gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura

שבוע: ויצא (2026-11-16)

תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אולם‪ ,‬ישנם כמה אופנים היוצאים מהכלל שהאיסור‬ ‫חוזר ונעור ‪ -‬כיצד הדין במקרה שהאיסור נתבטל‬ ‫בס"ד‬ ‫אינו מתבטל אפי' שיש רוב של היתר‪:‬‬ ‫והתערובת הותרה‪ ,‬ולאח"מ נתערב איסור נוסף‪ ,‬האם‬ ‫תבנית‬ ‫דבר שיש לו מתירים ‪ -‬איסור שהתערב בהיתר מין‬ ‫התערובת חוזרת להיאסר מחמת האיסור הנוסף‪.‬‬ ‫במינו והאיסור עומד להיות מותר בעתיד‪ ,‬אזי הדין‬ ‫הוא שאינו בטל בהיתר‪ ,‬ואפילו באלף ]אך במין‬ ‫ביטול לכתחילה ‪ -‬האם מותר לבטל איסור לכתחילה‬ ‫כדי להתירו באכילה אגב ההיתר‪.‬‬ ‫משנה ברורה‬ ‫יו"ל לפי סדר מבחני 'דרשו'‬ ‫בשאינו מינו ‪ -‬בטל[‪.‬‬ ‫היתרים ‪ -‬פעולות שעל ידיהם ניתן להתיר את‬ ‫מס' ‪ 58‬כסלו תשפ''ז סי' תמז‬ ‫ונאמרו בזה שני טעמים‪:‬‬ ‫התערובת כולה‪.‬‬ ‫'עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר' ‪ -‬היינו‪ ,‬שאין סיבה לבוא‬ ‫מקרא‪] :‬ציון לשו"ע[ )ציון למ"ב( }ציון לביה"ל{‬ ‫ולהתיר את התערובת‪ ,‬אם בין כך עומדת להיות מותרת )רש"י‬ ‫אין לסמוך למעשה בשום אופן‬ ‫ביצה ג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ ‬אופנים שרוב אינו מועיל וצריך פי שישים ]משום‬ ‫ניתן לקבל בפקס‪ 023132641 :‬קוד עלון ‪6060‬‬ ‫העדר ניגוד ‪ -‬או משום שהיסוד לדין ביטול ברוב מבוסס על‬ ‫נתינת טעם[‬ ‫וכן להוריד מקול הלשון‪ :‬שם הרב 'תבנית משנה ברורה'‬ ‫הניגוד שישנו בין שני הצדדים‪ ,‬שא"כ‪ ,‬במקרה שגם האיסור עומד‬ ‫אף שהתבאר שכל תערובת שההיתר הוא הרוב‪,‬‬ ‫בדוא"ל ‪] g6487103@gmail.com‬למשתמשים בהיתר![‬ ‫להיות מותר‪ ,‬אין בין שני הצדדים ניגוד מספיק‪ ,‬כדי לומר דין‬ ‫ביטול ברוב )ר"ן נדרים נב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫האיסור מתבטל‪ ,‬מ"מ ישנם אופנים שביטול ברוב‬ ‫הקדמה לדיני תערובות‬ ‫חשיבות ]'בריה'‪' ,‬חתיכה הראויה להתכבד'‪' ,‬דבר‬ ‫אינו מועיל‪ ,‬שטעם האיסור עבר לחתיכות של ההיתר‬ ‫היות וכמה מהסימנים דלהלן ]ובעיקר סי' תמז[‬ ‫שבמנין' 'בעלי חיים'[ ‪ -‬ישנם כמה אופנים שהאיסור‬ ‫]ומעתה הם אסורות מחמת עצמן משום דין 'טעם‬ ‫עוסקים בדיני תערובות‪ ,‬נסקור בקצרה את הנושאים‬ ‫אינו מתבטל בהיתר מפאת חשיבותו‪ ,6‬והתערובת‬ ‫כעיקר[‪ ,‬והתערובת אסורה עד שיהיה בהיתר פי‬ ‫שבדיני תערובות באופן כללי ]ולאו דווקא כלפי דין‬ ‫אסורה אפי' באלף‪.‬‬ ‫שישים מהאיסור‪ ,‬שאין ברור שאין בכח האיסור ליתן‬ ‫חמץ בפסח[‪ ,‬כדי להקל בהבנת הנדונים שבסימנים‬ ‫ואלו הם‪:‬‬ ‫טעם בכמות כזו של היתר‪ ,‬והתערובת מותרת‪.‬‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫בריה ‪ -‬חפץ שנמצא בשלמותו כפי שנברא בידי שמים‪.‬‬ ‫חתיכה הראויה להתכבד ‪ -‬חתיכת מאכל חשובה‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫אולם הדבר תלוי בסוג התערובת‪ ,‬היינו‪ ,‬האם הוא‬ ‫בדיני תערובות חשוב להבחין בשתי נושאים נפרדים‪,1‬‬ ‫שניתן להגיש אותה לפני האורח לסעודה‪.‬‬ ‫יבש ביבש או לח בלח‪ ,‬וכן‪ ,‬האם הוא מין במינו או‬ ‫והם‪ :‬תערובת הגוף ותערובת הטעם ]'טעם כעיקר'[‪.‬‬ ‫דבר שבמנין ‪ -‬דבר שנמכר לפי מנין‪ ,‬ולא לפי מידה‪ ,‬מה שמוכיח‬ ‫מין בשאינו מינו‪ ,‬ונבאר‪:‬‬ ‫על חשיבותו‪.‬‬ ‫תערובת הגוף ‪ -‬היינו‪ ,‬שבמקרה ששני חתיכות אחת‬ ‫בעלי חיים ‪ -‬וכן בעל חי האסור ]כגון שור הנסקל[ כל עוד שהוא‬ ‫א[ יבש ביבש ‪ -‬אם האיסור וההיתר הם יבש ויבש ואין‬ ‫של איסור ואחת של היתר התערבו זה בזה‪ ,‬ואנו לא‬ ‫חי שנתערב בבעלי חיים אחרים‪.‬‬ ‫רוטב‪ ,‬א"כ אין שום מעבר של טעם בין החתיכות‪,‬‬ ‫מזהים מה ההיתר ומה האיסור ‪ -‬יש לילך אחר הרוב‪,‬‬ ‫השפעה ]'מחמץ' 'מתבל' 'מעמיד'[ ‪ -‬במקרה‬ ‫ולכאו' באיסור בטל ברוב‪ ,‬וא"צ שישים כלל‪ .‬אלא‬ ‫שאם האיסור הוא הרוב ‪ -‬התערובת אסורה‪ ,2‬אם‬ ‫שהאיסור השפיע על ההיתר‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ששינה את‬ ‫שישנם אופנים שצריך שישים‪ ,‬מדרבנן‪ ,‬והדבר תלוי‬ ‫ההיתר הוא הרוב‪ - 3‬אזי התערובת כולה מותרת‪.‬‬ ‫צורתו או טעמו וכו'‪ ,‬אזי כיון שניכר לכל שהאיסור‬ ‫בין מין במינו למין שאינו מינו‪:‬‬ ‫תערובת הטעם ]'טעם כעיקר'[ ‪ -‬היינו‪ ,‬שכל דבר‬ ‫נמצא בתוך התערובת‪ ,‬בלתי אפשר לומר שהוא בטל‬ ‫מין במינו ‪ -‬אכן האיסור בטל ברוב‪ ,‬וא"צ שישים ‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫האסור באכילה‪ ,‬מלבד האיסור לאכול את גוף הדבר‪,‬‬ ‫בתוכה‪ ,‬והתערובת כולה אסורה‪.‬‬ ‫כיון שטעם האיסור אינו מורגש בהיתר ]שהרי הטעם‬ ‫וישנם כמה אופנים של השפעה‪:‬‬ ‫אסור לאכול גם את הטעם ]ההפרשות[ היוצא ממנו‪.‬‬ ‫מחמץ ‪ -‬כגון שמרים של איסור שניתנו בתוך בצק והתפיחו אותו‪.‬‬ ‫שלהם שווה[‪.‬‬ ‫שאם כן‪ ,‬במקרה שיצא טעם מחתיכה האסורה‪,‬‬ ‫מתבל ‪ -‬תבלינים שנפלו לתוך התבשיל ונתנו בו טעם‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שנחלקו הראשונים כיצד ניתן לאכול את התערובת‪ :‬לרא"ש‬ ‫מעמיד ‪ -‬כגון שמרים שניתנו לתוך מים או משקה וגרמו לכך‬ ‫ונתערב ]נבלע[ בתוך חתיכה של היתר ‪ -‬חתיכת ‪ -‬מותר לאדם אחד לאכול את כל החתיכות‪ ,‬כאחת‪ .‬לרשב"א ‪-‬‬ ‫שהוא יהיה סמיך ]או שניתנו לתוך חלב וגרמו לכך שיהיה גבינה[‪.‬‬ ‫מותר לאדם אחד לאכלם‪ ,‬אבל לא כאחת‪ ,‬וכ"פ השו"ע בסתם‬ ‫ההיתר נאסרת באכילה מחמת הטעם המעורב בה‪.4‬‬ ‫איסור חמור ]ע"ז‪ ,‬הקדש‪ ,‬חמץ[ ‪ -‬ישנם סוגי איסורים‪,‬‬ ‫ישנם אופנים שמלבד תערובת הטעם יש גם תערובת הגוף‪ ,‬כגון )קט‪ ,‬א(‪ .‬לסמ"ג ‪ -‬אסור לאדם אחד לאכל את כל החתיכות ]אלא‬ ‫יין נסך שנתערב ביין כשר‪ ,‬וישנם אופנים שיש רק תערובת טעם רק לשני בנ"א[‪ ,‬וכ"כ השו"ע בשם י"א‪ .‬ולשי' רש"י ‪ -‬אסור לאכול‬ ‫שהחמירו חז"ל מפאת חומרתם‪ ,‬ואמרו שאיסור זה‬ ‫כגון חתיכת איסור רותחת שנגעה בחתיכה של היתר ונתנה בה את כל החתיכות ]אפי' לכמה אנשים[‪ ,‬וצריך להשליך אחת לים‪.‬‬ ‫אינו בטל בשום אופן ]אפילו באלף לא בטיל[‪ ,‬והם ‪-‬‬ ‫מין באינו מינו ‪ -‬צריך שישים מדרבנן‪ ,‬משום‬ ‫טעם‪ ,‬והוציאו את החתיכה‪.‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬חמץ בפסח‪ ,7‬הקדש‪.‬‬ ‫שחוששים שמא יבשל את התערובת‪ ,‬והאיסור יתן‬ ‫והאיסור הוא בין במקרה שהטעם עבר מהאיסור אל‬ ‫מין במינו בלח ‪ -‬לשי' ר' יהודה )זבחים ח‪ ,‬ו( איסור‬ ‫טעם בהיתר ויאסור אותו‪.‬‬ ‫ההיתר באופן ישיר‪ ,‬ובין אם עבר עליו בעקיפין‪,‬‬ ‫שנתערב מין במינו בלח אינו בטל‪ .‬אולם רבנן )שם(‬ ‫ב[ לח בלח ‪ -‬אם האיסור וההיתר לח בלח ]או יבש‬ ‫דהיינו‪ ,‬דרך דופן של כלי ]כגון שהאיסור נתבשל‬ ‫פליגי שיש ביטול גם במין במינו‪ ,‬וכ"פ התוס'‬ ‫ביבש ויש רוטב[ ‪ -‬תמיד צריך שישים‪ ,‬ואין האיסור‬ ‫באיזה כלי‪ ,‬ונבלע טעם בדופני הכלי‪ ,‬ולאח"מ בישלו‬ ‫והרמב"ם )טו‪ ,‬ד( והשו"ע )יו"ד צח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫בטל ברוב בשום אופן‪.‬‬ ‫באותו כלי דבר היתר‪ ,‬כך שהטעם יצא מדפני הכלי‬ ‫וטעמו של ר"י ‪ -‬שכל דין ביטול מבוסס על הניגוד שישנו בין‬ ‫וסיבת הדבר‪:‬‬ ‫ונבלע בתוך ההיתר[‪.‬‬ ‫במין באינו מינו ‪ -‬הוא מדאורייתא‪ ,‬שהרי‪ ,‬כיון שנתערבו לח בלח‪ ,‬ההיתר לבין האיסור‪ .‬שא"כ‪ ,‬במקרה שהם מאותו מין ‪ -‬אין שום‬ ‫האיסור נותן טעם בהיתר‪ ,‬וההיתר עצמו נאסר באכילה‪ .‬אא"כ יש ניגוד ביניהם‪ ,‬וההיתר אינו מבטל את האיסור‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬מחזק‬ ‫תערובת הגוף‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫בהיתר פי שישים מהאיסור‪ ,‬שאינו נותן בו טעם‪.‬‬ ‫במין במינו ‪ -‬הוא מדרבנן‪ ,‬שגזרו להצריך פי שישים גם במין‬ ‫כפי שנתבאר‪ ,‬במקרה שאיסור נתערב בהיתר‪ ,‬אזי יש‬ ‫באינו מינו ]אפי' שהטעם של האיסור לא מורגש בהיתר‪ ,‬שהרי ‪ ‬חוזר וניעור‪.‬‬ ‫לילך אחר הרוב‪ ,‬שאם הרוב הוא ההיתר ‪ -‬התערובת‬ ‫טעמם שווה[ אטו מין באינו מינו‪.‬‬ ‫במקרה של איסור שנתבטל בתערובת ]שהיה שישים‬ ‫כולה מותרת‪ ,‬ואם הרוב הוא האיסור ‪ -‬אזי התערובת‬ ‫כנגדו[‪ ,‬ולאח"מ נפל בתערובת חתיכה נוספת מאותו‬ ‫‪ ‬אופנים שצריך יותר משישים‪.‬‬ ‫כולה אסורה‪.‬‬ ‫תרומה‪ ,‬כלאים‪ ,‬ערלה ‪ -‬ישנם כמה איסורים שגזרו איסור‪ ,‬ואין בהיתר כנגד שני האיסורים‪ ,‬האם האיסור‬ ‫ונפרט בקצרה את הנדונים שישנם בנושא זה‪:‬‬ ‫חז"ל שאם הם מעורבים מין במינו אינם בטלים חוזר וניעור והתערובת נאסרת או לא‪.‬‬ ‫שישים ‪ -‬אופנים שלא מספיק רוב‪ ,‬וצריך שיהיה‬ ‫ולמעשה‪ ,‬מבואר ברמ"א שהאיסור חוזר וניעור‪,‬‬ ‫בשישים אפי' יבש ביבש‪ .‬והם‪:‬‬ ‫בהיתר פי שישים‪.‬‬ ‫והתערובת אסורה‪.‬‬ ‫תרומה‪ ,‬תרומת מעשר וחלה ‪ -‬שבטלים רק במאה‪.‬‬ ‫יותר משישים ‪ -‬אופנים שגזרו חז"ל שאינם בטלים‬ ‫ולשיטתו‪ ,‬האיסור הוא אפי' בתערובת מין במינו ]היינו‪ ,‬אפי'‬ ‫ערלה וכלאי הכרם ‪ -‬שבטלים במאתיים‪.‬‬ ‫שהחתיכה השניה לא הוסיפה בטעם[‪ ,‬וכן אפי' בתערובת לח‬ ‫אפי' בשישים‪ ,‬אלא ביותר מזה‪.‬‬ ‫בלח‪ .‬וכן‪ ,‬אפי' שהתערובת נודעה לנו לפני שנפלה החתיכה‬ ‫אין ביטול ‪ -‬אופנים שאין דין ביטול כלל ]מחמת‬ ‫השניה ]ז"א‪ ,‬שאפי' שלמעשה חל דין ביטול על ידי ידיעתו בכך‬ ‫‪ ‬אופנים שאין דין ביטול כלל‪.‬‬ ‫חשיבותו של האיסור וכד'[‪.‬‬ ‫שהאיסור נתערב‪ - [8‬אפ"ה ההיתר פוקע‪ ,‬והתערובת נאסרת ]וכ"ש‬ ‫כפי שביארנו לעיל‪ ,‬כל איסור שנתערב בהיתר ואיננו‬ ‫במקרה שלא נודע בינתיים‪ ,‬שלא חל דין ביטול מעיקרא כלל[‪.‬‬ ‫מזהים מה אסור ומה מותר‪ ,‬יש לילך אחר הרוב‪.‬‬ ‫‪ ‬ביטול איסור לכתחילה‪.‬‬ ‫‪ 7‬בנוגע לחמץ הדבר שנוי במח'‪ :‬לרא"ש ‪ -‬הסיבה שאינו בטל היא מחמת‬ ‫]‪ ,[51%‬אפי' שאינו כפול ממנו‪ .‬ולמעשה‪ ,‬בדאו' ‪ -‬ראוי להחמיר‪ ,‬ואין‬ ‫‪ 1‬אכן‪ ,‬ישנו קשר הדוק בין הנושאים ]וכפי שיבואר[‪ ,‬אך לכשעצמם הם‬ ‫למחות במקילים‪ ,‬ובדרבנן ‪ -‬ניתן להקל )פר"מ שעה"ת א‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫חומרתו של האיסור ]שהוא בכרת‪ ,‬וכן‪ ,‬מפני שאין רגילות להבדל ממנו‪,‬‬ ‫שתי נושאים נפרדים‪.‬‬ ‫שהרי אוכלים אותו כל השנה[‪ .‬ולרמב"ם ‪ -‬הוא משום דחשיב 'דבר שיש‬ ‫‪ 4‬ונח' בזה הראשונים‪ ,‬דלתוס' והרא"ש טע"כ אסור מדאורייתא‪ ,‬וכ"פ‬ ‫‪ 2‬היינו‪ ,‬שהמיעוט מאבד את חשיבותו‪ ,‬ומתהפך להיות היתר‪ .‬אכן‪ ,‬נחלקו‬ ‫לו מתירין'‪ ,‬שהרי יהיה מותר לאחר הפסח‪.‬‬ ‫השו"ע )יו"ד צח‪ ,‬א(‪ .‬אך לרש"י ורמב"ם הוא מדרבנן ]מלבד בשר בחלב[‪.‬‬ ‫הפוסקים האם הגדר הזה אמור גם במקרה שההיתר הוא המעט )ערוה"ש‬ ‫‪ 8‬זאת אומרת‪ ,‬שכל תערובת של איסור בהיתר‪ ,‬יש משמעות לידיעה כלפי‬ ‫‪ 5‬לשי' הרמב"ם גם באופן זה ]יבש ביבש‪ ,‬מין במינו[ צריך שישים‪,‬‬ ‫קט‪ ,‬ה( או רק במקרה שהאיסור הוא המיעוט‪ ,‬אך בהיתר שנתבטל ברוב‬ ‫חלות דין ביטול‪ ,‬שרק אם ה‬ ‫מדרבנן‪ .‬אך למעשה לא נפסק כך‪.‬‬ ‫איסור‪ ,‬אינו 'מתהפך' להיות איסור )פ"מ שעה"ת א‪,‬ג(‪ .‬והנפ"מ ‪ -‬מי‬ ‫‪ 6‬הרעיון בזה ]באופן כללי[ ‪ -‬שכל דין 'ביטול ברוב' מבוסס על העדר‬ ‫שאוכל מהתערובת‪ ,‬האם חייב חטאת ]כדין ודאי[ או אשם תלוי ]כדין‬ ‫ספק[‪.‬‬ ‫החשיבות של האיסור ]ביחס אל ההיתר[ מחמת שהוא מיעוט‪ .‬שאם כן‪,‬‬ ‫באופנים אלו ]בריה‪ ,‬ראויה להתכבד‪ ,‬דבר שבמנין‪ ,‬בעלי חיים[ ‪ -‬כיון‬ ‫‪ 3‬נחלקו האחרונים בגדר 'רוב' לעניין זה‪ ,‬די"א שצריך שיהיה בהיתר פי‬ ‫שהחפץ האסור הינו חשוב‪ ,‬אזי אין משמעות להיותו מיעוט‪ ,‬לבטל את‬ ‫שניים מהאיסור‪ .‬וי"א שמספיק אם יהיה בהיתר קצת יותר מהאיסור‬ ‫חשיבותו ביחס אל ההיתר‪ ,‬ואינו בטל‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫להכשירו מהדם הבלוע בו‪ - [10‬דינו כדין מאכל צלוי‪,11‬‬ ‫אולם כאן ישנו חידוש דין‪ ,‬והוא ‪ -‬שכיון שחל איסור‬ ‫יש לדון‪ ,‬האם מותר לבטל איסור בהיתר כדי שיהיה‬ ‫אלא‪ ,‬דבזה א"צ להסיר מההיתר אלא כדי קליפה ]ואין‬ ‫בשר בחלב על החתיכה‪ ,‬מעתה אנו מחשיבים את‬ ‫מותר באכילה‪ .‬ובנדון זה יש להבחין בין 'לערב' לבין‬ ‫צריך כדי נטילה[‪ .‬ואם המאכל שמן ‪ -‬נחלקו‬ ‫חתיכת הבשר כדבר האסור מחמת עצמו ]ולא רק את‬ ‫'לבטל'‪ ,‬דהיינו‪:‬‬ ‫הפוסקים‪.‬‬ ‫טעם החלב הבלוע בה[‪ ,‬היינו‪ ,‬שאם חתיכה זו תיפול‬ ‫לערב ‪ -‬במקרה שהאיסור לא נתערב בהיתר כלל‪ ,‬האם‬ ‫דין 'מליח כרותח' הוא רק כשהחתיכה האסורה נמלחה‪ ,‬אך אם‬ ‫לתוך חתיכות בשר אחרות של היתר‪ ,‬צריך שיהיה‬ ‫מותר לערב אותו בהיתר כדי להתיר את אכילתו‪ .‬ובזה‬ ‫רק החתיכה המותרת נמלחה ‪ -‬אינה בולעת )יו"ד ע‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫בנוגע לבליעה שבכלים‪ ,‬הדין הוא שאין בכח המלח להפליט טעם‬ ‫באותם החתיכות שיעור ביטול כנגד כל החתיכה‬ ‫הדין הוא‪ ,‬שאסור לערב איסור ברוב היתר כדי להתירו‬ ‫מהכלי אל המאכל אלא רק מהמאכל אל הכלי ]בשיעור כדי‬ ‫]הראשונה[‪ ,‬ולא יועיל שיהיה בהם שיעור ביטול כנגד‬ ‫בשום אופן‪ ,‬אפי' בדבר האסור מדרבנן‪.‬‬ ‫קליפה[ )קה‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫החלב שנבלע בה‪.‬‬ ‫ובדיעבד ‪ -‬אם עירב בשוגג ‪ -‬התערובת מותרת‪ .‬ובמזיד ‪ -‬אסורה‬ ‫דוחקא וחריף ‪ -‬כלי הבלוע טעם איסור‪ ,‬שדחקוהו על‬ ‫למבטל עצמו‪ ,‬בני ביתו‪ ,‬ולכל מי שביטל עבורו‪.‬‬ ‫ובזה יש להוסיף‪ ,‬שכל האמור הוא רק כלפי איסור‬ ‫לבטל ‪ -‬במקרה שנתערב בהיתר מכבר‪ ,‬האם מותר‬ ‫גבי מאכל של היתר שהוא חריף ‪ -‬אזי בכח הדחיקה‬ ‫בשר בחלב‪ ,‬אולם לענין שאר איסורים ‪ -‬נחלקו‬ ‫להוסיף על ההיתר כדי להתיר את התערובת‪ .‬ובנדון‬ ‫והחריפות ]צירוף ב' התנאים[ ‪ -‬להבליע טעם מזה‬ ‫הפוסקים האם גם בהם יש דין 'חענ"נ'‪ ,‬לומר שחתיכת‬ ‫זה מבואר שהדבר תלוי בדרגת האיסור שנתערב‪:‬‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫וכפי שהקדמנו‪ ,‬עקב המורכבות של דבר חריף יש להרחיב בביאור‬ ‫היתר שנבלע בה טעם של איסור‪ ,‬נאסרת באיסור‬ ‫איסור דאורייתא ‪ -‬אסור להוסיף על כמות ההיתר כדי‬ ‫הדינים‪ ,‬ויבואר לקמן כנושא בפני עצמו‪.‬‬ ‫עצמי‪ ,‬ואם נתערבה באחרות צריך שיעור כנגד כל‬ ‫השיעור הדרוש לביטולו‪ .‬ובדיעבד הדין כנ"ל‪.‬‬ ‫ב[ חם עם רוטב אף בלא נגיעה‪:‬‬ ‫החתיכה‪ ,‬או שמא לא אמרינן הכי‪.‬‬ ‫איסור דרבנן ‪ -‬נחלקו הפוסקים האם מותר להוסיף על‬ ‫דלשיטת רבינו אפרים )בתוס' חולין ק‪ ,‬א( ‪ -‬אין דין חענ"נ בשאר בישול ‪ -‬אם המאכל האסור נתבשל במים ביחד עם‬ ‫ההיתר כדי השיעור הדרוש לביטולו‪ :‬לרשב"א ‪-‬‬ ‫ד(‪.‬יש דין המאכל המותר‪ ,‬אזי הבישול גורם לכך שהטעם של‬ ‫איסורים‪ ,‬וכ"פ השו"ע‪ .‬ואילו לשי' הר"ן )חולין מג‪ ,‬א(‬ ‫חענ"נ בשאר איסורים מדרבנן‪ ,‬וכ"פ הרמ"א )יו"ד צב‪,‬‬ ‫מותר‪ ,‬וכ"פ השו"ע‪ .‬ולרא"ש ‪ -‬אסור‪ ,‬וכ"פ הרמ"א‬ ‫ופשוט הוא‪ ,‬שדין חענ"נ הוא רק כשיש בתערובת לח בלח ]או האיסור עובר אל ההיתר‪ ,‬ונבלע בכולו‪ ,‬וכולו נאסר‬ ‫יבש ביבש עם רוטב[‪ ,‬דאילו ביבש ביבש ‪ -‬אין דין חענ"נ‪.‬‬ ‫)יו"ד סי' צט(‪.‬‬ ‫באכילה‪.‬‬ ‫להלן נפרט באיזו דרגת חום אנו אומרים שיש הבלעה והפלטה‬ ‫‪ ‬כיצד הטעם יכול להבלע בהיתר‬ ‫‪ ‬אופני היתר‪.‬‬ ‫בין המאכלים‪.‬‬ ‫כבוש כמבושל ‪ -‬גם אם המאכל לא נתבשל בתוך‬ ‫אחר‬ ‫במאכל‬ ‫טעם‬ ‫שנתן‬ ‫כפי שנתבאר‪ ,‬כל דבר איסור‬ ‫ישנם אופנים שהקילו חכמים ואמרו‪ ,‬שאף שבעקרון‬ ‫של היתר ‪ -‬הרי שהוא נאסר‪ ,‬משום שהתורה אוסרת המים‪ ,‬אלא שהוא היה שרוי בתוך מים במשך כ"ד‬ ‫האיסור אינו בטל‪ ,‬ישנו לכך פתרון כדי להתיר את‬ ‫לאכול גם את ההפרשות ]טעם[ שיוצאות מהמאכל‪ .‬שעות ‪ -‬דינו כדין מבושל‪.‬‬ ‫התערובת‪ ,‬והם‪:‬‬ ‫ובזה יש להבחין שישנם כמה אופנים של 'נתינת טעם' כבוש בציר ‪ -‬ואם המאכל נכבש בתוך רוטב שמעורב‬ ‫כירה ‪ -‬היינו‪ ,‬למכור את התערובת כולה לאינו יהודי‬ ‫ְמ ַ‬ ‫היינו‪ ,‬שעל ידיהם יוצא טעם מהאיסור ונכנס אל בו גם מלח ‪ -‬אזי דינו כדין 'מבושל' אפילו בפחות‬ ‫חוץ מאותו איסור‪ ,‬שבכך אינו נהנה ממנו כלל‪ ,‬שהרי‬ ‫מכ"ד שעות‪ ,‬היינו‪ ,‬שאם שהה כדי הרתחת התבשיל ‪-‬‬ ‫ההיתר‪ .‬ונחלק את האופנים לג' מחלקות‪:‬‬ ‫לא קיבל עליו שום תמורה‪.‬‬ ‫דינו כמבושל‪ .‬ועי' לעיל הערה מס' ‪.11‬‬ ‫א[ חם בלא רוטב שנוגע‪:‬‬ ‫השלכה לים המלח ‪ -‬היינו‪ ,‬ע"י השלכת חתיכה אחת‬ ‫נגיעה ברותח ‪ -‬אם שני החתיכות רותחות ‪ -‬אזי עצם וכפי שיבואר בסי' תמז ]ה[‪ ,‬בדין חמץ בפסח ישנה דרגה נוספת‬ ‫מהתערובת לאיבוד‪ .‬והרעיון בזה הוא ‪ -‬שכביכול אנו‬ ‫הנגיעה שהאיסור נוגע במאכל ההיתר גורמת להעביר של כבישה‪ ,‬והיא ‪ -‬כבישה עם מליחות מועטת‪ ,‬דבפסח שאיסורו‬ ‫'פודים' את האיסור שמעורב בתוך התערובת ובכך‬ ‫במשהו יש מקום לחוש לכך‪.‬‬ ‫הוא ניתר בהנאה‪.‬‬ ‫אליו טעם של איסור במקום שבו הוא נגע‪ ,‬ולכן‪ ,‬צריך ג[ חם בלא רוטב ובלא נגיעה‪ ,‬בתנור אחד‪:‬‬ ‫להסיר ממנו באותו מקום שנגע באיסור כדי נטילה זיעה ‪ -‬אם שני המאכלים התחממו בתוך תנור‪ ,‬ויצאו‬ ‫תערובת הטעם ]טעם כעיקר[‬ ‫אדים מהמאכל האסור‪ ,‬ונבלעו במאכל של היתר ‪ -‬אזי‬ ‫]דהיינו רוחב אצבע ‪ 2 -‬ס"מ[‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שומני‬ ‫הוא‬ ‫[‬ ‫המותר‬ ‫המאכל‬ ‫ואם המאכל האסור ]או‬ ‫כפי שביארנו לעיל‪ ,‬גדר דין 'טעם כעיקר' הוא‪,‬‬ ‫דין האדים כדין האיסור ממש‪ ,‬וההיתר נאסר כאילו‬ ‫שמלבד האיסור לאכול את גוף האיסור‪ ,‬אוסרת‬ ‫אזי הטעם מפעפע ]מחלחל[ ונבלע בכל המאכל נבלע בו האיסור עצמו‪.‬‬ ‫המותר וכולו נאסר‪.‬‬ ‫התורה לאכול גם את הטעם היוצא ממנו‪ ,‬ולכן‪,‬‬ ‫ריח ‪ -‬וכן עזה"ד‪ ,‬במקרה שנצלו שתי חתיכות בתוך‬ ‫ונחלקו השו"ע איזה מאכלים נחשבים כ'שומניים' ‪ -‬לשו"ע ‪ -‬רק‬ ‫במקרה שטעמו נתערב ]נבלע[ בחתיכה אחרת של‬ ‫תנור‪ ,‬אחת של איסור ושל היתר‪ ,‬ויצא ריח מההיתר‬ ‫מאכל שידוע לנו שהוא שמנוני ]חֶ לֶב בהמה שמנה[‪ .‬לרמ"א ‪ -‬כל‬ ‫היתר ‪ -‬אותה חתיכה נאסרת‪ ,‬משום טעם האיסור‬ ‫אל האיסור ‪ -‬פסק השו"ע )יו"ד קח‪ ,‬א( שלכתחילה‬ ‫מאכל נחשב שמנוני לעניין זה‪ ,‬מלבד לחם או מצה ]שידוע שאין‬ ‫בהם שמנוניות[ )יו"ד קה‪ ,‬ד‪-‬ה(‪.‬‬ ‫המעורב בה‪ .‬ובנושא זה ישנם כמה נקודות שצריך‬ ‫אסור‪ ,‬ובדיעבד מותר‪ ,‬אא"כ ההיתר הוא חריף‪,‬‬ ‫אחת רותחת ‪ -‬הדין האמור לעיל ]נגיעה ברותח[ הוא‬ ‫לבאר‪:‬‬ ‫שאסור אף בדיעבד‪ .‬ובזה יש לציין‪ ,‬שדין 'ריחא' שייך‬ ‫רק במקרה ששני החתיכות רותחות‪ .‬אולם במקרה‬ ‫חענ"נ ‪ -‬חתיכת היתר שנאסרה מחמת הטעם הבלוע‬ ‫רק בתנאים דלהלן‪:‬‬ ‫שאחת מהם רותחת והשניה צוננת ‪ -‬הדבר תלוי כיצד‬ ‫בה‪ ,‬האם מעתה נאסרת באיסור עצמי‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫מגולות ‪ -‬דווקא כשהחתיכות מגולות‪ ,‬לאפוקי‬ ‫נגעו זו בזו‪:‬‬ ‫מעבר הטעם ‪ -‬באילו אופנים נבלע הטעם של האיסור‬ ‫מכוסות‪.‬‬ ‫זו על זו ‪ -‬במקרה שחתיכה אחת נפלה על גבי‬ ‫בתוך מאכל אחר של היתר‪.‬‬ ‫צלי ‪ -‬דווקא אם צולה את שני החתיכות ]האיסור‬ ‫חברתה ]היתר על איסור או איסור על היתר[ ‪ -‬נחלקו‬ ‫דרגת החום ‪ -‬מהנדון הנ"ל ]'מעבר הטעם'[ מסתעף‬ ‫וההיתר[ יחדיו‪ ,‬לאפוקי בישול‪ ,‬שאינו מעביר ריח בין‬ ‫רב ושמואל כפי איזו חתיכה נקבע הגדר של התערובת‬ ‫נדון נוסף בנוגע ל'בישול'‪ ,‬והוא ‪ -‬באיזו דרגת חום‬ ‫החתיכות‪.‬‬ ‫]האם כפי מצבה של העליונה או כפי מצבה של‬ ‫בכח בישול להעביר טעם מחתיכה לחתיכה‪.‬‬ ‫שומני ‪ -‬וכן‪ ,‬דווקא אם אחד מהמאכלים ]בין האיסור‬ ‫החתיכה התחתונה‪.[9‬‬ ‫היתרים ‪ -‬כמה אופנים שההיתר אינו נאסר על אף טעם‬ ‫ובין ההיתר[ הם שומניים‪ ,‬לאפוקי במקרה ששניהם‬ ‫למעשה נפסק כשי' שמואל‪ ,‬ד'תתאה גבר'‪ ,‬והכל תלוי‬ ‫האיסור הבלוע בו‪.‬‬ ‫יבשים‪.‬‬ ‫במצבה של החתיכה התחתונה ‪ -‬שאם היא חמה ‪ -‬אזי‬ ‫חריף ‪ -‬בנוגע למאכל חריף ישנם כמה תכונות שבהם‬ ‫קטן וסתום ‪ -‬דווקא כשנצלו בתנור קטן ]פחות מי"ב‬ ‫החתיכה המותרת ]בין העליונה ובין התחתונה[‬ ‫הוא שונה משאר המאכלים‪ ,‬ומשום כך יש להרחיב‬ ‫עשרונים‪ ,‬היינו ‪ 30-50‬ליטר[ וסתום‪ ,‬דבגדול או פתוח‬ ‫נאסרת בכולה‪ ,‬ואם היא צוננת‪ ,‬אזי החתיכה המותרת‬ ‫בדיניו‪ ,‬ולבארם בפני עצמם‪.‬‬ ‫‪ -‬מותר אף לכתחילה‪.‬‬ ‫]בין העליונה ובין התחתונה[ נאסרת רק כדי קליפה‪ .‬אכן‪ ,‬אם המאכל חריף ‪ -‬אין צורך בתנאי זה‪ ,‬ואסור אפי' בתנור‬ ‫‪ ‬חתיכה נעשית נבילה ]חענ"נ[‬ ‫וכן הדין במאכל היתר שנפל על כלי הבלוע באיסור ]או להיפך[ ‪ -‬גדול ופתוח‪ ,‬ובזה האיסור הוא גם בדיעבד‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫כפי שביארנו לעיל‪ ,‬הרעיון בדין 'טעם כעיקר' הוא‪,‬‬ ‫שהכל תלוי במצבו של הכלי )יו"ד ק‪ ,‬ג‪-‬ז(‪.‬‬ ‫שטעם האיסור נחשב כמו ממשו‪ .‬שלפי זה‪ ,‬במקרה להדדי ‪ -‬אם לא נפלו זו על זו‪ ,‬אלא נגעו זו בזו מהצד ‪ ‬דרגת החום האוסרת בבישול‬ ‫שנבלע חלב בתוך חתיכה של בשר ]ואין בה שיעור ‪ -‬פסק הרמ"א שהחתיכה המותרת נאסרת כלי קליפה כפי שהתבאר לעיל‪ ,‬אחד מהאופנים שעל ידיהם עובר‬ ‫טעם ממאכל אחד לחבירו הוא על ידי 'בישול'‪.‬‬ ‫ביטול כנגד החלב[‪ ,‬אזי החתיכה נאסרת טעם החלב )קה‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫מליח כרותח ‪ -‬גם אם החתיכות צוננות‪ ,‬אלא שמלחו‬ ‫הבלוע בה‪.‬‬ ‫את החתיכה האסורה במלח ]בשיעור שמולחים בשר‬ ‫מלבד זאת ‪ -‬המלח נמנה בין המאכלים החריפים‪ ,‬דכפי שיתבאר לקמן‪,‬‬ ‫‪ 10‬ישנם ג' שיטות‪ ,‬מה שיעור המליחות הדרוש לענין זה ‪ -‬או בשיעור‬ ‫‪ 9‬מצבה של העליונה ‪ -‬שאם היא חמה ‪ -‬חשיב כתערובת של 'חם'‪ ,‬ויש‬ ‫בכח מאכל חריף להשביח טעם פגום ]כלי שאינו בן יומו[ ולחזק טעם‬ ‫מוקלש ]נ"ט בר נ"ט[‪ ,‬בדיוק כמו מאכל חריף‪.‬‬ ‫המליחה כדי לשמר את הבשר‪ .‬או כדי להוליכו לדרך‪ .‬או כדי להכשיר את‬ ‫בליעות מאחת לשניה‪] ,‬ממילא‪ ,‬שהחתיכה המותרת בולעת ונאסרת‬ ‫הבשר‪.‬‬ ‫בכולה[‪ ,‬ואם היא צוננת ‪ -‬חשיב כתערובת צונן‪ ,‬ואין בליעות ]אך מ"מ‬ ‫‪ 11‬ונקוט האי כללא בידך‪ ,‬שכח המלח שווה לכח האש לכל דבר ועניין!‪.‬‬ ‫נבלע כדי קליפה[‪.‬‬ ‫מצבה של התחתונה ‪ -‬שאם היא חמה ‪ -‬חשיב כתערובת חם‪ ,‬ויש בליעות‪,‬‬ ‫והחתיכה המותרת נאסרת‪ .‬ואם היא צוננת ‪ -‬חשיב כתערובת של צונן‪ ,‬ואין‬ ‫בליעות‪ ,‬והחתיכה המותרת נאסרת רק כ"ק‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫חלתית‪ ,‬צנון ‪ -‬הדרגה החמורה יותר‪ ,‬שמפורש להדיא‬ ‫ומעתה עלינו לבאר באיזו דרגת חום ישנו אכן מעבר ושוב אינו אוסר מאכל היתר שהתבשל באותו כלי כיון‬ ‫בגמ' שמוגדרת כ'חריף' הם החלתית ]'תמכא' ‪-‬‬ ‫שהוא פגום‪ ,‬שכאמור‪ ,‬אינו אסור באכילה )שם ה(‪.‬‬ ‫של טעם בין החתיכות‪ .‬וישנם בזה כמה דרגות‪:‬‬ ‫חריין[ והצנון‪ .‬דבזה כו"ע מודו שהם נחשבים כדבר‬ ‫כלי ראשון ‪ -‬היינו‪ ,‬הכלי שעומד על גבי האש ‪ -‬אם כל האמור הוא כשנתבשל בו מאכל היתר רגיל‪ ,‬אבל במקרה‬ ‫שנתבשל באותו כלי מאכל חריף ‪ -‬אזי עצם החריפות של המאכל‬ ‫חריף בנוגע לכל התכונות דלעיל‪.‬‬ ‫המאכלים נתערבו זב"ז ע"י בישול בכלי ראשון אפי' משביחה את הטעם הבלוע בכלי‪ ,‬והוא חוזר לאיסורו )שם ו(‪ .‬דין‬ ‫שום‪ ,‬בצל‪ ,‬מלח ]זית[ ‪ -‬ישנם מאכלים שהם חריפים‬ ‫לאחר שהוסר מע"ג האש ]אם היד סולדת בו[ ‪ -‬ישנו 'דבר חריף' יבואר לקמן בפני עצמו‪.‬‬ ‫בטבעם‪ ,‬אלא שלא הוזכרו בגמ'‪ ,‬ונחלקו הפוסקים‬ ‫מעבר של טעם בין המאכלים ]וכן‪ ,‬מהמאכל אל נותן טעם בן נותן טעם דהיתירא ]טעם שני[ ‪ -‬גבינה‬ ‫האם אכן דינם כדין דבר חריף‪ .‬ולמעשה נפסק ]יו"ד‬ ‫שנתבשלה בקדרה‪ ,‬ולאח"מ בישלו באותה קדרה‬ ‫דפנות הכלי עצמו[‬ ‫)צו‪ ,‬א‪-‬ב( ע"פ שי' סה"ת[ שדינם כדין החלתית לכל‬ ‫עירוי מכלי ראשון ‪ -‬היינו‪ ,‬שאם עירוב מאכל איסור מאכל פרווה ‪ -‬מותר לאכול את המאכל הפרווה עם‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫על גבי היתר מוצק ‪ -‬אזי נבלע האיסור נבלע בהיתר בשר‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שבמקרה שהתקיימו בטעם החלבי‬ ‫בוסר‪ ,‬פירות חמוצים ‪ -‬ישנם סוגי מאכלים נוספים‬ ‫שני 'מעברים' ]היינו ‪ -‬מהגבינה אל דופן הקדרה‪,‬‬ ‫בשיעור 'כדי קליפה'‪ ,‬וצריך לקלפו‪.‬‬ ‫שהם חריפים או חמוצים‪ ,‬שבהם נחלקו הפוסקים‬ ‫אולם יש בזה הבדל האם הקילוח היה ישיר‪ ,‬או שנפסק באמצע‪ ,‬ומהקדרה אל המאכל הפרווה[ עוד לפני שנפגש עם‬ ‫האם אכן דינם כדין דבר חריף או לא‪ :‬לשו"ע ‪ -‬אינם‬ ‫שאם לא נפסק ‪ -‬אזי בכחו גם לבשל וגם להבליע בו‪ .‬אך אם לא הבשר ‪ -‬שוב אינו נאסר‪ ,‬ומותר לאכול אותו עם בשר‪.‬‬ ‫נפסק הקילוח ‪ -‬בכחו רק להבליע במאכל התחתון‪ ,‬אך אין בכחו‬ ‫כדין דבר חריף‪ .‬לרמ"א ‪ -‬דינם כדין דבר חריף‪.‬‬ ‫והסיבה לכך ‪ -‬שכשהטעם עובר שני 'מעברים'‬ ‫לבשלו ]ונפ"מ ‪ -‬בנוגע להלכות בב"ח[‬ ‫ג[ גדרי 'דוחקא'‪:‬‬ ‫כלי שני ‪ -‬היינו‪ ,‬הכלי שעירו לתוכו את המאכל מתוך ]ממאכל לכלי ומהכלי למאכל[ ‪ -‬הדבר גורם להקליש‬ ‫כפי שהתבאר לעיל‪ ,‬בכח מאכל חריף לבלוע מהכלי‬ ‫הכלי ראשון ‪ -‬נח' בזה הראשונים‪ ,‬אך למעשה נפסק אותו ואינו באותו תוקף‪ .‬ולכן‪ ,‬כיון שעדיין לא חל‬ ‫או להבליע בו אף בצונן‪ ,‬בצירוף ה'דוחקא'‪ .‬ונפרט‬ ‫עליו האיסור ]שהרי עדיין לא נפגש עם הבשר[ ‪ -‬שוב‬ ‫שאינו מבליע‪.‬‬ ‫כמה אופנים של 'דוחקא' שמועילים לעניין זה‪:18‬‬ ‫דבר גוש ‪ -‬במקרה שעירו מאכל מוצק מכלי ראשון אין בכח האיסור לחול עליו‪.15‬‬ ‫סכין ‪ -‬כגון‪ ,‬צנון שחתכו בסכין הבלועה מאיסור‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬במקרה שהמאכל השני הינו חריף ‪ -‬הדין שונה‪ ,‬ויבואר להלן‪.‬‬ ‫לתוך כלי שני ‪ -‬נחלקו בזה הפוסקים‪:‬‬ ‫שעל ידי דחיקת הסכין בחיתוך הצנון בצירוף עם‬ ‫‪ ‬דין דבר חריף‪.‬‬ ‫נוגע‬ ‫שאינו‬ ‫כיון‬ ‫למהרש"ל ‪ -‬דינו כדין כלי ראשון‪,‬‬ ‫חריפות של הצנון ‪ -‬נבלע טעם מהסכין אל הצנון אפי'‬ ‫כפי שהתבאר בכמה מקומות‪ ,‬מאכל חריף שונה‬ ‫ם‪.‬‬ ‫מחמת‬ ‫בדפנות הכלי שני‪ ,‬ואינו מצטנן‬ ‫בצונן‪.‬‬ ‫בתכונותיו משאר מאכלים בכמה וכמה בחינות‪ ,‬ועקב‬ ‫‪.‬‬ ‫שני‬ ‫שבכלי‬ ‫מאכל‬ ‫לרמ"א )קה‪ ,‬ג( ‪ -‬דינו כדין‬ ‫מדוכה ‪ -‬מלח שכתשו במדוכה הבלועה מאיסור‪ ,‬שעל‬ ‫המורכבות של הנושא‪ ,‬מן הראוי לרכז את הדינים‬ ‫‪ ‬אופנים שהמאכל מותר על אף הטעם הבלוע בו‬ ‫ידי ההכאה של הבוכנה על המכתשת בצירוף עם‬ ‫ישנם כמה אופנים שנתינת הטעם אינה אוסרת את והתכונות של דבר חריף‪ ,‬כדי להקל בהבנת הנושא‬ ‫חריפות המלח נבלע טעם מהמכתשת אל המלח‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫ההיתר‪ ,‬ונפרטם בקצרה‪:‬‬ ‫ולהיפך‪.‬‬ ‫הנושאים‪ :‬מה הם התכונות של דבר חריף‪ .‬איזה מאכל נחשב‬ ‫כדבר חריף‪ .‬גדר 'דוחקא דסכינא'‪ .‬כמה נבלע ע"י חריפות‪ .‬הבחנה‬ ‫שהאיסור‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫הדין‬ ‫‪-‬‬ ‫שישים[‬ ‫העדר הרגשה ]קפילא‪,‬‬ ‫ד[ שיעור הבליעה‪.‬‬ ‫לאכול חתיכת היתר שבלעה איסור הוא רק כשהטעם בדין מלח‪.‬‬ ‫כפי שהתבאר לעי‪ ,‬בכח מאכל חריף לבלוע מהכלי או‬ ‫של האיסור מורגש כשאוכלים את ההיתר‪ ,‬אולם‪ ,‬אם א[ התכונות ‪ -‬כל מאכל חריף שונה בתכונותיו משאר‬ ‫להבליע בו אף בצונן ]בצירוף ה'דוחקא'[‪ .‬ומעתה‬ ‫הטעם אינו מורגש ‪ -‬החתיכה מותרת‪ .12‬ובהתאם לכך‪ ,‬המאכלים בשלש בחינות‪:16‬‬ ‫עלינו לבאר מה שיעור הבליעה שבכח הטעם להבלע‬ ‫ישנם שני אופנים שהמאכל מותר ‪ -‬והם‪ :‬קפילא הבלעה ‪ -‬אף שבשאר המאכלים אין טעם יכול לעבור‬ ‫בתוך המאכל החריף‪ .‬וישנם בזה ג' שיטות‪.‬‬ ‫מכלי למאכל ]או להיפך[ אלא ע"י חימום‪ - 17‬במאכל‬ ‫ושיעור שישים‪:‬‬ ‫קליפה ‪ -‬לשי' הרא"ש הטעם נבלע במאכל רק כדי‬ ‫קפילא ‪ -‬במקרה שנבלע טעם איסור בתוך ההיתר‪ ,‬חריף אינו כן‪ ,‬שהטעם יכול להבלע מכלי למאכל או‬ ‫קליפה‪.‬‬ ‫מבואר בגמ' )חולין צח‪ ,‬א( שניתן להתיר את הדבר על להיפך‪ ,‬בצירוף הכח של 'דוחקא'‪ ,‬היינו‪ ,‬שבצירוף‬ ‫נטילה ‪ -‬לשי' הראב"ד נבלע במאכל כדי נטילה‪ .‬וכן‬ ‫ידי שמישהו ]שהמאכל מותר לו[ יטעם את המאכל‪ ,‬שני הכוחות הללו ]חריפות ודוחקא[ ‪ -‬קיימת הבלעה‬ ‫פסק השו"ע )צה‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ויאמר לנו האם אכן הטעם של האיסור מורגש בו‪ ,‬של טעם מהכלי למאכל החריף ולהיפך‪.‬‬ ‫כולו ‪ -‬לשי' הרשב"א הטעם נבלע בכולו‪ .‬וכן פסק‬ ‫להלן נבאר מהו 'דוחקא'‪ ,‬וכן עד כמה המאכל נבלע מכח‬ ‫שאם הטעם אינו מורגש ‪ -‬המאכל מותר‪.‬‬ ‫הרמ"א )שם(‪.‬‬ ‫החריפות והדוחקא‪.‬‬ ‫ה[ הבחנה חשובה בדין 'מלח'‪.‬‬ ‫שישים ‪ -‬וכן עזה"ד‪ ,‬אם יש בהיתר פי שישים מהכמות הערה‪ :‬בנוגע לשני התכונות דהלן ]השבחה‪ ,‬חיזוק[ ‪ -‬אין צורך‬ ‫]בנפח[ של האיסור ‪ -‬התערובת מותרת‪ .‬וזאת משום בדוחקא‪ ,‬והתכונות דלהלן קיימות גם כשאין דוחקא כלל‪.‬‬ ‫כבר בארנו‪ ,‬שבכלל המאכלים החריפים נכלל גם‬ ‫ששיערו חכמים שבמקרה שיש בהיתר פי שישים השבחה ‪ -‬כל כלי הבלוע מאיסור‪ ,‬אף שהתבאר לעיל‬ ‫המלח‪ ,‬שאם כן יוצא‪ ,‬שישנם במלח שני סגולות‪,‬‬ ‫מהכמות של האיסור‪ ,‬הטעם של האיסור אינו מורגש שלאחר כ"ד שעות מהבליעה ]אינו בן יומו[ הטעם‬ ‫בשני מישורים שונים‪ ,‬והם‪:‬‬ ‫בהיתר‪ ,‬וממילא שהוא בטל‪ ,‬וכאמור )חולין צז‪ ,‬א(‪ .‬הבלוע אינו אוסר מאכל אחר שייבלע בו‪ ,‬אם אותו‬ ‫חריפות ‪ -‬היינו שדין המלח כדין דבר חריף בנוגע לכל‬ ‫ובמקרה שההיתר קיבל טעם מכלי שיש בו בליעות של איסור ‪ -‬טעם נבלע במאכל חריף אינו כן ‪ -‬שהמאכל נאסר אף‬ ‫התכונות המנויות לעיל ]הבלעה‪ ,‬השבחה‪ ,‬חיזוק[‪.‬‬ ‫אזי כיון שבלתי אפשרי לדעת מה ‪13‬השיעור של הטעם הבלוע בכלי‪ ,‬שבלע טעם מכלי שאינו בן יומו‪ ,‬משום שהחריפות‬ ‫אש ‪ -‬כבר התבאר לעיל ]ב'אופנים מעבר טעם'[ שיש‬ ‫הכלירק ‪.‬בדבר שלא נועד לנתינת טעם‪ ,‬משביחה את הטעם הבלוע ]הפגום[‪ ,‬והוא חוזר להיות‬ ‫צריך לשער שישים כנגד כל‬ ‫'עביד לטעמא' ‪ -‬כל האמור הוא‬ ‫למלח כח של אש‪ ,‬היינו‪ ,‬שכל מאכל שניתן עליו מלח‬ ‫דאילו מאכל שכל יעודו הוא ליתן טעם ]כגון מלח ותבלין[ ‪ -‬אינו אסור‪.‬‬ ‫‪ -‬דינו כדין צלי‪ .‬ואילו מאכל עם רוטב שניתן בו מלח‬ ‫חיזוק ‪ -‬אף שבשאר מאכלים הדין הוא שכל נ"ט בר‬ ‫בטל בשישים‪ ,‬שהרי יש לו כח ליתן טעם אפי' באלף‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫‪ -‬דינו כדין מבושל‪.‬‬ ‫נ"ט דהיתרא מותר ]ומאכל פרווה שבלע 'טעם שני'‬ ‫איסור‪,‬‬ ‫טעם לפגם ‪ -‬האיסור לאכול 'טעם' של דבר‬ ‫אלא‪ ,‬שישנו הבדל בין הנושאים הללו בנוגע לדרגת‬ ‫של בשר מותר לאכלו עם חלב[ במאכל חריף אינו כן‬ ‫שטעם‬ ‫במקרה‬ ‫הוא רק אם הוא טעם טוב‪ ,‬משא"כ‬ ‫המליחות הדרושה‪:‬‬ ‫מקולקל ומאוס ]פגום[ ‪ -‬אינו אוסר את המאכל היתר ‪ -‬שאם מאכל חריף בלע טעם שני של בשר ‪ -‬אסור‬ ‫חריפות ‪ -‬כדי מאכל כ'דבר חריף' ‪ -‬דרושה מליחות‬ ‫לאכול אותו עם חלב‪ ,‬משום שהחריפות מחזקת את‬ ‫שנבלע בו )יו"ד קג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫של שימור‪ ,‬היינו‪ ,‬דווקא אם המאכל מלוח מאוד‪ ,‬כפי‬ ‫וההיתר הוא בין במקרה שהפגם הוא מחמת עצמו ]שטעם האיסור‬ ‫נתקלקל[‪ ,‬ובין במקרה שהפגם נוצר מחמת העירוב של האיסור הטעם החלש שנבלע בה‪ ,‬וחזר דינו להיות כדין טעם‬ ‫שנהוג למלוח מאכל כדי לשמר אותו )מ"ב תמז‪ ,‬מב(‪.‬‬ ‫ראשון לכל דבר‪.‬‬ ‫עם ההיתר‪.‬‬ ‫אש ‪ -‬כדי להחשיב מאכל כדבר חם ‪ -‬דרושה מליחות‬ ‫ב[ איזה מאכל נחשב כ'דבר חריף'‪.‬‬ ‫מסתעף‬ ‫לפגם[‬ ‫טעם‬ ‫]נותן‬ ‫הנ"ל‬ ‫מהדין‬ ‫‪-‬‬ ‫יומו‬ ‫לא בן‬ ‫של הכשר הבשר‪ .‬היינו‪ ,‬שאם מלחו את המאכל‬ ‫למעשה ישנם שלשה דרגות של מאכלים חריפים‪,‬‬ ‫ששיערו‬ ‫‪-‬‬ ‫[‬ ‫בכלי‬ ‫הבלוע‬ ‫איסור‬ ‫לטעם‬ ‫]בנוגע‬ ‫נוסף‬ ‫דין‬ ‫בשיעור המליחה הדרוש כדי להפליט את הדם הבלוע‬ ‫ונפרטם בקצרה‪:‬‬ ‫לאחר‬ ‫אזי‬ ‫איסור‪,‬‬ ‫של‬ ‫טעם‬ ‫בו‬ ‫שבלוע‬ ‫כלי‬ ‫שכל‬ ‫חז"ל‪,‬‬ ‫כ"ד שעות‪ 14‬הטעם הבלוע בכלי מתקלקל ונמאס‪,‬‬ ‫שמנונית ‪ -‬בזמנם היה קשה לרחוץ את להב הסכין מהשמנונית הדבוקה‬ ‫‪ 15‬משא"כ במקרה שהאיסור חל על ה'טעם' עוד לפני שהתקיימו בו‬ ‫‪ 12‬הרעיון בזה ‪ -‬שבעקרון‪ ,‬ההיתר מבטל את ה'הפרשות' של האיסור‬ ‫בו ]בשונה משאר כלים ומדוכה בכללם שהניקוי היה קל יותר[‪ ,‬ובהתאם‬ ‫לכך‪ ,‬מלבד הנדון על הטעם הבלוע בסכין‪ ,‬יש לדון גם על השמנונית‪,‬‬ ‫המעברים ‪ -‬שוב אין האיסור פוקע לעולם‪ ,‬אפי' אם יתקיימו בו 'מעברים'‬ ‫שהרי הוא רוב‪ ,‬והסיבה שאינו בטל היא משום שכיון שטעמו נרגש‪ ,‬הרי‬ ‫שבסתמא כל סכין ]בזמנם[ נחשב כאיסור בעין מחמת השמנונית‪ ,‬משא"כ‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫שהוא ניכר בתערובת‪ ,‬ולא שייך לבטלו‪ .‬שאם כן‪ ,‬במקרה שלא מרגישים‬ ‫במכתשת ]בזמנינו שישנם חומרי נקיון כימיים הדבר פחות מצוי[‪.‬‬ ‫‪ 16‬בתוך הדברים רמזנו את שלשת הבחינות הללו‪ ,‬וכאן נרכז אותם‪,‬‬ ‫את הטעם ‪ -‬הרי שהוא בטל כדין ביטול הרגיל )פר"מ קג משב"ז א(‪.‬‬ ‫שיעור ‪ -‬במקרה שמאכל בלע איסור ממדוכה‪ ,‬צריך לשער כנגד כל‬ ‫ובהרחבה יותר‪.‬‬ ‫‪ 13‬במקרה שההיתר נתבשל בתוך קדרה שיש איסור הבלוע בדפנותיה‪,‬‬ ‫המדוכה ]וכפי שהתבאר לעיל‪ ,‬כיון שאיננו יודעים כמה בלוע בכלי[‪,‬‬ ‫‪ 17‬או מליחות‪ ,‬שגם המלח דינו כדין דבר חם‪ ,‬וכפי שהתבאר לעיל‪.‬‬ ‫כמעט בלתי אפשרי שיהיה בתכולת הקדרה פי שישים מדפנותיה ]מלבד‬ ‫משא"כ בסכין שמשערים רק כנגד להב הסכין שננעץ במאכל תוך כדי‬ ‫קדירה גדולה מאוד‪ ,‬שדפנותיה דקים מאוד[‪.‬‬ ‫החיתוך‪.‬‬ ‫‪ 18‬לתשומת לב‪ :‬למעשה ישנם שני הבדלים טכניים בין סכין לכתישה‪,‬‬ ‫‪ 14‬מעת לעת‪ .‬אכן‪ ,‬לשיטת התוס'‪ ,‬גם אם לא עברו כ"ד‪ ,‬אלא שהכלי עבר‬ ‫שאינם רעיוניים אלא מעשיים ]ובכל אחד יש חומרא לאחד וקולא לשני[‪:‬‬ ‫לינת לילה ‪ -‬חשיב כאינו בן יומו והטעם נפגם‪ ,‬אפי' שלא עברו כ"ד שעות‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בו ‪ -‬שפיר חשיב רותח לענין זה ]והוא פחות לתשומת לב‪ :‬ישנם אופנים שהחמץ בטל אפי' בפסח‪ .‬יבואר לקמן מין באינו מינו ‪ -‬הדבר תלוי מתי נתערב‪:‬‬ ‫כנושא בפני עצמו‪.‬‬ ‫לאחר הפסח ‪ -‬י"א שבטל ברוב‪ .‬וי"א בשישים )קה(‪.‬‬ ‫פגום ‪ -‬נח' השו"ע והרמ"א‪:‬‬ ‫מהמליחות של שימור[‪.‬‬ ‫בערב פסח או בפסח ‪ -‬בטל בשישים‪.‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬מותר‪.‬‬ ‫סימן תמז‬ ‫לתשומת לב‪ :‬אם החמץ מעמיד ]או מחמץ[ את‬ ‫לרמ"א ‪ -‬אסור‪ .‬אפי' במשהו ]ט[‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם נפגם ממש כעפר ‪ -‬מותר‪ ,‬אפי' שנתערב לאחר זמן התערובת ‪ -‬אינו בטל אפילו באלף‪ ,‬אך ניתן להתירו‬ ‫דין תערובת חמץ‬ ‫בהנאה ע"י השלכה לים המלח או מכירה לא"י חוץ‬ ‫איסורו )צז(‪.‬‬ ‫סימן זה עוסק בדין תערובת חמץ‪ ,‬האם התערובת מותרת‬ ‫מדמי החמץ )קו(‪.‬‬ ‫)צט(‪.‬‬ ‫ריח‬ ‫התנאים[‪:‬‬ ‫]ב'‬ ‫פגום‬ ‫משהו‬ ‫שמתירים‬ ‫אופנים‬ ‫ישנם ג'‬ ‫או אסורה‪ .‬ובכדי להקל בהבנת הנדונים‪ ,‬הבאנו לעיל‬ ‫מכירה לאינו יהודי‪ .‬שמיני של פסח )ק(‪.‬‬ ‫הקדמה ארוכה בדיני תערובות באופן כללי ]לעיל עמוד‬ ‫דין משהו חמץ בפסח‬ ‫ובמקום שאין מנהג ‪ -‬המיקל לא הפסיד‪ ,‬והמחמיר תבוא עליו‬ ‫‪ ,[1‬עיין שם היטב‪ .‬ובדברים דלהלן נבאר בקצרה את‬ ‫ברכה )צח(‪.‬‬ ‫חלוקת הנושאים בסימן זה‪.‬‬ ‫כפי שהתבאר לעיל‪ ,‬החמירו חז"ל בדין חמץ בפסח‬ ‫ב[ יבש ביבש ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪ :‬די"א ‪ -‬שבטל ברוב‪,‬‬ ‫בדין תערובת חמץ ישנם שתי הבחנות ‪ -‬באיזה שלב‪,‬‬ ‫שטעמו אוסר במשהו‪ .‬אלא שבזה יש לבאר עד היכן‬ ‫וי"א ‪ -‬שאינו בטל אפי' באלף‪ .‬ולהלכה אינו בטל‬ ‫ובאיזה סוג תערובת‪ ,‬דהיינו‪:‬‬ ‫הדברים אמורים‪ ,‬דאף שאסור במשהו‪ ,‬ישנם אופנים‬ ‫א[ באיזה שלב ‪ -‬ראשית יש להבחין באיזה שלב מדובר‪:‬‬ ‫שניתן להקל מחמץ צירוף של כמה 'סניפים'‪ ,‬או משום‬ ‫)צה(‪ .‬פרט לד' אופנים‪ ,‬שהדין שונה‪:‬‬ ‫ערב פסח ‪ -‬היינו‪ ,‬ערב פסח משש שעות ומעלה ]ב[‪.‬‬ ‫שאין העברת טעם חמץ כלל‪ ,‬והמאכל מותר ]א[ ]ה‪-‬ח[‪.‬‬ ‫'בטל ברוב' ‪ -‬מלבד 'דבר שבמנין' שאינו בטל כלל אפי' בשאר‬ ‫‪19‬‬ ‫פסח ‪ -‬בימי הפסח עצמו ]א[ ]ה‪-‬י[‪ ,‬כולל שמיני של פסח‬ ‫ונסדר את הנדונים לפי סוגי ה'נתינת טעם'‪ ,‬ואלו הם‪:‬‬ ‫איסורים )צב(‪.‬‬ ‫)טו(‪.‬‬ ‫ובזה גופא יש לבאר כיצד הדין כשנתערב לפני פסח ]ג‪-‬ד[‪ ,‬וכיצד הדין‬ ‫וכאמור‪ ,‬הנדון הוא בנוגע לאכילתם בפסח ]שאז איסורו במשהו[‪ ,‬דבערב‬ ‫בליעה ‪ -‬אם נתערב בליעה בעלמא ]בלא גוף‬ ‫כשנתערב בפסח ]א[ ]ה‪-‬י[‬ ‫פסח דין חמץ כדין שאר אסורים‪.‬‬ ‫בישול ‪ -‬חם בחם עם רוטב‪ ,‬אף שאינם נוגעים זב"ז ]א[‪.‬‬ ‫האיסור‪ - [20‬נחלקו הפוסקים ]במ"ב נראה שמחמיר[‬ ‫אחר הפסח ‪ -‬בסעיף יא העלה השו"ע לדון בדין תערובת‬ ‫רותח ‪ -‬חם בחם בלי רוטב‪ ,‬ונוגעים זב"ז ]א[‪.‬‬ ‫)צג(‪.‬‬ ‫חמץ אחר הפסח ]יא[‪.‬‬ ‫ואף בזה יש לבאר כיצד הדין כשנתערב לפני פסח‪ ,‬בפסח‪ ,‬לאחר הפסח‪.‬‬ ‫ריח ‪ -‬חם בחם בלא רוטב שאינם נוגעים זב"ז אלא‬ ‫כלים ‪ -‬כלי בלוע חמץ שנתערב בכלים אחרים ‪ -‬מותר‬ ‫ששניהם בתנור אחד ]ואינם מכוסים[ ]א[‪.‬‬ ‫ב[ סוג התערובת ‪ -‬ובכל אחד מהשלבים הנ"ל‪ ,‬יש‬ ‫מליח ‪ -‬צוננים בלא רוטב ונוגעים זב"ז אלא שאחד מהם‬ ‫בג' תנאים‪ :‬שנתערב בערב פסח‪ ,‬שהיה ]בשעה‬ ‫להבחין בשני סוגי תערובת‪:‬‬ ‫מלוח ]ה‪-‬ו[‪.‬‬ ‫תערובת הגוף ]יבש ביבש[ ‪ -‬היינו‪ ,‬כיצד הדין במקרה‬ ‫שנתערב[ אינו בן יומו‪ ,‬לצורך שמחת יום טוב )צג(‪.‬‬ ‫שנתערבה חתיכת חמץ בחתיכות כשר בלא רוטב ואין‬ ‫כבוש כמבושל ‪ -‬צונן עם רוטב ואינם נוגעים בזה‪ ,‬אלא‬ ‫ששהו ברוטב כ"ד שעות ]ה‪-‬ח[‪.‬‬ ‫נאכל ‪ -‬אם חתיכה אחת נאכלה ‪ -‬מותר לאכול את‬ ‫מעבר טעם בין החתיכות ]ט[‪.‬‬ ‫דוחקא וחריף ‪ -‬צוננים ]כלי ומאכל[ בלא רוטב אלא‬ ‫השניים האחרות )צה(‪.‬‬ ‫תערובת הטעם ]לח בלח[ ‪ -‬היינו‪ ,‬כיצד הדין במקרה‬ ‫שנדחקו זב"ז‪ ,‬ואחד מהם חריף ]ז‪-‬ח[‪.‬‬ ‫שעבר טעם מהחמץ לכשר‪ ,‬כגון לח בלח‪ ,‬או ביבש ויבש‬ ‫וישנם שני סוגים של 'דוחקא' ‪ -‬חיתוך הסכין‪ .‬הכאה בתוך המכתשת‪.‬‬ ‫ְמכִ ַירה ‪ -‬אפשר שמותר למכור את התערובת לאינו‬ ‫ויש רוטב ‪ -‬האם הכשר נאסר מחמת הטעם או לא ]א[ ]ה‪-‬‬ ‫יהודי חוץ מדמי איסור שבו }יבש{‪.‬‬ ‫ח[‪.‬‬ ‫ובכל אחד מהאופנים הללו‪ ,‬יש לבאר הדין מכמה‬ ‫ובזה גופא יש לבאר כיצד הדין בנטל"פ ‪ -‬היינו‪ ,‬שהטעם שנבלע הינו‬ ‫בחינות‪:‬‬ ‫נוקשה ‪ -‬חמץ נוקשה ‪ -‬י"א שאסור במשהו‪ ,‬וי"א‬ ‫פגום‪ ,‬האם הדין בזה הוא כמו בשאר איסורים‪ ,‬שמותר‪ ,‬או שמא בפסח‬ ‫חמיר טפי‪ ,‬כפי שהחמירו שטעם חמץ אינו בטל אפילו באלף‪ ,‬וגם טעם‬ ‫מתי נתערב ‪ -‬באופן כללי‪ ,‬בכל האופנים הנ"ל יש לבאר‬ ‫שבטל בשישים‪ ,‬ובשעה"ד יש להקל )טו(‪.‬‬ ‫פגום אוסר את התערובת ]י[‪.‬‬ ‫כיצד הדין במקרה שהתערובת היתה לפני פסח ]שאז יש‬ ‫מקום להקל יותר[‪ ,‬וכן כיצד הדין במקרה שהתערובת‬ ‫הייתה בפסח‪ ,‬דבזה הדין חמיר טפי‪.‬‬ ‫‪ ‬חמץ שנתערב בערב פסח באופן שהתערובת‬ ‫וכפי שיתבאר‪ ,‬בכל תערובת לח בלח ]וי"א גם ביבש[‬ ‫החמירו חז"ל ואמרו שחמץ בפסח אוסר תערובתו במשהו‬ ‫חמץ בעין או בלוע בכלי ‪ -‬כמו כן‪ ,‬הנדון הוא בין‬ ‫מותרת‪ ,‬האם חוזר ונאסר בפסח ]ג‪-‬ד[‪.‬‬ ‫]לאפוקי ערב פסח או אחר הפסח‪ ,‬שדינו כדין שאר‬ ‫בתערובת טעם של חמץ בעין‪ ,‬לבין בכלי‪.‬‬ ‫תערובת מותרת ‪ -‬ביבש ‪ -‬שהיה רוב‪ .‬בלח ‪ -‬שהיה שישים כנגדו‪.‬‬ ‫איסורים ‪ -‬בשישים[‪ .‬ובהיות שכן‪ ,‬נכנסו השו"ע והרמ"א‬ ‫פרט לנדון ד'מליח כרותח' ו'ריחא' ‪ -‬שאינם שייכים בבלע שבכלי‪.‬‬ ‫או‪ ,‬שהיה לפגם ]לשי' הרמ"א שאסור בפסח[ }ונתבטל{‪.‬‬ ‫ומאידך‪ ,‬הנדון ד'דוחקא' ‪ -‬שאינו שייך בחמץ בעין אלא רק בבלע שבכלי‪.‬‬ ‫לבאר כיצד הדין בכמה וכמה סוגי מצרכים‪ ,‬שיש בהם‬ ‫בן יומו ‪ -‬באופנים שהחמץ בלוע בכלי‪ ,‬אזי יש לבאר כיצד‬ ‫ת‪ .‬נחלקו בזה הפוסקים‪:‬‬ ‫חשש חמץ‪ ,‬ויש לדון האם באמת נאסרים‪ ,‬או שמא יש‬ ‫הדין בבן יומו ]דהוי טעם לשבח[ וכיצד הדין באינו בן‬ ‫לרש"י ‪ -‬אינו חוזר וניעור‪ ,‬אא"כ האיסור ניכר )כב(‪.‬‬ ‫מקום להתיר‪ .‬נדונים אלו יבוארו בפני עצמם אי"ה‪.‬‬ ‫יומו ]דהוי נטל"פ[‪.‬‬ ‫‪ ‬כיצד דין תערובת חמץ‪ ,‬בערב פסח משש שעות וכ"פ השו"ע‪.‬‬ ‫מעת לעת ‪ -‬בכבישה בלבד יש לבאר כיצד הדין כשנכבש‬ ‫אפי' שנתערב אחרי שעה שישית )כח(‪.‬‬ ‫מעת לעת‪ ,‬וכיצד הדין כשנכבש פחות מכך‪.‬‬ ‫אפי' חזרו וחיממו את התערובת בפסח )לא(‪.‬‬ ‫ולמעלה עד הלילה ]ב[‪.‬‬ ‫אפי' שהתערובת לא נודעה אלא בפסח עצמו )לב(‪.‬‬ ‫ולכן‪:‬‬ ‫איסורים‪,‬‬ ‫ת‪ .‬הדין בזה כמו בשאר‬ ‫‪ ‬בישול ]מאכל[ ‪ -‬מאכל כשר שנתבשל עם חמץ‪,‬‬ ‫לרמב"ם ‪ -‬חוזר וניעור‪ ,‬פרט למקרה שנתערב טעם‬ ‫שיעור ביטול ‪ -‬הדבר תלוי בסוג התערובת‪:‬‬ ‫האם נאסר מחמתו בפסח ]א[‪.‬‬ ‫בעלמא ]בלי שום ממשות חמץ[ שאינו חוזר ונעור‬ ‫כאן הנדון הוא בנוגע לחמץ בעין‪ ,‬להלן נבאר דין מאכל שנתבשל‬ ‫יבש ביבש ]בלא רוטב[ ‪ -‬חד בתרי בטל )טז(‪.‬‬ ‫בכלי הבלוע מחמץ‪.‬‬ ‫)כא( )כט(‪.‬‬ ‫לח בלח ‪ -‬בשישים‪.‬‬ ‫ת‪ .‬התערובת אסורה בכל שהוא )ה(‪ .‬אך בזה יש‬ ‫ריח ‪ -‬לאו מילתא היא‪ ,‬כבשאר איסורים ]מלבד דבר אולם במקרה של 'לפגם' ‪ -‬אפשר שאינו חוזר ונעור לכו"ע‬ ‫}ונתבטל{‪.‬‬ ‫להבחין מה דרגת החום של הבישול‪:‬‬ ‫חריף[ }נמי{‪.‬‬ ‫והרמ"א הכריע ‪ -‬שאינו חוזר ונעור‪ ,‬פרט לאחד משני‬ ‫והכל הוא רק בחום שהיד סולדת בו‪.‬‬ ‫)יז(‪.‬‬ ‫שישים‬ ‫כשאין‬ ‫אפי'‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לפגם‬ ‫נותן טעם‬ ‫כלי ראשון‪ ,‬עירוי מכ"ש ‪ -‬אסור ]א[‪.‬‬ ‫אופנים‪:‬‬ ‫ואפי' כשהחמץ לכשעצמו אינו פגום‪ ,‬והפגם נוצר רק מחמת‬ ‫יבש ‪ -‬שהחמץ יבש ]ואין נפ"מ אם הכשר לח או יבש[ כלי שני ‪ -‬יש בזה הבדל בין נוזל למוצק ]ג[‪:‬‬ ‫העירוב של החמץ עץ הכשר }נמי{‪.‬‬ ‫נוזל ‪ -‬מותר‪ .‬ויש מחמירים )כה(‬ ‫}בלח{‪.‬‬ ‫למרק‬ ‫שנפלו‬ ‫שאור‬ ‫או‬ ‫הרבה‬ ‫ובהתאם לכך ‪ -‬חמץ שהוא ְמחוּמַ ץ‬ ‫שהייה ‪ -‬במקרה שאין שישים ‪ -‬אסור גם להשהותו )לג( פרט‬ ‫]תבשיל[ או בשר צלוי ‪ -‬הוי לפגם‪ ,‬ומותר }נמי{‪.‬‬ ‫מוצק ‪ -‬אסור )כד(‪.‬‬ ‫יש לו מתירין ‪ -‬חמץ נחשב כדבר שאין לו מתירין‪ ,‬למקום הפסד )שעה"צ ל(‪.‬‬ ‫להמיס ‪ -‬יכול להמיס את החמץ מערב פסח על בישול‪ ,‬ובתנאי ואפשר דהוא הדין גם בכלי שלישי )כד(‪.‬‬ ‫ולכן מותר אפי' כשנתערב מין במינו }חמץ{‪.‬‬ ‫שיש שישים )לג(‪.‬‬ ‫במצבו ‪ -‬י"א‪ ,‬שאם אינו מבשל את החמץ בפסח‪ ,‬ואוכלו איך ‪ ‬בישול ]כלי[ ‪ -‬מאכל כשר שנתבשל בכלי של חמץ‪,‬‬ ‫האם נאסר מחמתו בפסח ]א רמ"א[‪.‬‬ ‫‪ ‬חמץ שנתערב בפסח עצמו‪ ,‬האם מותר באכילה שהוא ‪ -‬אינו חוזר וניעור )לג(‪.‬‬ ‫הנדון הוא כשנתבשל בדרגת החום המבוארת לעיל‪.‬‬ ‫דאסור‬ ‫בפסח‪,‬‬ ‫הגוף‬ ‫לתערובת‬ ‫תערובת ‪ -‬שיש חשש‬ ‫בפסח ]א[ ]ט[ ]י[ כולל שמיני של פסח )טו(‪.‬‬ ‫באכילה לכולי עלמא ‪ ,‬אך מותר בהנאה ושהייה )לד(‪ .‬ת‪ .‬ראשית הדבר תלוי מתי נתבשל‪:‬‬ ‫‪21‬‬ ‫להלן נבאר כיצד הדין במקרה שנתערב בערב פסח‪.‬‬ ‫לכתחילה ‪ -‬אין לבשל מאכלי פסח בכלי חמץ בשום אופן )נח(‪.‬‬ ‫לפירורים‪.‬‬ ‫שחוששים‬ ‫ליין‪,‬‬ ‫שנפלה‬ ‫פת‬ ‫‪-‬‬ ‫כגון‬ ‫בלח[‬ ‫]לח‬ ‫הטעם‬ ‫ת‪ .‬ראשית יש להבחין בין תערובת‬ ‫ואם סינן את היין‪ :‬בע"פ ‪ -‬מועיל ]פרט לדבר שא"א לסנן[‪ .‬בפסח א[ בפסח ‪ -‬אסור‪ .‬ואפי' כשאינו בן יומו‪ ,‬ואפי ביום‬ ‫לתערובת הגוף ]יבש ביבש בלא רוטב[‪.‬‬ ‫א[ לח בלח ‪ -‬הדבר תלוי האם האיסור משובח או עצמו ‪ -‬לא מהני‪ ,‬אפי' שלא שהה מעל"ע )לח(‪.‬‬ ‫השמיני )סב(‪.‬‬ ‫ואם נתערב ביין אחר ]בלא סינן[ ‪ -‬אוסר את תערובתו )לז(‪.‬‬ ‫כפי הנראה‪ ,‬אוסר גם את תערובתו‪ ,‬אך לא מצאתי להדיא‪.‬‬ ‫פגום‪:‬‬ ‫משובח ‪ -‬אסור אפי' באלף‪ ,‬והאיסור הוא גם בהנאה ‪ ‬חמץ שנתערב בכשר‪ ,‬האם מותר לאחר הפסח ]יא[‪ .‬ב[ בערב פסח ‪ -‬הדבר תלוי במצבו של הכלי‪:‬‬ ‫בן יומו ‪ -‬אסור‪ .‬אפי' ביום השמיני )סא(‪ .‬ואוסר את‬ ‫הדינים דלהלן הם כשנתערב בערב פסח‪ ,‬בפסח‪ ,‬אחר הפסח‪.‬‬ ‫]א[‪.‬‬ ‫תערובתו )סה(‪.‬‬ ‫ת‪ .‬ראשית יש להבחין בסוג התערובת‪:‬‬ ‫ובנוגע לאיסור הנאה‪ ,‬האם ניתן להקל באופנים דלהלן‪:‬‬ ‫סתמא ‪ -‬אסור‪ .‬אך ביום השמיני מותר‪ .‬ואינו אוסר את‬ ‫א[ יבש ביבש ‪ -‬בטל ברוב )קה(‪.‬‬ ‫השלכה ‪ -‬השלכת חתיכה לים המלח אינה מועילה ]א[ )ג(‪.‬‬ ‫מכירה ‪ -‬מכירה לא"י מלבד דמי האיסור ‪ -‬לא מהני אלא בהפסד בין מין במינו‪ ,‬בין מין בשאינו מינו‪.‬‬ ‫ב[ לח בלח‪ ,‬יבש בלח ‪ -‬הדין תלוי אם נתערב במינו תערובתו‪.‬‬ ‫גדול מאוד )ג(‪ ,‬או בצירוף צד נוסף להקל }במשהו{‪.‬‬ ‫אינו בן יומו ‪ -‬מותר‪ ,‬ובתנאי שבישלוהו לשם פסח‬ ‫אם יש צדדים רבים להקל ‪ -‬ניתן לסמוך על השאילתות‪ ,‬שחמץ‬ ‫או בשאינו מינו‪:‬‬ ‫בפסח בטל כשאר איסורים )ב(‪.‬‬ ‫)נח(‪ .‬אבל ביום השמיני או תערובתו ‪ -‬מותרים‪.‬‬ ‫מין במינו ‪ -‬בטל ברוב )קה(‪.‬‬ ‫‪ 21‬שאם אכן גוף החמץ נמצא בתערובת ‪ -‬אזי אסור לכו"ע ולא תליא‬ ‫‪ 20‬היינו‪ ,‬שבכל תערובת‪ ,‬מלבד בליעת הטעם יש גם תערובת של גוף‬ ‫‪ 19‬אם כי‪ ,‬ישנם אופנים שהקילו בשמיני של פסח‪ ,‬יבואר בגוף הדברים‪.‬‬ ‫בפלוגתא ד'חוזר ונעור' כלל }שמא{‪.‬‬ ‫האיסור‪ .‬אולם ישנם מקרים שיש רק תערובת של הטעם בלא הגוף‪ ,‬כגון ‪-‬‬ ‫רותח שנגע ברותח‪ ,‬שיש רק מעבר טעם‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫בפסח ‪ -‬יש להזהר לכתחילה‪ .‬אפי' באינו בן יומו‪,‬‬ ‫לרמ"א ‪ -‬צריך להדיח לפני פסח‪.‬‬ ‫מה שהיתרנו בפסח ‪ -‬דווקא אם יעבירנו לכלי פסח )נח(‪.‬‬ ‫ואפי' שהה זמן מועט )מג(‪.‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬שלא הדיח בערב פסח ‪ -‬ידיח אף בפסח עצמו )נא(‪.‬‬ ‫הערה‪ :‬בכל האופנים שהותרה תערובתו ‪ -‬זה אפי'‬ ‫אך בדיעבד ‪ -‬מותר )מד(‪.‬‬ ‫בפחות משישים‪ ,‬וכן אפי' שלא במקום הפסד מרובה כמה ‪ -‬יש להדיח ג' פעמים‪ .‬ואפילו ביום אחד‪ .‬למשך‬ ‫ד[ זיתים ‪ -‬הדבר תלוי אימתי נכבשו ]ח[‪:‬‬ ‫חצי שעה }הבשר{‪.‬‬ ‫)סד(‪.‬‬ ‫הנדון הוא באופן שאינם נחשבים כ'דבר חריף'‪ ,‬להלן ]בדין 'דבר‬ ‫שריה ‪ -‬מלבד ההדחה‪ ,‬נוהגים גם לשרות את הבשר‪,‬‬ ‫חריף'[ יבואר גדר הדבר‪.‬‬ ‫בערב פסח ‪ -‬אם הכלי אינו בן יומו ‪ -‬מותרים‪ ,‬אפי'‬ ‫‪ ‬רותח ‪ -‬חמץ וכשר צלויים ]בחום שהיס"ב[ שנגעו במימות מוחלפים ג"פ ]או בנהר[ )נ(‪.‬‬ ‫אין דרכו ‪ -‬מאכל שאין דרכו בהדחה ‪ -‬אין לאכלו אפי'‬ ‫זה בזה‪ ,‬האם הכשר נאסר ]א[‪.‬‬ ‫כששהו ברוטב מעל"ע‪.‬‬ ‫צלויים ‪ -‬ואין בכלל זה באפויים‪ ,‬דבזה דינם כמו מליחה‪ ,‬יבואר‬ ‫בפסח ‪ -‬אסורים‪ ,‬אפי' באינו בן יומו )צא(‪.‬‬ ‫בהדחה‪ ,‬מלבד במקום מניעת שמחת יו"ט )נ(‪.‬‬ ‫לקמן }ואין{‪.‬‬ ‫ובכלל זה כל הדגים המלוחים‪ .‬וכן כל הירקות הכבושים ]לימון‪,‬‬ ‫ת‪ .‬הדבר תלוי האם אחד מהמאכלים שומני או לא‪:‬‬ ‫ה[ זיתים חתוכים ‪ -‬זיתים שנחתכו בסכין חמץ בן יומו‬ ‫מלפפון וכד'[ )נ(‪.‬‬ ‫ל"מ[ ממולא ‪ -‬בדברים הממולאים ]טבחות‪ ,‬גבינות[ ‪ -‬אין ]ונאסרו[ ולאח"מ נכבשו )פט(‪:‬‬ ‫‪ ‬בצליה אין הבדל בין חמץ בעין לחמץ הבלוע בכלי ‪ -‬דצלי‬ ‫יכול להפליט גם טעם חמץ הבלוע בכלי ]ואם אינו ב"י ‪-‬‬ ‫באופן זה‪ ,‬הכבישה נעשית בכלי שאינו חמץ‪ ,‬והנדון הוא בנוגע‬ ‫מועילה ההדחה מבחוץ )נב(‪.‬‬ ‫)פ(‪.‬‬ ‫לחמץ הבלוע בסכין ]בשונה מהמקרים הנ"ל[‪.‬‬ ‫כפי הנראה‪ ,‬בדין 'צלי' אין הבדל אימתי היתה התערובת‪ .‬ועיין‪.‬‬ ‫אם נכבשו בע"פ ‪ -‬מי הכבישה מותרים‪.‬‬ ‫לא‬ ‫‪-‬‬ ‫קמח‬ ‫בו‬ ‫פים‬‫שמנ‬ ‫בחדר‬ ‫ששהה‬ ‫בשר‬ ‫‪-‬‬ ‫ניפוי‬ ‫ליד‬ ‫בפסח ‪ -‬מי הכבישה אסורים‪.‬‬ ‫שומני ‪ -‬אסור בכולו‪ ,‬אפי' שיש שישים כנגד החמץ‪ .‬מועילה בו הדחה )נג(‪.‬‬ ‫'שומני' ‪ -‬לשי' הרמ"א יש להחמיר בכל מאכל להחשיבו כ'שמן'‪ .‬ולכן יש ליזהר שלא לנפות קמח ליד מאכלים וכלים של פסח )נג(‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שנח' האחרונים בדין ב' כיכרות ]דלכאו' ודאי כ'כחוש'[‪,‬‬ ‫בסעיפים ז‪-‬ח הועלה דין 'דבר חריף' בפסח‪ .‬וכפי שעמדנו‬ ‫דבר חריף ‪ -‬אם יש דבר חריף המעורב בבשר ‪ -‬הדבר‬ ‫ובמקום הפסד יש להקל }ואין{‪.‬‬ ‫בהקדמה להלכות תערובות‪ ,‬בדבר חריף ישנם כמה‬ ‫הערה‪ :‬בנוגע לאכילתו בערב פסח ‪ -‬אם יש בכשר שישים כנגד תלוי במה הוא מעורב )נד(‪:‬‬ ‫תכונות שבהם הוא שונה משאר מאכלים‪ ,‬דהיינו‪:‬‬ ‫החמץ ‪ -‬מותר }ואין{‬ ‫הבלעה ‪ -‬דבר חריף יכול לבלוע ולהבליע בכלי ]בצירוף‬ ‫בבשר עצמו ‪ -‬כגון שום שחתכו בסכין הבלוע מחמץ‬ ‫שניהם כחושים ‪ -‬נאסר רק במקום נגיעתו‪ ,‬כדי נטילה‬ ‫ה'דוחקא'[ אפי' בצונן‪.‬‬ ‫‪ -‬הכל אסור‪ .‬אפי' סכין נקי ואינו ב"י‪.‬‬ ‫וישנם שני סוגים של 'דוחקא'‪ :‬דוחקא דסכינא ודוחקא דדיכה‪.‬‬ ‫ובמקום הפסד מרובה יש מתירים בסכין נקי ואינו ב"י‪.‬‬ ‫)ו(‪.‬‬ ‫השבחה ‪ -‬דבר חריף נאסר אפי' כשבלע טעם מכלי שאינו‬ ‫במלח ‪ -‬בע"פ ‪ -‬מותר‪ .‬בפסח ‪ -‬מותר רק ע"י קליפה‪.‬‬ ‫בן יומו‪ ,‬דהוא משביח את הטעם הפגום‪.‬‬ ‫‪ ‬ריחא ‪ -‬כיכר חמץ ומאכל כשר שנצלו בתנור אחד‬ ‫חיזוק ‪ -‬דבר חריף נאסר גם כשבולע טעם שני ]נ"ט בר‬ ‫נ"ט[‪ ,‬משום שהוא מחזק את הטעם החלש‪.‬‬ ‫בסעיפים ו‪-‬ח הועלה דין 'כבוש כמבושל' בחמץ‪ .‬ובזה יש‬ ‫ואינם נוגעים‪ ,‬ואחד מהם שומני‪ ,‬והם מגולים ‪ -‬האם‬ ‫להקדים‪ ,‬שבעקרון ישנם שני סוגים של כבישה‪:‬‬ ‫למעשה‪ ,‬דין דוחקא דסכינא ודוחקא דדיכה כמעט שווים‬ ‫במים ‪ -‬הדין הוא‪ ,‬שכל מאכל השרוי במים ‪ -‬אם שהה‬ ‫הכשר מותר באכילה‪] 22‬א[‪.‬‬ ‫בדינם‪ ,‬אלא שכיון שישנם כמה הבדלים‪ ,‬מן הראוי לבאר‬ ‫'צלי' ‪ -‬לשי' המ"א הנדון הוא גם במבושל אם נתבשלו הרבה‬ ‫הדין למעשה בכל אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫במים כ"ד שעות ‪ -‬דינו כדין מבושל‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬בנוגע לסכין‪ ,‬מלבד הבלע עצמו‪ ,‬יש לבאר את הדין גם‬ ‫ציר ]במים מלוחים[ ‪ -‬אם המאכל נשרה במים מעורבים‬ ‫]כגון חמין לשבת[‪ ,‬ועי' בזה להלן }ששייך{‪.‬‬ ‫בנוגע לשמנונית הדבוקה על הסכין ]בשונה מ'מדוכה' שהדבר פחות‬ ‫במלח ]בשיעור הדרוש להכשר הבשר[ ‪ -‬אזי דינו כדין‬ ‫'כיכר חמץ' ‪ -‬לאפוקי חיטה בעלמא‪ ,‬שאין לאסור את הכשר‬ ‫מצוי[‪ .‬ולכן‪ ,‬אף שבעקרון‪ ,‬בדבר חריף אין מקום לחלק מתי נעשתה‬ ‫מבושל אפי' כשלא נשרה כ"ד שעות‪ ,‬אלא‪ ,‬שאם שהה‬ ‫מחמת הריח היוצא ממנה }ויש{‪.‬‬ ‫התערובת‪ ,‬מ"מ בסכין יש לכך משמעות‪.‬‬ ‫כפי הזמן הדרוש להרתחת התבשיל ‪ -‬דינו כדין מבושל‬ ‫ת‪ .‬אין הכשר נאסר אלא באחד משני אופנים‪:‬‬ ‫לכל דבר‪.‬‬ ‫בנוגע ל'ריח' ‪ -‬לכאו' אין הבדל אימתי נעשתה התערובת‪ .‬ועיין‪.‬‬ ‫‪ ‬דוחקא דסכינא ]וחריף[ ‪ -‬מאכל שנחתך על ידי סכין‬ ‫ובזה גופא נחלקו הפוסקים‪ ,‬האם הדין האמור ב'ציר' הוא רק בחמץ בעין‪,‬‬ ‫או גם בחמץ הבלוע בכלי‪ ,‬שהטעם הבלוע בכלי נפלט ממנו אפי' כשלא‬ ‫סתום וקטן ‪ -‬שהתנור סתום לחלוטין‪ ,‬וקטן משיעור‬ ‫הבלועה בחמץ‪ ,‬האם מותר באכילה ]ז‪-‬ח[‪.‬‬ ‫שהה כ"ד שעות‪.‬‬ ‫י"ב עשרונים‪ - 23‬דבאופן זה נחלקו הפוסקים‪.‬‬ ‫'סכין חמץ' ‪ -‬היינו רק אם חתכו על ידה חמץ חם‪ ,‬דאל"ה אינה‬ ‫אולם‪ ,‬כ"ז רק בנוגע לשאר איסורי תורה‪ ,‬משא"כ בדין‬ ‫'סתום לחלוטין' ‪ -‬לשי' המ"א‪ ,‬גם אם פתוח קצת ‪ -‬אסור‪ ,‬ועי'‬ ‫בולעת כלל )פו(‪.‬‬ ‫חמץ בפסח‪ ,‬החמירו חז"ל שגם אם אין במים מלח בכמות‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫ת‪ .‬הדבר תלוי בסוג המאכל שחתכו על ידה‪:‬‬ ‫הזו‪ ,‬אלא רק מליחות מעט ]כגון ‪ -‬דג מלוח הרבה שנתנו‬ ‫ולהלכה ‪ -‬במקום הפסד מרובה יש להקל ]וכן הדין אפי' בתנור‬ ‫עליו כמות גדולה של מים[ ‪ -‬יש מקום להחמיר ולומר‬ ‫סתום לחלוטין‪ ,‬וכ"ש בתבשיל‪ ,‬אפי נתבשל הרבה‪ ,‬ודלא כמ"א[‬ ‫לקמן נבאר אילו מאכלים נחשבים כחריפים ואילו אינם חריפים‪.‬‬ ‫שטעם החמץ נבלע במאכל‪ ,‬והמאכל אסור לאכילה‬ ‫א[ חריף ‪ -‬המאכל אסור‪ ,27‬אפי' כשחתכוהו לפני פסח‪,‬‬ ‫)יג(‪.‬‬ ‫בפסח‪.‬‬ ‫ואינו בן יומו )א(‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬במקרה שכבשו דבר חריף בכלי הבלוע מחמץ יש‬ ‫חריף ‪ -‬שהמאכל הכשר הינו חריף ‪ -‬דאסור‪ ,‬אפי' תנור‬ ‫ואם חתך על ידו כמות גדולה של חריף‪ ,‬ונתבשלו זע"ז לפני פסח‬ ‫לבאר כיצד הדין למעשה‪.‬‬ ‫פתוח לגמרי‪ ,‬וגדול )שעה"צ ז(‪.‬‬ ‫ויש בכולם שישים כנגד להב הסכין ‪ -‬מותרים‪ .‬וי"ח‪ .‬ובמקום‬ ‫ואם החמץ הוא חריף ‪ -‬נחלקו הפוסקים )שעה"צ ו(‪.‬‬ ‫מניעת שמחת יו"ט יש להקל ]בסכין נקי[ )פט(‪.‬‬ ‫במקרה של תערובת ]חריף ואינו חריף[ ‪ -‬הולכים לפי הרוב ‪ ‬כבישה ‪ -‬מאכל שנכבש עם רוטב בכלי חמץ‪ ,‬האם‬ ‫ב[ אינו חריף ‪ -‬הדבר תלוי במצב הסכין‪:‬‬ ‫מותר באכילה בפסח ]ו‪-‬ח[‪.‬‬ ‫)שעה"צ ו(‪.‬‬ ‫אינה נקיה‪ ,‬או סתמא ‪ -‬הדין תלוי מתי חתכוהו‪:‬‬ ‫‪ ‬מלוח כרותח ‪ -‬בשר‪ ,‬גבינה‪ ,‬דגים שנמלחו עם חמץ ת‪ .‬ישנם כמה אופנים של כבישה ‪ -‬מים‪ .‬ציר‪ .‬מליחות‬ ‫בערב פסח ‪ -‬מותר על ידי הדחה )פה(‪.‬‬ ‫מעט‪ .‬זיתים‪ .‬זיתים חתוכים‪:‬‬ ‫בלא רוטב‪ ,‬האם מותר לאכלו בפסח ]ה[ ]ו[‪.‬‬ ‫בפסח ‪ -‬יש להחמיר לכתחילה )פה(‪.‬‬ ‫הנדון הוא כשיש בבשר שישים כנגד החמץ ]כגון‪ ,‬חמץ שמעורב א[ מים בלבד ‪ -‬מותר‪ ,‬אפי' בכלי בן יומו‪ ,‬אפי' שנכבש‬ ‫ואם נתערב במאכלים אחרים )פח(‪:‬‬ ‫מעל"ע ]ואפילו כשנכבש בפסח‪) [25‬לט(‪.‬‬ ‫במלח[ דאל"ה ‪ -‬פשוט שאסור‪.‬‬ ‫בסתמא ‪ -‬מחלוקת‪ .‬ובהפסד מרובה או מניעת שמחת י"ט יש‬ ‫ת‪ .‬ראשית יש להבחין בין חמץ בעין לבין חמץ הבלוע אולם לכתחילה ‪ -‬אין לכבוש בכלי חמץ שהוא בן יומו‪.‬‬ ‫להקל‪.‬‬ ‫בסכין שודאי שאינה נקיה ‪ -‬אוסר תערובתו‪.‬‬ ‫ב[ ציר ‪ -‬נחלקו הפוסקים )מב(‪:‬‬ ‫בכלי‪:‬‬ ‫בסכין נקיה ‪ -‬מותר‪.‬‬ ‫ואין הבדל מתי נכבש ]בפסח או בע"פ[ ועי' הערה‪.26‬‬ ‫א[ חמץ בעין ‪ -‬הדין תלוי אימתי נמלח ]ה[‪:‬‬ ‫לפרישה ‪ -‬דינו כבישול‪ ,‬ואם שהה כדי הרתחה ‪-‬‬ ‫בפסח ‪ -‬אסור‪ ,‬דחמץ בפסח בכל שהוא )מא‪.(24‬‬ ‫‪ ‬דוחקא דדיכא ]וחריף[ ‪ -‬מאכל שנכתש במכתשת‬ ‫בערב פסח ‪ -‬לכתחילה צריך להדיח ]אלא שנח' בולע‪.‬‬ ‫הבלועה בחמץ‪ ,‬האם מותר באכילה ]ו‪-‬ח[‪.‬‬ ‫ולכן‪ :‬בבן יומו ‪ -‬אסור‪ .‬באינו ב"י ‪ -‬מותר‪ ,‬אא"כ מלוח הרבה‪,‬‬ ‫הפוסקים מתי צריך להדיח[‪ .‬ובדיעבד ]שבישלם בלא שאז נחשב כ'דבר חריף' שאסור אפילו באינו בן יומו‪.‬‬ ‫ת‪ .‬הדבר תלוי בסוג המאכל שנכתש‪:‬‬ ‫הדחה או שנתערבו בתבשיל[ וכן בשמיני של פסח לש"ך ‪ -‬אינו כמבושל‪ ,‬ואינו בולע אלא בשהה מעת‬ ‫חריף ‪ -‬אסור‪ ,‬אפי' בנחתך לפני פסח‪ ,‬ואפי' אינו בן‬ ‫לעת‪.‬‬ ‫)מח( ‪ -‬מותר גם בלא הדחה‪.‬‬ ‫יומו )פ(‪.‬‬ ‫שאם כן ‪ -‬אפי' בבן יומו אינו נאסר אא"כ הוא מלוח הרבה‪.‬‬ ‫להלן נביא כמה פרטי דינים בנוגע להדחה הדרושה‪.‬‬ ‫ב[ חמץ הבלוע בכלי ‪ -‬מותר‪ .‬דאין בכח מליחה להלכה ‪ -‬פוסק המ"ב להקל רק במקום הפסד‪ ,‬ורק‬ ‫במדוכות המיועדות לבשמים ‪ -‬יש להקל בנחתך לפני פסח )פ(‪.‬‬ ‫במדוכה לא ייתכן שיהיה במאכל שישים כנגד המדוכה‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫להפליט טעם הבלוע בכלי ]ו[ )לט(‪.‬‬ ‫בטל בשישים אפי' לפני פסח )פ(‪.‬‬ ‫בערב פסח‪.‬‬ ‫ג[ מליחות מעט ‪ -‬יש בזה הבדל אימתי נכבש ]ו[‪:‬‬ ‫שנמלח‬ ‫אפי'‬ ‫)עח(‬ ‫ו‬ ‫יומ‬ ‫אפי' שנמלח מעת לעת‪ .‬אפי' שהכלי בן‬ ‫אינו חריף ‪ -‬הדבר תלוי במצב המדוכה‪:‬‬ ‫בפסח עצמו )עט(‪.‬‬ ‫ובתנאי שהכלי נקי ]ואין שמנונית חמץ דבוקה בדפנותיו[ )עח(‪ .‬מליחות מעט ‪ -‬כגון דג מלוח הרבה שנתנו עליו מים‪ .‬דאילו באינו אינה נקיה ‪ -‬המאכל אסור‪.‬‬ ‫מלוח כ"כ ‪ -‬דינו כדין כבישה רגילה )מד(‪.‬‬ ‫במדוכה לא ניתן להתיר על ידי הדחה‪ ,‬ולכן אסור גם כשנכתש‬ ‫בערב פסח )פג(‪.‬‬ ‫בערב פסח ‪ -‬מותר אפי' לכתחילה‪ .‬אפי' בבן יומו‪,‬‬ ‫‪ ‬פרטי דין בנוגע להדחה הנ"ל ]ה[‪:‬‬ ‫נקיה או בסתמא ‪ -‬מותר‪.‬‬ ‫ואפי' שהה מעל"ע‪.‬‬ ‫מתי ‪ -‬כאמור‪ ,‬נח' בזה הפוסקים‪:‬‬ ‫ולשי' המ"א לכתחילה יש להחמיר )מג(‪.‬‬ ‫ואין נפ"מ באיזה כלי נמלחו‪ ,‬לא להקל ולא להחמיר )לט( )מז(‪.‬‬ ‫‪ ‬אילו מאכלים נחשבים כחריפים לענין הנ"ל‪:‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬אפשר להדיח גם בפסח }מותר{‪.‬‬ ‫‪ 27‬לא מבואר עד כמה המאכל בולע ונאסר‪ .‬ולכאו' הדבר תלוי במח'‬ ‫‪ 25‬אינו מפורש בשו"ע‪ ,‬אך כן מוכח מהמבואר לקמן ]במליחות מועטת[‪,‬‬ ‫‪ 22‬היינו‪ ,‬שהנדון ד'ריחא' הוא רק בצלי‪ ,‬שאחד שומני ]בין החמץ ובין‬ ‫השו"ע והרמ"א )יו"ד צו‪ ,‬א( האם בולע רק כדי נטילה‪ ,‬או כולו‪ .‬ואולי‬ ‫דמותר בדיעבד אפי' בנכבש בפסח‪ ,‬כ"ש כאן‪ .‬והא דאסרינן התם‬ ‫הכשר )ט([‪ ,‬ושני החתיכות מגולות ‪ -‬דבלאו הכי אין מקום לדון כלל‪.‬‬ ‫בפסח חמיר טפי‪ ,‬ולכו"ע נאסר בכולו ]עי' שעה"צ אות קיח[‪ .‬ועיין‪.‬‬ ‫לכתחילה הוא משום המליחות )מג( משא"כ כאן שאין שום מליחות‪.‬‬ ‫‪ 23‬לגר"ח נאה ‪ 30 -‬ליטר‪ .‬לחזו"א ‪ 51.6‬ליטר‪.‬‬ ‫ועיין‪.‬‬ ‫‪ 26‬כ"מ ממה שהיקל המ"ב )מב( רק בערב פסח‪ ,‬משמע שהמחלוקת היא‬ ‫‪ 24‬כך מוכח‪ ,‬ממה שהתיר המ"ב בנמלח בע"פ משום שאינו חוזר ונעור‪,‬‬ ‫בכל אופן‪ .‬ועיין‪.‬‬ ‫ומשמע שבפסח עצמו ‪ -‬אסור‪ ,‬דחוזר ונעור‪ .‬ועיין‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בוסר ‪ -‬לשו"ע ‪ -‬אינו חריף ]ז[‪ .‬למנהג אשכנז ‪ -‬חריף‬ ‫)פא(‪.‬‬ ‫ובמקום הפסד מרובה יש להקל לכו"ע )פא(‪.‬‬ ‫צנון‪ ,‬בצל‪ ,‬תמכה ‪ -‬חשיבי חריף )פט( )יו"ד צו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫זיתים ‪ -‬הדבר תלוי באיזה שלב‪:‬‬ ‫לפני שרייתם או בסוף השרייה ‪ -‬חשיבי חריף )פט(‪.‬‬ ‫בתחילת שרייתם ‪ -‬אינם חריפים‪ .‬ובתנאי שהמים יותר‬ ‫מהזיתים )צ(‪.‬‬ ‫‪ ‬סעיפים ט‪-‬יא הובאו לעיל ב'דין תערובת חמץ'‪.‬‬ ‫‪] ‬נביא כאן את דין חמץ נוקשה בכלליות[ חמץ‬ ‫שאינו גמור‪ ,‬האם מותר באכילה‪ ,‬שהייה ]ביעור[‪,‬‬ ‫בתערובת‪ ,‬וכן האם מותר אחר הפסח ]יב[ )תמב‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫דין 'נוקשה' הוא רק אם היה כך מתחילת עשייתו‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אכילה ‪ -‬אסור‪ .‬י"א מדאורייתא‪ ,‬וי"א מדרבנן )טו(‪.‬‬ ‫ומ"מ אין בו כרת לכו"ע‪.‬‬ ‫שהייה ‪ -‬אסור מדרבנן‪ ,‬שמא יבוא לאוכלו )תמב‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫תערובתו ]בפסח‪ - [28‬י"א שאוסר תערובתו במשהו‪.‬‬ ‫וי"א שבטל בשישים‪ .‬ובשעה"ד יש להקל )טו(‪.‬‬ ‫לאחר הפסח ‪ -‬בהנאה ‪ -‬מותר ]יב[‪ .‬באכילה ‪ -‬מחלוקת‬ ‫הפוסקים )קז(‪.‬‬ ‫המ"ב בכמה מקומות העלה לדון האם מותר לבטל חמץ‬ ‫לכתחילה‪ .‬ובדין זה חשוב להבחין בין 'עירוב' לבין‬ ‫'הוספה'‪ ,‬דהיינו‪:‬‬ ‫עירוב ‪ -‬ראשית יש לדון האם מותר לערב בידיים את‬ ‫החמץ בתוך כמות גדולה של כשר‪.‬‬ ‫הוספה ‪ -‬ישנו נידון נוסף ‪ -‬כיצד הדין במקרה שהחמץ‬ ‫נתערב מכבר בכשר ‪ -‬האם מותר רק להוסיף על הכשר‬ ‫כדי להגיע לשיעור שבו הוא בטל או לא‪.‬‬ ‫‪ ‬האם מותר לבטל חמץ לכתחילה )קג(‪.‬‬ ‫ת‪ .‬ראשית יש להבחין מתי בא לבטל‪:‬‬ ‫לפני שש שעות ‪ -‬הדין תלוי מתי בכוונתו לאכלו )קג(‪:‬‬ ‫אחר הפסח ‪ -‬מותר‪ .‬פרט לתערובת שיש לחמץ תפקיד‬ ‫מהותי‪) 29‬יד(‪.‬‬ ‫בפסח ‪ -‬אסור‪ .‬פרט למקרה שאינו מתכוין לבטל אלא‬ ‫להשביח את התערובת )קו(‪.‬‬ ‫ובדיעבד לא מצאתי‪.‬‬ ‫משש שעות ‪ -‬אסור לערב‪ ,‬וכן להוסיף לאחר שנתערב‬ ‫)יו"ד צט‪ ,‬ה(‬ ‫ובדיעבד‪ :‬שוגג ‪ -‬מותר‪ .‬מזיד ‪ -‬אסור‪ ,‬למערב‪ ,‬לבני ביתו‪ ,‬וכן למי‬ ‫שנתערב עבורו‪.‬‬ ‫אחר הפסח ‪ -‬לערב ‪ -‬אסור‪ .‬להוסיף אחר שנתערב ‪-‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬מותר‪ .‬ולרמ"א ‪ -‬אסור‪.‬‬ ‫שמותר‪ .‬ומיישבים‪ ,‬דמה שאסר המ"ב בס"ק יד הוא רק במקרה שיש לחמץ‬ ‫‪ 29‬במ"ב )יד( מבואר שהמבטל חמץ לפני פסח )שעה"צ י( ‪ -‬הכל אסור‪,‬‬ ‫‪ 28‬דאילו אם נתערב בערב פסח ‪ -‬כל חמץ בטל בשישים ]תמז‪ ,‬ב[‪ ,‬וכ"ש‬ ‫תפקיד מהותי בתערובת‪ .‬עי' מ"ב בהוצאת 'דרשו' הערה מספר וכן כתבנו‬ ‫בפנים‪.‬‬ ‫אפי' אחר הפסח‪ .‬וזה לכאו' סותר למבואר בס"ק קב שמבואר להדיא‬ ‫חמץ נוקשה שבטל בשישים‪.‬‬ ‫‪6‬‬