ומחברות אותו אל שורש נשמתו באמונת אומן שאינה פוסקת ולפנות מקום לשכינה שתישרה בתוך מעונו ברוך ובפשטות.
לעולם.
מה ראתה לאה אמנו שחכמים העידו שאיש לפניה לא הודה כך להשם יתברך?
כי הודאתה היא הודאה שלימה על כלל ההנהגה ,ומבאר בזה כי מעלת ההודיה מתוך דממת הערב היורדת על האהל ,עת הריחות של האדמה הלחה
מתגלה ביותר כאשר האדם יודע להודות על העבר ועל העתיד כאחד מתוך והצמחים מתערבבים ברוח הנושבת ברכות מבין גבעות הארץ ,עומדת לאה
דבקות מוחלטת בבורא. אמנו בלב ההתרחשות הפנימית של חייה ,חובקת את בנה הרך ומרגישה כיצד
ומתוך אורה של סוגיה זו ,גוחנים אנו אל דברי חז"ל הקדושים המאירים את נפתחים שערי שמים בתנועה של הודאה עמוקה ופנימית שאין כדוגמתה מאז
עומק פשרה של הודאת לאה אמנו במסכתות הש"ס ,לחשוף את השורש ימי בריאת העולם .האור הרך של השקיעה נוגע בפינות האהל ומצייר צללים
העמוק המונח ביסוד דבריהם. עדינים של תקווה וישועה המפציעות מתוך ההסתרה הארוכה ,והנפש כולה
בגמרא במסכת ברכות (דף ז ע"ב) איתא :אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן רוטטת משמחה ומיראת קודש מול פלא הבריאה המתרחש לנגד עיניה.
יוחי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה הנה מונחים לפנינו דברי חז"ל הקדושים במסכת ברכות המעצימים את
לאה והודתה שנאמר הפעם אודה את ה' ,ומבאר בזה כי עומק הדברים מעורר ההודיה הזאת עד לקצה השמים ,ומלמדים אותנו כי מיום שברא הקב"ה את
תמיהה עמוקה היאך ייתכן שעד לאה לא נמצא אדם שהודה לבורא עולם, עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה במדרגה זו עד שבאתה לאה והודתו.
והלא האבות הקדושים הודו והקריבו קרבנות ,אלא שמונח כאן חידוש עצום והלב עומד משתוממת ונדהם לנוכח התמיהה הגדולה המבקעת ועולה מן
בהגדרת ההודיה שאינה תלויה רק בנס יוצא דופן אלא בהכרה עמוקה הסוגיה :וכי מבריאת העולם ועד עתה לא היה אדם שהודה לבורא עולם?
בהשגחה התמידית. והלא האבות הקדושים עמדו והקריבו קרבנות ,שיבחו והללו את השם יתברך
רש"י (ברכות ז ע"ב) ביאר על דברי הגמרא כי לאה נתנה תודה על היתר, על כל צעד ושעל בחייהם ,ומהו אפוא אותו סוד נשגב הגנוז בהודיה המיוחדת
ומבאר בזה כי כל גדולי עולם שקדמו לה הודו על ניסים נעלים ויציאה מסדרי הזו של לאה שאין לו אח ורע בכל הדורות שקדמו לה?
הטבע ,אך לאה אמנו זכתה להיות הראשונה המודאת על עצם הנהגת הטבע ומתוך נבכי הפשט ומקורות התורה המאירים את פני הדברים באור יקרות,
והחסד השגרתי המלווה את האדם בכל רגע ורגע מחייו. ניגשים אנו להציב את דבר הכתובים הקדושים המהווים את היסוד והתשתית
תוספות (שם ד"ה מיום) מבארין את עומק הדברים ומקשים על מציאות לכל סוגיית ההודיה המופלאה הזו .בפרשת ויצא נאמר בכתובים" :ותהר עוד
ההודיה של שאר בני אדם ,ומבארים בזה כי מעלתה המיוחדת של לאה הייתה ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' ותקרא שמו יהודה ותעמד מלדת"
בכך שהשכילה לראות את יד השגחת ה' פועלת בתוך תוכו של הטבע עצמו, (בראשית כט לה) .פסוקים קדושים אלו פותחים לפנינו את שערי ההבנה
ובכך הניחה את היסוד והשורש לכל עולם ההודיה של עם ישראל לדורות ומזמנים אותנו להתבונן כיצד לשון ההודיה מתפקעת מתוך עומק לבה של
עולמים. לאה אמנו ,המבינה לראשונה את גודל המתנה שהוענקה לה ואת פשר חלקה
ומתוך גנזי הראשונים המאירים את סוגיות התורה באור יקרות ,ניגשים אנו בבניין האומה.
להביא את דבריהם הבהירים והעמוקים כמים חיים המרווים את צימאון רש"י (שם ) ביאר כי ארבעה בנים נולדו לו ,לפי שארבע נשים היו ,ונטלה כל
הלומדים. אחת חלק ,וזו הודתה שנטלה יותר מחלקה ,ולכן קראה שמו יהודה .ומבאר
רבינו מנחם מקרקא בספר מערכת האלהות (פרק ז) כתב כי הודאתה של לאה בזה כי הודאתה של לאה לא באה אך ורק על עצם לידת הילד כדרך הטבע,
אמנו הייתה מתוך השגת האמת העליונה כי כל מעשיו של הקדוש ברוך הוא אלא על ההכרה העמוקה בכך שזכתה למעלה יתרה ולחלק גדול בבניין
במשפט נעשים ,ומבאר בזה כי גדולי הראשונים ראו בהודיה זו את שורש השבטים הקדושים מעל ומעבר למה ששייך לכאורה לפי מדת חלקה הטבעי,
האמונה הציבורית והפרטית שבה האדם מודה על העבר ומזמין את השפע ומתוך כך נפתחו עיניה לראות את יד השגחת ה' המכוונת כל צעד ושעל
לעתיד לבוא מתוך דבקות מוחלטת בבורא. בחייה.
רבינו בחיי בן אשר (בראשית כט לה) פירש על פסוק זה כי לאה אמנו קראה רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב כי הפעם אודה את ה' -כי בתחילה הייתה
שמו יהודה על שם ההודיה כי הודתה לה' על שזכתה להעמיד את רוב סבורה שלא תלד עוד משהכירה כי שנואה היא ,ועתה שילדה ארבעה בנים
השבטים ,ומבאר בזה כי מעלתה הייתה בכך שהפכה את שם הבן לעד הודתה על הריבוי והטובה שלא פללה לה .ומבאר בזה כי שורש ההודיה נעוץ
ולמזכרת נצח שבה יהיה הלב נתון תמיד לשבח את השם יתברך על כל בהתפנית הגדולה שבין תחושת החיסרון וההסתרה לבין גילוי השפע האלוקי
נסתרותיו וחסדיו המרובים. הפוקד את האדם דווקא מתוך מקומות של שפלות וקושי.
רבינו עובדיה ספורנו (בראשית כט לה) חידש כי ההודיה השלימה מתגלה הרמב" ן (שם) פירש כי קראה שמו יהודה על שם ההודיה ,כי הודתה לה' על
כאשר האדם רואה את התמונה השלמה נארגת מתוך פרטים שבתחילה נראו החסד הגדול שעשה עמה להקים עול פניה ולתת לה זרע של קיימא ,ומבאר
כסותרים זה את זה ,ומבאר בזה כי לאה אמנו לא הייתה לבדה בהודיה מצד בזה כי ההודיה אינה רק אמירת תודה חיצונית אלא התבוננות פנימית המכירה
עצם אמירת התודה אלא בגילוי שורש ההודיה מתוך מציאות של מאבק בכך שכל קיומנו והצלתנו באים מאיתו יתברך ,והיא קשרה את שם הבן לעצם
והתמודדות פנימית שהפכה לכתר תפארת של האומה כולה. מהות החיים וההכרה בהשגחה.
הכתב סופר (בראשית כט לה) ביאר ותאמר הפעם אודה את ה' וכו' אמרינן הספורנו (שם) ביאר כי אמרה הפעם אודה את ה' -לפי שכל מה שילדה עד
בגמרא במסכת ברכות דף ז ע"ב לא היה אדם שהודה לה' דע שבאתה לאה כה היה מתוך תחושת המאבק והצורך להוכיח את מקומה ,אך כעת בבן
והוא תמוה וכי האבות לא הודו לה' על הניסים שעשה להם הלא הקריבו הרביעי ראתה כי נתמלאה סאת השפע וכי חלקה שלם בבניין בית יעקב.
קרבנות ושיבחו לה' ואומר מעתה בודאי אברהם ויצחק הודו ושבחו לה' ומבאר בזה כי ההודיה השלימה מופיעה כאשר האדם רואה את התמונה
כמפורש אבל להם נעשו נסים שלא בטבע ואין חידוש כל כך שמצאו עצמם השלמה מתחברת לכלל אחדות אחת גדולה המאירה את כל מעשיו.
מחויבים להודות ולשבח ולזבוח לפני ה' זבחי תודה אבל בלאה מצינו שנתנה הכלי יקר (שם) מבאר כי לאה אמנו ידעה להסתכל על הטובה בתוך מציאות
תודה לה' בהיוולד לה בן הגם שכן בטבע וכמה נשים מולידות כמה בנים מכל של קושי ,ולכן בעוד שבראשונה הייתה שנואה ומדוכאת ,זכתה כעת לראות
מתבונן על המציאות המקיפה אותו בכל יום מקום לא תלתה במקרה וטבע והיא היתה הראשונה שמצינו בה הודאה כזו
ויום .בעוד תפיסת העולם החיצונית רגילה ושבחוה חכמים ומבאר בזה כי מעלתה של לאה אמנו הייתה בכך שלא תלתה
למדוד את ההתרחשויות במשקפיים צרות של את הלידה בטבע המקרי אלא ראתה בה את יד השגחת ה' אפילו בדברים
הצלחה גלויה ,של ניסים יוצאי דופן ושל השגרתיים ביותר שאינם בגדר נס יוצא דופן.
תמורות מרעישות ,באה לאה אמנו ומלמדת מהר"מ שיק (שם) חידש על מה שאמרה הפעם אודה את ה' ותקרא שמו יהודה
אותנו תורה עמוקה שבה כל רגע של שגרה ,כל כי לאה אמרה בעצמה מאחר שכבר נולדו לה ד' בנים וכי די אם אודה את ה'
פעימת לב וכל נתיב נסתר הם עצם גילוי של רק פעם אחת הלא ראוי להודות לה' תמיד תהילתו בפי שלא לשכוח חסדי ה'
שכינה ויד השגחה עליונה .ההודיה הזו מהווה המרובים ותמיד יהיה לנגד עיני גמולות וטובות של הקב"ה ע"כ קראה שמו
בעצם את הסרת המסך מעל פני הטבע ,והבנה יהודה כדי שיהיה לה למזכרת אהבה ותודה לה' ב"ה וזה שאמרה הפעם אודה
מוחלטת שאין שום מציאות אקראית בעולם את ה' בלשון בחמיה וכי רק פעם אחת אודה את ה' הלא לא די בזה בפעם אחת
כלל ,אלא הכל מכוון בדקדוק עצום ובאהבה איתנה מאת הבורא יתברך. רק תמיד תהילתו בפי ע"כ קראה שמו יהודה ודברי פי חכם חן ומבאר בזה כי
כאשר האדם מפנים את העומק הזה ,נפתחת לפניו תודעה חדשה שבה קריאת השם יהודה היוותה עבורה עוגן נפשי ותזכורת תמידית המקבעת את
השגרה אינה אלא פרוזדור רחב המזמין את האדם לפגוש את קונו בכל צעד ההודיה למצב קבוע ומתמשך שאינו פוסק לרגע.
ושעל ,להעלות את ניצוצות הקדושה הגנובים מתוך החומר ,ולהפוך את הפרדס יוסף (בראשית כט לה) כתב ותמוה וכי אדם נח אברהם יצחק יעקב
החיים עצמם למשכן של אמונה צרופה ודבקות נצחית. שתיקנו כל התפילות לא הודו לה' וראיתי בשם הגאון טיב גיטין ז"ל שהחילוק
ומתוך המרחב הרעיוני הפותח את שערי הלב ,פוסעים אנו אל עומק ההרחבה בין שבח להודאה שבח הוא על שאדם משבח פעולת טובתו שעשה לעולם
המחשבתית ,לחבר את אור הסוגיה אל נבכי הנפש פנימה ,אל צפונות האמונה אבל אם האדם היה סבור שדבר זה לרעתו ואחר כך ראה שתצמח מזה טובה
ואל הנהגת האדם ביומיום. אז שייך לשאול הודאה וזה ודאי האבות נתנו שבח לה' אבל לא מצאנו שנתנו
הנפש האנושית כמהה תמיד למצוא את העוגן המייצב אותה בתוך סערות הודאה על דבר שסברו שהוא רעה ונהפך לטובה אולם לאה הייתה שנואה
החיים ,את הנקודה שבה הלב מרגיש כי הוא אינו לבדו במערכה .כאשר האדם וסברה שהשנואה היא לרעתה וכשראתה שעל ידי זה שהייתה שנואה זכתה
מתבונן בהנהגתה של לאה אמנו ,הוא לומד להכיר בכך שכל משבר ,כל שיצאו ממנה רוב שבטים והיתה לטובה אמרה הפעם אודה את ה' ומבאר בזה
תחושת ריחוק או מצב שבהם נדמה כי שערי שמים ננעלו ,אינם אלא קריאה את היסוד העצום שבין שבח להודיה שכן הודיה אמיתית צומחת דווקא מתוך
פנימית להתעלות ,לבקש את הקשר החי והאמיתי עם הבורא מתוך מקום של מקום של היפוך הגלגל שבו האדם מבין שמה שחשב לרוע הפך לטובה גדולה.
ענווה ושפלות רוח .האמונה האמיתית אינה נבנית מתוך מציאות חלקה ומתוך הוד קדומים המשתלשל ועולה עד לדורינו ,גוחנים אנו ללמוד את
ומשוחררת מקושי ,אלא דווקא מתוך אותם רגעים שבהם האדם אוסף את דבריהם המאירים של גדולי הדורות האחרונים אשר צללו לעומק סוגיה זו
שברי לבבו ,מביט אל המציאות בעיניים אמוניות ,ומבין שכל צעד וצעד נמדד ופתחו לפנינו צוהר חדש להבנת עומק ההודיה.
בקפידה שמ ימית .ההנהגה הנובעת מכך מכוונת את האדם שלא לחפש את השפת אמת (פרשת ויצא) ביאר כי אמירת לאה הפעם אודה את ה' מורה על
הניצחונות הגדולים המרעישים עולמות ,כי אם למצוא את האור הגדול דווקא מעלת ההודאה התמידית שבה האדם מכיר בכל רגע ורגע כי אין שום מציאות
במקומות הנסתרים ,לטפח תודעה של הודיה שאינה תלויה בדבר ,ולתת ללב בלעדיו יתברך ,ומבאר בזה כי יסוד ההודיה של לאה אינו רק על נס פרטי אלא
להתמלא בשמחה פנימית ושקטה המאירה את כל סביבותיו באור יקרות. על עצם היות האדם חי וקיים וזוכה לעבוד את ה' בכל מצב שבו הוא נתון,
ומתוך עומק המוסר הפנימי הצומח מתוך גנזי האמת ,מתבוננים אנו אל מצפן ובכך הפכה למקור הברכה לכל הדורות הבאים.
הנפש המכוון את דרכו של האדם מתוך דברי חכמים מבלי משים ובדרכי נעם. האדמו" ר מרדכי מאיזביצה ספר מי השילוח (פרשת ויצא) חידש כי ההודיה
המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיית ההודיה של לאה אמנו מציב לפני האדם של לאה אמנו בבנה הרביעי באה מתוך הענווה העמוקה שבה הבינה שכל מה
מראה בהירה שבה הוא בוחן את יחסו אל הסובב אותו ואל המציאות שניתן לו לאדם אינו מגיע לו מצד זכויותיו אלא מחסד חינם ,ומבאר בזה כי
בכללותה .אדם נדרש מטבע הדברים להישמר מן התרעומת ומתוך תחושת כאשר אדם מגיע להכרה זו נפשו מתמלאת בשירה עצומה ובהודאה שאינה
הקיפוח או המרמור המתעורר לעיתים כאשר הדרך אינה סלולה כרצונו, פוסקת לרגע ,והיא היא ההודיה שחז"ל העידו עליה שלא הייתה כמותה
וללמוד מדרכיה של לאה כיצד להפוך את המכאוב למקור של ברכה ,ואת מבריאת העולם.
תחושת החיסרון לפתח שדרך פתחו בוקע האור .מוסר זה אינו דורש מן האדם ומתוך גובה הסוגיה וההבנה המאירה את מרחבי המעשה ,פוסעים אנו אל
להטיף מוסר לעולם או לשאת דברים גבוהים מעל בימות ,אלא תובע ממנו שדה היישום המעשי ,לתרגם את תנועת ההודיה הנשגבה הזאת אל נבכי
עבודה פנימית עדינה ושקטה שבה הוא מודה על הקיים ,מכיר בחסדי הבורא החיים וההלכה היומיומית.
בכל רגע ורגע ,וצועד בענווה ובאמת מבלי לחפש את מחיאות הכפיים ההכרה המרכזית העולה מעניינה של לאה אמנו מלמדת את האדם שלא
החיצוניות .האדם המאמץ את המצפן הזה לבו פתוח לרווחה ,ידיו מושטות להמתין אך ורק לניסים גלויים ולתמורות יוצאות דופן כדי לפתוח את פיו
באהבה ,והוא מהלך בעולם מתוך תחושת שליחות מרוממת המאירה את בהודיה לפני הבורא יתברך ,אלא לגלות את האור האלוקי המפעם בתוך
סביבותיו באור צחור וטהור. השגרה הפשוטה והיומיומית של החיים ,בהליכה ,בנשימה ובקיומו של האדם
ומתוך האור הגדול המפעם בכל פינה ,לוקחים אנו עמנו תובנות יקרות ערך בכל רגע ורגע מתוך שמחה ודבקות.
לחיי היום -יום ,להאיר בהן את נתיבותינו פנימה .בחיי היומיום ,שעה שטרדות עוד עולה מתוך הדברים כי כאשר האדם פוגש בחייו מציאות הנראית לו
העולם וגלי השגרה מאיימים לשטוף את השקט הפנימי ,מזכירה לנו לאה לכאורה כרעה או כחיסרון ,אין עליו להתייאש או ליפול ברוחו ,אלא לאסוף
אמנו לעצור רגע אחד ,להתבונן במתנות הקטנות והשקטות המקיפות אותנו, את כוחותיו ולהמתין באמונה שלמה לראות כיצד מתוך אותו מקום עצמו
ולפתוח את הלב בהודיה שאינה תלויה בדבר .במקום לחפש תמיד את הרגעים צומחת הישועה הגדולה ,וכפי שהודיה אמיתית נולדת דווקא מתוך ראיית
הגדולים והמרעישים ,נלמד לגלות את הנס העצום הגלום בעצם היותנו חיים, הטוב הנסתר המתגלה לבסוף באור גדול ומאיר.
נושמים ועומדים לפני ה' יתברך ,ולהפוך כל רגע שגרתי למפגש חי ומרגש עם בנוסף לכך ,הנהגתה של לאה בקריאת שמו של יהודה מלמדת אותנו הלכה
הבורא. למעשה את חשיבותם של עוגנים נפשיים בחיים הרוחניים ,שבהם האדם נעזר
עיקר העניין :עיקר העניין נעוץ ביכולת הפנימית של האדם שלא לתלות את באמצעים שונים כדי לקבע בנפשו את ההודיה התמידית ולא להניח לה להיות
הודאתו אך ורק בניסים גלויים או בישועות יוצאות דופן ,אלא לראות את יד גל חולף הנעלם עם הרוח ,אלא ליצור רצף של קדושה ואמונה הלוחך את כל
ההשגחה העליונה המנהלת את עולמו בכל רגע ורגע ,אף בתוך השגרה מעשיו ודרכיו תמיד.
השקטה ביותר .לאה אמנו לימדה את העולם כולו שסוד ההודיה האמיתית ומתוך עומק התפיסה הרעיונית המפעימה את הלב ,גוחנים אנו לפתוח את
מתחיל בהכרה הע מוקה שהכל מאתו יתברך ,ובהתמדה נפשית היוצרת עוגן השער אל שורש הרעיון העמוק והנשגב העולה מתוך סוגיית ההודיה של לאה
תמידי של אמונה ואהבה שאינם פוסקים לעולם. אמנו ,המאיר באור חדש את יחסו של האדם אל הבריאה ואל גלגוליו של
הודיה אמיתית אינה תולדה של נס חריג ,אלא ראיית הפלא האלוקי המפעם עולם.
בכל נשימה שגרתית של החיים .כאשר האדם מקבע בנפשו את ההכרה כי ונראה לבאר כי הרעיון המרכזי המונח ביסוד דברי חז"ל והמפרשים אינו
הכל מאתו יתברך ,הופכת שגרת חייו למשכן תמידי של שמחה ודבקות אורה. מצטמצם אך ורק לעניין פרטי של אישה המודה על בנה ,אלא הוא מגלה
לפנינו מבט כולל ומהפכני על עצם מהות הבריאה ועל האופן שבו האדם
האם על ידי תפילה אפשר לקבל זיווג שאדם רוצה אף על פי שנגזר אחרת מהשמיים?
רובדיו ,מיושבי קרנות ועד מפרשי ימים ומהלכי דרכים – מסתכל בעין מערכות עליונות ותחתונות רועדות סביב שאלת
ביקורתית ותמהה על המהפך שנעשה במציאות ,שכן תפילה אמיתית פועלת היסוד הנשגבה הזו ,שעה שהאדם עומד בשערי בניין
שינוי כה דרסטי עד שהיא מעמידה את האדם במקום חדש לגמרי ,שבו ביתו ומבקש לעצב את גורלו .הנה פוגשים אנו את בת
הגזירה הקודמת מתבטלת מן הכלל ואינה קיימת עוד ,ועל ידי כך זוכה האדם קולו של עולם המכריזה על זיווגו של אדם טרם
להקדים את הראוי לו ולהפוך את סדר הבריאה בכוח זעקת ליבו הטהור. יצירתו ,ומנגד ניצבת עוצמתה הכבירה של זעקת הלב
ומתוך הדברים העמוקים שנתבררו ,עולות ובוקעות נפקא מינות מעשיות, והדמעות החמות השוברות כל גזירה ומפלסות נתיב
המאירות את נתיבות חיינו ומעניקות לנו הדרכה ברורה בהתמודדות מול חדש ברקיעים .דמותה של לאה אמנו ,שעמדה בפני
אתגרי השעה וגזירות העומדות ברומו של עולם. גורל איום ונורא של נפילה בחלקו של עשו הרשע,
כוחה של זעקת הלב מול כל גזירה טבעית או שמימית – מתוך דברי האלשיך מתגלה לפנינו במלוא שפל ברכיה ובבכייה התמה ,עד
הקדוש והפלא יועץ על עניינו של זיווג ,נלמד יסוד מעשי עצום באבחון כוחה שקרעה בגדולה את גזר דינה וזכתה להקדים את
של התפילה .כאשר אדם נתקל במציאות שבה הנתונים הטבעיים או אחותה ולכונן את יסודות שבטי קודש ישראל .ומתוך כך נשאלת השאלה
החיצוניים מורים לכאורה שאין סיכוי להשיג את מבוקשו ,עליו לדעת שאין הגדולה והנוקבת עד כלות הנפש :עד היכן מגעת כוחה של תפילה זכה ,והאם
שום גזירה העומדת בפני כוח התפילה והבכיה הזכה היוצאת מעומק הלב. בכוחה לשנות את פני המציאות הגזורה מן השמים?
נפקא מינה זו נוגעת עמוקות לכל צומת דרכים בחיי האדם שבה נדמה כי ומתוך עומק השאלה ,אנו פוסעים ביראת כבוד אל מקראי הקודש ואל מפרשי
הדלתות נעולות ,ללמדנו שלא להתייאש ולא להישען על הטבע לבדו ,אלא התורה המאירים את סוגיית עיני לאה ואת כוחה העצום של התפילה לשנות
לשפוך שיח ותחינה לפני השם יתברך. את הגזירה" .ועיני לאה רכות" (בראשית כט ,יז)
עמידה איתנה מול לעג הסביבה בעת פעולה נגד המזל – מתוך דברי רבי הונא הכתוב מעמיד את עצם תיאורה של לאה ואת השבר הגדול שנשא הלב פנימה,
במדרש על תגובת הסביבה והסנטורים כלפי מעשיה של לאה אמנו ,עולה כאשר עמדה מול גורל מאפיל ומפחיד.
נפקא מינה מעשית לאדם הפועל בדרך של אמונה ותפילה חרף ביקורת רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית כט ,יז) ביאר את העניין שעיני לאה היו
הסביבה .ההדרכה המעשית היא כי לעיתים קרובות ,כאשר אדם פועל בדרכים רכות מרוב בכי על גורלה המר .ומבאר בזה כי היתה בוכה ומתחננת פן תיפול
הרוח ניות ודורש ישועה הפוכה מן המזל המקובל ,הוא עלול לפגוש הרמת בחלקו של עשו הרשע ,ובתפילותיה הזכות הצליחה לקרוע את גזר הדין.
גבה או לעג מצד הסביבה הקרובה והרחוקה .התורה מורה לנו שלא להתפעל האלשיך הקדוש (בראשית כט ,יז) כתב כי כל כוחות הטבע וההשתדלות
מקולות אלו ,אלא לדבוק במטרה ובישועת ה' ,ממש כפי שעשתה לאה שלא הגדולה לא יכלו לנצח את כוח התפילה .ומבאר בזה שאפילו אם יש כמה
נבהלה מסנטוריהם של מפרשי ימים ומהלכי דרכים. סברות שעל פי הטבע לא יהא הזיווג הראוי ,בכוח התפילה והבכיה אפשר
חובת ההשתדלות הרוחנית והתפילה על הדור הבא – מתוך דבריו הנפלאים לפעול שיצא הדבר לפועל בניגוד לכל תחזית טבעית.
של רבי אליעזר פאאפו בספרו פלא יועץ על חובת האב והאם להתפלל על ומתוך פשטי המקראות ומפרשי התורה ,אנו פותחים את שערי היכלי התלמוד
זיווג בניהם ובנותיהם ,עולה נפקא מינה מעשית גדולה לעניין האחריות והמדרשים ,לראות כיצד לובנה סוגיה זו בגמרות הבבלי והמדרשים ביחס
ההורית והאישית .ההדרכה היא שאין להסתמך על כך שהדברים יסתדרו לכוחה העצום של התפילה לשנות את הגזירה ולזכות בזיווג האמיתי.
מאליהם מכוח הזמן או הטבע ,אלא מוטלת חובה קדושה לשפוך נפש ולבכות רבי יוסי בר חלפתא במדרש בראשית רבה (פרשה סח) פירש את גודל פלאי
בתפילה ובבקשה לפני ה' יתברך עבור עתידם הרוחני והגשמי של הילדים, הזיווגים בעולם .ומבאר בזה כי מטרונה אחת שאלה אותו על אומנותו של
להבטיח שיזכו לזיווג הראוי להם ביראת שמים טהורה. הקדוש ברוך הוא לאחר שברא את עולמו ,והשיב כי הוא יושב ומזווג זיווגים,
ומתוך בירור הנפקא מינות וההשלכות המעשיות ,נפתחים מעיינות החכמה וכשנסתה לעשות כן בעצמה בדרך הטבע והזדווגות שטחית של אלף עבדים
אל התבוננות רעיונית עמוקה במבנה המפגש שבין גזירות עולם הטבע לבין ואלף שפחות ,באו כולם חבול ופצוע מחמת שאין זה לפי רצונם האמיתי,
כוחה הכביר של התפילה ,וסוד יכולתו של האדם לחדש את פני המציאות ולמדה מכך שקשה זיווג לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף ואינו מסור
ממעמקים. לטבע לבדו כי אם להשגת שמים ותפילה.
ונראה להסביר ,כי עניין הזיווגים המדומה כקריעת ים סוף אינו רק משל חכמי התלמוד במסכת בבא בתרא (דף קכג ע"א) ביארו את סיבת רכות עיניה
בעלמא ,אלא מבאר את עצם שורש הבריאה והנהגת העולם .קריעת ים סוף של לאה .ומבארים בזה כי העיניים היו רכות מכיוון שהיתה בוכה ומתחננת פן
פירושה בקיעת מסגרות הטבע והפקעת המציאות ממסלולה המוכח והידוע תיפול בגורלו של עשו הרשע ,שכן ידעו לרבקה שני בנים וללבן שתי בנות
מראש .כאשר מטרונה שאלה את רבי יוסי בר חלפתא על אומנותו של הקדוש וסברו שיתחברו הגדולה לגדול והקטנה לקטן ,ובזכות תפילותיה הזכות
ברוך הוא ,ביקשה לראות את ההנהגה מצטמצמת בתוך גבולות האדם ובכייתה התמימה נתבטלה הגזירה המרה.
והחומר ,אך התשובה שניצבה מולה הייתה כי בניין הזיווג האמיתי נוגע רבי הונא במדרש בראשית רבה (פרשה עא) חידש את עומק כוחה של
בנקודת הרצון העליון שמעל לטבע .וכאשר אדם או אשה ,ובפרט כדמותה התפילה .ומבאר בזה כי קשה היא התפילה שביטלה את הגזירה ,ולא עוד אלא
של לאה אמנו ,עומדים בתפילה זכה ושופכים את ליבם עד שקרעו את גזר שאף קדמה לאחותה ,ועל אף שכל בני אדם מפרשי ימים ומהלכי דרכים ואנשי
הדין ,הם אינם משנים פריט שולי במציאות ,כי אם מפעילים את אותו כוח המקום היו סונטים בה על מעשה זה שנראתה לכאורה כמרמה באחותה ,מכל
אלוקי ראשוני המבקש לפרוץ את הים ולברוח מן הגזירה אל מרחבי הישועה. מקום כוח התפילה והישועה שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים הוכח כעומד
ונראה עוד לבאר ,כי עומק מעשיה של לאה אמנו המכוונים כנגד מזלו של מעל כל מציאות טבעית ואנושית.
עשו ,מלמדים אותנו יסוד נשגב בהבנת המושג גזירה מה היא .הגזירה ומתוך דברי חז"ל והגמרות ,אנו פוסעים אל דברי גדולי המפרשים והפוסקים
העליונה מבטאת את נתוני הפתיחה של העולם הנוהג על פי מידת הדין אשר העמיקו חקר בדברי התורה ובכוחה העצום של התפילה לשנות את
והטבע היבש ,אולם תפילתו של אדם היורדת מעומק הנפש אינה באה לשנות הגזירה.
את דעתו של הקדוש ברוך הוא חלילה ,אלא מעלה את האדם עצמו אל מדרגה האלשיך הקדוש (בראשית כט ,יז) כתב חיזוק גדול בכוח התפילה לענין
רוחנית חדשה שבה הוא נעשה ראוי למציאות שונה לגמרי .זהו סוד העניין זיווגים .ומבאר בזה שהנה הודיעתנו תורתנו הקדושה כמה מעלות טובות
ששברה התפילה את הגזירה מן היסוד ,כי מי שעומד בתפילה אמיתית הופך לנפש תדרוש את ה' אלהינו ותתחנן אליו יתברך ,כי הלא כל כוחות גדולים
להיות ברייה חדשה שאינה כפופה עוד לאותו מזל קודם ,ובכך מתגלה כי אין טבעיים והשתדלות נמרץ אשר היו לשכנגדו ,לא יועילו לנצחו ,שהרי רחל
שום מחיצה בעולם שיכולה לעמוד בפני זעקת הלב הטהור. ה ייתה בדרך טבע העולה ליעקב מבחינת יופי ,טבע ,אהבה והשתדלות
ומתוך ההתבוננות הרעיונית בכוחה של תפילה לשנות את הגזירה ,נחשפת עצומה ,ואף על פי כן בכוח התפילה והבכיה של לאה שהתחננה ובכה תבכה,
לפנינו הרחבה מחשבתית עמוקה ,הנוגעת לנימי נפשו של האדם ,לאמונתו זכתה לפעול שיצא הדבר לפועל בניגוד לכל תחזית טבעית ,ללמדנו כי אין
ולמסילת ישרים בפנימיות הנהגתו. כאלוקינו לכל אשר יקראוהו באמת.
ונראה להסביר ,כי המאבק של לאה אמנו מול גזירת עשו והשתנות המזל דרך רבנו אליעזר פאאפו בספרו פלא יועץ (ערך בת) ביאר את חובת התפילה על
בכייה ותפילה מגלם בתוכו את התמודדות הנפש התמידית של האדם מול הזיווג .ומבאר בזה כי חיובא רמיא על כל איש לרחם על נפשו ועל נפש בתו,
תחושת הקיפאון ונעילת שערי ההצלחה בעולם הזה .פעמים רבות מוצא אדם ולהשתדל בכל עז לבקש לה מנוח אשר ייטב לה ולו בעולם הזה ובעולם הבא,
את עצמו בתוך מציאות שבה הכל נראה כנעול וחתום מראש על ידי נתוני לשפוך נפשו לפני ה' כפעם בפעם על בניו ובנותיו שיזמינו להם ה' זיווג נאה,
פת יחה קשים או גזירות נסתרות ,והוא נוטה להרים ידיים ולהשלים עם גורלו. וצא ולמד מלאה שהיתה חלקו של עשו ,ועל ידי שהרבתה בבכיה עד שנעשו
העבודה הפנימית הנדרשת מן האדם ברגעים כאלה היא לדעת כי אין שום עיני לאה רכות נפלה בגורלו של יעקב וזכתה להעמיד ששה שבטים אשר מהם
ייאוש בעולם כלל ,ושדמעת לב טהור או זעקת תפילה אמיתית יכולות לפתוח יצא תפארת ישראל.
את השערים הנעולים ביותר ולברות מציאות חדשה לגמרי שלא הייתה קיימת ומתוך מעמקי דברי המדרשים והמפרשים ,אנו עולים רמה נוספת אל היכל
קודם לכן במזל. התפילה והבקשה ,להתבונן בגודל הכוח הטמון בתחינתו של אדם אל מול
ונראה עוד ליישב ,כי דווקא בתוך מציאות זו של עמידה מול לעג הסביבה גזירת שמים העומדת כחומה בצורה ומבקשת לחרוץ את גורלו.
ופקפוקי הלב נבחנת עומק דבקותו של האדם בבוראו .תגובת הסביבה רבי הונא (בראשית רבה פרשה עא) חידש את עומק כוחה של התפילה .ומבאר
וקנטוריהם של יושבי קרנות לעבר לאה מלמדים עד כמה קשה לאדם לחרוג בזה כי קשה היא התפלה שביטלה את הגזירה ,ולא עוד אלא שקדמה לאחותה,
מן המוסכמות ומן הדרך שכולם רגילים בה .אולם בן העלייה האמיתי אינו והיו הכל סונטין בה מפרשי ימים היו סונטין בה מהלכי דרכים היו סונטין בה
שוחה עם הזרם כאשר הזרם מוביל לייאוש ,אלא הוא אוחז בקרנות המזבח אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה
של התפילה ,מתנתק מכל קולות הרקע החיצוניים ,ובוחר לצעוד בנתיב כגלויה נראה צדיקת ואינה צדיקת אילו היתה צדיקת לא היתה מרמה
האמת הפנימית שלו עד שהוא זוכה להפוך את הקערה על פיה ולבנות את באחותה .ומבאר בזה הסבר והרחבה נפלאה ,כי כאשר אדם עומד בתפילה זכה
ביתו מתוך אור הגאולה. ושובר את המזל ואת הגזירה שנכתבה עליו מן השמים ,העולם כולו – על כל
הנפש בתפילה עבור עתידם של היקרים לנו, ומתוך ההתבוננות הרעיונית במפגש שבין גזירת הלב לבין כוחה העצום של
ולהקנות אהבת חינם אמיתית מתוך זיכוך התפילה ,נפרס לפנינו מצפן מוסרי פנימי ומזוקק ,המורה דרך ישרה בתיקון
המידות והידבקות בדרכיו של הקדוש ברוך המידות ובאיכות הנהגתו של האדם בעולם שכולו צמתים וניסיונות.
הוא. ונראה להסביר ,כי המצפן המוסרי העולה מתוך תנועתה של לאה אמנו
ונראה ליישב עוד ,כי מן היסוד של שבירת מלמדנו את גודל האחריות שיש לאדם על נפשו ועל סירוב להשלים עם
המזל והליכה בדרכי האמת מול קולות הרקע מציאות מעוותת או מיואשת .בעוד שהעולם מסתכל על הנתונים היבשים ועל
עולה מסר מוסרי כביר ביחס ליוזמה וללקיחת המזל המוקדם כמחייבים ,המוסר התורני תובע מן האדם שלא להרים ידיים,
אחריות בעבודת הנפש .האדם אינו רשאי אלא לפ נות אל מקור החיים בתפילה זכה ובדמעות טהורות .היכולת של
לשקוע בתרעומת או בשבירה פנימית כאשר האדם לזעוק אל הבורא משקפת תביעה פנימית עמוקה שלא להיכנע
הוא נתקל באטימות המציאות ,אלא עליו למוסכמות החיצוניות ,אלא לחתור באמת אל היעוד האמיתי והטהור המצפה
להתעורר באומץ פנימי ,לקחת את היוזמה ,לפתוח את לבו בתחנונים ולהאיר לו בעולם.
באור קודש גם את המרחבים החשוכים ביותר ,מתוך ידיעה ברורה כי זעקת ונראה עוד ליישב ,כי התביעה המוסרית הנוקבת העולה מתוך חובת
הלב הטהורה סופה להבקיע כל חומה ולפלס נתיב של ישועה. ההשתדלות הרוחנית והתפילה על הזיווגים ,מציבה מראה ישרה מול פני
ומכאן ניקח עמנו תובנות אצילות ומאירות לחיי היום יום :התבוננות עמוקה האדם ביחסו אל עצמו ואל קרוביו .המוסר הגדול כאן מלמדנו להבין כי בניין
בכוחה של תפילה זכה לשבור את גזר הדין ,לדעת כי בכל עת שבה נדרש הבית אינו עניין המושאר למקרה או לטבע בלבד ,כי אם אחריות קדושה
האדם להתמודד עם מציאות קשה וחתומה שבה נדמה כי הכל אבוד על פי המוטלת על כתפי האדם ועל ההורים הדואגים לדורותיהם .כאשר אדם רואה
נתוני הטבע ,אין עליו להתייאש אלא מוטלת עליו החובה הקדושה לכונן בתוך עד כמה בכייה ותחינה עמוקה מסוגלות להפוך את הקערה על פיה ולפלס
תוכי לבו את זעקת הדמעה והתחינה אל השם יתברך ,הפורצת כל חומה נתיב חדש ברקיעים ,הוא מבין את גודל כוחה של הדעת הטהורה ואת החובה
ומסוגלת לשנות את גורלו. המוטלת עליו להשקיע את מיטב כוחות נפשו בתפילה עבור עתידם הרוחני
זהירות יתרה שלא להישען על נתוני המזל היבשים לבדם ,וללמוד מתוך והגשמי של היקרים לו.
תפילתה העצומה של לאה אמנו וזעקתה שלא תיפול בחלקו של עשו, ומתוך בירור העומק המחשבתי ופנימיות עבודת הנפש העולה מן הסוגיה,
להתרחק מן הייאוש ומהשלמה עם מציאות מעוותת ,ולפתח כלפי כל עתיד נפרס לפנינו מצפן מוסרי פנימי ומזוקק ,המורה דרך בתיקון המידות ובאיכות
וכל משפחה אמונה טהורה ותפילה חמה שאינה תלויה בדבר. עבודת ה' מתוך אמונת אומן שאין שום ייאוש בעולם כלל.
עוררות פנימית ללקיחת אחריות תפילתית והורית ,שלא לשקוע בשבירה ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק העולה מן ההתמודדות של לאה אמנו
רוחנית כאשר האדם פוגש קשיים ,אלא לבעור באש קודש ,להרבות בתחנונים מול גזירת עשו והמציאות הנוקשה ,הוא עניין בניין החוסן הפנימי ויכולת
עבור היקרים לו ,ולהאיר באור האמת גם את המרחבים החשוכים והמנוכרים העמידה של האדם מול מציאות מאתגרת שבה נראה כי הכל נעול .כאשר
ביותר מתוך אמונת אומן שאין שום ייאוש בעולם כלל. האדם מוצא את עצמו נדרש להלך בתוך שבילים שאינם ספוגים ברוח הטהרה
עיקר העניין :עיקר העניין הוא ששאלה עצומה ונוקבת עומדת ביחס לכוחה או כאשר נתוני הפתיחה של חייו נראים כעומדים לרועץ ,המבחן המוסרי
של תפילה לשנות את הגזירה ולזכות בזיווג האמיתי על אף שנגזר אחרת מן העליון אינו מתבטא בהשלמה מדומה עם הגורל ,אלא ביכולת להרים את הלב
השמים .בעוד שהמטרונה למדה מרבי יוסי בר חלפתא שזיווג קשה לפני בתפילה זכה ובדמעות טהורות הפורצות את רקיעי השמים .המוסר התורני
הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף ואינו מסור לטבע לבדו ,מבאר האלשיך מלמדנו כי האדם אינו צריך להכניע את ראשו מול נתוני המזל היבשים ,אלא
הקדוש שכל כוחות הטבע וההשתדלות לא יכלו לנצח את תפילתה ובכייתה מוטלת עליו האחריות הקדושה ליצוק תוכן פנימי ,יציבות ואמת שאינם
של לאה אמנו שנעשו עיניה רכות עד שקרעה את גזר הדין והקדימה את מתפעלים משקרו ומגבלותיו של עולם הטבע.
אחותה ,ומוסיף הפלא יועץ כי חיובא רמיא על כל אדם לשפוך נפשו בתפילה ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מעורר את האדם
עבור בניו ובנותיו .מתוך כל זאת עולה יסוד נשגב בעבודת השם ,שחוסנו להתבוננות זכה ביחסו אל האחריות ההורית והאישית ובשחרור התלות
האמיתי של האדם א ינו כפוף למזל או לנתוני הפתיחה החיצוניים ,כי אם במוסכמות הסביבה .התגובה הצוננת של הסביבה והסנטורים כלפי מעשיה
לכוחה הכביר של זעקת הלב הטהורה המבקיעה רקיעים ובוראת מציאות של לאה מציבה מראה נוקבת מול עיניו של האדם ,ומלמדת אותו שלא
חדשה של ישועה ואמת בכל עת ובכל מקום. להיבהל מקולות המ פקפקים ביכולתו לשנות את גורלו .המוסר התורני תובע
מאתנו לעקור מלבבנו כל שמץ של פניות וייאוש ,להשקיע את מיטב כוחות
האם מותר לאדם לצער עצמו לצורך פרנסתו? הוכח מפרשת השבוע!
רש"י (שם ) פירש חרב ששרב בא עלי ביום ,וקרח מצנן הקור בלילה ,ומבאר מתוך סבכי החיים ומבחני הקיום הסבוכים המציבים את האדם מול שערי
בזה כי יעקב אבינו עליו השלום מתאר את עמלו העצום ואת תנאי השטח הפרנסה והמאבק היומיומי על לחם חוקו ,עומד האדם בשעה של התלבטות
הקשים מנשוא שבהם פעל אצל לבן ,ומתוך דבריו ניכר כי האדם עשוי למצוא נוקבת ודורש לדעת היכן עובר הגבול שבין חובת ההשתדלות לבין איסור
את עצמו במציאות של טורח עצום וצער גופני כבד תוך כדי עשיית מלאכתו. חבלה וצער הגוף .מציאות חיים כאובה שבה מרכזי רפואה פונים אל ציבור
רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב וז"ל חרב וחום השמש ,ומבאר בזה שהחום אנשים ומבקשים מהם להעמיד עצמם לרשות המחקר תמורת בצע כסף ,תוך
הכבד והקור העז היו חלק בלתי נפרד מן המשא הכבד שנשא על גבו ,להורות כדי הזרקת חומרים יוצרי חבלות ,מטלטלת את הלב בשאלה האם מותר לו
עד כמה עמוקה ויסודית היא יגיעת האדם בטרדת חייו ובפרנסתו. לאדם למכור את שלוותו וגופו למען פרנסתו ,והאם רשאי הוא להכניס עצמו
הרמב"ן (שם) חידש כי הטרחה והיגיעה שעבר היו בגדר מסירות נפש אמיתית, לידי צער ופציעה בעבור רווח ממון .שאלה עמוקה זו מנסרת בחללו של עולם
ומבאר בזה שדרכו של עולם היא שהעבודה מלווה בקושי ובייסורים ,ויעקב ומבקשת לברר את גבולות ההשתדלות ,את שורש איסור חבלת הגוף ,ואת
אבינו מלמדנו את גודל ההתמדה והאמונה הנדרשת מן האדם בשעה שהוא ההתמודדות הנשגבה של האדם הדחוק בפינות החיים המבקש להתפרנס
עמל לפרנסתו. בכבוד אך נדרש לשלם על כך מחיר בגופו ממש ,בעוד יעקב אבינו עליו
הספורנו (שם ) ביאר שהיה מוכרח לסבול את פגעי מזג האוויר ביום ובלילה השלום עומד בניסיון מר ונמהר זה עת זעק את זעקתו המרה ביום אכלני חרב
בעבור מלאכתו ,ומבאר בזה כי אדם העמל בפרנסתו נדרש לעיתים קרובות וקרח בלילה.
להתמודד עם תנאים קשים המצערים את גופו ,ואין בכך כדי לגרוע מחובת ומתוך מעייני התורה הקדושה המאירים את דרכו של אדם בנבכי ההלכה
ההשתדלות המוטלת עליו. והמעשה ,פוסעים אנו להתבונן בפסוקי פרשת ויצא המגלים את תמונת
אונקלוס (שם) פירש הוית בימא אכלתני שרבא וקירא בלילא ,ומבאר בזה את המציאות שבה עמד יעקב אבינו עליו השלום מול עמלו וצערו ".הייתי ביום
לשון התרגום המתרגמת את עומק השברון והחום שאכלו את כוחו של יעקב אכלני חרב וקרח בלילה" (בראשית לא מ)
במשך היום והלילה ,להמחיש את גודל הצער והעמל שנשא על שכם קדשו. פסוק נשגב זה מהווה את לב השאלה ,שכן בו מעיד יעקב אבינו על עצמו
ומתוך מרחבי הש" ס ומפגש הסוגיות המבררות את הלכות נזקי גוף וגבולות כיצד סבל צער גופני עצום ועמל קשה מנשוא במסגרת עבודתו אצל לבן
ההשתדלות ,פוסעים אנו להתבונן בדברי חז"ל והגמרות הקדושות המאירות הארמי ,וממנו יש לדון על גבולות ההשתדלות והצער שאדם רשאי או מחויב
את הסוגיה באור יקרות. לקבל על עצמו לצורך פרנסתו.
רפואה צריכה להיבחן על פי מדדי הסיכון והתועלת ,ומבאר בזה כי כאשר בגמרא במסכת בבא קמא (דף צ"א ע"ב) מבארת
המעשה נעשה לתועלת הציבור ולפרנסה מותר להיכנס לגדרים מסוימים הגמרא מחלוקת תנאים האם מותר לאדם לחבול
ובלבד שלא תהא סכנת מוות ודאית לפניו. בעצמו או שמא יש איסור בדבר ,ומבאר בזה כי שורש
הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ח' יו"ד סימן כ"ד) הדיון נוגע בשאלה האם גופו של אדם קנוי לו לעשות
כתב בעניין מסירת נפש או הכנסת עצמו לספק סכנה לצורך מצווה או פרנסה בו כרצונו או שמא הוא פיקדון שמימי שאין רשות
יש לשקול את הדברים בכף המאזניים על פי גדרי הפוסקים ,ומבאר בזה שכל לפגוע בו.
נסיבות הפרנסה וההצלה נמדדות לפי היקף ההכרח והתועלת היוצאת מהן, בגמרא במסכת בבא מציעא (דף צ"ג ע"ב) מבואר
תוך שמירה מוקפדת על קדושת הגוף שאינו הפקר. מעשהו של יעקב אבינו עליו השלום שאמר ששמר
ומתוך עומקה של הלכה והרחבת המקורות מפי רבותינו ענקי הרוח ,פוסעים עבור לבן כאילו הוא משומרי העיר בלילות ,ומבאר
אנו אל שולחן המעשה לפרוט את הסוגיה למטבעות זהב של נפקא מינות בזה כי אדם עשוי לקבל על עצמו טירחה ומאמץ
מעשיות המאירות את ארחות החיים .השתתפות בניסויים רפואיים תמורת מעבר למה שחייב מצד הדין הפשוט של השכירות,
תשלום כספי .אדם המבקש להתפרנס מהשתתפות במחקר רפואי שבו להראות עד כמה עמוקה מסירות הנפש בעבודה.
מזריקים לגופו חומרים הגורמים לחבלות קלות או לצער זמני ,לפי היסוד בגמרא במסכת בבא קמא (דף צ' ע"א) מבואר מעשה באדם ששבר כד שמן
שעלה מן הפוסקים ,מאחר והדבר נעשה לצורך פרנסה ובמקום שאין בו סכנת פני אשה וגילתה את ראשה והעיד על כך רבי עקיבא החובל בעצמו אף על פי
נפשות ממשית ,יש לו על מה לסמוך ורשאי להעמיד עצמו לכך. שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים ,ומבאר בזה כי למרות שאיסור
קבלת תשלום עבור הקזת דם או תרומת רכיבי גוף לרפואה .היכולת של אדם חבלה חל על האדם עצמו ,הרי שאם עשה כן ישנה הבחנה בדיני החיוב
לקבל פיצוי כספי בעבור נתינת דם מסוג נדיר או רכיבים שאין בהם פגיעה והפטור.
חמורה בגוף ,נשענת על החילוק העמוק שבין השחתה דרך בזיון לבין פעולה בגמרא במסכת בבא מציעא (דף קי"ב ע"א) מובאת ברייתא שדרשה מהפסוק
המביאה תועלת רפואית לצד רווח לפרנסת הבית. ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו
עבודה בתנאי דוחק ,חום וקור או בגובה רב .עובד הנדרש לעלות על אילנות למיתה לא על שכרו ,ומבאר בזה רש"י שדרכו של פועל למסור נפשו תוך כדי
וסולמות גבוהים ,או לעבוד בתנאי מזג אוויר קשים ובטורח גופני כבד כדי עבודתו בכך שעולה בכבש או באילן גבוה עמ"ס זיתים ומסר נפשו למיתה,
להרוויח את לחמו ,רשאי להכניס עצמו לצער זה ,שכן מצינו ביעקב אבינו ומכאן למדים שיש היתר לאדם לסכן עצמו לצורך פרנסתו.
ובדברי חז"ל כי דרכו של פועל למסור נפשו ולצער גופו לצורך פרנסתו. בגמרא במסכת בבא קמא (דף פ"ג ע"ב) מבואר שסימא את עין חברו שמין
הבחנה בין חבלה דרך השחתה לבין צער הנלווה למלאכה .חבלה שנעשית אותו כעבד הנמכר בשוק ,ומבאר בזה כי אבר גופו של אדם אינו כחפץ רגיל
ללא כל תועלת ובדרך של פגיעה בגוף אסורה מן הדין ,אולם כל צער וטורח ששנים שמין את ערכו המלא ,אלא נמדד לפי שווי עבודתו כעבד ,להורות על
הנגרמים כתוצאה ישרה או עקיפה מטרשת הפרנסה והעבודה אינם בכלל מעמדו המיוחד של הגוף בהלכה.
איסור חובל בעצמו ,והורשע האדם לעמול בהם למחייתו. ומתוך פסגת הראשונים ענקי הרוח אשר שקלו את כל מפלסות ההלכה
במאזני קודש ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית חבלה וצער
הגוף .רבי יעקב בן אשר בטור (חו"מ סימן ת"כ) כתב בשם הרמ"ה שאדם רשאי
לחבול בעצמו ,ומבאר בזה שאיסור חבלה אינו חל באופן מוחלט בכל מקרה
שבו האדם נוטל רשות על גופו לצורכו.
רבי משה בן מיימון בהלכות חובל ומזיק (פרק ה הלכה א) פסק שאסור לאדם
לחבול בעצמו ,ומבאר בזה שגופו של אדם אינו הפקר אלא פיקדון שמימי
טהור שאין להטיל בו שום פגיעה עצמית.
התוספות במסכת בבא קמא (דף צ"א ע"ב ד"ה אלא) כתבו שאסור אפילו
לצורך לחבול בעצמו ,ומבארים בזה שחומרת איסור הפגיעה בגוף עומדת
בתוקפה ואינה מותרת מפני שום צורך חיצוני.
רבי יוסף הלוי אבן מיגש בשו"ת הר"י מיגש (סימן קפ"ו) ביאר כי הטעם שאין
אדם יכול לחייב את עצמו בעונשין על פי הודאתו נובע מכך שהגוף אינו
ברשות האדם לצער את עצמו ,ומבאר בזה שכל צער או חבלה סותרים את
בעלותו העליונה של הבורא יתברך על הגוף.
ומתוך מעבי האחרונים ונושאי כליהם אשר העמידו הלכות ברורות לדורות,
ומתוך ההתבוננות במרחבי הסוגיה והשורשים העמוקים המונחים ביסוד דיני פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית חבלה וצער הגוף לצורך
הגוף והפרנסה ,מתגלה לפנינו בניין רעיוני שלם המבקש לגעת במהות קיומו ועניין.
של האדם בעולם .גופו של אדם אינו רכוש פרטי המונח לראווה או למסחר רבי שלמה לוריא בים של שלמה (מסכת בבא קמא פרק ח סימן נט) כתב שרק
ריק ,כי אם מקדש מעט שהפקיד הבורא יתברך בידיו הנאמנות של האדם לצורך מותר ,אבל שלא לצורך מודה הרמה שאסור ,ומבאר בזה שאיסור חבלה
למשך ימי חייו פה על האדמה .מנגד ,מוטל על האדם עול כבד של קיום אינו מותר אלא בשעה שישנה סיבה המצדיקה את הדוחק ,אך אף לצורך ממון
ופרנסה ,המחייב אותו לכתת רגליו ,להזיע את זיעת אפיו ולשאת בעול או רווח גרידא אין להקל ראש.
המציאות החומרית המבקשת לבלוע את כוחו .ההרמוניה העמוקה הנשקפת רבי יהושע העשיל פלק בפרישה (חו"מ סימן תכ) ביאר שאין בזה איסור כלל,
מתוך הסוגיה מלמדת כי אין סתירה בין קדושת הגוף לבין עמל הפרנסה ,שכן ומבאר בזה שדעת הפוסקים הסוברים היתר נשענת על ההבנה שאין מעשה
עמל הבא מתוך הכרה בשליחות אלוקית וברצון לחיות מיגיע כפיו אינו מהווה החבלה נאסר כאשר אינו נעשה מתוך כוונה להשחית אלא מתוך צורך קיומי.
השחתה או פגיעה בצלם אלוקים ,אלא מהווה כלי שרת שעל ידו האדם מזכך האדמו" ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בשולחן ערוך הרב (חו"מ קונטרס
את החומר ומעלה אותו אל קדושת הבורא .וכאשר האדם מעמיד את עצמו אחרון הלכות נזקי גוף ונפש הערה ב) הקשה על הים של שלמה מפרשת
למבחן של טרחה ואף לצער מבוקר לצורך קיומו ופרנסתו ,הוא אינו מחלל השבוע דהרי חזינן מקרא ששמירת יעקב אבינו אצל לבן הייתה במסירות
א ת פיקדון הגוף אלא ממצה את כוחותיו בתוך גדרי ההלכה והרצון העליון, עצומה של ביום אכלני חרב וקרח בלילה ,ומבאר בזה שמעשה העבודה גורר
ובכך הוא הופך את יגיעתו לשם שמים לחלק בלתי נפרד מעבודת ה' השלמה. אחריו צער טבעי ,וממילא אין איסור במה שאדם מצער עצמו אגב טירחת
ומתוך מעמקי הנפש פנימה ,במקום שבו האמונה פוגשת את נימי הלב פרנסתו.
הרגישים ביותר ,מתברר כי ההתמודדות של האדם עם צער הפרנסה אינה רק רבי יחזקאל לנדאו בנודע ביהודה (יו"ד תנינא סימן י) חידש שמותר לאדם
מערכה כלכלית או הלכתית ,אלא היא בחינה עמוקה של אמונתו ובטחונו לסכן עצמו לצורך פרנסתו ,ומבאר בזה על פי דברי הגמרא לגבי הפועל העולה
ביוצר בראשית .האדם המביט אל עבר עמלו ,אל השעות שבהן גופו מתייגע בכבש ונתלה באילן ומסר נפשו למיתה שלא על שכרו ,שחובת הפרנסה
ואל הרג עים שבהם נדרש הוא למסירות נפש שקטה על לחם חוקו ,מגלה כי מתירה לאדם להיכנס למצבי סיכון וצער שהיו נאסרים בלעדיה.
כל יגיעה וכל אנחה משולבים במסכת ארוגה ביד קודש עליונה .האמונה רבי משה פיינשטיין באגרות משה (חו"מ חלק א סימן קג) דן האם מותר לאדם
האמיתית אינה דורשת מן האדם לרחף במרומים בלא מגע עם קרקע למכור את דמו ע"מ ליתנו במאגר ,ומבאר בזה שעל אף שיש לדון לאסור מצד
המציאות ,אלא היא קוראת לו לצלול אל תוך סבכי החיים ,אל הזיעה ואל איסור חבלה עצמית ,יש לצדד להקל במקום שיש צורך רפואי או הצלת
היגיעה ,ושם פנימה ,בתוך תוכו של הצער והמאמץ ,לגלות את נוכחותו נפשות ,וממילא נפתחת ההלכה למציאות המורכבת של זמנינו.
האלוקית המחזיקה את הכל .ההנהגה הנכונה של המאמין אינה מתייאשת מן ומתוך היכלם של גדולי הדורות האחרונים ופוסקי זמנינו אשר העמידו הלכה
הקשיים ואינה רואה בהם גזירה מרה בלבד ,כי אם מדרגה שבה האדם מקדש על תילה מתוך עומק העיון ורוח הדעת ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם
את החומר ומוכיח כי נשמתו גבוהה מכל מכשול חומרי .מתוך כך ,האדם צועד המאירים בסוגיה זו .מו"ר הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי חמד על מסכת
בדרכו מתוך מנוחת נפש פנימית ,יודע שכל רגע של עמלות קודש מקרב אותו בבא קמא (דף צ"א ע"ב) ביאר שמן הנודע ביהודה יוצא להלכה שמותר לאדם
אל תכליתו ומאיר את נשמתו באור של אמונה טהורה שאינה פוסקת לעולם. להשתתף בניסוי רפואי אף במקום שיש חשש לחולי ,מתוך היתר ההשתדלות
ומתוך פלס המוסר הפנימי והמצפן הטהור המנחה את צעדיו של אדם בנבכי לפרנסה ולסכנת עמל הפועלים ,ומבאר בזה כי המסגרת ההלכתית המוכרת
החיים ,מתברר כי תביעת היושר והאמת של האדם עם עצמו אינה מניחה לו של עבודת הפועל והתרת הסיכון לצרכי קיום מעניקה לגיטימציה מלאה
לחפש דרכים קלות או לברוח מהמבחנים שהמציאות מציבה לפניו .המצפן לפעולות הדרושות למחקר ולפרנסה בתנאים אלו.
האמיתי המורה דרך לאדם אינו נמדד בנוחות החיצונית שהוא מצליח להשיג, רבי אליעזר יהודה ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ב סימן ע"ה) חידש כי
אלא ביושר שבו הוא ניצב מול קשייו ,מתוך הבנה כי חובתו של אדם בעולמו השתתפות בניסויים רפואיים או פעולות הדרושות להצלת אחרים ופיתוח
לו לאדם לצער עצמו ואף להכניס עצמו היא לחיות מתוך נתינה אמתית ,לשמור על צלם אלוקים שבו נברא ,ולא להקל
לטרחה ולסיכון מבוקר במסגרת יגיעתו על ראש בכבוד גופו ונפשו .מתוך הדברים עולה תביעה פנימית שקטה לחיות
לחם חוקו ,שכן אין עמל הפרנסה סותר את באחריות מלאה ,להכיר בכך שכל פעולה והשתדלות נעשות מתוך כבוד לחיים
קדושת הגוף אלא מהווה את דרכו של אדם שניתנו לו במתנה ,ומתוך רצון ללכת בדרך הישר בלי לחפש קיצורי דרך
למלא שליחותו בעולם ביראת שמים טהורה, הפוגמים בטהרת הלב ובשלמותו של האדם.
שעה שהאדם צועד באמונת אומנו ומפקיד את ומתוך המסע אל נבכי הסוגיה ולעומקם של הדברים ,ניקח עמנו תובנות
כל מעשיו לפני אדון כל הארץ מתוך כיסופים מאירות לחיי היום יום ,לדעת כי כל שעה של עמל ויגיעה ,וכל דחיקות
עמוקים לטוב האמיתי .ההתמודדות עם קשיי הפרנסה המזמנות לאדם את מבחני הקיום ,אינן אלא חלק מעבודת השם
הפרנסה אינה ריחוק מן הקודש אלא היא הפנימית והיומיומית ,שבה האדם מקדש את חומריות חייו ומעלה את כוחותיו
עצמה מקום גילוי השכינה ,וכל רגע של מאמץ אל שורשם העליון מתוך אמונה שלמה וטהורה.
גופני הופך בידיו של האדם המאמין לכלי קדוש המפעם באור של אמת וחיים עיקר העניין :ומתוך עומק הסוגיה ובירור דברי הפוסקים מתברר כי גופו של
נצחיים. אדם הוא פיקדון קדוש העומד ברשות הבורא ,ואולם בצד קדושה זו נתנה
התורה מקום נרחב להשתדלותו של האדם ולעמל פרנסתו ,עד כדי כך שמותר
האם מותר להזיק ממון חברו כדי להצילו מן העבירה? הוכח מפרשת השבוע!
היתר מפורש ,ומשום כך יש לדון האם פעולה שבסיסה הצלה רוחנית ומתוך שעות בין הערביים ,שעה שבה הצללים מתארכים על פני השולחן ועשן
משחררת את הפועל מחיוב תשלומין או מחייבת אותו בדין גזל. קלוש עולה מן הכלים ,עומד האדם למבחן נוקב וצורב של נאמנות לשם
בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ס"ד ע"א) מובא כי רבה בר אבוה הציע לגוי יתברך מול כבודו וממונו של חברו .מנת אוכל טרייה מונחת בקצה השולחן,
הבא להתגייר למכור את העבודה זרה קודם שיתגייר משום שאחר כך אסור שעה שריחו של האיסור עולה וממלא את החדר בדממה דקה וכבדה ,שעה
לו ליהנות מכך ,ומבאר בזה שאיסורי הנאה דורשים התייחסות מיוחדת לעניין שבה הרוח המנשבת מן החלון הפתוח נושאת עמה את ריחות החוץ ואת
ערך הממון והפסדו כאשר הממון עצמו קשור לדבר איסור. המיית העולם ,וברגע אחד של היסח הדעת מתרחש המעשה המבקש לנתץ
ומתוך היכלם של הראשונים ענקי הרוח אשר שקלו את כל פלסות ההלכה את גבולות הממון והאיסור.
במאזני קודש ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית ההיזק לצורך האדם העומד שם ,הרואה מול עיניו את המכשול הפעור ואת הפתח המביא
הצלה מן העבירה. אל החטא ,נדרש להכריע בשאלה עצומה המנסרת בחללו של עולם :האם
תוספות (מסכת ברכות דף כ' ע"א ד"ה ארבע) כתבו שאילו הייתה בת ישראל מותר לו לפגוע בממונו של חברו ,להרוס או להזיק את מנת האוכל המונחת
היה צריך לשלם ,ומבארים בזה כי אף על פי שקדושת ההצלה מן האיסור לפניו ,וזאת כדי למנוע ממנו את רגע הנפילה אל תוך תהום האיסור ,או שמא
מתירה את עצם המעשה של קריעת הבגד או פגיעה בממון כדי למנוע את גבולות הקניין עומדים כחומה בצורה ואסור לאדם לגעת ברכוש הזולת אפילו
החטא ,מכל מקום אין ההיתר הרוחני מוחק את דיני הממון הבסיסיים ,ונותר לשם מטרה קדושה זו .שאלה זו מציבה את האדם מול מציאות סבוכה שבה
הברק המאיר של השאלה האם המזיק נשאר בחיוב תשלומין מלא כלפי חברו. מתנגשים קדושת הממון ואיסור הגזל מזה ,עם חובת ההצלה מן החטא
הרא" ש (מסכת בבא קמא פרק ג' סימן ג') חידש שכל מעשה המכוון לעקור והשמירה על טהרת הנפש מזה ,בתוך תפאורה חיה ורוטטת של עולם המעשה
עבירה מן העולם דורש עיון עמוק במערכת היחסים שבין דיני נזיקין לבין וההלכה.
חובת התוכחה ,ומבאר בזה שאין דעתו נוחה ממתן יד חופשית להזיק ממון מתוך מעייני התורה הקדושה המאירים את דרכו של אדם בנבכי ההלכה
הזולת בלא חשבון ,שכן זכות הקניין עומדת בתוקפה ואינה מתבטלת בקלות והמעשה ,פוסעים אנו להתבונן בפסוקי פרשת ויצא המגלים את תמונת
דע ת ,אלא יש לשקול בכל שעה ושעה האם אכן ההכרח הרוחני מתיר את המעשה שבו נטלה רחל אמנו עימה את התרפים של אביה" .וגנב רחל את
הפקיעה הממונית. התרפים אשר לאביה" (בראשית לא יט)" .ואשר תמצא את אלוהיך לא יחיה"
המאירי (מסכת ברכות דף כ' ע"א) ביאר שחכמים וגדולים שהלכו בדרכי קודש (שם לב) .פסוקים נשגבים אלו מהווים את לב השאלה ,שכן מהם עולה שאלת
לא נמנעו מלהרים יד ולעצור את החוטא בשעת מעשה ,ומבאר בזה כי עוצמת גזל הממון שנעשה לכאורה לצורך מטרה קדושה של הפרשת אדם מן
הרגש האמוני הדוחפת את האדם להציל את זולתו מן המפולת הרוחנית העבירה ,ומתוכם יש לדון על גבולות הפגיעה ברכוש הזולת כאשר המטרה
יוצרת מרחב הלכתי שבו כבוד שמים קודם לכל חשבון צדדי ,ובלבד שהדבר היא הצלה רוחנית.
נעשה מתוך ראייה זכה וברה של תיקון העולם במלכות שדי. רש"י (בראשית לא יט) פירש לשם שמים נתכוונה כדי לעקור עבודה זרה מבית
הריטב"א (מסכת בבא קמא דף כ"ח ע"א) כתב שכל כוחו של אדם להכות או אביה ,ומבאר בזה כי מעשה של נטילת ממון או חפץ של אחרים אינו נחשב
להזיק כדי להפריש מן האיסור נובע מתוקף תקנת חכמים וחובת התוכחה לגזל פסול כאשר מטרתו העליונה היא להציל את בעליו מאיסור חמור
המוטלת על כל יחיד בישראל ,ומבאר בזה שאין זו פריצת גדר פרטית אלא כעבודה זרה,
כניסה אל תוך מרחב שבו השליחות האלוקית מתירה את פגיעת הממון ומכאן יסוד גדול בהבנת גבולות הקניין מול חובת ההצלה מן החטא.
לטובת נשמתו הטהורה של האח האובד במצולות החטא. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לא יט) כתב בעבור שהיו עשויים לחכמת
ומתוך מעבי האחרונים ונושאי כליהם אשר העמידו הלכות ברורות בסוגיות המזלות והיתה חושבת להסיר לב אביה מאמונת הבל זו ,ומבאר בזה שכוונתה
החושן והנזיקין ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים בסוגיית ההיזק המעשית היתה לנתק את אביה מן השורש הפסול של עבודת כוכבים ,ובשל
לצורך הצלה מן העבירה. כך מצאה לנכון ליטול את חפציו מבלי להביט אל ערכם הממוני בלבד.
רבי יעקב משה מליש בספר שו"ת שבות יעקב (חלק ב' סימן ל"ח) כתב כי הרמב" ן (בראשית לא יט) חידש כי רחל אמנו עשתה זאת מתוך מסירות נפש
עבודה זרה אסורה בהנאה ונמצא אם כן לא הפסידה לאביה ממון ,ומבאר בזה להוציא טעות מלב אביה ולמנוע ממנו להיכשל בחטא חמור ,ומבאר בזה
שאיסור הנאה מפקיע לחלוטין את ערכו הממוני של החפץ ,וממילא כאשר שכאשר אדם נוגע בממונו של חברו כדי למונעו מעבירה חמורה ,יש לדון האם
אדם משמיד או מזיק דבר האסור בהנאה ,אין כאן חיוב תשלומין מצד הפסד יש בכך חיוב תשלומין או שמא הצלת הנפש והאיסור מתירים את הפגיעה
ממון שהרי אין לממון פסול זה שווי הראוי להיחשב בהלכה. בממון.
רבי פנחס שפירא בספר פתחי חושן (חלק ו' נזיקין פרק א' הערה א') ביאר ה ספורנו (בראשית לא יט) ביאר כדי להוציא את אביה מטעותו ולהצילו מעוון
שאין הכרח מן הדין המתיר להזיק שגם יהיה פטור מתשלומים ,ומבאר בזה עבודת כוכבים שהיה רגיל בה ,ומבאר בזה כי פעולה הנעשית לשם שמים כדי
שיש להבחין הבחנה דקה בין עצם ההיתר לעצור את החוטא בשעת מעשה לעצור בעד אדם מלשקוע בחטא מצדיקה את ההתערבות בממונו או ברכושו,
לבין פטור ממשי מחיוב תשלומין ,שכן ייתכן בהחלט שמותר לאדם להגן על וממנה יש ללמוד לכל דיני הנזק שנעשים לצורך הצלה מן העבירה.
גבולות הקדושה אך עדיין יישאר עליו החוב לשלם את נזק הממון לבעליו. ומתוך מרחבי הש" ס ומפגש הסוגיות המבררות את הלכות נזקי גוף ורכוש
רבי יוסף חיים זוננפלד בספר שו"ת שלמת חיים (חו"מ סימן מ"ט נ"א) פסק לצורך הצלה מן העבירה ,פוסעים אנו להתבונן בדברי חז"ל והגמרות
שחייבים לשלם על נזקים שנעשו דרך אגב כדי לאפרושי מאיסורא ,ומבאר הקדושות המאירות את הסוגיה באור יקרות.
בזה שכאשר ההיזק אינו פוגע ישירות בגוף הדבר האסור עצמו אלא פועל בגמרא במסכת בבא קמא (דף כ"ח ע"א) מובא כי רב נחמן בר יצחק אמר עבד
בעקיפין למנוע את החטא על ידי פגיעה ברכוש אחר ,אין ההיתר הרוחני פוטר שנתן לו רבו שפחה כנענית והגיע זמנו לצאת וממאן לצאת ונמצא שחי
את המזיק מחובת ההשבה והתשלומין. באיסור בהדי שפחה כנענית מותר לרבו להלקותו כדי להפרישו מאיסור
בספר מעשה איש (חלק ב' עמוד קס"ד) חידש בשם מרן החזון איש שמותר שפחה כנענית ,ומבאר בזה שמתן מכות או פגיעה בגוף מותרת כאשר היא
לשרוף ספרים חיצוניים כדי למנוע קריאתם ופטורים מלשלם ,ומבאר בזה נעשית לשם מטרה מקודשת של הצלת אדם מעבירה חמורה.
שכאשר מדובר בחפצים שיש בהם חורבן רוחני ואיסור חמור הממית את בגמרא במסכת ברכות (דף כ' ע"א) מובא מעשה דרב אדא בר אהבה שראה
הנפש ,אין עליהם שם ממון כלל ,ולכן ההיזק בהם נעשה בהיתר גמור ואינו אשה הלבושה בגד אדום אסרו חכמים ללובשו משום פריצותה ומכיוון שסבר
גורר אחריו שום חיוב תשלומין לבעליהם. שהיא בת ישראל קרע ממנה את הבגד ,ומבאר בזה כי אדם הרואה חברו עובר
ומתוך היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו אשר העמידו הלכה על עבירה או לבוש בגד אסור רשאי להזיק את ממונו ולקרעו כדי למונעו מן
תילה מתוך עומק העיון ורוח הדעת ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים החטא.
בסוגיה זו של היזק ממון חברו להצילו מן העבירה. בגמרא במסכת עירובין (דף ס"ב ע"א) מבואר עניין בן נח שגזל חייב מיתה,
מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י' סימן רצ"ב) ביאר שכל כוחו ומבאר בזה שכל פגיעה בממון הזולת נבחנת בחומרה כאשר היא נעשית בלא
של אדם למנוע את חברו מן האיסור במחיר פגיעה בממונו נובע מתוך חובת
הזולת חש ויודע כי שבר בת עמי הוא ,וכי אין לך מציאות כואבת יותר מאשר ההצלה הכללית המוטלת על הציבור ,ומבאר בזה כי
אדם ההולך בעיניים עצומות אל עבר המפולת .ההנהגה הראויה של המאמין אף על פי שאין אדם רשאי לפרוץ גדרים מדעת עצמו,
מורה לו לשאת את האחריות ההדדית הזו מתוך מסירות נפש עמוקה ,לא במקום שיש חשש ברור לנפילה בחטא חמור והשעה
מתוך קפדנות קרה או קנאות מדומה ,אלא מתוך כאב אמיתי על כבוד שמים צריכה לכך ,נפתחת האפשרות לעצור את המכשול
המחולל ועל נשמה טהורה המבקשת להיפגם ,עד שמוכן הוא אפילו לשאת ובלבד שלא תהא פריצת גבול מופרזת.
בתוצאות ,להסתכן בטענות ממוניות או לשלם את מחיר ההצלה ובלבד מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב' סימן
שאחיו ינצל מן המכשול .מתוך כך מתגלה כי כל תנועה נפשית של אדם קכ"ה) חידש שיש להבחין בין היזק ישיר בגוף הדבר
ה מבקש להציל את חברו מעידה על קשר נשמתי עמוק המאחד את כלל האסור לבין היזק עקיפין ,ומבאר בזה כי כאשר האדם
ישראל כאגודה אחת ,שבה צרובה האמונה שאין יקר בעולם כנשמתו של יהודי פוגע בדבר האסור עצמו הרי הוא כמבער רשות
המאירה באור החיים. החרם והאיסור מן העולם ואין כאן שם ממון כלל,
משא"כ בהיזק חיצוני שבו יש לדון בכובד ראש על
גבולות התשלומין והחובה להשיב את הנזק לבעליו.
הראשל"צ רבנו הגר" י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות נזקי ממון) כתב שכל
דין היזק לצורך הצלה מן העבירה צריך להימדד על פי גדרי שורת הדין ודעת
הפוסקים הסוברים חיוב תשלומין במקום שאין השעה דוחקת באופן מוחלט,
ומבאר בזה שאין להקל ראש בקניין הזולת אלא יש לשקול את הדברים
במאזני ההלכה בטרם ירים אדם יד להזיק רכוש של אחרים.
ומתוך עומקה של הלכה והרחבת המקורות מפי רבותינו ענקי הרוח ,פוסעים
אנו אל שולחן המעשה לפרוט את הסוגיה למטבעות זהב של נפקא מינות
מעשיות המאירות את ארחות החיים.
שפיכת אוכל לא כשר המונח לפני חבר העומד לאכלו בשגגה .אדם הרואה את
חברו עומד לאכול מאכל אסור מחמת שגגה או חוסר שימת לב ,וממהר להפיל
או לשפוך את המאכל כדי למנוע ממנו את האיסור ,הרי זה מעשה העשוי כדין
להצלת החוטא ,ויש לדון האם צריך לשלם לו אחר כך את דמי המאכל או
שמא הוא פטור לגמרי כדין מונע תקלה.
שריפה או השחתה של חפצי תרבות אסורים או ספרי מינות ופריצות .הרואה
חפצים או ספרים המביאים לידי הרהורי עבירה וקלקול הרוח המונחים
ברשות חברו ,ונוטלם או משחיתם כדי למנוע את הקריאה והעיון בהם ,הרי
זה מותר מצד גדרי הצלה מן העבירה ,ובמקום שיש בהם חורבן רוחני מוחלט
ומתוך פלס המוסר הפנימי והמצפן הטהור המנחה את צעדיו של אדם אף פטור מתשלומים לפי דעת גדולי האחרונים.
במרחבי החיים ,מתברר כי תביעת האמת והיושר שבה אדם מביט אל מעשיו נזק העשוי אגב אורחא להצלת חבר מקטטה או מריב חמור .אדם המכה או
אינה מניחה לו לחפש פשרות קלות או להתעלם מאחריותו כלפי הסובבים מזיק את ממון חברו כדי להפרידו ממריבה אלימה או ממכת רשע ,אף על פי
אותו .המצפן האמיתי המורה דרך לאדם אינו מתבסס על נוחות חיצונית או שאין כוונתו הישירה להשחית את הממון אלא לעצור את השפך והחמס ,מותר
על החשש ממה יאמרו הבריות ,אלא על תביעה פנימית עמוקה לחיות מתוך לו הדבר מדין הצלת המוכה ,ויש לבחון בכל מקרה לגופו האם המעשה נעשה
נתינה אמתית ,לשמור על כבודו של הזולת ולא לאפשר לעיוורון הרוחני באמת לשם שמים בלא פריצת גדרים מיותרת.
להשתלט על המחנה .מתוך הדברים עולה תביעה שקטה לחיות באחריות ומתוך ההתבוננות במרחבי הסוגיה והשורשים העמוקים המונחים ביסוד יחסי
מלאה ,מתוך הכרה כי מידותיו של אדם ויושר לבבו נבחנים בדיוק ברגעים ממון וקדושה ,מתגלה לפנינו מבנה רעיוני כביר המציב את ערך האדם
שבהם נדרש הוא לוותר על נוחותו ולשלם את המחיר למען הצלת נפשו של ומעמדו הרוחני אל מול גבולות הקניין החומרי .הקניין והממון מעניקים לאדם
חברו ,בלא לטשטש את גבולות האמת ובלא לברוח מן המבחנים שהמציאות מרחב מחיה והגנה על רכושו בעולם הזה ,וכל פגיעה בהם נחשבת לפריצת
מציבה לפניו בדרכו של עולם. גדר המאיימת על הסדר החברתי והמשפטי .אולם ,כאשר עומד האדם מול
ומתוך המסע אל נבכי הסוגיה ולעומקם של הדברים ,ניקח עמנו תובנות מציאות שבה הממון או החפץ הופכים לכלי המשמש מכשול רוחני או פתח
מאירות לחיי היום יום ,לדעת כי כל שעה שבה האדם נדרש לעמוד מול מבחני לנפילה בחטא ,מתגלה פתאום כי כל המרחב החומרי אינו עומד בפני עצמו,
הממון והקניין ,ולשמור על כבוד שמים ועל טהרת נשמתו של הזולת ,אינה אלא הוא כפוף לחלוטין למציאות העליונה של רצון השם וטהרת נפשו של
אלא הזדמנות פז להתרומם מעל גבולות החומר ולהוכיח כי אהבת ישראל האדם .ההכרה הזו מלמדת כי הצלת נפשו של ישראל מן האיסור והחטא אינה
וקדושת החיים קודמות לכל חשבון אנושי ופרטי. אירוע צדדי או פולשני ,כי אם גילוי עמוק המלמד שהקניין עצמו מקבל את
עיקר העניין :ומתוך עומק הסוגיה ובירור דברי הפוסקים מתברר כי אדם משמעותו האמיתית רק כאשר הוא משתלב בשאיפה האלוקית לקדושה.
המזיק ממון חברו כדי להצילו מן העבירה פועל מתוך שליחות קדושה מתוך כך ,הפגיעה בממון לצורך הצלה אינה מבטאת זלזול בזכויות הזולת,
המאירה את מרחבי ההלכה ,שכן הגם שזכות הקניין והממון עומדות בתוקפן, אלא אדרבה ,היא מעידה על ההבנה הנוקבת שאין שום ערך חומרי בעולם
אין שום ערך חומרי בעולם שיכול לעמוד מול חובת ההצלה מן החטא וטהרת שיכול לעמוד מול שבריר של טהרת נשמה ועצירת המפולת הרוחנית ,שכן
נפשו של יהודי ,ועל כן במקום שהשעה דוחקת וההצלה נדרשת ,כבוד שמים נפשו של אדם יקרה היא מכל אוצרות שבעולם.
וטהרת הנפש גוברים על הכל ומורים דרך אמת בעולם המעשה. ומעמקי הנפש פנימה ,אל המקום שבו האמונה פוגשת את רגעי המבחן
ההתמודדות עם שאלות הממון וההצלה מלמדת כי אין לך דבר יקר בעולם והניסיון של חיי היומיום ,מתברר כי השמירה על נפש הזולת והדאגה לטהרתו
כנשמתו של אדם המאירה באור של תורה .כל רגע של מסירות נפש למען אינן עניין חיצוני המנותק מן הלב ,כי אם בבואה חיה לאהבת ישראל האמיתית
הזולת מעלה את האדם אל מדרגה עליונה שבה החומר והרוח מתאחדים לשם המפכה בקרבו של יהודי .האדם הרואה את חברו עומד להיכשל ולמעוד אל
קודש. תוך באר האיסור ,אינו יכול לעמוד מנגד באדישות ולהפטיר כי ממונו של
חברו קדוש הוא ואין לנגוע בו ,שכן הלב היהודי הער ורגיש למצבו הרוחני של
אסיר שברח מבית הסוהר והמשטרה מחפשת אחריו האם יברך ברכת הגומל?
רשי (שם ) כתב כי לא אמרה כן אלא מפני שלקחה יותר מחלקה ,ומבאר בזה ומתוך סגריר האפילה של כותלי בית האסורים ,עת נקרעים שערי ברזל
כי ההודיה האמיתית באה כאשר האדם מתבונן בחסדי השם המרובים ומאסר מתוך חדווה אסורה ומורטת עצבים ,עומד האדם הנמלט על סף
המקיפים אותו מעל לכל השערה והשוואה טבעית. מדרכו ותוהה מול תהום המציאות הסוערת .היתכן כי אדם שהשיל מעליו את
רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר כי עניין ההודיה סובב סביב ההכרה בגודל כבלי הברזל ,אך קול צעדיהם של הרודפים אחריו עוד מהדהד באוזניו וכל
הטובה והחסד המופלא שאינו מובן מאליו ,ומבאר בזה כי כאשר האדם ניצל רגע טומן בחובו אימה ופחד מפני השיבה אל תא המעצר ,יפרוש כפיים ויברך
מצרה או ממצב של כבילה ומאסר ,נדרשת ממנו הכרה עמוקה לפתוח את פיו את ברכת הגומל על עצם יציאתו מן המאסר ,או שמא כל עוד חרב המשטרה
בשירה ובהודיה. מונפת מעל צווארו ואין הוא בן חורין באמת ,נחשב הדבר כי לא יצא לחופשי
הספורנו (שם) חידש כי הודאה זו באה מתוך השגת גודל הנס וההצלה כל עיקר ואין מקום לברכת ההודאה? שאלה נוקבת זו מנסרת בחללו של עולם
המפעימה את הנפש פנימה ,ומבאר בזה כי אין ההודיה שפה ולשון בלבד אלא ומטלטלת את הנפש במאבק שבין רגע ההצלה לבין אימה של דרך המנוסה,
תנועה נפשית של ביטול ישות והודאה על כל חסד וחסד המזומן לאדם בדרך פוסעת ומבקשת לברר את שורש הדין לאשורו מתוך מקורות ההלכה
חייו. והפוסקים.
ומתוך מצפונות הש" ס והלכותיו המאירות את עיני הלומדים ,גוחנים אנו אל בפרשת השבוע המלמדים אותנו את שורש הודאת ה' על הישועה .וכך נאמר
דברי חז" ל והגמרות הקדושות המבררים את יסודות הדיון בסוגיית בריחת בכתובים" :הפעם אודה את ה'" (בראשית כט לה) .פסוקים קדושים אלו
האסיר מבית הסוהר וחיובו בברכת הגומל ,לחשוף את השורש העמוק המונח פותחים לפנינו את שערי ההבנה ומזמנים אותנו להתבונן כיצד ההודיה פורצת
בבסיס הדברים. מתוך עומק הלב ומן המפנה החד בחיי האדם.
בגמרא במסכת ברכות (דף נ"ד ע"ב) איתא :ארבעה צריכים להודות ...יורדי
הים באניות ,הולכי מדברות ,מי שהיה חולה ונתרפא ,ומי שהיה חבוש בבית
עוד חרב הרודפים מונפת על צווארו אין זה האסורים ויצא ,ומבאר בזה כי עצם היציאה מבית האסורים מהווה מוקד
נחשב כי יצא לחופשי ואינו מברך עד שיירגעו מרכזי שבו האדם נדרש להכיר בטובתו של מקום ולפרוץ בשירה ובהודיה על
הרוחות. הצלתו מן המצר אל הרחבה.
עוד נפקא מינה עולה באדם שברח מן הכלא תוספות במסכת ברכות (דף נ"ד ע"ב ד"ה חבוש) ביארו כי מה שהוצרכו למנות
והצליח לחצות את גבולות המדינה או להגיע חבוש בבית האסורים הוא משום ששם יש סכנה עצומה והצלה מיוחדת,
למקום מחבוא מוחלט שבו אין המשטרה יכולה ומבארים בזה כי כל יציאה ממצב של סכנת נפשות וכלא שאין הגישה אליו
להגיע אליו עוד ,שבה למעשה מציאות זו פתוחה לכל אדם מחייבת את האדם להודות לשם קודשו על חסדיו הנפלאים.
נחשבת כיציאה אמיתית מן המאסר ומן הסכנה, רבינו ניסים בחידושיו על הרי"ף במסכת ברכות (דף ל"ב ע"א מדפי הרי"ף)
וממילא נפתח לפניו השער לברך את ברכת כתב כי כל שיוצא אדם מבית האסורים לחירות הרי הוא בכלל מי שנתחייב
ההודיה בלב שלם מתוך תחושת חירות בהודאה מפני שנמצא בצרה וניצל ממנה ,ומבאר בזה כי ההצלה אינה תלויה
אמיתית. רק באופן השחרור אלא בעצם המעבר מחושך המאסר אל אור העולם ,הגוזר
בנוסף לכך ,נפקא מינה למעשה בכל הנוגע למי שברח וחי תקופה ארוכה על האדם להרים קול תודה והלל.
במחתרת עד שחלף זמן רב והתברר כי הרשויות חדלו מלחפש אחריו או שתיק בירושלמי במסכת ברכות (פרק ט' הלכה א') איתא :רבי יהודה אומר ארבעה
החקירה נסגר ,שבה מתברר כי מרגע ההימלטות ועד לאותה שעה היה נתון צריכים להודות ...היוצא מבית האסורים ,ומבאר בזה כי שורש החיוב נטוע
בסכנה מתמדת ,אך מששקעה חמתם של הרודפים זכה לצאת מאפילה לאורה בעצם ההצלה מן המאסר והחושך אל האור ,דבר המעורר את הלב להודות
ונתחייב לבטא את הודאתו לפני קונו על כל חסדיו המופלאים. ולהלל לשם קודשו על גודל החסד והישועה שזכה לה.
ומן המרחב הרעיוני המפעים את הלב ומבקש לחדור אל שורש הדברים, ומתוך גנזי הראשונים המאירים את נבכי ההלכה באור יקרות ,ניגשים אנו
פוסעים אנו אל עומק ההרחבה הרעיונית ,לברר את תפיסת עומק העניין להביא את דבריהם הבהירים והעמוקים המפלסים נתיב אמת בתוך סבכי
העולה מסוגיית הבריחה מבית האסורים וברכת ההודיה. הדינים ומבררים את עומק ההלכה ביושר ובדיוק מוחלט ללא שום סטייה מן
המושג של יציאה מבית האסורים אינו מתמצה אך ורק במעשה הפיזי של המקורות הטהורים.
חציית מפתן התא או קריעת שערי הברזל ,אלא הוא משקף תנועה עמוקה של רבנו משה בן מימון הרמב" ם בהלכות ברכות (פרק י הלכה ח) כתב שהחבוש
מעבר מחושך לאור ומכבילה לחירות .כאשר אדם נתון במאסר ,כל יישותו בבית האסורים כשיצא מברך הגומל ,ומבאר בזה כי כל מי שהיה נתון במאסר
שרויה במיצר ,וכאשר הוא זוכה לצאת ,פוקחת הנפש עיניים לראות את חסדי וזכה לצאת לחירות נכלל בכלל מי שניצל מן הצרה וחייב להודות לה' על כל
הש ם .אולם כאשר מדובר באסיר שברח והמשטרה עוד דולקת בעקבותיו, חסדיו.
עומדת השאלה האם עצם מעשה המנוסה מגדיר יציאה לחירות או שמא כל המאירי במסכת ברכות (דף נ"ד ע"ב) ביאר כי עניין חבוש בבית האסורים הוא
עוד צל הרודפים מרחף מעליו אין זו אלא החלפת זירת סכנה אחת באחרת. מי שנתפס ונאסר ויצא משם לשלום ,ומבאר בזה שההודיה באה מחמת
עומק העניין מורה כי ברכת הגומל אינה רק ביטוי טכני על שינוי מקום או ההצלה האמיתית מן המצר אל הרחבה ומן האפילה לאור גדול.
הודאה על רגע חטוף של הצלה ,אלא היא שיר של הודאה על שלמות ההצלה הרא" ש במסכת ברכות (פרק ט סימן א) כתב כי היוצא מבית האסורים מברך
ועל היציאה מן המצר אל הרחבה האמיתית ,שבה האדם עומד לפני קונו הגומל ,ומבאר בזה כי מאחר והיה נתון בסכנה ובמאסר ויצא לחירות הרי הוא
בשקט נפשי ובבטחה ,ומכיר בכך שנגאלה נפשו מני שחת. צריך להודות על חסדו הגדול של הקדוש ברוך הוא.
ומתוך מרחבי האמונה והמחשבה המבקשים לגעת בנבכי הנפש פנימה, ומתוך מעייני האחרונים ופוסקי הדורות המאירים את שבילי ההלכה לאשורם,
פוסעים אנו אל עומק החיבור שבין סוגיית בריחת האסיר וברכת הגומל לבין פוסעים אנו להתבונן בדבריהם הבהירים והעמוקים המפלסים נתיב אמת
חיי האדם ,נפשו ואמונתו. בשאלת בריחת האסיר וברכת הגומל.
הגאון רבי דוד פארדו זצ" ל בספר למנצח לדוד (מסכת ברכות דף נ"ד ע"ב)
כתב שאפילו מי שברח מבית האסורים ואפשר שירדפו אחריו ויגישו ויענישו
על זה ,מכל מקום באותה שעה מיהא ניצול מבית האסורים וצריך לברך ברכת
הגומל ,ומבאר בזה כי עצם ההצלה ברגע נתון מן המאסר פועלת את חיוב
ההודיה ,שכן באותו רגע יצא מן המצר אל הרחבה וזכה להצלה גדולה.
החיד"א בספרו שיורי ברכה (סימן רי"ט ס"ק א) כתב שמי שברח מבית
האסורים אינו מברך הגומל ,כיון שמחפשים אחריו ,ומבאר בזה כי כל עוד אינו
בן חורין לגמרי והסכנה רובצת עליו והרודפים מחפשים אחריו ,אין זה נקרא
יציאה לחירות המחייבת הודאה ,שכן הרודף עדיין משיגו.
רבי יעקב חיים סופר בספר כף החיים (או"ח סימן רי"ט) פסק כדברי החיד"א
שמי שברח מבית האסורים אינו מברך הגומל מפני שמחפשים אחריו ,ומבאר
בזה כי אין ההודיה תלויה ברגע של מנוסה בלבד אלא בהנחת הלב וביציאה
אמיתית מכלל סכנת המאסר והרדיפה.
הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (הלכות ברכות
הודאה עמוד שנ"ט) פסק שמי שברח מבית האסורים אינו מברך ברכת הגומל,
ומבאר בזה כי כל זמן שהמשטרה מחפשת אחריו והוא נמצא במנוסה ובסכנה
הנפש האנושית שרויה פעמים רבות במאסרים פנימיים משל עצמה ,בכבלים מתמדת לחזור אל המאסר ,לא חל עליו דין היוצא לחירות המחייב ברכת
של דאגות ,פחדים ומצרים נפשיים המונעים ממנה לראות את אור השמש הודאה.
ולחוות חירות אמת .כאשר האדם מתבונן בדין האסיר הבורח ורואה כיצד כל ומתוך רום מעלתם של גדולי הדורות האחרונים וגאוני דורנו אשר העמיקו
עוד הרודפים מחפשים אחריו וצל הסכנה מרחף מעליו אין ליבו שקט לברך בכל חלקי שולחן ערוך להאיר את נתיבות ההלכה לאשורם ,פוסעים אנו
את הגומל ,הוא מבין עמוקות שגם בחייו הוא ,כל עוד אינו משתחרר באמת להתבונן בדבריהם המאירים והעמוקים בסוגיית האסיר הבורח וברכת הגומל.
מן המצרים הפנימיים ומאחיזת הפחדים המנהלים אותו ,הוא נתון במנוסה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (או"ח סימן
תמידית ואינו יכול לשורר שירת הודאה טהורה .האמונה הטהורה קוראת רי" ט סעיף קטן כט) כתב ביאור על גדר היציאה מבית האסורים ,ומבאר בזה
לאדם לצאת מן המיצר הזה אל מרחב אלוקי רחב ,להכיר בכך שכל צעד של כי עיקר ההודאה נתקנה על ההצלה מן המצר ומן הסכנה המאיימת על האדם
היחל צות מן החושך הוא מתנה שמימית ,וללמוד לפנות אל אבינו שבשמיים בתוך כותלי המאסר ,דבר המעורר את הלב להכיר בחסדי השם המרובים
מתוך לב שלם ורגוע המכיר בחסדיו הגדולים. המקיפים אותו.
ומתוך מעמקי המוסר הזך הצומח מתוך סוגיות החיים ,מתבוננים אנו אל מצפן הראשל"צ רבנו הגר" י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות ברכות) ביאר את עניין
הנפש המכוון את דרכו של האדם ביושר ובנאמנות ללא כחל ושרק. האסיר שנמלט ונתון במנוסה תחת אימת הרודפים ,ומחדש בזה כי כל עוד
המצפן המוסרי העולה מתוך שאלת האסיר הנמלט וגדר ברכת הגומל מציב חרב המשטרה מונפת עליו והוא שרוי בפחד מתמיד שמא יתפסוהו מחדש,
לפני האדם מראה צלולה שבה הוא בוחן את כנות צעדיו ואת אמיתות דרכו. הרי זה בכלל מי שעדיין לא יצא לחופשי בשלמות ,ולכן אין לברך את ברכת
אדם נדרש לדעת כי לא די לו בהימלטות חיצונית מן המצר כל עוד לבו ונפשו הגומל עד שיתברר מצבו ויעבור כל חשש של שיבה אל המאסר.
שרויים במרוצה ובאימה ,ושכל חירות אמיתית מותנית בשקט פנימי וביושר ומתוך גובה הסוגיה וההבנה המאירה את מרחבי המעשה ,פוסעים אנו אל
נפשי שאינו חושש מן האמת .מוסר זה אינו מבקש להטיף דברי תוכחה מרום שדה היישום המעשי ,לתרגם את תנועת ההתמודדות הנשגבה הזאת אל נבכי
הבימה אלא תובע מן האדם עבודה שקטה ועדינה של בדיקת הלב ,לדעת החיים וההלכה היומיומית בסוגיית האסיר הבורח וברכת הגומל.
האם מעשיו מכוונים לשם שמים והאם הוא זוכה להגיע אל מנוחת הנפש הנפקא מינה הראשונה נוגעת לאדם שברח מן הכלא ועדיין שרוי במנוסה
האמיתית מתוך אמונה תמימה והישענות על צור ישועתו .האדם הבוחר ללכת יומיומית בעוד כוחות המשטרה דולקים בעקבותיו ומחפשים אחריו בכל עבר,
בדרכו של מצפן טהור זה זוכה לצעוד בעולם בקומה זקופה ובנפש חפצה, שבה נחלקו הפוסקים האם עצם הרגע שבו קרע את שערי הברזל וברח מעניק
מתוך הודאה אמיתית על כל רגע של חסד והצלה המאירים את נתיבותיו באור לו את הזכות לברך ברכת הגומל על הצלתו הרגעית מידי האסור ,או שמא כל
צחור וטהור.
הכרה עמוקה שכל נשימה וכל הצלה הן מתנה שמימית המאירה את הנפש ומתוך כל האור הגדול המפעם בשבילי הסוגיה
באור צחור וטהור. וההתמודדות ,פוסעים אנו אל עבר תובנות חיי היום-
עיקר העניין :עיקר העניין נעוץ ביכולת הפנימית והעמוקה של האדם להבין יום המבקשות להאיר את נתיבותינו פנימה ,להפוך
שהחירות האמיתית אינה רק מילוט פיזי מן המצר אלא הגעה אל מנוחת הנפש את המילים החקוקות בכתובים לחיים חמים
ואל הידיעה הברורה שכל הצלה באה מאת השם יתברך .כאשר האדם ופועמים .בחיי היומיום ,שעה שאדם נתון במצוקות
משתחרר באמת מכבלי הפחד והאימה וזוכה לחיות מתוך בטחה ושלווה ומרגיש כי הוא כלוא בתוך מצרים של שגרה ,דאגות
פנימית ,הוא פותח את ש ערי הלב להודות ולהלל על כל חסד וחסד המזומן או פחדים המקיפים אותו מכל עבר ,מזכירה לנו
לו בכל רגע ורגע. הדרכת התורה לעצור רגע אחד ,להביט אל האופק
החירות האמיתית אינה נמדדת רק בניתוק כבלי הברזל אלא בשקט הנפשי ולהבין שכל צעד של היחלצות ובקשת חירות דורש
המלא המאפשר ללב להתמלא בהודיה טהורה לבורא כל העולמים .ההכרה אמון עמוק בבורא עולם .במקום לרוץ בחרדה
כי השם משגיח על האדם בכל מצב ובכל מנוסה הופכת כל רגע של חושך ובאימה מבלי לראות את האור האמיתי ,אנו למדים
לשער של אמונה נצחית וחיבור עמוק אל נצח ישראל. לפתח תודעה זכה שבה ההודאה האמיתית באה מתוך יישוב הדעת ,מתוך
.1האם בן נח חייב בכבוד אביו? הוכח מפרשת השבוע!
.2התפלל פעמיים מנחה בטעות – האם בתפילה השנייה יכול לצאת חובת תפילת ערבית למרות שכיוון למנחה? הוכח
מפרשת השבוע!
.3מדוע תיקנו לומר והוא רחום דווקא בתפילת ערבית?
.4האם מותר לבטל תפילת ערבית כדי לקיים מצווה שאינה עוברת שהרי תפילת ערבית רשות?
.5מטוס שנחת בעיצומו של יום השבת ,האם מותר לצאת ממנו? הוכח מפרשת השבוע!
.6כיצד יעקב לא ידע שהמקום קדוש והרי הוא חזר לשם במיוחד כדי להתפלל?
.7האם מותר לישון בבית הכנסת ובבית המדרש? הוכח מפרשת השבוע!
.8מדוע יעקב בתחילה לא רצה להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו ואחר כך חזר בו?
.9האם יעקב אבינו הניח אבנים אף מסביב לגופו כנגד חיות רעות?
.10איך מותר לאדם למכור כל מה שיש לו כדי שישא בת תלמיד חכם הרי אסור לבזבז יותר מחומש?
.11האם מעשר הוא חובת ממון או סוד של שותפות עם שמים? הוכח מפרשת השבוע!
.12שם ועבר כבר לא היו בחיים כשנדר יעקב 'עשר אעשרנו לך' ,אם כן איך חשב לקיים את הנדר ולמי נתנו את
המעשרות באותו הדור?
.13אדם שנדר להפריש מעשר כספים והשתמש בכספים הללו לצרכיו האישיים ,חייב להחזירם ולשלמם בדיעבד?
.14האם כהן שקיבל חמש סלעים לפדיון הבן חייב להפריש מזה מעשר כספים?
.15האם אדם שנגנב ממנו כסף ולאחר מכן הוחזרה לו הגניבה חייב להפריש ממנו מעשר כספים פעם נוספת?
.16האם אב מקנא בבנו או בנכדו כאשר הם יותר מוכשרים ממנו? הוכח מפרשת השבוע!
.17כשלא משלמים למורה משכורת בזמן האם מותר לו לאחר לשיעור? הוכח מפרשת השבוע!
הלימוד בעלון וכל דברי התורה לרפואת
אאמו״ר יצחק בן ליזה הי"ו .יוסף בן מזל הי״ו ,מרת דבורה בת ברכה תח״י ,מרת יפית בת מזל תח״י
