gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman

שבוע: ויצא (2026-11-16)

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לקבלת השיעור והמדריך לשולחן שבת‪ ,‬וכן להצטרפות לרשימת התפוצה‬ ‫ניתן לשלוח מייל לכתובת ‪lemala2626@gmail.com‬‬ ‫לחץ כאן‬ ‫ב״ה | פרשת ויצא‬ ‫משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א‬ ‫למעלה מהזמן | תשפ״ז‬ ‫אחרי כל מה שניצלתי אותך‪ ,‬ככה אתה עוזב?‪:‬‬ ‫הפסיכולוגיה השברירית של בעל הבית הנבגד שנשאר רק עם חמישה סניפים‪ ,‬תנורים ולקוחות‬ ‫זה נתפס כמובן מאליו‪ .‬אבל זה בכלל לא מובן מאליו‪ .‬הרבה מאוד‬ ‫פתיחה‪ :‬מי גזר את הקופון‬ ‫פעמים העובדים משקיעים בעסק הרבה יותר מבעל הבית‪ .‬והם‬ ‫אדם אחד נכנס לעבוד במאפייה קטנה‪ .‬עשרים שנה אחר כך יש‬ ‫נשארים כמו אנונימיים‪ .‬ענין מוזר‪ ,‬שאנחנו מורגלים אליו‪.‬‬ ‫למאפייה חמישה סניפים‪ ,‬והוא עדיין עובד בה‪ .‬הוא יודע מי פתח‬ ‫אבל באמת מסתתר כאן עומק‪ :‬העובד הוא הדבר הסמוי מן העין‬ ‫כל סניף‪ ,‬מי הביא את הלקוחות ומי נשאר בלילות‪ .‬הסניפים‬ ‫שבתוך העסק‪ .‬ושם‪ ,‬כדברי חז"ל‪ ,‬מצויה הברכה‪ .‬ואכן כך‪ :‬רק בגלל‬ ‫רשומים על שם בעל הבית‪.‬‬ ‫שהעובד סמוי מן העין‪ ,‬לכן הוא יכול למשוך ברכה ושפע לתוך‬ ‫מלמד אחד הכניס את נשמתו בתלמיד אחד‪ .‬שנה שלמה ישב אתו‪,‬‬ ‫העסק של בעל הבית‪ .‬ודווקא כך‪ ,‬שהוא סמוי ולא רואים אותו בתוך‬ ‫האמין בו‪ ,‬ופתח לו את הראש ואת הלב‪ .‬הילד גדל ופרח‪ ,‬והאב הוא‬ ‫העסק‪.‬‬ ‫שגוזר את הקופון‪ :‬את הנחת‪ ,‬את המחמאות ואת השם הטוב‪.‬‬ ‫בעל הבית‪ ,‬עינו מזיקה לעסק‪ .‬הן מבחינה רוחנית סגולית‪ .‬אבל‬ ‫ואדם שלישי הכניס שנים מחייו בפרויקט של בנייה‪ .‬הוא תכנן‪,‬‬ ‫גם מבחינה פיזית‪ .‬העין מטעה את בעל הבית‪ .‬ובהרבה מיקרים‬ ‫רדף אחרי אישורים‪ ,‬ועמד בשטח בחום ובגשם‪ .‬היום גרים בבניין‬ ‫העין הגדולה של בעל הבית‪ :‬פשוט יכולה להקריס את העסק כולו‪.‬‬ ‫אנשים אחרים‪ ,‬ומישהו אחר מכר את הדירות‪.‬‬ ‫הרבה לפני הענין הסגולי והחמקמק שלא ניתן למדידה‪ .‬יש ענין‬ ‫שלושתם אומרים את אותו משפט‪ :‬אני עבדתי‪ ,‬ומישהו אחר גזר‬ ‫מציאותי‪ .‬ת הדבר הזה מדדו גם חוקרים‪ .‬אוון פולמן וקייל אמיך‬ ‫את הקופון‪ .‬ואצל רבים המשפט הזה נעשה מרירות שמלווה אותם‬ ‫פרסמו בשנת ‪ 2011‬בכתב העת ‪Personality and Social Psychology‬‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫‪ Bulletin‬מחקר ששמו ‪:‬החלטות בשביל אחרים יצירתיות יותר‬ ‫מכאן באה הקריאה המקובלת של יחסי עובד ומעביד‪ .‬צד אחד‬ ‫מהחלטות בשביל עצמך‪ .‬נתנו לאנשים בעיה לפתור‪ ,‬פעם בשביל‬ ‫שולט‪ ,‬וצד אחד מנוצל‪ .‬בעל הבית מחזיק בנכסים‪ ,‬והעובד נותן את‬ ‫עצמם ופעם בשביל אדם אחר‪ ,‬ומי שפתר בשביל אחר מצא פתרונות‬ ‫כוחו ויוצא עם משכורת‪.‬‬ ‫מקוריים יותר‪ .‬שנה אחר כך פרסם פולמן בכתב העת‬ ‫המאמר הזה מציע קריאה עמוקה יותר‪ .‬היא יוצאת ממשפט אחד‬ ‫‪ Organizational Behavior and Human Decision Processes‬את‬ ‫של חז"ל‪ ,‬והיא כתובה במלואה בסיפור של יעקב בבית לבן‪.‬‬ ‫המחקר קבלת החלטות לעצמי ולאחר והרתיעה מהפסד‪ .‬בשמונה‬ ‫ניסויים נתן לאנשים להחליט בענייני ממון‪ ,‬ומי שהחליט בשביל‬ ‫פתיחה‪ :‬מי גזר את הקופון‬ ‫אחר פחד פחות מן ההפסד‪.‬‬ ‫קטנה‪.‬‬ ‫במאפייה‬ ‫לעבוד‬ ‫נכנס‬ ‫שמאי‬ ‫כולנו מכירים את זה‪ .‬ר׳‬ ‫איגור גרוסמן ואיתן קרוס פרסמו בשנת ‪ 2014‬בכתב העת‬ ‫עובד‬ ‫עדיין‬ ‫והוא‬ ‫סניפים‪,‬‬ ‫חמישה‬ ‫למאפייה‬ ‫עשרים שנה אחר כך יש‬ ‫‪ Psychological Science‬הם קראו לממצא שלהם "פרדוקס שלמה"‪,‬‬ ‫נשאר‬ ‫ומי‬ ‫הלקוחות‬ ‫את‬ ‫הביא‬ ‫מי‬ ‫סניף‪,‬‬ ‫כל‬ ‫בה‪ .‬הוא יודע מי פתח‬ ‫על שם שלמה המלך‪ ,‬שלדבריהם חכמתו עמדה לכל העולם‬ ‫זרח‪.‬‬ ‫ר׳‬ ‫הבית‬ ‫בעל‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫רשומים‬ ‫בלילות‪ .‬הסניפים‬ ‫ובהחלטותיו שלו התקשה‪ .‬וזה מה שמצאו בשלושה ניסויים‪ ,‬ב־‪693‬‬ ‫ר׳ שלמה‪ ,‬מלמד מוצלח במיוחד‪ ,‬שמכניס את נשמתו בתלמיד‬ ‫משתתפים‪ .‬אדם שוקל את הצרה של חברו ביישוב הדעת‪ ,‬רואה את‬ ‫אחד‪ .‬שנה שלמה ישב אתו‪ ,‬האמין בו‪ ,‬ופתח לו את הראש ואת הלב‪.‬‬ ‫שני הצדדים ויודע את גבול ידיעתו‪ .‬כשאותה צרה היא שלו‪ ,‬שיקול‬ ‫הנחת‪,‬‬ ‫הילד גדל ופרח‪ ,‬והאבא של הילד הוא שגוזר את הקופון‪ :‬את‬ ‫הדעת מצטמצם‪ .‬וכשלימדו אנשים להסתכל על הצרה שלהם‬ ‫את המחמאות ואת השם הטוב‪ .‬המלמד נשכח ואפילו לא מקבל‬ ‫מבחוץ‪ ,‬כמי שמסתכל על אדם אחר‪ ,‬הפער נסגר‪.‬‬ ‫מחמאות‪.‬‬ ‫וכך גם בעסקים עצמם‪ .‬נועם וסרמן חוקר יזמות מבית הספר‬ ‫רדף‬ ‫תכנן‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫בנייה‪.‬‬ ‫של‬ ‫בפרויקט‬ ‫מחייו‬ ‫שנים‬ ‫הכניס‬ ‫לייזער‬ ‫ר׳‬ ‫למנהל עסקים של הרווארד‪ ,‬פרסם בשנת ‪ 2008‬ב־ ‪Harvard Business‬‬ ‫אחרי אישורים‪ ,‬ועמד בשטח בחום ובגשם‪ .‬הוא נתן את עצמו יותר‬ ‫מהסטנדרט בהרבה‪ .‬היום גרים בבניין אנשים אחרים‪ ,‬ומישהו אחר ‪ Review‬את המאמר הדילמה של המייסד‪ ,‬ובשנת ‪ 2017‬ב־‪Strategic‬‬ ‫‪ Management Journal‬את המחקר הכס מול הממלכה‪ .‬לדבריו‪:‬‬ ‫מכר את הדירות‪ .‬בכניסה לבנין יש שלט מאובק לזכותו של ר׳‬ ‫מייסדים שמחזיקים לבדם בכל ההגה ובכל ההחלטות בונים חברות‬ ‫לייזער‪ .‬כבר כמה פעמים שקלו לעשות שיפוצים ולהוריד את‬ ‫ששוות פחות‪ .‬מי שמכניס אחרים ונותן להם מקום בונה יותר‪.‬‬ ‫המודעה העלובה‪.‬‬ ‫נכון שאדם משקיע בשלו יותר ממה שהוא משקיע בשל אחרים‪.‬‬ ‫שלושתם אומרים את אותו משפט‪ :‬אני עבדתי‪ ,‬ומישהו אחר גזר‬ ‫והדבר נכון‪ .‬אבל בשלו הוא גם מכניס את העיניים שלו‪ .‬הכל נמצא‬ ‫את הקופון‪ .‬ואצל רבים המשפט הזה נעשה מרירות שמלווה אותם‬ ‫על השולחן‪ .‬הוא לא משאיר שום מקום לנסתר‪ ,‬לסמוי מן העין‪.‬‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫בעלות מוסיפה לאדם שני דברים בבת אחת‪ ,‬רצון ועין‪ .‬הרצון‬ ‫מכאן באה הקריאה המקובלת של יחסי עובד ומעביד‪ .‬צד אחד‬ ‫מועיל‪ ,‬והעין חוסמת‪.‬‬ ‫שולט‪ ,‬וצד אחד מנוצל‪ .‬בעל הבית מחזיק בנכסים‪ ,‬והעובד נותן את‬ ‫העובד המסור מביא אל העסק רק את הרצון הגדול‪ ,‬המוטיבציה‪,‬‬ ‫כוחו ויוצא עם משכורת‪.‬‬ ‫המאמר הזה מציע קריאה עמוקה יותר‪ .‬תוך התבוננות בסיפור של והעין נשארת אצל בעל הבית‪ .‬זה הצירוף שבו הברכה פורצת‪ :‬כל‬ ‫הרצון‪ ,‬ובלי העין‪ .‬ולכן הרבה מאוד פעמים‪ ,‬דווקא העובדים‬ ‫יעקב בבית לבן‪.‬‬ ‫מניפים את העסק הרבה יותר מבעל הבית‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסמוי מן העין‬ ‫אבל הדברים הם דו צדדיים‪ .‬העובד אכן מכניס נשמה בעסק של‬ ‫חז"ל אמרו‪" :‬אין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד‬ ‫בעל הבית‪ .‬וצריכים להחשיב את תרומתו‪ .‬הוא מאפשר לבעל הבית‬ ‫ולא בדבר המנוי‪ ,‬אלא בדבר הסמוי מן העין"‪ .‬מה שנשקל‪ ,‬נמדד‬ ‫אפשרויות שלא היו שם בלעדיו‪ .‬אבל מנגד גם בעל הבית תורם לעובד‬ ‫ונספר עומד במקומו‪ .‬הברכה נכנסת במקום שהעין אינה מגיעה‬ ‫את היכולות להיות נבלע ולא מוצלב מול עין הרע‪.‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫על העובד להבין‪ ,‬כי השנים שהוא עובד בעסק של אחר הן בית ספר‬ ‫העין של מי? העין של בעל הבית‪ .‬בעל הבית הוא האיש שיודע מה‬ ‫לחיים בשבילו ולא בית כלא‪ .‬בשנים הללו הוא לומד איך נראית‬ ‫יש לו‪ .‬הוא סופר את הסחורה‪ ,‬מודד את ההכנסות ושומר על‬ ‫עבודה ביד פתוחה‪ ,‬בעסק של אחר‪ ,‬חופשית ממניין ומפחד‪ .‬הוא‬ ‫הקופה‪ .‬זו מלאכתו‪ ,‬ועסק שאיש אינו סופר בו מתפרק‪ .‬ומשום כך‬ ‫לומד מה צומח מתוכו כשהעין פוסחת עליו‪ .‬הוא רואה אז את עצמו‪:‬‬ ‫יש בעסק אדם אחד שהוא תמיד העין‪ ,‬והוא בעל הבית עצמו‪ .‬הכול‬ ‫נועז‪ .‬מקורי‪ .‬לא מהסס‪ .‬וממוקד למטרה‪.‬‬ ‫אצלו ספור‪ ,‬ומה שספור עומד במקומו‪.‬‬ ‫הוא לומד בשיעור קשה על בשרו‪ ,‬כיצד הוא נהפך להיות 'הברכה‬ ‫אתה נכנס למפעל ענק ורואה אין סוף מכונות‪ ,‬סחורה‪ .‬שטחים‪.‬‬ ‫הסמויה מן העין'‪ .‬זה לא קל‪ .‬הרבה פעמים זה ממש מכאיב‪ .‬אבל‬ ‫בניניים‪ .‬הכל רשום על שם בעל הבית‪ .‬אף אחד לא עוצר לחשוב‪ :‬רגע‬ ‫עובד חכם מבין כי שנים אלו הם הזדמנות פז לקנות כלים שורשיים‬ ‫איך כל זה מתנהל‪ .‬איך כל הענק הזה פועל‪.‬‬ ‫לחיים‪ .‬ללמוד כיצד בהעלם עין‪ ,‬פורצים הכוחות הנעלמים‪.‬‬ ‫העובד‪ ,‬ככל שירבה להכניס את הנשמה שלו‪ ,‬איש לא יראה אותו‬ ‫בסיור במפעל‪ .‬העובד מעלה רעיונות עד השעות הקטנות של הלילה‪ .‬ששונאים להיות תחת עין משטר‪.‬‬ ‫המבחן של העובד בא ביום שהוא פותח עסק משלו‪ .‬מאותו יום‬ ‫רץ למפגשים‪ .‬סופג תלונות מלקוחות‪ .‬יוצר פרסומות מאסיבית‪ .‬כל‬ ‫העין היא עינו‪ .‬הכסף הוא שלו‪ ,‬השם הוא שלו‪ ,‬והלילות בלי שינה‬ ‫אלה לא נרשמים על שום ספר או מגרש‪.‬‬ ‫הם גם שלו‪ .‬עובדים מצוינים רבים מגלים שבעסק שלהם היד‬ ‫בשנה‪ ,‬באירוע של סוף השנה‪ ,‬הוא אפילו אומר את זה מול כל‬ ‫שהייתה פתוחה נסגרת‪ .‬האומץ פוגש את הפחד‪ .‬והחכמה טובלת‬ ‫העובדים‪.‬‬ ‫בחסמים‪.‬‬ ‫ובכל יום אחר הוא משדר לו משהו אחר‪ .‬כשר׳ שמאי מגיש קבלות‬ ‫אז יבואו השנים בהם למד העובד להיות נסתר מן העין‪ .‬להיעלם‬ ‫על דלק‪ ,‬ר׳ זרח שואל אם באמת נסע כל כך הרבה‪ .‬כשנעלם מגש‬ ‫מהרדאר‪ .‬לתת גם לעובדים מסביב סמכויות‪ .‬להאמין בהם‪ .‬להבין‬ ‫עוגות‪ ,‬המבט הראשון הולך אליו‪ .‬וכשר׳ שמאי מבקש העלאה‪ ,‬ר׳‬ ‫כי העמדה שלי כיום כמנהל כרוב כוחו כן רוב סכנותיו‪ .‬האדם החכם‬ ‫זרח עונה בחיוך‪" :‬אתה מסודר פה לא רע‪ ,‬נכון?"‪ .‬המסר עובר בלי‬ ‫שומר בכיס כל הזמן את היכולת להיות סמוי מן העין‪.‬‬ ‫מילים‪ :‬אתה כאן כדי לנצל אותי‪.‬‬ ‫בעל הבית והעובד מנהלים איזה מתח סמוי‪ ,‬כאשר כל אחד מהם‬ ‫והשכר של ר׳ שמאי מתחלף‪ .‬בתחילת השנה סיכמו שיקבל אחוז‬ ‫מביט בשני בעננה מוזרה כזאת‪ .‬יש הרבה מעיינות מתחת למתח‬ ‫מכל לקוח חדש שיביא‪ .‬הוא הביא לקוחות‪ ,‬והאחוז הפך לאחוז‬ ‫הסמוי הזה‪ .‬כאשר כל אחד מהם מרגיש שהשני מנצל או לא מבין‬ ‫מן הרווח הנקי‪ .‬בשנה שאחריה הרווח עלה‪ ,‬והבונוס עבר להיות‬ ‫אותו‪ .‬בא בזמן שהם שותפים יחד לצמיחה משותפת‪ ,‬כאשר כל אחד‬ ‫לפי עמידה ביעד‪ .‬היעד עלה בדיוק בשיעור שבו ר׳ שמאי עמד בו‪ .‬אם‬ ‫מהם צריך את השני‪.‬‬ ‫כה יאמר נקדים‪ ,‬וילדו כל הצאן נקדים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סיפור של פסק דין‪:‬‬ ‫ר׳ זרח יודע שהמאפייה פורחת בגלל ר׳ שמאי‪ ,‬ובאותו זמן חושד‬ ‫היינו מעורבים פעם בפסק דין‪ ,‬על סיפור כדלהלן‪ :‬אב החזיק שנים‬ ‫שר׳ שמאי מנצל אותה‪ .‬בדיוק כמו לבן‪.‬‬ ‫רבות עסק של יבוא‪ ,‬ובנו עבד לצדו‪ .‬שבע שנים לפני פטירתו חלה‬ ‫ולמה? כאן חוזר מה שראינו בפרק הראשון‪ .‬ר׳ שמאי הוא הדבר‬ ‫האב בשיתוק‪ ,‬והבן נשאר לנהל לבדו‪ .‬בשבע השנים האלה גדל‬ ‫הסמוי מן העין‪ .‬העין של ר׳ זרח רואה את המשכורת שיוצאת מן‬ ‫העסק בערך פי ארבעה‪.‬‬ ‫הקופה‪ ,‬את הדלק ואת ההעלאה‪ .‬את הלקוחות שר׳ שמאי הביא‪,‬‬ ‫כאשר תיק כזה נכנס לבית הדין‪ .‬הטענות הם בערך כך‪ :‬הבן שניהל‬ ‫את הלילות ואת הרעיונות‪ ,‬העין אינה רואה‪ .‬ולכן בספרים של בעל‬ ‫את העסק של אביו אומר‪ :‬מה שהעסק היה שווה כשקיבלתי אותו‬ ‫הבית‪ ,‬העובד מופיע רק בעמודת ההוצאות‪ .‬כך גם אצל לבן‪ :‬כל‬ ‫נחלק בשווה‪ ,‬והגידול שבא אחר כך שלי‪ .‬אבא לא היה שם‪ .‬אני‬ ‫טרפה נספרת על חשבון יעקב‪ ,‬והברכה שבאה "לרגלי" נספרת בעדר‬ ‫הייתי‪.‬‬ ‫של לבן‪.‬‬ ‫האחים משיבים‪ :‬קיבלת משכורת‪ ,‬ומשכורת גבוהה‪ .‬גם מנהל זר‬ ‫ד‪" .‬ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי"‬ ‫שהיה מצליח כמוך היה מקבל משכורת‪ ,‬והעסק היה נשאר של‬ ‫ויעקב אבינו מרגיש את כל זה בבשרו‪.‬‬ ‫הבעלים‪.‬‬ ‫הוא עובד בכל כוחו‪" :‬ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן"‪.‬‬ ‫בית הדין פסק לטובת האחים‪ .‬הבן העובד החרוץ יש לו דין משביח‬ ‫והוא מתאר מה זה אומר‪" :‬הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה‪,‬‬ ‫נכסים לא יותר מזה‪ .‬המשביח נוטל כשתל‪ ,‬שהרי גם השדה תורם‬ ‫ותדד שנתי מעיני‪ .‬זה לי עשרים שנה בביתך‪ ,‬עבדתיך ארבע עשרה‬ ‫לרווח [ראה עוד‪ :‬ב"ב קמג‪ :‬חו"מ סימן רפז והמסתעף]‪.‬‬ ‫שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך‪ ,‬ותחלף את משכרתי עשרת‬ ‫בבית דין דנים על כסף‪ .‬ואכן מבחינה כספית זה מה שהוא מקבל‪.‬‬ ‫מנים"‪.‬‬ ‫הבן שהשקיע את חייו יצא מתוסכל וכאוב לכל חייו‪ .‬הוא מרגיש‬ ‫עשרים שנה הוא רואה את הברכה שלו פורצת‪ ,‬והיא פורצת אצל‬ ‫מנוצל עד עפר‪ .‬ושהוא השקיע את הנשמה שלו בשביל אחרים‪.‬‬ ‫אחר‪ .‬כל בוקר העדר של לבן גדול יותר‪ .‬כל ערב יעקב חוזר לבית מלא‬ ‫וכאן הכאב‪ .‬הדבר שבזכותו הביא העובד את הברכה הוא הדבר‬ ‫ילדים‪ ,‬ואין לו כבשה אחת משלו‪.‬‬ ‫שמפסיד אותו בדין‪ .‬הוא הביא ברכה משום שהיה סמוי מן העין‪.‬‬ ‫ומתוך הכאב הזה יוצאת השאלה‪" :‬ועתה מתי אעשה גם אנכי‬ ‫ובבית הדין‪ ,‬מה שסמוי מן העין נשאר מחוץ לתיק‪.‬‬ ‫לביתי" ‪ .‬שתי המילים "גם אנכי" אומרות הכול‪ .‬עד עכשיו כל‬ ‫ג‪" .‬ויברכני ה' בגללך"‬ ‫הברכה שלו הלכה לבית של לבן‪ ,‬ויעקב שואל מתי יבוא היום שבו‬ ‫את כל הסיפור הזה חי יעקב אבינו עשרים שנה‪ ,‬בבית של לבן‪.‬‬ ‫היא תפרוץ גם בביתו שלו‪.‬‬ ‫בדרך לחרן‪ ,‬בבית אל‪ ,‬יעקב מקבל הבטחה‪" :‬ופרצת ימה וקדמה‬ ‫זה הכאב של ר׳ שמאי‪ ,‬של ר׳ שלמה המלמד ושל ר׳ לייזער‪ :‬אני‬ ‫וצפנה ונגבה‪ ,‬ונברכו בך כל משפחת האדמה"‪ .‬הברכה של יעקב‬ ‫עבדתי‪ ,‬ומישהו אחר גזר את הקופון‪.‬‬ ‫עתידה לפרוץ לכל הכיוונים‪.‬‬ ‫אבל יעקב אבינו מאמין‪ .‬הוא יודע שיש מי שרואה את מה שלבן‬ ‫והמקום הראשון שבו היא פורצת הוא הצאן של לבן‪ .‬אחרי ארבע‬ ‫מחמיץ‪" :‬ולא נתנו אלקים להרע עמדי"‪" .‬לולי אלקי אבי‪ ,‬אלקי‬ ‫עשרה שנות עבודה יעקב אומר ללבן‪" :‬כי מעט אשר היה לך לפני‪,‬‬ ‫אברהם ופחד יצחק‪ ,‬היה לי‪ ,‬כי עתה ריקם שלחתני; את עניי ואת‬ ‫ויפרץ לרב‪ ,‬ויברך ה' אתך לרגלי"‪ .‬אותה מילה בדיוק‪" :‬ויפרץ"‪.‬‬ ‫יגיע כפי ראה אלקים" ‪ .‬וכשהעדר שלו גדל‪ ,‬יעקב יודע מאין זה בא‪:‬‬ ‫ההבטחה שניתנה ליעקב מתקיימת‪ ,‬והיא מתקיימת בעדרו של אדם‬ ‫"ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי"‪.‬‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫ויעקב יודע ליישם את מה שכתבנו בפרק הראשון‪ .‬השנים בבית לבן‬ ‫ולבן יודע את זה‪ .‬הוא אומר את זה ליעקב‪" :‬נחשתי ויברכני ה'‬ ‫הן בית ספר ולא בית כלא‪ .‬שם‪ ,‬בעדר של אחר‪ ,‬הוא לומד מה צומח‬ ‫בגללך" ‪ .‬על העובדות שני האנשים מסכימים‪ :‬העושר של לבן בא‬ ‫מתוכו כשהעין אינה עליו‪ .‬הוא לומד שהברכה שלו פורצת דווקא‬ ‫בגלל יעקב‪.‬‬ ‫כשהיא סמויה‪ .‬עשרים השנים בבית לבן הן ההכנה של יעקב עצמו‪:‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬לבן מתייחס ליעקב כאל פועל שבא לנצל אותו‪.‬‬ ‫להיות הברכה הסמויה מן העין‪.‬‬ ‫כל טרפה שנטרפה בעדר‪ ,‬לבן גבה מיעקב‪ .‬כל מה שנגנב‪ ,‬ביום או‬ ‫וכך המילה מן ההבטחה מגיעה אל יעקב עצמו‪" :‬ויפרץ האיש מאד‬ ‫בלילה‪ ,‬נרשם על חשבונו‪ .‬יעקב מזכיר לו את זה בסוף‪" :‬טרפה לא‬ ‫מאד"‪ .‬הברכה שפרצה קודם בצאן של לבן‪ ,‬פורצת עכשיו אצלו‪.‬‬ ‫הבאתי אליך‪ ,‬אנכי אחטנה‪ ,‬מידי תבקשנה‪ ,‬גנבתי יום וגנבתי‬ ‫יעקב מחבב את הברכה הסמויה מן העין‪ .‬וגם כשהוא בעל הבית‬ ‫לילה"‪ .‬כל הפסד בעדר היה אשמתו של הפועל‪.‬‬ ‫הוא לומד לשחרר‪ ,‬ולהיות בעל הבית שיודע להיעלם‪ .‬ואת הכוח‬ ‫ולבן מחליף את השכר שוב ושוב‪" :‬ואביכן התל בי‪ ,‬והחלף את‬ ‫הזה יעקב מוסר הלאה‪ .‬לפני מותו הוא מברך את בני יוסף‪" :‬המלאך‬ ‫משכרתי עשרת מנים"‪ .‬ויעקב מתאר איך זה עבד‪" :‬אם כה יאמר‬ ‫הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים‪ ...‬וידגו לרב בקרב הארץ"‪.‬‬ ‫נקדים יהיה שכרך‪ ,‬וילדו כל הצאן נקדים‪ ,‬ואם כה יאמר עקדים‬ ‫ורש"י מפרש‪ :‬כדגים הללו‪ ,‬שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם‪.‬‬ ‫יהיה שכרך‪ ,‬וילדו כל הצאן עקדים"‪ .‬בכל פעם שהצאן ילד את מה‬ ‫הדגים מתרבים מתחת למים‪ ,‬במקום שהעין אינה מגיעה אליו‪.‬‬ ‫שהובטח ליעקב‪ ,‬לבן החליף את התנאי‪.‬‬ ‫וחז"ל אמרו שזרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בו‪ ,‬ודרשו "בן פרת‬ ‫יוסף בן פרת עלי עין"‪ :‬עולי עין‪ ,‬מי שעולה מעל העין‪ .‬ויוסף עצמו‬ ‫וכשהעדר של יעקב עצמו מתחיל לגדול‪ ,‬בני לבן אומרים בקול את‬ ‫חי את דרכו של אביו‪" :‬ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף"‪ ,‬אותה‬ ‫מה שבלב של כל הבית‪" :‬לקח יעקב את כל אשר לאבינו‪ ,‬ומאשר‬ ‫לשון שאמר לבן‪" ,‬ויברכני ה' בגללך"‪ .‬מה שיעקב למד עשרים שנה‬ ‫לאבינו עשה את כל הכבד הזה"‪ .‬ויעקב רואה את פני לבן‪" ,‬והנה‬ ‫בבית לבן‪ ,‬להיות הברכה הסמויה מן העין‪ ,‬הוא הברכה שהוא‬ ‫איננו עמו כתמול שלשום"‪.‬‬ ‫משאיר לנכדיו‪.‬‬ ‫שימו לב לאבסורד‪ :‬רש"י מביא שכשבא יעקב לא היו ללבן בנים‪,‬‬ ‫ואחרי שבא נולדו לו בנים‪ .‬הברכה פרצה אצל לבן גם בבנים‪ ,‬ולא רק‬ ‫ה‪" .‬ותגנב אתי"‬ ‫בצאן‪ .‬והנה התבנית המוכרת לנו‪ :‬הבנים שנולדו בזכות יעקב הם‬ ‫ועכשיו הרגע הקשה מכולם‪.‬‬ ‫שאומרים "לקח יעקב את כל אשר לאבינו"‪ .‬העובד המסור‪ ,‬בסוף‬ ‫ר׳ שמאי נכנס יום אחד למשרד של ר׳ זרח ואומר שהוא עוזב‪ .‬הוא‬ ‫נזרק על ידי הבנים‪.‬‬ ‫פותח מאפייה משלו‪ .‬ר׳ זרח מחוויר‪ ,‬ואחרי רגע אומר משפט אחד‪:‬‬ ‫כשקוראים את זה בתורה הקדושה זה נשמע מוזר‪ .‬האיש שאמר‬ ‫"אחרי כל מה שעשיתי בשבילך?"‪ .‬ר׳ זרח מרגיש נבגד‪.‬‬ ‫"ויברכני ה' בגללך" הוא האיש שגובה מיעקב כל טרפה ומחליף את‬ ‫וזה מעמיק את התימהוניות של העולם הזה‪ .‬ר׳ שמאי השביח את‬ ‫שכרו עשרת מונים‪ .‬לבן יודע שיעקב מביא לו ברכה‪ ,‬ובאותו זמן‬ ‫המאפייה כל כך‪ ,‬וכל השנים הוא היה נעלם מן העין‪ .‬גם עכשיו הוא‬ ‫רואה בו מנצל‪ .‬שני הדברים יושבים אצלו יחד‪ .‬אבל כשיוצאים‬ ‫יוצא עם עצמו בלבד‪ .‬חמשת הסניפים‪ ,‬התנורים‪ ,‬הלקוחות והשם‬ ‫לרחוב רואים כמה התורה הקדושה מדייקת‪.‬‬ ‫על השלט נשארים אצל ר׳ זרח‪ .‬הנכסים המוחשיים של בעל הבית‬ ‫כך זה נראה היום‪ .‬נחזור לר׳ שמאי‪ ,‬עשרים שנה במאפייה של ר׳‬ ‫השביחו‪ ,‬ונשארו בידיו‪ .‬ובכל זאת העזיבה של העובד נראית בעיניו‬ ‫זרח‪ .‬ר׳ זרח יודע היטב שבלי ר׳ שמאי לא היו חמישה סניפים‪ .‬פעם‬ ‫כשבירת ברית‪ .‬זה אבסורד של ממש‪ .‬אבל כך העולם בנוי‪.‬‬ ‫היהודים נושאים על גבם את אורו של הקב"ה‪ .‬שהוא אל מסתתר‬ ‫ולמה כך? כי במשך השנים נוצרה בין השניים ברית‪ .‬איש לא כתב‬ ‫ואורח‪ .‬וכך עם ישראל‪ :‬אורחים בעולם הזה‪ ,‬מביאים ברכה‪,‬‬ ‫אותה ואיש לא חתם עליה‪ ,‬אבל שניהם חיו בתוכה‪ .‬העובד למד‬ ‫ונעלמים מן העין‪.‬‬ ‫למשוך את השפע שלו דווקא דרך בעל הבית הזה‪ :‬דרך התנורים שלו‪,‬‬ ‫זה השורש של כל מה שראינו‪ .‬העובד בעסק של אחר‪ ,‬המלמד‪,‬‬ ‫הכסף שלו והלקוחות שלו‪ .‬ובעל הבית למד שהעסק שלו מתמלא‬ ‫יעקב בבית לבן ועם ישראל בגלות עומדים כולם באותו מקום‪:‬‬ ‫דווקא דרך העובד הזה‪ .‬כל אחד מהם הבין‪ ,‬בלי לומר את זה בקול‪:‬‬ ‫המקום של העבד‪ ,‬המקום הסמוי מן העין‪ .‬ושם‪ ,‬כדברי חז"ל‪,‬‬ ‫הרווח שלך יכול לבוא רק דרכי‪.‬‬ ‫מצויה הברכה‪.‬‬ ‫לכן כשהעובד הולך‪ ,‬בעל הבית מרגיש אי הגינות‪ .‬בעיניו זה נשמע‬ ‫סיכום‪ :‬הברכה נכנסת מן הצד שלא נספר‬ ‫כך‪ :‬אני נתתי לך את המקום שבו למדת למשוך את השפע‪ ,‬ועכשיו‬ ‫נחזור אל שלושת האנשים מן הפתיחה‪ :‬העובד במאפייה‪ ,‬המלמד‬ ‫אתה לוקח אותו למקום אחר‪.‬‬ ‫ואיש הבנייה‪ .‬כל אחד מהם הכניס את נשמתו בדבר של אחר‪ ,‬וראה‬ ‫כך בדיוק מדבר לבן‪ .‬יעקב יוצא עם משפחתו ועם הצאן שלו‪ ,‬ולבן‬ ‫מישהו אחר גוזר את הקופון‪.‬‬ ‫רודף אחריו שבעה ימים‪ .‬כשהוא משיג אותו בהר הגלעד‪ ,‬הוא פותח‬ ‫הקריאה המקובלת רואה כאן שולט ומנוצל‪ .‬הקריאה שהצענו‬ ‫בטענה של בגידה‪" :‬מה עשית ותגנב את לבבי‪ ...‬למה נחבאת לברח‬ ‫רואה כאן את דרכה של ברכה‪ .‬היא מצויה בדבר הסמוי מן העין‪,‬‬ ‫ותגנב אתי‪ ,‬ולא הגדת לי‪ ,‬ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור"‪.‬‬ ‫ובתוך עסק של אחר העובד הוא הסמוי מן העין‪ .‬משום כך פרץ‬ ‫ומיד אחר כך בא האיום‪" :‬יש לאל ידי לעשות עמכם רע"‪.‬‬ ‫העסק בידיו‪ ,‬ומשום כך הפרי נרשם על שם מי שהעין רואה‪.‬‬ ‫ובסוף הוא אומר את המשפט שמגלה איך הוא רואה את כל עשרים‬ ‫וגם בעל הבית עצמו עומד באותו מקום‪ .‬קהלת‪ ,‬שהיה מלך‬ ‫השנים‪" :‬הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני‪ ,‬וכל אשר אתה ראה‬ ‫בירושלים‪ ,‬אומר‪" :‬ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש‪,‬‬ ‫לי הוא"‪ .‬האיש שאמר "ויברכני ה' בגללך" עומד מול הפועל שהביא‬ ‫שאניחנו לאדם שיהיה אחרי"‪ .‬גם מי שהסניפים רשומים על שמו‬ ‫לו את הברכה‪ ,‬ואומר‪ :‬הכול שלי‪ .‬ומי שלוקח את עצמו והולך‪,‬‬ ‫עמל בשביל מישהו אחר‪ ,‬והקופון שלו נגזר בידי יורשיו‪ .‬קהלת‬ ‫בעיניו הוא גנב‪.‬‬ ‫קורא לזה הבל‪ .‬יעקב קורא לאותה עובדה עצמה ברכה‪" :‬ונברכו‬ ‫ויעקב‪ ,‬אחרי עשרים שנה‪ ,‬מתרעם‪" :‬מה פשעי‪ ,‬מה חטאתי‪ ,‬כי‬ ‫בך"‪.‬‬ ‫דלקת אחרי"‪ .‬והוא אומר את האמת כמו שהיא‪ :‬לולי אלקי אבי‪,‬‬ ‫השנים האלה הן בית הספר שלו‪ .‬הוא לומד בהן לעבוד ביד‬ ‫"כי עתה ריקם שלחתני"‪ .‬בעל הבית שהתברך מן הפועל עשרים שנה‬ ‫פתוחה‪ ,‬ולומד איך בעל בית נותן מקום לסמוי‪ .‬מי שנושא את שני‬ ‫היה שולח אותו בידיים ריקות‪ ,‬ומרגיש שהוא הנבגד‪ .‬מתגלה עצב‬ ‫הלימודים האלה אל ביתו מחזיק את שלו כמו יעקב‪ :‬שני מחנות‪,‬‬ ‫רגיש שמעולם לא נפתר‪ .‬המתח הרוחש כל הזמן בין העובד‬ ‫והמקל עדיין ביד‪.‬‬ ‫והמעביד‪.‬‬ ‫ובין השניים נכרתת ברית שאיש לא כתב‪ .‬לכן הפרידה כואבת‬ ‫במשך שנים‪ ,‬ראינו הרבה שאלות ממוניות ודיני תורה‪,‬‬ ‫לשניהם‪ ,‬ולכן היא צריכה גל‪ :‬ברית גלויה של גבול‪ ,‬שמשאירה פתח‬ ‫שמאחוריהם עומד העומק הזה שלא נוכח בבית הדין‪ .‬כאשר יש‬ ‫למסחר‪.‬‬ ‫ריווח שלא ניתן למדוד אותה במספרים ובספרים‪ .‬ואז הצדדים‬ ‫מרגישים שהם נוצלו‪ .‬או שלא קבלו את מה שמגיע להם‪ .‬זה כך לפי‬ ‫הארה מעשית‬ ‫דין תורה הקדושה‪ .‬וגם להבדיל לפי החוק הבין לאומי‪.‬‬ ‫למי שעובד אצל אחר וליבו מר‪ :‬שאל את עצמך מה היית‬ ‫‪.1‬‬ ‫מעז לעשות אילו כל הסיכון היה שלך‪ .‬היד הפתוחה שיש לך היום‬ ‫ו‪ .‬השורש‪ :‬הברכה היא האלוהות‬ ‫היא הנכס שיצא אתך מן הדלת‪.‬‬ ‫עד כאן ראינו מה קורה‪ .‬העובד מביא ברכה לעסק של אחר‪ ,‬בעל‬ ‫למי שעומד לפתוח עסק משלו‪ :‬קבע מראש איזה חלק‬ ‫‪.2‬‬ ‫הבית רואה בו מנצל‪ ,‬וכשהעובד הולך בעל הבית מרגיש נבגד‪ .‬עכשיו‬ ‫מן העסק יישאר סמוי מעינך‪ ,‬ומי האדם שאינו בעלים שתיתן לו‬ ‫צריך לשאול למה העולם בנוי כך‪ .‬למה הברכה מצויה דווקא בדבר‬ ‫שם מקום‪.‬‬ ‫הסמוי מן העין‪ ,‬ולמה היא פורצת דווקא דרך מי שאינו בעל הבית?‬ ‫לבעל הבית‪ :‬העובד הטוב שלך הוא החלק בעסק שעינך‬ ‫‪.3‬‬ ‫השורש הפילוסופי הוא זה‪ :‬הברכה היא האלוהות‪.‬‬ ‫מחמיצה‪ .‬אמור לו "ויברכני ה' בגללך" כשהוא עוד אצלך‪ .‬וסכם‬ ‫ברכה היא השפע שבא מלמעלה‪ ,‬מה שנוסף על כל מה שאדם‬ ‫אתו במילים ברורות מה חלקו אם העסק יצמח‪ ,‬שההלכה נותנת‬ ‫השקיע‪ ,‬מדד וספר‪ .‬וזו האלוהות עצמה‪ ,‬כשהיא נכנסת לתוך‬ ‫חלק בשבח למי שהובטח לו‪.‬‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫ליום הפרידה‪ :‬בנו גל‪ .‬אמרו בקול מה כל אחד קיבל‬ ‫‪.4‬‬ ‫והאלוהות נסתרת בעולם הזה‪ ,‬תמיד‪ .‬היא נמצאת בכל מקום‪,‬‬ ‫מחברו‪ ,‬קבעו גבול‪ ,‬והשאירו פתח לפרקמטיא‪.‬‬ ‫והעין אינה רואה אותה‪ .‬ירמיה הנביא אומר "מקוה ישראל מושיעו‬ ‫שתי שאלות לשולחן שבת‪ :‬מי הסמוי מן העין בבית שלי‪ ,‬שהברכה‬ ‫בעת צרה‪ ,‬למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון"‪ .‬וישעיה הנביא‬ ‫נכנסת דרכו? ובאיזה דבר שהוא שלי אני מצליח לעבוד כמי שאינו‬ ‫אומר‪" :‬אכן אתה אל מסתתר‪ ,‬אלקי ישראל מושיע"‪.‬‬ ‫שלו?‬ ‫ולכן גם הברכה נסתרת‪ ,‬והיא באה תמיד באופן פרדוקסלי‪ .‬אדם‬ ‫מחפש אותה במקום שבו הוא בעל הבית‪ :‬בעסק שלו‪ ,‬בנכסים שלו‪,‬‬ ‫למעלה מהזמן ‪ /‬שאלות לקראת השיעור‬ ‫בכל מה שרשום על שמו‪ .‬שם הכול גלוי‪ ,‬ספור ומדוד‪ .‬והברכה באה‬ ‫הבכור שעל הסף‬ ‫אל המקום המוחבא‪ ,‬אל המקום שבו האדם מרגיש עבד ולא בעל‬ ‫הבית‪ .‬שם דווקא היא פורצת‪.‬‬ ‫שש שאלות על הבכורה‪ ,‬הראשוניות והמחשבה הראשונה‬ ‫שוב ושוב רואים בעסקים‪ ,‬כי אנשים שנותנים אמון ויודעים‬ ‫לקרוא‪ ,‬לתהות‪ ,‬ולגלות מה מסתתר מאחורי המובן מאליו‬ ‫לשחרר‪ ,‬ומבינים שהעובדים אינם נצלנים שודדי לילה‪ ,‬אלא מזמיני‬ ‫א׳ מה כל כך מיוחד במי שנולד ראשון‪ ,‬שהתורה מעניקה לו‬ ‫השפע‪ .‬העסק יכול לשגשג ולהתעצם‪ .‬וכן להיפך‪ .‬וכשאר הדברים‬ ‫קדושה‪ ,‬פי שניים ומעמד מיוחד? הרי בסך הכול הוא הקדים את‬ ‫עובדים דו צדדי גם העובדים רואים במעביד‪ ,‬איש שנותן להם כלים‬ ‫אחיו בכמה רגעים!‬ ‫שהברכה שלהם יבוא אל ביתם‪.‬‬ ‫ב׳ אם הבכורה היא מעלה גדולה כל כך‪ ,‬מדוע דווקא בספר‬ ‫נצייר את יעקב אבינו‪ .‬זה עתה קבל הבטחת ופרצת‪ ,‬והנה כל השפע‬ ‫בראשית הבכורות נכשלים בזה אחר זה‪ ,‬והבכורה עוברת שוב‬ ‫מגיע לביתו של לבן‪ .‬אבל יעקב יודע כי בכדי להתקשר לשפע אלוהי‪,‬‬ ‫ושוב למי שנולד אחריהם?‬ ‫צריכים להיות אורחים כמו נושא השפע‪ .‬הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫האלוהות היא אורחת בעולם הזה‪ :‬היא נמצאת בו‪ ,‬מברכת אותו‪,‬‬ ‫ג׳ מדוע המחשבה הראשונה שעולה בראשנו משכנעת אותנו כל‬ ‫ונעלמת מן העין‪ .‬ויש לזה קשר מיוחד עם לבן עפ"י תורת הקבלה‪.‬‬ ‫כך שהיא צודקת? האם מפני שהיא חכמה יותר‪ ,‬או פשוט מפני‬ ‫ויש לי סיפור מיוחד בזה‪.‬‬ ‫שהיא הגיעה ראשונה?‬ ‫מכאן הקריאה לעובדים החרוצים והמסורים‪ :‬ר׳ שמאי במאפייה‬ ‫ד׳ כיצד ייתכן ששני אנשים רואים בדיוק את אותו אדם‪,‬‬ ‫של ר׳ זרח‪ ,‬ר׳ שלמה המלמד‪ ,‬ור׳ לייזער בבניין שאחרים גרים בו‪.‬‬ ‫שומעים בדיוק את אותן תשובות‪ ,‬ובכל זאת מגיעים למסקנות‬ ‫כל אחד מהם מרגיש עבד‪ ,‬ודווקא דרכו עוברת הברכה‪.‬‬ ‫הפוכות לחלוטין?‬ ‫ומכאן הקריאה לעם ישראל כולו‪ .‬היהודים מביאים איתם ברכה‬ ‫ה׳ מהו החוט הסמוי שמחבר בין חרבו של לוי בשכם‪ ,‬עמידתו‬ ‫לכל מקום שהם מגיעים אליו‪ .‬זו ההבטחה שקיבל יעקב בבית אל‪:‬‬ ‫מול חטא העגל וגבורת החשמונאים בחנוכה?‬ ‫"ונברכו בך כל משפחת האדמה"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬בכל מקום הם‬ ‫אורחים‪ .‬הם מביאים ברכה לארץ שהם יושבים בה‪ ,‬והארץ נשארת‬ ‫ו׳ מתי הראשוניות מעניקה למחשבה שלנו כנפיים ומתי היא‬ ‫של אחרים‪.‬‬ ‫קושרת אותה לעוגן? וכיצד אפשר להפוך את הכוח הזה ממכשול‬ ‫חלק גדול אם לא רוב ההמצאות הגדולות‪ ,‬היהודים ממציאים‪,‬‬ ‫למקור של חכמה ושליחות?‬ ‫והפירות והשפע מביאים כסף למארחים שלהם‪ .‬תמיד‪ :‬היהודי‬ ‫לקבלת השיעור המלא‬ ‫מגיע בידיים ריקות‪ ,‬והכלכלה של המארח פורחת סביבו‪ .‬ביום‬ ‫שלחו מייל לכתובת‪lemala2626@gmail.com :‬‬ ‫שהוא בונה את ביתו‪ ,‬בני המארח אומרים שגזל את אביהם‪.‬‬ ‫או לחצו כאן לפתיחת הודעה מוכנה ב‪Gmail-‬‬