ליבון הלכה · Libun Halacha — ויצא (2026-11-16)

בעזהשי"ת
פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל
טעלפון | 1-630-996-2499 :דוא"ל | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :ק"פל ז"פשת אציו ' -ח ןוילג
ש+אלה
למצוה ,ורק נחלקו הפוסקים אי הוי מה"ת או רק מדרבנן.
והגם שאחר החג בטל המצוה ממנה ,מ"מ לא גרע מהזמנה
למצוה וכמבואר בסי' כא בהלכות ציצית בביה"ל ד"ה אבל,
דנחלקו אי בטל השם תשמישי קדושה מדפנות הסוכה ,משום
דיכול להשתמש בהם גם לדור בתוכה ,ואינו כציצית ושופר
לו) נשאלתי מאברך יושב באהלה של תורה על פי מה
שמוכן רק לשימוש המצוה.
שהבאנו להתיר לבנות הסוכה בערב שבת אחר זמן מנחה
אמנם באמת על הסכך והלולב והשופר וציצית שנפסלו לכו"ע קטנה במקום שהכל מוכן לכבוד שבת ,אם יש גם מקום
אסור לזורקן בבזיון דהוזמנו בודאי רק למצוה ,ולכך אין כבוד להתירא לענין לפרק את הסוכה ולבנות מחסן ,להצניעו
להמצוה שעברה ,וכמבואר שם במ"ב סק"ג עפ"י השו"ע ס"ב, לשנה הבאה ,ובפרט שרק ביום שישי יש לו פנאי לכך ,דכל
וכן במ"ב סק"ו. השבוע טרוד בלימודיו.
תשובה:
ומביא שם מהפרימ"ג דגם בעצי הסוכה אין לעשות תשמיש
מגונה ומובן עפ"י המתבאר לעיל.
אבל באמת כתב שם השו"ע בס"ב דמותר לזורקן ובמ"ב סק"ז
דבידיים אסור לזרקן לאשפה ,אבל אם מתוך שלא גנזן נזרקו
לאשפה לית לן בה.
השבתי להתירא מקודם דגם להצניע הסוכה הוי לצורך מצוה.
עכ"פ יוצא דבודאי שמצוה יש בזה אם מצניען לשנה הבאה ,רק
אין לחייבו על כך. ועוד שאם בא על חשבון ביטול תורה ג"כ לצורך מצוה יחשב.
נימוק הדין:
ועוד יותר מזה הרי מכינם לצורך המצוה של השנה הבאה.
ומאיסור בל תשחית בודאי שניצל על ידי זה.
ועוד עושהו אז כדי שלא יבטל מלימודו.
הענין פשוט דכשמצניע הסוכה עושה מצוה ,שהרי אסור לזרוק
והגם שביטול תורה אינו היתר כלל שמבואר להדיא ברמ"א את עצי הסוכה בבזיון ,וכמבואר במ"ב סי' תרל"ח סקכ"ד דיש
הלכות שבת סי' רנ"א ס"ב דיש לאדם למעט מלימודו בערב להזהר גם אחר הסוכות לא לפסוע על עצי הסוכה דתשמישי
שבת כדי שיכין צרכי שבת. מצוה הן כמו ציצית ולולב.
אבל כבר כתב המ"ב סק"ט דאם יש לו משרת או שכבר הכין ובשו"ע שם ס"א מבואר דגם עצי הדפנות הם בכלל תשמישי
ביום ה' בודאי שיכול ללמוד כדרכו. מצוה ,ועיי"ש בביה"ל ד"ה בין עצי הדפנות דבאמת הרא"ש
חוץ מלהכין משהו לכבוד שבת ,כמבואר בסי' ר"נ. חולק וס"ל דאינו בגדר של תשמישי מצוה רק הסכך.
וגם לצורך מצוה שרי כמבואר שם לענין הכותב דרך לימודו. אבל הרמב"ם שהמחבר אזיל כוותיה ס"ל דגם עצי הסוכה מוקצה
א
ש+אלה
הנה מבואר בשו"ע סי' ש"ח סנ"ב דמוקצה לעשירים הוי מוקצה
לעניים ,והכוונה דתלוי בדעת הבעל הבית אם יהא נקרא כלי
או לא ,ואפי' אם היתה שלו היה עדיין משתמש בזה ,מ"מ עכשיו
שאין לו שייכות עם זה הוי מוקצה גם בשבילו.
וא"כ ה"ה בבגדי כביסה אם האדם שהוא עשוי להשתמש בו לז) נתעוררתי מאברך תלמיד חכם מרביץ תורה לעדרים
הוקצה דעתו ממנו הוי מוקצה ,וכן מובא מהגרשז"א (בספר מאור מעיה"ת מאנסי נ"י על הא דכתבנו דיש מקום לומר דבגדים
השבת במכתביו לט ,ד). משומשים יהא לו דין מוקצה מחמת גופו ,באופן שהם די
אמנם באופן שמפריע לו שהם מונחים על הקרקע וכדו' אינו חשובים שלא ישתמש עמהם לנקות לכלוך וכדו' ,ומאידך
גרוע מגרף של רעי שמותר להוציאו משם ,כמבואר בשו"ע איש מפונק שאפילו לעתים רחוקות לא ירצה ללבשו בלי
סל"ד ,וכמבואר ברמ"א סי' רע"ט ס"ד דאין הכוונה ממש לדבר כביסה מקודם ,ועלה במחשבתו שאם כן מה הדין כשפושט
מאוס ביותר ,רק במה שדעת האדם אינו סובלו. את הבגדים כשהולכים לישון ורק בבוקר מרימים אותם
ונותנים להסל שמניחים בגדי כביסה ,דהאם נאמר דאם יש
ומאידך אין להחמיר בזה ולומר שיהא אסור להניח מלבושיו על
מבני הבית אשר הם מפונקים כנ"ל ,ויש מהם שאינם מה
+תשובה:
הקרקע ולא להניחם מיד בסל המיוחד לבגדי כביסה ,משום אין
הדין בהבגדים המשומשים של כל המשפחה.
עושין גרף של רעי לכתחילה כמבואר בסל"ו.
דאין הכוונה שצריך האדם לשנות מחיים הרגילים שלא לעשות
גרף של רעי ,וכמשמעות המ"ב סקקט"ו דאם נתקבצו הרבה
עצמות בשולחן שלפניו ומאוס עליו ,מותר לסלקם מטעם
גרף של רעי ,הרי שאין אומרים לו שילך לאכול במקום שיכול התשובה בזה דבאמת תלוי לפי דעת הבעל הבית ,ובענינינו
לזורקם מיד בשעת אכילתו. היינו למי ששייך בגדים אלו ,דאם מי שהבגדים אלו שייכים
והיוצא מזה דמותר להגביה הבגדים המשומשים בכל אופן לו אין להם אופן שימוש בשבת הוי מוקצה מחמת גופו.
ולהניחם בסל המיוחד לזה. אמנם אם ישתמש בחדר השינה גם ביום השבת אז אם
מפריע לו האי סדר שהבגדים על הרצפה ,מותר לו לסלקן
אמנם זה דוקא אם מסתובב בחדר ההוא גם בשאר חלק השבת,
ולהניחן לסל הבגדי כביסה מטעם גרף של רעי.
נימוק הדין:
דאל"כ אין לו דין של גרף של רעי ,וגם יש אז ענין של הכנה
משבת לחול ,למשל אם החדרי שינה הם בקומה אחרת ואין
מסתובבים שם כלל ,וגם לא יחזור לשם גם לשינה ,כמבואר
בסי' ש"ב ס"ג ,ובמ"ב שם סקי"ט דאין מציעין את המטות מכיון שעל סוגיא זו היו רבים מהקוראים שהתפנו למערכת
למוצ"ש ,וממשיך שם דאם המטה באמצע הבית ומגונה לעמוד להבנת הדבר ,הגם שכבר הארכנו בזה בפעם הראשונה מ"מ
כך כשאינו מסודר ,הוי לצורך שבת. נחזור שנית.
+תשובה:
התשובה בזה הוא דאם החברה מהשדה התעופה יש להם
ש+אלה
התחייבות מצד עצמם להעבירם למחוז חפצם ,יש להתיר
להשתמש עם החפצים לכבוד שבת קודש. לח) קבוצה של כמה משפחות מבני בית אב אחד נסעו
ביחד לאירופה לקברות אבותיהם ושכרו להם נכרי שישהה
אבל אם הגוי ששכיר אצלם הוא נסע להשדה התעופה
אתם למשך ימי הנסיעה שהוא יסדר להם כל המצטרך
לקחתם ,אז אם מצד התחייבות שלו לאו דוקא היה על שבת,
להם שם במרחקים ,ואירע שלאחד מבני המשפחה לא
כגון שגם היה יכול ללכת ביום ראשון ,אז יש מקום להקל בזה.
הגיע המזוודה שלו בזמן ועכשיו ביום שישי ערב שבת
אבל אם ביום ראשון היה מוטל עליו שאר עבודות ,אז
קודש הגיע ידיעה מהחברה של השדה התעופה שהגיע
אסור לגמרי.
היום ,אמנם דא עקא שאין ברור להם אם יגיע בזמן לפני
ובכל ענין אם הגוי שכיר אצלם שומר נפשו יתרחק מזה. שבת קודש ,וברצונם לדעת אם יגיע בעצם יום השבת
ואפי' אם אין הגוי שכירם רק מצד השדה התעופה ,יש לאכסנייתם אם מותרים להשתמש בהם.
מחמירים שלא להשתמש בזה לשבת. והאם הדין ישתנה אם הגוי ששכיר אצלם הוא יביאנו להם.
ב
פוסקים סברי לאסור מטעם דאם יהנה ממנו מי שהובא בשבילו
ילמוד מזה לומר לו בפעם הבא להביא לכתחילה.
נימוק הדין:
ומסיים להלכה דאין להקל כ"א לצורך גדול דאז יש לסמוך הנה מבואר בשו"ע סי' ש"ז סי"ד דאם הובאה בשבילו אגרת
על המקילים. מחוץ לתחום טוב ליזהר שלא יגע בה.
אמנם למעשה בנדו"ד הרי החברה של השדה התעופה עושים ובמ"ב סקנ"ה משום מוקצה שהובא מחוץ לתחום.
את זה בשביל עצמם ,ולכן אם לא ציוום להביאו בשבת דוקא, ולמעשה בסקנ"ו מביא הכרעת האחרונים דלמעשה אין בו
אין חשש ,וכן כתבו בשו"ת חלקת יעקב או"ח סי' קל"ח ,ובשו"ת משום מוקצה ,עפ"י המבואר בסי' תקט"ו דדבר הבא מחוץ
ויען דוד ח"ד סי' מ"ה. לתחום אין בה איסור מוקצה אפי' למי שהובא בשבילו ,דראוי
אבל באופן המובא בדברינו שיש להם פועל פרטי יש להזהר לישראל אחר שדר באותו תחום.
שלא יהא באופן שח"ו עושה בשבת בשביל הישראל דוקא, ולמעשה הביאור הלכה ד"ה טוב ליזהר כתב דאיה"נ על הנגיעה
ובכל מקרה בשו"ת יד הלוי סי' מ"ה מחמיר בזה. משום מוקצה אין חשש ,מ"מ יש לחוש למש"כ הגר"א דהשו"ע
ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר. כאן כתב כהפוסקים דאסרי רק מטעם מוקצה ,מאידך הרבה
ש+אלה
והגם שבסי"ב מבואר דאם רוב הקהל קיבלו עליהם שבת
המיעוט נמשכים אחריהם.
ומבאר במ"ב שם סקנ"א דמ"מ אם יש להם עוד ביהכ"נ בעיר
אפי' הם מועטים אין נמשך.
אבל אם מתפלל בביתו נמשך אחר הרוב אפי' כשיש להם לט) קבוצה שנסעו למקומות הקדושים ושבתו בשבת
מנין בביתו. בעיר שלא גרים שמה יהודים ומכיון שהיו עייפים מטורח
והרי לכאורה זה ממש המציאות שבנדון דידן ,שאין לו הדרך החליטו לקבל שבת במוקדם אחר פלג המנחה,
ביהכ"נ אחר. אמנם איזה יחידים התאחרו ולא הספיקו להתפלל מנחה
+תשובה:
אבל האמת יורה דרכו דשם בסי"ב מיירי לענין עשיית כשהציבור כבר קיבלו שבת האיך יתנהגו אותם יחידים.
מלאכה ולא לענין תפילת חול ,וכ"כ כאן הביה"ל ד"ה של חול
בשם הפרמ"ג.
ועכשיו בענין עניית ברכו מבואר בהמשך בסט"ו דיכול להתפלל
מנחה מחוץ לביהכ"נ רק אם לא ענה ברכו ,אבל אם ענה ברכו
ממילא קיבל את השבת עליו ,והוי קודש בשבילו וא"י לעשותו אם הציבור כבר אמרו 'בואי בשלום' דאז מקבלים שבת ,אין
חול אח"כ. היחידים רשאים להתפלל באותו ביהכנ"ס מנחה ,רק יצאו
לחוץ ויתפללו שם.
לכן מבואר בשו"ע בסט"ז דאם בא סמוך לקבלת שבת יכול
להתחיל להתפלל אפי' בתוך הביהכ"נ ,והגם שבאמצע התפילה ואם היו בביהמ"ד בשעה שאמרו הציבור ברכו אינו יכול
יאמרו הציבור ברכו מכיון שהוא לא יענה יכול להתפלל. להתפלל מנחה עוד דבעניית ברכו חל עליו שבת ממילא.
ומקרי התחיל בהיתר ובמ"ב סקס"ג דהגם שידע שלא יוכל והעצה הוא שיתחיל להתפלל תפילת שמו"ע של מנחה
לגמור קודם ,שאין איסור זה של תפילת חול אצל המתפללים לפני"ז ואז לא יצטרך לענות ברכו ויכול להמשיך בתפילתו.
של שבת איסור גמור. ועוד עצה יש שיכוון להדיא שיתפלל ביחידות אחרי זה או
ומ"מ מסיק המ"ב דעדיף שיצא לפני"ז מהביהכ"נ ויתפלל שם. שעכ"פ אינו מקבל שבת בעניית ברכו ,אז אין בענייתו ברכו
משום קבלת שבת.
נימוק הדין:
ויש לציין דכל הלכות אלו אינם שייכים כלל לענין אם אוחז
כשי' ר"ת או לא ,ופשוט.
והעיצה שיכוון שאין רוצה לקבל שבת בעניית ברכו כן כתב
הרע"א בהגהותיו על השו"ע. הנה מבואר בשו"ע סי' רס"ג ס"א :מי ששהה להתפלל מנחה
וכתב דלפי"ז י"ל דמחויב אפי' להשאר ולענות ולעשות את בער"ש עד שקיבלו הקהל שבת ,לא יתפלל מנחה באותו
התנאי שאין רוצה לקבל שבת בענייתו. ביהכ"נ ,אלא ילך לחוץ ויתפלל תפילה של חול.
ג
ש+אלה
מ) נשאלתי מאברך מתמיד תלמיד חכם יושב באהלה של תורה שהיות והוא מקפיד שלא להתפלל מנחה לפני התחלת
זמן מנחה קטנה ,וכדי שלא להפריע את סדרי לימודיו הוא מתחיל להתפלל מיד בתחילת זמן מנחה קטנה ,ואחר כך הולך
ללימודיו ,ובחיפוש אחר חיפוש מצא עוד כמה רגעים לנצל ללימוד התורה ,ויצא לו החשבון שאם יאמר את פרשיות הקרבנות
לפני זה ירוויח עוד זמן ללימוד התורה ,ושאל אם יש איזה סיבה שלא להתחיל באמירת הקרבנות לפני זמנו ,והאם יש ענין
+תשובה:
להסמיכו להתפלה.
לביהכנ"ס והציבור אומרו בקול רם ביחד יאמרנה שוב עמהם.
ובאמת מבואר אף יותר מזה בסי' מ"ז סי"ג מבואר בלשון
השו"ע דאם קם קודם אור היום ימתין מלומר פרשת התמיד עד באמת יש לומר דיש איזה ענין להסמיך אמירת הקרבנות
שיאיר היום ,ובמ"ב משום דאז זמן הקרבן ,אבל לא יותר מזה. לפני התפילה.
אמנם בארצות החיים סי' א' ס"ו כותב דבדיעבד יוצא אפי' אמנם כשיש איזה צורך מותר אף לכתחילה לאמרו מיד
כשאומרו קודם אור היום. כשמגיע זמן מנחה גדולה.
ועכשיו בענין של פרשת התמיד דמנחה אין כאן בית מיחוש ובפרט כשגובל בביטול תורה ליכא למיחש כלל מלומר
במוקדם ,ופשוט.
נימוק הדין:
מלאמרו אפי' מיד בתחילת זמן מנחה גדולה ,שהרי התמיד היה
נקרב מאז בערב פסח שחל בערב שבת ,שאז זמנו מן התורה,
רק בכל השנה איחרוהו כדי שיוכלו להספיק את שאר קרבנות
יחיד שאסורים להקריבם אחר התמיד ,ורק בער"פ שחל ער"ש מבואר ברמ"א סי' רל"ד אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא
היו צריכים הזמן כדי לצלות הפסחים. כשיש מנין בבית הכנסת כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני
עכ"פ יוצא דבודאי שייך כבר לומר אז את פרשיות הקרבנות, תפילת המנחה.
ואין כאן בית מיחוש כלל. ובמ"ב סק"ה דאם אמרו בלא מנין צריך לומר מזמור אחד כשיש
אמנם אין להכחיש דעפ"י אזהרת הצדיקים וכן עפ"י תורת מנין ואח"כ יאמרו הקדיש.
הסוד יש ענין להסמיך הקרבנות להתפלה ,דזה ענין של עליית ובסי' נ"ה סק"ב כתב המ"ב דסגי לומר ג' פסוקים ,וא"כ יכולים
התפילות ונגד אחיזת החיצונים. לומר שוב מפסוק שומר ה' וגו'.
ולענין תפילת שחרית מובא ביותר בירור ,אבל במנחה לא כ"כ. ואח"כ כתב הרמ"א יש שכתבו שנוהגים לומר פרשת התמיד
ודי לנו בזה כעת ,ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו לרצון. קודם אשרי של תפילת המנחה ,נגד תמיד של בין הערבים,
ואגב אורחא חשוב לציין דהמ"ב בסי' מ"ח סק"א מביא מהמ"א ומנהג יפה הוא.
בשם העמק הברכה דפרשיות הקרבנות יאמר בעמידה דוגמא ובסי' מ"ח בריש הסימן בהגה לענין אמירת פרשת התמיד
דקרבנות שהיו בעמידה. בשחרית כותב להדיא דאם אי אפשר לאמרו בציבור שיכול
ובשע"ת מביא חולקים על זה. לאמרו בביתו.
ולמעשה היעב"ץ כתב דיש לאמרו בעמידה ,אבל כתב דבמנחה ובאמת הבאה"ט סק"א כתב בשם הדרך חכמה לאמרו
אי"צ לאמרו בעמידה ואדרבא המנהג לאמרו בישיבה ומבארו בציבור דוקא.
ע"פ קבלה. אבל השע"ת משיג עליו ,רק כתב הרמ"א שם דאם כשמגיע
הגליון השבוע נתנדב ע״י הרבני המופלג הרוד״ח הרוצה בעילום שמו ,לרגל הילולת הרה״ק בעל ה״בת עין״ זי״ע ,שחל ביום א׳ הבא.
זכות הצדיק וזכות הפצת התורה יעמדו לו ולזרעו עד עולם.
845-210-6668
מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת
הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלgilyoinlibunhalacha@gmail.com :
ד
