gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫ליקוטים וביאורים על פרשת ויצא‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫‪ -‬היכן היתה המצבה הזו?‬ ‫‪ -‬כל המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני כסא‬ ‫‪ -‬ביאור בבריחת יעקב מעשיו והי"ד שנים אצל‬ ‫הכבוד‬ ‫עבר‬ ‫‪ -‬ושבתי בשלום ‪ -‬שלם מן החטא‬ ‫‪ -‬למה היה חייב לברוח מיד‬ ‫‪ -‬עשר אעשרנו ‪' -‬חומש'‬ ‫‪ -‬אולי עשיו יגיע אל לבן?‬ ‫‪ -‬מי הוא שיטיף להם מוסר?‬ ‫‪ -‬למה למד יעקב בעיקר אצל שם ועבר ולא אצל‬ ‫‪ -‬למה רחל אינה קבורה אצל יעקב? האם עשיו‬ ‫אברהם ויצחק?‬ ‫רצה שיעקב ימות במציאות או רק על פי לומדות‬ ‫‪ -‬ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‬ ‫של 'עני חשוב כמת'?‬ ‫‪ -‬יצחק שלח אותו למצוא זיווגו ויעקב הלך‬ ‫‪ -‬אך עצמי ובשרי אתה‬ ‫ללמוד‪ .‬מה היה הויכוח ביניהם?‬ ‫‪ -‬רכות ‪ -‬תואר ‪ -‬מראה‬ ‫‪ -‬מאין יבוא עזרי‬ ‫‪ -‬למה רצה לבן שיעקב יקבל גם את רחל?‬ ‫‪ -‬השתדלות נקרא אם זה עוזר על פי דרך הטבע‬ ‫‪ -‬ברכה על שם העתיד‬ ‫‪ -‬האבנים היו ממזבח של העקידה‬ ‫‪ -‬הודאה בלי בקשה יכולה לעצור את ההשפעות‬ ‫‪ -‬האם יש הפרשי קדושה בחפץ אחד של מצווה?‬ ‫‪ -‬שתי אחיות‬ ‫‪ -‬ביטול תורה לעומת בזוי תורה‬ ‫‪ -‬סולם‬ ‫‪ -‬האם יוסף נהפך לדינה או נתחלפו יוסף עם‬ ‫‪ -‬מלאכי אלקים עולים ויורדים‪ ,‬מי הם‬ ‫דינה‬ ‫המלאכים?‬ ‫‪ -‬יש־לאל ידי לעשות עמכם רע‬ ‫‪ -‬לבן ‪ -‬בלעם ‪ -‬נבל‬ ‫‪ -‬מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‬ ‫‪ -‬לבן ‪ -‬בלעם‬ ‫‪ -‬אצל אברהם אבינו‪' :‬ונברכו בך כל משפחת‬ ‫האדמה'‪ ,‬ואצל יעקב אבינו‪' :‬ונברכו בך‬ ‫‪ -‬ענינים שונים‬ ‫כל־משפחת האדמה "ובזרעך"'‬ ‫‪ -‬מהיכן היה לו שמן אחרי שאליפז שדד אותו?‬ ‫נלקט ונערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושינסקי‬ ‫הערות והארות אפשר לשלוח ל‪-‬‬ ‫‪3810060@gmail.com‬‬ ‫או להתקשר ל‪053-3177381 -‬‬ ‫אפשרות לקבל את הגליון במייל‬ ‫מותר להעתיק קטעים שלמים או חלק מן הגליון הזה‬ ‫ניתנת האפשרות לכל המעוניינים לקחת חלק בהוצאות‪,‬‬ ‫ולנדב לזכות ולעילוי נשמה‬ ‫גליון ‪24‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫בס"ד‬ ‫ליקוטים וביאורים על פרשת ויצא‬ ‫אם רק אחרי פטירת יצחק הוא‬ ‫ביאור בבריחת יעקב מעשיו‬ ‫ירצה להרוג את יעקב‪ ,‬למה הוא‬ ‫והי"ד שנים אצל עבר‬ ‫היה חייב לברוח מיד? ובאמת‬ ‫יעקב חזר הרבה לפני פטירת יצחק‪.‬‬ ‫סוף פרשת תולדות כ"ז מ"א‪-‬מ"ג‬ ‫מרדכי הצדיק נודע לו בי"ג ניסן‬ ‫התורה מספרת לנו‪ :‬וישטם עשו‬ ‫שהמן רוצה להרוג את עם ישראל‬ ‫את־יעקב על־הברכה אשר ברכו‬ ‫בחודש אדר הבא‪ ,‬למה מיהר‬ ‫אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי‬ ‫לקבוע תענית ביו"ט ראשון של‬ ‫אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי‪.‬‬ ‫פסח ולבטל את המצוות הקשורים‬ ‫ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה‬ ‫בכך‪ ,‬הרי יש לו עוד י"א חדשים?‬ ‫הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה‬ ‫ותי' הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל כי‬ ‫הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך‬ ‫כשהקב"ה נותן ידיעה‪ ,‬הוא נותן‬ ‫מתנחם לך להרגך‪ .‬ועתה בני שמע‬ ‫אותה כדי שאנחנו נפעל לפי זה‬ ‫בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי‬ ‫ומיד‪ .‬כי אם היה רוצה שנפעל רק‬ ‫חרנה‪.‬‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬הוא היה נותן גם את‬ ‫והנה יש כמה דברים שחייבים‬ ‫הידיעה רק לאחר זמן‪ .‬ואם נתן את‬ ‫לברר‪ ,‬ובעזרת ה' נבאר את כל‬ ‫הידיעה עכשיו‪ ,‬כנראה הוא רצה‬ ‫הסוגיא כולה על בוריה‪:‬‬ ‫את הפעולה עכשיו‪ .‬אם מרדכי‬ ‫קבל בי"ג ניסן את הידיעה‪ ,‬היה‬ ‫למה היה חייב לברוח מיד‬ ‫חייב לפעול מיד ולקבוע את‬ ‫התענית אפילו על חשבון היו"ט‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫תחילת פרשת וישלח‪ ,‬שעשיו היה‬ ‫ואולי אותו ההסבר אפשר‬ ‫ירא מאוד מלבן‪.‬‬ ‫להשתמש גם כאן‪ .‬רש"י כ"ז מ"ב‬ ‫אומר‪ :‬ויגד לרבקה‪ .‬ברוח הקדש‬ ‫למה למד יעקב בעיקר אצל‬ ‫הגד לה מה שעשו מהרהר בלבו‪.‬‬ ‫שם ועבר ולא אצל אברהם‬ ‫ואם היא קבלה את הידיעה עכשיו‪,‬‬ ‫היא גם חייבת לפעול מיד ולשלוח‬ ‫ויצחק?‬ ‫את יעקב מיד מהבית‪.‬‬ ‫רש"י כ"ח ט' מביא שיעקב הלך‬ ‫ללמוד י"ד שנה אצל עבר‪ .‬גם‬ ‫בתחילת פרשת תולדות הלך‬ ‫אולי עשיו יגיע אל לבן?‬ ‫ללמוד אצל שם ועבר‪ .‬וגם בפרשת‬ ‫וישב ל"ז ג' בן זקנים‪ .‬כל מה‬ ‫למה אצל לבן הוא יותר בטוח‬ ‫שלמד משם ועבר מסר לו‪ .‬משמע‬ ‫מאשר בבית?‬ ‫שעיקר התורה היה לו משם ועבר‬ ‫בישיבה היה בטוח מעשיו‪ ,‬כי‬ ‫ולא מאברהם ויצחק‪ .‬ולמה לא‬ ‫עשיו לא מתקרב לישיבות וגם‬ ‫הלך ללמוד אצל אברהם או יצחק?‬ ‫תורה מגינא ומצלא‪.‬‬ ‫הג"ר אליהו דיסקין שליט"א הביא‪,‬‬ ‫ואצל לבן גם היה בטוח מעשיו‪,‬‬ ‫שרוב הגדולים בזמני האחרונים‬ ‫כמו שמביא האור החיים כ"ז מ"ג‬ ‫ואפילו לפני כן‪ ,‬למדו רוב התורה‬ ‫ברח לך אל לבן‪ .‬כי הוא יעמד נגד‬ ‫שלהם אצל אביהם וזה סגולה‬ ‫עשו אם ילך להרגך‪ .‬וגם בהדר‬ ‫להצליח בלימוד‪ .‬וכל שכן אצל‬ ‫זקנים מבעלי התוס' ל"ב ה' מביא‪:‬‬ ‫אברהם אבינו כמו שכתוב‬ ‫עם לבן גרתי‪ .‬אמר יעקב לבן דהוא‬ ‫בקידושין ל‪ .‬אמר רבי יהושע בן‬ ‫אבוהון דכל רמאים יכולתי לו‪,‬‬ ‫לוי‪ :‬כל המלמד את בן בנו תורה‬ ‫לההוא גברא לא כ"ש כך שלח‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה‬ ‫לעשו לייראו‪ .‬וכן כתב בבן איש חי‬ ‫מהר סיני‪ .‬ושמעתי פעם למה זה‬ ‫‪3‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫לא היה בחיים‪ .‬אולם עבר חי עד‬ ‫כל כך חשוב‪ ,‬ללמוד עם הנכד‪ ,‬כי‬ ‫שנת ‪ ,2187‬וזהו שנתיים אחרי‬ ‫כל דור מתרחק ממעמד הר סיני‬ ‫שיעקב אבינו הגיע אל לבן‪(.‬‬ ‫בעוד דור‪ ,‬ואם הוא לומד עם‬ ‫והנה‪ ,‬לכל צדיק היה את התורה‬ ‫הנכד‪ ,‬הוא מעלה את הנכד ומקרב‬ ‫וההדרכה משלו‪ .‬אברהם אבינו‬ ‫אותו דור שלם למעמד הר סיני‪.‬‬ ‫היה מקבל את כל האורחים איך‬ ‫וזה פי' 'כאילו קבלה מהר סיני'‪,‬‬ ‫שהם‪ ,‬והכניס בהם רוחניות עד‬ ‫שקירבו להר סיני בדור שלם‪.‬‬ ‫שגייר אותם‪ .‬וכן יצחק כמו‬ ‫וזה לא כמו שהבאנו בתחילת‬ ‫שמבארים המפרשים‪ ,‬ביניהם‬ ‫פרשת לך לך מתשובת החתם סופר‬ ‫הרבינו בחיי‪ ,‬לגבי הבארות‪,‬‬ ‫חו"מ תשובה ח' וט' וז"ל באמצע‬ ‫שיצחק החזיר את הגירים‬ ‫סי' ט'‪ :‬היוצא מזה שיש לצאת‬ ‫שנתגיירו בזמן אברהם אבינו וחזרו‬ ‫ללמוד תורה אפילו כשהאב גאון‬ ‫לסורם‪.‬‬ ‫ורב גובריה וישיבה בביתו כיצחק‬ ‫שם ועבר חיו בדור המבול ודור‬ ‫אבינו ורבינו הקדוש ור' אבוה‬ ‫הפלגה‪ ,‬ובכל זאת נשארו טובים‬ ‫דירושלמי מ"מ יש לילך למקום‬ ‫ונאמנים להקב"ה‪ .‬יעקב היה לו‬ ‫ישיבה אחרת ומכ"ש כשאין ישיבה‬ ‫אותו הנסיון‪ ,‬הוא היה חי עם עשיו‬ ‫במדינה שיש לנוד ולנוע למקום‬ ‫ולבן והיה צריך שמירה יתירה לא‬ ‫דבוק חברים ופלפול תלמידים‬ ‫להיות מושפע מהם‪.‬‬ ‫ההגונים יראי ה' ושומרי תורה‬ ‫וכמו שאומר הרמב"ם הל' דעות‬ ‫וכתורה עשה המצווה וסיעות‬ ‫פרק ו' ה"א וז"ל‪ :‬דרך בריתו של‬ ‫מרחמוהי יבדלו החיים מן המתים‬ ‫אדם להיות נמשך בדעותיו‬ ‫אלה לחיי עולם‪ .‬עכ"ד‬ ‫ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג‬ ‫)למה למד לפני בריחתו אל לבן‪,‬‬ ‫כמנהג אנשי מדינתו‪ .‬לפיכך צריך‬ ‫רק אצל עבר ולא אצל שם‪ ,‬כי שם‬ ‫אדם להתחבר לצדיקים ולישב‬ ‫נפטר בשנת ‪ ,2158‬והי"ד שנים היו‬ ‫אצל החכמים תמיד כדי שילמד‬ ‫בין ‪ 2171‬ל‪ 2185-‬וממילא שם כבר‬ ‫‪4‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ממעשיהם‪ .‬ויתרחק מן הרשעים‬ ‫יצחק שלח אותו למצוא זיווגו‬ ‫ההולכים בחשך כדי שלא ילמד‬ ‫ויעקב הלך ללמוד‪ .‬מה היה‬ ‫ממעשיהם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬לפני הליכתו אל לבן או‬ ‫הויכוח ביניהם?‬ ‫בשעת ישיבתו עם עשיו‪ ,‬היה חייב‬ ‫את תורת שם ועבר ולא היה‬ ‫מה היה הויכוח בין יצחק ליעקב‪,‬‬ ‫מתאים בשבילו את תורת אברהם‬ ‫שיצחק שלח את יעקב למצוא את‬ ‫ויצחק‪ .‬כי אי אפשר להחזיר את‬ ‫זיווגו ויעקב הלך לפני כן ללמוד‬ ‫עשיו ואת לבן למוטב‪ .‬רק חייבים‬ ‫י"ד שנה?‬ ‫להיזהר שלא ישפיעו הם עליו‪.‬‬ ‫אפשר לפרש‪ ,‬שבלי הי"ד שנה אצל‬ ‫)הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל(‬ ‫עבר‪ ,‬אי אפשר לשרוד אצל לבן‬ ‫)ומה שאומר רש"י ל"ב כ"ג ואת‬ ‫מבחינה רוחנית‪ ,‬ואם כן כשיצחק‬ ‫אחד עשר ילדיו‪ .‬ודינה היכן‬ ‫שולח את יעקב למצוא זיווגו אצל‬ ‫היתה? נתנה בתבה ונעל בפניה‪,‬‬ ‫לבן‪ ,‬נכלל בזה הליכה אל עבר כדי‬ ‫שלא יתן בה עשו עיניו‪ ,‬ולכך נענש‬ ‫שישרוד אצל לבן‪.‬‬ ‫יעקב שמנעה מאחיו‪ ,‬שמא‬ ‫עוד מהלך שמעתי מהג"ר מרדכי‬ ‫תחזירנו למוטב‪ ,‬ונפלה ביד שכם‬ ‫דרוק זצ"ל שהגמ' בקידושין כ"ט‪:‬‬ ‫)בראשית רבה(‪ ,‬ואיך היתה דינה‬ ‫מביאה‪ :‬תנו רבנן‪ :‬ללמוד תורה‬ ‫מצליחה להחזיר את עשיו למוטב‪,‬‬ ‫ולישא אשה וכו' אמר רב יהודה‬ ‫יותר ממה שהצליח יצחק ויעקב‬ ‫אמר שמואל‪ :‬הלכה‪ ,‬נושא אשה‬ ‫אבינו‪ ,‬צריך ביאור‪.‬‬ ‫ואחר כך ילמוד תורה‪ .‬רבי יוחנן‬ ‫והג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה רגיל‬ ‫אמר‪ :‬ריחיים בצוארו ויעסוק‬ ‫לומר‪ ,‬שאשה מסוגלת לפעול יותר‬ ‫בתורה?! ולא פליגי‪ :‬הא ‪ -‬לן‪ ,‬והא‬ ‫על הבעל מכל סביבה אחרת‪,‬‬ ‫‪ -‬להו‪ .‬ורש"י מסביר הא לן הא להו‬ ‫אפילו יותר מהאבות הקדושים‪(.‬‬ ‫‪ -‬בני בבל היו הולכין וגורסין‬ ‫‪5‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫אביו היה לו חיוב למצוא זיווגו‬ ‫משניות התנאים בא"י ומתוך‬ ‫בחרן ‪ -‬זהו וילך חרנה‪) .‬הג"ר חיים‬ ‫שלומדים חוץ למקומם אין צרכי‬ ‫שאול קויפמן זצ"ל בשם בית‬ ‫הבית מוטלים עליו נושא אשה‬ ‫הלוי והמגיד מדובנא(‬ ‫דהוה בלא הרהור ואח"כ הולך‬ ‫ולומד תורה‪ .‬להו ‪ -‬לבני א"י‬ ‫ועי' בהעמק דבר של הנצי"ב‪ :‬ויצא‬ ‫הלומדים במקומם אם נושא אשה‬ ‫יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬כל‬ ‫יהו צרכי הבית מוטלין עליו‬ ‫המקרא מיותר וגם אין הלשון וילך‬ ‫ויבטלוהו‪.‬‬ ‫מדויק‪ .‬והכי מיבעי לכתוב ללכת‬ ‫והנה יעקב עזב את הבית עם הרבה‬ ‫חרנה‪ .‬אלא בא ללמדנו על מה‬ ‫כסף‪ ,‬ולכן היה יכול לישא אשה‬ ‫שהעלו חז״ל שבינתים ישב י״ד‬ ‫ואח"כ ללמוד תורה‪ ,‬כי אין לו‬ ‫שנה בבית שם ועבר וא״כ היציאה‬ ‫דאגת פרנסה‪ .‬עד שבא אליפז ולקח‬ ‫מבאר שבע הוא בפני עצמו‪.‬‬ ‫ממנו את כל הכסף‪ ,‬ועכשיו חייב‬ ‫והליכה לחרן הוא בפני עצמו‪.‬‬ ‫קודם ללמוד תורה ואח"כ לישא‬ ‫ואם כן‪ ,‬הפסוק הזה הוא י"ד שנה‬ ‫אשה מטעם ריחיים בצוארו ויעסוק‬ ‫מתחילתו עד סופו‪.‬‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫מעניין שהנצי"ב מביא שיעקב היה‬ ‫בבית שם ועבר ולא רק עבר‪ ,‬כי‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך‬ ‫הבאנו לעיל ששם כבר נפטר אז‪.‬‬ ‫חרנה‬ ‫ועי' ברש"י‪ ,‬ויצא‪ .‬לא היה צריך‬ ‫כ"ח י' ויצא יעקב מבאר שבע וילך‬ ‫לכתב אלא וילך יעקב חרנה‪ ,‬ולמה‬ ‫חרנה‪.‬‬ ‫הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת‬ ‫היה לו שתי סיבות על הנסיעה‬ ‫צדיק מן המקום עושה רשם‪,‬‬ ‫הזאת‪ .‬מצד אמו היה חייב לברוח ‪-‬‬ ‫שבזמן שהצדיק בעיר‪ ,‬הוא הודה‬ ‫זהו ויצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬ומצד‬ ‫‪6‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫שאף אחד לא יכול לעזור לנו רק‬ ‫הוא זיוה הוא הדרה; יצא משם‪,‬‬ ‫הקב"ה בעצמו‪ .‬וזהו 'מאין יבוא‬ ‫פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה‪ .‬וכן‬ ‫עזרי'‪ .‬יעקב אמר לעצמו‪ ,‬מאין‬ ‫ותצא מן המקום האמור בנעמי‬ ‫יבוא עזרי‪ ,‬העזרה לא יבוא משום‬ ‫ורות )רות א'(‪.‬‬ ‫מקום אלא אך ורק מהקב"ה‬ ‫וקשה‪ ,‬למה רק אצל יעקב אבינו‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫התורה מלמדת אותנו שיציאת‬ ‫צדיק עשה רושם? ומתרץ החיד"א‬ ‫השתדלות נקרא אם זה עוזר‬ ‫בספר חומת אנך‪ ,‬שהחידוש הוא‪,‬‬ ‫שאפילו אם נשארו צדיקים כמו‬ ‫על פי דרך הטבע‬ ‫יצחק ורבקה‪ ,‬עדיין מרגישים את‬ ‫הרושם של יציאת הצדיק‪.‬‬ ‫רש"י כ"ח י"א וז"ל‪ :‬וישם‬ ‫מראשותיו‪ .‬עשאן כמין מרזב סביב‬ ‫לראשו‪ ,‬שירא מפני חיות רעות‪.‬‬ ‫מאין יבוא עזרי‬ ‫וצריך ביאור מה זה יעזור לו אם‬ ‫יש לו אבנים מסביב לראשו‪,‬‬ ‫הילקוט שמעוני על הפסוק כ"ח י'‬ ‫כששאר הגוף בסכנה?‬ ‫מביא‪ ,‬שיעקב אבינו התפלל שיר‬ ‫ורש"י ממשיך התחילו מריבות זו‬ ‫למעלות אשא עיני כשהגיע לחרן‬ ‫את זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק‬ ‫אל הבאר‪ .‬ונשאל השאלה‪ ,‬למה‬ ‫את ראשו וזאת אומרת עלי יניח;‬ ‫התפלל מאין יבוא עזרי? האם לא‬ ‫מיד עשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬וזהו‬ ‫האמין שהקב"ה יעזור לו? הרי‬ ‫שנאמר ויקח את האבן אשר שם‬ ‫הוא דבר איתו והבטיח לו שיעזור‬ ‫מראשתיו‪.‬‬ ‫לו?‬ ‫מחלק הראשון ברש"י משמע‬ ‫אלא תירץ הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל‬ ‫שהאבנים היו מסביב לראשו‬ ‫שיתקבלו‬ ‫התנאים‬ ‫שאחד‬ ‫תפילותינו הוא‪ ,‬שחייבים להאמין‬ ‫‪7‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫למעלה בבתים‪ ,‬והביא ראיה‬ ‫ומחלק השני של רש"י משמע‬ ‫מפירוש רש"י פרשת ויצא‪ ,‬זאת‬ ‫שהם היו מתחת לראשו?‬ ‫אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‬ ‫עשאן הקב"ה אבן אחת והא עדיין‬ ‫האבנים היו ממזבח של‬ ‫הקנאה לאיזה צד יונח האבן אלא‬ ‫העקידה‬ ‫שאין קפידא בזה‪ ,‬ועיין לעיל סימן‬ ‫י' ס"ק י"ד מה שכתבתי בעשיית‬ ‫עי' ברמב"ן כ"ח י"ז לקח יעקב‬ ‫טלית דלא משמע קצת הכי‪ .‬שוב‬ ‫שתים עשרה אבנים מאבני המזבח‬ ‫נדפס ספר מגן אברהם וראיתי‬ ‫שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם‬ ‫שכתב דאם נפסק רצועה של יד‬ ‫מראשותיו‪.‬‬ ‫סמוך לקשר ורוצה להפך ראש‬ ‫האחר למעלה ולעשות בו קשר של‬ ‫יד והחתיכה שהיה בו הקשר‬ ‫האם יש הפרשי קדושה בחפץ‬ ‫יקשור למטה אסור דמורידו‬ ‫אחד של מצווה?‬ ‫מקדושתו‪ ,‬ואם אין הרצועה ארוכה‬ ‫כל כך אזי לא יעשה כל כך כריכות‬ ‫רש"י כ"ח י"א וז"ל‪ :‬וישם‬ ‫סביב היד‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫מראשותיו‪ .‬התחילו מריבות זו את‬ ‫ובסי' י' ס"ק י"ד כתב‪ :‬דכסותך‬ ‫זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את‬ ‫וכו'‪ .‬לכך מנהג המדינות שאין‬ ‫ראשו וזאת אומרת עלי יניח; מיד‬ ‫עושין עטרה יפה להראות שאין‬ ‫עשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬וזהו‬ ‫עיקרה נעשה לראש‪ ,‬לבוש‪ .‬ובלחם‬ ‫שנאמר ויקח את האבן אשר שם‬ ‫חמודות דף י"ב כתב שמעתי טעם‬ ‫מראשתיו‪.‬‬ ‫על העטרה כדי שיהא היכר למקום‬ ‫ועי' באליה רבה סי' מ"ב ס"ק א'‬ ‫המונח על הראש שלא להורידו‬ ‫וז"ל‪ :‬שמעתי בשם זקני הגאון‬ ‫פעם אחרת דמעלין בקודש ואין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬דמותר להפך רצועה של‬ ‫מורידין‪ ,‬וכן כתב של"ה דף קי"ב‬ ‫תפילין וליתן הקצה שלמטה‬ ‫‪8‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ובשם הג"ר יוסף דוב סאלאווייצ'יק‬ ‫ולפי זה אין להקל ברצועה של‬ ‫זצ"ל אומרים‪ ,‬שמקורו של רש"י‬ ‫תפילין ולהפך מה שלמעלה לצד‬ ‫הוא בגמ' חולין צ"א‪ :‬ושם כתוב‬ ‫הבתים למטה‪ ,‬ואפשר לחלק‪.‬‬ ‫שכולן נבלעו באחד‪ ,‬וא"כ כולן הם‬ ‫ועיין לקמן סימן מ"ב ס"ק ג'‬ ‫אבן אחת ואין הבדל בין זו לזו‪,‬‬ ‫ובספר כנסת הגדולה כתב לולי‬ ‫וכשמניח את ראשו הוא מניח אותו‬ ‫דאינהו בקיאי במעשיהם טפי מינן‬ ‫על כולן כאחד‪.‬‬ ‫הייתי אומר דמה שנוהגין כן הוא‪.‬‬ ‫והאמרי אמת מבאר‪ ,‬שלא שייך‬ ‫הוא מפני שהנחת הטלית בראש‬ ‫מריבה ומחלוקת רק כשיש פירוד‬ ‫כולה מהרה נתנה דבר אחר על‬ ‫בין הדבקים‪ ,‬אבל כשמתחברים‬ ‫גבה שלא יתכלה מהרה וכיון‬ ‫כולן כאחד ושוררת אחדות‬ ‫שהוצרכו לכך מפני חיזוק לכבוד‬ ‫ביניהם‪ ,‬מעתה שוב אין מקום‬ ‫ולתפארת עושין העטרה מכלי‬ ‫לפירוד ומריבה‪) .‬משחת שמן‬ ‫מילת‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫מהג"ר חיי שאול קויפמן זצ"ל(‬ ‫משמע דעתו דמותר להפך הטלית‪,‬‬ ‫וכן משמע במגן אברהם סימן ח'‬ ‫ביטול תורה לעומת בזוי תורה‬ ‫ס"ק ה' לכן נראה להקל אם נקרע‬ ‫למעלה וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫רש"י כ"ח י"א וישכב במקום‬ ‫ובשערי תשובה שם סק"ב חולק על‬ ‫ההוא‪ .‬לשון מעוט; באותו מקום‬ ‫האליה רבה‪ ,‬וז"ל‪ :‬והראייה‬ ‫שכב אבל י"ד שנים ששמש בבית‬ ‫שמביא הא"ר בשם זקינו אינו ראי'‬ ‫עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה עוסק‬ ‫כ"כ דכיון דמעשה נסים היו שמא‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫לא היו בדרך דביקות זה בזה כ"א‬ ‫ל"א ל"ט‪-‬מ' גנבתי יום וגנבתי‬ ‫נעשה גוש א' בלול מכולם‪ .‬אך‬ ‫לילה‪ .‬הייתי ביום אכלני חרב וקרח‬ ‫בלא"ה אין ראייה מדברי אגדה‬ ‫ואסמכתא בעלמא קאמר‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫הלילה ללימוד התורה כי אז היה‬ ‫בלילה ותדד שנתי מעיני‪ 36 .‬שנה‬ ‫שקט וטוב במיוחד ללימוד התורה‪.‬‬ ‫לא ישן חוץ מלילה זו‪ .‬למה?‬ ‫אבל כשהיה בדרך‪ ,‬גם ביום היה‬ ‫באבות פרק ג' משנה ד' אומר‬ ‫שקט כי הוא היה לבד‪ ,‬ממילא היה‬ ‫התנא בזה"ל‪ :‬רבי חנינא בן חכינאי‬ ‫יכול להרשות לעצמו לישון‪.‬‬ ‫אומר הנעור בלילה‪ .‬והמהלך בדרך‬ ‫יחידי‪ .‬והמפנה לבו לבטלה‪ .‬הרי זה‬ ‫סולם‬ ‫מתחייב בנפשו‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬למה יש חיוב מיתה על‬ ‫כ"ח י"ב ויחלם והנה סלם מצב‬ ‫ביטול תורה?‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימה‬ ‫ותי' הג"ר חיים עוזר גורביץ‬ ‫ועי' בבעל הטורים‪ :‬סולם‬ ‫שליט"א‪ ,‬דאי' בגמ' עירובין ס"ה‪.‬‬ ‫בגימטריא קול שקול תפלת‬ ‫לא איברי סיהרא אלא לגירסא‪ ,‬פי'‬ ‫הצדיקים הוא סולם למלאכים‬ ‫'לא נברא הלילה אלא ללימוד‬ ‫לעלות בו וכן עלה המלאך בלהב‬ ‫תורה'‪ .‬כי ביום יש הרבה טרדות‬ ‫הקרבן‪ ,‬והתפלה היא העבודה לכך‬ ‫ובלילה כשהכל רגוע ושקט אפשר‬ ‫כל מי שמכוון בתפלתו הסולם‬ ‫ללמוד יותר בקלות‪ .‬מי שמבטל‬ ‫שלם בשליבותיו ויכולים לעלות‬ ‫זמן כזה שהוא שקט ואפשר ללמוד‬ ‫בו‪ .‬סולם‪ :‬בגימטריא ממון‬ ‫יותר טוב‪ ,‬זה לא רק ביטול תורה‬ ‫ובגימטריא עוני כי זה ישפיל וזה‬ ‫אלא ביזוי תורה‪ .‬ממילא‪ :‬הנעור‬ ‫ירים‪.‬‬ ‫בלילה‪ .‬והמהלך בדרך יחידי‪,‬‬ ‫שניהם נמצאים במצב של שקט‪,‬‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורדים‪,‬‬ ‫ובכל זאת מחליטים שהם מפנים‬ ‫לבם לבטלה‪ ,‬זה בזיון תורה‬ ‫מי הם המלאכים?‬ ‫ומתחייב בנפשו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬יעקב אבינו היה בישיבה או‬ ‫אצל לבן והיה צריך לנצל שעות‬ ‫‪10‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ועי' עוד בתרגום יונתן בן עוזיאל‬ ‫כ"ח י"ב ויחלם והנה סלם מצב‬ ‫כאן‪ ,‬והא תרין מלאכיא דאזלו‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימה והנה‬ ‫לסדום ואטרדו מן מחיצתהון מן‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪.‬‬ ‫בגלל דגליין מסטירין דמרי עלמא‬ ‫מי היו המלאכים האלו שעלו‬ ‫והוו מטרידין ואזלין עד זמן דנפק‬ ‫בסולם?‬ ‫יעקב מבית אבוי והינון לוון יתיה‬ ‫ועי' ברא"ש בסוף פרשת בראשית‬ ‫בחיסדא עד בית אל ובההוא יומא‬ ‫ו' ב' וז"ל‪ :‬ויראו בני־האלהים‬ ‫סלקין לשמי מרומא‪.‬‬ ‫את־בנות האדם כי טבת הנה ויקחו‬ ‫ובלשון הקודש‪ :‬והנה שני מלאכים‬ ‫להם נשים מכל אשר בחרו‪ .‬ויראו‬ ‫שהלכו לסדום ‪,‬ונדחו ממחיצתם‬ ‫בני האלהים את בנות האדם כי‬ ‫משום שגילו סודותיו של אדון‬ ‫טובות הנה פי' יפות כמו שבע‬ ‫העולם ‪,‬והיו נדחים והולכים עד‬ ‫פרות הטובות ובמדרש טובת‬ ‫הזמן שיצא יעקב מבית אביו ‪.‬והם‬ ‫כתיב‪ ,‬נערה בתולה צדקת היתה‬ ‫ליוו אותו בחסד עד בית אל‪.‬‬ ‫וכשירדו בני האלהים א"ל תשמעי‬ ‫ודומה לזה בדעת זקנים מבעלי‬ ‫לנו וא"ל לא אשמע לכם אם לא‬ ‫התוס' כאן וז"ל‪ :‬ד"א והנה מלאכי‬ ‫תעשו הדבר הזה שתתנו לי כנפים‬ ‫אלהים עולים היינו המלאכים‬ ‫שלכם כד"א שש כנפים לאחד נתנו‬ ‫שהלכו להפוך את סדום שתלו‬ ‫לה כנפיהם מיד פרחה לשמים‬ ‫הכבוד לעצמן שאמרו כי משחיתים‬ ‫ונמלטה מן העבירה ואחזה פני‬ ‫אנחנו וגם גלו מסתורין של הקב"ה‬ ‫כסא והקב"ה פרש עליה עננו‬ ‫ולכך נדחו ממחיצתו של הקב"ה‬ ‫וקבלה וקבעה במזלות והיינו מזל‬ ‫קל"ה שנים ועכשיו עלו‪.‬‬ ‫בתולה והמלאכים נשארו בארץ‬ ‫ולא יכלו לעלות עד שמצאו סולם‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורדים‬ ‫שיעקב אבינו חלם ועלו‪ ,‬הה"ד‬ ‫בו‬ ‫והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים‬ ‫בו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫שם ל"ב ב‪-‬ג ויעקב הלך לדרכו‬ ‫ויפגעו־בו מלאכי אלהים‪ .‬ויאמר‬ ‫וברש"י מבאר‪ :‬עולים וירדים‪.‬‬ ‫יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה‬ ‫עולים תחלה ואחר כך יורדים?‬ ‫ויקרא שם־המקום ההוא מחנים‪.‬‬ ‫מלאכים שלווהו בארץ אין יוצאים‬ ‫ורש"י מפרש שם‪ :‬ויפגעו בו‬ ‫חוצה לארץ‪ ,‬ועלו לרקיע וירדו‬ ‫מלאכי אלהים‪ .‬מלאכים של ארץ‬ ‫מלאכי חוצה לארץ ללוותו‪ .‬ולהלן‬ ‫ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ‪.‬‬ ‫פסוק י"ג והנה ה' נצב עליו‪ ,‬אומר‬ ‫מחנים‪ .‬שתי מחנות‪ ,‬של חוצה‬ ‫רש"י לשמרו‪.‬‬ ‫לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ‬ ‫ובמזרחי שם‪ :‬דמדקאמר עולים‬ ‫ישראל שבאו לקראתו )ע' תנחומא‬ ‫תחלה ואח"כ יורדים ואין זה אלא‬ ‫פ' וישלח(‪ .‬ולא כתיב שם שה' נצב‬ ‫במלאכים של לוייה שמלאכים‬ ‫עליו לשמרו?‬ ‫שלווהו בארץ אינן יוצאין בחוצה‬ ‫ומפרש השפת אמת‪ ,‬שמלאכי ארץ‬ ‫לארץ ולפיכך עלו תחלה ואח"כ‬ ‫ישראל הם יותר חשובים ולא‬ ‫ירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו‬ ‫צריכים לחכות למלאכי חו"ל‪,‬‬ ‫בחוצ' לארץ כמו שדרשו בב"ר‬ ‫משא"כ מלאכי חו"ל חייבים‬ ‫וביני וביני בין עליית מלאכי ארץ‬ ‫לחכות עד שמלאכי א"י מגיעים‪.‬‬ ‫ישראל לירידת מלאכי חוצה לארץ‬ ‫ולכן כשיצא לחו"ל מלאכי א"י‬ ‫נשאר יעקב בלא שמירה והיה צריך‬ ‫עולים ורק אחרי זה מלאכי חו"ל‬ ‫לשמירה בלי ספק צ"ל בהכרח‬ ‫יורדים ובינתיים ה' נצב עליו‪ .‬אבל‬ ‫דפי' והנה ה' נצב עליו אינו אלא‬ ‫כשחזר יעקב אבינו‪ ,‬מלאכי חו"ל‬ ‫על יעקב לשומרו‪.‬‬ ‫היו מחכים עד שמלאכי א"י הגיעו‬ ‫ובספר שפת אמת )תרס"א( העיר‪,‬‬ ‫ללוות אותו‪ ,‬ורק אז נפרדו ממנו‪,‬‬ ‫שאם היה נצרך לשמירה ברגע קטן‬ ‫ולכן כתוב שם מחניים כי היה רגע‬ ‫זה מדוע א"כ לא מצינו שמירה זו‬ ‫ששתי מחנות המלאכים היו שם‬ ‫להלן בסוף הפרשה כשחזר לארץ‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫ישראל והתחלפו המלאכים‪ ,‬דכתיב‬ ‫‪12‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫בפרשת לך לך י"ב ג' כתיב ונברכו‬ ‫ובזה מפרש מה שאומרים בליל‬ ‫בך כל משפחת האדמה‪ .‬ובפרשת‬ ‫שבת בפיוט של 'שלום עליכם'‪,‬‬ ‫ויצא כ"ח י"ד כתיב אצל יעקב‬ ‫צאתכם לשלום‪ .‬כי מלאכי חול הם‬ ‫אבינו‪ ,‬ונברכו בך כל־משפחת‬ ‫חייבם לחכות על מלאכי שבת‬ ‫האדמה "ובזרעך"‪ .‬ונראה לי‪,‬‬ ‫שהם יותר חשובים‪ ,‬ולכן אומרים‬ ‫שאצל אברהם לא אמר ובזרעך כי‬ ‫קודם 'שלום עליכם' למלאכי שבת‬ ‫ישמעאל ובני קטורה גם היה זרעו‪,‬‬ ‫ורק אחרי זה 'צאתכם לשלום'‬ ‫ובהם לא מברכין אפילו לא‬ ‫למלאכי חול‪.‬‬ ‫האומות העולם‪ .‬אבל יעקב אבינו‬ ‫שמטתו שלמה‪ ,‬לכן אומר‬ ‫ובחזקוני מביא בזה"ל‪ :‬בתרגום‬ ‫"ובזרעך"‪.‬‬ ‫ירושלמי מפרש‪ ,‬המלאכים שהיו‬ ‫ממונים ללוותו היו עולים למעלה‬ ‫מהיכן היה לו שמן אחרי‬ ‫לבשר לשאר המלאכים בואו‬ ‫למטה וראו את יעקב הנחמד‬ ‫שאליפז שדד אותו?‬ ‫למראה שדמותו חקוק בכסא‬ ‫הכבוד והיו המלאכים עולים‬ ‫כ"ח י"ח וישכם יעקב בבקר ויקח‬ ‫ויורדים ומסתכלים בו‪.‬‬ ‫את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם‬ ‫אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה‪.‬‬ ‫והקשה הפענח רזא וז"ל‪ :‬ויצוק‬ ‫אצל אברהם אבינו‪' :‬ונברכו‬ ‫שמן על ראשה‪ ,‬וקשה הלא אליפז‬ ‫בך כל משפחת האדמה'‪ ,‬ואצל‬ ‫בן עשו רדף אחריו וגזל ממנו כל‬ ‫יעקב אבינו‪' :‬ונברכו בך‬ ‫אשר לו ומהיכן נטל א"כ השמן‪,‬‬ ‫כל־משפחת האדמה‬ ‫וי"ל דמקלו נשאר לו כדכתיב כי‬ ‫"ובזרעך"'‬ ‫במקלי וגו' והוא היה חלול‬ ‫‪13‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫הסלם עומד‪ ,‬שקרא אותו בית‬ ‫שהביאו עמו תמיד מלא שמן‬ ‫אלהים‪ ,‬והיא עיר לוז‪.‬‬ ‫שהי"ל להדליק ללמוד תורה‪.‬‬ ‫והקשה הג"ר חיים שאול קויפמן‬ ‫ועי' ברמב"ן כ"ח י"ז ושם אותה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬למה הטריח את עצמו לקחת‬ ‫מצבה בתוך המקום‪ ,‬וירד לו שמן‬ ‫את האבן עד לשם‪ ,‬ולא סמך‬ ‫מן השמים ויצק עליה‪ ,‬שנאמר‬ ‫שימצא איזה אבן במקום ההוא?‬ ‫"ויצק שמן על ראשה"‪.‬‬ ‫וכן אברהם שלקח עצים לעקדה‬ ‫ולא סמך על מה שימצא שם?‬ ‫היכן היתה המצבה הזו?‬ ‫ומתרץ‪ ,‬כשיש התעוררות לעשות‬ ‫דבר טוב כמו מצבה‪ ,‬צריך להתחיל‬ ‫כ"ח י"ז‪-‬י"ט אין זה כי אם־בית‬ ‫מיד ולא לדחותה‪.‬‬ ‫אלקים וזה שער השמים וגו' ויקח‬ ‫וכעין זה שמעתי מהג"ר בצלאל‬ ‫את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם‬ ‫ראקוב זצ"ל אב"ד דגייטסהעד‪ ,‬על‬ ‫אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה‪.‬‬ ‫מה שאומרים כל בקר לפני‬ ‫ויקרא את־שם־המקום ההוא‬ ‫השמונה עשרה‪ :‬אשרי איש‬ ‫בית־אל‪.‬‬ ‫שישמע למצוותך ותורתך ודברך‬ ‫והרמב"ן פסוק י"ז מבאר וז"ל‪:‬‬ ‫ישים על לבו‪ .‬למה לא אל תוך‬ ‫והאבן אשר שם מצבה‪ ,‬לא במקום‬ ‫לבו?‬ ‫שכיבתו הקים אותה‪ ,‬שהרי באר‬ ‫והסביר‪ ,‬כי לפעמים יש לאדם איזה‬ ‫שבע איננו בית אל‪ ,‬והוא בבית אל‬ ‫התעוררות‪ ,‬ואם הוא לא מוכן לזה‪,‬‬ ‫העמיד אותה ולשם חזר בשובו‪,‬‬ ‫אז עד שינצל את ההתעוררות‬ ‫שנאמר )בראשית ל"ה‪:‬א'( "קום‬ ‫ההיא‪ ,‬היא כבר תחלוף ממנו‪ .‬לכן‬ ‫עלה בית אל ועשה שם מזבח לאל‬ ‫מה שהוא אמור לעשות‪ ,‬לשים‬ ‫הנראה אליך" וגו'‪ ,‬אבל הקים‬ ‫דברי תורה על לבו‪ ,‬כך אם יפתח‬ ‫אותה כנגד השפוע במקום שראש‬ ‫לבו‪ ,‬אז מיד נופל פנימה מה שהיה‬ ‫מונח עליו‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫דרוק זצ"ל שאם היה כתוב‬ ‫והשיבותי בשלום‪ ,‬אז היינו‬ ‫כל המתפלל בירושלם כאלו‬ ‫אומרים שהקב"ה הביא אותו‬ ‫מתפלל לפני כסא הכבוד‬ ‫חזרה‪ .‬כי הקב"ה עושה הכל‪ .‬אבל‬ ‫אם כתוב ושבתי‪ ,‬כאילו יעקב חוזר‬ ‫עי' ברמב"ן כ"ח י"ז והנה הר‬ ‫בכוחות עצמו‪ ,‬והרי אנחנו לא‬ ‫המוריה טוב לתפלה‪ ,‬וגם בית אל‬ ‫עושים כלום בעולם‪ ,‬כי הכל בידי‬ ‫מקום ראוי לעבד שם האלקים‪ .‬וכו'‬ ‫שמים חוץ מיראת שמים‪ .‬ואם‬ ‫השכים יעקב בבקר בפחד גדול‪,‬‬ ‫כתוב בלשון שיעקב עושה וחוזר‬ ‫ואמר‪ ,‬ביתו של הקב"ה במקום‬ ‫בכוחות עצמו‪ ,‬הרי זה חייב להיות‬ ‫הזה‪ ,‬שנאמר "ויירא ויאמר מה‬ ‫ברוחניות ששם יש לנו בחירה‪.‬‬ ‫נורא המקום"‪ ,‬מכאן אתה למד‬ ‫אבל להתפלל כדי להצליח‬ ‫שכל המתפלל בירושלם כאלו‬ ‫בבחירה מותר‪ ,‬כי על אף שהכל‬ ‫מתפלל לפני כסא הכבוד‪ ,‬ששער‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪,‬‬ ‫שמים הוא פתוח לשמע תפלתן של‬ ‫אבל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול‬ ‫ישראל‪ ,‬שנאמר "וזה שער‬ ‫לו‪ .‬עצם מה שהוא מתפלל נקרא‬ ‫השמים"‪.‬‬ ‫שהוא כבר בחר‪.‬‬ ‫ושבתי בשלום ‪ -‬שלם מן‬ ‫עשר אעשרנו ‪' -‬חומש'‬ ‫החטא‬ ‫כ"ח כ"ב וכל אשר תתן־לי עשר‬ ‫כ"ח כ"א ושבתי בשלום אל־בית‬ ‫אעשרנו לך‪ .‬מביא הבעל הטורים‬ ‫אבי ואומר רש"י‪ :‬בשלום‪ .‬שלם מן‬ ‫רמז‪' :‬עשר אעשרנו' בגימטריא‬ ‫החטא‪ ,‬שלא אלמד מדרכי לבן‪.‬‬ ‫'וזהו כל המבזבז אל יבזבז יותר‬ ‫מהיכן ידע רש"י שמדובר בשמירה‬ ‫מחומש'‪.‬‬ ‫מן החטא? מבאר הג"ר מרדכי‬ ‫‪15‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫הבאר‪ ,‬מפני שאתמול שקעה‬ ‫השמש לפני זמנה‪ ,‬וחוששים שמא‬ ‫מי הוא שיטיף להם מוסר?‬ ‫גם היום יקרה המקרה הזה‪ ,‬ויצרכו‬ ‫לראות צאנם בחושך‪ .‬ולכן הודיעם‬ ‫כ"ט ד' ויאמר להם יעקב אחי מאין‬ ‫שמה שהיה אתמול‪ ,‬אין אלו‬ ‫אתם‪ .‬הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה‬ ‫מעשים שבכל יום והן עוד היום‬ ‫רגיל לבאר‪ ,‬שלפני שאדם נותן‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫מוסר לחברו‪ ,‬ראוי שיקדים ויאמר‬ ‫לו גם משהו ידידותי וחם‪ .‬שהרי‪,‬‬ ‫למה רחל אינה קבורה אצל‬ ‫ממתי היו אנשי חרן אחים ליעקב?‬ ‫יעקב?‬ ‫אלא שמכיוון שרצה יעקב להוכיח‬ ‫אותם‪ ,‬פתח בדברים יפים‬ ‫כ"ט י"א וישק יעקב לרחל וישא‬ ‫וידידותיים‪ ,‬כדי שיוכלו לקבל את‬ ‫את־קלו ויבך‬ ‫דברי המוסר ביתר קלות‪) .‬ראיתי‬ ‫וברש"י שם‪ :‬ויבך‪ .‬לפי שצפה‬ ‫גם בספר משחת שמן של הג"ר‬ ‫ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו‬ ‫חיים שאול קויפמן זצ"ל בשם הג"ר‬ ‫לקבורה‪.‬‬ ‫יוסף שלמה כהנמן זצ"ל הרב‬ ‫ובפרק ל' פסוק ט"ו לכן ישכב עמך‬ ‫מפוניב'ז(‬ ‫הלילה‪ .‬שלי היתה שכיבת לילה זו‪,‬‬ ‫הספורנו מבאר וז"ל‪ :‬הן עוד היום‬ ‫ואני נותנה לך תחת דודאי בנך‪,‬‬ ‫גדול‪ .‬הצדיק ימאס את העול גם כן‬ ‫ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא‬ ‫אל האחרים‪ ,‬כאמרו "תועבת‬ ‫זכתה להקבר עמו )נדה ל"א(‪.‬‬ ‫צדיקים איש עול" )משלי כ"ט‬ ‫ובפרשת ויחי פרק מ"ח פסוק ז' על‬ ‫כ"ז(‪.‬‬ ‫ובספר הר סיני מתרץ‪ ,‬שיעקב עשה‬ ‫הפסוק ואני בבאי מפדן מתה עלי‬ ‫לעצמו חשבון‪ ,‬שהסיבה שהם‬ ‫רחל בארץ כנען בדרך בעוד‬ ‫מקדימין להתאסף עם המקנה אל‬ ‫כברת־ארץ לבא אפרתה ואקברה‬ ‫‪16‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫וביאר הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל‪,‬‬ ‫שם בדרך אפרת הוא בית לחם‪.‬‬ ‫שהכל הוא דבר אחד‪ .‬מאחר‬ ‫אומר רש"י אקברה שם‪ .‬ולא‬ ‫שזלזלה במשכב יעקב‪ ,‬נטעה‬ ‫הולכתיה אפלו לבית לחם‬ ‫פירוד בינה לבין יעקב‪ ,‬ולכן היא‬ ‫להכניסה לארץ‪ ,‬וידעתי שיש בלבך‬ ‫לא קבורה אצלו‪ .‬וכשפגש יעקב‬ ‫עלי; אבל דע לך שעל פי הדבור‬ ‫בפעם ראשונה את רחל‪ ,‬הרגיש‬ ‫קברתיה שם‪ ,‬שתהא לעזרה לבניה‬ ‫בזה שיש קילקול בחיבור הזה ולכן‬ ‫כשיגלה אותם נבוזראדן‪ ,‬והיו‬ ‫בכה‪.‬‬ ‫עוברים דרך שם‪ ,‬יוצאת רחל על‬ ‫ומאחר שמעשה אבות סימן לבנים‪,‬‬ ‫קברה ובוכה ומבקשת עליהם‬ ‫היא השרישה בקילקול שלה גם‬ ‫רחמים‪ ,‬שנאמר קול ברמה נשמע‬ ‫פירוד לבנים בדורות מאוחרים‪,‬‬ ‫וגו' והקב"ה משיבה יש שכר‬ ‫ובני ישראל היו מוכרחים לצאת‬ ‫לפעלתך נאם ה' ושבו בנים‬ ‫לגלות בגלל זה‪ .‬ואם היא גרמה‬ ‫לגבולם )ירמיהו ל"א(‪.‬‬ ‫שהם חייבים גלות‪ ,‬היא גם צריכה‬ ‫וקשה‪ ,‬למה בעת השידוך הוא כבר‬ ‫לדאוג‪ ,‬שתהיה להם לעזרה כשהיא‬ ‫עסוק בקבורה שלו? וכבר אמר‬ ‫קבורה בבית לחם‪.‬‬ ‫שלמה המלך ע"ה בקהלת ג' ד' עת‬ ‫ספוד ועת רקוד?‬ ‫האם עשיו רצה שיעקב ימות‬ ‫עוד קשה‪ ,‬מה היתה הסיבה שהיא‬ ‫במציאות או רק על פי לומדות‬ ‫אננה קבורה עם יעקב? האם זה‬ ‫בגלל שזלזלה במשכב הצדיק כמו‬ ‫של 'עני חשוב כמת'?‬ ‫שאמר רש"י בפרשת וישלח או‬ ‫שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם‬ ‫כ"ט י"א וישק יעקב לרחל וישא‬ ‫נבוזראדן‪ ,‬והיו עוברים דרך שם‪,‬‬ ‫את־קלו ויבך‬ ‫יוצאת רחל על קברה ובוכה‬ ‫וברש"י שם‪ :‬ויבך‪ .‬ד"א לפי שבא‬ ‫ומבקשת עליהם רחמים כמו‬ ‫בידים רקניות; אמר‪ ,‬אליעזר עבד‬ ‫שמביא רש"י בפרשת ויחי?‬ ‫‪17‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫אי' בגמ' נדה ל"א‪ .‬תנו רבנן‪:‬‬ ‫אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים‬ ‫שלשה שותפין יש באדם ‪ -‬הקדוש‬ ‫ומגדנות ואני אין בידי כלום; לפי‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואביו‪ ,‬ואמו‪ .‬אביו‬ ‫שרדף אליפז בן עשו במצות אביו‬ ‫מזריע הלובן‪ ,‬שממנו עצמות‪,‬‬ ‫אחריו להרגו והשיגו‪ ,‬ולפי שגדל‬ ‫וגידים‪ ,‬וצפרנים‪ ,‬ומוח שבראשו‪,‬‬ ‫אליפז בחיקו של יצחק‪ ,‬משך ידיו‪.‬‬ ‫ולובן שבעין‪ .‬אמו מזרעת אודם‪,‬‬ ‫אמר לו מה אעשה לצווי של אבא?‬ ‫שממנו עור‪ ,‬ובשר‪ ,‬ושערות‪,‬‬ ‫אמר לו יעקב טל מה שבידי‪ ,‬והעני‬ ‫ושחור שבעין‪ .‬והקדוש ברוך הוא‬ ‫חשוב כמת‪.‬‬ ‫נותן בו רוח‪ ,‬ונשמה‪ ,‬וקלסתר‬ ‫והקשה הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל‬ ‫פנים‪ ,‬וראיית העין‪ ,‬ושמיעת האוזן‪,‬‬ ‫איך רצה אליפז לרצות את עשיו‬ ‫ודבור פה‪ ,‬והלוך רגלים‪ ,‬ובינה‪,‬‬ ‫עם הכסף של יעקב? הרי עשיו לא‬ ‫והשכל‪ .‬וכיון שהגיע זמנו להפטר‬ ‫רצה את יעקב מת על פי לומדות‬ ‫מן העולם‪ ,‬הקדוש ברוך הוא נוטל‬ ‫של עני חשוב כמת‪ ,‬אלא רצה‬ ‫חלקו וחלק אביו ואמו‪ ,‬מניח‬ ‫להרוג אותו במציאות? ותירץ‪,‬‬ ‫לפניהם‪.‬‬ ‫שעשיו רצה באמת רק הכסף של‬ ‫ומבאר המהרש"א אביו מזריע לובן‬ ‫יעקב ותו לא‪ ,‬ואם הוא מקבל את‬ ‫ממנו עצמות כו' ואמו מזרעת‬ ‫כל הכסף של יעקב ויודע שיעקב‬ ‫אודם שממנו עור ובשר כו'‪ .‬יש‬ ‫הולך לגלות אצל לבן בלי שום‬ ‫לכוון בזה שאמר לבן ליעקב אך‬ ‫כסף זה מרגיע ומרצה אותו‪.‬‬ ‫עצמי ובשרי אתה דהיינו שהיה‬ ‫קרובו מצד אביו יצחק שממנו עצם‬ ‫אך עצמי ובשרי אתה‬ ‫ומצד אמו רבקה שממנה בשר‬ ‫וק"ל‪.‬‬ ‫כ"ט י"ד ויאמר לו לבן אך עצמי‬ ‫ומוסיף הג"ר חיים שאול קויפמן‬ ‫ובשרי אתה‪.‬‬ ‫זצ"ל 'אך' הוא לשון מיעוט‪ ,‬לומר‬ ‫‪18‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ויש הרבה שיטות מי מהם היה‬ ‫שבחלק הנשמה הם מועטין‪ ,‬שבזה‬ ‫יותר יפה ומה זה תואר ומה זה‬ ‫אין לבן הרשע שוה ליעקב הצדיק‪.‬‬ ‫מראה‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב הערוך לנר שם‪,‬‬ ‫וברש"י מבאר רכות‪ .‬שהיתה‬ ‫שאמר לו לבן 'אך עצמי ובשרי' כי‬ ‫סבורה לעלות בגורלו של עשו‬ ‫מתחילה כששמע את שמע יעקב‬ ‫ובוכה‪ ,‬שהיו הכל אומרים שני‬ ‫אבינו מבן אחותו‪ ,‬אמר לבן ודאי‬ ‫בנים לרבקה ושתי בנות ללבן‪,‬‬ ‫זה דומה לי ברמאות בעבור שבן‬ ‫הגדולה לגדול והקטנה לקטן )בבא‬ ‫אחותי הוא ורוב בנים הולכין אחר‬ ‫בתרא קכ"ג(‪.‬‬ ‫אחי האם‪ ,‬ולכן אני צריך להישמר‬ ‫תאר‪ .‬הוא צורת הפרצוף‪ ,‬לשון‬ ‫ממנו‪ .‬ובבא אליו ולא ראה בידו‬ ‫יתארהו בשרד‪.‬‬ ‫מאומה וסיפר לו יעקב כל הדברים‬ ‫מראה‪ .‬הוא זיו קלסתר‪.‬‬ ‫האלה שלקח אליפז כל אשר לו‪ ,‬אז‬ ‫ובאבן עזרא פי'‪ :‬רכות‪ .‬כמשמעו‬ ‫אמר לבן‪' ,‬אך' עצמי ובשרי אתה‪,‬‬ ‫ויש שואלים למה היה כן בעבור‬ ‫אני רואה שאין אתה דומה לי אלא‬ ‫השם‬ ‫שמחשבות‬ ‫שחשבו‬ ‫בעצמי ובשרי בגוף‪ ,‬אבל לא בדעה‬ ‫כמחשבותיהם‪ ,‬וכל הנבראים‬ ‫והשכל וערמומיות‪ ,‬כי לולא זה‬ ‫ראויות צורתן להיות שוות ובן‬ ‫היית נזהר שלא לוקח את כל אשר‬ ‫אפרים אמר שהוא חסר אל"ף‬ ‫לך‪.‬‬ ‫וטעמו ארוכות והוא היה חסר‬ ‫אל"ף‪.‬‬ ‫רכות ‪ -‬תואר ‪ -‬מראה‬ ‫פי' דבריו‪ ,‬שהבן אפרים היה אמור‬ ‫להיות בן פרים‪.‬‬ ‫כ"ט י"ז ועיני לאה רכות ורחל‬ ‫ובטור הארוך מבאר‪ :‬ועיני לאה‬ ‫היתה יפת־תאר ויפת מראה‬ ‫רכות‪ .‬תרגום אונקלוס יאיאן פי'‬ ‫יפות כעגלה יפיפיה תרגם יונתן‬ ‫יאיא ורוצה לומר כי עיניה יפות‬ ‫‪19‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫כ"ט י"ט ויאמר לבן טוב תתי אתה‬ ‫ולא כולה אבל רחל כולה יפה‬ ‫לך מתתי אתה לאיש אחר‪.‬‬ ‫ומום אין בה‪ .‬וי"מ שבא לומר כי‬ ‫שמעתי מאאמו"ר זצ"ל‪ ,‬שהחשבון‬ ‫עיניה לבד רכות ושאר דופי אין בה‬ ‫של לבן היה פשוט מאוד‪:‬‬ ‫ורחל כולה יפה‪.‬‬ ‫יעקב יקים בית יהודי נאמן לה'‪.‬‬ ‫ובדעת זקנים מבעלי תוס' פירש‬ ‫רחל גם תקים בית יהודי כמותו‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬ועיני לאה רכות‪ .‬לשון רך‬ ‫אם יתן את רחל ליעקב יהיה בית‬ ‫וטוב כלומר שהיתה נראית יפה‬ ‫יהודי אחד מהם‪ .‬אם היא תתחתן‬ ‫מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה‬ ‫עם אחר‪ ,‬אז יהיו שתי בתים‬ ‫וילדה אבל רחל היתה משובחת‬ ‫יהודיים‪ .‬לכן שווה לתת את רחל‬ ‫ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן‬ ‫ליעקב ויהיה בית יהודי פחות‪.‬‬ ‫הבכי לפי שראתה שתפול לגורלו‬ ‫של עשו לפי שהיתה עקרה‬ ‫ברכה על שם העתיד‬ ‫ויגרשנה יעקב וישאנה עשו‪.‬‬ ‫וברשב"ם מבאר‪ :‬רכות ‪ -‬נאות‪.‬‬ ‫וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את‬ ‫וכלה שעיניה נאות אין כל גופה‬ ‫רחמה גו' פירוש שהוא שנא אותה‬ ‫צריך בדיקה‪ .‬ועיניים שחורות אינן‬ ‫שנאה נקודתית על מה שבאותו‬ ‫רכות כלבנות‪ .‬יפת תואר ‪ -‬כמו‬ ‫לילה היא לא גילתה שהיא לאה‪,‬‬ ‫במחוגה יתארהו דפוס החוטם‬ ‫ופירוש שני שרק ביחס לרחל היא‬ ‫והמצח והפה והלחיים‪ .‬יפת מראה‬ ‫היתה שנואה‪ ,‬ולפי שני הפירושים‬ ‫‪ -‬לבן ואדמדם‪.‬‬ ‫בזמן הנישואין היא לא היתה‬ ‫שנואה‪ ,‬דהרי כתוב שראובן היה‬ ‫למה רצה לבן שיעקב יקבל גם‬ ‫ראשית אוני שהיא התעברה‬ ‫את רחל?‬ ‫מביאה ראשונה‪ ,‬ובלילה יעקב‬ ‫עדיין חשב שזו רחל וא"כ לא‬ ‫‪20‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫קיבלו את הפקודה שהם צריכים‬ ‫היתה עדיין שנואה? ומה הפשט‬ ‫לעזוב ובני העיירה תבעו בחזרה‬ ‫'וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את‬ ‫את הפדיון שהם שלחו‪,‬‬ ‫רחמה'? כך הקשה הג"ר משה‬ ‫והמהרש"ם אמר שלא צריך‬ ‫שלופוברסקי זצ"ל‪.‬‬ ‫להחזיר‪ ,‬והוא הביא ראיה מהגמרא‬ ‫ונראה לבאר כך ‪ -‬הגמרא בברכות‬ ‫הזאת בברכות שהקב"ה שלח‬ ‫סג‪ :‬אומרת 'מאי היא ברכה‬ ‫ברכה לעובד על סמך העתיד‪ ,‬וכך‬ ‫שבירכו? אמר רב יהודה בר זבידא‬ ‫גם כאן הקב"ה שלח את הפקודה‬ ‫זו חמות ושמונה כלותיה שילדו‬ ‫על סמך הברכה שיקבלו אחר כך‪,‬‬ ‫ששה בכרס אחד‪ .‬ולמרות שארון‬ ‫אבל יש בזה מחלוקת‪.‬‬ ‫ה' היה בביתו רק שלשה חדשים‬ ‫‪ -‬היפה עיניים שם בברכות תמה‬ ‫ובהכרח שהם התעברו עוד לפני‬ ‫על דרש הגמרא הרי נתעברו קודם‬ ‫שהארון בא לביתו על סמך העתיד‪,‬‬ ‫שבא הארון והברכה לא באה‬ ‫המהרש"ם מבארזן שהיה מתמיד‬ ‫בזכותו‪ ,‬אבל בגמרא מבואר ‪.‬כמו‬ ‫עצום ושלט בכל מכמני התורה‪,‬‬ ‫המהרש"ם ולכאורה מכאן יש‬ ‫וכשהיו שואלים אותו שאלה היה‬ ‫מקור לדברי המהרש"ם‪ ,‬הרי‬ ‫נשען על הארון מהורהר ואומר‬ ‫הויפתח את רחמה זה בגלל שהיא‬ ‫ממסכת ברכות אין ראיה‪ ,‬משבת‬ ‫היתה שנואה ועכשיו היא עדיין לא‬ ‫אין ראיה‪ ,‬וכך היה עובר את כל‬ ‫שנואה‪ ,‬ומכאן מוכח שהקב"ה‬ ‫התורה כולה ובודק אם יש ראיה‬ ‫שולח ברכה כבר עכשיו על שם‬ ‫לנידון שבא לפניו‪ ,‬והיה פעם‬ ‫העתיד‪ ,‬אבל זה לא ראיה כל כך‪ ,‬כי‬ ‫שהקוזקים הגיעו לאיזו עיירה והיה‬ ‫הרי הסיבה שהיא עתידה להיות‬ ‫שם פחד גדול והיהודים שם שלחו‬ ‫שנואה היתה קיימת כבר עכשיו‪,‬‬ ‫קויטל עם פדיון גדול לרב'ה‬ ‫מיד כשהחליפו את רחל בלאה יש‬ ‫שיתפלל עליהם ובאמת הקוזקים‬ ‫כבר סיבה שהיא תהיה שנואה‪,‬‬ ‫עזבו‪ ,‬ואחר כך התברר שעוד לפני‬ ‫ומכיון שהסיבה כבר היתה קיימת‬ ‫שהרב'ה התפלל הקוזקים כבר‬ ‫‪21‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ד' על הפסוק מהלל אקרא‬ ‫זה לא נחשב ברכה על שם העתיד‪,‬‬ ‫ומן־איבי ‪ /‬ומאיבי אושע‪ ,‬מבארים‬ ‫אבל בציור של המהרש"ם ושל‬ ‫שכמו שאפשר לזכות בישועה דרך‬ ‫עובד אדום הגיתי לא היה שום‬ ‫תפילה ובקשה כן אפשר לזכות‬ ‫סיבה לברכה לפני כן )הג"ר אליהו‬ ‫דרך הלל‪ .‬כאשר אני קורא אל ה׳‬ ‫דיסקין שליט"א(‪.‬‬ ‫בהלל‪ ,‬אז אני נושע )מצודת דוד(‪.‬‬ ‫מהולל‪ ,‬ר"ל בעת כזאת שאיני‬ ‫הודאה בלי בקשה יכולה‬ ‫בצרה כלל‪ ,‬אז אקרא את ה' ואכנהו‬ ‫לעצור את ההשפעות‬ ‫בשם מהולל‪ ,‬שהוא מהולל תמיד‪,‬‬ ‫כי בצד הזה לא יתפללו ולא יחננו‬ ‫כ"ט ל"ה ותהר עוד ותלד בן‬ ‫על צרה‪ ,‬רק יהללוהו תמיד על‬ ‫ותאמר הפעם אודה את־ה' על־כן‬ ‫טובותיו‪ ,‬וע"י ההילול לבד מן‬ ‫קראה שמו יהודה ותעמד מלדת‪.‬‬ ‫אויבי אושע‪ ,‬ולא אצטרך לתפלה‬ ‫והטור הארוך מבאר וז"ל‪ :‬הפעם‬ ‫כלל )מלבי"ם(‪.‬‬ ‫אודה את ה'‪ .‬כנותן הודאה למקום‬ ‫ומשמע שהלל בלי בקשה מביא‬ ‫שנתן לה כל חלקה ולא בקשה על‬ ‫ישועה והשפעות‪ ,‬ובטור משמע‬ ‫יותר ועל כן עמדה מלדת‪.‬‬ ‫שזה עוצר את ההשפעות?‬ ‫האם יותר גרוע להודות בלי לבקש‬ ‫ואולי אין הדברים סותרים את‬ ‫יותר מאשר לא להודות בכלל?‬ ‫דברי הטור‪ ,‬משום שהלל והודאה‬ ‫מעניין שאנחנו נקראים יהודים על‬ ‫הם שני עניינים נפרדים‪.‬‬ ‫שם הודאה‪ .‬כנראה שזה עיקר‬ ‫כאשר אדם מודה להקב"ה על‬ ‫ההצטיינות שלנו שאנחנו מודים‪.‬‬ ‫טובה מסוימת ואינו מבקש עוד‪,‬‬ ‫מודים מטעם הודאה ומודים היפוך‬ ‫יש בכך מעין הבעת הסתפקות‬ ‫הכפירה‪.‬‬ ‫במה שכבר קיבל‪ ,‬כאילו קיבל את‬ ‫רק קצת קשה לי‪ ,‬כי המפרשים‬ ‫כל מה שהוא צריך בעניין זה‪.‬‬ ‫בתהלים י"ח‪-‬ד' ובשמואל ב' כ"ב‪-‬‬ ‫‪22‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ורחל שומעת את הטענה כנגדה‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הלל הוא שבח‬ ‫ואינה עונה לה‪ ,‬ובזה רואים שהיא‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ואינו מתייחס לטובה‬ ‫לא צרה ללאה‪ ,‬ולכן ויזכר אלהים‬ ‫מסוימת שקיבל האדם‪ ,‬אלא‬ ‫את־רחל וישמע אליה אלהים‬ ‫לגדולתו של הקב"ה ולהשפעתו‬ ‫ויפתח את־רחמה‪ .‬וזה מה שאומר‬ ‫המתמדת על העולם כולו‪ .‬ממילא‪,‬‬ ‫רש"י ל' כ"ב ויזכור אלהים את‬ ‫אין בהלל משום עצירת ההשפעות‬ ‫רחל‪ .‬זכר לה שמסרה סימניה‬ ‫וההמשכות‪.‬‬ ‫לאחותה‪.‬‬ ‫שתי אחיות‬ ‫האם יוסף נהפך לדינה או‬ ‫נתחלפו יוסף עם דינה‬ ‫ל' ט"ו ותאמר לה המעט קחתך‬ ‫את־אישי ולקחת גם את־דודאי בני‬ ‫ל' כ"א ואחר ילדה בת ותקרא‬ ‫ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה‬ ‫את־שמה דינה‪ .‬ופירש"י דינה‪.‬‬ ‫תחת דודאי בנך‪ .‬אסור לישא שתי‬ ‫פרשו רבותינו שדנה לאה דין‬ ‫אחיות והתורה קורא להם צרות‬ ‫בעצמה‪ ,‬אם זה זכר לא תהא רחל‬ ‫אחד לשני‪ .‬לפני מתן תורה אפילו‬ ‫אחותי כאחת השפחות‪ ,‬והתפללה‬ ‫אם היו מקיימין את התורה‪ ,‬אם‬ ‫עליו ונהפך לנקבה )ברכות ס'(‪.‬‬ ‫טעם המצווה לא היה נוגע לא היו‬ ‫והחזקוני מפרש‪ :‬ואחר ילדה בת‬ ‫מחויבין לקיימן‪ .‬והנה רחל לא‬ ‫אין כתיב בה הריון ללמדך שהיא‬ ‫ילדה מאחר שהם שתי אחיות‬ ‫היתה תאומים לזבולון‪ .‬ד״א לכך‬ ‫והקב"ה לא רצה שיצא ילד‬ ‫אין כתיב בה הריון לפי שלא היתה‬ ‫מאיסור ערוה‪ .‬אבל אחרי שהיא‬ ‫בת אלא בשעת לידה אבל כל זמן‬ ‫אמרה המעט קחתך את אישי‪,‬‬ ‫ההריון היתה בן‪ ,‬ולאה דנה‬ ‫ורחל לא ענתה לה‪ ,‬שבלי מסירת‬ ‫בעצמה כמו שפרש״י‪ .‬והחליף‬ ‫הסימנים היה יעקב הבעל של רחל‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫חייב להגיד ליעקב שרצית לפגוע‬ ‫יוסף בדינה כמו שיסד הפייט עובר‬ ‫בו ואני לא נתתי לך רשות‪.‬‬ ‫להמיר בבטן אחות‪.‬‬ ‫לבן ‪ -‬בלעם ‪ -‬נבל‬ ‫יש־לאל ידי לעשות עמכם רע‬ ‫הג"ר יהודא פתייה זצ"ל מביא‬ ‫ל"א כ"ט יש־לאל ידי לעשות‬ ‫שלבן היה ‪ 3‬פעמים בגלגול והם‬ ‫עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר‬ ‫מרומזים בשמו‪:‬‬ ‫אלי 'לאמר' השמר לך מדבר‬ ‫לבן בלעם ונבל הכרמלי‪ ,‬שעליו‬ ‫עם־יעקב מטוב עד־רע‪.‬‬ ‫כתוב בשמואל א כ"ה כ"ה כי‬ ‫איך הוא אומר יש לאל ידי ומיד‬ ‫כשמו כן־הוא נבל שמו ונבלה עמו‬ ‫אומר שהקב"ה לא נותן לו לעשות‬ ‫והנה שלושתם מרומזים גם בפסוק‬ ‫רע? הרי הוא לא יכול מאחר‬ ‫בהפטרה בחוקותי וזה בירמיהו י"ז‬ ‫שהקב"ה פשוט לא מסכים?‬ ‫י"א‪:‬‬ ‫עוד צריך ביאור‪ ,‬למה מספר לבן‬ ‫קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא‬ ‫ליעקב שרצה לעשות לו רע אבל‬ ‫במשפט בחצי ימו יעזבנו‬ ‫הקב"ה לא נתן לו אישור לזה?‬ ‫ובאחריתו יהיה נבל‪.‬‬ ‫ותי' הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל שלבן‬ ‫התרגום אומר על גל עד דגורא‪.‬‬ ‫לא היה יכול להתאפק‪ ,‬וכשהקב"ה‬ ‫'קרא דגר' זה לבן שביקש מיעקב‬ ‫דבר איתו פעם אחת היה חייב‬ ‫לעשות גל עד לעדות‪.‬‬ ‫לספר ליעקב על אף שהוא מודה‬ ‫'ולא ילד'‪ ,‬הבנות נולדו כשבירך‬ ‫על האמת שרצה לעשות רע‪.‬‬ ‫יצחק את יעקב‪ ,‬והבנים רק‬ ‫מה זה שלבן אומר 'לאמר'? וגם‬ ‫כשיעקב היה אצלו‪ ,‬וכמו שמביא‬ ‫על זה שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק‬ ‫רש"י ל' כ"ז נחשתי‪ .‬מנחש היה‪,‬‬ ‫זצ"ל שהקב"ה אמר לו לאמר‪ ,‬אתה‬ ‫נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי‬ ‫‪24‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫הזה‬ ‫לא־תעבר אלי את־הגל‬ ‫ברכה; כשבאת לכאן לא היו לי‬ ‫ואת־המצבה הזאת לרעה‪.‬‬ ‫בנים‪ ,‬שנאמר והנה רחל בתו באה‬ ‫יש לדקדק בלשונו של לבן שלגבי‬ ‫עם הצאן )בראשית כ״ט‪:‬ו׳(‪ ,‬אפשר‬ ‫עצמו אמר 'אם לא אעבור את הגל‬ ‫יש לו בנים והוא שולח בתו אצל‬ ‫הזה' ולא הזכיר המצבה‪ ,‬וכשדיבר‬ ‫הרועים? עכשיו היו לו בנים‪,‬‬ ‫אל יעקב אמר 'אתה לא תעבור אלי‬ ‫שנאמר וישמע את דברי בני לבן‬ ‫את הגל הזה ואת המצבה הזאת'‬ ‫)שם ל"א(‪.‬‬ ‫שהזכיר שניהם‪ .‬והגאון המהרי"ל‬ ‫'עשה עשר ולא במשפט' פי' לבן‬ ‫דיסקין זצ"ל אמר לפרש עפ"י מאי‬ ‫גונב ומרמה‪ ,‬וזה מה שעשה ליעקב‬ ‫דקיי"ל בסנהדרין נ"ז‪ :‬דבן נח נהרג‬ ‫שרימה אותו עשרת מונים‪.‬‬ ‫עפ"י עד אחד ואין צריך שני עדים‬ ‫'בחצי ימיו יעזבנו' זה בלעם שמת‬ ‫כמו בבני ישראל‪ ,‬ולכן אצל עצמו‬ ‫לפני הגיעו לגיל ‪) 35‬ימי שנותיהם‬ ‫הזכיר רק עד אחד שהוא 'הגל'‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬וחצי מזה הוא ‪(35‬‬ ‫אבל אצל יעקב הזכיר שני עדים‬ ‫כמו שהגמ' בסנהדרין אומרת‪.‬‬ ‫'הגל והמצבה'‪.‬‬ ‫'ובאחריתו יהיה נבל' ובגלגול‬ ‫ויש לומר בזה עוד בהקדם מה‬ ‫האחרון יהיה נבל‪.‬‬ ‫שכתב בדעת זקנים מבעלי התוס'‬ ‫שנעצו חרב בגל גם לעדות‪ ,‬ולכך‬ ‫לבן ‪ -‬בלעם‬ ‫בלעם לקה בשניהם דאמרינן‬ ‫בסנהדרין ק"ה‪ .‬הוא לבן הוא בעור‬ ‫ל"א נ"א‪-‬נ"ב ויאמר לבן ליעקב‬ ‫הוא כושן רשעתים‪ .‬שכן דרך‬ ‫הנה הגל הזה והנה המצבה אשר‬ ‫המכזבים והמשקרים באמונתם‬ ‫יריתי ביני ובינך‪ .‬עד הגל הזה‬ ‫להיות לוקים על ידי העדים‪,‬‬ ‫ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר‬ ‫ובלעם נלקה בגל כדכתיב בפרשת‬ ‫אליך את־הגל הזה ואם־אתה‬ ‫בלק כ"ב כ"ה 'ותלחץ רגל בלעם‬ ‫אל הקיר' ואותו קיר הגל היה‪,‬‬ ‫‪25‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫שמן של הג"ר חיים שאול קויפמן‬ ‫ובחרב דכתיב שם ל"א ח' 'ואת‬ ‫זצ"ל(‬ ‫בלעם בן בעור הרגו בחרב'‪.‬‬ ‫ענינים שונים‬ ‫ולפי דבריו מובן מה שכתב רש"י‬ ‫שם כ"ב כ"ד 'ויעמוד במשעול‬ ‫וכל החיים יודוך סלה ויהללו את‬ ‫הכרמים גדר מזה וגדר מזה' ‪ -‬סתם‬ ‫שמך באמת‪ .‬שמעתי לפני שנים‬ ‫גדר של אבנים הוא‪ .‬ולכאורה מה‬ ‫ממורי ורבי הג"ר עזריאל רוזנבוים‬ ‫רצה רש"י להודיענו בזה? אלא‬ ‫זצ"ל מגייטסהעד‪ ,‬שנפטר בשבת‬ ‫שבא להשמיענו זאת‪ ,‬שהטעם‬ ‫שעברה‪ ,‬שאם חושבים שהקב"ה‬ ‫מדוע לקה בגדר אבנים זה‪ ,‬משום‬ ‫עזר לנו לעשות‪ ,‬זה נקרא‬ ‫שהיא היתה האבן הזו שהעמיד‬ ‫שמהללים אבל לא באמת‪ ,‬כי על‬ ‫לעד שלא יעבור אליו לרעה‪,‬‬ ‫פי האמת אנחנו לא עושים כלום‬ ‫וכשרצה בלעם להפר שבועתו בא‬ ‫והקב"ה עושה הכל‪ .‬ואם מהללים‬ ‫העד ולקה בו‪.‬ומה שלא לקה על‬ ‫על טובות כאלו שמכירים‬ ‫ידי המצבה שהיתה העד השני ‪,‬‬ ‫שהקב"ה עושה הכל ואנחנו כלום‪,‬‬ ‫אתי שפיר לדברי המהרי"ל דיסקין‬ ‫אז זה נקרא להלל באמת‪.‬‬ ‫זצ"ל שהמצבה אכן לא היתה לעד‬ ‫רק עבור יעקב ולא ללבן‪ .‬אמנם‬ ‫מדברי דע"ז משמע שאף לבן‬ ‫עצמו הוצרך לשני עדים‪) .‬משחת‬ ‫‪26‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל נלב"ע כ"ז כסלו תשמ"ט‬ ‫לעילוי נשמת זקני ר' יצחק בן ר' ירמיה הי"ד‬ ‫לעילוי נשמת אבי זקני ר' ירמיה בן ר' יוסף ז"ל נלב"ע י' חשון תשי"ב‬ ‫לעילוי נשמת זקני ר' נפתלי בן ר' אהרן ז"ל נלב"ע ב' כסלו תשס"ב‬ ‫לעילוי נשמת מו"ר ר' עזריאל בן ר' משה הלוי ז"ל נלב"ע ד' כסלו תשפ"ז‬ ‫לעילוי נשמת מו"ר ר' אברהם דוב בן ר' דוד ז"ל ה'בת עין' נלב"ע י"ב כסלו תר"א‬ ‫לעילוי נשמת ר' דוד יוסף בן חנניה אלפסי ז"ל נלב"ע כ"ב תשרי שמיני עצרת תשפ"ז‬ ‫ניתנת האפשרות לכל המעוניינים לקחת חלק בהוצאות ולנדב‬ ‫לזכות ולעילוי נשמה‪.‬‬ ‫‪27‬‬