gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעינות הלוי · Mayanois Halevi — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: מעינות הלוי · Mayanois Halevi

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מעינות הלוי · Mayanois Halevi — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ומכ"ק מרן רבינו 'בעל מחשבת הלוי' זצוק"ל‬ ‫ומכ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫פר' ויצא תשפ"ז‬ ‫גליון א' – תקצ"ה‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ברש"י‪ ,‬וילך חרנה ‪ -‬יצא ללכת לחרן [פי'‪ ,‬הגם דשהה בהליכתו‬ ‫ולא בא תיכף לחרן אבל דעתו ללכת לשם]‪.‬‬ ‫נראה לבאר‪ ,‬על פי מה שפירשנו במק"א על אמרם ז"ל (ברכות ו‬ ‫ע"א) מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם [ובאבות (פ"ג מ"ו)‬ ‫איתא זה גבי עסק התורה] שנאמר (תהלים פב‪ ,‬א) אלקים נצב בעדת‬ ‫א'ל‪ ,‬ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם וכו'‪ ,‬וכי מאחר‬ ‫דאפילו שלשה עשרה מבעיא‪ ,‬ומתרצינן‪ ,‬עשרה קדמה שכינה‬ ‫ואתיא תלתא עד דיתבי‪ ,‬וכו'‪ .‬ואי' שם (ע"ב)‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬בשעה‬ ‫שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא עשרה מיד כועס וכו'‪- .‬‬ ‫ובתשובות הרשב"א (ח"א סימן נ) הקשה‪ ,‬הא אמרינן דבעשרה קדמה‬ ‫שכינתא‪ ,‬ואתיא גם כשעדיין לא נמצאים שם עשרה‪ ,‬א"כ אמאי‬ ‫כשלא מצא עשרה מיד כועס‪.‬‬ ‫אלא י"ל ביאורו על פי הידוע ומבואר גם בספה"ק‪ ,‬דבמקום‬ ‫שמחשבתו של אדם דבוקה‪ ,‬מתייחס כולו שמה‪ ,‬כי המחשבה היא‬ ‫כאבן שואבת ונמשך האדם אחריה בין בקדושה בין בעבירה ח"ו‬ ‫(עי' דרשות ח"א שער נח‪ ,‬ח"ב שער קעב)‪ .‬וע"כ אם במחשבה הוא בבית ה'‪,‬‬ ‫הרי הוא נמשך אחריה ונחשב כאילו הוא כבר שם‪ - .‬ובזה יתורץ‬ ‫שפיר קושיית הרשב"א‪ ,‬דבעשרה קדמה שכינתא ואתיא ‪ -‬היינו‬ ‫כאשר כל העשרה כבר נמצאים שם במחשבה‪ ,‬והקב"ה היודע‬ ‫מחשבות רואה בביה "כ שיעור קומה הרוחנית של העשרה‪ ,‬אבל‬ ‫בשעה שבא הקב"ה לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה ‪ -‬דהיינו‬ ‫שאף מחשבתם אינה לבוא כעת לבית הכנסת אלא בחוצות‬ ‫תשוטט ולשם היא דבוקה‪ ,‬אפילו יבואו אחרי זה‪ ,‬מכל מקום עדיין‬ ‫אינם נמצאים שם בשיעור קומתם הרוחנית‪ ,‬על כן מיד הוא כועס‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל כאן‪ ,‬וילך חרנה ‪ -‬יצא ללכת לחרן‪ ,‬כיון דמחשבתו‬ ‫היתה דבוקה ללכת שמה כציווי אביו יצחק‪ ,‬הרי הוא כאילו נמצא‬ ‫[תשל"ה]‬ ‫כבר שם‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ברש"י‪ ,‬מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם‪ ,‬שבזמן‬ ‫שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה‬ ‫הודה פנה זיוה פנה הדרה‪ .‬ובמדרש (ב"ר סח‪ ,‬ו) הקשו‪ ,‬הא הכא‬ ‫הוי יצחק ורבקה‪ ,‬רבי עזריה בשם רבי סימון אמר‪ ,‬לא דומה‬ ‫זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים‪.‬‬ ‫נראה הענין בזה‪ ,‬כי לכל צדיק מעלתו המיוחדת לו‪ ,‬כאמרם‬ ‫ז"ל (בבא בתרא עה ע"א) לעתיד לבו א כל צדיק נכוה מחופתו של‬ ‫חבירו‪ .‬ולכן אף כי זיו צדקותו של יצחק ורבקה נשארו בבאר‬ ‫שבע‪ ,‬אך היות ועד עתה היה שם גם בחי' זיוו של יעקב הצדיק‪,‬‬ ‫וזיו זה מיוחד רק לו שהוא יכול להאיר ולא זולת‪ ,‬לכן עכשיו‬ ‫כשיצא משם פנה הודה זיוה והדרה של בחינתו דיעקב‪.‬‬ ‫[תשל"ה]‬ ‫וייקץ יעקב משנתו וגו' (כח‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫במדרש (ב"ר סט‪ ,‬ז)‪ ,‬רבי יוחנן אמר ממשנתו ‪ -‬רצה לומר‪,‬‬ ‫מלימודו‪ .‬והדבר צריך ביאור‪.‬‬ ‫נראה עפ"י דאיתא בספרים‪ ,‬כי הצדיקים גם בשינתם רחושי‬ ‫מרחשין שפתם מדברי תורה‪ ,‬וכדמובא בהקדמה לביאור הגר"א‬ ‫על או"ח‪ ,‬וכן מובא בשם האר"י הקדוש (פרי עץ חיים שער ק"ש‬ ‫שעה"מ פ"א) ‪ ,‬ומכל שכן בצדיקים ואבות הראשונים‪ .‬והיינו וייקץ‬ ‫ממשנתו ‪ -‬דלא משינתו קם אלא ממשנתו‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש‪ ,‬על פי דבריהם (ברכות יד ע"א) כל המשביע עצמו‬ ‫בדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות ‪ -‬הרי דעל ידי‬ ‫שמשביע עצמו מדברי תורה זוכה להתבשר בשורות טובות‪.‬‬ ‫ובזה י"ל וייקץ יעקב משנתו‪ ,‬מה דהקיץ כאן משינתו עם בשורות‬ ‫טובות – כאמור והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' (פס'‬ ‫יג‪-‬טו)‪ ,‬זה היה על ידי 'ממשנתו'‪ ,‬יען שלפני זה השביע עצמו י"ד‬ ‫(מתוך הצוואה הק')‬ ‫[תשי"א]‬ ‫שנים בדברי תורה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ג' דרגות בתפלה – עמידה שיחה ופגיעה ‪ -‬ביאורם‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ ,‬ויפגע במקום וילן שם וגו'‪ .‬אמרו חז"ל במס' ברכות (דף כ"ו‪ ):‬אברהם תקן תפלת‬ ‫שחרית שנאמר (בראשית י"ט כ"ז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם‪ ,‬ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים‬ ‫ק"ו ל') ויעמד פינחס ויפלל‪ ,‬יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כ"ד ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב‪ ,‬ואין‬ ‫שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים ק"ב א') תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו‪ ,‬יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר‬ ‫(כאן) ויפגע במקום וילן שם‪ ,‬ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמי' ז' ט"ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה‪ ,‬ואל תשא‬ ‫בעדם רנה ותפלה‪ ,‬ואל תפגע בי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והנה בפשטות מאמרם ז"ל משמע שהם היו ג' תקנות נפרדות‪ ,‬שחרית מנחה וערבית‪ ,‬ולפי"ז יש לדקדק מהו שינויי‬ ‫הלשונות עמידה שיחה ופגיעה‪ — .‬ואמרתי זה מכבר‪ ,‬שכל הג' לשונות עמידה שיחה ופגיעה‪ ,‬הם ג' תנאים יסודיים‬ ‫בענין התפלה‪ ,‬ומישך שייכי בכל תפלה ותפלה‪.‬‬ ‫הראשון שאמרו אין עמידה אלא תפלה‪ ,‬הכוונה על דרך מאמרם ז"ל (ברכות דף כ"ח‪ ):‬וכשאתם מתפללים דעו לפני‬ ‫מי אתה עומדים‪ ,‬ואם אינו מצייר בנפשו שעומד לפני ה'‪ ,‬אין זה מעשה תפלה‪ — .‬דהנה ברמב"ם איכא סתירה בענין‬ ‫חיוב הכוונה שמעכב גם בדיעבד‪ ,‬דבפרק ד' מהלכות תפלה (הל' א' והל' ט"ו) כתב‪ ,‬כל תפלה שאינה בכונה אינה תפלה‪,‬‬ ‫ואם התפלל בלא כונה חוזר ומתפלל בכונה‪ ,‬ובפשטות משמע שדין זה מעכב בכל התפלה מתחילתו ועד סופו‪ ,‬ובפרק‬ ‫י' מהלכות תפלה (הל' א') כתב‪ ,‬מי שהתפלל ולא כיון את ליב ו יחזור ויתפלל בכונה‪ ,‬ואם כיון את ליבו בברכה ראשונה‬ ‫שוב אינו צריך‪ .‬וצריך ביאור שהרי בפ"ד מבואר שכונת הלב מעכב בכל התפלה‪.‬‬ ‫ותירץ הגאון רבי חיים בריסקער זצ"ל‪ ,‬שיש דין כונת הלב והוא כונת פירוש המילות וזה מעכב רק בברכה ראשונה‪,‬‬ ‫אבל יש עוד דין כוונה והוא שיכוין שעומד בתפלה לפני ה' ובזה מיירי בפרק ד'‪ ,‬וכמו שכתב שם בהלכה ט"ז‪ ,‬כיצד היא‬ ‫הכונה שיפנה את ליבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה‪ ,‬והיינו שאין זה דין כוונה בעלמא‬ ‫אלא שזהו עצם מהות התפלה‪ ,‬ואם אינו רואה את עצמו שעומד לפני ה' אין זה מעשה תפלה‪ ,‬אלא הוא בכלל מתעסק‬ ‫שאין בזה דין מעשה בכל התורה‪ ,‬עכת"ד‪[ .‬וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' ט"ז]‪ — .‬ובעוה"ר ישנם אנשים שרק בסיום‬ ‫תפלת העמידה כשמתחיל לפסוע לאחוריו נזכר שעד עתה התפלל או לא התפלל‪.‬‬ ‫התנאי השני הוא‪ ,‬הא דאיפסק בשו"ע הלכות תפילה (סימן ק"א סעיף ב') ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים‬ ‫בשפתיו‪ ,‬עי"ש‪ .‬ועל זה אמרו חכז"ל אין שיחה אלא תפלה‪ ,‬היינו שיחה שמוציא הדברים בפה ולא במחשבה‪ ,‬כי על‬ ‫ת פלה במחשבה לא שייך לומר שיחה‪ ,‬והעיקר בתפלה הוא לחתך בשפתו כל תיבה ממטבע התפלה‪ ,‬ומעכב אפילו‬ ‫דעיבד‪ ,‬כי הגם שאמרו חכז"ל (סימן ק"א סעיף ב') איזה עבודה שבלב זו תפילה‪ ,‬מכל מקום לא די במחשבת הלב‪ ,‬אלא‬ ‫צריך בפה דוקא‪ ,‬ובמקום אחר הארכתי בזה‪.‬‬ ‫והשלישי הוא‪ ,‬ההפצרה וריבוי הבקשה‪ ,‬כי יש ב' בחינות של אופני תפלה‪ ,‬הא' כששערי שמים פתוחים‪ ,‬וזהו האופן‬ ‫הרגיל‪ ,‬והב' כששערי שמים אינם פתוחים‪ ,‬ואז צריך להפציר מאוד ולהרבות בבכי ותחנונים‪ ,‬ועל ידי זה הוא בוקע‬ ‫שערים ופוגע ממש בעולמות העליונים‪ ,‬שעל ידי זה מתקרב ביותר אל המקום ב"ה‪.‬‬ ‫וזהו הרמ ז כאן ויפגע במקום‪ ,‬ואמרו חכז"ל אין פגיעה אלא תפלה‪ ,‬היינו הפגיעה ממש בשערי שמים‪ ,‬שהוא מפציר‬ ‫מאוד‪ ,‬וזה הוא מדריגה גדולה יותר מסתם תפלה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪ ‬כח הרבים ‪‬‬ ‫‪ ‬אין התורה נקנית אלא בחבורה‪ ,‬ולא די בשנים רק צריך שיהי' חברותא‬ ‫שלימה של כמה תלמידי חכמים שעל ידי משא ומתן ביניהם‪ ,‬וע"י הגדה לפניהם‬ ‫ברבים התורה נקנית‪.‬‬ ‫‪ ‬ע"י זכות הרבים‪ ,‬וע"י עסק תורה ברבים ותלמידים הגונים נולדים חידושים‬ ‫אמיתים‪.‬‬ ‫‪ ‬תורת חסד שהוא תורה דרבים הוא חסד כפול‪ ,‬חסד של המרביץ תורה עם‬ ‫התלמידים‪ ,‬וחסד התלמיד עם הרב שגורם לו השפעה יתרה‪.‬‬ ‫‪ ‬שמעתי מגדולי ישראל‪ ,‬עדיף ויותר טוב לבוא לשיעור בבית הכנסת‪ ,‬גם‬ ‫אם יש חשש שתחטפנו תנומה מלהישאר ניעור בביתו וללמוד‪ ,‬ויש ענין גדול‬ ‫לבוא לבית הכנסת וללמוד גם בכי האי גוונא‪.‬‬ ‫‪.. ‬חייב כל אחד לקבוע עתים לתורה ‪ -‬בקר וערב לכה"פ‪ ,‬אם אי אפשר‬ ‫בענין אחר ‪ -‬ושיעורי תורה ברבים‪ ,‬כי שלחו מתם‪ ,‬הזהרו בחבורה‪ ,‬כאז"ל‪,‬‬ ‫(מכתב)‬ ‫ושאני רבים דנפשי זכותם‪.‬‬ ‫‪.. ‬עלה בידכם לשכור מקום תפילה עבור תלמידינו אשר בסביבה‪ ,‬אשר‬ ‫אי"ה ישמש מקום מרכזי לתורה לתפילה ולחסד‪ ,‬עם קביעת עתים ושיעורי תורה‬ ‫(מכתב)‬ ‫שונים‪ ,‬וע"י הברכה המיוחדת בענין‪ ,‬שאני רבים דנפישי זכותיה‪.‬‬ ‫"כי עי קר התקשרות אל הצדיקים ללכת בדרכיהם הטובים וללמוד תורתם" [שו"ת חלק יא‪ ,‬סימן ערב]‪.‬‬ ‫ה‬ ‫אגרות הלוי‬ ‫אין פנאי לוויכוחים ולנצחון‬ ‫ב"ה‪ .‬יום ט' כסלו תשל"ד לפ"ק‬ ‫אחדשה"ט‪ ...‬ראשית דבר אני מחזיק טובה לכם‪ ...‬פה אצלנו באופן‬ ‫פרטי הכל על מקומו ב"ה‪ ,‬והישיבה מתנהגת כרגיל וטוב‪ .‬כמובן במצב‬ ‫הארצי אין שינוי רב‪ ,‬כי אל לשכוח שיש חזיתות מלחמה‪ .1‬לפעמים‬ ‫באים חיילים משלנו עם שאלות‪ ,‬ומספרים מה שעבר עליהם‪ ,‬ומה‬ ‫שראו במלחמה האכזרית‪ ,‬קשה הכל להעלות על הכתב‪ .‬יתן ה'‬ ‫שמכאן ואילך יהיה שקט‪.‬‬ ‫‪ ...‬מעולם הייתי מחזיק בדרך זה‪ ,‬לכבד כל הצדיקים וכל גדולי‬ ‫ישראל וכל צדיקי אמת‪ ,‬כולם כוונתם לשם שמים‪ ,‬לעשות נח"ר‬ ‫ליוצר בראשית ולהרחיב גבול הקדושה‪ .‬לכן בימים שעברו וכהיום‬ ‫אני מקושר עם כולם‪ ,‬וכולם אלי ברגשי אהבה וכבוד‪.‬‬ ‫והעיקר להרבות פעלים לתורה וליראה‪ .‬אבל לוכוחים ולנצחון‬ ‫אין פנאי‪ ,‬כמליצתו המפורסמת של מרן החתם סופר זי"ע‪ ,‬לפעול‬ ‫יש פנאי ‪ -‬לנצח אין פנאי‪.‬‬ ‫והרי ני מסיים בברכה מרובה מרוח ועד גשם‪ ,‬ובהצלחה בכל‬ ‫הענינים‪.‬‬ ‫מצפה לישועת ה'‬ ‫שמואל הלוי ואזנר‬ ‫‪ 1‬המכתב נכתב לאחר ימי המחמה שפרצה ביום הכיפורים בשנת תשל"ד‪.‬‬ ‫ו‬ ‫לבא ע"י סוסים ופרדים יע"ש‪ ,‬ובעל זכרון יהודה נו"נ‬ ‫תפלת הדרך בנמלך להמשיך נסיעה נוספת‬ ‫קצת בזה ולבסוף מסיק דכל הלוך בזמן פרסה שהוא‬ ‫אשר שאלת‪ ,‬בענין קבוצת תלמידים שנסעו לחיפה‬ ‫בערך שעה ורבע‪ ,‬לא יאמר תפילת הדרך בשם ומלכות‬ ‫לניחום אבלים‪ ,‬ושם הציע אחד לחביריו לנסוע למירון‪,‬‬ ‫אפילו הולך למרחקים‪.‬‬ ‫האם צריכים לחזור ולומר תפלת הדרך‪ ,‬כיון שלא נכלל‬ ‫ובעניותי הדברים תמוהים‪ ,‬כי בנושא זה פשוט דלא‬ ‫בדעתם בתחילת הנסיעה‪ ,‬כעין המבואר בשו"ע (או"ח‬ ‫מחשבינן לפי הזמן רק קרבת העיר פרסה כפשוטה‪,‬‬ ‫סי' ק"י) לענין דעתו ללון בעיר א'‪ ,‬ושוב נמלך‪ ,‬שאומר‬ ‫דהלא בזה"ז שהולכים גם עם אוירונים דאפשר ללכת‬ ‫עוד פעם‪ ,‬וכב' הביא מס' תהל"ד‪.‬‬ ‫למדה"י רחוק תוך שעה וקצת יותר וכי זה סבה לפטור‬ ‫לדידי פשוט‪ ,‬דמחשבת לינה דוקא‪ ,‬כנראה במקור הדין‪,‬‬ ‫מתפילת הדרך הלא פשוט כי ע"י אורך המקום עד‬ ‫דהפוסקים הצריכו ליתן הגדרה בזה כיון שאומרה בכל‬ ‫שמגיע למטרה נתארך גם זמן הסכנה וצריך תפלה‪,‬‬ ‫יום אם הוחזק בדרך‪ ,‬בזה גדרו דהלינה מפסקת‪ ,‬ואם‬ ‫וראיתי שבעל זכרון יהודה הרגיש בהבדל זה אבל‬ ‫היה רק דעתו ללון מחשיבים כאילו לן‪ ,‬כבר כמבואר‬ ‫מדחה לה בלי טעם מתקבל על הלב‪ ,‬וע"כ פשוט דגם‬ ‫בלשון שו"ע הרב‪ ,‬אבל כהיום שחוזרים כ"פ לבית ללינה‬ ‫תוך זמן הלוך פרסה והולך באוטא או אוירון וכיו"ב‬ ‫ועדיין הם בדרך ורוצים להוסיף עוד ביקור של מצוה‪,‬‬ ‫(שו"ת חלק י סימן כא)‬ ‫שצריך לברך כהלכה‪.‬‬ ‫אין לנו הוכחה לחייב עו"פ ברכה‪.‬‬ ‫תפלת הדרך כשעוברים סמוך ונראה לישובים‬ ‫(שו"ת חלק יא סימן לא)‬ ‫הנה ת"ח אחד הציע דעתו דבזה"ז אין לברך תפילת‬ ‫אמירת תפלת הדרך שוב בהאיר היום באמצע נסיעה‬ ‫הדרך בברכה עם הזכרת ה'‪ ,‬היות שבהרבה דרכים ישנם‬ ‫אשר שאל כהלכה‪ ,‬בנסיעה באוירון מתחלת הלילה‪ ,‬אם‬ ‫ישובים סמוך לדרכים בתוך פרסה לדרך והלא נפסק‬ ‫כשהגיע יום באמצע הנסיעה חייב לברך עו"פ תפלת‬ ‫שבהגיע לתוך פרסה לעיר שוב לא יכול לברך‪,‬‬ ‫הדרך‪ ,‬ורוצה לדמות לברכת התורה בניעור כל הלילה‬ ‫והישובים כהיום צמודים שכיוצא מעיר אחת רצוני‬ ‫שכ' מג"א דאם אין לו אחר להוציא שיכול לברך‬ ‫מפרסת העיר שוב הוא תוך פרסה ליד עיר אחרת‬ ‫כשהגיע יום‪ ,‬דהפוסקים דנו בזה בסי' תצ"ד‪.‬‬ ‫באה"ק‪.‬‬ ‫לדידי אין הנדון דומה לתפלת הדרך‪ ,‬דשאני ברכת‬ ‫ולבבי לא כן ידמה‪ ,‬דתוך פרסה לא מוזכר רק כשיוצא‬ ‫התורה להמג"א שקבעו לכל יום‪ ,‬כמו שאר ברכות‬ ‫מעירו והוא עדין תוך פרסה לעירו שעדין לא חל עליו‬ ‫ששייך זה‪ ,‬אבל תפה"ד אם בירך בתחלת הלילה‬ ‫חיוב ברכה זו דתוך סמוך לעיר לא שכיחי חיות ולסטים‪,‬‬ ‫בתחלת הנסיעה‪ ,‬הרי בירך על דרך הנסיעה‪ ,‬והוא‬ ‫וכן בגמר הליכתו וכבר מסיים והוא מגיע למטרה שלו‬ ‫מחזיק בה‪ ,‬ולא הפסיק בלינה שהוא הגדר של הפסקה‬ ‫שוב לא שייך לברך עוד‪ ,‬אבל כשהוא הולך על אם הדרך‬ ‫כנ"ל‪ ,‬בודאי אין צריך לברך בבקר עו"פ‪.‬‬ ‫וסמוך לכביש הדרך או הנסיעה ישנם ישובים תוך ד'‬ ‫(שו"ת חלק יא סימן לא)‬ ‫מילים שיעור פרסה והוא עובר במעוף על ידם‪ ,‬והוא‬ ‫מרחק פרסה כשנוסעים ברכב‬ ‫באותם סכנות דרכים דשייכים בזה"ז כמו תאונות‬ ‫בענין תפלת הדרך ראיתי למר דו"ז הגאון הק' מהר"י‬ ‫השכיחים כ"כ בעו"ה‪ ,‬וכה"ג אריכות דרך זה הוא הגורם‬ ‫גרינואלד זצ"ל בתשובת זכרון יהודה או"ח סי' מ"ב‬ ‫לתפלת הדרך‪.‬‬ ‫שנו"נ אם היום שאפשר ללכת במסילת הברזל‬ ‫וראיתי במ"ב בבה"ל סי' ק"י שנסתפק בכזה והניח‬ ‫ובמכונית אם ג"כ השיעור כפרסה או אנו חושבים‬ ‫בצ"ע‪ ,‬ובעניותי סתימת הפוסקים כמפורש דחייב‬ ‫שיעור פרסה בזמן כאשר נסתפקו גדולי אחרונים לענין‬ ‫בתפה"ד וגם טעמא דמסתבר הוא‪.‬‬ ‫שמועה רחוקה עד עשרה פרסאות ביו"ד סי' שע"ה‬ ‫(שו"ת חלק י סימן כא)‬ ‫ס"ח‪ ,‬וכה"ג בפסחים צ"ד ע"א לענין דרך רחוקה ויכול‬ ‫ז‬ ‫מחשבת הלוי‬ ‫חידו"ת ממרן רבינו זיע"א‬ ‫והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו‬ ‫(כח‪ ,‬יב‪-‬יג)‪.‬‬ ‫וברש''י‪ :‬ניצב עליו ‪ -‬לשמרו‪ .‬וענין שמירה זו מבואר במדרש (ב"ר סח‪ ,‬יב) שהיו מלאכי‬ ‫מעלה מקטרגים אותו וסונטים בו את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה‪ ,‬עולים למעלה‬ ‫ורואים איקונין שלו ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן‪ ,‬וניצב השי"ת עליו לשמרו מהם‪.‬‬ ‫וכן אמרו במדרש עוד להלן (סט‪ ,‬ג) משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו‬ ‫זבובים שוכנים עליו‪ ,‬וכיון שבא מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו‪ ,‬כך בתחילה‬ ‫'והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו' כיון שנתגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מבואר בדברי המדרש שהיו המלאכים מקנאים ביעקב אבינו על גודל מעלתו‪ .‬וכעין‬ ‫זה פירש הרמב"ן בפרשת תצוה (שמות כח‪ ,‬לב) בשם פרקי היכלות לגבי הכהן הגדול‪,‬‬ ‫שהוצרך לשמירה מיוחדת שלא יפגעו בו מלאכי אלוקים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אולם בסוף הפרשה‬ ‫אנו מוצאים‪ ,‬שעל הפסוק (לב‪ ,‬ב‪-‬ג) ויפגעו בו מלאכי אלוקים וגו' ויקרא שם המקום ההוא‬ ‫מחנים'‪ ,‬כתב הרמב"ן‪ :‬נקרא שם המקום מחניים בלשון רבים‪ ,‬לרמז על מחנהו ומחנה‬ ‫העליונים‪ ,‬לומר כי מחנהו בארץ כמחנה המלאכים‪ ,‬כולם מחנות אלוקים מברכים לו‬ ‫ומודים בייחודו יתברך שמו לעולמים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ונמצאנו למדים דבר מבהיל‪ ,‬שבתחילה היו המלאכים מתקנאים בו והוצרך הקב"ה‬ ‫כביכול להתייצב עליו לשמרו מפניהם‪ ,‬ובסוף נהפכו פניהם של מלאכי מעלה שהיו‬ ‫מברכים לו ומודים בייחודו ית"ש וכו'‪ .‬והדבר טעון תלמוד‪ ,‬מעיקרא מאי הוי ולבסוף‬ ‫מאי הוי‪.‬‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬כי בתחילה עדיין עמד יעקב לבדו ‪ -‬באין עזר לו בעבודת הקודש‪ ,‬ולכן‬ ‫היה בכח המלאכים לפגוע בו ולהתקוטט עמו‪ ,‬אבל לאחר ששהה עשרים שנה בבית‬ ‫לבן הארמי‪ ,‬ובתוך מקום רשע מקור הטומאה והזוהמא גידל וחינך את צאצאיו זרע‬ ‫קודש י"ב שבטי יה עדות לישראל‪ ,‬קיבץ ורבה לו כוחות של קדושה וזכויות נשגבות‬ ‫ח‬ ‫בלי שיעור וחקר‪ ,‬עד שבחז רתו משם ברכוהו המלאכים הקדושים והודו לו על שזכה‬ ‫להתנשא ולהתגדל למדרגה גבוהה כל כך‪.‬‬ ‫*‬ ‫והיה ה' לי לאלוקים (כח‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וברש"י ‪ :‬שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף‪ ,‬שלא ימצא פסול בזרעי‪ .‬ויש להתבונן‪,‬‬ ‫איה נזכר בפסוק זה רמז לכשרות הדורות הבאים‪.‬‬ ‫ויתבאר בזה רמז נפלא ויסודי בעבודת חינוך הצאצאים‪ ,‬להורות בזה עד כמה חשובה‬ ‫ונחוצה עבודת ה' ויראת שמים של האב למען יוצאי חלציו‪ ,‬כי כאשר האב מתנהג כהוגן‬ ‫וירא את האלוקים בכל דרכיו‪ ,‬אזי לומדים ממנו בניו את הדרך הטובה והם מתלמדים‬ ‫להועיל ללכת גם כן באותה דרך ישרה של יראת ה' וקרבת אלוקים‪ .‬וכפי שאנו רואים‬ ‫זאת ממציאות החיים‪ ,‬שהבנים מסתכלים אחר אבותיהם ועושים כמעשיהם לטב‬ ‫ולמוטב‪ .‬וכאשר מבטיח דוד המלך ע"ה בספר נעימות זמירותיו (תהלים קיב‪ ,‬א‪-‬ב) 'אשרי‬ ‫איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאוד גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך'‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫כאשר האד ם הוא ירא את ה' באמת ובתמים ועובדהו בכל לבו ונפשו‪ ,‬אזי הוא משרה‬ ‫את רוח הטהרה על זרעו ועל הדורות אחריו‪ ,‬שיעתיקו את היראה הטהורה ואת העבודה‬ ‫העילאית לתהלוכות חייהם ומעשיהם‪.‬‬ ‫וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬כאשר 'והיה ה' לי לאלוקים' ואזכה להשראת השכינה‬ ‫בשלמות מתחילה ועד סוף‪ ,‬אדע בזאת שכל זרעי אחרי יזכה להשפעה גדולה לטובה‬ ‫ולא ימצא בהם פסול ח"ו‪ ,‬כי ילמדו ליראה את ה' ולאהבה אותו בכל לב ונפש‪.‬‬ ‫ולפי זה יתפרש גם לשון הכתוב שבירך הקב"ה את אברהם אבינו ע"ה בעת ציווי‬ ‫מצות ברית מילה כנאמר (לעיל יז‪ ,‬ז) 'והקימותי את בריתי וגו' להיות לך לאלוקים ולזרעך‬ ‫אחריך'‪ ,‬שכאשר יהיה השי"ת 'לך לאלוקים' ‪ -‬לאברהם אב המון גוים‪ ,‬ממילא יהיה‬ ‫לאלוקים גם 'ולזרעך אחריך' עד עולם‪.‬‬ ‫[שמואל א פרק כה]‬ ‫ט‬ ‫ידות הלוי‬ ‫פרקי הדרכה והליכות חיים‬ ‫ממרן רבינו שליט"א‬ ‫עדיפות הקפידה המבוקרת – מאשר התפייסות מנקרת‬ ‫עדיפות ריב פתוח – מאשר ויתור קשוח‬ ‫ויחר ליעקב וירב בלבן ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי וכו'‪ .‬אמרו חז"ל‬ ‫(במדרש תנחומא אות י"ג) קפדנותם של אבות ולא פיוסם של בנים‪ ,‬כתיב ויחר ליעקב וגו' ראה מה‬ ‫אמר לו בחרות אפו לא אמר לו אלא מה פשעי מה חטאתי‪ ,‬ואילו דוד בפיוסו שלא אבה לשלוח‬ ‫יד בשאול מה כתיב (ש"א כו‪,‬י) כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה‪ ,‬עכ"ל‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫דברי המדרש מתבקשים לה ארה‪ ,‬חז"ל באים לבטא את העדיפות שיש 'בקפידה' שהקפיד‬ ‫יעקב‪ ,‬יותר ממדת ה'ענווה ' שנהג בה דוד‪ ,‬הבה ונתבונן היכן טמונה מעלתה וחשיבותה של‬ ‫הקפדת יעקב אבינו‪ ,‬הרי הכתוב מעיד ויחר ליעקב וירב בלבן‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬היכן טמונה‬ ‫החסרון שהיה במדת הענווה שנהג דוד מול שאול המלך‪ ,‬הרי סוף סוף הוא נשבע שלא להרוג‬ ‫את שאול הגם שהיה בידו‪ ,‬והבא להרגך השכם להרגו‪.‬‬ ‫חז"ל מבקשים להעצים את כח המעצר של יעקב אבינו ואת השליטה המיוחדת שלו על סערת‬ ‫רגשותיו שהיתה לו באותה שעה‪ ,‬לעומת דוד המלך שהיה נרדף וביקש שאול המלך להרגו על‬ ‫לא עול בכפו‪ ,‬ובכל זאת על ידי שנתן ביטוי לצערו בנוסח הדברים שאמר הכתוב שם‪ ,‬הגדירוהו‬ ‫חז"ל כחסרון בשלימות השליטה על רגשותיו‪ ,‬כי לפי רום מעלתו של דוד המלך וצדקתו‪ ,‬לא‬ ‫היה צריך לומר מה שאמר‪.‬‬ ‫הנה יעקב אבינו היה נרדף עשרים שנה על ידי לבן‪ ,‬כאשר מרגע שדרך על מפתן ביתו התייחס‬ ‫אליו בשקרים ור מאות‪ ,‬ובכל זאת שלט ברוחו‪ ,‬ואמר בסך הכל מה פשעי ומה חטאתי וגו'‪ ,‬הבה‬ ‫נתבונן היכן יש במילים אלו מריבה‪ ,‬היכן באה כעסו של יעקב אבינו לידי ביטוי בדברים אלו‬ ‫שאמר‪ ,‬מדוע התורה אומרת על דיבורים אלו ויחר ליעקב – וירב בלבן‪.‬‬ ‫לעומת זאת הבה ונתבונן בחילופי הדברים שהיה שם בין דוד לשאול המלך‪ ,‬היכן מצאנו באותן‬ ‫דברים 'פיוס'‪ ,‬האם הדברים החריפים שאמר כי אם ה' יגפנו‪ ,‬או יומו יבא ומת‪ ,‬או במלחמה ירד‬ ‫ונספה‪ ,‬לזאת יקרא 'פיוס' אתמהה‪.‬‬ ‫אלא ‪ ,‬שלפעמים הרבה יותר קל לשתוק מאשר לומר דברים בשליטה מלאה‪ ,‬אמנם גם שתיקה‬ ‫שווה המון‪ ,‬וגם השתיקה לא ק לה היא‪ ,‬ובהחלט שהיא מעידה על שליטה על סערת רגשות‪,‬‬ ‫עם כל זה עדיין היא לא מגיעה לקרסולה של שליטה על הפה כאשר האדם לא שותק‪ ,‬ואומר‬ ‫מה שמעיק לו על הלב‪ ,‬כשהוא נמנע ורחוק מלומר את מה שהיה רוצה לומר‪.‬‬ ‫אם נתעמק בתכונת נפש האדם נמצא‪ ,‬שהשתיקה רועמת‪ ,‬השתיקה לא נותנת לזה שעומד‬ ‫מולו שיצא מכאן בהרגשה טובה‪ ,‬ואפילו לא חלקית‪ ,‬נקיפת מצפונו לא נותנת לו מנוח‪ ,‬אבל‬ ‫אם הנפגע אומר משהו‪ ,‬אבל אמירתו היא רחוקה ממה שיש לומר‪ ,‬הביטוי שלו רחוק מאוד‬ ‫מלהיות תואם למציאות של הפגיעה‪ ,‬זה שעומד מולו מרגיש הקלה‪ ,‬כאילו הנפגע מאשר‬ ‫שהפגיעה לא היתה כל כך נורא – וזה סיוט קשה ביותר לנפגע לתת לפוגע הרגשה של הקלה‬ ‫על נקיפות מצפונו [שאולי קיימת] ורגשי החרטה המתבקשים ממנו‪.‬‬ ‫י‬ ‫לעומת זאת יש מי שמציג מצג שוא‪ ,‬הוא אומר דיבורים שיש בהם 'לכאורה' מעין 'הבעת‬ ‫נכונות להתפייס'‪ ,‬אבל דווקא הדיבורים האלה חותכות בבשר החי של הפוגע‪ ,‬דווקא משפטים‬ ‫אלו כואבות וחודרות לעומק נפשו‪ ,‬כי כאשר אדם מצדיק את עצמו‪ ,‬ומביע נכונות להתפייס‬ ‫תוך כדי אמירות כואבות ‪ -‬הגם שעשית לי כך וכך‪ ,‬והוא מונה את העוולות שעשו לו‪ ,‬תוך כדי‬ ‫שהוא מצייר את הנזקים שנגרמו לו‪ ,‬אבל הוא מציג את עצמו כ'עניו' שמוכן למחול ולהתפייס‪,‬‬ ‫ואינו מעוניין לנקום וכו'‪.‬‬ ‫בכך הוא גורם שחבירו שפגע בו יכיר בעוולתו‪ ,‬ומעשיו יטפחו לו בפרצוף‪ ,‬ראה מה עשית לי‪,‬‬ ‫תכיר בנזקים שגרמת לי‪ ,‬ויש בזה משום עלבון גדול‪ ,‬וזו הסיבה שכל כך שיבחו חז"ל (שבת פ"ח‬ ‫ע"ב) את הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים‪ ,‬וכ"כ הגדילו שכרם‪ ,‬ז"א שאינם‬ ‫משיבים כלל על עלבון וחירופים‪ ,‬גם לא בצורה ומעטה של התנצלויות ופיוסים‪.‬‬ ‫ואף פיוסיו של יעקב עם כל הגדלות שהחשיבו חז"ל באמרם שעדיף לפני הקב"ה 'קפדנותם'‬ ‫של אבות‪ ,‬יותר מ'עניוות' של בנים‪ ,‬עם כל זה התורה מתארת זאת בגדר 'ויחר אף יעקב' ועוד‬ ‫שאף היתה מריבה ביניהם כאמור 'וירב יעקב בלבן'‪.‬‬ ‫הגם שקפדנות היא מדה גרועה מאור עד שחז"ל אומרים (שבת ל' ע"ב) לעולם יהא ענוותן כהלל‬ ‫ואל יהא קפדן כשמאי ‪ ,‬הרי שחז"ל הזהירו אף מקפדנותו של שמאי הגם שהיתה לשם שמים‪,‬‬ ‫ובכל זאת שיבחו את הקפידה של יעקב יותר מהעניוות של דוד‪ ,‬שנראה היפך דבריהם כלפי‬ ‫הלל ושמאי‪.‬‬ ‫כי אכן בדרך כלל העניוות משובחת הרבה יותר מהקפידה‪ ,‬אבל צריך לבדוק את הקפידה ואת‬ ‫העניוות היכן היא יושבת‪ ,‬יש קפידה שמופיעה בתמונה נהדרת שהקפידה תופסת שם מקום‬ ‫חיובי‪ ,‬ויש עניוות שמופיעה בתמונה מכוערת שגם היא מצטרפת לתפוס מקום שלילי בכל‬ ‫התמונה‪ ,‬ועל כגון דא אמרו חז"ל שהתורה מעדיפה את הקפידה מעניוות‪.‬‬ ‫ואכן ‪ ,‬יעקב אבינו שתק עשרים שנה בביתו של לבן‪ ,‬הוא לא ראה צורך לדבר‪ ,‬הוא העדיף‬ ‫לשתוק‪ ,‬אבל כאשר נצטווה לעזוב את ביתו של הרמאי הזה‪ ,‬ומשראה שהוא רודף אחריו‪ ,‬הבין‬ ‫יעקב אבינו שצריך לעצור את זה‪ ,‬הביע יעקב את הקפידה שיש לו עליו בלב ‪ -‬עכשיו‪ ,‬כשהוא‬ ‫לא מזכיר כלל את מה שהח ליף לו את רחל בלאה‪ ,‬ועוד‪ ,‬רק את הפרת התנאי האחרון שהיה‬ ‫ביניהם עם העקודים נקודים וברודים‪ ,‬לעומת זאת הוא חוזר ושואל 'בלי עקיצה כל שהיא' תגיד‬ ‫לי מה עשיתי לך שהנך רודף אחרי‪.‬‬ ‫אלו הם דיבורים שלא משקפים כלל את המציאות שעברה על יעקב אבינו בביתו של לבן‪,‬‬ ‫ודיבוריו מבקשים הסבר למה 'עכשיו' הנך רודף אותי‪ ,‬וכלל לא מתייחסים על העבר‪ ,‬זו היא‬ ‫הבעת קפידה בכוחות עצומים רוויית מעצורים‪.‬‬ ‫לעומת זאת דוד המלך אמנם אמר שבידו לנקום ולהרוג את שאול המלך‪ ,‬אבל הוא נשבע שלא‬ ‫יעשה זאת‪ ,‬ואם הוא צריך למות שימות כרצון ה' על יד מיתה פשוטה או מחלה או מלחמה‬ ‫ולא על ידו‪ ,‬אבל תוך כדי דבריו הוא מזכיר לו שרצה להרוג אותו‪ ,‬ואומר לו אל יפול דמי ארצה‪,‬‬ ‫ומוסיף דוד לעקוץ את שאול‪ ,‬שהוא מלך ישראל שמתענג לרדוף אחרי פרעוש קטן וכו'‪.‬‬ ‫חז"ל מכנים את דברי דוד בתואר 'ענוותנותם של בנים'‪ ,‬רבותינו ז"ל ירדו לעומק כוונתו וראו‬ ‫בדבריו שאמנם יש בה ענוה‪ ,‬אבל בכל זאת מכיון שמצאו פגם כל שהוא באופן הפיוס‪ ,‬לא רק‬ ‫שנפגמה מדת הענוה אלא שהעדיפו עליה את מדת הקפדנות של יעקב‪.‬‬ ‫כי ישנה עדיפות כאש ר הקפידה מבוקרת‪ ,‬יותר מהתפייסות כשהיא בצורה כואבת ומנקרת‪,‬‬ ‫ועדיפות ראשונה יש לריב גלוי ופתוח‪ ,‬הרבה יותר מוויתור שמאחוריו סגנון קשוח‪.‬‬ ‫[שמואל א פרק כה]‬ ‫יא‬ ‫הברכה שתרמו להוצאת הגליון‬ ‫על זיע"א‬ ‫יעמדו הלוי'‬ ‫אלה בעל 'שבט‬ ‫ממרן רבינו‬ ‫‪ ‬עושים חסד עם נשמתי ‪‬‬ ‫‪ ‬השותפים הקבועים ‪‬‬ ‫הרה"ח משה רוט הי"ו ‪ -‬י‪-‬ם‬ ‫הרה"ח משה אריה לזר הי"ו‬ ‫הרה"ח אברהם רוט הי"ו ‪ -‬י‪-‬ם‬ ‫‪ -‬חבר נשיאות המעינות‪-‬‬ ‫‪ -‬חברי נשיאות המעיינות ‪-‬‬ ‫לרגל שמחת נישואי הנכדה תחי'‬ ‫לרגל שמחת נישואי הנכדה ‪ /‬הבת תחי'‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫הרה"ג יוסף מנחם שטיין שליט"א‬ ‫הרה"ח יצחק עקיבא יהודה לוי הי"ו‬ ‫הרה"ח שמעון שטיין‬ ‫הי"ו ‪ -‬אנטוורפען‬ ‫לרגל שמחת נישואי הנכד ני"ו‬ ‫לרגל שמחת נישואי נכד ‪ /‬הבן ני"ו‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫‪-‬החתונה ג' וישלח ‪ -‬גני הדקל ב"ב‪-‬‬ ‫הרה"ח שלמה לוין הי"ו‬ ‫הרה"ח דוד לקס הי"ו‬ ‫לע"נ אביו הר"ר אהרן עמרם ב"ר אברהם מנחם ז"ל‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה תחי'‬ ‫נלב"ע ח' כסלו תשפ"ז ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫הרה"ח חיים מאיר ורטהיימר הי"ו‬ ‫הי"ו‪ -‬אשדוד‬ ‫הרה"ח יחיאל יהושע גלבר‬ ‫לע"נ אביו הר"ר מרדכי עזריה ב"ר יהושע ז"ל‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבן ני"ו‬ ‫נלב"ע י"ז כסלו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫לע"נ הרה"ח אליעזר שלמה ב"ר יששכר ז"ל בנדיקט נלב"ע כ"ה ניסן תשפ"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ברון שיר ושבח נשגר ברכת מזל טוב‬ ‫הרה"צ שלום הלוי וואזנר שליט"א‪ -‬מנצ'סטר‬ ‫לידידנו הדגול הוד והדר פועלו איש חי ורב פעלים‬ ‫במחשבה ובמעש ותבונה‪ ,‬מראשי העוסקים יומם‬ ‫לע"נ חמיו הרב דוד משה ב"ר ישראל יואל ז"ל‬ ‫ולילה לא ישבות בלו"נ למען הפצת תורת‬ ‫נלב"ע ט"ז כסלו תשפ"ה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מרן רבינו בעל שבט הלוי זיע"א‬ ‫ה"ה הרב שלמה שמואל טרייטל שליט"א‬ ‫הרה"ח משה הלוי רוזנברגר הי"ו ‪ -‬ברכפלד‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו הבה"ח מנחם מנדל ני"ו‬ ‫לרגל שמחת נישואי הבת תחי'‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫בורא עולם בקנין השלם זה הבנין‬ ‫המברכים בשמחה רבה‬ ‫הנהלת המכון‬ ‫רבני המכון‬ ‫הרה"ח יוסף צבי לוי הי"ו‬ ‫‪-‬החתונה ביום ה' וישלח ‪ -‬גני הדקל ב"ב‪-‬‬ ‫לרגל שמחת נישואי הנכדה תחי'‬ ‫למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫⚫ היכל שבט הלוי ⚫‬ ‫‪126‬‬ ‫פרשת וישלח תשס"ה ‪ /‬תשס"ז‬ ‫פרשת ויצא תשע"א‬ ‫חומש רש"י‪:‬‬ ‫‪451‬‬ ‫ימי חנוכה – הכנה ‪ //‬הלכה ‪ //‬דרוש‬ ‫עניני דיומא‪:‬‬ ‫⚫ היכל מחשבת הלוי ⚫‬ ‫‪452‬‬ ‫ימי חנוכה – הכנה ‪ //‬הלכה ‪ //‬דרוש‬ ‫עניני דיומא‪:‬‬ ‫⚫ היכל ידות הלוי ⚫‬ ‫עניני‬ ‫‪453‬‬ ‫ימי חנוכה – הכנה ‪ //‬הלכה ‪ //‬דרוש‬ ‫דיומא‪:‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון מעינות הלוי‬ ‫הו"ל והפצת תורת מרן רבינו הגה"ק בעל שבט הלוי זי"ע‬ ‫ת‪.‬ד‪ 550 .‬ב"ב דוא"ל‪ i5798836@gmail.com :‬טל‪03-5798836 :‬‬