מעינות הלוי · Mayanois Halevi — ויצא (2026-11-16)

ומכ"ק מרן רבינו 'בעל מחשבת הלוי' זצוק"ל
ומכ"ק מרן רבינו שליט"א
פר' ויצא תשפ"ז
גליון א' – תקצ"ה
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח ,י).
ברש"י ,וילך חרנה -יצא ללכת לחרן [פי' ,הגם דשהה בהליכתו
ולא בא תיכף לחרן אבל דעתו ללכת לשם].
נראה לבאר ,על פי מה שפירשנו במק"א על אמרם ז"ל (ברכות ו
ע"א) מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם [ובאבות (פ"ג מ"ו)
איתא זה גבי עסק התורה] שנאמר (תהלים פב ,א) אלקים נצב בעדת
א'ל ,ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם וכו' ,וכי מאחר
דאפילו שלשה עשרה מבעיא ,ומתרצינן ,עשרה קדמה שכינה
ואתיא תלתא עד דיתבי ,וכו' .ואי' שם (ע"ב) ,אמר רבי יוחנן ,בשעה
שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא עשרה מיד כועס וכו'- .
ובתשובות הרשב"א (ח"א סימן נ) הקשה ,הא אמרינן דבעשרה קדמה
שכינתא ,ואתיא גם כשעדיין לא נמצאים שם עשרה ,א"כ אמאי
כשלא מצא עשרה מיד כועס.
אלא י"ל ביאורו על פי הידוע ומבואר גם בספה"ק ,דבמקום
שמחשבתו של אדם דבוקה ,מתייחס כולו שמה ,כי המחשבה היא
כאבן שואבת ונמשך האדם אחריה בין בקדושה בין בעבירה ח"ו
(עי' דרשות ח"א שער נח ,ח"ב שער קעב) .וע"כ אם במחשבה הוא בבית ה',
הרי הוא נמשך אחריה ונחשב כאילו הוא כבר שם - .ובזה יתורץ
שפיר קושיית הרשב"א ,דבעשרה קדמה שכינתא ואתיא -היינו
כאשר כל העשרה כבר נמצאים שם במחשבה ,והקב"ה היודע
מחשבות רואה בביה "כ שיעור קומה הרוחנית של העשרה ,אבל
בשעה שבא הקב"ה לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה -דהיינו
שאף מחשבתם אינה לבוא כעת לבית הכנסת אלא בחוצות
תשוטט ולשם היא דבוקה ,אפילו יבואו אחרי זה ,מכל מקום עדיין
אינם נמצאים שם בשיעור קומתם הרוחנית ,על כן מיד הוא כועס.
ולפי"ז י"ל כאן ,וילך חרנה -יצא ללכת לחרן ,כיון דמחשבתו
היתה דבוקה ללכת שמה כציווי אביו יצחק ,הרי הוא כאילו נמצא
[תשל"ה] כבר שם.
ב
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח ,י).
ברש"י ,מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם ,שבזמן
שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה
הודה פנה זיוה פנה הדרה .ובמדרש (ב"ר סח ,ו) הקשו ,הא הכא
הוי יצחק ורבקה ,רבי עזריה בשם רבי סימון אמר ,לא דומה
זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים.
נראה הענין בזה ,כי לכל צדיק מעלתו המיוחדת לו ,כאמרם
ז"ל (בבא בתרא עה ע"א) לעתיד לבו א כל צדיק נכוה מחופתו של
חבירו .ולכן אף כי זיו צדקותו של יצחק ורבקה נשארו בבאר
שבע ,אך היות ועד עתה היה שם גם בחי' זיוו של יעקב הצדיק,
וזיו זה מיוחד רק לו שהוא יכול להאיר ולא זולת ,לכן עכשיו
כשיצא משם פנה הודה זיוה והדרה של בחינתו דיעקב.
[תשל"ה]
וייקץ יעקב משנתו וגו' (כח ,טז).
במדרש (ב"ר סט ,ז) ,רבי יוחנן אמר ממשנתו -רצה לומר,
מלימודו .והדבר צריך ביאור.
נראה עפ"י דאיתא בספרים ,כי הצדיקים גם בשינתם רחושי
מרחשין שפתם מדברי תורה ,וכדמובא בהקדמה לביאור הגר"א
על או"ח ,וכן מובא בשם האר"י הקדוש (פרי עץ חיים שער ק"ש
שעה"מ פ"א) ,ומכל שכן בצדיקים ואבות הראשונים .והיינו וייקץ
ממשנתו -דלא משינתו קם אלא ממשנתו.
עוד יש לפרש ,על פי דבריהם (ברכות יד ע"א) כל המשביע עצמו
בדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות -הרי דעל ידי
שמשביע עצמו מדברי תורה זוכה להתבשר בשורות טובות.
ובזה י"ל וייקץ יעקב משנתו ,מה דהקיץ כאן משינתו עם בשורות
טובות – כאמור והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' (פס'
יג-טו) ,זה היה על ידי 'ממשנתו' ,יען שלפני זה השביע עצמו י"ד
(מתוך הצוואה הק') [תשי"א] שנים בדברי תורה.
ג
ג' דרגות בתפלה – עמידה שיחה ופגיעה -ביאורם
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ,ויפגע במקום וילן שם וגו' .אמרו חז"ל במס' ברכות (דף כ"ו ):אברהם תקן תפלת
שחרית שנאמר (בראשית י"ט כ"ז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ,ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים
ק"ו ל') ויעמד פינחס ויפלל ,יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כ"ד ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ,ואין
שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים ק"ב א') תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו ,יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר
(כאן) ויפגע במקום וילן שם ,ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמי' ז' ט"ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ,ואל תשא
בעדם רנה ותפלה ,ואל תפגע בי ,ע"כ.
והנה בפשטות מאמרם ז"ל משמע שהם היו ג' תקנות נפרדות ,שחרית מנחה וערבית ,ולפי"ז יש לדקדק מהו שינויי
הלשונות עמידה שיחה ופגיעה — .ואמרתי זה מכבר ,שכל הג' לשונות עמידה שיחה ופגיעה ,הם ג' תנאים יסודיים
בענין התפלה ,ומישך שייכי בכל תפלה ותפלה.
הראשון שאמרו אין עמידה אלא תפלה ,הכוונה על דרך מאמרם ז"ל (ברכות דף כ"ח ):וכשאתם מתפללים דעו לפני
מי אתה עומדים ,ואם אינו מצייר בנפשו שעומד לפני ה' ,אין זה מעשה תפלה — .דהנה ברמב"ם איכא סתירה בענין
חיוב הכוונה שמעכב גם בדיעבד ,דבפרק ד' מהלכות תפלה (הל' א' והל' ט"ו) כתב ,כל תפלה שאינה בכונה אינה תפלה,
ואם התפלל בלא כונה חוזר ומתפלל בכונה ,ובפשטות משמע שדין זה מעכב בכל התפלה מתחילתו ועד סופו ,ובפרק
י' מהלכות תפלה (הל' א') כתב ,מי שהתפלל ולא כיון את ליב ו יחזור ויתפלל בכונה ,ואם כיון את ליבו בברכה ראשונה
שוב אינו צריך .וצריך ביאור שהרי בפ"ד מבואר שכונת הלב מעכב בכל התפלה.
ותירץ הגאון רבי חיים בריסקער זצ"ל ,שיש דין כונת הלב והוא כונת פירוש המילות וזה מעכב רק בברכה ראשונה,
אבל יש עוד דין כוונה והוא שיכוין שעומד בתפלה לפני ה' ובזה מיירי בפרק ד' ,וכמו שכתב שם בהלכה ט"ז ,כיצד היא
הכונה שיפנה את ליבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה ,והיינו שאין זה דין כוונה בעלמא
אלא שזהו עצם מהות התפלה ,ואם אינו רואה את עצמו שעומד לפני ה' אין זה מעשה תפלה ,אלא הוא בכלל מתעסק
שאין בזה דין מעשה בכל התורה ,עכת"ד[ .וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' ט"ז] — .ובעוה"ר ישנם אנשים שרק בסיום
תפלת העמידה כשמתחיל לפסוע לאחוריו נזכר שעד עתה התפלל או לא התפלל.
התנאי השני הוא ,הא דאיפסק בשו"ע הלכות תפילה (סימן ק"א סעיף ב') ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים
בשפתיו ,עי"ש .ועל זה אמרו חכז"ל אין שיחה אלא תפלה ,היינו שיחה שמוציא הדברים בפה ולא במחשבה ,כי על
ת פלה במחשבה לא שייך לומר שיחה ,והעיקר בתפלה הוא לחתך בשפתו כל תיבה ממטבע התפלה ,ומעכב אפילו
דעיבד ,כי הגם שאמרו חכז"ל (סימן ק"א סעיף ב') איזה עבודה שבלב זו תפילה ,מכל מקום לא די במחשבת הלב ,אלא
צריך בפה דוקא ,ובמקום אחר הארכתי בזה.
והשלישי הוא ,ההפצרה וריבוי הבקשה ,כי יש ב' בחינות של אופני תפלה ,הא' כששערי שמים פתוחים ,וזהו האופן
הרגיל ,והב' כששערי שמים אינם פתוחים ,ואז צריך להפציר מאוד ולהרבות בבכי ותחנונים ,ועל ידי זה הוא בוקע
שערים ופוגע ממש בעולמות העליונים ,שעל ידי זה מתקרב ביותר אל המקום ב"ה.
וזהו הרמ ז כאן ויפגע במקום ,ואמרו חכז"ל אין פגיעה אלא תפלה ,היינו הפגיעה ממש בשערי שמים ,שהוא מפציר
מאוד ,וזה הוא מדריגה גדולה יותר מסתם תפלה.
ד
כח הרבים
אין התורה נקנית אלא בחבורה ,ולא די בשנים רק צריך שיהי' חברותא
שלימה של כמה תלמידי חכמים שעל ידי משא ומתן ביניהם ,וע"י הגדה לפניהם
ברבים התורה נקנית.
ע"י זכות הרבים ,וע"י עסק תורה ברבים ותלמידים הגונים נולדים חידושים
אמיתים.
תורת חסד שהוא תורה דרבים הוא חסד כפול ,חסד של המרביץ תורה עם
התלמידים ,וחסד התלמיד עם הרב שגורם לו השפעה יתרה.
שמעתי מגדולי ישראל ,עדיף ויותר טוב לבוא לשיעור בבית הכנסת ,גם
אם יש חשש שתחטפנו תנומה מלהישאר ניעור בביתו וללמוד ,ויש ענין גדול
לבוא לבית הכנסת וללמוד גם בכי האי גוונא.
.. חייב כל אחד לקבוע עתים לתורה -בקר וערב לכה"פ ,אם אי אפשר
בענין אחר -ושיעורי תורה ברבים ,כי שלחו מתם ,הזהרו בחבורה ,כאז"ל,
(מכתב) ושאני רבים דנפשי זכותם.
.. עלה בידכם לשכור מקום תפילה עבור תלמידינו אשר בסביבה ,אשר
אי"ה ישמש מקום מרכזי לתורה לתפילה ולחסד ,עם קביעת עתים ושיעורי תורה
(מכתב) שונים ,וע"י הברכה המיוחדת בענין ,שאני רבים דנפישי זכותיה.
"כי עי קר התקשרות אל הצדיקים ללכת בדרכיהם הטובים וללמוד תורתם" [שו"ת חלק יא ,סימן ערב].
ה
אגרות הלוי
אין פנאי לוויכוחים ולנצחון
ב"ה .יום ט' כסלו תשל"ד לפ"ק
אחדשה"ט ...ראשית דבר אני מחזיק טובה לכם ...פה אצלנו באופן
פרטי הכל על מקומו ב"ה ,והישיבה מתנהגת כרגיל וטוב .כמובן במצב
הארצי אין שינוי רב ,כי אל לשכוח שיש חזיתות מלחמה .1לפעמים
באים חיילים משלנו עם שאלות ,ומספרים מה שעבר עליהם ,ומה
שראו במלחמה האכזרית ,קשה הכל להעלות על הכתב .יתן ה'
שמכאן ואילך יהיה שקט.
...מעולם הייתי מחזיק בדרך זה ,לכבד כל הצדיקים וכל גדולי
ישראל וכל צדיקי אמת ,כולם כוונתם לשם שמים ,לעשות נח"ר
ליוצר בראשית ולהרחיב גבול הקדושה .לכן בימים שעברו וכהיום
אני מקושר עם כולם ,וכולם אלי ברגשי אהבה וכבוד.
והעיקר להרבות פעלים לתורה וליראה .אבל לוכוחים ולנצחון
אין פנאי ,כמליצתו המפורסמת של מרן החתם סופר זי"ע ,לפעול
יש פנאי -לנצח אין פנאי.
והרי ני מסיים בברכה מרובה מרוח ועד גשם ,ובהצלחה בכל
הענינים.
מצפה לישועת ה'
שמואל הלוי ואזנר
1המכתב נכתב לאחר ימי המחמה שפרצה ביום הכיפורים בשנת תשל"ד.
ו
לבא ע"י סוסים ופרדים יע"ש ,ובעל זכרון יהודה נו"נ תפלת הדרך בנמלך להמשיך נסיעה נוספת
קצת בזה ולבסוף מסיק דכל הלוך בזמן פרסה שהוא אשר שאלת ,בענין קבוצת תלמידים שנסעו לחיפה
בערך שעה ורבע ,לא יאמר תפילת הדרך בשם ומלכות לניחום אבלים ,ושם הציע אחד לחביריו לנסוע למירון,
אפילו הולך למרחקים. האם צריכים לחזור ולומר תפלת הדרך ,כיון שלא נכלל
ובעניותי הדברים תמוהים ,כי בנושא זה פשוט דלא בדעתם בתחילת הנסיעה ,כעין המבואר בשו"ע (או"ח
מחשבינן לפי הזמן רק קרבת העיר פרסה כפשוטה, סי' ק"י) לענין דעתו ללון בעיר א' ,ושוב נמלך ,שאומר
דהלא בזה"ז שהולכים גם עם אוירונים דאפשר ללכת עוד פעם ,וכב' הביא מס' תהל"ד.
למדה"י רחוק תוך שעה וקצת יותר וכי זה סבה לפטור לדידי פשוט ,דמחשבת לינה דוקא ,כנראה במקור הדין,
מתפילת הדרך הלא פשוט כי ע"י אורך המקום עד דהפוסקים הצריכו ליתן הגדרה בזה כיון שאומרה בכל
שמגיע למטרה נתארך גם זמן הסכנה וצריך תפלה, יום אם הוחזק בדרך ,בזה גדרו דהלינה מפסקת ,ואם
וראיתי שבעל זכרון יהודה הרגיש בהבדל זה אבל היה רק דעתו ללון מחשיבים כאילו לן ,כבר כמבואר
מדחה לה בלי טעם מתקבל על הלב ,וע"כ פשוט דגם בלשון שו"ע הרב ,אבל כהיום שחוזרים כ"פ לבית ללינה
תוך זמן הלוך פרסה והולך באוטא או אוירון וכיו"ב ועדיין הם בדרך ורוצים להוסיף עוד ביקור של מצוה,
(שו"ת חלק י סימן כא) שצריך לברך כהלכה. אין לנו הוכחה לחייב עו"פ ברכה.
תפלת הדרך כשעוברים סמוך ונראה לישובים (שו"ת חלק יא סימן לא)
הנה ת"ח אחד הציע דעתו דבזה"ז אין לברך תפילת אמירת תפלת הדרך שוב בהאיר היום באמצע נסיעה
הדרך בברכה עם הזכרת ה' ,היות שבהרבה דרכים ישנם אשר שאל כהלכה ,בנסיעה באוירון מתחלת הלילה ,אם
ישובים סמוך לדרכים בתוך פרסה לדרך והלא נפסק כשהגיע יום באמצע הנסיעה חייב לברך עו"פ תפלת
שבהגיע לתוך פרסה לעיר שוב לא יכול לברך, הדרך ,ורוצה לדמות לברכת התורה בניעור כל הלילה
והישובים כהיום צמודים שכיוצא מעיר אחת רצוני שכ' מג"א דאם אין לו אחר להוציא שיכול לברך
מפרסת העיר שוב הוא תוך פרסה ליד עיר אחרת כשהגיע יום ,דהפוסקים דנו בזה בסי' תצ"ד.
באה"ק. לדידי אין הנדון דומה לתפלת הדרך ,דשאני ברכת
ולבבי לא כן ידמה ,דתוך פרסה לא מוזכר רק כשיוצא התורה להמג"א שקבעו לכל יום ,כמו שאר ברכות
מעירו והוא עדין תוך פרסה לעירו שעדין לא חל עליו ששייך זה ,אבל תפה"ד אם בירך בתחלת הלילה
חיוב ברכה זו דתוך סמוך לעיר לא שכיחי חיות ולסטים, בתחלת הנסיעה ,הרי בירך על דרך הנסיעה ,והוא
וכן בגמר הליכתו וכבר מסיים והוא מגיע למטרה שלו מחזיק בה ,ולא הפסיק בלינה שהוא הגדר של הפסקה
שוב לא שייך לברך עוד ,אבל כשהוא הולך על אם הדרך כנ"ל ,בודאי אין צריך לברך בבקר עו"פ.
וסמוך לכביש הדרך או הנסיעה ישנם ישובים תוך ד' (שו"ת חלק יא סימן לא)
מילים שיעור פרסה והוא עובר במעוף על ידם ,והוא
מרחק פרסה כשנוסעים ברכב
באותם סכנות דרכים דשייכים בזה"ז כמו תאונות
בענין תפלת הדרך ראיתי למר דו"ז הגאון הק' מהר"י
השכיחים כ"כ בעו"ה ,וכה"ג אריכות דרך זה הוא הגורם
גרינואלד זצ"ל בתשובת זכרון יהודה או"ח סי' מ"ב
לתפלת הדרך.
שנו"נ אם היום שאפשר ללכת במסילת הברזל
וראיתי במ"ב בבה"ל סי' ק"י שנסתפק בכזה והניח ובמכונית אם ג"כ השיעור כפרסה או אנו חושבים
בצ"ע ,ובעניותי סתימת הפוסקים כמפורש דחייב שיעור פרסה בזמן כאשר נסתפקו גדולי אחרונים לענין
בתפה"ד וגם טעמא דמסתבר הוא. שמועה רחוקה עד עשרה פרסאות ביו"ד סי' שע"ה
(שו"ת חלק י סימן כא) ס"ח ,וכה"ג בפסחים צ"ד ע"א לענין דרך רחוקה ויכול
ז
מחשבת הלוי
חידו"ת ממרן רבינו זיע"א
והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו
(כח ,יב-יג).
וברש''י :ניצב עליו -לשמרו .וענין שמירה זו מבואר במדרש (ב"ר סח ,יב) שהיו מלאכי
מעלה מקטרגים אותו וסונטים בו את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה ,עולים למעלה
ורואים איקונין שלו ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן ,וניצב השי"ת עליו לשמרו מהם.
וכן אמרו במדרש עוד להלן (סט ,ג) משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו
זבובים שוכנים עליו ,וכיון שבא מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו ,כך בתחילה
'והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו' כיון שנתגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו ,ע"כ.
מבואר בדברי המדרש שהיו המלאכים מקנאים ביעקב אבינו על גודל מעלתו .וכעין
זה פירש הרמב"ן בפרשת תצוה (שמות כח ,לב) בשם פרקי היכלות לגבי הכהן הגדול,
שהוצרך לשמירה מיוחדת שלא יפגעו בו מלאכי אלוקים ,עיי"ש .אולם בסוף הפרשה
אנו מוצאים ,שעל הפסוק (לב ,ב-ג) ויפגעו בו מלאכי אלוקים וגו' ויקרא שם המקום ההוא
מחנים' ,כתב הרמב"ן :נקרא שם המקום מחניים בלשון רבים ,לרמז על מחנהו ומחנה
העליונים ,לומר כי מחנהו בארץ כמחנה המלאכים ,כולם מחנות אלוקים מברכים לו
ומודים בייחודו יתברך שמו לעולמים ,ע"כ.
ונמצאנו למדים דבר מבהיל ,שבתחילה היו המלאכים מתקנאים בו והוצרך הקב"ה
כביכול להתייצב עליו לשמרו מפניהם ,ובסוף נהפכו פניהם של מלאכי מעלה שהיו
מברכים לו ומודים בייחודו ית"ש וכו' .והדבר טעון תלמוד ,מעיקרא מאי הוי ולבסוף
מאי הוי.
ואפשר לומר ,כי בתחילה עדיין עמד יעקב לבדו -באין עזר לו בעבודת הקודש ,ולכן
היה בכח המלאכים לפגוע בו ולהתקוטט עמו ,אבל לאחר ששהה עשרים שנה בבית
לבן הארמי ,ובתוך מקום רשע מקור הטומאה והזוהמא גידל וחינך את צאצאיו זרע
קודש י"ב שבטי יה עדות לישראל ,קיבץ ורבה לו כוחות של קדושה וזכויות נשגבות
ח
בלי שיעור וחקר ,עד שבחז רתו משם ברכוהו המלאכים הקדושים והודו לו על שזכה
להתנשא ולהתגדל למדרגה גבוהה כל כך.
*
והיה ה' לי לאלוקים (כח ,כא).
וברש"י :שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף ,שלא ימצא פסול בזרעי .ויש להתבונן,
איה נזכר בפסוק זה רמז לכשרות הדורות הבאים.
ויתבאר בזה רמז נפלא ויסודי בעבודת חינוך הצאצאים ,להורות בזה עד כמה חשובה
ונחוצה עבודת ה' ויראת שמים של האב למען יוצאי חלציו ,כי כאשר האב מתנהג כהוגן
וירא את האלוקים בכל דרכיו ,אזי לומדים ממנו בניו את הדרך הטובה והם מתלמדים
להועיל ללכת גם כן באותה דרך ישרה של יראת ה' וקרבת אלוקים .וכפי שאנו רואים
זאת ממציאות החיים ,שהבנים מסתכלים אחר אבותיהם ועושים כמעשיהם לטב
ולמוטב .וכאשר מבטיח דוד המלך ע"ה בספר נעימות זמירותיו (תהלים קיב ,א-ב) 'אשרי
איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאוד גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך' ,פירוש,
כאשר האד ם הוא ירא את ה' באמת ובתמים ועובדהו בכל לבו ונפשו ,אזי הוא משרה
את רוח הטהרה על זרעו ועל הדורות אחריו ,שיעתיקו את היראה הטהורה ואת העבודה
העילאית לתהלוכות חייהם ומעשיהם.
וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה ,כאשר 'והיה ה' לי לאלוקים' ואזכה להשראת השכינה
בשלמות מתחילה ועד סוף ,אדע בזאת שכל זרעי אחרי יזכה להשפעה גדולה לטובה
ולא ימצא בהם פסול ח"ו ,כי ילמדו ליראה את ה' ולאהבה אותו בכל לב ונפש.
ולפי זה יתפרש גם לשון הכתוב שבירך הקב"ה את אברהם אבינו ע"ה בעת ציווי
מצות ברית מילה כנאמר (לעיל יז ,ז) 'והקימותי את בריתי וגו' להיות לך לאלוקים ולזרעך
אחריך' ,שכאשר יהיה השי"ת 'לך לאלוקים' -לאברהם אב המון גוים ,ממילא יהיה
לאלוקים גם 'ולזרעך אחריך' עד עולם.
[שמואל א פרק כה]
ט
ידות הלוי
פרקי הדרכה והליכות חיים
ממרן רבינו שליט"א
עדיפות הקפידה המבוקרת – מאשר התפייסות מנקרת
עדיפות ריב פתוח – מאשר ויתור קשוח
ויחר ליעקב וירב בלבן ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי וכו' .אמרו חז"ל
(במדרש תנחומא אות י"ג) קפדנותם של אבות ולא פיוסם של בנים ,כתיב ויחר ליעקב וגו' ראה מה
אמר לו בחרות אפו לא אמר לו אלא מה פשעי מה חטאתי ,ואילו דוד בפיוסו שלא אבה לשלוח
יד בשאול מה כתיב (ש"א כו,י) כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה ,עכ"ל
המדרש.
דברי המדרש מתבקשים לה ארה ,חז"ל באים לבטא את העדיפות שיש 'בקפידה' שהקפיד
יעקב ,יותר ממדת ה'ענווה ' שנהג בה דוד ,הבה ונתבונן היכן טמונה מעלתה וחשיבותה של
הקפדת יעקב אבינו ,הרי הכתוב מעיד ויחר ליעקב וירב בלבן .ומאידך גיסא ,היכן טמונה
החסרון שהיה במדת הענווה שנהג דוד מול שאול המלך ,הרי סוף סוף הוא נשבע שלא להרוג
את שאול הגם שהיה בידו ,והבא להרגך השכם להרגו.
חז"ל מבקשים להעצים את כח המעצר של יעקב אבינו ואת השליטה המיוחדת שלו על סערת
רגשותיו שהיתה לו באותה שעה ,לעומת דוד המלך שהיה נרדף וביקש שאול המלך להרגו על
לא עול בכפו ,ובכל זאת על ידי שנתן ביטוי לצערו בנוסח הדברים שאמר הכתוב שם ,הגדירוהו
חז"ל כחסרון בשלימות השליטה על רגשותיו ,כי לפי רום מעלתו של דוד המלך וצדקתו ,לא
היה צריך לומר מה שאמר.
הנה יעקב אבינו היה נרדף עשרים שנה על ידי לבן ,כאשר מרגע שדרך על מפתן ביתו התייחס
אליו בשקרים ור מאות ,ובכל זאת שלט ברוחו ,ואמר בסך הכל מה פשעי ומה חטאתי וגו' ,הבה
נתבונן היכן יש במילים אלו מריבה ,היכן באה כעסו של יעקב אבינו לידי ביטוי בדברים אלו
שאמר ,מדוע התורה אומרת על דיבורים אלו ויחר ליעקב – וירב בלבן.
לעומת זאת הבה ונתבונן בחילופי הדברים שהיה שם בין דוד לשאול המלך ,היכן מצאנו באותן
דברים 'פיוס' ,האם הדברים החריפים שאמר כי אם ה' יגפנו ,או יומו יבא ומת ,או במלחמה ירד
ונספה ,לזאת יקרא 'פיוס' אתמהה.
אלא ,שלפעמים הרבה יותר קל לשתוק מאשר לומר דברים בשליטה מלאה ,אמנם גם שתיקה
שווה המון ,וגם השתיקה לא ק לה היא ,ובהחלט שהיא מעידה על שליטה על סערת רגשות,
עם כל זה עדיין היא לא מגיעה לקרסולה של שליטה על הפה כאשר האדם לא שותק ,ואומר
מה שמעיק לו על הלב ,כשהוא נמנע ורחוק מלומר את מה שהיה רוצה לומר.
אם נתעמק בתכונת נפש האדם נמצא ,שהשתיקה רועמת ,השתיקה לא נותנת לזה שעומד
מולו שיצא מכאן בהרגשה טובה ,ואפילו לא חלקית ,נקיפת מצפונו לא נותנת לו מנוח ,אבל
אם הנפגע אומר משהו ,אבל אמירתו היא רחוקה ממה שיש לומר ,הביטוי שלו רחוק מאוד
מלהיות תואם למציאות של הפגיעה ,זה שעומד מולו מרגיש הקלה ,כאילו הנפגע מאשר
שהפגיעה לא היתה כל כך נורא – וזה סיוט קשה ביותר לנפגע לתת לפוגע הרגשה של הקלה
על נקיפות מצפונו [שאולי קיימת] ורגשי החרטה המתבקשים ממנו.
י
לעומת זאת יש מי שמציג מצג שוא ,הוא אומר דיבורים שיש בהם 'לכאורה' מעין 'הבעת
נכונות להתפייס' ,אבל דווקא הדיבורים האלה חותכות בבשר החי של הפוגע ,דווקא משפטים
אלו כואבות וחודרות לעומק נפשו ,כי כאשר אדם מצדיק את עצמו ,ומביע נכונות להתפייס
תוך כדי אמירות כואבות -הגם שעשית לי כך וכך ,והוא מונה את העוולות שעשו לו ,תוך כדי
שהוא מצייר את הנזקים שנגרמו לו ,אבל הוא מציג את עצמו כ'עניו' שמוכן למחול ולהתפייס,
ואינו מעוניין לנקום וכו'.
בכך הוא גורם שחבירו שפגע בו יכיר בעוולתו ,ומעשיו יטפחו לו בפרצוף ,ראה מה עשית לי,
תכיר בנזקים שגרמת לי ,ויש בזה משום עלבון גדול ,וזו הסיבה שכל כך שיבחו חז"ל (שבת פ"ח
ע"ב) את הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ,וכ"כ הגדילו שכרם ,ז"א שאינם
משיבים כלל על עלבון וחירופים ,גם לא בצורה ומעטה של התנצלויות ופיוסים.
ואף פיוסיו של יעקב עם כל הגדלות שהחשיבו חז"ל באמרם שעדיף לפני הקב"ה 'קפדנותם'
של אבות ,יותר מ'עניוות' של בנים ,עם כל זה התורה מתארת זאת בגדר 'ויחר אף יעקב' ועוד
שאף היתה מריבה ביניהם כאמור 'וירב יעקב בלבן'.
הגם שקפדנות היא מדה גרועה מאור עד שחז"ל אומרים (שבת ל' ע"ב) לעולם יהא ענוותן כהלל
ואל יהא קפדן כשמאי ,הרי שחז"ל הזהירו אף מקפדנותו של שמאי הגם שהיתה לשם שמים,
ובכל זאת שיבחו את הקפידה של יעקב יותר מהעניוות של דוד ,שנראה היפך דבריהם כלפי
הלל ושמאי.
כי אכן בדרך כלל העניוות משובחת הרבה יותר מהקפידה ,אבל צריך לבדוק את הקפידה ואת
העניוות היכן היא יושבת ,יש קפידה שמופיעה בתמונה נהדרת שהקפידה תופסת שם מקום
חיובי ,ויש עניוות שמופיעה בתמונה מכוערת שגם היא מצטרפת לתפוס מקום שלילי בכל
התמונה ,ועל כגון דא אמרו חז"ל שהתורה מעדיפה את הקפידה מעניוות.
ואכן ,יעקב אבינו שתק עשרים שנה בביתו של לבן ,הוא לא ראה צורך לדבר ,הוא העדיף
לשתוק ,אבל כאשר נצטווה לעזוב את ביתו של הרמאי הזה ,ומשראה שהוא רודף אחריו ,הבין
יעקב אבינו שצריך לעצור את זה ,הביע יעקב את הקפידה שיש לו עליו בלב -עכשיו ,כשהוא
לא מזכיר כלל את מה שהח ליף לו את רחל בלאה ,ועוד ,רק את הפרת התנאי האחרון שהיה
ביניהם עם העקודים נקודים וברודים ,לעומת זאת הוא חוזר ושואל 'בלי עקיצה כל שהיא' תגיד
לי מה עשיתי לך שהנך רודף אחרי.
אלו הם דיבורים שלא משקפים כלל את המציאות שעברה על יעקב אבינו בביתו של לבן,
ודיבוריו מבקשים הסבר למה 'עכשיו' הנך רודף אותי ,וכלל לא מתייחסים על העבר ,זו היא
הבעת קפידה בכוחות עצומים רוויית מעצורים.
לעומת זאת דוד המלך אמנם אמר שבידו לנקום ולהרוג את שאול המלך ,אבל הוא נשבע שלא
יעשה זאת ,ואם הוא צריך למות שימות כרצון ה' על יד מיתה פשוטה או מחלה או מלחמה
ולא על ידו ,אבל תוך כדי דבריו הוא מזכיר לו שרצה להרוג אותו ,ואומר לו אל יפול דמי ארצה,
ומוסיף דוד לעקוץ את שאול ,שהוא מלך ישראל שמתענג לרדוף אחרי פרעוש קטן וכו'.
חז"ל מכנים את דברי דוד בתואר 'ענוותנותם של בנים' ,רבותינו ז"ל ירדו לעומק כוונתו וראו
בדבריו שאמנם יש בה ענוה ,אבל בכל זאת מכיון שמצאו פגם כל שהוא באופן הפיוס ,לא רק
שנפגמה מדת הענוה אלא שהעדיפו עליה את מדת הקפדנות של יעקב.
כי ישנה עדיפות כאש ר הקפידה מבוקרת ,יותר מהתפייסות כשהיא בצורה כואבת ומנקרת,
ועדיפות ראשונה יש לריב גלוי ופתוח ,הרבה יותר מוויתור שמאחוריו סגנון קשוח.
[שמואל א פרק כה]
יא
הברכה שתרמו להוצאת הגליון
על זיע"א
יעמדו הלוי'
אלה בעל 'שבט
ממרן רבינו
עושים חסד עם נשמתי
השותפים הקבועים
הרה"ח משה רוט הי"ו -י-ם הרה"ח משה אריה לזר הי"ו
הרה"ח אברהם רוט הי"ו -י-ם -חבר נשיאות המעינות-
-חברי נשיאות המעיינות - לרגל שמחת נישואי הנכדה תחי'
לרגל שמחת נישואי הנכדה /הבת תחי' למז"ט ובשעטומ"צ
למז"ט ובשעטומ"צ
הרה"ג יוסף מנחם שטיין שליט"א
הרה"ח יצחק עקיבא יהודה לוי הי"ו הרה"ח שמעון שטיין
הי"ו -אנטוורפען
לרגל שמחת נישואי הנכד ני"ו לרגל שמחת נישואי נכד /הבן ני"ו
למז"ט ובשעטומ"צ למז"ט ובשעטומ"צ
-החתונה ג' וישלח -גני הדקל ב"ב-
הרה"ח שלמה לוין הי"ו הרה"ח דוד לקס הי"ו
לע"נ אביו הר"ר אהרן עמרם ב"ר אברהם מנחם ז"ל לרגל שמחת הולדת הנכדה תחי'
נלב"ע ח' כסלו תשפ"ז ת.נ.צ.ב.ה. למז"ט ובשעטומ"צ
הרה"ח חיים מאיר ורטהיימר הי"ו הי"ו -אשדוד הרה"ח יחיאל יהושע גלבר
לע"נ אביו הר"ר מרדכי עזריה ב"ר יהושע ז"ל לרגל שמחת הולדת הבן ני"ו
נלב"ע י"ז כסלו ת.נ.צ.ב.ה. למז"ט ובשעטומ"צ
לע"נ הרה"ח אליעזר שלמה ב"ר יששכר ז"ל בנדיקט נלב"ע כ"ה ניסן תשפ"ו ת.נ.צ.ב.ה.
ברון שיר ושבח נשגר ברכת מזל טוב הרה"צ שלום הלוי וואזנר שליט"א -מנצ'סטר
לידידנו הדגול הוד והדר פועלו איש חי ורב פעלים
במחשבה ובמעש ותבונה ,מראשי העוסקים יומם
לע"נ חמיו הרב דוד משה ב"ר ישראל יואל ז"ל
ולילה לא ישבות בלו"נ למען הפצת תורת נלב"ע ט"ז כסלו תשפ"ה ת.נ.צ.ב.ה.
מרן רבינו בעל שבט הלוי זיע"א
ה"ה הרב שלמה שמואל טרייטל שליט"א הרה"ח משה הלוי רוזנברגר הי"ו -ברכפלד
לרגל שמחת נישואי בנו הבה"ח מנחם מנדל ני"ו לרגל שמחת נישואי הבת תחי'
למז"ט ובשעטומ"צ למז"ט ובשעטומ"צ
בורא עולם בקנין השלם זה הבנין
המברכים בשמחה רבה
הנהלת המכון רבני המכון
הרה"ח יוסף צבי לוי הי"ו
-החתונה ביום ה' וישלח -גני הדקל ב"ב-
לרגל שמחת נישואי הנכדה תחי'
למז"ט ובשעטומ"צ
⚫ היכל שבט הלוי ⚫
126 פרשת וישלח תשס"ה /תשס"ז פרשת ויצא תשע"א חומש רש"י:
451 ימי חנוכה – הכנה //הלכה //דרוש עניני דיומא:
⚫ היכל מחשבת הלוי ⚫
452 ימי חנוכה – הכנה //הלכה //דרוש עניני דיומא:
⚫ היכל ידות הלוי ⚫
עניני
453 ימי חנוכה – הכנה //הלכה //דרוש דיומא:
יו"ל ע"י מכון מעינות הלוי
הו"ל והפצת תורת מרן רבינו הגה"ק בעל שבט הלוי זי"ע
ת.ד 550 .ב"ב דוא"ל i5798836@gmail.com :טל03-5798836 :
