gilyoines.com

ורעה אמונה - קרעטשניף · Verueh Emine - Kretchnif

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ורעה אמונה - קרעטשניף · Verueh Emine - Kretchnif — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫פר' ויצא תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ה‬ ‫נשמתין חדתין‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | תערוך לפני שולחן‬ ‫דברי התעוררות וחיזוק‬ ‫על הגה"צ המקובל בעל בלבבי משכן אבנה זצוק"ל‬ ‫פינת יקרת על מסכת ברכות‬ ‫תוספתא מסכת ברכות | מסכת בבא בתרא‬ ‫שיעורים בספה”ק תורת חכם‬ ‫שיחות שבת קודש פר’ תולדות תשפ”ז‬ ‫שיחות יו"ט ראשון דסוכות )ח"א( תשפ"ז‬ ‫בצילא דמהימנותא אושפיזא דמשה תשפ”ז‬ ‫שיעורי חסידות )המשך יום ראשון שני ושלישי פרשת תולדות תשפ"ז(‬ ‫שיעורי זוה”ק )ליל שישי פרשת תולדות תשפ"ז(‬ ‫שיחות קודש‬ ‫מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫יוצא לאור ע"י מכון‬ ‫"ים החכמה"‬ ‫שע"י ישיבת "תורת חכם" ללימוד הנגלה והנסתר‬ ‫רח' אהלי יוסף ‪ ,18‬ירושלים עיה"ק תובב"א‬ ‫ג‬ ‫של"ס פר' ויצא תשפ"ה‬ ‫דא"ח רעוא דרעוין של"ס פרשת ויצא תשפ"ה‬ ‫של"ס פר' ויצא תשפ"ה‬ ‫עלים‬ ‫אלהים ‪¦ Ÿ‬‬ ‫מלאכי ¡ ‪¦ Ÿ‬‬ ‫והנּה © § ‪¥ £‬‬ ‫השּׁמימה § ¦ ‪¥‬‬ ‫מגּיע © ¨ ¨ § ¨‬ ‫וראשׁוֹ © ¦ ©‬ ‫ארצה § ‪Ÿ‬‬ ‫מצּב © § ¨‬ ‫סלּם ‪¨ ª‬‬ ‫והנּה ‪¨ ª‬‬ ‫ויּחלם § ¦ ‪¥‬‬ ‫©©‪Ÿ £‬‬ ‫עמּדי‬ ‫אלהים ¦ ¨ ¦‬ ‫יהיה ¡ ‪¦ Ÿ‬‬ ‫לאמר ¦אם ¦ § ‪¤‬‬ ‫נדר ‪Ÿ ¥‬‬‫יעקב ‪¤ ¤‬‬ ‫ויּדּר © ‪Ÿ £‬‬ ‫וירדים בּוֹ‪) :‬בראשית כ"ח י"ב( © ¦ ©‬ ‫§ ‪¦ §Ÿ‬‬ ‫ושׁבתּי‬ ‫ללבּשׁ‪¦ § © § :‬‬ ‫וּבגד ¦ § ‪Ÿ‬‬ ‫לאכל ‪¤ ¤‬‬ ‫לחם ‪Ÿ ¡ ¤‬‬ ‫ונתן ¦לי ‪¤ ¤‬‬ ‫הוֹלך § ¨ ©‬ ‫‪§¥‬‬ ‫אנכי‬ ‫אשׁר ¨ ‪¦ Ÿ‬‬ ‫הזּה ‪¤ £‬‬ ‫בּדּרך © ‪¤‬‬ ‫וּשׁמרני © ‪§ ¤ ¤‬‬ ‫§ ¨© ¦‬ ‫לאלהים‪) :‬שם פס' כ' כ"א(‬ ‫יהוה ¦לי ‪¦ Ÿ ¥‬‬ ‫והיה § ‪¨Ÿ‬‬ ‫אבי § ¨ ¨‬ ‫בשׁלוֹם ‪¤‬אל ‪¥‬בּית ¨ ¦‬ ‫§ ¨‬ ‫מדרגה ראשונה בדבקות הוא ב"ן דב"ן – בחי'‬ ‫יעקב אבינו ראה את שרו של אדום עולה‬ ‫'לוז'‪ ,‬ומדרגה שניה ב"ן דמ"ה – בחי' 'בית אל'‪,‬‬ ‫ונתיירא שאינו יורד ואמר לו הקב"ה 'משם‬ ‫ומדרגה שלישית מ"ה דב"ן – מבין שני‬ ‫אני מורידו'‬ ‫הכרובים‪ ,‬ונכלל בה מדרגה הרביעית שהיא‬ ‫איתא במדרש )תנחומא ויצא ב'‪ ,‬ויקרא רבה כ"ט‬ ‫מ"ה דמ"ה‬ ‫ב'( 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה' אמר‬ ‫והנה בהמשך הכתוב )שם פס' י"ט( 'ויקרא את‬ ‫ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם‪,‬‬ ‫שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם‬ ‫דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש‬ ‫העיר לראשנה'‪ ,‬ענין 'לוז' הוא מדרגה הראשונה‬ ‫ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה‬ ‫של דבקות הנק' ב"ן דב"ן‪ ,‬שהוא מקום מלכות בית‬ ‫שבעים עווקים‪ ,‬ושל מדי נ"ב‪ ,‬ושל יון ק"פ‪ ,‬ושל‬ ‫דוד‪ ,‬ואח"כ קרא לו יעקב 'בית אל' שהוא המדרגה‬ ‫אדום עולה ולא יודע כמה‪ ,‬באותה שעה נתיירא‬ ‫השניה הנק' ב"ן דמ"ה‪ ,‬ומשם צריך להכנס עד‬ ‫יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה‪ ,‬אמר לו‬ ‫מבין שני הכרובים שהוא המדרגה של מ"ה דב"ן‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא 'ואתה אל תירא עבדי יעקב'‬ ‫וזה כולל המדרגה הרביעית של מ"ה דמ"ה ]עיין‬ ‫)ירמיה ל' י'(‪ ,‬אפילו הוא עולה ויושב אצלי‪ ,‬משם‬ ‫חסדי דוד )סימן כ'( שהם ד' מדרגות בבנין המלכות‬ ‫אני מורידו הדא הוא דכתיב )עובדיה א' ד'( 'אם‬ ‫ויחודה‪ ,‬דתחילה מקבלת המוחין דב"ן דב"ן וב"ן‬ ‫תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם‬ ‫דמ"ה‪ ,‬והם המוחין דאח'‪ ,‬ועל ידם נעשה לה ב'‬ ‫אורידך נאום ה'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫החותמות דציון וירושלים‪ ,‬ואח"כ ביחוד דחיק‬ ‫וצריך להבין הענין שכאשר ראה שרו של אדום‬ ‫מקבלת מ"ה דב"ן‪ ,‬וביחוד השלם פב"פ מקבלת‬ ‫עולה‪ ,‬לא ראה את הירידה‪ .‬ועוד איתא‬ ‫מ"ה דמ"ה[‪.‬‬ ‫במדרש שם שהקב"ה אמר ליעקב שגם הוא יעלה‬ ‫והוא פיחד לעלות כדי שלא יהיה לו ירידה וכו'‪,‬‬ ‫עיקר העבודה לצאת מכל הד' גלויות הוא על‬ ‫ואח"כ הבטיח הקב"ה ליעקב )בראשית כ"ח ט"ו(‬ ‫ידי הדבקות בד' עליות דשם הוי"ה עד בחי'‬ ‫והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך‬ ‫'אפס' שברדל"א שהוא פנימיות הניצוץ‬ ‫והשבותיך אל האדמה הזאת וגו'‪ ,‬ואחר כך נדר‬ ‫והענין הוא שצריך ללמוד תורה בדבקות ולקיים‬ ‫יעקב אם יהיה אלקים עמדי וגו' ושבתי בשלום‬ ‫מצוות בדבקות כמ"ש )דברים ד' ד'(‬ ‫לבית אבי והיה הוי"ה לי לאלהי"ם‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫ד‬ ‫שברדל"א )ע"ח שער מ"ב פ"א‪ ,‬הגהת השמש על‬ ‫ואתם הדבקים בה' אלקיכם‪ ,‬ובכללות הם ג' עליות‬ ‫ע"ח ח"א ס' ע"ד(‪ ,‬וזה עיקר העבודה לצאת מכל‬ ‫של דבקות בשם הוי"ה כמו שכתב בשל"ה הק'‬ ‫הגלויות שהוא כפי איך שזוכים להיות דבקים‬ ‫)הקדמת בית ה'(‪ ,‬וזה כולל עוד עליה רביעית‬ ‫בקב"ה‪ ,‬שעל ידי זה מכניעים כל הד' גלויות עד‬ ‫הנכללת בעליה השלישית כמבואר בשל"ה שם‬ ‫שיזכו להכניע גלות האחרונה שהיא גלות אדום‪.‬‬ ‫וכפי שנתבאר אצלנו בכמה מקומות )עי' דעה‬ ‫חכמה שופטים תשפ"ד ובכ"מ(‪ ,‬כי צריך תחילה‬ ‫ה' תיבות ראשונות דפסוק א' דקר"ש כנגד ה'‬ ‫הדבקות בספירות דזו"ן דאצילות שהם אלקות‬ ‫פרצופים וצריך להעלותם ב'אחד' ולייחד שם‬ ‫דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון‪ ,‬והוא עליה ראשונה‬ ‫הוי"ה מתתא לעילא עד אחדות הפשוטה דא"ס‬ ‫דשם הוי"ה‪] ,‬ולעולם צריך להכנס דרך זו"ן‬ ‫והנה איתא בזוה"ק א דמלאכי אלקים עולים ה"ס‬ ‫דאצילות‪ ,‬ואף שהפניה צריך להיות אליו ולא‬ ‫פסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד‪,‬‬ ‫למדותיו‪ ,‬מ"מ הוא 'דרך מדותיו' שהוא דרך זו"ן‬ ‫ומלאכי אלקים יורדים הוא בשכמל"ו‪ ,‬כי עיקר‬ ‫דאצילות[‪ ,‬ומשם צריך להכנס לפנימיות אורות‬ ‫עבודת ה' הוא לייחד בכל יום הייחוד דקריאת‬ ‫הנרנח"י המתפשטים בספירות‪ ,‬והם סוד הי'‬ ‫שמע‪ ,‬ואיתא בבן איש חי )שנה ראשונה פר' וארא‬ ‫הויו"ת מנוקודות‪ ,‬ומשם לעלות עד בחי' אור‬ ‫סעיף ט'( ב שהכונה הכללית בתיבת אחד הוא לכוין‬ ‫הטעמים המלובש באור הנקודות )רחה"נ ט' ע"ג(‪,‬‬ ‫לייחד שם הוי"ה ב"ה מתתא לעילא דהיינו מאות‬ ‫וכל זה הוא בכלל עליה שניה דשם הוי"ה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ה' אחרונה דהוי"ה עד קוצו של י'‪ ,‬ולקשר ולהעלות‬ ‫עליה שלישית הוא פנימיות הטעמים שהוא‬ ‫הכל לאחדות הפשוטה דאור א"ס‪ .‬ובדומה לזה‬ ‫הדבקות בהניצוץ הכלול מניצוץ א' וניצוץ ב'‪ ,‬עד‬ ‫איתא בספר אילימה להרמ"ק ג ש'שמע' הוא מדת‬ ‫שמגיעים לעליה רביעית שהוא בחי' ה'אפס'‬ ‫_________________________‬ ‫א‪ .‬עיין תקוני זוהר )ס"ה ע"ב‪-‬ס"ו ע"א( וז"ל‪ :‬שימני כחותם דא צלותא‪ ,‬דבה איהו חקיק ורשים ח"י עלמין‪ ,‬בתמני סרי‬ ‫ברכאן דצלותא‪ ,‬ודא איהו רשימו דחותמא בפתקא‪ ,‬דאיהי אורייתא‪ ,‬גליפו דאתוון דחותמא דא צדיק ח"י עלמין‪ ,‬חותמא‬ ‫דא עמודא דאמצעיתא‪ ,‬דאיהי קריאת שמע‪ ,‬והנה מלאכי אלקי"ם עולים‪ ,‬בזמנא דאיהו זוקף בשם סלקין עמיה‪ ,‬בזמנא‬ ‫דאיהו מאיך וכורע בברוך נחתין עמיה‪ ,‬ודא איהו והנה מלאכי אלקי"ם עולים ויורדים בו‪ ,‬מלאכי אלקי"ם עולים‪ ,‬בזמנא‬ ‫דאיהו קאים בדינא קיימין כלהו ומוליפין עליה זכות‪ ,‬ויורדים בזמנא דנצחין ליה בדינא ונחית לתתא‪ ,‬כלהו נחתין עמיה‪,‬‬ ‫כמה דאוקמוהו ביעקב‪ ,‬אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ומזה נלמד כמו כן בקר"ש דמלאכים עולים‬ ‫הוא בחי' פסוק שמע ישראל שהוא בחי' עליה‪ ,‬ומלאכים יורדים הוא בחי' בשכמל"ו שהוא בחי' ירידה[‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וז"ל הבן איש חי שם‪ :‬בתיבת אחד יכוין בשילוב הוי"ה אדנ"י שהוא יאהדונה"י‪ ,‬ויכוין שיהיו שוים באחדות אחד‪,‬‬ ‫ודבר זה יכוין בשטחיות פשט מלת אחד‪ ,‬אך יאריך בדל"ת דאחד‪ ,‬ויכוין בעת שמאריך בו למסור עצמו בסקילה שריפה‬ ‫הרג חנק‪ ,‬על קדוש השם‪ ,‬וגם יכוין שעל ידי קבלה זו יתכפרו פשעיו‪ ,‬ויעלו נר"ן שלו מ"ן לבחינת ו"ה שבשם‪ ,‬ומשם‬ ‫יעלו לבחינת י"ה‪ ,‬ומשם לבחינת קוצו של יו"ד עד רום המעלות‪ ,‬ואם יש לו ידיעה בסוד ה' ויוכל להרחיב הכונה שלו‪,‬‬ ‫אז יוסיף לכוין עוד‪ ,‬שימשך שפע מן אין סוף לע"ק ומע"ק לאו"א ומן או"א לזו"נ‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין עוד בדעת ותבונה בפתיחה‬ ‫שלישית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וז"ל אילימה )'עין כל' תמר ב פרק י‪ ,‬בנדמ"ח לב‪-:‬לג‪ :(.‬והנה תדע‪ ,‬כי הנמצאות יתפרטו לפרטים עד אין תכלית‪ ,‬וכל‬ ‫כח האדם לקבצם ולאחדם‪ ,‬עד לקשרם בידיעה העליונה‪ ,‬והיינו דביקות הפעולות בפועל‪ .‬והנה קשר הנמצאות בפועל‬ ‫מצד עצמותו אינה צריכה אלינו‪ ,‬אמנם מצות קריאת שמע לאחד הפעולות אחרי הפרדם בשרשם העליון‪.‬‬ ‫ארצה במנין הבאים מצד השתלשלותם‪ ,‬לחזור אל מציאות האחדות הקדום קודם היותם‪,‬‬‫ואל תקשה היאך יתעלו הנפרדים‪¤ § ¤ ,‬‬ ‫ה‬ ‫של"ס פר' ויצא תשפ"ה‬ ‫)עי' פרדס רמונים שער י"א פ""טט‪ ,‬כי צריך להעלות‬ ‫המלכות וכולל עולמות בי"ע )וכן איתא בשעה"כ‬ ‫זו"ן למעלה למעלה על ידי הג' ראשונות‪.‬‬ ‫דרוש ו' דק"ש בפירוש תיבת 'שמע' ד דש"ם דשמע‬ ‫הוא רפ"ח ב"ן שכולל כל הבירורים דבי"ע(‪ ,‬ו'ישראל'‬ ‫וזה המבואר במאמר קו המדה בזוהר שיש י"ד‬ ‫הוא ז"א‪ ,‬והויה אלקינו הוי"ה הוא ג' ראשונות שהם‬ ‫אותיות בתיבות ה' אלקינו ה' שהם ז' אור‬ ‫חב"ד‪ ,‬וצריך להעלות הזו"ן עד להג"ר‪ ,‬ולהעלותם‬ ‫ישר וז' אור חוזר‪ ,‬עד שמגיעים לאחד שאז נכלל‬ ‫עד שורש הג' צחצחות שהם צח מצוחצח קדמון‬ ‫_________________________‬ ‫כי כמו שהנמצאות נמצאו מעצמות אחדותו‪ ,‬כך יחזרו אל האחדות ההוא‪ .‬וכמו שלא נייחס גריעות מהבורא המצאם‪ ,‬כך‬ ‫לא נייחס תוספת אם יחזירם אל אחדותו‪ .‬וזהו סוד 'אצילות'‪ ,‬שיתאצלו זה מזה‪ ,‬והראשון לא יחסר‪ ,‬ויחזרו הדברים אל‬ ‫נרתקן ולא יעדיף דבר‪ ,‬ולא שיהיו אפס ויתבטלו‪ ,‬אלא יתקשרו באחדות הקודם ויתעלו‪.‬‬ ‫ויש תחת הדרוש הזה ג' עניינים‪ ,‬הא'‪ ,‬כניסת ההיכלות בסוד התפלה עד המלכות כמבואר ]ב'זוהר'[ בפרשת פקודי‪ .‬הב'‪,‬‬ ‫כניסת הנשמות בלילה למדת המלכות בסוד 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' כמבואר בכמה דוכתי‪ .‬הג'‪ ,‬עילוי הנמצאות‬ ‫בסוד היובל‪ .‬וכל אחד יתבאר במקומו‪ .‬ואב לכולם סוד קריאת שמע‪.‬‬ ‫הנה באמירת מלת 'שמע' מורה על המדה האחרונה הזאת ]‪-‬מלכות[‪ ,‬המקבצת ומשמעת כל הנמצאות אשר למטה‪ .‬ולא‬ ‫אאריך בפירוש העניינים בפרט‪ ,‬אלא בדרך קצרה‪ ,‬עד שתבא אל מקום עיקר הדרוש בע"ה‪ .‬ואחר כך תתעלה ה'מלכות'‬ ‫באחדות הנמצאות הפרטיות 'בריאה יצירה עשיה'‪ ,‬דהיינו 'שמע' קיבוצם ואחדותם זו בתוך זו עד אצילות‪ ,‬והם במציאות‬ ‫'אצילות' בהשתרשם במדה זו‪.‬‬ ‫ומדה זו מזדככת בהתקשרה ב'ישראל' שהם ו' קצוות‪ ,‬ונקשרו ונאחדו המציאות הנאצלים כימי היותם באחדות גמורה‪.‬‬ ‫ועלו ונקשרו 'החכמה והבינה' יחד בסוד 'ה' אלהינו'‪ ,‬כדי לתת להם כניסה ואחדות בסוד 'שלש ראשונות'‪.‬‬ ‫ואחר כך‪ ,‬נקשרו ב'אחד'‪ ,‬והיינו‪ ,‬שיתאחדו ז' ספירות אל ה' נקודות‪ ,‬שהם 'חסד גבורה תפארת' ובו 'יסוד ומלכות' בסוד‬ ‫‪ ,‬שהיא חמש נקודות כזו‪ :‬ועלו אל‬ ‫הייחוד‪ ,‬ו'נצח והוד'‪ ,‬הם חמש נקודות ב'בינה'‪ ,‬והם סוד ה' הנעשית באחדות‬ ‫בּהקּשׁר ה'בינה עם החכמה'‪ ,‬ונעשו ג'‪ ,‬דהיינו י' שבה שלש נקודות‪ .‬ועלו אל ה'כתר'‪ ,‬וג' נקודות שהם 'חסד דין‬ ‫ה'חכמה'‪¥ ¨ ¦ § ,‬‬ ‫הקּשׁר הכל ב'אין סוף'‪ ,‬ונעשה המציאות‬‫ורחמים' וכיוצא‪ ,‬נאחדו ונעשו 'אחד' תכלית אחדות‪ .‬ועולה מרצון אל רצון‪ ,‬עד ¦ ¨ ‪¥‬‬ ‫העולה 'אחד' מיוחד‪ ,‬כסא לאותו המציאות הקדמון ה'אחד' האמיתי אשר לא יחודש‪ .‬והרי נקשרו המציאות אחר היותם‬ ‫משתרשים‪ ,‬משורש אל שורש‪ ,‬עד ה'סבה הראשונה' אשר לא יתרבה‪ .‬וחזרו הנמצאות אל קדמותם קודם התפשטותם‪.‬‬ ‫וחזר במלת 'אחד' וירד והשתלשל כענין צאתם והמצאתם מאתו‪ ,‬וירדו במלת 'אחד' עד סוף האצילות‪ .‬ואחר כך‪ ,‬נייחד‬ ‫שתי מדות שהם 'תפארת ומלכות' על ידי ה'יסוד'‪ ,‬ואומר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ ,‬ונשתלשלו הנמצאות‬ ‫'בריאה יצירה עשיה'‪ .‬והרי בזה נקשרו הנמצאות ממטה למעלה עד התדבק ב'אצילות'‪ ,‬ואצילות' ב'מאציל'‪ ,‬והיינו קשר‬ ‫הנמצאות במציאותם באחדותו הפשוט‪ ,‬אשר לא יתרבה מפני מציאותם בו כדפירשנו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ד‪ .‬וז"ל שעה"כ שם‪ :‬ובתחילה תכוין דרך קיצור כי שמע היא ש"ם ע'‪ ,‬פי' כי המלכות הנקראת 'שם' היא המקבלת עתה‬ ‫הארה מן השבע תחתונות דאימא‪ ,‬אשר כל אחד מז' כלולה מי'‪ ,‬ונמצא שהם ע'‪ ,‬ולכן ע' זו של שמע הוא ע' רבתי‪ ,‬לרמוז‬ ‫שהיא רומזת באימא וכו'‪ .‬וביאור הענין הוא‪ ,‬כי הנה המל' נק' 'שם' והטעם הוא במה שהודעתיך כי כל האחוריים העליונים‬ ‫שנפלו בימי המלכים שמתו‪ ,‬הנה אותם הביטולים שנתבטלו הם בחי' המ"ן שאנו מעלים תמיד לתקנם כמבואר אצלינו וכל‬ ‫האחוריים ההם ירדו למטה עם המלכות‪ ,‬ועתה עולים הם עמה וחיבור אלו הבחינות הם הנקרא שם‪ ,‬לפי שהאחוריים כולם‬ ‫הם במספר רפ"ח שהם הוי"ה דיודי"ן בגי' ע"ב‪ ,‬והוי"ה דס"ג אשר עם עשרה אותיותיה היא ע"ב‪ ,‬והוי"ה דמ"ה עם מספר‬ ‫ההוי"ה עצמה שהיא כ"ו‪ ,‬הרי ע"ב עם הכולל‪ .‬והאחוריים דהוי"ה דב"ן דההין י' יה יהו יהוה הרי ע"ב‪ ,‬וסך ד"פ ע"ב הם‬ ‫רפ"ח ניצוצין הנז' ואם תחבר בחי' הפנים דהויה דב"ן דמילוי ההין שהיא ג"כ גי' ב"ן‪ ,‬יהיה הכל גי' ש"ם כי אלו הפנים‬ ‫הם הפנים של המלכות אשר גם הם ירדו‪ ,‬עכ"ל‪..‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫ו‬ ‫]ורזין דרזין שהוא מדרגה חמשית בסוד קוצו של‬ ‫הכל באות א'‪ ,‬ופירוש תיבת אחד הוא א' חד‪,‬‬ ‫י'‪ ,‬ובלשון עמק המלך בהקדמתו הוא פרדס"ן‪,‬‬ ‫דהיינו שזו"ן מתאחדים בכח המוחין ובכח החב"ד‪,‬‬ ‫דהיינו שמוסיף נ'שמה שהוא מדרגה חמשית דרזין‬ ‫ומשם ולמעלה עד שנכללים בא"ס ב"ה‪ ,‬ונעשים‬ ‫דרזין‪ ,‬וכן משמע בסוף הקדמת רחה"נ דף י"א ריש‬ ‫אחד בסוד אות א'‪ ,‬כי י' העליון דא' הוא ג' נקודות‪,‬‬ ‫ע"א[‪ ,‬והתורה והמצוות מחזירים בחזרה לאין סוף‬ ‫וי' תחתון הוא ג' נקודות‪ ,‬והכל מתאחד‪ ,‬וזה פי'‬ ‫ב"ה‪ .‬ואף שחוזר הכל על ידי תורה ומצוות לשורש‬ ‫תיבת אחד שהוא א' ח"ד שהכל נעשה אחד‪ ,‬וזה‬ ‫העליון דאחדות הפשוטה דאור א"ס ב"ה‪ ,‬מ"מ‬ ‫ענין ה' חילוקי אבנים של דוד המלך שהם ה'‬ ‫כתב הרמח"ל ה שיש שם בשורש העליון ג' בחי'‪,‬‬ ‫תיבות דשמע ישראל ה' אלקינו ה'‪ ,‬כנגד ה'‬ ‫שהם הכלים‪ ,‬והמוחין‪ ,‬ואור א"ס ב"ה‪ ,‬ומה שאמרו‬ ‫פרצופים‪ ,‬וכולם מתאחדים בתיבת 'אחד' ונעשים‬ ‫חז"ל )ויקרא רבה י"ג ג'( דלעתיד לבוא 'תורה‬ ‫אחד‪ ,‬באופן דה' תבות ראשונות דפסוק שמע‬ ‫חדשה מאתי תצא'‪ ,‬הוא על דרך שכתב הרמ"ע‬ ‫ישראל כולל כל הה' פרצופים‪ ,‬ד'שמע ישראל' הם‬ ‫מפאנו )מאה קשיטה פל"ה‪ ,‬ועי' דעה חכמה שבת‬ ‫זו"ן‪ ,‬וה' אלקינו ה' הם חב"ד‪ ,‬וצריך להעלותם עד‬ ‫חוהמ"ס תשפ"ה( שיש לוחות שניות ויש לוחות‬ ‫א"ס‪ ,‬דהיינו לחזור מתתא לעילא עד אחדות‬ ‫ראשונות‪ ,‬וענין לוחות שניות הוא תורה מפי‬ ‫הפשוטה דאור א"ס ב"ה‪.‬‬ ‫אליהו‪ ,‬שהוא הבחינה של רב ותלמיד‪ ,‬ולחות‬ ‫ראשונות הוא תורה מפי קוב"ה עצמו‪ ,‬ועל דרך‬ ‫זה ביאר הרמח"ל בענין תורה חדשה מאתי תצא‬ ‫התורה דלוחות שניות הוא בלבוש המוחין‬ ‫דהנה אור א"ס מלובש במוחין ומתלבש בכלי‬ ‫והכלים והוא התורה דרב ותלמיד‪ ,‬ולעתיד‬ ‫)בדקות עצומה כפי ערך מעלת האור הפשוט‪ ,‬אך‬ ‫'תורה חדשה מאתי תצא' שהוא אור א"ס ללא‬ ‫אין שם בחי' כלים ממש כלל‪ ,‬וכמ"ש במבו"ש דף א'‬ ‫לבוש‪ ,‬והוא בחי' לוחות ראשונות‪ ,‬ובחי' תורה‬ ‫ע"ב(‪ ,‬מזה נמשך הה' מדרגות דפרדס"ן שהם כנגד‬ ‫מפי קוב"ה‬ ‫נרנח"י‪ ,‬אלא שעתה הוא כמו בחי' לוחות שניות‬ ‫דהנה כאשר הקב"ה נתן התורה לכלל ישראל‬ ‫כי הוא על ידי לבוש‪ ,‬אך לעתיד לבוא שכתוב‬ ‫היא כוללת נרנח"י שהם כנגד פרד"ס‬ ‫_________________________‬ ‫ה‪ .‬עיין בספר 'קל"ח פתחי חכמה' )פתח כט‪ ,‬עמוד פה( להרמח"ל וזה לשונו שם ]בתו"ד[‪' :‬ולפנים מזה יש פנימיות'‪ .‬וזה‪,‬‬ ‫כי כבר כל זה הולך לפי סדר דמות אדם‪ ,‬כמו שיתבאר עוד לקמן‪ ,‬וכמו שפירשנו למעלה בסוד נשמה וגוף‪ .‬וזה הפנימיות‬ ‫הוא 'נשמה' לכלי‪ .‬אחר כך יש 'נשמה לנשמה'‪ ,‬כמו שיש לאדם‪ ,‬כדלקמן‪' - .‬הנמצא מצד קו האין סוף ב"ה שנכנס‬ ‫שׁמּן‬ ‫בתוכו'‪ .‬וזה‪ ,‬כי כל 'חיבור' שני דברים מוליד תמיד דבר נוסף 'אמצעי' ביניהם‪ .‬וזהו הנמצא מצד 'קו אין סוף'‪¦ ¤ ,‬‬ ‫הכניסה עצמה נולד דבר זה‪ .‬והאמת‪ ,‬שבהכנס הקו בתוך הרשימו‪ ,‬מזהיר ממנו 'זוהר'‪ .‬לפי הכניסה הזאת‪ ,‬והוא מתיחס‬ ‫אל המקום שנכנס בו‪ ,‬וזהו הנשמה של הכלי‪ .‬וזהו סוד המוחין הפרטים של כל פרצוף‪' - .‬והקו מאיר בתוך הפנימיות‬ ‫בסוד נשמה לנשמות'‪ .‬וזה מה שהוזכר תמיד ב'ספר הזוהר' וב'תיקונים' )'הקדמת תיקוני זוהר' יז‪ (.‬ענין 'שקיו דאילנא'‪,‬‬ ‫שזה אינו המוחין‪ ,‬כי המוחין הם דברים פרטים לפי בנין הפרצוף‪ ,‬כמבואר בדרושים‪ - .‬ע"כ לשונו‪.‬‬ ‫עוד שם )עמוד פ"ח( וזה לשונו שם ]בתו"ד[‪ :‬וההפרש בין איש לחבירו בענין המדות והחכמה ויקר השכל ‪ -‬היא בנשמה‪.‬‬ ‫וההפרש באיש עצמו בין זמן לזמן‪ ,‬וכל עניני הנהגת הגוף ופעולותיו ‪ -‬מן הנשמה הן‪ .‬ובאמת כך הוא למעלה‪ .‬וכן תמצא‬ ‫כפי הנלקט מכל הדרושים אשר להרב הקדוש האר"י זללה"ה‪ ,‬וכל המאמרים מרשב"י זללה"ה‪ .‬סוד כל זה הוא‬ ‫המוחין‪ ,‬שהם הפנימיות של הפרצופים‪ ,‬שבהם כל ההנהגה‪ ,‬וכל הפרצוף מתנהג על ידם‪ .‬והם משתנים בפרצופים עצמם‬ ‫מזמן לזמן‪ ,‬ומשנים עניניהם ופעולותיהם‪ ,‬וכמו שאפרש לך לקמן במקומו‪ .‬ואלה הם הנקראים בשם 'לבוש' הזה לקו‬ ‫ז‬ ‫של"ס פר' ויצא תשפ"ה‬ ‫ואיתא במבו"ש שהוא כמו בעולם העקודים‬ ‫תורה חדשה מאתי תצא שנזכה לתורה מפי‬ ‫שהטעמים הוא אור ישר והנקודות אור חוזר‬ ‫קוב"ה עצמו‪.‬‬ ‫והתגין הוא הרשימו של האור חוזר‪ ,‬והאותיות‬ ‫הם הכלים‪ ,‬ונעשה שם הכאה מהרשימו של אור‬ ‫ישר ואור חוזר ומזה נולד אור רביעי שהוא‬ ‫בשורש העליון דהצמצום והקו היה גם בדקות‬ ‫האותיות והחיות של הכלים‪ ,‬וכמו ענין האור‬ ‫ד' בחי' דאו"י ואו"ח ורשימו וכלים כמו‬ ‫העב והגס שממנו נעשה הכלי‪ ,‬הנה כל זה‬ ‫שהיה בעקודים‪ ,‬ולעתיד יזדככו כל המוחין‬ ‫נעשה כבר בשורש העליון הראשון של הצמצום‬ ‫ויקבלו התורה מפי קוב"ה ע"י שיוכללו‬ ‫שכבר יש מציאות של שורש הכלים כמ"ש‬ ‫במשה רבינו‬ ‫בדב"ש )על ע"ח ש"א פ"ד ד"ה ע"י צמצום‬ ‫והענין הוא‪ ,‬עפ"י דברי הרמ"פ שמדייק בע"ח‬ ‫שצמצם( ו‪ ,‬ויש שם סוד טנת"א כמו בעקודים ויש‬ ‫דהצמצום היה כדי שיהיה שורש הכלי‪,‬‬ ‫_________________________‬ ‫הפנימי‪ ,‬שבהם נבחנים הפרצופים זה מזה ככל עניניהם‪ ,‬אם במהותם‪ ,‬פירוש ‪ -‬להיותם חסד דין רחמים‪ ,‬אם בכמות ערכם‪,‬‬ ‫פירוש ‪ -‬להיותם גדולי הערך או קטני הערך‪ .‬כי לפי מה שהם ‪ -‬כך מקבלים הארה מן הקו המלובש בם‪.‬‬ ‫וזהו שאין השינוי בקו ]‪-‬שהוא 'נשמה לנשמה'[‪ ,‬אלא בלבוש שלו‪ ,‬שהיא הנשמה‪ ,‬כי לכאורה יקשה שינוי הפרצופים‬ ‫זה מזה בענין גדולת ערכם‪ ,‬כי הנה זה תלוי לפי קרבתם או ריחוקם מא"ס ב"ה‪ .‬אך קו האין סוף ב"ה עומד בכל‬ ‫המדרגות בשוה‪ ,‬אם כן היו צריכים להיות כולם שוים‪ .‬אך הענין הוא זה שפירשתי‪ ,‬כי אף על פי שהקו שוה‪ ,‬אבל‬ ‫הלבוש הוא משתנה‪ ,‬וכפי ערך הלבוש כך הוא מקבל מן הקו‪ .‬ונמצאו הפרצופים גדולים וקטנים ‪ -‬ולפי מה שמוכן הנשמה‬ ‫שלהם לקבל מן הקו שבה‪.‬‬ ‫ותבין ממה שנאמר במאמר הזה ובמאמר הקודם‪ ,‬כי ג' דברים יש בספי'‪ ,‬הכלים‪ ,‬המוחין‪ ,‬והאורות הפנימים ומקיפים‪.‬‬ ‫הכלים הם מדרגות הרשימו‪ ,‬החוקים הנמצאים אחר העלם השלמות‪ .‬והאורות הפנימים ומקיפים‪ ,‬הם מה שהא"ס נמצא‬ ‫בכל המדרגות‪ .‬והמוחין הם הלבושים הנעשים בכל פרצוף לפי מה שהוא‪ ,‬שבם נמצא השקפת האין סוף ב"ה כנ"ל‪.‬‬ ‫עוד שם )פתח ל‪ ,‬עמוד צה‪-‬צו(‪ :‬וזה לשונו שם ]בתו"ד[‪ :‬רק דור המדבר במתן תורה היו הולכים על דרך גילוי השלמות‬ ‫על ידי משה‪ ,‬שהוא היה שלם בסוד הפנימיות‪ ,‬כמבואר בזוהר בכמה מקומות ממנו‪ ,‬ולכן נאמר בהם ‪' -‬חרות על הלוחות'‪.‬‬ ‫ועם כל זה לא היה השלמות עצמו שפעל‪ ,‬אלא היה הכח היותר חזק‪ ,‬הקרוב לשלמות‪ ,‬שהוא בסוד המוחין‪ ,‬כמ"ש‬ ‫למעלה‪ .‬אך גם זה נחשב מגלגול הגלגל‪ ,‬שמצד סיבוב מצד המוחין הנכללים בו‪ ,‬מתקרב ענינו הרבה לשלמות‪ ,‬וכחו גדול‬ ‫להתקן הדברים על ידו‪ .‬וזהו הכח הגדול של דור המדבר‪ ,‬וזהו סוד התורה שנתנה להם‪ ,‬שהוא סוד היחוד העומד לשמור‬ ‫על כל פנים‪ ,‬אפילו בזמן הקלקולים‪ ,‬שאם לא כן היה העולם חרב ח"ו‪ ,‬ולכן התורה נתנה פעם אחת לעולמים‪ .‬אך זה‬ ‫אינו נקרא פעולת השלמות‪ ,‬אלא פעולת ההעלם‪ ,‬שיש בו על כל פנים איזה בחינה מן היחוד עצמו‪ .‬לפיכך אמרנו שהיא‬ ‫מצד ה'מוחין'‪ ,‬כי בסוד ה'מוחין' נמצא ענין זה של המצא ענין היחוד גם בזמן ההעלם‪ ,‬להיות המוחין הכח היותר‬ ‫חזק ומתקרב ומתיחס אל השלמות‪ .‬אך פעולת השלמות עצמו יהיה רק לעתיד לבוא‪ ,‬והוא סוד‪' ,‬תורה מאתי תצא'‪,‬‬ ‫שפירשו ז"ל ‪ -‬חידוש תורה מאתי תצא‪ .‬שהתורה לא נתנה מתחלה אלא בסוד מה שיש בבנין הגלגל עצמו ‪ -‬הארה‬ ‫מבחינת היחוד מפני קיום העולם‪ .‬אבל לעתיד לבוא ]‪-‬התורה[ תנתן בשרשה העליון‪ ,‬דהיינו היחוד הפועל לפי עצמו‬ ‫]‪-‬ולא בסוד המוחין[‪ .‬ולכן אחר כך לא יהיו עוד קלקולים כלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וז"ל הדברי שלום שם‪ :‬ע"י צמצום שצמצם הא"ס את עצמו נתמעט האור ונתגלו הכלים וכו'‪ .‬והוא כמ"ש בשער ו' פ"ב‬ ‫כי בודאי הוא שבחינת הכלים היו בכח‪ ,‬כי היו בבחינת האור היותר עב וגס‪ ,‬רק שהוא מחובר בו בעצם היטב‪ ,‬ולכן לא‬ ‫נתגלה בחינתו וכשחזר האור לעלות למקומו הנה אותו בחינת האור הגס קנה עתה עביות יותר ונשאר בבחינת כלי יע"ש‪.‬‬ ‫ואל תטעה ח"ו כי בא"ק יש בחינת כלים ממש כי הנה בחינת כלים לא נתגלו רק מן עולם הנקודים ואילך וכו'‪ .‬וכתב‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫ח‬ ‫בעליה שלישית דשם הוי"ה מתגלה הסוד של‬ ‫שם או"י ואו"ח ומכים זה בזה ונולד אור חדש‬ ‫'אב ובן כחדא' ושם נאחז קלי' עשו‪ ,‬אך יעקב‬ ‫שהוא כמו אותיות וכמו בחי' רפ"ח‪ ,‬וכתב‬ ‫אבינו עולה לעליה רביעית ויש לו הסוד של‬ ‫הרמח"ל שאינו רק רפ"ח אלא הוא באמת בחי'‬ ‫קדושתי למעלה מקדושתכם‪ ,‬וה"ס 'והיה הוי"ה‬ ‫מוחין‪ ,‬כי למטה נעשה שבירה בבחי' הרפ"ח‬ ‫לי לאלהי"ם'‬ ‫בסוד מרחפ"ת שהוא מ"ת רפ"ח‪ ,‬אך למעלה‬ ‫כי עתה כאשר לומדים התורה הק' בתחילה הוא‬ ‫בשורש העליון הרפ"ח הוא בחי' מוחין‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בבחי' ב"ן דב"ן שהוא בחי' 'לוז'‪ ,‬אך צריך‬ ‫למטה מתפרש בבחי' אותיות התורה אך הוא‬ ‫לעלות עוד בדבקות ולהכניע את כל ההסתר‬ ‫עדיין בבחי' לוחות שניות‪ ,‬אך לעתיד יהיה‬ ‫שבתורה הק' שהוא ענין כל הגלויות‪ ,‬והיינו‬ ‫המדרגה של ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו לבדך‪,‬‬ ‫להכנת לבחינת 'בית אל' שהוא עליה שניה דשם‬ ‫שהוא הזיכוך שיהיה כבחי' לוחות ראשונות כי‬ ‫הוי"ה‪ ,‬ומשם לעלות לעליה שלישית שה"ס הניצוץ‪,‬‬ ‫יזדככו כל המוחין‪ ,‬כי עתה האו"י ואו"ח מכים‬ ‫ושם יש הסוד של ניצוץ א' המלובש בניצוץ ב'‪.‬‬ ‫זה בזה ועדין אינו התאחדות גמורה‪ ,‬ולכן‬ ‫והנה ניצוץ א' הוא גבוה מאד מאד‪ ,‬והוא בסוד‬ ‫התורה היא רק בבחי' תורה מפי אליהו‪ ,‬אך‬ ‫ההשואה שהוא ענין 'עשה לך חצוצרות' – חצי‬ ‫כאשר יזדכך לגמרי יהיה התורה מפי קוב"ה‬ ‫צורות כמ"ש המגיד הגדול )מגיד דבריו ליעקב אות‬ ‫והוא כמו משה רבינו פא"פ אדבר בו‪ ,‬וכולם‬ ‫כ"ד( ז‪ ,‬והיינו שמתגלה שם האהבה הגדולה‬ ‫יוכללו במשה רבינו ויקבלו התורה מפי קוב"ה‬ ‫בבחינת אב ובן כחדא‪ ,‬ואמנם מאידך שם הוא‬ ‫על ידי התכללות בנשמת משה‪ ,‬ואז יהיה הבחי'‬ ‫אחיזת קלי' עשו שהוא עולה גבוה מאד‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫דלוחות ראשונות שהוא ענין משה קיבל תורה‬ ‫ברס"ג שהוא פוגם בהסוד של אב ובן כחדא ח‪,‬‬ ‫מסינ"י העולה בגי' סול"ם‬ ‫_________________________‬ ‫הרי"ץ ז"ל אעפ"י שהעקודים הם בחינת כלים עכ"ז בחינת עשרה כלים לא נתגלו אלא בבחינת הנקודים‪ ,‬ודייק דקאמר‬ ‫בחינת כלים רבים ולא אמר כלי‪ ,‬שהנה האותיות הן מן הפה והן כלים רק ששם הם בכלי אחד קשורים ועקודים עכ"ל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וז"ל‪ :‬עשה לך שתי חצוצרות כסף‪ .‬פי' שתי חצי צורות‪ ,‬ע"ד על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה‪ .‬כי האדם‬ ‫הוא רק דל"ת מ"ם והדיבור שורה בו‪ ,‬וכשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם‪ ,‬נעשה אדם‪ .‬והקב"ה עשה כמה‬ ‫צמצומים דרך כמה עולמות כדי שיהי' אחדות עם אדם‪ ,‬שלא הי' יכול לסבול בהירותו‪ .‬ואדם צריך לפרוש א"ע מכל‬ ‫גשמיות כל כך‪ ,‬עד שיעלה דרך כל העולמות ויהא אחדות עם הקב"ה‪ ,‬עד שיבוטל ממציאות ואז יקרא אדם‪ .‬וזהו על דמות‬ ‫הכסא שהוא ית' מכוסה שם וכו'‪' ,‬דמות מראה אדם' ר"ל כפי שנתעורר בו כך נתעורר למעלה אצלו ית'‪ .‬אם נתעורר‬ ‫בהצדיק אהבה‪ ,‬נתעורר בכל העולמות אהבה‪ ,‬וכן כל המדות‪ .‬וזהו כשמביא את עצמו בהזדככות גדול למעלה מכל העולמות‬ ‫ויהא אחדות עמו‪ ,‬שהוא ית' אינו חושב רק להטיב על האדם‪ ,‬כמ"ש כל העולם לא נברא אלא לשמשיני‪ .‬וכל העולמות‬ ‫העליונים וכל המדות הם ברשותו והוא בהם כמלך בגדוד‪ ,‬כמ"ש דוד המלך ע"ה וחסידיך ירננו‪ .‬ואיתא בזוהר הלא לויך‬ ‫ירננו‪ ,‬אלא כמו שהצדיק רוצה כך רוצה הקב"ה וכו'‪ .‬וזהו 'שתי חצוצרות כסף' שהאדם הוא חצי צורה שהוא רק דם‪,‬‬ ‫והקב"ה נקרא אלופו של עולם‪ ,‬אמנם כשמתדבקים יחד נעשה צורה שלימה‪' .‬כסף' לשון תאוה שתהא תמיד מתאוה‬ ‫להקב"ה והקב"ה יאהב אותך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הוספה ממו"ר‪ ,‬עי' אגה"ק לרבנו בעה"ת )אגרת ב'( דמדת אברהם שהוא קו ימין הוא באופן שככל שמקבל יותר חסדים‬ ‫מהקב"ה הוא יותר בטל אליו‪ ,‬וכל שהוא קמיה יותר‪ ,‬הוא יותר בטל לפניו וכו'‪ ,‬משא"כ קלי' ישמעאל היא שכאשר מקבל‬ ‫חסדים נעשה יש ונפרד יותר‪ ,‬ולפי"ז ביאר דזה ענין עשו שלקח את מחלת בת ישמעאל דהיינו שנתקשר עם קלי' ישמעאל‬ ‫ועלה למקום האהבה של אב ובן כחדא‪ ,‬אך לקח אותו באופן של ישות ללא ביטול וכמו הקלי' דישמעאל‪ ,‬משא"כ יעקב‬ ‫ט‬ ‫של"ס פר' ויצא תשפ"ה‬ ‫חוזר נעשה לבוש להאור ישר והוא ענין ישא ה'‬ ‫דהיינו בהסוד של ניצוץ א' וניצוץ ב' שאין לו את‬ ‫פניו אליך וכו'‪ ,‬אך כל זה הוא עד מדרגה שביעית‬ ‫הביטול של קדושתי למעלה מקדושתכם וכמו‬ ‫של מלכות עטרת בעלה‪ ,‬באופן שיש כח לצדיקים‬ ‫שאמרו חז"ל )ויק"ר כ"ד ט'( קדושים תהיו 'יכול‬ ‫לבקש מהקב"ה והוא כביכול שומע בקולם וכאילו‬ ‫כמוני'‪ ,‬תלמוד לומר 'כי קדוש אני' קדושתי למעלה‬ ‫הם הבעלים‪ ,‬אך כל זה צריך זהירות‪ ,‬ויעקב אבינו‬ ‫מקדושתכם‪ ,‬אך יעקב אבינו אמר 'ושבתי בשלום‬ ‫פחד לעלות לדבקות זו‪ ,‬כי בזה הוא הפחד מקלי'‬ ‫אל בית אבי והיה הוי"ה לי לאלקים'‪ ,‬כי לכלל‬ ‫עשו שהוא הזוהמא של קין שעל זה כתוב‬ ‫ישראל יש הסוד של קדושתי למעלה מקדושתכם‪,‬‬ ‫'יכרסמנה חזיר מיער' )תהלים פ' י"ד( והוא קלי'‬ ‫והוא הסוד של ב'רוך ש'אמר ו'היה ה'עולם ר"ת‬ ‫שאין כדוגמתה‪ ,‬אך יעקב אבינו אמר ושבתי‬ ‫בשו"ה‪ ,‬שהוא כאשר מתגלה הארה מהקדושתי‬ ‫בשלום אל בית אבי 'ושבתי' הוא סוד שבת קודש‬ ‫שלמעלה מקדושתכם בתוך הקדושתכם הרי זה‬ ‫והוא הענין של קדושתי למעלה מקדושתכם‪ ,‬ואף‬ ‫מבטל הכל והכל נעשה בבחי' בשו"ה ובבחי'‬ ‫שהקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן‪ ,‬שהוא‬ ‫אלקים לערך הקדושתי שלמעלה מקדושתכם‪.‬‬ ‫ההשואה מחמת גודל האהבה‪ ,‬מ"מ אין הם‬ ‫מאבדים את היראה של קדושתי למעלה‬ ‫מקדושתכם באין ערוך‪.‬‬ ‫כאשר נכנס ועולה בייחוד קר"ש מ'אחד' עד‬ ‫בחי' 'יחיד' שהוא אחדות הפשוטה‪ ,‬צריך‬ ‫זהירות שלא להשאר במדרגת רבי עקיבא‪,‬‬ ‫בכל אות מהתורה הק' צריך להכנס לדבקות‬ ‫אלא יעלה עוד עד מדרגת רשב"י ויכלול היראה‬ ‫בכל הד' עליות עד שמגיעים לבחי' 'תורה‬ ‫בבחי' 'אין ערוך' במקום ההשואה והאהבה‬ ‫חדשה מאתי תצא'‪ ,‬ואח"כ יכול לרדת בטהרה‬ ‫ולכן כאשר אומרים קריאת שמע ונכנסים בשם‬ ‫ולהכניע קלי' עשו‬ ‫הוי"ה מה' אחרונה עד קוצו של י'‪ ,‬ומאריך‬ ‫והנה כאשר יודעים מסוד זה יכולים להכנס‬ ‫ב'אחד' עד שעולה לבחי' 'יחיד' שהוא אחדות‬ ‫להדבקות דעליה שלישית הכוללת העליה‬ ‫הפשוט‪ ,‬הנשמה שבגוף נשרפת והכל נעשה‬ ‫רביעית‪ ,‬כי בעליה הרביעית נשרף כל בחי'‬ ‫אחדות הפשוט‪ ,‬אך אז צריך להזהר‪ ,‬כי אין מספיק‬ ‫המוחין‪ ,‬כי המוחין נעשים על ידי הכאה בין האו"י‬ ‫להכנס רק ליחיד כי זה הבחי' של רבי עקיבא‬ ‫לאו"ח‪ ,‬אך כאשר עולים למעלה מזה‪ ,‬נשרף כל‬ ‫שנכנס עד בחי' 'יחיד' ורואה איך הכל הוא אור‬ ‫המציאות‪ ,‬כי הכל בטל ומבוטל מחמת אין ערוך‪,‬‬ ‫א"ס ב"ה‪ ,‬וצריך להגיע למדרגת רשב"י ולדעת‬ ‫ואז מתגלה שגם הרדל"א הוא בחי' בשו"ה והכל‬ ‫הסוד של 'יחיד חי העולמים' והסוד של 'זה אלי‬ ‫בטל ומבוטל לקדושתי שלמעלה מקדושתכם‪ ,‬ואז‬ ‫ואנוהו' שה"ס מט"ט השרשי שהם הב' ניצוצין‬ ‫זוכים לתורה מפי קוב"ה דהיינו שאינו מצד המוחין‬ ‫שוה בשוה שהם ט"ט דמט"ט‪ ,‬וצריך לדעת איך‬ ‫ומצד הניצוצין‪ ,‬אלא כמו שנאמר על הגאולה‬ ‫הכל בטל בבחי' השתוות של הרדל"א על ידי‬ ‫שיהיה 'תורה חדשה מאתי תצא'‪ ,‬ובכל אות‬ ‫הקדושתי שלמעלה‪ ,‬כי הכל הוא ב'אין ערוך'‪ ,‬אך‬ ‫מהתורה הק' צריך להגיע לשם הוי"ה ולדבקות‬ ‫מחמת גודל האהבה הקב"ה מראה כאילו הוא‬ ‫בכל הד' עליות דשם הוי"ה עד מבין שני הכרובים‪,‬‬ ‫שוה‪ ,‬וזה סוד מלכות עטרת בעלה באופן שהאור‬ ‫_________________________‬ ‫אבינו אמר 'קטונתי מכל החסדים' וככל שעלה יותר היה לו ביטול יותר‪ ,‬והיה לו בחי' 'אין ערוך' הנכלל במקום 'אין דומה‬ ‫לך'‪ ,‬והוא הסוד של קדושתי למעלה מקדושתכם כמבואר‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫י‬ ‫שצריך להגיע לאחדות הפשוטה באופן שהאני‬ ‫והאבן שהיא המלכות הגנוזה ברדל"א תהיה בית‬ ‫ואין אינו סתירה‪ ,‬בסוד 'אחד שהוא שנים'‪ ,‬אך‬ ‫אלקים‪ ,‬באופן שרואים איך הכל בטל ומבוטל‬ ‫עיקר ענין משה הוא הסוד של הרדל"א והוא סוד‬ ‫לקדושתי שלמעלה‪ ,‬וממילא יכולים לייחד הזו"ן‬ ‫והיה הוי"ה לי לאלהי"ם‪ ,‬שהוא התאחדות ניצוץ‬ ‫בתכלית היחוד‪ ,‬ולזכות לבחינת 'תורה חדשה‬ ‫א' וב'‪ ,‬והכל בטל לאור א"ס ב"ה בסוד 'אחד‬ ‫מאתי תצא'‪ ,‬והכל תלוי במלאכי אלקים עולים‬ ‫שהוא אחד'‪ ,‬ולכן נק' אלקים לערך הקדושתי‬ ‫ויורדים‪ ,‬כי אחר שנכנסים למלאכים העולים שהוא‬ ‫שלמעלה מקדושתכם‪ ,‬וממילא מבטלים הקלי'‬ ‫שמע ישראל‪ ,‬צריך למלאכים היורדים שהוא‬ ‫דעשו וישמעאל‪ ,‬כי קלי' ישמעאל נכלל בסופו עם‬ ‫בשכמל"ו‪ ,‬והירידה ]של קו המדה[ הוא עד מלאך‬ ‫קלי' עשו וכן קלי' הערב רב‪ ,‬ובזכות שהצדיקים‬ ‫טהריא"ל שבהיכל לבנת הספיר )עי' בפירוש מאמר‬ ‫נכנסים לכל אלו הדבקויות וזוכים להכנס‬ ‫קו המדה להרמ"ק פרק מ"ב(‪ ,‬שהוא ענין הטהרה‬ ‫לגלגלתא שהוא סוד רבי עקיבא‪ ,‬ושם צריך להיות‬ ‫שעל ידו יכול להיות גילוי אלקות‪ ,‬כי כאשר‬ ‫מאריך באחד והוא סוד עליה שלישית‪ ,‬אך לא‬ ‫ממשיכים האור לבי"ע יורדים עד סוד היכל לבנת‬ ‫נשארים רק בבחי' רבי עקיבא אלא נכנסים ליחיד‬ ‫הספיר ששם מלאך טהריא"ל‪ ,‬ועל ידו נבדלים‬ ‫חי העולמים שהוא ברוך שאמר בשו"ה באופן‬ ‫מהקלי' ט כי אנחנו הולכים רק בקדושה ועל ידי זה‬ ‫שהכל נשרף באור א"ס באחדות הפשוט והכל‬ ‫מכניעים קלי' עשו שהוא גלות הרביעי‬ ‫בכח ברוך שאמר והיה העולם שב' הניצוצין‬ ‫נעשים בשוה בכח האפס שמעליהם‪ .‬והוא סוד‬ ‫הגאולה תלויה בקברו של משה וצריך להגיע‬ ‫שבת קודש שהוא התורה דעתי"ס סוד הרדל"א‪,‬‬ ‫לסוד 'אחד שהוא אחד' ובזה מכניעים כל‬ ‫והוא ענין החזרת הארון למקומו שבזה תלוי‬ ‫הקלי' ע"י התורה דעתי"ס שהוא בבחי'‬ ‫הגאולה‪ ,‬וכאשר מתחילים להכנס לדבקות בשם‬ ‫האפס שברדל"א‬ ‫הוי"ה עד שרואים איך הכל הוא גילוי של אור‬ ‫והנה הגאולה תלויה בקברו של משה כמ"ש‬ ‫הפשוט‪.‬‬ ‫הלקו"מ‪ ,‬והמרגלים פגמו בזה‪ ,‬והענין הוא‬ ‫_________________________‬ ‫ט‪ .‬וז"ל הרמ"ק‪ :‬והנה מהיות הרמז הזה‪ ,‬כשיאמר 'אחד' על בחינה זו שהם 'שבעה בשבעה' יכלול בסוד הייחוד מ'אין‬ ‫סוף' עד המדרגה האחרונה שבקדושה‪ ,‬דהיינו עד טהריאל המלאך העומד עד פתח 'היכל לבנת הספיר' ‪ .‬וזהו שאמר 'ובגין‬ ‫כך ארביסר אתוון שבעה ושבעה' נחלקות להראות על ייחוד שבעה ראשונות עד 'אין סוף'‪ ,‬שבעה אחרות עד אין תכלית‬ ‫למדרגות התחתונות‪' ,‬וכולא חד' והיינו מלת 'אחד' בייחוד‪' .‬דלי"ת עילאה' וכו' ואוקמוה דלי"ת עילאה‪ ,‬רב על שאר אתוון‪,‬‬ ‫וכן רי"ש ד'אל אחר'‪ ,‬לאשתמודעא דלא לאחלפא רזא קדישא עילאה‪ ,‬ולאכללא סטרא אחרא בהדיה‪ .‬כלומר‪ ,‬כמו שצריך‬ ‫לקשר ולייחד מדרגות הקדושה‪ ,‬כן צריך להבדיל מדרגות החיצונים‪ ,‬רצה באומרו 'דל"ת עילאה רב על שאר אתוון‪ ,‬וכן‬ ‫רי"ש ד'אל אחר' לאשתמודעא'‪ ,‬כדי שכשיגיע המייחד למלאך זה ]‪-‬טהריא"ל[ שהוא סוף הקדושה‪ ,‬ולמטה ממנו 'אל אחר'‪,‬‬ ‫יסתלק למעלה‪) ,‬הכל( מעל החיצונים‪ ,‬ויבדיל בין הטמא לטהור‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועיין עוד בספר 'אילימה' )'עין כל' תמר ד פרק מ‪ ,‬פז‪ (.‬וז"ל‪ :‬ויש גבול‪ ,‬שעד אותו גבול מדד קו המדה ולא עוד‪ ,‬והיינו‬ ‫ברוחניים וכו'‪ .‬ולכך הוא חיוב לנו בסוד 'קריאת שמע' בהגיע התפשטות 'קו המדה' באומרינו 'ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד' שנגיע עד 'היכל לבנת הספיר'‪ ,‬ומשם בזריזות ניתן ל'קו המדה' דרך להתרומם ולהתעלות‪ ,‬ולא יהיה לה‬ ‫התפשטות משם ולמטה‪ ,‬כדי שלא ניתן מקום ח"ו להתערב קדש בטמא‪ ,‬וזה רמזו בריש 'קו המדה' סימן א' ]‪-‬וז"ל‪:‬‬ ‫לאשתמודעא דלא לאחלפא רזא קדישא עילאה‪ ,‬ולאכללא סטרא אחרא בהדיה[‪ .‬ואל כל הפרק הזה רמז ]במאמר 'קו‬ ‫המדה'[ בסימן ג' באומרו‪ :‬שארי מעילא מאתר דשארי שיעורא עד סוף דרגי מהימנותא‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יא‬ ‫של"ס פר' ויצא תשפ"ה‬ ‫נכנסים ללבנינות ונכנסים מפשטי התורה לסודות‬ ‫וה' יעזור שעתה שמגיע הזמן של חנוכה‬ ‫התורה עד רזין דרזין ועד שרואים איך שהאור‬ ‫ולומדים ומקבלים ע"ע ללמוד ל"ו מסכתות‬ ‫חוזר מלביש להאור ישר כהדין קמצא דלבושיה‬ ‫הש"ס שהוא התורה המאיר בכל עולמות בי"ע‬ ‫מניה וביה‪ ,‬וזוכים לעלות מאחד ליחיד ונעשה‬ ‫והוא תושבע"פ ונכלל בתושב"כ ועל ידי שבכל‬ ‫הכל אחד יחיד ומיוחד עד שעין בעין יראו בשוב‬ ‫עת שלומדים מתייחדים עם שם הוי"ה ב"ה‬ ‫ה' ציון בביאת גואל צדק ברחמים במהרה‬ ‫ממדרגא למדרגא‪ ,‬ותחילה נכנסים לאמת שהוא‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫לעיין בפשיטות בהבנת האותיות שלומדים ומשם‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫יב‬ ‫נשמתין חדתין‬ ‫חלק מדא"ח שנאמרו בשב"ק פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫עניני הפרשה‬ ‫וכו'‪ ,‬משא"כ ביצחק אע"ה לא מצינו כמעט פרטים‬ ‫א‪ .‬ביאור פנימי בהא שצר הש"י צורת‬ ‫על עבודתו )מלבד שעסק בחפירת בארות(‪ ,‬ולא‬ ‫יצחק כאאע"ה‬ ‫מצינו להדיא בכתוב שהמשיך להפיץ האמונה‬ ‫אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד‬ ‫בעולם‪ ,‬וכן אי' מהרה"ק הרש"ב מפשיסחא זי"ע‬ ‫את יצחק וגו'‪ .‬וברש"י‪' ,‬ד"א ע"י שכתב‬ ‫)קול מבשר‪ ,‬פר' חיי שרה אות ג י( שיצחק אבינו נעץ‬ ‫הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד‬ ‫מסמרות של ברזל וסתם את ד' הפתחים של אהל‬ ‫את יצחק‪ ,‬לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך‬ ‫אברהם אביו‪ ,‬והיינו שיצחק אבינו היה במדרגת‬ ‫נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם‬ ‫צדיק נסתר‪ ,‬שעבודתו נסתרת ונעלמת וגנוזה‪,‬‬ ‫אברהם ולא נתעברה הימנו‪ ,‬מה עשה הקב"ה צר‬ ‫בלתי לה' לבדו‪ ,‬וע"כ צר הש"י קלסתר פני יצחק‬ ‫קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל‬ ‫כפני אברהם‪ ,‬שיראו כולם שהשכינה שורה על‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬וזהו שכתב כאן יצחק בן‬ ‫יצחק אע"ה כמו על אביו אאע"ה‪ ,‬וזוכה יצחק‬ ‫אברהם היה‪ ,‬שהרי עדות יש שאברהם הוליד את‬ ‫לצלם אלקים כאביו אברהם‪ ,‬ובזה הבינו וידעו‬ ‫יצחק'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כולם שאף שעבודת יצחק נסתרת ונעלמת מעין‬ ‫כל‪ ,‬מ"מ הרי באמת הוא דומה לגמרי במדרגת‬ ‫פירש מורנו בדרך רמז בעבודה"י‪ ,‬כי הנה‬ ‫צדקתו לאאע"ה אביו‪] .‬ועיין מש"כ בתניא‬ ‫אאע"ה היה צדיק גלוי ומפורסם‪,‬‬ ‫)באגה"ק פי"ג( לפרש עפ"ז הפסוק 'מה רב טובך‬ ‫שפירסם את האמונה בהש"י לכל באי עולם‪ ,‬ושבר‬ ‫אשר צפנת ליראיך' )תהלים לא‪ ,‬כ(‪ ,‬שקאי על‬ ‫צלמי אביו במסי"נ‪ ,‬והושלך לאור כשדים‪ ,‬וגייר‬ ‫צדיקים הנסתרים וצפונים‪ ,‬שזה כמו 'פעלת‬ ‫גרים וכו' כדכתיב 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'‬ ‫לחוסים בך נגד בני אדם'‪ ,‬היינו הצדיקים הגלוים‬ ‫)בראשית יב‪ ,‬ה(‪ ,‬והיתה עבודתו גדולה ומפורסמת‬ ‫והמפורסמים[‪.‬‬ ‫בהכנסת אורחים ובעשיית חסד לכל מאן דבעי‬ ‫_________________________‬ ‫י‪ .‬ז"ל שם‪ ,‬אמר אדמו"ר הרה"ק רבן של כל ישראל הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע‪ ,‬כי כאשר היה אאע"ה 'רבי'‪ ,‬היה‬ ‫מנהיג העולם במדת החסד‪ .‬והיה ביתו פתוח לרוחה ד' פתחים‪ ,‬והי' מכניס אורחים‪ ,‬ונתן להם כל טוב‪ ,‬ועי"ז היה מגלה‬ ‫שמו הגדול בעולם‪ .‬אבל אח"כ כשיצחק אע"ה נעשה רבי‪ ,‬והתחיל לנהוג העולם‪ ,‬הלך לחנות‪ ,‬וקנה יתידות ברזל‪,‬‬ ‫וסתם כל הדלתות‪ .‬והוא הלך לפנים מחדר‪ ,‬ועסק בתורה יומם ולילה‪ .‬ורוב עבודתו התבודד מבני אדם‪ .‬וזרק פחד‬ ‫ויראה גדולה לכל חסידיו והמסתופפים בצלו‪ ,‬וכל מי שירצה לבוא ולדבר עמו‪ ,‬מרוב הפחד אחזו חיל ורעדה‪ .‬ועל ידי זה‪,‬‬ ‫היה מגלה שיש דין ומשפט בעולם‪ .‬וכל או"א שראה את צורתו‪ ,‬היה עושה תשובה באמת‪ .‬עכ"ל הרבי ר' בונם זי"ע‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יג‬ ‫נשמתין חדתין‬ ‫שרה אמו כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל‬ ‫ב‪ .‬מדוע זכתה רק רבקה להיות כשרה אמנו‬ ‫זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת‬ ‫בסימנים של ענן קשור וכו'‬ ‫וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא‬ ‫ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו )ב"ר('‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וגו'‪ .‬הקריא מהספה"ק לב שמח‬ ‫)מהרה"ק ר' חנוך מאלעסק זי"ע חתן השר שלום‬ ‫ולכאו' מדוע לא מצינו סימנים אלו של נר דלוק‬ ‫מבעלזא זי"ע יא(‪ ,‬שמבאר טעם נוסף להא שנולדה‬ ‫וענן קשור וכו' בשאר אמהות‪ ,‬רחל‬ ‫רבקה אחר עקידת יצחק אע"ה‪] ,‬מלבד הטעם‬ ‫ולאה‪ ,‬אך ע"פ הנ"ל א"ש‪ ,‬כי דייקא רבקה אמנו‬ ‫הידוע בזה מהזוה"ק שעד העקידה היתה ליצחק‬ ‫שהיתה היא שרה אמנו בעצמה‪ ,‬ע"כ חזרו אצלה‬ ‫נשמה דנוק' ולא היה יכול להוליד‪ ,‬ולא הוצרך לבת‬ ‫כל הניסים שהיו אצל שרה‪] ,‬ושרה זכתה לכך יותר‬ ‫זוג‪ ,‬ורק כשנתחלפה בעקידה נשמתו לנשמה‬ ‫משאר אמהות כדאי' להדיא בחז"ל שהיתה שרה‬ ‫דדוכרא‪ ,‬אזי הוצרך לבת זוג ואז נולדה רבקה‬ ‫גדולה בנבואה מאברהם אע"ה )שמו"ר א‪ ,‬א‪ ,‬הובא‬ ‫זוגתו[‪ ,‬ומבאר ומחדש בזה שנשמת שרה אמנו‬ ‫ברש"י בראשית כא‪ ,‬יב( שלא מצינו דבר זה אצל‬ ‫ע"ה שפרחה בשעת העקידה היא זו שנכנסה‬ ‫שאר האמהות[‪.‬‬ ‫ונתגלגלה ברבקה אמנו‪ ,‬ובזה מפרש את הפסוק‬ ‫בפרשתן 'כי עקרה היא'‪ ,‬שמרמז גם על שרה אמנו‬ ‫שורש רבקה‪ ,‬שהיתה שרה עקרה‪ ,‬וזה גרם שגם‬ ‫ג‪ .‬בשורש לולא החטא ‪ -‬עשו ויעקב –‬ ‫רבקה תהא עקרה‪ ,‬עכתו"ד הלב שמח‪.‬‬ ‫מב"ד ומב"י‬ ‫ואלה תולדות וגו'‪ .‬וברש"י 'ואלה תולדות יצחק‬ ‫וע"פ דברי הלב שמח יש לפרש בדברי חז"ל‬ ‫‪ -‬יעקב ועשיו האמורים בפרשה'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫המובאים ברש"י )לעיל כד‪ ,‬סז( וזל"ק‪,‬‬ ‫פירש בדרך הרמז‪ ,‬ע"פ הידוע מספה"ק שעשו היה‬ ‫'האהלה שרה אמו ‪ -‬ויביאה האהלה והרי היא‬ ‫_________________________‬ ‫יא‪ .‬זל"ק‪ ,‬אלה תולדות יצחק וגו'‪ ,‬ומביא רש"י שהרי משבא מהר המוריה נתבשר‪ ,‬ואין מובן למה צריך רש"י להביא ראי'‬ ‫להפסוק‪ ,‬הא כתוב בפירוש בתורה ויהי יצחק בן ארבעים‪ ,‬ונראה דרש"י מדייק על מה ולמה המתין אברהם מליתן אשה‬ ‫לבנו האהוב וחביב אצלו‪ ,‬אלא שהתירוץ הוא כך‪ ,‬דהמלאכים אמרו כעת חיה והנה בן לשרה אשתך‪ ,‬נמשך לו נשמה‬ ‫מסטרא דנוקבא‪ ,‬ממילא לא הי' ראוי להוליד‪ ,‬ולכך ממילא לא הי' לו בן זוג‪ ,‬רק בעת העקידה שנעקד ע"י המזבח‪ ,‬אז‬ ‫פרחה נשמתו ובאותו רגע בא המלאך לשרה ואמר לה שנשחט יצחק ובאותו רגע פרחה נשמתה‪ ,‬ולכך אפשר שנשמת‬ ‫שרה נמשך לרבקה‪ ,‬ולכך אחר העקידה נתבשר לאברהם שנולדה רבקה שהוא נשמת שרה‪ ,‬ואז נמשך ליצחק נשמה‬ ‫שיהא ראוי להוליד‪ ,‬ולכך זה מפרש רש"י על ויהי יצחק בן ארבעים‪ ,‬למה המתין אברהם כ"כ‪ ,‬שהרי כשבא מהר המוריה‬ ‫נתבשר לו שנולדה‪ ,‬והי' צריך להמתין שלש שנים‪ ,‬ולכך לא הי' באפשרות לעשות לו קודם נשואין‪ ,‬ולפי הדברים מובן‬ ‫'ויעתר יצחק להשם לנוכח אשתו כי עקרה הוא'‪ ,‬ואין מובן מנין הי' יודע‪ ,‬אפשר הדבר תולה בו שהוא עקר‪ ,‬ולפי שאמרתי‬ ‫שהוא נתחלף לו הנשמה שיהא ראוי להוליד‪ ,‬שעי"ז נאמר לו בהעקידה 'כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך'‪,‬‬ ‫רק רבקה שנמשך עליה נשמת שרה‪ ,‬ושרה היתה עקרה‪ ,‬ולכך כתיב 'כי עקרה הוא'‪ ,‬ולכך ע"ז מורה 'אברהם הוליד‬ ‫את יצחק'‪ ,‬היינו ע"י העקידה שפרחה נשמתו ונמשך לו נשמה ממוזג שיהא ראוי להוליד‪ ,‬ולכך ויהי יצחק בן ארבעים‬ ‫שנה‪ ,‬דידוע בן ארבעים לבינה‪ ,‬וע"י רבקה נמתק דיני יצחק‪ ,‬וידוע דשורש המתקה הוא בשרשו המורה על בינה‪ ,‬והוא‬ ‫ג"כ שורש נשמה‪ ,‬ולכך הי' בן ארבעים‪ ,‬וידוע דיצחק מספרו ח"פ הוי"ה המורה על מדה השמינית שורש הבינה המתקת‬ ‫הדינין וזה מורה על ה' עלאה‪ ,‬וידוע דמה' עלאה נמשך למדת ת"ת להוא"ו של השם‪ ,‬ולכך ויצחק ששים שנה ללידת יעקב‬ ‫המרמז על וא"ו של השם‪ .‬עכל"ק‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫יד‬ ‫שעשו נולד מלא בשערות‪ ,‬הוא מחמת שמאירים‬ ‫אדמוני כבחי' דהע"ה שהיה אף הוא אדמוני‬ ‫אצלו השערות דדיקנא דאריך אנפין שמכסה את‬ ‫)שמואל א טז‪ ,‬יב(‪ ,‬והיינו כדאי' מזקינו החת"ס זי"ע‬ ‫עשו )שהם בבחי' אורות הכתר(‪ ,‬והיינו כנ"ל שעשו‬ ‫)בתורת משה בפרשתן( וכן אי' מכ"ק אדמו"ר‬ ‫היה קשור בשרשו עם נשמת משיח בן דוד שקשור‬ ‫הצמח צדק זי"ע )אוה"ת בפרשתן דף קמו ע"א(‬ ‫בשרשו עם אורות הכתר‪.‬‬ ‫שלולא חטא עשו ובחר ברע‪ ,‬הרי היו הוא ויעקב‬ ‫אבינו ע"ה בבחי' 'יששכר וזבולון'‪) ,‬ואי' באוה"ת‬ ‫אלא שכיון שחטא עשו ובחר ברע ומכר את‬ ‫שם‪ ,‬שיש בחינה שזבולון הוא בבחי' הכתר לעומת‬ ‫הבכורה ליעקב‪ ,‬הרי עברו כל מעלות אלו‬ ‫יששכר שבבחי' אור החכמה(‪ ,‬וכן אי' )כן משמע‬ ‫אל יעקב אבינו‪ ,‬בבחי' 'זכה צדיק נטל חלקו וחלק‬ ‫מדברי הרה"ק מקאמארנא זי"ע בהערה להלן( שהיה‬ ‫חבירו בג"ע' )חגיגה דף טו ע"א(‪ ,‬ועברו ב' האורות‬ ‫עשו ראוי להיות בבחי' מב"ד‪ ,‬ויעקב בבחי' מב"י‪,‬‬ ‫דמב"ד ומב"י ליעקב אע"ה )אצל יהודה ויוסף(‪.‬‬ ‫]ומהרה"ק מקאמארנא זי"ע איתא )בפרשתן עה"פ‬ ‫'אדמוני' יב( ששורש נשמת עשו גבוהה אלף מונים‬ ‫ה‪ .‬הטעם שאהב יצחק את עשו‬ ‫משל יעקב אבינו[‪.‬‬ ‫ועפ"ז ביאר מורנו בדברי רש"י הק' 'יעקב ועשו‬ ‫האמורים בפרשה'‪ ,‬היינו לרמז בא שאף‬ ‫ד‪ .‬הטעם הפנימי שהיה עשו איש שעיר –‬ ‫שעשו למטה היה רשע‪ ,‬מ"מ ישנו עשו בשרשו‬ ‫שערות דאריך‬ ‫העליון שהוא עשו האמור בפרשה‪ ,‬והוא נקרא‬ ‫ובזה פירש מורנו את מש"כ רבינו האריז"ל‬ ‫בבחי' 'תולדות יצחק' כמו יעקב )ואדרבא הרי הוא‬ ‫)שעה"פ בפרשתן יג( שהטעם הפנימי‬ ‫_________________________‬ ‫יב‪ .‬זל"ק‪ ,‬אדמוני‪ ,‬מלא ואו‪ ,‬כי לא נברא להיות רשע שופך דם נקי אלא ע"פ התורה‪ ,‬ולזה חבירו הוא אדמוני דדוד‪,‬‬ ‫והרשע הזה אלו היה בוחר בטוב היה יכול להיות צדיק גדול אלף פעמים מיעקב‪ ,‬כי יעקב השיג בהשגות משה‪,‬‬ ‫והוא אם היה רוצה לבחור בטוב‪ ,‬היה יכול לעלות למדריגות משיח‪ ,‬ליחידה דאצילות‪ ,‬בסוד אדמוני עם יפה עינים'‪.‬‬ ‫עכל"ק‪.‬‬ ‫יג‪ .‬זל"ק‪ ,‬ויצא הראשון אדמוני וגו'‪ .‬ענין זה נתבאר היטב בשער היחודים‪ ,‬בסוד לבישת השק‪ ,‬וע"ש‪ .‬והנה הענין בקיצור‬ ‫הוא‪ ,‬במה שנעורר ונדייק‪ ,‬אומרו בכ"ף הדמיון‪ ,‬כאדרת‪ ,‬והיל"ל כלו אדרת שער‪ .‬אבל עניינו הוא‪ ,‬במה שהודעתיך‪ ,‬כי‬ ‫או"א אתכלילן במזלא קדישא‪ ,‬כנזכר באדרת האזינו ושם ביארנו‪ ,‬כי המזל העליון‪ ,‬שהם תרין תקוני דיקנא דאריך‪ ,‬והם‬ ‫השמיני והי"ג‪ ,‬הם ארוכים‪ ,‬ומתפשטים עד טבורא דלבא דא"א‪ ,‬והם חופפים על או"א‪ ,‬ומלבישים עליהם‪ .‬והם נקראים‬ ‫אדרת שער‪ ,‬בסוד )תהלים צג‪ ,‬ד( אדיר במרום ה'‪ ,‬שנתבאר אצלינו בקבלת שבת‪ .‬אבל ז"א שהוא למטה מטבורא דא"א‪,‬‬ ‫אינו נכלל בשערות ההם‪ ,‬וזש"ה ביעקב ואנכי איש חלק‪ .‬והנה השער הם בחי' נימין ארוכים‪ ,‬בצורת ווי"ן‪ .‬ובראשי הווי"ן‪,‬‬ ‫יש ציור יודי"ן‪ .‬ומקור השערות‪ ,‬הם מראשי היודי"ן של הווי"ן‪ .‬והנה כנגדם בקליפה‪ ,‬לא נתקנו או"א שלהם‪ ,‬בחי'‬ ‫הקליפות שיש בעולם האצילות‪ .‬ולכן אותם השערות שהיו ראויים להיות בהם‪ ,‬נמשכו למטה בז"א דקליפה‪ ,‬שהוא עשו‪,‬‬ ‫אחיו של יעקב‪ ,‬וכל הי"ס שבו מלאות שער‪ .‬וזש"ה‪ ,‬כאדרת שער‪ ,‬כי מלת שער מליאה ביו"ד‪ ,‬היא יו"ד עשר‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫כי כל י"ס שבו‪ ,‬מלאים שער‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי כדמיון אדרת שער‪ ,‬שהיתה ראויה להיותה למעלה באו"א דקליפה‪ ,‬וכיון‬ ‫שלא נתקנו כנזכר‪ ,‬לכן כדוגמתה נעשה עשו ז"א למטה‪ ,‬אדרת שער‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולהלן כתב וזל"ק‪ ,‬ואנכי איש חלק‪ .‬כבר נתבאר למעלה עניינו בפסוק ויצא הראשון אדמוני‪ ,‬כי שערות דרישא דא"א‪ ,‬הם‬ ‫נמשכים ומשתלשלים עד טבוריה‪ ,‬ואו"א אתכלילן במזלא דדיקנא דיליה‪ .‬אבל ז"א הנקרא יעקב‪ ,‬הוא מחציו דא"א ולמטה‪,‬‬ ‫שאין שם שערות‪ ,‬ולכן‪ ,‬ואנכי איש חלק‪ .‬אבל עשו אחיו‪ ,‬הוא כנגד ז"א דקליפה דאצילות‪ ,‬אשר לא היה תיקון בהם‬ ‫למעלה בבחי' או"א‪ ,‬כנודע אצלנו‪ .‬ואין תיקון בקליפות‪ ,‬אלא כנגד ז"א ולמטה‪ ,‬וכל השערות שהיו ראויים להיות למעלה‪,‬‬ ‫טו‬ ‫נשמתין חדתין‬ ‫שאלו בזה ע"פ המעשה הידוע בפי חסידים‬ ‫דומה וקשור יותר ליצחק מאשר יעקב‪ ,‬וכידוע בכוונת‬ ‫)כמובא בספה"ק דברי חיים ר"פ כי תבא(‬ ‫דתקיעת שופר דיצחק ודהע"ה קשורים זב"ז‪ ,‬וכנ"ל‬ ‫שהרה"ק הנוע"א הרר"א מליזענסק זי"ע עשה‬ ‫עשו היה בבחי' אדמוני כבחי' דהע"ה(‪ .‬וע"כ יצחק‬ ‫תשובה גדולה )ושרף את ידו( ע"כ שבקטנותו הכה‬ ‫אע"ה שכהו עיניו מראות בעולמות התחתונים‪,‬‬ ‫בידיו על אמו וגרם לה צער‪ ,‬וא"כ איך גרם‬ ‫אהב את עשו כפי שראהו ברוה"ק בשרשו העליון‬ ‫יעקאע"ה צער גדול כזה לאמו לפרכס לצאת‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬משא"כ רבקה שראתה את‬ ‫כשעברה על פתחי תורה‪ ,‬והזכיר בזה מורנו את‬ ‫עשו התחתון בעוה"ז‪ ,‬ידעה שנכרת למטה משרשו‬ ‫הווארט הידוע מהסאטמאר רב זי"ע )דברי יואל‬ ‫הרוחני העליון‪.‬‬ ‫בפרשתן‪ ,‬עמ' תריג( שאף שלמד יעקאע"ה את כל‬ ‫התורה מפי מלאך בהיותו עובר‪ ,‬הרי לא רצה‬ ‫ו‪ .‬בענין הטמנת ראש עשו במערת המכפלה‬ ‫להיות בשכנות עם עשו הרשע‪ ,‬ופירכס לצאת על‬ ‫וזה הרמז בדברי חז"ל שראשו של עשיו טמון‬ ‫פתחי בתי כנסיות‪ ,‬להראות שחפץ הוא ללמוד‬ ‫וקבור במערת המכפלה )סוטה יג‪ ,(.‬לרמז על‬ ‫דוקא בשכנות עם צדיקים הנמצאים בבתי כנסיות‪,‬‬ ‫שרשו העליון הרוחני הנ"ל‪ ,‬אך כל גופו נכרת‬ ‫ובזה יישב מורנו שהיה יודע יעקאע"ה שגם רבקה‬ ‫מראשו‪ ,‬היינו שלמטה בעוה"ז נכרת עשו לגמרי‬ ‫אמו ניחא לה שיצא ממנה וילך ללמוד בבתי‬ ‫משרשו הרוחני העליון‪ ,‬ויצא לגמרי מאחיזתו‬ ‫כנסיות ולא ישאר ליד עשו הרשע‪) ,‬וידע יעקאע"ה‬ ‫בקדושה‪] ,‬וא"כ אף שאי' בחז"ל שבתחלה היה‬ ‫שאם היתה רבקה אמו יודעת שזה הטעם לפירכוסו‪,‬‬ ‫נקרא עשו 'ישראל מומר' )קידושין יח‪ ,(.‬אין בו את‬ ‫היתה מסכימה אף לסבול צער זה של הפירכוס(‪.‬‬ ‫הדין 'ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא' )סנהדרין‬ ‫מד‪ ,(.‬ו'כי לא ידח ממנו נדח' )שמואל ב יד‪ ,‬יד(‪ ,‬אלא‬ ‫נדחה לעולם מאחיזתו ושרשו העליון בקדושה‪,‬‬ ‫ח‪ .‬י"ל שיעקב היה מוכרח לפרכס לצאת‪ ,‬להציל‬ ‫וכדכתיב לעת"ל 'משם אורידך נאם ה'' )עובדיה א‪,‬‬ ‫עצמו מהריגה‬ ‫ד(‪ ,‬היינו שלא יוכל לחבר עצמו עם שרשו העליון‪,‬‬ ‫עוד אמרו לפניו בשם הגר"י חזן שליט"א )בישוב‬ ‫וכל תיקונו הרוחני יהיה רק ע"י בנ"י כדכתיב 'ועלו‬ ‫שאלה הנ"ל(‪ ,‬שי"ל שיעקב אבינו ע"ה היה‬ ‫מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה'‬ ‫חייב לפרכס כדי להציל עצמו‪ ,‬שהלא רבקה היתה‬ ‫המלוכה' )עובדיה א‪ ,‬כא( בב"א[‪.‬‬ ‫סבורה בתחילה שיש לה רק עובר אחד‪ ,‬וא"כ חשש‬ ‫יעקב אבינו שכשתראה רבקה שהעובר מפרכס‬ ‫לצאת בעברה על פתחי ע"ז‪ ,‬תבין מזה רבקה‬ ‫ז‪ .‬איך גרם יעקאע"ה צער גדול לאמו‬ ‫שבנה חפץ לעבוד ע"ז‪ ,‬וא"כ תלך ותפיל את‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו'‪ .‬וברש"י‬ ‫עוברה‪ ,‬למנוע לידת רשע כזה לעולם )כמש"כ אחד‬ ‫'רבותינו דרשוהו לשון ריצה‬ ‫הראשונים כמובא בהערה יד( ואז ימות גם יעקב‪,‬‬ ‫כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‬ ‫וע"כ מפני פיקו"נ הוכרח יעקב אע"ה להציל את‬ ‫יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי ע"א‬ ‫עצמו ולרמז לאמו שיש בה שני עוברים‪ ,‬ושלא‬ ‫עשו מפרכס לצאת'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫נתהוו שם‪ ,‬ולכן הן עשו אחי איש שעיר‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יד‪ .‬כן כתב חד מקמאי ב'פרושי התורה לרבינו חיים פלטיאל' )תלמיד חבר למהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬בפרשתן( בביאור הנהגת‬ ‫רבקה שהלכה לדרוש את ה'‪ ,‬שפרש"י שהלכה לבית מדרשו של שם ועבר‪' ,‬תימה למה לא הלכה לבית מדרשו של אברהם‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫טז‬ ‫גשמיות‪] ,‬וכלשון הגמ' 'בשאלה שאני'‪ ,‬ובלשון‬ ‫תפיל עוברה‪ ,‬וע"כ הוצרך לפרכס בעברה על‬ ‫רש"י 'שהשואל שואל כעני על פתח‪ ,‬שאינו מרים‬ ‫פתחי בתי כנסיות‪.‬‬ ‫ראש לשאול שאלה גדולה'‪) ,‬אלא דבר מועט כדי‬ ‫חיים – רש"י ד"ה 'ומטובו'(‪ ,‬ומקשה הגמ' 'שאלה נמי‬ ‫ט‪ .‬ביאור היתר ההפלה הנ"ל‬ ‫הכתיב 'הרחב פיך ואמלאהו'‪) ,‬וברש"י – הרחב פיך‬ ‫ופלפל קצת מורנו בתירוץ זה‪ ,‬האיך מותר‬ ‫– 'לשאול כל תאותך'(‪ ,‬ומשני 'ההוא בדברי תורה‬ ‫להפיל בכה"ג )כנ"ל מאחד מהראשונים(‪,‬‬ ‫כתיב'‪ ,‬היינו שרק בדברי תורה יש להרחיב ולשאול‬ ‫שהלא יש דעות שלאבות הק' היה דין בני נח‪ ,‬ובן‬ ‫שאלה גדולה ככל תאותך‪) ,‬וכמו שרגיל מורנו‬ ‫נח נהרג על הפלת עובר )סנהדרין נז‪) ,(:‬ואינם כבני‬ ‫להתפלל ולברך על השגת 'כל התורה כולה בביטול‬ ‫ישראל שאין נחשבת אצלם ההפלה כהריגה גמורה(‪,‬‬ ‫עצמי'(‪ ,‬משא"כ בבקשות על עניני גשמיות אין‬ ‫ומאידך גיסא י"ל שלרבקה עצמה היה דין כישראל‬ ‫להרים ראש ולשאול שאלה גדולה ולבקש כל‬ ‫)כהשיטה שלאבות הק' היה דין ישראל(‪ ,‬ולבת‬ ‫תאותו‪ ,‬אלא יש לשאול כעני על פתח דבר מועט‪,‬‬ ‫ישראל אין נחשבת ההפלה כהריגה גמורה‪,‬‬ ‫היינו כדי חייו‪) ,‬ע"כ לשון ומשמעות דברי הגמ'([‪,‬‬ ‫משא"כ עשו שחפץ לעבוד ע"ז‪ ,‬הרי דינו כגוי‬ ‫וא"כ אמאי בירך יצחק אע"ה 'ורוב דגן ותירוש'‪,‬‬ ‫)שאין איסור מדאו' על הריגתו כעובר(‪ ,‬ואמנם י"ל‬ ‫שנראה שמבקש בקשה מרובה‪,‬‬ ‫שלכו"ע כיון שחפץ עשו לעבוד ע"ז‪ ,‬והרי בע"ז‬ ‫ואמנם היה מקום לחלק בזה בין בקשה בתפילה‬ ‫קיי"ל דמחשבה כמעשה )קידושין מ‪ ,(.‬הרי דינו‬ ‫לבין ברכה‪ ,‬שרק בתפילה ובקשה יש‬ ‫כעובד ע"ז שקיי"ל שמורידין ולא מעלין )ע"ז כו‪,(:‬‬ ‫לשאול כעני על הפתח‪ ,‬אך בברכה שרי לברך אף‬ ‫ומותרת הריגתו לכו"ע‪] ,‬ואאת"ל שמחשבת עובר‬ ‫באופן של 'הרחב פיך'‪ ,‬אך עדיין יש להקשות‬ ‫לפני לידתו אין מחייבת אותו עדיין בדין דמורידין‬ ‫בנוסח ברכת 'ברך עלינו' בנוסח הספרדים לימות‬ ‫בידים כדין עובד ע"ז‪ ,‬מ"מ עדיין יש ליישב ולפרש‬ ‫החורף‪ ,‬שמבקשים שם 'ומעושר מתנת ידיך'‪,‬‬ ‫שחשש יעקב אע"ה שתפיל העובר ע"י תפילה ולא‬ ‫שנראית ג"כ כבקשה גדולה על עניני וצרכי‬ ‫בידים‪ ,‬שזה שרי וכמו שאנו מתפללים בברכת‬ ‫גשמיות‪ ,‬וכן מבקשים בברכת החודש 'חיים של‬ ‫המינים וכו'[‪.‬‬ ‫עושר וכבוד' וכו'‪ ,‬וכן יש להקשות בנוסח הבקשה‬ ‫]ושאלו מדוע לא הלכה לשאול את יצחק אע"ה‪,‬‬ ‫על עשירות באמירת תיבת אי"ה בכתר דמוסף‬ ‫וענה שלא רצתה לצערו ולספר לו שבנו‬ ‫בר"ה ויוהכ"פ‪) ,‬שגם יש נוסחאות שמבקשים על‬ ‫העובר מפרכס לצאת על פתחי ע"ז[‪.‬‬ ‫עשירות מופלגת(‪ ,‬וכ"ז צ"ב לפי דברי הגמ' הנ"ל‪.‬‬ ‫י‪ .‬בענין בקשה בריבוי ובעושר על צרכי‬ ‫יא‪ .‬בקשת עושר בגשמיות לצורך ריבוי‬ ‫גשמיות‬ ‫עבודה"י כחסד וצדקה שרי‬ ‫ויתן לך האלקים וגו' ורוב דגן ותירוש וגו'‪.‬‬ ‫ותירץ מורנו ע"פ דברי הראב"נ )בביאור‬ ‫שאלו בזה ע"פ דברי הגמ' )ברכות דף נ‬ ‫הליקוטים סי' ח‪ ,‬בביאור הארוך אות א(‬ ‫ע"א(‪ ,‬שאין להרבות בבקשות גדולות על צרכי‬ ‫_________________________‬ ‫שעדיין לא מת כמו שנאמר‪' ,‬ויזד יעקב נזיד' משמע שאותו יום נפטר אברהם כשיעקב היה בן חמש עשרה‪ ,‬וי"ל לכך לא‬ ‫הלכה לבית מדרשו של חמיה שהיה בדעתה שיתירו לה לשתות שום סם שתפיל‪ ,‬והם השיבו זה הצער שיש לה 'שני‬ ‫גוים בבטנך'‪ ,‬וחשבה‪ ,‬אם אלך אצל חמי אפילו אם מותר לא יתיר לי בשביל בנו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יז‬ ‫נשמתין חדתין‬ ‫שעניני הרווחה בסתם עניני גשמיות עוה"ז שייכים‬ ‫שמיירי שם לגבי דברי התיקו"ז הידועים )תיקון ו דף‬ ‫לעשו ולא ליעקב[‪ ,‬משא"כ בכל המקומות‬ ‫כב ע"א( בגנות אלו הצווחין ככלבין הב הב‪ ,‬הב לן‬ ‫שמתפללים בנ"י על רווח עושר וכדו'‪ ,‬הרי כוונתם‬ ‫חיי הב לן מזוני‪ ,‬וכותב בזה הראב"נ שאם מבקש‬ ‫על עשירות שתביא לריבוי בנח"ר להש"י‪ ,‬ע"י‬ ‫החיי והמזוני עבור עבודת הש"י‪ ,‬אין בזה גנאי‬ ‫עשיית צדקה וחסד ומעש"ט וזיכוי הרבים וכו'‪,‬‬ ‫וחסרון‪) ,‬כי בקשה לצרכי עבודה"י נחשבת כבקשה‬ ‫באופן שכל העשירות הגשמית תהא לצורך תיקון‬ ‫עבור השכינה שמשבח זאת התיקו"ז(‪ ,‬וה"נ כל דברי‬ ‫הנצחי‪ ,‬וזה נכלל בתשובת הגמ' שם ש'הרחב פיך‬ ‫הגמ' שיש למעט בבקשת צרכי גשמיות‪ ,‬הם רק‬ ‫ואמלאהו' ‪' -‬בדברי תורה כתיב'‪ ,‬שנכללים בזה כל‬ ‫כשאין מכוין בבקשתו עבור עבודה"י )כגון עבור‬ ‫הבקשות לצורך ריבוי בעשיית רצון ונח"ר להש"י‪,‬‬ ‫נתינת צדקה וחסד לרוב וכדו'(‪ ,‬וכל בקשתו וכונתו‬ ‫שבזה מותר ומצוה לקיים 'הרחב פיך ואמלאהו'‬ ‫היא רק עבור הרווחתו בחיי עוה"ז‪] ,‬שזה גם נגד‬ ‫לבקש כל תאוותו )כמובא ברש"י הנ"ל(‪.‬‬ ‫מה שחילקו יעקב ועשו בפרשתינו וקבעו ביניהם‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫יח‬ ‫תערוך לפני שלחן‬ ‫ענינים שונים‬ ‫ב‪ .‬האם חכמה הוי בחי' יש או אין‬ ‫א‪ .‬קבלה חדשה בניגון המגיד בעת הנענועים‬ ‫ודיבר קצת בענין ספי' החכמה‪ ,‬שבמקו"א‬ ‫סיפר מורנו שבמשך הרבה שנים ניסה לברר‬ ‫האריך שבספרי המקובלים קוראים‬ ‫אצל האדמו"רים צאצאי בית רוז'ין‬ ‫לספי' החכמה בשם 'יש' )ופירשו מקרא ד'החכמה‬ ‫]כאדמו"ר מקאפיטשניץ ועוד[ בקשר להקבלה‬ ‫מאין תמצא'‪ ,‬שהכונה שהחכמה שהיא בגדר 'יש'‬ ‫שלזקינם המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע היו כוונות‬ ‫יוצאת ומשתלשלת מספי' הכתר שנקראת 'אין'(‪,‬‬ ‫מיוחדות בנענועי הלולב‪) ,‬וסיפר מאדמו"ר הר"י‬ ‫ומאידך בספרי חסידות חב"ד רגילים לכנות את‬ ‫מבוהוש זי"ע שבעת הנענועים היו נשמעים מפיו‬ ‫ספי' החכמה בשם 'אין'‪ ,‬וכמו שרגילים לבאר בענין‬ ‫הברות שנשמעו כעין השמות הק'(‪ ,‬ועתה שמע‬ ‫ספי' החכמה שהוא בחי' ביטול במציאות‪ ,‬וכרגיל‬ ‫שמועה וקבלה חדשה בענין זה )מאת אחד‬ ‫בספרי המגיד הגדול שכנגד ספי' החכמה )כנ"ל(‪,‬‬ ‫מאדמו"רי בית רוז'ין שליט"א(‪ ,‬וזאת ע"פ הידוע‬ ‫שכותב ומבאר את כל ערכי עבודת החסידות‬ ‫בכוונת הנענועים שמכוונים בהם שמות יה"ו‪,‬‬ ‫בענין הביטול‪ ,‬שהוא בבחי' אין‪.‬‬ ‫)בששה צירופים אחרים לששת הרוחות(‪ ,‬ובסידור‬ ‫רבי שבתי הרי שמות יה"ו אלו מנוקדים כל אות‬ ‫בניקוד אחר‪ ,‬ובזה שמע שהמגיד היה מנגן ניגון‬ ‫ג‪ .‬חד דוכתא שבו קורא האריז"ל לחכמה‬ ‫בעת הנענועים‪ ,‬וניגן התנועות שבניגון כדוגמת‬ ‫בשם 'אין'‬ ‫הנקודות של האותיות‪ ,‬וכגון שאם האות הראשונה‬ ‫אמנם אשכחן בחד דוכתא לרבינו האריז"ל שג"כ‬ ‫שבשם מנוקדת בפת"ח והשני בציר"י‪ ,‬היה מתחיל‬ ‫קורא לספי' החכמה בשם 'אין'‪ ,‬והוא‬ ‫)אה ©אה ©אה וכו'(‪ ,‬ואח"כ החליף‬ ‫הניגון בניקוד פת"ח ©‬ ‫בפירוש האריז"ל )בפע"ח שער השבת פי"ט( לשיר‬ ‫)אה ‪¥‬אה ‪¥‬אה(‪ ,‬לרמז על הנקודות‬‫הניגון לניקוד ציר"י ‪¥‬‬ ‫המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי‬ ‫שעל השמות‪ ,‬ואמר מורנו שבאופן זה אפשר גם‬ ‫)תהלים קכא‪ ,‬א(‪ ,‬ששם מבאר האריז"ל ד'אין' קאי‬ ‫לנגן ניגונים לכוין בהם על הנקודות של שמות ע"ב‬ ‫על ספי' החכמה‪ ,‬וזל"ק‪ ,‬אחר כך אומרים ויהי נועם‪,‬‬ ‫)בלי להוציא בפה את אותיות השמות הק'‪ ,‬שזה‬ ‫כו'‪ ,‬אחר כך שיר למעלות באות ל'‪ ,‬לפי שרומז‬ ‫אסור‪ ,‬אך יכולים להוציא בפה את ניקוד השמות‬ ‫למלכות שניקנית בל' מעלות‪ .‬אשא עיני אל‬ ‫בהברת הניגון כנ"ל(‪ ,‬וקישר ענין זה להידוע‬ ‫ההרים‪ ,‬הם אבות הנקראים הרים כי שם תשוקתם‬ ‫שהנקודות )דהטנת"א( הן כנגד בחי' אור החכמה‪,‬‬ ‫לעלות‪ .‬מאין יבא עזרי‪ ,‬מצד אריך אנפין הנקרא‬ ‫והלא ידוע )מדברי רביז"ל‪ ,‬וכן מקובל בחב"ד(‪,‬‬ ‫אין‪ ,‬וחכמה גם כן נקרא אין‪ ,‬שמקבלת מאין‪,‬‬ ‫שהמגיד ממעזריטש זי"ע כנגד אור החכמה )לעומת‬ ‫כמ"ש והחכמה מאין תמצא‪ .‬ויש בזה השבח ו'‬ ‫הבעש"ט הק' שכנגד אור הכתר(‪ ,‬וע"כ היה לו עסק‬ ‫פעמים שמירה‪ ,‬נגד ו' קצוות‪ ,‬בסוד ה' גדול‪ .‬וביום‬ ‫בענין הניגונים עם הנקודות דשמות הקודש‪.‬‬ ‫יט‬ ‫תערוך לפני שלחן‬ ‫ענין הרגשת צער בנ"י בלבו‪ ,‬שזה מסוגל להשגת‬ ‫השבת היא מתחברת עם בעלה‪ ,‬בסוד האבות‬ ‫רוה"ק‪ ,‬בבחי' אורים ותומים‪ ,‬וכמש"כ הרה"ק ר'‬ ‫עולם‪ ,‬וברחמיו מאציל עליהם מלמעלה שפע‬ ‫צדוק הכהן מלובלין זי"ע )צדקת הצדיק אות קצח(‬ ‫הברכות‪ ,‬ובזה היא נשמרת מכל רע‪ ,‬לא יבוא בה‬ ‫שאהרן הכהן ע"ה זכה לאורים ותומים בזכות זו‬ ‫ערל וטמא‪ .‬עכל"ק‪.‬‬ ‫שהיה משתתף בלבו בצער בנ"י‪) ,‬וכדאי' בחז"ל‬ ‫שהיה טורח לעשות שלום בבתי ישראל ולעשות‬ ‫ד‪ .‬ב' ההבחנות של אין ויש שבחכמה עצמה‬ ‫שלום בין אדם לחבירו )אדר"נ פי"ב(‪ ,‬וכ"ז היה‬ ‫וביאר שיש בכ"ז אריכות דברים‪ ,‬דהאמת‬ ‫מחמת רוב אהבתו את ישראל בלבו‪ ,‬עד שהכניס‬ ‫שהחכמה היא בבחי' הממוצע בין‬ ‫הרגשת צער בנ"י בלבו(‪,‬‬ ‫האין דהכתר להיש דהבינה‪ ,‬וידוע דכל ממוצע יש‬ ‫וכן סיפר שנכנס אליו בשבוע זה אברך שביקש‬ ‫את ב' ההבחנות‪ ,‬וע"כ בהחכמה יש ב' הבחינות‬ ‫עצה איך לזכות לקבל כח לעשות מופתים‬ ‫דאין ודיש‪ ,‬והיינו אין בפנימיות ויש בחיצוניות‪,‬‬ ‫ולפעול ישועות לבנ"י‪) ,‬והיה נראה משמעות‬ ‫וזאת מלבד הידוע ע"פ תורת הערכין‪ ,‬שהחכמה‬ ‫הדברים שאותו אברך אינו בדרגת דבקות מיוחדת או‬ ‫נקראת 'יש' לעומת הכתר ו'אין' לעומת הבינה‪,‬‬ ‫בדרגה גדולה בתורה"ק וכדו'(‪ ,‬וסיפר שענה לו‬ ‫אלא שבחכמה עצמה יש את ב' ההבחנות‪ ,‬ואמר‬ ‫שדעתו היא ע"פ הנ"ל שאם יכוין לבו לש"ש‬ ‫שכן הוא לגבי הענין דפנימיות חכמה – פנימיות‬ ‫שרוצה לעזור לבנ"י ולהשתדל לעשות עצמו צינור‬ ‫עתיק‪ ,‬וכידוע שגם בעתיק יש ענין זה של אין ואני‬ ‫טהור ונקי לזה‪ ,‬הרי יקבל )בזכות אהבת הש"י לבניו(‬ ‫בבת אחת‪ ,‬ואמר )בדרך אגב( שבד' תיבות אלו‬ ‫במתנת חנם שפע רוחני שיכול לסייע על ידו לבניו‬ ‫'פנימיות חכמה – פנימיות עתיק' נרמזים שכליים‬ ‫של מקום‪.‬‬ ‫ושרשים גדולים בחכמת הקבלה והחסידות‪,‬‬ ‫ובבחי' מועט המחזיק את המרובה‪) ,‬עד שד'‬ ‫תיבות אלו הם כמו מפתח גדול לסודות החכמה(‪,‬‬ ‫ו‪ .‬תיקון בענין זמן ברכות קרי"ש וקרי"ש‬ ‫ואמר בזה א' התלמידים ששמע ממקובל אחד‬ ‫אמר מורנו שיש לתקן במה שנדפס בשבוע‬ ‫שגם ד' התיבות )שיסודם ושרשם בדברי מהרנ"ש(‬ ‫מבריסק‬ ‫הגר"ח‬ ‫מדברי‬ ‫העעל"ט‬ ‫'אורות דתוהו בכלים דתיקון' הרי גם הם בבחי'‬ ‫והמשמרת שלום‪ ,‬שס"ל שקיי"ל שזמן ברכות‬ ‫מפתח גדול לשרשי סודות התורה‪ ,‬והסכים עמו‬ ‫קרי"ש הוא כל היום‪ ,‬ולא הודגש שם שכ"ז הוא רק‬ ‫מורנו‪ .‬ואכמ"ל יותר‪.‬‬ ‫בדיעבד כשנאנס ולא בירך ברכות קרי"ש בזמנה‬ ‫)שהוא עד ד' שעות(‪ ,‬אך בודאי שיש להזהר ולנהוג‬ ‫לכתחילה כשיטת השו"ע )סי' נח ס"ו( בשם רב האי‬ ‫ה‪ .‬דברי חיזוק למזכי הרבים באהבת ישראל‬ ‫גאון שכן ס"ל לרוב הפוסקים‪ ,‬שזמן ברכות קרי"ש‬ ‫שעל לבם‬ ‫הוא עד ד' שעות בלבד‪) ,‬עד שלדידהו המברך אחר‬ ‫השתתף בסעודה ראש ישיבה של צעירים‬ ‫כך הוו ברכותיו לבטלה(‪ ,‬והביאוה"ל נקט שם )בד"ה‬ ‫לעלות‬ ‫ומתחזקים‬ ‫המתקרבים‬ ‫קוראה( דבדיעבד כשנאנס יאמר הברכות עד‬ ‫במעלות הקודש‪ ,‬וידבר עמו מורנו בגודל עבודה זו‬ ‫חצות‪ ,‬וכמו בזמן תפילה שבדיעבד זמנה עד חצות‪,‬‬ ‫של זיכוי הרבים‪ ,‬וכדרשת חז"ל )ב"מ דף פה ע"א(‬ ‫ובודאי שיש להזהר שלא לבא להקל יותר מכך‪.‬‬ ‫'כל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש‬ ‫וכ"ש שיש להזהר מאד בקריאת שמע עצמה‪,‬‬ ‫ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר ואם‬ ‫שלרוב הפוסקים הרי זמנה מדאו' הוא רק עד ג'‬ ‫תוציא יקר מזולל כפי תהיה'‪ ,‬ודיבר עמו בגודל‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫כ‬ ‫הבית‪ ,‬שעקרו ממנו חז"ל מצות הסוכה‪) ,‬אלא‬ ‫שעות‪ ,‬ואף לשיטת הכס"מ )שכתב הביאוה"ל הנ"ל‬ ‫שהפמ"ג מבאר שלהכס"מ מיירי זה דוקא במי‬ ‫שהיא שיטה יחידאה שנדחתה מההלכה(‪ ,‬שס"ל‬ ‫שאיחר זמנה בפשיעה‪ ,‬כי אין מסתבר שיעקרו רבנן‬ ‫בדעת הרמב"ם שמדאו' זמן קרי"ש הוא כל היום‪,‬‬ ‫מצות קרי"ש מדאו' ממי שנאנס ולא קראה בזמנה(‪,‬‬ ‫הלא אף הרמב"ם עצמו )וכן המחבר בשו"ע שהוא‬ ‫ומ"מ חזינן מכך גודל הזהירות שלא לאחר ח"ו‬ ‫בעמח"ס כסף משנה(‪ ,‬כתבו להדיא שהקורא קרי"ש‬ ‫זמן קרי"ש‪ ,‬ולא מבעיא שלרוב הפוסקים הפסיד‬ ‫אחר ג' שעות הוי כקורא בתורה‪) ,‬כלשון המשנה‬ ‫מצות קרי"ש דאו' )ונאמר עליו 'מעוות לא יוכל‬ ‫ללא חולק במס' ברכות פ"א מ"ב(‪ ,‬ומפרש בזה‬ ‫לתקון' כדאי' בחז"ל‪ ,‬ברכות כו‪ ,(.‬אלא אף לדעת‬ ‫הפמ"ג שאף לשיטת הכס"מ שמדאו' זמנה כל‬ ‫הכס"מ הרי אם היה הדבר בפשיעה עקרו ממנו‬ ‫היום‪ ,‬הרי כיון שלכו"ע תיקנו חז"ל חיוב גמור של‬ ‫חז"ל קיום מצות קרי"ש דאו'‪ ,‬וכל קריאתו הרי‬ ‫זמן קרי"ש‪ ,‬הרי עקרו רבנן מצות קרי"ש דאו' ממי‬ ‫היא 'כקורא בתורה'‪ ,‬ללא קיום מצות קרי"ש‬ ‫שקרא אותה אחר זמן זה‪ ,‬וכדאשכחן )בסי' תרלד‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫ס"ד( לגבי היושב ראש ורובו בסוכה ושלחנו בתוך‬ ‫כא‬ ‫דברי התעוררות וחיזוק‬ ‫דברי התעוררות וחיזוק‬ ‫שנאמרו ע"י מורנו‬ ‫)ע"י אחי הנפטר שיבדלחט"א הר"ר ישראל שליט"א‪ ,‬שנאמרו ברבים בביהמ"ד‪ ,‬בצווי ובפני מורנו(‬ ‫אחר פטירת הגה"צ ר' איתמר בן יבדלחט"א ר' דוב שווארץ זצ"ל בעמח"ס 'בלבבי‬ ‫משכן אבנה' טו‬ ‫נלב"ע כ"ז חשון תשפ"ז‬ ‫]ואמרו לפניו שהגה"צ הנ"ל כותב בעצמו‬ ‫א‪ .‬ביאור ענין היותו ידי"נ באמת‬ ‫באחד מספריו שהמח' שיש בינו לבין‬ ‫דיבר מורנו על ידי"נ הגה"צ ר' איתמר זצ"ל‪,‬‬ ‫מורנו יבדלחט"א בכל מיני ענינים עמוקים‬ ‫והדגיש כמ"פ שהיה באמת ידיד נפשו‪,‬‬ ‫בקבלה‪ ,‬הוא מחמת שהם ב' מוחין שונים‪ ,‬מוחין‬ ‫ואף שהיו ביניהם כו"כ דברי משא ומתן וחילוקי‬ ‫דפרצוף לאה )ר' איתמר( ומוחין דפרצוף רחל‬ ‫דעות בענינים עמוקים בקבלה‪ ,‬הרי ידוע לכל בר‬ ‫)להבחל"ח מורנו שליט"א(‪ ,‬והיה נראה שמסכים‬ ‫בי רב דחד יומא שכן היא דרכה של תורה‪ ,‬וכן‬ ‫מורנו להגדרה זו‪ ,‬וכעין זה הובא בדעה חכמה‬ ‫ניתנה התורה‪ ,‬שכל ת"ח יש לו ההבנה המיוחדת‬ ‫לנפשך )פר' שמות תשפ"ב‪ ,‬בביאור ירושלמי‬ ‫לו בתורה"ק‪ ,‬וכל התורה מלאה במח' בין התנאים‬ ‫קידושין דף ג ע"א( שבספרי 'בלבבי משכן אבנה'‬ ‫והאמוראים וכו'‪ ,‬שכל מחלוקתם היתה באופן של‬ ‫מאיר בעיקר האמונה הפשוטה‪ ,‬בבחי' לאה‪,‬‬ ‫'אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה'‪ ,‬שהוא‬ ‫ובספרי ים החכמה מאיר התענוג בה'‪ ,‬בבחי' רחל‪,‬‬ ‫הסימן האמיתי של מחלוקת שהיא לשם שמים‪,‬‬ ‫ושעשועי האמונה הם בסוד רחל הגדולה שלאה‬ ‫כמח' ב"ש וב"ה‪ ,‬שעליה נאמר בגמ' )יבמות דף יד‬ ‫כלולה בה[‪.‬‬ ‫ע"ב( 'ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים‬ ‫מה שנאמר האמת והשלום אהבו'‪ ,‬וה"נ בענין דידן‬ ‫שכל חילוקי הדעות בהבנת ענינים עמוקים בתורת‬ ‫ב‪ .‬דרכו בקודש לברוח מן הכבוד והפרסום‬ ‫החסידות והקבלה שהיו ביניהם‪ ,‬היה הכל באופן‬ ‫באופן קיצוני‬ ‫שכיבדו אחד את זולתו בתכלית הכבוד‪ ,‬ונתן‬ ‫וסיפר מורנו שמלבד שנפגש כמ"פ עם הגה"צ‬ ‫מורנו הסכמה בארוכה לספריו הנפלאים‪ ,‬שהם‬ ‫הנ"ל בשנים קודמות )כי הגיע כמ"פ לבית‬ ‫ספרים המגלים אלקותו ית"ש באופן השוה לכל‬ ‫מדרשנו הקודם שבתחי' רח' אהלי יוסף(‪ ,‬הרי גם‬ ‫נפש‪ ,‬וקירבו אלפים ורבבות לפנימיות האמונה‬ ‫לאחרונה הגיע שוב באחד משיעורי הקבלה‬ ‫ודבקות בהש"י וכו'‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫טו‪ .‬אמר מורנו שישנן שמועות שונות )וסותרות( האם ציוה הגה"צ ר"א שלא להספידו‪) ,‬ולמעשה בהלווייתו הספידוהו הגה"צ‬ ‫ר' יעקב עדס שליט"א וכמה מבניו(‪ ,‬ובהיות שחושש מורנו לשמועה שציווה שלא להספידו‪ ,‬ע"כ שאל וקיבל הוראה להיתר‬ ‫מהגאון בעל ישיב יצחק שליט"א להדפיס דברי התעוררות וחיזוק )שיש ללמוד מהם( ולא דברי הספד על גדלותו לבד‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫כב‬ ‫ידעו כל השנים שהשכן עמו הם גרים יחד הוא‬ ‫שאחרי חצות לילה בביהמ"ד החדש )ברח' אהלי‬ ‫מחבר הספרים הנפלאים‪.‬‬ ‫יוסף ‪ ,(18‬אלא שכדרכו בקודש לברוח מאד מן‬ ‫הכבוד והפרסום‪ ,‬ישב בפינת ביהמ"ד‪ ,‬כי רצה‬ ‫להקשיב לשיעור בלא שישימו לב שהוא נמצא‪,‬‬ ‫ג‪ .‬האם זכה למדרגותיו מכח יגיעתו או מכח‬ ‫אלא שאחד מהנוכחים הרגיש בישבו שם בצד‪,‬‬ ‫רוממות נשמתו‬ ‫וניגש למורנו באמצע השיעור ומסר לו זאת‪,‬‬ ‫ושאל אחד התלמידים‪ ,‬איך הגיע הגה"צ‬ ‫ורצה מורנו לקרוא לו ולהושיבו על ידו ולכבדו‬ ‫למדרגותיו הגדולות‪ ,‬האם הוא בכח‬ ‫כראוי‪ ,‬וג"כ רצה שישא מדבריו‪ ,‬ותיכף שראה‬ ‫יגיעתו הגדולה‪ ,‬או שהוא גם מחמת רוממות‬ ‫הגה"צ ר"א שהרגישו בנוכחותו וחפצים לכבדו‬ ‫נשמתו‪) ,‬ואמר השואל שיש נפ"מ בזה‪ ,‬האם על כל‬ ‫וכו'‪ ,‬תיכף נשא רגליו וברח מן המקום‪ ,‬וכדרכו‬ ‫אחד לתבוע מעצמו לעלות במעלות רמות כאלו‪ ,‬או‬ ‫בקודש לברוח מכבוד ופרסום כבורח מפני האש‪,‬‬ ‫שדבר זה הוא דבר השייך רק לנשמה גבוהה ולא‬ ‫]שזה ענין מוחין דלאה‪ ,‬שנקראים באריז"ל בשם‬ ‫לכל אחד(‪,‬‬ ‫'עקב ענוה'‪ ,‬ובבחי' לאה שהיא עלמא דאתכסיא‬ ‫וענה מורנו שכבר צעק על זה רביז"ל )שבחי הר"ן‬ ‫כידוע[‪.‬‬ ‫אות כו טז(‪ ,‬שאין לתלות גדלות הצדיקים‬ ‫מחמת גודל נשמתם‪ ,‬וכמו שפירש בזה בעצמו‬ ‫וסיפר בזה אחיו שליט"א כמה סיפורי פלא‪ ,‬וכגון‬ ‫שאף נשמה הקטנה ביותר אם יהיה מייגע עצמו‬ ‫שאחר שנתפרסמו ספריו בעולם )ללא‬ ‫בעבודה"י באמת כראוי‪ ,‬יגיע לתכלית המדרגות‪,‬‬ ‫הזכרת שמו וללא כתובת וכדו' שיוכלו להיוודע מי‬ ‫]וכמו שמביא הבנ"י )אגרא דפרקא אות כט יז(‬ ‫המחבר(‪ ,‬ניגש אליו גיסו עם ספר ואמר שראה‬ ‫שהבעש"ט הק' העיד על הרה"ק ר' יצחק‬ ‫ספר זה ויש לו כמה קושיות בדבריו של המחבר‪,‬‬ ‫מדרוהוביטש זי"ע )אבי המגיד הרי"מ מזלאטשוב‬ ‫ואף לו לא גילה שהוא המחבר אלא התייגע עמו‬ ‫זי"ע( שהיתה נשמתו הנשמה הכמעט נמוכה‬ ‫יחד ליישב דברי המחבר הנעלם‪ ,‬וכן סיפר‬ ‫ביותר מכל הדור‪ ,‬ובכח עבודתו את הש"י באמת‬ ‫משכנים שגרו ליד אחיו שנים רבות והכירו את‬ ‫זכה להגביה נשמתו למדרגת צדיק הדור )עוד בחיי‬ ‫ספריו ולמדו בהם‪ ,‬ואחר פטירתו כשבאו לנחם‬ ‫הבעש"ט הק'( ולמדרגת נשמת רשב"י[‪.‬‬ ‫בימי השבעה בקשו לראות תמונת המחבר ולא‬ ‫_________________________‬ ‫טז‪ .‬ז"ל שם‪ ,‬והקפיד מאד על אלו האנשים שסוברים שעקר מעלת הצדיק והשגתו שזוכה הוא מצד הנשמה לבד מחמת‬ ‫שיש לו נשמה גבוה מאד‪ .‬ואמר שלא כן הדבר רק העקר תלוי במעשים טובים ויגיעות ועבודות‪ .‬ואמר בפרוש שכל אדם‬ ‫שבעולם יכול לזכות למדרגה הגבוה ביותר‪ .‬כי אין הדבר תלוי אלא בבחירת האדם לבד‪ ,‬אם ירצה לרחם על עצמו וליישב‬ ‫עצמו היטב היטב מה שטוב לפניו באמת וכו'‪ .‬והכל לפי רוב המעשה )אבות פ"ג מט"ו(‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יז‪ .‬ז"ל הבנ"י שם‪ ,‬סיפרו לי מגידי אמת ששמעו מכבוד הרב הקדוש המגיד מה"ר יחיאל מיכל זצוק"ל‪ .‬סיפר להם שבשעת‬ ‫בואו פעם הראשון להרב הבעש"ט זצלה"ה‪ ,‬צוה לכבדו‪ ,‬ואמר תדעו שהאיש הזה הוא בן הרב הקדוש מו"ה יצחק‬ ‫מדראהביטש‪ ,‬והנני אספר לכם אשר אביו של זה נתנו לו מן השמים נשמה קטנה אשר כמעט אין בדור נשמה קטנת הערך‬ ‫כמוה‪ ,‬והוא הגביה אותה למעלת התנא הקדוש הרשב"י‪ ,‬ע"כ שמעתי‪ ,‬והבנתי משארז"ל ]תנדב"א רבה פכ"ה[ שכל אדם‬ ‫מחוייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב‪ .‬והנה לכאורה איך יקוה האדם לזה‪ ,‬הלא נשמות גבוהות כאלו‬ ‫הם מאצילות הקודש‪ ,‬וישנם נשמות קטנות מאוד ממלכות דמלכות דעשיה‪ ,‬אבל לפי הדברים הנ"ל הוא מובן שיש בכח‬ ‫האדם ע"י מעשיו להגביה נשמתו עדי אין חקר והבן‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כג‬ ‫דברי התעוררות וחיזוק‬ ‫הש"י את משרע"ה בתורה"ק היא בקראו בשם‬ ‫ד‪ .‬איך יתכן שנשמה נמוכה מגיעה בעבודתה‬ ‫'עבד נאמן'‪ ,‬ולא בשאר המדרגות הנשגבות‬ ‫לאותה המדרגה‬ ‫והנוראות אליהן זכה‪ ,‬ובמעלה זו שהיא מעלה‬ ‫ושאלו שלכאו' הדברים תמוהים‪ ,‬הלא בודאי‬ ‫העיקרית של משרע"ה‪ ,‬שעשה רצון הש"י בתכלית‬ ‫שיש בבנ"י נשמות גבוהות ונשמות‬ ‫השלימות לפי ערך מדרגתו )שהוא העיקר יותר‬ ‫יותר פשוטות‪) ,‬וכמובא בספה"ק שיש נשמות דאצי'‬ ‫מהכל(‪ ,‬הרי בענין זה יכול כל יהודי להיות‬ ‫ויש נשמות דבי"ע וכו'(‪ ,‬ובודאי שגדלות הנשמה‬ ‫כמשרע"ה ממש‪.‬‬ ‫משפיעה על דרגת עבודת האדם‪ ,‬ואיך יתכן‬ ‫להשוות את כולם להדדי ולומר שאף הנשמה‬ ‫ה‪ .‬הש"י בחר בצדיקים שעסקו בתיקוני‬ ‫הנמוכה ביותר יכולה ע"י אותה יגיעה עצמה )ולא‬ ‫השכינה‬ ‫ע"י תוספת יגיעה( לבא למדרגה הגבוהה ביותר‪,‬‬ ‫ובפרט ע"פ הידוע ע"פ פנימיות ש'כל מצוותיך‬ ‫וענה שכבר נתבאר הדבר במקו"א על דברי‬ ‫אמונה' כתיב )תהלים קיט‪ ,‬פו(‪ ,‬והתכלית‬ ‫הרמב"ם הידועים )פ"ה מהל' תשובה ה"ב יח( שכל‬ ‫והפנימיות של כל המצוות הוא ענין האמונה‪,‬‬ ‫אחד מישראל יכול להיות כמשרע"ה‪ ,‬וגם שם קשה‬ ‫שהוא הענין שבו בוחר הש"י יותר מהכל‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫קושיא זו‪ ,‬ונתבארו הדברים בספה"ק שמי שזכה‬ ‫הרמח"ל )באגרותיו( שהש"י בוחר בצדיקים שזכו‬ ‫לשלימות הגבוהה ביותר שיכולה נשמתו לבא‬ ‫להדבק בשכינה ולעשות כל עבודתם לתיקון‬ ‫אליה‪ ,‬הר"ז נחשב שהגיע למדרגת משרע"ה‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬שזה ענין תיקון האמונה‪ ,‬ובענין שלימות‬ ‫והיינו שאף שבאמת לאמיתה הרי נשמת משרע"ה‬ ‫האמונה הרי יכול כל אחד מישראל להגיע לתכלית‬ ‫היא הגבוהה שבגבוהות‪ ,‬וכמובא בחסידות‬ ‫השלימות בדרגה העליונה ביותר‪ ,‬ומעין מש"כ‬ ‫שנשמת משרע"ה מאורות דתוהו שבבחי' מימי‬ ‫בתניא )פי"ח( שכל יהודי מוסר נפשו עקד"ה על‬ ‫הא"ס )כנרמז בקרא 'כי מן המים משיתיהו'(‪ ,‬ועל כן‬ ‫ענין האמונה‪ ,‬וא"כ הרי בזה נחשב הוא ע"פ‬ ‫זכה להיות הנביא הגדול ביותר ו'מובחר המין‬ ‫פנימיות כמשרע"ה‪] .‬וכעין שמעיד היסוד ושורש‬ ‫האנושי'‪ ,‬שלעולם לא היה ולא יהיה אדם כמוהו‬ ‫העבודה ע"ע בצוואתו‪ ,‬שהשבח היחיד שמתיר‬ ‫)ואף לא משיח צדקנו בנבואה(‪ ,‬והוריד לנו תורה מן‬ ‫הוא להספידו בו‪ ,‬הוא שזכה לדרגת האמונה‬ ‫השמים )שכוללת התורה את כל המדרגות שבכל‬ ‫כמשרע"ה‪ ,‬אלא שמשרע"ה זכה לזה מכח נבואתו‬ ‫העולמות‪ ,‬ואין למעלה ממנה‪ ,‬ולא תהא תורה אחרת‬ ‫והוא זכה לכך בכח אמונתו התמימה יט‪ ,‬והיינו‬ ‫מלבדה‪ ,‬והכל נקרא ע"ש משרע"ה ונתנה לו במתנה‬ ‫כעין המבואר ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫כדכתיב 'תורת משה'(‪ ,‬מ"מ עיקר השבח שמשבח‬ ‫_________________________‬ ‫יח‪ .‬ז"ל הרמב"ם‪ ,‬אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם‬ ‫מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או‬ ‫חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו‬ ‫לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה הוא שירמיהו אמר מפי עליון לא תצא הרעות‬ ‫והטוב כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו‬ ‫ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה הוא שכתוב אחריו מה יתאונן אדם חי וגו'‬ ‫וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו‬ ‫הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יט‪ .‬ז"ל צוואתו הק'‪ ,‬והריני גוזר ואומר שלא ידברו עלי שום שבח כלל רק את השבח הזה ידברו עלי‪ ,‬מה שאני מעיד‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫כד‬ ‫בקובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו‪ ,‬עמ' מ( 'אשרי‬ ‫ו‪ .‬מעלתו המיוחדת של בעל ה'בלבבי משכן‬ ‫למי שחתמו ימיו מהרה'‪] ,‬ומעין זה אי' מרביז"ל‬ ‫אבנה'‬ ‫)שיחות הר"ן אות קעט כ( שאמר בקדשו שכבר אין‬ ‫ועפ"ז ענה מורנו לשואל הנ"ל וביאר את‬ ‫ביכולתו להוסיף עוד להתעלות‪) ,‬היינו שהגיע‬ ‫מעלתו המיוחדת של בעל ה'בלבבי‬ ‫למקומו ולתיקונו השלם(‪ ,‬ואין יכול הוא להמשיך‬ ‫משכן אבנה'‪ ,‬שזכה לכוין אל הנקודה הפנימית‪,‬‬ ‫לחיות כך )היינו באופן שאין לו יותר מקום‬ ‫והיינו שהתשובה האמיתית על שאלת השואל‬ ‫להתעלות(‪ ,‬וע"ז אמר שצריך הוא כבר להפשיט‬ ‫הנ"ל האם כל מה שזכה הגה"צ הנ"ל הוא מכח‬ ‫את כותנתו‪) ,‬היינו בדרך משל‪ ,‬שרוצה הוא כבר‬ ‫יגיעתו בלבד או גם מכח נשמתו הגבוהה‪ ,‬וע"ז‬ ‫לצאת מגופו‪ ,‬ולהפשיט מנשמתו שהיא עיקר האדם‪,‬‬ ‫התשובה האמיתית היא שאין זה מחמת זה‪ ,‬ולא‬ ‫את גופו שהוא בחי' כתונת ובגד לנשמתו([‪) .‬וביאר‬ ‫מחמת זה‪ ,‬היינו לא מחמת נשמתו ולא מחמת‬ ‫בזה מורנו ביאור עמוק‪ ,‬ויבואר במקו"א בל"נ(‪.‬‬ ‫יגיעתו בלבד‪ ,‬אלא מחמת שזכה לכוין את‬ ‫היגיעה אל הנקודה הפנימית והנכונה‪ ,‬היינו שכל‬ ‫יגיעתו היתה למציאת האמונה וההכרה בהש"י‬ ‫ח‪ .‬כל נשמה מעלתה גבוהה בהרבה ממה שאנו‬ ‫בתכלית‪ ,‬ומציאת הנקודה הפנימית של הדבקות‬ ‫משיגים בדרגת הצדיק הגבוה ביותר‬ ‫בהש"י‪] ,‬שזהו ענין ד'תורה לשמה' ע"פ דרך‬ ‫עוד הוסיף לבאר לשואל‪ ,‬שבאמת עליו לידע‬ ‫החסידות‪ ,‬שהיא תורה לשם הדבקות בהש"י[‪,‬‬ ‫מש"כ מוהרנ"ת שכל השגתו בצדיק הגבוה‬ ‫וע"כ זכה למה שזכה‪,‬‬ ‫ביותר ובנשמה הגבוהה ביותר‪ ,‬הרי באמת אף‬ ‫הוא עצמו )ואף נשמה נמוכה ממנו( הרי היא באמת‬ ‫גבוהה הרבה מזה‪) ,‬כי נשמת כל יהודי אף הנמוכה‬ ‫ז‪ .‬דבריו קודם הסתלקותו‬ ‫ביותר הרי באמת היא גבוהה כ"כ‪ ,‬יותר ממה‬ ‫וסיפר מורנו ששמע שאומרים בשם הגה"צ‬ ‫שנראה שאפשר להשיג בשכל בדרגת הצדיק הגדול‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שתקופה קצרה לפני פטירתו אמר‬ ‫ביותר(‪ ,‬וא"כ עליו לידע שכל מה שמדברים‬ ‫שהגיע כבר למקום ולתיקון שעבורו בא לעולם‪,‬‬ ‫מגדלות הצדיקים הרי באמת מדברים מגדלות‬ ‫בבחי' דברי הרמב"ם )באגרת לבנו הר"א‪ ,‬נדפס‬ ‫_________________________‬ ‫עלי שמים וארץ והיודע תעלומות יודע ויעיד עלי ג"כ אחר פטירתי‪ ,‬שהייתי מאמין באמונת אלקותו ית"ש ויתעלה זכרו‬ ‫לעד‪ ,‬ממש כמשה רבינו ע"ה‪ ,‬אך הוא ידע בבירור כפי גודל עיני שכלו‪ ,‬כמ"ש )במדבר יב‪ ,‬ו( 'בכל ביתי נאמן הוא'‪ ,‬ואני‬ ‫השפל בגודל אמונה שלמה ואמתות ברורה‪ ,‬בלי שום פקפוק וספק כלל ח"ו‪ ,‬גם בבירור גמור לפי קט שכלי‪ .‬גם שבח זה‬ ‫יאמרו עלי‪ ,‬שכמה וכמה פעמים ביום בעת שהייתי בטל מלמוד התורה הקדושה הייתי מקבל עלי אלקותו ית"ש ויתעלה‪.‬‬ ‫כו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כ‪ .‬ז"ל‪ ,‬קודם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשיו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן‬ ‫שמלובשין בהגוף‪ .‬ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו‪ ,‬כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן‪ .‬כי כל ימי‬ ‫חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת‪ ,‬אפילו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה‪ ,‬אפילו לתכלית המעלה‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר‪ .‬וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבואר במקום אחר‪ .‬ולבסוף הגיע‬ ‫למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אופן‪ .‬ועל כן היה מוכרח להסתלק‪ .‬ואמר בזו הלשון‪ ,‬איך‬ ‫וואלט שוין גיגערין דאס העמדיל אויס גיטאן‪ .‬ווארין איך קאן אויף איין מדרגה ניט שטיין )‪-‬כבר רציתי לפשוט כותנתי‬ ‫מפני שאיני יכול לעמד על מדריגה אחת(‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כה‬ ‫דברי התעוררות וחיזוק‬ ‫את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום‬ ‫הפנימית של כל יהודי ויהודי‪ .‬אלא שאצל הצדיקים‬ ‫משמח את הבריות‪,‬‬ ‫הוא באופן מגולה‪ ,‬ואצל כל יהודי העבודה היא‬ ‫לגלות פנימיות הנעלמת‪.‬‬ ‫ולדוגמא סיפר בזה כמה מעשיות‪ ,‬שהיה עוסק‬ ‫בשיקום משפחות שבורות‪ ,‬והיה‬ ‫משקיע בזה כוחות רבים‪ ,‬בגופו ובזמנו וממונו‪,‬‬ ‫ט‪ .‬צורת לימודו כל ימי חייו‬ ‫והעמידן על רגלם‪ ,‬וכן בפרטות היה נכנס לביתם‬ ‫ואמנם הרחיב אחיו שליט"א )בדברי התעוררות‬ ‫של גלמודים ושבורי לב לחזקם ולעודדם ולשמחם‬ ‫שנאמרו בביהמ"ד אחרי תפילת מנחה‪,‬‬ ‫ולהוציאם מביתם והיה קונה קניות עבורם וכו'‪ ,‬וכן‬ ‫בפני מורנו שליט"א( לדבר מענין זה‪ ,‬שכבר מימי‬ ‫במשך כל השנים שהיה האחראי על רשת הכוללים‬ ‫בחרותו היה ניכר עליו שכל לימודו הוא באופן‬ ‫הגדולה היה עצמו נכנס כל ערב לחדר האוכל‬ ‫של בקשת אמיתות הדבקות בהש"י ע"י התורה‪,‬‬ ‫לבדוק את תפריט האוכל‪ ,‬והאם יש שפע בכל‬ ‫וסיפר שהראה לו החברותא של הר"א מימי‬ ‫הנצרך‪ ,‬וכן היה נושא בעצמו שולחנות לאברכים‬ ‫נעוריו שהיו מתכתבים ביניהם בהרבה מכתבים‬ ‫מקומה לקומה וכדו'‪ ,‬וכן דאג בעצמו שישולמו‬ ‫בימי בין הזמנים וכדו'‪ ,‬ובכל מכתב סיים בהדגשה‬ ‫לאברכים משכורות נכבדות‪ ,‬ושיקבלו אותן בזמן‪,‬‬ ‫שהעיקר שלא לשכוח שתכלית הלימוד הוא‬ ‫ובנוסף למשכורת הקבועה הנכבדת לכל אברך‪,‬‬ ‫להכיר ולידבק בכל הכח בהש"י נותן התורה‪,‬‬ ‫דאג שתהא בכולל אפשרות לקבל סיוע מהצד למי‬ ‫וסיפר שאף בכוללים שעמדו תחת הדרכתו‬ ‫שיש בביתו הוצאות גדולות מהרגיל‪ ,‬וע"כ הקים‬ ‫הרוחנית הנהיג שקודם כל סדר למוד ישבו רבע‬ ‫בתוך מסגרת הכוללים קרנות שונות לצורך‬ ‫שעה בדומיה‪ ,‬ובהתבוננות פנימית ונפשית‪,‬‬ ‫הכנסת כלה ולצרכי רפואה וטיפולי שינים וכדו'‪,‬‬ ‫שבזמן זה יכין כל אברך את עצמו בהכנה רבתי‬ ‫באופן שכל אברך מלומדי הכוללים שלא הספיקה‬ ‫ללימוד התורה"ק בכונה טהורה‪ ,‬וכל הלימוד‬ ‫לו המשכורת מחמת צרכים שונים‪ ,‬היה מפרט‬ ‫בכוללים היה בתענית דיבור מוחלט כל היום‬ ‫בקשתו ומקבל תוספת באופן של כבוד עבור צרכיו‬ ‫מבוקר עד ערב מכל דברי חולין‪.‬‬ ‫ללא קושי‪.‬‬ ‫י‪ .‬סימני תורה לשמה שנתקיימו בו‬ ‫יא‪ .‬הנהגתו בביתו בקירבה לכל ילד‬ ‫עוד סיפר אחיו שליט"א שכיון שכל לימודו היה‬ ‫וכן סיפר אחיו מהנהגתו בביתו‪ ,‬אף שמחד גיסא‬ ‫באופן של תורה לשמה בדרגה גבוהה‪,‬‬ ‫היה מחדיר בביתו שכל חיי עוה"ז הם רק‬ ‫באופן של חיפוש הדבקות בהש"י נותן התורה ע"י‬ ‫פרוזדור לחיי העוה"ב‪ ,‬והיה מדבר מיום המיתה‬ ‫התורה"ק‪ ,‬הרי ראו שנתקיימו בו באופן ברור דברי‬ ‫כדבר רגיל ופשוט שאין לנו לחשוש ממנו כלל‪ ,‬כי‬ ‫רבי מאיר במשנה )אבות פ"ו מ"א(‪ ,‬שכל העוסק‬ ‫אדרבא שם מתחילים לחיות חיים אמיתיים נעימים‬ ‫בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה‪ ,‬שהם דברים‬ ‫ונצחיים וכו'‪ ,‬והיה בביתו אוירה רוחנית גבוהה‬ ‫של מדרגות רוחניות נעלמות שא"א לפרטם‪,‬‬ ‫באופן תמידי‪ ,‬מ"מ היה הכל באוירה נעימה‬ ‫ובפרט בנידון דידן שע"ז בודאי קאי אזהרתו‬ ‫ובשמחה ובאושר ובהתייחסות באהבה וקירבה‬ ‫ובקשתו שלא להספידו‪ ,‬שהם דברים שא"א לנו‬ ‫אישית לכל ילד‪ ,‬לשמוע כל הצטרכותו בפרטות‪,‬‬ ‫ללמוד מהם למעשה‪ ,‬ועיקר מה שיש ללמוד ממנו‬ ‫ולמשל סיפר שכמה ימים לפני פטירתו שאל את‬ ‫למעשה הוא ממה שראו שנתקיים בו המשך‬ ‫כל אחד מבניו‪ ,‬שהיות שנוהג בר"ח כסליו לקנות‬ ‫המשנה‪ ,‬ולא עוד אלא שנקרא רע אהוב אוהב‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫כו‬ ‫יד‪ .‬מעשה רב בענין החזקת הדבקות בכל‬ ‫לבניו סופגניות )לרגל חג החנוכה הקרב ובעל"ט(‪,‬‬ ‫המצבים‬ ‫והרי יש כהיום ריבוי מיני סופגניות‪ ,‬רצה לדעת‬ ‫וסיפר בזה אחיו שליט"א‪ ,‬שבעת שערך אחת‬ ‫אצל כל אחד מבניו איזו סופגניה הוא מעדיף‬ ‫מסעודות הבר מצוה לאחד מבניו‪ ,‬בזמן‬ ‫שיקנה עבורו‪,‬‬ ‫שהיה האחראי על רשת הכוללים‪ ,‬ארגנו שתהא‬ ‫השמחה במקום מפואר ובאופן מכובד ביותר‪,‬‬ ‫לכבוד העשיר והנדיב שהחזיק את כל הכוללים‪,‬‬ ‫יב‪' .‬סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'‬ ‫והזמינו לשמחה את כל הרבנים הנתמכים ע"י‬ ‫וזה בבחי' 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫אותו עשיר‪ ,‬עד שבשולחן המזרח ישבו כארבעים‬ ‫השמימה' )בראשית כח‪ ,‬יב(‪ ,‬וכן בבחי'‬ ‫רבנים בשלש שורות‪ ,‬והיו כאלף איש בשמחת‬ ‫הצדיק המקיים 'כי כל בשמים ובארץ' )דה"י א כט‪,‬‬ ‫הבר מצוה‪ ,‬ואחיו שהיה בעל השמחה עצמו היה‬ ‫יא(‪' ,‬דאחיד בשמיא וארעא'‪ ,‬שאף שהיה שקוע בכל‬ ‫עסוק מאד בכל אותו מעמד לקבל כל אחד‬ ‫כח מחשבתו בעומק עומק הדבקות בהש"י‬ ‫מהבאים בסבר פנים יפות‪ ,‬לברכו ולהושיבו‬ ‫במדרגות גבוהות ועצומות )כנראה מספריו‬ ‫במקום המתאים לו‪ ,‬ומטעם חיובי מצוות בין אדם‬ ‫העמוקים‪ ,‬וכן העיד ע"ע שרגיל הוא להעמיק בעיון‬ ‫לחבירו וכבוד הבריות )שהיה זהיר בהם הרבה‬ ‫המחשבה עד כלות כח המחשבה מרוב עומק העיון(‪,‬‬ ‫כנ"ל(‪ ,‬וסיפר שבהיותו אחיו הקרוב אליו בנפשו‪,‬‬ ‫היה בכחו לירד עד למטה להוריד אור האמונה‬ ‫שאלו אח"כ איך היה בידו הכח לעשות את כל‬ ‫בהש"י בחיי עוה"ז התחתונים בפרטי פרטות‪,‬‬ ‫העבודה הגדולה הזאת‪ ,‬וענה לו אחיו )בהיותו‬ ‫ובבחי' המבואר בספרי הקבלה מענין רגלי א"ק‬ ‫קרוב אליו ומבין לנפשו(‪ ,‬שעיקר עבודתו הפנימית‬ ‫היורדים לעשיה‪ ,‬כפי שרגיל מורנו לומר בשם‬ ‫בלילה זה היתה שלא להסיח דעת אף לרגע קט‬ ‫הרה"ק מאפטא זי"ע שזו התכלית של 'אויבן‬ ‫מהדבקות הפנימית בהש"י בתוך כל אלו העבודות‬ ‫אונטן‪ ,‬אונטן אויבן'‪.‬‬ ‫החיצוניות הגדולות‪ ,‬שזה היה עיקר עבודתו‪,‬‬ ‫לעשות אף את כל אלו המצוות שבין אדם לחבירו‬ ‫באופן של דבקות פנימית בהש"י )ולא לעשותן‬ ‫יג‪ .‬גודל עבודתו בענין הדבקות בהש"י‬ ‫כמצות אנשים מלומדה )ישעיה כט‪ ,‬יג( ללא דבקות‬ ‫אמנם עבודתו העיקרית היתה שלא להסיח‬ ‫פנימית בהש"י(‪.‬‬ ‫דעת לרגע מדבקותו בהש"י באופן‬ ‫פנימי ונעלה‪ ,‬וכמו שאמר פעם שאין רוצה בשום‬ ‫אופן לרוץ כדי להספיק אוטובוס וכדו'‪ ,‬כי קשה‬ ‫טו‪ .‬מעשה פלא באמונתו ובטחונו בהש"י ללא‬ ‫עליו להחזיק הדבקות ב'שויתי הוי"ה לנגדי תמיד'‬ ‫השתדלות גשמית‬ ‫)תהלים טז‪ ,‬ח( בעת הריצה לאוטובוס‪ ,‬ובפרט‬ ‫עוד סיפר מעשה פלא על גודל אמונתו ובטחונו‬ ‫בעת התפילות שהיה מתנתק לגמרי מהאי‬ ‫בהש"י‪ ,‬שבאחד מספריו )כמדו' 'בלבבי משכן‬ ‫עלמא עד שאמר ע"ע שאין מסוגל אחרי‬ ‫אבנה' ח"ו( מדבר ממדרגות באמונה במדרגות‬ ‫התפילה לאיזה זמן לדבר עם שום אדם עד‬ ‫גבוהות ביותר‪] ,‬ונראה שחשש להדפיסו מחשש‬ ‫שיורד שוב להאי עלמא‪ ,‬והתפלא על אנשים‬ ‫שהספר הוא למעלה ממדרגת עצמו שלא להיות‬ ‫שנגשו לדבר עמו אחרי התפילה‪ ,‬איך אין הם‬ ‫'נאה דורש ואינו נאה מקיים' )יבמות סג‪ ,(:‬ושלא‬ ‫רואים בעצמם שאינו נמצא עתה בהאי עלמא‬ ‫יהיה חכמתו מרובה ממעשיו )אבות פ"ג מי"ז(‪ ,‬וע"כ‬ ‫שפלא‪.‬‬ ‫כז‬ ‫דברי התעוררות וחיזוק‬ ‫הש"י את אשר ציוהו רבו‪ ,‬וסבר אז בלבו לקוות‬ ‫הניח ספר זה אצלו במגירתו ולא שלחו לדפוס[‪,‬‬ ‫שאולי יעזור הש"י ויתן בלב האחראים על המקום‬ ‫אלא שיום אחד התדפק על דלתו תלמיד אחד קרוב‬ ‫לנקות הארונות בערב פסח מאבק‪ ,‬וכשיוציאו‬ ‫)שהוא עצמו סיפר המעשה לאחיו מספר המעשה(‬ ‫הספרים לנקיון אזי ימצאו את הספר הנמצא שם‪,‬‬ ‫ואמר לר' איתמר שחלם שעליו לגשת לר' איתמר‬ ‫ונכנס למכונית שלקחה אותו לביתו )שלא גר‬ ‫ולומר לו שהיות שיש אצלו ספר על אמונה שאינו‬ ‫בירושלים עיה"ק(‪ ,‬ואמנם לא יאומן כי יסופר‬ ‫עומד בעצמו להדפיסו‪ ,‬הרי עליו ליקח ממנו הספר‬ ‫שכעבור רק כעשרים דק' מעת שהניח הספר‪,‬‬ ‫ולהדפיסו‪ ,‬וכששמע זאת ר' איתמר התעמק כמה‬ ‫מתקשר אליו איזה אדם שמצא את הספר המונח‬ ‫דקות במחשבתו וגמר בדעתו שזה רצון ה'‪ ,‬והוציא‬ ‫בארון למעלה )שהיה כתוב עליו מס' הטעל' של‬ ‫הספר ממגירתו ונתן לתלמיד הנ"ל‪ ,‬והתלמיד‬ ‫אותו תלמיד‪ ,‬שכתבו בעת הגהתו את הספר( ורואה‬ ‫)מספר המעשה( לקח הספר ובדק את כולו שאין בו‬ ‫שהוא ספר נפלא ביותר‪ ,‬ורוצה הוא להשיגו‪ ,‬וענה‬ ‫טעויות והגיה בו הגהות ותיקונים וכל הנצרך וכו'‪,‬‬ ‫לו התלמיד שא"א להשיג ספר זה‪ ,‬כי הוא העותק‬ ‫אך כשהגיע שלב ההדפסה בפועל ניגש שוב לר'‬ ‫היחיד שלא נדפס עדיין‪ ,‬ותיכף התלהב אותו אדם‬ ‫איתמר לבקש ממנו הפרטים של אלו שהדפיסו כל‬ ‫ואמר שהוא מדפיס הספר וכן עשה‪ .‬ורואים איך‬ ‫ספריו הקודמים‪ ,‬כדי שיוכל לגשת אליהם ולתת‬ ‫שהיו לו אמונה ובטחון בדרגה גבוהה ביותר‬ ‫להם הספר להדפסה‪ ,‬אך להפתעתו ולפליאתו אמר‬ ‫ובאופן נפלא‪ ,‬עד שפעלו בו האמונה והבטחון‬ ‫לו ר' איתמר שאין הוא חפץ למסור לו פרטי בית‬ ‫ביטול גמור מכל השתדלות גשמית ומסירת עצמו‬ ‫הדפוס‪ ,‬וגם אין רוצה שילך לבית דפוס אחר וכדו'‬ ‫לגמרי לידי הש"י‪.‬‬ ‫]ואולי מחמת חששות הנ"ל‪ ,‬או מפני טעמים‬ ‫פנימיים גנוזים אחרים שהיו לו בנוגע להדפסת‬ ‫ספר זה בפרטות[‪ ,‬אלא שהוא מצווה עליו לחפש‬ ‫טז‪ .‬מלחמתו הגדולה בכלים הטמאים‬ ‫איזה בית כנסת נידח שכמעט אין נכנסים אליו‬ ‫אמנם מעשה נפלא ונורא יותר ממעשה הנ"ל‬ ‫אנשים‪ ,‬ושם בבית כנסת זה יחפש מקום היותר‬ ‫היה כשבא לידו נסיון נורא )שקרא לו ר'‬ ‫נידח ומוסתר‪ ,‬ושם יניח זה הספר )שהיה זה העותק‬ ‫איתמר בעצמו שהוא בחי' נסיון דעקידת יצחק‬ ‫היחיד ממנו(‪ ,‬ולומר שם לפני הש"י 'עשיתי את כל‬ ‫אצלו‪ ,‬ומסר ע"ז וועד ושיעור הנקרא 'עקידת יצחק'‬ ‫התיקונים הנצרכים להדפסת ספר זה‪ ,‬והרי שלך‬ ‫ואפשר לשמוע השיעור בקול הלשון(‪ ,‬כי הנה ידוע‬ ‫לפניך‪ ,‬ואתה הש"י יכול להדפיסו ללא התערבות‬ ‫שאחד מעיקרי עבודתו היתה מלחמתו הנוראה‬ ‫חשש של כחי ועוצם ידי'‪ ,‬ואף שהיה קשה מאד על‬ ‫כנגד פירצת ומחלת הדור שהוא בענין כלים‬ ‫התלמיד לעשות כן )בידעו גודל חשיבות ספר נפלא‬ ‫הטמאים כידוע שמסר נפשו על מלחמה זו )וכפי‬ ‫זה‪ ,‬שמבוארים בו דברים עמוקים ויסודיים מאד‬ ‫שרגיל גם מורנו ללחום בכל כחו מלחמה זו שהיא‬ ‫בעניני האמונה(‪ ,‬מ"מ בהיותו תלמיד נאמן לרבו‪,‬‬ ‫מלחמת משרע"ה נגד עמלק כידוע(‪] ,‬עד שהגאון‬ ‫ביטל עצמו לרבו וחיפש ומצא בית כנסת קטן נידח‬ ‫רמ"מ קארף שליט"א אמר בשעה ששמע על‬ ‫)ולא סיפר איזה הוא( בהר נוף‪ ,‬ונכנס לשם ושם‬ ‫פטירתו הפתאומית בצעירותו‪ ,‬שיתכן שמסר‬ ‫התלבט מהו המקום הנידח ביותר בבית הכנסת‪,‬‬ ‫עתה את נפשו כדי ללחום עם השטן ראש בראש‪,‬‬ ‫עד שעלה בדעתו רעיון‪ ,‬ולקח סולם גדול שהיה‬ ‫ולהחליש בזה את קליפה נוראה זו‪) ,‬וכמו שמסר‬ ‫מונח שם ועלה עליו עד המדף הגבוה בארון‬ ‫החזו"א את נפשו להחליש ולבטל את גזירת גיוס‬ ‫הספרים שהיו שם ספרים מלאים אבק ונראה שאין‬ ‫בנות‪ ,‬שבזכות זה ניצלו רבבות בנות ישראל משמד‬ ‫מגעת שם יד אדם‪ ,‬ושם הניח הספר‪ .‬ואמר לפני‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫כח‬ ‫הכוללים במדרגה רוחנית גבוהה ביותר‪ ,‬עד‬ ‫עד ימינו([‪ .‬ובעצמו אמר כבר לפני י"ז שנה שאינו‬ ‫שנעשה ענין הכוללים כחלק ממנו ממש[‪ ,‬וכמה‬ ‫יכול לישון בלילות ובוכה על משכבו לפני הש"י‬ ‫שניסה הר"א לשדל ולפייס את הנדיב שיפריד בין‬ ‫מחמת השואה הרוחנית שרואה שעתידה לבא‬ ‫שני הענינים‪ ,‬לא עלתה בידו‪ ,‬והתעקש הנדיב‬ ‫על אלפי רבבות נשמות ישראל מהכלים‬ ‫להכריח את ר"א שלא ברצונו לקבל את דעתו‬ ‫הטמאים‪ ,‬וחיבר על זה ספר שלם הנקרא 'שער‬ ‫לנהל את ענין עבודת הנשים‪) ,‬בסברו שלא יוכל‬ ‫הנו"ן'‪ ,‬וכן ענה מאות תשובות בכת"י בפרטי‬ ‫לעמוד ר"א במצב כזה שיסגרו את כל הכוללים(‪ ,‬ואז‬ ‫פרטות על כל השאלות הרבות המצויות בענין‬ ‫נתגלה ר"א בגדלות רוחו ובמסירות נפשו‪ ,‬וכינס‬ ‫הכלים הטמאים )ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫את כל אברכי הכוללים ומסר להם שיעור וועד‬ ‫הנ"ל )הנקרא 'ועד עקידת יצחק'(‪ ,‬ושם תיאר‬ ‫בארוכה את הנסיון של עקידת יצחק‪ ,‬שצווה‬ ‫יז‪ .‬עמידתו בנסיון הגדול ד'עקידת יצחק'‬ ‫אאע"ה לשחוט את בנו יחידו‪ ,‬והשוה את הנסיון‬ ‫והנה הנדיב העשיר שהחזיק את כל רשת‬ ‫שעומד בפניו לנסיון זה‪ ,‬והודיע צערו לרבים שאם‬ ‫הכוללים שהעמיד עליה את ר' איתמר‬ ‫ימשיך הנדיב בעקשנותו‪ ,‬הרי בע"כ הוא מודיע‬ ‫להיות המשגיח הרוחני על צביון הכוללים‪ ,‬בראותו‬ ‫שאין ברירה בידו וברור לו שרצון ה' הוא שלא‬ ‫את גודל הצלחתו של ר"א בניהול הכוללים ואת‬ ‫יהיה לו שום חלק בענין עבודת הנשים באופן‬ ‫גודל מסירותו לטובת האברכים‪ ,‬הגה בלבו‬ ‫שלדעתו ומדרגתו אינו בשלימות הטהרה‬ ‫להעמיד את ר"א כאחראי גם על מקום עבודה כשר‬ ‫והקדושה והפרישה כרצון ה'‪ ,‬אף שעי"ז יסגרו כל‬ ‫לנשות האברכים‪ ,‬שיהיה על טהרת הקודש‪,‬‬ ‫הכוללים‪ ,‬וכן הוה לבסוף שנסגרו כל הכוללים‪ .‬והנה‬ ‫והמציא תכנית שלימה )לנשות האברכים הרבות(‬ ‫עד כאן נתפרסם מאד המעשה הנורא בשעתו‪.‬‬ ‫שיהיה להם מקום עבודה כשר‪ ,‬ורצה להעמיד את‬ ‫ר"א כאחראי על כל התכנית‪ ,‬ואמנם כדרכו לקחת‬ ‫כל דבר בעבודה"י בכל הפנימיות ובכל לבו ונפשו‪,‬‬ ‫יח‪ .‬שמחה של מצוה בעמידה בנסיון‬ ‫נכנס ר"א גם לענין זה לברר את כל הפרטים‬ ‫ועתה הוסיף אחיו‪ ,‬שיש חלק נוסף שאינו ידוע‬ ‫שיהא הכל כרצון ה' בתכלית‪ ,‬ובשלב זה מצא‬ ‫במעשה נורא זה‪ ,‬שכשחזר ר"א לביתו‬ ‫שיהיו הנשים צריכות לעבוד עם מחשבים ]באופן‬ ‫אחרי שהודיע על סגירת הכוללים‪ ,‬הוציא בביתו‬ ‫המותר ע"פ הוראת גדולי ישראל[‪ ,‬ובכ"ז סבר ר"א‬ ‫בקבוק יין ומזג לכל ב"ב ובניו כוסות יין ורקד‬ ‫שאין רצון ה' ממנו לסייע לכך‪ ,‬כי אי"ז בשלימות‬ ‫עמהם זמן ארוך בשמחה גדולה של מצוה‪ ,‬על‬ ‫הטהרה והשמירה והפרישה מפגעי הטכנולוגיא‬ ‫שזכה לעמוד בנסיון גדול וקשה זה‪) ,‬שכנ"ל קרא‬ ‫כפי דרגת הבנתו בעומק הנורא של טומאת‬ ‫לו 'עקידת יצחק'(‪ ,‬ועל כל אחד ללמוד ממעשה‬ ‫הכלים‪ ,‬ע"כ אמר לנדיב העשיר שאינו חפץ להיות‬ ‫נורא זה כמה יש לעמוד במסי"נ נגד נסיון האחרון‬ ‫אחראי על כל ענין זה של עבודת הנשים‪ ,‬והרי הוא‬ ‫הזה של הכלים הטמאים‪ .‬שהוא הנסיון של שער‬ ‫פורש מכל חלק בענין זה‪ ,‬אך הנדיב שנפגע מכך‬ ‫הנו"ן‪ ,‬שבהכנעתו תלויה הגאולה השלימה )בבחי'‬ ‫וחפץ מאד שיהא ר"א אחראי על כך‪ ,‬הזהיר אותו‬ ‫נפילת שער הנו"ן דטומאה שתביא לתקומת שער‬ ‫שאם יפרוש מתפקיד האחראי על עבודת הנשים‪,‬‬ ‫הנו"ן דקדושה‪ ,‬וכמובא בפרשתינו על עשו – קלי'‬ ‫הרי הוא יסגור את כל רשת הכוללים שהקים‬ ‫הכלים הטמאים – שכשזה נופל זה קם‪ ,‬רש"י‬ ‫עבורו‪] ,‬שכנ"ל בהם השקיע ר"א את כל כוחות‬ ‫בראשית כה‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫נפשו ונשמתו במשך כשבע שנים להעמיד‬ ‫כט‬ ‫דברי התעוררות וחיזוק‬ ‫שלמדו בעיון סוגיה עמוקה דעבדים במס' גיטין‪,‬‬ ‫יט‪' .‬נעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק'‬ ‫ולקח ר"א את הגמ' גיטין לידו ועיין בסוגיא זמן‬ ‫וסיפר עוד אחיו בענין זה שראו שנתקיימו בו‬ ‫קצר של כמה דק'‪ ,‬וכן עיין קצת בראשונים שעל‬ ‫המשך הסימנים הנאמרים על הלומד‬ ‫סוגיא זו‪ ,‬ותיכף אח"כ מסר שיעור כשעה ומחצה‪,‬‬ ‫תורה לשמה )בפר"א הנ"ל(‪' ,‬ונעשה כמעיין‬ ‫בעיון עמוק בסוגיא זו כאילו למדה עתה ממש‬ ‫המתגבר וכנהר שאינו פוסק'‪ ,‬כמו שאפשר לראות‬ ‫עמהם‪ ,‬והוא דבר שאינו בא מגודל כשרונותיו‬ ‫בקול הלשון שיש ממנו כעשרים אלף שיעורים בכל‬ ‫)שלא היה בטבעו עילוי כמו שמעיד אחיו(‪ ,‬אלא‬ ‫מקצועות התורה בנגלה ובנסתר בעומק העיון‬ ‫שנתקיימה בו הבטחת חז"ל של 'ונעשה כמעין‬ ‫ובחידושים נפלאים בכל נושא‪.‬‬ ‫המתגבר וכנהר שאינו פוסק'‪.‬‬ ‫וסיפר שהיתה דרכו לנסוע שבוע אחד בכל‬ ‫שנה לחו"ל‪ ,‬וכדי שלא יתבטל מתורה‬ ‫בשבוע זה היה מודיע מראש לכל המקומות‬ ‫כא‪ .‬שורש כניסתו לעבודה"י הפנימית‬ ‫שהיה עתיד להגיע אליהם שהוא מוכן למסור‬ ‫וסיפר שאחיו הר"א סיפר פ"א ע"ע בארוכה מה‬ ‫שיעור בכל מקום שיקראוהו‪ ,‬ואמנם במשך אותו‬ ‫היה שורש כניסתו לעבודת ה' הפנימית‪,‬‬ ‫שבוע היו לוקחים אותו ממקום למקום למסור‬ ‫)ואפשר לשמוע השיעור ע"ז בקול הלשון‪ ,‬וכן נדפס‬ ‫שיעור אחר שיעור‪ ,‬ולא היה יודע מראש בכל‬ ‫השיעור בשלימות בקובץ כל הגליונות בשבוע‬ ‫מקום על מה רוצים שימסור השיעור‪ ,‬כי על כל‬ ‫העעל"ט בארוכה(‪ ,‬שבשנה אחת בבחרותו הרגיש‬ ‫השיעורים הודיעו שיהיו רק באותו היום‪ ,‬והיה‬ ‫לפני ראש השנה שלבו חלל מכל הרגשה רוחנית‪,‬‬ ‫מוסר בשבוע זה עשרות שיעורים בכל מקצועות‬ ‫וראה שסביבו כולם מתרגשים ומכינים עצמם‬ ‫התורה בנגלה ובנסתר ובחסידות‪ ,‬השקפה‬ ‫לגודל יום הגדול של ר"ה‪ ,‬והרגיש ע"ע שהוא ריק‬ ‫ומוסר‪ ,‬ללא הכנה מראש‪ ,‬ואמר שכן היתה דרכו‬ ‫מכל הרגשה פנימית ואין יודע כלל מה רצון ה'‬ ‫תמיד שלא היה מכין את השיעורים והוועדים‬ ‫ממנו בפרטות‪ ,‬ולבו חלל וריק מכל הרגשה‬ ‫שמסר אלא בראשי פרקים בלבד‪ ,‬ועיקר הכנתו‬ ‫רוחנית ואינו יודע כלל במה עליו להתעלות‬ ‫לשיעורים היתה להכניס עצמו במדרגה גבוהה‬ ‫לקראת השנה החדשה בפרט ולגבי המשך חייו‬ ‫של דבקות בה'‪ ,‬עד שהעידו שומעי שיעוריו‬ ‫בכלל‪ ,‬וכל כמה שפתח ספרים וחיפש עצות לזה‬ ‫שנפל עליהם פחד ה' כשראו עליו בחוש השראת‬ ‫הרגיש שאין מוצא עצה עבורו‪) ,‬וסיפר שבזמנו‬ ‫השכינה בעת מסרו השיעור‪ ,‬עד שהרבה סיפרו‬ ‫חשב שהוא שונה מכולם בענין זה‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫שתכננו לדבר עמו אחרי השיעור בענינים‬ ‫כשנפתחו עיניו הרוחניות בפנימיות‪ ,‬השיג שהיא‬ ‫שונים‪ ,‬אך בראותם גודל דרגתו ודבקותו בה'‬ ‫צרת הדור אצל רוב בנ"א בדורנו שאין להם הרגשה‬ ‫בעת השיעור יראו מלדבר עמו אחרי השיעור‬ ‫רוחנית פנימית וקשר אישי עם הש"י באופן פנימי‬ ‫בענינים גשמיים‪.‬‬ ‫אמיתי(‪ ,‬עד שהתחזק באמונה בהש"י ש'קרוב ה'‬ ‫לנשברי לב' )תהלים לד‪ ,‬יט( ושומע הש"י תפילת‬ ‫כל פה‪ ,‬ונכנס לחדר ושפך את לבו בבכיות גדולות‬ ‫כ‪ .‬שיעור שעה ומחצה בעומק העיון אחרי‬ ‫לפני הש"י ודיבר לפני הש"י כדבר בן לאביו‬ ‫הכנה של כמה דק'‬ ‫בריבוי דברים‪ ,‬שהלא אתה הש"י בראתני‬ ‫וסיפר שבאחד השיעורים בחו"ל הודיעו לו זמן‬ ‫ושלחתני לכאן ואתה הש"י אבי ואוהבי האמיתי‪,‬‬ ‫קצר ביותר לפני השיעור שהשיעור הבא‬ ‫ובודאי שחפץ אתה שאדע מה רצונך ממני ולמה‬ ‫הוא לקבוצת אברכים גדולה של ת"ח בלייקווד‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫ל‬ ‫וכלשון הרמב"ם )בתחילת הל' יסוה"ת( ש'אין לך‬ ‫שלחתני להאי עלמא‪ ,‬ומה הדבר שעלי לתקן‪ ,‬וכך‬ ‫אמת כאמיתות המצאו'‪.‬‬ ‫הרבה בבכי לפני הש"י‪ ,‬באמונה חזקה וברורה‬ ‫שהש"י שומע בקשתו ובכיותיו‪ ,‬ובודאי יפתח לו‬ ‫את מחו ולבו לידע רצונו ממנו‪ ,‬וכך האריך‬ ‫כב‪ .‬התנא רבי מאיר מסייעו‬ ‫בעבודה קדושה זו )שהוא ענין עבודת ההתבודדות‬ ‫וסיים אחיו את דברי ההתעוררות בדברים‬ ‫הק' שגילה רביז"ל שבה דרכו ונהגו כל הצדיקים‪ ,‬וכן‬ ‫הידועים שאמר אחי החזו"א בהספדו‬ ‫חיבר אח"כ הר"א ספר שלם בעומק העבודה‬ ‫עליו‪ ,‬שידוע שהחזו"א קיבל ע"ע בבר מצוה ללמוד‬ ‫הקדושה הזאת בחידושים נפלאים ועמוקים משרשה‬ ‫כל ימי חייו תורה לשמה‪ ,‬וידועים דברי מהרח"ו‬ ‫העליון עד למעשה(‪ ,‬ואמנם שמע הש"י את קול‬ ‫בהקדמת הע"ח שמי שאומר ע"ע שהוא לומד‬ ‫הנער הבוכה‪ ,‬וסמוך למעשה זה כשלמד באחד‬ ‫תורה לשמה הרי התנא ר"מ מכחישו‪ ,‬כי היכן הם‬ ‫מספרי הקודש פתח הש"י את עיני הכרתו‬ ‫כל הדברים הרמים שמבטיח ר"מ בריש פ"ו‬ ‫הרוחנית ושרתה עליו השכינה הק' להכיר את‬ ‫דאבות לכל הלומד תורה לשמה‪ ,‬משא"כ אצל‬ ‫הש"י הנמצא עמו וגנוז אורו ית' הגדול והנורא‬ ‫החזו"א הרי התנא ר"מ מסייעו‪ ,‬כי כל אחד ראה‬ ‫בתורתו הקדושה‪ ,‬ובבחי' 'וירא אליו הוי"ה'‬ ‫שנתקיימו בו כל דברי התנא ר"מ‪ ,‬וכעי"ז י"ל על‬ ‫)בראשית יח‪ ,‬א(‪ ,‬הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו‬ ‫אחיו בעל ה'בלבבי משכן אבנה'‪ ,‬שזכה שנתקיימו‬ ‫אני בעל הבירה ועמך אני )עי' ב"ר לט‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫בו דברי התנא ר"מ‪ ,‬וכמסופר לעיל במקצת‬ ‫ובבחינת 'ובמורא גדול זה גילוי שכינה' )הגדה של‬ ‫)והרבה יותר ממה שכתבנו‪ ,‬כגון בעניני רוה"ק‬ ‫פסח(‪ ,‬ומעת שזכה לגילוי העצום הזה מסר נפשו‬ ‫והשגות נעלמות ומופתים וכו'‪ ,‬אמר האח שאין בידו‬ ‫כל ימי חייו שלא לנתק עצמו מהדבקות הפנימית‬ ‫רשות לספר וכנ"ל(‪ .‬ויה"ר שנלמד מדרכיו ויהא זה‬ ‫בהש"י בכל רגע‪ ,‬ובבחי' חיפוש האמת לאמיתה‬ ‫לעילוי נשמתו ויפעל במרומים לביטול קלי' שער‬ ‫הפנימית ביותר‪ ,‬וכדברים הרגילים ושגורים על‬ ‫הנו"ן שמסר עליה נפשו כנ"ל ועל ביאת גוא"צ‬ ‫לשון מורנו בשם הירושלמי 'שאין אמת אלא‬ ‫ברחמים בב"א‪.‬‬ ‫קוב"ה'‪ ,‬וכדכתיב 'וה' אלקים אמת' )ירמיה י‪ ,‬י(‪,‬‬ ‫לא‬ ‫פינת יקרת‬ ‫פינת יקרת‬ ‫מסכת ברכות‬ ‫גודל מעלת התבודדות עם יחודים שעל ידי זה זוכים לביאת משיח צדקנו מתוך‬ ‫רחמים גמורים בלי מלחמות וגזירות קשות‬ ‫)שלעתיד לבוא לא יהיו נזכרים הנסים שנעשו לעם‬ ‫תניא אמר להם בן זומא לחכמים )בענין‬ ‫א[‬ ‫ישראל בעת שנגאלו מגלות בבל מדי ויון‪ ,‬מפני גודל‬ ‫המחלוקת ביניהם בענין הזכרת יציאת מצרים‬ ‫הנסים שיעשה ה' אז(‪ .‬וקדמניות )היינו הגאולה‬ ‫לימות המשיח‪ ,‬שהחכמים סוברים שמזכירים יציאת‬ ‫הקודמת להם שהיא גאולה מגלות מצרים( אל‬ ‫מצרים בימות המשיח‪ ,‬ובן זומא סובר שאין מזכירים‪.‬‬ ‫תתבננו‪ ,‬זו יציאת מצרים )ודייק הכתוב לומר 'אל‬ ‫ואמר בן זומא לחכמים( וכי מזכירין יציאת‬ ‫תתבוננו'‪ ,‬שמשמעו שלא יתבוננו בה בעיון ובבינת‬ ‫מצרים לימות המשיח‪ ,‬והלא כבר נאמר הנה‬ ‫הלב‪ ,‬אך מכל מקום יזכירו אותה‪ ,‬שהרי הזהירה‬ ‫ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר‬ ‫התורה על זכירתה שנאמר למען תזכור את יום‬ ‫העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי‬ ‫צאתך מארץ מצרים 'כל ימי חייך' )דברים טז‪ ,‬ג(‪,‬‬ ‫ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל‬ ‫אמנם עיקר התעסקותם תהיה בענין אותה‬ ‫מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם‬ ‫הגאולה שעליה נאמר( הנני עשה חדשה עתה‬ ‫)ירמיה כג‪ ,‬ז‪-‬ח(‪) .‬הרי חזינן מפסוק זה שלעתיד לבוא‬ ‫תצמח )עתה אעשה נס חדש אשר לא עשיתי‬ ‫לא יזכירו יציאת מצרים(‪ .‬אמרו לו לא שתעקר‬ ‫מעולם( תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג )שיהיו‬ ‫יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד‬ ‫בה נסים גדולים(‪.‬‬ ‫מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו )וענו‬ ‫חכמים לבן זומא תשובה על קושייתו‪ ,‬שאין כוונת‬ ‫ממשיכה הברייתא לבאר את דברי חכמים‬ ‫הפסוק שתעקר הזכרת יציאת מצרים לגמרי ולא‬ ‫שהנסים האחרונים ישכיחו את‬ ‫יזכירו אותה כלל‪ ,‬אלא הכוונה היא שתהא הגאולה‬ ‫הראשונים‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם‬ ‫העתידה משעבוד מלכיות העיקר ויציאת מצרים‬ ‫שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב‪ ,‬וניצל ממנו‪,‬‬ ‫טפל לו(‪.‬‬ ‫והיה מספר והולך מעשה זאב‪ .‬פגע בו ארי‬ ‫וניצל ממנו‪ ,‬והיה מספר והולך מעשה ארי‪,‬‬ ‫והחכמים מביאים ראיה והוכחה לדבריהם‪ ,‬וכן‬ ‫)מפני שיותר קשה להינצל מארי מלהנצל מזאב(‪.‬‬ ‫הוא אומר )ישעיה מ"ג י"ח‪-‬י"ט( אל‬ ‫פגע בו נחש וניצל ממנו‪ ,‬שכח מעשה שניהם‬ ‫תזכרו ראשנות וקדמניות אל תתבננו‪) .‬הנה‬ ‫והיה מספר והולך מעשה נחש‪) .‬כי מנחש יותר‬ ‫פסוק זה מיירי בענין הגאולה העתידה‪ ,‬ומבארת‬ ‫קשה להינצל‪ ,‬מפני שהוא מועד להזיק יותר‬ ‫הגמרא דזה מה שאמר הכתוב( אל תזכרו‬ ‫מכולם( אף כך ישראל צרות אחרונות‬ ‫ראשנות‪ ,‬זה )הוא גאולת( שעבוד מלכיות‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫לב‬ ‫עשיו שהוא אדום רומי‪) ,‬ויש אומרים שעשיו‬ ‫משכחות את הראשונות‪) .‬מסכת ברכות דף י"ג‬ ‫נתגלגל ביש"ו ימ"ש(‪ .‬ומצינו בתרגום יונתן‬ ‫ע"א(‪.‬‬ ‫)בראשית כ"ה כ"ז( ויהי עשו איש יודע ציד‪' ,‬גבר‬ ‫נחש ירכן'‪ ,‬שנולד עם סימן של נחש על יריכו‪,‬‬ ‫יש להבין למה הובא בגמרא מאמר זה בשם‬ ‫לרמוז כי הוא מסטרא דנחש‪ .‬והצרות שיהיו לנו‬ ‫רב יוסף‬ ‫בגלות האחרונה‪ ,‬בגלות אדום שהיא קליפת‬ ‫ב[ הנה יש להבין מה דאיתא בגמרא תני 'רב‬ ‫הנחש‪ ,‬יהיו קשות מאוד‪ ,‬עד כדי כך שזה יגרום‬ ‫יוסף' שהפסוק 'הנני עשה חדשה עתה תצמח'‬ ‫שישתכחו הצרות שסבלנו משעבוד המלכויות‬ ‫קאי על מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬הרי באמת כבר קדמו‬ ‫הראשונות‪ ,‬רח"ל‪.‬‬ ‫לו לרב יוסף‪ ,‬שהרי מאמר זה מבואר גם בתוספתא‬ ‫)ברכות פרק א' אות י"ג כא( שנכתבה על ידי ר' חייא‬ ‫כל אחד מן האבות סלל דרך חדשה כדי להפריד‬ ‫ור' אושעיא שהיו עוד לפני רב יוסף‪ .‬וכן איתא גם‬ ‫הסט"א מבני אדם‬ ‫בתלמוד ירושלמי )ברכות פרק א' הלכה ו'(‪,‬‬ ‫ד[ וכדי לבאר כל זאת נקדים מה דאיתא בספר‬ ‫עיי"ש כב‪ .‬ואם כן למה הביאה הגמרא מאמר זה‬ ‫'בית ישראל' )דף י"ז טור ג'‪ ,‬ומשם העתיקו גם‬ ‫בשם רב יוסף‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫בספר עירין קדישין( וזה לשונו‪ ,‬הסיפור הזה סיפר‬ ‫החסיד המפורסים ר' יחיאל ז"ל מווארשא לפני‬ ‫גלות אדום היא קליפת הנחש‬ ‫הה"צ ר' אלעזר מקאזיניץ זצ"ל ששמע בעצמו‬ ‫ג[ עוד יש להקדים מה דאיתא במהרש"א )חידושי‬ ‫בפה קדשו ממרן הרה"ק ר' ישראל מרוזין זי"ע‪,‬‬ ‫אגדות ברכות יג ע"א( וזה לשונו‪ ,‬ופגע בו זאב‬ ‫אשר פעם אחת בא רבינו הק' לבית מדרשו‪ ,‬ועמד‬ ‫וכו' ופגע בו ארי וכו' פגע בו נחש וכו'‪ .‬מדמה‬ ‫שם וכל אנ"ש סבבהו‪ ,‬וגם החסיד ר' יחיאל הנ"ל‬ ‫מצרים לזאב ובבל לארי כמ"ש בבבל עלה 'אריה'‬ ‫היה בתוכם‪ ,‬ופתח פה קדשו ויען ויאמר‪ :‬הנה אמרו‬ ‫מסבכו )ירמיה ד' ז'(‪ .‬ומלכות הרביעית מדמה לנחש‬ ‫חז"ל אברהם תיקן תפלת שחרית‪ ,‬כי אברהם‬ ‫שהוא סמאל שהוא נחש של עשיו‪ ,‬עכ"ל‪] .‬כך היא‬ ‫אבינו ע"ה רצה להפריד הסטרא אחרא מן בני‬ ‫הגירסא הנכונה במהרש"א )קטע זה משובש מאד‬ ‫אדם‪ ,‬ותיקן תפלה קדושה וארוכה תפלת שחרית‬ ‫בדפוס מפני הצענזור‪ ,‬וכתב שם רק 'ומלכות‬ ‫לקרב בזה לבות בני אדם לאביהם שבשמים‪,‬‬ ‫הרביעית מדמה וכו' ומחקו את התיבות האחרונות([‪.‬‬ ‫והפרידם מהסט"א‪ .‬אבל ידוע שהרשע מכתיר את‬ ‫הצדיק‪ ,‬על כן קינא בזה הס"מ ולמד עצמו את‬ ‫המהרש"א היא שהנחש רומז אל‬ ‫וכוונת‬ ‫התפלה הקדושה הזו‪ ,‬ויעש לו שם אחיזה‪ .‬ועל כן‬ ‫הנוצרים‪ ,‬שהנחש הוא שרו של‬ ‫_________________________‬ ‫כא‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬כיוצא בו )ישעיה מג( אל תזכרו ראשונות אל תזכרו ראשונות אלו עול מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו‬ ‫אלו עול מצרים הנני עושה חדשה עתה תצמח הלא תדעוה אלו מלחמת גוג משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך‬ ‫בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר מעשה הזאב חזר ופגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר מעשה ארי ופגע בו‬ ‫נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר מעשה נחש כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות‪.‬‬ ‫כב‪ .‬וכן הוא אומר )ישעיהו מג( אל תזכרו ראשונות אילו המצרים וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות )שם( הנני עושה‬ ‫חדשה עתה תצמח זו של גוג‪ .‬משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו התחיל‬ ‫מספר מעשה הזאב ואח"כ פגע בו הארי וניצל מידו שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי ואח"כ פגע בו נחש‬ ‫וניצל מידו שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש‪ .‬כך היו ישראל הצרות האחרונות משכחות את הראשונות‪.‬‬ ‫לג‬ ‫פינת יקרת‬ ‫בדור האחרון עיקר הדרך הוא על ידי גילויו של‬ ‫יארע שאפילו אם יתפלל האדם תפלת שחרית‪,‬‬ ‫רבינו ז"ל שהוא לעשות התבודדות עם יחודים‬ ‫מכל מקום יוכל להיות שיהיה הכל מצדו ח"ו‪.‬‬ ‫ה[ ונראה להוסיף על דבריו שבדורות האחרונים‬ ‫אחר כך עמד אבינו יצחק ע"ה ואמר‪ ,‬הנה אבי‬ ‫בא רבינו ז"ל וגילה דרך חדשה ביחודים‪ ,‬והוא‬ ‫תיקן תפלה ארוכה כל כך עד שקינא בה‬ ‫לייחד יחודים בשעת התבודדות‪ ,‬שזה הוא עיקר‬ ‫הס"מ‪ ,‬אבל אני אתקן תפלה קצרה מזה קטנה‬ ‫הדרך איך להביא הגאולה‪ ,‬ובזה אין שום אחיזה‬ ‫בכמותה היא תפלת המנחה‪ ,‬ולא יקנא בה ולא‬ ‫להסט"א כלל וכלל‪.‬‬ ‫יהיה לו כדאי ללמוד אותה ולאחוז בה‪ ,‬אבל גם בזה‬ ‫ועבודת התבודדות ביחד עם יחודים אינה דבר‬ ‫קינא ולמד עצתו ואחז בה עד שגם בתפלה הקטנה‬ ‫פשוט אלא היא עבודה נשגבה ונעלמת‬ ‫הזאת יוכל להיות ויארע שאדם מתפלל אותה‬ ‫מאוד‪ ,‬וצריכים הרבה עבודה ויגיעה לזכות לכנס‬ ‫ויהיה מצדו ח"ו‪ .‬ואח"כ עמד אבינו יעקב ע"ה ואמר‬ ‫לעבודה‪ ,‬שהרי ידוע לנו דברי רבינו ז"ל מגודל‬ ‫אני אתקן תפלה כזו שבוודאי ידמה להס"מ שאינו‬ ‫מעלת ההתבודדות שהיא 'מעלה עליונה וגדולה מן‬ ‫כדאי לו לאחוז בה‪ ,‬והיא תפלת ערבית שאינה‬ ‫הכל' )עיין ליקוטי מוהר"ן מהדורא בתרא סימן כ"ה(‪.‬‬ ‫חובה רק רשות כדאיתא בגמרא )רק שהאידנא‬ ‫וכאשר האדם רוצה לכנס לעבודה זו‪ ,‬צריך לשפוך‬ ‫קבלוהו עליה לחובה כמו שנפסק בש"ע או"ח( וממה‬ ‫את לבו לפני השי"ת יום אחרי יום כמדבר איש אל‬ ‫נפשך אם האדם ירגיש את עצמו התרגשות‬ ‫רעהו‪ ,‬וזו היא שמירה גדולה ועליונה מכל אחיזת‬ ‫קדושה וטהרה ויתפלל בכוונה הראויה‪ ,‬אז לא יוכל‬ ‫הקליפה ועל ידה הוא נשמר תמיד מכל רע וזוכה‬ ‫הס"מ לאחוז בה‪ ,‬ואם לאו אל יתפלל‪ ,‬ובדבר שהוא‬ ‫לכל הטוב שבכל העולמות‪ ,‬היות שאין הסט"א‬ ‫רשות מצד הדין בוודאי שלא יהיה לו כדאי ליגע‬ ‫יודע ומשיג סוד זה‪.‬‬ ‫עצמה ללמדה ולאחוז בה‪ .‬אולם גם זאת לא הועיל‬ ‫שגם על התפלה הזאת התגולל והתנפל עליה‬ ‫אבל אל ידמה האדם שהוא ענין פשוט ועצה‬ ‫ועשה לו אחיזה‪ ,‬יען דמכל מקום קיבלהו עליהם‬ ‫מובנת לדבר לפני ה'‪ ,‬אלא יש לדעת שהיא‬ ‫ישראל לחובה‪.‬‬ ‫עצה עמוקה מאד מאד עמוק מכל עמוק‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫שמגודל עוצם סוד הענין‪ ,‬רחוקים הם רוב בני‬ ‫אחר כך קם האר"י הקדוש זצוקל"ה ואמר אני‬ ‫העולם מזה‪ ,‬היות כי הוא סוד נעלם מאד מאד‪,‬‬ ‫אתקן דבר שיהיה בהסתר מהס"מ וממילא‬ ‫והוא עצם אורו של משיח צדקנו‪ ,‬לכן מוטל על כל‬ ‫לא יהיה לו שום אחיזה‪ ,‬היינו שלא לדבר כלום‪ ,‬רק‬ ‫אדם הרוצה לרפאות נפשו לכנס באמת לעבודת‬ ‫לישב עם האנשים על השלחן ולייחד יחודים‬ ‫ה' ולהתעמק ולהשתדל מאד מאד בעבודת‬ ‫להשי"ת‪ .‬אולם גם זה בזה חפר ויגע ונתוודע לו‬ ‫ההתבודדות‪ ,‬שהיא תנועה של כיסופין‬ ‫לתפוס בו אנשים‪ .‬עד שזכינו לאור השמש עיר‬ ‫והשתוקקות וצימאון גדול להתדבק אל המאציל‪.‬‬ ‫וקדיש משמיא שלח לנו השי"ת רוח אפינו משיח ה'‬ ‫הוא הבעש"ט זצוקל"ה ותיקן דרך כזה שאין אופן‬ ‫לאחוז בו הס"מ‪ ,‬וזהו לדבר דברים בטלים ומראה‬ ‫העבודה של עולם העקודים היא צמאון‬ ‫עין ולמשמע אוזן אנשים‪ ,‬ולייחד בזה באמת‬ ‫והשתוקקות להשי"ת‬ ‫יחודים גדולים וקדושים להשי"ת‪ ,‬וזאת לא ידע‬ ‫ו[ ושורש של עבודת הגעגועים והשתוקקות הוא‬ ‫הבעל דבר ולא ילמד עד ביאות גואל צדק במהרה‬ ‫בעולם 'עקודים' היוצא מ'פה' דא"ק‪ ,‬ולכן האור‬ ‫בימינו אמן‪ ,‬כי יש לו מקום לטעות שהם חלילה‬ ‫יוצא ומתגלה‪ ,‬ואחר כך חוזר ומתעלם ונכנס בתוך‬ ‫דברים בטלים‪ ,‬וא"כ למה יתפוס בזה וד"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫לד‬ ‫ההשתוקקות ואין לו שום כוונה להגיע לאיזה יעד‬ ‫פה דא"ק‪ ,‬ואחרי זאת הרי שוב יוצא אור ביתר‬ ‫או לאיזו מטרה‪ ,‬והוא דבר עמוק מאוד‪ ,‬שהרי‬ ‫שאת‪ ,‬ואז שוב נכנס והוא בחי' מטי ולא מטי‪ ,‬שזה‬ ‫בעולם עקודים אין מסתכלים אם זוכים 'להרגיש‬ ‫מעורר את ההשתוקקות‪ ,‬היות כי ההשתוקקות‬ ‫הארה' או לא‪ ,‬אלא עיקר החיות היא מעצם זה‬ ‫נוצרת ע"י הרגשת חסרון והתעלמות‪ ,‬היינו‬ ‫שמשתוקק אל השי"ת‪ .‬משא"כ בעולם האצילות‬ ‫שהאדם מרגיש איזה אור והוא רוצה להדבק בו‪,‬‬ ‫שם העיקר הוא להשיג את האור ולהרגיש תענוג‬ ‫אבל הוא רואה שהוא רחוק ממנו‪ ,‬וזו ההשתוקקות‬ ‫אלקי‪ ,‬ולכן בעולם האצילות מי שאינו מרגיש את‬ ‫של העקודים שבהם נוצר כלי‪ ,‬והאדם מרגיש עצמו‬ ‫האור‪ ,‬הרי נחשב לו זאת כחסרון‪ ,‬ואם רוצה לזכות‬ ‫קיים לעצמו‪ ,‬אלא הוא משתוקק להדבק באור‬ ‫ולחזור למצב של הרגשת האור‪ ,‬צריך להתייגע‬ ‫שרשו ולהכלל בו‪ ,‬דהיינו שהוא רוצה ומבקש‬ ‫בעבודת הבינה דאצילות ולהשתוקק מאוד אל‬ ‫שהמציאות שלו שהיא בחי' הכלי שנתגלה עתה‪,‬‬ ‫השי"ת כדי להרבות כלים דקדושה )על ידי לימוד‬ ‫הרי זה יחזור ויתדבק ויתכלל בהשי"ת‪.‬‬ ‫התורה באהבה וכדו'( עד שיזכה להארה עליונה‬ ‫שהשי"ת יאיר לו‪.‬‬ ‫ועיקר העבודה בזה הוא על ידי דיבורי‬ ‫התבודדות בפה‪ ,‬שמדבר ומשיח אל‬ ‫ולכן כאשר האדם מוצא את עצמו ביום השבת‬ ‫השי"ת‪ ,‬כי עיקר עבודת ההתבודדות היא לדבר‬ ‫או בשאר חגים או בקיום מצות וכדו'‪ ,‬ואינו‬ ‫דיבורי השתוקקות‪ ,‬כי מתוך הרגשת החסרון הוא‬ ‫מרגיש שום הארה אלא מוצא עצמו יבש כעץ‪ ,‬הרי‬ ‫מדבר להשי"ת כמדבר בן אל אביו‪ ,‬היות שרוב‬ ‫אז יכול להחיות את עצמו ולהנות הנאה רוחנית‬ ‫דברי הבן לאביו הם מה שמבקש ממנו השלמת‬ ‫מעצם הרצון וההשתוקקות לאור האלקי בלבד‪ ,‬כי‬ ‫חסרונותיו‪ ,‬וכמו כן כשמודה ומהלל להשי"ת‪ ,‬הרי‬ ‫כל ענין 'הרגשת האורות' הוא רק בעולם אצילות‪,‬‬ ‫גם ההודאה היא על מה שהשלים לו החסרונות‪.‬‬ ‫היינו בדרך הרגילה שבה האור הוא התכלית‬ ‫והכלי הוא אמצעי‪ .‬אך אם הכין עצמו כראוי‪ ,‬ועשה‬ ‫תשובה על העבר‪ ,‬מתוך ביטול ואהבה ויראה‬ ‫התכלית היא עצם הצמאון וההשתוקקות ולא‬ ‫וכדו'‪ ,‬ואעפ"כ לא האיר לו‪ ,‬הרי אז סימן משמים‬ ‫להשיג על ידי זה איזו מטרה אחרת בסוד‬ ‫שהקב"ה רוצה ממנו שיעלה למדריגה של למעלה‬ ‫'ולחיותם ברעב'‬ ‫מעולם האצילות ויעלה לעולם העקודים ששם‬ ‫ז[ והנה בעולם עקודים ההשתוקקות היא המטרה‬ ‫התכלית היא עצם ההשתוקקות כג‪ ,‬ויכול להחיות‬ ‫בעצמה‪ ,‬כלומר שהתכלית היא עצם‬ ‫_________________________‬ ‫כג‪ .‬הוספת ראל"ב‪ :‬ועולם העקודים הוא למעלה מן עולם השבירה‪ ,‬כלומר שבעבודת 'השתוקקות' אין בה שום שליטה‬ ‫של שבירה מהסט"א והוא למעלה מכל החטאים והפגמים‪ ,‬ואדרבה על ידי ריבוי צמאון והשתוקקות לה'‪ ,‬הרי בזה מתקן‬ ‫כל החטאים וכל הקלקולים ופגמים‪ ,‬ואין שם שום קטרוגים וכדו'‪.‬‬ ‫ורבינו הרמח"ל כתב מאמר שלם על עבודת השתוקקות הנקרא 'דרוש בענין הקיווי' )אוצרות רמח"ל עמ' רמ"ו ואילך(‪,‬‬ ‫ושם כתב דברים נוראים במעלת הקיווי וההשתוקקות להשי"ת‪ ,‬ונעתיק רק חלק מדבריו )וכדאי לעיין בפנים כל דבריו‬ ‫המקוה תמיד בשמחה בלי צער‪ .‬כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה‬ ‫הקדושים( וזה לשונו‪ ,‬הקיווי הוא סוד ההתפשטות‪¥ © ,‬‬ ‫מקוה תמיד‪ ,‬ואפילו אם יתמהמה מחכה‪ ,‬נמצא התקוה מחיה‬ ‫המקוה אינו מצטער כי הוא © ‪¥‬‬ ‫וחושב שאין לו תרופה‪ .‬אבל © ‪¥‬‬ ‫מקוה מיד מת‪ ,‬ונשאר רחוק מהשם‪ ,‬ונענש על שאינו מקוה לה'‪ .‬ומי שהוא © ‪¥‬‬ ‫מקוה נאמר בו‪ ,‬גם כי אשב‬ ‫אותו‪ .‬ומי שאינו © ‪¥‬‬ ‫בחשך ה' אור לי‪ ...‬המקוה אע"פ שיש לו מעט מעשים טובים לא יבוש‪ ,‬שנאמר‪" ,‬וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו‬ ‫קוי"‪ .‬וזה כי יש לדל תקוה‪ ,‬ומי שהוא דל ממעשים טובים יש לו תקוה‪ ,‬כי השם מתגלה עליו ומעביר כל פשעים‪ .‬וזה‬ ‫לה‬ ‫פינת יקרת‬ ‫חיצוניות של הענין‪ ,‬ועיקר פנימיות עבודת‬ ‫עצמו מעצם הרצון בבחינת )תהלים ל"ג י"ט(‬ ‫התבודדות הוא לשלבם ביחד עם היחודים‪.‬‬ ‫'ולחיותם ברעב' כד‪.‬‬ ‫והתחלת מדריגה זו היא ליחד התבודדות ביחד‬ ‫עם לימוד התורה הקדושה‪ ,‬וכמובן מתוך‬ ‫שלימות עבודת התבודדות היא לעשות‬ ‫ליקוטי מוהר"ן )תורה ב'( שהדיבורים לא‬ ‫מתורות תפילות‬ ‫מספיקים ורק יחד עם תורה זוכים לקבל את‬ ‫ח[ אבל יש לדעת שהדיבורים לבד הם אינם‬ ‫הדעת‪ ,‬ועל ידי שאדם עושה מהתורות‬ ‫מספיקים‪ ,‬היות שהדיבורים בלבד הם רק‬ ‫_________________________‬ ‫סוף התיקון ‪ -‬מגודל תקות כל ישראל באורך הגלות ובוטחים באמונה שיגאלו‪ .‬וסוף התקוה‪" ,‬ומשתי את עון הארץ"‪,‬‬ ‫המקוה אפילו‬ ‫וזה‪" ,‬לישועתך קויתי"‪ .‬כי זהו כבוד המלך שבוטחים בו‪ .‬בא חבקוק והעמידה על אחת ‪ -‬אמונה – תקוה‪¥ © .‬‬ ‫נכנס בגהינום יוצא ממנו‪ ,‬שנאמר‪" ,‬וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר"‪ ,‬הוי"ה מאיר עליו‪ .‬וכמה מלאכים עליונים מעלים‬ ‫המקוה‪ ,‬וזה "אבר כנשרים"‪ ,‬ומסתלקים עמו למעלה‪ ,‬ותקותו היא טהרתו‪" .‬מקוה ישראל" ממש‪ ,‬כי הוא במדריגה‬‫אותו © ‪¥‬‬ ‫עליונה שאין עושה בו פגם )הוספת ראל"ב‪ :‬היינו עולם עקודים שלמעלה מן השבירה( "אם חטאת מה תפעל"‪ .‬וזהו סוד‬ ‫התשובה שהוא ממש שב אל מקורו‪ ,‬והסט"א לא יכלה לו‪ ,‬ונאמר‪" ,‬שובה ישראל עד ה'"‪ .‬כן המקוה הוא ממש בוקע‬ ‫בקו תקותו‪ ,‬ועושה נקב וסדק לעלות תחת כסא הכבוד‪ ...‬ואין פגם מעכב‪ .‬וכמו שקיוה בחייו לה'‪ ,‬כן לאחר מותו‬ ‫כשמתגברים כנגדו הדינים‪ ,‬הוא מתחזק בתקותו עד ה' ונקשר בו‪ ,‬ומסתלק ברגע‪ .‬וזה‪" ,‬לישועתך קויתי"‪ ,‬אינו אומר‬ ‫לישועתך אקוה‪ ,‬אלא "קויתי" ‪ -‬בחיי‪ ,‬כן אחר המות לא יבושו הקוים‪ .‬בזמן שהצדיקים בצרה נאמר‪" ,‬עמו אנכי בצרה"‪,‬‬ ‫כביכול‪ .‬ובכח התקוה יוצא מן הצרה‪ ,‬הוא‪ ,‬וכביכול יוצא עמו‪ .‬כמו שנאמר במצרים‪" ,‬צאו כל צבאות ה' עם השכינה‪.‬‬ ‫וזה‪" ,‬לישועתך קויתי" ‪ -‬לישועתך ממש‪ ,‬ישועת ה' שהיה עמו בצרה‪ ,‬קויתי ה' לישועתך‪ .‬בא וראה‪ ,‬הצדיקים מעלים‬ ‫תפלותיהם לאזני המלך‪ ,‬שנאמר‪" ,‬ויתפלל אל ה'"‪" ,‬ויצעק אל ה'"‪ .‬ובזמן שיש הרבה מקטרגים הם מפסיקים ומעכבים‬ ‫התפלה מלעלות‪ ,‬שנאמר בו‪" ,‬סכותה בענן לך מעבור תפלה"‪ .‬אבל בצדיקים המקוים ועושים נתיב ובקיעה בתוך עננים‪,‬‬ ‫והקב"ה כביכול יורד לשמוע תפלתו מפיו של המקוה‪ ,‬סוד זה‪" ,‬קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי"‪ .‬וזה‪" ,‬לישועתך‬ ‫מקוה ‪ -‬אני עושה שתבוא ישועתך בשם הזה‪ ,‬בלי שיתעכב על ידי המקטרגים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קויתי"‪ ,‬מה שאני © ‪¥‬‬ ‫כד‪ .‬עיין מה שכתב הבעל התניא בליקוטי תורה )שיר השירים ד"ה הנך יפה סס"ג דף י"ד טור ב'( וזה לשונו‪ ,‬וזהו לחיותם‬ ‫ברעב שהחיות שלהם הוא מבחי' הרעב גופא מה שהם רעבים וצמאים אליו יתברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועיין עוד במאמר השבת למהרי"א מהאמיל זי"ע )סימן י"ב( וזה לשונו‪ ,‬ומעתה יובן בעליל בענין מטי ולא מטי‪ ...‬ואפשר‬ ‫שזהו ענין מה שכתוב בשם הרב המגיד על פסוק ולחיותם ברעב )תהילים ל"ג י"ט( שעיקר החיות יהיה בדרך עליה‬ ‫והתכללות כמו ענין הרצוא ועל זה באה הדוגמא בשם 'רעב'‪ ,‬ולא כמו עכשו שעיקר החיות הוא בבחינת השוב דוקא‪ ,‬אלא‬ ‫שמתחדש על ידי הרצוא‪ ,‬ומעלה עליונה מזה הוא שיהיה החיות עקרי דוקא בבחינת הרצוא והעליה והתכללות‪ ,‬דבחינת‬ ‫מטי ולא מטי עיקר החיות הוא בבחינת ולא מטי דווקא שהוא העליה להרגשת מהות ועצמות הנפש והמבין יבין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועיין עוד מה שכתב המהרי"א מהאמיל זי"ע במאמר השפלות והשמחה )דף מ"ג( וזה לשונו‪ ,‬ידוע שכל דבר שנתפשט אף‬ ‫שמסתלק אח"כ נשאר רושם עכ"פ ככה גם כאן על ידי לא מטי הנ"ל דוקא נעשה בחינת מציאת כלי‪ ,‬כלומר בחינת השגה‬ ‫מצד המקבל‪ .‬והרי זה כמו התלמיד אם היה מתגלה לו בדרך הבהקת אור הפלגת חכמת הרב ועמקה מה שאי אפשר לו‬ ‫כלל להשיג ולקבל בשכלו כנ"ל‪ ,‬שנמצא שאין כאן ירידה מחכמת הרב כנ"ל‪ ,‬וממילא שלא היה נשאר אצל התלמיד‬ ‫מהבהקת האור הנ"ל כלום‪ ,‬אעפ"כ זאת היה נשאר בהרגשתו שנגלה לו איזה דבר ונסתלק ממנו‪ ,‬והיה פועל בו תשוקה‬ ‫שישוב ויתגלה האור ההוא בקרבו אף שאינו יודע כלל מה הוא והרגשה‪ ,‬ותשוקה זו מובן שהוא בחינת חקיקת חלל כלי‬ ‫בתוך מהות התלמיד המקבל שקודם שנתגלתה לו ההבהקה גם זאת לא נעשה בקרבו‪ ,‬כלומר שלא ידע גם ממציאות אור‬ ‫נעלם ולא היה לו שום תשוקה‪ .‬ובזה ובן שעל ידי בחינת לא מטי‪ ,‬דהיינו חזרת האור פנימי הכלול בדבר ה' באור המקיף‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫לו‬ ‫עיי"ש‬ ‫קנ"ג(‬ ‫פרק‬ ‫י"ד‬ ‫)שער‬ ‫המלך‬ ‫בעמק‬ ‫תפלות כה ‪ ,‬יעלו שעשועים חדשים שלא היו‬ ‫באריכות כו‪.‬‬ ‫מעולם‪ ,‬ואז מתעלה מדריגת לימוד התורה באופן‬ ‫דכל האותיות מתהפכות לשמות הקדושים‪ ,‬וכל‬ ‫אות בתורה היא יחוד‪.‬‬ ‫קודם הפגם של עץ הדעת היה עיקר קיום תרי"ג‬ ‫מצות על ידי יחודים‬ ‫וגם מי שעדיין לא זכה ללמוד תורת הח"ן‪ ,‬ואין לו‬ ‫ט[ דהנה קודם חטא עץ הדעת היה אדם הראשון‬ ‫יד ושם בכוונות ויחודים והמשכת המוחין‬ ‫בגן עדן והיתה לו מצוה 'לעבדה ולשמרה'‬ ‫וכדו'‪ ,‬יכול לכוין בשעת עבודת התבודדות את‬ ‫)בראשית ב‪ ,‬טו(‪ ,‬לעבדה במצות עשה ולשמרה‬ ‫ארבע מילוים דשם הוי"ה שם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן‪.‬‬ ‫במצות לא תעשה )זוהר ח"א כז ע"א; תיקו"ז תיקון‬ ‫ואם גם זה קשה לו יכול לכוין בארבע אותיות שם‬ ‫כ"א(‪ .‬ואפילו ששם בגן עדן לא היה שייך לקיים את‬ ‫הוי"ה ית"ש‪ ,‬שזה כלול מכל הכוונות וכמבואר‬ ‫_________________________‬ ‫להתכלל ולהתבטל במקיף בבחינת אור אין סוף הפשוט הכל יכול עי"ז נעשה עכ"פ בעולם בחינת כלי וכלומר חלל מבחינת‬ ‫העלם הקשה להיות נגלה בו עכ"פ בחינת הסתלקות האור כי טוב‪ ,‬והרגשת זו ההסתלקות הוא בחינת ניצוץ המקיים את‬ ‫בחינת מציאת הכלי‪ ,‬וכענין ולהחיותם ברעב המבואר במק"א וד"ל‪ .‬ומכל זה מתבאר דבבחינת מטי ולא מטי הוא ענין‬ ‫עקודים בכלי אחד המקיף והפנימי ביחד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כה‪ .‬עיין בליקוטי מוהר"ן )מהדורא בתרא סימן כ"ה( וזה לשונו‪ ,‬גם טוב לעשות מהתורה תפלה‪ .‬דהיינו כשלומד או שומע‬ ‫איזה מאמר תורה מצדיק האמת‪ ,‬אזי יעשה מזה תפלה‪ ,‬דהינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו‬ ‫המאמר‪ ,‬מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה‪ ,‬וכמה הוא רחוק מזה‪ .‬ויבקש מאתו יתברך‪ ,‬שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו‬ ‫המאמר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כו‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬ושם הוי"ה זה הוא בכל מדות‪ ,‬ולכן נקרא בשם קו המדה שהוא קו הארה‪ ,‬שהוא מושך משפעו לכל‬ ‫המדות בדרך קו‪ ,‬ולכן כשאנו מקוים אל הוי"ה ועושים מעשים טובים באותו הקו‪ ,‬אנו מושכים הקווים מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫על דרך 'תהום אל תהום קורא לקול צנוריך' )תהילים מ"ב ח'(‪ .‬ועל זה אמר הפסוק חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי"ה )תהילים‬ ‫כ"ז י"ד(‪ ,‬רצה לומר חזק את עצמך במעשים טובים וקוה אל י"י‪ ,‬ותגרום שקו השפע יורד מאריך אנפין‪ ,‬לאור‪ ,‬שנקרא‬ ‫ה'‪ ,‬הנך רואה בעיניך איך הכל רומז לשם הוי"ה‪ .‬וזהו סוד שויתי הוי"ה לנגדי תמיד )תהילים ט"ז ח'( שהוא כלל‬ ‫כל הכוונות כולם‪ ,‬ומושך שפע הפנימי עד אור עצמותו‪ ,‬ותופס כל הנאצלים‪ ,‬והוא היה הוה ויהיה‪ ,‬לאפוקי השאר שמות‬ ‫שיהיו לעתיד נבלעים במקוריהם‪ ,‬שהיא אור הויה עצמה‪ ,‬שהיא סוד נשמה‪ .‬וזהו ממש כוונת משה רבינו עליו השלום‪,‬‬ ‫בכל תפילותיו ובלימודיו‪ ,‬ובפרט בספר הרעיא מהימנא שעשה על תרי"ג מצות‪ ,‬וכל מגמת רמזיו של כל מצוה מעמיד על‬ ‫שם הוי"ה‪ ,‬כנודע למי שקרא בו‪ ,‬כי הוא מידתו ושורש אצילותו‪ ,‬ולכן היה אדון כל הנביאים‪ .‬וגם אני הקטן זעירא דמן‬ ‫חברייא לקחתי כוונתי להתפילות והברכות כולם‪ ,‬מיוסדים על ארבע אדני פז אותיות שם הוי"ה‪ ,‬והייתי מרגיש‬ ‫ורואה נפלאות‪ ,‬שהם ממש מפתחות החכמה ופותחים ארובות השמים העליונים‪ ,‬אשרי מי שזכה להם‪ .‬ועל זה נאמר‬ ‫בכל דרכיך דעהו‪ ,‬והוא יישר אורחותיך )משלי ג' ו'( במבואות המרכבה‪ ,‬ויצילך מכל נזק ופחד‪ ,‬ויקויים בך וראו כל עמי‬ ‫הארץ כי שם הוי"ה נקרא עליך ויראו ממך )דברים כ"ח י'(‪ .‬ולכן אומר ה'ברית מנוחה' שכל פסוק ופסוק שיש בו כ"ו‬ ‫אותיות הוא קודש קדשים‪ ,‬ומה אם המספר שלו כל כך חביב‪ ,‬מכל שכן השם עצמו‪ ,‬ולכן כל אותיות תורתינו הקדושה‬ ‫עם מנצפ"ך אינם אלא כ"ז כמנין השם והכולל‪ .‬ואם תכוין לעולם בשם הוי"ה שבכל ברכה וברכה‪ ,‬לבנין הפרצופין‬ ‫ואורם הגדול היורד מלמעלה על ידי כוונתך‪ ,‬לכן בכל דרכיך תדעהו‪ ,‬תצליח ותרויח‪ ,‬ותהיה אהוב למעלה ונחמד‬ ‫למטה‪ ,‬ולא יהיה לך שום מקטרג ומסטין עליך‪ .‬וכל זה מועיל כל ימות השנה‪ ,‬וטובה הכוונה הזאת מאוד מאוד‪,‬‬ ‫ותרגיש בעצמך הפלא ופלא‪ ,‬פעולת הכוונה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לז‬ ‫פינת יקרת‬ ‫הסוד של טעמים נקודות ואותיות הוא‬ ‫התרי"ג מצות בפועל ממש כמו שאנו עושים כאן‬ ‫התבודדות על ידי יחודים‬ ‫למטה בעולם הזה‪ ,‬אלא שם בגן עדן היה קיום כל‬ ‫י[ וכתב הרמ"ק בפרדס רימונים )שער כ"ז פרק א'(‬ ‫התרי"ג מצות ולימוד התורה‪ ,‬על ידי 'יחודים'‪,‬‬ ‫שיש ארבע מדריגות בלימוד התורה‪ ,‬מדריגה‬ ‫שהם הרוחניות והנשמה של כל התרי"ג מצות‪.‬‬ ‫א' היא לימוד תורה שבכתב‪ ,‬והוא 'מארי מקרא'‪.‬‬ ‫ומדריגה ב' היא לימוד תורה שבעל פה‪ ,‬ונקרא‬ ‫ורק לאחר החטא הוטל על האדם לקיים את‬ ‫'מארי משנה'‪ .‬ומדריגה ג' היא לימוד תורת הסוד‬ ‫התרי"ג מצות 'מעשיות'‪ ,‬ולכן כעת )אחרי‬ ‫הנקרא 'מארי קבלה'‪ .‬ואחר כך כתב שיש מדריגה‬ ‫החטא( בודאי שאנו צריכים לשמור התורה‬ ‫רביעית כמעט שלא נתגלתה כי אם מעט ובדרך‬ ‫והמצות כפשוטן‪.‬‬ ‫רמז‪ ,‬שהשער והכניסה לזה הוא הסוד של טעמים‬ ‫אבל עם כל זאת עדיין אנו מחויבים לקיים את‬ ‫נקודות ואותיות‪ ,‬עיי"ש כז‪.‬‬ ‫החיוב הראשון שנצטווה אדם הראשון‬ ‫והנראה שכוונתו היא על סוד התבודדות על ידי‬ ‫'לעבדה ולשמרה' כמו שהיה בגן עדן מבחינת‬ ‫יחודים שהוא עיקר השעשועים‬ ‫היחודים‪ ,‬ולכן הצדיקים האמיתיים מקיימים גם את‬ ‫העליונים והשגת אור התורה איך שהוא לפני‬ ‫התורה והמצות כפי שהם בגן עדן שהוא הרוחניות‬ ‫החטא‪ ,‬שבכל רגע מתחדשים יחודים חדשים בסוד‬ ‫של אותם התרי"ג המצות‪ ,‬ועל ידי זה מתקנים את‬ ‫מטי ולא מטי‪ ,‬היינו שצריכים לעשות התבודדות‬ ‫חטא אדה"ר‪.‬‬ ‫ביחד עם טנת"א‪ .‬והוא ענין הבאת רבינו ז"ל לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬שהרי בחי' רבינו ז"ל בחוץ לארץ הם‬ ‫וצריך ללמוד איך לקיים את המצות במדריגה‬ ‫דיבורי התבודדות כפשוטו‪ ,‬אבל התבודדות עם‬ ‫של גן עדן‪ .‬ורבינו האריז"ל גילה לנו את‬ ‫יחודים הוא ענין רבינו ז"ל בארץ ישראל )ויש בזה‬ ‫הכוונות מה שצריכים לכוון בעת קיום המצות‬ ‫אריכות ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫בפועל ממש‪ .‬אבל התורה של קודם החטא היא‬ ‫בחי' יחודים שונים ונעלים מאד‪ ,‬ובכל רגע מתגלים‬ ‫על ידי החשן יכולים להכניע קליפת הנחש‬ ‫יחודים חדשים‪ ,‬כי הקב"ה משתעשע בתורה‬ ‫יא[ ועל פי זה יש לבאר שהנחש הוא הגלות‬ ‫ומחדש התורה בכל רגע‪ ,‬וצדיקים שלומדים את כל‬ ‫הרביעית שהיא כנגד קלי' הנחש )כמבואר‬ ‫התורה ולומדים שער טנת"א‪ ,‬הם זוכים לפי‬ ‫לעיל במהרש"א(‪ ,‬ועיקר התיקון הוא על ידי‬ ‫מדרגתם להתגלות של התורה של גן עדן‬ ‫ה'חשן' כח שהיו מונחים בו שני השמות הקדושים‪,‬‬ ‫בהשתלשלות‪ ,‬והם מייחדים בכל רגע רגע‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫כז‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬ענין התורה הוא עצם הספירות כדמפרש בגוף שהיא מלכות ונשמה שהיא תפארת ונשמה לנשמה היא‬ ‫הבינה ונמצאת התורה עצמה לבוש אל עצם האלוה כמו שהספירות הם לבוש אל עצם השרש המתפשט כנדרש בשערים‬ ‫הקודמים ולסבה זו עסק התורה עולה על הכל כנודע בזולת טעמים אחרים‪ .‬והנה אל ג' חלוקים הקודמים כינה הרשב"י‬ ‫ע"ה בשם מארי מקרא מארי משנה מארי קבלה‪ .‬החלוקה הראשונה היא נקרא מארי מקרא‪ ,‬והחלוקה הב' נקרא מארי‬ ‫משנה‪ ,‬והחלוקה הג' נקרא מארי קבלה‪ .‬והחלוקה הרביעית אינה נמצא כמעט‪ ,‬ולכן לא באה בשם‪ .‬ותחתיה תעמוד‬ ‫השמות ופעולתם וצירופם מתוך הפסוקים בהשתתף אליהם ידיעתם יניקתם וסדרם במרכבה העליונה מה שאינו נמצא‬ ‫כמעט‪ .‬ובספר ברית מנוחה נתעסק בענין זה קצת‪ .‬ומבוא אליה הם ג' שערים אלה אשר נבאר זה אחר זה‪ .‬והם שער‬ ‫האותיות‪ ,‬ושער הנקודות‪ ,‬ושער הטעמים כאשר יתבאר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כח‪ .‬עיין בשער הכוונות )דרושי הפסח דרוש י"ב( וזה לשונו‪ ,‬ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה שהוא קריעת‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫לח‬ ‫בצמאון וכיסופין לה' היא בעולם עקודים שהוא‬ ‫שם מ"ב ושם ע"ב וכמבואר בספר הליקוטים‬ ‫בחי' 'ולחיותם ברעב'‪ .‬אבל רבינו הרש"ש מגלה‬ ‫)פרשת תצוה פרק כ"ח( עיי"ש כט‪ .‬ושם מ"ב הוא‬ ‫לנו שיש מדריגה נוספת של עקודים שהיא בעולם‬ ‫בחי' דיבורי התבודדות בפה‪ ,‬ושם ע"ב רומז על‬ ‫א"ק‪ ,‬שהיא בחי' עבודת ה' במסירת נפש‪.‬‬ ‫היחודים שמייחדים בשעת ההתבודדות‪ ,‬ועל ידי‬ ‫קדושת שני השמות של ה'חשן' יכולים להכניע את‬ ‫שהרי העבודה של כללות העולמות א"ק ואבי"ע‬ ‫קליפת ה'נחש' ולהביא את הגאולה שלימה מתוך‬ ‫היא כך‪ ,‬שעולם העשיה הוא קבלת עול‬ ‫רחמים וחסדים מגולים‪.‬‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬ועולם היצירה הוא אהבה ויראה‬ ‫ודביקות‪ .‬והעבודה של עולם הבריאה היא ביטול‬ ‫היש והתבוננות‪ ,‬ואצילות הוא ביטול במציאות‪,‬‬ ‫גם בא"ק יש הכללים של עולם העקודים‬ ‫ועבודה של עולם העקודים היא צמאון והשתוקקות‬ ‫יב[ והענין מובן יותר על פי מה שמבואר ברש"ש‬ ‫וריבוי דיבורים להשי"ת‪ ,‬ועבודה של א"ק היא‬ ‫)דף י"ט ע"א( שהכללים של עולם 'העקודים'‬ ‫ביטול בעצם על ידי מסירת נפש )כמבואר ברש"ש‬ ‫הם גם בעולם א"ק‪ ,‬עיי"ש ל‪ .‬ולפי זה נוכל להוסיף‬ ‫דף ט' ע"ב דאריך דכללות הוא א"ק‪ ,‬וכידוע שאריך‬ ‫על הנ"ל שהרי נתבאר לעיל שעבודת התבודדות‬ ‫_________________________‬ ‫רחם האילה שהוא היסוד שבה סוף לכל דרגין שבה על ידי זווג נשיכת נחש העליון דקטנות‪ .‬וזה ביאור מאמר פרשת‬ ‫בשלח הנ"ל וז"ל ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא‪ ,‬רצה לומר כי להיות אז ז"א בבחי'‬ ‫קטנות‪ ,‬לא היה יכול להזדווג עם נוק' בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף‪ ,‬אם לא על ידי הארה הנמשכת לו‬ ‫מעתיקא קדישא הוא אריך אנפין כנודע‪ ,‬כי נה"י דאריך אנפין מתלבשת בז"א ועל ידי כן מתעורר אריך אנפין להאיר‬ ‫בז"א‪ ,‬ועל ידי כן מזדווג ז"א בנוקבא בסוד נשיכה הנזכרת‪ ,‬אבל שאר ההארות הנמשכות לו עתה מאבא ואימא אין בהם‬ ‫כח לעוררו אל הזווג הזה‪ ,‬ולכן בעתיקא תליא מילתא‪ .‬ובזה תבין ענין משה שכתוב בו וינס משה מפניו וכו' כנ"ל‪ ,‬כי הנה‬ ‫נתבאר אצלינו כי בכל הדברים יש קטנות וגדלות‪ ,‬וגם יש בחי' משה של זמן הקטנות‪ ,‬והוא סוד ב' שמות א"ל שד"י שהם‬ ‫בגימטריא 'משה'‪ ,‬וכשתוסיף עליהם ט' אותיות שיש במילוי שם שד"י יהיו בגימטריא שנ"ד‪ ,‬ואם תוסיף ה' אותיות שיש‬ ‫במילוי א"ל או ה' אותיות של א"ל שד"י בפשוטם‪ ,‬יהיה הכל בגימטריא שנ"ט שהוא בגימטריא נח"ש עם הכולל‪ .‬וזה סוד‬ ‫ועשית חשן משפט‪ ,‬כי החש"ן הוא אותיות נח"ש‪ ,‬ובו משפט ודינין תקיפין‪ .‬וזהו גם כן מה שכתוב בסוף פרשת‬ ‫ויקהל )דף רי"ט ע"א( וז"ל‪ ,‬חיה חדא אית בעלמא ואיהי שלטא על אלף מפתחן וכו'‪ ,‬שהוא סוד שני שמות א"ל שד"י‬ ‫כנזכר‪ ,‬אשר במילואם הם עולים בגימטריא אלף‪ ,‬וזה סוד אלף מפתחן הנזכר‪ ,‬והבן זה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כט‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬האורים והתומים היו שם מ"ב ושם ע"ב‪ .‬האורים שם מ"ב דהוי ברישא‪ ,‬והתומים היו שם ע"ב דהוי‬ ‫בגופא‪ ,‬ולעולם שם מ"ב הוי ברישא וע"ב בגופא‪ .‬ואפוד הנז' במקומות אחרים בענין שנאמר באביתר )ש"א כ"ג ו'( אפוד‬ ‫ירד בידו‪ ,‬לא היו אורים ותומים ממש‪ ,‬כי זה אי אפשר לשאול בהם אלא בתוך בית המקדש או במשכן‪ ,‬והאפוד היו‬ ‫מוליכין אותו ממקום למקום לשאול בו‪ .‬ולכן נאמר )דברים י"ט י"ג( תמים תהיה עם ה' אלהיך‪ ,‬דהיינו שתדבק בגופא‬ ‫דמלכא כדאמרן‪ ,‬שבתומים היה שם ע"ב דאינון בגופא‪ .‬וכן )בראשית כ"ה כ"ו( יעקב איש תם‪ ,‬אחוז בגופא דמלכא‪ .‬ולכן‬ ‫נאמר שם הבה תמים‪ ,‬כי למה נקט האי לישנא‪ ,‬אלא הכונה כי מלת הב"ה עולה י"ב‪ ,‬שהם שבטים שהיו נאחזים בגופא‬ ‫דמלכא‪ ,‬כי שבטים הם ווי"ן‪ ,‬והו"ו י"ב ווי"ן שעולים ע"ב‪ ,‬כדאמרן שהע"ב הוא בגופא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ל‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬והענין בקיצור גדול כי ע"י הקרבנות נמשך נרנח"י דנפש למל' דא"ק ונרנח"י דנפש ורוח לאצי' ונרנח"י‬ ‫דנר"ן לבריאה ונרנח"י דנרנ"ח ליצירה ונרנח"י דנרנח"י לעשיה‪ .‬וכעד"ז בזמירות להמשיך נרנח"י דרוח לז"א דא"ק ונר"ן‬ ‫לאצילות ונרנ"ח לבריאה ונרנח"י ליצירה‪ .‬וכן ביוצר נשמה לישסו"ת דא"ק ונרנ"ח לאצילות ונרנח"י לבריאה‪ .‬וכן בעמידה‬ ‫חיה לאו"א דא"ק ונרנח"י לאצילות וזה בכללות וכן הוא בפרטי פרטית וכן במקיפים כסדר מה שהיה בעקודים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לט‬ ‫פינת יקרת‬ ‫להשי"ת‪ ,‬שעל ידי זה זוכה לעלות ולהכלל‬ ‫הוא בסוד מסירת נפש‪ ,‬ועתיק הוא בסוד תענוג‬ ‫בשורש השורשים לב‪.‬‬ ‫העצמי של האמונה באלקות‪ ,‬ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫יסוד החסידות הוא 'מסירת נפש'‬ ‫האדם לא נברא אלא להתענג על ה'‬ ‫יג[ וזה מובן על פי מה שכתב הרה"ק ר' אהרן‬ ‫יד[ אבל יש לדעת שאין זה תכלית העבודה‪,‬‬ ‫ראטה זי"ע שיסוד כל דרך החסידות של‬ ‫שהרי איתא במסילת ישרים )פרק א' בביאור‬ ‫הבעל שם טוב הוא 'מסירת נפש' לא‪ .‬כלומר‬ ‫כלל חובת האדם בעולמו( וזה לשונו‪ ,‬האדם לא‬ ‫שעבודת ההתבודדות אינה רק בעולם העקודים‪,‬‬ ‫נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו‬ ‫אלא על ידי ריבוי דיבורי השתוקקות להשי"ת‬ ‫שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל‬ ‫עולה ומתעלה למדריגת א"ק שהאדם עולה‬ ‫העידונים שיכולים להימצא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫למדריגת ביטול עצמי שהוא על ידי מסירת נפש‬ ‫_________________________‬ ‫לא‪ .‬עיין מה שכתב בטהרת הקודש )מאמר תשובה עילאה פרק ט'( וזה לשונו‪ ,‬אבל תשובה מאהבה‪ ,‬הוא כשזוכה לעבוד‬ ‫את ה' במסירת נפש‪ ,‬ומשתוקק בכל רגע בשעת תפלה או לימוד תורה שנפשו תצא לה' מגודל התשוקה אליו‪ ,‬ומתבייש‬ ‫מה' ואומר‪ ,‬אנה הייתי עד עכשיו אבי שבשמים‪ ,‬והאיך נתפרדתי ממך‪ ,‬וכדומה בדברי תשוקה וגעגועין לה'‪ ,‬אנא ה' תקח‬ ‫נא נפשי אליך‪ ,‬ורוצה ומשתוקק שתצא נפשו באמת בלי תרמית‪ ,‬וזה המסירת נפש הוא היותר חשוב‪ ,‬וזה נקרא תשובה‬ ‫ומסירת נפש מאהבה‪ ,‬והסגולה לבא לזה הוא על ידי עבודת ה' בשמחה‪ ,‬ואז נתעורר בלבו געגועין והשתוקקות גדול לה'‪.‬‬ ‫וזה היה עיקר עבודת תלמידי הבעש"ט זי"ע‪ ,‬אשר הוא הקדוש פתח הצינור והאור של מסירת נפש גדול בעבודה‪,‬‬ ‫אשר רוב תלמידיו ותלמידי תלמידיו הלכו בזו העבודה למסור חייהם נפשם וגופם לה'‪ ,‬ועל ידי זה פתחו כל השערים‬ ‫דלעילא‪ ,‬ונעשה להם נסים ונפלאות כמו בדורות ראשונים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועיין עוד מה שכתב בספרו שומר אמונים )מבוא השער פרק י"ב( וזה לשונו‪ ,‬ועיקר פעולות הצדיקים היה לבטל תמיד‬ ‫הגזירין בישין מישראל‪ ,‬ולהמשיך להם כל מיני השפעות ורפואות וישועות‪ ,‬והכל ע"י גודל מסירת נפשם התמידית לה'‪,‬‬ ‫כמובא )ברכות דף כ' ע"א(‪ ...‬הרי שכל הנסים שנעשו על ידם רק בשביל מסירת נפש לה'‪ ,‬ולא בשביל לימוד ויתר דברים‪,‬‬ ‫וזה הכח אשר המשיך רבינו הבעש"ט לכל הדורות‪ ,‬כח של מסירת נפש‪ ,‬ועשו זאת מחמת גודל אהבת בוראם‪ ,‬ולא‬ ‫משום סבה ולא משום יראה ופחד אחר‪ ,‬רק מפני גודל אהבת ויראת ה'‪ .‬כי אז באותן הזמנים מימות הבעש"ט ועד תרע"ד‪,‬‬ ‫כמעט מימות גלותינו לא היה לכללות ישראל שקט ומנוחה כזה כמו בימים האלו‪ ,‬הרואה בספרי הקורות‪ ,‬ועם כל זה עבדו‬ ‫לבוראם במסירת נפשם שהפקירו גיוום ונפשם לבוראם‪ ,‬בביטול כל מיני תאוות‪ ,‬בהשתוקקות עצומה וצמאון ורשפי אש‬ ‫תמידית‪ ,‬מאהבת ה' הגדול והנורא‪ .‬ועיקר שבעיקרין שזכו לאהבה ומסירת נפש כזה‪ ,‬על ידי כח כוונת התפלה ביגיעה‬ ‫רבה ומסירת נפש ובשמחה וכוונה‪ ,‬שזה עיקר הפרט והכח לבא ולהגיע על ידי זה לעבודה של מסירת נפש‪ ,‬אשר‬ ‫זה היה עיקר עבודת הצדיקים כמובא בספריהם הקדושים‪ ,‬ויש לנו על כל זה הרבה ראיות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לב‪ .‬עיין בליקוטי מוהר"ן )מהדורא קמא סימן נ"ב( וזה לשונו‪ ,‬ועיקר הכוונה שברא כל העולם בשביל ישראל‪ ,‬היה כדי‬ ‫שישראל יעשו רצונו‪ ,‬ושיחזרו וידבקו בשרשן דהיינו שיחזרו ויכללו בו יתברך‪ ,‬שהוא מחייב המציאות‪ ,‬ובשביל זה נברא‬ ‫הכל‪ ...‬כי על ידי שעושין רצונו יתברך‪ ,‬הם חוזרין ונכללין בו יתברך שהוא מחייב המציאות‪ ,‬ואז נכללין עמהם כל‬ ‫העולמות התלויים בנפשם‪ ,‬בחיוב המציאות כנ"ל‪ .‬אך לזכות לזה להכלל בשרשו‪ ,‬דהיינו לחזר ולהכלל באחדות השם‬ ‫יתברך‪ ,‬שהוא מחיב המציאות‪ .‬זה אי אפשר לזכות‪ ,‬כי אם על ידי ביטול‪ .‬שיבטל עצמו לגמרי‪ ,‬עד שיהיה נכלל באחדותו‬ ‫יתברך‪ ,‬ואי אפשר לבוא לידי ביטול‪ ,‬כי אם על ידי התבודדות‪ .‬כי על ידי שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו‪ ,‬על‬ ‫ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמדות רעות‪ ,‬עד שזוכה לבטל כל גשמיותו‪ ,‬ולהכלל בשרשו‪ ...‬שעיקר הביטול‪,‬‬ ‫שאדם מבטל ישותו ונעשה אין‪ ,‬ונכלל באחדות השם יתברך‪ ,‬אין זה אלא על ידי התבודדות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫מ‬ ‫שהוא התענוג באלקות והוא מקור כל התענוגים‬ ‫וכמו שהאריך בזה בפלח הרמון פרשת ויצא‬ ‫]והוא כעין מה דאיתא בעץ חיים )שער המלכים‬ ‫)אות ב'( שמבאר הכתוב )תהילים ל"ו י'( כי‬ ‫שער י"א פרק ג'( "אבא מצד עתיק‪ ,‬ואמא מצד‬ ‫עמך מקור חיים‪ ,‬שעיקר עבודת ה' הוא לבוא‬ ‫אריך אנפין"‪ ,‬כלומר שאור המנוחה ותענוג אלקי‬ ‫לשורש התענוג‪ ,‬שהוא באור אין סוף שהוא מקור‬ ‫שבחכמה‪ ,‬מושרש בעתיק‪ ,‬ועבודת היגיעה‬ ‫כל התענוגים‪) ,‬אבל בודאי שזה רק 'גילוי' של‬ ‫ומסירת נפש שבבינה מושרשת באריך אנפין‪,‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬ואין זה מהותו ועצמותו‪ ,‬שבזה אין לנו שום‬ ‫ומבואר ברש"ש )דף ט' ע"ב( דמצד כללות‬ ‫השגה( עיי"ש לג‪.‬‬ ‫העולמות‪ ,‬הרי א"ק הוא בבחי' אריך אנפין‪ .‬ולפי זה‬ ‫עולה שפנימיות א"ק הוא בחי' עתיק[‪.‬‬ ‫שלימות העבודה היא מסירות נפש מתוך‬ ‫נמצא שתכלית עבודת התבודדות על ידי יחודים‬ ‫תענוג אלקי שהוא סוד התנועה שבתוך‬ ‫היא לעלות מעולם העקודים )שהוא‬ ‫המנוחה‬ ‫השתוקקות( לחיצוניות א"ק )שהוא מסירת נפש(‬ ‫טו[ ולפי הנ"ל יוצא לנו שעבודת המסירות נפש‬ ‫ומשם יש לעלות עוד לפנימיות א"ק שהוא הקו‬ ‫של א"ק היא רק 'בחיצוניות' דא"ק )שהוא‬ ‫דאור אין סוף שהוא התענוג הפשוט באלקות‬ ‫בחי' אריך דא"ק(‪ ,‬אבל יש מדריגה יותר נעלה‬ ‫שהוא שורש כל התענוגים‪.‬‬ ‫שהיא בפנימיות א"ק )שהוא בחי' עתיק דא"ק(‬ ‫_________________________‬ ‫לג‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬והנה ידוע דאור אין סוף הוא מקור כל התענוגים וכמו שכתוב כי עמך מקור חיים‪ ,‬כי ענין חיים הוא‬ ‫בחי' תענוג‪ ,‬וכמו שאומרים על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי‪ ,‬שעניינו הוא תוספות תענוג‪ .‬ומקור חיים הוא‬ ‫מקור כל התענוגים‪ ,‬כי ענין התענוג הוא הוא למעלה מכל כחות הנפש כמו שאיתא בספר יצירה אין למעלה מעונג‪,‬‬ ‫ולכן הוא מתפשט בכל הכוחות והוא עיקר קיומם‪ ,‬ואע"פ שמתפשט ומתלבש בכולם‪ ,‬הוא רק הארתו שבא בבחי' מורכב‪,‬‬ ‫אבל בעצמו הוא פשוט ואינו מתלבש כלל בהם‪ ,‬כי אפילו תענוג שבחכמה שהוא למעלה מכל התענוגים המלובש בכל‬ ‫הכחות‪ ,‬מכל מקום הוא רק צמצום התענוג שמצמצם את עצמו לקבל תענוג מבחי' החכמה ונקרא גם כן עונג מורכב‪ .‬מה‬ ‫שאין כן עצם התענוג הוא גילוי אור הנפש עצמו למעלה מצמצום התלבשותו בכוחות הנפש‪ ,‬ואעפ"כ גם מציאות‬ ‫תענוג הפשוט אינו רק גילוי אור הנפש ולא מהות ועצמות הנפש‪ ,‬כי עצמות הנפש הוא מרומם ומובדל גם מבחינת תענוג‬ ‫פשוט‪ ,‬כן הוא למעלה בכללות ההשתלשלות‪.‬‬ ‫הנה ידוע שיש ריבוי תענוגים בעולם הזה הגשמי‪ ,‬כמו תענוג שבראיה לראות ולהסתכל בדבר מפואר‪ ,‬וכן תענוג שבשמיעה‬ ‫כמו לשמוע קול ערב‪ ,‬וכן תענוג שבריח או בדיבור וכו'‪ ,‬וכל התענוגים אלו הם פסולת דתענוג האלקי שבגן עדן התחתון‪,‬‬ ‫ואין להם ערך לגביה‪ ,‬וראיה ממה שאמרו )חגיגה ט"ו ע"א( מוטב דלידייני' וכו'‪ ,‬וידוע בשם הרמב"ן דיסורי איוב שבעים‬ ‫שנה שהוא בחי' העדר מכל התענוגים הגשמיים בתכלית‪ ,‬אינם שוים אפילו לשעה אחת יסורי גיהנם‪ ,‬ואעפ"כ אמרו מוטב‬ ‫דלידייני'‪ ,‬ואם כן זהו ראיה שאין ערך מתענוגים הגשמיים אפילו לגביה תענוג אלקי שבגן עדן התחתון‪ .‬והנה מתענוג‬ ‫האלקי שבגן עדן התחתון אין ערוך לגבי תענוג האלקי שבגן עדן העליון‪ ,‬ולכן מוכרח להיות טבילה בנהר דינור והעברה‬ ‫דרך העמוד שביניהם וכו'‪ ,‬וכן אין ערוך מגן עדן העליון לגבי התענוג שבעדן עצמו‪ ,‬וגם התענוג שבעדן הוא תענוג המורכב‬ ‫בחכמה ואין לו ערך לגבי מקור כל התענוגים אע"פ שהוא הגבה למעלה אפילו מבחינת התענוג שמלובש בחכמה עילאה‬ ‫דאצילות הנקרא עדן‪ ,‬מכל מקום אינו רק אור אין סוף ולא מהותו ועצמותו ח"ו‪ ,‬וזהו כי עמך מקור חיים שמקור‬ ‫כל התענוגים הנקרא מקור החיים הוא רק עמך שהוא בחי' אור )ולא כתיב כי אתה מקור חיים‪ ,‬כי אתה הוא בחי' מהות‬ ‫וכו' וד"ל( וא"כ יובן על פי הנ"ל למעלה שבחי' השם עם אור עניינם אחד‪ ,‬אם כן שם הוי"ה הוא במקור כל התענוגים‬ ‫שהוא ענין עצמות האור והשם כמו שהוא בלבד‪ ,‬ושארי השמות הוא בחי' התפשטות התענוג על ידי צמצום להתלבש‬ ‫בעשר ספירות הנקרא תענוגים מורכבים‪ ,‬עכ"ל עיי"ש מה שמאריך בזה ואכמ"ל‪.‬‬ ‫מא‬ ‫פינת יקרת‬ ‫הגמרא הביאה מימרא זו בשם רב 'יוסף'‬ ‫הרי יוצא לנו מכל האמור שעיקר הדרך איך‬ ‫שרומז על 'תוספות' קישוט בסוד י' ד'יוסף'‬ ‫להכניע הנחש שהוא קליפת אדום של‬ ‫הנכלל בדויד‬ ‫הגלות האחרונה‪ ,‬הוא על ידי עבודת התבודדות‬ ‫טז[ ולכן הביאה הגמרא כאן במסכת ברכות‬ ‫ביחודים שעל ידי זה עולה לא"ק שהוא עבודת‬ ‫מאמר זה בשם רב 'יוסף'‪ ,‬אפילו שכבר‬ ‫מסירת נפש‪ ,‬ומוסיף לעלות עוד לפנימיות א"ק‪,‬‬ ‫הקדימו לו ר' חייא ור' אושעיא בתוספתא‪ ,‬וכן‬ ‫שהוא שורש ומקור כל התענוגים‪ ,‬כלומר‬ ‫הוא בתלמוד ירושלמי‪ ,‬אלא שהגמרא רוצה‬ ‫שממשיך בעבודת המסירות נפש‪ ,‬אבל לא בדרך‬ ‫להשמיענו שעיקר המתקת גלות אדום שהיא‬ ‫של בינה ואריך‪ ,‬אלא בדרך של תענוג אלקי מצד‬ ‫קלי' הנחש הוא דייקא על ידי בחי' 'יוסף' שהוא‬ ‫חכמה ועתיק‪ ,‬כלומר שמוסר נפשו להשי"ת מתוך‬ ‫רומז על 'הוספה' 'ותוספות קישוט'‪ ,‬שתכלית‬ ‫הרגשת אור התענוג באור הפשוט דהשגת‬ ‫בריאת העולם היא לעלות למעלה ולהכלל באור‬ ‫אלקות‪ ,‬ועל ידי זה נמתק צד השמאל ונכלל‬ ‫אין סוף לא רק בתענוג העצמי אלא בהתכללות‬ ‫בימין‪ ,‬ועל ידי זה ממשיך השורש של רחמי עתיק‪,‬‬ ‫יחד עם המסירות נפש דאריך אנפין שהוא סוד‬ ‫ויכול לפעול שתבוא הגאולה שלימה בלי שום‬ ‫התנועה שבתוך המנוחה‪ ,‬ובזה נמתקים כל‬ ‫יסורים ומלחמות וגזירות קשות רח"ל‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫הדינים והגבורות‪ ,‬שהוא בחי' התכללות משיח‬ ‫רחמים וחסדים מגולים‪ ,‬שהרי שורש כל הדינים‬ ‫בן יוסף עם משיח בן דוד‪ ,‬בסוד אות י' שבדויד‪,‬‬ ‫נכבשים ונכללים בתוך הימין שהוא תענוגי עתיק‪,‬‬ ‫ועל ידי זה ממשיכים ביאת הגואל צדק מתוך‬ ‫ובאופן שעבודת המסירות נפש עוד מוסיפה‬ ‫רחמים וחסדים מגולים בלי שום תערובות דין‬ ‫קישוט לתענוג אלקי בסוד התנועה שבתוך‬ ‫כלל וכלל‪.‬‬ ‫המנוחה לד‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫לד‪ .‬הוספת ראל"ב‪ :‬ובזה מובן מה דאיתא בשיח שרפי קודש )חלק ב' אות ס"ז( שרבינו ז"ל אמר‪ :‬משיח יכבוש את‬ ‫כל העולם ללא יריית כדור נפץ אחד‪ ,‬וכלשונו "משיח וועט אפ נעמען די וועלט אן קיין שאס פילווער"‪ ,‬עד כאן‬ ‫לשונו‪.‬‬ ‫ועיין עוד בשיח שרפי קודש )חלק ג' אות ר"ה( שרבי לוי יצחק זכרונו לברכה ראה באומאן כתב יד שכתוב היה בו חמשה‬ ‫מראות וחזיונות שראה בחזיונו רבי שמואל אייזיק תלמיד רבנו זכרונו לברכה‪ ,‬אחת מהם שייכת לתורה ב'‪ ,‬וזהו‪ ,‬בליל‬ ‫חרפי קשה אחד מצא את עצמו עומד בחוץ‪ ,‬בתוך סופת שלג עזה הנקרא "זאוויריכע" בלע"ז‪ ,‬עד שלא ידע לאן לפנות‪,‬‬ ‫לפתע הבחין באור הבוקע מרחוק מאיזה בית‪ ,‬ונגש לשם וראה שהוא ארמון מהדר מלא חדרים‪ ,‬ונכנס בו מחדר לחדר‬ ‫ומחדר לחדר‪ ,‬עד שהגיע לדלת שהיה כתוב עליו "היכלו של משיח"‪ ,‬ונכנס לתוכו וראה את משיח יושב וחוגר עצמו‬ ‫בהרבה חרבות‪ ,‬וגדל היופי והחן לראות את משיח חוגר עצמו בחרבות אלו אין נתן לשער כלל וכלל‪ .‬נענה לו משיח ואמר‬ ‫לו‪" ,‬בכלי זיין אלו אכבוש את כל העולם"‪" ,‬מיט די שווערדן גיי איך אפ נעמען גאר די וועלט"‪ .‬וכשעמד כך משתומם‬ ‫ונחרד פנה אליו משיח ואמר לו‪ ,‬לך לרבך והוא כבר יאמר לך פירוש הדבר‪ ,‬ונעלם החזיון כלא היה‪ .‬כשבא ונכנס אל‬ ‫רבינו‪ ,‬התחיל רבינו לומר לפניו את התורה "אמר אל הכהנים" שבלקוטי מוהר"ן תורה ב'‪ ,‬המתחיל "עיקר כלי זיינו של‬ ‫משיח הוא התפלה" וכו'‪ ,‬והבין הדבר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והענין מובן שדייקא על ידי גילויו של רבינו ז"ל שהוא הדרך של התבודדות עם יחודים‪ ,‬הרי על ידי זה מהפך וממתיק‬ ‫כל המסירות נפש שיהיה משולב עם תענוג עצמי באלקות‪ ,‬ועל ידי זה ממשיך הגאולה על ידי רחמי עתיק בלי שום מלחמות‬ ‫וכלי זיין ללא יריית כדור נפץ אחד‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫מב‬ ‫ממעזיבוז זי"ע בענין ביאת משיח צדקנו שמצינו‬ ‫ובזה מובנים דברי הגמרא הנ"ל שלעתיד לבוא‬ ‫בזה כמה סיפורים נפלאים הנראים סותרים זה‬ ‫לא יהיו נזכרים הנסים שנעשו לעם ישראל‬ ‫את זה‪.‬‬ ‫בעת שנגאלו מגלות בבל מדי ויון‪ ,‬וגם לא יתבוננו‬ ‫בנסים שנעשו בגלות מצרים מפני גודל הנסים‬ ‫שיעשה ה' בביאת משיח צדקנו‪ .‬שהרי בגאולת‬ ‫הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז יצא לקראת‬ ‫מצרים האיר הקב"ה האור של שער החמישים‬ ‫הבעל התניא לקבל פניו‪ ,‬ולכבודו ירד שלש‬ ‫)שהוא מצד בינה ואריך אנפין לה( מה שאין כן‬ ‫מדרגות‬ ‫בגאולה העתידה תתגלה מדריגה יותר גבוהה של‬ ‫חי[ דהנה מצד אחד הובא בספר 'בני הצמח צדק'‬ ‫תענוגי עתיק דא"ק שהוא תענוג האמונה באלקות‪,‬‬ ‫שפעם בא הבעל התניא נ"ע לבקר‬ ‫בתוספות קישוט של מסירת נפש מתוך עונג אלקי‪,‬‬ ‫את הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל ממעזיבוז זי"ע‪ ,‬והרבי‬ ‫שהוא בחי' 'חשן' שהוא השילוב של שמות ע"ב‬ ‫ר' ברוך'ל היה גר בקומה העליונה של בית מפואר‬ ‫ומ"ב וכנ"ל שהוא סוד רבינו ז"ל בארץ ישראל לו‪.‬‬ ‫של שלש קומות‪ ,‬וכאשר בישרו לו שמרן הבעל‬ ‫התניא עומד בחוץ ורוצה להיכנס אצלו‪ ,‬יצא הרבי‬ ‫עבודת הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל ממעזיבוז זי"ע‬ ‫ר' ברוך'ל מחוץ לביתו לקראתו כדי לקבל פניו וירד‬ ‫להביא הגאולה שלימה מתוך התענוג של מסי"נ‬ ‫שלש מדרגות ולא יותר‪ ,‬ואמר שהטעם למה אינו‬ ‫שעל ידו מתעוררים רחמי עתיק ומתבטלות כל‬ ‫יורד את כל המדרגות עד למטה‪ ,‬הוא כיון שגם‬ ‫הגזירות הקשות של חבלי משיח‬ ‫כאשר יבוא משיח צדקנו לא יצא לקראתו יותר‬ ‫יז[ ועתה על פי יסוד זה יש לבאר הנהגתו‬ ‫משלש מדרגות‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫הפלאית של הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל‬ ‫_________________________‬ ‫לה‪ .‬הוספת ראל"ב‪ :‬ולכן היו צריכים מסירת נפש בשחיטת קרבן פסח‪ ,‬לעיני המצרים‪ ,‬ששחטו את השה שהוא העבודה‬ ‫זרה של המצרים‪ .‬וגם שהיו צריכים להתגבר על הנסיון שלא לצאת מפתח ביתם במכת בכורות‪ ,‬וגם שהיו צריכים למסור‬ ‫נפשם לקיים מצות ברית מילה גדולים וקטנים כולם כאחד‪ ,‬וגם בקריעת ים סוף שנעשתה רק על ידי מה שקפצו בתוך‬ ‫הים במסירת נפש וכו' )סוטה לז ע"א(‪.‬‬ ‫לו‪ .‬הוספת ראל"ב‪ :‬ונראה לציין מה שכתב מרן הבית יוסף בספרו מגיד מישרים )פרשת ואתחנן( מה ששמע ממלאך‬ ‫המגיד‪ ,‬שאפילו שמשה רבינו השיג שער החמישים‪ ,‬אבל אילו היה נכנס לארץ ישראל‪ ,‬היה משיג 'למעלה משער‬ ‫החמישים'‪ ,‬וזה מובן על פי מה שהובא כאן שגאולת מצרים היתה על ידי התגלות שער החמישים‪ ,‬אבל הגאולה העתידה‬ ‫שהוא בסוד משה רבינו בארץ ישראל‪ ,‬אכן היא מדריגה יותר גבוהה מהתגלות שער החמישים‪.‬‬ ‫וזה לשון המגיד מישרים‪ :‬אבל רזא דמלתא ואתחנן חיבר וא"ו דאיהי תפארת עם תחנה דאיהי מלכות אל חיבר אל"ף‬ ‫עלאה עם למ"ד דאיהי מגדל הפורח באויר בעת דאית עתים לטובה ועתים לרעה כדאיתא בס' קהלת וקאמר דבעת טבא‬ ‫כיון צלותא לאמר לחברא למ"ד דאיהו רזא דמגדל הפורח בהדי אמיר' דאיהי רמז למלכות ה' אתה החילות וגו' מבוארים‬ ‫רמיזים רבים‪ .‬אעברה נא ואראה משה בעא לאעברא ית ירדנא למיעל לארעא דישראל משום דכיון דנשמתיה הוה מיובלא‬ ‫אי הוה זכי למיעל לארץ ישראל הוה מסתלקא נשמתיה לעיל מן יובלא וזה סוד נ"א אסתלק "לעילא מחמשין‬ ‫שערי בינה‪ ,‬ברזא דאל"ף ואראה דתמן הוא עולם הראיה וקאמר אעבר' את הירדן למרמז דבעא לאעברא לעילא מן בינה‬ ‫וזהו סוד ההר הטוב דאיהו יסוד‪ .‬הזה והלבנון כ"ע דאיהו לעילא מן בינה וקב"ה לא בעא דיתעלה נשמתיה דמשה לעילא‬ ‫מן בינה משום דא"כ לא הוה ליה דביקו בהאי עלמא וכי היכי דליהוי לישראל קיומא כגלותא אצטריך למיהוי למשה קצת‬ ‫דביקו בהאי עלמא ואוף כי היכי דיזכה לישראל בימות המשיח כי היכי דזיכ' להו בהאי עלמא והיינו דקאמר ויתעבר ה'‬ ‫בי למענכם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מג‬ ‫פינת יקרת‬ ‫המעשה שהיה בשנות ילדותו טרם הגיעו לגיל בר‬ ‫כאשר משיח יבוא‪ ,‬ישפך דם יהודי עד‬ ‫מצוה‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪ ,‬כי הרה"ק ר' אשר‬ ‫הברכיים‬ ‫מסטאלין נסע להרבי ר' ברוך'ל‪ ,‬ובנו הבית אהרן‬ ‫יט[ אבל מצד שני מתעוררת התמיה שהרי‬ ‫ביקש מאביו שהוא רוצה גם כן לנסוע‪ ,‬וצירף‬ ‫מסיפור זה משמע שהרבי ר' ברוך'ל אכן‬ ‫אותו לנסיעה‪ ,‬ור' אשר מסטאלין מיהר כל הדרך‬ ‫היה מוכן לצאת לקראת משיח ולרדת )לכל היותר(‬ ‫עד מאוד‪.‬‬ ‫שלש מדריגות מפתח ביתו‪ .‬אבל יש סיפור אחר‬ ‫המסופר עליו‪ ,‬והוא שהרבי ר' ברוכ'ל לא היה מוכן‬ ‫ודרכו של ר' אשר מסטאלין היתה לנוח בלילות‬ ‫ולא רצה לקבל פני משיח כלל‪ ,‬כלומר שלא רצה‬ ‫בעיר אשר יש בה מקוה טהרה‪ ,‬ובדרך‬ ‫אפילו לצאת מפתח ביתו‪ ,‬ואפילו כאשר יודיעו לו‬ ‫כלל היתה זאת עיר גדולה והכניסה לעיר גדולה‬ ‫שמשיח נמצא מחוץ לפתח ביתו ומחכה שיצא‬ ‫היתה גוזלת זמן‪ ,‬וגם כי בעיר גדולה היו מעכבים‬ ‫לקראתו לקבל פניו‪ ,‬יענה ויאמר שפתח ביתו‬ ‫אותו‪ ,‬ועכשיו שמיהר לדרכו שינה ממנהגו זה‪,‬‬ ‫פתוח‪ ,‬ואם משיח רוצה הוא יכול לבוא לכאן‪ ,‬אבל‬ ‫והוא לא נכנס להתאכסן בעיר גדולה אלא בעיירה‬ ‫אני איני יוצא לקראתו‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬ובבוקר ציוה ר' אשר מסטאלין למהר‬ ‫להכין את המרכבה לנסיעה‪ ,‬כמו כן הזדרז‬ ‫וגופא דעובדא הכי הוה‪ ,‬וכמבואר בספר פרי‬ ‫לתפלתו ולא האריך‪ ,‬ותיכף אחר התפלה טרם‬ ‫ישע אהרן )חלק 'מאשר שמנה לחמו' עמוד‬ ‫סעדו פת שחרית עלה על המרכבה ונסע והגיע‬ ‫ק"א( דהרה"ק הבית אהרן מקארלין נפגש עם‬ ‫לעיירה סמוכה למעזיבוז ונתעכב שם להתאכסן‬ ‫הרה"ק רבי ארי' ליב המכונה 'הבענדערער רב'‬ ‫ללינת הלילה ובבוקר הכינו את העגלה לנסיעה‬ ‫שהיה תלמידו של הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז‬ ‫מהירה כמו בכל יום‪ ,‬ברם ביום ההוא שינה ר'‬ ‫זי"ע‪ ,‬והבית אהרן שאל את הרב מבענדער פירושו‬ ‫אשר מסטאלין מהנהגתו והוא האריך בתפילתו‬ ‫של סיפור זה )המובא לקמן( מה שאירע בין אביו‬ ‫ואחר התפילה נטל ידיו לסעודת שחרית אדהכי‬ ‫הרה"ק ר' אשר מסטאלין ובין הרבי ר' ברוך'ל זי"ע‪,‬‬ ‫והכי התאחרה השעה עד שנטו צללי ערב ונשאר‬ ‫ואמר הבענדערער רב אל הבית אהרן‪ ,‬כי הרבי ר'‬ ‫שם ללינת לילה נוספת‪.‬‬ ‫ברוך אמר פעם‪ :‬אין זיין דור קען נישט משיח‬ ‫קומען‪ ,‬ווייל ווען משיח וועט קומען וועט זיך‬ ‫כך היה גם למחר‪ ,‬שהכינו את המרכבה ור' אשר‬ ‫אידישע בלוט זיך גיסן ביז די קניא‪ ,‬און ער קען‬ ‫מסטאלין התעכב כדאתמול‪ ,‬וכך התעכב שם‬ ‫נישט פארנעמן אז א אידישער נאגיל וועהט חלילה‬ ‫שלש לילות‪ ,‬ואחר כך המשיך ר' אשר בנסיעתו‬ ‫געמינערט ווערין )תרגום‪ :‬כל זמן שאני חי‪ ,‬משיח‬ ‫למעזיבוז להרבי ר' ברוך'ל‪ ,‬ויהי כאשר נכנס‬ ‫צדקנו אינו יכול לבוא‪ ,‬כי כאשר משיח יבוא‪ ,‬ישפך דם‬ ‫הרה"ק ר' אשר מסטאלין אל הרבי ר' ברוך‪ ,‬היתה‬ ‫יהודי עד הברכיים‪ ,‬ואני איני יכול לסבול אפילו פגיעת‬ ‫זאת בדיוק בשעה שנטל הרבי ר' ברוך'ל את ידיו‬ ‫ציפורנו של יהודי‪ ,‬ולראות בצרות ישראל חלילה(‪.‬‬ ‫לסעודה‪ ,‬ורמז לר' אשר מסטאלין שיטול ידיו גם‬ ‫הוא להצטרף עמו בסעודה‪ ,‬ואכן ר' אשר מסטאלין‬ ‫נטל ידיו‪ ,‬ואחר שהרבי ר' ברוך'ל בלע את הכזית‬ ‫הרה"ק ר' אשר מסטאלין נסע להרבי ר' ברוך'ל‬ ‫הראשונה מפרוסת לחמו שעליה בירך זה עתה‬ ‫במהירות כדי לפעול שיבוא משיח צדקנו‬ ‫ברכת המוציא‪ ,‬ור' אשר מסטאלין שתה לחיים עם‬ ‫תיכף ומיד‬ ‫הרבי ר' ברוך'ל‪ ,‬ואיחל לו יעזור השי"ת ש'משיח‬ ‫כ[ ומשסיים הבענדערער רב את דבריו‪ ,‬נענה‬ ‫צדקינו יבא בימינו'‪ ,‬התחיל הרבי ר' ברוך'ל לדבר‬ ‫הבית אהרן ואמר שעתה מבין הוא את‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫מד‬ ‫מנוחה כל הלילה‪ .‬אתמול בלילה בא אלי לומר לי‬ ‫על ר' אשר מסטאלין קשות‪ ,‬ער האט גישאלטין‬ ‫שמשיח עומד מחוץ לדלתות ביתי וממתין עלי‬ ‫און גישריגין )הוא קילל וצעק( ור' אשר מסטאלין‬ ‫שאצא אליו לקבל את פניו‪ ,‬עניתי לו כי דלתות‬ ‫העביר את ידיו על פניו אנה ואנה למנוע ולהתגונן‬ ‫ביתי פתוחות‪ ,‬אם הוא רוצה שיכנס‪ ,‬אבל אני איני‬ ‫מפני התרעומות של הרבי ר' ברוך'ל‪ ,‬ובאמצע‬ ‫יוצא לקראתו‪ ,‬עד כאן הסיפור‪.‬‬ ‫הסעודה שתה ר' אשר מסטאלין שנית לחיים עם‬ ‫הרבי ר' ברוך'ל ושוב נשנה אותו הדבר‪ ,‬ור' אשר‬ ‫ועל זה אמר הבית אהרן שאז לא הבנתי‪ ,‬אבל‬ ‫מסטאלין חזר על דבריו שנזכה לביאת משיח‬ ‫כעת אני כבר מבין‪] ,‬שלא רצה שיישפך דם‬ ‫צדקנו בקרוב בימינו וגם הרבי ר' ברוך'ל עשה את‬ ‫יהודי אפילו כל שהוא[ והוא על דרך דאיתא‬ ‫שלו ולא רצה לקבל את דבריו‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת סנהדרין )דף צ"ח ע"ב( אמר עולא‬ ‫ייתי ולא אחמיניה‪ ,‬ורשב"י אומר בזוהר הקדוש‬ ‫וכאשר ראתה הצדקנית מרת אדיל'ע בתו של‬ ‫)ח"ב דף ז' ע"ב( אמר ווי מאן דיזדמן בההוא‬ ‫הרבי ר' ברוך'ל את כל הענין‪ ,‬ניסתה‬ ‫זמנא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫להרגיע את אביה ושאלה אותו‪ :‬טאטע ער איז‬ ‫דאך גירעכט‪ ,‬דוא ווייסט אויף וועמען דוא‬ ‫הרי לנו מכל הסיפור שהרבי ר' ברוך'ל לא היה‬ ‫רעדסט אזוי אויף דעם סטאלינער ער איז דאך‬ ‫מוכן לקבל פני משיח ואפילו לצאת פסיעה‬ ‫דעם גרויסן ר' אהרן'ס א זוהן )אבא‪ ,‬היודע אתה‬ ‫אחת מחוץ לביתו‪ ,‬ואיך יתיישב זה עם הסיפור‬ ‫על מי אתה מדבר כך‪ ,‬הרי הוא בנו של רבי אהרן‬ ‫הקודם שאמר שהוא יצא לקראת משיח צדקנו‬ ‫הגדול מקארלין(‪.‬‬ ‫שלש מדריגות‪.‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל לא היה מוכן לצאת‬ ‫הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל הסכים שמשיח יבוא‬ ‫לחוץ כדי לקבל פני משיח אפילו כאשר משיח‬ ‫רק מתוך רחמי עתיק בהתכללות אריך‬ ‫עמד מחוץ לביתו‬ ‫אנפין ועבודת מסירת נפש מתוך התענוג‬ ‫כא[ ענה הרבי ר' ברוך'ל ואמר אני יודע שהוא‬ ‫הפשוט באלקות‬ ‫בנו של רבי אהרן הגדול מקארלין‪ ,‬אמנם‬ ‫כב[ והנה אף כי כל דבריו ומנהגיו של הרה"ק‬ ‫אילו ידעת מה שעולל לנו זה שלש לילות‪ ,‬הוא‬ ‫הרבי ר' ברוך'ל אין לנו השגה בהם‪ ,‬והיה‬ ‫הרעיש עולמות ולא הניח לי לישון כלל‪ ,‬בלילה‬ ‫איש פלא ביותר‪ ,‬והסתיר כל מעשיו‪ ,‬עם כל זאת‬ ‫הראשון הוא הופיע ואמר לנו שמשיח עומד מחוץ‬ ‫אפשר לומר שהרבי ר' ברוך'ל רצה שביאת‬ ‫לעיר והוא ממתין עלי שאבוא לקבל את פניו‪,‬‬ ‫המשיח תבוא אך ורק מצד רחמי עתיק שעל ידי זה‬ ‫עניתי לו אני יהודי זקן ואין בי כח לצאת‪ ,‬הרי‬ ‫יתבטלו הגזירות הקשות והאכזריות של חבלי‬ ‫דלתות ביתי פתוחות לפניו והוא יכול ליכנס אם‬ ‫משיח ומלחמת גוג ומגוג‪ ,‬שהוא על דרך גילוי אורו‬ ‫רצונו בכך‪ ,‬אני אינני יוצא לקראתו‪ ,‬וכך הוא לא‬ ‫של הבעל התניא שהלך בדרך זו בענין התבוננות‬ ‫נתן לי מנוחה כל הלילה‪.‬‬ ‫והשגת תענוג אלקי וכו'‪ ,‬ולכן רק כאשר הבעל‬ ‫התניא בא לבקרו‪ ,‬רק אז הסכים לצאת לחוץ‬ ‫למחרת בלילה השני חזר ובא אלי ואמר משיח‬ ‫ולרדת שלש מדריגות והכוונה של ירידת שלש‬ ‫עומד בתוך העיר והוא ממתין עלי‬ ‫מדרגות היא כעין ירידה מאצילות לשלשה עולמות‬ ‫שאלך לקראתו לקבל את פניו‪ ,‬עניתי לו אני זקן‬ ‫בי"ע‪ ,‬וכידוע שמשיח צדקנו יזכה למדרגת חיה‬ ‫ואין בי כח‪ ,‬אם רצונו לבוא שיבוא‪ ,‬וכך לא נתן לי‬ ‫מה‬ ‫פינת יקרת‬ ‫פני משיח צדקנו‪ ,‬היות שהוא לא רצה שמשיח‬ ‫ו'יחידה' שהוא במדרגת א"ק שיורד עד סוף בי"ע‬ ‫יבוא באופן זה‪.‬‬ ‫)עי' ע"ח ש"ג פ"א ופ"ב(‪ .‬ובזה הסכים הרבי ר'‬ ‫ברוך'ל שמשיח צדקנו יבוא באופן זה‪.‬‬ ‫ואפילו שידוע שהרה"ק הרבי ר' ברוכ'ל הוא‬ ‫אבל כאשר רצה הרה"ק ר' אשר מסטאלין זי"ע‬ ‫מסטרא דגבורות שהיה קפדן וכדו'‪,‬‬ ‫להחיש ולמהר את ביאת משיח צדקנו‬ ‫אבל מדריגתו היתה בדרך התיקון דלעתיד על דרך‬ ‫אפילו אם זה יבוא באופן של מלחמות וישפך דם‬ ‫בית שמאי שלעתיד לבוא יהיה הלכה כמותם לז‪,‬‬ ‫יהודי עד הברכיים‪ ,‬על זה לא הסכים הרה"ק הרבי‬ ‫שהוא בחי' התנועה שבתוך המנוחה‪ ,‬שדייקא סוד‬ ‫ר' ברוך'ל בשום אופן כלל וכלל ואפילו כאשר‬ ‫הגבורות שהוא סוד התנועה הוא עיקר החידוש‬ ‫משיח צדקנו כבר עמד סמוך וקרוב מחוץ לפתח‬ ‫והתוספות קישוט דלעתיד לח‪.‬‬ ‫ביתו‪ ,‬התגבר בכל כחו שלא לצאת לחוץ ולקבל את‬ ‫_________________________‬ ‫לז‪ .‬כמו שכתב החיד"א בספרו פתח עינים )אבות פ"ה משנה י"ז( וזה לשונו‪ ,‬שמעתי במ"ש המקובלים דלעתיד יהיה הלכה‬ ‫כבית שמאי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועיין עוד בבני יששכר )מאמר חודש ניסן מאמר ו' אות א'( וזה לשונו‪ ,‬ועיין בספר קול ברמה בפירושו על האידרא להמקובל‬ ‫האלקי רבי יעקב צמח‪ ,‬המבוסם ומיוסד על דרושי האריז"ל‪ ,‬דלעתיד לבוא גם נפסק הלכה כבית שמאי והוא על דרך‬ ‫מעלת הזהב על הכסף‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לח‪ .‬הוספת ראל"ב‪ :‬ולכן כאשר הרה"ק ר' אשר מסטאלין שתה לחיים עם הרבי ר' ברוך'ל‪ ,‬ואיחל לו יעזור השי"ת ש'משיח‬ ‫צדקינו יבא בימינו'‪ ,‬התחיל הרבי ר' ברוך'ל לדבר על ר' אשר מסטאלין קשות‪ ,‬והתחיל לקלל ולצעוק עליו וכו'‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יעיז בשום אופן להחיש את ביאת משיח צדקנו באופן כזה‪ ,‬היות שהוא לא היה יכול לסבול אפילו פגיעת ציפורנו של‬ ‫יהודי‪ ,‬ולראות בצרות ישראל חלילה‪.‬‬ ‫ונראה לציין מה דאיתא בכתבי רמ"מ )לקוטים יקרים עמוד ג' אות י"ג( והובא בבוצינא דנהורא החדש )מערכת טהרת המידות‬ ‫אות ח'( שהרה"ק בעל האוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר שהעולם חושבים שהרה"ק הרבי ר' ברוכיל איר דער בייזיר אין‬ ‫איך בין דער גיטער‪ ,‬הוא היה גבורה שבחסד‪ ,‬ואני חסד שבגבורה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והענין מובן על פי הנ"ל שהגבורה שבחסד‬ ‫בשורש העליון הוא סוד התנועה שבמנוחה‪.‬‬ ‫ועל פי זה מובן מה שידוע שבשעת פטירתו של הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל מצאו על שולחנו את ספר הזוהר הקדוש פתוח‬ ‫)חלק א' דף קפ"ד( שכתוב שם "אית רוגזא ואית רוגזא‪ ,‬אית רוגזא דאיהו מברכא מעילא ומתתא ואקרי ברוך"‪ ,‬עכ"ל )עיין‬ ‫דברי דוד לר' דוד משה מטשורטקוב‪ ,‬עמ' קי"ד(‪ .‬שהרי כל הרגזנות של ר' ברוכ'ל היתה רק לעורר סוד הגבורות והתנועה‬ ‫שבתוך המנוחה‪) ,‬שהוא המסירות נפש שבתוך התענוג( ועל 'רוגזא' כגון זו‪ ,‬הרי זה ברוך ומבורך בפי כל הנשמה‪.‬‬ ‫ועל פי זה מובן גם מה דאיתא בכתבי ר"י שו"ב )עמוד מ"ג אות כ"ו( שפעם אחת אמר הרה"ק הרבי ר' ברוך שכשיבוא‬ ‫מלך המשיח כולם יצאו וידברו עמו בפלפול‪ ,‬ואני אשב מבחוץ רק עם תהלים וזוהר שלי‪ ,‬וכאשר אני אומר תהלים‪ ,‬לפי‬ ‫הנראה יצא משיח אלי לשמוע תהלים שלי‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וגם זה ניתן לבאר על פי הנ"ל שעיקר מגמתו של הרבי ר' ברוכ'ל היה להביא הגאולה שלימה מתוך רחמי עתיק שהוא‬ ‫ענין איחוד דתרי משיחין בסוד י' דמשיח בן יוסף הנכלל במשיח בן דויד‪ ,‬ולכן לא יצא לקראת משיח בדרך אש הגבורות‬ ‫שהוא דרך הפלפול‪ ,‬אלא אדרבה ישב בחוץ ויאמר תהלים של דויד מלכא דמשיחא‪ ,‬כדי להכניס את דברי הפלפולים של‬ ‫כולם )שהוא בסוד משיח בן יוסף( לתוך ספר התהלים בסוד אות י' דדויד וכנ"ל‪] .‬ואולי זה גם הביאור מה דאיתא בשיח‬ ‫שרפי קודש )חלק א' אות תקע"ז( שפעם אמר רבינו ז"ל שמשיח יכבש את העולם רק עם האנשים הפשוטים "האומרי‬ ‫תהילים" בפשיטות ותמימות‪ ,‬ולא עם ההולכים בחכמות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואולי נכלל בדיבור זה‪ ,‬שמשיח יבוא מתוך התכללות אות‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫מו‬ ‫אתה חפץ לגלות שמי‪ ,‬יאמרו לך שתלך הלאה‪,‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל רצה לעשות הבדלה על‬ ‫וכשתלך משם תמצא עוד בית שלומדים שמה‬ ‫היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית‬ ‫זקנים‪ ,‬וישאלו גם הם לשמי‪ ,‬אבל אתה הזהר שלא‬ ‫כג[ ובזה יש לבאר עוד מעשה פלא מה דאיתא‬ ‫לגלות שמי‪ ,‬כי בנפשך הוא‪ ,‬וכך תלך שלש עשרה‬ ‫בספר 'מרגניתא דבי רבנן' )עמוד קפ"ב(‬ ‫בתים‪ ,‬וכמעשה הבית הראשון כן מעשה כולם‪,‬‬ ‫שמבואר שם שהרה"ק הרבי ר' ברוכ'ל אכן פעל‬ ‫וכשלא תגלה שמי בכל הבתים הנזכרים‪ ,‬ילכו עמך‬ ‫שיבוא משיח בזמנו‪ ,‬וכמעט שפעל הענין ורק‬ ‫לכרם מהודר מאד ויגעו בענבה אחת‪ ,‬ומאותה‬ ‫ברגע האחרון הצליח מעשה שטן‪.‬‬ ‫ענבה יהיה מלא הקנקן יין‪ ,‬והזהיר לו הרה"ק הרבי‬ ‫ר' ברוך מאד לבל יגלה שמו גם בחזרתו לביתו‪ ,‬וגם‬ ‫וגופא דעובדא הכי הוה‪ ,‬פעם אחת אמר הרה"ק‬ ‫כשיהיה נדמה אליו כי חסיד כגילו שואל אותו אל‬ ‫הרבי ר' ברוך בסעודה שלישית‪ ,‬עתה‬ ‫מי הוא נושא היין‪ ,‬לא ישיב לו‪ ,‬אך תאמר סתם 'אל‬ ‫בדיחא דעתאי‪ ,‬ואי בעי מיני כל חללא דעלמא‬ ‫הרבי אני נושא היין'‪ ,‬אבל את שם הרבי לא יזכיר‬ ‫אמינא להו‪ ,‬ואני רוצה עכשיו לעשות הבדלה על‬ ‫בשום אופן כי יהיה בסכנה‪.‬‬ ‫היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית‪ ,‬מי ילך‬ ‫אחר זה? והשיב חסיד אחד אני אלך‪ .‬ואמר לו‬ ‫אחר כן ברכו הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל‪ ,‬וילך‬ ‫הרה"ק הרבי ר' ברוך שדבר נורא הוא לוקח על‬ ‫החסיד לדרכו‪ ,‬הוא בא מחוץ לעיר‪ ,‬וקרה‬ ‫עצמו‪ ,‬אך כבר אמר ומוכרח לקיים‪ ,‬לכן ילך‪.‬‬ ‫לו הכל כמו שאמר הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל‪,‬‬ ‫וכשראו שאינו רוצה לגלות שם הרב נתנו לו את‬ ‫ואמר הרה"ק הרבי ר' ברוך לאותו חסיד לך‬ ‫היין והלך לביתו של הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל‬ ‫מחוץ לעיר ושמה תראה בית אחד ותכנס‬ ‫בחזרה בשמחה גדולה‪ ,‬והיה מרקד ומפזז בכל כחו‬ ‫בו‪ ,‬ותראה שם זקנים יושבים ולומדים‪ ,‬ותאמר להם‬ ‫על הדרך על שזכה לדבר הגדול הזה לישא יין‬ ‫בזה הלשון‪' ,‬הרבי' צוה ליתן מלא קנקן זה מיין‬ ‫המשומר מששת ימי בראשית‪ ,‬וכשהיה קרוב‬ ‫המשומר‪ ,‬ואם ישאלו אותך מי הוא 'הרבי' אמור‬ ‫לביתו של הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל כמו ארבע‬ ‫לנו שמו‪ ,‬לא תגלה שמי‪ ,‬אך תשיב להם מה לכם‬ ‫אמות‪ ,‬היה נראה לו כמו שחסיד אחד ידידו יוצא‬ ‫ולשם הרבי‪ ,‬תנו לי יין המשומר‪ ,‬וכשיראו שאין‬ ‫_________________________‬ ‫י' דמשיח בן יוסף בתוך משיח בן דויד‪ ,‬שהרי ידוע שיוסף הוא ביסוד ששורשו בחכמה‪ ,‬ולכן העיקר הוא לעורר בחי'‬ ‫משיח בן דויד על ידי אמירת תהלים בתמימות ולא בחכמות שהוא בסוד יוסף לבד‪ ,‬אלא על ידי התכללות יוסף בדויד‬ ‫וכנ"ל[‪.‬‬ ‫ואולי אפשר לבאר על פי יסוד הנ"ל גם מה שמבואר בספר בית ישראל )דברות קדשו אות ג'( שהרה"ק ר' ישראל מרוז'ין‬ ‫זי"ע אמר להרבנית מרת אדל בת הרבי ר' ברוכ'ל‪ ,‬הנה אספר לכם מה שאמר וסיפר הרה"ק מאפטא זללה"ה על אביכם‬ ‫)הרה"ק הרבי ר' ברוכ'ל ממעזיבוז זי"ע(‪ ,‬כשנפטר אביכם ונשמתו הקדושה עלתה למעלה‪ ,‬יצאו לקראתו כל הצדיקים שהיה‬ ‫לפניו בעלמא הדין להכניסהו לגן עדן ולא רצה לכנוס‪ ,‬עד שיהיה תיכף גאולה שלימה‪ ,‬ויצאו לפניו כל התנאים והאמוראים‬ ‫ובקשהו שילך לגן עדן ולא רצה‪ ,‬ואחר כך יצאו לפניו הנביאים ולא רצה לכנוס‪ ,‬אחר כך יצאו השבעה רועים ולא רצה‬ ‫כנ"ל‪ ,‬רק באופן שיבא משיח‪ ,‬עד שבא הקב"ה בכבודו ובעצמו ואמר לו ברוכ'ל בני בני‪ ,‬לך לגן עדן כי לא הגיע עוד זמן‬ ‫הגאולה שיהיה בב"א‪ ,‬והלך אז‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫והענין בזה הוא שלא רצה לכנס לגן עדן שהוא בסוד תענוג העליון במנוחה מוחלטת בלי תוספת קישוט של התנועה של‬ ‫מסירת נפש‪ ,‬ולכן רצה לפעול שיבוא משיח צדקנו עוד לפני שיכנס לגן עדן‪ .‬אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר לו שיכנס‬ ‫לגן עדן כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה‪.‬‬ ‫מז‬ ‫פינת יקרת‬ ‫הפרש ביניהם )זולת בענין העליות די"ד מדרגות‬ ‫מבית הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל איש שהוא מכירו‪,‬‬ ‫שישנם בשבת ולא ביום טוב( עיין שם‪ .‬הרי לנו דעל‬ ‫ואמר לו למי אתה נושא יין זה‪ ,‬והשיב לו החסיד‬ ‫דרך שבחג השבועות עולים זו"ן שניהם לא"א וגם‬ ‫הנושא היין לבית רבינו "ר' ברוך"‪ ,‬ותיכף כשנשא‬ ‫עולים לעתיק כמוכח מתוך דברי מרן הרש"ש‬ ‫שם של הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל על שפתיו‪ ,‬אותו‬ ‫בנהר שלום )דף ל"ז ע"א ד"ה וכתב( וביותר מפורש‬ ‫איש נתן לו שתי מכות לחי וחטף מאתו את היין‬ ‫כן במאמרי אדמו"ר האמצעי )ויקרא א' דרושים‬ ‫ונשאר מת שמה‪ ,‬ובביתו של הרה"ק הרבי ר'‬ ‫לפסח עמוד רמ"ו‪ ,‬ובעוד כמה דוכתא( ומזדווגים שם‬ ‫ברוך'ל לא ידעו מכל זה רק הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל‬ ‫לעילא ביחודא שלים כן הוא גם במנחת שבת‪ ,‬אלא‬ ‫בעצמו הרגיש בזה תיכף ואמר וי אבדה נפש‬ ‫שאין הזווג נעשה על ידינו‪ ,‬כי על ידינו אין ז"א‬ ‫מישראל וסיים הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל אם לא היה‬ ‫עולה אלא לדיקנא דא"א לבד‪ ,‬ומשם ואילך עולה‬ ‫אותו החסיד מגלה שמי והיה בא עם היין‪ ,‬אזי‬ ‫מעצמו על ידי המאציל עד עלותו למוחא סתימאה‬ ‫הייתי מביא משיח‪ ,‬עד כאן הסיפור‪.‬‬ ‫וגולגלתא דא"א‪ ,‬ומשם עולה עוד גם לעתיק‬ ‫ומזדווג שם )עיין בזה באריכות בים החכמה שנת‬ ‫תש"ע במאמר סדר העליות דשבת ודשבועות(‪.‬‬ ‫הזווג דאתה חוננתנו הנעשה במוצאי שבת‬ ‫הוא זווג דדויד מלא הכלול מתרין משיחין‬ ‫ועל פי זה יש ליישב מה שמצינו במשנת חסידים‬ ‫כד[ ונראה לבאר הכוונה בזה על פי מה שנודע‬ ‫)מסכת האצילות דערבית פרק ו' משנה ב'(‬ ‫דעיקר הזווג הנעשה על ידינו ביומא דשבתא‬ ‫דבאמירת אתה חוננתנו במוצאי שבת יכוין דאז‬ ‫הוא הזווג הנעשה בקדושת כתר דמוסף שבת‬ ‫הוא סוד הבעילת מצוה דז"א ונוק'‪ .‬וזה לשונו‪,‬‬ ‫בהיות זו"ן מתוקנים בבחינת המוחין דחיה‪,‬‬ ‫ומפני שהוא מוצאי שבת אומרים בה אתה‬ ‫ושניהם מלבישים כל שיעור קומת או"א עילאין מן‬ ‫חוננתנו שהוא סוד הבעילת מצוה שבועל ז"א‬ ‫הגרון דא"א ולמטה‪ ,‬והיות שהזווג נעשה בכח‬ ‫ופורש‪ ,‬כי ביום השבת היה יום חופתו‪ ,‬עכ"ל‪] .‬וכבר‬ ‫המוחין דחיה‪ ,‬ובעת ההיא מלבישים זו"ן במקום‬ ‫עמדו בזה חכמי המערב בשאלות ששלחו אל מרן‬ ‫או"א‪ ,‬לכן מתייחס זה הזווג על שם "יוסף" ששורשו‬ ‫הרש"ש )נהר שלום דף ל"א ע"ב סימן נ"ח( שלכאורה‬ ‫בחכמה‪ ,‬והיינו דאיתא בשער הכונות )דרוש א'‬ ‫קשה דלפי זה נמצא דכל השבת הוא הכנה למוצאי‬ ‫בתפלות מוסיף( ובפרי עץ חיים )שער השבת פרק‬ ‫שבת‪ .‬ועיין מה שכתב הרב אמת ליעקב )קונטרס‬ ‫כ'( דתפלת מוסף שייך ליוסף‪ ,‬כי היו"ד די'וסף‬ ‫שפת אמת סימן נ"ה והובא בהגהות וביאורים לנהר‬ ‫מתחלפת עם אות מ' דמ'וסף בא"ת ב"ש‪.‬‬ ‫שלום הנ"ל אות ט'( להצדיק את הצדיק ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫אמנם למעלה מזה הוא בתפלת מנחה של שבת‬ ‫אמנם נראה לומר דאכן במנחת שבת על ידי‬ ‫שאז נמשכים לזו"ן המוחין דיחידה‪ ,‬וז"א‬ ‫המוחין דיחידה שנמשכו לזו"ן‪ ,‬עלו‬ ‫עולה ומלביש לדיקנא דא"א‪ ,‬אלא שמכל מקום אין‬ ‫שניהם )שלא על ידינו( לאריך אנפין וגם לעתיק‪,‬‬ ‫הזווג נעשה על ידינו כלל‪ ,‬היות שהנוק' נשארת‬ ‫ונזדווגו שם שלא על ידינו וכנ"ל‪ ,‬וזווג זה להיותו‬ ‫אז במקום אבא ואימא עילאין‪ ,‬ואינה עולה‬ ‫בבחינת המוחין דיחידה‪ ,‬וכן לסיבת היות הזו"ן‬ ‫להלביש א"א‪.‬‬ ‫מלבישים שניהם במקום א"א או במקום עתיק‬ ‫שהם כתר דכללות‪ ,‬הרי זה נקרא "דויד מלא"‬ ‫אולם מבואר מדברי מרן הרש"ש )רחובות הנהר‬ ‫המורה על התכללות תרין משיחין יוסף ודוד גם‬ ‫דף ח' ע"ג( שהשווה לגמרי העליות של יום‬ ‫יחד‪ .‬וזה הזווג הולך ונמשך במוצאי שבת אחר‬ ‫השבת ודיו"ט שבועות כחדא‪ ,‬עד שלא מצא שום‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫מח‬ ‫כלומר שהמוחין דב"ן דב"ן שהם קודם חצות הם‬ ‫שתחשך ולכן אומרים אז 'אתה חוננתנו'‪ ,‬וכנגדו‬ ‫בחינת יין המשכר‪ ,‬כי שכרות היא ענין‬ ‫תיקנו במוצאי שבת לערוך סעודתא דדויד מלכא‬ ‫שכחת אלקות )עיין בליקוטי מוהר"ן מהדורא בתרא‬ ‫משיחא‪ ,‬וגדולי ויחידי הצדיקים אשר בשמים‬ ‫סימן כ"ו( ויותר קשה להתבונן להשיג אלקות‬ ‫מעליותם שכל מעשיהם הוא לייחד קוב"ה‬ ‫בתחילת הלילה שהוא קודם חצות‪ ,‬אבל אחר חצות‬ ‫ושכינתיה‪ ,‬הרי בעת אמירת אתה חוננתנו זוכים‬ ‫שהוא המוחין דב"ן דמ"ה‪ ,‬אזי נעשים המוחין יותר‬ ‫ונעשים מרכבה לזה היחוד הנורא‪.‬‬ ‫ברורים‪ ,‬ואפשר להתבונן יותר בבהירות באלקות‪,‬‬ ‫ולכן היה ברצונו של הרה"ק הרבי ר' ברוכ'ל‬ ‫ובנקודת חצות יש יחוד של ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן‪,‬‬ ‫להביא את הגאולה שלימה בדרך‬ ‫ועי"ז נמתק הב"ן דב"ן ואפשר להשיג את האור‬ ‫הממותקת של רחמי עתיק והתכללות משיח בן‬ ‫של הבינה שנק' שכוי ונעשה יין המשמח וזה נקרא‬ ‫יוסף עם משיח בן דויד‪ ,‬ועיקר הזמן המוכשר לזה‬ ‫מיזוג היין במים‪ ,‬כי ב"ן דמ"ה נקרא מיא מאתר‬ ‫הוא בשעת הבדלה דמוצאי שבת קודש בסוד‬ ‫רחיקא‪ ,‬כיון שבא מאבא דהיינו משמאל דאבא‪,‬‬ ‫היחוד ד'אתה חוננתנו'‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫ונעשה ימין דאימא‪ ,‬וזה המים שממתיקים את היין‬ ‫המשכר שזה ב"ן דב"ן שמאל דשמאל‪ ,‬עכתו"ד‬ ‫בקיצור ואכמ"ל עיי"ש‪.‬‬ ‫יין המשכר הוא בבינה ויין המשמח הוא‬ ‫בחכמה ויין המשומר הוא בסוד אריך ועתיק‬ ‫אבל יש מדריגה יותר גבוהה מזו שהיא סוד של‬ ‫כה[ ובזה מובן גם למה ביקש שיביא לו 'יין‬ ‫יין המשומר שזה הוא היין שאנו שותים בד'‬ ‫המשומר מששת ימי בראשית'‪ ,‬על פי מה‬ ‫כוסות שבליל פסח‪ ,‬וכמו שכתב הרש"ש בנהר‬ ‫שביאר מרן הרש"ש בסוד מזיגת היין בכוונת‬ ‫שלום )דף ל"ד סוף ע"ד ‪ -‬על פי גירסת המהרנ"ש(‬ ‫הנותן לשכוי בינה‪ ,‬וכמבואר בנהר שלום )דף כ"ב‬ ‫עיי"ש לט‪ .‬וכעין זה כתב הרמ"ע מפאנו )מאמר אם‬ ‫ע"ב( על פי מה שידוע דהסדר של כ"ד שעות הוא‬ ‫כל חי חלק ג' סימן י"ט( שסעודת ליל פסח היא כנגד‬ ‫באופן שכללות היום והלילה מתחלקים לארבעה‬ ‫סעודת לויתן‪ ,‬ושתיית היין בליל פסח הוא יין‬ ‫חלקים שהם מ"ה וב"ן דמ"ה וב"ן‪ ,‬ובתחילת הלילה‬ ‫המשומר‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫הוא ב"ן דב"ן‪ ,‬ואחר חצות הוא ב"ן דמ"ה‪,‬‬ ‫הרי לנו שיין המשכר הוא מצד שמאל דבינה‪ ,‬ויין‬ ‫ובשחרית הוא מ"ה דמ"ה‪ ,‬ובמנחה הוא מ"ה דב"ן‪.‬‬ ‫המשמח הוא בימין באבא‪ ,‬ולפי זה נוכל‬ ‫ויחוד בנקודת חצות הוא על ידי שמאל דאבא‬ ‫לומר שיין המשומר מששת ימי בראשית הוא‬ ‫שהוא ב"ן דמ"ה ניתן בימין דאימא וממתיק עי"ז‬ ‫התכללות אריך בעתיק‪ ,‬שהרי כך מבואר בכתבים‬ ‫את הב"ן דב"ן שהוא שמאל דאימא )ונקרא פנים‬ ‫החדשים של הגה"צ מוה"ר בנימין סינקובסקי זצ"ל‬ ‫בערכו(‪ .‬ומבאר הרש"ש דהב"ן דב"ן נקרא יין‬ ‫)מגדולי תלמידי מרן בעל הסולם זי"ע( שבליל פסח‬ ‫המשכר‪ ,‬ועל ידי היחוד דחצות מוזגים היין במים‬ ‫מאיר האור דלעתיד לבוא באופן הממותק של‬ ‫שהם הב"ן דמ"ה שבא מאבא שאבא נקרא בחי'‬ ‫רחמי עתיק מ‪] .‬והוא כתב זאת בלשון של תורת‬ ‫מים‪ ,‬ועל ידי זה נעשה יין המשמח‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫לט‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬כי עיקר ליל פסח היתה ארבעה כוסות שע"י נמשכו מוחין דאימא כי כוס גימטריא אלהים שהוא באימא‪,‬‬ ‫ויין גימטריא אכדט"ם שהוא באימא‪" ,‬וכל עצמו של היין המשומר" הוא באימא‪ ,‬אבל מוחין דאבא לא נרמזו רק דרך‬ ‫רמז קטן‪ ,‬כי מצה גימטריא ע"ב ס"ג אבל אין הוכחה שהם המוחין דאבא‪ ,‬ולפיכך הוצרכו שני לילות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מ‪ .‬וזה לשונו בדברי בנימין כת"י )ויחי(‪ :‬והקושיא הזאת שואל ר' יהודה בהגדה של פסח 'מצה זו שאנו אוכלים על שום‬ ‫מט‬ ‫פינת יקרת‬ ‫כ'(‪ ,‬שמבאר שמדרגה זו כלול בה הכל‪ ,‬וממילא‬ ‫בעל הסולם וקצת קשה להבין עומק דבריו שאז‬ ‫כלולה בה גם מדרגת ג"ר דחכמה 'דשמאל'‪ ,‬ושם‬ ‫מאיר האור של ג"ר דחכמה הנעלמת שהוא נקרא‬ ‫למטה הוא אחיזת הנחש‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ועל פי הנ"ל מובן‬ ‫'מנעולא' שהוא סגור במנעול ובדרך כלל אי אפשר‬ ‫הענין שעל ידי שנוכל להשתמש באור של צמצום‬ ‫להשתמש באור זה אלא 'לשמה'‪ ,‬שהוא בסוד לקבל‬ ‫א'‪ ,‬על ידי זה נוכל להכניע קליפת הנחש בגלות‬ ‫על מנת לקבל בקדושה‪ ,‬שלא יזכו למדריגה זו אלא‬ ‫אדום ולהמשיך ביאת משיח צדקנו מתוך רחמים‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬שהוא ענין שאז נוכל להשתמש באור‬ ‫דמדריגת צמצום א'‪ ,‬שהרדל"א שהוא נקרא ג"ר‬ ‫דחכמה דימין‪) .‬והבעל הסולם היה רגיל לכנותו‬ ‫ועל פי זה מובן שפיר למה רצה הרה"ק הרבי ר'‬ ‫בלשון קודשו "די ריינע ריינע חכמה"(‪[.‬‬ ‫ברוכ'ל להבדיל דייקא על יין המשומר‪ ,‬שהרי‬ ‫אך ורק באופן זה היה מסכים להביא משיח צדקנו‬ ‫בפירוש בעל הסולם בזוהר חדש‬ ‫ומבואר‬ ‫שיבוא מתוך רחמים וחסדים מגולים‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫לפרשת בשלח )עיי"ש אות י"ד ואות‬ ‫_________________________‬ ‫מ"ה'‪ .‬המ"ה פירושו תמיד דרך יגיעה וקצוץ המוחין שהוא ה‪-‬ו' שבשם‪¨ § ¦ ,‬‬ ‫מצוה וכאן 'מצה שאנו אוכלין' – בלי ו' עדיין‬ ‫מצּה‪ .‬ומתרץ 'על שום שלא הספיק‬ ‫הוא‪ ,‬ואיך אפשר לאכול אותה‪ ,‬איך אפשר ומותר לנו לקבל המוחין מבחינה זו של © ¨‬ ‫בצקם של אבותינו להחמיץ‪ ,‬עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה וגאלם' שהשפיע להם נשמות דרך נס של‬ ‫יציאת מצרים‪ .‬נשמות מבחי' "וחמושים עלו ישראל" מבחי' גמה"ת ‪ -‬מבחי' שער הנ' – מבחי' השפעה בתכלית‪ ,‬בסוד‬ ‫יחמץ"‪ .‬כי בנשמות של שער הנ' – של גמה"ת שהם בהשפעה בתכלית‪ ,‬אין הס"א יוכל לשלוט‬ ‫בּצקוֹ טרם ‪¨ § ¤‬‬ ‫"וישא העם את § ‪¥‬‬ ‫קבּלה – עוד מגביר כוח השפעתם‪" .‬משארותם צרורות בשמלותם" ועם כל‬ ‫אף משהו‪ .‬אדרבא כל זיע וניד שלו ]בענין © ¨ ¨‬ ‫זה "צרורות בשמלותם"‪ ,‬צרורות – מסך דחירק וקו‪-‬אמצעי‪ ,‬דרך קדושה‪ ,‬ממטה‪-‬למעלה‪ .‬אלא שבמצב זה של‬ ‫יציאת‪-‬מצרים‪ ,‬בנשמות של בינה‪ ,‬אין צורך בקיצוץ‪ .‬אדרבא‪ ,‬כל ההמשכה במלוא קומתה והדרה‪ ,‬עברה להשפעה בתכלית‪,‬‬ ‫ע"י הנס של יציאת‪-‬מצרים‪ .‬ע"י הנס שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה‪ .‬ברם על שכמם במקום הבינה‪ ,‬במקום שהבי"ן נעשה‬ ‫לס"ג‪ ,‬ומכיון שלא היו להם לבני‪-‬ישראל בית‪-‬קבול – כלים גדולים כאלה‪ ,‬שהרי המסך דחירק‪ ,‬במצב זה של הנשמות‬ ‫מעט כמשהו ההמשכה המוחין דשמאל‪ ,‬שהמשיכו הגויים‪ .‬ואין אור בלי כלי‪ ,‬שהרי האמצעי צריך להיות בגדלו‬ ‫שלהם לא ¦ ‪¥‬‬ ‫של כל השמאל‪ ,‬להכיל השפע‪ .‬וכלים כאלה אין לבני‪-‬ישראל לפני גמה"ת‪ ,‬שעל זה "ובני‪-‬ישראל עשו כדבר משה‪ .‬וישאלו‬ ‫"ושׂמלוֹת"‪ ,‬היינו אפילו הקו‪-‬אמצעי שנקרא שמלות‪ ,‬גם כן היה להם בהשאלה‪.‬‬ ‫ממצרים כלי כסף וכלי זהב" ושמאלית ‪¨ § -‬‬ ‫מבחי' גמה"ת‪ ,‬שגם אז לא יהיה צורך בקיצוץ‪ ,‬וכל ההמשכה תעבור בשלמותה להשפעה דרך קו‪-‬האמצעי – שיתקיימו‬ ‫לעד ולעולמי עולמים‪ ,‬אפילו אחר גמה"ת‪ ,‬מפני שהקב"ה יש לו נחת‪-‬רוח מעבודה זו של ישראל‪ .‬וזהו סוד "ולא יכלו‬ ‫להתמהמה‪ ,‬ויאפו את הבצק עוגות מצות כי גורשו משם‪ ,‬כי לא חמץ‪ ,‬עגת מצות"‪ .‬עגת – עגולים‪ ,‬מבלי אפשרות של‬ ‫אחיזה כלל‪ ,‬שהם בחי' ראש – מלמטה למעלה בתכלית‪" .‬כי גורשו משם" כי הבחי' מצרים – הקבלה‪ ,‬היתה להם כ"כ‬ ‫זרא‪ ,‬עד שלא יכלו לסבול אוירת מצרים ]במה‪ .‬וזה אמרו ודא שירותא‪ ,‬דשריאו ישראל למיעל בחולקא קדישא דקב"ה‬ ‫בדרך הנס דיציאת‪-‬מצרים ולבערא מנייהו חמץ ולבער מהם התשוקה לקבלה לעצמו דאיהו טעוון אחרנין‪ ,‬די ממנן על‬ ‫עמין עעכו"ם היינו השרים הממונים על הגויים מבחי' אלוהים‪-‬אחרים‪ ,‬שתפקידם הוא דוקא להגביר תשוקתם לקבלה‬ ‫בתכלית‪ ,‬עד קצה היכולת שלהם‪ ,‬הן בגשמי והן ברוחני‪ ,‬מבחי' הידע והכפירה שלהם‪ ,‬שכתוצאה מן הידע שלהם‪ .‬וזה‬ ‫אמרו "ואלוהי נכר" אם כבר אמר להם "אלוהים אחרים" למה מכפיל "ואלוהי נכר"‪ ,‬אלא מרמז לכפירה שלהם שבאה‬ ‫להם מבחי' ה‪ Racio -‬ואין להם שום מגע ויחס למהימנותא כלל‪ .‬אדרבא כל תפקידם של אלוהי‪-‬נכר הוא להרחיקם בתכלית‬ ‫מן האמונה‪] / .‬ד"ה ואלו הדינים[ שמתלוים לשמאל הזה דיצחק‪ ,‬הם שעוברים בצורת 'הצאן'‪ ,‬בצורת כל היציאות – 'כבני‬ ‫ממשּׁם ותיקונם‪ .‬וזהו שמסיים דהא ברישא דשתא שארי יצחק השפע שרוצה שיוכלו לזכות בו מבח' 'להנות‬ ‫מרון'‪ ,‬ותובעים § ‪¨ ª‬‬ ‫לנבראיו'‪ .‬ואילו אכלו בפסח מצות כדאיבעי לא היו זקוקין לר"ה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫נ‬ ‫שהרי ענין ביאת משיח צדקנו צריך להיות‬ ‫שלש עשרה בתים הם כנגד תיקון י"ג‬ ‫באיתכסיא ונסתר בדרך נעלם מאוד‪ ,‬על‬ ‫מתיקוני הדיקנא‬ ‫דרך 'ללבי גליתי לאיברי לא גליתי' )סנהדרין צט‬ ‫כו[ ובזה מובן נמי למה אמר אל החסיד שתמצא‬ ‫ע"א(‪ ,‬שהרי אסור לגלות סוד היחוד הגדול כדי שלא‬ ‫את היין המשומר דייקא אחר שילך ב'שלש‬ ‫יהיה בזה שום אחיזה‪.‬‬ ‫עשרה בתים'‪ ,‬שהוא רומז לתיקון הי"ג דתיקוני‬ ‫דיקנא‪ ,‬שהוא ענין הזווג דתרין מזלין 'נוצר ונקה'‬ ‫כעין מה שמבואר בספר בן גרני )ריש‬ ‫והוא‬ ‫שהם ע"ב וקס"א שממשיכים מוחין לחכמה ובינה‪.‬‬ ‫פרשת תזריע( שנתחבר על ידי הרה"ק‬ ‫וכבר הובא לעיל דפנימיות אימא הוא אריך אנפין‬ ‫המקובל ר' יוסף ישראל דייטש זי"ע בן הרה"ק‬ ‫ופנימיות אבא הוא עתיק‪ ,‬שגם רומז על הסוד‬ ‫ר' אהרן דוד דייטש זי"ע שהיה תלמיד מובהק‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וכעין מה דאיתא בעמק המלך )שער י"ד פרק‬ ‫של מרן החתם סופר מב‪ ,‬ששמע מאביו בשם‬ ‫ס"ג( עיי"ש מא‪.‬‬ ‫החתם סופר שעיקר הפגם של ר' יוסף‬ ‫דולרייניש ]די‪-‬לה‪-‬ריינה[ שרצה להביא הגאולה‬ ‫פעולת המשכת ביאת משיח צדקנו צריכה‬ ‫ובסוף נכשל ונפל מטה ומטה עד שהמיר את‬ ‫להיות בהעלם ובאיתכסיא‬ ‫דתו היה מחמת שנכשל בחטא הגיאות‪ .‬וזה‬ ‫כז[ והטעם למה הזהיר הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל‬ ‫לשונו‪ ,‬ידוע ממעשה דר' יוסף דולרייני שכבר‬ ‫שהחסיד לא יגלה שמו‪ ,‬אלא יאמר‪' ,‬הרבי'‬ ‫כבש את הס"מ תחת ידו והיה רעש גדול בשמי‬ ‫צוה ליתן מלא קנקן זה מיין המשומר‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫מא‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬ועשה אזניך כאפרכסת לשמוע דברי אלהים חיים‪ ,‬רזין שכסה אותן עתיק יומייא‪ .‬הבטישה שאמרנו‬ ‫למעלה‪ ,‬שנעשה מן מזל עליון ומזל תחתון דהיינו 'נוצר ונקה'‪ ,‬כדי להשפיע עמהם תרין מוחין גם כן‪ ...‬והנה נקודת‬ ‫חכמה של מוחא סתימאה‪ ...‬עם חמשה חסדים של נוצר ירדו לאבא‪ ,‬ונקודת בינה עם החמשה גבורות ירדו לאמא‪ ,‬ומרוב‬ ‫אהבה שהוא ביניהם נשפע על ידם השפע הזה מזווג שלהם‪ ,‬והנה נקודת חכמה זו שהיא בהחמש החסדים הנזכרים‪ ...‬ואחר‬ ‫כך החמשה חסדים והחמשה גבורות שהם התרין עטרין נכללים ביסוד אמא יחד‪ ...‬אמנם עיקר הדברים הוא לפי שמקור‬ ‫השפע הזה של ה' חסדים וה' גבורות כולם יצאו ממלכות של כתר עליון ששם רישא דלא אתידע כנודע והוא‬ ‫והמקור ההוא ממלכות‪ ,‬הנה כשעבר השפע הזה דרך מלכות של יסוד דאבא כנזכר מצא מין את מינו ונדבק עמו ולזה‬ ‫נקרא עטרה‪ ...‬ולכן חיבר הרב ע"ה בזמירות שלו 'בשבעין עטורין דעל גבי חמשין' היינו ז' תיקונים דגולגלתא דעתיקא‬ ‫שהם שבעין‪ ,‬ונקראים עטורין מפני שכולם הם מאירים בכל האצילות בסוד עטרין‪ ,‬ואלו הז' כלולים מעשר הם שבעין‪,‬‬ ‫מאירים באבא ונכנסין בחמשה של תבונה דהיינו ת"ת נצח הוד יסוד מלכות שהם ה'‪ ,‬והם נקראים חמשים שערי בינה‬ ‫כלולים מעשר‪ ,‬וכשיורדים אלו השבעים אורות‪ ...‬בפרצוף תבונה נעשים חמשה חסדים‪ ,‬כללם עשר‪ ,‬הם חמישים שערי‬ ‫בינה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬עיין שם באריכות‪.‬‬ ‫הרי לנו כי החסדים הללו הנמשכים לאבא ואימא דרך זווג תרין מזלין קדישין נוצר ונקה שורשם נמשך מבחינת המלכות‬ ‫הגנוזה ברדל"א )עיין עץ חיים שער י"ג סוף פרק ב' דף ס' ע"ד( ומשם נמשכים לז"ת דעתיק ומשם אל המזל השמיני דאיהו‬ ‫נוצר שהוא שורש אבא ועל ידי זווגו עם אימא נמשכים על ידו אל המזל הי"ג דאיהו ונקה‪ ,‬שהוא שורש אימא ועל ידם‬ ‫מזדווגים אבא ואימא‪.‬‬ ‫מב‪ .‬וכידוע גודל החביבות של רבו החתם סופר זי"ע אליו‪ ,‬שיצא מגדרו לשבחו ולהללו‪ ,‬ואמר שכשהוא עומד להתפלל‬ ‫הרי הוא סומך על זכותו של תלמידו ר' אהרן דוד דייטש‪ .‬ואף גם זאת הוסיף והעיד על תלמידו חביבו זה שמוכן ומזומן‬ ‫הוא לחיי העולם הבא‪ ,‬והיה כל הרואה אותו עונה אחריו מקודש מקודש )עיין הקדמת בניו לשו"ת גורן דוד‪ ,‬הובא באמרי‬ ‫שפר על ברכות‪ ,‬תולדות המחבר(‪.‬‬ ‫נא‬ ‫פינת יקרת‬ ‫'הרבי' צוה שתמלא קנקן זה מיין המשומר‬ ‫שמים שבא זמן הגאולה‪ ,‬אך אח"כ נתן להס"מ‬ ‫כח[ וכן מה שצוה לומר להם בלשון‪' ,‬הרבי' צוה‬ ‫בשמים להריח ונתחזק כחו‪ ,‬ונתבטל כל הדבר‬ ‫ליתן מלא קנקן זה מיין המשומר‪ ,‬הכוונה‬ ‫בענין רע‪ ,‬עד שיצא זה ר' יוסף דולרייני‬ ‫בזה היא שרצה להמשיך אור הכתר העליון שנרמז‬ ‫לתרבות רעה‪ .‬ושמעתי מאאמ"ו הגאון זי"ע‬ ‫ב'רבי' וכדאיתא בתולדות יעקב יוסף )פרשת חקת‪,‬‬ ‫שאמר בשם החתם סופר רבו ז"ל שהבשמים‬ ‫דף קנ"ו ע"ד( שמביא בשם רבו הבעש"ט זי"ע שיש‬ ‫שהריח את הס"מ היינו שעלה במחשבת ר'‬ ‫בחי' שאות יו"ד הוא בחי' כתר שהוא נביעו‬ ‫יוסף דילורייניש האיך יודיע לבני העולם שהוא‬ ‫דחכמתא‪ .‬וזה החילוק בין מי שנקרא בשם 'רב'‪,‬‬ ‫הביא את הגאולה ועל ידי מחשבה זו נתבטל‬ ‫למי שנקרא בשם 'רבי'‪ ,‬ש'רב' הוא מי שהוא בבחי'‬ ‫הכל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חכמה ובינה‪ ,‬ו'רבי' הוא מי שמשיג גם בחי' כתר‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬והנה שמעתי ממורי זלה"ה ביאור מה‬ ‫כלומר‪ ,‬כל הענין בפעולת ביאת משיח‬ ‫שאמרו חכמינו ז"ל )בתיקונים שבזוהר חדש דף ק"ד‬ ‫צדקנו צריך להיות בהעלם גדול‬ ‫ע"ב( כל 'רב' בבבל‪ ,‬וכל 'רבי' בארץ ישראל‪ ,‬כי‬ ‫בלי שום אחיזה וישות‪ ,‬ואפילו פניה דקה מן‬ ‫בחינת חכמה ובינה נתפשט בכל העולם‪ ,‬והוא‬ ‫הדקה יכולה לקלקל כל הענין‪ ,‬ולכן הזהיר‬ ‫'רב'‪ ,‬ר' ראשית חכמה‪ ,‬ב' בינה‪ ,‬וכל עניני ומעשה‬ ‫הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל שלא יגלה שמו‪ ,‬שהרי‬ ‫עולם הזה הכל הוא זיווגים ויחודים רק שלא יש שם‬ ‫ענין שמו של האדם מראה אל מציאות ישות‬ ‫נביעו הוא אות יוד‪ ,‬ועם נביעו מאין סוף שהוא אות‬ ‫שלו‪ ,‬ולכן רצה להעלים שמו כדי שכל הענין‬ ‫י' נקרא רבי‪ ,‬והוא בארץ ישראל ודפח"ח‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יהיה בהעלם גדול‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫נב‬ ‫תוספתא מסכת ברכות‬ ‫פרק ו‬ ‫מבי כנישתא מאי אמר ליה אי צורבא מרבנן הוא‬ ‫)כה( ולא יעשה קפנדריא ורקיקה מק"ו שאין‬ ‫לימא הלכתא ואי תנא הוא לימא מתניתא ואי קרא‬ ‫]בו[ דרך בזיון אמרה תורה כך על אחת‬ ‫הוא לימא פסוקא ואי לא לימא ליה לינוקא אימא‬ ‫כמה וכמה ]וקל וחומר שיש בו דרך בזיון ר'‬ ‫לי פסוקיך אי נמי נישהי פורתא וניקום"‬ ‫יהודה בר' יוסי[ אומר אינו צריך הרי הוא אומר‬ ‫הרי שכל ההיתר שלקרוא או לשהות מובא רק‬ ‫כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק בא וראה‬ ‫בלקרות אדם מהביהכנ"ס‪ ,‬אבל לא לגבי‬ ‫על אחת כמה וכמה קלין וחמורין בדבר אם‬ ‫הקפנדריא‪ ,‬ובפשטות קפנדריא הוא יותר בזיון‬ ‫לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לא כ"ש לפני‬ ‫מלקרות לאדם לצורכו‪ ,‬כי בקפנדריא משתמש‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב"ה‪:‬‬ ‫בעצם הבית הכנסת לצורכו לקצר דרכו‪ ,‬משא"כ‬ ‫בלקרות לאדם מביהכנ"ס אין משתשמש בעצם‬ ‫בדברי היתר של ביאוה"ל שבקפנדריא‬ ‫בית הכנסת לצורכו‪.‬‬ ‫בביהכנ"ס‪ ,‬ניתן לקרות או לשהות‬ ‫הרי שאין לעשות קפנדריא בהר הבית‪ ,‬ומובא‬ ‫וכן בלקרות אדם לצורכו אין לו אפשרות אחרת‬ ‫בגמרא )ברכות דף סב( שאין לעשות‬ ‫כי אם להכנס לבית הכנסת‪ ,‬אבל לעשות‬ ‫קפנדריא גם בבית הכנסת‪ ,‬וכך גם נפסק בשו"ע‬ ‫קפנדריא יש לו אפשרות להאריך דרכו‪ ,‬לכן נראה‬ ‫)סימן קנא סעיף ה(‪.‬‬ ‫שקפנדריא הוא גרוע יותר מלקרות לאדם‪.‬‬ ‫וביאור הלכה )שם ד"ה לעשות(‪ :‬הוסיף שאם‬ ‫וצ"ע מנליה לביאור הלכה לחדש שבקפנדריא יש‬ ‫שאם קורא בו או ששוהה בו מעט‪ ,‬שרי‬ ‫גם ההיתר של לקרות או לשהות בה מעט‪.‬‬ ‫לעשות קפנדריא‪.‬‬ ‫ואכן מצינו לאור שמח על הרמב"ם )פי"א מהלכות‬ ‫תפילה ה"י(‪ ,‬וטהרת המים בשיורי טהרה )מערכה‬ ‫צ"ע על היתר הביאור הלכה‬ ‫ב אות כ"ח( ועוד‪ ,‬שחלקו על היתר שניתן לקרות‬ ‫וכבר הערנו )שארית יעקב – מסכת מגילה דף כח‬ ‫או לשהות באופן שעושה קפנדריא‪.‬‬ ‫ע"ב( שלכאורה צ"ע מנלן לביאור הלכה‬ ‫לחדש שמותר לעשות קפנדריא אם קורא בו או‬ ‫לפי דברי הבא"ח מובן ההיתר מכיון שנחשב‬ ‫שוהה מעט‪ ,‬הלא כל ההיתר שמובא בש"ס )מגילה‬ ‫כדבר מצוה‬ ‫דף כח ע"ב( שלקרות או לשהות הוא רק כשאדם‬ ‫אמנם הבן איש חי הביא היתר זו וכתב שמכיון‬ ‫רוצה להכנס לצרכו בבית הכנסת כגון לקרוא בו‬ ‫שקורא בו או שוהה הוי דבר מצווה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫חבירו מותר לעשות באופן שיקרא או ישהה בו‬ ‫ואף על גב דאסור ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח‬ ‫מעט‪ ,‬אך לגבי קפנדריא לא מצינו היתר זו‪ ,‬וז"ל‬ ‫אחר כדי לקצר דרכו‪ ,‬מ"מ אם הולך לצורך מצוה‬ ‫הגמרא‪" :‬אי אצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא‬ ‫נג‬ ‫תוספתא מסכת ברכות‬ ‫בלי התורה הקדושה‪ ,‬אמנם אחר הקלקולים כל‬ ‫שרי‪ ,‬וכן אם נכנס בפתח זה ולמד בבית הכנסת‬ ‫התיקון הוא דווקא באמצעות התורה הקדושה וז"ל‪:‬‬ ‫מזמור תהילים‪ ,‬שרי לצאת בפתח הב' דהוי נכנס‬ ‫לצורך מצוה‪ ,‬ומיהו טוב לשהות מעט שם שאז יהיו‬ ‫"מחשבת המאציל ית"ש היתה שיוכל לתקן‬ ‫בידו שתי מצות לימוד ושהיה"‬ ‫העולם בראשונה רק בסוד קבלת‬ ‫הקדושה ובסוד זה ברא את האדם וכשחטא הנה‬ ‫נמצא שלפי דברי הבא"ח שנחשב כדבר מצווה‪,‬‬ ‫נפגם בזוהמא‪ ,‬ועכ"ז הקב"ה היה רוצה לתקנו סוף‬ ‫מיושב גם מהיכן חידש הביאור הלכה‬ ‫סוף על ידי כמה גלגולים כי אותם הנשמות שהיו‬ ‫שמותר לעשות קפנדריא באופן שקורא בו מעט או‬ ‫כלולות בו היו מתגלגלים בעשרה דורות ולא ציוה‬ ‫שוהה‪ ,‬מכיון שנחשב כדבר מצווה‪.‬‬ ‫התורה אלא היה רוצה שבכח הגלגול‪ ...‬יהיה תיקון‬ ‫הנשמות בכח המיתה שסובלים ועל ידי הגלגול‬ ‫בראשונה שהיתה תורה משתכחת מישראל‬ ‫עצמו שהוא התהפכות משרש לשרש מתחת מקור‬ ‫היו זקנים מבלעין אותה שנא'‬ ‫אחד אל תחת מקור אחר בסוד ד' חיות המרכבה‬ ‫)רות ב( והנה בועז בא ואומר )שופטים ו( ה' עמך‬ ‫כמבואר בתיקון ס"ח בארוכה והיה חפץ לתקנם‬ ‫גבור החיל )ברייתא כט(‪.‬‬ ‫מאותה הזוהמא שנדבקה בהם והכל בכח רוב‬ ‫אור הקדושה ולכן לא נצטוו בתורה כי עדיין‬ ‫היה התיקון ראוי להם רק בסוד אור הקדושה אם‬ ‫ביאור שבראשונה היתה תורה משתכחת‬ ‫לא היו מונעים ולכן היה להם ימים ארוכים‬ ‫מישראל‬ ‫ובאמת הכל נמשך בסוד אריך אנפין‪ ,‬והיה להם‬ ‫דברי התוספתא )עפ"י חזון יחזקאל(‬ ‫ביאור‬ ‫להשיג מדריגות רבות של הקדושה ברוב ימיהם‬ ‫שבראשונה לא היו רגילים בשם‬ ‫בחכמה רבה עד שבכל זה יהיו מתוקנים וסוף‬ ‫המפורש ולברך את חבירו בשם ונשכח מפיהם‪,‬‬ ‫הכל היה בימי נח שהיה ממש כמו סוד משיח שבו‬ ‫אבל הזקנים היו מבלעין – כלומר שבשעה שהיו‬ ‫היו נחים מן הגלגול ובו היה יכול לתקן העולם‬ ‫מברכים את חבריהם היו מבליעין את השם‪ ,‬כמו‬ ‫ברוב הקדושה וכו"‪....‬‬ ‫שכתוב הוי' עמך גבור החיל‪.‬‬ ‫ועיין שם בהמשך‪ ,‬היה עבודה רק ע"י תורה‬ ‫נמצא שבימיהם כביכול נשכח שם השם‪ ,‬וכדי‬ ‫ומצוות‪ ,‬הרי שבתחילה היה הדביקות בה'‬ ‫שיהיה שם שגור על פיהם‪ ,‬התקינו‬ ‫לבד בלי התורה הקדושה שלא נצטוו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫הזקנים שיהיו מברכים את חבריהם בשם השם‪,‬‬ ‫הדביקות הוא באמצעות התורה והמצוות‪.‬‬ ‫וכך לא יהיה נשכח שם השם‪.‬‬ ‫בתחילה היה הדרך רק דביקות‪ ,‬ואח"כ הדרך‬ ‫דברי הרמח"ל שבתחילה הדביקות לבד‪ ,‬ואח"כ‬ ‫הוא שהדביקות הוא באמצעות השמות‬ ‫הדביקות באמצעות התורה הקדושה‬ ‫הקודשים‪ ,‬ואח"כ הדרך הוא רק באמצעות‬ ‫ולכאורה איך אפשר לומר שבימי השופטים‬ ‫התורה‬ ‫שכחו את שם הוי'‪ ,‬אלא הביאור‬ ‫ולאור זה יתבאר שבעבר היו עיקר הדביקות‬ ‫הפנימי בזה ע"פ דברי הרמח"ל )אדיר במרום‬ ‫בה'‪ ,‬למעלה מאותיות‪ ,‬וראו הזקנים‬ ‫בתחילתו(‪ ,‬שבתחילת הבריאה לא נצטוו אדם נוח‬ ‫בימיהם שהולכים לשכוח את שם הוי'‪ ,‬התיקנו‬ ‫וכו'‪ ,‬על התורה הקדושה‪ ,‬כי אז היה יכולים לתקן‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫נד‬ ‫מסאסוב והם קבלו כולם מרבינו אלקי רבי‬ ‫שיזכירו את שם הוי' גם בשעה ששואלים בשלום‬ ‫אלימלך זלה"ה‪ ,‬והוא קבל מרבו רבינו אלקי רבי‬ ‫חבירו‪ ,‬והוא כעין הדרך של רבי אברהם אבולעפיה‬ ‫ר' בער זלה"ה‪ ,‬ומרבו רבי רבינו מיכל זלה"ה עד‬ ‫לומר בפה מלא את שמות הקדושים‪ ,‬ולחזור על‬ ‫הבעל שם טוב זלה"ה‪ ,‬שעיקר המוחין דקדושה‬ ‫השמות שוב ושוב עד ששורה ההשראה העליונה‬ ‫אינם באים לאדם בר ישראל אלא דייקא ע"י‬ ‫]וכמובן שצריך רשות מיוחדת מהשמים לומר את‬ ‫למודו בתורה הקדושה דייקא מתוך הספר ומי‬ ‫השמות‪ ,‬שלא יהיה בכלל ההוגה את השם‬ ‫שאינו חפץ בזה הדרך הנ"ל אין בו ממש והבן‬ ‫באותיותיו ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫עכל"ק‪.‬‬ ‫ובדורות שלאחריהם התיקנו שהדביקות יהיה‬ ‫דווקא באמצעות התורה הקדושה‬ ‫וכיום עקר השגת הדביקות הוא באמצעות‬ ‫ממש וכפי כתב הרמח"ל‪ ,‬וכן כתב הרה"ק‬ ‫תפילה והתבודדות‬ ‫מקאמרנא בדברים חריפים שאי אפשר דביקות‬ ‫ויש להוסיף שאח"כ גילה רבינו הקדוש את הסוד‬ ‫בלי התורה הקדושה וזל"ק‪" :‬ולפי ששמעתי שיש‬ ‫התפילה‪ ,‬שאדם יתפלל כל היום כולו‪ ,‬ויהיה‬ ‫בעולם ראש ישראל שלא היה פותח שום ספר‬ ‫כל בתפילה לה' יתברך וז"ל‪:‬‬ ‫ללמוד זה ערך חמשה ועשרים שנה‪ ,‬ואפילו שנים‬ ‫מקרא ואחד תרגום לא היה קורא כל השנים הללו‪,‬‬ ‫"היה מרבה לדבר אז מענין מעלת ההתבודדות‪,‬‬ ‫והוא כי הוא אמר שאינו צריך עוד ללמוד כי הוא‬ ‫והיה מפליג מאד בשבח מעלת גדלת‬ ‫כבר מזוכך מכל הפסולת‪ ,‬אוי ואוי לדור הזה שיש‬ ‫הנהגה זו‪ .‬ואמר שאי אפשר לצוות לאנשים שינהגו‬ ‫בהם ראשי הדור כאלה ואפילו שאין דרכי לדבר‬ ‫הנהגה זו כי‪-‬אם שעה אחת ביום‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫סרה ח"ו אפילו על פחות שבפחותי ישראל‪ ,‬אלא‬ ‫להכביד עליהם יותר‪ .‬אבל באמת היו צריכים‬ ‫מרוב שיחי וכעסי ששמעתי שיש בעולם הזה ראשי‬ ‫שיהיה להם כל היום התבודדות" )חיי מוהר"ן תלח(‬ ‫הדור כאלה‪ ,‬לזה כתבתי קצת דמקצת מכל מה‬ ‫ששמעתי מהם"‪.‬‬ ‫הלל הזקן אומר ]בעת[ מכניסין פזר ]בעת[‬ ‫מפזרין כנס ]בשעה[ שאתה רואה תורה‬ ‫וממשיך שם עם על עצמו וז"ל‪ :‬שאני הולך‬ ‫חביבה ]על ישראל[ והכל שמחין בה הוי את‬ ‫וכפי‬ ‫הקדושים‬ ‫אבותי‬ ‫בדרך‬ ‫מפזר שנא' )משלי יא( יש מפזר ונוסף עוד‬ ‫ששמעתי מפיו הקדוש של אאמו"ר זלה"ה‬ ‫ובשעה שאתה רואה תורה שכוחה מישראל‬ ‫ארבעה שבועות קודם פטירתו נבג"ע‪ ,‬וזה לשונו‬ ‫ואין הכל משגיחין ]עליה הרי[ את מכנס שנא'‬ ‫הקדוש אני יכול להלוך במוחין לבד ביהודים‬ ‫)תהלים קיט( עת לעשות לה' הפרו תורתך‬ ‫קדושים ושמות וצרופי שמות הקדושים לערך‬ ‫)ברייתא ל(‬ ‫מאה שנה ואפשר עוד יותר ולא הוצרכתי עוד‬ ‫לשום ספר ללמוד אעפ"כ אין בי חיות רוחני‬ ‫דקדושה‪ ,‬אלא דייקא כשאני לומד מתוך הספר‬ ‫ההיתר ללמד קבלה ברבים שאין בו משום‬ ‫גמרא מדרש זוהר רמב"ם וכיוצא בהם ואח"כ אני‬ ‫יוהרא‬ ‫הולך בתוך ביתי הנה והנה‪ ,‬ואייחד יחודים‬ ‫לפי דברי התוספתא מבואר ההיתר ללמד קבלה‬ ‫קדושים לערך שעה ולא יותר‪ ,‬והוא קבל זאת‬ ‫ברבים ואין בו משום יוהרא‪ ,‬וכמבואר‬ ‫מרבו דודו רבינו מזידיטשוב‪ ,‬והוא מרבינו ר'‬ ‫בברייתא )לפי ביאור רש"י ברכות דף סג ע"א(‬ ‫ברוך נכד לבעש"ט זלה"ה‪ ,‬ומרבו רבי משה ליב‬ ‫נה‬ ‫תוספתא מסכת ברכות‬ ‫ב' היתרים ללמד קבלה ברבים מצד הרישא‬ ‫שבעת שמכניסין – פירוש בשעה שאין גדולי‬ ‫ומצד הסיפא‬ ‫הדור מלמדים תורה אז יפזר – כלומר יפזר הוא‬ ‫ולפי זה יש לומר היתר ללמד תורת קבלה לרבים‪,‬‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ואין בו משום יוהרא‪ ,‬ובעת‬ ‫ממה שמבואר ברישא וכן ממה שמבואר‬ ‫שמפזרין – פירוש בשעה שהגדולים מפזרים‬ ‫מסיפא‪ ,‬כי מבואר ברישא שבשעה שאין גדולי‬ ‫ומרביצים תורה‪ ,‬אז יכנס – כלומר כנס אותה ולא‬ ‫הדור מלמדים אז יפזר ואין בו משום יוהרא‪ ,‬לכן‬ ‫תיטול שררה‪.‬‬ ‫בעבר שלא היה כלל שיעורים בקבלה ברבים‪ ,‬וכן‬ ‫ובסיפא מבואר בשעה שאתה רואה תורה‬ ‫כל הספרים של קבלה לא היה מי שיקנה אותו‪ ,‬לכן‬ ‫חביבה על ישראל והכל שמחים‪ ,‬הוי‬ ‫יש את היתר ללמד קבלה ברבים כי בזמן שאין‬ ‫את מפזר – כלומר תרביץ תורה‪ ,‬ובשעה שאתה‬ ‫גדולי הדור מוסרים שיעורים לרבים את תורת‬ ‫רואה שכוחה מישראל ואין הכל משגיחים‪ ,‬הרי‬ ‫הקבלה‪ ,‬יש לפזר ולהרביץ תורת הקבלה ואין בו‬ ‫את מכנס – כלומר כנס מלפזר כדי שלא תטיל‬ ‫משום יוהרא‪.‬‬ ‫תורה בבזיון‪ ,‬משום עת לעשות לה' הפרו‬ ‫וכיום נפתחו ארובות השמים והתרבו ספסלי‬ ‫תורתך‪.‬‬ ‫בית המדרש בלימוד הקבלה‪ ,‬לכאורה אין‬ ‫כבר את היתר ללמד תורה בשעה שאין גדולי‬ ‫סתירת הרישא לסיפא‬ ‫ישראל מלמדים תורה שאז אמרו חכמים "פזר"‬ ‫הרי שכנס ביאורו לא ללמד תורה‪ ,‬ופזר ביאורו‬ ‫לפזר ולהרביץ בלימוד התורה‪ ,‬ואדרבה הוא זמן‬ ‫להרביץ תורה‪ ,‬ולפי"ז לא מובן קצת‬ ‫שגדולי ישראל מלמדים תורה ואז הוא "כנס"‬ ‫הסיפא של הברייתא‪ ,‬שאם רואים שחביבה על‬ ‫מללמד תורה כדי לא ליטול שררה‪ ,‬לכן צריך לומר‬ ‫ישראל צריך לפזר ולהרביץ תורה‪ ,‬ולכאורה הרי‬ ‫שהיתר הוא מהסיפא ש"בשעה שאתה רואה תורה‬ ‫ברישא מבואר להיפך‪ ,‬שבעת פזר – כנס כלומר‬ ‫חביבה על ישראל והכל שמחים בה" שאז הוא‬ ‫שבשעה שהגדולים מפזרים ומרביצים תורה אז‬ ‫"פזר" בלימוד התורה ואין בו משום יוהרא כנ"ל‪.‬‬ ‫'לא' יפזר תורה כדי לא ליטול שררה‪ ,‬ההיפך‬ ‫וכן רואים כיום שתורת הקבלה "חביבה" על‬ ‫ממה שמבואר בסיפא שאם אם רואים שהיא‬ ‫ישראל וכולם אצים ורצים ללמוד קבלה ותורת‬ ‫חביבה אז תרביץ תורה‪.‬‬ ‫הסוד מה שלא היה בעבר‪.‬‬ ‫וכן בהמשך הסיפא היא להיפך הרישא‪ ,‬שברישא‬ ‫ויש לציין שביאור התוספתא שביארנו הוא לפי‬ ‫מבואר שבשעה שאין גדולי הדור מלמדים‬ ‫חזון יחזקאל‪ ,‬שביאר לפי מה שמבואר‬ ‫תורה אז צריכים לפזר כלומר ללמד תורה‪ ,‬ובסיפא‬ ‫ברש"י‪ ,‬אמנם החסדי דוד ביאור בדרך אחרת‪,‬‬ ‫מובא שאם רואים שהיא שכוחה מישראל – אז אל‬ ‫שהסיפא של הברייתא הוא המשך וביאור לרישא‪,‬‬ ‫תפזר כדי שלא תטיל תורה בביזיון‪.‬‬ ‫ואינו סתירה בין הרישא לסיפא עיי"ש‪.‬‬ ‫וצריך לומר שאינו כ"כ סתירה‪ ,‬שברישא איירי‬ ‫ר"מ אומר אין לך אדם מישראל שאינו עושה‬ ‫שבשעה שגדולי ישראל מרביצים תורה‪,‬‬ ‫מצות בכל יום קורא שמע מברך לפניה‬ ‫ובסיפא איירי מצד 'חביבות' התורה שיש‬ ‫ולאחריה אוכל את פתו מברך לפניה ולאחריה‬ ‫בישראל‪ ,‬ואז ניתן ללמד תורה אפי' שגדולי ישראל‬ ‫מתפלל שלש פעמים של שמונה עשרה ועושה‬ ‫מרביצים תורה‪ ,‬כי מכיון שיש 'חביבות' בישראל‬ ‫שאר מצות מברך עליהן ]וכן היה[ ר' מאיר‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫נו‬ ‫ידה מתרחצים מכל העוונות‪ ,‬ותשובה הוא בבינה‬ ‫אומר אין לך אדם מישראל שאין שבע מצות‬ ‫כידוע‪ .‬והוא סוד המילה מ"ל י"ה‪ ,‬כנגד בינה‪.‬‬ ‫מקיפות אותו תפילין בראשו ותפילין בזרועו‬ ‫מזוזה ]לפתחו[ ארבע ציציות מקיפות אותו‬ ‫וזה רמוז בדברי התנא "רבי מאיר" שהוא 'אור'‬ ‫ועליהן אמר דוד )שם( שבע ביום הללתיך נכנס‬ ‫כנגד היסוד )ראה קהילות יעקב ערך רבי‬ ‫למרחץ מילה בבשרו שנאמר )שם ח( למנצח על‬ ‫מאיר(‪ .‬והיסוד עולה עד אבא ואימא כפי שמובא‬ ‫השמינית מזמור לדוד ואומר )שם לד( חונה‬ ‫בליקו"מ תורה ל"ו "סילוקא דיסוד עד אבא ואימא"‬ ‫מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם )ברייתא לא(‬ ‫]והוא לשון שלא מוזכר להדיא בזוהר‪ ,‬וכבר‬ ‫הרחבנו על זה במקו"א[‪ ,‬לכן היה רבי מאיר חכם‬ ‫וסופר שהוא כנגד חכמה ובינה‪.‬‬ ‫פנימיות ז' המצוות והשמינית שמקיף כל‬ ‫אחד מישראל‬ ‫א[ יש לבאר פנימיות דברי רבי מאיר שכל אחד‬ ‫לפי גירסת הגר"א שכ"א מוקף במאה ברכות –‬ ‫מישראל יש לו שבע מצוות מקיפות ]א‪.‬‬ ‫השמינית הכוונה למאה ואחד פעמים שהוא‬ ‫תפילין בראשו ב‪ .‬ובזרועו‪ ,‬ג‪ .‬מזוזה‪ ,‬ד ‪-‬ז‪ .‬הם‬ ‫הלימוד עם יחידו של עולם‬ ‫ארבע ציציות[‪ ,‬והשמינית הוא המילה‪.‬‬ ‫ב[ הגר"א גורס על ברייתא דידן‪ ,‬שאין לך אדם‬ ‫מישראל שאינו "מברך מאה ברכות בכל יום"‬ ‫שהשבע מצוות מרמזים על הז' הספירות‬ ‫ולפי"ז השמינית שהוא המילה‪ ,‬הוא כנגד מאה‬ ‫התחתונות‪ ,‬חסד גבורה תפארת נצח‬ ‫ואחד‪ ,‬נמצא שכל אחד מישראל יש מאה ואחד‬ ‫הוד יסוד מלכות‪ ,‬והשמינית הוא סוד הבינה‪,‬‬ ‫מצוות‪ ,‬והם כדברי מרן הבעש"ט זיע"א )פרשת‬ ‫מלמטה למעלה‪ ,‬וזה נתגלה לדוד המלך ב"מרחץ"‬ ‫משפטים אות טו( שהשונה מאה ואחד פעמים נקרא‬ ‫כפי שמובא בגמרא )מנחות דף מג( בהרחבה יותר‬ ‫עובד אלקים‪ ,‬שהכוונה הוא שלומד בדביקות עם‬ ‫ממה שמובא בברייתא דידן וז"ל‪" :‬בשעה שנכנס‬ ‫יחידו של עולם מג‪.‬‬ ‫דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי‬ ‫לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה‬ ‫הז' מצוות מרמזים על הז' בחינות שמובא בספר‬ ‫שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה‬ ‫מעיין החכמה‪ ,‬והשמינית לאור חוזר‬ ‫שירה שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד על‬ ‫מילה שניתנה בשמיני‪:‬‬ ‫ג[ עוד יש לבאר פנימיות הבריתא‪ ,‬שרבי מאיר‬ ‫הוא בסוד יסוד שהוא דרגא דצדיק‪ ,‬המרמז על‬ ‫וזהו "כל אדם" שהוא סוד הז"ת‪ ,‬אמנם‬ ‫משה רבינו‪ ,‬בסוד "ויקח משה עצמות יוסף" ומובא‬ ‫שכשנכנסים למרחץ מתגלה השמינית‬ ‫בספר הקדוש והנורא 'מעיין חכמה' שיש ז'‬ ‫שהוא הבינה‪ ,‬כי המרחץ הוא סוד התשובה‪ ,‬שעל‬ ‫_________________________‬ ‫מג‪ .‬זל"ק שמעתי ממורי פירוש הש"ס חגיגה ד"ט ע"ב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד ה' לאשר לא עבדו‬ ‫)מלאכי ג(‪ ,‬ופריך הש"ס היינו צדיק היינו עובד היינו רשע היינו לא עובד אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה‬ ‫פרקו מאה פעמים ואחד‪ ,‬ויש להבין וכי בשביל שחסר אחד יהיה נקרא רשע לא עובד‪ ,‬וביאר על פי משל )תהלים קכ"ו(‬ ‫בא יבא ברנה נושא אלומותיו אם יסוד תורתו ועבודתו ליוהרא גם כשהוא עובד ה' אינו כלום מאחר שחסר ממנו אחד‪,‬‬ ‫היינו שיכוין לשמו יתברך סוד אחד האמיתי ‪,‬ובזה יובן גם שהוא עובד ה' מכל מקום מקרי לא עובד והטעם שאינו דומה‬ ‫שונה מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד שיש בו אחד אבל בזה שלומד מאה פעמים מה לנו וללימודו אם חסר אחד‬ ‫והבן )תוי"י בסופו דר"ח ע"ג(‬ ‫נז‬ ‫תוספתא מסכת בבא בתרא‬ ‫פנימיות הביטול‪ ,‬ב‪ .‬ופלא"י זה כנגד אריך שהוא‬ ‫בחינות‪ ,‬א‪ .‬מלאך מיכאל‪ ,‬ב‪ .‬למלאך פלא''י והוא‬ ‫אל"ף‪ ,‬שהוא המסי"נ‪ ,‬ג‪ .‬ותיקון זה כנגד ע''ב דע"ב‬ ‫מגלה ג‪ .‬תיקון ד‪ .‬צירוף ה‪ .‬מאמר ו‪ .‬מכלל ז‪.‬‬ ‫– ספירת החכמה‪ ,‬ד‪ .‬צירוף ע''ב דס''ג‪ ,‬ובזה נעשה‬ ‫חשבון‪ .‬וז"ל‪:‬‬ ‫היחוד בין ע''ב דע"ב עם ע"ב דס"ג‪ ,‬ה‪ .‬ואח"כ זה‬ ‫זה ספר מעיין החכמה שנתן מיכאל לפלא"י‬ ‫יורד למאמר שהוא כנגד פה דעתיק‪ ,‬ו‪ .‬ואח"כ זה‬ ‫ופלא"י למשה רבינו עליו השלום‪ ,‬ומשה‬ ‫יורד לחזה שזה סוד מכלל‪ ,‬ז‪ .‬ואח"כ יורד עד סוד‬ ‫רבינו עליו השלום גילהו להתחכם כן לדודות‬ ‫הטבור שהוא חשבון‪.‬‬ ‫וכשעמד דוד על ידיעתו אמר אודך ה 'בכל לבי‬ ‫ואכבדה שמך לעולם ועד‪ .‬זהו תיקון‪ ,‬וצירוף‪,‬‬ ‫וזה השורש לז' מצוות שגילה רבי מאיר שכל אחד‬ ‫ומאמר‪ ,‬ומכלל וחשבון‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫מישראל מוקף מז' מצוות‪ ,‬והשמיני הוא כנגד‬ ‫אור האור חוזר‪ ,‬וזה כל החכמה אלוקי לעלות‬ ‫והשורש מתחיל א‪" .‬מיכאל" שהוא כנגד עתיק‪,‬‬ ‫ולרדת עם האורות‪.‬‬ ‫כי מיכאל מרמז על סוד המוך‪ ,‬שהוא‬ ‫תוספתא מסכת בבא בתרא‬ ‫פרק א‬ ‫התוספות ס"ל שהטעם הוא משום מתנותא‪:‬‬ ‫לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו‬ ‫כלומר דהלחות הבאה מן המים‬ ‫אא"כ הרחיק מכותלו של חבירו ג' טפחים‬ ‫מחלחלת בקרקע ומזיקה את הכותל‪ .‬אולם רש"י‬ ‫וסד בסיד‪ ,‬רבי יהודה אומר בסלע הבא בידו זה‬ ‫)ד"ה אא"כ( ורבינו גרשום ועוד ס"ל שהטעם הוא‬ ‫חופר בארו מכאן וזה חופר בארו מכאן זה‬ ‫משום שמזיק בידים הוא "וכל מרא ומרא דקא מחא‬ ‫מרחיק ג' טפחים וסד בסיד‪ ,‬וזה מרחיק ג"ט וסד‬ ‫הוא מרפא לה לארעא דחבריה" כלומר שבכל‬ ‫בסיד‪ ,‬מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע ואת‬ ‫הכאה והכאה הוא מחליש קרקע של חבירו‪.‬‬ ‫ירקות מכותלו של חבירו ג"ט וסד בסיד‪,‬‬ ‫מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת‬ ‫הסיד ואת הסלעים ואת החול מכותלו של חבירו‬ ‫וז"ל התוספות ד"ה לא יחפור‪" :‬כל הני איירי‬ ‫ג"ט וסד בסיד )ברייתא א(‬ ‫דאית בהו מיא וטעמא משום מתונתא‪,‬‬ ‫כדאמרינן בגמרא‪ ,‬ותימה לר"י והא אמרי' בגמ' כל‬ ‫מרא ומרא דקא מחית כו'‪ ,‬ואומר ר"י דלא קאמר‬ ‫ב' טעמים מדוע צריך להרחיק ג' טפחים‬ ‫אלא שמאותה שעה מתחיל ההיזק וכיון דבתחילת‬ ‫יסוד הברייתא שבכל דבר שמזיק לחבירו‪ ,‬צריך‬ ‫ההיזק הוו גירי דיליה מודה ר' יוסי‪ ,‬ומיהו אי לאו‬ ‫להרחיק ג' טפחים ולסוד בסיד‪ ,‬והטעם מדוע‬ ‫משום מיא לא היה צריך הרחקה ג' טפחים"‪.‬‬ ‫צריך להרחיק‪ ,‬מצינו בזה ב' טעמים‪:‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫נח‬ ‫לא היה צריך הרחקה ג' טפחים" אבל עכשיו‬ ‫נמצא לפי דברי התוספות הטעם שצריך‬ ‫שמחמת גירי דיליה דקא מרפא לארעא מסתובב‬ ‫להרחיק משום מתונתא – דהיינו‬ ‫גם ריבוי ההיזק דמתונתא חייב להזיק"‪.‬‬ ‫שלחות הבאה מין המים ומזיקה את הכותל‪ ,‬ולכן‬ ‫רק 'אם יש בו מים' צריך להרחיק ג' טפחים מבור‬ ‫שלפי דברי התוס' נחשב המים כגירי‬ ‫הרי‬ ‫של חבירו‪ ,‬אבל אם אין בו מים אין צריך להרחיק‬ ‫דיליה‪ ,‬בזה שגם עם החפירה יחד מתרבה‬ ‫ג' טפחים ]והטעם שמובא בגמרא שכל מרא ומרא‬ ‫יותר היזק‪.‬‬ ‫כשזה סמוך לכותל חבירו‪ ,‬ובזה יש 'גירי דיליה' –‬ ‫אולם לפי דברי שאר הראשונים‪ ,‬גם אם אין בו‬ ‫חיציו שלו‪ ,‬ובזה מודה רבי יוסי שהמזיק צריך‬ ‫מים צריך להרחיק ג' טפחים משום מרפה‬ ‫להרחיק מחבירו‪ ,‬ואינו יכול לומר שברשותו הוא‬ ‫ומחליש את הקרקע של חבירו‪.‬‬ ‫חופר‪ ,‬כי בדברים שאינו גירי דיליה סובר ר''י שאין‬ ‫צריך להרחיק[‪.‬‬ ‫יש להתבונן מהו יסוד מחלוקתם בין תוס'‬ ‫לשאר ראשונים‪ ,‬האם החפירה הוא כגירי דיליה‬ ‫דברי התוס' שמצד המים נחשב כגירי דיליה‪,‬‬ ‫או כגרמא בניזקין‬ ‫ושאר ראשונים ס"ל שגם מצד עצם החפירה‬ ‫ויש להתבונן טובא מהו יסוד מחלוקתם‪ ,‬הלא גם‬ ‫נחשב כגירי דיליה‬ ‫לפי תוס' וגם לפי שאר ראשונים שכשחופר‬ ‫ויעויין בחזון יחזקאל )על תוספתא דידן(‪,‬‬ ‫ליד בורו של חבירו צריך להרחיק ג' טפחים משום‬ ‫שמקשה שלכאורה צריך עיון לפי רבי‬ ‫"גירי דיליה"‪ ,‬אם כן מדוע סוברים בעלי התוספות‬ ‫יוסי כל עיקר חיוב ההרחקה משום נזקי שכנים‪,‬‬ ‫שרק המים הם גורמים את היזק‪ ,‬ולשאר הראשונים‬ ‫אינו אלא משום דאיכא משום גירי דיליה‪) ,‬ואם אין‬ ‫עצם החפירה גורם היזק‪.‬‬ ‫גירי דיליה אין צריך להרחיק‪ ,‬משא"כ לפי חכמים(‪,‬‬ ‫והנה בנידון דידן הוה גירי דיליה בזה שכל הכאה‬ ‫שנרגש קצת החילוק בין תוס' לשאר‬ ‫וגם‬ ‫והכאה שמכה מחליש את הקרקע של חבירו‪ ,‬אבל‬ ‫ראשונים‪ ,‬מכל מקום צריך "להגדיר" זאת‬ ‫במים אינו גירי דיליה‪ ,‬כי הרי המים לא מחלישים‬ ‫באותיות התורה מהו החילוק‬ ‫להדיא את הקרקע‪.‬‬ ‫והנה בהלכות שכנים )פרק יא ה'( מובא "מי‬ ‫ויישב ש"לכן נראה שכוונת התוספות היא‬ ‫שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבלות‬ ‫בפירוש האמור בגמרא "כל מרא ומרא‬ ‫וכיוצא בהם במקומם ויבואו העורבים וכיוצא בהם‬ ‫דקא מחיית קא מרפית לה לארעאי" שמלבד ההיזק‬ ‫בגלל הדם ויאכלו‪ ,‬והרי הם מצרין לחבירו בקולם‬ ‫דקא מרפי לארעא‪ ,‬וכי בעי חבריה למיחפר בו יפול‬ ‫וצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על‬ ‫העפר לתוכו‪ ,‬גם ההיזק דמתונתא מתרבה על ידי‬ ‫האילנות ומלכלכים פירותיהם אם היה חברו קפדן‬ ‫כך‪ ,‬שבקרקע רעוע לחלוחית חודרת ביותר ומרעה‬ ‫או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו‬ ‫כותלי הבור‪ ,‬וכיון שבהיזק דמתונא איתא נמי‬ ‫נפסדים לו בדם‪ ,‬חייב לבטל אותו מלאכה או ירחיק‬ ‫מחמת גירי דיליה‪ ,‬דקא מרפי לארעא יש לו‬ ‫עד שלא יבוא לו היזק מחמתו"‪.‬‬ ‫להרחיק שלשה טפחים משום מתונתא‪ ,‬אפילו אם‬ ‫הרי שגם אחד שאינו שולח את היזק בידיים‪ ,‬כמו‬ ‫המתונתא מחמת עצמה )אלמלא לא היתה משום‬ ‫העורבים שהם מגיעים בגלל הדם והנבילות‪,‬‬ ‫דקא מרפא לארעא(‪ ,‬אין בו משום גיריה דיליה‪,‬‬ ‫ולא שהוא שולח את עורבים‪ ,‬נחשב כגירי דיליה‪.‬‬ ‫והיינו שכתבו בתוספות "מיהו אי לאו משום מיא‬ ‫נט‬ ‫תוספתא מסכת בבא בתרא‬ ‫צריך שידליק רוב הנר שיוצא מן הפתילה מהנר"‬ ‫נמצא שגם אם הוא לא שולח במו ידיו את‬ ‫וכתב הבא"ח )שנה ב' פרשת נח סעיף טו( "ידליקו‬ ‫עורבים נחשב כגירי דיליה‪ ,‬א"כ מדוע‬ ‫נרות שבת רוב היוצא מן הפתילה‪ ,‬שאם לא ידליק‬ ‫סוברים תוס' שעצם החפירה אינו נחשב כגירי‬ ‫אלא ראש הפתילה ויסלק ידו ממנה‪ ,‬חשוב כאילו‬ ‫דיליה הלא מחליש את הקרקע בזה‪ ,‬ורק אם יש‬ ‫דלקה מאליה ואינו מקיים מצוה בהדלקה‪ ,‬וכן היה‬ ‫מים בזה נחשב כגירי דיליה‪.‬‬ ‫בנרות המנורה של בית המקדש‪ ,‬וצריך להזהר גם‬ ‫ולאור זה מתחדדת יותר הכרח הבנה במחלוקת‬ ‫בנרות חנוכה"‬ ‫תוס' עם הראשונים‪ ,‬מה נחשב כגירי‬ ‫משמע מדברי הבן איש חי‪ ,‬שאם לא מדליקים‬ ‫דיליה ומה נחשב רק כגרמא בניזקין שפטור‪ ,‬שלפי‬ ‫את רוב הפתילה נחשב כאילו דלקה‬ ‫דברי התוס' רק משום המים נחשב כגירי דיליה ולא‬ ‫מאליה ולא יוצא ידי חובתו וכך גם בנרות חנוכה‬ ‫משום עצם החפירה‪ ,‬ולפי דברי הראשונים עצם‬ ‫צריך להזהר להדליק את רוב הנר‪.‬‬ ‫החפירה נחשב כגירי דיליה‪.‬‬ ‫ולפי דברי הבא"ח הרבה אנשים לא יצאו חובת‬ ‫יסוד המחלוקת הוא כדי שיהיה נחשב כגירי‬ ‫הדלקת נר חנוכה‪ ,‬מכיון שמדליקים רק‬ ‫דיליה צריך להיות בלי שום הפסק‪ ,‬ובזה‬ ‫ראש הפתילה ומסלקים את היד מיד‪ ,‬לכן אני נוהג‬ ‫מחלוקתם מה נחשב כהפסק‬ ‫להחמיר להזהר לא לסלק את היד עד שידלק רוב‬ ‫אלא נראה לומר שיסוד המחלוקת הוא‪ ,‬שגירי‬ ‫הפתילה היוצאת מן השמן‪ ,‬ורק אח"כ מדליקים את‬ ‫דיליה הוא שמרשותו יוצא הנזק ישירות‬ ‫הנר השני וכך כל הנרות‪ ,‬מכל מקום לפי הנימוקי‬ ‫לניזק‪ ,‬לכן ס"ל התוס' שההיזק צריך להיות בפעם‬ ‫יוסף כדלהן‪ ,‬אין צריך לחשוש לזה‪.‬‬ ‫אחד מעת יירית החץ עד מקום נפילתו‪ ,‬לכן ס"ל‬ ‫שעצם החפירה אינו היזק ישירה‪ ,‬כלומר ההיזק‬ ‫לפי דברי הנימוקי יוסף‪ ,‬אין לחשוש להדליק‬ ‫אינו נעשה בבת אחת‪ ,‬ויש הפסק בגילוי כביכול‬ ‫רוב הפתילה‬ ‫בין תחילת ההיזק עד סוף ההיזק וממילא לא נחשב‬ ‫אמנם לפי דברי הנימוקי יוסף )ב"ק כב ע"א(‬ ‫כבר כגירי דיליה מרשותו‪ ,‬אבל המים מחלחלים‬ ‫נראה שסבר דלא כבן איש חי‪ ,‬שהקשה‬ ‫'מיד' בקיר ומחלשת את קירו של חבירו‪ ,‬והגם שגם‬ ‫כיצד רשאי אדם להדליק אש משום בערב שבת‬ ‫במים ההיזק נעשה לאט לאט‪ ,‬מכל מקום לא נעצר‬ ‫כדי שתמשיך ותדלק בשבת‪ ,‬הרי לדעת רבי‬ ‫והפסיק מתחילת ההיזק עד סוף ההיזק‪.‬‬ ‫יוחנן הסובר אשו משום חציו ]שאדם המבעיר‬ ‫אולם שאר הראשונים ס"ל שמכיון שע"י חפירה‬ ‫אש שעלולה ללכת ולהזיק ברוח מצויה נחשב‬ ‫זו נעשה היזק לא מהני אם יש 'הפסק' בין‬ ‫כאדם המזיק בידים[ אם כן יש לדון את האדם‬ ‫תחילת להיזק לסוף היזק‪.‬‬ ‫שהדליק את האש בערב שבת כאילו הוא מבעיר‬ ‫האש בעצמו כל הזמן‪ ,‬ואם כן הרי הוא מבעיר‬ ‫אש בשבת‪.‬‬ ‫הסברא שהפסק לעיני אדם נחשב כהפסק‬ ‫מצינו גם מפסיקת הבא"ח שצריך להדליק‬ ‫ותירץ שכל מה שהוא כחציו נידון כמו שדלק‬ ‫רוב הפתילה‬ ‫מיד כשהדליקו‪ ,‬ונמצא שהכל דלק מערב‬ ‫ולבאר זאת נדמה סברא זו שמצינו בבן איש חי‪,‬‬ ‫שבת‪ .‬ולכן אין לדון את האדם כאילו מדליק את‬ ‫שכתוב בשו"ע )רסד סעיף ח( "המדליק‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫ס‬ ‫הראשונים שעצם החפירה נחשב כגירי דיליה אפי'‬ ‫האש בכל רגע ורגע‪ ,‬אלא יש לחייבו בשעת‬ ‫שזה נראה שלא מזיק מיד‪.‬‬ ‫הדלקה על כל התוצאות של הדלקה זו‪ ,‬לכן אדם‬ ‫המדליק בערב שבת נידון כאילו גמר את כל‬ ‫המלאכה מעתה ואינו עושה בשבת מלאכה‬ ‫יסוד מחלוקת הראשונים‪ ,‬האם הפסק שנראה‬ ‫אסורה כלל‪.‬‬ ‫כהפסק נחשב כהפסק או לא‬ ‫הרי לנו ביאור יסוד מחלוקתם בין תוס' לשאר‬ ‫נמצא שלפי דברי הנימוקי יוסף בזה שהדליק את‬ ‫ראשונים‪ ,‬כשיש הפסק מעת שהתחיל‬ ‫ראש הפתילה נחשב כבר תיכף כאילו‬ ‫ההיזק האם נחשב כגירי דיליה או לא‪ ,‬ובאמת‬ ‫גמר את כל המלאכה‪ ,‬ודלא כדברי הבא"ח‪.‬‬ ‫לכו"ע ההיזק נעשה מיד‪ ,‬רק מכיון שבחיצוניות‬ ‫נראה כהפסק ולא מזיק מיד‪ ,‬יש בזה פלוגתא בין‬ ‫תוס' לשאר ראשונים האם נחשב כגירי דיליה או‬ ‫סברת הבא"ח להדליק רוב הפתילה דומה‬ ‫לא‪.‬‬ ‫כסברת התוס' שבחפירה נחשב כהפסק‬ ‫ולכאורה סברת הבא"ח ונימוקי יוסף תלוי‬ ‫שלפי דברי התוס' שמכיון שלא רואים להדיא‬ ‫באותו יסוד מחלוקת של תוס' ושאר‬ ‫את ההיזק מיד‪ ,‬ונראה כאילו יש בזה‬ ‫ראשונים‪ ,‬דלפי הבא"ח הרי שמדליקים את ראש‬ ‫'הפסק' אינו נחשב כגירי דיליה‪ ,‬לכן עצם החפירה‬ ‫הפתילה 'בהכרח' שיידלק כל הפתילה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫לא נחשב כגירי דיליה כי אין היכר כ"כ להיזק כל‬ ‫כתב שצריך להזהר להדליק את רוב הפתילה ולא‬ ‫הזמן ונראה כאילו הפסיק ההיזק‪ ,‬אבל מים בכל‬ ‫לסלק את ידו‪ ,‬והטעם לזה כי צריך להיות 'הדלקה'‬ ‫עת הם נוסעים והולכים ומזיקים את הקיר של‬ ‫בידיו‪ ,‬ואפי' שאם יסלק את ידו בהכרח תידלק‬ ‫חבירו‪ .‬וכך הוא בסברת הבא"ח שבוודאי מעת‬ ‫מאליו כל שאר הפתילה‪ ,‬א''כ הוי הוא גורם‪ ,‬מכל‬ ‫שהדליק את האש נדלק ממילא שאר הפתילה‪,‬‬ ‫מקום ס"ל שצריך להיות בידיו‪.‬‬ ‫מכל מקום בעיני אדם‪ ,‬נראה שהוא הדליק רק‬ ‫הראש‪ ,‬ונעשה הפסק כביכול מצידו‪ ,‬ומה שנדלק‬ ‫והסברא בדברי הבא"ח שייחשב שהוא הדליק‬ ‫הוא מאליו‪.‬‬ ‫צריך להיות בידיו ממש‪ ,‬כי אפי'‬ ‫שמדליק ראש הפתילה נדלק ממילא שאר הפתילה‪,‬‬ ‫אמנם שאר ראשונים ס"ל שאפי' שנראה שיש‬ ‫מכל מקום נחשב כ'הפסק' מכוחו והדלקה כבר‬ ‫'הפסק' בין תחילת היזק לסוף ההיזק‪ ,‬לא‬ ‫נעשה מאליו‪ ,‬והוא כדברי התוס'‪ ,‬שעצם החפירה‬ ‫מהני ליה כי הוא רק נראה כהפסק אבל לעולם‬ ‫אינו נחשב כגירי דיליה כי יש כאן 'הפסק' מעת‬ ‫עצם החפירה מחליש לאט לאט את הקרקע‪ .‬וכך‬ ‫שהתחיל ההיזק עד שהקיר נופל‪ ,‬וממילא לא הוי‬ ‫הוא סברת הנימוקי יוסף‪ ,‬שהגם שנראה שהפסק‬ ‫כגירי דיליה )ונחשב רק כגרמא בניזקין שפטור(‪,‬‬ ‫מצד האדם מכל מקום באמת החץ ממשיך לנסוע‬ ‫אבל במים – שהיזק מתחיל מיד כי המים והולכים‬ ‫מעת שהתחילו לירות אותו‬ ‫ונוסעים בכל עת‪ ,‬נחשב ההיזק כגירי דיליה‪.‬‬ ‫נמצא שיסוד המחלוקת הוא האם הפסק שלא‬ ‫אמנם לפי הנימוקי יוסף‪ ,‬ההיזק נוסע מעת‬ ‫ניכר לעין נחשב כהפסק או לא‪ ,‬שלפי‬ ‫שהתחילו להזיק‪ ,‬וכמו חץ שמעת יירייתו‬ ‫תוס' נחשב כהפסק‪ ,‬וכן נראה לומר בסברת‬ ‫נחשב תחילת ההיזק‪ ,‬לכן ברגע שהדליקו נר נחשב‬ ‫הבא"ח‪ ,‬ולפי שאר ראשונים אינו נחשב כהפסק‪.‬‬ ‫מיד כאילו גמר כל המלאכה‪ ,‬וזה דומה לסברת‬ ‫סא‬ ‫תוספתא מסכת בבא בתרא‬ ‫ההיזק‪ ,‬משא"כ מים[‪ ,‬וממילא נחשב הפסק נחשב‬ ‫ושאר‬ ‫תוס'‬ ‫הביאור הפנימי במחלוקת‬ ‫כבחי' מלכות שהוא הפסק‪ ,‬ולפי שאר ראשונים לא‬ ‫ראשונים‬ ‫הוי הפסק כי רק לעיני אדם נראה כהפסק‪ ,‬אבל‬ ‫והביאור הפנימי במחלוקת הוא‪ ,‬שהחיצים הם‬ ‫באמת אינו הפסק‪ ,‬לכן נחשב עדיין כמלכות‪.‬‬ ‫בסוד חג"ת דז"א שזורק לתוך‬ ‫המלכות‪ ,‬נמצא שמעת יירית החץ עד מקום ייעודו‪,‬‬ ‫והיינו האם מלכות שהיא רק בחיצוניות נחשב‬ ‫נחשב כייחוד‪ ,‬לכן כשיש "הפסק" שהוא סוד‬ ‫כמלכות או לא‪ ,‬דלפי תוס' מכיון שיש‬ ‫המלכות‪ ,‬כי המלכות סודו במנוחה שהוא הפסק‬ ‫קצת הפסק נחשב כהפסק‪ ,‬והפסק הוא סוד המלכות‬ ‫]מכוח אבא יסד ברתא[‪ ,‬לכן ס"ל התוס' שבחפירה‬ ‫כנ''ל‪ ,‬לכן יוצא לפי תוס' שמלך שמלכותו אינה‬ ‫לבד הוי הפסק לעיני אדם‪ ,‬לכן נחשב שיש כבר יחוד‬ ‫שלימה נחשב כמלכות‪ ,‬אבל לשאר ראשונים‪ ,‬אפי'‬ ‫בין תחילת יריית החץ דהיינו התחלת החפירה עד‬ ‫שיש קצת הפסק בחפירה מכל מקום באמת אינו‬ ‫הגמר‪ ,‬ומה שמזיק אח"כ אינו נחשב כיריית חץ‪.‬‬ ‫נפסק אלא ממשיך לרפות ולהחליש את הקרקע‪,‬‬ ‫נמצא שהם סוברים שהפסק שהוא מלכות שאינה‬ ‫אולם שאר ראשונים ס"ל שהגם שיש הפסק לעיני‬ ‫שלימה לא הוי המלכות‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬מכל מקום מכיון שבפנימיות אין כאן‬ ‫הפסק כי החפירה ממשיך להזיק ולהחליש את‬ ‫הקיר‪ ,‬אינו נחשב כהפסק‪ ,‬לכן ס"ל שאינו מלכות‬ ‫שורש הספק שהיה לדוד המלך אם מלכותו‬ ‫אמיתי‪ ,‬כלומר אינו הפסק האמיתי‪ ,‬כי באמת זה‬ ‫נחשב כמלכות שלימה או לא‬ ‫ממשיך להחליש את הקרקע‪.‬‬ ‫הרי לנו מחלוקת אם מלכות שאינה שלימה הוי‬ ‫מלכות או לא‪ ,‬ומצינו כזאת לפי דברי‬ ‫המשנה למלך )ראה בפרשת דרכים דרוש עשירי‬ ‫המחלוקת הפנימי הוא האם מלכות ]‪-‬הפסק[‬ ‫ואחד עשר(‪ ,‬ובצירוף דברי הרבי מלובלין )זיכרון‬ ‫שאינו שלימה נחשב כמלכות הוא לא‬ ‫בספר אות יב( בשם האלשי"ך‪ ,‬שדוד המלך‬ ‫נמצא שהמחלוקת הפנימי בין תוס' לשאר‬ ‫הסתפק אם הוי רצון ה' להורגו‪ ,‬לכן כרת רק כנף‬ ‫ראשונים‪ ,‬האם הפסק שהוא המלכות‪,‬‬ ‫המעיל‪ ,‬ומכיון שהרגיש מיד שאינו רצון ה' מיד‬ ‫שלא ניכר לעין הוי הפסק או לא‪ ,‬שלפי תוס' הוי‬ ‫ויך לב דוד מד‪.‬‬ ‫הפסק ]ולכן חפירת קרקע הוי הפסק מתחילת‬ ‫_________________________‬ ‫מד‪ .‬וז"ל‪ :‬ויאמרו אנשי דוד אליו כו'‪ .‬אמרו אם נאמר לך כי ה' צוה להורגו כי הותר לך מאת ה' הריגתו מפסוק )שמות‬ ‫כב א( אם במחתרת ימצא הגנב שלמדנו )סנהדרין עב א( הבא להורגך השכם להורגו‪ ,‬הלא תאמר אלינו כי לא דברה תורה‬ ‫על משיח ה'‪ ,‬או תאמר אם אהרגנו יפלו מישראל עמו‪ ,‬אך עתה שהכינו ה' לידך במחתרת הזה לבדו וה' אנה לידך שהיית‬ ‫פה והביאו ממש לידך‪ ,‬הרי הוא כאילו זה היום אשר אמר ה' אליך ממש‪ ,‬הנה אנכי בעצמי נותן את אויבך לבדו בידך‬ ‫ועשית לו לבדו כאשר ייטב בעיניך קיים בו מה שכתבתי בתורה אם במחתרת כו' אין לו דמים‪ ,‬מה עשה דוד רצה לנסות‬ ‫אם כך היה רצונו יתברך‪ ,‬מראות כדבריהם‪ ,‬ויקם דוד ויכרות כו'‪ ,‬לומר אם בכרת הכנף לבי נוקפי על שולחי יד‪ ,‬מכל‬ ‫שכן שרעה בעיני ה' ליגע בעצמו ובשרו‪ ,‬ואם אין לבי נוקפי אדע כי מן ה' הוא זה‪ ,‬כי זה דרכו יתברך על ידי התעוררות‬ ‫כזה לבלתי הביא תקלה על ידי הצדיק‬ ‫וירא והנה בכרתו 'ויך לב דוד אותו' שהיה ליבו נוקפו‪.‬‬ ‫אז 'ויאמר לאנשיו' שהיה לבו נוקפו אז ויאמר לאנשיו לא כדבריכם שה' אנה לידי שאהרגנו כיון שהוא לבדו ולא יפלו‬ ‫מישראל עמו ובמחתרת מצאתיו‪ ,‬כי אם אדרבה הוא יתברך עורר לבי עלי להיות נוקפי על כנף המעיל‪ ,‬מה גם עתה על‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫סב‬ ‫מלכות‪ ,‬משא"כ שאר ראשונים ס"ל שמלכות‬ ‫ושורש הספק שהיה לדוד עפ"י מה שמובא‬ ‫שאינו שלימה לא הוי מלכות‪.‬‬ ‫בפרשת דרכים שדוד הסתפק אם הוא‬ ‫נחשב כמלך‪ ,‬שאם נחשב כמלך מותר להרוג את‬ ‫לכן תוס' שהוא בחי' בינה סוברים שהוא חיצוניות‬ ‫שאול מדין רודף‪ ,‬אך מכיון שעדיין לא קיבלו‬ ‫המלכות ]כי בחיצוניות המלכות נמשך‬ ‫מלכותו לא נחשב כמלכותו‬ ‫מבינה‪ ,‬ובפנימיות המלכות נמשך מאבא בסוד‬ ‫אבא יסד ברתא[‪ ,‬סוברים שנחשב כמלכות‪ ,‬לכן כל‬ ‫נמצא שהספק שהיה לדוד הוא האם מלכות‬ ‫הפסק שהוא בחי' מלכות‪ ,‬נחשב כהפסק‪ ,‬אבל שאר‬ ‫שאינו שלימה דעדיין לא קיבלו ישראל‬ ‫ראשונים כדוגמת רש"י סוברים שרק מלכות‬ ‫את מלכותו נחשב כמלכות או לא נחשב כמלכותו‬ ‫שלימה נחשב כמלכות‪ ,‬לכן סוברים שרק הפסק‬ ‫מכיון שאינו מלכותו שלימה‪.‬‬ ‫גמור בין תחילת היזק לסוף ההיזק ייחשב כהפסק‪.‬‬ ‫]ובזה יומתק דברי הרבי מלובלין זיע"א לפי דברי‬ ‫האלשי"ך הנ"ל‪ ,‬שדוד המלך הסתפק האם‬ ‫לפי דברי התוס' בחי' בינה מלכות שאינה‬ ‫הוא מלך‪ ,‬ומכיון שאי אפשר להכריע ע"פ נגלה כפי‬ ‫שלימה נחשב כמלכות‪ ,‬ורש"י ושאר‬ ‫שמובא שם בפרשת דרכים‪ ,‬לכן כרת הכנף המעיל‬ ‫ראשונים הם בחי' חכמה שצריך להיות‬ ‫והרגיש בדביקות שאינו רצון ה'‪ ,‬ידע שזה איננו‬ ‫מלכות שלימה‬ ‫רצון ה'‪ ,‬והוא כפי מה שנתבאר בארוכה בשו"ת‬ ‫והוא דמיון לביאור הפנימי במחלוקת תוס'‬ ‫לדבר הלכה תשפ"ז‪ ,‬שמצד חיצוניות הסוד יוצא‬ ‫ושאר ראשונים‪ ,‬אם מלכות שאינו‬ ‫הלכה מסיומת‪ ,‬אך ע"פ פנימיות הסוד שהוא סוד‬ ‫שלימה הוי מלכות או לא‪ ,‬שלפי דברי התוס' כל‬ ‫הדביקות באותו שעה הלכה הוא אחרת‪ ,‬לכן גם‬ ‫הפסק נחשב כמלכות‪ ,‬אפי' שאינו הפסק גמור‪,‬‬ ‫הכא שמצד חיצוניות הסוד שהוא חיצוניות המלך‪,‬‬ ‫כמו בעצם חפירת בור‪ ,‬שיש הפסק מתחילת‬ ‫נחשב דוד המלך כמלך‪ ,‬אפי' שמלכותו אינו שלימה‬ ‫ההיזק רק לעיני בני אדם אבל באמת הוא ממשיך‬ ‫לכן רצה להרוג את שאול‪ ,‬מדין רודף‪ ,‬אך מכיון‬ ‫להזיק וסוכ"ס יפול הקיר‪ ,‬מכל מקום ס"ל שהוי‬ ‫שלא הרגיש באותו העת הדביקות‪ ,‬השכיל שמצד‬ ‫הפסק‪ ,‬והפסק הוא סוד המלכות כדלעיל‪ ,‬נמצא‬ ‫פנימיות המלכות‪ ,‬עדיין אינו מלך[‬ ‫שהם סוברים שגם מלכות שאינו שלימה הוי‬ ‫_________________________‬ ‫עצמו‪ ,‬וזהו חלילה לי‪ ,‬לא מחסידותי כי אם מה' שעל כן התעורר לבי‪' ,‬ויך אותי' כי ממנו יתברך הוא עם שהוא לבד‪,‬ו‬ ‫ולא יפלו מישראל עמו‪ ,‬ואינו דומה זה לפסוק אם במחתרת שלמדנו הבא להורגך כו' כי שני טעמים בדבר אחד וכו'‬ ‫סג‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫אות קס‬ ‫בענין הצורך ללמוד ספרי יחידי הדורות המלמדים רזי התורה בפרטי פרטות‬ ‫וצוה המלך להביא לו הספר שהיה כתוב בו‬ ‫אחר פטירת אשתו בזאסלאב‪ ,‬אחר כך נשתדך‬ ‫הנמוסים וההנהגה של כל אומה ואומה‪,‬‬ ‫מבראד‪ ,‬וכשבא לביתו לברסלב‪ ,‬סיפר‬ ‫ובכל מקום שהיה פותח את הספר‪ ,‬היה רואה‬ ‫בשבת המעשה של המלך שהציל אותו הדף של‬ ‫שכתוב בו ההנהגה והנמוסים של האומה‪ ,‬כדרך‬ ‫הספר וכו'‪ .‬ואמר קודם שסיפר אותו המעשה‪,‬‬ ‫שהיו עושין בעלי השחוק ממש‪ ,‬כי מסתמא גם זה‬ ‫אספר לכם נסיעתי‪ ,‬ועל זה סיפר המעשה הנ"ל‪,‬‬ ‫שעשה הצחוק והקאמעדיא ראה גם כן את הספר‬ ‫ושם באותו המעשה חסר הסיום של היפת תואר‬ ‫הנ"ל‪ .‬ובתוך שהיה המלך יושב על הספר‪ ,‬ראה‬ ‫שיצאו ממנה בנים‪.‬‬ ‫שהיה עכביש‪ ,‬הנקרא )שפין(‪ ,‬שהיה מרחש על צדי‬ ‫הספר‪ ,‬דהינו על חודי הדפין‪ ,‬ומצד השני היה עומד‬ ‫זבוב‪ .‬מן הסתם להיכן הולך העכביש‪ ,‬אל הזבוב‪.‬‬ ‫א‪ .‬העתקת מעשה ז' מספה"ק סיפורי מעשיות‬ ‫ובתוך שהיה העכביש מרחש והולך אל הזבוב‪ ,‬בא‬ ‫]להבנת ענין שיחה זו נעתיק את מעשה ז'‬ ‫רוח והרים את הדף מן הספר‪ ,‬ולא היה העכביש‬ ‫מספה"ק סיפורי מעשיות )שעליו מדבר‬ ‫יכול לילך אל הזבוב‪ ,‬וחזרה לאחוריה‪ ,‬ועשתה‬ ‫בשיחה כאן(‪ ,‬וז"ל‪- ,‬‬ ‫עצמה בערמה כאלו היא חוזרת ואינה רוצה עוד‬ ‫ענה ואמר‪ ,‬אספר לכם כל הנסיעה שלי שהיה לי‪.‬‬ ‫לילך אל הזבוב‪ .‬וחזר הדף למקומה‪ ,‬וחזרה העכביש‬ ‫לילך אל הזבוב‪ ,‬ואזי שוב הרים הדף ולא הניחה‪,‬‬ ‫מעשה במלך אחד‪ ,‬שהיו עליו כמה מלחמות‬ ‫)הינו שהדף חזר והרים את עצמו‪ ,‬ולא הניח את‬ ‫כבדות וכבש אותם‪ ,‬ולקח שבויים‬ ‫העכביש לילך אל הזבוב( וחזרה‪ ,‬וכן היה כמה‬ ‫הרבה‪) .‬בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה‬ ‫פעמים‪ .‬אחר כך שוב חזרה העכביש לילך אל‬ ‫ענה ואמר בזו הלשון‪ ,‬תאמרו שאספר לכם הכל‬ ‫הזבוב‪ ,‬והיתה מרחשת והולכת עד שכבר חטפה‬ ‫ותוכלו להבין( והיה המלך עושה סעודה גדולה‬ ‫עצמה ברגל אחד על הדף‪ .‬ושוב הרים הדף את‬ ‫)שקורין באיל(‪ ,‬בכל שנה באותו היום שכבש‬ ‫עצמו‪ ,‬והיא כבר היתה על הדף קצת‪ ,‬ואזי הניח‬ ‫המלחמה‪ ,‬והיו שם על הבאיל כל השרי מלוכה‬ ‫הדף את עצמו לגמרי‪ ,‬עד שנשארה העכביש‬ ‫וכל השרים כדרך המלכים‪ ,‬והיו עושין שם עניני‬ ‫תחתיו בחלל בין דף לדף‪ ,‬והיתה מרחשת שם‪,‬‬ ‫צחוק‪) ,‬שקורין קומעדיס(‪ ,‬והיו משחקים וצוחקים‬ ‫ונשארה מטה מטה עד שלא נשאר ממנה כלום‪.‬‬ ‫מכל האומות‪ ,‬מהישמעאל ומכל האומות‪ ,‬והיו‬ ‫)והזבוב לא אספר לכם מה שהיה בה(‪.‬‬ ‫עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנמוס‬ ‫והמלך היה רואה כל זה והיה מתמיה עצמו‪,‬‬ ‫וההנהגה של כל אומה‪ ,‬ומן הסתם מישראל גם‬ ‫והבין שאין זה דבר ריק‪ ,‬רק שמראין לו‬ ‫כן היו עושין השחוק‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫סד‬ ‫ובראש ההר היה נסר‪) ,‬שקורין טאבליצע(‪ ,‬והיה‬ ‫איזה דבר‪) .‬וכל השרים ראו שהמלך מסתכל ומתמיה‬ ‫כתוב שם הנמוסים של הדף המגן עליו‬ ‫על זה( והתחיל לחשב בזה‪ ,‬מה זה ועל מה זה‪,‬‬ ‫מאיזה אומה הוא‪ ,‬רק מחמת שההר גבוה אין‬ ‫ונתנמנם על הספר‪ .‬וחלם לו שהיה בידו אבן טוב‪,‬‬ ‫יכולים לקרות אותו הכתב‪ ,‬רק למטה היה‬ ‫)שקורין דומיט(‪ ,‬והיה מסתכל בו‪ ,‬והיו יוצאין ממנו‬ ‫טאבליצע‪ ,‬והיה כתוב שם‪ ,‬שמי שיש לו כל השנים‪,‬‬ ‫גוזמות אנשים‪ ,‬והשליך מידו הדומיט‪ .‬והדרך אצל‬ ‫יכול לעלות אל ההר‪ .‬ונתן השם יתברך שגדל עשב‬ ‫המלכים שתולה על גביהם הפאטרעט שלו‪ ,‬ועל‬ ‫במקום שצריכין לעלות אל ההר‪ ,‬ומי שבא לשם‪,‬‬ ‫גבי הפאטרעט תולה הכתר‪ ,‬והיו אותן האנשים‪,‬‬ ‫היה נופלים לו כל השנים‪ ,‬הן שהיה הולך ברגליו‪,‬‬ ‫היוצאין מן הדומיט‪ ,‬לוקחין את הפאטרעט וחתכו‬ ‫הן שהיה רוכב‪ ,‬הן שהלך בעגלה עם בהמות‪ ,‬היה‬ ‫את ראשו‪ ,‬ואחר כך לקחו את הכתר והשליכו‬ ‫נופלים כל השנים‪ .‬והיו מונחים שם חמרים חמרים‬ ‫לתוך הרפש )כל זה חלם לו(‪ ,‬והיו אותן האנשים‬ ‫של שנים כמו הרים הרים‪.‬‬ ‫רצים אליו להרגו‪ .‬והרים עצמו דף מן הספר הנ"ל‪,‬‬ ‫אחר כך לקחו אותן האנשים הנ"ל‪ ,‬וחזרו והעמידו‬ ‫שהיה שוכב עליו‪ ,‬והגן לפניו ולא יכלו לעשות לו‬ ‫יחד את הפאטרעט כבראשונה‪ ,‬ואת הכתר‬ ‫מאומה‪ .‬והלכו ממנו‪ ,‬ואחר כך חזר הדף למקומו‪,‬‬ ‫לקחו ורחצו אותו‪ ,‬וחזרו ותלאום במקומם‪ ,‬והקיץ‬ ‫ושוב היו רצים להרגו‪ ,‬וחזר והרים הדף כנ"ל‪ ,‬וכן‬ ‫המלך‪ ,‬והסתכל תכף על הדף שהגן עליו מאיזה‬ ‫היה כמה פעמים‪.‬‬ ‫נימוס של איזה אומה הוא‪ ,‬וראה שכתוב בו‬ ‫והיה משתוקק מאד לראות איזה דף שמגן עליו‪,‬‬ ‫הנימוס של ישראל‪ ,‬והתחיל להסתכל )על הדף(‬ ‫מאיזה נמוסים של איזה אומה כתוב עליו‪,‬‬ ‫בדרך אמת‪ ,‬והבין האמת לאמתו‪ .‬וישב עצמו‪,‬‬ ‫והיה מתירא להסתכל‪ ,‬והתחיל לצעוק‪ ,‬חבל‪ ,‬חבל‪.‬‬ ‫שהוא עצמו בודאי יהיה ישראל‪ ,‬רק מה עושין‬ ‫ושמעו כל השרים שהיו יושבים שם‪ ,‬והיו חפצים‬ ‫להחזיר למוטב כולם להביאם להאמת‪.‬‬ ‫להקיצו‪ ,‬אך אין זה נמוס להקיץ את המלך‪ .‬והיו‬ ‫וישב עצמו שילך ויסע לבקש חכם שיפתור לו‬ ‫מכים סביבותיו כדי להקיצו‪ ,‬ולא היה שומע‪.‬‬ ‫החלום כהויתו‪ ,‬ולקח עמו שני אנשים ונסע‬ ‫בתוך כך בא אליו הר גבוה ושאל אותו‪ ,‬מה‬ ‫להעולם לא כדרך המלך‪ ,‬רק כאיש פשוט‪ ,‬והיה‬ ‫אתה צועק כל כך‪ ,‬שזה זמן רב שאני‬ ‫נוסע מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל איך‬ ‫ישן‪ ,‬ולא הקיץ אותי כלום‪ ,‬שום דבר‪ ,‬ואתה‬ ‫נמצא חכם שיוכל לפתור חלום כהויתו‪ .‬והודיעו לו‬ ‫הקיצות אותי‪ ,‬אמר לו‪ ,‬ולא אצעק‪ ,‬שהם קמים עלי‬ ‫ששם ושם נמצא חכם כזה‪ .‬ונסע לשם‪ ,‬ובא אל‬ ‫להרגני‪ ,‬רק שזה הדף מגן עלי‪ .‬השיב לו ההר‪ ,‬אם‬ ‫החכם‪ ,‬וספר לו האמת‪ ,‬איך שהוא מלך וכבש‬ ‫זה הדף מגן עליך‪ ,‬אין אתה צריך להתירא משום‬ ‫מלחמות וכל המעשה שהיה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬ובקש ממנו‬ ‫דבר‪ ,‬כי גם עלי קמים הרבה שונאים‪ ,‬רק זה הדף‬ ‫לפתור חלומו‪ .‬והשיב לו‪ ,‬אני בעצמי איני יכול‬ ‫מגן עלי‪ .‬בוא ואראך‪ ,‬והראה לו שסביב ההר‬ ‫לפתור‪ ,‬רק שיש זמן באותו יום באותו חודש‪ ,‬ואזי‬ ‫עומדים אלפים ורבבות שונאים ועושים סעודות‬ ‫אני מקבץ כל סממני הקטרת ועושה מהם מורכב‪,‬‬ ‫ושמחים‪ ,‬וכלי זמר מזמרים ומרקדין‪ ,‬והשמחה‬ ‫ומעשנין את האדם באלו הקטרת‪ ,‬ואותו האדם‬ ‫היא‪ ,‬שאיזה כת מהם חושב אחד ובא על איזה‬ ‫חושב במחשבתו מה שרוצה לראות ולידע‪ ,‬ואזי‬ ‫חכמה איך לעלות אל ההר‪ ,‬ואזי עושים שמחה‬ ‫ידע הכל‪.‬‬ ‫גדולה וסעודה ומזמרים וכו'‪ .‬וכן כל כת וכת מהם‪,‬‬ ‫וישב המלך עצמו‪ ,‬מאחר שכבר כלה זמן רב‬ ‫רק שזה הדף של אלו הנמוסים שמגן עליך מגן‬ ‫בשביל זה‪ ,‬שימתין עוד עד אותו היום‬ ‫עלי‪.‬‬ ‫סה‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫הרבה מאד בזה‪) .‬מן ולקח שבויים עד הסוף לא‬ ‫ואותו החודש‪ ,‬ואזי עשה לו החכם כן כנ"ל‪ ,‬ועשן‬ ‫נכתב כראוי כמו שסיפר(‪.‬‬ ‫אותו עם הקטרת‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬והתחיל לראות אפילו מה‬ ‫מזמור לדוד בברחו וכו'‪ .‬ה' מה רבו צרי‪ ,‬רבים‬ ‫שהיה נעשה עמו קדם הלידה‪ ,‬בעת שהיה הנשמה‬ ‫קמים עלי וכו'‪ .‬ואתה ה' מגן בעדי‪ ,‬כבודי‬ ‫בעולם העליון‪ ,‬וראה שהיו מוליכין הנשמה שלו‬ ‫ומרים ראשי‪ .‬קולי אל ה' אקרא‪ ,‬ויענני מהר קדשו‬ ‫דרך כל העולמות‪ ,‬והיו מכריזין ושואלין‪ ,‬מי שיש לו‬ ‫סלה הר הנ"ל‪ .‬אני שכבתי ואישנה כנ"ל‪ .‬הקצותי‬ ‫ללמד חוב על זאת הנשמה יבוא‪ .‬ולא היה נמצא‬ ‫וכו'‪ .‬לא אירא מרבבות עם וכו'‪ .‬כי הכית את כל‬ ‫אחד ללמד חוב עליה‪.‬‬ ‫אויבי לחי‪ ,‬שני רשעים שברת כי היו נופלים להם‬ ‫בתוך כך בא אחד ורץ וצעק‪ ,‬רבונו של עולם!‬ ‫השנים כשרצו לעלות אל ההר‪ .‬עמך ברכתך סלה‬ ‫שמע תפלתי‪ .‬אם זה יבוא לעולם‪ ,‬מה לי‬ ‫)תהלים ג(‪.‬‬ ‫לעשות עוד‪ ,‬ועל מה בראתני‪ ,‬וזה היה הסמ"ך‬ ‫עמד והתבונן נפלאות אלו‪ ,‬אם בעל נפש אתה‪,‬‬ ‫מ"ם‪) .‬הינו זה שצעק כל זה היה הסמ"ך מ"ם בעצמו(‪.‬‬ ‫תשא בשרך בשיניך‪ ,‬ונפשך תשים בכפך‪.‬‬ ‫והשיבו לו‪ ,‬זאת הנשמה צריכה לירד להעולם‬ ‫תעמד מרעיד ומשתומם‪ ,‬תסמר שערות ראשך‬ ‫בודאי‪ ,‬ואתה חשוב לך עצה‪ .‬והלך לו‪.‬‬ ‫ותשוב תתפלא בדברים האלה‪ ,‬העומדים בגבהי‬ ‫והוליכו את הנשמה עוד דרך עולמות‪ ,‬עד‬ ‫מרומים‪ .‬עכל"ק‪[.‬‬ ‫שהביאו אותה להבית דין של מעלה‬ ‫כדי להשביע אותה שתרד להעולם‪ .‬ואותו האיש‬ ‫ב‪ .‬עליה בהר ה' בכח ל"ב נתיבות חכמה‬ ‫עדין לא בא‪ ,‬ושלחו אחריו שליח‪ ,‬ובא והביא עמו‬ ‫והנלמד ממעשה זה שכדי לעלות אל ההר )היינו‬ ‫זקן אחד‪ ,‬שהיה כפוף כדרך הזקן‪ ,‬שהיה מכיר עמו‬ ‫לעלות בעולמות העליונים הנקראים 'הר‬ ‫מכבר )הינו שהבעל דבר היה לו הכרות עם זה הזקן‬ ‫ה''( צריך שיהיו לאדם כל שיניו‪ ,‬והיינו כידוע ע"פ‬ ‫הכפוף מכבר(‪ ,‬ושחק ואמר‪ ,‬כבר נתתי לי עצה‪.‬‬ ‫קבלה שהל"ב שינים מרמזים על ל"ב נתיבות‬ ‫רשאי הוא לילך להעולם‪ .‬והניחו את הנשמה‬ ‫החכמה‪ ,‬וא"א לעלות בהר ה' ללא שיש לאדם את‬ ‫וירדה להעולם‪ .‬והיה רואה כל מה שעבר עליו‬ ‫שלימות הל"ב נתיבות החכמה‪ ,‬שעל ידם אפשר‬ ‫מתחלה ועד סוף‪ ,‬ואיך נעשה מלך‪ ,‬והמלחמות‬ ‫לעלות בעולמות העליונים‪.‬‬ ‫שהיה לו וכו'‪.‬‬ ‫)ולקח שבויים‪ ,‬ובתוכם היה יפת תאר‪ ,‬שהיה לה כל‬ ‫ג‪ .‬המעשה שהכניס הסב"ק את אצבע רביז"ל‬ ‫מיני חן שבעולם‪ ,‬רק שזה החן לא היה‬ ‫לתוך פיו להראות שאין לו שינים‬ ‫מעצמה‪ ,‬רק שהיה תולה עליה דומיט‪ ,‬ואותו‬ ‫עוד מבואר במעשה זה שיש שם עשב ומי שבא‬ ‫הדומיט היה לו כל מיני חן‪ ,‬ומחמת זה נדמה שיש‬ ‫לשם נופלים כל שיניו‪ ,‬ובמקו"א מובא‬ ‫לה כל מיני חן‪ .‬ועל אותו ההר אינם יכולים לבוא‪,‬‬ ‫)השמטות לחיי"מ אות קכג מה( שאמר רביז"ל שאינו‬ ‫רק חכמים ועשירים וכו'( )ויותר לא הגיד(‪ ,‬ויש עוד‬ ‫_________________________‬ ‫מה‪ .‬ז"ל‪ ,‬פעם אחד נתוועדו רבינו ז"ל עם הזקן הנ"ל כי העולם רצו לעשות שלום ביניהם‪ ,‬ואמר הזקן לרבינו ז"ל היתכן‬ ‫שאיש זקן כמוני שאין לי שיניים ירצה במחלוקת‪ ,‬ולקח אצבע של רבינו ז"ל והכניס לתוך פיו והראה שאין לו‬ ‫שיניים‪ ,‬רק אשאל מכם כמה דברים שאמרתם‪ ,‬אמת הדבר שאמרתם שיש עיר זלאטיפאליע על השמים‪ ,‬אמר לו רבינו‬ ‫ז"ל‪ ,‬הלא זה מאמר רבותינו ז"ל בפירוש 'ערים גדולות ובצורות בשמים' כשם שיש ערים למטה כך יש ערים למעלה‪.‬‬ ‫ואחר כך שאל את רבינו ז"ל אמת שאמרתם שבזלאטיפאליע אתם מתקנים החטא של ירבעם בן נבט‪ ,‬השיב‪ ,‬אמת‪ .‬ואמר‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫סו‬ ‫אצבעו של רביז"ל והכניסה לתוך פיו והראה לו‬ ‫מתיירא כבר מהצדיק הזקן )הסב"ק משפאלי זי"ע(‬ ‫שירגיש בעצמו במישוש ידיו שכבר אין לו שיניים‪.‬‬ ‫שחולק עליו‪ ,‬כי כבר הראה לו הוא בעצמו שאין לו‬ ‫שינים בפיו‪ ,‬כי כשהתוועדו רביז"ל והסב"ק‬ ‫הסב"ק‬ ‫עם‬ ‫ד‪ .‬המעשה מהבעש"ט הק‬ ‫משפאלי יחד‪ ,‬אמר הסב"ק לרביז"ל שאין ברצונו‬ ‫משפאלי בילדותו‬ ‫ח"ו להרבות מח' בישראל‪ ,‬ואמר הסב"ק לרביז"ל‬ ‫וכבר הבאנו כמ"פ מה שכתוב בספר רזא‬ ‫שהלא אני כבר איש זקן ואין לי כבר שיניים‪ ,‬ואין‬ ‫דשבתא מו מהרה"ק כ"ק אדמו"ר הריד"א‬ ‫דרך זקן לעשות ולהרבות מח'‪ ,‬ולקח הסב"ק את‬ ‫_________________________‬ ‫לו הענין המבואר בלקו"מ )תנינא סי' ד( שמדבר שם מתיקון חטא עבודה זרה לכפר על 'אלה אלהיך ישראל' על ידי 'אלה‬ ‫מסעי בני ישראל' וכו'‪ ,‬ושם מובן זה ברמז‪ .‬אחר כך שאל לו עוד‪ ,‬אמת שאמרתם שהייתם בהיכלו של משיח‪ ,‬השיב לו‬ ‫רבינו ז"ל‪ ,‬ומה בכך‪ ,‬וכי הייתם שם ולא מצאתם אותי‪ ,‬רק מחמת שאתם שואלים אותי אם תלכו עמי לביתי לשתות עמי‬ ‫טייא או קאווע ביחד‪ ,‬ותודיעו להעולם שאתם חוזרים מדבריכם אשר אמרתם ואתם מתחרטים על המחלוקת אסביר לכם‬ ‫טעמו וענינו של דבר‪ .‬השיב לו הזקן הנ"ל‪ ,‬אלך מקודם לביתי ואחר כך אלך אצלכם‪ ,‬וכשהלך לו הזקן מרבינו ז"ל שמע‬ ‫רבינו ז"ל איך שאמר וכי איזה פנים יהיו לי בפני הנגידים אם אלך אצלו ואעשה שלום עמו‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואמר רבינו ז"ל‪ ,‬אם‬ ‫היה מתחלה הולך לביתי כאשר אמרתי לו‪ ,‬אפשר היה לי שלום עמו‪ ,‬אבל עכשיו לא יהיה לי שלום עמו ויחזיק במחלוקת‪,‬‬ ‫רק אף על פיכן אין אני מתיירא ממנו כלל כי הלא כבר הראה שאין לו שיניים‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫מו‪ .‬כ"ה בספרו רזא דשבתא )בחומש פרדס הקודש‪ ,‬פר' בראשית( בזה"ל‪ ,‬וידוע מעשה שהיה עם הרה"ק מוהר"ר יהודה‬ ‫לייב הסבא קדישא משפאלע הנקרא דער שפאלער זיידע זי"ע‪ ,‬שהלך ללמוד בעוד שהי' עדיין ילד קטן אצל הרה"ק מוהר"ר‬ ‫פנחס זצוקללה"ה מקאריץ זי"ע‪ ,‬שאז עדיין לא תפס ישיבה רק למד עם איזה תלמידים מצויינים ביחידות‪ ,‬והרה"ק‬ ‫משפאלע הי' המיוחד שבחבורה וגם רבו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ הכיר בזה הילד שאינו ילד פשוט‪ ,‬וכשהגיע זמנו של‬ ‫הרה"ק רבי פנחס מקאריץ ליסע להבעש"ט הק' שהי' מנהגו כך איזה פעמים בשנה‪ ,‬אמר להילד הקדוש הזה שיעשה עמו‬ ‫דבר שלא עשה עם שום תלמיד עד כה‪ ,‬והוא שיקחהו בעגלתו אל הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬וכך היה‪ ,‬שהרה"ק רבי פנחס‬ ‫מקאריץ עם הילד נסעו אל הבעש"ט הק'‪ .‬כבואם אל הקודש פנימה לקחת שלום מאת הבעש"ט והגיע הילד אל הדלת‬ ‫וכשראה את הבעש"ט קפץ הילד ממקומו וצעק בקול 'אוי דאס איז ער'‪ ,‬ותיכף נפל בחלשות ובקושי גדול עוררוהו‪.‬‬ ‫לאחר המעשה לקחו הרה"ק רבי פנחס להילד לחדר מיוחד ופקד עליו בגזירת רב שיגלה לו מה היה המעשה ומה היה‬ ‫הצעקה שבשבילו נתעלף‪ .‬באין ברירה סיפר לו הילד‪ ,‬שהוא הי' בגלגול הקודם הרה"ק המפורסם הגאון המהר"ל‬ ‫מפראג זי"ע וכבר הי' יושב בגן עדן ונהנה מזיו השכינה‪ ,‬ובשמים ראו שישראל הם מעונים בצרות בגשמיות וברוחניות‬ ‫ורצו בשמים שנשמת המהר"ל מפראג יבא למטה בעולם הזה עוד הפעם‪ ,‬שבשמים רצו והבינו שהדור צריך לצדיקים‬ ‫שיגינו עליהם‪ ,‬אבל הכלל הוא שרק נשמה שעדיין לא תיקנה והשלימה עצמה מוכרחת לבא בגלגול אבל נשמה שכבר‬ ‫השלימה את עצמה אין יכולים להכריחה לרדת לעולם השפל הזה‪ ,‬ולכן כשביקשו ממנו בשמים שלא בהכרח שיואיל לירד‬ ‫לעולם הזה לא רצה בשום אופן ולא הועילו בזה כל הבקשות והפצרות של המלאכים ושרפים וכדומה‪ ,‬שידוע כמה גדול‬ ‫צער הנשמה להיות בעולם השפל הזה ובפרט שכבר הגיע למקום מנוחתו בגן עדן העליון ונהנה מזיו השכינה‪ ,‬לכן לא‬ ‫רצה בשום אופן להתגלגל פעם שניה‪ .‬פתאום שמע בשמים קול רעש גדול שנשמות וצדיקים רצים במרוצה גדולה‪ ,‬ושאל‬ ‫לדעת בשביל מה כל הרעש הגדול הזה‪ ,‬והשיבו לו שהצדיק הדור עושה עליית נשמה ולפיכך רצים כולם לקראתו‪ ,‬ושאל‬ ‫מי הוא הצדיק הדור הזה‪ ,‬והשיבו לו שזה אי אפשר לגלות‪ .‬וכיון שראה שכולם רצים רץ גם הוא עמהם‪ ,‬וראה את הצדיק‬ ‫הזה שהוא מלובש בבגדים קצרים עם איזור גס של קש כאיש כפרי פשוט מאד‪ ,‬פתאום תפסו זה הצדיק והתחיל לצעוק‬ ‫עליו באיומים גדולים מדוע אינו רוצה לרדת לזה העולם בשביל טובת ישראל שהם מעונים ומדוכאים ברוחניות ובגשמיות‬ ‫וצריכים לצדיקים שיגינו עליהם‪ ,‬והוא אינו שם על לבו ואינו עושה מזה שום עסק‪ ,‬ובשעת דיבורו של זה הצדיק נפל‬ ‫סז‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫בבחי' נשמת משה הכלול משני משיחין‪ ,‬הרי‬ ‫מסקאליע זי"ע )שהיה צדיק גדול ובעל השגה ורוה"ק‬ ‫איתא מהראב"ן שבבחי' מסוימת היה רביז"ל‬ ‫עליונה‪ ,‬והיה מצאצאי רבינו הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬והיו‬ ‫בגילוי בבחי' משיח בן יוסף שבדורו )בבחי'‬ ‫בידו קבלות מרבינו הבעש"ט דור אחר דור(‪ ,‬שכותב‬ ‫ה'בעטליר השישי' שאין לו ידים‪ ,‬שמגלה את התיקון‬ ‫שהסב"ק משפאלי זי"ע היתה נשמתו נשמת‬ ‫הכללי שהוא התיקון דיוסף הצדיק ותיקון חותם‬ ‫מהר"ל מפראג זי"ע‪ ,‬וע"כ קרא הבעש"ט הק'‬ ‫דהקדושה‪ ,‬ובזה מרפא את הבת מלכה מהחיצים‬ ‫)שהיה הסנדק שלו( את שמו 'יהודה לייב' כשם‬ ‫שזרק בה המלך האכזר(‪ ,‬ובבחי' זו‪ ,‬הרי הסב"ק‬ ‫המהר"ל מפראג‪ ,‬והכריחו הבעש"ט לירד לעולם‬ ‫משפאלי היה יותר בבחי' מב"ד‪ ,‬שהיה ידוע‬ ‫הזה שלא ברצונו‪ ,‬כי לא רצה לירד היות שכבר‬ ‫בריקודיו הנפלאים )שאומנות זו לימד אותו אליהו‬ ‫גמר להשלים עצמו‪) ,‬כמובא המעשה בארוכה‬ ‫זל"ט כהמעשה הידוע בזה(‪ ,‬בבחי' ה'בעטליר‬ ‫בהערה(‪ .‬ונשמת מהר"ל מפראג היתה נשמת‬ ‫השביעי' שאין לו רגלים‪ ,‬שהוא בבחי' משיח בן‬ ‫משיח בן דוד שבדורו )כמו שמרמז הוא עצמו בספרו‬ ‫דוד‪ ,‬וכפי שדהע"ה היה מרקד ומפזז בכל עוז לפני‬ ‫באר הגולה באר החמישי‪ ,‬כמש"כ בזה במקו"א‪ ,‬עי'‬ ‫ה'‪ ,‬שהוא ענין תיקון הרגלים‪ ,‬שהוא תיקון חותם‬ ‫שארית נתן עמ' שצח(‪ ,‬והורה הבעש"ט הק'‬ ‫האמונה‪ ,‬הקשורה לרגלים‪.‬‬ ‫להסב"ק בילדותו על הנהגות שונות כדי שיגיע על‬ ‫ידם למדרגה גדולה ממדרגתו שהיה בגלגול‬ ‫דהמהר"ל‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ו‪ .‬פגישת מהרח"ו עם המהר"ל – בחי' יחוד‬ ‫מב"י ומב"ד‬ ‫וזהו כעין מה שאי' בספר החזיונות למהרח"ו מז‪,‬‬ ‫ה‪ .‬הסב"ק ורביז"ל – מב"ד ומב"י‬ ‫שגילו לו מן השמים שיש חכם גדול אחד‬ ‫וע"פ הנ"ל שהיה הסב"ק צריך לעשות יחוד עם‬ ‫בדורו‪ ,‬ואם יפגשו שניהם יחד יפעלו בזה את‬ ‫רביז"ל‪ ,‬שרביז"ל אף שהיה מיחידי הדורות‬ ‫_________________________‬ ‫עליו פחד גדול כל כך שכל הפמליא של מעלה לא הצליחו בזה והסכים‪ ,‬ותיכף ומיד אח"כ נולד הוא‪ ,‬אבל מי שהי' הצדיק‬ ‫הזה לא הי' יודע‪ ,‬וסיים הילד הקדוש שלא שכח כלום ועוד הוא זוכר את כל הנעשה עמו בעולם העליון‪ ,‬ובכן כשבא אל‬ ‫הבעש"ט והכירו כי הוא הינו זה הצדיק שהפיל עליו את הפחד הזה ונזכר תיכף בהפחד ונתעלף‪ ,‬וסוף דבר שחזר לעצמו‬ ‫ונרגע ונכנס אל הבעש"ט‪.‬‬ ‫ואמר לו הבעש"ט שאע"פ שכבר השלים את עצמו בגלגולו הקודם מכל מקום עכשיו שכבר בא לעולס צריך להגיע‬ ‫למדריגה יותר גדולה ממה שהי' מקדם‪ .‬וסידר לו הבעש"ט הק' הנהגות של סיגופים והליכה בגלות כדי לתקן שם מה‬ ‫שהוא צריך‪ .‬וכששמע אביו של הילד מה שסידר לו הבעש"ט לבנו שהי' עדיין רך בשנים‪ ,‬כבן תשע או עשר‪ ,‬השביעו‬ ‫אביו שלא ילך עוד להבעש"ט כל ימי חייו‪ .‬ומני אז התאונן תמיד הסבא משפאלע זי"ע ואמר שרי לי מאריה לאבי על‬ ‫שעכבני מללכת אל הבעש"ט שאילולי הייתי עוד אצל הבעש"ט לכה"פ עוד פעם וכ"ש ב' או ג' פעמים היתה העבודה‬ ‫עולה בנקל רב מה שאין כן עכשיו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫מז‪ .‬ז"ל מהרח"ו‪ ,‬שנת השל"ד‪ ,‬בא הר"ר מסעוד הכהן מן דרעא לצפת‪ ,‬וסיפר לי כי בצאתו משם הלך להיפטר מאדם‬ ‫אחד גדול הדור שהי' יודע עתידות ושמו אברהם שלום‪ ,‬ואמר לו לך לחיים ולשלום‪ .‬ואמר לו פירוש הדברים‪ ,‬שיבא אצלי‬ ‫הר' חיים ויתן לי שלום משמו‪ .‬ונתן לי כל הסימנים אשר בי‪ .‬ואמר לו אמור לו בשמי כי הוא משיח בן יוסף ויעלך‬ ‫לירושלים וישכון שם שתי שנים בהכרח‪ .‬אך בשנה השלישית הבחירה בידו אם ירצה ידור שם‪ .‬ואחר השנה ראשונה‬ ‫תחל רוח ה' לפעמו‪ ,‬ומאז ואילך יהי' עליו מחלוקת בין אנשי ירושלים והגליל‪ .‬ואנשי מצרים יסייעו לירושלים‪ .‬אך עם‬ ‫כל זה הגליל ינצחו ויחזירהו לדור שם בגליל‪ ,‬ושם יתקבצו אליו אלפים ורבבות מישראל וימלוך עליהם וילמדם תורה‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫סח‬ ‫שהיו סודות אלו אצל יוסף הצדיק כדאי' בחז"ל(‪,‬‬ ‫הגאולה‪ ,‬ושמעתי בזה ממו"ר הגה"צ המקובל ר'‬ ‫ונתכוין הסב"ק לחבר את ל"ב נתיבות חכמה‬ ‫משה שץ שליט"א )בן פרידא לאה לרפו"ש במהרה(‬ ‫)שנמצאים אצל רביז"ל( עם הפה שלו‪ ,‬שהוא הפה‬ ‫שהכונה היתה על המהר"ל מפראג זי"ע‪ ,‬שהוא‬ ‫של מב"ד )שענין הפה – מלכות קשור לסב"ק‬ ‫היה מב"ד שבדורו‪ ,‬שאצלו היה המפתח של סודות‬ ‫שבבחי' מב"ד כנ"ל( בבחי' יחוד דיסוד ומלכות‪.‬‬ ‫התורה הנגלית‪ ,‬היינו הסודות המוסתרים‬ ‫]והבאנו מעין זה במקו"א בשם הצדיק הנסתר רי"ז‬ ‫ומלבושים בלבושי הנגלה‪ ,‬ואצל מהרח"ו היו‬ ‫ליבוביץ זצ"ל שאמר בשם הגה"צ רמ"י ווינשטאק‬ ‫מונחים כל הסודות דתורת הנסתר שבבחי'‬ ‫זצ"ל‪ ,‬כי מה שהמוהל עושה מציצה בפה לאחר‬ ‫הסודות דמב"י‪ ,‬ואם היו נפגשים יחד היה זה בחי'‬ ‫הברית‪ ,‬הוא מרמז ליחוד יסוד ומלכות והכא נמי‬ ‫יחוד דמב"ד עם מב"י והיתה באה הגאולה‪] .‬ואף‬ ‫אפשר לומר שמרמז לכך[‪.‬‬ ‫שבמעשה המובא למטה בהערה מובא שהכונה‬ ‫היא על אדם גדול אחד מגדולי הדור שהיה שמו‬ ‫'אברהם שלום'‪ ,‬ולא על המהר"ל‪ ,‬מ"מ נראה‬ ‫ח‪' .‬כי הם נפלאות גדולות מאד'‬ ‫שהיה למקובל הנ"ל מקור נוסף לענין זה‪ ,‬ואף‬ ‫המעשיות )להגה"ק הר"נ מטשעהרין‬ ‫וברמזי‬ ‫שבמקו"א משמע שהיה האריז"ל מב"י שבדורו‪,‬‬ ‫זי"ע( כתב ברמזי זה המעשה בזה"ל‪,‬‬ ‫והיה צריך להיות מהרח"ו מב"ד‪ ,‬הרי אחר פטירת‬ ‫"ועתה ראה והבן עומק מחשבותיו ז"ל בכל‬ ‫האריז"ל נעשה מהרח"ו בבחי' מב"י‪ ,‬והמהר"ל‬ ‫דיבור ודיבור מתחילה ועד סוף‪ ,‬כי אז לא עלה‬ ‫בבחי' מב"ד‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫על הדעת כלל שיש לו ז"ל בדיבור זה כוונה‬ ‫עמוקה ורזין נפלאים כי נדמה להם שמדבר זאת‬ ‫בדרך צחות כלשון בני אדם‪ ,‬עד שאחר שנים‬ ‫ז‪ .‬הסב"ק הודה לרביז"ל שרק אצלו נמצאים‬ ‫רבות כשסיפר ענין זה של ההר מובן ממילא‬ ‫ל"ב נתיבות החכמה ורמז שצריך להגיע‬ ‫למפרע כי היה לו גם אז בדיבור זה סוד עמוק‪,‬‬ ‫ליסוד ומלכות‬ ‫הגם כי גם עתה נעלם סוד זה הענין לגמרי ואין‬ ‫ובענייננו‪ ,‬הרי הסב"ק לקח את אצבע‬ ‫לו שום פותר כלל‪ ,‬והכלל כי כל דיבור ודיבור‬ ‫דרביז"ל לתוך פיו‪ ,‬והראה‬ ‫שלו ז"ל יש בו רזין עליונים‪ ,‬ובפרט כל דיבור‬ ‫לרביז"ל שאין לו שיניים‪ ,‬והוא רמז שהודה הסב"ק‬ ‫ודיבור שבסיפורי מעשיות אלו‪ ,‬וכנשמע מפיו‬ ‫לרביז"ל שחסר לו ל"ב השיניים שהם כנגד ל"ב‬ ‫הק' בעצמו ז"ל בענין זה‪ ,‬וכמבואר במקו"א‪,‬‬ ‫נתיבות החכמה‪] ,‬והם מרומזים בל"ב שמות‬ ‫והגם שאין אתנו יודע עד מה להבין קצת‬ ‫אלקים שבמעשה בראשית‪ ,‬וכידוע ש'אבא )חכמה(‬ ‫מהנפלאות הגדולים הנעלמים בהם‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫יסד ברתא' )ספי' המלכות הקשורה עם שם אלקים‬ ‫מובן ומבואר לכל כי הם נפלאות גדולות מאד‪,‬‬ ‫כידוע([‪ ,‬ויודע הוא שהל"ב נתיבות חכמה נמצאים‬ ‫וכל ענין וענין הוא דבר נפלא וסוד נעלם בפני‬ ‫דייקא אצל רביז"ל‪) ,‬הוא בבחי' מב"י שאצלו‬ ‫עצמו וכו'"‪ .‬עכל"ק‪.‬‬ ‫נמצאים כל הסודות דל"ב נתיבות החכמה‪ ,‬וכפי‬ ‫_________________________‬ ‫ואח"כ אני אלך לשם ואהיה משיח בן דוד והוא יהיה משיח בן יוסף אם יזכה הדור לכך‪ ,‬ויזהר שכשילך לירושלים‬ ‫לא יקבץ עמו אנשים כי ימשך לו מזה נזק גדול‪ .‬וגם כי יכנס בבית הסוהר לסיבה זו‪ .‬ומה שאמרו חז"ל על משיח בן יוסף‬ ‫שיהרג‪ ,‬אני אשתדל בכל כוחי להצילו מאותה גזירה כי עליו נאמר חיים שאל ממך נתת לו‪ ,‬פירוש כי משיח בן דוד ישאל‬ ‫מהשי"ת שיתן חיים למשיח בן יוסף הנקרא חיים‪ ,‬והשי"ת יתן לו חיים‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫סט‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫הסב"ק משפאלי(‪ ,‬שהוא יחלוק ויעשה עליו כיסוי מט‬ ‫ט‪ .‬מגלגלין זכות ע"י זכאי – ע"י הסב"ק ירדה‬ ‫והעלמה‪ ,‬ועי"ז יכלה נשמת רביז"ל לרדת לעולם‪,‬‬ ‫נשמת רביז"ל לעולם‬ ‫והיינו כנ"ל אצל הבעש"ט והנוב"י‪ ,‬שמגלגלין זכות‬ ‫וצריך להבין שבכל דור ודור ישנם ב' צדיקים‬ ‫ע"י זכאי‪ ,‬ודייקא בזכות הסב"ק היתה יכולה נשמת‬ ‫גדולים‪ ,‬שאחד שייך לבחי' יוסף‪ ,‬ואחד‬ ‫רביז"ל לירד לעולם‪.‬‬ ‫שייך לבחי' דוד‪ ,‬ויש בחינה גבוהה שהצדיק השייך‬ ‫לבחי' דוד צריך לכסות ולהסתיר על הצדיק‬ ‫י‪ .‬הא שבחיצוניות נראה כאילו רביז"ל מבזה‬ ‫שבבחי' יוסף‪) ,‬ובזה הרי הוא מציל ומגין מהקטרוג‬ ‫את הסב"ק‬ ‫שיש מהס"מ על יוסף(‪ ,‬וכמובא שכן היה אצל הנוב"י‬ ‫ורביז"ל מזכיר במעשה שהיה לס"מ היכרות עם‬ ‫והבעש"ט הק' מח‪ ,‬שהנודע ביהודא היה צריך‬ ‫הזקן‪ ,‬והרבה טועים וסוברים שרביז"ל‬ ‫לחלוק על רבינו הבעש"ט‪ ,‬ובזה עשה בחי' של‬ ‫מתכוין לבזות בזה את הסב"ק ח"ו‪ ,‬אך כמש"כ‬ ‫הסתר וכיסוי על אור הבעש"ט‪ ,‬ועי"ז היתה נשמת‬ ‫במקו"א בארוכה שהצדיק צריך להראות‬ ‫הבעש"ט יכולה לבא ולרדת לעולם‪) ,‬והבעש"ט‬ ‫בחיצוניות כאילו יש איזה בחי' מח' אמיתית כדי‬ ‫דיבר הרבה בשבח הנוב"י שהיה צדיק מופלג כמובא‪,‬‬ ‫שיהא עליו הכיסוי הנצרך לו כדבעי‪) ,‬וכמובן שאם‬ ‫ומגלגלין זכות ע"י זכאי‪ ,‬שבזכות הנוב"י היתה נשמת‬ ‫היה נראה לכל בגלוי שכל המח' היא רק סודות‬ ‫הבעש"ט יכולה לבא לעולם(‪ ,‬וכן הוא אצל רביז"ל‪,‬‬ ‫עליונים‪ ,‬והיא מח' שבין הצדיקים וכו'‪ ,‬לא היה זה‬ ‫שזה סיפר רביז"ל במעשה‪ ,‬שהכריזו בשמים‬ ‫כיסוי והסתרה כדבעי‪ ,‬ועדיין היה נשאר הצדיק‬ ‫שחייבת הנשמה )שהיא נשמת רביז"ל( לרדת‬ ‫בסכנה מקטרוג הס"מ(‪] ,‬והבאנו מספר 'טובות‬ ‫לעולם‪ ,‬ואמרו משמים לבעל דבר )הס"מ( שצריך‬ ‫זכרונות' מהרה"ק ר"א שטרינהארץ סי' ה נ‪ ,‬שקיבל‬ ‫הוא למצוא לו עצה‪ ,‬ובא הס"מ עם זקן אחד )שהוא‬ ‫_________________________‬ ‫מח‪ .‬בספר בית רוז'ין )עמ' רעא( כתב בזה"ל‪ ,‬החסיד ר' יודל לנדא היה אחד מנאמני בית רוז'ין‪" .‬פעם הלכתי לטייל עם‬ ‫מרן הצדיק מרוז'ין – סיפר ר' יודל – והוא אמר לי‪ ,‬הלא אתה הוא נכדו של הרב מפראג‪ ,‬דע לך‪ ,‬שהרב מאפטא סיפר‬ ‫לי‪ ,‬ששמע מפי ר' מיכלי זלאטשאווער בעת שהרב בעל נודע ביהודה הצר לו‪ ,‬שאמר כך‪ ,‬מה אטור לו שנאה אם ה' ציוה‬ ‫לו להציק לי‪ .‬דע לך‪ ,‬כי בעת שהוחלט בשמים על ירידתה של נשמת הבעש"ט הקדוש‪ ,‬היו הרבה מקטרגים ומתנגדים‬ ‫לכך‪ ,‬בטענה שעל ידי דרכו של הבעש"ט בעולם הזה יקרב הוא את הגאולה‪ ,‬וגברו מליצי יושר שנשמתו אמנם תרד‪ ,‬אבל‬ ‫יחד אתה תרד לעולם הזה עוד נשמה גבוהה וקדושה מאוד‪ ,‬וגם בעל נשמה זו יהיה גדול הדור‪ ,‬והוא יתנגד לשיטות‬ ‫הבעש"ט ותלמידיו‪ ,‬נשמה זו היתה של הגאון ר' יחזקאל מפראג‪ ,‬בעל נודע ביהודה‪ ,‬דע לך‪ ,‬שלא היתה באפשרותה של‬ ‫נשמת הבעש"ט לרדת לעולם הזה עד שלא ירדה גם נשמתו‪ .‬ועל זה נאמר‪ ,‬מגלגלין זכות על ידי זכאי‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫מט‪ .‬כמבואר כעין זה בליקו"מ סי' פ"ח ‪..." -‬אך כשהצדיק הוא מפרסם גדול‪ ,‬אזי המקטרגים יודעים ומשגיחים עליו היטב‪,‬‬ ‫ואינם מניחים לו להוריד השפע‪ .‬והקדוש ברוך הוא נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלקת כדי לכסותו‪ ,‬ושיוכל‬ ‫להוריד השפע‪ .‬וזהו 'מחלקת שהוא לשם שמים' הינו לשם צדיק‪ ,‬שהוא מכנה בשם שמים‪ ,‬מחמת שיש לו אהבה ויראה‪.‬‬ ‫הינו לשם שמים‪ ,‬האהבה ויראה‪"...‬‬ ‫נ‪ .‬ז"ל שם ‪ -‬ובר"ה גילה רבינו ז"ל התורה בחצוצרות סי' ה'‪ ...‬וגם היה נשמע אז המחלוקת מהזקן הידוע ובפרט‬ ‫מהקדוש הצדיק דודו הר"ר ברוך זלל"ה‪ ,‬הנראה לפני ב"א קצת כמו הפלגה‪ ,‬כי באמת ידוע שזה היה מחמת גודל‬ ‫קדושת של אדמו"ר זלל"ה שלא יהיה קטרוג מהס"מ 'על מה שוא בראת' כידוע בסיפורי מעשיות איך שצעק‬ ‫]הס"מ[‪ ,‬כשזו הנשמה יורדת מה לי לעשות‪ ,‬וידוע שאמו של אדמו"ר הצדקת בעלת רוח הקודש ה"ה פיגא אחות‬ ‫הרה"צ הק' הר"ר ברוך זלה"ה היתה אצל הרב ר' ברוך בכוונה עבורו ושאלה אותו מה זה שהעולם אומרים שאתה מרחק‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫ע‬ ‫מאליהו הנביא זל"ט(‪ ,‬וע"י המח' שחלק על רביז"ל‬ ‫מזקינו שר התורה הרה"ק ר"נ מטשעהרין שקיבל‬ ‫עשה עמו יחוד‪ ,‬בבחי' 'התכללות והתקשרות'‬ ‫ממוהרנ"ת‪ ,‬שעל מח' זו דהסב"ק והרה"ק הרר"ב‬ ‫)ובבחי' יחוד דאח' באח'‪ ,‬יחוד דהכאת האורות זב"ז‪,‬‬ ‫ממעז'יבוז‪ ,‬אמר רביז"ל את תורה ה' שבליקו"מ‪,‬‬ ‫שהוא הכנה ליחוד דפב"פ‪ ,‬ואם לא היו מתערבים‬ ‫בה מזהיר שיש להאמין שאין המצותא שבין‬ ‫בזמן המח' ההיא כאלו שלא היו ראויים להתערב בה‪,‬‬ ‫הצדיקים כפשוטה עיי"ש נא[‪.‬‬ ‫היינו חסידים שוטים שסברו שהמח' היא כפשוטה‪,‬‬ ‫היה נעשה ממנה יחוד דפב"פ‪ ,‬והיו מביאים יחד את‬ ‫הגאולה‪ ,‬כפי שהזהיר ע"ז רביז"ל בספר המדות‪ ,‬ערך‬ ‫יא‪ .‬פרצוף לאה צריך לכסות ולהסתיר על‬ ‫צדיק ח"ב אות יח‪ ,‬שלא יתערבו במח' זרים שלא‬ ‫פרצוף רחל‬ ‫יקלקלו המכוון(‪.‬‬ ‫והיינו כדאשכחן בכוונת 'ויעבור ה' על פניו'‬ ‫וכו'‪ ,‬שפרצוף לאה )שורש מב"ד( צריך‬ ‫לכסות את פרצוף רחל )שורש מב"י(‪ ,‬והיינו שכדי‬ ‫שהאור של רחל יצליח לכבוש ולנצח את‬ ‫יב‪ .‬המח' משאול המלך ע"ה על דהע"ה‬ ‫המלחמות‪ ,‬צריך שיהא עליו כיסוי מהאור של לאה‪,‬‬ ‫ואשכחן כעי"ז גם אצל שאול המלך ע"ה ודוד‬ ‫וזה הכיסוי היה ע"י נשמת הסב"ק שהיתה בו‬ ‫המלך ע"ה‪ ,‬שלכאו' תמוה ביותר איך‬ ‫נשמת מהר"ל מפראג‪ ,‬שהיה בו האור של לאה‪,‬‬ ‫חלק שאול המלך על דוד המלך משיח ה' ע"ה‪,‬‬ ‫שזכה המהר"ל לסודות של נגלות התורה‪ ,‬שהם‬ ‫]ושם היה להיפך ששאול שבבחי' מב"י חלק על‬ ‫בבחי' הסודות של לאה‪ ,‬ועשה הסב"ק כיסוי על‬ ‫דהע"ה שבבחי' מב"ד‪ ,‬שלפעמים חולק מב"ד על‬ ‫האור של רביז"ל שגילה את הסודות של רחל‪,‬‬ ‫מב"י כמו יהודה שאמר למכור את יוסה"צ )וכן‬ ‫שהוא בבחי' מב"י )כי רביז"ל הוא הבעטליר השישי‬ ‫אצל הסב"ק ורביז"ל(‪ ,‬ולפעמים חולק מב"י על‬ ‫שמגלה את תיקון הכללי‪ ,‬שהוא תיקון דיוסף הצדיק(‪,‬‬ ‫מב"ד‪ ,‬כמו אצל שאול ודוד‪ ,‬ובשתי האופנים הוי‬ ‫והסב"ק היה בבחי' הבעטליר השביעי שאין לו‬ ‫המח' בסוד הכאת האורות זב"ז ובסוד יחוד אב"א‬ ‫רגלים‪ ,‬היינו שיש לו סודות הרקידה ברגלים‪) ,‬וכמו‬ ‫וכנ"ל[‪.‬‬ ‫שהיה ידוע הסב"ק בריקודיו הנפלאים שלמדם‬ ‫_________________________‬ ‫את בני‪ ,‬והשיב לה אני מסתיר אותו מפני שאין העולם כדאי עוד לזה האור וכששמע ]מוהרנ"ת[ שאמר רבינו ז"ל אוזן‬ ‫שומעת וכו' בקרב חכמים תלין ע"ש היטב‪ ,‬וגם מענין הקולות המובא ובפרט מענין צדיקיא עבדין מצותא בין‬ ‫הסט"א‪"...‬‬ ‫נא‪ .‬וזה לשון רביז"ל שם "‪...‬כי מצה ‪ -‬לשון מריבה‪ .‬דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אחרנין‪ ,‬דלא יתקריבו למשכנא‬ ‫דקדשה‪ .‬הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנס בו חכמות חיצוניות‪ ,‬שלא תהרהר בהרהורים רעים‪ ,‬שהם בחינת קנה‬ ‫דסטרא אחרא‪ ,‬כנגד 'קנה חכמה קנה בינה' דקדשה‪ ,‬על ידי זה תנצל מבחינת חמץ‪ ,‬שהיא סטרא דמותא‪ ,‬כדאיתא מחמצת‪,‬‬ ‫תמן סטרא דמותא‪ .‬ותאמין‪ ,‬כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים‪ ,‬אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין‬ ‫אחרנין‪ ,‬וזה פרוש‪" :‬אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" ‪ -‬לשון תלונה ומריבה‪ .‬כשאתה שומע מריבות שבין‬ ‫הצדיקים תדע‪ ,‬שזה משמיעין אותך תוכחה‪ ,‬על שפגמת בטפי מחך‪ ,‬שעל זה נאמר‪" :‬כל באיה לא ישובון‪ ,‬ולא ישיגו ארחות‬ ‫חיים"‪ ,‬שאתה דבוק בסטרא דמותא‪ ,‬בחינת חמץ‪ ,‬בחינת ירד גבריאל וכו'‪ ,‬ותדע שנעץ קנה‪ ,‬הינו חכמות חיצוניות נעוצים‬ ‫בים חכמתך‪ ,‬ובודאי אם לא היה נפגם מחך‪ ,‬לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים‪ ,‬ואין המריבה אלא בשבילך‪,‬‬ ‫כדי שתשוב ממות לחיים‪ ,‬מחמץ למצה‪ ,‬מחי"ת לה"א‪"...‬‬ ‫עא‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫יד‪ .‬הסודות שא"א להבין במח' דאבשלום‬ ‫יג‪ .‬מימרות שונות מרביז"ל בענין המח'‬ ‫ודהע"ה‬ ‫שבין הצדיקים‬ ‫וכמובן שכל אלו הם דברים עמוקים ונסתרים‬ ‫ורביז"ל אמר )שיחות הר"ן אות קפב נב(‬ ‫שא"א להבינם כלל‪ ,‬אלא אנו יודעים‬ ‫שבאמת אינם חולקים כלל עלי וכו'‪,‬‬ ‫שרביז"ל קישר הענין ומעש ההזה אל הקאפיטל‬ ‫וכן אמר רביז"ל )שיחות הר"ן אות פב נג( עה"פ‬ ‫שבריש התהילים‪' ,‬מזמור לדוד בברחו מפני‬ ‫'בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי'‪,‬‬ ‫אבשלום בנו' וגו'‪ ,‬שבו נזכר גם הענין של 'שיני‬ ‫שמכך שאויבי החולק עלי אינו רע ח"ו אלא הוא‬ ‫רשעים שברת'‪ ,‬המרמז על נפילת השינים בעת‬ ‫צדיק‪ ,‬הרי מכך אני יודע ש'חפצת בי'‪ .‬וכן אמר‬ ‫שרוצים לעלות אל ההר‪.‬‬ ‫רביז"ל )לקו"מ קמא סי' רמא( עה"פ 'בקנאו את‬ ‫קנאתי'‪ ,‬שהס"מ מפסיקה לקטרג כשרואה שיש‬ ‫והמעשה דאבשלום ודהע"ה הרי גם הוא מעשה‬ ‫בנ"א שרוצה לקנאות וכו'‪ ,‬וע"כ מה שחולק עליו‬ ‫תמוה ביותר‪ ,‬איך יחלוק אבשלום על‬ ‫הצדיק הוא כדי להצילו מקטרוג הס"מ‪ ,‬ובמקו"א‬ ‫אביו‪ ,‬ובפרט שכל כחוד אבשלום אינו אלא רק‬ ‫כותב רביז"ל )ליקו"מ סי רע"ז( שע"י המח'‬ ‫מחמת שהוא בנו של דהע"ה‪ ,‬שרק בכח דהע"ה‬ ‫שחולקים הצדיקים זע"ז חופרים חפירות‬ ‫אביו יכל לקבל בנו את המלוכה‪ ,‬ואם יחלוק על‬ ‫ומשליכים מתנות זה על זה נד‪ ,‬וכן אמר רביז"ל‬ ‫אביו הרי מפסיד לעצמו את ירושת המלוכה‪,‬‬ ‫שלעת"ל יהא 'שפיל נאה' )משחק נאה( מזה‬ ‫ובאמת מוכרח ומובן לכל שיש במח' סודי סודות‪,‬‬ ‫המח'‪ ,‬וביארנו שהכונה בסוד המובא בחז"ל‬ ‫וכמובא שאבשלום שייך לבחי' היסוד )כנרמז בשמו‬ ‫)ויק"ר יג‪ ,‬ג( שלעת"ל יהיה שחוק במלחמת‬ ‫ד'שלום' שייך אל היסוד(‪ ,‬ודהע"ה שייך לבחי'‬ ‫הלויתן עם שור הבר‪ ,‬שהוא בעצמו סוד‬ ‫המלכות‪ ,‬וזהו כמובא בקבלה בענין ב"ן דב"ן‬ ‫הפלוגתא דב' המשיחין )כדאי' בארוכה מבעל‬ ‫)מלכות( וב"ן דמ"ה )יסוד(‪ ,‬ופלוגתא זו הוי בבחי'‬ ‫התניא בלקו"ת פר' שמיני שהלויתן בסוד מב"י‬ ‫הכאת האורות דיסוד ומלכות זב"ז‪ ,‬ויש בזה כל‬ ‫ושור הבר בסוד מב"ד ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫נב‪ .‬ז"ל‪ ,‬פעם אחת ענה ואמר‪ ,‬עלי אין חולקים כלל‪ ,‬רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים‬ ‫עליו ועל איש כזה בודאי ראוי לחלק‪ .‬כלומר כי החולקים בודים עליו כזבים ושקרים אשר לא עלו על לבו שעשה‬ ‫כך וכך מה שהכל שקר וכזב‪ ,‬ועל איש כזה שעשה כך כמו שאומרים הם‪ ,‬בודאי ראוי לחלק‪ .‬נמצא שעליו אינם‬ ‫חולקים כלל‪ ,‬כי אם היו יודעין גודל צדקתו וקדושתו ומעלתו וכו'‪ ,‬בודאי לא היו חולקים עליו רק אדרבא היו‬ ‫רצים אחריו בהתלהבות נפלא כראוי‪ ,‬רק הם חולקים על מי שעשה מעשים כאלה כמו שהם אומרים‪ .‬על איש כזה‬ ‫בודאי ראוי לחלק‪ .‬ואמר שהם חתכו וציירו לעצמם אדם וחולקים עליו‪ ,‬זייא האבין זיך אויס גישניצט אה מענטש‬ ‫אין קריגן אויף איהם )היינו כנ"ל שאינם חולקים עליו רק על זה האיש שצירו לעצמן בשקר שעשה כך וכו' וכנזכר‬ ‫לעיל‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫נג‪ .‬ז"ל‪" ,‬בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" )תהלים מא‪ ,‬יב(‪ .‬בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים‬ ‫חולקים עלי‪ ,‬בזאת ידעתי כי חפצת בי‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫נד‪ .‬וז"ל רביז"ל שם "אבל כשחולקים עליו צדיקים‪ ,‬בודאי כונתם הוא רק לטובה‪ ,‬שמרימין ומנשאין אותו על ידי זה‪,‬‬ ‫וממתיקים דינים מעליו‪ ,‬והוא כמו אחד שחופר עצמו תחת חברו ומשליך לו מתנה טובה וכמו שמצינו כעין זה בצדקה‪,‬‬ ‫שכמה תנאים השליכו צדקות בהצנע‪ ,‬כדי שלא ידע המקבל‪ ,‬כן זאת המחלקת של צדיקים‪ ,‬הוא שנותנין לו טובה בהעלם‬ ‫והצנע כנ"ל"‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫עב‬ ‫כל היופי והחן שבעולם‪ ,‬והוא מרמז על הצדיק שיש‬ ‫מיני עמקויות )בבחי' החילוף שבין האור להכלי‪,‬‬ ‫בו את השכינה‪ ,‬והוא גבוה מכולם‪) ,‬בבחי' 'רבות‬ ‫וכמש"כ במקו"א ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה' הנאמר על‬ ‫השכינה הק'(‪ ,‬אף שנראה כאילו אין לו אורות‬ ‫טו‪ .‬לחולק על הצדיק אין ל"ב נתיבות החכמה‬ ‫המקיפים‪ ,‬ויש לו רק אורות פנימיים‪ ,‬מ"מ אורות‬ ‫ורביז"ל הביא ראיה מקאפיטל זה שחזינן‬ ‫הפנימיים שלו גבוהים יותר מכל המקיפים‪.‬‬ ‫שהחולק על הצדיק אין לו שינים‪,‬‬ ‫וכמו שלסב"ק שחלק על רביז"ל לא היו לו שינים‪,‬‬ ‫יח‪ .‬עלינו לבקש כל הזמן לבא אל הסוד דדהע"ה‬ ‫והיינו שהשינים הם בסוד ל"ב נתיבות חכמה‬ ‫ואין אנו יודעים כלום‪ ,‬אלא אנו יודעים שהש"י‬ ‫שנמצאים דייקא אצל יוסף הצדיק‪ ,‬והחולק אף‬ ‫בחר דייקא בדהע"ה‪ ,‬ואנו מחפשים‬ ‫שהוא ג"כ צדיק ויש לו אורות מקיפים גבוהים‪ ,‬מ"מ‬ ‫ומבקשים אחרי דהע"ה‪ ,‬וכדברי חז"ל )ילקו"ש‬ ‫אין מתגלה אצלו הדקות של רזי התורה הנרמזים‬ ‫שמואל א' פ"ח רמז קו( שאין ישראל רואים סימן‬ ‫באורות דהל"ב נתיבות חכמה בגלוי‪] .‬רק נמצאים‬ ‫גאולה לעולם עד שיבקשו את מלכות שמים ואת‬ ‫אצלו בהעלם[‪.‬‬ ‫מלכות בית דוד ואת ביהמ"ק‪ ,‬ועלינו לבקש ולחפש‬ ‫כל הזמן לבא אל הסוד של דהע"ה‪ ,‬שדייקא הוא‬ ‫טז‪ .‬הגדולים שחלקו על יחידי הדורות לא זכו‬ ‫זכה להיות מרכבה בתכלית אל השכינה הק'‪,‬‬ ‫לדקות דרכי התורה‬ ‫וכמש"כ הרמח"ל ז"ל )בס' דרך עץ החיים( שהש"י‬ ‫וכן היה אצל כמה מגדולי עולם שחלקו על גדולי‬ ‫בוחר דייקא בצדיקים שעוסקים בתיקוני השכינה‬ ‫הצדיקים יחידי הדורות‪ ,‬כמו אלו הגדולים‬ ‫הק'‪ ,‬ולא להתבלבל מכל המח' שכנגדו )ע"י שאול‬ ‫שחלקו על האריז"ל ועל הבעש"ט ועל רביז"ל‪ ,‬אף‬ ‫המלך ע"ה וע"י בנו אבשלום וכו'(‪ ,‬ולידע שרק אצל‬ ‫שהיו אנשים גדולים‪ ,‬מ"מ לא היה אצליהם גלוי‬ ‫דהע"ה היו כל הל"ב נתיבות חכמה‪ ,‬כל הל"ב‬ ‫הדקות של רזי התורה )הקשורים אל השינים – ל"ב‬ ‫שינים‪ ,‬וא"א לעלות אל ההר ע"י אורות המקיפים‬ ‫נתיבות חכמה(‪ ,‬שאף שהיו להם אורות מקיפים‬ ‫בלבד‪ ,‬כי אף שצריך גם לאורות המקיפים‪ ,‬מ"מ‬ ‫גדולים‪ ,‬ויש בחינה שאורות מקיפים יש בהם מעלה‬ ‫העיקר הם אורות הפנימיים‪.‬‬ ‫וגבוהים הם מאורות פנימיים‪ ,‬מ"מ אי"ז אלא‬ ‫למטה‪ ,‬אך איתא מהאריז"ל שבשורש השרשים‬ ‫בעתיק הרי הפנימי גבוה יותר מהמקיף‪.‬‬ ‫יט‪ .‬הטעות שיש המעדיפים ספרים שיש בהם‬ ‫האש דאורות המקיפים בלבד‬ ‫וע"כ גדולי הצדיקים שיש להם הל"ב שינים‪,‬‬ ‫וזה נוגע גם לגבי אלו הסבורים שסגי ללמוד‬ ‫המרמז על רזי הסודות הפרטיים שבבחי'‬ ‫בספרים בעבודה"י שיש בהם אורות‬ ‫אורות הפנימיים‪ ,‬הרי הם יותר גבוהים וגדולים‬ ‫מקיפים‪ ,‬וסוברים שמהם יקבלו התעוררות‬ ‫מאורות המקיפים דהחולקים‪) ,‬וכנ"ל שאף שבדרך‬ ‫והתלהבות בעבודה"י‪ ,‬וסוברים שא"צ להשתמש‬ ‫כלל אורות מקיפים גדולים מאורות פנימיים אי"ז‬ ‫בספרי גדולי הצדיקים ככתבי האריז"ל וספרי‬ ‫בפרצוף עתיק(‪.‬‬ ‫רביז"ל העוסקים בהרבה פרטים בעבודה"י‪ ,‬ואינם‬ ‫מבינים את התועלת בעבודה"י בכל ריבוי‬ ‫יז‪ .‬הצדיק שיש לו את השכינה גבוה מכולם‬ ‫הפרטים‪ ,‬וטוענים שהלא לכאו' די באור המקיף‬ ‫ובעתיק יש הבחי' דהבת מלך )'מלכות הגנוזה‬ ‫המעורר לעבודה"י‪ ,‬ולשם מה נצרכים כל ריבוי‬ ‫ברדל"א'(‪ ,‬שסיפר רביז"ל שיש לה את‬ ‫עג‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫מדברים מהסודות יותר בחיצוניות‪ ,‬ובאופן של אור‬ ‫הפרטים‪ ,‬ומדוע אין מספיק באש הלוהטת בספרים‬ ‫מקיף שיש בו יותר ריבוי של אש‪ ,‬ואעפ"כ יש ללמוד‬ ‫שיש בהם אורות המקיפים בלבד‪ ,‬שהם מבעירים‬ ‫את ריבוי פרטי הסודות שבתורת רשב"י והאריז"ל‬ ‫את הלב‪ ,‬ולכאו' נראה שבריבוי הפרטים שיש‬ ‫ורביז"ל‪ ,‬אף אם נראה לפעמים לאדם בטעותו‪ ,‬שיש‬ ‫בספרי רביז"ל ובכתבי האריז"ל אין בהם את האש‬ ‫בהם חסרון באש והתלהבות בערך שאר הספרים‪.‬‬ ‫הלוהטת‪ ,‬וזה אמנם נסיון גדול‪ ,‬וזה אחד מעיקרי‬ ‫]ובוודאי האמת הוא להיפך‪ ,‬כי כל האש נמצא‬ ‫הנסיונות שמרחקים את האדם מספרי גדולי‬ ‫בוודאי בספריהם הק' דייקא‪ ,‬אלא‬ ‫הצדיקים ככתבי האריז"ל וספרי רביז"ל וכדו'‪ ,‬והוא‬ ‫שהוא בהעלם‪ ,‬וכמו שכתב מוהרנ"ת בהקדמה‬ ‫מחמת ריבוי הפרטים והגוונים שרואים בהם‪ ,‬ואין‬ ‫לליקוטי מוהר"ן‪ ,‬שכל מי שישים עינו וליבו היטב‬ ‫רואים בהם את האש הגדולה הנצרכת להם‬ ‫לספרו הק' יתלהב ליבו ויפתחו עיניו ויכסף‬ ‫לעבודה"י‪ ,‬וע"כ מעדיפים את הספרים שיש בהם‬ ‫וישתוקק לעבוה"י מאוד וכו' וכמו שאמר רביז"ל‬ ‫אורות מקיפים‪ ,‬שבהם יש אש גדולה להלהיב הלב‬ ‫בעצמו )עיין חיי"מ שמ"ט( שכל מי שיסתכל בספרו‬ ‫לעבודה"י‪ ,‬אך למעשה אף שבודאי צריכים את‬ ‫בעין האמת בוודאי יהיו נפתחין אצלו כל גידי‬ ‫האש ואת אורות המקיפים‪ ,‬מ"מ צריכים לחפש‬ ‫קשיות לבבו ויהיה נעשה בעל תשובה גמור‪ ,‬אלא‬ ‫ולבקש אחרי הצדיקים הגדולים שמגלים את רזי‬ ‫שלא כל אחד זוכה לראות זאת מיד וכנ"ל[‬ ‫התורה בפרטי פרטות שבבחי' אורות הפנימיים‪,‬‬ ‫בחי' הל"ב שינים שעמהם דייקא עולים אל הר ה'‪.‬‬ ‫כא‪ .‬הגאולה תלויה בלימוד הזוה"ק בעיון גדול‬ ‫וע"כ כתב כ"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע בהקדמת‬ ‫כ‪ .‬כל האורות המקיפים יוצאים מהשכינה הק'‬ ‫ביאורי הזוהר בשם אביו בעל התניא זי"ע‪,‬‬ ‫ודהע"ה אמר 'ה' מה רבו צרי'‪ ,‬שהוא דבר פלא‬ ‫שיש ללמוד את הזוה"ק בעיון גדול בכל מאמר‪ ,‬עד‬ ‫וקשה‪ ,‬שאבשלום רודף את דהע"ה‬ ‫שיבין הסודות שבכל מאמר בזוה"ק לפרטי פרטיו‪,‬‬ ‫אביו‪ ,‬בבחי' שהמקיף נלחם עם הכלי‪ ,‬והאור מקיף‬ ‫וכמו שאי' כן על האריז"ל שזכה לכל מה שזכה‬ ‫נלחם עם האור הפנימי‪ ,‬ולמעשה יש לידע את‬ ‫בזכות שהתייגע על הבנת כל מאמר בזוה"ק‬ ‫האמת שרק מי שיש בו את הל"ב שינים‪ ,‬ויודע את‬ ‫בתכלית היגיעה‪ ,‬והיינו שאף שיש אופן ללמוד‬ ‫סתרי התורה בפרטי פרטות‪ ,‬מריש כל דרגין עד‬ ‫הזוה"ק באופן של אמונה בדבקות באורות מקיפים‬ ‫סוף כל דרגין‪ ,‬הרי הוא יכול לעלות אל ההר‪ ,‬ומי‬ ‫שבזוה"ק‪ ,‬ובזה מאיר יותר האש האלקי שבזוה"ק‪,‬‬ ‫שיודע הסודות רק בדרך אור מקיף ללא הל"ב‬ ‫שהוא גם מאור גדול‪ ,‬מ"מ מגלה בעל התניא‬ ‫שינים‪ ,‬אינו יכול לעלות אל ההר‪.‬‬ ‫שהגאולה תלויה בלימוד הזוה"ק בתכלית העיון‬ ‫והעיקר הוא הבת מלך‪ ,‬שהיא השכינה הק'‪ ,‬שכל‬ ‫ובדקדוק בכל תיבה‪ ,‬וכמו שמסר האריז"ל נפשו על‬ ‫האורות הם ממנה‪ ,‬ואף אורות כל‬ ‫כל תיבה שבזוה"ק‪ ,‬וכן יש ללמוד בעיון את כתבי‬ ‫המקיפים יוצאים מהשכינה הק' )אף שהיא אור‬ ‫האריז"ל והרש"ש וכו'‪ ,‬להבינם בדקי דקות‪.‬‬ ‫הפנימי הגבוה ביותר(‪ ,‬וע"כ העיקר הם הצדיקים‬ ‫יחידי הדורות כרשב"י והאריז"ל וכו' שגילו את רזי‬ ‫כב‪ .‬בדרגה העליונה דעתיק הרי אורות‬ ‫התורה בפרטי פרטות‪ ,‬וכל הצדיקים שאינם מגלים‬ ‫הפנימיים גבוהים מאורות המקיפים‬ ‫את רזי התורה בפרטי פרטות הרי הם בערכם‬ ‫ואף שיש בנ"א הטוענים שאינם חפצים ללמוד‬ ‫בבחי' אורות המקיפים‪ ,‬ובאמת מקבלים כולם‬ ‫בספרי רביז"ל כי רוצים הם ללמוד רק‬ ‫בכללות את התורה מיחידי הדורות‪ ,‬אלא שהם‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫עד‬ ‫לגבי תורת הצדיקים‪ ,‬שיש ללמוד ולהגות ולעיין‬ ‫בתורת הבעש"ט שיש בה יותר אורות מקיפים‬ ‫ולהעמיק ביותר בספרי תורת יחידי הדורות‪,‬‬ ‫וריבוי אש לוהטת בעבודה"י‪ ,‬משא"כ ספרי רביז"ל‪,‬‬ ‫שדייקא בהם נמצאים כל סודות ורזי התורה‬ ‫וכן יש בנ"א שאינם רוצים ואינם אוהבים ללמוד‬ ‫בפרטי פרטות‪) ,‬מה שלא נמצא דוגמתם בשאר‬ ‫תורת חסידות חב"ד‪ ,‬מפני שיש בה אריכות בפרטי‬ ‫ספה"ק(‪ ,‬ואף שאין מרגישים בהם את האש‬ ‫פרטות‪ ,‬וממילא חסר בהם האש ונראים כמו‬ ‫הלוהטת כמו שמרגישים בספה"ק אחרים‪ ,‬הר"ז‬ ‫'קאלטע סודות'‪ ,‬ומעדיפים ללמוד רק בספרי שאר‬ ‫מטעם הנ"ל שהאש מונחת יותר בצדיקים‬ ‫תלמידי בעש"ט המדברים באופן יותר כללי‪,‬‬ ‫המדברים בכללות ובאורות המקיפים‪.‬‬ ‫ובאופן של אורות המקיפים שיש בהם ריבוי אש‪,‬‬ ‫אך האמת שכנ"ל בדרגה העליונה דעתיק הרי‬ ‫האורות הפנימיים גבוהים מאורות המקיפים‪ ,‬ויש‬ ‫כד‪ .‬דרך עבודת הסב"ק לעומת דרך עבודת‬ ‫לזכור שיש ליקח את כל פרטי הסודות ולחברם עם‬ ‫רביז"ל‬ ‫אורות המקיפים‪ ,‬ועי"ז עולים אל ההר העליון‪,‬‬ ‫וע"כ יש לחבר ב' הבחינות יחד‪ ,‬אורות הפרטים‬ ‫ואפשר ליקח את הבת מלך‪ ,‬וע"כ יש ללמוד את‬ ‫דרזי התורה )שבבחי' אורות הפנימיים(‬ ‫תורתם של יחידי הדורות )רשב"י והאריז"ל וכו'(‬ ‫המתגלים ע"י יחידי הדורות‪ ,‬עם אורות המקיפים‬ ‫שרק בתורתם אפשר ללמוד את כל רזי התורה‬ ‫המתגלים ע"י שאר הצדיקים‪ ,‬וכמו שהכניס הסב"ק‬ ‫בפרטי פרטות‪ ,‬שזה בחי' הל"ב שינים‪ ,‬שעמהם‬ ‫משפאלי את יד רביז"ל )י"ד מרמז על חיבור די'וסף‬ ‫זוכים לעליה האמיתית בהר ה'‪.‬‬ ‫וד'וד(‪ ,‬לתוך פיו‪ ,‬ואמר לו שיראה שאין לו שינים‪,‬‬ ‫ויש לו צורך לחיבור הנ"ל‪ ,‬וכידוע שהעידו צדיקים‬ ‫שהסב"ק משפאלי היתה דרך עבודתו באש לוהטת‬ ‫כג‪ .‬בדיקת חשיבות ואמיתות המגיד לפי דרגת‬ ‫מיוחדת‪ ,‬וכמובא באגרות כ"ק אדמו"ר מהריי"צ‬ ‫ידיעתו את כל הסודות‬ ‫זי"ע )ב'תתעג נה( שהבעש"ט הק' הניח את ידו הק'‬ ‫וכבר גילה לנו הרמח"ל זי"ע )עי' באגרותיו הק'‪,‬‬ ‫על לבו דהסב"ק ובזה פעל אצלו לכל ימיו שתהא‬ ‫אגרת מג‪ ,‬ואגרת נ‪ ,‬וכעי"ז אי' מבעל הסולם‬ ‫עבודתו באש לוהטת‪ ,‬וכן היה ידוע ומפורסם‬ ‫זי"ע( ע"פ יסוד דברי רבינו האריז"ל שכשרוצים‬ ‫בריקודיו הנפלאים באש לוהטת סביבותיו‪] ,‬וכן‬ ‫לבחון את גדולת ואמיתות המגיד )שהוא מלאך‬ ‫היה אצל המחלוקת על מוהרנ"ת‪ ,‬שאיתא שהעידו‬ ‫קדוש הנשלח לאדם מן השמים ללמדו תורה‪ ,‬כפי‬ ‫בפני מוהרנ"ת על הרה"ק מסאווראן זי"ע שהיתה‬ ‫שהיה כן אצל מרן הב"י‪ ,‬ואצל הרמח"ל‪ ,‬ואצל עוד‬ ‫עבודתו בקידוש דליל שב"ק באש לוהטת‬ ‫צדיקים כידוע(‪ ,‬הרי יש לבדוק את ידיעת המגיד‬ ‫ובהתגלות מיוחדת[‪ ,‬משא"כ רביז"ל שהיו לו הל"ב‬ ‫בסודות התורה‪ ,‬שאם הוא יודע את כל סודות‬ ‫שינים )דרך דל"ב נתיבות החכמה(‪ ,‬היתה עבודתו‬ ‫התורה‪ ,‬הר"ז בירור גמור על אמיתותו וגדלותו‪,‬‬ ‫באופן של 'שמן בחשאי' )כדאי' שאמר כן מוהרנ"ת‬ ‫ואם יודע רק מיעוט סודות הר"ז מורה שאינו‬ ‫על רביז"ל נו ועיין בזה בדברי הרה"ק מקאמארנא‬ ‫בשלימות המדרגה הנצרכת )ואכמ"ל(‪ ,‬וכעי"ז י"ל‬ ‫_________________________‬ ‫נה‪ .‬ז"ל‪ ,‬בהיות השפאליער זיידע כבן שלש או חמש שנים‪ ,‬הי' אצל מורנו הבעש"ט בהיותו בשפאליע‪ ,‬וברכו מורנו‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬ואחר הברכה הניח ידו הקדושה על ראש הילד ולבו‪ ,‬ומאז ‪ -‬אמר השפאליער זיידע ‪ -‬הרגשתי פתיחת המוח‬ ‫בלימוד התורה ותשוקת הלב בעבודת הבורא ואהבת ישראל וכו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫נו‪ .‬עיין שיש"ק )הישן( ח"ב אות תרל"ב‪ ,‬וח"ה אות פ"ט‪.‬‬ ‫עה‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫שמספיק להם תורת האריז"ל‪ ,‬ויש מקובלים גדולים‬ ‫זי"ע בזו"ח פר' צו דף לג ע"ב בארוכה( וכן לא היה‬ ‫שכבר למדו רש"ש ובכ"ז אינם רוצים ללמוד ספר‬ ‫רגיל רביז"ל להרבות ברקידה )עי' חיי"מ קט"ז נז(‬ ‫תורת חכם )היינו שאף אחר שכבר התגברו על נסיון‬ ‫ולא היה רגיל בהשמעת קולו ברבים )עי' שיחות‬ ‫הנ"ל ולמדו הרש"ש‪ ,‬ותפסו סוד הדרך של גילוי‬ ‫הר"ן אות רי נח(‪ ,‬וכ"ז מחמת הנ"ל‪ ,‬שדרך רביז"ל‬ ‫הסודות בפרטי פרטות‪ ,‬מ"מ אומרים שספר תורת‬ ‫היתה באופן דאורות החכמה הפנימיים )דרך דיוסף‬ ‫חכם הוא כבר למעלה מכל השגה מרוב רבוי‬ ‫הצדיק – מב"י(‪ ,‬והסב"ק חלק )בחיצוניות( עם רביז"ל‬ ‫הפרטים שבו(‪ ,‬ויש בנ"א שמחמת טעם זה גופא אין‬ ‫לפעול בזה היחוד דהכאת האורות זב"ז‪ ,‬יחוד‬ ‫חפצים כלל בלימוד הקבלה‪ ,‬וחפצים רק בתורת‬ ‫אב"א של אורות הפנימיים עם אורות המקיפים‪,‬‬ ‫החסידות‪) ,‬ויש שאין חפצים מחמת הנ"ל בתורת‬ ‫אורות דיוסף עם אורות דדוד‪ ,‬שיש לחבר שניהם‪,‬‬ ‫חב"ד ותורת רביז"ל כנ"ל(‪ ,‬ויש שמאמינים בגדלות‬ ‫ויש לכבד שני האורות‪ ,‬כי צריכים אנו לשניהם‬ ‫רביז"ל ולומדים בספריו הק'‪ ,‬אך אין חפצים ואין‬ ‫יחדיו )בבחי' יחוד וחיבור דתרין משיחין‪ ,‬יהודה ויוסף‪,‬‬ ‫משתוקקים להבין תורותיו העמוקות והארוכות‬ ‫'כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו' וכו'(‪ ,‬שע"י יחוד‬ ‫שבליקו"מ‪ ,‬שיש בהם אלפי פרטים ובחינות‬ ‫וחיבור זה דמב"י ומב"ד מתגלה האור דמש"ה‪,‬‬ ‫עמוקות‪ ,‬שאין מבינים מה התועלת בעבודה"י‬ ‫מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה )ר"ת משה(‪ ,‬וזוכים לאור‬ ‫שיש בכל מיני ריבוי הפרטים והבחינות שבתורות‬ ‫דלעת"ל‪ ,‬וע"י שיודעים החשיבות של תורת יחידי‬ ‫אלו‪ ,‬וטוענים שדי להם בשיחות הפשוטות בדרכי‬ ‫הדורות זוכים גם לאורות של כל הצדיקים של כל‬ ‫עבודה"י למעשה שגילה רביז"ל‪ ,‬וא"צ להם ללמוד‬ ‫הדורות‪) ,‬כי אורות המקיפים דכל הצדיקים נמשכים‬ ‫בעיון ולהתעמק בהבנת ריבוי הפרטים שיש‬ ‫בשרשם מאורות הפנימיים דרזי התורה שבדרגת‬ ‫בתורות העמוקות והרחבות של רביז"ל‪ ,‬וחזינן‬ ‫עתיק ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫שנסיון זה הוא נסיון גדול המקיף את רוב בנ"א‪,‬‬ ‫וכל אחד עובר קושי ונסיון זה בדרגה ובבחינה‬ ‫אחרת‪ ,‬והתשובה על כל אלו הטענות היא בכלל‬ ‫כה‪ .‬נסיון זה אצל רוב בנ"א בהרבה הבחנות‬ ‫הנ"ל שגילה כאן רביז"ל‪ ,‬שא"א לעלות אל ההר‬ ‫משא"כ אם אין מחשיבים כדבעי את פרטי‬ ‫אלא עם כל הל"ב שינים‪ ,‬והיינו שיש לידע את כל‬ ‫הפרטים של רזי התורה )שבתורת‬ ‫דרכי ההשגה ואת רזי התורה בפרטי פרטות‪ ,‬ורק‬ ‫האריז"ל ויותר מכך בתורת הרש"ש והתו"ח וכן הוא‬ ‫עי"ז אפשר לזכות לעלות בעליות העולמות‬ ‫בתורת רביז"ל(‪ ,‬הרי א"א לזכות אליהם‪ ,‬וכמו שיש‬ ‫העליונים ולעלות וליראות בהר ה' )ואין די באור‬ ‫בנ"א שאינם רוצים ללמוד בתורת הרש"ש‪,‬‬ ‫המקיף בלבד(‪.‬‬ ‫שאומרים שדבריו יותר מדי בפרטות‪ ,‬ואומרים‬ ‫_________________________‬ ‫נז‪...' .‬אבל לא היה שכיח שיעשה רקודין כי אם בעתים רחוקות מאד'‬ ‫נח‪ .‬ז"ל‪ ,‬אמר‪ ,‬כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה‪ .‬וספר‬ ‫שקודם הקידוש כשרוצה להתחיל תיבה הראשונה של הקידוש נדמה לו שתצא נפשו ממש‪ .‬וכן קודם אמירת התורה‬ ‫כשרוצה להתחיל לומר תורה‪ .‬אזי נדמה לו שבתיבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש )וויא איך וויל ארויס לאזין דאס‬ ‫ערשטע ווארט דאכט זיך מיר אט גייא איך אויס(‪ .‬ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה‬ ‫כגון קריאת המגלה וקריאת התורה‪ ,‬ואפילו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה‪ ,‬רק קידוש וזמירות על שולחנו בשבת‬ ‫קודש ואמירת התורה‪ .‬וגם זה היה כבד עליו מאד כנזכר לעיל‪ .‬ואפילו כשהיה צריך לומר קדיש על אמו ביום היארצייט‬ ‫היה קשה וכבד עליו מאד‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫עו‬ ‫את האור של צדיק האמת משיח ה' שדבוק בהר‬ ‫כו‪ .‬הבת מלך מתגלה דייקא במקום ריבוי‬ ‫ציון‪ ,‬ועלה אל הר ה' בכח הל"ב שינים‪ ,‬ובקאפיטל‬ ‫הפרטים‬ ‫ג' מרמז דהע"ה שאין להתפעל ממח' שבין‬ ‫והיינו שיש לחפש ולדרוש אחרי בת המלך‪,‬‬ ‫הצדיקים‪] ,‬ואף שלנו נראה אבשלום כבן רשע‬ ‫שהיא השכינה הק'‪ ,‬ולידע שהשכינה‬ ‫הרודף את אביו‪ ,‬הרי המעיין במדרשי חז"ל יראה‬ ‫הק' מתגלית רק למי שמחפש ודורש אחרי פרטי‬ ‫שאבשלום היה אדם גדול ביותר שאין לנו בו‬ ‫ורזי הסודות שבתורה"ק )שהם בבחי' אורות‬ ‫השגה‪ ,‬ובודאי שבמח' זו היו טמונים סודות‬ ‫הפנימיים שפותחים את הפתח להשגת השכינה הק'‬ ‫עליונים‪ ,‬שהיא מח' בין היסוד להמלכות‪) ,‬ויש שם‬ ‫שהיא אור הפנימי ביותר(‪ ,‬והבת מלך מתגלית‬ ‫התהפכות בין האור להכלי‪ ,‬עד שיש שם בחינה‬ ‫דייקא במקום ריבוי הפרטים שמשם נכנסים‬ ‫הפכית שאבשלום בבחי' המלכות ודהע"ה בבחי'‬ ‫להשגת אור הפנימי העליון‪.‬‬ ‫היסוד‪ ,‬ואכמ"ל בסודות אלו(‪ ,‬ורואים מהפסוקים כמה‬ ‫שבכה דהע"ה על הריגת אבשלום‪ ,‬ובודאי שאם‬ ‫היה בן רשע כפשוטו היה שמח בהריגתו‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫כז‪ .‬ענין זה גם בכללות התורה והמצוות‬ ‫'באבוד רשעים רנה'‪ ,‬ובודאי שדהע"ה משיח ה'‬ ‫ובחסידות חב"ד מבואר שזהו גם הביאור‬ ‫שכולו היה מרכבה לשכינה הק' בתכלית‬ ‫בענין הכללי של התורה והמצוות‪,‬‬ ‫השלימות‪ ,‬ולא היתה בלבו שום אהבה נוספת‬ ‫שהמצוות בכללותם ממשיכים על האדם אורות‬ ‫מלבד אהבת ה'‪ ,‬לא היה בוכה ומתאבל כ"כ על‬ ‫מקיפים עליונים‪ ,‬ולימוד התורה"ק בהבנה מביא‬ ‫הריגת בנו הרשע )ח"ו(‪ ,‬וכמש"כ במשנה )סנהדרין(‬ ‫ומכניס באדם אורות פנימיים‪ ,‬ומבאר בזה כ"ק‬ ‫שהקרובים של אלו שנהגו בד' מיתות בית דין אין‬ ‫אדמו"ר הרש"ב זי"ע )במאמרי תרס"ו ותער"ב(‬ ‫מתאבלים עליהם וכו'‪ ,‬אלא ברור שבמח' זו היו‬ ‫שאע"פ שיש בחינה עליונה נעלמת )שתתגלה‬ ‫טמונים סודות נוראים )הקשורים גם לפלוגתא שבין‬ ‫בעיקר לעת"ל( שיש בחינה של מעלה למצוות אף‬ ‫ב' המשיחין וכנ"ל שאבשלום בבחי' מרכבה אל היסוד‬ ‫מעל מעלת התורה‪ ,‬כי המצוות קשורים אל כתר‬ ‫ודהע"ה מרכבה אל המלכות(‪ ,‬ודהע"ה המרכבה אל‬ ‫דאריך )כת"ר – תרי"ג מצוות דאו' וז' מצוות‬ ‫המלכות הרי בפנימיותו הוא קשור אל אור החכמה‬ ‫דרבנן(‪ ,‬והתורה למטה מהכתר במוחא סתימאה‪,‬‬ ‫ובסוד ד'אבא יסד ברתא'‪ ,‬וע"כ לדהע"ה יש את כל‬ ‫מ"מ בשורש העליון הרי ברדל"א הרי האור‬ ‫הל"ב שינים‪ ,‬ואבשלום שהיה קשור אל היסוד‪ ,‬הרי‬ ‫הפנימי של עמקות היתירה שבתורה"ק גבוה‬ ‫בפנימיותו קשור אל הבינה‪ ,‬ונפלו לו בחי' השינים‬ ‫מהמצוות‪ ,‬והוא כמבואר לעיל‪ ,‬שבעתיק )שהוא‬ ‫כשחלק על דהע"ה‪ ,‬ואכמ"ל בסודות נעלמים אלו[‪.‬‬ ‫הרדל"א( הרי האור הפנימי )שהוא התורה"ק( גבוה‬ ‫מאורות המקיפים )שהם המצוות(‪ ,‬שעמקות‬ ‫התורה"ק גבוהה מכל המצוות‪.‬‬ ‫כט‪ .‬יש לבאר שיהא ברור 'לעיני כל ישראל' מי‬ ‫הוא ה'ראש בית'‬ ‫וע"ז נאמר 'לעיני כל ישראל – בראשית'‪,‬‬ ‫כח‪ .‬הסודות דהפלוגתא שבין אבשלום לדהע"ה‬ ‫בראשי"ת אותיות רא"ש בי"ת‪ ,‬ואת זה‬ ‫ורביז"ל קישר להדיא )ברמזים שבסוף המעשיות(‬ ‫צריך לבאר שיהא ברור 'לעיני כל ישראל' הסוד‬ ‫את הסודות של אלו המעשיות‬ ‫ד'ראש בית'‪ ,‬שיש לידע היכן נמצא הראש בית‪,‬‬ ‫)שבסיפורי מעשיות( אל ד' המזמורים הראשונים‬ ‫והבעש"ט הק' זי"ע אומר )דגמ"א פר' וזאת הברכה‬ ‫שבתהילים‪ ,‬שבמזמורים אלו עוסק דהע"ה לגלות‬ ‫עז‬ ‫שיעור בחיי מוהר"ן‬ ‫ישראל([‪ ,‬ואסור לבלבל את הסדר הזה‪ ,‬שאם‬ ‫ד"ה ולכל נט( 'לעיני כל ישראל' הוא בבחי' הגוונים‪,‬‬ ‫מבלבלים את הסדר האמיתי א"א לעלות אל ההר‪,‬‬ ‫ו'בראשית' הוא סוד החכמה‪ ,‬והיינו שיש לידע‬ ‫ואין מוצאים את הבת מלך )הנמצאת בהר של זהב‬ ‫שהרא"ש בי"ת הוא הצדיק האמת שזכה לסוד‬ ‫וכו'(‪ ,‬ויה"ר שנזכה כולנו לילך בדרך הצדיק‬ ‫החכמה‪ ,‬שממנו עולה הוא אל ההר‪ ,‬ועולה הצדיק‬ ‫האמת‪ ,‬ולידבק בתורת יחידי הדורות‪ ,‬ולהשיג‬ ‫האמת מפנימיות החכמה אל דרגת עתיק‪ ,‬ושאר‬ ‫השגת רזי התורה בפרטי פרטות‪ ,‬ועי"ז נזכה‬ ‫כל הצדיקים הם בבחי' אריך ]שהם בבחי' שאר‬ ‫כולנו למצוא את הבת מלך ולהשיבה למקומה‬ ‫הגוונים המאירים ומתגלים לעיני כל ישראל‬ ‫האמיתי והנצחי‪ ,‬בגילוי כבוד ה' בביאת גוא"צ‬ ‫)משא"כ דרגת צדיק האמת שהיא דרגת עתיק היא‬ ‫ברחמים בב"א‪.‬‬ ‫דרגה נעלמת ונעתקת ואינה מתגלה לעיני כל‬ ‫_________________________‬ ‫נט‪ .‬זל"ק‪ ,‬ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית‪ .‬יש לפרש בזה לנעוץ סופו בתחלתו על דרך‬ ‫שאמר אא"ז זללה"ה שם ישראל מורה על דרך כשברא הקב"ה את העולם היה חוזר לשורשה לאין וכשהסתכל הקב"ה‬ ‫בבריאת האדם הנקרא ישראל אז נתקיים העולם מאין ליש‪ ,‬וזהו רומז שם ישראל היינו יש ראל כי הר' היא חכמה א'‬ ‫דעת למ"ד בינה הנרמזת במלת אין גם כן ונתקיימו על ידי הישות של ישראל כמבואר במקום אחר‪ ,‬וזהו ישראל עלה‬ ‫במחשבה והבן‪ ,‬וזהו ישראל בראשית שעל ידי ישראל שהוא מורה יש אין שנעשה יש מאין כנ"ל זהו בראשית היינו‬ ‫העמדת קיום מעשה בראשית שלא יחזור לאין היא על ידי הישות של ישראל והבן‪ ,‬וזהו )ישעיה מט‪ ,‬ג( ישראל אשר בך‬ ‫אתפאר כי החכמה היא בחינת יו"ד ואין תופס גוון כלל וכשבא לוא"ו שהיא בחינת ישראל אזי נעשים גוונים מסטרא‬ ‫דאבא ראש ומסטרא דאימא אשר‪ ,‬וזהו בראשית לעיני כל ישראל היינו בראשית שהוא חכמה נעשה לעיני היינו בחינת‬ ‫גוונים ישראל כשבא לוא"ו שהיא בחינת ישראל כנ"ל והמשכיל יבין‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫דעה חכמה לנפשך‬ ‫עח‬ ‫שיעורים בספה"ק תורת חכם‬ ‫סימן רסג‬ ‫דף מ"ח ע"א‬ ‫שרשי הנקודים בנו"ה דעתיק דא"ק‬ ‫א"כ בחינת הנה"י של המלכים דחג"ת‬ ‫כתב רבינו וז"ל‪ ,‬ונקדים מה שכתב שם בש"ב‬ ‫הנקראים או"א בערך הנה"י הוציאו‬ ‫ח"א סוף פרק ג' וז"ל איך בכל העולמות‬ ‫המלכים דנה"י‪ ,‬אף על פי שכולם יצאו מן‬ ‫בחינת נה"י וחצי תפארת של העליון הם המולידים‬ ‫העינים דא"ק שזהו העתיק של כל מלך ומלך‪,‬‬ ‫כנגדם פרצוף התחתון‪ ,‬כי הרי נה"י דא"ק הולידו‬ ‫אבל שאר הפרצופים שמעתיק ולמטה של כל‬ ‫עולם האצילות‪ ,‬ז"ס דע"י שיצאו מן העינים דא"ק‬ ‫פרט יצאו זה מזה‪ ,‬ולא עוד אלא שגם מלכי‬ ‫בחינת נ"ה ששורשו הוא פרצוף עתיק‪ ,‬ונה"י‬ ‫החסד יצאו מנה"י דמלכי הדעת‪ ,‬עד כאן‬ ‫דעתיק לא"א‪ ,‬ונה"י דא"א לאו"א‪ ,‬ונה"י דאו"א‬ ‫לשונו‪.‬‬ ‫לז"א‪ ,‬ונה"י דז"א לנוק' ע"כ‪.‬‬ ‫דרך הפשט‬ ‫וע"ד שמצינו בעולם האצילות‪ ,‬דשרשי הז"ת‬ ‫בריש דברי רבינו מביא וקור'א דברי הרז"ל‬ ‫דעתיק הם שנתלבשו בגולגלתא דא"א‪,‬‬ ‫במבוא שערים דרבותא קמ"ל‪ ,‬דע"ד‬ ‫וענפיהם נתפשטו בכל קומת א"א דאצילות‪,‬‬ ‫דתנינן בעולם האצילות דז"ת דעתיק נתלבשו‬ ‫כדאיתא בתפלת חצות למרן ז"ל‪ ,‬כן הוא גם בא"ק‪,‬‬ ‫בגולגלתא דא"א ותיקנו שם ז' תיקוני גולגלתא‪,‬‬ ‫דשרשי הז"ת דעתיק דא"ק הם לבדם שנתלבשו‬ ‫ומכללם נו"ה דעתיק שנתלבשו בתרין עיינין‬ ‫בא"א דא"ק‪ ,‬אבל ענפיהם נתפשטו בכל הקומה‪,‬‬ ‫ובתרין אודנין דא"א‪ ,‬כן הוא נמי בא"ק‪,‬‬ ‫ולטעם זה דוקא שרשי הנקודים שהם העתיקים‬ ‫דבתרין עיינין ובתרין אודנין דא"א דא"ק‬ ‫שבהם הם לבדם שיצאו דרך נקבי העינים דא"ק‪,‬‬ ‫מלובשים נו"ה דעתיק דא"ק‪ ,‬וכדאיתא בשער‬ ‫והשאר נתפשטו ויצאו זה מזה וקבלו ההארה‬ ‫ט' רפ"ו דלעילא מגולגלתא דא"ק יש בו דוגמת‬ ‫היוצאת דרך נקבי הטיבור והיסוד והרגלין דא"ק‬ ‫עתיק דאצילות‪ ,‬ולטעם זה יצאו אורות הנקודים‬ ‫וההארה היוצאת דרך הדפנות דא"ק וכנודע‪.‬‬ ‫דרך נקבי העינים דא"ק‪ ,‬יען נודע דלעולם כך‬ ‫וכסדר הזה הוא גם בפרטות‪ ,‬דלעולם יוצא‬ ‫היא המדה דנה"י דהעליון הם מולידים הפרצוף‬ ‫התחתון מנה"י דהעליון‪ ,‬ולכן מלכי הנה"י יצאו‬ ‫התחתון הסמוך להם‪ ,‬והכי נמי נה"י דעתיק‬ ‫מנה"י דפרטות מלכי חג"ת הנקראים או"א בערכם‪,‬‬ ‫דא"ק הולידו עולם הנקודים‪ ,‬ולזה יצא עתיק‬ ‫וכן עד"ז בפרטי פרטות‪ ,‬דמלכי החסד יצאו מנה"י‬ ‫דנקודים דרך נקבי העינים דא"ק שהם הם נו"ה‬ ‫דמלכי הדעת‪ ,‬וכן עזה"ד‪.‬‬ ‫דעתיק דא"ק‪.‬‬ ‫עט‬ ‫שיעורים בספה"ק תורת חכם‬ ‫דרך העבודה‬ ‫האצילות אשר מטיבורא ולמטה‪ ,‬והנה שם הוא‬ ‫הנה בריש ספר מעין החכמה "שנתן מיכאל‬ ‫מקום נה"י דא"ק‪ ,‬ואמנם אלו הנה"י שרשם‬ ‫לפאלי‪ ,‬ופאלי למשה רבינו ע"ה‪ ,‬ומשה‬ ‫במחשבה תחילה שהוא סוד העינים והאזנים‬ ‫רבינו עליו ע"ה גילוהו להתחכם בו לדורות"‬ ‫דמחשבה קדומה דא"ק שבהם מלובשים שרשי‬ ‫פתח דבריו יאיר בזה"ל‪ ,‬זהו 'תיקון' ו'צירוף'‬ ‫הנה"י דעתיק דא"ק‪ ,‬באופן שגמר המעשה נעוץ‬ ‫ו'מאמר' ו'מכלל' ו'חשבון' פירוש של שם‬ ‫במחשבה העליונה דהיחודים הנעלמים דע"ב‬ ‫המפורש וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וס"ג דא"ק דאינון אוירא ובוצינא‪ ,‬וכמבואר‬ ‫וסוד הענין הנוגע לעניננו‪ ,‬דבאלין מיליא גנוז‬ ‫בדברי רבינו דהנקודים שרשם לעילא ולעילא‬ ‫סוד המשכת האור העליון מרום המעלות‬ ‫בנה"י דעתיק דא"ק הגנוזים בעינים ובאזנים‪,‬‬ ‫דאינון ע"ב וס"ג דא"ק עד היותו מלובש בכלי‬ ‫ומשם יוצא עתיק דנקודים‪ ,‬וענפיהם מתפשטים‬ ‫המעשה‪ ,‬כי הנה פרצופי ע"ב דע"ב וע"ב דס"ג הם‬ ‫בגופא‪.‬‬ ‫סוד 'תיקון וצירוף'‪ ,‬וראשית חכמה הוא לייחד‬ ‫הפרצופים העליונים ברעותא דלבא ביחודים‬ ‫וזהו הדרך ישכון אור לכל הבא אל משכן ה'‬ ‫הנעלמים דפרצופי ע"ב וס"ג דא"ק שהוא סוד יחוד‬ ‫אשר נפשו היפה איותה לבא לידי גמר‬ ‫אוירא ובוצינא ויחוד עיינין ואודנין‪ ,‬ולהמשיך‬ ‫המעשה‪ ,‬דתחילה וראש יקדים לדפוק על שערי‬ ‫מזווגם אור עליון זך וקדוש‪.‬‬ ‫רחמים לעורר היחודים הנעלמים אשר בקודש‬ ‫ושוב יכוין להמשיך עוד האור הנזכר דרך האוזן‬ ‫פנימה דאינון ע"ב וס"ג דא"ק‪ ,‬ולהמשיך מזווגם‬ ‫והחוטם דא"ק עד הגיעו לפומא קדישא‬ ‫האור העליון בהיותו נעלם וגנוז בשורשו‬ ‫דאיהו עולם העקודים‪ ,‬ובהגיעו לשם הרי הוא‬ ‫העליון בסוד המחשבה הקדומה‪ ,‬ומשם יוסיף‬ ‫מתלבש בבחינת 'מאמר' שהוא סוד ההתבודדות‬ ‫להמשיכו ממדרגה למדרגה עד כי יחם לבבו‬ ‫בדיבור הפה ועיקרו בההשתוקקות הלב‪ ,‬ושם הוא‬ ‫לשפוך את נפשו בתפלה לעני כי יעטוף בסוד‬ ‫תחילת המעשה אלא שעדיין אין המעשה בא‬ ‫שיח התפלה שהוא ענין גילוי האור‬ ‫לידי גמר‪.‬‬ ‫והתפשטותו בסוד ההתבודדות וההתשוקקות‬ ‫שהמה תחילת המעשה‪ ,‬ושוב יכוין להמשיך‬ ‫ומשם יוסיף להמשיך האור עד הגיעו למקום‬ ‫האור ממדרגה למדרגה עד הגיעו לידי גמר‬ ‫הטיבור ולמטה מקום משכן עולם‬ ‫המעשה שהוא סוד התורה ‪ ,‬וכן חוזר חלילה‬ ‫האצילות ששם נשלם המעשה ובא לידי גמר בסוד‬ ‫מתתא לעילא ומעילא לתתא כו' עד כי יזרח‬ ‫'מוכלל' ו'חשבון'‪.‬‬ ‫לו השמ'ש והיתה להוי"ה המלוכה‪ ,‬והבן‬ ‫סוף מעשה במחשבה תחילה‪ ,‬דכבר‬ ‫והנה‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫נתבאר שסוף המעשה הוא בגבול‬ ‫שיעור יומי‬ ‫פ‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז ס‬ ‫כסף‪ .‬ושאל שוב הבחור‪ ,‬ואמר לו מורנו‪ ,‬הכסף‬ ‫]ליוו את מורנו בדרכו כמה בחורים‬ ‫נמצא כאן‪.‬‬ ‫חשובים מחו"ל‪ ,‬הלומדים בישיבת‬ ‫ושאל שוב ומה יעשה למעשה? ואמר לו מורנו‬ ‫אחד הרבנים שליט"א העוסק רבות בקירוב‬ ‫שישאר כאן‪ .‬וטען הבחור אבל הרי אין‬ ‫והגיע לשולחנו הטהור של מורנו בליל שב"ק‬ ‫לי פרנסה כאן‪ ,‬ואמר לו מורנו שישאל עצה מג'‬ ‫זו‪ .‬רובם ככולם של השאלות דלהלן הינם‬ ‫חבירים‪ ,‬כי אם אין יכולים לשאול לחב"ד שואלים‬ ‫מהבחורים החשובים הנ"ל סא‪[.‬‬ ‫לחג"ת שזה ג' חבירים‪ .‬וביקש ברכה‪ ,‬ונתן לו‬ ‫א‪ .‬דיבר מורנו שרבקה הלכה לדרוש את השם‬ ‫הרבי ברכה‪.‬‬ ‫שׁם ועבר‪ ,‬שם זה בינה‪ ,‬ועבר זה‬ ‫בישיבת ‪¥‬‬ ‫ג‪ .‬מסר אחד דרישת שלום למורנו מאיזה אדם‪,‬‬ ‫חכמה‪ ,‬ורואים שהלכה רבקה לדרוש את ה'‬ ‫ושאל מורנו היכן הוא נמצא בימים אלו‪ .‬ואמר‬ ‫בישיבת חב"ד‪ ,‬או כח"ב‪ .‬וצריכים אנו ללמוד ממנה‬ ‫לו בפלורידה‪ ,‬ואמר מורנו שכהיום יכולים לקשר כל‬ ‫ולילך ללמוד בישיבת חב"ד כמותה‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬וארץ ישראל מתפשט בכל העולם ור'‬ ‫ב‪ .‬בחור אחד תינה צערו לפני מורנו‪ ,‬שאין לו‬ ‫איתמר שווארץ זצ"ל אמר דכמו שרואים בהקלי'‬ ‫מספיק כסף להשאר כאן ללמוד בארץ ישראל‬ ‫שיש כלים הטמאים שיכולים בזה להתקשר בכל‬ ‫וצריך לחזור לחו"ל‪ ,‬אבל שם קשה לו להחזיק עצמו‬ ‫העולם מיד‪ ,‬כך לומדים בזה לעומת זה בדרך‬ ‫בענייני יהדות‪ .‬ואמר לו מורנו‪ ,‬השי"ת ישלח לך‬ ‫הקדושה‪ ,‬שיכולים היום להתקשר בדרך הקדושה‬ ‫הכסף‪ ,‬ועליך להכנס לאמונה שהיא בחי' עפר‪,‬‬ ‫מכל מקום בעולם ויכולה הקדושה להתפשט בכל‬ ‫עפרא מנא דכולהו ובמילא יהיה לך כסף‪ .‬ואמר לו‬ ‫העולם כולו‪ .‬ור' איתמר נסתלק כי לא היה יכול‬ ‫מורנו שילך לשדה לעשות התבודדות‪ ,‬שהרי הגמ'‬ ‫לסבול שיש קליפה כזו עכשיו שנעשים חברים עם‬ ‫לומדת )קידושין דף ב'( 'וכסף מנלן? גמר קיחה‬ ‫הקליפה ושאולים שאלות למאשין )קלי' המאשין‬ ‫קיחה משדה עפרון'‪ ,‬וא"כ כשהולכים לשדה אז יש‬ ‫_________________________‬ ‫ס‪ .‬שיחות אלו נכתבו כרשימות מהזיכרון ממה שנאמר בשעת מעשה בשב"ק‪ ,‬ולא עברו הגהת מו"ר כלל וכלל‪ .‬על כן‬ ‫אין לסמוך בשום ענין על כל הנכתב כאן‪ ,‬מה גם שהרבה נכתב למקוטעין‪ ,‬ואף דיבורים עמוקים נכתבו בקופיא ומבלי‬ ‫דקדוק‪ ,‬ואף שלטה בכל אלו יד השכחה‪ .‬ברם היות והרבה אנשים מעוניינים דווקא בשיחות הקצרות כפי שנקלטו באוזני‬ ‫השומעים בשעת מעשה‪ ,‬הבאנו אותן כאן כהוויתן‪ ,‬אלא שמובן מאליו שאין שום אחריות כלל על שום דיבור הנכתב כאן‪,‬‬ ‫בפרט שהרבה מהנאמר בעל פה נאמר בדרך צחות ואי אפשר להבינו כראוי בכתב‪ .‬ברכת ייש"כ לכל הבחורים שעוזרים‬ ‫בחזרת וכתיבת השיחות‪.‬‬ ‫סא‪ .‬א"ה‪ :‬היות והשואלים אינם מדברים יידיש או לשה"ק‪ ,‬השארנו מעט מלשונות השאלות והתשובות בלשון‬ ‫הענגלי"ש בה נאמרו לתועלת הבנת הענין‪ .‬ודי בזה‪.‬‬ ‫פא‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫ז‪ .‬ושאל אחד איך זוכים ל'דעת'‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫שיכולים לדבר איתם ולשאול שאלות וכו'(‪ ,‬והוא לא‬ ‫'לדעת בארץ דרכך'‪ ,‬ע"י הארץ שהוא‬ ‫היה יכול לסבול קליפה קשה כזו‪ .‬אבל הוא בעצמו‬ ‫אמונה זוכים לבוא ל'דעת'‪ .‬ושאלו איך מגיעים‬ ‫אמר שיכולים ללמוד מדרכי התפשטות הקלי'‬ ‫לאמונה‪ ,‬וענה שלומדים ספרים המלמדים דרכי‬ ‫לדרך הקדושה‪ ,‬כי למה להיות חבר להקלי' ולשאול‬ ‫האמונה והדביקות‪.‬‬ ‫שאלות להקלי'? הרי היום כבר יכול כל אחד לשאול‬ ‫ישר להשכינה‪] ,‬שיכולים להתעסק יותר‬ ‫ח‪ .‬שאל אחד למורנו מה עושים כשמרגישים‬ ‫בהתבודדות שהוא בבחי' לשאול ישר להשכינה[‪.‬‬ ‫'מנותק'‪ ,‬כי כבר לפני שבועיים שאל זאת‪,‬‬ ‫שם ועבר‬ ‫וכמו רבקה שהלכה לשאול בישיבת ‪¥‬‬ ‫והשיב לו מורנו אז שהוא 'ירידה לצורך עליה'‪,‬‬ ‫ששאלה ישר להשכינה‪.‬‬ ‫'רצוא ושוב' וכו'‪ ,‬ועכשיו שואל שוב‪ ,‬מה הוא יכול‬ ‫לעשות למעשה‪ ,‬וענה לו מורנו‪ ,‬תדבר להקדוש‬ ‫ד‪ .‬שאל אחד התלמידים בענין מה שאמר מורנו‬ ‫ברוך הוא‪ .‬ואמר מורנו‪ ,‬צריכים בכל רגע או ללמוד‬ ‫בשיעור אתמול‪ ,‬שהשתוקקות זה מסירות‬ ‫או להתפלל‪ ,‬ואין עוד מה לעשות‪ ,‬ושאלו ומה‬ ‫נפש‪ ,‬אבל לכאורה הוא מבין מספרי חב"ד‬ ‫עושים אם אין לו כח ללמוד‪ ,‬וענה‪ ,‬אז מתפללים‬ ‫שמסירת נפש זה יותר ענין של ביטול‪ ,‬והשיב‬ ‫ומדברים להשי"ת‪ ,‬או תורה או תפילה‪.‬‬ ‫מורנו דע"י השתוקקות באים לרצות למסור נפש‬ ‫עד שבאים למסירות נפש בעצמו‪ ,‬כי השתוקקות‬ ‫ט‪ .‬שאל אחד למורנו‪ ,‬איך פועלים שיהיה מוח‬ ‫זה בינה‪ ,‬ומסירות נפש זה אריך‪ ,‬ומבינה נעשה‬ ‫שליט על הלב‪ ,‬וענה מורנו ]בצחות[‪ ,‬אל תלך‬ ‫אריך‪ ,‬וכן מחכמה נעשה עתיק‪.‬‬ ‫עם עניבה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬שאל אחד איך יכול להיות שיש כאלו‬ ‫י‪ .‬שאלו מה העבודה המיוחדת של שבת זו? ואמר‬ ‫שמתייגעים ולא מגיעים‪ ,‬ואמר לו מורנו או‬ ‫שם ועבר‪.‬‬ ‫לילך לישיבת ‪¥‬‬ ‫שצריכים לדעת היכן להתייגע‪ ,‬כי עיקר היגיעה‬ ‫צריכה להיות בנקודת האמונה והדביקות שהיא‬ ‫יא‪ .‬שאלו איך יכולים להעריך ולאהוב את עצמו‬ ‫הנקודה הפנימית ]וכמו שכותב הרמח"ל[‪ ,‬וצריכים‬ ‫יותר‪ ,‬ואמר שאם מכיר האדם שהוא חלק‬ ‫להתייגע באמת‪ ,‬דהיינו להתכוון לזה באמת‪.‬‬ ‫אלוק' ממעל‪ ,‬בא להעריך ולאהוב את עצמו‪.‬‬ ‫ו‪ .‬שאל אחד למורנו‪ ,‬שהוא מחפש דרך בחסידות‪,‬‬ ‫יב‪ .‬שאל אחד סב מה יכול הרבי לומר בענין מילי‬ ‫ואיך יכול לדעת איזה דרך שייך לו ובאיזה דרך‬ ‫דשטותא ומילי דבדיחותא‪ ,‬ואמר מורנו ]‪I'm‬‬ ‫לבחור? וחייך מורנו ואמר‪ ,‬אני ג"כ מחפש‪ .‬צריכים‬ ‫]‪] the best joke.‬הבדיחותא הכי טוב הוא אני[‬ ‫לחפש בכל יום וצריכים להתחיל בכל יום מחדש‪,‬‬ ‫ושאל ההוא‪ ,‬למה הרבי אומר כך‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫וזה אינו הולך מיד‪ .‬וצריכים להתפלל בכל יום‪,‬‬ ‫שהרי שמו יצחק ו'יצחק' הוא מרמז על שחוק‪,‬‬ ‫הורנו ה' דרכך‪.‬‬ ‫שהוא בבחי' שחוק דלעתיד 'אז ימלא שחוק פינו'‪,‬‬ ‫וא"כ שמו 'מאיר'‪ ,‬מורה על ]‪[the light of the joke‬‬ ‫כש'לא הולך'‪ ,‬ואמר‬ ‫מה עושים‬ ‫ושאלו‬ ‫]האור דהשחוק[ ושאל ההוא אם הרבי יכול לומר‬ ‫באמונה‬ ‫ומתחזקים‬ ‫שממשיכים‬ ‫איזה מילי דבדיחותא‪ ,‬ואמר מורנו שלהבן איש חי‬ ‫ומתפללים‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫סב‪ .‬א"ה‪ :‬כנ"ל השארנו מעט מלשונות השאלות והתשובות לבחורים הנ"ל בלשון הענגלי"ש בה נאמרו לתועלת‬ ‫הבנת הענין‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫פב‬ ‫יכול לעשות עכשיו? ואמר שעכשיו שבת‪ ,‬ויזהר‬ ‫יש ספר שלם על מילי דבדיחותא‪ .‬ואיתא בחז"ל‬ ‫בשבת שהוא האות‪.‬‬ ‫שהיו להם פרקים במילי דשטותא )זוה"ק ויקרא דף‬ ‫מ"ז(‪ .‬ודיבר על האמורא שתמיד חייך‪ ,‬ועל‬ ‫הבחור שאינו נשמע 'כיף' ושאל האם‬ ‫ואמר‬ ‫האמורא שרקד עם הדסים לשמח‪ .‬ולבסוף אמר לו‬ ‫מצות הם 'כיף'‪ ,‬ואמר מורנו שמצוה‬ ‫מורנו‪ ,‬אם רצונך לשמוע מילי דבדיחותא עליך‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫זה © ‪¥‬‬ ‫לבוא לשמוע השיעור‪ ,‬כי הרי כתוב בגמרא‬ ‫יח‪ .‬שאל אחד מה העבודה של 'להיראות טוב'‪,‬‬ ‫שבתחילת השיעור אז יש לומר מילי דבדיחותא‪.‬‬ ‫והשיב זה קלי ואנוהו‪ ,‬וכל יהודי הוא‬ ‫יג‪ .‬שאל בחור אחד אם יכול לישב ליד הרבי‬ ‫מרכבה‪ .‬והוסיף אך זה סכנה ואין לקחת זאת‬ ‫בהסעודה‪ ,‬אמר לו מורנו בכל מקום שאתה‬ ‫בדרך של הקליפה‪.‬‬ ‫יושב אתה נמצא לידי‪ .‬ואמר ההוא לאחר כמה זמן‬ ‫יט‪ .‬אמר אחד שהוא בביטול גדול ובמקום טוב‪,‬‬ ‫שרוצה ללמוד עם הרבי אחד על אחד‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫ומה יעשה שיש אנשים מסביבו שאינם‬ ‫תבוא להשיעור ושם אלמד איתך אחד על אחד‪] .‬כי‬ ‫כמותו והם שוחקים שהוא איש רוחני‪ ,‬ומה יכול‬ ‫חידש האדמו"ר הרמ"מ מליואבאוויטש זי"ע שיש‬ ‫לענות להם? ואמר מורנו שישפיע גם עליהם שגם‬ ‫בחי' של 'יחידות כללי'[‬ ‫הם יהיו ככה‪.‬‬ ‫יד‪ .‬שאל בחור אחד‪' ,‬האם קשה להרבי להיות‬ ‫שאל אחד מהו אמת‪ ,‬ואמר שבזוהר כתוב‬ ‫כ‪.‬‬ ‫הרבי'‪ ,‬ואמר מורנו שלפני שבאים לעולם‬ ‫אמת דא קודשא בריך הוא‪.‬‬ ‫הזה שואלים לכל נשמה מה רוצה להיות‪ ,‬ורואה‬ ‫הנשמה שהכי טוב הוא להיות את עצמו‪ ,‬כי להיות‬ ‫שאל אחד מה הניגון האהוב על מורנו‪,‬‬ ‫כא‪.‬‬ ‫והשיב שאף פעם לא חשב על זה עדיין‪.‬‬ ‫כשני קשה מאוד‪.‬‬ ‫כב‪ .‬שאל אחד שוב‪ ,‬מה הוא עושה בעולם הזה‪.‬‬ ‫טו‪ .‬שאל אחד אם הרבי אי פעם אינו רואה ה'‪,‬‬ ‫ואמר מורנו הרי כל העולם עומד עליך‪ ,‬ומה‬ ‫ואמר שה' משחק ‪] .hide and seek‬היינו‬ ‫אתה שואל?‬ ‫משחק שמסתיר ומחביא עצמו עד שמוצאו )עיין‬ ‫מגיד דבריו ליעקב אות קמ"ב([‬ ‫כג‪ .‬שאל אחד מה יעשה כי אין לעבוד בשבת‬ ‫אבל צריך לעבוד קשה להרגיש בסדר עם‬ ‫טז‪ .‬שאל אחד מה לעשות לגבי השתדלות‬ ‫עצמו‪ ,‬ואמר מורנו שילמד תורה‪.‬‬ ‫להתחתן וכמה השתדלות צריכים‪ ,‬ואמר‬ ‫שזה מחלוקת כי הגר"א אוחז שאין צריכים לעשות‬ ‫שאל אחד איך להתעשר‪ ,‬והשיב תלמד‬ ‫כד‪.‬‬ ‫השתדלות כלל וזה בא רק מלמעלה‪ ,‬ואחרים‬ ‫תורה ס'‪.‬‬ ‫אוחזים שצריכים לעשות השתדלות אך פחות‬ ‫כה‪ .‬שאלו מתי משיח יבוא‪ ,‬וענה ‪When you let‬‬ ‫השתדלות מדברים אחרים וכו'‪ ,‬ושאל ומה יעשה‬ ‫‪] .him‬כשתתן לו[‬ ‫הוא‪ ,‬ואמר שיאמר פרק 'שיר למעלות אשא עיני'‬ ‫לפני אלוקי נצור‪.‬‬ ‫כו‪ .‬שאלו ‪ ,Does Hashem care‬ואמר ‪Who else‬‬ ‫‪ cares‬רק השם ‪] cares‬האם לה' אכפת‪ ,‬וענה‬ ‫יז‪ .‬שאל בחור אחד‪ ,‬מה הוא עושה בעולם הזה‬ ‫למי עוד אכפת מבלעדיו‪ ,‬רק לה' אכפת[ ושאל א'‬ ‫ולמה בא לכאן‪ ,‬ואמר לו מורנו‪ ,‬לקיים מצוות‬ ‫הבחורים‪ ,‬האם בשביל זה הוא מכאיב לנו? ואמר‬ ‫ציצית ותפילין‪ ,‬ואמר שכבר עושה זאת‪ ,‬ומה אני‬ ‫פג‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫לא‪ .‬ושאלו איך מגיעים להאמת ואמר‬ ‫מורנו מה עם רופא שעושה ניתוח‪ ,‬האם תגיד‬ ‫שהקאצקער אומר אמת מארץ תצמח‪,‬‬ ‫שהוא עושה רע או טוב? והוסיף שהשם הוא‬ ‫כשקוברים השקר נצמח האמת‪ .‬ושאלו איך קוברים‬ ‫למעלה מהכאבים וגם משים עצמו לתוך הכאב‬ ‫השקר? ואמר שכתוב שמי שמחפש האמת‪ ,‬השי"ת‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫שולח לו מלאך של אמת‪.‬‬ ‫כז‪ .‬שאל אחד איך יכול להיות ‪] Safe‬מוגן‪ ,‬בטוח[‪,‬‬ ‫לב‪ .‬שאל אחד איך להכניע הפחדים‪ ,‬והשיב שאם‬ ‫ואמר לו מורנו‪ ,‬בא לשול‪ .‬ואמר שכבר היה‬ ‫יש לאדם יראה מהשם אזי מתבייש לפחוד‬ ‫הרבה פעמים‪ ,‬וכל הדרכים של הרבי הם טובים‬ ‫מעוד דבר‪ ,‬והמאור עינים אומר כותב שצריכים‬ ‫אבל הולכים לאט‪ .‬ואמר מורנו שכהיום יש כבר‬ ‫להעלות הניצוץ של כל מידה נפולה‪ .‬ושאל האם‬ ‫מאשין לבשל הכל מהר‪.‬‬ ‫טוב להתבייש‪ ,‬ואמר בודאי בושה הוא דבר טוב‪,‬‬ ‫כח‪ .‬שאל אחד עצה על קדושת הברית‪ ,‬ואמר‬ ‫והבעל הסולם אמר 'ושמן על ראשך אל יחסר'‬ ‫מורנו תעשה כבחב"ד‪ ,‬שאין מדברים‬ ‫)'שמן' מלשון בושה באידיש(‪.‬‬ ‫מעניינים אלו אבל מוסרים נפש עליהם‪ ,‬כי הכל‬ ‫תלוי בזה‪.‬‬ ‫ושאלו על הרגשה של בדידות‪ ,‬ודיבר הרבי על‬ ‫שם 'בדד'‪ ,‬ואמר 'בד בבד קודש יהיה'‪.‬‬ ‫כט‪ .‬שאל אחד איך מתרכזים‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫ואמר השואל שאינו מבין‪ ,‬ושאל לו הרבי האם‬ ‫שלומדים איזה דבר ונעצרים ושואלים‬ ‫שמעת מהתבודדות?‬ ‫את השי"ת‪ ,‬מה כתוב כאן? לומדים קטע בגמרא‬ ‫ונעצרים ושואלים‪ ,‬רבונא דעלמא כולה מה‬ ‫ושאל אחד כמה זמן ביום יש לעשות התבודדות‪,‬‬ ‫כתוב כאן‪.‬‬ ‫והשיב שניה בכל יום‪ .‬והוסיף מורנו‪ ,‬כי ע"י‬ ‫שיעשה כן‪ ,‬יזכה לעשות עוד יותר מזה‪ ,‬עד שיזכה‬ ‫ל‪ .‬שאלו איך קיבל הרבי אמת‪ ,‬ואמר מצדיקים‪ ,‬כי‬ ‫לעשות התבודדות בכל שניה ביום‪.‬‬ ‫אצל הצדיק אמת נמצא האמת‪.‬‬ ‫שיעור ליל שבת‬ ‫לאדם דבר בפיו האם אין יכולים להתפלל? רק‬ ‫לג‪ .‬אמר שבמשך השבוע כל העולם לומדים וקשה‬ ‫רואים שאדם הוא מרכבה‪.‬‬ ‫ללמוד אז‪ ,‬אבל עכשיו כולם עושים הסעודה‬ ‫ועל כן קל ללמוד‪.‬‬ ‫לו‪ .‬מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום‬ ‫אחר כדי שיהא ריחו נודף‪ .‬שאלו שהרי‬ ‫לד‪ .‬ולמד מסכת ברכות דף נ"א‪ ,‬ואמר שזה שם‬ ‫כתוב לאכול שום בשבת‪ ,‬ואמר שהמנהג יכולים‬ ‫ב"ן‪ ,‬וזה נ'דב וא'בהו‪ ,‬אנא ה' הושיעה נא‪.‬‬ ‫לקיים גם בשום שבישלו או צלי‪ .‬ויש ששמים שום‬ ‫וב"ן זה אמונה‪.‬‬ ‫בהמרק של ליל שבת‪ .‬ויש שאוכלים שום בליל‬ ‫שבת ויש שנוהגים במוצאי שבת‪ ,‬כי רבו הר"י‬ ‫לה‪ .‬במידי דלא ממאיס נמי לסלקינהו לצד אחד‬ ‫מפשעווארסק זצ"ל היה נותן במוצאי שבת‪ ,‬והיה‬ ‫וליברך תרגמא רב יצחק קסקסאה קמיה‬ ‫מחלק השום בידים כי אמר שיש מאה סגולות‬ ‫דרבי יוסי בר אבין משמיה דרבי יוחנן משום‬ ‫בשום‪ ,‬ואם חותכים השום בסכין הרי הוא מאבד‬ ‫שנאמר ימלא פי תהלתך‪ .‬שאל מורנו וכי אם יש‬ ‫שיעור יומי‬ ‫פד‬ ‫אספרגוס היו שותים בבוקר לאחר התפילה‪,‬‬ ‫כל הסגולות וע"כ חילקו בידיו‪ .‬ושאלו למורנו האם‬ ‫ואיני יודע למה כאן אצלנו אין‬ ‫סכין של אבן מאבד ג"כ הסגולות מהשום‪ ,‬ואמר‬ ‫עושים לחיים לאחר התפילה‪ ,‬כי כשהייתי ילד‬ ‫שכתוב שמאבד הסגולות בברזל‪ .‬ושאל אחד ומה‬ ‫המנהג היה אצל כולם שעשו 'תיקון' לאחר‬ ‫עם סכין פלסטיק‪ ,‬ואמר מורנו שאינו יודע‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬והוא מנהג טוב‪ ,‬ואיני יודע למה כאן‬ ‫וסיפר מורנו שרבו האדמו"ר מקרעטשניף זצ"ל‬ ‫בארה"ק אין נוהגים כן‪] ,‬והיה ראוי לתקן הדבר‪,‬‬ ‫היה נותן שום גם בליל שבת וגם‬ ‫אלא שאין בכוחנו להיות כחסידי קדמאי[‪.‬‬ ‫במוצאי שבת‪.‬‬ ‫והחידושי הרי"ם פירש 'ידע שור קנהו וחמור‬ ‫ואמנם לא ראינו שנוהגים לאכול שום ]אמנם‬ ‫אבוס בעליו'‪ ,‬שמנסים להדבק‬ ‫רבינו הגר"א וההולכים בדרכיו החמירו‬ ‫בהשי"ת בתפילה‪ ,‬בבחי' 'ידע שור קונהו' אבל‬ ‫בזה‪ ,‬ואומרים שהוא סגולה לבנים[ אבל יש אומרים‬ ‫לאחר התפילה מנסים לפחות ע"י 'וחמור אבוס‬ ‫שבמרק ששמים בה שום בזה יוצאים הענין‪.‬‬ ‫בעליו'‪ ,‬ושותים מעט לחיים‪.‬‬ ‫וסיפר אחד התלמידים )הרי"א( שהגה"צ ר' משה‬ ‫ודברו על שתיה בלי מזונות שהוא חוקת הגוים‬ ‫האלבערשטאם זצ"ל שאל להר"י‬ ‫וכו' ואמר מורנו שכפי הנראה למעשה‬ ‫מפשעווארסק זצ"ל למה מחלק השום במוצאי ולא‬ ‫אין נוהגים להחמיר בזה היום ושמא במקומותינו‬ ‫בשבת‪ ,‬ואמר 'יאך ווייס נישט' ]אני לא יודע[‪ ,‬וגם‬ ‫כבר אין נוהגים הגוים בשתיה לבדה מבלי‬ ‫חמי לא ידע‪ ,‬וכך עושים וכו'‪ ,‬ואמר מורנו שהר"י‬ ‫אכילה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מפשעווארסק זצ"ל סיפר שהקאלשיצער רב זצ"ל‬ ‫והביא שכתוב שהיו שותים בבוקר ]ממשקה‬ ‫אמר על חמיו‪ ,‬שהוא 'שר הקוגל'‪.‬‬ ‫המשכר הנ"ל[ כשיעור 'אנטל' שהוא‬ ‫לז‪ .‬תנו רבנן אספרגוס יפה ללב וטוב לעינים‬ ‫שיעור רביעית‪ ,‬ואמר בצחות שהוא כדברי רביז"ל‬ ‫וכל שכן לבני מעים והרגיל בו יפה לכל‬ ‫שי"ש יש לשתות רק מעט‪ ,‬ואמר הרב"ג שמובא‬ ‫גופו והמשתכר הימנו קשה לכל גופו‪ .‬אמר‬ ‫המעשה שנתן רבינו לשתות מעט מאוד וכנראה‬ ‫ש'אספרגוס' 'אס' זה שם ס"ב שהוא שם של‬ ‫פחות מרביעית‪ ,‬ואמר מורנו שאולי אחז רבינו‬ ‫המרכבה )יו"ד ק"י ו"ו ק"י( ‪ ,‬ואז 'פר' הוא הפ"ר‬ ‫משיעור רביעית קטן ]היינו שצדק בשאלתו כי‬ ‫דינים‪ ,‬ושם ס"ג ועוד וא"ו‪ .‬וא"כ הוא מתאים‪ ,‬כי‬ ‫בוודאי לא היתה כוונת רביז"ל שישתו י"ש‬ ‫ס"ב טוב לעינים‪ ,‬ופ"ר יפה ללב‪ ,‬וס"ג לבני מעיים‪.‬‬ ‫בשיעור רביעית הנהוג אצלנו‪ ,‬אלא כיוון שישתו‬ ‫ושאלו ומה עם הוא"ו‪ ,‬ואמר מורנו שזה 'יפה לכל‬ ‫רק משהו[‪.‬‬ ‫גופו' שהוא"ו זה כל הגוף‪.‬‬ ‫על פת שחרית וכו' ואמר מהחת"ס‬ ‫ודיברו‬ ‫ושאל אחד התלמידים למה מחלקו מורנו לכמה‬ ‫שיוצאים פת שחרית בקפה עם סוכר‪.‬‬ ‫שמות‪ ,‬ולמה לא נאמר שזה שם אחד‬ ‫לח‪ .‬אמר שזה שעד היום היה ענין כזה שיצא‬ ‫גדול? ואמר מורנו שאצלו גימטריא גדולה זה קשה‬ ‫שהתפללנו מאוחר‪ .‬וכנרה שככה סובבו‬ ‫מדי‪ ,‬והכי גדול שאפשר זה שתי אותיות‪ .‬ואמנם‬ ‫משמים כדי להורות הלכה לבנ"י מה יעשה מי‬ ‫בדרך זו אין יכולים לכתוב ספר כספר ברית כהונת‬ ‫שהתאחר באונס וכדו' שידעו איך לנהוג בזה ]כמו‬ ‫עולם‪ .‬ואמר ישראל ש'אספרגוס' גימ' 'קדוש'‪ ,‬ואמר‬ ‫שביא מורנו במקו"א באריכות שמי שרואה‬ ‫מורנו שב'קדוש' אכן יש גם שלוש פעמים‪.‬‬ ‫פה‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫לו‪ .‬ולמה שינה רביז"ל שהמלאכים רק מתפללים על‬ ‫שנאנס כמ"פ מלהתפלל בזמן מכל סיבה הרי אין‬ ‫זה ובגמרא כתוב שהם מודיעים לו שכבר נתכפרו‬ ‫לך שעת הדחק גדול מזה וצריך לסמוך גם על דעת‬ ‫לו? וכתבתי שם תשובה טובה )ועיין שם(‪.‬‬ ‫יחיד כדי שיוכל להתפלל שחרית בכל יום וצריך‬ ‫לדעת כל ההלכות בזה ואכמ"ל[ אבל מעכשיו לא‬ ‫ואמר בצחות שהשבוע יש חוברת עבה והעיקר‬ ‫יהיה שוב שנתפלל מאוחר‪ ,‬ואני מקבל מעכשיו‬ ‫הוא הדף האחרונה )ההספד על הרה"צ ר'‬ ‫שנתפלל או בנץ החמה או לכל הפחות בזמן‬ ‫איתמר שווארץ זצ"ל(‪.‬‬ ‫תפילה‪ .‬ואם יארע לאחד שיפספס זמן תפילה‪ ,‬יכול‬ ‫מ‪ .‬אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש‬ ‫לסמוך על השיטות שמותר עד חצות וכו' ואמר‬ ‫ותלבש‪ .‬אמר שזה מחלוקת אם הטעם הוא‬ ‫אחד התלמידים בצחות שממילא אינו נוגע כי הרי‬ ‫כי לא נטל ידים עדיין‪ ,‬או אפילו אם כן נטל ידיו‬ ‫מהיום יתפללו כולם יתפללו בזמן תפילה‪ ,‬והשיב‬ ‫עדיין יש לחשוש שהוא שד‪ .‬ואמר שההייליגע‬ ‫מורנו כי אנו מדברים בבחי' להגדיל תורה‬ ‫'דברי 'יציב הקלוזענבורגער רב‪ ,‬מביא שזה‬ ‫ולהאדירה‪ ,‬וכמו שכתוב בשולחן ערוך הרב לענין‬ ‫משום חשש שלא נטל עדיין נעגל וואסער ]וכן‬ ‫כמה הלכות שאינם נוגעות למעשה‪ ,‬ולא צריך‬ ‫משמע בזוה"ק[‪.‬‬ ‫להיות נוגע להלכה‪.‬‬ ‫לט‪ .‬אמר רבי ישמאעל בן אלישע שלשה‬ ‫שאל אחד התלמידים אם זה כי לא נטל ידיו עדיין‬ ‫דברים סח לי סוריא"ל שר הפנים‪ .‬אמר‬ ‫אז מה החידש‪ ,‬והרי אין לקחת כלום‬ ‫שזה לא היה בזמן שנכנס לקדשי הקדשים כי שם‬ ‫מהשמש ולא רק המלבוש‪ .‬ואמר שהחידוש הוא‬ ‫היה השכינה ממש ואין אף אחד נכנס‪ .‬ור' ישמאעל‬ ‫שהטומאה הולך גם על בגדים‪ .‬ודיבר על זה‬ ‫בן אלישע היה משיח עם מלאכים‪.‬‬ ‫שהטומאה הולך על הבגד‪ ,‬ועל אחד הצדיקים‬ ‫שהקפיד מאוד לא לגעת בבגדים לפני נטילת ידים‪.‬‬ ‫שסוריא‪-‬ל 'סר' זה עשרה פעמים שם‬ ‫ואמר‬ ‫]ולמעשה אמר שיש ליזהר בזה אבל בדיעבד אין‬ ‫הוי"ה‪ ,‬וי"ו‪ ,‬הם שש עשרה פנים של‬ ‫חל הטומאה[‬ ‫המרכבה העליונה‪ ,‬וא‪-‬ל זה קו ימין‪.‬‬ ‫וסיפר הרבי שפעם שתה אחד הנעגל וואסער‬ ‫ועל מה שכתוב שהוא 'סוריא"ל שר הפנים'‬ ‫של הבעלזער רב‪ ,‬וסיפרו להבעלזער רב‬ ‫שאל מורנו ומה עם מט"ט? כמה שר‬ ‫ואמר שאיש זה צריך שמירה לשנה )או לכל חייו(‪.‬‬ ‫הפנים יש? האם זה אותו מלאך עם שם אחר?‬ ‫וכן פעם שתה אחד הנעגל וואסער של המוהרא"ש‬ ‫)ולא אמר תשובה(‬ ‫וזה לא נגמר טוב‪ ,‬ומת בתאונה רח"ל‪.‬‬ ‫ושאל לאחד התלמידים‪ ,‬האם ראית ב'דעה‬ ‫ושאלתי למה זה שונה מהראפשיצער רב שלקח‬ ‫חכמה' השבוע השאלה על מלאכים?‬ ‫העבירות של צדיקים‪ ,‬ואמר 'העבירות‬ ‫ואמר שלא‪ ,‬ושאל‪ ,‬כל כך מאוחר ועדיין לא ללמדת‬ ‫של הרבי מלובלין'‪ ..‬ואמר שנעגל וואסער זה קלי'‬ ‫כל 'דעה חכמה'? צריכים לדעת כל 'דעה חכמה'‬ ‫קשה וזה נגד הבת מלך וכו'‬ ‫בעל פה‪ .‬וכתב שם שאלה )בתערוך לפני שולחן אות‬ ‫ז'( שכתוב בגמרא שבליל שבת המלאכים מניחים‬ ‫ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו‪ .‬כי היינו‬ ‫ידיהם על האדם ואומרים וסר עונך וחטאתך‬ ‫יכול לחשוב שהטומאה אינו הולך להמים‬ ‫תכופר‪ .‬אבל רביז"ל כותב בספר המידות‬ ‫שבתוך הכלי‪.‬‬ ‫שהמלאכים מתפללים אז על האדם שהשי"ת יכפר‬ ‫שיעור יומי‬ ‫פו‬ ‫יכולים לקיימו הלכה למעשה שהרי בית מדרשנו‬ ‫מא‪ .‬ויאמר ה' אל השטן יגער בך השטן ויגער‬ ‫הוא בבחי' 'מול בית פעור'‪ ,‬כי יש כאן מעבר‬ ‫בך ה' הבוחר בירושלים‪ .‬אמר שזוכר‬ ‫לרחוב בחי' פעור‪ ,‬שהוא מקום שפוערים בו‬ ‫שהרבי בחדר אמר בשם הגאון מפלאצק‪ ,‬פירש על‬ ‫)בוחרים בו( לע"ז וכו'‪ ,‬ואמר מורנו שאמנם כיון‬ ‫פסוק זה‪ ,‬כי מי בוחר בירושלים? השטן‪ .‬השטן‬ ‫שישנם עדיין רבנים שמתירים לילך לבחירות‪ ,‬ע"כ‬ ‫הבוחר בירושלים‪ .‬וזה כמו שכותב הסאטמארע רב‬ ‫אינו שייך הלכה זו למעשה‪.‬‬ ‫שהקאמארנער כותב שסכנה לגור בירושלים כי‬ ‫שם אורב קלי' המינות‪ ,‬ורק צדיק גמור יכול לגור‬ ‫ואמר שהמרדכי אומר שאם עוברים על אונאת‬ ‫בירושלים‪ .‬והסאטמארע רב כותב שזה רוח הקודש‬ ‫דברים נותנים לאדם מלקות‪ ,‬ולפי הבית‬ ‫ברור שרואים מהקאמארנער כי לא היה בזמנו‬ ‫יוסף הכוונה הוא למכות מרדות‪.‬‬ ‫מינות בירושלים‪ ,‬אבל בימינו רואים זאת‪ .‬ואמר‬ ‫להביא הזוהר חי ולמד בפנים ההקדמה מהמדפיס‬ ‫והגאון אומר שבחורים מעל עשרים שנה שלא‬ ‫שמביא מהסאטמארע רב על זה‪ .‬ואמר שיש‬ ‫רוצים להתחתן נותנים להם מכות‬ ‫להס"מ שתי רגלים אחד עומד בקודש הקדשים‬ ‫מרדות‪ .‬וחזר מורנו אח"כ ואמר שכמובן כל מה‬ ‫והשני סמוך לציון הרש"ש בהטומאה שיש מצד זה‪.‬‬ ‫שאמרנו בענין מלקות וכו' אינו להלכה )רק בצחות‬ ‫ולפלפולא בעלמא(‪.‬‬ ‫אבל הסאטמארע רב כותב שסכנה זו הוא רק‬ ‫לגור ב'אלט שטאט' בעיר הישנה‪ .‬אבל‬ ‫מב‪ .‬עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו'‬ ‫צדיקים גמורים כן גרו בירושלים כהרש"ש והאור‬ ‫חי‪ .‬אמר שלפי הקאמארנער 'חי' הכוונה על‬ ‫החיים הקדוש ור' יוסף חיים ועוד‪.‬‬ ‫הכוס שהכוס שלם ואינו פגום או עקום‪.‬‬ ‫ואנחנו אמנם אוחזים שגם כאן זה ירושלים‪,‬‬ ‫ועוד פשט ב'חי' הוא שנותנים היין בתוך הכוס‬ ‫אלא שאנו אומרים שהיום מי שאינו‬ ‫לפני מזיגה‪ ,‬ואח"כ באמצע ברכת המזון‬ ‫הולך לבחירות הרי הוא נחשב כצדיק גמור לענין‬ ‫ב'ואכלת ושבעת וברכת את' ממזגים הכוס‪ .‬וגם יש‬ ‫זה‪ ,‬ויכול לגור גם בירושלים מבלי שינזק מקפי'‬ ‫שם כוונת אריז"ל‪.‬‬ ‫המינות‪ ] .‬ואח"כ תירץ באופן אחר‪ ,‬שאנו אוחזים‬ ‫ושאל למה רק הספרדים מתנהגים כך‪ ,‬ולמה אין‬ ‫שכאן ירושלים רק למעליותא‪ ,‬אבל לענין החשש‬ ‫אנו מתנהגים כך? ואמר הרב"ג ששמע‬ ‫מקלי' המינות אנו סומכים שאין לה כאן אחיזה‬ ‫ממורנו שעושים זאת רק במחשבה וכו'‪ ,‬ובסוף‬ ‫כאותם הסוברים שאין גבולות העיר הישנה‬ ‫אמר מורנו שכתוב כי היין שלנו ממילא ממזוג‪.‬‬ ‫מגיעים עד לכאן‪[.‬‬ ‫וכיון שאין המנהג לעושות כן אולי זה כבר יהורא‪,‬‬ ‫ואמר שאחד הת"ח הגה"צ שליט"א‪ ,‬שאל שאלה‬ ‫ואין יכולים לעשות סתם דברים רק מה שראו אצל‬ ‫אם רואה שאחד רוצה לילך לבחירות ח"ו‪,‬‬ ‫תלמידי בעש"ט‪.‬‬ ‫האם מותר לקחת ה'תעודת זהות' ממנו כדי שלא‬ ‫מלא‪ .‬אמר שר' יענקלע אומר שצריכים‬ ‫מג‪.‬‬ ‫יוכל לבחור‪ .‬ואמר מורנו שלכאורה מותר כי השדי‬ ‫למלאות עם הגודש‪ ,‬ויש שאינם אוחזים כך‪.‬‬ ‫חמד אוחז שכל אחד יש לו כח כבית דין להכריח‬ ‫אחרים לא לעבור עבירות מדין ערבות‪ ,‬ואם רואים‬ ‫מד‪ .‬ומגביהו מן הקרקע טפח‪ .‬אמר שאם אדם‬ ‫אחד שנכנס לבחור ח"ו‪ ,‬מסתמא מותר לאחוז בו‬ ‫הוא חלש וקשה להחזיק ידיו למעלה מטפח‪,‬‬ ‫בכח שלא יוכל לבחור‪ .‬ושח אחד התלמידים שאנו‬ ‫פז‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫ושאל אחד שכהיום אינו דרך כבוד בעולם לילך‬ ‫יכול לזוז מחוץ לשולחן שיהיו נגד הקרקע ואז זה‬ ‫בכובע‪ ,‬ואמר לו מורנו‪ ,‬הרי לאדמו"ר גדול‬ ‫כבר למעלה מטפח‪ .‬כי הגאון הראגאטשאבער‬ ‫וחשוב בוודאי אין הדרך להכנס בלי כובע‪.‬‬ ‫מחדש‪ ,‬כי הסיבה שצריך להיות הכוס גבוה טפח‬ ‫הוא מפני שהברכה צריכה להיות כ'קנין'‪,‬‬ ‫מז‪ .‬ונותן עיניו בו כי היכי דלא ניסח דעתיה‬ ‫ובמילא צריך להגביהה הכוס טפח מהקרקע‬ ‫מיניה‪ .‬אמר שאסור להשיח דעת מהשכינה‪.‬‬ ‫כבקנין‪ ,‬ורק אם ידו על השולחן צריך להגביה‬ ‫טפח מהשולחן‪.‬‬ ‫מח‪ .‬עולא אקלע לבי רב נחמן וכו' אדהכי‬ ‫שמעה ילתא קמה בזיהרא ועלתה לבי‬ ‫ועוד הראה מורנו בידו‪ ,‬שיכולים לסמוך על יד‬ ‫חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא וכו'‬ ‫הכסא‪ ,‬ואמר שאינו כסומך ידו ביד שמאל‬ ‫שלח לה כל האי נבגא דברכתא היא‪ .‬אמר‬ ‫שהוא מחלוקת הפוסקים אם מותר לעשות כן‪ ,‬כי‬ ‫שעשה סיום מסכת והיה לו שאלה אם כל‬ ‫ביד שמאל הוא מסייע‪ ,‬אך בנסמך על יד הכסא‬ ‫בקבוקי יין יש להם הסגולה של הסיום‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אינו אלא תומך בידו ואינו מסייע‪.‬‬ ‫מגמרא כאן רואים שהסגולה הולך על כל בקבוקי‬ ‫יין‪.‬‬ ‫מה‪ .‬אמר רבי יוחנן כל המברך על כוס מלא‬ ‫נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו' רבי יוסי‬ ‫ושאל הרב"ג איך זה שילתא שברה חביות מתוך‬ ‫בר חנינא אומר זוכה ונוחל שני עולמים‬ ‫כעס‪ ,‬הרי איתא שהוא כעבודה זרה‪ ,‬ואמר‬ ‫העולם הזה והעולם הבא‪ .‬אמר שאם רואים אדם‬ ‫מורנו שאיתא בעין יעקב שגימטריא של ארבא‬ ‫שאינו לומד ואינו מתפלל אבל אף על פי כן מברך‬ ‫מאות חביות זה 'רע עין' ושברה הרע עין שהיה‬ ‫על כוס מלא‪ ,‬הוא מקבל כבר שני עולמות ונחלה‬ ‫שם וכו' וכן אמר מספר בניהו שלא שברה החביות‬ ‫בלי מצרים‪ ,‬כמו המענג את השבת‪ ,‬כיוון שמוסר‬ ‫בכוונה‪ ,‬רק כיון שנכנסה לחדר בכעס קרה תקלה‬ ‫נפש על מצווה אחת‪] .‬שבזכות שמוסר נפשו על‬ ‫ונשבר הכל‪.‬‬ ‫מצווה אחת יזכה לבסוף עי"ז למסור נפש על כל‬ ‫התורה כולה )עיין אוה"ח הק' על הפסוק 'כל‬ ‫אמר שנראה ששברה החביות היינו‬ ‫ועוד‬ ‫המצוה'([‬ ‫שפתחה את כולם ונתנה לעניים לשתות‪,‬‬ ‫שעי"ז נשבר הרע עין‪.‬‬ ‫מו‪ .‬רב פפא מעטף ויתיב רב אסי פריס סודרא‬ ‫על רישיה‪ .‬אמר שצריכים גם לאכול ולברך‬ ‫ואמר מורנו ש'זיהרא' נקרא אצל הספרדים‬ ‫עם כובע ולא רק בשעת התפילה‪ ,‬והצמח צדק‬ ‫כשהולכים לקברים הקדושים‪ ,‬ילתא‬ ‫אומר שמי שאינו הולך בכובע אולי אינו יכול‬ ‫קמה בזיהרא כלומר שמתוך צערה הלכה‬ ‫לברך ברכת 'עוטה ישראל בתפארה'‪ .‬ואמר‬ ‫לקברי צדיקים‪ ,‬ונהפך כאבה ונעשה יחוד‪,‬‬ ‫שעושה עכשיו מחאה שאם נכנס כאן בחור או‬ ‫שנכנסה לד' מאות עלמין דכסופין כי נתקשרה‬ ‫אברך ומתפלל בלי כובע אז צריכים לעשות גבאי‬ ‫להשכינה ע"י תפילותיה וכמו שקנה אאע"ה בד'‬ ‫על זה שיאמר לו על זה‪ .‬ושאלו ומה עם צעיף או‬ ‫מאות שקל כסף מערת המכפלה‪ .‬וע"י‬ ‫שתי כיפות‪ ,‬ואמר שהצאנזער רב הקיל בדברים‬ ‫ההשתוקקות והכיסופין נשבר הרע עין‬ ‫אחרים בשתי כיפות אבל לא בתפילה‪ ,‬וזה לא‬ ‫ונתקשרה בשכינה‪.‬‬ ‫עוזר לתפילה‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫פח‬ ‫מקצת משיחות יום א' דחג הסוכות שחל בשב"ק תשפ"ז ]חלק ראשון[‬ ‫ליל שב"ק ויו"ט‬ ‫ג‪ .‬לשום יהודי אין שייכות לקליפת כלב ואין‬ ‫א‪ .‬צריכים אנו לילך בדרך ה'סובב' דייקא כי‬ ‫להשתמש בשפה של הער"ר‬ ‫ה'ממלא' אינו מספיק לנו לפי ערך שפלותנו‬ ‫אמר בחור אחד למורנו‪ ,‬שחשב לומר איזה פשט‬ ‫בדברי חז"ל‪ ,‬והתחיל לומר שהענין הוא‬ ‫אמר מורנו‪ ,‬שראה בכתבי הרה"ק אדמו"ר‬ ‫שהחלק ה'חילוני' שיש בו וכו'‪ ,‬וגער בו מורנו‬ ‫הצמח צדק זי"ע על הפסוק 'טוב לחסות‬ ‫והשתיקו‪' ,‬נו‪ ,‬נו‪ ,‬נו'‪ ,‬והוסיף ואמר לו‪ ,‬אין דבר כזה‬ ‫בה' מבטח באדם' )תהלים קיח‪ ,‬ח( סג‪ ,‬ש'לחסות בה''‬ ‫ואין מדברים כך‪ .‬אין דבר כזה כי הרי אין לנו שום‬ ‫הוא בחי' 'סובב כל עלמין'‪ ,‬ו'לחסות באדם' הוא‬ ‫שייכות לקלי' כלב‪ ,‬ואין שום 'חלק ממך' שהוא כך‬ ‫בחי' 'ממלא כל עלמין'‪ ,‬וכיון שאנו כה נמוכים‬ ‫ח"ו‪ .‬ועוד שהרי מעולם לא ראה יהודי שהוא שייך‬ ‫ורחוקים‪ ,‬צריכים אנו דייקא לילך בדרך של 'סובב'‬ ‫לכך‪ .‬ושאל אותו תלמיד‪ ,‬האם כוונת מורנו שאין‬ ‫ולהיכנס לדרך זו‪ ,‬כי ה'ממלא' אינו מספיק לנו לפי‬ ‫כלל מציאות כזו של יהודי 'חילוני'‪ ,‬ואמר מורנו‪,‬‬ ‫ערך שפלותנו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬אלא שמלבד כן אין להשתמש כלל במילה זו‪,‬‬ ‫שהרי היא מגיעה מקלי' הער"ר‪] .‬וכמו שהאריך‬ ‫בכך רבה"ק מסאטמער זי"ע במאמר 'לשון הקודש'‬ ‫ב‪ .‬העיקר הוא ללמוד בשעת התפלה ולהתפלל‬ ‫בסה"ק 'ויואל משה'[‬ ‫בשעת הלימוד ולקשר בין תורה לתפלה‬ ‫ד‪ .‬כוונות ערבית דליל פסח בסוכות יש להן‬ ‫וכן אמר מורנו שנהנה ממה שהראוהו דאיתא‬ ‫סברא אבל לפסוק כן למעשה צריכים‬ ‫בכת"י דתלמיד הצ"צ בשם הצמח צדק‪,‬‬ ‫'ברייטע פלייצעס'‬ ‫שאמר שהעיקר הוא ללמוד בשעת התפלה‬ ‫שאל אחד התלמידים את מורנו‪ ,‬ששמע שמורנו‬ ‫ולהתפלל בשעת הלימוד‪ ,‬ונהנה מאוד שיש לזה‬ ‫אומר שגם בסוכות יש לכוון בסידור את‬ ‫מקור מהצמח צדק‪ .‬ואמר לו אחד התלמידים‪,‬‬ ‫כוונות ערבית דליל פסח‪ ,‬האם אמת הוא‪ .‬ואמר‬ ‫ששמע ממורנו פעם שהצדיקים מעולם לא למדו‬ ‫מורנו שיש לו סברא לומר כן‪ ,‬כי גם בסוכות יש‬ ‫בשעת התפלה‪ ,‬ואמר מורנו‪ ,‬אכן כך הוא‪ ,‬כי‬ ‫סברא לומר שתיכנס הגדלות קודם הקטנות כמו‬ ‫אין זה לימוד אלא תפלה‪ .‬והעיקר הוא לקשר בין‬ ‫בפסח וכו' סד‪ ,‬אלא שצריכים לזה סידורים מחודשים‬ ‫התורה לתפלה‪ ,‬בבחי' 'הבן בחכמה וחכם בבינה'‬ ‫עם פרטי כוונות אלו על פי סדר העליות דדרושי‬ ‫)ספר יצירה פ"א מ"ד(‪ ,‬ו'ה' הוא האלקים' )מ"א‬ ‫יו"ט‪ ,‬השייכים בסוכות וכו' סה‪ .‬ואמר אותו תלמיד‬ ‫יח‪ ,‬לט(‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫סג‪ .‬עי' ביאורי הזוהר לאדמו"ר הצמח צדק ח"א‪ ,‬פר' וארא )עמ' קצ"א(‪ ,‬בהגה"ה‪" :‬בבחי' שלמעלה מז"א‪ ,‬דהיינו סוכ"ע‬ ‫המקיף עליון‪ ,‬לא שייך בטיחה ודביקות אלא לחסות בה'"‪.‬‬ ‫סד‪ .‬א"ה‪ :‬מצד מה שכוונות ימי חג הסוכות הוא בפר' הזמנים‪ ,‬ונתבאר בתו"ח כי בפר' הזמנים שענינו הוא תיקון חטא‬ ‫אדה"ר‪ ,‬מהלך הכוונה הוא להמשיך החסדים קודם הגבורות‪ ,‬והגדלות קודם הקטנות‪ ,‬על דרך שהוא בכוונות ליל פסח‪,‬‬ ‫ועי' בשיחות יום א' דחוה"מ סוכות תשפ"ז‪ ,‬מה שנתבאר בזה בארוכה‪ ,‬ובהערות שם‪.‬‬ ‫סה‪ .‬עי' מאמר 'בין דבחא לעצרתא' בים החכמה תשס"ח‪ ,‬ובכצאת השמ"ש חג השבועות חלק העיונים סי' נ"ט‪.‬‬ ‫פט‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫עומדים בכל יום בבוקר החולים בשורה לפניו‪,‬‬ ‫שהביא עמו סידור עם כוונות ערבית דליל פסח‪,‬‬ ‫והוא בירך את כל הילדים החולים‪ ,‬וזה היה בית‬ ‫למקרה שיורה מורנו להעולם לכוין באופן הזה‪.‬‬ ‫החולים שלהם‪ .‬ואף שעשה כל כך הרבה‬ ‫ואמר מורנו‪ ,‬כי צריכים 'ישות דקדושה' גדולה‬ ‫מופתים‪ ,‬אמר לו הגה"צ ר' סלמאן מוצפי זצ"ל‪,‬‬ ‫לפסוק כך‪ ,‬וצריכים 'ברייטע פלייצעס' ]כתפיים‬ ‫שכאשר הוא מכוון יום אחד את כל כוונות‬ ‫רחבות[ מאוד בכדי להיכנס לפסוק דבר כזה ]היינו‬ ‫הרש"ש‪ ,‬הוא פועל יותר מכל המופתים‬ ‫לכוין בסדר הנ"ל[‪ .‬ולפי הרמ"ק )פרדס רמונים שער‬ ‫והקמיעות שלו‪.‬‬ ‫ל"ב פ"ב( הכוונות הן כמו 'פסק' ממש‪ ,‬ועל כן‬ ‫צריכים לעיין בזה כבפסק הלכה‪ .‬ופלפולים יכולים‬ ‫לומר‪ ,‬אך לפסוק כך למעשה צריכים עדיין לעיין‬ ‫ז‪ .‬בשב"ק שחל בה חג הסוכות צריכים גם‬ ‫היטב תחילה )ועי' להלן בשיחות דצפרא‬ ‫אמונה וגם שמחה ולהיכנס לושאבתם מים‬ ‫דשבתא( סו‪.‬‬ ‫בששון‬ ‫שאל אחד התלמידים‪ ,‬מה מורה הדבר שעתה‬ ‫ה‪ .‬הגה"צ ר' דוד בצרי זצ"ל היה מכוון הדור‬ ‫חל יו"ט סוכות בשב"ק‪ ,‬ואמר מורנו‪,‬‬ ‫ולא השתמש בקמיעות‬ ‫דשב"ק עיקרה אמונה‪ ,‬וסוכות עיקרה שמחה‪,‬‬ ‫שאלו את מורנו‪ ,‬האם הגה"צ ר' דוד בצרי זצ"ל‬ ‫ועתה צריכים גם אמונה וגם שמחה‪ .‬ושאל אותו‬ ‫היה חברו‪ ,‬או רבי שלו‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫תלמיד‪ ,‬ומה פירוש הדבר למעשה‪ ,‬והשיב מורנו‪,‬‬ ‫שקיבל מרבו האדמו"ר מקרעטשניף זצ"ל ש'רבי'‬ ‫שצריך אתה להיכנס לשתיהן יחד‪ ,‬צריך אתה‬ ‫הוא החבר הכי טוב )'א רבי איז דער בעסטע חבר'(‪.‬‬ ‫להיכנס ל'ושאבתם מים בששון' )ישעיה יב‪ ,‬ג(‪,‬‬ ‫וסיפר שלמדו הרבה יחד וכו'‪ .‬ושאלו מה היה ענינו‬ ‫ותיכנס ל'ופרוש עלינו סוכת שלומך'‪ .‬ואמר אותו‬ ‫של הרב בצרי‪ ,‬והשיב מורנו שהוא היה 'המכוון‬ ‫תלמיד האם כוונת מורנו היא להרגיש בטוח‪,‬‬ ‫של הדור'‪ ,‬והיה מכוון בלב שלם‪ ,‬ונמשכה אצלו כל‬ ‫ואמר מורנו‪ ,‬שהכוונה היא להרגיש בטוח‬ ‫תפלת שמו"ע משך כשעה‪ ,‬הן בלחש והן בחזרת‬ ‫בהשי"ת‪.‬‬ ‫הש"ץ‪ ,‬וכך היה ממש עד סוף ימיו‪ ,‬והוא היה מכוון‬ ‫גדול ובעל מופת גדול‪ .‬ושאלו אם עשה מופתים‬ ‫בקמיעות‪ ,‬ואמר מורנו שלא עשה כלום בקמיעות‪,‬‬ ‫ח‪ .‬יום א' דסוכות מסוגל לפעול בו הכל‬ ‫ואף שקיבל מזקנו הגה"צ ר' יהודה פתיה זצ"ל‪,‬‬ ‫הרבה קמיעות עם שמות מדוייקים שהיו בדוקים‬ ‫שאל אחד התלמידים‪ ,‬אם יום א' דסוכות מסוגל‬ ‫ומנוסים‪ ,‬עכ"ז הוא לא השתמש בהם‪.‬‬ ‫לפעול בו בנים‪ ,‬ואמרו למורנו שהרב בצרי‬ ‫היה רוצה שיקבלו על עצמם להביא שנים עשר‬ ‫בנים‪ ,‬ואמר מורנו‪ ,‬כן‪ ,‬הרב בצרי היה מברך‬ ‫ו‪ .‬כשמכוונים יום אחד את כל כוונות הרש"ש‬ ‫בשנים עשר בנים‪ .‬וחזר אותו תלמיד ושאל אם‬ ‫פועלים יותר מכל המופתים והקמיעות‬ ‫יכולים לפעול בנים בסוכות‪ ,‬והשיב מורנו שיכולים‬ ‫וסיפר מורנו על ר' יהודה פתיה‪ ,‬שבזמנו היו‬ ‫לפעול הכל‪ ,‬וגם בנים‪.‬‬ ‫מביאים כל יחד חולה אליו‪ ,‬והיו‬ ‫_________________________‬ ‫סו‪ .‬ועי' מקצת משיחות א' דחוה"מ סוכות תשפ"ז‪ ,‬בענין כוונות ערבית דליל פסח בסוכות‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫צ‬ ‫דרשה קודם תפלת ערבית‬ ‫י‪ .‬וישכב הוא יש כ"ב שתיקן יעקב אבינו את‬ ‫ט‪ .‬בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר כי כל‬ ‫מה ששכחו על ידי חטא אדם הראשון‬ ‫מה שעובר על האדם הוא כ"ב אותיות‬ ‫ועל ידי חטא אדם הראשון שכחו מזה‪ ,‬עד יעקב‬ ‫התורה‬ ‫אבינו‪ ,‬דכתיב ביה 'וישכב במקום ההוא'‬ ‫)בראשית כח‪ ,‬יא(‪ ,‬ו'וישכב' הוא 'יש כ"ב' סח‪,‬‬ ‫קרא מורנו מתוך הסה"ק 'עבודת הלוי' סז‪ ,‬על‬ ‫ותיקן זאת בחזרה‪] .‬ואפשר שאמר מורנו‬ ‫הפסוק 'חג הסכת תעשה לך שבעת ימים‬ ‫שהתיקון הוא שמקשרים את כל כ"ב האותיות‬ ‫באספך מגרנך ומיקבך' )דברים טז‪ ,‬יג(‪ ,‬שאמרו‬ ‫חז"ל 'בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר' )סוכה יב‬ ‫להיות אחד‪[.‬‬ ‫ע"א(‪ .‬ואמרו חז"ל שחטאו של אדם הראשון היה‬ ‫בחטה‪ ,‬שאכל חטה )ברכות מ ע"א‪ ,‬סנהדרין ע‬ ‫יא‪ .‬ראיית הכוכבים מן הסוכה מעכבת לדעת‬ ‫ע"ב(‪ ,‬ו'חטה' בגימטריא כ"ב‪ ,‬והן כ"ב אותיות‬ ‫הערוך לנר כי כוכב הוא כ"ו כ"ב‬ ‫התורה‪ .‬דאיתא 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'‬ ‫ועל כן צריכים שיוכלו לראות את הכוכבים מן‬ ‫)זוה"ק ח"ב קסא ע"א‪-‬ע"ב(‪ ,‬כל הבריאה היא‬ ‫הסוכה )שו"ע או"ח סי' תרל"א ס"ג(‪ ,‬ולדעת‬ ‫תורה‪ ,‬וכל מה שעובר על האדם הוא תורה‪ ,‬וכל‬ ‫הערוך לנר הדבר מעכב סט‪ ,‬כי 'כוכב' הוא כ"ו כ"ב‪,‬‬ ‫הבריאה היא אותיות‪ ,‬וכל מה שעובר על האדם‬ ‫שצריכים לראות את כ"ב האותיות ולראות שם‬ ‫הוא כ"ב אותיות‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫סז‪ .‬עבודת הלוי ח"ב‪ ,‬דרושים לסוכות ד"ה חג הסוכות תעשה לך )דף ו' ע"א(‪ ,‬וז"ל‪" :‬הנה ידוע מאמר רבותינו זכרונם‬ ‫לברכה עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה כי חטה בגימט' כ"ב נגד כ"ב אותיות התו' אשר בהם ברא הקדוש ברוך‬ ‫הוא את העולמות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אסתכל באורייתא וברא עלמא ]וכו'[ אך כ"ז הוא קודם החטא של‬ ‫אדם הראשון אבל אחר שחטא נעשה בחי' השבי'"‪ ,‬ושם )דף ו' ע"ב(‪" :‬מה שאין כן סוכות כתי' חג הסוכת תעשה לך‬ ‫באספך את מעשיך מן השדה מגרנך ומיקבך‪ ,‬בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר‪ ,‬אחר כל ההעלאות בפנימית אז יתכן‬ ‫ההעלאה גם בחיצונית ]וכו'[ ולכן אחר כל הנ"ל הוא בחי' סוכה שהוא בחי' מקיפין שע"י נתעלה גם אפילו הפסולת‬ ‫גורן ויקב"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סח‪ .‬עי' קדושת לוי פר' ויצא‪ ,‬וז"ל‪" :‬ויקח מאבני‪ ,‬זה האותיות כמבואר בספר יצירה‪ .‬המקום‪ ,‬זה הקדוש ברוך הוא כמאמר‬ ‫חכמינו ז"ל הוא מקומו של עולם‪ .‬וישם מראשותיו‪ ,‬כלומר בראשית המחשבה‪ .‬וזה וישכב‪ ,‬ויש כ"ב אותיות"‪ ,‬ובפירוש‬ ‫שאחריו‪" :‬והצדיק גורם שיחקקו למעלה כ"ב אתוון של דבוריו‪ ,‬זהו וישכב במקום ההוא‪ ,‬אותיות וישכב רמז יש כ"ב‬ ‫אותיות"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סט‪ .‬א"ה‪ :‬הערוך לנר בספרו בכורי יעקב )סי' תרל"א סק"ה(‪ ,‬כמובא בנשמתין חדתין‪ ,‬שיחות חג הסוכות תשע"ח )סע'‬ ‫י"ב(‪ ,‬וז"ל מורנו שם‪" :‬שהלא מדינא דגמ' )סוכה דף כב ע"ב( בעינן לכתחילה שיהיו הכוכבים נראים דרך הסכך ]וכו'[‬ ‫אך באמת הוי מח' האחרונים‪ ,‬דלערוך לנר )בכורי יעקב סי' תרלא סק"ה( בעינן שיהא בכל ד' טפחים בסכך מקום שהכוכבים‬ ‫נראים בתוכה ]וכו'[ ולהפמ"ג מהני אף כשיש מקום א' בסוכה שהכוכבים נראים בתוכה"‪.‬‬ ‫ובענין כוכב שהוא נוטריקון כ"ו כ"ב עי' מאור ושמש‪ ,‬רמזי יום א' דסוכות‪" :‬וכוכב גימטריא כ"ו כ"ב מנין הוי"ה וכ"ב‬ ‫אותיות התורה‪ ,‬לרמוז שאף שהשם מסתתר בלבושים וצימצומים אעפי"כ יוכל אדם למצוא התגלות הוי' בכל הכ"ב אותיות‬ ‫התורה"‪.‬‬ ‫צא‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫תשובה‪ ,‬על ידי זה יכולים לראות את הכוכבים‪,‬‬ ‫את שם הוי"ה‪] .‬וכל מה שעובר על האדם הוא כ"ב‬ ‫ויש הארה מן הכוכבים בתוך הסוכה‪ ,‬שהכוכבים‬ ‫אותיות‪ ,‬וצריכים לקשרן לכ"ו‪ ,‬לשם הוי"ה‪[.‬‬ ‫מורים על הדביקות‪.‬‬ ‫והדביקות‬ ‫יב‪ .‬הביטול מביא לדביקות‬ ‫מביאה לביטול‬ ‫יד‪ .‬בסוכות מכניסים את הלולב שהוא‬ ‫והבעש"ט אומר על הפסוק 'ואתם הדבקים בה'‬ ‫הדביקות לתוך הביטול ובשמיני עצרת נכללים‬ ‫אלקיכם' )דברים ד‪ ,‬ד( שהעיקר הוא‬ ‫בתוך השכינה‬ ‫הדביקות‪ ,‬והמגיד אומר שהעיקר הוא הביטול‬ ‫וזה נעשה בסוכות בכל יום‪ ,‬שמביאים בכל יום‬ ‫להבורא ית"ש‪ ,‬וצריכים את שניהם‪ ,‬כי הביטול‬ ‫את הלולב‪ ,‬שהוא בחי' הדביקות )והתורה(‪,‬‬ ‫מביא לדביקות‪ ,‬והדביקות מביאה לביטול‪.‬‬ ‫לתוך הסוכה‪ ,‬היינו אל תוך הביטול‪ ,‬וזוהי בחי'‬ ‫'בצלו חמדתי וישבתי' )שה"ש ב‪ ,‬ג(‪ .‬ברם בשמיני‬ ‫עצרת היא בחי' 'ופריו מתוק לחכי' )שם(‪ ,‬ונעשה‬ ‫יג‪ .‬הסכך והחלל הם בחי' הביטול ועל ידם‬ ‫הדבר כבר בדרך נעלית יותר עב‪ ,‬כדאיתא‬ ‫מאירים בסוכה הכוכבים שהם בחי' הדביקות‬ ‫בליקו"מ‪ ,‬שנכללים בתוך השכינה הק'‪ ,‬והוא ענין‬ ‫והסכך הוא הביטול להשי"ת ]ואפשר שאמר‬ ‫הביטול שבתוך הדביקות למעלה‪ .‬וזה מתחיל כבר‬ ‫מורנו שדפנות הסוכה מורות על‬ ‫מעתה‪ ,‬על ידי החסד‪' ,‬יומא דכולהו' עג‪.‬‬ ‫הדביקות[‪ .‬ועל חלל הסוכה איתא ש'חלל'‬ ‫בגימטריא 'חיים' ע‪ ,‬כי דייקא על ידי החלל והסכך‪,‬‬ ‫שמורים על הביטול‪ ,‬ועל ידי 'עד עשרים אמה אדם‬ ‫טו‪ .‬על ידי תורה לשמה מקבלים יותר ביטול‬ ‫יושב בצל סוכה' )סוכה ב ע"א(‪ ,‬שהעשרים אמות‬ ‫והתורה מביאה אדרבה ליותר ביטול‪ ,‬ואף‬ ‫הן עשר אמות דאור ישר ועשר אמות דאור‬ ‫שהיינו חושבים שהיא מוציאה מן‬ ‫חוזר עא‪ ,‬והן כנגד הצדיק והבעל תשובה‪ ,‬בחי'‬ ‫הביטול‪ ,‬באמת על ידי תורה לשמה מקבלים‬ ‫ביטול במציאות וביטול היש‪ ,‬על ידי שאפילו‬ ‫יותר ביטול עד‪.‬‬ ‫במצב של צדיק עדיין יש לו ביטול ושפלות דהבעל‬ ‫_________________________‬ ‫ע‪ .‬עי' טעמי המצוות להאריז"ל פר' בשלח שם נזכר כי חלל גי' חיים‪.‬‬ ‫עא‪ .‬עי' פלח הרמון לר' הלל מפאריטש‪ ,‬דרושים לחג הסוכות )עמ' קכ"א(‪ ,‬בשם אדמו"ר הצמח צדק‪ ,‬ומגן אבות להגה"ק‬ ‫מהרש"ז ח"ה‪ ,‬לחג הסוכות ד"ה וסוכה תהיה לצל יומם )דף פ"ה ע"ב(‪ .‬ועי' עבודת הלוי שם )דף ה' ע"א(‪" :‬שעד עשרים‬ ‫אמה אדם יודע שהוא דר בצל סוכה‪ ,‬כידוע מפע"ח שכ' אמות הוא י"ס דז"א וי"ס דנוק'"‪.‬‬ ‫עב‪ .‬א"ה‪ :‬עי' עבודת הלוי שם )דף ט' ע"א(‪" :‬צריך להיות אח"כ בחי' סוכה שהוא בצלו ]וכו'[ חמדתי כו' שהוא ]וכו'[‬ ‫בחי' מקיף‪ ,‬ומלולב עם הג' מינים נעשה ונמשך בבחי' פנימיות ]וכו'[‪ .‬וזהו ופריו מתוק לחכי‪ ,‬אזי הוא הביאני אל בית‬ ‫היין‪ ,‬כי תחילה הוא רק בדרך מקיף‪ ,‬אבל ע"י פריו הביאני אל בית היין שנעשה שמחה ביותר"‪ ,‬ובשפת אמת דברים‪,‬‬ ‫לסוכות‪" :‬בצלו חמדתי וישבתי הוא בימי הסוכות‪ ,‬ופריו מתוק לחכי הוא בשמיני עצרת"‪.‬‬ ‫עג‪ .‬עבודת הלוי שם )דף ט' ע"א(‪" :‬כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו‪ ,‬שהוא יום א' של חג‪ ,‬יומא דאזיל עם כולהו יומין‪ ,‬ויומשך‬ ‫זה ע"י הצל"‪.‬‬ ‫עד‪ .‬א"ה‪ :‬עי' להלן במקצת משיחות שמיני עצרת תשפ"ז )קידוש קודם ההקפות דליל יו"ט(‪ ,‬ששמיני עצרת הוא עצם הבינה‪.‬‬ ‫ועי' מקצת משיחות שב"ק בראשית תשפ"ז )ליל שב"ק(‪ ,‬בענין 'בקע ולא בקע' בשם הרמ"ע מפאנו‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫צב‬ ‫את כל הרמזים רק לקירבה‪ ,‬ואין להתפעל משום‬ ‫טז‪ .‬בסוכות אנו כבן המבין את כל רמזי אביו‬ ‫דבר כלל‪ .‬כי רק הגוים מבינים הכל לרעה‪,‬‬ ‫ומבינים כל רמז רק לקירוב‬ ‫ומנחשים 'פיתו נפלה מפיו' )סנהדרין סה ע"ב( שלא‬ ‫והביא מורנו מן העבודת הלוי משל שהבעה"ת‬ ‫לילך וכו'‪ ,‬ואנו מבינים את הרמזים דקדושה‪ .‬ועתה‬ ‫אומר‪ ,‬שעתה בסוכות אנו כבן המבין‬ ‫חלים גם שב"ק וגם יו"ט‪ ,‬והשמחה דיו"ט עוזרת‬ ‫את כל הרמזים של אביו‪ ,‬ובפסח עדיין היו אחיזות‬ ‫להאמונה דשב"ק‪ ,‬והשב"ק עוזרת ליו"ט‪.‬‬ ‫לחיצונים‪ ,‬ברם בסוכות כבר מבינים את הרמזים‬ ‫היטב עה‪ .‬כי הגוים בכל יום מבינים פחות ופחות‪,‬‬ ‫ומתמעטים בכל יום ויום‪ ,‬ואילו ישראל בכל יום‬ ‫יז‪ .‬לכוין בדרך תנאי את כוונות ערבית‬ ‫מבינים יותר‪ .‬וכל רמז‪ ,‬היהודי מבין אותו לטובה‪,‬‬ ‫דליל פסח‬ ‫כדאיתא בליקו"מ שצריכים להבין את כל הרמזים‬ ‫תפלת ערבית אמר מורנו‪ ,‬שיכוונו את‬ ‫קודם‬ ‫רק לקירוב עו‪ ,‬כי הקב"ה רק מקרב אותנו בכל עת‪,‬‬ ‫כוונות ערבית דליל פסח על תנאי‪ ,‬אם הן‬ ‫כאב לבנו‪ .‬ואם יש לאדם חלישות הדעת מעבודתו‬ ‫הכוונות הנכונות‪.‬‬ ‫או מאנשים אחרים‪ ,‬כל זה קליפות‪ ,‬וצריכים להבין‬ ‫שיעור גמרא ‪ -‬מסכת סוכה פרק החליל‬ ‫והאתרוג הוא בחי' התלמיד של הצדיק‪ ,‬ועיקר‬ ‫הלולב הוא בחי' הצדיק והאתרוג בחי'‬ ‫ההידור הוא באתרוג‪ ,‬כי בצדיק עצמו אין לנו שום‬ ‫תלמידיו ועיקר ההידור באתרוג כי בצדיק‬ ‫השגה כלל‪ ,‬ובצדיק מבינים רק בבחי' שיחות‬ ‫עצמו אין לנו השגה‬ ‫החולין שלו‪ ,‬כי את הצדיק אי אפשר להבין‪ .‬ורק על‬ ‫פתח מורנו את השיעור בדברי מוהרנ"ת‬ ‫ידי התלמידים‪ ,‬שנמשכת אליהם תורת הצדיק על‬ ‫בליקוטי הלכות )חו"מ הל' חזקת מטלטלין‬ ‫ידי צמצומים‪ ,‬על ידם אפשר להבין את תורת‬ ‫ה"ה אות ט"ו( עז‪ ,‬שמבאר שהלולב רומז על הצדיק‪,‬‬ ‫_________________________‬ ‫עה‪ .‬עבודת הלוי שם‪ ,‬ד"ה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות )דף ד' ע"א(‪ ,‬וז"ל‪" :‬כשהאב רוצה להמשיך לבנו דבר איך‬ ‫שהוא בעצמותו ממש‪ ,‬אזי הוא ממשיך לו ברמיזה‪ ,‬כי א"א להכיל עם כלי הדבור לגלות לו המכוון כ"א ברמיזה‪ ,‬ומפני‬ ‫שהבן מכיר כל תנועות אביו הוא מבין ע"י הרמיזה דוקא דבר שאי אפשר שיבין ע"י כלי הדיבור‪ ,‬משא"כ אצל אחרים‬ ‫העומדים אצלו אינם מבינים כלום"‪ ,‬ושם )דף ז' ע"א(‪" :‬ולכן נאמר בפסח בבית א' יאכל‪ ,‬מפני שצריכין שמירה מהחיצונים‪,‬‬ ‫אבל בסוכות אין אנו צריכים לזה כי המקיפין מגרשים את החיצונים ]וכו'[ ולכן ע"י שנמשך בכל יום מקיף‪ ,‬אז פרי החג‬ ‫שהם נגד ע' אומות הולכים ומתמעטים בכל יום"‪ ,‬עכ"ל‪] .‬א"ה‪ :‬המשל הוא בלשון עבודת הלוי עצמו‪[.‬‬ ‫עו‪ .‬עי' ליקו"מ ח"א סי' נ"ד אות ב'‪ ,‬וז"ל‪" :‬ומזמין לו לכל אדם מחשבה דבור ומעשה‪ ,‬לפי היום ולפי האדם ולפי המקום‪,‬‬ ‫ומלביש לו בזאת המחשבה דבור ומעשה‪ ,‬שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עז‪ .‬וז"ל‪" :‬וזה בחי' ד' מינים שעיקר ההידור הוא בהאתרוג שהוא פרי עץ הדר‪ ,‬אבל אין מברכין כ"א על הלולב‪ ,‬כי‬ ‫הלולב שהוא כפת תמרים זה בחי' הצדיק בעצמו ]וכו'[ ועי"ז הוא מאיר בהאתרוג שהוא מלכות דקדושה שהוא התגלות‬ ‫אלקותו ית' ]וכו'[ שמתגלה ע"י תלמידיו הכשרים ע"י תורתו ושיחותיו הק' שמאיר בהם‪ .‬וע"כ עיקר ההידור הוא בהאתרוג‪,‬‬ ‫כי הצדיק בעצמו אין לנו בו שום תפיסא כלל‪ ,‬רק משיחותיו הק' ותורתו הק' הוא מוריד עצמו אלינו בכמה מיני השתלשלות‬ ‫]וכו'[ רק כל הארתו בהעלם הוא ע"י העלין והלולבין שהם בחי' שיחת חולין‪ ,‬כדרז"ל ע"פ ועלהו לא יבול‪ ,‬שאפי' שיחת‬ ‫חולין של ת"ח צריכין לימוד"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫צג‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫כ‪ .‬החליל הוא מלשון חלל הסוכה המורה על‬ ‫הצדיק‪ ,‬וזהו היופי של האתרוג‪ .‬והפליא מורנו‬ ‫קדושתי למעלה מקדושתכם‬ ‫מאוד בענין זה‪.‬‬ ‫ואמר מורנו‪ ,‬שהמילה 'חליל' היא כמו ה'חלל'‬ ‫שבתוך הסוכה‪ ,‬והחלל מורה על 'קדושתי‬ ‫למעלה מקדושתכם' )ויק"ר כד‪ ,‬ט(‪ ,‬ורואים בו את‬ ‫יח‪ .‬כל כלי השיר שבבית השואבה נקראים על‬ ‫גודל האין ערוך של הבורא‪ .‬וכן 'חליל' בגימטריא‬ ‫שם החליל‬ ‫ע"ח‪ ,‬ג' הויות‪.‬‬ ‫אמר מורנו‪ ,‬שתמיד למדנו בחג הסוכות מתחילת‬ ‫מסכת סוכה‪ ,‬ועתה נלמד בסופה‪ ,‬בפרק ה'‪,‬‬ ‫כא‪ .‬בסכך של בית המדרש קשה לראות‬ ‫פרק החליל‪.‬‬ ‫את הכוכבים‬ ‫ישבו בסוכה של בית המדרש‪ ,‬והסתכל מורנו‬ ‫'החליל חמשה וששה‪ ,‬זהו החליל של בית‬ ‫למעלה אל הסכך‪ ,‬ואמר שצריכים לראות‬ ‫השואבה‪ ,‬שאינו דוחה לא את השבת‬ ‫את הכוכבים‪ ,‬ובסכך זה קשה לראות את הכוכבים‪,‬‬ ‫ולא את יום טוב' )סוכה פ"ה מ"א(‪ .‬והעיר מורנו‬ ‫ועל כן הוא אוהב יותר את הסכך שיש לו בסוכה‬ ‫הלא היו שם במקדש הרבה כלי שיר‪ ,‬ויש להבין‬ ‫שבביתו‪ ,‬שבו קל יותר לראות את הכוכבים‪ ,‬אבל‬ ‫למה נקראים כולם דייקא על שם החליל‪ ,‬והרמב"ם‬ ‫כאן קשה לראות‪ .‬וחייך מורנו ואמר בדרך צחות‪,‬‬ ‫כתב כי החליל הוא העיקר בשיר עח‪ ,‬וכן מביאים‬ ‫‪ -‬שהרי ישנם אנשים שיש להם טענות על בית‬ ‫שבו התחילו ובו גמרו את השיר‪ ,‬והרע"ב כתב‬ ‫מדרשנו‪ ,‬ואומרים שבבית מדרשנו ישנם הרבה‬ ‫כי קולו נשמע יותר משאר כלי השיר‪.‬‬ ‫'כוכבים' וא"כ אפשר לראות כוכבים גם כאן[‬ ‫כב‪ .‬מחלוקת שואבה וחשובה מוכיחה לדעת‬ ‫יט‪ .‬בית המדרש של הברטנורא שב לידי‬ ‫מהר"ץ חיות שבזמן הגמרא לא היו‬ ‫ישראל ונעשתה בו ישיבה‬ ‫המשניות כתובות‬ ‫ואמר מורנו‪ ,‬שעתה לאחר כמה שנים קנו‬ ‫'איתמר‪ ,‬רב יהודה ורב עינא‪ ,‬חד תני שואבה‬ ‫בחזרה מן הגוים את בית המדרש של‬ ‫וחד תני חשובה' )סוכה נ ע"ב(‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי עובדיה מברטנורא זי"ע‪ ,‬וזוהי שמחה‬ ‫המהר"ץ חיות מביא ראיה מכאן שבזמן הגמרא‬ ‫גדולה‪ ,‬כי מסתמא לא היה בידי יהודים כמה‬ ‫עדיין לא היו המשניות כתובות עט‪ ,‬כי איך יכולים‬ ‫מאות שנים‪ ,‬ועתה עשו שם ישיבה‪ ,‬והוא סמוך‬ ‫לחלוק על מה שכתוב במשנה‪ ,‬אבל אחרים חלקו‬ ‫לקבר דוד המלך‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫עח‪ .‬וז"ל הרמב"ם בפיה"מ שם‪" :‬והיו שם מינים רבים מכלי הניגון‪ ,‬אבל לפי שזה הוא העיקר השיר נתייחס אליו"‪,‬‬ ‫והברטנורא שם‪" :‬הרבה מיני זמר היו שם‪ ,‬ועל שם שחליל קולו נשמע יותר מן האחרים נקראו כולם על שמו"‪ ,‬ובתפארת‬ ‫ישראל שם )יכין אות א'(‪" :‬ואף דכלי זמר הרבה היו שם‪ ,‬עכ"פ קול החליל נשמע ביותר‪ ,‬ובו מתחילין ומסיימין‪ ,‬לפיכך‬ ‫נקרא כל הזמר על שמו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עט‪ .‬עי' מבוא התלמוד למהר"ץ חיות פרק ל"ג‪ ,‬וז"ל‪" :‬עוד הביאו ראי' מה שמצינו דרב ושמואל פליגי אם מעברין תנן‬ ‫או מאברין )עירובין נ"ג ע"א(‪ ,‬וכן החכמים מסופקים אם אדיהן תנן או עדיהן )ע"ז ב' ע"א( וכדומה עוד הרבה‪ ,‬ואם הי'‬ ‫משניות בכתב‪ ,‬הרי יכולין לעיין היכי כתיבי"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫צד‬ ‫מבאר באגרת הקודש סי' כ' את מעלת‬ ‫אף‬ ‫בגירסא‬ ‫שיכולה להיות מחלוקת‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫המצוות המעשיות‪ ,‬שהן עולות למקום הגבוה‬ ‫כשהדבר כתוב‪.‬‬ ‫ביותר )תניא אגה"ק סי' כ'( פ‪ ,‬אבל עתה בשב"ק‪,‬‬ ‫שאין נוטלים בה לולב‪ ,‬נכוון את כוונת הנענועים‪,‬‬ ‫כג‪ .‬בשב"ק מכוונים את כוונת הנענועים ולא‬ ‫ויש בזה גם כל המעלות‪ ,‬ולא חסר כלום‪ ,‬ובדיוק‬ ‫חסר כלום כבשופר שע"י ריבוי תשובה נעשה‬ ‫כמו בשופר ]בר"ה שחל בשב"ק[‪ ,‬שעל ידי ריבוי‬ ‫הכל‬ ‫תשובה נעשה הכל‪.‬‬ ‫ואמר מורנו בשם הצמח צדק זי"ע‪ ,‬שבעל התניא‬ ‫בדרך לסעודת ליל שב"ק ויו"ט‬ ‫כה‪ .‬דרכו של אדמו"ר האמצעי להתבונן בכל‬ ‫כד‪ .‬עיקר עבודת ה' ללמוד בשעת התפלה‬ ‫סדר ההשתלשלות ודרכו של הצמח צדק‬ ‫ולהתפלל בשעת הלימוד כמובא בכתב יד‬ ‫להתבונן במאמר חסידות‬ ‫מתלמיד הצמח צדק‬ ‫ודרך התפלה של הרה"ק אדמו"ר האמצעי‬ ‫אמר מורנו‪ ,‬שעתה ראה כתב יד של תלמיד‬ ‫זי"ע‪ ,‬כפי שהורה לחסידיו‪ ,‬היא להתבונן‬ ‫הצמח צדק‪ ,‬שמביא מהצמח צדק שעיקר‬ ‫בתפלה בכל סדר ההשתלשלות‪ ,‬מריש כל דרגין‬ ‫עבודת ה' הוא ללמוד בשעת התפלה ולהתפלל‬ ‫עד סוף כל דרגין‪ .‬ובזמנו של הצמח צדק כבר‬ ‫בשעת הלימוד‪ ,‬ושמח מאוד בזה‪ .‬והתחילו‬ ‫ירדו החסידים ממדרגתם‪ ,‬ועל כן היתה דרכו של‬ ‫להקשות על כך כמה מהתלמידים‪ ,‬ואמר להם‬ ‫הצמח צדק שיתבוננו בשעת התפלה במאמר‬ ‫מורנו שאין הוא אומר זאת מעצמו‪ ,‬אלא רק אומר‬ ‫החסידות שעסקו בו אז‪ ,‬ויתבוננו בו וילכו עמו‬ ‫את דברי הצמח צדק‪.‬‬ ‫בשעת התפלה‪ .‬והצה"ק ר' הלל מפאריטש‬ ‫אומר‪ ,‬שאף שהצ"צ נתן דרך זו מפני שהיו אז‬ ‫והמשיך אחד התלמידים לשאול על כך ‪ ,‬ואמר‬ ‫במדרגה פחותה ממדריגת תלמידי אדמו"ר‬ ‫לו מורנו שהרי כבר כתב תשובה על‬ ‫האמצעי‪ ,‬מכל מקום דרכו של הצמח צדק היא‬ ‫זה בבירור הלכה‪ ,‬אלא שעתה הוא רק מציין את‬ ‫בחי' אבא‪ ,‬ודרכו של אדמו"ר האמצעי היא בחי'‬ ‫דברי הצמח צדק‪ .‬אלא שכדי לקיים דבריו‬ ‫אימא פא‪.‬‬ ‫בשלימות‪ ,‬צריכים גם להתפלל בשעת הלימוד‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫פ‪ .‬עי' שו"ת רב פעלים ח"ג‪ ,‬סוד ישרים סי' י"ב‪ ,‬וז"ל‪" :‬כי תמצא עתה מנהג החסידים במדרש בית אל בעה"ק ירושלם‪,‬‬ ‫בר"ה שחל בשבת וביום ראשון של סוכות שחל בשבת‪ ,‬לכוין בשתיקה בכל הכונות של השופר ושל הלולב‪ ,‬שמציירים‬ ‫בדעתם כאלו תוקעין מאה קולות וכאלו יש בידם לולב ומיניו ועושין בו נענועים‪ ,‬ומכוונים בכונות הכל כאלו עושים‬ ‫מעשה בידם והוגים בפיהם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פא‪ .‬עי' מאמר ר' הלל מפאריטש ד"ה ענין התפלה וההתבוננות‪ ,‬וז"ל‪" :‬ענין התפלה וההתבוננות שקודם אליה‪ ,‬שמעתי‬ ‫מאדמו"ר ]האמצעי[ נבג"ע שמתחילה צריך להתבונן בסוד ההשתלשלות בדרך פרט‪ ,‬עד שיומשך הכל בבחינת ביטול אל‬ ‫הכלל ]וכו'[ ואפשר לומר‪ ,‬שהתבוננות שקודם התפלה הוא בחינת מוחין דאימא ]וכו'[ אך יש עוד דרך יותר גבוה‪ ,‬והוא‬ ‫נצרך לנשמות נמוכים דייקא‪ ,‬והוא מה ששמעתי מאדמו"ר ]הצמח צדק[ שליט"א‪ ,‬לחשוב תורה מכתבי החסידות כסדר‬ ‫]וכו'[ והנה ענין זה לפי דרכנו היינו בנין המלכות ע"י מוחין דאבא )כי שורש התורה הוא באבא("‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי' דעה חכמה‬ ‫לנפשך פר' ראה תשפ"ו‪.‬‬ ‫צה‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫כח‪ .‬חמור מאוד לילך נגד מנהג שקבלו הציבור‬ ‫ושאל אותו תלמיד‪ ,‬הלא איתא בשם אדמו"ר‬ ‫על עצמם ואין זה כהסכם של מסחר‬ ‫הזקן שבנו אדמו"ר האמצעי הוא בחי'‬ ‫הזהיר מורנו על חומר האיסור לעשות מלאכה‬ ‫חכמה וכו'‪ ,‬ואמר מורנו שאין מדברים עתה‬ ‫בשב"ק לאחר שקיעת הגאונים וכו'‪ .‬ושאל‬ ‫בכללות‪ ,‬אלא רק בענין זה של דרך ההתבוננות‬ ‫אחד התלמידים אימתי להדליק נרות שב"ק‪ ,‬ואמר‬ ‫בדא"ח בתפילה‪.‬‬ ‫מורנו‪ ,‬עשרים דקות קודם השקיעה דהגאונים‪ ,‬או‬ ‫חמש עשרה‪ ,‬כפי מנהג המקום‪.‬‬ ‫כו‪ .‬בכל דור משתנה דרך העבודה וגדול הדור‬ ‫ושאלו את מורנו מדוע מי שסובר שהעיקר‬ ‫פותח דרך חדשה כפי צורך הדור‬ ‫המובהק להלכה הוא כשיטת ר"ת‪ ,‬אסור‬ ‫הוסיף ושאל הרב"ג‪ ,‬האם בכל דור משתנה כל‬ ‫לו סמוך על כך לקולא בהכנסת שב"ק‪ .‬ואמר מורנו‬ ‫סדר התפלה מן הקצה אל הקצה כל כך‪,‬‬ ‫שבסאטמאר באייראפע לא הקפידו על שקיעת‬ ‫שאפילו מאדמו"ר האמצעי ועד הצמח צדק היה‬ ‫הגאונים בשב"ק‪ ,‬אבל אחר כך כשבא הרה"ק‬ ‫חילוק כה גדול‪ .‬ואמר מורנו בשם הרה"ק מקאצק‬ ‫מסאטמאר זי"ע לאמעריקע עשה הסכם עם הגאון‬ ‫זי"ע ]כך נ"ל[‪ ,‬שבכל דור משתנה דרך העבודה‪ ,‬ומי‬ ‫ר' אהרן קוטלר זצ"ל שהוא ]הרה"ק מסאטמאר‬ ‫הוא הקובע‪ ,‬גדול הדור הוא הקובע‪' ,‬יפתח בדורו‬ ‫ותלמידיו[ יקפידו על הכנסת שב"ק כהגאונים‪,‬‬ ‫כשמואל בדורו' )ר"ה כה ע"ב( פב‪ ,‬שהוא 'פותח' דרך‬ ‫והגרא"ק ותלמידיו יקפידו על צאת שבת כרבינו‬ ‫חדשה בעבודת ה' כפי צורך הדור וכפי תלמידיו‪.‬‬ ‫תם‪ ,‬וטענו כמה אנשים שהצד השני אינו מקיים‬ ‫את ההסכם‪ ,‬כי אינם מקיימים את זמן ר"ת במוצאי‬ ‫כז‪ .‬תפלה בציבור ביו"ט היא מדאורייתא‬ ‫שב"ק‪ ,‬ואם כן גם אנו אין צריכים לקיים את הצד‬ ‫לדעת הרמב"ן‬ ‫שלנו‪ .‬ואמר מורנו‪ ,‬שאין זה 'ביזנע"ס דיע"ל' ]הסכם‬ ‫אמר מורנו‪ ,‬שלדעת הרמב"ן תפלה בציבור‬ ‫של מסחר[‪ ,‬ואין הדבר הולך כך‪.‬‬ ‫ביו"ט היא מדאורייתא‪ ,‬דכתיב 'מקרא‬ ‫ואמר מורנו שחמור מאוד לילך נגד המנהג‬ ‫קודש' )רמב"ן ויקרא כג‪ ,‬ב( פג‪ ,‬והפרי מגדים מביא‬ ‫שקבלו הציבור על עצמם ]דהיינו שלא‬ ‫זאת אפילו בשב"ק פד‪ ,‬ויש לכוון בתפלה לקיים‬ ‫לעשות מלאכה אחר השקיעה[‪ ,‬ושאלו אם היו‬ ‫מצווה זו‪] .‬והמהרש"ם כותב שהוא רק ביו"ט ולא‬ ‫מקבלים על זה מלקות‪ ,‬והשיב מורנו דאיתא בבית‬ ‫בשב"ק וצ"ע‪ ,‬ואולי יש לישב ע"פ הגר"א שכותב‬ ‫יוסף שהעושה מלאכה אחר השקיעה מלקין אותו‬ ‫שמה שנאמר 'מקרא קודש' אצל שבת הרי‬ ‫וכוונתו שנותנים על זה מכת מרדות )עי' ב"י חו"מ‬ ‫באמת הוא הולך רק על יוה"כ ולא על שבת‬ ‫סי' א' וב'(‪.‬‬ ‫ואכמ"ל ועייש[‬ ‫_________________________‬ ‫פב‪ .‬א"ה‪ :‬עי' מחשבות חרוץ להרה"ק ר' צדוק הכהן אות ז'‪ ,‬וז"ל‪" :‬וזהו יפתח בדורו כשמואל בדורו )ראש השנה כ"ה‬ ‫ע"ב( ששמעתי בשם ר"ב קדוש ז"ל‪ ,‬דרצה לומר מי שפותח שער חדש בעבודת השם יתברך בדורו הוא המנהיג האמיתי‬ ‫כשמואל בדורו‪ ,‬דבכל דור יש התחדשות ופתיחתו הוא על ידי מנהיג הדור"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והוא בשם הרה"ק ר' בונם מפרשיסחא‪.‬‬ ‫פג‪ .‬וז"ל‪" :‬וטעם מקראי קדש‪ ,‬שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו‪ ,‬כי מצוה היא על ישראל להקבץ‬ ‫בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לאל בכסות נקיה‪ ,‬ולעשות אותו יום משתה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פד‪ .‬א"ה‪ :‬עי' פמ"ג או"ח סי' ת"צ )משב"ז ס"ק ב'(‪" :‬ובי"ט י"ל תפלה ד"ת"‪ ,‬ביו"ט בלבד‪ .‬ובשו"ת מהרש"ג ח"ב הובא‬ ‫כן בשבת ויו"ט‪ ,‬בדברי השואל‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫צו‬ ‫שעמד לידו‪ ,‬והשאלה היא איך צריכים להתנהג‬ ‫כט‪ .‬הרה"ק מקאמארנא היה אומר בכל ליל‬ ‫בזה‪ ,‬האם צריכים להתחשב באנשים בשעת‬ ‫סוכות כמה בנים קיבל באותה שנה‬ ‫התפלה שלא להפריע לאנשים שמסביב‪ ,‬ואמר‬ ‫סיפר מורנו על הרה"ק מקאמארנא זי"ע‪ ,‬שבליל‬ ‫מורנו כי אכן צריכים להתחשב שלא להפריע‬ ‫סוכות בכל שנה היה אומר כמה בנים קיבל‬ ‫לאנשים אחרים‪.‬‬ ‫באותה שנה‪ ,‬ובאו חשוכי בנים וזכו לבנים‪ ,‬ואף‬ ‫שלא באו אליו הרבה חסידים בדרך כלל‪ ,‬כנראה‬ ‫לב‪ .‬מצות השמחה שבעת ימים שלימים היא‬ ‫ששמעו על זה ובאו פה‪.‬‬ ‫המצוה הקשה ביותר כדברי הגר"א‬ ‫שאל אחד התלמידים עצה להיות בשמחה שבעה‬ ‫ל‪ .‬אדם חשוב פעל לאחר הסתלקותו שידוכים‬ ‫ימים שלימים בלי הפסק‪ ,‬ואמר מורנו שכבר‬ ‫לעשרים מנכדיו‬ ‫אמר הגר"א זי"ע שזוהי המצוה הקשה ביותר‪.‬‬ ‫וסיפר מורנו‪ ,‬שבשבוע זה סיפר לו אחד על אדם‬ ‫ודיברו עוד‪ ,‬ושאל אותו תלמיד שוב‪ ,‬והתחיל מורנו‬ ‫חשוב בבית שמש‪ ,‬שהיתה לו משפחה‬ ‫לדבר על שם אקי"ק שהוא סכך הסוכה‪ ,‬וכמו‬ ‫חשובה מאוד ונכדים הרבה‪ ,‬ולא הצליחו נכדיו‬ ‫בכוונות המקוה של הבעש"ט‪ ,‬שהגג הוא אקי"ק‪,‬‬ ‫בשידוכים‪ ,‬וקודם שנסתלק אמר שעתה הוא עולה‬ ‫והדפנות הוי"ה‪ ,‬והרצפה שם אדנ"י פו‪ .‬ואמר‬ ‫לשמים ויפעל לכולם שידוך‪ ,‬וכך הוה‪ ,‬שלאחר חצי‬ ‫שהסוכה נעשית מפסולת גורן ויקב‪ ,‬וכשמביאים‬ ‫שנה נשתדכו עשרים מנכדיו‪.‬‬ ‫לתוך הסוכה את ד' המינים‪ ,‬שהם פרי‪ ,‬מעלים את‬ ‫הירק לדרגת פרי‪ .‬ובסוכות יוצאים לסוכה‪ ,‬ויש כבר‬ ‫לא‪ .‬אין להפריע לאנשים אחרים בשעת התפלה‬ ‫הארה משמחת תורה‪ ,‬ברם בשמחת תורה עצמה‬ ‫סיפר אחד‪ ,‬שביוה"כ עמד ליד איזה יהודי‬ ‫אין צריכים עוד לצאת לסוכה ]ועיין בדברות קודש‬ ‫ת"ח‪ ,‬ובסדר העבודה של הכהן הגדול‬ ‫מיום ב' דחוה"מ סוכות בסוד ענין זה[‪.‬‬ ‫הגביה קולו וכו'‪ ,‬וזה הפריע לאוטתו הת‪:‬ח‬ ‫סעודת חקל תפוחין קדישין דליל שב"ק ויו"ט‬ ‫מקומות שאין אומרים'‪ ,‬יוצאים בזה‪ ,‬וחזר והתחיל‬ ‫לג‪ .‬הדרך לצאת ידי כל המנהגים בשלום עליכם‬ ‫'שלום עליכם'‪ .‬וכן אמר אחר כך‪ ,‬שיש מקומות‬ ‫ובהקפות ביו"ט שחל בשב"ק‬ ‫שלא עשו הקפות סביב השלחן ביו"ט שחל בשב"ק‪,‬‬ ‫קודם 'שלום עליכם' אמר מורנו‪ ,‬שבבעלזא אמרו‬ ‫ועתה שכבר אמרנו ש'יש מקומות שלא עשו‬ ‫'שלום עליכם' ביו"ט שחל בשב"ק‪ ,‬ויש‬ ‫הקפות'‪ ,‬יכולים כבר גם לעשות‪ ,‬ועשה הקפות‪.‬‬ ‫מקומות שלא אמרו‪ ,‬ובזה שאמרנו עתה ש'יש‬ ‫_________________________‬ ‫פה‪ .‬עי' הקדמה לספר זוהר חי‪ ,‬וז"ל‪" :‬וכן בכמה עקר ועקרת ראיתי בעיני ושמעתי באזני שאמר זו עקרה נפקדת בזו‬ ‫השנה ]וכו'[ ובכל שנה ושנה ליל ראשון של חג הסוכות הסגיר את עצמו לבד בסוכה‪ ,‬ואח"כ כשבא לאכול על השלחן‬ ‫הטהור שלו היה אומר עתה נעניתי מאברהם אבינו ע"ה באושפיזא שלו על ארבעה עקרת שיפקדו בזו השנה‪ ,‬או חמשה‬ ‫או יותר או פחות‪ ,‬וכך היה בכל שנה ושנה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פו‪ .‬עי' יושר דברי אמת )קונטרס שני(‪ ,‬וז"ל‪" :‬ועוד יכוין בהיותו במקוה‪ ,‬כי שם אדני ‪ -‬מלכות הוא סוד הדבור‪ ,‬ושם‬ ‫הוי"ה הוא ז"א סוד הקול‪ ,‬ושם אהי"ה סוד המחשבה‪ ,‬ובמקוה הגג של המקוה נגד שם אהי"ה‪ ,‬והד' רוחות של מקוה נגד‬ ‫ד' אותיות הוי"ה‪ ,‬וקרקעית המקוה נגד שם אדני‪ ,‬והג' שמות הנ"ל הם גי' יב"ק‪ ,‬הוא סוד יחוד ברכה קדושה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫צז‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫לה‪ .‬אנחנו הם הגרים של אברהם אבינו‬ ‫וכן בסעודה שלישית אמר מורנו‪ ,‬שהמנהג הוא‬ ‫שאל אחד התלמידים‪ ,‬היכן הם כל הגרים של‬ ‫שאין אומרים 'אתקינו סעודתא' ]ביו"ט שחל‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬ואמר מורנו שאנחנו הם‬ ‫בשב"ק[ בליל שב"ק וביום‪ ,‬ברם בסעודה שלישית‬ ‫הגרים הללו‪.‬‬ ‫כן אומרים‪ ,‬והמשיכו ושוררו 'בני היכלא'‪ .‬וכן‬ ‫בהבדלה התחיל לומר 'הנה א‪-‬ל ישועתי' והפסיק‪,‬‬ ‫לו‪ .‬לשיטת הפרי מגדים יש לאכול לחם בלי‬ ‫ואמר שברוב המקומות לא אמרו 'הנה א‪-‬ל‬ ‫תוספת בליל א' דסוכות‬ ‫ישועתי' ]בהבדלה של מוצאי יו"ט[‪ ,‬והרבי‬ ‫הביאו לפני מורנו 'לחם מחמצת'‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫מליובאוויטש זצוק"ל כן אמר‪ ,‬והתחיל שוב‪.‬‬ ‫שמי שרוצה לצאת ידי שיטת הפרי‬ ‫מגדים‪ ,‬יכול לאכול מלחם זה שאין בו טעם‪ .‬ודיבר‬ ‫בענין שיטת הפרי מגדים‪ ,‬שיש לאכול בליל א'‬ ‫לד‪ .‬קידוש ליל סוכות יכוון לפרנסה שעשב‬ ‫דסוכות לחם בלי תוספת כמו מצה בפסח‪ ,‬מדין‬ ‫שהוא ע"ב ש' ולראות את האבות על ידי‬ ‫גזירה שוה ט"ו ט"ו )סוכה כז ע"א( פח‪ .‬וכן הביאו‬ ‫שידוד הבהמיות‬ ‫מצה למורנו‪ ,‬ונ"ל שאכל מורנו מצה‪ .‬ואמר גם‬ ‫שאל אחד התלמידים‪ ,‬ששמע שיש שם שצריכים‬ ‫דאיתא שצריכים לאכול מאכלים טובים בסוכות‪,‬‬ ‫לכוון בקידוש ליל סוכות לפרנסה ]והוא שם‬ ‫ולא כמו לחם זה שאין בו טעם‪ ,‬אלא צריכים לאכול‬ ‫הק' הוי"ה דע"ב בניקוד סגו"ל תחת כל האותיות[‪,‬‬ ‫חלה טובה‪.‬‬ ‫ואמר מורנו שיכוון תיבת 'עשב' ]שהוא לשון‬ ‫שביעה[ ויכוין שהוא‪ -‬ע"ב ש'‪ .‬וכמו שרביה"ק אמר‬ ‫לז‪ .‬בעל קצות החושן ענה למשיגים עליו שעוד‬ ‫על 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' )דברים יא‪ ,‬טו(‪,‬‬ ‫יענה להם כשיכתבו ספרים‬ ‫שע"ב שי"ן הוא לראות את האבות‪ ,‬ורואים את‬ ‫ואמר מורנו ]נ"ל שבהמשך לענין הפרי מגדים[‪,‬‬ ‫האבות 'בשדך לבהמתך'‪ ,‬לאחר שמשדדים את‬ ‫שכשכתב הגאון בעל קצות החושן זצ"ל‬ ‫הבהמיות‪ ,‬כשיוצאים מתאות אכילה פז‪.‬‬ ‫את ספרו‪ ,‬שלחו אליו הרבה הערות על ספרו‬ ‫הק'‪ ,‬ואמר להם שעוד יענה להם‪ ,‬ולאחר זמן‬ ‫וסיפר מורנו‪ ,‬שהרה"ק ר' יצחק אייזיק‬ ‫שאלוהו מדוע לא ענה‪ ,‬ואמר שעוד יענה להם‪,‬‬ ‫מזידיטשוב זי"ע אמר שהוא רואה את‬ ‫כלומר‪ ,‬כשהם יכתבו ספרים‪ ,‬גם הוא יכתוב‬ ‫האבות‪ ,‬וגם שאר העולם יכולים לראותם אם‬ ‫עליהם הערות פט‪.‬‬ ‫ישברו כל אבר שבגופם להשי"ת כמו שהוא עשה‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫פז‪ .‬עי' חיי מוהר"ן סי' צ"ב‪ ,‬וז"ל‪" :‬והתחיל לבקש שיראה לו השם יתברך את האבות אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬והבטיח‬ ‫להשם יתברך כשתראה לי זאת אשליך גם זאת התאוה )היינו של אכילה( ]וכו'[ ובא זקנו הבעל שם טוב ז"ל אליו בחלום‬ ‫ואמר לו הפסוק ונתתי עשב בשדך לבהמתך ]וכו'[ ובא בדעתו שאיתא בתיקונים )דף סב‪ (:‬עשב הוא אותיות עין בית שין‪,‬‬ ‫עין בית היא בת עין‪ ,‬שין תלת אבהן‪ ,‬וזהו אם תרצה לראות אבהן אי אפשר לך כי אם בשדך לבהמתך‪ ,‬צריך אתה לשדד‬ ‫הבהמיות תאות אכילה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי' ליקו"מ ח"א סי' מ"ז אות ב'‪.‬‬ ‫פח‪ .‬עי' פרי מגדים או"ח סי' תרל"ט )א"א ס"ק ט"ו(‪ ,‬וז"ל‪" :‬חייב לאכול כזית מה' מיני דגן דוקא בליל א' וב' דסוכה‪ ,‬ויראה‬ ‫לחם הנילוש במי פירות וכדומה אין יו"ח בליל א' וב' דומיא דמצה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פט‪ .‬עי' היא שיחתי ח"א )עמ' תק"כ(‪" :‬כאשר אתה תחבר ספר קצות החושן‪ ,‬אזי אשיב לך גמולך ואכתוב עליו גם כן‬ ‫קונטרס השגות"‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫צח‬ ‫שבחור לא ילמד קבלה‪ ,‬וכשבא לישיבות אלו‪,‬‬ ‫לח‪ .‬הגה"צ ר' סלמאן מוצפי בחר ברב בצרי‬ ‫לאחר כמה ימים התחילו לשאול מי הוא ואם הוא‬ ‫לחתן מפני שמיד שמע לו ולבש לבן בשב"ק‬ ‫נשוי וכו'‪ ,‬ומיד זרקוהו‪ .‬ואז החליט‪ ,‬שאם יזכה יום‬ ‫דיבר מורנו על הגה"צ ר' דוד בצרי זצ"ל‪ ,‬לאחר‬ ‫אחד להקים ישיבה ללימוד חכמת הקבלה‪ ,‬ויבוא‬ ‫שנסתלק בערב יום טוב‪ ,‬וסיפר שחמיו‪,‬‬ ‫בחור וירצה ללמוד קבלה‪ ,‬ילמד את כולם‪.‬‬ ‫הגה"צ ר' סלמאן מוצפי זצ"ל‪ ,‬לקחו לחתן‪ ,‬כי פעם‬ ‫אמר לבחורים לילך בבגדים לבנים בשב"ק‪ ,‬ואף‬ ‫אחד לא שמע לו‪ ,‬כי היה זה דבר משונה בעיניהם‪,‬‬ ‫מא‪ .‬במנין חצות שבזכרון משה התפללו‬ ‫ואילו הרב בצרי מיד שמע לו ולבש בגדים לבנים‪,‬‬ ‫אדמו"רים שהיו אנוסים בזמן התפלה‬ ‫ועל כן לקחו לחתן‪.‬‬ ‫וסיפר עוד‪ ,‬שהיה מנין דשחרית בחצות היום‬ ‫בביהכנ"ס בזכרון משה‪ ,‬שמורנו התפלל‬ ‫ואמר מורנו‪ ,‬שהכיר אחד מן הבחורים שהיו שם‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬והיה זה 'מנין של רבי'ס'‪ ,‬והתפללו שם כמה‬ ‫שרצה הרב סלמאן מוצפי לקחתו לחתן‪,‬‬ ‫מחשובי הצדיקים הדור שליט"א‪ ,‬ועוד‪ .‬ושאל‬ ‫אלא שלא רצה שילך עם שעון יד‪ ,‬ובחור זה לא‬ ‫אחד‪ ,‬ומה עם זמן תפלה‪ ,‬ואמר מורנו‪ ,‬דכל‬ ‫רצה לוותר על זה‪ ,‬ועל כן לא לקחו‪.‬‬ ‫המתפללים במנין זה כולם היו אנוסים‪ .‬וכן כ"ק‬ ‫אדמו"ר מפאריסאוו זצוק"ל נהג אז להתפלל‬ ‫לט‪ .‬ר' יהודה פתיה זכה לכתוב חלק שני מבית‬ ‫ביחידות בשעה שמונה בבוקר‪ ,‬ואח"כ הגיע למנין‬ ‫לחם יהודה ולהוליד עוד בן כדברי הרב סלמאן‬ ‫זה להשלים קדיש וקדושה‪ ,‬וזה היה עוד קודם‬ ‫מוצפי ברוח קדשו‬ ‫שנעשה אדמו"ר‪.‬‬ ‫ודיבר מורנו על זקנו של הרב בצרי‪ ,‬הגה"צ ר'‬ ‫יהודה פתיה זצ"ל‪ ,‬וסיפר שאז‬ ‫ה'שפיטא"ל' היה שבאו אליו עם כל הילדים החולים‬ ‫מב‪ .‬בית המדרש של הרב בצרי נבנה בברכת‬ ‫והוא בירך אותם‪.‬‬ ‫אדמו"ר מפאריסוב ועומד עד היום‬ ‫ושם נתוודע מורנו לכ"ק אדמו"ר מפאריסוב‪ ,‬ר'‬ ‫וכשהיה כבר בן שמונים‪ ,‬נפל פעם ר' יהודה‬ ‫עקיבא רבנוביץ זצוק"ל‪ ,,‬והוא היה לומד‬ ‫פתיה‪ ,‬וכבר נראה כמי שנסתלק‪,‬‬ ‫בחברותא עם הרב בצרי‪ ,‬וכך גם מורנו בא‬ ‫ואמר הרב סלמאן מוצפי לאחד‪ ,‬שיקחהו לבית‬ ‫והתחיל ללמוד עמם‪ .‬והרב בצרי היה לומד אז‬ ‫חולים ויתנו לו 'עלעקטרי"ק שאק"ס'‪' ,‬ובזכותך עוד‬ ‫בחדר קטן מאוד‪ ,‬ועדיין לא היה לו בית מדרש‪ ,‬ור'‬ ‫יכתוב ספר שלם‪ ,‬ועוד יהיה לו ילד‪ ,‬ואני אלך עתה‬ ‫עקיבא דחק בו הרבה שיבנה בית מדרש‪ ,‬וניסו‬ ‫לכותל להתפלל'‪ .‬וכך הוה‪ ,‬וזה היה רוח הקודש‪,‬‬ ‫לבנות‪ ,‬ולא הצליחו‪ ,‬עד שבירכו ר' עקיבא‬ ‫שאכן כתב אחר כך עוד חלק ב' מספרו הק' 'בית‬ ‫שיצליחו וכן הווה שנבנה בית מדרשו של הרב‬ ‫לחם יהודה' על עץ חיים‪ ,‬וגם נשא אשה נוספת‪,‬‬ ‫בצרי בעצתו ובברכתו של ר' עקיבא‪] .‬וסיפר‬ ‫ולאחר השמונים נולד לו עוד בן‪.‬‬ ‫מורנו שהיה פעם מעשה אצל ר' עקיבא שרצה‬ ‫איזה ת"ח גדול אחד לבנות בית מדרש באיזו עיר‪,‬‬ ‫מ‪ .‬בשנות בחרותו של מורנו המקובלים‬ ‫אלא שהעיריה שם לא נתנה אישור ולא יכלו‬ ‫החזיקו בחריפות שבחור לא ילמד קבלה‬ ‫לעשות דבר‪ .‬ואמר ר' עקיבא לאותו הגדול‪ ,‬שהוא‬ ‫בשופו"א‬ ‫נותן אישור‪ ,‬ויכולים לבנות‪ ,‬והתחילו לבנות‪ .‬ור'‬ ‫סיפר מורנו‪ ,‬שכשהיה צעיר זרקוהו מכל ישיבות‬ ‫עקיבא היה הולך לשם בכל יום ויום ומברך שלא‬ ‫המקובלים‪ ,‬כי אז החזיקו בחריפות גדולה‬ ‫צט‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫וויין'‪ ,‬אבל באמת כתוב בספרים שהיום כבר יש‬ ‫יראו העיריה כלום ושיצליח‪ ,‬וכן הווה‪ .‬ועד היום‬ ‫'ארץ זבת חלב ודבש' ]שרומז לענין רביה"ק‬ ‫עומד אותו בית המדרש על תלו באין פרץ ואין‬ ‫באר"י‪ ,‬וכן כותב מעין זה ר"א בר' נפתלי בספרו‬ ‫יוצאת‪ ,‬שלי"ת‪[.‬‬ ‫ליקוטי אבן ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫ואמר מורנו בשם התרומת הדשן ]כך נ"ל[‪' ,‬אין‬ ‫מג‪ .‬הרב בצרי לימד את הקבלה כפשוטה אך‬ ‫אומרים שירה אלא על היין' )ברכות לה‬ ‫שמח בשאלות של מורנו ושמח הרבה שדיבר‬ ‫ע"א(‪ ,‬שאין מתפללים אלא מתוך התבוננות‬ ‫מורנו שרביה"ק נמצא בירושלים‬ ‫בסודות התורה‪.‬‬ ‫שאל אחד התלמידים‪ ,‬האם הרב בצרי למד קבלה‬ ‫גם על פי הפשטה וחסידות‪ ,‬או רק את‬ ‫הפשט‪ ,‬והשיב מורנו שאצל המקובלים הספרדים‬ ‫מה‪ .‬סוכת עורו של לויתן לעתיד אינה כשרה‬ ‫לא נהגו לבאר יותר מן הפשט‪ ,‬וסברו שאין לגלות‬ ‫לכאורה לסכך‬ ‫יותר ממה שכתוב‪ ,‬אלא כל אחד יבין לפי מדרגתו‪,‬‬ ‫שאל מורנו על ענין הלויתן‪ ,‬איך תהיה לעתיד‬ ‫אבל כששאל מורנו שאלות כאלו‪ ,‬הוא נהנה מן‬ ‫סוכה מעורו של לויתן )ב"ב עה ע"א(‪ ,‬והלא‬ ‫השאלות‪ ,‬ואילו המקובלים האחרים לא אהבו‬ ‫אינו כשר לסכך‪ ,‬ואמרו כמה מהסובבים תשובה‬ ‫לשמוע שאלות כאלו‪ .‬ואמר מורנו‪ ,‬שכשחזר בר"ה‬ ‫]ואיני זוכר אם ענה מורנו[‪.‬‬ ‫תשע"ג לירושלים ואמר שרביה"ק נמצא‬ ‫בירושלים‪ ,‬שמח הרב בצרי מאוד בזה‪.‬‬ ‫בברסלב יש ניגון עתיק יומין והניגון‬ ‫שבצינעא אפשר לשורר ברשות היחיד‬ ‫מד‪ .‬אסור לדבר על השכינה ועל ישראל ואף לא‬ ‫אמר אחד התלמידים על אחד מחבריו‪ ,‬שהוא‬ ‫על יין ארץ ישראל‬ ‫מחבר ניגונים יפים הדומים לניגונים‬ ‫אמר אחד למורנו‪ ,‬שאינו אוהב יין של ארץ‬ ‫'עתיקים' מדורות עברו‪ ,‬ואמר מורנו שבברסלב יש‬ ‫ישראל‪ ,‬ושאל האם יש חשש לדבר על יין‬ ‫ניגון על המילים 'עתיק יומין' והחל מורנו לשיר‬ ‫של ארץ ישראל‪ ,‬ואמר מורנו שאסור לדבר על‬ ‫הניגון‪ ,‬ואמר שזהו אכן ניגון 'עתיק'‪ .‬וביקש ממנו‬ ‫השכינה‪ .‬וסיפר‪ ,‬שאמרו פעם להרה"ק מבעלזא‬ ‫מורנו שישורר ניגון‪ ,‬ושורר ניגון‪ ,‬ואמר לו מורנו‬ ‫זי"ע שאי אפשר לילך ברחובות תל אביב‪ ,‬ופעם‬ ‫שזהו 'ניגון של לב'‪ .‬ואמר אותו אחד‪ ,‬שבדרך כלל‬ ‫הלך ברחוב‪ ,‬וראה שם דפים עם אותיות בלשון‬ ‫אינו מנגן‪ ,‬ומשאיר זאת בצינעא‪ ,‬ואמר לו מורנו‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬ואמר שאכן אי אפשר לילך ברחובות אלו‪,‬‬ ‫אבל כאן הלא זוהי רשות היחיד ועל כן יכול לנגן‬ ‫כי יש אותיות על הרצפה‪] .‬וכן סיפר מורנו מעשה‬ ‫וחשיב בצינעא‪] .‬וחזק מורנו ועורר שיש להתרחק‬ ‫בדומה לזה מהרה"ק מבעלזא‪ ,‬על מה שאמרו לו‬ ‫מאוד מכל הניגונים הטמאים למיניהם שמשוררים‬ ‫על הקולות שברחוב‪ ,‬והלך ברחוב ושמע קול תורה‬ ‫כדרכי הגוים והער"ר‪ ,‬ולהתרחק מכל מיני הנהגות‬ ‫בוקע מישיבה‪ ,‬ואמר‪ ,‬אכן יש קולות ברחוב‪ [.‬ואסור‬ ‫פסולות של התוועדות בכלי זמר באופן המביא‬ ‫לדבר רעה על ישראל‪.‬‬ ‫לידי ענייני תערובות ושאר דרכים רעים‪ ,‬וכ"ש‬ ‫אותם אלו שנאסרו על ידי גדולי הרבנים זצ"ל‬ ‫ואמר מורנו שמוהרא"ש זצ"ל אמר שאביו בא‬ ‫ושיבלחט"א‪ ,‬שאסרו בכל תוקף כל מיני 'מופעים'‬ ‫מעיר טוקאי‪ ,‬ועל כן הבין מוהרא"ש‬ ‫ו'ערבי זמר' אפילו המיועדים רק לגברים בלבד‪.‬‬ ‫ב'אונגערישע וויין'‪ .‬וא"כ אכן יש 'אונגערישע‬ ‫שיעור יומי‬ ‫ק‬ ‫לשמוע‪ ,‬ועי' להלן בסעודת היום‪ ,‬שחזר מורנו קצת‬ ‫וסיפר מורנו שבדידהו הוה עובדא מאחד שהיה‬ ‫על מה שאמר כאן[‪.‬‬ ‫אצלו בזה שאלה גדולה של הפסד ממון עצום‪ ,‬והלך‬ ‫להגריש"א זצ"ל‪ ,‬ואמר שיש לשאול את הגר"ש‬ ‫וואזנער זצ"ל‪ ,‬והלך מורנו להגר"ש וואזנער זצ"ל‪,‬‬ ‫מו‪ .‬למציאת שידוך אומרים שיר למעלות אשא‬ ‫שהיה אז בבית מדרשו בירושלים הסמוך לבית‬ ‫עיני אל ההרים ומקשרים רחל ולאה‬ ‫מדרשנו‪ ,‬ולא הסכים הגר"ש להקל אפילו כהוא זה‪,‬‬ ‫וכשפנה הנ"ל לילך לדרכו ביקש ברכה לבנו‬ ‫ואפילו שהיה בו הפסד ממון עצום‪ ,‬ואפילו שהיה‬ ‫שימצא את זיווגו‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫מדובר באופן שאין חשש תערובת כלל‪ ,‬שהיה‬ ‫שלמציאת שידוך טוב לומר קאפיטל 'שיר למעלות‬ ‫מיועד רק לגברים‪ .‬וסיפר מורנו שלאחר שהלה‬ ‫אשא עיני אל ההרים' )תהלים קכא( צא‪ ,‬ומקשרים‬ ‫ציית לדברי הגר"ש למרות החשש מההפסד‬ ‫רחל ולאה‪ ,‬ויעקב קישר רחל ולאה‪ .‬ופנה לבנו של‬ ‫העצום שהויה כמעט ודאי‪ ,‬נעשה לו לבסוף נס‬ ‫התלמיד חכם הנ"ל ואמר לו כי צריך אתה לשמוע‬ ‫שלא הפסיד כלל‪ .‬וכל זאת הוא בענין ששר בפני‬ ‫את השיעורים של אביך‪ ,‬שמקשר את הירושלמי‬ ‫גברים בלבד‪ ,‬ואין צריך כלל להזכיר מקום שיש בו‬ ‫לבבלי‪ ,‬שזהו קשר בין רחל ללאה‪.‬‬ ‫איזה חשש שישיר בפני תערובת וכדו' ר"ל שפשוט‬ ‫שהוא איסור גמור ומכוער מאוד[‬ ‫מז‪ .‬שני בחי' אצל רבי וחסידים מקרוב בבחי'‬ ‫לאה ומרחוק בבחי' רחל‬ ‫והוסיף מורנו‪ ,‬ששמע מהרה"ק בעל נתיבות‬ ‫הירושלמי הוא בחי' לאה והבבלי בחי' רחל‬ ‫שלום מסלונים זי"ע שיש שני בחי' של‬ ‫וצריכים לקשרם‬ ‫שידוכים בין רבי לחסידים‪ ,‬האחד קרוב והאחד‬ ‫דיבר מורנו עם ת"ח אחד שמוסר שיעור עיון‬ ‫רחוק‪ ,‬כי השידוך הקרוב הוא בחי' לאה‪ ,‬והשידוך‬ ‫בתלמוד ירושלמי‪ ,‬ושאל אותו יהודי‪,‬‬ ‫הרחוק הוא בחי' רחל‪ ,‬כי לרחוקים יש מעלה שהם‬ ‫שהוא עוסק לקשר את הירושלמי לבבלי‪ ,‬ולמה‬ ‫בבחי' רחל צב‪ .‬ושאל אחד התלמידים‪ ,‬האם הכוונה‬ ‫איתא שר' זירא הוצרך לשכוח את תורת בבל‬ ‫דייקא שהם רחוקים בפועל‪ ,‬ואמר מורנו שאין‬ ‫בכדי ללמוד את תורת ארץ ישראל )ב"מ פה ע"א(‪,‬‬ ‫הכוונה דייקא בפועל‪ ,‬אלא לאלו שיש להם‬ ‫ודיבר מורנו על שהירושלמי הוא בחי' לאה והבבלי‬ ‫ההשתוקקות ]והם כעומדים מרחוק[‪.‬‬ ‫בחי' רחל צ‪ ,‬וצריכים לקשרם וכו' ]והיה קשה‬ ‫_________________________‬ ‫צ‪ .‬ועי' שיעורי ים החכמה על מס' ברכות‪" :‬ובאמת כבר אי' מהגר"ח מוואלז'ין )כמובא בספר כרם יהושע( לפרש בדרך‬ ‫זו כל המח' שבין הש"ס בבלי )רחל היורדת לבי"ע ‪ -‬בבל( לירושלמי )לאה הנשארת באצי' ‪ -‬אר"י(‪ ,‬שהבבלי הולך בעומק‬ ‫והירושלמי בפשטות )ויסוד הענין מובא ברמ"ז על האוצ"ח אות ב'("‪.‬‬ ‫צא‪ .‬עי' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו‪ ,‬מאמר חקור דין ח"ד פי"ז‪ ,‬וז"ל‪" :‬נמצאו לפי זה שני מיני זווג לאדם אחד‪ ,‬כרחל‬ ‫ליעקב שהיתה בת זוגו ממש בתולדת הנשמות ]וכו'[ על זה נאמר עזרי מעם ה' ]וכו'[ ואחד שלא מדין התולדות אלא‬ ‫ברחמים כזיווגה של לאה‪ ,‬כמה דכתיב מאין יבא עזרי ]וכו'[ והאומר המזמור הזה בכוונה בסוף כל תפלותיו קודם עקירת‬ ‫רגליו מזמנין לו בת זוגו הוגנת לו אם בתולדות ואם ברחמים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫צב‪ .‬עי' גליון דעה חכמה לנפשך פר' בהר‪-‬בחקותי תשפ"ה‪" :‬וכמו שאמר לי כ"ק אדמו"ר הנתיבות שלום זי"ע שיש לו‬ ‫איזה חסיד שגר בלאנדאן‪ ,‬שהוא קרוב אליו ודבוק בנפשו יותר מהרבה הדרים בירושלים עיה"ק‪ ,‬והשוה הנתי"ש לזה את‬ ‫דברי מהרח"ו זי"ע‪ ,‬שכותב ששידוך הבא לאדם מקרוב הוא בחי' לאה‪ ,‬ואילו שידוך הבא מרחוק הוא בחי' רחל"‪.‬‬ ‫קא‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫הביאו לו כאב ראש עד כדי פיקוח נפש‪ ,‬ובתקופת‬ ‫מח‪ .‬לשיטת בעל התניא גם בן חו"ל שבא‬ ‫פסח מזג האויר טוב‪ ,‬והיה יכול להניח תפילין‪.‬‬ ‫לארץ ישראל עושה יו"ט שני כי בחו"ל צריך‬ ‫יותר זמן שתחול הקדושה‬ ‫דיבר מורנו בענין יו"ט שני‪ ,‬ואמר שהרה"ק‬ ‫נ‪ .‬השי"ת שומע תפלה גם על שידוך והגר"א‬ ‫אדמו"ר הרש"ב זי"ע מבאר ששיטת בעל‬ ‫אמר שצריך להכות את הבחורים שיקיימו‬ ‫התניא אינה כשיטת החכם צבי‪ ,‬שעושים כמקום‬ ‫מצות פריה ורביה‬ ‫שנמצאים בו‪ ,‬אלא שיטת בעל התניא היא‬ ‫אמר אחד הבחורים‪ ,‬שעל הכל השי"ת שומע את‬ ‫שנוהגים בדין יו"ט שני תרתי לחומרא‪ ,‬דהיינו שבן‬ ‫תפלתו‪ ,‬רק לא על שידוך‪ ,‬ואמר מורנו בשם‬ ‫ארץ ישראל שהולך לחו"ל מחויב לנהוג יו"ט שני‪,‬‬ ‫הגר"א‪ ,‬שצריכים ליתן מכות לבחורים שיקיימו‬ ‫ומאידך גם בן חו"ל שבא לארץ ישראל צריך לנהוג‬ ‫מצות פריה ורביה צו‪.‬‬ ‫יו"ט שני ואינו כבני ארץ ישראל צג‪ .‬וענין זה‬ ‫מתבאר באמת על פי נסתר‪ ,‬כי בכדי שהקדושה‬ ‫וביקש אותו תלמיד ברכה לשידוך‪ ,‬ושמורנו‬ ‫דיו"ט תחול עליו צריכים בחו"ל יותר זמן כמשך ב'‬ ‫יהיה המסדר קידושין‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫ימים‪ ,‬ובארץ ישראל יכולים להשיג זאת ביום אחד‬ ‫שאינו יודע אם יהיה המסדר קידושין‪ ,‬אך השי"ת‬ ‫]ובן חו"ל‪ ,‬הואיל וגריר אחר מקומו הקבוע‪ ,‬גם‬ ‫יעזור שיהיה לך שידוך‪.‬‬ ‫כאשר הוא באר"י אינו יכול להמשיך הקדושה אלא‬ ‫בב' ימים[‪.‬‬ ‫נא‪ .‬את מעשי תלמידי הבעש"ט ודברי התניא‬ ‫יכולים לומר לבחורים בשם גדולי ליטא‬ ‫מט‪ .‬מוטב לקנות סוכה מתפילין בחוה"מ כי‬ ‫דיבר מורנו עם מחנך ליטאי אחד‪ ,‬שאמר שהוא‬ ‫תפילין בחוה"מ הן ספק וסוכה חיוב דאורייתא‬ ‫לומד חסידות‪ ,‬וכשהוא מלמד השקפה‪,‬‬ ‫דיבר מורנו על מה שכותב רעק"א‪ ,‬שמוטב‬ ‫דוחים הבחורים את דבריו באמרם שאלו 'חסידישע‬ ‫לקנות סוכה מתפילין בחוה"מ‪ ,‬כי‬ ‫תורות'‪ ,‬ומיד כשרק מתחיל לדבר כבר אין מקבלים‬ ‫התפילין ]בחוה"מ[ הן רק ספק‪ ,‬והסוכה היא חיוב‬ ‫דבריו בטענה הנ"ל‪,‬ואיך יוכל להשפיע עליהם‪.‬‬ ‫דאורייתא צד‪ .‬ואמר דאיתא בגמרא‪ ,‬לפי גירסא‬ ‫ואמר מורנו שהוא צריך שלא לעשות מזה 'שיטה'‬ ‫אחת‪ ,‬שרבי יוחנן הניח תפילין רק פעם אחת‬ ‫בדווקא‪ ,‬אלא הוא יכול לספר כל מעשה מן תלמידי‬ ‫בשנה‪ ,‬בחוה"מ פסח צה‪ ,‬כי היה חולה‪ ,‬והתפילין‬ ‫_________________________‬ ‫צג‪ .‬עי' שו"ת חכם צבי סי' קס"ז‪" :‬אף הבאים מח"ל אסורים הם לנהוג שני י"ט של גליות כל זמן שהם בא"י אפי' דרך‬ ‫ארעי‪ ,‬כיון שהמקום גורם"‪ ,‬ובשו"ע הרב או"ח סי' תצ"ו סי"א‪" :‬בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל‪ ,‬אף על פי שדעתן‬ ‫לחזור‪ ,‬אין עושין אלא יום אחד כבני ארץ ישראל‪ ,‬ויש חולקין"‪.‬‬ ‫צד‪ .‬עי' שו"ת רעק"א סי' ט'‪ ,‬וז"ל‪" :‬ולדינא דמספקי' ההלכתא אם חוה"מ ז"ת או לא‪ ,‬י"ל דתפילין עדיף‪ ,‬דספק דאורייתא‬ ‫עדיף מודאי דרבנן ]וכו'[ ולענין תפילין וסוכה‪ ,‬כיון דסוכה ודאי דאורייתא ותפילין ספק‪ ,‬סוכה עדיף"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫צה‪ .‬א"ה‪ :‬עי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ג‪" :‬ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון‪ ,‬ברם בקייטא ]וכו'[ לא‬ ‫הוה לביש אלא דאדרעיה"‪ ,‬ובפני משה שם‪" :‬ויש גורסין בהפך"‪ .‬ולע"ע לא מצאתי הלשון שהניח דווקא בפסח‪.‬‬ ‫צו‪ .‬עי' שו"ע אה"ע סי' א' ס"ג‪" :‬ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא‪ ,‬ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות‬ ‫פריה ורביה"‪ ,‬ובביאור הגר"א שם‪" :‬ועל ב"ד כופין משום ביטול פו"ר‪ ,‬כמ"ש בס"פ המדיר"‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קב‬ ‫הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬לא הבין‬ ‫הבעש"ט על הגר"א או על שאר גדולי ליטא‪.‬‬ ‫כלל את המילים שאמר רבו‪ ,‬אלא רק קיבל את‬ ‫]כדאיתא בחידושי הרי"ם שאצל הצדיקים הגדולים‬ ‫ההבל שיצא מפי רבו והתענג בשמיעתם באמונה‬ ‫כל מעשה שהיה יכול להיות‪ ,‬יש בו אמת‪ .‬אך אח"כ‬ ‫בגודל קדושת האותיות וההבלים‪ ,‬עד שלבסוף‬ ‫אמר מורנו שאעפ"כ העיקר הוא לספר כל‬ ‫זכה שנפתחו לו כל המוחין הק' ונעשה תלמידו‬ ‫המעשיות בדרך של אמת לאמתו‪ ,‬כמו שקיבל בזה‬ ‫הגדול ביותר‪ .‬ואמר מורנו בשם אחד הצדיקים‪,‬‬ ‫מרבו מהר"י מפשווארסק זצ"ל[ וכהיום ממילא כל‬ ‫שהוא מדבר אל הנשמות‪ ,‬והגופים כבר יבינו‬ ‫החסידים הם ליטאים‪ ,‬וכל הליטאים הם חסידים‪.‬‬ ‫אחר כך‪.‬‬ ‫]היינו שכל אחד מקבל המעלות של השני‪ ,‬וכידוע‬ ‫מה ששיבח רביז"ל אנשי ליטא צז[‬ ‫נד‪ .‬משחק שח בשב"ק רק בכלים המיוחדים‬ ‫לשב"ק‬ ‫נב‪ .‬הסוכה היא מקוה‬ ‫דיבר אחד התלמידים על משחק ה'שאך'‬ ‫אמר אחד התלמידים‪ ,‬שהוא רצה לילך למקוה‬ ‫]שחמט[‪ ,‬שאמר לו מורנו לפני כמה‬ ‫אך היה לו קשה למצוא היכן לטבול וכו'‪,‬‬ ‫שבועות שאסור לשחק בו בשב"ק‪ ,‬אלא אם כן יש‬ ‫ושאלו מורנו‪ ,‬האם היית בסוכה‪ ,‬הרי סוכה היא‬ ‫לו סעט של משחק מיוחד לשב"ק‪ ,‬ואמר שקנה לוח‬ ‫כמו מקוה צח ‪ .‬וע"כ עליך להתחזק שעכ"פ זכית‬ ‫חדש‪ ,‬ואמר מורנו שאין די בלוח חדש‪ ,‬אלא גם‬ ‫לבחי' מקוה ע"י הסוכה‪ ,‬ועי"ז תזכה בוודאי גם‬ ‫החלקים צריכים להיות מיוחדים לשב"ק‪ ,‬והיו‬ ‫לטבול כפשוטו‪.‬‬ ‫אנשים שהיה להם סעט של זהב לכבוד שב"ק צט‪.‬‬ ‫נג‪ .‬קודם צריכה הנשמה להבין ואחר כך יבין‬ ‫נה‪ .‬הרה"ק ר' בונם עשה בעלי תשובה על ידי‬ ‫גם הגוף כהאמרי יוסף שקיבל את ההבל היוצא‬ ‫משחק השח וצריך להניח לאחרים גם לנצח‬ ‫מפי רבו‬ ‫ושאל אותו תלמיד‪ ,‬שהרה"ק ר' בונם‬ ‫ביקש אחד ברכה להבין אידיש‪ ,‬בכדי שיוכל‬ ‫מפרשיסחא זי"ע עשה בעלי תשובה על‬ ‫להבין מה שמורנו מדבר‪ ,‬ואמר מורנו‬ ‫ידי שהיה משחק עמהם 'שאך'‪ ,‬אך הוא אינו יודע‬ ‫שבתחילה צריכה הנשמה להבין‪ ,‬על כן תמשיך‬ ‫היאך לעשות זאת‪ ,‬כי בדרך כלל אנשים כועסים‬ ‫לבוא ותהיה שרוי בהבל של התורה‪ ,‬והנשמה‬ ‫כשמנצחים אותם‪ ,‬ואמר מורנו‪ ,‬תן להם גם לנצח‬ ‫מבינה‪ ,‬ואחר כך יבין גם גופך‪ .‬והרה"ק בעל אמרי‬ ‫מפעם לפעם ק‪.‬‬ ‫יוסף מספינקא זי"ע‪ ,‬בתחילה כשהגיע לרבו‪,‬‬ ‫_________________________‬ ‫גיוואלט ©מיין‬ ‫"אי‪¨ ‬האבּ ¦ ¨ §‬ ‫ליטא"‪¦ - .‬‬ ‫כּיהוּדי ¦ ¨‬ ‫בּעבוֹדתם[ ¦ ‪¥‬‬ ‫]המּתמידים © ‪¨ ¨ £‬‬ ‫אנשׁים © © § ¦ ¦‬ ‫בּלבּוֹת ‪¦ ¨ £‬‬ ‫יתפּשּׁט § ¦‬ ‫שׁלּי ¦ § © ‪¥‬‬ ‫שׁהענין ‪¦ ¤‬‬ ‫"רציתי ‪¨ § ¦ ¨ ¤‬‬ ‫צז‪© .‬‬ ‫̈אמר‪¦ ¦ ¨ :‬‬ ‫הערצער"‪) .‬שיש"ק ב' רנ"ז(‬‫ליטבישׁע ‪¤ § ¤‬‬ ‫לייגן אוֹיף ¦ § ¦ ‪¤‬‬ ‫©זא‪¨ ‬זאל ©זא‪§ ¥ ‬‬ ‫צח‪ .‬ועי' שם משמואל לסוכות )מאמר א'(‪" :‬וכמו מקוה שצריך שיהי' כולו במים‪ ,‬ואם אפי' משהו ממנו חוץ למקוה לא‬ ‫עלתה הטבילה‪ ,‬כן הוא בסוכה"‪.‬‬ ‫צט‪ .‬עי' רמ"א או"ח סי' של"ח ס"ה‪ ,‬ומג"א שם ס"ק ח'‪" :‬באיסק"קי ]שחמט[‪ ,‬ונהגו לעשות האיסקק"י של כסף‪ ,‬דאל"כ‬ ‫מיחזי כעובדא דחול"‪.‬‬ ‫ק‪ .‬עי' ספר הרבי רבי בונם מפשיסחא ח"א סי' י' )עמ' ע"א‪-‬ע"ב(‪ ,‬שהחזיר בתשובה אברך בדאנציג על ידי משחק שחמט‪.‬‬ ‫קג‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫השמים‪ ,‬האם אין זה רקיע יפה‪ .‬ואמר אותו‬ ‫ושאל עוד אותו תלמיד‪ ,‬אם אכן זהו משחק‬ ‫תלמיד שעתה הוא 'סאובע"ר' ]פיכח[‪ ,‬ועל כן‬ ‫גבוה‪ ,‬למה היו צדיקים ששיחקו בו רק‬ ‫אינו רואה את היופי‪ ,‬וחייך מורנו ושאל‪ ,‬האם‬ ‫בניטל‪ ,‬ואמר מורנו שאסור לבטל תורה‪ .‬ושאל‪,‬‬ ‫בשכרות הדבר יפה יותר‪ ,‬הלא צריך להיות‬ ‫ואימתי כן שייך לשחק‪ ,‬והשיב מורנו‪ ,‬אם צריכים‬ ‫שיכור מגלויי אלוקות‪ ,‬ואז יכולים לראות אור‬ ‫זאת לרפואה‪.‬‬ ‫ויופי בכל דבר‪.‬‬ ‫נו‪ .‬במשחק השח יש מלך וצריכים לדעת‬ ‫שיש מלך‬ ‫נח‪ .‬בשב"ק שאין נוטלים בה לולב צריכים‬ ‫ואמר מורנו שלא שיחק במשחק זה כבר זמן רב‪,‬‬ ‫לנענע את הלב כל היום‬ ‫ואינו זוכר היטב את כללי המשחק‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא סבור שיש מלך במשחק זה‪ ,‬ועיקר מה‬ ‫שאל מורנו בדרך חידוד את אותו תלמיד‪ ,‬האם‬ ‫שצריכים לדעת הוא שיש מלך‪.‬‬ ‫עשית נענועים‪ ,‬ואמר‪ ,‬לא חשבתי שיעשו‬ ‫היום נענועים בבית המדרש‪ ,‬ואמר מורנו‪ ,‬הלא‬ ‫היום שב"ק ואין עושים נענועים‪ ,‬ועל כן היום‬ ‫נז‪ .‬אין כלום מה לעשות בעולם הזה ובכדי‬ ‫צריכים לעשות 'נענועים' כל היום‪ .‬ושאל הנ"ל‬ ‫לדעת זאת צריכים ללמוד בכל רגע‬ ‫איך עושים זאת‪ ,‬ואמר מורנו‪ ,‬שמנענעים את‬ ‫אמר אחד התלמידים דבר‪-‬מה על שהחיים‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫קשים וכו'‪ ,‬ואמר מורנו‪ ,‬תסתכל על‬ ‫בדרך לסעודת יום טוב‬ ‫ס‪ .‬כל הימים טובים הם בחב"ד דא"ק ובתוכם‬ ‫נט‪ .‬בדורנו יכולים גם החסידים לעצור את‬ ‫ו"ק דא"ק ובינה דא"ק ואין סתירות בעולם‬ ‫השמש כיהושע בן נון‬ ‫שאל אחד התלמידים‪ ,‬שמורנו אומר בשיעורים‬ ‫יצא מורנו מבית המדרש‪ ,‬וכבר היה מאוחר‬ ‫שראש השנה הוא בו"ק דא"ק‪ ,‬ויום‬ ‫מאוד‪ ,‬ואמר בדרך צחות שהנה ידוע כי‬ ‫הכיפורים בבינה דא"ק קא‪ ,‬ברם בתורת חכם )דף‬ ‫יהושע בן נון עצר את השמש )יהושע י‪ ,‬יב‪-‬יג(‪,‬‬ ‫ע"ו ע"א‪-‬ע"ב‪ ,‬קמ"ה ע"ב‪ ,‬קס"ב ע"ב( קב איתא‬ ‫ואמר בשם אחד הצדיקים‪ ,‬שכהיום יכולים גם‬ ‫שבראש השנה מתקנים בחב"ד דא"ק‪ ,‬ובכל‬ ‫החסידים‪ ,‬לא רק הרבי'ס‪ ,‬לעשות כן‪ .‬ועתה גם כן‬ ‫השנה מתקנים ו"ק דא"ק‪ ,‬ונמצא שראש השנה‬ ‫צריכים אנו לזה וכו'‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קא‪ .‬ועי' נהר שלום דף ל"ח ע"ד‪ ,‬ע"פ ע"ח שער ד' פ"ה‪ ,‬שיוה"כ הוא בחוש השמיעה דאוזן דא"ק‪.‬‬ ‫קב‪ .‬וז"ל התורת חכם )דף ע"ו ע"א‪-‬ע"ב(‪" :‬לכן נראה שכונתו ז"ל שהנסירה של ראש השנה הם לזו"ן הפרטים‬ ‫דכל השנה הזו דסדר הזמנים‪ ,‬אלא שהוא בשורש שלהם‪ ,‬שהוא בחב"ד דא"ק‪ ,‬ובשאר ימות השנה הוא בו"ק דא"ק‪,‬‬ ‫כמו שאמר הוא ז"ל בעל פה"‪ ,‬ושם )דף קמ"ה ע"ב(‪" :‬והנה היה אומר מורי הרב ז"ל כי בראש השנה נתקנים‬ ‫חב"ד דא"ק דזו"ן הכוללים דכל השנה‪ ,‬ובשאר ימות השנה נתקנים בחינת ו"ק דא"ק דזו"ן הכוללים דכל השנה"‪,‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קד‬ ‫הנענועים לפני התפילה שייך לענין המשכת‬ ‫הוא בחב"ד דא"ק ולא בו"ק דא"ק‪ .‬ואמר מורנו‬ ‫הגדלות לפני הקטנות וכמו שכבר נתבאר כמ"פ‬ ‫שאין זו סתירה כלל‪ ,‬ואין סתירות בעולם כלל‪,‬‬ ‫)עיין 'צילא דמיהמנותא יום א' דחוה"מ' שם‬ ‫אלא הכוונה היא שכל הימים טובים באמת הם‬ ‫נתבאר באריכות([‬ ‫בחב"ד דא"ק‪ ,‬ובתוך חב"ד זה יש ו"ק דא"ק‬ ‫ובינה דא"ק‪ .‬ואמר לו מורנו‪ ,‬הלא צריך אתה‬ ‫לידע כבר שהכל מתאים ואין מחלוקת‪ ,‬וצריכים‬ ‫ליחד הכל וכו'‪.‬‬ ‫סב‪ .‬לאחר החטא הגבורות קודמות לחסדים‬ ‫בחיצוניות ובפנימיות שבשמו"ע החסדים‬ ‫עדיין קודמים‬ ‫סא‪ .‬אפשר לעשות את הנענועים קודם התפלה‬ ‫ומלבד זאת‪ ,‬יש עוד לשאול‪ ,‬שלאחר חטא אדם‬ ‫אף שלאחר החטא נמצאים יותר חלקים מן‬ ‫הראשון הלא באות הגבורות קודם‬ ‫הדעת בתוך הגוף‬ ‫החסדים‪ ,‬וקשה‪ ,‬כי רואים בשמו"ע ב'קונה הכל'‬ ‫שב ושאל אותו תלמיד‪ ,‬אם יכול מורנו לחזור‬ ‫שנכנסים החסדים קודם הגבורות‪ ,‬והיאך עתה‪,‬‬ ‫ולבאר לו הענין מדוע ס"ל למורנו דיש‬ ‫לאחר חטא אדם הראשון‪ ,‬עדיין נכנסים החסדים‬ ‫מקום לכוון בסוכות את כוונות ערבית דליל‬ ‫קודם הגבורות‪ .‬והמפרשים מתרצים תירוצים‪,‬‬ ‫פסח בדרך של תנאי‪ .‬ואמר מורנו‪ ,‬שהאריז"ל‬ ‫ותירוצו של הדברי שלום הוא קד‪ ,‬שיש חילוק בין‬ ‫כותב שיכולים לנענע הד' מינים גם קודם‬ ‫פנימיות לחיצוניות‪ ,‬או בין קטנות לגדלות‪ ,‬כי חטא‬ ‫התפלה קג‪ ,‬ולכאורה צריכים להבין‪ ,‬הלא‬ ‫אדם הראשון לא פגם כלל בפנימיות‪ ,‬ועל כן‬ ‫בנענועים מרימים את החלק התחתון שבדעת‬ ‫במילה או בציצית‪ ,‬שהן בחיצוניות‪ ,‬אכן חזינן‬ ‫מגופא דז"א‪ ,‬שהוא ו"ק דמכריע‪ ,‬ברם באמת‬ ‫בכוונות שהגבורות נכנסות קודם החסדים‪ ,‬אבל‬ ‫יודעים אנו שלאחר חטא אדם הראשון כבר‬ ‫שמו"ע היא בפנימיות ובגדלות‪ ,‬ועל כן שם נכנסים‬ ‫נמצאים הרבה יותר חלקים מן הדעת בתוך‬ ‫החסדים קודם הגבורות‪.‬‬ ‫הגוף‪ ,‬כיון שהדעת ירד בין תרין כתפין‪] .‬וענין‬ ‫_________________________‬ ‫קג‪ .‬עי' שעה"כ‪ ,‬הקדמת דרושי הסוכות‪ ,‬וז"ל‪" :‬והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום‪ ,‬קודם שתתפלל תטול‬ ‫הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו‪ ,‬ואח"כ הד' נענועי של הלל יהיו בבית הכנסת"‪ ,‬ושם דרוש ה'‪" :‬גם הדעת יש בו ו"ק‬ ‫]וכו'[ ואותם הו"ק שבו הם ו' בחינות חסדים שהם שרשים ומקורות אל ו' חסדים המתפשטים בת"ת ]וכו'[ ולכן מנענעין‬ ‫נענוע א' בכל קצה מו"ק העליונים השרשים אשר בדעת להמשיך ממנו הארה למטה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובענין ירידת הדעת עי' ע"ח‬ ‫שער נ' פ"ג‪" :‬כי קודם שחטא אדם הראשון היו החסדים קודמים להתפשט בגופא דז"א‪ ,‬ועל ידי חטא אדם הראשון ירד‬ ‫הדעת למטה בין תרין כתפין‪ ,‬ובהיותם שם בהתרחבות ירדו הגבורות תחילה"‪.‬‬ ‫קד‪ .‬עי' דברי שלום )לר' רפאל אברהם שלום שרעבי(‪ ,‬על ע"ח שער כ"ה פ"ב )דף מ"ו ע"א(‪ ,‬וז"ל‪" :‬וצ"ל דאיך אנו מכונים‬ ‫בתיבת קונה הכל בסדר ירידת החו"ג‪ ,‬שתחילה יורדים החסדים ואח"כ הגבורות‪ .‬ואפשר לומר שמה שגרם החטא אינו‬ ‫אלא בחיצוניות דוקא‪ ,‬דלא מצינו זה הסדר של ירידת החו"ג שהגבורות ירדו תחילה כי אם בציצית ומילה‪ ,‬שכל זה הוא‬ ‫בחיצוניות העולמות ]וכו'[ אך בפנימיות לא הגיע הפגם‪ ,‬וא"כ תפילה שהיא דבור היא בפנימיות כנודע‪ ,‬לכן אנו מכונים‬ ‫בתחילה ירידת החסדים ואח"כ הגבורות ]וכו'[ וא"כ נמצא דציצית ומילה שהם זמן הקטנות כנודע תחילה יוצאים הגבורות‪,‬‬ ‫אבל בתפילה שהוא זמן הגדלות כנודע אז תחילה יוצאים החסדים‪ ,‬וידוע דקטנות וחיצוניות הכל אחד‪ ,‬וגדלות ופנימיות‬ ‫הכל אחד"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קה‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫סה‪ .‬בסוכות מקבלים ישראל בכל עת יותר‬ ‫סג‪ .‬קודם החטא היתה הגדלות קודמת לקטנות‬ ‫דעת ולוקחים כל רמז לקירוב והגוים לוקחים‬ ‫ועל כן בליל פסח ובסוכות הגדלות קודמת‬ ‫הכל לריחוק‬ ‫והתורת חכם )דף צ"ו ע"א( קה מחדש‪ ,‬שהדרך‬ ‫ומעלה זו של סוכות ]הכלול מפנימיות‬ ‫האמיתית קודם חטא אדם הראשון‬ ‫ומחיצוניות יחדיו[ היא כמו שאומר‬ ‫היתה שהגדלות באה קודם הקטנות )ולא רק‬ ‫הבעה"ת‪ ,‬שבסוכות אנו כבן המבין היטב את‬ ‫שהחסדים נכנסו קודם הגבורות‪ ,‬אלא חסדים היינו‬ ‫רמזי אביו )עבודת הלוי הנ"ל(‪ ,‬ואילו הגוים בכל עת‬ ‫ג"ר וגדלות‪ ,‬וגבורות היינו ו"ק וקטנות(‪ ,‬ועל כן‬ ‫נעשים משוגעים יותר ויותר‪ ,‬ואנחנו מקבלים בכל‬ ‫בליל פסח באה הגדלות קודם הקטנות‪ ,‬כי אז‬ ‫עת דעת ועוד דעת ועוד דעת‪ .‬ובסוכות נראה‬ ‫עומדים אנו בדרגה של קודם חטא אדם הראשון‪.‬‬ ‫גודל החילוק בין הגוים ליהודים‪ ,‬כי הגוים לוקחים‬ ‫אמנם בפסח באה הגדלות קודם הקטנות גם‬ ‫את כל הרמזים לריחוק‪ ,‬ואילו בני ישראל לוקחים‬ ‫מטעם שעדיין יש פחד מן אחיזת החיצו'‬ ‫הכל רק לקירוב‪ ,‬ומבינים בכל רמז שהשי"ת רוצה‬ ‫)כמבואר בשעה"כ דרוש ד' ודרוש ו' דפסח(‪,‬‬ ‫רק לקרב‪.‬‬ ‫וממשיכים את הגדלות מקודם גם בכדי שלא יהיו‬ ‫אחיזות‪ ,‬מה שאין כן בסוכות‪ ,‬שממשיכים גם כן‬ ‫גדלות קודם קטנות‪ ,‬אלא שאין בה חשש מיניקת‬ ‫סו‪ .‬הסוכה היא שם מ"ב שבבינה ודרכה רואים‬ ‫החיצונים כבפסח‪.‬‬ ‫את הכוכבים שהם שם ע"ב והגוים אינם יכולים‬ ‫לסבול זאת‬ ‫וצריכים ללמוד שהריחוק אינו ריחוק‪ ,‬אלא‬ ‫סד‪ .‬מצד הכללות כלולה סוכות מפנימיות‬ ‫הריחוק הוא סוד הגבורות דשם מ"ב‪,‬‬ ‫ומחיצוניות כי החיצוניות כבר נתבררה ומצד‬ ‫כי הסוכה היא ענין שם מ"ב שהוא בבינה‪ ,‬כי‬ ‫הפרטות פסח גבוה יותר‬ ‫הסכך הוא יסוד דאימא קז‪ .‬ואין הגוים יכולים לסבול‬ ‫בדברי הרש"ש )נהר שלום דף ל"ג‬ ‫וכדאיתא‬ ‫זאת‪ ,‬והם מבעטים בה )עי' ע"ז ג ע"א‪-‬ע"ב(‪ ,‬כי‬ ‫ע"א( קו‪ ,‬שאף שפסח הוא פנימיות‬ ‫הגוים יכולים לקבל רק את השמש‪ ,‬שם ע"ב‪ ,‬וזה‬ ‫וסוכות חיצוניות‪ ,‬מצד הכללות כלולה סוכות גם מן‬ ‫הורג אותם מיד‪ ,‬ואילו היהודים נכנסים לשם מ"ב‪,‬‬ ‫הפנימיות וגם מן החיצוניות‪ ,‬כי גם החיצוניות כבר‬ ‫ועל ידי זה רואים משם את הכוכבים‪ ,‬שהם סוד‬ ‫נתבררה‪ .‬ובודאי זהו רק מצד הכללות‪ ,‬ברם מצד‬ ‫שם ע"ב‪.‬‬ ‫הפרטות פסח גבוה יותר‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קה‪ .‬וז"ל‪" :‬ומה שכתב והבן זה‪ ,‬נראה שכונתו ז"ל שקודם חטא אדם הראשון היה נמשך הגדלות קודם הקטנות‪ ,‬כמו‬ ‫ביציאת מצרים‪ ,‬לכך לא היו נאחזים בקטנות‪ ,‬מפני שהוא בא אחר הגדלות‪ ,‬והגדלות היה דוחה את החיצונים שלא יתאחזו‬ ‫בקטנות ששם הוא בחינת היצר הרע"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קו‪ .‬וז"ל‪" :‬כי כל זה הוא לתקן חטא אדה"ר שהיה בנשמות שבניסן נבראו‪ ,‬שהם פנימיות העולמות הנקרא בכללות חסד‬ ‫]וכו'[ בערך חיצוניות העולמות הנקרא בכללות גבורה שבר"ה נבראו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קז‪ .‬עי' פע"ח שער חג הסוכות פ"ד‪" :‬כי לעולם סוד הסוכה‪ ,‬היא בחי' אור הבינה‪ ,‬המסככת על בנין"‪ ,‬ושם פ"ב‪" :‬והנה‬ ‫יסוד דאמא שסיום שלה הוא בשליש הת"ת שלו‪ ,‬הוא סוד סכך הסוכה"‪ .‬ובענין הכוכבים עי' שם פ"ד‪" :‬צריך שיעשה‬ ‫הסוכה באופן שיראו הכוכבים מתוכה‪ ,‬כי הכוכבים הם ניצוצי החסדים"‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קו‬ ‫על פי הנסתר קח‪ .‬ואמר מורנו‪ ,‬שאת הראיות לכל‬ ‫סז‪ .‬הנענועים שקודם התפלה מוכיחים‬ ‫הנ"ל נביא אחר כך‪ ,‬אך בתחילה לכל הפחות‬ ‫שבסוכות עומדים בדרגה שקודם החטא ועל כן‬ ‫אמרנו את יסודות הדברים‪ ,‬ולבעלי הנגלה דחכמת‬ ‫מכוונים גדלות קודם קטנות‬ ‫הקבלה יהיה קשה לקבל חידוש זה‪] .‬ונ"ל שאמר‬ ‫וביאר מורנו‪ ,‬שרואים שבסוכות עומדים גם‬ ‫שאין מי שמבין את כוונות סוכות‪ ,‬שהן גבוה מעל‬ ‫בדרגה של קודם חטא אדם הראשון‪ ,‬כי‬ ‫גבוה‪ ,‬ורק הצדיק האמת משיג זאת‪[.‬‬ ‫רואים שיכולים לעשות את הנענועים קודם‬ ‫התפלה‪ .‬ושאל אחד התלמידים‪ ,‬האם הנענועים‬ ‫סט‪ .‬בפנימיות התורה ההלכה כצדיק האמת‬ ‫נקראים גדלות בערך התפלה‪ ,‬ואמר מורנו שאינו‬ ‫ואחרי יחיד להטות‪ ,‬ורק בנגלה קיי"ל אחרי‬ ‫כן‪ ,‬אלא הפשט הוא‪ ,‬כי בנענועים עומדים כבר‬ ‫רבים להטות‬ ‫בדרגה של קודם חטא אדם הראשון‪ ,‬כי רק ז"ת‬ ‫ובעל הסולם אומר‪ ,‬שבפנימיות קיימא לן 'אחרי‬ ‫דמכריע נמצא בגוף‪ ,‬ורואים שבכל זאת יכולים‬ ‫יחיד להטות' קט‪ ,‬כי בפנימיות ההלכה היא‬ ‫לעשות את הנענועים גם קודם התפלה‪] .‬ונמצא‬ ‫כפי הצדיק האמת‪ ,‬ואינו צריך לשום ראיות‪ ,‬וכל‬ ‫שהטעם שעומדים בדרגה שקודם החטא אינו מכח‬ ‫דברי הצדיק האמת בנוים על הקדמות מן‬ ‫המשכת המוחין דגדלות בתפילת העמידה‬ ‫הקדמונים‪ ,‬ואף אם נראה שזהו חידוש שלא נכתב‬ ‫דשחרית‪ ,‬כי אפילו קודם שחרית אנו עומדים בזו‬ ‫מקודם‪ ,‬הרי בנסתר קיימא לן 'אחרי יחיד להטות'‪,‬‬ ‫המדריגה‪ ,‬ועל כן מוכרח כי מיד החל מקריאת‬ ‫ורק בנגלה אומרים 'אחרי רבים להטות' )שמות כג‪,‬‬ ‫שמע צריכים כבר לכוון גדלות קודם קטנות‪,‬‬ ‫ב(‪ ,‬וכמובא בשם רביה"ק בעל הסולם‪.‬‬ ‫ככוונת ליל פסח‪ .‬כך נ"ל בכוונת מורנו‪[.‬‬ ‫]ונ"ל שאמר גם באמצע דבריו‪ ,‬לאחר שאחד‬ ‫ושאל אותו תלמיד‪ ,‬אם כן יכולים בכל שב"ק‬ ‫הזכיר את הפרי מגדים הנ"ל‪ ,‬דס"ל‬ ‫לכוון כוונות אלו‪ ,‬והשיב מורנו שרק‬ ‫שאומרים גזירה שוה ט"ו ט"ו גם לענין אכילת‬ ‫ביו"ט יש סברא לכוין כך‪.‬‬ ‫פת שאין בה תוספת כמו בפסח‪ ,‬והסכים מורנו‬ ‫שגם על פי הנגלה יש לדמות מילתא למילתא‬ ‫סח‪ .‬לצדיק יש אלפי הקדמות לכל מה שאומר‬ ‫מפסח לסוכות‪[.‬‬ ‫ולגר"א היו לכל גירסא מאה ראיות בנגלה ובלי‬ ‫סוף בנסתר‬ ‫ע‪ .‬עיקר הדרך שהצדיק לא יניח עצמו להתנהג‬ ‫ואמר מורנו‪ ,‬שלצדיקים יש אלפי הקדמות לכל‬ ‫כפי חסידיו כמעשה שהיה בסוף ימי הרש"ש‬ ‫מה שהם אומרים‪ ,‬ואי אפשר להבין מיד‬ ‫ובסוף ימיו של הרש"ש באו אליו התלמידים‪,‬‬ ‫מכמה מילים‪ .‬והגר"א אמר שלכל גירסא שהגיה‬ ‫ואמרו לו שאין דרכו ]באופן הכוונות‬ ‫היו לו מאה ראיות על פי הנגלה‪ ,‬וראיות לאין קץ‬ ‫_________________________‬ ‫קח‪ .‬א"ה‪ :‬עי' הקדמת ר' ישראל משקלוב לספר פאת השולחן )דף ו' ע"א(‪" :‬ששמעתי מפה קדוש ]וכו'[ כמוהר"ח ז"ל‬ ‫מוואלזין‪ ,‬ששמע מפי רה"ג שלא חידש שום הגהה עד שהי' לו ראיות ברורות מתושבע"פ לא פחות מט"ו מקומות‪,‬‬ ‫ובנסתרות עד ק"ן מקומות"‪.‬‬ ‫קט‪ .‬עי' מאמר 'אחרי רבים להטות' לבעל הסולם‪ ,‬וז"ל‪" :‬ולפיכך‪ ,‬דבר זה של אחרי רבים להטות נאמר רק בענייני‬ ‫גופניים‪ ,‬כי שם ההשגחה עומדת‪ ,‬משא"כ על עסקי רוחניים שאינם נוגעים לקיום הגוף‪ ,‬אלא להתרוממותו‪ ,‬הוא להיפך‪,‬‬ ‫כי רק אחר היחיד להטות"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי' מאמר החרות אות ס"ו‪.‬‬ ‫קז‬ ‫מקצת שיחות שבת‬ ‫עב‪ .‬בראש השנה פוסקים כר' מאיר כי‬ ‫בשנת השמיטה[ נכונה לפי פשט הרב‪ ,‬שלפי‬ ‫בפנימיות פוסקים כיחיד והצדיק הולך בעזות‬ ‫פשט הרב )עי' שער המצות פר' בחקותי( צריכים‬ ‫לגלות דרכים חדשים‬ ‫לכוין בשמיטה רק במוחין דפנים מתיבת‬ ‫וכן רואים שבראש השנה פוסקים כר' מאיר ‪,‬‬ ‫קיא‬ ‫'באהבה' ואילך‪' ,‬און ער האט זיך געלאזט פון‬ ‫כי בפנימיות פוסקים כיחיד‪ .‬והצדיקים הולכים‬ ‫זיי' ]והניח להם להטותו[‪ ,‬ולאחר פטירתו אמרו‬ ‫בעזות דקדושה לגלות דרכים חדשים‪ ,‬בסוד 'ה' עז‬ ‫התורת חכם והמהרי"ט אלגאזי שזה בא מחמת‬ ‫לעמו יתן' )תהלים כט‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫עוונות הדור קי‪ .‬כי עיקר הדרך צריכה להיות‬ ‫שהצדיק לא יניח עצמו להתנהג כפי חסידיו‪,‬‬ ‫אלא שהוא יעשה כפי שעלה בידו לאמיתה של‬ ‫עג‪ .‬כל חידושי הגוים באים מן החידושים‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫שמחדשים הצדיקים‬ ‫והרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע כותב‪ ,‬שכל‬ ‫החידושים שמחדשים הגוים‪ ,‬למשל דרך‬ ‫עא‪ .‬הנכדים צריכים לילך בדרכו של הזיידע‬ ‫חדשה באריגה‪ ,‬הכל בא רק מן החידושים‬ ‫ולא הזיידע בדרך הנכדים‬ ‫שהצדיקים מחדשים‪ ,‬ועל ידי זה נולד חידוש גם‬ ‫וכן איתא גבי הגה"ק בעה"ת‪ ,‬בנסיעה האחרונה‬ ‫אצלם‪ .‬ואצלם לוקחים 'פעטענ"ט' ]זכות המצאה[‬ ‫שנסע במלחמה‪ ,‬ישב בדבקות בעגלה ובכל‬ ‫על חידושיהם‪ ,‬ואמר מורנו בדרך צחות‪ ,‬שר' צדוק‬ ‫פרשת דרכים אמר לנכדו )שהיה מנהיג את העגלה(‬ ‫הוציא 'פעטענ"ט' על חידוש זה ]או שאמר שעתה‬ ‫לפנות לימין או לשמאל וכו'‪ ,‬ופעם אחת בעת‬ ‫יש כבר 'פעטענ"ט' חדשים[‪.‬‬ ‫שהגיעו לפרשת דרכים היה הבעל התניא‬ ‫בדביקות ולכן לא אמר כלום ]וכו'[ ולכן החליט‬ ‫מורנו שאין זו הוראה לאחרים וכו'‪,‬‬ ‫ואמר‬ ‫נכדו לנהוג המרכבה כפי דעתו והורה לבעל‬ ‫ורק שיעשו בזה תנאי‪ ,‬אם ניחא הוא‬ ‫העגלה לאן לילך‪ ,‬לימין או לשמאל‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לקב"ה ושכינתיה‪.‬‬ ‫כשהתעורר הבעל התניא נענה ואמר אוי ואבוי‪,‬‬ ‫הלא כך צריך להיות‪ ,‬שהסב הולך ומנהיג את‬ ‫עד‪ .‬ראבר"ן היה הגדול שבתלמידי רביה"ק‬ ‫הנכד‪ ,‬וצריכים הנכדים לילך בדרכו של הסב‪ ,‬ולא‬ ‫בדורו‬ ‫הסב בדרכם של הנכדים‪ .‬כי בפנימיות‪ ,‬אף שיש‬ ‫ואמר מורנו ששמע מהגה"צ ר' יעקב מאיר‬ ‫רבים הסוברים כנגדו‪ ,‬אין הולכים על פי הרבים‪,‬‬ ‫שבימי‬ ‫שהגם‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫שכטער‬ ‫אלא אחר הצדיק האמת‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קי‪ .‬א"ה‪ :‬המעשה היה בשנת השמיטה תקל"ז‪ ,‬שנתו האחרונה של הרש"ש‪ .‬עי' כצאת השמ"ש‪ ,‬קונטרס שנת השבע‬ ‫)סעיף ג'(‪" :‬ואולם בשנתו האחרונה‪ ,‬היא שנת השמיטה ה'תקל"ז‪ ,‬הדר ביה מרן ז"ל מטעמיה‪ ,‬כי היה לבו נוקפו לעשות‬ ‫מעשה היפך פשט דברי הרז"ל בשער המצות פרשת בהר ]וכו'[ והיה מכוין רק מתיבת באהבה ואילך ]וכו'[ נתאספו ובאו‬ ‫לקראת שנת השמיטה הסמוכה‪ ,‬היא שנת ה'תקמ"ד‪ ,‬ובראשם רבינו התורת חכם זי"ע‪ ,‬ועמו ]וכו'[ הרב מהרי"ט אלגאזי‬ ‫זי"ע ]וכו'[ וברוח קדשם העלו דעונות הדור הם שהעלו ספק בלבו הקדוש דמרן ז"ל בשנתו האחרונה בדבר צדקת מנהגו‬ ‫בכל השנים ]וכו'[ ועל כן נמנו וגמרו להחזיר המנהג הראשון על כנו"‪ .‬ועי' פסק השמיטה למהרי"ט אלגאזי בראש ספר‬ ‫דברי שלום )דף י"ז ע"ד(‪.‬‬ ‫קיא‪ .‬א"ה‪ :‬אולי צ"ל כר' אליעזר‪ ,‬שהוא יחיד לגבי ר' יהושע‪ ,‬עי' ר"ה כז ע"א‪" :‬כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת‬ ‫מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬כמאן‪ ,‬כרבי אליעזר‪ ,‬דאמר בתשרי נברא העולם"‪ ,‬ובתוס' שם ד"ה כמאן‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קח‬ ‫ולא לטעות שאם יש איזה חידוש בפנימיות ענין‬ ‫שחרותו דהגה"ק ר' אברהם ב"ר נחמן זצ"ל עוד‬ ‫הקיבוץ אז משתנה חלק הנגלה‪ ,‬שהוא לציית‬ ‫היו כמה מתלמידי רביה"ק גופיה בחיים חיותם‪,‬‬ ‫רביז"ל ומוהרנ"ת ולהשתתף בהקיבוץ דרביז"ל‬ ‫מכל מקום כולם ידעו שראבר"ן הוא הגדול מכל‬ ‫כפשוטו ממש‪ ,‬כי העיקר הוא האמונה בדברי‬ ‫שאר התלמידים‪.‬‬ ‫רביז"ל ותלמידיו מדור לדור ולקיים דבריהם‬ ‫בפשיטות‪ .‬ובפרט בענין הקיבוץ בירושלים‪ ,‬שאנו‬ ‫מקיימים בפשיטות הוראת תלמידי רביז"ל שהורו‬ ‫עה‪ .‬מדוע מביא מורנו ראיות רבות לענין‬ ‫שרצון רביז"ל שיהיה לו קיבוץ בראש השנה‬ ‫הקיבוץ דרביה"ק בירושלים‬ ‫בירושלים עיה"ק‪ ,‬והוא קבלה איש מפי איש עד‬ ‫ושאל אחד התלמידים‪ ,‬למה מביא מורנו כל‬ ‫מוהרנ"ת ועד רביז"ל וכמו שהאריך מורנו‬ ‫כך הרבה ראיות לענין הקיבוץ של‬ ‫במקו"א ואכמ"ל[‬ ‫רביה"ק בירושלים‪ ,‬והלא בפנימיות אין צריכים‬ ‫להביא ראיות וכו'‪ ,‬והשיב מורנו שענין הקיבוץ‬ ‫של רביה"ק הוא גם ענין של 'נגלה' ואינו רק‬ ‫עו‪ .‬ביאור דברי הרה"ק מקאצק בענין‬ ‫ענין של 'פנימיות'‪] .‬וכמו שהסביר מורנו במקו"א‬ ‫האושפיזין הוא דהאמונה היא בחי' הממלא‬ ‫שכמו שבכל מצוות התורה יש חלק ה'נגלה'‬ ‫שלמעלה מן הסובב‬ ‫וחלק ה'סוד'‪ ,‬ופשוט שמי שמקיל ראשו בחלק‬ ‫דיבר מורנו על מה שאמר הרה"ק מקאצק‬ ‫הנגלה בגלל שעוסק בסוד הרי זו טעות מרה‪,‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שלהאמין באבות הוא למעלה‬ ‫וכמו מי שיטעה ח"ו שלא צריך להניח תפילין‬ ‫מלראות את האבות קיב‪ .‬וביאר‪ ,‬כי אמונה זו‬ ‫כי 'משיג הפנימיות' הענין‪ ,‬כי באמת העיקר הוא‬ ‫היא ה'ממלא' שגבוה מן ה'סובב'‪ ,‬כי בודאי‬ ‫קיום המצווה בפועל עם כל הלכותיה‪ ,‬בבחי'‬ ‫הסובב הוא למעלה מן הממלא הפשוט‪ ,‬ברם יש‬ ‫למה תוקעים רחמנא אמר וכו'‪ .‬והוא הדין‬ ‫ממלא שלמעלה מן הסובב‪ ,‬שהוא עצם השכינה‬ ‫בהקיבוץ דרביז"ל‪ ,‬שהעיקר הוא לקיים בפועל‬ ‫הק'‪.‬‬ ‫דברי רביז"ל כפשוטו שהוא חלק הנגלה שבו‪,‬‬ ‫]המשך בשבוע הבא אי"ה[‬ ‫_________________________‬ ‫קיב‪ .‬מובא בליקוטים מפי השמועה בסה"ק בית ישראל‪.‬‬ ‫קט‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫קיגאושפיזא דמשה דחוה"מ סוכות תשפ"ז לפ"ק ]ח"א[‬ ‫ויש לומר שזה תלוי אם התנאי של 'כל נדרי' בליל‬ ‫התחיל רבינו הניגון 'עולו אושפיזין'‬ ‫יום כיפורים מועלת לבטל נדריו של כל השנה‪ ,‬כי‬ ‫רבינו‪ :‬ידוע שיטת הגרש"ז )עי' בהליכות שלמה‬ ‫מה שכתב הגמרא )נדרים כ"ג ע"ב( 'הרוצה שלא‬ ‫מצות ישיבת סוכה הערה ל"ג( שאין‬ ‫יתקיימו נדריו יתנה בתחילת השנה'‪ ,‬כן הוא‬ ‫צריכים להזמין את האושפיזין בכל יום מימי‬ ‫הלכה למעשה ויכולים לסמוך על התנאי לכל‬ ‫סוכות‪ ,‬אלא סגי להזמינם בלילה הראשון ונשארים‬ ‫השנה קיד‪ ,‬ונמצא לפי זה יש לומר שסבר הגרש"ז‬ ‫האושפיזין כל ימי הסוכות‪ .‬ואמנם מסתימת הזוהר‬ ‫שאין צריכים להזמין האושפיזין בכל ימי הסוכות‪,‬‬ ‫משמע שצריכים להזמין בכל יום מימי הסוכות‪,‬‬ ‫_________________________‬ ‫קיג‪ .‬נכתב ע"י ר' משה שמואל הכהן שליט"א‪ ,‬כל הערות באחריות הכותב‪.‬‬ ‫העתקנו סדר הדברים והשיחות כפי שדיבור בו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪ ,‬כדי להבחין ולהתבונן על קשורי הדברים על‬ ‫ראשון ראשון ועל אחרון אחרון‪ ,‬ולא הספנו ביאורים לקישורי השיחה‪ ,‬והמעיין לדעת ללמוד ולהבן הקשרים שבכל נידון‬ ‫ונושא‪ ,‬ודי בזה‪.‬‬ ‫קיד‪ .‬והוא המבי"ט )סי' קנ"ב(‪ ,‬ושו"ת רדב"ז )א'ק"ז(‪ .‬ואין כן סתימות רוב פוסקים‪ ,‬כי אין סומכים עליהם רק בשעת‬ ‫הדחק וכשיש צורך גדול‪ ,‬כמ"ש הרמ"א )יו"ד סי רי"א ס"א(‪ .‬או באופן שיש עוד סניף להקל‪ ,‬כמ"ש הבן איש חי‬ ‫בשו"ת רב פעלים )יו"ד ח"א סי' ל"ט(‪ .‬ויש שכתבו )ערוך השלחן‪ ,‬ושפת אמת סי' רי"א ס"י( שאין סומכים עליה כלל‬ ‫בכל אופן‪.‬‬ ‫ובגוף החידוש של הגרש"ז‪ ,‬יש לבארו עפ"י מש"כ הרמ"ז בענין האושפיזין כמ"ש בביאורו בזוה"ק )אמור ק"ג ע"ב( וזה‬ ‫לשונו‪ :‬נראה דהיינו ביום ראשון ]נמשך[ חסד ]הפרטי[ שבכל אחד מהשבעה חסדים ]הכוללים‪ ,‬שהם ז' רועים[‪ ,‬וביום‬ ‫שני גבורה שבכל אחד מהשבעה חסדים‪ ,‬וכן על דרך זה עד יום השביעי דסוכות‪ ,‬ונמצא שבכל יום יש כל השבעה צדיקים‪,‬‬ ‫ולכן לא נאמר שבעה ימים בה'‪ ,‬אלא שבעת בת'‪ ,‬שהוא כל השבעה כאחד‪ ,‬וכמ"ש רש"י שהם שטיינא בלע"ז‪ ,‬ואילו כתב‬ ‫בסוכות תשבו שבעה ימים הוא אמינא שהוא כל אחד ביומו‪ ,‬אבל מדכתב תשבו שבעת‪ ,‬פי' דאי' עלאה מצווה לשבעה‬ ‫צדיקים אשר תחתיה‪ ,‬אתם תשבו שם בסוכות‪ .‬עכ"ל‪ .‬ונמצא שכבר ביום הראשון באו כל האושפיזין‪ ,‬שביום הראשון באו‬ ‫בחי' אברהם שבכל ז' האושפיזין‪ ,‬וביום השני באו בחי' יצחק שבכל ז' האושפיזין‪ ,‬וכן הוא בכל ימי המועד ]והוא עפ"י‬ ‫הכלל של התכללות והתקשרות הנוהג בכל המשכת מוחין פרטיים מפרצופי כוללים‪ ,‬ואכמ"ל[‪ .‬ולפי דברי הרמ"ז אלו יובן‬ ‫שיטתו של הגרש"ז שדי שמזמינים רק ביום הראשון‪ ,‬כי כבר ביום הראשון הזמינו כל ז' אושפיזין‪,‬‬ ‫ובנוסף לדברי הרמ"ז הרי ביום הראשון הוא השורש לכל ז' האושפיזין‪ ,‬ממה שיום הראשון הוא 'חסד דיומא דכולהו'‬ ‫הכלול מכל ז' הרועים‪) ,‬מהלך זו שמענו מרבינו שליט"א(‪ .‬ועוד כי מה שאנו מתקנים מוח החכמה )שהוא גם חסד העולה‬ ‫להיות חכמה בסוד עליות הפרקין(‪ ,‬נתקן ממילא כל שאר הבחינת‪ ,‬כמ"ש רבינו הרש"ש )נה"ש דף ט' ע"ד( שעיקר הטורח‬ ‫הוא לתקן מוח החכמה תחילה שממנו נתקן ממילא שאר בחינת המוחין‪] ,‬ובפרט עפ"י הרמ"ז הכונה על חסד הפרטיים‬ ‫שבכל ז' חסדי הכוללים‪ ,‬שהוא כמו שבוע הראשון של ימי העומר וד"ל[‪ ,‬ומשום ג' טעמים אלו‪ ,‬מובן שיטת הגרש"ז‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קי‬ ‫כניסתם במשך ימי הסוכות‪ ,‬יום ראשון חסד‬ ‫ומהני להזמינם רק ביום הראשון ונשארים בכל‬ ‫דמקיף‪ ,‬יום שני גבורה דמקיף‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬ונמצא‬ ‫ימי הסוכות‪.‬‬ ‫שביום א' דסוכות נגמרת הפנימי דאימא‪ ,‬ומתחיל‬ ‫המקיף דאימא‪ .‬וכתב שם האר"י הק' שאין ביכולת‬ ‫ופנה רבינו לאחד התלמידים ושאל לו‪ :‬האם‬ ‫הפנימים להמתיק הגבורות של הנוק' שנמשכו עד‬ ‫ראית מי שמסביר פשט על ביאת‬ ‫יוה"כ כל כך כמו המתקתם של חסדי המקיפים‪.‬‬ ‫האושפיזין בימי הסוכות ]עפ"י דרושי האר"י[‪.‬‬ ‫ונמצא עיקר המיתוק נעשה בימי הסוכות שאז‬ ‫וענה התלמיד‪ :‬מבואר ענינו בדברי רבינו הבעל‬ ‫נמשכים המקיפים דאימא‪.‬‬ ‫התניא )בסידור דף רנ"ז ע"ב קטו(‪.‬‬ ‫ומחדש הרמ"ז שני חידושים‪ .‬הראשון הוא‬ ‫שהפנימיים שבאים עד ימי הסוכות‬ ‫ואמר לו רבינו‪ :‬שם מבאר רק בכללות‪ ,‬אבל‬ ‫צריכים להביאם ולמתקם עוד פעם‪ ,‬כי עוד לא‬ ‫זה פעם ראשונה שאני רואה אחד‬ ‫התמתקו לגמרי עד ימי הסוכות כנ"ל‪ .‬ולכן ביחד‬ ‫מהמקובלים שמסביר ברור מה הפשט של‬ ‫עם המקיפים שנמשכים במשך ימי הסוכות‬ ‫האושפיזין‪ ,‬והוא רבינו הרמ"ז )על הזוה"ק דף‬ ‫ממשיכים שוב הפנימים באופן מיתוק יותר‪ ,‬זה‬ ‫ק"ג ע"ב(‪.‬‬ ‫חידוש הראשון‪ .‬וחידוש השני הוא‪ ,‬שאלו‬ ‫הפנימיים שנמשכים עוה"פ בימי הסוכות נבחנים‬ ‫הנה כתב רבינו האר"י )שעה"כ ק"ד ע"ב(‬ ‫כי‬ ‫שהנוק' מקבלת בימי הסוכות ב' מיני חסדים‬ ‫לנשמת הצדיקים ואושפיזין הבאים במשך ימי‬ ‫מאימא‪ ,‬פנימיים דאימא ומקיפים דאימא‪ ,‬פנימיים‬ ‫הסוכות בסוכה‪.‬‬ ‫דאימא מקבלת מערב יוה"כ עד יום ראשון דסוכות‪,‬‬ ‫ומרמז שם הרמ"ז שהפנימיים נחשבים‬ ‫ומקיפים דאימא מקבלת בימי הסוכות‪ .‬ואופן‬ ‫לאושפיזין משום שהוא מחצב‬ ‫הכנסתם יש חילוק בין פנימיים למקיפים‪ ,‬הפנימיים‬ ‫הנשמות לעומת מחצב הספירות‪ .‬וביאור הענין‬ ‫מתחילים להיכנס ממטה למעלה‪ ,‬דהיינו פנימי‬ ‫הוא‪ ,‬כי כל פנימי נחשב לו"ק לעומת המקיף‬ ‫דיסוד ומלכות בערב יוה"כ עד שפנימי דחסד‬ ‫הנחשב כג"ר‪) ,‬כמ"ש בתו"ח קל"ח ע"ג‪ ,‬ק"מ ע"ד‬ ‫נגמרת להיכנס ביום ראשון דסוכות‪ .‬וביום ראשון‬ ‫ועו"מ(‪ ,‬וכן ידוע אשר 'מחצב הנשמות' נבחן כו"ק‬ ‫דסוכות מלבד שנגמר להיכנס הפנימיים דאימא‪,‬‬ ‫בערך מחצב הספירות הנחן כג"ר‪) ,‬כמ"ש בנה"ש‬ ‫עוד מתחיל להיכנס גם המקיפים דאימא‪ ,‬והמשך‬ ‫_________________________‬ ‫שאי"צ להזמין שאר האושפיזין במיוחד‪ ,‬ודי ממה שהזמינם ביום הראשון‪ .‬ואמרנו פשט זה לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫וקלסוהו‪.‬‬ ‫קטו‪ .‬וזה לשונו‪ :‬פי' אושפיזין‪ ,‬היינו עד"מ האורח הבא פתאום והוא נכבד‪ ,‬וגם להיות שאינו רגיל לבא רק לפרקים ועתים‬ ‫רחוקים‪ ,‬הנה מחמת זה תגדל השמחה באותו אדם כשבא לו האורח הנכבד‪ ,‬וכך יובן הנמשל כי הנה בסוכות הוא זמן‬ ‫שמחתנו‪ ,‬וענין השמחה הוא רק ענין התגלות ההעלם‪ ,‬וידוע שבחי' ההעלם היינו כמו אור האה"ר שלמעלה מן השכל‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ומפני שאינו רגיל לבוא בגלוי ע"כ בהגלותו למטה מזה תסתעף השמחה וכמ"ש אם הבנים שמחה‪ ,‬פירוש שהשמחה‬ ‫שנקר' אם הבנים בהגלות נגלות אורה למטה הנעלם למטה בלבו של אדם‪ ,‬אזי יסתעף בחי' השמחה לפי שההעלם יצא‬ ‫לגילוי‪ ,‬שזהו דבר חדש ונכבד הוא מאוד‪ ,‬עד"מ האורח הנכבד כשבא לעתים רחוקים כנ"ל‪ ,‬וכך הוא למעלה בבחי' מקיפים‬ ‫דאימא עילאה‪ ,‬כאשר יבואו בגלוי בצל הסכך‪ ,‬אזי נקראין אושפיזין עילאין‪ ,‬ובעי ב"נ למחדי בהו לקבלם בשמחה וכמ"ש‬ ‫תיבו אושפיזין עילאין כו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קיא‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫רבינו‪ :‬הגרי"ז מבריסק זצ"ל לא אמר 'עולו‬ ‫דף ה' ע"ד(‪ .‬ובמילא מובן שהפנימיים דאימא‬ ‫אושפיזין' )כמ"ש במנהגי מהרי"צ הלוי‪,‬‬ ‫הבאים ביחד עם המקיפים נקראים 'נשמות' בערך‬ ‫פכ"ח אות ד'(‪ ,‬והלא בזוה"ק הובא לאמרו ויש לעיין‬ ‫המקיפים דאימא הנקראים 'ספירות'‪ .‬ופנימיים אלו‬ ‫למה לא נהגו לאמרו‪' .‬ובבריסק' למדו ספר הזוהר‬ ‫דאימא הם האושפיזין הבאים בכל שבעת ימי‬ ‫בעיון‪ .‬ופעם ראה בנו הגאון מוהר"ד זצ"ל שאחד‬ ‫הסוכות‪ .‬והזוכה להשיג פנימיים אלו זוכה להשיג‬ ‫מעיין בספר הזוהר על האוטובוס‪ ,‬ואמר הגר"ד‬ ‫בחי' אורות הפנימיים‪ ,‬הנבחן כמחצב הנשמות‬ ‫שאין לומדים זוהר כך‪ ,‬כי זוהר צריכים ללמוד‬ ‫בערך מחצב הספירות‪ ,‬וזה נבחן שראה‬ ‫בעיון‪ ,‬ועל האוטובוס א"א ללמוד רק בבקיאות‪.‬‬ ‫האושפיזין הבאים קטז‪.‬‬ ‫]וא"כ צ"ע למה לא נהגו מש"כ הזוהר‪ ,‬שצריכים‬ ‫להזמין האושפיזין[‪.‬‬ ‫ושאל אחד התלמידים‪ :‬כשמזמנים האושפיזין‪,‬‬ ‫אם גם המסובים צריכים להזמין‪ ,‬או רק‬ ‫והציע אחד התלמידים‪ :‬אולי נהגו בבריסק כמו‬ ‫'הבעל בית' די להזמין ]וכל המסובים נמשכו אחר‬ ‫בחב"ד‪ ,‬שלא הזמינו האושפיזין בפה רק‬ ‫ראש בית‪) .‬כמו בסידור הקערה‪ ,‬שנמשכו המסובים‬ ‫במחשבה‪) .‬כמ"ש בספר 'המלך במסיבו' ח"ב עמ'‬ ‫אחר ראש הבית כמ"ש בשו"ע סי' תע"ג ס"ד([‪.‬‬ ‫קצ"ד ואילך(‪.‬‬ ‫וענה רבינו‪ :‬רואים בברית מילה‪ ,‬מלבד שבא‬ ‫רבינו‪ :‬בחב"ד סבירא להו להזמין האושפיזין‬ ‫אליהו הנביא בכל הברית )כמ"ש בפרקי‬ ‫במחשבה דוקא‪ ,‬ואפשר שסברו שמה‬ ‫דר"א פכ"ט(‪ ,‬עוד מקבל כל ילד ניצוץ פרטי מנשמת‬ ‫שכתב בזוהר שצריכים להזמין האושפיזין‬ ‫אליהו הנביא )כמ"ש בסידור האר"י כוונת המילה(‪,‬‬ ‫הכוונה במחשבה‪ ,‬וכמו לעניין התקשרות‬ ‫או מנשמת צדיק אחד השייך לנשמתו )כמ"ש‬ ‫לצדיקים סברו שיתקשר במחשבה‪ ,‬כמו כן‬ ‫בסידור הרש"ש‪ ,‬עפ"י דברי מהרנ"ש בספר 'סוד‬ ‫להזמין האושפיזין די שיזמין במחשבה ואין צריך‬ ‫מצות המילה'(‪ ,‬כמו כן הוא בז' רועים הבאים‬ ‫להזמין בפה דוקא‪ .‬ואלו שאמרו שצריכים להזמין‬ ‫לשבות בצל הסוכה‪ ,‬צריך כל אחד להזמין אושפיזין‬ ‫האושפיזין בפה נהגו גם לגבי התקשרות‬ ‫הפרטי השייך לנשמתו בכל אחד מז' אושפיזין‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קטז‪ .‬ובים החכמה )על שעה"כ דרושי סוכות דרוש ד' אות ב'‪ ,‬נדפס גם ביה"ח תשע"א( ביאור רבינו ענין האושפיזין ע"ד‬ ‫העבודה‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬והנה מצאנו בסוכות שבכל יום ישנו אושפיזין עלאין הבאים אל הסוכה‪ ,‬בכל יום אושפיז אחד‪ ,‬ביום‬ ‫א' אברהם אבינו‪ ,‬ביום ב' יצחק אבינו וכן הלאה‪ ,‬ויש להבין מה ענינם בסוכה ומה הכוונה שבאים אלינו לסוכה‪ ,‬וכי אנו‬ ‫יודעים מי הוא אברהם אבינו או יוסף הצדיק מי הוא‪ ,‬ואם נראהו וכי נדע שזה הוא‪ ,‬והרי לא ראינוהו מעולם ומה הכוונה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫אמנם הכוונה הוא 'למידותיהם' של האושפיזין‪ ,‬וכמו לדוגמא מדתו של יוסף הצדיק הארות של הדביקות ושל ההתקשרות‬ ‫בו ית"ש‪ ,‬דהנה בכל מדריגה יש בה ב' בחינות‪ ,‬אם ע"י יגיעתו העצמית‪ ,‬ואם ע"י השפעה מלמעלה‪ ,‬וכמו ב' בחי' 'אהבה‬ ‫רבה' 'ואהבת עולם'‪' ,‬דאהבת עולם' היינו אהבה שבאה לאדם ע"י התבוננות והתעמקות במידה זו‪ ,‬אמנם 'אהבה רבה' היא‬ ‫הרבה יותר גבוהה‪ ,‬שהיא שפע של מדה זו הבאה מלמעלה‪ ,‬וזה בחי' אושפיזין שמקבלין המידות בבחי' השפע הבא‬ ‫מלמעלה‪ ,‬ובחי' זו נקראת בשם מקיפין שהוא הרבה יותר גבוה‪ ,‬והוא בחי' הסוכה מקיפין‪ ,‬ובודאי שיש בזה כמה וכמה‬ ‫מדריגות‪ ,‬לא הרי זה כהרי זה‪ ,‬אמנם באופן כללי כל אחד יכול להגיע ולהשיג על פי בחינתו ומדריגתו‪ ,‬ועכ"פ יבוא ההשגה‬ ‫מבחינת דעת עליון‪ ,‬ואף אם אינו מרגיש‪ ,‬יש לידע מה שאמר הרה"ק מקאצק זי"ע שישנם צדיקים הרואים את האושפיזין‪,‬‬ ‫אמנם המאמין שבאם אליו הוא יותר גבוה מהם שהרי אמונה הוא יותר גבוה מראיה‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קיב‬ ‫אה"ת‪ :‬מזה רואים שהמקיף הוא יותר מהפנימי‪,‬‬ ‫לצדיקים שצריכים לומר בפה 'הרינו מקשר' קיז‬ ‫כי 'נגינה' שהיא המקיף )כמ"ש רבות‬ ‫כמו שנהגו 'בברסלב'‪.‬‬ ‫בדרושי חב"ד‪ ,‬עי' במאמרים תקס"ו ח"ב דף‬ ‫בא בחור לרבינו והראה לו קונטרס מאיזה‬ ‫תשמ"א‪ ,‬ועו"מ( הוא בתוקף יותר גדול מה'תורות'‬ ‫ת"ח אחד שמסר שיעורים 'בליקוטי‬ ‫שהיא הפנימי‪.‬‬ ‫מוהר"ן'‪.‬‬ ‫רבינו‪ :‬בכל המדרגות המקיף הוא גבוה יותר‬ ‫ואמר רבינו‪ :‬הבעל מחבר עסק בספרי ברסלב‬ ‫מהפנימי )כמ"ש בע"ח ש"ב פ"ג(‪ .‬אבל‬ ‫עד שהגיע לגיל ל"ח שנים‪ ,‬וכשעבר גיל‬ ‫בעתיק הוא להיפך שהפנימי הוא גבוה יותר‬ ‫ל"ח אמר שכעת יתחיל לעסוק בתורת חב"ד‪ ,‬כי‬ ‫מהמקיף )כמ"ש בע"ח שי"א פ"ב( קיח‪.‬‬ ‫הוא כבר קשיש מחייו של רביז"ל‪) ,‬שנסתלק‬ ‫בל"ח שנים(‪ ,‬והתחיל לעסוק בתורת חב"ד‪,‬‬ ‫ניגון רבינו ניגון 'אדון עולם' מימים נוראים‪.‬‬ ‫ונעשה חבד'סקער‪.‬‬ ‫נטל רבינו ידיו לאחר שישב כי"ג מינוט לפני‬ ‫והזכיר אה"ת‪ :‬הבעל מחבר אמר שמתחילה‬ ‫נטילת ידים על מקומו קיט‪.‬‬ ‫אהב התורות של ברסלב והניגונים של‬ ‫חב"ד‪ ,‬ובסוף ניגוני חב"ד תפסו אותו‪ ,‬ונעשה‬ ‫בירך ברכת 'נטילת ידים' בנוסח זידיטשוב‪.‬‬ ‫חסיד חב"ד‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קיז‪ .‬בשיחות הר"ן )סי' רצ"ו( משמע שס"ל לרביז"ל שצריך לאמרו דוקא בפה‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬בשעת התפלה צריכין לקשר‬ ‫עצמו להצדיקים שבדור‪) ,‬כמובא בסי' ב' ובסי' ט' בלקוטי מוהר"ן ח"א ובשאר מקומות(‪ ,‬ע"כ הזהיר לאנשיו שיאמרו קודם‬ ‫התפלה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורינו‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכ"מ בספר טהרת הקודש )מאמר תשובות סגוליות פ"ד(‪ ,‬שצריך‬ ‫דוקא אמירה‪ .‬ואמנם בדברי האר"י משמע )עי' בשער רוה"ק דרוש ג'( שהתקשרות לצדיקים הוא במחשבה‪ .‬ובשארית‬ ‫ישראל )שער התקשרות( כתב שענין התקשרות במחשבה הוא ענין נעלה‪ ,‬אבל יש ליזהר בזה‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬בענין התקשרות‬ ‫לצדיקים יש אופן התקשרות מחשבה במחשבה‪ ,‬רק שזה האופן נעלה מאוד רם ונשגב במעלות הקדושות‪ ,‬אבל מי שאינו‬ ‫במעלת הצדיקים‪ ,‬הדרך הפשוט להתקשרות לצדיקים באהבה לאהוב את הצדיק מאוד‪ ,‬וזה גם כן נקרא התקשרות בפשוט‪,‬‬ ‫אבל דרך הראשון סכנה היא לשניהם וד"ל‪ .‬עכ"ל‪ .‬ורביה"ק מקמארנא )נתיב מצותיך בפתיחה ליחודים( כתב שרק קודם‬ ‫הלימוד והתפלה יש לקשור עצמו בדיבור‪ ,‬אבל אח"כ לא יזכיר בפה כי הוא סכנה‪ .‬וז"ל‪ :‬ועיקר היחודים הם במחשבה‬ ‫ובדביקות אהבה‪ ,‬וכדי שיהיה רגיל בהם יוכל ללמוד בהם אבל לא יזכיר השמות‪ ,‬וכן לא יזכיר בפה שם הצדיק שהוא‬ ‫רוצה לקשר עצמו עמו‪ ,‬כי הוא סכנה‪ ,‬והכל יעשה במחשבה וידבק עצמו עם הצדיק שהוא רגיל ללמוד ספריו ודרכיו‪,‬‬ ‫ומתחלה קודם היחוד יכול לומר בפה מלא הריני מכוין לקשר ולדבק עצמי נפש רוח נשמה שלי בנר"נ של רבינו הקדוש‬ ‫רבינו יצחק לוריא או הרב ישראל בן אליעזר וכיוצא‪ ,‬כל אחד לפי שורשו‪ ,‬אבל בשעת לימוד היחוד לא יזכיר הצדיק‬ ‫אלא במחשבה‪ ,‬ודי בזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי' בס' השיחות להרי"צ )תש"א דף פ"ו( כתב שגם על ידי ניגון יכולין לבוא הקשרות‬ ‫על ידי מחשבה‪.‬‬ ‫קיח‪ .‬וכפי הנראה רמז לנו רבינו רמז גדול‪ ,‬כי ידוע שענין הנגינה היא ביחידה כי טעמים בכתר שהיא בחינת עתיק‪ ,‬וא"כ‬ ‫לכאורה יש בנגינה כוח גדול יותר מתורה שהיא רק בחינת חכמה‪ ,‬ואמנם תורתו של 'הצדיק אמת' שורשו מכתר שהיא‬ ‫התורה דעתיקא סתימאה )שהיא ספר ליקו"מ כמ"ש עי' בהקדמת ים החכמה תשע"ב(‪ .‬א"כ שמה בכתר התורה שהיא נבחן‬ ‫כבחינת פנימי היא יותר גדול מבחינת נגינה‪.‬‬ ‫קיט‪ .‬עפ"י רוב כך הוא מנהגו של רבינו שיושב על מקומו כעשר דקות ויותר ואח"כ מברך )מלבד ליל הושענא רבה‬ ‫קיג‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫'אדם השלם'‪ ,‬ונמנע מליתן ברכה‪ .‬ולמחרת‬ ‫התחיל רבינו איזה ניגון‪.‬‬ ‫החתונה כשבא לאביו אמר לו אביו‪ ,‬עכשיו אני יתן‬ ‫לך ברכה‪ .‬שאל את אביו למה אתמול נמנע מליתן‬ ‫ובירך רבינו ברכת המוציא‪ ,‬וברכת לישב‬ ‫ברכה ועכשיו רוצה ליתן ברכה‪ ,‬ענה לו אביו‪ ,‬עד‬ ‫בנוסח זידיטשוב‪.‬‬ ‫הנה היית בלי בחינת 'מלכות'‪ ,‬לא היה לך חסרון‪,‬‬ ‫]מלכות הוא חסרון[‪ ,‬היית 'אדם השלם'‪ ,‬על כן לא‬ ‫ניגנו הניגון 'לאמיר דערציילן'‪.‬‬ ‫היית צריך לברכה‪ ,‬עכשיו אחר החתונה כבר זכית‬ ‫רבינו‪ :‬הרה"צ רבי אהרן בריזל זצ"ל ]האדמו"ר‬ ‫לבחינת מלכות שהיא 'רצון לקבל' הבאה מחמת‬ ‫מדז'ירקא שעלה השמימה אול"י ג'‬ ‫'חסרון'‪ ,‬לכן עכשיו מוכן 'לקבל' ברכה‪.‬‬ ‫דחוה"מ[‪ ,‬נהג להרבות בסעודת ולהשפיע לאורחים‬ ‫דרכו של מוהר"א היה לקום בכל יום באשמורת‬ ‫שפע מזון‪ ,‬ואמר שהלא 'רצונו להיטיב לנבראיו'‪,‬‬ ‫הבוקר‪ ,‬זה אחד מהגרויסע עבודות‬ ‫וא"כ צריכים להרבות בסעודות הכנסת אורחים כל‬ ‫]עבודות גדולות[ של הרה"ק הבעה"ס ותלמידיו‬ ‫היום‪ ,‬וכן נהג בפועל כמו שנהג כן הרה"ק הדברי‬ ‫לקום באשמורת‪ .‬למדנו ביחד תורתו של הרה"ק‬ ‫חיים מצאנז שערך סעודות לעניים בכל יום‪) ,‬כמ"ש‬ ‫הבעה"ס זצ"ל‪ ,‬מאמרי 'הקדמות'‪ ,‬וקצת מספרו‬ ‫בספר רבינו הק' מצאנז ח"א פ"ז קכ(‪.‬‬ ‫'תלמוד עשר הספירות'‪ .‬ועיקר מה שקבלתי ממנו‬ ‫הרה"צ מוהר"א שימש בתורה את אדמו"ר‬ ‫הוא המהלך של אדמו"ר הרב"ש בלימודו תורת‬ ‫הרב"ש אשלג ז"ל בנו הגדול של הרה"ק‬ ‫אביו‪ ,‬שהוא לתת דגש על חלק העבודה של תורת‬ ‫הבעל הסולם זצ"ל‪ ,‬וזכה להימנות כגדולי תלמידיו‪.‬‬ ‫בעה"ס ]לא רק חלק הלומדות והשכלה‪ ,‬אלא חלק‬ ‫וסיפר מה שסיפר לו רבו הרב"ש‪ ,‬שצוה לו אביו‬ ‫העבודה הלכה למעשה‪ ,‬מה שנוגע לעבודת ה'[‪,‬‬ ‫הבעל הסולם קודם החתונה ללמוד 'פוסקים' כדי‬ ‫והיה לו נקודה והשגה גדולה בהבנת דברי בעה"ס‬ ‫להיות בקי ביורה דעה ולקבל הוראה‪ ,‬וכן עשה‪.‬‬ ‫עפ"י העבודה‪.‬‬ ‫וביום החופה נכנס לאביו לקבל ברכה‪ ,‬אמר לו‬ ‫והזכיר אה"ת‪ :‬היה לו תקופה שהפסיק מללמוד‬ ‫הבעה"ס אין לי מה ליתן לך ברכה‪ ,‬שכבר אתה‬ ‫'קבלה'‪ ,‬כי אמר שאסור ללמוד כשהוא‬ ‫תלמיד חכם וקבלת 'הוראה'‪ ,‬ועכשיו כבר אתה‬ ‫_________________________‬ ‫מחמת איחור הזמן(‪ ,‬ואולי להראות הלכה לתלמידים שאין מברכים 'ברכת לישב' רק לאכילה כשיטת ר"ת ולא לישיבה‬ ‫גרידא‪) ,‬ועי' מה שדן רבינו בשיטת אלו באושפיזא דיעקב יעו"ש(‪.‬‬ ‫קכ‪ .‬וז"ל‪ :‬לסעודת שחרית התישב בשעה שתים או שלוש אחרי חצות היום יחד עמו הסבו לשולחן עשרה אנשים ויותר‬ ‫וכן בניו‪ ,‬ולעתים רחוקות רק עם מתי מספר ממקורביו‪ ,‬החסיד ר' צבי הירש משברשין מסר בשמו שאמר שיש לו שלוש‬ ‫מאות טעמים למנהגו לסעוד עם הקהל‪ ,‬פעם התבטא שזהו מאמר חז"ל ששולחנו של אדם מכפר‪ ,‬והיות ואני חוטא גדול‬ ‫אני מוכרח לישב בשלחן כל יום‪ ,‬מעשה ברבי בעריש רפפורט בעל דרך המלר שהגיע לצאנז בשעת סעודה זו‪ ,‬ורבנו‬ ‫הושיבו בראש השולחן‪ ,‬פנה אליו ואמר ר' בעריש'ל לובלינר תיאר לעצמו בודאי שבבואו ימצא שמתעסקים ליישב איזה‬ ‫משנה למלך תמוה וכדומה‪ ,‬ולתמהונו הוא רואה שמתעסקים בבשר צלי ורוטב‪ ,‬השיב האורח ומה אם הייתי זוכה לבוא‬ ‫אל הכהן הגדול בבית המקדש הכי לא הייתי רואהו מתעסק בבשר צלי ורוטב באכילת קדשים‪ ,‬ונהנה רבנו מתשובתו‬ ‫המחוכמת‪ .‬באמצע הסעודה פנה פעם אל אחד האורחים בשאלה אם כבר אכל‪ ,‬השיב הלה שלא בא לאכול אלא לראות‬ ‫ולהתבונן בעבודתו של רבנו‪ ,‬אמר לו רבנו והרי גם הנשמה אינה יורדת לעולם הזה כדי לאכול‪ ,‬ואעפ"כ אם לא אוכלים‬ ‫היא בורחת כידוע‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קיד‬ ‫ליתן‪ ,‬וכשמקבלים ומכוונים לשם שמים נגמר רצונו‬ ‫בחינת 'חכמתו מרובה ממעשיו'‪ ,‬והעיקר לעסוק‬ ‫של עולם קכא‪ .‬ואמנם בודאי הוא בתנאיי הקדושה‬ ‫בחלק העבודה של תורת בעה"ס‪.‬‬ ‫של 'קדש עצמך במותר לך' כמ"ש הרמב"ן )פ'‬ ‫ושאל אה"ת‪ :‬הרבי אמר בשם הרב מדז'ירקא‬ ‫אמור( שהוא מדאורייתא‪ ,‬ואדרבה רק כשמקבלים‬ ‫זצ"ל שיש ענין להרבות בסעודות‪ ,‬משום‬ ‫האור בקדושה רק אז זוכים לקבל האור בשלימות‪.‬‬ ‫שהקב"ה 'רוצה להיטיב לנבראיו'‪ .‬מה הוא הכונה‪,‬‬ ‫ניגון רבינו 'אתה תקום'‪.‬‬ ‫האם הכונה להרבות בסעודת מצוה או גם‬ ‫בסעודת רשות‪] .‬שגינה בו הרמב"ם )הלכות דעות‬ ‫רבינו‪ :‬כתוב בזוהר )ח"ג דף פ"ח ע"ב קכב‪ ,‬וכ"ה‬ ‫פ"ה ה"א( ת"ח המרבה בו[‪.‬‬ ‫ברמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ח( שביום טוב‬ ‫צריכים להזמין אורח על שלחנו ובשבת אין‬ ‫רבינו‪ :‬האוכל סעודה ומכווין לשם שמים נותן‬ ‫צריכים‪ ,‬ומבאר היד בנימין )מוהר"ב סינקובסקי‬ ‫נחת רוח להקב"ה‪ ,‬כי רצונו להיטיב‬ ‫זצ"ל‪ ,‬תלמיד הבעה"ס זצ"ל( פשט )ועדיין לא נדפס‬ ‫לנבראים‪ ,‬כשמשתמשים עם 'הרצון לקבל'‬ ‫והוא בכתובים(‪ ,‬שיו"ט נבחן כבחינת 'שית אלפי‬ ‫בקדושה נעשה כלי לאורו יתברך‪ ,‬הקב"ה רוצה‬ ‫_________________________‬ ‫קכא‪ .‬וזה לשון רבינו שבת פר' תולדות תשע"ד )נדפס בדח"ל פר' וירא תשע"ד(‪ :‬מרן בעל הסולם זיע"א אמר דהאריז"ל‬ ‫כתב דהטעם למה הקב"ה ברא את העולם הוא מחמת שרצה להיטיב לנבראיו‪ .‬וא"כ לכאורה היה צריך כל אדם לאכול‬ ‫כל הזמן ולהתענג בכל מיני גשמיות דזה הוא תכלית בריאת העולם שהוא להיטיב‪ ,‬ובאמת איננו כן אלא האמת היא דעיקר‬ ‫ההטבה והחיות שיש במאכלים הוא מחמת הניצוצים שיש בהם‪ ,‬ועיקר החיות הוא ע"י העלאת הניצוצים‪ ,‬וע"י העבודה‬ ‫בתורה ותפלה‪.‬‬ ‫ושמעתי מכ"ק אדמו"ר מקרעטשניף זיע"א שפעם אמר המגיד ממעזריטש דהטעם למה זכה להיות יותר גדול מכל שאר‬ ‫תלמידי הבעש"ט הוא‪ ,‬מחמת שמיד כאשר בא לבעש"ט ראה דכאשר הבעש"ט אוכל‪ ,‬הנה תיכף כאשר מכניס המאכל לפיו‬ ‫מיד נשרף המאכל‪ ,‬היינו דהשיג מדריגת הבעש"ט שכל אכילתו היא עבודת העלאת ניצוצים‪.‬‬ ‫ונעתיק עוד דא"ח מה שדיבר רבינו לפנים בשנים )ליל פורים קטן תשע"א( מענין אכילה בקדושה ובדביקות הביא לידי‬ ‫התעלות‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬באמת אין צורך עבודה גדולה‪ ,‬ולא צריך להיות מקובל גדול כדי לזכות לבחי' אכילה דקדושה‪ ,‬ואמר‬ ‫ששמע מערליכע יודן שאוחזים במדרגה שבכל לעיסה באכילתם ובכל לגימה בשתייתם חושבים על אות א'‪ ,‬דעיקר כוונת‬ ‫האכילה היא באות א'‪ ,‬ומכוונים לאלופו של עולם שנמצא בכל דבר גשמי‪ ,‬ובכל אוכל ובכל שתיה‪ ,‬ובאמת באות א' נכללת‬ ‫כל התורה בבחי' אות א' ד"אנכי הויה אלקיך‪ ,‬שכוללת את כל התורה‪ ,‬שהעצם כשאתה תופש במקצתו אתה תופש בכולו‪,‬‬ ‫ויש שמכוונים בכל לעיסה וגמיעה אות א' מאחד מהשמות הק' אהיה הויה אדני אל אלקים שדי צבאות‪ ,‬או בכל לעיסה‬ ‫אות א' ממילויי השמות עסמ"ב וקס"א קמ"ג קנ"א וכדו'‪ ,‬ועי"ז הם מקשרים את כל אכילתם ושתייתם לשמות הק' שורשי‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬וזוכים להעלות את האוכל והשתיה שיהיו בבחי' קרבנות ונסכים על המזבח להשי"ת ואשרי חלקם‪.‬‬ ‫קכב‪ .‬וזה לשונו )בסולם אות קס"ט(‪ :‬ותא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין‪] ,‬בוא וראה בכל שאר הזמנים והחגים[‪ ,‬בעי בר‬ ‫נש לחדי ולמחדי למסכני‪] ,‬צריך האדם לשמוח ולשמח את העני[‪ ,‬ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי‪,‬‬ ‫]ואם הוא שמח בלבדו' ואינו נותן לעני עונשו גדול[‪ ,‬דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא‪] ,‬כי שמח בלבדו ואינו נותן‬ ‫שמחה לאחר[‪ .‬עליה כתיב וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם‪] ,‬עליו כתוב וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם[‪ ,‬ואי איהו‬ ‫בשבתא חדי אע"ג דלא יהיב לאחרא‪ ,‬לא יהבין עליה עונשא כשאר זמנין וחגין‪] ,‬ואם הוא שמח בשבת אע"פ שאינו נותן‬ ‫לאחר אין נותנים עליו עונש כשאר הזמנים והחגים[‪ ,‬דכתיב 'פרש חגיכם'‪ ,‬פרש חגיכם קאמר ולא 'פרש שבתכם'‪] ,‬שכתוב‬ ‫'פרש חגיכם' פרש חגיכם אומר ולא 'פרש שבתכם'[‪ ,‬וכתיב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי‪ ,‬ואלו שבת לא קאמר‪] ,‬וכתוב‬ ‫חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ואלו שבת אינו אומר[‪.‬‬ ‫קטו‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫עם האור של 'קבלה' בקדושה ]שנקרא אצלינו‬ ‫שנין' ושבת נבחן כ'אלף השביעי'‪ .‬ומשום זה ביו"ט‬ ‫מקבל עמ"נ לקבל עמ"נ להשפיע[‪ ,‬מבלי שיצטרך‬ ‫היות שהוא עדיין בחי' 'שית אלפי שנין' צריכים‬ ‫שמירה של 'השפעה' שהיא הזמנת אורחים‪,‬‬ ‫ליזהר מאחיזת החיצונים והדינים‪ ,‬על כן צריכים‬ ‫ומשו"ז אין צריך להזמין אורחים שהיא 'השפעה'‬ ‫להכניס אורח לשמירה מאחיזת הדינים‪ ,‬ובזכות‬ ‫השומר על האור של 'קבלה'‪ ,‬משא"כ ביו"ט עדיין‬ ‫שנותנים לאחרים יש שמירה שלא יתאחזו‬ ‫צריך שמירה של 'השפעה' על ידי הכנסת‬ ‫הקליפות והחיצונים‪ .‬כי עפ"י הבנה של תורת 'בעל‬ ‫אורחים שזה שומר הקבלה שלא יהיה אחיזה‬ ‫הסולם'‪ ,‬הכנסת אורחים ונתינה לאחרים נקרא‬ ‫ח"ו קכג‪.‬‬ ‫'השפעה'‪ ,‬והוא שומר על האורות שמקבלים שלא‬ ‫יהיה אחיזה‪ .‬ואמנם שבת נבחן כאלף השביעי שאז‬ ‫אמרו חז"ל )ברכות י' ע"ב( 'הרוצה להנות יהנה‬ ‫אין דינים וקליפות ולכן אין צריכים אורח כי אין‬ ‫כאלישע'‪ ,‬אלישע הגיע למדרגה של 'אלף‬ ‫צריכים שמירה‪.‬‬ ‫השביעי' והגיע לשלימות תיקוני השכינה‪ ,‬בסוד‬ ‫'מטה שלחן כסא מנורה' כמ"ש בזוה"ק )בשלח מ"ד‬ ‫ושאל אה"ת‪ :‬הרי משמע בזוהר שגם בשבת יש‬ ‫ע"א(‪ ,‬שזכה להיות מרכבה לשכינה‪ ,‬ויכול להינות‬ ‫ענין להזמין אורחים‪ ,‬רק אינו מקבל עונש‬ ‫מהנותן‪ .‬ואמנם רש"י כתב קכד שהיה מותר לקבל‬ ‫אם אינו מזמין‪.‬‬ ‫מאחרים כי התפלל על הנותן‪ ,‬ולפירושו נבחן‬ ‫וענה רבינו‪ :‬מכל מקום בשבת 'אין חיוב'‬ ‫עדיין מדרגת הקבלה שלו כמדרגת יום טוב בחי'‬ ‫להזמין אורחים‪ ,‬האורח של שבת הוא‬ ‫שית אלפי שנין‪ ,‬אבל במדרגת שבת‪ ,‬כבר אין‬ ‫האדם בעצמו‪ ,‬כי מגיעים להשגה של יחוד שאין‬ ‫צריך לסיבה שהתפלל עליהם וכנ"ל וכמ"ש הרמ"ע‬ ‫מציאות של 'אחרים'‪ ,‬משא"כ ביו"ט שיש עדיין‬ ‫מפענו )מאמר שבתות ה' תחי' ח"ד(‪ ,‬שלא היה‬ ‫בחינת 'האחר' יכול להיות אחיזה‪ ,‬לכן צריכים‬ ‫צריך אלישע להחזיר טובת הנאה להנותן‪ ,‬אלא‬ ‫להזמין אורחים‪.‬‬ ‫רק 'קיבל' מעות‪ .‬עבודתו של אלישע היה רק על‬ ‫מנת לקבל‪' ,‬קבלה בלבד' שהוא בעצמו כולו‬ ‫ברבינו האר"י )פע"ח שער השבת‬ ‫ומצאנו‬ ‫השפעה‪ ,‬וזה היה יכול לעשות רק אלישע‪ ,‬שהיה‬ ‫פי"ח( שעיקר זמן לימוד 'הקבלה' הוא‬ ‫בעצמו מרכבה לשכינה‪ ,‬וכל הנאותיו הם הנאה‬ ‫בשבת‪ ,‬כי בשבת מאיר אור היחוד בשלימות‬ ‫של השכינה קכה‪.‬‬ ‫ואין אחיזת הדינים והקליפות‪ ,‬על כן משתמשים‬ ‫_________________________‬ ‫קכג‪ .‬רבינו מקשר לימוד תורת הסוד שהיא חכמת 'הקבלה'‪ ,‬עם אורו יתברך המאיר בנאצלים בכלים של 'קבלה'‪ ,‬ועי'‬ ‫בדברי בעל הסולם )הקדמה לפרי חכם אות ה'( שכתב וזה לשונו‪ :‬למה נקרא חכמת האמת חכמת הקבלה‪ ,‬ואדרבה שהיה‬ ‫לה להקרא בשם חכמת ההשפעה שכל החכמה הזאת היא רק בדרכיו ית' בעניני השפעותיו לתחתונים‪ ,‬ויש שרצו ליתן‬ ‫טעם מפני שצריך לקבלה איש מפי איש‪ ,‬ולא נהרא‪ ,‬אם כן כל התורה כולה צריך לקבלה איש מפי איש עד משה מסיני‬ ‫כנודע‪ .‬ועי עוד בדברי הבעה"ס מש"כ בתע"ס‪) ,‬ח"א(‪ ,‬מהו השם חכמת הקבלה‪ ,‬תשובה‪ .‬משום שכל העסק שבחכמה הזאת‬ ‫אינו זולת בדרכי ה'קבלה' שהכלים מקבלים מאור העליון הנמצא במצב מנוחה בהחלט‪ ,‬ובהאור כשהוא לעצמו אין לנו‬ ‫תפיסא ביה‪ ,‬אלא בסוד אחד יחיד ומיוחד ועל כן נקראת חכמת הקבלה‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מדברי בעל הסולם שענין לימוד הקבלה‬ ‫מקושר‪ ,‬עם קבלה לקבל האור‪ .‬ובזה בין דברי רבינו כאן ודו"ק‪.‬‬ ‫קכד‪ .‬כמ"ש לדייק כן הגר"ח פלאג'י בשו"ת יפה ללב ח"ג יו"ד סי' קנ"ג אות כ"ה‪ ,‬מרש"י חולין מ"ה ע"א ד"ה איתייקירי‪.‬‬ ‫קכה‪ .‬וזה לשון רבינו מש"א שבת פר' וילך תשע"ז‪) ,‬הודפס גם בספר 'נשמתין חדתין'‪ ,‬יומא דהילולא הילולת הרה"ק‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קטז‬ ‫רבינו‪ :‬שם נחשב עדיין כבחינת 'קבלה' של‬ ‫אה"ת‪ :‬הבעל הסולם )מאמר סיום‬ ‫והזכיר‬ ‫יו"ט‪ ,‬אבל 'קבלה' של שבת נבחן‬ ‫ספר הזוהר( מציין לדברי חכמינו‬ ‫כאחדות הפשוט קכז‪.‬‬ ‫ז"ל )מס' קידושין ז' ע"א( שאם אשה נותנת‬ ‫כסף לאדם חשוב‪ ,‬מתקדשת לו קכו‪) .‬אף‬ ‫רבינו התחיל ניגון 'אתה נגלת' ברסלב‪.‬‬ ‫שבקידושין צריך האיש ליתן לאשה כסף ולא‬ ‫חתן לרבינו להתברך לפני החתונה‪,‬‬ ‫הגיע‬ ‫להיפך‪ ,‬אלא היות שקבלה של איש חשוב נחשב‬ ‫ואמר רבינו‪ :‬מזל טוב מזל טוב‪,‬‬ ‫לו כהשפעה(‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫הבעה"ס(‪ :‬דרגת עתיק שבכתר קשורה אל דרגת המלכות‪ ,‬וכידוע בענין של מלכות השרשית הגנוזה ברדל"א )ג"ר דעתיק(‬ ‫והיינו שבמלכות למטה היתה הרצון הגמור לקבל‪' ,‬לקבל ע"מ לקבל' באופן דשבירה‪ ,‬משא"כ בעתיק שורש העליון המתוקן‬ ‫דהמלכות‪ ,‬הרי הרצון הגמור לקבל הוא כדי לעשות כלי היותר גדול לקבל מטוב השי"ת‪ ,‬שכפי גודל הרצון לקבל כך‬ ‫מגדיל הכלי‪ ,‬משום שידוע שזה רצון הש"י שיתעננו עליו ויהנו מטובו‪ ,‬וע"כ רצונו 'לקבל ע"מ לקבל' היינו שלימות הרצון‬ ‫לקבל‪ ,‬וזהו כדי להשפיע להש"י נח"ר שיוכל להטיב לנו בשלימות כרצונו ית'‪ ,‬וזהו בחינת מלכות שבשרשה העליון הגנוזה‬ ‫בעתיק‪ ,‬ונקרא 'מקבל ע"מ לקבל ע"מ להשפיע'‪ ,‬וזו דרגת הביטול דיום השב"ק דרגה דסעודתא דעתיקא קדישא שנאמר‬ ‫בו קרא 'דאז תתענג על ה'‪ ,‬שהיא דרגה דעתיק‪' ,‬מקבל ע"מ לקבל' אז תתענג‪' ,‬על מנת להשפיע' על ה'‪ .‬ויה"ר שנתעלה‬ ‫מדרגה לדרגה בעבודה"י עד שנזכה כולנו להתענג על ה' וליהנות מטובו לטוב לנו כל הימים לנצח בזה ובבא אכי"ר‪.‬‬ ‫קכו‪ .‬וזה לשון הבעל הסולם‪ :‬משיג רוממותו ית' כראוי הרי ההשפעה שהוא משפיע אליו מתהפכת להיות קבלה‪ ,‬כמו‬ ‫שנאמר )במסכת קידושין ז' ע"א( באדם חשוב‪ ,‬שהאשה נותנת לו כסף ומתקדשת לו‪ ,‬כי נחשב לה לקבלה ממש‪ ,‬כך הוא‬ ‫אצל השי"ת שאם משיג רוממותו ית'‪ ,‬אין לך קבלה יותר חשובה מנחת רוח ליוצרו‪ ,‬והוא די מספיק לחומר דלק לעמול‬ ‫ולהתייגע בכל לבו ונפשו ומאודו כדי לעשות נחת רוח אליו ית'‪.‬‬ ‫קכז‪ .‬ביאר רבינו במק"א‪ ,‬שמה שהביא הבעל הסולם הגמרא קידושין‪ ,‬לא כיון לבאר שלימות המדרגה של 'קבלה דעתיק'‪,‬‬ ‫כי סוף כל סוף הרי כוונתו צריך להיות 'השפעה'‪ ,‬ואין האשה מתקדשת כשאין המקדש נותן כסף והנאה למתקדש‪ ,‬וא"כ‬ ‫הקבלה שמה הוא 'כולו' השפעה‪ .‬ואמנם 'הקבלה' של עתיק אפילו שיהיה שלימות של 'קבלה' ויהנה ויקבל עצם האור‬ ‫בשלימות‪ ,‬אעפ"כ היות שהוא מונח בדבקות דעתיק לא נחשב 'כקבלה' או 'השפעה' אצלו‪ ,‬אלא הכל נבחן לתיקוני שכינה‪.‬‬ ‫]כי מקבל על מנת להשפיע‪ ,‬עדיין היא תנועה 'לחוץ' ‪ -‬להשפיע‪ ,‬משא"כ 'קבלה דעתיק'‪ ,‬אין כאן שום מציאת 'חוץ' ח"ו‬ ‫שעל עתיק אמרו 'אין אלקים עמדי'‪ ,‬והכל הוא רק שמותיו ית' ואור היחוד‪ ,‬ואין העבודה נבחן כהשפעה בכלל‪ ,‬כי אין‬ ‫מציאות אחר של 'על מנת' וד"ל‪ ,‬וא"כ אפילו שיהיה קבלה גדולה אעפ"כ לא נחשב כפירוד ח"ו‪ ,‬וכדברי 'התורת חכם'‬ ‫שכל מדרגה יכול להיות נבחן הן כקבלה והן כהשפעה מחמת גודל היחוד[‪.‬‬ ‫ובהזדמנות אחרת אמר רבינו שכל ענין של 'על מנת' נבחן כעבודה של ו"ק המדבר מהשפעה וקבלה‪ ,‬משא"כ בג"ר אין‬ ‫שייך ענין של על מנת להשפיע או לקבל‪ ,‬אלא רק לעבוד את ה' בלתי לה' לבדו‪ .‬ויש להבין הענין עפ"י דברי אדמו"ר‬ ‫אמצעי מחב"ד נ"ע בקונ' התפעלות )דף ס"ז( וזה לשונו‪ :‬יש להבין מהות התפעלות הניגון שהוא בחינת התפעלות פתאומית‬ ‫דוקא בלתי בחירה ורצון שכלי כלל‪ ,‬והוא התפעלות מורגשת 'ובלתי מורגשת בעצמו'‪ ,‬מצד שאינה באה מצד עצמו לכוין‬ ‫לעשות התפעלות‪ ,‬כ"א ממילא ומאליו בלתי נודע לו‪ ,‬ומפני שזהו כאלו אינו מרגיש ונודע לו כלל באותה שעה ממש‪ ,‬זהו‬ ‫הנקרא העדר הרגשת עצמו בזה כלל‪ ,‬אבל מ"מ 'התפעלות מורגשת הוא'‪ .‬וכו'‪ .‬כי אין הכוונה 'להתפעל' רק שההתפעלות‬ ‫מאליו נעשית‪ ,‬עד שיוכל להיות שאינו יודע כלל מאותה התפעלות‪ ,‬וכמו שנראה להיפוך בהתפעלות הכעס ג"כ שאינו יודע‬ ‫ומרגיש בהתפעלות כו'‪ ,‬משא"כ להיפוך בהתפעלות הנעשית על ידי 'הכוונה בתחלה'‪ ,‬כמו שמייגע את עצמו בהתבוננות‬ ‫רבות עד שמתפעל‪ ,‬שעיקר חפצו רק בהתפעלות זאת‪ ,‬ומצפה ומייחל מתי תהיה ואם לאו יצטער‪ ,‬ובבואה ישמח בה אם‬ ‫הוא במורגש בחמימות התלהבות בכי טוב כרצונו ואם לאו יצטער כו'‪,‬‬ ‫קיז‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫היא בחינת מב"י צריך שיכלל עבודתך עם בחינת‬ ‫ישרים‬ ‫דורות‬ ‫יפה קכח‬ ‫יפה‬ ‫יעלה‬ ‫הזיווג‬ ‫מב"ד‪ ,‬וכן אם שורש נשמתך היא בחינת מב"ד‬ ‫מבורכים‪.‬‬ ‫צריך אתה שיכלל עבודתך עם מב"י‪ ,‬ולא תשאר‬ ‫בחצאי דברים‪ .‬גם כשלומדים ]שהיא דרך מב"י[‬ ‫מהאורחים רצה ברכה לשלום בית‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫מתפללים ]להיות נכלל עם דרכו של מב"ד[‪ ,‬וגם‬ ‫ובירך רבינו‪ :‬שלום בית דקדושה‪.‬‬ ‫כשמתפללים לומדים‪.‬‬ ‫הבחור אמר עוד בקשות‪ .‬ואמר רבינו‪ :‬השי"ת‬ ‫יעזור שיאיר אור ה'‪ ,‬אור פניך עלינו‬ ‫אה"ת‪ :‬האם דברי הרה"ק מאיזביצא מקושר עם‬ ‫אדון נשא‪.‬‬ ‫לולב‬ ‫בנטילת‬ ‫המדרגות‬ ‫עליות‬ ‫שממשיכים מוחין דחסדים מפלגותא דשערי‪,‬‬ ‫התחיל רבינו הניגון 'אור פניך עלינו אדון‬ ‫]כמ"ש בכוונת הרש"ש עפ"י דרושי מהר"י מערבי[‪.‬‬ ‫נשא'‪.‬‬ ‫רבינו‪ :‬הסוד של פלגותא דשערי שממשיכים‬ ‫רבינו‪ :‬כתב הרה"ק מאיזביצא בספר 'מי‬ ‫בלולב הוא לילך עם חצי‪] .‬ועל ידי‬ ‫השלוח' )ח"ב פר' תשא ד"ה ששה‬ ‫הסוכה נשלמה החצי השני‪ .‬סוכה בגימ' הוי"ה‬ ‫פרשיות( שענין 'מחצית השקל' הוא שאם שורש‬ ‫אדנ"י[‪.‬‬ ‫נשמתך בבחינת 'משיח בן יוסף' אתה צריך ללכת‬ ‫בדרך משיח בן יוסף‪ ,‬ואם שורש נשמתך בחינת‬ ‫וזה מחלוקת מה נקרא פלגותא דשערי‪ .‬הגר"א‬ ‫'משיח בן דוד' תתנהג בדרכו של משיח בן דוד‪,‬‬ ‫סבר )בספד"צ פ"א‪ .‬ועי' מש"כ הלש"ם‬ ‫וזהו 'מחצית השקל'‪.‬‬ ‫בליקוטים שבסוף הספר הקדו"ש ליקוט א' אות ג' קכט(‬ ‫שיש ב' בחינת בגולגלתא דא"א‪' ,‬נחש בריח'‬ ‫ואמנם בסוכות כשבא בצל הסוכה נעשה בחינת‬ ‫שהולך באמצע הראש 'ונחש עקלתון' הסובב כל‬ ‫'בשקל אשא'‪ ,‬שאפילו שורש נשמתך‬ ‫_________________________‬ ‫קכח‪ .‬עי' בזרע קודש )פ' וירא( וז"ל‪ :‬אמרו רבותי ז"ל מאי האי דאמרו אינשי כשמזווגים ומתחתנים איש ואשה אומרים‬ ‫שהזיווג יהיה עולה יפה‪ ,‬ולהבין איזה מקום יהיה עולה‪ ,‬ומאי הלשון הזה שיהיה עולה יפה‪ .‬ופירשו כי כלל העבדות לייחד‬ ‫קוב"ה ושכינתיה בחינת יחוד שמות הויה ואדני שהצדיקים מייחדין במעשיהם הטובים‪ .‬והנה כתוב בספרים שלעתיד יהיה‬ ‫משם הוי"ה אותיות יהי"ה שהו' יהיה יו"ד‪ ,‬וזה ביום ההוא יהיה ד' אחד )זכריה יל ט( כי עתה הוא"ו הוא הצינור הראשון‬ ‫להשפיע עלינו‪ ,‬אבל לעתיד לא תצטרך הוא"ו להתארך כל כך‪ ,‬כי יהיה לבחינת כנסת ישראל עליה‪ ,‬ויהיה מהו' ג"כ יו"ד‪,‬‬ ‫ויהיה מהויה יהיה‪ ,‬ונמצא יהיה יחוד קוב"ה ושכינתיה‪ ,‬יהיה אדני גימטריא יפה‪ ,‬ולכן אומרים הזיווג יהיה עולה יפה‪,‬‬ ‫שהזיווג הזה של איש ואשה מעורר הזיווג העליון לקרב ביאת משיחנו‪ ,‬ויהיה זיווג יהיה אדני גימטריא מספר יפה‪ ,‬ותיבת‬ ‫עולה הוא ע"ד שכותבים ס"ה המספר עולה כן‪ ,‬הכוונה כאן שהמספר לזיווגי השמות יהיה יפה במספר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קכט‪ .‬וזה לשון הלש"ם‪ :‬ע"פ דברי מאורן של ישראל קדוש עליון מרן הגר"א זללה"ה וזיע"א בספד"צ פ"א במאמר גלופי‬ ‫דגלופין כחיזו דחויא אריך ומתפשטאן לכאן ולכאן זנבא ברישא רישא אחזיר אכתפיך‪ ,‬ואמר שם הגר"א ז"ל‪ ,‬כי הנה כמו‬ ‫שבתיקוני דיקנא יש שם שני מזלות שהם כללות כל התיקונים‪ ,‬והם מזל עליון ומזל תחתון‪ ,‬והם זו"ן ומתייחדים ונכללים‬ ‫באחד‪ ,‬כי הם שניהם הדעת עילאה הכללי כנודע‪ ,‬כן הוא בהי"ג חוורתא הנה יש בהם שני ארחין שכוללין את כל הי"ג‪,‬‬ ‫והם נכללים באחד שהם זו"ן‪ ,‬והנה הם ע"ד תנין שהוא התלי ששוכב באמצע המזלות כבריח מבפנים לכולם‪ ,‬והוא כמלך‬ ‫על כל הי"ב מזלות שכולם מתנהגין על ידו‪ ,‬והוא הנחש בריח דתנין השמים‪ ,‬ואח"כ הוא מתעגל כנחש עקלתון עד שמגיע‬ ‫זנביה לרישיה‪ ,‬וכן הוא בברייתא דשמואל פרק א'‪ ,‬התלי כמלך כר נחש בריח זה התלי כ' התלי מגוף המאורות ונטוי‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קיח‬ ‫ויחי ד"ה נפתלי(‪ ,‬שכל התורה כולה נכללה בקו‬ ‫הראש‪ ,‬והם כמו קשירת הציץ בפתיל תכלת שהיה‬ ‫ונקודה שהיא י' וו' קלא[‪.‬‬ ‫מסביב הראש ]וכמו שפירש רש"י )שמות כ"ח ל"ז([‬ ‫ע"ד 'נחש עקלתון'‪ ,‬ובאמצע הראש ביושר שהוא‬ ‫הרה"ק אברהם בר"נ כתב בספר 'חכמה ותבונה'‬ ‫ע"ד 'נחש בריח'‪ ,‬והנחש בריח שבאמצע הראש‬ ‫)סימן ט' קלב(‪ ,‬שמשה רבינו השתוקק‬ ‫הוא הפלגותא דשערי‪ .‬ואמנם לפי הבית לחם‬ ‫והתלהב לא"י בשביל מדה של 'אריכת אפים'‪ ,‬כמו‬ ‫יהודה )ע"ח שי"ג פ"ה‪ ,‬כלל ב'( הפלגותא דשערי‬ ‫שאמרו חז"ל )סנהדרין קיא ע"ב( 'וימהר משה ויקד‬ ‫היא נקודה קטנה פנויה בלתי שער באמצע‬ ‫ארצה וישתחו'‪ ,‬מה ראה ארך אפים ראה‪ ,‬כי‬ ‫הקודקוד ממש קל‪ .‬ונחלקו אם נחשב 'הפלגותא‬ ‫מחמת שראה בחי' 'ארך אפים' שהוא תלוי בארץ‬ ‫דשערי' לבחינת אות י' והיא שיטת הבית לחם‬ ‫ישראל‪ ,‬ע"כ 'ויקד ארצה' שהיה לבו בוער לארץ‬ ‫יהודה‪ ,‬או לבחינת אות ו' והיא שיטת הגר"א‪.‬‬ ‫ישראל‪) ,‬עי' בליקו"מ סי' קנ"ה(‪ .‬ארך אפים הוא אור‬ ‫אפרים או מנשה‪] ,‬כמ"ש בדגל מחנה אפרים )פ'‬ ‫_________________________‬ ‫מקצה אל קצה כנחש עקלתון‪ ,‬וראש וזנב כ'‪ ,‬וכן הוא בהלויתן כי שנים הם אחד‪ ,‬לויתן נחש בריח שהוא שוכב לאורך‬ ‫הים כבריח‪ ,‬ואחד לויתן נחש עקלתון שמתעגל ומקיף את כל הים וכל העולם‪ ,‬ואוחז הזנב בראש ונכלל בלויתן נחש בריח‬ ‫והם זו"ן‪ ,‬כמ"ש ב"ב דף ע"ד ב'‪ ,‬ונכללים שניהם באחד כי חוזר הזנב לראש כן הוא עד"ז בהשני ארחין הכוללים‬ ‫דהחוורתא‪ ,‬כי הם שנים והם אחד‪ ,‬והיינו כי בהי"ב חוורתא אשר הם ח' לצד הפנים ד' כנגד לחי ימין וד' כנגד לחי שמאל‬ ‫וד' לאחוריו והם י"ב ארחין‪ ,‬הנה יש בתוכם ארחא אחת שהוא חוורתא אחד הכולל את כולם‪ ,‬והוא ארחא דפלגותא דשערי‬ ‫אשר הוא באמצעם באמצע הראש ממש‪ ,‬שמתוכו מתפשטים ד' לכאן ד' לכאן‪ ,‬וראשו של אותו הארחא הנה הוא לצד‬ ‫העורף‪ ,‬כי לצד הפנים לא היו יכולים לקבל אורו‪ ,‬ונמשך והולך דרך כל הראש‪ ,‬וכשמגיע לצד הפנים הוא מתחלק לשנים‪,‬‬ ‫ומתעגל לימין ושמאל מחוץ לכולם ומקיף את כולם‪ ,‬עד שמגיע זנביה לרישיה בצד העורף‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קל‪ .‬וזה לשון הבית לחם יהודה‪ :‬זה האורחא הוא מלבד הי"ג חיורתי‪ ,‬כמבואר במבו"ש דכ"ו ע"א‪ ,‬וז"ל והענין כי ההוא‬ ‫אורחא דפלגותא דשערי אינו בכלל הי"ג אורחין‪ ,‬וההוא אורחא אתפלג לתרי"ג אורחין אחרנין כנז' שם‪ ,‬אמנם אלו הי"ג‬ ‫אורחין הם סובבים הגולגולת מלבד אותו האורחא שיש באמצע הגולגולת ממש יעו"ש‪ .‬ומאי דקרי ליה רז"ל בפלגותא‬ ‫דשערי‪ ,‬הענין הוא כי בהיות הי"ג נימין והי"ג חוורתי הם מתחילין מקודקוד א"א ומתפשטין למטה סביבות הגולגולת‬ ‫מוכרח הוא שישאר למעלה באמצע קיבוץ רישי הי"ג שורות של הנימין‪ ,‬בחי' נקודה קטנה פנויה בלי שער באמצע הקודקוד‬ ‫ממש‪ ,‬אשר מנקודה ההיא ולמטה מתחילין השערות להמשך‪ ,‬ואותה הנקודה הפנויה בלתי שער נקראת בשם אורחא חדא‬ ‫דאזיל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קלא‪ .‬עי' בדא"ח רעוא דרעוין פרשת כי תשא תשס"ז‪ ,‬שהאריך רבינו בהאי סוד של קו ונקודה ופלגותא דשערי הכולל‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬שהיא הקו של אור א"ס הכולל הן הקו והן הנקודה‪ .‬יעו"ש‪ .‬ועי' בדברי רבינו הרש"ש )נה"ש דף י"א(‬ ‫שהתורה היא הקו של אור א"ס ב"ה והבן‪.‬‬ ‫קלב‪ .‬לתועלת נביא דברי הרה"ק ראבר"נ במלואו עם ציונים ומראי מקומות ותמצית דברי רבינו שהעיר על דבריו‬ ‫הקדושים‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬שהיא מרומזת במזמור למה רגשו וכו' וגם מלשונו הק' בביאור הכתוב שבסי' קנ"ה ויקוד וכו' כיקוד‬ ‫אש ארך אפים ראה‪ ,‬תבין מרחוק בביאורו מעשה האונס שבמזמור למה רגשו וכו'‪ ,‬פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט‬ ‫אפו‪ ,‬כי אעפ"י שכל הדרכים הנאבדים יהי' ממלאך האף והכעס שממונה על כל המשחיתים והדינים‪ ,‬אבל דרך האש‬ ‫והתבערה הוא מעיקר האף והמדת הדין הנ"ל‪ ,‬ובתכלית ביטולו שבציון הר קדשו שבא"י נתבטל מדת הדין שלמעלה‪,‬‬ ‫ונהפך' ליקוד אש‪ ,‬וגם ממילא מבואר שביקוד האש דקדושה לציון הר קדשו הנזכר שם נתבטל הדין ואש הגיהנום מעל‬ ‫האדם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קיט‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫י"ד ע"ב(‪ ,‬והקדושה וטהרה מביא 'תיקון הכללי'‬ ‫של 'אריך אנפין'‪ ,‬שהיא בחינת אני העצמי‪ ,‬והוא‬ ‫)כמ"ש בליקו"מ סי' כ"ט אות ד'(‪ ,‬ובזה נבין ברחוק‬ ‫כמו אש העולה למעלה לאין היולי‪.‬‬ ‫הרוממות והתעלות של יוסף‪ ,‬שהיה עולה יותר‬ ‫כולנה מכל אחיו‪ ,‬כי עבודתו במצרים והתנסות‬ ‫וזהו מש"א דוד המע"ה 'למה רגשו גוים וכו' דרך‬ ‫בתוקף רתיחות הדמים‪ ,‬קיבל פי שנים‪ ,‬כי קיבל‬ ‫כי יבער כמעט אפו'‪) ,‬תהלים ב'(‪ ,‬יש מלאך‬ ‫בחינת 'בית יעקב' הנקרא אש‪' ,‬ובית יוסף' הנקרא‬ ‫שממנה באה האף וכעס וכל המשחיתים והדינים‪,‬‬ ‫להבה‪ ,‬ויוסף הולד לו בן שני שהוא אפרים‪ ,‬שעל‬ ‫ותכלית ביטולם הוא על ידי 'ציון הר קדשי'‪ ,‬שזה‬ ‫ידו נעשה בחינת רגל רביעי של הכסא‪ ,‬בסוד אחד‬ ‫עיקר עבודה של הר ציון‪ ,‬דוד המלך העלה בחינת‬ ‫שבשם יאי"א‪ ,‬שהוא ר"ת הוי"ה אלוקינו הוי"ה‬ ‫המלכות עד אני העצמי‪ ,‬וכמו שרביז"ל כמעט‬ ‫אח"ד‪] ,‬המכוונים בכונות רי"ו בר"ה[‪ ,‬כי אחד בגי'‬ ‫כלתה נפשו בזמן רעוא דרעוין‪ ,‬משה רבינו‬ ‫י"ג המרמז לאפרים שהיה השבט הי"ג‪ ,‬ומשו"ז‬ ‫התלהב בגודל השתוקקות בראיית א"א‪ ,‬כמ"ש‬ ‫יעקב ויוסף בגי' י"ג הוי"ת שהוא בחינת אפרים‬ ‫'מה ראה ארך אפים ראה'‪ ,‬מי שראה אני העצמי‬ ‫בגימ' אח"ד כנ"ל קלד‪ ,‬יעקב בגי' ז' הוי"ת הרומז לז'‬ ‫מתלהב באש הקדושה של ציון והר קדשי‪ ,‬ונתבטל‬ ‫ימים הראשונים של חנוכה שמאיר בו ז' מזלות‬ ‫כל הדינים של אש הגיהנם‪.‬‬ ‫הראשונות של י"ג דיקוני דיקנא‪ ,‬ויוסף בגי' ו' הוי"ת‬ ‫הרומז לזאת חנוכה‪ ,‬כמ"ש בתו"ח שגם ביסוד יש‬ ‫קלגהדברים שמרחק האדם מקדושה הם‬ ‫בחי' מלכות‪ ,‬שמאיר בו שאר י"ג תקוני דיקנא‬ ‫איסורים של 'ולא תתורו אחרי‬ ‫שהם י"ג הויו"ת‪.‬‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם'‪ ,‬שהם מינות וניאוף‪) ,‬ברכות‬ ‫_________________________‬ ‫קלג‪ .‬וזה לשונו בחכמה ותבונה‪ :‬והנה העיקר שבכל המעשים המרחקים מהאדם את המבוכות ומביאים בלבבו את האמונה‪,‬‬ ‫הוא מה שנרמז בסמיכת הכתוב אחרי לבבכם וכו'‪ ,‬כפי דרשת חז"ל )ברכות י"ד ע"ב( 'אחרי לבבכם' זהו מינות 'ואחרי‬ ‫עיניכם' זהו ניאוף‪ ,‬כי הקדושה והטהרה מזאת התאוה נקרא בשם תיקון הכללי )כמ"ש בליקו"מ סי' כ"ט אות ד'(‪ ,‬ויש בזה‬ ‫רבבות רבבות מדריגות‪ .‬ומרחוק תבין לפי"ז ברוממות והתעלות יוסף על כל אחיו‪ ,‬כי בירידתו לערוות מצרים והתנסותו‬ ‫שם בתוקף רתיחת הדמים 'ותשב באיתן קשתו' )בראשית מ"ט כ"ד(‪ ,‬נתעלה גם ברוחניות למדריגת פי שנים‪ ,‬ברוח אביו‬ ‫בעצמו כמובא מזה במ"א‪ ,‬כי בית יעקב אש ובית יוסף להבה )עובדיה א' י"ח(‪ ,‬ומהולדתו השניה אשר קרא בשם אפרים‬ ‫נשתלשל גם משיח בן יוסף כנודע )במ"ר במדבר י"ד א'(‪ ,‬וגם משה ודוד נתאחדו אתו ] ‪ -‬ביוסף‪ ,‬בעת[ הסתלקותם ברעווא‬ ‫דרעווין )זוה"ק ח"ב קנ"ו ע"א(‪ ,‬ובאחדותם ]של ג' צדיקים[ יחדיו‪ ,‬עומדים עם בנו ]של יוסף‪ ,‬שהוא[ אפרים ברגל הרביעי‬ ‫מה]רכבה שב[כסא‪ ,‬ש]אח"ד המרמז לאפרים כי היא שבט הי"ג[ הוא תיבה הרביעית והמצורפת לשלשה שמות הנ"ל י'‬ ‫א' י' א'חד ]שהוא שם יאי"א שמכוונים בו בכונת רי"ו המורה למרכבה כמ"ש בליקו"ת )תהלים ס"ח(‪ ,‬ונמצא שע"י בחינת‬ ‫אפרים שהיא אח"ד נשלמה בחינת רגל הרביעי שבמרכבה[‪.‬‬ ‫קלד‪ .‬וזה לשנו בחכמה ותבונה‪ :‬גם מבואר מצירופי דברי מוהרנ"ת )ליקו"ה ברכת הודאות ו' אות ל"ד( המיוסדים גם בדברי‬ ‫האריז"ל בפע"ח‪ ,‬שהשני שמות יעקב יוסף עולים י"ג פעמים הוי"ה‪ ,‬כי יעקב עולה שבעה פעמים הוי"ה המכוונים לשבעה‬ ‫לילות ]הראשונות של[ חנוכה‪ ,‬ובליל שמיני כאשר יאיר מספר שם הוי"ה בשם יוסף‪ ,‬אעפ"י שבצירוף שמו נמשכים‬ ‫המספרים עד י"ג כנ"ל מוכרח לעמוד ]ואין מדליקים יותר מח' ימים[‪ ,‬ואי אפשר להדליק יותר‪ ,‬כי ]בחינת יוסף[ הוא‬ ‫הלהבה בפני החמה שלעתיד‪ ,‬ו]כן מורה[ בשם יוסף ]שהוא[ מוסיף והולך להאיר מעצמו מיום ליום ]לכל השנה[‪ .‬ונוסח‬ ‫האריז"ל בברכת הנרות להדליק נ"ר חנוכה שבזה סובב ג"כ על הנח"ל הנובע ]שר"ת נ'וצר ח'סד ל'אלפים המאיר בזאת‬ ‫חנוכה‪ ,‬וכן ידוע מהכוונות הברכה של חנוכה‪ ,‬ורביז"ל אמר שמרומז בו‪) ,‬עי' בחיי מוהר"ן סי' קפ"ט([‪ ,‬ומוסיף לשפוך מימי‬ ‫הדעת והחכמה מיום ליום כנ"ל הנמשכים ויוצאים ממקור החכמה שלמעלה‪ ,‬וברוב רוממותו נעלם ונסתר הוא גם מדעת‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קכ‬ ‫בחינת שלמה‪ ,‬בסוד 'או בן דודו יגאלנו'‪ .‬ורגל‬ ‫וזה סוד של ימי החנוכה שנשלם בו רגל רביעי‬ ‫הרביעי הוא יו"ד של דוד בחינת אפרים כנ"ל‪ ,‬והוא‬ ‫שבכסא‪ ,‬ואף שאמרו בזוה"ק )ואתחנן רס"ב‬ ‫האמצע ונקודה שבתוך דוד‪ ,‬והוא ענין עמוק מכל‬ ‫ע"ב(‪ ,‬שדוד הוא רגל הרביעי שבכסא‪ ,‬אמנם‬ ‫עמוק‪ .‬ובזה נמצא שבתוך דוד נמצא נשמת משה‪,‬‬ ‫צריכים להבין שבתוך נשמת דוד מאיר בו אות‬ ‫ודוד הוא בחינת הגוף ומשה הוא בחינת הנשמה‬ ‫יו"ד הנעשה דוי"ד מלא שמרמז על שאול המלך‬ ‫המתלבש בדוד בסוד יוסף ואפרים‪ ,‬כי משה לקח‬ ‫שהוא בחינת מב"י הנכלל בדוד‪ ,‬ונעשה בחינת‬ ‫'את עצמות יוסף' שהוא בחינת אפרים ובזה זוכים‬ ‫שלמה בן דוד שבזה נשלם השם יאי"א‪' .‬או דודו'‬ ‫לגאולה )כמ"ש בביאור הליקוטים סי' י"א(‪ .‬וזה הסוד‬ ‫מרמז על דוד‪' ,‬או בן דודו יגאלנו' מרמז על שלמה‬ ‫של ימי חנוכה שמאיר בו י"ג הוי"ת‪ ,‬וגאולה תלויה‬ ‫)כמ"ש בדגל מחנה אפרים פ' בהר ד"ה או דודו(‪ .‬כי‬ ‫בשלמה המלך שיחנך ויבנה הביהמ"ק‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫כשמאיר נשמת משה המלובש בתוך גופו של דוד‬ ‫הקב"ה לשלמה שיבנה בית ראשון‪ ,‬כמו כן הוא‬ ‫על ידי בחינת יוסף שהוא בחינת 'אפרים'‪ ,‬אז נקרא‬ ‫צריך לבנות הבית השלישי‪) ,‬כמ"ש בישמח משה‬ ‫יוסף בשם 'שלמה' שהוא בעצמו משה כי שלמ"ה‬ ‫לדייק מפסוק מלכים א' ח' י"ג‪ ,‬שמתחילה בנה שלמה‬ ‫אותיות למש"ה‪ ,‬וזהו שלימתו של יוסף שנעשה‬ ‫הבית שיגמור בנינו בבית השלישי(‪.‬‬ ‫בחינת 'שלמה'‪ ,‬כמ"ש בנוסח ה'מי שברך'‬ ‫שאומרים בשב"ק 'מי שברך אבותינו אברהם יצחק‬ ‫ניגנו הניגון 'הבן יקיר לי אפרים'‪.‬‬ ‫ויעקב משה אהרן דוד ושלמה'‪ ,‬היינו שמשמיטים‬ ‫מז' רועים את יוסף הצדיק‪ ,‬ומכניסים תמורתו את‬ ‫הגישו לרבינו טלפון ודיבר רבינו עם הרה"ג‬ ‫ר' משה שאול קליין שליט"א קלה‬ ‫שלמה המלך ע"ה )וכמו שמבאר בזה כ"ק אדמו"ר ר'‬ ‫משה יחיאל מאוז'רוב זצ"ל בעל באר משה ואש דת‬ ‫]והשמיע דברו על המייק[‪.‬‬ ‫ששלמה המלך הוא כנגד י' דיוסף שבתוך דויד(‪,‬‬ ‫הגרמ"ש‪ :‬א פרייליכן יו"ט‪ .‬חשבתי היום‪ ,‬הרי‬ ‫ושלמה הוא בחינת שלימותו של דוד‪ ,‬וע"כ הוא בא‬ ‫אמר הקב"ה )דברים ט"ז ט"ו(‬ ‫אחרי דוד‪.‬‬ ‫'ושמחת בחגיך והיית אך שמח'‪ ,‬שהיא הבטחה‬ ‫)כמ"ש שם רש"י ד"ה והיית(‪ ,‬השי"ת יעזור שיהיה‬ ‫ורביז"ל היה לו בן שנקרא 'שלמה אפרים' )חי‬ ‫כפשוטו‪ ,‬לזכות להבטחה גדולה 'והיית אך שמח'‪,‬‬ ‫מוהר"ן אות כ"ז( הרומז על הי' שבתוך‬ ‫השי"ת יעזור שיוכל הרבי להשפיע לכלל ישראל‪.‬‬ ‫הוא"ו דדוד‪ ,‬דוד הוא אותיות דל"ת וא"ו דל"ת‪,‬‬ ‫רבינו‪ :‬אמן‪.‬‬ ‫והיו"ד שבתוך הוא"ו הוא יוסף שבדוד‪ ,‬הנעשה‬ ‫_________________________‬ ‫אחיו הקדושים והצדיקים בהסתרה והעלמה כנ"ל‪ ,‬עד ההיפך אמרו 'איש אל אחיו לכו ונהרגהו'‪ ,‬אין מקרא יוצא מידי‬ ‫פשוטו‪ ,‬ובאמת הוא השליט והראש לכל נשמות ישראל אשר ברוחניות‪ ,‬והעלם נפלא יוצאים ונמשכים מאתו כל הדורות‬ ‫כמובן מדברי רבינו ז"ל על אודות הכתוב 'קורא הדורות מראש'‪ ,‬ובהמשכתם מאתו אין ביכולת הרע לבלוע אותם בשום‬ ‫אופן בעולם כלל‪ ,‬וכל אשר יעמדו זה לעומת זה כל השבעה מדריגות הרעות לבלוע לנפשות ישראל עד שלא יודע כי באו‬ ‫אל קרבנה ולא יזכר שם ישראל עוד‪ ,‬כן בתכלית ההיפך יותר יקראו אותם עד שיוסיפו להקיא גם עצמות היותם כמובא‬ ‫מזה במ"א בדברי מורנ"ת‪ ,‬על אודות תשלומי כפל וארבעה וחמשה חמשה תחת השור וכאשר הוא בעצמו נתעלה ויצא‬ ‫בראש השנה מחושך לאור‪ ,‬כן בכוחו כי עז וגבורתו כי קשתה מים רבים לא יוכלו לכבות את תבערת לב נפשות ישראל‬ ‫הנמשכים ימאתו עד עת קץ ודי לחכימה ברמיזה‪ .‬עכ"ל‬ ‫קלה‪ .‬שעזרו רבינו למען הרבצת תורה‪.‬‬ ‫קכא‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫שהראהו הקב"ה דפנות הסוכה שתים כהלכתן‬ ‫הגרמ"ש‪ :‬אני רוצה להודות מה שעזר למען‬ ‫ושלישית אפילו טפח"‪ .‬ומבאר הבני יששכר על פי‬ ‫הרבצת תורה‪ ,‬יה"ר שיהיה לתועלת‬ ‫מש"כ הקדמונים )עי' בעקידה שער ס"ז( שכל עניני‬ ‫גדול ולזיכוי הרבים‪ ,‬ויהיה חיזוק למקום תורה‪.‬‬ ‫עסקי העולם שהאדם מתעסק בהם נחלקים לשלש‬ ‫ענינים‪' ,‬טוב' 'מועיל' 'ערב'‪' ,‬טוב' הוא דברים‬ ‫אמן‪ .‬יושבים כאן העולם‪ ,‬הרב יאמר‬ ‫רבינו‪:‬‬ ‫טובים‪' ,‬מועיל' הוא פרנסה שצריכים‪' ,‬וערב' הם‬ ‫כמה דיבורים‪ ,‬איזה ווארט ודבר תורה‪,‬‬ ‫דברים המביאים תועלת גופנית וכו' קלז‪ ,‬וזה רמז לו‬ ‫העולם רוצים לשמוע‪.‬‬ ‫הקב"ה לאיוב כי בסוכה כתיב שתים כהלכתם‬ ‫שהם 'טוב' 'ומועיל'‪ ,‬שיכולים להשתמש בהם‬ ‫הגרמ"ש‪ :‬היום נפל בדעתי לבאר דברי הבני‬ ‫כהלכתם‪ ,‬אבל 'ערב' צריכים רק טפח כי אפילו‬ ‫יששכר )תשרי מאמר י' י"ט קלו(‪,‬‬ ‫שיש רק מעט ערבות זה גם טוב ואי"צ יותר מדאי‪.‬‬ ‫שהביא מדרש פליאה )הובא בספר כסף נבחר פר'‬ ‫כך כתב הבני יששכר‪.‬‬ ‫שמיני(‪" ,‬איוב היה קורא תגר על היסורין עד‬ ‫_________________________‬ ‫קלו‪ .‬וזה לשונו‪ :‬מדרש פליאה )הובא בספר כסף נבחר פרשת שמות(‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬איוב היה קורא תגר על היסורין עד‬ ‫שהראהו הקדוש ברוך הוא דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח עכ"ל‪ ,‬יש לפרש על פי שכתבו הראשונים‪,‬‬ ‫)ומעין זה בספר בעל העקדה פר' אמור שער ס"ז פ"ז(‪ ,‬בפסוק )תהלים לט( הנה טפחות נתת ימי‪ ,‬רמז ימי האדם נרמזים‬ ‫בטפחות הסוכה‪ ,‬כל עניני עסקי העולם שהאדם מתעסק בהן‪ ,‬הלא המה נחלקים לשלשה חלקים‪' ,‬טעם יתייהיב להון'‪ ,‬טוב‬ ‫ערב מועיל כידוע‪ ,‬והנה החלק הטוב והמועיל ישתמש בהם האדם כל צרכו‪ ,‬אבל חלק הערב לחיך ואינו לא טוב ולא‬ ‫מועיל מהראוי להאדם הנלבב להתרחק ממנו‪ ,‬ולא יקח ממנו רק ההכרח‪ ,‬לזה בא רמז הסוכה אחר התשובה אשר חטא‬ ‫האדם‪ ,‬ונמשך אחר הערב בעולם הזה‪ ,‬והנה שב אל י"י בימי התשובה‪ ,‬הנה נתן לנו אז השם יתברך מצות סוכה‪ ,‬לרמוז‬ ‫להאדם שלא ידמה האדם את עולם הזה לעיקר הבית‪ ,‬רק כאורח נטה ללון באוהל כסוכה בכרם )מלשון הכתוב ישעיה א‬ ‫ח(‪ ,‬על כן שיעור הסוכה שבעה טפחים )סוכה טז( בגובה עשרה טפחים )סוכה ב( הרי שבעים טפחים‪ ,‬רמז ימי שנותינו‬ ‫בהם שבעים שנה‪) ,‬תהלים צ י(‪ ,‬הוא הנרמז הנה טפחות נתת ימי‪ ,‬והנה המצוה הוא בדפנות שתים כהלכתן ושלישית אפילו‬ ‫טפח‪ ,‬רמז על שלשה חלקי עסקי עולם הזה‪ ,‬טוב ומועיל יתנהג עמהם כהלכתן‪ ,‬ושלישית היינו נגד חלק הערב‪ ,‬די אפילו‬ ‫טפח‪ ,‬היינו לא ישתמש ממנו רק ההכרחי‪ ,‬ולא יחוש ליסורי עולם הזה שאינם ערבים עליו‪ ,‬רק ביודעו שהם מועילים‬ ‫לנפש לכפרת עוונותיו וכיוצא‪ ,‬יקבלם בסבר פנים יפות‪ ,‬ובזה תתבונן פירוש המדרש‪ ,‬איוב היה קורא תגר על היסורים‬ ‫עד שהראהו הקדוש ברוך הוא דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח‪ ,‬ודי בזה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קלז‪ .‬עיין במהרש"א )ברכות יא ע"ב( וזה לשונו‪ :‬כל עסקי עולם בכלל נחלקים לשלושה דהיינו טוב ערב ומועיל‪ .‬ועי‬ ‫עוד באדרת אליהו להגר"א )בראשית ג' ו'( שכתב‪ :‬כל טובת העולם נחלקים לשלושה אלו טוב ערב מועיל והסימן טעמ"ו‬ ‫וראו כי טוב ה'‪ ,‬כי מהשם יתברך יגיע לנו כל שלשה אלו‪ .‬וע"ע בשלה"ק )שער האותיות אות י' יצר טוב( מש"כ וזה לשונו‪:‬‬ ‫הפילוסופים חלקו תשוקת האדם נמצאות משלושה עניינים‪ ,‬טוב ומועיל וערב‪ ,‬ענין 'ערב' הוא גוף המתאוה לדברים ערבים‬ ‫ומתוקים‪ ,‬כגון חשק האכילות והבעילות וכל התאוות אף שבריבויים מזיקים לגוף מכל מקום חמדת וחשקת הגוף העכור‬ ‫אליהם‪' ,‬מועיל' נקרא מי שמתחכם ביותר ומניח הערב מאחר שהוא רע לו להבריאות ואוחז המועיל מה שמועיל לגופו‪,‬‬ ‫וזה הוא יותר במעלה מכל מקום אינו דבר נצחיי כי לבסוף בבוא זמן חליפתו איננו כי לקח אותו אלהים‪ ,‬הדרך השלישי‬ ‫הוא תשוקת וחשקת הצדיקים הגמורים דהיינו לידבק בהתורה והמצות כל ימי חייו ולעשות הטוב בעיני ה' זהו נקרא 'טוב'‪,‬‬ ‫נמצא יצר רע הוא הקצה האחרון אשר נמשל כבהמה והולך אחר הערב והרע מכלה את עצמו‪ ,‬ויצר טוב הוא הקצה העליון‬ ‫המתדבק בטוב‪ ,‬וחלק המועיל הוא בינוני‪ ,‬אם אדם הולך אחר המועיל כדי שיהיה בריא ויחיה חיי הבל זמן ארוך זה נוטה‬ ‫ליצר הרע‪ ,‬ואם הולך אחר המועיל כדי שיהיה בריא ויוכל לעבוד עבודת הקודש זה נוטה ליצר טוב ובזה יבחר האדם‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קכב‬ ‫לפי הזמנים‪ ,‬יו"ט פסח הוא אביב כמ"ש )דברים ט"ז‬ ‫וחשבתי על פי זה‪ ,‬אנחנו מבקשים בכל יום‬ ‫א'( 'שמור את חודש האביב ועשית פסח'‪,‬‬ ‫'והערב נא ה' אלקינו את דברי‬ ‫שהתבואה מתבשלת כמ"ש רש"י )שם(‪ ,‬ויו"ט‬ ‫תורתך' שצריך התורה הקדושה להיות מתוק וערב‬ ‫שבועות הוא זמן הקציר כמ"ש )שם כ"ג ט"ז( 'וחג‬ ‫בפינו‪ ,‬ונמצא שאפילו בדברים גשמיים אין צריכים‬ ‫הקציר בכורי מעשיך'‪ ,‬שזמן יו"ט שבועות קוצרים‬ ‫רק 'טפח' שהוא מעט ערבות‪ ,‬אבל לדברים‬ ‫התבואה‪ ,‬ויו"ט סוכות הוא זמן האסיף כמ"ש )שם(‬ ‫רוחניים שהוא התורה הקדושה צריכים הרבה‬ ‫'וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן‬ ‫ערבות ומתיקות‪ .‬ומשו"ז הדופן השלישי המרמז‬ ‫השדה'‪ .‬ולמה קבעו התורה שכל הימים טובים‬ ‫על 'ערב' היא דופן משונה‪ ,‬כי היא רק טפח‪ ,‬ועדיין‬ ‫מקושרים דוקא בזמן גידול התבואה‪ ,‬אמרתי‬ ‫צריכים טפח שוחק סמוך לשלשה‪ ,‬וצריכים צורת‬ ‫הכונה בזמן שיהודי מקבל רואה שמחה ורווחים‬ ‫הפתח )כמ"ש בסוכה דף ז' ע"א‪ ,‬ובשו"ע סי' תר"ל‬ ‫מנכסיו‪ ,‬צותה התורה שיקחו השמחה ויהפכו‬ ‫ס"ב( להשלימה לדופן שלם‪ .‬וזה רומז דופן השלישי‪,‬‬ ‫לשמחה רוחניות‪ ,‬וזהו 'מקדש ישראל והזמנים'‪,‬‬ ‫כי נחלק לשני הבחנות‪ ,‬שערבות הגשמיות אין‬ ‫שבזה שיש לנו הימים טובים 'חג האביב' 'וחג‬ ‫צריך רק מעט ודי בטפח‪ ,‬אבל ערבות התורה‪,‬‬ ‫הקציר' 'וחג האסיף' זהו 'מקדש' ומהפך דברים‬ ‫המרמז להשלים דופן השלישי על ידי דיני התורה‪,‬‬ ‫גשמיים של 'ישראל והזמנים' לרוחניות‪ .‬ובזמן‬ ‫צריכים הרבה עד להשלים לדופן שלם‪ .‬ומשו"ז רוב‬ ‫שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היו צריכים להניח‬ ‫דופן השלישי המרמז 'לערב' הוא דופן של תורה‪,‬‬ ‫התבואה ולרוץ לבית המקדש‪ ,‬וסמכו על הבטחה‬ ‫דופן של לבוד‪ ,‬ודופן של צורת הפתח‪ .‬וזה רומז‬ ‫'ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני‬ ‫שרק הערבות והמתיקות של תורה צריכים‪,‬‬ ‫ה' אלוקיך שלש פעמים בשנה' )שמות לד כד(‪ ,‬וזה‬ ‫ואדרבה זהו הערב אמיתי שעל ידה נשלמת רוב‬ ‫הוא הפשט האמיתי של מקדש ישראל והזמנים‪ ,‬כי‬ ‫הדופן‪ ,‬ומשו"ז מדגישים שתים כהלכתם שהם‬ ‫לוקחים זמנים הגשמיים ומהפכים אותם לזמנים‬ ‫'טוב' 'ומאוד' יכולים להיות דפנות פשוטים‪ ,‬אבל‬ ‫הרוחניים ובאים לבית המקדש‪ .‬וכן בימינו שאין‬ ‫דופן השלישי הרומז על 'ערב' היא רק טפח‪ ,‬כי‬ ‫בית המקדש קיים באים לבתי כנסיות ובתי‬ ‫ערבות הגשמיות צריכים רק מעט‪ ,‬אבל להשלים‬ ‫מדרשות‪ ,‬כמ"ש הרמב"ן )פר' אמור כ"ג ד' קלח( שכל‬ ‫שאר הדופן הוא רק על ידי התורה הקדושה‪.‬‬ ‫התכלית של מקרא קודש הוא להתכנס‪ ,‬והרמב"ן‬ ‫ס"ל שהוא דאורייתא‪ ,‬כלומר לכינוס יו"ט בביהמ"ד‬ ‫מברכים 'מקדש ישראל והזמנים'‪ ,‬למה מוסיפים‬ ‫הוא דאורייתא‪ ,‬והפרי מגדים )משב"ז סי' ת"צ‬ ‫'והזמנים'‪ ,‬פשט הפשוט הוא )כמ"ש‬ ‫סק"ב קלט‪ ,‬וע"ע בפרמ"ג א"א סי' ק"ו סק"ג‪ ,‬וסי'‬ ‫ברבינו בחיי פ' בא י"ג ד'( התורה לקח הימים טובים‬ ‫_________________________‬ ‫קלח‪ .‬וזה לשונו‪ :‬וטעם מקראי קדש שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו‪ ,‬כי מצוה היא על ישראל להקבץ‬ ‫בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא‪ ,‬בתפלה והלל לאל בכסות נקיה‪ ,‬ולעשות אותו יום משתה‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫בקבלה )נחמיה ח י( 'לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי‬ ‫חדות ה' היא מעוזכם'‪ ,‬והנה "מקרא קדש" מלשון קרואי העדה )במדבר א' ט"ז( אחרי כן יאכלו הקרואים )שמואל א ט‬ ‫יג(‪ ,‬וכן על כל מכון הר ציון ועל מקראיה )ישעיהו ד' ה'(‪ ,‬המקומות שנקראים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה‪.‬‬ ‫קלט‪ .‬וזה לשונו‪ :‬והנה טעם מקרא קודש‪ ,‬עיין ב"י סימן תפ"ז ד"ה סדר בשם הרמב"ן ז"ל פרשת אמור )ויקרא כ"ג ב'(‬ ‫דתפלה בחול דרבנן דלא כהר"מ ז"ל )תפילה א א(‪ ,‬עיין סימן ק"ו סעיף ב‪ ,‬וביום טוב י"ל תפלה דין תורה להקבץ בית‬ ‫ה' לקדש היום בתפלה בפרהסיא יע"ש‪ ,‬משמע דבעינן מן התורה עשרה גדולים י"ג שנה וב' שערות‪ ,‬הענין פרהסיא באה"ע‬ ‫קכג‬ ‫בצילא דמהימנותא‬ ‫של 'סתימת הדופן' שיהיה הסוכה כעריבן )עי'‬ ‫תקמ"ה סק"ד שמשמע שהוא הדין בשבת( מסביר‬ ‫בדברי הר"ן דף ו' ע"ב ד"ה ת"ר‪ .‬וזה רוצה לחדש‬ ‫שהן הכינוס במנין והן התפילות הוא דאורייתא‪,‬‬ ‫'שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח' הוא מדין של‬ ‫וזהו 'מקדש ישראל והזמנים'‪.‬‬ ‫הכשר סוכה‪ ,‬וכמו שהגמרא הביא הברייתא‬ ‫בתחילתו שהוא רק טפח‪ ,‬אבל מה שהוסיף אמוראים‬ ‫ולהלכה משמע שהוא חידוש‪ ,‬כי ברמב"ן לא‬ ‫בגמרא שלמעשה צריכים להשלים הדופן‪ ,‬הוא דין‬ ‫מזכיר מילה אחת שצריכים להתכנס‬ ‫צדדי‪ ,‬כי הוא דין של 'סתימת הדופן' ולא דין של‬ ‫דוקא במנין‪ ,‬רק כתב שמשום 'מקרא קודש' יש‬ ‫'הכשר סוכה'‪.‬‬ ‫מצוה להתכנס‪' ,‬ומקרא' הוא לשון כינוס‪ ,‬אבל כמה‬ ‫הוא שיעור כינוס מחדש הפרמ"ג שהוא לכל‬ ‫ובאמת אם מסתכלים בדברי האריה"ק )שעה"כ‬ ‫הפחות 'מנין'‪ ,‬שיהיה בחינה על כל ביה עשרה‬ ‫דרוש ד' דסוכות(‪ ,‬כבר רואים יסוד‬ ‫שכינתא שריא )סנהדרין ל"ט ע"א(‪.‬‬ ‫הדברים של הבריסקר רב‪] ,‬ודבר זה מציין איזה‬ ‫ספר )עי' בקיצור הכוונות לרמח"ל עם ביאור איבי‬ ‫רבינו‪ :‬אמר הגרי"ז מבריסק זצ"ל )קונ' על הסוכה‬ ‫הנחל ח"ב עמוד רפ"ח‪ ,‬וע"ע בדברי שלום להגר"א‬ ‫דף ל' ד"ה והנראה קמ( מה שאמר הגמרא‬ ‫עפגין חי"ב סי' תרל"ח ס"א([‪ ,‬שכתב שם האר"י‬ ‫'שתים כהלכתם ושלישית אפילו טפח'‪ ,‬כבר יצאו‬ ‫שאפילו שנעשה ב' דפנות הסוכה ושלישית אפילו‬ ‫להכשיר הסוכה ואין צריכים להוסיף על הדופן כי‬ ‫טפח‪ ,‬זה סגי מעיקר הדין‪ ,‬וכבר הקשה עליו‬ ‫כבר הסוכה כשר מדין תורה‪ ,‬ומה שצריכים‬ ‫מהר"ש וויטאל )הובא בהגו"י אות ד' קמא( שלכאורה‬ ‫להשלים דופן השלישי ברוב וצורת הפתח וטפח‬ ‫דברי האר"י אינו מתאים לפשטות הלכה‪ ,‬ואמנם‬ ‫שוחק‪ ,‬אין זה מדין 'הכשר סוכה' אלא מדין אחר‬ ‫_________________________‬ ‫סימן טז סעיף ש הבא על עכו"ם וכן ויקח בועז עשרה אנשים רות ד ב כל פרהסיא עשרה משמע רבים הוה שלשה ולפי‬ ‫זה ראוי לחוש לזה ולהדר אחר גדולים שידוע שהביאו ב' שערות עיין מ"א סימן נ"ה ס"ק ז' וסימן קצ"ט ס"ק ז' דבדין‬ ‫תורה בעינן בידוע שהביאו ב' שערות‪.‬‬ ‫קמ‪ .‬וזה לשונו‪ :‬בעיקר דברי רבי סימן דבעינן טפח שוחק בפחות משלשה סמוך לדופן קשה דההלכתא נאמרה 'שלישית‬ ‫אפילו טפח' ולא ארבעה טפחים‪ .‬ונראה דשני דינים נפרדים הם דלענין עיקר דין דפנות האמורות בסוכה באמת בטפח‬ ‫בעלמא סגי אליבא דכו"ע‪ ,‬ואין בזה שום פלוגתא כלל‪ ,‬דכך נאמרה בהלכה דשתים בעינן כהלכתם ושלישית אפילו טפח‪,‬‬ ‫ובטפח בלבד מתקיים דין דפנות האמורות לענין הכשר סוכה‪ .‬והא דמצריך ריב"ל שיהא רוב דופן עשוי הוא זה דין אחר‬ ‫לגמרי‪ ,‬דעכ"פ בעינן שתהא הסוכה סתומה ברוח שלישית‪ ,‬אבל אין זה כלל מעיקר הכשר דפנות‪ ,‬דבזה בטפח בעלמא סגי‬ ‫כעיקר הלכה‪ ,‬ועל זה הוא דקיימא כל הסוגיא אותו טפח היכן מעמידו שיהא נחשב כדופן על כל הסוכה‪ ,‬דרב אמר מעמידו‬ ‫כנגד היוצא ובהכי סגי‪ ,‬ואחריני סברי שצריך להעמידו כנגד ראש תור דליחזי כדופן שלישי על כל הסוכה‪ ,‬וריב"ל מחדש‬ ‫דלא מהניא רק באופן שרוב דופן סתום בהלכות מחיצות‪ ,‬והיינו שיהא טפח שוחק ויעמידו בפחות משלשה ע"ש‪ .‬והיינו‬ ‫כמ"ש דבאמת אף לאחר דאיכא טפח שוחק בפחות מג' סמוך לדופן חשיב דופן טפח‪ ,‬דזהו שיעורא דדופן שלישית‪ ,‬אלא‬ ‫דבעינן לסתום כל הרוח ומעמידו על ידי לבוד לסתום רוב הדופן‪ ,‬אבל מ"מ חשיב דופן טפח‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קמא‪ .‬וזה לשון הגוב"י שם‪ :‬אפשר שסובר הרב ז"ל כסברת רבי יהודה שאמר במס' סוכה )פ"א ד"ו ע"א( וז"ל אר"י סוכה‬ ‫העשוי' כמבוי כשרה ואוחו טפח מעמידו לכל רוח שירצה וע"ש‪ ,‬א"א בוודאי שהרב ז"ל לא אשתמיטי' הדין המוסכם‬ ‫שסוכה העשויה כמבוי צריכה פס ד' טפחים ומשהו‪ ,‬וגם צריך להעמידו פחות מג' סמוך לא' מב' דפנו' כו‪ ',‬ואפי' בציור‬ ‫העליון של ב' כהלכתן וג' אפילו טפח כו'‪ ,‬וגם צריך שאותו טפח יעמיד אוחו בפחו מג' לא' מהדפנות כו'‪ ,‬האמנם רצה‬ ‫לקרב הדין אצל הסוד‪ ,‬ואעפ"י שאינו מכוון ביפה‪ ,‬ואף היא לא תברא שיסוד הזה הוא של תבונה‪ ,‬והוא בסוד מ' ולא בסוד‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קכד‬ ‫עסקנו בענין זה בימי הסוכות‪ ,‬כי דוקא בסוכות טוב‬ ‫עפ"י דברי הבריסקר רב שיש ב' דינים בדין סוכה‪,‬‬ ‫לעסוק דבר זה ]כי הוא סוד ערבות ומתיקות‬ ‫הראשון שצריך להיות 'הכשר סוכה'‪ ,‬וב'‪ ,‬שסוכה‬ ‫התורה המשלים שלימות דפנות הסוכה[‪ ,‬ולנו זכות‬ ‫צריך להיות סתום‪ ,‬שאינו נעשית אלא בטפח שוחק‬ ‫היא שיש לנו שייכות לזה‪ ,‬השי"ת יעזור שיפוצו‬ ‫וצורת הטפח מובן דברי האר"י‪ .‬וא"כ כפי שביאר‬ ‫הלכה בכל העולם כולו מתוך שמחה בעזרת ה' עד‬ ‫האר"י עפ"י סוד ביאר הבריסקר רב עפ"י נגלה‬ ‫מאה ועשרים שנה‪.‬‬ ‫ולפי דברי הרב לעיל מובן מאוד‪ ,‬שבעצם כבר‬ ‫יצאו ידי 'הכשר סוכה' רק בטפח‪ ,‬הרומז 'לערב'‬ ‫הגרמ"ש‪ :‬יאריך רבינו ימים על ממלכתו 'כי‬ ‫שאין צריך מעיקר הדין רק טפח‪ ,‬ואמנם להשלים‬ ‫אורך ימים ושנות חיים'‪ ,‬רבינו‪:‬‬ ‫הדופן בערבות הרוחניות זהו דין אחרת כי הוא דין‬ ‫אמן‪ .‬הגרמ"ש‪ :‬השי"ת יעזור שיוכלו להשפיע‬ ‫שצריכים להשלים הדופן בערבות התורה‪ ,‬אבל‬ ‫לבנים‬ ‫וגשמיות‬ ‫רוחניות‬ ‫מדין סוכה סגי רק טפח‪ ,‬והסוכה אינה כשר רק‬ ‫ולתלמידים ולכל כלל ישראל‪ ,‬עד שנזכה לקבל פני‬ ‫כשמשלים הדופן השלישי שהיא ערבות התורה‬ ‫משיח צדקינו בב"א‪.‬‬ ‫וערבות אמיתי‪ ,‬ואתם עוסקים להרביץ תורה‬ ‫אמן יישר כוח‪ ,‬גוט יו"ט‪ .‬הגרמ"ש‪:‬‬ ‫רבינו‪:‬‬ ‫לעדרים להפיץ תורה והלכה‪ ,‬ואין להקב"ה רק ד'‬ ‫גוט יו"ט‪.‬‬ ‫אמות של הלכה )ברכות ח' ע"א(‪ ,‬וא"כ בהשגח"פ‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫יום ראשון פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ"ג‬ ‫אודותיו היינו 'אין אלקי'‪ ,‬וזהו פשט פשוט בכל‬ ‫האין שבחסידות הוא אין אלקי‪ ,‬והיש האמיתי‬ ‫דיבור ודיבור בחב"ד‪) .‬שאלו מה החילוק בין היש‬ ‫והאין ההיולי הם אהבה ויראה שבתוך האהבה‬ ‫האמיתי לאין ההיולי שמעליו( הידיעה שהכל הבורא‬ ‫)המשך למה שדיבר קודם בענין 'אין'( וצריך לדעת‬ ‫יכולה לתת לנשמה ב' הרגשים‪) ,‬א( ההרגש שהוא‬ ‫שפשוט הוא שה'אין' שאנו מדברים‬ ‫_________________________‬ ‫ס' וא"כ הוא כלול מד' נהי"ם דתבונה‪ ,‬ואפשר לזה רמזו רז"ל באומרם עושה פס ד' טפחיס כו'‪ ,‬והכל הולך למקום א'‪,‬‬ ‫כנלע"ד א"ש עוד אפשר לפרש כי הרב ז"ל מדבר במציאו' העושה סוכתו באמצע החצר רחוק מדפנות החצר שדי לה‬ ‫בריוח טפח‪ ,‬ועיין בס' הלבוש בהלכות סוכה סימן תר"ל ס' ד' ה"ז‬ ‫קכה‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫מציאות כלל וכלל זולת הבורא'‪ ,‬ולעולם מסתיים‬ ‫נכלל ביש האמיתי‪) ,‬ב( וההרגש שזה מגלה את‬ ‫הביטול במציאות אמיתית שאתה מאמין בבורא‪,‬‬ ‫האין האלקי‪ ,‬וזהו בבחי' יראה שהיא כולה אהבה‪,‬‬ ‫ולא באפס סתם )אז דו בוסט 'סתם גארנישט'‪,‬‬ ‫וכמ"ש הגה"צ ר' הלל מפאריטש בליקוטי ביאורים‬ ‫שאתה סתם כלום(‪ .‬ואפילו מדרגת אריך שהיא‬ ‫סימן ד'‪ .‬וכמו שכתב אדמו"ר הצמח צדק שהאדם‬ ‫מסירת נפש ששורפת את כל הגוף ואת כל‬ ‫נכלל במציאות אלקות אבל לא נעשה אלוק קמב‪,‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬וכמ"ש אדמו"ר האמצעי קמה‪ ,‬הרי היא‬ ‫והרגש זה‪ ,‬שהוא מרגיש שאינו נעשה אלוק אפילו‬ ‫שורפת את כל הגוף והנשמה 'מכח יחוד אלקות'‪,‬‬ ‫בהיותו כלול לגמרי במציאות אלקות‪ ,‬זוהי היראה‬ ‫ולא סתם‪ .‬ו'יחוד אלקות' הוא הוא מציאות היש‬ ‫שהיא כולה אהבה )וזה ענין יש האמיתי המגלה את‬ ‫האמיתי‪ ,‬שלמעלה ממנו הוא 'אין ההיולי'‪ ,‬וצריך‬ ‫האין ההיולי(‪ .‬ובמדרגות הגבוהות הרי האהבה‬ ‫להסביר זאת היטב‪ ,‬ועיקר הגדר להסבירו‬ ‫האלקית מביאה יראה אלקית‪ .‬היש האמיתי הוא‬ ‫בפשטות הוא שיש 'אהבה' ויש 'יראה מחמת‬ ‫בחי' אהבה‪ ,‬והאין ההיולי הוא בחי' יראה שבתוך‬ ‫אהבה'‪.‬‬ ‫האהבה עצמה‪ ,‬והכל דבר אחד ולא ניתן להסבירו‬ ‫כי הוא רוחניות‪ ,‬וכל המדובר הוא באור האלקי‬ ‫גופא ובאחדות הפשוט‪ ,‬שבזה עצמו יש 'יש' ו'אין‬ ‫יראה ואהבה הן שפת הרוח שבה אפשר‬ ‫היולי'‪.‬‬ ‫להסביר את כל מדרגות הרוחניות‬ ‫וכך הוא הדרך הפשוט להסביר את הענין בשפה‬ ‫וכן לגבי 'כלא' המגלה 'לא' קמג‪ ,‬ענינו הוא‬ ‫פשוטה ע"פ חסידות הפשוטה‪ ,‬אמנם אין לנו‬ ‫שהנברא מתבטל מכל וכל )די נברא ווערט‬ ‫דיבורים ברורים להסביר את הענין‪ ,‬כי הוא‬ ‫אויס‪ ,‬הנברא כלה ואיננו(‪ ,‬אבל באופן שהבורא‬ ‫רוחניות‪ ,‬ויש בזה השגות גבוהות מאד מאד שאי‬ ‫מתגלה‪' .‬אפס זולתו' היינו האמונה שהכל בורא‪,‬‬ ‫אפשר להסבירן אלא בשפת הרוח ובשפת הלב‪,‬‬ ‫ובודאי 'קדושתי למעלה מקדושתכם' קמד‪ ,‬והכניסה‬ ‫ולא בשפת המוח‪ ,‬כי המוח יכול רק להגדיר כמה‬ ‫לזה היא האמונה כמה השי"ת מניח לנו‪ ,‬וכל‬ ‫מיני מהלכים‪ ,‬אבל עיקר ההדגשה בזה הוא שפת‬ ‫המציאות שלך היא ש'אתה אפס‪ ,‬ואין שום‬ ‫_________________________‬ ‫קמב‪ .‬עי' אור התורה לאדמו"ר הצמח צדק‪ ,‬שמות ח"ב‪ ,‬בשלח עמ' תפט‪ ,‬וז"ל‪" :‬שנתהפך ממהות נברא למהות אלקות‬ ‫אבל לא חלילה למהות הבורא ית'‪ ...‬וכל הקרוב קרוב להבורא ית' ענינו שמרגישי' הביטול יותר ויותר"‪.‬‬ ‫קמג‪ .‬בחי' כולא קמיה 'כלא' חשיב‪ ,‬בכ'ף הדמיון‪ ,‬המגלה שכולא קמיה 'לא' חשיב‪.‬‬ ‫קמד‪ .‬עי' ויקרא רבה כד‪ ,‬ט‪ ,‬וז"ל‪" :‬והדין קדשים תהיו‪ ,‬יכול כמוני‪ ,‬תלמוד לומר כי קדוש אני‪ ,‬קדושתי למעלה‬ ‫מקדושתכם"‪.‬‬ ‫קמה‪ .‬עי' אמרי בינה‪ ,‬פתח השער סי' י"ג )דף ו(‪ ,‬וז"ל‪" :‬אבל למעלה מן החכמ' הנק' א"א שם המדות בבלתי התחלקו'‬ ‫חושך ואור ומשתמשים בערבוביא ‪ ...‬וזהו הנק' המאריך באחד כמו שאמרו גבי ר"ע הי' מאריך בא' כו' שהוא ביחוד‬ ‫מדותיו שבמוה"ע דוקא ‪ ...‬ע"כ ממילא יוכל להגיע לאה"ר דבכל מאדך במס"נ בגוף בפו"מ מפני שנשמתו שרשה בעצמו'‬ ‫ממש ויש בכלל מאתיי' מנה שבמס"נ דנשמה באח"פ נכלל כח מס"נ שבגוף ‪ ...‬וזהו שהי' מאריך בנשמתו באח' הפשוט‬ ‫עד שיצא' נשמתו ונכלל' באח"פ מצד מס"נ בפו"מ דוקא"‪ .‬ועי' שם שער הק"ש סי' ט' )דף כא(‪ ,‬וז"ל‪" :‬כי הנה ידוע‬ ‫דבתיבת אחד כשמאריך באחד צריך למסור נפשו בא' כענין ר"ע שהיה מאריך בא' עד שיצאה נשמתו באחד"; ושם סי'‬ ‫מ"א‪" :‬ב' מיני מס"נ שבפסוק ראשון למסור נפשו באחד הוא מס"נ של הנשמה האלקית מצד שרשה בעצמות אא"ס ממש‬ ‫‪) ...‬וזהו כמו ר"ע שהיה מאריך באחד ויצאה נשמתו באחד מלבד מס"נ דגופו כו'("‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קכו‬ ‫עליו‪¦ ,‬כּי‬ ‫פּחדים ¨ ¨‬ ‫נוֹפלים § ¨ ¦‬‫הלּב § ¦‬ ‫חלישׁוּת © ‪¥‬‬ ‫ידי ‪¦ £‬‬ ‫©על § ‪¥‬‬ ‫הרוח דוקא‪ ,‬ועל זה כתוב ורוח אלקים מרחפת על‬ ‫הגּבוּרה‬ ‫ועקּר © § ¨‬ ‫פּחד‪¨ ¦ § ,‬‬ ‫הגּבּוֹר ‪¥‬אין לוֹ שׁוּם © ©‬ ‫©¦‬ ‫פני המים דא רוחו של משיח קמו‪ ,‬והענין‪ ,‬כי‬ ‫מתירא‬ ‫חזק‪¥ ,‬אינוֹ ¦ § ¨‪¥‬‬ ‫שׁלּבּוֹ ¨ ¨‬ ‫דּהינוּ ¦מי ‪¦ ¤‬‬ ‫בּלּב‪§ © § ,‬‬ ‫הוּא © ‪¥‬‬ ‫הלשון יראה ואהבה הוא לשון אשר הבעל התניא‬ ‫המּלחמה‪,‬‬ ‫קשׁרי © ¦ § ¨ ¨‬ ‫לתוֹך ¦ § ‪¥‬‬ ‫ורץ § §‬ ‫דּבר‪¨ § ,‬‬ ‫¦משּׁוּם ¨ ¨‬ ‫בספר התניא השתמש דווקא בלשון זה‪ ,‬כי האדם‬ ‫להפך‪,‬‬ ‫וכן § ‪§ ¤ ¥‬‬ ‫ואמץ ¦לבּוֹ‪¥ § .‬‬ ‫חזק § ‪¤ Ÿ‬‬ ‫ידי ‪¤Ÿ‬‬ ‫וּמתגּבּר ©על § ‪¥‬‬‫¦ § ©‪¥‬‬ ‫צריך להשיג את כל העולמות עם כל השפות‪,‬‬ ‫שׁכּתוּב § ¨ ¦‬ ‫)דּברים‬ ‫וזה ‪¨ ¤‬‬ ‫מתפּחדים‪¤ § .‬‬ ‫לבב ‪¥‬הם ¦ § © ‪¦ £‬‬ ‫רכּי ‪¨ ¥‬‬‫© ‪¥‬‬ ‫והשפה של יראה ואהבה היא מין 'רוח' שיכול‬ ‫רשׁ"י‪:‬‬ ‫פּרשׁ © ¦‬ ‫הלּבב"‪¥ ¥ ,‬‬ ‫ורך © ‪¨ ¥‬‬ ‫היּרא § © §‬ ‫"אישׁ © ¨‪¥‬‬ ‫כ(‪¦ :‬‬ ‫לעזור את האדם לילך בכל המדרגות ובכל‬ ‫ידי ‪¤‬זה‬ ‫לבב‪© ,‬על § ‪¥‬‬ ‫רך ‪¨ ¥‬‬ ‫ידי © §‬ ‫'היּרא' §וכוּ'‪¦ ,‬כּי ©על § ‪¥‬‬ ‫© ¨‪¥‬‬ ‫העולמות‪ ,‬ואפשר להסביר את כל מדרגות‬ ‫כּנּ"ל‪ .‬ועי' עוד ענין זה בתורה‬ ‫מתירא‪© © ,‬‬ ‫הוּא ¦ § ¨‪¥‬‬ ‫הרוחניות בלשונות של יראה ואהבה‪ ,‬וזהו מין כח‬ ‫רמ"ז קמא‪.‬‬ ‫רוחני שיכול לקשר את האדם בדרך הנכון‬ ‫להעולמות העליונים‪ ,‬כי אם מסבירים רק‬ ‫וכל זה מרומז בהשם 'וו"ל' שהוא כנגד תורה‬ ‫בלשונות של יש ואין וכדו' עלולים לעשותים‬ ‫דידן‪ ,‬כי הר"ת דשם זה הוא ו'אינמו ו'צורם‬ ‫טעותים‪ ,‬כי אז לא מבינים כראוי הסודות של‬ ‫ל'בלות )תפלה המיוסדת על שם ע"ב(‪.‬‬ ‫יראה ואהבה קמז ‪.‬‬ ‫יום שני פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫אוצר החיים מצוה יט שלא לאכול חמץ בפסח‬ ‫מי שאינו בן עשרים שאכל כזית חמץ בפסח‪,‬‬ ‫מצוה יט שלא לאכול חמץ בפסח‪ ,‬באות צ של‬ ‫נחלקו הפוסקים אם חייב כרת‬ ‫הוצאתיך‪ ,‬מל"ת שלא לאכול חמץ‬ ‫החתם סופר כתב קמח שגם מי שאינו בן עשרים‬ ‫בפסח שנאמר ולא יאכל חמץ ואפילו בהנא'‬ ‫שאכל כזית חמץ בפסח חייב כרת‪ ,‬וכתב‬ ‫אסור‪ ,‬והאוכל כזית חמץ בפסח‪ ,‬במזיד חייב‬ ‫שמה שכתב רש"י )רש"י בראשית כג‪ ,‬א( שאינו‬ ‫כרת‪ .‬ובשוגג חטאת קבוע‪ .‬אחד האוכל‪ ,‬ואחד‬ ‫חייב מפני שאינו בר עונשין‪ ,‬הוא רק אגדתא‪ ,‬אבל‬ ‫הממחה ושותה‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קמו‪ .‬עי' בראשית רבה ב‪ ,‬ד‪ ,‬וז"ל‪" :‬ורוח אלהים מרחפת‪ ,‬זה רוחו של מלך המשיח‪ ,‬היאך מה דאת אמר )ישעיה יא‪ ,‬ב(‬ ‫ונחה עליו רוח ה'"‪.‬‬ ‫קמז‪ .‬ועי' עוד בענין 'אין' בשיעור חסידות דיום שלישי ורביעי תולדות‪.‬‬ ‫קמח‪ .‬עי' שו"ת חתם סופר יו"ד סי' קנ"ה‪ ,‬וז"ל‪" :‬ומה שרמזת והיא לא הגיעה לעשרים שנה‪ ,‬נראה דעתך שאינה בת עונשים‬ ‫למעלה‪ ,‬זה לא נמצא בש"ס רק בדרושי אגדה‪ ,‬וכבר כתבו מזה האחרונים שאין לסמוך על זה כלל‪ .‬ובאמת בתוס' יבמות‬ ‫פ' ע"א גבי אכל חלב מבן י"ב עד י"ח כ' התוס' הא הוה התראת ספק‪ ,‬וק' אמאי לא נימא לענין חטאת ובשוגג מיירי‪,‬‬ ‫אע"כ משום דקודם עשרים שנה לא שייך כרת וחטאת ‪ ...‬אבל באמת זה ליתא ‪ ...‬אבל האמת‪ ,‬משנעשו בני מצוה בשנים‬ ‫וסימנים מתחייבים בכל חיובי תורה בב"ד של מעלה ושלמטה‪ ,‬דאלת"ה למ"ד יולדת ומצורע ונזיר חוטאים הם לא מייתי‬ ‫קרבנם קודם עשרים‪ ,‬וישתקע הדבר"‪.‬‬ ‫קכז‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫תשובה עמוקה‪ ,‬וצריך לעיין בה היטב‪ .‬אולם הגר"י‬ ‫הגאון‬ ‫אבל‬ ‫כרת‪.‬‬ ‫חייב‬ ‫הוא‬ ‫להלכה‬ ‫ענגיל מביא מתוס' בפרק שבועת העדות קנב ששם‬ ‫מראגאטשוב קמט ועוד פוסקים רוצים לחדש שאינו‬ ‫משמע שהיא חייבת‪.‬‬ ‫חייב כרת‪ ,‬ואינו מתחייב אלא בקרבן חטאת‪.‬‬ ‫והמהרש"א קנ סובר שהוא חייב כרת‪ ,‬אבל עד‬ ‫העשרים לא יקבל את עונש הכרת‪ ,‬ויש כמה‬ ‫כל רגע ורגע שלומדים תורה מקיימים מצוה‬ ‫שיטות בפוסקים בענין זה‪ .‬והגה"צ רבי אלחנן‬ ‫שלימה‬ ‫היילפרין זצ"ל שאל את הגאון מראגאטשוב )שו"ת‬ ‫והאוכל פחות מכזית‪ ,‬מכין אותו מכות‬ ‫צפנת פענח ורשא תרח"צ סי' רי"ב( קנא אם אפשר‬ ‫מרדות‪ ,‬ונוהג בכל מקום‪ .‬ובכל זמן‪,‬‬ ‫לאשה שאינה בת עשרים להיות סוטה‪ ,‬כי לכאורה‬ ‫בזכרים ובנקיבות‪.‬‬ ‫בגמרא איתא )שבת פט‪ (:‬שעד העשרים אין בית‬ ‫ראיתי בספר מעלות התורה להגה"ק מהרי"א‬ ‫דין של מעלה מעניש‪ ,‬ומשפט הסוטה הוא לכאורה‬ ‫חבר זי"ע )שהיום היה היארצייט שלו(‬ ‫ע"י בי"ד של מעלה‪ ,‬והגאון מראגאטשוב השיב לו‬ ‫בדפוס האחרון קנג‪ ,‬שכתוב שם דבר נחוץ שלא‬ ‫תשובה וציין לו לעיין בהרבה מראי מקומות‪ ,‬והיא‬ ‫_________________________‬ ‫קמט‪ .‬עי' צפנת פענח על הרמב"ם‪ ,‬הל' גירושין פי"ב )עמ' תנב‪-‬תנג(‪ ,‬וז"ל‪" :‬לפי מה דמבואר בהך דשבת דף פ"ט ע"ב‬ ‫דפחות מבן כ' אין עליו דין כרת ‪ ...‬דל עשרין דלא ענשת עלייהו ‪ ...‬איך שייך בקרבן חטאת‪ ,‬הקרבן הוא להצילו מחיוב‬ ‫כרת‪ ,‬והרי קטן אינו חייב בדיני שמים ‪ ...‬ועיין במש"כ רבנו ז"ל בפירוש המשניות פ"ז דסנהדרין דזה למדו מפי השמועה‬ ‫דאין עונשין כרת אלא לאחר כ' ‪ ...‬אך באמת כך‪ ,‬דהתורה חייבה חטאת על דבר שחיובו כרת‪ ,‬וחיוב הקרבן הוה גדר‬ ‫חיוב עליו לבד מן כפרה‪ ,‬מלבד שצריך לכפר על חיוב כרת בשוגג יש עוד חיוב להקריב קרבן‪ ,‬עיין בהך דכריתות דף‬ ‫כ"ו ע"א דקרו ליה חייבי ממונא"‪.‬‬ ‫קנ‪ .‬ועי' גם מהרש"א חידושי אגדות ב"מ פה‪ ,:‬וז"ל‪" :‬מחיוה ס' פולסי דנורא כו'‪ ,‬והטעם כשם שמלקות שלמטה ל"ט‬ ‫שהוא ג' פעמים י"ג שנות בר עונשין דב"ד שלמטה‪ ,‬כן מלקות דלמעלה ס' שהוא ג"פ כ' שנות בר עונשין דב"ד של מעלה"‪.‬‬ ‫קנא‪ .‬ועי' שו"ת מהר"ש )ענגיל( ח"ה דף סא ע"ב‪ ,‬שהשיב על אותה שאלה עצמה‪ ,‬וז"ל‪" :‬ובדבר הערתך אודות להשקות‬ ‫סוטה פחותה מבת כ'‪ ,‬אם נאמר דהשקאת סוטה חשיבה מיתה בידי שמים ואין מענישין פחותה מבת כ'‪ ,‬מוכח מתוס'‬ ‫שבועות דל"ב‪ ,‬שהקשו אהא דקאמר אביי הכל מודים בעד סוטה שנשבע שאינו יודע להגיד עדות שהוא חייב‪ ,‬והקשו‬ ‫בתוס' הא יוכלו להשקותה‪ ,‬ולכאורה הלא י"ל דמיירי בפחותה מבת כ'‪ ,‬אלא ע"כ נשמע דגם בפחותה מבת כ' משקין אותה‪,‬‬ ‫וזה ברור ואכמ"ל"‪.‬‬ ‫קנב‪ .‬עי' שו"ת מהר"ש ח"ה דף סא ע"ב‪ ,‬וז"ל‪" :‬מוכח מתוס' שבועות דל"ב‪ ,‬שהקשו אהא דקאמר אביי הכל מודים בעד‬ ‫סוטה שנשבע שאינו יודע להגיד עדות שהוא חייב‪ ,‬והקשו בתוס' הא יוכלו להשקותה‪ ,‬ולכאורה הלא י"ל דמיירי בפחותה‬ ‫מבת כ'‪ ,‬אלא ע"כ נשמע דגם בפחותה מבת כ' משקין אותה‪ ,‬וזה ברור"‪.‬‬ ‫קנג‪ .‬עי' מעלות התורה עם ביאור 'אור תורה' להגאון ר' יצחק אייזיק חבר )מהדורה מחודשת‪ ,‬ירושלים תשמ"ט( עמ' רצד‪,‬‬ ‫על המשנה "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי אפלו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קים מצות‬ ‫לא ימוש‪ ...‬ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ"‪ ,‬וז"ל‪" :‬מאמר זה צריך באור‪ ,‬שבודאי אי אפשר לפרשו כפשוטו‪,‬‬ ‫שבמה שאדם ילמד פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית יהא יוצא ידי תלמוד תורה‪ ,‬וחס ושלום לומר כן‪ ,‬וכל שכן לומר‬ ‫שיוצא במה שקורא קריאת שמע שחרית וערבית‪ ,‬ובעונותינו הרבים רבים פוטרים עצמם מדברי תורה על פי מאמר זה‬ ‫‪ ...‬ויותר קשה‪ ,‬אם כן קשה דרבי שמעון בר יוחאי אדרבי שמעון בר יוחאי ודרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל‪ ,‬שהחליפו‬ ‫שטתם למה דפליגי ריש פרק כיצד מברכין )ברכות לה ב( ‪ ...‬ורבי שמעון בר יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קכח‬ ‫וקשה‪ ,‬הלא במנחות )שם( מפורש שסגי בקרי"ש‬ ‫נכתב בדפוסים הקודמים‪ ,‬שהנה איתא בגמרא‬ ‫ערבית ושחרית‪.‬‬ ‫)מנחות צט‪" (:‬אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי‬ ‫אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית‬ ‫ותירץ מהרי"א חבר‪ ,‬שבוודאי החיוב הוא ללמוד‬ ‫וערבית קיים לא ימוש‪ ,‬ודבר זה אסור לאומרו‬ ‫כל רגע‪ ,‬אך היה מקום לומר שחיוב זה‬ ‫בפני עמי הארץ"‪ ,‬והקשה שלכאורה במסכת‬ ‫דומה לאכילת מצה‪ ,‬דכמו שכשאוכל רק חצי כזית‬ ‫ברכות )ברכות לה‪ (:‬הוא אומר להפך‪ ,‬כי שם איתא‬ ‫מצה לא יצא ידי המצוה‪ ,‬כך מי שהיה בידו ללמוד‬ ‫"רבי שמעון בן יוחי אומר אפשר אדם חורש‬ ‫שתים עשרה שעות ולמעשה לא למד אלא שתי‬ ‫בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת‬ ‫שעות‪ ,‬היה מקום לומר שלא יצא ידי המצוה‪ ,‬ועל‬ ‫קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה‬ ‫זה קא משמע לן הגמרא במנחות שלא כן הוא‪,‬‬ ‫מה תהא עליה וכו'"‪ ,‬ומשמע שצריך לקיים והגית‬ ‫אלא כל רגע ורגע שלומדים תורה הרי הוא מקיים‬ ‫בו יומם ולילה כפשוטו‪ ,‬ולא סגי בקרית שמע‬ ‫מצוה שלימה‪ ,‬ורק באותן השעות שאינו לומד הרי‬ ‫שחרית וערבית‪ .‬וכן יש להקשות על דעת הגר"א‬ ‫הוא מבטל מצות עשה‪ ,‬אבל בכל רגע ורגע שלמד‬ ‫והחפץ חיים קנד שסוברים שאפילו לרבי ישמעאל‬ ‫בוודאי קיים מצוה שלימה‪ .‬ולפי שיטת בעל התניא‬ ‫עיקר החיוב הוא ללמוד כל רגע ורגע ממש‬ ‫ודעימיה‪ ,‬שאדם שאינו תלמיד חכם אינו מחויב‬ ‫]למעשה זוהי מחלוקת הראשונים‪ ,‬ולפי בעל‬ ‫ללמוד כל רגע ממש‪ ,‬אלא די לו לקבוע עתים‬ ‫התניא קנה רק תלמיד חכם חייב ללמוד כל רגע‬ ‫לתורה‪ ,‬הרי כן משמע להו מגמרא מנחות הנ"ל‪,‬‬ ‫ורגע‪ ,‬משא"כ עם הארץ שאינו יודע ללמוד חייב‬ ‫שהביאור הוא כפשוטו‪ ,‬שמצות תלמוד תורה יש‬ ‫רק בקביעת עתים‪ ,‬אבל לפי המשנה ברורה קנו‬ ‫לה שיעור למטה‪ ,‬ויוצאים בקרי"ש שחרית‬ ‫חייב כל יהודי ללמוד כל רגע בלי שום תירוצים[‪,‬‬ ‫_________________________‬ ‫כו' תורה מה תהא עליה ‪ ...‬וסבירא ליה דצריך רק לעסוק בתורה יום ולילה לא ישבות‪ ,‬וכאן הפכו שטתם ‪ ...‬אבל הברור‬ ‫בכונת דבריהם ‪] "...‬יעו"ש בהמשך‪ ,‬עמ' רצה[‪.‬‬ ‫קנד‪ .‬עי' משנה ברורה סי' קנ"ה ס"ק ד'‪ ,‬וז"ל‪" :‬דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור ]ובשעה"צ שם אות א'‪ :‬וכבר האריך‬ ‫בזה הגר"א בספרו שנות אליהו פרק א דפאה‪ ,‬עיין שם[‪ ,‬וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי‪ ,‬וכדכתיב לא ימוש ספר‬ ‫התורה הזה מפיך וגו'‪ ,‬וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל ]סנהדרין צ"ט[ על הפסוק‬ ‫כי דבר ה' בזה‪ ,‬זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק‪ .‬ואחז"ל ]ירושלמי סוף פ"ט דברכות[ ‪ ...‬העושה תורתו עתים‬ ‫]ר"ל שאינו לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר[ הרי זה מפר ברית ‪ ...‬אלא הכונה בקביעת עתים‬ ‫לתורה הוא שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם"‪ .‬ועי' שנות אליהו לגר"א פאה פ"א מ"א‪.‬‬ ‫קנה‪ .‬עי' שו"ע אדה"ז הל' תלמוד תורה פ"ג ס"ד )ושם בקו"א(‪ ,‬שמי "שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות"‬ ‫יוצא בקביעת עתים‪ ,‬מה שאין כן הראוי להיות ת"ח‪ .‬ועי' גם שו"ע אדה"ז או"ח סי' קנ"ו ס"א‪ ,‬וז"ל‪" :‬לא אמרו קביעת‬ ‫עתים לתורה אלא במי שצריך לעסק בדרך ארץ להחיות נפשו ונפשות ביתו‪ ,‬אבל מי שאין צריך לכך‪ ,‬או שמתפרנס משל‬ ‫אחרים‪ ,‬חיב לקים והגית בו יומם ולילה כמשמעו )ועין בסנהדרין פרק חלק דף צ"ט ע"ב ובמנחות פרק י"א דף צ"ט ע"ב צא‬ ‫ובדק כו'‪ ,‬ושאר תנאי שם לא פליגי אלא במי שצריך לעסק בדרך ארץ‪."(...‬‬ ‫קנו‪ .‬עי' משנה ברורה סי' קנ"ה ס"ק ד'‪ ,‬וז"ל‪" :‬דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור‪ ,‬וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי‪,‬‬ ‫וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'‪ ,‬וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל‬ ‫על הפסוק כי דבר ה' בזה ‪ ...‬העושה תורתו עתים ]ר"ל שאינו לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר[‬ ‫הרי זה מפר ברית"‪.‬‬ ‫קכט‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫ישראל ומחנכים על זה‪ ,‬סימן הוא שכך הילכתא‪.‬‬ ‫וערבית‪ ,‬והמצוה ללמוד כל רגע היא מצוה קיומית‬ ‫והרה"ק מבוטשאטש כתב שכל דבר שהוא‬ ‫ולא חיובית )ולפי הגר"א ודעימיה היא מצוה חיובית‪,‬‬ ‫מפורסם בכלל ישראל להלכה‪ ,‬יש לו דין כאילו בי"ד‬ ‫אך עכ"ז יוצא בכל רגע מצוה שלימה‪ ,‬ואינו כאוכל‬ ‫של שבעים הכריעו כך‪ ,‬ובנידון דידן הלא כך‬ ‫חצי כזית מצה(‪.‬‬ ‫מחנכים כל ילד בחדר‪ .‬והרי בכל ענין שבתורה יש‬ ‫)שאלו האם צריך לחנך ללמוד תורה בכל רגע(‬ ‫דעות יחידאות‪ ,‬ואדם שרוצה לצאת ידי כל הדעות‬ ‫ללמוד כל רגע היא מצוה קיומית לכו"ע‪,‬‬ ‫שיש במצות תפילין‪ ,‬הרי הוא צריך להניח שישים‬ ‫ובוודאי מחנכים את האדם להתגדל ולהיות תלמיד‬ ‫זוגות תפילין ויותר‪ ,‬אבל התפילין שלנו הן להלכה‬ ‫חכם‪ ,‬ולדעת הגר"א איכא מצוה חיובית‪ ,‬והעולם‬ ‫ולמעשה‪ ,‬כי כך קבלנו וכך המנהג בכל ישראל‪,‬‬ ‫נקט כדעת הגר"א להלכה‪ ,‬וכדפסק החפץ חיים‪,‬‬ ‫ואין עכשיו לשנות אף תג אחד מהלכות תפילין‪.‬‬ ‫ורוב כלל ישראל יודעים רק את שיטה זו‪ .‬וכנראה‬ ‫והגית בו יומם ולילה )יהושע א‪ ,‬ח(‪ ,‬אע"פ שזה‬ ‫שכך הילכתא‪ ,‬כי כך הוא מנהג כל ישראל‪ ,‬וכך‬ ‫פסוק בנביאים‪ ,‬הוא מצוה דאורייתא‪,‬‬ ‫מקובל שכך הילכתא‪ ,‬וכך הוא החינוך שיש לנו‬ ‫וכמ"ש הר"ן להדיא קנח‪] .‬ובבין הזמנים דוחק לומר‬ ‫בכל הדורות‪ .‬הבעל התניא עצמו כתב קנז‬ ‫שכעת פוסקים שלא חייבים ללמוד כל רגע‪ ,‬ואז‬ ‫שהמבטל תלמוד תורה ביטל מצות עשה‪ ,‬וכתב‬ ‫לומדים על הדרך ובשעה שמטיילים‪ ,‬אבל בוודאי‬ ‫שברכת סלח לנו שאנו אומרים היא על ביטול‬ ‫חייב ללמוד כל רגע ג"כ‪ .‬ויכול להיות שכיון שהוא‬ ‫תורה‪ ,‬כי באמת חייבים ללמוד כל רגע‪ ,‬ואפילו‬ ‫צריך לפוש‪ ,‬ובלי זה אינו יכול ללמוד‪ ,‬הרי זה‬ ‫לדעת בעל התניא הרי רק מי שהוא בור ואינו מבין‬ ‫לצורך הלימוד[‪.‬‬ ‫מה שהוא לומד אינו חייב ללמוד כל רגע‪ ,‬אבל‬ ‫כהיום רוב האנשים יודעים ללמוד תורה‪ .‬והגר"א‬ ‫הלימוד בשעה שקשה לו הוא מסירות נפש‪,‬‬ ‫אומר שכל יהודי‪ ,‬יהיה מי שיהיה‪ ,‬בעל עסקים או‬ ‫ולפום צערא אגרא‬ ‫לומד תורה‪ ,‬צריך ללמוד כל רגע‪.‬‬ ‫טעם מצוה זאת‪ ,‬תדע אחי שסוד חמ"ץ עולה‬ ‫ב"ן אלהים‪ ,‬סוד הקטנות והדין‪ ,‬שהוא‬ ‫דבר המפורסם בכלל ישראל ומחנכים עליו יש‬ ‫באמת כח היצר‪ ,‬המתגר' בעת הקטנות רחמנא‬ ‫לו דין כאילו הכריעו כן בית דין של שבעים‬ ‫ליצלן‪.‬‬ ‫ויש בענין זה אריכות גדול‪ ,‬ויש בזה כמה וכמה‬ ‫הק' אומר בדרוש ספירת העומר קנט‬ ‫האר"י‬ ‫שיטות בראשונים ואחרונים‪ ,‬אבל זהו כמו‬ ‫והיצה"ר‬ ‫הקטנות‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫שהיצה"ר‬ ‫כל דבר שבתורה‪ ,‬שדבר שהוא מפורסם בכלל‬ ‫_________________________‬ ‫קנז‪ .‬עי' תניא פכ"ה‪ ,‬וז"ל‪" :‬כשחוזר ושב לעבודת ה' אחר‪-‬כך‪ ,‬לתורה ולתפילה‪ ,‬ומבקש מחילה מה' על שהיה אפשר לו‬ ‫לעסוק אז בתורה ולא עסק‪ ,‬ה' יסלח לו‪ ,‬כמאמר רבותינו ז"ל 'עבר על מצות עשה ושב ‪ -‬לא זז משם עד שמוחלין לו'‪.‬‬ ‫ולזה תיקנו ברכת 'סלח לנו' שלש פעמים בכל יום‪ ,‬על עון ביטול תורה‪ ,‬שאין אדם ניצול ממנו בכל יום‪ .‬וכמו התמיד‬ ‫שהיה מכפר על מצות עשה"‪.‬‬ ‫קנח‪ .‬ועי' גם ר"ן )נדרים ח‪ .‬ד"ה הא קמ"ל דכיון דאי בעי פטר נפשיה(‪ ,‬וז"ל‪" :‬מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי מיפטר שהרי‬ ‫חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין )דף ל‪ (.‬ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין‬ ‫בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכו' וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי"‪.‬‬ ‫קנט‪ .‬עי' שער הכוונות‪ ,‬ענין ספירת העומר דרוש א'‪ ,‬וז"ל‪" :‬במוחין דגדלות מקדימין החס' לצאת מן הדעת ולהתפשט‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קל‬ ‫יותר גבוה‪ ,‬ובבחינה אחרת זהו פחות במעלה‪ ,‬כי‬ ‫מתגרה בשעת הקטנות‪ .‬והגה"ק רבי חיים שאול‬ ‫כשאדם לומד במסירת נפש יש בזה מעלה‪ ,‬כי‬ ‫מסביר )בהגהה לדרוש ה' דקרי"ש( את דברי האר"י‬ ‫לפום צערא אגרא‪ ,‬וכמו קרי"ש שהיא מסירת‬ ‫והרש"ש בשער הכוונות דף י"ח ע"א‪ ,‬שיש מעלה‬ ‫נפש‪ ,‬ו"ק דאימא‪ ,‬שבבחינה אחת היא יותר‬ ‫בקרי"ש מה שאין בשמו"ע‪ ,‬שיש קדושה מסוימת‬ ‫גבוהה משמו"ע‪.‬‬ ‫שיורדת בקרי"ש‪ ,‬בעת המשכת ו"ק דאמא‪ ,‬שהיא‬ ‫למעלה משמו"ע‪ .‬והיה מקום להבין את דברי‬ ‫הרה"ק בעל הצמח צדק הצטער קסא על שאינו‬ ‫הרש"ש שהוא מטעם דקרי"ש דאורייתא‪ ,‬אבל רבי‬ ‫לומד במסירת נפש‪ ,‬אך הקב"ה אוהב‬ ‫חיים שאול מסביר שם פלפול שלם‪ ,‬שכשהקטנות‬ ‫כשמגיעים לתענוג של התורה‪ ,‬וצריך לחפוץ‬ ‫נמתקת ע"י הגדלות‪ ,‬וכמו בקרי"ש שיש גדלות‬ ‫שהלימוד יהיה בתענוג‪ ,‬כיון שהקב"ה רוצה כן‪.‬‬ ‫וקטנות במקום אחד‪ ,‬ואין הקטנות נדחית לעת‬ ‫הרה"ק בעל האבני נזר היה מתפלל על כל קושיא‬ ‫עתה‪ ,‬והפשט הוא כי לפום צערא אגרא‪ .‬הרה"ק‬ ‫שיזכה להבין את התשובה‪ ,‬והרה"ק מקאצק אמר‬ ‫רבי שמעלקא מניקלשבורג זי"ע אמר קס דכשאדם‬ ‫לו שלא די לו להתפלל‪ ,‬אלא צריך להתעמל ג"כ‪.‬‬ ‫לומד בזמן שקשה לו‪ ,‬הרי הוא מתכפר על ידי ד'‬ ‫בעל התניא רצה לברך את הצמח צדק שיצליח‬ ‫מיתות בית דין‪ .‬ואין הכי נמי כאשר אדם לומד‬ ‫בתורה קסב‪ ,‬וסירב הצמח צדק לקבל את הברכה‪,‬‬ ‫באופן של גישמאק ונועם‪ ,‬הרי בבחינה אחת זהו‬ ‫_________________________‬ ‫בגופ' דז"א ואח"כ יוצאות הגבו' אבל במוחין דקטנות אז הגבו' מתחילו' להתפשט בגופא דז"א ואח"כ יוצאים החס' והטעם‬ ‫הוא לפי שהמוחין דקטנות הם דיני' קשים וזהו ג"כ סוד היצה"ט והיצה"ר כי החס' הם יצה"ט שבאדם והגבו' הם היצה"ר‬ ‫ובימי הקטנות של האדם מתחיל היצה"ר להתפשט באדם קודם שיבא היצה"ט וזכור הקדמה זאת"‪ .‬וכ"ה בפרי עץ חיים‬ ‫שער ספירת העומר פ"ד‪" :‬לפי שאלו הם המוחין דקטנות‪ ,‬והם דינין קשין‪ ,‬לכן בקטנות‪ ,‬היצה"ר שהם הגבורות‪ ,‬קודמין‬ ‫לבא קודם להיצ"ט שהם החסדים‪ ,‬משא"כ בגדלות"‪.‬‬ ‫קס‪ .‬עי' הנהגות טובות לרבי שמעלקא מניקלשבורג )בראש ספרו דברי שמואל(‪ ,‬אות נ"ב‪ ,‬וז"ל‪" :‬ובכל פעם שהיצר‬ ‫מסיתו לסיים בענין ולקצר בלימוד מחמת עייפות או חסרון הבנתו או מחמת שיחת הילדים יגער ביצר הרע ויתגבר עליו‬ ‫מאד וישבור טבעו וילמוד יותר מהרגלו ובכח עד שיזיע ובזה משבר הקליפות והחיצונים ומכפרין לו אפילו על כריתות‬ ‫ומיתות ב"ד ומיתה בידי שמים"‪.‬‬ ‫קסא‪ .‬עי' תורת מנחם )התוועדויות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש( ח"י‪ ,‬התוועדות י"ט כסלו תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,265‬וז"ל‪" :‬פ]ע[טאח‬ ‫שוטה שכמותך מה אעשה אני שיש לי חשק ללמוד ‪ ...‬והענין בזה שכאשר יש חשק ללמוד אזי גם כאשר הלימוד הוא‬ ‫לשם שמים הרי סוכ"ס נהנה גם שכלו ויש בזה הרצון והתענוג שלו וכל שאר כחות נפשו אבל כאשר אין לו חשק ללמוד‬ ‫אין מקום לחשד שלימודו הוא מצד ההנאה שלו ואז מקיים הוא מצות תלמוד תורה כתיקונה"‪ .‬ועי' ביאורי ר' שלמה חיים‬ ‫)קסלמן( על לקו"א פמ"ו‪ ,‬עמ' קמג‪" :‬המעשה הידוע בחסיד שנכנס לאדמו"ר הצמח צדק והתאונן שאין לו חשק ללמוד‬ ‫ואמר לו הצמח צדק שוטה שוטה מה אעשה שאני כן רוצה ללמוד"‪.‬‬ ‫קסב‪ .‬עי' לקוטי שיחות חט"ו‪ ,‬פרשת לך לך )הובא בסוגיות בתורת החסידות ח"ב עמ' עד‪-‬עה(‪ ,‬וז"ל‪" :‬בסיפור אודות אדמו"ר‬ ‫הצמח צדק אשר בעודנו צעיר לימים קראהו פעם אדמו"ר הזקן ואמר לו שברצונו ליתן לו במתנה עניני תורה‪ ,‬הצמח צדק‬ ‫לא הסכים להצעה זו באומרו שאת התורה רוצה הוא לרכוש ביגיעה עצמית‪ .‬כעבור כו"כ שנים‪ ,‬כאשר הוסיף חכמה על‬ ‫חכמתו‪ ,‬אמר הצמח צדק שמצטער ע"ז שלא הסכים להצעתו של אדמו"ר הזקן‪ ,‬שהרי ככל שהי' אדמו"ר הזקן נותן לו‬ ‫עניני תורה נעלים‪ ,‬עדיין הי' מקום אצלו ליגיעה בתורה על ענינים נעלים יותר‪ ,‬והלא תורה היא ללא גבול וקץ"‪ .‬וכ"ה‬ ‫ברשימת דברי כ"ק אדמו"ר בעת ביקור האדמו"ר מבעלזא‪ ,‬עמ' טז‪" :‬כשהי' הצמח צדק בגיל צעיר בסביבות תקופת הבר‬ ‫קלא‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫אם היה מקבל את הברכה היה יכול להתעמל על‬ ‫כי אמר שהוא רוצה להתעמל בכח עצמו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מדרגות יותר גבוהות‪.‬‬ ‫אמר שהוא מתחרט על שלא קיבל את הברכה‪ ,‬כי‬ ‫ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ"ד‬ ‫והגם שהרה"ק רבי פנחס מקאריץ אמר יגדל‬ ‫"אוֹדיע‬ ‫¦ ©‬ ‫בּבחינת‬ ‫אדם‪© ¦ § ¦ ,‬‬ ‫שׁל ¨ ¨‬ ‫בּפה ‪¤‬‬ ‫האמוּנה ¨‬ ‫תּוֹלה § ‪¤‬‬ ‫¨¡ ¨‬ ‫בשבת )אמרי פנחס(‪ ,‬למעשה מקובל שלא לאמרו‪,‬‬ ‫הינוּ ©על‬ ‫בּפי" § ¦ ¦‬ ‫)תּהלּים פ"ט(‪§ © ,‬‬ ‫אמוּנתך § ¦‬ ‫¡ ¨§ ¨‬ ‫וכמ"ש הרה"ק מקאמרנא קסג‪ ,‬אבל לאחרונה אני‬ ‫אמוּנה‪,‬‬ ‫בּעצמוֹ ¡ ¨‬ ‫בּפּה‪¤ ,‬זהוּ § © §‬ ‫האמוּנה © ‪¤‬‬ ‫שׁמּדבּרין ¨ ¡ ¨‬ ‫ידי ‪¦ § © § ¤‬‬ ‫§‪¥‬‬ ‫נוהג לומר 'אני מאמין' אחר אדון עולם במקום‬ ‫לאמוּנה‪.‬‬ ‫בּאים ‪¨ ¡ ¤‬‬ ‫ידי ‪¤‬זה ¨ ¦‬‫§וגם ©על § ‪¥‬‬ ‫©‬ ‫יגדל קסד‪ .‬והאר"י לא היה אומר פיוט יגדל‪ ,‬אבל‬ ‫נוסח אני מאמין הוא נוסח שכל הצדיקים אחזו בו‪,‬‬ ‫יש ענין גדול לומר בכל יום את הי"ג עיקרי‬ ‫והי"ג עיקרים נזכרים בקיצור של"ה קסה‪ .‬והחתם‬ ‫אמונה בנוסח אני מאמין‬ ‫סופר כתב קסו שאין לקבוע שיש רק י"ג עיקרי‬ ‫יש ענין גדול לומר את הי"ג עיקרי אמונה בכל‬ ‫אמונה‪ ,‬שהרי כל התורה כולה היא עיקרי אמונה‪,‬‬ ‫יום‪ ,‬ולאחרונה אני נוהג כך‪ ,‬כיון שאין אנו‬ ‫ואמנם אין כוונת החת"ס לחלוק על ענין י"ג עיקרי‬ ‫אומרים 'יגדל'‪ ,‬והטעם שאמרו יגדל הוא‪ ,‬כי שם‬ ‫אמונה‪ ,‬אלא כוונתו רק שאין לעשות 'טפל' מכל‬ ‫מבוארים הי"ג עיקרי אמונה‪ ,‬אבל האריה"ק לא‬ ‫התורה כולה‪ ,‬אבל בדרך כלל הי"ג עיקרי אמונה‬ ‫אמר יגדל‪ ,‬כי אין התיבות עולות יפה על פי סוד‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫מצוה קרא לו אדמו"ר הזקן ואמר לו כי ברצונו להעניק לו במתנה ידיעה בעניני תורה‪ .‬הצמח צדק סירב ואמר‪ :‬סבא‪,‬‬ ‫רצוני להשיג זאת באמצעות יגיעה עצמית ולא באופן של מתנה‪ ,‬שהיא בבחינת נהמא דכיסופא‪ .‬לאחר זמן התחרט הצמח‬ ‫צדק על מענהו‪ ...‬השיב שככל שיקבל במתנה יישאר לו עדיין הרבה על מה להתייגע באין ערוך יותר ממה שקיבל במתנה"‪.‬‬ ‫ועי' גם תורת מנחם חע"ו )ש"פ שלח תשל"ד( עמ' ‪.350‬‬ ‫קסג‪ .‬עי' שלחן הטהור ח"א סי' ס"ח סעיף ג'‪ ,‬וז"ל‪" :‬יזהר שלא לומר יגדל ולא הוידוי של ר' ניסים כי מרן האר"י הזהיר‬ ‫שלא לאמרם"‪ .‬ובזר זהב שם‪" :‬פליאה נשגבה בעיני על אמירת יגדל ולא על המון עם אלא על גדולי ישראל שלא צוו‬ ‫שיסלקו מן הסדור כי אם מלאך אלקים קדוש מרן האר"י הזהיר שלא לאומרו‪ ...‬והוא היה יודע ברוח קדשו כל ההוה‬ ‫שבעולם‪ ...‬כיון שהוא ציוה שלא לאמרו מסתמא דברים בגו"‪.‬‬ ‫קסד‪ .‬וכן הוא בסידור קוידינוב ובסידור קארלין‪.‬‬ ‫קסה‪ .‬עי' קיצור של"ה‪ ,‬קיצור שער האותיות‪ ,‬אות האל"ף )אמת ואמונה(‪ ,‬וז"ל‪" :‬עיקרי הדת הם שלש עשרה‪ ,‬ועל זה‬ ‫מיוסד יגדל אלהים חי‪ ,‬וגם אני מאמין‪ .‬העיקר הראשון‪ ,‬נמצא ואין עת אל מציאותו ‪ ...‬העיקר השלשה עשר‪ ,‬תחיית‬ ‫המתים"‪.‬‬ ‫קסו‪ .‬עי' שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שנ"ו‪ ,‬וז"ל‪" :‬יקרתו הגיעני ענין הויכוח אם יש י"ג עקרים או ג' כהר"י אלבו‪ ,‬לא‬ ‫ידעתי שום נפקותא כ"א קריאת שם בלבד‪ ,‬ולדעת המקובלים אין כאן עיקר‪ ,‬כי כל קוצים של תורה הם עיקרים‪ ,‬מה בין‬ ‫זה לזה"‪ .‬ושם‪" :‬אך הערני תלמידי ‪ ...‬בתפלת רב טביומי המוזכרת בשל"ה שער האותיות אות א' ‪ ...‬שם נאמר 'עם יושר‬ ‫עיקרם שלש עשרה' ‪ ...‬משמע שקבלה קדמוניות מימי רב טביומי שיש י"ג עקרים‪ .‬אך א"א לי בשום אופן להאמין שתהי'‬ ‫גאולתינו א' מעיקרי הדת ‪ ...‬אך כיון שעיקר יסוד הכל להאמין בתורה ובנביאים ‪ ...‬אם כן מי שמפקפק על הגאולה הלז‬ ‫הרי כופר בעיקר האמנת התורה והנביאים"‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קלב‬ ‫עיקרי האמונה אינו נקרא יהודי‪ ,‬ובספר העיקרים‬ ‫מקובלים כמעט בכל הספרים והפוסקים להלכה‪,‬‬ ‫כתב קסט שהעונש על הפוגם בהם חמור יותר‬ ‫ואפילו ספר העיקרים לא חלק על עצם הי"ג‬ ‫מהפוגם בשאר חלקי התורה‪ .‬והגאון רבי אלחנן‬ ‫עיקרים‪ ,‬אלא אמר שיש לכלול את הי"ג עיקרים‬ ‫ווסרמאן מביא בשם רבי חיים מבריסק )בסוף ספר‬ ‫בשלשה עיקרים לבד‪ .‬והערוגת הבושם כתב קסז‬ ‫קובץ הערות‪ ,‬דוגמאות לביאורי הגדות סימן י"ב אות‬ ‫שמי שיש לו קטנות באמצע התפילה ואינו יכול‬ ‫ח'( שאמר 'דער וואס איז נעבעך אן אפיקורס איז‬ ‫להמשיך להתפלל‪ ,‬אם יכוין את הי"ג עיקרי‬ ‫אויך אן אפיקורס'‪ ,‬ויש אנשים שחושבים שלפי‬ ‫אמונה‪ ,‬הרי הוא יכול להמתיק את הקטנות‪,‬‬ ‫דברי הגר"ח נמצא שכל מי שטועה בטעות ובשוגג‬ ‫וכש"כ שלאמרם קודם התפלה הוא בוודאי ענין‬ ‫באחד מהי"ג עיקרים‪ ,‬כבר יש עליו דין אפיקורס‬ ‫גדול‪ .‬והא שהדפיסו את הנוסח אני מאמין לאחר‬ ‫אפילו שהוא אומלל‪ ,‬אבל אין זה מדויק‪ ,‬אלא הדבר‬ ‫התפילה‪ ,‬הוא משום שאין להוסיף על נוסח‬ ‫תלוי בסוג הטעות‪ ,‬כי אין זה אמור אלא בטעות‬ ‫התפלה‪ ,‬וכמ"ש הבעה"ת‪ ,‬משא"כ קודם התפלה‬ ‫מפורסם וכגון שאין השי"ת בן אדם‪ ,‬משא"כ‬ ‫לאחר אדון עולם‪.‬‬ ‫בטעות נעלמת שטעה באגדות הש"ס המשבשין‬ ‫את הדעת‪ ,‬אין עליו דין אפיקורס‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫הטועה בשוגג בטעות שאינה מפורסמת בכל‬ ‫הרמ"ק קע‪.‬‬ ‫ישראל אין עליו דין אפיקורס‬ ‫וכבר הבאנו מה שכתב הגה"צ משאפראן זצ"ל‬ ‫ברם‪ ,‬לי"ג עיקרי אמונה יש דין מיוחד‪ ,‬וכמו‬ ‫בתורת אל"ף לגבי אלו ההולכים‬ ‫שכתב הרמב"ם קסח שמי שאין לו י"ג‬ ‫_________________________‬ ‫קסז‪ .‬ועי' גם הכנה דרבה לבעל ערוגת הבושם‪ ,‬אות א' )מהד' חדשה עמ' יג‪-‬יד; מהד' ראשונה דף ז ע"א‪-‬ע"ב(‪ ,‬וז"ל‪" :‬ויהיה‬ ‫לשון זה של הי"ג אני מאמין הנ"ל שגור אצלו לחזור עליהם פעמים אין מספר בלבו ובמחשבתו‪ ,‬אפילו בשעה שהוא‬ ‫מוטרד מאוד‪ ,‬כאשר יעיד הנסיון ‪ ...‬וכן קודם כל תפילת שמונה עשרה תחזרו במחשבה י"ג עיקרים בקבלת האמונה‪,‬‬ ‫ומצוה זו אי אפשר שיתערב בה שום פניה‪ ,‬כיון שאין מכיר זה אלא יודע תעלומות בוחן כליות ולב‪ ,‬ממילא מובן שיש‬ ‫בסגולתה‪ ,‬על דרך )אבות פ"ד מ"ב( מצוה גוררת מצוה‪ ,‬לגרור אחריה מצות לעבדו בכל לבבכם )תענית ב‪ ,(.‬להתפלל‬ ‫במחשבה זכה ובהשתפכות הלב"‪.‬‬ ‫קסח‪ .‬עי' פירוש המשניות לרמב"ם‪ ,‬הקדמה לפרק חלק )סנהדרין פ"י מ"א(‪ ,‬סוף היסוד השלשה עשר‪ ,‬וז"ל‪" :‬וכאשר יאמין‬ ‫האדם אלה היסודות כלם ונתברר בה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל‪ ...‬וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי‬ ‫יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות"‪.‬‬ ‫קסט‪ .‬עי' ספר העיקרים מאמר א' פ"א‪ ,‬וז"ל‪" :‬לפי שכל מי שיכחיש אחד מעקרי הדת החלקיים הנה הוא יוצא מכלל בעלי‬ ‫הדת ההיא ‪ ...‬היוצאים מכלל הדת שאין להם חלק לעולם הבא ‪ ...‬כי מי שיאמין שיש חומר ראשון קדום ‪ ...‬אף על פי‬ ‫שאינו כופר בעקר לפי דעת הרמב"ם ז"ל שלא מנאו בעקרים‪ ,‬מכל מקום הוא חוטא‪ .‬וכן רבי הלל היה חוטא לפי שלא‬ ‫היה מאמין בביאת הגואל‪ ,‬אבל לא היה כופר בעקר ‪ ...‬ובעבור זה אמרנו שיש סכנה עצומה בחקירה מן העקרים‪ ,‬כי במה‬ ‫יודע איפוא מה הם הדברים שהכופר בהם ואומר שאינם עקר יקרא כופר בעקר"‪ .‬ושם מאמר א' פרק ב' )פתיחת הפרק(‪:‬‬ ‫"כל איש ישראל חייב להאמין שכל מה שבא בתורה הוא אמת גמור‪ ,‬ומי שכופר בשום דבר ממה שנמצא בתורה‪ ,‬עם‬ ‫היותו יודע שזהו דעת התורה‪ ,‬נקרא כופר"‪.‬‬ ‫קע‪ .‬עי' פרדס רמונים שער א' )שער עשר ולא תשע( פרק ט'‪ ,‬וז"ל‪" :‬ראוי שנדע אם המכחיש ענין מציאות הספירות‬ ‫יקרא כופר אם לאו‪ .‬ונאמר כי טעות האדם בענין זה יהיה בא' משני פנים ‪ ...‬והשיג עליו הראב"ד ע"ה וז"ל א"א ולמה‬ ‫קרא לזה מין‪ ,‬וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה‪ ,‬לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי אגדות‬ ‫קלג‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫המתים‪ ,‬הוא ג"כ לא נקרא נעבעך אפיקורס‪ ,‬אבל‬ ‫להבחירות שלדעת הרה"ק מסאטמאר בספרו‬ ‫כשבא יהודי שכבר שמע על תורה ומצות‪ ,‬וכבר‬ ‫ויואל משה הן אסורות מדין שלש חמורות‪ ,‬והיו‬ ‫יודע שכל יהודי יודע שתהיה תחיית המתים‪,‬‬ ‫חסידי סאטמאר שחשבו שלפי דעת קדשו דהרה"ק‬ ‫ואעפ"כ אינו מאמין בזה‪ ,‬הרי זו אפיקורסות‪.‬‬ ‫מסאטמאר זי"ע נמצא שכל מי שהולך להבחירות‬ ‫הטמאות פסול להיות סופר או שוחט או עד‬ ‫לקידושין וכדו'‪ .‬אבל הגה"צ משאפראן זצ"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫מי שאינו יודע מענין הספירות מחמת שוגג‬ ‫מקושר להרה"ק מסאטמאר והיה מגיד שיעור‬ ‫אינו נקרא אפיקורס‪ ,‬ולימוד הקבלה תלוי‬ ‫בישיבתו‪ ,‬והוא עצמו היה אדם גדול‪ ,‬הוא כתב‬ ‫בשכלו של הלומד‬ ‫בתורת א' שהוא דיבר בענין זה עם הרה"ק‬ ‫וזה לשון הרמ"ע מפאנו במאה קשיטה )סימן ס'(‬ ‫מסאטמאר‪ ,‬והרה"ק מסאטאמר אמר לו שאין זה‬ ‫לגבי שמי שאינו יודע מענין הספירות מחמת‬ ‫נכון‪ ,‬וכמפורש בגמרא הוריות )הוריות ב‪(.‬‬ ‫שוגג שאינו נקרא אפיקורס‪" :‬המכחיש מציאות‬ ‫שהטועה בדבר ע"פ בית דין אינו נפסל בשום דבר‪.‬‬ ‫הספירות מאיש שוגה ומפתי שלא נגלה לו סודם‪,‬‬ ‫ונמצא שלא שייך כאן לומר את הסברה של‬ ‫אין ראוי שיקרא כופר בעיקר על פגם המלכות‬ ‫הגר"ח‪ ,‬שנעבעך אפיקורס איז אויך אן אפיקורס‪,‬‬ ‫כדלעיל‪ ,‬ולא קוצץ בנטיעות בשביל עזבו את‬ ‫כי אינו נכנס בגדר זה‪ ,‬ואפילו אם תמצא לומר‬ ‫השאר‪ ,‬שא"כ היה ראוי לחנך את הכל בחכמה‬ ‫שהרבנים האחרים טעו‪ ,‬מ"מ הרי זה כמו בית דין‬ ‫הזאת גדולים וקטנים ככל שאר המצות ועקרים‪,‬‬ ‫שטעה‪ ,‬וכל מי שעושה ע"פ בית דין שטעה אינו‬ ‫ולא לצוות להסתירה ושלא למסור אותה אלא‬ ‫נכנס בדין זה כלל‪ ,‬ורק בטעות המפורסמת בכל‬ ‫לצנועים"‪ ,‬אם היה האדם שאינו יודע מהספירות‬ ‫ישראל‪ ,‬כגון הבא לומר שהקב"ה גוף‪ ,‬שכל יהודי‬ ‫נקרא אפיקורס‪ ,‬היה ראוי לחנך כל ילד קטן בלימוד‬ ‫יודע שאינו גוף‪ ,‬ואם יאמר דבר כזה‪ ,‬על זה מחמיר‬ ‫הקבלה וכתבי האר"י‪ ,‬וכל ילד קטן בן שלש כבר‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אבל לא בטעותים התלויים במחלוקות‬ ‫היה צריך להיות 'מקובל'‪ .‬הרה"ק מקאמרנא‬ ‫הפוסקים וכו'‪ .‬וכמו שפשוט הוא שילד קטן שאינו‬ ‫מסתמא היה נהנה מזה‪ ,‬אבל למעשה אין זה חיוב‪,‬‬ ‫יודע שיש להקב"ה עשר ספירות‪ ,‬עשר מדות‪ ,‬אינו‬ ‫ואף שהרה"ק מקאמרנא פוסק )נוצר חסד פ"ד‬ ‫אפיקורס‪ ,‬כי עדיין לא למד ואינו יודע מזה‪ ,‬וכן אם‬ ‫משנה כ' קעא( שטוב ללמוד קבלה עם תינוק בן‬ ‫בא יהודי מרוסיה שאינו יודע כלום‪ ,‬ואינו יודע‬ ‫תשעה‪ ,‬מכל מקום הוא עצמו לא חינך את בנו‬ ‫מאומה מתורה הק'‪ ,‬ואינו יודע כלל שתהיה תחיית‬ ‫_________________________‬ ‫המשבשות את הדעות ע"כ ‪ ...‬אמנם מחלוקתם תלויה בזה שהרמב"ם לפי הנראה מלשונו ס"ל שהאומר שאלוה הוא בעל‬ ‫גשם הוא מין ואע"פ שיהיה הטעות הזה מטעם כי לא הורגל באלהיית ורדף אחר פשוטי המקראות והמדרשים ולא ירד‬ ‫לעמקם להבין עניינם כצורתם‪ .‬ולזה השיגו הראב"ד ז"ל והכחישו ואמר שאיש כזה שבכל ענייניו עובד את האל והולך‬ ‫בדרכי התורה בתמימות ומפני קוצר ידיעתו האמין בגשמות לא יקרא מין‪ ,‬עם שהוא בודאי טועה‪ ,‬מאחר שאין כוונתו‬ ‫להרע ח"ו‪ .‬אבל המכיר את בוראו שנגלו לו שערי ההקדמות בסילוק הגשמות ואינו מודה באמת ומעיז פניו ואומר שהאלוה‬ ‫הוא גשם‪ ,‬זה ודאי יקרא מין ואפילו לסברת הראב"ד ז"ל‪ .‬וכן נאמר בענין הספירות כי ודאי מי שלא ידע בהם והאמין‬ ‫בא' הפשוט בלתי ידיעת הספירות אין ראוי שיקרא כופר ח"ו ולא מקצץ בנטיעות ח"ו‪ ,‬שא"כ היה מן הראוי שבהיות‬ ‫האדם יודע להבין בחנוך המצות יחנכוהו בענין האמונה בספירות וידיעתן‪ ,‬מה שלא מצינו כן"‪.‬‬ ‫קעא‪ .‬וזלה"ק‪ :‬ולו עמי שומע לי‪ ,‬בדור הרע הזה שהמינות גובר‪ ,‬היו למדין עם תינוק בן תשעה שנים ספר הזהר והתקונים‬ ‫ליהגות בה‪ ,‬והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו ויתקיים‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קלד‬ ‫מהזוהר הק'‪ ,‬הם יודעים מספר הזוהר אבל הולכים‬ ‫ללימוד הקבלה אלא אח"כ‪ ,‬כי הדבר תלוי לפי‬ ‫נגד הזוהר בכל מיני קלי'‪ ,‬או אנשים שהם יודעים‬ ‫שכלו של הילד‪ ,‬וא"א לחנך על זה סתם‪ .‬וכן‬ ‫מהאריה"ק והם הולכים נגדו‪ ,‬ולצערנו מצויים‬ ‫מפורסמת דעת הש"ך קעב שאין ללמוד חכמת‬ ‫אנשים כאלה‪ .‬ואנשים כאלה‪ ,‬לרוב הפוסקים יש‬ ‫הקבלה אלא מגיל ארבעים ואילך‪.‬‬ ‫להם דין אפיקורסים‪ ,‬מי שהולך נגד הזוהר או נגד‬ ‫האריה"ק הרי זו אפיקורסות ממש‪ ,‬וכפי פשטות‬ ‫ההולך נגד הזוהר ונגד האריה"ק הרי זו‬ ‫ההלכה יש להם דין אפיקורסים‪ .‬ויש מקום להקל‪,‬‬ ‫אפיקורסות ממש‬ ‫שלפי החזון איש קעג אין להם דין אפיקורסים‪ ,‬מפני‬ ‫וממשיך הרמ"ע מפאנו‪" :‬אבל היודעה ומכירה‬ ‫שכהיום קשה להתרות כהלכתה‪ ,‬ואכמ"ל בחלק‬ ‫ובועט בה‪ ,‬או שלבה רחק ממנה שמא‬ ‫ההלכה למעשה‪ ,‬אבל זה ודאי שהדבר חמור מאד‬ ‫שכח בפשיעה‪ ,‬או שמא לא למד בהיות לאל ידו‬ ‫מאד‪ ,‬וצריך לדעת שאנשים כאלה הולכים נגד‬ ‫לעשות וללמוד אותה מפי מורה צדק ראוי לסמוך‬ ‫עיקרי האמונה‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬אין זה כ"א רוע לב יפתהו לעזוב אף כי‬ ‫)שאלו על דעת המהרש"ל בנוגע לזוהר וקבלה(‬ ‫להכחיש חלק נכבד מאד מעצם התורה שבע"פ‪,‬‬ ‫המהרש"ל היה מקובל גדול‪ ,‬והיה ראש‬ ‫ואם לא יחפוץ כסיל בתבונה לא יצליח ולא ישכיל‬ ‫המקובלים‪ ,‬והיו לו גם כתבי האר"י‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫וכו'"‪ .‬וצריך לדעת שיש קלי' חמורה שאינה‬ ‫בכת"י של החיד"א קעד‪ ,‬שהאריה"ק שלח את‬ ‫מפורסמת כל כך‪ ,‬אבל קצת מצויה כהיום קלי' כזו‪,‬‬ ‫תלמידו רבי ישראל סרוק אל המהרש"ל בקפיצת‬ ‫וצריך לדעת מזה‪ ,‬שיש אנשים שאינם מחזיקים‬ ‫_________________________‬ ‫קעב‪ .‬עי' ש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק ו'‪ ,‬וז"ל‪" :‬גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד‬ ‫אחר שמילא כריסו מהש"ס‪ ,‬ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה‪ ,‬כמ"ש בן ארבעים לבינה‪ ,‬בשגם‬ ‫שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה‪ ,‬ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת‪ ,‬כמ"ש‬ ‫כל זה בד' חכמי האמת"‪.‬‬ ‫קעג‪ .‬עי' חזו"א יו"ד סי' ב' ס"ק כ"ח‪ ,‬וז"ל‪" :‬ועוד יש בזה תנאי שלא יהי' אנוס‪ ,‬וכמש"כ הר"מ פ"ג מהלכות ממרים ה"ג‬ ‫דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה‪ ,‬ותינוק שנשבה מביא קרבן ‪ ...‬ומצווין אנו להחיותו ואף לחלל עליו‬ ‫השבת בשביל הצלתו‪ ,‬ובהגה"מ פ"ו מהלכות דעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ‪ ...‬כי אצלנו‬ ‫הוא קדם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח‪ ,‬ודיינינן להו כאנוסין‪ ,‬ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום‪ ,‬וכן לענין‬ ‫שאר הלכות"‪ .‬ושם ס"ק ט"ז‪" :‬ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' ‪ ...‬אבל בזמן ההעלם שנכרתה‬ ‫האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה ‪ ...‬וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה‬ ‫שאין בו תיקון‪ ,‬ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת"‪ .‬ועי' עוד שם סי' א' ס"ק ו'‪:‬‬ ‫"ותינוק שנשבה בין העכו"מ דינו כישראל ושחיטתו מותרת‪ ,‬שהוא בחזקת שאם יודיעוהו וישתדלו עמו כשיעור ההשתדלות‬ ‫שהוא ראוי לשוב לא יזיד לבלתי שב‪ ,‬אמנם אחר שהשתדלו עמו והוא מזיד וממאן לשוב דינו כמומר"‪.‬‬ ‫קעד‪ .‬עי' ספר החיד"א‪ ,‬במאמר "זכרון מעשיות ונסים של החיד"א"‪ ,‬עמ' עא‪-‬עד‪ ,‬מתוך כת"י החיד"א שרשם בקושטא‬ ‫בי"ג כסלו תקי"ח מפי ר' חיים ירוחם ווילנא‪ ,‬וז"ל‪]" :‬שמעתי[ מפי מר אביו ז"ל‪ ,‬כי מהר"י סרוק ז"ל ]‪ [...‬לחוג חג הפסח‬ ‫אצל מהר"ם איסרלש ז"ל‪ ,‬ובו בפרק נמצא שם מהרש"ל ז"ל‪ ,‬ואמר לו מהרש"ל שמעתי כי קרובי האר"י זצ"ל עושה‬ ‫איזה דברים‪ ,‬ומהר"י סרוק ז"ל תכף קרא בראשית ברא וגו' והחשך על פני תהום ‪ ...‬ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור‪,‬‬ ‫ויאור להם‪ .‬אז אמר שלמה מהרש"ל הודיעני נא תורת אמת‪ ,‬והשיבו הארץ הזאת טמאה מאד מסיבת קליפת הפעמון אשר‬ ‫בין הגויים‪ ,‬בא נא אל מערה אחת לפני ולפנים‪ ,‬ושם הראהו המרכבה עין בעין"‪.‬‬ ‫קלה‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫פוסק )יו"ד רס"ח י"ב( שמומר החוזר בתשובה יש‬ ‫הדרך להיות אצלו ביו"ט פסח‪ ,‬והר"י סרוק לקח‬ ‫לו לטבול‪ ,‬כעין גוי המתגייר לישראל‪.‬‬ ‫את המהרש"ל למערה והתחיל לגלות לו סודות‪,‬‬ ‫ואין כאן מקום להאריך בכל פרטי הדינים שיש‬ ‫ונתגלה שם אור גדול משמים‪ ,‬ולימדו כתבי‬ ‫עליו להלכה ולמעשה‪ ,‬אבל את 'חומר‬ ‫האר"י‪ .‬וכן הרמ"א היה מקובל גדול‪ .‬ונקוט כלל זה‬ ‫הדבר' צריך לדעת‪ ,‬שהמדבר נגד הזוהר או נגד‬ ‫בידך‪ ,‬הבעש"ט אמר קעה שכל גדולי הפוסקים עד‬ ‫האר"י‪ ,‬שלצערנו מצויה קלי' כזו בכמה אנשים‬ ‫הש"ך והטו"ז היו כולם בעלי רוח הקודש‪ ,‬באופן‬ ‫בעולם‪ ,‬אם שומעים ממנו דיבורים כאלה‪ ,‬צריך‬ ‫שממש לית מחשבה תפיסא‪ ,‬והיו גדולי המקובלים‪,‬‬ ‫לומר לו 'זוהי אפיקורסות‪ ,‬צא'‪ .‬אם אתה שומע‬ ‫גדולי עולם‪ ,‬וכל דבריהם הם ע"פ נגלה וע"פ נסתר‬ ‫מיהודי חרדי )א פרומער איד(‪ ,‬שנראה כיהודי חרדי‪,‬‬ ‫וע"פ רוה"ק‪.‬‬ ‫שמדבר נגד האר"י או נגד הזוהר‪ ,‬צריך לומר לו‬ ‫'אתה מדבר אפיקורסות‪ ,‬כל טוב‪ ,‬אינני רוצה‬ ‫לדעת החזו"א יש בזמנינו לכולם דין תינוקות‬ ‫לשמוע דיבורים כאלה'‪.‬‬ ‫שנשבו‪ ,‬אבל צריך לדעת את חומר הדבר‬ ‫)שאלו מה כוונת הרמב"ם שמי שאינו מאמין‬ ‫מותר ללמוד את דברי האר"י על פי פשט ואין‬ ‫בי"ג עיקרי אמונה אינו נקרא יהודי(‬ ‫בזה זלזול בדברי הרש"ש‬ ‫החולק על הי"ג עיקרי האמונה אין זו עבירה‬ ‫)שאלו מה הדין במי שאינו מקבל את דברי‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא הוא פוגם בעצם היהדות‪ ,‬ומעיקר‬ ‫הרש"ש זי"ע( מסתמא הוא מסכים‬ ‫הדין יש עליו דין מורידין ולא מעלין וכו'‪ .‬אך‬ ‫שהרש"ש הוא קודש קדשים‪ ,‬אלא הוא רוצה‬ ‫אעפ"כ כתב החזו"א קעו שבזמנינו הדין שונה‪ ,‬כי‬ ‫להסביר את דברי האר"י בעוד מהלכים‪ ,‬והרי‬ ‫לכולם יש דין תינוקות שנשבו‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫הרש"ש עצמו מסכים שרשאים ללמוד את דברי‬ ‫להתרות בהם‪ ,‬וחלק ההלכה נעשה קל יותר‪ ,‬אבל‬ ‫האר"י ע"פ פשט‪ ,‬ועל דרך הבית לחם יהודה‪.‬‬ ‫צריך לדעת את עצם חומר הדבר‪ ,‬כי נורא הוא‪.‬‬ ‫והתורת חכם כתב בפירוש קעז שאפילו אם לומדים‬ ‫ובוודאי כל יהודי יכול לעשות תשובה‪ ,‬והרמ"א‬ ‫_________________________‬ ‫קעה‪ .‬עי' שארית ישראל )להרה"ק ר' ישראל דוב מווילעדניק(‪ ,‬שער הזמנים‪ ,‬דרושי סוכות )מהד' חדשה עמ' קיז(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"אחר כך אמר בשם הבעל שם טוב‪ ,‬שכל החיבורים שהיו עד המהרש"א ועד בכלל היו ברוח הקודש‪ ,‬וכיון שהוא ברוח‬ ‫הקודש הוא תורה עצמה‪ ,‬ואמר שרק הגילוי הוא על ידי רוח הקודש‪ ,‬אבל כיון שנתגלה ונעשה תורה באמת‪ ,‬תורה בעצם‬ ‫גבוה יותר מרוח הקודש‪ ,‬וכיון שהוא תורה אפשר לפרש על פי פרד"ס‪ .‬גם החיבורים שאחר המהרש"א יש בהם שהם‬ ‫ברוח הקודש ויש שלא ברוח הקודש ‪ ...‬עוד אמר בשם הבעל שם טוב ז"ל שהט"ז והש"ך הם פוסקים האחרונים‪ ,‬ועל כן‬ ‫]יש[ לראות שלא לעבור על דעתם"‪ .‬ועי' גם המשך תער"ב ח"ג עמ' א'שפה )הובא בהיום יום(‪" :‬ושמעתי בשם רבינו נ"ע‬ ‫]אדמוה"ז[ שכל המחברים עד הט"ז וש"ך והם בכלל עשו חבוריהם ברוח הקודש‪ ,‬וענין רוה"ק איתא בקרבן העדה‬ ‫לירושלמי סוף פרק ג' דשקלים שזהו שמגלים לו רזי תורה"‪.‬‬ ‫קעו‪ .‬עי' חזו"א יו"ד סי' ב' ס"ק ט"ז‪ ,‬וז"ל‪" :‬ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי'‪ ,‬כמו בזמן שהיו נסים‬ ‫מצוין ומשמש בת קול ‪ ...‬אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת‬ ‫הפרצה ‪ ...‬וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון‪ ,‬ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן‬ ‫אורה במה שידינו מגעת"‪ .‬ושם ס"ק כ"ח‪" :‬דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה ‪ ...‬כי אצלנו הוא קדם‬ ‫תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח‪ ,‬ודיינינן להו כאנוסין"‪.‬‬ ‫קעז‪ .‬עי' תורת חכם )דף ל"ד ע"א‪-‬ע"ב(‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואע"פ שמורי הרב ז"ל כתב הדברים כפשטן‪ ,‬הוא בא להשמיענו שכונת‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קלו‬ ‫הק'‪ ,‬שהוא מיחידי הדורות וכדו'‪ ,‬שאין זה מפורסם‬ ‫ומכוונים את כוונות האר"י כפשוטם לבד אין זה‬ ‫בכל ישראל‪ .‬אבל קדושת האר"י‪ ,‬הרי כל ישראל‬ ‫איסור‪ ,‬כי אינו רוצה אלא לבאר תחילה את פירוש‬ ‫קיבלו את המג"א והטו"ז והאליה רבא‪ ,‬והם פוסקי‬ ‫הפשוט בדברי האר"י‪ ,‬וכמו הבית לחם יהודה‪,‬‬ ‫הדורות שנתפרסמו ונתקבלו אצל כל יהודי בכלל‬ ‫שאין שום חסרון ללמוד את ספרו‪ ,‬אף שהרבה‬ ‫ישראל‪ ,‬וכשמסתכל בשו"ע הוא יודע שיש מג"א‬ ‫פעמים הוא מסביר על פי פשוט‪ ,‬וכמו כן השמן זית‬ ‫ויש טו"ז‪ ,‬והמג"א סומך על כתבי האריה"ק שהם‬ ‫זך‪ ,‬כשאומר מהלך ע"פ פשט אין זה איסור‪ .‬והא‬ ‫קבלה אמיתית‪ ,‬ומי שחולק על זה הרי הוא חולק על‬ ‫שדעת רבי חיים שאול היתה שלא ללמוד שמן זית‬ ‫המג"א והטו"ז והאליה רבא ועל כל הפוסקים‬ ‫זך קעח‪ ,‬הוא מפני שיש טפשים שכאשר הם רואים‬ ‫שבעולם‪ .‬ואע"פ שגם לצדיקים הגדולים שאחרי‬ ‫קושיות‪ ,‬הם כבר סוברים שהם יותר חכמים‬ ‫האריה"ק יש כח זה‪ ,‬מ"מ דרגא זו‪ ,‬שלחלוק עליהם‬ ‫מהרש"ש‪ .‬ולכן כששאלתי את הגאון המקובל רבי‬ ‫הוא בגדר אפיקורסות‪ ,‬אין זה אלא בדבר‬ ‫יצחק כדורי זצ"ל אם אדפיס את הספר שמן זית זך‪,‬‬ ‫שנתפרסם בכל ישראל‪ ,‬ולא כל הליטאים יודעים‬ ‫לפני הרבה שנים‪ ,‬טרם שהספר נדפס‪ ,‬אמר לי‬ ‫על הבעש"ט‪ .‬ובוודאי החולק נגד הבעש"ט יכול‬ ‫שיש להדפיסו בתנאי שיהיו תשובות על כל‬ ‫להיות שהוא אפיקורס באיזה בחינה לכו"ע‪ ,‬אבל‬ ‫הקושיות שהוא מקשה על הרש"ש‪ ,‬כי כך היתה‬ ‫הדבר תלוי בדרגת ההתנגדות‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬ובזמן הזה‬ ‫דעת רבי חיים שאול‪ .‬וביקשתי מרבי משה ש"ץ‪,‬‬ ‫לפי החזו"א יש לכל החולקים דין תינוקות שנשבו‪.‬‬ ‫והתחיל לכתוב תשובות‪ ,‬אבל עד שהספיק לכתוב‬ ‫כמה תשובות כבר 'יריד הספרים' הדפיסו את‬ ‫כי לדעת החזו"א אין על האדם דין אפיקורס בכל‬ ‫הספר ונתפרסם‪ ,‬אבל למעשה הספר לא הזיק‬ ‫גדריו אלא אם התרו בו בי"ד‪ ,‬והנפק"מ להלכה‬ ‫מאומה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הספר עוזר ללומדי הרש"ש‬ ‫היא‪ ,‬שאם אתה רואה שרכב דרס אדם שאינו‬ ‫בעיון‪ ,‬ועם הזמן עוד יהיו ספרים המיישבים את כל‬ ‫שומר תורה ומצות‪ ,‬שלכאורה ע"פ פשט ההלכה‬ ‫הקושיות בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫)חו"מ סי' תכ"ו(‪ ,‬מאחר שאינו שומר תורה ומצות‪,‬‬ ‫אין צריך להצילו‪ ,‬אבל לפי החזו"א צריך לנקוט בו‬ ‫)שאלו ומה דינו של אדם שמאמין ברש"ש‪ ,‬אבל‬ ‫לקולא ולחומרא‪ ,‬ולכן צריך להצילו‪ ,‬ומאידך גיסא‬ ‫לא עד כדי כך שהוא המשך האר"י‪ ,‬וכמו‬ ‫אם נגע ביין שלך‪ ,‬בוודאי צריך לחשוש‪ ,‬וכן אין‬ ‫שכתב רבי חיים פאלאג'י( דבר שעדיין אינו מפורסם‬ ‫לצרפו למנין כו'‪ ,‬כך מביאים הגאון רבי נסים‬ ‫בכל ישראל‪ ,‬מי שאינו אוחז בו אין לו דין אפיקורס‪,‬‬ ‫קרליץ זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל בשמו קעט‪.‬‬ ‫אע"פ שהוא דבר אמת‪ ,‬וכן לגבי קדושת הבעש"ט‬ ‫_________________________‬ ‫הרב הוא‪ ,‬שאם יכוין האדם בקיצור כפשט דברי הרב ז"ל יצא ידי חובתו ומועיל‪ ,‬אע"פ שאין הדבר כן‪ ,‬דאל"כ למה כתב‬ ‫הרב ז"ל כן בזה הלשון‪ ,‬אבל האמת שכלם שוים שהם ע"י או"א"‪.‬‬ ‫קעח‪ .‬עי' אגרות שפירין )לאדמו"רי מונקאטש(‪ ,‬בהערת המו"ל למכתבי המנחת אלעזר להסבא קדישא ר' שלמה אליעזר‬ ‫אלפנדרי‪ ,‬עמ' תה‪ ,‬וז"ל‪..." :‬ולעיי' בס' שמן זית זך כלל‪ ,‬ופ"א באקראי מצא על איזה שלחן בביהמ"ד הספר הלז ופתח‬ ‫אותו וראה דבר א' מהשגותיו‪ ,‬ואז העלה יישוב ותי' הענין הלז‪ ,‬אבל ז"ז לא עיין בו כלל"‪.‬‬ ‫קעט‪ .‬עי' חוט שני )להגר"נ קרליץ( הל' שבת‪ ,‬פרק מ' "דיני תינוק שנשבה ומומר"‪ ,‬עמ' רפט‪-‬רצ‪ ,‬וז"ל‪" :‬ודע עוד שכל‬ ‫דברי החזו"א אמורים רק לענין שאי אפשר להקל בהם כדין מומר כגון לפוטרם מן היבום ולהלוותם בריבית וכיוצ"ב‪,‬‬ ‫דבזה איירי החזו"א שם‪ ,‬אבל ודאי דמה שנוגע להחמיר אם אינם תינוקות שנשבו ודאי חיישינן‪ ,‬וצריך אף להחמיר לדונם‬ ‫כמומרים ‪ ...‬וגם להחמיר דאסור לבשל להם ביו"ט ושבישולם הוא כבישול עכו"ם"‪ .‬ושם בסיכום‪..." :‬ומצוה לקרבם‬ ‫קלז‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫כהלכתה‪ ,‬ואז היה הדין דמורידין ולא מעלין‪.‬‬ ‫אי אפשר לדעת את פנימיותו של יהודי ולכן‬ ‫ובוודאי אדם שהוא באמת אפיקורס‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מחמירים להצילו‬ ‫אפיקורס אפילו היום‪ ,‬אבל למעשה כיון שיש ספק‬ ‫ואי אפשר לדעת את פנימיותו של יהודי‪ .‬הרה"ק‬ ‫לגבי כל אחד‪ ,‬ואין לדעת בוודאות ברורה‪ ,‬לכן‬ ‫רבי בונם מפשיסחא זי"ע היה פעם בגרמניא‬ ‫צריך להחמיר ולהצילו‪.‬‬ ‫ואמר תורה בשלש סעודות קפ‪ ,‬והיו שם אפיקורסים‬ ‫ומשכילים שעל כל דיבור שאמר היו צוחקים עליו‪.‬‬ ‫אמר לו בנו 'אבא‪ ,‬למה אתה אומר תורה לפני‬ ‫אסור לחזור על לשונות של אפיקורסות אפילו‬ ‫אפיקורסים כאלה'‪ ,‬אמר לו רבי בונם שבשבוע‬ ‫בדרך שחוק‬ ‫הבא שוב לא יאמר תורה‪ ,‬ולמעשה בשבוע הבא‬ ‫שׁל‬ ‫מדּבּוּרים ‪¤‬‬‫מאד ¦ ¦ ¦‬ ‫לזּהר § ‪Ÿ‬‬ ‫וּמחמת ‪¤‬זה ¨ ¦ §‬ ‫צריך ¦ ¨ ‪¥‬‬ ‫‪©£¥‬‬ ‫בשלש סעודות אמר עוד הפעם תורה‪ .‬אמר לו בנו‬ ‫ואפּיקוֹרסוּת‪© ,‬אף ©על ¦פּי‬ ‫כּפירה § ‪§ ¦ ¤‬‬ ‫§ ¦ ¨‬ ‫'אבא‪ ,‬כבר הסכמנו שלא לומר תורה לפני אלו‬ ‫מאמין‬ ‫בּעצמוֹ © ‪¦ £‬‬ ‫שׁהוּא § © §‬ ‫הינוּ ‪¤‬‬ ‫מלּבּוֹ; © §‬ ‫אוֹמרם ¦ ¦‬‫§¨‬ ‫שׁאינוֹ‬‫‪¥¤‬‬ ‫האפיקורסים'‪ ,‬השיב לו 'זיי הייסן דען אפיקורסים‪,‬‬ ‫ואוֹמר‬ ‫חוֹזר § ‪¥‬‬ ‫שׁהוּא ‪¥‬‬ ‫ושׁלוֹם‪© ,‬רק ‪¤‬‬ ‫כּוֹפר‪© ,‬חס § ¨‬ ‫§ואינוֹ ‪¥‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫שלעפ זיי ביי די אויער וועסטו זעהן אז זיי שרייען‬ ‫שׁהם‬‫אחרים‪¥ ¤ ,‬‬ ‫בּשׁם ‪¦ ¥ £‬‬ ‫שׁשּׁמע § ‪¥‬‬ ‫אפּיקוֹרסוּת ‪© ¨ ¤‬‬ ‫¦דברי ‪§ ¦ ¤‬‬ ‫§‪¥‬‬ ‫שמע ישראל' ]וכי נקראים הם אפיקורסים‪ ,‬גרור‬ ‫מהם‪© ,‬אף ©על ¦פּי ‪¥‬כן‬ ‫מתלוֹצץ ‪¤ ¥‬‬ ‫אפּיקוֹרסים‪§ ,‬והוּא ¦ § ‪¥‬‬ ‫‪¦ § ¦¤‬‬ ‫אותם באזניהם ותראה שהם צועקים שמע‬ ‫שׁל‬ ‫הזּה ‪¤‬‬ ‫הדּבּוּר © ‪¤‬‬ ‫מאד‪¦ ,‬כּי © ¦‬ ‫לזּהר § ‪Ÿ‬‬ ‫צריך ¦ ¨ ‪¥‬‬ ‫מזּה ¨ ¦ §‬ ‫©גּם ¦ ‪¤‬‬ ‫ישראל[‪ .‬וכך הוא המצב האמיתי היום‪ ,‬שכל‬ ‫לאמוּנה‪© .‬גּם הוּא ¦אסּוּר ¨גּמוּר‪¦ ,‬כּי ©על‬ ‫מזּיק ¨ ¡ ¨‬ ‫כּפירה © ¦‬ ‫§ ¦ ¨‬ ‫האפיקורסים‪ ,‬הגם שבוודאי צריך לחשוש על היין‬ ‫דּברי‬ ‫לוֹמר ¦ § ‪¥‬‬‫©‬ ‫בּרוּך הוּא‪¨ ,‬אסוּר‬ ‫יתבּרך ¨ §‬ ‫השּׁם ¦ § ¨ © §‬ ‫© ‪¥‬‬ ‫שנגעו בו‪ ,‬ואסור להתחבר אליהם‪ ,‬וצריך להתרחק‬ ‫בּדרך §שׂחוֹק‪.‬‬‫אפלּוּ § ‪§ ¤ ¤‬‬ ‫הלצוֹת‪¦ £ ,‬‬ ‫‪¨£‬‬ ‫מהם בכל הלכות ריחוק‪ ,‬וצריך לתת להם את כל‬ ‫וזו הלכה נחוצה‪ ,‬ויש אנשים שלפעמים הם חוזרים‬ ‫דיני אפיקורסים לחומרא‪ ,‬אבל לקולא‪ ,‬כלומר‬ ‫ואומרים דברי הגויים‪ ,‬דברי אפיקורסות‪ ,‬וזהו‬ ‫להצילם במקום סכנה‪ ,‬סבר החזו"א שצריך‬ ‫איסור חמור‪ ,‬וכמ"ש כאן רביז"ל‪ .‬ואסור לחזור‬ ‫להצילם‪ ,‬כיון שאי אפשר להתרות בהם כהלכה‪,‬‬ ‫ולומר את הלשונות של האפיקורסות‪ ,‬ובוודאי צריך‬ ‫וצריך לדעת שהדין הוא 'לחומרא' בשני הצדדים‪.‬‬ ‫להתלוצץ לליצנותא דעבודה זרה )מגילה כה‪ ,(:‬אבל‬ ‫ואין כהיום אפיקורסות כמו שהיה בזמן חז"ל‪ ,‬כי אז‬ ‫אסור לחזור על לשונות של אפיקורסות‪.‬‬ ‫היתה רוה"ק מצויה‪ ,‬והיו יכולים לעשות התראה‬ ‫_________________________‬ ‫וחייבים לחלל עליהם את השבת במקום פיקוח נפש"‪ .‬וכן‪" :‬אדם שהוא ספק אם דינו כתינוק שנשבה או מומר ‪ ...‬יש‬ ‫להחמיר שאין דינו כמומר‪ ,‬ולכן אסור לשונאו ואסור להלוות לו בריבית ומחללים עליו את השבת‪ ,‬אך לא להקל כגון‬ ‫לפוטרו מן החליצה"‪ .‬ובתוכן הענינים )עמ' כו( רשום‪" :‬דין המומרים של זמנינו לקולא ולחומרא לענין יין נסך‪ ,‬בישול‬ ‫להם ביו"ט‪ ,‬לשנאותם ועוד"‪.‬‬ ‫קפ‪ .‬עי' שיח שרפי קודש ח"א‪ ,‬פר' שמות‪ ,‬על הפסוק "ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו"‪ ,‬וז"ל‪" :‬שמעתי בעת‬ ‫אשר הרה"ק ר' בונים מפרשיסחא היה בדייטשלאנד כידוע‪ ,‬ובכל ש"ק הי' יושב יחד עם דייטשין והי' אומר תורה על‬ ‫השלחן‪ ,‬והדייטשין הי' עושים כל הלצנות ר"ל מהתורות ששמעו מפיו הק'‪ ,‬ומאוד הרע לבב בנו הרה"ק וכו' הר"ר אברהם‬ ‫משה זצלה"ה על הדבר הזה‪ ,‬והי' אומר לאביו הק' למה לך לומר תורה לפני אפיקורסים כאלו ‪ ...‬ויהי כי בא ש"ק השנית‬ ‫‪ ...‬דחק על רגל אביו להבין שלא לומר תורה‪ ,‬ואז פתח הרה"ק וכו' הר"ר בונם זי"ע פה"ק ואמר בזה"ל‪ ,‬אלו הדייטשין‬ ‫עוד לא נקרא עליהם שם אפיקורסים‪ ,‬כי אם שחש ראשו של אחד מהם מיד צועק שמע ישראל כו'‪ ,‬רק פרעה הי' נקרא‬ ‫אפיקורס‪ ,‬שהקב"ה לקה אותו בעשר מכות והוא הי' אומר מי ד' אשר אשמע בקולו"‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קלח‬ ‫יום שלישי פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫שהקב"ה ברא את היש כדי להפכו לאין ולעוד יותר‬ ‫תורת הגה"ק ר' אהרן מסטראשעלע היא‬ ‫אין‪ ,‬עד שיתהווה היש האמיתי‪ ,‬וזהו יסוד גדול‬ ‫התמצית של כל תורת החסידות‬ ‫בחב"ד‪ ,‬שהיש הנפרד צריך להתתקן עד שיתהפך‬ ‫כשהייתי בחור עדיין לא היו ספרי הגה"ק ר'‬ ‫ליש האמיתי‪ .‬ועל זה מבאר רבי אהרן‬ ‫אהרן מסטראשעלע זי"ע נדפסים‪ ,‬כי‬ ‫מסטראשעלע‪ ,‬שהגם ששורש היש הוא גבוה‪,‬‬ ‫אם בדפוס חלש שהיה קשה לקרות בו‪ ,‬והגה"צ ר'‬ ‫והוא בוודאי עבודה גדולה שאין כדוגמתה‪ ,‬מכל‬ ‫אלחנן היילפרין זצ"ל אמר לי שאקנה את הספרים‪,‬‬ ‫מקום עיקר המכוון של הבריאה הוא יעקב‬ ‫וקניתי את הספרים‪ ,‬אבל כמעט לא הייתי יכול‬ ‫דוקא‪ ,‬והיש צריך להיות שעל ידו יתגלה‬ ‫לקרותם רק מעט‪ .‬אבל כשלמדתי בישיבת‬ ‫הביטול‪ ,‬כי כל תכלית היש הוא האין ההיולי‪.‬‬ ‫גייטסהעד והרגשתי שם בדידות נוראה‪ ,‬ולא‬ ‫ואפשר לומר שמי שטועה ביסוד זה אינו מבין‬ ‫הכרתי אף אחד‪ ,‬שם עיינתי באלו הספרים‪ ,‬ומזה‬ ‫כלום‪ ,‬וזהו יסוד היסודות של כל חב"ד‪ ,‬שהיש‬ ‫קיבלתי חיות‪ ,‬אפילו שלא הבנתי בדיוק מה שכתוב‬ ‫הנפרד צריך להתהווה יש האמיתי‪ ,‬והיש האמיתי‬ ‫שם‪ ,‬כי ספרי רבי אהרן מסטראשעלע מביאים‬ ‫הוא להגיע אל 'הביטול העצמי'‪ ,‬שאדמו"ר‬ ‫חיות ואורות עצומים‪ .‬הצמח צדק אמר שתורת‬ ‫האמצעי מגדירו בספרו פירוש המילות )דף צ"ב(‬ ‫רבי אהרן מסטראשעלע היא התמצית של כל‬ ‫'האין היולי'‪.‬‬ ‫תורת החסידות‪ ,‬כי כל דרושי חב"ד מתפשטים‬ ‫באריכות גדולה מאד‪ ,‬ואי אפשר ללמוד אריכות‬ ‫ההעדר שבחסידות אינו חושך‪ ,‬ואין סוף הוא‬ ‫לבד‪ .‬האריכות היא כמו גמרא‪ ,‬וצריך ללמוד גם‬ ‫אין דאין‬ ‫משניות והלכה למעשה‪ ,‬ואם אתה רוצה לדעת את‬ ‫וחשבתי שזה פשוט לכל‪ ,‬אבל היות שראיתי זה‬ ‫ה'למעשה' של החסידות‪ ,‬אזי תלמד בספרי רבי‬ ‫כמה ימים שכמה אנשים טעו בזה‪ ,‬לכן‬ ‫אהרן מסטראשעלע‪ .‬כי אם תתחיל ללמוד בדרושי‬ ‫אני מוכרח לחזור עוד הפעם על אלו הדברים‬ ‫אדמו"ר האמצעי וכדו'‪ ,‬שהם באריכות גדולה‪,‬‬ ‫היסודיים‪ .‬וכבר אמרתי מה שכתוב באלימה‬ ‫אפשר שעדיין לא תפסת את ה'נקודה'‪ .‬ולכן צריך‬ ‫להרמ"ק )הובא לקמן(‪ ,‬שצריך לדעת שכשאנו‬ ‫ללמוד בשניהם‪ ,‬הן בספרי רבי אהרן מסטראשעלע‬ ‫מדברים אודות 'יש האמיתי' ו'אין היולי'‪ ,‬הרי יש‬ ‫כדי לדעת את התמצית‪ ,‬ואח"כ בספרי אדמו"ר‬ ‫אנשים שחושבים ש'אין' היינו 'העדר'‪ ,‬וההעדר‬ ‫האמצעי באריכות ובפרטיות‪.‬‬ ‫אצלם הוא כמו דבר חשוך לגמרי‪ .‬ועל זה אמרתי‬ ‫שיש ללמוד בספר אלימה להרמ"ק ז"ל דף לט‪,.‬‬ ‫היש צריך להיות שעל ידו יתגלה הביטול‪ ,‬וכל‬ ‫ששם הוא מסביר את כל המדרגות של יש ושל אין‪,‬‬ ‫תכלית היש הוא האין היולי‬ ‫ואומר שם ש'אין סוף הוא אין דאין'‪ ,‬וזהו לשון יפה‬ ‫והנה בעבודת הלוי בפרשת השבוע )תולדות(‬ ‫מהרמ"ק ז"ל‪ ,‬ואיני יודע אם זה כתוב בספרים‬ ‫כתב ענין שהוא מדבר עליו הרבה‪ ,‬וזה‬ ‫אחרים‪ ,‬שאין סוף פירושו 'אין דאין'‪ .‬פי'‪ ,‬איכא אין‬ ‫לשונו‪" :‬הגם ששורש היש הוא גבוה‪ ,‬אבל העיקר‬ ‫ואיכא יש להגיע לאין‪ ,‬וכשאנו מדברים למשל‬ ‫הוא בחינת יעקב‪ ,‬שעיקר המכוון של הבריאה‬ ‫ש'יש האמיתי' הוא להגיע ל'אין היולי'‪ ,‬הנה הרמ"ק‬ ‫הוא יעקב דוקא‪ ,‬והיש צריך להיות שעל ידו‬ ‫קורא לזה שתכלית ה'אין' היא להגיע ל'אין דאין'‬ ‫יתגלה הביטול כמבואר במ"א"‪ .‬פי'‪ ,‬אנו יודעים‬ ‫עד אין סוף ותכלית‪ .‬וכמו שהבאנו לעיל את דברי‬ ‫מה שאדמו"ר האמצעי מאריך בריש שער היחוד‪,‬‬ ‫קלט‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫דיבור זה כחמש דקות‪ ,‬ובזה החזיר בתשובה אפילו‬ ‫רבי אהרן מסטראשעלע‪ ,‬שאל תסבור שתכלית‬ ‫את הפושעים היותר גדולים שבעולם‪ ,‬כך אמר‪ .‬וכן‬ ‫הבריאה היא להגיע ליש האמיתי‪ ,‬אלא עיקר היש‬ ‫אומר הרמ"ק שצריך לילך באין‪ ,‬ובעוד אין‪ ,‬ובעוד‬ ‫האמיתי הוא להגיע אל הביטול‪ ,‬הנקרא בלשון‬ ‫יותר אין‪ ,‬וכן כתב הצמח צדק שעיקר החסידות‬ ‫אדמו"ר האמצעי אין היולי‪.‬‬ ‫הוא אין קפא‪ .‬וכאמור‪ ,‬רבי אהרן מסטראשעלע‬ ‫וזה לשון האלימה‪" :‬והנה לפי זה יהיו השרשת‬ ‫כתב הרבה פעמים שהעיקר הוא היש האמיתי‪,‬‬ ‫ההויות מזדככות ועולות‪ ,‬המשל בזה חכמה‬ ‫שעיקרו להגיע לביטול ולאין היולי‪.‬‬ ‫הוא סוד המחשבה הדנה ושופטת בכל האצילות‪,‬‬ ‫וממשיך שם האלימה קפב ]וכיון שראיתי אנשים‬ ‫ולכך כל הפעולות הם מחשבות בחכמה‪ ,‬ועם כל‬ ‫שטעו בזה‪ ,‬לכן אני חוזר על דבריו‬ ‫זה מחשבות החכמה הם מחשבות טובות‬ ‫הנחוצים דלהלן‪ ,‬לבל יטעו ש'אין' הוא איזה חשכות‬ ‫מחשבות רחמים‪ ,‬אמנם יש למטה חכמה בבינה‬ ‫והעדר‪ ,‬שכל האומר כן בוודאי לא התמיד בלימוד‬ ‫ושם יהיו מחשבות הדין ומשם תחילת הנהגות‬ ‫החסידות‪ ,‬כי כמעט בכל דף בחסידות כתוב להיפך‪,‬‬ ‫הדינים ופעולתם‪ ,‬ומבינה ולמעלה מחשבות טובות‬ ‫והיות שישנם אנשים אשר טועים בזה‪ ,‬לכן אומר‬ ‫וכל הספירות בה מחשביות לטובה ולרחמים‪,‬‬ ‫הרמ"ק בפירוש[‪" :‬אמנם דע כי ההעדר אינו‬ ‫ולמעלה בכתר הם מחשבות נכבדות דקות‪ ,‬שמה‬ ‫כאשר חשבו בני אדם שהעדר העדר ואפס ח"ו‪,‬‬ ‫שהיא מחשבה בחכמה יקרא בכתר מחשבה‬ ‫אלא האין הקודם דהיינו אין סוף לבדו אין מקום‬ ‫למחשבה דהיינו דקות על דקות‪ ,‬והנה היש אינו‬ ‫לשום העדר ח"ו‪ ,‬שהרי הוא הוא עצמו והוא כל‬ ‫יש גמור אלא יש במחשבה‪ ,‬ובמחשבה‬ ‫המציאות ואין העדר ח"ו‪ ,‬שהרי לא חשב העדר‬ ‫למחשבה הם אין‪ ,‬ובמציאות העליון שהם אין‬ ‫אלא כשתצייר היש ותצייר מקום היש והעדרו‪,‬‬ ‫סוף הם אין לאין עד אין סוף ותכלית"‪ .‬צריך‬ ‫אמנם נצייר אין סוף לבדו הוא הוא ואין זולתו‬ ‫להגיע לאין‪ ,‬ואח"כ לאין יותר עמוק‪ ,‬ואח"כ לאין‬ ‫הרי הוא ממלא כל המציאות והוא שכל‪ ,‬שכל‬ ‫עוד יותר עמוק‪.‬‬ ‫המציאות שכל ואין ריקות שיהיה בו העדר ח"ו‬ ‫וכמו שקיבלתי מהרה"צ רבי אברהם משה קרויס‬ ‫וכו'"‪ .‬וא"כ לפי זה צריך להבין מה החילוק בין יש‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהדפיס והפיץ את ספרי רבי אהרן‬ ‫האמיתי לאין היולי‪ ,‬ובוודאי יש ביניהם חילוק‪.‬‬ ‫מסטראשעלע בכל העולם‪ ,‬ואמר לי שהחזיר‬ ‫בתשובה את הפושעים היותר גדולים שבעולם על‬ ‫עונג הנעלם הבא במורגש הוא אצל אדמו"ר‬ ‫ידי ספריו‪ ,‬והדרך שהחזיר אנשים בתשובה הייתה‬ ‫האמצעי בכתר ואצל הרש"ב בחכמה‬ ‫שהסביר להם שהעיקר הוא 'ביטול'‪ ,‬און נאכמער‬ ‫אך הענין הוא‪] ,‬העמקיות בדברים הללו הם‬ ‫ביטול‪ ,‬און נאכמער ביטול‪ ,‬און נאכמער ביטול‬ ‫בוודאי עמוקים מאד‪ ,‬וכולם המה הרגשות‬ ‫]ועוד יותר ביטול‪ ,‬ועוד יותר ביטול[‪ ,‬וכך חזר על‬ ‫_________________________‬ ‫קפא‪ .‬עי' דרך מצותיך‪ ,‬מצות אחדות ה' )דף סב ע"א(‪ ,‬וז"ל‪" :‬והנה מצוה זו ניתנה לישראל לפי שהם חלק הוי' ואור‬ ‫האחדות מאיר עליהם ולכן צ"ל בחי' אין ואפס וכמותר בעולם ולא לומר אני אלא לעשות מאני אין )עש איז ניטא קיין‬ ‫איך( כמ"ש יעקב קטנתי כו' )בראשית לב‪ ,‬יא( ואומר לא מרובכם מכל העמים כו' )דברים ז‪ ,‬ז( כדפירש"י וזהו התולדה‬ ‫היוצאת ממצוה זו שבהאמנת היחוד שאין עוד מלבדו כנ"ל א"כ צ"ל האדם אין כמו שהוא באמת וזהו אמיתית החסידות‬ ‫ועיקר ההבדל שבין סט' קדושה לסט"א"‪.‬‬ ‫קפב‪ .‬והובא דבריו גם בספר חסד לאברהם מעין ז' נהר א'‪ .‬ובאוצר החיים פרשת קדושים מצוה רכ"ח‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קמ‬ ‫ומאידך 'אין' בכל מקום ענינו שהעונג אינו מורגש‪.‬‬ ‫איך שהנאצל מרגיש‪ ,‬ובאופן כללי יש להסביר את‬ ‫ואמנם 'אין היולי'‪ ,‬שהוא אפס ולמעלה מאני‬ ‫הענין כפי שאדמו"ר האמצעי מסבירו‪ ,‬שאין זה כל‬ ‫האמיתי ]וכן זה נוהג במדרגות יותר נמוכות‪ ,‬שכן‬ ‫כך כפי שהרש"ב מגדירו‪ ,‬כי הרש"ב משתמש‬ ‫כל דבר נוהג בכל מקום‪ ,‬וצריך לדעת היכן עומדים‬ ‫בלשון זה במקום נמוך‪ ,‬ולכן אני משתמש בלשונו‬ ‫ומה עושים‪ ,‬והנוסחאות חוזרות על עצמן כפי‬ ‫של אדמו"ר האמצעי‪ ,‬שהוא משתמש בו במקום‬ ‫הכללים כו'[‪ ,‬הרי אסור לטעות בו שהוא כעין דבר‬ ‫יותר גבוה‪ .‬ובאמת כולם הולכים בשיטה אחת‪,‬‬ ‫שיש בו יסורים ח"ו )א יסורים'דיגע זאך ח"ו(‪ ,‬שהרי‬ ‫והנפקא מינה היא רק בלשונות ההגדרות‪ .‬הנה‬ ‫היסורים אינם הענין שהבורא אוהב‪ ,‬שהלא הוא‬ ‫בחינת השעשועים העצמיים‪ ,‬שאצל אדמו"ר‬ ‫חפץ חסד )מיכה ז‪ ,‬יח( היולי‪ ,‬והשי"ת רוצה רק‬ ‫האמצעי זהו המקום היותר גבוה שצריך להגדיר‪,‬‬ ‫להיטיב‪ ,‬והוא עושה רק טוב‪ ,‬ואין לך התגלות‬ ‫דהיינו עתיק וג"ר דעתיק או שעשועים העצמיים‪,‬‬ ‫אלקות יותר גדול מאין היולי‪ ,‬אלא ששם הוא בגדר‬ ‫נקראת בלשון רבי הלל )פסח( ובלשון אדמו"ר‬ ‫אין‪ ,‬כי שם ההרגש הוא דביקות שאינו מורגש‬ ‫האמצעי בכמה מקומות 'עונג הנעלם הבא‬ ‫הבא במורגש ובהטבה השלימה‪ ,‬שזה נקרא‬ ‫במורגש'‪ .‬זהו לשון שמטעה קצת‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫בחב"ד כמו מדרגת שביעי של פסח ומדרגת פורים‪,‬‬ ‫פירושו כך ולפעמים פירושו כך‪ ,‬ולכן אני מסביר[‪:‬‬ ‫שאין זה "תענו את נפשותיכם" )ויקרא טז‪ ,‬כט( כמו‬ ‫כי הנה חכמה באופן כללי נקראת 'עונג המורגש'‪,‬‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬אלא זהו תענגו את נפשותיכם ]וזהו‬ ‫וכתר נקרא 'תענוג שאינו מורגש'‪] ,‬כן הוא‬ ‫בשפת יוה"כ ופורים‪ ,‬ובחב"ד מוסבר הדבר יותר‬ ‫בדרושי הרש"ב‪ ,‬ואפשר גם בדרושי אדמו"ר‬ ‫בשביעי של פסח‪" ,‬עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם‬ ‫האמצעי[‪ ,‬אך השאלה היא כיצד מגדירים את‬ ‫זו קנית" )שמות טו‪ ,‬טז([‪.‬‬ ‫הכתר היותר גבוה‪ ,‬דהיינו דשעשועים העצמיים‪,‬‬ ‫]כאמור‪ ,‬אצל הרבי רש"ב בדרך כלל מדרגת‬ ‫והנה בדרושי רבי הלל ובדרושי אדמו"ר האמצעי‬ ‫'תענוג שאינו מורגש הבא במורגש'‬ ‫נקרא הכתר היותר גבוה שהוא 'עונג הנעלם הבא‬ ‫היא בחכמה‪ ,‬והוא מסביר שלמעלה מזה יש בחינת‬ ‫במורגש'‪ .‬והנה אין להתבלבל מדרושי הרש"ב‪,‬‬ ‫תענוג שאינו מורגש כלל‪ ,‬והוא מסביר שאותו‬ ‫אשר אצלו בחינה זו דעונג הנעלם הבא במורגש‬ ‫האינו מורגש הוא מדרגה גדולה‪ ,‬והוא משתדל‬ ‫היא בחכמה דווקא ולא בכתר‪ ,‬משא"כ האדמו"ר‬ ‫להוציא )ער געט ארויס( את הנקודה שבאמת הוא‬ ‫האמצעי ורבי הלל משתמשים בבחינה זו דווקא‬ ‫כן מורגש‪ ,‬אבל לא בלשון 'מורגש'‪ ,‬כי הוא‬ ‫בכתר )פלח הרימון בדרושי פסח דף צ"א‪ ,‬וסימנך‬ ‫משתמש בלשון 'מורגש' במקום יותר נמוך‪ ,‬ולכן‬ ‫צ"א ולמד(‪.‬‬ ‫לפי הרש"ב לא עולה יפה להשתמש בלשון זה שם‬ ‫במקום הגבוה‪ ,‬כדי שלא לטעות שכוונתו למדרגה‬ ‫אין היולי אינו יסורים אלא התגלות אלקות‬ ‫נמוכה‪ .‬וצריך לעיין במאמריו על שביעי של פסח‪,‬‬ ‫היותר גדולה בבחינת תענגו‬ ‫אולי שם הוא משתמש בלשון יותר מדויק )לפי‬ ‫וצריך להבין את תוכן הענין‪ ,‬ולא רק את‬ ‫אדמו"ר האמצעי([‪.‬‬ ‫המילים שבדבר לבד‪ ,‬וענין זה שייך לגבי‬ ‫ואכן יש מדרגה שאינה מורגשת‪ ,‬כמו יוה"כ‬ ‫מה שאנו מדברים כעת‪ ,‬בענין החילוק בין יש‬ ‫שהוא בגדר עינוי‪ ,‬וכמש"כ "תענו את‬ ‫האמיתי ואין היולי‪ ,‬שהוא תכלית כל הבריאה‪ .‬כי‬ ‫נפשותיכם"‪ ,‬אבל אפילו ביוה"כ גופא‪ ,‬שאינו‬ ‫הנה בכל בחינת 'אני האמיתי' יש בה 'עונג‬ ‫מורגש‪ ,‬יש בו בפנימיותו מדרגת פורים ]או‬ ‫מורגש'‪ ,‬כי הוא 'אני'‪ ,‬ו'אני' ענינו עונג מורגש‪,‬‬ ‫קמא‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫ולכן אני מקפיד לחזור על דברי הרמ"ק‪ ,‬שלא‬ ‫שביעי של פסח[‪ ,‬שעל ידי זה נעשה אינו מורגש‬ ‫לסבור שהתכלית היא העדר‪ ,‬ואפילו העדר אלקי‬ ‫הבא במורגש‪.‬‬ ‫אינו העדר בעלמא‪ ,‬אלא שבפנימיות ההעדר יש‬ ‫עצם אלקות יותר‪ .‬וכך הוא הענין על פי חב"ד‪.‬‬ ‫מחשבה של העדר היא מסוכנת‪ ,‬וכל מדרגות‬ ‫ובאמת ההגדרות האלו של אדמו"ר האמצעי‬ ‫היש והאין אינן העדר מאלקות‬ ‫בנויות על הרמ"ק‪ ,‬אשר הוא מבאר‬ ‫ועיקר הנקודה היא‪ ,‬הנה הנפש של האדם‬ ‫שהתכלית היא אין‪ ,‬ולבוא מאין לאין‪ ,‬ומאין לאין‪,‬‬ ‫אינה יכולה לסבול 'שלילות' אלא עד‬ ‫ומאין לאין יותר עמוק‪ .‬ולא בכל חב"ד מוסבר דבר‬ ‫גבול מסוים‪ ,‬וזהו מה שנעשה בנפש‪ ,‬וקשה‬ ‫זה‪ ,‬אבל אדמו"ר האמצעי דיבר על זה באריכות‪.‬‬ ‫להסביר זאת‪ ,‬כי באמת זה קשור לגשמיות‪ ,‬שכן‬ ‫ורואים שגם התלמיד שלו הרנ"ט )הגאון החסיד רבי‬ ‫כל דבר ברוחניות קשור גם בגשמיות ונתלבש‬ ‫נחום טוביה מפיראטין(‪ ,‬שלאחרונה נדפס ממנו‬ ‫בגשמיות‪ ,‬והנקודה היא שאם לא הי' תנועה כו'‪,‬‬ ‫ספר על קרי"ש ]דרוש 'שמע ישראל'[‪ ,‬מביא את‬ ‫מחשבה של העדר היא מחשבה מסוכנת‪ ,‬אבל‬ ‫דברי אדמו"ר האמצעי בפירוש המילות דף צ"א‪,‬‬ ‫לא ההעדר בדרך הכתוב בחסידות וברמ"ק הנ"ל‪,‬‬ ‫ונראה שבימיו היה דיבור זה של אדמו"ר האמצעי‬ ‫שאין זה העדר רע‪ ,‬ואפילו במדרגת רבי עקיבא‬ ‫דיבור מחודש ומיוחד‪.‬‬ ‫שמבואר עלה באמרי בינה שכלתה נפשו להכלל‬ ‫ביחיד‪ ,‬ו'יחיד' שורף הן את הגוף והן את‬ ‫וצריך לדבר ולהדגיש )אויסשמועסן( דבר זה‬ ‫הנשמה‪ ,‬מכל מקום אפילו בשריפת הגוף‬ ‫תמיד‪ ,‬ואפשר גם לבארו בלשון אחרת‪,‬‬ ‫והנשמה של רבי עקיבא‪ ,‬הרי מתגלה שם גילוי‬ ‫כלשונו של רבי אהרן מסטראשעלע‪ ,‬שאומר‬ ‫ה'יחיד' של הבורא וכו'‪.‬‬ ‫שהעיקר הוא היש האמיתי‪ ,‬שתכליתו היא בשביל‬ ‫ובקיצור‪ ,‬כוונתי להסביר רק דבר זה‪ ,‬שכל‬ ‫הביטול‪ ,‬וכנ"ל "הגם ששורש היש הוא גבוה‪,‬‬ ‫המדרגות של יש ואין המבוארות‬ ‫אבל העיקר היש צריך להיות שעל ידו יתגלה‬ ‫בחסידות‪ ,‬הנה כל המדרגות הללו אינן העדר‬ ‫הביטול"‪ .‬וכן הוא מאריך הרבה בזה שהעיקר הוא‬ ‫מאלקות‪ ,‬אלא מדרגות על גבי מדרגות של העדר‬ ‫ביטול מכל וכל וכו'‪.‬‬ ‫מהנברא ושל גילוי מציאות הבורא‪ .‬הלכך‪ ,‬אכן‬ ‫אמת הוא שיש מקום שיש שם עינוי‪ ,‬בסוד "תענו‬ ‫האם זה שייך לענין קדושתי למעלה‬ ‫)שאלו‬ ‫מקדושתכם )ויקרא רבה כד‪ ,‬ט(( בוודאי‪,‬‬ ‫את נפשותיכם" דיוה"כ‪ ,‬והמאור ושמש אומר‬ ‫ואדרבה‪ ,‬מדברי הרמ"ק גופא‪ ,‬שהוא אומר‬ ‫שהאדם יכול להתפלל ולהגיע למקום שאין לו שום‬ ‫שהעיקר הוא אין ועוד אין ועוד אין עד אין סוף‪,‬‬ ‫טעם כלל‪ .‬וכבר אמרתי שאדם אחד אמר לי שאין‬ ‫מזה עצמו מפורש שלא מדברים כלל על הבורא‬ ‫לו שום טעם בחייו‪ ,‬ואפשר שהוא נמצא במדרגה‬ ‫מצד עצמו‪ .‬ובפרט כי באותו פרק עצמו כתב‬ ‫גדולה ברוחניות‪ ,‬כי אפשר שיש לו מדרגת‬ ‫להדיא )הובא לעיל(‪ ,‬ש'אין' הזה הוא מין שכל אלקי‪,‬‬ ‫'דביקות עצמי'‪ ,‬אבל הוא אינו מחשיב זאת‪ .‬אבל‬ ‫כלומר זה כולל ב' הלכות‪ ,‬א' שיש בו ביטול אל‬ ‫דביקות זו גופה אסור שתהיה סוף רצונו של‬ ‫הבורא‪ ,‬ולכן הוא נקרא אין‪ ,‬ב' שיש בו גילוי‬ ‫הנברא‪ ,‬כי רצון הבורא הוא הפנימיות של זה‪ ,‬ואל‬ ‫אלקות‪ ,‬ולכן הוא קורא לזה 'שכל'‪ .‬ואין אנו יודעים‬ ‫תקרי 'תענו' אלא 'תענגו'‪ ,‬וזה צריך להיות ברור‪.‬‬ ‫מה כוונתו בזה שהוא קורא לזה שכל‪ ,‬אך באמת‬ ‫וצריך לדעת שהשי"ת הוא חפץ חסד היולי‪ ,‬וזו‬ ‫כוונתו היא שהוא מין גילוי אלקות‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫נפקא מינה גדולה בכל מיני הבחנות‪,‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קמב‬ ‫היראה היותר גדולה היא היא האהבה היותר‬ ‫לקרוא את הבורא עצמו בשום לשון שבעולם‪ ,‬וכמו‬ ‫גדולה‬ ‫שהוא עצמו כותב‪.‬‬ ‫הכּל‬ ‫דּבר © ‪Ÿ‬‬‫ובלשון אחרת מתפרש הדבר‪" :‬סוֹף ¨ ¨‬ ‫מצוֹתיו‬ ‫ואת ¦ § ¨‬ ‫האלקים § ¨ירא § ‪¤‬‬ ‫נשׁמע ‪¤‬את ¨ ¡ ‪¦ Ÿ‬‬ ‫¦ § ¨‬ ‫האדם" )קהלת יב‪ ,‬יג(‪ ,‬התכלית היא‬ ‫§שׁמוֹר ¦כּי ‪¤‬זה ¨כּל ¨ ¨ ¨‬ ‫הבורא לית מחשבה תפיסא ביה ואעפ"כ אליו‬ ‫להגיע ליראה‪ ,‬ולדעת שאי אפשר להשיג את‬ ‫ולא למדותיו‪ ,‬והם סוד יראה ואהבה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולית מחשבה תפיסא ביה‪ ,‬וקדושתי‬ ‫והנה נשמות ישראל יכולין להגיע עד מקצת‬ ‫למעלה מקדושתכם הלא היא היראה היותר גדולה‪.‬‬ ‫מדרגות שבכתר דכתר‪ ,‬שבתוך זה מאיר‬ ‫אבל בתוך יראה זו יש בה גם האהבה היותר‬ ‫גילוי מן קדושתי שלמעלה מקדושתכם‪ ,‬שזו בחי'‬ ‫גדולה‪ ,‬ושם מתייחדות היראה והאהבה לחד ממש‪,‬‬ ‫יוה"כ‪ ,‬ובתוך בחי' יוה"כ יש בחי' פורים או שביעי‬ ‫אלהים‬ ‫אשׁר לוֹ ¡ ‪¦ Ÿ‬‬ ‫"כּי ¦מי גוֹי ¨גּדוֹל ‪¤ £‬‬ ‫והאהבה היא‪¦ :‬‬ ‫של פסח‪ ,‬וכל אלו הבחינות הן גילויים כפי שהבורא‬ ‫אליו" )דברים‬‫קראנוּ ‪¨ ¥‬‬ ‫בּכל ¨ § ‪¥‬‬‫אלקינוּ § ¨‬ ‫אליו ©כּה' ¡ ‪¥Ÿ‬‬‫קרבים ‪¨ ¥‬‬‫§ ‪¦Ÿ‬‬ ‫רוצה לגלות אל הנברא‪ .‬ואם אתה רוצה לדבר‬ ‫ד‪ ,‬ז(‪ ,‬אשר אהבה זו‪ ,‬שאפשר להגיע אליו ממש‪,‬‬ ‫בלשונות אחרות‪ ,‬הנה צריך לדעת שהבורא לית‬ ‫הלא אין אהבה כאהבה זו‪ ,‬ויראה זו גופא היא‬ ‫מחשבה תפיסא ביה כלל‪ ,‬ואין להגדירו כלל‪ ,‬ולית‬ ‫אהבה‪ ,‬כי הקב"ה‪ ,‬אשר לית מחשבה תפיסא ביה‬ ‫מחשבה תפיסא ביה כלל לנצח נצחים‪ ,‬ולנצח‬ ‫כלל‪ ,‬ואין מי שישיגנו‪ ,‬ואין לרמוז בו מאומה‪ ,‬הוא‬ ‫נצחים לא נשיג את הבורא כפי שהוא מצד עצמו‪,‬‬ ‫עצמו עושה שאפשר לפנות דרך שמו אליו ממש‪.‬‬ ‫ואין לרמוז בו שום רמז ושום אות‪ ,‬ואין הוא מוגדר‬ ‫הרה"ק ר' זושא מאניפולי זי"ע אמר שאהבה היא‬ ‫לא בתושב"כ ולא בתושבע"פ‪ .‬אך אעפ"כ הקב"ה‬ ‫העיקר קפד‪ ,‬ומאידך בפסוק נאמר שהעיקר הוא‬ ‫אומר אליו ולא למדותיו קפג‪ ,‬שאפשר לפנות‬ ‫יראה‪ ,‬ואין זו סתירה כלל‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬היראה‬ ‫באמצעות רצונו אליו ממש‪ .‬וזהו הצד השני‬ ‫היותר גדולה הזאת היא היא האהבה היותר‬ ‫שבענין‪ ,‬שהבורא מרוב רחמיו וחסדיו נתן לנו‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫חמדה גנוזה )שבת פח‪ ,(:‬התורה הק'‪ ,‬שאליו ולא‬ ‫למדותיו‪ ,‬וכמו שתינוק יכול לדבר אל אביו‪ ,‬כך‬ ‫)שאלו האם זה שמדברים אליו ממש‪ ,‬כמו תינוק‬ ‫אנחנו יכולים לדבר אל הבורא כל עולמים‪ ,‬ואנחנו‬ ‫המדבר אל אביו‪ ,‬הוא גם בהתבודדות‬ ‫יכולים לעשות תורה ומצות למען שמו ואליו ממש‪.‬‬ ‫פשוטה( בוודאי‪ ,‬וכן תינוק כשאומר 'אייבישטער'‬ ‫והם ב' צדדים של הסוד‪ ,‬והם סוד יראה ואהבה‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קפג‪ .‬עי' פרדס רמונים שער ל"ב )שער הכוונה( פ"ב‪ ,‬וז"ל‪" :‬ראוי להתבונן כי בענין הכונה בספירות יש קצת גמגום כי‬ ‫איתא בספרי כה' אלקינו בכל קראנו אליו )דברים ד ז( אליו ולא למדותיו‪ .‬וכן ראוי כי איך אפשר שישאל מעבד המלך‬ ‫ולא מהמלך ואין ראוי להתפלל אלא לבעל האוצרות"‪ .‬ועי' אמרי בינה פתח השער סי' י"ג‪" :‬ובכ"ז אין יוצאי' י"ח היחוד‬ ‫האמיתי שהוא במוה"ע ממש למס"נ באחד ממש וזהו ביחוד בעצמו' מדותיו איך שכלולי' בעצמותו ממש וע"ז א' אליו ולא‬ ‫למדותיו העצמיי'"‪ ,‬ושם שער הק"ש סי' ט'‪" :‬וגם הנה ידוע דבמס"נ העיקר הוא אל מהות ועצמות אא"ס דוקא כמו שהוא‬ ‫ממש וכמ"ש מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו ולא למדותיו"‪.‬‬ ‫קפד‪ .‬עי' דברי אמת )לחוזה מלובלין(‪ ,‬פרשת כי תצא‪ ,‬וז"ל‪" :‬לפרשת תצא לריש הפרשה י"ל לשון תצא ולא כי תלך‬ ‫למלחמה‪ ,‬אך דהנה פרשנו על מי לא יראך מלך הגוים דשמעתי מן הרב ר' זושא שיחי' על יראי חטא ימאסו פירש שימאסו‬ ‫מדרגת יראה כי עיקר העבדות מאהבה‪ ,‬והנה מה שעיקר העבדות הוא מאהבה הגם שאינה כ"כ תמיד ולפעמים רק ביראה‬ ‫לבד כל תשוקתו הוא להיות לו אהבה ולא יראה"‪ .‬והובא גם במנורת זהב )ליקוטי ר' זושא(‪ ,‬פרשת כי תצא‪.‬‬ ‫קמג‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫ביה כלל‪ ,‬כך לית מחשבה תפיסא בסוד אליו ולא‬ ‫בוודאי הוא פונה אליו ממש‪ ,‬וכל שם הוא ענף‬ ‫למדותיו‪ .‬אליו ולא למדותיו אינו דבר שאפשר‬ ‫משם הוי"ה‪ ,‬ולכן אומרים 'השם יתברך'‪ ,‬שזהו‬ ‫להבינו‪ ,‬אלא כך עשה השי"ת‪ ,‬שדרך שם הוי"ה‬ ‫כינוי לשם הוי"ה‪ ,‬וכן השם 'טאטע' או 'רבונו של‬ ‫שהוא מגלה אלינו אנו פונים אליו ממש‪ ,‬ואיך ומה‪,‬‬ ‫עולם'‪ ,‬הכל אותו דבר‪ .‬אמנם בשם הוי"ה יש יותר‬ ‫הרי "אני הוי' לא שניתי" )מלאכי ג‪ ,‬ו(‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫קדושה‪ ,‬כי בזה מתגלה מדרגה יותר גבוהה בקו‪,‬‬ ‫להבין זה כלל‪ ,‬ואין זה ענין של הבנה והשגה‪ ,‬אלא‬ ‫אבל עצם הדבר שהוא פונה אל הקב"ה ישנו אפילו‬ ‫למעלה מהשגה והבנה‪ ,‬ואסור להתבונן איך ומה‪,‬‬ ‫כשאומר 'אדון עולם' או כל שם שהוא‪ ,‬וכאשר‬ ‫ויש בזה איסור של 'מה למעלה מה למטה מה‬ ‫ידבר איש אל רעהו )שמות לג‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫לפנים מה לאחור' )חגיגה יא‪ ,(:‬ואין זה פועל בטעם‬ ‫ודעת‪ .‬וכמה שהשי"ת נתן לנו לדעת רשאים אנו‬ ‫המתפלל ורוצה דביקות ואינו לומד הרי הוא‬ ‫לדעת‪ ,‬והשי"ת אומר שהוא ורצונו אחד‪ ,‬ואומר‬ ‫כעומד בנהר ואינו שותה‬ ‫כפי שמוגדר בטעם ודעת‪ ,‬אבל להבין דבר זה מצד‬ ‫כתב בתניא )פרק מ'(‪" :‬מי שלא הגיע למדה זו‬ ‫האמת לאמיתו‪ ,‬הרי זה בגדר מה למעלה מה‬ ‫לטעום מעין עוה"ב‪ ,‬אלא עדיין נפשו‬ ‫למטה מה לפנים מה לאחור‪ .‬השי"ת אמר לנו כך‬ ‫שוקקה וצמאה לה' וכלתה אליו כל היום‪ ,‬ואינו‬ ‫וכך הוא‪ ,‬והשי"ת נתן לנו רשות על פי טעם ודעת‬ ‫מרוה צמאונו במי התורה שלפניו‪ ,‬הרי זה כמי‬ ‫להידבק למעלה מטעם ודעת‪ .‬השי"ת נתן גבול עד‬ ‫שעומד בנהר וצועק מים מים לשתות כמו שקובל‬ ‫היכן מח האדם מגיע‪ ,‬ואמר שכך רצוני‪ ,‬והוא נתן‬ ‫עליו הנביא הוי כל צמא לכו למים"‪ .‬המ"ן צריך‬ ‫לנו את התורה שהיא חמדה גנוזה‪ ,‬וכך המציאות‪,‬‬ ‫להמשיך מ"ד‪ ,‬מ"ן זה תפלה ומ"ד זה תורה‪ ,‬ואם‬ ‫שיהודי יכול לפנות אליו ממש דרך שמו‪ .‬ואי אפשר‬ ‫הוא מתפלל כל היום והוא רוצה דביקות ואינו‬ ‫להסביר כיצד זה פועל‪ ,‬אלא עד כמה שהתורה‬ ‫לומד‪ ,‬הרי זה כמי שעומד בנהר ואינו שותה‪.‬‬ ‫נתנה לנו רשות‪ ,‬ומה שהתורה נתנה לנו רשות‬ ‫אנו יודעים‪ ,‬ולא יותר‪.‬‬ ‫דרכו של ר' אהרן מסטראשעלע בהתפשטות‬ ‫ודרכו של אדמו"ר האמצעי בהצנע ובסתר‬ ‫חייבים לחפש יראה ואהבה במורגש ולהגיע‬ ‫רבי אהרן מסטראשעלע רוצה להביא לנו גאולה‪.‬‬ ‫לדביקות בה'‬ ‫רבי אהרן מסטראשעלע ישב בתפיסה‪ ,‬ופעם‬ ‫ולכן העיקר הוא 'יראה ואהבה'‪ ,‬וגם רבי אהרן‬ ‫אחת‪ ,‬כשהבדיל על הכוס במוצאי שבת בקולי‬ ‫מסטראשעלע נתלהב מאד שהעיקר הוא‬ ‫קולות כהרגלו‪ ,‬אמרו 'איש אלקי כזה‪ ,‬שהוא עושה‬ ‫יראה ואהבה‪ ,‬ולא כמו האנשים שאומרים שלא‬ ‫הבדלה כך‪ ,‬אי אפשר להחזיקו בתפיסה'‪ .‬אבל‬ ‫צריך יראה ואהבה במורגש‪ ,‬כי וודאי צריך יראה‬ ‫הדרך של אדמו"ר האמצעי הייתה לעשות הכל‬ ‫ואהבה במורגש‪ ,‬ובאינו מורגש‪ ,‬ובאינו מורגש‬ ‫בהצנע ובסתר‪ ,‬ולא ראו עליו ולא הבינו בו כלום‪,‬‬ ‫הבא במורגש‪ ,‬וחייבים לזכות לכל אלו הדברים‪,‬‬ ‫משא"כ דרכו של רבי אהרן מסטראשעלע הייתה‬ ‫וזהו עיקר המצוה‪ .‬ועיקר המצוה הוא לעסוק בזה‬ ‫בהתפשטות ובחיצוניות‪ ,‬לכן לא היו יכולים לסבול‪.‬‬ ‫)טון אין דעם(‪ ,‬ולחפש יראה ואהבה בפועל‪ ,‬ואע"פ‬ ‫שאין אתה מצליח להוליד יראה ואהבה‪ ,‬עם כל זה‬ ‫סוד אליו ולא למדותיו הוא למעלה מהשגה‬ ‫אתה מקיים את המצוה‪ ,‬אבל למעשה צריכים‬ ‫ואסור להתבונן בו איך ומה‬ ‫לעסוק בזה ולא להתפטר מזה‪ .‬ומי שאין לו חיות‬ ‫אליו ולא למדותיו הוא סוד שעשה השי"ת מרוב‬ ‫בתורה ומצות‪ ,‬הוא מקבל חיות בגשמיות‪ .‬ויש‬ ‫חמלתו וחסדו‪ ,‬וכמו שלית מחשבה תפיסא‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קמד‬ ‫וחייבים לחפש דביקות בה'‪ ,‬והראשונים אומרים‬ ‫אנשים שהם כן מחפשים‪ ,‬אבל השי"ת לא נותן‬ ‫שעיקר כל התורה והמצות הוא להגיע‬ ‫להם‪ ,‬כי להם נותן השי"ת יראה ואהבה באופן של‬ ‫לדביקות קפה‪.‬‬ ‫עצם‪ ,‬שגם זה מספיק‪ ,‬וזהו בבחינה אחרת‪.‬‬ ‫אוצר החיים מצוה יט שלא לאכול חמץ בפסח‬ ‫המצות הן באור פנימי והחומרות באור חיצון‬ ‫וזה תדע שיש אור פנימי‪ ,‬ואור מקיף‪ ,‬ואור‬ ‫המתהפך אחר כך לאורות מקיפים‬ ‫חיצון וכו'‪.‬‬ ‫וכבר דיברנו שיש ענין גדול לבאר ענין זה‪ ,‬כי‬ ‫הנה הרמ"ע מפאנו אומר שהמצות הן‬ ‫בכתבי מהרח"ו לא נמצא לשון זה 'אור חיצון'‪,‬‬ ‫בפנימיות והחומרות הן באור חיצון קפו‪ ,‬והבני‬ ‫אבל ספרי הרמ"ע מפאנו מלאים בכמה‬ ‫יששכר רוצה לפרש שאור חיצון היינו אור מקיף‪,‬‬ ‫דוכתי מלשון זה‪ ,‬ומהרח"ו בדרך כלל אומר שיש‬ ‫ולכן הוא מאריך בכל ספריו שקיום המצות הוא‬ ‫אור פנימי ואור מקיף‪ ,‬ואור פנימי הוא צ' דצל"ם‬ ‫באור פנימי‪ ,‬וכשמוסיפים חומרות ממשיכים‬ ‫ואור מקיף הוא ל"מ‪ ,‬וכן יש לשון במהרח"ו כלי‬ ‫שמירה מן המקיפים קפז‪ .‬אולם צריך לעיין היטב‬ ‫פנימי וכלי חיצון‪ ,‬אבל הלשון 'אור חיצון' אינו לשון‬ ‫בסוגיא זו‪ ,‬כי לכאורה אור חיצון הנזכר בכתבי‬ ‫רגיל בכתבי מהרח"ו‪ ,‬אלא בכתבי הרמ"ע מפאנו‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קפה‪ .‬ועי' גם רמב"ן דברים יא‪ ,‬כב )ד"ה ולדבקה בו(‪ ,‬וז"ל‪" :‬ולדבקה בו‪ ,‬אמר ר"א בסוף והוא סוד גדול ‪ ...‬אולי יאמר‬ ‫לאהבה את ה' ללכת בכל דרכיו עד שתהיו ראויים לדבקה בו בסוף ‪ ...‬ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם‬ ‫ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו ולבו‬ ‫איננו עמהם אבל הוא לפני ה'"‪.‬‬ ‫קפו‪ .‬עי' מאמר יונת אלם להרמ"ע מפאנו‪ ,‬פרק ו' )מהדורא קמא(‪ ,‬וז"ל‪" :‬וכן נשמת אדם היא בסוד פנימי ומקיף ויש בה‬ ‫נובלות בסוד אור חצון כמו שנפרש בספירות ג"כ ‪ ...‬והנה הפנימי הוא המוגבל לקיים התורה ומצותיה והחיצון הוא לצורך‬ ‫מה שהאדם מחמיר על עצמו לרצונו לתוספת קדושה לתקון החטא הקדום בכל כחו ‪ ...‬ומדת חסידות היא כי אונס רחמנא‬ ‫פטריה ושפיר דייק למימר גדול המצווה ועושה כי האור פנימי עיקר וזה אינו אלא כעין תוספת ולפי האמת גם הוא לצורך‬ ‫הפנימי ומשלים אליו"‪ .‬ועי' גם קיצור יונת אלם )מאמרי הרמ"ע ח"א‪ ,‬עמ' רצח(‪" :‬ועד"ז יש בנשמת אדם אור הפנימי‬ ‫משתלם בקיום המצות והתורה והחיצון במילי דחסידותא כי הוא מהחלק המיועד לצדיקים ‪ ...‬וא"כ כל נוצר צריך דקדוקי‬ ‫מצות להחזיר עטרה ליושנה ‪ ...‬ואור המקיף שמור לעת קץ"‪.‬‬ ‫קפז‪ .‬עי' בני יששכר‪ ,‬מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר י' אות ז'‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואל תדמה בדעתך שאין זה מן הצורך רק תתבונן‬ ‫אשר כל החומרות ומילי דחסידי בכל המצות מיצרך צריכי מאד לנפש הישראלי לקבלת עול מלכו"ת שמים שלימ' ‪...‬‬ ‫דהנה כל מצוה מיוחדת להאיר איזה אבר באיברי נשמתו הנה ע"י עשיית המצוה בפועל בגבול כפי הדין המוגבל מאיר‬ ‫אור הפנימי של אותו האבר שהאו' הפנימי הוא ג"כ מוגבל בגבול הכלי‪ .‬וע"י מילי דחסידי והחומרו' שעוש' בהמצות יותר‬ ‫מן הדין המוגבל וזה הוא מבלי גבול )כי כ"א יכול להחמיר ביותר( הנה ע"י מאיר אור המקי"ף שבאתו אבר ‪ ...‬ותדע שע"י‬ ‫הארת אור מקי"ף בורחים כל החיצוני' ‪ ...‬והטעם שמתייראים החיצונ"ם מן או"ר המקי"ף כי הם חיצונים ואין להם‬ ‫מקי"ף"‪ .‬ועי' גם אגרא דכלה‪ ,‬פרשת בשלח )ד"ה דבר אחר ולא נחם(‪ ,‬וז"ל‪" :‬והנה ממעשה המצות לפי הדין המוכרח על‬ ‫פי התורה‪ ,‬מאירים רמ"ח איברי הנפש הפנימים שהם נגבלים ‪ ...‬ועל ידי דקדוקי המצות שהוא ממדת החסידות יותר ממה‬ ‫שהדין מחייב‪ ,‬מאירים רמ"ח איברי הנפש המקיפים בלי גבול"; ובני יששכר‪ ,‬מאמרי חודש סיון‪ ,‬מאמר ה' )מעלת התורה(‬ ‫אות כ"ח‪ ,‬וז"ל‪" :‬שע"י המצוה שהאדם עושה כתיקונה עפ"י הגבול שגבלה התורה ‪ ...‬עי"ז מתקנים ומאירים אור הפנימי‬ ‫קמה‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫שהקלי'‬ ‫משום‬ ‫הוא‬ ‫האחרונים‬ ‫בדורות‬ ‫הרמ"ע אין זה אור מקיף‪ ,‬אלא אור הנפש‪ ,‬אך‬ ‫מתגברות קפח‪ ,‬ובזוהר יש הרבה חומרות‪ ,‬שזהו‬ ‫במקומות אחרים בכתביו מבואר שאור החיצון‬ ‫עיקר עבודת ה'‪ .‬אבל פלא הוא שרבי חיים פלאג'י‬ ‫מתהפך למקיפים‪ .‬ולפי זה צריך לפרש את דברי‬ ‫עצמו היה חסיד גדול של הבעש"ט‪ ,‬והבעש"ט הק'‬ ‫הבני יששכר‪ ,‬שבתחילה החומרות הן באור חיצון‪,‬‬ ‫היה נגד חומרות יתירות המפריעות מדביקות קפט‪,‬‬ ‫שהוא אור הנפש‪ ,‬ואור שהוא יותר קטן מאור‬ ‫ואילו אצלו החומרות היו הדביקות היותר גדולה‪,‬‬ ‫פנימי‪ ,‬שהרי הוא רק חומרא בעלמא‪ ,‬שמעיקר‬ ‫עוד חומרא עוד דביקות‪ ,‬ובוודאי אם היו מפריעות‬ ‫הדין אין צריך לעשותו‪ ,‬אבל מאידך גיסא הרי זה‬ ‫אותו מדביקות לא היה עושה אותן‪.‬‬ ‫יכול להתהפך אח"כ לאורות מקיפים‪.‬‬ ‫ואחת מהחומרות הגדולות שיש לו‪ ,‬שכמעט‬ ‫קשה לעמוד בה‪ ,‬שאם אתה נוגע ביד‬ ‫יש צדיקים שעיקר עבודתם בחומרות‪,‬‬ ‫אדם המחויב בנטילת ידים‪ ,‬גם אתה מתחייב‬ ‫והבעש"ט היה נגד חומרות יתירות‬ ‫בנטילת ידים קצ‪ .‬וכן יש לו חומרא שהחולץ מנעליו‪,‬‬ ‫המפריעות מדביקות‬ ‫אפילו לא נגע בהן‪ ,‬צריך נטילת ידים‪ ,‬וכמ"ש הפרי‬ ‫רבי חיים פלאג'י היה איש קדוש ונורא‪ ,‬ועיקר‬ ‫מגדים )סימן ד'(‪ ,‬ועוד יש לו הרבה חומרות בהלכות‬ ‫הדרך שלו בעבודת ה' הוא לעשות חומרות‪,‬‬ ‫נטילת ידים‪.‬‬ ‫וכן החיד"א‪ ,‬שהם מרבני ספרד‪ ,‬והיו גדולי עולם‬ ‫ואנשים אלקיים‪ ,‬ועיקר עבודת ה' אצלם היה‬ ‫אמנם רבי פנחס מקאריץ אמר בשם הבעש"ט‬ ‫חומרות‪ ,‬והיה עושה כל חומרא שבעולם שאפשר‬ ‫)אמרי פנחס‪ ,‬וכתבי קודש ר' משה מינדר‬ ‫לעשות‪ ,‬ובמקום שיש סתירות צריך לחפש עצות‪.‬‬ ‫אות תתרי"ט( שאין להחמיר בחומרות יתירות‪,‬‬ ‫והחיד"א מביא שהטעם שהזוהר נתגלה דווקא‬ ‫_________________________‬ ‫של הנשמה וע"י הדברים הנוספים דקדוקי המצות ומילי דחסידי שהאדם עושה בכל מצוה מבלי גבול‪ .‬עי"ז מאירים האור‬ ‫מקיף של הנשמה"‪.‬‬ ‫קפח‪ .‬עי' שם הגדולים להחיד"א‪ ,‬מערכת גדולים‪ ,‬מערכת א' )ערך רבי אלעזר בעל הרוקח(‪ ,‬וז"ל‪" :‬ועוד יש לחקור מדוע‬ ‫ס' הזהר הקדוש לא נתגלה לאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים ולגדולי הרבנים ואיך נתגלה אח"כ בדורות הגרועים מהם‬ ‫‪ ...‬ואפשר דבהיות גזרת החרבן אלף שנים וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים לא רצה הקב"ה שיגלה ס' הזהר שיש בו‬ ‫כמה חומרות ועונשים כרחם אב על בנים ‪ ...‬אבל אחר שעבר אלף שנים מהחרבן ‪ ...‬אז היה יכול לבוא משיח ובעוה"ר‬ ‫אשתהויי אשתהי ‪ ...‬ונתגבר היצה"ר מאד ‪ ...‬ולכן סמוך לדורות שאחר האלף שנה מחרבן נתגלה אור הזהר להגן על‬ ‫הדורות ‪ ...‬ונתגלו החומרות והעונשין למען ישמעו ויראו כי השעה צריכה בתגבורת התאוה ובחטא נוסף מעכוב המשיח‬ ‫ובודאי דגדולי הדורות היו מקיימין כל החומרות והקדושות אך המון העם לא ידעו את כל תוקף החומרות והעונשין ומוטב‬ ‫שיהיו שוגגין בעידן עקתא אבל עתה בדורות אחרונים כי גבר היצר להחטיא אנו צריכים לכל החומרות שנתגלו"‪.‬‬ ‫קפט‪ .‬עי' צוואת הריב"ש אות מ"ו‪ ,‬וז"ל‪" :‬ובהתחלתו לעבוד ה'‪ ,‬אל ירבה בדקדוקים יתירים בכל דבר שעושה‪ ,‬שזה כוונת‬ ‫היצר הרע לעשות לאדם מורא שמא אינו יוצא בדבר זה‪ ,‬כדי להביא אותו לעצבות‪ ,‬ועצבות היא מדה מגונה ומניעה גדולה‬ ‫לעבודת הבורא יתברך"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קצ‪ .‬עי' כף החיים להגה"ק ר' חיים פלאג'י‪ ,‬סי' ח' אות ד'‪ ,‬וז"ל‪" :‬כתבתי בספרי הקטן לב חיים‪ ,‬דמי שנטל ידיו ונגע‬ ‫בידיו של אחר שלא נטל ידיו‪ ,‬צריך לחזור ולעשות נטילת ידים‪ ,‬ובעבור זה אני נוהג להשים בית יד כשיש לי ספק דיבא‬ ‫מי שאין ידיו נקיות מדברים שצריך נטילה ויגע בידי‪ ,‬כדי שלא אצטרך לעשות נטילת ידיים במקום דקשה לעשות"‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קמו‬ ‫רבי זונדל מסלאנט כתב שעשה חשבון שכל‬ ‫ובדרך כלל רביז"ל היה נגד חומרות יתירות יותר‬ ‫החומרות הן קולות בביטול תורה‪ ,‬ולכן אסור‬ ‫מהבעש"ט‪ ,‬כי הבעש"ט אמר שבפסח יש לעשות‬ ‫להחמיר‪ ,‬וכתב שאין לבלות הרבה זמן בשווקים‬ ‫חומרות קצא‪ ,‬והתולדות מביא שגם בשבת קודש כן‬ ‫וברחובות בקניית אתרוגים כו'‪ ,‬שזהו סתם איבוד‬ ‫הוא‪ ,‬אבל רביז"ל היה נגד חומרות לגמרי‪ .‬ובעיקר‬ ‫הזמן וביטול תורה קצב‪.‬‬ ‫מדברים על חומרות יתירות המפריעות מדביקות‪.‬‬ ‫ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ"ד‬ ‫היא מה שקיבלנו מדור לדור מן האב ומן האם‬ ‫בּכמּה‬ ‫וּבדברינוּ § © ¨‬ ‫¦ § ¨‪¥‬‬ ‫בּספרים‬ ‫מבאר ¦ § ¨ ¦‬ ‫§ ‪¨Ÿ‬‬ ‫וּכבר‬ ‫§ ¨‬ ‫ומן הצדיקים‪ ,‬וגם לומדים ענין אלקות בספרים‬ ‫עצמוֹ §מאד §מאד‬ ‫להרחיק © §‬ ‫§מקוֹמוֹת‪¦ § © § ,‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬אבל לחקור חקירות באלקות אין זו‬ ‫הפילוֹסוֹפיא‪,‬‬ ‫§¨‬ ‫המחקרים © ¦‬ ‫בּספרי © § © § ¦‬‫כּלל § ¦ § ‪¥‬‬‫לעיּן § ¨‬‫לבלי § © ‪¥‬‬ ‫¦§ ¦‬ ‫דרך נכונה‪.‬‬ ‫גּדוֹלים‬ ‫שׁחבּרוּ § ¦‬ ‫חקירה ‪§ ¦ ¤‬‬ ‫שׁל © ¦ ¨‬ ‫מסּפרים ‪¤‬‬ ‫ואפלּוּ ¦ § ¨ ¦‬ ‫©‪¦£‬‬ ‫להרחיק‬ ‫צריך § © § ¦‬ ‫מהם ¨ ¦ §‬ ‫ישׂראל‪© ,‬גּם ‪¤ ¥‬‬ ‫בּני ¦ § ¨ ‪¥‬‬ ‫מאחינוּ § ‪¥‬‬‫‪¥©¥‬‬ ‫לאמוּנה‪¦ ,‬כּי ©דּי ¨לנוּ‬ ‫מזּיקים §מאד ¨ ¡ ¨‬ ‫§מאד‪¦ ,‬כּי ‪¥‬הם © ¦ ¦‬ ‫ההבחנה היא האם החומרות מביאות לאלקות‬ ‫הקּדוֹשׁים‪.‬‬ ‫מאבוֹתינוּ © § ¦‬‫שׁקּבּלנוּ ‪¥ £ ¥‬‬ ‫בּאמוּנתנוּ ‪§ © ¦ ¤‬‬ ‫‪¥¨ ¡¤‬‬ ‫או מרחיקות ממנה‬ ‫השּׁם‪-‬להיוֹת‬ ‫בּעבוֹדת © ‪§ ¦ ¥‬‬ ‫ועקּר © ‪© £‬‬ ‫כּלל ¨גּדוֹל ¦ויסוֹד § ¦ ¨‬ ‫וזה § ¨‬ ‫§‪¤‬‬ ‫יתבּרך‬ ‫לעבד אוֹתוֹ ¦ § ¨ © §‬ ‫וישׁר §וכוּ'‪£ © ,‬‬ ‫̈תּם § ¨ ¨‬ ‫בזמן הזה אין ספרי החקירה מועילים‪ ,‬ועיקר‬ ‫כּלל‬ ‫כּלל § ¨‬ ‫וחקירוֹת § ¨‬ ‫חכמוֹת © ‪¦ £‬‬ ‫בּלי שׁוּם ¨ §‬ ‫בּתמימוּת‪¦ § ,‬‬ ‫¦ § ¦‬ ‫האמונה היא מה שקיבלנו מדור לדור‬ ‫בּעצמוֹ‬‫השּׁם § © §‬ ‫בּעבוֹדת © ‪¥‬‬ ‫שׁיּשׁ © ‪© £‬‬ ‫מחכמוֹת ‪¥ ¤‬‬ ‫לא ©גּם ‪§ ¨ ¥‬‬ ‫בזמן הזה אין ספרי החקירה מועילים כלום‪,‬‬ ‫שׁל‬‫החכמוֹת ‪¤‬‬ ‫להרחיק §מאד ¦כּי ¨כל ‪¥‬אלּוּ © ¨ §‬ ‫̈צריך § © § ¦‬ ‫¦ §‬ ‫והיום צריכים ללמוד רק בספרי חסידות‬ ‫בּעבוֹדת‬ ‫קצת © ‪© £‬‬ ‫וּמתחילין § ¨‬ ‫להנּכנסין © § ¦ ¦‬ ‫שׁיּשׁ § © ¦ § ¨ ¦‬ ‫̈העוֹלם‪¥ ¤ ,‬‬ ‫¨‬ ‫ובספרי אלקות‪ .‬הרה"ק מצאנז זי"ע למד מורה‬ ‫דּמיוֹנוֹת‬ ‫והם ©רק ¦ §‬ ‫כּלל‪¥ § ,‬‬‫חכמוֹת § ¨‬ ‫אינם ¨ §‬ ‫השּׁם‪¨ ¥ ,‬‬ ‫© ‪¥‬‬ ‫נבוכים קצג‪ ,‬אבל אין זה ראוי אלא לגדולי הדור‪,‬‬ ‫החכמוֹת‬ ‫ואלּוּ © ¨ §‬ ‫גּדוֹלים § ‪¥‬‬‫וּבלבּוּלים § ¦‬ ‫וּשׁטוּתים ¦ § ¦‬ ‫§ ¦‬ ‫שלהם היה הספר מוסיף דביקות‪ .‬ועיקר האמונה‬ ‫_________________________‬ ‫קצא‪ .‬עי' אמרי פנחס השלם ח"א‪ ,‬שער עבודת ה' אות מ"ה )עמ' שלג(‪ ,‬וז"ל‪" :‬בשם הרב ז"ל איני אוהב המחמיר בחומרות‬ ‫יתרות חוץ מפסח"‪ .‬ושם בהערה הביאו מכתבי קודש רבי משה מידנר אות תתרי"ט‪" :‬אמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ‬ ‫בשם הבעש"ט זי"ע‪ ...‬הוא לא רצה לסבול חומרות רק לענין פסח ולענין שבת"‪.‬‬ ‫קצב‪ .‬ועי' גם משנת רבי אהרן ח"ג עמ' כה‪ ,‬וז"ל‪" :‬כתב הצדיק רבנו יוסף זונדל סלנטר זצוק"ל בשם רבו הגר"ח מולוזין‬ ‫זצוק"ל ששמע מרבו זצוק"ל כי כל גדר מילי דחסידות הגורמת להחליש עול התורה הוא עצת היצר‪ ,‬הרי דמשתדל בכל‬ ‫הדרכים נגד לימוד התורה אף כדאי לו ליצר הרע לחזק את האדם בעניינים גדולים של חסידות כי בסוף הדברים יגרום‬ ‫ירידה גדולה"‪ .‬ועי' אסופת גנזים )תולדות הצדיק רבי יוסף זונדל(‪ ,‬עמ' ‪ ,136‬וז"ל‪" :‬ומאד היה חס על ממון ישראל ונזהר‬ ‫מחומרות יתרות בהוראותיו"‪.‬‬ ‫קצג‪ .‬עי' ספר בית שלום )עמ' קסז(‪ ,‬וז"ל‪" :‬שמעתי מהגה"ק מהו"ר שלום מאסקאוויטש משאץ זצ"ל בשם הגה"ק מוה"ר‬ ‫יהושע מבעלזא זצ"ל שאמר ברוך ה' שאין אנחנו נבוכים ואין אנו צריכים למורה נבוכים כי לאו כל אדם זוכה ללמוד‬ ‫בספר מורה נבוכים כאא"ז הק' הדברי חיים מצאנז זי"ע שקיבל דרך לימודו בהספר הזה מחותנו הגאון בעל ברוך טעם‬ ‫מלייפניק זצ"ל כמפורסם הדבר"‪.‬‬ ‫קמז‬ ‫שיעורי חסידות‬ ‫ולבסוף הם נעשים כל כך משוגעים‪ ,‬עד שאינם‬ ‫דּהינוּ ©מה‬ ‫השּׁם‪§ © § ,‬‬ ‫מעבוֹדת © ‪¥‬‬ ‫האדם ‪© £ ¥‬‬ ‫מפּילין §מאד ‪¤‬את ¨ ¨ ¨‬ ‫© ¦ ¦‬ ‫יכולים לקרוא קרי"ש כלל‪.‬‬ ‫יוֹצא‬ ‫בּיוֹתר‪¦ ,‬אם הוּא ‪¥‬‬ ‫וּמדקדּק § ‪¥‬‬ ‫וחוֹקר § © § ‪¥‬‬ ‫שׁחוֹשׁב § ‪¥‬‬‫‪¥ ¤‬‬ ‫אפשׁר לוֹ‬ ‫בּשׂר‪-‬ודם ¦אי ‪¨ § ¤‬‬ ‫שׁעוֹשׂה ¦כּי ¨ ¨ ¨ ¨‬ ‫בּמּה ‪¤ ¤‬‬ ‫̈כּראוּי © ‪¤‬‬ ‫¨‬ ‫שלימות יש רק בבורא עולם ולכן כל גדולי‬ ‫'ואין‬ ‫§‪¥‬‬ ‫בּשׁלמוּת‪,‬‬ ‫¦ §‪¥‬‬ ‫חוֹבתוֹ‬ ‫¨‬ ‫ידי‬ ‫§‪¥‬‬ ‫שׁיּצא‬ ‫‪¥¥¤‬‬ ‫ישראל הקילו בכמה דברים‬ ‫§וכוּ'‬ ‫בּטרוּניא'‬ ‫¦ § §¨‬ ‫¨בּא‬ ‫הקּדוֹשׁ‪-‬בּרוּך‪-‬הוּא‬ ‫¨ §‬ ‫©¨‬ ‫השּׁרת'‬ ‫למלאכי‪¥ ¨ © -‬‬ ‫תּוֹרה § © § ‪¥ £‬‬ ‫¨‬ ‫נתּנה‬ ‫)עבוֹדה‪-‬זרה ג‪§ ,‬ולא ¦ § ¨‬ ‫‪¨¨ ¨ £‬‬ ‫ונברא לעולם אינו בשלימות‪ .‬וכבר בדקתי אחר‬ ‫ההנהגות של הרבה גדולי ישראל מכל‬ ‫)קדּוּשׁין נד(‪.‬‬ ‫¦ ¦‬ ‫הדורות‪ ,‬ולפי ידיעתי ראיתי בכל גדול מישראל‪,‬‬ ‫בּחמרוֹת‬‫וּמחמירים § ‪§ ª‬‬ ‫המדקדּקים © § ¦ ¦‬ ‫ועל ‪¥‬אלּוּ © § © § § ¦‬ ‫§©‬ ‫אפילו באלו שהיו רוצים להחמיר בתכלית‬ ‫"וחי‬ ‫)ויּקרא י"ח(‪© § :‬‬ ‫נאמר © ¦ § ¨‬‫עליהם ‪© ¡ ¤‬‬‫יתרוֹת‪¤ ¥ £ ,‬‬ ‫§‪¥‬‬ ‫החומרות‪ ,‬שבכמה דברים היו מקילים‪ .‬ולמה‪ ,‬כי כך‬ ‫להם‬ ‫)יוֹמא פה‪¦ (:‬כּי ‪¥‬אין ¨ ‪¤‬‬ ‫¨‬ ‫בּהם'‪,‬‬‫שׁיּמוּת ¨ ‪¤‬‬ ‫בּהם"‪'§ ,‬ולא ‪¨ ¤‬‬ ‫¨‪¤‬‬ ‫עשה ה'‪ .‬וכן ראיתי אצל רבי שריה‪ ,‬שהיה לו ענין‬ ‫מחמת‬ ‫שׁחרה‪© £ ¥ ,‬‬‫בּמרה § ‪¨Ÿ‬‬ ‫ותמיד ‪¥‬הם § ¨ ¨‬ ‫כּלל‪¦ ¨ § ,‬‬ ‫שׁוּם ¦חיּוּת § ¨‬ ‫להחמיר בכל החומרות‪ ,‬וכן בעוד גדולי ישראל‬ ‫חוֹבתם‬ ‫¨ ¨‬ ‫ידי‬‫יוֹצאים § ‪¥‬‬ ‫§ ¦‬ ‫שׁאינם‬ ‫להם ‪¨ ¥ ¤‬‬ ‫שׁנּדמה ¨ ‪¤‬‬ ‫‪¤ §¦ ¤‬‬ ‫שהיה להם מהלך להחמיר בכל החומרות‪ ,‬ומוצאים‬ ‫להם שׁוּם ¦חיּוּת ¦משּׁוּם‬ ‫ואין ¨ ‪¤‬‬‫שׁעוֹשׂין‪¥ § ,‬‬ ‫בּהמּצווֹת ‪¦ ¤‬‬ ‫§ © ¦ §‬ ‫אצלם שבכמה דברים היו מקילים‪ .‬ולמה‪ ,‬מפני‬ ‫שׁלּהם‬ ‫שׁחרוֹת ‪¤ ¨ ¤‬‬ ‫והמּרה § ‪Ÿ‬‬ ‫הדּקדּוּקים § © ¨ ¨‬ ‫מחמת © ¦ § ¦‬ ‫מצוה ‪© £ ¥‬‬ ‫¦ §¨‬ ‫שהשי"ת רוצה שלא תהיה שלימות לשום נברא‪,‬‬ ‫כּלל(‪.‬‬ ‫חמרא § ¨‬ ‫מחמיר שׁוּם ‪¨ § ª‬‬ ‫בּעצמוֹ ‪¥‬אינוֹ © § ¦‬ ‫§)והוּא § © §‬ ‫שלימות יש רק בבורא עולם לבד‪ ,‬שלימות איז ביי‬ ‫די בורא ]השלימות היא אצל הבורא[‪.‬‬ ‫שׁיּוֹדע‬ ‫אפלּוּ ¦מי ‪© ¥ ¤‬‬ ‫החכמוֹת‪¦ £ ,‬‬ ‫אחר ¨כּל © ¨ §‬ ‫וּבאמת‪© © ,‬‬ ‫‪¤¡¤‬‬ ‫החכמוֹת‬ ‫אחר ¨כּל © ¨ §‬ ‫בּאמת‪© © ,‬‬ ‫̈חכמוֹת ‪¤ ¡ ¤‬‬ ‫§‬ ‫מי שיש לו פוסק אחד כוותיה יכול לסמוך עליו‬ ‫ולעבד ‪¤‬את ה'‬ ‫החכמוֹת § © ‪£‬‬ ‫להשׁליך ¨כּל © ¨ §‬ ‫̈צריך § © § ¦ §‬ ‫¦ §‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬אבל לא לכתחילה‬ ‫וזה‬‫חכמוֹת § ‪¤‬‬ ‫בּלי שׁוּם ¨ §‬ ‫בּפשׁיטוּת ¨גּמוּר § ¦‬ ‫בּתמימוּת ¦ § ¦‬ ‫¦ § ¦‬ ‫חותנו של רבי נתן רצה למנות את רבי נתן‬ ‫לבלי‬ ‫החכמוֹת‪¦ § ¦ ,‬‬ ‫שׁבּכל © ¨ §‬ ‫הגּדוֹלה ‪¨ § ¤‬‬ ‫החכמה © § ¨‬ ‫¦היא © ¨ § ¨‬ ‫לאב"ד באחת מקהילותיו‪ ,‬ורבי נתן סיפר‬ ‫כּלל‪,‬‬‫בּעוֹלם § ¨‬ ‫חכם ¨ ¨‬ ‫בּאמת ‪¥‬אין ¨ ¨‬ ‫כּלל ¦כּי ‪¤ ¡ ¤‬‬‫חכם § ¨‬ ‫להיוֹת ¨ ¨‬‫¦§‬ ‫צערו לפני רביז"ל‪ ,‬שאינו רוצה להורות בדיני‬ ‫יתבּרך' )משלי כ"א‬ ‫נגדּוֹ ¦ § ¨ © §‬ ‫תּבוּנה ‪§ ¤‬‬ ‫ואין § ¨‬ ‫חכמה § ‪¥‬‬ ‫'ואין ¨ § ¨‬ ‫§‪¥‬‬ ‫איסור והיתר מפני הפחד שלא לטעות‪ ,‬ואמר לו‬ ‫תצא ©דף רפא‪.(:‬‬ ‫זהר ‪¥ ¥‬‬ ‫סנהדרין קו‪© :‬‬ ‫© § ‪¦ §¤‬‬ ‫רביז"ל שאם תמצא אף פוסק אחד שפוסק כך‪ ,‬כבר‬ ‫יש אנשים שמרוב חומרות יתירות יכולים הם‬ ‫אתה יכול לסמוך עליו )פעולת הצדיק אות תקל"ו(‪.‬‬ ‫להתרחק מהבורא‪ .‬הבעש"ט הק' הקפיד‬ ‫ואמנם אין לטעות בשיחה זו‪ ,‬כאילו רביז"ל חידש‬ ‫דווקא להדליק הלולקע מנר של חלב‪ ,‬כי זה היה‬ ‫דרך חדשה בדרך הפסק‪ ,‬אלא כוונתו הייתה רק‬ ‫מבלבלו דיש מחמירים בזה‪ ,‬ולכן היה עושה דווקא‬ ‫שאם האדם טעה‪ ,‬ולכל הפחות יש לו פוסק אחד‬ ‫להיפך‪ .‬ועיקר ההבחנה היא האם החומרות‬ ‫כוותיה‪ ,‬אין זו טעות אמיתית‪ ,‬כי בשעת הדחק‬ ‫מביאות לאלקות‪ ,‬או שהן מרחיקות מאלקות‪.‬‬ ‫ובאונס הרי הוא יכול לסמוך על אותו פוסק‪ ,‬אבל‬ ‫לא שלכתחילה מותר לו לפסוק כפוסק אחד‪ ,‬שהרי‬ ‫וכי אין הקב"ה רוצה שנעשה מצותיו‬ ‫)שאלו‬ ‫יש 'כללי הפסק'‪ ,‬בספק דאורייתא צריך להחמיר‪,‬‬ ‫בשלימות( אדם שיש לו נערווען ]עצבים[‬ ‫ובספק דרבנן אפשר להקל וכו'‪.‬‬ ‫ומחמת זה אינו יכול לקרוא קרי"ש‪ ,‬אין זו שלימות‬ ‫)שאלו אם ראוי לאדם שמהלך המחשבה שלו יהיה‬ ‫כלל‪ .‬יש אנשים שקוראים קרי"ש‪ ,‬ואח"כ יש להם‬ ‫להחמיר בכל דבר‪ ,‬זולת במקום שזה‬ ‫נערווען וריבוי חששות האם יצאו או לא יצאו‪,‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קמח‬ ‫ככולם בלי טעם וסברא‪ ,‬אלא סתם‪ ,‬הרי אין‬ ‫מפריעו מדביקות( זה ראוי לאדם כזה שאין‬ ‫הפוסקים )טו"ז וירושלמי( סוברים כך‪.‬‬ ‫החומרות מפריעות אותו מן הדביקות‪ ,‬אבל ישנם‬ ‫אנשים שאינם יכולים לקיים אלא את ההלכה לבד‪,‬‬ ‫)אמר אחד שהוא חושש שהחומרות שלו מפריעות‬ ‫וכל חומרא וחומרא כבר מפריעה אותם מן‬ ‫לאנשים אחרים‪ ,‬והשיבו רבינו בדרך צחות‪(:‬‬ ‫הדביקות‪ ,‬ולהם יש גדרים אחרים‪ ,‬ואין צריכים‬ ‫איך בכלל אתה רואה שיש אדם אחר?‬ ‫לדקדק יותר מדי‪ .‬אמנם מן ההלכה שבשו"ע‬ ‫ופוסקים בוודאי אסור לסור אפילו כל שהוא‪ ,‬ומה‬ ‫הרחקת הנטילה מן המטה כדי שלא לעורר את‬ ‫שיש להקל אין הכוונה שמותר לסור מדברי‬ ‫הזולת היא חומרא יתירה‬ ‫הפוסקים‪ .‬ומי שהולך לאכול מאשין מצה מחמת‬ ‫היעקישע )ממדינת שווייץ וכדו'( סברו שאין‬ ‫שיחה זו של רביז"ל‪ ,‬בטענה שאינו רוצה להחמיר‪,‬‬ ‫להכין נעגל וואסער ]מים לנטילת‬ ‫הרי הוא משוגע‪ ,‬כי זה נקרא יציאה מן הכללים‪,‬‬ ‫ידים שחרית[ אצל המטה‪ ,‬כי כשנוטל ידיו הרי‬ ‫שהרי כל החסידים הקפידו על מאשין מצה‪ ,‬וזו‬ ‫הוא מעורר את חבריו‪ ,‬והם החמירו שצריך‬ ‫שאלה של כריתות‪ ,‬והפוסקים פסקו שאין לאכלה‪,‬‬ ‫להכין נעגל וואסער מחוץ לחדר‪ .‬ומעשה היה‬ ‫ואין כוונת רביז"ל לומר שלא צריך לדקדק על כללי‬ ‫באדם אחד מהם שנכנס אל האדמו"ר‬ ‫הפוסקים‪ .‬ובכל דבר יש כללים‪ ,‬אם הוא דאורייתא‬ ‫האדמו"ר‬ ‫לו‬ ‫ושאל‬ ‫זצ"ל‪,‬‬ ‫מקלויזנבורג‬ ‫או דרבנן וכו'‪ ,‬ואפילו בדבר דרבנן‪ ,‬אם פשוט וקל‬ ‫מקלויזנבורג ברוח קדשו 'נעגל וואסער נישט‬ ‫לו להחמיר‪ ,‬ואין זה מפריעו מדביקות‪ ,‬אז אדרבה‪,‬‬ ‫לעבן בעט' ]נטילת ידים לא סמוך למטה[‪ ,‬ואותו‬ ‫למה לא יחמיר בזה‪ ,‬ובכל דבר צריך לילך בדעת‪.‬‬ ‫יהודי היה מאד ברוגז עליו‪ ,‬ואמר לו שאין דבר‬ ‫ובדבר שאין מי שיחמיר בו‪ ,‬והוא לבדו רוצה‬ ‫כזה‪ ,‬וציוה לו להכין נעגל וואסער סמוך להמטה‪.‬‬ ‫להחמיר‪ ,‬הרי הפוסקים לא סוברים כך‪ ,‬ומפורש‬ ‫זה גם כן נקרא חומרות יתירות‪ ,‬כי אפשר ליטול‬ ‫בגמרא נגד זה‪ .‬אם למשל הוא מוצא איזו שיטה‬ ‫את הידים בלי לעורר את הזולת‪.‬‬ ‫יחידאה בראשונים‪ ,‬והוא רוצה לנהוג עכשיו שלא‬ ‫שיעורי קבלה‬ ‫ליל ששי פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫יצחק היה כלול מג' גווני הקשת ולכן קיבל את המלכות‬ ‫אתא לממני הכא דהוה בן ארבעים שנה כד נסיב‬ ‫בזוהר )תולדות‪ ,‬דף קל"ו ע"ב(‪ ,‬פתח רבי יצחק‬ ‫לה לרבקה‪ ,‬אלא ודאי הא אתכליל יצחק בצפון‬ ‫ואמר‪ ,‬ויהי יצחק בן ארבעים שנה‬ ‫ודרום באשא ומיא‪ ,‬וכדין הוה יצחק בן ארבעים‬ ‫בקחתו את רבקה וגו'‪ ,‬בן ארבעים שנה‪ ,‬אמאי‬ ‫קמט‬ ‫שיעורי קבלה‬ ‫המלכות דמלכות‪ ,‬ואין לה בחינתה עצמה‪ ,‬רק הג'‬ ‫שנה בקחתו את רבקה‪ ,‬כמראה הקשת‪ ,‬ירוק חוור‬ ‫גווני הקשת‪ .‬וכדאיתא בהסולם )שם( זה לשונו‪,‬‬ ‫סומק‪ ,‬בת שלש שנים אחיד בה כד אחיד בה‬ ‫רבקה היתה כמראה הקשת‪ ,‬שהוא ירוק לבן אדום‪,‬‬ ‫ברבקה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שהם חג"ת של הנוקבא‪ .‬ובת שלש שנים נאחז בה‬ ‫עיקר היחוד תלוי בסוד השגת הג' גוונין דקשת‪,‬‬ ‫כאשר נאחז ברבקה‪ ,‬כלומר כאשר נשא אותה‪.‬‬ ‫ויצחק אחר העקידה השיג אותם בשלימות‪,‬‬ ‫פירוש כי יצחק היה כלול מארבע ספירות בקחתו‬ ‫ועל ידי זה נתכלל מכח האש וכח המים‪ ,‬שהוא סוד‬ ‫את רבקה‪ ,‬שהם חו"ב תו"מ כנ"ל‪ ,‬אבל רבקה‬ ‫צפון ודרום‪ ,‬ובכח הזה השיג את המלכות‪ ,‬וקיבל‬ ‫אע"פ שנכללה עמו‪ ,‬מכל מקום לא היה לה אלא ג'‬ ‫את בת זוגו‪ .‬וזהו הטעם למה מנה התורה את‬ ‫ספירות חג"ת שה"ס ג' גוונין כמראה הקשת‪ .‬והגוון‬ ‫שנותיו של יצחק‪ ,‬שהיה בן ארבעים שנה‪ ,‬לרמז על‬ ‫מספירתה עצמה שהיא מלכות‪ ,‬חסרה לה )כמ"ש‬ ‫הג' ספירות חגת"ם‪ ,‬שעל ידי החג"ת‪ ,‬שהם ג' גווני‬ ‫לעיל פ' נח דף צ"ה ד"ה פירוש ע"ש( וה"ס ג' שנים‪,‬‬ ‫הקשת‪ ,‬קיבל גם את המלכות‪.‬‬ ‫וז"ש ובת שלש שנים אחיד בה‪ ,‬ולא ארבע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואלו הם דברי הבעל הסולם )באות ט"ו(‪ ,‬אלא‬ ‫ולהלן בזוהר )בזוהר הסולם אות י"ח( מבואר‪,‬‬ ‫ודאי שיצחק נכלל בצפון ודרום שהם אש‬ ‫שיצחק הוא סוד דינא קשיא‪ ,‬ורבקה היא‬ ‫ומים‪ ,‬ואז היה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את‬ ‫דינא רפיא‪ .‬וזהו להיפך ממה שמבואר במקומות‬ ‫רבקה‪ .‬פירוש‪ .‬כי ודאי הוא שיצחק היה נכלל בימין‪,‬‬ ‫אחרים בזוהר שבדרך כלל הבעל הוא דינא רפיא‪,‬‬ ‫שה"ס חסדים המכונים מים ומכונה דרום‪ ,‬דהיינו‬ ‫המבסם את הדינא קשיא של האשה‪ .‬כי בדרך כלל‬ ‫כמ"ש לעיל )אות ז( בביאור הכתוב בן אברהם‪.‬‬ ‫האיש הוא סוד החג"ת‪ ,‬המשתמש רק עם עטרת‬ ‫וא"כ יש בו ב' הספירות צפון ודרום‪ ,‬שהם חסד‬ ‫היסוד‪ ,‬ולא עם המלכות האמיתי‪ ,‬ולכן אין לו‬ ‫וגבורה‪ ,‬צפון מכח עצמו שהוא שמאל‪ ,‬ודרום מכח‬ ‫הדינא קשיא של המלכות‪ ,‬אולם מה שנתחדש‬ ‫שהוא בן אברהם‪ .‬גם היה לו התכללות צפון ודרום‬ ‫בהזוהר כאן‪ ,‬הוא שהמלכות היא בגבורה‪ ,‬וכיון‬ ‫יחד זה בזה‪ ,‬שהוא תפארת‪ ,‬כי אין תפארת אלא‬ ‫שיצחק היה לו הגבורות האמיתיים‪ ,‬לכן קיבל גם‬ ‫התכללות חסד וגבורה‪ ,‬שהם דרום צפון‪ .‬ונמצא‬ ‫את המלכות‪.‬‬ ‫שהיה לו ג' הספירות חסד גבורה ת"ת‪ ,‬ובקחתו את‬ ‫רבקה‪ ,‬שה"ס המלכות‪ ,‬השיג גם את המלכות‪ ,‬והיה‬ ‫אש ומים הם סוד השמות ע"ב ומ"ב‪ ,‬ועיקר‬ ‫לו ד' ספירות חו"ג תו"מ‪ ,‬ובגדלות הם חו"ב תו"מ‬ ‫השגת השכינה הוא בהתחברותם יחד‬ ‫כנודע‪ ,‬שכל אחת מהן כוללת עשר ספירות‪ ,‬והם‬ ‫ונתעמק בהסוד של גדרי אש ומים‪ ,‬שיצחק היה‬ ‫ארבעים ספירות‪ ,‬שה"ס ארבעים שנה‪ .‬וז"ש הא‬ ‫כלול מהם; ובכתבי הראשונים מבואר‬ ‫אתכליל יצחק בצפון ודרום באשא ומיא‪ ,‬שהצפון‬ ‫ש'מים' הוא סוד שם ע"ב‪ ,‬ו'אש' הוא הסוד של שם‬ ‫ה"ס אש והדרום ה"ס מים‪ ,‬שהם חסד וגבורה‪,‬‬ ‫מ"ב‪ ,‬והם חסד וגבורה; ותפארת הוא 'רוח'‪ ,‬שהוא‬ ‫והתכללותם זב"ז הוא ת"ת‪ ,‬וכדין הוה יצחק בן‬ ‫סוד השם כ"ב‪ .‬וכל תורת הקבלה בנוי על זה‪,‬‬ ‫ארבעים שנה בקחתו את רבקה‪ ,‬ואז השיג ד'‬ ‫וענינים הללו מבוארים הרבה בספרי הראשונים‪,‬‬ ‫ספירות חו"ג תו"מ בעת שלקח את רבקה‪ ,‬שה"ס‬ ‫ודברי האריז"ל הם בבחינת מוסיף על הראשונים‪,‬‬ ‫המלכות‪ ,‬והם עתה ארבעים שנה‪ ,‬כי השיג בזה גם‬ ‫ולכן לא נחית לבאר מה שכבר היתה ידוע לפניו‪.‬‬ ‫את המלכות כמבואר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובספרי חסידות מכונה הסוד של השם ע"ב בסוד‬ ‫ולעומת זה‪ ,‬רבקה היתה רק בת שלש שנים‪,‬‬ ‫ביטול‪ ,‬כי תורת החסידות בנוי על הסוד של 'כולם‬ ‫שזה מורה שחסירה ממנה את‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קנ‬ ‫ההשתוקקות‪ .‬ועיקר השלימות הוא רק כשמקבלים‬ ‫בחכמה עשית'‪ ,‬שכל המציאות הם ערכי הביטול‪.‬‬ ‫שני הדרכים ביחד‪ ,‬שזהו סוד העקידה‪ ,‬שמקשרים‬ ‫וכשיש לו ביטול של קבלת עול‪ ,‬הוא בדרגת עולם‬ ‫שני הדרכים ונכללים יחד‪ .‬ובאמת כל צדיק אמיתי‬ ‫העשיה; ועל ידי הביטול של אהבה יראה ודביקות‪,‬‬ ‫הולך בשני הדרכים‪ ,‬רק אצל כל אחד מודגש צד‬ ‫הוא בעולם היצירה; והביטול של התבוננות‬ ‫אחד יותר לפי בחינתו מה שצריך לגלות להעולם‪.‬‬ ‫באלקות הוא בעולם הבריאה; ובדרגת עולם‬ ‫האצילות‪ ,‬הוא כבר נכנס לביטול במציאות‪ .‬וככל‬ ‫וזהו המבואר כאן בזוהר‪ ,‬שיצחק אחר העקידה‬ ‫שעולה בביטולים הללו‪ ,‬הוא מרגיש יותר את אור‬ ‫היה כולל בתוכו גם את האור של אברהם‪,‬‬ ‫האלוקי השוכן בקרבו‪.‬‬ ‫ולכן היה כלול מאש ומים‪ ,‬שהוא סוד השם מ"ב‬ ‫וע"ב‪ ,‬וגם השיג את ההתכללות שלהם שהוא‬ ‫והשם ע"ב הוא המשכת אור הוי"ה עליו בסוד‬ ‫בתפארת‪ ,‬שהוא סוד השם כ"ב‪ ,‬ועל ידי זה קיבל‬ ‫ביטול‪ ,‬וכל פרטי הע"ב שמות שבשם‬ ‫גם את המלכות‪ .‬כי עיקר השגת השכינה הקדושה‬ ‫ע"ב‪ ,‬הם כולם מיני ביטולים‪ ,‬וכל זה הוא בסוד מים‪.‬‬ ‫הוא רק בהתכללות שני הדרכים של ביטול‬ ‫אמנם בכח השם ע"ב לבדו‪ ,‬יכול להתהוות מזה‬ ‫והשתוקקות‪ .‬וגם לרבקה היתה שלש בחינות הללו‪,‬‬ ‫בסופו אחיזה ונפילה‪ ,‬והוא דרך מסוכן מאוד‪ ,‬לכן‬ ‫כי גם לה היתה הג' גווני הקשת‪ ,‬אולם אצלה זה‬ ‫צריכים לתקנו בהתכללות השם מ"ב‪ ,‬שהוא סוד‬ ‫היה רק בבחינת עטרת היסוד‪ ,‬שהוא היחוד דימות‬ ‫האש וענין ההשתוקקות‪ ,‬כנודע שכל העליות‬ ‫החול‪ .‬ולכן נבחן שיש לה רק חג"ת‪ ,‬והמלכות‬ ‫ממטה למעלה הם בכח השם מ"ב‪ .‬וזה היה דרגת‬ ‫חסירה ממנה‪.‬‬ ‫המגיד מקאזניץ זי"ע‪ ,‬שכל כולו היה מונח בסוד‬ ‫הביטול של השם ע"ב‪ ,‬לכן עסק הרבה בספריו‬ ‫הדין של 'האור המתלבש בחכמה דא"ק ועל‬ ‫בסוד השם מ"ב‪ ,‬כי זהו בעצמו התיקון של השם‬ ‫ידו לכל העולמות'‪ ,‬האם הוא רק בחיצוניות או‬ ‫ע"ב‪ ,‬שיוכל להישאר בקדושה‪.‬‬ ‫גם בפנימיות‬ ‫ודרך הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הוא הדרך‬ ‫ובזה נבוא להתעמק יותר בהסוגיא דעסקינן ביה‪,‬‬ ‫של שם ע"ב‪ ,‬שממשיכים את האור האלוקי‬ ‫והוא בסוד האור אין סוף המתלבש בחכמה‬ ‫על ידי כח הביטול; ולעומת זה הדרך של רבינו‬ ‫דא"ק‪ ,‬שהוא מתלבש במלכות דא"ק‪ ,‬ועל ידה‬ ‫הליקוטי מוהר"ן הוא בסוד השם מ"ב‪ ,‬איך שעולים‬ ‫נכנסת האור בעולם האצילות‪ .‬ועל גבי עולם‬ ‫ממדריגה למדריגה באלקות על ידי השתוקקות‪,‬‬ ‫האצילות נמצא מסך ופרסא המפסיק בינו לבין‬ ‫וכל מדריגה הוא מין השתוקקות אחרת המתגלה‬ ‫עולם העקודים; ובענין המסך הזאת‪ ,‬חקרנו מהו‬ ‫במדריגה הזאת‪ .‬ויש ללמוד הרבה בספרי ברסלב‬ ‫מהותו וממה הוא נעשה‪ .‬ומסקנא דמילתא היא‬ ‫את דרכי ההשתוקקות‪ ,‬כדי שיוכל למזגו ולכוללו‬ ‫שהוא נכלל משלש בחינות‪ ,‬הא' היא שהוא נעשה‬ ‫עם דרך הבעל שם טוב שהוא דרכי הביטול‪.‬‬ ‫מהבינה של העולם העליון‪ ,‬בסוד הלבוש של‬ ‫החשמל והנעל קצד; והב' הוא המדריגה בעולם‬ ‫כי כל אור עליון יש להתפיסו בשתי אנפין‪ ,‬או‬ ‫העליון שבו מתלבש האור אין סוף כדי לרדת‬ ‫דרך הביטול או דרך ההשתוקקות‪ .‬ובשורש‬ ‫להתלבש בעולם התחתון‪ .‬ולדוגמא בא"ק היא‬ ‫הם הדרכים של אברהם ויצחק‪ ,‬כי אברהם הוא סוד‬ ‫החכמה דא"ק‪ ,‬ובאצילות היא בינה דאצילות‪,‬‬ ‫הביטול‪ ,‬ויצחק שהוא סוד התפילה‪ ,‬הוא ענין‬ ‫_________________________‬ ‫קצד‪ .‬ומקורות לזה הבאנו משער הכוונות דף ב' ע"ד‪ ,‬וגם בליקוטי הש"ס מסכת חולין‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫קנא‬ ‫שיעורי קבלה‬ ‫וזהו לשונו‪ ,‬כמבואר לקמן איך מאצילות דא"ק‬ ‫ובבריאה היא בז"א‪ ,‬וביצירה היא במלכות קצה‪.‬‬ ‫נעשה א"ק לאבי"ע דאצילות‪ ,‬והוא הוא הנזכר‬ ‫והבחינה השלישית של המסך היא המלכות של כל‬ ‫בשער 'סדר אבי"ע' ובשער 'סדר האצילות‬ ‫עולם קצו‪ .‬שכל שלש הבחנות הללו עושים המסך‪,‬‬ ‫בקיצור'‪ ,‬כי האין סוף נתלבש בחכמה דא"ק‪,‬‬ ‫שהוא הקרקע של העולם העליון‪ ,‬והגג של העולם‬ ‫ומאיר ומשפיע ומתפשט בעולם האצילות‪ ,‬ואיהו‬ ‫התחתון ממנו‪.‬‬ ‫וחיוהי וגרמוי חד בהון‪ .‬ולהאיר ולהשפיע בבריאה‪,‬‬ ‫מתלבש גם בבינה דא"ק‪ ,‬והוא הוא בריאה דא"ק‬ ‫ויש להרחיב הדיבור באיזה מלין שכתב הרש"ש‬ ‫שנעשה אדם קדמון לאבי"ע דבריאה‪ .‬וכן הוא‬ ‫על הענין הזאת‪ ,‬והוא לו בנהר שלום דף י"ב‬ ‫ביצירה ועשיה שבו‪ ,‬שנעשו א"ק לאבי"ע דיצירה‬ ‫טור ב' )ד"ה וכעד"ז(‪ ,‬זה לשונו‪ ,‬וכל זה הוא בין‬ ‫ועשיה‪ ,‬כמ"ש לקמן‪ .‬ועל ידי הארת אין סוף בהם‪,‬‬ ‫בפנימיות בין בחיצוניות‪ ,‬אמנם מה שכתב‬ ‫נגמר בירורם ותיקונם לגמרי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בשער מ"ז‪ ,‬שער סדר אבי"ע‪ ,‬הוא באבי"ע‬ ‫דחיצוניות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכוונת ציונו לשער מ"ז הוא‬ ‫ולכאורה דבריו סתראי נינהו‪ ,‬כי הלא התיקון‬ ‫להסוגיא הזאת של האור אין סוף המתלבש‬ ‫דהתכללות והתקשרות נעשה בכל‬ ‫בחכמה דא"ק‪ ,‬ועל ידו בכל העולמות‪ ,‬כמו‬ ‫העולמות‪ ,‬הן בחיצוניות והן בפנימיות‪ ,‬ואיך כתב‬ ‫שהוכחנו בשיעורים הקודמים‪ .‬והוא אותו הסוגיא‬ ‫לקמן שזה ההתפשטות של החכמה דא"ק הוא רק‬ ‫של דף ט"ז וי"ז בתחילת עץ חיים; ועל זה כתב‬ ‫בעת הירידה והמיעוט‪ ,‬ורק בחיצוניות העולמות‪.‬‬ ‫שהוא רק באבי"ע דחיצוניות‪ ,‬ולא דפנימיות‪.‬‬ ‫ובהמשך דבריו מבאר הרש"ש איך שהאור‬ ‫מתפשט ומתלבש בכל עולם ועולם‪ ,‬ובסוף )דף י"ב‬ ‫התלבשות והתפשטות האור הנעשה בעת‬ ‫טור ג'( מסיק בזה הלשון‪' ,‬וכל זה היה בעת‬ ‫המיעוט‪ ,‬הוא התכללות והתקשרות הנעשה‬ ‫המיעוט‪ ,‬וזה היה לתועלת העולמות לקשרם זה‬ ‫בפרט האחרון שאפשר לפרט‬ ‫בזה'‪ .‬וכוונתו בזה למאי דהתחיל ביה‪ ,‬שכל‬ ‫וכדי ליישב‪ ,‬יש להקדים דברי הרש"ש דלעיל )דף‬ ‫התפשטות וירידת האור המבואר כאן‪ ,‬הוא רק‬ ‫ג' ע"ד( שמקשה סתירה בדברי האר"י‪,‬‬ ‫בעת מיעוט הירח‪ ,‬וגם הוא רק בחיצוניות‪.‬‬ ‫שבמקום אחד כתב שעליית הבירורים של כל‬ ‫פרצוף הוא רק לפרצוף אחד שעל גביו‪ ,‬דהיינו‬ ‫ולעומת זה הלא לעיל ברחובות הנהר )דף ה'‬ ‫מז"א לישסו"ת‪ ,‬ובמקום אחר כתב שתכלית עליית‬ ‫ע"א‪ ,‬ד"ה באופן(‪ ,‬מזכיר הרש"ש את‬ ‫הבירורים להיתקן הוא לע"ב ס"ג דא"ק‪ .‬וזה לשונו‬ ‫סדר התיקון דהתכללות והתקשרות‪ ,‬וכתב על זה‬ ‫שם‪ ,‬וכמבואר כל זה במבוא שערים ש"ה ח"א פ"ב‪,‬‬ ‫שזהו אותו הדין של התלבשות האור בחכמה דא"ק‬ ‫ושאי אפשר לסיגים להפרד מן הבירורים לגמרי‪,‬‬ ‫להתפשט הלאה בכל העולמות‪ ,‬שזה נעשה בכח‬ ‫אם לא על ידי מחשבה דאבא דכל פרצוף‪ ,‬המברר‬ ‫התכללות והתקשרות‪ ,‬שעל ידי זה החכמה דא"ק‬ ‫ומתקן בירורי הפרצוף שתחתיו‪ .‬וכן נתבאר בש"ב‬ ‫נעשה א"ק דחכמה‪ ,‬היינו כתר דאצילות‪ ,‬ובזה‬ ‫ח"ג פ"ג פ"ח‪ ,‬כי סדר הבירור הוא‪ ,‬כי הבירורים‬ ‫האופן מתלבש החכמה דא"ק בעולם האצילות‪.‬‬ ‫_________________________‬ ‫קצה‪ .‬והמקור לזה הבאנו מעץ חיים דף צ"ג ע"ג‪ ,‬ובחסדי דוד סימן ח'‪.‬‬ ‫קצו‪ .‬וכן איתא ביפה שעה דף ק"ה טור ב'‪ ,‬סוף אות א'‪ .‬וכן משמע מהסוגיא דילן‪ ,‬שהחכמה דא"ק מתלבש בהמלכות‬ ‫לפני שמתפשט בעולם האצילות‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קנב‬ ‫שהבירורים הגיעו עד זו"ן דחו"ב דא"ק‪ ,‬שזהו ע"ב‬ ‫דפרצוף תחתון עולים להתברר ולהתתקן ע"י‬ ‫ס"ג דא"ק‪ .‬נמצא ששני השמועות הם אמיתיים‪,‬‬ ‫הפרצוף העליון שעל גביו הסמוך לו‪ ,‬כגון מנפש‬ ‫שבפועל אין עולים הבירורים רק לפרצוף שעליו‪,‬‬ ‫לרוח‪ ,‬או מרוח לנשמה‪ ,‬וכיוצא‪ .‬ואי אפשר לשום‬ ‫אולם מכח הלבשתו על הפרצוף שכנגדו בא"ק‪ ,‬הרי‬ ‫בירור לעלות ולהתתקן ע"י הפרצוף העליון שעל‬ ‫הם עולים גם לע"ב ס"ג דא"ק‪.‬‬ ‫גבי פרצוף שעליו‪ ,‬כגון מנפש לנשמה‪ ,‬או מרוח‬ ‫לחיה‪ ,‬וכיוצא‪ ,‬רק ע"י הפרצוף שעליו‪ ,‬והוא על‬ ‫ואחר המשך ביאורו בפרטי סדר התיקון‬ ‫סדר הנז"ל‪.‬‬ ‫דהתכללות והתקשרות‪ ,‬מסיק ואומר‬ ‫)בדף ז' ע"א‪ ,‬ד"ה ונמצא(‪ ,‬ונמצא כי מה שנתבאר‬ ‫אמנם צריך להבין עם זה מה שנתבאר בש"ב‬ ‫בדברי הרב ז"ל סדר תיקון והלבשת הפרצופים‪,‬‬ ‫ח"ג פ"א‪ ,‬כי כל הבירורים דכל הי'‬ ‫הוא בפרטות פרצופי דכל פרצוף ופרצוף‪ ,‬וכנזכר‬ ‫נקודות‪ ,‬צריכים לעלות ולהתברר ולהתתקן ע"י‬ ‫לעיל‪ ,‬ופשוט הוא‪ .‬וגם זה שכתבנו הוא בכללות‪,‬‬ ‫שורשם העליון מהם‪ ,‬שהם הטעמים דע"ב וס"ג‬ ‫אמנם הענין היה בפרטי פרטות‪ ,‬בפרט האחרון‬ ‫דפנימיות דא"ק‪ ,‬אשר מזיווגם יצאו כל העשר‬ ‫שאפשר לפרט‪ ,‬אמנם היה כסדר הנזכר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נקודות‪ ,‬ולא יצאו זה מזה‪ .‬ומה שנתבאר במקום‬ ‫ובדבריו אלו מונח עיקר גמר התשובה על‬ ‫אחר כי מזווג דא"א יצאו או"א‪ ,‬ומזווג דאו"א יצאו‬ ‫הקושיא הנזכרת‪ ,‬כי בלי זה לא‬ ‫הז' מלכים‪ ,‬הוא בפרט האחרון שאיפשר לפרט‪,‬‬ ‫ארווחנא כלום ליישב הקושיא‪ ,‬כי גם אחר התיקון‬ ‫כנודע וכנזכר לעיל‪ .‬וכל העשר נקודות יצאו חסרים‬ ‫דהתכללות והתקשרות של האורך והעובי‪ ,‬עדיין‬ ‫ובלתי מתוקנים‪ ,‬ולפיכך צריך להעלות כל‬ ‫אפשר לשאול להיכן עולים הבירורים דכל פרצוף‪.‬‬ ‫הבירורים דכל העשר נקודות למ"ן לשורשם העליון‬ ‫אמנם אחר שגילה לן שגם בפרט האחרון שאפשר‬ ‫דע"ב וס"ג הנזכר דא"ק‪ ,‬כדי שיזדווגו ע"ב וס"ג‬ ‫לפרט‪ ,‬שהוא סדר של אורך אחת לכל העולמות‪,‬‬ ‫הנזכר‪ ,‬להוציא את הט"ס דב"ן החסרים לאותם‬ ‫גם שם נעשה התיקון דהתכללות והתקשרות‪ ,‬בזה‬ ‫הבירורים‪ ,‬וגם להוציא ע"י הזיווג הנזכר את הי"ס‬ ‫מיושב כדלעיל‪ ,‬שאכן ה'פרצוף שעליו' מלביש על‬ ‫דמ"ה החדש המתיחסים לאותם הבירורים‪ .‬וכל זה‬ ‫ה'פרצוף שכנגדו בא"ק'‪ ,‬ובהתכללות והתקשרות‬ ‫אי אפשר אם לא ע"י זיווג הטעמים דע"ב וס"ג‬ ‫הוא ע"ב ס"ג דא"ק‪.‬‬ ‫דפנימיות דא"ק‪ ,‬כנודע‪ ,‬עכ"ל הרש"ש‪.‬‬ ‫וזהו בעצמו הגדר של 'עת המיעוט'‪ ,‬כי פרט‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬שלעולם אכן אין עולים רק‬ ‫האחרון פירושו שהוא אורך אחת‪ ,‬והאור‬ ‫לפרצוף שעליו‪ ,‬דהיינו שבירורי זו"ן‬ ‫נמשך בירידה‪ .‬ובזה יתיישב הענין שירידת האור‬ ‫עולים לישסו"ת ואבא ואימא; אולם על פי סדר‬ ‫מחכמה דא"ק להתלבש בכל העולמות‪ ,‬הוא דין‬ ‫האורך של העולמות והפרצופים איך הם מלבישים‬ ‫בעת המיעוט; כי כשאומרים שהתיקון דהתכללות‬ ‫זה לזה‪ ,‬נמצא שאבא ואימא דאצילות‪ ,‬מלבישים‬ ‫והתקשרות נעשה בפרט האחרון‪ ,‬הרי זהו אותו‬ ‫על חו"ב דזו"ן דא"ק‪ ,‬דהיינו שעומדים באותו דרגא‬ ‫הגדר שהתלבשות האור בכל העולמות נעשה‬ ‫בסדר עמידת האורך של העולמות‪ ,‬וזה נבחן‬ ‫בעת המיעוט‪ .‬כי התפשטות האור נעשה בכח‬ ‫ל'פרצוף שכנגדו בא"ק'‪ .‬ובכח התכללות‬ ‫התכללות והתקשרות כמו שכתב הרש"ש בדף ה'‬ ‫והתקשרות הרי חו"ב דזו"ן נעשה זו"ן דחו"ב‪ ,‬שאלו‬ ‫ע"א‪ ,‬וגם זה נעשה בירידה ובעת המיעוט‪ ,‬כיון‬ ‫החכמה ובינה הם ע"ב וס"ג דא"ק‪ .‬נמצא שבכח‬ ‫שהוא בפרט האחרון שאפשר לפרט‪.‬‬ ‫התיקון דהתכללות והתקשרות אפשר לומר‬ ‫קנג‬ ‫שיעורי קבלה‬ ‫ולמלכות דא"ק‪ ,‬עד שמתפשט לכל העולמות‪ ,‬שלפי‬ ‫מהלך חדש בהמשכת המוחין בעת התפילה על‬ ‫ביאורו של הרש"ש בדף ה'‪ ,‬הלא זהו מכח‬ ‫פי הסדר הנעשה בעולם העקודים‬ ‫התכללות והתקשרות‪ .‬והרש"ש מבאר שם איך‬ ‫ולהשלמת הענין נצטרך לעיין בחידוש גדול‬ ‫שזה ההמשכה בעצמו נעשה באופן של עולם‬ ‫שחידש מרן הרש"ש בענין המשכת‬ ‫העקודים‪ ,‬הרי ששני דינים הללו הם מקושרים אחד‬ ‫האור מלמעלה בעת התפילה‪ .‬ונקדים את ההבנה‬ ‫עם השני‪.‬‬ ‫הפשוטה היוצא משאר מקומות בדברי מרן‪,‬‬ ‫שכשעומדים בעולם העשיה בשעת אמירת‬ ‫ואלו הם דברי מרן שם‪ ,‬וזה על ידי שיכוין עתה‬ ‫הקרבנות‪ ,‬אז ממשיכים אור מלמעלה לטהר את‬ ‫להמשיך מהאין סוף נפשות דנרנח"י‬ ‫עולם העשיה‪ ,‬ויש לעיין מהו דרך של המשכה זו‪,‬‬ ‫לפרצופי א"ק‪ ,‬ולהמשיך אור מלכות דחכמה דא"ק‬ ‫איך הוא נמשך מרום המעלות להגיע עד עולם‬ ‫עם חלק אור הא"ס המלובש בה‪ ,‬ולהעבירו דרך‬ ‫העשיה‪ .‬ולפי פשיטות היוצא מרחובות הנהר דף‬ ‫מלכיות דבינה ודז"א דא"ק‪ ,‬ולהלבישו במלכות‬ ‫ה' ע"א‪ ,‬הרי האור מתלבש בחכמה דא"ק‪ ,‬ויורד עד‬ ‫דא"ק‪ .‬ויורדת המלכות הנזכר עם האור הנזכר‬ ‫העשיה דא"ק‪ ,‬ומכח התכללות והתקשרות‪ ,‬העשיה‬ ‫המלובש בה‪ ,‬ועובר דרך מלכיות דכחב"ד‬ ‫דא"ק נעשה א"ק דעשיה‪ ,‬ועל ידי כן נמשך האור‬ ‫דאצילות‪ ,‬ומאיר וממשיך נפשות ורוחות‬ ‫עד לעולם העשיה‪ .‬אולם בנהר שלום דף י"ט ע"א‬ ‫דנרנח"י לכל פרצופי האצילות‪ .‬ואז מזדווגים ג"ר‬ ‫חידש הרש"ש דרך חדש‪ ,‬הנקרא הדרך של עולם‬ ‫וו"ק דג"ר דישסו"ת‪ ,‬וממשכין מוחין‪ ,‬ובתוכם‬ ‫העקודים‪ .‬וזה לשונו )סוף ד"ה וידוע(‪ ,‬והענין בקיצור‬ ‫מלובשים האורות הנזכר‪ ,‬לשני פרצופי חג"ת ונה"י‬ ‫גדול כי על ידי הקרבנות נמשך נרנח"י דנפש‬ ‫דחיצוניות דפנימיות דזו"ן‪ ,‬ואז מזדווגים השני‬ ‫למלכות דא"ק‪ ,‬ונרנח"י דנפש ורוח לאצילות‪,‬‬ ‫פרצופים הנזכרים דזו"ן‪ ,‬וממשיכים מוחין ושפע‪.‬‬ ‫ונרנח"י דנר"ן לבריאה‪ ,‬ונרנח"י דנרנ"ח ליצירה‪,‬‬ ‫ויכוין להמשיך המוחין והשפע הנזכר עם אור‬ ‫ונרנח"י דנרנח"י לעשיה‪ .‬וכן על דרך זה בזמירות‪,‬‬ ‫הא"ס המלובש במלכות דפרצופי א"ק ודפרצופי‬ ‫להמשיך נרנח"י דרוח לז"א דא"ק‪ ,‬ונר"ן לאצילות‪,‬‬ ‫כחב"ד וז"א דאצילות‪ ,‬ומתלבשים גם במלכות‬ ‫ונרנ"ח לבריאה‪ ,‬ונרנח"י ליצירה‪ .‬וכן ביוצר‪ ,‬נשמה‬ ‫דאצילות‪ ,‬ואז יורד המלכות עם כל האורות הנזכר‪,‬‬ ‫לישסו"ת דא"ק‪ ,‬ונרנ"ח לאצילות‪ ,‬ונרנח"י לבריאה‪.‬‬ ‫ועובר דרך מלכיות דכחב"ד וז"א דבריאה‪,‬‬ ‫וכן בעמידה‪ ,‬חיה לאו"א דא"ק‪ ,‬ונרנח"י לאצילות‪.‬‬ ‫ומתלבש גם במלכות דבריאה‪ ,‬ומאיר וממשיך‬ ‫וזה בכללות וכן הוא בפרטי פרטות‪ ,‬וכן במקיפים‪,‬‬ ‫נר"ן דנרנח"י לפרצופי הבריאה‪ .‬ויורד ועובר‬ ‫כסדר מה שהיה בעקודים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דרך כחב"ד וז"א דיצירה‪ ,‬ומתלבש גם במלכות‬ ‫דיצירה‪ ,‬ומאיר וממשיך נרנ"ח דנרנח"י לפרצופי‬ ‫ולהלן בהקדמת הקרבנות )דף כ"ה ע"ב למטה(‪,‬‬ ‫היצירה‪ .‬ויורד ונמשך השפע והמוחין והאורות‬ ‫מורחב הביאור במהלך הזאת של‬ ‫הנז"ל לכח"ב‪ ,‬שהם עתיק וא"א ואו"א דחיצוניות‬ ‫המשכת האור בדרך של עולם העקודים‪ ,‬ומשם‬ ‫דפנימיות דעשיה דאצילות ודעשיה התחתון שהוא‬ ‫נראה שהוא מקושר עם הדין של התכללות‬ ‫למלכיות דכחב"ד‪ ,‬ואז מזדווגים הפרצופים‬ ‫והתקשרות‪ .‬כי הוא מבאר את ענין המשכת‬ ‫הנזכרים‪ ,‬וממשיכים המוחין והשפע הנזכר לזו"ן‬ ‫המוחין לכל עולם כפי הסדר של עולם העקודים‪,‬‬ ‫דחיצוניות דפנימיות דעשיה‪ ,‬והמוחין והשפע‬ ‫דהיינו נפש לא"ק‪ ,‬ונפש רוח לאצילות וכן הלאה‪,‬‬ ‫הנזכר נקראים כסות‪ .‬והאורות הנזכרים עם האור‬ ‫עד הנרנח"י לעשיה‪ ,‬ובתוך דבריו הוא משלב בהם‬ ‫האין סוף מתפשטים ומאירים וממשיכים נרנח"י‬ ‫את ענין המשכת האור אין סוף דרך חכמה דא"ק‪,‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קנד‬ ‫הפנימיות דפנימיות‪ ,‬או רק החיצוניות דפנימיות‪.‬‬ ‫דנרנח"י לכל פרצופי העשיה‪ .‬ועל ידי כן ניתן כח‬ ‫ולדוגמא עיין בדף י"ז ע"א שכתב‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ועוז לפרצופים הנזכרים לברר מחלקי הכלים‬ ‫הקרבנות נתקנים ונמשכים מוחין פנימיים ומקיפים‬ ‫ואורות שבעשיה‪ ,‬וממשיכים להם מוחין פנימיים‬ ‫לשלשה כלים דחיצוניות דפנימיות דעשיה‪ ,‬וכן‬ ‫ומקיפים עם נרנח"י דנפש הנקרא מוחין דעיבור‪,‬‬ ‫בזמירות ליצירה‪ ,‬וביוצר לבריאה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולמעשה‬ ‫ואז נתקנים הבירורים הנזכרים קצת‪ ,‬ומתעלים‬ ‫בסידור פסק שאכן מתקנים גם הפנימיות דפנימיות‬ ‫הכלים החיצוניים דפרצופי האצילות הנזכר‪,‬‬ ‫בהמשך סדר התפילה‪ ,‬ועיין לדוגמא בסידור תורת‬ ‫דמוחין דזו"ן הנזכר‪ ,‬עם הבירורין הנזכרים‪ ,‬ועולים‬ ‫חכם עמוד שי"ג‪ ,‬שכתב 'ויאמר הזמירות לתקן‬ ‫מהיכל להיכל עד עלותם אל היצירה‪ ,‬ומלבישים‬ ‫פנימיות וחיצוניות דפנימיות דיצירה'‪.‬‬ ‫לכלים האמצעיים שלהם העומדים שם ביצירה‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫העולה מן המדבר הוא‪ ,‬שמהקדמת הקרבנות‬ ‫ויש להקשות שבדבריו אלו מבואר התיקונים‬ ‫משמע שעיקר התיקון בתפילה הוא‬ ‫וההמשכות שבכל העולמות רק במחצב‬ ‫בחיצוניות דפנימיות לבד‪ ,‬והמהלך של המשכת‬ ‫החיצוניות דפנימיות‪ ,‬ולא דפנימיות דפנימיות;‬ ‫המוחין הוא בסדרו של עולם העקודים‪ ,‬נפש לא"ק‪,‬‬ ‫ולעומת זה בתחילת הסוגיא )דף כ"ה ע"ב( כתב‬ ‫ונפש רוח לאצילות‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬וההמשכה והירידה‬ ‫בזה הלשון‪ ,‬יכוין לברר מחלקי הכלים דאחור ופנים‬ ‫הזאת הוא אותו ההתפשטות והתלבשות דאור אין‬ ‫דפנים ואחור‪ ,‬ומאורות דנרנח"י דנפש דחיה‬ ‫סוף בחכמה דא"ק‪ ,‬ובמלכות דא"ק‪ ,‬שעל ידם‬ ‫ונשמה דנשמה‪ ,‬המתייחסים לפרצופי פנימיות‬ ‫מתפשט האור בכל העולמות‪ ,‬שלפי הרש"ש הוא‬ ‫וחיצוניות דפנימיות דפרצופי חו"ב דבינה הכולל‬ ‫מכח הדין דהתכללות והתקשרות‪ .‬נמצא שזהו מאי‬ ‫דעשיה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שלהדיא ביאר שכל ההמשכה‬ ‫דאיתא לעיל בדף י"ב‪ ,‬שהתפשטות האור על ידי‬ ‫הזאת הוא גם בפנימיות דפנימיות‪.‬‬ ‫חכמה דא"ק‪ ,‬הוא רק במחצב החיצוניות‪ ,‬וגם הוא‬ ‫בעת המיעוט‪ ,‬כי גם כאן רואים שיטתו של‬ ‫איתא להדיא לעיל בדף ט"ו ע"ב )ד"ה‬ ‫וכן‬ ‫הרש"ש‪ ,‬שירידת והמשכת האור הזה הוא רק‬ ‫בכללות(‪ ,‬זה לשונו‪ ,‬ואחר כך על ידי ד' חלקי‬ ‫בחיצוניות‪ .‬ונשאר לעיין מה נעשה אכן בפנימיות‬ ‫הדיבור של התפלה כידוע יכוין לתקן כלים פנימיים‬ ‫העולמות‪ ,‬כי הלא רואים בהסידור שכן מכוונים‬ ‫ומקיפים דחיצוניות ופנימיות דפנימיות דד'‬ ‫המשכת מוחין לפנימיות דפנימיות‪ ,‬ונחזור לזה‬ ‫עולמות אבי"ע‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אולם בנהר שלום יש‬ ‫בשיעורים הבאים קצז‪.‬‬ ‫סתירות בזה‪ ,‬האם בסדר התפילה אכן נתקנים גם‬ ‫כותרת‬ ‫בזה שני דרכים כוללים איך לתפוס את האור‪,‬‬ ‫ונחזור לענין ראשון דאתחלנא ביה‪ ,‬לבאר‬ ‫שהם דרך אש ומים‪ ,‬והתכללותם בסוד רוח‪.‬‬ ‫דברים הללו באספקלריית דברי הזוהר‬ ‫והדרך הראשון הוא סוד הביטול‪ ,‬וקשה מאוד‬ ‫בפרשתן‪ .‬כי כל ענין המשכת המוחין והתיקונים‬ ‫לגלות הסוד הזאת‪ ,‬כמו שרואים שהרשב"י היה‬ ‫הנעשים בכל עולם הוא דרך להמשיך את אור‬ ‫לו פחד אם לגלות או לא לגלות‪ ,‬כדאיתא בתחילת‬ ‫הוי"ה לכל העולמות עד לעולם העשיה‪ .‬וביארנו‬ ‫_________________________‬ ‫קצז‪ .‬עיין להלן בהשיעור ליום ב' פרשת ויצא‪.‬‬ ‫קנה‬ ‫שיעורי קבלה‬ ‫שהעבודה שם הוא בדרך של יגיעה ומסירות‬ ‫האידרא‪' ,‬יתיב רבי שמעון ובכה‪ ,‬ואמר ווי אי‬ ‫נפש‪ ,‬ובסוד התפילה‪.‬‬ ‫גלינא ווי אי לא גלינא'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כי גם הרשעים‬ ‫יכולים להשתמש עם הסוד הזאת לרעה‪ ,‬כדחזינן‬ ‫ויש לדעת איך לקשר שני הדרכים יחד‪ ,‬כי מצד‬ ‫אצל בלעם הרשע שהשיג את הסוד‪ ,‬דכתיב עליו‬ ‫אחד בהמשכת האור לבדו בדרך של השם‬ ‫'נופל וגלוי עינים'‪ .‬כי זהו כלל בסוד הזאת‪ ,‬שמי‬ ‫ע"ב‪ ,‬בסוד הביטול‪ ,‬הרי יכול להתהוות מזה בסופו‬ ‫שנכנס בביטול‪ ,‬אף על פי שהוא רשע גמור‪ ,‬יכול‬ ‫אחיזה ונפילה‪ ,‬ומצד שני לחיות רק בהשתוקקות‬ ‫לקבל על כל פנים איזה ניצוץ מהאור‪ ,‬ואז יכול‬ ‫לבדו גם בזה אין שלימות‪ ,‬כי יכולים להישרף מגודל‬ ‫להשתמש בו שלא לשם שמים‪ ,‬ועושה פגם גדול‪.‬‬ ‫אש ההשתוקקות‪ .‬כמו נדב ואביהוא שהתאחזו כל‬ ‫ולכן צריכים לשמירה ולזהירות יתירה בהתגלות‬ ‫כולו בעולם העקודים‪ ,‬ונשרפו מגודל ההשתוקקות‬ ‫הסוד הזאת בשלימות‪.‬‬ ‫להדביקות‪ .‬ובעבודה הוא הדרך איך לקשר יראה‬ ‫ואהבה‪ ,‬כי השם ע"ב הוא סוד האהבה‪ ,‬והמ"ב הוא‬ ‫והדרך השני בתפיסת האור הוא דרך‬ ‫סוד היראה‪.‬‬ ‫ההשתוקקות‪ ,‬המושרש בשם מ"ב‪.‬‬ ‫ובדרך הזאת כשעומד בעולם העשיה‪ ,‬ומשתוקק‬ ‫ובזה נבוא להבין את הדרך של המשכת האור‬ ‫משם להתדבק בהקב"ה‪ ,‬על ידי זה הוא ממשיך‬ ‫בפרט האחרון‪ ,‬שהוא גדר 'עת המיעוט‪,‬‬ ‫את האור לעולם העשיה‪ .‬ובלשונו של בעל‬ ‫ועל זה כתב הרש"ש שהוא נמשך רק בחיצוניות‪.‬‬ ‫הסולם נקרא הדרגא הזאת צמצום א'‪ ,‬כי הוא‬ ‫כי סדר השבירה והתיקון הוא שבעת השבירה היה‬ ‫הדרך של א"ק‪ ,‬שיש שם רק עוביות דשורש‪.‬‬ ‫רק פרט האחרון‪ ,‬ואז היו הפרצופים רק בסוד‬ ‫והוא דרך של מסירות נפש‪ ,‬כי הוא במלכות‬ ‫היראה ולא היה אהבה ביניהם‪ ,‬כדאיתא בעץ חיים‬ ‫דא"ק‪ ,‬כי הרי להמשיך האור לעולם העשיה‪ ,‬הרי‬ ‫)דף נ"ב ע"ג בהגה"ה להר"א הלוי(‪ .‬ואחר כך‬ ‫צריכים לעשות מעשיה דא"ק להתהפך לא"ק‬ ‫מתגדלים הפרצופים להיות שוה בשוה‪ ,‬שזהו סוד‬ ‫דעשיה בכח התכללות והתקשרות‪ .‬ומסירות‬ ‫אהבה‪ .‬כדאיתא בשער המוחין פרק ט' שאין יחוד‬ ‫נפש מושרש במלכות דא"ק‪ ,‬וכשמשתוקק‬ ‫אלא בשוין‪ ,‬שזהו סוד הנשיקין‪ .‬ועל ידי זה‬ ‫באהבה ויראה‪ ,‬הרי עלה לדרגת ז"א דא"ק‪ ,‬וכל‬ ‫מתקשרים הפרצופים ומלבישים זה לזה‪ ,‬והוא סוד‬ ‫העבודות הוא בהשתוקקות‪ ,‬ועל ידי זה נמשך‬ ‫איך שהשם הוי"ה באורך מתפשט גם ברוחב‪ ,‬בסוד‬ ‫האור למטה‪.‬‬ ‫התכללות והתקשרות‪.‬‬ ‫וזהו הגילוי של עולם העקודים‪ ,‬שהוא עולם‬ ‫ואז עדיין נשאר עבודתינו לתקן את הפרט‬ ‫הא"ק; כי עקודים נבחן לבחינת 'ולהחיותם‬ ‫האחרון‪ ,‬שזהו הסוד שגם אחר התגלות‬ ‫ברעב'‪ ,‬שכל החיות נמשך על ידי השתוקקות‬ ‫האהבה‪ ,‬יש יראה גם בתוך האהבה‪ .‬ואדרבא‬ ‫והרעב‪ .‬ולכן בעולם העקודים נמשך האור בדרך‬ ‫היראה בדרגא היותר עליונה‪ ,‬כולל בתוכו גם את‬ ‫מטי ולא מטי‪ ,‬שהוא סוד רצוא ושוב‪ ,‬שזהו דרך‬ ‫האהבה קצח‪ .‬וזהו סוד ההתכללות והתקשרות‬ ‫ההשתוקקות‪ .‬ודלא כמו בעולם האצילות‬ ‫בפרט האחרון המבואר בדברי הרש"ש‪ ,‬שגם אחר‬ ‫שמתגלה שם כח הביטול של החכמה‪ ,‬אלא בא"ק‬ ‫התלבשות הפרצופים שוה בשוה בסוד האהבה‪,‬‬ ‫הוא בדרך ההשתוקקות‪ ,‬כי מתגלה שם רק‬ ‫עדיין יש יראה בפרט האחרון‪ ,‬ויש לכלול את‬ ‫העוביות דשורש‪ ,‬שהוא סוד המלכות דא"ק‪,‬‬ ‫_________________________‬ ‫קצח‪ .‬עיין ליקוטי ביאורים לרבי הילל מפאריטש‪ ,‬על שער היחוד פרק ד'‪.‬‬ ‫שיעור יומי‬ ‫קנו‬ ‫התכללות והתקשרות של העובי‪ ,‬יש לתקן גם את‬ ‫שניהם גם יחד‪ .‬וזהו סוד מיעוט הלבנה‪ ,‬דהיינו‬ ‫הפרט האחרון‪ .‬ועל ידי התכללות שני העבודות‪,‬‬ ‫שהעבודה הוא בפרט האחרון‪ ,‬בדרך ירידה‪ .‬שלכן‬ ‫מקבלים הג' גווני קשת של 'אש מים רוח'‪ ,‬שעל‬ ‫כל המשכת האור מן החכמה דא"ק‪ ,‬הוא רק בעת‬ ‫ידם מקבלים את סוד השכינה‪ ,‬כמבואר בזוהר כאן‪.‬‬ ‫המיעוט‪ ,‬כי תכלית העבודה הוא שגם אחר‬