gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: ויצא (2026-11-16)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון סו‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫עבודת השבת‬ ‫שבת‬ ‫עי_לאה‬ ‫רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת [ב]‬ ‫אחרא קדישא עלאה‪ ,‬בעי לאסחאה גרמיה‬ ‫הקדמת התשובה לניקיון הפנימי‬ ‫הניקיון החיצוני צריך‬ ‫למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא'‬ ‫להביא לניקיון הפנימי‬ ‫קודם שניכנס לבאר פרטי הדברים‪ ,‬מה‬ ‫(כשנכנסת שבת צריכים עם הקודש לרחוץ עצמם‬ ‫במאמר הקודם ביארנו את תועלת הרחיצה‬ ‫יעשה ויזכה גם לניקיון הפנימי‪ ,‬יש להקדים‬ ‫משימוש החול‪ ,‬לפי שבחול רוח אחרת שורה עליהם‪.‬‬ ‫לכבוד ולעונג השבת‪ .‬בסוף הדברים הזכרנו‬ ‫ולומר‪ ,‬כי לעצם הניקיון הפנימי צריך‬ ‫וכשרוצה האדם לצאת מרוח זו ולהיכנס ברוח אחרת‬ ‫את דברי השל"ה הק' שיש סוד ברחיצה זו‪,‬‬ ‫להקדים את מעשה התשובה‪.‬‬ ‫קדושה ועליונה‪ ,‬צריך לרחוץ עצמו‪ ,‬כדי שתשרה‬ ‫ואין כוונתו למצוות אלו שאינם בגדר סוד‪.‬‬ ‫עליו)‪ .‬והרמ"ק באור יקר ומהרח"ו באור‬ ‫וכך כתב הרמ"ק בסידורו תפילה למשה (עמ'‬ ‫החמה ביארו הדברים כלפי הרחיצה‪.‬‬ ‫קצא‪' :).‬עיקר תיקון הכל‪ ,‬לעשות לו לשבת‬ ‫ובספר יסוד ושורש העבודה (עמ' ריד) כתב‪:‬‬ ‫דירה נאה בסוד טהרת האדם עצמו מכל‬ ‫'מי שהאיר לו ה' עיני שכלו לעיין בכתבי‬ ‫וכתב הרמ"ק בסידורו תפילה למשה (עמ'‬ ‫האריז"ל‪ ,‬יראה שם התיקון הגדול והנפלא‬ ‫דבר מגונה‪ .‬לכך‪ ,‬כמה אזהרה יפה להתוודות‬ ‫קצא)‪' :‬אויר החול טמא‪ ,‬ואויר השבת טהור‪,‬‬ ‫מה שנעשה בעולמות העליונים על ידי‬ ‫האדם במעשיו ולטהר עצמו בתשובה‪ .‬ואחר‬ ‫כעין החילוק בין אויר ארץ ישראל לאויר‬ ‫רחיצת פניו ידיו ורגליו במים חמים בערב‬ ‫שיטהר עצמו טהרה אמיתית שהיא טהרת‬ ‫ארץ העמים‪ .‬וכשם שיש שליטת החיצונים‬ ‫שבת קודש'‪.‬‬ ‫הנפש‪ ,‬יועיל מאד טהרת הגוף‪ .‬אמנם אם‬ ‫באויר ארץ העמים‪ ,‬כך יש שליטה לחיצונים‬ ‫הנפש פנימה מלאה פגמים ודברים מכוערים‪,‬‬ ‫והנה רבנו תם בספר הישר (שי"ג) כתב כלפי‬ ‫בהנהגת החול‪ ,‬ובאויר דשבת מתקדש‪.‬‬ ‫רחוקה מאוד קדושת השבת ממנו‪ ,‬אף אם‬ ‫הטבילה ש'נְ ִק ּיוּת ַהגּ וּף יְ ַחדֵּ ׁש נְ ִק ּיוּת ַה ֵּלב‪.‬‬ ‫לכך ראוי לאדם לטהר עצמו לכבוד שבת‬ ‫יטהר הגוף ככל שירצה‪ .‬נמצא קודם כל דבר‬ ‫ְו ִטנּ וּף ַהגּ וּף יְ ַט ֵ ּנף ְּכמוֹ ֵכן ַה ֵּלב'‪ .‬אמנם כלפי‬ ‫לקדושת האויר הקדוש השורה‪ ,‬וכך נאמר‬ ‫צריך האדם לטהר נפשו מכל עון ואשמה‬ ‫מעשה הרחיצה ודאי אין דברים עליונים‬ ‫שהיו מביאים לו עריבה וכו'‪ ,‬והיה רוחץ בה‬ ‫ולשוב אל אלוהיו מכל אשר חטא על הנפש‪,‬‬ ‫אלו נפעלים מאליהם‪ ,‬אלא שכשהאדם‬ ‫פניו ידיו ורגליו'‪.‬‬ ‫מפני שתוספת אור באה להאיר הנפש'‪.‬‬ ‫מכבד את השבת בניקיון החיצוני של גופו‪,‬‬ ‫למדנו שהרוח שהקב"ה משפיע בימי החול‬ ‫הוא צריך להתעורר גם לניקיון הפנימי‪ ,‬ובכך‬ ‫וכן כתב בספר קרבן שבת (פ"ו ס"ד)‪' :‬שהביאו‬ ‫נדבקת באדם‪ ,‬ועל כן צריך ביום השישי‬ ‫ניקוי הגוף מהזוהמא החיצונית יכין אותו‬ ‫לפני רבי יהודה עריבה מלאה מים‪ ,‬כדי‬ ‫לנקות גופו מהשפעת הרוח הזו על מנת‬ ‫לקליטת האור הרוחני המאיר בשבת‪.‬‬ ‫שיוסרו ממנו כתמי עוונותיו‪ ,‬כי אדם אין‬ ‫להכין גופו להשפעת רוח הקודש של שבת‪.‬‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬שכיון שהקב"ה הפליא‬ ‫צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'‪.‬‬ ‫והנה ברורים הדברים‪ ,‬שאין הניקיון החיצוני‬ ‫לעשות בבריאה לחבר הגשמי והרוחני‬ ‫של הזוהמה הגשמית הנדבקת באדם מועיל‬ ‫וכיון שהדבר פשוט אין מחילה בלא תשובה‬ ‫(רמ"א או"ח ו א)‪ ,‬אין כאן רק חיבור ׁ ְשכוּנִ י‪,‬‬ ‫להסיר את רוח החול‪ ,‬וכוונת הזוה"ק היא‬ ‫(ראה קה"ר פ"ד ט"ו; ובזוה"ק ח"ב קנ‪ ,):‬ודאי עשה‬ ‫שהם שכנים זה לזה‪ ,‬אלא חיברם זה‬ ‫שבעת שמנקה גופו הגשמי יכוון גם להסיר‬ ‫תשובה בעת ההיא‪ .‬ועל כן‪ ,‬כל אדם קודם‬ ‫לזה‪ ,‬והם יונקים ומניקים זה לזה‪ .‬ועל כן‪,‬‬ ‫את רוח החול ממנו‪.‬‬ ‫שרוחץ גופו ומנקהו מהזוהמה החיצונית‪,‬‬ ‫בטהרת הנשמה הגוף מתעדן‪ ,‬וח"ו להיפך‪,‬‬ ‫ורוצה לצרף לזה גם מעשה מירוק רוחני‪,‬‬ ‫בהתגשמות הגוף גם הנפש מתלכלכת (ועיין‬ ‫ונתחדש בדברי הזוה"ק‪ ,‬שהדבר מסור ביד‬ ‫צריך לשוב בתשובה על עוונותיו‪.‬‬ ‫ברמב"ם הלכות דעות פ"ד ה"א)‪.‬‬ ‫האדם להסיר רוח זו ממנו‪ ,‬כי היא אינה‬ ‫חלק מעצמותו אלא רק שורה עליו‪ ,‬וכשם‬ ‫מעתה נעבור לבאר פרטי הנקיות הפנימית‬ ‫וכתב הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג פל"ג)‬ ‫שנתן הקב"ה הכוח בידו להסיר את הזוהמה‬ ‫השייכים לרחיצת הגוף בחמין בערב שבת‪.‬‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬שאף 'שניקוי הבגדים ורחיצת‬ ‫הגשמית החיצונית על ידי שפשוף‪ ,‬כך בידו‬ ‫הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים גם הוא מכוונת‬ ‫להסיר הרוח האחרת השורה עליו בימי‬ ‫ניקיון הגוף מרוח החול‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬אך כל זה אחרי טהרת המעשים‪,‬‬ ‫החול‪ .‬והדבר תלוי ברצונו‪ ,‬וכל שמחליט‬ ‫והכשרתו לקבל רוח הקודש‬ ‫וטהרת הלב‪ ,‬מהדעות הטמאות והמידות‬ ‫בליבו בהחלטה גמורה שאינו רוצה שתהיה‬ ‫הבחינה הראשונה היא המבוארת בזוה"ק‬ ‫המגונות‪ .‬אבל אדם המסתפק בניקוי הנראה‪,‬‬ ‫שורה עליו‪ ,‬היא מסתלקת מאליה‪.‬‬ ‫ברחיצה וטהרת הבגדים לבד‪ ,‬עם רוב‬ ‫(ח"ב רד‪ ).‬ש'כד עאל שבתא‪ ,‬אצטריכו אינון‬ ‫הכנה ראשונה זו‪ ,‬היא בבחינת 'סור מרע'‪,‬‬ ‫עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משימושא‬ ‫התאווה בתענוגים‪ ,‬הוא בתכלית הגנות'‪.‬‬ ‫שמבטל את רוח ימי החול השורה עליו‪,‬‬ ‫דחול‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬בגין דבחול רוחא אחרא‬ ‫מעתה יש לדעת מהם התועלתיות הפנימיות‬ ‫ובכך הוא מכין עצמו להשראת האור הרוחני‬ ‫אזלא ושטיא ושרא על עמא‪ ,‬וכד בעי בר‬ ‫מהרחיצה בערב שבת‪ .‬ומצינו כמה בחינות‬ ‫של השבת‪.‬‬ ‫נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא‬ ‫בזה‪ ,‬ויתבארו הדברים להלן‪.‬‬ ‫עומד לפני‬ ‫תיקון המידות‬ ‫מדה כנגד‬ ‫עבודת התפילה‬ ‫המ_לך‬ ‫מדה‬ ‫מאה ברכות בכל יום [ה]‬ ‫מידת העצלות [י]‬ ‫פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא‬ ‫סדר עבודת ה' של האדם על‬ ‫סברות העצל‬ ‫ידעתי ספורות‪ ,‬רוצה לומר כי שבחך לא‬ ‫ידי אמירת מאה ברכות‬ ‫יכללהו המנין‪ ,‬אבל אקבלנו עלי כל ימי ולא‬ ‫א) כתב האורחות צדיקים‪' :‬העצל מחמת‬ ‫לשון התורה שעליו סמכו חכמים לחיוב‬ ‫העצלות מעלה בליבו סברות של טעות‪.‬‬ ‫אמנע ממנו תמיד‪ .‬והאהבה והיראה מאין‬ ‫המאה ברכות הוא (דברים י יב)‪'ְ :‬ו ַע ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫ומורה היתר לעצמו לומר‪' ,‬טוב לגוף המנוחה‬ ‫ספק נכנסות בנפש עם אלה העניינים'‪.‬‬ ‫ָמה ה' ֱאל ֶֹה ָיך ׁ ֹש ֵאל ֵמ ִע ָּמ ְך ִּכי ִאם לְ יִ ְר ָאה ֶאת‬ ‫להתחזק‪ ,‬כי כשהאדם חזק הוא יכול לעשות‬ ‫עצה טובה למנות את‬ ‫ה' ֱאל ֶֹה ָיך‪ ,‬לָ לֶ ֶכת ְּב ָכל דְּ ָר ָכיו‪ ,‬וּלְ ַא ֲה ָבה אֹתוֹ ‪,‬‬ ‫יותר מהחלש'‪ .‬נמצא‪ ,‬שהעצלות גורמת‬ ‫הברכות שמברך‬ ‫ְולַ ֲעבֹ ד ֶאת ה' ֱאל ֶֹה ָיך ְּב ָכל לְ ָב ְב ָך ו ְּב ָכל נַ ְפׁ ֶש ָך'‪.‬‬ ‫שיחפש סברות לומר שעושה מצוה לבטל‬ ‫וכתב בספר צרור המור ש'המשלים מאה‬ ‫מהלימוד‪ .‬אף על פי שעיקר הסברא אמת‪,‬‬ ‫כתב בספר סדר היום (חיוב מאה ברכות בכל יום)‬ ‫ברכות בכל יום חשוב עליו כאילו מקיים‬ ‫שטוב לנוח כדי שיתחזק‪ ,‬או לשמוע מילי‬ ‫'טוב לאדם לכוון בברכותיו ולמנות אותם‬ ‫ליראה את ה'‪ ,‬וללכת בכל דרכיו‪ ,‬ולאהבה‬ ‫דבדיחותא לפתוח הלב‪ ,‬אך זהו דוקא לאדם‬ ‫מתחילת הלילה אחת לאחת למצוא חשבון‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬ולעבוד את ה'‪ ,‬ולשמור מצוותיו‪ .‬ולפי‬ ‫הזריז ועוסק בתורה‪ .‬כי אין ככוח האבנים‬ ‫למען דעת כמה ברכות הוא מברך‪ ,‬שלא‬ ‫שזה אינו טורח גדול לאדם בהשלמת מאה‬ ‫כוח האדם‪ ,‬או עצמותיו כנחושת‪ ,‬לטרוח‬ ‫יפחות ממאה' בכל יום‪ ,‬וכל המוסיף מוסיפין‬ ‫ברכות‪ ,‬אמר 'מה ה' אלהיך שואל מעמך'‪.‬‬ ‫תמיד‪ ,‬ופעמים צריך לנוח כדי שיתחזק‪ ,‬אבל‬ ‫לו‪ .‬ומפני שתפילת ערבית בתחילת הלילה‬ ‫העצל מיישר זאת הסברא ונמשך אחריה עד‬ ‫והיא התחלת היום‪ ,‬שהיום הולך אחר הלילה‪,‬‬ ‫למדנו מדבריו שיש כאן מהלך עבודה בן‬ ‫שיתבטל מכל וכל‪ .‬ולעולם בענין שיש בו‬ ‫צריך להתחיל ולמנות מתפילת ערבית‪.‬‬ ‫חמש שליבות‪ .‬היראה‪ ,‬ההליכה בדרכיו‪,‬‬ ‫טורח‪ ,‬יעשה סברא לפי העצלות'‪.‬‬ ‫האהבה‪ ,‬העבודה הגמורה‪ ,‬וקיום המצוות‬ ‫ויהיו ברכות ראויות להימנות‪ ,‬שיברך אותם‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫מבואר מדבריו שאין העצל ממציא סברות‬ ‫בכוונה ראויה‪ ,‬דאי לאו הכי ברכות פסולות‬ ‫שאין בהם טעם כלל‪ ,‬אלא משתמש‬ ‫איקרו ואינן ראויות למנין‪ ,‬אדרבא לחטא‬ ‫וכך הוא מהלך הדברים‪ .‬כאשר הוא מברך‬ ‫בסברות נכונות ומיישר אותן ונמשך אחריהן‬ ‫יחשב לו ח"ו‪ .‬ומה טוב חלקו ומה נעים‬ ‫את ה' על כל מה שמקבל ממנו‪ ,‬ומכיר‬ ‫עד שיתבטל מכל וכל‪ .‬מעתה יש לדעת‪ ,‬כיון‬ ‫גורלו אם יוכל למנות אותם כולם בכוונה‪ ,‬כי‬ ‫בדבר שהכל ממש מידו יתברך‪ ,‬מתמלא‬ ‫שהסברא ביסודה אמת‪ ,‬איך ידע אם היא‬ ‫ודאי עשה רושם למעלה ומברכותיו יברכו‬ ‫יראה מהמלך שבידו להפסיק בכל עת כל‬ ‫באה במקומה‪ ,‬או שהיא תולדת העצלות‪.‬‬ ‫עליונים ותחתונים‪.‬‬ ‫דבר שיש לו‪ .‬מתוך היראה הוא מבין שהוא‬ ‫חייב לעבוד את ה' כדי שימשך לו השפע‪,‬‬ ‫מדיוק לשונו למדנו שישנם שני דברים שעל‬ ‫נמצא תועלת ממנין הברכות‪ ,‬שכשם שאדם‬ ‫ועל כן היראה מביאה אותו להליכה בדרכיו‪,‬‬ ‫פיהם יוכל האדם לעמוד על הדברים‪ .‬האחד‪,‬‬ ‫שמונה פירותיו למוכרן בשוק הריהו מעבירם‬ ‫והיינו עבודה מתוך יראה‪ .‬והעבודה‪ ,‬אף‬ ‫כאשר רואה שהסברא שנמשך אחריה‬ ‫תחת השבט ובודק כל אחד שראוי למכירה‪,‬‬ ‫שבאה מתוך יראה‪ ,‬מכל מקום היא מקרבת‬ ‫מבטלת את הדבר מכל וכל‪ .‬באופן זה ודאי‬ ‫כך ע"י המניין בודק הברכה שתהיה ראויה‬ ‫את האדם אל הקב"ה‪ ,‬כי 'אחרי הפעולות‬ ‫אינה סברא נכונה אלא תולדת העצלות‪.‬‬ ‫למניין‪ ,‬כדברי הסדר היום‪ .‬וכן כתב היעב"ץ‬ ‫נמשכות הלבבות' (חינוך טז)‪ ,‬והקירבה‬ ‫והשני‪ ,‬כאשר באה הסברא במקום הטורח‪,‬‬ ‫בסידורו‬ ‫שאז יש עליו לחקור הרבה האם אינה‬ ‫מביאה לאהבה את ה'‪ ,‬הנותן לו בכל מכל‬ ‫מתולדת העצלות הרואה את גודל העמל ועל‬ ‫ולפי"ז נראה כי צריך להקדים את המניין‬ ‫כל‪ .‬וכאשר היראה והאהבה מתערבים‬ ‫כן מלמדת אותו סברות לבטל המעשה‪.‬‬ ‫קודם הברכה על מנת שבמניינו ייזכר לברך‬ ‫בקרבו בבחינת רצוא ושוב‪ ,‬הרי הם מביאים‬ ‫אותה כראוי‪ ,‬כי מה יועיל לו המניין אחרי‬ ‫את האדם להתבטלות מוחלטת כלפי ה'‪,‬‬ ‫ב) שלמה המלך (משלי כו יג) שם בפי העצל‬ ‫שהוציא הברכה מפיו במהירות ללא כוונה‪,‬‬ ‫ובזה הוא מגיע לבחינת 'עבודת ה'‪ ,‬שהיא‬ ‫את הטענה ׁ ַ'ש ַחל ַּבדָּ ֶר ְך‪ֲ ,‬א ִרי ֵּבין ָה ְרחֹ בוֹ ת'‪.‬‬ ‫והיא כבר בבחינת מעוות לא יוכל לתקון‪.‬‬ ‫בחינת 'עבד'‪ ,‬והיא ההתבטלות הגמורה‬ ‫דבר המעלה גיחוך בעינינו‪ .‬אמנם בזמן‬ ‫כלפי הקב"ה‪ ,‬כעבד שידו כיד רבו‪ ,‬ואין לו‬ ‫שלמה היו אריות בארץ ישראל‪ ,‬ואינה טענה‬ ‫בספר העיתים הביא מחלוקת הקדמונים‬ ‫מופקעת‪ ,‬אלא שלא הסתובבו ברחובות‪.‬‬ ‫משלו כלום‪ .‬כי מחמת היראה מבטל הרצון‬ ‫אם מונים היום והלילה או הלילה והיום‪,‬‬ ‫ובספר אורחות צדיקים מנה שבעה טענות‬ ‫לחטא‪ ,‬ומחמת האהבה כוסף לעשות רצון‬ ‫ולא הוכרע הדבר (וראה משנ"ב סי' מו סק"י‪,‬‬ ‫שהעצל מעלה‪ ,‬וכולם פרי הדמיון שהעצלות‬ ‫קונו‪ ,‬ונמצאת עבודתו שלימה‪ .‬ואז 'שומר‬ ‫וצ"ע בדבריו‪ ,‬ואכ"מ)‪ .‬והנה הלילה תחילת היום‬ ‫מגבירה בקרבו‪ .‬כלומר‪ ,‬העצלות משתמשת‬ ‫מצוותיו' כראוי‪ ,‬דהיינו שמקיימם מחמת‬ ‫החדש‪ ,‬וא"כ יש להתחיל המנין מלילה‪ ,‬וכמו‬ ‫בכוח הדמיון שבאדם‪ ,‬להגדיל את הדברים‬ ‫היראה‪ ,‬ומצפה לקיימם (שומר מלשון‪ ,‬מצפה‬ ‫שכתב בסדר היום הנ"ל‪ .‬אמנם כתב הש"ך‬ ‫הקטנים הנכונים‪ ,‬ומכסה על שכל האדם‬ ‫ראה רש"י בראשית לז יא)‪ ,‬מחמת האהבה‪.‬‬ ‫עה"ת (ויקרא א ב) 'אדם כי יקריב מכם'‪ ,‬מכם‬ ‫שלא יראה שבאמת החשש הזה אחד לאלף‪,‬‬ ‫בגימטריה מאה‪ ,‬שכל האומר מאה ברכות‬ ‫וכן כתב הכוזרי (ג יא)‪ :‬כבר קבלנו כי המעט‬ ‫ובשאר ענייניו אינו חושש לדברים שכאלו‪.‬‬ ‫בכל יום כאילו הקריב קרבן (וראה כעין זה‬ ‫שבשיעורים אשר יצא האדם בהם ידי‬ ‫במאמר מרדכי סי' מו)‪ .‬וכיון שהוא כקרבן יש‬ ‫חובתו מהתשבחות‪ ,‬הם מאה ברכות לא‬ ‫יבדוק האדם עצמו‪ ,‬בתירוצים שמספר‬ ‫לבאר השיטה שהולכים במנין מתחילת‬ ‫לעצמו כדי להימנע מעשות טוב‪ ,‬או להעלים‬ ‫פחות‪ .‬וכל אשר יוסיף יהיה תוספת מקרבת‬ ‫עין מרע‪ ,‬ויראה שאף הוא רואה שחל בדרך‬ ‫היום‪ ,‬כי בקדשים הלילה הולך אחר היום‪.‬‬ ‫אל האלהים‪ ,‬וכמו שאמר דוד (תהלים עט טו)‬ ‫וארי ברחובות‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬ ‫הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ‬