gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אוצר נחמד · Oitzer Nichmad

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫אוצר נחמד‬ ‫מתוך דברות קודש‬ ‫שיעורי השבוע של‬ ‫כ”ק מרן הרה”צ שליט”א‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א‬ ‫שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ‬ ‫פרנס הגליון‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫ידידינו מוה"ר אברהם בערנאטה הי"ו‬ ‫לרגל נישואי בנו‬ ‫החתן אהרן זאב ני"ו‬ ‫הקונטרס הוא בלתי מוגה‬ ‫להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר‬ ‫‪otzarnechmad@gmail.com‬‬ ‫לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של‬ ‫דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'‬ ‫‪718.298.3301‬‬ ‫ג‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫שיעור ד' ויצא תשפ"ד‬ ‫התעלות אמיתית ע"י עבודה עצמית‬ ‫ולא מה שחשוב בעיני הבריות‬ ‫לא ימדוד את עצמו לפי אנשים אחרים‬ ‫הנראים כמצליחים‬ ‫אמרו רז"ל (מדרש תנחומא פינחס י) כשם שאין פרצופותיהן שוין זה‬ ‫לזה‪ ,‬כך אין דעתן שוה‪ ,‬אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו‪,‬‬ ‫הענין בזה דהעולם נברא מד' יסודות‪ ,‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‪ ,‬עפר‪ ,‬וכמידת כל‬ ‫אחד מכוחות אלו ביסוד האדם כך משתנים טבעיו ותכונותיו‪ .‬והנה‬ ‫ידיעת דברים אלו נצרכת מאוד היות ודרך האדם למדוד את עצמו לפי‬ ‫סביבתו‪ ,‬ורוצה להיות כמו אלו שנראים בעיניו כמי שההצלחה מצויה‬ ‫אצלם בגשמיות או ברוחניות‪ ,‬וטעות גדולה היא זו דאין שייך להיות‬ ‫הוא כמותם‪ ,‬דיסוד כל אחד שונה‪ ,‬וטבע ותכונת נפשו שלו אינם טבע‬ ‫ותכונת הנפש שלהם‪ ,‬ולא מה שנחשב להצלחה אצלם נחשב גם אצלו‬ ‫לכזה‪ ,‬ואף מה שנחשב לחיסרון אצלם אינו נחשב לחיסרון אצלו‪ ,‬וצריך‬ ‫כל אחד ללכת בדרכו שלו כאשר בראו הקב"ה‪ ,‬וכשיעשה את תפקידו‬ ‫כראוי בזה מקיים את רצונו של הקב"ה באופן הטוב ביותר‪ ,‬ורק כך יעלה‬ ‫ויתעלה ויראה פרי יגיעתו‪ ,‬ואף אם בעיני פלוני אין נחשבת עבודה זו‪.‬‬ ‫ובענין זה אמרו בגמ' (עבודה זרה יט‪ ).‬כי אם בתורת ה' חפצו‪ ,‬א"ר אין אדם‬ ‫לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ‪ ,‬שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו‪,‬‬ ‫וכפי שנאמר זה בלימוד התורה כך גם בכל שאר חלקי העבודה כן הוא‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ד‬ ‫יש שטבעם נוטה לעבודה בקביעות אבל ישנם‬ ‫מי שלא זו היא עבודתם‬ ‫אחד מהנקודות בהם מצוי מאוד טעות זו הוא בענין קביעות והתמדה‬ ‫בעבודה‪ ,‬דהעומד בקבלותיו ובמעשיו הטובים בקביעות בלא להחסיר‬ ‫אף יום אחד נתפס בעיני הרואים כמעשה מסירות נפש ומחשיבים‬ ‫אותו לעובד ה' אמיתי שהרי אינו מניח עבודתו לעולם‪ ,‬אמנם יש רבים‬ ‫שבתכונת נפשם אין להם כוח זה של קביעות והתמדה‪ ,‬ואף אם יקחו‬ ‫עצמם בקבלה טובה ועבודה מסויימת לא יעמדו בה ימים רבים‪ ,‬וצריכים‬ ‫לחזור ולקבל שוב ושוב‪ ,‬ולמצוא דרכים ועצות להתעורר ולהתחזק‬ ‫בכל עת‪ .‬והנה אצל אנשים אלו מצוי מאוד שמרגישים בעצמם כפחותי‬ ‫דרגה כנגד אותם הקבועים בבית ה' כיתד בל ימוט‪ ,‬וכל ימיהם מביטים‬ ‫בעיניים כלות ומנסים להבין ולהצליח גם הם להיות כמותם‪ ,‬בעוד‬ ‫שהאמת היא שתכונת נפשם שונה‪ ,‬ואף אם יש מי שעבודתו בזה העולם‬ ‫הוא אכן הקביעות‪ ,‬אבל מהם מצפים לעבודה המיועדת להם‪ ,‬וחבל על‬ ‫שמכלים ימיהם בחיפוש אחר מה שאין שייך עליהם ואין יכולים להצליח‬ ‫ולהתעלות שם‪ ,‬מה שאין מביא להם אלא כאב לב ומפח נפש‪.‬‬ ‫וכבר ביארנו פעם בארוכה דישנם ב' בחינות בדרכי העבודה האחד‬ ‫נקרא 'קו' היא העבודה הקבועה והתמידית ללא שינוי‪ ,‬שם אכן עיקר‬ ‫העבודה לעמוד איתן מול היצה"ר המנסה להטריד ולהמציא סיבות‬ ‫ומניעות בכדי שיעזוב את עבודתו ולו ליום אחד‪ ,‬אך יש גם בחי'‬ ‫הנקראת 'דילוג' וכענין האש הקופצת ודולקת‪ ,‬שם אין שייך ענין‬ ‫הקביעות והרציפות כלל‪ ,‬דהרי האש משתנה עולה ויורדת בכל עת‪,‬‬ ‫אלא שבכוח האש לכלות ולהבעיר‪ ,‬להדליק ולהאיר‪ ,‬כוחות גדולים‬ ‫המיוחדים לדרך זו‪.‬‬ ‫התעלות היא רק על ידי מה שעושה‬ ‫יותר מרגילותו ונגד רצונו‬ ‫וביתר עומק יש להבהיר‪ ,‬מה שנראה כאילו אותם שיפה כוחם‬ ‫ה‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫בעבודה בקביעות שהם מתעלים ומזדככים מכוח עבודה זו‪ ,‬אך האמת‬ ‫היא דהתעלות והזדככות אין נעשית מכוח 'קביעות'‪ ,‬וכנרמז במאמר הגמ'‬ ‫כל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ ,‬אלא ממה שהאדם עושה יותר מהרגיל‪,‬‬ ‫שעושה מה שלא היה לו חפץ ורצון לעשות‪ ,‬דבמה שעושה כנגד ליבו‬ ‫ורצונו בזה הוא מתעלה‪ .‬ואף המושג הנקרא 'מסירות נפש' אין הכוונה‬ ‫לעשות דברים קשים‪ ,‬להרים בנין של שש קומות וכדו'‪ ,‬אלא למסור‬ ‫נפשו ורצונו לה' זה נקרא 'מסירות נפש'‪ ,‬ואכן אם ימסור האדם נפשו על‬ ‫ענין הקביעות לעבוד את ה' עבודת עבד תמיד בבוקר בבוקר‪ ,‬אכן תביא‬ ‫לו עבודה זו זיכוך והתעלות‪ ,‬אבל באותה מידה יכול להיות מי שאין יכול‬ ‫לעשות כן בקביעות ומתגבר בבחי' מסירות נפש לעמוד בקבלתו הטובה‬ ‫פעם אחת בשבוע‪ ,‬גם הוא מזדכך ומתעלה ע"י עבודתו זו‪.‬‬ ‫יש והאדם מתהדר בקביעותו ובכך פוטר את‬ ‫עצמו מהיגיעה האמיתית‬ ‫ויתרה על כך‪ ,‬דפעמים יש ואותם המתהדרים בעבודתם בקביעות אין‬ ‫זה אלא כיסוי וסיבה הפוטרתם מלהתייגע במקומות וענינים שייעדו‬ ‫להם מן השמים אשר שם הם נדרשים לעמול ולהתייגע במסירות נפש‬ ‫אמיתית‪ ,‬לוותר מרצונם וטבעם עבור כבוד שמים‪ .‬ואף שאמרו רז"ל (ב"ק‬ ‫לח‪ ):‬ארחב"א אר"י אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה‪ ,‬ובודאי‬ ‫כל מה שיהודי עושה בעבודת הבורא חשוב וגדול מאוד ומתקבל ברצון‬ ‫לפני הקב"ה ושכרו מובטח מן השמים‪ ,‬אבל התעלות והזדככות נפש‬ ‫ולב הוא רק ע"י יגיעה והקרבה עצמית כשהעבודה עולה לו בקושי‬ ‫והוא מתאמץ ומתייגע כנגד החפץ הטבעי המושכו להיפך‪.‬‬ ‫אין מתעשרים מעבודה קבועה‬ ‫אלא מפעולות מיוחדות‬ ‫ומהנהגת העוה"ז נלמד ונראה דהנה אף מי שעובד לפרנסתו בקביעות‬ ‫מדי יום לארבע שעות ביום‪ ,‬וגם אם מתפרנס יפה‪ ,‬אך לא יגיע לידי‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ו‬ ‫עושר להשיא את ילדיו בקל‪ ,‬זאת על אף שאינו מזלזל או מתרפה כלל‬ ‫ובכל יום עומד על משמרתו בקביעות ובאחריות‪ ,‬דהשגת עושר ורווח‬ ‫מיוחד אינו תולה בעבודה הקבועה‪ ,‬אלא במה שהוא מתאמץ יותר‬ ‫מהרגילות לעשות פעולות מיוחדות שיביאוהו אל העושר‪ ,‬וכדבר הזה‬ ‫ממש הוא בעבודת הבורא שמה שמזכך ומעלה את האדם ממדריגה‬ ‫למדריגה הוא רק העבודה במסירות נפש יותר מהרגילות‪ ,‬בדברים שהם‬ ‫כנגד טבעו ורצונו‪.‬‬ ‫המתרפה מן העבודה הקבועה מאבד את היסוד‬ ‫אמנם ודאי ברור ופשוט שהעבודה הקבועה חשובה ונצרכת‪ ,‬והיא‬ ‫מוטלת על האדם לעשותה דבר יום ביומו ללא רפיון‪ ,‬וכפי שבעולם‬ ‫הגשמי אף מי שמחפש להתעשר אינו יכול לזלזל בעבודה הפשוטה‬ ‫והקבועה‪ ,‬והמתנהג כן יתערער כל מצבו ומעמדו‪ ,‬אבל גם זה ברור‬ ‫שאעפ"כ בכדי להתעשר‪ ,‬ובשביל להתעלות ולהזדכך‪ ,‬מוכרחים להוסיף‬ ‫ולהשקיע יגיעה ועמל בדברים הקשים שהאדם מנסה לברוח ולהיפטר‬ ‫מהם‪ ,‬כנגד רצון ליבו טבעיו ותשוקותיו הגשמיים‪.‬‬ ‫חיסרון בקביעות בעבודה שבלב‬ ‫מורה על חוסר רצון‬ ‫ולציין דכל דברינו הולכים על ענין הקביעות ב'עשיה'‪ ,‬אבל מי שאינו‬ ‫עומד בעבודה בקביעות במחשבה ועבודה שבלב‪ ,‬וכגון מי שקיבל על‬ ‫עצמו להתבונן בכל יום בקדושת היו"ט הקרב ובא וכעבור כמה ימים‬ ‫נחלש ועוזב את עבודתו‪ ,‬שם אין זה אלא כיון שרצונו ותשוקת ליבו‬ ‫לוקה בחסר‪ .‬ורק בעבודה בעשיה‪ ,‬חלק הנה"י‪ ,‬שביסודו הוא במדריגה‬ ‫נמוכה יותר‪ ,‬וכידוע ד'נצח' הוא תחת 'חסד'‪ ,‬ו'הוד' הוא תחת 'גבורה'‪,‬‬ ‫דהמצב והעבודה הראויה היא בבחי' 'חסד' דהיינו גילוי האהבה ותשוקת‬ ‫הלב לפני ה'‪ ,‬אך כשהלב סגור ואין האהבה מורגשת אז יעסוק בבחי'‬ ‫נצח שהוא האהבה הנעלמת ומכוסה‪ ,‬וכן 'גבורה' שענינה יראה שמן‬ ‫ז‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫הראוי שתהיה יראת ה' על פניו ופחד ה' שילך עימו בכל אשר יפנה‪,‬‬ ‫אך פעמים יש ואין מרגיש היראה בליבו‪ ,‬אז תהיה עבודתו ב'הוד' הוא‬ ‫ענין הודאה המביאה לביטול‪ ,‬אבל כל זה לגבי עשיה‪ ,‬אבל כשעוסקים‬ ‫ברצון ותשוקת הלב להתקרב ולהידבק בה' שם יש לעורר תמיד רצון‬ ‫הלב להיות נכסף ומשתוקק לדבקה בו באמת ובלב שלם‪.‬‬ ‫ב' בחינות ההולכים יחד‪,‬‬ ‫'שכרו הרבה מאוד' ‪' -‬על פי פעלו'‬ ‫ולפי דברינו יבואר מה שיש השואלים על מה שנראה כסתירה‪ ,‬שיום‬ ‫אחד מדברים ומעוררים על כוחו וגדולתו של כל אחד ואחד מישראל‪,‬‬ ‫ואהבתו אצל אביו שבשמים‪ ,‬ומה שיכול להשיג ולהגיע עד לדרגות‬ ‫הגבוהות ביותר‪ ,‬ומצד שני באים ודורשים על היגיעה הנדרשת לכל‬ ‫הרוצה ליטול את ה'‪ ,‬ושאי אפשר לזכות לכתרה של תורה וקרבת ה'‬ ‫ללא יגיעה והקרבה‪ .‬אך האמת היא שהם ב' ענינים נכונים אך נפרדים‬ ‫ואין כל סתירה בין זה לזה‪ ,‬דאכן מצד אחד צריך לדעת על גודל‬ ‫היגיעה והעבודה הנדרשת‪ ,‬אך מצד שני גם לידע אהבת וגדולת נשמת‬ ‫ישראל‪ .‬כך אומרים בזמירות שבת (פיוט כל מקדש) 'שכרו הרבה מאוד‬ ‫על פי פעלו'‪ ,‬דאכן מצד אחד 'שכרו הרבה מאוד' אבל מצד שני 'על פי‬ ‫פעלו' שהדבר תלוי בעבודת האדם‪.‬‬ ‫ואף שכל מה שעושה האדם בעבודת הבורא חשוב ומקובל ומרוצה‬ ‫לפני ה'‪ ,‬ואפילו דבר קטן שהצליח להתגבר ולקנות קנין בנפשו הרי‬ ‫זה קנוי לו בקנין נצח‪ ,‬וחשיבותו של יהודי ואפילו הפשוט ביותר‬ ‫גדולה מאוד עד אין חקר‪ ,‬וגודל אהבת הקב"ה לבניו באשר הם‪ ,‬הכל‬ ‫שריר וקיים‪ ,‬אך אין בכל זה להמעיט מחובת ומעלת העבודה והיגיעה‪,‬‬ ‫דהכנעת הנפש הבהמית שלא יהיה בבחי' ובהמתם לא ימעיט (תהלים קז‬ ‫לח)‪ ,‬לזה מוכרח להיות יגיעה והקרבת החומר לעשות נגד רצונו ויותר‬ ‫מרגילותו‪ .‬ובלא העבודה במסירות נפש אמיתית מושללת ההשגה‬ ‫וגילוי אור ה' וגילוי אלקותו ית' בתחתונים‪ ,‬לבד מאשר זכה בכך מכוח‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ח‬ ‫הרבים ובבחי' 'הסל מצרפן'‪ ,‬אבל ע"פ רוב תלויה ההשגה ולא יופיע‬ ‫עליו אור ה' רק אם יקדים לו עבודה ויגיעה והקרבת החומר‪ .‬אמנם‬ ‫יחד עם זאת ובלא שום סתירה ידע ויברר בליבו שאף הדבר הקטן‬ ‫ביותר שהוא עושה חשוב מאוד אצל הקב"ה‪ ,‬ובכל מצב ומדרגה בו‬ ‫נמצא יכול מעתה להתחדש ולהתקרב לפני ה'‪ ,‬כשהשמחה בשמים‬ ‫מהתקרבותו גדולה עד מאוד‪ ,‬אלא שאף אם על העבר אומרים לו כל‬ ‫זה אין בכך סתירה שמכאן ולהבא אם רוצה לזכך נפשו עליו להגדיל‬ ‫העבודה בכמות ובאיכות‪.‬‬ ‫שלילת הטענה 'די לי להיות יהודי פשוט'‬ ‫ומה שיש ונכנסת מחשבה לליבו של אדם‪ ,‬אחר ששמע כל כך על‬ ‫גדולתו וחשיבותו של כל אחד מישראל ואפילו הפשוט ביותר‪ ,‬ויאמר‬ ‫אם כן למה זה אנכי‪ ,‬די לי במה שאני יהודי פשוט בן אהוב אצל אביו‬ ‫שבשמים‪ ,‬ואינו מבין מדוע דברים אלו מתקבלים אצל חבריו כדברי‬ ‫'ציגאנער'‪ ,‬ותמה בליבו הלא כך אמרו במפורש שגם במצב זה אני חשוב‬ ‫ואהוב לפני אבי שבשמים‪ .‬אבל פשוט דאין האמת איתו דאף אם אמרו‬ ‫כן אין זה פוטר מלעבוד ולעשות ככל יכלתו למלאות תכלית ביאתו‬ ‫לעולם ולא לחיות כבהמה‪ ,‬וכבר ביארנו שזאת היתה טענתו של עשיו‬ ‫כשמכר את הבכורה‪ ,‬שאמר די לי להיות במדרגתו של יעקב שכבר‬ ‫עכשיו הוא יעקב איש תם יושב אהלים אף בלא הבכורה‪ ,‬ובטענה זו‬ ‫נתן את בכורתו ליעקב עבור נזיד עדשים‪ ,‬וע"ז אמה"כ (בראשית כה לד)‬ ‫ויבז עשו את הבכורה וברש"י שביזה עבודתו של מקום‪.‬‬ ‫ודוגמא לדבר מה שמצינו אצל צדיקים שסבבו בין הערים לעורר‬ ‫את המון העם ללכת בדרכי ה'‪ ,‬ובמקום אחד דברו בענין איסור גילוי‬ ‫שער באשה והבטיחו עולם הבא למי שתכסה את שערות ראשה בפאה‬ ‫נכרית‪ ,‬וכשהמשיכו בדרכם והגיעו למקום שם עמדו הציבור בדרגה‬ ‫יותר גבוהה‪ ,‬דרשו בחומרת איסור חבישת פאה נכרית‪ ,‬ושידעו אותם‬ ‫החובשים פאה נכרית שהדבר מוטל בספק אם מותר לברך ולומר דברים‬ ‫ט‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫שבקדושה כנגד זה‪ ,‬וודאי דאין שום סתירה בדבריהם דשניהם אמת‪,‬‬ ‫אלא שבכל מקום לפי דרגתו ומצבו צריכים לדבר הדברים הראויים‬ ‫לאותו מקום‪.‬‬ ‫אין הדבר תלוי אלא בי‬ ‫וכשרואים את היצה"ר בא ומדבר על לב האדם ושואל אותו‪ ,‬נו‪..‬‬ ‫היכן הם האורות והגילויים שהבטיחו לך‪ ,‬הנה אתה יבש כחרס ושמא‬ ‫אין כל ממש בדבריהם‪ ,‬אזי יש לגזול את החנית מיד המצרי‪ ,‬ולהעמיד‬ ‫את האמת על מקומה שלא תיתכן שום השגה ללא יגיעה ומסירות‬ ‫נפש‪ ,‬ובמקום לגלגל את השאלה כביכול על ה' ידע שהתביעה הולכת‬ ‫רק עליו‪ ,‬שאם יהיה מוכן להקריב מעצמו רצונותיו והרגליו יראה איך‬ ‫יתמלא כל הבית כולו אורה‪ ,‬אבל כשהוא הולך בדרכו ורוצה שאהבת‬ ‫ה' ויראתו יפרצו בליבו מעצמם זהו דבר בלתי אפשרי‪ .‬אלא שהנחש‬ ‫היה ערום מכל חית השדה (בראשית ג א) והוא בערמתו כשרואה שמתחיל‬ ‫להתעורר בליבו של האדם פליאה ותמיהה על מצבו ויבשות ליבו‪ ,‬הוא‬ ‫רץ ומקדים לדבר על ליבו כשהוא חושב כדרך הנערים שמי שהקדים‬ ‫לשאול ידו על העליונה‪ ,‬אך אין האדם מבין שאף אם אכן יקבל את‬ ‫דברי היצה"ר וירגיע את רוחו שכביכול הוא אין צריך לשנות את דרכו‬ ‫כיון שמן השמים לא נותנים לו‪ ,‬אבל אם ימשיך כך ישאר כמו שהיה‬ ‫ולא יתעלה לעולם‪ ,‬כשגילו הולך ועולה מארבעים לחמישים ושישים‬ ‫ואילו פנימיותו נשארת ללא כל שינוי והתעלות‪.‬‬ ‫המידות המוטבעים באדם‬ ‫ואינו צריך לערוך מלחמה עליהם‬ ‫וכל אחד יודע להבחין בעצמו איזה דבר מושרש בו מחלקי הנפש‪,‬‬ ‫ומה הוא אכן סתם פיתוי היצה"ר שיש בכוחו לדחותו ולהתגבר עליו‪.‬‬ ‫ובתניא קדישא (פרק טו) כתב בענין זה זל"ק בא"ד ובבינוני יש ג"כ שתי‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫י‬ ‫מדרגות עובד אלהים ואשר לא עבדו ואעפ"כ אינו רשע כי לא עבר‬ ‫מימיו שום עבירה קלה וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן ותלמוד‬ ‫תורה כנגד כולם ולא פסיק פומיה מגירסא אלא שאינו עושה שום‬ ‫מלחמה עם היצר לנצחו ע"י אור ה' המאיר על נפש האלהית שבמוח‬ ‫השליט על הלב כנ"ל מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו‬ ‫ועבודתו ואין צריך ללחום עמו כלל כגון שהוא מתמיד בלמודו בטבעו‬ ‫מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה וכן אין לו מלחמה מתאות‬ ‫נשים מפני שהוא מצונן בטבעו וכן בשאר תענוגי עוה"ז הוא מחוסר‬ ‫הרגש הנאה בטבעו ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה' להוליד‬ ‫מבינתו רוח דעת ויראת ה' במוחו להשמר שלא לעבור על מצות ל"ת‬ ‫ואהבת ה' בלבו לדבקה בו בקיום המצות ות"ת כנגד כולן אלא די לו‬ ‫באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמו ולכן אינו‬ ‫נקרא עובד כלל כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל אלא‬ ‫היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל וכמ"ש לקמן וכו' ע"כ‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫לדרוש מכל אחד לפי טבעיו ותכונת נפשו‬ ‫וכגון מי שיסוד הרוח נמצא בו במידה מרובה‪ ,‬ומטבעו הוא נוטה‬ ‫לפעול ולעשות ללא הרף ואינו יכול לשבת על מקומו באפס מעש‪,‬‬ ‫והדבר מצוי ביותר אצל ילדים שזהו טבעם לרחוש ולגעוש ואינם יכולים‬ ‫לשבת על מקומם יותר מזמן מועט בלא לקום ולהסתובב‪ ,‬ובאים אנשים‬ ‫ומחנכים שאין יודעים ומבינים זאת ודורשים מהם ומכריחים אותם‬ ‫לשבת‪ ,‬וכשרואים שאין עולה בידם טוענים שיש להם בעיה וצריך ליתן‬ ‫להם תרופה (מעדיקעישאן)‪ ,‬והלא אנשים אלה עליהם ליתן את התרופה‬ ‫להם עצמם על שאין להם סבלנות להבין ולהתבונן ביסודות ונטיות‬ ‫הנפש של תלמידיהם ולרוממם ולהדריכם על פי זה‪ ,‬דעליהם להבין‬ ‫שהתנהגות זו הוא מריבוי יסוד הרוח‪ ,‬וצריך למצוא הדרך ליתן לנפש‬ ‫את צרכיה יחד עם קיום חובותיה בתורה ותפילה והנהגה הראויה‪ ,‬אבל‬ ‫לא לדרוש מהם פעולות יבשות ללא הבנה והתחשבות‪.‬‬ ‫אי‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫האדם מתעלה ע"י מסירות נפש‪,‬‬ ‫כוח האש ושמחה של מצוה‬ ‫אמנם כפי שכבר נתבאר‪ ,‬דבכדי שיזכה האדם להארת נפשו ולגדלות‬ ‫המוחין מוכרח שיקדים לזה העבודה מתוך מסירות נפש‪ ,‬ומתוך כוח‬ ‫האש‪ ,‬ושמחה של מצוה‪ ,‬וג' דברים אלו הם המעלים ומזככים את האדם‪,‬‬ ‫דהאש הבא מתוך מסירות נפש מביא תענוג ושמחה‪ .‬וכפי שכבר ביארנו‬ ‫רבות דהקב"ה הוא מקור התענוג עוז וחדוה במקומו (דברי הימים א טז כז)‪,‬‬ ‫ועל הקב"ה נאמר (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא‪ ,‬וכשזוכה‬ ‫האדם לשמחה ותענוג בעבודת ה'‪ ,‬אז פועלת ומגיעה מסירות נפשו עד‬ ‫לחלקים הפנימים ביותר‪ ,‬ולא רק בנה"י חלק המעשה ‪ -‬שודאי חשוב‬ ‫מאוד ויקבל שכר על כל תנועה שעשה לכבוד ה' ‪ -‬אלא גם בחג"ת‬ ‫וחב"ד שגם הגוף הגשמי יתעלה ויזדכך ולזה צריך שתהיה השמחה‬ ‫אמיתית ופנימית‪ ,‬ושיהיה התענוג ברוחניות באותו מידה שנהנה מן‬ ‫גשמיות‪ ,‬דכל זמן שהנאתו בגשמיות עולה על הנאתו ברוחניות הרי‬ ‫עדיין לא נתעלה במאומה‪ ,‬וכשתמה האדם על עצמו מדוע אינו מרגיש‬ ‫התעלות יבחון את עצמו האם כשעומד לפני סעודה דשנה או שאר‬ ‫הנאות העוה"ז האם הנאתו אז שוה להנאתו ברוחניות או שגדולה‬ ‫הימנה עשרת מונים‪ .‬ואף שודאי כל מה שמתאמץ ומתייגע לכבוד ה'‬ ‫אפילו במעשה לבד חשוב מאוד ומתקבל ברצון אצל הקב"ה‪ ,‬ושכרו‬ ‫שמור לו בשמים ממעל בדברים גדולים ונפלאים‪ ,‬אבל זיכוך החומר‬ ‫והתעלות נהיה כשהתענוג והשמחה בעבודת הבורא ממלאים את ליבו‬ ‫עד גדות‪.‬‬ ‫בכוח השמחה‬ ‫דברים נפלאים כתב בספה"ק קדושת לוי בפרשתנו בגודל כוח השמחה‬ ‫זל"ק עה"פ (כט ב‪-‬י) וירא והנה באר בשדה וגו' ויגש יעקב ויגל את האבן‬ ‫מעל פי הבאר‪ .‬נראה לפרש על דרך רמז‪ ,‬שהנה ידוע שהשם יתברך‬ ‫משתוקק תמיד להשפיע טובות על עמו ישראל‪ ,‬אך כביכול הסטרא‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫בי‬ ‫אחרא מעכב נביעות השפע‪ .‬רק בזמן שישראל מתעוררים בשמחה‪,‬‬ ‫אז זאת השמחה דוחה את החיצונים מלהמניע השפע מלהשפיע‪ ,‬ואז‬ ‫השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו משפיע שפע ברכה על עמו ישראל‬ ‫וכו' עכל"ק‪.‬‬ ‫בכוח האמונה‬ ‫בספה"ק ליקוטי תורה (במדבר) מאריך בענין האמונה זל"ק וארשתיך‬ ‫לי לעולם‪ .‬וארשתיך לי בצדק כו' וארשתיך כו'‪( .‬עיין רבות בא ס"פ י"ח‪.‬‬ ‫תרומה פל"ג קרוב לס"פ‪ .‬ובפ' עקב גבי ד"א ושמר לך)‪ .‬הנה כנסת ישראל שהיא‬ ‫מקור כל נשמות ישראל נק' כלה ע"ש הפסוק כלתה נפשי כמ"ש ואל‬ ‫אישך תשוקתך‪ .‬כי תשוקתה לדבקה במקורה וחיי החיים ית' בכלות‬ ‫הנפש וכמ"ש אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל (ע' בזהר ח"א‬ ‫קע"ח ב' ע"ז ב' פ"ו ב'‪ .‬ח"ב ק"מ א' רנ"ו ב')‪ ,‬וכן בפרטות נשמות כאו"א מישראל‬ ‫הנה כתיב נר אלקי' נשמת אדם שיש בטבעה לעלות למעלה כאור הנר‬ ‫וכשלהבת העולה מאליה לדבקה בו ית' בכלות הנפש ממש‪ .‬אך והוא‬ ‫ימשול בך שבע"כ אתה חי והחיות רצוא ושוב לירד ולהתלבש בגוף ולכן‬ ‫גם למטה אחר התלבשותה בגוף הנה זהו עיקר עבודת האדם להיות‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשו ממש אליו ית'‪ .‬והנה יש שני בחי' בענין כלות‬ ‫הנפש וזהו הענין של שני בחי' כלה שהוזכרו בגמרא (פ"ב דכתובות) כלה‬ ‫אחת היינו כלה נאה וחסודה וע"ז נאמר כלתה נפשי לחצרות ה' (רבות‬ ‫ויחי פצ"ט קרוב לר"פ‪ ,‬נשא רפ"י ס"פ י"ג גבי ביום הששי קערת כסף)‪ .‬והב' כלה כמות‬ ‫שהיא אפי' חיגרת או סומא ע"ז נאמר לבי ובשרי ירננו אל אל חי וכו'‪.‬‬ ‫[כאן מרחיב בענין האותיות ששורשם גבוה מאוד ובבחי' זיו השמש‬ ‫בשמש] ‪..‬כך כביכול הארת עצמות א"ס ב"ה מתגלה ע"י בחי' אותיות‬ ‫שהם הם מקורי ושרשי המשכת החיות מאור א"ס ב"ה להתלבש‬ ‫ולהשפיע החיות בעולמות עליונים ותחתונים וכו'‪[ ,‬דברים אלו צריכים‬ ‫עיון וביאור מיוחד]‪.‬‬ ‫‪..‬וכן למטה הנה זהו בעבודת האדם לדבקה בו ית' בדבורי ומחשבות‬ ‫גי‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫אותיות התורה והתפלה שהם הם חצרות ה' והמשכת אלקות מאור א"ס‬ ‫ב"ה‪ .‬והנה יש שני בחי'‪ .‬בחי' חצר‪ .‬ובחי' בית‪ .‬ושתיהן הן בחי' אבנים רק‬ ‫בית הוא מקורה והחצר אין לה גג‪ .‬וככה ממש יש ב' בחי' בעבודת ה'‪.‬‬ ‫הנה יש מי שהוא עוסק בתורה ותפלה ומכוין את לבו לאותיות שבהם‬ ‫לבדם כי גם זו דרך ישרה כמ"ש במ"א‪ .‬הנה אין מלובש בהם רק כח‬ ‫המחשבה לבד בלא כח השכליות וכיון ששכלו פנוי הרי יכול ליפול‬ ‫בשכלו מחשבות חוץ כמשל החצר שאין לה גג שהמטר יורד לתוכו‪.‬‬ ‫לפיכך מי שהוא בעל שכל ואין מחשבתו יכולה להלביש את שכלו‪ .‬הנה‬ ‫זאת עצתו להעמיק דעתו ושכלו לפירוש המלות שבתפלה עד מקום‬ ‫שידו מגעת ובעיון שכלו בעסק התורה בפרד"ס וזה נק' פנימית התורה‬ ‫ובחי' זו נק' בית שהוא פנימי וגם הוא מקורה שכל עצמיותו מראשו‬ ‫ועד רגלו מלובש ומעוטף בו‪[ .‬דהיינו שלבד מהמחשבה יוסיף להשקיע‬ ‫שכלו ודעתו בפירוש מילות התפילה ובזה ינצל ממחשבות זרות שלא‬ ‫ימצאו מקום לבוא אליו ולהטרידו]‪.‬‬ ‫‪..‬אך מי שהעביר את הדרך שהוא בחי' חיגרת או סומא וכמ"ש עינים‬ ‫להם ולא יראו ונפשו הבהמית היא שמושלת בו וע"כ אין לו כלות הנפש‬ ‫לחיי נפשו האלקית מאחר שהיא במאסר הגוף ונפש החיונית הבהמית‪.‬‬ ‫[בזה כוונתו לאנשים כערכנו שהנפש הבהמית לא רק נלחמת בו אלא‬ ‫מושלת עליו‪ ,‬שהנפש הבהמית עומדת לצידו ובתוכו ללא כל הפרעה‬ ‫וכמלך בגדוד‪ ,‬ובמצב זה 'אין לו כלות הנפש'‪ ,‬זוהי מציאות קיימת‪,‬‬ ‫שאדם כזה אי אפשר שיהיה לו כלות הנפש לה'‪ ,‬אלא שגם לאנשים‬ ‫כאלו יש לו עצה ודרך להאיר הנפש האלוקית שבקרבנו] הנה זאת‬ ‫עצתו להיות אעפ"כ בבחי' כלה וע"ז אמרו כלה כמות שהיא‪ .‬כי להיותו‬ ‫חיגרת או סומא מצד נפשו הבהמית אין זה מונע מלהיות בחי' כלה מצד‬ ‫נפשו האלקית ע"י בחי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי‪ .‬כי הנה הלב והבשר‬ ‫לפי שהם כלים גשמיים אינם יכולים להיות תשוקתם וחפצם למקור‬ ‫חיותם לאור א"ס ב"ה המשפיע חיותם כי גברו הצמצוצים והמסכים ורבו‬ ‫למאד בהסתר ובהעלם אחר העלם ע"כ אינם נכספים וכלות לחצרות ה'‬ ‫שהוא מקור וחיי הנפש כ"א כאשר ירננו אל אל חי‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫די‬ ‫והוא כאשר יתבונן באמונה האמיתית בה' שהוא למעלה מעלה מבחי'‬ ‫סוכ"ע שאינו בגדר ובחי' עלמין כלל רק לפי שכלנו הדל שאין אנו‬ ‫משיגים אותו אומרים עליו שהוא ממכ"ע וסוכ"ע‪ .‬אבל באמת הוא רם‬ ‫ונשא וגבוה מאד אפי' מבחי' סוכ"ע שהוא שייך בענין השפעה לנבראים‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬וכאשר יעמיק שכלו ובינתו בזה יתעורר ויקוד יקד אש בלבו‬ ‫להתלהב ולהתלהט להיות הלב גשמי ממש נמס ותשתפך נפשו בכלות‬ ‫הנפש ממש לדבקה בו ית'‪ .‬וכאשר יעמיק שכלו ובינתו בענין הנ"ל הנה‬ ‫מחמת שהתבוננות הנ"ל הוא ממקום גבוה מאוד דהיינו בחי' עצמותו‬ ‫ומהותו ית' ולפניו כחשכה כאורה לכן יכולה היא ההתבוננות הנמשך‬ ‫מזה לנגוע גם עד לבו ובשרו הגשמיות להיות גם הם תשוקתם וחפצם‬ ‫לכלות אליו ית' לדבקה בו בכלות הנפש ממש וזהו לבי ובשרי ירננו אל‬ ‫אל חי בעצמו ובכבודו קודם שבא לידי בחי' המחיה ומשפיע לזולתו‬ ‫כנודע שכל מה שהוא בחי' עליונה יותר יכולה היא לירד ולהתפשט‬ ‫למטה יותר ועי"ז באה ונגעה עד הלב כו'‪ ,‬וכו' עכל"ק‪.‬‬ ‫לבד מהתעוררות הלב צריך להתחיל‬ ‫בעבודה ועשיה הפשוטה‬ ‫היוצא מדבריו שאפילו אדם מגושם‪ ,‬יכול על ידי התבוננות האמונה‬ ‫שהקב"ה חפץ בו ומצפה לו‪ ,‬ובכוח האותיות‪ ,‬לזכות להערת הלב‬ ‫עד לבחי' 'ונגעה עד הלב'‪ .‬אבל ודאי שכל זה הוא רק להערת הרצון‬ ‫ותשוקת הלב‪ ,‬אבל אם לא יעשה האדם מאומה להתחיל בעבודה ועשיה‬ ‫פשוטה‪ ,‬אין כוח ברצון עצמו לזככו ולהעלותו ממדרגה למדרגה‪ .‬והרי‬ ‫מי שהולך לשתות מעט יי"ש וכדו' בשביל התעוררות הלב‪ ,‬ואכן נפתחו‬ ‫ליבו ודעתו עד שראה והבין שאין כל ממש בגשמיות ומנעמי העוה"ז‪,‬‬ ‫ושם על ליבו מה שהעולם הזה עולם עובר הוא וכו'‪ ,‬אך אם אינו לוקח‬ ‫את עצמו להתחיל בעבודה למעשה אזי מפטירין כדאשתקד‪ ,‬ונשאר‬ ‫כבתחילה כשהרצון התפוגג והלך והוא נשאר ללא כל שינוי‪.‬‬ ‫וט‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫מעלת הרצון בעניני רוחניות והדרך להתעלות‬ ‫אלא שאף אדם כזה עדיין יש חשיבות גדולה מאוד לאותם דקות‬ ‫ושעות של רצון טוב והתעוררות שהיו בליבו‪ .‬ובזה הוא ההבדל בין‬ ‫גשמיות לרוחניות‪ ,‬דבגשמיות אם היה לאדם התעוררות ורצון לעשות‬ ‫איזה ביזנעס‪ ,‬אבל לבסוף לא עשה זאת בפועל‪ ,‬לא נשאר בידו מאומה‬ ‫ומכל רצונו ותשוקתו ומחשבותיו על הרווח הגדול שירויח לא הגיע‬ ‫אליו כלום‪ ,‬אבל שונה בתכלית היא עבודת הבורא ית' שם חשוב‬ ‫ומתקיים לנצח כל תנועה קטנה ואפילו דקה אחת של התעוררות‬ ‫עומדת לעד‪ ,‬אבל אם רוצה להתעלות ולהתרומם‪ ,‬ושיביאהו רצון‬ ‫זה להשתנות ולהתקרב יותר אל בוראו‪ ,‬בשביל זה מוכרחים לעבוד‬ ‫ולהתייגע בפועל‪.‬‬ ‫ואין שום מעדזשי"ק בעולם שיביא את האדם להתעלות ולהשתנות‬ ‫ברגע אחד‪ ,‬ולא היה מעולם מי שרצה לדעת את כל התורה כולה‬ ‫והרצון עצמו הביאו לידי ידיעה בלא שטרח ויגע ללמוד ולקנות‬ ‫קנינים בפועל בתורתנו הק'‪ .‬אלא שהרצון מעלה גדולה יש לו שהוא‬ ‫נותן באדם כוח ומזרז אותו לבוא לידי עשיה‪ ,‬ועל כן פעמים עורך‬ ‫היצה"ר מלחמה שלימה על הרצון דקדושה שלא יתעורר‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫יודע ומכיר שראשית הכל הוא ברצון הלב‪ ,‬ואם ינצח במלחמה זו‬ ‫לכבות ולמנוע את הרצון יודע בבירור שבלא רצון לא יעשה האדם‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫דרך התעוררות הרצון ושאי אפשר‬ ‫ללמוד בזה מאחד על חבירו‬ ‫אמנם הדרך לעורר הרצון בלב שונה מאוד מאחד לחבירו‪ ,‬ואין מי‬ ‫שיכול לומר לחבירו הלך בדרך זו דווקא או אל תלך בדרך זו‪ ,‬כיון‬ ‫שכל אחד צריך לבדוק בנפשו ולראות מה מעורר בו את הרצון‪ ,‬ורק‬ ‫בדרך זו ילך וימצא את אשר בקשה נפשו‪ ,‬וכך כתבו התוס' (כתובות‬ ‫יט‪ :‬ד"ה ואם) דאין אחד יודע מה בלב חבירו‪ .‬אף שודאי הדרך הטובה‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫זט‬ ‫ביותר היא כדאיתא בספה"ק דרך העמקת הדעת והתבוננות ובלא‬ ‫סיוע והשתמשות בדברים חיצוניים‪ ,‬אבל פעמים יש והאדם רואה‬ ‫בעצמו שאין זו עצה מספקת בשבילו‪ ,‬ואין ליבו מתעורר דרך זה‪,‬‬ ‫אז מותר וראוי להשתמש ולעשות כל מה שאפשר בכדי לעורר הלב‪.‬‬ ‫והרי בגשמיות מבין כל אחד שכל בעל עסק מחפש דרכים להקל על‬ ‫עבודתו ומשתמש עבור זה בפיתוחי הטעכנעלאגיע ונעזר בהם ‪ -‬והרי‬ ‫כל בעל חנות (גראסערי מאן) היה מחשב את חשבונותיו על גבי פאפי"ר‪,‬‬ ‫אולם בימינו עורכים כולם את החשבונות על ידי קאלקולעיטאר ‪ -‬ולא‬ ‫יגרע חלק הרוחניות לחפש ולהיעזר בכל מה שאפשר לעורר רצון הלב‬ ‫לקרבת ה' ועבודתו התמימה‪.‬‬ ‫ואותם המזלזלים בחבריהם על שבחרו בדרך זו או אחרת‪ ,‬ואומרים‬ ‫שאין דרך זו ראויה ומקובלת‪ ,‬אין להתפעל מדבריהם ואמירותיהם‬ ‫כלל‪ ,‬והלא לא ראינו אותם כואבים ודואגים כ"כ לכבוד ה' עד שכשהם‬ ‫נכשלים בעבירה ח"ו ג"כ יכאב ליבם כל כך‪ ,‬אלא שכשרואה את חבירו‬ ‫שמצא דרך לעורר לבבו והוא ירא שמא דרך זו טובה גם בשבילו‬ ‫ומחמת כבודו או חשבונות אחרים אין נאה לו לאמץ דרך זו גם לו‬ ‫עצמו‪ ,‬ע"כ בכדי שלא יכאב ליבו מדוע חבירו הולך ומתעלה והוא‬ ‫נשאר מאחור‪ ,‬עבור זה הוא מוכן למסור נפשו בכדי להניא את חבירו‬ ‫שלא ימשיך בדרך זו‪.‬‬ ‫שיהיה מה שעושה לעורר רצון ליבו מתוך‬ ‫כוונה אמיתית לשם שמים‬ ‫אולם מה שכן צריך להיזהר ולשמור שהפעולה שהוא עושה אכן‬ ‫תהיה בכוונה אמיתית לשם ה'‪ ,‬ולא שתהיה כוונתו להנאתו ומשתמש‬ ‫בשם ה' כתירוץ והכשר למעשיו‪ ,‬וכפי שבכל מה שעושים צריך לשמור‬ ‫שיעשה מתוך כוונה ראויה לשם ה'‪ ,‬ובלימוד התורה שהוא הדבר‬ ‫הקדוש ביותר שיש לנו‪ ,‬חכמתו ורצונו של הקב"ה‪ ,‬אנא נפשי כתיבת‬ ‫יהבית ר"ת אנכי‪ ,‬מצאנו שעל הלומד בכוונה שאינה ראויה אמרו עליו‬ ‫זי‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫דברים נוראיםא ‪ ,‬והרי זה אותו פסוק חומש‪ ,‬ואותו דף גמרא‪ ,‬או סימן‬ ‫שו"ע‪ ,‬אבל אם אין המחשבה ראויה הרי"ז כמחשבת פיגול בקרבן שיש‬ ‫והיא בכרת או שאין כרת אבל הקרבן נפסל‪ ,‬וכן לענין הלימוד שכפי‬ ‫ריחוק המחשבה כך גודל הפגם‪ ,‬ובכל מה שעושים בעבודת הבורא‬ ‫צריך לקדש המחשבה והכוונה שתהיה טהורה ואמיתית לשם ה'‪.‬‬ ‫מפרשתנו שהקב"ה מצפה להתעוררות הרצון‬ ‫מאת האדם דייקא‬ ‫ובגודל כוח הרצון ואתערותא דלתתא מליבו של האדם‪ ,‬למדים אנו‬ ‫בפרשתנו ממה שכתב רש"י רש"י עה"פ (בראשית כח יז) ויירא ויאמר מה‬ ‫נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים‪ ,‬אחר‬ ‫שמבאר שהיה שם קפיצת הארץ שבא בית המקדש לקראתו עד בית‬ ‫אל זל"ק (מוקף בסוגריים) ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע‬ ‫לא עכבו שם‪ ,‬איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו‪,‬‬ ‫ומן השמים יעכבוהו‪ ,‬איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה‪,‬‬ ‫וקרא מוכיח וילך חרנה‪ ,‬כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום‬ ‫שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו‪ ,‬יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל‬ ‫וקפצה לו הארץ‪ .‬והלימוד מדברים אלו עצום מאוד‪ ,‬דכל זמן ש'איהו‬ ‫לא יהיב ליביה להתפלל'‪ ,‬אין מתחשבים לא מי הם אבותיו ולא מי הוא‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא נותנים לו להמשיך בדרכו עד לחרן‪ .‬אך גם אחר שכבר‬ ‫הגיע עד לחרן‪ ,‬וכידוע שחרן מרמז על חרון אף‪ ,‬תגבורת הדינים‪ ,‬ועלה‬ ‫א‪ .‬עיין תוספות תענית (ז‪ ).‬זל"ק ‪..‬ומה שאמרינן הכא כל העוסק בתורה שלא‬ ‫לשמה נעשה לו סם המות היינו מי שלומד לקנטר‪ .‬וכן בתוס' ברכות (יז‪ ).‬העושה‬ ‫שלא לשמה נוח לו שלא נברא‪ ,‬וא"ת האמר רב יהודה אמר רב פרק מקום שנהגו‬ ‫לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה‬ ‫וי"ל דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנתר חביריו והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫חי‬ ‫בליבו אמירה ‪-‬אמירה בעלמא‪ -‬אפשר שעברתי וכו'‪ ,‬מזה נתעורר ליבו‬ ‫עד ש'יהב דעתיה למיהדר' וקפצה לו הארץ עד שזכה ושם תיקן תפילת‬ ‫ערבית ונתגלה אליו הקב"ה‪.‬‬ ‫ונמשיל משל למגיד שיעור ששואל את הבחור הלומד אצלו ואינו‬ ‫מכניע את עצמו לפניו כראוי‪ ,‬מדוע אין לך ביטול והכנעה‪ ,‬עונה הבחור‬ ‫אילו הייתי מכיר במגיד שיעור כתלמיד חכם משכמו ומעלה אכן הייתי‬ ‫מתבטל לפניו מכל וכל אך כיון שאיני רואה זאת איני יכול להכניע את‬ ‫עצמי לפניו‪ ,‬והנה אם המגיד שיעור יודע שאין זה אלא כיון שהבחור‬ ‫פשוט אינו יודע את אשר לפניו‪ ,‬ועל היותו בקי בד' חלקי שו"ע‪ ,‬נעמדת‬ ‫השאלה האם הצדק עם הבחור ועל המגיד שיעור להודיע ולגלות לו‬ ‫את ערכו ומעלתו‪ ,‬או שיטען המגיד שיעור שאף אם יודיענו לא ישתנה‬ ‫אצלו מאומה‪ ,‬אם לא שיקח את עצמו ויתחיל לעבוד על עצמו בהכנעה‬ ‫וביטול‪.‬‬ ‫וזה אנו רואים כאן שהקב"ה אומר 'איהו לא יהיב לביה להתפלל‬ ‫במקום שהתפללו אבותיו‪ ,‬ומן השמים יעכבוהו'‪ ,‬דהיינו שקודם נדרש‬ ‫מן האדם שהוא יעורר בעצמו את חלקו ואח"כ יסייעו לו מלמעלה‪.‬‬ ‫והרי ביעקב אבינו איירינן‪ ,‬הוא זה שזקנו אברהם מסר נפשו לכבוד‬ ‫ה'‪ ,‬ואביו יצחק נעקד על גבי המזבח בביטול גמור לרצונו ית'‪ ,‬ואף‬ ‫עתה הוא עומד באמצע מנוסה חפוזה מעשיו אחיו המבקש להרגו‪,‬‬ ‫ואליפז שתפסו בדרך ולקח את כל אשר לו‪ ,‬ואם ישאר כאן בשדה‬ ‫עומדים לבוא עליו מכל עבר חיות רעות רעבים לטרף‪ ,‬והוא חושב‬ ‫לעצמו ראשית אלך ואגיע לחרן ואח"כ אתיישב בדעתי להתפלל לפני‬ ‫ה'‪ ,‬אך הקב"ה אומר לא כן‪ ,‬שאף בשעה זו נדרש ממנו לעצור ולתלות‬ ‫עיניו בבוראו לקבוע את עצמו לתפילה לפניו‪ ,‬תיקן תפילת ערבית‬ ‫כדאיתא‪ ,‬לעורר בליבו דבקות ה' ורצון להתקרב לפניו‪ ,‬ואז יסייע ה'‬ ‫בעדו ויתגלה לפניו גילוי אור ה' החופף עליו ועומד על ימינו‪ ,‬והנה‬ ‫אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' (בראשית כח טו)‪.‬‬ ‫טי‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫עיקר הדבקות על ידי התפילה‬ ‫בספה"ק מאור ושמש בפרשתנו (ד"ה ויחלוםב ) ביאר במה שאמר יעקב‬ ‫אבינו (כח טז) אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ ,‬שזה היה אחר י"ד‬ ‫שנים שנטמן בבית מדרשו של שם ועבר ולמד תורה‪ ,‬ואעפ"כ כשהגיע‬ ‫למקום הזה בו תיקן תפילת ערבית זכה למדריגה גדולה בדבקות‪ ,‬יותר‬ ‫ממה שזכה בכל שנותיו בלימודו אצל שם ועבר‪ ,‬כיון שעיקר הדבקות‬ ‫זוכה האדם על ידי התפילה‪ ,‬וע"ז אמר ואנכי לא ידעתי שכוח התפילה‬ ‫גדול כל כך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זל"ק ויחלם והנה וגו' וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי‬ ‫לא ידעתי וגו' אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים‪ .‬איתא במדרש וייקץ יעקב‬ ‫ממשנתו‪ ,‬והוא תמוה‪ .‬ונראה לבאר‪ ,‬דהנה ידוע שעיקר עבודת האדם לבוא לתכלית‬ ‫השלימות בעבודתו יתברך שמו להשיג אלקותו יתברך שמו ‪ -‬הוא על ידי התורה‬ ‫והתפלה‪ .‬ולא יוכל להיות אחד בלא שני‪ ,‬כי לא עם הארץ חסיד (אבות פ"ב מ"ה)‪ .‬וגם‬ ‫בתורה לחוד לא ישלים נפשו‪ ,‬כמאמר חכמינו ז"ל (יבמות קט ב) כל האומר אין [לו] אלא‬ ‫תורה ‪ -‬אין לו תורה‪ ,‬כי בודאי על ידי עסק התורה לשמה ‪ -‬יכול לבוא לקדושה גדולה‬ ‫כשלומד לשמה ומדבק עצמו בנפשו רוחו ונשמתו באותיות התורה‪ .‬אמנם‪ ,‬אף על פי‬ ‫כן לא יוכל לבא לעיקר היראה והאהבה וההשתוקקות לעבודתו יתברך שמו ולהשיג‬ ‫אלקותו ‪ -‬רק על ידי התפלה במסירות נפש ובהתלהבות‪ ,‬כידוע מכל ספרי הקדושים‪.‬‬ ‫והנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל (ברכות כו ב) ויפגע במקום ‪ -‬שתיקן תפלת ערבית‪ ,‬הנה‬ ‫לא ידע עד עתה סוד התפלה איך היא גדולה‪ .‬ומצינו (מגילה יז א) שנטמן יעקב בבית‬ ‫מדרשו של שם ועבר ולמד תורה‪ ,‬נמצא ידע סוד התורה‪ .‬אמנם לא בא להתגלות‬ ‫אלקותו יתברך שמו עד עתה שנתגלה עליו אחר שעמד על סוד התפלה‪.‬‬ ‫וזה פירוש המדרש ויקץ יעקב משנתו ממשנתו רצה לומר‪ ,‬מתורתו‪ .‬שנתעורר על‬ ‫ידי התפלה הזאת‪ ,‬והבין שלא בא לתכלית ההשגה על ידי התורה לחוד‪ .‬ואמר‪ ,‬אכן‬ ‫יש ה' במקום הזה רצה לומר‪ ,‬על ידי התפלה הזאת יוכל להבין יותר התגלות אלקות‬ ‫ממה שהשיג עד עתה על ידי התורה לחוד‪ ,‬ואנכי לא ידעתי סוד זה‪ ,‬אין זה כי אם‬ ‫'בית' אלקים רצה לומר‪ ,‬כי על ידי התפלה בהתעוררות והתלהבות יכול האדם לבא‬ ‫ליראת הרוממות‪ ,‬אשר יקרא בלשון חכמינו ז"ל 'בית'‪ ,‬כמאמר חכמינו ז"ל (שבת לא ב)‬ ‫חבל על דלית ליה דרתא כו'‪ .‬וזה שער השמים‪ ,‬כי התפלה היא עיקר שער השמים ‪-‬‬ ‫לבוא להשגת אלקות ויראת שמים‪ ,‬אוצר הטוב את השמים‪ ,‬כי יראת ה' היא אוצרו‪,‬‬ ‫ודו"ק היטב כי נכון הוא עכל"ק‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫כ‬ ‫עבודת התפילה‪ ,‬וכוח כל אחד‬ ‫להתעלות על ידה‬ ‫ותפילה זו עליה אומר שגדולה מעלתה כל כך היינו תפילה במסירות‬ ‫נפש והתלהבות‪ ,‬ולא שנאמר הנה גם אנו מתפללים ואיננו משיגים‬ ‫דבקות שכזו‪ .‬ומאידך הרי בתפילת ערבית עסקינן דקיימא לן תפילת‬ ‫ערבית רשות‪ ,‬ובגמ' (ברכות כז‪-:‬כח‪ ).‬מובא על מחלוקת שחלק רבן גמליאל‬ ‫על רבי יהושע שאמר תפילת ערבית רשות ואמר שהיא חובה עד‬ ‫שלבסוף העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו‪ ,‬ואז בטלה תקנתו שהיה‬ ‫מכריז כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש עיין שם‪,‬‬ ‫ולעניננו שבעסקנו בתפילה זו שם יש מקום לכל אחד ליכנס אף למי‬ ‫שאין תוכו כברו‪ ,‬ואף מי שעוסק ושקוע בעניני רשות‪ ,‬וחושב את כל‬ ‫הבא לפניו כרשות‪ ,‬גם הוא יכול להתעלות ע"י תפילה ולזכות ל'ערבית'‬ ‫מלשון 'ערבות' לחזות בנועם ה' ולידבק בו בכוח התפילה‪.‬‬ ‫י"ד שנה למד יעקב עם יוסף‬ ‫כנגד י"ד שנה שעשה אצל שם ועבר‬ ‫דבר פלא רואים בפסוקים‪ ,‬דהנה אמרו חז"ל שנטמן יעקב בבית‬ ‫מדרשו של שם ועבר י"ד שנה‪ ,‬ולקמן בפרשת וישב כתב רש"י בפי'‬ ‫הפסוק הנאמר על יוסף (בראשית לז ג) כי בן זקונים הוא לו‪ ,‬בפי' הב'‬ ‫שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו‪ ,‬ושם נאמר שכשנפרד יוסף מאביו‬ ‫והלך לראות את שלום אחיו שמכרוהו למצרים היה יוסף בן שבע‬ ‫עשרה שנה‪ ,‬והלא זמן תחילת לימוד הקטנים הוא מגיל שלוש‪ ,‬ומג'‬ ‫עד י"ז הנה לנו י"ד שנה‪ ,‬שאותם י"ד שנה שקנה יעקב תורה אצל שם‬ ‫ועבר העבירם לבנו יוסף ג"כ בי"ד שנה‪ ,‬ובבעל הטורים כתב זקנים‪,‬‬ ‫נוטריקון ז'רעים ק'דשים נ'שים י'שועות (ע"פ הגמ' שבת לא‪ .‬ישועות זה סדר‬ ‫טהרות) מ'ועד‪ ,‬והנלמד לנו מכך דהי"ד שנה אצל שם ועבר אינם ענין רק‬ ‫ליעקב אבינו‪ ,‬אלא לימוד העובר מדור לדור‪.‬‬ ‫אכ‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫ענין ששלח יוסף להזכיר לאביו‬ ‫שלמד עימו הלכות עגלה ערופה‬ ‫עוד מצאנו כששלח יוסף להודיע לאביו שהוא חי ואמה"כ (שם מה כז)‬ ‫וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר‬ ‫שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם וברש"י את כל דברי יוסף‪,‬‬ ‫סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו‪ ,‬בפרשת עגלה ערופה‪,‬‬ ‫זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה‪,‬‬ ‫ולבד מהפי' הפשוט שלמד עימו הלכות עגלה ערופה‪ ,‬יש כאן רמז על‬ ‫שלימדו דרכי העבודה כהכנה לקראת יציאתו לעסוק בעולם הגשמי‪,‬‬ ‫שלימדו לעשות עצמו כעגלה ערופה לפני ה'‪ ,‬שגם אצל יעקב היו י"ד‬ ‫שנות לימודו כהכנה ליציאתו לעסוק במשא ומתן ולהקים י"ב שבטי‪-‬‬ ‫יה‪ ,‬וכן אצל יוסף היה זה טרם הישלחו למצרים להכין מקום לביאת‬ ‫כלל ישראל למקום זה של ערות הארץ‪ ,‬דשניהם היו צריכים להקדים‬ ‫י"ד שנים של יגיעה ועבודה בתורת ה'‪.‬‬ ‫הליכת יעקב אל שם ועבר‬ ‫כיון שצריך לחבר את עצמו לרב‬ ‫אף שודאי היה יעקב לומד תמיד גם בשבתו אצל יצחק אביו וכפי‬ ‫שמעיד עליו הכתוב (שם כה כז) ויעקב איש תם ישב אהלים‪ ,‬אך רואים‬ ‫שהיה איזה דבר חידוש בי"ד שנים אלו‪ ,‬אף שאין לנו ידיעה והשגה‬ ‫מה היה שם בי"ד שנים אלו‪ .‬ואפשר שרצה לגלות למקום תורה ולקבל‬ ‫תורה מפי רב‪ ,‬דרך רב ותלמיד‪ ,‬וזהו מה שהעביר גם ליוסף טרם‬ ‫ירידתו למצרים שרק אם יחבר את עצמו לרב יוכל להחזיק ולהישמר‬ ‫בתוך מצרים‪ ,‬ואמר לו הנה אני הייתי בן ס"ג והתורה מעידה עלי 'יושב‬ ‫אהלים' אצל יצחק אבי‪ ,‬ואעפ"כ לפני שיוצאים להתעסק בעניני העוה"ז‬ ‫חייבים ללכת ללמוד לפני רבי‪ .‬ואף שלא מצאנו שנתבאר על כל אחד‬ ‫מאבותינו מי היה רבו ממנו למד‪ ,‬זה יכול להיות מטעם שאמרו בגמ'‬ ‫(ראש השנה כה‪ ).‬ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫בכ‬ ‫שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה‬ ‫וברש"י למה לא נתפרסמו שמותן כו'‪ ,‬שאם בא אדם לדון אחר בית דין‬ ‫שבימיו‪ ,‬ולומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן‪ ,‬כאלדד ומידד‪ ,‬אומרים לו‬ ‫שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם‪ ,‬דכבר אמה"כ‬ ‫(דברים יז ט) ובאת וגו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וברש"י ואפילו‬ ‫אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו‪ ,‬אין לך אלא‬ ‫שופט שבימיך‪.‬‬ ‫לחנך הנער לאמונה ועבודה שבלב כבר מילדותם‬ ‫עוד רואים כאן מהנהגת יעקב אבינו עם יוסף שלימדו והדריכו‬ ‫באמונה ופנימיות העבודה כבר בגיל הרך מג' ועד י"ז‪ ,‬ולא כאותם‬ ‫שאומרים‪ ,‬כעת עודנו נער‪ ,‬קודם יגדל מעט וימלא כריסו בש"ס‬ ‫ופוסקים ואח"כ נדריכו בדרך העבודה הראויה‪ ,‬אך יעקב אבינו לא נהג‬ ‫כן שכשפירש ממנו יוסף בהיותו רק בן י"ז כבר גמר ללמוד כל חכמתו‬ ‫שלמד אצל שם ועבר‪ ,‬כדאיתא שכל מה שלמד אצל שם ועבר העביר‬ ‫ליוסף‪ .‬ובגמ' אמרו (סוכה מב‪ ).‬קטן וכו' יודע לדבר אביו לומדו תורה‬ ‫וקריאת שמע‪ .‬תורה מאי היא‪ ,‬אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה‬ ‫מורשה קהלת יעקב‪ ,‬שאין מקדימים ללמדו על מעמד הנבחר‪ ,‬קבלת‬ ‫התורה‪ ,‬אלא דוקא פסוק זה בו נרמז שהתורה נתנה לנו 'צוה לנו משה'‪,‬‬ ‫צוה לשון צוותא‪ ,‬שהוא נתן את התורה לכלל ישראל‪ ,‬ואיתפשטותא‬ ‫דמשה בכל דרא ונפשא כדאיתא‪ ,‬וכולנו נכללים בקבלה זו‪ ,‬כל זה‬ ‫צריכים ללמד ולחנך כבר בהיותם נערים קטנים ורכים‪.‬‬ ‫בענין שם בן נח‬ ‫ואפשר שעמד ולימד אותו כל בחינות המסירות נפש שעברו עליו‬ ‫ללמדו ולהדריכו בדרך אשר ילך‪ ,‬שיחזיק את עצמו במסירות נפש בכל‬ ‫מצב וזמן‪ ,‬דאף אצל שם ועבר עצמם אפשר שהיו לו מפריעים‪ ,‬ואף‬ ‫הם עצמם אין מוזכר בתורה מאומה על גדולתם ומעלתם‪ ,‬רק דבר אחד‬ ‫גכ‬ ‫ד"פשת אציו 'ד רועיש‬ ‫מצאנו על שם‪ ,‬אצל אברהם אבינו כשחזר ממלחמת המלכים שאמה"כ‬ ‫(בראשית יד יח‪-‬כ) ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל‬ ‫עליון‪ ,‬ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ‪ ,‬וברוך אל‬ ‫עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל‪ ,‬וברש"י שם ומלכי צדק‬ ‫מדרש אגדה הוא שם בן נח‪ ,‬ואף על זה איתא בגמ' (נדרים לב‪ ):‬דנענש‬ ‫על שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום ולכן אמה"כ והוא כהן לאל‬ ‫עליון‪ ,‬הוא כהן ואין זרעו כהן‪.‬‬ ‫עוד מצאנו מעשה טוב שעשה אחר המבול‪ ,‬כשנח אביו נטע כרם‬ ‫ושתה מן היין והשתכר ואמה"כ (בראשית ט כב‪-‬כג) וירא חם אבי כנען את‬ ‫ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ‪ ,‬ויקח שם ויפת את השמלה וישימו‬ ‫על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית‬ ‫וערות אביהם לא ראו‪ ,‬אמנם שם עשה את מעשהו יחד עם אחיו יפת‪,‬‬ ‫אך אעפ"כ מצאנו בו מעלה יתירה כדכתב רש"י שם ויקח שם ויפת‪ ,‬אין‬ ‫כתיב כאן ויקחו אלא ויקח‪ ,‬לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת‪,‬‬ ‫לכך זכו בניו לטלית של ציצית וכו' ע"כ עיין שם‪ ,‬ומעלה גדולה היא‬ ‫זו אף שהפעולה נראית שווה‪ ,‬דברצון והתעוררות הלב היתה מעלתו‬ ‫ומדרגתו גדולה בהרבה‪ ,‬ועל כן זכה וקיבל הרבה יותר מיפת‪ ,‬ועל כן‬ ‫יעקב אבינו כשחיפש אשה לא רצה מזרעו של יפת אלא מזרעו של‬ ‫שם דווקא‪.‬‬ ‫רמז נאה להידבק בחלק הטוב בכל מצב וזמן‬ ‫רמז נאה יש בפסוק להלן פרשת וישב (לז ג) וישראל אהב את יוסף‬ ‫מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים‪ ,‬ס"ת 'וישראל אהב‬ ‫את יוסף' במספר קטן בגימט' 'טוב'‪ ,‬וכן ר"ת 'מכל בניו כי בן זקנים'‬ ‫במספר קטן בגימט' 'טוב'‪ .‬ואפשר דזהו מה שלימד יעקב ליוסף ממה‬ ‫שלמד אצל שם ועבר לראות הטוב שבכל מצב‪ ,‬ואף כשעובר על האדם‬ ‫מצב קשה‪ ,‬וקשה מאוד‪ ,‬ועוד יותר קשה‪ ,‬יקח את עצמו ויעשה את‬ ‫המוטל עליו מתוך אמונה בה' הטוב‪ ,‬ואז יזכה ויתגלה לו צד הטוב‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫דכ‬ ‫הגנוז בו‪ ,‬וכדאיתא בגמ' (ב"ק נה‪ ).‬דאף הרואה בחלום אות ט' יצפה‬ ‫לטובג ‪ .‬ועל ידי שרואה ומתבונן תמיד בחלק הטוב יהיה לו כוח לעבור‬ ‫את מצרים‪ ,‬לעמוד בנסיונות‪ ,‬ואפילו כשכבר עומד בקצה גבול היכולת‬ ‫וקרוב ליפול יוכל להתחזק ולהתגבר‪.‬‬ ‫והקב"ה יעזור ויתן לנו הכוח להתחזק בכל מצב וזמן‪ ,‬וכשיהיה‬ ‫ליהודי רצון אמיתי‪ ,‬התלהבות‪ ,‬שמחה‪ ,‬ואמונה‪ ,‬אזי בכל דרגה שרק‬ ‫יהיה ישלח לו הקב"ה כוח להתעלות ולהתחזק‪ ,‬והעיקר כלשון קדשו‬ ‫של הרה"ק בעל התניא זי"ע הנ"ל בענין התשוקה והצמאון להתקרב‬ ‫לה'‪' ,‬הנה זהו עיקר עבודת האדם להיות נכספה וגם כלתה נפשו ממש‬ ‫אליו יתברך'‪ ,‬שזהו עיקר עבודת האיש הישראלי לעורר ולהגביר בליבו‬ ‫צמאון ותשוקה לה'‪.‬‬ ‫במעלת התשוקה ורצון לעשות רצון ה'‬ ‫ובמעלת המשתוקק ומתאוה לרצון ה' כתב בספה"ק קדושת לוי‬ ‫בפרשתנו דברים נפלאים זל"ק והנה יש עוד בהכוסף מעלה יתירה‪ ,‬כי‬ ‫במעשה אינו רק מה שעושה‪ ,‬דרך משל תפילין כשמניח‪ ,‬אז אין בידו‬ ‫אלא מצות תפילין‪ ,‬אבל הכוסף והתלהבות שיש לו להמצוה כדי לעשות‬ ‫נחת רוח להבורא‪ ,‬הוא כולל כל המצות‪ ,‬ומעלה עליו כאילו עשאן לכל‬ ‫המצות‪ ,‬כמאמר חכמינו ז"ל חשב לעשות ונאנס כו'‪ .‬וזהו כוונת הפסוק‬ ‫כל המצוה אשר אנכי מצוך היום‪ ,‬אפילו מצות שאין נוהגין בזמן הזה‬ ‫אתה יכול לקיים‪ ,‬באופן כשתשמרון‪ ,‬מלשון ואביו שמר את הדבר‪,‬‬ ‫שתהא יושב ומצפה ומשתוקק אל המצוה‪ ,‬מתי יבוא לידי ואקיימנה‬ ‫וכו' עכל"ק עיין שם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ז"ל הגמ' א"ר יהושע הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו‪.‬‬