תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — ויצא (2026-11-16)

אולם ,ישנם כמה אופנים היוצאים מהכלל שהאיסור חוזר ונעור -כיצד הדין במקרה שהאיסור נתבטל בס"ד
אינו מתבטל אפי' שיש רוב של היתר: והתערובת הותרה ,ולאח"מ נתערב איסור נוסף ,האם תבנית
דבר שיש לו מתירים -איסור שהתערב בהיתר מין התערובת חוזרת להיאסר מחמת האיסור הנוסף.
במינו והאיסור עומד להיות מותר בעתיד ,אזי הדין
הוא שאינו בטל בהיתר ,ואפילו באלף ]אך במין
ביטול לכתחילה -האם מותר לבטל איסור לכתחילה
כדי להתירו באכילה אגב ההיתר.
משנה ברורה
יו"ל לפי סדר מבחני 'דרשו'
בשאינו מינו -בטל[. היתרים -פעולות שעל ידיהם ניתן להתיר את מס' 58כסלו תשפ''ז סי' תמז
ונאמרו בזה שני טעמים: התערובת כולה.
'עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר' -היינו ,שאין סיבה לבוא מקרא] :ציון לשו"ע[ )ציון למ"ב( }ציון לביה"ל{
ולהתיר את התערובת ,אם בין כך עומדת להיות מותרת )רש"י אין לסמוך למעשה בשום אופן
ביצה ג ,ב(. אופנים שרוב אינו מועיל וצריך פי שישים ]משום ניתן לקבל בפקס 023132641 :קוד עלון 6060
העדר ניגוד -או משום שהיסוד לדין ביטול ברוב מבוסס על נתינת טעם[ וכן להוריד מקול הלשון :שם הרב 'תבנית משנה ברורה'
הניגוד שישנו בין שני הצדדים ,שא"כ ,במקרה שגם האיסור עומד אף שהתבאר שכל תערובת שההיתר הוא הרוב, בדוא"ל ] g6487103@gmail.comלמשתמשים בהיתר![
להיות מותר ,אין בין שני הצדדים ניגוד מספיק ,כדי לומר דין
ביטול ברוב )ר"ן נדרים נב ,א(. האיסור מתבטל ,מ"מ ישנם אופנים שביטול ברוב הקדמה לדיני תערובות
חשיבות ]'בריה'' ,חתיכה הראויה להתכבד'' ,דבר אינו מועיל ,שטעם האיסור עבר לחתיכות של ההיתר היות וכמה מהסימנים דלהלן ]ובעיקר סי' תמז[
שבמנין' 'בעלי חיים'[ -ישנם כמה אופנים שהאיסור ]ומעתה הם אסורות מחמת עצמן משום דין 'טעם עוסקים בדיני תערובות ,נסקור בקצרה את הנושאים
אינו מתבטל בהיתר מפאת חשיבותו ,6והתערובת כעיקר[ ,והתערובת אסורה עד שיהיה בהיתר פי שבדיני תערובות באופן כללי ]ולאו דווקא כלפי דין
אסורה אפי' באלף. שישים מהאיסור ,שאין ברור שאין בכח האיסור ליתן חמץ בפסח[ ,כדי להקל בהבנת הנדונים שבסימנים
ואלו הם: טעם בכמות כזו של היתר ,והתערובת מותרת. אלו.
בריה -חפץ שנמצא בשלמותו כפי שנברא בידי שמים.
חתיכה הראויה להתכבד -חתיכת מאכל חשובה ,עד כדי כך אולם הדבר תלוי בסוג התערובת ,היינו ,האם הוא בדיני תערובות חשוב להבחין בשתי נושאים נפרדים,1
שניתן להגיש אותה לפני האורח לסעודה. יבש ביבש או לח בלח ,וכן ,האם הוא מין במינו או והם :תערובת הגוף ותערובת הטעם ]'טעם כעיקר'[.
דבר שבמנין -דבר שנמכר לפי מנין ,ולא לפי מידה ,מה שמוכיח מין בשאינו מינו ,ונבאר:
על חשיבותו. תערובת הגוף -היינו ,שבמקרה ששני חתיכות אחת
בעלי חיים -וכן בעל חי האסור ]כגון שור הנסקל[ כל עוד שהוא א[ יבש ביבש -אם האיסור וההיתר הם יבש ויבש ואין של איסור ואחת של היתר התערבו זה בזה ,ואנו לא
חי שנתערב בבעלי חיים אחרים. רוטב ,א"כ אין שום מעבר של טעם בין החתיכות, מזהים מה ההיתר ומה האיסור -יש לילך אחר הרוב,
השפעה ]'מחמץ' 'מתבל' 'מעמיד'[ -במקרה ולכאו' באיסור בטל ברוב ,וא"צ שישים כלל .אלא שאם האיסור הוא הרוב -התערובת אסורה ,2אם
שהאיסור השפיע על ההיתר ,דהיינו ,ששינה את שישנם אופנים שצריך שישים ,מדרבנן ,והדבר תלוי ההיתר הוא הרוב - 3אזי התערובת כולה מותרת.
צורתו או טעמו וכו' ,אזי כיון שניכר לכל שהאיסור בין מין במינו למין שאינו מינו: תערובת הטעם ]'טעם כעיקר'[ -היינו ,שכל דבר
נמצא בתוך התערובת ,בלתי אפשר לומר שהוא בטל מין במינו -אכן האיסור בטל ברוב ,וא"צ שישים ,
5
האסור באכילה ,מלבד האיסור לאכול את גוף הדבר,
בתוכה ,והתערובת כולה אסורה. כיון שטעם האיסור אינו מורגש בהיתר ]שהרי הטעם
וישנם כמה אופנים של השפעה: אסור לאכול גם את הטעם ]ההפרשות[ היוצא ממנו.
מחמץ -כגון שמרים של איסור שניתנו בתוך בצק והתפיחו אותו. שלהם שווה[. שאם כן ,במקרה שיצא טעם מחתיכה האסורה,
מתבל -תבלינים שנפלו לתוך התבשיל ונתנו בו טעם. אלא ,שנחלקו הראשונים כיצד ניתן לאכול את התערובת :לרא"ש
מעמיד -כגון שמרים שניתנו לתוך מים או משקה וגרמו לכך ונתערב ]נבלע[ בתוך חתיכה של היתר -חתיכת -מותר לאדם אחד לאכול את כל החתיכות ,כאחת .לרשב"א -
שהוא יהיה סמיך ]או שניתנו לתוך חלב וגרמו לכך שיהיה גבינה[. מותר לאדם אחד לאכלם ,אבל לא כאחת ,וכ"פ השו"ע בסתם ההיתר נאסרת באכילה מחמת הטעם המעורב בה.4
איסור חמור ]ע"ז ,הקדש ,חמץ[ -ישנם סוגי איסורים, ישנם אופנים שמלבד תערובת הטעם יש גם תערובת הגוף ,כגון )קט ,א( .לסמ"ג -אסור לאדם אחד לאכל את כל החתיכות ]אלא
יין נסך שנתערב ביין כשר ,וישנם אופנים שיש רק תערובת טעם רק לשני בנ"א[ ,וכ"כ השו"ע בשם י"א .ולשי' רש"י -אסור לאכול
שהחמירו חז"ל מפאת חומרתם ,ואמרו שאיסור זה כגון חתיכת איסור רותחת שנגעה בחתיכה של היתר ונתנה בה את כל החתיכות ]אפי' לכמה אנשים[ ,וצריך להשליך אחת לים.
אינו בטל בשום אופן ]אפילו באלף לא בטיל[ ,והם - מין באינו מינו -צריך שישים מדרבנן ,משום טעם ,והוציאו את החתיכה.
עבודה זרה ,חמץ בפסח ,7הקדש. שחוששים שמא יבשל את התערובת ,והאיסור יתן והאיסור הוא בין במקרה שהטעם עבר מהאיסור אל
מין במינו בלח -לשי' ר' יהודה )זבחים ח ,ו( איסור טעם בהיתר ויאסור אותו. ההיתר באופן ישיר ,ובין אם עבר עליו בעקיפין,
שנתערב מין במינו בלח אינו בטל .אולם רבנן )שם( ב[ לח בלח -אם האיסור וההיתר לח בלח ]או יבש דהיינו ,דרך דופן של כלי ]כגון שהאיסור נתבשל
פליגי שיש ביטול גם במין במינו ,וכ"פ התוס' ביבש ויש רוטב[ -תמיד צריך שישים ,ואין האיסור באיזה כלי ,ונבלע טעם בדופני הכלי ,ולאח"מ בישלו
והרמב"ם )טו ,ד( והשו"ע )יו"ד צח ,א(. בטל ברוב בשום אופן. באותו כלי דבר היתר ,כך שהטעם יצא מדפני הכלי
וטעמו של ר"י -שכל דין ביטול מבוסס על הניגוד שישנו בין וסיבת הדבר: ונבלע בתוך ההיתר[.
במין באינו מינו -הוא מדאורייתא ,שהרי ,כיון שנתערבו לח בלח ,ההיתר לבין האיסור .שא"כ ,במקרה שהם מאותו מין -אין שום
האיסור נותן טעם בהיתר ,וההיתר עצמו נאסר באכילה .אא"כ יש ניגוד ביניהם ,וההיתר אינו מבטל את האיסור ,אלא אדרבא ,מחזק תערובת הגוף
אותו. בהיתר פי שישים מהאיסור ,שאינו נותן בו טעם.
במין במינו -הוא מדרבנן ,שגזרו להצריך פי שישים גם במין כפי שנתבאר ,במקרה שאיסור נתערב בהיתר ,אזי יש
באינו מינו ]אפי' שהטעם של האיסור לא מורגש בהיתר ,שהרי חוזר וניעור. לילך אחר הרוב ,שאם הרוב הוא ההיתר -התערובת
טעמם שווה[ אטו מין באינו מינו.
במקרה של איסור שנתבטל בתערובת ]שהיה שישים כולה מותרת ,ואם הרוב הוא האיסור -אזי התערובת
כנגדו[ ,ולאח"מ נפל בתערובת חתיכה נוספת מאותו אופנים שצריך יותר משישים. כולה אסורה.
תרומה ,כלאים ,ערלה -ישנם כמה איסורים שגזרו איסור ,ואין בהיתר כנגד שני האיסורים ,האם האיסור ונפרט בקצרה את הנדונים שישנם בנושא זה:
חז"ל שאם הם מעורבים מין במינו אינם בטלים חוזר וניעור והתערובת נאסרת או לא. שישים -אופנים שלא מספיק רוב ,וצריך שיהיה
ולמעשה ,מבואר ברמ"א שהאיסור חוזר וניעור, בשישים אפי' יבש ביבש .והם: בהיתר פי שישים.
והתערובת אסורה. תרומה ,תרומת מעשר וחלה -שבטלים רק במאה. יותר משישים -אופנים שגזרו חז"ל שאינם בטלים
ולשיטתו ,האיסור הוא אפי' בתערובת מין במינו ]היינו ,אפי' ערלה וכלאי הכרם -שבטלים במאתיים.
שהחתיכה השניה לא הוסיפה בטעם[ ,וכן אפי' בתערובת לח אפי' בשישים ,אלא ביותר מזה.
בלח .וכן ,אפי' שהתערובת נודעה לנו לפני שנפלה החתיכה אין ביטול -אופנים שאין דין ביטול כלל ]מחמת
השניה ]ז"א ,שאפי' שלמעשה חל דין ביטול על ידי ידיעתו בכך אופנים שאין דין ביטול כלל.
חשיבותו של האיסור וכד'[.
שהאיסור נתערב - [8אפ"ה ההיתר פוקע ,והתערובת נאסרת ]וכ"ש כפי שביארנו לעיל ,כל איסור שנתערב בהיתר ואיננו
במקרה שלא נודע בינתיים ,שלא חל דין ביטול מעיקרא כלל[.
מזהים מה אסור ומה מותר ,יש לילך אחר הרוב.
ביטול איסור לכתחילה.
7בנוגע לחמץ הדבר שנוי במח' :לרא"ש -הסיבה שאינו בטל היא מחמת ] ,[51%אפי' שאינו כפול ממנו .ולמעשה ,בדאו' -ראוי להחמיר ,ואין 1אכן ,ישנו קשר הדוק בין הנושאים ]וכפי שיבואר[ ,אך לכשעצמם הם
למחות במקילים ,ובדרבנן -ניתן להקל )פר"מ שעה"ת א ,א(.
חומרתו של האיסור ]שהוא בכרת ,וכן ,מפני שאין רגילות להבדל ממנו, שתי נושאים נפרדים.
שהרי אוכלים אותו כל השנה[ .ולרמב"ם -הוא משום דחשיב 'דבר שיש 4ונח' בזה הראשונים ,דלתוס' והרא"ש טע"כ אסור מדאורייתא ,וכ"פ
2היינו ,שהמיעוט מאבד את חשיבותו ,ומתהפך להיות היתר .אכן ,נחלקו
לו מתירין' ,שהרי יהיה מותר לאחר הפסח. השו"ע )יו"ד צח ,א( .אך לרש"י ורמב"ם הוא מדרבנן ]מלבד בשר בחלב[.
הפוסקים האם הגדר הזה אמור גם במקרה שההיתר הוא המעט )ערוה"ש
8זאת אומרת ,שכל תערובת של איסור בהיתר ,יש משמעות לידיעה כלפי 5לשי' הרמב"ם גם באופן זה ]יבש ביבש ,מין במינו[ צריך שישים, קט ,ה( או רק במקרה שהאיסור הוא המיעוט ,אך בהיתר שנתבטל ברוב
חלות דין ביטול ,שרק אם ה מדרבנן .אך למעשה לא נפסק כך. איסור ,אינו 'מתהפך' להיות איסור )פ"מ שעה"ת א,ג( .והנפ"מ -מי
6הרעיון בזה ]באופן כללי[ -שכל דין 'ביטול ברוב' מבוסס על העדר שאוכל מהתערובת ,האם חייב חטאת ]כדין ודאי[ או אשם תלוי ]כדין
ספק[.
החשיבות של האיסור ]ביחס אל ההיתר[ מחמת שהוא מיעוט .שאם כן,
באופנים אלו ]בריה ,ראויה להתכבד ,דבר שבמנין ,בעלי חיים[ -כיון 3נחלקו האחרונים בגדר 'רוב' לעניין זה ,די"א שצריך שיהיה בהיתר פי
שהחפץ האסור הינו חשוב ,אזי אין משמעות להיותו מיעוט ,לבטל את שניים מהאיסור .וי"א שמספיק אם יהיה בהיתר קצת יותר מהאיסור
חשיבותו ביחס אל ההיתר ,ואינו בטל.
1
להכשירו מהדם הבלוע בו - [10דינו כדין מאכל צלוי,11 אולם כאן ישנו חידוש דין ,והוא -שכיון שחל איסור יש לדון ,האם מותר לבטל איסור בהיתר כדי שיהיה
אלא ,דבזה א"צ להסיר מההיתר אלא כדי קליפה ]ואין בשר בחלב על החתיכה ,מעתה אנו מחשיבים את מותר באכילה .ובנדון זה יש להבחין בין 'לערב' לבין
צריך כדי נטילה[ .ואם המאכל שמן -נחלקו חתיכת הבשר כדבר האסור מחמת עצמו ]ולא רק את 'לבטל' ,דהיינו:
הפוסקים. טעם החלב הבלוע בה[ ,היינו ,שאם חתיכה זו תיפול לערב -במקרה שהאיסור לא נתערב בהיתר כלל ,האם
דין 'מליח כרותח' הוא רק כשהחתיכה האסורה נמלחה ,אך אם לתוך חתיכות בשר אחרות של היתר ,צריך שיהיה מותר לערב אותו בהיתר כדי להתיר את אכילתו .ובזה
רק החתיכה המותרת נמלחה -אינה בולעת )יו"ד ע ,ג(.
בנוגע לבליעה שבכלים ,הדין הוא שאין בכח המלח להפליט טעם באותם החתיכות שיעור ביטול כנגד כל החתיכה הדין הוא ,שאסור לערב איסור ברוב היתר כדי להתירו
מהכלי אל המאכל אלא רק מהמאכל אל הכלי ]בשיעור כדי ]הראשונה[ ,ולא יועיל שיהיה בהם שיעור ביטול כנגד בשום אופן ,אפי' בדבר האסור מדרבנן.
קליפה[ )קה ,יב(. החלב שנבלע בה. ובדיעבד -אם עירב בשוגג -התערובת מותרת .ובמזיד -אסורה
דוחקא וחריף -כלי הבלוע טעם איסור ,שדחקוהו על למבטל עצמו ,בני ביתו ,ולכל מי שביטל עבורו.
ובזה יש להוסיף ,שכל האמור הוא רק כלפי איסור לבטל -במקרה שנתערב בהיתר מכבר ,האם מותר
גבי מאכל של היתר שהוא חריף -אזי בכח הדחיקה
בשר בחלב ,אולם לענין שאר איסורים -נחלקו להוסיף על ההיתר כדי להתיר את התערובת .ובנדון
והחריפות ]צירוף ב' התנאים[ -להבליע טעם מזה
הפוסקים האם גם בהם יש דין 'חענ"נ' ,לומר שחתיכת זה מבואר שהדבר תלוי בדרגת האיסור שנתערב:
לזה.
וכפי שהקדמנו ,עקב המורכבות של דבר חריף יש להרחיב בביאור
היתר שנבלע בה טעם של איסור ,נאסרת באיסור איסור דאורייתא -אסור להוסיף על כמות ההיתר כדי
הדינים ,ויבואר לקמן כנושא בפני עצמו. עצמי ,ואם נתערבה באחרות צריך שיעור כנגד כל השיעור הדרוש לביטולו .ובדיעבד הדין כנ"ל.
ב[ חם עם רוטב אף בלא נגיעה: החתיכה ,או שמא לא אמרינן הכי. איסור דרבנן -נחלקו הפוסקים האם מותר להוסיף על
דלשיטת רבינו אפרים )בתוס' חולין ק ,א( -אין דין חענ"נ בשאר בישול -אם המאכל האסור נתבשל במים ביחד עם
ההיתר כדי השיעור הדרוש לביטולו :לרשב"א -
ד(.יש דין המאכל המותר ,אזי הבישול גורם לכך שהטעם של איסורים ,וכ"פ השו"ע .ואילו לשי' הר"ן )חולין מג ,א(
חענ"נ בשאר איסורים מדרבנן ,וכ"פ הרמ"א )יו"ד צב, מותר ,וכ"פ השו"ע .ולרא"ש -אסור ,וכ"פ הרמ"א
ופשוט הוא ,שדין חענ"נ הוא רק כשיש בתערובת לח בלח ]או האיסור עובר אל ההיתר ,ונבלע בכולו ,וכולו נאסר
יבש ביבש עם רוטב[ ,דאילו ביבש ביבש -אין דין חענ"נ. )יו"ד סי' צט(.
באכילה.
להלן נפרט באיזו דרגת חום אנו אומרים שיש הבלעה והפלטה
כיצד הטעם יכול להבלע בהיתר אופני היתר.
בין המאכלים.
כבוש כמבושל -גם אם המאכל לא נתבשל בתוך אחר במאכל טעם שנתן כפי שנתבאר ,כל דבר איסור ישנם אופנים שהקילו חכמים ואמרו ,שאף שבעקרון
של היתר -הרי שהוא נאסר ,משום שהתורה אוסרת המים ,אלא שהוא היה שרוי בתוך מים במשך כ"ד האיסור אינו בטל ,ישנו לכך פתרון כדי להתיר את
לאכול גם את ההפרשות ]טעם[ שיוצאות מהמאכל .שעות -דינו כדין מבושל. התערובת ,והם:
ובזה יש להבחין שישנם כמה אופנים של 'נתינת טעם' כבוש בציר -ואם המאכל נכבש בתוך רוטב שמעורב כירה -היינו ,למכור את התערובת כולה לאינו יהודי
ְמ ַ
היינו ,שעל ידיהם יוצא טעם מהאיסור ונכנס אל בו גם מלח -אזי דינו כדין 'מבושל' אפילו בפחות חוץ מאותו איסור ,שבכך אינו נהנה ממנו כלל ,שהרי
מכ"ד שעות ,היינו ,שאם שהה כדי הרתחת התבשיל - ההיתר .ונחלק את האופנים לג' מחלקות: לא קיבל עליו שום תמורה.
דינו כמבושל .ועי' לעיל הערה מס' .11 א[ חם בלא רוטב שנוגע: השלכה לים המלח -היינו ,ע"י השלכת חתיכה אחת
נגיעה ברותח -אם שני החתיכות רותחות -אזי עצם וכפי שיבואר בסי' תמז ]ה[ ,בדין חמץ בפסח ישנה דרגה נוספת מהתערובת לאיבוד .והרעיון בזה הוא -שכביכול אנו
הנגיעה שהאיסור נוגע במאכל ההיתר גורמת להעביר של כבישה ,והיא -כבישה עם מליחות מועטת ,דבפסח שאיסורו 'פודים' את האיסור שמעורב בתוך התערובת ובכך
במשהו יש מקום לחוש לכך.
הוא ניתר בהנאה.
אליו טעם של איסור במקום שבו הוא נגע ,ולכן ,צריך ג[ חם בלא רוטב ובלא נגיעה ,בתנור אחד:
להסיר ממנו באותו מקום שנגע באיסור כדי נטילה זיעה -אם שני המאכלים התחממו בתוך תנור ,ויצאו תערובת הטעם ]טעם כעיקר[
אדים מהמאכל האסור ,ונבלעו במאכל של היתר -אזי ]דהיינו רוחב אצבע 2 -ס"מ[.
- שומני הוא [ המותר המאכל ואם המאכל האסור ]או כפי שביארנו לעיל ,גדר דין 'טעם כעיקר' הוא,
דין האדים כדין האיסור ממש ,וההיתר נאסר כאילו
שמלבד האיסור לאכול את גוף האיסור ,אוסרת
אזי הטעם מפעפע ]מחלחל[ ונבלע בכל המאכל נבלע בו האיסור עצמו.
המותר וכולו נאסר. התורה לאכול גם את הטעם היוצא ממנו ,ולכן,
ריח -וכן עזה"ד ,במקרה שנצלו שתי חתיכות בתוך
ונחלקו השו"ע איזה מאכלים נחשבים כ'שומניים' -לשו"ע -רק במקרה שטעמו נתערב ]נבלע[ בחתיכה אחרת של
תנור ,אחת של איסור ושל היתר ,ויצא ריח מההיתר מאכל שידוע לנו שהוא שמנוני ]חֶ לֶב בהמה שמנה[ .לרמ"א -כל היתר -אותה חתיכה נאסרת ,משום טעם האיסור
אל האיסור -פסק השו"ע )יו"ד קח ,א( שלכתחילה מאכל נחשב שמנוני לעניין זה ,מלבד לחם או מצה ]שידוע שאין
בהם שמנוניות[ )יו"ד קה ,ד-ה(. המעורב בה .ובנושא זה ישנם כמה נקודות שצריך
אסור ,ובדיעבד מותר ,אא"כ ההיתר הוא חריף,
אחת רותחת -הדין האמור לעיל ]נגיעה ברותח[ הוא לבאר:
שאסור אף בדיעבד .ובזה יש לציין ,שדין 'ריחא' שייך
רק במקרה ששני החתיכות רותחות .אולם במקרה חענ"נ -חתיכת היתר שנאסרה מחמת הטעם הבלוע
רק בתנאים דלהלן:
שאחת מהם רותחת והשניה צוננת -הדבר תלוי כיצד בה ,האם מעתה נאסרת באיסור עצמי ,או לא.
מגולות -דווקא כשהחתיכות מגולות ,לאפוקי
נגעו זו בזו: מעבר הטעם -באילו אופנים נבלע הטעם של האיסור
מכוסות.
זו על זו -במקרה שחתיכה אחת נפלה על גבי בתוך מאכל אחר של היתר.
צלי -דווקא אם צולה את שני החתיכות ]האיסור
חברתה ]היתר על איסור או איסור על היתר[ -נחלקו דרגת החום -מהנדון הנ"ל ]'מעבר הטעם'[ מסתעף
וההיתר[ יחדיו ,לאפוקי בישול ,שאינו מעביר ריח בין
רב ושמואל כפי איזו חתיכה נקבע הגדר של התערובת נדון נוסף בנוגע ל'בישול' ,והוא -באיזו דרגת חום
החתיכות.
]האם כפי מצבה של העליונה או כפי מצבה של בכח בישול להעביר טעם מחתיכה לחתיכה.
שומני -וכן ,דווקא אם אחד מהמאכלים ]בין האיסור
החתיכה התחתונה.[9 היתרים -כמה אופנים שההיתר אינו נאסר על אף טעם
ובין ההיתר[ הם שומניים ,לאפוקי במקרה ששניהם
למעשה נפסק כשי' שמואל ,ד'תתאה גבר' ,והכל תלוי האיסור הבלוע בו.
יבשים.
במצבה של החתיכה התחתונה -שאם היא חמה -אזי חריף -בנוגע למאכל חריף ישנם כמה תכונות שבהם
קטן וסתום -דווקא כשנצלו בתנור קטן ]פחות מי"ב
החתיכה המותרת ]בין העליונה ובין התחתונה[ הוא שונה משאר המאכלים ,ומשום כך יש להרחיב
עשרונים ,היינו 30-50ליטר[ וסתום ,דבגדול או פתוח
נאסרת בכולה ,ואם היא צוננת ,אזי החתיכה המותרת בדיניו ,ולבארם בפני עצמם.
-מותר אף לכתחילה.
]בין העליונה ובין התחתונה[ נאסרת רק כדי קליפה .אכן ,אם המאכל חריף -אין צורך בתנאי זה ,ואסור אפי' בתנור חתיכה נעשית נבילה ]חענ"נ[
וכן הדין במאכל היתר שנפל על כלי הבלוע באיסור ]או להיפך[ -גדול ופתוח ,ובזה האיסור הוא גם בדיעבד ,כנ"ל.
כפי שביארנו לעיל ,הרעיון בדין 'טעם כעיקר' הוא,
שהכל תלוי במצבו של הכלי )יו"ד ק ,ג-ז(.
שטעם האיסור נחשב כמו ממשו .שלפי זה ,במקרה להדדי -אם לא נפלו זו על זו ,אלא נגעו זו בזו מהצד דרגת החום האוסרת בבישול
שנבלע חלב בתוך חתיכה של בשר ]ואין בה שיעור -פסק הרמ"א שהחתיכה המותרת נאסרת כלי קליפה כפי שהתבאר לעיל ,אחד מהאופנים שעל ידיהם עובר
טעם ממאכל אחד לחבירו הוא על ידי 'בישול'. ביטול כנגד החלב[ ,אזי החתיכה נאסרת טעם החלב )קה ,ג(.
מליח כרותח -גם אם החתיכות צוננות ,אלא שמלחו הבלוע בה.
את החתיכה האסורה במלח ]בשיעור שמולחים בשר
מלבד זאת -המלח נמנה בין המאכלים החריפים ,דכפי שיתבאר לקמן, 10ישנם ג' שיטות ,מה שיעור המליחות הדרוש לענין זה -או בשיעור 9מצבה של העליונה -שאם היא חמה -חשיב כתערובת של 'חם' ,ויש
בכח מאכל חריף להשביח טעם פגום ]כלי שאינו בן יומו[ ולחזק טעם
מוקלש ]נ"ט בר נ"ט[ ,בדיוק כמו מאכל חריף. המליחה כדי לשמר את הבשר .או כדי להוליכו לדרך .או כדי להכשיר את בליעות מאחת לשניה] ,ממילא ,שהחתיכה המותרת בולעת ונאסרת
הבשר. בכולה[ ,ואם היא צוננת -חשיב כתערובת צונן ,ואין בליעות ]אך מ"מ
11ונקוט האי כללא בידך ,שכח המלח שווה לכח האש לכל דבר ועניין!. נבלע כדי קליפה[.
מצבה של התחתונה -שאם היא חמה -חשיב כתערובת חם ,ויש בליעות,
והחתיכה המותרת נאסרת .ואם היא צוננת -חשיב כתערובת של צונן ,ואין
בליעות ,והחתיכה המותרת נאסרת רק כ"ק.
2
חלתית ,צנון -הדרגה החמורה יותר ,שמפורש להדיא ומעתה עלינו לבאר באיזו דרגת חום ישנו אכן מעבר ושוב אינו אוסר מאכל היתר שהתבשל באותו כלי כיון
בגמ' שמוגדרת כ'חריף' הם החלתית ]'תמכא' - שהוא פגום ,שכאמור ,אינו אסור באכילה )שם ה(. של טעם בין החתיכות .וישנם בזה כמה דרגות:
חריין[ והצנון .דבזה כו"ע מודו שהם נחשבים כדבר כלי ראשון -היינו ,הכלי שעומד על גבי האש -אם כל האמור הוא כשנתבשל בו מאכל היתר רגיל ,אבל במקרה
שנתבשל באותו כלי מאכל חריף -אזי עצם החריפות של המאכל
חריף בנוגע לכל התכונות דלעיל. המאכלים נתערבו זב"ז ע"י בישול בכלי ראשון אפי' משביחה את הטעם הבלוע בכלי ,והוא חוזר לאיסורו )שם ו( .דין
שום ,בצל ,מלח ]זית[ -ישנם מאכלים שהם חריפים לאחר שהוסר מע"ג האש ]אם היד סולדת בו[ -ישנו 'דבר חריף' יבואר לקמן בפני עצמו.
בטבעם ,אלא שלא הוזכרו בגמ' ,ונחלקו הפוסקים מעבר של טעם בין המאכלים ]וכן ,מהמאכל אל נותן טעם בן נותן טעם דהיתירא ]טעם שני[ -גבינה
האם אכן דינם כדין דבר חריף .ולמעשה נפסק ]יו"ד שנתבשלה בקדרה ,ולאח"מ בישלו באותה קדרה דפנות הכלי עצמו[
)צו ,א-ב( ע"פ שי' סה"ת[ שדינם כדין החלתית לכל עירוי מכלי ראשון -היינו ,שאם עירוב מאכל איסור מאכל פרווה -מותר לאכול את המאכל הפרווה עם
דבר. על גבי היתר מוצק -אזי נבלע האיסור נבלע בהיתר בשר .זאת אומרת ,שבמקרה שהתקיימו בטעם החלבי
בוסר ,פירות חמוצים -ישנם סוגי מאכלים נוספים שני 'מעברים' ]היינו -מהגבינה אל דופן הקדרה, בשיעור 'כדי קליפה' ,וצריך לקלפו.
שהם חריפים או חמוצים ,שבהם נחלקו הפוסקים אולם יש בזה הבדל האם הקילוח היה ישיר ,או שנפסק באמצע ,ומהקדרה אל המאכל הפרווה[ עוד לפני שנפגש עם
האם אכן דינם כדין דבר חריף או לא :לשו"ע -אינם שאם לא נפסק -אזי בכחו גם לבשל וגם להבליע בו .אך אם לא הבשר -שוב אינו נאסר ,ומותר לאכול אותו עם בשר.
נפסק הקילוח -בכחו רק להבליע במאכל התחתון ,אך אין בכחו
כדין דבר חריף .לרמ"א -דינם כדין דבר חריף. והסיבה לכך -שכשהטעם עובר שני 'מעברים' לבשלו ]ונפ"מ -בנוגע להלכות בב"ח[
ג[ גדרי 'דוחקא': כלי שני -היינו ,הכלי שעירו לתוכו את המאכל מתוך ]ממאכל לכלי ומהכלי למאכל[ -הדבר גורם להקליש
כפי שהתבאר לעיל ,בכח מאכל חריף לבלוע מהכלי הכלי ראשון -נח' בזה הראשונים ,אך למעשה נפסק אותו ואינו באותו תוקף .ולכן ,כיון שעדיין לא חל
או להבליע בו אף בצונן ,בצירוף ה'דוחקא' .ונפרט עליו האיסור ]שהרי עדיין לא נפגש עם הבשר[ -שוב שאינו מבליע.
כמה אופנים של 'דוחקא' שמועילים לעניין זה:18 דבר גוש -במקרה שעירו מאכל מוצק מכלי ראשון אין בכח האיסור לחול עליו.15
סכין -כגון ,צנון שחתכו בסכין הבלועה מאיסור, אכן ,במקרה שהמאכל השני הינו חריף -הדין שונה ,ויבואר להלן. לתוך כלי שני -נחלקו בזה הפוסקים:
שעל ידי דחיקת הסכין בחיתוך הצנון בצירוף עם דין דבר חריף. נוגע שאינו כיון למהרש"ל -דינו כדין כלי ראשון,
חריפות של הצנון -נבלע טעם מהסכין אל הצנון אפי' כפי שהתבאר בכמה מקומות ,מאכל חריף שונה ם. מחמת בדפנות הכלי שני ,ואינו מצטנן
בצונן. בתכונותיו משאר מאכלים בכמה וכמה בחינות ,ועקב . שני שבכלי מאכל לרמ"א )קה ,ג( -דינו כדין
מדוכה -מלח שכתשו במדוכה הבלועה מאיסור ,שעל המורכבות של הנושא ,מן הראוי לרכז את הדינים אופנים שהמאכל מותר על אף הטעם הבלוע בו
ידי ההכאה של הבוכנה על המכתשת בצירוף עם ישנם כמה אופנים שנתינת הטעם אינה אוסרת את והתכונות של דבר חריף ,כדי להקל בהבנת הנושא
חריפות המלח נבלע טעם מהמכתשת אל המלח כולו. ההיתר ,ונפרטם בקצרה:
ולהיפך. הנושאים :מה הם התכונות של דבר חריף .איזה מאכל נחשב
כדבר חריף .גדר 'דוחקא דסכינא' .כמה נבלע ע"י חריפות .הבחנה שהאיסור הוא, הדין - שישים[ העדר הרגשה ]קפילא,
ד[ שיעור הבליעה.
לאכול חתיכת היתר שבלעה איסור הוא רק כשהטעם בדין מלח.
כפי שהתבאר לעי ,בכח מאכל חריף לבלוע מהכלי או של האיסור מורגש כשאוכלים את ההיתר ,אולם ,אם א[ התכונות -כל מאכל חריף שונה בתכונותיו משאר
להבליע בו אף בצונן ]בצירוף ה'דוחקא'[ .ומעתה הטעם אינו מורגש -החתיכה מותרת .12ובהתאם לכך ,המאכלים בשלש בחינות:16
עלינו לבאר מה שיעור הבליעה שבכח הטעם להבלע ישנם שני אופנים שהמאכל מותר -והם :קפילא הבלעה -אף שבשאר המאכלים אין טעם יכול לעבור
בתוך המאכל החריף .וישנם בזה ג' שיטות. מכלי למאכל ]או להיפך[ אלא ע"י חימום - 17במאכל ושיעור שישים:
קליפה -לשי' הרא"ש הטעם נבלע במאכל רק כדי קפילא -במקרה שנבלע טעם איסור בתוך ההיתר ,חריף אינו כן ,שהטעם יכול להבלע מכלי למאכל או
קליפה. מבואר בגמ' )חולין צח ,א( שניתן להתיר את הדבר על להיפך ,בצירוף הכח של 'דוחקא' ,היינו ,שבצירוף
נטילה -לשי' הראב"ד נבלע במאכל כדי נטילה .וכן ידי שמישהו ]שהמאכל מותר לו[ יטעם את המאכל ,שני הכוחות הללו ]חריפות ודוחקא[ -קיימת הבלעה
פסק השו"ע )צה ,א(. ויאמר לנו האם אכן הטעם של האיסור מורגש בו ,של טעם מהכלי למאכל החריף ולהיפך.
כולו -לשי' הרשב"א הטעם נבלע בכולו .וכן פסק להלן נבאר מהו 'דוחקא' ,וכן עד כמה המאכל נבלע מכח שאם הטעם אינו מורגש -המאכל מותר.
הרמ"א )שם(. החריפות והדוחקא.
ה[ הבחנה חשובה בדין 'מלח'. שישים -וכן עזה"ד ,אם יש בהיתר פי שישים מהכמות הערה :בנוגע לשני התכונות דהלן ]השבחה ,חיזוק[ -אין צורך
]בנפח[ של האיסור -התערובת מותרת .וזאת משום בדוחקא ,והתכונות דלהלן קיימות גם כשאין דוחקא כלל.
כבר בארנו ,שבכלל המאכלים החריפים נכלל גם ששיערו חכמים שבמקרה שיש בהיתר פי שישים השבחה -כל כלי הבלוע מאיסור ,אף שהתבאר לעיל
המלח ,שאם כן יוצא ,שישנם במלח שני סגולות, מהכמות של האיסור ,הטעם של האיסור אינו מורגש שלאחר כ"ד שעות מהבליעה ]אינו בן יומו[ הטעם
בשני מישורים שונים ,והם: בהיתר ,וממילא שהוא בטל ,וכאמור )חולין צז ,א( .הבלוע אינו אוסר מאכל אחר שייבלע בו ,אם אותו
חריפות -היינו שדין המלח כדין דבר חריף בנוגע לכל ובמקרה שההיתר קיבל טעם מכלי שיש בו בליעות של איסור -טעם נבלע במאכל חריף אינו כן -שהמאכל נאסר אף
התכונות המנויות לעיל ]הבלעה ,השבחה ,חיזוק[. אזי כיון שבלתי אפשרי לדעת מה 13השיעור של הטעם הבלוע בכלי ,שבלע טעם מכלי שאינו בן יומו ,משום שהחריפות
אש -כבר התבאר לעיל ]ב'אופנים מעבר טעם'[ שיש הכלירק .בדבר שלא נועד לנתינת טעם ,משביחה את הטעם הבלוע ]הפגום[ ,והוא חוזר להיות צריך לשער שישים כנגד כל
'עביד לטעמא' -כל האמור הוא
למלח כח של אש ,היינו ,שכל מאכל שניתן עליו מלח דאילו מאכל שכל יעודו הוא ליתן טעם ]כגון מלח ותבלין[ -אינו אסור.
-דינו כדין צלי .ואילו מאכל עם רוטב שניתן בו מלח חיזוק -אף שבשאר מאכלים הדין הוא שכל נ"ט בר בטל בשישים ,שהרי יש לו כח ליתן טעם אפי' באלף ,ופשוט.
-דינו כדין מבושל. נ"ט דהיתרא מותר ]ומאכל פרווה שבלע 'טעם שני' איסור, טעם לפגם -האיסור לאכול 'טעם' של דבר
אלא ,שישנו הבדל בין הנושאים הללו בנוגע לדרגת של בשר מותר לאכלו עם חלב[ במאכל חריף אינו כן שטעם במקרה הוא רק אם הוא טעם טוב ,משא"כ
המליחות הדרושה: מקולקל ומאוס ]פגום[ -אינו אוסר את המאכל היתר -שאם מאכל חריף בלע טעם שני של בשר -אסור
חריפות -כדי מאכל כ'דבר חריף' -דרושה מליחות לאכול אותו עם חלב ,משום שהחריפות מחזקת את שנבלע בו )יו"ד קג ,א(.
של שימור ,היינו ,דווקא אם המאכל מלוח מאוד ,כפי וההיתר הוא בין במקרה שהפגם הוא מחמת עצמו ]שטעם האיסור
נתקלקל[ ,ובין במקרה שהפגם נוצר מחמת העירוב של האיסור הטעם החלש שנבלע בה ,וחזר דינו להיות כדין טעם
שנהוג למלוח מאכל כדי לשמר אותו )מ"ב תמז ,מב(. ראשון לכל דבר. עם ההיתר.
אש -כדי להחשיב מאכל כדבר חם -דרושה מליחות ב[ איזה מאכל נחשב כ'דבר חריף'. מסתעף לפגם[ טעם ]נותן הנ"ל מהדין - יומו לא בן
של הכשר הבשר .היינו ,שאם מלחו את המאכל למעשה ישנם שלשה דרגות של מאכלים חריפים, ששיערו - [ בכלי הבלוע איסור לטעם ]בנוגע נוסף דין
בשיעור המליחה הדרוש כדי להפליט את הדם הבלוע ונפרטם בקצרה: לאחר אזי איסור, של טעם בו שבלוע כלי שכל חז"ל,
כ"ד שעות 14הטעם הבלוע בכלי מתקלקל ונמאס,
שמנונית -בזמנם היה קשה לרחוץ את להב הסכין מהשמנונית הדבוקה 15משא"כ במקרה שהאיסור חל על ה'טעם' עוד לפני שהתקיימו בו 12הרעיון בזה -שבעקרון ,ההיתר מבטל את ה'הפרשות' של האיסור
בו ]בשונה משאר כלים ומדוכה בכללם שהניקוי היה קל יותר[ ,ובהתאם
לכך ,מלבד הנדון על הטעם הבלוע בסכין ,יש לדון גם על השמנונית, המעברים -שוב אין האיסור פוקע לעולם ,אפי' אם יתקיימו בו 'מעברים' שהרי הוא רוב ,והסיבה שאינו בטל היא משום שכיון שטעמו נרגש ,הרי
שבסתמא כל סכין ]בזמנם[ נחשב כאיסור בעין מחמת השמנונית ,משא"כ רבים. שהוא ניכר בתערובת ,ולא שייך לבטלו .שאם כן ,במקרה שלא מרגישים
במכתשת ]בזמנינו שישנם חומרי נקיון כימיים הדבר פחות מצוי[. 16בתוך הדברים רמזנו את שלשת הבחינות הללו ,וכאן נרכז אותם, את הטעם -הרי שהוא בטל כדין ביטול הרגיל )פר"מ קג משב"ז א(.
שיעור -במקרה שמאכל בלע איסור ממדוכה ,צריך לשער כנגד כל ובהרחבה יותר. 13במקרה שההיתר נתבשל בתוך קדרה שיש איסור הבלוע בדפנותיה,
המדוכה ]וכפי שהתבאר לעיל ,כיון שאיננו יודעים כמה בלוע בכלי[, 17או מליחות ,שגם המלח דינו כדין דבר חם ,וכפי שהתבאר לעיל. כמעט בלתי אפשרי שיהיה בתכולת הקדרה פי שישים מדפנותיה ]מלבד
משא"כ בסכין שמשערים רק כנגד להב הסכין שננעץ במאכל תוך כדי קדירה גדולה מאוד ,שדפנותיה דקים מאוד[.
החיתוך. 18לתשומת לב :למעשה ישנם שני הבדלים טכניים בין סכין לכתישה, 14מעת לעת .אכן ,לשיטת התוס' ,גם אם לא עברו כ"ד ,אלא שהכלי עבר
שאינם רעיוניים אלא מעשיים ]ובכל אחד יש חומרא לאחד וקולא לשני[: לינת לילה -חשיב כאינו בן יומו והטעם נפגם ,אפי' שלא עברו כ"ד שעות.
3
בו -שפיר חשיב רותח לענין זה ]והוא פחות לתשומת לב :ישנם אופנים שהחמץ בטל אפי' בפסח .יבואר לקמן מין באינו מינו -הדבר תלוי מתי נתערב:
כנושא בפני עצמו.
לאחר הפסח -י"א שבטל ברוב .וי"א בשישים )קה(. פגום -נח' השו"ע והרמ"א: מהמליחות של שימור[.
בערב פסח או בפסח -בטל בשישים. לשו"ע -מותר. סימן תמז
לתשומת לב :אם החמץ מעמיד ]או מחמץ[ את לרמ"א -אסור .אפי' במשהו ]ט[.
אולם ,אם נפגם ממש כעפר -מותר ,אפי' שנתערב לאחר זמן התערובת -אינו בטל אפילו באלף ,אך ניתן להתירו דין תערובת חמץ
בהנאה ע"י השלכה לים המלח או מכירה לא"י חוץ איסורו )צז(. סימן זה עוסק בדין תערובת חמץ ,האם התערובת מותרת
מדמי החמץ )קו(. )צט(. ריח התנאים[: ]ב' פגום משהו שמתירים אופנים ישנם ג' או אסורה .ובכדי להקל בהבנת הנדונים ,הבאנו לעיל
מכירה לאינו יהודי .שמיני של פסח )ק(. הקדמה ארוכה בדיני תערובות באופן כללי ]לעיל עמוד
דין משהו חמץ בפסח ובמקום שאין מנהג -המיקל לא הפסיד ,והמחמיר תבוא עליו ,[1עיין שם היטב .ובדברים דלהלן נבאר בקצרה את
ברכה )צח(. חלוקת הנושאים בסימן זה.
כפי שהתבאר לעיל ,החמירו חז"ל בדין חמץ בפסח ב[ יבש ביבש -נחלקו הפוסקים :די"א -שבטל ברוב, בדין תערובת חמץ ישנם שתי הבחנות -באיזה שלב,
שטעמו אוסר במשהו .אלא שבזה יש לבאר עד היכן וי"א -שאינו בטל אפי' באלף .ולהלכה אינו בטל ובאיזה סוג תערובת ,דהיינו:
הדברים אמורים ,דאף שאסור במשהו ,ישנם אופנים א[ באיזה שלב -ראשית יש להבחין באיזה שלב מדובר:
שניתן להקל מחמץ צירוף של כמה 'סניפים' ,או משום )צה( .פרט לד' אופנים ,שהדין שונה: ערב פסח -היינו ,ערב פסח משש שעות ומעלה ]ב[.
שאין העברת טעם חמץ כלל ,והמאכל מותר ]א[ ]ה-ח[. 'בטל ברוב' -מלבד 'דבר שבמנין' שאינו בטל כלל אפי' בשאר 19
פסח -בימי הפסח עצמו ]א[ ]ה-י[ ,כולל שמיני של פסח
ונסדר את הנדונים לפי סוגי ה'נתינת טעם' ,ואלו הם: איסורים )צב(. )טו(.
ובזה גופא יש לבאר כיצד הדין כשנתערב לפני פסח ]ג-ד[ ,וכיצד הדין
וכאמור ,הנדון הוא בנוגע לאכילתם בפסח ]שאז איסורו במשהו[ ,דבערב בליעה -אם נתערב בליעה בעלמא ]בלא גוף כשנתערב בפסח ]א[ ]ה-י[
פסח דין חמץ כדין שאר אסורים.
בישול -חם בחם עם רוטב ,אף שאינם נוגעים זב"ז ]א[. האיסור - [20נחלקו הפוסקים ]במ"ב נראה שמחמיר[ אחר הפסח -בסעיף יא העלה השו"ע לדון בדין תערובת
רותח -חם בחם בלי רוטב ,ונוגעים זב"ז ]א[. )צג(. חמץ אחר הפסח ]יא[.
ואף בזה יש לבאר כיצד הדין כשנתערב לפני פסח ,בפסח ,לאחר הפסח.
ריח -חם בחם בלא רוטב שאינם נוגעים זב"ז אלא כלים -כלי בלוע חמץ שנתערב בכלים אחרים -מותר
ששניהם בתנור אחד ]ואינם מכוסים[ ]א[. ב[ סוג התערובת -ובכל אחד מהשלבים הנ"ל ,יש
מליח -צוננים בלא רוטב ונוגעים זב"ז אלא שאחד מהם בג' תנאים :שנתערב בערב פסח ,שהיה ]בשעה להבחין בשני סוגי תערובת:
מלוח ]ה-ו[. תערובת הגוף ]יבש ביבש[ -היינו ,כיצד הדין במקרה
שנתערב[ אינו בן יומו ,לצורך שמחת יום טוב )צג(. שנתערבה חתיכת חמץ בחתיכות כשר בלא רוטב ואין
כבוש כמבושל -צונן עם רוטב ואינם נוגעים בזה ,אלא
ששהו ברוטב כ"ד שעות ]ה-ח[. נאכל -אם חתיכה אחת נאכלה -מותר לאכול את מעבר טעם בין החתיכות ]ט[.
דוחקא וחריף -צוננים ]כלי ומאכל[ בלא רוטב אלא השניים האחרות )צה(. תערובת הטעם ]לח בלח[ -היינו ,כיצד הדין במקרה
שנדחקו זב"ז ,ואחד מהם חריף ]ז-ח[. שעבר טעם מהחמץ לכשר ,כגון לח בלח ,או ביבש ויבש
וישנם שני סוגים של 'דוחקא' -חיתוך הסכין .הכאה בתוך המכתשת. ְמכִ ַירה -אפשר שמותר למכור את התערובת לאינו ויש רוטב -האם הכשר נאסר מחמת הטעם או לא ]א[ ]ה-
יהודי חוץ מדמי איסור שבו }יבש{. ח[.
ובכל אחד מהאופנים הללו ,יש לבאר הדין מכמה ובזה גופא יש לבאר כיצד הדין בנטל"פ -היינו ,שהטעם שנבלע הינו
בחינות: נוקשה -חמץ נוקשה -י"א שאסור במשהו ,וי"א פגום ,האם הדין בזה הוא כמו בשאר איסורים ,שמותר ,או שמא בפסח
חמיר טפי ,כפי שהחמירו שטעם חמץ אינו בטל אפילו באלף ,וגם טעם
מתי נתערב -באופן כללי ,בכל האופנים הנ"ל יש לבאר שבטל בשישים ,ובשעה"ד יש להקל )טו(. פגום אוסר את התערובת ]י[.
כיצד הדין במקרה שהתערובת היתה לפני פסח ]שאז יש
מקום להקל יותר[ ,וכן כיצד הדין במקרה שהתערובת
הייתה בפסח ,דבזה הדין חמיר טפי.
חמץ שנתערב בערב פסח באופן שהתערובת וכפי שיתבאר ,בכל תערובת לח בלח ]וי"א גם ביבש[
החמירו חז"ל ואמרו שחמץ בפסח אוסר תערובתו במשהו
חמץ בעין או בלוע בכלי -כמו כן ,הנדון הוא בין מותרת ,האם חוזר ונאסר בפסח ]ג-ד[. ]לאפוקי ערב פסח או אחר הפסח ,שדינו כדין שאר
בתערובת טעם של חמץ בעין ,לבין בכלי. תערובת מותרת -ביבש -שהיה רוב .בלח -שהיה שישים כנגדו. איסורים -בשישים[ .ובהיות שכן ,נכנסו השו"ע והרמ"א
פרט לנדון ד'מליח כרותח' ו'ריחא' -שאינם שייכים בבלע שבכלי. או ,שהיה לפגם ]לשי' הרמ"א שאסור בפסח[ }ונתבטל{.
ומאידך ,הנדון ד'דוחקא' -שאינו שייך בחמץ בעין אלא רק בבלע שבכלי. לבאר כיצד הדין בכמה וכמה סוגי מצרכים ,שיש בהם
בן יומו -באופנים שהחמץ בלוע בכלי ,אזי יש לבאר כיצד ת .נחלקו בזה הפוסקים: חשש חמץ ,ויש לדון האם באמת נאסרים ,או שמא יש
הדין בבן יומו ]דהוי טעם לשבח[ וכיצד הדין באינו בן לרש"י -אינו חוזר וניעור ,אא"כ האיסור ניכר )כב(. מקום להתיר .נדונים אלו יבוארו בפני עצמם אי"ה.
יומו ]דהוי נטל"פ[. כיצד דין תערובת חמץ ,בערב פסח משש שעות וכ"פ השו"ע.
מעת לעת -בכבישה בלבד יש לבאר כיצד הדין כשנכבש
אפי' שנתערב אחרי שעה שישית )כח(.
מעת לעת ,וכיצד הדין כשנכבש פחות מכך.
אפי' חזרו וחיממו את התערובת בפסח )לא(. ולמעלה עד הלילה ]ב[.
אפי' שהתערובת לא נודעה אלא בפסח עצמו )לב(. ולכן: איסורים, ת .הדין בזה כמו בשאר
בישול ]מאכל[ -מאכל כשר שנתבשל עם חמץ,
לרמב"ם -חוזר וניעור ,פרט למקרה שנתערב טעם שיעור ביטול -הדבר תלוי בסוג התערובת:
האם נאסר מחמתו בפסח ]א[. בעלמא ]בלי שום ממשות חמץ[ שאינו חוזר ונעור
כאן הנדון הוא בנוגע לחמץ בעין ,להלן נבאר דין מאכל שנתבשל יבש ביבש ]בלא רוטב[ -חד בתרי בטל )טז(.
בכלי הבלוע מחמץ. )כא( )כט(. לח בלח -בשישים.
ת .התערובת אסורה בכל שהוא )ה( .אך בזה יש ריח -לאו מילתא היא ,כבשאר איסורים ]מלבד דבר אולם במקרה של 'לפגם' -אפשר שאינו חוזר ונעור לכו"ע
}ונתבטל{.
להבחין מה דרגת החום של הבישול: חריף[ }נמי{.
והרמ"א הכריע -שאינו חוזר ונעור ,פרט לאחד משני
והכל הוא רק בחום שהיד סולדת בו. )יז(. שישים כשאין אפי' מותר. - לפגם נותן טעם
כלי ראשון ,עירוי מכ"ש -אסור ]א[. אופנים:
ואפי' כשהחמץ לכשעצמו אינו פגום ,והפגם נוצר רק מחמת
יבש -שהחמץ יבש ]ואין נפ"מ אם הכשר לח או יבש[ כלי שני -יש בזה הבדל בין נוזל למוצק ]ג[: העירוב של החמץ עץ הכשר }נמי{.
נוזל -מותר .ויש מחמירים )כה( }בלח{. למרק שנפלו שאור או הרבה ובהתאם לכך -חמץ שהוא ְמחוּמַ ץ
שהייה -במקרה שאין שישים -אסור גם להשהותו )לג( פרט ]תבשיל[ או בשר צלוי -הוי לפגם ,ומותר }נמי{.
מוצק -אסור )כד(. יש לו מתירין -חמץ נחשב כדבר שאין לו מתירין ,למקום הפסד )שעה"צ ל(.
להמיס -יכול להמיס את החמץ מערב פסח על בישול ,ובתנאי ואפשר דהוא הדין גם בכלי שלישי )כד(.
ולכן מותר אפי' כשנתערב מין במינו }חמץ{.
שיש שישים )לג(.
במצבו -י"א ,שאם אינו מבשל את החמץ בפסח ,ואוכלו איך בישול ]כלי[ -מאכל כשר שנתבשל בכלי של חמץ,
האם נאסר מחמתו בפסח ]א רמ"א[. חמץ שנתערב בפסח עצמו ,האם מותר באכילה שהוא -אינו חוזר וניעור )לג(.
הנדון הוא כשנתבשל בדרגת החום המבוארת לעיל. דאסור בפסח, הגוף לתערובת תערובת -שיש חשש בפסח ]א[ ]ט[ ]י[ כולל שמיני של פסח )טו(.
באכילה לכולי עלמא ,אך מותר בהנאה ושהייה )לד( .ת .ראשית הדבר תלוי מתי נתבשל:
21 להלן נבאר כיצד הדין במקרה שנתערב בערב פסח.
לכתחילה -אין לבשל מאכלי פסח בכלי חמץ בשום אופן )נח(. לפירורים. שחוששים ליין, שנפלה פת - כגון בלח[ ]לח הטעם ת .ראשית יש להבחין בין תערובת
ואם סינן את היין :בע"פ -מועיל ]פרט לדבר שא"א לסנן[ .בפסח א[ בפסח -אסור .ואפי' כשאינו בן יומו ,ואפי ביום לתערובת הגוף ]יבש ביבש בלא רוטב[.
א[ לח בלח -הדבר תלוי האם האיסור משובח או עצמו -לא מהני ,אפי' שלא שהה מעל"ע )לח(.
השמיני )סב(. ואם נתערב ביין אחר ]בלא סינן[ -אוסר את תערובתו )לז(.
כפי הנראה ,אוסר גם את תערובתו ,אך לא מצאתי להדיא. פגום:
משובח -אסור אפי' באלף ,והאיסור הוא גם בהנאה חמץ שנתערב בכשר ,האם מותר לאחר הפסח ]יא[ .ב[ בערב פסח -הדבר תלוי במצבו של הכלי:
בן יומו -אסור .אפי' ביום השמיני )סא( .ואוסר את הדינים דלהלן הם כשנתערב בערב פסח ,בפסח ,אחר הפסח. ]א[.
תערובתו )סה(. ת .ראשית יש להבחין בסוג התערובת: ובנוגע לאיסור הנאה ,האם ניתן להקל באופנים דלהלן:
סתמא -אסור .אך ביום השמיני מותר .ואינו אוסר את א[ יבש ביבש -בטל ברוב )קה(. השלכה -השלכת חתיכה לים המלח אינה מועילה ]א[ )ג(.
מכירה -מכירה לא"י מלבד דמי האיסור -לא מהני אלא בהפסד בין מין במינו ,בין מין בשאינו מינו.
ב[ לח בלח ,יבש בלח -הדין תלוי אם נתערב במינו תערובתו. גדול מאוד )ג( ,או בצירוף צד נוסף להקל }במשהו{.
אינו בן יומו -מותר ,ובתנאי שבישלוהו לשם פסח אם יש צדדים רבים להקל -ניתן לסמוך על השאילתות ,שחמץ
או בשאינו מינו: בפסח בטל כשאר איסורים )ב(.
)נח( .אבל ביום השמיני או תערובתו -מותרים. מין במינו -בטל ברוב )קה(.
21שאם אכן גוף החמץ נמצא בתערובת -אזי אסור לכו"ע ולא תליא 20היינו ,שבכל תערובת ,מלבד בליעת הטעם יש גם תערובת של גוף 19אם כי ,ישנם אופנים שהקילו בשמיני של פסח ,יבואר בגוף הדברים.
בפלוגתא ד'חוזר ונעור' כלל }שמא{. האיסור .אולם ישנם מקרים שיש רק תערובת של הטעם בלא הגוף ,כגון -
רותח שנגע ברותח ,שיש רק מעבר טעם.
4
בפסח -יש להזהר לכתחילה .אפי' באינו בן יומו, לרמ"א -צריך להדיח לפני פסח. מה שהיתרנו בפסח -דווקא אם יעבירנו לכלי פסח )נח(.
ואפי' שהה זמן מועט )מג(. בדיעבד ,שלא הדיח בערב פסח -ידיח אף בפסח עצמו )נא(. הערה :בכל האופנים שהותרה תערובתו -זה אפי'
אך בדיעבד -מותר )מד(. בפחות משישים ,וכן אפי' שלא במקום הפסד מרובה כמה -יש להדיח ג' פעמים .ואפילו ביום אחד .למשך
ד[ זיתים -הדבר תלוי אימתי נכבשו ]ח[: חצי שעה }הבשר{. )סד(.
הנדון הוא באופן שאינם נחשבים כ'דבר חריף' ,להלן ]בדין 'דבר שריה -מלבד ההדחה ,נוהגים גם לשרות את הבשר,
חריף'[ יבואר גדר הדבר.
בערב פסח -אם הכלי אינו בן יומו -מותרים ,אפי' רותח -חמץ וכשר צלויים ]בחום שהיס"ב[ שנגעו במימות מוחלפים ג"פ ]או בנהר[ )נ(.
אין דרכו -מאכל שאין דרכו בהדחה -אין לאכלו אפי' זה בזה ,האם הכשר נאסר ]א[.
כששהו ברוטב מעל"ע. צלויים -ואין בכלל זה באפויים ,דבזה דינם כמו מליחה ,יבואר
בפסח -אסורים ,אפי' באינו בן יומו )צא(. בהדחה ,מלבד במקום מניעת שמחת יו"ט )נ(. לקמן }ואין{.
ובכלל זה כל הדגים המלוחים .וכן כל הירקות הכבושים ]לימון, ת .הדבר תלוי האם אחד מהמאכלים שומני או לא:
ה[ זיתים חתוכים -זיתים שנחתכו בסכין חמץ בן יומו מלפפון וכד'[ )נ(.
ל"מ[ ממולא -בדברים הממולאים ]טבחות ,גבינות[ -אין ]ונאסרו[ ולאח"מ נכבשו )פט(: בצליה אין הבדל בין חמץ בעין לחמץ הבלוע בכלי -דצלי
יכול להפליט גם טעם חמץ הבלוע בכלי ]ואם אינו ב"י -
באופן זה ,הכבישה נעשית בכלי שאינו חמץ ,והנדון הוא בנוגע מועילה ההדחה מבחוץ )נב(. )פ(.
לחמץ הבלוע בסכין ]בשונה מהמקרים הנ"ל[. כפי הנראה ,בדין 'צלי' אין הבדל אימתי היתה התערובת .ועיין.
אם נכבשו בע"פ -מי הכבישה מותרים. לא - קמח בו פיםשמנ בחדר ששהה בשר - ניפוי ליד
בפסח -מי הכבישה אסורים. שומני -אסור בכולו ,אפי' שיש שישים כנגד החמץ .מועילה בו הדחה )נג(.
'שומני' -לשי' הרמ"א יש להחמיר בכל מאכל להחשיבו כ'שמן' .ולכן יש ליזהר שלא לנפות קמח ליד מאכלים וכלים של פסח )נג(.
אלא ,שנח' האחרונים בדין ב' כיכרות ]דלכאו' ודאי כ'כחוש'[,
בסעיפים ז-ח הועלה דין 'דבר חריף' בפסח .וכפי שעמדנו דבר חריף -אם יש דבר חריף המעורב בבשר -הדבר ובמקום הפסד יש להקל }ואין{.
בהקדמה להלכות תערובות ,בדבר חריף ישנם כמה הערה :בנוגע לאכילתו בערב פסח -אם יש בכשר שישים כנגד תלוי במה הוא מעורב )נד(:
תכונות שבהם הוא שונה משאר מאכלים ,דהיינו: החמץ -מותר }ואין{
הבלעה -דבר חריף יכול לבלוע ולהבליע בכלי ]בצירוף בבשר עצמו -כגון שום שחתכו בסכין הבלוע מחמץ
שניהם כחושים -נאסר רק במקום נגיעתו ,כדי נטילה
ה'דוחקא'[ אפי' בצונן. -הכל אסור .אפי' סכין נקי ואינו ב"י.
וישנם שני סוגים של 'דוחקא' :דוחקא דסכינא ודוחקא דדיכה.
ובמקום הפסד מרובה יש מתירים בסכין נקי ואינו ב"י. )ו(.
השבחה -דבר חריף נאסר אפי' כשבלע טעם מכלי שאינו
במלח -בע"פ -מותר .בפסח -מותר רק ע"י קליפה.
בן יומו ,דהוא משביח את הטעם הפגום. ריחא -כיכר חמץ ומאכל כשר שנצלו בתנור אחד
חיזוק -דבר חריף נאסר גם כשבולע טעם שני ]נ"ט בר
נ"ט[ ,משום שהוא מחזק את הטעם החלש. בסעיפים ו-ח הועלה דין 'כבוש כמבושל' בחמץ .ובזה יש ואינם נוגעים ,ואחד מהם שומני ,והם מגולים -האם
להקדים ,שבעקרון ישנם שני סוגים של כבישה:
למעשה ,דין דוחקא דסכינא ודוחקא דדיכה כמעט שווים
במים -הדין הוא ,שכל מאכל השרוי במים -אם שהה הכשר מותר באכילה] 22א[.
בדינם ,אלא שכיון שישנם כמה הבדלים ,מן הראוי לבאר 'צלי' -לשי' המ"א הנדון הוא גם במבושל אם נתבשלו הרבה
הדין למעשה בכל אחד בפני עצמו. במים כ"ד שעות -דינו כדין מבושל.
לתשומת לב :בנוגע לסכין ,מלבד הבלע עצמו ,יש לבאר את הדין גם ציר ]במים מלוחים[ -אם המאכל נשרה במים מעורבים ]כגון חמין לשבת[ ,ועי' בזה להלן }ששייך{.
בנוגע לשמנונית הדבוקה על הסכין ]בשונה מ'מדוכה' שהדבר פחות במלח ]בשיעור הדרוש להכשר הבשר[ -אזי דינו כדין 'כיכר חמץ' -לאפוקי חיטה בעלמא ,שאין לאסור את הכשר
מצוי[ .ולכן ,אף שבעקרון ,בדבר חריף אין מקום לחלק מתי נעשתה מבושל אפי' כשלא נשרה כ"ד שעות ,אלא ,שאם שהה מחמת הריח היוצא ממנה }ויש{.
התערובת ,מ"מ בסכין יש לכך משמעות. כפי הזמן הדרוש להרתחת התבשיל -דינו כדין מבושל ת .אין הכשר נאסר אלא באחד משני אופנים:
לכל דבר. בנוגע ל'ריח' -לכאו' אין הבדל אימתי נעשתה התערובת .ועיין.
דוחקא דסכינא ]וחריף[ -מאכל שנחתך על ידי סכין ובזה גופא נחלקו הפוסקים ,האם הדין האמור ב'ציר' הוא רק בחמץ בעין,
או גם בחמץ הבלוע בכלי ,שהטעם הבלוע בכלי נפלט ממנו אפי' כשלא סתום וקטן -שהתנור סתום לחלוטין ,וקטן משיעור
הבלועה בחמץ ,האם מותר באכילה ]ז-ח[. שהה כ"ד שעות. י"ב עשרונים - 23דבאופן זה נחלקו הפוסקים.
'סכין חמץ' -היינו רק אם חתכו על ידה חמץ חם ,דאל"ה אינה אולם ,כ"ז רק בנוגע לשאר איסורי תורה ,משא"כ בדין 'סתום לחלוטין' -לשי' המ"א ,גם אם פתוח קצת -אסור ,ועי'
בולעת כלל )פו(. חמץ בפסח ,החמירו חז"ל שגם אם אין במים מלח בכמות להלן.
ת .הדבר תלוי בסוג המאכל שחתכו על ידה: הזו ,אלא רק מליחות מעט ]כגון -דג מלוח הרבה שנתנו ולהלכה -במקום הפסד מרובה יש להקל ]וכן הדין אפי' בתנור
עליו כמות גדולה של מים[ -יש מקום להחמיר ולומר סתום לחלוטין ,וכ"ש בתבשיל ,אפי נתבשל הרבה ,ודלא כמ"א[
לקמן נבאר אילו מאכלים נחשבים כחריפים ואילו אינם חריפים. שטעם החמץ נבלע במאכל ,והמאכל אסור לאכילה
א[ חריף -המאכל אסור ,27אפי' כשחתכוהו לפני פסח, )יג(.
בפסח.
ואינו בן יומו )א(. כמו כן ,במקרה שכבשו דבר חריף בכלי הבלוע מחמץ יש חריף -שהמאכל הכשר הינו חריף -דאסור ,אפי' תנור
ואם חתך על ידו כמות גדולה של חריף ,ונתבשלו זע"ז לפני פסח לבאר כיצד הדין למעשה. פתוח לגמרי ,וגדול )שעה"צ ז(.
ויש בכולם שישים כנגד להב הסכין -מותרים .וי"ח .ובמקום ואם החמץ הוא חריף -נחלקו הפוסקים )שעה"צ ו(.
מניעת שמחת יו"ט יש להקל ]בסכין נקי[ )פט(. במקרה של תערובת ]חריף ואינו חריף[ -הולכים לפי הרוב כבישה -מאכל שנכבש עם רוטב בכלי חמץ ,האם
ב[ אינו חריף -הדבר תלוי במצב הסכין: מותר באכילה בפסח ]ו-ח[. )שעה"צ ו(.
אינה נקיה ,או סתמא -הדין תלוי מתי חתכוהו: מלוח כרותח -בשר ,גבינה ,דגים שנמלחו עם חמץ ת .ישנם כמה אופנים של כבישה -מים .ציר .מליחות
בערב פסח -מותר על ידי הדחה )פה(. מעט .זיתים .זיתים חתוכים: בלא רוטב ,האם מותר לאכלו בפסח ]ה[ ]ו[.
בפסח -יש להחמיר לכתחילה )פה(. הנדון הוא כשיש בבשר שישים כנגד החמץ ]כגון ,חמץ שמעורב א[ מים בלבד -מותר ,אפי' בכלי בן יומו ,אפי' שנכבש
ואם נתערב במאכלים אחרים )פח(: מעל"ע ]ואפילו כשנכבש בפסח) [25לט(. במלח[ דאל"ה -פשוט שאסור.
בסתמא -מחלוקת .ובהפסד מרובה או מניעת שמחת י"ט יש ת .ראשית יש להבחין בין חמץ בעין לבין חמץ הבלוע אולם לכתחילה -אין לכבוש בכלי חמץ שהוא בן יומו.
להקל.
בסכין שודאי שאינה נקיה -אוסר תערובתו. ב[ ציר -נחלקו הפוסקים )מב(: בכלי:
בסכין נקיה -מותר. ואין הבדל מתי נכבש ]בפסח או בע"פ[ ועי' הערה.26 א[ חמץ בעין -הדין תלוי אימתי נמלח ]ה[:
לפרישה -דינו כבישול ,ואם שהה כדי הרתחה - בפסח -אסור ,דחמץ בפסח בכל שהוא )מא.(24
דוחקא דדיכא ]וחריף[ -מאכל שנכתש במכתשת בערב פסח -לכתחילה צריך להדיח ]אלא שנח' בולע.
הבלועה בחמץ ,האם מותר באכילה ]ו-ח[. ולכן :בבן יומו -אסור .באינו ב"י -מותר ,אא"כ מלוח הרבה,
הפוסקים מתי צריך להדיח[ .ובדיעבד ]שבישלם בלא שאז נחשב כ'דבר חריף' שאסור אפילו באינו בן יומו.
ת .הדבר תלוי בסוג המאכל שנכתש: הדחה או שנתערבו בתבשיל[ וכן בשמיני של פסח לש"ך -אינו כמבושל ,ואינו בולע אלא בשהה מעת
חריף -אסור ,אפי' בנחתך לפני פסח ,ואפי' אינו בן לעת. )מח( -מותר גם בלא הדחה.
יומו )פ(. שאם כן -אפי' בבן יומו אינו נאסר אא"כ הוא מלוח הרבה. להלן נביא כמה פרטי דינים בנוגע להדחה הדרושה.
ב[ חמץ הבלוע בכלי -מותר .דאין בכח מליחה להלכה -פוסק המ"ב להקל רק במקום הפסד ,ורק
במדוכות המיועדות לבשמים -יש להקל בנחתך לפני פסח )פ(.
במדוכה לא ייתכן שיהיה במאכל שישים כנגד המדוכה ,ולכן אינו להפליט טעם הבלוע בכלי ]ו[ )לט(.
בטל בשישים אפי' לפני פסח )פ(. בערב פסח.
ג[ מליחות מעט -יש בזה הבדל אימתי נכבש ]ו[: שנמלח אפי' )עח( ו יומ אפי' שנמלח מעת לעת .אפי' שהכלי בן
אינו חריף -הדבר תלוי במצב המדוכה: בפסח עצמו )עט(.
ובתנאי שהכלי נקי ]ואין שמנונית חמץ דבוקה בדפנותיו[ )עח( .מליחות מעט -כגון דג מלוח הרבה שנתנו עליו מים .דאילו באינו אינה נקיה -המאכל אסור.
מלוח כ"כ -דינו כדין כבישה רגילה )מד(.
במדוכה לא ניתן להתיר על ידי הדחה ,ולכן אסור גם כשנכתש
בערב פסח )פג(. בערב פסח -מותר אפי' לכתחילה .אפי' בבן יומו, פרטי דין בנוגע להדחה הנ"ל ]ה[:
נקיה או בסתמא -מותר. ואפי' שהה מעל"ע. מתי -כאמור ,נח' בזה הפוסקים:
ולשי' המ"א לכתחילה יש להחמיר )מג(. ואין נפ"מ באיזה כלי נמלחו ,לא להקל ולא להחמיר )לט( )מז(.
אילו מאכלים נחשבים כחריפים לענין הנ"ל: לשו"ע -אפשר להדיח גם בפסח }מותר{.
27לא מבואר עד כמה המאכל בולע ונאסר .ולכאו' הדבר תלוי במח' 25אינו מפורש בשו"ע ,אך כן מוכח מהמבואר לקמן ]במליחות מועטת[, 22היינו ,שהנדון ד'ריחא' הוא רק בצלי ,שאחד שומני ]בין החמץ ובין
השו"ע והרמ"א )יו"ד צו ,א( האם בולע רק כדי נטילה ,או כולו .ואולי דמותר בדיעבד אפי' בנכבש בפסח ,כ"ש כאן .והא דאסרינן התם הכשר )ט([ ,ושני החתיכות מגולות -דבלאו הכי אין מקום לדון כלל.
בפסח חמיר טפי ,ולכו"ע נאסר בכולו ]עי' שעה"צ אות קיח[ .ועיין. לכתחילה הוא משום המליחות )מג( משא"כ כאן שאין שום מליחות. 23לגר"ח נאה 30 -ליטר .לחזו"א 51.6ליטר.
ועיין.
26כ"מ ממה שהיקל המ"ב )מב( רק בערב פסח ,משמע שהמחלוקת היא 24כך מוכח ,ממה שהתיר המ"ב בנמלח בע"פ משום שאינו חוזר ונעור,
בכל אופן .ועיין. ומשמע שבפסח עצמו -אסור ,דחוזר ונעור .ועיין.
5
בוסר -לשו"ע -אינו חריף ]ז[ .למנהג אשכנז -חריף
)פא(.
ובמקום הפסד מרובה יש להקל לכו"ע )פא(.
צנון ,בצל ,תמכה -חשיבי חריף )פט( )יו"ד צו ,ב(.
זיתים -הדבר תלוי באיזה שלב:
לפני שרייתם או בסוף השרייה -חשיבי חריף )פט(.
בתחילת שרייתם -אינם חריפים .ובתנאי שהמים יותר
מהזיתים )צ(.
סעיפים ט-יא הובאו לעיל ב'דין תערובת חמץ'.
] נביא כאן את דין חמץ נוקשה בכלליות[ חמץ
שאינו גמור ,האם מותר באכילה ,שהייה ]ביעור[,
בתערובת ,וכן האם מותר אחר הפסח ]יב[ )תמב ,ג(.
דין 'נוקשה' הוא רק אם היה כך מתחילת עשייתו.
ת .אכילה -אסור .י"א מדאורייתא ,וי"א מדרבנן )טו(.
ומ"מ אין בו כרת לכו"ע.
שהייה -אסור מדרבנן ,שמא יבוא לאוכלו )תמב ,ג(.
תערובתו ]בפסח - [28י"א שאוסר תערובתו במשהו.
וי"א שבטל בשישים .ובשעה"ד יש להקל )טו(.
לאחר הפסח -בהנאה -מותר ]יב[ .באכילה -מחלוקת
הפוסקים )קז(.
המ"ב בכמה מקומות העלה לדון האם מותר לבטל חמץ
לכתחילה .ובדין זה חשוב להבחין בין 'עירוב' לבין
'הוספה' ,דהיינו:
עירוב -ראשית יש לדון האם מותר לערב בידיים את
החמץ בתוך כמות גדולה של כשר.
הוספה -ישנו נידון נוסף -כיצד הדין במקרה שהחמץ
נתערב מכבר בכשר -האם מותר רק להוסיף על הכשר
כדי להגיע לשיעור שבו הוא בטל או לא.
האם מותר לבטל חמץ לכתחילה )קג(.
ת .ראשית יש להבחין מתי בא לבטל:
לפני שש שעות -הדין תלוי מתי בכוונתו לאכלו )קג(:
אחר הפסח -מותר .פרט לתערובת שיש לחמץ תפקיד
מהותי) 29יד(.
בפסח -אסור .פרט למקרה שאינו מתכוין לבטל אלא
להשביח את התערובת )קו(.
ובדיעבד לא מצאתי.
משש שעות -אסור לערב ,וכן להוסיף לאחר שנתערב
)יו"ד צט ,ה(
ובדיעבד :שוגג -מותר .מזיד -אסור ,למערב ,לבני ביתו ,וכן למי
שנתערב עבורו.
אחר הפסח -לערב -אסור .להוסיף אחר שנתערב -
לשו"ע -מותר .ולרמ"א -אסור.
שמותר .ומיישבים ,דמה שאסר המ"ב בס"ק יד הוא רק במקרה שיש לחמץ 29במ"ב )יד( מבואר שהמבטל חמץ לפני פסח )שעה"צ י( -הכל אסור, 28דאילו אם נתערב בערב פסח -כל חמץ בטל בשישים ]תמז ,ב[ ,וכ"ש
תפקיד מהותי בתערובת .עי' מ"ב בהוצאת 'דרשו' הערה מספר וכן כתבנו
בפנים. אפי' אחר הפסח .וזה לכאו' סותר למבואר בס"ק קב שמבואר להדיא חמץ נוקשה שבטל בשישים.
6
