אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — ויצא (2026-11-16)

בעזהשי"ת
קונטרס
אוצר נחמד
מתוך דברות קודש
שיעורי השבוע של
כ”ק מרן הרה”צ שליט”א
פרשת ויצא
י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א
שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ
פרנס הגליון
פרשת ויצא
ידידינו מוה"ר אברהם בערנאטה הי"ו
לרגל נישואי בנו
החתן אהרן זאב ני"ו
הקונטרס הוא בלתי מוגה
להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר
otzarnechmad@gmail.com
לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של
דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'
718.298.3301
ג ד"פשת אציו 'ד רועיש
שיעור ד' ויצא תשפ"ד
התעלות אמיתית ע"י עבודה עצמית
ולא מה שחשוב בעיני הבריות
לא ימדוד את עצמו לפי אנשים אחרים
הנראים כמצליחים
אמרו רז"ל (מדרש תנחומא פינחס י) כשם שאין פרצופותיהן שוין זה
לזה ,כך אין דעתן שוה ,אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו,
הענין בזה דהעולם נברא מד' יסודות ,אש ,רוח ,מים ,עפר ,וכמידת כל
אחד מכוחות אלו ביסוד האדם כך משתנים טבעיו ותכונותיו .והנה
ידיעת דברים אלו נצרכת מאוד היות ודרך האדם למדוד את עצמו לפי
סביבתו ,ורוצה להיות כמו אלו שנראים בעיניו כמי שההצלחה מצויה
אצלם בגשמיות או ברוחניות ,וטעות גדולה היא זו דאין שייך להיות
הוא כמותם ,דיסוד כל אחד שונה ,וטבע ותכונת נפשו שלו אינם טבע
ותכונת הנפש שלהם ,ולא מה שנחשב להצלחה אצלם נחשב גם אצלו
לכזה ,ואף מה שנחשב לחיסרון אצלם אינו נחשב לחיסרון אצלו ,וצריך
כל אחד ללכת בדרכו שלו כאשר בראו הקב"ה ,וכשיעשה את תפקידו
כראוי בזה מקיים את רצונו של הקב"ה באופן הטוב ביותר ,ורק כך יעלה
ויתעלה ויראה פרי יגיעתו ,ואף אם בעיני פלוני אין נחשבת עבודה זו.
ובענין זה אמרו בגמ' (עבודה זרה יט ).כי אם בתורת ה' חפצו ,א"ר אין אדם
לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ ,שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו,
וכפי שנאמר זה בלימוד התורה כך גם בכל שאר חלקי העבודה כן הוא.
קונטרס אוצר נחמד ד
יש שטבעם נוטה לעבודה בקביעות אבל ישנם
מי שלא זו היא עבודתם
אחד מהנקודות בהם מצוי מאוד טעות זו הוא בענין קביעות והתמדה
בעבודה ,דהעומד בקבלותיו ובמעשיו הטובים בקביעות בלא להחסיר
אף יום אחד נתפס בעיני הרואים כמעשה מסירות נפש ומחשיבים
אותו לעובד ה' אמיתי שהרי אינו מניח עבודתו לעולם ,אמנם יש רבים
שבתכונת נפשם אין להם כוח זה של קביעות והתמדה ,ואף אם יקחו
עצמם בקבלה טובה ועבודה מסויימת לא יעמדו בה ימים רבים ,וצריכים
לחזור ולקבל שוב ושוב ,ולמצוא דרכים ועצות להתעורר ולהתחזק
בכל עת .והנה אצל אנשים אלו מצוי מאוד שמרגישים בעצמם כפחותי
דרגה כנגד אותם הקבועים בבית ה' כיתד בל ימוט ,וכל ימיהם מביטים
בעיניים כלות ומנסים להבין ולהצליח גם הם להיות כמותם ,בעוד
שהאמת היא שתכונת נפשם שונה ,ואף אם יש מי שעבודתו בזה העולם
הוא אכן הקביעות ,אבל מהם מצפים לעבודה המיועדת להם ,וחבל על
שמכלים ימיהם בחיפוש אחר מה שאין שייך עליהם ואין יכולים להצליח
ולהתעלות שם ,מה שאין מביא להם אלא כאב לב ומפח נפש.
וכבר ביארנו פעם בארוכה דישנם ב' בחינות בדרכי העבודה האחד
נקרא 'קו' היא העבודה הקבועה והתמידית ללא שינוי ,שם אכן עיקר
העבודה לעמוד איתן מול היצה"ר המנסה להטריד ולהמציא סיבות
ומניעות בכדי שיעזוב את עבודתו ולו ליום אחד ,אך יש גם בחי'
הנקראת 'דילוג' וכענין האש הקופצת ודולקת ,שם אין שייך ענין
הקביעות והרציפות כלל ,דהרי האש משתנה עולה ויורדת בכל עת,
אלא שבכוח האש לכלות ולהבעיר ,להדליק ולהאיר ,כוחות גדולים
המיוחדים לדרך זו.
התעלות היא רק על ידי מה שעושה
יותר מרגילותו ונגד רצונו
וביתר עומק יש להבהיר ,מה שנראה כאילו אותם שיפה כוחם
ה ד"פשת אציו 'ד רועיש
בעבודה בקביעות שהם מתעלים ומזדככים מכוח עבודה זו ,אך האמת
היא דהתעלות והזדככות אין נעשית מכוח 'קביעות' ,וכנרמז במאמר הגמ'
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ,אלא ממה שהאדם עושה יותר מהרגיל,
שעושה מה שלא היה לו חפץ ורצון לעשות ,דבמה שעושה כנגד ליבו
ורצונו בזה הוא מתעלה .ואף המושג הנקרא 'מסירות נפש' אין הכוונה
לעשות דברים קשים ,להרים בנין של שש קומות וכדו' ,אלא למסור
נפשו ורצונו לה' זה נקרא 'מסירות נפש' ,ואכן אם ימסור האדם נפשו על
ענין הקביעות לעבוד את ה' עבודת עבד תמיד בבוקר בבוקר ,אכן תביא
לו עבודה זו זיכוך והתעלות ,אבל באותה מידה יכול להיות מי שאין יכול
לעשות כן בקביעות ומתגבר בבחי' מסירות נפש לעמוד בקבלתו הטובה
פעם אחת בשבוע ,גם הוא מזדכך ומתעלה ע"י עבודתו זו.
יש והאדם מתהדר בקביעותו ובכך פוטר את
עצמו מהיגיעה האמיתית
ויתרה על כך ,דפעמים יש ואותם המתהדרים בעבודתם בקביעות אין
זה אלא כיסוי וסיבה הפוטרתם מלהתייגע במקומות וענינים שייעדו
להם מן השמים אשר שם הם נדרשים לעמול ולהתייגע במסירות נפש
אמיתית ,לוותר מרצונם וטבעם עבור כבוד שמים .ואף שאמרו רז"ל (ב"ק
לח ):ארחב"א אר"י אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ,ובודאי
כל מה שיהודי עושה בעבודת הבורא חשוב וגדול מאוד ומתקבל ברצון
לפני הקב"ה ושכרו מובטח מן השמים ,אבל התעלות והזדככות נפש
ולב הוא רק ע"י יגיעה והקרבה עצמית כשהעבודה עולה לו בקושי
והוא מתאמץ ומתייגע כנגד החפץ הטבעי המושכו להיפך.
אין מתעשרים מעבודה קבועה
אלא מפעולות מיוחדות
ומהנהגת העוה"ז נלמד ונראה דהנה אף מי שעובד לפרנסתו בקביעות
מדי יום לארבע שעות ביום ,וגם אם מתפרנס יפה ,אך לא יגיע לידי
קונטרס אוצר נחמד ו
עושר להשיא את ילדיו בקל ,זאת על אף שאינו מזלזל או מתרפה כלל
ובכל יום עומד על משמרתו בקביעות ובאחריות ,דהשגת עושר ורווח
מיוחד אינו תולה בעבודה הקבועה ,אלא במה שהוא מתאמץ יותר
מהרגילות לעשות פעולות מיוחדות שיביאוהו אל העושר ,וכדבר הזה
ממש הוא בעבודת הבורא שמה שמזכך ומעלה את האדם ממדריגה
למדריגה הוא רק העבודה במסירות נפש יותר מהרגילות ,בדברים שהם
כנגד טבעו ורצונו.
המתרפה מן העבודה הקבועה מאבד את היסוד
אמנם ודאי ברור ופשוט שהעבודה הקבועה חשובה ונצרכת ,והיא
מוטלת על האדם לעשותה דבר יום ביומו ללא רפיון ,וכפי שבעולם
הגשמי אף מי שמחפש להתעשר אינו יכול לזלזל בעבודה הפשוטה
והקבועה ,והמתנהג כן יתערער כל מצבו ומעמדו ,אבל גם זה ברור
שאעפ"כ בכדי להתעשר ,ובשביל להתעלות ולהזדכך ,מוכרחים להוסיף
ולהשקיע יגיעה ועמל בדברים הקשים שהאדם מנסה לברוח ולהיפטר
מהם ,כנגד רצון ליבו טבעיו ותשוקותיו הגשמיים.
חיסרון בקביעות בעבודה שבלב
מורה על חוסר רצון
ולציין דכל דברינו הולכים על ענין הקביעות ב'עשיה' ,אבל מי שאינו
עומד בעבודה בקביעות במחשבה ועבודה שבלב ,וכגון מי שקיבל על
עצמו להתבונן בכל יום בקדושת היו"ט הקרב ובא וכעבור כמה ימים
נחלש ועוזב את עבודתו ,שם אין זה אלא כיון שרצונו ותשוקת ליבו
לוקה בחסר .ורק בעבודה בעשיה ,חלק הנה"י ,שביסודו הוא במדריגה
נמוכה יותר ,וכידוע ד'נצח' הוא תחת 'חסד' ,ו'הוד' הוא תחת 'גבורה',
דהמצב והעבודה הראויה היא בבחי' 'חסד' דהיינו גילוי האהבה ותשוקת
הלב לפני ה' ,אך כשהלב סגור ואין האהבה מורגשת אז יעסוק בבחי'
נצח שהוא האהבה הנעלמת ומכוסה ,וכן 'גבורה' שענינה יראה שמן
ז ד"פשת אציו 'ד רועיש
הראוי שתהיה יראת ה' על פניו ופחד ה' שילך עימו בכל אשר יפנה,
אך פעמים יש ואין מרגיש היראה בליבו ,אז תהיה עבודתו ב'הוד' הוא
ענין הודאה המביאה לביטול ,אבל כל זה לגבי עשיה ,אבל כשעוסקים
ברצון ותשוקת הלב להתקרב ולהידבק בה' שם יש לעורר תמיד רצון
הלב להיות נכסף ומשתוקק לדבקה בו באמת ובלב שלם.
ב' בחינות ההולכים יחד,
'שכרו הרבה מאוד' ' -על פי פעלו'
ולפי דברינו יבואר מה שיש השואלים על מה שנראה כסתירה ,שיום
אחד מדברים ומעוררים על כוחו וגדולתו של כל אחד ואחד מישראל,
ואהבתו אצל אביו שבשמים ,ומה שיכול להשיג ולהגיע עד לדרגות
הגבוהות ביותר ,ומצד שני באים ודורשים על היגיעה הנדרשת לכל
הרוצה ליטול את ה' ,ושאי אפשר לזכות לכתרה של תורה וקרבת ה'
ללא יגיעה והקרבה .אך האמת היא שהם ב' ענינים נכונים אך נפרדים
ואין כל סתירה בין זה לזה ,דאכן מצד אחד צריך לדעת על גודל
היגיעה והעבודה הנדרשת ,אך מצד שני גם לידע אהבת וגדולת נשמת
ישראל .כך אומרים בזמירות שבת (פיוט כל מקדש) 'שכרו הרבה מאוד
על פי פעלו' ,דאכן מצד אחד 'שכרו הרבה מאוד' אבל מצד שני 'על פי
פעלו' שהדבר תלוי בעבודת האדם.
ואף שכל מה שעושה האדם בעבודת הבורא חשוב ומקובל ומרוצה
לפני ה' ,ואפילו דבר קטן שהצליח להתגבר ולקנות קנין בנפשו הרי
זה קנוי לו בקנין נצח ,וחשיבותו של יהודי ואפילו הפשוט ביותר
גדולה מאוד עד אין חקר ,וגודל אהבת הקב"ה לבניו באשר הם ,הכל
שריר וקיים ,אך אין בכל זה להמעיט מחובת ומעלת העבודה והיגיעה,
דהכנעת הנפש הבהמית שלא יהיה בבחי' ובהמתם לא ימעיט (תהלים קז
לח) ,לזה מוכרח להיות יגיעה והקרבת החומר לעשות נגד רצונו ויותר
מרגילותו .ובלא העבודה במסירות נפש אמיתית מושללת ההשגה
וגילוי אור ה' וגילוי אלקותו ית' בתחתונים ,לבד מאשר זכה בכך מכוח
קונטרס אוצר נחמד ח
הרבים ובבחי' 'הסל מצרפן' ,אבל ע"פ רוב תלויה ההשגה ולא יופיע
עליו אור ה' רק אם יקדים לו עבודה ויגיעה והקרבת החומר .אמנם
יחד עם זאת ובלא שום סתירה ידע ויברר בליבו שאף הדבר הקטן
ביותר שהוא עושה חשוב מאוד אצל הקב"ה ,ובכל מצב ומדרגה בו
נמצא יכול מעתה להתחדש ולהתקרב לפני ה' ,כשהשמחה בשמים
מהתקרבותו גדולה עד מאוד ,אלא שאף אם על העבר אומרים לו כל
זה אין בכך סתירה שמכאן ולהבא אם רוצה לזכך נפשו עליו להגדיל
העבודה בכמות ובאיכות.
שלילת הטענה 'די לי להיות יהודי פשוט'
ומה שיש ונכנסת מחשבה לליבו של אדם ,אחר ששמע כל כך על
גדולתו וחשיבותו של כל אחד מישראל ואפילו הפשוט ביותר ,ויאמר
אם כן למה זה אנכי ,די לי במה שאני יהודי פשוט בן אהוב אצל אביו
שבשמים ,ואינו מבין מדוע דברים אלו מתקבלים אצל חבריו כדברי
'ציגאנער' ,ותמה בליבו הלא כך אמרו במפורש שגם במצב זה אני חשוב
ואהוב לפני אבי שבשמים .אבל פשוט דאין האמת איתו דאף אם אמרו
כן אין זה פוטר מלעבוד ולעשות ככל יכלתו למלאות תכלית ביאתו
לעולם ולא לחיות כבהמה ,וכבר ביארנו שזאת היתה טענתו של עשיו
כשמכר את הבכורה ,שאמר די לי להיות במדרגתו של יעקב שכבר
עכשיו הוא יעקב איש תם יושב אהלים אף בלא הבכורה ,ובטענה זו
נתן את בכורתו ליעקב עבור נזיד עדשים ,וע"ז אמה"כ (בראשית כה לד)
ויבז עשו את הבכורה וברש"י שביזה עבודתו של מקום.
ודוגמא לדבר מה שמצינו אצל צדיקים שסבבו בין הערים לעורר
את המון העם ללכת בדרכי ה' ,ובמקום אחד דברו בענין איסור גילוי
שער באשה והבטיחו עולם הבא למי שתכסה את שערות ראשה בפאה
נכרית ,וכשהמשיכו בדרכם והגיעו למקום שם עמדו הציבור בדרגה
יותר גבוהה ,דרשו בחומרת איסור חבישת פאה נכרית ,ושידעו אותם
החובשים פאה נכרית שהדבר מוטל בספק אם מותר לברך ולומר דברים
ט ד"פשת אציו 'ד רועיש
שבקדושה כנגד זה ,וודאי דאין שום סתירה בדבריהם דשניהם אמת,
אלא שבכל מקום לפי דרגתו ומצבו צריכים לדבר הדברים הראויים
לאותו מקום.
אין הדבר תלוי אלא בי
וכשרואים את היצה"ר בא ומדבר על לב האדם ושואל אותו ,נו..
היכן הם האורות והגילויים שהבטיחו לך ,הנה אתה יבש כחרס ושמא
אין כל ממש בדבריהם ,אזי יש לגזול את החנית מיד המצרי ,ולהעמיד
את האמת על מקומה שלא תיתכן שום השגה ללא יגיעה ומסירות
נפש ,ובמקום לגלגל את השאלה כביכול על ה' ידע שהתביעה הולכת
רק עליו ,שאם יהיה מוכן להקריב מעצמו רצונותיו והרגליו יראה איך
יתמלא כל הבית כולו אורה ,אבל כשהוא הולך בדרכו ורוצה שאהבת
ה' ויראתו יפרצו בליבו מעצמם זהו דבר בלתי אפשרי .אלא שהנחש
היה ערום מכל חית השדה (בראשית ג א) והוא בערמתו כשרואה שמתחיל
להתעורר בליבו של האדם פליאה ותמיהה על מצבו ויבשות ליבו ,הוא
רץ ומקדים לדבר על ליבו כשהוא חושב כדרך הנערים שמי שהקדים
לשאול ידו על העליונה ,אך אין האדם מבין שאף אם אכן יקבל את
דברי היצה"ר וירגיע את רוחו שכביכול הוא אין צריך לשנות את דרכו
כיון שמן השמים לא נותנים לו ,אבל אם ימשיך כך ישאר כמו שהיה
ולא יתעלה לעולם ,כשגילו הולך ועולה מארבעים לחמישים ושישים
ואילו פנימיותו נשארת ללא כל שינוי והתעלות.
המידות המוטבעים באדם
ואינו צריך לערוך מלחמה עליהם
וכל אחד יודע להבחין בעצמו איזה דבר מושרש בו מחלקי הנפש,
ומה הוא אכן סתם פיתוי היצה"ר שיש בכוחו לדחותו ולהתגבר עליו.
ובתניא קדישא (פרק טו) כתב בענין זה זל"ק בא"ד ובבינוני יש ג"כ שתי
קונטרס אוצר נחמד י
מדרגות עובד אלהים ואשר לא עבדו ואעפ"כ אינו רשע כי לא עבר
מימיו שום עבירה קלה וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן ותלמוד
תורה כנגד כולם ולא פסיק פומיה מגירסא אלא שאינו עושה שום
מלחמה עם היצר לנצחו ע"י אור ה' המאיר על נפש האלהית שבמוח
השליט על הלב כנ"ל מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו
ועבודתו ואין צריך ללחום עמו כלל כגון שהוא מתמיד בלמודו בטבעו
מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה וכן אין לו מלחמה מתאות
נשים מפני שהוא מצונן בטבעו וכן בשאר תענוגי עוה"ז הוא מחוסר
הרגש הנאה בטבעו ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה' להוליד
מבינתו רוח דעת ויראת ה' במוחו להשמר שלא לעבור על מצות ל"ת
ואהבת ה' בלבו לדבקה בו בקיום המצות ות"ת כנגד כולן אלא די לו
באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמו ולכן אינו
נקרא עובד כלל כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל אלא
היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל וכמ"ש לקמן וכו' ע"כ ,עיין שם.
לדרוש מכל אחד לפי טבעיו ותכונת נפשו
וכגון מי שיסוד הרוח נמצא בו במידה מרובה ,ומטבעו הוא נוטה
לפעול ולעשות ללא הרף ואינו יכול לשבת על מקומו באפס מעש,
והדבר מצוי ביותר אצל ילדים שזהו טבעם לרחוש ולגעוש ואינם יכולים
לשבת על מקומם יותר מזמן מועט בלא לקום ולהסתובב ,ובאים אנשים
ומחנכים שאין יודעים ומבינים זאת ודורשים מהם ומכריחים אותם
לשבת ,וכשרואים שאין עולה בידם טוענים שיש להם בעיה וצריך ליתן
להם תרופה (מעדיקעישאן) ,והלא אנשים אלה עליהם ליתן את התרופה
להם עצמם על שאין להם סבלנות להבין ולהתבונן ביסודות ונטיות
הנפש של תלמידיהם ולרוממם ולהדריכם על פי זה ,דעליהם להבין
שהתנהגות זו הוא מריבוי יסוד הרוח ,וצריך למצוא הדרך ליתן לנפש
את צרכיה יחד עם קיום חובותיה בתורה ותפילה והנהגה הראויה ,אבל
לא לדרוש מהם פעולות יבשות ללא הבנה והתחשבות.
אי ד"פשת אציו 'ד רועיש
האדם מתעלה ע"י מסירות נפש,
כוח האש ושמחה של מצוה
אמנם כפי שכבר נתבאר ,דבכדי שיזכה האדם להארת נפשו ולגדלות
המוחין מוכרח שיקדים לזה העבודה מתוך מסירות נפש ,ומתוך כוח
האש ,ושמחה של מצוה ,וג' דברים אלו הם המעלים ומזככים את האדם,
דהאש הבא מתוך מסירות נפש מביא תענוג ושמחה .וכפי שכבר ביארנו
רבות דהקב"ה הוא מקור התענוג עוז וחדוה במקומו (דברי הימים א טז כז),
ועל הקב"ה נאמר (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ,וכשזוכה
האדם לשמחה ותענוג בעבודת ה' ,אז פועלת ומגיעה מסירות נפשו עד
לחלקים הפנימים ביותר ,ולא רק בנה"י חלק המעשה -שודאי חשוב
מאוד ויקבל שכר על כל תנועה שעשה לכבוד ה' -אלא גם בחג"ת
וחב"ד שגם הגוף הגשמי יתעלה ויזדכך ולזה צריך שתהיה השמחה
אמיתית ופנימית ,ושיהיה התענוג ברוחניות באותו מידה שנהנה מן
גשמיות ,דכל זמן שהנאתו בגשמיות עולה על הנאתו ברוחניות הרי
עדיין לא נתעלה במאומה ,וכשתמה האדם על עצמו מדוע אינו מרגיש
התעלות יבחון את עצמו האם כשעומד לפני סעודה דשנה או שאר
הנאות העוה"ז האם הנאתו אז שוה להנאתו ברוחניות או שגדולה
הימנה עשרת מונים .ואף שודאי כל מה שמתאמץ ומתייגע לכבוד ה'
אפילו במעשה לבד חשוב מאוד ומתקבל ברצון אצל הקב"ה ,ושכרו
שמור לו בשמים ממעל בדברים גדולים ונפלאים ,אבל זיכוך החומר
והתעלות נהיה כשהתענוג והשמחה בעבודת הבורא ממלאים את ליבו
עד גדות.
בכוח השמחה
דברים נפלאים כתב בספה"ק קדושת לוי בפרשתנו בגודל כוח השמחה
זל"ק עה"פ (כט ב-י) וירא והנה באר בשדה וגו' ויגש יעקב ויגל את האבן
מעל פי הבאר .נראה לפרש על דרך רמז ,שהנה ידוע שהשם יתברך
משתוקק תמיד להשפיע טובות על עמו ישראל ,אך כביכול הסטרא
קונטרס אוצר נחמד בי
אחרא מעכב נביעות השפע .רק בזמן שישראל מתעוררים בשמחה,
אז זאת השמחה דוחה את החיצונים מלהמניע השפע מלהשפיע ,ואז
השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו משפיע שפע ברכה על עמו ישראל
וכו' עכל"ק.
בכוח האמונה
בספה"ק ליקוטי תורה (במדבר) מאריך בענין האמונה זל"ק וארשתיך
לי לעולם .וארשתיך לי בצדק כו' וארשתיך כו'( .עיין רבות בא ס"פ י"ח.
תרומה פל"ג קרוב לס"פ .ובפ' עקב גבי ד"א ושמר לך) .הנה כנסת ישראל שהיא
מקור כל נשמות ישראל נק' כלה ע"ש הפסוק כלתה נפשי כמ"ש ואל
אישך תשוקתך .כי תשוקתה לדבקה במקורה וחיי החיים ית' בכלות
הנפש וכמ"ש אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל (ע' בזהר ח"א
קע"ח ב' ע"ז ב' פ"ו ב' .ח"ב ק"מ א' רנ"ו ב') ,וכן בפרטות נשמות כאו"א מישראל
הנה כתיב נר אלקי' נשמת אדם שיש בטבעה לעלות למעלה כאור הנר
וכשלהבת העולה מאליה לדבקה בו ית' בכלות הנפש ממש .אך והוא
ימשול בך שבע"כ אתה חי והחיות רצוא ושוב לירד ולהתלבש בגוף ולכן
גם למטה אחר התלבשותה בגוף הנה זהו עיקר עבודת האדם להיות
נכספה וגם כלתה נפשו ממש אליו ית' .והנה יש שני בחי' בענין כלות
הנפש וזהו הענין של שני בחי' כלה שהוזכרו בגמרא (פ"ב דכתובות) כלה
אחת היינו כלה נאה וחסודה וע"ז נאמר כלתה נפשי לחצרות ה' (רבות
ויחי פצ"ט קרוב לר"פ ,נשא רפ"י ס"פ י"ג גבי ביום הששי קערת כסף) .והב' כלה כמות
שהיא אפי' חיגרת או סומא ע"ז נאמר לבי ובשרי ירננו אל אל חי וכו'.
[כאן מרחיב בענין האותיות ששורשם גבוה מאוד ובבחי' זיו השמש
בשמש] ..כך כביכול הארת עצמות א"ס ב"ה מתגלה ע"י בחי' אותיות
שהם הם מקורי ושרשי המשכת החיות מאור א"ס ב"ה להתלבש
ולהשפיע החיות בעולמות עליונים ותחתונים וכו'[ ,דברים אלו צריכים
עיון וביאור מיוחד].
..וכן למטה הנה זהו בעבודת האדם לדבקה בו ית' בדבורי ומחשבות
גי ד"פשת אציו 'ד רועיש
אותיות התורה והתפלה שהם הם חצרות ה' והמשכת אלקות מאור א"ס
ב"ה .והנה יש שני בחי' .בחי' חצר .ובחי' בית .ושתיהן הן בחי' אבנים רק
בית הוא מקורה והחצר אין לה גג .וככה ממש יש ב' בחי' בעבודת ה'.
הנה יש מי שהוא עוסק בתורה ותפלה ומכוין את לבו לאותיות שבהם
לבדם כי גם זו דרך ישרה כמ"ש במ"א .הנה אין מלובש בהם רק כח
המחשבה לבד בלא כח השכליות וכיון ששכלו פנוי הרי יכול ליפול
בשכלו מחשבות חוץ כמשל החצר שאין לה גג שהמטר יורד לתוכו.
לפיכך מי שהוא בעל שכל ואין מחשבתו יכולה להלביש את שכלו .הנה
זאת עצתו להעמיק דעתו ושכלו לפירוש המלות שבתפלה עד מקום
שידו מגעת ובעיון שכלו בעסק התורה בפרד"ס וזה נק' פנימית התורה
ובחי' זו נק' בית שהוא פנימי וגם הוא מקורה שכל עצמיותו מראשו
ועד רגלו מלובש ומעוטף בו[ .דהיינו שלבד מהמחשבה יוסיף להשקיע
שכלו ודעתו בפירוש מילות התפילה ובזה ינצל ממחשבות זרות שלא
ימצאו מקום לבוא אליו ולהטרידו].
..אך מי שהעביר את הדרך שהוא בחי' חיגרת או סומא וכמ"ש עינים
להם ולא יראו ונפשו הבהמית היא שמושלת בו וע"כ אין לו כלות הנפש
לחיי נפשו האלקית מאחר שהיא במאסר הגוף ונפש החיונית הבהמית.
[בזה כוונתו לאנשים כערכנו שהנפש הבהמית לא רק נלחמת בו אלא
מושלת עליו ,שהנפש הבהמית עומדת לצידו ובתוכו ללא כל הפרעה
וכמלך בגדוד ,ובמצב זה 'אין לו כלות הנפש' ,זוהי מציאות קיימת,
שאדם כזה אי אפשר שיהיה לו כלות הנפש לה' ,אלא שגם לאנשים
כאלו יש לו עצה ודרך להאיר הנפש האלוקית שבקרבנו] הנה זאת
עצתו להיות אעפ"כ בבחי' כלה וע"ז אמרו כלה כמות שהיא .כי להיותו
חיגרת או סומא מצד נפשו הבהמית אין זה מונע מלהיות בחי' כלה מצד
נפשו האלקית ע"י בחי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי .כי הנה הלב והבשר
לפי שהם כלים גשמיים אינם יכולים להיות תשוקתם וחפצם למקור
חיותם לאור א"ס ב"ה המשפיע חיותם כי גברו הצמצוצים והמסכים ורבו
למאד בהסתר ובהעלם אחר העלם ע"כ אינם נכספים וכלות לחצרות ה'
שהוא מקור וחיי הנפש כ"א כאשר ירננו אל אל חי.
קונטרס אוצר נחמד די
והוא כאשר יתבונן באמונה האמיתית בה' שהוא למעלה מעלה מבחי'
סוכ"ע שאינו בגדר ובחי' עלמין כלל רק לפי שכלנו הדל שאין אנו
משיגים אותו אומרים עליו שהוא ממכ"ע וסוכ"ע .אבל באמת הוא רם
ונשא וגבוה מאד אפי' מבחי' סוכ"ע שהוא שייך בענין השפעה לנבראים,
וכו' ,וכאשר יעמיק שכלו ובינתו בזה יתעורר ויקוד יקד אש בלבו
להתלהב ולהתלהט להיות הלב גשמי ממש נמס ותשתפך נפשו בכלות
הנפש ממש לדבקה בו ית' .וכאשר יעמיק שכלו ובינתו בענין הנ"ל הנה
מחמת שהתבוננות הנ"ל הוא ממקום גבוה מאוד דהיינו בחי' עצמותו
ומהותו ית' ולפניו כחשכה כאורה לכן יכולה היא ההתבוננות הנמשך
מזה לנגוע גם עד לבו ובשרו הגשמיות להיות גם הם תשוקתם וחפצם
לכלות אליו ית' לדבקה בו בכלות הנפש ממש וזהו לבי ובשרי ירננו אל
אל חי בעצמו ובכבודו קודם שבא לידי בחי' המחיה ומשפיע לזולתו
כנודע שכל מה שהוא בחי' עליונה יותר יכולה היא לירד ולהתפשט
למטה יותר ועי"ז באה ונגעה עד הלב כו' ,וכו' עכל"ק.
לבד מהתעוררות הלב צריך להתחיל
בעבודה ועשיה הפשוטה
היוצא מדבריו שאפילו אדם מגושם ,יכול על ידי התבוננות האמונה
שהקב"ה חפץ בו ומצפה לו ,ובכוח האותיות ,לזכות להערת הלב
עד לבחי' 'ונגעה עד הלב' .אבל ודאי שכל זה הוא רק להערת הרצון
ותשוקת הלב ,אבל אם לא יעשה האדם מאומה להתחיל בעבודה ועשיה
פשוטה ,אין כוח ברצון עצמו לזככו ולהעלותו ממדרגה למדרגה .והרי
מי שהולך לשתות מעט יי"ש וכדו' בשביל התעוררות הלב ,ואכן נפתחו
ליבו ודעתו עד שראה והבין שאין כל ממש בגשמיות ומנעמי העוה"ז,
ושם על ליבו מה שהעולם הזה עולם עובר הוא וכו' ,אך אם אינו לוקח
את עצמו להתחיל בעבודה למעשה אזי מפטירין כדאשתקד ,ונשאר
כבתחילה כשהרצון התפוגג והלך והוא נשאר ללא כל שינוי.
וט ד"פשת אציו 'ד רועיש
מעלת הרצון בעניני רוחניות והדרך להתעלות
אלא שאף אדם כזה עדיין יש חשיבות גדולה מאוד לאותם דקות
ושעות של רצון טוב והתעוררות שהיו בליבו .ובזה הוא ההבדל בין
גשמיות לרוחניות ,דבגשמיות אם היה לאדם התעוררות ורצון לעשות
איזה ביזנעס ,אבל לבסוף לא עשה זאת בפועל ,לא נשאר בידו מאומה
ומכל רצונו ותשוקתו ומחשבותיו על הרווח הגדול שירויח לא הגיע
אליו כלום ,אבל שונה בתכלית היא עבודת הבורא ית' שם חשוב
ומתקיים לנצח כל תנועה קטנה ואפילו דקה אחת של התעוררות
עומדת לעד ,אבל אם רוצה להתעלות ולהתרומם ,ושיביאהו רצון
זה להשתנות ולהתקרב יותר אל בוראו ,בשביל זה מוכרחים לעבוד
ולהתייגע בפועל.
ואין שום מעדזשי"ק בעולם שיביא את האדם להתעלות ולהשתנות
ברגע אחד ,ולא היה מעולם מי שרצה לדעת את כל התורה כולה
והרצון עצמו הביאו לידי ידיעה בלא שטרח ויגע ללמוד ולקנות
קנינים בפועל בתורתנו הק' .אלא שהרצון מעלה גדולה יש לו שהוא
נותן באדם כוח ומזרז אותו לבוא לידי עשיה ,ועל כן פעמים עורך
היצה"ר מלחמה שלימה על הרצון דקדושה שלא יתעורר ,כיון שהוא
יודע ומכיר שראשית הכל הוא ברצון הלב ,ואם ינצח במלחמה זו
לכבות ולמנוע את הרצון יודע בבירור שבלא רצון לא יעשה האדם
מאומה.
דרך התעוררות הרצון ושאי אפשר
ללמוד בזה מאחד על חבירו
אמנם הדרך לעורר הרצון בלב שונה מאוד מאחד לחבירו ,ואין מי
שיכול לומר לחבירו הלך בדרך זו דווקא או אל תלך בדרך זו ,כיון
שכל אחד צריך לבדוק בנפשו ולראות מה מעורר בו את הרצון ,ורק
בדרך זו ילך וימצא את אשר בקשה נפשו ,וכך כתבו התוס' (כתובות
יט :ד"ה ואם) דאין אחד יודע מה בלב חבירו .אף שודאי הדרך הטובה
קונטרס אוצר נחמד זט
ביותר היא כדאיתא בספה"ק דרך העמקת הדעת והתבוננות ובלא
סיוע והשתמשות בדברים חיצוניים ,אבל פעמים יש והאדם רואה
בעצמו שאין זו עצה מספקת בשבילו ,ואין ליבו מתעורר דרך זה,
אז מותר וראוי להשתמש ולעשות כל מה שאפשר בכדי לעורר הלב.
והרי בגשמיות מבין כל אחד שכל בעל עסק מחפש דרכים להקל על
עבודתו ומשתמש עבור זה בפיתוחי הטעכנעלאגיע ונעזר בהם -והרי
כל בעל חנות (גראסערי מאן) היה מחשב את חשבונותיו על גבי פאפי"ר,
אולם בימינו עורכים כולם את החשבונות על ידי קאלקולעיטאר -ולא
יגרע חלק הרוחניות לחפש ולהיעזר בכל מה שאפשר לעורר רצון הלב
לקרבת ה' ועבודתו התמימה.
ואותם המזלזלים בחבריהם על שבחרו בדרך זו או אחרת ,ואומרים
שאין דרך זו ראויה ומקובלת ,אין להתפעל מדבריהם ואמירותיהם
כלל ,והלא לא ראינו אותם כואבים ודואגים כ"כ לכבוד ה' עד שכשהם
נכשלים בעבירה ח"ו ג"כ יכאב ליבם כל כך ,אלא שכשרואה את חבירו
שמצא דרך לעורר לבבו והוא ירא שמא דרך זו טובה גם בשבילו
ומחמת כבודו או חשבונות אחרים אין נאה לו לאמץ דרך זו גם לו
עצמו ,ע"כ בכדי שלא יכאב ליבו מדוע חבירו הולך ומתעלה והוא
נשאר מאחור ,עבור זה הוא מוכן למסור נפשו בכדי להניא את חבירו
שלא ימשיך בדרך זו.
שיהיה מה שעושה לעורר רצון ליבו מתוך
כוונה אמיתית לשם שמים
אולם מה שכן צריך להיזהר ולשמור שהפעולה שהוא עושה אכן
תהיה בכוונה אמיתית לשם ה' ,ולא שתהיה כוונתו להנאתו ומשתמש
בשם ה' כתירוץ והכשר למעשיו ,וכפי שבכל מה שעושים צריך לשמור
שיעשה מתוך כוונה ראויה לשם ה' ,ובלימוד התורה שהוא הדבר
הקדוש ביותר שיש לנו ,חכמתו ורצונו של הקב"ה ,אנא נפשי כתיבת
יהבית ר"ת אנכי ,מצאנו שעל הלומד בכוונה שאינה ראויה אמרו עליו
זי ד"פשת אציו 'ד רועיש
דברים נוראיםא ,והרי זה אותו פסוק חומש ,ואותו דף גמרא ,או סימן
שו"ע ,אבל אם אין המחשבה ראויה הרי"ז כמחשבת פיגול בקרבן שיש
והיא בכרת או שאין כרת אבל הקרבן נפסל ,וכן לענין הלימוד שכפי
ריחוק המחשבה כך גודל הפגם ,ובכל מה שעושים בעבודת הבורא
צריך לקדש המחשבה והכוונה שתהיה טהורה ואמיתית לשם ה'.
מפרשתנו שהקב"ה מצפה להתעוררות הרצון
מאת האדם דייקא
ובגודל כוח הרצון ואתערותא דלתתא מליבו של האדם ,למדים אנו
בפרשתנו ממה שכתב רש"י רש"י עה"פ (בראשית כח יז) ויירא ויאמר מה
נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ,אחר
שמבאר שהיה שם קפיצת הארץ שבא בית המקדש לקראתו עד בית
אל זל"ק (מוקף בסוגריים) ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע
לא עכבו שם ,איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו,
ומן השמים יעכבוהו ,איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה,
וקרא מוכיח וילך חרנה ,כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום
שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו ,יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל
וקפצה לו הארץ .והלימוד מדברים אלו עצום מאוד ,דכל זמן ש'איהו
לא יהיב ליביה להתפלל' ,אין מתחשבים לא מי הם אבותיו ולא מי הוא
עצמו ,אלא נותנים לו להמשיך בדרכו עד לחרן .אך גם אחר שכבר
הגיע עד לחרן ,וכידוע שחרן מרמז על חרון אף ,תגבורת הדינים ,ועלה
א .עיין תוספות תענית (ז ).זל"ק ..ומה שאמרינן הכא כל העוסק בתורה שלא
לשמה נעשה לו סם המות היינו מי שלומד לקנטר .וכן בתוס' ברכות (יז ).העושה
שלא לשמה נוח לו שלא נברא ,וא"ת האמר רב יהודה אמר רב פרק מקום שנהגו
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה
וי"ל דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנתר חביריו והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו.
קונטרס אוצר נחמד חי
בליבו אמירה -אמירה בעלמא -אפשר שעברתי וכו' ,מזה נתעורר ליבו
עד ש'יהב דעתיה למיהדר' וקפצה לו הארץ עד שזכה ושם תיקן תפילת
ערבית ונתגלה אליו הקב"ה.
ונמשיל משל למגיד שיעור ששואל את הבחור הלומד אצלו ואינו
מכניע את עצמו לפניו כראוי ,מדוע אין לך ביטול והכנעה ,עונה הבחור
אילו הייתי מכיר במגיד שיעור כתלמיד חכם משכמו ומעלה אכן הייתי
מתבטל לפניו מכל וכל אך כיון שאיני רואה זאת איני יכול להכניע את
עצמי לפניו ,והנה אם המגיד שיעור יודע שאין זה אלא כיון שהבחור
פשוט אינו יודע את אשר לפניו ,ועל היותו בקי בד' חלקי שו"ע ,נעמדת
השאלה האם הצדק עם הבחור ועל המגיד שיעור להודיע ולגלות לו
את ערכו ומעלתו ,או שיטען המגיד שיעור שאף אם יודיענו לא ישתנה
אצלו מאומה ,אם לא שיקח את עצמו ויתחיל לעבוד על עצמו בהכנעה
וביטול.
וזה אנו רואים כאן שהקב"ה אומר 'איהו לא יהיב לביה להתפלל
במקום שהתפללו אבותיו ,ומן השמים יעכבוהו' ,דהיינו שקודם נדרש
מן האדם שהוא יעורר בעצמו את חלקו ואח"כ יסייעו לו מלמעלה.
והרי ביעקב אבינו איירינן ,הוא זה שזקנו אברהם מסר נפשו לכבוד
ה' ,ואביו יצחק נעקד על גבי המזבח בביטול גמור לרצונו ית' ,ואף
עתה הוא עומד באמצע מנוסה חפוזה מעשיו אחיו המבקש להרגו,
ואליפז שתפסו בדרך ולקח את כל אשר לו ,ואם ישאר כאן בשדה
עומדים לבוא עליו מכל עבר חיות רעות רעבים לטרף ,והוא חושב
לעצמו ראשית אלך ואגיע לחרן ואח"כ אתיישב בדעתי להתפלל לפני
ה' ,אך הקב"ה אומר לא כן ,שאף בשעה זו נדרש ממנו לעצור ולתלות
עיניו בבוראו לקבוע את עצמו לתפילה לפניו ,תיקן תפילת ערבית
כדאיתא ,לעורר בליבו דבקות ה' ורצון להתקרב לפניו ,ואז יסייע ה'
בעדו ויתגלה לפניו גילוי אור ה' החופף עליו ועומד על ימינו ,והנה
אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' (בראשית כח טו).
טי ד"פשת אציו 'ד רועיש
עיקר הדבקות על ידי התפילה
בספה"ק מאור ושמש בפרשתנו (ד"ה ויחלוםב ) ביאר במה שאמר יעקב
אבינו (כח טז) אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ,שזה היה אחר י"ד
שנים שנטמן בבית מדרשו של שם ועבר ולמד תורה ,ואעפ"כ כשהגיע
למקום הזה בו תיקן תפילת ערבית זכה למדריגה גדולה בדבקות ,יותר
ממה שזכה בכל שנותיו בלימודו אצל שם ועבר ,כיון שעיקר הדבקות
זוכה האדם על ידי התפילה ,וע"ז אמר ואנכי לא ידעתי שכוח התפילה
גדול כל כך.
ב .זל"ק ויחלם והנה וגו' וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי
לא ידעתי וגו' אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים .איתא במדרש וייקץ יעקב
ממשנתו ,והוא תמוה .ונראה לבאר ,דהנה ידוע שעיקר עבודת האדם לבוא לתכלית
השלימות בעבודתו יתברך שמו להשיג אלקותו יתברך שמו -הוא על ידי התורה
והתפלה .ולא יוכל להיות אחד בלא שני ,כי לא עם הארץ חסיד (אבות פ"ב מ"ה) .וגם
בתורה לחוד לא ישלים נפשו ,כמאמר חכמינו ז"ל (יבמות קט ב) כל האומר אין [לו] אלא
תורה -אין לו תורה ,כי בודאי על ידי עסק התורה לשמה -יכול לבוא לקדושה גדולה
כשלומד לשמה ומדבק עצמו בנפשו רוחו ונשמתו באותיות התורה .אמנם ,אף על פי
כן לא יוכל לבא לעיקר היראה והאהבה וההשתוקקות לעבודתו יתברך שמו ולהשיג
אלקותו -רק על ידי התפלה במסירות נפש ובהתלהבות ,כידוע מכל ספרי הקדושים.
והנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל (ברכות כו ב) ויפגע במקום -שתיקן תפלת ערבית ,הנה
לא ידע עד עתה סוד התפלה איך היא גדולה .ומצינו (מגילה יז א) שנטמן יעקב בבית
מדרשו של שם ועבר ולמד תורה ,נמצא ידע סוד התורה .אמנם לא בא להתגלות
אלקותו יתברך שמו עד עתה שנתגלה עליו אחר שעמד על סוד התפלה.
וזה פירוש המדרש ויקץ יעקב משנתו ממשנתו רצה לומר ,מתורתו .שנתעורר על
ידי התפלה הזאת ,והבין שלא בא לתכלית ההשגה על ידי התורה לחוד .ואמר ,אכן
יש ה' במקום הזה רצה לומר ,על ידי התפלה הזאת יוכל להבין יותר התגלות אלקות
ממה שהשיג עד עתה על ידי התורה לחוד ,ואנכי לא ידעתי סוד זה ,אין זה כי אם
'בית' אלקים רצה לומר ,כי על ידי התפלה בהתעוררות והתלהבות יכול האדם לבא
ליראת הרוממות ,אשר יקרא בלשון חכמינו ז"ל 'בית' ,כמאמר חכמינו ז"ל (שבת לא ב)
חבל על דלית ליה דרתא כו' .וזה שער השמים ,כי התפלה היא עיקר שער השמים -
לבוא להשגת אלקות ויראת שמים ,אוצר הטוב את השמים ,כי יראת ה' היא אוצרו,
ודו"ק היטב כי נכון הוא עכל"ק.
קונטרס אוצר נחמד כ
עבודת התפילה ,וכוח כל אחד
להתעלות על ידה
ותפילה זו עליה אומר שגדולה מעלתה כל כך היינו תפילה במסירות
נפש והתלהבות ,ולא שנאמר הנה גם אנו מתפללים ואיננו משיגים
דבקות שכזו .ומאידך הרי בתפילת ערבית עסקינן דקיימא לן תפילת
ערבית רשות ,ובגמ' (ברכות כז-:כח ).מובא על מחלוקת שחלק רבן גמליאל
על רבי יהושע שאמר תפילת ערבית רשות ואמר שהיא חובה עד
שלבסוף העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו ,ואז בטלה תקנתו שהיה
מכריז כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש עיין שם,
ולעניננו שבעסקנו בתפילה זו שם יש מקום לכל אחד ליכנס אף למי
שאין תוכו כברו ,ואף מי שעוסק ושקוע בעניני רשות ,וחושב את כל
הבא לפניו כרשות ,גם הוא יכול להתעלות ע"י תפילה ולזכות ל'ערבית'
מלשון 'ערבות' לחזות בנועם ה' ולידבק בו בכוח התפילה.
י"ד שנה למד יעקב עם יוסף
כנגד י"ד שנה שעשה אצל שם ועבר
דבר פלא רואים בפסוקים ,דהנה אמרו חז"ל שנטמן יעקב בבית
מדרשו של שם ועבר י"ד שנה ,ולקמן בפרשת וישב כתב רש"י בפי'
הפסוק הנאמר על יוסף (בראשית לז ג) כי בן זקונים הוא לו ,בפי' הב'
שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו ,ושם נאמר שכשנפרד יוסף מאביו
והלך לראות את שלום אחיו שמכרוהו למצרים היה יוסף בן שבע
עשרה שנה ,והלא זמן תחילת לימוד הקטנים הוא מגיל שלוש ,ומג'
עד י"ז הנה לנו י"ד שנה ,שאותם י"ד שנה שקנה יעקב תורה אצל שם
ועבר העבירם לבנו יוסף ג"כ בי"ד שנה ,ובבעל הטורים כתב זקנים,
נוטריקון ז'רעים ק'דשים נ'שים י'שועות (ע"פ הגמ' שבת לא .ישועות זה סדר
טהרות) מ'ועד ,והנלמד לנו מכך דהי"ד שנה אצל שם ועבר אינם ענין רק
ליעקב אבינו ,אלא לימוד העובר מדור לדור.
אכ ד"פשת אציו 'ד רועיש
ענין ששלח יוסף להזכיר לאביו
שלמד עימו הלכות עגלה ערופה
עוד מצאנו כששלח יוסף להודיע לאביו שהוא חי ואמה"כ (שם מה כז)
וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר
שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם וברש"י את כל דברי יוסף,
סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו ,בפרשת עגלה ערופה,
זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה,
ולבד מהפי' הפשוט שלמד עימו הלכות עגלה ערופה ,יש כאן רמז על
שלימדו דרכי העבודה כהכנה לקראת יציאתו לעסוק בעולם הגשמי,
שלימדו לעשות עצמו כעגלה ערופה לפני ה' ,שגם אצל יעקב היו י"ד
שנות לימודו כהכנה ליציאתו לעסוק במשא ומתן ולהקים י"ב שבטי-
יה ,וכן אצל יוסף היה זה טרם הישלחו למצרים להכין מקום לביאת
כלל ישראל למקום זה של ערות הארץ ,דשניהם היו צריכים להקדים
י"ד שנים של יגיעה ועבודה בתורת ה'.
הליכת יעקב אל שם ועבר
כיון שצריך לחבר את עצמו לרב
אף שודאי היה יעקב לומד תמיד גם בשבתו אצל יצחק אביו וכפי
שמעיד עליו הכתוב (שם כה כז) ויעקב איש תם ישב אהלים ,אך רואים
שהיה איזה דבר חידוש בי"ד שנים אלו ,אף שאין לנו ידיעה והשגה
מה היה שם בי"ד שנים אלו .ואפשר שרצה לגלות למקום תורה ולקבל
תורה מפי רב ,דרך רב ותלמיד ,וזהו מה שהעביר גם ליוסף טרם
ירידתו למצרים שרק אם יחבר את עצמו לרב יוכל להחזיק ולהישמר
בתוך מצרים ,ואמר לו הנה אני הייתי בן ס"ג והתורה מעידה עלי 'יושב
אהלים' אצל יצחק אבי ,ואעפ"כ לפני שיוצאים להתעסק בעניני העוה"ז
חייבים ללכת ללמוד לפני רבי .ואף שלא מצאנו שנתבאר על כל אחד
מאבותינו מי היה רבו ממנו למד ,זה יכול להיות מטעם שאמרו בגמ'
(ראש השנה כה ).ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל
קונטרס אוצר נחמד בכ
שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה
וברש"י למה לא נתפרסמו שמותן כו' ,שאם בא אדם לדון אחר בית דין
שבימיו ,ולומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן ,כאלדד ומידד ,אומרים לו
שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם ,דכבר אמה"כ
(דברים יז ט) ובאת וגו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וברש"י ואפילו
אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו ,אין לך אלא
שופט שבימיך.
לחנך הנער לאמונה ועבודה שבלב כבר מילדותם
עוד רואים כאן מהנהגת יעקב אבינו עם יוסף שלימדו והדריכו
באמונה ופנימיות העבודה כבר בגיל הרך מג' ועד י"ז ,ולא כאותם
שאומרים ,כעת עודנו נער ,קודם יגדל מעט וימלא כריסו בש"ס
ופוסקים ואח"כ נדריכו בדרך העבודה הראויה ,אך יעקב אבינו לא נהג
כן שכשפירש ממנו יוסף בהיותו רק בן י"ז כבר גמר ללמוד כל חכמתו
שלמד אצל שם ועבר ,כדאיתא שכל מה שלמד אצל שם ועבר העביר
ליוסף .ובגמ' אמרו (סוכה מב ).קטן וכו' יודע לדבר אביו לומדו תורה
וקריאת שמע .תורה מאי היא ,אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה
מורשה קהלת יעקב ,שאין מקדימים ללמדו על מעמד הנבחר ,קבלת
התורה ,אלא דוקא פסוק זה בו נרמז שהתורה נתנה לנו 'צוה לנו משה',
צוה לשון צוותא ,שהוא נתן את התורה לכלל ישראל ,ואיתפשטותא
דמשה בכל דרא ונפשא כדאיתא ,וכולנו נכללים בקבלה זו ,כל זה
צריכים ללמד ולחנך כבר בהיותם נערים קטנים ורכים.
בענין שם בן נח
ואפשר שעמד ולימד אותו כל בחינות המסירות נפש שעברו עליו
ללמדו ולהדריכו בדרך אשר ילך ,שיחזיק את עצמו במסירות נפש בכל
מצב וזמן ,דאף אצל שם ועבר עצמם אפשר שהיו לו מפריעים ,ואף
הם עצמם אין מוזכר בתורה מאומה על גדולתם ומעלתם ,רק דבר אחד
גכ ד"פשת אציו 'ד רועיש
מצאנו על שם ,אצל אברהם אבינו כשחזר ממלחמת המלכים שאמה"כ
(בראשית יד יח-כ) ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל
עליון ,ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ ,וברוך אל
עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל ,וברש"י שם ומלכי צדק
מדרש אגדה הוא שם בן נח ,ואף על זה איתא בגמ' (נדרים לב ):דנענש
על שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום ולכן אמה"כ והוא כהן לאל
עליון ,הוא כהן ואין זרעו כהן.
עוד מצאנו מעשה טוב שעשה אחר המבול ,כשנח אביו נטע כרם
ושתה מן היין והשתכר ואמה"כ (בראשית ט כב-כג) וירא חם אבי כנען את
ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ,ויקח שם ויפת את השמלה וישימו
על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית
וערות אביהם לא ראו ,אמנם שם עשה את מעשהו יחד עם אחיו יפת,
אך אעפ"כ מצאנו בו מעלה יתירה כדכתב רש"י שם ויקח שם ויפת ,אין
כתיב כאן ויקחו אלא ויקח ,לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת,
לכך זכו בניו לטלית של ציצית וכו' ע"כ עיין שם ,ומעלה גדולה היא
זו אף שהפעולה נראית שווה ,דברצון והתעוררות הלב היתה מעלתו
ומדרגתו גדולה בהרבה ,ועל כן זכה וקיבל הרבה יותר מיפת ,ועל כן
יעקב אבינו כשחיפש אשה לא רצה מזרעו של יפת אלא מזרעו של
שם דווקא.
רמז נאה להידבק בחלק הטוב בכל מצב וזמן
רמז נאה יש בפסוק להלן פרשת וישב (לז ג) וישראל אהב את יוסף
מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים ,ס"ת 'וישראל אהב
את יוסף' במספר קטן בגימט' 'טוב' ,וכן ר"ת 'מכל בניו כי בן זקנים'
במספר קטן בגימט' 'טוב' .ואפשר דזהו מה שלימד יעקב ליוסף ממה
שלמד אצל שם ועבר לראות הטוב שבכל מצב ,ואף כשעובר על האדם
מצב קשה ,וקשה מאוד ,ועוד יותר קשה ,יקח את עצמו ויעשה את
המוטל עליו מתוך אמונה בה' הטוב ,ואז יזכה ויתגלה לו צד הטוב
קונטרס אוצר נחמד דכ
הגנוז בו ,וכדאיתא בגמ' (ב"ק נה ).דאף הרואה בחלום אות ט' יצפה
לטובג .ועל ידי שרואה ומתבונן תמיד בחלק הטוב יהיה לו כוח לעבור
את מצרים ,לעמוד בנסיונות ,ואפילו כשכבר עומד בקצה גבול היכולת
וקרוב ליפול יוכל להתחזק ולהתגבר.
והקב"ה יעזור ויתן לנו הכוח להתחזק בכל מצב וזמן ,וכשיהיה
ליהודי רצון אמיתי ,התלהבות ,שמחה ,ואמונה ,אזי בכל דרגה שרק
יהיה ישלח לו הקב"ה כוח להתעלות ולהתחזק ,והעיקר כלשון קדשו
של הרה"ק בעל התניא זי"ע הנ"ל בענין התשוקה והצמאון להתקרב
לה'' ,הנה זהו עיקר עבודת האדם להיות נכספה וגם כלתה נפשו ממש
אליו יתברך' ,שזהו עיקר עבודת האיש הישראלי לעורר ולהגביר בליבו
צמאון ותשוקה לה'.
במעלת התשוקה ורצון לעשות רצון ה'
ובמעלת המשתוקק ומתאוה לרצון ה' כתב בספה"ק קדושת לוי
בפרשתנו דברים נפלאים זל"ק והנה יש עוד בהכוסף מעלה יתירה ,כי
במעשה אינו רק מה שעושה ,דרך משל תפילין כשמניח ,אז אין בידו
אלא מצות תפילין ,אבל הכוסף והתלהבות שיש לו להמצוה כדי לעשות
נחת רוח להבורא ,הוא כולל כל המצות ,ומעלה עליו כאילו עשאן לכל
המצות ,כמאמר חכמינו ז"ל חשב לעשות ונאנס כו' .וזהו כוונת הפסוק
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום ,אפילו מצות שאין נוהגין בזמן הזה
אתה יכול לקיים ,באופן כשתשמרון ,מלשון ואביו שמר את הדבר,
שתהא יושב ומצפה ומשתוקק אל המצוה ,מתי יבוא לידי ואקיימנה
וכו' עכל"ק עיין שם.
ג .ז"ל הגמ' א"ר יהושע הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו.
